761429de90f867b3dc29c8ef8e148256796942f1a7245965e1dc5ae8191b5c6f

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Batra/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,132 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Batra",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא בתרא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "If two partners wish to make a partition in a courtyard they build the wall in the middle. In a place where the custom is to build of unshaped stones, or of hewn stones, or of half-bricks, or of whole bricks, so they should build it everything is according to local custom. [If the wall is made of] unshaped stones this one supplies [from his property] three handbreadths, and this one supplies [from his property] three handbreadths. [If the wall is made of] hewn stones this one supplies [from his property] two and a half handbreadths, and this one supplies [from his property] two and a half handbreadths. [If the wall is made of] half-bricks this one supplies [from his property] two handbreadths, and this one supplies [from his property] two handbreadths. [If the wall is made of] whole bricks this one supplies [from his property] one and a half handbreadths, and this one supplies [from his property] one and a half handbreadths.",
+            "The same is true with a garden: in a place where the custom is to build a fence, they can obligate him to do so. However, in a valley, where it is not customary to build a fence, they cannot obligate him to do so. But if he wants to [build a fence] he must gather into his own portion and build, and he puts a finishing on the outside of the wall. Therefore if the wall falls, the place and the stones belong to him. If they acted with each other’s consent, they should build the wall in the middle and put a finishing on both sides. Therefore if the wall falls, the place and the stones belong to them both.",
+            "If a man’s land surrounded his fellow’s land on three sides, and he fenced it on the first and the second and the third sides, they do not obligate him [to share in the costs]. Rabbi Yose says: “If he rose and built a fence on the fourth side, they obligate him to share in all of the costs.”",
+            "If the wall of a courtyard fell down they obligate each of the partners to help in building it up to a height of four cubits. He is presumed to have paid [his share] unless the other brings proof that he has not paid. [If the fence was built] four cubits or higher, they do not obligate him [to help in building it.] If [the one who did not contribute] built another wall near it, even if he did not put a roof upon it, they obligate him to share in all of the costs. He is presumed not to have paid [his share] unless he brings proof that he has.",
+            "They compel [a partner in a courtyard to contribute to] the building of a gate-house and a door for the courtyard. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Not all courtyards are fit for a gate-house.” They compel [a resident of the town to contribute to] the building of a wall for the town and double doors and a bolt. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Not every town is fit for a wall.” How long must a man dwell in a town to count as one of the men of the town? Twelve months. If he has purchased a dwelling place he immediately counts as one of the men of the town.",
+            "They do not divide a courtyard until there is four cubits for this [partner] and four cubits for this [partner]. Nor [do they divide up] a field until it has nine kavs for this [partner] and nine kavs for this [partner]. Rabbi Judah says: “Until it has nine half-kavs for this [partner] and nine half-kavs for this [partner]. Nor [do they divide up] a garden until it has a half-kav for this [partner] and a half-kav for this [partner]. Rabbi Akiva says: “A quarter-kav.” Nor [do they divide up] an eating hall, a watch-tower, a dovecote, a cloak, a bathhouse, or an olive-press until there is sufficient for this [partner] and for this [partner]. This is the general rule: whatever can be divided and still be called by the same name, they divide; otherwise they do not divide. When is this so? When they do not both wish [to divide the property]. However, if both wish they can divide it even if it is smaller. And with regards to the Sacred Books, they may not be divided even if both are willing."
+        ],
+        [
+            "One may not dig a cistern near his fellow’s cistern; Nor may he dig a ditch, cave, water-channel, or laundry pool unless it is three handbreadths away from his fellow’s wall, and he must plaster it with lime. They distance piles of olive refuse, manure, salt, lime or stones three handbreadths from his fellow’s wall, and he plasters it with lime. They distance seeds, and a plow and urine three handbreadths from the wall. And they distance the mill [from the wall]: three [handbreadths] from the lower millstone and four [handbreadths] from the upper millstone. And [they distance] the oven [from the wall]: three from the belly of the oven and four from the rim of the oven.",
+            "One may not set up an oven inside a house unless there is a space of four cubits above it. If he sets it up in the upper room, the flooring beneath it must be three handbreadths deep, or for a stove one handbreadth. And if it causes damage [to the floor] he must pay for the damage caused. Rabbi Shimon says: “They only mentioned these measurements so that if the object caused damage he would be exempt.”",
+            "One may not open a bakery or a dyer’s shop under his fellow’s storehouse, nor a cattle stall. In truth, they have permitted these things under a winestore but not a cattle stall. A man may protest against [another that opens] a shop within the courtyard and say to him, “I cannot sleep because of the noise of them that go in and out.” One who makes utensils, should go outside and sell them in the market. But none may protest and say to him, “I cannot sleep because of the noise of the hammer” or “because of the noise of the mill-stones” or “because of the noise of children.”",
+            "If one’s wall was adjacent to his friend’s wall he may not build another wall adjoining it unless it is at a distance of four cubits. And [if he builds a wall opposite his friend’s] windows, whether it is higher or lower than them or level with them, it may not be within four cubits.",
+            "A person’s ladder must not be kept within four cubits of [his neighbor’s] dovecote, lest a marten (a small animal that eats doves) should jump in. His wall may not be built four cubits from [his neighbor’s] roof-gutter, so that the other can set up his ladder [to clean it out]. A dovecote may not be kept within fifty cubits of a town, and none may build a dovecote in his own domain unless his ground extends fifty cubits in every direction. Rabbi Judah says: Four kor’s space of ground, which is the length of a pigeon’s flight. But if he had bought it [and it was built already in that place] and there was only a quarter-kab’s space of ground, he has a right to the dovecote.",
+            "If a young pigeon is found within fifty cubits it belongs to the owner of the dovecote; but if it is found beyond fifty cubits it belongs to who finds it. If it is found between two dovecotes: if it is nearer to this one than it belongs him [that owns this dovecote]; and if it is nearer to the other, it belongs to him [that owns the other dovecote]; and if it is at a like distance from either, they share it.",
+            "A tree may not be grown within a distance of twenty five cubits from the town, or fifty cubits if it is a carob tree or a sycamore tree. Abba Shaul says: “Any tree that bears no fruit may not be grown within a distance of fifty cubits.” If the town was there first, the tree shall be cut down and no compensation given; if the tree was there first it shall be cut down and compensation given. If it is in doubt which was there first, the tree shall be cut down and no compensation given.",
+            "A permanent threshing floor may not be made within fifty cubits of the town. One may not make a permanent threshing floor within his own domain unless his ground extends fifty cubits in every direction. And he must distance it from his fellow's plants and ploughed land so that it will not cause damage.",
+            "Animal carcasses, graves and tanneries must be distanced fifty cubits from a town. A tannery may be set up only to the east of a town. Rabbi Akiva says: “It may be set up on any side save the west, and it must be distanced fifty cubits [from the town].",
+            "A pool for soaking flax must be distanced from vegetables, and leeks from onions, and mustard plant from bees. Rabbi Yose permits mustard plant.",
+            "A tree may not be grown within twenty five cubits of a cistern, or within fifty cubits if it is a carob or a sycamore, whether it is higher or on the same level. If the cistern was there first the tree shall be cut down and compensation given. If the tree was there first it shall not be cut down. If it is in doubt which was there first, the tree shall not be cut down. Rabbi Yose says: “Even if the cistern was there before the tree it should not be cut down, since this one dug within his own domain and the other planted within his own domain.”",
+            "A person may not plant a tree near another’s field unless it is four cubits away, no matter whether it be a vine or any other kind of tree. If there was a wall between, each may plant up to the wall on either side. If its roots entered within the other’s property, the other may cut them away to a depth of three handbreadths so that they shall not hinder the plough. If he dug a cistern, trench or cave, he may cut them away as far down as he digs, and the wood shall belong to him.",
+            "If a tree stretches into another’s field, he may cut it away as far as is reached by an ox-goad held over the plough, or, if it is a carob or sycamore, [he may cut it away] according to the plumb line’s measure. All trees that stretch over irrigated fields may be cut away according to the plumb line’s measure. Abba Shaul says: “All trees that bear no fruit may be cut away according to the plumb line’s measure.”",
+            "If a tree stretches into the public domain enough must be cut away to allow a camel and its rider pass by. Rabbi Judah says: “A camel laden with flax or bundles of branches.” Rabbi Shimon says: “Every tree [must be cut away] according to the plumb line’s measure, because of impurity."
+        ],
+        [
+            "The legal period of possession [in order to establish ownership] for houses, cisterns, trenches, caves, dovecotes, bath-houses, olive-presses, irrigated fields and slaves and anything which continually produces a yield is three complete years. The legal period of possession [in order to establish ownership] for a field irrigated by rain water is three years and they need not be completed. Rabbi Yishmael says: “Three months during the first year, and three months during the last year and twelve months during the middle year, which makes eighteen months.” Rabbi Akiva says: “One month during the first year and one month during the last year and twelve months during the middle year, which makes fourteen months.” Rabbi Yishmael said: “When does this apply? With regards to a sown field, but with tree plantation, if he brought in his produce (grapes), collected the olives and gathered in his fig harvest, this counts as three years.”",
+            "There are three regions with regards to possession: Judea, beyond the Jordan and the Galilee. If the owner was in Judea and another took possession [of his property] in the Galilee; Or if he was in the Galilee and another took possession [of his property] in Judea, such possession does not demonstrate ownership, until he is in the same region. Rabbi Judah said: “They have specified a period of three years so that if the owner was in Spain and another took possession [of his property] during one year, they could make it known to the owner during the next year and he could return in the third year.”",
+            "An act of possession without which there is no claim [on the ownership of the property] is not valid possession [to establish ownership]. How is this so? If he said to him: “What are you doing on my property? And the other answered: “No one ever said anything to me”, this is not valid possession [to establish ownership]. [If he said to him]: “You sold it to me”, “You gave it to me as a gift”, “Your father sold it to me”, “Your father gave it to me as a gift”, this is valid possession [to establish ownership]. He who holds possession [for three years] due to inheritance [from the previous owner], does not need to make a claim. Craftsmen, partners, sharecroppers and guardians cannot establish ownership through possession. A man cannot establish ownership through possession of his wife’s property, nor may a wife establish ownership through possession of her husband’s property, nor a father of his son’s property, nor a son of his father’s property. When is this so [that one needs three years to establish ownership]? When the person attempts to acquire the land through possession. But, when the property was given as a gift, or when brothers shared a piece of their inheritance, or when one claimed title by possession to the property of a convert [who died without inheritors], then if the claimant has shut in, walled up or broken down anything, this counts as securing ownership through possession.",
+            "If two testify that he has had the use [of property] during three years and they are found to be false witnesses, they must make full restitution to the owner. If two [false witnesses] testify of the first year, two of the second, and two of the third, they divide up the costs of restitution between them. If three brothers testify and another is included with them, they offer three different acts of testimony, but their words count as a single act of testimony when the evidence is proved false.",
+            "What are usages which are effective in establishing title through possession and what are usages which are not effecting in establishing title through possession? If a man put a beast in a courtyard, or an oven or stoves or mill-stones, or reared fowl [in a courtyard] or put his manure in a courtyard, this is not effective in establishing title through possession. But if he built for his beast a partition ten hand-breadths high, so too for an oven, so too for a stove, so too for a mill-stone, [or] he brought fowl inside the house, or prepared for his manure a place three hand-breadths deep or three hand-breadths high, this is effective in establishing title through possession.",
+            "A gutter spout cannot cause title through possession [so that the spout may still be moved] but title through possession may be claimed to its place [so that the place must be left for its present purpose]. A gutter can give title through possession. An Egyptian ladder cannot give title through possession but a Tyrian ladder can. An Egyptian window cannot give title through possession but a Tyrian window can. What is an Egyptian window? Any through which a man’s head may not enter. Rabbi Judah says: “If it has a frame, even though a man’s head cannot enter through it, it can give title through possession.” A projection, if it extends a handbreadth or more can give title through possession, and the other [into whose premises it projects] can protest against it. But if it is less than a handbreadth it cannot give title through possession and the other cannot protest against it.",
+            "One may not make a window to open into a jointly held courtyard. If he bought a house in another [and adjoining] courtyard he may not open it into a jointly held courtyard. If he built an upper room over his house he may not make it open into the jointly held courtyard; But, if he wishes, he may build another room within his house or build an upper room over his house and make it open into his own house. In a jointly held courtyard a man may not build a door directly opposite another’s door, or a window directly opposite another’s window. If the window was small he may not make it larger; if it was a single window he may not make it into two. But in the public domain he may open a door opposite another’s door, or a window opposite another’s window. If the window was small he may make it larger; if it was a single window he may make it into two.",
+            "One may not hollow out a space underneath the public domain [such as] cisterns, trenches or caves. Rabbi Eliezer permits it if it is such that a wagon loaded with stones can [safely] go over it. Projections and balconies may not be built into the public domain; but if a man wishes to build a [projection or balcony] he may withdraw [his wall] within his own domain and build out from it. If he bought a courtyard in which were already projections and balconies, his right to maintain them may not be disputed."
+        ],
+        [
+            "If a man sold a house, he has not sold its side chambers, even though they open into the house, nor the room that is behind [the house], nor the roof, if it has a railing more than ten hand-breadths high. Rabbi Judah says: “If the roof as entrance shaped like a door, even if the railing is not ten hand-breadths high, it is not sold.”",
+            "Nor [has he sold] the cistern or the cellar, even though he had written in the deed of sale, “the depth and height”. And he [the seller] must buy himself a path [from the new owner to reach the cellar or cistern], according to Rabbi Akiva. But the Sages say: “He need not buy himself a path.” And Rabbi Akiva agrees that if he had said to him, “Excepting these [the cistern or cellar]” that he need not buy himself a path. If he sold them [the cellar or cistern] to another, Rabbi Akiva says: “He need not buy himself a path.” But the Sages say: “He must buy himself a path.”",
+            "If a man sold a house he has sold also the door, but not the key. He has sold a permanent mortar but not a movable one. He has sold the convex millstone (the lower, usually fixed stone) but not the concave one. Nor [has he sold] the oven or the stove. But if he had said: “[I am selling to you] the house and all that is in it, these are also sold.”",
+            "If a man sold a courtyard, he has also sold its houses, cisterns, trenches and caves, but not the movable property. But if he had said: “It and all that is in it” all of these are also sold. But in neither case has he sold the bath-house, or the olive press that are in it. Rabbi Eliezer says: “If a man sold a courtyard, he has sold only the air (the open spaces) of the courtyard.",
+            "If a man sold an olive press he has sold also the vat, the grindstone, and the posts, but he has not sold the pressing-boards, the wheel or the beam. But if he had said: “It and all that is in it”, all these are sold also. Rabbi Eliezer said: “If a man sold an olive press he has sold the beam also.”",
+            "If a man sold a bath house, he has not sold the planks or the benches or the curtains. But if he had said: “It and all that is in it”, all these are sold also. In neither case has he sold the water containers or the stores of wood.",
+            "If a man sold a town, he has also sold the houses, cisterns, trenches, caves, bath houses, dovecotes, olive presses, and irrigated fields, but not the movable property. But if he had said: “It and all that is in it”, even if cattle and slaves were in it, all of these are sold. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “If a man sold a town he has also sold the town watchman.”",
+            "If a man sold a field he has also sold the stones that are necessary to it, and the canes in a vineyard that are necessary to it, and its unreaped crop, and a partition of reed which covers less than a quarter-kav’s space of ground, and the watchman’s hut if it was fastened down with mortar, and ungrafted carob trees and young sycamores.",
+            "But [one who sold a field] has not sold the stones that are not necessary to it or the canes in a vineyard that are not necessary to it or the produce that is already picked from the ground. But if he had said, “It and all that is in it” all of these are sold also. But in neither case has he sold any partition of reeds that covers a quarter-kav’s space of ground, or the watchman’s hut if it was not fastened down with mortar, or grafted carob trees or cropped sycamores, or any cistern or winepress or dovecote, whether they are lying waste or in use. And [the seller] must purchase [from the buyer] a way thereto, according to Rabbi Akiva. But the sages say: “He need not.” And Rabbi Akiva agrees that if he had said, “Excepting these”, he need not buy himself a way thereto. If he had sold them (the cistern, winepress or dovecote) to another, Rabbi Akiva says: “He [that bought them] need not buy himself a way thereto. But the Sages say: “He must buy himself a way thereto.” When is this so? With regards to he that sells his field. But if he gives it as a gift, he gives everything that is in it. If brothers who divided [an inheritance] came into possession of a field, they come into possession of everything that is in it. If a man secured title by possession of the property of a convert, and secured title by possession of the [convert’s] field, he secures title to everything that is in it. If a man dedicated a field [to the Temple] he has dedicated everything in it. Rabbi Shimon says: “If a man dedicated a field, he has dedicated only the grafted carob trees and cropped sycamores.”"
+        ],
+        [
+            "If a man sold a ship, he has also sold the mast, the sail, the anchor, and all the means of steering it. But he has not sold the slaves, the packing-bags, or the lading. But if he had said, “It and all that is in it”, all these are sold also. If a man sold a wagon, he has not sold the mules, and if he sold the mules, he has not sold the wagon. If he sold the yoke, he has not sold the oxen, and if he sold the oxen, he has not sold the yoke. Rabbi Judah says: “The price tells all. How is this so? If one said to him, “Sell me your yoke for 200 zuz, it is known that no yoke costs 200 zuz.” But the sages say: “The price is not proof.”",
+            "If a man sold a donkey he has not sold its trappings. Nahuma of Madi says: “He has sold its trappings.” Rabbi Judah says: “Sometimes they are sold and sometimes they are not sold. How is this so? If the donkey was before him with its trappings on it and he said, ‘Sell me this donkey of yours’, the trappings are sold (with the donkey). If he said, ‘Sell me that donkey of yours’, the trappings are not sold.”",
+            "If a man sold a donkey he has sold its foal. If a man sold a cow he has not sold its calf. If he sold a dungheap, he has sold the dung on it. If he sold a cistern, he has sold the water in it. If he sold a bee-hive he has sold the bees. If he sold a dovecote he has sold the pigeons. If a man bought the fruit of a dovecote from his fellow he must let go the first pair that are hatched. [If he bought], the fruit of a beehive he may take three swarms and then [the seller] may make the rest sterile. [If he bought] honeycombs he must leave two honeycombs. [If he bought] olive trees to cut down the branches, he must leave two shoots.",
+            "If a man bought two trees in his fellow’s field, he has not bought the ground [in which they grow]. Rabbi Meir says: “He has bought the ground”. When they grow (branches), he (the seller) may not trim them. What comes up from the stem belongs to him (the buyer) but what comes up from the roots belongs to the seller. And if they die, the ground is not his [to replant new trees]. If he bought three trees, he has bought the ground [between them]. When they grow he may trim them, And what comes up whether from the stem or from the roots belongs to him (the buyer). And if they die the ground is his.",
+            "He who has sold the head of a large animal, has not sold the feet. If he sold the feet, he has not sold the head. If he sold the lungs he has not sold the liver. If he sold the liver he has not sold the lungs. But in the case of a small animal: If he sold the head he has sold the feet. If he sold the feet he has not sold the head. If he sold the lungs he has sold the liver. If he sold the liver he has not sold the lungs.",
+            "There are four rules with regards to those who sell:If one has sold good wheat and it turns out to be bad, the buyer can retract. If he sold bad wheat and it is found to be good, the seller can retract. [But if one sold] bad wheat and it is found to be bad, or good wheat and it is found to be good, neither may retract. [If one has sold] dark wheat and it turned out to be white; Or white and it turned out to be dark; Or [if he sold] olive wood and it turned out to be sycamore wood; Or sycamore wood and it turned out to be olive wood; Or [if he sold] wine and it turned out to be vinegar; Or vinegar and it turned out to be wine; Either of them may retract.",
+            "If a man sold produce to his fellow and the buyer drew it towards him but did not measure it, [the buyer] has acquired [the produce]. If [the seller] had measured it but [the buyer] did not draw it towards him, he has not acquired [the produce]. If [the buyer] is clever he will rent the place [in which the produce is located]. If a man bought flax from his fellow he has not acquired it until he has moved it from one place to another. If it was still attached to the ground, and he plucked any small quantity of it, he has acquired possession.",
+            "If a man sold wine or oil to his fellow, and its value rose or fell, if [the price rose or fell] before the measure was filled up, it belongs to the seller, [and he may refuse to sell except at the higher price]. But if [the price rose or fell] after the measure was filled up, it belongs to the buyer [and he may refuse to buy except at the lower price]. If there was a middleman between them, and the jar broke, it is broken to [the loss of] the middleman. [After emptying the measure] the seller must let three more drops drip [for the buyer]. If he then turned the measure over and drained it off, what flows out belongs to the seller. The shopkeeper is not obligated to let three more drops drip. Rabbi Judah says: “[Only] on the eve of Shabbath as it becomes dark is he exempt.”",
+            "If a man sent his child to a shopkeeper with a pondion (a coin) in his hand and he measured him out an issar’s (a coin worth half a pondion) worth of oil and gave him an issar in change and the child broke the flask and lost the issar, the shopkeeper is liable. Rabbi Judah declares him exempt, since the father sent the child for this purpose. And the Sages agree with Rabbi Judah that if the flask was in the child’s hand, and the shopkeeper measured the oil into it, the shopkeeper is exempt.",
+            "The wholesaler must clean out his measures once every thirty days and the householder once every twelve months. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “The rule is just the opposite.” The shopkeeper must clean out his measures twice in the week and polish his weights once a week and clean out his scales after every weighing.",
+            "Rabban Shimon ben Gamaliel said: “When is this so (that one needs to clean out measures)? With regards to liquid measures, but with regards to dry measures it is not necessary. [And a shopkeeper] must let the scales sink down a handbreadth [to the buyer’s advantage]. If he gave him an exact measure, he must give him his overweight, a tenth for liquid measures and a twentieth for dry measures. Where the custom is to measure with small measures they should not measure with large measures and where the custom is to measure with large measures they should not measure with small measures. Where the custom is to smooth down [what is in the measure] they should not heap it up, and [where the custom is] to heap it up, they should not smooth it down."
+        ],
+        [
+            "If a man sold grain to his fellow [and after it was sown] it did not sprout, even if it was flax-seed he is not liable. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “If it was garden-seeds, which are not used for food, he is liable.”",
+            "If a man sold grain to his fellow, the buyer must agree to accept a quarter-kab of refuse with every seah. [If he bought] figs he must agree to accept ten that are eaten by worms for every one hundred. [If he bought] a cellar of wine, he must agree to accept ten jars gone sour in every one hundred. [If he bought] jars in Sharon, he must agree to accept ten which are not fully dry (and therefore are more easily broken) in one hundred.",
+            "If a man sold wine to his fellow and it turned sour he is not responsible. But if it was known [to the seller] that his wine would [soon] turn sour, this is a mistaken purchase. If he had said to him, “I am selling you spiced wine”, he is responsible for its remaining [good] until Shavuoth. [If he said] it is old wine, it must be from last year’s. [If he said] it is vintage old wine, it must be from the year before last.",
+            "If a man sold his fellow a place to build him a house, so, too, if a man contracted with his fellow to build him a bridal-house for his son, or a widow’s house for his daughter, he must build it four cubits by six cubits (80 inches x 120 inches), according to Rabbi Akiva. Rabbi Yishmael says: “This is a cattle-shed”. He who wants to build a cattle-shed, should build it four cubits by six. A small house six by eight (120 x. A large house eight by ten (160 x. An eating hall ten by ten (200 x. The height should be [the sum] of half its length and half its breadth. Proof of the matter is the sanctuary. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Should all [houses] be according to the building of the Sanctuary?”",
+            "If he had a cistern behind his fellow’s house, he may go in and out only at the time when others are accustomed to go in and out. And he may not bring in his cattle and let them drink from his cistern, rather he must draw water and let them drink outside. He and the owner of the house should each make themselves a lock.",
+            "If he had a garden behind his fellow’s garden, he may go in and out only at the time when others are accustomed to go in and out. And he may not bring in merchants, or enter through it into another field. [The owner of] the outer garden may plant seeds on the path. But, if with the other’s consent, he has been given a path at the side [of the other’s garden] he may go in and out when he wishes. And he may bring in merchants, but he may not enter through it into another field. And neither of them has the right to plant seeds on the path.",
+            "If a public path passed through a man’s field and he took it and gave them [another path] by the side of the field, what he has given he has given and what he has taken for himself does not become his. A private path is four cubits. A public path is sixteen cubits. The king’s path has no prescribed measure. The path to a grave has no prescribed measure. The halting places, according to the judges of Tzippori, should be four kab’s space of ground.",
+            "If a man sold to his fellow a place in which to make a tomb, so, too, if a man was commissioned by his fellow to make a tomb, he must make the inside of the vault four cubits by six, and open within it eight niches, three on this side, three on that side, and two opposite [the doorway]. The niches must be four cubits long, seven handbreadths high, and six handbreadths wide. Rabbi Shimon says: “He must make the inside of the vault four cubits by eight, and open within it thirteen niches, four on this side, four on that side, three opposite [the doorway] and one to the right of the doorway and one to the left. He must make a courtyard at the opening of the vault, six cubits by six, space enough for the bier and its bearers. And he may open within it two vaults, one on either side. Rabbi Shimon says: “Four, one on each of its sides.” Rabban Shimon ben Gamaliel says: “All depends on the nature of the rock.”"
+        ],
+        [
+            "If a man said to his fellow, “I will sell you a kor’s space of soil”, and it contained crevices ten handbreadths deep or rocks ten handbreadths high, these are not included in the measurement. But if they were less than this they are included. If he said to him, “About a kor’s space of soil”, even if it contained crevices deeper than ten handbreadths or rocks higher than ten handbreadths, they are included in the measurement.",
+            "[If he said, “I will sell you] a kor’s space of soil as measured by a rope”, and he gave him less, the buyer may reduce the price; and if he gave him more, the buyer must give it back. But if he said, “Whether less or more”, even if he gave the buyer a quarter-kab’s space less in every seah’s space, or a quarter kab’s space more in every seah’s space, it becomes his; if [the error] was more than this, a reckoning must be made. What does he (the buyer) give him back? Its value in money; but if the seller wants, he gives him back the land. And why did they say that he could give back its value in money? To strengthen the power of the seller, for if, in a field [containing a kor’s space] there would still have remained to him nine kab’s space, or, in a garden, a half-kab’s space, or according to Rabbi Akiva a quarter-kab’s space, the buyer must give back to him land. And not only must he give back the quarter-kab’s space, but all of the surplus.",
+            "[If he said], “I will sell you [a piece of land] as measured by the rope, whether it is less or more” the condition “whether it is less or more” makes void the condition “as measured by the rope”. [And if he said], “Be it less or more, as measured by the rope”, the condition “as measured by the rope” makes void the condition “be it less or more”, according to Ben Nanas. [If he said, I will sell you a piece of land] by its marks and its boundaries”, and the difference was less than a sixth, the sale stands. If it was as much a sixth the buyer may reduce the price.",
+            "If a man said to his fellow, “I will sell you half of the field”, it must be divided between them into portions of equal value, and the buyer takes half of the field [which the other allots to him]. [If he said, “I will sell you] the southern half”, the field must be divided between them into portions of equal value, and the buyer takes the southern half. He accepts responsibility for [providing the ground] for the dividing wall and the large and small ditches. How large is the large ditch? Six handbreadths. And the small ditch? Three handbreadths."
+        ],
+        [
+            "There are those who inherit and bequeath, there are those who inherit but do not bequeath, there are those who bequeath but do not inherit and there are those who neither bequeath nor inherit.These inherit and bequeath: a father as to his sons and sons as to their father and brothers from the same father, these inherit and bequeath. A man as to mother, and a man as to his wife, and the sons of sisters, inherit but do not bequeath. A woman as to her sons, and a wife as to her husband, and brothers of the mother, bequeath but do not inherit. And brothers from the same mother [but not father] neither inherit nor bequeath.",
+            "This is the order of inheritance: “If a man dies without leaving a son, you shall transfer his property to his daughter” (Numbers 27:8) the son precedes the daughter, and all the son’s offspring precede the daughter. The daughter precedes the brothers and the daughters’ offspring precede the brothers.’ Brothers precede the father’s brothers and the brothers’ offspring precede the father’s brothers. This is the general rule: whosoever has precedence in inheritance, his offspring also has precedence. The father has precedence over all his offspring.",
+            "The daughters of Zelophehad took three portions of the inheritance (of the Land of Israel): The portion of their father who was of them that came out of Egypt; And his portion among his brothers from the property of Hepher (Zelophehad’s father); And, in that he (Zelophehad) was the first-born, he took a double portion.",
+            "The son and the daughter are alike concerning inheritance, save that the [firstborn] son takes a double portion of the father’s property but he does not take a double portion of the mother’s property. And the daughters receive maintenance from the father’s property but not from the mother’s property.",
+            "If a man says, “So and so, my firstborn son, shall not receive a double portion”, or “So and so, my son, shall not inherit with his brothers”, he has said nothing, for he has made a condition contrary to what is written in the Torah. If a man apportioned his property to his sons by word of mouth, and gave much to one and little to another, or made them equal to the firstborn, his words are valid. But if he had said [that it should be so] “by inheritance”, he has said nothing. If he had written down, whether at the beginning or in the middle or at the end [of his will] that it should be as a gift, his words are valid. If a man said, “So and so a man shall inherit from me” and he has a daughter; or “My daughter shall inherit from me”, and he has a son, he has said nothing, for he has made a condition contrary to what is written in the Torah. Rabbi Johanan ben Baroka says: “If he said [that so and so shall inherit from me] of one that was qualified to inherit from him, his words are valid, but if of one that was not qualified to inherit from him his words do not remain valid.” If a man wrote away his property to others and passed over his sons, what he has done is done, but the Sages are not comfortable with it. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “If has sons did not behave properly, it should be counted to his credit.”",
+            "If a man said, “This is my son”, he is believed. If [he said], “This is my brother”, he is not believed, yet the other may join him in his portion. If he died the property returns to its place. If he inherited property from elsewhere the other’s brothers inherit it together with him. If a man died and a testament was found bound to his thigh, this counts as nothing. But if [he had delivered it and] through it granted title to another, whether of his heirs or of those who are not his heirs, his words are valid.",
+            "If a man writes over his property to his son, he must write, “From today and after my death”, according to Rabbi Judah. Rabbi Yose says, “He need not do so.” If a man writes over his property to his son to be his after his death, the father cannot sell it since it is written over to the son, and the son cannot sell it since it is in the possession of the father. If his father sold the property, it is sold [only] until he dies; if the son sold the property, the buyer has no claim until the father dies. The father harvests the crops and gives them to whomever he wishes, and what he has left harvested belongs to [all] his heirs. If he left elder sons and younger sons, the elder sons may not take care of themselves [from the estate] at the expense of the younger sons, nor may the younger sons claim maintenance at the cost of the elder sons, rather they all share alike. If the elder sons married [at the expense of the estate] so too the younger sons may marry [at the expense of the estate]. If the younger sons said, “We will marry in the way you married”, they do not listen to them, for what their father gave them, he has given.",
+            "If he left elder daughters and younger daughters, the elder daughters may not care for themselves at the cost of the younger daughters, nor may the younger daughters claim maintenance at the cost of the elder daughters, rather they all share alike. If the elder daughters married [and took each her dowry from the common inheritance] so too the younger daughters may marry [and take each a dowry from the common inheritance]. If the younger daughters said, “We will marry in the way you married”, they do not listen to them, for what their father gave them, he has given. A greater stringency applies to daughters than to sons, since daughters can claim maintenance at the cost of the sons, but they cannot claim maintenance at the cost of the [other daughters]."
+        ],
+        [
+            "If a man died and left sons and daughters, and the property was great, the sons inherit and the daughters receive maintenance. But if the property was small the daughters receive maintenance and the sons go begging at people’s doors. Admon says: “The son may say, ‘Must I suffer a loss because I am a male’”. Rabban Gamaliel says: “I approve of Admon’s opinion.”",
+            "If a man left sons and daughters and one that was of doubtful gender, if the property was great the males may push him (the one of doubtful gender) onto the females; if the property was small the females may thrust him onto the males. If a man said, “If my wife shall bear a male he shall be given 100 zuz”, and she had a male, he receives 100 zuz. [If he said, “If my wife shall bear a] female she shall be given 200 zuz”, and she had a female, she receives 200 zuz. [If he said, “If may wife shall bear a] male he shall be given 100 zuz and if a female 200 zuz” and she had a male and a female, the male receives 100 zuz and the female 200 zuz. If she had one of doubtful gender, he does not take. But if he said, “Whatsoever my wife shall bear shall be given [such an amount], he receives. If he [the one of doubtful gender] was the only heir, he inherits everything.",
+            "If a man left elder sons and younger sons, and the elder sons improved the property, they improve it to the common benefit. If they said, “See, what our father has left us, lo, we will work and from that we will eat”, they improve it to their own benefit. So, too, if a woman (a widow) improved the property, she improves it to the common benefit. If she had said, “See, what my husband left to me, lo, I will work and from that I will eat”, she improves it to her own benefit.",
+            "If brothers were partners and one of them fell into a public office, it falls to the common benefit. If one [of them] got sick and needed healing, his healing is at his own expense. If certain of the brothers in their father’s lifetime had made a present as groomsmen [at their father’s expense] and [after his death] the present was restored to them, it is restored to the common benefit, for the groomsmen’s gift [counts as a loan] and can be recovered in a court of law. But if [one of the brothers in his father’s lifetime] sent his fellow jars of wine or jars of oil, they cannot be recovered through a court of law, since they count [not as a loan but] as a charitable deed.",
+            "If a man sent betrothal gifts to his father-in-law’s house, and he sent there 100 maneh (10,000 dinar) and he ate a betrothal meal of but one dinar, [and he afterward divorced his wife] they (the betrothal gifts) are not recoverable. But if he did not eat the betrothal meal, they are recoverable. If he sent many betrothal gifts in order for them to return with her to her his house [when he marries her], they are recoverable. If he sent few betrothal gifts which were to be used in her father’s house, they are not recoverable.",
+            "If a man who lies dying wrote over his property to others [as a gift] and kept back any land whatsoever, his gift remains valid [even should he not die]. If he did not keep back any land whatsoever, his gift does not remain valid [if he should not die]. If it was not written in the document, “who lies dying”, but he said that [he had written the document] while he lay dying and they (those who received the gift) said that he was healthy [when he wrote the document], he must bring proof that he had been dying, according to Rabbi Meir. But the sages say: “He who makes a claim against his fellow bears the burden of proof.”",
+            "If a man divided his property orally, Rabbi Eliezer says: “Whether he was healthy or at the point of death, property for which there is security (land) can be acquired only by money, by a document or by possession; property for which there is no security (movable objects) can be acquired only by being drawn [into the possession of the one acquiring]. They (the Sages) said to him: “It once happened that the mother of the sons of Rokhel was sick and said, ‘Give my veil to my daughter’, and it was worth twelve hundred maneh (1,200 dinars) and she died and they fulfilled her words. He said to them: “May their mother bury the sons of Rokhel.” The Sages say: “On a Sabbath his words remain valid, since he cannot write, but not on a weekday.” Rabbi Joshua says: “If they have stated this rule on the Sabbath, how much more so on a weekday.” Similarly, others may acquire possession on behalf of a minor, but not on behalf of an adult. Rabbi Joshua says: “If they have stated this rule with regards to a minor, how much more so does the rule apply to an adult.",
+            "If the house fell down on a man and his father, or upon a man and any from whom he inherits, and he was liable for his wife’s ketubah or to a creditor: the father’s heirs say, “The son died first and the father died afterward”, and the creditors say, “The father died first and the son died afterward.” The School of Shammai says: “Let them split [the property].” The School of Hillel says: “The property remains in its former status [in the hands of those who inherit the father].”",
+            "If the house fell down on a man and his wife, the husband’s heirs say, “The wife died first and the husband died afterward” and the wife’s heirs say, “The husband died first and the wife died afterward”. The School of Shammai says: “Let them split [the property].” The School of Hillel says: “The property remains in its former status the Ketubah to the husband’s heirs and the property that comes in and goes out with her to her father’s heirs.”",
+            "If the house fell down on a man and his mother, they (the Schools of Shammai and Hillel) agree that the they split the property. Rabbi Akiva said: “I agree here, that the property remains in its former status.” Ben Azzai said to him: “We already are distressed over those things upon which there is disagreement, and you are coming to bring disagreement on the points in which they agree.”"
+        ],
+        [
+            "A simple document has the signatures within (at the bottom of the page); a sewn document has signatures behind [each fold]. If in a simple document its witnesses signed behind, or if in a sewn document its witnesses signed within, they are invalid. Rabbi Hanina ben Gamaliel says: “If in a sewn document its witnesses signed within, it is valid, since it can be made into a simple document.” Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Everything should follow local custom.”",
+            "A simple document requires two witnesses; a sewn document requires three. If a simple document has only one witness, or a sewn document has only two, they are both invalid. If it was written in a debt document: “100 zuz which are 20 sela (=80”, he (the creditor) can claim only 20 sela; if [it was written] “100 zuz which are 30 sela (=120” he (the creditor) can claim only 100 zuz. [If there was written in a debt document] “Silver zuzim which are …”, and the rest was erased, [the creditor can claim] at least two zuzim. [If there was written in a debt document] “Silver selas which are …”, and the rest was erased, [the creditor can claim] at least two selas. [If there was written in a debt document] “Darics which are …”, and the rest was erased, [the creditor can claim] at least two darics. If at the top was written a “maneh (100” and at the bottom “200 zuz”, or “200 zuz” at the top and “maneh” at the bottom, everything goes according to the bottom amount. If so, why is the figure written at the top of the document? So that, if a letter of the lower figure was erased, they can learn from the upper figure.",
+            "They may write out a bill of divorce for a man even if his wife is not with him, or a receipt (stating that the husband has paid the ketubah debt) for the wife even if her husband is not with her, provided that he (the scribe) knows them. And the husband pays the (scribe’s) fee. They may write out a document for the debtor even though the creditor is not with him, but they may not write out a document for the creditor unless the debtor is with him. And the debtor pays the (scribe’s) fee. They may write out a deed of sale for the seller although the buyer is not with him, but they may not write it out for the buyer unless the seller is with him. And the buyer pays the (scribe’s) fee.",
+            "They may not write documents of betrothal or marriage except with the consent of both parties. And the bridegroom pays the (scribe’s) fee. They may not write documents of tenancy and sharecropping except with the consent of both parties. And the tenant pays the (scribe’s) fee. They may not write documents of arbitration or any document drawn up before a court except with the consent of both parties. And both parties pay the (scribe’s) fee. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Two documents are written for the two parties, one copy for each.”",
+            "If a man had paid part of his debt and gave the debt document to a third party, and the debtor said to him, “If I have not paid you back by such and such a day, give him (the creditor) back the debt document” and the time came and he had not paid, Rabbi Yose says: “He should give it to him.” Rabbi Judah says: “He should not give it to him.”",
+            "If a man’s debt document was erased, he must have witnesses testify with regards to the loan, and come before the court to make this attestation: “So and so, the son of so and so, his debt document was erased on such and such a day, and so and so and so and so are his witnesses.” If a man had paid part of his debt, Rabbi Judah says: “He should exchange the debt document for a new one.” Rabbi Yose says: “He should write a receipt.” Rabbi Judah said: “It turns out that this one (the debtor) will have to guard his receipt from mice.” Rabbi Yose said to him: “That’s good for him, as long as the rights of the other (the creditor) have not been damaged.",
+            "If there were two brothers, one poor and one rich, and their father left them a bath house or an olive press, if the father had made them for hire, the profit is split equally. But if he made them for his own use alone, the rich brother may say to the poor brother, “Buy for yourself slaves and they can wash in the bath house” or “Buy for yourself olives and prepare them in the olive press.” If there were two in the same town, and one’s name was Joseph the son of Shimon and other’s name was Joseph the son of Shimon, neither can bring forth a debt document on the other, and another person cannot bring forth a debt document against them. And if some person finds amongst his documents a document that states, “The [debt] document of Joseph ben Shimon is paid”, both of their [debt] documents are paid. What should they do? They should write their names to the third generation. And if the names are the same through the third generation, they should give themselves a sign. And if their signs are the same, they should write “Cohen”. If a man said to his son, “One of my debt documents is paid and I do not know which one”, then all are deemed to be paid. If two documents were found [amongst his documents] written to the same debtor, then the large one is paid and the small one is not paid. If a man lent money to his fellow on a guarantor’s security, he may not exact payment from the guarantor. But if he had said, “On the condition that I may exact payment from whom I wish”, then he may exact payment from the guarantor. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “If the borrower had property, in neither case can he exact payment from the guarantor.” Moreover, Rabban Shimon ben Gamaliel used to say: “If a man was a guarantor for a woman’s ketubah and her husband divorced her, the husband must vow to derive no further benefit from her, lest he make a conspiracy against the property of the guarantor and take his wife back again.”",
+            "If a man lent his fellow money by using a document, he may recover the debt from mortgaged property. But if he had lent only before witnesses (and not through a document), he may recover the debt only from unmortgaged property. If the [creditor] brought forth [a loan document] upon which appeared his (the debtor’s) signature as evidence that he was indebted to him, the creditor may recover the debt only from unmortgaged property. If a man signed as a guarantor after the signatures of witnesses, the creditor may recover the debt only from [the guarantor’s] unmortgaged property. Such a case came before Rabbi Yishmael and he said, “He may recover only from unmortgaged property”. Ben Nanos said to him: “He may recover the debt neither from mortgaged nor unmortgaged property.” He said to him: “Why?” He answered, “If a man seized a debtor by the throat in the street and his fellow found him and said ‘Leave him alone (and I will pay), he is not liable, since not through trust in him did the creditor lend the debtor money.” Rather which type of guarantor is liable? [If a man said], “Lend him money and I will pay thee”, he is liable, for he lent him the money through his trust in the guarantor. And Rabbi Yishmael said, “He who wants to be wise let him occupy himself with cases dealing with monetary matters, for there is no greater branch of Torah than this; for they are like a welling fountain; and he who wishes to occupy himself with laws concerning monetary matters, let him serve [as a pupil] of Shimon ben Nanos."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Metzia/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,145 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Metzia",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Deux individus tiennent un vêtement; l’un dit l’avoir trouvé, l’autre de même; ou bien l’un dit que le vêtement lui appartient entier et l’autre aussi, ils se partageront entre eux le vêtement, en jurant chacun que sa part dans le vêtement n’est pas moindre de la moitié. Si l’un dit avoir le vêtement en entier, et l’autre en réclame la moitié, le premier en prendra 3/4, en prêtant le serment que sa part dans le vêtement n’est pas moindre de 3/4, et l’autre en prendra 1/4, en prêtant serment que sa part n’est pas moindre d’un 1/4.",
+            "Deux individus montent un animal, ou l’un monte, et l’autre le guide; chacun prétend posséder l’animal; en ce cas, ils se partagent l’animal, en prêtant chacun le serment que sa part dans cet animal n’est pas moindre de la moitié. Si les deux individus avouent avoir trouvé tous deux l’objet en litige, ou si des témoins l’affirment, les individus se partageront l’objet entre eux sans serment.",
+            "Un individu monte un animal, en voyant une trouvaille<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Un objet qui n'a pas de maître.</i> dit à un autre de la lui donner; l’autre la prend et dit l’acquérir lui-même; le piéton acquiert alors l’objet. Mais s’il a d’abord donné l’objet à celui qui était à cheval, et plus tard il dit avoir ramassé l’objet pour lui même, sa parole n’a aucune valeur.",
+            "Un individu voit un objet qui n’appartient à personne, et il tombe dessus, pour faire ainsi acte de prise de possession; mais un autre vient et saisit l’objet, dans ce cas, l’objet appartient à celui qui l’a saisi. Un objet inanimé que n’a pas de maître, ou un cerf blessé, ou de petits oiseaux qui ne peuvent pas encore voler, se trouvent dans le champ d’un individu; cet individu voyant d’autres personnes qui courent pour s’approprier ces objets, les prévient en disant: “Mon champ me les a acquis”. Dans ce cas les objets lui sont acquis par son champ. Mais si c’était un cerf qui peut courir, ou des oiseaux qui peuvent voler, le champ ne peut pas les lui acquérir, et ils appartiennent à celui qui les a attrapés.",
+            "La trouvaille d’un enfant mineur, garçon ou fille, appartient au père, et celle d’un esclave cananéen, homme ou femme, appartient au maître; celle d’une femme mariée appartient au mari. Mais ce qu’un enfant majeur, fils ou fille, trouve lui appartient; ce qu’un domestique hébreu, homme ou femme, trouve, appartient au domestique; la trouvaille d’une femme divorcée, même avant de recevoir son douaire, appartient à elle.",
+            "Si un individu a trouvé un contrat de dette où le débiteur engageait ses immeubles, l’individu qui l’a trouvé ne doit pas le rendre<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Le créancier pourrait recourir au tribunal pour se faire payer.</i>; s’il n’y a pas d’engagement d’immeubles dans l’acte, il peut le rendre, car le créancier ne pourra pas obtenir que le tribunal lui fasse payer la dette; c’est l’opinion de R. Meir. Les autres docteurs disent qu’aux deux cas, il ne doit pas rendre l’acte, car le créancier pourrait se faire payer la dette.",
+            "Si un individu a trouvé des lettres de divorce, des lettres d’affranchissement d’esclaves, des testaments, des actes de donation entre vifs, ou des quittances, il ne doit pas les rendre à celui qui veut s’en prévaloir, car il est possible que ces actes étaient préparés pour les luis remettre, mais qu’on a changé d’avis avant de le faire.",
+            "Il faut rendre, si on les trouve, des lettres d’estimation<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Elles constatent que le tribunal a adjugé une partie des terrains du débiteur au créancier après l'estimation de leur valeur.</i>, ou des lettres de nourriture<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> L'engagement de nourri la fille de sa femme.</i>, ou des actes du déchaussement<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> \"V. (Dt, 25, 9; à la suite de cet acte la femme peut se remarier.\"</i>, ou des actes de refus<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Pour le Mioun, V. t. 7, pp. 11-12.</i>. Il faut aussi rendre, si on les trouve, des actes de brourin<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Littéral.: Documents du choix (de 2 juges et d'un arbitre).</i>, ou un acte quelconque fait par un tribunal. Si un individu a trouvé un acte dans une boîte, glwssocomeion, ou s’il a trouvé un rouleau, ou un paquet de plusieurs actes, il doit les rendre. On appelle “paquet d’actes”, l’ensemble d’au moins 3 actes liés<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> En ces cas, observe Rashi, il est facile de connaître celui qui les a perdus, car celui-ci peut fournir des indices sur la boîte, ou sur le monde du lien des actes, pour affirmer sa possession.</i>. R. Simon b. Gamliel dit: Si les 3 actes sont d’un seul débiteur qui a emprunté de l’argent à 3 créanciers, on doit les rendre au débiteur<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Evidemment, il les a perdus après avoir payé les dettes et repris les actes.</i>. Si ces 3 actes sont d’un seul créancier qui a prêté de l’argent à 3 individus, il faut les rendre au créancier<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Il les a perdus.</i>. Si un individu trouve dans ses papiers un acte, et il ne se souvient pas si c’est le créancier ou le débiteur qui le lui a donné, il le gardera jusqu’à l’arrivée d’Elie (indéfiniment, jusqu’à preuve contraire). Si un individu trouve dans ses papiers l’acquit sumfwnh de son débiteur, il doit se conformer à ce qui est écrit dans la quittance."
+        ],
+        [
+            "Voici quelles trouvailles on peut garder, et voici celles qu’il faut publier. On peut garder p. ex. des produits de champs (du blé, des fruits, etc.) dispersés, des pièces de monnaies dispersées, des meules de blé dans une place publique, des ronds de figues sèches, des pains de boulanger, des poissons liés ensemble, des morceaux de viande, de la laine tondue, telle qu’elle vient des propriétaires des moutons<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Par opposition à celle qui vient de l'ouvrier, qui présente un indice.</i>, des touffes de lin, des langues de pourpre. C’est l’opinion de R. Meir. R. Juda dit: toutes les trouvailles présentant quelque chose d’extraordinaire doivent être publiées. Par exemple, si l’on trouve un rond de figues sèches qui renferme un tesson, ou un pain qui renferme des pièces de monnaie. R. Simon b. Eléazar dit: on n’est pas obligé de les publier, si l’on trouve des objets neufs<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Ou: en panier (de anaphoreus).</i>.",
+            "Voici quels objets trouvés exigent la publication: Un vase vide, ou contenant des fruits, ou les produits du champ<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Il y a alors un indice qui permet de le distinguer.</i>, une bourse vide, ou renfermant des pièces de monnaie<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Même motif.</i>, des tas de produits des champs ou de fruits, des tas de pièces de monnaie. Il en est de même, si l’on trouve 3 pièces de monnaie l’une sur l’autre, des gerbes dans un lieu privé, des pains cuits chez un particulier<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Différents de ceux du boulanger.</i>, de la laine tondue, venant d’un ouvrier, des cruches de vin ou d’huile. Toutes ces choses exigent la publication.",
+            "Si l’on trouve derrière le mur, ou derrière une haie, ou dans les sentiers des champs des pigeons liés, il ne faut pas les toucher<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> On craint qu'en cas de publication, le propriétaire ne sache pas les désigner.</i>. Si l’on trouve au fumier un vase couvert (caché), il ne faut pas le toucher<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Il n'est pas perdu.</i>. Si le vase n’est pas caché, il faut le prendre et le publier (pour que le propriétaire vienne le prendre en indiquant un indice).Si l’on trouve un objet dans une ruine ou dans un vieux mur, ou même dans un mur neuf du côté de la rue, on peut le garder. Si l’objet se trouve dans le mur du côté de la maison, il appartient au propriétaire de la maison. Si cette maison était louée, celui qui le trouve peut le garder, quand même l’objet se trouverait dans la maison.",
+            "Si on trouve un objet (sans indice) dans une boutique<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Ouverte à tout venant.</i>, on peut le garder; si on le trouve entre le bureau et le boutiquier, c’est à celui-ci. Si on le trouve chez un changeur entre lui et la table, il faut le lui rendre; mais si on le trouve en dehors de la table<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Devant elle chacun passe, et la trouvaille ne provient pas du changeur.</i>, on peut le garder. Si un individu achète à un autre des fruits ou des produits de champ, ou si l’autre les lui envoie, et qu’en les recevant il y trouve des pièces de monnaie, il peut les garder; mais si les pièces sont jointes (en bourse), il faut les publier, pour les rendre à celui qui pourra les désigner.",
+            "L’Ecriture dit expressément que si l’on trouve un vêtement il faut le rendre (Dt 22, 3); c’est pour nous apprendre ceci: comme un vêtement présente des signes particuliers, et appartient à quelqu’un qui le réclamera, ainsi pour tous les objets présentant des signes spéciaux et appartenant à quelqu’un qui les réclamera, on est obligé de faire la publication.",
+            "Jusqu’à quand doit-on continuer les publications? Jusqu’à ce que ses voisins l’aient appris; tel est l’avis de R. Meir. R. Juda, dit: il faut continuer les publications pendant 3 fêtes, et encore 7 jours après la 3e fête, afin que le pèlerin (qui vient à Jérusalem pour la fête et qui entend la publication) ait 3 jours pour retourner chez lui, voir s’il a perdu un objet, puis 3 jours pour revenir, et encore un jour pour publier à son tour qu’il a perdu tel objet.",
+            "Si celui qui réclame l’objet trouvé indique l’objet sans indiquer de signe, on ne le lui donne pas<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Son indication est insuffisante à prouver qu'il est le propriétaire.</i>. Si cet individu est un imposteur, on ne lui donne pas l’objet, quand même il donnerait les signaux, comme il est dit (ibid.): jusqu’à ce que ton frère le réclame; ces mots sont à entendre ainsi: il faut scruter ton frère, afin de savoir s’il est un imposteur. (Celui qui trouve un objet, ou un animal, doit le garder jusqu’au jour fixé par la loi, où il doit le rendre au propriétaire). Si c’est un animal qui exige des dépenses pour sa nourriture, mais qui la peut gagner, on le fera travailler et on le nourrira. Si l’objet ou l’animal ne rapporte pas les frais de son entretien, on le vendra (en vue de rendre l’argent un jour au propriétaire). Selon ces mots (ibid.), tu le lui rendras; il faut examiner comment on le rendra (sans préjudice). Que fait-on de l’argent en attendant? Selon R. Tarfon, celui qui a vendu l’objet trouvé dans ces circonstances peut utiliser l’argent (comme l’argent prêté); par suite, si l’argent se perd, il en est responsable. R. aqiba dit: il ne doit pas l’utiliser (comme un dépôt); et par suite, s’il perd l’argent, il n’en est pas responsable<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Pas plus que d'un dépôt.</i>.",
+            "Si un individu a trouvé des livres, il doit les lire une fois par mois. S’il ne sait pas les lire, il doit au moins les dérouler. Si c’est un ouvrage qu’il n’a pas encore lu, il ne doit pas le lire pour la première fois<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> En raison de la nouveauté, le livre pourrait en souffrir.</i>. Il ne doit pas y lire avec une autre personne<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Même motif.</i>. S’il a trouvé un vêtement, il doit le secouer une fois par mois, et l’étendre pour lui donner de l’air, mais non pas pour sa convenance (ou pour en faire étalage). S’il a trouvé des vases d’argent ou de cuivre, il les utilisera pour leur objet, mais il ne doit pas en abuser au point de diminuer leur valeur par le frottement. S’il a trouvé des vases d’or, ou de verre, il ne doit pas les toucher, quand même celui qui les a perdus tarderait à venir jusqu’à l’arrivée d’Elie<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Indéfiniment.</i>. S’il a trouvé un sac, un panier, ou un autre objet vil, qu’un homme de sa position n’a pas l’habitude de porter, il n’est pas obligé de la ramasser.",
+            "Dans quel cas est-on obligé de s’occuper des objets trouvés? Si l’on trouve un âne ou une vache qui paissent en route, on ne doit pas les considérer comme des objets perdus dont il faudrait s’occuper pour les remettre au propriétaire<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> On les supposera laissés là sciemment par le propriétaire.</i>. Si l’on rencontre un âne avec son harnais renversé, ou une vache qui court dans les vignes, il faut les considérer comme des objets perdus qu’on doit remettre au propriétaire. Si l’on ramène la vache et qu’elle s’échappe, il faut la ramener pour la 2e fois; si elle s’échappe de nouveau, on la ramènera pour la 3e fois, et ainsi de suite jusqu’à 4 ou 5 fois, comme il est dit (Dt 22, 1): tu le ramèneras, expression dite avec redondance. Si l’individu qui s’occupe à ramasser un objet perdu par un autre est dérangé par cette occupation dans ses travaux, ce qui lui fait perdre un selà (1/2 sicle), qu’il aurait gagné s’il n’avait pas été dérangé, il ne peut pas exiger du propriétaire de l’objet perdu de lui donner un selà; mais celui-ci paiera le travail, comme on paie à un ouvrier. Si l’individu ne veut pas se contenter de ce salaire, et qu’il préfère gagner un selà entier en continuant ses propres travaux; il a le droit de faire ses conditions<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Il peut dire aux juges de ne vouloir se charger de sauver cet objet, qu'à la condition d'être remboursé par le propriétaire pour le selà, qu'il peut gagner par ses propres travaux.</i>. Mais s‘il n’y a pas de juges dans cet endroit, il a le droit de préférer ses propres travaux, et il n’est pas obligé de perdre son argent, en abandonnant son travail pour s’occuper de l’objet d’un autre individu.",
+            "Si un individu trouve une vache dans une étable, il n’est pas obligé de s’en occuper; s’il la trouve au dehors, il est tenu de la remettre à son propriétaire. S’il est un cohen et que la vache se trouve dans un cimetière<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Où un cohen ne doit pas entrer, pour ne pas devenir impur.</i>, il n’y entrera pas. Si son père lui ordonne d’entrer au cimetière où il se rendra impur, ou si la vache se trouve ailleurs et le père de l’individu lui défend de la prendre pour la remettre à son propriétaire, il n’obéira pas<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Vu la gravité de l'infraction légale.</i>. Si un individu voit un homme ou un animal accablé sous son fardeau, il est obligé de l’aider dans le déchargement ou dans le chargement. S’il a déjà aidé cet homme à le décharger ou charger plusieurs fois, il est toujours tenu de le faire, fût-ce 4 ou 5 fois, en raison de l’expression redondante du texte (Ex 23, 5): aide-lui à le décharger. Si cet homme dit à l’individu: “puisque la loi t’oblige à t’occuper du déchargement, va seul le faire, si tu veux, et je me reposerai”, l’individu ne sera pas obligé de le faire seul. Mais si cet homme est malade ou vieux, son prochain sera tenu d’entreprendre seul la besogne. La loi oblige d’aider son prochain à décharger le fardeau; mais elle n’oblige pas de l’aider à charger (sans se faire payer). R. Simon dit: la loi oblige aussi d’aider à charger (sans rémunération). R. Yossé le Galiléen dit: on n’est pas obligé d’aider son prochain, qui a commis la faute de charger l’animal d’un fardeau trop lourd; car il est dit (ibid.): sous sa charge; il faut que ce soit une charge supportable.",
+            "Si un individu a perdu un objet et que son père en ait perdu un aussi, ne pouvant pas s’occuper des deux objets à la fois, il peut s’occuper d’abord du sien<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> B., Horayot 48a.</i>. Si un disciple a perdu un objet et que son maître en ait perdu aussi un, le disciple peut s’occuper d’abord du sien. Si son père a perdu un objet et que son maître en ait perdu un aussi, ne pouvait pas s’occuper des deux objets à la fois, il doit s’occuper d’abord de celui de son maître; car son père lui a donné des biens terrestres, mais son maître l’a rendu digne du monde futur. Mais si son père est un homme instruit, il doit s’occuper d’abord de l’objet de son père<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Celui-ci alors a satisfait à la fois aux besoins du corps et à ceux de l'âme.</i>. Si son père et son maître portent chacun un fardeau, il doit d’abord décharger celui de son maître, puis celui de son père. Si son père et son maître sont en prison (chez les païens), il doit d’abord racheter son maître, et plus il rachètera son père; mais si son père est un homme instruit, il rachètera d’abord son père, puis son maître."
+        ],
+        [
+            "Si un individu donne à un autre en dépôt un animal ou des objets inanimés, et que ce dépôt ait été volé ou perdu par un accident rare chez le gardien<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> En ce cas, le gardien gratuit du dépôt jurera seulement que le vol ou la perte n'est pas de sa faute.</i>, si le gardien ne voulant pas prêter serment a payé au propriétaire la valeur du dépôt, et si l’on trouve le voleur, qui est condamné, suivant le cas, à l’amende du double, ou du quadruple ou au quintuple, dans ce cas c’est au gardien que le voleur paye l’amende. Si, au contraire, le gardien a prêté serment que le voleur pour être quitte envers le propriétaire du dépôt, le voleur paye l’amende au propriétaire.",
+            "Un individu a loué une vache et il l’a prêtée ensuite à un autre individu; la vache est morte de sa mort naturelle chez cet emprunteur (accident qu’on ne pouvait éviter). Dans ce cas, celui qui a volé la vache prêtera serment que la vache est morte naturellement, et il sera acquitté envers le propriétaire; puis l’emprunteur paiera sa valeur au premier. Mais R. Yossé dit: celui-ci ne peut pas profiter de la vache qui ne lui appartient pas; elle doit être payée au propriétaire.",
+            "Si un individu s’adressant à la fois à deux personnes leur dit: “J’ai enlevé à l’un de vous 100 zouz, mais je ne sais pas à qui”; ou il leur dit: “Le père de l’un de vous m’a remis en dépôt 100 zouz, et je ne sais pas le père de qui me les a donnés”; en ces cas, l’individu donnera à chaque personne 100 zouz, car il a fait spontanément l’aveu (pour être consciencieux en réparant ses torts).",
+            "Deux individus ont donné de l’argent en dépôt à un gardien; l’un a donné 100 zouz et l’autre 200; plus tard, chacun d’eux réclame 200 zouz. Le dépositaire donnera à chacun d’eux 100 zouz, et les derniers 100 zouz resteront jusqu’à l’arrivée d’Elie<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> On ne les donneras à personne, jusqu'à ce que l'on arrive à savoir à qui ils sont.</i>. R. Yossé dit: Si l’on agissait ainsi, le menteur n’y perdrait rien, et il ne se déciderait jamais à avouer la vérité; il faut donc ne donner rien à aucun d’eux, afin que le menteur se décide à avouer la vérité pour obtenir ses 100 zouz.",
+            "Il en est de même de 2 vases mis en dépôt par 2 individus, dont l’un a donné un vase de 100 zouz, et l’autre en a donné un plus grand qui vaut mille zouz. Si plus tard, chacun d’eux réclame le grand vase, les autres docteurs disent qu’on donne le petit à l’un d’eux, et on vend le grand pour en donner une valeur de 100 zouz à l’autre, et l’on garde le reste. R. Yossé dit: alors aussi on ne donnera rien à aucun d’eux, afin que le menteur se décide enfin à avouer la vérité pour avoir sa part.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> L'argumentation de la Guemara sur ce est traduite (Yebamot 15, 10), sauf qu'ici on met en opposition la Mishna de Yebamot</i>",
+            "Si un individu a mis en dépôt des fruits (ou des produits de champs) chez autrui, quoique ces objets se gâtent, le gardien ne doit pas y toucher (pour les vendre avant qu’ils ne soient perdus). R. Simon b. Gamliel dit: Le gardien les vendra devant le tribunal, car il rend service au propriétaire, comme s’il lui vendait un objet perdu<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Le dépôt finirait par se corrompre s'il n'était vendu.</i>.",
+            "Si un individu donne en dépôt à un autre des fruits (ou des produits des champs, que le gardien aura mêlés avec ses propres produits), il ne rendra pas au propriétaire la quantité qu’il a reçue; il retranchera de chaque produit la perte qu’il subit selon sa nature. Pour le froment et le riz, on retranchera 9 demi-cab par chaque kour: pour l’orge et le cumin, 9 cab; pour l’épeautre le lin, 3 saah, par kour. Tout se calcule selon la mesure et le temps<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> La quantité a retrancher sera multiplier par le Nb des Kours et celui des années.</i>. R. Yohanan b. Nouri dit: les souris mangent la même quantité d’un kour ou de 2 et 3; la quantité à retrancher ne sera donc que sur un seul kour. R. Juda dit: si le dépôt est considérable, le gardien ne doit rien retrancher, car la perte faite par les souris est compensée par le gonflement que subissent les produits<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Supposant leur mise en dépôt en été, après la moisson, quand ils sont secs, et que le gardien les rende en hiver.</i>.",
+            "Si un individu donne en dépôt du vin (que le gardien mêle ensuite au sien), on en retranchera 1/6; c’est la perte que le vin subit. R. Juda dit: on en retranchera 1/5. S’il s’agit d’un dépôt d’huile, on retranchera 3 lougs 0/0; la lie fait 1 loug 1/2, et un loug 1/2 est absorbé par les cruches; de l’huile pure, on ne retranche rien pour la lie. Si les cruches sont vieilles, on ne retranche rien pour l’absorption (les vieilles cruches n’absorbent plus rien). R. Juda dit: le vendeur a le même droit que le gardien d’un dépôt, en ce sens que si un individu vend à un autre de l’huile pure de ses tonneaux, qu’il doit donner peu à peu selon les besoins de l’acheteur, le vendeur lui retranchera 1 loug 1/2 0/0 de lie<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> B., Sanhedrin 29.</i>",
+            "Un individu dépose un tonneau, sans préciser la place où le gardien doit mettre ce tonneau; puis le gardien l’ayant pris et déplacé, le tonneau se brise. Si cette rupture a lieu entre les mains du gardien, on l’oblige à payer le dommage, lorsqu’il a déplacé le tonneau pour son propre usage; mais il sera acquitté s’il l’a déplacé pour le mieux garder. Si le tonneau s’est brisé après avoir été remis en place, le gardien est quitte, quand même le déplacement aurait eu lieu dans un but personnel. Si le propriétaire du tonneau a précisé la place où le gardien devait le mettre, et celui-ci l’a déplacé puis la fracture a eu lieu, le gardien doit toujours payer le dommage, lorsqu’il l’a déplacé pour son propre usage, quand même le tonneau ne serait brisé qu’après avoir été remis en place.",
+            "Un individu donne à autrui de l’argent en dépôt, le dépositaire l’enveloppe dans son manteau pour le porter sur son dos, ou il le donne à son enfant mineur qu’il laisse dans la maison, sans l’enfermer d’une façon suffisante. En ce cas, le gardien est responsable de la perte de l’argent; car il ne l’a pas gardé selon l’usage. S’il l’a gardé comme l’usage l’exige, il est acquitté.",
+            "Si un individu donne des Maot<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> \"Voir t. 8, p. 80. Une maah égale la moitié d'un pondion; mais, en généralité, maot a le sens d'argent monnayé.\"</i> en dépôt à un changeur, en lui remettant ces pièces liées dans un paquet, le changeur ne peut pas en faire usage; aussi ce dernier n’est pas responsable si l’argent se perd. Si l’argent n’était pas lié, le changeur peut en faire usage, et il est responsable de la perte du dépôt. Si l’individu a donné l’argent en dépôt à un propriétaire (non changeur), quand même l’argent n’a pas été lié en paquet, le dépositaire ne peut pas en user<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> A condition de l'avoir bien gardé selon l'usage, il n'est pas responsable.</i>. Si le dépositaire est un boutiquier il sera assimilé à un homme ordinaire. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Juda, le boutiquier est assimilé au changeur.",
+            "Si le gardien met la main sur le dépôt<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> C'est-à-dire s'il en abuse.</i>, d’après l’école de Shammaï, il sera puni, soit que le dépôt diminue de valeur après usage, soit qu’il augmente de valeur<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Si p. ex. le dépôt valait 4 zouz quand le gardien l'a pris, et il ne valait plus qu'un zouz quand il a consommé, il paiera les 4 zouz. Si au contraire ce qui valait un zouz d'abord s'est élevé à la valeur de 4 zouz, le gardien paiera aussi 4 zouz.</i>. Les Hillélites disent: le gardien payera la valeur du dépôt au moment de l’enlèvement. R. aqiba dit: il payera la valeur au moment de la réclamation. Si le gardien a voulu mettre la main sur le dépôt, il est condamné, d’après l’école de Shammaï (comme s’il l’avait déjà fait); d’après l’école de Hillel, il n’est condamné qu’après le fait accompli. Ainsi, le gardien ayant reçu en dépôt un tonneau de vin, en a pris un quart de log, puis le tonneau a été brisé par un accident; le gardien ne paiera que le quart qu’il a pris. Mais s’il a soulevé le tonneau pour en prendre un quart de mesure, et le tonneau s’est brisé plus tard par accident, il est responsable de l’accident, et il paiera pour le dépôt entier<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Soulevant le tonneau, il a fait acte d'acquisition avec ses conséquences.</i>."
+        ],
+        [
+            "Quand on achète un meuble pour de l’argent, l’achat devient valable si l’acheteur fait l’acte d’attirer le meuble, mais non parce que le vendeur a pris l’argent<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Au lieu du texte ierouschalmi, il a paru préférable de suivre ici celui du Babli.</i>. Si un individu donne à un autre des espèces en or en échange de l’argent, la prise de l’or rend l’achat valable, mais non pas la prise de l’argent<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Dans cet échange, l'or est considéré comme marchandise, adoptant comme telle la monnaie la moins courante.</i>; dans l’échange des monnaies de cuivre avec celles d’argent, la prise des pièces de cuivre rend l’échange valable, non celle des pièces d’argent. Si on échange des pièces de monnaie mauvaises (qui n’ont plus cours) avec des bonnes, la prise des mauvaises rend l’échange valable, mais non celle des bonnes. Si on échange une pièce de monnaie frappée (marquée) contre une frustre ashmon, la prise de la dernière pièce rend l’échange valable, non celle de la première. Enfin, si on achète du mobilier avec de l’argent, la prise de la marchandise rend la vente valable, non celle de l’argent. En général, en échangeant une marchandise (mobilière) avec une autre, la prise de l’une d’elles rend l’échange valable.",
+            "Si l’acheteur a pris la marchandise, quoiqu’il n’ait pas encore donné l’argent, la vente est valable sans retour. Si le vendeur a touché l’argent, mais l’acheteur n’a pas pris la marchandise, la vente n’est pas valable, et tous les deux peuvent se rétracter; mais le tribunal inflige à celui qui se rétracte un blâme public, en disant que Celui qui a puni la génération du déluge et la génération de la confusion des langues (Gn 11, 7) punira celui qui ne tient pas sa parole. R. Simon dit: celui qui a l’argent en main a la plus grande faculté<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Le vendeur qui a reçu l'argent peut encore se rétracter, mais l'acheteur ne peut pas se rétracter et réclamer son argent s'il l'a déjà donné, quoiqu'il n'ait pas fait encore l'acte d'attraction.</i>.",
+            "Si le prix de la marchandise monte à un selà, qui vaut 24 maoth, on peut réclamer si l’on s’est trompé de 4 maoth, ou 1/6 du prix de la marchandise. Combien de temps a-t-on pour une telle réclamation? Le temps de montrer la marchandise à un marchand qui s’y connaît, ou à un parent. R. Tarfon a décidé dans la ville de Lod, qu’on ne peut réclamer que si, sur le prix d’un selà, on s’est trompé de 8 maoth ou 1/3 du prix. Les négociants de Lod en étaient contents; mais R. Tarfon leur dit ensuite qu’on peut réclamer toute la journée. Alors ils lui dirent: “que R. Tarfon nous laisse comme nous étions auparavant, sous l’ancienne loi”, et l’on est revenu aux idées des autres docteurs.",
+            "L’acheteur comme le vendeur peut réclamer s’il se trouve lésé dans le prix. Les dispositions sur l’erreur du prix s’appliquent soit au marchand, soit à celui qui ne l’est pas; R. Juda dit qu’elles ne s’appliquent pas à un marchand. La partie lésée peut, à volonté, annuler la vente par la restitution du montant, ou réclamer le dédommagement.",
+            "Combien de selà<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"Ou une pièce de 4 dinars; elle s'use avec le temps et perd peu à peu de sa valeur.\"</i> peut-il perdre par le frottement, sans que celui qui le reçoit pour une bonne pièce soit fondé à réclamer? R. Meir dit: le selà peut avoir perdu la valeur de 4 As dont 1 par dinar (ou 1/24 de la valeur d’une bonne pièce), sans que la partie lésée puisse réclamer. R. Juda dit: il peut perdre 4 pondion, à raison d’un pondion par dinar (= 1/12 de selà). R. Simon dit: il peut perdre 8 pondion à raison de 2 pond. par dinar (= 1/6 de selà).",
+            "Jusqu’à quand celui qui a reçu une mauvaise pièce peut-il la rendre? Dans les grandes villes (où il y a un changeur), on lui accorde le temps de montrer la pièce au changeur; dans les villages (où il n’y a pas de changeur), on lui accorde jusqu’au premier vendredi<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> En voulant la dépenser pour les besoins du Shabat il verra si on l'accepte ou non.</i>. Cependant, si celui qui lui a donné cette pièce la reconnaît, il doit la recevoir, même après une année; s’il ne la reçoit pas après écoulement du temps accordé à la partie lésée, la partie lésée peut en être mécontente, mais elle ne peut pas forcer l’autre de la reprendre. On peut sans crainte l’utiliser pour l’échange de la 2e dîme; car la refuser serait un acte de mauvaise volonté.",
+            "La réclamation pour la perte est fondée à raison de 4 pièces d’argent (par selà); il y a lieu à procès pour 2 pièces, et l’aveu se fait pour une différence infime d’une prouta. En 5 cas, cette dernière valeur est admise comme minimum: pour l’aveu, l’argent donné à une femme pour valider le mariage, la jouissance du sacré, la trouvaille d’un objet perdu; il faut alors faire les publications nécessaires pour pouvoir le rendre au propriétaire, enfin si l’on a volé à son prochain la valeur d’une prouta<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Mishna, (Baba Qama 9, 7).</i>, qu’on lui a niée par serment (puis avouée), on devra la rapporter au propriétaire fût-ce en Médie.",
+            "Cinq individus doivent ajouter un cinquième en sus du principal: 1° celui qui mange de l’oblation, ou l’oblation de la dîme (1/100 du blé), ou le prélèvement sur les produits douteux (demaï), ou la parcelle sacerdotale de pâte (Halla), ou les prémices offertes au cohen; 2° celui qui rachète le plant de vigne de la 4e année, ou sa seconde dîme et la consomme lui-même; 3° celui qui rachète (reprend) ce qu’il a consacré; 4° celui qui use pour la valeur d’une prouta de ce qui est consacré; 5° celui qui vole à son prochain la valeur d’une prouta, qu’il jure ensuite ne pas avoir (puis fait l’aveu du vol), devra payer 1/5 outre le capital.",
+            "Les disposition concernant l’erreur dans le prix des achats ne sont point applicables aux esclaves, aux actes, aux immeubles, ni aux consécrations. Les amendes du double ou du quadruple, ou du quintuple, ne sont pas non plus applicables à toutes ces choses. Il y a des cas où un gardien non salarié doit prêter serment que le dépôt n’a pas été perdu par sa faute, et où le gardien salarié doit payer pour la perte du dépôt déterminé par un accident rare; mais le premier n’est pas obligé de prêter ce serment<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Mishna, (Shevuot 6, 7).</i>, ni le dernier de payer s’il s’agit d’une de ces choses. R. Simon dit: pour les saintetés entraînant la responsabilité, on tient compte de l’erreur, non si l’on est irresponsable. R. Juda dit: l’acheteur d’un Pentateuque, ou d’une quadrupède domestique, ou d’une perle, ne peut pas réclamer s’il a payer trop cher; mais les autres docteurs rejettent cette opinion.",
+            "Comme il est défendu de tromper quelqu’un dans les achats, il est aussi défendu de tromper quelqu'un en paroles ou de lui faire du chagrin. Ainsi il est défendu de demander à quelqu’un le prix d’un objet (pour lui faire croire qu’on veut l’acheter), quand on ne veut pas l’acheter. Si l’on rencontre un homme repentant, il ne faut pas lui rappeler les anciens péchés; si on rencontre le fils d’un prosélyte, il est défendu de lui rappeler la conduite de ses parents païens, car il est dit (Ex 22, 20): tu ne fouleras pas l’étranger et ne l’opprimeras pas, car vous avez été des étrangers en Egypte.",
+            "Quand on vend à quelqu’un les produits d’un champ, il ne faut pas mêler ceux d’un autre champ, quoique les uns et les autres soient nouveaux; et à plus forte raison, si l’on vend des produits anciens, il ne faut pas y mêler les nouveaux (moins bons). En vérité, on l’a dit: si l’on vend à quelqu’un du vin mou, on peut y mêler du vin dur, car le vin se conserve mieux (ou s’améliore) par le mélange. Quand on vend le vin d’un tonneau, on peut le donner avec la lie; mais il ne faut pas y mêler la lie d’un autre tonneau. Un individu qui a son vin mêlé avec de l’eau ne peut pas le vendre dans la boutique (aux particuliers) sans les avertir que le vin est mêlé; on ne doit pas le vendre à un marchand, même en l’avertissant du mélange, car celui-ci trompera ces acheteurs, en le leur donnant pour du vin pur. Dans les endroits où il est d’usage de mettre de l’eau dans le vin, on peut le faire (là, personne n’est trompé).",
+            "Le marchand peut vendre les produits de 5 (divers) champs mêlés entre eux, et les vins de 5 (divers) pressoirs. Mais il ne doit pas tromper les acheteurs, en leur faisant croire que les marchandises viennent de tel champ, quand il y mêle les produits d’un autre. R. Juda dit: un boutiquier ne doit pas distribuer les grains rôtis ou des noix aux enfants qui viennent faire des achats<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> B., Baba Batra 78.</i>, car il les habitue ainsi à venir chez lui (c’est faire du tort aux autres boutiquiers); les autres docteurs permettent de le faire. Il ne doit pas baisser le prix des marchandises (car il fait du tort à ceux qui vendent au prix courant). Les autres disent, au contraire: il faut le remercier, s’il baisse le prix<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Grâce à lui, chacun se nourrira à meilleur compte.</i>. Il ne doit pas trier les poix cassés (de façon à les faire valoir indûment); tel est l’avis d’Aba-Saül. Selon les autres sages, c’est permis. Ceux-ci pourtant reconnaissent que l’on ne doit pas placer le choix seul au-dessus, c’est un trompe-l’œil, pas plus que l’on ne doit colorer (décorer, vernir) ni un homme esclave à vendre, ni un animal, ni des vases."
+        ],
+        [
+            "Qu’est-ce que l’usure (défendue par la loi mosaïque), et qu’est-ce que l’intérêt défendu seulement par la loi rabbinique? L’usure défendue par la loi mosaïque est celle des prêts; p. ex. si l’on prête à une personne une selà (= 4 dinars), pour qu’elle rende plus tard cinq dinars, ou si l’on prête deux saah (mesures) de froment à une personne pour qu’elle en rende trois. L’intérêt défendu seulement par la loi rabbinique est celui des achats de fruits (ou d’autres objets); p. ex. un citadin passe au marché avec un paysan, pour que celui-ci lui fournisse du froment à raison de 25 dinars d’argent le kour (mesure de 30 saah), prix courant de la récole; plus tard, le prix s’est élevé à 30 dinars d’argent. Le citadin vient réclamer son froment pour le vendre et acheter du vin; mais le paysan répond “Je garde le froment à raison de 30 dinars d’argent le kour, et je te fournirai du vin quand tu en auras besoin”, bien qu’en ce moment le paysan n’ait pas de vin (c’est défendu).",
+            "Le créancier ne doit pas demeurer gratis dans la propriété du débiteur, et il ne doit pas même la louer meilleur marché qu’un autre locataire; car cela serait de l’usure. Quand on loue quelque chose, on peut augmenter le loyer (si l’on ne paie pas d’avance), mais on ne peut pas augmenter le prix de la vente (en un tel cas). Il est permis de louer une propriété à un individu, en lui disant: “si tu paies pour l’année d’avance, tu ne donneras pas 10 selaïm; si tu paies au mois, tu donnera un selà par mois” (ou par an 12 selaïm). Mais il est défendu de vendre un champ à un individu en lui disant: “si tu paies d’avance, tu ne donneras que mille zouz; mais si tu ne paies qu’après ta récolte, tu donneras 1200 zouz”.",
+            "Un individu vend son champ à un autre qui lui donne une partie du prix convenu; et le vendeur dit à l’acheteur: “tu peux apporter le reste quand tu voudras, et alors le champ t’appartiendra<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> De suite, selon Rashi.</i>” dans ce cas, il fait un acte défendu. Si un individu prête de l’argent à un autre sur son champ, et lui dit: “si tu ne me payes pas la dette en 3 ans d’ici, le champ m’appartiendra”, alors le champ appartient, en effet, au créancier, si l’autre ne paie pas. Ainsi agit Baithos, fils de Zonin, avec le consentement des docteurs.",
+            "Il est défendu de donner des marchandises à un boutiquier<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Le boutiquier est le débiteur pour la moitié des marchandises dont le bénéfice lui appartient, et il n'est qu'un gardien pour l'autre moitié dont le bénéfice appartient à l'individu qui la lui a donnée; il devrait donc le faire payer pour la peine qu'il prend de s'occuper de la moitié dont il n'est que le gardien; mais il en fait cadeau à l'individu qui lui a prêté l'autre moitié; c'est donc de l'usure.\"</i> pour qu’il les vende et en partage les bénéfices (avec le déposant). Il est défendu (par le même motif) de prêter à un marchand de l’argent, pour que celui-ci achète des marchandises et partage le bénéfice avec le créancier, à moins que celui-ci ne paie au marchand pour sa part de travail, comme on paie un ouvrier. De même, il est défendu de donner à crédit des œufs à un individu qui a une poule, pour qu’il les fasse couvert, et que prêteur et débiteur se partagent le bénéfice<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"Il ne se fait pas payer par celui qui la lui a donnée, afin que celui-ci soit récompensé pour l'autre moitié qu'il a prêtée; c'est donc de l'usure.\"</i>. Il en est de même, si un individu donne à un éleveur des veaux et des poulains à nourrir, fixant leur valeur en argent (que l’éleveur sera obligé de payer en cas de perte ou de mort des animaux), et sous la condition qu’ils se partageront le bénéfice. Ce commerce n’est permis que si celui qui donne les œufs ou les veaux paie à l’autre la peine prise pour sa moitié, et qu’il lui paie aussi (la moitié des dépenses) pour nourrir les petits poussins, ou les veaux, ou les poulains. Mais il est permis de donner des veaux ou des poulains à un individu, pour que celui-ci les élève jusqu’au tiers du développement<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"L'éleveur n'a aucune responsabilité pour perte ou mort des animaux, on ne peut pas dire qu'il est débiteur d'une moitié; il n'y a pas d'usure alors.\"</i>.",
+            "On peut donner à l’éleveur une vache, un âne, ou tout animal qui rapporte ce qu’il mange, en fixant la valeur de l’animal au moment de la lui donner, pour partager avec lui plus tard le bénéfice. Si l’animal a des petits chez l’éleveur, on les partage de suite après leur naissance, dans les endroits où c’est l’usage<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Là, par contre, l'éleveur n'est pas tenu d'élever les petits qui ne lui appartiennent pas.</i>. Mais dans les endroits où il est d’usage d’élever les petits, l’éleveur doit élever même les petits qui ne lui appartiennent pas. R. Simon b. Gamliel dit: on peut donner à l’éleveur le veau avec sa mère<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Sans payer plus pour le veau.</i>, ou le poulain avec la jument; on peut avancer au fermier de l’argent pour améliorer le champ et se faire payer plus cher la ferme; tout cela n’est pas de l’usure.",
+            "L’éleveur ne doit pas recevoir du petit bétail<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Littéralement: de fer (ne courant nul danger de cession).</i> d’un israélite, à la condition de subir seul les dommages et les pertes, et de partager le bénéfice, car c’est de l’usure<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Car l'éleveur s'occupe gratis de la moitié, dont le bénéfice ne lui appartient pas.</i>. Mais l’éleveur peut le recevoir d’un païen. On peut donner l’intérêt à un créancier païen, et on peut aussi lui prêter à intérêt. Il en est de même d’un prosélyte palestinien. On peut prêter à intérêt l’argent du païen à un israélite, en le faisant sur la demande du païen, non à l’inverse.",
+            "Celui qui veut passer un marché avec un paysan fournisseur, en lui donnant l’argent dans la saison du bon marché (en automne, après la récolte), pour que celui-ci lui fournisse la marchandise pendant toute l’année au bas prix de cette saison, ne doit pas le conclure avant que le prix de la saison ne soit déjà fixé (si le paysan n’a pas en ce moment la marchandise demandée). Si ce prix est fixé, il peut passer le marché même avec un paysan qui ne possède pas en ce moment la marchandise qu’on lui demande, car il peut l’acheter en ce moment chez un autre au prix de la saison. Si ce paysan a récolté la marchandise demandée avant les autres (et passe ce marché quand le prix de la saison n’est pas encore fixé), il peut passer ce marché s’il a des gerbes en tas, ou des raisins ou des olives dans le pressoir; le potier peut passer le marché pour fournir les pots, s’il possède les moules, ou bien pour fournir la chaux, quand il l’a mise dans la fournaise. On peut conclure le marché pour fournir du fumier toute l’année (au bas prix de la saison). R. Yossé dit: on ne peut pas le faire si le fournisseur ne possède pas du fumier à ce moment; les autres docteurs le permettent. On peut convenir avec le fournisseur qui s’engage pour toute l’année, que si la marchandise baisse de prix, on ne le payera que selon la valeur diminuée. R. Juda dit: on n’a pas besoin d’une convention pour cela; car si le prix baisse, l’acquéreur peut toujours dire au fournisseur: “donne-moi à ce prix, ou rends-moi mon argent”.",
+            "Celui qui afferme ses champs peut prêter à ses fermiers une mesure de blé pour qu’ils la lui rendent plus tard (sans craindre que la mesure soit plus chère au moment du payement et qu’il y ait usure), s’ils l’empruntent pour semer, non pour leur consommation. Quand R. Gamliel prêtait à ses fermiers une mesure de blé, fût-ce pour semer, il en estimait la valeur au jour de l’emprunt et celle au jour du payement; si le prix avait baissé ou augmenté du premier jour au dernier, il se faisait payer selon le prix le plus bas. Mais R. Gamliel était trop scrupuleux; le loi ne l’exige pas.",
+            "Il ne faut pas emprunter un kour de blé pour rendre la même mesure après la récolte<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Le prix pouvant augmenter, il y aurait usure.</i>; mais on peut dire à quelqu’un: prête-moi du blé et je te le rendrai quand j’aurai trouvé la clef, ou quand mon fils viendra<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Ce qui suppose le blé présent, prêt à être restitué.</i>. Hillel le défend (même quand le débiteur a du blé). Hillel disait aussi: une femme ne doit pas prêter un pain à sa voisine pour que celle-ci lui rende le même pain, à moins d’en fixer le prix; autrement, il est à craindre que le prix de la substance n’augmente, il y aurait usure.",
+            "Un homme peut dire à un autre: “Va sarcler mon champ; je sarclerai (un autre jour) le tien; va creuser chez moi, je creuserai chez toi”; mais on ne peut pas dire: “Va sarcler dans mon champ et je creuserai dans le tien, ou: va creuser chez moi et je sarclerai chez toi<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Si le travail n'est pas le même, il y a usure.</i>”. Quant aux jours du travail, on peut considérer tous les jours comme se ressemblant l’un à l’autre, et de même tous les jours de pluie; mais on ne peut pas dire à autrui: “Va labourer dans mon champ un jour sec, et je labourerai dans le tien en un jour de pluie”.<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Selon la correction du Comment. Pné-Mosché, d'après le passage parallèle du T. Babli.</i>. R. Gamliel dit: il y a l’usure prématurée et l’usure tardive, par exemple: un homme a en vue d’emprunter quelque chose à un individu, et il lui fait un envoi d’avance, en lui disant: “c’est pour que tu me prêtes de l’argent”; c’est là l’usure prématurée. Un homme a emprunté de l’argent chez un individu, et il l’a payé; puis il lui fait un envoi, en lui disant: “c’est pour l’argent que tu m’as laissé quelques temps”; c’est là l’usure tardive. R. Simon dit: Il y a aussi usure en paroles; ainsi, il faut renoncer à son créancier (pour lui faire plaisir) l’arrivée de quelqu’un<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Il ne faut pas faire ou dire, pour plaire au créancier, ce qu'on n'aurait pas fait ou dit pour lui, si on ne lui avait pas emprunté de l'argent.</i>.",
+            "Voici ceux qui transgressent la défense biblique d’usure: le créancier, le débiteur, le garant et les témoins (qui signent l’acte où le débiteur s’engage à donner l’usure). Les autres docteurs ajoutent: l’écrivain. Ils transgressent 5 défenses: “tu ne donneras pas ton argent à usure” (Lv 15, 37); “tu ne prendras pas d’usure (ibid. 36); “tu ne seras pas comme un exacteur” (Ex 22, 24); “vous ne lui imposerez pas d’usure” (ibid.); enfin “tu ne mettras rien devant l’aveugle qui puisse le faire tomber, tu craindras ton Dieu, je suis l’Eternel” (Lv 19, 14)."
+        ],
+        [
+            "Si un individu loue des ouvriers, et l’un trompe l’autre, celui qui a été trompé peut être mécontent, mais il ne peut rien réclamer. Si un individu loue un ânier ou un voiturier<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Littéralement: le charretier (le mot du texte venant de carrum), porteur de chaise, phoreion. Voir la Monatschrift de Fraenkel, 1871, t. 20, p. 66.</i>, pour que celui-ci lui apporte des instruments de musique en vue d’une noce ou d’un enterrement, ou bien s’il loue un ouvrier pour tirer le lin de l’endroit où il trempe, ou pour faire un autre travail dont l’ajournement peut causer une perte, et si l’ânier ou l’ouvrier ne peut pas remplir son engagement, lorsqu’il n’y pas de remplaçant, on peut louer un autre à ses frais, ou le tromper<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Vu le manque de parole de l'ouvrier, on peut lui promettre ce qu'il demande, et ne pas lui donner plus qu'il ne lui est dû.</i>.",
+            "Si on loue des ouvriers, et que ceux-ci ne veulent plus travailler (après avoir commencé), l’ouvrier doit subir la perte qui en résulte. Si le patron renvoie l’ouvrier au milieu du travail, il en subira l’inconvénient. Ceux qui changent les conditions convenues (sans y avoir droit) en subissent les inconvénients, et tous ceux qui ne sont pas fidèles à leur parole en subissent l’inconvénient.",
+            "Si un individu loue un âne pour le conduire sur une montagne et le conduit dans une plaine, ou s’il le loue pour la plaine et il le conduit sur la montagne, il doit payer la valeur de l’âne qui en meurt, quoique la distance parcourue par l’âne, par exemple: dix milles, fut celle qu’il devait parcourir d’après la convention. Un individu loue un âne pour le conduire sur une montagne, et il le conduit dans une plaine ou dans une vallée, si l’âne glisse et tombe, l’individu est acquitté; mais si l’âne meurt par la chaleur, l’individu doit payer le dommage. Un individu loue un âne pour le conduire dans la plaine et il le conduit sur une montagne; si l’animal glisse et tombe, l’individu doit payer le dommage; mais si l’âne meurt par la chaleur, l’individu est acquitté. Si l’âne s’est échauffé par la montée, l’individu doit payer le dommage. Si un individu loue un âne, et si cet âne a attrapé une maladie (dans les yeux ou dans les pattes), ou si le gouvernement l’a enlevé pour le service public, aggareia, le propriétaire n’est pas obligé de donner un autre âne<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> On peut arguer que la perte est commune. Cette phrase, dans le texte jérusalémite, précède la dernière à l'inverse du T. Babli.</i>; mais si l’âne est mort, ou s’il s’est cassé une patte, le propriétaire doit donner au locataire un autre âne pour le temps convenu entre eux.",
+            "Si un individu a loué une vache (avec les instruments du labourage) pour labourer sur une montage, et il laboure dans une plaine, il n’est pas obligé de payer le dommage, si les instruments se brisent; mais s’il a loué pour labourer dans la plaine et il laboure sur une montage, il doit payer le dommage, si le coin se brise. S’il a loué pour battre des légumes, et il a battu du blé, il n’est pas obligé de payer le dommage; mais s’il a loué pour battre du blé et il bat des légumes, il doit payer le dommage, car les légumes sont glissants.",
+            "Si l’individu qui avait loué un âne pour un chargement de blé, l’a chargé d’orge (en plus grande quantité), il doit payer le dommage, si l’âne meurt<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Quoique l'orge soit plus légère que le blé.</i>. Si l’individu qui avait loué un âne pour le chargement de produits des champs, l’a chargé de paille (en plus grande quantité), il doit payer le dommage, si l’âne meurt<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Quoique la paille soit plus légère.</i>; car le volume du fardeau est aussi fatigant que le poids. Si l’ayant loué pour le chargement d’une mesure de blé, il l’a chargé d’une d’orge, il est acquitté (si l’animal meurt); mais s’il a ajouté à la mesure, il est condamné à payer le dommage. Combien faut-il avoir ajouté à la mesure pour être condamné à payer le dommage, si l’animal meurt? Somkos dit au nom de R. Meir: il est condamné à payer le dommage, s’il a ajouté un saah (6 cabs) pour un chameau, et 3 cabs pour un âne.",
+            "Tous les ouvriers qui reçoivent les matériaux chez eux pour confectionner un objet ont à l’égard de ces matériaux la responsabilité d’un gardien salarié. Mais tous ces individus, après avoir fini le travail et avoir dit au patron qu’il peut le venir prendre et les payer ensuite, n’ont plus que la responsabilité d’un gardien non salarié. Si un individu dit à un autre: “garde-moi mes objets, et je garderai les tiens”, ils ont chacun la responsabilité d’un gardien salarié; mais s’il lui a dit: “garde mes objets et mets devant moi les tiens”, il n’a que la responsabilité d’un gardien non salarié.",
+            "Si un individu prête à un autre de l’argent sur gage, il a la responsabilité du gage comme un gardien salarié. R. Juda dit: s’il a prêté de l’argent, il n’a que la responsabilité d’un gardien sans salaire; s’il a prêté des fruits, il est responsable d’un gage comme un gardien salarié. Abba Saül dit: Le créancier d’un pauvre peut louer certains gages à d’autres personnes plusieurs fois, pour diminuer peu à peu la dette<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Le créancier recevant le loyer pour le pauvre.</i>; car il agit alors envers le pauvre débiteur, comme un homme qui lui rend un objet perdu<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Le bien du pauvre mis en gage était comme perdu pour lui, ne lui rapportant rien.</i>.",
+            "Si un individu porte un tonneau (déposé chez lui) d’un endroit à un autre, et que ce tonneau se brise, qu’il soit gardien salarié ou non, il prêtera serment qu’il n’a pas à se reprocher une négligence, et il sera acquitté. R. Eliézer dit: j’ai aussi appris que le gardien non salarié et le gardien salarié doivent prêter serment et être acquittés; mais je suis étonné que tous les deux puissent être acquittés par un serment."
+        ],
+        [
+            "Si un individu loue des ouvriers, et qu’il leur dise de venir très tôt au travail, ou de s’en aller très tard, il ne peut pas les y forcer plus que ne l’exige l’usage du pays. Si l’usage prescrit de donner aux ouvriers à manger, ou même de leur donner un bon repas, il le faut. Dans toute chose, il faut suivre l’usage. R. Yohanan b. Mathia dit à son fils: Va nous louer des ouvriers. Son fils alla les louer et s’engagea à leur donner la nourriture. Quand il le raconta à son père, celui-ci lui dit: -Si tu leur donnais un repas comme ceux du roi Salomon dans sa grandeur, tu n’aurais pas encore satisfait complètement à ton devoir, car ces ouvriers sont les enfants d’Abraham, d’Isaac et de Jacob. Va donc leur dire, avant qu’ils commencent le travail, que tu ne t’engages qu’à leur donner du pain et des légumes. R. Simon b. Gamliel dit: c’était inutile, car tout dépend de l’usage du pays.",
+            "Voici les ouvriers qui peuvent manger, d’après la loi mosaïque (Dt 23), les fruits du terrain où ils travaillent: Celui qui travaille dans les fruits adhérents à la terre, quand on est à la fin de la récolte, ou aux fruits détachés avant la récolte, pourvu que les ouvriers travaillent dans les choses qui viennent de la terre. Voici ceux qui n’est pas le droit de manger les fruits: Celui qui travaille dans les fruits adhérents à la terre, quand la récolte n’est pas finie; celui qui travaille dans les fruits détachés de la terre, bien qu’après la récolte; enfin celui qui travaille dans les choses qui ne poussent pas dans la terre<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> P. ex. l'homme occupé à traire les animaux, ou à faire du fromage.</i>.",
+            "Si l’ouvrier travaille seulement des mains et non des pieds<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Cf. J. (Maasserot 2, 6).</i>, ou des pieds mais non des mains, ou fût-ce seulement des épaules, il peut consommer des produits; selon R. Yossé b. Juda, il faut pour cela avoir travaillé des mains et des pieds –.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est traduite (Maasser Sheni 2, 8).</i>",
+            "Si l’ouvrier travaille dans les récoltes de figues, il ne doit pas manger de raisins; s’il travaille dans des récoles de raisins, il ne doit pas manger de figues; mais il peut manger le genre de fruits dans lesquels il travaille, en s’abstenant dans l’endroit où ils sont moins bons, pour en manger davantage quand il arrive à l’endroit où ils sont meilleurs. Toutes ces règles s’appliquent au moment de l’ouvrage achevé; mais pour ne pas causer de perte au maître on a dit: l’ouvrier devra manger en allant d’un outil à l’autre, ou en revenant du pressoir à la maison. Enfin, l’âne peut manger de son chargement.",
+            "L’ouvrier peut manger des courges ou figues jusqu’à la valeur d’un dinar. R. Eliézer Hisma dit: la valeur de ce qu’il mange ne doit pas dépasser la somme de son salaire. Les autres docteurs le permettent; seulement, on peut donner à l’ouvrier le conseil de ne pas manger trop, car on ne le louerait plus à l’avenir.",
+            "L’ouvrier peut vendre au patron le droit de manger, en fixant la somme que le patron lui donnera pour ne pas manger les fruits dans lesquels il travaille; il peut faire ce marché pour soi-même, pour ses enfants majeurs avec leur consentement, pour ses esclaves majeurs et pour sa femme; car ces individus ont de l’intelligence<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Ils peuvent donc céder leur droit.</i>. Mais l’ouvrier ne peut pas faire ce marché pour ses enfants mineurs, pour ses esclaves mineurs et pour son animal; car ces êtres n’ont pas d’intelligence pour vendre leur droit.",
+            "Les ouvriers qui travaillent dans des arbres de la 4e année<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> A la plantation d'un arbre, il est interdit d'en manger les produits pendant 3 ans, et à la 4e année, ce n'est permis qu'après rachat.</i> ne doivent pas manger les fruits; mais si le propriétaire de ces arbres n’a pas avisé les ouvriers que les arbres sont dans la 4e année de leur existence, il est obligé, de racheter les fruits, pour que les ouvriers puissent en manger. Si les fruits étaient déjà prêts à être mangés<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Lorsque les fruits sont recueillis, il faut prélever les dîmes pour les lévites et l'oblation pour les prêtres avant d'en manger.</i>, et le patron a besoin des ouvriers pour un travail, p. ex. pour boucher les tonneaux de vin, ou réparer les cercles de figues qui sont rompus, les ouvriers ne doivent pas en manger; mais si le patron ne les a pas avertis, il doit prélever la dîme pour que l’on puisse en manger.",
+            "Les gardiens des fruits peuvent en manger, car c’est l’usage du pays, quoique la loi biblique n’en parle pas. Il y a 4 catégories: le non salarié, celui qui emprunte un objet pour son usage; un gardien salarié, et un loueur (à son usage). Quant à leur responsabilité, il y a 3 degrés. 1° Le gardien non salarié n’a qu’à jurer s’il est défendeur<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> \"Il doit garder l'objet selon l'habitude, pour le garantir contre les accidents habituels; si on peut lui reprocher une négligence répréhensible, c.-à-d. s'il n'a pas garanti le dépôt contre un accident fréquent, il est responsable du dommage, et doit le payer; s'il a bien garanti le dépôt contre les accidents fréquents, et que l'objet se soit perdu par un accident rare, il n'y a pas de négligence de la part du gardien, celui-ci n'est pas responsable de la perte, et il est acquitté. Par conséquent, si le propriétaire du dépôt qui s'est perdu réclame le prix, le gardien non salarié n'a qu'à prêter serment qu'il n'y a pas eu de négligence reprochable, que l'objet s'est perdu par un accident rare, et le gardien est acquitté. v. (Shevuot 8, 1).\"</i>. 2° Celui qui emprunte un objet a la responsabilité complète et il doit payer, quel qu’ait été l’accident. 3° Le gardien salarié et celui qui loue un objet ont la responsabilité partielle; ils doivent garder l’objet mieux que le gardien non salarié, le garantir même contre les accidents rares; aussi, sont-il condamnés à payer la valeur de l’objet, en cas de vol ou de perte (par un accident rare);mais ils sont acquittés si la perte a eu lieu par un accident (imprévu ou inévitable), p. ex. S’il a gardé pour salaire, ou loué, un animal qui est mort ou qui a été enlevé par l’ennemi. En ces derniers cas il doit jurer que cela a eu lieu ainsi.",
+            "Si l’animal confié au gardien a été attaqué par un loup seul, le cas n’est pas considéré comme accident inévitable<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> On peut alors sauver l'animal.</i>; s’il y avait 2 loups, le cas est considéré comme accident<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Le gardien, même salarié, sera acquitté.</i>. R. Juda a dit: un seul loup est considéré comme inévitable, quand il y a des attaques fréquentes de loups; l’attaque de deux chiens n’est pas considérée comme un danger. Yaddua le Babylonien dit au nom de R. Meir: si les deux chiens attaquent des deux côtés, c’est un danger. L’attaque d’un brigand est un danger; celle d’un lion, d’un ours, d’un tigre, d’un serpent, d’une panthère est un danger. Si le gardien a conduit l’animal qu’on lui a confié dans un endroit où se trouvent ces animaux féroces ou des brigands, le cas n’est pas considéré comme accident, car il n’aurait pas dû y conduire l’animal.",
+            "Si l’animal est mort de sa mort naturelle, c’est un accident; mais si le gardien a tourmenté l’animal, la mort n’est pas accidentelle. Si l’animal est monté (malgré le gardien) sur une montagne et est tombé, c’est un accident; mais si le gardien l’y a fait monter, la chute n’est pas accidentelle<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> C'est de sa faute, et il en est responsable.</i>. Tous peuvent convenir avec le propriétaire du dépôt pour être acquitté en cas d’accident; le gardien non salarié peut conditionner d’être dispensé du serment, l’emprunteur de ne pas payer; le gardien salarié et le locataire, de ne pas jurer en cas d’accident inévitable, puis d’être dispensés du payement pour les autres accidents.",
+            "Toutes les conditions qui sont contraires à la loi biblique sont nulles<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Cf. J., (Ketubot 9, 1).</i>; en outre toute condition qui vient après l’acte (pour limiter sa valeur) est nulle. Mais toute condition qu’on peut accomplir est légale, si elle est faite avant l’acte qu’elle doit limiter."
+        ],
+        [
+            "Un individu a emprunté une vache, et il a aussi loué le propriétaire de la vache<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> C.-à-d. le propriétaire s'est engagé à travailler pour lui avec la vache.</i>. S’il n’a emprunté la vache qu’après que le propriétaire s’était déjà engagé, et que la vache soit morte, l’emprunteur est acquitté; car il est écrit: Si le propriétaire de l’animal emprunté est avec lui (avec l’emprunteur), celui-ci ne paiera pas (Ex 22, 14). Mais s’il a emprunté la vache, quand le propriétaire ne s’était pas encore engagé, et que la vache soit morte, il doit payer la valeur de la vache; car il est écrit (ibid.): Si le propriétaire n’est pas avec lui, il paiera.",
+            "Un individu emprunte une vache pour la moitié de la journée et il la loue pour l’autre moitié, ou bien il l’emprunte pour un jour et la loue pour le lendemain, ou bien il emprunte une vache et il en loue une autre; la 1re vache ou la seconde meurt. Le demandeur dit: la vache morte était empruntée, ou bien il dit que la vache est morte pendant qu’elle était empruntée<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Aussi le défendeur payera la valeur de la vache, car l'emprunteur est responsable de l'accident même inévitable.</i>, et le défendeur dit qu’il ne sait pas si l’autre dit vrai ou non; en ce cas le défendeur doit payer. Si le défendeur dit: la vache morte était louée, ou bien il dit que la vache est morte pendant qu’elle était louée<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Le locataire n'est pas responsable de l'accident inévitable.</i>, et si le demandeur dit qu’il ne sait pas si l’autre dit vrai ou non, le défendeur est acquitté. Si le demandeur dit que la vache morte était empruntée, et le défendeur dit qu’elle était louée; celui-ci prêtera serment qu’il dit la vérité (et il sera acquitté). Si le demandeur et le défendeur n’ont que des doutes, ils se partageront entre eux la valeur de la vache morte<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Le défendeur paiera la moitié.</i>.",
+            "Un individu emprunte une vache à un autre: celui-ci l’envoie au premier par son fils, par son esclave, ou par une autre personne<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Cf. J., Eruvin 7,1.</i>; ou bien il l’envoie par le fils ou l’esclave ou l’ouvrier du premier; la vache meurt avant d’arriver à destination, en ce cas, celui-ci est acquitté. Si l’emprunteur dit au prêteur: “Envoie-moi la vache par mon fils, mon esclave, ou par la personne que je t’enverrai”, ou s’il lui dit: “Envoie-la par ton fils, ton esclave, ou par une autre personne”; si le propriétaire adhère à cette demande, et la vache meurt après que cette personne l’a reçue, l’emprunteur doit en payer la valeur comme s’il l’avait reçue lui-même. Il en est de même au cas où le propriétaire dit à l’emprunteur: “Je veux t’envoyer la vache par mon fils, mon esclave, ou par une autre personne, ou par ton fils, ton esclave, ou par celui que tu m’enverras”; l’emprunteur lui dit: “Fais-le”, et le propriétaire le fait; et la vache meurt après que la personne indiquée l’a reçue; dans ce cas, l’emprunteur doit également en payer la valeur, comme s’il l’avait reçue lui-même, puisqu’il a dit au propriétaire de la vache de la lui envoyer. Ces règles s’appliquent aussi au cas où l’emprunteur rend la vache au propriétaire<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> \"P. ex. l'emprunteur renvoie la vache qui meurt avant que le propriétaire l'ait reçue; en ce cas, le premier est responsable, comme si la vache était morte chez lui. Mais si le propriétaire lui dit de la lui envoyer, et que la vache meurt après que la personne indiquée l'a reçue, l'emprunteur est acquitté, comme si c'était le propriétaire lui-même qui l'avait reçue.\"</i>.",
+            "Un individu échange une vache contre un âne, et la vache a un petit; ou bien un individu vend son esclave qui accouche d’un enfant. L’individu dit que le petit veau, ou l’enfant est né quand la vache ou l’esclave était encore en sa propriété, et l’autre déclare au contraire que la naissance a eu lieu quand la vache ou l’esclave était déjà acquise à lui. Dans ce cas, les deux plaideurs se partageront le petit veau, ou l’enfant. Un individu a eu 2 esclaves ou deux champs, dont l’un est grand et l’autre petit. Il en a vendu un. L’acheteur prétend avoir acquis le grand; le vendeur dit ignorer lequel des 2 a été vendu; en ce cas l’acheteur prend le grand. Si le vendeur prétend avoir vendu le petit et que l’acheteur dit ne plus savoir lequel des 2 il a acheté, il ne peut prendre que le petit. Si le vendeur dit avoir vendu le petit et l’acheteur dit avoir acquis le grand<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Shevuot 6, 12).</i>, le vendeur prêtera serment qu’il dit vrai (et il donnera à l’acheteur le petit). Si le vendeur et l’acheteur doutent tous deux, ils se partagent entre eux l’objet en litige.",
+            "Un individu vend ses oliviers à un autre (qui les achète pour les couper plus tard et faire usage du bois); en attendant ils ont rapporté un peu d’huile, moins d’un quart par saah, cette huile appartient à l’acheteur. Mais s’il y a un quart que l’acheteur réclame (parce que les arbres lui appartiennent), et le vendeur le réclame, parce que le champ est à lui; les deux plaideurs se le partageront. Si un fleuve a arraché les oliviers du sol d’un individu, qui se trouvent maintenant dans le champ d’un autre individu, où ils ont rapporté des fruits; l’un réclame parce que les arbres lui appartiennent, et l’autre les réclame, parce qu’ils ont cru dans son champ; les 2 plaideurs se les partageront.",
+            "Si un individu loue une maison à un autre (à raison de tant par mois), il ne peut pas le mettre dehors en hiver, savoir de la fête des tentes à Pâques; s’il veut le mettre dehors, en été, il faut l’en avertir 30 jours d’avance. Dans les grandes villes, on ne peut mettre dehors les locataires ni en hiver ni en été, sans les avertir d’un an d’avance. S’il loue une boutique à un boutiquier, soit dans les petites villes, soit dans les grandes, il doit l’avertir un an d’avance. R. Simon b. Gamliel dit: s’il s’agit d’une boutique d’un boulanger ou d’un teinturier, le locataire de la boutique doit être averti 3 ans d’avance<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Ils donnent à leurs clients à crédit pour longtemps</i>.",
+            "Si un individu loue une maison, il doit au locataire les portes, les verrous, la clef et tout ce qui peut être fait par un ouvrier; mais le locataire est obligé de faire lui-même ce qui peut être fait par tout le monde. Le fumier appartient au patron; le locataire n’a droit qu’aux cendres du four et des foyers.",
+            "Si un individu loue une maison à quelqu’un pour un an, le mois ajouté (embolismique) appartient au locataire. S’il a loué au mois, le mois ajouté appartient au propriétaire de la maison. Un individu loue à Sipporï une maison de bains, en disant qu’il la loue pour 12 dinars d’or par an, ou un dinar d’or par mois; comme l’année était alors de 13 mois, on se présenta devant R. Simon b. Gamliel et R. Yossé, qui dirent: Il faut partager le mois ajouté entre le locataire et le propriétaire.",
+            "Un individu loue une maison à un autre pour un certain espace de temps, et la maison s’écroule avant le terme, le propriétaire est obligé de fournir une autre maison au locataire. Si la maison était petite, il ne la fera pas grande; si elle était grande, il ne la fera pas petite; si elle n’avait qu’une pièce, il ne la fera pas de 2; si elle avait 2 pièces, il ne la fera pas d’une pièce. La maison qu’il fera n’aura pas moins ni plus de fenêtres que l’ancienne, à moins que le locataire et le propriétaire consentent tous les deux au changement."
+        ],
+        [
+            "Si un individu prend un champ à ferme, il fera tous les travaux accomplis d’ordinaire d’après l’usage du pays<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Cf. ci-dessus, 7, 1.</i>. Si l’usage veut qu’on coupe les épis, le fermier les coupera; si l’usage veut qu’on les arrache, il les arrachera. Si l’usage veut qu’on laboure la terre après la moisson, il le fera. La part que le fermier doit prendre du blé, il la prendra aussi du chaume et de la paille. La part qu’il prend du vin, il la prendra aussi des ceps et des échalas. Les échalas sont à la charge commune du propriétaire et du fermier.",
+            "Si un individu prend à ferme un champ qu’on arrose d’une source<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> V. (Baba Batra 3, 1) et 4, 7.</i>, ou un champ où se trouve un arbre, le fermier ne peut rien retrancher de ce qu’il doit au propriétaire, lors même que la source aura disparu ou que l’arbre se sera brisé. Mais s’il a dit qu’il veut prendre à ferme tel champ qu’on arrose d’une source, ou tel champ dans lequel se trouve un arbre, il peut retrancher au propriétaire l’équivalent du dommage qu’il a par la disparition de la source ou de l’arbre.",
+            "Si le fermier ne cultive pas le champ<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> V. J., (Yebamot 15, 3).</i>, il doit payer au propriétaire ce que le champ aurait produit s’il était cultivé; car il est écrit dans le bail: “si je laisse le champ sans culture, je paierai le meilleur” (des produits qu’on aurait pu en obtenir).",
+            "Si le fermier refuse de sarcler le champ, en disant au propriétaire: “tu n’en auras aucun dommage, puisque je te donne la part convenue des produits du champ”, le propriétaire peut le forcer de faire ce travail car il peut lui dire: “tu peux t’en aller un jour et me laisser mon champ plein de mauvaises herbes”.",
+            "Si le champ accepté en fermage donne trop peu de produits pour en obtenir un monceau, le fermier est obligé de le cultiver. R. Juda dit: il est obligé de le faire si le champ produit assez pour la semence qui y tombe.",
+            "Si les produits du champ affermé sont détruits par des sauterelles, ou sont brûlés, lorsque c’est un malheur public du pays, le fermier peut retrancher au propriétaire une somme correspondante à la perte qu’il subit; si la perte n’a pas été causée par un malheur public (si elle n’était pas générale), le fermier ne peut rien retrancher de la somme qu’il doit au propriétaire. R. Juda dit: si, au lieu de s’engager à donner au propriétaire une certaine quantité des produits du champ, le fermier s’est engagé à lui payer une certaine somme en argent, il ne peut rien retrancher, quand même la perte résulte du malheur public.",
+            "Le fermier qui s’engage à donner au propriétaire une certaine quantité des produits du champ (p. ex. dix kour de blé), par an, la lui donnera sur les produits du champ qu’il cultive, quoique ces produits aient été frappés de dévastation. Si les produits de ce champ sont meilleurs que ceux des autres, il est obligé de donner de ces produits au propriétaire, et il ne peut pas lui dire qu’il lui en achètera d’autres.",
+            "Un fermier qui prend un champ pour y semer de l’orge, ne doit pas y semer du froment<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Le froment disent les commentaires, épuise la terre plus que d'autres cultures.</i> s’il l’a pris pour y semer du froment, il peut y semer de l’orge. R. Simon b. Gamliel défend cette dernière mutation. S’il a pris le champ pour y semer des légumes secs il ne doit pas semer du blé s'il l'a pris pour y semer du blé, il peut y semer des légumes. R. Simon b. Gamliel le défend.",
+            "Le fermier qui prend un champ pour au moins 7 ans, peut la 1re année, y semer du lin, et couper les sycomores la même année<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Le lin n'épuise pas la terre plus de 7 ans, et les sycomores repoussent et deviennent aussi forts qu'ils étaient en 7 ans.</i>. Mais s’il l’a pris pour peu d’ans (moins de 7 ans), il ne peut pas y semer du lin, ni couper de sycomores.",
+            "Un fermier qui prend en fermage un champ à raison de 700 zouz, pour un septenaire d’années, la 1e année de la période (ou repos agraire) y est comprise; mais s’il dit qu’il paiera 700 zouz pour 7 ans, l’année du repos ne compte pas pour une année de culture.",
+            "L’ouvrier qui travaille à la journée doit être payé le soir qui la suit, et le patron a le temps de payer toute la nuit jusqu’au lendemain matin. L’ouvrier loué pour la nuit doit être payé le jour qui la suit, et le patron a le temps de payer toute la journée avant le coucher du soleil. L’ouvrier loué pour quelques heures pourra être payé toute la nuit et toute la journée. Quant à l’ouvrier loué pour une semaine, pour un mois, pour une année, ou pour un septenaire d’années, s’il finit son travail pendant le jour, il sera payé dans cette journée avant le coucher du soleil; s’il finit son travail la nuit, le patron a le temps de le payer toute cette nuit et toute la journée qui la suit, jusqu’avant le coucher du soleil.",
+            "Il est écrit: Tu payeras son salaire le jour même (qu’il aura travaillé), le soleil ne doit pas se coucher sur cette dette (Dt 24, 15). Ce commandement s’applique aux ouvriers qui travaillent en personne, et aussi à ceux qui louent leurs bestiaux ou leurs instruments. On leur applique aussi ce texte (Lv 19, 13): tu ne garderas pas le salaire de l’ouvrier jusqu’au matin. Le patron transgresse la loi mosaïque, s’il ne paye pas le salaire (dans le temps prescrit) à l’ouvrier qui le réclame; mais il ne commet pas de péché si l’ouvrier ne réclame pas. Si le patron envoie l’ouvrier chez un boutiquier (afin de prendre à son compte des objets de consommation pour son salaire), ou s’il dit à un changeur de donner de sa part à l’ouvrier les pièces de monnaie qu’il lui doit, il a satisfait à la loi. Si l’ouvrier réclame son salaire pendant le temps prescrit pour le payement (tandis que le patron dit avoir déjà payé), l’ouvrier peut se le faire payer, en jurant dire vrai<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> V. J., (Shevuot 7, 1).</i>. S’il ne réclame que plus tard, il est obligé (comme tout demandeur) d’appuyer sa réclamation de preuves, et le serment ne suffira pas pour se faire payer. Cependant, s’il réclame plus tard, en amenant des témoins qui constatent qu’il a réclamé au temps prescrit pour le payement, il peut se faire payer son salaire en jurant dire vrai. Si l’ouvrier est un étranger païen<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Ici, le mot Gher ne signifie pas, comme d'ordinaire, un prosélyte, mais un étranger, comme dans (Gn 23, 4)</i>, il faut observer envers lui (comme pour un Juif) le commandement biblique où il est écrit: “Ne retiens pas le salaire du mercenaire pauvre et nécessiteux, d’un de ses frères ou des étrangers qui sont dans ton pays, dans l’une de tes villes. Tu lui donneras le salaire le jour même (où il aura travaillé), le soleil ne doit pas se coucher sur cette dette, car il est pauvre et attend après; crains qu’il (Juif ou païen) n’implore contre toi Jéhovah, et que tu ne commettes un péché (ibid. 14, 15)”. Pourtant, l’étranger ne se trouve pas mentionné dans cet autre passage (Lv 19, 13): “Le salaire du mercenaire ne demeurera pas de vers toi jusqu’au lendemain”.",
+            "Le créancier ne peut pas saisir des gages du débiteur sans la permission du tribunal. Il n’entrera pas dans la maison du débiteur pour prendre un gage, car il est écrit: “Tu n’entreras dans sa maison pour te nantir de son gage; tu dois attendre dehors, et le débiteur t’apportera le gage au dehors” (Dt 24, 10-11). Si le créancier a deux gages, il rendra au débiteur un gage quand celui-ci en aura besoin, et il gardera l’autre. Il rendra p. ex. l’oreiller la nuit, et la charrue le jour. Si le débiteur est mort, le créancier n’est pas obligé de rendre le gage à ses héritiers. R. Simon b. Gamliel dit: Quand même le débiteur ne serait pas mort, le créancier n’est obligé de lui rendre le gage au moment où il en aura besoin, que dans un délai de 30 jours; ce terme passé, il peut le faire vendre pour le tribunal. Il ne faut pas prendre un gage à une veuve, qu’elle soit pauvre ou riche; car il est écrit: “tu ne prendras pas pour gage le vêtement d’une veuve” (ibid. 17). Celui qui prend une meule pour gage transgresse une double défense biblique, car il est écrit (ib. 6): “On ne doit pas saisir pour gage une meule inférieure ni une meule courante, car ce serait prendre la vie même en gage”. Non seulement la meule est interdite, mais il est défendu aussi de prendre pour gage un instrument quelconque qui sert à préparer la nourriture, car, d’après l’expression de l’écriture (ibid.) “ce serait prendre pour ainsi dire à gage la vie même de son prochain”."
+        ],
+        [
+            "Deux individus avaient une maison, dont l’un avait l’étage inférieur et l’autre le supérieur, la maison s’est écroulée, et on ne reconnaît pas les matériaux, bois et pierres, s’ils viennent de l’étage inférieur ou du supérieur; en ce cas, les débris sont partagés entre les deux individus. S’il y a des pierres brisées et d’autres intactes, on peut parfois reconnaître, d’après la cause et la manière de l’écroulement, si ce sont celles de l’étage supérieur, ou celles de l’inférieur, qui ont dû se briser (on fera alors le partage en conséquence). Si l’un des individus reconnaît une partie de ses pierres (qui sont intactes), il les prend, et elles lui sont comptées pour le partage.",
+            "Un individu a loué l’étage supérieur d’une maison<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Le bas est occupé par le propriétaire.</i>; le plafond s’est écroulé; le propriétaire devrait rebâtir le plafond pour le locataire, mais il ne veut pas le faire. En ce cas, le locataire entre dans l’étage inférieur, où il reste jusqu’à ce que le propriétaire ait rebâti le plafond. R. Yossé dit: le propriétaire donnera la charpente du toit, et le locataire donnera l’enduit pour la maçonner.",
+            "Deux individus possèdent une maison à deux étages, dont l’inférieur appartient à l’un, et le supérieur à l’autre; la maison s’est écroulée. Le propriétaire de l’étage supérieur dit à l’autre: de faire rebâtir l’étage inférieur (et il rebâtira ensuite le supérieur); l’autre ne veut pas le faire. Dans ce cas, le propriétaire de l’étage supérieur peut rebâtir l’étage inférieur et y demeurer, jusqu’à ce que l’autre lui ait remboursé ses dépenses (après quoi, il rebâtira l’étage supérieur). R. Juda n’approuve pas cette idée; car le propriétaire de l’étage supérieur (avant de l’avoir rebâti) aura demeuré dans l’inférieur qui appartient à celui pour lequel il aura avancé de l’argent (nécessaire pour rebâtir son étage inférieur<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Il sera donc son créancier et aura demeuré gratuitement là, ce qui ressemblerait à de l'usure; pour l'éviter, il devra payer le loyer.\"</i>. Par conséquent, il vaut mieux pour le propriétaire de l’étage supérieur rebâtir d’abord les deux étages, et aller demeurer ensuite dans l’étage inférieur (en laissant le supérieur vide), jusqu’à ce que l’autre lui rembourse ses dépenses pour l’étage inférieur.",
+            "Un individu possède un jardin, au dessous duquel se trouve, creusé dans le roc, un pressoir pour les olives, et ce pressoir appartient à un autre individu; le terrain qui servait en même temps à l’un comme jardin et à l’autre comme voûte de son pressoir, s’est effondré; de sorte que l’un y a perdu la place pour les plantations, et l’autre la voûte de son pressoir. Si le propriétaire du pressoir ne veut pas faire les réparations nécessaires, celui du jardin sèmera au dessous (dans le pressoir), jusqu’à ce que l’autre rétablisse la voûte sur laquelle il pourra semer. Si un mur, ou un arbre, en tombant (par un accident imprévu) sur la voie publique, a causé un dommage, le propriétaire est acquitté. Si le magistrat, prévoyant la chute, a fixé au propriétaire un espace de temps dans lequel l’arbre devra être abattu, et si la maison ou l’arbre s’est écroulé avant ce jour, le propriétaire est acquitté (il n’est pas obligé de payer le dommage, qui en est résulté pour les passants); si l’écroulement a eu lieu après le jour fixé par le magistrat, le propriétaire est condamné à payer le dommage<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> V. J., (Baba Qama 3, 3) fin.</i>.",
+            "Un mur appartenant à un individu tombe, en s’écroulant, dans le jardin d’un autre; le propriétaire du jardin lui dit: “Enlève tes pierres”, et celui-ci lui répond: “Je t’en fais cadeau, fais-en ce que tu veux”. En ce cas, le propriétaire du mur est obligé d’enlever ses débris du jardin. Si le propriétaire du jardin a accepté ce cadeau, et a fait enlever les pierres, puis le propriétaire du mur lui dit: “Je te rembourserai tes dépenses, rends-moi mes débris”, on ne l’écoute pas. Un individu a loué un ouvrier pour ramasser la paille; l’ouvrier a travaillé, et il demande son salaire; le patron lui répond: “prends tout ce que tu as ramassé pour ton salaire”; l’ouvrier peut alors le refuser et réclamer son salaire. Si l’ouvrier l’a accepté, et si le patron lui dit plus tard: “je te donnerai ton salaire, rends-moi ma paille”, on ne l’écoute pas. Si un individu porte son fumier dans une place accessible au public, il faut qu’un autre soit là tout prêt à le porter de là dans les champs, afin qu’il ne reste pas dans cette place (où il pourrait causer des dommages aux passants). Il ne faut pas tremper l’argile dans une place accessible au public, ni faire des briques en cet endroit<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Il s'agit, dit Rashi, de l'opération qui consiste à étendre l'argile, puis à la couper en tranches, selon la dimension que l'on veut donner aux briques, et à les laisser en place jusqu'à ce qu'elles soient sèches.</i>. Cependant, on peut y pétrir l’argile pour l’appliquer de suite dans un édifice, mais on ne peut pas pétrir des tuiles dans un pareil endroit. Si l’on bâtit dans une place accessible au public, et l’on apporte des pierres, il faut qu’un individu les enlève pour l’édifice aussitôt qu’on les apporte, afin qu’elles ne restent pas en cette place. Si, en attendant, les pierres ont causé des dommages aux passants, il faut payer les dommages. R. Simon b. Gamliel dit au contraire: on peut même préparer le travail un mois d’avance (sans être obligé de payer le dommage s’il en survient).",
+            "Deux jardins se touchent l’un l’autre; l’un se trouve dans un lieu élevé, et l’autre est plus bas: il y a des plantes sur l’escarpement qui sépare les deux jardins l’un de l’autre. R. Meir dit: ces plantes appartiennent au propriétaire du jardin supérieur, car c’est sa terre qui les nourrit, et que s’il enlevait sa terre, les plantes disparaîtraient. R. Juda dit: elles appartiennent au propriétaire du jardin inférieur, car si celui-ci voulait remplir son jardin jusqu’au dessus de ses plantes, elles disparaîtraient. Mais, dit R. Meir, puisque tous les deux se disent les maîtres des plantes en question, en se prévalant de ce qu’ils peuvent l’un et l’autre les anéantir, voyons d’où ces plantes tirent leur nourriture? R. Simon dit: le propriétaire du jardin supérieur prendra tout ce qu’en restant chez lui il peut atteindre avec la main; le reste appartiendra à l’autre."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Metzia/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,147 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Metzia",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "If two people are grasping a cloak: One says, “I found it” and the other says, “I found it”, or one says “It’s all mine”, and the other says, “It’s all mine”, they each swear that they don’t own less than half of the cloak and they split the cloak. one says, “It’s all mine” and the other says, “It’s half mine”, the one who says, “It’s all mine” swears that he doesn’t own less than ¾ and the one who says “It’s half mine” swears that he doesn’t own less than ¼, and the former takes ¾ and the latter takes ¼.",
+            "If two men were riding on an animal, or one was riding and the other was leading the animal, and one of them said, “The animal is all mine”, and the other said “It is all mine.”, they each swear that they don’t own less than half of the animal and they split it. If after the case is settled, they both admit to the others claim, or if there are witnesses they can split the animal without an oath.",
+            "If a man was riding on a beast and saw lost property and said to his fellow, “Give it to me”, and the other took it and said, “I have acquired it”, he (the other) has acquired it. But if after he gave it to him he said, “I acquired it first”, he has said nothing.",
+            "If a man saw lost property and fell upon it and someone else came along and seized it, he that seized it acquired it. If a man saw people running [in his field] after lost property [such as] a deer with a broken leg, or pigeons that couldn’t fly, and he said, “My field acquires [them] for me”, he has acquired them. But if the deer was running normally or the pigeons flying, and he said, “My field acquires [them] for me”, he has said nothing.",
+            "That which is found by a man’s minor son or daughter, and that which is found by his Canaanite slave or female slave, and that which is found by his wife belongs to him. That which is found by his son or daughter that are of age, and that which is found by his Hebrew slave or female slave, and that which is found by his wife whom he has divorced, even though he has not yet paid her ketubah, belongs to them.",
+            "If a man found debt documents he should not return them [to the creditor] if they recorded a lien on the [debtor’s] property, since the court would exact repayment from the property. But if they did not record a lien on the [debtor’s] property he may return them, since the court would not exact payment from the property, according to Rabbi Meir. But the Sages say: “In either case he should not return them, since [in either case] the court would exact payment from the property.”",
+            "If a man found bills of divorce, or writs of emancipation or wills, or deeds of gifts, or receipts, he should not return them, for I might say, “they were written out, and the writer might have changed his mind and decided not to give them.”",
+            "If a man found letters of evaluation, or letters of sustenance, or documents of halitzah or refusal, or documents of arbitration or any document drawn out by the court he should return them. If he found documents in a satchel or bag, or a bundle of documents he should return them. How many count as a bundle of documents? Three tied up together. Rabban Shimon ben Gamaliel says: [If one found three documents in which] one borrowed from three others, they should be returned to the borrower. But if [one found three documents in which] one loaned to three, they should be returned to the lender. If a man found a document among his documents and he does not know what is its nature, it must be left until Elijah comes. If there were postscripts amongst them, he should do what is stated in the postscript."
+        ],
+        [
+            "Which found objects belong to the finder and which ones must be proclaimed [in the lost and found]? These found objects belong to the finder: if a man found scattered fruit, scattered money, small sheaves in the public domain, cakes of figs, bakers’ loaves, strings of fish, pieces of meat, wool shearings [as they come] from the country of origin, stalks of flax and strips of purple wool, according to Rabbi Meir. Rabbi Judah says: “Anything which has in it something unusual, must be proclaimed. How is this so? If he found a fig cake with a potsherd in it or a loaf with coins in it [he must proclaim them].” Rabbi Shimon ben Elazar says: “New merchandise need not be proclaimed.”",
+            "And these must be proclaimed: if a man found fruit in a vessel, or an empty vessel; or money in a bag, or an empty bag; piles of fruit or piles of money; three coins one on top of the other; small sheaves in the private domain; home-made loaves of bread; wool shearings as they come from the craftsman’s shop; jugs of wine or jugs of oil, these must be proclaimed.",
+            "If a man found pigeons tied together behind a fence or a hedge or on footpaths in the fields, he may not touch them. If he found an object in the dungheap and it was covered up he may not touch it, but if it was exposed he should take it and proclaim. If he found it in a pile of stones or in an old wall it belongs to him. If he found it in a new wall and it was on the outside [of the wall] it belongs to him. If it was on the inner side it belongs to the householder. But if the house had been hired to others, even if a man found something within the house, it belongs to him.",
+            "If he found [something] in a shop, it belongs to him. But if he found it between the counter and the shopkeeper it belongs to the shopkeeper. If he found it in front of the money-changer it belongs to him. But if between the stool and the money-changer it belongs to the money-changer. If a man bought fruit from his fellow or if his fellow sent him fruit and he found coins therein, they belong to him. But if they were tied up he must take them and proclaim them.",
+            "A garment was also included amongst all these things (which one must proclaim, listed in Deut. 22:3). Why was it mentioned separately? To compare [other things] to it: to teach you just as a garment is distinct in that it has special marks and it has those who claim it, so too everything that has special marks and those who claim it must be proclaimed.",
+            "For how long must a man proclaim [what he has found]? Until all of his neighbors know of it, according to Rabbi Meir. Rabbi Judah says: “At the three Pilgrimage Festivals and for seven days after the lest festival, to allow him three days to go back to his house, three days to return and one day on which to proclaim his loss.”",
+            "If he (the claimant) named what was lost but could not describe its distinctive marks, he should not give it back to him. And it should not be give to a [known] deceiver, even if he describes its distinctive marks, as it is said [in the verse, Deut. 22:2]: “Until your fellow claims it”, [which is to say] until you inquire about your fellow, if he is a deceiver or not. Whatsoever works and eats, let it work and eat [while in the finder’s care]. But whatsoever does not work and eat should be sold, as it is said [in the verse, Deut. 22:2]: “And you shall return it to him”, See how you can return it to him. What shall be with the money [from the sale]? Rabbi Tarfon says: “He may use it, therefore if it is lost he is responsible for it.” Rabbi Akiva says: “He may not use it, therefore if it is lost he is not responsible for it.”",
+            "If he found scrolls he must read them once every thirty days, and if he does not know how to read he should unroll them. But he may not learn from them something he has not yet learned, nor may another read with him. If he found clothing he must shake it out once every thirty days, and spread it out for [the clothing’s] own good, but not for his own honor. [If he found] silver or copper vessels he must use them for their own good but not so as to wear them out. [If he found] vessels of gold or glass he may not touch them until Elijah comes. If he found a sack or a large basket or anything that is not generally carried about, he may not carry it.",
+            "What counts as lost property? If he found an ass or a cow grazing on the path, this does not count as lost property. But if he found an ass with its trappings turned over, or a cow running in the vineyards, this is lost property. If he returned it and it escaped again, and he returned it and it escaped again, even four or five times, he is obligated to return it [yet again], since it is stated (Deut. 22:1): “You shall surely return it to your brother”. If [the finder] lost time at work that was worth a sela (an amount of money), he may not say to the owner, “Give me a sela”. Rather the owner need only pay him the wages of an unemployed laborer. If there was a court of law in the that place the finder may stipulate before them [for damages for time lost]. If there was no court of law, before whom can he stipulate? His comes first.",
+            "If he found an [animal] in a stable, he is not responsible for it [even though the stable door was loose and unguarded. But if he found it in the public domain he is responsible for it. If it was in a cemetery he need not contract uncleanness because of it. If his father said to him, “Contract uncleanness”, or if he said to him, “Do not return it”, he may not listen to him. If he unloaded [the ass fallen under its load] and reloaded it and again unloaded it and reloaded it, even four or five times he is still obligated, for it is written, “You must surely raise it with him”. If the owner went and sat down and said, “Since the commandment is upon you, if you wish to unload, unload”, he is not obligated, for it is written “with him”. But if the owner was aged or sick, he is obligated. It is a commandment from the Torah to unload but not to reload. Rabbi Shimon says, “To reload as well.” Rabbi Yose the Galilean says, “If the beast was carrying more than its proper load he is not obligated [to help unload it], for it is written, “under its load”, [which is to say] a load which it is able to endure.",
+            "If a man found his own lost property and his father’s, his own takes priority. If his own and that of his teacher, his own takes priority. If he found his father’s and his teacher’s, his teacher’s takes priority for his father brought him into this world, but his teacher who taught him wisdom brings him into the world to come. If his father was a Sage, his father’s takes priority. If his father and teacher each were carrying a load, he must first relieve his teacher and afterward relieve his father. If his father and teacher were each taken captive, he must first ransom his teacher and afterward his father. But if his father was a Sage, he must first ransom his father and afterward his teacher."
+        ],
+        [
+            "If a man left an animal or utensils in his fellow’s keeping and they were stolen or lost, and his fellow made restitution and did not want to take an oath – for they have taught: an unpaid guardian may take an oath and be exempt from liability – if the thief is found he must make twofold restitution, and if he slaughtered or sold the [sheep or ox] he must make four of fivefold restitution. To whom does he pay? He with whom the money was deposited. If his fellow (the unpaid guardian) takes an oath and does not want to make restitution, if the thief is found he must make twofold restitution, and if he slaughtered or sold the [sheep or ox] he must make four of fivefold restitution. To whom does he pay? To the owner of the property deposited.",
+            "If a man rented a cow from his fellow and lent it to another, and it died a natural death, the hirer must swear that it died a natural death and the borrower must repay [its value] to the renter. Rabbi Yose said: “How can this one make business out of his friend’s cow? Rather [the value of the cow] returns to the owner.”",
+            "If a man said to two others, “I have robbed one of you 100 zuz and I do not know which of you it is”, or “The father of one of you left me 100 zuz and I do not know whose father it was”, he must give each of them 100 zuz, since he himself admitted liability.",
+            "Two men deposited money with a third, the one 100 zuz and the other 200 zuz. [Afterward] one claimed that he deposited 200 and the other claimed that he deposited 200. He gives this one 100 zuz and this one 100 zuz and the rest remains until Elijah comes. Rabbi Yose says: “If so, what does the deceiver lose? Rather the whole is left until Elijah comes.”",
+            "So too, [two men deposited] vessels with a third, one worth 100 zuz and the other worth 1000 zuz. [Afterward] one claimed that the valuable one was his and the other claimed that the valuable one was his. He gives the less valuable one to one of them and from the value of the more valuable one he gives the value of the lesser one to the other person, and the rest remains until Elijah comes. Rabbi Yose says: “If so, what does the deceiver lose? Rather the whole is left until Elijah comes.”",
+            "If a man deposited produce with his fellow, even if it should perish he may not touch it. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “He may sell it before a court of law, since he is like someone who returns a lost object to its owners.”",
+            "When a man leaves produce for his fellow, [and his fellow returns it to the owner] he may exact reductions [due to natural depletion of the produce]. For wheat and rice, nine half kabs to the kor. For barley and durra nine kabs to the kor. For spelt and linseed three seahs to the kor. All is in proportion to the quantity and according to the time [it is left]. Rabbi Yochanan ben Nuri said: “But what do the mice care about [the quantity]? Won’t they eat [the same amount] whether there is a lot or a little? Rather, he may exact a reduction from only one kor. Rabbi Judah says: “If the quantity was great he may not exact any reduction, since the produce increases in bulk.”",
+            "With wine he may exact [a reduction] of one-sixth. Rabbi Judah says: “One-fifth.” He may exact of him three logs in every one hundred logs of oil one log and a half for sediment and one log and a half for absorption. If the oil was refined he may not exact for sediment. If the jars were old he may not exact for absorption. Rabbi Judah says: “Also if a man sells to his fellow through the year, the buyer must undertake to accept a reduction of one and a half logs because of sediment.",
+            "If a man left a jar with his fellow [to guard] and the owner did not assign it a special place [to be kept] and [the guardian] moved it and it broke: If it was broken while he was handling it: If for his own sake he is liable. If for the sake of the jar, he is not liable. But if it was broken after he had put it in place, whether he moved it for his own sake or for the sake of the jar, he is exempt. If the owner had assigned it a special place, and the guardian moved it and it broke: Whether or not it broke while he was handling it or after he had put it in its place; If for his own sake he is liable, if for the sake of the jar, he is not liable.",
+            "If a man left money in his fellow’s keeping and his fellow bound it up and hung it over his back, or delivered it to his son or his daughter who were minors, or locked it up improperly, he is liable since he did not guard in the way of guardians. If he guarded it in the way of guardians he is exempt.",
+            "If a man left coins with a money-changer: If they were tied up [in a bag], he may not use them. Therefore, if they were lost, he is not responsible. If they were loose, he may use they were. Therefore, they were was lost, he is responsible. [If a man left coins] with a householder, Whether they were loose or tied up, he may not use them. Therefore, if they were lost he his not responsible. A shopkeeper is like a householder, according to Rabbi Meir. Rabbi Judah says a shopkeeper is like a money-changer.",
+            "If a man makes personal use of a deposit: Bet Shammai holds that he is at a disadvantage whether the value rises or falls. Bet Hillel says: [He must restore the deposit] at its value at the time at which he put it to use. Rabbi Akiva says: [He must restore the deposit] at its value at the time at which it is claimed. One who expresses his intention to use a deposit [for personal use]: Bet Shammai says he is liable [for any subsequent damage to the deposit, as if he had already made use of it]. Bet Hillel says: He is not liable until he actually uses it, as it says (Exodus 22:7): “If he had not put his hand onto his neighbor’s property”. How is this so? If he tilted the jug and took a quarter-log of wine and the jug was then broken, he only pays the quarter-log. If he lifted it and then took a quarter-log and the jug was then broken, he pays for the whole jug."
+        ],
+        [
+            "Gold acquires silver, but silver does not acquire gold. Copper acquires silver, but silver does not acquire copper. Bad coins acquire good coins but good coins do not acquire bad coins. An unminted coin acquires a minted coin, but a minted coin does not acquire an unminted coin. Movable property acquires coined money, but coined money does not acquire movable property. This is the general rule: movable property acquires other movable property.",
+            "How is this so? If [the buyer] drew the produce away from [the seller] but did not give over the money, he cannot retract. If [the buyer] gave the money but did not draw the produce away from [the seller], he can retract. But they said: “He that exacted punishment from the generation of the flood and the generation of the dispersion (at the time of the Tower of Babel) will exact punishment from one who does not keep by his word. Rabbi Shimon says: “He that has the money has the upper hand.”",
+            "Fraud is an overcharge of 4 pieces of silver out of 24 pieces of silver, which make up a sela, one-sixth of the purchase price. Until what time may [he that is defrauded] retract [the sale]? Until he [has time] to show [his purchase] to a merchant or to his kinsman. Rabbi Tarfon gave instruction in Lud: “Fraud is an overcharge of 8 pieces of silver to the seller, a third of the purchase price”, and the merchants of Lod celebrated. He said to them: “He may retract any time within a whole day.” They said to him: “Leave us as we were, Rabbi Tarfon”, and they reverted to the teaching of the Sages.",
+            "Both the buyer and the seller are subject to the law of fraud. Just as the ordinary person is subject to the law of fraud so too is the merchant. Rabbi Judah said: “The law of fraud does not apply to the merchant.” He who has been subjected to [fraud] has the upper hand: if he wants he may say to him, “Give me back my money or give me back the amount you defrauded me.”",
+            "How much may be missing from a sela and still not fall within the rule of fraud? Rabbi Meir says: “Four issars, one issar per dinar.” Rabbi Judah says: “Four pondions, one pondion per dinar.” Rabbi Shimon says: “Eight pondions, two pondions per dinar.”",
+            "Until when may he [that is defrauded] return the coin? In large towns until he has had time to show it to a money-changer. In villages until the Sabbath eve. If he [that had given the coin] recognized it, even after twelve months he should accept it [in return], but [if he does not accept it the one who received it] only has a cause for complaint [against him]. And it is permitted to use it for redeeming the Second Tithe without concern, for [he who would not receive it] is but only a cheapskate.",
+            "Fraud is four pieces of silver. A claim is [a minimum] of two pieces of silver. An admission is [a minimum] of that which is worth a perutah. There are five [rules involving] that which is worth a perutah: An admission is [a minimum] of that which is worth a perutah. A woman can be betrothed with that which is worth a perutah. Someone who benefits a perutah’s worth from that which belongs to the sanctuary has committed sacrilege. One who finds that which is worth a perutah must proclaim it [as a lost object]. One who steals that which is worth a perutah from his fellow and swears [falsely] to him [that he did not steal it], must go after him [to return it] even as far as Medea.",
+            "There are five cases in which one must add a fifth:One who eats terumah, or the terumah taken from the tithe, or the terumah from a tithe taken from doubtfully tithed produce, or dough offering, or first fruits, must add a fifth [to the value of the principle when he makes restitution]. One that redeems [the fruit of] a fourth year plant, or his second tithe, must add a fifth. One that redeems that which he dedicated [to the Temple] must add a fifth. One that derives a perutah’s worth of benefit from that which belongs to the sanctuary must add a fifth [when he makes restitution]. One who steals that which is worth a perutah from his fellow must add a fifth [when he makes restitution].",
+            "These are the things to which the laws of fraud through overcharging do not apply: The sale of slaves, debt documents, land and what belongs to the Temple. They are not subject to twofold restitution, nor fourfold or fivefold restitution. An unpaid guardian does not take an oath [on their account, that he did not damage them] nor does a paid guardian make compensation [if they are lost on his watch]. Rabbi Shimon says: “Holy Things for which he is responsible, are subject to the laws of fraud through overcharging, and Holy Things for which he is not responsible are not subject to the laws of fraud through overcharging.” Rabbi Judah says: “Also one who sells a Torah scroll, and an animal or a pearl they are not subject to the laws of fraud through overcharging.” They (the Sages) said to him: “They only said these.”",
+            "Just as the laws of fraud apply to buying and selling, so to do they apply to the spoken word. One may not say, “How much is this object?, if he does not wish to buy it. If one had repented, another should not say to him, “Remember your earlier deeds”. If one descended from converts, another should not say to him, “Remember the deeds of your ancestors”. For it is said (Exodus 22:21), “And a stranger you shall not wrong or oppress.”",
+            "Produce may not be mixed together with other produce, even new produce with new produce, and needless to say new with old. In truth they permitted sharp wine to be mixed with weak wine, since this improves [the taste]. Wine lees may not be mixed with wine, but [the seller] may give [the buyer] the lees that come from the same wine. One whose wine has been mixed with water may not sell it in a store unless he informs [the buyer] and not to a merchant even if he has informed him, since [the merchant would buy it] only to deceive with it. In a place where they are accustomed to put water in wine, they may do so.",
+            "A merchant may buy from five threshing floors and put the produce into a storage chamber, or from five wine-presses and put into one jug, as long as he doesn’t intend to mix them [for purposes of fraud]. Rabbi Judah says: “A storekeeper should not distribute parched corn or nuts to children, for that accustoms them to come [only] to him.” But the Sages permit. And he may not lower the price. But the Sages says: “Let him be remembered for good [if he lowers the price].” He may not sift crushed beans, according to Abba Shaul. But the Sages permit. But they agree that he should not sift them [only] at the entry of the storage chamber, since he would be a deceiver of the eye. He should not beautify what he sells, whether humans, cattle or utensils."
+        ],
+        [
+            "What is usury (neshech) and what is increase (tarbit)? It is usury (neshech) when a man lends a sela for five dinars, or two seahs of wheat for three, because he bites (noshech) [off too much]. And what is increase? When a man increases [his gains] by [selling] produce. How is this so? [If] one bought wheat at a golden dinars [=25 silver dinars] for a kor when such was the market price, and then wheat rose to thirty [silver] dinars [per kor]. [If] he said to him, “Give me my wheat since I would sell it and buy wine with the proceeds” and the other said, “Let your wheat be reckoned with me at thirty dinars and you now have a claim on me for wine [to that value], although the creditor has no wine.",
+            "One who lends money to his fellow may not dwell in his courtyard for free or rent it from him at a reduced rate, since that counts as usury. One may increase rent-charge [not paid in advance] but not purchase price [not paid in advance]. How so? If his fellow rented him his courtyard, and said to him, “If you pay me now the cost is 10 selas per year, but if you pay me on a monthly basis, the rent is one sela per month”, this is permitted. However, if he sold him his field, and said to him, “If you pay me now it is yours for 1,000 zuz, but if you pay me at the time of threshing it will be 1,200 zuz”, it is forbidden.",
+            "If a man sold a field, and the buyer gave him part of the price and he said to the buyer, “Pay me the rest of the price whenever you wish and then take what is yours”, this is forbidden. If a man lent another money on the security of his field and said to him, “If you do not pay me within three years it will be mine”, then it becomes his. This is what Boethus the son of Zunin used to do with the consent of the Sages.",
+            "One may not set up a shopkeeper on the condition of receiving half the profit, or give him the money to buy produce on the condition of receiving half the profit, unless he pays him his wage as a laborer. One may not set out his hens [for another to raise them and hatch their eggs] in order to share the profits, nor evaluate calves or foals [and give them to his fellow to raise] in order to share the profit, unless he pays him a wage for his labor and cost of the food. But one may receive the care of calves and foals in return for half the profits, and rear them until they reach a third of their growth, and donkeys until they can carry a burden.",
+            "One may evaluate cows and donkeys and anything that works and eats [and give them to one’s fellow to raise] in order to share the profit. Where the custom is to share the offspring immediately at birth, they do so; and where the custom is to first rear them [and then give them over to the owner], they do so. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “One may evaluate a calf with its mother, and a foal with its mother [and give them to one’s fellow to raise in order to share the profit.] A tenant may offer increased rent in exchange for a loan to improve his field, without fearing that this is usury.",
+            "One may not accept a flock from an Israelite on “iron terms” [that the one who tends the flock shares the profits from the flock and accepts full responsibility for their value]. But one may accept a flock from a gentile on “iron terms” and money may be borrowed from them and one may lend them money. The same is true with a resident alien. An Israelite may lend the money of a gentile with the knowledge [and consent] of the gentile but not with the knowledge of an Israelite.",
+            "One may not set a price for produce before its market-price is known. After its market-price is known, one may set a price, for even though this one does not have [the produce] another does have it. If he was the first to harvest his crop, he may set a price with his fellow over grain stacked in a heap, or over grapes in their harvesting basket, or over olives in a vat, or over the clay-balls of the potter, or over lime as soon as the limestone is sunk in the kiln. One may set a price for manure at any time of the year. Rabbi Yose says: “One may not set a price over manure unless the seller has manure on the dungheap.” But the Sages permit it. One may set the price at the cheapest rate [that will be at the time of delivery]. Rabbi Judah says: “Even if he didn’t set the price at the cheapest rate he may say, “Give me at the such a price or give me back my money.”",
+            "[A landowner] may lend his tenants wheat to be repaid in wheat, if it is for planting but not if it is for food. For Rabban Gamaliel used to lend his tenants wheat to be repaid in wheat when it was for planting. And if he lent it when the price was high and it afterward fell, or when it was low and it afterward rose, he used to take wheat back at the lower rate, not because such was the rule but because he wanted to be strict upon himself.",
+            "One should not say to his fellow, “Lend me a kor of wheat and I will repay you at the threshing time”, but he may say, “Lend it to me until my son comes”, or “until I find my key”. But Hillel used to forbid this. Moreover Hillel used to say, “A woman may not lend a loaf of bread to her neighbor unless she determines its value in money, lest wheat should rise in price and they are found to be engaging in usury.”",
+            "One may say to his fellow, “Help me weed and I will help you weed” or “Help me hoe and I will help you hoe.” But one may not say, “Help me weed and I will help you hoe”, or “Help me hoe and I will help you weed”. All days of the dry season are accounted alike, and all days of the rainy season are accounted alike. One may not say to another, “Help me plow in the dry season and I will help you plow in the rainy season.” Rabban Gamaliel says: “There is interest that is paid in advance and interest that is paid afterward. How is this so? If a one intended to borrow from another and made him a present and said, “This is so that you will lend to me”, this is interest that is paid in advance. If one borrowed from another and repaid it to him, and then sent a present and said, “This is for your money of which you have not had use while it was with me”, this is interest that is paid afterward. Rabbi Shimon says: “There is interest paid in words: one may not say to his creditor, “Know that such and such a person has come form such and such a place.”",
+            "These are the one who transgress a negative commandment: the lender, the borrower, the guarantor, and the witnesses. And the Sages say, “The scribe also.” They transgress the commandment, “You will not give him your money upon interest” (Leviticus 25:37), and “You shall not take usury from him” (Leviticus 25:36) and “You shall not be to him as a creditor” (Exodus 22:24), and “Nor shall you place upon him usury” (ibid.) and “You shall not put a stumbling block before the blind, and you will fear your God, I am the Lord” (Leviticus 19:14)."
+        ],
+        [
+            "If one hired craftsmen and they deceived each other, they have no legally valid complaint against each other, but only cause for complaint. If one hired a donkey-driver or a wagon-driver to bring litter-bearers or pipers for a bride or for the dead, or laborers to take his flax out of the steep, or any matter that would be lost if delayed, and they retracted, if it was a place where there were no others [who could be hired for the same wage] he may hire others at their (the original workers) expense or he may deceive them.",
+            "If one hired craftsmen and they retracted, they are at a disadvantage. If the householder (the employer) retracted he is at a disadvantage. Whosoever changes [the conditions of a contract] is at a disadvantage. And anyone who retracts is at a disadvantage.",
+            "If one hires a donkey to drive it through hill country and he drove it through a valley, or to drive it through the valley and he drove it through the hill country, even though the distance of each was ten miles, if the donkey died the hirer is liable. If a man hired a donkey and it went blind or was conscripted into the king’s service, the owner may say to the hirer, “Here is yours before you” [and he need not replace the donkey]. [But] if it died or was broken, he must give him a new donkey. If one hires a donkey to drive it through hill country and he drove it through a valley, if it slipped he is not liable, but if it overheated he is liable. [If one hires a donkey] to drive it through a valley and he drove it through hill country, if it slipped he is liable, but if it overheated he is not liable. But if [it overheated] due to the ascent he is liable.",
+            "If one hired a cow to plow in the hill country and he plowed in the valley, if the plowshare was broken he is exempt. [If one hired a cow to plow] in the valley and he plowed in the hill country, if the plowshare was broken he is liable. [If one hired it] to thresh beans and he threshed grain [and the cow slipped and was injured], he is exempt. [If one hired it] to thresh grain and he threshed beans [and the cow slipped and was injured], he is liable.",
+            "If one hired a donkey to carry wheat and he used it to carry [a like weight] of barley, he is liable [if the donkey was injured]. [If he hired it to carry] grain and he used it to carry [a like weight of] chopped straw he is liable, since the greater bulk is more difficult to carry. [If he hired it to carry] a letech of wheat and it carried a letech of barley he is not liable. But if he increased the weight, he is liable. What increase in weight renders him liable? Symmachos says in the name of Rabbi Meir: “One seah for a camel and three kavs for a donkey.”",
+            "All craftsmen are accounted paid guardians. But all that have said, “Take what is yours and give me the money”, are accounted unpaid guardians. If one man said to another, “Guard that for me and I will guard this for you”, he is accounted a paid guardian. If one said, “Guard this for me”, and the other said “Put it down in front of me”, he is accounted an unpaid guardian.",
+            "If one gave a loan and took a pledge he is accounted a paid guardian. Rabbi Judah says: “If he lent him money he is accounted an unpaid guardian; if he lent him produce he is accounted a paid guardian.” Abba Shaul, “One may hire out a poor man’s pledge and thereby reduce the debt, for in such a way he is like one who returns lost property.”",
+            "If one moved a jar from place to place and broke it, whether he is a paid guardian or an unpaid guardian, he may take an oath [that he did not break it through neglect and be exempt from liability]. Rabbi Eliezer says: “[I too have heard that] in either case he may take an oath, but I wonder whether in either case the oath is valid.”"
+        ],
+        [
+            "If one hired laborers and told them to work early or to work late, he has no right to compel them to do so where the custom is not to work early or not to work late. In a place where the custom is to give them their food he should give it to them, and where the custom is to provide them with sweet food, he must give it to them. Everything should follow local custom. It once happened that Rabbi Yochanan ben Mattia said to his son: “Go and hire laborers for us”. He went and struck a deal to provide them with food. When he came to his father, his father said to him, “My son, even if you make them a banquet like Solomon’s in his time you will not have fulfilled your obligation to them. For they are sons of Abraham, Isaac and Jacob. But, rather, before they begin to work go and say to them, “On condition that I am not bound to give you more than bread and beans only.” Rabban Shimon ben Gamaliel says: “It was not necessary to speak thus, for everything should follow local use.”",
+            "These may eat [of the fruits among which they work] by the law of the Torah: one who works on that which is still connected to the ground [may eat of it] when the work is finished [at the time of harvest]; and one who works on that which is already detached from the ground [may eat of it] before the work is completely finished. This applies only to that which grows from the ground. These are they that may not eat; one that works on what is still growing while the work is still unfinished; and one that works on what is already detached from the ground after the work is finished, and [one may not eat] of what does not grow from the soil.",
+            "If one was working with his hands but not with his feet, with his feet but not with his hands, or even with his shoulders only, he still may eat. Rabbi Yose bar Rabbi Judah says, “Only if he works with both his hands and his feet.”",
+            "If one was working with figs he may not eat grapes, and if among grapes he may not eat figs. But he may refrain [from eating] until he reaches the best produce and then eat. In no case have they said [that he may eat] save during the time of his work. But because of the principle of restoring lost property to its owner they have said, “Field laborers may eat as they go from one furrow to another or as they return from the winepress. And a donkey [may eat] while it is unloading.”",
+            "A laborer may eat cucumbers even to a denar’s worth, and dates even to a denar’s worth. Rabbi Elazar ben Hisma says: “A laborer may not eat more than the value of his wages. But the Sages permit it, but they teach a man not to be gluttonous as to close the door against himself.",
+            "One may exact terms for himself and for his son or daughter that are of age, and for his slave or female slave that are of age, and for his wife, since these have understanding. But he may not exact terms for his son and daughter that are not of age, or for his slave or female slave that are not of age, or for his cattle, since these have no understanding.",
+            "If one hired laborers to work among his fourth-year plantings, they not eat from them. If he had not told them [that they were fourth-year plantings] he must first redeem the fruit and then allow them to eat. If his fig-cakes broke up or his jars burst open, they may not eat from them. If he had not told them [that they were liable to be tithed] he must first separate the tithes and then allow them to eat.",
+            "Those that guard [gathered] produce may eat from it because that is the custom of the land and not because that is the law of the Torah. There are four kinds of guardians: an unpaid guardian, a borrower, a paid guardian and a hirer. An unpaid guardian may take an oath [that he had not been neglectful] in every case [of loss or damage and be free of liability]. A borrower must make restitution in every case. A paid guardian or a hirer may take an oath if the beast was injured, or taken captive or dead, but he must make restitution if it was lost or stolen.",
+            "If one wolf [attacked the flock that he was watching] it does not count as an unavoidable accident [for which no blame is placed on the guardian]. Two wolves do count as an unavoidable accident. Rabbi Judah says: “In a time where wolves are commonly attacking the settlements, even one wolf is considered to be an unavoidable accident.” Two dogs do not count as an unavoidable accident. Yadua the Babylonian said in the name of Rabbi Meir says: “If [two dogs came] from one direction they do not count as an unavoidable accident, but if [they came] from two directions they count as an unavoidable accident. A bandit counts as an unavoidable accident. A lion or a bear or a leopard or a panther or a serpent counts as an unavoidable accident. When [is this so]? When they come of themselves. But if he took the flock to a place of wild animals or bandits they do not count as an unavoidable accident.",
+            "If a beast died a natural death this counts as an unavoidable accident [for which a hirer or paid guardian is not liable]. But if he tortured it and it died it does not count as an unavoidable accident [and the hirer and paid guardian would be liable]. If it was led up to the top of a crag and it fell down and died, this does not count as an unavoidable accident. An unpaid guardian may make a stipulation that he will be exempt from taking an oath, and a borrower [may make a stipulation that he will be exempt] from making restitution, and a paid guardian and a hirer [may make a stipulation that they will be exempt] from taking an oath or from making restitution.",
+            "If one makes a stipulation contrary to that which is written in the Torah he stipulation is void. Any stipulation that mentions first the action is void. Any stipulation that can in the end be fulfilled and was laid down as a condition from the beginning, such a condition is valid."
+        ],
+        [
+            "If one borrowed a cow together with the service of its owner, or hired its owner together with the cow, or if he borrowed the service of the owner or hired him, and afterward borrowed the cow, and the cow died he is not liable, for it is written, “If its owner was with it no restitution need be made” (Exodus 22:14). But if he first borrowed the cow and afterward borrowed or hired the service of its owner, and the cow died, he is liable, for it is written, “Its owner not being with it, he must make restitution” (Exodus 22:13).",
+            "If one borrowed a cow, and borrowed it for half a day and hired it for half a day; or borrowed it for one day and hired it for the next; or if he borrowed one cow, and hired another and the cow died if he that lent the cow says: “It was the borrowed cow that died”, [or] “On the day when it was borrowed it died”, [or] “During the time when it was borrowed it died” and the other one says: “I don’t know”, he is liable. If the hirer says, “It is the hired one that died”, [or] “On the day when it was hired it died”, and the other says, “I do not know”, he is not liable. If the one says, “It was borrowed”, and the other says, “It was hired”, the hirer must take an oath that it was the hired one that died. If the one says, “I do not know”, and the other says, “I do not know”, they share in the loss.",
+            "If one borrowed a cow and the owner sent it by the hand of his son or his slave or his agent, or by the hand of the borrower’s son or slave or agent and it died [on the way], the borrower is not liable. But if the borrower said, “Send it to me by the hand of my son or my slave or my agent, or by the hand of your son or your slave or your agent”, or if the lender said, “I am sending it to you by the hand of my son or my slave or my agent”, or “by the hand of your son or your slave or your agent”, and the borrower said, “Send it”, and he sent it and it died [on the way], the borrower is liable. So, too, when the cow is returned.",
+            "If one swapped a cow for a donkey, and it gave birth, So too if one sold his slave and she gave birth, [And] one (the seller) says, “It was born before I sold her”, and the other (the buyer) says, “It was born after I bought her”, they shall divide [the value of what was born]. If one had two slaves, one large and the other small, or two fields, one large and the other small,[And he sold one of them], If the buyer says, “I bought the large one” and the other says, “I don’t know”, the buyer can rightly claim the large one. If the seller said, “I sold the small one” and the buyer said, “I do not know”, he may only take the small one. If one said, “It was the large one” and the other said, “It was the small one”, the seller must take an oath that it was the small one that he sold [and the buyer can only take the small one]. If one said, “I do not know”, and the other said, “I do not know”, they shall divide the value [of both slaves or fields].",
+            "If one sold his olive trees as firewood and they bore fruit that gave less than a quarter-log of oil per seah, this belongs to the [new] owner of the olive trees. If they bore fruit that gave a quarter-log of oil [or more] per seah, and the one said, “It was my trees that produced it”, and the other said, “It was my land that produced it”, let them share the produce. If a flood washed away a man’s olive trees and set them in the midst of his fellow’s field [where they bore fruit], and the one said, “It was my trees that produced it”, and the other said, “It was my land that produced it”, let them share the produce.",
+            "If one leased a house to his fellow in the rainy season, he cannot make him leave it [during the time] from Sukkot to Pesach. In the summer, [he must give him] thirty days [warning]. And in large cities, whether it is during the rainy season or the summer [he must give] twelve months [warning]. [If one leased] a shop [to his fellow], whether in large cities or small towns, [he must give] twelve months [warning]. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “If it is a shop occupied by bakers or dyers [he must give] three years [warning].",
+            "If one rented a house to his fellow, he is obligated to provide it with a door, a bolt a lock and anything which is the work of a craftsman. However, that which is not the work of a craftsman, the tenant must make himself. The manure [which collects in the courtyard] belongs to the owner of the house, and the tenant can only claim the refuse from the oven and the stove.",
+            "If one rented a house to his fellow by the year and the year was made a leap year, the extra month goes to the tenant. If he rented it by the month and the year was made a leap year, the extra month goes to the owner. It once happened in Tzippori that a person leased a bath-house from his fellow at “twelve golden dinars a year, one dinar per month”, and [when the year became a leap year] the case came before Rabban Shimon ben Gamaliel and Rabbi Yose, and they said: “Let them share the extra month.”",
+            "If one rented a house to his fellow and it fell down, the owner must build him a new house. If it was small he may not make it larger, and if it was large he may not make it smaller. If it was one house, he may not make it two; if it was two houses he may not make it one. He may not reduce or increase the number of windows, unless it is with both of their consent."
+        ],
+        [
+            "If one leased a field from his fellow and the custom of the place was to cut the crops, he must cut them; If the custom was to uproot them, he must uproot them; If the custom was to plough after reaping, he must plough. Everything should follow local custom. Just as they share the grain, so too they share the chopped straw and the stubble. Just as they share the wine, so too they share the [dead] branches and the reeds [used to prop the vines]. And both parties must [at the outset] provide [their share of] the reeds.",
+            "If one leased a field from his fellow and it was an irrigated field or a field with trees, and the spring dried up or the trees were cut down, he may not give [the owner] less than his agreed rental. But if he had said, “Lease me this irrigated field, or this field with trees”, and the spring dried up or the trees were cut down, he may give less than the prescribed rental.",
+            "If one leased a field from his fellow and he let it lie fallow, they assess how much it was likely to have yielded and he must pay the owner accordingly, since he wrote [in the leasing agreement]: “If I suffer the land to lie fallow and do not till it, I will pay thee at the rate of its highest yield.”",
+            "If one leased a field from his fellow and he did not want to weed it, and he said to the owner, “What do you care, as long as I pay you the agreed rental?”, they do not listen to him, for the owner can say to him, “Tomorrow you will leave the field and it won’t bring forth anything but weeds.”",
+            "If one leased a field from his fellow and it was not fruitful, if there was enough produce to make a heap, he must still tend to it. Rabbi Judah says: “What type of measure is a ‘heap’? Rather, [he must tend to it] only if it yields as much grain as was sown there.”",
+            "If one leased a field from his fellow and the locusts devoured the crop or it was blasted [by strong winds which caused the grain to be prematurely separated from the stalks], if it was a region-wide mishap he may reduce the amount of the rental agreement. If it was not a region-wide mishap, he may not reduce the amount of the rental agreement. Rabbi Judah says: “If he had leased it from him for a fixed amount of money, in neither case may he reduce the amount of the rental agreement.”",
+            "If one leased a field from his fellow in return for ten kors of wheat a year and it produced bad wheat, he may pay him out of this crop. If [it produced] good wheat he may not say, “I will buy other wheat from the market”, rather he must pay him from the crop of that field.",
+            "If one leased a field from his fellow with the condition that he sow barley, he may not sow wheat; [But if he leased the field with the condition that he sow] wheat, he may sow barley. Rabban Shimon ben Gamaliel forbids this. If one leased a field from his fellow with the condition that he sow grain, he may not sow beans; [But if he leased the field with the condition that he sow] beans, he may sow grain. Rabban Shimon ben Gamaliel forbids this.",
+            "If one leased a field from his fellow for but a few years he may not sow flax and he has no right to cut beams from the sycamore tree. If he leased it for seven years he may sow flax the first year and he has a right to cut beams from the sycamore tree.",
+            "If one leased a field from his fellow for “a week of years” (seven years) for 700 zuz, the Seventh Year is included in the number. If he leased it for “seven years” for 700 zuz, the Seventh Year is not included in the number.",
+            "One that is hired during the day collects his wages all during [the ensuing] night. One that is hired during the night collects his wages all during [the ensuing] day. One that is hired by the hour collects his wages all during [the ensuing] day or [the ensuing] night. If one was hired by the week, or by the month, or by the year, or by the week of years, if his time of hire expired during the day, he collects his wages all during [the ensuing] day. If his time of hire expired during the night, he collects his wages all during [the ensuing] night and day.",
+            "The laws “You must pay him his wages on the same day” (Deut. 24:15) and “The wages of a laborer shall not remain with you until the morning” (Lev. 19:13) apply both to the hire of a man or of a beast or of utensils. When is this so? When the employee has laid claim to it, but if he had not laid claim to it the employer does not commit a transgression. If he gave him a draft on a shopkeeper or moneychanger [the employer] does not commit a transgression [even though the employee has not yet collected]. If an employee [claimed his wages] within the set time he may take an oath and take his wages. [But] if the set time had passed he may not take an oath and take his wages. If witnesses testified that he had claimed his wages at the set time [and was not paid], he may take an oath and receive his wages. The law “You must pay him his wages on the same day” applies also to the resident alien, but not the law, “The wages of a laborer shall not remain with you until the morning”.",
+            "If one lent one’s fellow, he may exact a pledge from him only with the permission of a court, and he may not enter his house to take the pledge, as it is states, “You shall stand outside” (Deut. 24:1. If the borrower had two utensils, he may take one but must give back the other. And he must give back the pillow at night and the plow during the day. And if the creditor dies he need not return the pledge to his heirs. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “Even to the debtor himself he need only return the pledge within thirty days [of the loan], and after thirty days he may sell it with the consent of the court. A pledge may not be taken from a widow, whether she be rich or poor, as it states, “Do not take the a widow’s garment as a pledge” (Deut. 24:17). If one takes a millstone as a pledge he violates a negative commandment and he is also in violation of both parts [of the millstone], as it states, “Do not take a mill or an upper millstone as a pledge” (Deut. 24:6). And they didn’t say just an upper millstone or a mill but anything that is necessary for food, as it states, “for that would be taking someone’s life as a pledge” (ibid.)."
+        ],
+        [
+            "If a house (the first story) and an upper room (the second story) belonging to two persons (each owning) fell down, the two share in the wood and the stones and the earth. And they consider which stones were the more likely to have been broken. If one of them recognizes that some of the stones were his, he may take them and they count as part of his share.",
+            "If there was a house (the first story) and an upper room (the second story) belonging to two people, and the [floor of the] upper room broke and the owner of the house (the bottom story) did not want to fix it, the owner of the upper room may come down and dwell below, until the owner [of the bottom story] fixes [the floor of the] upper room. Rabbi Yose says: “He that dwells below should provide the beams and he that dwells above the plastering.",
+            "If a house (the bottom story) and an upper room belonging to two persons (each owning fell down, and the owner of the upper room told the owner of the house (the bottom story) to rebuild it, and he did not want to rebuild it, the owner of the upper room may rebuild the house below and live in it until the other repays him what he has spent. Rabbi Judah says: “He would then [after being reimbursed] have been dwelling on his fellow’s property and he should [therefore] pay him rent. Rather the owner of the upper room should rebuild both the house below and the upper room and put a roof on the upper room, and live in the house below until the other repays him what he has spent.”",
+            "So, too, if an olive press was built in a rock and another had a garden on top of it, and [the olive press] was in part broken down, the owner of the garden may come down and sow below until the other rebuilds the ceiling of his olive press. If a wall or a tree fell into the public domain and caused damage, the owner is not liable to make restitution. If a set time had been given to him to cut down the tree or pull down the wall, and they fell down within the time, he is not liable. If after that time, he is liable.",
+            "If one’s wall was near his fellow’s garden and it fell down and his fellow said to him, “Clear away your stones”, and he answered, “They have become yours”, they do not listen to him. If after the other (the owner of the garden) had accepted he (the owner of the wall) said to him, “Here is your expenditures and I will take back what is mine”, they do not listen to him. If one hired a laborer to help him in his work with chopped straw and stubble, and the laborer said to him, “Give me my wages”, and he said to him, “Take as your wages that with which you have labored”, they do not listen to him. If after the other (the employee) had accepted he (the employer) said to him, “Here are your wages and I will take what is mine”, they do not listen to him. One who removes his manure into the public domain: from the time he removes it another may take it to manure [his fields]. One may not soak clay or make bricks in the public domain, but clay may be kneaded in the public domain but not bricks. One who builds in the public domain: one brings the stones and another builds (immediately). And if he causes damage, he pays what he has damaged. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “He may, indeed, make preparation for his work for thirty days [in the public domain].",
+            "If there were two gardens [in terraces] one above the other and vegetables grew between them: Rabbi Meir says: “They belong to the upper garden.” Rabbi Judah says: “They belong to the lower garden.” Rabbi Meir said: “If [the owner of] the upper garden wished to remove his soil there would be no vegetables.” Rabbi Judah said: “If [the owner of] the lower garden wished to fill up his garden [with soil] there would be no vegetables. Rabbi Meir said: “Since each is able to thwart the other, we should consider from where these vegetables derive their life.” Rabbi Shimon said: “Whatever [the owner of ] the upper garden can take by stretching out his hand belongs to him, and the rest belongs to [the owner of] the lower garden."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Metzia/English/Open Mishnah.json

@@ -0,0 +1,47 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Metzia",
+    "versionSource": "http://en.wikisource.org/wiki/Mishnah",
+    "versionTitle": "Open Mishnah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה פתוחה",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "A worker hired by the day can collect [the worker’s wages] all of the [following] night. A worker hired by the night can collect it all of the [following] day. A worker hired by the hour can collect it all day and night. A worker hired by the week, month, year, or period of seven years, if his time expires by day, can collect [his wages] all of [that] day; [If the worker’s time] expires by night, he can collect it all [that] night and the [following] day.",
+            "Whether it be the hire of person, the hire of a beast, or the hire of utensils, it is subject to [the commandment], “In the same day you shall give him his hire” [Deuteronomy 24:15], and it is subject to [the commandment], “The wages of a hired servant shall not stay with you all night until the morning.” [Leviticus 19:13.] When is that? When [the worker] claimed [the wages]; [But if] he did not claim [the wages], [the employer] does not violate [the commandment]. If [the employer] gave [the worker] a draft on a shopkeeper or a moneychanger, [the employer] does not violate [the commandment].  A hired worker, within the set time, swears [that he has not yet been paid] and is paid. But if the set time passed, [the worker] cannot swear and receive payment; Yet if there are witnesses that [the worker] claimed payment [within the set time], [the worker] can [still] swear and receive [payment].  A resident alien is subject to [the commandment], “In the same day you shall give him his hire,” But not to [the commandment], “The wages of a hired servant shall not stay with you all night until the morning.”"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Metzia/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,146 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Bava Metzia",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Two are holding a garment. One says, \"I found it,\" and the other says, \"I found it.\" [If] one says, \"all of it is mine\" and the other says, \"all of it is mine.\" This one shall swear that he owns no less than half of it, and this one shall swear that he owns no less than half of it, and they shall divide it [between them.] [If] one says, \"all of it is mine\" and the other says \"half of it is mine.\" The one who says \"all of it is mine\" shall swear that he owns no less than three quarters of it; and the one who says \"half of it is mine\" shall swear that he owns no less than one quarter of it. He [the former] takes three quarters and he [the latter] takes one quarter.",
+            "Two [men] were riding on an animal, or one was riding and one was leading. One says, \"all of it is mine,\" and the other one says, \"all of it is mine.\" This one shall swear that he owns no less than half of it, and the other one shall swear that he owns no less than half of it, and they will divide it.  In a situation where they agree, or they have witnesses, they divide it without an oath.",
+            "One was riding on an animal and saw an object, and said to his fellow, \"give it to me.\" The [other] took it and said, \"I have acquired it,\" [then] he has acquired it [for himself.] If the [other] gave it to him [the one riding the animal] and then said, \"I acquired it [for myself] first,\" [it is as if] he said nothing.",
+            "If he saw an object and fell on it, and another came and took possession of it, the one who took possession of it acquired it. If he saw them running after an object, or after a deer [with a] broken [leg], or after hatchlings that have not yet flown, and he said, \"my field has acquired it for me,\" [the field] has acquired it for him. If the deer was running normally, or the hatchlings were flying, and he said, \"my field has acquired it for me,\" [it is as if] he said nothing.",
+            "Something found by his minor son or daughter, or something found by his gentile servant or maid-servant, or something found by his wife - these belong to him. Something found by his adult son or daughter, or something found by his Hebrew servant or maid-servant, or something found by his wife whom he divorced, even if he has not yet paid her the value of her <i>ketubah</i> [monetary settlement payable to a married woman upon divorce or the death of her husband], these belong to them.",
+            "If one finds debt documents: if it includes mortgaged property, it should not be returned [to the creditor], for the court may seize the property from them [because of the strength of the document].  However, if there is no mortgaged property mentioned, it may be returned, for the courts will not seize property from them - these are the words of Rabbi Meir.  The Sages say, in either case, it should not be returned, because the court may [nevertheless] seize property from them [because of the strength of the document].",
+            "If one found divorce documents, or a document of manumission of slaves, a [last] will, the deed of a gift, or receipts; one should not return [them to the writer], for I might say, \"They were written, and then I changed my mind [and decided] not to give them.\"",
+            "If one found court-ordered property assessments, allowances [for a widow to sell property] for food, documents of <i>chalitsah</i> [ceremony performed to release a widow of a childless man from the obligation of Levirate marriage] or <i>mi'un</i> [refusal by an orphaned girl, married off while a minor by her mother or brothers, to remain in the marriage; the marriage is ended by her refusal, without a divorce], documents of arbitration, or [documents of] any court action, one should return [these documents].  [However,] if one found them in a packet or a bag, wrapped together or as a bundle of documents, he should return [them]. And how is a bundle of documents [defined]? - three tied together.  Rabbi Shimon ben Gamliel says, if the document records a borrower from three lenders, it should be returned to the borrower; three borrowers from one lender, should be returned to the lender.  If one found a document in his files but doesn't know its history, it should be left until Eliyahu comes [and resolves it].  However, if there are postscripts, one should follow what is in the postscripts."
+        ],
+        [
+            "Which are the found items that belong to him [the finder], and which ones must he announce? These are the found items which belong to him [the finder]: if one found scattered fruit, scattered money, sheaves in the public domain, fig-cakes, baker's bread, strings of fish, cuts of meat, wool as it is from the country, bundles of flax and purple wool - these are his [the finder's,] these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says, anything which has on it a change, one must announce. How so? If one found a cake with a clay shard in it, or a sheaf with money within it. Rabbi Shimon ben Elazar says, any merchandise, one does not need to announce.",
+            "And these [objects] one is required to announce: if one found fruit in a vessel or a vessel as is, money in a purse or any purse as is, heaps of fruit or heaps of money, three coins stacked one on top of another, sheaves in private property, or home-baked bread, shearings of wool bought from the artisan, jugs of wine or oil - these one must announce.",
+            "If one found, behind a hedge or a fence, a group of tied-together fledglings, or in the pathways of fields - one should not touch them. If one found a vessel in a trash-heap: if it was covered, one should not touch it, but if it was exposed, one should take and announce [it]. If one found [an object] in a stone-pile or in an old wall, these belong to him [the finder]. If one found [an object] in a new wall: from the middle [of the wall] to the outside, these belong to him [the finder], [but] from the middle [of the wall] to the inside, these belong to the owner of the house. If the house had been rented to others, [then] even something [found] within the house [itself] these belong to him [the finder].",
+            "If one found [an object] in a store, these belong to him [the finder]. Between the counter and the shopkeeper, these belong to the shopkeeper. In front of the money-changer, these belong to him [the finder]. Between the seat and the money-changer, these belong to the money-changer. The one who buys fruits from another or who sent fruit to another, and within them found coins, these belong to him [the finder]. [But] if they were tied [together], one should take [them] and announce [their finding].",
+            "Even a garment is in the same general rule of all of these. Why [did the Torah] specify it? To compare to it, to say to you: just as a garment is special in that it has markings, and [if lost] there are claimants for it, so too anything which has markings and has claimants for it, one must announce [it].",
+            "And until when must one announce [the object]? Until one's neighbors knew of it - these are the words of Rabbi Meir.  Rabbi Yehuda says, the three pilgrimage festivals, and after the last festival, seven days - in order that [someone] will go home - three, and will return - three, and will announce - one day.",
+            "If one described the lost object but not its markings, one should not give [it] to him. And the deceiver, even though he described its markings, one should not give [it] to him, as the Torah states, (Deuteronomy 22:2) \"Until your brother sought <i>darash</i> it\": Until you investigate <i>tidrosh</i> [whether] your brother is a fraud [or] if he is not a fraud. Anything which does work and eats, one may use it [to do work] and feed it. Something which does not work but does eat, [the finder] must sell it, as the Torah states, (Deuteronomy 22:2) \"You shall return it to him\": See how you shall return it to him. What should be [done] with the money?  Rabbi Tarfon says, one may use them - therefore, if [the money] was lost, he is responsible for them. Rabbi Akiva says, one may not use them, therefore if [the money] was lost, he is not responsible for them.",
+            "If one found <i>sefarim</i> [books of the Tanach written in holiness, on parchment, and used for personal or public study, or for reading aloud in public. Sometimes the intent is specifically Torah scrolls], one should read from them once every thirty days and if one does not know how to read, he should roll them.  However, one should not learn from them for the first time, nor may one read [from them] with someone else.  If one found clothing, one should shake it once every thirty days, and spread it out [according] to its need, but not to honor himself [by hanging it in his home]. Utensils of silver or bronze, one should use them [according] to their need, but not to wear them out. Utensils of gold or glass one should not touch them until Eliyahu comes. If one found a bag or a box, or anything which is undignified to pick up - one should not pick [it] up.",
+            "What is a lost object? If one found a donkey or a cow grazing along the path, this is not a lost object; a donkey with its gear overturned, a cow running between vineyards, this is a lost object. If [the finder] returned the animal and it ran away, he returned it and it ran away, even four or five times, he is obligated to return it; as the Torah states, (Deuteronomy 22:1) \"You shall surely return them.\" If [the finder's] lost time is worth a sela, he should not say to him [the owner]: \"Give me a sela;\" but he should give him his wage like an idle laborer. If there is a court there, he may bring it before the court; if there is not a court there before which to bring it, his own [need] takes precedence.",
+            "If one found [an animal] in the stable, he is not obligated with it; [if it is in] the public domain, he is obligated with it. If it was in a cemetery, he may not impurify [himself] for it. If his father said to him 'impurify [yourself]', or 'do not return [a lost object]', he should not listen to him. If [a person] unloaded [an animal] and [the owner] reloaded [the animal], he unloaded and he reloaded, even four or five times, he is obligated [to unload]; as the Torah states, (Exodus 23:5): \"You shall surely relieve.\" If [the owner] went and sat down, and said to the passer-by: 'Since the mitsvah is upon you, if it is your will to unload [the animal], do so,' [the latter] is exempt; as the Torah states, (Exodus 23:5) \"With him.\" If he is old or sick, he is obligated. It is a mitsvah from the Torah to unload [an animal], but not to reload [it]. Rabbi Shimon says: \"Even to reload.\"  Rabbi Yosei the Galilean says: \"If [the weight] was more than it was able to carry, it is not necessary for him, as the Torah states, (Exodus 23:5): \"Under its burden\": a burden that it is able to withstand.",
+            "If his lost object and his father's lost object [are to be attended to], his lost object takes precedence; his own lost object and his teacher's lost object, his own takes precedence; his father's lost object and his teacher's lost object, his teacher's takes precedence, because his father brought him into this world, but his teacher, who taught him wisdom, brings him to live [in] the world to come; if his father is a sage, [the object] of his father takes precedence. If his father and his teacher were carrying a burden, he should relieve his teacher, and afterward relieve his father. If his father and his teacher were in prison, he should redeem his teacher and afterward he should redeem his father; if his father was a sage, he should redeem his father and afterward he should redeem his teacher."
+        ],
+        [
+            "[If] one deposited [for safekeeping] an animal or vessels with his neighbor and they were stolen or lost, if he paid and did not want to swear [the prescribed oath], because they [the sages] said that an unpaid guardian must swear and be exempt [from liability, and if afterward] the thief is found, he must pay double. [If the thief] butchered or sold the object, he must pay four or fivefold. To whom does he pay? To him who [kept] the deposit with him. [If the guardian] swore the [prescribed oath] and did not want to pay, and [afterward] the thief is found, he must pay double. [If the thief] butchered or sold the object, he must pay four or fivefold. To whom does he pay? To the owner of the deposit.",
+            "If one rented a cow from his neighbor, and loans it to another, and the cow dies naturally; the one who rented [the cow] should swear that it died naturally, and the borrower should pay the renter. Rabbi Yosei said: How shall he do business with his neighbor's cow? Rather, the cow [or its value] must be returned to the owners.",
+            "If one said to two [persons]: \"I have robbed one of you of a <i>maneh</i>, but I do not know from which of you;\" or [said]: \"The father of one of you deposited a <i>maneh</i> with me, but I do not know which,\" he must give a <i>maneh</i> to one and a <i>maneh</i> to the other, because he himself admitted it.",
+            "If two [people] deposited money with one, one has deposited a <i>maneh</i> and the other two hundred <i>zuz</i>, [and afterwards] one says: \"The two hundred <i>zuz</i> are mine,\" and the other one says: \"The two hundred <i>zuz</i> are mine,\" [the guardian] shall give a <i>maneh</i> to one and a <i>maneh</i> to the other, and the balance shall be put aside until Eliyahu comes. Rabbi Yosei said: If so, what did the deceiver lose? Rather, everything shall be put aside until Eliyahu comes.",
+            "This [is the same in a case of] two vessels, the value of one is a <i>maneh</i>, and the value of the other is a thousand <i>zuz</i>. One says: \"The [more] valuable is mine,\" and the other one says: \"The [more] valuable is mine.\" He shall give the small [vessel] to one of them, and from the large [vessel], he shall give the value of the small [vessel] to the other, and the balance shall be put aside until Eliyahu comes. Rabbi Yosei said: \"If so, what did the deceiver lose? Rather, everything shall be put aside until Eliyahu comes.",
+            "The one who deposits fruit with his neighbor, even if they are destroyed, the guardian must not touch them. Rabban Shimon ben Gamaliel says: He should sell them under the supervision of the court because it is like one who restores a lost object to its owners.",
+            "The one who deposits fruit with his neighbor, he may deduct losses as follows: for wheat and rice, nine half-<i>kabim</i> to one <i>kor</i>; for barley and millet, nine-<i>kabim</i> to one <i>kor</i>; and for spelt and linseed, three <i>se'im</i> to one <i>kor</i>. Everything is according to the measure, [and] everything is according to the [length] of time. Rabbi Yochanan ben Nuri said: What do the mice care? Don't they eat [the same amount] whether from a lot or a little? Rather, he may only deduct a decrease of only one <i>kor</i>. Rabbi Yehuda says: If there was a large quantity, he may not deduct decreases, because [some] is left behind.",
+            "[The guardian] may deduct one-sixth for wine; Rabbi Yehuda says: \"One-fifth only.\" One may deduct three <i>logim</i> of oil from one hundred [<i>logim</i>]: a <i>log</i> and one-half for yeast, and a <i>log</i> and one-half [for the] absorption. If it was purified oil [stored], one cannot deduct [any] yeast; if the vessels were old, he cannot deduct [for] absorption. Rabbi Yehuda says: Even if the one who sells purified oil to his neighbor all the days of the year. [The purchaser] accepts a [loss of] <i>log</i> and one-half of yeast from one hundred [<i>logim</i> of oil.]",
+            "The one deposits a cask with his neighbor, and the owners do not assign a place [for it] and he moved it and it broke. If it was broken [while] it was in his hand [and it was] for his own need, he is liable; but [if it was] for the need of [the cask], he is exempt. If it broke, from when he placed it, either for his own need or for its need, he is exempt. [If] the owners assigned a place [for it] and he moved it and it broke, whether [it was] in his hand or from when he placed it, [if the move] was for his own need, he is liable, if it was for its need, he is exempt.",
+            "The one who deposited coins with his neighbor, and he tied them up [in a package] and carried it over his shoulder, or he entrusts them to his minor son or daughter, and locked it up before them [in a way] that was not satisfactory, he is liable, because he did not guard [them] in the manner of guardians, [however] if he did guard [them] in the manner of guardians, he is exempt.",
+            "[If] one deposited coins with a money-changer, if they were tied up, he may not use them, therefore if they were lost, he is not responsible for them; if they were loose, he may use them, therefore if they were lost, he is responsible for them. [If they were deposited] with a private person, he may not use them whether tied up or loose, therefore if they were lost, he is not responsible for them. A storekeeper is like a private person; these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: A storekeeper is like a money-changer.",
+            "The one who misuses the deposited [money], Beit Shammai says: He should be lashed for [any] loss and [any] increase;  Beit Hillel says: [He must pay the value from] the time it was taken. Rabbi Akiva says: [He must pay the value from] the time it was demanded. The one who considers misusing the deposit, the Beit Shamai says: He is liable; and the Beit Hillel says: He is not liable until he misuses it; as the Torah states, (Exodus 22:10): \"that he has not stretched forth his hand against the property belonging to his neighbor\"; How? If he bent down the cask, and took a quarter [of a <i>log</i>] from it, and it was broken, he must pay only for the quarter; if he lifted up the cask and took a quarter from it, and it was broken, he must pay the entire value [of the cask]."
+        ],
+        [
+            "Gold acquires silver, but silver does not acquire gold. Copper acquires silver, but silver does not acquire copper. Defective coins acquire current ones, but current ones do not acquire defective. Uncoined metal acquires the coin; the coin does not acquire uncoined metal. Movable properties acquire the coin; the coin does not acquire movable properties. This is the general rule: All movable properties acquire each other.",
+            "How so? If he took produce from him but did not give him coins, he cannot retract. If he gave him money but did not take produce from him, he can retract. But they said: He who exacted payment from the Generation of the Flood and the Generation of the Dispersion will ultimately exact payment from he who does not stand by his word. Rabbi Shimon said: Whoever is holding the money has the upper hand.",
+            "Fraud is [at least] four silver from twenty four silver [which constitute a] <i> sela</i>, [equaling] one-sixth of the sale price. Until when is it permitted to retract? Up to the time it takes to show it to a merchant or to one's relative. Rabbi Tarfon taught in Lod: Fraud is eight silver per <i> sela</i>, [which is] one-third of the sale price, and the merchants of Lod were happy. He said to them, \"It is permitted to retract the entire day.\" They said to him, \"Let Rabbi Tarfon leave us in our place,\" and they resorted to the words of the Sages.",
+            "Both the purchaser and the seller have [the capacity to claim] fraud. Just as fraud applies to an ordinary person, so too fraud applies to a merchant. R. Yehudah says: Fraud does not apply to a merchant. The one who was defrauded - he has the upper hand. If he wants, he may say to him, \"Give me my money,\" or \"Give me the amount you defrauded me.\" ",
+            "How much can the <i>sela</i> lack [in weight] and it not be considered fraud? R. Meir says: Four <i>issarin</i> [at] one <i>issar</i> per <i>dinar</i>. R. Yehudah says: Four <i>pundionot</i>, [at] one <i>pundion</i> per <i>dinar</i>. R. Shimon says: Eight <i>pundionot</i>, [at] two <i>pundionot</i> per <i>dinar</i>.",
+            "Until when is it permitted to retract [when the coin is lacking weight]? In cities, until it can be shown to a money-changer. And in villages: until the eves of the Sabbaths. If [the one who originally gave the coin] recognizes [the underweight coin], even after twelve months he should accept it from him. But [if he refuses to do so, the one who received the coin] only has a [legally unenforceable] complaint against him. And one may use it for <i>ma'aser sheni</i> without concern, for [one who refuses to receive it] is nothing but a bad person.",
+            "Fraud is four silver, and a claim [must be at least] two silver, the affirmation of which [must be worth at least] the value of a <i>perutah</i>. There are five [legally operative ] <i>perutot </i>: The affirmation that it is the value of a <i>perutah</i>; and a woman is betrothed with the value of a <i>perutah</i>; and one who gets enjoyment worth the value of a <i>perutah</i> from sanctified property has misused consecrated property; and one who finds [something] worth a <i>perutah</i> is obligated to announce; and one who steals from his fellow [something] worth a <i>perutah</i> and swears about it - they pursue him, even as far as Media.",
+            "There are five [situations calling for a] one-fifth [penalty]: One who eats <i>terumah,</i>, <i>terumat ma'aser</i>, <i>terumat ma'aser</i> that may not have been tithed, <i>challah</i>, or first fruits, adds one-fifth. And one who redeems [the fruit of] his fourth-year planting or his <i>ma'aser sheni</i> adds a fifth. And one who redeems property that he has sanctified [to the Temple] adds one-fifth. And one who gets enjoyment worth the value of a <i>perutah</i> from sanctified property adds one-fifth. And one who steals [something] from his fellow worth the value of a <i>perutah</i> and [falsely] swears to him adds one-fifth.",
+            "These are the things to which fraud does not apply: Slaves, contracts, land, and property sanctified [to the Temple]. They are not subject to a double penalty nor a penalty of fourfold or fivefold. An unpaid guardian does not swear [concerning them], and a paid guardian does not pay [concerning them]. R. Shimon says: For [animals designated for] sacrifices that one is obligated to fulfill, one can [claim] fraud, but concerning those that one is not obligated to fulfill, one cannot [claim] fraud. Rabbi Yehudah says: Fraud does not apply to one who sells a Torah scroll, an animal, or a jewel. They said to him: They said only these [that are listed at the beginning of the Mishnah]!",
+            "Just as there is fraud regarding commerce, so too there is fraud regarding words. One should not say to [a merchant], \"How much is this object?\" if he does not want to buy. If someone was a penitent, one should not say to him, \"Remember your former actions.\" If someone is the child of converts, one should not say to him: \"Remember the deeds of your ancestors.\" As is written (Exodus 22:20): \"You shall neither deceive a stranger, nor oppress him.\"",
+            "Fruit [of one field] may not be mixed together with fruit [of another], even newly-harvested with newly-harvested, and needless to say newly-harvested with old. However, with regard to wine, they permitted to mix “hard” wine with “soft,” since this improves it. Yeast of one wine may not be mixed with that of another, but [the seller] may give the yeast [along with the wine].  One who mixed water with his wine may not sell it in a store unless he informs [the buyer], and not to a merchant even if he does inform him, for it will only [be used] for deception. In a place where they are accustomed to put water in wine, they may do so.",
+            "A merchant may acquire [grain] from five threshing floors and put the produce into one store-room, or from five wine-presses and put them into one cask, as long as he does not intend to mix [good with bad]. Rabbi Yehudah says: A storekeeper should not distribute parched grain or nuts to children, because he is accustoming them to come to him - but the Sages permit [this]. And he may not undercut the market price, but the Sages say: [let him be] remembered for good. One may not sift crushed beans - these are the words of Abba Shaul. But the Sages permit, though they agree that he should not sift [them only] at the opening of the store-room, since he would be creating an illusion. He should not beautify [his wares], neither humans, nor an animal, nor vessels."
+        ],
+        [
+            "Which act is usury and which act is profiteering? Which act is usury? The one who lends a <i>sela</i> for five <i>dinarin</i>, or two <i>se'im</i> of wheat for three, that transaction is forbidden because [the interest] bites. And what is profiteering? One who increases [his profit] with produce. How so? One bought wheat from him at a golden <i>dinar</i> for a <i>kor</i> [when] such was the market price, and then wheat rose to thirty [silver] <i>dinarin</i>. [If] he said to him, “Give me my wheat since I want to sell them and buy wine with them” and [the other] said to him, “Let your wheat be reckoned with me at thirty <i>dinarin</i> and you now have a claim on me for wine,\" although he [the creditor] has no wine. ",
+            "[If] one lends [money] to his fellow, he may not dwell in his courtyard for free or rent it from him at a reduced [rate], since this is usury. One may increase the rent but may not increase the purchase price. How so? If he rented him his courtyard, and said to him, \"If you pay me now [the cost] is ten <i>sela'im</i> per year, but if on a monthly basis, the rent is one <i>sela</i> per month,\" [this] is permitted. If he sold him his field and said to him, “If you pay me now, it is yours for one thousand <i>zuz</i>, but if [at the time of] threshing it will be twelve <i>maneh</i>,\" [this] is forbidden.   ",
+            "If he sold him the field, and [the buyer] gave him a fraction of the cost, and [the seller] said to him, “Whenever you want, bring the [rest of] the money, and then take what is yours,\" [this] is forbidden. If he lent against [the borrower's] field and said to him, “If you do not pay me within three years, it will be mine,\" then it becomes his. This is what Baytos the son of Zonin used to by the Sages' word. ",
+            "One may not set up a shopkeeper [to sell one's goods and receive] half the profit, nor give him money to buy produce [to sell and receive] half the profit, unless he pays him his wage as a laborer. One may not offer his hens [to brood] for half [the profit], nor offer calves or foals [to be raised] for half [the profit], unless he pays him a wage for his labor and his food. But one may accept calves and foals for half [the proceeds], and rear them until they reach a third [of their growth], and a donkey, until it can carry [a burden.]",
+            "One may evaluate a cow or a donkey or anything that does work [enough to pay for what it] eats, and split [the profit]. In a place where they are accustomed to divide the offspring immediately, they divide; and in a place where they are accustomed to rear them, they must rear [them]. Rabban Shimon ben Gamliel says:  One may evaluate a calf along with its mother, and a foal with its mother. One may offer increased [rent] on his field [in exchange for a loan from the landowner to improve the property] and not be concerned that this is usury. ",
+            "One may not [take on raising] sheep [that remain financially secure to their owner like] iron from a Jew, since this is usury. But one may [take on raising] sheep [that remain financially secure to their owner like] iron from non-Jews, and one may borrow from them, and one may lend them money with usury; and so too with a resident alien. A Jew may lend the money [that he borrowed from] a non-Jew with the consent of the non-Jew, but not so with the consent of a Jew.",
+            "One may not set a price for [a future shipment of] produce until its market-price has been set. Once the market-price has been set, one may make an agreement, for even if [the fruit seller] does not have [the produce], someone else will have it. If [the fruit seller] was the first to harvest, he may set any price with him over a heap of unrefined grain, or [for wine] over a basket of grapes, or [for oil] over a vat of olives, or [for pots] over the [clay] balls of the potter, or over lime from when [the limestone] is submerged in the kiln. One may set a price with him for [a pending shipment of] manure all the days of the year. Rabbi Yose says: One may not set a price over manure until [the seller] has manure in the dungheap, but the Sages permit [it]. And one may set a price [variable] up to the cheapest [possible] rate. Rabbi Yehudah says: Even though he did not set the price with him at the cheapest rate, he is able to say, “Give [it] to me at this [price] or give me back my money.”",
+            "One may lend his tenant-farmers wheat [in exchange] for wheat, for sowing but not for food, for Rabban Gamaliel used to lend his tenant-farmers wheat [in exchange] for wheat for sowing. If [it was] expensive and became cheap, or if it was cheap and became expensive, he would take from them at the cheaper rate [of the two], and not because this was the law, but because he wanted to hold himself to a stricter standard.",
+            "One should not say to his fellow, “Lend me a <i>kor</i> of wheat and I will repay you at the threshing time.\" But he may say to him, “Lend [it] to me until my son comes,” or “[Lend it to me] until I find my key.\" But Hillel forbids. And Hillel would say thus: A woman may not lend a loaf to her friend until she sets a price for it, lest wheat become more expensive [in the interim], and it turns out they have come to [transgress] usury.",
+            "One may say to his fellow, “Weed with me and I will weed with you,” [or] “Hoe with and I will hoe with you.” But one may not say to him, “Weed with me and I will hoe with you,” or, “Hoe with me and I will weed with you.\" All days of the dry season are the same [in value], and all days of the rainy season are the same [in value]. He shall not say to [his fellow], “Plow with me in the dry season and I will plow with you in the rainy season.” Rabban Gamaliel says: There is advance interest and subsequent interest. How so? If he set his sights on borrowing from another and sent him [a gift] and says, “This is in order that you will lend to me,” this is advance interest. If one borrowed from another and repaid it to him, and then sent him [a gift] and said, “This is for your money that was value-less [while] it was with me,” this is subsequent interest. Rabbi Shimon says: There is interest of words: one may not say to him, “Know that such-and-such a person has arrived from such-and-such place.”",
+            "And these are the people who transgress a negative commandment: the lender, the borrower, the guarantor, and the witnesses. And the Sages say: even the scribe. They transgress within the category of (Leviticus 25:37) “Do not give,\" and the category of (Leviticus 25:36) “Do not take from him,” and the category of (Exodus 22:24) “You shall not be to him as a creditor,\" and the category of “Nor shall you place upon him usury,” (ibid.) and the category of (Leviticus 19:14) “You shall not put a stumbling block before the blind, and you will fear your God, I am Hashem.\""
+        ],
+        [
+            "One who hires [a craftsman to hire other] craftsmen and one intentionally misled the other, the one has no [claim] against the other aside from a [legally unenforceable] complaint. If one hired a donkey-driver and a wagon-driver to bring litter-bearers, or flute-players for a bride or for the dead, or laborers to take his flax out of the soaking pit, or anything whose time would pass, and they retracted: if it is a situation in which there is no one else, he may hire others or he may intentionally mislead them.",
+            "[If] one hires craftsmen and they retracted, they have the lower hand. If the employer retracted, he has the lower hand. Whoever changes [the conditions] has the lower hand. And whoever retracts has the lower hand.",
+            "One who hires a donkey to drive it on the mountain but drove it through the valley, or to drive it through the valley and he drove it on the mountain: even though one was ten miles and the other was ten miles, if it died, he is liable. One who hires a donkey and it went blind or was conscripted: [the owner] may say to him, “Behold, what is yours is before you.\" [But] if it died or [its leg was] broken, he is obligated to provide him a donkey. One who hires a donkey to drive it on the mountain and he drove it through a valley: if it slipped, [the renter] is exempt, but if it overheated, he is liable. If he rented it to drive through a valley and he drove it on the mountain: if it slipped, he is liable. And if it overheated, he is exempt. But if [it overheated] due to the ascent, he is liable.",
+            "[If] one hires a cow to plow on the mountain and he plows in the valley: if the plow breaks, he is exempt. In the valley and he plows on the mountain: if the plow breaks, he is liable. To thresh beans and he threshed grain, he is exempt. To thresh grain and he threshed beans, he is liable, because beans are slippery.",
+            "The one who hires a donkey to bring wheat and he brought barley on it, is liable. Grain, and he brought straw on it, he is liable, since the bulk is difficult to carry. A <i>letekh</i> of wheat, and it carried a <i>letekh</i> of barley, he is exempt. But if he increased the load, he is liable. How much must he increase the weight in order to become liable? Sumkhos says in the name of Rabbi Meir: One <i>se'ah</i> for a camel, and three <i>kabin</i> for a donkey.",
+            "All craftsmen are considered paid guardians [concerning objects others have given them to work on]. But any that have said, “Take what is yours and bring the money,” are considered as unpaid guardians. “Guard for me and I will guard for you\"  - he is a paid guardian. “Guard for me,” and the other said, “Place it before me” - he is an unpaid guardian.",
+            "If he loaned him with a pledge, he is a paid guardian [of the pledge]. Rabbi Yehudah says: If he loaned him money, he is an unpaid guardian, [but] if he loaned him produce, he is a paid guardian. Abba Shaul says: It is permitted for a person to rent out the pledge of a poor person in order to thereby reduce the debt, for he is like one who returns lost property.",
+            "[If] one was moving a barrel from place to place and broke it, whether he is a paid guardian or an unpaid guardian, he may swear. Rabbi Eliezer says: Either of them [is permitted to] swear, but I am surprised if either of them would be able to swear."
+        ],
+        [
+            "[If] one hires laborers, and then told them to begin work early and work late: in a place where they are accustomed to not begin work early and work late, he is not permitted to force them. In a place where they are accustomed to feed [workers], he should feed [them]; to provide sweets, he must  supply. Everything goes according to local custom. It once happened that Rabbi Yochanan ben Matya said to his son, \"Go out and hire laborers for us .\" He went and committed to providing them with food.  And when he came to his father, he said to him, \"My son, even if you made for them a meal as [befitting] Solomon in his time, you would not have fulfilled your obligation toward them, for they are children of Avraham, Yitzhak, and Ya'akov. Rather, before they begin labor, go and say to them, '… on the condition that the only [claim] you have on me is for bread and beans.'” Rabban Shimon ben Gamliel says: It is not necessary to say so, [since] everything goes according to local custom.",
+            "And these may eat, according to the Torah: The one who works with what is attached to the ground when the labor finished; and with what is detached from the ground [even] before its work is completed – if it is something that grows from the ground.  And these do not eat: the one who works with what is attached to the ground at a time when the labor is not finished, and [works with] what is detached from the ground after its labor has been finished, and [one who works with] something that does not grow from the ground.",
+            "If one was working with his hands but not with his feet, [or] with his feet but not with his hands, or even with [only] his shoulders, this one may eat. Rabbi Yose bar Yehudah says: [he may not eat] unless he works with his hands and his feet.",
+            "If one was working with figs, he may not eat grapes; if with grapes, he may not eat figs; but he may restrain himself until he reaches the location of the best produce, and then eat. Concerning all of them, they only permitted so during the time of his labor. Because it is tantamount to returning lost property to its owner, they said: laborers may eat as they go from furrow to furrow, or as they return from the winepress, and a donkey while it is unloading.",
+            "A laborer may eat cucumbers even up to [the value] of a <i>dinar</i>, and dates even up to [the value] of a <i>dinar</i>. Rabbi Elazar ben Khisma says: A laborer may not eat more than the value of his wage. The Sages permit it, but [we] teach a person not be gluttonous, [for he would] thus be closing the door upon himself.",
+            "A person may stipulate for himself, and for his son or daughter who are adults, and for his adult male slave or adult female slave, and for his wife, because these have comprehension. But he may not stipulate for his son and daughter who are minors, or for his minor male slave or minor female slave or for his cattle, because these do not have comprehension.",
+            "The one who hires laborers to work among his fourth-year plantings, they may not eat from them. If he had not informed them, he should redeem and then let them eat. If his fig-cakes were split or his jugs were opened, they may not eat from them. If he had not informed them, he should tithe and then let them eat.",
+            "Those who guard produce may eat according to civic law but not according to the Torah. There are four types of guardians: an unpaid guardian, a borrower, one who collects a wage, and a renter. An unpaid guardian may swear in every case; and the borrower should pay restitution in every case; and one who collects a wage or a renter must swear concerning an injured [animal], concerning one that has been carried off, or concerning a dead [animal], and must pay restitution for loss or theft.",
+            "One wolf does not constitute an unavoidable occurrence. Two wolves do constitute an unavoidable occurrence. Rabbi Yehudah says: In a time when wolves are rampant, even if it is one wolf, it is an unavoidable occurrence. Two dogs do not constitute an unavoidable occurrence. Yadu'a the Babylonian says in the name of Rabbi Meir: From one direction they do not constitute an unavoidable occurrence, but from two directions they constitute an unavoidable occurrence. An [encounter with] bandits constitutes an unavoidable occurrence. A lion or a bear or a leopard or a panther or a serpent constitute an unavoidable occurrence. When? When they come of their own accord. But if he took them to a place of hordes of wild animals or bandits, they do not constitute an unavoidable occurrence.",
+            "If it died a natural death, this constitutes an unavoidable occurrence, but if he afflicted it and it died, it does not constitute an unavoidable occurrence. If it went up to the top of the cliffs and fell, this constitutes an unavoidable occurrence. If he brought it up to the top of the cliffs and it fell and died, it is not an unavoidable occurrence. An unpaid guardian may stipulate to be exempt from taking an oath, and a borrower to be exempt from paying restitution, and a paid guardian and a renter to be exempt from taking an oath or from paying restitution.",
+            "Anyone who stipulates concerning what is written in the Torah, his stipulation is void. And any condition that is preceded by action, his stipulation is void. And any stipulation that it would have been possible for him to fulfill at the end, but he stipulates it from its beginning, his stipulation is valid."
+        ],
+        [
+            "[If] one borrows a cow and borrows the owners with it; or hires its owners with it; [or if] one borrowed the owners or hired them, and subsequently borrowed the cow, and it died, he is exempt, as is written (Exodus 22:14): “If its owner was with it no restitution need be made.\" But if he borrowed the cow, and subsequently borrowed the owners or hired them, and it died, he is liable, as is written (Exodus 22:13): “Its owner not being with it, he must make restitution.\"",
+            "If one who borrowed a cow borrowed it for half a day and rented it for half a day, or borrowed it for one day and hired it for the next, or hired one and borrowed one, and it died, [if] the lender says: “The borrowed one died,” [or] “On the day when it was borrowed it died,” [or] “During the time when it was borrowed it died,” and the other one says: “I don’t know,\" he is liable. [If] the hirer says, “It was the hired one that died,” [or] “On the day when it was hired it died,” [or] “During the time when it was borrowed it died,” and the other says, “I do not know,\" he is exempt. [If] this one says, “It was [the] borrowed [one],” and this one says, “It was [the] hired [one],” the hirer should swear that it was the hired one that died. [If] this one says, “I do not know,” and this one says, “I do not know,” they should divide.",
+            "[If] one borrowed a cow, and [the lender] sent it to him in the hands of his son, in the hands of his [own] slave, in the hands of his [own] agent, or in the hands of [the borrower's] son, in the hands of his slave, in the hands of an agent, and it died, he is exempt. If the borrower said to him, “Send it to me in the hands of my son,” “In the hands of my slave,” “In the hands of my agent,” or “In the hands of your son,” “In the hands of your slave,” [or] “In the hands of your agent,\" or if the lender said to him, “Behold, I am sending it to you in the hands of my son,” “In the hands of my slave,” [or] “In the hands of my agent,” or “In the hands of your son,” “In the hands of your slave,” “In the hands of your agent,” and the borrower said to him, “Send [it],” and he sent it and it died, he is liable. And so too at the time when he returns it.",
+            "[If] one exchanged a cow for a donkey, and it gave birth, and so too [if] one sold his female slave and she gave birth: this one says, “[It was] before I sold [her],” and this one says, “After I bought [her],\" they should divide. He had two slaves, one large and one small, and so too with two fields, one large and one small: The buyer says, “I bought the large one,” and the other says, “I don’t know,” he obtains the large one. The seller says, “I sold the small one,” and the other says, “I do not know,” he [can] only [claim] the small one. This one says, “It was the large one,” and the other one says, “It was the small one,” the seller must swear that he sold the small one. This one says, “I do not know,” and the other one says, “I do not know,” they should divide.",
+            "The one who sells his olive trees for wood, and they produced less than a <i>revi'it</i> [quarter-<i>log</i>] per <i>se'ah</i>, these belong to the owner of the olives. If they gave a <i>revi'it</i> per <i>se'ah</i>: This one says, “My olives produced it,\" and this one says, “My land produced it,\" they should divide. If the river flooded his olives and placed them within the field of his fellow: This one says, “My olives produced it,\" and the other says, “My land produced it,\" they should divide. ",
+            "[If] one leased a house to his fellow in the rainy season, he cannot evict him from Sukkot until Pesach. In the summer, thirty days [before Sukkot].   And in large cities, whether during the rainy season or the summer, twelve months. And concerning stores, whether in towns or large cities, twelve months. Rabban Shimon ben Gamliel says: Stores of bakers or dyers, three years. ",
+            "[If] one leased a house to his fellow: the leaser is obligated [to provide] a door, a bolt, a lock, and anything which is the work of a craftsman. But as for anything which is not the work of a craftsman, the tenant must make it. The manure belongs to the owner of the house, and the tenant only [may only claim] what comes out from the oven and from the stove. ",
+            "[If] one leased a house to his fellow for a year, and the year was intercalated, the added [month] is for the tenant. If he leased it to him by month, and the year was intercalated, the added [month] is for the owner. It happened in Tzippori, that a person leased a bath-house from his fellow at twelve golden <i>dinarin</i> a year, a <i>dinar</i> per month, and the case came before Rabban Shimon ben Gamliel and before Rabbi Yose, and they said: They should divide the intercalated month. ",
+            "[If] one leased a house to his fellow and it fell, he is obligated to restore a house for him. If it was small, he may not make it large; if it was large, he may not make it small. If it was a single unit, he may not make it two; if it was two he may not make it one. He may not reduce the windows nor increase them, without their mutual consent."
+        ],
+        [
+            "[If] one received a field from his fellow: In a place that was accustomed to cut [the crops], he should cut them; to uproot, he should uproot; to plow after it, he should plow - everything according to the local custom. Just as they divide the grain, so too they shall divide the straw and the stubble; just as they divide the wine, so too they shall divide the branches and the reeds. And both of them shall supply the reeds. ",
+            "[If] one received a field from his fellow and it was an irrigated field or a field with trees, and the spring dried up or the trees were cut down, he may not deduct from his lease. If he said to him, “Lease me this irrigated field,\" or \"[Lease me] this field with trees,\" and the spring dried up or the trees were cut down, he may deduct from his lease.",
+            "[If] one received a field from his fellow and left it uncultivated, they evaluate how much it is fit to have yielded, and he pays him accordingly, for thus he writes to him: “If I leave it uncultivated, and do not work it, I will pay accordingly.\"",
+            "[If] one received a field from his fellow and he did not want to weed [it], and he said to him, “What does it matter to you, since I am paying you the lease?” they do not listen to him, because he can say to him, “Tomorrow you will leave it, and it will bring forth weeds fore me.”",
+            "[If] one received a field from his fellow and it did not [substantially] yield, if there was enough to make a heap, he is obligated to care for it. Rabbi Yehudah said: What is the limit of a heap? Rather, if there is enough to replace [the seed] that fell [into it].” ",
+            "[If] one received a field from his fellow and locusts ate it, or it was wind-struck, if it was a regional plague, he may subtract [accordingly] from his contract. If it was not a regional plague, he may not subtract from his contract. Rabbi Yehudah says: If he received it from him in exchange for money, in neither case may he subtract from him from his contract. ",
+            "[If] one received a field from his fellow in return for ten <i>korim</i> [volume measure, equals 30 <i>se’ah</i>] of wheat per year and it was wind-struck, he [still] pays him from [that field]. If the wheat was good, he may not say to him, “I will buy from the market.\" Rather he pays him from it. ",
+            "[If] one received a field from his fellow to sow barley, he may not sow wheat in it; [to sow] wheat, he may sow barley. Rabban Shimon ben Gamliel forbids. [To sow] grain, he may not sow beans; [to sow] beans, he may sow grain. Rabban Shimon ben Gamliel forbids. ",
+            "[If] one received a field from his fellow for a few years, he may not sow flax, and he does not have [a right to] sycamore beams. If he received  it from him for for seven years, he may sow flax the first year, and he has [a right to] sycamore beams. ",
+            "[If] one received a field from his fellow for a seven year period for seven hundred <i>zuz</i>, the sabbatical year is included in the count. If he received it for seven years for seven hundred <i>zuz</i>, the sabbatical year is not included in the count. ",
+            "One hired for day-work can collect [wages] all [the next] night. One hired for night-work can collect all [the next] day. One hired for hourly work can collect all [that night] and all the [next] day. One hired for a week, hired for a month, hired by year, [or] hired for a seven year period: if he departed by day, he can collect [his wages] all that day; if he completed [it] by night, he can collect all that night and all day.",
+            "Whether [we are referring to] the hire of a person, the rental of a beast, or the rental of utensils, it is addressed by [the verse] (Deuteronomy 24:15): “On the same day you shall give him his hire,\" and it is addressed by [the verse]  (Leviticus 19:13): “The wages of a hired servant shall not stay with you all night until the morning.” When is this [true]? In the event that he demanded it. If he did not demand it, [the renter] does not transgress it. If he directed him to a shopkeeper or to a moneychanger, he does not transgress it. The hired worker, at the time [when he could collect], may swear and receive [payment]. But if the time passed, he cannot swear and receive. If there are witnesses that he demanded it from him, behold, he can swear and receive. A resident alien is covered by, “In the same day you shall give him his hire,” but is not covered by, “The wages of a hired servant shall not stay with you all night until the morning.”",
+            "[If] one lends to his fellow, he may not extract a pledge except through the court, and he may not enter his house to take the pledge, as is written (Deuteronomy 24:11): “You shall stand outside.\" If he had two vessels [as a pledge], he may take one and leave one, and he may return the pillow at night and the plow during the day. And if [the borrower] died, he may not return it to his heirs. Rabban Shimon ben Gamliel says: Even to [the borrower] himself he [is only required to] return it up to thirty days, and after thirty days, he may sell them through the court. From a widow, whether she be poor or she be rich, one may not extracts written (Deuteronomy 24:17): “Do not take a widow’s garment as a pledge.\" One who takes millstones as a pledge transgresses a negative commandment, and he is liable for two vessels, as is written (Deuteronomy 24:6): “Do not take a mill or an upper millstone as a pledge.\" And they did not refer only to a mill and an upper millstone, but anything that is used to make food, as is written (ibid.): “For he is taking someone’s life as a pledge.\""
+        ],
+        [
+            "A house and upper story belonging to two [separate] individuals that collapsed, the two of them divide the wood, stones, and mortar. And they look [at] which stones were likely to be broken. If one of them recognized some of his stones, he may take them and they are counted toward his portion.",
+            "A house and upper story belonging to two [separate] individuals: [if the floor of] the upper story deteriorated, and the landlord does not wish to fix [it], the owner of the upper story goes down and lives below until he fixes the upper story for him. Rabbi Yose says: The one who is below gives the ceiling, and the upper one [gives] the pavement.",
+            "A house and upper story belongs to two [separate] individuals, and both collapsed: if the owner of the upper story told the landlord to build [the lower level], and he did not want to build, the owner of the upper story builds the house and lives within it, until he pays him his expenses. Rabbi Yehudah says: then this one was living in [the property] belonging to his fellow, [and] he needs to pay him rent! Rather, if the owner of the upper story builds the house, the upper story, and the ceiling, he may dwell in the house until he pays him his expenses.",
+            "And this is also the case with the house of an olive-press, which is built into the rock and there is a single garden above it and it collapses: the owner of the garden goes down and sows below, until [the owner of the olive-press] makes the arches of his olive-press. [If] a wall or a tree fell into the public domain and caused damage, he is exempt from paying. If they had given him a set amount of time to trim the tree or to tear down the wall, and they fell within the time, he is exempt. After that time, he is liable.",
+            "[If] one's wall was adjacent to his fellow's garden and it fell, and he said to him, \"Remove your stones,\" and he said to him: \"They have come to you,\" they do not listen to him. [If], once he has accepted it upon himself, he said to him: \"Here are your expenditures, and I will take what is mine,\" they do not listen to him. [If] one hires a worker to work with him on straw or stubble, and he said to him, \"Pay me my wages,\" and he said to him: \"Take what you made as your wage,\" they do not listen to him. [If,] once he has accepted it upon himself, he said to him, \"Here are your wages and I will take what is mine,\" they do not listen to him. [If] one removes his manure into the public domain, the one who removes it [from there] has removed [it], and one who has spread out the manure has spread it out. Clay may not be soaked in the public domain, nor may bricks be baked. But clay may be kneaded in the public domain, though bricks may not. [If] one builds from the public domain, the one who brings stones may bring, and the one who builds may build, and if he caused damage, he pays what he damaged. Rabban Shimon ben Gamliel says: He may even prepare his labor there thirty days before.",
+            "Two gardens are one on top of the other, with vegetables [growing] between them. Rabbi Meir says they pertain to the upper, and Rabbi Yehudah says they pertain to the lower owner. Rabbi Meir said, \"If the [owner of] the upper would want to take his soil, there would not be vegetables there.\" Rabbi Yehudah said, \"If the [owner of] the lower would want to fill his garden, there would be no vegetables there.\" Rabbi Meir said: \"Since each of them is able to hold the other one back, we identify from where the vegetable is sustained from.\" Rabbi Shimon said: \"Anything that the [owner of] the upper is able to reach out his hand and take, this is his, and the remainder belongs to [owner of] the lower.\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Metzia/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,146 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bava Metzia",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nשְׁנַיִם אוֹחֲזִים בַּטַּלֵּית, \nזֶה אוֹמֵר \"אֲנִי מְצָאתִיהָ\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"אֲנִי מְצָאתִיהָ\"; \nזֶה אוֹמֵר \"כֻּלָּהּ שֶׁלִּי\", \nוְזֶה אוֹמֵר\"כֻּלָּהּ שֶׁלִּי\", \nזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוּת מֵחֶצְיָהּ, \nוְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוּת מֵחֶצְיָהּ, \nוְיַחֲלֹקוּ.  \nזֶה אוֹמֵר \"כֻּלָּהּ שֶׁלִּי\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"חֶצְיָהּ שֶׁלִּי\", \nהָאוֹמֵר \"כֻּלָּהּ שֶׁלִּי\" יִשָּׁבַע \nשֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוּת מִשְׁלֹשָׁה חֲלָקִים, \nוְהָאוֹמֵר \"חֶצְיָהּ שֶׁלִּי\" יִשָּׁבַע \nשֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוּת מֵרְבִיעַ, \nזֶה נוֹטֵל שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ. \n",
+            "<small>ב</small>\nהָיוּ שְׁנַיִם רְכוּבִים עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, \nאוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רָכוּב וְאֶחָד מְהַלֵּךְ, \nזֶה אוֹמֵר \"כֻּלָּהּ שֶׁלִּי\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"כֻּלָּהּ שֶׁלִּי\",  \nזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוּת מֵחֶצְיָהּ, \nוְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוּת מֵחֶצְיָהּ, \nוְיַחֲלֹקוּ.  \nבִּזְמַן שֶׁהֵן מוֹדִין, אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים, \nחוֹלְקִין שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nהָיָה רָכוּב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, &lt;רוכב&gt;\nוְרָאָה אֶת הַמְּצִיאָה, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: &lt;אמר&gt;\n\"תְּנָה לִי!\" \nוּנְטָלָהּ וְאָמַר: \n\"אֲנִי זָכִיתִי בָהּ\", \nזָכָה בָהּ.  \nאִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ, אָמַר: \n\"אֲנִי זָכִיתִי בָהּ תְּחִלָּה\", \nלֹא אָמַר כְּלוּם. \n",
+            "<small>ד</small>\nרָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל לוֹ עָלֶיהָ, \nוּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ, \nזֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ.  \nרָאָה אוֹתָן רָצִים אַחַר הַמְּצִיאָה, \nאַחַר צְבִי שָׁבוּר, \nאַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פֵרֵחוּ, וְאָמַר: \n\"זָכַת לִי שָׂדִי\", \nזָכַת לוֹ.  \nהָיָה צְבִי רָץ כְּדַרְכּוֹ, \nאוֹ שֶׁהָיוּ גוֹזָלוֹת מַפְרִיחִים, וְאָמַר: \n\"זָכַת לִי שָׂדִי\", \nלֹא אָמַר כְּלוּם. \n",
+            "<small>ה</small>\nמְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, \nעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, \nמְצִיאַת אִשְׁתּוֹ, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.  \nמְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, \nוְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, \nמְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ, \nאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׂלָּהֶם. \n",
+            "<small>ו</small>\nמָצָא שְׁטָרֵי חוֹב, \nאִם יֵשׁ בָּהֶם אַחְרָיוּת נְכָסִים, \nלֹא יַחְזִיר. \nאֵין בָּהֶם אַחְרָיוּת נְכָסִים, \nיַחְזִיר, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִים מֵהֶן.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחְזִיר, \nמִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִים מֵהֶן. \n",
+            "<small>ז</small>\nמָצָא גִטֵּי נָשִׁים, \nוְשֶׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, \nדְּיַתִּיקֵי, מַתָּנָה וְשׁוֹבָרִים, \nהֲרֵי זֶה לֹא יַחְזִיר, \nשֶׁאֲנִי אוֹמֵר: &lt;שני&gt;\nכְּ��וּבִים הָיוּ, וְנִמְלַךְ שֶׁלֹּא לִתְּנָן. \n",
+            "<small>ח</small>\nמָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, \nשְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִים, \nשְׁטָרֵי בֵרוּרִים, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, \nהֲרֵי זֶה יַחְזִיר.  \nמָצָא בַחֲפִיסָה אוֹ בִגְלָסְקוֹמָא תַּכְרִיךְ שֶׁלִּשְׁטָרוֹת, \nאוֹ אֲגֻדָּה שֶׁלִּשְׁטָרוֹת, \nהֲרֵי זֶה יַחְזִיר.  \nוְכַמָּה הִיא אֲגֻדָּה שֶׁלִּשְׁטָרוֹת? \nשְׁלֹשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָזֶה. &lt;קְשׁוּרוֹת&gt; \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאֶחָד לוֹוֶה מִשְׁלֹשָׁה, יַחְזִיר לַלּוֹוֶה; \nשְׁלֹשָׁה לוֹוִין מִן הָאֶחָד, יַחְזִיר לַמַּלְוֶה.  \nמָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו, \nוְאֵין יָדוּעַ מַה טִּיבוֹ, \nיְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.  \nאִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפוֹנוֹת, \nיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבְּסִמְפוֹנָן. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז? \nאֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ: \nמָצָא פֵרוֹת מְפֻזָּרִין, \nמָעוֹת מְפֻזָּרוֹת, \nכְּרֵכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nעִגּוּלֵי דְבֵלָה, \nכִּכָּרוֹת שֶׁלַּנַּחְתּוֹם, \nוּמַחֲרוּזוֹת שֶׁלַּדָּגִים, \nוַחֲתִכּוֹת שֶׁלַּבָּשָׂר, \nוְגִזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן, \nוַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן, \nוּלְשׁוֹנוֹת שֶׁלָּאַרְגָּמָן, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.  \n(דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.)  \n\n<small>ב</small>\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי, חַיָּב לְהַכְרִיז. \nכֵּיצַד? \nמָצָא עִגּוּל וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס, \nכִּכָּר וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nכָּל כְּלֵי אַנְפּוּרְיָא, אֵינוּ חַיָּב לְהַכְרִיז. \n",
+            "<small>ג</small>\nוְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז: \nמָצָא פֵרוֹת בַּכֶּלִי, \nאוֹ כֶלִי כְמוֹת שֶׁהוּא, \nמָעוֹת בַּכִּיס, \nאוֹ כִיס כְּמוֹת שֶׁהוּא, \nצִבּוּרֵי פֵרוֹת, \nצִבּוּרֵי מָעוֹת, \nשְׁלֹשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּבֵּי זֶה, &lt;מַטְבֵּעוֹת&gt;\nכְּרֵכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nוְכִכָּרוֹת שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, \nוְגִזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן, \nכַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, \nחַיָּב לְהַכְרִיז. \n",
+            "<small>ד</small>\nמָצָא אַחַר הַגָּפָה אוֹ אַחַר הַגָּדֵר גּוֹזָלוֹת מְקֻשָּׁרִים, \nאוֹ בִשְׁבִילִים שֶׁבַּשָּׂדוֹת, \nהֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן.  \nמָצָא כֶלִי בָאֶשְׁפּוֹת, \nאִם מְכֻסֶּה, לֹא יִגַּע בּוֹ, \nוְאִם מְגֻלֶּה, נוֹטֵל וּמַכְרִיז.  \nמָצָא בַגַּל אוֹ בְכֹתֶל יָשָׁן, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ.  \nמָצָא בְכֹתֶל חָדָשׁ, \nמֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ, שֶׁלּוֹ, \nמֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת.  \nאִם הָיָה מַשְׂכִּירוֹ לַאֲחֵרִים, \nאֲפִלּוּ מָצָא בְתוֹךְ הַבַּיִת, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. \n",
+            "<small>ה</small>\nמָצָא בֶחָנוּת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. \nבֵּין תֵּבָה לַחַנְוָנִי, הֲרֵי הֵן שֶׁלַּחַנְוָנִי.  \nלִפְנֵי הַשֻּׁלְחָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. \nבֵּין כִּסֵּא לַשֻּׁלְחָנִי, הֲרֵי הֵן שֶׁלַשֻּׁלְחָנִי.  \nלָקַח פֵּרוֹת מֵחֲבֵרוֹ, \nאוֹ שֶׁשִּׁלַּח לוֹ חֲבֵרוֹ פֵרוֹת, \nוּמָצָא בְתוֹכָן מָעוֹת, \nהֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. \nאִם הָיוּ צְרוּרִים, נוֹטֵל וּמַכְרִיז. \n",
+            "<small>ו</small>\nאַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִכְלַל כָּל אֵלּוּ, \nוְלָמָּה יָצָאת? \nלְהַקִּישׁ אֵלֶיהָ: \nאֶלָּא מַה הַשִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת, \nשֶׁיֶּשׁ בָּהּ סִימָנִין וְיֶשׁ לָהּ תּוֹבְעִין, \nוְאַף כָּל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ סִימָנִין וְיֵשׁ לוֹ תוֹבְעִין, \nחַיָּב לְהַכְרִיז. \n",
+            "<small>ז</small>\nעַד אֶמָּתַי חַיָּב לְהַכְרִיז? \nעַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בוֹ שְׁכֵנִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשְׁלֹשָׁה רְגָלִים, \nוְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן שִׁבְעַת יָמִים, \nכְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ שְׁלֹשָׁה, \nוְיַחֲזֹר שְׁלֹשָׁה, \nוְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד. \n",
+            "<small>ח</small>\nאָמַר אֶת הָאֲבֵדָה וְלֹא אָמַר אֶת סִימָנֶיהָ, \nהֲרֵי זֶה לֹא יִתֵּן לוֹ. \nהָרַמַּי, \nאַף עַל פִּי שֶׁאָמַר אֶת סִימָנֶיהָ, \nהֲרֵי זֶה לֹא יִתֶּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כב,ב) \n\"עַד דְּרֹשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ\", \nעַד שֶׁתִּדְרֹשׁ אֶת אָחִיךָ, \nאִם רַמַּי הוּא, אִם אֵינוּ רַמַּי.  \n\n<small>ט</small>\nכָּל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, \nיַעֲשֶׂה וְיֹאכַל, \nוְדָבָר שֶׁאֵינוּ עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, \nיִמָּכֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כב,ב) \n\"וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ\", \nרְאֵה הֵיאָךְ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.  \nמַה יְּהֵא בְדָמִים? &lt;כַּמָּה&gt;\nרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nיִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. \nלְפִיכָךְ, אִם אָבָדוּ, חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nלֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. \nלְפִיכָךְ, אִם אָבָדוּ, אֵינוּ חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן. \n",
+            "<small>י</small>\nמָצָא סְפָרִים, \nקוֹרֵא בָהֶן אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. \nוְאִם אֵינוּ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, גּוֹלְלָן. \nאֲבָל לֹא יְלַמֵּד בָּהֶן כַּתְּחִלָּה, \nוְלֹא יִקְרֵא אַחֵר עִמּוֹ.  \nמָצָא כְסוּת, \nמְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם, \nוְשׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָהּ, אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ.  \nכְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת, \nמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְצָרְכָן, אֲבָל לֹא לְשָׁחֳקָן. &lt;לְשׁוֹחֲקָן&gt; \nכְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוֹכִית, \nאַל יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.  \nמָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה, &lt;סַק&gt;\nאִם אֵין דַּרְכּוֹ לִטּוֹל, \nהֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל. \n",
+            "<small>יא</small>\nאֵי זוֹ הִיא אֲבֵדָה? \nמָצָא חֲמוֹר וּפָרָה רוֹעִים בַּדֶּרֶךְ, \nאֵין זוֹ אֲבֵדָה.  \nחֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִין, \nפָּרָה רָצָה בֵין הַכְּרָמִים, \nהֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה.  \nהֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, \nאֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, \nחַיָּב [לְהַחְזִירָהּ], שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כב, א) \n\"הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם\".  \nהָיָה בָטֵל מִן הַסֶּלַע, \nלֹא יֹאמַר לוֹ \"תֶּן לִי סֶלַע\", \nאֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְפוֹעֵל. &lt;בטל&gt; \nאִם יֵשׁ שָׁם בֵּית דִּין, \nיַתְנֶה עִמּוֹ לִפְנֵי בֵית דִּין; \nאִם אֵין שָׁם, לִפְנֵי מִי יַתְנֶה? \nשֶׁלּוֹ קוֹדֵם. \n",
+            "<small>יב</small>\nמְצָאָהּ בָּרֶפֶת, אֵינוּ חַיָּב בָּהּ, \nבִּרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב בָּהּ.  \nהָיְתָה בֵין הַקְּבָרוֹת, אַל יִטַּמֵּא לָהּ. &lt;לוֹ&gt; \nאִם אָמַר לוֹ אָבִיו \"הִטַּמֵּא!\" \nאוֹ שֶׁאָמַר לוֹ \"אַל תַּחְזִיר!\" \nהֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁמַע לוֹ.  \nפָּרַק וְטָעַן, פָּרַק וְטָעַן, \nאֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, \nחַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כג,ה) \n\"עָזֹב תַּעֲזֹב\".  \nהָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ, אָמַר לוֹ: \n\"��וֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רָצִיתָ לִפְרֹק, פְּרֹק!\" \nפָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר \"עִמּוֹ\". \nהָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, חַיָּב.  \nמִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק, אֲבָל לֹא לִטְעֹן.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאַף לִטְעֹן.  \nרְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \nהָיָה עָלָיו יָתֵר מִמַּסּוּאוֹ, \nאֵינוּ זָקוּק לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר \"תַּחַת מַשָּׂאוֹ\", \nמַסּוּי שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ. \n",
+            "<small>יג</small>\nאֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. \nאֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. \nאֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, \nשֶׁלְּרַבּוֹ קוֹדֶמֶת מִשֶּׁלְּאָבִיו, \nשֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה, \nוְרַבּוֹ, שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה, הֱבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.\n\n<small>יד</small> \nאִם הָיָה אָבִיו שָׁקוּל כְּנֶגֶד רַבּוֹ, \nאֲבֵדַת אָבִיו קוֹדֶמֶת.\nהָיָה אָבִיו אוֹ רַבּוֹ נוֹשְׂאִים מַשּׂאוּי, \nמַנִּיחַ אֶת שֶׁלְּרַבּוֹ, \nוְאַחַר כָּךְ מַנִּיחַ אֶת שֶׁלְּאָבִיו.  \nהָיוּ אָבִיו וְרַבּוֹ בְבֵית הַשֶּׁבִי, &lt;הָיָה&gt;\nפּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ, \nוְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. \nאֲבָל אִם הָיָה אָבִיו תַּלְמִיד חֲכָמִים, \nפּוֹדֶה אֶת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְהֵמָה אוֹ כֵלִים, \nוְנִגְנָבוּ אוֹ שֶׁאָבָדוּ, \nשִׁלֵּם וְלֹא רָצָה לְהִשָּׁבַע, \nשֶׁהֲרֵי אָמְרוּ \"שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבַּע וְיוֹצֵא\", \nנִמְצָא הַגַּנָּב, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nטָבַח וּמָכַר, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. &lt;חמשה&gt;\nלְמִי הוּא מְשַׁלֵּם? \nלְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ.  \n\n<small>ב</small>\nנִשְׁבַּע וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם, \nנִמְצָא הַגַּנָּב, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. \nטָבַח וּמָכַר, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. \nלְמִי הוּא מְשַׁלֵּם? \nלְבַעַל הַפִּקָּדוֹן. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר, \nוּמֵתָה כְדַרְכָּהּ, \nיִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּהּ, \nוְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר.  \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nכֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְפָרָתוֹ שֶׁלָּזֶה? &lt;וְהַלָּה&gt;\nאֶלָּא, תַּחֲזֹר הַפָּרָה לַבְּעָלִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nאָמַר לִשְׁנַיִם: \n\"גָּזַלְתִּי אֶת אֶחָד מִכֶּם מָנֶה, \nוְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה מִכֶּם\", \n\"אָבִיו שֶׁלְּאֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה, \nוְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה הוּא\", \nנוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, \nשֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ. \n",
+            "<small>ה</small>\nשְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, \nזֶה מָנֶה, וְזֶה מָאתַיִם, \nזֶה אוֹמֵר \"שֶׁלִּי מָאתַיִם\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"שֶׁלִּי מָאתַיִם\", \nנוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, \nוְהַשְּׁאָר יְהֵי מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.  \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nאִם כֵּן, מַה הִפְסִיד הָרַמַּי? \nאֶלָּא, הַכֹּל יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. \n",
+            "<small>ו</small>\nוְכֵן שְׁנֵי כֵלִים, \nאֶחָד יָפֶה מָנֶה, וְאֶחָד יָפֶה אֶלֶף זוּז. \nזֶה אוֹמֵר \"יָפֶה שֶׁלִּי\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"יָפֶה שֶׁלִּי\", \nנוֹתֵן אֶת הַקָּטָן לְאֶחָד מֵהֶן, \nוּמִתּוֹךְ הַגָּדוֹל נוֹתֵן דְּמֵי קָטָן לַשֵּׁנִי, \nוְהַשְּׁאָר יְהֵי מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.  \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nאִם כֵּן, מַה הִפְסִיד הָרַמַּי? \nאֶלָּא הַכֹּל יְהֵי מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. \n",
+            "<small>ז</small>\nהַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, \nאֲפִלּוּ הֵן אוֹבְדִין, \nלֹא יִגַּע בָּהֶן.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nיִמְכֹּר בִּפְנֵי בֵית דִּין, \nמִפְּנֵי הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, \nהֲרֵי זֶה יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת: \nלַחִטִּים וְלָאֹרֶז, תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּים לַכּוֹר; \nלַשְּׂעוֹרִים וְלַדֹּחַן, תִּשְׁעַת קַבִּים לַכּוֹר; \nלַכֻּסְמִים וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן, שָׁלֹשׁ סְאִים לַכּוֹר; \nהַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה, וְהַכֹּל לְפִי הַזְּמַן.  \nאָמַר רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: \nוְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶם? \nהָעַכְבָּרִים אוֹכְלִין בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְאָה! \nאֵינוּ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, &lt;יוֹצִיא&gt;\nאֶלָּא לַכּוֹר בִּלְבַד.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם הָיְתָה מִדָּה מְרֻבָּה, \nאֵינוּ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, &lt;יוֹצִיא&gt; \nמִפְּנֵי שֶׁהֵן מוֹתִירוֹת. \n",
+            "<small>ט</small>\nיוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לַיַּיִן.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nחֹמֶשׁ.  \nיוֹצִיא לוֹ שְׁלשֶׁת לָגִּים שֶׁמֶן לְמֵאָה: \nלוֹג וּמַחְצָה שְׁמָרִים, לוֹג וּמַחְצָה בֶלַע.  \nאִם הָיָה שֶׁמֶן מְזֻקָּק, \nאֵינוּ מוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. &lt;יוֹצִיא&gt; \nקִנְקֵנִים יְשָׁנוֹת, \nאֵינוּ מוֹצִיא לוֹ בֶלַע. &lt;יוֹצִיא&gt; \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nהַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזֻקָּק לַחֲבֵרוֹ כָל יְמוֹת הַשָּׁנָה, \nהֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו לוֹג וּמַחְצָה שְׁמָרִים לְמֵאָה. \n",
+            "הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, \nוְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, \nוְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבָּרָה, \nאִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבָּרָה, \nלְצָרְכוֹ, חַיָּב, \nלְצָרְכּהּ, פָּטוּר. \nוְאִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, \nבֵּין לְצָרְכוֹ בֵין לְצָרְכּהּ, פָּטוּר.  \nיִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, \nוְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבָּרָה, \nבֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, \nלְצָרְכוֹ, חַיָּב, \nוּלְצָרְכָהּ, פָּטוּר. \n",
+            "<small>י</small>\nהַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, \nצְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לְאַחֲרָיו, \nמְסָרָן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, \nוְנָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָרָאוּי, \nחַיָּב, שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים. \nוְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, \nפָּטוּר. \n",
+            "<small>יא</small>\nהַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי, \nאִם צְרוּרִים, אַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, \nוְאִם מֻתָּרִין, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. \nאֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן. \nהַחַנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכַּשֻּׁלְחָנִי. \n",
+            "<small>יב</small>\nהַשּׁוֹלֵחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nיִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nכְּשָׁעַת הוֹצָאָה. \nוּרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nכְּשָׁעַת הַתְּבִיעָה.  \nהַחוֹשֵׁב לִשְׁלוֹחַ יָד בַּפִּקָּדוֹן, \nבֵּית ��ַׁמַּי מְחַיְּבִין, \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא עַד שָׁעָה שֶׁיִּשְׁלַח יָד. \nכֵּיצַד? \nהִטָּה אֶת הֶחָבִית, \nוְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבָּרָה, \nאֵינוּ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית; \nהִגְבִּיהָהּ, \nוְנָטַל מִמֶּנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבָּרָה, \nמְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַכֶּסֶף קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב, \nוְהַזָּהָב אֵינוּ קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף.  \nהַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף, &lt;קוֹנֵה&gt;\nוְהַכֶּסֶף אֵינוּ קוֹנֶה אֶת הַנְּחֹשֶׁת.  \nמָעוֹת הָרָעוֹת קוֹנוֹת אֶת הַיָּפוֹת, \nוְהַיָּפוֹת אֵינָן קוֹנוֹת אֶת הָרָעוֹת.  \nאֲסִימוֹן קוֹנֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ, \nוְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוּ קוֹנֶה אֶת אֲסִימוֹן.  \nהַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ, \nוְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוּ קוֹנֶה אֶת הַמִּטַּלְטְלִים.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִים זֶה אֶת זֶה. \n",
+            "<small>ב</small>\nכֵּיצַד? \nמָשַׁךְ מִמֶּנּוּ פֵרוֹת וְלֹא נָתַן לוֹ מָעוֹת, \nאֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ.  \nנָתַן לוֹ מָעוֹת וְלֹא מָשַׁךְ מִמֶּנּוּ פֵרוֹת, \nיָכוֹל לַחְזֹר בּוֹ.  \nאֲבָל אָמָרוּ: \nמִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל, \nעָתִיד לְהִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוּ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nהָהוֹנָיָה \nאַרְבַּע כֶּסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כֶּסֶף לַסֶּלַע, \nשְׁתוּת לְמֶקַח.  \nעַד אֵמָּתַי מֻתָּר לְהַחְזִיר? \nכְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ.  \nהוֹרָה רְבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד: \nהָהוֹנָיָה שְׁמוֹנַת כֶּסֶף לַסֶּלַע, \nשְׁלִישׁ לְמֶקַח. \nוְשָׂמְחוּ תַגָּרֵי לוֹד.  \nאָמַר לָהֶם: \nמֻתָּר לְהַחְזִיר כָּל הַיּוֹם.  \nאָמְרוּ: \n\"יַנִּיח לָנוּ רְבִּי טַרְפוֹן מְקוֹמֵנוּ.\" \nוְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nאֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמּוֹכֵר, \nיֵשׁ לָהֶם הוֹנָיָה.  \nכַּשֵּׁם שֶׁהוֹנָיָה לַהֶדְיוֹט, כָּךְ הוֹנָיָה לַתַּגָּר. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֵין לַתַּגָּר הוֹנָיָה.  \nמִי שֶׁהֻטַּל עָלָיו, יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה, \nשֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ \"תֶּן לִי אֶת מָעוֹתַי\", \nאוֹ \"תֶּן לִי מַה שֶּׁהוֹנֵיתַנִי.\" &lt;אמ'&gt;\n",
+            "<small>ה</small>\nוְכַמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵרָה, וְלֹא יְהֵי בָהּ הוֹנָיָה? \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nאַרְבָּעָה אִסָּרוֹת מֵאִסָּר לַדִּינָר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַרְבָּעָה פָנְדְּיוֹנוֹת מֵפָּנְדְּיוֹן לַדִּינָר.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשְׁמוֹנָה פָנְדְּיוֹנוֹת מִשְּׁנֵי פָנְדְּיוֹנִים לַדִּינָר. \n",
+            "<small>ו</small>\nעַד אֵמָּתַי מֻתָּר לְהַחְזִיר? \nבִּכְרַכִּים, כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַשֻּׁלְחָנִי, \nוּבַכְּפָרִים, עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת.  \nאִם הָיָה מַכִּירָהּ, \nאֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, \nמְקַבְּלָהּ מִמֶּנּוּ, \nוְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַרְעֹמֶת.  \nוְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי, \nוְאֵין חוֹשֵׁשׁ, שֶׁאֵינָה אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה. \n",
+            "<small>ז</small>\nהָהוֹנָיָה אַרְבַּע כֶּסֶף,  \nוְהַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף,  \nוְהַהוֹדָיָה שׁוֹוֶה פְרוּטָה.  \nחָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן: \nהַהוֹדָיָה שׁוֹוֶה פְר��ּטָה, \nוְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׂת בְּשׁוֹוֶה פְרוּטָה, \nוְהַנֶּהְנֶה בְשׁוֹוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, מָעַל, \nהַמּוֹצֵא שׁוֹוֶה פְרוּטָה, חַיָּב לְהַכְרִיז, \nוְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שׁוֹוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, \nיוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי. \n",
+            "<small>ח</small>\nחֲמִשָּׁה חֳמָשִׁים הֵם: \nהָאוֹכֵל תְּרוּמָה, \nוּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, \nוּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלִּדְמַי, \nהַחַלָּה, \nוְהַבִּכּוּרִים, \nמוֹסִיפִים חֹמֶשׁ.  \nהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, \nמוֹסִיף חֹמֶשׁ.  \nהַפּוֹדֶה הֶקְדֵּשׁוֹ, \nמוֹסִיף חֹמֶשׁ.  \nוְהַנֶּהְנֶה שׁוֹוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, \nמוֹסִיף חֹמֶשׁ.  \nוְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שׁוֹוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, \nמוֹסִיף חֹמֶשׁ. \n",
+            "<small>ט</small>\nוְאֵלּוּ דְבָרִין שֶׁאֵין לָהֶם הוֹנָיָה: \nהָעֲבָדִים וְהַשְּׁטָרוֹת וְהַקַּרְקָעוֹת וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. &lt;וְהַאַשְׁטָרוֹת&gt; \nאֵין בָּהֶן לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nוְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.  \nשׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוּ נִשְׁבָּע, \nנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוּ מְשַׁלֵּם.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nקָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן יֵשׁ לָהֶן הוֹנָיָה; \nוְשֶׁאֵינוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן אֵין לָהֶן הוֹנָיָה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף סֵפֶר תּוֹרָה, וּבְהֵמָה, וּמַרְגָּלִית, \nאֵין לָהֶם הוֹנָיָה.  \nאָמְרוּ [לוֹ]: \nלֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ. \n",
+            "<small>י</small>\nכַּשֵּׁם שֶׁהוֹנָיָה בְמֶקַח וּבְמִמְכָּר, כָּךְ הוֹנָיָה בִדְבָרִים.  \nלֹא יֹאמַר לוֹ \"בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה?\" \nוְהוּא אֵינוּ רוֹצֶה לִקַּח.  \nאִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ: \n\"זְכֹר מָה הָיוּ מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים!\" \nוְאִם הָיָה בֶן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ: \n\"זְכֹר מָה הָיוּ מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ!\" \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,כ) \n\"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, \nכִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.\" \n",
+            "<small>יא</small>\nאֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בַּפֵּרוֹת, \nאֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים, \nאֵין צֹרֶךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בַּיְשָׁנִים.  \nבֶּאֱמֶת, בַּיַּיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בָרַךְ, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ.  \nאֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן, \nאֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו.  \nמִי שֶׁנִּתְעָרַב מַיִם בְּיֵינוֹ, \nלֹא יִמְכְּרֶנּוּ בֶחָנוּת, אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעַ, \nוְלֹא לַתַּגָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מוֹדִיעוֹ, \nשֶׁאֵינוּ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ.  \nמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהָטִיל מַיִם, יָטִילוּ. \n",
+            "<small>יב</small>\nהַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גֳּרָנוֹת, \nוְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוֹרָה אַחַת, \nמֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת, \nוְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיתוֹס אֶחָד, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְעָרֵב.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלֹא יְחַלֵּק הַחַנְוָנִי קָלִיּוֹת וֶאֱגוֹזִים לַתִּינוֹקוֹת, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ. \nוַחֲכָמִים מַתִּירִין.  \nלֹא יִפְחוֹת אֶת הַשַּׁעַר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nזָכוּר לָטוֹב.  \nלֹא יָבֹר אֶת הַגְּרִיסִים.  \nכְּדִבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל.  \nוַחֲכָמִים מַתִּירִין.  \nמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבֹר עַל פִּי מְגוּרָה, \nשֶׁאֵינוּ אֶלָּא כְגוֹנֵב אֶת הָעַיִן.  \nאֵין מְפַרְקְסִין, \nלֹא אֶת הָאָדָם, \nוְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה, \nוְלֹא אֶת הַכֵּלִים. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאֵי זֶה הוּא נֶשֶׁךְ וְאֵיזֶהוּ תַרְבִּית? \nאֵי זֶה הוּא נֶשֶׁךְ? \nהַמַּלְוֶה סֶלַע בַּחֲמִשָּׁה דִינָרִין, \nסָאתַיִם חִטִּים בְּשָׁלוֹשׁ, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׁךְ.  \nוְאֵי זֶה הוּא תַרְבִּית? \nהַמַּרְבֶּה בַפֵּרוֹת.  \nכֵּיצַד? \nלָקַח מִמֶּנּוּ חִטִּים מִדִּינַר זָהָב הַכּוֹר, \nוְכֵן הַשַּׁעַר, \nעָמְדוּ חִטִּים בִּשְׁלשִׁים דִּינָר, \nאָמַר לוֹ: \n\"תֶּן לִי חִטַּי, \nשֶׁאֲנִי מוֹכְרָן וְלוֹקֵחַ אֲנִי לִי בָהֶן יַיִן.\" \nאָמַר לוֹ: \n\"וַהֲרֵי חִטֶּיךָ עֲשׁוּיוֹת עָלַי בִּשְׁלשִׁים דִּינָר, \nוַהֲרֵי לָךְ אֶצְלִי בָהֶן יַיִן\", \nוְיַיִן אֵין לוֹ. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, \nלֹא יָדוּר בַּחֲצֵרוֹ חִנָּם, \nוְלֹא יִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ בְפָחוּת, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית.  \n\n<small>ג</small>\nמַרְבִּים עַל הַשָּׂכָר, \nוְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר.  \nכֵּיצַד? \nהִשְׂכִּיר לוֹ אֶת הֶחָצֵר, אָמַר לוֹ: \n\"אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי, \nהֲרֵי הוּא לָךְ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לַשָּׁנָה, \nוְאִם שֶׁלַּחֹדֶשׁ בַּחֹדֶשׁ, מִסֶּלַע בַּחֹדֶשׁ\", \nמֻתָּר.  \nמָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, וְאָמַר לוֹ: \n\"אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי, \nהֲרֵי הִיא לָךְ בְּאֶלֶף זוּז, \nוְאִם לַגֹּרֶן, בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה\", \nאָסוּר. \n",
+            "<small>ד</small>\nמָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, וְנָתַן לוֹ מִקְצָת דָּמִים, \nאָמַר לוֹ: \n\"אֶמָּתַי שֶׁתִּרְצֶה, הָבֵא מָעוֹת, וְטֹל אֶת שֶׁלָּךְ\", \nאָסוּר.  \nהִלְוָהוּ עַל שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ: \n\"אִם אֵין אַתָּה נוֹתֵן לִי מִכָּן וְעַד שָׁלוֹשׁ שָׁנִים, \nהֲרֵי הִיא שֶׁלִּי\", \nהֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ.  \nכָּךְ הָיָה בַּיְתוֹס בֶּן זֵנוֹן עוֹשֶׂה עַל פִּי חֲכָמִים. &lt;בויתס&gt;\n",
+            "<small>ה</small>\nאֵין מוֹשִׁיבִין חַנְוָנִי לְמַחֲצִית שָׂכָר, \nלֹא יִתֵּן לוֹ מָעוֹת לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר; \nאֶלָּא אִם כֵּן נָתַן לוֹ שְׂכָרוֹ כְפוֹעֵל בָּטֵל.  \nאֵין מוֹשִׁיבִין תַּרְנָגְלִים לְמַחְצָה, \nוְאֵין שָׁמִין עֲגָלִים וּסְיָחִים לְמַחְצָה, \nאֶלָּא אִם כֵּן נָתַן לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ.  \nאֲבָל מְקַבְּלִים עֲגָלִים וּסְיָחִים לְמַחְצָה, \nוּמְגַדְּלִים אוֹתָן עַד שֶׁיְּהוּ מְשֻׁלָּשִׁים. \nוַחֲמוֹר, עַד שֶׁתְּהֵא טוֹעֶנֶת. \n",
+            "<small>ו</small>\nשָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר, \nוְכָל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹת וְלֹאכַל.  \nמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלֹק אֶת הַוֶּלֶד מִיָּד, \nחוֹלְקִים, \nוּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל, יַגְדִּילוּ.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nשָׁמִין עֵגֶל עִם אִמּוֹ, וּסְיָח עִם אִמּוֹ.  \nוּמַפְרִיז עַל שָׂדֵהוּ, \nוְאֵינוּ חוֹשֵׁשׁ מִשֵּׁם רִבִּית. \n",
+            "<small>ז</small>\nאֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא רִבִּית.  \nאֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַגּוֹיִם, \nוְלָוִים מֵהֶן וּמַלְוִים אוֹתָן בָּרִבִּית, \nוְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב.  \nמַלְוֶה הוּא יִשְׂרָאֵל מָעוֹתָיו שֶׁלַּנָּכְרִי מִדַּעַת הַנָּכְרִי, \nאֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל. \n",
+            "<small>ח</small>\nאֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשַּׁעַר.  \nהָיָה הוּא תְּחִלָּה לַקּוֹצְרִים, \nפּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, \nוְעַל הָעֶבֶט שֶׁלָּעֲנָבִים, \nוְעַל הַמַּעְטֵן שֶׁלַּזֵּיתִין, \nוְעַל הַבֵּצִים שֶׁלַּיּוֹצֵר, \nוְעַל הַסִּיד מִשֶּׁיִּשָּׁקַע כִּבְשָׁנוֹ.  \nוּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאֵין פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל, \nעַד שֶׁיְּהֵא לוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפּוֹת. \nוַחֲכָמִים מַתִּירִין.  \nפּוֹסֵק עִמּוֹ כְשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָסַק עִמּוֹ, \nיָכוֹל הוּא לוֹמַר לוֹ: \n\"תֶּן לִי כָזֶה, אוֹ תֶן לִי אֶת מָעוֹתַי.\" \n",
+            "<small>ט</small>\nמַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו חִטִּין בַּחִטִּין, \nלַזֶּרַע, אֲבָל לֹא לְאֹכֶל. &lt;לְאוֹכַל&gt;\nשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַלְוֶה אֶת אֲרִיסָיו \nחִטִּין בַּיֹּקֶר וְהוּזָלוּ, \nאוֹ בְזֹל וְהוֹקִירוּ, \nוְנוֹטֵל מֵהֶן כְּשַׁעַר הַזֹּל. \nלֹא שֶׁהֲלָכָה כֵן, \nאֶלָּא שֶׁרָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ. \n",
+            "<small>י</small>\nלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: \n\"הַלְוֵינִי כוֹר חִטִּים, וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ לַגֹּרֶן.\"  \nאֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: \n\"הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבֹא בְנִי\", \nאוֹ \"עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ.\"  \nהֶלֵּל אוֹסֵר.  \nוְכָךְ הָיָה הֶלֵּל אוֹמֵר: \nלֹא תַלְוֶה אִשָּׁה כִּכָּר לַחֲבֶרְתָּהּ, \nעַד שֶׁתַּעֲשֶׂנּוּ דָמִים, \nשֶׁמֵּא יוֹקִירוּ הַחִטִּין, \nוְנִמְצְאוּ בָאוֹת לִידֵי רִבִּית. \n",
+            "<small>יא</small>\nאוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: \n\"נַכֵּשׁ עִמִּי, וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ\", \n\"עֲדֹר עִמִּי, וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ\".  \nאֲבָל לֹא יֹאמַר לוֹ: \n\"נַכֵּשׁ עִמִּי, וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ\", \n\"עֲדֹר עִמִּי, וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ\".  \nכָּל יְמֵי גָרִיר אֶחָד, כָּל יְמֵי רְבֵיעָה אַחַת,  \nלֹא יֹאמַר לוֹ: \n\"חֲרשׁ עִמִּי בַגָּרִיר, וַאֲנִי עִמָּךְ בִּרְבֵיעָה\".  \n\n<small>יב</small>\nרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nיֵשׁ רִבִּית מְקֻדֶּמֶת, וְיֵשׁ רִבִּית מְאֻחֶרֶת, \nכֵּיצַד? \nנָתַן אֶת עֵינָיו לִלְוֹת מִמֶּנּוּ, \nהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ, \nוְאָמַר \"בִּשְׁבִיל שֶׁיַּלְוֵנִי\", \nזוֹ הִיא רִבִּית מְקֻדֶּמֶת.  \nלָוָה מִמֶּנּוּ וְהֶחְזִיר לוֹ אֶת מָעוֹתָיו, \n[וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ, \nוְאָמַר \"בִּשְׁבִיל מָעוֹתֶיךָ,] שֶׁהָיוּ בְטֵלוֹת אֶצְלִי\", \nזוֹ הִיא רִבִּית מְאֻחֶרֶת.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nיֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים: \nלֹא יֹאמַר לוֹ: \n\"דַּע אִם בָּא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמְּקוֹם פְּלוֹנִי.\" \n",
+            "<small>יג</small>\nוְאֵלּוּ עוֹבְרִים בְּ'לֹא תַעֲשֶׂה': \nהַמַּלְוֶה, וְהַלֹוֶה, וְהֶעָרֵב, וְהָעֵדִים.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאַף הַסּוֹפֵר.  \nעוֹבְרִים עַל 'בַּל תִתֵּן לוֹ' (ויקרא כה,לז) \nוְעַל 'בַּל תִּקַּח מֵאִתּוֹ' (ויקרא כה,לו) \nוְעַל \"לֹא תִהְיֶה לוֹ כְנֹשֶׁה\" (שמות כב,כד) \nוְעַל \"לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ\" (שמות כב,כד) \n\"וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל\", \n\"וְיָרֵאתָ מֵּאֱלהֶיךָ אֲנִי יי\" (ויקרא יט,יד) \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִים, \nוְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה, \nוְאֵין לוֹ זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַרְעֹמֶת.  \nשָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר, \nפ��ְרִיָז פְרִים חֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת, \nפּוֹעֲלִים לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, \nוְכָל דָּבָר שֶׁהוּא אָבֵד, \nוְחָזְרוּ בָהֶם, \nמָקוֹם שֶׁאֵין אָדָם שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִים, וְחָזְרוּ בָהֶן, \nיָדָן לַתַּחְתּוֹנָה. \nוְאִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ, \nיָדוֹ לַתַּחְתּוֹנָה. \nכָּל הַמְשַׁנֶּה, יָדוֹ לַתַּחְתּוֹנָה, \nוְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ לַתַּחְתּוֹנָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, &lt;לְהוֹלִיכוֹ&gt;\nוְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, \nבַּבִּקְעָה, וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, \nאֲפִלּוּ זוֹ עֲשֶׂרֶת מִילִים וְזוֹ עֲשֶׂרֶת מִילִים, וּמֵתָה, \nחַיָּב.  \nשָׂכַר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה, \nאוֹ שֶׁנִּשֵּׂאת כְּאַנְגַּרְיָא, \nאוֹמֵר לוֹ \"הֲרֵי שֶׁלָּךְ לְפָנֶיךָ!\" \nמֵתָה אוֹ נִשְׁבָּרָה, \nחַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר.  \n\n<small>ד</small>\nהַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, \nוְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, \nאִם הֶחֱלִיקָה, פָטוּר \nוְאִם הוּחַמָּה, חַיָּב.  \nבַּבִּקְעָה, וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, \nאִם הֶחֱלִיקָה, חַיָּב, \nוְאִם הוּחַמָּה, פָטוּר, \nוְאִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה, חַיָּב. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרֹשׁ בָּהָר, \nוְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה, וְנִשְׁבַּר הַקִּנְקֵן, \nפָּטוּר. \nבַּבִּקְעָה, וְחָרַשׁ בָּהָר, וְנִשְׁבַּר הַקִּנְקֵן, \nחַיָּב.  \nלָדוּשׁ בַּקִּטְנִית, וְדָשׁ בִּתְבוּאָה, \nפָּטוּר. \nבִּתְבוּאָה, וְדָשׁ בַּקִּטְנִית, \nחַיָּב, שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלֶקֶת. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא חִטִּים, \nוְהֵבִיא שְׂעוֹרִים, \nתְּבוּאָה, וְהֵבִיא תֶבֶן, \nחַיָּב, שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה כַמַּשּׂאוּי. &lt;שֶׁהַנָּפָה&gt; \nלְהָבִיא לֶתֶךְ חִטִּים, וְהֵבִיא לֶתֶךְ שְׂעוֹרִים, \nפָּטוּר,  \nוְאִם הוֹסִיף עַל מַשּׂוּאוֹ, \nחַיָּב.  \nוְכַמָּה יוֹסִיף עַל מַשּׂוּאוֹ וִיהֵי חַיָּב? \nסוֹמְכוֹס אוֹמֵר מִשֵּׁם רְבִּי מֵאִיר: \nסְאָה לַגָּמָל, \nוּשְׁלֹשֶׁת קַבִּים לַחֲמוֹר. \n",
+            "<small>ז</small>\nכָּל הָאֻמָּנִים שׁוֹמְרֵי שָׂכָר.  \nוְכֻלָּם שֶׁאָמְרוּ \"הָבֵא מָעוֹת וְטֹל אֶת שֶׁלָּךְ!\" \nשׁוֹמֵר חִנָּם.  \n\"שַׁמֵּר לִי וַאֲשַׁמֵּר לָךְ!\" \nשׁוֹמֵר שָׂכָר.  \n\"שַׁמֵּר לִי!\" \nוְאָמַר לוֹ \"הַנַּח לְפָנַי!\" \nשׁוֹמֵר חִנָּם. \n",
+            "וְהַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן, שׁוֹמֵר שָׂכָר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nהִלְוָהוּ מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם; \nהִלְוָהוּ פֵרוֹת, שׁוֹמֵר שָׂכָר.  \nאַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: \nמֻתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁלֶּעָנִי, \nלִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, \nבֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם וּבֵין שׁוֹמֵר שָׂכָר, \nיִשָּׁבַע.  \nאָמַר רְבִּי אֱלִיעֶזֶר: \nזֶה וָזֶה יִשָּׁבַע; \nוְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוּלִים זֶה וָזֶה לְהִשָּׁבַע. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים, \nוְאָמַר לָהֶן לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב, \nמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וְשֶׁלֹּא לְהַעֲרִיב, \nאֵינוּ יָכוֹל לְכוֹפָן. \nמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן, יָזוּן, \nלְסַפֵּק מְתִיקָה, יְסַפֵּק, \nהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.  \nמַעֲשֶׂה בִרְבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְּיָה, שֶׁאָמַר לִבְנוֹ: \n\"צֵא, וּשְׂכֹר לָנוּ פוֹעֲלִים!\"  \nוּפָסַק עִמָּהֶם מְזוֹנוֹת. \nוּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ: \n\"אֲפִלּוּ אַתְּ עוֹשֶׂה לָהֶם כִּסְעוֹדַת שְׁלֹמֹה בְשַׁעְתוֹ, \nלֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתָךְ עִמָּהֶם, \nשֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקב.  \nאֶלָּא, עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַמְּלָאכָה, \nצֵא וֶאֱמֹר לָהֶם: \nעַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם אֶלָּא פַת וְקִטְנִית בִּלְבַד.\"  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nלֹא הָיָה צָרִיךְ, \nהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. \n",
+            "<small>ב</small>\nאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה: \nהָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, \nבְּשָׁעַת גְּמָר מְלָאכָה; \nוּבַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, \nעַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, \nוּבְדָבָר שֶׁגִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. &lt;וּבִלְבַד&gt; \n\n<small>ג</small>\nוְאֵלּוּ שֶׁאֵינָן אוֹכְלִין: \nהָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, \nבְּשָׁעָה שֶׁאֵינָה גְמָר מְלָאכָה; \nוּבַתָּלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, \nמֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, \nוּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלָיו מִן הָאָרֶץ. \n",
+            "<small>ד</small>\nהָיָה עוֹשֶׂה בְיָדָיו, אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו, \nבְּרַגְלָיו, אֲבָל לֹא בְיָדָיו, אֲפִלּוּ עַל כְּתֵפוֹ, \nהֲרֵי זֶה אוֹכֵל.  \nרְבִּי יוֹסֵה בִרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nעַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְיָדָיו וּבְרַגְלָיו. \n",
+            "<small>ה</small>\nהָיָה עוֹשֶׂה בַתְּאֵנִים, לֹא יֹאכַל בָּעֲנָבִים, \nבָּעֲנָבִים, לֹא יֹאכַל בַּתְּאֵנִים, \nאֲבָל מוֹנֵעַ הוּא אֶת עַצְמוֹ, \nעַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת, וְאוֹכֵל.  \nוְכֻלָּם לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְשָׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, \nאֲבָל מִפְּנֵי 'הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים', אָמְרוּ: \nהַפּוֹעֲלִים אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאָמָּן לְאָמָּן, \nוּבַחְזִירָתָן מִן הַגַּת, \nוַחֲמוֹר, עַד שֶׁתְּהֵא פוֹרֶקֶת. \n",
+            "<small>ו</small>\nאוֹכֵל פּוֹעֵל קִשּׁוּת, אֲפִלּוּ בְדִינָר, \nוְכוֹתֶבֶת, אֲפִלּוּ בְדִינָר.  \nרְבִּי אֶלְעָזָר חֲסָמָה אוֹמֵר: \nלֹא יֹאכַל פּוֹעֵל יָתֵר עַל שְׂכָרוֹ, \nוַחֲכָמִים מַתִּירִין, \nאֲבָל מְלַמְּדִים אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יְהֵא רָעְבְתָן, \nוִיהֵא סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח לְפָנָיו. \n",
+            "<small>ז</small>\nקוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ, \nוְעַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, \nוְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, \nוְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, \nמִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם דַּעַת.  \nאֲבָל אֵינוּ קוֹצֵץ \nלֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, \nוְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, \nוְלֹא עַל יְדֵי בְהֶמְתּוֹ, \nמִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׁוֹת עִמּוֹ בְנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ, \nהֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ.  \nוְאִם לֹא הוֹדִיעָן, פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן.  \nנִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו, נִתְפַּתְּחוּ חֲבִיּוֹתָיו, נִתְחַתְּכוּ דִלּוּעָיו, \nהֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכֵלוּ.  \nוְאִם לֹא הוֹדִיעָן, מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן. \n",
+            "<small>ט</small>\nשׁוֹמְרֵי פֵרוֹת אוֹכְלִין ��ֵהִלְכַת הַמְּדִינָה, \nאֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה.  \nאַרְבָּעָה שׁוֹמְרִים הֵן: \nשׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר.  \nשׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל, \nוְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל, \nנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר, \nנִשְׁבָּעִים עַל הַשֶּׁבֶר וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, \nוּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה. \n",
+            "<small>י</small>\nזְאֵב אֶחָד אֵינוּ אֹנֶס, \nשְׁנֵי זְאֵבִים, אֹנֶס.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבְּשָׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים, \nאַף זְאֵב אֶחָד אֹנֶס.  \n\n<small>יא</small>\nשְׁנֵי כְלָבִים אֵינָן אוֹנְסִין; \nיַדּוּעַ הַבַּבְלִי אָמַר מִשֵּׁם רְבִּי מֵאִיר: \nמֵרוּחַ אַחַת אֵינוּ אֹנֶס, \nמִשְּׁתֵי רוּחוֹת אֹנֶס.  \n\n<small>יב</small>\nהַלֵּסְטִיס, הֲרֵי זֶה אֹנֶס.  \nהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַפַּרְדְּלֵס וְהַנָּחָשׁ, \nהֲרֵי אֵלּוּ אַנָּסִים.  \nאֶמָּתַי? \nבִּזְמַן שֶׁבָּאוּ מֵאֵלֵיהֶם, \nאֲבָל אִם הוֹלִיכָן לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלֶסְטִים, \nאֵין אֵלּוּ אַנָּסִים. \n",
+            "<small>יג</small>\nמֵתָה כְדַרְכָּהּ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס; \nסִכְּפָהּ וּמֵתָה, אֵינוּ אֹנֶס.  \nעָלְתָה לְרָאשֵׁי הַצּוֹקִים וְנָפְלָה, הֲרֵי זֶה אֹנֶס; \nהֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי הַצּוֹקִים וְנָפְלָה אֵינוּ אֹנֶס.  \nמַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה, \nוְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, \nוְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר לִהְיוֹת פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעָה וּמִלְּשַׁלֵּם. \n",
+            "<small>יד</small>\nכָּל הַמַּתְנֶה עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְנָיוֹ בָטֵל.  \nוְכָל תְּנַי שֶׁהוּא מַעֲשֶׂה מִתְּחִלָּתוֹ, תְנָיוֹ בָטֵל.  \nוְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ בְסוֹפוֹ, \nוְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּתוֹ, תְנָיוֹ קַיָּם. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, \nשָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וְשָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, \nשָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, \nוְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וּמֵתָה, \nפָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,יד) \n\"אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ, לֹא יְשַׁלֵּם\".  \n\n<small>ב</small>\nאֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, \nוְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים, אוֹ שְׂכָרָן, וּמֵתָה, \nחַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כב,יג) \n\"בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ, שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם\". \n",
+            "<small>ג</small>\nהַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, \nשְׁאָלָהּ חֲצִי יוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי יוֹם, \nשְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר, \nשָׁאַל אַחַת וְשָׂכַר אַחַת, [וּמֵתָה], \nהַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר \"שְׁאוּלָה מֵתָה\", \n\"בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה, \n\"בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nחַיָּב.  \nהַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר \"שְׂכוּרָה מֵתָה\", \n\"בְּיוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה\", \n[בְּשָׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה], \nוְהַלָּה אוֹמֵר \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nפָּטוּר.  \nזֶה אוֹמֵר \"שְׁאוּלָה\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"שְׂכוּרָה\", \nיִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה.  \nזֶה אוֹמֵר \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nיַחֲלֹקוּ. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, &lt;הַשּׁוֹלֵחַ&gt;\nוְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ, \nאוֹ בְיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁלַּשּׁוֹאֵל, וּמֵתָה, \nפָּטוּר.  \nאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל: \n\"שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי!\" \nאוֹ \"בְּיַד בְּנָךְ, בְּיַד עַבְדָּךְ, בְּיַד שְׁלוּחָךְ!\" \nאוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל: \n\"הֲרֵי אֲנִי מְשַׁלְּחָהּ לָךְ \nבְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי\", \nאוֹ \"בְּיַד בְּנָךְ, בְּיַד עַבְדָּךְ, בְּיַד שְׁלוּחָךְ\", \nוְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל \"שַׁלַּח!\" \nוְשִׁלְּחָהּ לוֹ וּמֵתָה, \nחַיָּב.  \nוְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מַחְזִירָהּ. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַמַּחֲלִיף פָּרָה בַחֲמוֹר, וְיָלָדָה, \nוְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ, וְיָלָדָה, \nזֶה אוֹמֵר \"עַד שֶׁלֹּא מָכַרְתִּי\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"מִשֶּׁלָּקַחְתִּי\", \nיַחֲלֹקוּ.  \nהָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, \nאֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, \nוְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת, \nאַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, \nהַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר \"הַגָּדוֹל לָקַחְתִּי\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nזָכָה בַגָּדוֹל. \nוְהַמּוֹכֵר אוֹמֵר \"הַקָּטָן מָכַרְתִּי\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nאֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן. \nזֶה אוֹמֵר \"גָּדוֹל\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"קָטָן\", \nיִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכַר. \nזֶה אוֹמֵר \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nיַחֲלֹקוּ. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַמּוֹכֵר זֵיתָיו לָעֵצִים, \nוְעָשׁוּ פָחוּת מֵרְבִיעִית לַסְּאָה, \nהֲרֵי [אֵלּוּ] שֶׁלַּבַּעַל הַזֵּיתִים.  \nעָשׁוּ רְבִיעִית לַסְּאָה, \nזֶה אוֹמֵר \"זֵיתַי גִּדֵּלוּ\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"אַרְצִי גִדֵּלָה\", \nיַחֲלֹקוּ.  \n\n<small>ז</small>\nשָׁטַף הַנָּהָר זֵיתָיו וּנְתָנָן לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ; \nזֶה אוֹמֵר \"זֵיתַי גִּדֵּלוּ\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"אַרְצִי גִדֵּלָה\", \nיַחֲלֹקוּ.  \n",
+            "<small>ח</small>\nהַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, \nאֵינוּ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח. \nוּבִימוֹת הַחַמָּה, \nשְׁלֹשִׁים יוֹם.  \nוּבַכְּרַכִּים, \nאֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, \nשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.  \nוּבַחֲנֻיּוֹת, \nאֶחָד כְּרַכִּים וְאֶחָד עֲיָרוֹת, \nשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nחֲנוּת שֶׁלַּנַּחְתּוֹמִים וְשֶׁלַּצַּבָּעִים, \nשָׁלוֹשׁ שָׁנִים. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ: &lt;הַמַּסְכִּיר&gt;\nהַמַּשְׂכִּיר חַיָּב בַּדֶּלֶת וּבַנֶּגֶר וּבַמַּנְעוּל, &lt;הַמַּסְכִּיר&gt;\nוּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא מַעֲשֵׂה אָמָּן.  \nאֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוּ מַעֲשֵׂה אָמָּן, \nהַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ. &lt;הַסּוֹכֵר&gt;  \nהַזֶּבֶל, שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, \nוְאֵין לַשּׂוֹכֵר אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבַד. \n",
+            "<small>י</small>\nהַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לַשָּׁנָה, &lt;הַמַּסְכִּיר&gt;\nוְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר. &lt;לַסּוֹכֵר&gt; \nהִשְׂכִּיר לוֹ לֶחֳדָשִׁים, &lt;הִסְכִּיר&gt;\nוְנִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר. &lt;לַמַּסְכִּיר&gt; \nמַעֲשֶׂה בְצִפּוֹרִין בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מַרְחֵץ מֵחֲבֵרוֹ, &lt;שֶׁסָּכַר&gt;\nבִּשְׁנֵים עָשָׂר דִּינַר זָהָב לַשָּׁנָה, \nמִדִּינַר זָהָב לַחֹדֶשׁ, \nוּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל \nוְלִפְנֵי רְבִּי יוֹסֵה, וְאָמְרוּ: \nיַחְלְקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר. \n",
+            "<small>יא</small>\nהַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, וְנָפַל, \nחַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בַיִת.  \nהָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל; \nגָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן; \nאֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם; \nשְׁנַיִם, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד.  \nלֹא יִפְחוֹת מִן הַחַלּוֹנוֹת וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶם, \nאֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, \nמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצֹר, יִקְצֹר; \nלַעֲקֹר, יַעֲקֹר; \nלַחֲרֹשׁ אַחֲרָיו, יַחֲרֹשׁ; \nהַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה.  \nכַּשֵּׁם שֶׁחוֹלְקִים בַּתְּבוּאָה, \nכָּךְ חוֹלְקִים בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. \nכַּשֵּׁם שֶׁחוֹלְקִים בַּיַּיִן, \nכָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת וּבַקָּנִים. \nוּשְׁנֵיהֶם מְסַפְּקִים אֶת הַקָּנִים. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, \nוְהוּא בֵית שְׁלָחִים אוֹ בֵית הָאִילָן, \nיָבַשׁ הַמַּעְיָן, נִקְצַץ הָאִילָן, \nאֵינוּ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ.  \nאִם אָמַר לוֹ: \n\"הַשְׂכֵּר לִי שְׂדֵה בֵית שְׁלָחִים זֶה\", &lt;זו&gt;\nאוֹ \"שְׂדֵה בֵית הָאִילָן זֶה\", \nיָבַשׁ הַמַּעְיָן, נִקְצַץ הָאִילָן, \nמְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ. \n",
+            "[<small>ג</small>]\nמִי שֶׁזָּכָה בָהּ הֵבִירָהּ, \nשָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה הִיא רְאוּיָה לַעֲשׁוֹת, \nוְנוֹתְנִין לוֹ, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ: \n\"אִם אוֹבִיר וְלֹא אַעֲבִיר, אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטָבָהּ\". \n",
+            "<small>ד</small>\nהַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ, \nאָמַר לוֹ: \n\"מָה אִכְפַּת לָךְ, הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לָךְ חֲכוֹרָךְ?\" \nאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ: \n\"לְמָחָר אַתְּ יוֹצֵא מִמֶּנָּה, \nוְהִיא מַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים.\" \n",
+            "<small>ה</small>\nהַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא עָשַׂת, \nאִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד בָּהּ כְּרִי, \nחַיָּב לִטַּפֵּל בָּהּ.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nמַה קִּצְבָה כְרִי? \nאֶלָּא אִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי נִפְלָה. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, \nוַאֲכָלָהּ חָגָב, אוֹ נִשְׁדָּפָה, \nאִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, \nמְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ. \nוְאִם אֵינָה מַכַּת מְדִינָה, \nאֵינוּ מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם קִבְּלָהּ מִמֶּנּוּ בְמָעוֹת, \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוּ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ. \n",
+            "<small>ז</small>\nהַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בַעֲשֶׂרֶת כּוֹרִים חִטִּים, \nלָקַת, נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. \nהָיוּ חִטֶּיהָ יָפוֹת, \nלֹא יֹאמַר לוֹ \"הֲרֵינִי לוֹקֵחַ לָךְ מִן הַשּׁוּק\", \nאֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְזָרְעָהּ שְׂעוֹרִים, \nלֹא יִזְרָעֶנָּה חִטִּים; \nחִטִּין, יִזְרָעֶנָּה שְׂעוֹרִים. \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר.  \nקִטְנִית, לֹא יִזְרָעֶנָּה תְבוּאָה; \nתְּבוּאָה, יִזְרָעֶנָּה קִטְנִית. \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מְעוּטוֹת, \nלֹא יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, \nוְאֵין לוֹ קוֹרַת שִׁקְמָה. &lt;בקורת&gt; \nקִבְּלָהּ מִמֶּנּוּ שֶׁבַע שָׁנִים, \nזוֹרְעָהּ שָׁנָה רִאשׁוֹנָה פִשְׁתָּן, \nוְיֵשׁ לוֹ קוֹרַת שִׁקְמָה. &lt;בקורת&gt;\n",
+            "<small>י</small>\nהַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁבַע מֵאוֹת דִּינָר \nוְאֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן. \nשָׁבוּעַ אֶחָד בִּשְׁבַע מֵאוֹת דִּינָר, \nהַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן.  \n",
+            "<small>יא</small>\nשְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה,  \nוּשְׂכִיר לַיְלָה גוֹבֶה כָל הַיּוֹם,  \nוּשְׂכִיר שָׁעוֹת גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם.  \n\n<small>יב</small>\nשְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ, \nיָצָא בַיּוֹם, \nגּוֹבֶה כָל הַיּוֹם, \nיָצָא בַלַּיְלָה, \nגּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם. \n",
+            "<small>יג</small>\nאֶחָד שְׂכַר הָאָדָם וְאֶחָד שְׂכַר הַבְּהֵמָה, \nוְאֶחָד שְׂכַר הַכֵּלִים, \nיֶשׁ בּוֹ מִשֵּׁם (דברים כד,טו) \"בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ\", \nוְיֶשׁ בּוֹ מִשֵּׁם (ויקרא יט,יג) \"לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר.\" \nאֶמָּתַי? \nבִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. \nלֹא תְבָעוֹ, \nאֵינוּ עוֹבֵר עָלָיו.  \nהִמְחָהוּ אֵצֶל הַחַנְוָנִי אוֹ אֵצֶל הַשֻּׁלְחָנִי, \nאֵינוּ עוֹבֵר עָלָיו.  \nהַשָּׂכִיר נִשְׁבָּע בִּזְמַנּוֹ, וְנוֹטֵל.\nעִבֵַּר זְמַנּוֹ, אֵינוּ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.  \nאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ, \nהֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.  \n\n<small>יד</small>\nגֵּר תּוֹשָׁב, \nיֶשׁ בּוֹ מִשֵּׁם \"בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ\", \nוְאֵין בּוֹ מִשֵּׁם \"לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר\". \n",
+            "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, \nלֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין, \nוְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ וְיִטֹּל אֶת מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כד,יא) \n\"בַּחוּץ תַּעֲמֹד, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ \nיוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הַעֲבוֹט הַחוּצָה.\"  \nהָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים, \nנוֹטֵל אֶחָד וּמַחְזִיר אֶחָד. \nוּמַחְזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה, \nוְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַיּוֹם.  \nוְאִם מֵת, אֵינוּ מַחְזִיר לְיוֹרְשָׁיו.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאַף לְעַצְמוֹ אֵינוּ מַחְזִיר אֶלָּא עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, \nוּמִשְּׁלשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן, \nמוֹכְרוֹ בְּבֵית דִּין.  \n\n<small>יה</small>\nאַלְמָנָה, \nבֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה וּבֵין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה, \nאֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כד,יז) \n\"וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה\".  \nהַחוֹבֵל אֶת הָרֵחַיִם עוֹבֵר בְּ'לֹא תַעֲשֶׂה', \nוְחַיָּב מִשֵּׁם שְׁנֵי כֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כד,ו) \n\"לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב\".  \nוְלֹא רֵחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמָרוּ, \nאֶלָּא בְכָל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, \nשֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד,ו) \"כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל\". \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁלִּשְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, \nשְׁנֵיהֶם חוֹלְקִים בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים וּבֶעָפָר. \nרוֹאִין אֵלּוּ אֲבָנִים רְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּבֵּר.  \nהָיָה אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר מִקְצָת אֲבָנָיו, \nנוֹטְלָן וְעוֹלוֹת לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁלִּשְׁנַיִם, \nנִפְחָתָה הָעֲלִיָּה, \nוְאֵין בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לְתַקֵּן, \nהֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה יוֹרֵד לְמַטָּן, \nעַד שֶׁיְּתַקֵּן לוֹ אֶת הָעֲלִיָּה.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nהַתַּחְתּוֹן נוֹתֵן אֶת הַתִּקְרָה, \nוְהָעֶלְיוֹן אֶת הַמַּעֲזֵיבָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁלִּשְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, \nאָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת, \nוְהוּא אֵינוּ רוֹצֶה, \nהֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה בוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְיוֹשֵׁב בְּתוֹכוֹ, \nעַד שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֶת יְצָאוֹתָיו. &lt;בכתב היד מחוק, נראה שהיה מוצאתיו&gt; \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף זֶה דָר לְתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר. \nאֶלָּא בַעַל הָעֲלִיָּה בוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּה, \nוְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצָאוֹתָיו. \n",
+            "<small>ד</small>\nוְכֵן בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָּנוּי בַּסֶּלַע, \nוְגִנַּת אַחֵר עַל גַּבָּיו, וְנִפְחַת, \nהֲרֵי בַעַל הַגִּנָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָּן, \nעַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לְבֵית בַּדּוֹ כִפִּים.  \nהַכֹּתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּפְלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, \nפְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם.  \nנָתְנוּ לוֹ זְמַן לִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל וְלָקוֹץ אֶת הָאִילָן, \nוְנָפְלוּ בְתוֹךְ זְמַן, פָּטוּר, \nלְאַחַר זְמַן, חַיָּב. \n",
+            "<small>ה</small>\nמִי שֶׁהָיָה כָתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ וְנָפַל, \nאָמַר לוֹ \"פַּנֵּה אֶת אֲבָנֶיךָ!\" \nאָמַר לוֹ \"הִגִּיעוּךָ!\" \nאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.  \nמִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו, אָמַר: \n\"הֵילָךְ אֶת יְצִיאוֹתֶיךָ, \nוַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שֶׁלִּי\", \nאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.  \n\n<small>ו</small>\nהַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׁוֹת עִמּוֹ בַתֶּבֶן וּבַקַּשׁ, \nאָמַר לוֹ \"תֶּן לִי שְׂכָרִי!\" \nאָמַר לוֹ \"טֹל מִמַּה שֶּׁעָשִׂיתָ בִשְׂכָרְךָ!\" \nאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.  \nמִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו, אָמַר לוֹ: \n\"הֵילָךְ אֶת שְׂכָרָךְ, וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שֶׁלִּי\", \nאֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.  \n\n<small>ז</small>\nהַמּוֹצִיא זִבְלוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nהַמּוֹצִיא מוֹצִיא, וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל.  \nאֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nוְלֹא לוֹבְנִים לְבֵנִים. \nגּוֹבְלִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nאֲבָל לֹא לְבֵנִים. &lt;המגיה הוסיף לִ, לִלְבֵנִים&gt; \nהַבּוֹנֶה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nהַמֵּבִיא אֲבָנִים מֵבִיא, וְהַבּוֹנֶה בוֹנֶה. \nוְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאַף מְתַקֵּן הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם. \n",
+            "<small>ח</small>\nשְׁתֵּי גַנּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ, וְהַיָּרָק בִּנְתַּיִם, \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nשֶׁלָּעֶלְיוֹן.  \nוּרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשֶׁלַּתַּחְתּוֹן.  \nאָמַר רְבִּי מֵאִיר: \nוּמָה, אִם יִרְצֶה עֶלְיוֹן לִטֹּל אֶת עֲפָרוֹ, \nאֵין כָּאן יָרָק!  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nוּמָה, אִם יִרְצֶה הַתַּחְתּוֹן לְמַלֹּאת גִּנָּתוֹ עֲפָר, \nאֵין כָּאן יָרָק!  \nאָמַר רְבִּי מֵאִיר: \nוְכִי מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶם יְכוּלִים לְמַחוֹת זֶה עַל יְדֵי זֶה, \nמְנַיִן יָרָק זֶה חַיֵא? &lt;מִנְיַן&gt; \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטּוֹל, \nהֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, \nוְהַשָּׁאָר שֶׁלַּתַּחְתּוֹן.  \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Metzia/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,150 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bava Metzia",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שנים אוחזין בטלית. זה אומר אני מצאתיה. וזה אומר אני מצאתיה. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה. וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו. זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי. האומר כולה שלי ישבע שאין לו בה פחות משלשה חלקים. והאומר חציה שלי ישבע שאין לו בה פחות מרביע. זה נוטל שלשה חלקים וזה נוטל רביע: ",
+            "היו שנים רוכבין על גבי בהמה או שהיה אחד רוכב ואחד מנהיג. זה אומר כולה שלי וזה אומר כולה שלי. זה ישבע שאין לו בה פחות מחציה וזה ישבע שאין לו בה פחות מחציה ויחלוקו. בזמן שהם מודים או שיש להן עדים. חולקים בלא שבועה: ",
+            "היה רוכב על גבי בהמה וראה את המציאה. ואמר לחברו תנה לי. נטלה ואמר אני זכיתי בה. זכה בה. אם משנתנה לו אמר אני זכיתי בה תחלה. לא אמר כלום: ",
+            "ראה את המציאה. ונפל עליה. ובא אחר והחזיק בה. זה שהחזיק בה זכה בה. ראה אותן רצין אחר מציאה. אחר צבי שבור. אחר גוזלות שלא פרחו. ואמר זכתה לי שדי. זכתה לו. היה צבי רץ כדרכו. או שהיו גוזלות מפריחין. ואמר זכתה לי שדי. לא אמר כלום: ",
+            "מציאת בנו ובתו הקטנים. מציאת עבדו ושפחתו הכנענים. מציאת אשתו. הרי אלו שלו. מציאת בנו ובתו הגדולים. מציאת עבדו ושפחתו העברים. מציאת אשתו שגרשה. אף על פי שלא נתן כתובתה. הרי אלו שלהן: ",
+            "מצא שטרי חוב. אם יש בהן אחריות נכסים לא יחזיר. שבית דין נפרעין מהן. אין בהם אחריות נכסים יחזיר. שאין בית דין נפרעין מהן. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין כך ובין כך לא יחזיר. מפני שבית דין נפרעין מהן: ",
+            "מצא גטי נשים. ושחרורי עבדים. דייתיקי. מתנה. ושוברים. הרי זה לא יחזיר. שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם: ",
+            "מצא אגרות שום. ואגרות מזון. שטרי חליצה. ומיאונין. ושטרי בירורין. וכל מעשה בית דין. הרי זה יחזיר. מצא בחפיסה. או בדלוסקמא. תכריך של שטרות. או אגודה של שטרות. הרי זה יחזיר. וכמה אגודה של שטרות. שלשה קשורין זה בזה. רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד הלוה משלשה יחזיר ללוה. שלשה הלוין מאחד יחזיר למלוה. מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו. יהא מונח עד שיבא אליהו. אם יש עמהן סמפונות יעשה מה שבסמפונות: "
+        ],
+        [
+            "אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז. אלו מציאות שלו מצא פירות מפוזרין. מעות מפוזרות. כריכות ברשות הרבים. ועגולי דבילה. ככרות של נחתום. מחרוזות של דגים. וחתיכות של בשר. וגיזי צמר הבאות ממדינתן. ואניצי פשתן ולשונות של ארגמן. הרי אלו שלו דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר כל שיש בו שינוי חייב להכריז. כיצד מצא עגול ובתוכו חרס. ככר ובתוכו מעות. רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא אין חייב להכריז: ",
+            "ואלו חייב להכריז. מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא. מעות בכיס או כיס כמות שהוא. צבורי פירות. צבורי מעות. שלשה מטבעות זה על גב זה. כריכות ברשות היחיד. וככרות של בעל הבית. וגיזי צמר הלקוחות מבית האומן. כדי יין. וכדי שמן. הרי אלו חייב להכריז: ",
+            "מצא אחר הגפה. או אחר הגדר. גוזלות מקושרין. או בשבילין שבשדות. הרי זה לא יגע בהן. מצא כלי באשפה. אם מכוסה לא יגע בו. אם מגולה נוטל ומכריז. מצא בגל ובכותל ישן. הרי אלו שלו. מצא בכותל חדש. מחציו ולחוץ שלו. מחציו ולפנים של בעל הבית. אם היה משכירו לאחרים אפילו בתוך הבית הרי אלו שלו: ",
+            "מצא בחנות הרי אלו שלו. בין התיבה ולחנוני של חנוני. לפני שולחני הרי אלו שלו. בין הכסא ולשולחני הרי אלו לשולחני. הלוקח פירות מחבירו או ששלח לו חבירו פירות ומצא בהן מעות הרי אלו שלו. אם היו צרורין נוטל ומכריז: ",
+            "אף השמלה היתה בכלל כל אלה. למה יצאת להקיש אליה לומר לך מה שמלה מיוחדת. שיש בה סימני' ויש לה תובעים. אף כל דבר שיש בו סימנים ויש לו תובעים חייב להכריז: ",
+            "ועד מתי חייב להכריז. עד כדי שידעו בו שכניו. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר שלש רגלים. ואחר הרגל האחרון שבעה ימים. כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד: ",
+            "אמר את האבדה ולא אמר סימניה לא יתן לו. והרמאי אף על פי שאמר סימניה לא יתן לו. שנאמר (דברים כב, ב) עד דרוש אחיך אותו עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי. כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל. ודבר שאין עושה ואוכל ימכר. שנאמר (שם) והשבותו לו ראה היאך תשיבנו לו. מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן. רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן. לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן: ",
+            "מצא ספרים קורא בהן אחת לשלשים יום. ואם אינו יודע לקרות גוללן. אבל לא ילמוד בהן בתחלה. ולא יקרא אחר עמו. מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום. ושוטחה לצרכה אבל לא לכבודו. כלי כסף. וכלי נחושת. משתמש בהן לצרכן אבל לא לשחקן. כלי זהב וכלי זכוכית. לא יגע בהן עד שיבא אליהו. מצא שק או קופה וכל דבר שאין דרכו ליטול הרי זה לא יטול: ",
+            "איזו היא אבדה. מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבדה. חמור וכליו הפוכין פרה רצה בין הכרמים. הרי זו אבדה. החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה. שנאמר (דברים כב, א) השב תשיבם. היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע. אלא נותן לו שכרו כפועל בטל. אם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין. אם אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם. ",
+            "מצאה ברפת אין חייב בה. ברשות הרבים חייב בה. ואם היתה בית הקברות לא יטמא לה. אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר לא ישמע לו. פרק וטען פרק וטען אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב. שנאמר (שמות כג, ה) עזוב תעזוב. הלך וישב לו ואמר הואיל ועליך מצוה אם רצונך לפרוק פרוק פטור. שנאמר עמו. אם היה זקן או חולה חייב. מצוה מן התורה לפרוק אבל לא לטעון. רבי שמעון אומר אף לטעון. רבי יוסי הגלילי אומר אם היה עליו יתר על משאו אין זקוק לו שנאמר תחת משאו. משאוי שיכול לעמוד בו: ",
+            "אבדתו ואבדת אביו אבדתו קודמת. אבדתו ואבדת רבו שלו קודמת. אבדת אביו. ואבדת רבו. של רבו קודמת. שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא. ואם אביו חכם של אביו קודמת. היה אביו ורבו נושאין משאוי. מניח את של רבו ואחר כך מניח את של אביו. היה אביו ורבו בבית השבי. פודה את רבו.. ואחר כך פודה את אביו. ואם היה אביו חכם פודה את אביו. ואחר כך פודה את רבו: "
+        ],
+        [
+            "המפקיד אצל חבירו בהמה או כלי��. ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לישבע. שהרי אמרו שומר חנם נשבע ויוצא. נמצא הגנב משלם תשלומי כפל. טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה למי משלם למי שהפקדון אצלו. נשבע ולא רצה לשלם. נמצא הגנב משלם תשלומי כפל. טבח ומכר. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. למי משלם לבעל הפקדון: ",
+            "השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל ישלם לשוכר. אמר ר' יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור פרה לבעלים: ",
+            "אמר לשנים גזלתי לאחד מכם מנה. ואיני יודע איזה מכם או אביו של אחד מכם. הפקיד לי מנה. ואיני יודע איזה הוא. נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו. ",
+            "שנים שהפקידו אצל אחד. זה מנה. וזה מאתים. זה אומר שלי מאתים וזה אומר שלי מאתים. נותן לזה מנה. ולזה מנה. והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אמר רבי יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי.אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו: ",
+            "וכן שני כלים אחד יפה מנה. ואחד יפה אלף זוז. זה אומר יפה שלי. וזה אומר יפה שלי. נותן את הקטן לאחד מהן. ומתוך הגדול נותן דמי קטן לשני. והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו. אמר רבי יוסי אם כן מה הפסיד הרמאי. אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו: ",
+            "המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין. לא יגע בהן. רבן שמעון בן גמליאל אומר מוכרן בפני בית דין. מפני שהוא כמשיב אבידה לבעלים: ",
+            "המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות. לחטין ולאורז. תשעת חצאי קבין לכור. לשעורין ולדוחן. תשעה קבין לכור. לכוסמין. ולזרע פשתן. שלש סאין לכור. הכל לפי המדה. הכל לפי הזמן. אמר רבי יוחנן בן נורי וכי מה איכפת להן לעכברין והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקימעא. אלא אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד. רבי יהודה אומר אם היתה מדה מרובה אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות: ",
+            "יוציא לו שתות ליין. רבי יהודה אומר חומש. יוציא לו שלשת לוגין שמן למאה. לוג ומחצה שמרים לוג ומחצה בלע. אם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים. אם היו קנקנים ישנים אינו מוציא לו בלע. רבי יהודה אומר אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנההרי זה מקבל עליו לוג ומחצה שמרים למאה: ",
+            "המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה. אם מתוך ידו נשברה לצרכו חייב. לצרכה פטור. אם משהניחה נשברה בין לצרכו בין לצרכה פטור. יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה בין מתוך ידו ובין משהניחה לצרכו חייב לצרכה פטור: ",
+            "המפקיד מעות אצל חברו. צררן והפשילן לאחוריו. או שמסרן לבנו ולבתו הקטנים. ונעל בפניהם שלא כראוי. חייב. שלא שמר כדרך השומרים. ואם שמר כדרך השומרים פטור. ",
+            "המפקיד מעות אצל שולחני. אם צרורין לא ישתמש בהן לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן. מותרין ישתמש בהן לפיכך אם אבדו חייב באחריותן. אצל בעל הבית בין צרורין ובין מותרים לא ישתמש בהן. לפיכך אם אבדו אינו חייב באחריותן. חנוני כבעל הבית דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר חנוני כשולחני: ",
+            "השולח יד בפקדון. בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר. ובית הלל אומרים כשעת הוצאה. רבי עקיבא אומר כשעת התביעה. החושב לשלוח יד בפקדון. בית שמאי אומרים חייב. ובית הלל אומרים אינו חייב עד שישלח בו יד. שנאמר (שמות כב, ז) אם לא שלח ידו במלאכת רעהו כיצד הטה את החבית ונטל הימנה רביעית ונשברה. אינו משלם אלא רביעית. הגביהה. ונטל הימנה רביעית ונשברה. משלם דמי כולה. "
+        ],
+        [
+            "הזהב קונה את הכסף. והכסף אינו קונה את הזהב. הנחושת קונה את הכסף. והכסף אינו קונה את הנחושת. מעות הרעות קונות את היפות. והיפות אינן קונות את הרעות. אסימון קונה את המטבע. והמטבע אינו קונה את אסימון. מטלטלין קונים את המטבע. והמטבע אינו קונה את המטלטלין. זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה: ",
+            "כיצד משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות אינו יכול לחזור בו. נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו. אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה. הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו. רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה. ",
+            "האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע. שתות למקח. עד מתי מותר להחזיר. עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. הורה רבי טרפון בלוד. האונאה שמנה כסף לסלע. שליש למקח. ושמחו תגרי לוד. אמר להם כל היום מותר להחזיר. אמרו לו יניח לנו ר' טרפון במקומנו. וחזרו לדברי חכמים: ",
+            "אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה. כשם שאונאה להדיוט. כך אונאה לתגר. רבי יהודה אומר. אין אונאה לתגר. מי שהוטל עליו. ידו על העליונה. רצה אומר לו תן לי מעותי. או תן לי מה שאוניתני: ",
+            "כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה. רבי מאיר אומר ארבע איסרין. איסר לדינר. רבי יהודה אומר ארבע פונדיונות. פונדיון לדינר. ר' שמעון אומר שמנה פונדיונות. שני פונדיונות לדינר: ",
+            "עד מתי מותר להחזיר. בכרכים. עד כדי שיראה לשולחני. ובכפרים. עד ערבי שבתות. אם היה מכירה. אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה הימנו. ואין לו עליו אלא תרעומת. ונותנה למעשר שני ואינו חושש שאינו אלא נפש רעה: ",
+            "האונאה ארבעה כסף. והטענה שתי כסף. וההודאה שוה פרוטה. חמש פרוטות הן. ההודאה שוה פרוטה. והאשה מתקדשת בשוה פרוטה. והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל. והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז. והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו. יוליכנו אחריו אפילו למדי: ",
+            "חמשה חומשין הן. האוכל תרומה. ותרומת מעשר. ותרומת מעשר של דמאי. והחלה. והבכורים. מוסיף חומש. והפודה נטע רבעי. ומעשר שני שלו. מוסיף חומש. הפודה את הקדשו מוסיף חומש. הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מוסיף חומש. והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו. מוסיף חומש: ",
+            "אלו דברים שאין להם אונאה. העבדים. והשטרות. והקרקעות. וההקדשות. אין להן תשלומי כפל. ולא תשלומי ארבעה וחמשה. שומר חנם אינו נשבע. ונושא שכר אינו משלם. רבי שמעון אומר קדשים שהוא חייב באחריותן. יש להן אונאה. ושאינו חייב באחריותן. אין להן אונאה. רבי יהודה אומר אף המוכר ספר תורה. בהמה. ומרגלית. אין להם אונאה. אמרו לו לא אמרו אלא את אלו: ",
+            "כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים. לא יאמר לו בכמה חפץ זה והוא אינו רוצה ליקח. אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך. שנאמר (שמות כב, כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו: ",
+            "אין מערבין פירות בפירות. אפילו חדשים בחדשים. ואין צריך לומר חדשים בישנים. באמת ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו. אין מערבין שמרי יין ביין. אבל נותן לו את שמריו. מי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות. אלא אם כן הודיעו. ולא לתגר אף על פי שהודיעו. שאינו אלא לרמות בו. מקום שנהגו להטיל מים ביין. יטילו: ",
+            "התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת. מחמש גתות ונותן לתוך פיטם אחד. ובלבד שלא יהא מתכוין לערב. רבי יהודה אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות. מפני שהוא מרגילן לבא אצלו. וחכמים מתירין. ולא יפחות את השער. וחכמים אומרים זכור לטוב. לא יבור את הגריסין. דברי אבא שאול. וחכמים מתירין. ומודים שלא יבור מעל פי מגורה שאינו אלא כגונב את העין. אין מפרכסין לא את האדם. ולא את הבהמה. ולא את הכלים: "
+        ],
+        [
+            "איזהו נשך. ואיזהו תרבית. איזהו נשך המלוה סלע בחמשה דינרין סאתים חטין בשלש מפני שהוא נושך. ואיזהו תרבית. המרבה בפירות. כיצד לקח הימנו חטין בדינר זהב הכור וכן השער. עמדו חטין בשלשים דינרין. אמר לו תן לי חטי שאני רוצה למכרן וליקח בהן יין. אמר לו הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין והרי לך אצלי בהן יין ויין אין לו: ",
+            "המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם. ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבית. מרבין על השכר. ואין מרבין על המכר. כיצד. השכיר לו את חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה. ואם של חדש בחדש. בסלע לחדש מותר. מכר לו את שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך באלף זוז. אם לגורן. בשנים עשר מנה אסור. ",
+            "מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור. הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי. הרי היא שלו. וכך היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים: ",
+            "אין מושיבין חנוני למחצית שכר. ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר. אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל. אין מושיבין תרנגולין למחצה ואין שמין עגלין וסייחין למחצה. אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו. אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה. ומגדלין אותן עד שיהו משולשין. וחמור עד שתהא טוענת: ",
+            "שמין פרה וחמור וכל דבר שהוא עושה ואוכל למחצה. מקום שנהגו לחלוק את הולדות מיד חולקין. מקום שנהגו לגדל יגדלו. רבן שמעון בן גמליאל אומר שמין עגל עם אמו. וסיח עם אמו. ומפריז על שדהו ואינו חושש משום רבית: ",
+            "אין מקבלין צאן ברזל מישראל מפני שהוא רבית. אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו\"ם. ולויין מהן ומלוין אותן ברבית. וכן בגר תושב. מלוה ישראל מעותיו של עכו\"ם מדעת העכו\"ם. אבל לא מדעת ישראל: ",
+            "אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער. יצא השער פוסקין. ואף על פי שאין לזה יש לזה. היה הוא תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש. ועל העביט של ענבים. ועל המעטן של זיתים. ועל הביצים של יוצר. ועל הסיד מששקעו בכבשן. ופוסק עמו על הזבל כל ימות השנה. רבי יוסי אומר אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה. וחכמים מתירין. ופוסק עמו כשער הגבוה רבי יהודה אומר אף על פי שלא פסק עמו כשער הגבוה יכול לומר תן לי כזה או תן לי מעותי: ",
+            "מלוה אדם את אריסיו חטין בחטין לזרע אבל לא לאכול. שהיה רבן גמליאל מלוה את אריסיו חטין בחטין לזרע. ביוקר והוזלו או בזול והוקרו. נוטל מהן כשער הזול. ולא מפני שהלכה כן. אלא שרצה להחמיר על עצמו: ",
+            "לא יאמר אדם לחבירו הלויני כור חטים. ואני אתן לך לגורן. אבל אומר לו הלויני עד שיבא בני. או עד שאמצא מפתח. והלל אוסר. וכן היה הלל אומר לא תלוה אשה ככר לחברתה עד שתעשנו דמים. שמא יוקירו חטים ונמצאו באות לידי רבית: ",
+            "אומר אדם לחבירו נכש עמי. ואנכש עמך. עדור עמי. ואעדור עמך. ולא יאמר לו נכוש עמי. ואעדור עמך. עדור עמי. ואנכש עמך. כל ימי גריד אחד. כל ימי רביעה אחד. לא יאמר לו חרוש עמי בגריד ואני אחרוש עמך ברביעה. רבן גמליאל אומר יש רבית מוקדמת. ויש רבית מאוחרת. כיצד נתן עיניו ללות הימנו. והיה משלח לו ואומר בשביל שתלוני. זו היא רבית מוקדמת. לוה הימנו. והחזיר לו את מעותיו. והיה משלח לו ואמר בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי. זו היא רבית מאוחרת. רבי שמעון אומר יש רבית דברים. לא יאמר לו דע כי בא איש פלוני ממקום פלוני: ",
+            "ואלו עוברין בלא תעשה. המלוה. והלוה. והערב. והעדים. וחכמים אומרים אף הסופר. עוברים משום (ויקרא כה, לז) לא תתן. ומשום (שם) בל תקח מאתו. ומשום (שמות כב, כד) לא תהיה לו כנושה ומשום (שם) ולא תשימון עליו נשך. ומשום (ויקרא יט, יד) ולפני עור לא תתן מכשול ויראת מאלהיך אני ה'. "
+        ],
+        [
+            "השוכר את האומנין. והטעו זה את זה. אין להם זה על זה אלא תרעומת. שכר את החמר. ואת הקדר להביא פרייפרין. וחלילים. לכלה. או למת. ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה. וכל דבר שאבד. וחזרו בהן. מקום שאין שם אדם. שוכר עליהן או מטען:  ",
+            "השוכר את האומנין. וחזרו בהן ידן על התחתונה. אם בעל הבית חוזר בו ידו על התחתונה. כל המשנה ידו על התחתונה. וכל החוזר בו ידו על התחתונה:  ",
+            "השוכר את החמור להוליכה בהר. והוליכה בבקעה. בבקעה והוליכה בהר. אפילו זו עשר מילין. וזו עשר מילין. ומתה. חייב. השוכר את החמור והבריקה או שנעשית אנגריא. אומר לו הרי שלך לפניך. מתה או נשברה. חייב להעמיד לו חמור. השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה. אם החליקה פטור. ואם הוחמה חייב. להוליכה בבקעה. והוליכה בהר. אם החליקה חייב. ואם הוחמה פטור. אם מחמת המעלה. חייב:  ",
+            "השוכר את הפרה לחרוש בהר. וחרש בבקעה. אם נשבר הקנקן פטור. בבקעה. וחרש בהר. אם נשבר הקנקן חייב. לדוש בקטנית. ודש בתבואה. פטור. לדוש בתבואה. ודש בקטנית. חייב מפני שהקטנית מחלקת:  ",
+            "השוכר את החמור להביא עליה חטים. והביא עליה שעורים חייב. תבואה והביא עליה תבן. חייב. מפני שהנפח קשה למשאוי. להביא לתך חטים. והביא לתך שעורים. פטור. ואם הוסיף על משאו חייב. וכמה יוסיף על משאו ויהא חייב. סומכוס אומר משום רבי מאיר סאה לגמל. שלשה קבין לחמור:  ",
+            " כל האומנין שומרי שכר הן. וכולן שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר חנם. שמור לי ואשמור לך שומר שכר. שמור לי ואמר לו הנח לפני שומר חנם:  ",
+            "הלוהו על המשכון שומר שכר. רבי יהודה אומר הלוהו מעות שומר חנם הלוהו פירות שומר שכר. אבא שאול אומר מותר אדם להשכיר משכונו של עני להיות פוסק עליו והולך. מפני שהוא כמשיב אבדה.  ",
+            "המעביר חבית ממקום למקום ושברה בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע. ר' אליעזר אומר זה וזה ישבע. ותמה אני אם יכולין זה וזה לישבע.  "
+        ],
+        [
+            "השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב. מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב. אינו רשאי לכופן. מקום שנהגו לזון יזון. לספק במתיקה יספק. הכל כמנהג המדינה. מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו צא שכור לנו פועלים. הלך ופסק להם מזונות. וכשבא אצל אביו אמר לו בני אפילו אם אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהן. שהן בני אברהם יצחק ויעקב. אלא עד שלא יתחילו במלאכה צא ואמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא היה צריך לומר הכל כמנהג המדינה. ",
+            "ואלו אוכלין מן התורה. העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה. ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו. בדבר שגדולו מן הארץ. ואלו שאין אוכלין. העושה במחובר לקרקע בשעה שאין גמר מלאכה. ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתו. ובדבר שאין גדולו מן הארץ: ",
+            "היה עושה בידיו אבל לא ברגליו. ברגליו אבל לא בידיו. אפילו בכתפו הרי זה אוכל. רבי יוסי בר' יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו: ",
+            "היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים. בענבים לא יאכל בתאנים. אבל מונע את עצמו עד שמגיע למקום היפות ואוכל. וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה. אבל משום השב אבדה לבעלים אמרו פועלין אוכלין בהליכתן מאומן לאומן. ובחזירתן מן הגת. ובחמור כשהיא פורקת: ",
+            "אוכל פועל קישות אפילו בדינר. וכותבת אפילו בדינר. ר' אלעזר חסמא אומר לא יאכל פועל יתר על שכרו. וחכמים מתירין. אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו: ",
+            "קוצץ אדם על ידי עצמו. על ידי בנו ובתו הגדולים. על ידי עבדו ושפחתו הגדולים. על ידי אשתו. מפני שיש בהן דעת. אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים. ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים. ולא על ידי בהמתו. מפני שאין בהן דעת: ",
+            "השוכר את הפועלים לעשות בנטע רבעי שלו. הרי אלו לא יאכלו. אם לא הודיען פודה ומאכילן. נתפרסו עיגוליו. נתפתחו חביותיו. הרי אלו לא יאכלו. אם לא הודיען מעשר ומאכילן: ",
+            "שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה. אבל לא מן התורה. ארבעה שומרין הן. שומר חנם והשואל. נושא שכר. והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל. והשואל משלם את הכל. ונושא שכר והשוכר נשבעים על השבורה. ועל השבויה. ועל המתה. ומשלמין את האבדה. ואת הגנבה: ",
+            "זאב אחד אינו אונס. שני זאבים אונס. רבי יהודה אומר בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס. שני כלבים אינו אונס. ידוע הבבלי אומר משום ר' מאיר מרוח אחת אינו אונס משתי רוחות אונס. הלסטם הרי זה אונס. הארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי זה אונס. אימתי. בזמן שבאו מאליהן. אבל אם הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים אינו אונס: ",
+            "מתה כדרכה הרי זה אונס. סגפה ומתה אינו אונס. עלתה לראשי צוקין ונפלה הרי זה אונס. העלה לראשי צוקין ונפלה ומתה אינו אונס. מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה. והשואל להיות פטור מלשלם. נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם: ",
+            "כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל. וכל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים. "
+        ],
+        [
+            "השואל את הפרה ושאל בעליה עמה. או שכר בעליה עמה. שאל הבעלים או שכרן ולאחר כך שאל את הפרה ומתה פטור. שנאמר (שמות כב, יד) אם בעליו עמו לא ישלם. אבל שאל את הפרה ואחר כך שאל את הבעלים או שכרן ומתה חייב שנאמר (שמות כב, יג) בעליו אין עמו שלם ישלם. ",
+            "השואל את הפרה. שאלה חצי היום ושכרה חצי היום. שאלה היום ושכרה למחר. שכר אחת ושאל אחת. ומתה. המשאיל אומר שאולה מתה. ביום שהיתה שאולה מתה. בשעה שהיתה שאולה מתה. והלה אומר איני יודע חייב. השוכר אומר שכורה מתה. ביום שהיתה שכורה מתה. בשעה שהיתה שכורה מתה. והלה אומר איני יודע פטור. זה אומר שאולה וזה אומר שכורה. ישבע השוכר ששכורה מתה. זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו: ",
+            "השואל את הפרה ושלחה לו ביד בנו ביד עבדו. ביד שלוחו. או ביד בנו. ביד עבדו. ביד שלוחו. של שואל. ומתה. פטור. אמר לו השואל שלחה לי ביד בני. ביד עבדי. ביד שלוחי. או ביד בנך. ביד עבדך. ביד שלוחך. או שאמר לו המשאיל. הריני משלחה לך ביד בני. ביד עבדי. ביד שלוחי. או ביד בנך. ביד עבדך. ביד שלוחך. ואמר לו השואל שלח. ושלחה ומתה חייב. וכן בשעה שמחזירה: ",
+            "המחליף פרה בחמור וילדה. וכן המוכר שפחתו וילדה. זה אומר עד שלא מכרתי. וזה אומר משלקחתי. יחלוקו. היו לו שני עבדים. אחד גדול ואחד קטן. וכן שתי שדות אחת גדולה ואחת קטנה. הלוקח אומר גדול לקחתי. והלה אומר איני יודע. זכה בגדול. המוכר אומר קטן מכרתי. והלה אומר איני יודע. אין לו אלא קטן. זה אומר גדול וזה אומר קטן. ישבע המוכר שהקטן מכר. זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו. ",
+            "המוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה. הרי אלו של בעל הזיתים. עשו רביעי' לסאה. זה אומר זיתי גדלו. וזה אומר ארצי גדלה. יחלוקו. שטף נהר זיתיו ונתנם לתוך שדה חבירו זה אומר זיתי גדלו וזה אומר ארצי גדלה יחלוקו: ",
+            "המשכיר בית לחבירו. בימות הגשמים. אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח. בימות החמה שלשים יום. ובכרכים אחד ימות החמה ואחד ימות הגשמים שנים עשר חדש. ובחנויות אחד עיירות ואחד כרכים שנים עשר חדש. רבן שמעון בן גמליאל אומר חנות של נחתומים ושל צבעים שלש שנים. ",
+            "המשכיר בית לחבירו המשכיר חייב בדלת בנגר ובמנעול ובכל דבר שמעשה אומן. אבל דבר שאינו מעשה אומן השוכר עושהו. הזבל של בעל הבית. ואין לשוכר אלא היוצא מן התנור ומן הכירים בלבד: ",
+            "המשכיר בית לחבירו לשנה. נתעברה השנה נתעברה לשוכר. השכיר לו לחדשים נתעברה השנה נתעברה למשכיר. מעשה בצפורי באחד ששכר מרחץ מחבירו בשנים עשר זהב לשנה מדינר זהב לחדש. ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ולפני רבי יוסי. ואמרו יחלוקו את חדש העבור: ",
+            "המשכיר בית לחבירו ונפל חייב להעמיד לו בית. היה קטן לא יעשנו גדול. גדול לא יעשנו קטן. אחד לא יעשנו שנים. שנים לא יעשנו אחד. לא יפחות מהחלונות ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהם: "
+        ],
+        [
+            "המקבל שדה מחברו. מקום שנהגו לקצור יקצור. לעקור יעקור. לחרוש אחריו יחרוש. הכל כמנהג המדינה. כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש. כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים. ושניהם מספקין את הקנים: ",
+            "המקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן. יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו. אם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זה או שדה בית האילן זה. יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו: ",
+            "המקבל שדה מחבירו והובירה. שמין אותה כמה ראויה לעשות ונותן לו. שכך כותב לו אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא: ",
+            "המקבל שדה מחבירו ולא רצה לנכש. ואמר לו מה אכפת לך הואיל ואני נותן לך חכורה אין שומעין לו. מפני שיכול לומר לו למחר אתה יוצא ממנה ומעלה לפני עשבים: ",
+            "המקבל שדה מחברו ולא עשתה. אם יש בה כדי להעמיד כרי חייב לטפל בה. אמר רבי יהודה מה קצבה בכרי. אלא אם יש בו כדי נפילה. ",
+            "המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשדפה. אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכורו. אם אינו מכת מדינה אין מנכה לו מן חכורו. רבי יהודה אומר אם קבלה הימנו במעות בין כך ובין כך אינו מנכה לו מחכורו: ",
+            "המקבל שדה מחבירו בעשרת כור חטים לשנה. לקתה נותן לו מתוכה. היו חטיה יפות. לא יאמר לו הריני לוקח מן השוק אלא נותן לו מתוכה: ",
+            "המקבל שדה מחבירו לזרעה שעורים לא יזרענה חטים. חטים יזרענה שעורים. רבן שמעון בן גמליאל אוסר. תבואה לא יזרענה קטנית. קטנית יזרענה תבואה. רבן שמעון בן גמליאל אוסר: ",
+            "המקבל שדה מחבירו לשנים מועטות לא יזרענה פשתן. ואין לו בקורת שק��ה. קבלה הימנו לשבע שנים. שנה ראשונה יזרענה פשתן. ויש לו בקורת שקמה: ",
+            "המקבל שדה מחבירו לשבוע אחת בשבע מאות זוז. השביעית מן המנין. קבלה הימנו שבע שנים בשבע מאות זוז אין השביעית מן המנין. ",
+            "שכיר יום גובה כל הלילה. שכיר לילה גובה כל היום. שכיר שעות גובה כל הלילה וכל היום שכיר שבת שכיר חדש. שכיר שנה. שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום. יצא בלילה גובה כל הלילה וכל היום: ",
+            "אחד שכר אדם ואחד שכר בהמה ואחד שכר כלים יש בו משום ביומו תתן שכרו. ויש בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. אימתי בזמן שתבעו. לא תבעו אינו עובר עליו. המחהו אצל חנוני או אצל שולחני אינו עובר עליו. שכיר בזמנו נשבע ונוטל. עבר זמנו אינו נשבע ונוטל. אם יש עדים שתבעו. הרי זה נשבע ונוטל. גר תושב יש בו משום ביומו תתן שכרו ואין בו משום לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר: ",
+            "המלוה את חברו. לא ימשכננו אלא בבית דין. ולא יכנס לביתו ליטול משכונו. שנאמר (דברים כד, יא) בחוץ תעמוד. היה לו שני כלים. נוטל אחד. ומניח אחד. ומחזיר את הכר בלילה. ואת המחרישה ביום. ואם מת אינו מחזיר ליורשיו. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף לעצמו אינו מחזיר אלא עד שלשים יום. ומשלשים יום ולהלן. מוכרן בבית דין. אלמנה בין שהיא עניה בין שהיא עשירה אין ממשכנין אותה. שנאמר (דברים כד, יז) ולא תחבול בגד אלמנה. החובל את הרחים. עובר בלא תעשה. וחייב משום שני כלים. שנאמר (דברים כד, ו) לא יחבול רחים ורכב. ולא רחים ורכב בלבד אמרו אלא כל דבר שעושין בו אוכל נפש שנאמר (שם) כי נפש הוא חובל: "
+        ],
+        [
+            "הבית והעליה של שנים שנפלו. שניהם חולקים בעצים ובאבנים ובעפר. ורואים אילו אבנים הראויות להשתבר. אם היה אחד מהן מכיר מקצת אבניו נוטל. ועולות לו מן החשבון. \n",
+            "הבית והעליה של שנים נפחתה העליה. ואין בעל הבית רוצה לתקן. הרי בעל העליה יורד ודר למטה עד שיתקן לו את העליה. רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון את המעזיבה: \n",
+            "הבית והעליה של שנים שנפלו. אמר בעל העליה לבעל הבית לבנות והוא אינו רוצה לבנות. הרי בעל העליה בונה את הבית ודר בתוכו עד שיתן לו את יציאותיו. רבי יהודה אומר אף זה דר בתוך של חבירו צריך להעלות לו שכר אלא בעל העליה בונה את הבית ואת העליה ומקרה את העליה ויושב בבית. עד שיתן לו את יציאותיו: \n",
+            "וכן בית הבד שהוא בנוי בסלע. וגנה אחת על גביו. ונפחת. הרי בעל הגנה יורד וזורע למטה. עד שיעשה לבית בדו כיפין. הכותל והאילן. שנפלו לרשות הרבים והזיקו פטור מלשלם. נתנו לו זמן לקוץ את האילן ולסתור את הכותל. ונפלו בתוך הזמן פטור. לאחר הזמן. חייב: \n",
+            "מי שהיה כותלו סמוך לגנת חבירו ונפל. ואמר לו פנה אבניך. ואמר לו הגיעוך. אין שומעין לו. משקבל עליו אמר לו הילך את יציאותיך. ואני אטול את שלי. אין שומעין לו. השוכר את הפועל לעשות עמו בתבן ובקש ואמר לו תן לי שכרי ואמר לו טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו. משקבל עליו ואמר לו הילך שכרך ואני אטול את שלי אין שומעין לו. המוציא זבל לרשות הרבים המוציא מוציא והמזבל מזבל. אין שורין טיט ברשות הרבים. ואין לובנין לבינים. אבל גובלין טיט ברשות הרבים. אבל לא לבינים. הבונה ברשות הרבים המביא אבנים מביא. והבונה בונה. ואם הזיק משלם מה שהזיק. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף מתקן הוא את מלאכתו לפני שלשים יום: \n",
+            "שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים. רבי מאיר אומר של עליון. רבי יהודה אומר של תחתון. אמר רבי מאיר אם ירצה העליון ליקח את עפרו אין כאן ירק. אמר רבי יהודה אם ירצה התחתון למלאות את גנתו אין כאן ירק. אמר רבי מאיר מאחר ששניהן יכולין למחות זה על זה. רואין מהיכן ירק זה חי. אמר רבי שמעון כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתון: \n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Metzia/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Bava Metzia",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, הָאוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. זֶה נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ: \n",
+            "הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים, חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה: \n",
+            "הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְרָאָה אֶת הַמְּצִיאָה, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ תְּנֶהָ לִי, נְטָלָהּ וְאָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ, זָכָה בָהּ. אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ תְּחִלָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם: \n",
+            "רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ, וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ, זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. רָאָה אוֹתָן רָצִין אַחַר מְצִיאָה, אַחַר צְבִי שָׁבוּר, אַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָרְחוּ, וְאָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי, זָכְתָה לוֹ. הָיָה צְבִי רָץ כְּדַרְכּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ גוֹזָלוֹת מַפְרִיחִין, וְאָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי, לֹא אָמַר כְּלוּם: \n",
+            "מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן כְּתֻבָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן: \n",
+            "מָצָא שְׁטָרֵי חוֹב, אִם יֵשׁ בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים, לֹא יַחֲזִיר, שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן, אֵין בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים, יַחֲזִיר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן: \n",
+            "מָצָא גִטֵּי נָשִׁים, וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, דְּיָתֵיקֵי, מַתָּנָה וְשׁוֹבְרִים, הֲרֵי זֶה לֹא יַחֲזִיר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כְּתוּבִים הָיוּ וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִתְּנָם: \n",
+            "מָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין, וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. מָצָא בַחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא, תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת, אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וְכַמָּה אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, שְׁלשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלשָׁה, יַחֲזִיר לַלֹּוֶה, שְׁלשָׁה הַלֹּוִין מֵאֶחָד, יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה. מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טִּיבוֹ, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבַּסִּמְפּוֹנוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז. אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, מָצָא פֵרוֹת מְפֻזָּרִין, מָעוֹת מְפֻזָּרוֹת, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְעִגּוּלֵי דְבֵלָה, כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם, מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים, וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר, וְגִזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן, וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן, וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי, חַיָּב לְהַכְרִיז. כֵּיצַד. מָצָא עִגּוּל וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס, כִּכָּר וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כָּל כְּלֵי אֶנְפּוֹרְיָא אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז:  ",
+            "וְאֵלוּ חַיָּב לְהַכְרִיז, מָצָא פֵרוֹת בִּכְלִי אוֹ כְלִי כְּמוֹת שֶׁהוּא, מָעוֹת בְּכִיס אוֹ כִיס כְּמוֹת שֶׁהוּא, צִבּוּרֵי פֵרוֹת, צִבּוּרֵי מָעוֹת, שְׁלשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְגִזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן, כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז:  ",
+            "מָצָא אַחַר הַגַּפָּה אוֹ אַחַר הַגָּדֵר גּוֹזָלוֹת מְקֻשָּׁרִין, אוֹ בִשְׁבִילִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת, הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן. מָצָא כְלִי בָּאַשְׁפָּה, אִם מְכֻסֶּה, לֹא יִגַּע בּוֹ, אִם מְגֻלֶּה, נוֹטֵל וּמַכְרִיז. מָצָא בְגַל אוֹ בְכֹתֶל יָשָׁן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מָצָא בְכֹתֶל חָדָשׁ, מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ, שֶׁלּוֹ, מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה מַשְׂכִּירוֹ לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ:  ",
+            "מָצָא בַחֲנוּת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בֵּין הַתֵּבָה וְלַחֶנְוָנִי, שֶׁל חֶנְוָנִי. לִפְנֵי שֻׁלְחָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בֵּין הַכִּסֵּא וְלַשֻּׁלְחָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ לַשֻּׁלְחָנִי. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מֵחֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח לוֹ חֲבֵרוֹ פֵּרוֹת, וּמָצָא בָהֶן מָעוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אִם הָיוּ צְרוּרִין, נוֹטֵל וּמַכְרִיז:  ",
+            "אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִכְלָל כָּל אֵלֶּה. לָמָּה יָצָאת. לְהָקִּישׁ אֵלֶיהָ, לוֹמַר לְךָ, מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ סִימָנִים וְיֶשׁ לָהּ תּוֹבְעִים, אַף כָּל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ סִימָנִים וְיֶשׁ לוֹ תוֹבְעִים, חַיָּב לְהַכְרִיז:  ",
+            "וְעַד מָתַי חַיָּב לְהַכְרִיז. עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בוֹ שְׁכֵנָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שָׁלשׁ רְגָלִים, וְאַחַר הָרֶגֶל ה��אַחֲרוֹן שִׁבְעָה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ שְׁלשָׁה וְיַחֲזֹר שְׁלשָׁה וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד:  ",
+            "אָמַר אֶת הָאֲבֵדָה וְלֹא אָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ. וְהָרַמַּאי, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) עַד דְּרשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, עַד שֶׁתִּדְרשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּאי הוּא אִם אֵינוֹ רַמָּאי. כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל. וְדָבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יִמָּכֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ, רְאֵה הֵיאַךְ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. מַה יְּהֵא בַדָּמִים. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן:  ",
+            "מָצָא סְפָרִים, קוֹרֵא בָהֶן אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, גּוֹלְלָן. אֲבָל לֹא יִלְמֹד בָּהֶן בַּתְּחִלָּה, וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ. מָצָא כְסוּת, מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְשׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ, אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת, מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְצָרְכָּן, אֲבָל לֹא לְשָׁחֳקָן. כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית, לֹא יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל, הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל:  ",
+            "אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה, מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָרָה רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ, אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִין, פָּרָה רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים, הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב לְהַחֲזִירָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם. הָיָה בָטֵל מִסֶּלַע, לֹא יֹאמַר לוֹ תֶּן לִי סֶלַע, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. אִם יֵשׁ שָׁם בֵּית דִּין, מַתְנֶה בִּפְנֵי בֵית דִּין. אִם אֵין שָׁם בֵּית דִּין, בִּפְנֵי מִי יַתְנֶה, שֶׁלּוֹ קוֹדֵם:  ",
+            "מְצָאָהּ בָּרֶפֶת, אֵינוֹ חַיָּב בָּהּ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב בָּהּ. וְאִם הָיְתָה בֵית הַקְּבָרוֹת, לֹא יִטַּמָּא לָהּ. אִם אָמַר לוֹ אָבִיו, הִטַּמֵּא, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ, אַל תַּחֲזִיר, לֹא יִשְׁמַע לוֹ. פָּרַק וְטָעַן, פָּרַק וְטָעַן, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) עָזֹב תַּעֲזֹב. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר, הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רְצוֹנְךָ לִפְרֹק פְּרֹק, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר, עִמּוֹ. אִם הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, חַיָּב. מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק, אֲבָל לֹא לִטְעֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף לִטְעֹן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אִם הָיָה עָלָיו יָתֵר עַל מַשָּׂאוֹ, אֵין זָקוּק לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, תַּחַת מַשָּׂאוֹ, מַשְּׂאוֹי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ:  ",
+            "אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו, אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם ��ָבִיו חָכָם, שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשְּׂאוֹי, מֵנִיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ. וְאַחַר כָּךְ מֵנִיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשֶּׁבִי, פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִיו. וְאִם הָיָה אָבִיו חָכָם, פּוֹדֶה אֶת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ:  "
+        ],
+        [
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵלִים, וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ, שִׁלֵּם וְלֹא רָצָה לִשָּׁבַע, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע וְיוֹצֵא, נִמְצָא הַגַּנָּב, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם, לְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. נִשְׁבַּע וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם, נִמְצָא הַגַּנָּב, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם, לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר, וּמֵתָה כְדַרְכָּה, יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּה, וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֶלָּא תַחֲזֹר פָּרָה לַבְּעָלִים: \n",
+            "אָמַר לִשְׁנַיִם, גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם, אוֹ, אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא, נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ: \n",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם, זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתָיִם וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתָיִם, נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם כֵּן מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי. אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ: \n",
+            "וְכֵן שְׁנֵי כֵלִים, אֶחָד יָפֶה מָנֶה וְאֶחָד יָפֶה אֶלֶף זוּז, זֶה אוֹמֵר יָפֶה שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר יָפֶה שֶׁלִּי, נוֹתֵן אֶת הַקָּטָן לְאֶחָד מֵהֶן, וּמִתּוֹךְ הַגָּדוֹל נוֹתֵן דְּמֵי קָטָן לַשֵּׁנִי, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם כֵּן מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי. אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ: \n",
+            "הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הֵן אֲבוּדִין לֹא יִגַּע בָּהֶן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מוֹכְרָן בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים: \n",
+            "הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת. לְחִטִּין וּלְאֹרֶז, תִּשְׁעָה חֲצָאֵי קַבִּין לְכוֹר, לִשְׂעֹרִין וּלְדֹחַן, תִּשְׁעָה קַבִּין לְכוֹר, לְכֻסְמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן, שָׁלשׁ סְאִין לְכוֹר. הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה, הַכֹּל לְפִי הַזְּמָן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין, וַהֲלֹא אוֹכְלוֹת בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָא. אֶלָּא אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת אֶלָּא לְכוֹר אֶחָד בִּלְבָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מִדָּה מְרֻבָּה, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת: \n",
+            "יוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לְיַיִן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חֹמֶשׁ. יוֹצִיא לוֹ שְׁלשֶׁת לֻגִּין שֶׁמֶן לְמֵאָה, לֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים, לֹג וּמֶחֱצָה בָּלַע. אִם הָיָה שֶׁמֶן מְזֻקָּק, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. אִם הָיוּ קַנְקַנִּים יְשָׁנִים, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ בָּלַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזֻקָּק לַחֲבֵרוֹ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו לֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְמֵאָה: \n",
+            "הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה, בֵּין לְצָרְכּוֹ בֵּין לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר: \n",
+            "הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְנָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב, שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים. וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, פָּטוּר: \n",
+            "הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל שֻׁלְחָנִי, אִם צְרוּרִין, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, מֻתָּרִין, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין צְרוּרִין וּבֵין מֻתָּרִים לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. חֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חֶנְוָנִי כַּשֻּׁלְחָנִי: \n",
+            "הַשּׁוֹלֵחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כִּשְׁעַת הוֹצָאָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה. הַחוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַיָּב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. כֵּיצַד. הִטָּה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, מְשַׁלֵּם דְּמֵי כֻלָּהּ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב. הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחשֶׁת. מָעוֹת הָרָעוֹת קוֹנוֹת אֶת הַיָּפוֹת, וְהַיָּפוֹת אֵינָן קוֹנוֹת אֶת הָרָעוֹת. אֲסִימוֹן קוֹנֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת אֲסִימוֹן. מִטַּלְטְלִין קוֹנִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה: \n",
+            "כֵּיצַד. מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵרוֹת וְלֹא נָתַן לוֹ מָעוֹת, אֵינוֹ יָכוֹל לַח��זֹר בּוֹ. נָתַן לוֹ מָעוֹת וְלֹא מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵרוֹת, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. אֲבָל אָמְרוּ, מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל וּמִדּוֹר הַפַּלָּגָה, הוּא עָתִיד לְהִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה: \n",
+            "הָאוֹנָאָה, אַרְבָּעָה כֶסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁתוּת לַמִּקָּח. עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר. עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְתַגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד, הָאוֹנָאָה שְׁמֹנָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁלִישׁ לַמִּקָּח, וְשָׂמְחוּ תַגָּרֵי לוֹד. אָמַר לָהֶם, כָּל הַיּוֹם מֻתָּר לְהַחֲזִיר. אָמְרוּ לוֹ, יַנִּיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ, וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים: \n",
+            "אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמּוֹכֵר, יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה. כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה לְהֶדְיוֹט, כָּךְ אוֹנָאָה לְתַגָּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין אוֹנָאָה לְתַגָּר. מִי שֶׁהֻטַּל עָלָיו, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, רָצָה, אוֹמֵר תֶּן לִי מְעוֹתַי, אוֹ תֶן לִי מַה שֶּׁאוֹנִיתַנִי: \n",
+            "כַּמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵרָה וְלֹא יְהֵא בָהּ אוֹנָאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אִסָּרִין, אִסָּר לְדִינָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַרְבָּעָה פֻנְדְּיוֹנוֹת, פֻּנְדְּיוֹן לְדִינָר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁמֹנָה פֻנְדְּיוֹנוֹת, שְׁנֵי פֻנְדְּיוֹנוֹת לְדִינָר: \n",
+            "עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר, בַּכְּרַכִּים, עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְשֻׁלְחָנִי, וּבַכְּפָרִים, עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. אִם הָיָה מַכִּירָהּ, אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְקַבְּלָהּ הֵימֶנּוּ, וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַרְעֹמֶת. וְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה: \n",
+            "הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶסֶף, וְהַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְרוּטָה. חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן. הַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְרוּטָה, וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, וְהַנֶּהֱנֶה בְשָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל, וְהַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְרוּטָה חַיָּב לְהַכְרִיז, וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדָי: \n",
+            "חֲמִשָּׁה חֻמְשִׁין הֵן. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְהַחַלָּה, וְהַבִּכּוּרִים מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. הַנֶּהֱנֶה בְשָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ: \n",
+            "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם אוֹנָאָה. הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין לָהֶן לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה, וְשֶׁ��ֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית, אֵין לָהֶם אוֹנָאָה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ: \n",
+            "כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְמִקָּח וּמִמְכָּר, כָּךְ אוֹנָאָה בִדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח. אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הוּא בֶן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: \n",
+            "אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת, אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים. בֶּאֱמֶת, בְּיַיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ. אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן, אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו. מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ, לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ, וְלֹא לְתַגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן, יַטִּילוּ: \n",
+            "הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת. מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּטָּם אֶחָד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְכַּוֵּן לְעָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִפְחֹת אֶת הַשָּׁעַר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זָכוּר לָטוֹב. לֹא יָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין, דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבֹר מֵעַל פִּי מְגוּרָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְגוֹנֵב אֶת הָעָיִן. אֵין מְפַרְכְּסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ וְאֵיזֶהוּ תַרְבִּית. אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ. הַמַּלְוֶה סֶלַע בַּחֲמִשָּׁה דִינָרִין, סָאתַיִם חִטִּין בְּשָׁלשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׁךְ. וְאֵיזֶהוּ תַרְבִּית, הַמַּרְבֶּה בְּפֵרוֹת. כֵּיצַד. לָקַח הֵימֶנּוּ חִטִּין בְּדִינַר זָהָב הַכּוֹר, וְכֵן הַשַּׁעַר, עָמְדוּ חִטִּין בִּשְׁלשִׁים דִּינָרִין, אָמַר לוֹ תֶּן לִי חִטַּי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְמָכְרָן וְלִקַּח בָּהֶן יָיִן. אָמַר לוֹ הֲרֵי חִטֶּיךָ עֲשׂוּיוֹת עָלַי בִּשְׁלשִׁים, וַהֲרֵי לְךָ אֶצְלִי בָּהֶן יָיִן, וְיַיִן אֵין לוֹ: \n",
+            "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יָדוּר בַּחֲצֵרוֹ חִנָּם, וְלֹא יִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית. מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר, וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר. כֵּיצַד. הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת חֲצֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ, אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי, הֲרֵי הוּא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לְשָׁנָה, וְאִם שֶׁל חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ, בְּסֶלַע לְחֹדֶשׁ, מֻתָּר. מָכַר לוֹ אֶת שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ, אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי, הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ בְּאֶלֶף זוּז, אִם לַגֹּרֶן, בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, אָסוּר: \n",
+            "מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, וְנָתַן לוֹ מִקְצָת דָּמִים, וְאָ��ַר לוֹ אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה הָבֵא מָעוֹת וְטֹל אֶת שֶׁלְּךָ, אָסוּר. הִלְוָהוּ עַל שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ, אִם אִי אַתָּה נוֹתֵן לִי מִכָּאן וְעַד שָׁלשׁ שָׁנִים הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי, הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. וְכָךְ הָיָה בַּיְתוֹס בֶּן זוֹנִין עוֹשֶׂה עַל פִּי חֲכָמִים: \n",
+            "אֵין מוֹשִׁיבִין חֶנְוָנִי לְמַחֲצִית שָׂכָר, וְלֹא יִתֵּן מָעוֹת לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל. אֵין מוֹשִׁיבִין תַּרְנְגוֹלִין לְמֶחֱצָה, וְאֵין שָׁמִין עֲגָלִין וּסְיָחִין לְמֶחֱצָה, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ. אֲבָל מְקַבְּלִין עֲגָלִין וּסְיָחִין לְמֶחֱצָה, וּמְגַדְּלִין אוֹתָן עַד שֶׁיְּהוּ מְשֻׁלָּשִׁין. וַחֲמוֹר, עַד שֶׁתְּהֵא טוֹעָנֶת: \n",
+            "שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל לְמֶחֱצָה. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלֹק אֶת הַוְּלָדוֹת מִיָּד, חוֹלְקִין, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל, יְגַדֵּלוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שָׁמִין עֵגֶל עִם אִמּוֹ וּסְיָח עִם אִמּוֹ. וּמַפְרִיז עַל שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית: \n",
+            "אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית. אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִים, וְלֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית, וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב. מַלְוֶה יִשְׂרָאֵל מְעוֹתָיו שֶׁל נָכְרִי מִדַּעַת הַנָּכְרִי, אֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל: \n",
+            "אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשָּׁעַר. (יָצָא הַשַּׁעַר, פּוֹסְקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה). הָיָה הוּא תְחִלָּה לַקּוֹצְרִים, פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים, וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר, וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁשִּׁקְּעוֹ בַכִּבְשָׁן. וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין פּוֹסְקִין עַל הַזֶּבֶל אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה לּוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּפוֹסֵק עִמּוֹ כְשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָסַק עִמּוֹ כְשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ, יָכוֹל לוֹמַר תֶּן לִי כָזֶה, אוֹ תֶּן לִי מְעוֹתָי: \n",
+            "מַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו חִטִּים בְּחִטִּין לְזֶרַע, אֲבָל לֹא לֶאֱכֹל. שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַלְוֶה אֶת אֲרִיסָיו חִטִּין בְּחִטִּין לְזֶרַע, בְּיֹקֶר וְהוּזְלוּ, אוֹ בְזוֹל וְהוּקְרוּ, נוֹטֵל מֵהֶן כְּשַׁעַר הַזּוֹל, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהֲלָכָה כֵן, אֶלָּא שֶׁרָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ: \n",
+            "לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַלְוֵינִי כוֹר חִטִּין וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ לַגֹּרֶן. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ, הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבֹא בְנִי, אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ. וְהִלֵּל אוֹסֵר. וְכֵן הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, לֹא תַלְוֶה אִשָּׁה כִּכָּר לַחֲבֶרְתָּהּ עַד שֶׁתַּעֲשֶׂנּוּ דָמִים, שֶׁמָּא יוֹקִירוּ חִטִּים, וְנִמְצְאוּ בָאוֹת לִידֵי רִבִּית: \n",
+            "אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, נַכֵּשׁ עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ, עֲדֹר עִמִּי וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ, וְלֹא יֹאמַר לוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ, עֲדֹר עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ. כָּל יְמֵי גָרִיד, אֶחָד. כָּל יְמֵי רְבִיעָה, אֶחָד. לֹא יֹאמַר לוֹ חֲרשׁ עִמִּי בַּגָּרִיד וַאֲנִי אֶחֱרשׁ עִמְּךָ בָּרְבִיעָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, יֵשׁ רִבִּית מֻקְדֶּמֶת וְיֵשׁ רִבִּית מְאֻחֶרֶת. כֵּיצַד. נָתַן עֵינָיו לִלְווֹת הֵימֶנּוּ, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאוֹמֵר בִּשְׁבִיל שֶׁתַּלְוֵנִי, זוֹ הִיא רִבִּית מֻקְדֶּמֶת. לָוָה הֵימֶנּוּ וְהֶחֱזִיר לוֹ אֶת מְעוֹתָיו, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאָמַר בִּשְׁבִיל מְעוֹתֶיךָ שֶׁהָיוּ בְטֵלוֹת אֶצְלִי, זוֹ הִיא רִבִּית מְאֻחֶרֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ, דַּע כִּי בָא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי: \n",
+            "וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַמַּלְוֶה, וְהַלֹּוֶה, וְהֶעָרֵב, וְהָעֵדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף הַסּוֹפֵר. עוֹבְרִים מִשּׁוּם לֹא תִתֵּן (ויקרא כה), וּמִשּׁוּם בַּל תִּקַּח מֵאִתּוֹ (שם), וּמִשּׁוּם לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה (שמות כב), וּמִשּׁוּם לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (שם), וּמִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' (ויקרא יט): \n"
+        ],
+        [
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין, וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה, אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַרְעֹמֶת. שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר לְהָבִיא פִרְיָפְרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת, וּפוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, וְכָל דָּבָר שֶׁאָבֵד, וְחָזְרוּ בָהֶן, מְקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם, שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין וְחָזְרוּ בָהֶן, יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה. אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. כָּל הַמְשַׁנֶּה, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אֲפִלּוּ זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְזוֹ עֶשֶׂר מִילִין, וָמֵתָה, חַיָּב. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, אִם הֶחֱלִיקָה, פָּטוּר, וְאִם הוּחַמָּה, חַיָּב. לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אִם הֶחֱלִיקָה, חַיָּב, וְאִם הוּחַמָּה, פָּטוּר. אִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה, חַיָּב: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בָּהָר וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, פָּטוּר. בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, חַיָּב. לָדוּשׁ בַּקִּטְנִית וְדָשׁ בַּתְּבוּאָה, פָּטוּר, לָדוּשׁ בַּתְּבוּאָה וְדָשׁ בַּקִּטְנִית, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלָקֶת: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ חִטִּים וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעֹרִים, חַיָּב. תְּבוּאָה וְהֵבִיא עָלֶיהָ תֶבֶן, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשְּׂאוֹי. לְהָבִיא לֶתֶךְ חִטִּ��ם וְהֵבִיא לֶתֶךְ שְׂעֹרִים, פָּטוּר. וְאִם הוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ, חַיָּב. וְכַמָּה יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַיָּב. סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, סְאָה לְגָמָל, שְׁלשָׁה קַבִּין לַחֲמוֹר: \n",
+            "כָּל הָאֻמָּנִין, שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ, טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם. שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לָךְ, שׁוֹמֵר שָׂכָר. שְׁמֹר לִי, וְאָמַר לוֹ הַנַּח לְפָנָי, שׁוֹמֵר חִנָּם: \n",
+            "הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, שׁוֹמֵר שָׂכָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הִלְוָהוּ מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם. הִלְוָהוּ פֵּרוֹת, שׁוֹמֵר שָׂכָר. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, מֻתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה: \n",
+            "הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר, יִשָּׁבַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זֶה וְזֶה יִשָּׁבַע, וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִשָּׁבֵעַ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים וְאָמַר לָהֶם לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וְשֶׁלֹּא לְהַעֲרִיב, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְכוֹפָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן, יָזוּן. לְסַפֵּק בִּמְתִיקָה, יְסַפֵּק. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ, צֵא שְׂכֹר לָנוּ פוֹעֲלִים. הָלַךְ וּפָסַק לָהֶם מְזוֹנוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ, בְּנִי, אֲפִלּוּ אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה בִשְׁעָתוֹ, לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ עִמָּהֶן, שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַמְּלָאכָה צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם עָלַי אֶלָּא פַת וְקִטְנִית בִּלְבַד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה: \n",
+            "וְאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. הָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, בְּדָבָר שֶׁגִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין אוֹכְלִין. הָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע מֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ: \n",
+            "הָיָה עוֹשֶׂה בְיָדָיו אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו, בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְיָדָיו, אֲפִלּוּ בִכְתֵפוֹ, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְיָדָיו וּבְרַגְלָיו: \n",
+            "הָיָה עוֹשֶׂה בִתְאֵנִים, לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים, בַּעֲנָבִים, לֹא יֹאכַל בִּתְאֵנִים. אֲבָל מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִשְׁעַת מְלָאכָה, אֲבָל מִשּׁוּם הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים אָמְרוּ, פּוֹעֲלִים אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאֻמָּן לְאֻמָּן, וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת, וּבַחֲמוֹר כְּשֶׁהִיא פוֹרָקֶת: \n",
+            "אוֹכֵל פּוֹעֵל קִשּׁוּת אֲפִלּוּ בְדִינָר, וְכוֹתֶבֶת אֲפִלּוּ בְדִינָר. רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, לֹא יֹאכַל פּוֹעֵל יָתֵר עַל שְׂכָרוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יְהֵא רַעַבְתָן וִיהֵא סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח בְּפָנָיו: \n",
+            "קוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ, עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דָּעַת. אֲבָל אֵינוֹ קוֹצֵץ עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי בְהֶמְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דָּעַת: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן, פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן. נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו, נִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן, מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן: \n",
+            "שׁוֹמְרֵי פֵרוֹת אוֹכְלִין מֵהִלְכוֹת מְדִינָה, אֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה. אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן. שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל, וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִים עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה: \n",
+            "זְאֵב אֶחָד, אֵינוֹ אֹנֶס, שְׁנֵי זְאֵבִים, אֹנֶס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּשְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים, אַף זְאֵב אֶחָד אֹנֶס. שְׁנֵי כְלָבִים, אֵינוֹ אֹנֶס. יַדּוּעַ הַבַּבְלִי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ אֹנֶס, מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת, אֹנֶס. הַלִּסְטִים, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. הָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן, אֲבָל אִם הוֹלִיכָן לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, אֵינוֹ אֹנֶס: \n",
+            "מֵתָה כְדַרְכָּהּ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. סִגְּפָהּ וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס. עָלְתָה לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה וָמֵתָה, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. הֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס. מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה, וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר לִהְיוֹת פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעָה וּמִלְּשַׁלֵּם: \n",
+            "כָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָטֵל. וְכָל תְּנַאי שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה בִתְחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ בָטֵל. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ בְסוֹפוֹ, וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ קַיָּם: \n"
+        ],
+        [
+            "הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּה. שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וָמֵתָה, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וָמֵתָה, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָ��, שְׁאָלָהּ חֲצִי הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי הַיּוֹם, שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר, שָׂכַר אַחַת וְשָׁאַל אַחַת, וָמֵתָה, הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר שְׁאוּלָה מֵתָה, בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה, בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, חַיָּב. הַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר שְׂכוּרָה מֵתָה, בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה, בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר שְׁאוּלָה וְזֶה אוֹמֵר שְׂכוּרָה, יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה. זֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יַחֲלֹקוּ: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ, אוֹ בְיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל, וָמֵתָה, פָּטוּר. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל, שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל, הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לְךָ בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל, שַׁלַּח, וְשִׁלְּחָהּ וָמֵתָה, חַיָּב. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ: \n",
+            "הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה, זֶה אוֹמֵר עַד שֶׁלֹּא מָכָרְתִּי, וְזֶה אוֹמֵר מִשֶּׁלָּקָחְתִּי, יַחֲלֹקוּ. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר גָּדוֹל לָקַחְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, זָכָה בַגָּדוֹל. הַמּוֹכֵר אוֹמֵר קָטָן מָכָרְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן. זֶה אוֹמֵר גָּדוֹל וְזֶה אוֹמֵר קָטָן, יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר. זֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יַחֲלֹקוּ: \n",
+            "הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים, וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים. עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה, זֶה אוֹמֵר זֵיתַי גִּדְּלוּ, וְזֶה אוֹמֵר אַרְצִי גִדְּלָה, יַחֲלֹקוּ. שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, זֶה אוֹמֵר זֵיתַי גִּדְּלוּ, וְזֶה אוֹמֵר אַרְצִי גִדְּלָה, יַחֲלֹקוּ: \n",
+            "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח, בִּימוֹת הַחַמָּה, שְׁלשִׁים יוֹם. וּבַכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבַחֲנוּיוֹת, אֶחָד עֲיָרוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים, שָׁלשׁ שָׁנִים: \n",
+            "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, הַמַּשְׂכִּיר חַיָּב בַּדֶּלֶת, בַּנֶּגֶר, וּבְמַנְעוּל, וּבְכָל דָּבָר שֶׁמַּעֲשֵׂה אֻמָּן. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ. הַזֶּבֶל, שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאֵין לַשּׂוֹכֵר אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבָד: \n",
+            "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לְשָׁנָה, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר. הִשְׂכִּיר לוֹ לֶחֳדָשִׁים, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר. מַעֲשֶׂה בְצִפּוֹרִי בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵרוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זָהָב לְשָׁנָה, מִדִּינַר זָהָב לְחֹדֶשׁ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ, יַחֲלֹקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר: \n",
+            "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ וְנָפַל, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בָּיִת. הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל, גָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם, שְׁנַיִם, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. לֹא יִפְחֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצֹר, יִקְצֹר, לַעֲקֹר, יַעֲקֹר, לַחֲרשׁ אַחֲרָיו, יַחֲרשׁ. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּתְּבוּאָה, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן, כָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת וּבַקָּנִים. וּשְׁנֵיהֶם מְסַפְּקִין אֶת הַקָּנִים: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וְהִיא בֵית הַשְּׁלָחִין אוֹ בֵית הָאִילָן, יָבַשׁ הַמַּעְיָן וְנִקְצַץ הָאִילָן, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ. אִם אָמַר לוֹ חֲכֹר לִי שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין זֶה אוֹ שְׂדֵה בֵית הָאִילָן זֶה, יָבַשׁ הַמַּעְיָן וְנִקְצַץ הָאִילָן, מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְהוֹבִירָהּ, שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לוֹ, שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לוֹ, אִם אוֹבִיר וְלֹא אַעֲבֵיד, אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטְבָא: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ, וְאָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לְךָ, הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ חֲכוֹרָהּ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ, לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא עָשְׂתָה, אִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד כְּרִי, חַיָּב לְטַפֵּל בָּהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה קִּצְבָּה בַכְּרִי. אֶלָּא אִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי נְפִילָה: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁדְּפָה, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ, אִם אֵינוֹ מַכַּת מְדִינָה, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ בְמָעוֹת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כּוֹר חִטִּים לְשָׁנָה, לָקְתָה, נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ חִטֶּיהָ יָפוֹת, לֹא יֹאמַר לוֹ הֲרֵינִי לוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְזָרְעָהּ שְׂעֹרִים, לֹא יִזְרָעֶנָּה חִטִּים, חִטִּים, יִזְרָעֶנָּה שְׂעֹרִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר. תְּבוּאָה, לֹא יִזְרָעֶנָּה קִ��ְנִית, קִטְנִית, יִזְרָעֶנָּה תְבוּאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מֻעָטוֹת, לֹא יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְאֵין לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה. קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְיֶשׁ לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁבוּעַ אַחַת בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן. קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, אֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן: \n",
+            "שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה, שְׂכִיר לַיְלָה גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם, שְׂכִיר שָׁעוֹת גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם. שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ, יָצָא בַיּוֹם, גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם, יָצָא בַלַּיְלָה, גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם: \n",
+            "אֶחָד שְׂכַר אָדָם וְאֶחָד שְׂכַר בְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר כֵּלִים, יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (דברים כד) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְיֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (ויקרא יט) לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ, לֹא תְבָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל שֻׁלְחָנִי, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. שָׂכִיר, בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר: \n",
+            "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין, וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטֹּל מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) בַּחוּץ תַּעֲמֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים, נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ אֶחָד, וּמַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת, אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וּמִשְּׁלשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵחַיִם, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב. וְלֹא רֵחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל: \n"
+        ],
+        [
+            "הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִים בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים וּבֶעָפָר, וְרוֹאִים אֵילוּ אֲבָנִים הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּבֵּר. אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר מִקְצָת אֲבָנָיו, נוֹטְלָן וְעוֹלוֹת לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן:  ",
+            "הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם, נִפְחֲתָה הָעֲלִיָּה וְאֵין בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לְתַקֵּן, הֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה יוֹרֵד וְדָר לְמַטָּה, עַד שֶׁיְּתַקֵּן לוֹ אֶת הָעֲלִיָּה. ��ַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַתַּחְתּוֹן נוֹתֵן אֶת הַתִּקְרָה, וְהָעֶלְיוֹן אֶת הַמַּעֲזִיבָה:  ",
+            "הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת, הֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, אֶלָּא בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּה וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָּה, וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו:  ",
+            "וְכֵן בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָנוּי בְּסֶלַע, וְגִנָּה אַחַת עַל גַּבָּיו, וְנִפְחַת, הֲרֵי בַעַל הַגִּנָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָּה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לְבֵית בַּדּוֹ כִּפִּין. הַכֹּתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּפְלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. נָתְנוּ לוֹ זְמַן לָקֹץ אֶת הָאִילָן וְלִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל, וְנָפְלוּ בְּתוֹךְ הַזְּמָן, פָּטוּר, לְאַחַר הַזְּמָן, חַיָּב:  ",
+            "מִי שֶׁהָיָה כֹתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ וְנָפַל, וְאָמַר לוֹ פַּנֵּה אֲבָנֶיךָ, וְאָמַר לוֹ הִגִּיעוּךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ אֶת יְצִיאוֹתֶיךָ וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ, וְאָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי, וְאָמַר לוֹ טֹל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בִּשְׂכָרֶךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו וְאָמַר לוֹ הֵילָךְ שְׂכָרְךָ וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַמּוֹצִיא זֶבֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹצִיא מוֹצִיא וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל. אֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֵין לוֹבְנִים לְבֵנִים. אֲבָל גּוֹבְלִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל לֹא לְבֵנִים. הַבּוֹנֶה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמֵּבִיא אֲבָנִים מֵבִיא וְהַבּוֹנֶה בּוֹנֶה. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מְתַקֵּן הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי שְׁלשִׁים יוֹם:  ",
+            "שְׁתֵּי גִנּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְהַיָּרָק בֵּינְתַיִם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שֶׁל עֶלְיוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל תַּחְתּוֹן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אִם יִרְצֶה הָעֶלְיוֹן לִקַּח אֶת עֲפָרוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם יִרְצֶה הַתַּחְתּוֹן לְמַלְּאוֹת אֶת גִּנָּתוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לִמְחוֹת זֶה עַל זֶה, רוֹאִין מֵהֵיכָן יָרָק זֶה חָי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטֹּל, הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן:  "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Bava Metzia/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,144 @@
+{
+    "title": "Mishnah Bava Metzia",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Bava_Metzia",
+    "text": [
+        [
+            "שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית, זֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ וְזֶה אוֹמֵר אֲנִי מְצָאתִיהָ, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, הָאוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מִשְּׁלשָׁה חֲלָקִים, וְהָאוֹמֵר חֶצְיָהּ שֶׁלִּי, יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵרְבִיעַ. זֶה נוֹטֵל שְׁלשָׁה חֲלָקִים, וְזֶה נוֹטֵל רְבִיעַ: \n",
+            "הָיוּ שְׁנַיִם רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד רוֹכֵב וְאֶחָד מַנְהִיג, זֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, וְזֶה אוֹמֵר כֻּלָּהּ שֶׁלִּי, זֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְזֶה יִשָּׁבַע שֶׁאֵין לוֹ בָהּ פָּחוֹת מֵחֶצְיָהּ, וְיַחֲלֹקוּ. בִּזְמַן שֶׁהֵם מוֹדִים אוֹ שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עֵדִים, חוֹלְקִים בְּלֹא שְׁבוּעָה: \n",
+            "הָיָה רוֹכֵב עַל גַּבֵּי בְהֵמָה וְרָאָה אֶת הַמְּצִיאָה, וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ תְּנֶהָ לִי, נְטָלָהּ וְאָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ, זָכָה בָהּ. אִם מִשֶּׁנְּתָנָהּ לוֹ אָמַר אֲנִי זָכִיתִי בָהּ תְּחִלָּה, לֹא אָמַר כְּלוּם: \n",
+            "רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל עָלֶיהָ, וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ, זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. רָאָה אוֹתָן רָצִין אַחַר מְצִיאָה, אַחַר צְבִי שָׁבוּר, אַחַר גּוֹזָלוֹת שֶׁלֹּא פָרְחוּ, וְאָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי, זָכְתָה לוֹ. הָיָה צְבִי רָץ כְּדַרְכּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ גוֹזָלוֹת מַפְרִיחִין, וְאָמַר זָכְתָה לִי שָׂדִי, לֹא אָמַר כְּלוּם: \n",
+            "מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, מְצִיאַת עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגֵּרְשָׁהּ, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן כְּתֻבָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן: \n",
+            "מָצָא שְׁטָרֵי חוֹב, אִם יֵשׁ בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים, לֹא יַחֲזִיר, שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן, אֵין בָּהֶן אַחֲרָיוּת נְכָסִים, יַחֲזִיר, שֶׁאֵין בֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא יַחֲזִיר, מִפְּנֵי שֶׁבֵּית דִּין נִפְרָעִין מֵהֶן: \n",
+            "מָצָא גִטֵּי נָשִׁים, וְשִׁחְרוּרֵי עֲבָדִים, דְּיָתֵיקֵי, מַתָּנָה וְשׁוֹבְרִים, הֲרֵי זֶה לֹא יַחֲזִיר, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כְּתוּבִים הָיוּ וְנִמְלַךְ עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא לִתְּנָם: \n",
+            "מָצָא אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִין, וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין, וְכָל מַעֲשֵׂה בֵית דִּין, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. מָצָא בַחֲפִיסָה אוֹ בִדְלֻסְקְמָא, תַּכְרִיךְ שֶׁל שְׁטָרוֹת, אוֹ אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, הֲרֵי זֶה יַחֲזִיר. וְכַמָּה אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁטָרוֹת, שְׁלשָׁה קְשׁוּרִין זֶה בָזֶה. רַבָּן שִׁמְעוֹן ב��ֶן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֶחָד הַלֹּוֶה מִשְּׁלשָׁה, יַחֲזִיר לַלֹּוֶה, שְׁלשָׁה הַלֹּוִין מֵאֶחָד, יַחֲזִיר לַמַּלְוֶה. מָצָא שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה טִּיבוֹ, יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. אִם יֵשׁ עִמָּהֶן סִמְפּוֹנוֹת, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבַּסִּמְפּוֹנוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, וְאֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז. אֵלּוּ מְצִיאוֹת שֶׁלּוֹ, מָצָא פֵרוֹת מְפֻזָּרִין, מָעוֹת מְפֻזָּרוֹת, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְעִגּוּלֵי דְבֵלָה, כִּכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם, מַחֲרוֹזוֹת שֶׁל דָּגִים, וַחֲתִיכוֹת שֶׁל בָּשָׂר, וְגִזֵּי צֶמֶר הַבָּאוֹת מִמְּדִינָתָן, וַאֲנִיצֵי פִשְׁתָּן, וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שִׁנּוּי, חַיָּב לְהַכְרִיז. כֵּיצַד. מָצָא עִגּוּל וּבְתוֹכוֹ חֶרֶס, כִּכָּר וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר, כָּל כְּלֵי אֶנְפּוֹרְיָא אֵינוֹ חַיָּב לְהַכְרִיז:  ",
+            "וְאֵלוּ חַיָּב לְהַכְרִיז, מָצָא פֵרוֹת בִּכְלִי אוֹ כְלִי כְּמוֹת שֶׁהוּא, מָעוֹת בְּכִיס אוֹ כִיס כְּמוֹת שֶׁהוּא, צִבּוּרֵי פֵרוֹת, צִבּוּרֵי מָעוֹת, שְׁלשָׁה מַטְבְּעוֹת זֶה עַל גַּב זֶה, כְּרִיכוֹת בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְכִכָּרוֹת שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְגִזֵּי צֶמֶר הַלְּקוּחוֹת מִבֵּית הָאֻמָּן, כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּב לְהַכְרִיז:  ",
+            "מָצָא אַחַר הַגַּפָּה אוֹ אַחַר הַגָּדֵר גּוֹזָלוֹת מְקֻשָּׁרִין, אוֹ בִשְׁבִילִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת, הֲרֵי זֶה לֹא יִגַּע בָּהֶן. מָצָא כְלִי בָּאַשְׁפָּה, אִם מְכֻסֶּה, לֹא יִגַּע בּוֹ, אִם מְגֻלֶּה, נוֹטֵל וּמַכְרִיז. מָצָא בְגַל אוֹ בְכֹתֶל יָשָׁן, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מָצָא בְכֹתֶל חָדָשׁ, מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ, שֶׁלּוֹ, מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, שֶׁל בַּעַל הַבָּיִת. אִם הָיָה מַשְׂכִּירוֹ לַאֲחֵרִים, אֲפִלּוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ:  ",
+            "מָצָא בַחֲנוּת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בֵּין הַתֵּבָה וְלַחֶנְוָנִי, שֶׁל חֶנְוָנִי. לִפְנֵי שֻׁלְחָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. בֵּין הַכִּסֵּא וְלַשֻּׁלְחָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ לַשֻּׁלְחָנִי. הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת מֵחֲבֵרוֹ אוֹ שֶׁשָּׁלַח לוֹ חֲבֵרוֹ פֵּרוֹת, וּמָצָא בָהֶן מָעוֹת, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אִם הָיוּ צְרוּרִין, נוֹטֵל וּמַכְרִיז:  ",
+            "אַף הַשִּׂמְלָה הָיְתָה בִכְלָל כָּל אֵלֶּה. לָמָּה יָצָאת. לְהָקִּישׁ אֵלֶיהָ, לוֹמַר לְךָ, מַה שִּׂמְלָה מְיֻחֶדֶת שֶׁיֶּשׁ בָּהּ סִימָנִים וְיֶשׁ לָהּ תּוֹבְעִים, אַף כָּל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ סִימָנִים וְיֶשׁ לוֹ תוֹבְעִים, חַיָּב לְהַכְרִיז:  ",
+            "וְעַד מָתַי חַיָּב לְהַכְרִיז. עַד כְּדֵי שֶׁיֵּדְעוּ בוֹ שְׁכֵנָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שָׁלשׁ רְגָלִים, וְאַחַר הָרֶגֶל הָאַחֲרוֹן שִׁבְעָה יָמִים, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵיתוֹ שְׁלשָׁה וְיַחֲזֹר שְׁלשָׁה וְיַכְרִיז יוֹם אֶחָד:  ",
+            "אָמַר אֶת הָאֲבֵדָה וְלֹא אָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לוֹ. וְהָרַמַּאי, אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר סִימָנֶיהָ, לֹא יִתֶּן לו��, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) עַד דְּרשׁ אָחִיךָ אֹתוֹ, עַד שֶׁתִּדְרשׁ אֶת אָחִיךָ אִם רַמַּאי הוּא אִם אֵינוֹ רַמָּאי. כָּל דָּבָר שֶׁעוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יַעֲשֶׂה וְיֹאכַל. וְדָבָר שֶׁאֵין עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל, יִמָּכֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַהֲשֵׁבֹתוֹ לוֹ, רְאֵה הֵיאַךְ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. מַה יְּהֵא בַדָּמִים. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן:  ",
+            "מָצָא סְפָרִים, קוֹרֵא בָהֶן אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת, גּוֹלְלָן. אֲבָל לֹא יִלְמֹד בָּהֶן בַּתְּחִלָּה, וְלֹא יִקְרָא אַחֵר עִמּוֹ. מָצָא כְסוּת, מְנַעֲרָהּ אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם. וְשׁוֹטְחָהּ לְצָרְכָּהּ, אֲבָל לֹא לִכְבוֹדוֹ. כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי נְחֹשֶׁת, מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן לְצָרְכָּן, אֲבָל לֹא לְשָׁחֳקָן. כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית, לֹא יִגַּע בָּהֶן עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. מָצָא שַׂק אוֹ קֻפָּה, וְכָל דָּבָר שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ לִטֹּל, הֲרֵי זֶה לֹא יִטֹּל:  ",
+            "אֵיזוֹ הִיא אֲבֵדָה, מָצָא חֲמוֹר אוֹ פָרָה רוֹעִין בַּדֶּרֶךְ, אֵין זוֹ אֲבֵדָה. חֲמוֹר וְכֵלָיו הֲפוּכִין, פָּרָה רָצָה בֵּין הַכְּרָמִים, הֲרֵי זוֹ אֲבֵדָה. הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, הֶחֱזִירָהּ וּבָרְחָה, אֲפִילוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב לְהַחֲזִירָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כב) הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם. הָיָה בָטֵל מִסֶּלַע, לֹא יֹאמַר לוֹ תֶּן לִי סֶלַע, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל בָּטֵל. אִם יֵשׁ שָׁם בֵּית דִּין, מַתְנֶה בִּפְנֵי בֵית דִּין. אִם אֵין שָׁם בֵּית דִּין, בִּפְנֵי מִי יַתְנֶה, שֶׁלּוֹ קוֹדֵם:  ",
+            "מְצָאָהּ בָּרֶפֶת, אֵינוֹ חַיָּב בָּהּ. בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב בָּהּ. וְאִם הָיְתָה בֵית הַקְּבָרוֹת, לֹא יִטַּמָּא לָהּ. אִם אָמַר לוֹ אָבִיו, הִטַּמֵּא, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ, אַל תַּחֲזִיר, לֹא יִשְׁמַע לוֹ. פָּרַק וְטָעַן, פָּרַק וְטָעַן, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) עָזֹב תַּעֲזֹב. הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ וְאָמַר, הוֹאִיל וְעָלֶיךָ מִצְוָה, אִם רְצוֹנְךָ לִפְרֹק פְּרֹק, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר, עִמּוֹ. אִם הָיָה זָקֵן אוֹ חוֹלֶה, חַיָּב. מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה לִפְרֹק, אֲבָל לֹא לִטְעֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אַף לִטְעֹן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אִם הָיָה עָלָיו יָתֵר עַל מַשָּׂאוֹ, אֵין זָקוּק לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, תַּחַת מַשָּׂאוֹ, מַשְּׂאוֹי שֶׁיָּכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ:  ",
+            "אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת אָבִיו, אֲבֵדָתוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵדָתוֹ וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁלּוֹ קוֹדֶמֶת. אֲבֵדַת אָבִיו וַאֲבֵדַת רַבּוֹ, שֶׁל רַבּוֹ קוֹדֶמֶת, שֶׁאָבִיו הֱבִיאוֹ לָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַבּוֹ שֶׁלִּמְּדוֹ חָכְמָה מְבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אָבִיו חָכָם, שֶׁל אָבִיו קוֹדֶמֶת. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ נוֹשְׂאִין מַשְּׂאוֹי, מֵנִיחַ אֶת שֶׁל רַבּוֹ. וְאַחַר כָּךְ מֵנִיחַ אֶת שֶׁל אָבִיו. הָיָה אָבִיו וְרַבּוֹ בְּבֵית הַשֶּׁבִי, פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת אָבִ��ו. וְאִם הָיָה אָבִיו חָכָם, פּוֹדֶה אֶת אָבִיו, וְאַחַר כָּךְ פּוֹדֶה אֶת רַבּוֹ:  "
+        ],
+        [
+            "הַמַּפְקִיד אֵצֶל חֲבֵרוֹ בְּהֵמָה אוֹ כֵלִים, וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָבְדוּ, שִׁלֵּם וְלֹא רָצָה לִשָּׁבַע, שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע וְיוֹצֵא, נִמְצָא הַגַּנָּב, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם, לְמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ. נִשְׁבַּע וְלֹא רָצָה לְשַׁלֵּם, נִמְצָא הַגַּנָּב, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. לְמִי מְשַׁלֵּם, לְבַעַל הַפִּקָּדוֹן: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר פָּרָה מֵחֲבֵרוֹ וְהִשְׁאִילָהּ לְאַחֵר, וּמֵתָה כְדַרְכָּה, יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁמֵּתָה כְדַרְכָּה, וְהַשּׁוֹאֵל יְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, כֵּיצַד הַלָּה עוֹשֶׂה סְחוֹרָה בְּפָרָתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אֶלָּא תַחֲזֹר פָּרָה לַבְּעָלִים: \n",
+            "אָמַר לִשְׁנַיִם, גָּזַלְתִּי לְאֶחָד מִכֶּם מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מִכֶּם, אוֹ, אָבִיו שֶׁל אֶחָד מִכֶּם הִפְקִיד לִי מָנֶה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה הוּא, נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, שֶׁהוֹדָה מִפִּי עַצְמוֹ: \n",
+            "שְׁנַיִם שֶׁהִפְקִידוּ אֵצֶל אֶחָד, זֶה מָנֶה וְזֶה מָאתַיִם, זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתָיִם וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי מָאתָיִם, נוֹתֵן לָזֶה מָנֶה וְלָזֶה מָנֶה, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם כֵּן מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי. אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ: \n",
+            "וְכֵן שְׁנֵי כֵלִים, אֶחָד יָפֶה מָנֶה וְאֶחָד יָפֶה אֶלֶף זוּז, זֶה אוֹמֵר יָפֶה שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר יָפֶה שֶׁלִּי, נוֹתֵן אֶת הַקָּטָן לְאֶחָד מֵהֶן, וּמִתּוֹךְ הַגָּדוֹל נוֹתֵן דְּמֵי קָטָן לַשֵּׁנִי, וְהַשְּׁאָר יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם כֵּן מַה הִפְסִיד הָרַמַּאי. אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא מֻנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ: \n",
+            "הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הֵן אֲבוּדִין לֹא יִגַּע בָּהֶן. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, מוֹכְרָן בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים: \n",
+            "הַמַּפְקִיד פֵּרוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה יוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת. לְחִטִּין וּלְאֹרֶז, תִּשְׁעָה חֲצָאֵי קַבִּין לְכוֹר, לִשְׂעֹרִין וּלְדֹחַן, תִּשְׁעָה קַבִּין לְכוֹר, לְכֻסְמִין וּלְזֶרַע פִּשְׁתָּן, שָׁלשׁ סְאִין לְכוֹר. הַכֹּל לְפִי הַמִּדָּה, הַכֹּל לְפִי הַזְּמָן. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, וְכִי מָה אִכְפַּת לָהֶן לָעַכְבָּרִין, וַהֲלֹא אוֹכְלוֹת בֵּין מֵהַרְבֵּה וּבֵין מִקִּמְעָא. אֶלָּא אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת אֶלָּא לְכוֹר אֶחָד בִּלְבָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיְתָה מִדָּה מְרֻבָּה, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, מִפְּנֵי שֶׁמּוֹתִירוֹת: \n",
+            "יוֹצִיא לוֹ שְׁתוּת לְיַיִן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חֹמֶשׁ. יוֹצִיא לוֹ שְׁלשֶׁת לֻגִּין שֶׁמֶן לְמֵאָה, לֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים, לֹג וּמֶחֱצָה בָּלַע. ��ִם הָיָה שֶׁמֶן מְזֻקָּק, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ שְׁמָרִים. אִם הָיוּ קַנְקַנִּים יְשָׁנִים, אֵינוֹ מוֹצִיא לוֹ בָּלַע. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹכֵר שֶׁמֶן מְזֻקָּק לַחֲבֵרוֹ כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, הֲרֵי זֶה מְקַבֵּל עָלָיו לֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְמֵאָה: \n",
+            "הַמַּפְקִיד חָבִית אֵצֶל חֲבֵרוֹ, וְלֹא יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, אִם מִתּוֹךְ יָדוֹ נִשְׁבְּרָה, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. אִם מִשֶּׁהִנִּיחָהּ נִשְׁבְּרָה, בֵּין לְצָרְכּוֹ בֵּין לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר. יִחֲדוּ לָהּ הַבְּעָלִים מָקוֹם, וְטִלְטְלָהּ וְנִשְׁבְּרָה, בֵּין מִתּוֹךְ יָדוֹ וּבֵין מִשֶּׁהִנִּיחָהּ, לְצָרְכּוֹ, חַיָּב, לְצָרְכָּהּ, פָּטוּר: \n",
+            "הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל חֲבֵרוֹ, צְרָרָן וְהִפְשִׁילָן לַאֲחוֹרָיו, אוֹ שֶׁמְּסָרָן לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְנָעַל בִּפְנֵיהֶם שֶׁלֹּא כָרָאוּי, חַיָּב, שֶׁלֹּא שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים. וְאִם שָׁמַר כְּדֶרֶךְ הַשּׁוֹמְרִים, פָּטוּר: \n",
+            "הַמַּפְקִיד מָעוֹת אֵצֶל שֻׁלְחָנִי, אִם צְרוּרִין, לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, מֻתָּרִין, יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. אֵצֶל בַּעַל הַבַּיִת, בֵּין צְרוּרִין וּבֵין מֻתָּרִים לֹא יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, לְפִיכָךְ אִם אָבְדוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. חֶנְוָנִי כְּבַעַל הַבַּיִת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חֶנְוָנִי כַּשֻּׁלְחָנִי: \n",
+            "הַשּׁוֹלֵחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יִלְקֶה בְחָסֵר וּבְיָתֵר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כִּשְׁעַת הוֹצָאָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כִּשְׁעַת הַתְּבִיעָה. הַחוֹשֵׁב לִשְׁלֹחַ יָד בְּפִקָּדוֹן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַיָּב. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּשְׁלַח בּוֹ יָד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ. כֵּיצַד. הִטָּה אֶת הֶחָבִית וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא רְבִיעִית. הִגְבִּיהָהּ וְנָטַל הֵימֶנָּה רְבִיעִית, וְנִשְׁבְּרָה, מְשַׁלֵּם דְּמֵי כֻלָּהּ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב. הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחשֶׁת. מָעוֹת הָרָעוֹת קוֹנוֹת אֶת הַיָּפוֹת, וְהַיָּפוֹת אֵינָן קוֹנוֹת אֶת הָרָעוֹת. אֲסִימוֹן קוֹנֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת אֲסִימוֹן. מִטַּלְטְלִין קוֹנִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ, וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה: \n",
+            "כֵּיצַד. מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵרוֹת וְלֹא נָתַן לוֹ מָעוֹת, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. נָתַן לוֹ מָעוֹת וְלֹא מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵרוֹת, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. אֲבָל אָמְרוּ, מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל וּמִדּוֹר הַפַּלָּגָה, הוּא עָתִיד לְהִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ. רַבִּי שִׁמְע��ֹן אוֹמֵר, כָּל שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה: \n",
+            "הָאוֹנָאָה, אַרְבָּעָה כֶסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁתוּת לַמִּקָּח. עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר. עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְתַגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד, הָאוֹנָאָה שְׁמֹנָה כֶסֶף לַסֶּלַע, שְׁלִישׁ לַמִּקָּח, וְשָׂמְחוּ תַגָּרֵי לוֹד. אָמַר לָהֶם, כָּל הַיּוֹם מֻתָּר לְהַחֲזִיר. אָמְרוּ לוֹ, יַנִּיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ, וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים: \n",
+            "אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמּוֹכֵר, יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה. כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה לְהֶדְיוֹט, כָּךְ אוֹנָאָה לְתַגָּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין אוֹנָאָה לְתַגָּר. מִי שֶׁהֻטַּל עָלָיו, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה, רָצָה, אוֹמֵר תֶּן לִי מְעוֹתַי, אוֹ תֶן לִי מַה שֶּׁאוֹנִיתַנִי: \n",
+            "כַּמָּה תְהֵא הַסֶּלַע חֲסֵרָה וְלֹא יְהֵא בָהּ אוֹנָאָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אִסָּרִין, אִסָּר לְדִינָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַרְבָּעָה פֻנְדְּיוֹנוֹת, פֻּנְדְּיוֹן לְדִינָר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁמֹנָה פֻנְדְּיוֹנוֹת, שְׁנֵי פֻנְדְּיוֹנוֹת לְדִינָר: \n",
+            "עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר, בַּכְּרַכִּים, עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְשֻׁלְחָנִי, וּבַכְּפָרִים, עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת. אִם הָיָה מַכִּירָהּ, אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְקַבְּלָהּ הֵימֶנּוּ, וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַרְעֹמֶת. וְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה: \n",
+            "הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶסֶף, וְהַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְרוּטָה. חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן. הַהוֹדָאָה שָׁוֶה פְרוּטָה, וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בְּשָׁוֶה פְרוּטָה, וְהַנֶּהֱנֶה בְשָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ מָעַל, וְהַמּוֹצֵא שָׁוֶה פְרוּטָה חַיָּב לְהַכְרִיז, וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדָי: \n",
+            "חֲמִשָּׁה חֻמְשִׁין הֵן. הָאוֹכֵל תְּרוּמָה, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר, וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי, וְהַחַלָּה, וְהַבִּכּוּרִים מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. הַנֶּהֱנֶה בְשָׁוֶה פְרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ. וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שָׁוֶה פְרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ, מוֹסִיף חֹמֶשׁ: \n",
+            "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם אוֹנָאָה. הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין לָהֶן לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה, וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין לָהֶן אוֹנָאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית, אֵין לָהֶם אוֹנָאָה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ: \n",
+            "כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְמִקָּח וּ��ִמְכָּר, כָּךְ אוֹנָאָה בִדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח. אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הוּא בֶן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ: \n",
+            "אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת, אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים. בֶּאֱמֶת, בְּיַיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ. אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן, אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו. מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ, לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ, וְלֹא לְתַגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן, יַטִּילוּ: \n",
+            "הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת. מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּטָּם אֶחָד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְכַּוֵּן לְעָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִפְחֹת אֶת הַשָּׁעַר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זָכוּר לָטוֹב. לֹא יָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין, דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבֹר מֵעַל פִּי מְגוּרָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְגוֹנֵב אֶת הָעָיִן. אֵין מְפַרְכְּסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ וְאֵיזֶהוּ תַרְבִּית. אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ. הַמַּלְוֶה סֶלַע בַּחֲמִשָּׁה דִינָרִין, סָאתַיִם חִטִּין בְּשָׁלשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹשֵׁךְ. וְאֵיזֶהוּ תַרְבִּית, הַמַּרְבֶּה בְּפֵרוֹת. כֵּיצַד. לָקַח הֵימֶנּוּ חִטִּין בְּדִינַר זָהָב הַכּוֹר, וְכֵן הַשַּׁעַר, עָמְדוּ חִטִּין בִּשְׁלשִׁים דִּינָרִין, אָמַר לוֹ תֶּן לִי חִטַּי, שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְמָכְרָן וְלִקַּח בָּהֶן יָיִן. אָמַר לוֹ הֲרֵי חִטֶּיךָ עֲשׂוּיוֹת עָלַי בִּשְׁלשִׁים, וַהֲרֵי לְךָ אֶצְלִי בָּהֶן יָיִן, וְיַיִן אֵין לוֹ: \n",
+            "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יָדוּר בַּחֲצֵרוֹ חִנָּם, וְלֹא יִשְׂכֹּר מִמֶּנּוּ בְּפָחוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית. מַרְבִּין עַל הַשָּׂכָר, וְאֵין מַרְבִּין עַל הַמֶּכֶר. כֵּיצַד. הִשְׂכִּיר לוֹ אֶת חֲצֵרוֹ, וְאָמַר לוֹ, אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי, הֲרֵי הוּא לְךָ בְּעֶשֶׂר סְלָעִים לְשָׁנָה, וְאִם שֶׁל חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ, בְּסֶלַע לְחֹדֶשׁ, מֻתָּר. מָכַר לוֹ אֶת שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ, אִם מֵעַכְשָׁיו אַתָּה נוֹתֵן לִי, הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ בְּאֶלֶף זוּז, אִם לַגֹּרֶן, בִּשְׁנֵים עָשָׂר מָנֶה, אָסוּר: \n",
+            "מָכַר לוֹ אֶת הַשָּׂדֶה, וְנָתַן לוֹ מִקְצָת דָּמִים, וְאָמַר לוֹ אֵימָתַי שֶׁתִּרְצֶה הָבֵא מָעוֹת וְטֹל אֶת שֶׁלְּךָ, אָסוּר. הִלְוָהוּ עַל שָׂדֵהוּ, וְאָמַר לוֹ, אִם אִי אַתָּה נוֹתֵן לִי מִכָּאן וְעַד שָׁלשׁ שָׁנִים הֲרֵי הִיא שֶׁלִּי, הֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ. וְכָךְ הָיָה בַּיְתוֹס בֶּן זוֹנִין עוֹשֶׂה עַל פִּי חֲכָמִים: \n",
+            "אֵין מוֹשִׁיבִין חֶנְוָנִי לְמַחֲצִית שָׂכָר, וְלֹא יִתֵּן מָעוֹת לִקַּח בָּהֶן פֵּרוֹת לְמַחֲצִית שָׂכָר, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ כְּפוֹעֵל. אֵין מוֹשִׁיבִין תַּרְנְגוֹלִין לְמֶחֱצָה, וְאֵין שָׁמִין עֲגָלִין וּסְיָחִין לְמֶחֱצָה, אֶלָּא אִם כֵּן נוֹתֵן לוֹ שְׂכַר עֲמָלוֹ וּמְזוֹנוֹ. אֲבָל מְקַבְּלִין עֲגָלִין וּסְיָחִין לְמֶחֱצָה, וּמְגַדְּלִין אוֹתָן עַד שֶׁיְּהוּ מְשֻׁלָּשִׁין. וַחֲמוֹר, עַד שֶׁתְּהֵא טוֹעָנֶת: \n",
+            "שָׁמִין פָּרָה וַחֲמוֹר וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה וְאוֹכֵל לְמֶחֱצָה. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לַחֲלֹק אֶת הַוְּלָדוֹת מִיָּד, חוֹלְקִין, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְגַדֵּל, יְגַדֵּלוּ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שָׁמִין עֵגֶל עִם אִמּוֹ וּסְיָח עִם אִמּוֹ. וּמַפְרִיז עַל שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ מִשּׁוּם רִבִּית: \n",
+            "אֵין מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִיִּשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי שֶׁהוּא רִבִּית. אֲבָל מְקַבְּלִין צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִים, וְלֹוִין מֵהֶן וּמַלְוִין אוֹתָן בְּרִבִּית, וְכֵן בְּגֵר תּוֹשָׁב. מַלְוֶה יִשְׂרָאֵל מְעוֹתָיו שֶׁל נָכְרִי מִדַּעַת הַנָּכְרִי, אֲבָל לֹא מִדַּעַת יִשְׂרָאֵל: \n",
+            "אֵין פּוֹסְקִין עַל הַפֵּרוֹת עַד שֶׁיֵּצֵא הַשָּׁעַר. (יָצָא הַשַּׁעַר, פּוֹסְקִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה). הָיָה הוּא תְחִלָּה לַקּוֹצְרִים, פּוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַגָּדִישׁ, וְעַל הֶעָבִיט שֶׁל עֲנָבִים, וְעַל הַמַּעֲטָן שֶׁל זֵיתִים, וְעַל הַבֵּיצִים שֶׁל יוֹצֵר, וְעַל הַסִּיד מִשֶּׁשִּׁקְּעוֹ בַכִּבְשָׁן. וּפוֹסֵק עִמּוֹ עַל הַזֶּבֶל כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵין פּוֹסְקִין עַל הַזֶּבֶל אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה לּוֹ זֶבֶל בָּאַשְׁפָּה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּפוֹסֵק עִמּוֹ כְשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא פָסַק עִמּוֹ כְשַׁעַר הַגָּבוֹהַּ, יָכוֹל לוֹמַר תֶּן לִי כָזֶה, אוֹ תֶּן לִי מְעוֹתָי: \n",
+            "מַלְוֶה אָדָם אֶת אֲרִיסָיו חִטִּים בְּחִטִּין לְזֶרַע, אֲבָל לֹא לֶאֱכֹל. שֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַלְוֶה אֶת אֲרִיסָיו חִטִּין בְּחִטִּין לְזֶרַע, בְּיֹקֶר וְהוּזְלוּ, אוֹ בְזוֹל וְהוּקְרוּ, נוֹטֵל מֵהֶן כְּשַׁעַר הַזּוֹל, וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁהֲלָכָה כֵן, אֶלָּא שֶׁרָצָה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ: \n",
+            "לֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, הַלְוֵינִי כוֹר חִטִּין וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ לַגֹּרֶן. אֲבָל אוֹמֵר לוֹ, הַלְוֵינִי עַד שֶׁיָּבֹא בְנִי, אוֹ עַד שֶׁאֶמְצָא מַפְתֵּחַ. וְהִלֵּל אוֹסֵר. וְכֵן הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר, לֹא תַלְוֶה אִשָּׁה כִּכָּר לַחֲבֶרְתָּהּ עַד שֶׁתַּעֲשֶׂנּוּ דָמִים, שֶׁמָּא יוֹקִירוּ חִטִּים, וְנִמְצְאוּ בָאוֹת לִידֵי רִבִּית: \n",
+            "אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, נַכֵּשׁ עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ, עֲדֹר עִמִּי וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ, וְלֹא יֹאמַר לוֹ נַכֵּשׁ עִמִּי וְאֶעְדֹּר עִמָּךְ, עֲדֹר עִמִּי וַאֲנַכֵּשׁ עִמָּךְ. כָּל יְמֵי גָרִיד, אֶחָד. כָּל יְמֵי רְבִיעָה, אֶחָד. לֹא יֹאמַר לוֹ חֲרשׁ עִמִּי בַּגָּרִיד וַאֲנִי אֶחֱרשׁ עִמְּךָ בָּרְבִיעָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, יֵשׁ רִבִּית מֻקְדֶּמֶת וְיֵשׁ רִבִּית מְאֻחֶרֶת. כֵּיצַד. נָתַן עֵינָיו לִלְווֹת הֵימֶנּוּ, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאוֹמֵר בִּשְׁבִיל שֶׁתַּלְוֵנִי, זוֹ הִיא רִבִּית מֻקְדֶּמֶת. לָוָה הֵימֶנּוּ וְהֶחֱזִיר לוֹ אֶת מְעוֹתָיו, וְהָיָה מְשַׁלֵּחַ לוֹ וְאָמַר בִּשְׁבִיל מְעוֹתֶיךָ שֶׁהָיוּ בְטֵלוֹת אֶצְלִי, זוֹ הִיא רִבִּית מְאֻחֶרֶת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֵשׁ רִבִּית דְּבָרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ, דַּע כִּי בָא אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי: \n",
+            "וְאֵלּוּ עוֹבְרִין בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַמַּלְוֶה, וְהַלֹּוֶה, וְהֶעָרֵב, וְהָעֵדִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף הַסּוֹפֵר. עוֹבְרִים מִשּׁוּם לֹא תִתֵּן (ויקרא כה), וּמִשּׁוּם בַּל תִּקַּח מֵאִתּוֹ (שם), וּמִשּׁוּם לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנשֶׁה (שמות כב), וּמִשּׁוּם לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (שם), וּמִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' (ויקרא יט): \n"
+        ],
+        [
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין, וְהִטְעוּ זֶה אֶת זֶה, אֵין לָהֶם זֶה עַל זֶה אֶלָּא תַרְעֹמֶת. שָׂכַר אֶת הַחַמָּר וְאֶת הַקַּדָּר לְהָבִיא פִרְיָפְרִין וַחֲלִילִים לַכַּלָּה אוֹ לַמֵּת, וּפוֹעֲלִין לְהַעֲלוֹת פִּשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, וְכָל דָּבָר שֶׁאָבֵד, וְחָזְרוּ בָהֶן, מְקוֹם שֶׁאֵין שָׁם אָדָם, שׂוֹכֵר עֲלֵיהֶן אוֹ מַטְעָן: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הָאֻמָּנִין וְחָזְרוּ בָהֶן, יָדָן עַל הַתַּחְתּוֹנָה. אִם בַּעַל הַבַּיִת חוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. כָּל הַמְשַׁנֶּה, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וְכָל הַחוֹזֵר בּוֹ, יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אֲפִלּוּ זוֹ עֶשֶׂר מִילִין וְזוֹ עֶשֶׂר מִילִין, וָמֵתָה, חַיָּב. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר וְהִבְרִיקָה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֵׂית אַנְגַּרְיָא, אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. מֵתָה אוֹ נִשְׁבְּרָה, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ חֲמוֹר. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהוֹלִיכָהּ בָּהָר וְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה, אִם הֶחֱלִיקָה, פָּטוּר, וְאִם הוּחַמָּה, חַיָּב. לְהוֹלִיכָהּ בַּבִּקְעָה וְהוֹלִיכָהּ בָּהָר, אִם הֶחֱלִיקָה, חַיָּב, וְאִם הוּחַמָּה, פָּטוּר. אִם מֵחֲמַת הַמַּעֲלָה, חַיָּב: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפָּרָה לַחֲרשׁ בָּהָר וְחָרַשׁ בַּבִּקְעָה, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, פָּטוּר. בַּבִּקְעָה וְחָרַשׁ בָּהָר, אִם נִשְׁבַּר הַקַּנְקַן, חַיָּב. לָדוּשׁ בַּקִּטְנִית וְדָשׁ בַּתְּבוּאָה, פָּטוּר, לָדוּשׁ בַּתְּבוּאָה וְדָשׁ בַּקִּטְנִית, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַקִּטְנִית מַחֲלָקֶת: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר לְהָבִיא עָלֶיהָ חִטִּים וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעֹרִים, חַיָּב. תְּבוּאָה וְהֵבִיא עָלֶיהָ תֶבֶן, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה לַמַּשְּׂאוֹי. לְהָבִיא לֶתֶךְ חִטִּים וְהֵבִיא לֶתֶךְ שְׂעֹרִים, פָּטוּר. וְאִם הוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ, חַיָּב. וְכַמָּה יוֹסִיף עַל מַשָּׂאוֹ וִיהֵא חַיָּב. סוּמְכוֹס אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, סְאָה לְגָמָל, שְׁלשָׁה קַבִּין לַחֲמוֹר: \n",
+            "כָּל הָאֻמָּנִין, שׁוֹמְרֵי שָׂכָר הֵן. וְכֻלָּן שֶׁאָמְרוּ, טֹל אֶת שֶׁלְּךָ וְהָבֵא מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם. שְׁמֹר לִי וְאֶשְׁמֹר לָךְ, שׁוֹמֵר שָׂכָר. שְׁמֹר לִי, וְאָמַר לוֹ הַנַּח לְפָנָי, שׁוֹמֵר חִנָּם: \n",
+            "הִלְוָהוּ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, שׁוֹמֵר שָׂכָר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הִלְוָהוּ מָעוֹת, שׁוֹמֵר חִנָּם. הִלְוָהוּ פֵּרוֹת, שׁוֹמֵר שָׂכָר. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, מֻתָּר אָדָם לְהַשְׂכִּיר מַשְׁכּוֹנוֹ שֶׁל עָנִי לִהְיוֹת פּוֹסֵק עָלָיו וְהוֹלֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּמֵשִׁיב אֲבֵדָה: \n",
+            "הַמַּעֲבִיר חָבִית מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּשְׁבָרָהּ, בֵּין שׁוֹמֵר חִנָּם בֵּין שׁוֹמֵר שָׂכָר, יִשָּׁבַע. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, זֶה וְזֶה יִשָּׁבַע, וְתָמֵהַּ אֲנִי אִם יְכוֹלִין זֶה וָזֶה לִשָּׁבֵעַ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים וְאָמַר לָהֶם לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁכִּים וְשֶׁלֹּא לְהַעֲרִיב, אֵינוֹ רַשַּׁאי לְכוֹפָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָזוּן, יָזוּן. לְסַפֵּק בִּמְתִיקָה, יְסַפֵּק. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ, צֵא שְׂכֹר לָנוּ פוֹעֲלִים. הָלַךְ וּפָסַק לָהֶם מְזוֹנוֹת. וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ, בְּנִי, אֲפִלּוּ אִם אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה בִשְׁעָתוֹ, לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ עִמָּהֶן, שֶׁהֵן בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב. אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַמְּלָאכָה צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם, עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם עָלַי אֶלָּא פַת וְקִטְנִית בִּלְבַד. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה: \n",
+            "וְאֵלּוּ אוֹכְלִין מִן הַתּוֹרָה. הָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע, בִּשְׁעַת גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע, עַד שֶׁלֹּא נִגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, בְּדָבָר שֶׁגִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין אוֹכְלִין. הָעוֹשֶׂה בִמְחֻבָּר לַקַּרְקַע בְּשָׁעָה שֶׁאֵין גְּמַר מְלָאכָה, וּבְתָלוּשׁ מִן הַקַּרְקַע מֵאַחַר שֶׁנִּגְמְרָה מְלַאכְתּוֹ, וּבְדָבָר שֶׁאֵין גִּדּוּלוֹ מִן הָאָרֶץ: \n",
+            "הָיָה עוֹשֶׂה בְיָדָיו אֲבָל לֹא בְרַגְלָיו, בְּרַגְלָיו אֲבָל לֹא בְיָדָיו, אֲפִלּוּ בִכְתֵפוֹ, הֲרֵי זֶה אוֹכֵל. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בְיָדָיו וּבְרַגְלָיו: \n",
+            "הָיָה עוֹשֶׂה בִתְאֵנִים, לֹא יֹאכַל בַּעֲנָבִים, בַּעֲנָבִים, לֹא יֹאכַל בִּתְאֵנִים. אֲבָל מוֹנֵעַ אֶת עַצְמוֹ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לִמְקוֹם הַיָּפוֹת וְאוֹכֵל. וְכֻלָּן לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בִשְׁעַת מְלָאכָה, אֲבָל מִשּׁוּם הָשֵׁב אֲבֵדָה לַבְּעָלִים אָמְרוּ, פּוֹעֲלִים אוֹכְלִין בַּהֲלִיכָתָן מֵאֻמָּן לְאֻמָּן, וּבַחֲזִירָתָן מִן הַגַּת, וּבַחֲמוֹר כְּשֶׁהִיא פוֹרָקֶת: \n",
+            "אוֹכֵל פּוֹעֵל קִשּׁוּת אֲפִלּוּ בְדִינָר, וְכוֹתֶבֶת אֲפִלּוּ בְדִינָר. רַבִּי אֶלְעָזָר חִסְמָא אוֹמֵר, לֹא יֹאכַל פּוֹעֵל יָתֵר עַל שְׂכָרוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין, אֲבָל מְלַמְּדִין אֶת הָאָדָם שֶׁלֹּא יְהֵא רַעַבְתָן וִיהֵא סוֹתֵם אֶת הַפֶּתַח בְּפָנָיו: \n",
+            "קוֹצֵץ אָדָם עַל יְדֵי עַצְמוֹ, עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַגְּדוֹלִים, עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן דָּעַת. אֲבָל אֵינוֹ קוֹצֵץ עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַקְּטַנִּים, וְלֹא עַל יְדֵי בְהֶמְתּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן דָּעַת: \n",
+            "הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים לַעֲשׂוֹת בְּנֶטַע רְבָעִי שֶׁלּוֹ, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן, פּוֹדֶה וּמַאֲכִילָן. נִתְפָּרְסוּ עִגּוּלָיו, נִתְפַּתְּחוּ חָבִיּוֹתָיו, הֲרֵי אֵלּוּ לֹא יֹאכְלוּ. אִם לֹא הוֹדִיעָן, מְעַשֵּׂר וּמַאֲכִילָן: \n",
+            "שׁוֹמְרֵי פֵרוֹת אוֹכְלִין מֵהִלְכוֹת מְדִינָה, אֲבָל לֹא מִן הַתּוֹרָה. אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן. שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל, וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל, וְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִים עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִין אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה: \n",
+            "זְאֵב אֶחָד, אֵינוֹ אֹנֶס, שְׁנֵי זְאֵבִים, אֹנֶס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּשְׁעַת מִשְׁלַחַת זְאֵבִים, אַף זְאֵב אֶחָד אֹנֶס. שְׁנֵי כְלָבִים, אֵינוֹ אֹנֶס. יַדּוּעַ הַבַּבְלִי אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, מֵרוּחַ אַחַת, אֵינוֹ אֹנֶס, מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת, אֹנֶס. הַלִּסְטִים, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. הָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁבָּאוּ מֵאֲלֵיהֶן, אֲבָל אִם הוֹלִיכָן לִמְקוֹם גְּדוּדֵי חַיָּה וְלִסְטִים, אֵינוֹ אֹנֶס: \n",
+            "מֵתָה כְדַרְכָּהּ, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. סִגְּפָהּ וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס. עָלְתָה לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה וָמֵתָה, הֲרֵי זֶה אֹנֶס. הֶעֱלָהּ לְרָאשֵׁי צוּקִין וְנָפְלָה וָמֵתָה, אֵינוֹ אֹנֶס. מַתְנֶה שׁוֹמֵר חִנָּם לִהְיוֹת פָּטוּר מִשְּׁבוּעָה, וְהַשּׁוֹאֵל לִהְיוֹת פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם, נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר לִהְיוֹת פְּטוּרִין מִשְּׁבוּעָה וּמִלְּשַׁלֵּם: \n",
+            "כָּל הַמַּתְנֶה עַל מַה שֶּׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה, תְּנָאוֹ בָטֵל. וְכָל תְּנַאי שֶׁיֵּשׁ מַעֲשֶׂה בִתְחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ בָטֵל. וְכָל שֶׁאֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ בְסוֹפוֹ, וְהִתְנָה עָלָיו מִתְּחִלָּתוֹ, תְּנָאוֹ קַיָּם: \n"
+        ],
+        [
+            "הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּה. שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וָמֵתָה, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וָמֵתָה, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, שְׁאָלָהּ חֲצִי הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ חֲצִי הַיּוֹם, שְׁאָלָהּ הַיּוֹם וּשְׂכָרָהּ לְמָחָר, שָׂכַר אַחַת וְשָׁאַל אַחַת, וָמֵתָה, הַמַּשְׁאִיל אוֹמֵר שְׁאוּלָה מֵתָה, בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׁאוּלָה מֵתָה, בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׁאוּ��ָה מֵתָה, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, חַיָּב. הַשּׂוֹכֵר אוֹמֵר שְׂכוּרָה מֵתָה, בַּיּוֹם שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה, בַּשָּׁעָה שֶׁהָיְתָה שְׂכוּרָה מֵתָה, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר שְׁאוּלָה וְזֶה אוֹמֵר שְׂכוּרָה, יִשָּׁבַע הַשּׂוֹכֵר שֶׁשְּׂכוּרָה מֵתָה. זֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יַחֲלֹקוּ: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה, וְשִׁלְּחָהּ לוֹ בְּיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ, אוֹ בְיַד בְּנוֹ, בְּיַד עַבְדּוֹ, בְּיַד שְׁלוּחוֹ שֶׁל שׁוֹאֵל, וָמֵתָה, פָּטוּר. אָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל, שַׁלְּחָהּ לִי בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ הַמַּשְׁאִיל, הֲרֵינִי מְשַׁלְּחָהּ לְךָ בְּיַד בְּנִי, בְּיַד עַבְדִּי, בְּיַד שְׁלוּחִי, אוֹ בְּיַד בִּנְךָ, בְּיַד עַבְדְּךָ, בְּיַד שְׁלוּחֲךָ, וְאָמַר לוֹ הַשּׁוֹאֵל, שַׁלַּח, וְשִׁלְּחָהּ וָמֵתָה, חַיָּב. וְכֵן בְּשָׁעָה שֶׁמַּחֲזִירָהּ: \n",
+            "הַמַּחֲלִיף פָּרָה בַּחֲמוֹר וְיָלְדָה, וְכֵן הַמּוֹכֵר שִׁפְחָתוֹ וְיָלְדָה, זֶה אוֹמֵר עַד שֶׁלֹּא מָכָרְתִּי, וְזֶה אוֹמֵר מִשֶּׁלָּקָחְתִּי, יַחֲלֹקוּ. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי עֲבָדִים, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, וְכֵן שְׁתֵּי שָׂדוֹת, אַחַת גְּדוֹלָה וְאַחַת קְטַנָּה, הַלּוֹקֵחַ אוֹמֵר גָּדוֹל לָקַחְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, זָכָה בַגָּדוֹל. הַמּוֹכֵר אוֹמֵר קָטָן מָכָרְתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵין לוֹ אֶלָּא קָטָן. זֶה אוֹמֵר גָּדוֹל וְזֶה אוֹמֵר קָטָן, יִשָּׁבַע הַמּוֹכֵר שֶׁהַקָּטָן מָכָר. זֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ וְזֶה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יַחֲלֹקוּ: \n",
+            "הַמּוֹכֵר זֵיתָיו לְעֵצִים, וְעָשׂוּ פָּחוֹת מֵרְבִיעִית לִסְאָה, הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁל בַּעַל הַזֵּיתִים. עָשׂוּ רְבִיעִית לִסְאָה, זֶה אוֹמֵר זֵיתַי גִּדְּלוּ, וְזֶה אוֹמֵר אַרְצִי גִדְּלָה, יַחֲלֹקוּ. שָׁטַף נָהָר זֵיתָיו וּנְתָנָם לְתוֹךְ שְׂדֵה חֲבֵרוֹ, זֶה אוֹמֵר זֵיתַי גִּדְּלוּ, וְזֶה אוֹמֵר אַרְצִי גִדְּלָה, יַחֲלֹקוּ: \n",
+            "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיאוֹ מִן הֶחָג וְעַד הַפֶּסַח, בִּימוֹת הַחַמָּה, שְׁלשִׁים יוֹם. וּבַכְּרַכִּים, אֶחָד יְמוֹת הַחַמָּה וְאֶחָד יְמוֹת הַגְּשָׁמִים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. וּבַחֲנוּיוֹת, אֶחָד עֲיָרוֹת וְאֶחָד כְּרַכִּים, שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, חֲנוּת שֶׁל נַחְתּוֹמִים וְשֶׁל צַבָּעִים, שָׁלשׁ שָׁנִים: \n",
+            "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ, הַמַּשְׂכִּיר חַיָּב בַּדֶּלֶת, בַּנֶּגֶר, וּבְמַנְעוּל, וּבְכָל דָּבָר שֶׁמַּעֲשֵׂה אֻמָּן. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה אֻמָּן, הַשּׂוֹכֵר עוֹשֵׂהוּ. הַזֶּבֶל, שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, וְאֵין לַשּׂוֹכֵר אֶלָּא הַיּוֹצֵא מִן הַתַּנּוּר וּמִן הַכִּירַיִם בִּלְבָד: \n",
+            "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ לְשָׁנָה, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַשּׂוֹכֵר. הִשְׂכִּיר לוֹ לֶחֳדָשִׁים, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה, נִתְעַבְּרָה לַמַּשְׂכִּיר. מַעֲשֶׂה בְצִפּוֹרִי בְּאֶחָד שֶׁשָּׂכַר מֶרְחָץ מֵחֲבֵרוֹ בִּשְׁנֵים עָשָׂר זָהָב לְשָׁנָה, מִדִּינַר זָהָב לְחֹדֶשׁ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל וְלִפְנֵי רַבִּי יוֹסֵי, וְאָמְרוּ, יַחֲלֹקוּ אֶת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר: \n",
+            "הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ וְנָפַל, חַיָּב לְהַעֲמִיד לוֹ בָּיִת. הָיָה קָטָן, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ גָדוֹל, גָּדוֹל, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ קָטָן. אֶחָד, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ שְׁנַיִם, שְׁנַיִם, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ אֶחָד. לֹא יִפְחֹת מֵהַחַלּוֹנוֹת וְלֹא יוֹסִיף עֲלֵיהֶן, אֶלָּא מִדַּעַת שְׁנֵיהֶם: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לִקְצֹר, יִקְצֹר, לַעֲקֹר, יַעֲקֹר, לַחֲרשׁ אַחֲרָיו, יַחֲרשׁ. הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּתְּבוּאָה, כָּךְ חוֹלְקִין בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ. כְּשֵׁם שֶׁחוֹלְקִין בַּיַּיִן, כָּךְ חוֹלְקִין בַּזְּמוֹרוֹת וּבַקָּנִים. וּשְׁנֵיהֶם מְסַפְּקִין אֶת הַקָּנִים: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ, וְהִיא בֵית הַשְּׁלָחִין אוֹ בֵית הָאִילָן, יָבַשׁ הַמַּעְיָן וְנִקְצַץ הָאִילָן, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ. אִם אָמַר לוֹ חֲכֹר לִי שְׂדֵה בֵית הַשְּׁלָחִין זֶה אוֹ שְׂדֵה בֵית הָאִילָן זֶה, יָבַשׁ הַמַּעְיָן וְנִקְצַץ הָאִילָן, מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְהוֹבִירָהּ, שָׁמִין אוֹתָהּ כַּמָּה רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת וְנוֹתֵן לוֹ, שֶׁכָּךְ כּוֹתֵב לוֹ, אִם אוֹבִיר וְלֹא אַעֲבֵיד, אֲשַׁלֵּם בְּמֵיטְבָא: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא רָצָה לְנַכֵּשׁ, וְאָמַר לוֹ מָה אִכְפַּת לְךָ, הוֹאִיל וַאֲנִי נוֹתֵן לְךָ חֲכוֹרָהּ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לוֹ, לְמָחָר אַתָּה יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַעֲלָה לְפָנַי עֲשָׂבִים: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וְלֹא עָשְׂתָה, אִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי לְהַעֲמִיד כְּרִי, חַיָּב לְטַפֵּל בָּהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַה קִּצְבָּה בַכְּרִי. אֶלָּא אִם יֶשׁ בָּהּ כְּדֵי נְפִילָה: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ וַאֲכָלָהּ חָגָב אוֹ נִשְׁדְּפָה, אִם מַכַּת מְדִינָה הִיא, מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ, אִם אֵינוֹ מַכַּת מְדִינָה, אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מִן חֲכוֹרוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ בְמָעוֹת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ אֵינוֹ מְנַכֶּה לוֹ מֵחֲכוֹרוֹ: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ בַּעֲשָׂרָה כּוֹר חִטִּים לְשָׁנָה, לָקְתָה, נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ. הָיוּ חִטֶּיהָ יָפוֹת, לֹא יֹאמַר לוֹ הֲרֵינִי לוֹקֵחַ מִן הַשּׁוּק, אֶלָּא נוֹתֵן לוֹ מִתּוֹכָהּ: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְזָרְעָהּ שְׂעֹרִים, לֹא יִזְרָעֶנָּה חִטִּים, חִטִּים, יִזְרָעֶנָּה שְׂעֹרִים. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר. תְּבוּאָה, לֹא יִזְרָעֶנָּה קִטְנִית, קִטְנִית, יִזְרָעֶנָּה תְבוּאָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹסֵר: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁנִים מֻעָטוֹת, לֹא יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְאֵין לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה. קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ לְשֶׁבַע שָׁנִים, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה יִזְרָעֶנָּה פִשְׁתָּן, וְיֶשׁ לוֹ בְקוֹרַת שִׁקְמָה: \n",
+            "הַמְקַבֵּל שָׂדֶה מֵחֲבֵרוֹ לְשָׁבוּעַ אַחַת בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן. קִבְּלָהּ הֵימֶנּוּ שֶׁבַע שָׁנִים בִּשְׁבַע מֵאוֹת זוּז, אֵין הַשְּׁבִיעִית מִן הַמִּנְיָן: \n",
+            "שְׂכִיר יוֹם גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה, שְׂכִיר לַיְלָה גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם, שְׂכִיר שָׁעוֹת גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם. שְׂכִיר שַׁבָּת, שְׂכִיר חֹדֶשׁ, שְׂכִיר שָׁנָה, שְׂכִיר שָׁבוּעַ, יָצָא בַיּוֹם, גּוֹבֶה כָל הַיּוֹם, יָצָא בַלַּיְלָה, גּוֹבֶה כָל הַלַּיְלָה וְכָל הַיּוֹם: \n",
+            "אֶחָד שְׂכַר אָדָם וְאֶחָד שְׂכַר בְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר כֵּלִים, יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (דברים כד) בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְיֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם (ויקרא יט) לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ, לֹא תְבָעוֹ, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָנִי אוֹ אֵצֶל שֻׁלְחָנִי, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. שָׂכִיר, בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֶשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ, וְאֵין בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר: \n",
+            "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ, לֹא יְמַשְׁכְּנֶנּוּ אֶלָּא בְּבֵית דִּין, וְלֹא יִכָּנֵס לְבֵיתוֹ לִטֹּל מַשְׁכּוֹנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) בַּחוּץ תַּעֲמֹד. הָיוּ לוֹ שְׁנֵי כֵלִים, נוֹטֵל אֶחָד וּמַנִּיחַ אֶחָד, וּמַחֲזִיר אֶת הַכַּר בַּלַּיְלָה וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה בַיּוֹם. וְאִם מֵת, אֵינוֹ מַחֲזִיר לְיוֹרְשָׁיו. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף לְעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחֲזִיר אֶלָּא עַד שְׁלשִׁים יוֹם, וּמִשְּׁלשִׁים יוֹם וּלְהַלָּן מוֹכְרָן בְּבֵית דִּין. אַלְמָנָה, בֵּין שֶׁהִיא עֲנִיָּה בֵּין שֶׁהִיא עֲשִׁירָה, אֵין מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה. הַחוֹבֵל אֶת הָרֵחַיִם, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה, וְחַיָּב מִשּׁוּם שְׁנֵי כֵלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) לֹא יַחֲבֹל רֵחַיִם וָרָכֶב. וְלֹא רֵחַיִם וָרֶכֶב בִּלְבַד אָמְרוּ, אֶלָּא כָל דָּבָר שֶׁעוֹשִׂין בּוֹ אֹכֶל נֶפֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) כִּי נֶפֶשׁ הוּא חֹבֵל: \n"
+        ],
+        [
+            "הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, שְׁנֵיהֶם חוֹלְקִים בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים וּבֶעָפָר, וְרוֹאִים אֵילוּ אֲבָנִים הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּבֵּר. אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן מַכִּיר מִקְצָת אֲבָנָיו, נוֹטְלָן וְעוֹלוֹת לוֹ מִן הַחֶשְׁבּוֹן:  ",
+            "הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם, נִפְחֲתָה הָעֲלִיָּה וְאֵין בַּעַל הַבַּיִת רוֹצֶה לְתַקֵּן, הֲרֵי בַעַל הָעֲלִיָּה יוֹרֵד וְדָר לְמַטָּה, עַד שֶׁיְּתַקֵּן לוֹ אֶת הָעֲלִיָּה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַתַּחְתּוֹן נוֹתֵן אֶת הַתִּקְרָה, וְהָעֶלְיוֹן אֶת הַמַּעֲזִיבָה:  ",
+            "הַבַּיִת וְהָעֲלִיָּה שֶׁל שְׁנַיִם שֶׁנָּפְלוּ, אָמַר בַּעַל הָעֲלִיָּה לְבַעַל הַבַּיִת לִבְנוֹת, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִבְנוֹת, הֲ��ֵי בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְדָר בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף זֶה דָּר בְּתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר, אֶלָּא בַעַל הָעֲלִיָּה בּוֹנֶה אֶת הַבַּיִת וְאֶת הָעֲלִיָּה וּמְקָרֶה אֶת הָעֲלִיָּה, וְיוֹשֵׁב בַּבַּיִת עַד שֶׁיִּתֶּן לוֹ אֶת יְצִיאוֹתָיו:  ",
+            "וְכֵן בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָנוּי בְּסֶלַע, וְגִנָּה אַחַת עַל גַּבָּיו, וְנִפְחַת, הֲרֵי בַעַל הַגִּנָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָּה עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לְבֵית בַּדּוֹ כִּפִּין. הַכֹּתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּפְלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ, פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. נָתְנוּ לוֹ זְמַן לָקֹץ אֶת הָאִילָן וְלִסְתֹּר אֶת הַכֹּתֶל, וְנָפְלוּ בְּתוֹךְ הַזְּמָן, פָּטוּר, לְאַחַר הַזְּמָן, חַיָּב:  ",
+            "מִי שֶׁהָיָה כֹתְלוֹ סָמוּךְ לְגִנַּת חֲבֵרוֹ וְנָפַל, וְאָמַר לוֹ פַּנֵּה אֲבָנֶיךָ, וְאָמַר לוֹ הִגִּיעוּךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ אֶת יְצִיאוֹתֶיךָ וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּתֶבֶן וּבְקַשׁ, וְאָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי, וְאָמַר לוֹ טֹל מַה שֶּׁעָשִׂיתָ בִּשְׂכָרֶךָ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶּׁקִּבֵּל עָלָיו וְאָמַר לוֹ הֵילָךְ שְׂכָרְךָ וַאֲנִי אֶטֹּל אֶת שֶׁלִּי, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַמּוֹצִיא זֶבֶל לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹצִיא מוֹצִיא וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל. אֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְאֵין לוֹבְנִים לְבֵנִים. אֲבָל גּוֹבְלִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, אֲבָל לֹא לְבֵנִים. הַבּוֹנֶה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמֵּבִיא אֲבָנִים מֵבִיא וְהַבּוֹנֶה בּוֹנֶה. וְאִם הִזִּיק, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיק. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מְתַקֵּן הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי שְׁלשִׁים יוֹם:  ",
+            "שְׁתֵּי גִנּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְהַיָּרָק בֵּינְתַיִם, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שֶׁל עֶלְיוֹן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל תַּחְתּוֹן. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אִם יִרְצֶה הָעֶלְיוֹן לִקַּח אֶת עֲפָרוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם יִרְצֶה הַתַּחְתּוֹן לְמַלְּאוֹת אֶת גִּנָּתוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לִמְחוֹת זֶה עַל זֶה, רוֹאִין מֵהֵיכָן יָרָק זֶה חָי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, כָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשֹׁט אֶת יָדוֹ וְלִטֹּל, הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן:  "
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה בבא מציעא",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,64 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Dans les cas suivants, les témoins convaincus de mensonge ne subissent pas, pour leur faux témoignage, la peine qu’ils ont voulu faire infliger à une autre personne. Un cohen ne doit pas épouser une femme divorcée, ni une femme qui a fait la cérémonie du déchaussement (Dt 25, 9): s’il l’épouse, les enfants qui naissent de cette union ne sont pas aptes à remplir les fonctions sacerdotales. Si donc les faux témoins ont déposé contre un cohen qu’il était né d’une telle union, pour le rendre impropre aux fonctions sacerdotales, on ne leur inflige pas la même peine, et on ne les rendra pas impropres aux fonctions sacerdotales s’ils sont cohanim; mais on leur inflige la peine du fouet pour leur faux témoignage. S’ils ont fait une déposition contre quelqu’un pour le faire condamner à l’internement dans les villes de refuge (Nb 25, 25), et s’ils sont démentis, ils ne sont pas condamnés à cet internement, mais à la peine du fouet. Des témoins ont déposé qu’un homme a donné à sa femme la lettre de divorce et qu’il doit par conséquent, lui payer le douaire; le mari dit qu’il n’a jamais donné cette lettre et qu’il n’est pas obligé de payer le douaire. Ces témoins sont ensuite démentis; ils devraient donc être condamnés à payer au mari la valeur, au payement de laquelle ils avaient voulu le faire condamner. Mais on prend en considération que même sans leur témoignage, le mari aurait pu être obligé de payer, un jour ou l’autre, s’il voulait plus tard donner à sa femme la lettre de divorce, ou bien les héritiers du mari devraient payer le douaire s’il venant à mourir. Par conséquent, on ne condamne pas les faux témoins à payer la valeur entière du douaire; mais on apprécie ce qu’il vaut pour un acheteur qui voudrait risquer son argent pour l’acheter; or, cette valeur est douteuse, car si la femme devient veuve, ou si elle divorce, elle a des droits au douaire, et si elle meurt, son mari hérite d’elle. Les témoins ont déposé que tel individu doit à un autre mille zouz, et qu’il doit les payer en 30 jours. Le débiteur dit qu’il ne devait les payer qu’en dix ans. Ces témoins sont ensuite démentis. On estime alors ce qu’un homme aurait voulu donner pour pouvoir garder les mille zouz depuis la fin du mois jusqu'à dix ans<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Les témoins paieront l'intérêt de dix ans moins trente jours.</i>.",
+            "Si des témoins disent que tel individu doit à un autre 200 zouz et qu’ils soient démentis, ils sont condamnés à la peine du fouet et au paiement auquel ils voulaient faire condamner celui contre lequel ils ont déposé; c’est l’opinion de R. Meir, parce que, dit-il, les deux punitions ont deux motifs différents<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> La peine du fouet, dit Rashi, leur est infligée, parce qu'ils ont transgressé la loi qui défend de se rendre coupable d'un faux témoignage, et le payement à cause du principe que les faux témoins doivent subir la condamnation qu'ils ont voulu infliger injustement à un autre.</i>. Les autres docteurs disent: Celui qui est condamné à payer ne doit plus subir la peine du fouet.",
+            "Si des témoins font une déposition pour faire condamner quelqu’un à la peine du fouet, et qu’ils soient démentis, ils sont condamnés à subir deux fois cette peine, d’après R. Meir: 1° pour avoir transgressé la loi qui défend de faire une fausse déposition (Ex 20, 16); 2° pour subir la peine qu’ils ont voulu infliger à un autre (Dt 19, 19). Les autres docteurs disent qu’ils ne subiront la peine des coups qu’une seule fois. On partage une somme d’argent, mais on ne partage pas la quantité réglementaire des coups de fouet qu’on inflige par punition. Par exemple: Si des témoins déposent qu’un individu doit à un autre 200 zouz, et qu’ils soient démentis, ils doivent payer la somme de 200 zouz, dont chacun donne sa part. Mais si des témoins déposent qu’un individu a commis un crime punissable de la peine du fouet, et qu’ils soient démentis, on appliquera à chacun d’eux le nombre entier des coups de fouet<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur le parag. 2 se trouve traduite en (Sheviit 10, 2).</i>.",
+            "Les témoins qui sont démentis ne sont punis que si le démenti se rapporte à leur personne. P. ex.: si les deuxièmes témoins disent aux premiers: “Comment pouvez-vous témoigner qu’à tel moment vous avez vu telle chose en tel lieu? Au moment que vous indiquez, vous étiez avec nous en un autre lieu”. Mais supposons que les deuxièmes témoins disent aux premiers: “Comment pouvez-vous déposer ainsi? Celui que vous indiquez comme assassin, ou comme victime, était avec nous, au moment indiqué, en un autre lieu”? Dans ce cas, les premiers témoins ne sont pas punis.",
+            "Si, après que les témoins ont démenti les premiers, d’autres témoins sont venus pour déposer contre l’accusé, comme les premiers, et que les mêmes qui ont démenti les premiers aient aussi démenti les autres; si d’autres encore et encore d’autres sont venus déposer contre l’accusé, et que toujours les mêmes témoins aient démenti tous ceux qui déposent contre l’accusé, quand même il y aurait cent témoins qui fussent tous démentis par les mêmes témoins qui ont démenti les premiers, ils seront tous punis comme les premiers. R. Juda dit au contraire, qu’on ne peut punir qu’une seule paire de témoins<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"Si plusieurs paires témoignent contre l'accusé et que les mêmes témoins viennent démentir tous les autres, on voit que c'est un parti pris et une scélératesse qui leur font dire des mensonges; l'on ne peut plus punir les témoins accusateurs.\"</i>, pour les autres l’assertion n’étant plus digne de foi, asaqh\".",
+            "Les faux témoins démentis ne sont condamnés à mort que si la condamnation à mort de l’accusé a été déjà prononcée (avant qu’ils aient été démentis). Les Sadducéens disaient que ces témoins ne sont condamnés à mort que si l’accusé a déjà été exécuté (avant qu’ils aient été démentis), car il est écrit: Vie pour vie (Ex 21, 23). Mais les docteurs leur répondirent qu’il est écrit: S’il se trouve que ce témoin soit un faux témoin, qu’il ait déposé faussement contre son frère, tu lui feras comme il avait dessein de faire à son frère (Dt 19, 18 -19); cependant, les témoins ne sont pas condamnés s’ils ont été démentis après qu’ils avaient déposé leur faux témoignage et avant qu’il y ait eu condamnation de l’accusé; car il est écrit: “vie pour vie”.<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est déjà traduite en (Baba Qama 7, 3).</i>",
+            "Il est écrit (ibid. 15): Sur la parole de deux ou trois témoins, la chose sera valable (Dt 19, 15). La parole de 3 témoins n’a pas plus de valeur que celle de 2; comme 3 (ou 2) témoins peuvent démentir les deux témoins qui ont déposé contre l’accusé, deux témoins peuvent aussi démentir les trois témoins qui ont dit avoir vu le crime; quand même il y en aurait eu cent qui auraient déposé contre l’accusé, 2 témoins peuvent les démentir tous. R. Simon dit: Comme 2 témoins ne peuvent être condamnés à mort que s’ils sont démentis tous les deux, il en est ainsi de 3, qui ne peuvent être condamnés à la peine capitale que s’ils sont démentis tous les trois; quand même il y en aurait eu cent, ils ne seront condamnés à mort que s’ils sont démentis tous les cent. R. aqiba dit: Le 3e témoin n’est pas venu pour diminuer la responsabilité des autres<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Donc, si les autres sont démentis, ils seront punis, quoique le 3e témoin n'ait pas été démenti.</i>, mais il est venu pour assumer sur lui la même responsabilité que les autres témoins; quoique la condamnation de l’accusé eût lieu sans lui, il est cependant puni comme les 2 autres, parce qu’il s’est associé aux malfaiteurs. Si donc l’Ecriture punit celui qui s’associe aux malfaiteurs comme les malfaiteurs eux-mêmes, à plus forte raison Dieu récompensera celui qui s’associe aux hommes de bien comme les hommes de bien eux-mêmes.",
+            "Comme au cas où il n’y a que deux témoins, si l’un d’eux se trouve être incapable de témoigner pour cause de parenté, ou par une incapacité judiciaire, le témoignage est nul<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> V. (Ketubot 11, 2).</i>, parce qu’il ne reste plus qu’un seul témoin; de même dans le cas où il y a trois témoins, si l’un d’eux se trouve incapable pour cause de parenté ou d’incapacité judiciaire, le témoignage est nul; quand même il y aurait eu cent individus qui auraient déposé le même témoignage, si l’un d’eux se trouve être incapable pour cause de parenté ou d’incapacité judiciaire, le témoignage est nul<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> \"Cent individus ensemble formant une bande avec un malfaiteur sont suspects; s'ils étaient d'honnêtes gens, ils ne seraient pas venus avec un témoin malfaiteur.\"</i>. R. Yossé dit: cela ne s’applique qu’aux affaires capitales (où l’on admet la suspicion pour sauver l’accusé); mais dans les procès d’argent, s’il y a trois témoins, ou davantage, et si l’un d’eux se trouve incapable de témoigner, le témoignage des autres reste valable. Rabbi dit, au contraire, que même dans les affaires d’argent, le témoignage des autres est nul, à cause de celui d’entre eux qui est frappé d’incapacité. L’incapacité est seul, pouvant invalider le témoignage de tous les autres, s’applique seulement au cas où les autres se sont associés à lui par l’avertissement qu’ils donnaient au coupable, avant que celui-ci commit le crime (ou par un autre acte); mais si cet homme n’a pas averti, et que les autres ne se soient pas associés à lui, le témoignage des autres est valable; car, s’il en était autrement, comment feraient deux frères qui ont vu un individu commettre un assassinat?",
+            "Deux témoins ont vu commettre un crime par une fenêtre, deux autres l’ont vu par une autre fenêtre, et au milieu il s’en est trouvé un qui avertit le coupable avant la perpétration du crime. Si une partie de ceux qui se trouvent d’un côté voient une partie de ceux qui se trouvent d’un autre côté, ils sont tous considérés comme un seul groupe de témoins (de sorte que si l’un d’eux est démenti, sa participation à la déposition devant le Tribunal rend suspect le témoignage de tous les autres, et l’accusé est acquitté). Mais si ceux qui se trouvaient de ce côté ne pouvaient pas voir ceux qui étaient de l’autre côté, ils comptent pour deux groupes séparés et indépendants l’un de l’autre (de sorte que si ceux d’un côté, qui se trouvaient, par exemple du côté gauche sont démentis, le témoignage de ceux du côté droit reste valable); par conséquent, l’accusé est condamné à mort (à cause du témoignage des premiers), et les seconds témoins sont également condamnés à mort à cause du démenti, mais le second groupe est absous. R. Yossé b. R. Juda dit: l’accusé ne peut être condamné à mort que s’il a été averti par les deux témoins, selon les termes bibliques: sur l’avis de 2 témoins. D’après une autre explication, R. Yossé dit qu’en raison des termes précités, le tribunal doit entendre le témoignage de la bouche des témoins, sans recourir à un interprète.",
+            "Si un condamné à mort qui s’est sauvé se trouve de nouveau devant le même tribunal qui l’a condamné, on ne recommence pas la délibération (mais on l’exécute). Partout où deux témoins viennent dire: “Nous déposons le témoignage que tel individu a été condamné à mort par tel tribunal et que tels et tels étaient les témoins, on exécute cet individu”. Le tribunal fonctionne en Palestine et en dehors de la Palestine<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Partout où il y a des Juifs.</i>. Celui qui condamne à mort une fois dans sept ans est sanguinaire. R. Eléazar b. Azariah dit: s’il condamne à mort une fois en 70 ans, il est sanguinaire. R. Tarfon et R. aqiba disent: Si nous avions été membres du tribunal, jamais personne n’aurait été condamné à mort. R. Simon b. Gamliel dit: S’ils avaient fait ainsi, ils auraient augmenté le nombre des assassins."
+        ],
+        [
+            "Voici ceux qui sont condamnés à l’internement dans les villes de refuge (Nb 35, 11): celui qui tue un individu par mégarde. S’il grattait un mur avec un cylindre tranchant qui s’est échappé de ses mains et tombant sur un individu l’a tué, ou si un tel accident sur survenu par la descente d’un tonneau, ou si descendant par une échelle il est tombé sur un individu et l’a tué, il est condamné à l’internement. Mais s’il montait un de ces objets lourds ou tranchants qui, s’étant échappés de ses mains, sont tombés sur un individu et l’ont tué, ou bien si en montant par l’échelle il tombe et tue l’individu, il n’est pas condamné à l’internement. Règle générale: Si en descendant l’homme ou ses objets sont tombés sur la victime, il est condamné à l’internement dans les villes de refuge; mais s’ils sont tombés, quand l’homme montait il n’est pas condamné. Si la cognée s’est échappée du manche et a tué quelqu’un, selon Rabbi, le meurtrier involontaire ne subira pas l’exil; les autres docteurs imposent cette peine si la mort résulte d’un éclat échappé du bois que l’on fend. Rabbi impose l’exil au meurtrier par mégarde; les autres docteurs l’en dispensent.",
+            "Si un individu jette une pierre dans la rue et tue un homme par mégarde, il est condamné à l’internement. R. Eliézer b. Jacob dit: Si au moment où la pierre a été jetée il n’y avait personne dans la rue, et la victime qui a reçu la pierre n’a sortie la tête qu’après le lancement de la pierre, l’individu dont il s’agit n’est pas condamné à l’internement. Un individu a jeté une pierre dans sa propre cour, il a tué un homme par mégarde: Si la victime avait ses entrées libres dans la cour, le propriétaire est condamné à l’internement; mais si la victime n’avait pas le droit d’y entrer, le propriétaire n’est pas condamné, car il est dit (Dt 18, 5): et celui qui marchera avec son prochain dans la forêt; donc, à l’instar d’une forêt, l’auteur de l’accident et la victime devront avoir également en ce lieu l’accès libre, ce qui n’est pas le cas pour la cour d’un propriétaire, réservée à ce dernier. Ainsi, dit Aba Saül, on a la libre faculté d’y fendre du bois; mais le père qui bat son enfant pour le corriger et le tue par mégarde n’est pas condamné à l’internement. Il en est de même du maître qui bat son élève pour le corriger, et de celui qui est chargé par le tribunal d’infliger à un coupable la peine du fouet<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Ils ne sont pas condamnés à l'internement, s'ils tuent par mégarde.</i>.",
+            "Le père est condamné à l’internement s’il a tué son fils, par mégarde; le fils est condamné à l’internement s’il a tué son père par mégarde. Toute personne qui a tué un israélite par mégarde doit aller dans les villes de refuge; de même, un israélite qui a tué par mégarde une personne quelconque ira dans les villes de refuge. Il y a une exception pour l’étranger à demeure dans le pays: il ne va dans les villes de refuge que s’il a tué par mégarde un autre étranger. Un aveugle qui a tué un individu par mégarde ne va pas dans les villes de refuge; c’est l’opinion de R. Juda. R. Meir dit qu’il y va comme les autres. Si un homme a été tué par son ennemi, le meurtrier ne va pas dans les villes de refuge<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Il n'est pas non plus condamné à mort, puisqu'il n'y a pas de preuves que le meurtre ait été volontaire.</i>. R. Yossé b. Juda dit: Si le meurtrier était l’ennemi de la victime, il est condamné à mort, car il faut le considérer comme un homme averti qui a agi volontairement. R. Simon dit que cela dépend des circonstances. Si les circonstances font supposer qu’il ait tué volontairement, il n’ira pas dans les villes de refuge (quoiqu’on ne le condamne pas à mort). Mais si les circonstances font supposer qu’il l’ait fait par mégarde, il ira dans les villes de refuge.",
+            "L’exil a lieu dans les six villes de refuge, dont trois sont de ce côté du Jourdain, et trois de l’autre côté, selon ces mots (Nb 35, 14): Vous aurez 3 villes de l’autre côté du Jourdain, et 3 au pays de Canaan. Aussi longtemps qu’il n’y eut pas 3 villes choisies à cet effet en Palestine, les 3 villes de refuge sises de l’autre côté du Jourdain ne pouvaient accueillir efficacement les meurtriers par mégarde, car il est dit (ibid.): Il y aura six villes de refuge; il faut donc que toutes les six puissent fonctionner en même temps.",
+            "On a fait des routes de l’une à l’autre de ces villes, selon ces mots (Dt 19, 3): Tu prépareras la route (vers elles), et tu la diviseras en 3 districts, etc. Celui qui allait dans une de ces villes de refuge était accompagné de deux disciples de savants, pour qu’ils pussent parler au parent vengeur, si celui-ci poursuivait et atteignait le meurtrier en route. R. Meir dit: dans ce cas, le meurtrier parle aussi lui-même, selon les mots (ibid.): Voici la parole (défense) du meurtrier.",
+            "R. Yossé b. Juda dit: d’abord, tous les meurtriers allaient dans les villes de refuge, même celui qui avait tué volontairement; puis le synhédrin les faisait ramener; celui qui avait tué volontairement était condamné à mort, l’innocent était acquitté; celui qui était coupable d’homicide par imprudence était renvoyé dans la ville de refuge, selon le texte (Nb 35, 25): La communauté le ramènera dans sa ville de refuge. La mort du grand prêtre permet au meurtrier de quitter la ville de refuge pour devenir libre, soit le grand prêtre oint, soit le grand prêtre désigné par ses vêtements supérieurs<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Sous le second Temple à Jérusalem, à défaut d'onction du grand prêtre, on le distinguait par le costume, composé de 8 pièces.</i>, soit le grand prêtre retiré. R. Juda ajoute encore un quatrième titulaire: le prêtre oint pour la guerre (Dt 20, 2). C’est pourquoi les mères des grands prêtres entretenaient les intéressés par de la nourriture et des vêtements, pour qu’ils ne désirent pas la mort de leurs fils. Si le grand prêtre est mort après que le coupable a été condamné à l’internement, celui-ci n’est plus obligé d’aller dans les villes de refuge. Si le grand prêtre est mort avant la condamnation, et cette condamnation n’a eu lieu qu’après la nomination d’un autre grand prêtre, le coupable ira dans une ville de refuge, et il y restera jusqu’à la mort du nouveau grand prêtre.",
+            "Si la condamnation à l’internement a eu lieu pendant la vacance des fonctions du grand prêtre, ou bien si le meurtrier a tué par mégarde le grand prêtre lui-même, ou bien encore si c’est le grand prêtre qui est le coupable d’homicide par imprudence, l’internement dure jusqu’à la mort du coupable. Celui qui est interné dans une ville de refuge ne doit jamais en sortir, quand même on aurait besoin de lui dans une affaire grave comme témoin ou dans l’intérêt d’une cause publique, et quand même il aurait été un chef d’armée comme Joab, fils de Cerouya, car il est dit (ibid.): où il a fui; là il demeurera, il mourra, et il sera enterré. Comme l’entrée dans la ville de refuge elle-même met le meurtrier à l’abri contre le parent vengeur; de même les annexes de cette ville le mettent à l’abri. Mais le coupable est sorti des dépendances de la ville, alors, dit R. Yossé le galiléen, tout le monde a le droit de le tuer, et le parent vengeur fait même une bonne action s’il le tue. Mais R. aqiba dit que personne n’a le droit de le tuer, excepté le parent vengeur (qui a le droit de le faire s’il le veut, mais ce n’est pas une action méritoire). S’il y a un grand arbre à la limite de la ville de refuge, dont la tige se trouve en dedans et dont les branches sont penchées au dehors, ou bien dont la tige est en dehors et les branches en dedans, et que l’homme interné se trouve sous la tige ou sous les branches, on prend en considération la position des branches (et d’elles dépend l’état du coupable, pour savoir si le vengeur peut le saisir ou non). Si l’homme interné dans une ville de refuge pour avoir commis un homicide par imprudence commet dans cette ville même un nouveau meurtre par mégarde, il sera exilé d’un quartier dans un autre (car il ne peut pas sortir de la ville à cause de son premier meurtre). Un lévite qui habite la ville de refuge et qui tue pour la première fois un homme par mégarde, sera exilé dans une autre ville de refuge.",
+            "Un homme qui pour avoir commis un homicide par imprudence, arrive dans une ville de refuge, dont les habitants veulent lui donner des marques d’honneur, doit leur dire qu’il est meurtrier, et que par conséquent il ne mérite pas ces honneurs. Si les habitants lui répondent qu’ils veulent l’honorer malgré l’accident qui lui est arrivé, il peut l’accepter, selon l’expression de l’Ecriture: Voici la parole du meurtrier (son aveu suffit). Les hommes internés doivent payer leur entretien aux Lévites, c’est l’opinion de R. Juda. R. Meir dit qu’on n’est pas obligé de leur rien donner. Si l’interné était fonctionnaire public avant d’avoir commis l’homicide par imprudence<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> S'il a été p. ex., dit le commentaire, Nassi (exilarque), ou président du tribunal.</i>, il peut, en quittant la ville de refuge pour redevenir libre, retourner à ses fonctions; c’est l’opinion de R. Meir. R. Juda dit qu’il ne peut pas y retourner."
+        ],
+        [
+            "Sont condamnés à la peine du fouet celui qui commet un adultère avec sa sœur, avec la sœur de son père, avec la sœur de sa femme, avec la femme de son frère, avec la femme du frère de son père, ou avec une femme menstruée; un grand prêtre qui épouse une veuve (Lv 21, 14); un prêtre qui prend une femme divorcée ou celle qui a pratiqué la cérémonie du déchaussement (Dt 25, 9); un israélite qui prend une femme bâtarde, ou une femme israélite qui prend un homme bâtard.",
+            "Un individu impur qui mange des choses sacrées, ou qui entre dans le temple; celui qui mange la graisse défendue ou du sang; celui qui mange le reste des sacrifices (Ex 29, 34), ou le reliquat des sacrifices appelé pigoul (rejeté) (Lv 19, 7), et (Lv 7, 18) ou de la viande sacrée devenue impure (Lv 7, 19), celui qui offre des sacrifices en dehors du Temple; celui qui mange du pain levé pendant la fête de Pâques; celui qui mange ou qui travaille le jour du grand pardon; celui qui fait pour son usage une composition comme celle de l’huile d’onction sacrée (Ex 30, 32), ou comme celle du parfum sacré (Ex 30, 32); celui qui mange la viande d’un animal mort, ou déchiré (par un animal carnivore, ou atteint d’une maladie infectieuse), celui qui mange des reptiles défendus; celui qui mange des fruits de la terre avant d’en avoir donné les prémices sacerdotales, et Lévitiques; celui qui mange la dîme du Lévite dont on n’a pas encore donné la part due au cohen; celui qui mange la deuxième dîme ou les choses sacrées avant de les avoir rachetées, est passible de la peine des coups.",
+            "Celui qui mange des prémices avant d’avoir récité (liturgiquement) le chapitre relatif à ce précepte (Dt 26, 5-11), ou qui mange des saintetés de premier ordre en dehors de la séparation du sanctuaire, ou de la seconde dîme en dehors du mur de clôture (de Jérusalem), celui qui brise un os d’un agneau pascal pur, est passible de la peine de 40 coups; mais celui qui laisse de la chair d’un tel agneau pur, ou qui brise un os d’un tel agneau impur, n’est pas soumis à la pénalité des coups.",
+            "Celui qui, rencontrant un nid d’oiseaux, prend sa mère avec les petits, est condamné à la peine des coups, d’après R. Juda, pour avoir transgressé la loi (Dt 22, 6). Les autres docteurs disent qu’il n’a qu’à laisser la mère en liberté, et qu’il n’est pas condamné. Règle générale: quand une défense est suivie ou précédée d’un commandement (qui doit réparer ou prévenir la faute), on n’a qu’à se conformer au commandement et l’on n’est pas puni pour avoir agi contre la défense.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"La défense \"\" tu ne prendras pas la mère avec les petits \"\" (Dt, 22, 6), est suivie du commandement \"\" tu laisseras la mère libre \"\" (ibid. 7); et ce commandement doit prévenir ou réparer la faute de la prise de la mère, en la laissant libre.\"</i>",
+            "Sont condamnés encore à la peine du fouet: celui qui s’arrache les cheveux de la tête par chagrin pour un mort (Dt 14, 1); celui qui rase en rond les coins de la tête (Lv 19, 27); celui qui se rase la barbe (ibid.), celui qui se fait une incision par chagrin pour un mort (ibid. 18). Celui qui est condamné à la peine du fouet reçoit quarante coups moins un (= 39), car il est dit (Dt 25, 3): au nombre de 40, soit un nombre qui approche de 40. Mais R. Juda dit: quarante au complet, et le dernier sera frappé entre les épaules. Il faut d’ailleurs examiner la constitution et l’état de santé du coupable, pour savoir s’il pourra supporter ce nombre de coups; mais les experts doivent toujours fixer un nombre qui peut se diviser en trois parties égales<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> P. ex. s'ils croient ne pouvoir faire appliquer que 8 coups au coupable, ils décideront de faire donner 6 coups</i>. Si l'on a jugé d’abord que le coupable pourra supporter le nombre réglementaire de trente neuf coups, et qu’après lui en avoir donné quelques-uns, on voit qu’on s’est trompé, et que le coupable ne pourra pas supporter le tout, il est acquitté. Si l’on a jugé d’abord qu’il ne pourra supporter que dix-huit coups, et qu’après les lui avoir donnés on voit qu’il pourra supporter tous les trente neuf coups, il est également acquitté après en avoir reçu seulement dix-huit. Celui qui se fait une incision pour 5 morts, ou 5 incisions pour un mort, est coupable pour chaque incision faite. Pour s’être rasé la tête, on est 2 fois coupable, savoir une fois pour chaque côté. Pour la barbe, on l’est 5 fois, savoir 2 fois pour chaque côté, et une fois pour le bas du menton. R. Eliézer dit: si l’enlèvement de la barbe a été opéré d’un seul coup, on n’est coupable qu’une seule fois, et encore faut-il que ce soit fait par un rasoir. R. Eliézer dit: même celui qui a enlevé la barbe avec une pince, ou un rabot, est aussi coupable.",
+            "Celui qui se tatoue le corps (Lv 19, 28) est coupable; s’il trace des caractères sans pointiller la peau, ou s’il la pointille sans tracer de caractères, n’est pas coupable, jusqu’à ce qu’il ait accompli les 2 opérations sur son corps, avec de l’encre, ou de la couleur, ou tout ce qui laisse une trace. R. Simon b. Juda dit au nom de R. Simon: on n’est coupable qu’après avoir inscrit sur la peau le nom d’une idole, comme il est dit (ibid.): Ne vous imprimez point de tatouage, je suis l’Eternel (nul autre).",
+            "Un Nazir (abstème) qui boit du vin toute la journée n’est coupable qu’une fois. Si malgré les avertissements réitérés il a bu plusieurs fois, il est autant de fois coupable.",
+            "Un Nazir qui se rend impur au contact des morts, pendant toute la journée, n’est coupable qu’une fois. Si malgré des avertissements réitérés il s’est plusieurs fois rendu impur, il est autant de fois coupable. Un Nazir qui se rase plusieurs fois en un jour n’est qu’une fois coupable; si malgré des avertissement réitérés il se rase plusieurs fois, il est autant de fois coupable. Celui qui est revêtu d’étoffes hétérogènes toute la journée n’est coupable qu’une fois; si malgré des avertissements réitérés de ne pas se vêtir ainsi, il se déshabille puis se revêt ainsi, il autant de fois coupable.",
+            "Il peut arriver qu’en cultivant un sillon, on soit coupable d’avoir transgressé huit défenses. C’est le cas de celui qui cultive en attelant ensemble à la charrue un bœuf et un âne, qui sont consacrés, le sol contenant des semences hétérogènes dans une vigne, pendant la 7e année du repos agraire, un jour de fête, le cultivateur étant un cohen et Nazir, placé sur un lieu impur. Hanania b. Hakhinaï y ajoute une 9e cause de défense, celle d’être revêtu d’étoffes hétérogènes. Ce dernier fait, observèrent les docteurs, n’a pas de rapport avec la culture. La qualité de Nazir, répliqua Hanania, n’a pas non plus de rapport avec elle (et pourtant c’est une hypothèse admise).",
+            "--",
+            "Un homme a commis un crime pour lequel il est condamné deux fois à la peine du fouet<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Pour les 2 transgressions, il doit donc subir 78 coups</i>. Si les experts l’ont examiné pour les deux punitions à la fois, il reçoit le nombre qu’ils ont fixé, et il est acquitté. Mais s’ils ne l’ont examiné que pour une seule punition, il reçoit le nombre fixé pour la première transgression, et puis après sa guérison, il recevra encore des coups pour sa deuxième transgression.",
+            "L’exécution de la peine du fouet avait lieu de la manière suivante: On attachait les deux mains du coupable de chaque côté d’une colonne. Le hazan (serviteur de la communauté) saisissait les vêtements pour les déchirer, afin de découvrir la poitrine; une pierre se trouvait derrière le coupable. Le serviteur se tenait debout près de lui, et il avait dans la main une bande en cuir de veau pliée en quatre; à cette bande étaient cousues deux autres bandes en cuir<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> En peau d'âne, disent les commentaires.</i>.",
+            "Le manche de la bande était long d’un palme et large d’autant. Sa longueur devait dépasser toute la largeur du dos du coupable (quand on le frappait par derrière), pour atteindre le ventre. On divisait le nombre de coups fixé par les experts en trois parties, pour en donner au coupable un tiers par devant et deux tiers par derrière. Le coupable n’était ni debout, ni assis, mais penché, selon ces mots (ib.): le juge le fera tomber. Le serviteur frappait d’une seule main et de toute sa force.",
+            "Celui qui était chargé de la lecture lisait le passage: “Si tu n’observes pas et si tu n’exécutes pas les commandements de cette loi… Dieu frappera…” (Dt 28, 58-59); puis il commençait, et il lisait ensuite ces mots: “Vous observerez les paroles de cette alliance…” (Dt 29, 8); puis il lisait: “et il est miséricordieux, il pardonne le péché” (Ps 78, 38), et il recommençait encore (si la punition n’était pas achevée). Si le coupable est mort des coups, le serviteur qui l’a frappé est acquitté; mais si ce serviteur a ajouté un coup au nombre fixé, et si le coupable est mort, le bourreau est condamné à l’internement dans les villes de refuge. Si les coups ont amené une évacuation involontaire des matières fécales ou une miction involontaire, le coupable est acquitté du reste<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Il a déjà assez de cette honte, dit Rashi, et il ne faut pas l'affliger davantage.</i>. R. Juda dit: Si c’est une femme, il suffit de la miction involontaire; mais si c’est un homme, il n’est acquitté que s’il y a une évacuation involontaire des matières fécales.",
+            "Tous ceux qui ont commis des crimes passibles de la peine du retranchement, s’ils ont subi la peine du fouet, seront acquittés de la première peine, selon ces mots (ib. 3): ton frère a été abaissé à tes yeux, c’est-à-dire quand le coupable a reçu la honte du fouet, il a expié son crime, et il est désormais redevenu “notre frère”; c’est l’opinion de R. Hananiah b. Gamliel. R. Hananiah b. Gamliel dit encore: Si celui qui commet un seul crime peut perdre la vie, à plus forte raison celui qui fait une seule bonne action gagnera sa vie. R. Simon dit: Du passage même où il est question du retranchement, on peut tirer une déduction, car il est dit (Lv 18, 29): les personnes qui auront commis un tel crime seront retranchées du milieu de leur peuple; car il est dit (auparavant): les lois que l’homme exécute et par lesquelles il vit; donc, le seul fait de rester assis tranquille, sans commettre de mal, équivaut à l’accomplissement d’un précepte religieux. R. Simon b. Rabbi interprète ce verset (Dt 12, 23): Aie bien soin de ne pas manger le sang, car le sang est la vie, etc. Or, le sang est une nourriture répugnante, et cependant celui qui s’abstient de cette nourriture sera récompensé; à plus forte raison celui qui s‘abstient de prendre la propriété d’autrui, ainsi que des femmes défendues, l’objet d’une passion si violente, aura la récompense pour lui, pour ses enfants et pour les enfants de ses enfants, jusqu’à la fin de toutes les générations.",
+            "Hanina fils d’Aqashia dit; Dieu a voulu accorder beaucoup de récompenses aux Israélites; c’est pourquoi il leur a donné beaucoup de commandements, selon ces mots (Is 42, 21): l’Eternel le désire ainsi dans sa justice; c’est pourquoi il a voulu que la loi fût grande et majestueuse<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Sur tout ce chapitre 3, il n'y a pas de texte jérusalémite, détail noté dès l'édition princeps (Venise, 1520).</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/English/Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de].json

@@ -0,0 +1,64 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "https://www.talmud.de/tlmd/die-deutsche-mischna-uebersetzung",
+    "versionTitle": "Mischnajot mit deutscher Übersetzung und Erklärung. Berlin 1887-1933 [de]",
+    "priority": 0.5,
+    "versionNotes": "Ordnung Seraïm, übers. und erklärt von Ascher Samter. 1887.<br>Ordnung Moed, von Eduard Baneth. 1887-1927.<br>Ordnung Naschim, von Marcus Petuchowski u. Simon Schlesinger. 1896-1933.<br>Ordnung Nesikin, von David Hoffmann. 1893-1898.<br>Ordnung Kodaschim, von John Cohn. 1910-1925.<br>Ordnung Toharot, von David Hoffmann, John Cohn und Moses Auerbach. 1910-1933.",
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Auf<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Nachdem am Schlusse des Tr.’s Sanhedrin ein Fall behandelt wurde, bei dem an falschen Zeugen das Gebot: „ihr sollt an ihm tun, wie er getrachtet, an seinem Bruder zu tun“ (Deut. 19, 19), nicht vollständig zur Ausführung kommt, werden hier noch andere Bestimmungen über die Behandlung der als falsch befundenen Zeugen angereiht, und es ist zuerst von Fällen die Rede, bei denen das Gebot von Deut. 19, 19 gar nicht ausgeführt wird.</i> welche Weise werden Zeugen als falsche<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">זוממין</span> die Böses Ersinnenden; so werden die durch ein auf ihre Person bezügliches Alibi als falsch überführten Zeugen genannt (vgl. M. 4). Der Ausdruck hat in <span dir=\"rtl\">כאשר זמׅם</span> (Deut. 19, 19) seinen Grund.</i> behandelt? (Sagen sie aus:) „Wir bezeugen wider N.,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Der ein Priester ist.</i> dass er der Sohn einer Verstoßenen<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Die vor der Geburt dieses Sohnes von ihrem Manne durch einen Scheidebrief verstoßen ward. Eine solche Frau darf kein Priester heiraten (Lev. 21, 7), und wenn er sie dennoch geheiratet hat, so sind die mit ihr gezeugten Söhne samt ihren Nachkommen als „Entweihte“ zum Priesterdienste untauglich (vgl. Lev. 21, 15).</i> oder einer Chaluzah<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Einer, die durch das „Schuh-Ausziehen“ den Schwager von der Levirats-Ehe entbunden hat (Deut. 25, 7 ff.) und deshalb (nach rabbinischer Anordnung), wie eine „Geschiedene“, keinen Priester heiraten darf.</i> ist;“ so sagen wir nicht,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Obgleich die Zeugen Priester sind.</i> es werde der Zeuge<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Jeder der als falsch befundenen Zeugen.</i> an Stelle Jenes<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Wider den sie gezeugt haben.</i> für den Sohn einer Verstoßenen oder einer Chaluzah<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Als zum Priesterdienst untauglich.</i> erklärt;<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Denn es heißt (Deut. 19, 19): „ihr sollt an ihm tun“ (aber nicht an seinen Nachkommen); als ein „Entweihter“ erklärt, würde er aber samt seinen Nachkommen zum Priesterdienste untauglich. Würde man aber ihn allein und nicht dessen Nachkommen für untauglich erklären, so wäre das Gebot: „ihr sollt an ihm tun, wie er an seinem Bruder zu tun gedachte“ ebenfalls nicht befolgt, da ja der Zeuge seinen Bruder samt dessen Nachkommen zum Priesterdienste untauglich machen wollte.</i> sondern er empfängt vierzig Geißelhiebe.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Nach dem Talmud handelt die Stelle Deut. 25, 1—3 von falschen Zeugen, an denen die Strafe von Deut. 19, 19 nicht vollzogen werden kann.</i> (Sagen sie aus:) „Wir bezeugen wider N., dass er schuldig ist auszuwandern“;<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> In eine Asylstadt, da er unvorsätzlich einen Menschen getötet hat.</i> so sagen wir nicht, der Zeuge<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Jeder der als falsch befundenen Zeugen.</i> soll an Stelle Jenes<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Wider den sie gezeugt haben.</i> auswandern,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Denn es heißt (Deut. 19, 5): „er soll flüchten“ (aber nicht die wider ihn falsch Zeugenden).</i> sondern er empfängt vierzig Geißelhiebe.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Nach dem Talmud handelt die Stelle Deut. 25, 1—3 von falschen Zeugen, an denen die Strafe von Deut. 19, 19 nicht vollzogen werden kann.</i> (Sagen sie aus:) „Wir bezeugen wider N., dass er seine Frau verstoßen und ihr ihre Ketuba<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Ketubot IV, 7.</i> nicht ausbezahlt hat“;<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Er ist demnach schuldig, ihr die Ketuba auszuzahlen. — Die Frau erhält nach dem Gesetze die Ketuba ausbezahlt entweder nach dem Tode des Mannes oder wenn sie von diesem geschieden wird.</i> — er würde aber (möglicherweise) später, heute oder morgen, ihr (ohnehin) die Ketuba zahlen müssen,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Man kann demnach nicht sagen, die Zeugen wollten ihm den ganzen Betrag der Ketuba entziehen, so dass sie, als falsch befunden, diesen ganzen Betrag zahlen müssten.</i> — man schätzt also, wie viel Jemand<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Der die dieser Frau eventuell zufallende Ketuba kaufen wollte.</i> für ihre Ketuba geben wollte<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Dieser Betrag wird von der Ketuba abgezogen; den dann verbleibenden Rest müssen die falschen Zeugen dem Manne bezahlen.</i> für den Fall, dass sie verwitwet oder verstoßen würde,<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> In diesem Falle würde der Käufer ihre ganze Ketuba erhalten.</i> während im Falle, dass sie (früher)<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Vor dem Manne.</i> stürbe, sie der Mann beerben würde.<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Wobei der Käufer ganz leer ausginge.</i> (Sagen sie aus:) „Wir bezeugen wider N., dass er seinem Nächsten tausend Sus schuldig ist mit der Bedingung, sie ihm innerhalb dreißig Tagen zu bezahlen“; er<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Der Schuldner.</i> aber sagt: „innerhalb zehn Jahren“;<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Die Bedingung war, die Schuld erst in zehn Jahren zu zahlen.</i> so schätzt man, wie viel Jemand, der Tausend Sus (als Darlehen) in seiner Hand hat, dafür geben würde, dass er dieselben, anstatt in dreißig Tagen, erst in zehn Jahren zu zahlen hätte.<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> So viel müssen die als falsch befundenen Zeugen dem Schuldner bezahlen.</i>",
+            "(Sagen sie aus:) „Wir zeugen wider N., dass er seinem Nächsten zweihundert Sus schuldig ist,“ und sie werden falsch befunden; so werden sie gegeißelt und müssen bezahlen, weil nicht das Wort,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">שם</span> Name, Wort, Schriftwort, Schriftgebot.</i> das ihm die Geißelung zuzieht,<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Nämlich das Verbot <span dir=\"rtl\">לא תענה</span> (Exod. 20, 15).</i> ihn zur Bezahlung verpflichtet;<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> Dazu verpflichtet ihn Deut. 19, 19.</i> dies die Worte R. Meïr’s. Die Weisen aber sagen: Wer bezahlen muss, wird nicht gegeißelt.<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> Denn es heißt (Deut. 25, 2): „nach Maßgabe seiner Schuld“, und hieraus schließen wir, dass der einen Frevel Verübende nur wegen einerlei Schuld, aber nicht wegen zweierlei Schuld bestraft wird. Es wird aber hinsichtlich der als falsch befundenen Zeugen (<span dir=\"rtl\">עדים זוממין</span>) aus der Schrift deduziert, dass sie im vorliegenden Falle die Geldstrafe und nicht die Geißelstrafe erleiden.</i>",
+            "(Sagen sie aus:) „Wir bezeugen wider N., dass er vierzig Geißelhiebe verschuldet hat,“ und sie werden falsch befunden; so bekommen sie achtzig Geißelhiebe, wegen: „du sollst wider deinen Nächsten nicht falsches Zeugnis aussagen,“<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Exod. 20, 15. Die Übertretung eines Toraverbotes wird mit Geißelung bestraft, s. Abschn. III.</i> und wegen: „ihr sollt an ihm tun, wie er getrachtet (u. s. w.);“<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Deut. 19, 19. — Da sie dem Bruder die Geißelstrafe zuziehen wollten.</i> dies die Worte R. Meïr’s. Die Weisen aber sagen: Sie empfangen nur vierzig Geißelhiebe.<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Wegen Deut. 19, 19. Dagegen wird das Verbot Exod. 20, 15 bloß als eine Warnung betrachtet, die zur Verhängung der Strafe von Deut. 19, 19 nötig ist.</i> Man Teilt die Geldstrafe,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">שַלֵּש</span> in drei Teile teilen; <span dir=\"rtl\">משלשין</span> man Teilt in drei Teile, wenn es z. B. drei Zeugen sind. Es wird dieses Beispiel angenommen nach dem Wortlaut von B. Batra III, 4; ferner weil die Zahl der Geißelhiebe (39) nur durch drei (und 13) Teilbar ist.</i> aber nicht die Geißelstrafe. Auf welche Weise? Haben sie wider Jemand bezeugt, dass er seinem Nächsten zweihundert Sus schuldig sei, und sie sind falsch befunden worden, so verteilt man (die Strafe) auf sie;<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> Wenn es drei Zeugen sind, hat jeder von ihnen nur ein Drittel der zweihundert Sus zu zahlen; denn es genügt, dass der Verklagte dieselbe Summe erhält, welche die Zeugen ihm entziehen wollten.</i> wenn sie aber wider Jemand zeugen, dass er vierzig Geißelhiebe verschuldet habe, und sie sind falsch befunden worden, so empfängt jeder Einzelne vierzig (Geißelhiebe).<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Denn wenn jeder z. B. nur dreizehn Hiebe erhielte, so würde der Vorschrift von Deut. 19, 19 nicht genügt, da sie doch dem Bruder eine vollständige Geißelstrafe von 39 Hieben zugedachten.</i>",
+            "Falsche Zeugen werden nur dann als solche bestraft, wenn sie hinsichtlich ihrer Person<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> Durch ein Alibi, welches auf die Zeugen Bezug hat. <span dir=\"rtl\">עצמן את</span> ist Bez.-Akkusativ.</i> überführt werden.<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">יזימו</span> od. <span dir=\"rtl\">יזמּז</span> (Hif’il od. Piël): sie überführen; <span dir=\"rtl\">יזומו</span> (Kal): sie werden überführt.</i> Auf welche Weise? Sagen sie: „wir bezeugen wider N., dass er einen Menschen getötet hat,“ und (Andere) sagen zu ihnen: „wie könnt ihr (dies) bezeugen, es war doch der (angeblich) Getötete oder Totschläger mit uns an demselben Tage an dem und dem Orte?!“ so werden jene<sup class=\"footnote-marker\">36a</sup><i class=\"footnote\"> Die anklagenden Zeugen.</i> nicht als falsche Zeugen erklärt.<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"> Sie werden nicht bestraft; doch ist ihr Zeugnis ungültig.</i> Sagen aber (Andere) zu ihnen: „wie könnt ihr (dies) bezeugen, ihr wart doch mit uns an demselben Tage an dem und dem Orte?!“ so werden jene<sup class=\"footnote-marker\">36a</sup><i class=\"footnote\"> Die anklagenden Zeugen.</i> als falsche Zeugen erklärt und auf die Aussage der letzteren getötet.<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"> Zur Begründung dieser Bestimmung vgl. „Magazin f. d. Wissensch, d. Judenth.“ 1878 S. 12.</i>",
+            "Kommen noch andere (Zeugen),<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"> Um den Mörder anzuklagen.</i> und Jene<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"> Welche die ersten Zeugen überführt haben.</i> erklären auch diese als falsche,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> Indem sie behaupten, dass auch diese mit ihnen an demselben Tage an dem und dem Orte gewesen sind.</i> dann kommen noch Andere,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"> Um den Mörder anzuklagen.</i>(syr. <span dir=\"rtl\">ܐܶܣܛܣܺܝܣ</span>), Aufruhr, ist das Subst. <span dir=\"rtl\">אסטסית</span> (Ms. München hat <span dir=\"rtl\">אסטנית</span>) gebildet und bedeutet: eine Aufrührer-Bande, die sich gegen Gesetz und Ordnung auflehnt. und Jene<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"> Welche die ersten Zeugen überführt haben.</i> erklären auch diese als falsche,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> Indem sie behaupten, dass auch diese mit ihnen an demselben Tage an dem und dem Orte gewesen sind.</i> wenn es auch (nacheinander) hundert (Zeugenpaare) wären,<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"> Die den Mörder anklagen.</i> so werden alle<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"> Obgleich sie nur durch ein und dasselbe Zeugenpaar überführt werden.</i> getötet, R. Jehuda sagt: Das<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">זו</span> dazu ist <span dir=\"rtl\">כת</span> zu ergänzen.</i> ist eine Aufrührer<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\"> Vom gr. στάσις</i> Bande.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\"> Da es doch höchst unwahrscheinlich ist, dass alle die Zeugen, die den Mörder bezichtigen, mit den beiden überführenden Zeugen an ein und demselben Orte gewesen sind, so müssen wir vermuten, dass letztere Aufrührer sind, die gegen das Gesetz sich auflehnen, den Mörder befreien und an dessen Anklägern Rache nehmen wollen.</i> Es wird daher nur das erste Paar<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">כּת</span> für <span dir=\"rtl\">כַּנְתּ</span> Gesellschaft, Genossenschaft (aram. <span dir=\"rtl\">כנתא</span>, Genosse), bedeutet oft ein Zeugenpaar.</i> getötet.<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"> Mit Recht bemerkt der Talmud, es dürfte in diesem Falle auch das erste Paar nicht getötet werden, da die überführenden Zeugen sich als Aufrührer und Verschwörer gezeigt haben. Es ist deshalb zu erklären: Nur wenn sie das erste Zeugenpaar allein überführen, wird dieses getötet; wollen sie aber noch andere später kommende Zeugen durch ein Alibi als falsch erklären, dann finden sie gar keinen Glauben.</i>",
+            "Falsche Zeugen werden nur dann getötet, wenn(auf ihre Aussage) bereits das Urteil<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\"> Das Todesurteil über den Verklagten.</i> gefällt war, denn<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"> Die Begründung schließt erst mit dem Schlusse der Mischna.</i> siehe, die Sadduzäer<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"> Die Anhänger des Zadok und Boëthos, die Schüler des Antigonas aus Socho waren (Abot. d. R. Nathan c. V). Diese verwarfen viele traditionelle Lehren der Pharisäer (Josephus ant. XIII, 10, 6), vgl. über diese Baneth im „Magezin f. d. W. d. J.“ 1882 S. 1—37 und 61—95.</i> sagen: Nur dann wenn der Beklagte hingerichtet worden ist, denn es heißt (Deut. 19, 21): „Leben für Leben“.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Lies <span dir=\"rtl\">נפש בנפש</span>, wie Ms. München, Sifre, Jalkut u. A. haben.</i> Da sagten die Weisen zu ihnen: Es heißt doch (Deut. 19, 19): „Ihr sollt an ihm tun, wie er getrachtet, an seinem Bruder zu tun;“ also muss sein Bruder noch am Leben sein!<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"> Wie es scheint, wird dies aus dem Worte <span dir=\"rtl\">לאחיו</span> deduziert; in Wirklichkeit aber wird die Lehre aus <span dir=\"rtl\">כאשר זמס</span> (wie er getrachtet) abgeleitet. <span dir=\"rtl\">לאחיו</span> könnte auch vom verstorbenen Bruder gesagt werden, wie in Deut. 25, 7 (Ritba).</i> wenn dem so ist, warum steht: „Leben für Leben“?<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Lies <span dir=\"rtl\">נפש בנפש</span>, wie Ms. München, Sifre, Jalkut u. A. haben.</i> weil man meinen könnte, sobald man ihr Zeugnis angenommen hat, werden sie<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"> Falls sie als falsch befunden werden.</i> hingerichtet, deshalb heißt es: „Leben für Leben;“<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Lies <span dir=\"rtl\">נפש בנפש</span>, wie Ms. München, Sifre, Jalkut u. A. haben.</i> sie werden also nur dann hingerichtet,<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"> Dasselbe gilt auch bei der Geißelstrafe, wie dies der Talmud folgert.</i> wenn das Urteil bereits gefällt war.<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"> Denn nachdem der Verklagte zum Tode verurteilt worden, wird er wie tot betrachtet, s. Sanhedrin VIII, Note 50.</i>",
+            "Es heißt (Deut. 17, 6): „Auf die Aussage zweier oder dreier Zeugen werde getötet wer sterben soll;“ wenn das Zeugnis durch zwei bestätigt wird, warum nennt die Schrift besonders auch drei? Bios um drei (Zeugen) zweien gleichzustellen;<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">הקיש</span> (von <span dir=\"rtl\">נקש</span> schlagen) zusammenschlagen, Eines auf das Andere schlagen, gleichstellen.</i> sowie drei Zeugen zwei überführen können, ebenso können zwei Zeugen drei überführen;<sup class=\"footnote-marker\">57 a</sup><i class=\"footnote\"> St. <span dir=\"rtl\">השנים יזומו</span> lies: <span dir=\"rtl\">שנים מזימין</span> nach Ms. München u. A.; s. oben Note 36.</i> und woher (wissen wir), dass sie<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"> Zwei Zeugen.</i> sogar hundert (überführen können)? Daraus dass es heißt: „Zeugen.“<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"> Hieße es: <span dir=\"rtl\">שלשה עדים על פי שנים או</span>, so wäre mit der Zahl „drei“ die gleichstellende Bestimmung geschlossen und wäre man nicht berechtigt, weiter zu gehen; <span dir=\"rtl\">על פי שנים עדים או שלשה עדים</span> lässt aber <span dir=\"rtl\">שלשה עדים</span> ebenso wie <span dir=\"rtl\">שנים עדים</span> nur als den Anfang einer ad infinitum fortschreitenden Reihe erscheinen (S. R. Hirsch).</i> R. Simon sagt:<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"> Die Tannaïm unserer Mischna kontroversieren nicht mit einander; vielmehr stimmt Jeder auch der Schlussfolgerung seiner Kollegen bei (Maimon.)</i> Sowie zwei Zeugen nur dann getötet werden, wenn beide als falsch überführt sind,<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\"> Denn unter <span dir=\"rtl\">עד</span> in Deut. 19, 18 sind zwei Zeugen verstanden, wie überall unter diesem Ausdruck, vgl. Sota VI, 3.</i> so werden auch drei Zeugen nur dann getötet, wenn alle drei als falsch überführt sind;<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\"> Nach dem Talm. gilt diese Bestimmung nur dann, wenn die Aussage des einen Zeugen so unmittelbar auf die des andern folgte, dass man in der Zwischenzeit nicht mehr als die Worte: <span dir=\"rtl\">שלום עליך רבי</span> (Friede Dir mein Lehrer) sprechen könnte. Eine solche Zwischenzeit heißt: <span dir=\"rtl\">תוך כדי דבור</span>, s. Nasir IV, 1.</i> und woher wissen wir, dass dies auch von hundert Zeugen gilt? Daraus dass es heißt: „Zeugen“.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"> Hieße es: <span dir=\"rtl\">שלשה עדים על פי שנים או</span>, so wäre mit der Zahl „drei“ die gleichstellende Bestimmung geschlossen und wäre man nicht berechtigt, weiter zu gehen; <span dir=\"rtl\">על פי שנים או שלשה עדים</span> lässt aber <span dir=\"rtl\">שלשה עדים</span> ebenso wie <span dir=\"rtl\">שנים עדים</span> nur als den Anfang einer ad infinitum fortschreitenden Reihe erscheinen (S. R. Hirsch).</i> R. Akiba sagt: Der dritte (Zeuge) kommt nur,<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\"> Er kommt nur deshalb in diesem Schriftverse vor.</i> auf dass gegen ihn streng verfahren werde und dass das Urteil über ihn dem über jene<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\"> Über die ersten beiden Zeugen.</i> gleich gemacht werde.<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\"> Obgleich sein Zeugnis irrelevant war, da der Verklagte auch ohne ihn verurteilt worden wäre.</i> Wenn also die Schrift denjenigen, der sich den Gesetzes-Übertretern zugesellt,<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">נטפל</span> (von <span dir=\"rtl\">טפל</span> ankleben), sich zugesellen, mit dem Begriff der nebensächlichen Wirksamkeit (vgl. <span dir=\"rtl\">טפל</span>, Nebensache, im Gegensatz zu <span dir=\"rtl\">עיקר</span>, Hauptsache).</i> ebenso bestrafen lässt, wie die Gesetzes-Übertreter selbst; um wie viel mehr wird man denjenigen, der sich den Gesetz-Übenden zugesellt, ebenso belohnen, wie die Gesetz-Übenden selbst.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\"> Da Gott in größerem Maßstabe belohnt als bestraft, Tosephta Sota IV, 1 aus Exod. 20, 5 f.</i>",
+            "Sowie<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"> Forts. der Folgerungen aus Deut. 17, 6.</i> ferner, wenn von zwei Zeugen einer als anverwandt<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\"> Sanhedrin III, 4.</i> oder untauglich<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"> Das. III, 3.</i> befunden wird, deren ganzes Zeugnis ungültig ist;<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\"> Da ja Ein Zeuge nicht genügt.</i> ebenso ist, wenn von drei Zeugen einer als anverwandt oder untauglich befunden wird, deren (ganzes) Zeugnis ungültig<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\"> Wiewohl noch zwei taugliche Zeugen übrig bleiben.</i>. Woher wissen wir, dass auch bei hundert Zeugen (diese Bestimmung gilt)? Daraus, dass es heißt: „Zeugen“.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"> Hieße es: <span dir=\"rtl\">שלשה עדים על פי שנים או</span>, so wäre mit der Zahl „drei“ die gleichstellende Bestimmung geschlossen und wäre man nicht berechtigt, weiter zu gehen; <span dir=\"rtl\">על פי שנים עדים או שלשה עדים</span> lässt aber <span dir=\"rtl\">שלשה עדים</span> ebenso wie <span dir=\"rtl\">שנים עדים</span> nur als den Anfang einer ad infinitum fortschreitenden Reihe erscheinen (S. R. Hirsch).</i> Es sagt R. Jose: Wobei ist dies gesagt? bei Lebens-Strafsachen,<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\"> Wobei man sich bestreben muss, den Angeklagten freizusprechen, wie es heißt (Num. 35, 25): „Es rette die Gemeinde“.</i> bei Vermögens-Rechtssachen aber wird das Zeugnis durch die übrigen bestätigt. Rabbi<sup class=\"footnote-marker\">73a</sup><i class=\"footnote\"> R. Jehuda ha-Nasi.</i> sagt: Sowohl bei Vermögens-Rechtssachen, als bei Lebens-Strafsachen (ist dies gesagt). Wann aber gilt dies?<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\"> Bei Lebens-Strafsachen.</i> wenn sie<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\"> Die Anverwandten und Untauglichen.</i> mit gewarnt haben;<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\"> Damit haben sie gezeigt, dass sie Mitzeugen sein wollen.</i> haben sie aber nicht mit gewarnt,<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\"> Und demnach nicht beabsichtigt, über die Tat als Zeugen aufzutreten; dann wird durch ihre Anwesenheit bei der Tat das Zeugnis der Andern nicht ungültig; denn „was sollen zwei Brüder u. s. w.“.</i> — was sollen zwei Brüder tun, die<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\"> Zusammen mit einem Dritten, der nicht mit ihnen verwandt ist.</i> gesehen haben, wie Jemand einen Menschen umbringt?.<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\"> Da kann gewiss einer der Brüder mit dem dritten zusammen Zeugnis ablegen, wenn nur der andere Bruder nicht mit gewarnt und nicht Zeuge zu sein beabsichtigt hat.</i>",
+            "Sehen zwei ihn aus diesem Fenster, und zwei sehen ihn aus einem anderen Fenster, und Einer warnt ihn in der Mitte,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\"> Der Warnende darf, wenn er nur nicht Zeuge zu sein beabsichtigt, auch ein Anverwandter oder Untauglicher sein.</i> so sind sie, wenn ein Teil von ihnen<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\"> Dies bezieht sich sowohl auf die beiden Zeugenpaare, als auch auf den Warnenden.</i> sich gegenseitig sehen kann,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\"> Wenn ein Zeuge des einen Paares und ein Zeuge des andern Paares entweder einander sehen (der Warnende braucht in diesem Falle von den Zeugen nicht gesehen, sondern nur gehört zu werden), oder dieselben sehen den Warnenden und der Warnende sieht sie.</i> als Ein Zeugnis zu betrachten;<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\"> Sie werden nur getötet, wenn Alle als falsch überführt werden, und es ist, wenn nur Einer von ihnen zum Zeugnis untauglich ist, das ganze Zeugnis ungültig.</i> wo nicht, so sind es zwei Zeugnisse.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\"> Jedes Paar (von denen Einer den Andern gesehen hat) gilt als besonderes Zeugnis. — Auch die zwei Zeugen, welche die Tat bezeugen, müssen während der Tat einander sehen, oder durch den Warnenden, den sie sehen und der sie sieht, zu einem Zeugenpaare verbunden werden; sonst sind sie als <span dir=\"rtl\">עדות מיוחדת</span> (vereinzelt im Zeugnis) in kriminal-rechtlichen Fällen zum Zeugnis untauglich.</i> Wenn daher eines<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\"> Ein Zeugnis, d. i. ein Zeugenpaar.</i> von diesen als falsch befunden wird, so werden der Verbrecher<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\"> Auf die Aussage des zweiten nicht als falsch befundenen Zeugenpaares.</i> und die falschen Zeugen<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\"> Die über eine von ihnen nicht gesehene Tat Zeugnis ablegten.</i> getötet, und das zweite Paar ist frei.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\"> Dieser Satz ist überflüssig und steht nur, damit man nicht irrtümlich unter <span dir=\"rtl\">והן</span> beide Zeugenpaare verstehe. Nach Tos. J. T. will dieser Satz lehren, dass das zweite Paar selbst dann frei ist, wenn es später nach der Hinrichtung des Angeklagten als falsch überführt worden ist; nach dem Kanon: <span dir=\"rtl\">הרגו אין נהרגין</span> (nach der Hinrichtung des Angeklagten werden die falschen Zeugen nicht mehr hingerichtet). Die Begründung s. im „Magazin f. d. W. d. J.“ 1878, S. 13.</i> R. Jose<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\"> Nach Jerusch. ist zu lesen: „R. Jose, Sohn des R. Jehuda“.</i> sagt: Niemals wird Einer getötet,<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\"> St. <span dir=\"rtl\">אין נהרגין</span> lies: <span dir=\"rtl\">אינו נהרג</span> nach Jerusch.</i> außer wenn beide Zeugen ihn mündlich gewarnt haben, denn es heißt (Deut. 17, 6): „Durch den Mund<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\"> Die Todesstrafe soll einzig und allein durch den Mund der Zeugen herbeigeführt werden, durch ihre Warnung und ihr Zeugnis.</i> zweier Zeugen“. Eine andere Erklärung: „Durch den Mund zweier Zeugen;“ (dies lehrt), dass das Synedrion nicht durch den Mund eines Dolmetschers vernehmen dürfe.<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\"> Der Gerichtshof muss die Sprache der Zeugen verstehen; doch braucht er diese Sprache nicht sprechen zu können, da er seine Worte an die Zeugen durch einen Dolmetscher vermitteln darf (Talmud).</i>",
+            "Wenn Jemand, nachdem sein Urteil gefällt war, entflohen ist und dann vor dasselbe Gericht<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\"> Von dem er verurteilt worden ist.</i> kommt, so hebt man seine Verurteilung nicht auf.<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\"> Das Verfahren wird nicht wieder aufgenommen, um vielleicht Rechtfertigungs-gründe für ihn zu finden.</i> Überall wo zwei auftreten und sagen: „wir bezeugen wider N., dass über ihn das Todesurteil von dem und dem Gerichte<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\"> Wenn dieses Gericht in Palästina ist; wird aber ein Verbrecher von einem außerpalästinensischem Gerichtshofe verurteilt und entflieht nach Palästina, so wird dort sein Prozess nochmals aufgenommen, denn das Verdienst seines Aufenthalts in Palästina könnte ihm zu einer Rechtfertigung verhelfen (Talm.).</i> gefällt worden ist, und die und die waren seine Zeugen,“<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\"> Mit Angabe der Zeit, nach Sanhedrin V, 1.</i> wird dieser Verurteilte getötet. Das Synedrion<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\"> Die Institution der Gerichtshöfe, deren jeder aus einem Collegium von Richtern besteht, die in Palästina ordiniert worden sind, nach Sanhedrin I, Note 19.</i> hat seine Geltung<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">נהג</span> führen, sich führen, üblich sein, Geltung haben (von einem Gesetze oder einer Institution).</i> sowohl im Lande als außerhalb des Landes.<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\"> Auch außerhalb Palästinas werden Gerichtshöfe eingesetzt, die Strafprozesse entscheiden und Todesurteile fällen können; Letzteres aber nur während der Zeit, da das große Synedrion in der Quaderhalle seinen Sitz hat.</i> Ein Gerichtshof der einmal in einer Jahrwoche<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">שכוע</span> B. mezia IX, Note 46.</i> eine Hinrichtung vollzieht, wird ein Verderber<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">חובלנית</span>, (Jerusch. hat <span dir=\"rtl\">חבלנית</span>) von <span dir=\"rtl\">חבל</span> verderben, eine Verderberin; <span dir=\"rtl\">סנהדרין</span> ist femin.</i> genannt. R. Eleasar, Sohn Asaria’s, sagt: Einmal in siebzig Jahren. R. Tarphon und R. Akiba sagen: Wenn wir im Synedrion gesessen hätten, so würde nie ein Mensch hingerichtet worden sein.<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\"> Wir würden so viele Fragen an die Zeugen gerichtet haben, dass sie sich notwendig widersprochen hätten.</i> R. Simon, Sohn Gamliel’s, sagt: Diese<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\"> R. Tarphon und R. Akiba.</i> würden auch die Blut-Vergießer in Israel vermehrt haben.<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\"> Da die Mörder nichts zu fürchten hätten. — Indessen wollten auch R. Tarphon und R. Akiba den Mörder nicht ganz freisprechen, sondern ihn nur mit Gefängnis nach Sanhedrin IX, 5 bestrafen.</i>"
+        ],
+        [
+            "Folgende müssen (in die Freistadt)<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> S. Mischna 4.</i> wandern: Wer einen Menschen unvorsätzlich getötet hat; wenn Jemand mit einer Walze<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Eine Steinwalze, mittelst deren unebene und schadhafte Stellen des Dachüberzuges geglättet werden.</i> rollt, diese aber auf Einen herabfällt und ihn tötet; wenn Jemand ein Fass herablässt,<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">שלשל</span> (arab. <span dir=\"rtl\">سلسل</span>) aus einer Höhe mittelst eines Strickes oder einer Kette herablassen, von <span dir=\"rtl\">שרשרת ═ שלשלת</span>, Kette.</i> und dieses auf Einen fällt und ihn tötet; wenn Jemand an einer Leiter herabsteigt, dabei aber auf Einen fällt und ihn tötet; so muss er ins Exil wandern. Wenn aber Jemand eine Walze (nach oben) zieht, und diese auf Einen herabfällt und ihn tötet; wenn Jemand ein Fass heraufzieht, und der Strick zerreißt, so dass das Fass auf Einen fällt und ihn tötet; wenn Jemand an einer Leiter hinaufsteigt und auf Einen herabfällt und ihn tötet; so braucht er nicht ins Exil zu wandern. Dies ist die Regel: Jeder, der (den tötenden Gegenstand) abwärts gerichtet hat,<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Selbst wenn dies zu dem Zwecke geschah, um ihn dann aufwärts zu heben, wie z. B. Jemand eine Axt rückwärts nach unten schwingt, um sie dann desto kräftiger zu erheben.</i> muss ins Exil wandern;<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Denn in diesem Falle hat der Totschläger sich eine geringe Fahrlässigkeit zu Schulden kommen lassen, da er beim Herablassen, wobei leicht ein Schaden entstehen kann, vorsichtig sein sollte. (s. Note 14.)</i> hat er aber (ihn) nicht abwärts gerichtet,<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Wobei er nicht an einen Unglücksfall denken konnte.</i> so braucht er nicht auszuwandern.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Es wird dies aus den Worten (Num. 35, 23): „er ließ auf ihn fallen“ (d. h. von oben nach unten) abgeleitet.</i> Wenn das Eisen vom Stiele<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Der Axt, womit Jemand Holz fällt.</i> abfährt und tötet, so sagt Rabbi, der Totschläger<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> D. i. derjenige, der das Holz gefällt hat.</i> braucht nicht auszuwandern;<sup class=\"footnote-marker\">9 a</sup><i class=\"footnote\"> Weil dies an Vorsätzlichkeit grenzt, denn er hätte das lose Eisen befestigen sollen.</i> die Weisen aber sagen, er muss auswandern. Springt ein Stück vom gespaltenen Holze<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">מן העץ</span> ist wie <span dir=\"rtl\">קיסם מן העץ</span>, ein Splitter vom Holze, zu erklären, so Raschi u. A. — Maimon. bezieht das <span dir=\"rtl\">נשמט הברזל</span> des vorigen Satzes auch auf diesen Satz und erklärt <span dir=\"rtl\">נשמט הברזל מן העץ המתבקע</span>: Das Eisen wurde durch den Gegenstoß des gespaltenen Holzes hinweggeschleudert.</i> ab (und tötet), so sagt Rabbi, er muss auswandern; die Weisen aber sagen, er braucht nicht auszuwandern.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Weil dies als eine indirekte Wirkung (<span dir=\"rtl\">כח כחו</span>) betrachtet wird, da der tötende Gegenstand nicht unmittelbar durch die Menschenkraft in Bewegung gesetzt worden ist. — Die Kontroverse hat von der Erklärung der Worte <span dir=\"rtl\">ונשל ��ברזל מן העץ</span> (Deut. 19,5) ihren Ausgang. Nach den Weisen ist <span dir=\"rtl\">העץ</span> der Stiel der Axt und <span dir=\"rtl\">ובשל</span> intransitiv (es fährt aus das Eisen vom Holze). Nach Rabbi ist <span dir=\"rtl\">העץ</span> das gespaltene Holz (da nach der Erklärung der Weisen <span dir=\"rtl\">מֵעֵצוֹ</span> stehen müsste); <span dir=\"rtl\">ונשל</span> muss dann transitiv (gleich <span dir=\"rtl\">ונישל</span>, Talm.) genommen werden (Das Eisen treibt ein Stück vom Holze weg). Nach Maimon. (Note 10) fasst Rabbi <span dir=\"rtl\">ונשל</span> (wie <span dir=\"rtl\">ונישל</span>) als Passiv. (Das Eisen wird durch das Holz weggetrieben). S. <span dir=\"rtl\">מגדל חננאל</span> S. 11 Note 9.</i>",
+            "Wenn Jemand einen Stein ins öffentliche Gebiet<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Nach einem dort befindlichen Misthaufen, wo Menschen gewöhnlich nur des Nachts, ausnahmsweise aber auch am Tage ihre Notdurft verrichten.</i> wirft und damit Einen tötet,<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Am Tage.</i> so muss er auswandern.<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Hätte er am Tage nach einer Straße geworfen, wo gewöhnlich Menschen sich befinden, so wäre die Tat eine grobe Fahrlässigkeit, die an Vorsätzlichkeit grenzt (<span dir=\"rtl\">קרוב למזיד</span>); hätte er wieder nach einem Orte geworfen, der gar nicht von Menschen betreten wird, so wäre die Tötung durch einen nicht vorherzusehenden Zufall erfolgt (<span dir=\"rtl\">אונס</span>). In beiden Fällen wandert der Täter nicht ins Exil. Die Strafe der Exilierung trifft nur den unvorsätzlichen Totschläger (<span dir=\"rtl\">שוגג</span>), der sich wohl einer Unvorsichtigkeit, aber keiner groben Fahrlässigkeit schuldig gemacht hat.</i> R. Elieser, Sohn Jakobs, sagt: Wenn, nachdem der Stein Jenem aus der Hand gefahren, dieser den Kopf hervorgesteckt und ihn aufgefangen hat, so ist Jener frei.<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Denn es heißt (Deut. 19,5): „Und es trifft seinen Nächsten“; nicht aber, wenn der Nächste sich selbst darbietet.</i> Wirft Jemand einen Stein in seinen eigenen Hof und tötet Einen, so muss er, falls der Beschädigte befugt war<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Er hat vom Besitzer die Erlaubnis dazu erhalten.</i> hineinzugehen, auswandern; wo aber nicht, so braucht er nicht auszuwandern, denn es heißt (Deut. 19, 5): „Und wer mit seinem Nächsten in den Wald kommt“; wie in einem Walde der Beschädigte und Beschädiger befugt sind hineinzugehen, ebenso (gilt das Gesetz) überall, wo der Beschädigte und Beschädiger befugt sind, hineinzugehen; ausgeschlossen aber ist der Hof eines Besitzers, wo der Beschädigte nicht (gleich dem Beschädiger) befugt ist hineinzugehen. Abba Saul sagt: Sowie das Holzhauen eine freiwillige Handlung ist,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Diese Handlung ist nicht geboten.</i> so ist auch nur bei jeder freiwilligen Handlung (der unvorsätzliche Totschlag strafbar); ausgeschlossen aber sind der Vater, der seinen Sohn schlägt<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Auf dass er Tora oder ein Handwerk lerne.</i>, der Lehrer, der seinen Schüler züchtigt, und der Gerichtsdiener.<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Der Jemand schlägt, dass er dem Befehle des Gerichtes Folge leiste (Maimon.). — Alle diese sind frei, weil sie bei der Ausübung ihrer Pflicht getötet haben.</i>",
+            "Der Vater muss wegen des Sohnes<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er ihn unvorsätzlich getötet hat.</i> auswandern<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er nicht dabei seine Pflicht ausübte (Note 18).</i>, und der Sohn muss wegen des Vaters<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er ihn unvorsätzlich getötet hat.</i> auswandern. Jedermann<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Selbst ein Sklave oder ein Samaritaner (Talm.).</i> muss wegen eines Israeliten<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er ihn unvorsätzlich getötet hat.</i> auswandern, und ein Israelit muss wegen Jedermann<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er ihn unvorsätzlich getötet hat.</i> auswandern, nur nicht wegen eines Beisaß-Proselyten<sup class=\"footnote-marker\">22a</sup><i class=\"footnote\"> S. B. mezia V, Note 54a.</i>redet); hiernach gesteht R. Meïr zu, dass ihn zwei Weisen-Jünger begleiten. Die Handschriften haben jedoch nicht <span dir=\"rtl\">אף</span>.</i>. Ein Beisaß-Proselyte braucht nur wegen eines Beisaß-Proselyten auszuwandern.<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> S. Num. 35,15.</i> Der Blinde braucht nicht auszuwandern<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Denn es heißt (Num. 35,23): „Ohne dass er es sieht“; dies schließt den Blinden aus, da er nicht sehen kann.</i>; dies die Worte R. Jehuda’s; R. Meïr sagt: Er muss auswandern<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Denn es heißt (Deut. 19,4): „Ohne Wissen“; dies ist ein zweiter beschränkender Ausdruck, der dem Blinden (der zwar nicht sieht, aber doch wissen kann) mit einschließt, nach der Regel, dass ein beschränkender Ausdruck, der auf einen andern beschränkenden Ausdruck folgt, das Gesetz erweitern will (<span dir=\"rtl\"> אין מיעיט אחר מיעוט אלא לרבות </span>).</i>. Der Feind, (der tötet)<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Einen, mit dem er aus Hass drei Tage nicht gesprochen hat.</i> wandert nicht in die Freistadt. R. Jose, Sohn Jehudas, sagt: Der Feind wird hingerichtet, weil er als gewarnt betrachtet wird. R. Simon sagt: Mancher Feind wandert in die Freistadt, mancher nicht; dies ist die Regel: Wo man sagen kann, er habe absichtlich getötet, wandert er nicht dahin; wo man aber nicht sagen kann, er habe absichtlich getötet, wandert er aus<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> Die Halacha entscheidet, wie der erste Tanna, dass man wegen unvorsätzlicher Tötung eines Feindes zwar nicht hingerichtet wird, aber auch nicht in die Freistadt wandern kann, da es bei einem solchen Falle als wahrscheinlich gilt, dass eine grobe Fahrlässigkeit stattgefunden hat.</i>.",
+            "Wohin wandern sie? Nach den Freistädten, nach den dreien, die jenseits des Jardens, und nach den dreien, die im Lande Kenaan sind<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> Auch die anderen 42 Levitenstädte (Num. 35,6) dienten als Asylstätten; jedoch nur dann, wenn der Totschläger dieselben mit der ausgesprochenen Absicht betreten hatte, dort Schutz zu suchen; die 6 eigentlichen Freistädte dagegen gewährten ihm auch dann Schutz, wenn er von deren schützender Kraft gar kein Bewusstsein hatte.</i>, denn es heißt (Num. 35,14): „Drei Städte sollt ihr geben jenseits des Jardens, und drei Städte sollt ihr geben im Lande Kenaan u. s. w.“ Bevor die drei (Städte) im Lande Israel auserwählt waren, hatten die drei jenseits des Jardens kein Asylrecht, denn es heißt (Num. 35, 13): „Sechs Zufluchts-Städte sollen es sein“, es erhielten also alle sechs zugleich das Asylrecht.",
+            "Und Straßen waren nach denselben gerichtet<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Es führten von allen Seiten gerade Straßen dahin und an den Scheidewegen befanden sich Wegweiser (Talm.).</i>, von einer zur andern<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Die Worte <span dir=\"rtl\">מזו לזו</span> sind schwierig; wozu die Straße von einer Asylstadt zur andern? In einer Baraita im Talmud (9b) wird <span dir=\"rtl\">מכוונות היו</span> in dem Sinne gebraucht, dass die drei Asylstädte im Lande Kenaan den dreien jenseits des Jardens gegenüberliegend waren. Ferner wird dort gesagt, dass die Distanzen zwischen den Städten gleich groß waren. Möglich, dass die Mischna dasselbe sagen will, und <span dir=\"rtl\">ומכוונות</span> wäre dann in doppeltem Sinne zu nehmen, als wenn stände: <span dir=\"rtl\">ומכוונות להן ומכוונות הדרכים מזו לזו</span>. Diese lagen jenen gegenüber, und gleich groß (übereinstimmend) waren die Wege von einer zur andern.</i>, denn es heißt (Deut. 19, 3): „Richte Dir den Weg ein und Teile in drei Teile u. s. w.“ Man gibt ihm<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Dem Totschläger.</i> zwei Weisen-Jünger mit,<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> Nachdem man ihn zur Exilierung verurteilt hat.</i> auf dass sie dem Bluträcher, wenn er ihn unterwegs umbringen wollte, Vorstellungen machen.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> Dass er ihn nicht als Mörder betrachte, da die Tat unvorsätzlich geschehen ist.</i> R. Meir sagt: Er<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Manche Ausgaben lesen <span dir=\"rtl\">אף הוא</span> (auch er); hiernach gesteht R. Meir zu, dass ihn zwei Weisen-Jünger begleiten. Die Handschriften haben jedoch nicht אף.</i> kann allein für sich reden, denn es heißt (Deut. 19, 4): „Dies sei das Wort des Totschlägers.“<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> S. Schebiit X, 8 und weiter Note 66.</i>",
+            "R. Jose, Sohn Jehudas sagt: Anfangs<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> Am Anfang, bevor noch das Gericht ein Urteil fällt, gilt folgende Vorschrift.</i> eilen<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">מקדימין</span> s. Sanhedrin XI, Note 59.</i> sowohl der unvorsätzliche als der vorsätzliche Totschläger nach den Freistädten,<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"> Dies wird aus Deut. 19, 11 deduziert.</i> und das Gericht schickt hin und lässt ihn von dort holen; wer vom Gerichte zum Tode verurteilt wird, den tötet man; wer nicht verurteilt wird, den entlässt man; wer zur Exilierung verurteilt wird, den bringt man wieder an seine Stätte, denn es heißt (Num. 35, 25): „Und die Gemeinde soll ihn zurückbringen in seine Freistadt u. s. w.“ — Sowohl der mit dem Salböle Gesalbte, als der durch die hohepriesterlichen Kleider Geweihte,<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">מרבה בבגדים</span> vergrößert, erhoben durch Kleider; so hießen die Hohenpriester, seitdem das heilige Salböl (durch den König Josia, Joma 52b) verborgen ward, da sie nur durch Bekleidung mit den vielen (acht) Gewändern zu Hohenpriestern geweiht wurden.</i> als auch der von seinem Hohepriesteramte Abgegangene<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"> Der zur Zeit, da der Hohepriester (wegen Leibesfehler oder Unreinheit) dienstunfähig war, das Hohepriesteramt verwaltete und dann bei Wiederherstellung des Hohenpriesters wieder zurückgetreten ist.</i> bewirken (durch ihren Tod), dass der Totschläger zurückkehrt.<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> Nach Num. 35, 25.</i> R. Jehuda sagt: Auch der zum Kriege Gesalbte<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"> Der dazu geweiht ist, im Kriege die Ansprache an das Heer (Deut. 20, 2 ff.) zu halten, vgl. Sota VIII, 1.</i> bewirkt, dass der Totschläger zurückkehrt. Daher pflegen die Mütter der Hohenpriester ihnen<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"> Den exilierten Totschlägern.</i> Nahrung und Kleidung zu verabreichen,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">מספקות</span> B. mezia VII, Note 7.</i> damit sie nicht beten, dass ihre Söhne sterben. Wenn, nachdem sein UrTeil<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\"> Dass er ins Exil wandere.</i> gefällt worden, der Hohepriester stirbt, so braucht er nicht auszuwandern;<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\"> Denn nachdem er zur Exilierung verurteilt war, wird er wie ein Exilierter betrachtet, den der Tod des Hohenpriesters sühnt.</i> wenn aber, bevor sein Urteil gefällt worden, der Hohepriester gestorben ist und man einen andern<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\"> Hohenpriester.</i> an seine Stelle eingesetzt hat und dann sein Urteil gefällt worden ist; so kehrt er erst nach dem Tode des zweiten<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"> Des neu ernannten Hohenpriesters.</i> zurück.",
+            "Ist sein Urteil gefällt worden, als kein Hohepriester da war;<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\"> Da der Hohepriester gestorben und noch kein Nachfolger ernannt war.</i> oder hat Jemand einen Hohenpriester getötet;<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"> Und dessen Verurteilung fand statt, bevor ein anderer Hohepriester ernannt war.</i> oder hat ein Hohepriester Einen getötet;<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"> Und dessen Verurteilung fand statt, bevor ein anderer Hohepriester ernannt war.</i> so darf er<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"> Der Totschläger.</i> niemals von dort<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Von der Asylstadt.</i> hinausgehen. — Er<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"> Jeder unvorsätzliche Totschläger.</i> darf nicht hinausgehen,<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"> Aus seiner Asylstadt.</i> selbst nicht um ein Zeugnis (zur Erfüllung) eines Gebotes<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er z. B. bezeugen will, dass er den Neumond gesehen habe, s. Rosch Haschanah I, 9.</i> oder in Geldangelegenheiten oder in Lebenssachen abzulegen, selbst nicht wenn Israel seiner bedarf; und wäre er auch ein Feldherr, wie Joab, Sohn Zeruja’s, so darf er doch nie von dort hinausgehen,<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er hinausgeht, setzt er sich der Gefahr aus, getötet zu werden, s. weiter unten.</i> denn es heißt (Num.35, 25): „Da er floh dorthin“, d. h. dort sei seine Wohnung, dort sei sein Tod, dort sei sein Grab. Sowie die Stadt schützt, so schützt auch ihr Grenzgebiet.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"> Das Gebiet der Stadt bis zur Sabbat-Grenze (<span dir=\"rtl\">תחום שבת</span>), so weit man von der Stadt aus am Sabbat gehen darf, d. i. 2000 Ellen rings um die Stadt, s. Einleitung zu Erubin S. 52.</i> Geht der Totschläger außerhalb des Grenzgebietes hinaus,<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"> Mit Absicht; geht er aus Versehen hinaus, so darf man ihn nicht töten,</i> und der Bluträcher findet ihn, so sagt R. Jose, der Galiläer: Es ist dem Bluträcher geboten<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"> Das <span dir=\"rtl\">ורצח</span> in Num. 35, 27 ist als Gebot zu fassen.</i> und jedem (andern) Menschen steht es frei,<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"> Dies wird aus <span dir=\"rtl\">אין לו דם</span> (das.) deduziert, das zu erklären ist: Er (der Totschläger) hat (überhaupt) kein Blut (es darf ihn Jeder umbringen), vgl. Raschi zu Num. 35, 27.</i> (jenen umzubringen). R. Akiba sagt: Es steht dem Bluträcher bloß frei (ihn umzubringen), und jeder andere Mensch wird seinetwegen nicht schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er ihn umgebracht hat, wird er seinetwegen nicht bestraft; doch darf er ihn nicht umbringen. R. Salomo Lurja liest: <span dir=\"rtl\">וכל אדם חייבין עליו</span> (alle anderen sind seinetwegen schuldig.)</i> Steht ein Baum innerhalb des Grenzgebietes, dessen Zweig aber neigt sich aus dem Grenzgebiete heraus, oder der Baum steht außerhalb des Grenzgebietes, und dessen Zweig neigt sich in das Grenzgebiet hinein, so richtet man sich in Allem nach dem Zweige.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\"> Dieser Satz ist nach dem Talmud zu erklären, wie <span dir=\"rtl\">הכל הולך אף אחר הנוף</span>. Man muss sich auch nach dem Zweige richten. Steht also der Stamm außerhalb des Asyl-Gebietes, und es ragt bloßs ein Zweig in dasselbe hinein, so ist der ganze Baum als Asyl zu betrachten, und der Totschläger, der an den Stamm des Baumes gelangt, ist schon geschützt. Umgekehrt ist schon unter den Zweigen eine Asylstätte, wenn der Stamm innerhalb des Asyl-Gebietes steht, obgleich die Zweige sich aus demselben herausneigen.</i> Hat er<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\"> Der exilierte Totschläger.</i> in der Freistadt selbst getötet, so muss er von einer Nachbarschaft<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">שכונה</span> ist eine Nachbarschaft von drei Häusern, Aboda sara 21 a.</i> in die andere Nachbarschaft wandern; ein Levite<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\"> Der in der Asylstadt wohnt.</i> aber muss von (seiner) Stadt zur (andern) Stadt auswandern.",
+            "(Desgleichen),<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">כיוצא בו</span> (das Manche nicht lesen) ist aus Schebiit X, 8 herübergenommen, wo vorher ein ähnlicher Fall steht.</i> wenn ein Totschläger nach seiner Freistadt auswandert, und die Einwohner der Stadt wollen ihm Ehre erweisen, so muss er zu ihnen sagen: „ich bin ein Totschläger!“ Sagen sie zu ihm: „dessen ungeachtet!“, so kann er es von ihnen annehmen, denn es heißt (Deut. 19, 4): Dies sei das Wort des Totschlägers.“<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\"> S. oben Mischna 5.</i> Sie mussten den Leviten Miete zahlen,<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"> Dies gilt nach dem Talmud nur für die 42 Levitenstädte (oben Note 28); in den 6 eigentlichen Freistädten brauchten die Exilierten keine Miete zu zahlen.</i> dies die Worte R. Jehudas: R. Meïr sagt: Sie brauchten ihnen keine Miete zu zahlen. Er<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\"> Der exilierte Totschläger.</i> kehrt<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\"> Nach dem Tode des Hohenpriesters.</i> in das Amt<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">שררה</span> Herrschaft, Würde, Amt.</i> zurück, in dem er (vorher) war, dies die Worte R. Meïr’s; R. Jehuda sagt: Er kehrt nicht in das Amt zurück, in dem er (vorher) war."
+        ],
+        [
+            "Folgende erleiden die Geißelstrafe:<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Es werden nicht alle Fälle hier aufgezählt, sondern nur diejenigen, bei denen etwas Neues gelehrt wird.</i> Wer seiner Schwester, der Schwester seines Vaters, der Schwester seiner Mutter, der Schwester seiner Frau, der Frau seines Bruders, der Frau seines Vater-Bruders oder einem menstruierenden Weibe beiwohnt;<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Wiewohl alle bisher genannten Übertretungen mit Ausrottung (<span dir=\"rtl\">כרת</span>) bestraft werden (Lev. 20, 17—21; 18, 18; 29), so kann doch bei entsprechender Verwarnung die Geißelstrafe erfolgen, die, verbunden mit reuiger Busse (<span dir=\"rtl\">תשובה</span>), den Sünder von der Ausrottungsstrafe befreit (M. 15).</i> ein Hohepriester, der eine Witwe<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Die Übertretung eines Toraverbotes wird in der Regel mit Geißelung bestraft; das betreffende Verbot steht in Lev. 21, 14.</i>, ein gemeiner Priester, der eine Verstoßene<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 21, 7..</i> oder eine Chaluza,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> S. oben I, Note 5. Da nach den meisten Dezisoren eine Chaluza dem Priester nur nach rabbinischer Anordnung verboten ist, so kann bei dieser Übertretung nicht die gewöhnliche Geißelstrafe (<span dir=\"rtl\">מלקות</span>), sondern nur eine Züchtigung eintreten, die gegen den verhängt wird, der rabbinischen Verordnungen zuwiderhandelt. Diese Züchtigung heißt <span dir=\"rtl\">מכת מרדות</span> (von <span dir=\"rtl\">רדה</span>, züchtigen).</i> ein Israelit, der eine Mamseret<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">ממזרים</span> in Blutschande Erzeugte; s. Jebamot IV, 13. Das Verbot in Deut. 23, 3.</i> oder Nethina,<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">נתינים</span> sind die Nachkommen der Gibeoniten, die Josua zu Tempelsklaven gemacht hat, Jos. 9, 27. Die Verschwägerung mit ihnen war nach Tosaphot (Ketubot 29 a v. <span dir=\"rtl\">אלו</span>) nach dem Toragesetze (Deut. 7, 3) verboten. Nach Maimonides war es bloß ein rabbinisches Verbot, s. Note 5.</i> oder eine Israeliten-Tochter, die einen Nathin<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">נתינים</span> sind die Nachkommen der Gibeoniten, die Josua zu Tempelsklaven gemacht hat, Jos. 9, 27. Die Verschwägerung mit ihnen war nach Tosaphot (Ketubot 29 a v. <span dir=\"rtl\">אלו</span>) nach dem Toragesetze (Deut. 7, 3) verboten. Nach Maimonides war es bloß ein rabbinisches Verbot, s. Note 5.</i> oder Mamser<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">ממזרים</span> in Blutschande Erzeugte; s. Jebamot IV, 13. Das Verbot in Deut. 23, 3.</i> geheiratet hat. Wenn eine Witwe zugleich eine Verstoßene ist,<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Eine Witwe, die sich wieder verheiratet hat und vom zweiten Manne verstoßen worden ist.</i> so ist man ihretwegen wegen (Übertretung) zweier Verbote<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Note 3 und 4.</i> strafbar;<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Der Übertreter wird zweimal gegeißelt.</i> ist eine Verstoßene zugleich eine Chaluza, so ist man ihretwegen bloß wegen (Übertretung) eines Verbotes schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Da das Verbot der Chaluza nur rabbinisch ist und auf den Toravers Lev. 21, 7 sich stützt, der die Geruscha verbietet, so erfolgt für diese Doppel-Sünde nur Eine Bestrafung.</i>",
+            "(Ferner) ein Unreiner, der Heiliges gegessen,<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 7, 20 setzt darauf die <span dir=\"rtl\">כרת</span>-Strafe. Das Verbot, das die Geißelung bewirkt, wird vom Talmud aus anderen Schriftstellen hergeleitet.</i> ein ins Heiligtum gekommener Unreiner;<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Num. 5, 3.</i> wer Unschlitt,<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 3, 17.</i> Blut,<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 3, 17.</i> (vom Opferfleische) Übriggebliebenes,<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Exod. 29, 34.</i> Verworfenes,<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 7, 18, vgl. Raschi das. Die Warnung ist in Exod. 29, 34 enthalten, da mit den Worten <span dir=\"rtl\">כי קדש הוא</span> jede unbrauchbar gewordene Opferspeise verboten wird.</i> oder Unreines<sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 7, 19.</i> gegessen; wer (Opfer) außerhalb des Heiligtums geschlachtet oder dargebracht;<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Diese Handlungen werden nach Lev. 17, 4; 9 mit <span dir=\"rtl\">כרת</span> bestraft. Die Warnungen findet der Talmud in anderen Schriftversen.</i> wer Gesäuertes am Pesach gegessen;<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Deut. 16, 3.</i> wer am Versöhnungstage gegessen oder eine Arbeit verrichtet hat;<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 23, 29; 31.</i> wer das Salböl<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Exod. 30, 32.</i> oder das Räucherwerk<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Exod. 30, 37.</i> nachgemacht; wer sich mit dem (heiligen) Salböle salbt;<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Exod. 30, 32.</i> wer Aas,<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Deut. 14, 21.</i> Zerrissenes,<sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Exod. 22, 30.</i> Geschmeiss oder Gewürm<sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Unter beiden letzteren sind verschiedene verbotene Land- und Wassertiere verstanden, vgl. Lev. 11, 11; 13; 41 ff.</i> gegessen; wer Tebel,<sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> S. Sanhedrin VIII, Note 23. Das Verbot ist nach dem Talmud in Lev. 22, 15 enthalten (Sanhedrin 83 a).</i> ersten Zehnt, dessen Hebe<sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> Der Zehnt vom Zehnten Num. 18, 26.</i> noch nicht abgesondert war,<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Dies ist ebenfalls Tebel, da der Zehnt, den der Levi vom Zehnten gibt, der Teruma des Israeliten gleichgeachtet ist, Num. 18, 27.</i> oder zweiten Zehnt<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Der unrein geworden ist und in Folge dessen selbst in Jerusalem ungelöst nicht gegessen werden darf, Maaser scheni III, 9. Die Übertretung beim Essen von reinem außerhalb Jerusalems s. weiter unten Note 40.</i> oder Geheiligtes,<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 22, 10. Dieser V. spricht zwar nur von Teruma; doch wird Geheiligtes daraus durch Wort-Analogie (<span dir=\"rtl\">גזירה שוה</span>) abgeleitet (Sanhedrin 84 a).</i> die nicht ausgelöst waren, gegessen. Wie viel muss man vom Tebel gegessen haben, um schuldig zu sein? R. Simon sagt: Es mag noch so wenig sein. Die Weisen aber sagen: (Es muss) wie eine Olive (groß sein). Da sagte R. Simon zu ihnen: Gestehet ihr mir nicht zu, dass der, welcher eine noch so kleine Ameise isst, schuldig sei?<sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> Nach Lev. 11, 42.</i> Da sagten sie zu ihm: Weil diese so ist, wie sie geschaffen ward.<sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> Sie ist ein ganzes Geschöpf, (<span dir=\"rtl\">בריה</span>).</i> Da sagte er zu ihnen: Auch Ein Weizenkorn ist so, wie es geschaffen ward.<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Die Weisen sind jedoch der Ansicht, dass nur ein lebendes Wesen (oder was von einem solchen herkommt, z. B. ein Glied von einem lebenden Tiere oder die Spannader) als „Geschöpf“ betrachtet wird.</i>",
+            "Wenn Jemand Erstlinge,<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> Die bereits nach Jerusalem gebracht, worden.</i> bevor er (den Schriftabschnitt) dabei<sup class=\"footnote-marker\">36</sup><i class=\"footnote\"> Deut. 26, 5—10.</i> gelesen,<sup class=\"footnote-marker\">37</sup><i class=\"footnote\"> Nach der Lesung sind sie Eigentum des Priesters, und es wird deren Genuss nicht mit Geißelung bestraft, wohl aber mit <span dir=\"rtl\">מיתה בידי שמים</span> (Bikkurim II,1), s. Sanhed. IX, Note 58.</i> hochheilige Opfer außerhalb der Umhänge,<sup class=\"footnote-marker\">38</sup><i class=\"footnote\"> D. h. außerhalb des Tempel-Vorhofes. Der Ausdruck <span dir=\"rtl\">קלעים</span> ist von der Stiftshütte in der Wüste hergenommen, Exod. 27, 9.</i> leichtere Opfer oder zweiten Zehnt<sup class=\"footnote-marker\">39</sup><i class=\"footnote\"> Der bereits nach Jerusalem gebracht worden; vorher ist die Auslösung bloß durch ein Gebot vorgeschrieben, dessen Übertretung nicht mit Geißelung bestraft wird.</i> außerhalb der Mauer<sup class=\"footnote-marker\">40</sup><i class=\"footnote\"> Hier ist von reinem zweiten Zehnt die Rede, s. oben Note 30.</i> gegessen,<sup class=\"footnote-marker\">41</sup><i class=\"footnote\"> Das Verbot alles bisher in dieser Mischna Genannten ist in Deut. 12, 17 enthalten.</i> oder einen Knochen von einem reinen Pesach-Opfer zerbrochen hat,<sup class=\"footnote-marker\">42</sup><i class=\"footnote\"> Exod. 12, 46. Das unreine wird durch <span dir=\"rtl\">בו</span> ausgeschlossen.</i> so empfängt er vierzig<sup class=\"footnote-marker\">42 a</sup><i class=\"footnote\"> S. weiter M. 10.</i> (Geißelhiebe); wer aber (etwas) von einem reinen Pesach-Opfer übrig lässt<sup class=\"footnote-marker\">43</sup><i class=\"footnote\"> Welche Übertretung 1) nicht durch eine Tat, sondern nur durch eine Unterlassung (<span dir=\"rtl\">לאו שאין בו מעשה</span>) geschieht, und 2) durch Erfüllung des zum Verbote von der Tora (Exod. 12, 10) hinzugefügten Gebotes, das übriggelassene zu verbrennen, wieder gut gemacht werden kann (<span dir=\"rtl\">לאו הניתק לעשה</span>).</i> oder von einem unreinen (einen Knochen) zerbricht,<sup class=\"footnote-marker\">44</sup><i class=\"footnote\"> Note 42.</i> empfängt nicht vierzig<sup class=\"footnote-marker\">42 a</sup><i class=\"footnote\"> S. weiter M. 10.</i> (Geißelhiebe).",
+            "Wenn Jemand eine Vogel-Mutter samt den Jungen nimmt, so sagt R. Jehuda: Er erleidet die Geißelung und braucht (die Mutter) nicht wegfliegen zu lassen.<sup class=\"footnote-marker\">45</sup><i class=\"footnote\"> Nach. R. Jehuda ist Deut. 22, 7 nicht so zu verstehen, dass man die Mutter, nachdem man sie samt ihren Jungen genommen, wieder wegfliegen lasse; es wird vielmehr dort geboten, die Mutter gleich Anfangs wegfliegen zu lassen und nicht zu nehmen.</i> Die Weisen aber sagen: Er lässt (die Mutter) wegfliegen und wird nicht gegeißelt.<sup class=\"footnote-marker\">46</sup><i class=\"footnote\"> Nach ihrer Ansicht gebietet Deut. 22, 7, man solle, nachdem man das Verbot, die Mutter samt den Jungen zu nehmen, übertreten hat, die Mutter wieder wegfliegen lassen. Durch Erfüllung dieses Gebotes wird demnach die Übertretung straflos.</i> Dies ist die Regel: Wegen jedes Verbotes, bei dem (nach dessen Übertretung) ein Gebot auszuüben ist,<sup class=\"footnote-marker\">47</sup><i class=\"footnote\"> Der Talmud nennt ein solches Verbot: <span dir=\"rtl\">לאו הניתק לעשה</span> ein Verbot, das losgerissen (und) zu einem Gebote (gemacht wird), s. Note 43.</i> erleidet man nicht die Geißelstrafe.",
+            "Wer sich eine Glatze am Kopfe schert,<sup class=\"footnote-marker\">48</sup><i class=\"footnote\"> Wegen eines Toten, Deut. 14, 1. In Lev. 21, 5 bei den Priestern fehlt zwar die Bestimmung <span dir=\"rtl\">למת</span> (wegen eines Toten); doch wird durch Wort-Analogie (<span dir=\"rtl\">קרחה</span>) deduziert, dass auch bei den Priestern diese Bestimmung gilt.</i> wer die Seitenenden seines Haupthaares rund abnimmt,<sup class=\"footnote-marker\">49</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 19, 27. Er entfernt das Haar der Schläfen, womit das Kopfhaar endet, so dass er die Schläfen mit den Stellen hinter dem Ohr und der Stirne gleich macht. Nach Maimonides ist nur die Entfernung der Enden mit dem Schermesser verboten, nach Tosaphot und R. Ascher dagegen auch mit der Scheere. Vgl. Magazin f. d. W. d. J. 1881 S. 127.</i> wer die Enden seines Bartes zerstört<sup class=\"footnote-marker\">50</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 19, 27 heißt das Verbot: <span dir=\"rtl\">לא תשחית</span> du sollst nicht zerstören, d. h. glatt bis an die Wurzel abnehmen; dagegen wird für die Priester in Lev. 21, 5 angeordnet: <span dir=\"rtl\">לא יגלחו</span> sie sollen nicht scheren. Das Verbot ist daher nach der Halacha durch zwei Bedingungen beschränkt, und es ist nur das Abnehmen mit einem gewöhnlichen Scheer-Werkzeug (<span dir=\"rtl\">גלוח</span>), welches das Haar bis an die Wurzel abnimmt (<span dir=\"rtl\">שיש בו השחתה</span>) verboten. Dies findet nur beim Schermesser (<span dir=\"rtl\">תער</span>) statt.</i> und wer um einen Toten sich einen Einschnitt macht,<sup class=\"footnote-marker\">51</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 19, 28. Es ist jede Verwundung, sowohl mit der Hand als mit einem Geräte verboten.</i> ist schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">52</sup><i class=\"footnote\"> Der Geißelung.</i> Macht sich Jemand Einen Einschnitt um fünf Tote, oder fünf Einschnitte um Einen Toten, so ist er für jeden Einzelnen<sup class=\"footnote-marker\">53</sup><i class=\"footnote\"> Für jeden einzelnen Toten resp. für jeden einzelnen Einschnitt.</i> schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">54</sup><i class=\"footnote\"> Wiewohl er nur einmal verwarnt worden ist.</i> Wegen (der Enden) des Haupthaares zweimal,<sup class=\"footnote-marker\">55</sup><i class=\"footnote\"> Wer beide Enden abnimmt, wird zweimal gegeißelt.</i> einmal für die eine und einmal für die andere Seite. Wegen (der Enden) des Bartes<sup class=\"footnote-marker\">56</sup><i class=\"footnote\"> Der Bart hat fünf Enden; wer dieselben mit dem Schermesser abnimmt, wird fünfmal gegeißelt. Über die genaue Bestimmung dieser fünf Enden gibt es verschiedene Meinungen.</i> zweimal für die eine, zweimal für die andere Seite und einmal für unten. R. Elieser sagt: Wenn Einer sie alle auf einmal abnimmt, so ist er nur einmal schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">57</sup><i class=\"footnote\"> Da er nur Ein Verbot übertritt.</i> Man ist nur schuldig, wenn man ihn<sup class=\"footnote-marker\">58</sup><i class=\"footnote\"> Den Bart.</i> mit einem Schermesser abnimmt.<sup class=\"footnote-marker\">59</sup><i class=\"footnote\"> S. Note 50.</i> R. Elieser sagt: Selbst wenn er ihn mit einer Zange<sup class=\"footnote-marker\">60</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">מלקט</span>, syr. <span dir=\"rtl\">ܡܰܠܩܛܳܐ</span>, wie das hebr. <span dir=\"rtl\">מלקחים</span>, Zange.</i> oder einem Glätter<sup class=\"footnote-marker\">61</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">רהיטני</span> Feile, Glätter, vielleicht eine korr. Form des gr. ῥίνη (Feile)</i> entfernt, ist er schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">62</sup><i class=\"footnote\"> Die Weisen jedoch kontroversieren dagegen, weil es keine gewöhnlichen Scheer-Instrumente sind, Note 50.</i>",
+            "Wer eine eingegrabene Schrift (an sich) macht, (ist schuldig).<sup class=\"footnote-marker\">63</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 19, 28.</i> Hat er geschrieben<sup class=\"footnote-marker\">64</sup><i class=\"footnote\"> An seinen Leib mit Tinte oder Farbe.</i> aber nicht eingegraben, oder hat er eingegraben aber nicht geschrieben, so ist er nicht schuldig, sondern nur, wenn er geschrieben und eingegraben, (und zwar) mit Tinte, Augenschwärze oder was sonst ein (bleibendes) Zeichen macht. R. Simon, Sohn Jehudas, sagt im Namen R. Simons: Man ist nur dann schuldig, wenn man dort den Namen<sup class=\"footnote-marker\">65</sup><i class=\"footnote\"> Eines Götzen (Baraita des Bar Kappara).</i> hingeschrieben hat, denn es heißt (Lev. 19, 28): „Eine eingegrabene Schrift sollt ihr an euch nicht machen, ich bin der Ewige.“<sup class=\"footnote-marker\">66</sup><i class=\"footnote\"> Ihr sollt daher keinen Götzen-Namen in euren Leib einätzen.</i>",
+            "Wenn ein Nasir den ganzen Tag über Wein trinkt, so ist er nur einmal schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">67</sup><i class=\"footnote\"> Num. 6, 3.</i> Sagte man aber (jedes Mal) zu ihm: „trinke nicht!“, und er trank,<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"> Nach jeder Warnung.</i> so ist er für jedes (Trinken)<sup class=\"footnote-marker\">69</sup><i class=\"footnote\"> Über das Maß s. Nasir VI,1.</i> besonders schuldig.",
+            "Hat er<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"> Der Nasir.</i> sich den ganzen Tag über an Toten verunreinigt, so ist er nur einmal schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">71</sup><i class=\"footnote\"> Num. 6, 6.</i> Sagte man aber (jedes Mal) zu ihm: „verunreinige dich nicht!“, und er verunreinigte sich<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"> Nach jeder Warnung.</i>, so ist er wegen jeder (Verunreinigung) besonders schuldig. Hat er<sup class=\"footnote-marker\">70</sup><i class=\"footnote\"> Der Nasir.</i> sich den ganzen Tag geschoren, so ist er nur einmal schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">72</sup><i class=\"footnote\"> Num. 6, 5.</i> Sagte man aber (jedes Mal) zu ihm: „schere dich nicht!“, und er schor sich,<sup class=\"footnote-marker\">68</sup><i class=\"footnote\"> Nach jeder Warnung.</i> so ist er wegen jedes (Scherens) besonders schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">73</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Nasir VI, 4.</i> Hat Jemand den ganzen Tag über Gewänder von gemischten Arten<sup class=\"footnote-marker\">74</sup><i class=\"footnote\"> Von Wolle und Leinen.</i> angezogen, so ist er nur einmal schuldig.<sup class=\"footnote-marker\">75</sup><i class=\"footnote\"> Deut. 22, 11.</i> Sagte man aber (jedes Mal) zu ihm: „Ziehe es nicht an!“, und er zog es aus und wieder an,<sup class=\"footnote-marker\">76</sup><i class=\"footnote\"> Der Talmud meint: Selbst, wenn er nur einen Ärmel ausgezogen und wieder angezogen, oder selbst wenn er nur zwischen einer Warnung und der andern das Kleid so lange Zeit an hatte, als man braucht, um es aus- und anzuziehen, so wird dies so angesehen, als hätte er es aus- und wieder angezogen.</i> so ist er wegen jedes (Anziehens) besonders schuldig.",
+            "Mancher pflügt eine Furche und wird dabei<sup class=\"footnote-marker\">77</sup><i class=\"footnote\"> Achtmal neununddreißig Geißelhiebe.</i> wegen acht Verbote<sup class=\"footnote-marker\">78</sup><i class=\"footnote\"> Wenn man ihn wegen aller Verbote verwarnt hat.</i> schuldig, nämlich wenn er pflügt mit einem Ochsen und einem Esel zusammen,<sup class=\"footnote-marker\">79</sup><i class=\"footnote\"> Deut. 22, 10. Das ist das erste Verbot.</i> welche geheiligt sind,<sup class=\"footnote-marker\">80</sup><i class=\"footnote\"> Der Ochs ist als Opfer für den Altar geheiligt. Wer mit einem solchen arbeitet, übertritt das Verbot in Deut. 16, 19, das für alle heiligen Opfertiere gilt. Dies ist das zweite Verbot. Außerdem übertritt er noch das Verbot, vom Heiligen einen Nutzen zu haben, wodurch er das Heilige veruntreut (<span dir=\"rtl\">מעילה</span>). Das Verbot hierfür wird aus Lev. 5, 15 vermittelst einer <span dir=\"rtl\">נזירת שוה</span> (oben Note 31) deduziert. Der Esel als unreines Tier könnte nur zum Verkaufe und Verwendung des Erlöses für die Reparatur des Tempels (<span dir=\"rtl\">בדק הבית</span>) geheiligt sein, s. Sanhedrin X, Note 60. Auch dabei ist das Verbot der Veruntreuung übertreten. Dies ist das dritte Verbot.</i> bei gemischten Saaten im Weinberge,<sup class=\"footnote-marker\">81</sup><i class=\"footnote\"> Es sind Weizen, Gerste und Weinbeerkerne (<span dir=\"rtl\">חרצן</span>) zusammengesäet, die er durch das Pflügen mit Erde bedeckt, wodurch er das Verbot von Deut. 22, 9 übertritt. Dies ist das vierte Verbot. Nach Maimon. ist hierbei auch das Verbot von Lev. 19, 19 (<span dir=\"rtl\">כלאי זרעים</span>) übertreten; dafür rechnet er das dritte Verbot (Note 80) nicht.</i> und zwar im Feier-Jahre,<sup class=\"footnote-marker\">82</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 25, 4. Das ist das fünfte Verbot.</i> an einem Festtage,<sup class=\"footnote-marker\">83</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 23, 7. Das ist das sechste Verbot.</i> und er ist ein Priester und ein Nasir, und es geschieht an unreiner Stätte.<sup class=\"footnote-marker\">84</sup><i class=\"footnote\"> An einer Grabstätte. Er übertritt dabei noch die zwei Verbote von Lev. 21, 1 und Num. 6, 6.</i> Chananja, Sohn Chakhinai’s, sagt: (Es könnte) noch (hinzukommen), dass er dabei mit einem Gewande von gemischten Arten<sup class=\"footnote-marker\">85</sup><i class=\"footnote\"> Oben Note 75.</i> bekleidet ist.<sup class=\"footnote-marker\">86</sup><i class=\"footnote\"> Er könnte also zu gleicher Zeit neun Verbote übertreten.</i> Da sagten sie<sup class=\"footnote-marker\">87</sup><i class=\"footnote\"> Die Weisen.</i> zu ihm: Dies gehört nicht zu diesem Namen.<sup class=\"footnote-marker\">88</sup><i class=\"footnote\"> Diese Übertretung übt er nicht durch das Pflügen.</i> Da sagte er zu ihnen: Auch der Nasir<sup class=\"footnote-marker\">89</sup><i class=\"footnote\"> Und auch der Priester.</i> gehört nicht zu diesem Namen.<sup class=\"footnote-marker\">90</sup><i class=\"footnote\"> Da er nicht wegen des Pflügens, sondern wegen des Betretens der Grabstätte schuldig ist. Die Weisen aber rechnen diese Übertretungen dennoch, weil er zum Pflügen notwendig den Ort betreten muss.</i>",
+            "Wie viel Hiebe gibt man ihm? Vierzig weniger Einen<sup class=\"footnote-marker\">91</sup><i class=\"footnote\"> Diese Tradition hat auch Josephus ant. 4, 8, 21.</i>, denn es heißt (Deut. 25, 2—3): „an der Zahl vierzig“, d. h. eine Anzahl, die nahe an vierzig ist<sup class=\"footnote-marker\">92</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">במספר ארבעים</span> mit der an 40 grenzenden Zahl; die Tradition verbindet das letzte Wort in V. 2 mit V, 3.</i>. R. Jehuda sagt: Er bekommt vierzig Hiebe vollständig. Wohin bekommt er den (letzten)überschüssigen?<sup class=\"footnote-marker\">93</sup><i class=\"footnote\"> Der vierzigste Streich wird auch von R. Jehuda als <span dir=\"rtl\">יתירה</span> bezeichnet, nach Note 96; außerdem weil er ebenfalls die Tradition hatte, dass nur 39 Streiche zu geben sind, und nur das Schriftwort ihn zu seiner abweichenden Ansicht nötigte.</i> Zwischen die Schultern<sup class=\"footnote-marker\">94</sup><i class=\"footnote\"> Nach dem Talmud hat R. J. dies aus Secharja 13, 6 deduziert.</i>.",
+            "Man schätzt<sup class=\"footnote-marker\">95</sup><i class=\"footnote\"> Der zu Geißelnde muss immer zuerst geschätzt werden, wie viel Streiche er aushalten kann.</i>, ihm immer nur eine solche Anzahl Hiebe zu, die sich in drei Teile teilen lässt<sup class=\"footnote-marker\">96</sup><i class=\"footnote\"> Wenn man ihn z. B. auf 14 Hiebe schätzt, so erhält er nur 12.</i>. Hat man ihn geschätzt, dass er vierzig<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\"> Weniger Einen.</i> aushalten könne, und nachdem er einen Teil empfangen, sagt man, er würde keine vierzig<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\"> Weniger Einen.</i> aushalten, so ist er frei. Hat man ihn geschätzt, dass er nur achtzehn aushalten könne, und nachdem er diese empfangen, sagt man, er könne vierzig<sup class=\"footnote-marker\">97</sup><i class=\"footnote\"> Weniger Einen.</i> aushalten, so ist er frei<sup class=\"footnote-marker\">98</sup><i class=\"footnote\"> Sowie man bei Lebens-Strafsachen das Verfahren nur zur Freisprechung, aber nicht zur Verurteilung wiederaufnehmen kann (Sanhedrin IV, 1), ebenso kann bei der Geißelstrafe die Zahl der zudiktierten Streiche wohl verringert, aber nicht vermehrt werden.</i>. Hat er eine Sünde begangen, worauf zwei Verbote stehen<sup class=\"footnote-marker\">99</sup><i class=\"footnote\"> Wie z. B. oben Mischna 1, Note 9.</i>, und man hat für ihn (wegen beider) nur Eine Schätzung gemacht<sup class=\"footnote-marker\">100</sup><i class=\"footnote\"> Dies darf nur geschehen, wenn er wenigstens 42 Streiche aushalten kann, so dass er mindestens 3 Streiche (Note 96) wegen des zweiten Verbotes empfängt.</i>, so wird er gegeißelt und ist dann frei; wo nicht<sup class=\"footnote-marker\">101</sup><i class=\"footnote\"> Wenn man ihn nur wegen einer einmaligen Geißelstrafe geschätzt hat.</i> so wird er gegeißelt, und nachdem er geheilt ist, wird er nochmals gegeißelt.",
+            "Auf welche Weise geißelt man ihn? Man bindet ihm beide Hände an eine Säule<sup class=\"footnote-marker\">102</sup><i class=\"footnote\"> Welche fest in der Erde steckt und dem Delinquenten bis ungefähr ans Herz reicht, so dass man ihn über die Säule gebeugt legen und auf Brust und Rücken geißeln kann.</i> nach beiden Seiten<sup class=\"footnote-marker\">103</sup><i class=\"footnote\"> An die Längenseiten der Säule rechts und links.</i>; der Diener<sup class=\"footnote-marker\">104</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">חזן</span>, gew. von <span dir=\"rtl\">חזה</span> sehen, (Aufseher); wahrscheinlicher aber das arab. <span dir=\"rtl\">خازن</span> Verwahrer, Wächter der Synagoge und deren Utensilien; griech. υπηρέτης; vgl. חזני מתא. Stadtwächter, B. mez. 93b.</i> der Synagoge<sup class=\"footnote-marker\">105</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">כנישתא ═ כנסת</span> bed. Gemeinde und Synagoge. Der <span dir=\"rtl\">חזן הכנסת</span> kommt noch vor Joma VII, 7, Sota VII, 7 – 8, (vgl. noch Sabbat I, 3; Tamid V, 3. Die Geißelung scheint gewöhnlich in der Synagoge stattgefunden zu haben; s. Matth. 10, 17; Act. 22, 19.</i> fasst an seine Kleider<sup class=\"footnote-marker\">106</sup><i class=\"footnote\"> Am Halskragen.</i>, mögen sie auch (dadurch) zerrissen<sup class=\"footnote-marker\">107</sup><i class=\"footnote\"> S. Sota I, 5.</i> oder zerfetzt<sup class=\"footnote-marker\">108</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">פרם</span> wie das aram. und syr. <span dir=\"rtl\">פרם</span>, zerstückeln, in mehrere Stücke zerreißen, zerfetzen; so Raschi. Nach Aruch bedeutet <span dir=\"rtl\">פרם</span> die Naht auftrennen.</i> werden, bis er ihm das Herz<sup class=\"footnote-marker\">109</sup><i class=\"footnote\"> Da er auf die entblößte Brust gegeißelt werden muss, s. weiter Note 120.</i> entblößt<sup class=\"footnote-marker\">110</sup><i class=\"footnote\"> Dadurch können auch die Kleider von beiden Schultern abgezogen werden.</i>; hinter<sup class=\"footnote-marker\">111</sup><i class=\"footnote\"> An der Seite des Rückens.</i> ihm<sup class=\"footnote-marker\">112</sup><i class=\"footnote\"> Dem zu Geißelnden.</i> wird ein Stein gelegt, auf den der Synagogen - Diener sich stellt<sup class=\"footnote-marker\">113</sup><i class=\"footnote\"> Damit er aus der Höhe mit Kraft geißeln könne.</i>, mit einem Riemen von Kalbleder in der Hand, zusammengelegt zu zwei Riemen, und diese wieder zu vier<sup class=\"footnote-marker\">114</sup><i class=\"footnote\"> Ein Riemen wurde zuerst zusammengelegt; dann wurde der Doppelriemen nochmals zusammengelegt, so dass es ein vierfacher Riemen war.</i>; und zwei (andere) Riemen<sup class=\"footnote-marker\">115</sup><i class=\"footnote\"> Von Eselsleder. In den Talm.-Ausgg. steht in der Mischna ausdrücklich: <span dir=\"rtl\">של חמור</span>; doch ist dies eine Interpolation aus einer Baraita. Nach dem Talmud soll das Leder von Rind und Esel den Sünder an den Vers Jesaja 1, 3 erinnern.</i> ziehen sich daran auf und ab<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\"> Die breiten kalbledernen Riemen waren mit Löchern versehen, durch welche die zwei dünnen Riemen von Eselsleder, wie die Fäden einer Naht, hinauf und hinab durchgezogen wurden.</i>.",
+            "Der Handgriff<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\"> Der Stock, an dem der Riemen hing.</i> (der Geißel) ist eine Handbreit (lang), und die Breite derselben ist (ebenfalls) eine Handbreit<sup class=\"footnote-marker\">118</sup><i class=\"footnote\"> So breit war der kalblederne Riemen.</i>, und deren Ende muss bis an den Nabel reichen<sup class=\"footnote-marker\">119</sup><i class=\"footnote\"> Der Riemen hing derart am Handgriff, dass man die Geißel nach Bedarf verkürzen oder verlängern konnte, so dass, wenn man auf den Rücken schlug, das Ende der Geißel bis an den Nabel reichte.</i>. Man gibt ihm ein Drittel der Hiebe vorn<sup class=\"footnote-marker\">120</sup><i class=\"footnote\"> Auf die Brust.</i> und zwei Drittel auf den Rücken<sup class=\"footnote-marker\">121</sup><i class=\"footnote\"> Ein Drittel auf jede entblößte Schulter, s. Note 110. Der Talmud leitet dies aus den Worten: <span dir=\"rtl\">והכהו לפניו כדי רשעתו</span> (Deut. 25, 2) ab, mit der Deutung, er schlage ihm vorn Ein Maß seiner Strafe und hinten zwei Maße.</i>. Während man ihn schlägt, soll er weder stehen, noch sitzen, sondern hingebeugt<sup class=\"footnote-marker\">122</sup><i class=\"footnote\"> Auf die Säule.</i> sein, denn es heißt (Deut. 25, 2): „Der Richter soll ihn hinlegen lassen“. Der Geissler geißele ihn mit Einer Hand<sup class=\"footnote-marker\">123</sup><i class=\"footnote\"> Doch soll er die Geißel mit beiden Händen aufheben.</i> und aus ganzer Kraft<sup class=\"footnote-marker\">124</sup><i class=\"footnote\"> Denn es heißt (Deut. 25, 3): <span dir=\"rtl\">מכה רבה</span> d. h. „ein starker Schlag“.</i>.",
+            "Der Vorleser<sup class=\"footnote-marker\">125</sup><i class=\"footnote\"> Der größte unter den Richtern liest folgende Verse vor, der zweite zählt die Streiche, und der dritte muss vor jedem Streich befehlen: „schlage!“, damit der Vollstrecker nur auf Befehl des Richters geißele (Talm.).</i> liest vor (die Verse Deut. 28, 58—59): „Wenn Du nicht beobachten wirst auszuüben u. s. w.; so wird der Ewige auszeichnen Deine Schläge und die Schläge u. s. w.“; und er fängt wieder den Anfang der Verse an<sup class=\"footnote-marker\">126</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er die Verse beendigt, bevor die Geißelung ganz vollzog en ist.</i>; ferner<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\"> Die eingeklammerten Worte sind eine spätere Interpolation, welche die Mss. und Maimon. nicht haben. Der Interpolator hat jedenfalls die Worte: <span dir=\"rtl\">וחוזר לתחלת המקרא</span> nur einmal (nämlich am Schlusse) gelesen. Der zuletzt angeführte V. Deut. 28, 59 zählt gerade 13 Worte; ebenso zählen die zwei V. Deut. 29, 8 und Ps. 78, 38 je 13 Worte. Der Interpolator scheint also der Meinung gewesen zu sein, dass bei jedem Worte dieser 3 Verse ein Streich gegeben werden sollte.</i> Deut. 29,8: „Beobachtet die Worte dieses Bundes etc.“, und er schließt mit Ps. 78,38: „Er, der Barmherzige, vergibt die Sünde etc.“; und er fängt wieder den Anfang des Verses an<sup class=\"footnote-marker\">127</sup><i class=\"footnote\"> Die eingeklammerten Worte sind eine spätere Interpolation, welche die Mss. und Maimon. nicht haben. Der Interpolator hat jedenfalls die Worte: <span dir=\"rtl\">וחוזר לתחלת המקרא</span> nur einmal (nämlich am Schlusse) gelesen. Der zuletzt angeführte V. Deut. 28, 59 zählt gerade 13 Worte; ebenso zählen die zwei V. Deut. 29, 8 und Ps. 78, 38 je 13 Worte. Der Interpolator scheint also der Meinung gewesen zu sein, dass bei jedem Worte dieser 3 Verse ein Streich gegeben werden sollte.</i>. Stirbt er<sup class=\"footnote-marker\">127a</sup><i class=\"footnote\"> Der Gegeißelte.</i> unter seiner Hand, so ist der Geissler nicht schuldig<sup class=\"footnote-marker\">128</sup><i class=\"footnote\"> Ins Exil zu wandern, s. oben II, 2 Ende.</i>. Gibt er ihm aber einen Streich zu viel<sup class=\"footnote-marker\">129</sup><i class=\"footnote\"> Indem er sich im Zählen geirrt hat.</i> und er<sup class=\"footnote-marker\">127a</sup><i class=\"footnote\"> Der Gegeißelte.</i> stirbt, so muss er seinetwegen ins Exil wandern. Hat er<sup class=\"footnote-marker\">127a</sup><i class=\"footnote\"> Der Gegeißelte.</i> sich verunreinigt<sup class=\"footnote-marker\">130</sup><i class=\"footnote\"> In Folge eines Teiles der Geißelhiebe.</i>, sei es durch Leibesöffnung<sup class=\"footnote-marker\">131</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">רעי</span> (Nah. 3, 6: <span dir=\"rtl\">ראי</span>) Exkremente.</i>, sei es durch Urinlassen, so wird er frei<sup class=\"footnote-marker\">132</sup><i class=\"footnote\"> Denn es heißt (Deut. 25, 3): „Dein Bruder würde vor deinen Augen entwürdigt“: da er nun durch die Verunreinigung entwürdigt ist, so darf er nicht mehr geschlagen werden.</i>. R. Jehuda sagt: Ein Mann nur wegen Leibesöffnung, eine Frau auch wegen Urinlassens<sup class=\"footnote-marker\">133</sup><i class=\"footnote\"> Weil bei einer Frau die Schande größer ist.</i>.",
+            "Alle, welche die Ausrottungsstrafe verwirkt haben und gegeißelt werden, sind (dadurch) von der Ausrottung befreit<sup class=\"footnote-marker\">134</sup><i class=\"footnote\"> Bei reuiger Busse (<span dir=\"rtl\">תשובה</span>); s. oben Note 2.</i>, denn es heißt (Deut. 25,3): „Es würde entwürdigt dein Bruder vor deinen Augen;“ d. sagt, nachdem er gegeißelt wurde, ist er wie dein Bruder; dies die Worte des R. Chananja, Sohn Gamliels. Ferner sagte R. Chananja, Sohn Gamliels: Wenn Jemand, der eine Sünde begeht, sein Leben dadurch verwirkt; wie viel mehr muss dem, der ein Gebot ausübt<sup class=\"footnote-marker\">135</sup><i class=\"footnote\"> Indem er sich nach dem Befehle des Gerichtshofs und der Vorschrift der Tora der Geißelung unterzieht.</i>, sein Leben geschenkt werden<sup class=\"footnote-marker\">136</sup><i class=\"footnote\"> Er wird von der Strafe der Ausrottung befreit. Das Maß des Guten ist ja größer als das der Strafe, oben I, 7, Note 67.</i>. R. Simon sagt: Man kann Folgendes<sup class=\"footnote-marker\">137</sup><i class=\"footnote\"> Die weiter (Note 140) folgende Lehre. Es werden hier an den Schluss der ursprünglich verbunden gewesenen Traktate Makkot und Sanhedrin (s. Einl.) einige agadische Aussprüche gesetzt.</i> aus derselben Stelle<sup class=\"footnote-marker\">138</sup><i class=\"footnote\"> Die von der Ausrottung spricht.</i> entnehmen: Da es nämlich heißt (Lev. 18,29): „Es sollen ausgerottet werden die Personen, die tun u. s. w.“ und es heißt (Lev. 18, 5): „Die der Mensch tue<sup class=\"footnote-marker\">139</sup><i class=\"footnote\"> Damit kann nur die Unterlassung der in demselben Abschnitt verbotenen Handlungen gemeint sein.</i>, dass er durch sie lebe“; so folgt daraus, dass man dem, der da sitzt und keine Sünde begeht<sup class=\"footnote-marker\">140</sup><i class=\"footnote\"> Nach dem Talmud (Kidduschin 39 b) ist hier die Rede von Einem, der Gelegenheit hatte, eine Sünde zu begehen, aber seine Begierde bezwang und nicht sündigte, wie Joseph (Gen. 39, 7 ff.).</i>, ebenso einen Lohn gibt, wie dem, der ein Gebot ausübt. R. Simon, Sohn Rabbi’s, sagt: Es heißt (Deut. 12,23): „Sei nur stark, kein Blut zu essen, denn das Blut ist das Leben u. s. w.“; wenn schon beim Blute, vor dem es den Menschen ekelt, (gesagt wird:) wer sich davon fern hält, empfängt einen Lohn<sup class=\"footnote-marker\">141</sup><i class=\"footnote\"> Wie es dort heißt (Deut. 12, 25): „Damit es dir und deinen Kindern nach dir wohlergehe“.</i>; wie viel mehr wird, wer von Raub und Blutschande, wozu das Gemüt des Menschen Lust und Begierde hat, sich fern hält, für sich, für seine Nachkommen und für die Nachkommen seiner Nachkommen, bis ans Ende aller Geschlechter, Verdienste erwerben.",
+            "R. Chananja, Sohn Akaschja’s, sagt: Der Heilige, gebenedeiet sei er, wollte Israel zur Gerechtigkeit<sup class=\"footnote-marker\">142</sup><i class=\"footnote\"> <span dir=\"rtl\">זכה</span> (Piel) gerecht machen, zur Gerechtigkeit führen, (vgl. Abot V, 18). Darunter ist die göttliche Leitung verstanden, dass Israel stets, sowohl in seinen Gesinnungen als in seinen Handlungen, den göttlichen Willen erfülle.</i> führen; deshalb hat er ihm viele Lehren und Gebote erteilt<sup class=\"footnote-marker\">143</sup><i class=\"footnote\"> Durch die stete Beherzigung der Lehren und Ausübung der Gebote Gottes gewöhnt sich der Israelit derart an die Erfüllung des göttlichen Willens, dass er in all seinem Tun und Denken nur Gott zu dienen bestrebt ist, vgl. Schulchan-Aruch O. Ch. cap. 231. Maimon. erklärt unsern Ausspruch in folgender Weise: Es ist ein Glaubens-Grundsatz, dass der Mensch, der eines von den 613 Geboten aus reiner Liebe zu Gott, ohne irgend eine Nebenabsicht, erfüllt, dadurch der ewigen Seligkeit Teilhaft wird. Deshalb sagt R. Chananja, Gott habe so viele Gebote gegeben, damit der Israelit recht oft Gelegenheit habe, durch die vollkommene Erfüllung eines Gebotes sich die ewige Seligkeit zu erwerben. Hiernach heißt <span dir=\"rtl\">רצה לזכות</span>: „er wollte glückselig machen“.</i>, wie es heißt (Jes. 42,21): Der Ewige hat es gewollt um seiner<sup class=\"footnote-marker\">144</sup><i class=\"footnote\"> Des vorher (V. 19) genannten Gottesknechtes, d. h. Israels.</i> Gerechtigkeit willen, dass er die Lehre groß und ausgedehnt mache."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "How do witnesses become liable [to punishment] as perjurers?[If they say:] “We testify that so and so [a priest] is a son of a woman who had [formerly] been divorced or a haluzah,” it is not said that each witness should himself be as if he was born of a divorcee or a haluzah; rather he receives forty [lashes]. [If they say]: “We testify that so and so is guilty of [a crime entailing] exile”, it is not said that each witness should himself be exiled; rather he receives forty [lashes]. [If they say:] “We testify that so and so divorced his wife and has not paid her kethubah” seeing that either today or tomorrow he [the husband] will pay her kethubah, the assessment should be made how much a man will be willing to pay [now] for the ownership of her kethubah, on the condition that if she should be widowed or divorced [he will take it over] but if she should die, her husband will inherit her [estate including the kethubah]. [If they say]: “We testify that so and so owes his friend one thousand zuz on the condition that he will pay him within thirty days”, while the debtor says “ten years”, the assessment should be made how much a man is willing to pay for the use of a thousand zuz, whether he pays them in thirty days or ten years.",
+            "[If they say]: “We testify that so and so owes his friend two hundred zuz”, and they are found to be perjurers, they are flogged and ordered to make restitution, because the count which brings upon them the flogging is not the count that brings upon them the necessity to make restitution, these are the words of Rabbi Meir. But the Sages say: “Anyone who makes restitution is not flogged.”",
+            "[If they say:] “We testify that so and so is liable to a flogging of forty lashes, and they are found to be perjurers, they receive eighty lashes, because of, “You shall not bear false witness against your neighbor” (Exodus 20:13) and “You shall do to him as he schemed to do to his fellow” (Deuternomy 19:19), these are the words of Rabbi Meir. But the sages say, “They receive only forty lashes.” Monetary impositions are shared among the offenders, but the lashes are not shared among the offenders. How so? If they testified that he owed his friend two hundred zuz, and they were found to be perjurers, they divide the corresponding damages proportionately between them. But if they testified that he was liable to a flogging of forty lashes and were found to be perjurers, each one receives forty lashes.",
+            "Witnesses are not condemned as perjurers until they themselves are incriminated; How so? If they said: “We testify that so and so killed a person” and others said to them: “How could you testify to that, as that murdered person or that [alleged] murderer was with us on that very day, at such and such a place?” [then] the witnesses are not condemned as perjurers. But, if these [other] witnesses said: “How could you testify to that, as on that very day, you were with us at such and such a place?’ [then] the former are condemned as perjurers, and are executed by their [the other witnesses] word.",
+            "If other witnesses came, and they charged them [with perjury]: then [again] others came, and they [again] charged them [with perjury], even a hundred, they are all to be executed. Rabbi Judah says: “This is a conspiracy and the first set alone is [to be] executed.”",
+            "Perjuring witnesses are not to be put to death until [after] the end of the trial. Because the Sadducees say: “[Perjurers were put to death] only after the accused had [actually] been executed, as it says, “ A life for a life” (Deuteronomy 19:21). The [Pharisaic] Sages said to them: “But has not it already been said “You shall do to him as he schemed to do to his fellow” (Deuteronomy 19:19) which implies when his brother is still alive? If so, why does it say “A life for life”? For it might have been that perjurers are liable to be put to death from the moment their testimony had been taken, therefore the Torah states “A life for a life” that is to say that they are not executed until [after] the termination of the trial.",
+            "“A person shall be put to death only on the testimony of two witnesses or three witnesses” (Deuteronomy 17:6).If the testimony is sufficiently established by two witnesses, why does Scripture [further] specify three? This is to compare two to three: just as three are competent to incriminate two as perjurers, so are two competent to incriminate three as perjurers. How do we know [that two or three can even incriminate] a hundred? The Torah states “witnesses”. Rabbi Shimon says: “Just as two witnesses are not put to death until both have been incriminated as perjurers, so three are not put to death until all three have been incriminated as perjurers. How do we know [that two or three can even incriminate] a hundred? The Torah states “witnesses”. Rabbi Akiba says: “The third witness was only mentioned in order to be stringent upon him and make his judgement the same as the other two. And if Scripture thus penalizes one who consorts with those who commit a transgression, as [if he is actually] one of those who commits the transgression, how much more so shall he who consorts with those who perform commandments receive a reward as [if he is actually] one of those who performs the commandments!”",
+            "Just as in the case of two witnesses, if one of them was found to be a relative or [otherwise] disqualified, their whole evidence is rendered void, so it is with three, if one of them was found to be a relative or [otherwise] disqualified, the whole evidence is void. How do we know that this is the case even with a hundred? The Torah states “witnesses”. Rabbi Yose said: “When is this true? With regards to capital cases; but in monetary suits, the evidence may be established by the rest. Rabbi says: “It is one and the same rule, be it in monetary suits or capital cases.” This is the rule when both [disqualified] witnesses warned the trasngressor, but when they did not warn him, what could two brothers do that saw someone killing a person?",
+            "If two persons see him [the transgressor] from one window and two other persons see him from another window and one standing in the middle warns him, then, if some on one side and some on the other side can see one another, they constitute together one body of evidence, but if they cannot [see one another], they are two bodies of evidence. Consequently, if one of these is found to be a perjurer, both [the transgressor] and those two witnesses are put to death, while other group of witnesses is exempt. Rabbi Yose says: “He is never put to death unless two witnesses had warned him, as it says, “by the mouth of two witnesses..” (Deut. 17:6). Another interpretation: “By the mouth of two witnesses”: that the Sanhedrin shall not hear the evidence from the mouth of an interpreter.",
+            "If one fled after having been convicted at a court and again comes up before the same court, the [first] judgment is not set aside. Wherever two witnesses stand up and declare, “We testify that so and so was tried and convicted at a certain court and that so and so were the witnesses” the accused is executed. [Trials before] a sanhedrin are customary both in the land [of Israel] and outside it. A sanhedrin that executes once in seven years, is called murderous. Rabbi Eliezer b. Azariah Says: once in seventy years. Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva say: “Had we been members of a sanhedrin, no person would ever be put to death. Rabban Shimon ben Gamaliel remarked: “They would also multiply murderers in Israel.”"
+        ],
+        [
+            "The following go into banishment: one who kills in error. If [for instance] while he was pushing a roller [on the roof] and it fell down and killed somebody; If while he was lowering a cask it fell down and killed somebody; If while coming down a ladder he fell on somebody and killed him, he goes into banishment. But, if while he was pulling up the roller it fell back and killed somebody; If while he was raising a cask and the rope snapped and the cask fell and killed somebody; If while going up a ladder he fell down and killed somebody, he does not go into banishment. This is the general principle: [whenever the death was caused] in the course of a downward movement, he goes into banishment, but [if it was caused] not in the course of a downward movement, he does not go into banishment. If the iron slipped from its heft and killed [somebody]: Rabbi says, “He does not go into banishment.” And the Sages say: “He goes into banishment.” If it flew from the log being split: Rabbi says, “He goes into banishment.” And the Sages say: “He does not go into banishment.”",
+            "If a man threw a stone into the public domain and killed a person, he goes into banishment. Rabbi Eliezer ben Jacob says: “If after the stone had left his hand another person put out his head and caught it, the thrower is exempt [from banishment].” If a man threw a stone into his [own] court and killed a person, then, if the victim had a right of entry there, the thrower goes into banishment, and if not, he does not go into banishment, as it says, “As when a man goes into the forest with his neighbor” (Deut. 19:5): the forest is a domain accessible to the victim and to the slayer and it therefore excludes the court of the householder where the victim has no right of entry. Abba Shaul says: “Hewing of wood is an optional act and it therefore excludes a father beating his son, or a master disciplining his pupil, or an agent of the court [administering lashes].”",
+            "The father goes into banishment for [the death of] his son, and the son goes into banishment for [that of] his father. All go into banishment for [the death of] an Israelite, and Israelites go into banishment on their account, except for a resident alien. And a resident alien does not go into banishment except for [the death of another] resident alien. A blind person does not go into banishment, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: “He goes into banishment.” An enemy does not go into banishment. Rabbi Yose bar Judah says: “An enemy is executed, for it is as if he has been warned.” Rabbi Shimon says: “There is an enemy that goes into banishment and there is an enemy that does not go into banishment: wherever it can be said that he had killed [his victim] wittingly, he goes not into banishment, and where he had slain unwittingly, he goes into banishment.",
+            "To where are they banished? To the cities of refuge, to the three cities situated on the far side of the Jordan and the three cities situated in Canaan, as it says, “Three cities shall be designated beyond the Jordan, and the other three shall be designated in the land of Canaan” (Numbers 35:14). Not until three cities were selected in the land of Israel did the [first] three cities beyond the jordan receive fugitives, as it says, “Six cities of refuge in all” (Numbers 35:13), until all six could simultaneously receive fugitives.",
+            "And direct roads were made leading from one to the other, as it says, “You shall prepare the way and divide the borders of your land into three parts” (Deut. 19:3). And they delegate to him two disciples of the Sages [as escorts] in case anyone attempted to slay him on the way, and that they might speak to him. Rabbi Meir says: “He may [even] plead his cause himself, as it says, “And this is the word of the manslayer” (Deut. 19:4).",
+            "Rabbi Yose bar Judah says: “Initially a slayer is sent in advance to [one of] the cities of refuge, whether he had slain in error or with intent and then the court sends and brings him out. Whoever was found guilty of a capital crime the court had executed, and whoever was found not guilty of a capital crime they acquitted. Whoever was found liable to banishment they restored to his place [of refuge] as it says, “And the congregation shall restore him to the city of refuge to which he fled” (Numbers 35:25). All the same are [the deaths of] the high priest who had been anointed with the anointing oil; or had worn many garments, or had retired from his office all make possible the return of the manslayer. Rabbi Judah says also the [death of the] priest who had been anointed for war makes possible the return of the manslayer. Therefore, mothers of high priests would provide food and clothing for them [who had been exiled] that they might not pray for their son’s death. If the high priest died at the conclusion of the trial, the slayer does not go into banishment. If he died before the trial was concluded and another high priest was appointed in his stead and the trial was then concluded, the slayer returns [home from refuge only] after the latter’s death.",
+            "If the trial was concluded when there was no high priest [in office], or if one kills a high priest, or a high priest that kills, [in these cases the manslayer] can never come away from that place [of refuge]. He [the manslayer] may not go out to bear witness, neither for cases having to do with a religious observance, nor to bear witness in a monetary suit, nor to bear witness in a capital case. Even should [all] Israel need him, and even a general like Yoav the son of Zeruiah, he may never go out, as it is said, “to there he fled”: ‘there’ must be his abode, ‘there’ his death, ‘there’ his burial. Just as the city affords asylum so does its Sabbath boundary afford asylum. If a manslayer went beyond the boundary [of the city] and the blood avenger found him: Rabbi Yose the Galilean says: “For the avenger it is a matter of obligation [to kill him]; for everyone else, a matter of option.” Rabbi Akiba says: “It is a matter of option for the avenger, and anyone else [who kills him] is not liable for doing so.” If a tree was standing within the boundary and its boughs extended beyond [the boundary] or if it was standing outside of the boundary and its boughs extended within, it wholly follows [the position of] the boughs. If he slew [someone] in that city [of refuge] he is banished from one neighborhood to another neighborhood. And a Levite is banished from one city to another.",
+            "A manslayer who went to his city of his refuge and the men of that city wished to do him honor, should [refuse] by saying to them, “I am a manslayer!”. If they say to him, “Nevertheless” he should accept from them [the proffered honor], as it is said: “and this is the word of the manslayer.” They used to pay rent to the Levites, according to the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: “They did not pay them rent.” And [on his return home] he returns to the office he formerly held, according to the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: “He does not return to the office he formerly held.”"
+        ],
+        [
+            "And these are liable to be flogged:One who had relations with his sister, or his father's sister, or his mother's sister, or his wife's sister, or his brother's wife, or his father's brother's wife, or a menstruant; A high priest who marries a widow, an ordinary priest who marries a divorcee or a halutzah; An Israelite who marries a mamzereth or natinah, or an Israelite woman who is married to a mamzer or a natin. In the case of a [woman who is both] a divorcee and a widow [a high priest] is liable on two counts. But in the case of a [woman who is both] a divorcee and a halutzah, an ordinary priest is liable only on one count.",
+            "An unclean person who ate holy meat (Leviticus 7:20, 12:4); One who entered the sanctuary while unclean (Leviticus 12:4, Numbers 5:3, 19:13); One who ate forbidden fat or blood (Leviticus 3:16, 7:23-27); Or leftover sacrificial meats (Leviticus 19:6-8); Or sacrifices that had been offered up with improper intention (Leviticus 7:18); Or [an offering] that has became unclean (Leviticus 7:19); One who slaughters, or offers up a sacrifice, outside the Temple precincts (Leviticus 17:4); One who ate leavened [bread] during Passover (Exodus 12:15,; One who partakes of food [or drink] or does work on the Day of Atonement (Leviticus 23:27-31); One who puts together the ingredients for the [anointing] oil, or the ingredients for the incense, or anoints with the oil for anointing (Exodus 30:22-28): One who eats an animal that died a natural death (Deuteronomy 14:21); Or was improperly slaughtered (Exodus 22:30); Or any of the [creatures deemed] ‘abominable’ and ‘teeming’ (Leviticus 11:11,. One who eats non-tithed produce, or first-tithe from which heave offering has not been removed, or unredeemed second-tithe, or unredeemed sanctified property. How much untithed produce is one to eat to become liable? Rabbi Shimon says: “Any amount.” The Sages say: “An olive's size.” Rabbi Shimon said to them: “Do you not admit that if one ate the minutest ant that he would be liable? They said to him: “[Only] because it is a whole creature.” He said to them: “Even a grain of wheat is a whole entity.”",
+            "One who eats of first fruits previous to the recital over them (Deut. 26:3-10); Of most holy things outside of the Temple curtains (Exodus 27:9); Of lesser holy things or of second tithe, outside the city wall (Deut. 12:17-18). One who breaks a bone of a ritually clean Passover offering receives forty [lashes] (Exodus 12:46); But one who leaves over a clean [Passover offering] (Exodus 12:10), or breaks a bone of an unclean [Passover offering], is not given forty [lashes].",
+            "If one takes the mother bird with the young (Deuteronomy 22:6-7): Rabbi Judah says he is flogged and need not [then] send the mother free; But the Sages say: “He lets the mother go and is not flogged.” This is the general principle; any negative commandment which involves a positive deed, one is not liable (for transgressing over.",
+            "If a man makes a baldness on his head, or rounds the corner of his head, or mars the corner of his beard, or makes one cutting [in his flesh] for the dead, he is liable [to a flogging]. If he makes one cutting for five dead, or five cuttings for one, he is liable for each one. On [rounding] the head [he is liable] for two corners, one for one side and one for the other; On [marring] the beard [he is liable] for two [corners] on one side, for two on the other side, and for one lower down. Rabbi Eliezer says: “If they were all taken off at the same time he is liable only on one count.” And he is only liable if he takes off with a razor; Rabbi Eliezer says: “Even if he picks off the hairs with tweezers, or with pincers, he is liable.",
+            "He who writes an incision on his skin [is flogged]. If he writes [on his flesh] without incising, or incises without writing, he is not liable, until he writes and incises with ink, eye-paint or anything that lasts. Rabbi Shimon ben Judah says in the name of Rabbi Shimon: “He is not liable until he has written there the name [of a god], as it is says: “Nor shall you incise any marks on yourselves; I am the Lord” (Leviticus 19:28).",
+            "If a nazirite has been drinking wine all day, he is liable for only one lashing. If they said to him, “Don’t drink wine”, “Don’t drink wine”, and he kept drinking, he is liable for each instance.",
+            "If he has been defiling himself for the dead all day, he is liable for only one set of lashes. If they said to him, “Do not defile yourself! Do not defile yourself!” and he did defile himself [each time], he is liable on each instance. If he was shaving all day he is liable for only one set of lashes. If they said to him, “Do not shave, Do not shave” and he did shave [each time], he is liable on each instance. If he was wearing a garment of mixed linen and wool all day, he is liable for only one set of lashes. If they said to him, “Do not put it on! Do not put it on!” and he takes it off and puts it on, he is liable on each instance.",
+            "It is possible for one to plough one furrow and become liable for eight prohibited acts: If he ploughs with an ox and donkey [yoked together] (2+3) and these were sanctified [animals], [the plough being drawn over] diverse mixed-seed sown] in a vineyard, during the sabbatical year, on a festival-day, [the plower being] a priest and a nazirite and the plot being situated on a defiled area. Hanania ben Hakinai says: “He may also have been wearing a garment mixed of wool and linen.” They said too him: “This is not of the same category.” He said to them: “Even the nazirite is not in the same category.”",
+            "How many lashes is he given? Forty save one, as it says, “By number forty” (Deuteronomy 25:2-3) which means, a number close to forty. Rabbi Judah says: “He is given forty [lashes] in full.” And where does he receive the additional lash? Between his shoulders.",
+            "When they estimate the number of lashes he can stand it must be a number divisible by three. If they estimated him capable of receiving forty, and after receiving some they said he cannot receive forty, he is exempt [from the rest]. If they estimated him fit to receive eighteen, and after he was lashed they said he could receive forty, he is exempt [from the rest]. If he committed a transgression which violated two prohibitions and they made one estimate [for the lashes for both prohibitions], he is lashed and then exempt [from more]. And if [they had] not [made one estimate for both], he is lashed [for one transgression], is allowed to recover and then is lashed again.",
+            "How do they lash him? His two hands are tied to a pillar on either side of it and the minister of the synagogue grabs his clothing, if they are torn, they are torn; if they are ripped open, they are ripped open, until he exposes the offender’s chest. And a stone is placed behind the offender, the minister of the synagogue stands on it, a strap of cowhide in his hands, doubled over into two, and redoubled, and two straps that rise and fall attached to it.",
+            "The handle is a handbreadth long and a handbreadth wide, its tip reaching to the edge of the [offender’s] abdomen. He administers one-third [of the lashes] in front and two-thirds behind. He lashes him not in a standing or sitting position but stooping, as it says, “And the judge shall cause him to fall [stoop] down” (Deut. 25:2). He who administers the lashes lashes with his one hand and with his whole force.",
+            "And the one who recites, says: “If you fail to observe faithfully all the terms of this Teaching…the Lord will inflict upon you extraordinary plagues (lashes)” (Deut. 25:58-59) And then (if time remains) he returns to the beginning of the section. [“Therefore observe faithfully all the terms of this covenant” (Deut. 28:9) and he completes by saying, “And He is merciful, forgiving iniquity” (Psalms 78:38).] If the offender dies under his hand, he is exempt [from penalty]. If he gave him one more lash and the offender died, he goes into banishment. If the offender befouled himself either with feces or urine, he is exempt. Rabbi Judah says: “Feces in the case of a man and [even] urine in the case of a woman.",
+            "All who have incurred [the penalty of] kareth, on being flogged are exempt from their punishment of kareth, for it says, “[He may be given up to forty lashes, but not more] ... lest your brother shall be dishonored before your eyes” (Deut. 25;3) once he has been lashed he is [considered] “your brother”, the words of Rabbi Hananiah ben Gamaliel. Rabbi Hananiah ben Gamaliel said: “Just as one who transgresses one transgression forfeits his life, how much more does one who performs one commandment have his life granted him.” Rabbi Shimon says: “You can learn this from its own passage; as it says: “[All who do any of those abhorrent things] such persons shall be cut off from their people” (Lev. 18:29), and it says: “You shall keep my statutes and my ordinances which if a man do, he shall live by them” (Lev. 18:5), which means that one who desists from transgressing is granted reward like one who performs a precept. Rabbi Shimon bar Rabbi says: Behold [the Torah] says, “But makes sure that you do not partake of the blood; for the blood is the life, and you must not consume the life with the flesh…[that it may go well with you and with your descendents to come..” (Deut. 12:23-25”-- now, if in the case of blood which a person’s soul loathes, anyone who refrains from it receives reward, how much more so in regard to robbery and sexual sin for which a person’s soul craves and longs shall one who refrains from them acquire merit for himself and for generations and generations to come, to the end of all generations!",
+            "Rabbi Hananiah ben Akashia says: “The Holy Blessed One, desired to make Israel worthy, therefore He gave them much Torah [to study] and many commandments [to perform]: for it is says, “The Lord desires [his servant’s] vindication, that he may magnify and glorify [His] teaching” (Isaiah 42)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/English/Open Mishnah.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "http://en.wikisource.org/wiki/Mishnah",
+    "versionTitle": "Open Mishnah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה פתוחה",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "",
+            "One who tatoos: If he writes without engraving, or he engraves without writing, he is not liable for lashes, until he writes and engraves with ink or pigment or anything that leaves an impression. Rebbi Shimon ben Yehudah said in the name of Rebbi Shimon [bar Yochai]: He is not liable until he writes a name [of idolatry] there. As it says (Vayikra 19): \"Do not tatoo yourself, for I am G-d.\"",
+            "A Nazirite who drinks wine every day is only liable for one.  If they said to him, \"Don't drink!  Don't drink!\" and he drank, he is liable for each and every one.",
+            "",
+            "There is [the possibility that one could] plow only one furrow and become liable [on that account] for eight prohibited acts: [This is the case where] one  (1) plows with an ox and a donkey [yoked together] (in violation of Deuteronomy 22:10) (2 and 3) that are [two animals] dedicated to the sanctuary, (4) [plowing] mixed seeds [sown] in a vineyard (in violation of Deuteronomy 22:9), (5) during a Sabbatical year (in violation of Leviticus 25:4), (6) on a Festival-day (in violation of, for example, Leviticus 23:7), (7) [when the plower is] a priest (in violation of Leviticus 21:1) (8) and a Nazirite (in violation of Numbers 6:6) plowing in a contaminated place.   Chananya ben Chachinai says: Also he may have been wearing [while plowing] a garment of mixed [wool and linen] fabrics (in violation of Leviticus 19:19 and Deuteronomy 22:11).  They said to him: This is not in the same category [as the other violations].  He said to them: Neither is the Nazirite in the same category [as the other violations]."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "How do witnesses become [given the punishment due to] <i>zomemin</i> [scheming witnesses]?  [If witnesses said,] \"We testify that such and such man [who was thought to be Kohen]  is the son of a divorced woman\" or \"the son of a <i>chalutzah</i> [a women to whom levirate marriage has been declined],\" we do not say that [as punishment, each scheming witness] is designated as the son of a divorced woman or the son of a <i>chalutzah</i> in their place [the falsely accused]. Rather, [each scheming witness] is given forty lashes. [If witnesses said,] \"We testify that such and such man is liable to be  exiled [to an <i>Ir Miklat</i>, City of Refuge, for accidentally killing somebody],\" we do not say that [each scheming witness] should be exiled in their place  [the falsely accused]. Rather, [each scheming witness] is given forty lashes. [If witnesses said,] \"We testify that such and such man  divorced his wife and has not given her her <i>Ketubah</i>    [the sum promised in the event of death or divorce]\"; since in either way, he [the accused],  will eventually  give her,  her   <i>Ketubah</i>  [because he will die or they will get divorced], we [therefore]  assess how much a man would pay for this woman's <i>Ketubah</i>, given the chance that were she widowed or divorced [she would receive the money], whereas if she dies [before her husband] he inherits her [property, including the sum of the <i>Ketubah</i>]. [If witnesses said,] \"We testify that such and such a man owes his fellow one thousand <i>zuz</i> [specific unit of weight] to be repaid within thirty days,\" and he [the accused] says [he must repay his loan] within ten years, we assess how much one would be willing to pay to have in his hand one thousand <i>zuz</i>, [evaluating the difference] between [that quantity when the loan] is to be repaid within thirty days and [that quantity when the loan] is to be repaid within ten years. ",
+            "[Witnesses who say,] \"We testify that such and such a man owes his fellow two hundred <i>zuz</i>\" and are found to be <i>zomemin</i>, receive lashes and must pay [the amount they testified about], for the Biblical verse that brings upon them [the witnesses] lashes does brings upon them [the requirement to make] restitution. [This is]the view of Rabbi Meir. And the Sages say, whoever makes restitution does not receive lashes.",
+            "[Witnesses who say,] \"We testify that such and such a man is liable [for a prohibition incurred] forty lashes\" and are found to be <i>zomemin</i>, receive eighty lashes, [forty] on account of [the verse,] \"You shall not bear false witness against your neighbor,\" (Exodus 20:12), and [forty] on account of \"Then shall you do unto him, as he had purposed to do.\" (Deuteronomy 19:19) [This is] the view of Rabbi Meir. And the Sages say, they only receive forty lashes. Monetary [compensation] may be divided up, but lashes cannot be divided up. How so? If they testified that one owed his fellow two hundred <i>zuz</i> and were found to be <i>zomemin</i>, they may divide between themselves [the sum they owe to the one they conspired against]. But if they testified that he was liable [for a prohibition incurring] forty lashes and were found to be <i>zomemin</i>, each one of them incurres forty lashes.",
+            "Witnesses are not considered <i>zomemin</i> until they themselves are incriminated How so? [If the first pair of witnesses] said, \"We testify that such and such a man killed another person,\" and [another pair of witnesses] say to them, \"How can you testify [to this matter], for the one killed or the one [accused of] killing was with us on that day at such-and-such a place\",[the witnesses of the first pair] are not considered <i>zomemin</i>. But if [the second pair of witnesses] said, \"How can you testify [to this matter], for you were with us on that day at such-and-such a place\"—[the witnesses of the first pair] are considered <i>zomemin</i>, and are executed on account of their testimony [the second pair of witnesses' testimony].",
+            "If others [i.e. another pair of witnesses] come and are proven [a prior pair] to be <i>zomemin</i>, and [still] others come and prove them to be <i>zomemin</i>, even [if this occurs] one hundred [times], all of them are executed. Rabbi Yehudah says, this is a conspiracy, and only the first group [of witnesses] is executed.",
+            "Witnesses [found to be] <i>zomemin</i> are only executed after judgment has been rendered [i.e. after the verdict has been pronounced]. [This was done in opposition to the Sadducees], for the Sadducees say, [they are only executed] after the [falsely accused] has [already] been executed, for the verse says, \"a life for a life.\" (Deuteronomy 19:21) The Sages, [however countered and] said to them [the Sadducees], has not[the verse]  already declared \" Then shall you do unto him, as he had purposed to do unto his brother,\" (Deuteronomy 19:19) and his brother is still alive [after the verdict is pronounced, but before the falsely accused is executed]. If so, why does [the verse] say \"a life for a life\"? It would have been possible [to maintain] that they are [liable for] executed the moment their testimony has been accepted; [but] the verse says \"a life for a life,\" [from which we infer] that they are not killed until the judgment is rendered.",
+            "\"By the testimony of two or three witnesses [the perpetrator] shall surely be put to death.\" (Deuteronomy 17:6) If two witnesses [suffice to] establish testimony, why did the verse specify three witnesses?  The Torah is making a correlation between three witnesses and two witnesses.  Just as a group of three witnesses can make a group of two witnesses <i>zomemin</i>, so too a group of two witnesses can make a group of three witnesses <i>zomemin</i>.  And from where do we know that a group of two witnesses can make a group of one hundred witnesses<i> zomemin</i>?  The verse says [uses the termonolgy] \"witnesses\".  Rabbi Shimon says: Just as two witnesses are not killed until both of them become <i>zomemin</i> so too three witnesses are not killed until all three of them are <i>zomemin</i>.  And from where do we know that this is the case even for one hundred witnesses?  The verse says [uses the termonolgy] \"witnesses\".  Rabbi Akiva says: The third witness did not come [is not specified] to teach us to treat him more leniently but rather to make it more strict on him and to make his punishment like that of the others.  That being so, that the Torah punishes those who assist transgressors like the actual transgressor, all the more so, those who assist in the performance of mitzvoth will be rewarded like those who actually perform the mitzvoth.",
+            "Just as if there were two [witnesses], and one was found to be a close relative or invalid, the entire testimony is invalidated, so too if there are three [witnesses] and one was found to be a close relative or invalid the entire testimony is invalidated. From where do we know [that this applies] even for one hundred [witnesses]?  The verse states: \"witnesses\". Rabbi Yossi said: \"What case are we talking about?  In capital cases, however in monetary cases the testimony is upheld by the others.\" Rebbe said: \"The law is the same for capital cases and monetary cases.\"  And when is this?  In a case when they warned [the perpetrator], however when they did not warn [the perpetrator], what can two brothers do who saw someone kill another person?",
+            "Should two [witnesses] see [the perpetrator] from one window and two [witnesses] see him from another window and one [witness] warns him, if they [the witnesses] have a partial view of each other they are considered as one set.  If not, they are considered as two sets.  Therefore if one pair is found to be <i>zomemin</i>  [in a capital crime], both they and the  accused will be executed, and the other pair is exempt.  Rabbi Yossi says: \"They are never executed unless warned by two witnesses as it says : 'By the mouth of two witnesses.'\" (Deuteronomy 17:6) An alternate interpretation: \"By the mouth of two witnesses,\" [meaning] the court should not hear testimony from the mouth of a translator. ",
+            "If someone whose judgement was final [sentenced to death], and ran away but came back to the same Beit Din, we do not re-evaluate his old judgment. Any time that two witnesses came and say, \"We testify that this person had a judgement passed against him in a certain court,\" so and so were the witnesses, we execute him [the defendant on this testimony]. A <i>Sanhedrin</i> [highest court, charged with deciding cases and appeals that had national significance. It was comprised of 71 scholars who had received the full traditional rabbinical ordination, and its decisions fixed Jewish practice for subsequent generations]that would execute somebody once in seven years would be considered  destructive. Rabbi Elazar Ben Azariah says: \"Once in seventy years.\" Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva said: \"If we were on the <i>Sanhedrin</i> , nobody would have ever been executed.\" Rabban Shim'on Ben Gamliel said: \"They too would have increased violence in Israel.\""
+        ],
+        [
+            "The following are exiled [to the <i>Ir Miklat</i>]:  one who kills a peron accidentally.  If he was pushing a roller [on a roof] and it fell on him[a bystander] and killed him, or if he was lowering a barrel [from a roof] and it fell and killed him [a bystander], or if he was descending a ladder and he fell and killed him[a bystander], all of these cases he [the killer] is  exiled.  However, if he was pulling a roller and it fell and killed the person, or if he was raising a barrel and the rope tore and it fell and killed a person, or if he was climbing a ladder and he fell and killed a person, in these cases he [the killer] would not exiled.  This is the principle: If the killer was involved in a downward movement , he is exiled.  If it is not a downward movement he is not exiled. If the blade came off the handle and killed, Rebbi says he is not exiled but the Sages say he is exiled.  If it came from the wood being chopped, Rebbi says he is exiled but the Sages say he is not exiled.",
+            "One who throws a rock into the public domain and it kills someone, he is exiled.  Rabbi Eliezer ben Yaakov says:  if the person stuck his head into the public domain only after the stone left his [the killer's] hand, he is exempt.  If he threw the stone into his courtyard and it killed,  if the victim had permission to be there, he is exiled, but if he did not have permission, he is not exiled, as it says, \"If he comes upon his fellow in the woods...\" (Deuteronomy 19:5). Just as the woods is open to both the victim and the perpetrator to enter there, this  excludes a privately owned courtyard where  both the victim (and the perpetrator) does not have permission to be there.  Aba Shaul says: Just as chopping wood is optional, [so too one is only exiled for optional activities] this excludes a father beating his son, a teacher disciplining his student, and the messenger of the courts.",
+            "A father can be exiled on account of (killing his) son and a son can be exiled on account of (killing his) father.  All are exiled on account of (killing) an Israelite and an Israelite is exiled on account of (killing) them, except for a resident alien.  A resident alien is only exiled on account of (killing) a resident alien.  A blind person is not exiled, these are the words of Rabbi Yehudah.  Rabbi Meir says he (a blind person is) exiled.  A known enemy is not exiled.  Rabbi Yose bar Yehuda says:  a known enemy is killed because he is as one who is habitual.  Rabbi Shimon says:  some known enemies are exiled and some are not exiled.  This is the general rule:  anyone who we can say that he killed with intent is not exiled.  If he killed without intent, he is exiled.",
+            "To where are they exiled?  To the cities of refuge: Three on the east side of the Jordan River and three in the land of Canaan, as it says,  \"Give three cities on this side of the Jordan and give three cities in the land of Canaan.\" (Numbers 35:14) Until the three were chosen in the land of Canaan, the three on the east side of the Jordan did not absorb [protect], as it says, \"These six cities\" (Numbers 35:15), until all six can absorb at the same time.",
+            "And roads were designated from one [city] to the next, as it says, \"Prepare the road and divide in thirds...\" (Deuteronomy 19:3). Two scholars were provided to them [the killer] lest they [the avenger] kill him on the road and they [the scholars] speak with him.  Rabbi Meir says:  He speaks for himself, as it says, \"And this is the matter/word of the murderer...\" (Deuteronomy 19:4)",
+            "Rabbi Yose bar Yehuda says:  At the outset, both neglectful and purposeful arrive at the city of refuge.  The court sends for them and takes him from there.  One who is to be killed by the court, is executed, and the one who is to be exiled, they return him back to his place, as it says , \"The community will return him to his city of refuge.\"(Numbers 35:25)  (The death of) one who is annointed with oil (the high priest) and one who has additional clothes (a step in becoming the high priest) and one who used to be anointed, return the killer (from the city of refuge to his city of origin).  Rabbi Yehudah says: even one who is annointed for the purposes of war returns the killer.  Therefore, the mothers of priests provided food and clothes (to the residents of cities of refuge), so they would not pray for their sons to die.  If the high priest died after his judgment was rendered, he is not exiled.  If the high priest died before his judgment was rendered and they appointed a new one and after that his judgment was rendered, he is returned [home] with the death of the second.",
+            "If his judgment is rendered without a high priest, or if he kills the high priest, or a high priest who kills, those never leave there (the city of refuge).  And he may not leave in order to testify for an obligatory purpose or for a monetary case or for a capital case.  Even if Israel needs him, even if the head of the military of Israel like Yoav ben Zeruiah, he may not ever leave there.  As it says , \"Where he ran there\" (Numbers 35:25), there must be his residence, there must be his death, there must be his burial.  Just as the city absorbs, so too its outskirts [2,000 cubits from the edge of the city] absorb.  A killer who leaves the outskirts and the blood avenger (next of kin) finds him, Rabbi Yose the Galilean says:  (killing him) is an obligation of the blood avenger and optional for anyone.  Rabbi Akiva says:  (killing him) is optional for the blood avenger and any person is not liable for it.  A tree which stands in the outskirts and its branches stretch out of the outskirts or if the tree stands out of the outskirts and its branches stretch into the outskirts, the ruling is everything s determined according to its branches.  If he kills in the same city [the city of refuge], he is exiled from one neighborhood to another neighborhood.  A Levite [the cities of refuge was owned by the Levites] who kills is exiled from one city to another.",
+            "Similarly, a killer who was exiled to his city of refuge and the people of that city want to honor him, he should say to them, \"I am a killer.\"  If they say \"Nevertheless\", he should accept it from them, as it says, \"This is the matter [words] of the killer.\"   (Deuteronomy 19:4) They would pay rent to the Levites, these are the words of Rabbi Judah.  Rabbi Meir says:  they do not pay them rent.  (When he returns to his city of origin) he returns to the status [authority] that he had been, these are the words of Rabbi Meir.  Rabbi Judah says:  he would not return to the status that he had been."
+        ],
+        [
+            "In the following cases the punishment received is forty lashes: If one cohabitates with  his sister,  his father's sister,  his mother's sister,  wife's siter, his brother's wife,  the wife of the father's brother, a woman during her menstrual cycle,  a High Priest [cohabitates] with a widow,  a common priest with a divorced woman  or a woman who had <i>chalitza</i> performed on her, a <i>mamzeret</i> [an offspring from a prohibited union] or a <i>netina</i> [member of a caste of Temple servants, historically descended from the Gibeonites] to [cohabtates with] an ordinary Jew, a Jewish woman to [cohabitates with] a <i>natin</i> or a <i>mamzer</i>. [For] a widow and a divorcee, [a High Priest] is liable due to two prohibitions. [For] a divorcee and a <i>chalutza</i>, [an ordinary priest] is liable due to one prohibition alone. ",
+            "A ritually impure  individual who eats sanctified property, one who enters the temple while ritually impure,   one who eats forbidden fats, blood [from an animal],  <i> notar</i>  [meat from sacrifices which have been left over after their permitted eating period], <i>pigul</i> [sacrifices done with invalidating intentions],  ritually impure [sacrifices],  one who slaughters [sacrifices] or one offers them up outside [the temple], one who eats <i>chamets</i> [leavened grain products] on Passover,  and one who eats or does work on Yom Kippur, one who manufactures the [anointing] oil,  and one who manufactures the incense [used in the temple], one who anoints using the anointing oil, one who eats <i> nevelah</i> [improperly slaughtered animals] or <i> treifah</i> [an animal which will die within a year],  insects and crawling creatures. One who eats tevel (produce which is yet to be appropriately tithed), or <i> maaser rishon </i> [the first tithe] which has not yet had its trumah (the portion which is given to a priest) separated, or <i> maaser sheini</i> [the second tithe] or sanctified property which have not been redeemed. How much must one eat from tevel in order to be culpable? R' Shimon says \"any amount\", and the Sages say \"the size of an olive\". R' Shimon said to them, \"Do you not agree that one who eats an ant as it is is culpable?\" They said to him, \"That is because it is an entire creation by itself.\" He [R' Shimon] said to them, \"One wheat grain is also a entire creation\".",
+            "One who eats first fruits before he has read [the mandated verses of [<i>Bikkurim</i>] on them,  sacrifices [<i> Kodshei Kodashim</i>] with higher sanctity outside the curtains [of the temple], sacrifices with standard sanctity [<i> Kodashim Kalim</i>]  or the second tithe outside the wall [of Jerusalem],  One who breaks the bones of a ritually pure Passover sacrifice, one who does [any of] these is incurs forty [lashes]. But one who leaves over a pure [Passover sacrifice] until morning and one who breaks the bones of an impure [Passover sacrifice] does not incur forty [lashes].",
+            "One who takes a mother [bird] from her chicks, R' Yehuda says, \"He incurs lashes and does not need to send [the mother bird away].\" And the sages say, \"He sends [the mother bird away] and does not incur lashes.\" This is the rule: Any negative commandment that has a [positive] \"go and do\" [aspect to it], one is not culpable for [violating] it [by being punished with lashes].",
+            "One who balds his head, one who cuts the [hair] encircling the corners of his head, one who destroys the corners of his beard, and one who cuts [even] one cut [on himself] because of [mourning for] the dead, he is liable [for lashes]. If he made one cut because of [mourning for] five dead people, or five cuts because of [mourning for] one dead person, he is liable for each one. [For cutting] on his head, [he is liable] twice, one for one side and one for the other side [both sides of the head]. [For destroying] his beard, [he is liable] two for one side here and two for the other side and one at the bottom [the various corners of the face]. Rabbi Eliezer says, \"If they all were taken off in one [motion], he is only liable for one.\" And he is only liable for taking them off with a straight razor. Rabbi Eliezer says, \"Even with tweezers or pincers, he is liable.",
+            "One who \"imprints\" a tattoo, if he writes without perforating himself, or he perforates himself without writing, he is not liable for lashes, until he writes and perforates himself with ink or pigment or anything that leaves an impression. Rabbi Shimon ben Yehudah said in the name of Rebbi Shimon [bar Yochai]: He is not liable until he writes a name [of an idol] there. As it says, \"A tattoo should not be placed on yourselves, I am G-d.\" (Vayikra 19:28)",
+            "A <i>Nazir</i> [a person who has sworn to abstain from alcohol related items, haircuts and impurity] who drinks wine all day is only liable for one[ transgression].  If they said to him, \"Don't drink!  Don't drink!\" and he drank, he is liable for each and every one [warning].",
+            "If he [a nazir] made himself impure [by coming in contact with a corpse] all day, he is only liable for one [transgression]. If they said to him, \"Don't become impure! Don't become impure!\" and he became impure, he is liable for each and every one [warning].  If he cut his hair all day, he is only liable for one[transgression]. If they said to him, \"Don't cut [your hair]! Don't cut [your hair]!\" and he cut, he is liable for each and every one [warning]. If one wore <i> shaatnez</i> [clothes made from wool and linen woven together] all day, he is only liable for one [transgression]. If they said to him, \"Don't wear! Don't wear!\" and he undressed and dressed, he is liable for each and every one [warning].",
+            "There is [the possibility that one could] plow only one furrow and become liable [on that account] for eight prohibited acts: [This is the case where] one plows with an ox and a donkey [yoked together], they [the animals] are sanctified, he is planting <i> Kilayim</i> [mixture of seeds] in a vineyard,  during a Sabbatical year,  on a Festival-day, he [the planter] is both a a priest and <i> nazir</i> [planting] in contaminated place [i.e. a cemetery]. Chananya ben Chachinai says: [There is a possibility for a ninth transgression] If he is wearing [while plowing] a garment made of <i> Kilayim</i> [a garment woven with wool and linen] .  They [the Sages] said to him: This is not in the same category [as the other violations].  He [Chananya] said to them: Neither is the Nazirite in the same category [as the other violations].",
+            "How many lashes does one incur? Forty minus one [thirty nine] As the verse says  \"...by number. Forty...\"  (Deuteronomy 25:2-3) [the] number that immediately precedes [the number] forty. R' Yehuda says \"[he is lashed with] a total of forty lashes\". And where is the extra lash administered? Between his shoulders.",
+            "[When we assess how many lashes he can take,] we only assess him with lashes that can be divided in thirds. [If] they assessed him to be able to receive forty [lashes], and they gave him some of the lashes and then they said \"he is unable to receive forty\", he is exempt [from the rest]. [If] they assessed him to be able to receive eighteen and after they lashed him [the eighteen] they said \"he is able to receive forty\", he is exempt [from receiving any more]. [If] he transgressed a transgression that involved two violations [each of which he'd be culpable forty lashes] and they gave him one assessment [for both], he gets lashed and is exempt [from receiving any more]. And if not [they only assessed him for one violation], he is lashed, allowed to heal, returns and is lashed [again].",
+            "How do they lash him? His two hands are bound on each side of the column and the administer grabs his clothing [pulling them away from the area to be lashed]. If they [the clothing] are torn, they are torn [so be it] and if they become unstitched, they are unstitched [so be it], until his heart [chest] is uncovered. And a stone is placed behind him, and the administrator stands on it. And a strap of calfskin is in his hand, doubled over once into two [straps] and a second time into four [straps] and there are two [other] straps going up and down with it.",
+            "The [strap's] handle is a hand-breadth [long] and it [the strap] is a handbreadth wide and its tip reaches to the mouth [beginning] of his stomach. And he lashes him one third [of the lashes] in his front and two thirds on his back. He lashes him neither standing nor sitting rather leaning over, as the verse says, \"and the judge shall cause him to lie\"(Deuteronomy 25:2). And the one who hits [the administrator] hits with one hand and with all his strength.",
+            "The reader would read, \"If you do not keep the commandments... God will increase your beatings and the beatings of your children...\"(Deuteronomy 28:58-59) and (if he finished) he would go back [repeat] to the beginning of the verses.  \"And you shall keep the words of this covenant\" (Deuteronomy 29:9) and he concludes \"The all-merciful one who forgives sin...(Psalms 78:38) and if he finishes he goes back to the beginning.  If he [the one being lashed] died at his hand [while being lashed], the administrator is not responsible for his death.  If the administrator added an extra strap [lash to the assessment] and he died, he[the administrator] is sent into exile.  If he [the one being lashed] soiled himself with excrement or urine he [the administrator] is exempt from further lashes.  Rabbi Yehuda says, the man [is only exempt if he soils himself] with excrement, but a woman [is exempt even if she soils herself] with urine. ",
+            "A man who transgressed a sin whose punishment is<i> karet</i> [punishment by premature death] but received lashes, is absolved from <i>karet</i>, as the verse states \"And your brother will be demeaned before you, (Deuteronomy 25:3)\" once he has been demeaned he becomes like your brother, so says Rabbi Chanania ben Gamliel.  Rabbi Chanania ben Gamliel also stated: If someone could lose their life for committing just one sin, one who keeps one commandment, how much more so  his life will be rewarded to him. Rabbi Shimon says, We [do not need the <i>kal vachomer</i> to learn this] can learn it from its place [context], as it says \"They [the person performing incest]  will have their soul cut off\" (Leviticus 18:5) and it says [at the beginning of the verse \"Which man shall carry out and by which he shall live.\"  From this [we learn] that whoever just sits and commit no sin, is given a reward like the one who fulfilled a commandment.  Rabbi Shimon bar Rebbi says, the verse states \"Be strong to not eat blood because blood is the life force.\" (Deuteronomy 12:23)   Now, if blood, which a person is naturally disgusted by, one who refrains from eating it receives a reward, one who refrains from stealing and illicit relationships, which one craves lusts for , how much more so he will earn merit for him and the generations after him till the end of time.",
+            "Rabbi Chananaia son of Akashia stated, God wanted to grant merits to Israel, therefore he gave them many laws and commandments as it states, \"Because God wants righteousness he increased the amount of Torah and splendor.\"  (Isaiah 42:21)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json

@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.25,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>I</b>N <small>WELCHEN</small> F<small>ÄLLEN WERDEN DIE</small> Z<small>EUGEN ÜBERFÜHRTE</small> F<small>ALSCHZEUGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Dh.: verfallen diese der dem Angeklagten zugedachten Strafe. Die überführten Falschzeugen (dh. wenn andere Zeugen bekunden, daß sie in der inbetracht kommenden Zeit mit ihnen zusammen anderwärts waren) verfallen derjenigen Strafe, die über den Angeklagten verhängt worden wäre; cf. Dt. 19,19. In manchen Fällen, wie sie hier aufgezählt werden, ist dies jedoch nicht möglich.</i>? S<small>AGTEN SIE</small>: W<small>IR BEKUNDEN, DASS JENER</small> P<small>RIESTER</small> <small>DER</small> S<small>OHN EINER</small> G<small>ESCHIEDENEN ODER DER</small> S<small>OHN EINER</small> Ḥ<small>ALUÇA IST</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Solche Frauen dürfen von einem Priester nicht geheiratet werden (Lev. 21,7), die Nachkommen einer solchen Ehe gelten als ‘Entweihte’ und sind für die Priesterschaft untauglich; cf. Lev. 21,15.</i>, <small>SO SAGE MAN NICHT, DASS</small> <small>DER</small> Z<small>EUGE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Falls er Priester ist.</i> <small>AN SEINER</small> S<small>TELLE ALS</small> S<small>OHN EINER</small> G<small>ESCHIEDENEN ODER EINER</small> Ḥ<small>ALUÇA ERKLÄRT WERDE, VIELMEHR ERHÄLT ER DIE VIERZIG</small> S<small>TREICHE</small>.  S<small>AGTEN SIE</small> : W<small>IR BEKUNDEN, DASS JENER</small> M<small>ANN SICH DER</small> V<small>ERBANNUNG SCHULDIG GEMACHT HAT</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Wer absichtslos einen Menschen tötet, wird in eine der Zufluchtsstädte (cf. Num. 35,9ff.) verbannt, wo er vor der Blutrache geschützt ist.</i>, <small>SO SAGE MAN NICHT, DASS</small> <small>DER</small> Z<small>EUGE</small> <small>AN SEINER</small> S<small>TELLE IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG GEHE, VIELMEHR ERHÄLT ER DIE VIERZIG</small> S<small>TREICHE</small>. <b>S</b><small>AGTEN SIE</small>: W<small>IR BEKUNDEN, DASS JENER SIGH VON SEINER</small> F<small>RAU SCHEIDEN LIESS UND IHR IHRE</small> M<small>ORGENGABE NICHT AUSGEZAHLT HAT</small>, – <small>HEUTE ODER MORGEN MUSS ER IHR SIE JA AUSZAHLEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er sich von ihr scheiden läßt, somit haben sie ihm keinen Schaden zugefügt.</i>, – <small>SO SCHÄTZE MAN, WIEVIEL JEMAND GEBEN WÜRDE FÜR IHRE</small> M<small>ORGENGABE</small>, <small>DIE ER NUR DANN ERHÄLT</small>, <small>WENN SIE VERWITWET ODER GESCHIEDEN WIRD, WÄHREND, WENN SIE STIRBT, IHR</small> E<small>HEMANN SIE BEERBT</small>. <sup class=\"footnote-marker\"> i,2</sup> <b>S</b><small>AGTEN SIE</small>: W<small>IR BEKUNDEN, DASS DIESER JENEM TAUSEND</small> Z<small>UZ SCHULDET, MIT DER</small> V<small>EREINBARUNG, SIE INNERHALB DREISSIG</small> T<small>AGEN ZU BEZAHLEN, WÄHREND</small> <small>DER</small> B<small>EKLAGTE</small> <small>SAGT: INNERHALB ZEHN</small> J<small>AHREN,</small> SO SCHÄTZE MAN DIE Z<small>INSDIFFERENZ ZWISCHEN EINEM</small> D<small>ARLEHEN VON TAUSEND</small> Z<small>UZ AUF DREISSIG</small> T<small>AGE UND EINEM SOLCHEN AUF ZEHN</small> J<small>AHRE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Wörtl. wieviel einer geben würde für den Besitz von 1000 Z., die er innerhalb 20 Tagen zurückzuerstatten hätte, od. innerhalb 10 Jahren.</i>.",
+            "<b>W</b><small>ENN SIE GESAGT HABEN</small> : W<small>IR BEKUNDEN, DASS JENER SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN ZWEIHUNDERT</small> Z<small>UZ SCHULDE, UND ALS</small> F<small>ALSCHZEUGEN ÜBERFÜHRT WURDEN, SO WERDEN SIE GEGEISSELT UND MÜSSEN BEZAHLEN, DENN NICHT DIE</small> V<small>ORSCHRIFT, DIE SIE ZUR</small> G<small>EISSELUNG BRINGT, BRINGT SIE ZUR</small> Z<small>AHLUNG</small> – <small>SO</small> R. M<small>EÍR; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, WER ZAHLEN MUSS, IST NICHT ZU GEISSELN</small>.",
+            "W<small>ENN SIE GESAGT HABEN</small> : W<small>IR BEKUNDEN, DASS JENER DER VIERZIG</small> S<small>TREICHE SCHULDIG IST, UND ALS</small> F<small>ALSCHZEUGEN ÜBERFÜHRT WURDEN, SO ERHALTEN SIE ACHTZIG</small> S<small>TREICHE, WEGEN</small> :<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Ex. 20,16.</i><i>du sollst nicht wider deinen Nächsten als falscher Zeuge aussagen</i>, <small>UND WEGEN</small> :<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Dt. 19,19.</i><i><small>SO</small> sollt ihr an ihm das tun, was er gedacht hat</i> – so R. M<small>EÍR; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, SIE ERHALTEN NUR VIERZIG</small> S<small>TREICHE</small>. <b>M</b><small>AN TEILT DIE</small> G<small>ELDSTRAFE, NICHT ABER DIE</small> G<small>EISSELUNG, UND ZWAR: HABEN SIE GEGEN JEMAND BEKUNDET, ER SCHULDE SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN ZWEIHUNDERT</small> Z<small>UZ, UND WURDEN ALS</small> F<small>ALSCHZEUGEN ÜBERFÜHRT, SO WIRD</small> <small>DIESE</small> S<small>UMME</small> <small>UNTER IHNEN GETEILT; WENN SIE ABER GEGEN EINEN BEKUNDET HABEN, ER HABE SICH DER VIERZIG</small> S<small>TREICHE SCHULDIG GEMACHT, UND ALS</small> F<small>ALSCHZEUGEN ÜBERFÜHRT WURDEN, SO ERHÄLT JEDER DIE VIERZIG</small> S<small>TREICHE</small>.",
+            "<b>D</b><small>IE</small> Z<small>EUGEN WERDEN NUR DANN ALS</small> F<small>ALSCHZEUGEN ERKLÄRT, WENN SIE DURCH IHRE EIGENE</small> P<small>ERSON ÜBERFÜHRT</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Wenn man ihnen ihr Alibi nach weist.</i><small>WERDEN;</small> UND ZWAR: WENN SIE GESAGT HABEN: W<small>IR BEKUNDEN, DASS DIESER EINEN</small> M<small>ENSCHEN GETÖTET HAT, UND</small> <small>ANDERE</small> Z<small>EUGEN</small> <small>IHNEN ENTGEGNEN</small>: W<small>IESO KÖNNT IHR DIES BEKUNDEN, AN JENEM</small> T<small>AGE WAR JA DER</small> <small>ANGEBLICH</small> E<small>RMORDETE, BEZIEHUNGSWEISE</small> M<small>ÖRDER MIT UNS ZUSAMMEN AN JENEM</small> O<small>RTE, SO GELTEN SIE NICHT ALS ÜBERFÜHRTE</small> F<small>ALSCHZEUGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Hinsichtlich ihrer Bestrafung; ihr Zeugnis ist selbstverständlich ungültig.</i>. W<small>ENN SIE IHNEN ABER ENTGEGNEN:</small> W<small>IESO KÖNNT IHR DIES BEKUNDEN, AN JENEM</small> T<small>AGE WART IHR JA MIT UNS ZUSAMMEN AN JENEM</small> O<small>RTE, SO GELTEN SIE ALS ÜBERFÜHRTE</small> F<small>ALSCHZEUGEN UND WERDEN AUF</small> G<small>RÜND DIESER</small> A<small>USSAGE HINGERICHTET</small>.",
+            "K<small>OMMEN DARAUF ANDERE</small> Z<small>EUGEN</small> <small>UND SIE ÜBERFÜHREN AUCH DIESE, ANDERE UND SIE</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Die Zeugen, die die ersten als Falschzeugen überführt haben.</i><small>ÜBERFÜHREN AUCH DIESE, SELBST WENN ES HUNDERT SIND, SO WERDEN SIE ALLE HINGERICHTET</small>. R. J<small>EHUDA SAGT, DIES SEI EINE</small> V<small>ERABREDUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Eigentl. Verschwörung (<i>στ?σιζ</i>) alle Belastungszeugen als Falschzeugen zu überführen.</i>; <small>VIELMEHR WIRD NUR DIE ERSTE</small> Z<small>EUGENPARTIE HINGERICHTET</small>.",
+            "<b>D</b><small>IE</small> F<small>ALSCHZEUGEN WERDEN NUR DANN HINGERICHTET, WENN AUF IHRE</small> A<small>USSAGE HIN</small> <small>DAS</small> U<small>RTEIL BEREITS GEFÄLLT WORDEN IST</small>.  D<small>IE</small> S<small>ADUZÄER SAGTEN, NUR DANN, WENN</small> <small>DER</small> B<small>ESCHULDIGTE</small> <small>HINGERICHTET WORDEN IST, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Ex. 21,28; manche Texte haben hier richtiger den Schriftvers Dt. 19,21, <span dir=\"rtl\">נפש בנפש</span>.</i><i>Leben um Leben</i>. D<small>IE</small> W<small>EISEN ENTGEGNETEN IHNEN:</small> E<small>S HEISST:</small> <i>so sollt ihr mit ihm das tun, was er mit seinem Bruder zu tun gedacht hat</i>, <small>WENN SEIN</small> B<small>RUDER NOCH LEBT</small>. W<small>ESHALB ABER HEISST ES:</small> <i>Leben um Leben</i>? M<small>AN KÖNNTE NÄMLICH GLAUBEN, SIE SEIEN HINZURICHTEN, SOBALD IHR</small> Z<small>EUGNIS ANGENOMMEN WORDEN IST, SO HEISST ES</small>: <i>Leben um Leben</i>, <small>SIE SIND NUR DANN HINZURICHTEN, WENN DAS</small> U<small>RTEIL BEREITS GEFÄLLT WORDEN IST</small>.",
+            "<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Dt. 17,6.</i><b>A</b><i>uf die Aussage zweier Zeugen oder dreier Zeugen hin soll der Beschuldigte getötet werden</i>. W<small>ENN DAS</small> Z<small>EUGNIS DURCH ZWEI BESTÄTIGT WIRD, WOZU SPRICHT DIE</small> s<small>CHRIFT VON DREI</small>? d<small>ASS MAN ZWEI DREIEN GLEICHSTELLE</small>: W<small>IE DREI ZWEI ALS</small> F<small>ALSCHZEUGEN ÜBERFÜHREN KÖNNEN, EBENSO KÖNNEN AUCH ZWEI DREI ALS</small> F<small>ALSCHZEUGEN ÜBERFÜHREN</small>. U<small>ND WOHER, DASS AUCH HUNDERT?</small> E<small>S HEISST:</small> <i>Zeugen</i><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Die Wiederholung des W.es ‘Zeugen’ im angezogenen Schriftverse ist überflüssig.</i>. R. Š<small>IMO͑N SAGTE</small>: W<small>IE ZWEI NUR DANN HINZURICHTEN SIND, WENN BEIDE ALS</small> F<small>ALSCHZEUGEN ÜBERFÜHRT WORDEN SIND, EBENSO SIND AUCH DREI NUR DANN HINZURICHTEN, WENN ALLE DREI ALS</small> F<small>ALSCHZEUGEN ÜBERFÜHRT WORDEN SIND</small>. U<small>ND WOHER, DASS AUCH HUNDERT</small>? E<small>S HEISST</small>: <i>Zeugen</i>. R. A͑<small>QIBA SAGTE</small>: V<small>OM DRITTEN IST NUR DESHALB DIE</small> R<small>EDE, AUF DASS MAN MIT IHM EBENSO STRENG VERFAHRE WIE MIT DEN ANDEREN</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Obgleich schon das Zeugnis der beiden Zeugen ausreichend und seine Aussage somit ganz belanglos war.</i>. W<small>ENN NUN DIE</small> S<small>CHRIFT DEN SICH</small> Ü<small>BELTÄTERN</small> A<small>NSCHLIESSENDEN EBENSO BESTRAFT, WIE DIE</small> Ü<small>BELTÄTER SELBST, UM WIEVIEL MEHR WIRD SIE DEN SICH</small> Ü<small>BENDEN GOTTGEFÄLLIGER</small> H<small>ANDLUNGEN</small> A<small>NSCHLIESSENDEN EBENSO BELOHNEN, WIE DIE</small> Ü<small>BENDEN GOTTGEFÄLLIGER</small> H<small>ANDLUNGEN SELBST</small>. W<small>IE FERNER DAS</small> Z<small>EUGNIS UNGÜLTIG IST, WENN VON ZWEIEN EINER ALS VERWANDT ODER ALS</small> Z<small>EUGE UNZULÄSSIG</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Syn. Fol. 24b.</i><small>BEFUNDEN WIRD, EBENSO IST DAS</small> Z<small>EUGNIS UNGÜLTIG, WENN VON DREIEN EINER ALS VERWANDT ODER ALS</small> Z<small>EUGE UNZULÄSSIG BEFUNDEN WIRD</small>.",
+            "W<small>OHER, DASS DIES AUCH VON HUNDERT GILT</small>? E<small>S HEISST:</small> <i>Zeugen</i>. R. J<small>OSE SAGTE</small>: D<small>IES GILT NUR VON</small> T<small>ODESSTRAFSACHEN</small>, <small>BEI</small> G<small>ELDANGELEGENHEITEN ABER WIRD DAS</small> Z<small>EUGNIS DURCH DIE ÜBRIGEN BESTÄTIGT</small>. R<small>ABBI SAGTE</small>: S<small>OWOHL BEI</small> G<small>ELDANGELEGENHEITEN ALS AUCH BEI</small> T<small>ODESSTRAFSACHEN;</small> JEDOCH NUR DANN, WENN SIE MITGEWARNT HABEN, HABEN SIE ABER NICHT MITGEWARNT: WAS KÖNNEN ZWEI B<small>RÜDER TUN, WENN SIE GESEHEN HABEN, WIE JEMAND EINEN</small> M<small>ENSCHEN ERSCHLAGEN HAT</small>!?",
+            "<b>W</b><small>ENN ZWEI</small> Z<small>EUGEN</small> <small>IHN AUS DIESEM</small> F<small>ENSTER UND ZWEI ANDERE AUS EINEM</small> <small>GEGENÜBER LIEGENDEN</small> F<small>ENSTER GESEHEN HABEN, UND EINER IN DER</small> M<small>ITTE IHN GEWARNT HAT, SO GELTEN SIE, WENN EIN</small> T<small>EIL VON DIESEM EINEN</small> T<small>EIL VOM ANDEREN SEHEN KONNTE, ALS EINE</small> Z<small>EUGENPARTIE, WENN ABER NICHT, SO GELTEN SIE ALS ZWEI</small> P<small>ARTIEN</small>. W<small>ENN DAHER DIE EINEN ALS</small> F<small>ALSCHZEUGEN ÜBERFÜHRT WERDEN, SO WERDEN SIE UND ER HINGERICHTET, WÄHREND DIE ANDEREN FREI</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Dieser Satz ist überflüssig und steht nur als Gegensatz zum vorangehenden.</i><small>SIND</small>. R. J<small>OSE SAGT, ER KÖNNE NUR DANN HINGERICHTET WERDEN, WENN BEIDE</small> Z<small>EUGEN IHN GEWARNT HABEN, DENN ES HEISST</small> :<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Dt. 17,6.</i><i>durch den Mund zweier Zeugen</i>. E<small>INE ANDERE</small> E<small>RKLÄRUNG:</small> <i>Durch den Mund zweier Zeugen</i>, <small>DAS</small> S<small>YNEDRIUM DARF</small> <small>DIE</small> A<small>USSAGE</small> <small>NICHT AUS DEM</small> M<small>UNDE EINES</small> D<small>OLMETSCHERS HÖREN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND NACH SEINER</small> A<small>BURTEILUNG ENTFLOHEN UND WIEDERUM VOR DASSELBE</small> G<small>ERICHT GEBRACHT WORDEN IST, SO WIRD DIE</small> V<small>ERURTEILUNG NICHT AUFGEHOBEN</small>. W<small>ENN ZWEI</small> Z<small>EUGEN</small>, <small>WO ES AUCH IST, AUFTRETEN UND ÜBER EINEN BEKUNDEN, ER SEI VON JENEM</small> G<small>ERICHTE</small> Z<small>UM</small> T<small>ODE</small> <small>VERURTEILT WORDEN, UND DIESER UND JENER WAREN SEINE</small> B<small>ELASTUNGSZEUGEN, SO WIRD ER HINGERICHTET</small>. D<small>AS</small> S<small>YNEDRIUM IST KOMPETENT SOWOHL IM</small> L<small>ANDE</small><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> In Palästina.</i><small>ALS AUCH AUSSERHALB DES</small> L<small>ANDES</small>. E<small>IN</small> S<small>YNEDRIUM, DAS EINMAL IN EINEM</small> S<small>EPTENNIUM EINE</small> H<small>INRICHTUNG VOLLZIEHT, HEISST EIN VERDERBENBRINGENDES;</small> R. E<small>LIE͑ZER</small> B. A͑<small>ZARJA SAGT, EINMAL IN SIEBZIG</small> J<small>AHREN</small>. R. T<small>RYPHON UND</small> R. A͑<small>QIBA SAGTEN</small>: W<small>ENN WIR IM</small> S<small>YNEDRIUM SASSEN, WÜRDE NIE EIN</small> M<small>ENSCH HINGERICHTET WORDEN SEIN</small>. R. <small>ŠIMO͑N B</small>. G<small>AMLIÉL SAGTE :</small> D<small>IESE MEHREN AUCH DAS</small> B<small>LUTVERGIESSEN</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>F</b>OLGENDE <small>MÜSSEN IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> In die Zufluchts- od. Asylstadt, wegen eines unvorsätzlichen Totschlages, um vor der Blutrache geschützt zu sein; cf. Num. 35,9ff.</i>: W<small>ER UNVORSÄTZLICH EINEN</small> M<small>ENSCHEN GETÖTET HAT</small>.  W<small>ENN JEMAND EINE</small> W<small>ALZE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Die Dächer, die flach waren, wurden mit Mörtel bestrichen und mit einer Walze geglättet.</i> <small>SCHIEBT UND SIE AUF EINEN FÄLLT UND IHN TÖTET, ODER EIN</small> F<small>ASS HERABLÄSST UND ES AUF EINEN FÄLLT UND IHN TÖTET, ODER VON EINER</small> L<small>EITER HERABSTEIGT UND AUF EINEN FÄLLT UND IHN TÖTET, SO MUSS ER IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG; WENN ABER JEMAND EINE</small> W<small>ALZE ZIEHT UND SIE AUF EINEN FÄLLT UND IHN TÖTET, ODER EIN</small> F<small>ASS HERAUFZIEHT UND DER</small> S<small>TRICK REISST UND</small> <small>ES AUF EINEN FÄLLT UND IHN TÖTET,</small> ODER AUF EINE L<small>EITER STEIGT UND AUF EINEN FÄLLT UND IHN TÖTET, SO WIRD ER NIGHT VERBANNT</small>. D<small>IE</small> R<small>EGEL HIERBEI IST</small>: W<small>ENN BEIM</small> N<small>IEDERLASSEN, SO MUSS ER IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG, WENN NICHT BEIM</small> N<small>IEDERLASSEN, SO MUSS ER NICHT IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Im 1. Falle sollte er daran denken und aufpassen, somit gilt es als Fahrlässigkeit, im 2. Falle konnte er daran überhaupt nicht denken.</i>. <b>W</b><small>ENN DAS</small> E<small>ISEN VOM</small> S<small>TIELE ABGLEITET UND JEMAND TÖTET, SO MUSS ER, WIE</small> R<small>ABBI SAGT, NICHT IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG, UND WIE DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG; WENN ES</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Das Eisen (die Axt); nach Raschi ein abspringender Span.</i><small>ABER VOM ZU SPALTENDEN</small> H<small>OLZE</small> <small>ZURÜCKPRALLT</small>, <small>SO MUSS ER, WIE</small> R<small>ABBI SAGT, IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG, UND WIE DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, NICHT IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small>. ",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND EINEN</small> S<small>TEIN AUF ÖFFENTLICHES</small> G<small>EBIET GEWORFEN UND DIESER EINEN GETÖTET HAT, SO MUSS ER IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small>. R. E<small>LIE͑ZER B.JA͑QOB SAGTE</small>: W<small>ENN NACHDEM DER</small> S<small>TERN AUS SEINER</small> H<small>AND GEKOMMEN WAR, JENER SEINEN</small> K<small>OPF HERVORGESTRECKT HAT UND GETROFFEN WURDE, SO IST ER FREI</small>. W<small>ENN JEMAND EINEN</small> S<small>TEIN IN SEINEN EIGENEN</small> H<small>OF GEWORFEN UND DIESER EINEN GETÖTET HAT, SO MUSS ER, WENN DER</small> B<small>ESCHÄDIGTE DA HINEINZUGEHEN BEFUGT WAR, IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG, WENN ABER NICHT, SO MUSS ER NICHT IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Dt. 19,5.</i><i>wenn einer mit seinem Nächsten in den Wald geht</i>; <small>WIE IN DEN</small> W<small>ALD SOWOHL DER</small> B<small>ESCHÄDIGTE ALS AUCH DER BESCHÄDIGENDE HINEINZUGEHEN BEFUGT IST</small>, <small>EBENSO AUCH SONST, WENN SOWOHL DER</small> B<small>ESCHÄDIGTE ALS AUCH DER</small> B<small>ESCHÄDIGENDE DA HINEINZUGEHEN BEFUGT IST</small>; a<small>USGENOMMEN IST DER PRIVATE</small> H<small>OF, IN DEN HINEINZUGEHEN NTCHT</small> <small>JEDER</small> <small>BEFUGT IST</small>. A<small>BBA</small> Š<small>AÚL SAGTE:</small> N<small>UR WENN</small> <small>DIE</small> H<small>ANDLUNG</small> <small>GLEICH DEM</small> H<small>OLZHAUEN EINE FREIGESTELLTE IST, AUSGENOMMEN IST EIN</small> V<small>ATER, DER SEINEN</small> S<small>OHN PRÜGELT, EIN</small> L<small>EHRER, DER SEINEN</small> S<small>CHÜLER ZÜCHTIGT, UND EIN GERICHTSDIENER</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Der im Auftrag des Gerichtes handelt.</i>.",
+            "<b>D</b><small>ER</small> V<small>ATER MUSS WEGEN SEINES</small> S<small>OHNES</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er ihn unvorsätzlich erschlägt.</i><small>UND DER</small> S<small>OHN MUSS WEGEN SEINES</small> V<small>ATERS IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small>. J<small>EDERMANN MUSS WEGEN EINES</small> J<small>ISRAÉLITEN IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG, UND EIN</small> J<small>ISRAÉLIT WEGEN EINES SOLCHEN, ABER NICHT WEGEN EINES</small> B<small>EISASSPROSELYTEN ; EIN</small> B<small>EISASSPROSELYT MUSS</small> (<small>NUR</small>) <small>WEGEN EINES</small> B<small>EISASSPROSELYTEN IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small>. <b>E</b><small>IN</small> B<small>LINDER MUSS NICHT IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small> – so R. J<small>EHUDA;</small> R. M<small>EÍR SAGT, ER MÜSSE IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small>. E<small>IN</small> F<small>EIND MUSS NICHT IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small>. R. J<small>OSE B</small>. J<small>EHUDA SAGT, EIN</small> F<small>EIND WERDE HINGERICHTET, WEIL ER ALS GEWARNT GILT</small>. R. Š<small>IMO͑N SAGTE</small>: M<small>ANCHER</small> F<small>EIND MUSS IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG UND MANCHER MUSS NICHT IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG; DIE</small> R<small>EGEL HIERBEI IST: WENN ANZUNEHMEN IST, ER HABE IHN ABSICHTLICH GETÖTET, SO KOMMT ER NICHT IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG; ER HABE IHN UNABSICHTLICH GETÖTET, SO MUSS ER IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small>.",
+            "<b>W</b><small>OHIN KOMMEN SIE IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small>? – I<small>N DIE</small> Z<small>UFLUCHTSSTÄDTE, DREI JENSEITS DES</small> J<small>ARDEN UND DREI IM</small> L<small>ANDE</small> K<small>ENAA͑N, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Nurm 35,14.</i><i>drei Städte sollt ihr jenseits des Jarden hergehen und drei Städte sollt ihr im Lande Kenaa͑n hergeben &amp;c</i>.  S<small>OLANGE DIE DREI IM</small> J<small>ISRAÉLLANDE NOCH NICHT GEWÄHLT WAREN, GEWÄHRTEN AUCH DIE DREI JENSEITS DES</small> J<small>ARDEN KEINE</small> Z<small>UFLUCHT, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Ib. V. 13.</i><i>sechs Zufluchts-städte sollen es sein</i><small>, ALLE SECHS MUSSTEN GLEICHZEITIG EINE</small> Z<small>UFLUCHT GEWÄHREN KÖNNEN</small>.",
+            "V<small>ON EINER NACH DER ANDEREN</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> So nach dem Wortlaute; nach manchen Erklärungen jedoch: nach diesen waren aus den anderen Städten Straßen errichtet.</i><small>WAREN</small> S<small>TRASSEN ERRICHTET, DENN ES HEISST</small> :<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Dt. 19,3.</i><i><small>S</small>etze den Weg in stand und dreiteile es &amp;c</i>.  M<small>AN GIBT IHM</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Dem Totschläger, zur Begleitung.</i><small>ZWEI</small> S<small>CHRIFTGELEHRTE MIT, DAMIT SIE, WENN</small> <small>DER</small> B<small>LUTRÄCHER</small> <small>IHN UNTERWEGS TÖTEN WILL, AUF DIESEN EINREDEN</small>. R. M<small>EÍR SAGT, ER SELBER REDE AUF IHN EIN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Dt. 19,4.</i><i>dies ist das Wort des Totschlägers</i>.",
+            "R. J<small>OSE B</small>. J<small>EHUDA SAGTE</small>: Z<small>UNÄCHST EILEN SOWOHL DER UNVORSÄTZLICHE ALS AUCH DER VORSÄTZLICHE</small> T<small>OTSCHLÄGER</small> <small>IN DIE</small> Z<small>UFLUCHTSSTADT, UND DARAUF LÄSST DAS</small> G<small>ERICHT IHN VON DORT HOLEN; WER ZUR</small> T<small>ODESSTRAFE DURCH DAS</small> G<small>ERICHT VERURTEILT WIRD, WIRD HINGERICHTET, WER NICHT ZUR</small> T<small>ODESSTRAFE VERURTEILT WIRD, WIRD ENTLASSEN, UND WER ZUR</small> V<small>ERBANNUNG VERURTEILT WIRD, WIRD ZURÜCK NACH SEINER</small> S<small>TÄTTE GEBRACHT</small>. D<small>ENN ES HEISST</small> :<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Num. 35,25.</i><i>und die Gemeinde soll ihn in seine Zufluchtsstadt zurückbringen &amp;c</i>. <b>S</b><small>OWOHL DER MIT</small> S<small>ALBÖL GESALBTE</small> H<small>OCHPRIESTER</small>, <small>ALS AUCH DER DURCH DIE</small> A<small>MTSKLEIDUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Wörtl. der mehr Amtskleider hatte; der gewöhnliche Priester trug 4, der Hochpriester dagegen 8 Amtskleidungsstücke. Die ersten Hochpriester wurden durch Salbungen in das Amt eingesetzt (cf. Ex. 30,30), als es später kein Salböl mehr gab, erfolgte dies durch die Amtskleidung.</i><small>GEWEIHTE, ALS AUCH DER PROVISORISCHE</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Der den Hochpriester vorübergehend vertrat, od. der sein Amt nicht mehr bekleidet.</i> H<small>OCHPRIESTER</small>, <small>WIE</small> R. J<small>EHUDA SAGT, AUCH DER</small> F<small>ELDPRIESTER, VERANLASSEN DIE</small> R<small>ÜCKKEHR DES</small> T<small>OTSCHLÄGERS</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Der nach dem Tod des Hochpriesters die Asylstadt verlassen durfte.</i>. D<small>AHER PFLEGEN DIE</small> M<small>ÜTTER DER</small> H<small>OCH</small><small>PRIESTER</small> <small>DIE</small> T<small>OTSCHLÄGER</small> <small>MIT</small> N<small>AHRUNG UND</small> K<small>LEIDUNG ZU VERSORGEN, DAMIT SIE NICHT BETEN, DASS IHRE</small> S<small>ÖHNE STERBEN MÖGEN</small>. <b>S</b><small>TIRBT DER</small> H<small>OCHPRIESTER NACH SEINER</small> V<small>ERURTEILUNG, SO MUSS ER NICHT IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG; WENN ABER DER</small> H<small>OCHPRIESTER VOR SEINER</small> V<small>ERURTEILUNG STIRBT UND EIN ANDERER AN SEINER</small> S<small>TELLE EINGESETZT UND ER DARAUF VERURTEILT WIRD, SO KEHRE ER BEIM</small> T<small>ODE DES ZWEITEN HEIM</small>.",
+            "W<small>ENN BEI SEINER</small> V<small>ERURTEILUNG KEIN</small> H<small>OCHPRIESTER DA WAR, ODER WENN EIN</small> H<small>OCHPRIESTER JEMAND GETÖTET HAT, SO KANN ER</small> <small>SEINE</small> Z<small>UFLUCHTSSTADT</small> <small>NIEMALS VERLASSEN</small>.  E<small>R DARF SIE NICHT VERLASSEN, UM</small> Z<small>EUGNIS ABZULEGEN IN EINER GOTTGEFÄLLIGEN</small> H<small>ANDLUNG, AUCH NICHT, UM</small> Z<small>EUGNIS ABZULEGEN IN</small> G<small>ELDSACHEN, AUCH NICHT, UM</small> Z<small>EUGNIS ABZULEGEN IN</small> T<small>ODESSTRAFSACHEN; UND SOGAR WENN GANZ</small> J<small>ISRAÉL SEINER BEDARF, UND SELBST WENN ER EIN</small> F<small>ELDHERR IST WIE</small> J<small>OÁB, DER</small> S<small>OHN DER ÇERUJA, DARF ER SIE NIEMALS VERLASSEN, DENN ES HEISST</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Num. 35,25.</i><i>dort</i>, <small>DORT WOHNE ER, DORT STERBE ER UND DORT WERDE ER BEGRABEN</small>. W<small>IE DIE</small> S<small>TADT SELBER</small> Z<small>UFLUCHT GEWÄHRT, EBENSO GEWÄHRT AUCH IHR GANZES</small> G<small>RENZGEBIET</small> Z<small>UFLUCHT</small>. W<small>ENN DER</small> T<small>OTSCHLÄGER DAS</small> G<small>RENZGEBIET VERLÄSST UND DER</small> B<small>LUTRÄCHER IHN TRIFFT, SO IST ES, WIE</small> R. J<small>OSE DER</small> G<small>ALILÄER SAGT, DIESEM GEBOTEN, IHN ZU TÖTEN, JEDEM ANDEREN STEHT DIES FREI</small>. R. A͑<small>QIBA SAGT, DIES STEHE DEM</small> B<small>LUTRÄCHER FREI, UND JEDER ANDERE SEI DIESERHALB NICHT STRAFBAR</small>. <b>W</b><small>ENN EIN</small> B<small>AUM INNERHALB DES</small> G<small>RENZGEBIETES STEHT UND DIE</small> K<small>RONE SICH NACH AUSSERHALB NEIGT, ODER WENN ER AUSSERHALB DES</small> G<small>RENZGEBIETES STEHT UND DIE</small> K<small>RONE SICH NACH INNERHALB NEIGT, SO RICHTE MAN SICH STETS NACH DER</small> K<small>RONE</small>.   <b>H</b><small>AT ER IN DIESER</small> S<small>TADT</small><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> In der Zufluchtsstadt, in der er sich als Verbannter befindet.</i><small>GETÖTET, SO GEHE ER IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG AUS EINEM</small> R<small>EVIER</small><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Da er seine Zufluchtsstadt nicht verlassen darf.</i><small>NACH EINEM ANDEREN</small>. E<small>IN</small> L<small>EVITE</small><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Der zu den freien Bewohnern der Stadt gehört; cf. Num. 35,6.</i><small>GEHE IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG AUS EINER</small> S<small>TADT NACH EINER ANDEREN</small>.",
+            "<b>D</b><small>ESGLEICHEN AUCH</small><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Die W.e ‘desgleichen auch’ sind aus Sb. X,8 mit herübergenommen.</i>, <small>WENN EIN</small> T<small>OTSCHLÄGER IN EINE</small> Z<small>UFLUCHTSSTADT IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG GEHT, UND DIE</small> L<small>EUTE DER</small> S<small>TADT IHM</small> E<small>HRUNG ERWEISEN WOLLEN, SO SAGE ER ZU IHNEN</small>: I<small>CH BIN EIN</small> T<small>OTSCHLÄGER</small>. W<small>ENN SIE IHM ABER ERWIDERN</small> : D<small>ENNOCH, SO NEHME ER SIE VON IHNEN AN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Dt. 19,4.</i><i>dies ist das Wort des Totschlägers</i>. S<small>IE</small><sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Die exilierten Totschläger.</i><small>MUSSTEN</small> <small>DEN</small> L<small>EVITEN</small><sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Den Hausbesitzern.</i>M<small>IETE ZAHLEN</small> – so R. J<small>EHUDA</small> ; R. M<small>EÍR SAGT, SIE BRAUCHTEN IHNEN KEINE</small> M<small>IETE ZU ZAHLEN</small>. N<small>ACHHER</small><sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er nach dem Tode des Hochpriesters heimkehrt.</i><small>KOMMT ER IN SEIN FRUHERES</small> A<small>MT ZURÜCK</small> – so R. M<small>EÍR;</small> R. J<small>EHUDA SAGT, ER KOMMT NICHT IN SEIN FRÜHERES</small> A<small>MT ZURÜCK</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>F</b>OLGENDE<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Hier werden nicht alle Vergehen dieser Art aufgezählt, sondern nur solche, bei denen etwas Besonderes zu lehren ist.</i> <small>SIND ZU GEISSELN</small>: W<small>ER SEINE</small> S<small>CHWESTER, DIE</small> S<small>CHWESTER SEINES</small> V<small>ATERS, DIE</small> S<small>CHWESTER SEINER</small> M<small>UTTER, DIE</small> S<small>CHWESTER SEINER</small> F<small>RAU, DIE</small> F<small>RAU SEINES</small> B<small>RUDERS, DIE</small> F<small>RAU DES</small> B<small>RUDERS SEINES</small> V<small>ATERS, ODER EINE</small> M<small>ENSTRUIERENDE BESCHLAFEN HAT, EIN</small> H<small>OCHPRIESTER, DER EINE</small> W<small>ITWE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Lev. 21,13.</i>, <small>EIN GEMEINER</small> P<small>RIESTER, DER EINE</small> G<small>ESCHIEDENE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Ib. V. 7.</i> <small>ODER EINE</small> Ḥ<small>ALUÇA, EIN</small> J<small>ISRAÉLIT, DER EIN</small> H<small>URENKIND ODER EINE</small> N<small>ETHINA, EINE</small> J<small>ISRAÉLITIN, DIE EINEN</small> N<small>ATHIN ODER EIN</small> H<small>URENKIND GEHEIRATET</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Num. 7,3.</i> <small>HAT</small>. W<small>ENN EINE</small> F<small>RAU</small> W<small>ITWE UND</small> G<small>ESCHIEDENE</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Verwitwet von einem, geschieden vom anderen Manne.</i> <small>IST, SO IST MAN IHRETWEGEN WEGEN ZWEIER</small> V<small>ERBOTE STRAFBAR; WENN EINE</small> G<small>ESCHIEDENE UND</small> Ḥ<small>ALUÇA IST, SO IST MAN IHRETWEGEN NUR WEGEN EINES</small> V<small>ERBOTS</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Das Verbot der Ḥaluça für einen Priester ist nur rabbanitisch u. befindet sich nicht in der Schrift.</i> <small>STRAFBAR</small>.",
+            "F<small>ERNER: EIN</small> U<small>NREINER, DER</small> H<small>EILIGES GEGESSEN HAT, WER UNREIN IN DAS</small> H<small>EILIGTUM EINGETRETEN IST, WER</small> T<small>ALG</small>, B<small>LUT</small>, Ü<small>BRIGGEBLIEBENES</small>, V<small>ERWERFLICHES ODER</small> U<small>NREINES GEGESSEN HAT,</small> WER AUSSERHALB <small>DES</small> H<small>EILIGTUMS</small> O<small>PFER</small> <small>GESCHLACHTET ODER DARGEBRACHT HAT, WER</small> G<small>ESÄUERTES AM</small> P<small>ESAḤFESTE GEGESSEN HAT, WER AM</small> V<small>ERSÖHNUNGSTAGE GEGESSEN ODER EINE</small> A<small>RBEIT VERRICHTET HAT, WER DAS</small> S<small>ALBÖL ODER DIE</small> S<small>PEZEREIEN</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Wie sie im Tempel gebraucht wurden; cf. Ex. 30,32,37.</i> <small>NACHGEMACHT HAT, WER SICH MIT DEM</small> S<small>ALBÖL GESCHMIERT HAT, WER</small> A<small>AS</small>, T<small>OTVERLETZTES</small>, E<small>KEL- ODER</small> K<small>RIECHTIERE GEGESSEN HAT,</small> WER U<small>NVERZEHNTETES, ERSTEN</small> Z<small>EHNTEN, VON DEM DIE</small> H<small>EBE NICHT ENTRICHTET WORDEN IST, ODER ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN UND</small> H<small>EILIGES, DIE NICHT AUSGELÖST WORDEN SIND, GEGESSEN HAT</small>. W<small>IEVIEL MUSS MAN VOM</small> U<small>NVERZEHNTETEN GEGESSEN HABEN, UM STRAFBAR ZU SEIN</small>? R. Š<small>IMO͑N SAGT</small>: <small>ETWAS; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN: EIN OLIVENGROSSES</small> Q<small>UANTUM</small>, R. <small>ŠIMO͑N SPRACH ZU IHNEN</small>: W<small>OLLT IHR MIR ETWA NICHT BEIPFLICHTEN, DASS, WER EINE NOCH SO KLEINE</small> A<small>MEISE GEGESSEN HAT, STRAFBAR</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Wegen des Essens von Kriechtieren, obgleich es die genannte Größe nicht hat.</i> <small>SEI</small>? S<small>IE ERWIDERTEN IHM</small>: W<small>EIL DIESE SO ERSCHAFFEN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Sie ist ein vollständiges Geschöpf, wobei die Größe gleichgültig ist.</i> <small>IST</small>. E<small>R ENTGEGNETE IHNEN</small>: A<small>UCH EIN</small> W<small>EIZENKORN IST SO ERSCHAFFEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ER</small> E<small>RSTLINGE GEGESSEN HAT, BEVOR ER DARÜBER</small> <small>DIE</small> E<small>ULOGIE</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Dt. 26,5–10.</i> <small>GELESEN HAT</small>, H<small>OCHHEILIGES AUSSERHALB DER</small> V<small>ORHÄNGE</small>, M<small>INDERHEILIGES ODER ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN AUSSERHALB DER</small> S<small>TADTMAUER, ODER WER EINEN</small> K<small>NOCHEN VOM</small> <small>LEVITISCH</small> <small>REINEN</small> P<small>ESAḤLAMME ZERBROCHEN</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Zeb. Fol. 83a.<br>123. Cf. Ex. 12,46.</i><small>HAT, ERHÄLT DIE VIERZIG</small> S<small>TREICHE; WER ABER VON EINEM REINEN</small> P<small>ESAḤLAMME</small> <small>ETWAS ZURÜCKGELASSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Ex. 12,10.</i><small>HAT, ODER VON EINEM UNREINEN</small> <small>EINEN</small> K<small>NOCHEN</small> <small>ZERBROCHEN HAT, ERHÄLT NICHT</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Das Verbot des Zerbrechens erstreckt sich nur auf einen reinen; cf. Pes. Fol. 83a.</i><small>DIE VIERZIG</small> S<small>TREICHE</small>.",
+            "W<small>ER DIE</small> M<small>UTTER</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. S. 206 Anmm. 90,91.</i><small>SAMT DEN</small> J<small>UNGEN GENOMMEN HAT, IST, WIE</small> R. J<small>EHUDA SAGT, ZU GEISSELN, UND ER LASSE</small> <small>DIE</small> M<small>UTTER</small> <small>NICHT MEHR FLIEGEN; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, ER LASSE SIE FLIEGEN UND ER IST NICHT ZU GEISSELN</small>. D<small>IE</small> R<small>EGEL HIERBEI IST: WEGEN EINES</small> V<small>ERBOTES, DEM SICH EIN</small> G<small>EBOT ANSCHLIESST, IST MAN NICHT STRAFBAR</small>.",
+            "<b>W</b><small>ER SICH EINE</small> G<small>LATZE AM</small> K<small>OPFE</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Als Zeichen der Trauer über einen Toten; cf. Dt. 14,1.</i><small>SCHERT, ODER DIE</small> S<small>CHLÄFENWINKEL SEINES</small> H<small>AUPTHAARES</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Lev. 19,27.</i><small>RUNDSTUTZT, ODER DIE</small> E<small>CKE SEINES</small> B<small>ARTES</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Lev. 19,27.</i> <small>VERSTÜMMELT, ODER WEGEN EINES</small> T<small>OTEN EINE</small> E<small>INKRATZUNG AM</small> L<small>EIBE</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Cf. ib. V. 28.</i> <small>MACHT, IST STRAFBAR</small>.  W<small>ER EINE</small> E<small>INKRATZUNG WEGEN FÜNF</small> T<small>OTEN, ODER FÜNF</small> E<small>INKRATZUNGEN WEGEN EINES</small> T<small>OTEN MACHT, IST WEGEN JEDER BESONDERS STRAFBAR</small>. M<small>AN IST STRAFBAR</small> <small>WEGEN DES</small> H<small>AUPTHAARES ZWEIMAL: EINMAL WEGEN DER EINEN</small> S<small>EITE UND EINMAL WEGEN DER ANDEREN</small> S<small>EITE; WEGEN DES</small> B<small>ARTES: ZWEIMAL WEGEN DER EINEN</small> S<small>EITE, ZWEIMAL WEGEN DER ANDEREN</small> S<small>EITE UND EINMAL WEGEN DER UNTEREN</small> E<small>CKE</small>. R. E<small>LIE͑ZER SAGTE</small>: H<small>AT MAN IHN MIT EINEM</small> M<small>AL ABGENOMMEN, SO IST MAN NUR EINMAL STRAFBAR</small>. M<small>AN IST NUR DANN STRAFBAR, WENN MAN IHN MIT EINEM</small> S<small>CHERMESSER ABGENOMMEN HAT</small> ; R. E<small>LIE͑ZER SAGT, MAN SEI STRAFBAR, AUCH WENN MAN IHN MIT EINER</small> Z<small>ANGE ODER MIT EINER</small> F<small>EILE ABGENOMMEN HAT</small>.",
+            "<b>W</b><small>ER</small><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Fortsetzung der Verbote, die mit der Geißelung bestraft werden.</i>S<small>CHRIFTZEICHEN</small><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Lev. 19,28.</i><small>AN SEINEM</small> K<small>ÖRPER</small> <small>EINÄTZT</small>. H<small>AT ER GESCHRIEBEN UND NICHT EINGEÄTZT, EINGEÄTZT ABER NICHT GESCHRIEBEN, SO IST ER NICHT STRAFBAR; WENN ER GESCHRIEBEN UND EINGEÄTZT HAT, MIT</small> T<small>INTE</small>, S<small>CHWÄRZE ODER WAS SONST</small> <small>BLEIBEND</small> <small>ZEICHNET</small>. R. <small>ŠIMO͑N B</small>. J<small>EHUDA SAGTE IM</small> N<small>AMEN</small> R. Š<small>IMO͑NS</small>: E<small>R IST NUR DANN STRAFBAR, WENN ER DA EINEN</small> G<small>OTTESNAMEN GESCHRIEBEN HAT, DENN ES HEISST:</small><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 19,28.</i><i>ihr sollt euch nicht Schriftzeichen einätzen, ich bin der Herr</i>.",
+            "W<small>ENN ER SICH DEN GANZEN</small> T<small>AG FORTWÄHREND VERUNREINIGT, SO IST ER NUR EINMAL STRAFBAR; WENN MAN ABER WIEDERHOLT ZU IHM GESAGT HAT, DASS ER SICH NICHT VERUNREINIGEN SOLLE, UND ER SICH TROTZDEM VERUNREINIGT HAT, SO IST ER WEGEN JEDES</small> M<small>ALES BESONDERS STRAFBAR</small>.",
+            "W<small>ENN ER SICH DEN GANZEN</small> T<small>AG FORTWÄHREND RASIERT, SO IST ER NUR EINMAL STRAFBAR; WENN MAN ABER WIEDERHOLT ZU IHM GESAGT HAT, DASS ER SICH NICHT RASIEREN SOLLE, UND ER SICH TROTZDEM RASIERT HAT, SO IST ER WEGEN JEDES</small> M<small>ALES BESONDERS STRAFBAR</small>. W<small>ENN EINER WÄHREND DES GANZEN</small> T<small>AGES FORTWÄHREND</small> M<small>ISCHGEWEBE ANZIEHT, SO IST ER NUR EINMAL STRAFBAR; WENN MAN ZU IHM ABER WIEDERHOLT GESAGT HAT, DASS ER ES NICHT ANZIEHEN SOLLE, UND ER ES TROTZDEM FORTWÄHREND AUSZIEHT UND ANZIEHT, SO IST ER WEGEN JEDES</small> M<small>ALES BESONDERS STRAFBAR</small>. M<small>ANCHER PFLÜGT EIN</small> B<small>EET UND</small> <small>IST DIESERHALB WEGEN</small> Ü<small>BERTRETUNG VON ACHT</small> V<small>ERBOTEN STRAFBAR</small>. W<small>ENN EIN PRIESTERLICHER</small> N<small>AZIR AN EINEM</small> F<small>ESTE IM</small> S<small>IEBENTJAHRE AUF EINEM UNREINEN</small> P<small>LATZE</small> M<small>ISCHSAAT SÄEND</small> (<small>IM</small> W<small>EINBERG</small>) <small>MIT</small> O<small>CHS UND</small> E<small>SEL DES</small> H<small>EILIGTUMS</small><sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Vgl. Bd. II S. 446 Anm. 86.</i><small>PFLÜGT</small>.",
+            "Ḥ<small>ANANJA B</small>. Ḥ<small>AKHINAJ SAGTE :</small> E<small>R KANN NOCH</small> M<small>ISCHGEWEBE ANGEHABT HABEN</small>. S<small>IE ERWIDERTEN IHM:</small> D<small>IES GEHÖRT NICHT ZU DIESEM</small><sup class=\"footnote-marker\">23</sup><i class=\"footnote\"> Dies hat mit dem Pflügen nichts gemein.</i>R<small>UBRUM</small>. E<small>R ENTGEGNETE IHNEN:</small> A<small>UCH</small> <small>DAS</small> V<small>ERBOT HINSICHTLICH DES</small> N<small>AZIRÄERS GEHÖRT NICHT ZU DIESEM</small> R<small>UBRUM</small>.",
+            "<b>W</b><small>IEVIEL</small> S<small>TREICHE VERABREICHT MAN IHM</small>? V<small>IERZIG WENIGER EINEN, DENN ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">24</sup><i class=\"footnote\"> Dt. 25,2,3.</i><i>an der Zahl vierzig</i>, <small>EINE</small> Z<small>AHL NAHE VIERZIG;</small> R. J<small>EHUDA SAGT, VIERZIG VOLLSTÄNDIG</small>. W<small>O ERHÄLT ER DEN EINEN ÜBERZÄHLIGEN?</small> Z<small>WISCHEN DEN</small> S<small>CHULTERN</small>.",
+            "M<small>AN SCHÄTZT IHM NUR SO VIEL</small> S<small>TREICHE ZU, DASS SIE SICH DREITEILEN LASSEN</small>. W<small>ENN MAN IHN VIERZIG AUSZUHALTEN GESCHÄTZT HAT, UND NACHDEM ER EINEN</small> T<small>EIL ERHALTEN HAT</small> <small>MAN IHN ABERMALS SCHÄTZT, KEINE VIERZIG AUSHALTEN ZU KÖNNEN, SO IST ER FREI</small>. W<small>ENN MAN IHN NUR ACHTZEHN AUSZUHALTEN GESCHÄTZT HAT, UND NACHDEM ER DIESE ERHALTEN HAT, MAN IHN ABERMALS SCHÄTZT, VIERZIG AUSHALTEN ZU KÖNNEN, SO IST ER FREI</small>. <b>W</b><small>ENN JEMAND EINE</small> S<small>ÜNDE BEGANGEN HAT, DIE MIT ZWEI</small> V<small>ERBOTEN BELEGT IST, UND MAN IHN WEGEN BEIDER ZUSAMMEN</small> <small>ZUR</small> G<small>EISSELUNG</small> <small>GESCHÄTZT HAT, SO IST ER</small> <small>EINMAL</small> <small>ZU GEISSELN UND IST DANN FREI; WENN ABER NICHT</small><sup class=\"footnote-marker\">25</sup><i class=\"footnote\"> Wenn man ihn zuerst nur wegen des einen Verbotes zur Geißelung geschätzt hat.</i>, <small>SO WIRD ER GEGEISSELT, GEHEILT UND WIEDERUM GEGEISSELT</small>.",
+            "<b>A</b><small>UF WELCHE</small> W<small>EISE ERFOLGT DIE</small> G<small>EISSELUNG?</small> M<small>AN BINDET IHM BEIDE</small> H<small>ÄNDE AN EINEN</small> P<small>FAHL NACH DER EINEN UND NACH DER ANDEREN</small> S<small>EITE, UND DER</small> G<small>EMEINDEDIENER ZERRT IHM DIE</small> K<small>LEIDER HERUNTER, MÖGEN SIE AUCH ZERRISSEN ODER AUFGETRENNT WERDEN, BIS ER IHM DAS</small> H<small>ERZ ENTBLÖSST; HINTER IHM BEFINDET SICH EIN</small> S<small>TEIN, AUF DEM DER</small> G<small>EMEINDEDIENER MIT EINEM</small> R<small>IEMEN AUS</small> K<small>ALBLEDER IN DER</small> H<small>AND STEHT</small>. D<small>IESER IST ZUERST DOPPELT UND DANN VIERFACH ZUSAMMENGELEGT, UND ZWEI ANDERE</small> R<small>IEMEN BAUMELN AN DIESEM</small>. D<small>ER</small> G<small>RIFF MASS EINE</small> H<small>ANDBREITE, DIE</small> B<small>REITE EBENFALLS EINE</small> H<small>ANDBREITE; UND DAS</small> E<small>NDE MUSSTE</small><sup class=\"footnote-marker\">26</sup><i class=\"footnote\"> Beim Schlagen.</i><small>BIS ZUR</small> M<small>ITTE DES</small> B<small>AUCHES REICHEN</small>.",
+            "M<small>AN VERABREICHT IHM DIE</small> S<small>TREICHE EIN</small> D<small>RITTEL VORN UND ZWEI</small> D<small>RITTEL HINTEN, UND ZWAR SCHLÄGT MAN IHN WEDER STEHEND NOCH SITZEND, SONDERN GEBEUGT, DENN ES HEISST:</small> <sup class=\"footnote-marker\">27</sup><i class=\"footnote\"> Dt. 28,58,59.</i><i>der Richter soll ihn niederwerfen lassen;</i> <small>DER</small> S<small>CHLAGENDE SCHLÄGT MIT EINER</small> H<small>AND UND MIT DER GANZEN</small> K<small>RAFT</small>.",
+            "D<small>ER VORLESER LIEST</small> <small>DEN</small> S<small>CHRIFTVERS:</small><sup class=\"footnote-marker\">28</sup><i class=\"footnote\"> Ib. 29,8.</i><i>Wenn du nicht beobachten wirst, auszuüben &amp;c. so wird der Herr auszeichnen deine Schläge und die Schläge &amp;c</i>. S<small>ODANN BEGINNT ER DEN</small> S<small>CHRIFTVERS VON NEUEM</small>. F<small>ERNER</small> :<sup class=\"footnote-marker\">29</sup><i class=\"footnote\"> Ib. 29,8.</i><i>Ihr sollt beobachten die Worte dieses Bundes &amp;c</i><small></small>. E<small>R SCHLIESST MIT DEM</small> S<small>CHRIFTVERSE</small>:<sup class=\"footnote-marker\">30</sup><i class=\"footnote\"> Ps. 78,38.</i><i>Er ist barmherzig und vergibt die Sünde &amp;c</i>., <small>UND BEGINNT DEN</small> S<small>CHRIFTVERS VON NEUEM</small>. S<small>TIRBT ER UNTER SEINER</small> H<small>AND, SO IST ER STRAFFREI; WENN ER IHM EINEN</small> S<small>TREICH ZUVIEL GEGEBEN HAT UND ER GESTORBEN IST, SO MUSS ER DIESERHALB IN DIE</small> V<small>ERBANNUNG</small>. B<small>ESUDELT ER SICH, ON MIT</small> K<small>OT ODER MIT</small> U<small>RIN, SO LÄSST MAN IHN FREI;</small> R. J<small>EHUDA SAGT, EINEN</small> M<small>ANN, WENN MIT</small> K<small>OT, EINE</small> F<small>RAU</small>, <small>AUCH</small> <small>WENN MIT</small> U<small>RIN</small>.",
+            "<b>A</b><small>LLE DER</small> A<small>USROTTUNG</small> S<small>CHULDIGEN, DIE GEGEISSELT WORDEN SIND, SIND DADURCH VON DER</small> A<small>USROTTUNG BEFREIT WORDEN, DENN ES HEISST :</small> <i>und wenn dein Bruder vor deinen Augen, entehrt wird</i>, <small>SOBALD ER GEGEISSELT WORDEN IST, GILT ER ALS DEIN</small> B<small>RUDER</small> – <small>SO</small> R. Ḥ<small>ANANJA B</small>. G<small>AMLIÉL</small>. R. Ḥ<small>ANANJA B</small>. G<small>AMLIÉL SAGTE</small> <small>FERNER</small> : W<small>ENN DEM, DER NUR EINE</small> S<small>ÜNDE BEGANGEN HAT, DIESERHALB DAS</small> L<small>EBEN GENOMMEN WIRD, UM WIEVIEL MEHR WIRD DEM, DER EIN</small> G<small>EBOT AUSGEÜBT HAT, DIESERHALB SEIN</small> L<small>EBEN GESCHENKT</small>. R. Š<small>IMO͑N SAGTE</small> : D<small>IES IST AUS DIESER</small> S<small>TELLE SELBER ZU ENTNEHMEN; ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">31</sup><i class=\"footnote\"> Lev. 18,29.</i><i>es sollen ausgerottet werden die Personen, die tun &amp;c</i>., <small>UND FERNER HEISST ES</small>: <sup class=\"footnote-marker\">32</sup><i class=\"footnote\"> Ib. V. 5.</i><i>daß er nach ihnen tue</i><sup class=\"footnote-marker\">33</sup><i class=\"footnote\"> Die daselbst genannten Verbote unterlasse.</i><i>und durch sie lebe</i>; <small>HIERAUS ALSO, DASS MAN DEN, DER DASITZT UND KEINE</small> S<small>ÜNDE BEGEHT, EBENSO BELOHNT WIE DEN, DER EIN</small> G<small>EBOT AUSGEÜBT HAT</small>. R. Š<small>IMO͑N B</small>. R<small>ABBI SAGTE</small>: E<small>S HEISST</small> :<sup class=\"footnote-marker\">34</sup><i class=\"footnote\"> Dt. 12,23.</i><i>nur sei fest, das Blut nicht zu essen, denn das Blut ist das Leben &amp;c</i>.; <small>WENN NUN DERJENIGE, DER SICH DES</small> B<small>LUTES ENTHÄLT, VOR DEM DER</small> M<small>ENSCH SICH EKELT, EINE</small> B<small>ELOHNUNG ERHÄLT, UM WIEVIEL MEHR ERWIRBT DERJENIGE</small> V<small>ERDIENSTE, DER SICH DES</small> R<small>AUBES UND DER</small> U<small>NZUCHT ENTHÄLT, NACH DENEN DIE</small> S<small>EELE DES</small> M<small>ENSCHEN VERLANGT UND GELÜSTET, FÜR SICH, FÜR SEINE NACHKOMMEN UND FÜR DIE</small> N<small>ACHKOMMEN SEINER</small> N<small>ACHKOMMEN, BIS ANS ENDE ALLER</small> G<small>ENERATIONEN</small>.",
+            "R. Ḥ<small>ANINA B. A͑QAŠJA SAGTE: DER HEILIGE, GEPRIESEN SEI ER, WOLLTE</small> J<small>ISRAÉL</small>. <small>VERDIENSTLICH MACHEN, DAHER VERLIEH ER IHNEN DAS</small> G<small>ESETZ UND VIELE</small> G<small>EBOTE, WIE ES HEISST</small> :<sup class=\"footnote-marker\">35</sup><i class=\"footnote\"> Jes. 42,21.</i><i>dem Herrn gefiel es um seiner Gerechtigkeit willen, seine Lehre groß und ausgedehnt zu machen</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json

@@ -0,0 +1,67 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein",
+    "versionTitle": "The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "To enhance the quality of this text, obvious translation errors were corrected in accordance with the Hebrew source",
+    "versionTitleInHebrew": "המשנה עם פירושי רבי עובדיה מברטנורא, רבי שרגא זילברשטיין",
+    "versionNotesInHebrew": "כדי לשפר את איכות הטקסט הזה, שונו שגיאות תרגום ברורות בהתאם למקור העברי",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "\tHow are the witnesses made zomemin? [This is the intent: Those witnesses who are found to be zomemin (\"scheming\"), and in whom the law of hazamah is not implemented, i.e., in whom (Deuteronomy 19:19): \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother\" cannot be satisfied, how do they become zomemin?] (If they say:) We testify about this man [a Cohein] that he is the son of a divorcée  [i.e., his mother was divorced before us before he was born, and he is a challal (unfit for the priesthood)], or the son of a chalutzah, we do not say [if they were proved zomemin, and they were Cohanim], let this one be considered the son of a divorcée or the son of a chalutzah instead of him, [for it is written: \"Then you shall do to him as he schemed\" — to him, and not to his seed. And if you render him a challal and he is a Cohein, you have rendered his seed unfit (for the priesthood) forever. And if you say let us render him alone unfit and not his seed — we require \"as he schemed to do,\" and this does not obtain, for he schemed to render both the adjudged and his seed unfit], but he receives forty stripes, [it being written (Ibid. 28:1): \"…and they vindicate the righteous one and incriminate the wicked one, if liable to stripes be the wicked one, etc.\": Now, is it because they vindicate the righteous one and incriminate the wicked one that the wicked one is liable to stripes! It is, rather, (intimated) that if witnesses incriminate one who is (really) righteous, and other witnesses come and vindicate the one who was righteous all along, rendering the (first) witnesses wicked (i.e., zomemin), then: \"if liable to stripes be the wicked one\" (in the event that what they intended for the righteous one cannot be done to them)]. (If they say:) We testify about this man that he is liable to exile, we do not say let them be exiled in his stead, but he receives forty stripes, [it being written (Ibid. 19:5): \"…he shall flee\" — he, and not his zomemin.] (If they say:) We testify about this man that he divorced his wife [before us on this and this day] and did not give her her kethubah, [and the other says: I did not divorce her and I do not owe her a kethubah] — now, either today or tomorrow, will he not give her a kethubah? [i.e., What shall they pay him? If you say the entire kethubah, might he not die or divorce her today or tomorrow, in which instance she will receive it anyway, so that they would have caused him no loss whatsoever!] (Rather) We estimate how much one would want to give for the kethubah of this woman [on the possibility that] if she is widowed or divorced, [he will receive the kethubah] and if she dies, her husband will inherit her [and he will lose the money that he gave. And it is this amount that the witnesses give to the husband.] (If they say:) We testify about this man that he owes his neighbor a thousand zuz, which he must pay within thirty days; and he says: within ten years, we estimate how much one would give to have a thousand zuz in his hand for ten years rather than for thirty days.",
+            "\t(If witnesses say:) We testify about that man that he owes his neighbor two hundred zuz, and they were found to be zomemin, they receive stripes and they pay. For it is not the verse that brings one to stripes which brings him to payment. [Stripes, from (Exodus 20:13): \"You shall not testify against your neighbor false testimony\"; payment, from \"Then you shall do to him as he schemed to do.\"] These are the words of R. Meir. The sages say: Whoever pays does not receive stripes, [it being written (Deuteronomy 25:2): \"according to his wickedness\" — For one wickedness you make him liable, and not for two. And since the rabbis say that he pays and does not receive stripes, and not that he receives stripes and does not pay, we infer that wherever there are two, stripes and payment, we do not say that he receives stripes and does not pay, but that he pays and does not receive stripes. And this is the halachah.]",
+            "\t(If witnesses say:) We testify about that man that he is liable to forty stripes, and they were found to be zomemin, they receive eighty stripes, because of (Exodus 20:13): \"You shall not testify against your neighbor false testimony\" and because of (Deuteronomy 19:19) \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother.\" These are the words of R. Meir. [For since when it is not possible to satisfy in the witnesses \"Then you shall do to him as he schemed\" (as when they testify that one is the son of a divorcée) they receive stripes by reason of \"You shall not testify\" — here, where there is an exhortation of \"You shall not testify,\" and also one of \"as he schemed,\" he receives eighty stripes. The halachah is not in accordance with R. Meir.] The sages say: He receives only forty stripes. They \"third\" in money [Scheming witnesses who are liable for payment pay the money according to the number of witnesses. If they were three and they were rendered zomemin, each pays a third of the sum that they desired to impose], and they do not \"third\" in stripes. [Each one of the witnesses does not receive a third of the stripes, but each receives forty in order to satisfy \"Then you shall do to him as he schemed.\" For each of the witnesses desired to impose a complete (forty) stripes on the adjudged. Money \"adds up,\" so that when each gives a third, he receives what they wished to make him liable to among all of them; but stripes does not \"add up.\"] How so? If they testified about him that he owes his neighbor two hundred zuz and they were found to be zomemin, they \"third\" among them. But if they testified against him that he is liable to forty stripes, and they were found to be zomemin, each one of them receives forty stripes.",
+            "\tWitnesses do not become zomemin until they themselves are rendered zomemin, [i.e., in respect to what concerns them, and not what concerns the killer or the killed, as explained below. This is derived from (Deuteronomy 19:18): \"And, behold, a false witness is the witness\" — until the falsehood inheres in the persons of the witnesses themselves.] How so? If they said: We testify about this man that he killed another, and they are refuted — How can you say this when the (alleged) victim or murderer was with us that day in a different place? — they are not rendered zomemin. But if they said: How can you say this when you were with us that day in a different place? they are rendered zomemin, and they are killed by their (the refuters') testimony.",
+            "\tIf others came and they (the refuters) rendered them zomemin; if others came, and they rendered them zomemin — even if they were a hundred [sets of witnesses, giving the same testimony one after the other, and all refuted by the same set], they are all killed. R. Yehudah says: \"This (refuting) set is istasith\" [perverse and devious, having taken counsel between themselves to refute whoever comes to give this testimony. Another interpretation: \"Is this (refuting set a vat of) isatis\" (a dye), (which dyes all who touch it)]! And only the first set of witnesses is killed. [R. Yehudah holds that after the first set is refuted, the succeeding set is not accepted; and if they do testify and are refuted, they are not killed, not satisfying: \"Then you shall do to him, etc.\", for he (the adjudged) is not killed by their testimony. The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]",
+            "\tScheming witnesses are not killed until judgment has been passed [upon the adjudged to be killed by their testimony, after which they are refuted]. For the Sadducees were wont to say: (Scheming witnesses are not killed) until he (the adjudged) is killed, it being written (Leviticus 24:18): \"A life for a life\" — whereupon the sages said to them: But is it not already written: \"Then you shall do to him as he schemed to do to his brother\" — \"his brother\" connoting his living brother! If so, how is \"A life for a life\" to be satisfied? I might think that they could be killed as soon as their testimony was accepted; we are, therefore, apprised: \"A life for a life\" — They are not killed until judgment has been passed (on the life of the adjudged).",
+            "\t(Deuteronomy 17:6): \"By the word of two witnesses or three witnesses shall the dead one be put to death.\" If the testimony stands with two, why does Scripture indicate three? To liken three to two, viz. Just as three can render two, zomemin, so two can render three, zomemin. And whence do we derive [that two can render zomemin] even a hundred? From (Ibid.): \"witnesses\" (i.e., any number). R. Shimon says: Just as two are not killed until both are rendered zomemin, [it being written (Ibid. 19:18): \"And, behold, a false witness is the witness,\" concerning which the master said: Wherever \"witness\" is written, two (witnesses) are understood, unless it is explicitly stated \"one\"], so, three are not killed until the three are rendered zomemin. [This, if each testifies immediately upon the conclusion of the other's testimony. But if two testify and after some time, the others do, they are two distinct sets of witnesses in all respects.] And whence do we derive (that this is so) even (with) a hundred? From: \"witnesses.\" R. Akiva says: The third (i.e., \"three witnesses\") comes only to (tell us to) be stringent with him and to equate his judgment with that of the others, [that one not say: Since even without the third, the testimony (of the others) would stand, the judgment of hazamah should not apply to him. The verse apprises us (that this is not so) that he, too, is judged.]. If Scripture thus punished the accessory to transgressors as the transgressors themselves, how much more so will the accessories to the doers of a mitzvah be rewarded as the doers of the mitzvah themselves! [For \"His measure for good is greater than that for punishment.\"]",
+            "\tJust as with two (witnesses), if one of them were found to be kin or pasul (unfit to testify), their testimony is void, so with three; if one of them were found to be kin or pasul, their testimony is void. Whence is it derived (that this is so) even with a hundred? From \"witnesses.\" R. Yossi said: When is this so? With capital cases, [it being written in that regard (Numbers 35:25): \"And the congregation shall rescue, etc.\" They should seek to find something in his favor.], but in monetary cases, the testimony stands through the others (who are not kin or pasul). Rebbi says: Both in monetary cases and in capital cases [the testimony is void]. When [do we say in capital cases that the testimony is void?] When they warned them [i.e., when the kin or pasul joined (the others) originally to be one of the warners of the transgressors]; but if they did not warn them, [and they had no intent to be witnesses to the deed, the testimony of the others is not voided because of what they saw, for] what should two brothers do who saw one man kill another?",
+            "\tIf two saw him from one window and two saw him from another, and one warned him in the middle — When some see each other, they become one set of witnesses [The warner combines with the set of witnesses that he sees and who see him at the time of the warning. Therefore, if the two sets in the two windows see him, they combine with each other and all become one set.]; and if not, they are two sets. Therefore, if one of the sets were rendered zomemin, he (the adjudged) and they are killed. [He is killed, for there is still another set who were not rendered zomemin; and they, the refuted ones, are killed, having been rendered zomemin], and the second set are not liable. R. Yossi says: He (the accused one) is not killed unless his two witnesses had warned him, it being written (Deuteronomy 17:6): \"By word of two witnesses, etc.\" Another interpretation: \"By word of two witnesses\" — that Sanhedrin not hear it from an interpreter [i.e., The judges must understand the language of the witnesses and not find it necessary to place an interpreter between them. And this is the halachah.]",
+            "\tIf one's judgment (for execution) were completed, and he fled, and he came before that beth-din (that had sentenced him), his judgment is not overturned. Wherever two arise and say: We testify about that man that his judgment was completed in that beth-din, and so and so were his witnesses, he is killed. Sanhedrin officiates both in Eretz Yisrael and outside it. [The Sanhedrin ordained in Eretz Yisrael is authorized to adjudicate penalty (knass) cases and capital cases both in Eretz Yisrael and outside it, so long as the great beth-din presides in the chamber of hewn stone, viz. (Deuteronomy 17:12): \"not to listen to the Cohein … or to the judge\": When there is a Cohein sacrificing upon the altar, there is a judge adjudicating capital cases. When there is no Cohein, there is no judge.] A sanhedrin that performs one execution in seven years is called \"destructive.\" [For they must be patient in judgment and probe all possibilities of acquittal in capital cases.] R. Elazar b. Azaryah says: [Even] one in seventy years. R. Tarfon and R. Akiva say: If we were on the sanhedrin, no man would ever be killed. [For they would cross-examine the witnesses with questions that they could not answer. In murder cases: \"What did you see? Did he kill a treifah (one with a fatal organic condition) or a 'whole' man? And if you say a whole man, perhaps there was a hole (making him treifah) in the place of the sword!\" In cases of arayoth (illicit relations): \"Did you see it 'as a dauber in the tube'?\" R. Shimon b. Gamliel says: They themselves multiply spillers of blood in Israel! [For, as a result, the wicked are not eradicated, and they spill more blood.]"
+        ],
+        [
+            "\tThese are the ones who are exiled: one who kills another unwittingly (e.g.,): If one were rolling with a ma'agilah [a smooth round stone rolled over lime or plaster on the roof to even cracks], and it fell upon someone and killed him; or if he were letting down a jug, and it fell on someone and killed him; or if he were climbing down a ladder and fell on someone and killed him — he is exiled. But if he were pulling up a ma'agilah, and it fell on someone and killed him; or if he were pulling up a jug, and the rope snapped, and it (the jug) fell upon someone and killed him; or if he were climbing up a ladder and fell on someone and killed him — he is not exiled. This is the rule: Whenever (someone is killed) through one's downward action, he is exiled; not through his downward action, he is not exiled, [it being written (Numbers 35:23): \"…and he cause it to fall upon him\" — it must be by way of \"falling.\" \"Whenever\" (\"kol\") comes to include even a downward motion for the sake of an upward one.] If the blade slips from its haft and kills — Rebbi says: He is not exiled; the sages say: He is exiled. If it slips from the wood he is chopping, Rebbi says: He is exiled; the sages say: He is not exiled. [Rebbi holds that \"wood\" in (Deuteronomy 19:5): \"…and the blade slips from the wood\" refers to the wood that is being chopped, and not the haft. And the rabbis hold that \"the wood\" is the haft. The halachah is in accordance with the sages. For (the blade slipping from) the wood that is being chopped is \"the power of his power,\" for which one is not exiled.]",
+            "\tIf one threw a stone into the public domain and killed someone, he is exiled. [Even though this sounds close to \"witting,\" for one should take into account that there are always people in the public domain, we are speaking here of a refuse heap in the public domain where people are wont to relieve themselves at night, but rarely in the daytime (when he threw the stone). For this reason, he is exiled; for he is neither a willful offender nor completely blameless.] If, after the stone left his hand, the other stuck out his head and was struck by it (and killed), he is not liable, [it being written (Deuteronomy 19:5): \"…and it find his neighbor\" — to exclude his presenting himself.] If he threw the stone into his own domain and killed someone, if the latter had permission [from the owner] to enter there, he is exiled; if not, he is not exiled, it being written (Deuteronomy 19:5): \"And one who comes upon his neighbor in the forest to chop wood, etc.\": Just as a forest is a place that the slayer and the slain were permitted to enter, (so all such places are subsumed in this halachah) — to exclude the slayer's courtyard where both did not have the right to enter (but only the owner). Abba Shaul says: Just as the chopping of wood is a (merely) permitted activity, [i.e., if he wishes, he goes to chop; if not, not], so all (merely permitted activities are subsumed in the halachah) — to exclude a father beating his son, [the father doing a mitzvah], a teacher chastising his student, and a bailiff of beth-din (beating someone at beth-din's behest.)",
+            "\tA father is exiled through his son [if he were not beating him to teach him Torah, or to chastise him, or to teach him a trade (and he died).], and a son is exiled through his father. All [even a bondsman or a Cuthite] are exiled through an Israelite, and an Israelite is exiled through them, except a ger toshav (a \"resident-stranger\"). [If he kills an Israelite unwittingly, he is not exiled, but killed.] And a ger toshav is not exiled except through (another) ger toshav. A blind man is not exiled, [it being written (Numbers 35:23): \"without seeing\" — to exclude one who is blind.] These are the words of R. Yehudah. R. Meir says: He is exiled: [\"without seeing\" — to include one who is blind. The halachah is not in accordance with R. Meir.] R. Yossi b. R. Yehudah says: A \"hater\" [one who did not speak with him for three days out of hatred] is killed, for he is like a mued (one who has been forewarned). R. Shimon says: There is a hater who is exiled and a hater who is not exiled. This is the rule: Wherever it may be presumed that he killed wittingly, he is not exiled; (and wherever it may be presumed) that he did not kill wittingly, he is exiled. [The halachah is neither in accordance with R. Yossi b. R. Yehudah nor with R. Shimon; but a hater is neither killed nor \"absorbed\" (in the cities of refuge), for he is close to \"witting.\"]",
+            "\tWhither is one exiled to the cities of refuge? To the three across the Jordan and the three in the land of Canaan, as it is written (Numbers 35:14): \"The three cities shall you provide across the Jordan; and the three cities shall you provide in the land of Canaan.\" And as long as the three in Eretz Yisrael had not been designated, the three across the Jordan did not grant refuge, it being written (Ibid. 13): \"Six cities of refuge shall there be\" — they must all be capable of granting refuge as one. [And forty-two cities of the Levites also all granted refuge. It is just that these six cities granted refuge whether or not the slayer entered there with the intent that they do so, whereas the forty-two cities granted refuge only where there was intent, but not otherwise; and if the blood-redeemer killed him there (in the absence of such intent), he is not liable.]",
+            "\tAnd roads led from one to the other, [i.e., they made roads leading to the cities of refuge, so that the slayer not stray on the road. And \"Refuge\" signs were posted on the crossroads for the slayer to see and to follow], viz. (Deuteronomy 19:3): \"Prepare for yourself the way, and divide in thirds, etc.\" And two Torah scholars were provided them, lest they be slain on the way; and they would speak to him. [They would speak to the blood-redeemer, viz.: \"Do not be a spiller of blood; he did this unwittingly.\" R. Meir says: He could also speak for himself, viz. (Ibid. 4): \"And this is the 'word' of the slayer [i.e., It was not necessary to provide him with Torah scholars to speak to the blood-redeemer on his behalf, but he could do so himself. The halachah is not in accordance with R. Meir.]",
+            "\tR. Yossi b. R. Yehudah says: Initially, both one who kills unwittingly and one who kills willfully proceed to the cities of refuge and beth-din send and bring them from there. One who is liable to execution by beth-din is put to death, and one who is not, is acquitted. One who is liable to exile is returned to his place, as it is written (Numbers 35:25): \"And the congregation shall return him to the city of his refuge, etc.\" Both the priest anointed with the anointing oil, and the priest of the \"manifold vestments\" [(For after the cruse of anointing oil was secreted, one was inaugurated into the high-priesthood only through the donning of the eight vestments)], and the priest whose anointment was rescinded [(if the high-priest had an emission on Yom Kippur and another was appointed in his stead)], \"return\" the slayer (from the city of refuge). [With the death of either of these he returns, even if the other is alive, \"high-priest\" being written three times in this section.] R. Yehudah says: The priest anointed for war (mashuach milchamah), too, returns the slayer, [it being written (Numbers 35:32): \"…to return to dwell in the land until the death of the priest.\" And the rabbis do not expound it, it not being written \"the high-priest.\" The halachah is in accordance with the sages.] Therefore, the mothers of the priests would supply them (the slayers in the city of refuge) with food and clothing, so that they not pray that their sons die (so that they can leave the city.) [And they (the priests) were at fault, for they should have implored mercy for their generation that misfortunes not occur, and they failed to do so.] If after he were sentenced [to exile] the high-priest died, he is not exiled. [For once he has been sentenced and is awaiting exile, it is as if he has already been exiled.] If before he were sentenced, the high-priest died, and another were appointed in his stead, after which he was sentenced, he returns with the death of the second.",
+            "\tOne whose judgment was concluded without a high-priest, [i.e., if there were no high-priest], one who kills a high-priest, and a high-priest who kills, never leaves (his city of refuge), and (one who is exiled) goes out neither for testimony of mitzvah, nor for testimony in monetary litigation, nor for testimony in a capital case. Even if Israel needed him; even if he were a commander in Israel, like Yoav ben Tzeruyah, he never leaves, it being written (Numbers 35:25): \"…that he had fled there\" — there shall be his dwelling; there shall he die; there shall he be buried. Just as the city grants refuge, so does its tchum (its bound, two thousand cubits around the city) grant refuge. A slayer who went outside the tchum and was found by the blood-redeemer — R. Yossi says: It is a mitzvah for the blood-redeemer (to kill him), and everyone else is permitted to do so. R. Akiva says: The blood-redeemer is permitted to do so, and all others are not liable if they do so. [All others, aside from the blood-redeemer, who killed him outside his city of refuge, are not liable, it being written (Numbers 35:27): \"He has no blood\"; and the blood-redeemer is permitted to kill him (ab initio)]. If a tree stands in the midst of the bounds (of the city of refuge), and its boughs extend outside the bounds; or if it stands outside the bounds and its boughs extend within the bounds, all goes according to the boughs. [The Gemara explains that \"also according to the boughs\" is what is meant, i.e., If its trunk were within the bounds of the city of refuge, and its boughs extend outside the bounds, if he stands under the boughs, he is \"absorbed,\" since its main part is within, and its boughs are regarded as an extension of the main part. And if the main part is outside, and the boughs, within, so that he may not kill him under the boughs, he may also not kill him near the main part, the main part being regarded as an extension of its bows for stringency (in this regard). If he killed within that city, he is exiled from one neighborhood to another (within that city). A Levite is exiled from one city to another.",
+            "\tSimilarly, if a slayer fled to his city of refuge, and the people of that city wished to honor him, he must tell them: \"I am a slayer\"; and, if they persist, he may accept their homage, viz. (Deuteronomy 19:4): \"And this is the word of the slayer\" (i.e., He must say, in the above instance: \"I am a slayer.\") They would pay rent to the Levites. [In the forty-two (Levite) cities, which also grant refuge, the slayer pays rent to the man with whom he lodges.] These are the words of R. Yehudah. R. Meir says: They would not pay rent to them. [The halachah is not in accordance with R. Meir. (The disagreement obtains) only with the forty-two (Levite) cities, but with the six cities of refuge, all agree that no rent was paid.] And (upon leaving the city of refuge) he returns to his former eminence. These are the words of R. Meir. R. Yehudah says: He would not return to his former eminence, [it being written (Leviticus 25:41): \"And he shall return to his family, and to the holding of his fathers shall he return\" — He returns to his family, but not to the station held by his fathers. The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]"
+        ],
+        [
+            "\tAnd these are the ones who receive stripes [Not only \"these.\" For the tanna teaches (these) and omits many who receive stripes. But he teaches us those liable to kareth to apprise us that stripes obtain with those liable to kareth. And he teaches us a widow-divorcée to apprise us that there is stripes liability in that instance by reason of two exhortations. And he teaches us tevel and first-tithe whose terumah was not separated, because their exhortation is not explicitly stated. Likewise, hekdesh (dedicated food) which was not redeemed. And since he teaches hekdesh, he teaches second-tithe, stripes obtaining with both because of non-redemption. Similarly, with all, there is some novelty (of which we are being apprised)]: one who lives with his sister, with his father's sister, with his mother's sister, with his wife's sister, with his brother's wife, with the wife of his father's brother, with a niddah ( a woman in her menstrual state), a high-priest who lives with a widow, a regular priest who lives with a divorcée or with a chalutzah, an Israelite who lives with a mamzereth (the issue of illicit relations) or with a Nethinah [a descendant of the Giveonites, (a relationship) subject to stripes by reason of (Deuteronomy 7:3): \"Do not intermarry with them.\"], and an Israelite woman who lives with a Nathin or a mamzer. (A high-priest who lives with) a widow-divorcée who had been widowed from another man] is liable to stripes by reason of two exhortations, both (divorcée and widow) being indicated in Scripture, and both being exhorted against.] (A Cohein who lives with) a divorcée-chalutzah [i.e., a chalutzah who had been divorced] is liable to stripes by reason of one exhortation alone. [He is not liable by reason of two exhortations, for chalutzah is not explicitly stated, but derived from the addition (\"and\"), viz. (Leviticus 21:7): \"A woman divorced\" — This tells me only of a divorcée. When do I derive a chalutzah (as likewise interdicted)? From: \"and a woman divorced.\"]",
+            "\t(And these are the ones who receive stripes, etc.\":) one who eats hekdesh in a state of uncleanliness, one who enters the sanctuary in a state of uncleanliness, one who eats forbidden fats, blood, nothar (portions of sacrifices left over beyond the prescribed time of eating), pigul (sacrifices invalidated through improper intent), and unclean food, one who slaughters or sacrifices (an offering) outside (the Temple), one who eats chametz on Pesach, one who eats or performs labor on Yom Kippur, one who compounds oil [as the oil of anointment was compounded], one who compounds the incense (as the Temple incense was compounded), one who anoints himself with the oil of anointment [compounded by Moses], one who eats carrion, treifah, forbidden animals and reptiles, one who eats tevel (untithed food) [The exhortation is from (Leviticus 22:15): \"And they shall not profane the holy things of the children of Israel which they will lift to the L rd.\" Scripture speaks of what will be lifted (i.e., tevel, from which terumah will be lifted)], and first-tithe whose terumah has not been taken, [this, too, involving death liability, viz. (Numbers 18:27): \"And your terumah will be accounted for you as corn from the threshing floor, etc.\"] and second tithe and hekdesh which were not redeemed. [One may not eat second-tithe that became unclean, even if he is in Jerusalem, unless it is redeemed. And if one eats it in Jerusalem before it is redeemed he receives stripes. His exhortation is from (Deuteronomy 26:14): \"I did not consume of it in uncleanliness\" — whether I were unclean and it clean, or I were clean and it unclean. And whence is it derived that second-tithe that became unclean is redeemed in Jerusalem? From (Deuteronomy 14:24): \"that you not be able se'etho,\" \"se'eth\" referring to eating, as in (Genesis 43:34): \"And he took (food) portions (ma'asoth) from before him.\" (\"and hekdesh which was not redeemed\":) This is not explicitly stated, but its exhortation is derived by identity: \"sin\" (Leviticus 5:15) - sin (Ibid. 22:9), from terumah. And even though Scripture indicates (Ibid.): \"and they will die for it (terumah),\" and not for me'ilah (abuse of hekdesh), it (me'ilah) is excluded from death, but not from the exhortation.] How much must he eat of tevel in order to be liable? R. Shimon says: Any amount. The sages say: The size of an olive. R. Shimon said to them: Will you not concede to me that if one eats any amount of an ant he is liable? [by reason of (Leviticus 11:423): \"…creeping things that creep upon the earth,\" regardless of the amount] They said to him: Because it is as created. He said to them: One grain is also as created! [The halachah is not in accordance with R. Shimon, only something which has an (animating) soul being called a \"creature.\"]",
+            "\t(\"And these are the ones who receive stripes:\") one (a Cohein) who eats bikkurim (first-fruits) before the invocation has been recited over them [viz. (Deuteronomy 26:5): \"An Aramean would destroy my father, etc.\" But after the invocation, he does not receive stripes if he eats of them because they are (then) the property of the Cohein. These are the words of R. Akiva. But the sages hold that \"placing\" (in the azarah) is a prerequisite for the eating of bikkurim, but not the invocation; so that if he eats them after they have been placed in the azarah, even if the invocation has not yet been recited, he does not receive stripes. And the halachah is in accordance with the sages. The exhortation is from (Deuteronomy 12:17): \"You shall not be able to eat in your gates the tithes of your corn … and the offering of your hands,\" concerning which the master said: \"and the offering (terumah) of your hands\" — this is bikkurim. For, if terumah per se, that does not require \"bringing to the place (Jerusalem).\" And for eating bikkurim, too, he does not receive stripes unless he ate them after they \"saw the face of Jerusalem,\" before being placed in the azarah. But if he ate them outside Jerusalem, he does not receive stripes.], (and one who eats) holy of holies outside the (Temple) partitions, or lower-order offerings and second-tithe outside the wall. [The exhortation for all of these is from: \"You shall not be able to eat in your gates … and all of your vows that you vow.\" For every eating outside its assigned place is called \"eating in the gates.\" (\"second-tithe\":) Above, we learned of unclean, unredeemed second-tithe, as we explained, and here we learn of clean second-tithe which was eaten outside the wall. And it is only if he ate it outside the wall after \"it saw the face of Jerusalem\" that he receives stripes; but if one eats second-tithe outside Jerusalem, he does not receive stripes, it being written (Ibid. 18): \"Before the L rd your G d shall you eat it,\" and afterwards (i.e., only after this applies, is there stripes violation of) \"You shall not be able to eat it in your gates.\"] If one breaks a bone of a clean Pesach offering, he receives forty stripes, but if he leaves over of a clean one or breaks a bone of an unclean one, he does not receive stripes. [(\"if he leaves over\":) it being written (Exodus 12:10): \"And do not leave over anything of it until morning; and what is left over of it until morning, in fire shall you burn it.\" Scripture states a positive commandment after a negative one by way of saying: If you have transgressed the negative commandment, fulfill the positive one and you will not receive stripes. Also, \"And do not leave over\" is a negative commandment not involving an act, for which there is no stripes liability. (\"or breaks a bone of an unclean one, etc.\":) it being written: (Ibid. 46): \"And a bone shall you not break in it\" — in one that is kasher, and not in one that is pasul (unfit)].",
+            "\tIf one takes the mother bird together with the fledglings — R. Yehudah says: He receives stripes and does not send (the mother) away. [R. Yehudah holds that (Deuteronomy 22:7): \"Send shall you send\" connotes ab initio (i.e., if you have not taken it). And even though \"Send shall you send\" is written after (Ibid. 6): \"You shall not take,\" the connotation is not: If you have taken it, send it away, but: Do not take it; rather, send it away. So that this is not a negative commandment linked to a positive one (for which there is no stripes liability)]. And the sages say: He sends it away and does not receive stripes. [They hold that \"Send it away after you have taken it\" is connoted, so that it is a negative commandment linked to a positive one. The halachah is in accordance with the rabbis.] This is the rule: There is no stripes liability for any negative commandment accompanied by a positive one, [where the Torah states, as it were: If you have transgressed the negative commandment, fulfill the positive one, e.g.: \"You shall not take the mother bird together with the fledglings\" — and if you did, \"Send shall you send, etc.\"; (Deuteronomy 24:10): \"Do not enter his house to claim his pledge\" — and if you did, (Ibid. 13): \"Return shall you return to him the pledge.\" In all such instances, if he fulfills the positive commandment, he does not receive stripes. But if he does not fulfill the positive commandment, as when he takes the mother together with the fledglings, and he slaughters it or it dies; or if he takes the pledge from his house and it is burned, in which case he cannot fulfill the positive commandment, he receives stripes.]",
+            "\tOne who makes a bald spot on his head, one who rounds off the corners of his head, one who destroys the corners of his beard, and one who makes one laceration (in his flesh) for a dead person are liable to stripes. [These are adduced in our Mishnah, for there is liability for each bald spot, each cutting, and each corner, as opposed to eating forbidden fats one piece after the other. But other (transgressions of) negative commandments alone, where there is no novelty, are not adduced. (\"a bald spot\":) for a dead person, viz. (Deuteronomy 14:1): \"And do not make baldness between your eyes for the dead.\" And even though in respect to Cohanim (Leviticus 21:5), it is not written \"for the dead,\" this is derived by identity: \"baldness\" - \"baldness\" — Just as with an Israelite, for the dead, so with Cohanim, for the dead. And the size of \"baldness\" is as a garis ( a bean). (\"one who rounds off the corners of his head\":) aligning the hair of one's temples with that behind his ears and that of his forehead. Even for cutting with scissors, where there is no \"destruction,\" one is liable for the corners of the head. For \"destruction\" (hashchathah) is written only re the beard, and obtains only with a razor. But re the corners of the head, \"rounding off\" (hakafah) is written; he is liable for any manner of rounding off.] If one makes one laceration for five dead persons or five lacerations for one dead person, he is liable for each one individually, [it being written (Leviticus 19:28): \"And a laceration for a (dead) person you shall not make,\" implying liability for each laceration and for each person, even if there were only one warning and all five lacerations were made at the same time.] For (rounding off the corners of) the head, he is liable (to stripes) twice, once for one side [the right], once for the other [the left]. For (destroying the corners of) the beard, (he is liable to stripes) twice for one side, twice for the other, and once for the bottom. [the juncture of the chin and the bone: one to the right of the chin, one to the left, and the beard-point in the middle —- three; and the temple junctures on either side — five. The upper cheekbone attached to the temples, and the lower cheekbone on the right; and the upper and lower cheekbone on the left — two on one side, two on the other, and the point of the beard, from which the hair issues like an ear (of corn, shibboleth, for which reason it is called \"the shibboleth of the beard\") — five.] R. Eliezer says: If he takes it off all at once, he is liable (to stripes) only once. [For since it is only one negative commandment, it is as if he eats two olive-sizes of forbidden fats at one warning.] And he is not liable unless he shaves it with a razor. [This refers to the corners of the beard, in respect to which \"shaving\" and \"destruction\" are written.] R. Eliezer says: Even if he took it off with pinchers or with a plane he is liable.",
+            "\tIf one writes with engraving (in the skin, i.e., tattooing), if he writes [on his skin with ink or bluing], but does not engrave [with a knife]; or if he engraves [with a knife], but does not write, [i.e., he does not fill it in with ink or bluing], he is not liable. (He is liable) only when he writes and engraves: with ink, bluing, or anything else that leaves an impression. [The language of Scripture is being followed, viz. (Leviticus 19:28): \"writing that is engraved\"; first writing, then engraving. But, in practice, the engraving is first, and then the writing. And the verse implies this: \"Writing (in the midst of) engraving you shall not make upon yourselves.\"] R. Shimon b. Yehudah says in the name of R. Shimon: He is not liable until he writes the name there, it being written: \"And writing that is engraved you shall not make upon yourselves; I am the L rd.\" [(\"until he writes the name there\":) The Gemara explains that the name of idolatry is meant, the verse being understood thus: \"Do not make upon yourselves the name of idolatry, for I am the L rd\" — Do not join others unto Me. The halachah is not in accordance with R. Shimon.]",
+            "\tIf a Nazirite drank wine the entire day, he is liable (to stripes) only once, [for what he drank immediately after the warning. And if there were before him a vessel containing several revi'ioth of wine, and he were told: \"Do not drink from this vessel, which contains so many and so many (forbidden) quantities (i.e., revi'ioth), for you will receive so many and so many stripes,\" he is liable for each quantity, even if he received only one warning.] If he were told: \"Do not drink; do not drink,\" and he drank, he is liable for each one.",
+            "\tIf one made himself unclean to the dead the entire day, he is liable only once. If he were told: \"Do not become unclean; do not become unclean,\" and he became unclean, he is liable for each act. If he shaved the entire day, he is liable only once. If he were told: \"Do not shave; do not shave,\" and he shaved, he is liable for each act. If he clothed himself in kilayim the entire day, he is liable only once. If he were told: \"Do not put it on; do not put it on,\" and he took it off and put it on, he is liable for each act. [(\"if he took it off and put it on\":) He need not take it off entirely, but once he sticks his head out and puts it back in, he is liable. The Gemara explains that he does not actually take it off, but that there is enough time from warning to warning for him to take it off and put it on, in which instance he is liable for each warning.]",
+            "\tIt is possible for one to plow a single furrow and to be liable for (transgression of) eight negative commandments. [This, if he were warned against (transgression of) all of them]: plowing with an ox and an ass (together), when they are sanctified, [the ox, for (sacrifice upon) the altar; the ass, for Temple maintenance. With the ox, there is transgression of (Deuteronomy 15:19): \"You shall not work with the firstling of your bullock.\" With the ass, an exhortation against me'ilah (abuse of Temple property), derived by identity \"sin\" (Leviticus 5:15) - sin (Ibid. 22:9), from terumah. And the negative commandment (Deuteronomy 22:10): \"You shall not plow with an ox and an ass together\" — (transgression of) three negative commandments], with kilayim ( a forbidden admixture) of the vineyard [In plowing, he covers over wheat and barley and (grape) kernels with soil, thereby transgressing (Deuteronomy 22:9): \"You shall not sow your vineyard with kilayim,\" it being ruled that one who \"covers over\" kilayim receives stripes — even though he does not sow them, but only covers them over with soil. This gives us four negative commandments. Rambam reckons kilayim of the vineyard as two negative commandments, one (transgression) by reason of seed kilayim, there being two varieties of seed — wheat and barley — and another by reason of vineyard kilayim, because of the kernels. He reckons \"sanctified ox and ass\" as (transgression of) only one negative commandment.], on shevi'ith (the sabbatical year), [viz. (Leviticus 25:4): \"…a Sabbath to the L rd; your field you shall not sow.\"], on a festival, [viz. (Ibid. 23:7): \"All manner of work you shall not do.\"], and a Cohein and a Nazirite in the place of uncleanliness, [i.e., the cemetery, where he transgresses (Leviticus 21:1): \"To a dead person he shall not become unclean among his people,\" stated in respect to Cohanim, and (Numbers 6:6): \"Upon the soul of a dead one he shall not come,\" stated in respect to Nazirites.] Chanania b. Chachinai says: Also, (there can be included) one clothed in kilayim [as he is plowing.] They countered: This is not by reason of the name [i.e., The negative commandment against wearing kilayim does not obtain by reason of the furrow.] He countered: \"Cohein and Nazirite,\" too, [which you included as (transgressions of) negative commandments] are not by reason of the name! [i.e., They do not obtain by reason of plowing, but by reason of going to a place of uncleanliness. Still, the first tanna includes them because he cannot plow with oxen unless he goes with them and leads them.]",
+            "\tHow many stripes does he receive? Forty less one, it being written (Deuteronomy 25:2-3): \"in number. Forty\" — a number which is next to forty, [i.e., which causes \"forty\" to be said after it; that is, thirty-nine. If \"forty in number\" were written,\" I would understand it as \"a count of forty.\" Now that it is written \"in number forty,\" (I understand it as) a number which causes \"forty\" to be said after it, viz.: thirty-nine.] R. Yehudah says: He receives forty complete lashes. And where does he receive the additional one [(the fortieth) which cannot be \"thirded\"? For thirty-nine can be thirded: one-third in front, and two-thirds, one-third each on each shoulder. But where is the fortieth administered?] Between his shoulders. [The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]",
+            "\tHe is assessed to receive only (a number of) stripes that lend themselves to \"thirding.\" [For with all who received stripes in beth-din, it was first necessary to assess (how many lashes they could bear) so that they not die because of them — it being written (Deuteronomy 25:3): \"He shall not add,\" implying that if he must diminish, he does so. (\"that lend themselves to thirding\":) and the assessment is never exceeded.] If he were assessed at forty, [i.e., at thirty-nine; the language of the verse is used] — If after he received part, they said that he could not bear forty, he is exempt (from the rest). If he were assessed at eighteen — If after he were smitten, they said that he could bear forty, he is exempt. If he committed a transgression involving two negative commandments — If they made one assessment [for the two lashings, e.g., forty-two lashes], he is smitten (that number) and he is exempt (from more). And if not, [i.e., If they assessed him for only one lashing], he is smitten, and recovers, and is smitten again.",
+            "\tHow is he smitten? His two hands are tied on either side to a post [stuck standing in the ground and high enough to lean upon], and the beadle of the congregation [the deputy of beth-din] takes hold of his garments. If they are torn, they are torn; and if they are rent [at the seam], they are rent — until he exposes his heart. And the stone is placed behind him [the one to be smitten.] The beadle of the congregation stands upon it with the thong of a calf in his hand, [it being written (Deuteronomy 25:3): \"Forty shall he smite him,\" followed by (4): \"You shall not muzzle an ox in its threshing.\"], doubled, one to two and two to four, [i.e., four thongs sewn one atop the other], and two [thin] thongs of an ass, running up and down through it [as a saddle band. The rationale: It is written (Isaiah 1:3): \"The ox knows its owner, and the ass, its master's crib.\" The Holy One Blessed be He said: \"Let that (the ass) which recognizes its master's crib come and exact punishment of him who did not recognize his Master's crib.\"]",
+            "\tIts handle [i.e., the handle to which the thong is attached] is a handbreadth [long], and its breadth (that of the calf thong) is a handbreadth and its tip (that of the thong) reaches his navel. [For this reason there must be a hole in the handle whereby the beadle can lengthen or shorten the thong as required; for one is smitten only with a thong whose tip reaches his navel.] And he is smitten, one-third in front and two-thirds behind, [it being written (Deuteronomy 25:2): \"And he shall smite him before him according to his wickedness.\" \"Before him\" according to one wickedness (i.e., one-third) and behind him, one-third on one shoulder and one-third on the other.] And he smites him neither standing nor sitting, but bent over, it being written (Ibid.): \"Then the judge shall bend him over.\" And the one who smites does so with one hand [(but when he raises the thong, he does so with both hands)], with all his strength, [it being written (Ibid. 3): \"a great blow.\"]",
+            "\tAnd the reader reads, [it being written (Leviticus 19:20): \"bikkoreth tihyeh\" — \"She shall be subject to the reading (kriah),\" it being read over the smitten one: \"If you shall not heed to do, etc.\" The senior judge reads, the second counts, and the third \"calls\" each stroke. And it is a mitzvah for the reader to complete the reading with the completion of the stripes. Failing to do that, he repeats the reading quickly, to make its ending coincide with the completion of the stripes.] (\"The reader reads\":) (Deuteronomy 28:58): \"If you shall not heed to do … then the L rd will make wondrous your smitings and the smitings, etc.\", and he returns to the beginning of the verse. (Ibid. 29:8): \"And you shall keep the words of this covenant, etc.\" And he concludes (Psalms 78:38): \"and He, being merciful, will atone for the sin, etc.\", and he returns to the beginning of the verse. And if he dies under his hand, he is not liable, [having smitten him by authority]. If he added a lash, [erring in the number], and he died, he is exiled. If he soils himself, whether with excrement or with urine [while being smitten], he is except (from the remaining stripes), [it being written (Deuteronomy 25:3): \"and your brother be demeaned before your eyes\" — and he is thus demeaned.] R. Yehudah says: A man, with excrement; a woman, [even] with urine, [her shame being greater. The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]",
+            "\tAll those liable to kareth (cutting-off), who have received stripes, are absolved of their kareth [if they have repented], it being written (Deuteronomy 25:3): \"…and your brother be demeaned before your eyes\" — Once he has been demeaned, he is as your brother. These are the words of R. Chanania b. Gamliel. R. Chanina b. Gamliel said: Now if one who commits one (kareth) transgression has his soul taken from him, then one who performs one mitzvah, how much more so (does it follow) that his soul will be \"granted\" unto him! [Some understand this as referring to those liable to kareth, who were smitten, viz.: \"…then one who accepts his judgment and does a mitzvah in being smitten, how much more so (does it follow) that his soul will be \"granted\" unto him and he will be absolved of kareth!\" For \"His measure for reward is greater than His measure for punishment.\" And others understand it as an independent statement to apprise us of the reward for mitvoth, a fortiori, from the punishment for transgressions.] R. Shimon says: It is derived from its place [i.e., from kareth liability, that we are dealing with, that if one sits and does not transgress, he receives reward as if he had done a mitzvah], it being written [in respect to illicit relations], (Leviticus 18:29): \"And the souls who do it shall be cut off,\" and (Ibid. 5): \"…and he (who observes the statutes against illicit relations) shall live in them\" [followed by (6): \"A man, a man, to all the kin of his flesh shall not draw near to uncover nakedness\"], whereby it is derived that if one sits and does not transgress [by \"uncovering nakedness\"], he receives reward as if he had done a mitzvah. [Scripture states: \"and he shall live in them\" — just as kareth is indicated for one who transgressed. This, only where the transgression \"presented itself\" and he conquered his evil inclination and resisted it, as Yosef Hatzaddik (with the wife of Potiphar) and the like.] R. Shimon b. Rebbi says (Deuteronomy 12:23): \"Only strengthen yourself not to eat the blood, for the blood is the soul … so that it shall be good for you and for your children after you, etc.\": Now if blood, from which a man's soul recoils, still, if he abstains from it, he receives reward — then theft and illicit relations, for which a man's soul lusts, how much more so does one who abstains from them merit reward for himself, his generations, and his generations' generations to the end of all generations!",
+            "\tR. Chananya ben Akashya says: The Holy One Blessed be He desired to accord merit to Israel, wherefore He multiplied for them Torah and mitzvoth, as it is written (Isaiah 42:21): \"The L rd desired for his [Israel's] righteousness sake, [to vindicate them and to confer merit upon them], that Torah be aggrandized and glorified.\" [(\"He multiplied for them, etc.\":) such as the section on forbidden (\"detestable\") animals and reptiles, to \"multiply reward\" for their abstaining from them. For even if they had not been forbidden, they would not eat them, a man naturally recoiling from them.]"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/English/William Davidson Edition - English.json

@@ -0,0 +1,67 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1",
+    "versionTitle": "William Davidson Edition - English",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "English from The William Davidson digital edition of the <a href='https://www.korenpub.com/koren_en_usd/koren/talmud/koren-talmud-bavli-no.html'>Koren Noé Talmud</a>, with commentary by <a href='/adin-even-israel-steinsaltz'>Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz</a>",
+    "shortVersionTitle": "Koren - Steinsaltz",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>How are witnesses rendered conspiring</b> witnesses? This applies in a case where two witnesses came before the court and said: <b>We testify with regard to so-and-so,</b> who is a priest, <b>that he is the son of a divorced woman or the son of a <i>ḥalutza</i>,</b> a <i>yevama</i> who performed the rite of <i>ḥalitza</i> to free herself from the levirate bond. Those testimonies render him a <i>ḥalal</i> (see Leviticus 21:6–7), one disqualified from the priesthood due to flawed lineage. If a second set of witnesses testifies in court and renders the first set conspiring witnesses, <b>one does not say</b> with regard to each of the conspiring witnesses: <b>This</b> witness <b>shall be rendered the son of a divorced woman or the son of a <i>ḥalutza</i> in his stead. Rather, he receives forty lashes</b> as punishment for his false testimony. Likewise, in a case where two witnesses came before the court and said: <b>We testify with regard to so-and-so that he is liable to be exiled</b> to a city of refuge for unwittingly killing another (see Numbers 35:11), and a second set of witnesses testifies in court and renders the first set conspiring witnesses, <b>one does not say</b> with regard to each of the conspiring witnesses: <b>This</b> witness <b>shall be exiled in his stead. Rather, he receives forty lashes.</b> In the case of witnesses who said: <b>We testify</b> with regard to <b>a man</b> called <b>so-and-so that he divorced his wife and did not give her</b> payment of <b>her marriage contract,</b> and they were then rendered conspiring witnesses, the question arises with regard to the manner in which the sum of their payment is calculated. It is not possible to render the witnesses liable to pay the entire sum of the marriage contract, as they can claim: <b>But isn’t</b> it so that <b>either today or tomorrow,</b> i.e., at some point in the future, he may divorce his wife or die and <b>ultimately he</b> will be liable <b>to give her</b> payment of <b>her marriage contract?</b> That being the case, the witnesses did not conspire to render him liable to pay a sum that he would otherwise not be liable to pay. The sum of their payment is calculated as follows: The court <b>assesses how much</b> money another <b>person</b> would be <b>willing to give in</b> order to purchase the rights to <b>this</b> woman’s <b>marriage contract,</b> cognizant of the uncertainty <b>that if she was widowed or divorced</b> the purchaser will receive payment of the marriage contract <b>but if she dies, her husband will inherit</b> from <b>her,</b> and the one who purchased her marriage contract will receive nothing. In the case of witnesses who said: <b>We testify with regard to a man</b> called <b>so-and-so that he owes another</b> person <b>one thousand dinars</b> that he borrowed <b>on the condition</b> that he is <b>to give</b> the money back <b>to him from now until thirty days</b> have passed, <b>and</b> the borrower <b>says</b> that he borrowed that sum but it was on the condition that he is to give the money back to him <b>from now until ten years</b> have passed, and they were rendered conspiring witnesses, here too, it is not possible to render the witnesses liable to pay the entire sum. Rather, the court <b>estimates how much</b> money <b>a person</b> would be <b>willing to give</b> so that he <b>would</b> keep a loan of <b>one thousand dinars in his possession,</b> and one calculates the difference <b>between</b> that sum in a situation where he would be required to <b>give</b> the money back <b>from now until thirty days</b> have passed, <b>and</b> that same sum in a situation where he would be required to <b>give</b> the money back <b>from now until ten years</b> have passed. That difference is the sum that the testimony of the conspiring witnesses sought to have the borrower lose; therefore, it is the sum that they must pay.",
+            "If witnesses said: <b>We testify with regard to a man</b> called <b>so-and-so that he is liable to</b> pay <b>another</b> person <b>two hundred dinars, and they were found</b> to be <b>conspiring</b> witnesses, <b>they are flogged, and they pay</b> the money they sought to render him liable to pay. Why do they receive two punishments? It is due to the fact <b>that the source that brings them to</b> liability to receive <b>lashes</b> is <b>not</b> the source that <b>brings them to</b> liability for <b>payment;</b> this is <b>the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Anyone who pays</b> as punishment for a transgression <b>is not flogged</b> for that same transgression.",
+            "Likewise, if witnesses said: <b>We testify with regard to a man</b> called <b>so-and-so that he is liable</b> to receive <b>forty lashes, and they were discovered</b> to be <b>conspiring</b> witnesses, <b>they are flogged</b> with <b>eighty</b> lashes; one set of lashes <b>due to</b> violation of the prohibition: <b>“You shall not bear false witness against your neighbor”</b> (Exodus 20:13), <b>and</b> one set of lashes <b>due to</b> the verse: <b>“And you shall do to him as he conspired”</b> (Deuteronomy 19:19), which is the punishment for conspiring witnesses; this is <b>the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: They are flogged</b> with <b>only forty</b> lashes, due to the verse “And you shall do to him as he conspired.” When punishing conspiring witnesses based on the verse: “As he conspired to do to his brother” (Deuteronomy 19:19), <b>one divides</b> the punishment <b>of money</b> among them, <b>but one does not divide</b> the punishment <b>of lashes</b> among them; each receives thirty-nine lashes. The mishna elaborates: <b>How so?</b> If the witnesses <b>testified about</b> someone <b>that he owes another</b> person <b>two hundred dinars and they were</b> then <b>found</b> to be <b>conspiring</b> witnesses, the witnesses <b>divide</b> the sum <b>among themselves</b> and pay a total of two hundred dinars. <b>But if they testified about</b> someone <b>that he was liable</b> to receive <b>forty lashes and they were</b> then <b>found</b> to be <b>conspiring</b> witnesses, <b>each and every one</b> of the witnesses <b>receives forty lashes.</b> ",
+            "<b>Witnesses are not rendered conspiring</b> witnesses <b>until</b> the witnesses who come to render them conspiring <b>impeach</b> the witnesses <b>themselves</b> and not merely their testimony. <b>How so?</b> A set of witnesses <b>said: We testify with regard to a man</b> called <b>so-and-so that he killed a person,</b> and they attested to the precise time and place that the murder took place. Then, a second set of witnesses came to court and <b>said to them: How can you testify</b> about this event? <b>This</b> person who <b>was killed, or this</b> person <b>who killed, was with us,</b> i.e., with the second set of witnesses, on <b>that day in such and such place,</b> which is not the location identified by the first set of witnesses. In that case, although the second set of witnesses contradicted the testimony of the first set, <b>these</b> first witnesses are <b>not</b> rendered <b>conspiring</b> witnesses. <b>But</b> if the second set of witnesses came to court and <b>said to them: How can you testify</b> about that event? <b>You were with us</b> on <b>that day in such and such place.</b> In this case, <b>these</b> first witnesses are rendered <b>conspiring</b> witnesses, <b>and are executed on the basis of their,</b> i.e., the second set’s, testimony.",
+            "If <b>other</b> witnesses, i.e., a third set, <b>came</b> and corroborated the testimony of the first set of witnesses, and the second set of witnesses testified that this third set of witnesses were also with them elsewhere that day <b>and rendered them conspiring</b> witnesses, and similarly, if yet <b>other</b> witnesses, i.e., a fourth set, <b>came</b> and corroborated the testimony of the first set of witnesses <b>and</b> the second set <b>rendered them conspiring</b> witnesses, <b>even</b> if <b>one hundred</b> sets of witnesses were all rendered conspiring witnesses by the same second set of witnesses, <b>all of them are executed</b> on the basis of their testimony, as the authority of two witnesses is equivalent to the authority of numerous witnesses. <b>Rabbi Yehuda says: This</b> situation where a set of witnesses renders all the others conspiring witnesses <b>is a conspiracy [<i>istatit</i>],</b> as there is room for suspicion that they simply decided to impeach all witnesses who offer that testimony, <b>and</b> it is <b>only the first set alone</b> that is <b>executed.</b> ",
+            "<b>The conspiring witnesses are executed only</b> if they are rendered conspiring witnesses after <b>the verdict</b> of the accused <b>is concluded.</b> This is in contrast to the opinion of the Sadducees, <b>as the Sadducees say:</b> Conspiring witnesses are executed <b>only</b> if they are rendered conspiring witnesses after the accused <b>is killed</b> on the basis of their testimony, <b>as it is stated: “A life for a life”</b> (Exodus 21:23; see Deuteronomy 19:21). <b>The Rabbis said to</b> the Sadducees: <b>But wasn’t it already stated: “And you shall do to him as he conspired to do to his brother”</b> (Deuteronomy 19:19), <b>and</b> this latter verse indicates that <b>his</b> accused <b>brother is alive? And if so, why is it stated: “A life for a life”?</b> One <b>might</b> have thought that if they are rendered conspiring witnesses <b>from the moment</b> the judges <b>accepted their testimony</b> in court, <b>they will be executed,</b> even though no verdict was concluded. Therefore, <b>the verse states: “A life for a life,”</b> teaching that <b>they are executed only</b> if they are rendered conspiring witnesses after <b>the verdict</b> of the accused <b>will be concluded,</b> from the moment that the court is on the verge of taking his life.",
+            "It is written: <b>“At the mouth of two witnesses or three witnesses shall he who is to die be executed”</b> (Deuteronomy 17:6). The question is: <b>If the testimony is valid with two</b> witnesses, <b>why did the verse specify</b> that it is valid <b>with three? Rather,</b> it is <b>to juxtapose</b> and liken <b>three to two: Just as three</b> witnesses <b>can render the two</b> witnesses <b>conspiring</b> witnesses, <b>so too, the two</b> witnesses <b>can render the three</b> wit-nesses <b>conspiring</b> witnesses. <b>And from where</b> is it derived that two witnesses can render <b>even one hundred</b> witnesses conspiring witnesses? It is derived from a verse, as <b>the verse states:</b> “Three <b>witnesses.”</b> Since the verse is obviously discussing witnesses, the term witnesses is superfluous, as it could have stated: Two or three. The term “witnesses” teaches that two witnesses can render a set of witnesses conspiring witnesses irrespective of their number. <b>Rabbi Shimon says</b> that three witnesses are mentioned in the verse in order to teach: <b>Just as two</b> witnesses who testified that a person is liable to be executed <b>are not killed</b> for this testimony <b>unless both of them are</b> found to be <b>conspiring</b> witnesses, <b>so too, three</b> witnesses who testified together <b>are not killed unless</b> all <b>three of them are</b> found to be <b>conspiring</b> witnesses. <b>And from where</b> is it derived that the same <i>halakha</i> applies <b>even</b> to <b>one hundred</b> witnesses? It is derived from a verse, as <b>the verse states:</b> “Three <b>witnesses.”</b> The superfluous term “witnesses” teaches that the status of all witnesses who come to court as a single set of witnesses is that of one testimony with regard to this <i>halakha</i>. <b>Rabbi Akiva says: The third</b> witness mentioned in this verse <b>does not come</b> for the judges <b>to be lenient</b> concerning him; <b>rather,</b> its mention comes for the judges <b>to be stringent concerning him and to render his halakhic status like</b> that of <b>these</b> two witnesses who testified with him. One could claim that since the testimony of the third witness is superfluous, as the testimony of the other two witnesses sufficed, the third witness and any other witnesses beyond the first two should be exempt. Therefore, the verse teaches that since he testified with them and was rendered a conspiring witness with them, he too is executed. One can learn a moral from this <i>halakha</i>: <b>And if the verse punished one who associates with transgressors</b> with a punishment <b>like</b> the one received by the <b>transgressors,</b> even though his role in the transgression is ancillary, <b>all the more so will</b> God <b>pay a reward to one who associates with those who perform a mitzva like</b> the reward of those <b>who perform</b> the <b>mitzva</b> themselves, even though his role in performing the mitzva is ancillary. ",
+            "The mishna cites another derivation based on the juxtaposition of two to three: <b>And just as</b> with regard to <b>two</b> witnesses, if <b>one of them is found</b> to be <b>a relative or</b> is otherwise <b>disqualified, their</b> entire <b>testimony is voided,</b> as it is no longer the testimony of two witnesses, <b>so too,</b> with regard to <b>three</b> witnesses who came to testify as one set, if <b>one of them is found</b> to be <b>a relative or</b> is otherwise <b>disqualified, their</b> entire <b>testimony is voided,</b> even though two valid witnesses remain. <b>From where</b> is it derived that the same <i>halakha</i> applies <b>even</b> in the case of <b>one hundred</b> witnesses? It is derived from a verse, as <b>the verse states: “Witnesses.”</b> <b>Rabbi Yosei says: In what</b> case <b>is this statement,</b> that if one of the three witnesses is disqualified the entire testimony is voided, <b>said?</b> It is said <b>with regard to</b> cases of <b>capital law,</b> which are adjudicated stringently. <b>But with regard to</b> cases of <b>monetary law,</b> which are adjudicated more leniently, even if one of the witnesses is disqualified, <b>the testimony will be validated with</b> the testimony of <b>the rest</b> of the witnesses, and if it is sufficient the case can be adjudicated on that basis. <b>Rabbi</b> Yehuda HaNasi disagrees and <b>says:</b> If one of the three witnesses is disqualified the entire testimony is voided in <b>both</b> cases of <b>monetary law and</b> cases of <b>capital law.</b> <b>And when</b> does one disqualified witness void the entire testimony? Only <b>when</b> the witnesses <b>forewarned them</b> before they performed the transgression, thereby demonstrating their desire to fill the role of witnesses in that case. <b>But when they did not forewarn them, what shall two brothers do</b> in a case <b>where</b> they, together with others, <b>saw someone who killed a person?</b> Will the murderer escape punishment because two relatives happened to be there at the time of the murder and their presence voids the entire testimony? No, the testimony is voided by the presence of relatives or disqualified witnesses only when their intent was to testify. If that was not their intent, they do not void the testimony.",
+            "In a case where there <b>were two</b> witnesses <b>observing</b> an individual violating a capital transgression <b>from this window</b> in a house, <b>and two observing him from that window</b> in a house, <b>and one</b> person was <b>forewarning</b> the transgressor <b>in the middle</b> between the two sets of witnesses, the <i>halakha</i> depends on the circumstances. In a situation <b>where some of</b> the witnesses observing from the two windows <b>see each other,</b> the testimony of all <b>these</b> witnesses constitutes <b>one testimony, but if</b> they do <b>not</b> see each other, the testimony of <b>these</b> witnesses constitutes <b>two</b> independent <b>testimonies. Therefore,</b> as two independent sets of witnesses, <b>if one of</b> the sets <b>was found</b> to be a set of <b>conspiring</b> witnesses, while the testimony of the other set remained valid, both <b>he,</b> the one accused of violating the capital transgression, <b>and they,</b> the conspiring witnesses, <b>are executed, and the second</b> set, whose testimony remained valid, <b>is exempt.</b> <b>Rabbi Yosei says:</b> Transgressors <b>are never executed unless his two witnesses are</b> the ones <b>forewarning him, as it is stated: “At the mouth of two witnesses…</b>he who is to be put to death shall die” (Deuteronomy 17:6), from which it is derived that it is from the mouths of the two witnesses that the accused must be forewarned, and forewarning issued by someone else is insufficient. <b>Alternatively,</b> from the phrase <b>“at the mouth of two witnesses”</b> one derives <b>that</b> the judges must hear the testimony directly from the witnesses, and the <b>Sanhedrin will not hear</b> testimony <b>from the mouth of an interpreter.</b>",
+            "This mishna continues to discuss the matter of testimony in the case of one who is liable to be executed. Concerning <b>one whose verdict was delivered</b> and he was sentenced to death <b>and he fled, and he</b> then <b>came before the same court</b> that sentenced him, <b>they do not overturn his verdict</b> and retry him. Rather, the court administers the previous verdict. Consequently, in <b>any place where two</b> witnesses <b>will stand and say: We testify with regard to a man</b> called <b>so-and-so that his verdict was delivered</b> and he was sentenced to death <b>in the court of so-and-so, and so-and-so and so-and-so</b> were <b>his witnesses, that</b> person <b>shall be executed</b> on the basis of that testimony. The mishna continues: The mitzva to establish <b>a Sanhedrin</b> with the authority to administer capital punishments <b>is in effect</b> both <b>in Eretz</b> Yisrael <b>and outside Eretz</b> Yisrael. <b>A Sanhedrin that executes</b> a transgressor <b>once in seven years is characterized</b> as <b>a destructive</b> tribunal. Since the Sanhedrin would subject the testimony to exacting scrutiny, it was extremely rare for a defendant to be executed. <b>Rabbi Elazar ben Azarya says:</b> This categorization applies to a Sanhedrin that executes a transgressor <b>once in seventy years. Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva say: If we had been</b> members <b>of the Sanhedrin,</b> we would have conducted trials in a manner whereby <b>no person would have ever been executed. Rabban Shimon ben Gamliel says:</b> In adopting that approach, <b>they too</b> would <b>increase</b> the number of <b>murderers among the Jewish people.</b> The death penalty would lose its deterrent value, as all potential murderers would know that no one is ever executed."
+        ],
+        [
+            "<b>These are</b> the people <b>who are exiled:</b> Anyone <b>who kills a person unintentionally.</b> Whether one is liable to be exiled depends on the particular circumstances of the case: If <b>one was rolling a roller</b> to smooth the covering of mortar that he applied to seal his roof <b>and</b> the roller <b>fell upon</b> a person <b>and killed him,</b> or if <b>one was lowering a barrel</b> from the roof <b>and it fell on</b> a person <b>and killed him,</b> or if he <b>was descending a ladder and he fell on</b> a person <b>and killed him,</b> in all of these cases, <b>he is exiled. But if one was pulling a roller</b> toward him <b>and it fell</b> from his hands <b>upon</b> a person <b>and killed him,</b> or if <b>one was lifting a barrel and the rope was severed and it fell upon</b> a person <b>and killed him,</b> or if <b>one was climbing a ladder and he fell upon</b> a person <b>and killed him, that</b> unintentional murderer <b>is not exiled. This is the principle: Any</b> murderer <b>who</b> kills unintentionally <b>through his downward</b> motion <b>is exiled, and</b> one <b>who</b> kills <b>not through his downward</b> motion <b>is not exiled.</b> If <b>the blade</b> of an ax or hatchet <b>was displaced from its handle,</b> and it flew through the air <b>and killed</b> a person, <b>Rabbi</b> Yehuda HaNasi <b>says: He is not exiled, and the Rabbis say:</b> He is <b>exiled.</b> If part <b>of a tree that is being split</b> flew through the air and killed a person, <b>Rabbi</b> Yehuda HaNasi <b>says:</b> The murderer is <b>exiled, and the Rabbis say: He is not exiled.</b>",
+            "<b>One who threw a stone into the public domain and killed</b> a person <b>is exiled. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If after the stone left his hand the other</b> person <b>placed his head out</b> into the public domain <b>and received</b> a blow from the stone, <b>he is exempt,</b> as when he cast the stone into the public domain there was no one there. In the case of one who <b>threw the stone into his courtyard and killed</b> a person, <b>if the victim had permission to enter into there,</b> the murderer is <b>exiled, but if not, he is not exiled, as it is stated</b> with regard to the cities of refuge: <b>“And as one who goes with his neighbor into the forest”</b> (Deuteronomy 19:5), from which it is derived: <b>Just as</b> with regard to <b>a forest, the victim and the assailant</b> both <b>have</b> equal <b>permission to enter there, so too,</b> with regard to <b>all</b> places that <b>the victim and the assailant have permission to enter there,</b> the killer is liable. This serves <b>to exclude</b> the <b>courtyard of the homeowner, where the victim and the assailant do not</b> both <b>have permission to enter there.</b> Since the victim had no right to enter his courtyard, the unintentional murderer is exempt from exile. <b>Abba Shaul says:</b> Another <i>halakha</i> can be derived from that verse: <b>Just as the cutting of wood</b> that is mentioned in the verse is <b>optional, so too, all</b> those liable to be exiled are examples of cases where the unintentional murderer was engaged in an activity that is <b>optional.</b> This serves <b>to exclude a father who strikes his son, and a teacher who oppresses his student, and an agent of the court</b> deputized to flog transgressors. If, in the course of performing the mitzva with which they are charged, they unintentionally murdered the son, the student, or the person being flogged, respectively, they are exempt.",
+            "<b>The father is exiled</b> to a city of refuge <b>due to</b> his unintentional murder of his <b>son. And the son is exiled due to</b> his unintentional murder of his <b>father. Everyone is exiled due to</b> their unintentional murder of <b>a Jew, and a Jew is exiled due to</b> his unintentional murder of any of <b>them, except for</b> the unintentional murder of <b>a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [<i>ger toshav</i>]. And a <i>ger toshav</i> is exiled only due to</b> his unintentional murder of <b>a <i>ger toshav</i>.</b> <b>A blind person</b> who unintentionally murdered another <b>is not exiled;</b> this is <b>the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says:</b> He is <b>exiled. The enemy</b> of the victim <b>is not exiled,</b> as presumably it was not a completely unintentional act. <b>Rabbi Yosei says:</b> Not only is <b>an enemy</b> not exiled, but he <b>is executed</b> by the court, <b>because</b> his halakhic status is <b>like</b> that of one who is <b>forewarned</b> by witnesses not to perform the action, as presumably he performed the action intentionally. <b>Rabbi Shimon says: There is an enemy who is exiled and there is an enemy who is not exiled. This is the principle:</b> In <b>any</b> case <b>where</b> an observer <b>could say he killed knowingly,</b> where circumstances lead to the assumption that it was an intentional act, the enemy <b>is not exiled,</b> even if he claims that he acted unintentionally. <b>And</b> if it is clear that <b>he killed unknowingly,</b> as circumstances indicate that he acted unintentionally, <b>he is exiled,</b> even though the victim is his enemy.",
+            " <b>To where are</b> the unintentional murderers <b>exiled?</b> They are exiled <b>to cities of refuge, to three</b> cities <b>that</b> were <b>in</b> the east <b>bank of the Jordan and to three cities that</b> were <b>in the land of Canaan,</b> i.e., Eretz Yisrael, <b>as it is stated: “Three cities shall you give beyond the Jordan and three cities shall you give in the land of Canaan;</b> they shall be cities of refuge” (Numbers 35:14). The mishna comments: <b>Until</b> the <b>three</b> cities of refuge <b>that</b> were <b>in Eretz Yisrael were selected,</b> an unintentional murderer <b>would not be admitted</b> to the <b>three that</b> were <b>in</b> the east <b>bank of the Jordan,</b> even though the latter three were already selected by Moses (see Deuteronomy 4:41), <b>as it is stated: “Six cities of refuge shall they be”</b> (Numbers 35:13), from which it is derived that they do not become cities of refuge <b>until</b> all <b>six of them admit</b> unintentional murderers <b>as one.</b>",
+            "The mishna continues: <b>And roads were aligned for them from this</b> city, i.e., all cities, <b>to that</b> city, i.e., they would pave and straighten the access roads to the cities of refuge, <b>as it is stated: “Prepare for you the road, and divide</b> the borders of your land, which the Lord your God causes you to inherit, into three parts, that every murderer may flee there” (Deuteronomy 19:3). <b>And</b> the court <b>would provide</b> the unintentional murderers fleeing to a city of refuge with <b>two Torah scholars,</b> due to the concern that <b>perhaps</b> the blood redeemer, i.e., a relative of the murder victim seeking to avenge his death, <b>will</b> seek to <b>kill him in transit, and</b> in that case <b>they,</b> the scholars, <b>will talk to</b> the blood redeemer and dissuade him from killing the unintentional murderer. <b>Rabbi Meir says:</b> The unintentional murderer <b>also speaks [<i>medabber</i>] on his own behalf</b> to dissuade the blood redeemer, <b>as it is stated: “And this is the matter [<i>devar</i>] of the murderer,</b> who shall flee there and live” (Deuteronomy 19:4), indicating that the murderer himself speaks.",
+            "<b>Rabbi Yosei bar Yehuda says: Initially, either</b> one who killed another <b>unintentionally or</b> one who killed another <b>intentionally</b> would <b>hurry</b> and flee <b>to the cities of refuge, and the court</b> in his city would <b>send</b> for him <b>and</b> would <b>bring him from there</b> to stand trial. For <b>one who was</b> found <b>liable</b> to receive the <b>death</b> penalty <b>in court</b> for intentional murder, the court would <b>execute him, and</b> for <b>one who was not</b> found <b>liable</b> to receive the <b>death</b> penalty, e.g., if they deemed that the death occurred due to circumstances beyond his control, <b>they</b> would <b>free him.</b> For <b>one who was</b> found <b>liable to be exiled,</b> the court would <b>restore him to his place</b> in the city of refuge, <b>as it is stated:</b> “And the congregation shall judge between the murderer and the blood redeemer…<b>and the congregation shall restore him to his city of refuge,</b> that he fled there” (Numbers 35:24–25), indicating that he had been in a city of refuge before his trial. The Torah states that an unintentional murderer is required to remain in the city of refuge to which he fled until the death of the High Priest. The mishna elaborates: With regard to High Priests, who were appointed in several different manners, <b>one anointed with the anointing oil,</b> which was the method through which High Priests were consecrated until the oil was sequestered toward the end of the First Temple period; <b>and one</b> consecrated by donning <b>multiple garments,</b> the eight vestments unique to the High Priest, which was the practice during the Second Temple period; <b>and one</b> who received a temporary appointment due to the unfitness of the serving High Priest, <b>who departed from his anointment</b> with the restoration of the serving High Priest to active service, their deaths <b>facilitate</b> the <b>return of the murderer</b> from the city of refuge to his home. <b>Rabbi Yehuda says: Even</b> the death of a priest <b>anointed for war</b> to address the soldiers (see Deuteronomy 20:1–7) <b>facilitates</b> the <b>return of the murderer.</b> The mishna continues: <b>Therefore, the mothers of</b> High <b>Priests</b> would <b>provide</b> those exiled to cities of refuge with <b>sustenance and garments so that they would not pray that their sons would die.</b> ",
+            "The more comfortable their lives in the city of refuge, the less urgency they would feel to leave, and the less likely it would be that they would pray for the death of the High Priests. If, <b>after</b> the unintentional murderer’s <b>verdict was decided</b> and he was sentenced to exile, <b>the High Priest died,</b> he <b>is not exiled,</b> as the death of the High Priest exempts him from exile. <b>If</b> it was <b>before his verdict was decided</b> that <b>the High Priest died and they appointed another in his place, and thereafter his verdict was decided, he returns</b> from exile <b>with the death of the second</b> High Priest. If <b>the verdict of</b> a murderer <b>was decided</b> at a time <b>when</b> there was <b>no High Priest, and</b> likewise in the cases of <b>one who</b> unintentionally <b>killed a High Priest and</b> in the case of <b>a High Priest who killed</b> unintentionally, the unintentional murderer <b>never leaves</b> the city of refuge. <b>And</b> one who is exiled may <b>not leave</b> the city at all, <b>either for testimony</b> relating to <b>a mitzva, or for testimony</b> relating to <b>monetary matters, or for testimony</b> relating to <b>capital</b> matters. <b>And even</b> if <b>the Jewish people require</b> his services, <b>and even</b> if he is <b>the general of the army of Israel like Joab ben Zeruiah, he never leaves</b> the city of refuge, <b>as it is stated:</b> “And the congregation shall restore him to his city of refuge, <b>that he fled there”</b> (Numbers 35:25), from which it is derived: <b>There shall be his dwelling, there shall be his death, there shall be his burial.</b> The mishna continues: <b>Just as</b> an unintentional murderer <b>is admitted</b> to <b>the city</b> of refuge, <b>so is he admitted</b> to <b>its outskirts, located</b> within the Shabbat <b>boundary.</b> Once he entered the outskirts of the city, the blood redeemer may not kill him. In a case <b>where a murderer emerged beyond the</b> Shabbat <b>boundary</b> of the city of refuge <b>and the blood redeemer found him</b> there, <b>Rabbi Yosei HaGelili says:</b> It is <b>a mitzva for the blood redeemer</b> to kill him, <b>and</b> it is <b>optional for every</b> other <b>person</b> to do so. <b>Rabbi Akiva says:</b> It is <b>optional for the blood redeemer, and every</b> other <b>person is liable for</b> killing <b>him.</b> The previous mishna teaches that the halakhic status of the outskirts of the city is like that of the city itself in terms of the unintentional murderer being provided refuge there. The mishna adds: With regard to <b>a tree that stands within the</b> Shabbat <b>boundary</b> of a city of refuge, <b>whose boughs extend outside the boundary, or</b> a tree that <b>stands outside the boundary and its boughs extend inside the boundary,</b> the status of the tree, whether it is considered inside or outside the boundary, in <b>all</b> cases <b>follows the boughs.</b> If an unintentional murderer, exiled to a city of refuge, unintentionally <b>killed</b> a person <b>in the same city,</b> he <b>is exiled from</b> that <b>neighborhood</b> where he resided <b>to</b> another <b>neighborhood</b> within that city. <b>And a Levite</b> who is a permanent resident of a city of refuge and unintentionally killed a person <b>is exiled from</b> that <b>city to</b> another <b>city.</b> ",
+            "<b>Similarly,</b> in the case of <b>a murderer who was exiled to a city of refuge and the people of the city sought to honor him</b> due to his prominence, <b>he shall say to them: I am a murderer.</b> If the residents of the city <b>say to him:</b> We are aware of your status and <b>nevertheless,</b> we wish to honor you, <b>he may accept</b> the honor <b>from them, as it is stated: “And this is the matter [<i>devar</i>] of the murderer”</b> (Deuteronomy 19:4), from which it is derived that the murderer is required to say [<i>ledabber</i>] to them that he is a murderer. He is not required to tell them any more than that. The unintentional murderers <b>would pay a fee to the Levites</b> as rent for their living quarters in the cities of refuge, which were Levite cities; this is <b>the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: They would not pay a fee to them,</b> but would reside rent free, as they are required to live there by Torah law. They also disagreed with regard to the status of the unintentional murderer when he returns home after the death of the High Priest. <b>He returns to the</b> same public <b>office that he occupied</b> prior to his exile; this is <b>the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: He does not return to the office that he occupied.</b>"
+        ],
+        [
+            "After enumerating in tractate <i>Sanhedrin</i> those liable to be executed and in the previous chapter those liable to be exiled, the mishna proceeds to enumerate those liable to receive lashes. <b>These are</b> the people <b>who are flogged</b> by Torah law for violating a prohibition: <b>One who engages in intercourse with his sister, or with his father’s sister, or with his mother’s sister, or with his wife’s sister, or with his brother’s wife, or with the wife of his father’s brother, or with a menstruating woman.</b> Likewise, one is flogged in the case of <b>a widow</b> who married <b>a High Priest, a divorcée or a <i>ḥalutza</i></b> who married <b>an ordinary priest, a <i>mamzeret</i>,</b> i.e., a daughter born from an incestuous or adulterous relationship, <b>or a Gibeonite woman</b> who married <b>a Jew</b> of unflawed lineage, and <b>a Jewish woman</b> of unflawed lineage who married <b>a Gibeonite or a <i>mamzer</i>,</b> i.e., a son born from an incestuous or adulterous relationship. The mishna elaborates: If a woman was both <b>a widow and a divorcée,</b> as after she was widowed she remarried and was divorced, a High Priest <b>is liable</b> to receive two sets of lashes <b>for</b> marrying <b>her due to</b> the violation of <b>two</b> different <b>prohibitions,</b> that of his marrying a widow and that of his marrying a divorced woman. If a woman was both <b>a divorcée and a <i>ḥalutza</i>,</b> from two different men, an ordinary priest who marries her <b>is liable</b> to receive <b>only</b> one set of lashes, <b>due to</b> the violation of <b>one</b> prohibition <b>alone.</b>",
+            "The mishna continues enumerating those liable to receive lashes: <b>A ritually impure person who ate sacrificial</b> food <b>and one who entered the Temple</b> while <b>ritually impure. And one</b> who <b>eats</b> the forbidden <b>fat</b> of a domesticated animal; <b>or blood; or <i>notar</i>,</b> leftover flesh from an offering after the time allotted for its consumption; <b>or <i>piggul</i>,</b> an offering invalidated due to intent to sprinkle its blood, burn its fats on the altar, or consume it, beyond its designated time; <b>or</b> one who partakes of an offering that became <b>impure,</b> is flogged. <b>And one who slaughters</b> a sacrificial animal <b>or sacrifices</b> it on an altar <b>outside</b> the Temple courtyard, <b>and one who eats leavened bread on Passover, and one who eats</b> on Yom Kippur <b>and one who performs labor on Yom Kippur, and one who blends the</b> anointing <b>oil</b> for non-sacred use, <b>and one who blends the incense</b> that was burned on the altar in the Sanctuary for non-sacred use, <b>and one who applies the anointing oil, and one who eats unslaughtered</b> animal or bird <b>carcasses, or <i>tereifot</i>,</b> which are animals or birds with a condition that will lead to their death within twelve months, or <b>repugnant creatures, or creeping animals,</b> is liable to receive lashes. If <b>one ate untithed produce,</b> i.e., produce from which <i>terumot</i> and tithes were not separated; <b>or first-tithe</b> produce <b>whose <i>teruma</i></b> of the tithe <b>was not taken; or second-tithe</b> produce <b>or sacrificial</b> food <b>that was not redeemed;</b> he is liable to receive lashes. With regard to the measure for liability for eating forbidden food, the mishna asks: <b>How much does one</b> need to <b>eat from untithed produce and be liable</b> to receive lashes? <b>Rabbi Shimon says:</b> If one ate <b>any amount</b> of untithed produce he is liable to receive lashes. <b>And the Rabbis say:</b> He is liable only if he eats <b>an olive-bulk,</b> which is the minimum measure characterized as eating. <b>Rabbi Shimon said to them: Do you not concede to me with regard to one who eats an ant of any size that he is liable</b> to receive lashes? The Rabbis <b>said to</b> Rabbi Shimon: He receives lashes for eating an ant of any size <b>due to</b> the fact <b>that it is</b> an intact entity in the form <b>of its creation,</b> and that is what the Torah prohibited. Rabbi Shimon <b>said to them: One</b> kernel of <b>wheat</b> is <b>also</b> in the form <b>of its creation,</b> and therefore one should be liable to receive lashes for eating any intact entity.",
+            "In the case of a priest <b>who eats first fruits before</b> the one who brought the fruits to the Temple <b>recited over</b> those fruits the Torah verses that he is obligated to recite (see Deuteronomy 26:3–10); and one who ate <b>offerings of the most sacred order outside the curtains</b> surrounding the Tabernacle courtyard, or outside the Temple courtyard; and one who ate <b>offerings of lesser sanctity or second-tithe</b> produce <b>outside the wall</b> of Jerusalem; and also <b>one who breaks the bone of a ritually pure Paschal offering;</b> in all these cases <b>he is flogged</b> with <b>forty</b> lashes. <b>But one who leaves</b> the flesh <b>of the ritually pure</b> Paschal offering until the morning of the fifteenth of Nisan, <b>and one who breaks</b> a bone <b>of a ritually impure</b> Paschal offering, is <b>not flogged</b> with <b>forty</b> lashes.",
+            "With regard to <b>one who takes the mother</b> bird <b>with</b> her <b>fledglings,</b> thereby violating the Torah prohibition: “You shall not take the mother with her fledglings; you shall send the mother, and the fledglings you may take for yourself” (Deuteronomy 22:6–7), <b>Rabbi Yehuda says: He is flogged</b> for taking the mother bird, <b>and does not send</b> the mother, <b>and the Rabbis say: He sends</b> the mother <b>and is not flogged,</b> as <b>this is the principle:</b> With regard to <b>any prohibition that entails</b> a command to <b>arise</b> and <b>perform</b> a mitzva, <b>he is not liable</b> to receive lashes <b>for its</b> violation.",
+            "<b>One who creates a bald spot upon his head, and one who rounds the edge of his head</b> by shaving the hair adjacent to the ear, <b>and one who mars the edge of his beard, and one who cuts one incision</b> in a display of mourning <b>over the dead,</b> are all <b>liable</b> to receive lashes. If <b>he cut one incision over five dead</b> people, <b>or five incisions over one dead</b> person, he is <b>liable</b> to receive lashes <b>for each and every one.</b> <b>For</b> rounding the edges of his <b>head,</b> one is liable to receive <b>two</b> sets of lashes, <b>one from here,</b> the hair adjacent to one ear, <b>and one from there,</b> the hair adjacent to the other ear. <b>For</b> marring the edges of his <b>beard</b> there are <b>two</b> edges <b>from here,</b> on one side of his face, <b>and two from there,</b> on the other side, <b>and one from below,</b> on his chin. <b>Rabbi Eliezer says: If</b> he <b>removed</b> the hair on <b>all</b> the edges of his beard <b>in one</b> action, <b>he is liable</b> to receive <b>only one</b> set of lashes for all of them. <b>And one is liable</b> for marring the edges of his beard <b>only if he removes</b> the hair <b>with a razor. Rabbi Eliezer says: Even if he removed</b> the hair <b>with tweezers [<i>malket</i>] or with a plane [<i>rehitni</i>],</b> he is <b>liable</b> to receive lashes. ",
+            "<b>One who imprints a tattoo,</b> by inserting a dye into recesses carved in the skin, is also liable to receive lashes. If <b>one imprinted</b> on the skin with a dye <b>but did not carve</b> the skin, or if <b>one carved</b> the skin <b>but did not imprint</b> the tattoo by adding a dye, <b>he is not liable;</b> he is not liable <b>until he imprints and carves</b> the skin, <b>with ink, or with kohl [<i>keḥol</i>], or with any substance that marks. Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: He is liable only if he writes the name there, as it is stated: “And a tattoo inscription you shall not place upon you, I am the Lord”</b> (Leviticus 19:28).",
+            "<b>A nazirite who was drinking wine all day is liable</b> to receive <b>only one</b> set of lashes. If onlookers <b>said to him: Do not drink, do not drink,</b> forewarning him several times, <b>and he drinks</b> after each forewarning, he is <b>liable</b> to receive lashes <b>for each and every</b> drink. ",
+            "If the nazirite <b>was rendering himself impure</b> through exposure <b>to corpses all day, he is liable</b> to receive <b>only one</b> set of lashes. If <b>they said to him: Do not render yourself impure, do not render yourself impure, and he renders himself impure</b> after each forewarning, he is <b>liable for each and every</b> incident. If the nazirite <b>was shaving</b> his hair <b>all day, he is liable</b> to receive <b>only one</b> set of lashes. If <b>they said to him: Do not shave, do not shave, and</b> after each forewarning <b>he shaves,</b> he is <b>liable for each and every</b> time he shaves. If a person <b>was wearing</b> a garment consisting of <b>diverse kinds</b> of wool and linen <b>all day, he is liable</b> to receive <b>only one</b> set of lashes. If <b>they said to him: Do not wear</b> it, <b>do not wear</b> it, <b>and he removes</b> it <b>and dons</b> it after each forewarning, he is <b>liable for each and every</b> time that he dons the garment.",
+            "Apropos the case where one receives several sets of lashes for performing a single action, the mishna continues: <b>There is</b> one who <b>plows a single furrow and is liable</b> to receive lashes <b>for</b> violating <b>eight prohibitions.</b> How so? For <b>plowing with an ox and a donkey,</b> in violation of the prohibition: “You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10); <b>and they are consecrated,</b> and therefore he is guilty of misuse of consecrated property; <b>and</b> he is plowing <b>diverse kinds in a vineyard; and</b> it is <b>during the Sabbatical</b> Year, when it is prohibited to work the land; <b>and</b> it is on <b>a Festival,</b> when plowing is a prohibited labor; <b>and</b> he is both <b>a priest and a nazirite</b> and is performing the plowing <b>in a place of impurity</b> imparted by a corpse, which is prohibited for both a priest (see Leviticus 21:1) and a nazirite (see Numbers 6:6). <b>Ḥananya ben Ḥakhinai says:</b> If he <b>was wearing</b> a garment consisting of <b>diverse kinds</b> of wool and linen while plowing he is <b>also</b> flogged for violating that prohibition. The Sages <b>said to him:</b> That is <b>not</b> a prohibition in <b>the</b> same <b>category</b> as the others, as it is not connected to the act of plowing. Ḥananya ben Ḥakhinai <b>said to them:</b> According to that criterion, the fact that he is <b>a nazirite is also not</b> in <b>the</b> same <b>category,</b> as a nazirite and a priest are not flogged for plowing; rather, they are flogged for contracting impurity imparted by a corpse. ",
+            "With <b>how many</b> lashes <b>does one flog</b> a person sentenced to receive lashes? One flogs him with <b>forty</b> lashes <b>less one, as it is stated:</b> “And he shall strike him before him, in accordance with his wickedness, <b>by number. Forty</b> he shall strike him, he shall not add” (Deuteronomy 25:2–3). The mishna joins the end of the first verse and the beginning of the second, forming the phrase: “By number, forty,” which is interpreted as: <b>A sum adjacent to forty. Rabbi Yehuda says: He is flogged</b> with <b>a full forty</b> lashes. <b>And where is he flogged the extra</b> lash? As the mishna proceeds to explain, the thirty-nine lashes are divided into three and administered in three places on the body of the person being flogged; according to Rabbi Yehuda there is one lash that remains. That lash is administered <b>between his shoulders.</b> ",
+            "<b>One assesses</b> the number of lashes that the one being punished is capable of withstanding <b>only with</b> a number of <b>lashes fit to be divided into three</b> equal groups. If the assessment was that he can survive twenty lashes, he is flogged with eighteen. Likewise, if doctors <b>assessed</b> concerning <b>him</b> that he is able <b>to receive forty</b> lashes and survive, <b>and he is</b> then <b>flogged some</b> of those forty lashes, <b>and</b> then <b>they assessed</b> him again and concluded <b>that he cannot receive forty</b> lashes and survive, he is <b>exempt</b> from the additional lashes. If the doctors initially <b>assessed</b> concerning <b>him</b> that he is able <b>to receive</b> only <b>eighteen</b> lashes, <b>and once he was flogged</b> eighteen times <b>they assessed that he is able to receive forty,</b> he is <b>exempt</b> from receiving additional lashes. If <b>one performed a transgression that involves two prohibitions,</b> and <b>they assessed</b> concerning <b>him a single assessment</b> of the number of lashes that he could withstand in punishment for both transgressions, <b>he is flogged</b> in accordance with their assessment <b>and</b> is <b>exempt</b> from any additional lashes. <b>And if not,</b> if he was assessed with regard to the lashes that he could withstand for one transgression, <b>he is flogged and</b> is allowed to <b>heal, and then is flogged</b> again for violating the second prohibition. ",
+            "<b>How do they flog him? He ties</b> the <b>two hands</b> of the person being flogged <b>on this</b> side <b>and that</b> side <b>of a post, and the attendant of the congregation takes hold of his garments</b> to remove them. <b>If they were ripped</b> in the process, <b>they were ripped, and if they were unraveled, they were unraveled,</b> and he continues <b>until he bares his chest. And the stone</b> upon which the attendant stands when flogging <b>is situated behind</b> the person being flogged. <b>The attendant of the congregation stands on it with a strap in his hand.</b> It is a strap <b>of calf</b> hide, and is <b>doubled, one into two, and two into four, and two straps of donkey</b> hide <b>go up and down</b> the doubled strap of calf hide. ",
+            "The length of <b>its handle</b> is <b>one handbreadth,</b> and the <b>width</b> of the straps is <b>one handbreadth, and</b> the strap must be long enough so that <b>its end reaches the top of his abdomen,</b> i.e., his navel, when he is flogged from behind. <b>And</b> the attendant <b>flogs him</b> with <b>one-third</b> of the lashes <b>from the front of him,</b> on his chest, <b>and two</b> one-third <b>portions from behind him,</b> on his back. <b>And he does not flog him</b> when the one receiving lashes is <b>standing, nor</b> when he is <b>sitting; rather,</b> he flogs him when he is <b>hunched, as it is stated: “And the judge shall cause him to lie down,</b> and strike him” (Deuteronomy 25:2), which indicates that the one receiving lashes must be in a position that approximates lying down. <b>And the</b> attendant <b>flogging</b> the one receiving lashes <b>flogs [<i>makeh</i>] him with one hand with all his strength, </b>",
+            "and the court <b>crier recites</b> the verses: <b>“If you do not observe to perform</b> all the words of this law that are written in this book, that you may fear this glorious and awesome name, the Lord your God. <b>And the Lord will make your plagues [<i>makkotekha</i>] outstanding, and the plagues</b> of your descendants, and even great plagues, and of long continuance, and severe sicknesses, and of long continuance” (Deuteronomy 28:58–59). <b>And</b> then <b>he returns to the beginning of the verse.</b> He also recites: <b>“And you shall observe the matters of this covenant,</b> and do them, that you may make all that you do to prosper” (Deuteronomy 29:8), <b>and concludes</b> with the verse: <b>“And He is merciful and shall atone for transgression, and destroys not;</b> and many a time does He turn His anger away, and does not stir up all His wrath” (Psalms 78:38), <b>and</b> then <b>returns to the beginning of the verse</b> that starts: “If you do not observe to perform.” <b>If</b> the one being flogged <b>dies at</b> the <b>hand</b> of the attendant, the latter is <b>exempt,</b> because he acted at the directive of the court. If the attendant <b>added for him an additional</b> lash with <b>a strap and he died,</b> the attendant <b>is exiled</b> to a city of refuge <b>on his account,</b> as an unwitting murderer. <b>If</b> the one being flogged involuntarily <b>sullies himself,</b> due to fear or pain, <b>whether with excrement or with urine,</b> he is <b>exempt</b> from further lashes. <b>Rabbi Yehuda says</b> that the threshold of shame for men and women is different: <b>The man</b> is exempted if he sullies himself <b>with excrement, and the woman</b> is exempted even <b>with urine.</b> ",
+            "<b>All those liable</b> to receive <b><i>karet</i> who were flogged are exempted from their</b> punishment of <b><i>karet</i>, as it is stated: “And your brother shall be debased before your eyes”</b> (Deuteronomy 25:3), indicating: <b>Once he is flogged he is as your brother,</b> as his sin has been atoned and he is no longer excised from the Jewish people; this is <b>the statement of Rabbi Ḥananya ben Gamliel.</b> <b>And Rabbi Ḥananya ben Gamliel says: And if</b> for <b>one who performs one transgression his soul is taken for it,</b> as one’s soul can be uprooted from the world for one transgression, for <b>one who performs a single mitzva,</b> it is <b>all the more so</b> the case <b>that his soul will be given to him,</b> as the reward for performing mitzvot is greater than the punishment for performing transgressions. <b>Rabbi Shimon says: It is derived from its</b> own <b>place</b> in the Torah, <b>as it is stated</b> at the conclusion of the passage discussing intercourse with forbidden relatives, which is punishable with <i>karet</i>: <b>“And the souls that perform</b> them <b>shall be excised”</b> (Leviticus 18:29), <b>and it states</b> toward the beginning of that chapter: <b>“That a person shall perform and live by them”</b> (Leviticus 18:5). It is inferred <b>that</b> with regard to <b>one who sits and did not perform a transgression,</b> God <b>gives him a reward like</b> that received by one who <b>performs a mitzva.</b> <b>Rabbi Shimon bar Rabbi</b> Yehuda HaNasi <b>says</b> that as the verse <b>states: “Only be steadfast to not eat the blood, as the blood is the soul”</b> (Deuteronomy 12:23), it can be derived <i>a fortiori</i>: <b>And if</b> with regard to <b>the blood, which a person’s soul loathes, one who abstains from its</b> consumption <b>receives a reward</b> for that action, as it is written in a subsequent verse: “You shall not eat it, so that it shall be good for you and for your children after you” (Deuteronomy 12:25); then concerning <b>robbery and</b> intercourse with <b>forbidden relatives, which a person’s soul desires and covets, one who abstains from their</b> performance and overcomes his inclination, <b>all the more so that he and his descendants and the descendants of his descendants until the end of all generations will merit</b> a reward.",
+            "<b>Rabbi Ḥananya ben Akashya says: The Holy One, Blessed be He, sought to confer merit upon the Jewish people; therefore, He increased for them Torah and mitzvot,</b> as each mitzva increases merit, <b>as it is stated: “It pleased the Lord for the sake of His righteousness to make the Torah great and glorious”</b> (Isaiah 42:21). God sought to make the Torah great and glorious by means of the proliferation of mitzvot."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/English/merged.json

@@ -0,0 +1,63 @@
+{
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Makkot",
+    "text": [
+        [
+            "<b>How are witnesses rendered conspiring</b> witnesses? This applies in a case where two witnesses came before the court and said: <b>We testify with regard to so-and-so,</b> who is a priest, <b>that he is the son of a divorced woman or the son of a <i>ḥalutza</i>,</b> a <i>yevama</i> who performed the rite of <i>ḥalitza</i> to free herself from the levirate bond. Those testimonies render him a <i>ḥalal</i> (see Leviticus 21:6–7), one disqualified from the priesthood due to flawed lineage. If a second set of witnesses testifies in court and renders the first set conspiring witnesses, <b>one does not say</b> with regard to each of the conspiring witnesses: <b>This</b> witness <b>shall be rendered the son of a divorced woman or the son of a <i>ḥalutza</i> in his stead. Rather, he receives forty lashes</b> as punishment for his false testimony. Likewise, in a case where two witnesses came before the court and said: <b>We testify with regard to so-and-so that he is liable to be exiled</b> to a city of refuge for unwittingly killing another (see Numbers 35:11), and a second set of witnesses testifies in court and renders the first set conspiring witnesses, <b>one does not say</b> with regard to each of the conspiring witnesses: <b>This</b> witness <b>shall be exiled in his stead. Rather, he receives forty lashes.</b> In the case of witnesses who said: <b>We testify</b> with regard to <b>a man</b> called <b>so-and-so that he divorced his wife and did not give her</b> payment of <b>her marriage contract,</b> and they were then rendered conspiring witnesses, the question arises with regard to the manner in which the sum of their payment is calculated. It is not possible to render the witnesses liable to pay the entire sum of the marriage contract, as they can claim: <b>But isn’t</b> it so that <b>either today or tomorrow,</b> i.e., at some point in the future, he may divorce his wife or die and <b>ultimately he</b> will be liable <b>to give her</b> payment of <b>her marriage contract?</b> That being the case, the witnesses did not conspire to render him liable to pay a sum that he would otherwise not be liable to pay. The sum of their payment is calculated as follows: The court <b>assesses how much</b> money another <b>person</b> would be <b>willing to give in</b> order to purchase the rights to <b>this</b> woman’s <b>marriage contract,</b> cognizant of the uncertainty <b>that if she was widowed or divorced</b> the purchaser will receive payment of the marriage contract <b>but if she dies, her husband will inherit</b> from <b>her,</b> and the one who purchased her marriage contract will receive nothing. In the case of witnesses who said: <b>We testify with regard to a man</b> called <b>so-and-so that he owes another</b> person <b>one thousand dinars</b> that he borrowed <b>on the condition</b> that he is <b>to give</b> the money back <b>to him from now until thirty days</b> have passed, <b>and</b> the borrower <b>says</b> that he borrowed that sum but it was on the condition that he is to give the money back to him <b>from now until ten years</b> have passed, and they were rendered conspiring witnesses, here too, it is not possible to render the witnesses liable to pay the entire sum. Rather, the court <b>estimates how much</b> money <b>a person</b> would be <b>willing to give</b> so that he <b>would</b> keep a loan of <b>one thousand dinars in his possession,</b> and one calculates the difference <b>between</b> that sum in a situation where he would be required to <b>give</b> the money back <b>from now until thirty days</b> have passed, <b>and</b> that same sum in a situation where he would be required to <b>give</b> the money back <b>from now until ten years</b> have passed. That difference is the sum that the testimony of the conspiring witnesses sought to have the borrower lose; therefore, it is the sum that they must pay.",
+            "If witnesses said: <b>We testify with regard to a man</b> called <b>so-and-so that he is liable to</b> pay <b>another</b> person <b>two hundred dinars, and they were found</b> to be <b>conspiring</b> witnesses, <b>they are flogged, and they pay</b> the money they sought to render him liable to pay. Why do they receive two punishments? It is due to the fact <b>that the source that brings them to</b> liability to receive <b>lashes</b> is <b>not</b> the source that <b>brings them to</b> liability for <b>payment;</b> this is <b>the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: Anyone who pays</b> as punishment for a transgression <b>is not flogged</b> for that same transgression.",
+            "Likewise, if witnesses said: <b>We testify with regard to a man</b> called <b>so-and-so that he is liable</b> to receive <b>forty lashes, and they were discovered</b> to be <b>conspiring</b> witnesses, <b>they are flogged</b> with <b>eighty</b> lashes; one set of lashes <b>due to</b> violation of the prohibition: <b>“You shall not bear false witness against your neighbor”</b> (Exodus 20:13), <b>and</b> one set of lashes <b>due to</b> the verse: <b>“And you shall do to him as he conspired”</b> (Deuteronomy 19:19), which is the punishment for conspiring witnesses; this is <b>the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: They are flogged</b> with <b>only forty</b> lashes, due to the verse “And you shall do to him as he conspired.” When punishing conspiring witnesses based on the verse: “As he conspired to do to his brother” (Deuteronomy 19:19), <b>one divides</b> the punishment <b>of money</b> among them, <b>but one does not divide</b> the punishment <b>of lashes</b> among them; each receives thirty-nine lashes. The mishna elaborates: <b>How so?</b> If the witnesses <b>testified about</b> someone <b>that he owes another</b> person <b>two hundred dinars and they were</b> then <b>found</b> to be <b>conspiring</b> witnesses, the witnesses <b>divide</b> the sum <b>among themselves</b> and pay a total of two hundred dinars. <b>But if they testified about</b> someone <b>that he was liable</b> to receive <b>forty lashes and they were</b> then <b>found</b> to be <b>conspiring</b> witnesses, <b>each and every one</b> of the witnesses <b>receives forty lashes.</b> ",
+            "<b>Witnesses are not rendered conspiring</b> witnesses <b>until</b> the witnesses who come to render them conspiring <b>impeach</b> the witnesses <b>themselves</b> and not merely their testimony. <b>How so?</b> A set of witnesses <b>said: We testify with regard to a man</b> called <b>so-and-so that he killed a person,</b> and they attested to the precise time and place that the murder took place. Then, a second set of witnesses came to court and <b>said to them: How can you testify</b> about this event? <b>This</b> person who <b>was killed, or this</b> person <b>who killed, was with us,</b> i.e., with the second set of witnesses, on <b>that day in such and such place,</b> which is not the location identified by the first set of witnesses. In that case, although the second set of witnesses contradicted the testimony of the first set, <b>these</b> first witnesses are <b>not</b> rendered <b>conspiring</b> witnesses. <b>But</b> if the second set of witnesses came to court and <b>said to them: How can you testify</b> about that event? <b>You were with us</b> on <b>that day in such and such place.</b> In this case, <b>these</b> first witnesses are rendered <b>conspiring</b> witnesses, <b>and are executed on the basis of their,</b> i.e., the second set’s, testimony.",
+            "If <b>other</b> witnesses, i.e., a third set, <b>came</b> and corroborated the testimony of the first set of witnesses, and the second set of witnesses testified that this third set of witnesses were also with them elsewhere that day <b>and rendered them conspiring</b> witnesses, and similarly, if yet <b>other</b> witnesses, i.e., a fourth set, <b>came</b> and corroborated the testimony of the first set of witnesses <b>and</b> the second set <b>rendered them conspiring</b> witnesses, <b>even</b> if <b>one hundred</b> sets of witnesses were all rendered conspiring witnesses by the same second set of witnesses, <b>all of them are executed</b> on the basis of their testimony, as the authority of two witnesses is equivalent to the authority of numerous witnesses. <b>Rabbi Yehuda says: This</b> situation where a set of witnesses renders all the others conspiring witnesses <b>is a conspiracy [<i>istatit</i>],</b> as there is room for suspicion that they simply decided to impeach all witnesses who offer that testimony, <b>and</b> it is <b>only the first set alone</b> that is <b>executed.</b> ",
+            "<b>The conspiring witnesses are executed only</b> if they are rendered conspiring witnesses after <b>the verdict</b> of the accused <b>is concluded.</b> This is in contrast to the opinion of the Sadducees, <b>as the Sadducees say:</b> Conspiring witnesses are executed <b>only</b> if they are rendered conspiring witnesses after the accused <b>is killed</b> on the basis of their testimony, <b>as it is stated: “A life for a life”</b> (Exodus 21:23; see Deuteronomy 19:21). <b>The Rabbis said to</b> the Sadducees: <b>But wasn’t it already stated: “And you shall do to him as he conspired to do to his brother”</b> (Deuteronomy 19:19), <b>and</b> this latter verse indicates that <b>his</b> accused <b>brother is alive? And if so, why is it stated: “A life for a life”?</b> One <b>might</b> have thought that if they are rendered conspiring witnesses <b>from the moment</b> the judges <b>accepted their testimony</b> in court, <b>they will be executed,</b> even though no verdict was concluded. Therefore, <b>the verse states: “A life for a life,”</b> teaching that <b>they are executed only</b> if they are rendered conspiring witnesses after <b>the verdict</b> of the accused <b>will be concluded,</b> from the moment that the court is on the verge of taking his life.",
+            "It is written: <b>“At the mouth of two witnesses or three witnesses shall he who is to die be executed”</b> (Deuteronomy 17:6). The question is: <b>If the testimony is valid with two</b> witnesses, <b>why did the verse specify</b> that it is valid <b>with three? Rather,</b> it is <b>to juxtapose</b> and liken <b>three to two: Just as three</b> witnesses <b>can render the two</b> witnesses <b>conspiring</b> witnesses, <b>so too, the two</b> witnesses <b>can render the three</b> wit-nesses <b>conspiring</b> witnesses. <b>And from where</b> is it derived that two witnesses can render <b>even one hundred</b> witnesses conspiring witnesses? It is derived from a verse, as <b>the verse states:</b> “Three <b>witnesses.”</b> Since the verse is obviously discussing witnesses, the term witnesses is superfluous, as it could have stated: Two or three. The term “witnesses” teaches that two witnesses can render a set of witnesses conspiring witnesses irrespective of their number. <b>Rabbi Shimon says</b> that three witnesses are mentioned in the verse in order to teach: <b>Just as two</b> witnesses who testified that a person is liable to be executed <b>are not killed</b> for this testimony <b>unless both of them are</b> found to be <b>conspiring</b> witnesses, <b>so too, three</b> witnesses who testified together <b>are not killed unless</b> all <b>three of them are</b> found to be <b>conspiring</b> witnesses. <b>And from where</b> is it derived that the same <i>halakha</i> applies <b>even</b> to <b>one hundred</b> witnesses? It is derived from a verse, as <b>the verse states:</b> “Three <b>witnesses.”</b> The superfluous term “witnesses” teaches that the status of all witnesses who come to court as a single set of witnesses is that of one testimony with regard to this <i>halakha</i>. <b>Rabbi Akiva says: The third</b> witness mentioned in this verse <b>does not come</b> for the judges <b>to be lenient</b> concerning him; <b>rather,</b> its mention comes for the judges <b>to be stringent concerning him and to render his halakhic status like</b> that of <b>these</b> two witnesses who testified with him. One could claim that since the testimony of the third witness is superfluous, as the testimony of the other two witnesses sufficed, the third witness and any other witnesses beyond the first two should be exempt. Therefore, the verse teaches that since he testified with them and was rendered a conspiring witness with them, he too is executed. One can learn a moral from this <i>halakha</i>: <b>And if the verse punished one who associates with transgressors</b> with a punishment <b>like</b> the one received by the <b>transgressors,</b> even though his role in the transgression is ancillary, <b>all the more so will</b> God <b>pay a reward to one who associates with those who perform a mitzva like</b> the reward of those <b>who perform</b> the <b>mitzva</b> themselves, even though his role in performing the mitzva is ancillary. ",
+            "The mishna cites another derivation based on the juxtaposition of two to three: <b>And just as</b> with regard to <b>two</b> witnesses, if <b>one of them is found</b> to be <b>a relative or</b> is otherwise <b>disqualified, their</b> entire <b>testimony is voided,</b> as it is no longer the testimony of two witnesses, <b>so too,</b> with regard to <b>three</b> witnesses who came to testify as one set, if <b>one of them is found</b> to be <b>a relative or</b> is otherwise <b>disqualified, their</b> entire <b>testimony is voided,</b> even though two valid witnesses remain. <b>From where</b> is it derived that the same <i>halakha</i> applies <b>even</b> in the case of <b>one hundred</b> witnesses? It is derived from a verse, as <b>the verse states: “Witnesses.”</b> <b>Rabbi Yosei says: In what</b> case <b>is this statement,</b> that if one of the three witnesses is disqualified the entire testimony is voided, <b>said?</b> It is said <b>with regard to</b> cases of <b>capital law,</b> which are adjudicated stringently. <b>But with regard to</b> cases of <b>monetary law,</b> which are adjudicated more leniently, even if one of the witnesses is disqualified, <b>the testimony will be validated with</b> the testimony of <b>the rest</b> of the witnesses, and if it is sufficient the case can be adjudicated on that basis. <b>Rabbi</b> Yehuda HaNasi disagrees and <b>says:</b> If one of the three witnesses is disqualified the entire testimony is voided in <b>both</b> cases of <b>monetary law and</b> cases of <b>capital law.</b> <b>And when</b> does one disqualified witness void the entire testimony? Only <b>when</b> the witnesses <b>forewarned them</b> before they performed the transgression, thereby demonstrating their desire to fill the role of witnesses in that case. <b>But when they did not forewarn them, what shall two brothers do</b> in a case <b>where</b> they, together with others, <b>saw someone who killed a person?</b> Will the murderer escape punishment because two relatives happened to be there at the time of the murder and their presence voids the entire testimony? No, the testimony is voided by the presence of relatives or disqualified witnesses only when their intent was to testify. If that was not their intent, they do not void the testimony.",
+            "In a case where there <b>were two</b> witnesses <b>observing</b> an individual violating a capital transgression <b>from this window</b> in a house, <b>and two observing him from that window</b> in a house, <b>and one</b> person was <b>forewarning</b> the transgressor <b>in the middle</b> between the two sets of witnesses, the <i>halakha</i> depends on the circumstances. In a situation <b>where some of</b> the witnesses observing from the two windows <b>see each other,</b> the testimony of all <b>these</b> witnesses constitutes <b>one testimony, but if</b> they do <b>not</b> see each other, the testimony of <b>these</b> witnesses constitutes <b>two</b> independent <b>testimonies. Therefore,</b> as two independent sets of witnesses, <b>if one of</b> the sets <b>was found</b> to be a set of <b>conspiring</b> witnesses, while the testimony of the other set remained valid, both <b>he,</b> the one accused of violating the capital transgression, <b>and they,</b> the conspiring witnesses, <b>are executed, and the second</b> set, whose testimony remained valid, <b>is exempt.</b> <b>Rabbi Yosei says:</b> Transgressors <b>are never executed unless his two witnesses are</b> the ones <b>forewarning him, as it is stated: “At the mouth of two witnesses…</b>he who is to be put to death shall die” (Deuteronomy 17:6), from which it is derived that it is from the mouths of the two witnesses that the accused must be forewarned, and forewarning issued by someone else is insufficient. <b>Alternatively,</b> from the phrase <b>“at the mouth of two witnesses”</b> one derives <b>that</b> the judges must hear the testimony directly from the witnesses, and the <b>Sanhedrin will not hear</b> testimony <b>from the mouth of an interpreter.</b>",
+            "This mishna continues to discuss the matter of testimony in the case of one who is liable to be executed. Concerning <b>one whose verdict was delivered</b> and he was sentenced to death <b>and he fled, and he</b> then <b>came before the same court</b> that sentenced him, <b>they do not overturn his verdict</b> and retry him. Rather, the court administers the previous verdict. Consequently, in <b>any place where two</b> witnesses <b>will stand and say: We testify with regard to a man</b> called <b>so-and-so that his verdict was delivered</b> and he was sentenced to death <b>in the court of so-and-so, and so-and-so and so-and-so</b> were <b>his witnesses, that</b> person <b>shall be executed</b> on the basis of that testimony. The mishna continues: The mitzva to establish <b>a Sanhedrin</b> with the authority to administer capital punishments <b>is in effect</b> both <b>in Eretz</b> Yisrael <b>and outside Eretz</b> Yisrael. <b>A Sanhedrin that executes</b> a transgressor <b>once in seven years is characterized</b> as <b>a destructive</b> tribunal. Since the Sanhedrin would subject the testimony to exacting scrutiny, it was extremely rare for a defendant to be executed. <b>Rabbi Elazar ben Azarya says:</b> This categorization applies to a Sanhedrin that executes a transgressor <b>once in seventy years. Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva say: If we had been</b> members <b>of the Sanhedrin,</b> we would have conducted trials in a manner whereby <b>no person would have ever been executed. Rabban Shimon ben Gamliel says:</b> In adopting that approach, <b>they too</b> would <b>increase</b> the number of <b>murderers among the Jewish people.</b> The death penalty would lose its deterrent value, as all potential murderers would know that no one is ever executed."
+        ],
+        [
+            "<b>These are</b> the people <b>who are exiled:</b> Anyone <b>who kills a person unintentionally.</b> Whether one is liable to be exiled depends on the particular circumstances of the case: If <b>one was rolling a roller</b> to smooth the covering of mortar that he applied to seal his roof <b>and</b> the roller <b>fell upon</b> a person <b>and killed him,</b> or if <b>one was lowering a barrel</b> from the roof <b>and it fell on</b> a person <b>and killed him,</b> or if he <b>was descending a ladder and he fell on</b> a person <b>and killed him,</b> in all of these cases, <b>he is exiled. But if one was pulling a roller</b> toward him <b>and it fell</b> from his hands <b>upon</b> a person <b>and killed him,</b> or if <b>one was lifting a barrel and the rope was severed and it fell upon</b> a person <b>and killed him,</b> or if <b>one was climbing a ladder and he fell upon</b> a person <b>and killed him, that</b> unintentional murderer <b>is not exiled. This is the principle: Any</b> murderer <b>who</b> kills unintentionally <b>through his downward</b> motion <b>is exiled, and</b> one <b>who</b> kills <b>not through his downward</b> motion <b>is not exiled.</b> If <b>the blade</b> of an ax or hatchet <b>was displaced from its handle,</b> and it flew through the air <b>and killed</b> a person, <b>Rabbi</b> Yehuda HaNasi <b>says: He is not exiled, and the Rabbis say:</b> He is <b>exiled.</b> If part <b>of a tree that is being split</b> flew through the air and killed a person, <b>Rabbi</b> Yehuda HaNasi <b>says:</b> The murderer is <b>exiled, and the Rabbis say: He is not exiled.</b>",
+            "<b>One who threw a stone into the public domain and killed</b> a person <b>is exiled. Rabbi Eliezer ben Ya’akov says: If after the stone left his hand the other</b> person <b>placed his head out</b> into the public domain <b>and received</b> a blow from the stone, <b>he is exempt,</b> as when he cast the stone into the public domain there was no one there. In the case of one who <b>threw the stone into his courtyard and killed</b> a person, <b>if the victim had permission to enter into there,</b> the murderer is <b>exiled, but if not, he is not exiled, as it is stated</b> with regard to the cities of refuge: <b>“And as one who goes with his neighbor into the forest”</b> (Deuteronomy 19:5), from which it is derived: <b>Just as</b> with regard to <b>a forest, the victim and the assailant</b> both <b>have</b> equal <b>permission to enter there, so too,</b> with regard to <b>all</b> places that <b>the victim and the assailant have permission to enter there,</b> the killer is liable. This serves <b>to exclude</b> the <b>courtyard of the homeowner, where the victim and the assailant do not</b> both <b>have permission to enter there.</b> Since the victim had no right to enter his courtyard, the unintentional murderer is exempt from exile. <b>Abba Shaul says:</b> Another <i>halakha</i> can be derived from that verse: <b>Just as the cutting of wood</b> that is mentioned in the verse is <b>optional, so too, all</b> those liable to be exiled are examples of cases where the unintentional murderer was engaged in an activity that is <b>optional.</b> This serves <b>to exclude a father who strikes his son, and a teacher who oppresses his student, and an agent of the court</b> deputized to flog transgressors. If, in the course of performing the mitzva with which they are charged, they unintentionally murdered the son, the student, or the person being flogged, respectively, they are exempt.",
+            "<b>The father is exiled</b> to a city of refuge <b>due to</b> his unintentional murder of his <b>son. And the son is exiled due to</b> his unintentional murder of his <b>father. Everyone is exiled due to</b> their unintentional murder of <b>a Jew, and a Jew is exiled due to</b> his unintentional murder of any of <b>them, except for</b> the unintentional murder of <b>a gentile who resides in Eretz Yisrael and observes the seven Noahide mitzvot [<i>ger toshav</i>]. And a <i>ger toshav</i> is exiled only due to</b> his unintentional murder of <b>a <i>ger toshav</i>.</b> <b>A blind person</b> who unintentionally murdered another <b>is not exiled;</b> this is <b>the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says:</b> He is <b>exiled. The enemy</b> of the victim <b>is not exiled,</b> as presumably it was not a completely unintentional act. <b>Rabbi Yosei says:</b> Not only is <b>an enemy</b> not exiled, but he <b>is executed</b> by the court, <b>because</b> his halakhic status is <b>like</b> that of one who is <b>forewarned</b> by witnesses not to perform the action, as presumably he performed the action intentionally. <b>Rabbi Shimon says: There is an enemy who is exiled and there is an enemy who is not exiled. This is the principle:</b> In <b>any</b> case <b>where</b> an observer <b>could say he killed knowingly,</b> where circumstances lead to the assumption that it was an intentional act, the enemy <b>is not exiled,</b> even if he claims that he acted unintentionally. <b>And</b> if it is clear that <b>he killed unknowingly,</b> as circumstances indicate that he acted unintentionally, <b>he is exiled,</b> even though the victim is his enemy.",
+            " <b>To where are</b> the unintentional murderers <b>exiled?</b> They are exiled <b>to cities of refuge, to three</b> cities <b>that</b> were <b>in</b> the east <b>bank of the Jordan and to three cities that</b> were <b>in the land of Canaan,</b> i.e., Eretz Yisrael, <b>as it is stated: “Three cities shall you give beyond the Jordan and three cities shall you give in the land of Canaan;</b> they shall be cities of refuge” (Numbers 35:14). The mishna comments: <b>Until</b> the <b>three</b> cities of refuge <b>that</b> were <b>in Eretz Yisrael were selected,</b> an unintentional murderer <b>would not be admitted</b> to the <b>three that</b> were <b>in</b> the east <b>bank of the Jordan,</b> even though the latter three were already selected by Moses (see Deuteronomy 4:41), <b>as it is stated: “Six cities of refuge shall they be”</b> (Numbers 35:13), from which it is derived that they do not become cities of refuge <b>until</b> all <b>six of them admit</b> unintentional murderers <b>as one.</b>",
+            "The mishna continues: <b>And roads were aligned for them from this</b> city, i.e., all cities, <b>to that</b> city, i.e., they would pave and straighten the access roads to the cities of refuge, <b>as it is stated: “Prepare for you the road, and divide</b> the borders of your land, which the Lord your God causes you to inherit, into three parts, that every murderer may flee there” (Deuteronomy 19:3). <b>And</b> the court <b>would provide</b> the unintentional murderers fleeing to a city of refuge with <b>two Torah scholars,</b> due to the concern that <b>perhaps</b> the blood redeemer, i.e., a relative of the murder victim seeking to avenge his death, <b>will</b> seek to <b>kill him in transit, and</b> in that case <b>they,</b> the scholars, <b>will talk to</b> the blood redeemer and dissuade him from killing the unintentional murderer. <b>Rabbi Meir says:</b> The unintentional murderer <b>also speaks [<i>medabber</i>] on his own behalf</b> to dissuade the blood redeemer, <b>as it is stated: “And this is the matter [<i>devar</i>] of the murderer,</b> who shall flee there and live” (Deuteronomy 19:4), indicating that the murderer himself speaks.",
+            "<b>Rabbi Yosei bar Yehuda says: Initially, either</b> one who killed another <b>unintentionally or</b> one who killed another <b>intentionally</b> would <b>hurry</b> and flee <b>to the cities of refuge, and the court</b> in his city would <b>send</b> for him <b>and</b> would <b>bring him from there</b> to stand trial. For <b>one who was</b> found <b>liable</b> to receive the <b>death</b> penalty <b>in court</b> for intentional murder, the court would <b>execute him, and</b> for <b>one who was not</b> found <b>liable</b> to receive the <b>death</b> penalty, e.g., if they deemed that the death occurred due to circumstances beyond his control, <b>they</b> would <b>free him.</b> For <b>one who was</b> found <b>liable to be exiled,</b> the court would <b>restore him to his place</b> in the city of refuge, <b>as it is stated:</b> “And the congregation shall judge between the murderer and the blood redeemer…<b>and the congregation shall restore him to his city of refuge,</b> that he fled there” (Numbers 35:24–25), indicating that he had been in a city of refuge before his trial. The Torah states that an unintentional murderer is required to remain in the city of refuge to which he fled until the death of the High Priest. The mishna elaborates: With regard to High Priests, who were appointed in several different manners, <b>one anointed with the anointing oil,</b> which was the method through which High Priests were consecrated until the oil was sequestered toward the end of the First Temple period; <b>and one</b> consecrated by donning <b>multiple garments,</b> the eight vestments unique to the High Priest, which was the practice during the Second Temple period; <b>and one</b> who received a temporary appointment due to the unfitness of the serving High Priest, <b>who departed from his anointment</b> with the restoration of the serving High Priest to active service, their deaths <b>facilitate</b> the <b>return of the murderer</b> from the city of refuge to his home. <b>Rabbi Yehuda says: Even</b> the death of a priest <b>anointed for war</b> to address the soldiers (see Deuteronomy 20:1–7) <b>facilitates</b> the <b>return of the murderer.</b> The mishna continues: <b>Therefore, the mothers of</b> High <b>Priests</b> would <b>provide</b> those exiled to cities of refuge with <b>sustenance and garments so that they would not pray that their sons would die.</b> ",
+            "The more comfortable their lives in the city of refuge, the less urgency they would feel to leave, and the less likely it would be that they would pray for the death of the High Priests. If, <b>after</b> the unintentional murderer’s <b>verdict was decided</b> and he was sentenced to exile, <b>the High Priest died,</b> he <b>is not exiled,</b> as the death of the High Priest exempts him from exile. <b>If</b> it was <b>before his verdict was decided</b> that <b>the High Priest died and they appointed another in his place, and thereafter his verdict was decided, he returns</b> from exile <b>with the death of the second</b> High Priest. If <b>the verdict of</b> a murderer <b>was decided</b> at a time <b>when</b> there was <b>no High Priest, and</b> likewise in the cases of <b>one who</b> unintentionally <b>killed a High Priest and</b> in the case of <b>a High Priest who killed</b> unintentionally, the unintentional murderer <b>never leaves</b> the city of refuge. <b>And</b> one who is exiled may <b>not leave</b> the city at all, <b>either for testimony</b> relating to <b>a mitzva, or for testimony</b> relating to <b>monetary matters, or for testimony</b> relating to <b>capital</b> matters. <b>And even</b> if <b>the Jewish people require</b> his services, <b>and even</b> if he is <b>the general of the army of Israel like Joab ben Zeruiah, he never leaves</b> the city of refuge, <b>as it is stated:</b> “And the congregation shall restore him to his city of refuge, <b>that he fled there”</b> (Numbers 35:25), from which it is derived: <b>There shall be his dwelling, there shall be his death, there shall be his burial.</b> The mishna continues: <b>Just as</b> an unintentional murderer <b>is admitted</b> to <b>the city</b> of refuge, <b>so is he admitted</b> to <b>its outskirts, located</b> within the Shabbat <b>boundary.</b> Once he entered the outskirts of the city, the blood redeemer may not kill him. In a case <b>where a murderer emerged beyond the</b> Shabbat <b>boundary</b> of the city of refuge <b>and the blood redeemer found him</b> there, <b>Rabbi Yosei HaGelili says:</b> It is <b>a mitzva for the blood redeemer</b> to kill him, <b>and</b> it is <b>optional for every</b> other <b>person</b> to do so. <b>Rabbi Akiva says:</b> It is <b>optional for the blood redeemer, and every</b> other <b>person is liable for</b> killing <b>him.</b> The previous mishna teaches that the halakhic status of the outskirts of the city is like that of the city itself in terms of the unintentional murderer being provided refuge there. The mishna adds: With regard to <b>a tree that stands within the</b> Shabbat <b>boundary</b> of a city of refuge, <b>whose boughs extend outside the boundary, or</b> a tree that <b>stands outside the boundary and its boughs extend inside the boundary,</b> the status of the tree, whether it is considered inside or outside the boundary, in <b>all</b> cases <b>follows the boughs.</b> If an unintentional murderer, exiled to a city of refuge, unintentionally <b>killed</b> a person <b>in the same city,</b> he <b>is exiled from</b> that <b>neighborhood</b> where he resided <b>to</b> another <b>neighborhood</b> within that city. <b>And a Levite</b> who is a permanent resident of a city of refuge and unintentionally killed a person <b>is exiled from</b> that <b>city to</b> another <b>city.</b> ",
+            "<b>Similarly,</b> in the case of <b>a murderer who was exiled to a city of refuge and the people of the city sought to honor him</b> due to his prominence, <b>he shall say to them: I am a murderer.</b> If the residents of the city <b>say to him:</b> We are aware of your status and <b>nevertheless,</b> we wish to honor you, <b>he may accept</b> the honor <b>from them, as it is stated: “And this is the matter [<i>devar</i>] of the murderer”</b> (Deuteronomy 19:4), from which it is derived that the murderer is required to say [<i>ledabber</i>] to them that he is a murderer. He is not required to tell them any more than that. The unintentional murderers <b>would pay a fee to the Levites</b> as rent for their living quarters in the cities of refuge, which were Levite cities; this is <b>the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says: They would not pay a fee to them,</b> but would reside rent free, as they are required to live there by Torah law. They also disagreed with regard to the status of the unintentional murderer when he returns home after the death of the High Priest. <b>He returns to the</b> same public <b>office that he occupied</b> prior to his exile; this is <b>the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: He does not return to the office that he occupied.</b>"
+        ],
+        [
+            "After enumerating in tractate <i>Sanhedrin</i> those liable to be executed and in the previous chapter those liable to be exiled, the mishna proceeds to enumerate those liable to receive lashes. <b>These are</b> the people <b>who are flogged</b> by Torah law for violating a prohibition: <b>One who engages in intercourse with his sister, or with his father’s sister, or with his mother’s sister, or with his wife’s sister, or with his brother’s wife, or with the wife of his father’s brother, or with a menstruating woman.</b> Likewise, one is flogged in the case of <b>a widow</b> who married <b>a High Priest, a divorcée or a <i>ḥalutza</i></b> who married <b>an ordinary priest, a <i>mamzeret</i>,</b> i.e., a daughter born from an incestuous or adulterous relationship, <b>or a Gibeonite woman</b> who married <b>a Jew</b> of unflawed lineage, and <b>a Jewish woman</b> of unflawed lineage who married <b>a Gibeonite or a <i>mamzer</i>,</b> i.e., a son born from an incestuous or adulterous relationship. The mishna elaborates: If a woman was both <b>a widow and a divorcée,</b> as after she was widowed she remarried and was divorced, a High Priest <b>is liable</b> to receive two sets of lashes <b>for</b> marrying <b>her due to</b> the violation of <b>two</b> different <b>prohibitions,</b> that of his marrying a widow and that of his marrying a divorced woman. If a woman was both <b>a divorcée and a <i>ḥalutza</i>,</b> from two different men, an ordinary priest who marries her <b>is liable</b> to receive <b>only</b> one set of lashes, <b>due to</b> the violation of <b>one</b> prohibition <b>alone.</b>",
+            "The mishna continues enumerating those liable to receive lashes: <b>A ritually impure person who ate sacrificial</b> food <b>and one who entered the Temple</b> while <b>ritually impure. And one</b> who <b>eats</b> the forbidden <b>fat</b> of a domesticated animal; <b>or blood; or <i>notar</i>,</b> leftover flesh from an offering after the time allotted for its consumption; <b>or <i>piggul</i>,</b> an offering invalidated due to intent to sprinkle its blood, burn its fats on the altar, or consume it, beyond its designated time; <b>or</b> one who partakes of an offering that became <b>impure,</b> is flogged. <b>And one who slaughters</b> a sacrificial animal <b>or sacrifices</b> it on an altar <b>outside</b> the Temple courtyard, <b>and one who eats leavened bread on Passover, and one who eats</b> on Yom Kippur <b>and one who performs labor on Yom Kippur, and one who blends the</b> anointing <b>oil</b> for non-sacred use, <b>and one who blends the incense</b> that was burned on the altar in the Sanctuary for non-sacred use, <b>and one who applies the anointing oil, and one who eats unslaughtered</b> animal or bird <b>carcasses, or <i>tereifot</i>,</b> which are animals or birds with a condition that will lead to their death within twelve months, or <b>repugnant creatures, or creeping animals,</b> is liable to receive lashes. If <b>one ate untithed produce,</b> i.e., produce from which <i>terumot</i> and tithes were not separated; <b>or first-tithe</b> produce <b>whose <i>teruma</i></b> of the tithe <b>was not taken; or second-tithe</b> produce <b>or sacrificial</b> food <b>that was not redeemed;</b> he is liable to receive lashes. With regard to the measure for liability for eating forbidden food, the mishna asks: <b>How much does one</b> need to <b>eat from untithed produce and be liable</b> to receive lashes? <b>Rabbi Shimon says:</b> If one ate <b>any amount</b> of untithed produce he is liable to receive lashes. <b>And the Rabbis say:</b> He is liable only if he eats <b>an olive-bulk,</b> which is the minimum measure characterized as eating. <b>Rabbi Shimon said to them: Do you not concede to me with regard to one who eats an ant of any size that he is liable</b> to receive lashes? The Rabbis <b>said to</b> Rabbi Shimon: He receives lashes for eating an ant of any size <b>due to</b> the fact <b>that it is</b> an intact entity in the form <b>of its creation,</b> and that is what the Torah prohibited. Rabbi Shimon <b>said to them: One</b> kernel of <b>wheat</b> is <b>also</b> in the form <b>of its creation,</b> and therefore one should be liable to receive lashes for eating any intact entity.",
+            "In the case of a priest <b>who eats first fruits before</b> the one who brought the fruits to the Temple <b>recited over</b> those fruits the Torah verses that he is obligated to recite (see Deuteronomy 26:3–10); and one who ate <b>offerings of the most sacred order outside the curtains</b> surrounding the Tabernacle courtyard, or outside the Temple courtyard; and one who ate <b>offerings of lesser sanctity or second-tithe</b> produce <b>outside the wall</b> of Jerusalem; and also <b>one who breaks the bone of a ritually pure Paschal offering;</b> in all these cases <b>he is flogged</b> with <b>forty</b> lashes. <b>But one who leaves</b> the flesh <b>of the ritually pure</b> Paschal offering until the morning of the fifteenth of Nisan, <b>and one who breaks</b> a bone <b>of a ritually impure</b> Paschal offering, is <b>not flogged</b> with <b>forty</b> lashes.",
+            "With regard to <b>one who takes the mother</b> bird <b>with</b> her <b>fledglings,</b> thereby violating the Torah prohibition: “You shall not take the mother with her fledglings; you shall send the mother, and the fledglings you may take for yourself” (Deuteronomy 22:6–7), <b>Rabbi Yehuda says: He is flogged</b> for taking the mother bird, <b>and does not send</b> the mother, <b>and the Rabbis say: He sends</b> the mother <b>and is not flogged,</b> as <b>this is the principle:</b> With regard to <b>any prohibition that entails</b> a command to <b>arise</b> and <b>perform</b> a mitzva, <b>he is not liable</b> to receive lashes <b>for its</b> violation.",
+            "<b>One who creates a bald spot upon his head, and one who rounds the edge of his head</b> by shaving the hair adjacent to the ear, <b>and one who mars the edge of his beard, and one who cuts one incision</b> in a display of mourning <b>over the dead,</b> are all <b>liable</b> to receive lashes. If <b>he cut one incision over five dead</b> people, <b>or five incisions over one dead</b> person, he is <b>liable</b> to receive lashes <b>for each and every one.</b> <b>For</b> rounding the edges of his <b>head,</b> one is liable to receive <b>two</b> sets of lashes, <b>one from here,</b> the hair adjacent to one ear, <b>and one from there,</b> the hair adjacent to the other ear. <b>For</b> marring the edges of his <b>beard</b> there are <b>two</b> edges <b>from here,</b> on one side of his face, <b>and two from there,</b> on the other side, <b>and one from below,</b> on his chin. <b>Rabbi Eliezer says: If</b> he <b>removed</b> the hair on <b>all</b> the edges of his beard <b>in one</b> action, <b>he is liable</b> to receive <b>only one</b> set of lashes for all of them. <b>And one is liable</b> for marring the edges of his beard <b>only if he removes</b> the hair <b>with a razor. Rabbi Eliezer says: Even if he removed</b> the hair <b>with tweezers [<i>malket</i>] or with a plane [<i>rehitni</i>],</b> he is <b>liable</b> to receive lashes. ",
+            "<b>One who imprints a tattoo,</b> by inserting a dye into recesses carved in the skin, is also liable to receive lashes. If <b>one imprinted</b> on the skin with a dye <b>but did not carve</b> the skin, or if <b>one carved</b> the skin <b>but did not imprint</b> the tattoo by adding a dye, <b>he is not liable;</b> he is not liable <b>until he imprints and carves</b> the skin, <b>with ink, or with kohl [<i>keḥol</i>], or with any substance that marks. Rabbi Shimon ben Yehuda says in the name of Rabbi Shimon: He is liable only if he writes the name there, as it is stated: “And a tattoo inscription you shall not place upon you, I am the Lord”</b> (Leviticus 19:28).",
+            "<b>A nazirite who was drinking wine all day is liable</b> to receive <b>only one</b> set of lashes. If onlookers <b>said to him: Do not drink, do not drink,</b> forewarning him several times, <b>and he drinks</b> after each forewarning, he is <b>liable</b> to receive lashes <b>for each and every</b> drink. ",
+            "If the nazirite <b>was rendering himself impure</b> through exposure <b>to corpses all day, he is liable</b> to receive <b>only one</b> set of lashes. If <b>they said to him: Do not render yourself impure, do not render yourself impure, and he renders himself impure</b> after each forewarning, he is <b>liable for each and every</b> incident. If the nazirite <b>was shaving</b> his hair <b>all day, he is liable</b> to receive <b>only one</b> set of lashes. If <b>they said to him: Do not shave, do not shave, and</b> after each forewarning <b>he shaves,</b> he is <b>liable for each and every</b> time he shaves. If a person <b>was wearing</b> a garment consisting of <b>diverse kinds</b> of wool and linen <b>all day, he is liable</b> to receive <b>only one</b> set of lashes. If <b>they said to him: Do not wear</b> it, <b>do not wear</b> it, <b>and he removes</b> it <b>and dons</b> it after each forewarning, he is <b>liable for each and every</b> time that he dons the garment.",
+            "Apropos the case where one receives several sets of lashes for performing a single action, the mishna continues: <b>There is</b> one who <b>plows a single furrow and is liable</b> to receive lashes <b>for</b> violating <b>eight prohibitions.</b> How so? For <b>plowing with an ox and a donkey,</b> in violation of the prohibition: “You shall not plow with an ox and a donkey together” (Deuteronomy 22:10); <b>and they are consecrated,</b> and therefore he is guilty of misuse of consecrated property; <b>and</b> he is plowing <b>diverse kinds in a vineyard; and</b> it is <b>during the Sabbatical</b> Year, when it is prohibited to work the land; <b>and</b> it is on <b>a Festival,</b> when plowing is a prohibited labor; <b>and</b> he is both <b>a priest and a nazirite</b> and is performing the plowing <b>in a place of impurity</b> imparted by a corpse, which is prohibited for both a priest (see Leviticus 21:1) and a nazirite (see Numbers 6:6). <b>Ḥananya ben Ḥakhinai says:</b> If he <b>was wearing</b> a garment consisting of <b>diverse kinds</b> of wool and linen while plowing he is <b>also</b> flogged for violating that prohibition. The Sages <b>said to him:</b> That is <b>not</b> a prohibition in <b>the</b> same <b>category</b> as the others, as it is not connected to the act of plowing. Ḥananya ben Ḥakhinai <b>said to them:</b> According to that criterion, the fact that he is <b>a nazirite is also not</b> in <b>the</b> same <b>category,</b> as a nazirite and a priest are not flogged for plowing; rather, they are flogged for contracting impurity imparted by a corpse. ",
+            "With <b>how many</b> lashes <b>does one flog</b> a person sentenced to receive lashes? One flogs him with <b>forty</b> lashes <b>less one, as it is stated:</b> “And he shall strike him before him, in accordance with his wickedness, <b>by number. Forty</b> he shall strike him, he shall not add” (Deuteronomy 25:2–3). The mishna joins the end of the first verse and the beginning of the second, forming the phrase: “By number, forty,” which is interpreted as: <b>A sum adjacent to forty. Rabbi Yehuda says: He is flogged</b> with <b>a full forty</b> lashes. <b>And where is he flogged the extra</b> lash? As the mishna proceeds to explain, the thirty-nine lashes are divided into three and administered in three places on the body of the person being flogged; according to Rabbi Yehuda there is one lash that remains. That lash is administered <b>between his shoulders.</b> ",
+            "<b>One assesses</b> the number of lashes that the one being punished is capable of withstanding <b>only with</b> a number of <b>lashes fit to be divided into three</b> equal groups. If the assessment was that he can survive twenty lashes, he is flogged with eighteen. Likewise, if doctors <b>assessed</b> concerning <b>him</b> that he is able <b>to receive forty</b> lashes and survive, <b>and he is</b> then <b>flogged some</b> of those forty lashes, <b>and</b> then <b>they assessed</b> him again and concluded <b>that he cannot receive forty</b> lashes and survive, he is <b>exempt</b> from the additional lashes. If the doctors initially <b>assessed</b> concerning <b>him</b> that he is able <b>to receive</b> only <b>eighteen</b> lashes, <b>and once he was flogged</b> eighteen times <b>they assessed that he is able to receive forty,</b> he is <b>exempt</b> from receiving additional lashes. If <b>one performed a transgression that involves two prohibitions,</b> and <b>they assessed</b> concerning <b>him a single assessment</b> of the number of lashes that he could withstand in punishment for both transgressions, <b>he is flogged</b> in accordance with their assessment <b>and</b> is <b>exempt</b> from any additional lashes. <b>And if not,</b> if he was assessed with regard to the lashes that he could withstand for one transgression, <b>he is flogged and</b> is allowed to <b>heal, and then is flogged</b> again for violating the second prohibition. ",
+            "<b>How do they flog him? He ties</b> the <b>two hands</b> of the person being flogged <b>on this</b> side <b>and that</b> side <b>of a post, and the attendant of the congregation takes hold of his garments</b> to remove them. <b>If they were ripped</b> in the process, <b>they were ripped, and if they were unraveled, they were unraveled,</b> and he continues <b>until he bares his chest. And the stone</b> upon which the attendant stands when flogging <b>is situated behind</b> the person being flogged. <b>The attendant of the congregation stands on it with a strap in his hand.</b> It is a strap <b>of calf</b> hide, and is <b>doubled, one into two, and two into four, and two straps of donkey</b> hide <b>go up and down</b> the doubled strap of calf hide. ",
+            "The length of <b>its handle</b> is <b>one handbreadth,</b> and the <b>width</b> of the straps is <b>one handbreadth, and</b> the strap must be long enough so that <b>its end reaches the top of his abdomen,</b> i.e., his navel, when he is flogged from behind. <b>And</b> the attendant <b>flogs him</b> with <b>one-third</b> of the lashes <b>from the front of him,</b> on his chest, <b>and two</b> one-third <b>portions from behind him,</b> on his back. <b>And he does not flog him</b> when the one receiving lashes is <b>standing, nor</b> when he is <b>sitting; rather,</b> he flogs him when he is <b>hunched, as it is stated: “And the judge shall cause him to lie down,</b> and strike him” (Deuteronomy 25:2), which indicates that the one receiving lashes must be in a position that approximates lying down. <b>And the</b> attendant <b>flogging</b> the one receiving lashes <b>flogs [<i>makeh</i>] him with one hand with all his strength, </b>",
+            "and the court <b>crier recites</b> the verses: <b>“If you do not observe to perform</b> all the words of this law that are written in this book, that you may fear this glorious and awesome name, the Lord your God. <b>And the Lord will make your plagues [<i>makkotekha</i>] outstanding, and the plagues</b> of your descendants, and even great plagues, and of long continuance, and severe sicknesses, and of long continuance” (Deuteronomy 28:58–59). <b>And</b> then <b>he returns to the beginning of the verse.</b> He also recites: <b>“And you shall observe the matters of this covenant,</b> and do them, that you may make all that you do to prosper” (Deuteronomy 29:8), <b>and concludes</b> with the verse: <b>“And He is merciful and shall atone for transgression, and destroys not;</b> and many a time does He turn His anger away, and does not stir up all His wrath” (Psalms 78:38), <b>and</b> then <b>returns to the beginning of the verse</b> that starts: “If you do not observe to perform.” <b>If</b> the one being flogged <b>dies at</b> the <b>hand</b> of the attendant, the latter is <b>exempt,</b> because he acted at the directive of the court. If the attendant <b>added for him an additional</b> lash with <b>a strap and he died,</b> the attendant <b>is exiled</b> to a city of refuge <b>on his account,</b> as an unwitting murderer. <b>If</b> the one being flogged involuntarily <b>sullies himself,</b> due to fear or pain, <b>whether with excrement or with urine,</b> he is <b>exempt</b> from further lashes. <b>Rabbi Yehuda says</b> that the threshold of shame for men and women is different: <b>The man</b> is exempted if he sullies himself <b>with excrement, and the woman</b> is exempted even <b>with urine.</b> ",
+            "<b>All those liable</b> to receive <b><i>karet</i> who were flogged are exempted from their</b> punishment of <b><i>karet</i>, as it is stated: “And your brother shall be debased before your eyes”</b> (Deuteronomy 25:3), indicating: <b>Once he is flogged he is as your brother,</b> as his sin has been atoned and he is no longer excised from the Jewish people; this is <b>the statement of Rabbi Ḥananya ben Gamliel.</b> <b>And Rabbi Ḥananya ben Gamliel says: And if</b> for <b>one who performs one transgression his soul is taken for it,</b> as one’s soul can be uprooted from the world for one transgression, for <b>one who performs a single mitzva,</b> it is <b>all the more so</b> the case <b>that his soul will be given to him,</b> as the reward for performing mitzvot is greater than the punishment for performing transgressions. <b>Rabbi Shimon says: It is derived from its</b> own <b>place</b> in the Torah, <b>as it is stated</b> at the conclusion of the passage discussing intercourse with forbidden relatives, which is punishable with <i>karet</i>: <b>“And the souls that perform</b> them <b>shall be excised”</b> (Leviticus 18:29), <b>and it states</b> toward the beginning of that chapter: <b>“That a person shall perform and live by them”</b> (Leviticus 18:5). It is inferred <b>that</b> with regard to <b>one who sits and did not perform a transgression,</b> God <b>gives him a reward like</b> that received by one who <b>performs a mitzva.</b> <b>Rabbi Shimon bar Rabbi</b> Yehuda HaNasi <b>says</b> that as the verse <b>states: “Only be steadfast to not eat the blood, as the blood is the soul”</b> (Deuteronomy 12:23), it can be derived <i>a fortiori</i>: <b>And if</b> with regard to <b>the blood, which a person’s soul loathes, one who abstains from its</b> consumption <b>receives a reward</b> for that action, as it is written in a subsequent verse: “You shall not eat it, so that it shall be good for you and for your children after you” (Deuteronomy 12:25); then concerning <b>robbery and</b> intercourse with <b>forbidden relatives, which a person’s soul desires and covets, one who abstains from their</b> performance and overcomes his inclination, <b>all the more so that he and his descendants and the descendants of his descendants until the end of all generations will merit</b> a reward.",
+            "<b>Rabbi Ḥananya ben Akashya says: The Holy One, Blessed be He, sought to confer merit upon the Jewish people; therefore, He increased for them Torah and mitzvot,</b> as each mitzva increases merit, <b>as it is stated: “It pleased the Lord for the sake of His righteousness to make the Torah great and glorious”</b> (Isaiah 42:21). God sought to make the Torah great and glorious by means of the proliferation of mitzvot."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "William Davidson Edition - English",
+            "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,65 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nכֵּיצַד הָעֵדִים נֶעֱשִׂים זוֹמְמִים? \n\"מְעִידִין אָנוּ עַל אִישׁ פְּלוֹנִי, שֶׁהוּא בֶּן גְּרוּשָׁה\", \nאוֹ \"בֶן חֲלוּצָה\", \nאֵין אוֹמְרִים, \nיֵעָשֶׂה זֶה בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה תַחְתָּיו, \nאֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים.  \n\"מְעִידִין אָנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, שֶׁהוּא חַיָּב לִגָּלוֹת\", \nאֵין אוֹמְרִים, יִגָּלֶה זֶה תַחְתָּיו, \nאֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים.  \n\"מְעִידִין אָנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, \nשֶׁגֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ\"; \nוַהֲלֹא בֵין הַיּוֹם וּבֵין לְמָחָר, \nסוֹפוֹ לִתֶּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ! \nאוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ שֶׁלָּזוֹ, \nשֶׁאִם נִתְאַלְמָנָה אוֹ נִתְגָּרָשָׁה, \nוְאִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה בַעְלָהּ.  \n\n<small>ב</small>\n\"מְעִידִין אָנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, \nשֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ אֶלֶף זוּז, \nעַל מְנָת לִתְּנָן מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"מִכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים\", \nאוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה [לִתֵּן] וְיִהְיוּ אֶלֶף זוּז בְּיָדוֹ, \nבֵּין נוֹתְנָן מִכָּן וְעַד שְׁלֹשִׁים יוֹם, \nבֵּין נוֹתְנָן מִכָּן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים. \n",
+            "<small>ג</small>\n\"מְעִידִים אָנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, \nשֶׁחַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז\", \nוְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, \nלוֹקִין וּמְשַׁלְּמִין, \nשֶׁלֹּא הַשֵּׁם מְבִיאָן לִידֵי מַכּוֹת מְבִיאָן לִידֵי תַשְׁלוּמִין.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nכָּל הַמְשַׁלֵּם אֵינוּ לוֹקֶה. \n",
+            "<small>ד</small>\n\"מְעִידִין אָנוּ אֶת פְּלוֹנִי, \nשֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוּת אַרְבָּעִים\", \nנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, \nלוֹקִין שְׁמוֹנִים, מִשֵּׁם (שמות כ,יג) \n\"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר\", \nוּמִשֵּׁם (דברים יט,יט) \n\"וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו\", \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינָן לוֹקִין אֶלָּא אַרְבָּעִים.  \n\n<small>ה</small>\nמְשַׁלְּשִׁים בַּמָּמוֹן וְאֵין מְשַׁלְּשִׁים בַּמַּכּוֹת.  \nכֵּיצַד? \nהֵעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז, \nנִמְצְאוּ זוֹמְמִים, \nמְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶן. \nהֵעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוּת אַרְבָּעִים, \nנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, \nכָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹקֶה אַרְבָּעִים. \n",
+            "<small>ו</small>\nאֵין הָעֵדִין נֶעֱשִׂין זוֹמְמִים \nעַד שֶׁיָּזַמּוּ אֶת עַצְמָן.  \nכֵּיצַד? \nאָמְרוּ: \n\"מְעִידִין אָנוּ אֶת אִישׁ פְּלוֹנִי, \nשֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ\". \nאָמְרוּ לָהֶן: \n\"הֵיאָךְ אַתֶּם מְעִידִין? \nשֶׁהֲרֵי הַנֶּהֱרָג זֶה אוֹ הַהוֹרֵג, \nהָיָה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּמְקוֹם פְּלוֹנִי\", \nאֵין אֵלּוּ זוֹמְמִים. \nאֲבָל, אָמְרוּ לָהֶן: \n\"הֵיאָךְ אַתֶּם מְעִידִין, \nשֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בִּמְקוֹם פְּלוֹנִ��\", \nהֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, \nוְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶן. \n",
+            "<small>ז</small>\nבָּאוּ אֲחֵרִים וֶהֱזִימוּם, בָּאוּ אֲחֵרִים וֶהֱזִימוּם, \nאֲפִלּוּ מֵאָה, כֻּלָּם יֵהָרֵגוּ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַסְטָסִיס הִיא זוֹ, \nאֵינָה נֶהֱרֶגֶת אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבַד. \n",
+            "<small>ח</small>\nאֵין הָעֵדִין הַזּוֹמְמִים נֶהֱרָגִין, \nעַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין.  \nשֶׁהֲרֵי הַצַּדּוּקִין אוֹמְרִים: \nעַד שֶׁיֵּהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כד,יח) \n\"נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ\".  \nאָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים: \nוַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (דברים יט,יט) \n\"וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׁוֹת לְאָחִיו\", \nוַהֲרֵי אָחִיו קַיָּם! \nוְאִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר \"נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ\"? \nיָכוֹל מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵהָרֵגוּ? \nתַּלְמוּד לוֹמַר \"נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ\", \nהָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין. \n",
+            "<small>ט</small>\n(דברים יז,ו) \"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים \nאוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת\". \nאִם מִתְקַיֶּמֶת הָעֵדוּת בִּשְׁנַיִם, \nלָמָּה פָרַט הַכָּתוּב בִּשְׁלֹשָׁה? \nאֶלָּא לְהַקִּישׁ שְׁלֹשָׁה לִשְׁנַיִם: \nוּמַה שְּׁלֹשָׁה מְזָמְמִין אֶת הַשְּׁנַיִם, &lt;מזמין&gt;\nאַף הַשְּׁנַיִם יָזַמּוּ אֶת הַשְּׁלֹשָׁה. \nוּמְנַיִן אֲפִלּוּ מֵאָה? \nתַּלְמוּד לוֹמַר \"עֵדִים\".  \n\n<small>י</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nמַה שְּׁנַיִם אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן זוֹמְמִים, \nאַף שְׁלֹשָׁה אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁלָשְׁתָּן זוֹמְמִין.\nמְנַיִן אֲפִלּוּ מֵאָה? \nתַּלְמוּד לוֹמַר \"עֵדִים\".  \n\n<small>יא</small>\nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nלֹא בָא הַשְּׁלִישִׁי אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו, \nוְלַעֲשׁוֹת דִּינוֹ כַיּוֹצֵא בָאֵלּוּ. \nוְאִם כָּךְ עָנַשׁ הַכָּתוּב \nלַנִּטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְּעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, \nעַל אַחַת כַּמָּה יְשַׁלֵּם שָׂכָר \nלַנִּטְפָּל לְעוֹשֶׂה מִצְוָה כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. \n",
+            "<small>יב</small>\nמַה שְּׁנַיִם, נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, \nעֵדוּתָן בְּטֵלָה, \n[אַף שְׁלֹשָׁה, נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, \nעֵדוּתָן בְּטֵלָה.]\nמְנַיִן אֲפִלּוּ מֵאָה? \nתַּלְמוּד לוֹמַר \"עֵדִים\".  \n\n<small>יג</small>\nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִין? \nבְּדִינֵי נְפָשׁוֹת. \nאֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, \nתִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בִּשְׁאָר.  \nרְבִּי אוֹמֵר: \nאֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת,  \nבִּזְמַן שֶׁהִתְרוּ בָהֶן. \nאֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהֶן, \nמַה יַּעֲשׁוּ שְׁנֵי אַחִים, \nשֶׁרָאוּ כְאַחַת שֶׁהָרַג זֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ? \n",
+            "<small>יד</small>\nהָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זוֹ, \nוּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זוֹ, \nוְאֶחָד מַתְרֶה בוֹ בָאֶמְצַע, \nבִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, \nהֲרֵי אֵלּוּ עֵדוּת אַחַת. \nוְאִם לָאו, הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי עֵדִיּוֹת. \nלְפִיכָךְ, אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת, \nהִיא וָהֵן נֶהֱרָגִין, וְהַשְּׁנִיָּה פְטוּרָה.  \n\n<small>יה</small>\nרְבִּי יוֹסֵה בִרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם אֵינוּ נֶהֱרָג, \nעַד שֶׁיְּהוּ פִי שְׁנֵי עֵדָיו מַתְרִים בּוֹ, ש��ֶנֶּאֱמַר: (דברים יז,ו) \n\"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים\".  \nדָּבָר אַחֵר: \n\"עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים\", \nשֶׁלֹּא תְהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת כְּמִפִּי הַתָּרְגְּמָן. \n",
+            "<small>יו</small>\nמִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח, \nוּבָא לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵית דִּין, \nאֵין סוֹתְרִין אֶת דִּינוֹ.  \nבְּכָל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ: \n\"מְעִידִין אָנוּ אֶת אִישׁ [פְּלוֹנִי, \nשֶׁ]נִּגְמַר דִּינוֹ בְבֵית דִּינוֹ שֶׁלִּפְלוֹנִי, \nוּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו\", \nהֲרֵי זֶה יֵהָרֵג.  \n\n<small>יז</small>\nסַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. &lt;ובחוץ&gt; \nסֶנְהֶדְרִין הוֹרֶגֶת אֶחָד בַּשָּׁבוּעַ, \nוְנִקְרֵאת חַבְלָנִית; \nרְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: \nאֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה.  \nרְבִּי טַרְפוֹן וּרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמְרִים: \nאִלּוּ הָיִינוּ בְסֶנְהֶדְרִין, \nלֹא נֶהֱרַג בָּהּ אָדָם מֵעוֹלָם. \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאַף הֵן מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּיִשְׂרָאֵל. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nוְאֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין: \nהַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:  \nהָיָה מַעְגִּיל בַּמַּעְגֵּילָה, נָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, \nהָיָה מְשַׁלְשֵׁל בֶּחָבִית, וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, \nהָיָה יוֹרֵד בַּסֻּלָּם, וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, \nהֲרֵי זֶה גוֹלֶה.  \nאֲבָל אִם הָיָה מוֹשֵׁךְ בַּמַּעְגֵּילָה, \nוְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, \nהָיָה דוֹלֶה בֶחָבִית, \nוְנִפְסַק הַחֶבֶל וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, \nהָיָה עוֹלֶה בַסֻּלָּם, וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, \nהֲרֵי זֶה אֵינוּ גוֹלֶה.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל שֶׁכְּדֶרֶךְ הוֹרָדָתוֹ, גּוֹלֶה, \nוְשֶׁלֹּא כְדֶרֶךְ הוֹרָדָתוֹ, אֵינוּ גוֹלֶה.  \n\n<small>ב</small>\nנִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּנָּתוֹ וְהָרַג, \nרְבִּי אוֹמֵר: \nאֵינוּ גוֹלֶה. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nגּוֹלֶה.  \nמִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ, \nרְבִּי אוֹמֵר: \nגּוֹלֶה. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינוּ גוֹלֶה. \n",
+            "<small>ג</small>\nזָרַק אֶת הָאֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג, \nהֲרֵי זֶה גוֹלֶה.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nמִכְּשֶׁיָּצַאת הָאֶבֶן מִיָּדוֹ, \nוְהוֹצִיא הַלָּא אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ, \nהֲרֵי זֶה פָטוּר.  \n\nד &lt;ג&gt;\nזָרַק אֶת הָאֶבֶן לַחֲצֵרוֹ וְהָרַג, \nאִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לַשָּׁם, גּוֹלֶה, \nוְאִם לָאו, אֵינוּ גוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יט,ה) \n\"וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר\", \nמַה הַיַּעַר רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק וּלְהִכָּנֵס לַשָּׁם, \nיָצָא חֲצַר בַּעַל הַבַּיִת, \nשֶׁאֵין רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לַשָּׁם. \nאַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: \nמַה חֲטָבַת עֵצִים רְשׁוּת, \nיָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, \nוְהָרַב הָרוֹדֶה בְתַלְמִידוֹ, \nוּשְׁלוּחַ בֵּית דִּין. \n",
+            "<small>ה</small>\nהָאָב גּוֹלֶה עַל יְדֵי הַבֵּן, \nוְהַבֵּן גּוֹלֶה עַל יְדֵי הָאָב.  \nוְהַכֹּל גּוֹלִים עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, \nוְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִין עַל יְדֵיהֶן, \nחוּץ מֵעַל יְדֵי גֵר תּוֹשָׁב.  \nוְגֵר תּוֹשָׁב אֵינוּ גוֹלֶה אֶלָּא עַל יְדֵי גֵר תּוֹשָׁב.  \n\n<small>ו</small>\nהַסּוֹמֵא אֵינוּ גוֹלֶה. \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nוּרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nגּוֹלֶה.  \nהַשּׂוֹנֵא אֵינוּ גוֹלֶה. \nרְבִּי יוֹסֵה בִרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nהַשּׂוֹנֵא נֶהֱרָג, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוּעָד. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nיֵשׁ שׁוֹנֵא גוֹלֶה וְיֵשׁ שׁוֹנֵא שֶׁאֵינוּ גוֹלֶה. \nכָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר, \nלְדַעַת הָרַג, אֵינוּ גוֹלֶה, \nוְשֶׁלֹּא לְדַעַת הָרַג, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה. \n",
+            "<small>ז</small>\nלְאֵיכָן גּוֹלִין? לְעִיר מִקְלָט. \nלְשָׁלוֹשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וּלְשָׁלוֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לה,יד) \n\"אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן, \nוְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְאֶרֶץ כְּנָעַן\".  \nעַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלוֹשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, \nלֹא הָיוּ שָׁלוֹשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לה,יג) \n\"שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה\", \nשֶׁיְּהוּ שֶׁשְׁתָּן קוֹלְטוֹת כְּאַחַת. \n",
+            "<small>ח</small>\nוּמְכֻוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יט,ג) \n\"תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ \nאֲשֶׁר יַנְחִילְךָ יי אֱלֹהֶיךָ, \nוְהָיָה לָנוּס שָׁמָּה כָּל רֹצֵחַ.\" \nוּמוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, \nשֶׁמֵּא יַהַרְגֶנּוּ בַדֶּרֶךְ, וִידַבְּרוּ אֵלָיו.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nהוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יט,ד) \n\"וְזֶה דְבַר הָרֹצֵחַ\". \n",
+            "<small>ט</small>\nרְבִּי יוֹסֵה בִרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכַּתְּחִלָּה, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד, \nמְקַדְּמִין לְעִיר מִקְלָט, \nוּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתָן מִשָּׁם. \nמִי שֶׁנִּתְחַיַּב מִיתָה, הֲרָגוּהוּ; &lt;מִשֶּׁנִּתְחַיַּב&gt;\nוּמִי שֶׁלֹּא נִתְחַיַּב מִיתָה, פְּטָרוּהוּ. \nוּמִי שֶׁנִּתְחַיַּב גָּלוּת, \nמַחְזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לה,כה) \n\"וְהֵשִׁיבוּ אתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה\".\nאֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, \nוְאֶחָד מְרֻבֵּה בְגָדִים, \nוְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף מָשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחְזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ.  \nלְפִיכָךְ אִמּוֹתֵיהֶן שֶׁלַּכֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָה וּכְסוּת, \nכְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶן שֶׁיָּמוּתוּ.  \n\n<small>י</small>\nנִגְמַר דִּינוֹ וּמֵת כֹּהֵן גָּדוֹל, \nהֲרֵי זֶה אֵינוּ גוֹלֶה. \nאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל, \nוּמִנּוּ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו, \nלְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ, \nחוֹזֵר לְמִיתָתוֹ שֶׁלַּשֵּׁנִי. \n",
+            "<small>יא</small>\nנִגְמַר דִּינוֹ בְלֹא כֹהֵן גָּדוֹל, \nהַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל, \nוְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג, \nאֵינוּ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם.  \nאֵינוּ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה, \nוְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן, \nוְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת. \nאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לוֹ, \nוַאֲפִלּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, \nאֵינוּ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לה,כה) \n\"אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה\", \nשָׁם תְּהֵי דִירָתוֹ וְשָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, \nוְשָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ.  \n\n<small>יב</small>\nכַּשֵּׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת, כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹ��ֵט.  \nרוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם, וּמְצָאוֹ גוֹאֵל הַדָּם, \nרְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי אוֹמֵר: \nמִצְוָה בְיַד גּוֹאֵל הַדָּם, \nוּרְשׁוּת בְּיַד כָּל הָאָדָם; \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nרְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, \nוְכָל אָדָן אֵין חַיָּבִין עָלָיו.  \n\n<small>יג</small>\nאִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם, \nוְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם, \nאוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם, \nוְנוֹפוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ הַתְּחוּם, \nהַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף.  \nהָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר, \nגּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה. \nוּבֶן לֵוִי גּוֹלֶה מֵעִיר לָעִיר. \n",
+            "<small>יד</small>\n(כַּיוֹצֵא בוֹ) רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָטוֹ, \nוְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ, \nיֹאמַר לָהֶם \"רוֹצֵחַ אָנִי\".  \nאָמְרוּ לוֹ \"אַף עַל פִּי כֵן\", \nיְקַבֵּל מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יט,ד) \n\"וְזֶה דְבַר הָרֹצֵחַ\".  \n\n<small>יה</small>\nוּמַעֲלוֹת הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nלֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר.  \nוְחוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ. &lt;לסררה&gt; \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוּרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלֹא הָיָה חוֹזֵר לִשְׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ. &lt;לסררה&gt; \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין: \nהַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, \nוְעַל אֲחוֹת אָבִיו, \nוְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, \nוְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, \nוְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, \nוְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, \nוְעַל הַנִּדָּה; \nאַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, \nגְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, \n[מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, \nבַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר.]  \nאַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, \nחַיָּבִין עָלֶיהָ מִשֵּׁם שְׁנֵי שֵׁמוֹת.  \nגְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא מִשֵּׁם אֶחָד בִּלְבַד. \n",
+            "<small>ב</small>\nטָמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, \nוְהַבָּא אֶל מִקְדָּשׁ טָמֵא, \nוְהָאוֹכֵל חֵלֶב, וָדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל. \nהַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ, \nהָאוֹכֵל חָמֵץ בַּפֶּסַח, \nוְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, \nוְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, \nוְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת, \nוְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, \nוְהָאוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, וּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים; &lt;ורמסים&gt;\nאָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. \nכַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַיָּב? &lt;כמא&gt;\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁהוּא. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nכַּזַּיִת.  \nאָמַר לָהֶן רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nאֵין אַתֶּם מוֹדִים לִי בְאוֹכֵל נְמָלָה כָל שֶׁהוּא, \nשֶׁהוּא חַיָּב? \nאָמְרוּ לוֹ: \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא כְבִרְיָתָהּ; \nאָמַר לָהֶן: \nאַף חִטָּה אַחַת כְּבִרְיָתָהּ. \n",
+            "<small>ג</small>\nהָאוֹכֵל בִּכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן, \nקָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לַקְּלָעִים, \nקָדָשִׁין קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לַחוֹמָה,  \nהַשּׁוֹבֵר אֶת הָעֶצֶם בְּפֶסַח טָהוֹר, \nהֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים.  \nאֲבָל הַמּוֹתִיר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא, \nאֵינוּ לוֹקֶה אַרְבָּעִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים, \nרְבִּ�� יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלוֹקֶה, וְאֵינוּ מְשַׁלֵּחַ. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nמְשַׁלֵּחַ, וְאֵינוּ לוֹקֶה.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל מִצְוַת בְלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם וַעֲשֵׂה, \nאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַקּוֹרֵחַ קָרְחָה בְרֹאשׁוֹ, \nוְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ, \nוְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ, \nהַסּוֹרֵט סִרְטָה אַחַת עַל הַמֵּת, \nחַיָּב.  \nסָרַט סִרְטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים, \nאוֹ חָמֵשׁ סְרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.  \nחַיָּב עַל הָרֹאשׁ שְׁתַּיִם, \nאַחַת מִכָּן וְאַחַת מִכָּן; \nעַל הַזָּקָן, שְׁתַּיִם מִכָּן, וְאַחַת מִלְּמַטָּן.  \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nאִם נְטָלוֹ כֻלּוֹ כְאַחַת, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. \nוְאֵינוּ חַיָּב, עַד שֶׁיִטְּלֶנּוּ בַתַּעַר. \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ לִקְּטוֹ בַמַּלְקֶטֶת, אוֹ בְרָהִיטְנֵי, \nחַיָּב. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע. \nכָּתַב וְלֹא קִעְקַע, \nקִעְקַע וְלֹא כָתַב, \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעְקַע בַּדְּיוֹ, \nוּבַכֹּחַל, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשֵּׁם רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתֹּב שֵׁם הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יט,כח) \n\"וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָכֶם אֲנִי יי\". \n",
+            "<small>ז</small>\nנָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בַיַּיִן כָּל הַיּוֹם, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.  \nאָמְרוּ לוֹ: \n\"אַל תִּשְׁתֶּה\", \"אַל תִּשְׁתֶּה!\" \nוְהוּא שׁוֹתֶה, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. \n",
+            "<small>ח</small>\nהָיָה מִטַּמֵּא לַמֵּתִים כָּל הַיּוֹם, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.  \nאָמְרוּ לוֹ: \n\"אַל תִּטַּמֵּא, אַל תִּטַּמֵּא!\" \nוְהוּא מִטַּמֵּא, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.  \n\n<small>ט</small>\nהָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.  \nאָמְרוּ לוֹ: \n\"אַל תְּגַלַּח, אַל תְּגַלַּח!\" \nוְהוּא מְגַלֵּחַ, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.  \n\n<small>י</small>\nהָיָה לוֹבֵשׁ בַּכִּלְאַיִם כָּל הַיּוֹם, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.  \nאָמְרוּ לוֹ: \n\"אַל תִּלְבַּשׁ, אַל תִּלְבַּשׁ!\" \nוְהוּא פּוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. \n",
+            "<small>יא</small>\nיֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד, \nוְחַיָּב עָלָיו מִשֵּׁם שְׁמוֹנָה לָאוִין: &lt;לוים&gt;\nהַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, וְהֵן מֻקְדָּשִׁין, \nכִּלְאַיִם בַּכֶּרֶם, וּשְׁבִיעִית, וְיוֹם טוֹב, \nוְכֹהֵן וְנָזִיר וְאַף בֵּית טֻמְאָה.  \nחֲנַנְיָא בֶן חֲכִינַי אוֹמֵר: \nאַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאַיִם.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nאֵינוּ הַשֵּׁם.  \nאָמַר לָהֶן: \nאַף לֹא הַנָּזִיר הוּא הַשֵּׁם. \n",
+            "<small>יב</small>\nוְכַמָּה מַלְקִים אוֹתוֹ? \nאַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כה,ב-ג) \n\"בְּמִסְפַּר אַרְבָּעִים\", \nמִנְיָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים. &lt;מְנַיִין&gt; \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַרְבָּעִים שְׁלֵמוֹת הוּא לוֹקֶה.  \nוְאֵיכָן הוּא לוֹקֶה אֶת הַיְתֵרָה? \nבֵּין כְּתֵפָיו. \n",
+            "<small>יג</small>\nאֵין עוֹמְדִין אוֹתוֹ \nאֶלָּא בְמַכּוֹת רְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ.  \nעֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל אַרְבָּעִים, \nלָקָה מִקְצָת, אָמְרוּ: \n\"אֵינוּ יָכוֹל ל��קַבֵּל אַרְבָּעִים\", \nפָּטוּר.  \nעֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, \nמִשֶּׁלָּקָה אָמְרוּ: \n\"יָכוֹל הוּא לְקַבֵּל אַרְבָּעִים\", \nפָּטוּר.  \nעָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׁנֵי לָאוִים: \nעֲמָדוּהוּ עֹמֶד אֶחָד, לוֹקֶה וּפָטוּר. \nאִם לָאו, \nלוֹקֶה וּמִתְרַפֵּא וְחוֹזֵר וְלוֹקֶה. \n",
+            "<small>יד</small>\nכֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ? \nכּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו עַל הָעַמּוּד הֵילָךְ וְהֵילָךְ, \nחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו, \nאִם נִקְרָעוּ נִקְרָעוּ, וְאִם נִפְרָמוּ נִפְרָמוּ, \n[עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ.]  \nוְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאֲחוֹרָיו, \nחַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ, \nוּרְצוּעָה שֶׁלָּעֵגֶל בְּיָדוֹ, \nכְּפוּלָה אֶחָד לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, \nוּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ. \n",
+            "<small>יה</small>\nיָדָהּ טֶפַח, וְרָחְבָּהּ טֶפַח, \nוְרֹאשָׁהּ מַגַּעַת פִּי כְרֵסוֹ.  \nוּמַכֶּה אוֹתוֹ שָׁלִישׁ מִלְּפָנָיו, \nוּשְׁתֵּי יָדוֹת מִלַּאֲחוֹרָיו, \nוְאֵינוּ מַכֶּה אוֹתוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב, \nאֶלָּא מֻטֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברם כה,ב) \n\"וְהִפִּילוֹ\".  \nוְהַמַּכֶּה מַכֶּה בְאַחַת יָדוֹ בְּכָל כֹּחוֹ. \n",
+            "<small>יו</small>\nוְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא: (דברים כח,נח-נט)\n\"אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת \nאֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת, \nהַכְּתֻבִים בַּסֵּפֶר הַזֶּה, \nלְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה, \nאֵת יי אֱלֹהֶיךָ. \nוְהִפְלָא יי אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת זַרְעֶךָ, \nמַכּוֹת גְּדֹלֹת וְנֶאֱמָנוֹת, \nוָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים.\" \nוְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא.  \nאִם מֵת תַּחַת יָדוֹ, \nפָּטוּר.  \nהוֹסִיף לוֹ עוֹד רְצוּעָה אַחַת, וּמֵת, \nהֲרֵי זֶה גוֹלֶה עַל יָדָיו.  \nנִתְקַלְקַל, בֵּין בָּרֵאִי בֵין בַּמַּיִם, \nפָּטוּר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nהָאִישׁ בָּרֵאִי, וְהָאִשָּׁה בַמַּיִם. \n",
+            "<small>יז</small>\nכָּל חַיְבֵי כָרֵתוֹת שֶׁלָּקוּ, \nנִפְטָרוּ יְדֵי כָרֵתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כה,ג) \n\"וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ\", \nמִשֶּׁלָּקָה, הֲרֵי הוּא כְאָחִיךָ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי חֲנַנְיָא בֶן גַּמְלִיאֵל.  \nאָמַר רְבִּי חֲנַנְיָא בֶן גַּמְלִיאֵל: \nמָה, אִם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, \nנַפְשׁוֹ נוֹטֶלֶת עָלֶיהָ, \nהָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, \nעַל אַחַת כַּמָּה שֶׁתִּנָּתֶן לוֹ נַפְשׁוֹ.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nמִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא יח,כט) \n\"וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם.\" \nוְאוֹמֵר: (ויקרא יח,ה) \n\"אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם\", &lt;אוֹתָן הָאָדָם וְחַי בָּהֶן&gt;\nהָא, כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה, \nנוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה.  \n\n<small>יח</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן בִּרְבִּי אוֹמֵר: \nהֲרֵי הוּא אוֹמֵר: (דברים יב,כג) \n\"רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, \nכִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ\". \nוּמָה, אִם הַדָּם, \nשֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁלָּאָדָם חַתָּה הֵימֶנּוּ, \nהַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ מְקַבֵּל שָׂכָר, \nגָּזֵל וַעֲרָיוֹת, \nשֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁלָּאָדָן מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמְּדַתָּן, \nהַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה \nשֶׁיִּזְכֶּה לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרֵ�� דּוֹרוֹתָיו, \nעַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. \n",
+            "<small>יט</small>\nרְבִּי חֲנַנְיָה בֶן עֲקַשְׁיָה אוֹמֵר: \nרָצָה הַמָקוֹם בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, \nלְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶן תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה מב,כא) \n\"יי חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר\".  \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,69 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כיצד העדים נעשים זוממין. מעידין אנו באיש פלוני שהוא בן גרושה או בן חלוצה. אין אומרים יעשה זה בן גרושה או בן חלוצה תחתיו. אלא לוקה ארבעים. מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לגלות. אין אומרים יגלה זה תחתיו. אלא לוקה ארבעים. מעידין אנו באיש פלוני שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה. והלא בין היום ובין למחר. סופו ליתן לה כתובתה. אומדין כמה אדם רוצה ליתן בכתובתה של זו. שאם נתאלמנה או נתגרשה. ואם מתה יירשנה בעלה. מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב לחברו אלף זוז על מנת ליתנו לו מכאן ועד שלשים יום. והוא אומר מכאן ועד עשר שנים. אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהיו בידו אלף זוז. בין נותנן מכאן ועד שלשים יום. בין נותנן מכאן ועד עשר שנים:  ",
+            "מעידין אנו באיש פלוני. שחייב לחברו מאתים זוז. ונמצאו זוממין. לוקין ומשלמין שלא השם המביאו לידי מכות. מביאו לידי תשלומין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל המשלם אינו לוקה:  ",
+            "מעידין אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים. ונמצאו זוממים. לוקין שמונים. משום (שמות כ, יג) לא תענה ברעך עד שקר. ומשום (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין לוקין אלא ארבעים. משלשין בממון. ואין משלשין במכות. כיצד העידוהו שהוא חייב לחברו מאתים זוז. ונמצאו זוממין משלשין ביניהם אבל אם העידוהו שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין כל אחד ואחד לוקה ארבעים:  ",
+            "אין העדים נעשים זוממין עד שיזומו את עצמן. כיצד אמרו מעידין אנו באיש פלוני. שהרג את הנפש. אמרו להם היאך אתם מעידין שהרי נהרג זה או ההורג היה עמנו אותו היום במקום פלוני אין אלו זוממין. אבל אמרו להם היאך אתם מעידין. שהרי אתם הייתם עמנו אותו היום במקום פלוני. הרי אלו זוממין ונהרגין על פיהם:  ",
+            "באו אחרים והזימום. באו אחרים והזימום אפילו מאה כולם יהרגו רבי יהודה אומר איסטסית היא זו ואינה נהרגת אלא כת הראשונה בלבד:  ",
+            "אין העדים זוממין נהרגין עד שיגמר הדין. שהרי הצדוקין אומרים עד שיהרג. שנאמר נפש תחת נפש. אמרו להם חכמים והלא כבר נאמר (דברים יט, יט) ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו. והרי אחיו קיים. ואם כן למה נאמר נפש תחת נפש. יכול משעה שקבלו עדותן. יהרגו. תלמוד לומר נפש תחת נפש הא אינן נהרגין עד שיגמר הדין:  ",
+            "על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת (דברים יז, ו). אם מתקיימת העדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להקיש שלשה לשנים. מה שלשה מזימין את השנים אף השנים יזומו את השלשה. ומנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים. רבי שמעון אומר מה שנים אינן נהרגין עד שיהו שניהם זוממין. אף שלשה אינן נהרגין עד שיהיו שלשתן זוממין ומנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים. רבי עקיבא אומר לא בא השלישי אלא להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו ואם כן ענש הכתוב לנטפל לעוברי עבירה. כעוברי עבירה. על אחת כמה וכמה י��לם שכר לנטפל לעושי מצוה. כעושי מצוה:  ",
+            "מה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה. מנין אפילו מאה תלמוד לומר עדים. אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות. אבל בדיני ממונות. תתקיים העדות בשאר. רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בזמן שהתרו בהן. אבל בזמן שלא התרו בהן. מה יעשו שני אחין שראו באחד שהרג את הנפש:  ",
+            "היו שנים רואין אותו מחלון זה. ושנים רואין אותו מחלון זה. ואחד מתרה בו באמצע. בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו. הרי אלו עדות אחת. ואם לאו הרי אלו שתי עדיות. לפיכך אם נמצאת אחת מהן זוממת הוא והן נהרגין והשניה פטורה רבי יוסי אומר לעולם אין נהרגין עד שיהו פי שני עדיו מתרין בו שנאמר (דברים יז, ו) על פי שנים עדים. דבר אחר על פי שנים עדים שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן:  ",
+            "מי שנגמר דינו וברח. ובא לפני אותו בית דין אין סותרים את דינו כל מקום שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו באיש פלוני שנגמר דינו בבית דין של פלוני. ופלוני ופלוני עדיו. הרי זה יהרג. סנהדרין נוהגת בארץ ובחוצה לארץ סנהדרין ההורגת אחד בשבוע. נקראת חובלנית. רבי אליעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין. לא נהרג אדם מעולם רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הן מרבין שופכי דמים בישראל:  "
+        ],
+        [
+            "אלו הן הגולין. ההורג נפש בשגגה. היה מעגל במעגילה ונפלה עליו והרגתו. היה משלשל בחבית ונפלה עליו והרגתו. היה יורד בסולם ונפל עליו והרגו. הרי זה גולה. אבל אם היה מושך במעגילה ונפלה עליו והרגתו. היה דולה בחבית ונפסק החבל ונפלה עליו והרגתו. היה עולה בסולם ונפל עליו והרגו הרי זה אינו גולה. זה הכלל כל שבדרך ירידתו גולה. ושלא בדרך ירידתו אינו גולה. נשמט הברזל מקתו והרג. רבי אומר אינו גולה. וחכמים אומרים גולה. מן העץ המתבקע. רבי אומר גולה. וחכמים אומרים אינו גולה:  ",
+            "הזורק אבן לרשות הרבים והרג. הרי זה גולה. ר' אליעזר בן יעקב אומר אם מכשיצאתה האבן מידו הוציא הלז את ראשו וקבלה הרי זה פטור. זרק את האבן לחצרו והרג אם יש רשות לניזק ליכנס לשם גולה. ואם לאו אינו גולה. שנאמר (דברים יט, ה) ואשר יבא את רעהו ביער. מה היער רשות לניזק למזיק ליכנס לשם יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ולמזיק ליכנס לשם. אבא שאול אומר מה חטבת עצים רשות. יצא האב המכה את בנו. והרב הרודה את תלמידו ושליח בית דין:  ",
+            "האב גולה על ידי הבן. והבן גולה על ידי האב. הכל גולין על ידי ישראל. וישראל גולין על ידיהן. חוץ מעל ידי גר תושב. וגר תושב אינו גולה. אלא על ידי גר תושב. הסומא אינו גולה דברי ר' יהודה. ר' מאיר אומר גולה. השונא אינו גולה. רבי יוסי בר יהודה אומר השונא נהרג מפני שהוא כמועד. רבי שמעון אומר יש שונא גולה ויש שונא שאינו גולה. זה הכלל כל שהוא יכול לומר לדעת הרג. אינו גולה. ושלא לדעת הרג. הרי זה גולה:  ",
+            "להיכן גולין לערי מקלט לשלש שבעבר הירדן ולשלש שבארץ כנען. שנאמר (במדבר לה, יד) את שלש הערים תתנו מעבר לירדן ואת שלש הערים תתנו בארץ כנען וגומר. עד שלא נבחרו שלש שבארץ ישראל. לא היו שלש שבעבר הירדן קולטות. שנאמר (במדבר לה, יג) שש ערי מקלט תהיינה. עד שיהיו ששתן קולטות כאחד:  ",
+            "ומכוונות להן דרכים מזו לזו. שנאמר (דברים יט, ג) תכין לך הדרך ושלשת וגומר. ומוסרין להן שני תלמידי חכמים שמא יהרגנו בדרך. וידברו אליו ר' מאיר אומר אף הוא מדבר על ידי עצמו. שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח.  ",
+            "ר' יוסי בר יהודה אומר. בתחלה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט ובית דין שולחין ומביאין אותו משם. מי שנתחייב מיתה בבית דין. הרגוהו. ושלא נתחייב מיתה. פטרוהו. מי שנתחייב גלות. מחזירין אותו למקומו. שנאמר (במדבר לה, כה) והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו וגומר. אחד משוח בשמן המשחה. ואחד המרובה בבגדים. ואחד שעבר ממשיחתו מחזירין את הרוצח. רבי יהודה אומר. אף משוח מלחמה. מחזיר את הרוצח. לפיכך אמותיהן של כהנים מספקות להן מחיה וכסות כדי שלא יתפללו על בניהם שימותו. משנגמר דינו מת כהן גדול. הרי זה אינו גולה. אם עד שלא נגמר דינו מת כהן גדול ומנו אחר תחתיו. ולאחר מכן נגמר דינו. חוזר במיתתו של שני:  ",
+            "נגמר דינו בלא כהן גדול. ההורג כהן גדול. וכהן גדול שהרג. אינו יוצא משם לעולם. ואינו יוצא לא לעדות מצוה. ולא לעדות ממון. ולא לעדות נפשות. ואפילו ישראל צריכים לו. ואפילו שר צבא ישראל. כיואב בן צרויה. אינו יוצא משם לעולם. שנאמר (במדבר לה, כה) אשר נס שמה. שם תהא דירתו. שם תהא מיתתו. שם תהא קבורתו. כשם שהעיר קולטת. כך תחומה קולט. רוצח שיצא חוץ לתחום. ומצאו גואל הדם. רבי יוסי הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם. ורשות ביד כל אדם. רבי עקיבא אומר רשות ביד גואל הדם. וכל אדם אין חייבין עליו. אילן שהוא עומד בתוך התחום. ונופו נוטה חוץ לתחום. או עומד חוץ לתחום. ונופו נוטה לתוך התחום. הכל הולך אחר הנוף. הרג באותה העיר גולה משכונה לשכונה. ובן לוי גולה מעיר לעיר:  ",
+            "כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו. יאמר להם רוצח אני. אמרו לו אף על פי כן. יקבל מהן. שנאמר (דברים יט, ד) וזה דבר הרוצח. מעלים היו שכר ללוים. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר לא היו מעלים להן שכר. וחוזר לשררה שהיה בה. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר לא היה חוזר לשררה שהיה בה:  "
+        ],
+        [
+            "ואלו הן הלוקין. הבא על אחותו. ועל אחות אביו. ועל אחות אמו. ועל אחות אשתו. ועל אשת אחיו. ועל אשת אחי אביו. ועל הנדה. אלמנה לכהן גדול. גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל. בת ישראל לנתין ולממזר. אלמנה וגרושה. חייבין עליה משום שני שמות. גרושה וחלוצה. אינו חייב אלא משם אחד בלבד:  ",
+            "הטמא שאכל את הקדש. והבא אל המקדש טמא. והאוכל חלב. ודם. ונותר. ופגול. וטמא. השוחט. והמעלה בחוץ. והאוכל חמץ בפסח. והאוכל והעושה מלאכה ביום הכפורים. והמפטם את השמן. והמפטם את הקטורת. והסך בשמן המשחה. והאוכל נבלות. וטרפות. שקצים. ורמשים. אכל טבל. ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שלא נפדו. כמה יאכל מן הטבל ויהא חייב. רבי שמעון אומר כל שהוא. וחכמים אומרים כזית. אמר להם ר' שמעון אין אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא חייב אמרו לו מפני שהיא כברייתה. אמר להן אף חטה אחת כברייתה:  ",
+            "האוכל בכורים עד שלא קרא עליהן. קדשי קדשים חוץ לקלעים. קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה. השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים. אבל המותיר בטהור. והשובר בטמא אינו לוקה ארבעים:  ",
+            "הנוטל אם על הבנים. רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח. וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה. זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה. אין חייבין עליה:  ",
+            "הקורח קרחה בראשו. והמקיף פאת ראשו והמשחית פאת זקנו. והשורט שריטה אחת על המת חייב. שרט שריטה אחת על חמשה מתים. או חמש שריטות על מת אחד. חייב על כל אחת ואחת. על הראש שתים. אחת מכאן. ואחת מכאן. ועל הזקן שתים מכאן. ושתים מכאן. ואחת מלמטה. רבי אליעזר אומר אם נטלו כולו כאחת. אינו חייב אלא אחת. ואינו חייב עד שיטלנו בתער. ר' אליעזר אומר אפילו לקטו במלקט. או ברהיטני. חייב:  ",
+            "הכותב כתובת קעקע. כתב ולא קעקע. קעקע ולא כתב. אינו חייב. עד שיכתוב ויקעקע. בדיו. ובכחול. ובכל דבר שהוא רושם. רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון אומר אינו חייב עד שיכתוב שם השם שנאמר (ויקרא יט, כח) וכתובת קעקע לא תתנו בכם אני ה':  ",
+            "נזיר שהיה שותה ביין כל היום. אין חייב אלא אחת. אמרו לו אל תשתה אל תשתה. והוא שותה. חייב על כל אחת ואחת:  ",
+            "היה מטמא למתים כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תטמא. אל תטמא. והיה מטמא. חייב על כל אחת ואחת. היה מגלח כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תגלח אל תגלח. והוא מגלח. חייב על כל אחת ואחת. היה לבוש בכלאים כל היום. אינו חייב אלא אחת. אמרו לו אל תלבש. אל תלבש. והוא פושט ולובש. חייב על כל אחת ואחת:  ",
+            "יש חורש תלם אחד. וחייב עליו משום שמונה לאוין. החורש בשור וחמור. והן מוקדשים. בכלאים בכרם ובשביעית. ויום טוב וכהן ונזיר בבית הטומאה. חנניא בן חכינאי אומר אף הלובש כלאים. אמרו לו אינו השם. אמר להם אף לא הנזיר הוא השם:  ",
+            "כמה מלקין אותו ארבעים חסר אחת. שנאמר (דברים כה, ג) במספר ארבעים מנין שהוא סמוך לארבעים. רבי יהודה אומר ארבעים שלמות הוא לוקה. והיכן הוא לוקה את היתירה בין כתפיו:  ",
+            "אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש. אמדוהו לקבל ארבעים. לקה מקצת. ואמרו שאין יכול לקבל ארבעים פטור. אמדוהו לקבל שמנה עשרה. משלקה אמרו שיכול הוא לקבל ארבעים. פטור. עבר עבירה שיש בה שני לאוין. אמדוהו אומד אחד. לוקה. ופטור. ואם לאו לוקה ומתרפא וחוזר ולוקה:  ",
+            "כיצד מלקין אותו. כופת שתי ידיו על העמוד. הילך והילך. וחזן הכנסת אוחז בבגדיו. אם נקרעו נקרעו. ואם נפרמו נפרמו. עד שהוא מגלה את לבו. והאבן נתון מאחריו. חזן הכנסת עומד עליו. ורצועה של עגל בידו כפולה אחד לשנים. ושנים לארבעה. ושני רצועות עולות ויורדות בה:  ",
+            "ידה טפח. ורחבה טפח. וראשה מגעת על פי כרסו ומכה אותו שליש מלפניו. ושתי ידות מלאחריו. ואינו מכה אותו לא עומד ולא יושב. אלא מוטה. שנאמר (דברים כה, ב) והפילו השופט. והמכה מכה בידו אחת בכל כחו:  ",
+            "והקורא קורא. אם לא תשמור לעשות וגומר (דברים כח, נט) והפלה ה' את מכותך ואת מכות וגומר וחוזר לתחלת המקרא ושמרתם את דברי הברית הזאת וגומר. וחותם (תהלים עח, לח) והוא רחום יכפר עון וגומר. וחוזר לתחלת המקרא. ואם מת תחת ידו פטור. הוסיף לו עוד רצועה אחת ומת הרי זה גולה על ידו. נתקלקל בין בריעי. בין במים פטור. רבי יהודה אומר האיש בריעי. והאשה במים:  ",
+            "כל חייבי כריתות שלקו. נפטרו ידי כריתתם. שנאמר (דברים כה, ג) ונקלה אחיך לעיניך. כשלקה הרי הוא כאחיך. דברי ר' חנניא בן גמליאל. אמר ר' חנניא בן גמליאל מה אם העובר עבירה אחת נוטל נפשו עליה. העושה מצוה אחת. על אחת כמה וכמה שתינתן לו נפשו. ר' שמעון אומר ממקומו הוא למד. שנאמר (ויקרא יח, כט) ונכרתו הנפשות העושות וגומר. ואומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. הא כל היושב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי שמעון בר רבי אומר הרי הוא אומר (דברים יב, כג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש וגומר. ומה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו הפורש ממנו מקבל שכר. גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות:  ",
+            "רבי חנניה בן עקשיא אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות. שנאמר (ישעיה מב, כא) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר:   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,67 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין, מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה, אֵין אוֹמְרִים יֵעָשֶׂה זֶה בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה תַחְתָּיו, אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב לִגְלוֹת, אֵין אוֹמְרִים יִגְלֶה זֶה תַחְתָּיו, אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁגֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, וַהֲלֹא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין לְמָחָר סוֹפוֹ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ, שֶׁאִם נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, וְאִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה בַעְלָהּ. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ אֶלֶף זוּז עַל מְנָת לִתְּנָן לוֹ מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, וְהוּא אוֹמֵר מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן וְיִהְיוּ בְיָדוֹ אֶלֶף זוּז, בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים: \n",
+            "מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁחַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, לוֹקִין וּמְשַׁלְּמִין, שֶׁלֹּא הַשֵּׁם הַמְבִיאוֹ לִידֵי מַכּוֹת, מְבִיאוֹ לִידֵי תַשְׁלוּמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל הַמְשַׁלֵּם אֵינוֹ לוֹקֶה: \n",
+            "מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוּת אַרְבָּעִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, לוֹקִין שְׁמֹנִים, מִשּׁוּם לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר (שמות כ), וּמִשּׁוּם וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם (דברים יט), דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָן לוֹקִין אֶלָּא אַרְבָּעִים. מְשַׁלְּשִׁין בְּמָמוֹן וְאֵין מְשַׁלְּשִׁין בְּמַכּוֹת. כֵּיצַד, הֱעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם. אֲבָל אִם הֱעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוּת אַרְבָּעִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹקֶה אַרְבָּעִים: \n",
+            "אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין עַד שֶׁיָּזוֹמוּ אֶת עַצְמָן. כֵּיצַד, אָמְרוּ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אָמְרוּ לָהֶן הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין, שֶׁהֲרֵי נֶהֱרָג זֶה אוֹ הַהוֹרֵג הָיָה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אֵין אֵלּוּ זוֹמְמִין. אֲבָל אָמְרוּ לָהֶם הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין, שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶם: \n",
+            "בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם, בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם, אֲפִלּוּ מֵאָה, כֻּלָּם יֵהָרֵגוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִסְטָסִית הִיא זוֹ, וְאֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבָד: \n",
+            "אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין, עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין, שֶׁהֲרֵי הַצְּדוֹקִין אוֹמְרִים, עַד שֶׁיֵּהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (דברים יט) וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וַהֲרֵי אָחִיו קַיָּם. וְאִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ, יָכוֹל מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵהָרֵגוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ, הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין: \n",
+            "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת (שם יז), אִם מִתְקַיֶּמֶת הָעֵדוּת בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פָרַט הַכָּתוּב בִּשְׁלשָׁה, אֶלָּא לְהַקִּישׁ שְׁלשָׁה לִשְׁנַיִם, מַה שְּׁלשָׁה מַזִּימִין אֶת הַשְּׁנַיִם, אַף הַשְּׁנַיִם יָזוֹמּוֹ אֶת הַשְּׁלשָׁה. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מַה שְּׁנַיִם אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם זוֹמְמִין, אַף שְׁלשָׁה אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן זוֹמְמִין. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא בָא הַשְּׁלִישִׁי אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת דִּינוֹ כַיּוֹצֵא בָאֵלּוּ. וְאִם כֵּן עָנַשׁ הַכָּתוּב לַנִּטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יְשַׁלֵּם שָׂכָר לַנִּטְפָּל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה כְעוֹשֵׂי מִצְוָה: \n",
+            "מַה שְּׁנַיִם נִמְצָא אַחַד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵדוּתָן בְּטֵלָה, אַף שְׁלשָׁה נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. מִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת. אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר. רַבִּי אוֹמֵר, אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת. בִּזְמַן שֶׁהִתְרוּ בָהֶן, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהֶן, מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִין שֶׁרָאוּ בְאֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנָּפֶשׁ: \n",
+            "הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וְאֶחָד מַתְרֶה בוֹ בָּאֶמְצַע, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ עֵדוּת אַחַת. וְאִם לָאו, הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי עֵדֻיּוֹת. לְפִיכָךְ אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת, הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין וְהַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵין נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ פִּי שְׁנֵי עֵדָיו מַתְרִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. דָּבָר אַחֵר, עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, שֶׁלֹּא תְהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן: \n",
+            "מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח וּבָא לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵית דִּין, אֵין סוֹתְרִים אֶת דִּינוֹ. כָּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ, מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג. סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אֶחָד בְּשָׁבוּעַ נִקְרֵאת חָבְלָנִית. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אִלּוּ הָיִינוּ בַסַּנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הֵן מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּיִשְׂרָאֵל: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין, הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. הָיָה מְעַגֵּל בְּמַעְגִּילָה וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הָיָה מְשַׁלְשֵׁל בְּחָבִית וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הָיָה יוֹרֵד בְּסֻלָּם וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה. אֲבָל אִם הָיָה מוֹשֵׁךְ בְּמַעְגִּילָה וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הָיָה דוֹלֶה בְחָבִית וְנִפְסַק הַחֶבֶל וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הָיָה עוֹלֶה בְסֻלָּם וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁבְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ, גּוֹלֶה. וְשֶׁלֹּא בְדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ, אֵינוֹ גוֹלֶה. נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ וְהָרַג, רַבִּי אוֹמֵר, אֵינוֹ גוֹלֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, גּוֹלֶה. מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ, רַבִּי אוֹמֵר, גּוֹלֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ גוֹלֶה: \n",
+            "הַזּוֹרֵק אֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג, הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אִם מִכְּשֶׁיָּצְאתָה הָאֶבֶן מִיָּדוֹ הוֹצִיא הַלָּז אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ, הֲרֵי זֶה פָטוּר. זָרַק אֶת הָאֶבֶן לַחֲצֵרוֹ וְהָרַג, אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לְשָׁם, גּוֹלֶה. וְאִם לָאו, אֵינוֹ גוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר, מַה הַיַּעַר רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם, יָצָא חֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵין רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, מַה חֲטָבַת עֵצִים רְשׁוּת, יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין: \n",
+            "הָאָב גּוֹלֶה עַל יְדֵי הַבֵּן, וְהַבֵּן גּוֹלֶה עַל יְדֵי הָאָב. הַכֹּל גּוֹלִין עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִין עַל יְדֵיהֶן, חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. וְגֵר תּוֹשָׁב אֵינוֹ גוֹלֶה אֶלָּא עַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. הַסּוּמָא אֵינוֹ גוֹלֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, גּוֹלֶה. הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ גוֹלֶה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, הַשּׂוֹנֵא נֶהֱרָג, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוּעָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֵשׁ שׂוֹנֵא גוֹלֶה וְיֵשׁ שׂוֹנֵא שֶׁאֵינוֹ גוֹלֶה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לְדַעַת הָרַג, אֵינוֹ גוֹלֶה. וְשֶׁלֹּא לְדַעַת הָרַג, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה: \n",
+            "לְהֵיכָן גּוֹלִין, לְעָרֵי מִקְלָט. לַשָּׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְלַשָּׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְגוֹ'. עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיו�� שָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ שֶׁשְׁתָּן קוֹלְטוֹת כְּאֶחָד: \n",
+            "וּמְכֻוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ וְגוֹ'. וּמוֹסְרִין לָהֶן שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַדֶּרֶךְ, וִידַבְּרוּ אֵלָיו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ: \n",
+            "רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּתְּחִלָּה, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט, וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין, הֲרָגוּהוּ. וְשֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב מִיתָה, פְּטָרוּהוּ. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ וְגוֹ'. אֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶחָד הַמְרֻבֶּה בִבְגָדִים וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ, מַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ. לְפִיכָךְ אִמּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָה וּכְסוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ. מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וּלְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ, חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי: \n",
+            "נִגְמַר דִּינוֹ בְלֹא כֹהֵן גָּדוֹל, הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. וְאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת. וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ, וַאֲפִלּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה, שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ, שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ. כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת, כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט. רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וּמְצָאוֹ גוֹאֵל הַדָּם, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִצְוָה בְיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וְכָל אָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם, אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ הַתְּחוּם, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר, גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה. וּבֶן לֵוִי, גוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר: \n",
+            "כַּיּוֹצֵא בוֹ, רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָטוֹ וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ, יֹאמַר לָהֶם רוֹצֵחַ אָנִי. אָמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן, יְקַבֵּל מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ. מַעֲלִים הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר. וְחוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה ב��הּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה חוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ: \n"
+        ],
+        [
+            "וְאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשֵּׁם אֶחָד בִּלְבָד: \n",
+            "הַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, וְהָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל, וְטָמֵא, הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ, וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהָאוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַיָּב, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כַּזַּיִת. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּאוֹכֵל נְמָלָה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִבְרִיָּתָהּ. אָמַר לָהֶן, אַף חִטָּה אַחַת כִּבְרִיָּתָהּ: \n",
+            "הָאוֹכֵל בִּכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לַחוֹמָה, הַשּׁוֹבֵר אֶת הַעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָּהוֹר, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים. אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא, אֵינוֹ לוֹקֶה אַרְבָּעִים: \n",
+            "הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. זֶה הַכְּלָל, כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה, אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ: \n",
+            "הַקּוֹרֵחַ קָרְחָה בְרֹאשׁוֹ, וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ, וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ, וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת, חַיָּב. שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. עַל הָרֹאשׁ, שְׁתַּיִם, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן. עַל הַזָּקָן, שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן וְאַחַת מִלְּמָטָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם נְטָלוֹ כֻלּוֹ כְאַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְתָעַר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ לִקְּטוֹ בְמַלְקֵט אוֹ בִרְהִיטְנִי, חַיָּב: \n",
+            "הַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, קִעֲקַע וְלֹא כָתַב, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ בִּדְיוֹ וּבִכְחֹל וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שָׁם הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט) וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה': \n",
+            "נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בַיַּיִן כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵתִים כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תִּטַּמֵּא, אַל תִּטַּמֵּא, וְהָיָה מִטַּמֵּא, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלֵּחַ אַל תְּגַלֵּחַ וְהוּא מְגַלֵּחַ, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. הָיָה לָבוּשׁ בְּכִלְאַיִם כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תִּלְבָּשׁ אַל תִּלְבָּשׁ וְהוּא פוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמֹנָה לָאוִין, הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, וְהֵן מֻקְדָּשִׁים, בְּכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם, וּבַשְּׁבִיעִית, וְיוֹם טוֹב, וְכֹהֵן וְנָזִיר בְּבֵית הַטֻּמְאָה. חֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר, אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאָיִם. אָמְרוּ לוֹ, אֵינוֹ הַשֵּׁם. אָמַר לָהֶם, אַף לֹא הַנָּזִיר הוּא הַשֵּׁם: \n",
+            "כַּמָּה מַלְקִין אוֹתוֹ, אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) בְּמִסְפָּר אַרְבָּעִים, מִנְיָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַרְבָּעִים שְׁלֵמוֹת הוּא לוֹקֶה. וְהֵיכָן הוּא לוֹקֶה אֶת הַיְתֵרָה, בֵּין כְּתֵפָיו: \n",
+            "אֵין אוֹמְדִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְמַכּוֹת הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ. אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל אַרְבָּעִים, לָקָה מִקְצָת וְאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אַרְבָּעִים, פָּטוּר. אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, מִשֶּׁלָּקָה אָמְרוּ שֶׁיָּכוֹל הוּא לְקַבֵּל אַרְבָּעִים, פָּטוּר. עָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׁנֵי לָאוִין, אֲמָדוּהוּ אֹמֶד אֶחָד, לוֹקֶה וּפָטוּר. וְאִם לָאו, לוֹקֶה וּמִתְרַפֵּא וְחוֹזֵר וְלוֹקֶה: \n",
+            "כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ, כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו עַל הָעַמּוּד הֵילָךְ וְהֵילָךְ, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו, אִם נִקְרְעוּ נִקְרָעוּ, וְאִם נִפְרְמוּ נִפְרָמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאַחֲרָיו, חַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ. וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל בְּיָדוֹ, כְּפוּלָה אֶחָד לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ: \n",
+            "יָדָהּ טֶפַח וְרָחְבָּהּ טֶפַח, וְרֹאשָׁהּ מַגַּעַת עַל פִּי כְרֵסוֹ. וּמַכֶּה אוֹתוֹ שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו וּשְׁתֵּי יָדוֹת מִלְּאַחֲרָיו. וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב אֶלָּא מֻטֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט. וְהַמַּכֶּה מַכֶּה בְיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ: \n",
+            "וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא (שם כח) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ' וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת וְגוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא (שם כט) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ', וְחוֹתֵם (תהלים עח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא. וְאִם מֵת תַּחַת יָדוֹ, פָּטוּר. הוֹסִיף לוֹ עוֹד רְצוּעָה אַחַת וָמֵת, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה עַל יָדוֹ. נִתְקַלְקֵל בֵּין בְּרֶעִי בֵּין בְּמַיִם, פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאִישׁ בְּרֶעִי וְהָאִשָּׁה בְּמָיִם: \n",
+            "כָּל חַיָּבֵי כְרֵתוֹת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ יְדֵי כְרֵתָתָן, שֶׁנֶאֱמַר (דברים כה) וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, כְּשֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְאָחִיךָ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, מָה אִם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח) וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת וְגוֹ', וְאוֹמֵר (שם) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. הָא, כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים יב) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְגוֹ', וּמָה אִם הַדָּם שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ, הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ מְקַבֵּל שָׂכָר, גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמַּדְתָּן, הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת: \n",
+            "רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Makkot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,63 @@
+{
+    "title": "Mishnah Makkot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Makkot",
+    "text": [
+        [
+            "כֵּיצַד הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין, מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה, אֵין אוֹמְרִים יֵעָשֶׂה זֶה בֶן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶן חֲלוּצָה תַחְתָּיו, אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב לִגְלוֹת, אֵין אוֹמְרִים יִגְלֶה זֶה תַחְתָּיו, אֶלָּא לוֹקֶה אַרְבָּעִים. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁגֵּרַשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא נָתַן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, וַהֲלֹא בֵּין הַיּוֹם וּבֵין לְמָחָר סוֹפוֹ לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ, שֶׁאִם נִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה, וְאִם מֵתָה יִירָשֶׁנָּה בַעְלָהּ. מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ אֶלֶף זוּז עַל מְנָת לִתְּנָן לוֹ מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, וְהוּא אוֹמֵר מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים, אוֹמְדִין כַּמָּה אָדָם רוֹצֶה לִתֵּן וְיִהְיוּ בְיָדוֹ אֶלֶף זוּז, בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד שְׁלשִׁים יוֹם, בֵּין נוֹתְנָן מִכָּאן וְעַד עֶשֶׂר שָׁנִים: \n",
+            "מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁחַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, לוֹקִין וּמְשַׁלְּמִין, שֶׁלֹּא הַשֵּׁם הַמְבִיאוֹ לִידֵי מַכּוֹת, מְבִיאוֹ לִידֵי תַשְׁלוּמִין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל הַמְשַׁלֵּם אֵינוֹ לוֹקֶה: \n",
+            "מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוּת אַרְבָּעִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, לוֹקִין שְׁמֹנִים, מִשּׁוּם לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר (שמות כ), וּמִשּׁוּם וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם (דברים יט), דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָן לוֹקִין אֶלָּא אַרְבָּעִים. מְשַׁלְּשִׁין בְּמָמוֹן וְאֵין מְשַׁלְּשִׁין בְּמַכּוֹת. כֵּיצַד, הֱעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב לַחֲבֵרוֹ מָאתַיִם זוּז, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, מְשַׁלְּשִׁין בֵּינֵיהֶם. אֲבָל אִם הֱעִידוּהוּ שֶׁהוּא חַיָּב מַלְקוּת אַרְבָּעִים, וְנִמְצְאוּ זוֹמְמִין, כָּל אֶחָד וְאֶחָד לוֹקֶה אַרְבָּעִים: \n",
+            "אֵין הָעֵדִים נַעֲשִׂים זוֹמְמִין עַד שֶׁיָּזוֹמוּ אֶת עַצְמָן. כֵּיצַד, אָמְרוּ מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ, אָמְרוּ לָהֶן הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין, שֶׁהֲרֵי נֶהֱרָג זֶה אוֹ הַהוֹרֵג הָיָה עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, אֵין אֵלּוּ זוֹמְמִין. אֲבָל אָמְרוּ לָהֶם הֵיאַךְ אַתֶּם מְעִידִין, שֶׁהֲרֵי אַתֶּם הֱיִיתֶם עִמָּנוּ אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי, הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְנֶהֱרָגִין עַל פִּיהֶם: \n",
+            "בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם, בָּאוּ אֲחֵרִים וְהִזִּימוּם, אֲפִלּוּ מֵאָה, כֻּלָּם יֵהָרֵגוּ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִסְטָסִית הִיא זוֹ, וְאֵינָהּ נֶהֱרֶגֶת אֶלָּא כַת הָרִאשׁוֹנָה בִלְבָד: \n",
+            "אֵין הָעֵדִים זוֹמְמִין נֶהֱרָגִין, עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין, שֶׁהֲרֵי הַצְּדוֹקִין אוֹמְרִים, עַד שֶׁיֵּהָרֵג, שֶׁנֶּאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ. אָמְרוּ לָהֶם חֲכָמִים, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (דברים יט) וַעֲשִׂיתֶם לוֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וַהֲרֵי אָחִיו קַיָּם. וְאִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ, יָכוֹל מִשָּׁעָה שֶׁקִּבְּלוּ עֵדוּתָן יֵהָרֵגוּ, תַּלְמוּד לוֹמַר, נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ, הָא אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּגָּמֵר הַדִּין: \n",
+            "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת (שם יז), אִם מִתְקַיֶּמֶת הָעֵדוּת בִּשְׁנַיִם, לָמָּה פָרַט הַכָּתוּב בִּשְׁלשָׁה, אֶלָּא לְהַקִּישׁ שְׁלשָׁה לִשְׁנַיִם, מַה שְּׁלשָׁה מַזִּימִין אֶת הַשְּׁנַיִם, אַף הַשְּׁנַיִם יָזוֹמּוֹ אֶת הַשְּׁלשָׁה. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מַה שְּׁנַיִם אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם זוֹמְמִין, אַף שְׁלשָׁה אֵינָן נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁלָשְׁתָּן זוֹמְמִין. וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא בָא הַשְּׁלִישִׁי אֶלָּא לְהַחְמִיר עָלָיו וְלַעֲשׂוֹת דִּינוֹ כַיּוֹצֵא בָאֵלּוּ. וְאִם כֵּן עָנַשׁ הַכָּתוּב לַנִּטְפָּל לְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה כְעוֹבְרֵי עֲבֵרָה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יְשַׁלֵּם שָׂכָר לַנִּטְפָּל לְעוֹשֵׂי מִצְוָה כְעוֹשֵׂי מִצְוָה: \n",
+            "מַה שְּׁנַיִם נִמְצָא אַחַד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל עֵדוּתָן בְּטֵלָה, אַף שְׁלשָׁה נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. מִנַּיִן אֲפִלּוּ מֵאָה, תַּלְמוּד לוֹמַר, עֵדִים. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת. אֲבָל בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת, תִּתְקַיֵּם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר. רַבִּי אוֹמֵר, אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת. בִּזְמַן שֶׁהִתְרוּ בָהֶן, אֲבָל בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְרוּ בָהֶן, מַה יַּעֲשׂוּ שְׁנֵי אַחִין שֶׁרָאוּ בְאֶחָד שֶׁהָרַג אֶת הַנָּפֶשׁ: \n",
+            "הָיוּ שְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וּשְׁנַיִם רוֹאִין אוֹתוֹ מֵחַלּוֹן זֶה וְאֶחָד מַתְרֶה בוֹ בָּאֶמְצַע, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ, הֲרֵי אֵלּוּ עֵדוּת אַחַת. וְאִם לָאו, הֲרֵי אֵלּוּ שְׁתֵּי עֵדֻיּוֹת. לְפִיכָךְ אִם נִמְצֵאת אַחַת מֵהֶן זוֹמֶמֶת, הוּא וָהֵן נֶהֱרָגִין וְהַשְּׁנִיָּה פְּטוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵין נֶהֱרָגִין עַד שֶׁיְּהוּ פִּי שְׁנֵי עֵדָיו מַתְרִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. דָּבָר אַחֵר, עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, שֶׁלֹּא תְהֵא סַנְהֶדְרִין שׁוֹמַעַת מִפִּי הַתֻּרְגְּמָן: \n",
+            "מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ וּבָרַח וּבָא לִפְנֵי אוֹתוֹ בֵית דִּין, אֵין סוֹתְרִים אֶת דִּינוֹ. כָּל מָקוֹם שֶׁיַּעַמְדוּ שְׁנַיִם וְיֹאמְרוּ, מְעִידִין אָנוּ בְאִישׁ פְּלוֹנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל פְּלוֹנִי, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, הֲרֵי זֶה יֵהָרֵג. סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בָּאָרֶץ וּבְחוּצָה לָאָרֶץ. סַנְהֶדְרִין הַהוֹרֶגֶת אֶחָד בְּשָׁבוּעַ נִקְרֵאת חָבְלָנִית. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֶחָד לְשִׁבְעִים שָׁנָה. רַבִּי טַרְפוֹן וְרַבִּי עֲ��ִיבָא אוֹמְרִים, אִלּוּ הָיִינוּ בַסַּנְהֶדְרִין לֹא נֶהֱרַג אָדָם מֵעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הֵן מַרְבִּין שׁוֹפְכֵי דָמִים בְּיִשְׂרָאֵל: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלּוּ הֵן הַגּוֹלִין, הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה. הָיָה מְעַגֵּל בְּמַעְגִּילָה וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הָיָה מְשַׁלְשֵׁל בְּחָבִית וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הָיָה יוֹרֵד בְּסֻלָּם וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה. אֲבָל אִם הָיָה מוֹשֵׁךְ בְּמַעְגִּילָה וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הָיָה דוֹלֶה בְחָבִית וְנִפְסַק הַחֶבֶל וְנָפְלָה עָלָיו וַהֲרָגַתּוּ, הָיָה עוֹלֶה בְסֻלָּם וְנָפַל עָלָיו וַהֲרָגוֹ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁבְּדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ, גּוֹלֶה. וְשֶׁלֹּא בְדֶרֶךְ יְרִידָתוֹ, אֵינוֹ גוֹלֶה. נִשְׁמַט הַבַּרְזֶל מִקַּתּוֹ וְהָרַג, רַבִּי אוֹמֵר, אֵינוֹ גוֹלֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, גּוֹלֶה. מִן הָעֵץ הַמִּתְבַּקֵּעַ, רַבִּי אוֹמֵר, גּוֹלֶה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ גוֹלֶה: \n",
+            "הַזּוֹרֵק אֶבֶן לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהָרַג, הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, אִם מִכְּשֶׁיָּצְאתָה הָאֶבֶן מִיָּדוֹ הוֹצִיא הַלָּז אֶת רֹאשׁוֹ וְקִבְּלָהּ, הֲרֵי זֶה פָטוּר. זָרַק אֶת הָאֶבֶן לַחֲצֵרוֹ וְהָרַג, אִם יֵשׁ רְשׁוּת לַנִּזָּק לִכָּנֵס לְשָׁם, גּוֹלֶה. וְאִם לָאו, אֵינוֹ גוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר, מַה הַיַּעַר רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם, יָצָא חֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁאֵין רְשׁוּת לַנִּזָּק וְלַמַּזִּיק לִכָּנֵס לְשָׁם. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, מַה חֲטָבַת עֵצִים רְשׁוּת, יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ, וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ, וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין: \n",
+            "הָאָב גּוֹלֶה עַל יְדֵי הַבֵּן, וְהַבֵּן גּוֹלֶה עַל יְדֵי הָאָב. הַכֹּל גּוֹלִין עַל יְדֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל גּוֹלִין עַל יְדֵיהֶן, חוּץ מֵעַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. וְגֵר תּוֹשָׁב אֵינוֹ גוֹלֶה אֶלָּא עַל יְדֵי גֵּר תּוֹשָׁב. הַסּוּמָא אֵינוֹ גוֹלֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, גּוֹלֶה. הַשּׂוֹנֵא אֵינוֹ גוֹלֶה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, הַשּׂוֹנֵא נֶהֱרָג, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמוּעָד. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, יֵשׁ שׂוֹנֵא גוֹלֶה וְיֵשׁ שׂוֹנֵא שֶׁאֵינוֹ גוֹלֶה. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לוֹמַר לְדַעַת הָרַג, אֵינוֹ גוֹלֶה. וְשֶׁלֹּא לְדַעַת הָרַג, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה: \n",
+            "לְהֵיכָן גּוֹלִין, לְעָרֵי מִקְלָט. לַשָּׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְלַשָּׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְגוֹ'. עַד שֶׁלֹּא נִבְחֲרוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיוּ שָׁלשׁ שֶׁבְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן קוֹלְטוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה, עַד שֶׁיִּהְיוּ שֶׁשְׁתָּן קוֹלְטוֹת כְּאֶחָד: \n",
+            "וּמְכֻוָּנוֹת לָהֶן דְּרָכִים מִזּוֹ לָזוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) תָּכִין לְךָ ה��דֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ וְגוֹ'. וּמוֹסְרִין לָהֶן שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁמָּא יַהַרְגֶנּוּ בַדֶּרֶךְ, וִידַבְּרוּ אֵלָיו. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף הוּא מְדַבֵּר עַל יְדֵי עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ: \n",
+            "רַבִּי יוֹסֵי בַּר יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּתְּחִלָּה, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט, וּבֵית דִּין שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין, הֲרָגוּהוּ. וְשֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב מִיתָה, פְּטָרוּהוּ. מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ וְגוֹ'. אֶחָד מָשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֶחָד הַמְרֻבֶּה בִבְגָדִים וְאֶחָד שֶׁעָבַר מִמְּשִׁיחָתוֹ, מַחֲזִירִין אֶת הָרוֹצֵחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְשׁוּחַ מִלְחָמָה מַחֲזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ. לְפִיכָךְ אִמּוֹתֵיהֶן שֶׁל כֹּהֲנִים מְסַפְּקוֹת לָהֶן מִחְיָה וּכְסוּת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפַּלְּלוּ עַל בְּנֵיהֶם שֶׁיָּמוּתוּ. מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ גוֹלֶה. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת כֹּהֵן גָּדוֹל וּמִנּוּ אַחֵר תַּחְתָּיו, וּלְאַחַר מִכֵּן נִגְמַר דִּינוֹ, חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי: \n",
+            "נִגְמַר דִּינוֹ בְלֹא כֹהֵן גָּדוֹל, הַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל, וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם. וְאֵינוֹ יוֹצֵא לֹא לְעֵדוּת מִצְוָה וְלֹא לְעֵדוּת מָמוֹן וְלֹא לְעֵדוּת נְפָשׁוֹת. וַאֲפִלּוּ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לוֹ, וַאֲפִלּוּ שַׂר צְבָא יִשְׂרָאֵל כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה, אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה) אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה, שָׁם תְּהֵא דִירָתוֹ, שָׁם תְּהֵא מִיתָתוֹ, שָׁם תְּהֵא קְבוּרָתוֹ. כְּשֵׁם שֶׁהָעִיר קוֹלֶטֶת, כָּךְ תְּחוּמָהּ קוֹלֵט. רוֹצֵחַ שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם וּמְצָאוֹ גוֹאֵל הַדָּם, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, מִצְוָה בְיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וּרְשׁוּת בְּיַד כָּל אָדָם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, רְשׁוּת בְּיַד גּוֹאֵל הַדָּם, וְכָל אָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו. אִילָן שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה חוּץ לַתְּחוּם, אוֹ עוֹמֵד חוּץ לַתְּחוּם וְנוֹפוֹ נוֹטֶה לְתוֹךְ הַתְּחוּם, הַכֹּל הוֹלֵךְ אַחַר הַנּוֹף. הָרַג בְּאוֹתָהּ הָעִיר, גּוֹלֶה מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה. וּבֶן לֵוִי, גוֹלֶה מֵעִיר לְעִיר: \n",
+            "כַּיּוֹצֵא בוֹ, רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָטוֹ וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ, יֹאמַר לָהֶם רוֹצֵחַ אָנִי. אָמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן, יְקַבֵּל מֵהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט) וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ. מַעֲלִים הָיוּ שָׂכָר לַלְוִיִּם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, לֹא הָיוּ מַעֲלִים לָהֶן שָׂכָר. וְחוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא הָיָה חוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָהּ: \n"
+        ],
+        [
+            "וְאֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין, הַבָּא עַל אֲחוֹתוֹ, וְעַל אֲחוֹת אָבִיו, וְעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וְעַל אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ, וְעַל אֵשֶׁת אָחִיו, וְעַל אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו, וְעַל הַנִּדָּה, אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל, גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט, מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל, בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר. אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה, חַיָּבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשֵּׁם אֶחָד בִּלְבָד: \n",
+            "הַטָּמֵא שֶׁאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ, וְהַבָּא אֶל הַמִּקְדָּשׁ טָמֵא, וְהָאוֹכֵל חֵלֶב, וְדָם, וְנוֹתָר, וּפִגּוּל, וְטָמֵא, הַשּׁוֹחֵט וְהַמַּעֲלֶה בַחוּץ, וְהָאוֹכֵל חָמֵץ בְּפֶסַח, וְהָאוֹכֵל וְהָעוֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַשֶּׁמֶן, וְהַמְפַטֵּם אֶת הַקְּטֹרֶת, וְהַסָּךְ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהָאוֹכֵל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים. אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. כַּמָּה יֹאכַל מִן הַטֶּבֶל וִיהֵא חַיָּב, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁהוּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים כַּזַּיִת. אָמַר לָהֶם רַבִּי שִׁמְעוֹן, אֵין אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּאוֹכֵל נְמָלָה כָּל שֶׁהוּא חַיָּב. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כִבְרִיָּתָהּ. אָמַר לָהֶן, אַף חִטָּה אַחַת כִּבְרִיָּתָהּ: \n",
+            "הָאוֹכֵל בִּכּוּרִים עַד שֶׁלֹּא קָרָא עֲלֵיהֶן, קָדְשֵׁי קָדָשִׁים חוּץ לַקְּלָעִים, קָדָשִׁים קַלִּים וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי חוּץ לַחוֹמָה, הַשּׁוֹבֵר אֶת הַעֶצֶם בַּפֶּסַח הַטָּהוֹר, הֲרֵי זֶה לוֹקֶה אַרְבָּעִים. אֲבָל הַמּוֹתִיר בַּטָּהוֹר וְהַשּׁוֹבֵר בַּטָּמֵא, אֵינוֹ לוֹקֶה אַרְבָּעִים: \n",
+            "הַנּוֹטֵל אֵם עַל הַבָּנִים, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לוֹקֶה וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּחַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְשַׁלֵּחַ וְאֵינוֹ לוֹקֶה. זֶה הַכְּלָל, כָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה, אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ: \n",
+            "הַקּוֹרֵחַ קָרְחָה בְרֹאשׁוֹ, וְהַמַּקִּיף פְּאַת רֹאשׁוֹ, וְהַמַּשְׁחִית פְּאַת זְקָנוֹ, וְהַשּׂוֹרֵט שְׂרִיטָה אַחַת עַל הַמֵּת, חַיָּב. שָׂרַט שְׂרִיטָה אַחַת עַל חֲמִשָּׁה מֵתִים אוֹ חָמֵשׁ שְׂרִיטוֹת עַל מֵת אֶחָד, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. עַל הָרֹאשׁ, שְׁתַּיִם, אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן. עַל הַזָּקָן, שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן וְאַחַת מִלְּמָטָּה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם נְטָלוֹ כֻלּוֹ כְאַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. וְאֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּטְּלֶנּוּ בְתָעַר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ לִקְּטוֹ בְמַלְקֵט אוֹ בִרְהִיטְנִי, חַיָּב: \n",
+            "הַכּוֹתֵב כְּתֹבֶת קַעֲקַע, כָּתַב וְלֹא קִעֲקַע, קִעֲקַע וְלֹא כָתַב, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּכְתֹּב וִיקַעֲקֵעַ בִּדְיוֹ וּבִכְחֹל וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְתּוֹב שָׁם הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט) וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי ה': \n",
+            "נָזִיר שֶׁהָיָה שׁוֹתֶה בַיַּיִן כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תִּשְׁתֶּה אַל תִּשְׁתֶּה וְהוּא שׁוֹתֶה, חַיָּ�� עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "הָיָה מִטַּמֵּא לְמֵתִים כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תִּטַּמֵּא, אַל תִּטַּמֵּא, וְהָיָה מִטַּמֵּא, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. הָיָה מְגַלֵּחַ כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תְּגַלֵּחַ אַל תְּגַלֵּחַ וְהוּא מְגַלֵּחַ, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. הָיָה לָבוּשׁ בְּכִלְאַיִם כָּל הַיּוֹם, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אֶחָת. אָמְרוּ לוֹ אַל תִּלְבָּשׁ אַל תִּלְבָּשׁ וְהוּא פוֹשֵׁט וְלוֹבֵשׁ, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "יֵשׁ חוֹרֵשׁ תֶּלֶם אֶחָד וְחַיָּב עָלָיו מִשּׁוּם שְׁמֹנָה לָאוִין, הַחוֹרֵשׁ בְּשׁוֹר וַחֲמוֹר, וְהֵן מֻקְדָּשִׁים, בְּכִלְאַיִם בַּכֶּרֶם, וּבַשְּׁבִיעִית, וְיוֹם טוֹב, וְכֹהֵן וְנָזִיר בְּבֵית הַטֻּמְאָה. חֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי אוֹמֵר, אַף הַלּוֹבֵשׁ כִּלְאָיִם. אָמְרוּ לוֹ, אֵינוֹ הַשֵּׁם. אָמַר לָהֶם, אַף לֹא הַנָּזִיר הוּא הַשֵּׁם: \n",
+            "כַּמָּה מַלְקִין אוֹתוֹ, אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) בְּמִסְפָּר אַרְבָּעִים, מִנְיָן שֶׁהוּא סָמוּךְ לְאַרְבָּעִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַרְבָּעִים שְׁלֵמוֹת הוּא לוֹקֶה. וְהֵיכָן הוּא לוֹקֶה אֶת הַיְתֵרָה, בֵּין כְּתֵפָיו: \n",
+            "אֵין אוֹמְדִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְמַכּוֹת הָרְאוּיוֹת לְהִשְׁתַּלֵּשׁ. אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל אַרְבָּעִים, לָקָה מִקְצָת וְאָמְרוּ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְקַבֵּל אַרְבָּעִים, פָּטוּר. אֲמָדוּהוּ לְקַבֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, מִשֶּׁלָּקָה אָמְרוּ שֶׁיָּכוֹל הוּא לְקַבֵּל אַרְבָּעִים, פָּטוּר. עָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׁנֵי לָאוִין, אֲמָדוּהוּ אֹמֶד אֶחָד, לוֹקֶה וּפָטוּר. וְאִם לָאו, לוֹקֶה וּמִתְרַפֵּא וְחוֹזֵר וְלוֹקֶה: \n",
+            "כֵּיצַד מַלְקִין אוֹתוֹ, כּוֹפֵת שְׁתֵּי יָדָיו עַל הָעַמּוּד הֵילָךְ וְהֵילָךְ, וְחַזַּן הַכְּנֶסֶת אוֹחֵז בִּבְגָדָיו, אִם נִקְרְעוּ נִקְרָעוּ, וְאִם נִפְרְמוּ נִפְרָמוּ, עַד שֶׁהוּא מְגַלֶּה אֶת לִבּוֹ. וְהָאֶבֶן נְתוּנָה מֵאַחֲרָיו, חַזַּן הַכְּנֶסֶת עוֹמֵד עָלֶיהָ. וּרְצוּעָה שֶׁל עֵגֶל בְּיָדוֹ, כְּפוּלָה אֶחָד לִשְׁנַיִם וּשְׁנַיִם לְאַרְבָּעָה, וּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת בָּהּ: \n",
+            "יָדָהּ טֶפַח וְרָחְבָּהּ טֶפַח, וְרֹאשָׁהּ מַגַּעַת עַל פִּי כְרֵסוֹ. וּמַכֶּה אוֹתוֹ שְׁלִישׁ מִלְּפָנָיו וּשְׁתֵּי יָדוֹת מִלְּאַחֲרָיו. וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתוֹ לֹא עוֹמֵד וְלֹא יוֹשֵׁב אֶלָּא מֻטֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כה) וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט. וְהַמַּכֶּה מַכֶּה בְיָדוֹ אַחַת בְּכָל כֹּחוֹ: \n",
+            "וְהַקּוֹרֵא קוֹרֵא (שם כח) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת וְגוֹ' וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ וְאֵת מַכּוֹת וְגוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא (שם כט) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ', וְחוֹתֵם (תהלים עח) וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְגוֹ', וְחוֹזֵר לִתְחִלַּת הַמִּקְרָא. וְאִם מֵת תַּחַת יָדוֹ, פָּטוּר. הוֹסִיף לוֹ עוֹד רְצוּעָה אַחַת וָמֵת, הֲרֵי זֶה גוֹלֶה עַל יָדוֹ. נִתְקַלְקֵל בֵּין בְּרֶעִי בֵּין בְּמַיִם, פָּטוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָאִישׁ בְּרֶעִי וְהָאִשָּׁה בְּמָיִם: \n",
+            "כָּל חַיָּבֵי כְרֵתוֹת שֶׁלָּקוּ, נִפְטְרוּ יְדֵי כְרֵתָתָן, שֶׁנֶאֱמַר (דברים כה) וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ, כְּשֶׁלָּקָה הֲרֵי הוּא כְאָחִיךָ, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל. אָמַר רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, מָה אִם הָעוֹבֵר עֲבֵרָה אַחַת, נוֹטֵל נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּנָּתֵן לוֹ נַפְשׁוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מִמְּקוֹמוֹ הוּא לָמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח) וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת וְגוֹ', וְאוֹמֵר (שם) אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם. הָא, כָּל הַיּוֹשֵׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵרָה, נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי אוֹמֵר, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (דברים יב) רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְגוֹ', וּמָה אִם הַדָּם שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם קָצָה מִמֶּנּוּ, הַפּוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ מְקַבֵּל שָׂכָר, גָּזֵל וַעֲרָיוֹת שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם מִתְאַוָּה לָהֶן וּמְחַמַּדְתָּן, הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו וּלְדוֹרוֹת דּוֹרוֹתָיו עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת: \n",
+            "רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר, רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב) יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה מכות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Sanhedrin/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,117 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Un tribunal de trois juges statue sur les procès civils (financiers), ou sur les réclamations relatives à l’enlèvement d’un objet par violence, ou sur les blessures<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Ou: sur les dettes (selon une autre version).</i>. De même un tribunal de trois juges connaît des demandes en dommages-intérêts, soit dans le cas où la loi accorde une entière indemnité, soit dans ceux où elle n’accorde que le remboursement de la moitié du dommage, comme aussi dans ceux où elle oblige de payer le double, ou le quadruple, ou le quintuple (Ex 21, 37). Les réclamations pour viol, ou pour séduction, et l’accusation d’adultère, sont portées devant un tribunal de trois juges<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> (Ketubot 4, 5).</i>; tel est l’avis de R. Meir. Les autres docteurs disent: pour l’accusation d’adultère, il faut un tribunal de 23 juges, car ces procès peuvent aboutir à une peine capitale.",
+            "Un tribunal de trois juges peut condamner à la peine du fouet<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Ou: coups de lanière.</i>; on a dit au nom de R. Ismaël que pour prononcer cette peine, il faut un tribunal de 23 juges. Un tribunal de 3 juges peut décider si le mois (lunaire) doit être augmenté d’un jour. La décision qui ajoute à l’année un mois intercalaire (embolismique) peut également être rendue par 3 juges; tel est l’avis de R. Meir. D’après R. Simon b. Gamliel, la séance peut s’ouvrir par trois juges qui décident s’il y a lieu de discuter; mais la discussion se fait par 5, et la décision est rendue par 7 juges; cependant, si la décision a été prise par 3 juges, l’addition à l’année sera maintenue.",
+            "Il suffit, d’après R. Simon, de trois anciens pour la cérémonie de l’imposition des mains<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> (Sota 9, 1).</i>, comme aussi pour les fonctions qu’ils doivent remplir (à l’occasion d’un mort trouvé entre deux villes) de tuer une génisse (Dt 21, 4); mais d’après R. Judah, il faut 5 anciens pour ces cas. Il en faut seulement 3 pour la cérémonie du déchaussement (ib. 25, 9), et le refus d’une fille mineure d’épouser son fiancé. Les fruits des plantes de la 4e année (Lv 19, 24) et ceux de la 2e dîme pouvaient être rachetés par leur valeur en argent; si cette valeur n’était pas bien connue, l’estimation devait se faire par 3 personnes. Il en est de même pour l’estimation de toutes les choses sacrées qu’on voulait racheter. Il en faut aussi 3 pour les estimations nécessitées par suite d’un vœu (ibid. 27), quand il s’agit d’objets mobiliers. R. Juda dit que l’un des trois doit être un cohen. Les terrains sacrés qu’on veut racheter doivent être estimés devant dix personnes, dont une est un cohen. Il en est de même pour l’estimation d’un homme, s’il a fait vœu de donner sa valeur.",
+            "Les causes qui entraînent la peine capitale ne peuvent être jugées que par un tribunal de 23 personnes. Tel est le cas lorsque pour accouplement avec un animal, actif ou passif, il faut les tuer, selon ces mots (Lv 20, 16): Tu tueras la femme et l’animal; puis (ibid. 17): vous tuerez l’animal. De même, il faut 23 juges pour faire lapider un bœuf qui a tué, un homme, selon ces mots (Ex 21, 29): le bœuf sera lapidé, et même son maître mourra; or les mêmes qui condamnent l’animal condamnent aussi le maître coupable (ou 23). Il faut 23 juges pour mettre à mort un loup, ou un lion, un ours, un tigre, une panthère, un serpent. R. Eliézer dit: celui qui le premier (prend les devants) et tue un animal nuisible fait une bonne action; R. aqiba exige quand même à cet effet un tribunal de 23 juges.",
+            "Il faut un tribunal de 71 membres pour juger une tribu entière, ou un faux prophète, ou un grand prêtre. Il faut une telle assemblée pour déclarer la guerre non obligatoire, et il la faut pour augmenter la ville (de Jérusalem), ou les annexes du Temple. Le tribunal de 71 juges a seul le droit d’installer les Sanhédrins de 23 juges, qui doivent siéger dans les villes. Il faut aussi un tribunal de 71 juges pour le procès et la punition de toute une ville, coupable de paganisme (Dt 13). On ne détruit pas du reste cette ville, si elle se trouve située sur la frontière, ni trois villes coupables de paganisme; mais on peut en détruire une ou deux.",
+            "Le grand Sanhedrin était composé de 71 membres, et le petit de 23. On sait le nombre du grand Sanhedrin de ce qu’il est dit (Nb 11, 16): rassemble-moi 70 hommes des anciens d’Israël, soit 71, avec Moïse. D’après R. Juda, il suffit de 70 pour le grand Sanhedrin. Le petit se compose de 23, selon les mots (Nb 35, 24-25): la communauté jugera, etc.; la communauté sauvera, etc.; or, il y a là trace d’une communauté (réunion de 10 personnes) qui juge et d’une autre qui sauve, soit ensemble 20. Quant au nombre de dix personnes représentant le minimum d’une communauté, on le sait de ce qu’il est dit (Ibid. 14, 27): jusqu’à quand tolérerai-je cette communauté perverse, composée des 12 explorateurs, hormis Josué et Kaleb (= 10). De plus, à ce nombre de 20, il faut ajouter 3, car d’après les mots (Ex 23, 2): il ne faut pas se régler selon la majorité si elle entraîne la condamnation, on conclut qu’il faut la suivre s’il s’agit d’absoudre; donc, à quoi bon ajouter: il faut pencher d’après la majorité? Pour établir la distinction suivante: le penchant à absoudre n’est pas le même que celui pour condamner, car le 1er a lieu sur un seul témoignage<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Une voix de majorité suffit pour absoudre, mais pour condamner il faut 2 voix de majorité.</i>, et pour le second il faut au moins deux témoins; or, comme en ce dernier cas il n’y aurait pas de voix prépondérante, on a ajouté une 3e voix, soit au total 23. Pour qu’une ville ait le droit d’avoir un Sanhedrin, elle doit avoir 120 habitants; d’après R. Néhémie, elle doit en avoir 230, afin qu’il y ait au moins dix habitants pour un juge."
+        ],
+        [
+            "Le grand prêtre peut juger et être jugé; il peut déposer comme témoin contre les autres, et l’on peut déposer contre lui; si son père est mort sans enfants, la veuve pratique sur lui la cérémonie du déchaussement (Dt 25, 9), mais elle ne peut pas l’épouser, car un grand prêtre ne peut pas épouser une veuve (Lv 21, 14); s’il est mort sans enfants, son frère peut épouser sa veuve, ou se soumettre au déchaussement. S’il perd un proche parent, il ne suit pas le cercueil; lorsque les porteurs ne sont plus en vue, il apparaît, et lorsqu’on les revoit, il ne se montre pas, les suivant ainsi à distance jusqu’à la porte de la ville. Tel est l’avis de R. Meir. R. Juda dit: il ne quittera même pas le Temple, puisqu’il est dit expressément (Lv 21, 12-13): il ne sortira pas du sanctuaire. Lorsqu’il console d’autres, il est d’usage que tout le monde passe au devant de lui, ayant entre lui et tout le peuple le lieutenant placé au milieu. Lorsque d’autres le consolent de son deuil, ils lui disent: “Puissions-nous te servir d’expiation” (terme de dévouement); et il leur répond: “Soyez béni par le ciel”. Lorsqu’on lui apporte le repas de deuil, tout le peuple s’étend à terre, tandis qu’il s’assoit sur une chaise.",
+            "Un roi ne peut pas juger ni être jugé<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> (Horayot 2, 6).</i>; il ne dépose pas comme témoin, et l’on ne dépose pas contre lui. S’il est mort sans enfant, son frère ne peut pas épouser la veuve et ne se soumet pas au déchaussement. Si son frère est mort sans enfant, il ne peut pas épouser la veuve, ni se soumettre au déchaussement; d’après R. Juda, il peut l’épouser ou se soumettre au déchaussement s’il le veut, et son souvenir sera rappelé en bien. S’il meut, personne ne peut épouser sa veuve; d’après R. Juda, le roi qui lui succède peut épouser sa veuve, car on trouve que David a épousé la veuve de Saül, comme il est dit (1S 2, 5): Je t’ai donné la maison de ton maître et les femmes de ton maître sur ton sein.",
+            "S’il perd un proche parent, il ne quitte pas son palais (palatium); selon R. Juda, il est libre de suivre le cercueil s’il le désire; ainsi, l’on trouve que David à suivi le cercueil d’Abner, comme il est dit (2S, 3, 31): le roi David marcha derrière le cercueil. Ceci ne prouve rien, fut-il répliqué, car le roi agit ainsi pour calmer le peuple. – Lorsqu’on lui apporte le repas de deuil, tout le peuple s’assoit à terre, tandis qu’il s’assoit sur un escabeau.",
+            "Le roi déclare une guerre non obligatoire, et le Sanhedrin de 71 membres y consent. Il peut briser tous les obstacles pour s’ouvrir un chemin et personne ne peut l’empêcher. Le chemin du roi n’a rien de fixe<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Il peut le faire comme il le veut. Cf. (Baba Batra 6, 7).</i>. Les soldats prennent le butin et ils le mettent devant le roi, afin qu’il prenne sa part le premier. Le roi ne peut pas épouser plus de 18 femmes. R. Juda dit qu’il peut en prendre davantage, pourvu que ce ne soient pas des femmes capables de le corrompre. R. Simon au contraire dit qu’il ne doit pas épouser beaucoup de femmes m��mes vertueuses; quant aux femmes mauvaises, il ne doit pas en prendre une seule. Le roi ne doit pas avoir un grand nombre de chevaux (Dt 17, 16); il n’en aura que ce qu’il faut pour son équipage. Il ne doit pas avoir trop d’argent ni trop d’or (ib. 17); il n’en aura que ce qu’il faut pour entretenir les troupes. Il fera faire une copie de la loi s’il part en guerre, il prendra la copie avec lui; s’il revient de la guerre, il rapportera la copie; s’il siège au tribunal, il aura cette copie auprès de lui: enfin, s’il se met à table, la copie ne le quittera pas, car il est écrit (ib. 19): Ce livre restera devant lui, et il le lira les jours de sa vie.",
+            "Par respect pour le roi, il ne faut pas monter sur son cheval, ni s’asseoir sur son trône, ni se servir de son sceptre, ni le voir quand il est nu, ou se rasant, ou au bain, comme il est dit (ib.): tu te donneras un roi, tu auras du respect pour lui."
+        ],
+        [
+            "Trois juges statuent sur les procès d’argent. Il est bon que chacune des 2 parties choisisse un juge, et tous 2 choisissent le 3e; c’est l’opinion de R. Meir. Les autres docteurs disent: les deux juges choisis par les parties choisissent le troisième. R. Meir dit chacune des parties peut récuser le juge choisi par l’autre. Les autres docteurs disent: la partie ne peut refuser le juge de l’autre qu’en prouvant que ce juge est parent ou frappé d’incapacité judiciaire; mais elle n peut pas le refuser, s’il est apte à juger ou déclarer compétent par le tribunal. R. Meir dit: chacune des parties peut refuser les témoins de l’autre. Les autres docteurs disent: elle ne peut les refuser qu’en prouvant qu’ils sont parents, ou frappés d’incapacité judiciaire.",
+            "Si l’une des parties dit à l’autre: “j’accepte pour juges mon père et ton père”, ou “trois bergers” (ignorants), elle peut plus tard se rétracter, d’après R. Meir; mais d’après les autres docteurs, elle ne peut pas se rétracter. Si un individu est obligé de prêter serment dans la forme prescrite par la loi, et si l’autre lui dit qu’il se contenterait d’un simple serment sur la tête, il peut, d’après R. Meir, se rétracter et exiger un serment dans la forme prescrite; mais d’après les autres docteurs, il ne peut pas se rétracter.",
+            "Sont frappés de l’incapacité judiciaire d’être juge et témoin: Ceux qui jouent aux cubes, ceux qui prêtent à usure, ceux qui font des paris en faisant voler des pigeons, ceux qui font du commerce avec les fruits de l’année de relâche (Lv 4, 6). R. Juda dit: tous ces gens ne sont frappés d’incapacité judiciaire que s’ils n’ont pas d’autres occupations<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> N'ayant pas de métier ni d'occupation sérieuse, ils ne connaissent ni les lois, ni le commerce des hommes entre eux, et ils ne sont pas des hommes religieux.</i>. S’ils ont un métier honnête, ils peuvent être juges et témoins.",
+            "Voici ceux qui sont incapables de témoigner et de juger pour cause de parenté: le frère, le frère du père, le frère de la mère, le mari de la sœur, le mari de la sœur du père, le mari de la sœur de la mère, le mari de la mère, le père de la femme (beaux parents), le mari de la sœur de la femme (beau frère); eux, leurs fils et leurs gendres, enfin le beau-fils seul<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Il est incapable de témoigner et de juger, mais son fils et son gendre le peuvent.</i>. R. Yossé dit que ce sont là les idées de R. aqiba; mais l’ancienne Mishna disait: Sont frappés d’incapacité pour cause de parenté le frère du père, le fils du frère du père, tous ceux qui peuvent avoir le droit d’hériter de l’individu dans l’affaire duquel ils veulent témoigner, et tous ceux qui sont parents de l’individu dans le temps de l’acte (ou au moment de témoigner dans son affaire). Si le témoin était considéré comme parent avant d’avoir vu l’action qu’il certifie, mais ne l’était plus au moment de l’acte<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> P. ex. s'il était le gendre de celui dans l'affaire duquel il voulait témoigner, mais que sa femme fût morte.</i>, il est apte à témoigner. R. Juda dit: Le gendre ne peut pas témoigner, quand même sa femme serait morte; si elle a laissé des enfants, il reste parent.",
+            "L’ami et l’ennemi sont inaptes aussi à attester. L’ami est p. ex. le garçon d’honneur (l’ami de noces, qui est incapable de témoigner dans l’affaire du marié pendant les jours de la noce<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Comme le Talmud l'explique ci-après.</i>; l’ennemi est celui qui ne lui a pas parlé depuis 3 jours par haine contre lui. Les autres docteurs lui dirent: on ne soupçonne pas un israélite de faux témoignage pour cause d’amitié ou de haine<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Rashi ajoute: tout le monde cependant est d'accord qu'un ennemi ne peut pas être juge.</i>.",
+            "Pour s’assurer de l’exactitude des témoignages, on fait entrer les témoins dans une chambre à part; on leur fait comprendre la gravité d’un faux témoignage; on fait sortir tout le monde, on laisse seul le témoin le plus important, et on lui demande: “Comment sais-tu que cet homme doit de l’argent au demandeur”? S’il répond qu’il l’a entendu dire à quelqu’un, ou bien que le défendeur le lui a raconté, son témoignage est nul<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Il arrive souvent, dit Rashi, qu'on dit avoir des dettes pour ne pas être supposé riche.</i>, sauf si le témoin dit: le défendeur a avoué devant nous devoir p. ex. 200 zouz. On fait venir ensuite l’autre témoin, et on l’examine de la même façon. Si les deux témoignages s’accordent entre eux, les juges commencent à délibérer. Si 2 des 3 juges veulent l’acquitter et le 3e veut le condamner, il est acquitté; si 2 veulent le condamner et le 3e veut l’acquitter, il est condamné. Si un juge veut le condamner, le deuxième veut l’acquitter, mais le troisième dit qu’il ne sait pas comment se prononcer, il faut adjoindre d’autres juges; quand même il y aurait eu 5 juges d’abord, dont 2 seraient pour l’acquittement, 2 pour la condamnation, et le 5e ne saurait pas se prononcer, il y aurait lieu d’adjoindre d’autres juges.",
+            "Quand la délibération est finie, on fait entrer les parties, et le plus grand (ou le plus âgé) des juges prononce le jugement, en disant: “toi, un tel, tu es acquitté”; “toi, un tel, tu es condamné”. Le juge ne doit pas dire plus tard avoir voté pour l’acquittement, mais que les autres ont prononcé la culpabilité, car il est écrit: tu ne seras pas médisant parmi ton peuple (Lv 19, 16), et il est écrit aussi: le médisant est celui qui révèle un secret (Pr 11, 13).",
+            "Un individu condamné par un jugement peut apporter, quand il le veut, les documents qu’il trouve après la condamnation pour l’annuler et se faire juger de nouveau. Si on lui dit d’apporter tous ses documents et ses preuves d’aujourd’hui en 30 jours, il faut qu’il les apporte avant le terme fixé; après quoi, il ne pourra pas faire annuler la condamnation. R. Simon b. Gamliel dit: Ce n’est pas sa faute, s’il n’a pas pu les trouver avant le terme et s’il les a trouvés seulement après. Si on lui a dit d’amener des témoins, d’apporter des actes en sa faveur, et qu’il ait répondu n’avoir ni témoins, ni actes, et plus tard il apporte un acte ou amène des témoins, les actes et les témoins sont nuls (on les soupçonne de faux). R. Simon b. Gamliel dit: Ce n’est pas sa faute s’il ne savait pas d’abord avoir les témoins et des actes, qu’il a trouvés seulement plus tard. S’il a dit qu’il n’a ni témoins ni actes, mais que se voyant condamné, il appelle les témoins, ou montre l’acte qu’il a dans sa ceinture (funda), les actes et les témoins sont nuls<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> \"Ils étaient là lorsqu'il a dit d'abord qu'il n'en avait pas; preuve qu'ils sont faux.\"</i>."
+        ],
+        [
+            "Les procès d’argent exigent les mêmes examens minutieux et les mêmes enquêtes que ceux où il s’agit d’une peine capitale, selon ces mots (Lv 24, 22): un même jugement nous régira. En quoi la procédure dans les procès d’argent diffère-t-elle de celle des affaires capitales? Dans les procès d’argent, il suffit de 3 juges; les procès où il s’agit d’une peine capitale en exigent 23. Dans les affaires d’argent, la discussion des juges peut commencer par l’argument favorable ou défavorable au défendeur; dans les affaires capitales, elle doit toujours commencer par l’argument favorable à l’accusé. Dans les affaires d’argent, la majorité d’une seule voix est toujours suffisante pour absoudre ou condamner, dans les affaires capitales, elle est suffisante pour acquitter, mais elle est insuffisante pour condamner, car il faut une majorité de deux voix pour condamner. Dans les affaires d’argent s’il y a erreur, le jugement est annulé; dans les affaires capitales, il est annulé si l’on a condamné par erreur, mais il n’est pas annulé si l’on a acquitté par erreur. Dans les affaires d’argent, les disciples eux-mêmes, qui ne sont pas juges mais qui assistent aux délibérations de leurs maîtres, peuvent donner leur opinion, soit en faveur du défendeur, soit contre lui; dans les affaires capitales ils peuvent donner leur opinion en faveur de l’accusé, mais non pas contre lui. Dans les affaires d’argent, chacun des juges peut changer d’opinion pendant la discussion; dans les affaires capitales, celui qui était d’abord pour la condamnation peut changer d’opinion, mais celui qui pensait d’abord devoir voter pour l’acquittement doit conserver son opinion. Dans les affaires d’argent, on commence le procès au jour et on peut le finir la nuit; dans les affaires capitales, on commence et on finit le procès pendant le jour. Dans les affaires d’argent, on peut finir le procès le même jour où on l’a commencé; dans les affaires capitales, on peut prononcer l’acquittement le même jour, mais il faut ajourner la condamnation au lendemain, dans l’espoir de trouver peut être, en attendant, un argument en faveur de l’accusé. C’est pourquoi on ne juge pas une affaire capitale la veille du jour de Shabat, ni la veille d’un jour de fête<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Rashi dit: si l'accusé est condamné, on ne pourra pas l'exécuter le samedi ni le jour de fête, et on ne peut pas non plus faire attendre l'accusé trop longtemps pour ne pas le faire souffrir; il faut, au contraire, pouvoir exécuter le coupable aussitôt que le jugement est fini.\"</i>.",
+            "Dans les affaires d’argent, et dans celles de pureté ou d’impureté le plus grand des juges dit d’abord son opinion; dans les affaires capitales, on commence au contraire par le plus petit<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> On craint, selon Rashi, si le plus grand dit d'abord son opinion, qui est pour la condamnation, que les autre n'y adhèrent par respect pour lui.</i>. Dans les affaires d’argent, tout le monde peut juger; dans les affaires capitales, les juges ne peuvent être que Cohanim, ou Lévites, ou d‘autres enfants d’Israël d’une naissance tellement irréprochable, que leurs filles puissent épouser des Cohanim.",
+            "Les membres du Sanhedrin siégeaient en demi-cercle, pour qu’ils puissent se voir l’un l’autre. 2 Scribes se tiennent devant eux, l’un à droite l’autre à gauche, et ils inscrivent les opinions et les motifs de ceux qui condamnent et de ceux qui acquittent. R. Juda dit qu’il faut 3 scribes, dont l’un pour ceux qui condamnent, l’autre pour ceux qui acquittent, et le troisième pour les deux catégories ensemble.",
+            "Devant les juges<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Pour les affaires capitales, ils siègent au nombre de 23.</i>, se trouvent trois séries de disciples (chacune de 23 membres), dont chacune reconnaît sa place. S’il y a une vacance, elle est remplie par un de la 1re série, dont la place est aussitôt occupée par un membre de la 2e série, et la place de celui-ci est prise par un de la 3e série. Pour la vacance de la 3e série, on choisit une personne en dehors des séries; celle-ci ne siège pas toujours à la place laissée vacante par le membre de la 3e série qui est arrivé à la 2e, mais elle occupe la place qui est conforme à ses mérites.",
+            "Pour signaler la gravité du témoignage en affaire capitale, on fait entrer les témoins et on leur demande s’ils n’admettent pas l’existence du crime pour probabilité, ou par ouï dire, ou par l’avoir entendu rapporter par un homme qui mérite confiance. On leur dit encore: Peut être ne saviez-vous pas que nous allons soumettre vos déposition à un examen minutieux. Sachez qu’il y a une grande différence entre un procès d’argent et une affaire capitale; dans le premier, on peut réparer la faute par une compensation pécuniaire; dans la dernière, on est responsable du sang de l’accusé et de celui de ses descendants. Ainsi de Caïn, assassin d’Abel, il est dit (Gn 4, 10): la voix “ des sangs ” de ton frère crie vers moi de la terre; le terme des sangs (au pluriel) vise ses descendants; selon une autre explication, son sang a été répandu sur le bois et la pierre. C’est pourquoi Dieu créa Adam seul (dont les descendants remplissent le monde entier), pour nous faire voir que celui qui sauve un seul être humain sauve un monde entier, et que celui qui perd un homme doit être assimilé à celui qui perd tout un monde. Ce fait que Dieu créa un seul homme eut pour but aussi de montrer que tous les hommes sont frères, et d’empêcher que personne ne pût se croire supérieur à un individu d’une autre nation, qui aurait été le descendant d’un autre père Adam. Ce fait peut encore servir de réfutation contre la doctrine des hérétiques qui admettent plusieurs divinités. Ceci montre la toute puissance du Roi des rois, très saint: les souverains font frapper dans un seul moule une grande quantité de pièces de monnaie qui se ressemblent toutes entre elles; tandis que le Souverain suprême, le Saint bénit soit-il, a fait dans le moule d’Adam tous les hommes de la terre, et personne n’est semblable à l’autre. Aussi chacun doit se dire que le monde entier a été créé pour lui<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Selon Rashi, puisque l'on peut avoir une aussi nombreuse postérité qu'Adam, attachant une si haute importance à sa personne, on ne voudra pas se perdre par un seul crime.</i>. Cependant vous, témoins, vous ne devez pas non plus vous taire, car celui qui a vu commettre un crime et ne le dit pas devant le tribunal, est coupable, selon le verset (Lv 5, 1): s’il est témoin du fait qu’il a vu ou qu’il connaît, etc. N’ayez pas peur non plus de la grande responsabilité du sang de l’accusé, car il est écrit: Si les méchants périssent, c’est une allégresse."
+        ],
+        [
+            "On examine le témoin par 7 enquêtes, savoir: dans quel septennaire (agricole) d’années, il a vu le crime, quelle année de ce septennaire, quel mois de l’année, quel jour du mois, quel jour de la semaine, à quelle heure de la journée, en quel lieu. R. Yossé dit: on demande seulement le jour, l’heure, le lieu. On lui dit: -Reconnaissez-vous que cet homme a commis le crime? L’avez-vous averti de ne pas le faire<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Ces 2 dern. Questions n'entraînent pas la conséquence de l'examen, de condamner à mort le témoin convaincu de faux.</i>? S’il s’agit de l’accusation d’idolâtrie, on demandera: qui a-t-il adoré et par quoi?",
+            "Plus on questionne les témoins, mieux cela vaut. Un jour, les témoins dirent devant R. Zacaï avoir vu un crime commis sous un figuier<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> V. Derenbourg, p. 278.</i>, il leur adressa des questions concernant les queues des figues. Entre les enquêtes et les examens, il y a des différences: si le témoin ne sait pas répondre aux premières, son témoignage est nul<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> S'il ignore quand et où l'acte a eu lieu, il ne peut pas être démenti par un alibi.</i>. Mais si un témoin, ou même tous les deux, ne savent pas répondre aux questions appelées examens, le témoignage est valable. Si sur une question quelconque les témoins se contredisent, le témoignage est nul.-<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est traduite (Nazir 3, 7).</i>",
+            "Si un témoin dit que l’acte incriminé a eu lieu le 2e jour du mois et l’autre dit le 3e jour, le témoignage est valable, car il est possible que l’un d’eux ne sache pas si le mois précédent était plein ou non (de 29 ou 30 jours); mais si l’un dit que l’action a eu lieu le 3e jour du mois, et l’autre dit le 5e, le témoignage est nul. Si un témoin dit que l’action a eu lieu à 2 heures et l’autre dit à 3 heures, le témoignage est valable (on peut se tromper d’une heure); mais si l’un dit à 3 heures, et l’autre dit à 5 heures, le témoignage est nul. R. Juda dit qu’il est valable (selon lui, on peut se tromper de 2 heures). Si l’un dit à 5 heures et l’autre dit à 7 heures<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Autrement dit: à 11 h. du matin, et l'autre dit: 1 h. après midi.</i>, le témoignage est nul, car on ne peut pas confondre l’heure où le soleil est à l’ouest avec l’heure où il est à l’est.–<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara de ce est traduite (Pessahim 1, 4).</i>.",
+            "Après avoir bien questionné le 1er témoin, on fait entrer le 2e et on lui adresse les mêmes questions; si les réponses sont conformes à celles du premier, on délibère en commençant par des réflexions favorables à l’accusé. Si l’un des témoins dit: “J’ai un argument favorable à l’accusé”, on ne l’écoute pas<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Encore moins, dit Rashi, si l'argument est défavorable.</i>. Si l’un des disciples veut produire un argument contraire à l’accusé, on ne l’écoute pas<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Il ne compte pas comme juge.</i>. Mais si un disciple veut dire un argument favorable à l’accusé, on lui donne une place parmi les juges où il restera toute la journée, et si son argument est admissible, on l’accepte; si l’accusé même veut parler en sa faveur, on l’écoute, pourvu que l’argument soit admissible.",
+            "Si par la délibération on reconnaît l’accusé innocent, on le libère aussitôt; mais si le tribunal croit devoir le condamner, il faut ajourner le jugement au lendemain. En attendant, les juges forment de petits groupes pour discuter entre eux (en dehors du tribunal, chez eux ou dans la rue) ils mangent peu, et ils ne boivent pas de vin de toute la journée, ils méditent toute la nuit sur le procès. Le lendemain matin ils reviennent au tribunal s'ils conservent leurs opinions, ils disent chacun j'ai acquitté ou j’ai condamné hier, et je maintiens mon idée. Celui qui condamnait la veille peut changer d’opinion pour acquitter le lendemain, mais celui qui acquittait la veille ne peut plus condamner. Si les juges se trompent en un point, les scribes qui ont écrit la veille leurs opinions et leurs motifs les leur rappellent. Si à la fin on trouve des motifs d’acquitter, on acquitte l’accusé; sinon, on passe au vote. Si des 23 juges, 12 l’acquittent et 11 condamnent, l’accusé est acquitté, à la majorité d’une voix. Si 12 condamnent et 11 acquittent, ne pouvant pas condamner avec une majorité d’une voix, on s’adjoint d’autres juges; il le faut aussi au cas où 11 condamnent, 11 acquittent, et le 23e ne peut pas se décider, ou si même 22 acquittent ou condamnent, et le dernier dit qu’il ne sait pas quelle opinion adopter<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Ce juge ne compte pas, et on ne peut pas rendre un jugement dans une affaire capitale à moins de 23 juges.</i>. Combien de juges faut-il s’adjoindre? D’abord 2 juges<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Si à l'aide d'eux on obtient une majorité d'une voix pour acquitter ou de 2 voix pour condamner, on rend le jugement.</i>. Si l’un condamne et l’autre acquitte (nombre encore insuffisant), il faut s’adjoindre d’autres, jusqu’à 70 juges. S’il y eu alors 36 qui acquittent et 35 qui condamnent on acquitte l’accusé. Si 36 condamnent et 35 acquittent, les juges discutent entre eux la question, jusqu’à ce que l’un de ceux qui condamnent change d’opinion pour voter l’acquittement."
+        ],
+        [
+            "Quand l’accusé est condamné à être lapidé, on le conduit au lieu désigné à cet effet, loin du tribunal, comme il est dit (Lv 24, 14): Fais sortir le blasphémateur hors du camp. Un homme se tenait à la porte du tribunal avec un drapeau à la main; un homme à cheval se trouvait à une distance telle qu’il pût voir le drapeau agité. Si quelqu’un du tribunal disait avoir trouvé un argument favorable à l’accusé, celui qui se tenait à la porte agitait son drapeau, et l’homme à cheval courait arrêter l’exécution. Si l’accusé lui-même disait avoir trouvé un argument en sa faveur, on le ramenait au tribunal, pour examiner cet argument; on le ramenait même 4 à 5 fois, pourvu que ce soit un argument réel. Si, après avoir reconduit le condamné au tribunal on trouve qu’il doit être acquitté, on l’acquitte; sinon, on le reconduit au supplice. On proclame devant lui: “Un tel, fils d’un tel, va au supplice pour tel ou tel crime; tels et tels sont les témoins. Si quelqu’un connaît un argument en faveur du condamné, qu’il vienne le dire”. –<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara du 2 est traduite en (Baba Qama 4, 8).</i>.",
+            "A la distance d’environ 10 coudées du lieu du supplice, on dit au condamné de se confesser; car tous les suppliciés se confessent, et celui qui se confesse aura sa part dans le monde futur. Ainsi, on trouve que Josué (Jos 7, 29) dit à Akhan: “Mon fils, attribue la gloire à l’Eternel Dieu d’Israël et rends-lui grâce; dis-moi donc ce que tu as fait; ne me cache rien. Akhan répondit à Josué et dit: je l’avoue, j’ai péché envers l’Eternel Dieu d’Israël, j’ai agi de telle et telle façon”. Et d’où sait-on que la confession lui valut le pardon? De ce qu’il est dit (ib. 25): Josué lui répondit: pourquoi nous as-tu troublés? l’Eternel te troublera aujourd’hui; en ce jour, tu seras troublé, mais non dans la vie future. S’il ne sait pas se confesser, on lui conseille de dire: “Que ma mort soit l’expiation de tous mes péchés”. R. Juda dit: Si l’accusé est convaincu de son innocence, il peut dire: “Que ma mort soit l’expiation de tous mes péchés, à l’exception de celui pour lequel on m’a condamné”. Mais les autres docteurs objectent à R. Juda que tous les condamnés en diraient autant pour se disculper et pour accuser les témoins et les juges.",
+            "Arrivé à la distance de 4 coudées du lieu du supplice, on déshabille le condamné; si c’est un homme, on le couvre par devant; si c’est une femme, on la couvre par devant et par derrière; tel est l’avis de R. Juda. Les autres docteurs disent qu’on ne déshabille pas les femmes condamnées.",
+            "Le lieu de la lapidation a une élévation double de la hauteur d’homme. Un des témoins jette le condamné par terre, de façon à ce qu’il tombe sur le dos, non sur le ventre. S’il est mort par la chute, on ne lui fait plus rien; sinon, l’autre témoins lui jette une pierre sur le cœur; s’il n’est pas encore mort, tous les assistants l’achèvent par des pierres; car il est écrit (Dt 17, 7): La main des témoins sera la première sur lui pour le faire mourir; ensuite la main de tout le peuple. Tous ceux qui sont lapidés seront pendus après la mort, selon R. Eliézer. Les autres docteurs disent: on ne pend que les condamnés pour blasphème, ou pour idolâtrie. On pend un homme la face vers le monde; la femme pendue a la face contre le gibet; c’est l’opinion de R. Eliézer. Les autres docteurs disent: les femmes ne sont pas pendues du tout. R. Eliézer leur objecta le fait de Simon b. Shetah, qui a fait pendre des femmes à Ascalon; mais ils lui répondirent: C’était une exception, puisqu’il en a condamné et fait exécuter 80 le même jour, et qu’il ne faut pas juger 2 accusés le même jour. Voici la manière de pendre le supplicié: On enfonce une poutre dans la terre; de cette poutre sort un bois comme une branche; on met alors les deux mains du supplicié l’une sur l’autre, et on le pend (par les mains). R. Yossé dit: La poutre n’est pas enfoncée, elle est debout et inclinée, de sorte que son extrémité supérieure s’appuie sur une paroi, et on pend le supplicié, comme les boucher pendent les animaux. Il faut descendre le supplicié du gibet aussitôt que la nuit arrive sous peine de contrevenir à la défense exprimée ainsi (Dt 21, 23): tu ne laisseras pas séjourner son cadavre sur le gibet, mais tu auras soin de l’enterrer le même jour; car un pendu est une chose offensante pour Dieu. On veut dire par là: puisqu’un tel a été pendu pour avoir blasphémé Dieu, il se trouverait qu’on laisse profaner le nom divin.",
+            "R. Meir dit: lorsque l’homme souffre (en punition de ses péchés), comment s’exprime la providence? La tête me pèse; mes bras me semblent trop lourds! Si l’omniscient, partout présent, se désole de ce que le sang des impies est versé, à plus forte raison il déplore le sang des justes. Du reste, il ne faut pas même laisser un simple mort toute la nuit sans l’enterrer, à moins qu’on ne retarde l’enterrement pour préparer les objets nécessaires, tels que bière et linceul. Le supplicié n’est pas enterré dans le caveau de la famille; le tribunal avait deux cimetières publics, un pour les condamnés à avoir le cou coupé, ou à être étranglés, et l’autre pour les condamnés à être lapidés ou brûlés.-<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara de ce est traduite au (Pessahim 8, 8).</i>",
+            "Quand la chair a disparu, on enlève les os pour les enterrer dans le caveau de la famille. Les parents (du supplicié) viennent saluer les juges et les témoins, pour montrer qu’ils ne leur en veulent pas et qu’ils reconnaissent la justesse du jugement. Ils ne faisaient pas les cérémonies de deuil, mais ils s’abstenaient des choses dont s’abstient un ônen (le parent d’un mort ordinaire) avant l’enterrement, par suite de son chagrin tout intime."
+        ],
+        [
+            "Aux termes de la Loi quatre genres de mort, auxquels on condamne pour des crimes divers, sont prononcés par les tribunaux; ainsi on condamne à être lapidé, ou brûlé, ou à avoir le cou coupé, ou à être étranglé. Simon met ces quatre genres dans un ordre différent, savoir: la condamnation à être brûlé, ou à être lapidé, ou étranglé, ou à avoir le cou coupé. Ceci<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> L'énoncé émis plus haut, (6, 5), indique le procédé de lapidation.</i> s’applique aux condamnés à être lapidés.",
+            "Celui qui est condamné à être brûlé est enfoncé dans la terre molle<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Littéral.: fumier.</i> jusqu’aux genoux (pour qu’il ne puisse pas bouger); on lui entoure le cou avec un drap dur, lequel drap dur est enveloppé dans un drap mou (pour ne pas blesser le cou), puis deux personnes tirent les deux bouts de ce drap, l’une d’un côté, et l’autre de l’autre, pour que le condamné soit forcé d’ouvrir la bouche; ensuite, on allume un fil (de métal) qu’on lui verse dans la bouche, et ce fil entre alors dans l’intestin et le brûle. R. Juda n’approuve pas cette méthode, car le condamné pourrait mourir avant d’être brûlé: il veut donc qu’on lui ouvre par force la bouche pour y verser le métal. R. Eléazar b. Zadoq cite comme précédent le fait de la fille d’un cohen, mariée, condamnée à être brûlée pour adultère; elle fut exécutée par une méthode plus simple, en allumant autour d’elle<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Ou: on l'entoura de sarments que l'on alluma.</i> du bois. On lui répondit que ce tribunal n’était pas bien instruit.",
+            "Celui qui est condamné<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Siffra, section Qedoshin, ch. 9.</i> à être étouffé (étranglé) est enfoncé dans le sable (terre molle) jusqu’aux genoux (pour qu’il ne puisse pas bouger); on lui entoure ensuite le cou avec un drap dur, lequel drap dur est enveloppé dans un drap mou (pour ne pas blesser le cou); puis deux personnes tirent les deux bouts de ce drap, l’un d’un côté et l’autre de l’autre, jusqu’à ce que le condamné meure par asphyxie.",
+            "Voici quels coupables sont punis de mort par la lapidation: celui qui cohabite avec sa mère, ou avec la femme de son père, ou avec la femme de son fils, ou avec un homme, ou avec un animal; ou une femme qui attire un animal pour qu’il abuse d’elle; celui qui blasphème, celui qui rend un culte aux idoles; celui qui livre ses enfants à Molokh, celui qui pratique la nécromancie ou la magie (Lv 20, 6), celui qui profane le jour du Shabat; celui qui maudit son père ou sa mère, celui qui commet un adultère avec une jeune fiancée de seconde adolescence (Naara), celui qui par séduction détermine un individu ou toute une ville à rendre le culte aux divinités païennes; le sorcier, un enfant pervers et rebelle envers ses parents (Dt 21, 18). Celui qui a cohabité (par erreur) avec sa mère est soumis à 2 sacrifices, parce que c’est: 1° sa mère; 2° la femme de son père; selon R. Juda, il n’est coupable que du premier fait. Celui qui cohabite avec la femme de son père est coupable, parce qu’elle est 1° la femme de son père; 2° Une femme mariée (adultère), soit du vivant du père, soit après sa mort, fiancée ou mariée. Le crime de l’adultère avec la femme du fils est également double, quand même elle n’aurait été que fiancée au fils, et même après la mort du fils. Si un homme a des relations contre nature avec son semblable, ou avec un animal, ou si une femme fait approcher un animal pour se prostituer à lui, l’animal sera soumis à la lapidation. Puisque l’être humain a péché, pourquoi l’animal est-il frappé? L’animal est innocent, mais il était la cause d’un crime; ou encore, on ne peut pas le laisser vivre, car en le voyant passer dans la rue, on dira: Voilà l’animal qui a été la cause de la condamnation de tel individu<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Or, la Loi tient compte du respect dû aux individus.</i>.",
+            "Celui qui blasphème n’est condamné que s’il prononce le nom de Dieu. R. Josué b. Korha dit: Pendant la déposition des témoins (pendant la discussion qui la suit), on ne prononce pas le nom de Dieu, mais on le remplace par un qualificatif ou attribut divin; par ex. les témoins disent que l’accusé a blasphémé en disant: “que Yossé frappe (ou maudisse) Yossé”. Cependant, on ne peut pas condamner un homme sans un témoignage clair, qui établisse d’une façon certaine qu’il a prononcé réellement le nom de Dieu. Par conséquent, à la fin de la délibération (avant de prononcer la condamnation de l’accusé), on fait sortir tout le monde, pour ne pas faire prononcer un blasphème devant le public, et on demande au premier témoin de dire exactement ce qu’il a entendu, et il le dit pendant que les juges se tiennent debout, et ils font à leur vêtement la déchirure de deuil qui ne doit jamais être recousue (en entendant ce blasphème). Le 2e et le 3e témoins (s’il y en a trois) disent seulement, “j’ai entendu exactement comme le premier témoin”, et ils n’ont pas besoin de répéter le blasphème.",
+            "Celui qui rend un culte aux divinités païennes est condamné à mort, soit qu’il leur rende le culte ordinaire, soit qu’il tue un animal en leur honneur, soit qu’il leur offre l’encens ou la libation de vin, ou qu’il se prosterne devant elles, ou qu’il les adopte pour Dieu en disant: “Tu es mon Dieu”. Mais on n’est pas condamné à mort pour les avoir embrassées ou baisées, ou balayées, ou arrosées, ou baignées, ou ointes, ou habillées, ou chaussées, quoiqu’il soit défendu de le faire, en raison de la défense négative (Ex 20, 5). Au même titre de défense négative il est défendu de jurer ou de faire un vœu au nom de ces divinités. Se prostituer à l’idole Baal-Péor (Belfegor) constitue son mode d’adoration, ainsi que de jeter une pierre à Markoles (Mercure).",
+            "Celui qui livre un de ses descendants à Molokh n’est coupable que s’il lui remet son enfant et le fait passer par le feu. Si l’enfant a été livré à Molokh sans passer par le feu, ou s’il a passé par le feu sans avoir été livré à Molokh, le père n’est pas coupable: il faut les 2 actes réunis. Un conjurateur de morts est le Python; celui qui fait parler le mort de sa tombe, ou nécromancien (Lv 19, 31), le fait par opération magique parler de la bouche; ils sont passibles de la peine capitale par lapidation, et celui qui consulte les morts transgresse une défense (ibid.).",
+            "Celui qui profane le Shabat par un acte pour lequel on est passible de la peine de retranchement en cas de fait volontaire, ou du sacrifice d’expiation en cas de fait involontaire, celui qui maudit son père et sa mère, est coupable s’il les maudit par un nom de la Divinité; si c’est par un attribut divin, la culpabilité est la même, selon R. Meir; mais les autres sages déclarent un tel homme acquitté.",
+            "Celui qui cohabite avec une jeune fille fiancée est seulement coupable si elle est adolescente, vierge, fiancée, chez son père; si 2 hommes cohabitent tour à tour avec elle, le premier sera lapidé et le second étranglé<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> La pénalité du second est telle, parce qu'alors la fille n'était plus vierge. V. (Qidushin 1, 1).</i>.",
+            "Le séducteur est un particulier qui dit qu’il y a une divinité dans tel endroit, qui mange, boit, fait tel bien ou tel mal, il sera condamné à mort. Il y a une différence entre le séducteur et les autres coupables; ceux-ci doivent être avertis par les témoins, lesquels ne se cachent pas pour assister au crime à l’insu du coupable; le séducteur fait exception, on lui aposte des témoins en cachette sans l’avertir. Voici comment on se conduit envers le séducteur: s’il s’adresse à deux personnes pour les séduire, ces 2 personnes témoins l’amènent au tribunal (qui jugera) et le lapideront. S’il s’adresse à une seule personne, comme elle ne peut pas le faire condamner seule, cette personne lui dira: “Je connais d’autres individus qui voudront te suivre; il faut que tu leur parles”. Si le séducteur est assez adroit pour ne pas vouloir s’exposer à parler à plusieurs individus, la personne en question cherchera à l’amener dans un endroit où les témoins se tiennent en cachette. Alors la personne dira au séducteur: “Répète-moi ce que tu m’as dit déjà à propos de la Divinité”. Si celui-ci le répète, la personne en question cherchera d’abord à l’en détourner, en lui disant: “Comment veux-tu que nous abandonnions notre Dieu qui est au ciel, pour suivre des divinités qui ne sont que bois et pierres”? Si le séducteur se repent et change d’avis, on le laisse libre. Mais s’il insiste en disant qu’il faut absolument adopter cette divinité, les témoins qui se trouvent en cachette et qui entendent ses paroles l’amèneront au tribunal (qui jugera), puis le lapideront. Le séducteur dit: “je servirai l’idole, ou: j’irai l’adorer”, ou “allons l’adorer; ou: je lui sacrifierai; ou: j’irai lui sacrifier; ou: allons lui sacrifier; ou: je l’encenserai; ou: j’irai l’encenser; ou: allons l’encenser; ou: je lui ferai des libations; ou: j’irai lui faire libation; ou: allons lui faire libation; ou: je m’y prosternerai; ou: je vais me prosterner; ou: allons nous prosterner. Détourner une ville entière consiste à dire: allons et adorons les idoles<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est traduit au (Yebamot 16, 6).</i>.",
+            "Le magicien est coupable s’il accomplit un acte magique, mais non s’il en fait seulement le simulacre pour tromper la vue. R. aqiba dit au nom de R. Josué: il peut arriver que 2 personnes cueillent des courges par magiesup>232</sup><i class=\"footnote\">C’est agir.</i>, et pourtant l’une d’elles pourra être dispensée et l’autre sera coupable. C’est que le véritable auteur de l’acte sera coupable, et celui qui aura seulement trompé les yeux ne sera pas coupable."
+        ],
+        [
+            "L’enfant pervers et rebelle -qui est puni d’après la Bible, (Dt 21, 18-21), doit être majeur, et d’autre part il ne doit pas être un homme fait et complètement développé physiquement<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Littéralement: Ex quo 2 pilos produxerit usque dum barba inferiori vertitus fuerit, non autem superiori.</i>; les sages s’expriment en termes décents à cet égard. Car il est écrit (ibid.): Si un homme a un fils, non une fille, ni un homme (adulte). Le mineur échappe à toute pénalité, étant dispensé d’accomplir les préceptes religieux.",
+            "Ce fils est coupable de gourmandise et d’ivrognerie lorsqu’il mange un trithmorion<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Par son étymologie, ce mot signifie un tiers de livre; mais le Talmud, comme on va voir, ne prend pas ce mot à la lettre.\"</i> de viande et boit un demi log de vin d’Italie (très fort); selon R. Yossé, il devra avoir mangé une livre (Maneh) de viande et bu un log de vin pour être coupable. S’il a mangé et bu cette quantité dans un repas de service religieux, ou à la cérémonie de l’embolismie du mois, ou en consommant la 2e dîme à Jérusalem, ou en mangeant soit des chairs de charogne, soit de bêtes déchirées, ou des reptiles et des vers, ou des fruits non rédimés, ou de la 1re dîme dont l’oblation n’est pas prélevée, ou de la 2e dîme et des consécrations non rachetées (hors Jérusalem), enfin un objet qui est prescrit ou interdit par une loi religieuse, ou tout mets hors la viande, ou toute boisson, hormis le vin, il ne sera pas considéré comme fils rebelle, jusqu’à ce qu’il ait mangé de la viande (permise) et bu du vin, car il est dit (ibid.): un gourmand et un ivrogne, et bien qu’il n’y ait pas de preuve formelle qu’il faille expliquer ainsi ces 2 termes, il y est fait allusion par ces mots (Pr 13, 20): Ne sois pas parmi les gens ivres de vin, les gourmands de viande.",
+            "S’il a volé son père et mangé chez lui, ou volé d’autres et mangé chez eux, ou volé d’autres et mangé chez son père, il ne sera considéré comme fils rebelle que lorsqu’il aura volé de son père ce qu’il mange chez d’autres. R. Yossé b. R. Juda dit: il devra avoir volé son père et sa mère pour être coupable.",
+            "Si le père veut mettre un tel fils en accusation, et la mère s’y oppose, ou vice-versa, le fils ne pourra pas être taxé de rébellion; il faut pour cela l’assentiment des 2 parents. Selon R. Juda, il ne sera pas non plus taxé de rébellion s’il y a disproportion (d’aspect) entre la mère le père. Si l’un des deux parents est manchot, ou bancal, ou muet, ou aveugle, ou sourd, il est absous, car il est dit (Dt 23, 19): son père et sa mère le saisiront, ce qui est impossible à un manchot, et le feront sortir, fait impossible à un bancal; et diront, fait impossible au muet; voici notre fils, ce qu’un aveugle ne peut constater; il n’écoute pas notre voix, ce à quoi le sourd ne peut pas prétendre. Ils l’avertissement d’abord devant 3 témoins, puis (en cas d’infraction) lui infligent la peine des coups de lanière. S’il a recommencé son délit, il sera jugé par un tribunal de 23 membres; seulement, pour lui faire subir la lapidation, le tribunal devra avoir en sa présence les 3 premiers juges (qui l’ont déjà condamné), pour se conformer aux mots: Celui-ci notre fils (ibid.), celui qui a déjà subi la peine de la flagellation est devant vous. S’il a fui avant le prononcé du jugement, et dans l’intervalle de temps l’adolescence s’est achevée (productis inferioris barbae pilis), il sera acquitté; mais s’il n’a fuit qu’après le prononcé du jugement, puis l’adolescence s’est achevée, il reste coupable.",
+            "Le fils rebelle est ainsi jugé en vue de son avenir. La loi dit: mieux vaut qu’il meure moins coupable que s’il avait commis de plus grandes fautes, car la mort des pécheurs est un bien pour eux et pour le monde, tandis que celle des justes est un malheur pour eux (pour les leurs) et pour le monde. Le vin et le sommeil des impies est une jouissance pour eux et pour le monde; celui des justes est un mal pour eux et pour le monde. La dispersion des impies est agréable à eux et au monde; celle des justes est fâcheuse pour eux et pour le monde. La réunion des impies est un mal pour eux et pour le monde; celle des justes est une satisfaction pour eux et pour le monde. Le calme pour les impies est un malheur pour eux et pour le monde; celui des justes est un bienfait pour eux et pour le monde.",
+            "Le voleur qui s’introduit par effraction mérite d’être tué (Ex 22, 1&amp;2), non pas pour le crime qu’il a commis, mais pour prévenir la fin (de tuer le propriétaire). Si ce voleur a causé des dommages en brisant quelque chose, il doit le payer s’il se trouve dans des circonstances à ne pas mériter la mort. Mais s’il mérite la mort, il ne doit plus payer dommage<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Selon le principe: Non bis in idem.</i>.",
+            "Voici les personnes que l’on peut empêcher de commettre un crime même en les tuant: celui qui poursuit son prochain pour le tuer, celui qui veut violer un homme ou une fiancée nubile. Pour tous les autres crimes, p. ex. de poursuivre un animal (ad ineundum), ou de profaner le Shabat, même pour le culte que le coupable veut rendre aux divinités païennes, on ne peut pas tuer celui qui veut les commettre pour l’empêcher de le faire."
+        ],
+        [
+            "Voici ceux qui sont condamnés à être brûlés: celui qui cohabite avec une femme et sa fille, ou la fille d’un Cohen, mariée ou fiancée, qui commet un adultère; dans la règle relative au commerce avec la mère de son épouse et celle-ci, on comprend l’union avec sa fille, avec la fille de sa fille, avec la fille de son fils, avec la fille de son épouse, avec la fille de la fille ou du fils de son épouse; enfin celui qui le commet, soit avec sa belle-mère, soit avec la mère de sa belle-mère, ou avec la mère de son beau-père.-<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Toute la Guemara sur ce est traduite au (Yebamot 11, 1).</i> Voici deux qui sont condamnés à la décapitation: l’assassin et les habitants de la ville coupables de paganisme (Dt 13, 16). Un individu qui a assassiné quelqu’un avec une pierre ou avec un instrument de fer, ou qui l’a tué en le maintenant dans l’eau ou dans le feu de manière à ce qu’il ne pût pas en sortir, est condamné à mort; mais si en le poussant dans l’eau ou dans le feu, l’autre pouvait en sortir, bien qu’il soit mort, le coupable n’est pas condamné à mort. S’il a excité un chien ou un serpent contre quelqu’un, il n’est pas condamné à mort. Si en tenant le serpent, il lui a fait mordre quelqu’un, R. Juda dit que l’auteur de ce fait est condamné à mort; mais les autres docteurs ne le condamnent pas. Un individu a donné des coups à un autre, et l’on a jugé ces coups mortels; puis la victime allant mieux, on a jugé qu’elle allait guérir; enfin son état s’est aggravé, et la victime est morte; dans ce cas, le coupable est condamné à mort. R. Nehemiah dit qu’il est acquitté, car l’amélioration que la victime avait éprouvée prouve qu’elle n’est pas morte des coups<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Littéralement: le fait réel (de la survivance) est sur pieds. La Guemara de ce, sauf la phrase suivante, est traduite au (Nazir 9, 5) fin.</i>.",
+            "Si un individu a voulu tuer un animal et qu’il ait tué un homme, il n’est pas condamné à mort. S’il a voulu frapper un païen, non un israélite, ou un avorton, non un être né viable, ou s’il a voulu frapper un homme dans une partie où le coup n’aurait pas été mortel, mais que le coup ait porté au cœur, où il était mortel, le coupable n’est pas condamné à mort; s’il a eu l’intention de frapper au cœur, où le coup aurait été mortel, mais le coup a porté sur un endroit où le coup n’a pas été mortel, quoique la victime soit morte, le coupable n’est pas condamné à mort. S’il a voulu frapper une grande personne que le coup n’aurait pas tuée, mais le coup a porté sur un enfant pour lequel il était mortel, le coupable n’est pas condamné à mort. S’il a voulu frapper un enfant que le coup aurait tué, mais, le coup a porté sur une grande personne pour laquelle il n’était pas mortel, quoique la grande personne soit morte, le coupable n’est pas condamné à mort. Mais s’il a voulu frapper sur une partie du corps où le coup aurait été mortel, et le coup a porté au cœur où le coup était également mortel, le coupable est condamné à mort. De même, s’il a voulu frapper une grande personne pour laquelle le coup aurait été mortel, et si le coup a porté sur un enfant qui en est mort, le coupable est condamné à mort. R. Simon dit: si quelqu’un a voulu tuer un individu et a atteint un autre, il n’est pas condamné à mort.",
+            "Si un assassin est confondu avec d’autres personnes, on les acquitte tous; selon R. Juda, on les met en prison. Si divers condamnés, chacun à un autre genre de mort, sont confondus entre eux, on leur applique le genre de mort le moins douloureux. Si un condamné à être lapidé est confondu avec un condamné à être brûlé, R. Simon dit qu’ils sont lapidés tous les deux, car c’est le genre de mort le moins douloureux des deux; les autres docteurs disent qu’ils seront brûlés, car au contraire, la mort par brûlure est moins grave que celle par lapidation. R. Simon dit alors aux autres docteurs: Si la mort par brûlure n’était pas la plus grave, la Bible ne l’aurait pas prescrite pour une femme mariée, fille d’un cohen, qui commet un adultère. Mais les autres docteurs lui répondirent: Si la mort par la lapidation n’était pas la plus grave, la Bible ne l’aurait pas prescrite pour celui qui rend un culte aux divinités païennes. Si un condamné à la décapitation est confondu avec un condamné à la strangulation, R. Simon dit qu’ils auront tous les deux le cou coupé; les autres docteurs disent qu’on les étrangle (car l’étranglement est moins pénible que l’autre genre de mort).",
+            "Si un individu a commis deux crimes, dont chacun est puni d’un genre de mort différent, on lui applique celui qui est le plus grave des deux. S’il a commis une action qui mérite doublement la mort<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> P. ex. l'adultère avec sa belle-mère entraîne la condamnation: 1° à être brûlé pour adultère avec cette personne, 2° à être étranglé pour adultère avec une femme mariée.</i>, on applique au coupable le genre de mort le plus grave des deux. R. Yossé dit que si l’action est criminelle par deux causes, il faut savoir quelle cause est la plus ancienne<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"P. ex. si la femme était la belle-mère du coupable avec d'être mariée, on le punit du genre de mort prescrit pour adultère avec la belle-mère; si elle était mariée avant d'être sa belle-mère, on le condamne pour adultère avec une femme mariée.\"</i>.",
+            "Si après avoir subi la peine des coups 2 fois pour infraction d’une défense, quelqu’un la transgresse une 3e fois, le tribunal l’incarcérera dans un cachot voûté, et là, après lui avoir donné fort peu à manger et à boire (de façon à contracter les intestins) on lui fera manger de l’orge, jusqu’à ce que les intestins éclatent. S’il est certain que quelqu’un a assassiné, sans qu’il y ait attestation conforme, on placera le coupable dans un cachot voûté; on le fera d’abord manger et boire fort peu, puis on le gavera d’orge, de façon à provoquer une mort indirecte.",
+            "Quiconque<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Lorsqu'avec celle-ci Dieu s'est entendu.</i> enlève la couverture (qui sert à couvrir les vases sacrés), ou blasphème Dieu par des sacrilèges, ou cohabite avec une femme araméenne, est frappé par les zélateurs<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Le dernier péché est celui de Zimri, vengé par Phinéas, dit M. Derenbourg, ibid., p. 238, n. 3: il n'est entré dans la loi de Moïse que par une fausse interprétation M. (Megila 3, 9). M. J. Lévy, s. V., a pour Qswh Schale (enveloppe).</i>. Le cohen qui opère au Temple à l’état impur ne sera pas traduit devant le tribunal par ses frères (égaux); mais les adolescents du sacerdoce (apprentis) le feront sortir de l’enceinte sacrée et lui briseront le crâne à coup de bûche. Un étranger à la race sacerdotale qui aura servi au Temple sera passible de la strangulation, selon R. aqiba; d’après les autres docteurs, il sera puni de la mort par voie céleste (non par les hommes)."
+        ],
+        [
+            "Tous les Israélites ont part à la vie future, selon ces mots (Is 60, 21): ceux de ton peuple sont tous justes, ils posséderont la terre pour l’éternité, un rejeton de ma plantation, une œuvre de mes mains, pour être glorifié. Voici ceux qui n’ont pas de part à la vie future; celui qui prétend que la résurrection des morts n’est pas énoncée dans la Bible<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> V. Tanhouma, section Wayera.</i>, ou que la loi n’émane pas du ciel, ou l’épicurien (Epicureus). R. aqiba y comprend aussi celui qui s’adonne à la lecture des livres extérieurs (ou hérétiques), ou celui qui, à la vue d’une plaie, dit à voix basse (pour exorciser) les mots (Ex 15, 26): je ne t’imposerai aucune des maladies suggérées à l’Egypte, car je suis l’Eternel qui te guérit. Abba Saül y englobe celui qui énonce le nom divin par ses quatre lettres (le tétragramme dit comme il est écrit).",
+            "Trois rois et quatre simples particuliers n’ont pas de part à la vie future. Les trois rois sont: Jéroboam, Achab et Manassé. R. Juda dit: Manassé aura une part à la vie future, car il est dit (2R 32, 13): Il pria Dieu qui l’exauça, accueillit sa supplication, et le réintégra à Jérusalem, dans son royaume. Mais les docteurs répliquent: Dieu l’a réintégré dans son royaume, non dans sa part de vie future. Les quatre simples particuliers sont: Balaam, Doëg, Ahitofel, et Guehazi.",
+            "Les contemporains du déluge n’ont pas de part à la vie future et ne ressusciteront pas au jour du jugement dernier, car il est dit (Gn 6, 3): Mon esprit ne jugera pas toujours en l’homme; les hommes de cette génération n’a donc à espérer ni jugement, ni nouveau souffle. La génération du temps de la dispersion des hommes (tour de Babel) n’a pas de part à la vie future, car il est dit (ibid. 6, 5): Dieu les dispersa de là sur la surface de toute la terre; or, “Dieu les dispersa” en ce bas monde, et il les dispersa “de là”, les écartant de la vie future. Les habitants de Sodome n’ont pas de part à la vie future, car il est dit (ibid. 11): les habitants de Sodome étaient des impies et de très grands pécheurs contre l’Eternel; “impies” en ce bas monde et “pécheurs” en la vie future. Mais ils ressusciteront pour le jugement dernier. R. Néhémie dit: ni les uns, ni les autres, ne ressusciteront pour le jugement, comme il est dit (Ps 1, 5): C’est pourquoi les impies n’assisteront pas en justice, ni les pécheurs dans la communauté des justes. Les premiers mots, “aussi les impies n’assisteront pas en justice”, s’appliquent aux contemporains du déluge;et la suite, “ni les pécheurs”, se réfère aux habitants de Sodome. Mais on lui objecta ceci: ils ne se trouvent pas, il est vrai, “dans la communauté des justes”, mais ils sont parmi les impies (qui assisteront au jugement dernier). Les explorateurs n’ont pas de part à la vie future, car il est dit (Nb 19, 34): Ils moururent les hommes qui répandirent à faux d’aussi mauvaises nouvelles sur le pays, par la peste, devant l’Eternel. Or, “ils moururent” en ce bas monde; “par la peste”, pour la vie future. Ceux qui séjournèrent (40 ans) au désert n’ont pas de part à la vie future, et ils n’assisteront pas au jugement dernier, car il est dit (ibid. 35): dans ce désert ils seront anéantis, et ils mourront là. Tel est l’avis de R. aqiba. Selon R. Eliézer au contraire, à eux s’applique ce verset (Ps 50, 5): Assemblez-moi mes gens pieux qui ont conclu avec moi une alliance par le sacrifice. La horde de Qorah ne remontera plus du sol, car il est dit (Nb 16, 33): la terre les a recouverts, en ce bas monde, et ils ont disparu de la communauté, en la vie future. Tel est l’avis de R. aqiba. R. Eliézer au contraire dit de leur appliquer ces mots (1S 2, 6): l’Eternel tue et ressuscite, il fait descendre dans la fosse et en fait remonter. Les dix tribus ne reviendront plus, car il est dit (Dt 29, 28): Il les rejettera dans un autre pays<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Dans ses Jahbücher für jüdische Geschichte u. Literatur, an 1, p. 65, n. 7 N. Brüll rappelle qu'au livre 4 d'Ezra (c. 13, éd. Volkmar, p. 193), il est dit que ces tribus ont été exilées dans un pays inhabité, à Arzareth, et que ce mot est la forme latinisée de ERETS AHERET, \"\" autre pays \"\".\"</i>, comme ce jour; or, comme “ce jour” une fois écoulé ne revient plus, de même les dix tribus partiront et ne reviendront plus. Tel est l’avis de R. aqiba. R. Eliézer au contraire dit: comme le jour après avoir été sombre redevient clair, de même les dix tribus dont le sort aura été obscurci, brilleront d’une nouvelle clarté.",
+            "Les habitants d’une ville qui se livre à l’idolâtrie n’ont pas de part à la vie future, car il est dit (Dt 13, 13): des gens sans aveu<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Jeu de mots sur BEL AL, qui, décomposé en deux mots, peut se traduire: qui ne monte pas.</i> sont sortis de ton sein et ont séduit les habitants de leur ville. Ils seront seulement tués, lorsque les détracteurs sont de la même ville et de la même tribu, que la majorité des gens aura été détournée, et ce, par des hommes. Si les détracteurs sont des femmes, ou des mineurs, ou si la minorité est seule livrée à l’idolâtrie, ou si les détracteurs sont des gens du dehors, on les considère comme isolés. Pour chacun d’eux, il faudra deux témoins et un avertissement, avant de pouvoir les condamner de ce fait. Toutefois, le cas de gens isolés a ceci de plus grave que des gens nombreux, réunis, en ce que les isolés sont condamnés à la peine de mort par la strangulation, à la suite de quoi, leur fortune est sauve (et revient à leurs héritiers), tandis qu’un ensemble de malfaiteurs sera condamné à la décapitation, avec privation de leurs biens.",
+            "Il est dit (Dt 13, 13): tu frapperas les habitants de la ville au fil de l’épée, etc. Ceci nous enseigne que les âniers et les chameliers qui passent d’un endroit à l’autre, peuvent sauver une telle ville<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> S'ils sont restés fidèles, ils font bénéficier leurs compatriotes nouveaux de leur propre fidélité, après être restés au moins trente jours en ville.</i>. Puis il est dit: Mets la en anathème avec tout ce qu’elle contient, et tue ses bestiaux par le sabre. On en conclut ceci: même les biens des justes se trouvant dans cette ville devront être anéantis; mais ce qui est en dehors d’elle sera sauvé; tandis que le bien des impies, soit dans elle, soit au dehors, devra être anéanti.",
+            "Il est dit (ib. 17): tu réuniras tout le butin sur la place publique, etc. S’il n’y a pas de place publique, on en fait une; s’il y en a une auprès d’elle au dehors, on y réunit le butin amassé. Puis: tu brûleras par le feu la ville avec tout le butin, entièrement à l’Eternel ton Dieu, non ce qui appartient au ciel. On conclut de là que l’on devra racheter les saintetés qui s’y trouvent. On laissera pourrir sur place les oblations sacerdotales; on enfouira la seconde dîme et les écrits sacrés (la bible). “Entièrement à l’Eternel ton Dieu”, c’est que, selon R. Simon, le très saint dit: si vous exercez une stricte juste à l’égard de la ville idolâtre, je considérerai ce sacrifice à l’égal d’un holocauste offert devant moi. Elle sera un monceau éternel, que l’on ne réédifiera pas, et ne sera même pas transformée en jardins, ou potagers. Tel est l’avis de.R. Yossé, le galiléen. R. aqiba dit: “elle ne sera plus reconstruite” telle qu’elle était d’abord, mais on pourra convertir le sol en plantations de jardins. \"“Et tu ne garderas rien en main de la mise en anathème afin que l’Eternel revienne sur les effets de sa colère, donne les preuves de sa miséricorde, qu’il ait pitié de toi et te fasse grandir; car aussi longtemps que les impies sont de ce monde, la colère à leur égard subsiste;mais avec leur destruction, la colère disparaît du monde”."
+        ],
+        [
+            "Voici ceux qui sont condamnés à être étranglés: celui qui frappe son père et sa mère, celui qui viole un homme, l’ancien qui agit contrairement à la décision du grand tribunal de Jérusalem (Dt 17, 12), un faux prophète, celui qui prophétise au nom d’une divinité païenne, celui qui commet un adultère avec une femme mariée, les faux témoins qui ont déposé que la fille d’un cohen a commis un adultère et qui ont été convaincus de faux, celui qui commet un adultère avec la fille d’un cohen qui est marié. Celui qui frappe son père ou sa mère n’est condamné à mort que s’il a fait une blessure. Voici sous quel rapport la malédiction est plus grave que le coup: celui qui maudit son père et sa mère, en prononçant la malédiction qui est punie de mort, est condamné quand même il le fait après la mort de ses parents, tandis que celui qui frappe son père ou sa mère après la mort n’est pas condamné à mort (puisqu’après la mort il n’y a pas de blessure). Celui qui vole un homme n’est condamné à mort que s’il l’a amené chez lui et s’il l’a vendu ensuite. R. Juda dit qu’il n’est condamné à mort que s’il l’a amené chez lui et s’il s’est fait servir par lui avant de le vendre, comme il est dit (Dt 24, 7): s’il l’a asservi, et l’a vendu; si quelqu’un a volé son fils et s’il l’a vendu, il est condamné à mort d’après R. Ismaël le fils de R. Yohanan b. Broqah; mais les autres docteurs disent qu’il n’est pas condamné à mort. De même celui qui a volé un individu à moitié esclave et à moitié affranchi sera condamné, selon R. Juda; les autres docteurs ne le condamnent pas.",
+            "L’ancien qui agit contrairement à la décision du grand tribunal de Jérusalem est condamné à mort, car il est dit (Dt 17, 8): lorsqu’une affaire te sera trop difficile à démêler, dans une cause criminelle ou civile. Il y avait dans le temple trois tribunaux, dont le premier siégeait près de la porte dite de la montage sainte; le deuxième siégeait plus haut, près de la porte du parvis, et le troisième occupait la porte la plus élevée, en siégeant dans la cellule au bois. Si dans la province un ancien n’était pas d’accord avec les autres juges ses collègues, il venait avec eux à Jérusalem, d’abord au premier tribunal qui siégeait à l’entrée de la montage sainte et disait “Voici mon opinion, voici celle de mes collègue; qu’en dites-vous”? Si ce tribunal avait sur ce point une tradition, il la leur communiquait; sinon, ils allaient au deuxième tribunal séant au parvis, pour lui dire: “Voici mon opinion, voici celle de mes collègues; qu’en dites-vous”? Si le deuxième tribunal avait une tradition, il la disait; sinon, ils allaient tous au grand tribunal supérieur, dont la juridiction s’étendait sur tout Israël, selon ces mots (ibid. 17): de l’endroit que Dieu choisira. Cet ancien en retournant dans sa ville était obligé de se conformer à la décision du tribunal de Jérusalem. Cependant, s’il continue à enseigner comme auparavant, sans égard pour l’opinion du tribunal de Jérusalem, il n’est pas condamné; mais s’il fait exécuter ses jugements contraires à la décision du tribunal de Jérusalem, il est condamné à mort, selon ces mots (ibid. 12): l’homme qui agit avec préméditation, etc. Le disciple qui a rendu un jugement pareil pour le faire exécuter n’est pas condamné à mort; de sorte que la circonstance aggravante (qu’il ose rendre ce jugement sans avoir l’autorisation) devient pour lui un avantage (qui l’exonère de la peine de mort).",
+            "Sous un autre rapport, les paroles des docteurs sont plus graves que celles de la loi écrite. Ainsi, lorsque l’ancien enseigne ce qui est contraire à la parole du Pentateuque, s’il dit par exemple qu’il ne faut pas mettre des phylactères, il n’est pas condamné à mort, car tout le monde connaît cette loi de la Bible (Dt 6, 8), et l’ancien ne peut tromper personne. Mais s’il enseigne ce qui est contraire seulement à la tradition fixée par les docteurs, comme d’avoir 5 cases dans les phylactères (au lieu de 4), il est condamné.",
+            "L’ancien qui agit contrairement à la décision du tribunal de Jérusalem, et qui est condamné à mort, n’est pas exécuté dans sa ville, ni même dans Yabneh (quand le tribunal se fut exilé à Yabneh), mais on l’amène à Jérusalem (quand le tribunal est encore là), et on le garde jusqu’à la fête prochaine, pour l’exécuter quand on s’y assemble de tous les pays en pèlerinage, selon ces mots (Dt 17, 13): tout le peuple l’apprendra et aura peur. C’est l’opinion de R. aqiba. R. Judah dit qu’il ne faut pas tourmenter le condamné, en lui faisant souffrir la longue attente de la mort, mais on l’exécutera de suite, et l’on écrit dans tous les pays: “Tel individu, fils d’un tel, a été condamné à mort par le tribunal”.",
+            "Le faux prophète est condamné s’il prophétise ce qu’il n’a pas entendu, ou ce qui ne lui a pas été dit; mais celui qui ne fait pas connaître sa prophétie, ou le prophète qui agit contrairement à sa prophétie, ou un autre individu qui n’écoute pas le prophète, n’est pas condamné par des hommes, car l’Ecriture dit: je lui en demanderai compte moi-même (Dt 18, 19).",
+            "Celui qui prophétise au nom d’une divinité païenne, quoiqu’il parle conformément à la loi, déclarant impur ce qui l’est et pur ce qui l’est, est condamné. Celui qui commet un adultère avec une femme mariée, même avant la cohabitation de celle-ci avec son mari, est condamné à être étranglé. Celui qui comment un adultère avec une femme mariée qui est la fille d’un cohen est aussi condamné à être étranglé, quoique cette femme soit condamnée à être brûlée. Enfin les témoins qui ont voulu faire condamner cette fille d’un cohen et un autre individu, en faisant contre eux une fausse déposition, et qui sont démentis (convaincus de faux), sont condamnés à subir le genre de mort auquel ils ont voulu faire condamner l’individu<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Ils seront étranglés, et non condamnés à être brûlés, quoique leur témoignage eût pu faire condamner la fille du cohen à ce genre de mort.</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Sanhedrin/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,119 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Cases concerning property [are decided] by three. Cases concerning robbery or personal injury, by three. Claims for full damages or half-damages, twofold restitution, or fourfold or fivefold restitution, by three. Claims against a rapist, a seducer and one who defames [a virgin are decided] by three, according to Rabbi Meir. The Sages say: “One who defames [a virgin is decided] by twenty-three, for there may arise from it a capital case.",
+            "[Cases concerning offenses punishable by] beating [are decided] by three. In the name of Rabbi Yishmael they said twenty-three. The intercalation of the month and intercalation of the year [are decided] by three, according to Rabbi Meir. Rabban Shimon ben Gamaliel says: “The matter is begun by three, discussed by five, and decided upon by seven. But if they decided upon it with three, the intercalation is valid.”",
+            "The laying on of the elders’ hands and the breaking of the heifer’s neck [are decided upon] by three, according to Rabbi Shimon. But Rabbi Judah says: “By five.” The rites of halitzah and “refusal” [are performed] before three. The fruit of fourth year plantings and Second Tithes whose value is not known [are redeemed] before three. Things dedicated to the Temple [are redeemed] before three. Vows of evaluation to be redeemed with movable property, [are evaluated] before three. Rabbi Judah says: “One must be a priest.” [Vows of evaluation], [to be redeemed] with land [are evaluated] before nine and a priest. And similarly [for the evaluation] of a man.",
+            "Cases concerning offenses punishable by death [are decided] by twenty three. A beast that has sexual relations with a woman or with a man is [judged] by twenty three, as it says, “You shall execute the woman and the beast” (Lev. 20:16) and it says, “You shall execute the beast”. The ox that is stoned [is judged] by twenty three, as it says, “The ox shall be stoned and also its owner shall be put to death” (Exodus 21:29), as is the death of the owner, so too is the death of the ox. The wolf, the lion, the bear, the leopard, the panther, or serpent [that have killed a human being] their death is [adjudicated] by twenty three. Rabbi Eliezer says: “Anyone who kills them before they come to court merits.” But Rabbi Akiva says: “Their death must be [adjudicated] by twenty three.",
+            "A tribe, a false prophet, or the high priest may not be tried save by the court of seventy-one; They may not send forth the people to wage a battle of free choice save by the decision of the court of one and seventy; They may not add to the City [of Jerusalem], or the Courts of the Temple save by the decision of the court of seventy-one; They may not set up sanhedrins for the several tribes save by the decision of the court of one and seventy. And they may not proclaim [any city to be] an Apostate City (ir ha-niddahat) (Deut. 13:13–19] save by the decision of one and seventy. No city on the frontier may be proclaimed an Apostate City, nor three together, but only one or two.",
+            "The greater Sanhedrin was made up of seventy one and the little Sanhedrin of twenty three. From where do we learn that the greater Sanhedrin should be made up of seventy one? As it says, “Gather unto me seventy men of the elders of Israel” (Num. 11:16), and when Moses is added to them there is seventy one. Rabbi Judah says: “Seventy.” From where do we learn that the little Sanhedrin should be made up of twenty three? As it says, “The assembly shall judge”, “The assembly shall deliver” (Num. 35:24-25), an assembly that judges and an assembly that delivers, thus we have twenty. And from where do we know that an assembly has ten? As it says, “How long shall I bear this evil congregation?” (Num. 14:27) [which refers to the twelve spies] but Joshua and Caleb were not included. And from where do we learn that we should bring three others [to the twenty]? By inference from what it says, “You shall not follow after the many to do evil” (Ex. 23:2), I conclude that I must be with them to do well. Then why does it say, “[To follow] after the many to change judgment” (Ex. 23:2). [It means that] your verdict of condemnation should not be like your verdict of acquittal, for your verdict of acquittal is reached by the decision of a majority of one, but your verdict of condemnation must be reached by the decision of a majority of two. The court must not be divisible equally, therefore they add to them one more; thus they are twenty three. And how many should there be in a city that it may be fit to have a Sanhedrin? A hundred and twenty. Rabbi Nehemiah says: “Two hundred and thirty, so that [the Sanhedrin of twenty three] should correspond with them that are chiefs of [at least] groups of ten."
+        ],
+        [
+            "The High Priest can judge and be judged; he can testify and others can testify against him. He can perform halitzah for another’s wife and others can perform halitzah for his wife or contract levirate marriage with his widow, but he cannot contract levirate marriage since he is forbidden to marry a widow. If any of his near kin die he may not follow after the bier, rather when the bearers are not visible, he is visible, when they are visible he is not visible, and he may go out with them as far as the city gate, according to Rabbi Meir. Rabbi Judah says, “He may not leave the Temple, as it says, “Nor shall he go out of the Sanctuary”. And when he comforts other mourners the custom is for all of the people to pass by, the one after the other, while the appointed [priest] stands between him and the people. And when he receives comfort from others, all the people say to him, “Let us be your atonement”, and he says to them, “May you be blessed by Heaven.” When they feed him the funeral meal all the people sit around on the ground and he sits on a stool.",
+            "The king can neither judge nor be judged, he cannot testify and others cannot testify against him. He may not perform halitzah, nor may others perform halitzah for his wife. He may not contract levirate marriage nor may his brothers contract levirate marriage with his wife. Rabbi Judah says: “If he wished to perform halitzah or to contract levirate marriage his memory is a blessing.” They said to him: “They should not listen to him.” None may marry his widow. Rabbi Judah says: “The king may marry the widow of a king, for so have we found it with David, who married the widow of Saul, as it says, “And I gave you my master’s house and my master’s wives into your embrace” (II Samuel 12:8).",
+            "If any of his near kin die he may not go out of the door of his palace. Rabbi Judah says: “If he wishes to follow the bier he may, since we have found that David followed the bier of Avner, as it says, “And King David followed the bier” (II Samuel 3:31) They answered, “That was only to appease the people.” When they feed him the funeral meal all the people sit on the floor and he sits on a couch.",
+            "He may send forth the people to a battle waged of free choice by the decision of the court of seventy one. He may break through [the private domain of any man] to make himself a road and none may protest him. The king’s road has no limit. Whatsoever the people take in plunder they must place before him, and he may take first. “And he shall not have many wives” (Deut. 17:17) eighteen only. Rabbi Judah says: “He may take many wives provided they don’t turn his heart away [from worshipping God]. Rabbi Shimon says: “Even one that might turn his heart away, he should not marry. Why then does it say, “He shall not have many wives”, even if they are like Avigayil. “He shall not keep many horses” (Deut. 17:16) enough for his chariot only. “Nor shall he amass silver and gold to excess” (Deut. 17:17) enough to pay his soldier’s wages. He must write a Torah scroll for himself; when he goes forth to battle he shall take it with him, and when he returns he shall bring it back with him; when he sits in judgement it shall be with him, and when he sits to eat it shall be with him, as it says, “Let it remain with him and let him read it all his life” (Deut. 17:19)",
+            "None may ride his horse and none may sit on his throne and none may make use of his scepter. No one may see him when his hair is being cut or when he is naked or when he is in the bath house, for it says, “You shall set a king upon yourself” (Deut. 17:15) that his awe should be over you."
+        ],
+        [
+            "Cases concerning property [are decided] by three [judges].This [litigant] chooses one and this [litigant] chooses one and then the two of them choose another, according to Rabbi Meir. But the Sages say: “The two judges choose the other judge.” This [litigant] can invalidate this one’s judge, and this [litigant] can invalidate this one’s judge, according to Rabbi Meir. But the Sages say: “When is this so? When they bring proof against them that they are relatives or otherwise invalid; but if they are valid and experts, he cannot invalidate them. This [litigant] may invalidate this one’s witnesses and this [litigant] may invalidate this one’s witnesses, according to Rabbi Meir. But the Sages say: “When is this so? When they bring proof against them that they are relatives or otherwise invalid; but if they are valid, he cannot invalidate them.",
+            "If one litigant said to the other, “I accept my father as trustworthy”, or “I accept your father as trustworthy”, or “I accept three herdsman as trustworthy”, Rabbi Meir says, “He may retract.” But the Sages say, “He cannot retract.” If one must take an oath before his fellow, and his fellow said to him, “Vow to me by the life of your head”, Rabbi Meir says, “He may retract.” But the Sages say, “He cannot retract.”",
+            "And these are they which are not qualified [to be witnesses or judges]: A dice player, a usurer, pigeon racers, or traffickers in Seventh Year produce. Rabbi Shimon said: “In the beginning they called them ‘gatherers’ of Seventh Year produce, but after the oppressors grew many they changed this and called them ‘traffickers’ of Seventh Year produce.” Rabbi Judah said: “This applies only if they have no other trade, but if they have some other trade other than that, they are not disqualified.”",
+            "These are the relatives [that are not qualified to be witnesses or judges]: A suitor’s father, brother, father’s brother, mother’s brother, sister’s husband, father’s sister’s husband, mother’s sister’s husband, mother’s husband, father-in-law, or wife’s sister’s husband them and their sons and their sons-in-law; also the suitor’s step-son only [but not the stepsons’ sons]. Rabbi Yose said, “Such was the mishnah of Rabbi Akiva, but the first mishnah taught: ‘a suitor’s uncle, or his uncle’s son, and all that are qualified to be his heir. Moreover all that were kinsmen at the time [are disqualified]; but kinsmen that have ceased to be kinsmen become qualified.” Rabbi Judah says: “If a man’s daughter died and left children, her husband still counts as a kinsman.”",
+            "A friend or an enemy [is disqualified]. “A friend”: this is one’s groomsman. “An enemy”: anyone whom he has not spoken to in three days because of anger. They replied: “Israelites are not suspected of such.”",
+            "How do they check the witnesses? They bring them in and warn them, and then they take them out and leave behind the most important of [the witnesses]. And they would say to him: “State [for us], how do you know that this one is in debt to this one?” If he said, “He said to me, ‘I am in debt to him’, or ‘So-and-so said to me that he was in debt to him’”, he has said nothing. He must be able to say, “In our presence he acknowledged to the other one that he owed him 200 zuz.” Afterward they bring in the second witness and check him. If their words were found to agree, the judges discuss the matter. If two say, “He is not guilty” and one says, “He is guilty”, he is not guilty. If two say, “He is guilty” and one says, “He is not guilty”, he is guilty. If one says, “He is not guilty”, and one says, “He is guilty”, and even if two declared him not guilty or declared him guilty while one said, “I do not know”, they must add more judges.",
+            "When the judges reached their decision they would bring in the litigants. The chief among the judges says: “You, so-and-so are not obligated”, or “You, so-and-so are obligated”. And from where do we know that after one of the judges has gone out that he may not say, “I declared him not obligated and my colleagues declared him obligated, so what can I do since they outvoted me?” Of such a one it says, “Do not go about as a talebearer amongst your people” (Lev. 19:16) and it also says, “He that goes about as a talebearer reveals secrets” (Proverbs 11:13).",
+            "So long as a litigant can produce proof he may overturn the verdict. If they had said to him, “Bring all of the proofs that you have within thirty days” and he brought them within thirty days, the court may overturn the verdict. But if he brought any proof after thirty days, the court cannot reverse the verdict. Rabban Shimon ben Gamaliel said: “What could he have done that he did not find [the proof] within thirty days but found it after thirty days?” If they had said to him, “Bring witnesses” and he said, “I have no witnesses”, or [if they said], “Bring proof”, and he said, “I have no proof”, and he later found proof or witnesses, then they are totally invalid. Rabban Shimon ben Gamaliel said: “What could he have done that he did not know that he had witnesses, then found witnesses, or that he did not know that he had proof, then found proof? If they had said to him, “Bring witnesses” and he said, “I have no witnesses”, or [if they said], “Bring proof”, and he said, “I have no proof”, but when he saw that he was about to be found obligated, he said, “Come near, so-and-so and so-and-so and testify for me!”, or if he brought forth some proof from his wallet, then they are totally invalid."
+        ],
+        [
+            "Both non-capital and capital cases require examination and inquiry [of the witnesses], as it says, “You shall have one manner of law” (Lev. 24:22). How do non-capital cases differ from capital cases? Non-capital cases [are decided] by three and capital cases by twenty three. Non-capital cases may begin either with reasons for acquittal or for conviction; capital cases begin with reasons for acquittal and do not begin with reasons for conviction. In non-capital cases they may reach a verdict of either acquittal or conviction by the decision of a majority of one; in capital cases they may reach an acquittal by the majority of one but a verdict of conviction only by the decision of a majority of two. In non-capital cases they may reverse a verdict either [from conviction] to acquittal or [from acquittal] to conviction; in capital cases they may reverse a verdict [from conviction] to acquittal but not [from acquittal] to conviction. In non-capital cases all may argue either in favor of conviction or of acquittal; in capital cases all may argue in favor of acquittal but not all may argue in favor of conviction. In non-capital cases he that had argued in favor of conviction may afterward argue in favor of acquittal, or he that had argued in favor of acquittal may afterward argue in favor of conviction; in capital cases he that had argued in favor of conviction may afterward argue in favor of acquittal but he that had argued in favor of acquittal cannot afterward argue in favor of conviction. In non-capital cases they hold the trial during the daytime and the verdict may be reached during the night; in capital cases they hold the trial during the daytime and the verdict also must be reached during the daytime. In non-capital cases the verdict, whether of acquittal or of conviction, may be reached the same day; in capital cases a verdict of acquittal may be reached on the same day, but a verdict of conviction not until the following day. Therefore trials may not be held on the eve of a Sabbath or on the eve of a Festival.",
+            "In non-capital cases and those concerning uncleanness and cleanness [the judges declare their opinion] beginning from the eldest, but in capital cases they begin from [them that sit at] the side. All are qualified to try non-capital cases, but not all are qualified to try capital cases, only priests, levites and Israelites that may give [their daughters] in marriage to priests.",
+            "The Sanhedrin was arranged like the half of a round threshing-floor so that they all might see one another. Before them stood the two scribes of the judges, one to the right and one to the left, and they wrote down the words of them that favored acquittal and the words of them that favored conviction. Rabbi Judah says: “There were three: one wrote down the words of them that favored acquittal, and one wrote down the words of them that favored conviction, and the third wrote down the words of both them that favored acquittal and them that favored conviction.",
+            "And there were three rows of disciples of the Sages who sat before them, and each knew his proper place. If they needed to appoint [another as a judge] they appointed him from the first row, and one from the second row came into the first row, and one from the third row came into the second row, and they chose another from the congregation and set him in the third row. He did not sit in the place of the former, but he sat in the place that was proper for him.",
+            "How did they admonish witnesses in capital cases? They brought them in and admonished them, [saying], “Perhaps you will say something that is only a supposition or hearsay or secondhand, or even from a trustworthy man. Or perhaps you do not know that we shall check you with examination and inquiry? Know, moreover, that capital cases are not like non-capital cases: in non-capital cases a man may pay money and so make atonement, but in capital cases the witness is answerable for the blood of him [that is wrongfully condemned] and the blood of his descendants [that should have been born to him] to the end of the world.” For so have we found it with Cain that murdered his brother, for it says, “The bloods of your brother cry out” (Gen. 4:10). It doesn’t say, “The blood of your brother”, but rather “The bloods of your brother” meaning his blood and the blood of his descendants. Another saying is, “The bloods of your brother” that his blood was cast over trees and stones. Therefore but a single person was created in the world, to teach that if any man has caused a single life to perish from Israel, he is deemed by Scripture as if he had caused a whole world to perish; and anyone who saves a single soul from Israel, he is deemed by Scripture as if he had saved a whole world. Again [but a single person was created] for the sake of peace among humankind, that one should not say to another, “My father was greater than your father”. Again, [but a single person was created] against the heretics so they should not say, “There are many ruling powers in heaven”. Again [but a single person was created] to proclaim the greatness of the Holy Blessed One; for humans stamp many coins with one seal and they are all like one another; but the King of kings, the Holy Blessed One, has stamped every human with the seal of the first man, yet not one of them are like another. Therefore everyone must say, “For my sake was the world created.” And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be involved with this trouble”, was it not said, “He, being a witness, whether he has seen or known, [if he does not speak it, then he shall bear his iniquity] (Lev. 5:1). And if perhaps you [witnesses] would say, “Why should we be guilty of the blood of this man?,” was it not said, “When the wicked perish there is rejoicing” (Proverbs 11:10).]"
+        ],
+        [
+            "They used to examine witnesses with seven inquiries: In what week of years? In what year? In what month? On what date in the month? On what day? In what hour? In what place? Rabbi Yose says: [They only asked:] On what day? In what hour? In what place? [Moreover they asked:] Do you recognize him? Did you warn him? If one had committed idolatry [they asked the witnesses:] What did he worship and how did he worship it?",
+            "The more a judge examines the evidence the more he is deserving of praise. Ben Zakkai once checked with regards to the stalks of figs. What is the difference between inquiries and examinations? With regards to inquiries, if one [of the two witnesses] says “I do not know”, their evidence becomes invalid. But if to one of the examinations one answered, “I do not know”, or even if they both answered, “We do not know”, their evidence remains valid. Yet if they contradict each other, whether during the inquiries or examinations, their evidence becomes invalid.",
+            "If one said, “On the second of the month”, and the other said, “On the third”, their evidence remains valid, since one may have known that the month was intercalated and the other may not have known that the month was intercalated. If one said, “On the third” and the other said, “On the fifth”, their evidence is invalid. If one said, “At the second hour”, and the other said, “At the third”, their evidence remains valid. If one said, “At the third hour”, and the other said, “At the fifth”, their evidence becomes invalid. Rabbi Judah says: “It remains valid. [But] if one said, ‘At the fifth hour’ and one said ‘At the seventh’, their evidence becomes invalid, since at the fifth hour the sun is in the east and at the seventh it is in the west.”",
+            "They afterward bring in the second witness and examine him. If their words were found to agree together they begin [to examine the evidence] in favor of acquittal. If one of the witnesses said, “I have something to argue in favor of his acquittal”, or if one of the disciples said, “I have something to argue in favor of his conviction”, they silence him. If one of the disciples said, “I have something to argue in favor of his acquittal”, they bring him up and set him among them and he does not come down from there all day. If there is anything of substance in his words they listen to him. Even if the accused said, “I have something to argue in favor of my acquittal”, they listen to him, provided that there is substance to his words.",
+            "If they find him not guilty, he is discharged, if not, it [the trial] is adjourned till the following day. During this time they [the judges] go about in pairs, practice moderation in food, drink no wine the whole day, and discuss the case throughout the night. Early next morning they reassemble in court. He who is in favor of acquittal states, ‘I declare him innocent and I stand by my opinion.’ While he who is in favor of condemnation says: ‘I declare him guilty and stand by my opinion.’ One who [previously] argued for conviction may now argue for acquittal, but one who [previously] argued for acquittal may not now argue for conviction. If they have made any mistake, the two judges’ scribes are to remind them. If they find him not guilty, they discharge him. If not, they take a vote. If twelve acquit and eleven condemn, he is acquitted. If twelve condemn and eleven acquit, or if eleven condemn and eleven acquit and one says, ‘I do not know,’ or even if twenty-two acquit or condemn and a single one says, ‘I do not know,’ they add to the judges. Up to what number is the court increased? By twos up to the limit of seventy-one. If thirty-six acquit and thirty-five condemn, he is acquitted. But if thirty-six condemn and thirty-five acquit, the two sides debate the case together until one of those who condemn agrees with the view of those who are for acquittal."
+        ],
+        [
+            "When the trial is completed he [the condemned] is led forth to be stoned. The place of stoning was outside of the court, as it is says, “Bring out him that has cursed” (Lev. 24:14). A man was stationed at the door of the court with the handkerchiefs in his hand, and a man on a horse was stationed at a distance yet within sight of him. If one says, ‘I have something [further] to state in his favor’, he [the signaler] waves the handkerchief, and the man on the horse runs and stops them. And even if he [the convict] himself says, ‘I have something to plead in my own favor’, he is brought back, even four or five times, providing, however, that there is substance in his assertion. If then they find him innocent, they discharge him. But if not, he goes forth to be stoned, and a herald precedes him [crying]: so and so, the son of so and so, is going forth to be stoned because he committed such and such an offense, and so and so are his witnesses. Whoever knows anything in his favor, let him come and state it.”",
+            "When he is about ten cubits away from the place of stoning, they say to him, ‘confess’, for such is the practice of all who are executed, that they [first] confess, for he who confesses has a portion in the world to come. For so we find in the case of Achan, that Joshua said to him, “My son, pay honor to the Lord, the God of Israel, and make confession to him. [Tell me what you have done, do not hold anything back from me.]” And Achan answered Joshua and said, “It is true, I have sinned against the Lord the God of Israel, and this is what I have done” (Josh. 7:19-20). And how do we know that his confessions made atonement for him? As it says, “And Joshua said, “What calamity have you brought upon us! The Lord will bring calamity upon you this day” (Josh. 7:35), [meaning] this day you are a calamity, but you are not to be a calamity in the next world. And if he does not know how to confess, they say to him, “Say, may my death be an expiation for all my sins.” Rabbi Judah said: “If he knows that he is a victim of false evidence, he can say: may my death be an expiation for all my sins but this.” They [the sages] said to him: “If so, everyone will speak likewise in order to clear himself.”",
+            "When he is about four cubits distant from the place of stoning, he is stripped of his clothing. A man is covered in front and a woman both in front and behind, according to Rabbi Judah. But the Sages say: “A man is to be stoned naked and a woman is not to be stoned naked.",
+            "The place of stoning was twice a man’s height. One of the witnesses pushed him by the hips, [so that] he was overturned on his heart. He was then turned on his back. If that caused his death, he had fulfilled [his duty]; but if not, the second witness took a stone and threw it on his chest. If he died thereby, he had done [his duty]; but if not, he [the criminal] was stoned by all Israel, for it is says: “The hand of the witnesses shall be first upon him to put him to death, and afterwards the hand of all the people” (Deut. 17:7). All who are stoned are [afterwards] hanged, according to Rabbi Eliezer. But the sages say: “Only the blasphemer and the idolater are hanged.” A man is hanged with his face towards the spectators, but a woman with her face towards the gallows, according to Rabbi Eliezer. But the sages say: a man is hanged, but not a woman. Rabbi Eliezer said to them: “But did not Shimon ben Shetah hang women at ashkelon?” They said: “[On that occasion] he hanged eighty women, even though two must not be tried on the same day. How is he hanged? The post is sunk into the ground with a [cross-] piece branching off [at the top] and he brings his hands together one over the other and hangs him up [thereby]. R. Jose said: the post is leaned against the wall, and he hangs him up the way butchers do. He is immediately let down. If he is left [hanging] over night, a negative command is thereby transgressed, for it says, “You shall not let his corpse remain all night upon the tree, but you must bury him the same day because a hanged body is a curse against god” (Deut. 21:23). As if to say why was he hanged? because he cursed the name [of god]; and so the name of Heaven [God] is profaned.",
+            "R. Meir said: “When man suffers, what expression does the shechinah (God’s presence) use? “My head is too light (a euphemism for heavy) for me, my arm is too light (a euphemism for heavy) for me.” If god is so grieved over the blood of the wicked that is shed, how much more so over the blood of the righteous! And not only of this one [a criminal did the sages not to leave him overnight] but whosoever lets his dead lie over night transgresses a negative commandment. If he kept him over night for the sake of his honor, to procure for him a coffin or a shroud, he does not transgress. And they did not bury him [the executed person] in his ancestral tomb, but two burial places were prepared by the court, one for those who were decapitated or strangled, and the other for those who were stoned or burned.",
+            "When the flesh was completely decomposed, the bones were gathered and buried in their proper place. The relatives then came and greeted the judges and witnesses, as if to say, we have no [ill feelings] against you, for you gave a true judgment. And they observed no mourning rites but grieved [for him], for grief is in the heart alone."
+        ],
+        [
+            "Four deaths have been entrusted to the court: stoning, burning, slaying [by the sword] and strangulation. R. Simeon says: “burning, stoning, strangulation and slaying.” That (the previous chapter) is the manner of stoning.",
+            "The manner in which burning is executed is as follows: They would lower him into dung up to his armpits, then a hard cloth was placed within a soft one, wound round his neck, and the two loose ends pulled in opposite directions, forcing him to open his mouth. A wick was then lit, and thrown into his mouth, so that it descended into his body and burned his bowels. R. Judah says: “Should he have died at their hands [being strangled by the bandage before the wick was thrown into his mouth], they would not have fulfilled the requirements of execution by fire. Rather his mouth was forced open with pincers against his wish, the wick lit and thrown into his mouth, so that it descended into his body and burned his bowels. Rabbi Eleazar ben Zadok said: “It once happened that a priest’s daughter committed adultery, whereupon bundles of sticks were placed around her and she was burnt. The Sages said to him: “That was because the court at that time was not well learned in law.",
+            "Slaying by the sword was performed thus: they would cut off his head by the sword, as is done by the civil authorities. R. Judah says: “This is a disgrace! Rather his head was laid on a block and severed with an axe. They said to him: “No death is more disgraceful than this.” Strangulation was performed thus: the condemned man was lowered into dung up to his armpits, then a hard cloth was placed within a soft one, wound round his neck, and the two ends pulled in opposite directions until he was dead.",
+            "The following are stoned:He who has sexual relations with his mother, with his father’s wife, with his daughter-in-law, with a male; with a beast; a woman who commits bestiality with a beast; a blasphemer; an idolater; one who gives of his seed to molech; a necromancer or a wizard; one who desecrates the Sabbath; he who curses his father or mother; he who commits adultery with a betrothed woman; one who incites [individuals to idolatry]; one who seduces [a whole town to idolatry]; a sorcerer; and a wayward and rebellious son. He who has sexual relations with his mother incurs a penalty in respect of her both as his mother and as his father’s wife. R. Judah says: “He is liable in respect of her as his mother only.” He who has sexual relations with his father’s wife incurs a penalty in respect of her both as his father’s wife, and as a married woman, both during his father’s lifetime and after his death, whether she was widowed from betrothal or from marriage. He who has sexual relations with his daughter-in-law incurs a penalty in respect of her both as his daughter-in-law and as a married woman, both during his son’s lifetime and after his death, whether she was widowed from betrothal or from marriage. He who has sexual relations with a male or a beast, and a woman that commits bestiality: if the man has sinned, how has the animal sinned? But because the human was enticed to sin by the animal, therefore scripture ordered that it should be stoned. Another reason is that the animal should not pass through the market, and people say, this is the animal on account of which so and so was stoned.",
+            "The blasphemer is punished only if he utters [the divine] name. Rabbi Joshua b. Korcha said: “The whole day [of the trial] the witnesses are examined by means of a substitute for the divine name: ‘may Yose smite Yose.’” When the trial was finished, the accused was not executed on this evidence, but all persons were removed [from court], and the chief witness was told, ‘State literally what you heard.’ Thereupon he did so, [using the divine name]. The judges then arose and tore their garments, which were not to be resewn. The second witness stated: “I too have heard thus” [but not uttering the divine name], and the third says: “I too heard thus.”",
+            "He who engages in idol-worship [is executed]. This includes the one who serves it, sacrifices, offers incense, makes libations, bows to it, accepts it as a god, or says to it, “You are my god.” But he who embraces, kisses it, sweeps or sprinkles the ground before it, washes it, anoints it, clothes it, or puts shoes on it, he transgresses a negative commandment [but is not executed]. He who vows or swears by its name, violates a negative commandment. He who uncovers himself before Baal-Peor [is guilty and is to be stoned for] this is how it is worshipped. He who casts a stone on Merculis [is guilty and is to be stoned for] this is how it is worshipped.",
+            "He who gives of his seed to Molech is not liable unless he delivers it to Molech and causes it to pass through the fire. If he gave it to Molech but did not cause it to pass through the fire, or he caused it to pass through fire but did not give it to Molech, he incurs no penalty, unless he does both. A Ba’al Ob is the pithom who speaks from his armpit. The Yidde’oni is one who speaks from his mouth. These two are stoned; while he who inquires of them transgresses a formal prohibition.",
+            "He who desecrates the Sabbath [is stoned], providing that it is an offence punished by “kareth” if deliberate, and by a sin-offering if unwitting. One who curses His father or his mother is not punished unless he curses them by the divine name. If he cursed them by a nickname, Rabbi Meir held him liable, but the Sages ruled that he is exempt.",
+            "He who has sexual relations with a betrothed young woman is not punished until she is a young woman, a virgin, betrothed, and in her father’s house. If two men had sexual relations with her, the first is stoned, but the second is strangled.",
+            "One who incites [individuals to idolatry] -- this refers to an ordinary person who incites an individual who said, “There is an idol in such and such a place; it eats thus, it drinks thus, it does good [to those who worship it] and harm [to those who do not].” For all who are liable for the death penalty according to the Torah no witnesses are hidden to entrap them, excepting for this one. If he said [these things] to two, they themselves are witnesses against him, and he is brought to court and stoned. But if he said [these things] to one, he should reply, “I have friends who wish to do so likewise [come and propose it to them too].” But if he was cunning and declined to speak before them, witnesses are hidden behind a partition, while he [who was incited] says to him, make your proposal to me now in private. When the inciter says to him (repeats to him what he had already said), the other replies, “How can we abandon our God in heaven to go and serve wood and stones?” Should he retract, it is well. But if he answers, “It is our duty [to worship idols], and is seemly for us”, then the witnesses stationed behind the partition take him to court, and have him stoned. He who incites [individuals to idolatry is one who] is one who says, “I will worship it”, or, “I will go and worship”, or, “let us go and worship”; or, “I will sacrifice [to it]”, “I will go and sacrifice”, “let us go and sacrifice”; “I will burn incense, “I will go and burn incense”; “let us go and burn incense”; or “I will make libations to it”, “I will go and make libations to it”, “let us go and make libations”; “I will prostrate myself before it”, “I will go and prostrate myself”, “let us go and prostrate ourselves”. One who seduces [a whole town to idolatry] is one who says, “Let us go and serve idols”.",
+            "A sorcerer, if he actually performs magic, is liable [to death], but not if he merely creates illusions. Rabbi Akiva says in Rabbi Joshua’s name: “If two are gathering cucumbers [by magic] one may be punished and the other exempt: he who really gathers them is punished: while he who produces an illusion is exempt.”"
+        ],
+        [
+            "A wayward and rebellious son: at what age does he become liable [to be stoned]? From the time that he produces two hairs until the beard is full by which is meant the hair of the genitals, not that of the face, but the Sages used euphemisms, for it says, “If a man has a son” (Deut. 21:18) a son, but not a daughter; ‘a son’, but not an adult man. The minor is exempt, since he does not come within the scope of the commandments.",
+            "When does he become liable [to be stoned]? Once he has eaten a tartemar of meat and drunk half a log of wine. Rabbi Yose said: “A maneh of meat and a log of wine. If he ate it in a company [celebrating] a religious act; or at a gathering for the purpose of intercalating the month; if he ate the second tithe in Jerusalem; if he ate the carrion or terefoth (meat that was not slaughtered in a kosher fashion), abominable and creeping things, or untithed produce, or the first tithe from which terumah had not been separated, or unredeemed second tithe, or unredeemed sacred food; if his eating involved a religious act or a transgression; if he ate any food but did not eat meat or drank any drink but did not drink wine, he does not become a ‘stubborn and rebellious son’, unless he eats meat and drinks wine, for it is written, “This our son is stubborn and rebellious, he will not obey our voice;] he is a glutton and a drunkard” (Deut. 21:20). Although there is no clear proof for this, there is at least a hint, as it is says, “Do not be among wine drinkers, among gluttonous meat eaters of flesh” (Proverbs 23:20).",
+            "If he stole from his father and ate it on his father’s property, or of strangers and ate it on the property of the strangers, or of strangers and ate on his father’s property, he does not become a “wayward and rebellious son,” until he steals from his father and eats on other’s property. Rabbi Yose bar Yehudah said: “Until he steals from his father and mother.”",
+            "If his father wants [to have him punished], but not his mother; or his father does not want [to have him punished] but his mother does, he is not treated as a ‘wayward a rebellious son’, unless they both desire it. Rabbi Judah said: “If his mother is not fit for his father, he does not become a ‘wayward and rebellious son”. If one of them [his father or his mother] had a hand cut off, or was lame, mute, blind or deaf, he cannot become a ‘wayward a rebellious son’, because it says “his father and mother shall take hold of him” (Deut. 21:19) not those with a hand cut off; “and bring him out”, not lame parents; “and they shall say”, and not mute parents; “this our son”, and not blind parents; “he will not obey our voice” (Deut. 21:20), and not deaf parents. He is warned in the presence of three and beaten. If he transgresses again after this, he is tried by a court of twenty three. He cannot be sentenced to stoning unless the first three are present, because it says, “this our son” (Deut. 21:20), [implying], this one who was whipped in your presence. If he [the rebellious son] fled before his trial was completed, and then his pubic hair grew in fully, he is free. But if he fled after his trial was completed, and then his pubic hair grew in fully, he remains liable.",
+            "A “wayward and rebellious son” is judged on account of his outcome: let him die innocent and let him not die guilty. For the death of the wicked benefits themselves and the world; [and the death] of the righteous, injures themselves and the world. Wine and sleep of the wicked benefit themselves and the world; of the righteous, injure themselves and the world The scattering of the wicked benefits themselves and the world; of the righteous, injures themselves and the world. The assembling of the wicked injures themselves and the world; of the righteous, benefits themselves and the world. The tranquillity of the wicked injures themselves and the world; of the righteous, benefits themselves and the world.",
+            "[The thief] who burrows his way in [to someone’s home] is judged on account of his outcome. If he burrowed his way in and broke a jug, should there be blood-guiltiness for him, he must pay [for the jug], but if there is no blood-guiltiness for him, he is not liable.",
+            "The following can be saved [from sinning] even at the cost of their lives: he who pursues after his neighbor to slay him, [or] after a male [to rape him], [or] after a betrothed maiden [to rape her]. But he who pursues after an animal [to have relations with it], or one who would violate the Sabbath, or commit idolatry, must not be saved [from sinning] at the cost of his life."
+        ],
+        [
+            "The following are burnt: he who has sexual relations with a woman and her daughter, and a priest’s adulterous daughter. There is included in [the prohibition of having relations with] a woman and her daughter his own daughter, his daughter’s daughter, his son’s daughter, his wife’s daughter and the daughter of her daughter or son, his mother-in-law, her mother, and his father-in-law’s mother. The following are decapitated: a murderer, and the inhabitants of a city subverted into worshipping idols. A murderer who slew his fellow with a stone or iron, or kept him down under water or in fire, so that he could not get out of there, is executed. If he pushed him into water or fire, but he could get out of there , yet he died, he is not liable [for the death penalty]. If he set a dog or a snake against him [and they killed him], he is free from death. If he caused a snake to bite him, Rabbi Judah ruled that he is liable [for the death penalty] and the Sages, that he is not. If a man struck his fellow, whether with a stone or with his fist, and they [the experts] declared that he would die, but then its effect lessened [so that it was thought that he would live], only to increase subsequently, so that he died he is liable. Rabbi Nehemiah said that he is exempt, since there is a strong possibility [that he did not die as a result of his injuries].",
+            "If he intended to kill an animal but killed a man, or [he intended to kill] a non-Jew and he killed an Israelite, or [if he intended to kill] a prematurely born child [who was bound to die in any case] and he killed a viable child, he is not liable. If he intended to strike him on his loins, and the blow was insufficient to kill [when struck] on his loins, but struck the heart instead, where it was sufficient to kill, and he died he is not liable. If he intended to strike him on the heart, where it was sufficient to kill but struck him on the loins, where it was not sufficient to kill, and yet he died, he is not liable. If he intended to strike an adult, and the blow was insufficient to kill [an adult], but the blow landed on a child, whom it was enough to kill, and he died, he is not liable. If he intended to strike a child with a blow sufficient to kill a child, but struck an adult, for whom it was insufficient to kill, and yet he died, he is not liable. But if he intended to strike his loins with sufficient force to kill, but struck the heart instead, he is liable. If he intended to strike an adult with a blow sufficient to kill an adult, but struck a child instead, and he died, he is liable. Rabbi Shimon said: “Even if he intended to kill one but killed another, he is not liable.”",
+            "If a murderer became mixed up with others, they are all exempted [from the death penalty]. R. Judah said: they are placed in a cell. If a number of persons condemned to different types of sentences became mixed with one another, they are executed by the most lenient. If criminals condemned to stoning [became mixed up] with others condemned to burning, Rabbi Shimon said: they are stoned, because burning is severer. But the sages say they are burned, because stoning is severer. Rabbi Shimon said to them: “If burning was not severer, it would not be decreed for a priest's adulterous daughter.” They replied: “If stoning was not severer, it would not be the penalty of a blasphemer and an idolater.” If men condemned to decapitation became mixed up with others condemned to strangling, Rabbi Shimon said: “They are [all] decapitated.” The sages say: “They are [all] strangled.”",
+            "He who incurs two death penalties imposed by the court is executed by the severer. If he committed one sin for which a twofold death penalty is incurred, he is executed by the severer. R. Jose says: “He is judged according to the first penalty which was placed upon him.”",
+            "He who was flogged and then flogged again [for two transgressions, and then sinned again,] is placed by the court in a cell and fed with barley bread, until his stomach bursts. One who commits murder without witnesses is placed in a cell and [forcibly] fed with bread of adversity and water of affliction.",
+            "If one steals the sacred vessel called a “kasvah” (Numbers 4:7), or cursed by the name of an idol, or has sexual relations with an Aramean (non-Jewish) woman, he is punished by zealots. If a priest performed the temple service while impure, his fellow priests do not bring him to the court, but rather the young priests take him out into the courtyard and split his skull with clubs. A layman who performed the service in the Temple: Rabbi Akiva says: “He is strangled.” But the Sages say: “[His death is] at the hands of heaven.”"
+        ],
+        [
+            "All Israel have a portion in the world to come, for it says, “Your people, all of them righteous, shall possess the land for ever; They are the shoot that I planted, my handiwork in which I glory” (Isaiah 60:21). And these are the ones who have no portion in the world to come: He who maintains that resurrection is not a biblical doctrine, that the torah was not divinely revealed, and an epikoros. Rabbi Akiva says: “Even one who reads non-canonical books and one who whispers [a charm] over a wound and says, “I will not bring upon you any of the diseases which i brought upon the Egyptians: for I the lord am you healer” (Exodus 15:26). Abba Shaul says: “Also one who pronounces the divine name as it is spelled.”",
+            "Three kings and four commoners have no portion in the world to come: The three kings are Jeroboam, Ahab, and Manasseh. Rabbi Judah says: “Manasseh has a portion in the world to come, for it says, “He prayed to him, and He granted his prayer, and heard his plea and he restored him to Jerusalem, to his kingdom” (II Chronicles 33:13). They [the sages] said to him: “They restored him to his kingdom, but not to [his portion in] the world to come.” The four commoners are: Bilaam, Doeg, Ahitophel, and Gehazi.",
+            "The generation of the flood has no portion in the world to come, nor will they stand at the [last] judgment, as it says, “[And the Lord said,] my spirit will not always enter into judgment with man” (Genesis 6:3), [meaning] there will be neither judgment nor [my] spirit for them. The generation of the dispersion have no portion in the world to come, as it says, “So the Lord scattered them from there upon the face of all the earth” (Genesis 11:8): “So the lord scattered them”, refers to this world, “And from there the Lord scattered them” (Genesis 11:9), refers to the world to come. The men of Sodom have no portion in the world to come, as it says, “And the men of Sodom were wicked and great sinners before the Lord” (Genesis 13:1: “wicked” in this world, and “sinners” in the world to come; Yet will they stand at judgment. R. Nehemiah says: “Neither [the generation of the flood nor the men of Sodom] will stand at judgment, as it says, “Therefore the wicked shall not stand in judgment, nor sinners in the congregation of the righteous” (Psalms 1:5) “Therefore the wicked shall not stand in judgment”, refers to the generation of the flood; “nor sinners in the congregation of the righteous”, refers to the men of Sodom. They [the Sages] said to him: “They will not stand in the congregation of the righteous, but they will stand in the congregation of the wicked.” The spies have no portion in the world to come, as it says, “And those men that spread such calumnies about the land, died by the plague before the lord” (Numbers 14:37): “[they] died” in this world, “by the plague” in the world to come. The generation of the wilderness have no share in the world to come and will not stand at the [last] judgment, as it says, “In this wilderness they shall be consumed, and there they shall die” (Numbers 14:3, according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Eliezer says: “Concerning them it is said, ‘Bring in My devotees, who made a covenant with Me over sacrifice” (Psalms 50:5). The congregation of Korah is not destined to ascend [from the earth], as it says, “And the earth closed upon them” in this world, “and they perished from among the congregation” (Numbers 16:33) in the world to come, according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Eliezer says: “Concerning them it is said, ‘The Lord kills and makes alive: He brings down to Sheol, and brings up” (I Samuel 2:6). The ten tribes will not return [to the Land of Israel], for it is said, “And He cast them into another land, as is this day” (Deuteronomy 29:2: just as the day goes and does not return, so they too went and will not return: according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Eliezer says: “As is this day’, just as the day darkens and then becomes light again, so the ten tribes even as it went dark for them, so will it in the future become light for them.",
+            "The inhabitants of a city seduced into worshipping idols have no portion in the world to come, as it says, “Certain men, wicked persons, have gone out from among you and seduced the inhabitants of their town” (Deuteronomy 13:14). They are not executed unless the seducers are of that city and that tribe, and until the majority of the city are seduced, and the seducers are men. If women or minors seduced it, or if a minority of the city were seduced, or if the seducers were from outside the city, they are treated as individuals, and therefore two witnesses and a formal warning are necessary for each [offender]. In this [the penalty of] individuals is severer than [that of] the multitudes, for individuals are stoned, therefore their property is saved; but the multitudes are decapitated; hence their possessions are destroyed.",
+            "“You shall surely smite the inhabitants of that city with the edge of the sword” (Deut. 13:16): a company of donkey-drivers or camel-drivers passing from place to place saves the city. “Doom it and all that is in it” (ibid.): From here they said that the property of the righteous, which is within [the city] is destroyed, but that which is outside of the city is saved, while that of the wicked, whether in or outside of the city, is destroyed.",
+            "“And you shall gather all its spoil into the public square” (Deut. 13:17): if it had no public square, one is made for it; if the public square was outside of [the city], it is brought within it. “And you shall burn with fire the city, and all its spoil as a whole burnt offering for the Lord your God” (ibid.): “And all its spoil”, but not the spoil of heaven. From here they said, the holy objects in the city must be redeemed and the heave offerings (terumoth) allowed to rot; and the second tithe and the sacred writings hidden. “A whole burnt offering for the Lord your God”: Rabbi Shimon said: “The holy Blessed One declared, ‘If you execute judgment upon the seduced city, I will ascribe merit to you as though you had sacrificed to me a whole offering.’” “And it shall remain an everlasting ruin, never to be rebuilt”: it may not be made even into gardens and orchards, according to the words of Rabbi Yose the Galilean. Rabbi Akiva says: “Never to be rebuilt”: it may not be built as it was, but it may be made into gardens and orchards. “Let nothing that has been doomed stick to your hand, in order that the Lord may turn His blazing anger and show you compassion” (Deut. 13:18): as long as the wicked exist in the world, there is blazing anger in the world; when the wicked perish from the world, blazing anger disappears from the world."
+        ],
+        [
+            "The following are strangled: One who strikes his father or mother; One who kidnaps a Jew; An elder who rebels against the ruling of the court; A false prophet; One who prophesies in the name of an idol; One who commits adultery; Witnesses who testified falsely [to the adultery of] a priest’s daughter, and the one who has had sexual relations with her. The one who strikes his father or his mother is liable only if he wounds them. In this respect, cursing is more stringent than striking, for one who curses [his/her parents] after death is liable, while one who strikes them after death is not. One who kidnaps a Jew is not liable unless he brings him onto his own property. Rabbi Judah said: “Until he brings him onto his own property and puts him to service, as it says, “If a man is found to have kidnapped a fellow Israelite, enslaving him or selling him” (Deut. 24:7). If he kidnaps his own son. Rabbi Ishmael the son of Rabbi Yohanan ben Beroka declares him liable, but the Sages exempt [him]. If he kidnapped one who was half a slave and half free,  Rabbi Judah declares him liable, but the Sages exempt [him].",
+            "An elder rebelling against the ruling of the court [is strangled], for it says, “If there arise a matter too hard for you for judgement […you shall promptly repair to the place that the Lord your God will have chosen, and appear before the levitical priests, or the magistrate in charge at the time, and present your problem. When they have announced to you the verdict in the case, you shall carry out the verdict that is announced to you from that place that the Lord chose, observing scrupulously all their instructions to you. You shall act in accordance with the instructions given you and the ruling handed down to you; you must not deviate from the verdict that they announce to you either to the right or to the left. Should a man act presumptuously and disregard the priest charged with serving there the Lord your God, or the magistrate, that man shall die” (Deut. 17:8-13, JPS translation). Three courts of law were there, one situated at the entrance to the Temple mount, another at the door of the [Temple] court, and the third in the Chamber of Hewn Stone. They [first] went to the court which is at the entrance to the Temple mount, and he [the rebellious elder] stated, “Thus have I expounded and thus have my colleagues expounded; thus have I taught, and thus have my colleagues taught.” If [this first court] had heard [a ruling on the matter], they state it. If not, they go to the [second court] which is at the entrance of the Temple court, and he declares, “Thus have I expounded and thus have my colleagues expounded; thus have I taught, and thus have my colleagues taught.” If [this second court] had heard [a ruling on the matter] they state it; if not, they all proceed to the great court of the Chamber of Hewn Stone from whence instruction issued to all Israel, for it says, [you shall carry out the verdict that is announced to you] from that place that the Lord chose (Deut. 17:10). If he returned to his town and taught again as he did before, he is not liable. But if he gave a practical decision, he is guilty, for it says, “Should a man act presumptuously” (Deut. 17:12) he is liable only for a practical ruling. But if a disciple gave a practical decision [opposed to the court], he is exempt: thus his stringency is his leniency.",
+            "There is greater stringency in respect to the teachings of the scribes than in respect to the torah: [thus,] if [a rebellious elder] says, there is no commandment of tefillin, so that a biblical law may be transgressed, he is exempt. [But if he rules that the tefillin must contain] five compartments, thus adding to the words of the scribes, he is liable.",
+            "He [the rebellious elder] was executed neither by his local court nor by the court at Yavneh, but rather was taken to the great court in Jerusalem and kept there until the [next] festival and executed on the festival, for it says, “And all the people shall hear and fear, and do no more presumptuously” (Deut. 17:13), according to the words of Rabbi Akiba. Rabbi Judah says: “His judgment must not be delayed, but he is executed immediately, and proclamations are written and sent by messengers to all places, “So and so has been sentenced to death at the court.”",
+            "‘A false prophet’; he who prophesies what he has not heard, or what was not told to him, is executed by man. But he who suppresses his prophecy, or disregards the words of a prophet, or a prophet who transgresses his own word , his death is at the hands of heaven, as it says, “[And if anybody fails to heed the words he speaks in my name] I Myself will call him to account (Deut. 18:19).",
+            "“He who prophesies in the name of an idol”: this is one who says, “Thus has the idol declared” even if he directed the teaching to declare the unclean, unclean, or the clean, clean. “One who has sexual relations with a married woman” after her entry into her husband’s home for marriage, though she did not have sexual relations with her husband, the one who has relations with her is strangled. “Witnesses who testified falsely [to the adultery of] a priest’s daughter, and the one who has had sexual relations with her”, for all false witnesses are led forth to meet the same death [which they sought to impose,] save witnesses who testified falsely [to the adultery of] a priest’s daughter, and the one who has had sexual relations with her."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Sanhedrin/English/Open Mishnah.json

@@ -0,0 +1,64 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "http://en.wikisource.org/wiki/Mishnah",
+    "versionTitle": "Open Mishnah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה פתוחה",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Monetary cases [are judged] by three [judges]. [Cases of] theft and personal injury [are judged] by three [judges]. [Suits for] damages or half-damages, [crimes for which one would] pay double, or pay quadruple or quintuple, [are judged] by three [judges]. [Cases of] rape, seduction, and slander [are judged] by three [judges]- these are the words of Rabbi Meir. But the Sages say, [a case of] slander [is judged] by twenty-three [judges], because this is a capital case.",
+            "[Cases regarding transgressions punishable by] lashing, by three. In the name of Rabbi Yishmael it was said, by twenty-three. Intercalating the month by three; intercalating the year, by three, these are the words of Rabbi Meir. Rabbi Shimon ben Gamliel says, They begin with three, deliberate with five, and finish with seven. But if they finish with three, [the year] has been intercalated.",
+            "The laying of the hands by the elders, and the breaking of the neck of the calf [are performed] by three [judges], these are the words of Rabbi Shimon. But Rabbi Yehudah says, by five. <i>Chalitzah</i> (declination of levirate marriage) and <i>mi'un</i> (rejection of youth betrothal), by three. Fourth year produce or the second tithe with unknown value, by three. [Redemption of] dedications [for the Temple], by three. Valuations of chattel, by three. Rabbi Yehudah says: one [of the judges] must be a priest. [Redemption of] real estate, by nine and a priest. Similarly with [redemption of the value of] a man.",
+            "Capital cases, by twenty-three. Bestiality, by twenty-three, as it says (Leviticus 20:16) \"and you shall kill the woman and the beast,\" and it says, (Leviticus 20:15) \"and you shall kill the beast.\" An ox to be stoned, by twenty-three, as it is written (Exodus 21:29) \"the ox shall be stoned and its owner shall also be put to death,\" as is the death of the owner, so is the death of the ox. The wolf and the lion, the bear and the tiger, the leopard and the snake, are put to death by twenty-three. Rabbi Eli'ezer says: Whoever is the first to kill [the animal] has performed a meritorious deed. Rabbi Akiva says: they are put to death by twenty-three.",
+            "They may not judge a tribe, or a false prophet, or a high priest, except by a court of seventy-one. They may not [declare] an optional war, except by a court of seventy-one. They may not add [annex] to the city [Jerusalem] or [Temple] Courtyards, except by a court of seventy-one. They may not make a Sanhedrin for [individual] tribes, except by a court of seventy-one. They may not proclaim a wayward city [a city whose inhabitants are mostly idolatrous Jews], except by a court of seventy-one. They may not make a wayward city on the border, nor may they [make] three wayward cities, only one or two.",
+            "The great <i>Sanhedrin</i> [Highest court, charged with deciding cases and appeals that had national significance. It was comprised of 71 scholars who had received the full traditional rabbinical ordination, and its decisions fixed Jewish practice for subsequent generations.][was comprised of] seventy-one [judges], and a small [<i>Sanhedrin</i>] twenty-three [judges]. From where [do we derive] that the great [<i>Sanhedrin</i>] [comprises] seventy-one [judges]? As it says, (Numbers 11:16) \"gather for me seventy men from the elders of Israel,\" and Moses [set] over them, behold, [the number of judges adds to] seventy-one. Rabbi Yehudah says: seventy. And from where [do we derive] that a small [<i>Sanhedrin</i>] [comprises] twenty-three [judges]? As it says, (Numbers 35:24-25) \"the assembly shall judge... the assembly shall deliver.\" The assembly judges and the assembly delivers- behold  [the number of judges adds to] twenty. From where [do we derive] that the assembly is ten? As it says, (Numbers 14:27) \"Until when shall I bear this wicked assembly.\" This excludes Joshua and Caleb. And from where [do we derive that we] add three more? This is implied by the [verse], as it says, (Exodus 23:2) \"Do not follow the many to do evil.\" Should I learn to follow them to do good? If so, why does it say (Exodus 23:2) \"Following the many to distort [justice]\" - your following to do good is not like your following to do evil. Following to do good [i.e. acquittal] is by one, following to do evil [i.e. conviction] is by two. Since a court cannot [contain an] even [number of members], we add [to the number of judges] one more- behold this is twenty-three. And how many [inhabitants] must a city have before it may have a <i>Sanhedrin</i>? One hundred and twenty. Rabbi Nechemiah says, two hundred and thirty, [each judge] corresponding to a chief of a group of ten."
+        ],
+        [
+            "The High Priest may judge and be judged [himself]; may testify and others may testify against him; may perform <i>chalitzah</i> [declination of levirate marriage] and others may perform <i>chalitzah</i> for his widow; and others may marry her through levirate marriage, but he may not marry another through levirate marriage, because he is forbidden to marry a widow. [When his relative] dies, he may not follow the bier; rather, when they are concealed [from his view] he may be present, and once they appear he must be concealed [from their view], and he may follow them [in this manner] until the opening [gates] of the city. These are the words of Rabbi Meir. Rabbi Yehudah says, he may not leave from the Temple, as it says, (Leviticus 21:12) \"And from the Temple, he may not leave.\" When he comforts other [mourners], it is the custom that all the people pass by one after one, and the appointed [substitute High Priest] interposes himself between [the High Priest] and the people. When he is being comforted by others, all the people say to him, \"We are your atonement,\" and he says to them, \"From heaven shall you be blessed.\" And when he is fed in comfort, all the people sit on the ground, and he sits on the stool.",
+            "The king may not judge nor be judged himself; may not testify, nor may others testify against him; may not perform <i>chalitzah</i>, nor may others perform <i>chalitzah</i> for his wife; and may not marry through levirate marriage, nor may others marry his wife through levirate marriage. Rabbi Yehudah says, if he wishes to perform <i>chalitzah</i> or marry through Levirate marriage, he is remembered for good [i.e. it is meritorious]. [The Sages] said to him: We do not listen to [the king in this respect]. And none may marry his widow. Rabbi Yehudah says, a king may marry the widow of [another] king, for thus we find with respect to David, who married the widow of Saul, as it says (II Samuel 12:8), \"And I gave you the house of your master, and the wives of your master in your bosom.\"",
+            "[When his relative] dies, he may not go out from the opening of his palace. Rabbi Yehudah says, if he wishes to go out to follow the bier, he may, for thus we find with respect to David, for David went out to follow the bier of Abner, as it says, (II Samuel 3:31), \"And King David followed the bier.\" [The Sages] said to him: that matter was only done to appease the people. And when he is fed in comfort, all the people sit on the ground, and he sits on a couch.",
+            "[The King] may lead [the people] out to an optional war with the consent of the court of seventy-one. He can break through [private property] to build a road, and none may object. The king's road has no measure. And everything that the nation plunders, they place in front of him, and he takes the first portion. \"He may not amass too many wives\" (Deuteronomy 17:17), only eighteen. Rabbi Yehudah says, he may amass more, so long as they do not lead his heart astray. Rabbi Shimon says, even one who leads his heart astray he may not marry. If so, why does it say, (Deuteronomy 17:17) \"He may not amass too many wives\"? [This condition applies even if she is] like Abigail. \"He may not amass too many horses\" (Deuteronomy 17:16), only enough for his chariots. \"And excessive silver and gold he may not amass\" (Deuteronomy 17:17), only enough to pay his soldiers' wages. He must write a Torah scroll for himself. [When] he goes to war, he takes it out with him. [When] he enters, he brings it with him. [When] he sits in judgment, it is with him. [When] he sits [at a meal], it is opposite him, as it says, (Deuteronomy 17:16), \"And it shall be with him, and he shall read therein all the days of his life.\"",
+            "No one may ride his horse; and no one may sit on his throne; and no one may use his scepter; and no one may look at him while his hair is being cut, nor while he is nude, nor while he is in the bathhouse, as it says, (Deuteronomy 17:16) \"Set a king over yourself,\" [such that] his awe shall be over you."
+        ],
+        [
+            "Monetary cases [are judged] by three [judges]. One [litigant] selects one and the other selects one, and both select the additional one, these are the words of Rabbi Meir. But the Sages say, the two judges choose the additional one. One [litigant] invalidates the judge of the other, and the other invalidates the judge of the one, these are the words of Rabbi Meir. But the Sages say, when [may one party invalidate the judge selected by the other]? Only when evidence is brought that they are related [to the litigant] or otherwise invalid [may they be invalidated], but if they are acceptable or expert, they cannot be invalidated. One [litigant] invalidates the witness of the other, and the other invalidates the witness of the one, these are the words of Rabbi Meir. But the Sages say, when [may one party invalidate the witness of the other]? Only when evidence is brought that they are related [to the litigant] or otherwise invalid [may they be invalidated], but if they are acceptable, they cannot be invalidated.",
+            "If one says to another: \"My father is trustworthy to me,\" or, \"Your father is trustworthy to me,\" or, \"Three herdsmen are trustworthy to me,\" Rabbi Meir says he may retract his statement. But the Sages say he may not retract. If one [litigant] were obligated to take an oath to the [other litigant] and said to him, \"Vow to me by the life of your head,\" Rabbi Meir says he may retract his statement. But the Sages say he may not retract.",
+            "These are invalid: dice-players, usurers, pigeon-flyers, and sellers of Sabbatical goods. Rabbi Shimon says, previously they were called gatherers of Sabbatical goods, but because of tax-collectors, they became known as sellers of Sabbatical goods. Rabbi Yehudah says, when [are these invalid]? When they have no other trade; but when they have another trade, they are acceptable.",
+            "And these are the relatives [disqualified from testifying or judging]: his father, his brother, his father's brother, his mother's brother, his sister's husband, his father's sister's husband, his mother's sister's husband, his step-father, his father-in-law, and his brother-in-law [his wife's sister's husband], these and their sons and sons-in-law; and his step-son alone. Rabbi Yose said, this is the teaching of Rabbi Akiva. But the original teaching [said]: his uncle, and the son of his uncle, all his potential heirs, and anyone related to him at that time. One who used to be related to him but is no longer- behold, he is acceptable. Rabbi Yehudah says, even if his daughter dies, and [his son-in-law] had children with her- behold, [the daughter's widowed husband] is a relation.",
+            "[These are also invalid]: the friend and the enemy. The friend, this is a groomsman. The enemy, this is anyone who has not spoken with [the litigant] for three days from hatred. [The Sages] said to him: Israel is not suspected of this.",
+            "How do they examine the witnesses? They would bring them in and instill fear in them. Then they would send every man outside, but keep the eldest among them and say to him: \"Say how you know that the one owes the other.\" If he says, \"He told me, 'I owe him,'\" or, \"So-and-so told me that he owes him\" - this means nothing. Only if he says, \"In front of us, he told him that he owes him two hundred <i>zuz</i>\" [is his testimony meaningful]. After this, they would bring in the second [witness] and examine him. If they find that their words are aligned, [the judges] deliberate on the matter. [If] two say innocent and one says guilty, [the verdict is] innocent. Two say guilty and one says innocent, [the verdict is] guilty. One says innocent and one says guilty, or even if the two acquit or the two convict and one says he does not know, they add [more] judges.",
+            "When the matter is finished, they bring in [the litigants]. The greatest of the judges says, \"So-and-so, you are innocent,\" or, \"So-and-so, you are guilty.\" And from where [do we derive that] when one of the judges leaves he may not say, \"I acquitted him and my fellows convicted him, but what was I to do, as my fellows were in the majority.\" Regarding this it is said, \"Do not go about as a talebearer among your people,\" (Leviticus 19:16) and it says, \"He who gossips reveals secrets.\" (Proverbs 11:13)",
+            "Each time [a litigant] brings evidence [anew], he overturns the [previous] verdict. [If] they said to him: \"All evidence that you have, bring it here within thirty days.\" If he finds [evidence] within thirty days, it overturns [the previous verdict]. After thirty days, it does not overturn. Rabban Shimon ben Gamliel said, what could he have done, for he did not find [evidence] within thirty days, but [only] after thirty days! [If] they said to him, \"Bring witnesses,\" and he says, \"I have no witnesses\"; [or] they say to him, \"Bring evidence,\" and he says, \"I have no evidence\"; and after a time he brings evidence or finds witnesses, behold this means nothing. Rabban Shimon ben Gamliel said, what could he have done, for he did not know that he had witnesses and [only later] found witnesses, [or] he did not know that he had evidence and [only later] found evidence! [If] they said to him, \"Bring witnesses\" and he says, \"I have no witnesses\"; or [they say,] \"Bring evidence,\" and he says, \"I have no evidence\"; and he sees that he will be convicted and says, \"Come near so-and-so and so-and-so, and testify for me,\" or he found evidence from his wallet, behold this means nothing."
+        ],
+        [
+            "Both monetary and capital cases have examination and inquiry, as it is written (Leviticus 24:22) \"You shall have one justice.\" What is the difference between monetary cases  and capital cases: monetary cases[are tried] with three [judges], and capital cases, with twenty-three. Monetary cases are opened either [with arguments] to acquit or to convict, and capital cases open [with arguments] to acquit but do not open [with arguments] to convict. Monetary cases are decided by one either to acquit or to convict; capital cases are decided by one to acquit or by two to convict. In monetary cases, [the verdict] can change between acquittal and conviction; in capital cases [the verdict] can change to acquittal but cannot change to conviction. In monetary cases, all can rule for acquittal or conviction; in capital cases, all can rule for acquittal but all cannot rule for conviction. In monetary cases, one who convicts can acquit and one who acquits can convict; in capital cases, one who convicts can acquit, but one who acquits cannot turn and convict. Monetary cases can be tried in the day and can finish in the night; capital cases are tried in the day and must finish in the day. Monetary cases finish on the same day for either acquittal or conviction; capital cases finish on the same day for acquittal and the next day for conviction, therefore there cannot be trials on Friday evening or the evening before a holiday.",
+            "Cases of impurity and purity begin from the greatest [judge], cases of life begin from [the judges on] the side. All are acceptable to judge in cases of money, but none are acceptable to judge in cases of life except for priests, Levites, and Israelites whose daughters can marry priests.",
+            "The Sanhedrin [highest court, charged with deciding cases and appeals that had national significance. It was comprised of 71 scholars who had received the full traditional rabbinical ordination, and its decisions fixed Jewish practice for subsequent generations.]was [organized like] half of a round granary, so that each (judge) could see each [judge]. Two court scribes stood before them, one on the right and one on the left, and they wrote the words of the acquitting [defense] and the words of the convicting [prosecution]. Rabbi Yehudah says, (there were) three, one wrote the words of the acquitting and one wrote the words of the convicting, and the third wrote the words of the acquitting and the words of the convicting.",
+            "And three rows of students sit before them, each one knows his [proper] place. [When] there was a need to appoint [a new judge], they appointed from the first [row]. One from the second [row] comes to the first, and one from the third [row] comes to the second, and they choose for them one more [student] from the community who is seated in the third [row]. He didn't sit in the place of the first [student], but rather he sits in the place seen for him.",
+            "How do we press the witnesses in a capital case? We bring them in [to the court's chambers] and press them: \"Perhaps what you say [isn't eyewitness testimony] is but your own assessment, or from rumors, or your witnessing an actual witness testify, or your reporting what a trustworthy said. Or perhaps you were unaware that by the end we'd interrogate you, with examination and inquiry. Know that capital cases are not like monetary ones. In monetary cases, [a false witness] can return the money and achieve atonement. But in capital cases, the blood of [the victim [and all his future offspring hang upon you until the end of time. For thus we find in regard to Cain, who killed his brother, \"The bloods of your brother scream out!\" (Genesis 4:10) - the verse does not say blood of your brother, but bloods of your brother, because it was his blood and also the blood of his future offspring [screaming out]! [Another explanation of the verse: for his blood was splattered over the trees and rocks  [there was more than one pool of blood]. [The judges' speech continues] \"It was for this reason that man was first created as one person [Adam], to teach you that anyone who destroys a life  is considered by Scripture to have destroyed an entire world; and anyone who saves a life is as if he saved an entire world.\" And also, to promote peace among the creations, that no man would say to his friend, \"My ancestors are greater than yours.\" And also, so that heretics will not say, \"there are many rulers up in Heaven.\" And also, to express the grandeur of The Holy One [blessed be He]: For a man strikes many coins from the same die, and all the coins are alike. But the King, the King of Kings, The Holy One [blessed be He] strikes every man from the die of the First Man, and yet no man is quite like his friend. Therefore, every person must say, “For my sake ‎the world was created.”‎ [The judges' speech continues:] \"Maybe you [the witnesses] will now say, 'What do we need this, and all this anxiety for [let's not come forward even with true testimony]!' But Scripture has already spoken: \"If he be a witness - having seen or known - if he does not express it, he shall bear his sin.\" (Lev. 5:1) Maybe you will now say, 'What do we need this, to be responsible for another man's death?' But Scripture has already spoken: \"When the wicked are destroyed there is rejoicing.\" (Prov. 11:10)\""
+        ],
+        [
+            "They would examine [the witnesses] with seven inquiries: \"In which week?\", \"In which year?\", \"In which month?\", \"On which day of the month?\", \"On which day [of the week]?\", \"At which hour?\", and, \"In which place?\". Rabbi Yose says: \"On which day?\", \"At which hour?\", \"In which place?\", \"Do you recognize him?\", \"Did you warn him?\". For one who worships idols: Whom [i.e. which idol] did he worship?\", \"How did he worship it?\".",
+            "The more one examines [the witnesses], the more he is praiseworthy. Once, Ben Zakkai examined regarding the stalks of figs. What is the difference between inquiries and examinations? [If in response to] inquiries one [witness] says, \"I do not know,\" their testimony is nullified. [If in response to] examinations one [witness] says, \"I do not know,\" and even if two say, \"We do not know,\" their testimony stands. Both [with respect to] inquiries and examinations, when [the two witnesses' responses] contradict one another, their testimony is nullified.",
+            "[If] one [witness] says, \"on the second of the month,\" and one says, \"on the third of the month,\" their testimony stands, since one is aware of the intercalation of the month, and the other is unaware of the intercalation of the month. [If] one says, \"on the third\" and one says, \"on the fifth,\" their testimony is nullified. [If] one says, \"at the second hour,\" and one says, \"at the third hour,\" their testimony stands. [If] one says, \"at the third hour\" and one says, \"at the fifth hour,\" their testimony is nullified. Rabbi Yehudah says, it stands. One says, \"at the fifth hour\" and one says, \"at the seventh hour,\" their testimony is nullified, since at the fifth [hour], the sun is in the east; whereas at the seventh [hour], the sun is in the west.",
+            "After, they bring in the second [witness] and examine him. If it is found that their words are aligned, they open with [arguments for] acquittal. If one of the witnesses says, \"I have something to say on acquittal,\" or one of the students says, \"I have something to say on conviction,\" they silence him. If one of the students says, \"I have something to say on acquittal,\" they raise him up and seat him among them; and he would not descend from there the whole day. If his words have substance, they listen to him. And even if [the accused] says, \"I have something to say on my own acquittal,\" they listen to him, but only if his words have substance.",
+            "If they found him innocent, they dismiss him. If not, they move his judgment to the next day. They would go together, pair by pair; and they would decrease [the amount of] food [they would eat]; and they would drink no wine all day; and they would deliberate all night; and on the morrow, early, they would rise and come to the court. The [judge arguing] to acquit says, \"I [argued to] acquit and my [opinion remains] in place\"; and the [judge arguing] to convict says, \"I [argued to] convict and my [opinion remains] in place.\" One who has offered an argument to convict may [subsequently] offer an argument to acquit, but one who has offered an argument to acquit may not retract [and subsequently] offer an argument to convict. If they had erred, the two judicial scribes remind them. If they found him innocent, they dismiss him. If not, they stand to vote. [If] twelve acquit and eleven convict, he is acquitted. If twelve convict and eleven acquit; and even if eleven acquit, eleven convict, and one says, \"I do not know\"; or even if twenty-two acquit or convict and one says \"I do not know,\" they add [more] judges. How many do they add? [They add judges] two at a time until there are seventy-one. [If] thirty-six acquit and thirty-five convict, he is acquitted. [If] thirty-six convict and thirty-five acquit, the judges argue one against another until one [judge] from those who voted to convict is convinced by the words of those who voted to acquit."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Sanhedrin/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,90 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "Cross-examination of [witnesses] [occurs] in both monetary cases and capital cases, as it says, (Leviticus 24:22) \"You shall have one [i.e. the same] law.\" What is the difference between monetary cases and capital cases? Monetary cases [are tried] by three [judges], whereas capital cases by twenty-three. Monetary cases commence either [with arguments] to acquit or to render liable; whereas capital cases commence [with arguments] to acquit, but do not commence [with arguments] to convict. Monetary cases are decided by [a majority of] one, whether to acquit or to render liable; whereas capital cases are decided by [a majority of] one to acquit, but by [a majority of] two to convict. [In] monetary cases, [the verdict] may be reversed, whether to acquit or to render liable; whereas [in] capital cases, [the verdict] may be reversed to acquit, but may not be reversed to convict. [In] monetary cases, all may offer arguments to acquit or to render liable; [whereas in] capital cases, all may offer arguments to acquit, but not all may offer arguments to convict. [In] monetary cases, one who has offered an argument to render liable may [subsequently] offer an argument to acquit, and one who has offered an argument to acquit may [subsequently] offer an argument to render liable; whereas in capital cases, one who has offered an argument to convict may [subsequently] offer an argument to acquit, but one who has offered an argument to acquit may not retract [and subsequently] offer an argument to convict.  Monetary cases are tried in the day and may be completed at night; whereas capital cases are tried in the day and must be completed during the day. Monetary cases are completed on the same day [as they were started], whether to acquit or to render liable; whereas capital cases may be completed on the same day [as they were started] [if the verdict is] to acquit, but [must be completed] on the next day [if the verdict is] to convict. Therefore, [cases] are not tried on the eve of the Sabbath nor on the eve of a festival.",
+            "Cases of impurity and purity begin [with arguments] from the greatest [judge]; [whereas] capital cases begin with [with arguments] from [the judges seated] on the side. Everyone is acceptable [i.e. qualified] to judge monetary cases, whereas not everyone is acceptable [i.e. qualified] to judge capital cases. Rather, [only] priests, Levites, and [ordinary] Jews whose daughters may marry into the priesthood [are qualified to judge].",
+            "The Sanhedrin was [organized in the shape of a] semi-circular granary, so that every [judge] could see one another. Two court scribes stand before them, one on the right and one on the left, and they write the words of [judges arguing to] acquit and the words of [judges arguing to] convict. Rabbi Yehudah says, [there were] three; one writing the words of the [judges arguing to] acquit, one writing the words of the [judges arguing to] convict, and the third writing the words of [both] [the judges arguing to] acquit and words of the [judges arguing to] convict.",
+            "And three rows of students sit before them, each recognizing his [proper] place. [When] they need to appoint [a new judge], they appoint [a student] from the first [row]. One [student] from the second [row] comes [i.e. moves up] to the first, and one [student] from the third [row] comes [i.e. moves up] to the second; and they select one more [student] from the community and seat him in the third [row]. He would not sit in the place of the original [student, whom he had replaced], but rather sits in the place appropriate for him.",
+            "How do they instill fear [into the witnesses] in capital cases? They would bring them in and instill fear in them, [saying:] Lest you [offer testimony that includes] inductive inference, rumor, [information heard] from another witness, [or claim,] 'we heard [this] from a trustworthy individual,' or lest you did not know that we will interrogate you with cross-examination; you should know that capital cases are unlike monetary cases. [In] monetary cases, an individual  pays money and attains atonement. [However, in] capital cases, [the accused's] blood and the blood of his [potential] offspring until eternity are dependent on [the case's outcome]. For thus do we find with respect to Cain, who killed his brother, as it says, (Genesis 4:10) \"the bloods of your brother call out\"; it does not say \"the blood of your brother,\" but rather \"the bloods of your brother\"- his blood and the blood of his [potential] offspring. Another explanation [of the plural form]: \"the bloods of your brother\"- for his blood was splattered cast upon the trees and rocks. It was for this reason that man was created unique, to teach you that anyone who destroys one life from the Jewish people is considered by Scripture to have destroyed an entire world; and anyone who saves one life from the Jewish people is as if he saved an entire world. And also, to promote peace among people, that no one will say to his fellow, \"My ancestors are greater than yours.\" And also, so that sectarians will not say, \"There are many powers in Heaven.\" And also, to express the grandeur of The Holy One blessed be He: For a man strikes many coins from the same die, and all the coins are alike; whereas the King, the King of Kings, The Holy One blessed be He struck every man from the die of the First Man [Adam], and yet no man is quite like his fellow. Therefore, every person is obligated to say, \"For me the world was created.\" And lest you say, \"Why must we go through all this trouble?\" has it not already been said (Leviticus 5:1), \"he being a witness, whether he has seen or known, if he do not utter it, etc.\" And lest you say, \"Why must we [testify and thereby] be responsible for the [loss] of this person's life? has it not already been said, (Proverbs 11:10) \"And when the wicked perish, there is joy.\""
+        ],
+        [],
+        [
+            "Once the verdict is reached, they bring him out to stone him. The stoning area was outside the courthouse, as it says, (Leviticus 24:14) \"Bring out he who has cursed.\" One would stand before the entrance to the courthouse, his scarf in his hand; and another would ride on a horse before them at a distance, in order to see him. [If] one says, \"I have an argument for acquittal,\" then he waves the scarf, and the horse runs to stop him. And even if [the accused] says, \"I have an argument for my [own] acquittal,\" then he is returned; and this may happen even four or five times, so long as there is substance to his words. If he is acquitted, he is dismissed; and if not, he is brought out to be stoned. And an announcer comes out before him and announces, \"So-and-so son of so-and-so is being brought out to be stoned for having committed such-and-such transgression, and so-and-so and so-and-so are his witnesses. Anyone who has any knowledge as to his innocence should come and argue for him.\"",
+            "[Once the accused] was about ten cubit from the stoning area, they say to him, \"Confess,\" for such is the way of those sentenced to death to confess, for all who confess have a share in the World to Come. For thus we find with respect to Achan, to whom Joshua said, (Joshua 7:19) \"'My son, give, I pray thee, glory to the LORD, the God of Israel, and make confession unto Him.'... And Achan answered Joshua, and said: 'Of a truth I have sinned against the LORD, the God of Israel.'\" And from where [do we know] that his confession atoned for him? As it says, (Joshua 7:25), \"And Joshua said: 'Why hast thou troubled us? the Lord shall trouble thee this day,'\" today you are troubled, but you are not troubled in the World to Come. And if he does not know how to confess, they say to him: \"Say, 'May my death serve as an atonement for all my iniquities.'\" Rabbi Yehudah says, if he knows he was [convicted by] false testimony, he says, \"May my death serve as an atonement for all my iniquities, excepting this iniquity.\" [The Sages] said to him, if so, all [sentenced to death] will say this in order to cleanse themselves [i.e. clear their name].",
+            "[Once] he was four cubits from the stoning area, they remove his clothing. [If it is] a man, his front is covered; [if it is] a woman, her front and her back are covered, according to Rabbi Yehudah. But the Sages say, a man is stoned naked, but a woman is not stoned naked.",
+            "The stoning area's height was that of two men. One of the witnesses pushes him on his loins. If he is turned on his heart, they turn him [over,] on his loins. If he dies from this, [the court] has discharged [its obligation].  If not, the second [witness] picks up the stone and puts it on his heart. If he dies from this, [the court] has discharged [its obligation]. If not, he is pelted with stones by all of Israel, as it says, (Deuteronomy 17:7) \"The hand of the witnesses shall be first upon him to put him to death, and afterward the hand of all the people.\" All who are stoned are hanged, according to Rabbi Eliezer. But the Sages say, the only [offenders] who are hanged are the blasphemer and the idolator. A man is hanged with his face toward the people, and a woman with her face toward the gallows, according to Rabbi Eliezer. But the Sages say, a man is hanged, but a woman is not hanged.  Rabbi Eliezer said to them, Did Shimon ben Shetach not hang women in Ashkelon?  They said to him, he hanged eighty women, and we do not [even] judge two [capital cases] in one day! How do they hang him?  They sink the beam into the ground, and [a piece of] wood protrudes from it, and one places his hands together, and hangs him. Rabbi Yose says, the beam leans on a wall, and they hang him the way that butchers do. And then they undo him [from the gallows] immediately. If he stayed there overnight, [the court] violates a negative commandment on his account, as it says, (Deuteronomy 21:23), \"His body shall not remain all night upon the tree, but thou shalt surely bury him the same day; for he that is hanged is a reproach unto God....\" That is to say: why has he been hanged?  Because he 'blessed' [i.e. cursed] God, and God's name has become desecrated.",
+            "Said Rabbi Meir, when a human being is in distress, what expression does the Divine Presence use, as it were? \"My head is in pain, My arm is in pain.\" If so, the Omnipresent feels distress over the blood of the wicked that is spilled; how much more so [does He] over the blood of the righteous. And furthermore, anyone who leaves a dead body hanging overnight transgresses a negative commandment. But if one leaves a body hanging overnight for the sake of its honor, to bring it a coffin or shroud, he does not transgress [a negative commandment]. And such a body [i.e. that of one stoned to death] would not be buried in the grave of his ancestors. Rather, two grave-sites were set for the courthouse, one for those put to death by decapitation and strangulation, and one for those put to death by stoning and burning.",
+            "When the flesh decomposed, they collect the bones and bury them in their proper place.  And the relatives come and greet the judges and the witnesses, as if to say, we hold nothing against you, since [we know that] your verdict was just. And they would not [observe rituals of] mourn[ing], but they would grieve, since grief is only in the heart."
+        ],
+        [
+            "Four [forms] of capital punishment were given over to the courts: stoning, burning, decapitation, and strangulation. Rabbi Shimon says, burning, stoning, strangulation, and decapitation. This is the law [i.e. procedure] concerning those to be stoned.",
+            "The law [i.e. procedure] concerning those to be burned [is as follows]:  They would set him into manure up to his knees, and put a stiff scarf inside a soft one, and wrap it around his neck. One would pull [one end] towards him and one would pull [the other end] towards him, until he [who was being executed] opened his mouth. Then [one] would light a wick and throw it into his mouth, and it would descend into his bowels and burn his entrails.  Rabbi Yehudah says, if he died by their hands [e.g. were he strangled by the cloth], they would not have fulfilled the commandment of [execution by] burning; rather [the procedure should be carried out as follows]: they open his mouth with pincers by force, and light the wick, and throw it into his mouth, and it would descend into his bowels and burn his entrails. Rabbi Eliezer ben Tzadok said, there was once a priest's daughter who committed adultery; they placed bundles of branches around her and burned her. The [Sages] said to him, [this happened] because the court at that time was not expert.",
+            "The law [i.e. procedure] concerning those to be decapitated [is as follows]: they would cut off his head with a sword as the government does.  Rabbi Yehudah says, this is disgraceful; rather [the procedure should be carried out as follows]: they rest his head on a block and cut it with a hatchet. The [Sages] said to him, there is no death more disgraceful than that. The law [i.e. procedure] concerning those to be strangled [is as follows]: They would set him into manure up to his knees, and put a stiff scarf inside a soft one, and wrap it around his neck. One would pull [one end] towards him and one would pull [the other end] towards him, until his soul departed.",
+            "These are [executed by] stoning: [a male] who sleeps with his mother, with the wife of his father, with his daughter-in-law, with a male, [or] with an animal; a woman who causes an animal to sleep with her; the blasphemer; the idolater; one who gives of his children to <i>Molekh</i> [a particular form of idolatry], the <i>ba'al 'ov</i> [necromancer]  and <i>yid'oni</i> [soothsayer]; one who desecrates the Sabbath; one who curses his father or mother; one who sleeps with a betrothed maiden; the <i>mesit</i> [one who entices an individual to commit idolatry]; the <i>mediach</i> [one who entices a city to commit idolatry]; the sorcerer; and the wayward and rebellious son. One who sleeps with his mother - [he] is liable [for violating two prohibitions, for the prohibition of sleeping with his] mother and for [the prohibition of sleeping with] his father's wife. Rabbi Yehudah says, he is only liable for [sleeping with] his mother. One who sleeps with his father's wife- [he] is liable for his father's wife and for a married woman, whether [the act occurs] in his father's lifetime or after his father's death, whether [she is his father's wife] through betrothal or through completed marriage. One who sleeps with his daughter-in-law- [he] is liable for his daughter-in-law and for a married woman, whether in his sons's lifetime or after his son's death, whether [she is his son's wife] through betrothal or through completed marriage. One who sleeps with a male or with an animal, or a woman who causes an animal to sleep with her- [even] if a person has sinned, how has the animal sinned [such that it also receives execution by stoning]? Rather, since [the animal] caused a person to commit an offense, Scripture therefore said, [the animal] should be stoned. Another explanation: [the animal is stoned] so that the animal not be passing through the market-place and [lead people to] say, \"This is the one that caused so-and-so to be stoned.\"",
+            "The blasphemer - [he] is not liable until he [explicitly] utters the name [of God]. Rabbi Yehoshua ben Korchah said, every day the witnesses testify using a substitute name [in place of the actual Divine Name uttered by the blasphemer]: \"May Yossi smite Yossi.\" Once the verdict has been reached, they would not execute [the defendant] [on the basis of testimony] using a substitute name. Rather, [the judges] send everyone outside, and inquire of the greatest [witness] among them, saying to him: \"State explicitly what you heard,\" and he states [the blasphemy verbatim]. And the judges stand upon their feet and rend [their clothing]. And they may not [ever] mend [the rended clothing]. And the second [witness] says, \"I also [heard] like him,\" and the third [witness] says, \"I also [heard] like him.\"",
+            "The idolator - [this includes the following:] one who worships, sacrifices, offers incense, pours libations, bows, accepts it as a god, and one who says to it, \"You are my god.\" But one who embraces, kisses, sweeps, sprinkles, washes, anoints, dresses, or puts shoes on it, [merely] transgresses a negative commandment [that does not warrant capital punishment]. One who takes a vow in its name or takes an oath in its name [merely] transgresses a negative commandment [that does not warrant capital punishment]. One who relieves himself to <i>Ba'al Be'or</i> [is liable, for] such is its worship. One who throws a stone at <i>Merkulis</i> [is liable, for] such is its worship. ",
+            "One who gives of his children to <i>Molekh</i> - he is not liable until he gives over [the child] to <i>Molekh</i> and passes [the child] through the fire. [If he] gave over [the child] to <i>Molekh</i>, but did not pass [the child] through the fire; [or he] passed [the child] through the fire, but did not give [the child] over to <i>Molekh</i>, the man is not liable; [for he is not liable] until he gives over [the child] and passes [the child] through the fire. A <i>ba'al 'ov</i>- this is the magician who [causes the dead] to speak from his armpit; a <i>yid'oni</i>- this is the one who [causes the dead] to speak through his own mouth. These are executed by stoning, and one who consults them is [merely liable for] a negative commandment [that does not warrant capital punishment].",
+            "One who desecrates the Sabbath- through an act for which a wanton violation renders him liable to spiritual excision, and a violation in error obligates him [to sacrifice] a sin-offering. One who curses his mother or father- he is not liable unless he curses them using the name [of God]. If he curses them using a substitute name, Rabbi Meir [maintains he is] liable, but the Sages exempt him.",
+            "One who sleeps with a betrothed maiden- he is not liable unless she is a maiden, a virgin, betrothed, and in her father's household. If two sleep with her, the first is [executed] by stoning, and the second is [executed] by strangulation.",
+            "The <i>mesit</i> - this is a layman who entices a layman, saying to him, \"There is a deity in such-and-such place; it eats thus, it drinks thus, it does good thus, it does evil thus.\" [Regarding] all [transgressions  that] incur capital punishment in the Torah, we do not conceal [witnesses to coax the defendant into transgressing], except for this one. If he said [i.e. enticed] to two, they are his witnesses, and they bring him to court and stone him. If he said to one, [the witness] says, \"I have friends who are interested.\" If [the <i>mesit</i>] is cunning and cannot speak before them, they conceal witnesses behind the fence, and [the original witness] says to [the <i>mesit</i>], \"Say [again] what you said to me in seclusion.\" [If] this one [the <i>mesit</i>] says it to him, [the witness] says, \"How can we forsake our God in Heaven and go and worship wood and stone!\" If [the <i>mesit</i>] retracts, all is good [i.e. he is not culpable]. [But] if he says, \"This is our obligation and this is good for us,\" those standing behind the fence bring him to court and stone him. One who says [any of the following is liable as a <i>mesit</i>:], \"I will serve\"; \"I will go and I will serve\"; \"we will go and we will serve\"; \"I will sacrifice\"; \"I will go and I will sacrifice\"; \"we will go and we will sacrifice\"; \"I will offer incense\"; \"I will go and I will offer incense\"; \"we will go and we will offer incense\"; \"I will pour libations\"; \"I will go and I will pour libations\"; \"we will go and we will pour libations,\" \"I will bow\"; \"I will go and I will bow\"; \"we will go and we will bow.\" The <i>mediach</i> - this is one who says, \"We will go and we will worship idols.\"",
+            "The sorcerer - if he does an act of sorcery, he is liable, but not one who [merely] tricks the eyes. Rabbi Akiva says in the name of Rabbi Yehoshua, two people harvesting cucumbers, one harvests and is liable, while the other harvests and is exempt. The one who [gathers the cucumbers through] an act of sorcery is liable, [while] the one who [gathers cucumbers in the natural manner and merely] tricks the eyes is exempt."
+        ],
+        [
+            "A wayward and rebellious son- at what time can he become a wayward and rebellious son? From when he grows two hairs until the beard grows full. [This refers to] the lower beard, not the upper beard, [but this expression is used] since the Sages spoke in clean language. As it says, (Deuteronomy 21:18) \"If a man have a son\": \"a son,\" and not a daughter; \"a son,\" and not a man. A minor is exempt, for he has not entered the category of [those obligated in] the commandments.",
+            "From when is he liable [to be stoned]? When he eats a <i>tarteimar</i> of meat and drinks half a <i>log</i> [ measure of liquid] of Italian wine. Rabbi Yosi says, a <i>maneh</i> [equal to one hundred <i>zuz</i>] of meat and a <i>log</i> of wine. [If] he ate [it] in a <i>mitzvah</i> gathering;  [if] he ate [it] in [celebration of] the intercalation of the month; [if] he ate [it] as <i>ma'aser sheni</i> [the second tithe, which must be eaten in Jerusalem] in Jerusalem; [if] he ate <i>nevelot</i> [an animal not properly slaughtered] or <i>terefot</i> [a mortally wounded animal] or creepy crawlies; [if he ate] <i>tevel</i> [untithed produce] or <i>ma'aser rishon</i> [the first tithe] from which <i>terumah</i> [the portion given to the priest] has not been taken; or <i>ma'aser sheni</i> or <i>hekdesh</i> that has not been redeemed; [if] he ate something [in fulfillment of] a commandment or something [in violation of] a transgression; [or if] he ate all foods but did not eat meat; [or] drank all drinks but did not drink wine, he does not become a wayward and rebellious son, until he eats meat and drinks wine. As it says, (Deuteronomy 21:20) \"He is a glutton and a drunkard.\" And even though there is no proof to the matter [from a Scriptural verse], there is a reference to the matter, as it says, (Proverbs 23:20) \"Be not among winebibbers, among gluttonous eaters of flesh.\"",
+            "If he stole from his father and ate in his father's domain; [if he stole] from others and ate in others' domain; [if he stole] from others and ate in his father's domain, he does not become a wayward and rebellious son, until he steals from his father and eats in others' domain. Rabbi Yosi bar Yehudah says, until he steals from his father and from his mother.",
+            "If his father wants [to bring the son to court] and his mother does not want, [or if] his father does not want and his mother does want, he does not become a wayward and rebellious son, until they both want. Rabbi Yehudah says, if the mother were not appropriate for the father, he does not become a wayward and rebellious son. If one of [the parents] had a hand cut off, or was lame, mute, blind, or deaf-mute, he does not become a wayward and rebellious son. As it says, (Deuteronomy 21:19) \"Then shall his father and his mother lay hold on him,\" and not those whose hands have been cut off.  \"And bring him out,\" and not a lame person. (Deuteronomy 21:20) \"And they shall say,\" and not mute people. \"This our son,\" and not blind people. \"He does not listen to our voice,\" and not deaf-mute people. They warn him in front of three and lash him. If he repeats his misdeeds, he is judged by a court of twenty-three. And he is not stoned until the original three [judges] are present, as it says (Deuteronomy 21:20), \"This our son,\" he who was lashed before you. If he flees before the verdict has been reached and then his lower beard grows full, he is exempt. But if once the verdict was reached he fled, and then his lower beard grew full, he is [still] liable.",
+            "The wayward and rebellious son is judged on the basis of his end. He should die innocent and not liable, because the death of the wicked is beneficial to them and beneficial to the world; but for the righteous, it is bad for them and bad for the world. Wine and sleep: for the wicked they are a benefit to them and a benefit for the world; but for the righteous, they are bad for them and bad for the world. Being scattered: for the wicked it is a benefit to them and to the world; but for the righteous, it is bad for them and bad for the world. Being gathered: for the wicked it is bad for them and bad for the world; but for the righteous, it is beneficial to them and beneficial to the world. Quiet: for the wicked it is bad for them and bad for the world; but for the righteous, it is beneficial for them and beneficial to the world.",
+            "[A thief] who comes through a tunnel [into one's house] is judged on the basis of his end. If he came through a tunnel and broke a jug: if he has blood-guilt, he is liable; if he does not have blood-guilt, he is exempt.",
+            "These may be saved [from transgression] with their lives [i.e. by killing them]: one who pursues his fellow to kill him, and [one who pursues] a male or a betrothed maiden [to rape them]. But one who pursues an animal [to commit bestiality], and one who [intends] to desecrate the Sabbath, and one who [intends] to worship idols, one may not save them with their lives."
+        ],
+        [
+            "And these are [executed by] burning: one who sleeps with  with a woman and her daughter, and a priest's daughter who commits adultery. Included in the [prohibition] of \"a woman and her daughter\" are: his daughter, his daughter's daughter, his son's daughter, his wife's daughter, her daughter's daughter, his mother-in-law, the mother of his mother-in-law, and the mother of his father-in-law. And these are [executed by] decapitation: a murderer and the occupants of a wayward city [a city whose inhabitants are mostly idolatrous Jews]. A murderer who struck his neighbor with stone or iron, or held him down into water or into  fire such that he is unable to ascend from there, and [the victim] dies—he is liable. [If he] pushed him into water or into fire such that he is able to ascend from there, and he dies—he is exempt. [If he] set a dog on him or he set a snake on him, he is exempt. [If he] caused the snake to bite him, Rabbi Yehudah maintains he is liable, and the Sages maintain he is exempt. One who strikes his fellow, whether with a stone or with his fist, and they evaluated that the victim will die, and [his condition] improved from what it was, then later it became more severe, and he dies—he is liable. Rabbi Nechemiah says, he is exempt, because there is a basis for the matter [i.e. the claim that his death did not result from the blow].",
+            "[If one] intended to kill an animal and killed a person; [or intended to kill] a non-Jew and killed a Jew; [or intended to kill] a fetus that was not viable and killed a viable fetus, he is exempt. [If he] intended to strike another on his loins, without enough [strength] to kill him [by striking] his loins, and the blow hit him on his heart with enough strength to kill him, and he died, he is exempt. [If he] intended to strike another on his heart, with enough strength to kill him on his heart, and the blow hit him on his loins, without enough strength to kill him on his loins, and he died, he is exempt. [If he] intended to strike an adult, without enough strength to kill an adult, and the blow landed on a minor, with enough strength to kill a minor, and he died, he is exempt. [If he] intended to strike a minor, with enough strength to kill a minor, and the blow landed on an adult, without enough strength to kill an adult, and he died, he is exempt. However, [if he] intended to strike another on his loins with enough strength to kill him on his loins, and the blow landed on his heart, and he died, he is liable. [Similarly, if he] intended to strike an adult, with enough strength to kill an adult, and the blow landed on a minor, and he died, he is liable. Rabbi Shimon says, even [if he] intended to kill this one, and he killed that one, he is exempt.",
+            "[If] a murderer became mixed into a [group of] other people, they are all exempt. Rabbi Yehudah says, they bring them into the dome [a jail]. [If] many people mix with one another, [all of whom] are liable for execution, they are [all] executed with the least severe [form of execution]. [If] those who are to be stoned become mixed up with those who are to be burned, Rabbi Shimon says, they are to be stoned, since burning is the more severe. And the Sages say, they are to be burned, since stoning is the more severe. Rabbi Shimon said to them, if burning were not the more severe, it would not be given [as punishment] to a priest's daughter who committed adultery! They said to him, if stoning were not the more severe, it would not be given to to the blasphemer and the idolator! [If] those to be decapitated become mixed with those to be strangled, Rabbi Shimon says, [they are to be executed] with a sword [i.e. decapitated]. And the Sages say, by strangulation.",
+            "One who is liable for two [forms of] execution is given the more severe. [If] he commits a transgression which incurs two death penalties, he is given given the more severe. Rabbi Yosi says, he is given [the one that accords with] the first obligation that comes upon him [i.e. he is given the form of execution warranted by the first transgression he committed].",
+            "One who is lashed [as punishment for a transgression] and then repeats [that transgression], the court puts him in the dome and feeds him barley until his stomach bursts. One who kills someone in the absence of witnesses, they put him in the dome and feed him sparing bread and scant water.",
+            "One who steals a <i>kasvah</i> [a vessel for use in the Temple]; one who curses [God] by enchantment; and one who sleeps with an Aramean woman—zealots may attack him. A priest who served while ritually impure, his fellow priests do not bring him to the court. Rather, the young priests take him outside the Temple courtyard, and split his skull with logs. A non-priest who served in the Temple: Rabbi Akiva says, [he is executed] by strangulation; and the Sages say, [his is executed] by Heaven's hands [and not by the court]."
+        ],
+        [
+            "All Jews have a share in the World to Come, as it says, (Isaiah 60:21), “Thy people are all righteous; they shall inherit the land for ever, the branch of my planting, the work of my hands, that I may be glorified.” These have no share in the World to Come: One who says that [the belief of] resurrection of the dead is not from the Torah, [one who says that] that the Torah is not from Heaven, and one who denigrates the Torah. Rabbi Akiva says: also one who reads outside books, and one who whispers [an incantation] over a wound, saying, (Exodus 15:26) “I will bring none of these diseases upon thee that I brought upon the Egyptians for I am the Lord that healeth thee.” Abba Shaul says, also one who utters the Divine Name as it is spelled.",
+            "Three kings and four commoners have no share in the World to Come. The three kings are: Jeroboam, Ahab, and Manasseh. Rabbi Yehudah says, Manasseh does have a share in the World to Come, as it says (II Chronicles 33:13), \"And [Manasseh]  prayed unto Him; and He was entreated of him, and heard his supplication, and brought him back to Jerusalem into his kingdom.\" [The Sages] said to him, to his kingdom He brought him back, but He did not bring him back to life in the World to Come. The four commoners are: Balaam, Doeg, Achitophel, and Gehazi.",
+            "The generation of the Flood has no share in the World to Come, nor will it stand in judgment, as it is says, (Genesis 6:3) \"My spirit shall not abide [<i>yadon</i>] in man forever,\" neither judgment [<i>din</i>] not spirit. The generation of Division has no share in the World to Come, as it is says, (Genesis 11:8) \"So the Lord scattered them abroad from thence upon the face of all the earth.\" \"So the Lord scattered them,\" in this world; (Genesis 11:9) \"and from thence did the Lord scatter them abroad\" in the World to Come. The people of Sodom have no share in the World to Come, as it says, (Genesis 13:13) \"Now the men of Sodom were wicked and sinners against the Lord exceedingly.\" \"Wicked\" in this world, \"and sinners\" in the World to Come. But they will stand in judgment. Rabbi Nechemiah says , neither will stand in judgment, as it says, (Psalms 1:5) \"Therefore the wicked shall not stand in the judgment, Nor sinners in the congregation of the righteous.\" \"Therefore the wicked shall not stand in judgment,\" this is the generation of the Flood; \"nor sinners in the congregation of the righteous,\" this is the people of Sodom. [The Sages] said to him, they will not stand in the congregation of the righteous, but they will stand in the congregation of the wicked. The spies have no share in the World to Come, as it says, (Numbers 14:37) \"Even those men that did bring up an evil report of the land, died by the plague before the Lord.\" \"Died,\" in this world; \"in the plague,\" in the World to Come. The generation of the wilderness has no share in the World to Come and will not stand in judgment, as it is written, (Numbers 14:35) \"In this wilderness they shall be consumed, and there they shall die,\" according to Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says, about them [the verse] says, (Psalms 50:5) \"Gather My saints together unto Me; Those that have made a covenant with Me by sacrifice.\" The congregation of Korah will not ascend in the future, as it says, (Numbers 16:33) \"and the earth closed upon them,\" in this world; \"and they perished from among the assembly,\" in the World to Come, according to Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says, about them [the verse] says, (I Samuel 2:6) \"The Lord killeth, and maketh alive; He bringeth down to the grave, and bringeth up.\" The Ten Tribes will not return in the future, as it says, (Deuteronomy 29:27) \"[God] will cast them into another land, as it is this day.\" Just as this day goes and does not return, so too, they will go and will not return, according to Rabbi Akiva. Rabbi Eliezer says, just as the day grows dark and [then] grows light; so too, the Ten Tribes, for whom it grew dark, in the future it will thus grow light for them.",
+            "The people of a wayward city have no share in the World to Come, as it says, (Deuteronomy 13:14) \"Certain base fellows are gone out from the midst of thee, and have drawn away the inhabitants of their city.\" And they are not executed unless those leading them astray are from that city and are from that tribe; and unless the majority [of that city] is lead astray; and unless men led them astray. [If] women or minors led them astray; or they only led a minority [of the city] astray; or the ones leading them stray were from outside [the city]—[those led astray] are [considered as] individuals [who each committed idolatry], and [they consequently] require two witnesses and warnings for every one [for them to be liable for execution by the court]. This [law] is more severe with respect to individuals than to the many: individuals are [executed by] stoning, and therefore their property escapes [destruction], [whereas] the many are [executed] by the sword [i.e. by decapitation], and therefore their property is lost.",
+            "(Deuteronomy 13:16) \"Thou shalt surely smite, etc.\" Donkey drivers and camel drivers that pass from place to place, they can save it. (Deuteronomy 13:16) \"Destroying it utterly, and all that is therein, etc,\" from here they said: the property of the righteous inside [the city] is lost, [whereas the property of the righteous] outside [the city] escapes. [But] that of the wicked, whether inside or outside, is destroyed.",
+            "As it says, (Deuteronomy 13:17) \"And thou shalt gather all the spoil of it into the midst of the broad place thereof\"; If it does not have a broad place, we make a broad place. If its broad place were outside, we bring it inside. As it says, \"And you shall burn with fire the city, and all the spoil thereof every whit, unto the Lord thy God.\" Its spoils, not the spoils of Heaven. From here they said: the <i>hekdeshot</i> [property consecrated to the Temple] within it must be redeemed; and the <i>terumot</i> [portions given to the priest] must be allowed to rot; <i>ma'aser sheni</i> [the second tithe, which must be eaten in Jerusalem] and Holy Scriptures should be buried. \"Every whit [<i>kalil</i>], unto the Lord thy God\": Rabbi Shimon says, said God, if you make judgment on a wayward city, I will consider it as if you offered a complete [<i>kalil</i>] burnt-offering before Me. \"And it shall be a heap forever; it shall not be built again\": you may not make [it even] gardens or orchards, according to Rabbi Yosi Hagalili. Rabbi Akiva says, \"it shall not be built again\": it may not be rebuilt to what it was, but it may be made into gardens and orchards. \" (Deuteronomy 13:18) \"And there shall cleave nought of the devoted thing to thy hand\": So long as the wicked are in the world, burning anger is in the world. [Once] the wicked are destroyed from the world, burning anger is removed from the world."
+        ],
+        [
+            "These are [executed by] strangulation: one who strikes his father or mother; one who kidnaps a Jew; a <i>zaken mamre</i> [an ordained scholar who instructs people to act against Jewish practice as determined and ratified by the full Sandherin sitting in its chambers in the Temple in Jerusalem] [who rebels] against [a ruling of] the court; a false prophet; one who prophesies in the name of an idol; an adulterer; and [witnesses] who scheme against a priest's daughter and the one who sleeps with her. One who strikes his father or mother—[he] is not liable unless he wounds them. This [law] is more severe with respect to one who curses [his parents] than to one who strikes [his parents]: one who curses after [their] death is liable, while one who strikes after [their] death is exempt. One who kidnaps a Jew—[he] is not liable until [the kidnapper] enters [the kidnapped] into his domain. Rabbi Yehudah says, until [the kidnapper] enters him into his domain and puts him to work [as a slave], as it says, (Deuteronomy 24:7) \"and he deal with him as a slave, and sell him.\" One who kidnaps his [own] son, Rabbi Yishmael, the son of Rabbi Yochanan ben Beroka, maintains that he is liable; and the Sages maintain that he is exempt. One who kidnaps one who is half-slave and half-free, Rabbi Yehudah maintains that he is liable, and the Sages maintain that he is exempt.",
+            "A <i>zaken mamre</i> [who rebels] against [a ruling of] the court—as it is written, (Deuteronomy 17:8) \"If there arise a matter too hard for thee in judgment, etc.\" There were three courts there, one sitting at the entrance of the Temple Mount, one sitting at the entrance of the Temple Courtyard, and one sitting at the Chamber of Hewn Stone. They come to the one at the entrance of the Temple Mount, and say, \"Thus I have expounded and thus have my fellows expounded\"; \"Thus I have taught and thus have my fellows taught.\" If they heard [the teaching], they tell them. If not, they come to those at the entrance of the Temple Courtyard, and say, \"Thus I have expounded and thus have my fellows expounded\"; \"Thus I have taught and thus have my fellows taught.\" If they heard [the teaching], they tell them. If not, they all come to The Great Court in the Chamber of Hewn Stone, from which Torah goes out to all of Israel, as it is says, (Deuteronomy 17:10) \"from that place which the Lord shall choose.\" [If] he returned to his city and taught again the way he taught [previously], he is exempt. [But if] he ruled [for others] to act [in accordance with his deviant teaching], he is liable, as it says, (Deuteronomy 17:12) \"and the man that doeth presumptuously\": he is not liable until he rules [for others] to act [in accordance with his deviant teaching]. A student [of his] who rules [for others] to act [in accordance with his teacher's deviant teaching] is exempt; it results that his stringency [that his is not qualified to offer practical instruction] is his leniency [that he is exempt from punishment].",
+            "This [law] is more severe with respect to the words of the Sages than to the words of the Torah: One who says, there is no such thing as tefillin, in order to transgress the words of the Torah, is exempt. [But one who says] there are five compartments, [in tefillin] in order to add to the words of the Sages, is liable. ",
+            "They do not execute him in his city's court or in the court at Yavneh; rather, they bring him up to the Great Court in Jerusalem, and they guard him until the festival, and they execute him on the festival, as it says, (Deuteronomy 17:13) \"And all the people shall hear, and fear, and do no more presumptuously,\" according to Rabbi Akiva. Rabbi Yehudah says, they do not delay the judgment of this one; rather, they execute him immediately, and they write and send messengers to every place [with the following message]: \"This man so-and-so son of that man so-and-so was liable to execution by the court. ",
+            "A false prophet— [one who] prophesies regarding that which he did not hear and that which was not said to him, his death is by man [i.e. the court is empowered to execute him]. But one who suppresses his prophecy, and one who disregards the words of a prophet, and a prophet who transgressed his own words, his death is by Heaven [i.e. the court is not empowered to execute him], as it says, (Deuteronomy 18:19) \"I will require it of him.\"",
+            "One who prophesies in the name of an idol— [this is] one who says \"thus said the idol,\" even if he directed his instruction to render the impure impure and the pure pure. An adulterer—once she has entered the domain of her husband through the full marriage ceremony, even though she has not had relations [with her husband], [another] who has relations with her is [executed] by strangulation. [Witnesses] who scheme against a priest's daughter and the one who has relations with her—since all scheming [witnesses] receive the same form of execution [as that incurred by the prohibition which they have schemed to falsely accuse another of transgressing], except for [witnesses] who scheme against a priest's daughter and the one who has relations with her. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Sanhedrin/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,118 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nדִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה.  \nגְּזֵלוֹת וַחֲבָלוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה.  \nנֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק, \nתַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה,  \nהָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע, \nבִּשְׁלֹשָׁה.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, \nשֶׁיֶּשׁ בּוֹ דִינֵי נְפָשׁוֹת. \n",
+            "<small>ב</small>\nמַכּוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה.  \nעִבּוּר הַחֹדֶשׁ, בִּשְׁלֹשָׁה.  \nעִבּוּר הַשָּׁנָה בִשְׁלֹשָׁה.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nבִּשְׁלֹשָׁה מַתְחִילִים, \nוּבַחֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין, \nוְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. \nוְאִם גָּמַר בִּשְׁלֹשָׁה, מְעֻבֶּרֶת. \n",
+            "<small>ג</small>\nסְמִיכַת הַזְּקֵנִים וַעֲרִיפַת הָעֲגָלָה בִשְׁלֹשָׁה.  \nדִּבְרֵי רְבִּי שִׁמְעוֹן.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבַּחֲמִשָּׁה.  \nחֲלִיצָה וּמֵאוּנִים, בִּשְׁלֹשָׁה.  \nנֶטַע רְבָעִי, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין, \nבִּשְׁלֹשָׁה.  \nוְהַהֶקְדֵּשׁוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה.  \nוְהָעֲרָכִים וְהַמִּטַּלְטְלִין, בִּשְׁלֹשָׁה. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nוְאֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן.  \nוּבַקַּרְקָעוֹת, \nתִּשְׁעָה וְכֹהֵן, וְאָדָן כַּיּוֹצֵא בָהֶן. \n",
+            "<small>ד</small>\nדִּינֵי נְפָשׁוֹת, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.  \nהָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כ,טז) \n\"וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה\", \nוְאוֹמֵר: (ויקרא כ,טו) \n\"וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ\".  \nשׁוֹר נִסְקָל בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כא,כט) \n\"הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת\", \nכְּמִיתַת הַבְּעָלִים, כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר.  \nהָאֲרִי וְהַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַפַּרְדְּלֵס וְהַנָּחָשׁ, \nמִיתָתָן בְּעֶשְׂרִין וּשְׁלֹשָׁה.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nכָּל הַקּוֹדֵם לְהָרְגָן, זָכָה.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nמִיתָתָן בְּעֶשְׂרִין וּשְׁלֹשָׁה. \n",
+            "<small>ה</small>\nאֵין דָּנִים לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט, \nוְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר, \nוְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל, \nאֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁלְּשִׁבְעִים וְאֶחָד.  \nוְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, \nאֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁלְּשִׁבְעִים וְאֶחָד.  \nאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת, \nאֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁלְּשִׁבְעִים וְאֶחָד.  \nוְאֵין עוֹשִׂין סֶנְהֶדְרִיּוֹת לִשְׁבָטִין, \nאֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁלְּשִׁבְעִים וְאֶחָד.  \nוְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת, \nאֶלָּא בְּבֵית דִּין שֶׁלְּשִׁבְעִים וְאֶחָד.  \nאֵין עִיר נִדַּחַת בִּסְפָר, \nוְלֹא שָׁלוֹשׁ עִיר נִדַּחַת, \nאֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם. \n",
+            "<small>ו</small>\nסַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה הָיְתָה שֶׁלְּשִׁבְעִין וְאֶחָד, \nקְטַנָּה שֶׁלְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.  \nמְנַיִן לִגְדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁלְּשִׁבְעִין וְאֶחָד? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יא,טז) \n\"אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל\", \nוּמֹשֶׂה עַל גַּבֵּיהֶם, הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשִׁבְעִין.  \nוּמְנַיִן לִקְטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁלְּעֶשְׂרִין וּשְׁלֹשָׁה? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר לה,כד-כה) \n\"וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה\", \"וְהִצִּילוּ הָעֵדָה\", \nעֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת, \nהֲרֵי עֶשְׂרִין. \nוּמְנַיִן לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,כז) \n\"עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת\", \nיָצָא יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. \n\n<small>ז</small>\nוּמְנַיִן לְהָבִיא עוֹד שְׁלֹשָׁה? \nמִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות כג, ב) \n\"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת\", \nשׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאָמַר, הֱיֵה עִמָּהֶן לְטוֹבָה, &lt;הָיָה&gt;\nוְאִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: (שמות כג, ב) \n\"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת\" ? \nלֹא כְהַטּוֹתָךְ לְטוֹבָה הַטּוֹתָךְ לְרָעָה: \nהַטּוֹתָךְ לְטוֹבָה, עַל פִּי אֶחָד, \nוּלְרָעָה, עַל פִּי שְׁנַיִם. \nוְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, &lt;וְאִם אֵין&gt;\nמוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד, \nהֲרֵי עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.  \nכַּמָּה יְהֵא בָעִיר וּתְהֵי רְאוּיָה לְסֶנְהֶדְרִין? \nמֵאָה וְעֶשְׂרִין. \nרְבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: \nמָאתַיִם וּשְׁלשִׁין, \nכְּדֵי שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִים אוֹתוֹ, \nמֵעִיד וּמְעִידִים אוֹתוֹ, \nוְחוֹלֵץ וְחוֹלְצִים לְאִשְׁתּוֹ, \nוּמְיַבְּמִים אֶת אִשְׁתּוֹ, \nאֲבָל הוּא אֵינוּ מְיַבֵּם, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בְּאַלְמָנָה.  \nמֵת לוֹ מֵת, \nאֵינוּ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה, \nאֶלָּא הֵן נִכְסִים וְהוּא נִגְלֶה, \nהֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה, \nוְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֵינוּ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כא,יב) \n\"וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא\".  \n\n<small>ב</small>\nכְּשֶׁהוּא מְנַחֵם אֶת אֲחֵרִים, \nדֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִים זֶה אַחַר זֶה, \nוְהַמְמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם.  \nכְּשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים, \nכָּל הָעָם אוֹמְרִין לוֹ: \n\"אָנוּ כַפָּרָתָךְ\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"תִּתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמַיִם!\"  \nוּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, \nכָל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ, \nוְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסֵל. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, \nלֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִים אוֹתוֹ, \nלֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, \nוְלֹא מְיַבֵּם וְלֹא מְיַבְּמִים אֶת אִשְׁתּוֹ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם רָצָה לַחֲלוֹץ וּלְיַבֵּם, זָכוּר לַטּוֹב. \nאָמְרוּ לוֹ: \nאִם רָצָה, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.  \nוְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמַנְתּוֹ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nנוֹשֵׂא הוּא הַמֶּלֶךְ אַלְמַנְתּוֹ שֶׁלַּמֶּלֶךְ, \nשֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמַנְתּוֹ שֶׁלְּשָׁאוּל, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב יב,ח) \n\"וָאֶתְּנָה לָךְ אֶת בֵּית אֲדוֹנֶיךָ, \nוְאֶת נְשֵׁי אֲדוֹנֶיךָ בְחֵיקֶךָ\". \n",
+            "<small>ד</small>\nמֵת לוֹ מֵת, \nאֵינוּ יוֹצֵא מִפֶּתַח פָּלָטוֹרִין שֶׁלּוֹ. &lt;פָּלָטוֹרִין: praetorium&gt; \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם רָצָה לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יֵצֵא, \nשֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד, \nשֶׁיָּצָא אַחֲרֵי מִטָּתוֹ שֶׁלְּאַבְנֵר, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (שמואל ב ג,לא) \n\"וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה\".  \nאָמְרוּ לוֹ: \nלֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּס.  \nוּכְשֶׁמַּבְרִים אוֹתוֹ, \nכָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ, \nוְהוּא מֵסֵב עַל הַדַּרְגֵּשׁ. \n",
+            "<small>ה</small>\nוּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, \nעַל פִּי בֵית דִּין שֶׁלְּשִׁבְעִים וְאֶחָד.  \nוּפוֹרֵץ לַעֲשׁוֹת לוֹ דֶרֶךְ, \nוְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ; \nדֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לָהּ שֵׁעוּר.  \nוְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, \nוְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ.  \n\n<small>ו</small>\n\"לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים\", \nאֶלָּא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nמַרְבֶּה הוּא לוֹ, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ אַחַת וְהִיא מְסִירָה אֶת לִבּוֹ, \nהֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. \nאִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר: (דברים יז,יז) \n\"וְלֹא יַרְבֶּה  לּוֹ נָשִׁים\"? \nאֲפִלּוּ כַּאֲבִיגַיִל.  \n\n<small>ז</small>\n\"לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים\" (דברים יז,טז) \nאֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ.  \n(דברים יז,יז) \"וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ\", \nאֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּתֵּן אֶפְסֶנְיָא.  \nוְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. \nיוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, וְהִיא עִמּוֹ; \nנִכְנָס, וְהִיא עִמּוֹ; \nוְיוֹשֵׁב בַּדִּין וְהִיא אֶצְלוֹ; \nמֵסֵב וְהִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יז,יט) \n\"וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָל יְמֵי חַיָּיו\". \n",
+            "<small>ח</small>\nאֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, \nוְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, \nוְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, \nוְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ עָרֹם \nאֶלָּא כְשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר, \nוְלֹא בְּבֵית הַמַּרְחֵץ, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יז,טו) \n\"שׁוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ\", \nשֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nדִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה; \nזֶה בוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בוֹרֵר לוֹ אֶחָד, \nוּשְׁנֵיהֶם בּוֹרְרִים לָהֶם עוֹד אֶחָד.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nשְׁנֵי דַיָּנִין בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד.  \n\n<small>ב</small>\nזֶה פוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁלָּזֶה וְזֶה פוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁלָּזֶה. &lt;דִּיינוֹ&gt; \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵמָתַי? \nבִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין, \nאֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִין אוֹ מֻמְחִין מִפִּי בֵית דִּין,\nאֵינוּ יָכוֹל לְפָסְלָן.  \n\n<small>ג</small>\nזֶה פוֹסֵל עֵדָיו שֶׁלָּזֶה וְזֶה פוֹסֵל עֵדָיו שֶׁלָּזֶה.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵמָתַי? \nבִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין, \nאֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים, \nאֵינוּ יָכוֹל לְפָסְלָן. \n",
+            "<small>ד</small>\nאָמַר לוֹ: \n\"נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא\", \n\"נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ\", \n\"נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר\", \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nיָכוֹל הוּא לַחְזוֹר בּוֹ. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינוּ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.  \n\n<small>ה</small>\nהָיָה חַיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה, \nאָמַר לוֹ: \n\"דּוּר לִי בְחַיֵּי רֹאשָׁךְ\", \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nיָכוֹל הוּא לַחְזוֹר בּוֹ. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינוּ יָכוֹל לַחְזוֹר בּוֹ.  \n",
+            "<small>ו</small>\nוְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין: \nהַמְשַׂחֵק בַּקֻּבְיָא, \nהַמַּלְוֶה בָרִבִּית, \nוּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, \nוְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.  \nאָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nמִתְּחִלָּה לֹא הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אֶלָּא אֲסֻפֵּי שְׁבִיעִית; \nמִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִים, חָזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nאֶמָּתַי? \nבִּזְמַן שֶׁאֵין לוֹ אֻמָּנוּת אֶלָּא הִיא, \nאֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ אֻמָּנוּת שֶׁלֹּא הִיא, כְּשֵׁרִין.  \n",
+            "<small>ז</small>\nוְאֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִין: \n[אָבִיו, וְ]אֶחָיו, וַאֲחֵי אָבִיו, וַאֲחֵי אִמּוֹ, \nוּבַעַל אֲחוֹתוֹ, וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו, \nוּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ, וּבַעַל אִמּוֹ, \nוְחָמִיו, וַאֲגִיסוֹ, \nהֵן וּבְנֵיהֶן וַחֲתְָנֵיהֶן, \nוְחוֹרְגוֹ לְבַדּוֹ.  \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nזוֹ מִשְׁנַת רְבִּי עֲקִיבָה ; \nאֲבָל מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה: \nדּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ, \nוְכָל הָרָאוּי לוֹ לִירֻשָּׁה.  \nוְכָל הַקָּרוֹב לוֹ בְאוֹתָהּ שָׁעָה. \nהָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחַק, כָּשֵׁר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ מֵתָה בִתּוֹ וְיֵשׁ לוֹ בָנִים מִמֶּנָּה, \nהֲרֵי זֶה קָרוֹב. \n",
+            "<small>ח</small>\nהָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא. \nאֵי זֶה הוּא האוֹהֵב? \nשׁוֹשְׁבִינוֹ.  \nוְהַשּׂוֹנֵא? \nכָּל שֶׁלֹּא דִבֶּר עִמּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּאֵיבָה.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nלֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ. \n",
+            "<small>ט</small>\nכֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים? \nהָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן, &lt;אוֹתוֹ&gt;\nוּמוֹצִיאִין אוֹתָן לַחוּץ, \nוּמְשַׁיְּרִים אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, \nוְאוֹמְרִים לוֹ: \n\"אֱמֹר, הֵיאָךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לַזֶּה?\" \nאִם אָמַר: \n\"הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ\", \n\"אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ\", \nלֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיֹּאמַר: \n\"בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ, \nשֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מָאתַיִם זוּז.\"  \n\n<small>י</small>\nהָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ.  \nאִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, \nנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר.  \nשְׁנַיִם אוֹמְרִים \"זַכַּי\", \nוְאֶחָד אוֹמֵר \"חַיָּב\", \nזַכַּי.  \nשְׁנַיִם אוֹמְרִים \"חַיָּב\", \nוְאֶחָד אוֹמֵר \"זַכַּי\", \n[חַיָּב. \nאֶחָד אוֹמֵר \"זַכַּי\", \nוְאֶחָד אוֹמֵר \"חַיָּב\",] \nוַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין, \nוְאֶחָד אוֹמֵר: \n\"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nיוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִים. \n",
+            "<small>יא</small>\nגָּמְרוּ אֶת הַדָּבָר, \nהָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן.  \nהַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר: \n\"אִישׁ פְּלוֹנִי, אַתָּה זַכַּי\", \n\"אִישׁ פְּלוֹנִי, אַתָּה חַיָּב\".  \nמְנַיִן, כְּשֶׁיֵּצֵא, לֹא יֹאמַר: \n\"אֲנִי הוּא מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין, \nוּמָה אֶעֱשֶׂה וְרָבוּ עָלַי?\" \nעַל זֶה נֶאֱמַר: (משלי יא,יג) \n\"הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד\". \n",
+            "<small>יב</small>\nכָּל זְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא רְאָיָה, \nהוּא סוֹתֵר אֶת הַדִּין.  \nאָמְרוּ לו��: \n\"כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֵּשׁ לָךְ, &lt;רְאִיּוֹת&gt;\nהָבֵא מִכָּן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם\", \nהֵבִיא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, \nסוֹתֵר, \nלְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, \nאֵינוּ סוֹתֵר.  \nאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: \nמַה יַּעֲשֶׂה [זֶה שֶׁ]לֹּא מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים, \nוּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים? \nאָמְרוּ לוֹ: \n\"הָבֵא עֵדִים\", \nאָמַר: \n\"אֵין לִי עֵדִים\". \n\"הָבֵא רְאָיָה\", \nאָמַר: \n\"אֵין לִי רְאָיָה\", \nלְאַחַר זְמַן מָצָא עֵדִים וּמָצָא רְאָיָה, \nהֲרֵי זוֹ אֵינָה כְלוּם.  \n\n<small>יג</small>\nאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: \nמַה יַּעֲשֶׂה [זֶה שֶׁ]לֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֵדִים, \nוּמָצָא עֵדִים? \nוְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְאָיָה, וּמָצָא רְאָיָה? \nאָמְרוּ לוֹ: \n\"הָבֵא עֵדִים\", \nאָמַר: \n\"אֵין לִי עֵדִים\"; \n\"הָבֵא רְאָיָה\", \nאָמַר: \n\"אֵין לִי רְאָיָה\"; \nרָאָה שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב, וְאָמַר: \n\"קִרְבוּ אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי!\" \nאוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ, \nהֲרֵי זוֹ אֵינָה כְלוּם. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, \nבִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כד,כב) \n\"מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם\".  \nמַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת? \nדִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, \nוְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה.  \nדִּינֵי מָמוֹנוֹת, \nפּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, \nוְדִינֵי נְפָשׁוֹת, \nפּוֹתְחִין לִזְכוּת, וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה.  \n\n<small>ב</small>\nדִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּים עַל פִּי אֶחָד, &lt;המגיה הוסיף מעל השורה \"עֵד\" לפני 'אחד', וכך גם להלן&gt;\nבֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה; \nוְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת, \nוְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה.  \n\n<small>ג</small>\nדִּינֵי מָמוֹנוֹת, \nמַחְזִירִין בֵּין לִזְכוּת וּבֵין לְחוֹבָה. \nוְדִינֵי נְפָשׁוֹת, \nמַחְזִירִין לִזְכוּת, וְאֵין מַחְזִירִין לְחוֹבָה.  \n\n<small>ד</small>\nדִּינֵי מָמוֹנוֹת, \nהַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה. \nוְדִינֵי נְפָשׁוֹת, \nהַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת, \nוְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה.  \n\n<small>ה</small>\nדִּינֵי מָמוֹנוֹת, \nהַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, \nוְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה. \nוְדִינֵי נְפָשׁוֹת, \nהַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, \nאֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת \nאֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה.  \n\n<small>ו</small>\nדִּינֵי מָמוֹנוֹת, \nדָּנִים בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה. \nוְדִינֵי נְפָשׁוֹת, \nדָּנִים בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם.  \n\n<small>ז</small>\nדִּינֵי מָמוֹנוֹת, \nגּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם, בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה. \nוְדִינֵי נְפָשׁוֹת, \nגּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת, \nוּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה. &lt;שֶׁלָּאַחֲרָיו&gt;\nלְפִיכָךְ, אֵין דָּנִים \nלֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב. \n",
+            "<small>ח</small>\nדִּינֵי מָמוֹנוֹת הַטְּהָרוֹת וְהַטְּמָאוֹת, \nמַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל. \nוְדִינֵי נְפָשׁוֹת, \nמַתְחִילִים מִן הַצַּד.  \nהַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת, \nוְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, \nאֶלָּא כֹהֲנִים וּלְוִיִּם, \nוְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לִכְהֻנָּה. \n",
+            "<small>ט</small>\nסַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, \nכְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה.  \nוּשְׁנֵי סוֹפְרֵי דַיָּנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶן, \nאֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִן שְׂמֹאל, \nוְכוֹתְבִין דִּבְרֵי מְחַיְּבִין וְדִבְרֵי מְזַכִּין.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשְׁלֹשָׁה הָיוּ, \nאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי מְחַיְּבִין, \nוְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי מְזַכִּין, \nוְהַשְּׁלִישִׁי כוֹתֵב דִּבְרֵי מְחַיְּבִין וְדִבְרֵי מְזַכִּין. \n",
+            "<small>י</small>\nוְשָׁלוֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁלְּתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶן, \nכָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ.  \nצָרְכוּ לִסְמֹךְ, סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. \nאֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה, \nוְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה, \nוּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל, \nוּמוֹשִׁיבִין לוֹ בַשְּׁלִישִׁית.  \nוְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁלָּרִאשׁוֹן, \nאֶלָּא יוֹשֵׁב בִּמְקוֹם שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ. \n",
+            "<small>יא</small>\nכֵּיצַד מְאַיְּמִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת? \nהָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן: \n\"שֶׁמֵּא תֹאמְרוּ מֵעֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, \nעֵד מִפִּי עֵד, \"אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ\", \nאוֹ שֶׁמֵּא אֵין אַתֶּם יוֹדְעִין, &lt;שֶׁאֵין&gt;\nשֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. \nהֱיוּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת: &lt;כְדִינֵי נְפָשׁוֹת דִּינֵי מָמוֹנוֹת&gt;\nדִּינֵי מָמוֹנוֹת, \nאָדָן נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. \nוְדִינֵי נְפָשׁוֹת, \nדָּמוֹ וְדַם זַרְעָיוֹתָיו תְּלוּיִם בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם. \nשֶׁכָּךְ מָצִינוּ בְקַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ד,י) \n\"קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה\". \nאֵינוּ אוֹמֵר 'דַּם אָחִיךָ', אֶלָּא \"דְּמֵי אָחִיךָ\", \nדָּמוֹ וְדַם זַרְעָיוֹתָיו.  \nדָּבָר אַחֵר: \n\"דְּמֵי אָחִיךָ\", \nשֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים.  \n\n<small>יב</small>\nלְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יָחִיד בָּעוֹלָם, \nלְלַמֵּד שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת, \nמַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. &lt;כִּילּוּ&gt; \nוְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת, \nמַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. &lt;כִּילּוּ&gt;  \nמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, \nשֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: \n\"אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ\".  \nשֶׁלֹּא יְהוּ הַמִּינִים אוֹמְרִים: &lt;'המינים' מחוק&gt;\n\"רְשׁוּיוֹת הַרְבֵּה בַּשָּׁמַיִם.\"  \n\n<small>יג</small>\nלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁלְּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא, &lt;הַקָּ'בָּ'הֻ'&gt;\nשֶׁאָדָם טוֹבֵעַ מֵאָה מַטְבֵּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד, \nוְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, \nוּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקֹּדֶשׁ בָּרוּךְ הוּא &lt;הַקָּ'בָּ'הֻ'&gt;\nטָבַע אֶת כָּל הָאָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁלָּאָדָן הָרִאשׁוֹן, \nוְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ.  \nלְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר: \n\"בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.\"  \n\n<small>יד</small>\nשֶׁמָּא תֹאמְרוּ: \n\"מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת?\" \nוַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר: (ויקרא ה,א) \n\"וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע, \nאִם לוֹא יַגִּיד, וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ.\"\nאוֹ שֶׁמָּא תֹאמְרוּ: \n\"מַה לָּנוּ לְחַיֵּב בְּדָמוֹ שֶׁלָּזֶה?\" \nוַהֲלֹא נֶאֱמַר: (משלי יא,י) \n\"וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה\". \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת: \n\"בְּאֵי זֶה שָׁבוּעַ? \nבְּאֵי זוֹ שָׁנָה? \nבְּאֵי זֶה חֹדֶשׁ? \nבְּכַמָּה בַחֹדֶשׁ? \nבְּאֵי זֶה יוֹם? \nבְּאֵי זוֹ שָׁעָה? \nוּבְאֵי זֶה מָקוֹם?\" \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאַף בְּאֵי זֶה יוֹם וּבְאֵי זוֹ שָׁעָה וּבְאֵי זֶה מָקוֹם. \n\"מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ? \nהִתְרֵיתֶם בּוֹ?\" \nהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, \n\"אֶת מָה עָבַד? \nוּבַמָּה עָבַד?\" \n",
+            "<small>ב</small>\nכָּל הַמַּרְבֶּה בְדִיקוֹת, הֲרֵי זֶה מִשְׁתַּבֵּחַ. &lt;מַשְׁתַּבֵּיַח&gt; \nמַעֲשֶׂה שֶׁבָּדַק בֶּן זַכַּי בְּעָקְצֵי תְאֵנִים.  \nוּמַה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת? \nאֶלָּא שֶׁבַּחֲקִירוֹת, \nאָמַר אֶחָד \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nוּשְׁנַיִם אָמְרוּ \"אֵין יוֹדְעִין\", \nעֵדוּתָן בְּטֵלָה. \nוּבַבְּדִיקוֹת, \nאוֹמֵר אֶחָד \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nוּשְׁנַיִם אוֹמְרִים \"אֵין יוֹדְעִין\",\nעֵדוּתָן קַיֶּמֶת.  \nאֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת, \nבִּזְמַן שֶׁהֵן מַכְחִישִׁים זֶה אֶת זֶה, \nעֵדוּתָן בְּטֵלָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nאֶחָד אוֹמֵר \"בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ\", \nוְאֶחָד אוֹמֵר \"בִּשְׁלֹשָׁה\", \nעֵדוּתָן קַיֶּמֶת, \nשֶׁזֶּה יָדַע עִבּוּרוֹ שֶׁלַּחֹדֶשׁ, \nוְזֶה לֹא יָדַע.  \nאֶחָד אוֹמֵר \"בִּשְׁלֹשָׁה\", \nוְאֶחָד אוֹמֵר \"בַּחֲמִשָּׁה\", \nעֵדוּתָן בְּטֵלָה.  \nאֶחָד אוֹמֵר \"בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת\", \nוְאֶחָד אוֹמֵר \"בְּשָׁלוֹשׁ\", \nעֵדוּתָן קַיֶּמֶת.  \nאֶחָד אוֹמֵר \"בְּשָׁלוֹשׁ\", \nוְאֶחָד אוֹמֵר \"בְּחָמֵשׁ\", \nעֵדוּתָן בְּטֵלָה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nקַיֶּמֶת.  \nאֶחָד אוֹמֵר \"בְּחָמֵשׁ\", \nוְאֶחָד אוֹמֵר \"בְּשֶׁבַע\", \nעֵדוּתָן בְּטֵלָה, \nשֶׁבְּחָמֵשׁ הַחַמָּה בַמִּזְרָח, \nוּבְשֶׁבַע הַחַמָּה בַמַּעֲרָב. \n",
+            "<small>ד</small>\nהָיוּ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ.  \nנִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶן מְכֻוָּנִין, \nפּוֹתְחִין בִּזְכוּת.  \nאָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים: \n\"יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה\", \nמְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ.  \nאָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים: \n\"יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת\", \nמַעֲלִין וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ עִמָּהֶן, \nוְלֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם.  \nאִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, \nשׁוֹמְעִין לוֹ.  \nאֲפִלּוּ אָמַר: \n\"יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת\", &lt;עַצְמוֹ&gt;\nשׁוֹמְעִין לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. \n",
+            "<small>ה</small>\nאִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, \nפְּטָרוּהוּ, \nוְאִם לָאו, \nמַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר.  \nוּמִזְדַּוְּגִין זוֹגוֹת זוֹגוֹת, \nוּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל, \nוְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם, \nוְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה, \nוּלְמָחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין לְבֵית דִּין.  \nוְהַמְזַכֶּה אוֹמֵר: \n\"אֲנִי הוּא מְזַכֶּה, וּמְזַכֶּה אֲנִי בִמְקוֹמִי\". \nוְהַמְחַיֵּב אוֹמֵר: \n\"אֲנִי הוּא מְחַיֵּב, וּמְחַיֵּב אֲנִי בִמְקוֹמִי\".  \nהַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, \nאֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת, \nאֵינוּ יָכוֹל לַחְזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה.  \nוְאִם טָעוּ בַדָּבָר, &lt;תָּעוּ&gt;\nסוֹפְרֵי דַיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן.  \n\n<small>ו</small>\nאִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, \nפְּטָרוּהוּ, \nוְאִם לָאו, \nעוֹמְדִים עַל הַמִּנְיָן.  \nשְׁנֵים עָשָׂר מְזַכִּין, וְאֶחָד עָשָׂר מְחַיְּבִין, \nזַכַּי.  \nשְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִין, וְאֶחָד עָשָׂר מְזַכִּין; \n[אֲפִלּוּ אֶחָד עָשָׂר מְזַכִּין וְאֶחָד עָשָׂר מְחַיְּבִין, \nוְאֶחָד אוֹמֵר \"אֵינִי יוֹדֵעַ\",] \nאֲפִלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין, \nוְאֶחָד אוֹמֵר \"אֵינִי יוֹדֵעַ\", \nיוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין.  \n\n<small>ז</small>\nעַד כַּמָּה מוֹסִיפִין? \nשְׁנַיִם שְׁנַיִם, עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד.  \nשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין, וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַיְּבִין, \nזַכַּי. &lt;זָכוּ&gt;\nשְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַיְּבִין, וּשְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין, \nדָּנִין אֵלּוּ כְנֶגֶד אֵלּוּ, \nעַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מִן הַמְחַיְּבִין אֶת דִּבְרֵי מְזַכִּים. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nנִגְמַר הַדִּין, \nמוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ.  \nוּבֵית סְקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא כד,יד) \n\"הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה\".  \nוְאֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ, \nוְהַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ.  \nאָמַר אֶחָד: \n\"יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת\", \nוְהַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין, \nוְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ.  \nוַאֲפִלּוּ אָמַר: \n\"יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת\", \nמַחֲזִירִין אוֹתוֹ, אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, \nוּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו.  \n\n<small>ב</small>\nאִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, \nפְּטָרוּהוּ, \nוְאִם לָאו, יוֹצֵא לִסָּקֵל.  \nוְהַכָּרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו: \n\"אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל, \nעַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית, \nוּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו. \nוְכָל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת, \nיָבֹא וִילַמֵּד!\" \n",
+            "<small>ג</small>\nרָחוֹק מִבֵּית סְקִילָה עֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: \n\"הִתְוַדֵּה!\"  \nשֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִים מִתְוַדִּים, \nשֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.  \nשֶׁכֵּן מָצִינוּ בְעָכָן, שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ: (יהושע ז,יט-כ)  \n\"בְּנִי, שִׂים נָא כָבוֹד לַיי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְתֶן לוֹ תוֹדָה, \nוְהַגֶּד נָא לִי מֶה עָשִׂיתָ אַל תְּכַחֵד מִמֶּנִּי.\"  \nוַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר, \nאָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַיי אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, \nוְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי.\"  \nוּמְנַיִן שֶׁנִּתְכַּפַּר לוֹ עַל וִדּוּיוֹ? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (יהושע ז,כה)\n\"וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ: \nמֶה עֲכַרְתָּנוּ? \nיַעְכָּרְךָ יי בַּיּוֹם הַזֶּה!\" &lt;הַיּוֹם&gt;\nהַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, \nאֵין אַתָּה עָכוּר לֶעָתִיד לָבוֹא.  \n\n<small>ד</small>\nוְאִם אֵינוּ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ: \n\"אֱמֹר: \nתְּהֵא מִיתָתִי כַפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי.\"  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם יוֹדֵעַ הוּא שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר: &lt;מְוֹזמֵם&gt;\n\"תְּהֵא מִיתָתִי כַפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי, \nחוּץ מִן הֶעָוֹן הַזֶּה.\"  \nאָמְרוּ לוֹ: \nאִם כֵּן, יְהוּ כָל אָדָם אוֹמְרִין כֵּן, \nכְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן. \n",
+            "<small>ה</small>\nרָחוֹק מִבֵּית סְקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, \nהָיוּ מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו.  \nהָאִישׁ, מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו, \nוְהָאִשָּׁה, מִלְּפָנֶיהָ וּמִלְּאַחֲרֶיהָ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nהָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם, \nוְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה. \n",
+            "<small>ו</small>\nבֵּית סְקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת.  \nאֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו, \nוְנֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ.  \nהֲפָכוֹ עַל מָתְנָיו, וְאִם מֵת, יָצָא. \nוְאִם לָאו, \nהָעֵד הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ,  \nוְאִם מֵת בָּהּ, יָצָא. \nוְאִם לָאו, רְגִימָתוֹ בְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יז,ז) \n\"יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ, \nוְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה\".  \n\n<small>ז</small>\nכָּל הַנִּסְקָלִים נִתְלִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינוּ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.  \nהָאִישׁ, תּוֹלִים אוֹתוֹ וּפָנָיו כְּלַפֵּי הָעָם, \nוְהָאִשָּׁה פָנֶיהָ כְלַפֵּי הָעֵץ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nהָאִישׁ נִתְלֶה, וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית.  \n\n<small>ח</small>\nאָמַר רְבִּי אֱלִיעֶזֶר: \nמַעֲשֶׂה בְשִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח, \nשֶׁתָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן! \nאָמְרוּ לוֹ: \nשְׁמוֹנִים אִשָּׁה תָלָה, \nוְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד.  \n\n<small>ט</small>\nכֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ? \nמְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָאָרֶץ, \nוְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה, \nוּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ לָזוֹ, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nקוֹרָה מָטָה עַל הַכֹּתֶל, \nוְתוֹלֶה בָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִין תּוֹלִין.  \nוּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד. \nוְאִם לָן, \nעוֹבְרִים עָלָיו בְּ'לֹא תַעֲשֶׂה', שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כא,כג) \n\"לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, \nכִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַיּוֹם הַהוּא, \nכִּי קִלְלַת אֱלהִים תָּלוּי\".  \nכְּלוֹמַר, \"מִפְּנֵי מָה זֶה תָלוּי? \nמִפְּנֵי שֶׁקִּלֵּל אֶת הַשֵּׁם!\" \nוְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל. \n",
+            "<small>י</small>\nאָמַר רְבִּי מֵאִיר: \nבִּזְמַן שֶׁאָדָם מִצְטָעֵר, \nמָה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת? \n\"קַלְעֵינִי מֵרֹאשִׁי, קַלְעֵינִי מִזְּרוֹעִי!\"  \nאִם כָּךְ אָמַר הַכָּתוּב: \nמִצְטָעֵר אֲנִי עַל דָּמָן שֶׁלָּרְשָׁעִין, \nקַל וָחֹמֶר עַל דַּם צַדִּיקִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ.  \n\n<small>יא</small>\nוְלֹא זוֹ בִלְבַד, \nאֶלָּא שֶׁכָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ, \nעוֹבֵר בְּ'לֹא תַעֲשֶׂה'.  \nהֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ, \nלְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים, \nאֵינוּ עוֹבֵר עָלָיו.  \nוְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתָם בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתֵיהֶן, \nאֶלָּא שְׁנֵי קְבָרוֹת הָיוּ מֻתְקָנִין לְבֵית דִּין, \nאֶחָד לַנִּסְקָלִים וְלַנִּשְׂרָפִים, \nוְאֶחָד לַנֶּהְרָגִים וְלַנֶּחְנָקִים. \n",
+            "<small>יב</small>\nנִתְאַכַּל הַבָּשָׂר, &lt;נִתְאַכַל&gt;\nהָיוּ מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בַּמָּקוֹם.  \nוְהַקְּרוֹבִין בָּאִין, \nוְשׁוֹאֲלִין אֶת שְׁלוֹם הָעֵדִים וְאֶת שְׁלוֹם הַדַּיָּנִין, \nכְּלוֹמַר שֶׁ\"אֵין בְּלִבֵּנוּ עֲלֵיכֶם, שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם.\"  \nוְלֹא הָיוּ מִתְאַבְּלִין אֶלָּא אוֹנְנִים, \nשֶׁאֵין אֲנִינָה אֶלָּא בַלֵּב. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאַרְבָּעָה מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין: \nסְקִילָה, שְׂרִיפָה, הֶרֶג וְחָנֵק.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשְׂרִיפָה, סְקִילָה, חָנֵק וְהֶרֶג.  \nזוֹ מִצְוַת הַנִּסְקָלִים. \n",
+            "<small>ב</small>\nמִצְוַת הַנִּשְׂרָפִים: \nהָיוּ מְשַׁקְּעִים אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, \nוְנוֹתְנִין סוּדָרִין, קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה, \nוְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ.  \nזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ, \nעַד שֶׁהוּא פוֹתֵחַ אֶת פִּיו, \nוּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו, &lt;הבדילה&gt;\nוְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף הוּא, אִם מֵת בְּיָדָם, \nלֹא הָיוּ מְקַיְּמִין בּוֹ מִצְוַת שְׂרִיפָה. \nאֶלָּא פוֹתְחִין אֶת פִּיו בְּצָבַת שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ, \nוּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו, &lt;הבדילה&gt;\nוְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו.  \nאָמַר רְבִּי אֶלְעָזָר בִּרְבִּי צָדוֹק: \nמַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנָּת, \nוְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nמִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵית דִּין שֶׁבְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה בָקִי. \n",
+            "<small>ג</small>\nמִצְוַת הַנֶּהֱרָגִים: \nהָיוּ מַתִּיזִים אֶת רֹאשׁוֹ בַסַּיִף, \nכְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nנִוּוּל הוּא זֶה! \nאֶלָּא מַנִּיחַ אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַסַּדָּן, \nוְקוֹצֵץ בַּקּוֹפִּיץ; \nאָמְרוּ לוֹ: \nאֵין מִיתָה מְנֻוֶּלֶת מִזּוֹ!  \n\n<small>ד</small>\nמִצְוַת הַנֶּחֱנָקִים: \nהָיוּ מְשַׁקְּעִים אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו, \nוְנוֹתְנִין סוּדָרִין, קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה, \nוְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. \nזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ, \nעַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצָא. \n",
+            "<small>ה</small>\nוְאֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִים: \nהַבָּא עַל הָאֵם, \nוְעַל אֵשֶׁת אָב, \nוְעַל הַכַּלָּה, \nהַבָּא עַל הַזְּכוּר, \nוְעַל הַבְּהֵמָה, \nוְהָאִשָּׁה מְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה, \nוְהַמְגַדֵּף, \nוְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, \nוְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, \nוּבַעַל אוֹב, \nוְיִדְּעוֹנִי, \nוְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, \nוְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, \nוְהַבָּא עַל הַנַּעֲרָה מְאֹרָסָה, \nוְהַמֵּסִית, \nוְהַמַּדִּיחַ, \nוְהַמְכַשֵּׁף, \nוּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.  \n\n<small>ו</small>\nהַבָּא עַל הָאֵם, \nחַיָּב עָלֶיהָ מִשֵּׁם אֵשֶׁת הָאָב וּמִשֵּׁם אֵם. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא מִשֵּׁם הָאֵם בִּלְבַד.  \n\n<small>ז</small>\nהַבָּא עַל אֵשֶׁת אָב, \nחַיָּב עָלֶיהָ מִשֵּׁם אֵשֶׁת אָב וּמִשֵּׁם אֵשֶׁת אִישׁ, \nבֵּין בְּחַיֵּי אָבִיו, \nוּבֵין לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, \nבֵּין מִן הָאֵרוּסִין, \nוּבֵין מִן הַנִּשּׂוּאִין.  \n\n<small>ח</small>\nהַבָּא עַל כַּלָּתוֹ, \nחַיָּב עָלֶיהָ מִשֵּׁם כַּלָּתוֹ וּמִשֵּׁם אֵשֶׁת אִישׁ, \nבֵּין בְּחַיֵּי בְנוֹ, \nוּבֵין לְאַחַר מִיתַת בְּנוֹ, \nבֵּין מִן הָאֵרוּסִין \nוּבֵין מִן הַנִּשּׂוּאִין.  \n\n<small>ט</small>\nהַבָּא עַל הַזְּכוּר, \nוְעַל הַבְּהֵמָה, \nוְהָאִשָּׁה מְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה.  \nאִם אָדָם חָטָא, \nמַה חָטָאת הַבְּהֵמָה? &lt;מַה חַטָּאת&gt;\nאֶלָּא לְפִי שֶׁבָּאת לָאָדָן תַּקָּלָה עַל יָדֶיהָ, \nלְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תִּסָּקֵל.  \nדָּבָר אַחֵר: \nשֶׁלֹּא תְהֵא הַבְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק, \nוְיֹאמְרוּ: \nזוֹ הִיא שֶׁנִּסְקַל אִישׁ פְּלוֹנִי עַל יָדֶיהָ. \n",
+            "<small>י</small>\nהַמְגַדֵּף אֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ אֶת הַשֵּׁם.  \nאָמַר רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: \nבְּכָל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכִנּוּי: \n\"יַכֶּה יוֹסֵה אֶת יוֹסֵה!\"  \nנִגְמַר הַדִּין, \nלֹא הָיוּ הוֹרְגִים בְּכִנּוּי, \nאֶלָּא מוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ, \nוּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, וְאוֹמְרִים לוֹ: \n\"אֱמֹר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ בְפֵרוּשׁ!\" \nוְהוּא אוֹמֵר. \nוְהַדַּיָּנִין עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן, \nוְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִים.  \nוְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר: \n\"אַף אֲנִי כָמוֹהוּ.\" \nוְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר: \n\"אַף אֲנִי כָמוֹהוּ.\" \n",
+            "<small>יא</small>\nהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, \nאֶחָד הָעוֹבֵד, \nוְאֶחָד הַזּוֹבֵחַ, \nוְאֶחָד הַמְקַטֵּר, \nוְאֶחָד הַמְנַסֵּךְ, \nוְאֶחָד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה, \nוְהַמְקַבְּלוֹ עָלָיו לֶאֱלוֹהַּ, \nוְהָאוֹמֵר לוֹ \"אֵלִי אַתָּה!\"  \n\n<small>יב</small>\nאֲבָל הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק וְהַמְכַבֵּד וְהַמְרַבֵּץ וְהַמַּרְחִיץ, \nהַסָּךְ, הַמַּלְבִּישׁ וְהַמַּנְעִיל, \nעוֹבֵר בְּ'לֹא תַעֲשֶׂה'; \nהַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וּמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ, \nעוֹבֵר בְּ'לֹא תַעֲשֶׂה'. \nהַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר, \nזוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. \nוְהַזּוֹרֵק אֶבֶן בַּמַּרְקוּלִּיס, \nזוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. \n",
+            "<small>יג</small>\nהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיִּמְסֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ.  \nהֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמֹּלֶךְ, \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיִּמְסֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ.  \nוּבַעַל אוֹב, \nזֶה הַפִּיתוֹם וְהַמְדַבֵּר מִשִּׁיחָיו; \nוְיִדְּעוֹנִי, הַמְדַבֵּר בְּפִיו.  \nהֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה, \nוְהַנִּשְׁאָל בָּהֶם בְּאַזְהָרָה. \n",
+            "<small>יד</small>\nהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת \nבְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, \nוְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בְּשֵׁם. \nקִלְּלָם בַּשֵּׁם, קִלְּלָם בְּכִנּוּי, \nרְבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב, \nוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. \n",
+            "<small>יה</small>\nהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָסָה, \nבְּבֵית אָבִיהָ.  \nבָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם, \nהָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה, וְהַשֵּׁנִי בֶחָנֵק. \n",
+            "<small>יו</small>\nהַמֵּסִית, \nזֶה הֶדְיוֹט וְהַמֵּסִית אֶת הַהֶדְיוֹט. \nאָמַר: \n\"יֵשׁ יִרְאָה בִמְקוֹם פְּלוֹנִי, \nכָּךְ אוֹכֶלֶת, כָּךְ שׁוֹתָה, \nכָּךְ מְטִיבָה, כָּךְ מְרִיעָה.\" &lt;המְטִיבָה&gt; \nכָּל חַיְבֵי מִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, \nאֵין מַכְמִינִין עֲלֵיהֶם, חוּץ מִזּוֹ.  \nאָמַר לִשְׁנַיִם, וְהֵן עֵדָיו, \nמְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ.  \n\n<small>יז</small>\nאָמַר לְאֶחָד הוּא אוֹמֵר לוֹ: \n\"יֶשׁ לִי חֲבֵרִין רוֹצִין בְּכָךְ.\" \nאִם הָיָה עָרוּם, אֵינוּ יָכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶן, \nאֶלָּא מַכְמִינָם לַאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, \nוְהוּא אוֹמֵר לוֹ: \n\"אֱמֹר מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִּי בְיֵחוּד!\" \nוְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ: \n\"הֵיאָךְ נַנִּיחַ אֶת אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, \nוְנֵלֵךְ וְנַעֲבֹד עֵצִים וַאֲבָנִים?\" \nאִם חָזַר בּוֹ, הֲרֵי זֶה מוּטָב, \nוְאִם אָמַר: \n\"כָּךְ הוּא חוֹבָתֵנוּ, וְכֵן יָפֶה לָנוּ\", \nהָעוֹמְדִים מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, \nוְסוֹקְלִין אוֹתוֹ.  \n\n<small>יח</small>\nהָאוֹמֵר: \n\"אֶעֱבֹד\", \"אֵלֵךְ וְאֶעֱבֹד\", \"נֵלֵךְ וְנַעֲבֹד\"; \n\"אֲזַבַּח\", \"אֵלֵךְ \"וַאֲזַבַּח\", \"נֵלֵךְ וּנְזַבַּח\"; \n\"אֲקַטֵּר, \"אֵלֵךְ וַאֲקַטֵּר \", \"נֵלֵךְ וּנְקַטֵּר\"; \n\"אֲנַסֵּךְ\", \"אֵלֵךְ וַאֲנַסֵּךְ\", \"נֵלֵךְ וּנְנַסֵּךְ\"; \n\"אֶשְׁתַּחֲוֶה\", \"אֵלֵךְ וְאֶשְׁתַּחֲוֶה\", \"נֵלֵךְ וְנִשְׁתַּחֲוֶה\".  \nהַמַּדִּיחַ, זֶה הוּא הָאוֹמֵר: \n\"נֵלֵךְ וְנַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה\". \n",
+            "<small>יט</small>\nהַמְכַשֵּׁף, \nהָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, לֹא הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר מִשֵּׁם רְבִּי יְהוֹשֻׁעַ: \nשְׁנַיִם לוֹקְטִים קִשּׁוּאִים, \nאֶחָד לוֹקֵט פָּטוּר, וְאֶחָד מְלַקֵּט חַיָּב: \nהָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חַיָּב, \nוְהָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם פָּטוּר. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, \nמֵאֶמָּתַי הוּא נֶעֱשָׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה? \nמִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, עַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן. \nהַתַּחְתּוֹן, לֹא אֶת הָעֶלְיוֹן, \nאֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, \nשֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא,יח) \"כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן\", \nבֵּן, לֹא בַת, \nבֵּן, לֹא אִישׁ.  \nהַקָּטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָא לִכְלַל הַמִּצְוֹת. \n",
+            "<small>ב</small>\nמֵאֶמָּתַי הוּא חַיָּב? \nמִשֶּׁיֹּאכַל טַרְטֵימַר בָּשָׂר, \nוְיִשְׁתֶּה חֲצִי לוֹג יַיִן בָּאִיטַלְקִי.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nמָנֵה בָשָׂר וְלֹג יַיִן.  \nאָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ, \nאָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִירוּשָׁלַיִם, \nאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, וּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, \nאָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה; \nאָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר, \nשָׁתָה כָל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן, \nאֵינוּ נֶעֱשָׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, \nעַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כא,כ) \n\"זוֹלֵל וְסֹבֵא\". \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: (משלי כג,כ) \n\"אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן, בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ\". \n",
+            "<small>ג</small>\nגָּנַב מִשֶּׁלְּאָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, \nמִשֶּׁלַּאֲחֵרִין וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִין, \nמִשֶּׁלַּאֲחֵרִין וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, \nאֵינוּ נֶעֱשָׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, \nעַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁלְּאָבִיו וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים.  \nרְבִּי יוֹסֵה בִרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: &lt;וּרְ יְהוּדָה אוֹ'&gt;\nעַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁלְּאָבִיו וּמִשֶּׁלְּאִמּוֹ. \n",
+            "<small>ד</small>\nהָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָה רוֹצָה, \nאִמּוֹ רוֹצָה וְאָבִיו אֵינוּ רוֹצֶה, \nאֵינוּ נֶעֱשָׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, \nעַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן רוֹצִין.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, \nאֵינוּ נֶעֱשָׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.  \n\n<small>ה</small>\nהָיָה אֶחָד מֵהֶן גִּדֵּם, אוֹ חִגֵּר, \nאוֹ אִלֵּם, אוֹ סוֹמֵא, אוֹ חֵרֵשׁ, \nאֵינוּ נֶעֱשָׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כא,יט-כ) \n\"וְתָפְשׁוּ בוֹ\", לֹא גִדְּמִים; \n\"וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ\", לֹא חִגְּרִים; \n\"וְאָמְרוּ\", לֹא אִלְּמִים; \n\"בְּנֵנוּ זֶה\", לֹא סוּמִים; \n\"אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ\", לֹא חֵרְשִׁים.  \nמַתְרִין בּוֹ בִפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ.  \nחָזַר וְקִלְקֵל, \nיִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. \nאֵינוּ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה רִאשׁוֹנִים, \nשֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא, כ) \"בְּנֵנוּ זֶה\", \nהוּא שֶׁלָּקָה בִפְנֵיכֶם.  \n\n<small>ו</small>\nבָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ, \nוְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, \nפָּטוּר. \nוְאִם מִשֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָרַח, \nוְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, \nחַיָּב. \n",
+            "<small>ז</small>\nבֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה יִדּוֹן לְשֵׁם סוֹפוֹ, \nיָמוּת זַכַּי וְאַל יָמוּת חַיָּב. \nשֶׁמִּיתָתָן שֶׁלָּרְשָׁעִין הֲנָיָה לָהֶן וַהֲנָיָה לָעוֹלָם, \nוְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם.  \nיַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִין, הֲנָיָה לָהֶן וַהֲנָיָה לָעוֹלָם, \nוְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם.  \nפִּזּוּר לָרְשָׁעִין, הֲנָיָה לָהֶן וַהֲנָיָה לָעוֹלָם, \nוְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם.  \nכִּנּוּס לָרְשָׁעִין, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, \nוְלַצַּדִּיקִים, הֲנָיָה לָהֶן וַהֲנָיָה לָעוֹלָם.  \nשֶׁקֶט לָרְשָׁעִין, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, \nוְלַצַּדִּיקִים, הֲנָיָה לָהֶן וַהֲנָיָה לָעוֹלָם. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת יִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ.  \nהָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית, \nאִם יֵשׁ לוֹ דָמִים, חַיָּב, \nאֵין לוֹ דָמִים, פָּטוּר. \n",
+            "<small>ט</small>\nאֵלּוּ שֶׁמַּצִּילִים אוֹתָן בְּנַפְשָׁן: \nהָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, \nוְאַחַר הַזְּכוּר וְאַחַר נַעֲרָה מְאֹרָסָה.  \nאֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר הַבְּהֵמָה, \nוְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, \nוְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, \nאֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nוְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין: \nהַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וּבַת כֹּהֵן.  \nוְיֵשׁ בִּכְלַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ: \nבִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, \nוּבַת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בִּתָּהּ, וּבַת בְּנָהּ, \nחֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו.  \nוְאֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִין: \nרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר נִדַּחַת.  \n\n<small>ב</small>\nרוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בֵּין בָּאֶבֶן בֵּין בַּבַּרְזֶל, \nוְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר, \nוְאֵינוּ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וּמֵת, \nחַיָּב. \nדְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר, \nאִם יָכוֹל הוּא לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וּמֵת, \nפָּטוּר.  \nשִׁסָּה בוֹ אֶת הַכֶּלֶב, \nשִׁסָּה בוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, \nפָּטוּר. \nהִשִּׂיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, \nרְבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, \nוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.  \n\n<small>ג</small>\nהַמַּכֶּה אֶת ח��בֵרוֹ, בֵּין בָּאֶבֶן, בֵּין בָּאֶגְרוֹף, \nוַאֲמָדוּהוּ לַמִּיתָה, \nהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה, \nלְאַחַר מִכֵּן הִכְבִּיד וּמֵת, \nחַיָּב. \nרְבִּי נְחֶמְיָה פוֹטֵר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר. \n",
+            "<small>ד</small>\nנִתְכַּוַּן לַהֲרוֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, \nלַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, \nלַנְּפָלִים וְהָרַג בֶּן קַיָּמָה, \nפָּטוּר.  \n\n<small>ה</small>\nנִתְכַּוַּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו, \nוְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, \nוְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, \nוְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, \nוּמֵת, \nנִתְכַּוַּן עַל לִבּוֹ, \nוְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהַכּוֹתוֹ לְהָמִית עַל לִבּוֹ, \nוְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו, \nוְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, \nוּמֵת, \nנִתְכַּוַּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל, \nוְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, \nוְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, \nוְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, \nוּמֵת, \nנִתְכַּוַּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן, \nוְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, \nוְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל, \nוְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, \nוּמֵת, פָּטוּר.  \n\n<small>ו</small>\nנִתְכַּוַּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו, \nוְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, \nוְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, \nוּמֵת, \nנִתְכַּוַּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל, \nוְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, \nוְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, \nוּמֵת, חַיָּב.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ נִתְכַּוַּן לַהֲרוֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, \nפָּטוּר. \n",
+            "<small>ז</small>\nרוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרַב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּם פְּטוּרִין. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכּוֹנְסִין אוֹתוֹ לַכִּפָּה.  \nוְכל חַיְבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָזֶה, \nיִדּוֹנוּ בַקַּלָּה.  \nהַנִּסְקָלִים בַּנִּשְׂרָפִים. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nיִדּוֹנוּ בִסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרִיפָה חֲמוּרָה. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nיִדּוֹנוּ בִשְׂרִיפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה.  \n\n<small>ח</small>\nאָמַר לָהֶן רְבִּי  שִׁמְעוֹן: \nאִלּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרִיפָה חֲמוּרָה, \nלֹא נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנַּת.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nאִלּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה, \nלֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה.  \nהַנֶּהֱרָגִים בַּנֶּחֱנָקִין, \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nבַּסַּיִף. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבֶּחָנֵק. \n",
+            "<small>ט</small>\nמִי שֶׁנִּתְחַיַּב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין, \nיִדּוֹן בַּחֲמוּרָה.  \nעָבַר עֲבֵרָה שֶׁיֶּשׁ בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת, \nיִדּוֹן בַּחֲמוּרָה. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nיִדּוֹן בְּזִקָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאת עָלָיו. \n",
+            "<small>י</small>\nמִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה בְּבֵית דִּין, \nכּוֹנְסִין אוֹתוֹ לַכִּפָּה, \nוּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעוֹרִים עַד שֶׁכְּרֵסוֹ נִבְקַעַת.  \nהַהוֹרֵג נְפָשׁוֹת שֶׁלֹּא בְעֵדִים, \nכּוֹנְסִין אוֹתוֹ לַכִּפָּה \nוְנוֹתְנִין לוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לַחַץ. \n",
+            "<small>יא</small>\nהַגּוֹנֵב אֶת הַקִּסְוָה, \nוְהַמְקַלֵּל בַּקּוֹסֵם, \nוְהַבּוֹעֵל אֲרָמִית, \nקַנָּאִים פּוֹגְעִים בָּהֶן.  \nכֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה, \nאֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, \nאֶלָּא פִרְחֵי כְהֻנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לַעֲזָרָה, \nוּמוֹצִיאִין אֶת מוֹחוֹ בַגִּיזֵרִין.  \nזָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nבֶּחָנֵק. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבִּידֵי שָׁמַיִם. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\n[כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיה ס,כא) \n\"וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ, \nנֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר\".]  \nוְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: \nהָאוֹמֵר: \nאֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, \nוְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, \nוְאַפִּיקוֹרוֹס.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאַף הַקּוֹרֵא בִסְפָרִים הַחִיצוֹנִין, \nוְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר: (שמות טו,כו) \n\"כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, \nלֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי יי רֹפְאֶךָ\".  \nאַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: \nאַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו. \n",
+            "<small>ב</small>\nשְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, \nאֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא.  \nשְׁלֹשָׁה מְלָכִים: \nיָרָבְעָם וְאַחְאָב וּמְנַשֶּׁה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nמְנַשֶּׁה, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (דברי הימים ב לג,יג) \n\"וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ, \nוַיְּשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ\".  \nאָמְרוּ לוֹ: \nלְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ, \nלֹא הֱשִׁיבוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.  \nוְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת: \nבִּלְעָם וְדוֹאֵג, אֲחִיתֹפֶל וְגֵחֲזִי. \n",
+            "<small>ג</small>\nדּוֹר הַמַּבּוּל, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, \nוְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ו,ג) \n\"לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר.\" \nאַנְשֵׁי סְדוֹם, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, \nאֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין.  \nרְבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: \nאֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵינָן עוֹמְדִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים א,ה) \n\"עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט\", \nזֶה דוֹר הַמַּבּוּל; \n\"וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים\", \nאֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nבַּעֲדַת צַדִּיקִים אֵינָן עוֹמְדִין, \nעוֹמְדִין הֵן בַּעֲדַת רְשָׁעִים.  \n\n<small>ד</small>\nדּוֹר הַמִּדְבָּר, אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, \nוְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר יד,לה) \n\"בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ, וְשָׁם יָמֻתוּ\".  \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nעֲלֵיהֶן הוּא אוֹמֵר (תהלים נ,ה) \n\"אִסְפוּ לִי חֲסִידָי, כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח\".  \n\n<small>ה</small>\nעֲדַת קֹרַח אֵינָה עֲתִידָה לַעֲלוֹת, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר טז,לג) \n\"וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, \n\"וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל\".  \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nעֲלֵיהֶן הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב,ו) \n\"יי מֵמִית וּמְחַיֶּה, מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל\".  \n\n<small>ו</small>\nעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחְזוֹר, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (דברים כט,כז) \n\"וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה\", \nמָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוּ חוֹזֵר, \nאַף ה��ן הוֹלְכִין וְאֵינָן חוֹזְרִין.  \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nמָה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, \nאַף הֵן שֶׁהִיא אֲפֵילָה לָהֶן, \nעֲתִידָה לֵאוֹר לָהֶן. \n",
+            "<small>ז</small>\nאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת [אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, \nשֶׁנֶּאֱמַר]: (דברים יג,יד) \n\"יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ, \nוַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר\", \nהָא אֵינָן נֶהְרָגִין, \nעַד שֶׁיְּהוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט, \nעַד שֶׁיֻּדַּח רֻבָּהּ, \nעַד שֶׁיַּדִּיחוּהָ אֲנָשִׁים.  \nהִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים, \nאוֹ שֶׁהֻדַּח מֵעוּטָהּ, \nאוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵחוּצָה לָהּ, \nהֲרֵי אֵלּוּ כִיחִידִים,  \nצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָיָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.  \nזֶה חֹמֶר בַּיְחִידִים מִבַּמְרֻבִּין, \nשֶׁהַיְחִידִין בִּסְקִילָה, \nלְפִיכָךְ מָמוֹנָן פָּלֵט, \nוְהַמְרֻבִּים בַּסַּיִף, \nלְפִיכָךְ מָמוֹנָן אָבֵד. \n",
+            "<small>ח</small>\n(דברים יג,טז) \n\"הַכֵּה תַכֶּה אֶת יֹשְׁבֵי הָעִיר הַהִוא לְפִי חָרֶב\", \nהַחַמֶּרֶת הַגַּמֶּלֶת, הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, \nהֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָן.  \n(דברים יג,טז) \"הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ, \nוְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב.\" \nמִכָּן אָמָרוּ: \nנִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִין, \nוְשֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּלֵטִין, \nוְשֶׁלָּרְשָׁעִין, \nבֵּין מִתּוֹכָהּ וּבֵין מִחוּצָה לָהּ אוֹבְדִין. \n",
+            "<small>ט</small>\n(דברים יג,יז) \n\"וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ\",  \nאֵין לָהּ רְחוֹב, עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. \nהָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ, כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ, \nשֶׁנֶּאֱמַר \"אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ\".\n(דברים יג,יז) \"וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ\", \n\"שְׁלָלָהּ\", לֹא שְׁלַל שָׁמַיִם. \nמִכָּן אָמָרוּ: \nהַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבְּתוֹכָהּ יִפָּדוּ, \nוּתְרוּמוֹת יִרְקָבוּ, \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנֵזוּ.  \n\n<small>י</small>\n(דברים יג,יז) \"כָּלִיל לַיי אֱלהֶיךָ\", \nאָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nאִם עוֹשֶׂה אַתָּה דִין בְּעִיר הַנִּדַּחַת, \nמַעֲלֶה אֲנִי עֲלֶיךָ כְּאִלּוּ אַתְּ מַעֲלֶה עוֹלָה כָלִיל לְפָנַי.  \n(דברים יג,יז) \"וְהָיְתָה תֵל עוֹלָם, לֹא תִבָּנֶה עוֹד\", \nוְלֹא תֵעָשֶׂה אֲפִלּוּ גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \n\"לֹא תִבָּנֶה עוֹד\", \nעוֹד לִי כְמוֹ שֶׁהָיַת אֵינָה נִבְנֵית, \nאֲבָל נֶעְשֵׁית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים.  \n\n<small>יא</small>\n(דברים יג,יח) \"וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם, \nלְמַעַן יָשׁוּב יי מֵחֲרוֹן אַפּוֹ\",\nכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, \nחֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם; \nאָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, \nנִסְתַּלַּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאֵלּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין: \nהַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, \nוְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, \nוְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, \nוּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, \nוְהַמִּתְנַבֵּא לְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, \nוְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, \nוְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ.  \n\n<small>ב</small>\nהַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה. \nזֶה חֹמֶר בַּמְקַלֵּל מִבַּמַּכֶּה, \nשֶׁהַמְקַלֵּל לְאַחַר מִיתָה חַיָּב, \nוְהַמַּכֶּה אַחַר מִיתָה פָּטוּר.  \nוְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nעַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֶּשׁ בּוֹ, \nשֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד,ז) \"וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ\".  \nוְהַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ, \nרְבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַיֵּב, \nוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.  \nגָּנַב אֶת שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חֹרִין, \nרְבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, \nוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. \n",
+            "<small>ג</small>\nזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יז,ח) \n\"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, \nבֵּין דָּם לְדָם, בֵּין דִּין לְדִין, וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע, \nדִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ\".  \nוּשְׁלֹשָׁה בָתֵּי דִינִים הָיוּ שָׁם: \nאֶחָד עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, \nוְאֶחָד עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, \nוְאֶחָד בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית.  \nבָּאִין לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, \nוְאוֹמֵר: \n\"כָּךְ דָּרַשְׁתִּי, וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרַי\", \n\"כָּךְ לִמַּדְתִּי, וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרַי\". &lt;לָימְדוּ&gt; \nאִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶן, \nוְאִם לָאו, בָּאִין לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, \nוְאוֹמֵר: \n\"כָּךְ דָּרַשְׁתִּי, וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרַי\", \n\"כָּךְ לִמַּדְתִּי, וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרַי\". \nאִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶן, \nוְאִם לָאו, \nאֵלּוּ וָאֵלּוּ בָאִין לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, \nשֶׁמִּשָּׁם תּוֹרָה יוֹצָא לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יז,י)\n\"מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יי\".  \n\n<small>ד</small>\nחָזַר לְעִירוֹ, \nוְשָׁנָה וְלִמֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא לִמּוּד, \nפָּטוּר, \nוְאִם הוֹרָה לַעֲשׁוֹת, \nחַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יז,יב)\n\"וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן\", \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׁוֹת.  \nהַתַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׁוֹת פָּטוּר; \nנִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ. &lt;קַולּוֹ&gt;\n",
+            "<small>ה</small>\nחֹמֶר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים מִדִּבְרֵי תוֹרָה.  \nהָאוֹמֵר \"אֵין תְּפִלִּים\", \nלַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה פָטוּר; \n\"חָמֵשׁ טוֹטָפוֹת\", \nלְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, חַיָּב. \n",
+            "<small>ו</small>\nאֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ, \nלֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ, וְלֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה, \nאֶלָּא מַעֲלִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, \nוּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ עַד הָרֶגֶל, \nוּמְמִיתִין אוֹתוֹ בָרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יז,יג) \n\"וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ\",  \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֵין מְעַנִּין דִּינוֹ שֶׁלָּזֶה, \nאֶלָּא מְמִיתִין אוֹתוֹ מִיָּד, \nוְכוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת: \n\"אִישׁ פְּלוֹנִי בֶן אִישׁ פְּלוֹנִי נִתְחַיַּב מִיתָה בְבֵית דִּין\". \n",
+            "<small>ז</small>\nוּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, \nוְהַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ, \n[מִיתָתוֹ בִידֵי אָדָם.] \nאֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, \nוְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי הַנָּבִיא, \nוְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, &lt;שעיבר&gt;\nמִיתָתוֹ בִידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים יח,יט) \n\"אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ\". \n",
+            "<small>ח</small>\nהַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וְאוֹמֵר: \n\"כָּךְ אָמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה\", \nאֲפִלּוּ כִוֵּן אֶת הַהֲלָכָה \nלְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר.  \nהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, \nכֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין, \nאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעָלָה, \nוּבָא עָלֶיהָ, \nהֲרֵי זֶה בֶחָנֵק. &lt;בחונקו&gt; \nוְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ, \nהָא כָל הַזּוֹמְמִים, \nמְקַדְּמִים לְאוֹתָהּ מִיתָה, \nחוּץ מִזּוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ. \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Sanhedrin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,122 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "דיני ממונות בשלשה. גזילות וחבלות בשלשה. נזק וחצי נזק. תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה בשלשה. האונס והמפתה. והמוציא שם רע. בשלשה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים מוציא שם רע. בעשרים ושלשה. מפני שיש בו דיני נפשות:  ",
+            "מכות. בשלשה. משום רבי ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה. עבור החדש. בשלשה. עבור השנה. בשלשה. דברי רבי מאיר. רבן שמעון בן גמליאל אומר בשלשה מתחילין ובחמשה נושאין ונותנין. וגומרין בשבעה. ואם גמרו בשלשה מעוברת:  ",
+            "סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה. דברי רבי שמעון. ורבי יהודה אומר בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה. נטע רבעי. ומעשר שני שאין דמיו ידועין. בשלשה. ההקדשות. בשלשה. הערכין המטלטלין בשלשה. רבי יהודה אומר אחד מהן כהן. והקרקעות. תשעה וכהן. ואדם כיוצא בהן:  ",
+            "דיני נפשות בעשרים ושלשה. הרובע והנרבע בעשרים ושלשה. שנאמר (ויקרא כ, טז) והרגת את האשה ואת הבהמה. ואומר (ויקרא כ, טו) ואת הבהמה תהרוגו. שור הנסקל בעשרים ושלשה. שנאמר (שמות כא, כט) השור יסקל וגם בעליו יומת. כמיתת בעלים. כך מיתת השור. הזאב. והארי. הדוב והנמר והברדלס והנחש. מיתתן בעשרים ושלשה. רבי אליעזר אומר כל הקודם להורגן זכה. רבי עקיבא אומר מיתתן בעשרים ושלשה.  ",
+            "אין דנין לא את השבט. ולא את נביא השקר. ולא את כהן גדול. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ואין מוציאין למלחמת הרשות. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין מוסיפין על העיר. ועל העזרות. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין סנהדריות לשבטים. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. אין עושין עיר הנדחת. אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. ואין עושין עיר הנדחת בספר. ולא שלשה. אבל עושין אחת או שתים.  ",
+            "סנהדרי גדולה. היתה של שבעים ואחד. וקטנה של עשרים ושלשה. ומנין לגדולה שהיא של שבעים ואחד. שנאמר (במדבר יא, טז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. ומשה על גביהן. הרי שבעים ואחד. רבי יהודה אומר שבעים. ומנין לקטנה שהיא של עשרים ושלשה. שנאמר (במדבר לה, כד) ושפטו העדה והצילו העדה. עדה שופטת. ועדה מצלת הרי כאן עשרים. ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר (במדבר יד, כז) עד מתי לעדה הרעה הזאת. יצאו יהושע וכלב. ומנין להביא עוד שלשה. ממשמע שנאמר (שמות כג, ב) לא תהיה אחרי רבים לרעות. שומע אני שאהיה עמהם לטובה. אם כן למה נאמר (שם) אחרי רבים להטות. לא כהטייתך לטובה. הטייתך לרעה. הטייתך לטובה על פי אחד. הטייתך לרעה על פי שנים. ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד. הרי כאן עשרים ושלשה. וכמה יהא בעיר ותהא ראויה לסנהדרין מאה ועשרים. רבי נחמיה אומר מאתים ושלשים. כנגד שרי עשרות:  "
+        ],
+        [
+            "כהן גדול דן ודנין אותו. מעיד ומעידין אותו. חולץ. וחולצין לאשתו. ומיבמין את אשתו. אבל הוא אינו מיבם. מפני שהוא אסור באלמנה. מת לו מת. אינו יוצא אחר המטה. אלא הן נכסין. והוא נגלה. הן נגלי�� והוא נכסה. ויוצא עמהן עד פתח העיר. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אינו יוצא מן המקדש. שנאמר (ויקרא כא, יב) ומן המקדש לא יצא. וכשהוא מנחם אחרים. דרך כל העם עוברין בזה אחר זה. והממונה ממצעו בינו לבין העם. וכשהוא מתנחם מאחרים כל העם אומרים לו אנו כפרתך. והוא אומר להן תתברכו מן השמים. וכשמברין אותו. כל העם מסובין על הארץ והוא מיסב על הספסל:  ",
+            "המלך לא דן. ולא דנין אותו. לא מעיד. ולא מעידין אותו. לא חולץ. ולא חולצין לאשתו. לא מיבם. ולא מיבמין לאשתו. רבי יהודה אומר אם רצה לחלוץ. או ליבם. זכור לטוב. אמרו לו אין שומעין לו. ואין נושאין אלמנתו. רבי יהודה אומר נושא המלך אלמנתו של מלך שכן מצינו בדוד שנשא אלמנתו של שאול. שנאמר (שמואל ב' יב, ח) ואתנה לך את בית אדוניך ואת נשי אדוניך בחיקך:  ",
+            "מת לו מת. אינו יוצא מפתח פלטרין שלו. רבי יהודה אומר אם רוצה לצאת אחר המטה יוצא. שכן מצינו בדוד שיצא אחר מטתו של אבנר. שנאמר (שמואל ב' ג, לא) והמלך דוד הולך אחר המטה. אמרו לו לא היה הדבר אלא לפייס את העם. וכשמברין אותו. כל העם מסובין על הארץ. והוא מיסב על הדרגש:  ",
+            "ומוציא למלחמת הרשות על פי בית דין של שבעים ואחד. ופורץ לעשות לו דרך. ואין ממחין בידו. דרך המלך אין לו שיעור. וכל העם בוזזין ונותנין לפניו. והוא נוטל חלק בראש. לא ירבה לו נשים. אלא שמנה עשרה. רבי יהודה אומר מרבה הוא לו. ובלבד שלא יהו מסירות את לבו. ר' שמעון אומר אפילו אחת ומסירה את לבו הרי זה לא ישאנה. אם כן למה נאמר. (דברים יז, יז) לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל. (דברים יז, טז) לא ירבה לו סוסים. אלא כדי מרכבתו. (דברים יז, יז) וכסף וזהב לא ירבה לו מאד. אלא כדי ליתן אספניא. וכותב לו ספר תורה לשמו. יוצא למלחמה מוציאה עמו. נכנס מכניסה עמו. יושב בדין היא עמו. מיסב היא כנגדו. שנאמר (דברים יז, טז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו:  ",
+            "אין רוכבין על סוסו. ואין יושבין על כסאו. ואין משתמשין בשרביטו. ואין רואין אותו כשהוא מסתפר ולא כשהוא ערום. ולא בבית המרחץ. שנאמר (דברים יז, טז) שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:  "
+        ],
+        [
+            "דיני ממונות בשלשה זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד. ושניהן בוררין להן עוד אחד. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים שני דיינין בוררין להן עוד אחד. זה פוסל דיינו של זה. וזה פוסל דיינו של זה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אימתי בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין. או פסולין. אבל אם היו כשרים או מומחין אינו יכול לפוסלן. זה פוסל עדיו של זה. וזה פוסל עדיו של זה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים אימתי. בזמן שהוא מביא עליהם ראיה שהן קרובים או פסולים אבל אם היו כשרים. אינו יכול לפוסלן:  ",
+            "אמר לו נאמן עלי אבא. נאמן עלי אביך. נאמנין עלי שלשה רועי בקר. רבי מאיר אומר יכול לחזור בו. וחכמים אומרים אינו יכול לחזור בו. היה חייב לחבירו שבועה. ואומר לו דור לי בחיי ראשך. רבי מאיר אומר יכול לחזור בו. וחכמים אומרים אין יכול לחזור בו:  ",
+            "ואלו הן הפסולין. המשחק בקוביא. והמלוה בריבית. ומפריחי יונים. וסוחרי שביעית. אמר רבי שמעון בתחלה היו קורין אותן אוספי שביעית. משרבו האנסין חזרו לקרותן סוחרי שביעית. אמר רבי יהודה אימתי. בזמן שאין להם אומנות אלא הוא. אבל יש להן אומנות שלא הוא. כשרין:  ",
+            "ואלו הן הקרובין. אביו. ואחיו. ואחי אביו. ואחי אמו. ובעל אחותו ובעל אחות אביו. ובעל אחות אמו. ובעל אמו. וחמיו. וגיסו. הן וב��יהן וחתניהן וחורגו לבדו. אמר רבי יוסי זו משנת רבי עקיבא. אבל משנה ראשונה. דודו. ובן דודו. וכל הראוי ליורשו וכל הקרוב לו באותה שעה. היה קרוב ונתרחק הרי זה כשר. ר' יהודה אומר אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה. הרי זה קרוב:  ",
+            "האוהב והשונא אוהב זה שושבינו. שונא. כל שלא דבר עמו שלשה ימים באיבה. אמרו לו. לא נחשדו ישראל על כך:  ",
+            "כיצד בודקים את העדים. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. ומוציאין את כל האדם לחוץ. ומשיירין את הגדול שבהן. ואומרים לו. אמור היאך אתה יודע שזה חייב לזה. אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו. איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו. לא אמר כלום. עד שיאמר בפנינו הודה לו. שהוא חייב לו מאתים זוז. ואחר כך מכניסין את השני. ובודקים אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונים. נושאין ונותנים בדבר. שנים אומרים זכאי ואחד אומר חייב. זכאי. שנים אומרים חייב ואחד אומר זכאי. חייב. אחד אומר זכאי ואחד אומר חייב. ואפילו שנים מזכין. או שנים מחייבין. ואחד אומר איני יודע. יוסיפו הדיינין:  ",
+            "גמרו את הדבר היו מכניסין אותן הגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי. איש פלוני אתה חייב. ומנין לכשיצא אחד מן הדיינים לא יאמר אני מזכה וחבירי מחייבין אבל מה אעשה שחבירי רבו עלי. על זה נאמר (ויקרא יט, טז) לא תלך רכיל בעמך. ואומר (משלי יא, יג) הולך רכיל מגלה סוד:  ",
+            "כל זמן שמביא ראיה. סותר את הדין. אמרו לו כל ראיות שיש לך הבא מכאן עד שלשים יום. מצא בתוך שלשים יום סותר. לאחר שלשים יום. אינו סותר. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא מצא בתוך שלשים ומצא לאחר שלשים. אמרו לו הבא עדים. ואמר אין לי עדים. אמרו הבא ראיה. ואמר אין לי ראיה. ולאחר זמן הביא ראיה ומצא עדים. הרי זה אינו כלום. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה זה שלא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה. אמרו לו הבא עדים. אמר אין לי עדים. הבא ראיה ואמר אין לי ראיה. ראה שמתחייב בדין. ואמר קרבו פלוני ופלוני והעידוני. או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו הרי זה אינו כלום:  "
+        ],
+        [
+            "אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמר (ויקרא כד, כב) משפט אחד יהיה לכם. מה בין דיני ממונות לדיני נפשות. דיני ממונות בשלשה. ודיני נפשות. בעשרים ושלשה. דיני ממונות פותחין בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות פותחין לזכות ואין פותחין לחובה. דיני ממונות מטין על פי אחד בין לזכות בין לחובה. ודיני נפשות מטין על פי אחד לזכות. ועל פי שנים לחובה. דיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות מחזירין לזכות ואין מחזירין לחובה. דיני ממונות הכל מלמדין זכות וחובה. דיני נפשות הכל מלמדין זכות ואין הכל מלמדין חובה. דיני ממונות המלמד חובה מלמד זכות. והמלמד זכות מלמד חובה. דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות. אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה. דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה. דיני נפשות דנין ביום וגומרין ביום. דיני ממונות גומרין בו ביום בין לזכות בין לחובה. דיני נפשות גומרין בו ביום לזכות. וביום שלאחריו לחובה. לפיכך אין דנין לא בערב שבת ולא בערב יום טוב:  ",
+            "דיני הטומאות והטהרות מתחילין מן הגדול. דיני נפשות מתחילין מן הצד. הכל כשרין לדון דיני ממונות. ואין הכל כשרין לדון דיני נפשות. אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה:  ",
+            "סנהדרין היתה כחצי גורן עגולה. כדי שיהו רואין זה את זה. ושני סופרי הדיינין עומדין לפניהם אחד מימין ואחד משמאל. וכותבין דברי המזכין ודברי המחייבין. רבי יהודה אומר שלשה. אחד כותב דברי המזכין. ואחד כותב דברי המחייבין והשלישי כותב דברי המזכין ודברי המחייבין:  ",
+            "ושלש שורות של תלמידי חכמים יושבין לפניהם. כל אחד ואחד מכיר את מקומו. היו צריכין לסמוך סומכין מן הראשונה. אחד מן השניה בא לו לראשונה. ואחד מן השלישית בא לו לשניה. ובוררין להן עוד אחד מן הקהל ומושיבין אותו בשלישית. ולא היה יושב במקומו של ראשון. אלא יושב במקום הראוי לו:  ",
+            "כיצד מאיימין את העדים על עדי נפשות. היו מכניסין אותן ומאיימין עליהן. שמא תאמרו מאומד. ומשמועה. עד מפי עד ומפי אדם נאמן שמענו. או שמא אי אתם יודעין שסופינו לבדוק אתכם בדרישה ובחקירה. הוו יודעין שלא כדיני ממונות דיני נפשות. דיני ממונות אדם נותן ממון ומתכפר לו. דיני נפשות דמו ודם זרעיותיו תלוין בו עד סוף העולם שכן מצינו בקין שהרג את אחיו. שנאמר (בראשית ד, י) דמי אחיך צועקים. אינו אומר דם אחיך אלא דמי אחיך. דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים. לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך. שכל המאבד נפש אחת מישראל. מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. וכל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא. ומפני שלום הבריות. שלא יאמר אדם לחבירו אבא גדול מאביך. ושלא יהו מינין אומרים הרבה רשויות בשמים. ולהגיד גדולתו של הקדוש ברוך הוא. שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה. ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא טבע כל אדם בחותמו של אדם הראשון ואין אחד מהן דומה לחבירו. לפיכך כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם. ושמא תאמרו מה לנו ולצרה הזאת. והלא כבר נאמר (ויקרא ה, א) והוא עד או ראה או ידע אם לא יגיד וגומר. ושמא תאמרו מה לנו לחוב בדמו של זה. והלא כבר נאמר (משלי יא, י) באבוד רשעים רנה:  "
+        ],
+        [
+            "היו בודקין אותן בשבע חקירות באיזה שבוע. באיזו שנה. באיזה חדש. בכמה בחדש. באיזה יום. באיזו שעה. באיזה מקום. רבי יוסי אומר באיזה יום. באיזו שעה. באיזה מקום. מכירין אתם אותו. התריתם בו. העובד עבודה זרה. את מי עבד. ובמה עבד:  ",
+            "כל המרבה בבדיקות הרי זה משובח. מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. ומה בין חקירות לבדיקות. חקירות. אחד אומר איני יודע עדותן בטלה. בדיקות. אחד אומר איני יודע ואפילו שנים אומרים אין אנו יודעין עדותן קיימת. אחד חקירות ואחד בדיקות בזמן שמכחישין זה את זה עדותן בטלה:  ",
+            "אחד אומר בשנים בחדש. ואחד אומר בשלשה בחדש. עדותן קיימת. שזה יודע בעבורו של חדש. וזה אינו יודע בעבורו של חדש. אחד אומר בשלשה. ואחד אומר בחמשה. עדותן בטלה. אחד אומר בשתי שעות. ואחד אומר בשלש שעות. עדותן קיימת. אחד אומר בשלש. ואחד אומר בחמש עדותן בטלה. רבי יהודה אומר קיימת. אחד אומר בחמש. ואחד אומר בשבע. עדותן בטלה. שבחמש חמה במזרח. ובשבע חמה במערב:  ",
+            "ואחר כך מכניסין את השני. ובודקין אותו. אם נמצאו דבריהם מכוונין. פותחין בזכות. אמר אחד מן העדים יש לי ללמד עליו זכות. או אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו חובה. משתקין אותו. אמר אחד מן התלמידים יש לי ללמד עליו זכות. מעלין אותו ומושיבין אותו ביניהן. ולא היה יורד משם כל היום כולו. אם יש ממש בדבריו שומעין לו. ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות. שומעין לו ובלבד שיש ממש בדבריו:  ",
+            "אם מצאו לו זכות. פטרוהו. ואם לאו מעבירין דינו למחר. היו מזדווגין זוגות זוגות. וממעטין במאכל. ולא היו שותין יין כל היום. ונושאין ונותנין כל הלילה. ולמחרת משכימין ובאין לבית דין. המזכה אומר אני מזכה ומזכה אני במקומי. והמחייב אומר אני מחייב ומחייב אני במקומי. המלמד חובה. מלמד זכות. אבל המלמד זכות. אינו יכול לחזור וללמד חובה. טעו בדבר. שני סופרי הדיינין מזכירין אותן. אם מצאו לו זכות פטרוהו. ואם לאו עומדים למנין. שנים עשר מזכין. ואחד עשר מחייבין. זכאי. שנים עשר מחייבין ואחד עשר מזכין. ואפילו אחד עשר מזכין. ואחד עשר מחייבין. ואחד אומר איני יודע. ואפילו עשרים ושנים מזכין או מחייבין ואחד אומר איני יודע. יוסיפו הדיינין. עד כמה מוסיפין שנים שנים. עד שבעים ואחד. שלשים וששה מזכין. ושלשים וחמשה מחייבין. זכאי. שלשים וששה מחייבין. ושלשים וחמשה מזכין. דנין אלו כנגד אלו. עד שיראה אחד מן המחייבין. דברי המזכין: "
+        ],
+        [
+            "נגמר הדין. מוציאין אותו לסקלו. בית הסקילה היה חוץ לבית דין. שנאמר (ויקרא כד, ד) הוצא את המקלל. אחד עומד על פתח בית דין. והסודרין בידו. ואדם אחד רוכב הסוס רחוק ממנו. כדי שיהא רואהו. אומר אחד יש לי ללמד עליו זכות. הלה מניף בסודרין והסוס רץ ומעמידו. ואפילו הוא אומר יש לי ללמד על עצמי זכות. מחזירין אותו אפילו ארבעה וחמשה פעמים. ובלבד שיש ממש בדבריו. מצאו לו זכות. פטרוהו. ואם לאו. יוצא ליסקל. וכרוז יוצא לפניו. איש פלוני בן פלוני יוצא ליסקל. על שעבר עבירה פלונית. ופלוני ופלוני עדיו. כל מי שיודע לו זכות. יבא וילמד עליו:  ",
+            "היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות. אומרים לו התודה שכן דרך המומתין מתודין. שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא. שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע (יהושע ז, יט) בני שים נא כבוד לאלהי ישראל ותן לו תודה וגומר. ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וגומר. ומנין שכיפר לו וידויו. שנאמר (יהושע ז, כה) ויאמר יהושע למה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה. היום זה אתה עכור. ואי אתה עכור לעולם הבא. ואם אינו יודע להתודות. אומרים לו אמור. תהא מיתתי כפרה על כל עונותי. רבי יהודה אומר אם היה יודע שהוא מזומם. אומר תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה. אמרו לו אם כן יהו כל אדם אומרים כך כדי לנקות את עצמן.  ",
+            "היה רחוק מבית הסקילה ארבע אמות מפשיטין אותו את בגדיו. האיש מכסין אותו מלפניו והאשה מלפניה ומאחריה דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים האיש נסקל ערום. ואין האשה נסקלת ערומה:  ",
+            "בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. אחד מן העדים דוחפו על מתניו. נהפך על לבו. הופכו על מתניו. אם מת בה יצא. ואם לאו. השני נוטל את האבן ונותנה על לבו. אם מת בה יצא. ואם לאו רגימתו בכל ישראל שנאמר (דברים יז, ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה. כל הנסקלין נתלין. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים אינו נתלה אלא המגדף והעובד עבודה זרה. האיש תולין אותו פניו כלפי העם והאשה פניה כלפי העץ. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים האיש נתלה. ואין האשה נתלית. אמר להן רבי אליעזר והלא שמעון בן שטח תלה נשים באשקלון. אמרו לו שמנים נשים תלה. ואין דנין שנים ביום אחד. כיצד תולין אותו. משקעין את הקורה בארץ. והעץ יוצא ממנה. ומקיף שתי ידיו זו על גבי זו ותולה אותו. רבי יוסי אומר הקורה מוטה על הכותל. ותולה אותו כדרך שהטבחין עושין ומתירין אותו מיד. ואם לן עובר עליו בלא תעשה. שנאמר (דברים כא, כג) לא תלין נבלתו על העץ כי קבור תקברנו כי קללת אלהים תלוי וגומר. כלומר מפני מה זה תלוי מפני שבירך את השם ונמצא שם שמים מתחלל:  ",
+            "אמר ר' מאיר בשעה שאדם מצטער. שכינה מה הלשון אומרת כביכול. קלני מראשי קלני מזרועי אם כן המקום מצטער על דמם של רשעים שנשפך קל וחומר על דמם של צדיקים. ולא זו בלבד אלא כל המלין את מתו עובר בלא תעשה. הלינו לכבודו להביא לו ארון ותכריכים. אינו עובר עליו. ולא היו קוברין אותו בקברות אבותיו. אלא שתי בתי קברות היו מתוקנין לבית דין. אחת לנהרגין ולנחנקין. ואחת לנסקלין ולנשרפין:  ",
+            "נתעכל הבשר. מלקטין את העצמות. וקוברין אותן במקומן. והקרובים באים ושואלין בשלום הדיינים. ובשלום העדים. כלומר שאין בלבנו עליכם כלום. שדין אמת דנתם. ולא היו מתאבלין. אבל אוננין. שאין אנינות אלא בלב:  "
+        ],
+        [
+            "ארבע מיתות. נמסרו לבית דין. סקילה. שרפה. הרג. וחנק. רבי שמעון אומר. שרפה. סקילה. חנק. והרג. זו מצות הנסקלין: ",
+            "מצות הנשרפין. היו משקעין אותו בזבל עד ארכובותיו. ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו. זה מושך אצלו. וזה מושך אצלו. עד שפותח את פיו. ומדליק את הפתילה. וזורקה לתוך פיו. ויורדת לתוך מעיו. וחומרת את בני מעיו. רבי יהודה אומר אף הוא אם מת בידם לא היו מקיימין בו מצות שרפה. אלא פותחין את פיו בצבת שלא בטובתו. ומדליק את הפתילה. וזורקה לתוך פיו. ויורדת לתוך מעיו. וחומרת את בני מעיו. אמר רבי אליעזר בן צדוק מעשה בבת כהן אחת שזינתה והקיפוה חבילי זמורות. ושרפוה. אמרו לו מפני שלא היה בית דין של אותה שעה בקי: ",
+            "מצות הנהרגים היו מתיזין את ראשו בסייף כדרך שהמלכות עושה. רבי יהודה אומר ניוול הוא זה. אלא מניחין את ראשו על הסדן. וקוצץ בקופיץ אמרו לו אין מיתה מנוולת מזו. מצות הנחנקין. היו משקעין אותו בזבל. עד ארכובותיו. ונותנין סודר קשה לתוך הרכה וכורך על צוארו. זה מושך אצלו. וזה מושך אצלו. עד שנפשו יוצאה: ",
+            "אלו הן הנסקלין. הבא על האם. ועל אשת האב. ועל הכלה. ועל הזכור. ועל הבהמה. והאשה המביאה את הבהמה. והמגדף. והעובד עבודה זרה. והנותן מזרעו למולך. ובעל אוב וידעוני. והמחלל את השבת. והמקלל אביו ואמו. והבא על נערה המאורסה. והמסית. והמדיח. והמכשף. ובן סורר ומורה. הבא על האם. חייב עליה משום אם. ומשום אשת אב. רבי יהודה אומר אינו חייב אלא משום האם בלבד. הבא על אשת אב חייב עליה משום אשת אב. ומשום אשת איש. בין בחיי אביו בין לאחר מיתת אביו. בין מן האירוסין בין מן הנשואין. הבא על כלתו. חייב עליה משום כלתו. ומשום אשת איש. בין בחיי בנו בין לאחר מיתת בנו. בין מן האירוסין בין מן הנשואין. הבא על הזכור. ועל הבהמה. והאשה המביאה את הבהמה. אם אדם חטא. בהמה מה חטאת. אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידה. לפיכך אמר הכתוב תסקל. דבר אחר שלא תהא בהמה עוברת בשוק. ויאמרו זו היא שנסקל פלוני על ידה: ",
+            "המגדף אינו חייב עד שיפרש השם. אמר רבי יהושע בן קרחה בכל יום דנין את העדים. בכינוי. יכה יוסי את יוסי נגמר הדין לא הורגים בכינוי. אלא מוציאים כל אדם לחוץ. ושואלים את הגדול שבהן ואומרים לו אמור מה ששמעת בפירוש. והוא אומר. והדיינים עומדין על רגליהן וקורעין ולא מאחין. והשני אומר אף אני כמוהו. והשלישי אומר אף אני כמוהו: ",
+            "העובד עבודה זרה. אחד העובד. ואחד הזובח. ואחד המקטר. ואחד המנסך ואחד המשתחיה. ואחד המקבלו עליו לאלוה. והאומר לו אלי אתה. אבל המגפף וה��נשק והמכבד. והמרבץ. והמרחץ הסך. המלביש. והמנעיל. עובר בלא תעשה. הנודר בשמו. והמקיים בשמו. עובר בלא תעשה. הפוער עצמו לבעל פעור. זו היא עבודתו. הזורק אבן למרקוליס. זו היא עבודתו: ",
+            "הנותן מזרעו למולך. אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. מסר למולך ולא העביר באש. העביר באש ולא מסר למולך. אינו חייב עד שימסור למולך ויעביר באש. בעל אוב. זה פיתום המדבר משיחיו וידעוני זה המדבר בפיו. הרי אלו בסקילה. והנשאל בהם באזהרה: ",
+            "המחלל את השבת. בדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. המקלל אביו ואמו אינו חייב עד שיקללם בשם. קללם בכינוי. ר' מאיר מחייב. וחכמים פוטרין: ",
+            "הבא על נערה המאורסה. אינו חייב עד שתהא נערה. בתולה מאורסה. והיא בבית אביה. באו עליה שנים. הראשון בסקילה. והשני בחנק: ",
+            "המסית. זה הדיוט. המסית את ההדיוט. אמר לו יש יראה במקום פלוני. כך אוכלת. כך שותה. כך מטיבה. כך מריעה. כל חייבי מיתות שבתורה אין מכמינין עליהם חוץ מזו. אמר לשנים. והן עדיו. מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. אמר לאחד. הוא אומר יש לי חברים רוצים בכך. אם היה ערום ואינו יכול לדבר בפניהם. מכמינין לו עדים אחורי הגדר. והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי ביחוד. והלה אומר לו. והוא אומר לו היאך נניח את אלהינו שבשמים ונלך ונעבוד עצים ואבנים. אם חוזר בו הרי זה מוטב. ואם אמר כך היא חובתנו. וכך יפה לנו. העומדין מאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין וסוקלין אותו. האומר אעבוד. אלך ואעבוד. נלך ונעבוד. אזבח אלך ואזבח. נלך ונזבח. אקטיר. אלך ואקטיר. נלך ונקטיר. אנסך. אלך ואנסך. נלך וננסך. אשתחוה. אלך ואשתחוה. נלך ונשתחוה. המדיח זה האומר נלך ונעבוד עבודה זרה: ",
+            "המכשף העושה מעשה חייב. ולא האוחז את העינים. רבי עקיבא אומר משום רבי יהושע שנים לוקטין קישואין. אחד לוקט פטור. ואחד לוקט חייב. העושה מעשה חייב. האוחז את העינים פטור: "
+        ],
+        [
+            "בן סורר ומורה. מאימתי נעשה בן סורר ומורה. משיביא שתי שערות. ועד שיקיף זקן. התחתון ולא העליון. אלא שדברו חכמים בלשון נקיה. שנאמר (דברים כא, יח) כי יהיה לאיש בן. בן ולא בת. בן ולא איש. הקטן פטור שלא בא לכלל מצות:  ",
+            "מאימתי חייב. משיאכל טרטימר בשר. וישתה חצי לוג יין האיטלקי. רבי יוסי אומר מנה בשר ולוג יין. אכל בחבורת מצוה. אכל בעבור החדש אכל מעשר שני בירושלם. אכל נבלות וטרפות. שקצים ורמשים. (אכל טבל. ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו. ומעשר שני והקדש שלא נפדו). אכל דבר שהוא מצוה. ודבר שהוא עבירה. אכל כל מאכל ולא אכל בשר שתה כל משקה ולא שתה יין. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. שנאמר (דברים כא, כ) זולל וסובא. ואף על פי שאין ראיה לדבר. זכר לדבר שנאמר (משלי כג, כ) אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו:  ",
+            "גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. משל אחרים ואכל ברשות אחרים. משל אחרים ואכל ברשות אביו. אינו נעשה בן סורר ומורה. עד שיגנוב משל אביו. ויאכל ברשות אחרים. רבי יוסי בר רבי יהודה אומר עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו.  ",
+            "היה אביו רוצה ואמו אינו רוצה. אביו אינו רוצה ואמו רוצה. אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצים.   רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו ראויה לאביו. אינו נעשה בן סורר ומורה. היה אחד מהם גידם. או חגר. או אלם. או סומא. או חרש. אינו נעשה בן סורר ומורה. שנאמר (דברים כא, יט) ותפשו בו אביו ואמו. ולא גדמין. והוציאו אותו. ולא חגרין. ואמרו. ולא אלמין. בננו זה. ולא סומין. איננו שומע בקולנו. ולא חרשין. מתרין בו בפני שלשה ומלקין אותו. חזר וקלקל. נדון בעשרים ושלשה. ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים. שנאמר (דברים כא, כ) בננו זה. זהו שלקה בפניכם. ברח עד שלא נגמר דינו ואחר כך הקיף זקן התחתון פטור. ואם משנגמר דינו ברח. ואחר כך הקיף זקן התחתון חייב:  ",
+            "בן סורר ומורה נדון על שם סופו. ימות זכאי. ואל ימות חייב. שמיתתן של רשעים. הנאה להן. והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן. ורע לעולם. יין ושינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם. ולצדיקים רע להן. ורע לעולם. פיזור לרשעים. הנאה להן. והנאה לעולם. ולצדיקים. רע להן ורע לעולם. כנוס לרשעים רע להן ורע לעולם. ולצדיקים. הנאה להן. והנאה לעולם. שקט לרשעים רע להן. ורע לעולם. ולצדיקים. הנאה להן. והנאה לעולם:  ",
+            "הבא במחתרת. נדון על שם סופו. היה בא במחתרת. ושבר את החבית. אם יש לו דמים חייב. אם אין לו דמים פטור.  ",
+            "ואלו הן שמצילין אותן בנפשן. הרודף אחר חבירו להרגו. אחר הזכור. ואחר הנערה המאורסה. אבל הרודף אחר בהמה. והמחלל את השבת. והעובד עבודה זרה. אין מצילין אותן בנפשן:  "
+        ],
+        [
+            "ואלו הן הנשרפין. הבא על אשה ובתה. ובת כהן שזנתה. יש בכלל אשה ובתה. בתו. ובת בתו. ובת בנו. ובת אשתו ובת בתה. ובת בנה. חמותו. ואם חמותו ואם חמיו. ואלו הן הנהרגים. הרוצח ואנשי עיר הנדחת. רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל. וכבש עליו לתוך המים. או לתוך האור. ואינו יכול לעלות משם ומת חייב. דחפו לתוך המים. או לתוך האור ויכול לעלות משם ומת. פטור. שיסה בו את הכלב. שיסה בו את הנחש פטור. השיך בו את הנחש. רבי יהודה מחייב. וחכמים פוטרין. המכה את חברו. בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והוקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת חייב. רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר: \n",
+            "נתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם. לעכו\"ם והרג את ישראל. לנפלים והרג את בן קיימא. פטור. נתכוין להכותו על מתניו ולא היה בו כדי להמית על מתניו. והלכה לו על לבו והיה בו כדי להמית על לבו. ומת פטור. נתכוין להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו. והלכה לה על מתניו ולא היה בה כדי להמית על מתניו. ומת פטור. נתכוין להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית הגדול. והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן. ומת פטור. נתכוין להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת. פטור. אבל נתכוין להכות על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו. והלכה לה על לבו ומת חייב. נתכוין להכות את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב. רבי שמעון אומר אפילו נתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור: \n",
+            "רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין. רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה. כל חייבי מיתות שנתערבו זה בזה. נדונין בקלה. הנסקלין בנשרפין. רבי שמעון אומר נדונין בסקילה. שהשריפה חמורה. וחכמים אומרים נדונין בשריפה. שהסקילה חמורה. אמר להן רבי שמעון אילו לא היתה שריפה חמורה לא נתנה לבת כהן שזנתה. אמרו לו. אילו לא היתה סקילה חמורה. לא נתנה למגדף ולעובד עבודה זרה. הנהרגין בנחנקין. רבי שמעון אומר בסייף. וחכמים אומרים בחנק: \n",
+            "מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין. נדון בחמורה. עבר עבירה שנתחייב. שתי מיתות. נדון בחמורה. רבי יוסי אומר נדון בזיקה הראשונה שבאה עליו: \n",
+            "מי שלקה ושנה. בית דין מכניסים אותו לכיפה. ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו מתבקעת. ההורג נפש שלא בעדים. מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ: \n",
+            "הגונב את הקסוה. והמקלל בקוסם. והבועל ארמית. קנאין פוגעין בו. כהן ששמש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין. אלא פרחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה. ומפציעין את מוחו בגזירין. זר ששמש במקדש. רבי עקיבא אומר בחנק. וחכמים אומרים בידי שמים: \n"
+        ],
+        [
+            "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא. האומר אין תחיית המתים מן התורה. ואין תורה מן השמים. ואפיקורס. רבי עקיבא אומר אף הקורא בספרים החיצונים. והלוחש על המכה ואומר (שמות טו, כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רפאך. אבא שאול אומר אף ההוגה את השם באותיותיו:  ",
+            "שלשה מלכים וארבעה הדיוטות. אין להם חלק לעולם הבא. שלשה מלכים. ירבעם. אחאב. ומנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר (ד\"ה ב' לג, יג) ויתפלל אליו ויעתר לו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו. אמרו לו למלכותו השיבו. ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות בלעם. ודואג. ואחיתופל. וגחזי:  ",
+            "דור המבול. אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין שנאמר (בראשית ו, ג) לא ידון רוחי באדם לעולם. לא דין. ולא רוח. דור הפלגה. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (בראשית יא, ח) ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ. ויפץ ה' אותם בעולם הזה. ומשם הפיצם ה'. לעולם הבא. אנשי סדום. אין להם חלק לעולם הבא שנאמר (בראשית יג, יג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד. רעים בעולם הזה. וחטאים לעולם הבא. אבל עומדין בדין. רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין. שנאמר (תהלים א, ה) על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים. על כן לא יקומו רשעים במשפט. זה דור המבול. וחטאים בעדת צדיקים. אלו אנשי סדום. אמרו לו אינם עומדים בעדת צדיקים. אבל עומדין בעדת רשעים. מרגלים. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (במדבר יד, לז) וימותו האנשים מוציאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'. וימותו. בעולם הזה. במגפה. בעולם הבא. דור המדבר. אין להם חלק לעולם הבא. ואין עומדין בדין. שנאמר (במדבר יד, לה) במדבר הזה יתמו ושם ימותו. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (תהלים נ, ה) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. עדת קרח אינה עתידה לעלות שנאמר (במדבר טז, לג) ותכס עליהם הארץ. בעולם הזה. ויאבדו מתוך הקהל. לעולם הבא. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר עליהם הוא אומר (שמואל א' ב, ו) ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. עשרת השבטים אינן עתידין לחזור שנאמר (דברים כט, כז) וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה מה היום הזה. הולך ואינו חוזר. אף הם הולכים ואינם חוזרים. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר מה היום מאפיל ומאיר. אף עשרת השבטים שאפל להן כך עתיד להאיר להן:  ",
+            "אנשי עיר הנדחת. אין להם חלק לעולם הבא. שנאמר (דברים יג, יד) יצאו אנשים בני בליעל מקרבך וידיחו את יושבי עירם. ואינן נהרגים עד שיהיו מדיחיה מאותה העיר ומאותו השבט. ועד שיודח רובה. ועד שידיחום אנשים. הדיחוה נשים וקטנים. או שהודח מיעוטה. או שהיו מדיחיה חוצה לה. הרי אלו כיחידים. וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד ואחד. זה חומר ביחידים. מבמרובים. שהיחידים בסקילה לפיכך ממונם פלט. והמרובים בסייף לפיכך ממונם אבד:  ",
+            "(דברים יג, טז) הכה תכה את וגו'. החמרת והגמלת העוברת ממקום למקום. הרי אלו מצילין אותה החרם אותה ואת כל אשר בה וגו' מכאן אמרו נכסי צדיקים שבתוכה אובדין שבחוצה לה פליטין. ושל רשעים. בין שבתוכה. בין שבחוצה לה. הרי אלו אובדין:  ",
+            "שנאמר (דברים יג, יז) ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחבה וגו'. אם אין לה רחוב. עושין לה רחוב. היתה רחבה חוצה לה. כונסין אותה לתוכה (שם) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה כליל לה' אלהיך. שללה. ולא שלל שמים. מכאן אמרו ההקדשות שבה יפדו. ותרומות ירקבו. מעשר שני וכתבי הקדש יגנזו. כליל לה' אלהיך. אמר רבי שמעון אמר הקדוש ברוך הוא אם אתם עושין דין בעיר הנדחת. מעלה אני עליכם כאילו אתם מעלין עולה כליל לפני. (דברים יג, טז) והיתה תל עולם לא תבנה עוד לא תעשה אפילו גנות ופרדסים. דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר לא תבנה עוד. לכמו שהיתה אינה נבנית. אבל נעשית היא גנות ופרדסים. (דברים יג, יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם. שכל זמן שהרשעים בעולם. חרון אף בעולם. אבדו רשעים מן העולם. נסתלק חרון אף מן העולם:  "
+        ],
+        [
+            "אלו הן הנחנקין. המכה אביו ואמו. וגונב נפש מישראל. וזקן ממרא על פי בית דין. ונביא השקר והמתנבא בשם עבודת כוכבים. והבא על אשת איש. וזוממי בת כהן. ובועלה. המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה. זה חומר במקלל מבמכה. שהמקלל לאחר מיתה חייב. והמכה לאחר מיתה פטור. הגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו. רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו. וישתמש בו. שנאמר (דברים כד, ז) והתעמר בו ומכרו. הגונב את בנו רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מחייב. וחכמים פוטרין. גנב מי שחציו עבד וחציו בן חורין. רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין:  ",
+            "זקן ממרא על פי בית דין. שנאמר (דברים יז, ח) כי יפלא ממך דבר למשפט וגו'. שלשה בתי דינין היו שם. אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה. ואחד יושב בלשכת הגזית. באים לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי. כך לימדתי וכך לימדו חבירי. אם שמעו אומרים להם. ואם לאו באין להם לאותן שעל פתח העזרה. ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי. כך לימדתי וכך לימדו חבירי. אם שמעו אומרים להם. ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו יוצאת תורה לכל ישראל. שנאמר (דברים יז, י) מן המקום ההוא אשר יבחר ה'. חזר לעירו ושנה. ולימד כדרך שהיה למד פטור. ואם הורה לעשות. חייב. שנאמר (דברים יז, יב) והאיש אשר יעשה בזדון. אינו חייב עד שיורה לעשות. תלמיד שהורה לעשות. פטור. נמצא חומרו קולו:  ",
+            "חומר בדברי סופרים מבדברי תורה. האומר אין תפילין כדי לעבור על דברי תורה פטור. חמשה טוטפות להוסיף על דברי סופרים. חייב.  ",
+            "אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו. ולא בבית דין שביבנה. אלא מעלין אותו לבית דין הגדול שבירושלים. ומשמרין אותו עד הרגל. וממיתין אותו ברגל. שנאמר (דברים יז, יג) וכל העם ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. דברי רבי עקיבא. רבי יהודה אומר אין מענין את דינו של זה. אלא ממיתין אותו מיד. וכותבין ושולחין שלוחים בכל המקומות. איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין:  ",
+            "נביא השקר. המתנבא על מה שלא שמע. ומה שלא נאמר לו. מיתתו בידי אדם. אבל הכובש את נבואתו. והמוותר על דברי נביא. ונביא שעבר על דברי עצמו. מיתתו בידי שמים. שנאמר (דברים יח, יט) אנכי אדרוש מעמו:  ",
+            "המתנבא בשם עבודה זרה ואומר כך אמרה עבודה זרה אפילו כיון את ההלכה. לטמא את הטמא. ולטהר את הטהור. הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל לנשואין. אף על פי שלא נבעלה הבא עליה הרי זה בחנק. וזוממי בת כהן ובועלה. שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה. חוץ מזוממי בת כהן ובועלה:   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Sanhedrin/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,120 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Sanhedrin",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. גְּזֵלוֹת וַחֲבָלוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק, תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, בִּשְׁלֹשָׁה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע, בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹצִיא שֵׁם רַע, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ דִינֵי נְפָשׁוֹת: \n",
+            "מַכּוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. עִבּוּר הַחֹדֶשׁ, בִּשְׁלֹשָׁה. עִבּוּר הַשָּׁנָה, בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשָׁה מַתְחִילִין, וּבַחֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין, וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. וְאִם גָּמְרוּ בִשְׁלֹשָׁה, מְעֻבֶּרֶת: \n",
+            "סְמִיכַת זְקֵנִים וַעֲרִיפַת עֶגְלָה, בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּחֲמִשָּׁה. הַחֲלִיצָה וְהַמֵּאוּנִין, בִּשְׁלֹשָׁה. נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין, בִּשְׁלֹשָׁה. הַהֶקְדֵּשׁוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. הָעֲרָכִין הַמִּטַּלְטְלִין, בִּשְׁלֹשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן. וְהַקַּרְקָעוֹת, תִּשְׁעָה וְכֹהֵן. וְאָדָם, כַּיּוֹצֵא בָהֶן: \n",
+            "דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶאֱמַר (ויקרא כ) וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה, וְאוֹמֵר (שם) וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ. שׁוֹר הַנִּסְקָל, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת, כְּמִיתַת בְּעָלִים כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר. הַזְּאֵב וְהָאֲרִי, הַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַקּוֹדֵם לְהָרְגָן, זָכָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: \n",
+            "אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרִיּוֹת לַשְּׁבָטִים, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְּפָר, וְלֹא שְׁלֹשָׁה, אֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתָּיִם: \n",
+            "סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וּקְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וּמִנַּיִן לַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא) אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֹשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעִים. וּמִנַּיִן לַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לה) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְגוֹ' וְהִצִּילוּ הָעֵדָה, עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים. וּמִנַּיִן לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּמִנַּיִן לְהָבִיא עוֹד שְׁלֹשָׁה, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם לְטוֹבָה, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (שם) אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, לֹא כְהַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה הַטָּיָתְךָ לְרָעָה. הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי אֶחָד, הַטָּיָתְךָ לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְכַמָּה יְהֵא בְעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מָאתַיִם וּשְׁלשִׁים, כְּנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ, מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ, חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וּמְיַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בָּאַלְמָנָה. מֵת לוֹ מֵת, אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה, אֶלָּא הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה, הֵן נִגְלִין וְהוּא נִכְסֶה, וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא) וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֲחֵרִים, דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בָּזֶה אַחַר זֶה וְהַמְמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. וּכְשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים, כָּל הָעָם אוֹמְרִים לוֹ אָנוּ כַפָּרָתְךָ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן תִּתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמָיִם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסָל: \n",
+            "הַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ. לֹא מְיַבֵּם וְלֹא מְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה לַחֲלֹץ אוֹ לְיַבֵּם, זָכוּר לָטוֹב. אָמְרוּ לוֹ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמָנָתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמָנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יב) וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ: \n",
+            "מֵת לוֹ מֵת, אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יוֹצֵא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ג) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּס אֶת הָעָם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ: \n",
+            "וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ, וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים (דברים יז), אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (דברים יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אֲפִלּוּ כַאֲבִיגָיִל. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים (שם), אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד (שם), אֶלָּא כְדֵי לִתֵּן אַפְסַנְיָא. וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ. נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ. מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו: \n",
+            "אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר וְלֹא כְשֶׁהוּא עָרֹם וְלֹא בְבֵית הַמֶּרְחָץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ: \n"
+        ],
+        [
+            "דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שְׁנֵי דַיָּנִין בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד. זֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין, אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מֻמְחִין, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן. זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְסוּלִים. אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן: \n",
+            "אָמַר לוֹ נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא, נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ, נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. הָיָה חַיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה וְאָמַר לוֹ דּוֹר לִי בְחַיֵּי רֹאשְׁךָ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ: \n",
+            "וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין, הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וְהַמַּלְוֶה בְרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בִּתְחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית, מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין, חָזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם אֻמָּנוּת אֶלָּא הִיא, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אֻמָּנוּת שֶׁלֹּא הִיא, כְּשֵׁרִין: \n",
+            "וְאֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִין, אָבִיו וְאָחִיו וַאֲחִי אָבִיו וַאֲחִי אִמּוֹ וּבַעַל אֲחוֹתוֹ וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וּבַעַל אִמּוֹ וְחָמִיו וְגִיסוֹ, הֵן וּבְנֵיהֶן וְחַתְנֵיהֶן, וְחוֹרְגוֹ לְבַדּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זוֹ מִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא. אֲבָל מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ. וְכָל הָרָאוּי לְיָרְשׁוֹ, וְכָל הַקָּרוֹב לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵתָה בִתּוֹ וְיֶשׁ לוֹ בָנִים מִמֶּנָּה, הֲרֵי זֶה קָרוֹב: \n",
+            "הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא. אוֹהֵב, זֶה שׁוּשְׁבִינוֹ. שׂוֹנֵא, כָּל שֶׁלֹּא דִבֶּר עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּאֵיבָה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ: \n",
+            "כֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן וּמוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ, וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה. אִם אָמַר, הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ, אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיֹּאמַר, בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מָאתַיִם זוּז. וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, זַכַּאי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, חַיָּב. אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין: \n",
+            "גָּמְרוּ אֶת הַדָּבָר, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן. הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב. וּמִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים לֹא יֹאמַר אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלָי, עַל זֶה נֶאֱמַר לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ (ויקרא יט), וְאוֹמֵר הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד (משלי יא): \n",
+            "כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה, סוֹתֵר אֶת הַדִּין. אָמְרוּ לוֹ, כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֶּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, סוֹתֵר. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים וְאָמַר אֵין לִי עֵדִים, אָמְרוּ הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, וּלְאַחַר זְמָן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֵדִים וּמָצָא עֵדִים, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְאָיָה וּמָצָא רְאָיָה. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים, אָמַר אֵין לִי עֵדִים, הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, רָאָה שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין וְ��ָמַר קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי, אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם: \n"
+        ],
+        [
+            "אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם. דִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה, לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב: \n",
+            "דִּינֵי הַטֻּמְאוֹת וְהַטָּהֳרוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצָּד. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אֶלָּא כֹהֲנִים, לְוִיִּם, וְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה: \n",
+            "סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה. וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה, אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין, וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְחַיְּבִין, וְהַשְּׁלִישִׁי כוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין: \n",
+            "וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. הָיוּ צְרִיכִין לִסְמֹךְ, סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ: \n",
+            "כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה: \n"
+        ],
+        [
+            "הָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת, בְּאֵיזֶה שָׁבוּעַ, בְּאֵיזוֹ שָׁנָה, בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַחֹדֶשׁ, בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ. הִתְרֵיתֶם בּוֹ. הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶת מִי עָבַד, וּבַמֶּה עָבָד: \n",
+            "כָּל הַמַּרְבֶּה בִבְדִיקוֹת, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעֻקְצֵי תְאֵנִים. וּמַה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת. חֲקִירוֹת, אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. בְּדִיקוֹת, אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, עֵדוּתָן קַיָּמֶת. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה: \n",
+            "אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשָׁה בַחֹדֶשׁ, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשָׁה וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, עֵדו��תָן קַיֶּמֶת. אֶחָד אוֹמֵר בְּשָׁלֹשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, קַיָּמֶת. אֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשֶׁבַע, עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שֶׁבְּחָמֵשׁ חַמָּה בַמִּזְרָח וּבְשֶׁבַע חַמָּה בַמַּעֲרָב: \n",
+            "וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין, פּוֹתְחִין בִּזְכוּת. אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, אוֹ אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, מַעֲלִין אוֹתוֹ וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בֵינֵיהֶן, וְלֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, שׁוֹמְעִין לוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת, שׁוֹמְעִין לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו: \n",
+            "אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו, מַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר. הָיוּ מִזְדַּוְּגִין זוּגוֹת זוּגוֹת, וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל, וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כָּל הַלַּיְלָה, וְלַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין לְבֵית דִּין. הַמְזַכֶּה אוֹמֵר אֲנִי מְזַכֶּה וּמְזַכֶּה אֲנִי בִמְקוֹמִי, וְהַמְחַיֵּב אוֹמֵר אֲנִי מְחַיֵּב וּמְחַיֵּב אֲנִי בִמְקוֹמִי. הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. טָעוּ בְדָּבָר, שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו, עוֹמְדִים לְמִנְיָן. שְׁנֵים עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין, זַכַּאי. שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין, וַאֲפִלּוּ אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, וַאֲפִלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין. עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין, שְׁנַיִם שְׁנַיִם עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד. שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַיְּבִין, זַכַּאי. שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַיְּבִין וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין, דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מִן הַמְחַיְּבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין: \n"
+        ],
+        [
+            "נִגְמַר הַדִּין, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ. בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל. אֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ, וְאָדָם אֶחָד רוֹכֵב הַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ. אוֹמֵר אֶחָד יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין וְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ, וְאִם לָאו, יוֹצֵא לִסָּקֵל. וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבֹא וִילַמֵּד עָלָיו: \n",
+            "הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ הִתְוַדֵּה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְגוֹ' וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְגוֹ' (יהושע ז). וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֶּר לוֹ וִדּוּיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה. הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ, אֱמֹר תְּהֵא מִיתָתִי כַפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי חוּץ מֵעָוֹן זֶה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, יְהוּ כָל אָדָם אוֹמְרִים כָּךְ כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן: \n",
+            "הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו. הָאִישׁ, מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו. וְהָאִשָּׁה, מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה: \n",
+            "בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת. אֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו. נֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ, הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, רְגִימָתוֹ בְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה. כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הָאִישׁ תּוֹלִין אוֹתוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם, וְהָאִשָּׁה פָּנֶיהָ כְלַפֵּי הָעֵץ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח תָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן. אָמְרוּ לוֹ, שְׁמֹנִים נָשִׁים תָּלָה, וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ, מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָאָרֶץ וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְתוֹלֶה אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִין עוֹשִׂין. וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם לָן, עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְגוֹ'. כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי מָה זֶה תָלוּי, מִפְּנֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַש��ֵׁם, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל: \n",
+            "אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת כִּבְיָכוֹל, קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם שֶׁל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו, אֶלָּא שְׁתֵּי בָתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית דִּין, אַחַת לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין וְאַחַת לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין: \n",
+            "נִתְעַכֵּל הַבָּשָׂר, מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן. וְהַקְּרוֹבִים בָּאִים וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַדַּיָּנִים וּבִשְׁלוֹם הָעֵדִים, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין בְּלִבֵּנוּ עֲלֵיכֶם כְּלוּם, שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. וְלֹא הָיוּ מִתְאַבְּלִין, אֲבָל אוֹנְנִין, שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַלֵּב: \n"
+        ],
+        [
+            "אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג, וָחֶנֶק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂרֵפָה, סְקִילָה, חֶנֶק, וָהֶרֶג. זוֹ מִצְוַת הַנִּסְקָלִין:  ",
+            "מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הוּא אִם מֵת בְּיָדָם לֹא הָיוּ מְקַיְּמִין בּוֹ מִצְוַת שְׂרֵפָה, אֶלָּא פוֹתְחִין אֶת פִּיו בִּצְבָת שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן צָדוֹק, מַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן אַחַת שֶׁזִּנְּתָה, וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי:  ",
+            "מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִים, הָיוּ מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בְסַיִף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִוּוּל הוּא זֶה, אֶלָּא מַנִּיחִין אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַסַּדָּן וְקוֹצֵץ בְּקוֹפִיץ. אָמְרוּ לוֹ, אֵין מִיתָה מְנֻוֶּלֶת מִזּוֹ. מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ, עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה:  ",
+            "אֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין, הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה, וְהַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, וְהַמֵּסִית, וְהַמַּדִּיחַ, וְהַמְכַשֵּׁף, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הַבָּא עַל הָאֵם, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵם וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם הָאֵם בִּלְבָד. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָב חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי אָבִיו בֵּין לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין. הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם כַּלָּתוֹ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי בְנוֹ בֵּין לְאַחַר מִיתַת בְּנוֹ, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין. הַבָּא עַל הַזְּכוּר וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה, אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מֶה חָטָאת, אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּאת לָאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ, לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תִּסָּקֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תְהֵא בְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ זוֹ הִיא שֶׁנִּסְקַל פְּלוֹנִי עַל יָדָהּ:  ",
+            "הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ הַשֵּׁם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בְּכָל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכִנּוּי יַכֶּה יוֹסֵי אֶת יוֹסֵי. נִגְמַר הַדִּין, לֹא הוֹרְגִים בְּכִנּוּי, אֶלָּא מוֹצִיאִים כָּל אָדָם לַחוּץ וְשׁוֹאֲלִים אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵרוּשׁ, וְהוּא אוֹמֵר, וְהַדַּיָּנִים עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין. וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ:  ",
+            "הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶחָד הָעוֹבֵד, וְאֶחָד הַזּוֹבֵחַ, וְאֶחָד הַמְקַטֵּר, וְאֶחָד הַמְנַסֵּךְ, וְאֶחָד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה, וְאֶחָד הַמְקַבְּלוֹ עָלָיו לֶאֱלוֹהַּ, וְהָאוֹמֵר לוֹ אֵלִי אָתָּה. אֲבָל הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק וְהַמְכַבֵּד וְהַמְּרַבֵּץ וְהַמַּרְחִיץ, הַסָּךְ, הַמַּלְבִּישׁ וְהַמַּנְעִיל, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ:  ",
+            "הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּמְסֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. מָסַר לַמֹּלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּמְסֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. בַּעַל אוֹב זֶה פִתּוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ, וְיִדְּעוֹנִי זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו, הֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה, וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶם בְּאַזְהָרָה:  ",
+            "הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בַּשֵּׁם. קִלְּלָם בְּכִנּוּי, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:  ",
+            "הַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָסָה וְהִיא בְבֵית אָבִיהָ. בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם, הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק:  ",
+            "הַמֵּסִית, זֶה הֶדְיוֹט הַמֵּסִית אֶת הַהֶדְיוֹט. אָמַר לוֹ יֵשׁ יִרְאָה בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, כָּךְ אוֹכֶלֶת, כָּךְ שׁוֹתָה, כָּךְ מֵטִיבָה, כָּךְ מְרֵעָה. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מַכְמִינִין עֲלֵיהֶם, חוּץ מִזּוֹ. אָמַר לִשְׁנַיִם וְהֵן עֵדָיו, מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. אָמַר לְאֶחָד, הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי חֲבֵרִים רוֹצִים בְּכָךְ. אִם הָיָה עָרוּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם, מַכְמִינִין לוֹ עֵדִים אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ אֱמֹר מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִּי בְיִחוּד, וְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ הֵיאַךְ נַנִּיחַ אֶת אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְנֵלֵךְ וְנַעֲבֹד עֵצִים וַאֲבָנִים. אִם חוֹזֵר בּוֹ, הֲרֵי זֶה מוּטָב. וְאִם אָמַר כָּךְ הִיא חוֹבָתֵנוּ וְכָךְ יָפֶה לָנוּ, הָעוֹמְדִין מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר אֶעֱבֹד, אֵלֵךְ וְאֶעֱבֹד, נֵלֵךְ וְנַעֲבֹד. אֲזַבֵּחַ, אֵלֵךְ וַאֲזַבֵּחַ, נֵלֵךְ וּנְזַבֵּחַ. אַקְטִיר, אֵלֵךְ וְאַקְטִיר, נֵלֵךְ וְנַקְטִיר. אֲנַסֵּךְ, אֵלֵךְ וַאֲנַסֵּךְ, נֵלֵךְ וּנְנַסֵּךְ. אֶשְׁתַּחֲוֶה, אֵלֵךְ וְאֶשְׁתַּחֲוֶה, נֵלֵךְ וְנִשְׁתַּחֲוֶה. הַמַּדִּיחַ, זֶה הָאוֹמֵר, נֵלֵךְ וְנַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה:  ",
+            "הַמְכַשֵּׁף הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חַיָּב, וְלֹא הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינָיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שְׁנַיִם לוֹקְטִין קִשּׁוּאִין, אֶחָד לוֹקֵט פָּטוּר וְאֶחָד לוֹקֵט חַיָּב, הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חַיָּב, הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם פָּטוּר:  "
+        ],
+        [
+            "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן, הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא), כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן, בֵּן וְלֹא בַת, בֵּן וְלֹא אִישׁ. הַקָּטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל מִצְוֹת: \n",
+            "מֵאֵימָתַי חַיָּב, מִשֶּׁיֹּאכַל טַרְטֵימַר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מָנֶה בָּשָׂר וְלֹג יָיִן. אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה, אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ, אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, אָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה, אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר, שָׁתָה כָל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) זוֹלֵל וְסֹבֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ: \n",
+            "גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁל אָבִיו וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. רַבִּי יוֹסֵי בַר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ: \n",
+            "הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלֹא גִדְּמִין. וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ, וְלֹא חִגְּרִין. וְאָמְרוּ, וְלֹא אִלְּמִין. בְּנֵנוּ זֶה, וְלֹא סוּמִין. אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, וְלֹא חֵרְשִׁין. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּנֵנוּ זֶה, זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, חַיָּב: \n",
+            "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב, שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. כִּנּוּס לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם: \n",
+            "הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית, אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים, חַיָּב. אִם אֵין לוֹ דָמִים, פָּטוּר: \n",
+            "וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן, הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, אַחַר הַזְּכוּר וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר בְּהֵמָה, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן: \n"
+        ],
+        [
+            "וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין, הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. יֵשׁ בִּכְלָל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, וּבַת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בִּתָּהּ, וּבַת בְּנָהּ, חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו. וְאֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִים, הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדָּחַת. רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בְאֶבֶן אוֹ בְבַרְזֶל, וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, חַיָּב. דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, פָּטוּר. שִׁסָּה בוֹ אֶת הַכֶּלֶב, שִׁסָּה בוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, פָּטוּר. הִשּ��ִיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּאֶגְרוֹף וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה וּלְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר: \n",
+            "נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לִנְפָלִים, וְהָרַג בֶּן קְיָמָא, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וָמֵת, פָּטוּר. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת עַל מָתְנָיו וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וָמֵת, חַיָּב. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, פָּטוּר: \n",
+            "רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּן פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹנְסִין אוֹתָן לְכִפָּה. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָזֶה, נִדּוֹנִין בַּקַּלָּה. הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נִדּוֹנִין בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵפָה חֲמוּרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נִדּוֹנִין בִּשְׂרֵפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִלּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרֵפָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. אָמְרוּ לוֹ, אִלּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בְּסַיִף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּחֶנֶק: \n",
+            "מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין, נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה. עָבַר עֲבֵרָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת, נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נִדּוֹן בַּזִקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה עָלָיו: \n",
+            "מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה, בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לְכִפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעֹרִין עַד שֶׁכְּרֵסוֹ מִתְבַּקָּעַת. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְעֵדִים, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ: \n",
+            "הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָה וְהַמְקַלֵּל בַּקּוֹסֵם וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה, אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִרְחֵי כְהֻנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמַפְצִיעִין אֶת מֹחוֹ בִּגְזִירִין. זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּחֶנֶק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּידֵי שָׁמָיִם: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם, וְאֶפִּיקוֹרֶס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר (שמות טו) כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו: \n",
+            "שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים, יָרָבְעָם, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְנַשֶּׁה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג) וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ. אָמְרוּ לוֹ, לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתֹפֶל, וְגֵחֲזִי: \n",
+            "דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו) לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, לֹא דִין וְלֹא רוּחַ. דּוֹר הַפַּלָּגָה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה', לָעוֹלָם הַבָּא. אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד. רָעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְחַטָּאִים, לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים, אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם. אָמְרוּ לוֹ, אֵינָם עוֹמְדִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים. מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה' (במדבר יד). וַיָּמֻתוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. בַּמַּגֵּפָה, בָּעוֹלָם הַבָּא. דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים נ) אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. עֲדַת קֹרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז) וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל, לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב) ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט) וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה, מַה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כַּיּוֹם הַזֶּה, מַה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפַל לָהֶן, כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן: \n",
+            "אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְׁבֵי עִירָם. וְאֵינָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט, וְעַד שֶׁיֻּדַּח רֻבָּהּ, וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּם אֲנָשִׁים. הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהֻדַּח מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כִיחִידִים. וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חֹמֶר בַּיְּחִידִים מִבַּמְּרֻבִּים, שֶׁהַיְּחִידִים בִּסְקִילָה, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט. וְהַמְּרֻבִּים בְּסַיִף, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד: \n",
+            "הַכֵּה תַכֶּה אֶת וְגוֹ' (דברים יג). הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ. הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב (שם), מִכָּאן אָמְרוּ נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִין, שֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּלֵטִין. וְשֶׁל רְשָׁעִים, בֵּין שֶׁבְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין: \n",
+            "וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְגוֹ' (דברים יג). אִם אֵין לָהּ רְחוֹב, עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ, כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ. וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ (שם). שְׁלָלָהּ, וְלֹא שְׁלַל שָׁמָיִם. מִכָּאן אָמְרוּ, הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ, וּתְרוּמוֹת יֵרָקְבוּ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנֵזוּ. כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתֶּם עוֹשִׂים דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָלִיל לְפָנָי. וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד (דברים יג), לֹא תֵעָשֶׂה אֲפִלּוּ גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא תִבָּנֶה עוֹד, לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית, אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם (שם), שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם. אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין, הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה. זֶה חֹמֶר בַּמְקַלֵּל מִבַּמַּכֶּה, שֶׁהַמְקַלֵּל לְאַחַר מִיתָה חַיָּב, וְהַמַּכֶּה לְאַחַר מִיתָה פָּטוּר. הַגּוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ. הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין: \n",
+            "זָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יז) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וְגוֹ'. שְׁלֹשָׁה בָתֵּי דִינִין הָיוּ שָׁם, אֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. בָּאִים לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרָי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, בָּאִין לָהֶם לְאוֹתָן שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרָי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִים לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵאת תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. חָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה וְלִמֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לָמֵד, פָּטוּר. וְאִם הוֹרָה לַעֲשׂוֹת, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת. תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת, פָּטוּר, נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ: \n",
+            "חֹמֶר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים מִבְּדִבְרֵי תוֹרָה, הָאוֹמֵר אֵין תְּפִלִּין, כְּדֵי לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, פָּטוּר. חֲמִשָּׁה טוֹטָפוֹת, לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, חַיָּב: \n",
+            "אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ לֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ וְלֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה, אֶלָּא מַעֲלִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ עַד הָרֶגֶל וּמְמִיתִין אוֹתוֹ בָרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְעַנִּין אֶת דִּינוֹ שֶׁל זֶה, אֶלָּא מְמִיתִין אוֹתוֹ מִיָּד, וְכוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין שְׁלוּחִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נִתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין: \n",
+            "נְבִיא הַשֶּׁקֶר הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ, מִיתָתוֹ בִידֵי אָדָם. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, מִיתָתוֹ בִידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח) אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ: \n",
+            "הַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹמֵר, כָּךְ אָמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִלּוּ כִוֵּן אֶת הַהֲלָכָה, לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, הַבָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בְחֶנֶק. וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ, שֶׁכָּל הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה, חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Sanhedrin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,116 @@
+{
+    "title": "Mishnah Sanhedrin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Sanhedrin",
+    "text": [
+        [
+            "דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. גְּזֵלוֹת וַחֲבָלוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק, תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, בִּשְׁלֹשָׁה. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע, בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מוֹצִיא שֵׁם רַע, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ דִינֵי נְפָשׁוֹת: \n",
+            "מַכּוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמְרוּ, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. עִבּוּר הַחֹדֶשׁ, בִּשְׁלֹשָׁה. עִבּוּר הַשָּׁנָה, בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בִּשְׁלֹשָׁה מַתְחִילִין, וּבַחֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין, וְגוֹמְרִין בְּשִׁבְעָה. וְאִם גָּמְרוּ בִשְׁלֹשָׁה, מְעֻבֶּרֶת: \n",
+            "סְמִיכַת זְקֵנִים וַעֲרִיפַת עֶגְלָה, בִּשְׁלֹשָׁה, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בַּחֲמִשָּׁה. הַחֲלִיצָה וְהַמֵּאוּנִין, בִּשְׁלֹשָׁה. נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁאֵין דָּמָיו יְדוּעִין, בִּשְׁלֹשָׁה. הַהֶקְדֵּשׁוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. הָעֲרָכִין הַמִּטַּלְטְלִין, בִּשְׁלֹשָׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד מֵהֶן כֹּהֵן. וְהַקַּרְקָעוֹת, תִּשְׁעָה וְכֹהֵן. וְאָדָם, כַּיּוֹצֵא בָהֶן: \n",
+            "דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. הָרוֹבֵעַ וְהַנִּרְבָּע, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶאֱמַר (ויקרא כ) וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה, וְאוֹמֵר (שם) וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ. שׁוֹר הַנִּסְקָל, בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כא) הַשּׁוֹר יִסָּקֵל וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת, כְּמִיתַת בְּעָלִים כָּךְ מִיתַת הַשּׁוֹר. הַזְּאֵב וְהָאֲרִי, הַדֹּב וְהַנָּמֵר וְהַבַּרְדְּלָס וְהַנָּחָשׁ, מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כָּל הַקּוֹדֵם לְהָרְגָן, זָכָה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מִיתָתָן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה: \n",
+            "אֵין דָּנִין לֹא אֶת הַשֵּׁבֶט וְלֹא אֶת נְבִיא הַשֶּׁקֶר וְלֹא אֶת כֹּהֵן גָּדוֹל, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין מוֹצִיאִין לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין סַנְהֶדְרִיּוֹת לַשְּׁבָטִים, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. אֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת, אֶלָּא עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וְאֵין עוֹשִׂין עִיר הַנִּדַּחַת בַּסְּפָר, וְלֹא שְׁלֹשָׁה, אֲבָל עוֹשִׂין אַחַת אוֹ שְׁתָּיִם: \n",
+            "סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה הָיְתָה שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, וּקְטַנָּה שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וּמִנַּיִן לַגְּדוֹלָה שֶׁהִיא שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא) אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֹשֶׁה עַל גַּבֵּיהֶן, הֲרֵי שִׁבְעִים וְאֶחָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שִׁבְעִים. וּמִנַּיִן לַקְּטַנָּה שֶׁהִיא שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם לה) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה וְגוֹ' וְהִצִּילוּ הָעֵדָה, עֵדָה שׁוֹפֶטֶת וְעֵדָה מַצֶּלֶת, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים. וּמִנַּיִן לָעֵדָה שֶׁהִיא עֲשָׂרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יד) עַד מָתַי לָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת, יָצְאוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב. וּמִנַּיִן לְהָבִיא עוֹד שְׁלֹשָׁה, מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, שׁוֹמֵעַ אֲנִי שֶׁאֶהְיֶה עִמָּהֶם לְטוֹבָה, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (שם) אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת, לֹא כְהַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה הַטָּיָתְךָ לְרָעָה. הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי אֶחָד, הַטָּיָתְךָ לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל, מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָאן עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְכַמָּה יְהֵא בְעִיר וּתְהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, מָאתַיִם וּשְׁלשִׁים, כְּנֶגֶד שָׂרֵי עֲשָׂרוֹת: \n"
+        ],
+        [
+            "כֹּהֵן גָּדוֹל דָּן וְדָנִין אוֹתוֹ, מֵעִיד וּמְעִידִין אוֹתוֹ, חוֹלֵץ וְחוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ, וּמְיַבְּמִין אֶת אִשְׁתּוֹ, אֲבָל הוּא אֵינוֹ מְיַבֵּם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אָסוּר בָּאַלְמָנָה. מֵת לוֹ מֵת, אֵינוֹ יוֹצֵא אַחַר הַמִּטָּה, אֶלָּא הֵן נִכְסִין וְהוּא נִגְלֶה, הֵן נִגְלִין וְהוּא נִכְסֶה, וְיוֹצֵא עִמָּהֶן עַד פֶּתַח הָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ יוֹצֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כא) וּמִן הַמִּקְדָּשׁ לֹא יֵצֵא. וּכְשֶׁהוּא מְנַחֵם אֲחֵרִים, דֶּרֶךְ כָּל הָעָם עוֹבְרִין בָּזֶה אַחַר זֶה וְהַמְמֻנֶּה מְמַצְּעוֹ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. וּכְשֶׁהוּא מִתְנַחֵם מֵאֲחֵרִים, כָּל הָעָם אוֹמְרִים לוֹ אָנוּ כַפָּרָתְךָ, וְהוּא אוֹמֵר לָהֶן תִּתְבָּרְכוּ מִן הַשָּׁמָיִם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַסַּפְסָל: \n",
+            "הַמֶּלֶךְ לֹא דָן וְלֹא דָנִין אוֹתוֹ, לֹא מֵעִיד וְלֹא מְעִידִין אוֹתוֹ, לֹא חוֹלֵץ וְלֹא חוֹלְצִין לְאִשְׁתּוֹ. לֹא מְיַבֵּם וְלֹא מְיַבְּמִין לְאִשְׁתּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רָצָה לַחֲלֹץ אוֹ לְיַבֵּם, זָכוּר לָטוֹב. אָמְרוּ לוֹ, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. וְאֵין נוֹשְׂאִין אַלְמָנָתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נוֹשֵׂא הַמֶּלֶךְ אַלְמָנָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁנָּשָׂא אַלְמָנָתוֹ שֶׁל שָׁאוּל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב יב) וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ: \n",
+            "מֵת לוֹ מֵת, אֵינוֹ יוֹצֵא מִפֶּתַח פַּלְטְרִין שֶׁלּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם רוֹצֶה לָצֵאת אַחַר הַמִּטָּה, יוֹצֵא, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְדָוִד שֶׁיָּצָא אַחַר מִטָּתוֹ שֶׁל אַבְנֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (שם ג) וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא הָיָה הַדָּבָר אֶלָּא לְפַיֵּס אֶת הָעָם. וּכְשֶׁמַּבְרִין אוֹתוֹ, כָּל הָעָם מְסֻבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵסֵב עַל הַדַּרְגָּשׁ: \n",
+            "וּמוֹצִיא לְמִלְחֶמֶת הָרְשׁוּת עַל פִּי בֵית דִּין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד. וּפוֹרֵץ לַעֲשׂוֹת לוֹ דֶרֶךְ, וְאֵין מְמַחִין בְּיָדוֹ. דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ אֵין לוֹ שִׁעוּר. וְכָל הָעָם בּוֹזְזִין וְנוֹתְנִין לְפָנָיו, וְהוּא נוֹטֵל חֵלֶק בָּרֹאשׁ. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים (דברים יז), אֶלָּא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מַרְבֶּה הוּא לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהוּ מְסִירוֹת אֶת לִבּוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אַחַת וּמְסִירָה אֶת לִבּוֹ, הֲרֵי זֶה לֹא יִשָּׂאֶנָּה. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (דברים יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים, אֲפִלּוּ כַאֲבִיגָיִל. לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים (שם), אֶלָּא כְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד (שם), אֶלָּא כְדֵי לִתֵּן אַפְסַנְיָא. וְכוֹתֵב לוֹ סֵפֶר תּוֹרָה לִשְׁמוֹ. יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, מוֹצִיאָהּ עִמּוֹ. נִכְנָס, מַכְנִיסָהּ עִמּוֹ. יוֹשֵׁב בַּדִּין, הִיא עִמּוֹ. מֵסֵב, הִיא כְנֶגְדּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו: \n",
+            "אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְאֵין רוֹאִין אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מִסְתַּפֵּר וְלֹא כְשֶׁהוּא עָרֹם וְלֹא בְבֵית הַמֶּרְחָץ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, שֶׁתְּהֵא אֵימָתוֹ עָלֶיךָ: \n"
+        ],
+        [
+            "דִּינֵי מָמוֹנוֹת, בִּשְׁלֹשָׁה. זֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד וְזֶה בּוֹרֵר לוֹ אֶחָד, וּשְׁנֵיהֶן בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, שְׁנֵי דַיָּנִין בּוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד. זֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל דַּיָּנוֹ שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמֵּבִיא עֲלֵיהֶן רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִין אוֹ פְסוּלִין, אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים אוֹ מֻמְחִין, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן. זֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה וְזֶה פּוֹסֵל עֵדָיו שֶׁל זֶה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵבִיא עֲלֵיהֶם רְאָיָה שֶׁהֵן קְרוֹבִים אוֹ פְסוּלִים. אֲבָל אִם הָיוּ כְשֵׁרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לְפָסְלָן: \n",
+            "אָמַר לוֹ נֶאֱמָן עָלַי אַבָּא, נֶאֱמָן עָלַי אָבִיךָ, נֶאֱמָנִין עָלַי שְׁלֹשָׁה רוֹעֵי בָקָר, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. הָיָה חַיָּב לַחֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה וְאָמַר לוֹ דּוֹר לִי בְחַיֵּי רֹאשְׁךָ, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ: \n",
+            "וְאֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין, הַמְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וְהַמַּלְוֶה בְרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בִּתְחִלָּה הָיוּ קוֹרִין אוֹתָן אוֹסְפֵי שְׁבִיעִית, מִשֶּׁרַבּוּ הָאַנָּסִין, חָזְרוּ לִקְרוֹתָן סוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין לָהֶם אֻמָּנוּת אֶלָּא הִיא, אֲבָל יֵשׁ לָהֶן אֻמָּנוּת שֶׁלֹּא הִיא, כְּשֵׁרִין: \n",
+            "וְאֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִין, אָבִיו וְאָחִיו וַאֲחִי אָבִיו וַאֲחִי אִמּוֹ וּבַעַל אֲחוֹתוֹ וּבַעַל אֲחוֹת אָבִיו וּבַעַל אֲחוֹת אִמּוֹ וּבַעַל אִמּוֹ וְחָמִיו וְגִיסוֹ, הֵן וּבְנֵיהֶן ��ְחַתְנֵיהֶן, וְחוֹרְגוֹ לְבַדּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, זוֹ מִשְׁנַת רַבִּי עֲקִיבָא. אֲבָל מִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה, דּוֹדוֹ וּבֶן דּוֹדוֹ. וְכָל הָרָאוּי לְיָרְשׁוֹ, וְכָל הַקָּרוֹב לוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. הָיָה קָרוֹב וְנִתְרַחֵק, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵתָה בִתּוֹ וְיֶשׁ לוֹ בָנִים מִמֶּנָּה, הֲרֵי זֶה קָרוֹב: \n",
+            "הָאוֹהֵב וְהַשּׂוֹנֵא. אוֹהֵב, זֶה שׁוּשְׁבִינוֹ. שׂוֹנֵא, כָּל שֶׁלֹּא דִבֶּר עִמּוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים בְּאֵיבָה. אָמְרוּ לוֹ, לֹא נֶחְשְׁדוּ יִשְׂרָאֵל עַל כָּךְ: \n",
+            "כֵּיצַד בּוֹדְקִים אֶת הָעֵדִים, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן וּמוֹצִיאִין אֶת כָּל הָאָדָם לַחוּץ, וּמְשַׁיְּרִין אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן, וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר הֵיאַךְ אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה חַיָּב לָזֶה. אִם אָמַר, הוּא אָמַר לִי שֶׁאֲנִי חַיָּב לוֹ, אִישׁ פְּלוֹנִי אָמַר לִי שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ, לֹא אָמַר כְּלוּם, עַד שֶׁיֹּאמַר, בְּפָנֵינוּ הוֹדָה לוֹ שֶׁהוּא חַיָּב לוֹ מָאתַיִם זוּז. וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִים אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִים, נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר. שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, זַכַּאי. שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, חַיָּב. אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ שְׁנַיִם מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין: \n",
+            "גָּמְרוּ אֶת הַדָּבָר, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן. הַגָּדוֹל שֶׁבַּדַּיָּנִים אוֹמֵר, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה זַכַּאי, אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב. וּמִנַּיִן לִכְשֶׁיֵּצֵא אֶחָד מִן הַדַּיָּנִים לֹא יֹאמַר אֲנִי מְזַכֶּה וַחֲבֵרַי מְחַיְּבִין אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁחֲבֵרַי רַבּוּ עָלָי, עַל זֶה נֶאֱמַר לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּךָ (ויקרא יט), וְאוֹמֵר הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד (משלי יא): \n",
+            "כָּל זְמַן שֶׁמֵּבִיא רְאָיָה, סוֹתֵר אֶת הַדִּין. אָמְרוּ לוֹ, כָּל רְאָיוֹת שֶׁיֶּשׁ לְךָ הָבֵא מִכָּאן עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם. מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם, סוֹתֵר. לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם, אֵינוֹ סוֹתֵר. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא מָצָא בְתוֹךְ שְׁלֹשִׁים וּמָצָא לְאַחַר שְׁלֹשִׁים. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים וְאָמַר אֵין לִי עֵדִים, אָמְרוּ הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, וּלְאַחַר זְמָן הֵבִיא רְאָיָה וּמָצָא עֵדִים, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, מַה יַּעֲשֶׂה זֶה שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ עֵדִים וּמָצָא עֵדִים, לֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ רְאָיָה וּמָצָא רְאָיָה. אָמְרוּ לוֹ הָבֵא עֵדִים, אָמַר אֵין לִי עֵדִים, הָבֵא רְאָיָה וְאָמַר אֵין לִי רְאָיָה, רָאָה שֶׁמִּתְחַיֵּב בַּדִּין וְאָמַר קִרְבוּ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי וְהַעִידוּנִי, אוֹ שֶׁהוֹצִיא רְאָיָה מִתּוֹךְ אֲפֻנְדָּתוֹ, הֲרֵי זֶה אֵינוֹ כְלוּם: \n"
+        ],
+        [
+            "אֶחָד דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֶחָד דִּינֵי נְפָשׁוֹת, בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה, שֶׁנֶּאֱמַ�� (ויקרא כד) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם. מַה בֵּין דִּינֵי מָמוֹנוֹת לְדִינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת פּוֹתְחִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת פּוֹתְחִין לִזְכוּת וְאֵין פּוֹתְחִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת מַטִּין עַל פִּי אֶחָד לִזְכוּת וְעַל פִּי שְׁנַיִם לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת מַחֲזִירִין בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַחֲזִירִין לִזְכוּת וְאֵין מַחֲזִירִין לְחוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַכֹּל מְלַמְּדִין זְכוּת וְאֵין הַכֹּל מְלַמְּדִין חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת וְהַמְלַמֵּד זְכוּת מְלַמֵּד חוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵין יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. דִּינֵי מָמוֹנוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּלַּיְלָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת דָּנִין בַּיּוֹם וְגוֹמְרִין בַּיּוֹם. דִּינֵי מָמוֹנוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם בֵּין לִזְכוּת בֵּין לְחוֹבָה, דִּינֵי נְפָשׁוֹת גּוֹמְרִין בּוֹ בַיּוֹם לִזְכוּת וּבְיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו לְחוֹבָה, לְפִיכָךְ אֵין דָּנִין לֹא בְעֶרֶב שַׁבָּת וְלֹא בְעֶרֶב יוֹם טוֹב: \n",
+            "דִּינֵי הַטֻּמְאוֹת וְהַטָּהֳרוֹת מַתְחִילִין מִן הַגָּדוֹל, דִּינֵי נְפָשׁוֹת מַתְחִילִין מִן הַצָּד. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי מָמוֹנוֹת וְאֵין הַכֹּל כְּשֵׁרִין לָדוּן דִּינֵי נְפָשׁוֹת, אֶלָּא כֹהֲנִים, לְוִיִּם, וְיִשְׂרְאֵלִים הַמַּשִּׂיאִין לַכְּהֻנָּה: \n",
+            "סַנְהֶדְרִין הָיְתָה כַּחֲצִי גֹרֶן עֲגֻלָּה, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין זֶה אֶת זֶה. וּשְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין עוֹמְדִין לִפְנֵיהֶם, אֶחָד מִיָּמִין וְאֶחָד מִשְּׂמֹאל, וְכוֹתְבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה, אֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין, וְאֶחָד כּוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְחַיְּבִין, וְהַשְּׁלִישִׁי כוֹתֵב דִּבְרֵי הַמְזַכִּין וְדִבְרֵי הַמְחַיְּבִין: \n",
+            "וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹשְׁבִין לִפְנֵיהֶם, כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ. הָיוּ צְרִיכִין לִסְמֹךְ, סוֹמְכִין מִן הָרִאשׁוֹנָה. אֶחָד מִן הַשְּׁנִיָּה בָּא לוֹ לָרִאשׁוֹנָה וְאֶחָד מִן הַשְּׁלִישִׁית בָּא לוֹ לַשְּׁנִיָּה, וּבוֹרְרִין לָהֶן עוֹד אֶחָד מִן הַקָּהָל וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בַשְּׁלִישִׁית. וְלֹא הָיָה יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל רִאשׁוֹן, אֶלָּא יוֹשֵׁב בְּמָקוֹם הָרָאוּי לוֹ: \n",
+            "כֵּיצַד מְאַיְּמִין אֶת הָעֵדִים עַל עֵדֵי נְפָשׁוֹת, הָיוּ מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶן. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ מֵאֹמֶד, וּמִשְּׁמוּעָה, עֵד מִפִּי עֵד וּמִפִּי אָדָם נֶאֱמָן שָׁמַעְנוּ, אוֹ שֶׁמָּא אִי אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁסּוֹפֵנוּ לִבְדֹּק אֶתְכֶם בִּדְרִישָׁה וּבַחֲקִירָה. הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁלֹּא כְדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת. דִּינֵי מָמוֹנוֹת, אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן וּמִתְכַּפֵּר לוֹ. דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ד) דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים. לְפִיכָךְ נִבְרָא אָדָם יְחִידִי, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הַמְאַבֵּד נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אִבֵּד עוֹלָם מָלֵא. וְכָל הַמְקַיֵּם נֶפֶשׁ אַחַת מִיִּשְׂרָאֵל, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ קִיֵּם עוֹלָם מָלֵא. וּמִפְּנֵי שְׁלוֹם הַבְּרִיּוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ אַבָּא גָדוֹל מֵאָבִיךָ. וְשֶׁלֹּא יְהוּ מִינִין אוֹמְרִים, הַרְבֵּה רָשֻׁיּוֹת בַּשָּׁמָיִם. וּלְהַגִּיד גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאָדָם טוֹבֵעַ כַּמָּה מַטְבְּעוֹת בְּחוֹתָם אֶחָד וְכֻלָּן דּוֹמִין זֶה לָזֶה, וּמֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָבַע כָּל אָדָם בְּחוֹתָמוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד חַיָּב לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ וְלַצָּרָה הַזֹּאת, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (ויקרא ה) וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְגוֹ'. וְשֶׁמָּא תֹאמְרוּ מַה לָּנוּ לָחוּב בְּדָמוֹ שֶׁל זֶה, וַהֲלֹא כְבָר נֶאֱמַר (משלי יא) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה: \n"
+        ],
+        [
+            "הָיוּ בוֹדְקִין אוֹתָן בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת, בְּאֵיזֶה שָׁבוּעַ, בְּאֵיזוֹ שָׁנָה, בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ, בְּכַמָּה בַחֹדֶשׁ, בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזוֹ שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ. הִתְרֵיתֶם בּוֹ. הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶת מִי עָבַד, וּבַמֶּה עָבָד: \n",
+            "כָּל הַמַּרְבֶּה בִבְדִיקוֹת, הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעֻקְצֵי תְאֵנִים. וּמַה בֵּין חֲקִירוֹת לִבְדִיקוֹת. חֲקִירוֹת, אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. בְּדִיקוֹת, אֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, וַאֲפִלּוּ שְׁנַיִם אוֹמְרִים אֵין אָנוּ יוֹדְעִין, עֵדוּתָן קַיָּמֶת. אֶחָד חֲקִירוֹת וְאֶחָד בְּדִיקוֹת, בִּזְמַן שֶׁמַּכְחִישִׁין זֶה אֶת זֶה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה: \n",
+            "אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁנַיִם בַּחֹדֶשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשָׁה בַחֹדֶשׁ, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת, שֶׁזֶּה יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ וְזֶה אֵינוֹ יוֹדֵעַ בְּעִבּוּרוֹ שֶׁל חֹדֶשׁ. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁלֹשָׁה וְאֶחָד אוֹמֵר בַּחֲמִשָּׁה, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. אֶחָד אוֹמֵר בִּשְׁתֵּי שָׁעוֹת וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, עֵדוּתָן קַיֶּמֶת. אֶחָד אוֹמֵר בְּשָׁלֹשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ, עֵדוּתָן בְּטֵלָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, קַיָּמֶת. אֶחָד אוֹמֵר בְּחָמֵשׁ וְאֶחָד אוֹמֵר בְּשֶׁבַע, עֵדוּתָן בְּטֵלָה, שֶׁבְּחָמֵשׁ חַמָּה בַמִּזְרָח וּבְשֶׁבַע חַמָּה בַמַּעֲרָב: \n",
+            "וְאַחַר כָּךְ מַכְנִיסִין אֶת הַשֵּׁנִי וּבוֹדְקִין אוֹתוֹ. אִם נִמְצְאוּ דִבְרֵיהֶם מְכֻוָּנִין, פּוֹתְחִין בִּזְכוּת. אָמַר אֶחָד מִן הָעֵדִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, אוֹ אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו חוֹבָה, מְשַׁתְּקִין אוֹתוֹ. אָמַר אֶחָד מִן הַתַּלְמִידִים יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, מַעֲלִין אוֹתוֹ וּמוֹשִׁיבִין אוֹתוֹ בֵינֵיהֶן, וְלֹא הָיָה יוֹרֵד מִשָּׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ. אִם יֵשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו, שׁוֹמְעִין לוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת, שׁוֹמְעִין לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו: \n",
+            "אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו, מַעֲבִירִין דִּינוֹ לְמָחָר. הָיוּ מִזְדַּוְּגִין זוּגוֹת זוּגוֹת, וּמְמַעֲטִין בְּמַאֲכָל, וְלֹא הָיוּ שׁוֹתִין יַיִן כָּל הַיּוֹם, וְנוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין כָּל הַלַּיְלָה, וְלַמָּחֳרָת מַשְׁכִּימִין וּבָאִין לְבֵית דִּין. הַמְזַכֶּה אוֹמֵר אֲנִי מְזַכֶּה וּמְזַכֶּה אֲנִי בִמְקוֹמִי, וְהַמְחַיֵּב אוֹמֵר אֲנִי מְחַיֵּב וּמְחַיֵּב אֲנִי בִמְקוֹמִי. הַמְלַמֵּד חוֹבָה מְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל הַמְלַמֵּד זְכוּת אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר וּלְלַמֵּד חוֹבָה. טָעוּ בְדָּבָר, שְׁנֵי סוֹפְרֵי הַדַּיָּנִין מַזְכִּירִין אוֹתָן. אִם מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ. וְאִם לָאו, עוֹמְדִים לְמִנְיָן. שְׁנֵים עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין, זַכַּאי. שְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּבִין וְאַחַד עָשָׂר מְזַכִּין, וַאֲפִלּוּ אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וְאַחַד עָשָׂר מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, וַאֲפִלּוּ עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, יוֹסִיפוּ הַדַּיָּנִין. עַד כַּמָּה מוֹסִיפִין, שְׁנַיִם שְׁנַיִם עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד. שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְזַכִּין וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְחַיְּבִין, זַכַּאי. שְׁלֹשִׁים וְשִׁשָּׁה מְחַיְּבִין וּשְׁלֹשִׁים וַחֲמִשָּׁה מְזַכִּין, דָּנִין אֵלּוּ כְּנֶגֶד אֵלּוּ עַד שֶׁיִּרְאֶה אֶחָד מִן הַמְחַיְּבִין דִּבְרֵי הַמְזַכִּין: \n"
+        ],
+        [
+            "נִגְמַר הַדִּין, מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסָקְלוֹ. בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה חוּץ לְבֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל. אֶחָד עוֹמֵד עַל פֶּתַח בֵּית דִּין וְהַסּוּדָרִין בְּיָדוֹ, וְאָדָם אֶחָד רוֹכֵב הַסּוּס רָחוֹק מִמֶּנּוּ כְּדֵי שֶׁיְּהֵא רוֹאֵהוּ. אוֹמֵר אֶחָד יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, הַלָּה מֵנִיף בַּסּוּדָרִין וְהַסּוּס רָץ וּמַעֲמִידוֹ. וַאֲפִלּוּ הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי לְלַמֵּד עַל עַצְמִי זְכוּת, מַחֲזִירִין אוֹתוֹ אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּבִלְבַד שֶׁיֵּשׁ מַמָּשׁ בִּדְבָרָיו. מָצְאוּ לוֹ זְכוּת, פְּטָרוּהוּ, וְאִם לָאו, יוֹצֵא לִסָּקֵל. וְכָרוֹז יוֹצֵא לְפָנָיו, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי יוֹצֵא לִסָּקֵל עַל שֶׁעָבַר עֲבֵרָה פְלוֹנִית, וּפְלוֹנִי וּפְלוֹנִי עֵדָיו, כָּל מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לוֹ זְכוּת יָבֹא וִילַמֵּד עָלָיו: \n",
+            "הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה כְּעֶשֶׂר אַמּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ הִתְוַדֵּה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ הַמּוּמָתִין מִתְוַדִּין, שֶׁכָּל הַמִּתְוַדֶּה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְעָכָן שֶׁאָמַר לוֹ יְהוֹשֻׁעַ, בְּנִי שִׂים נָא כָבוֹד לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתֶן לוֹ תוֹדָה וְגוֹ' וַיַּעַן עָכָן אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמַר אָמְנָה אָנֹכִי חָטָאתִי לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְכָזֹאת וְגוֹ' (יהושע ז). וּמִנַּיִן שֶׁכִּפֶּר לוֹ וִדּוּיוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ מֶה עֲכַרְתָּנוּ יַעְכָּרְךָ ה' בַּיּוֹם הַזֶּה. הַיּוֹם הַזֶּה אַתָּה עָכוּר, וְאִי אַתָּה עָכוּר לָעוֹלָם הַבָּא. וְאִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִתְוַדּוֹת, אוֹמְרִים לוֹ, אֱמֹר תְּהֵא מִיתָתִי כַפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתָי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְזֻמָּם, אוֹמֵר תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי חוּץ מֵעָוֹן זֶה. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, יְהוּ כָל אָדָם אוֹמְרִים כָּךְ כְּדֵי לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָן: \n",
+            "הָיָה רָחוֹק מִבֵּית הַסְּקִילָה אַרְבַּע אַמּוֹת, מַפְשִׁיטִין אוֹתוֹ אֶת בְּגָדָיו. הָאִישׁ, מְכַסִּין אוֹתוֹ מִלְּפָנָיו. וְהָאִשָּׁה, מִלְּפָנֶיהָ וּמֵאַחֲרֶיהָ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִסְקָל עָרֹם וְאֵין הָאִשָּׁה נִסְקֶלֶת עֲרֻמָּה: \n",
+            "בֵּית הַסְּקִילָה הָיָה גָבוֹהַּ שְׁתֵּי קוֹמוֹת. אֶחָד מִן הָעֵדִים דּוֹחֲפוֹ עַל מָתְנָיו. נֶהְפַּךְ עַל לִבּוֹ, הוֹפְכוֹ עַל מָתְנָיו. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, הַשֵּׁנִי נוֹטֵל אֶת הָאֶבֶן וְנוֹתְנָהּ עַל לִבּוֹ. אִם מֵת בָּהּ, יָצָא. וְאִם לָאו, רְגִימָתוֹ בְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה. כָּל הַנִּסְקָלִין נִתְלִין, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ נִתְלֶה אֶלָּא הַמְגַדֵּף וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הָאִישׁ תּוֹלִין אוֹתוֹ פָּנָיו כְּלַפֵּי הָעָם, וְהָאִשָּׁה פָּנֶיהָ כְלַפֵּי הָעֵץ, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הָאִישׁ נִתְלֶה וְאֵין הָאִשָּׁה נִתְלֵית. אָמַר לָהֶן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַהֲלֹא שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטָח תָּלָה נָשִׁים בְּאַשְׁקְלוֹן. אָמְרוּ לוֹ, שְׁמֹנִים נָשִׁים תָּלָה, וְאֵין דָּנִין שְׁנַיִם בְּיוֹם אֶחָד. כֵּיצַד תּוֹלִין אוֹתוֹ, מְשַׁקְּעִין אֶת הַקּוֹרָה בָאָרֶץ וְהָעֵץ יוֹצֵא מִמֶּנָּה, וּמַקִּיף שְׁתֵּי יָדָיו זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ וְתוֹלֶה אוֹתוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הַקּוֹרָה מֻטָּה עַל הַכֹּתֶל, וְתוֹלֶה אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהַטַּבָּחִין עוֹשִׂין. וּמַתִּירִין אוֹתוֹ מִיָּד. וְאִם לָן, עוֹבֵר עָלָיו בְּלֹא תַעֲשֶׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ כִּי קִלְלַת אֱלֹהִים תָּלוּי וְגוֹ'. כְּלוֹמַר, מִפְּנֵי מָה זֶה תָלוּי, מִפְּנֵי שֶׁבֵּרַךְ אֶת הַשֵּׁם, וְנִמְצָא שֵׁם שָׁמַיִם מִתְחַלֵּל: \n",
+            "אָמַר רַבִּי מֵאִיר, בְּשָׁעָה שֶׁאָדָם מִצְטַעֵר, שְׁכִינָה מַה הַלָּשׁוֹן אוֹמֶרֶת כִּבְיָכוֹל, קַלַּנִי מֵרֹאשִׁי, קַלַּנִי מִזְּרוֹעִי. אִם כֵּן הַמָּקוֹם מִצְטַעֵר עַל דָּמָם ש��ֶל רְשָׁעִים שֶׁנִּשְׁפַּךְ, קַל וָחֹמֶר עַל דָּמָם שֶׁל צַדִּיקִים. וְלֹא זוֹ בִלְבַד, אֶלָּא כָּל הַמֵּלִין אֶת מֵתוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הֱלִינוֹ לִכְבוֹדוֹ לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים, אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. וְלֹא הָיוּ קוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּקִבְרוֹת אֲבוֹתָיו, אֶלָּא שְׁתֵּי בָתֵּי קְבָרוֹת הָיוּ מְתֻקָּנִין לְבֵית דִּין, אַחַת לַנֶּהֱרָגִין וְלַנֶּחֱנָקִין וְאַחַת לַנִּסְקָלִין וְלַנִּשְׂרָפִין: \n",
+            "נִתְעַכֵּל הַבָּשָׂר, מְלַקְּטִין אֶת הָעֲצָמוֹת וְקוֹבְרִין אוֹתָן בִּמְקוֹמָן. וְהַקְּרוֹבִים בָּאִים וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַדַּיָּנִים וּבִשְׁלוֹם הָעֵדִים, כְּלוֹמַר שֶׁאֵין בְּלִבֵּנוּ עֲלֵיכֶם כְּלוּם, שֶׁדִּין אֱמֶת דַּנְתֶּם. וְלֹא הָיוּ מִתְאַבְּלִין, אֲבָל אוֹנְנִין, שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָּא בַלֵּב: \n"
+        ],
+        [
+            "אַרְבַּע מִיתוֹת נִמְסְרוּ לְבֵית דִּין, סְקִילָה, שְׂרֵפָה, הֶרֶג, וָחֶנֶק. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂרֵפָה, סְקִילָה, חֶנֶק, וָהֶרֶג. זוֹ מִצְוַת הַנִּסְקָלִין:  ",
+            "מִצְוַת הַנִּשְׂרָפִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ. זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ עַד שֶׁפּוֹתֵחַ אֶת פִּיו, וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הוּא אִם מֵת בְּיָדָם לֹא הָיוּ מְקַיְּמִין בּוֹ מִצְוַת שְׂרֵפָה, אֶלָּא פוֹתְחִין אֶת פִּיו בִּצְבָת שֶׁלֹּא בְטוֹבָתוֹ וּמַדְלִיק אֶת הַפְּתִילָה וְזוֹרְקָהּ לְתוֹךְ פִּיו וְיוֹרֶדֶת לְתוֹךְ מֵעָיו וְחוֹמֶרֶת אֶת בְּנֵי מֵעָיו. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן צָדוֹק, מַעֲשֶׂה בְּבַת כֹּהֵן אַחַת שֶׁזִּנְּתָה, וְהִקִּיפוּהָ חֲבִילֵי זְמוֹרוֹת וּשְׂרָפוּהָ. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ שָׁעָה בָּקִי:  ",
+            "מִצְוַת הַנֶּהֱרָגִים, הָיוּ מַתִּיזִין אֶת רֹאשׁוֹ בְסַיִף כְּדֶרֶךְ שֶׁהַמַּלְכוּת עוֹשָׂה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נִוּוּל הוּא זֶה, אֶלָּא מַנִּיחִין אֶת רֹאשׁוֹ עַל הַסַּדָּן וְקוֹצֵץ בְּקוֹפִיץ. אָמְרוּ לוֹ, אֵין מִיתָה מְנֻוֶּלֶת מִזּוֹ. מִצְוַת הַנֶּחֱנָקִין, הָיוּ מְשַׁקְּעִין אוֹתוֹ בַזֶּבֶל עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו וְנוֹתְנִין סוּדָר קָשָׁה לְתוֹךְ הָרַכָּה וְכוֹרֵךְ עַל צַוָּארוֹ, זֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ וְזֶה מוֹשֵׁךְ אֶצְלוֹ, עַד שֶׁנַּפְשׁוֹ יוֹצְאָה:  ",
+            "אֵלּוּ הֵן הַנִּסְקָלִין, הַבָּא עַל הָאֵם, וְעַל אֵשֶׁת הָאָב, וְעַל הַכַּלָּה, וְעַל הַזְּכוּר, וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה, וְהַמְגַדֵּף, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, וּבַעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, וְהַמֵּסִית, וְהַמַּדִּיחַ, וְהַמְכַשֵּׁף, וּבֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הַבָּא עַל הָאֵם, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵם וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא מִשּׁוּם הָאֵם בִּלְבָד. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אָב חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם אֵשֶׁת אָב וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי אָבִיו בֵּין לְאַחַר מִיתַת אָבִיו, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין. הַבָּא עַל כַּלָּתוֹ, חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם כַּלָּתוֹ וּמִשּׁוּם אֵשֶׁת אִישׁ, בֵּין בְּחַיֵּי בְנוֹ בֵּין לְאַחַר מִיתַת בְּנוֹ, בֵּין מִן הָאֵרוּסִין בֵּין מִן הַנִּשּׂוּאִין. הַבָּא עַל הַזְּכוּר וְעַל הַבְּהֵמָה, וְהָאִשָּׁה הַמְבִיאָה אֶת הַבְּהֵמָה, אִם אָדָם חָטָא, בְּהֵמָה מֶה חָטָאת, אֶלָּא לְפִי שֶׁבָּאת לָאָדָם תַּקָּלָה עַל יָדָהּ, לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב תִּסָּקֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁלֹּא תְהֵא בְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ זוֹ הִיא שֶׁנִּסְקַל פְּלוֹנִי עַל יָדָהּ:  ",
+            "הַמְגַדֵּף אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּפָרֵשׁ הַשֵּׁם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה, בְּכָל יוֹם דָּנִין אֶת הָעֵדִים בְּכִנּוּי יַכֶּה יוֹסֵי אֶת יוֹסֵי. נִגְמַר הַדִּין, לֹא הוֹרְגִים בְּכִנּוּי, אֶלָּא מוֹצִיאִים כָּל אָדָם לַחוּץ וְשׁוֹאֲלִים אֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן וְאוֹמְרִים לוֹ אֱמֹר מַה שֶּׁשָּׁמַעְתָּ בְּפֵרוּשׁ, וְהוּא אוֹמֵר, וְהַדַּיָּנִים עוֹמְדִין עַל רַגְלֵיהֶן וְקוֹרְעִין וְלֹא מְאַחִין. וְהַשֵּׁנִי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר אַף אֲנִי כָּמוֹהוּ:  ",
+            "הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֶחָד הָעוֹבֵד, וְאֶחָד הַזּוֹבֵחַ, וְאֶחָד הַמְקַטֵּר, וְאֶחָד הַמְנַסֵּךְ, וְאֶחָד הַמִּשְׁתַּחֲוֶה, וְאֶחָד הַמְקַבְּלוֹ עָלָיו לֶאֱלוֹהַּ, וְהָאוֹמֵר לוֹ אֵלִי אָתָּה. אֲבָל הַמְגַפֵּף וְהַמְנַשֵּׁק וְהַמְכַבֵּד וְהַמְּרַבֵּץ וְהַמַּרְחִיץ, הַסָּךְ, הַמַּלְבִּישׁ וְהַמַּנְעִיל, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַנּוֹדֵר בִּשְׁמוֹ וְהַמְקַיֵּם בִּשְׁמוֹ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. הַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמַרְקוּלִיס, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ:  ",
+            "הַנּוֹתֵן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּמְסֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. מָסַר לַמֹּלֶךְ וְלֹא הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ, הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ וְלֹא מָסַר לַמֹּלֶךְ, אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיִּמְסֹר לַמֹּלֶךְ וְיַעֲבִיר בָּאֵשׁ. בַּעַל אוֹב זֶה פִתּוֹם הַמְדַבֵּר מִשֶּׁחְיוֹ, וְיִדְּעוֹנִי זֶה הַמְדַבֵּר בְּפִיו, הֲרֵי אֵלּוּ בִסְקִילָה, וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶם בְּאַזְהָרָה:  ",
+            "הַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, בְּדָבָר שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת. הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיְּקַלְּלֵם בַּשֵּׁם. קִלְּלָם בְּכִנּוּי, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:  ",
+            "הַבָּא עַל נַעֲרָה הַמְאֹרָסָה, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁתְּהֵא נַעֲרָה בְתוּלָה מְאֹרָסָה וְהִיא בְבֵית אָבִיהָ. בָּאוּ עָלֶיהָ שְׁנַיִם, הָרִאשׁוֹן בִּסְקִילָה וְהַשֵּׁנִי בְּחֶנֶק:  ",
+            "הַמֵּסִית, זֶה הֶדְיוֹט הַמֵּסִית אֶת הַהֶדְיוֹט. אָמַר לוֹ יֵשׁ יִרְאָה בְמָקוֹם פְּלוֹנִי, כָּךְ אוֹכֶלֶת, כָּךְ שׁוֹתָה, כָּךְ מֵטִיבָה, כָּךְ מְרֵעָה. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מַכְמִינִין עֲלֵיהֶם, חוּץ מִזּוֹ. אָמַר לִשְׁנַיִם וְהֵן עֵדָיו, מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. אָמַר לְאֶחָד, הוּא אוֹמֵר יֶשׁ לִי חֲבֵרִים רוֹצִים בְּכָךְ. אִם הָיָה עָרוּם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְדַבֵּר בִּפְנֵיהֶם, מַכְמִינִין לוֹ עֵדִים אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ אֱמֹר מַה שֶּׁאָמַרְתָּ לִּי בְיִחוּד, וְהַלָּה אוֹמֵר לוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לוֹ הֵיאַךְ נַנִּיחַ אֶת אֱלֹהֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְנֵלֵךְ וְנַעֲבֹד עֵצִים וַאֲבָנִים. אִם חוֹזֵר בּוֹ, הֲרֵי זֶה מוּטָב. וְאִם אָמַר כָּךְ הִיא חוֹבָתֵנוּ וְכָךְ יָפֶה לָנוּ, הָעוֹמְדִין מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ. הָאוֹמֵר אֶעֱבֹד, אֵלֵךְ וְאֶעֱבֹד, נֵלֵךְ וְנַעֲבֹד. אֲזַבֵּחַ, אֵלֵךְ וַאֲזַבֵּחַ, נֵלֵךְ וּנְזַבֵּחַ. אַקְטִיר, אֵלֵךְ וְאַקְטִיר, נֵלֵךְ וְנַקְטִיר. אֲנַסֵּךְ, אֵלֵךְ וַאֲנַסֵּךְ, נֵלֵךְ וּנְנַסֵּךְ. אֶשְׁתַּחֲוֶה, אֵלֵךְ וְאֶשְׁתַּחֲוֶה, נֵלֵךְ וְנִשְׁתַּחֲוֶה. הַמַּדִּיחַ, זֶה הָאוֹמֵר, נֵלֵךְ וְנַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה:  ",
+            "הַמְכַשֵּׁף הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חַיָּב, וְלֹא הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינָיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, שְׁנַיִם לוֹקְטִין קִשּׁוּאִין, אֶחָד לוֹקֵט פָּטוּר וְאֶחָד לוֹקֵט חַיָּב, הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה חַיָּב, הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם פָּטוּר:  "
+        ],
+        [
+            "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מֵאֵימָתַי נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, מִשֶּׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְעַד שֶׁיַּקִּיף זָקָן, הַתַּחְתּוֹן וְלֹא הָעֶלְיוֹן, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בְּלָשׁוֹן נְקִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא), כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן, בֵּן וְלֹא בַת, בֵּן וְלֹא אִישׁ. הַקָּטָן פָּטוּר, שֶׁלֹּא בָא לִכְלָל מִצְוֹת: \n",
+            "מֵאֵימָתַי חַיָּב, מִשֶּׁיֹּאכַל טַרְטֵימַר בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מָנֶה בָּשָׂר וְלֹג יָיִן. אָכַל בַּחֲבוּרַת מִצְוָה, אָכַל בְּעִבּוּר הַחֹדֶשׁ, אָכַל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אָכַל טֶבֶל וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, אָכַל דָּבָר שֶׁהוּא מִצְוָה וְדָבָר שֶׁהוּא עֲבֵרָה, אָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר, שָׁתָה כָל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) זוֹלֵל וְסֹבֵא. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ: \n",
+            "גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁל אָבִיו וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. רַבִּי יוֹסֵי בַר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ: \n",
+            "הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה, אֵינוֹ נ��עֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כא) וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְלֹא גִדְּמִין. וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ, וְלֹא חִגְּרִין. וְאָמְרוּ, וְלֹא אִלְּמִין. בְּנֵנוּ זֶה, וְלֹא סוּמִין. אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ, וְלֹא חֵרְשִׁין. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִלְקֵל, נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּנֵנוּ זֶה, זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. בָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף זָקָן הַתַּחְתּוֹן, חַיָּב: \n",
+            "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ, יָמוּת זַכַּאי וְאַל יָמוּת חַיָּב, שֶׁמִּיתָתָן שֶׁל רְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. יַיִן וְשֵׁנָה לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. פִּזּוּר לָרְשָׁעִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם. כִּנּוּס לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם. שֶׁקֶט לָרְשָׁעִים, רַע לָהֶן וְרַע לָעוֹלָם, וְלַצַּדִּיקִים, הֲנָאָה לָהֶן וַהֲנָאָה לָעוֹלָם: \n",
+            "הַבָּא בַמַּחְתֶּרֶת נִדּוֹן עַל שֵׁם סוֹפוֹ. הָיָה בָא בַמַּחְתֶּרֶת וְשָׁבַר אֶת הֶחָבִית, אִם יֶשׁ לוֹ דָמִים, חַיָּב. אִם אֵין לוֹ דָמִים, פָּטוּר: \n",
+            "וְאֵלּוּ הֵן שֶׁמַּצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן, הָרוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ, אַחַר הַזְּכוּר וְאַחַר הַנַּעֲרָה הַמְאֹרָסָה. אֲבָל הָרוֹדֵף אַחַר בְּהֵמָה, וְהַמְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, וְהָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, אֵין מַצִּילִין אוֹתָן בְּנַפְשָׁן: \n"
+        ],
+        [
+            "וְאֵלּוּ הֵן הַנִּשְׂרָפִין, הַבָּא עַל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, וּבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. יֵשׁ בִּכְלָל אִשָּׁה וּבִתָּהּ, בִּתּוֹ, וּבַת בִּתּוֹ, וּבַת בְּנוֹ, וּבַת אִשְׁתּוֹ, וּבַת בִּתָּהּ, וּבַת בְּנָהּ, חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חֲמוֹתוֹ, וְאֵם חָמִיו. וְאֵלּוּ הֵן הַנֶּהֱרָגִים, הָרוֹצֵחַ וְאַנְשֵׁי עִיר הַנִּדָּחַת. רוֹצֵחַ שֶׁהִכָּה אֶת רֵעֵהוּ בְאֶבֶן אוֹ בְבַרְזֶל, וְכָבַשׁ עָלָיו לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, חַיָּב. דְּחָפוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הָאוּר וְיָכוֹל לַעֲלוֹת מִשָּׁם, וָמֵת, פָּטוּר. שִׁסָּה בוֹ אֶת הַכֶּלֶב, שִׁסָּה בוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, פָּטוּר. הִשִּׁיךְ בּוֹ אֶת הַנָּחָשׁ, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמַּכֶּה אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בְּאֶבֶן בֵּין בְּאֶגְרוֹף וַאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה, וְהֵקֵל מִמַּה שֶּׁהָיָה וּלְאַחַר מִכָּאן הִכְבִּיד וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, פָּטוּר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר: \n",
+            "נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת הַבְּהֵמָה וְהָרַג אֶת הָאָדָם, לַנָּכְרִי וְהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל, לִנְפָלִים, וְהָרַג בֶּן קְיָמָא, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹתוֹ עַל לִבּוֹ וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל לִבּוֹ וְהָלְכָה לָהּ עַל מָתְנָיו וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן, וָמֵת, פָּטוּר. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַקָּטָן וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַקָּטָן וְהָלְכָה לָהּ עַל הַגָּדוֹל וְלֹא הָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל, וָמֵת, פָּטוּר. אֲבָל נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת עַל מָתְנָיו וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית עַל מָתְנָיו וְהָלְכָה לָהּ עַל לִבּוֹ, וָמֵת, חַיָּב. נִתְכַּוֵּן לְהַכּוֹת אֶת הַגָּדוֹל וְהָיָה בָהּ כְּדֵי לְהָמִית אֶת הַגָּדוֹל וְהָלְכָה לָהּ עַל הַקָּטָן, וָמֵת, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נִתְכַּוֵּן לַהֲרֹג אֶת זֶה וְהָרַג אֶת זֶה, פָּטוּר: \n",
+            "רוֹצֵחַ שֶׁנִּתְעָרֵב בַּאֲחֵרִים, כֻּלָּן פְּטוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹנְסִין אוֹתָן לְכִפָּה. כָּל חַיָּבֵי מִיתוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ זֶה בָזֶה, נִדּוֹנִין בַּקַּלָּה. הַנִּסְקָלִין בַּנִּשְׂרָפִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נִדּוֹנִין בִּסְקִילָה, שֶׁהַשְּׂרֵפָה חֲמוּרָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נִדּוֹנִין בִּשְׂרֵפָה, שֶׁהַסְּקִילָה חֲמוּרָה. אָמַר לָהֶן רַבִּי שִׁמְעוֹן, אִלּוּ לֹא הָיְתָה שְׂרֵפָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לְבַת כֹּהֵן שֶׁזִּנְּתָה. אָמְרוּ לוֹ, אִלּוּ לֹא הָיְתָה סְקִילָה חֲמוּרָה, לֹא נִתְּנָה לַמְגַדֵּף וְלָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה. הַנֶּהֱרָגִין בַּנֶּחֱנָקִין, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, בְּסַיִף. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בְּחֶנֶק: \n",
+            "מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב בִּשְׁתֵּי מִיתוֹת בֵּית דִּין, נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה. עָבַר עֲבֵרָה שֶׁנִּתְחַיֵּב בָּהּ שְׁתֵּי מִיתוֹת, נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נִדּוֹן בַּזִקָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּאָה עָלָיו: \n",
+            "מִי שֶׁלָּקָה וְשָׁנָה, בֵּית דִּין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ לְכִפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׂעֹרִין עַד שֶׁכְּרֵסוֹ מִתְבַּקָּעַת. הַהוֹרֵג נֶפֶשׁ שֶׁלֹּא בְעֵדִים, מַכְנִיסִין אוֹתוֹ לְכִפָּה וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ לֶחֶם צַר וּמַיִם לָחַץ: \n",
+            "הַגּוֹנֵב אֶת הַקַּסְוָה וְהַמְקַלֵּל בַּקּוֹסֵם וְהַבּוֹעֵל אֲרַמִּית, קַנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. כֹּהֵן שֶׁשִּׁמֵּשׁ בְּטֻמְאָה, אֵין אֶחָיו הַכֹּהֲנִים מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין, אֶלָּא פִרְחֵי כְהֻנָּה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ חוּץ לָעֲזָרָה וּמַפְצִיעִין אֶת מֹחוֹ בִּגְזִירִין. זָר שֶׁשִּׁמֵּשׁ בַּמִּקְדָּשׁ, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בְּחֶנֶק. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּידֵי שָׁמָיִם: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם, וְאֶפִּיקוֹרֶס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בַסְּפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר (שמות טו) כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו: \n",
+            "שְׁלֹשָׁה מְלָכִים וְאַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שְׁלֹשָׁה מְלָכִים, יָרָבְעָם, אַחְאָב, וּמְנַשֶּׁה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, מְנַשֶּׁה יֶשׁ לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב לג) וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ. אָמְרוּ לוֹ, לְמַלְכוּתוֹ הֱשִׁיבוֹ וְלֹא לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא הֱשִׁיבוֹ. אַרְבָּעָה הֶדְיוֹטוֹת, בִּלְעָם, וְדוֹאֵג, וַאֲחִיתֹפֶל, וְגֵחֲזִי: \n",
+            "דּוֹר הַמַּבּוּל אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו) לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם, לֹא דִין וְלֹא רוּחַ. דּוֹר הַפַּלָּגָה אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא) וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה', לָעוֹלָם הַבָּא. אַנְשֵׁי סְדוֹם אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד. רָעִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְחַטָּאִים, לָעוֹלָם הַבָּא. אֲבָל עוֹמְדִין בַּדִּין. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵלּוּ וָאֵלּוּ אֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים א) עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים. עַל כֵּן לֹא יָקֻמוּ רְשָׁעִים בַּמִּשְׁפָּט, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וְחַטָּאִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים, אֵלּוּ אַנְשֵׁי סְדוֹם. אָמְרוּ לוֹ, אֵינָם עוֹמְדִים בַּעֲדַת צַדִּיקִים אֲבָל עוֹמְדִין בַּעֲדַת רְשָׁעִים. מְרַגְּלִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה' (במדבר יד). וַיָּמֻתוּ, בָּעוֹלָם הַזֶּה. בַּמַּגֵּפָה, בָּעוֹלָם הַבָּא. דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְאֵין עוֹמְדִין בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (תהלים נ) אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. עֲדַת קֹרַח אֵינָהּ עֲתִידָה לַעֲלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טז) וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ, בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל, לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר (שמואל א ב) ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. עֲש��ֶרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט) וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה, מַה הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר, אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָם חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כַּיּוֹם הַזֶּה, מַה הַיּוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאָפַל לָהֶן, כָּךְ עָתִיד לְהָאִיר לָהֶן: \n",
+            "אַנְשֵׁי עִיר הַנִּדַּחַת אֵין לָהֶן חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יג) יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת ישְׁבֵי עִירָם. וְאֵינָן נֶהֱרָגִים עַד שֶׁיִּהְיוּ מַדִּיחֶיהָ מֵאוֹתָהּ הָעִיר וּמֵאוֹתוֹ הַשֵּׁבֶט, וְעַד שֶׁיֻּדַּח רֻבָּהּ, וְעַד שֶׁיַּדִּיחוּם אֲנָשִׁים. הִדִּיחוּהָ נָשִׁים וּקְטַנִּים אוֹ שֶׁהֻדַּח מִעוּטָהּ אוֹ שֶׁהָיוּ מַדִּיחֶיהָ חוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כִיחִידִים. וּצְרִיכִין שְׁנֵי עֵדִים וְהַתְרָאָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. זֶה חֹמֶר בַּיְּחִידִים מִבַּמְּרֻבִּים, שֶׁהַיְּחִידִים בִּסְקִילָה, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם פָּלֵט. וְהַמְּרֻבִּים בְּסַיִף, לְפִיכָךְ מָמוֹנָם אָבֵד: \n",
+            "הַכֵּה תַכֶּה אֶת וְגוֹ' (דברים יג). הַחַמֶּרֶת וְהַגַּמֶּלֶת הָעוֹבֶרֶת מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, הֲרֵי אֵלּוּ מַצִּילִין אוֹתָהּ. הַחֲרֵם אֹתָהּ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהּ וְאֶת בְּהֶמְתָּהּ לְפִי חָרֶב (שם), מִכָּאן אָמְרוּ נִכְסֵי צַדִּיקִים שֶׁבְּתוֹכָהּ אוֹבְדִין, שֶׁבְּחוּצָה לָהּ פְּלֵטִין. וְשֶׁל רְשָׁעִים, בֵּין שֶׁבְּתוֹכָהּ בֵּין שֶׁבְּחוּצָה לָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ אוֹבְדִין: \n",
+            "וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְגוֹ' (דברים יג). אִם אֵין לָהּ רְחוֹב, עוֹשִׂין לָהּ רְחוֹב. הָיָה רְחוֹבָהּ חוּצָה לָהּ, כּוֹנְסִין אוֹתוֹ לְתוֹכָהּ. וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ (שם). שְׁלָלָהּ, וְלֹא שְׁלַל שָׁמָיִם. מִכָּאן אָמְרוּ, הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁבָּהּ יִפָּדוּ, וּתְרוּמוֹת יֵרָקְבוּ, מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְכִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ יִגָּנֵזוּ. כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם אַתֶּם עוֹשִׂים דִּין בְּעִיר הַנִּדַּחַת, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם כְּאִלּוּ אַתֶּם מַעֲלִין עוֹלָה כָלִיל לְפָנָי. וְהָיְתָה תֵּל עוֹלָם לֹא תִבָּנֶה עוֹד (דברים יג), לֹא תֵעָשֶׂה אֲפִלּוּ גַנּוֹת וּפַרְדֵּסִים, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, לֹא תִבָּנֶה עוֹד, לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִבְנֵית, אֲבָל נַעֲשֵׂית הִיא גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים. וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם (שם), שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהָרְשָׁעִים בָּעוֹלָם, חֲרוֹן אַף בָּעוֹלָם. אָבְדוּ רְשָׁעִים מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלֵּק חֲרוֹן אַף מִן הָעוֹלָם: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלּוּ הֵן הַנֶּחֱנָקִין, הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל, וְזָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, וּנְבִיא הַשֶּׁקֶר, וְהַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה, וְהַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ. הַמַּכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ אֵינוֹ חַיָּב עַד שׁ��יַּעֲשֶׂה בָהֶן חַבּוּרָה. זֶה חֹמֶר בַּמְקַלֵּל מִבַּמַּכֶּה, שֶׁהַמְקַלֵּל לְאַחַר מִיתָה חַיָּב, וְהַמַּכֶּה לְאַחַר מִיתָה פָּטוּר. הַגּוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁיַּכְנִיסֶנּוּ לִרְשׁוּתוֹ וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד) וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ. הַגּוֹנֵב אֶת בְּנוֹ, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. גָּנַב מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶן חוֹרִין, רַבִּי יְהוּדָה מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין: \n",
+            "זָקֵן מַמְרֵא עַל פִּי בֵית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יז) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט וְגוֹ'. שְׁלֹשָׁה בָתֵּי דִינִין הָיוּ שָׁם, אֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאֶחָד יוֹשֵׁב עַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאֶחָד יוֹשֵׁב בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. בָּאִים לָזֶה שֶׁעַל פֶּתַח הַר הַבַּיִת, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרָי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, בָּאִין לָהֶם לְאוֹתָן שֶׁעַל פֶּתַח הָעֲזָרָה, וְאוֹמֵר, כָּךְ דָּרַשְׁתִּי וְכָךְ דָּרְשׁוּ חֲבֵרָי, כָּךְ לִמַּדְתִּי וְכָךְ לִמְּדוּ חֲבֵרָי. אִם שָׁמְעוּ, אוֹמְרִים לָהֶם. וְאִם לָאו, אֵלּוּ וָאֵלּוּ בָּאִים לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, שֶׁמִּמֶּנּוּ יוֹצֵאת תּוֹרָה לְכָל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) מִן הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר ה'. חָזַר לְעִירוֹ וְשָׁנָה וְלִמֵּד כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה לָמֵד, פָּטוּר. וְאִם הוֹרָה לַעֲשׂוֹת, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיּוֹרֶה לַעֲשׂוֹת. תַּלְמִיד שֶׁהוֹרָה לַעֲשׂוֹת, פָּטוּר, נִמְצָא חֻמְרוֹ קֻלּוֹ: \n",
+            "חֹמֶר בְּדִבְרֵי סוֹפְרִים מִבְּדִבְרֵי תוֹרָה, הָאוֹמֵר אֵין תְּפִלִּין, כְּדֵי לַעֲבֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, פָּטוּר. חֲמִשָּׁה טוֹטָפוֹת, לְהוֹסִיף עַל דִּבְרֵי סוֹפְרִים, חַיָּב: \n",
+            "אֵין מְמִיתִין אוֹתוֹ לֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּעִירוֹ וְלֹא בְבֵית דִּין שֶׁבְּיַבְנֶה, אֶלָּא מַעֲלִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, וּמְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ עַד הָרֶגֶל וּמְמִיתִין אוֹתוֹ בָרֶגֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יז) וְכָל הָעָם יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ וְלֹא יְזִידוּן עוֹד, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְעַנִּין אֶת דִּינוֹ שֶׁל זֶה, אֶלָּא מְמִיתִין אוֹתוֹ מִיָּד, וְכוֹתְבִין וְשׁוֹלְחִין שְׁלוּחִים בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נִתְחַיֵּב מִיתָה בְּבֵית דִּין: \n",
+            "נְבִיא הַשֶּׁקֶר הַמִּתְנַבֵּא עַל מַה שֶּׁלֹּא שָׁמַע וּמַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ, מִיתָתוֹ בִידֵי אָדָם. אֲבָל הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, מִיתָתוֹ בִידֵי שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יח) אָנֹכִי אֶדְרשׁ מֵעִמּוֹ: \n",
+            "הַמִּתְנַבֵּא בְשֵׁם עֲבוֹדָה זָרָה וְאוֹמֵר, כָּךְ אָמְרָה עֲבוֹדָה זָרָה, אֲפִלּוּ כִוֵּן אֶת הַהֲלָכָה, לְטַמֵּא אֶת הַטָּמֵא וּלְטַהֵר אֶת הַטָּהוֹר. הַבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסָה לִרְשׁוּת הַבַּעַל לַנִּשּׂוּאִין אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה, הַבָּא עָלֶיהָ הֲרֵי זֶה בְחֶנֶק. וְזוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ, שֶׁכָּל הַזּוֹמְמִין מַקְדִּימִין לְאוֹתָהּ מִיתָה, חוּץ מִזּוֹמְמֵי בַת כֹּהֵן וּבוֹעֲלָהּ: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה סנהדרין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Shevuot/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,102 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shevuot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Il y a deux sortes de serments, qui (par une subdivision) donnent quatre<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"Savoir: 1° en vue de l'avenir une affirmation et une négation; 2° autant pour le passé (=4).\"</i>. Il en est de même de la connaissance des impuretés<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> (Lv V, 2.</i>, des transports le jour du Shabat<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"Voir (Shabat 1, 1); Cf. J., Derenbourg, dans Revue des études juives, 3, 205.\"</i>, et de l’inspection des plaies.",
+            "Ainsi, lorsque quelqu’un après avoir appris d’abord qu’il est impur et (après avoir p. ex. mangé d’une sainteté ou être entré au sanctuaire) apprend ensuite qu’il est impur, tandis qu’au milieu de ces deux connaissances (pendant son acte coupable) il ignorait son état impur; il est passible du sacrifice ascendant et descendant<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Le délinquant l'offre plus ou moins important, selon sa fortune.</i>. S’il a eu connaissance de son état avant l’acte, non après, le délit sera expié par le bouc dont le sang est aspergé à l’intérieur du sanctuaire, au jour du Grand Pardon<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> \"(Lv 16, 15; (Nb 29, 11).\"</i>, et ce jour même suspend la punition, jusqu’à ce que le délinquant apprennent de nouveau son état et qu’il offre un sacrifice ascendant et descendant (proportionnel).",
+            "Si l’homme impur n’a pas eu connaissance de son état avant son acte, mais après, le délit sera expié par le bouc dont le sang est aspergé en dehors du sanctuaire, au jour du Grand Pardon et en ce jour même, comme il est dit (Nb 29, 11): En dehors du sacrifice expiatoire du pardon. Or, l’effet du pardon obtenu par un bouc est aussi obtenu par l’autre; comme le bouc au sang aspergé à l’intérieur effectue seulement le pardon à l’égard d’un délit connu, de même le bouc aspergé au dehors effectue seulement le pardon dans les mêmes conditions.",
+            "Quant au fait dont le délinquant ne s’est rendu compte ni avant ni après l’acte, il est expié par le sacrifice des boucs offerts aux jours de fête et aux néoménies. Tel est l’avis de R. Juda. R. Simon dit: il sera expié par les boucs offerts aux jours de fête, non par ceux des néoménies. Quel est donc l’objet d’expiation de ces derniers sacrifices? Ils sont offerts pour l’homme pur qui a mangé de l’impur (non pour l’inverse). Selon R. Meir, l’effet d’expiation de tous les boucs est le même en ce qui concerne l’impureté du sanctuaire et de ses saintetés. R. Simon dit: les boucs offerts aux néoménies donnent le pardon à l’homme pur qui a mangé de l’impur; celui offert aux jours de fête donne le pardon à celui qui aurait mangé à l’état impur sans en avoir eu connaissance ni avant ni après; enfin, le bouc offert au jour du Grand Pardon pardonne un tel délit accompli avec inconscience avant l’acte, mais dont on a eu connaissance après l’acte. Les autres docteurs dirent à R. Simon: peut-on offrir un de ces sacrifices à la place de l’autre? —Oui, répondit-il. Mais comment est-ce admissible, remarquèrent-ils, puisque l’objet de l’expiation n’est pas le même? Ils ont tous ce point commun, répondit-il, d’expier l’impureté survenue dans le sanctuaire, ou aux saintetés.",
+            "R. Simon b. Juda dit en son nom<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> De R. Juda.</i>: les boucs offerts aux néoménies expient la faute de l’homme pur qui a mangé de l’impur; ceux offerts aux fêtes ont un effet supérieur, en ce qu’ils expient, non seulement le délit de l’homme pur qui a mangé de l’impur, mais encore le délit de celui qui n’en a eu connaissance ni avant ni après; enfin le sacrifice offert au jour du Grand Pardon a cette supériorité de plus qu’il expie, outre les deux délits précédents, celui de l’homme qui a mangé à l’état impur, était dont il a eu connaissance ensuite. Sur quoi on lui demanda: peut-on offrir un tel sacrifice à la place de l’autre —Oui, répondit-il. On conçoit, fut-il observé, que l'on puisse offrir aux néoménies le bouc du Grand Pardon, mais comment l’inverse est-il admissible, d’effectuer un pardon auquel le sacrifice n’est pas destiné? —Cela ne fait rien, dit-il, car tous ces sacrifices ont ce point commun d’expier l’impureté survenue au Temple, ou aux saintetés.",
+            "Pour une impureté volontaire survenue dans le Temple ou aux saintetés, le bouc offert à l’intérieur au jour du Grand Pardon et ce jour même provoque l’expiation. Pour la transgression d’autres préceptes de la Loi, graves ou non, volontaires ou involontaires, dont on a connaissance ou non, affirmatifs ou négatifs, avec pénalité du retranchement ou mort par le tribunal humain, le bouc envoyé à Azazel le jour du Grand Pardon est une expiation.<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Toute la Guemara de ce est déjà traduite, 1° (Yoma 8, 7) 2° (Sanhedrin 10, 1), 3° (Qidushin 1, 10)</i>",
+            "A cet égard sont égaux les simples israélites, les cohanim et même le grand prêtre oint comme tel. Toutefois, quelle différence y a-t-il entre les premiers et les suivants? C’est que le sang du taureau offert en ce jour donne aux cohanim le pardon pour l’impureté à l’égard du Temple et des saintetés. R. Simon dit: comme le sang du bouc sacrifié à l’intérieur est la cause du pardon pour Israël, de même le sang du taureau sert d’expiation aux cohanim. Comme la confession faite lors de l’expédition du bouc à Azazel sert d’expiation à tout Israël, de même la confession faite lors du sacrifice du taureau sert d’expiation aux fautes des cohanim."
+        ],
+        [
+            "La connaissance des impuretés est de deux sortes, qui se décomposent en quatre. Ainsi, un cohen devenu impur le sait, puis cette impureté échappe à sa pensée, mais il sait qu’il mange un objet sacré; ou bien il ignore que l’aliment est consacré, mais il sait qu’il est dans un état impur, ou encore il ignorait l’un et l’autre en mangeant l’aliment sacré, ce dont il a eu connaissance ensuite; il sera passible du sacrifice ascendant et descendant. Si devenu impur il le sait, puis cette impureté échappe à sa pensée, mais l’homme se souvient de la consécration de l’objet, ou si l’état de la sainteté lui échappe, mais il se souvient de l’impureté, ou s’il oublie l’un et l’autre, puis entre au Temple par inconscience, mais après être sorti il se rend compte du fait fautif, il doit un sacrifice proportionnel à ses moyens.",
+            "Peu importe que l’homme impur pénètre dans l’enceinte du Temple, ou dans l’annexe à l’enceinte, car les annexes à la ville de Jérusalem ou à l’enceinte du Temple sont érigées seulement par l’ordre du roi et du prophète, par l’oracle des Ourim We-Toumim et par le grand tribunal de 71 membres, en offrant deux gâteaux d’actions de grâce, accompagnés d’un chant; après le cortège du tribunal, on portait les dits gâteaux, suivie par tout Israël. On mangeait l’un des pains que l’on portait à l’intérieur; on brûlait l’autre au dehors. Dans tout emplacement annexe, pour lequel le cérémonial d’inauguration n’avait pas été ainsi suivi, on n’était pas coupable en y entrant à l’état impur.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est déjà traduite (Sanhedrin 1, 3).</i>",
+            "Si après être devenu impur dans l’enceinte du Temple, il oublie cet état d’impureté, mais se souvient de la sainteté du lieu, ou s’il oublie cette sainteté, mais se souvient de son impureté, ou si l’un et l’autre lui échappent, s’il fait une génuflexion, ou s’il n’y séjourne que le temps nécessaire à cet effet<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Mesure de temps déterminée par la récitation d'un certain verset. V. (Yoma 3, 3), et 5, 2</i>, s’il a suivi le long chemin pour quitter le Temple, il est coupable; s’il a suivi la voie la plus courte, il n’est pas coupable. C’est là un précepte affirmatif à l’égard du Temple, qui n’entraîne pas l’obligation d’offrir le sacrifice du taureau<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> V. (Horayot 2, 4) (3).</i>.",
+            "Quand pour le précepte relatif aux menstrues, la transgression comporte-t-elle un sacrifice? Si quelqu’un a des relations avec une femme pure, laquelle déclare (pendant le coït) être devenue impure lorsque l’homme se retire aussitôt d’elle<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Sed consistet in loco isto, donec membrum desideat, et postea separaoit se.</i>, il est coupable, quia tam egressus ejus quam ingressus est ei voluptas.",
+            "R. Eliézer dit que pour la mention de la contagion d’impureté par un ver rampant, il est dit (Lv 5, 2): s’il n’y pense plus; donc seulement en cas d’oubli que c’était un ver rampant, on est coupable, non pour l’oubli de se trouver dans le Temple. R. aqiba dit: de l’expression “il a oublié qu’il est impur” (ibid.) on conclut à la culpabilité pour l’oubli de l’impureté, non pour l’oubli de la sainteté du Temple. Selon R. Ismaël au contraire, du double emploi de l’expression “il oublie” on conclut à la culpabilité pour chaque oubli, celui de l’impureté et celui de la sainteté du Temple."
+        ],
+        [
+            "Les serments sont de deux sortes, qui se composent de quatre. Ainsi, “je jure de manger, ou: de ne pas manger”, ou bien “je jure avoir mangé, ou: n’avoir pas mangé”. Celui qui dit “je jure que je ne mangerai pas”, et a mangé si peu que ce soit, est passible de la pénalité. Tel est l’avis de R. aqiba. Mais, lui fut-il objecté, où trouvons-nous dit qu’une consommation interdite minime entraîne une condamnation, de façon qu’ici l’auteur du faux serment soit coupable pour si peu? C’est vrai, répliqua R. aqiba; mais nous ne trouvons pas davantage que quelqu’un, pour avoir parlé à tort, soit tenu d’offrir un sacrifice, et pourtant cela arrive. Celui qui dit: “je jure que je ne mangerai pas”, et il a mangé et bu, n’est qu’une fois coupable. Celui qui dit: “je jure de ne manger ni boire”, puis il mange et boit, est deux fois coupable<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Il y a eu double serment.</i>.",
+            "S’il jure de ne pas manger, et il mange un pain de froment, un d’orge et un d’épeautre, il n’est qu’une fois coupable. Mais s’il précise par serment de ne vouloir manger ni pain de froment, ni d’orge, ni d’épeautre, puis il les mange, il est coupable autant de fois (3 fois).",
+            "De même, s’il jure de ne pas boire, puis il boit plusieurs liquides, il n’est qu’une fois coupable. Mais s’il jure ne vouloir boire ni vin, ni huile, ni miel, puis il boit de tout, il est 3 fois coupable.",
+            "Lorsque quelqu’un ayant juré de ne pas manger consomme des mets qui ne valent rien, ou s’il boit un liquide qui n’est pas potable, il n’est pas condamnable. Si quelqu’un jure ne pas vouloir manger, puis il mange de la chair d’animaux défendus, ou de bêtes déchirées, des reptiles ou des vermisseaux, il devra un sacrifice pour infraction au serment prêté. R. Simon le déclare non coupable pour le serment (en raison de son inapplication à des objets interdits). S’il dit: “Je fais vœu que ma femme ne puisse jouir de moi si je mange aujourd’hui”, puis il mange des chairs interdites, des reptiles et vermisseaux, sa femme lui sera interdite.",
+            "Il importe peu que le serment se réfère à des objets concernant celui qui l’énonce, ou concernant autrui, qu’ils soient réels ou non. Ainsi, il dit: “je jure de donner à un tel, ou de ne pas lui donner”, ou: “je jure lui avoir donné, ou ne pas lui avoir donné”, ou: “que je dormirai, ou que je ne dormirai pas”, ou “que j’ai dormi, ou que je n’ai pas dormi”, ou “que je jetterai un caillou à la mer, ou que je ne le jetterai pas” ou “que je l’ai jeté, ou que je ne l’ai pas jeté”. Selon R. Ismaël, on n’est coupable que pour un faux serment relatif à l’avenir, car il est dit (ibid. 4): de faire le mal ou le bien (futur). S’il en est ainsi, observa R. aqiba, il devrait s’agir seulement des serments ayant en vue le mal ou le bien; mais quelle sera la règle pour ceux qui n’ont pas en vue le mal ou le bien? On le sait, répondit R. Ismaël par extension des termes bibliques. Si tu admets une telle extension, répliqua R. aqiba, on peut aussi l’admettre pour tout.",
+            "Celui qui a juré de transgresser un précepte religieux et ne l’a pas fait n’est pas condamnable, pas plus que celui qui a juré d’accomplir un tel précepte et ne l’a pas fait. En réalité, il devrait être condamné, selon l’avis de R. Juda b. Bethera, qui dit: si l’on est condamnable pour l’énonciation de serments au sujet d’actions volontaires, non obligatoires par la Loi promulguée au mot Sinaï, à plus forte raison doit-on être coupable pour des serments relatifs à des préceptes religieux promulgués sur le mont Sinaï! Ceci ne prouve rien, fut-il répliqué, car pour le serment relatif à des actes volontaires, la négation égale l’affirmation; tandis qu’à l’égard d’un serment concernant un précepte religieux, la négation diffère de l’affirmation car si quelqu’un jure de transgresser un tel précepte et ne le fait pas, il est absous.",
+            "Quelqu’un dit: “je jure de ne pas manger ce pain, je jure de ne pas le manger” (plusieurs fois), puis il le mange, il n’est qu’une fois coupable. C’est là le serment énoncé par mégarde; pour l’avoir exprimé volontairement, on est passible de la peine des coups, et pour l’émission involontaire on est passible d’un sacrifice proportionnel; tandis que pour le serment vain, on est passible de la pénalité des coups s’il est volontaire, mais s’il est involontaire on est absous.",
+            "On appelle serment vain, celui par lequel on affirme qu’une chose est différente de l’état où elle est connue à l’homme, disant p. ex. qu’une colonne de pierre est d’or, ou d’un homme que c’est une femme, ou d’une femme que c’est un homme; ou bien d’affirmer par serment un fait impossible, p. ex. jurer d’avoir vu un chameau voler en l’air, ou de ne pas avoir vu un serpent gros comme la poutre d’un pressoir. Si quelqu’un dit avoir vu un serpent gros comme la poutre d’un pressoir. Si quelqu’un dit à des témoins: “Venez témoigner pour moi”, et ils répondent: “Nous jurons ne pas vouloir témoigner pour toi” -ce qui est défendu, (Lv 5, 1), ou si l’on jure de transgresser un précepte religieux, comme de ne pas dresser de tabernacle pour le jour de cette fête, ou de ne pas prendre une branche de palmier en ce jour, ou de ne pas porter les phylactères en faisant la prière: c’est là un serment vain, pour l’énonciation volontaire duquel on est passible de la pénalité des coups, et en cas d’émission involontaire, on est absous.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce 8 se compose de 2 passages déjà traduits, (Nedarim 3, 2) (ibid. pp. 177-8).</i>",
+            "Celui qui dit: “je jure que je mangerai ce pain”, et “je jure que je ne le mangerai pas”, a énoncé d’abord un serment par mégarde, puis un serment vain; aussi, en le mangeant, il transgresse le serment vain, et en ne le mangeant pas il transgresse le serment émis par mégarde.",
+            "La méprise du serment est applicable aussi bien aux hommes qu’aux femmes, aux proches parents comme à ceux qui ne le sont pas, aux gens aptes à témoigner en justice et à ceux qui ne le sont pas, par devant le tribunal et en son absence, mais le serment doit avoir échappé à sa bouche; en cas de prestation volontaire du serment, on est passible de la pénalité des coups, et en cas involontaire, on devra apporter le sacrifice proportionnel.",
+            "Le serment vain peut émaner d’hommes ou de femmes, de parents ou de gens éloignés, de gens aptes à témoigner ou impropres à cet effet, en présence du tribunal ou en son absence; mais le serment doit émaner de sa propre bouche. Pour une telle énonciation volontaire, on est passible des coups, et pour l’émission involontaire, on est absous. Pour l’une et l’autre sorte de serment, si l’on a été adjuré par autrui, on est condamnable. Ainsi, l’un dit: “je n’ai pas mangé aujourd’hui, ou je n’ai pas porté de phylactères aujourd’hui”, et l’autre lui dit: “je t’en conjure”; sur quoi, le premier répond: Amen (oui, c’est vrai); celui-ci est condamnable."
+        ],
+        [
+            "Le serment de témoignage n’est applicable qu’aux hommes, non aux femmes, aux gens éloignés de la famille, non aux proches, à ceux qui sont propres à témoigner, non aux impropres, et seulement à ceux qui sont en état d’attester un fait, soit par devant le tribunal soit en dehors, pour un serment émis de sa propre bouche; mais pour le serment émis par autrui, on n’est coupable qu’en cas d’aveu de l’avoir assumé devant le tribunal; tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, que le serment ait été émis de sa propre bouche ou par d’autres, on n’est coupable qu'en l’avouant au tribunal.",
+            "Les témoins deviennent coupables pour serment volontaire et même pour le serment erroné, si l’attestation a été consciente; mais ils sont absous si le tout a été émis par erreur. Pour le serment énoncé volontairement, on est astreint d’offrir un sacrifice proportionnel.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est déjà traduite, 1° (Yoma 6, 1) (t. V, p. 230), 2° (Sanhedrin 3, 10).</i>",
+            "Voici en quoi consiste le serment de témoignage: quelqu’un dit à deux hommes de venir témoigner pour lui, et ils lui répondent par le serment ne pas savoir de témoignage pour lui, ou s’ils disent (simplement): “Nous ne connaissons pas de témoignage à ton sujet”; sur quoi, le premier dit: “je vous en conjure”, et ils répondent: Amen; en ce cas, ils sont condamnables. S’il les a conjurés cinq fois en dehors du tribunal, puis ils viennent devant le tribunal et reconnaissent devoir attester, ils sont dispensés; mais s’ils nient encore, ils sont coupables pour chaque refus. S’il les a conjurés 5 fois devant le tribunal, et ils ont toujours nié devoir attester, ils ne sont qu’une fois coupables. R. Simon en donne la raison: c’est qu’ils ne peuvent plus revenir sur leur assertion pour avouer l’affirmative.",
+            "Si les deux témoins ont nié en même temps, ils sont tous deux condamnables; mais s’ils ont nié l’un après l’autre, le premier seul est coupable, non le second. Si l’un a nié et l’autre a reconnu la véracité, le négateur seule est coupable. S’il y avait deux séries de témoins, dont la première a nié d’abord, puis la seconde, toute deux sont coupables; car par chacune d’elles le témoignage pouvait être valable.",
+            "Quelqu’un dit aux témoins: “Je vous conjure de venir témoigner que j’ai à réclamer dans la possession d’un tel un dépôt, ou un prêt, ou un vol, ou un objet perdu”; sur quoi ils jurent n’avoir pas de témoignage à lui donner; ils ne sont qu’une fois coupables pour le tout. Mais s’ils précisent le serment et disent: “Nous jurons ne pas savoir que tu as à réclamer d’un tel un dépôt, ni un prêt, ni un vol, ni une perte”, ils sont coupables pour chacune de ces assertions. S’il dit: “Je vous conjure de venir témoigner que j’ai à réclamer d’un tel un dépôt de froment, d’orge, d’épeautre”, et ils répondent en jurant n’avoir pas connaissance qu’ils doivent témoigner pour lui, ils ne sont qu’une fois coupables; mais s’ils précisent le serment et disent: “Nous jurons ne pas savoir témoigner pour toi que tu aies à réclamer d’un tel du froment, ni de l’orge, ni de l’épeautre”, ils sont condamnables pour chacune de ces assertions.",
+            "Quelqu’un dit: “je vous conjure de venir témoigner que j’ai le droit de réclamer à un tel un dédommagement ou un demi dédommagement, ou le paiement du double, du quadruple, du quintuple, ou: qu’un tel a violé ma fille, ou qu’il a séduit ma fille, ou que mon fils m’a frappé, ou qu’un tel m’a blessé, ou a brûlé mes gerbes de blé au jour du Grand Pardon”, ils sont condamnables s’ils s’abstiennent.",
+            "Quelqu’un dit: “je vous conjure de venir témoigner que je suis cohen, ou lévite, que je ne suis pas fils d’une femme répudiée, ni le fils d’une femme qui a refusé le lévirat, ou qu’un tel est cohen, ou qu’un tel est lévite, ou qu’il n’est pas le fils d’une femme répudiée, ni d’une femme qui a refusé le lévirat, ou qu’un tel a violé sa fille, ou l’a séduite, ou que mon fils m’a blessé, ou qu’un prochain m’a blessé, ou a allumé mes gerbes de blé un jour de Shabat”; ils sont absous de n’avoir pas attesté.",
+            "Quelqu’un dit: “Je vous conjure de venir témoigner qu’un tel a promis de me donner 200 zouz et ne me les a pas remis”; ils sont alors absous (de s’abstenir); car ils sont seulement coupables s’il s’agit d’une réclamation d’argent qui ressemble à un dépôt (et serait niée).",
+            "Quelqu’un dit: “je vous conjure, aussitôt que vous saurez me donner un témoignage, de venir l’exprimer”; ils sont alors absous, parce que le serment précède le témoignage.",
+            "Quelqu’un étant dans une synagogue dit: “Je vous conjure, si vous savez me donner un témoignage, de venir l’exprimer”, ils sont absous (à moins d’avoir spécialement adressé son objurgation à ceux qui pouvaient témoigner pour lui).",
+            "Quelqu’un dit à deux hommes: “Je vous conjure, vous tel et tel, si vous avez un témoignage à me donner, de venir l’exprimer”; sur quoi ils répliquent: “nous jurons ne rien savoir à ton sujet”, tandis qu’en réalité ils le savent, mais seulement d’après l’assertion d’un autre témoin, ou si l’un d’eux est un proche parent de l’objurgateur, ou impropre à attester; ils sont alors absous.",
+            "Quelqu’un envoie son esclave pour les conjurer, ou l’individu accusé dit aux témoins: “Je vous conjure, si vous avez un témoignage à donner en sa faveur, de venir l’exprimer pour lui”; ils sont absous, et ils ne sont coupables qu’en entendant l’objurgation de la bouche de l’intéressé.",
+            "Quelqu’un dit: “Je vous conjure, ou: je vous oblige (par serment), ou: je vous lie (de même)”; ils sont coupables. Mais s’il dit: “par le ciel et la terre”, ils sont absous. S’il les conjure par le nom divin, soit par les lettres ALEF et DALET, soit par les lettres YOD et HE, ou par les attributs divins SHADAI (tout puissant), Sabaoth, miséricordieux, gracieux, longanime, plein de bienveillance, ou par tout autre qualificatif de la Divinité, ils sont coupables (c’est une objurgation formelle). Celui qui blasphème Dieu par un de ces noms quelconques est coupable; tel est l’avis de R. Meir. Les autres sages le déclarent absous. Celui qui maudit son père ou sa mère par un de ces surnoms divins est coupable, selon l’avis de R. Meir; les autres sages le déclarent absous. Celui qui maudit lui-même ou maudit son prochain par un de ces noms transgresse la défense relative à l’énonciation vaine du nom divin (Ex 20, 7). Si quelqu’un dit au témoin (Dt 28, 12): Dieu te frappera, ou: que Dieu te frappe ainsi, c’est là la malédiction inscrite dans la Loi. Mais s’il dit: “que Dieu ne te frappe pas, qu’il te bénisse, qu’il te fasse du bien”, R. Meir le déclare coupable; les autres sages l’absolvent."
+        ],
+        [
+            "Le serment relatif aux dépôt a lieu pour les hommes et les femmes, pour les parents du demandeur et pour ceux qui ne le sont pas, par devant le tribunal ou en dehors, mais seulement si le serment émane de la bouche même de celui qui le prête, non s’il est émis par d’autres; en ce cas, il est seulement coupable s’il le nie devant le tribunal. Tel est l’avis de R. Meir; selon les autres sages, soit que le serment émane de la bouche même de celui qui le prête, soit que d’autres l’émettent, celui qui le nie est aussitôt coupable. On est coupable d’avoir émis volontairement un faux serment, même en ignorant quelle est la pénalité, si l’on a conscience du mensonge au sujet d’un dépôt, mais on n’est pas coupable si ce dernier fait aussi a eu lieu par erreur. Pour le faux serment volontaire, la culpabilité entraîne l’obligation d’un sacrifice de péché valant deux sicles d’argent.",
+            "Le serment pour dépôt confié a lieu au cas suivant: quelqu’un dit à autrui: “Rends-moi le dépôt que tu as de moi en mains”; et l’autre répond: “Je jure que tu n’as rien chez moi, ou (simplement): tu n’as rien chez moi”; sur quoi le demandeur dit: “Je te conjure”, et le défendeur l’accepte en disant: Amen; celui-ci est coupable (en cas de faux). S’il l’a conjuré 5 fois, par devant le tribunal ou en dehors, et l’interpellé nie devoir, celui-ci est coupable autant de fois qu’il y a eu d’objurgations. R. Simon en donne la raison, c’est qu’à chaque objurgation l’interpellé pourrait avouer.<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur le 2 est déjà traduite ci-dessus, 4, 3.</i>",
+            "Lorsque cinq personnes réclament à quelqu’un un dépôt qu’elles prétendent lui avoir confié, et le défendeur répond qu’il jure ne pas en avoir à elles, il n’est qu’une fois coupable (en cas de faux); mais s’il répond qu’il jure n’avoir en main “ni à toi, ni à toi, etc.” (à chaque personne), il est coupable autant de fois qu’il s’adresse à chacun. Selon R. Eliézer, il est autant de fois coupable, lorsque le mot “serment” se trouve à la fin de son expression (répétée cinq fois); selon R. Simon, il faudra (pour cette culpabilité renouvelée) qu’il y ait eu répétition du mot serment à chaque personne (et pas seulement à la fin de l’ensemble). Si quelqu’un dit à l’autre: “donne-moi le froment, l’orge et l’épeautre que j’ai chez toi”, et l’autre nie par serment l’avoir chez lui, celui-ci ne sera qu’une fois coupable pour faux serment (le cas échéant); mais si ce dernier dit: “Je jure n’avoir à toi ni froment, ni orge, ni épeautre”, il est coupable pour chaque assertion (3 fois). R. Meir dit: Si même la demande du blé comporte le singulier, le dépositaire est plusieurs fois coupable.",
+            "Quelqu’un dit à un autre: “tu as violé ou séduit ma fille”, et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi le premier dit: “Je te conjure”, et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. R. Simon le déclare absous, car si l’accusé avait avoué un tel fait, il eût échappé à l’amende. On lui répliqua: il est bien vrai que, par son propre aveu, l’accusé eût évité de payer l’amende, mais il devrait payer toutefois à la jeune fille pour la honte et le dommage causés.",
+            "Si quelqu’un dit à un autre: “tu as volé mon bœuf”, et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi, le premier dit: “je te conjure”, et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. Mais si celui-ci dit: “j’ai volé, il est vrai, l’animal, mais je ne l’ai pas égorgé, ni vendu”; sur quoi, le premier dit: “je te conjure”, et l’autre réplique: Amen; ce dernier est absous. Quelqu’un dit à un autre: “ton bœuf a tué le mien”, et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi le premier dit: “Je te conjure”, et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. Quelqu’un dit à un autre: “ton bœuf a tué mon esclave”, et celui-ci affirme que ce n’est pas<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Ketubot 3, 10.</i>; sur quoi le premier dit: “Je te conjure”, et l’autre réplique: Amen; ce dernier est absous. Quelqu’un dit à un autre “tu m’as causé un dommage corporel ou une blessure”, et celui-ci affirme que ce n’est pas; sur quoi le premier dit: “Je te conjure”, et l’autre réplique: Amen; ce dernier est coupable. Si l’esclave dit au maître: “tu m’as fait tomber une dent, ou tu m’as crevé un œil”, et le maître affirme que ce n’est pas; sur quoi, l’esclave dit: “Je te conjure”, et le maître réplique: Amen; celui-ci est absous. Voici la règle: chaque fois que sur sa propre assertion on serait tenu de payer on est coupable pour le faux serment; au cas contraire, on est absous<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce est traduit Ketubot ibid. (t. 8, pp. 45-6).</i>."
+        ],
+        [
+            "Le tribunal oblige le défendeur de prêter serment, s’il avoue devoir une partie de ce que son adversaire demande<sup class=\"footnote-marker\">116</sup><i class=\"footnote\">Voir tr Qiddouschin I,1</i>. La demande doit avoir au moins la valeur de 2 maot d’argent et le débiteur doit avouer la valeur d’au moins une prouta. Si le demandeur réclame une chose, et que l’aveu porte sur une autre, le défendeur n’est pas obligé de prêter serment; par ex. si le demandeur réclame de l’argent du poids de 2 maot que le défendeur avoue lui devoir du cuivre du poids d’une peroutah, il n’est pas obligé de prêter serment. Mais si le demandeur réclame l’argent de 2 maot et une peroutah, et que le défendeur avoue devoir la peroutah, il doit prêter serment qu’il ne doit pas les 2 maot. Si le demandeur réclame cent zouz, et le défendeur dit qu’il ne doit rien, il est acquitté sans serment; mais s’il avoue devoir 50 zouz, il prête serment qu’il ne doit pas davantage. Si le demandeur dit: “tu devais à mon père cent zouz”, et le débiteur dit qu’il ne lui en devait que 50, il est acquitté sans serment, car il est considéré comme un homme qui, ayant trouvé ce que quelqu’un avait perdu, le lui rend, puisqu’il aurait pu nier tout, et le demandeur doit lui savoir gré de son aveu des 50 zouz<sup class=\"footnote-marker\">117</sup><i class=\"footnote\">Raschi rappelle la loi qu un homme qui rend une chose trouvée n est pas obligé de prêter serment si le propriétaire prétend que l autre avait trouvé davantage loi établie pour empêcher que l on ne s abslienne de rendre une trouvaille de peur d être obligé de prêter serment on évitait par des scrupules religieux les serments même vrais 2 En tête est une page traduite au tr Qiddouschin, ibid.</i>.\r",
+            "Un individu dit à un autre: “Tu me dois cent zouz”. Si l’autre dit (devant témoins) que oui, et plus tard le demandeur en réclame le paiement, bien que le défendeur dise avoir payé, il est acquitté; s’il dit qu’il n’était jamais débiteur, il est condamné (puisqu’il a dit d’abord devant témoins qu’il devait l’argent). Le demandeur dit: “tu me dois cent zouz”; si l’autre dit que oui, puis le demandeur dit: “tu me les paieras que devant témoins”, plus tard il réclame le paiement, et l’autre dit avoir payé, il est condamné, car il devant payer devant témoins).",
+            "Si le demandeur réclame une livre (litra) d’or, et l’autre avoue devoir une livre d’argent, il est acquitté sans serment; mais si le demandeur réclame un dinar d’or, et l’autre avoue devoir un dinar d’argent, un tressis (triple as), ou un pondion, ou une prouta, il prêtera serment, car la demande et l’aveu portent tous les deux sur une pièce de monnaie. Si le demandeur réclame une mesure de blé, et le défendeur avoue la moitié de cette mesure de pois, il est acquitté; mais si le demandeur réclame une mesure de fruits, et l’autre avoue de cette mesure de pois, il prêtera serment; car les pois sont compris comme des fruits. Si le demandeur réclame du froment, et le défendeur avoue devoir de l’orge, il est acquitté sans serment; R. Gamliel le condamne à prêter serment<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Selon lui, il n'est pas nécessaire que la réclamation et l'aveu portent sur le même objet.</i>. Si le demandeur réclame des cruches d’huile, et le défendeur avoue devoir des cruches vides, Admon le condamne à prêter serment, puisqu’il a avoué devoir une partie de ce que l’autre réclame; mais les autres docteurs disent qu’il est acquitté, parce que l’aveu et la réclamation ne portent pas sur la même chose.R. Gamliel dit qu’Admon à raison. Si le demandeur réclame du mobilier et des terrains, et le défendeur avoue devoir du mobilier et nie les terrains, ou bien il avoue les terrains et nie le mobilier, il est acquitté sans serment; s’il avoue une partie des terrains, il est également acquitté sans serment; mais s’il avoue une partie du mobilier, il est obligé de prêter serment qu’il ne doit ni l’autre partie du mobilier, ni les terrains; car du moment qu’il a déjà l’obligation de prêter serment pour le mobilier, il doit en même temps le prêter pour les immeubles.<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce paragraphe 4 est traduite en Ketubot 13, 4</i>",
+            "On n’est pas obligé de prêter serment pour la réclamation d’un sourd-muet, ou d’un fou, ou d’un mineur. On n’oblige pas un mineur à prêter serment; mais on prête serment pour un mineur et pour les choses sacrées.",
+            "On ne prête pas serment pour des esclaves, ni pour des actes, ni pour des immeubles, ni pour des choses sacrées. Pour toutes ces choses, si elles sont volées, le voleur ne paie pas l’amende prescrite, soit le double, soit le quadruple, ou le quintuple (Ex 21, 37) et (Ex 22, 6); de même pour toutes ces choses, celui qui les garde sans salaire ne prête pas serment, et celui qui les garde pour salaire, n’est pas obligé de payer (en cas de perte). R. Simon dit: s’il s’agit des choses sacrées, que celui qui les a offertes est obligé de remplacer si elles disparaissent, on prête serment<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"P. ex. un individu a fait vœu d'offrir un holocauste, puis il a désigné un animal pour remplir son vœu, et il a donné cet animal à un gardien, si l'animal est perdu, le gardien prêtera serment qu'il a bien rempli ses fonctions et qu'il n'a pas pu empêcher cette perte, quoique cet animal soit destiné au Temple;puisque l'homme qui l'a offert sera obligé de la remplacer.\"</i>; au cas contraire, on est dispensé.",
+            "R. Meir dit: Il y a des choses qui sont dans la terre et qui ne sont pas considérées comme des immeubles; c’est contraire à l’avis des autres docteurs. Ainsi, un homme dit à un autre qu’il lui a livré dix vignes pleines, et l’autre dit qu’il n’y en avait que cinq; il doit prêter serment selon R. Meir. Les autres docteurs, au contraire, admettent que tout ce qui est attaché à la terre est considéré comme un immeuble. On ne prête serment que si la réclamation est précise par la mesure, le poids ou le nombre; ainsi, un homme dit à un autre qu’il lui a livré une maison pleine d’objets, ou une bourse pleine d’argent, et l’autre dit ne rien savoir de ce qu’il y avait auparavant dans la maison ou dans la bourse, et que le demandeur prenne ce qui s’y trouve encore, il est acquitté sans serment; mais si le demandeur dit que la maison était remplie jusqu’au toit et l’autre dit jusqu’à la fenêtre, il doit prêter serment.",
+            "Un homme a prêté à un autre de l’argent sur un gage, et le gage est perdu. Le créancier dit alors qu’il a prêté un selà, et que le gage ne valait qu’un sicle; le débiteur dit que le gage valait un selà, et que par conséquent il ne lui doit rien; dans ce cas, il n’y a pas de serment dû. Mais si le créancier dit qu’il a prêter un selà et que le gage ne valait qu’un sicle, mais le débiteur dit que le gage valait 3 dinars, de sorte qu’il ne lui doit qu’un dinar, il y a serment. Si le débiteur dit avoir emprunté un selà, et que le gage valait 2 selà, mais le créancier dit que le gage n’en valait qu’un, qu’en conséquence il ne doit rien au débiteur, il n'y a pas de serment. Mais si le débiteur dit qu’il a emprunté un selà et que le gage en valait deux, et le créancier dit qu’il ne valait que 5 dinars, et que par conséquent il ne doit au débiteur qu’un dinar, le serment est dû. Qui prête serment? Celui qui a pris le gage; car si l’autre prêtait serment, il serait à craindre que celui-ci ne montre ensuite le gage pour convaincre son adversaire de faux (et le faire frapper d’incapacité judiciaire<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Selon Rashi, ce serait immérité, car il aurait pu se tromper dans l'appréciation du gage.</i>)."
+        ],
+        [
+            "Tous les serments imposés par la loi biblique se prêtent par les défendeurs pour ne pas payer<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La Bible n'a pas établi de serment pour les demandeurs dans le but de se faire payer.</i>. Dans les cas suivants, les docteurs ont institué des serments à prêter pour se faire payer; ce sont: l’ouvrier qui travaille pour un salaire, celui auquel on a enlevé ce qui lui appartient, le blessé, celui dont l’adversaire est suspect de prêter un faux serment, le boutiquier selon son livre. L’ouvrier qui travaille pour un salaire dit à celui qui a commandé l’ouvrage: “paie-moi mon travail”: l’autre dit avoir payé, et l’ouvrier dit que non; l’ouvrier prêtera alors serment pour se faire payer. Selon R. Juda, seulement en cas d’aveu partiel, l’ouvrier peut le prêter pour se faire payer<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Au lieu que, selon la loi biblique, le patron aurait dû prêter serment pour être acquitté.</i>. Par exemple, l’ouvrier réclame 50 dinars de salaire; le défenseur dit qu’il a payé un dinar d’or (25 dinars d’argent), et ne veut payer par conséquent que 25<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"D'après la loi biblique, le défendeur avouant qu'il doit une partie de la dette, devrait prêter serment pour ne pas payer le reste; mais les docteurs l'ont déféré à l'ouvrier qui le prêtera pour se faire payer le tout.\"</i>.",
+            "Celui auquel on a enlevé ce qui lui appartient, est dans la même catégorie. Par exemple, il y a des témoins attestant qu’un homme est entré dans la maison de son débiteur pour y faire des saisies sans autorisation; le débiteur dit: “tu as pris mes effets”, et l’autre dit n’avoir rien pris; le propriétaire prêtera serment qu’on lui a enlevé ses effets, pour se les faire payer. R. Juda dit: ici, comme dans le cas de l’ouvrier, il ne peut se faire payer en prêtant serment que si son adversaire avoue devoir une partie de la réclamation, par exemple si le propriétaire réclame deux effets, et le défendeur avoue en avoir pris un<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> \"Le défendeur devrait, d'après la loi biblique, prêter serment pour ne payer qu'un des effets; mais les docteurs ont déféré ce serment au propriétaire duquel on a enlevé ses effets.\"</i>.",
+            "De même le blessé; p. ex., s’il y a des témoins qu’un homme était bien portant en entrant chez quelqu’un, et en est sorti blessé; cet homme dit à l’autre: “c’est toi qui m’as blessé”, et l’autre le nie. Le blessé prêtera serment pour se faire payer à raison de sa blessure. R. Juda met encore ici la condition d’un aveu partiel du défendeur; p. ex., le blessé dit: “c’est toi qui m’as fait les deux blessures”, et l’autre dit qu’il n’en a fait qu’une.",
+            "Celui dont l’adversaire est suspect de prêter un faux serment en ce cas, soit que celui qui devrait prêter un serment ait été convaincu de faux, soit qu’il ait été frappé d’incapacité judiciaire, est comme les joueurs de cubes, les prêteurs à usure<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Sanhedrin 2, 3.</i>, ceux qui font des paris en faisant voler des pigeons, ou ceux qui trafiquent des produits de la 7e année: si l’une de ces personnes a un procès dans lequel elle devrait prêter serment pour être acquittée, on défère le serment à la partie adverse qui le prêtera pour se faire payer. Si les deux parties sont suspectes, le serment retourne où il était. C’est l’opinion de R. Josué. R. Meir dit que la somme de la réclamation est partagée entre les deux parties.",
+            "Enfin, le boutiquier d’après son livre. Ainsi, il ne s’agit pas là du cas où le boutiquier dit à quelqu’un: “tu me dois 200 zouz, c’est inscrit dans mon livre”; mais un individu dit au boutiquier: “donne à mon fils deux mesures de froment; ou donne à mes ouvriers pour un sela (4 dinars) des maoth (menue monnaie); le boutiquier prétend les avoir donnés, et il réclame de l’individu le paiement, le fils ou les ouvriers disent n’avoir rien reçu, et ils réclament aussi du même individu ce qu’il leur devait. Dans ce cas, le boutiquier prête serment qu’il a donné les maoth, pour se les faire payer, et les ouvriers prêtent serment qu’ils n’ont rien reçu pour se faire payer à leur tour. Mais Ben-Nanos dit: Comment peut-on laisser prêter deux serments contradictoires, dont un sera nécessairement faux? Aussi, fut-il que le boutiquier et les ouvriers se fassent payer sans serment.",
+            "Un homme dit à un boutiquier: “donne-moi des fruits pour un dinar”, celui-ci donne les fruits, puis il réclame le dinar mais l’autre répond: “Je te l’ai donné et tu l’as mis dans ta bourse”, Mappula. Dans ce cas, l’acheteur prêtera serment qu’il a donné le dinar (et il est acquitté). Si au contraire, l’homme a donné le dinar et il réclame les fruits, mais le boutiquier dit: “Je te les ai donnés, et tu les as portés chez toi”; c’est le boutiquier qui prêtera serment pour être acquitté. R. Juda dit: Celui qui a les fruits à la haute main<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> D'après Rashi, si le boutiquier a donné les fruits à l'acheteur et qu'il réclame le dinar, que l'acheteur dit avoir déjà donné, il est acquitté sous serment, car il a les fruits, et les boutiquiers n'ont pas l'habitude de donner les marchandises sans recevoir d'abord le prix.</i>. Un homme dit à un changeur: “donne-moi des maoths pour un dinar”; celui-ci les lui donne, il réclame le dinar, l’autre dit: “Je te l’ai donné, et tu l’as mis dans ta bourse”; dans ce cas, l’homme prêtera serment qu’il a donné le dinar pour être acquitté. Si ayant donné le dinar réellement il réclame les maoths, et que le changeur dise: “Je te les ai données, et tu les as mises dans ta bourse”, alors le changeur prêtera serment qu’il les a données pour être acquitté. R. Juda dit: les changeurs n’ont pas l’habitude de donner la monnaie sans recevoir d’abord le dinar.",
+            "On a dit<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Ketubot 9, 8.</i>: Si la femme divorcée avoue que le mari lui a payé une partie du douaire, et le mari dit l’avoir payé entièrement, elle prêtera serment pour se faire payer le reste. Si un seul témoin atteste que le douaire a été payé, la femme prêtera serment qu’elle n’a pas été payée, puis sera payée. Si le mari a vendu les biens, la femme ne peut se faire payer des terrains vendus qu’après avoir prêté le serment qu’elle n’a pas été payée. Si elle est veuve et qu’elle veuille se faire payer sur les biens des orphelins, elle doit à cet effet prêter serment. Enfin, elle doit encore prêter serment, si le mari divorcé avec elle est à l’étranger, et qu’elle veuille se faire payer en son absence. Comme la femme doit prêter serment, si elle veut se faire payer des orphelins, les héritiers qui réclament pour le défunt ne peuvent pas non plus se faire payer (des orphelins) qu’après avoir prêté serment, en disant: “nous jurons que notre père ne nous a rien ordonné à ce sujet, il ne nous a pas dit que l’acte présenté ait été payé, et que nous n’avons trouvé, dans les papiers de notre père, aucun écrit qui indiquerait le paiement de la dette<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> \"Voir (Ketubot 9, 7 ); (Baba Metsia 1, 8).\"</i>. R. Yohanan b. Broqah dit: quand même le fils serait né après la mort de son père, il prête serment qu’il n’a trouvé aucun papier constatant que la dette ait été payée, pour se faire payer la somme indiquée dans l’acte. R. Simon b. Gamliel dit: s’il y a des témoins que le père a dit avant la mort: “cet acte n’est pas payé”, le fils peut se faire payer sans serment.<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Toute la Guemara sur ce § est traduite en (Ketubot 9, 7) et 8 (t. 8, pp. 121-3).</i>",
+            "Sont condamnés à prêter serment sur des réclamations douteuses les associés, les fermiers, les tuteurs, les intendants, la femme qui dirige le commerce de la maison, le fils de la maison (qui en dirige le commerce pour lui et pour ses frères après la mort de leur père). Si l’un de ces individus demande à son adversaire: “Qu’est ce que tu réclames?”, et l’autre répond: “Je n’ai aucune réclamation déterminée, mais je veux que tu prêtes serment d’avoir scrupuleusement géré le commerce” (sans chercher à faire quelques profits à mes dépens), il doit prêter le serment exigé. Si les associés et les fermiers ont déjà fait leur partage sans qu’on ait exigé d’eux le serment, on ne peut plus venir plus tard le leur imposer. Mais, si l’un de ces individus est obligé de prêter serment dans un autre procès qu’il a avec son adversaire, celui-ci peut exiger que le serment soit prêté en même temps sur sa gérance, du temps où il était associé au fermier<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> On appelle cela un serment par Ghilgoul, par entraînement.</i>. Enfin la septième année arrête le serment<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> On sait que le créancier perd le droit d'exiger le paiement de sa dette à la fin de l'année du repos agraire (Dt 15, 2). Si le créancier a obtenu par le tribunal le droit d'exiger de son débiteur un serment, il perd ce droit également après la dite année.</i>."
+        ],
+        [
+            "Il y a quatre catégories de gardiens<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"V. Baba Mecia \"\", 7, 6 (9), qui reproduit notre texte (t. 10, p. 137 et notre 3).\"</i>; le gardien gratuit, celui qui emprunte un objet pour en user; le garde salarié, celui qui loue un objet (pour soi). De ces quatre, le gardien gratuit n’a qu’à jurer s’il est défendeur. Celui qui loue un objet (ayant la possibilité complète) doit payer pour tout accident. Enfin, celui qui garde pour un salaire et celui qui loue doivent payer, si l’animal ou l’objet s’est perdu ou été volé; mais si l’animal s’est cassé une patte, ou s’il a été enlevé par des ennemis, ou s’il est mort, le gardien est acquitté en prêtant serment (qu’il n’est pas la cause de l’accident et qu’il n’a pas pu l’empêcher).",
+            "Le propriétaire dit au gardien gratuit: “Où est mon bœuf”; et celui-ci répond que l’animal est mort, tandis qu’en réalité il s’est brisé un membre, ou il a été enlevé par un ennemi, ou volé, ou perdu; ou bien si le gardien répond que l’animal s’est brisé un membre, au lieu qu’il est mort, ou a été enlevé, ou volé, ou perdu; ou bien si le gardien répond que l’animal a été enlevé, au lieu qu’il est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été volé, ou perdu; ou bien si le gardien dit que l’animal a été volé, au lieu qu’il est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été enlevé, ou perdu; ou bien si le gardien dit que l’animal est perdu, ou qu’il est mort, ou s’est brisé, ou a été enlevé, ou volé. Le propriétaire lui dit: “je te conjure”, et celui-ci répond: Amen; ce dernier est acquitté.",
+            "Le propriétaire demande au gardien: “Où est mon bœuf”?, et celui-ci répond: “je ne sais ce que tu dis”, tandis que l’animal est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été enlevé, ou a été volé, ou perdu; sur quoi, le premier dit: “Je te conjure”, et le gardien répliqua: Amen; celui-ci est acquitté<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Voir J., Sanhedrin 3, 10.</i>. Si, sur la même question posée, il répond que l’animal est perdu, et à l’objurgation qui lui est faite par le propriétaire il réplique: Amen, tandis que des témoins attestent qu’il l’a consommé, il devra payer le montant<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Mishna, Baba Qama 9, 11.</i>. S’il l’avoue spontanément, il devra payer, outre le capital, 1/5 en sus pour amende, et offrir le sacrifice de péché. Si sur la même question posée il répond que la bête a été volée, et à la suite de l’objurgation faite par le propriétaire, il réplique: Amen, tandis que des témoins attestent qu’il a volé lui-même l’animal, il devra payer le double du prix (comme voleur); s’il l’avoue spontanément, il devra payer, outre le capital, 1/5 en sus, et un sacrifice de péché.",
+            "Si quelqu’un dit à un individu dans la rue: “Où est mon bœuf que tu as volé”?, et l’interpellé nie le vol, tandis que des témoins attestent qu’il est le voleur, l’accusé paiera le double de la valeur. S’il l’a égorgé et vendu, il paiera le quadruple ou le quintuple du prix. Mais si, même en voyant arriver les témoins à sa charge, il avoue aussitôt le vol, en ajoutant n’avoir ni égorgé ni vendu l’animal, il paiera le montant seulement (sans amende).",
+            "Le propriétaire dit à celui qui a loué l’animal: “Où est mon bœuf”?, et l’autre répond que l’animal est mort, au lieu que celui-ci s’est brisé un membre, ou a été enlevé, ou volé, ou perdu; ou bien si le loueur dit que l’animal est brisé, au lieu qu’il est mort, ou a été enlevé, ou volé, ou perdu; ou bien si le loueur dit que l’animal a été enlevé, au lieu qu’il est mort, ou brisé, ou volé, ou perdu; ou bien si la déclaration dit “volé”, au lieu de: mort, ou brisé, ou enlevé, ou perdu; ou bien si l’animal est déclaré perdu, au lieu qu’il est mort, ou brisé, ou enlevé, ou volé; sur quoi le propriétaire dit au loueur: “Je te conjure”, et celui-ci y consent en disant: Amen, il est absous.",
+            "Le propriétaire demande au loueur: “où est mon bœuf”?, et celui-ci répond: “je ne sais ce que tu dis”, tandis que l’animal est mort, ou s’est brisé un membre, ou a été enlevé, ou volé, ou perdu; sur quoi le propriétaire dit: “je te conjure”, et le loueur réplique: Amen, il est condamnable. Le propriétaire dit au gardien salarié ou au locataire de l’animal: “Où est mon bœuf”?, et celui-ci répond que l’animal est mort, tandis qu’il est brisé, ou enlevé; ou si l’animal est déclaré brisé, au lieu de: mort, ou enlevé; ou bien s’il est déclaré enlevé, au lieu de mort ou brisé; ou s’il est déclaré volé, au lieu de perdu; ou bien s’il est déclaré perdu, au lieu de volé; sur quoi, le propriétaire conjure l’interpellé, qui réplique: Amen; celui-ci est absous. De même, si l’animal est déclaré mort, ou brisé, ou enlevé, au lieu d’être en réalité volé ou perdu, sur quoi, le propriétaire conjure l’interpellé, qui réplique: Amen; ce dernier est coupable si l’animal est déclaré perdu ou volé, au lieu qu’il est mort, ou brisé, ou enlevé; sur quoi le propriétaire conjure l’interpellé, qui réplique: Amen; ce dernier est absous. Voici la règle: Celui qui jure faux, en déplaçant seulement une obligation contre une autre semblable, ou une dispense de remboursement contre une autre dispense, ou une dispense contre une obligation, est absous; mais s’il modifie l’obligation en dispense (entraînant un dommage), il est coupable. —C’est que le serment qui a pour suite de ménager l’intérêt du défendeur entraîne sa culpabilité; tandis que le serment fait à son préjudice motive l’absolution."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Shevuot/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,95 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shevuot",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "Awareness of impurity is of two [types], which are [really] four; If one became impure and was aware, and then forgot the impurity, but remembered the sanctified [food]; or if one forgot [that the food was] sanctified, but remembered the impurity; or if one forgot this or that, and ate the sanctified [food] and was not aware, and after he ate, was aware, this one [is obligated to] a <i>Oleh veYored</i> [a sliding-scale sin-offering where the economic status of the individual determines whether he brings an animal, a bird, or flour]. If one became impure and was aware, and then forgot the impurity, but remembered the Temple; or if one forgot the Temple, but remembered the impurity; or if one forgot this or that, entered the Temple and was not aware, and after he exited, was aware, one [is obligated to] a <i>oleh veyored</i>.",
+            "[This is the case for] the one who enters the temple courtyard and the one who enters the addition to the temple courtyard, for we do not add to the City or to the temple courtyards except  [upon agreement] by the king , by prophet, and by the <i>urim vetumim</i> [scrolls in the High Priest's breastplate], by <i>Sanhedrin</i> [highest court, charged with deciding cases and appeals that had national significance. It was comprised of 71 scholars who had received the full traditional rabbinical ordination, and its decisions fixed Jewish practice for subsequent generations.] of seventy-one [judges], with two thanksgiving offerings, and by song. The court walks [around the area being added] and two thanksgiving offerings after them, and all of Israel after them. The inner [offering] was eaten, and the outer [offering] was burned. And any [addition] that was not made with all of these, the one who enters there, he is not liable.",
+            "He who became impure in the temple courtyard and forgot the impurity, but remembered the Temple; or if one forgot the Temple, but remembered the impurity; or if one forgot either one, and prostrated himself or lingered the time it takes to  prostrate, or came [left the temple] to it by the long [route], he is liable, by the shortest [route], he is exempt. This is the positive commandment of the Temple, that they are not liable for.  ",
+            "What is the positive commandment regarding a <i>niddah</i> [menstruating woman] that one would be liable for? The one who was having relations with a clean woman, and she said to him, \"I have become unclean,\" and he withdrew immediately, he is liable, because his leaving is as enjoyable for him as is his entering. ",
+            "Rabbi Eliezer says: \"The creeping thing,\", \" and it was forgotten by him,\" (Vayikra 5:2-3) regarding forgetting the creeping thing, one is liable, but one is not liable regarding forgetting the Temple. Rabbi Akiva says: \"it being hidden from him that he is unclean\" regarding forgetting the impurity, one is liable, but one is not liable regarding forgetting the Temple. Rabbi Yishma'el says:  \"It is forgotten, it is forgotten\" [is said] two times, to make one liable for forgetting the impurity and for forgetting the Temple."
+        ],
+        [
+            "Oaths are of two [types], which are [really] four. An oath that [I will] eat or [will] not eat; that I ate or that I did not eat. An oath that [I will not] eat, and eats a minute amount, he is liable, these are the words of Rabbi Akiva. They [the Sages] said to Rabbi Akiva, where do we find that one who eats a minute amount, he is liable, that this one is liable? Rabbi Akiva said to them: And where do we find that he who speaks and brings a sacrifice, that this one who speaks and brings a sacrifice? An oath that [I will] not eat, and he ate and drank, is only liable once, an oath that [I will] not eat and I will not drink, and ate and drank, he is liable twice. ",
+            "An oath that [I will] not eat, and eats wheat bread, barley bread, and spelt bread is only liable once. An oath that [I will] not eat wheat bread, barley bread, and spelt bread, and he ate, he is liable for each one.  ",
+            "An oath that I will not drink, and he drank many liquids, he is only liable once, an oath that I will not drink wine, oil, and honey, and he drank, he is liable for each one.  ",
+            "An oath that [I will] not eat, and ate food that is not fit for consumption, or drank liquids that is not fit for drinking, he is exempt. An oath that [I will] not eat, and ate <i>nevelot</i> [improperly slaughtered animals] or <i>tereifot</i> [mortally wounded animals], <i>shekatsim</i> [unclean animals] or <i>remasim</i> [creeping things], he is liable. Rabbi Shimon exempts. He said, my spouse's benefits are forbidden to me if I ate today, and one ate <i>nevelot</i> or <i>tereifot</i>, <i>shekatsim</i> or <i>remasim</i>, that person's spouse is prohibited. ",
+            "[This is the case for] things concerning oneself, or things concerning others, or things that have in them substance, or of things that do not have in them substance.  How so? If he said an oath that I will give to so-and-so or that I will not give ; that I gave or that I did not give; that I will sleep or that I will not sleep; that I did sleep or that I did not sleep; that I will throw a pebble into the sea or that I will not throw; that I threw or that I did not throw. Rabbi Yishma'el says: One is only liable if  [his oath] refers the future  as the verse states : “To do bad or to do good.” (Vayikra 5:4) Rabbi Akiva said to him [Rabbi Yishma'el]: If so, I can only know about things that concern doing evil and doing good, things that do not concern doing evil and doing good, from where [do we know this]? He said to him: It is included from the verse. He said to him: If the verse includes that, the verse includes this [too]. ",
+            "He swore to violate a <i>mitzvah</i> and he did not violate, he is exempt, to fulfill [it] and he did not fulfill [it], he is exempt. It would have been logical that one is liable, like according to Rabbi Yehudah ben Beteira. Rabbi Yehudah ben Beteira said: What if it is optional, that it was not sworn regarding it from Mount Sinai, he is liable for it, a <i>mitzvah</i> that was sworn about it from Mount Sinai, is it not logical that he would be liable for it? They said to him: No! If you say that for an optional oath, it is because [Scripture] made negative like them [positive], you could say that for an oath of a <i>mitzvah</i>, since [Scripture] made negative equal to them [positive], because if he swore to violate, and did not violate [it], he is exempt.  ",
+            "An oath that [I will] not eat this loaf, an oath that [I will] not eat it, an oath that [I will] not eat it, and he ate, he is only liable once. This is an oath of declaration, for which one is liable  for its intentional transgression lashes, and for its unintentional transgression an offering of an <i>Oleh veYored</i> [a sliding-scale Chattat offering where the economic status of the individual determines whether he brings an animal, a bird, or flour]. For a vain oath, they are liable for its intentional transgression lashes, and for an unintentional act, he is exempt.",
+            "What is a vain oath? He swore to contravene something  than what is known to all people, he said of a pillar of stone that it is of gold, or of a man that he is a woman, or of a woman that she is a man, he swore of a thing that is impossible, if I did not see a camel that is flying in the air, or if I did not see a snake like a beam of an olive press. [Another example], If he said to witnesses, come and testify for me, [and they replied] an oath that we will not testify for you. He swore to violate a <i>mitsvah</i>, not to make a sukkah, not to take a lulav, or not to put on tefillin, this is a vain oath, and they are liable for its intentional transgression with lashes, if it was an unintentional, he is exempt.",
+            "An oath that [I will] eat this loaf, an oath that [I will] not eat it, the first is an oath of declaration, and the second is a vain oath. If he eats it, he transgresses the vain oath, if he does not eat it, he transgresses the  oath of declaration.",
+            "An oath  of declaration applies to both men and women, to relatives and non-relatives, by those fit and those unfit, before the court or not before the court, by oneself, and they are liable for for an intentional [sin punishable by] lashes and an unintentional act an offering of an <i>oleh veyored</i>. ",
+            "A vain oath can be made by men and women, by non-relatives and relatives, by those fit and those not fit, before the court or not before the court, by oneself, and they are liable for for an intentional [sin punished by] lashes but for unintentional act, he is exempt. For this one and this one [for either kind of oath], if he was [commanded] to swear by others, he is liable. How so? If he said, I did not eat today or I did not put on tefillin today, [and his friend said] I command you to swear, and he said, <i> Amen</i> [I agree],  he is liable. "
+        ],
+        [
+            "The oath of testimony applies to men but not to women, to relatives and non- relatives, and by those fit but not by those unfit. It only applies to those who are fit to testify, whether before a court or not before a court, by oneself, and by others. They [the witnesses] are not liable unless they deny it [their knowledge]  before a court, these are the words of Rabbi Meir. The Sages say: whether it was by oneself or by others, they are not liable unless they deny it before a court.",
+            "And they are liable for an intentional transgression of the oath and for its unintentional transgression with an intentional denial of the testimony, but they are not liable for an unintentional act. What are they liable for in  an intentional oath? An offering of an <i>Oleh veYored</i> [a sliding-scale Chattat offering where the economic status of the individual determines whether he brings an animal, a bird, or flour].",
+            "How is an oath of testimony, [is it done]? If one said to two, come and testify for me, [and they answered] \"[We take] an oath that we do not know testimony for you. Or they say to him: \"We do not know testimony for you\", [he responds], I make you swear, and they said, <i> Amen</i>, agreed, they are liable. If he made them  swear five times outside the court, and they come to the court and admitted, they are exempt, if they deny, they are liable for each one. If he made them swear five times before the court, and they deny, they are only liable for one. Rabbi Shimon said: What is the reason? Since they cannot retract and admit.    ",
+            "If the two [witnesses] denied knowledge at the same time, the two of them are liable, one after the other, the first is liable, the second is exempt. If one denied and one admitted, the one who denies is liable. If there were two pairs of witnesses, if the first denied, and after the second denied, the two of them are liable, because the testimony could be established by the two of them. ",
+            "I make you swear, that if you do not come and testify for me that I have in the possession of so-and-so a deposit, a loan, a stolen object, or a lost object, [and they swear:] An oath that we do not know testimony for you, they are only liable once. An oath that we do not know that you have in the possession of  so-and-so a deposit, a loan, a stolen object, or a lost object, they are liable  for each one. I make you swear that if you come and testify for me that I have in the possession of  so-and-so a deposit of wheat, barley, and spelt”, [and they swear:] an oath that we do not know testimony for you, they are only liable once. An oath that we do not know testimony for you that you have in the possession of  so-and-so a deposit of wheat, barley, and spelt, they are liable for each one.  ",
+            "I make you swear, that if you do not come and testify for me that I have in the possession of  so-and-so damages and half damages, double payment, four or five payment; that  so-and-so raped my daughter or seduced my daughter; that my son struck me; or that my neighbor injured me or set fire to my stack of grain on the Day of Atonement, they are liable.   ",
+            "I make you swear, that if you do not come and testify for me that I am a priest, that I am a Levite, that I am not the son of  a divorced woman, or that I am not the son of a <i>chalutsah</i> [widow of a childless man released from the obligation of Levirate marriage by a ceremony performed by her brother-in-law]; that  so-and-so is a priest, that so-and-so is a Levite, that he is not a son of a divorced woman, or that he is not the son of a <i>chalutsah</i>; that  so-and-so raped his daughter or seduced his daughter; that my son injured me; that my neighbor injured me or set fire to my stack of grain on Shabbat, they are exempt. ",
+            "I make you swear, that if you do not come and testify for me that  so-and-sosaid he would give me two hundred <i>zuz</i> [a silver coin] and he did not give it to me, they are exempt, because they are only liable regarding a claim of money like a deposit.",
+            "I make you swear, that when you can inform me of testimony that you will come and testify for me, they are exempt, because the oath of testimony comes first.",
+            "If he stood in a synagogue and said, I make you swear that if you know testimony for me, that you will come and testify for me, they are exempt, unless he will intend for them.",
+            "If one said to two, I make you swear,  so-and-so and  so-and-so, that if you know any testimony for me that you will come and testify for me an oath that we do not know testimony for you, and they did know testimony for him, [known by] a witness from the mouth of another witness or if one of them was a relative or invalid [witness], they are exempt.",
+            "If one sent by the hand of his servant, or if the defendant said to them, I make you swear that if you know any testimony for him that you will come and testify for him, they are exempt, unless they hear this from the mouth of the claimant.",
+            "I make you swear, I command you, I forbid you, these are liable. By the heavens and the earth, these are exempt. With Alef, Dalet, with Yud, Hey, with Shaddai, with God's hosts, with the Gracious and Merciful one, with Slow to Anger and Abundantly Kind, and with all euphemisms, these are liable. The one who curses with any of these, is liable, these are the words of Rabbi Meir, but the Sages exempt. The one who curses his father or mother with any of these, is liable, these are the words of Rabbi Meir, but the Sages exempt. The one who curses oneself or one's fellow with any of these, transgresses  a negative commandment. God will strike you, and thus God will strike you, this is the written curse in the Torah.  \"[God will] not smite you\", \"[God] will bless you\", \"[God] will do well by you\", (Devarim 28:22-35) Rabbi Meir makes  him liable, and the Sages exempt."
+        ],
+        [
+            "The oath of a deposit can be made by men and women, by non-relatives and by relatives, by those fit and by unfit, before a court or not before a court, by oneself and by others, he is not not liable until he denies it in court, these are the words of Rabbi Meir.  The Sages say, whether it was by oneself or by others, since he denied it, he is liable. He is liable for an intentional violation of an oath and for its unintentional violation [along] with an intentional [denial] of the deposit, but he is not liable for the unintentional violation alone. What is he liable for the intentional violation?  An <i>asham</i> [guilt offering] of silver [worth at least two] <i>shekalim</i>[coins]. ",
+            "An oath of deposit, how [is it done]? He said to him, give me my deposit that you have, [the other person responds with] an oath that I  do not have [what is] yours. Or he said to him, I have nothing of yours, [and he responds], I make you swear, and he said, <i>Amen</i> agreed, he is liable. If he caused him to swear five times, in front of a court or not in front of a court, and he denied it, he is liable for each one. Rabbi Shimon said, what is the reason? Because he is able to retract and admit.",
+            "If five [people] claimed against him, who said to him, give us our deposit that you have, [he responds with] an oath that I have nothing of yours, he is only liable once, an oath that I do not have [what is] yours, and not yours, and not yours, then he is liable for each one. Rabbi Eliezer says: until he says an oath [I swear] on the last one. Rabbi Shimon says: Until he says an oath [I swear] to each one. [If a person says] Give me my deposit or loan, stolen item, or lost item that you have, [he responds with] an oath that I do not have anything of yours, he is only liable once. An oath that I do not have your deposit, loan, stolen item, or lost item, he is liable for each one. Give me wheat, barley, and rye that is mine that you have, [he responds with] an oath that I do not have anything of yours. He is only liable once. An oath that I do not have your wheat, barley, or rye, he is liable for each one. Rabbi Meir says, even if he said, a wheat grain, a barley grain, or a rye grain, he is liable for each one.",
+            "You raped or seduced my daughter, and he says, I did not rape or I did not seduce, [the other says] I make you swear, and he said, <i>Amen</i>, he is liable. Rabbi Shimon exempts, because one does not pay a fine by one's own admission.  They [the Sages] said to him, even though one does not pay a fine by by his own admission, one pays for shame and impairment by his own admission. ",
+            "You stole my ox, and he says, I did not steal it, [he says], I make you swear, and he said, <i>Amen</i>, he is liable. I stole, but I did not butcher or I did not sell, [he says] I make you swear, and he said, <i>Amen</i>, he is exempt. Your ox killed my ox, and he says, it did not kill, [he says] I make you swear, and he said,<i>Amen</i>, he is liable. Your ox killed my slave, and he says, it did not kill, [he says] I make you swear, and he said, <i>Amen</i>, he is exempt. You injured me, you wounded me, and he says, I did not injure you or I did not wound you, [he says] I make you swear, and he said,<i>Amen</i>, he is liable. If his slave said to him, you knocked out my tooth or you blinded my eye, and he says, I did not knock [it] out or I did not blind [you], [he says] I make you swear, and he said, <i>Amen</i>, he is exempt. This is the general rule, any one who pays by his own admission is liable, but one who does not pay by his own admission, he is exempt. "
+        ],
+        [
+            "The oath of the judges, [is for] a claim of two silver [coins], and an admission with the value of a <i>perutah</i> [a small coin], and if the  admission is not of the same type [of item] as the claim, he is exempt. How so? You have two silver coins of mine, [and one replies,] I only have a <i>perutah</i> of yours, he is exempt. You have two silver coins and a <i>perutah</i> of mine, [and one replies,] I only have a <i>perutah</i> of yours, he is liable. You have a <i>maneh</i> [one hundred <i>zuz</i>] of mine, [and one replies,] I do not have anything of yours, he is exempt. You have a <i>maneh</i> of mine [and one replies,] I only have fifty <i>dinar</i> [half a <i>maneh</i>], he is liable. You have a <i>maneh</i> of my father [and one replies,] I only have fifty <i>dinar</i>, he is exempt, because it is like returning a lost object.  ",
+            "You have a <i>maneh</i> of mine, he said to him before witnesses, yes, and the next day he said to him, give it to me, [and he replies] I gave it to you, he is exempt. I do not have anything of yours, he is liable. You have a <i>maneh</i> of mine, he said to him, yes, do not give it to me,only in front of witnesses, the next day, he said to him, give it to me, [and he replies] I gave it to you, he is liable, because he needs to give it to him before witnesses. ",
+            "You have a <i>litra</i> [pound] of gold of mine, [and he replies] I only have a <i>litra</i> of silver of yours, he is exempt. You have a <i>dinar</i> of gold of mine, [and he replies] I only have <i>dinar</i> of silver of yours or a <i>terisit</i> [eight <i>perutah</i>], a <i>pundion</i> [sixteen <i>perutah</i>], or a <i>perutah</i> of yours, he is liable, because all are a type of single coin. You have a <i>kor</i> of grain of mine, [and he re replies] I only have a <i>letekh</i> [half <i>kor</i>] of beans of yours, he is exempt. You have a <i>kor</i> of fruit of mine [and one replies] I only have a <i>letekh</i> of beans of yours, he is liable, because beans are in the category of fruit. If they claimed wheat, and one admitted to him about barley, he is exempt, but Rabban Gamliel makes liable. The one who claims to his fellow about jugs of oil, and admitted to him about vessels, Admon says, since he admitted to him some of the [same] type of claim, he should swear, but the Sages say, the admission is not of the [same] type as the claim.  Rabban Gamliel said, I see the words of Admon. If they claimed vessels and land, and one admitted to vessels but denied land or to land but denied vessels, he is exempt. He admitted to some of the lands he is exempt, but some of the vessels, he is liable, because property that cannot be mortgaged join with property that can be mortgaged to swear upon them. ",
+            "We do not swear on the claim of  a deaf-mute, a <i>shoteh</i>, or a minor, and one does not make a minor swear, but we swear against a minor or sanctified objects. ",
+            "And these are the things which one does not swear upon, slaves, documents, lands, and sanctified objects. They are not subject to double penalty nor a penalty of fourfold or fivefold. An unpaid guardian does not swear, a paid guardian does not pay. Rabbi Shimon says, for sacrifices for which one is responsible for them [their replacement], we swear upon them, but [for those] that he is not responsible for them, we do not swear upon them.",
+            "Rabbi Meir says, there are things that are in [like] land and they are not like land, but the Sages do not agree with him. How so? I transferred to you ten laden vines, and this one says, there are only five, Rabbi Meir makes him liable [for an] oath, but the Sages say, anything attached to the ground, it is like the ground. They only swear on a thing [determined] by measure, weight or by number. How so? I transferred to you a full house or I transferred to you a full pouch, and this one says, I do not know, but take whatever you left, he is exempt. This one says, [the produce reached] until the overhang, and this one says, until the window, he is liable. ",
+            "The one who loans to his fellow on collateral, and he lost the collateral, and he said to him, I lent you a <i>sela</i> [a silver coin] on it, and it was worth a <i>shekel</i> [half a  <i>sela</i>], and this one says, no, you lent me a <i>sela</i> on it, and it was worth a <i>sela</i>, he is exempt. I lent you a <i>sela</i> on it, and it was worth a <i>shekel</i>, and this one says, no, you lent me a <i>sela</i> on it, and it was worth three <i>dinarim</i> [three-fourths a <i>sela</i>], he is liable. You lent me a <i>sela</i> on it, and it was worth two, and this one says, no, I lent you a <i>sela</i> on it, and it was worth a <i>sela</i>, he is exempt. You lent me a <i>sela</i> on it, and it was worth two, and this one says, no, I lent you a <i>sela</i> on it, and it was worth five <i>dinarim</i>, he is liable. And who swears? The one in whose possession  the  deposit is, lest he [the borrower] swear and this one [the lender] will take out [present] the deposit.  "
+        ],
+        [
+            "All who [need to] swear by Biblical decree, swear and do not pay. The following swear and receive, the hired laborer, the victim of theft,  the wounded person, if the opponent is suspected of an oath [of swearing falsely], and the shopkeeper concerning his  journal. The hired laborer, how so [what are the circumstances]? If one said to him, give me my wage that is mine that you have, and he says, I gave [it], and this one says, I did not receive it, he swears and receives. Rabbi Yehudah says, [there is no oath] until there is a partial admission. How so? If he said to him, give me my wage of fifty <i>dinar</i> that is mine that you have, and he says, you already received a golden <i>dinar</i> [worth 25 <i>dinar</i>].",
+            "The victim of theft, how so[do they collect and swear]? If they had testified against him that he entered his [his debtor's] house, for his pledge without permission, he says, you took a vessel, and he says, I did not take [it], he swears and receives. Rabbi Yehudah says, [there is no oath] until there is a partial admission. How so?  If he said to him, you took two vessels, and he says, I only took one. ",
+            "The wounded person, how so? If they had testified that he entered his care whole and left wounded, and he said to him, you wounded me, and he says, I did not wound [you], he swears and receives. Rabbi Yehudah says, [there is no oath] until there is a partial admission, how so? If he said to him, you wounded me twice, and this one says, I only wounded you once. ",
+            "If the opponent is suspected of oath [swearing falsely], how so? Whether an oath of testimony, or an oath of deposit, and even a vain oath. If one of them was a dice-player, or one who loans on interest, or a racer of doves, or a merchant of produce of the Sabbatical year, the opponent swears and receives.  If two of them are suspected, the oath returns to its place, these are the words of Rabbi Yosei. Rabbi Meir says, they should divide. ",
+            "The shopkeeper on his journal, how so? He should not say to him, it was written on my journal, that you are liable to me two hundred <i>zuz</i> [a silver coin], rather he said to him, give to my child <i>se'atayim</i> [each <i>se'ah</i> is six <i>kav</i>] of wheat, or give  to my laborer a <i>sela</i> [worth four <i>dinar</i>] of coins, and he says, I gave [it], and they say, we did not receive, he swears and receives, and they swear and receive. Ben Nanas said, how do they both come and take a vain oath. Rather he receives without an oath, and they receive without an oath.",
+            "He said to the shopkeeper, give me fruit for [the value of] a <i>dinar</i>, and he gave it to him, he said to him, give me the <i>dinar</i>, he said to him, he gave it to him, and he placed it in the till, the employer should swear.  If he gave him the <i>dinar</i>, he said to him, give me the fruit, he said to him, I gave them to you, and you carried them into your house, the shopkeeper should swear. Rabbi Yehudah says, the one who has the fruit, he has the upper hand. If he said to the money- changer, give me a <i>dinar</i> of coins, and he gave [it] to him, he said to him, give me the <i>dinar</i>, he said to him, I gave it to you and you placed it in the till, the employer should swear. If he gave him the <i>dinar</i>, he said to him, give me the coins, he said to him, I gave it to you, and you threw them into your pouch, the money changer should swear. Rabbi Yehudah says, it is not the way of the money changer to give an <i>issar</i> [a coin worth eight <i>perutah</i> until he takes his <i>dinar</i>.",
+            "Just as they said, the one who impairs [the value of] her <i>ketubah</i> [marriage contract] it can only be paid by oath, and one witness testifies that it has been paid, it can only be paid by oath, from mortgaged property or from property of orphans, it can only be paid by oath, and she who collects [her <i>ketubah</i>] not in the presence[ of her husband], it can only be paid by oath. So too orphans, they can only be paid by oath, an oath that our father did not advise us, an oath that our father has not said anything to us,  and we did not find [anything] among the documents of father, that this document is paid. Rabbi Yochanan ben Berokah says, even the son who was born after the death of the father, swears and receives. Rabban Shimon ben Gamliel said, if there are witnesses, that the father said at the time of his death, this document has not been paid, he receives without an oath.",
+            "And these swear without a claim, the partners, tenant-farmers, administrators, and the woman who does transactions in the house, and the son of the house [member of the household]. If he said to him, what do you claim of me? It is my desire that you swear to me, he is liable. If the partners or tenant-farmers divide, he is not able to make them swear, if the oath was transferred from another claim, they transfer upon him everything. And the Sabbatical year cancels the oath."
+        ],
+        [
+            "There are four types of guardians: an unpaid guardian, a borrower, a paid watchmen and a renter.  An unpaid guardian swears for all types of cases [to exempt himself from payment], the borrower pays in all cases.  A paid guardian and a renter take an oath in the case of the animal breaking a limb, being captured [by an army] or if it dies but pay in the case of the animal being lost of stolen.  ",
+            "If he said to the unpaid guardian where is my ox and he said it died, but in reality it broke a limb or was captured or was stolen or was lost.  Or he claimed it broke a limb but in reality it died or was captured or stolen or was lost.  It was captured, but in reality it died or broke a limb or was stolen or was lost. It was stolen but in reality it died or broke a limb or was captured or was lost.  It was lost but in reality it died or was broken or captured or stolen, and the owner said swear to me and he said <i>Amen</i>, agreed, the guardian is exempt (from an <i>asham</i> sacrifice). ",
+            "If he asked where is my ox? and [the unpaid guardian] said to him I dont know what you're talking about but in reality it died or broke a limb or was captured or was stolen or was lost, and the owner said swear to me and he said <i>Amen</i>, agreed, he is exempt [from a sacrifice].  If he asked, where is my ox and he answered it was lost, if he said swear to me and he said <i>Amen</i>, agreed, but witnesses testify that in reality he  ate it, the guardian pays the value of the ox.  If he admitted on his own, he pays the value of the ox plus a fifth of its value and must bring an <i>asham</i>.  If he asked, where is my ox and he answered it was stolen, he said swear to me and the guardian said <i>Amen</i>, agreed, but witnesses testify that in reality he really stole it, he must pay double the value of the ox.  If he admitted on his own he pays the value of the ox plus a fifth of its value and must bring an <i>asham</i>.",
+            "If he said to someone in the marketplace where is my ox that you stole?  And he says I did not steal it and witnesses testify that he did steal it, the thief must pay double [the value of the ox].  If he slaughtered it and sold it he pays four or five times [its value].  If he saw witnesses coming and he said I stole it but did not slaughter or sell it, he only pays the principle.  ",
+            "If he asked the borrower where is my ox? and he answered it died, but in reality it broke a limb or was captured or was stolen or lost.[He said] it broke a limb but in reality it died or was captured or was stolen or was lost. [He said] it was captured but in reality it died or it broke a limb or it was stolen or it was lost.  [He said] it was stolen but in reality it died or broke a limb or was captured or lost. [He said] it was lost but in reality it died or broke a limb or was captured or lost and he said swear to me and he said <i>Amen</i>, agreed, he is exempt [from a sacrifice].",
+            "If he asked [the borrower] where is my ox, and he said I don't know what you're talking about, but in reality it died or broke a limb or was captured or was stolen or lost and he said swear to me and the borrower said <i>Amen</i>, agreed, he is obligated [to bring a sacrifice].  If he said to the paid guardian or the renter where is my ox? and he said it died, but in reality it broke a limb or was captured.  [He said] it broke a limb but in reality it died or was captured. [He said] it was captured, but in reality it died or broke a limb. [He said] it was stolen but in reality it was lost. [He said] it was lost but in reality it was stolen if he says swear to me and he says <i>Amen</i>, agreed, he is exempt [from a sacrifice].  [He said] it died or broke a limb or was captured but in reality it was stolen or lost and he said swear to me and he said <i>Amen</i>, agreed, he is obligated [to bring a sacrifice].  [He said] it was lost or stolen but in reality it died or broke a limb or was captured and he said swear to me and he said  <i>Amen</i>, agreed, he is exempt [from a sacrifice].  This is the rule, any claim that changes from one obligation [to pay] to another obligation or from one exemption to another exemption, or from an exemptin to an obligation, he is exempt [from a sacrifice]. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Shevuot/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,103 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Shevuot",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nשְׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.  \nיְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.  \nיְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע.  \nמַרְאוֹת נְגָעִים, שְׁנַיִם שֶׁהֵן אַרְבָּעָה. \n",
+            "<small>ב</small>\nכָּל שֶׁיֶּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה וִידִיעָה בַסּוֹף וְהֶעְלֵם בִּנְתַּיִם, \nהֲרֵי זֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד.  \nיֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף, \nשָׂעִיר הַנֶּעֱשָׂה בִפְנִים יוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה, \nעַד שֶׁתִּוָּדַע לוֹ, וְיָבִיא בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. \n",
+            "<small>ג</small>\nאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה, \nאֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף, \nשָׂעִיר הַנֶּעֱשָׂה בַחוּץ יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כט,יא) \n\"מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים\". \nעַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר זֶה מְכַפֵּר: \nמַה הַפְּנִימִי, \nאֵינוּ מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ יְדִיעָה, \nאַף הַחִיצוֹן, \nלֹא יְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ יְדִיעָה. &lt;בָּהּ&gt;\n",
+            "<small>ד</small>\nוְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף, \nשְׂעִירֵי רְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשְׂעִירֵי רְגָלִים מְכַפְּרִים, \nאֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים.  \nוְעַל מַה שְּׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים? \nעַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא.  &lt;טָּהוֹר&gt;\nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nכָּל הַשְּׂעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה, \nעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.  \n\n<small>ה</small>\nהָיָה רְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא. \nוְשֶׁלָּרְגָלִים מְכַפְּרִים עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה, \nלֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף. \nוְשֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה [בַתְּחִלָּה, \nאֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה] בַסּוֹף.   \n\n<small>ו</small>\nאָמְרוּ לוֹ: \nמַה הֵן שֶׁיִּקָּרְבוּ זֶה בָזֶה? \nאָמַר לָהֶן: \nיִקָּרְבוּ.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nהוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה, \nהֵיאָךְ הֵן קְרֵבִין? \nאָמַר לָהֶן: \nכֻּלָּם בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. \n",
+            "<small>ז</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: \nשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא. \nמוּסָף עֲלֵיהֶן שֶׁלָּרְגָלִין, \nשֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא, \nוְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף. \nמוּסָף עֲלֵיהֶם שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, \nשֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל טָמֵא, \nוְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף, \nוְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה, \nאֲבָל יֶשׁ בָּהּ י��דִיעָה בַסּוֹף.  \n\n<small>ח</small>\nאָמְרוּ לוֹ: \nמַה הֵן שֶׁיִּקָּרְבוּ זֶה בָזֶה? &lt;אוֹמֵר הָיָה&gt;\nאָמַר לָהֶן: \nהִין.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nאִם כֵּן, \nיְהוּ שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִים לְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, \nאֲבָל הֵיאָךְ שֶׁלְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִים לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, \nלְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָה שֶׁלָּהֶן? \nאָמַר לָהֶן: \nכֻּלָּם בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. &lt;כְּלוּם&gt;\n",
+            "<small>ט</small>\nוְעַל זְדוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, \nשָׂעִיר הַנֶּעֱשָׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר.  \nוְעַל שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, \nהַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, \nהַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת, \nהוֹדַע וְלֹא הוֹדַע, \nעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, \nכָּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, \nשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר. \n",
+            "<small>י</small>\nאֶחָד יִשְׂרְאֵלִים, וְאֶחָד כֹּהֲנִים, וְאֶחָד כֹּהֵן מָשִׁיחַ.  \nאֶלָּא שֶׁדַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים \nוְעַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכַּשֵּׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנֶּעֱשָׂה בִפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, \nכָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים. \nכַּשֵּׁם שֶׁוִּדּוּיוֹ שֶׁלְּשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, \nכָּךְ וִדּוּיוֹ שֶׁלַּפַּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nיְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: \nנִטַּמָּא וְיָדַע, \nוְנֶעְלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה, וְזָכוּר לַקֹּדֶשׁ; \nנֶעְלַם מִמֶּנּוּ קֹדֶשׁ, וְזָכוּר לַטֻּמְאָה; \nנֶעְלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה, \nאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָדַע, \nהֲרֵי זֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד.  \n\n<small>ב</small>\nנִטַּמָּא וְיָדַע, \nנֶעְלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה, וְזָכוּר לַמִּקְדָּשׁ; \nנֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ, וְזָכוּר לַטֻּמְאָה; \nנֶעְלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה, \nנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע, מִשֶּׁיָּצָא יָדַע, \nהֲרֵי זֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד. \n",
+            "<small>ג</small>\nאֶחָד הַנִּכְנָס לַעֲזָרָה וְאֶחָד הַנִּכְנָס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה. \nשֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת, \nאֶלָּא בְמֶלֶךְ, בַּנָּבִיא בָאוּרִים וּבְתֻמִּים, \nוּבְסֶנְהֶדְרִין שֶׁלְּשִׁבְעִים וְאֶחָד, \nוּבִשְׁתֵּי תוֹדוֹת וּבְשִׁיר.  \nוּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶן, \nהַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרֶפֶת.  \nוְכָל שֶׁלֹּא נֶעֱשֵׂת בְכָל אֵלּוּ, \nהַנִּכְנָס לַשָּׁם, אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ. \n",
+            "<small>ד</small>\nנִטַּמָּא בָעֲזָרָה, \nנֶעְלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה, וְזָכוּר לַמִּקְדָּשׁ; \nנֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ, וְזָכוּר לַטֻּמְאָה; \nנֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה, \nהִשְׁתַּחֲוָה, שֶׁשָּׁהָה בִכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה, &lt;הַשְׁתַּחֲוָיָה&gt;\nבָּא לוֹ בָאֲרֻכָּה, חַיָּב, \nוּבַקְּצָרָה, פָּטוּר.  \nזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, \nשֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ. \n",
+            "<small>ה</small>\nאֵי זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה, \nשֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ? \nהָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה, \nאָמְרָה לוֹ \"נִטְמֵאתִי\", \nאִם פֵּרַשׁ מִיָּד, \nחַיָּב, שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָיָה לוֹ כְבִיאָתוֹ. \n",
+            "<small>ו</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: (ויקרא ה,ב)  \nהַ \"שֶׁרֶץ... וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ\", \nעַל הֶעְלֵם הַשֶּׁרֶץ הוּא חַיָּב, \nאֵינוּ חַיָּב עַל הֶעְלֵם הַמִּקְדָּשׁ.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: (ויקרא ה,ב)  \n\"וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא\", \nעַל הֶעְלֵם הַטֻּמְאָה הוּא חַיָּב, \nאֵינוּ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ.  \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: (ויקרא ה,ב-ג)\n\"וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ... וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ\" שְׁנֵי פְעָמִים, \nלְחַיֵּב עַל הֶעְלֵם הַטֻּמְאָה וְעַל הֶעְלֵם הַמִּקְדָּשׁ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשְׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע: \n\"שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל\", וְ\"שֶׁלֹּא אֹכַל\", \n\"שֶׁאָכַלְתִּי\", וְ\"שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי\".  \n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל\", וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא, \nחַיָּב.  \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nאָמְרוּ לוֹ לִרְבִּי עֲקִיבָה: \nבְּאֵיכָן מָצִינוּ בְאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא, \nשֶׁהוּא חַיָּב, שֶׁזֶּה חַיָּב? \nאָמַר לָהֶן: \nבְּאֵיכָן מָצִינוּ בִמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן, \nשֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן? \n\n<small>ב</small>\n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל\", וְאָכַל וְשָׁתָה, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.  \n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה\", וְאָכַל וְשָׁתָה, \nחַיָּב שְׁתַּיִם. \n",
+            "<small>ג</small>\n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל\", \nוְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִים וּפַת כֻּסְּמִים, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.  \n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעוֹרִים וּפַת כֻּסְּמִים\", \nוְאָכַל, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. \n",
+            "<small>ד</small>\n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה\", \nוְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.  \n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ\", \nוְשָׁתָה, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. \n",
+            "<small>ה</small>\n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל\", \nוְאָכַל אֳכָלִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לַאֲכִילָה, \nוְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִן לִשְׁתִיָּה, \nפָּטוּר.  \n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל\", \nוְאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, וּשְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, \nחַיָּב. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.  \nאָמַר \"קֻנָּם אִשְׁתִּי נֶהְנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם\", \nוְהוּא שֶׁאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת, שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, \nהֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. \n",
+            "<small>ו</small>\nאֶחָד דְּבָרִים שֶׁלְּעַצְמוֹ, \nוְאֶחָד דְּבָרִין שֶׁלַּאֲחֵרִים, \nוְאֶחָד דְּבָרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, \nוְאֶחָד דְּבָרִין שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ.  \nכֵּיצַד? \nאָמַר \"שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי\", וְ\"שֶׁלֹּא אֶתֵּן\", \n\"שֶׁנָּתַתִּי\", וְ\"שֶׁלֹּא נָתַתִּי\", \n\"שֶׁאִישַׁן\", וְ\"שֶׁלֹּא אִישַׁן\", \n\"שֶׁיָּשַׁנְתִּי, וְ\"שֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי\", \n\"שֶׁאֶזְרֹק צְרוֹר לַיָּם\", וְ\"שֶׁלֹּא אֶזְרֹק\", \n\"שֶׁזָּרַקְתִּי\", וְ\"שֶׁלֹּא זָרַקְתִּי\".  \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: (ויקרא ה,ד) \n\"לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב\".  \nאָמַר לוֹ רְבִּי עֲקִיבָה: \nאִם כֵּן, אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה. \nדְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה, מְנַיִן? \nאָמַר לוֹ: \nמֵרִבּוּי הַכָּתוּב.  \nאָמַר לוֹ: \nאִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ, \nרִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ. \n",
+            "<small>ז</small>\nנִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, וְלֹא בִטֵּל, \nפָּטוּר; \nלְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה, וְלֹא קִיֵּם, \nפָּטוּר, שֶׁהָיָה בַדִּין שֶׁיְּהֵא חַיָּב, \nכְּדִבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתִירָה:  \nמָה אִם הָרְשׁוּת, שֶׁאֵינוּ מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי, \nהֲרֵי הוּא חַיָּב עָלֶיהָ, \nמִצְוָה, שֶׁהוּא מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי, \nאֵינוּ דִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עָלֶיהָ? \nאָמְרוּ לוֹ: \nלֹא! \nאִם אָמַרְתָּ בִשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת, \nשֶׁכֵּן עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהִין, \nתֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה, \nשֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהִין. \n",
+            "<small>ח</small>\n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל כִּכָּר זוֹ\", \n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה\", \nוַאֲכָלָהּ, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת.  \nזוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי, \nשֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, \nוְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד.  \n\n<small>ט</small>\nשְׁבוּעַת שָׁוְא, \nחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, \nוְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר. \n",
+            "אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא? \nנִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָן: \nאָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁלָּאֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁלַּזָּהָב, \nוְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, \nוְעַל אִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ. \nעַל דָּבָר שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לוֹ: \n\"אִם לֹא רָאִיתִי גָמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בְּאָוֵיר\", \nוְ\"אִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד\". \nאָמַר לָעֵדִים \"בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי!\" \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידֶךָ!\" \nנִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה: \nשֶׁלֹּא לַעֲשׁוֹת סֻכָּה, \nוְשֶׁלֹּא לִטּוֹל לוּלָב, \nוְשֶׁלֹּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, \nזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, \nשֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, \nוְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר. \n",
+            "<small>י</small>\n\"שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל כִּכָּר זוֹ\", \n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכְלֶנָּה\", \nהָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּטּוּי, \nוְהַשְּׁנִיָּה שְׁבוּעַת שָׁוְא.  \nאֲכָלָהּ, עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא. \nלֹא אֲכָלָהּ, עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי. \n",
+            "<small>יא</small>\nשְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים, בַּנָּשִׁים, \nבָּרְחוֹקִים, בַּקְּרוֹבִים, \nבַּכְּשֵׁרִין, בַּפְּסוּלִים, \nבִּפְנֵי בֵית דִּין, וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין, \nמִפִּי עַצְמוֹ. \nוְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, \nוְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. \n",
+            "<small>יב</small>\nשְׁבוּעַת שָׁוְא נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁין, בַּנָּשִׁים, \nבָּרְחוֹקִים, בַּקְּרוֹבִים, \nבַּכְּשֵׁרִים, בַּפְּסוּלִים, \nבִּפְנֵי בֵית דִּין, וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין, \nמִפִּי עַצְמוֹ. \nוְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת, \nוְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר.  \nאַחַת זוֹ וְאַחַת זוֹ, \nהַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים, חַיָּב.  \n\"אִם לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם\", \nוְ\"לֹא הִנַּחְתִּי תְפִלִּין הַיּוֹם, מַשְׁבִּיעָךְ אָנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", חַיָּב. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וְלֹא בַנָּשִׁים, \nבָּרְחוֹקִין וְלֹא בַקְּרוֹבִין, \nבַּכְּשֵׁרִין וְלֹא בַּפְּסוּלִין, \nוְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בִּרְאוּיִים לְהָעִיד. \nבִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין, \nמִפִּי עַצְמוֹ וּמִפִּי אֲחֵרִין. \nאֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בוֹ בְּבֵית דִּין. &lt;שֶׁיְּכַפְּרוּ&gt; \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִין, \nאֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בוֹ בְּבֵית דִּין. &lt;שֶׁיְּכַפְּרוּ&gt;\n",
+            "<small>ב</small>\nוְחַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, \nוְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת, \nאֵינָן חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ.  \nוּמַה הֵן חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ? \nקָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. \n",
+            "<small>ג</small>\nשְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד? \nאָמַר לָעֵדִין: \n\"בּוֹאוּ וְהַעִידוּנִי!\" \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים לָךְ עֵדוּת!\" \nאוֹ שֶׁאָמְרוּ לוֹ: \n\"אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת\", \n--\"מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם!\" \nוְאָמְרוּ \"אָמֵן\", \nהֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.  \nהִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְעָמִים חוּץ לְבֵית דִּין, \nוּבָאוּ לְבֵית דִּין וְהוֹדוּ, \nפְּטוּרִים. \nכָּפְרוּ, \nחַיָּבִים עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.  \nהִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְעָמִים, \nבֵּין בִּפְנֵי בֵית דִּין, בֵּין שֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין,\nוְכָפְרוּ, \nאֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת.  \nאָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nמַה הַטַּעַם? \nמִפְּנֵי שֶׁאֵינָם יְכוּלִין לַחְזוֹר וּלְהוֹדוֹת. &lt;וּלְהוֹרוֹת&gt;\n",
+            "<small>ד</small>\nכָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת, \nשְׁנֵיהֶן חַיָּבִין; \nזֶה אַחַר זֶה, \nהָרִאשׁוֹן חַיָּב.  \nכָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד, \nהַכּוֹפֵר חַיָּב.  \nהָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים, \nכָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה, \nשְׁתֵּיהֶן חַיָּבוֹת, \nמִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוּלָה לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁתֵּיהֶן. \n",
+            "<small>ה</small>\n\"מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, \nאִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, \nשֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִקָּדוֹן וּתְשׁוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה\", \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת\", \nאֵינָן חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין, \nשֶׁיֶּשׁ לָךְ בְּיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׁוּמֶת יָד, גָּזֵל וַאֲבֵדָה\", \nחַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.  \n\n<small>ו</small>\n\"מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, \nאִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, \nשֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין\", \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת\", \nאֵינָן חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת; \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לָךְ עֵדוּת, \nשֶׁיֶּשׁ לָךְ בְּיַד אִישׁ פְּלוֹנִי חִטִּים וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין\", \nחַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. \n",
+            "<small>ז</small>\n\"מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, \nשֶׁיֶּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי נֶזֶק, וַחֲצִי נֶזֶק, \nתַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nוְתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, \nוְשֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי וּפִּתָּה בִתִּי, \nוְשֶׁהִכַּנִי בְנִי, \nוְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי, \nוְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי בְיוֹם הַכִּפּוּרִים\", \nהֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. \n",
+            "<small>ח</small>\n\"מַשְׁב��ִיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, \nשֶׁאֲנִי כֹהֵן, \nשֶׁאֲנִי לֵוִי, \nשֶׁאֵינִי בֶן גְּרוּשָׁה, \nשֶׁאֵינִי בֶן חֲלוּצָה, \nשֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי כֹהֵן, \nשֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי, \nשֶׁאֵינוּ בֶן גְּרוּשָׁה, \nשֶׁאֵינוּ בֶן חֲלוּצָה, \nשֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי וּפִּתָּה בִתּוֹ, \nוְשֶׁחָבַל בּוֹ בְנוֹ, \nוְשֶׁהִדְלִיק גְּדִישִׁי בַשַּׁבָּת\", \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. \n",
+            "<small>ט</small>\n\"מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, \nשֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִתֵּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן\", \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים, \nשֶׁאֵין חַיָּבִין [אֶלָּא] עַל תְּבִיעַת מָמוֹן כַּפִּקָּדוֹן. \n",
+            "<small>י</small>\n\"מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, \nכְּשֶׁתֵּדְעוּ לִי עֵדוּת, שֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי\", \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין, \nמִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת. \n",
+            "<small>יא</small>\nעָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, וְאָמַר: \n\"מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם יוֹדְעִין אַתֶּם לִי עֵדוּת, \nשֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי\", \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. \n",
+            "<small>יב</small>\nאָמַר לִשְׁנַיִם: \n\"מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, \nאִם יוֹדְעִין אַתֶּם לִי עֵדוּת, \nשֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּנִי\", \nוְהֵם שֶׁיּוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד, &lt;לִי&gt;\nאוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. \n",
+            "<small>יג</small>\nשִׁלַּח בְּיַד עַבְדּוֹ, \nאוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע: \n\"מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, אִם יוֹדְעִין אַתֶּם לִי עֵדוּת, \nשֶׁתָּבוֹאוּ וּתְעִידוּהוּ!\" \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים, \nעַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ. \n",
+            "<small>יד</small>\n\"מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם\", \n\"מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם\", \n\"אוֹסֶרְכֶם אֲנִי\", \nהֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.  \n\"בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ\", \nהֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין.  \n\"בְּאָלֶף דָלֶת\", \n\"בְּיוֹד הֵי\", \n\"בְּשַׁדַּי\", \n\"בִּצְבָאוֹת\", \n\"בְּחַנּוּן וּבְרַחוּם\", \n\"בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד\", \nוְכָל הַכִּנּוּיִים, \nהֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין.  \nהַמְקַלֵּל בְּכֻלָּם, חַיָּב. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.  \nהַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְכֻלָּם, חַיָּב. \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר. \nוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין.  \nהַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵרוֹ בְכֻלָּם, \nעוֹבֵר בְּ'לֹא תַעֲשֶׂה'.  \n\"יַכְּכָה הָאֱלֹהִים!\" \nזוֹ הִיא הָאָלָה הָאֲמוּרָה בַתּוֹרָה (ויקרא ה,א) \n\"אַל יַכְּכָה\", \n\"יְבָרֶכְךָ וְיֵיטִיב לָךְ\", \nרְבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב, \nרְבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וּבַנָּשִׁים, \nוּבָרְחוֹקִים וּבַקְּרוֹבִים, \nוּבַכְּשֵׁרִים וּבַפְּסוּלִים, \nבִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין, \nמִפִּי עַצְמוֹ וּמִפִּי אַחֵר. \nאֵינוּ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְפֹּר בּוֹ בְּבֵית דִּין.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אַחֵר, \nכֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ, חַיָּב.  \nוְחַיָּב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, \nוְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן, \nאֵינוּ חַיָּב ע��ל שִׁגְגָתָהּ.  \nמַה הוּא חַיָּב עַל זְדוֹנוֹ? \nאָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים. \n",
+            "<small>ב</small>\nשְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד? \nאָמַר לוֹ: \n\"תֶּן לִי פִקָּדוֹן שֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדָךְ\", \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי\". \nאוֹ שֶׁאָמַר לוֹ: \n\"אֵין לָךְ בְּיָדִי\", \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nהֲרֵי זֶה חַיָּב.  \nהִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְעָמִים, \nבִּפְנֵי בֵית דִּין, &lt;שֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין&gt; \nוְכָפַר, \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.  \nאָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nמַה הַטַּעַם? \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לַחֲזוֹר וּלְהוֹדוֹת. \n",
+            "<small>ג</small>\nהָיוּ חֲמִשָּׁה תוֹבְעִין אוֹתוֹ, וְאוֹמְרִין לוֹ: \n\"תֶּן לָנוּ פִקָּדוֹן שֶׁיֶּשׁ לָנוּ בְיָדָךְ\", \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי\", \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת; \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי, וְלֹא לָךְ וְלֹא לָךְ וְלֹא לָךְ\", \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. \n(רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nעַד שֶׁיֹּאמַר \"שְׁבוּעָה\" בָאַחֲרוֹנָה. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nעַד שֶׁיֹּאמַר \"שְׁבוּעָה\" לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.)  \n\n<small>ד</small>\n\"תֶּן לִי פִקָּדוֹן וּתְשׁוּמֶת יָד, וְגָזֵל וַאֲבֵדָה, \nשֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדָךְ\", \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי\", \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי פִקָּדוֹן וּתְשׁוּמֶת יָד, \nוְגָזֵל וַאֲבֵדָה\", \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת.  \n\n<small>ה</small>\n\"תֶּן לִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין שֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדָךְ\", \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי\", \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. \n--\"שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָךְ בְּיָדִי חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְכֻסְּמִין\", \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ אָמַר: \n\"חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וְכֻסֶּמֶת\", \nחַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאַחַת. &lt;לְכָל&gt;\n",
+            "<small>ו</small>\n\"אָנַסְתָּ וּפִתִּיתָ אֶת בִּתִּי\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִתִּיתִי\", \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nחַיָּב.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, \nשֶׁאֵינוּ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ.  \nוְאָמְרוּ לוֹ: \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוּ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ, \nמְשַׁלֵּם בֹּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ. \n",
+            "<small>ז</small>\n\"גָּנַבְתָּ אֶת שׁוֹרִי\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא גָנַבְתִּי\", \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nחַיָּב.  \n\"גָּנַבְתִּי, אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי\", \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nפָּטוּר.  \n\n<small>ח</small>\n\"הֵמִית שׁוֹרָךְ אֶת שׁוֹרִי\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא הֵמִית\", \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nחַיָּב.  \n\"הֵמִית שׁוֹרָךְ אֶת עַבְדִּי\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא הֵמִית\", \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nפָּטוּר.  \nאָמַר לוֹ חֲבֵרוֹ: \n\"חָבַלְתָּ בִי וְעָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא חָבַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי\", \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nחַיָּב.  \nאָמַר לוֹ עַבְדּוֹ: \n\"הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי וְסִמִּיתָ אֶת עֵינִי\", &lt;שִׁנַּי; עֵינַי&gt;\nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא הִפַּלְתִּי וְלֹא סִמִּיתִי\", \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nפָּטוּר.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל הַמְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ חַיָּב, \nוְשֶׁאֵינוּ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ פָּטוּר. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין, \nהַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַהוֹדָיָה בְשׁוֹוֶה פְרוּטָה. \nוְאִם אֵין הוֹדָיָה מִן הַטַּעֲנָה, \nפָּטוּר.  \nכֵּיצַד? \n\"שְׁתֵּי כֶסֶף לִי בְיָדָךְ\", \n--\"אֵין לָךְ בְּיָדִי\", \nפָּטוּר.  \n\"שְׁתֵּי כֶסֶף וּפְרוּטָה לִי בְיָדָךְ\", \n--\"אֵין לָךְ בְּיָדִי\", \nפָּטוּר.  \n\"שְׁתֵּי כֶסֶף וּפְרוּטָה לִי בְיָדָךְ\", \n--\"אֵין לָךְ בְּיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה\", \nחַיָּב.  \n\"מָנֶה לִי בְיָדָךְ\", \n--\"אֵין לָךְ בְּיָדִי\", \nפָּטוּר.  \n\"מָנֶה לִי בְיָדָךְ\", \n--\"אֵין לָךְ בְּיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר\", \nחַיָּב.  \n\"מָנֶה לְאַבָּא בְיָדָךְ\", \n--\"אֵין לוֹ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר\", &lt;לָךְ&gt;\nפָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה. \n",
+            "<small>ב</small>\n\"מָנֶה לִי בְיָדָךְ\", \nאָמַר לוֹ \"הִין\", \nוּלְמָחָר אָמַר לוֹ: \n\"תְּנֵהוּ לִי!\" \n--\"נְתַתִּיו לָךְ\", \nפָּטוּר. \n--\"אֵין לָךְ בְּיָדִי\", \nחַיָּב.  \n\"מָנֶה לִי בְיָדָךְ\", \nאָמַר לוֹ \"הִין\", \n--\"אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בִפְנֵי עֵדִים!\" \nלְמָחָר אָמַר לוֹ: \n\"תְּנֵהוּ לִי!\" \n--\"נְתַתִּיו לָךְ\", \nחַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא צָרִיךְ לִתְּנוֹ לוֹ בִפְנֵי עֵדִים. \n",
+            "<small>ג</small>\n\"לִטְרָה זָהָב לִי בְיָדָךְ!\" \n--\"אֵין לָךְ בְּיָדִי אֶלָּא לִטְרָה כֶסֶף\", \nפָּטוּר. \n\"דִּינַר זָהָב לִי בְיָדָךְ!\" \n--\"אֵין לָךְ בְּיָדִי אֶלָּא דִינַר כֶּסֶף, \nוּטְרִיסוֹת, וּפָנְדְּיוֹן, וּפְרוּטָה\", \nחַיָּב, שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ אֶחָד.  \n\n<small>ד</small>\n\"כּוֹר תְּבוּאָה יֶשׁ לִי בְיָדָךְ\", \n--\"אֵין לָךְ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית\", \nפָּטוּר. \n\"כּוֹר פֵּרוֹת יֶשׁ לִי בְיָדָךְ\", \n--\"אֵין לָךְ בְּיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית\", \nחַיָּב, שֶׁהַקִּטְנִית בִּכְלַל הַפֵּרוֹת.  \nטְעָנוֹ חִטִּין, וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעוֹרִים, \nפָּטוּר. \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב,  \nשֶׁהַטּוֹעֵן אֶת חֲבֵרוֹ בְכַדֵּי שֶׁמֶן, \nוְהוֹדָה לוֹ בְקִנְקְנִים, &lt;בקינקינים&gt;\nאַדְמוֹן אוֹמֵר: \nהוֹאִיל וְהוֹדָה מִן הַטַּעֲנָה, יִשָּׁבַע. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵין הוֹדָיָה מִן הַטַּעֲנָה.  \nאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nרוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן.  \n\n<small>ה</small>\nטְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת, \nהוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת, \nבַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים, \n[פָּטוּר].  \nהוֹדָה בְּמִקְצָת הַכֵּלִים, \nחַיָּב, \nבְמִקְצָת הַקַּרְקָעוֹת, \nפָּטוּר, שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶן אַחְרָיוּת \nזוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֶּשׁ לָהֶן אַחְרָיוּת, \nיִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן. \n",
+            "<small>ו</small>\nאֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, \nוְאֵין מַשְׁבִּיעִין אֶת הַקָּטָן. \nאֲבָל נִשְׁבָּעִין לַקָּטָן וְלַהֶקְדֵּשׁ. \n",
+            "<small>ז</small>\nאֵלּוּ דְבָרִין שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִים עֲלֵיהֶן: \nהָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת.  \nאֵין בָּהֶן לֹא תַשְׁלוּמֵי כֶפֶל, \nוְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה.  \nשׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוּ נִשְׁבָּע, \nוְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוּ מְשַׁלֵּם.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nדְּבָרִים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן, \nנִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, \nוְשֶׁאֵינוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, \nאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן. \n",
+            "<small>ח</small>\nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nיֵשׁ דְּבָרִין שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע. \nוְאֵין חֲכָמִים מוֹדִין לוֹ.  \nכֵּיצַד? \nאָמַר לוֹ:\n\"עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לָךְ\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר: \n\"אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ\", \nרְבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב, \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nכָּל הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַקַּרְקַע.  \n\n<small>ט</small>\nאֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁהוּא בַמִּדָּה וּבַמִּשְׁקָל וּבַמִּנְיָן.  \nכֵּיצַד? \n\"בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ\", \nוְ\"כִּיס מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר: \n\"אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא מַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל\", \nפָּטוּר.  \nזֶה אוֹמֵר \"עַל הַזִּיז\", \nוְזֶה אוֹמֵר \"עַל הַחַלּוֹן\", \nחַיָּב. \n",
+            "<small>י</small>\nהַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן, \nוְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן. \nאָמַר לוֹ: \n\"סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וְשֶׁקֶל הָיָה שׁוֹוֶה\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר: \n\"לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, \nוְסֶלַע הָיָה שׁוֹוֶה\", \nפָּטוּר.  \n\n<small>יא</small>\n\"סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, וְשֶׁקֶל הָיָה שׁוֹוֶה\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר: \n\"לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, \nוּשְׁלֹשָׁה דִינָרִים הָיָה שׁוֹוֶה\", \nחַיָּב.  \n\n<small>יב</small>\n\"סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וּשְׁתַּיִם הָיָה שׁוֹוֶה\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר: \n\"לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, \nוְסֶלַע הָיָה שׁוֹוֶה\", \nפָּטוּר.  \n\n<small>יג</small>\n\"סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו, וּשְׁתַּיִם הָיָה שׁוֹוֶה\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר: \n\"לֹא כִי, אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו, \nוַחֲמִשָּׁה דִינָרִים הָיָה שׁוֹוֶה\", \nחַיָּב.  \nמִי הוּא הַנִּשְׁבָּע? \nמִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ, \nשֶׁמֵּא יִשָּׁבַע זֶה, \nוְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין.  \nאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין: \nהַשָּׂכִיר, וְהַנִּגְזָל, וְהַנֶּחְבָּל, \nוְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, \nוְהַחַנְוָנִי עַל פִּנְקְסוֹ.  \nהַשָּׂכִיר כֵּיצַד? \nאָמַר לוֹ: \n\"תֶּן לִי שְׂכָרִי שֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדָךְ\", \nהוּא אוֹמֵר \"נָתַתִּי\", \nוְהַלָּה אוֹמֵר \"לֹא נָטַלְתִּי\", \nהֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nעַד שֶׁיְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָיָה, \nוְיֹאמַר לוֹ: \n\"תֶּן לִי שְׂכָרִי חֲמִשִּׁים דִּינָר שֶׁיֶּשׁ לִי בְיָדָךְ\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"הִתְקַבַּלְתָּ מֵהֶן דִּינַר זָהָב\". \n",
+            "<small>ב</small>\nהַנִּגְזָל כֵּיצַד? \nהָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ בֵּיתוֹ, \nוּמִשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת. \nאָמַר לוֹ: \n\"תֵּן לִי כֵלַי שֶׁנָּטַלְתָּ\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא נָטַלְתִּי\", \nהֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nעַד שֶׁיְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָיָה. \nוְיֹאמַר לוֹ: \n\"שְׁנֵי כֵלַי נָטַלְתָּ\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא נָטַלְתִּי א��לָּא אֶחָד\". \n",
+            "<small>ג</small>\nהַנֶּחְבָּל כֵּיצַד? \nהָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְתוֹךְ יָדוֹ שָׁלֵם, \nוְיָצָא חָבוּל. \nאָמַר לוֹ: \n\"חָבַלְתָּ בִּי\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא חָבַלְתִּי\", \nהֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nעַד שֶׁיְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָיָה. \nוְיֹאמַר לוֹ: \n\"חָבַלְתָּ בִּי שְׁתַּיִם\", \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא חָבַלְתִּי אֶלָּא אַחַת\". \n",
+            "<small>ד</small>\nוְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, כֵּיצַד? \nאֶחָד שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְאֶחָד שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, &lt;אֶחָת&gt;\nוַאֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא.  \nהָיָה אֶחָד מֵהֶם מְשַׂחֵק בַּקָּבְיָה, \nוּמַלְוֶה בָרִבִּית, וּמַפְרִיחַ יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, \nשֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.  \nהָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִים, \nחָזְרָה שְׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יוֹסֵה.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nיַחֲלֹקוּ. \n",
+            "<small>ה</small>\nוְהַחַנְוָנִי עַל פִּנְקְסוֹ, כֵּיצַד? \nלֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ: \n\"כָּתוּב בְּפִנְקְסִי, שֶׁאַתְּ חַיָּב לִי מָאתַיִם זוּז\", \nאֶלָּא אוֹמֵר לוֹ: \n\"תֵּן לִבְנִי סָאתַיִם חִטִּין, \nוּלְפוֹעֲלַי סֶלַע מָעוֹת\". \nהוּא אוֹמֵר: \n\"נָתַתִּי\", \nוְהֵן אוֹמְרִים: \n\"לֹא נָטַלְנוּ\", \nהוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל, \nוְהֵן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין.  \nאָמַר בֶּן נַנָּס: \nכֵּיצַד? \nאֵלּוּ וָאֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא! \nאֶלָּא הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה, \nוְהֵן נוֹטְלִין שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. \n",
+            "<small>ו</small>\nאָמַר לַחַנְוָנִי: \n\"תֶּן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת!\" \nוְנָתַן לוֹ. \nאָמַר לוֹ: \n\"תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר!\" \nאָמַר לוֹ: \n\"נְתַתִּיו לָךְ, וּנְתַתּוֹ בְאַנְפָּלִי\", \nיִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת.  \nנָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ: \n\"תֶּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת!\" \nאָמַר לוֹ: \n\"נְתַתִּים לָךְ, וְהוֹלַכְתָּם לְתוֹךְ בֵּיתָךְ\", \nיִשָּׁבַע הַחַנְוָנִי.  \nרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: &lt;יודה&gt;\nכָּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ לָעֶלְיוֹנָה.  \n\n<small>ז</small>\nאָמַר לַשֻּׁלְחָנִי: \n\"תֶּן לִי בְדִינָר מָעוֹת!\" \nוְנָתַן לוֹ. \nאָמַר לוֹ: \n\"תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר!\" \nאָמַר לוֹ: \n\"נְתַתִּיו לָךְ, וּנְתַתּוֹ בְאַנְפָּלִי\", &lt;באנפולי&gt;\nיִשָּׁבַע בַּעַל הַבַּיִת.  \nנָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ: \n\"תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת!\" \nאָמַר לוֹ: \n\"נְתַתִּים לָךְ, וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסָךְ\", \nיִשָּׁבַע הַשֻּׁלְחָנִי.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֵין דֶּרֶךְ הַשֻּׁלְחָנִי לִהְיוֹת נוֹתֵן אִסָּר, \nעַד שֶׁהוּא נוֹטֵל דִּינָרוֹ. \n",
+            "<small>ח</small>\nכַּשֵּׁם שֶׁאָמְרוּ: \nהַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ, \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, \nוְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \nמִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִין וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, \nוְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, \nלֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. \n\n<small>ט</small>\nוְכֵן הַיְתוֹמִים, \nלֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִשְׁבוּעָה: \n\"שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פִקְּדָנוּ אַבָּא, \nוְשֶׁלֹּא אָמַר לָנוּ אַבָּא, \nוְשֶׁלֹּא מָצִינוּ שְׁטָר בֵּין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁלְּאַבָּא, \nשֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ.  \nהֵעִיד רְ��ִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה, \nשֶׁאֲפִלּוּ נוֹלַד בֵּן לְאַחַר מִיתַת הָאָב, \nהֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל.  \nאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: \nאִם יֵשׁ עֵדִין שֶׁאָמַר הָאָב בְּשָׁעַת מִיתָתוֹ: \n\"שְׁטָר זֶה אֵינוּ פָרוּעַ\", \nנוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה. \n",
+            "<small>י</small>\nאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין שֶׁלֹּא בְטַעֲנָה: \nהַשּׁוּתָפִים, וְהָאֲרִיסִים, וְהָאַפִּטְרוֹפִּים, \nוְהָאִשָּׁה הַנּוֹשָׂא וְהַנּוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת, \nוּבֶן הַבַּיִת.  \nאָמַר לוֹ: \n\"מָה אַתָּה טוֹעֲנֵנִי? \nרְצוֹנִי שֶׁתִּשָּׁבַע לִי\", \nחַיָּב.  \nחָלְקוּ הַשּׁוּתָפִים וְהָאֲרִיסִים, \nאֵינוּ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָן. \nנִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר, \nמְגַלְגְּלִים עָלָיו אֶת הַכֹּל.  \nוְהַשְּׁבִיעִית מַשְׁמֶטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן: \nשׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר.  \nשׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל, \nוְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל, \nוְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִין עַל הַשֶּׁבֶר, \nוְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, \nוּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה. \n",
+            "<small>ב</small>\nאָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם: \n\"אֵיכָן שׁוֹרִי?\" \nאָמַר לוֹ: \n\"מֵת\", \nוְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. \n\"נִשְׁבַּר\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. \n\"נִשְׁבָּה\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. \n\"נִגְנַב\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. \n\"אָבַד\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nפָּטוּר. \n",
+            "<small>ג</small>\n\"אֵיכָן שׁוֹרִי?\" \nאָמַר לוֹ: \n\"אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד, \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אָנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nפָּטוּר. \n\n<small>ד</small>\n\"אֵיכָן שׁוֹרִי?\" \nאָמַר לוֹ: \n\"אָבַד\". \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nהָעֵדִין מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, \nמְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן.  \nהוֹדָה מֵעַצְמוֹ, \nמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם.  \n\n<small>ה</small>\n\"אֵיכָן שׁוֹרִי?\" \nוְאָמַר לוֹ: \n\"נִגְנַב\". \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nוְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל.  \nהוֹדָה מֵעַצְמוֹ, \nמְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. \n",
+            "<small>ו</small>\nאָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק: \n\"אֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ?\" \nוְהוּא אוֹמֵר: \n\"לֹא גָנַבְתִּי\", \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nוְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. \nטָבַח וּמָכַר, \nמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. &lt;ארבעה חמשה&gt; \nרָאָה עֵדִים מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים, וְאָמַר: \n\"גָּנַבְתִּי, אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכַרְתִּי\", \nאֵינוּ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן. \n",
+            "<small>ז</small>\nאָמַר לַשּׁוֹאֵל: \n\"אֵיכָן שׁוֹרִי?\" \nאָמַר לוֹ: \n\"מֵת\", \nוְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. \n\"נִשְׁבַּר\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. \n\"נִשְׁבָּה\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. \n\"נִגְנַב\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. \n\"אָבַד\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nפָּטוּר. \n",
+            "<small>ח</small>\n\"אֵיכָן שׁוֹרִי?\" \nאָמַר לוֹ: \n\"אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nחַיָּב.  \n\n<small>ט</small>\nאָמַר לְנוֹשֵׂא שָׂכָר וְלַשּׂוֹכֵר: \n\"אֵיכָן שׁוֹרִי?\" \nאָמַר לוֹ: \n\"מֵת\", \nוְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה. \n\"נִשְׁבַּר\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ שֶׁנִּשְׁבָּה. \n\"נִשְׁבָּה\", \nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר. \n\"נִגְנַב\", \nוְהוּא שֶׁאָבַד. \n\"אָבַד\", \nוְהוּא שֶׁנִּגְנַב, \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nפָּטוּר.  \n\n<small>י</small>\n\"מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה\", \nוְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד. \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nחַיָּב.  \n\"אָבַד אוֹ נִגְנַב\", &lt;שֶׁנִּגְנַב&gt;\nוְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה, \n--\"מַשְׁבִּיעָךְ אֲנִי\", \nוְאָמַר \"אָמֵן\", \nפָּטוּר.  \n(זֶה הַכְּלָל: \nכָּל הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה, \nוּמִפְּטוּר לִפְטוּר, \nוּמִפְּטוּר לְחוֹבָה, פָּטוּר; \nמֵחוֹבָה לִפְטוּר, חַיָּב.)  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ, \nחַיָּב; \nלְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, \nפָּטוּר.  \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Shevuot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,107 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Shevuot",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שבועות שתים. שהן ארבע. ידיעות הטומאה. שתים שהן ארבע. יציאות השבת. שתים שהן ארבע. מראות נגעים. שנים שהם ארבעה:  ",
+            "כל שיש בה ידיעה בתחלה. וידיעה בסוף. והעלם בינתיים. הרי זה בעולה ויורד. יש בה ידיעה בתחלה. ואין בה ידיעה בסוף. שעיר שנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו. ויביא בעולה ויורד:  ",
+            "אין בה ידיעה בתחלה. אבל יש בה ידיעה בסוף. שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר. שנאמר (במדבר כט, יא) מלבד חטאת הכפורים. על מה שזה מכפר זה מכפר. מה הפנימי אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה. אף החיצון אין מכפר אלא על דבר שיש בה ידיעה:  ",
+            "ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים. דברי רבי יהודה. ר' שמעון אומר שעירי הרגלים מכפרין. אבל לא שעירי ראשי חדשים. ועל מה שעירי ראשי חדשים מכפרין. על הטהור שאכל את הטמא. רבי מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על טומאת מקדש וקדשיו. היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. ושל רגלים מכפרין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. ושל יום הכפורים מכפר על שאין בה ידיעה בתחלה. אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה. אמר להם יקרבו. אמרו לו הואיל ואין כפרתן שוה. היאך קריבין זה בזה. אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו:  ",
+            "רבי שמעון בן יהודה אומר משמו. שעירי ראשי חדשים מכפרין. על הטהור שאכל את הטמא. מוסיף עליהם של רגלים. שמכפרין על טהור שאכל את הטמא. ועל שאין בה ידיעה. לא בתחלה ולא בסוף. מוסיף עליהן של יום הכפורים. שהן מכפרין על הטהור שאכל את הטמא. ועל שאין בה ידיעה. לא בתחלה ולא בסוף. ועל שאין בה ידיעה בתחלה. אבל יש בה ידיעה בסוף. אמרו לו מהו שיקרבו זה בזה. אמר להם הן. אמרו לו אם כן יהיו של יום הכפורים קרבין בראשי חדשים. אבל היאך של ראשי חדשים קריבים ביום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלה. אמר להן כולן באין לכפר על טומאת מקדש וקדשיו:  ",
+            "ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפרין. ועל שאר עבירות שבתורה. הקלות והחמורות. הזדונות והשגגות. הודע ולא הודע. עשה ולא תעשה. כריתות ומיתית בית דין. שעיר המשתלח מכפר:  ",
+            "אחד ישראלים. ואחד כהנים. ואחד כהן משוח. מה בין ישראלים לכהנים ולכהן משוח. אלא שדם הפר מכפר על הכהנים על טומאת מקדש וקדשיו. ר' שמעון אומר כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שוידויו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידויו של פר מכפר על הכהנים:  "
+        ],
+        [
+            "ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע. נטמא וידע. ונעלמה ממנו הטומאה. וזכור את הקדש. נעלם ממנו הקדש. וזכור את הטומאה. נעלמו ממנו זה וזה. ואכל את הקדש ולא ידע. ומשאכל ידע. הרי זה בעולה ויורד. נטמא וידע. ונעלמה ממנו טומאה. וזכור את המקדש. נעלם ממנו מקדש. וזכור את הטומאה. נעלם ממנו זה וזה. ונכנס למקדש ולא ידע. ומשיצא ידע. הרי זה בעולה ויורד:  ",
+            "אחד הנכנס לעזרה. ואחד הנכנס לתוספת העזרה. שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות. אלא במלך ונביא ואורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד. ובשתי תודות. ובשיר. ובית דין מהלכין ושתי תודות אחריהם. וכל ישראל אחריהם. הפנימית נאכלת. והחיצונה נשרפת. וכל שלא נעשה בכל אלו. הנכנס לשם. אין חייבין עליה:  ",
+            "נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה. וזכור את המקדש. נעלם ממנו מקדש וזכור לטומאה. נעלם ממנו זה וזה. והשתחוה. או ששהה בכדי השתחואה. בא לו בארוכה חייב. בקצרה פטור. זו היא מצות עשה שבמקדש שאין חייבין עליה:  ",
+            "ואיזו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה. היה משמש עם הטהורה. ואמרה לו נטמאתי. ופירש מיד חייב. מפני שיציאתו הנאה לו כביאתו:  ",
+            "רבי אליעזר אומר (ויקרא ה, ב) השרץ. ונעלם ממנו. על העלם שרץ חייב. ואינו חייב על העלם מקדש. רבי עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא. על העלם טומאה חייב. ואינו חייב על העלם מקדש. ר' ישמעאל אומר ונעלם ונעלם שתי פעמים. לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש:  "
+        ],
+        [
+            "שבועות שתים שהן ארבע. שבועה שאוכל ושלא אוכל. שאכלתי ושלא אכלתי. שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא. חייב. דברי רבי עקיבא. אמרו לו לרבי עקיבא היכן מצינו באוכל כל שהוא. שהוא חייב. שזה חייב. אמר להן רבי עקיבא וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן. שזה מדבר ומביא קרבן. שבועה שלא אוכל. ואכל ושתה. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אוכל ושלא אשתה. ואכל ושתה חייב שתים:  ",
+            "שבועה שלא אוכל. ואכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אוכל פת חטין ופת שעורין ופת כוסמין ואכל. חייב על כל אחת ואחת:  ",
+            "שבועה שלא אשתה. ושתה משקין הרבה. אינו חייב אלא אחת. שבועה שלא אשתה יין ושמן ודבש. ושתה. חייב על כל אחת ואחת:  ",
+            "שבועה שלא אוכל. ואכל אוכלים שאינן ראוין לאכילה. ושתה משקין שאינן ראוין לשתיה. פטור. שבועה שלא אוכל. ואכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים. חייב. רבי שמעון פוטר. אמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום. והוא אכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה:  ",
+            "אחד דברים של עצמו. ואחד דברים של אחרים. ואחד דברים שיש בהן ממש. ואחד דברים שאין בהם ממש. כיצד אמר שבועה שאתן לאיש פלוני. ושלא אתן. שנתתי. ושלא נתתי. שאישן. ושלא אישן. שישנתי. ושלא ישנתי. שאזרוק צרור לים. ושלא אזרוק. שזרקתי. ושלא זרקתי. רבי ישמעאל אומר אינו חייב אלא על העתיד לבא. שנאמר(ויקרא ה, ד) להרע או להטיב. אמר לו רבי עקיבא אם כן אין לי אלא דברים שיש בהן הרעה והטבה. דברים שאין בהן הרעה והטבה מנין. אמר לו מרבוי הכתוב. אמר לו אם ריבה הכתוב לכך. ריבה הכתוב לכך:  ",
+            "נשבע לבטל את המצוה. ולא ביטל פטור. לקיים ולא קיים פטור. שהיה בדין שיהא חייב כדברי רבי יהודה בן בתירא. אמר רבי יהודה בן בתירא מה אם הרשות שאינו מושבע עליה מהר סיני. הרי הוא חייב עליה. מצוה שהוא מושבע עליה מהר סיני אינו דין שיהא חייב עליה. אמרו לו לא. אם אמרת בשבועת הרשות שכן עשה בה לאו כהן. תאמר בשבועת מצוה שלא עשה בה לאו כהן. שאם נשבע לבטל ולא ביטל פטור:  ",
+            "שבועה שלא אוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה. שבועה שלא אוכלנה. ואכלה אינו חייב אלא אחת. זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. שבועת שוא חייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור:  ",
+            "איזו היא שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע לאדם. אמר על העמוד של אבן שהוא של זהב. ועל האיש שהוא אשה. ועל האשה שהיא איש. נשבע על דבר שאי אפשר. אם לא ראיתי גמל שפורח באויר. ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. אמר לעדים בואו והעידוני. שבועה שלא נעידך. נשבע לבטל את המצוה. שלא לעשות סוכה. ושלא ליטול לולב. ושלא להניח תפילין. זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור:  ",
+            "שבועה שאוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. הראשונה שבועת בטוי. והשניה שבועת שוא. אכלה עבר על שבועת שוא. לא אכלה. עבר על שבועת בטוי:  ",
+            "שבועת בטוי. נוהג באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים. בכשרים ובפסולין. בפני בית דין. ושלא בפני בית דין. מפי עצמו. וחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה קרבן עולה ויורד:  ",
+            "שבועת שוא. נוהגת באנשים. ובנשים. ברחוקים. ובקרובים. בכשרים. ובפסולים. בפני בית דין. ושלא בפני בית דין. ומפי עצמו. וחייבין על זדונה מכות. ועל שגגתה פטור. אחת זו ואחת זו המושבע מפי אחרים חייב. כיצד. אמר לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין היום. משביעך אני ואמר אמן חייב:  "
+        ],
+        [
+            "שבועת העדות נוהגת באנשים ולא בנשים ברחוקין ולא בקרובין. בכשרים. ולא בפסולין. ואינה נוהגת אלא בראויין להעיד. בפני בית דין ושלא בפני בית דין. מפי עצמו. ומפי אחרים. אין חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין מפי עצמו ובין מפי אחרים. אינן חייבין עד שיכפרו בהן בבית דין:  ",
+            "וחייבין על זדון השבועה. ועל שגגתה עם זדון העדות. ואינן חייבין על שגגתה. ומה הן חייבין על זדון השבועה. קרבן עולה ויורד:  ",
+            "שבועת העדות כיצד. אמר לשנים בואו והעידוני. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. או שאמרו לו אין אנו יודעין לך עדות. משביע אני עליכם. ואמרו אמן. הרי אלו חייבין. השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לבית דין. ובאו לבית דין והודו פטורים. כפרו. חייבים על כל אחת ואחת. השביע עליהן חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו. אינן חייבין אלא אחת. אמר רבי שמעון מה טעם הואיל ואינם יכולים לחזור ולהודות:  ",
+            "כפרו שניהן כאחת שניהן חייבין. בזה אחר זה. הראשון חייב. והשני פטור. כפר אחד והודה אחד. הכופר חייב. היו שתי כתי עדים. כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השנייה. שתיהן חייבות. מפני שהעדות יכולה להתקיים בשתיהן:  ",
+            "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון. ותשומת יד. וגזל. ואבידה. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. אין חייבין אלא אחת. שבועה שאין אנו יודעין. שיש לך ביד פלוני. פקדון. ותשומת יד וגזל ואבידה. חייבין על כל אחת ואחת. משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני פקדון חטין ושעורין וכוסמין. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות אין חייבין אלא אחת. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות שיש לך ביד פלוני חטין ושעורין וכוסמין. חייבין על כל אחת ואחת:  ",
+            "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שיש לי ביד פלוני נזק וחצי נזק תשלומי כפל תשלומי ארבעה וחמשה ושאנס איש פלוני את בתי ופתה את בתי ושהכני בני. ושחבל בי חברי ושהדליק את גדישי ביום הכפורים. הרי אלו חייבין:  ",
+            "משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני שאני כהן. שאני לוי. שאיני בן גרושה. שאיני בן חלוצה. שאיש פלוני כהן. שאיש פלוני לוי. שאינו בן גרושה. שאינו בן חלוצה. שאנס איש פלוני את בתו. ופתה את בתו. ושחבל בי בני. ושחבל בי חבירי. ושהדליק גדישי בשבת. הרי אלו פטורין:  ",
+            "משביע אני עליכם. אם לא תבואו ותעידוני שאמר איש פלוני ליתן לי מאתים זוז. ולא נתן לי. הרי אלו פטורים. שאין חייבין אלא על תביעת ממון כפקדן:  ",
+            "משביע אני עליכם כשתדעון לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אלו פטורים. מפני שקדמה שבועה לעדות:  ",
+            "עמד בבית הכנסת ואמר משביע אני עליכם שאם אתם יודעים לי עדות שתבואו ותעידוני הרי אלו פטורין. עד שיהיה מתכוין להם:  ",
+            "אמר לשנים משביע אני עליכם איש פלוני ופלוני. שאם אתם יודעין לי עדות. שתבואו ותעידוני. שבועה שאין אנו יודעין לך עדות. והם יודעין לו עדות. עד מפי עד. או שהיה אחד מהן קרוב או פסול. הרי אלו פטורין:  ",
+            "שילח ביד עבדו. או שאמר להן הנתבע. משביע אני עליכם שאם אתם יודעין לו עדות. שתבואו ותעידוהו. הרי אלו פטורין. עד שישמעו מפי התובע:  ",
+            "משביע אני עליכם. מצוה אני עליכם. אוסרכם אני. הרי אלו חייבין. בשמים ובארץ. הרי אלו פטורין. באל\"ף דלי\"ת. ביו\"ד ה\"י. בשדי. בצבאות. בחנון ורחום. בארך אפים ורב חסד. ובכל הכנויין. הרי אלו חייבין. המקלל בכולן חייב. דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין. המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין. המקלל עצמו וחברו בכולן. עובר בלא תעשה. יככה אלהים. וכן יככה אלהים. זו היא אלה הכתובה בתורה. אל יכך. ויברכך. וייטב לך. רבי מאיר מחייב. וחכמים פוטרין:  "
+        ],
+        [
+            "שבועת הפקדון. נוהגת באנשים ובנשים. ברחוקים ובקרובים. בכשרים ובפסולים. בפני בית דין ושלא בפני בית דין. מפי עצמו. ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בו בבית דין. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב. וחייב על זדון השבועה. ועל שגגתה עם זדון הפקדון. ואינו חייב על שגגתה. ומה חייב על זדונה. אשם בכסף שקלים:  ",
+            "שבועת הפקדון כיצד. אמר לו תן לי פקדוני שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. או שאמר לו אין לך בידי. משביעך אני. ואמר אמן. הרי זה חייב. השביע עליו חמשה פעמים. בין בפני בית דין. ובין שלא בפני בית דין. וכפר. חייב על כל אחת ואחת. אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכול לחזור ולהודות:  ",
+            "היו חמשה תובעין אותו אמרו לו תן לנו פקדון שיש לנו בידך. שבועה שאין לכם בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי. ולא לך. ולא לך. חייב על כל אחת ואחת. רבי אליעזר אומר עד שיאמר שבועה באחרונה. רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד. תן לי פקדון. ותשומת יד. גזל. ואבדה. שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך בידי. פקדון. ותשומת יד. וגזל. ואבדה. חייב על כל אחת ואחת. תן לי חטין. ושעורין. וכוסמים. שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. אינו חייב אלא אחת. שבועה שאין לך ביד. חטין ושעורין וכוסמין. חייב על כל אחת ואחת. רבי מאיר אומר אפילו אמר חטה. ושעורה. וכוסמת. חייב על כל אחת ואחת:  ",
+            "אנסת ופיתית את בתי והוא אומר לא אנסתי. ולא פיתיתי. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. רבי שמעון פוטר. שאינו משלם קנס על פי עצמו. אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו. משלם בושת ופגם על פי עצמו:  ",
+            "גנבת את שורי. והוא אומר לא גנבתי. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. גנבתי. אבל לא טבחתי. ולא מכרתי. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. המית שורך את שורי. והוא אומר לא המית. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. המית שורך את עבדי. והוא אומר לא המית. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. אמר לו חבלת בי ועשית בי חבורה. והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי בך חבורה. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אמר לו עבדו. הפלת את שיני וסימית את עיני. והוא אומר לא הפלתי. ולא סימיתי. משביעך אני ואמר אמן. פטור. זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב. ושאינו משלם על פי עצמו. פטור:  "
+        ],
+        [
+            "שבועת הדיינין. הטענה שתי כסף. וההודאה בשוה פרוטה ואם אין ההודאה ממין הטענה פטור. כיצד שתי כסף לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה פטור. שתי כסף ופרוטה לי בידך. אין לך בידי אלא פרוטה חייב. מנה לי בידך. אין לך בידי פטור. מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר. חייב. מנה לאבא בידך. אין לך בידי אלא חמשים דינר פטור. מפני שהוא כמשיב אבידה:  ",
+            "מנה לי בידך. אמר לו בפני עדים הן. למחר אמר לו תנהו לי. נתתיו לך פטור. אין לך בידי. חייב. מנה לי בידך. אמר לו הן. אל תתנהו לי אלא בעדים. למחר אמר לו תנהו לי. נתתיו לך. חייב. מפני שצריך ליתנו לו בעדים:  ",
+            "ליטרא זהב יש לי בידך. אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור. דינר זהב יש לי בידך. אין לך בידי. אלא דינר כסף. וטריסית. ופונדיון. ופרוטה. חייב. שהכל מין מטבע אחת. כור תבואה יש לי בידך. אין לך בידי אלא לתך קטנית. פטור. כור פירות יש לי בידך. אין לך בידי אלא לתך קטנית. חייב. שהקטנית בכלל פירות. טענו חטין והודה לו בשעורים. פטור. ורבן גמליאל מחייב. הטוען לחברו בכדי שמן. והודה לו בקנקנים. אדמון אומר הואיל והודה לו מקצת ממין הטענה. ישבע. וחכמים אומרים אין ההודאה ממין הטענה. אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון. טענו כלים וקרקעות. והודה בכלים וכפר בקרקעות. בקרקעות וכפר בכלים. פטור. הודה במקצת הקרקעות. פטור. במקצת הכלים. חייב. שהנכסים שאין להם אחריות. זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן:  ",
+            "אין נשבעין על טענת. חרש. שוטה. וקטן. ואין משביעין את הקטן. אבל נשבעים לקטן. ולהקדש:  ",
+            "ואלו דברים שאין נשבעין עליהן. העבדים. והשטרות. והקרקעות. וההקדשות. אין בהם תשלומי כפל. ולא תשלומי ארבעה וחמשה. שומר חנם אינו נשבע. נושא שכר אינו משלם. רבי שמעון אומר קדשים שחייב באחריותן. נשבעין עליהן. ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן:  ",
+            "רבי מאיר אומר יש דברים שהן בקרקע. ואינן כקרקע. ואין חכמים מודים לו. כיצד עשר גפנים טעונות מסרתי לך. והלה אומר אינן אלא חמש. רבי מאיר מחייב שבועה. וחכמים אומרים כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע. אין נשבעין אלא על דבר שבמדה. ושבמשקל. ושבמנין. כיצד בית מלא מסרתי לך. וכיס מלא מסרתי לך. והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל. פטור. זה אומר עד הזיז. וזה אומר עד החלון. חייב:  ",
+            "המלוה את חבירו על המשכון. ואבד המשכון. אמר לו סלע הלויתיך עליו. ושקל היה שוה. והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו. וסלע היה שוה. פטור. סלע הלויתיך עליו. ושקל היה שוה. והלה אומר. לא כי. אלא סלע הלויתני עליו. ושלשה דינרים היה שוה. חייב. סלע הלויתני עליו. ושתים היה שוה. והלה אומר לא כי. אלא סלע הלויתיך עליו. וסלע היה שוה. פטור. סלע הלויתני עליו. ושתים היה שוה. והלה אומר לא כי. אלא סלע הלויתיך עליו. וחמשה דינרים היה שוה. חייב. ומי נשבע מי שהפקדון אצלו. שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון:  "
+        ],
+        [
+            "כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין. השכיר. והנגזל. והנחבל. ושכנגדו חשוד על השבועה. והחנוני על פ��קסו. השכיר כיצד. אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך. הוא אומר נתתי. והלה אומר לא נטלתי. הוא נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה. כיצד. אמר לו תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך. והוא אומר התקבלת דינר זהב: \n",
+            "הנגזל כיצד. היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות. הוא אומר כליי נטלת. והוא אומר לא נטלתי. הרי זה נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה. כיצד. אמר לו שני כלים נטלת. והוא אומר לא נטלתי אלא אחד: \n",
+            "הנחבל כיצד היו מעידים אותו שנכנס תחת ידו שלם. ויצא חבול. ואמר לו חבלת בי. והוא אומר לא חבלתי. הרי זה נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה. כיצד. אמר לו חבלת בי שתים. והלה אומר לא חבלתי בך אלא אחת: \n",
+            "ושכנגדו חשוד על השבועה. כיצד. אחת שבועת העדות. ואחת שבועת הפקדון. ואפילו שבועת שוא. היה אחד מהן משחק בקוביא. ומלוה ברבית. ומפריחי יונים. וסוחרי שביעית. שכנגדו נשבע ונוטל. היו שניהן חשודין. חזרה השבועה למקומה. דברי רבי יוסי. רבי מאיר אומר יחלוקו: \n",
+            "והחנוני על פנקסו. כיצד. לא שיאמר לו כתוב על פנקסי. שאתה חייב לי מאתים זוז. אלא אמר לו תן לבני סאתים חטין. תן לפועלי בסלע מעות. הוא אומר נתתי. והן אומרים לא נטלנו. הוא נשבע ונוטל. והן נשבעין ונוטלין. אמר בן ננס כיצד. אלו באין לידי שבועת שוא ואלו באין לידי שבועת שוא. אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה: \n",
+            "אמר לחנוני תן לי בדינר פירות. ונתן לו. אמר לו תן לי את הדינר. אמר לו נתתיו לך ונתתו באונפלי. ישבע בעל הבית. נתן לו את הדינר. אמר לו תן לי את הפירות. אמר לו נתתים לך. והולכתן לתוך ביתך. ישבע חנוני. רבי יהודה אומר כל שהפירות בידו. ידו על העליונה. אמר לשולחני תן לי בדינר מעות ונתן לו. אמר לו תן לי את הדינר. אמר לו נתתיו לך. ונתתו באונפלי. ישבע בעל הבית. נתן לו את הדינר. אמר לו תן לי את המעות. אמר לו נתתים לך והשלכתם לתוך כיסך. ישבע שולחני. רבי יהודה אומר אין דרך שולחני ליתן איסר. עד שיטול דינרו: \n",
+            "כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה. ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה. מנכסים משועבדים. ומנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה. והנפרעת שלא בפניו. לא תפרע אלא בשבועה. וכן היתומים לא יפרעו אלא בשבועה. שבועה שלא פקדנו אבא ולא אמר לנו אבא. ושלא מצינו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע. רבי יוחנן בן ברוקה אומר אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב. הרי זה נשבע ונוטל. אמר רבן שמעון בן גמליאל אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע הוא נוטל שלא בשבועה: \n",
+            "ואלו נשבעים שלא בטענה. השותפין. והאריסין. והאפוטרופין. והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית. ובן הבית. אמר לו מה אתה טועניני. רצוני שתשבע לי חייב. חלקו השותפין והאריסין. אין יכול להשביעו. נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. והשביעית משמטת את השבועה: \n"
+        ],
+        [
+            "ארבעה שומרין הן. שומר חנם. והשואל. נושא שכר. והשוכר. שומר חנם נשבע על הכל. והשואל משלם את הכל. נושא שכר. והשוכר. נשבעין על השבורה. ועל השבויה. ועל המתה. ומשלמים את האבדה. ואת הגניבה:  ",
+            "אמר לשומר חנם. היכן שורי. אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה או נגנב או אבד. נשבר. והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד. נשבה. והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד. נגנב. והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. אבד. והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב משביעך אני ואמר אמן. פטור:  ",
+            "היכן שורי. אמר לו איני יודע מה אתה סח. והוא שמת. או נשבר. או נשבה. או נגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. היכן שורי. אמר לו אבד. משביעך אני. ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שאכלו. משלם את הקרן. הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. היכן שורי אמר לו נגנב. משביעך אני. ואמר אמן. והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. הודה מעצמו. משלם קרן וחומש ואשם:  ",
+            "אמר לאחד בשוק היכן שורי שגנבת. והוא אומר לא גנבתי. והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל. טבח ומכר. משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ראה עדים שממשמשין ובאין. אמר גנבתי. אבל לא טבחתי ולא מכרתי. אינו משלם אלא קרן:  ",
+            "אמר לשואל היכן שורי אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה או נגנב. או אבד. נשבר. והוא שמת או נשבה או נגנב או אבד. נשבה. והוא שמת או נשבר או נגנב או אבד. נגנב. והוא שמת או נשבר או נשבה או אבד. אבד. והוא שמת או נשבר או נשבה או נגנב. משביעך אני ואמר אמן. פטור:  ",
+            "היכן שורי. אמר לו איני יודע מה אתה סח. והוא שמת. או נשבר. או נשבה. או נגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אמר לנושא שכר. והשוכר. היכן שורי. אמר לו מת. והוא שנשבר או נשבה. נשבר. והוא שמת או נשבה. נשבה. והוא שמת או נשבר. נגנב. והוא שאבד. אבד. והוא שנגנב. משביעך אני. ואמר אמן. פטור. מת. או נשבר. או נשבה. והוא שנגנב. או אבד. משביעך אני. ואמר אמן. חייב. אבד. או נגנב. והוא שמת. או נשבר או נשבה. משביעך אני ואמר אמן. פטור. זה הכלל. כל המשנה מחובה לחובה. ומפטור לפטור. ומפטור לחובה פטור. מחובה לפטור. חייב. זה הכלל. כל הנשבע להקל על עצמו חייב. להחמיר על עצמו. פטור:   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Shevuot/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,105 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Shevuot",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה: \n",
+            "כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה וִידִיעָה בַסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינְתַּיִם, הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף, שָׂעִיר שֶׁנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה, עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְיָבִיא בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד: \n",
+            "אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט) מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר, זֶה מְכַפֵּר. מַה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה, אַף הַחִיצוֹן אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה: \n",
+            "וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף, שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂעִירֵי הָרְגָלִים מְכַפְּרִין, אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְעַל מַה שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין, עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַשְּׂעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְשֶׁל רְגָלִים מְכַפְּרִין עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף, וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָמְרוּ לוֹ, מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם, יִקְרָבוּ. אָמְרוּ לוֹ, הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה, הֵיאַךְ קְרֵבִין זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶן, כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל רְגָלִים, שֶׁמְּכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף. מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָמְרוּ לוֹ, מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם, הֵן. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ. אָמַר לָהֶן, כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו: \n",
+            "וְעַל זְדוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין. וְעַל שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת, הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר: \n",
+            "אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים, וְאֶחָד כֹּהֲנִים, וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ. מַה בֵּין יִשְׂרְאֵלִים לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ, אֶלָּא שֶׁדַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים. כְּשֵׁם שֶׁוִּדּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ וִדּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים: \n"
+        ],
+        [
+            "יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטֻּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַקֹּדֶשׁ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ הַקֹּדֶשׁ וְזָכוּר אֶת הַטֻּמְאָה, נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָדַע, וּמִשֶּׁאָכַל יָדַע, הֲרֵי זֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד. נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר אֶת הַטֻּמְאָה, נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע, וּמִשֶּׁיָּצָא יָדַע, הֲרֵי זֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד: \n",
+            "אֶחָד הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה וְאֶחָד הַנִּכְנָס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא בְמֶלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתֻמִּים וּבְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּבִשְׁתֵּי תוֹדוֹת וּבְשִׁיר. וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם. הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרָפֶת. וְכֹל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְכָל אֵלּוּ, הַנִּכְנָס לְשָׁם אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ: \n",
+            "נִטְמָא בָעֲזָרָה וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטֻּמְאָה, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה, וְהִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָאָה, בָּא לוֹ בָאֲרֻכָּה, חַיָּב. בַּקְּצָרָה, פָּטוּר. זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ: \n",
+            "וְאֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ, הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי, וּפֵרַשׁ מִיָּד, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַשֶּׁרֶץ וְגוֹ' וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ (ויקרא ה), עַל הֶעְלֵם שֶׁרֶץ חַיָּב, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא (שם), עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה חַיָּב, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, וְנֶעְלַם וְנֶעְלַם שְׁתֵּי פְעָמִים, לְחַיֵּב עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל וְשֶׁלֹּא אֹכַל, שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, הֵיכָן מָצִינוּ בְּאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּב, שֶׁזֶּה חַיָּב. אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא, וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן, שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה, חַיָּב שְׁתָּיִם: \n",
+            "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין, וְאָכַל, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְשָׁתָה, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, פָּטוּר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. אָמַר, קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם, וְהוּא אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה: \n",
+            "אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. כֵּיצַד. אָמַר, שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן, שֶׁנָּתַתִּי וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי, שֶׁאִישַׁן וְשֶׁלֹּא אִישַׁן, שֶׁיָּשַׁנְתִּי וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי, שֶׁאֶזְרֹק צְרוֹר לַיָּם וְשֶׁלֹּא אֶזְרֹק, שֶׁזָּרַקְתִּי וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה) לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה, דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן. אָמַר לוֹ, מֵרִבּוּי הַכָּתוּב. אָמַר לוֹ, אִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ, רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ: \n",
+            "נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִטֵּל, פָּטוּר. לְקַיֵּם וְלֹא קִיֵּם, פָּטוּר. שֶׁהָיָה בַדִּין, שֶׁיְּהֵא חַיָּב, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא, מָה אִם הָרְשׁוּת שֶׁאֵינוֹ מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי, הֲרֵי הוּא חַיָּב עָלֶיהָ, מִצְוָה שֶׁהוּא מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי, אֵינו�� דִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עָלֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת, שֶׁכֵּן עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵן, תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵן, שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל וְלֹא בִטֵּל, פָּטוּר: \n",
+            "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל כִּכָּר זוֹ, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה, וַאֲכָלָהּ, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. שְׁבוּעַת שָׁוְא, חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר: \n",
+            "אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם, אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ. נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר, אִם לֹא רָאִיתִי גָמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וְאִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד. אָמַר לְעֵדִים בֹּאוּ וַהֲעִידוּנִי, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידֶךָ. נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה, וְשֶׁלֹּא לִטֹּל לוּלָב, וְשֶׁלֹּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר: \n",
+            "שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל כִּכָּר זוֹ, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה, הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּטּוּי וְהַשְּׁנִיָּה שְׁבוּעַת שָׁוְא. אֲכָלָהּ, עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא. לֹא אֲכָלָהּ, עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי: \n",
+            "שְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים, בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִין, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ. וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד: \n",
+            "שְׁבוּעַת שָׁוְא נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים, בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִים, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, וּמִפִּי עַצְמוֹ. וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר. אַחַת זוֹ, וְאַחַת זוֹ, הַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים, חַיָּב. כֵּיצַד. אָמַר, לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְלֹא הֵנָחְתִּי תְפִלִּין הַיּוֹם, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִין וְלֹא בִקְרוֹבִין, בִּכְשֵׁרִים וְלֹא בִפְסוּלִין. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָרְאוּיִין לְהָעִיד, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ, וּמִפִּי אֲחֵרִים, אֵין חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים, אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין:  ",
+            "וְחַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת, וְאֵינָן חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמַה הֵן חַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:  ",
+            "שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד. אָמַר לִשְׁנַיִם בֹּאוּ וַהֲעִידוּנִי. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אוֹ שֶׁאָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ אָמֵן, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְעָמִים חוּץ לְבֵית דִּין וּבָאוּ לְבֵית דִּין וְהוֹדוּ, פְּטוּרִים. כָּפְרוּ, חַיָּבִים עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְעָמִים בִּפְנֵי בֵית דִּין וְכָפְרוּ, אֵינָן חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה טַּעַם, הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת:  ",
+            "כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת, שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין. בָּזֶה אַחַר זֶה, הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָטוּר. כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד, הַכּוֹפֵר חַיָּב. הָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים, כָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה, שְׁתֵּיהֶם חַיָּבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁתֵּיהֶן:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה, חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקְדוֹן חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין, חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק, תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, וְשֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתִּי, וּפִתָּה אֶת בִּתִּי, וְשֶׁהִכַּנִי בְנִי, וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי, וְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאֲנִי כֹהֵן, שֶׁאֲנִי לֵוִי, שֶׁאֵינִי בֶן גְּרוּשָׁה, שֶׁאֵינִי בֶן חֲלוּצָה, שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי כֹהֵן, שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי, שֶׁאֵינוֹ בֶן גְּרוּשָׁה, שֶׁאֵינוֹ בֶן חֲלוּצָה, שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתּוֹ, וּפִתָּה אֶת בִּתּוֹ, וְשֶׁחָבַל בִּי בְנִי, וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי, וְשֶׁהִדְלִיק גְּדִישִׁי בְשַׁבָּת, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִתֶּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן לִי, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים, שֶׁאֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל תְּבִיעַת מָמוֹן כְּפִקָּדוֹן:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, כְּשֶׁתֵּדְעוּן לִי עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת:  ",
+            "עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין, עַד שֶׁיִּהְיֶה מִתְכַּוֵּן לָהֶם:  ",
+            "אָמַר לִשְׁנַיִם, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, וְהֵם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין:  ",
+            "שִׁלַּח בְּיַד עַבְדּוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּהוּ, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם, אוֹסֶרְכֶם אָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. בְּאל\"ף דל\"ת, בְּיו\"ד ה\"א, בְּשַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת, בְּחַנּוּן וְרַחוּם, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וּבְכָל הַכִּנּוּיִין, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. הַמְקַלֵּל בְּכֻלָּן, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכֻלָּן, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵרוֹ בְּכֻלָּן, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. יַכְּכָה אֱלֹהִים, וְכֵן יַכְּכָה אֱלֹהִים, זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַתּוֹרָה. אַל יַכְּךָ, וִיבָרֶכְךָ, וְיֵיטִיב לְךָ, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:  "
+        ],
+        [
+            "שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים, בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִים, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ. וּמִפִּי אֲחֵרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְפֹּר בּוֹ בְּבֵית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים, כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ, חַיָּב. וְחַיָּב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמַה חַיָּב עַל זְדוֹנָהּ, אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים: \n",
+            "שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד. אָמַר לוֹ, תֶּן לִי פִקְדוֹנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אֵין לְךָ בְיָדִי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, הֲרֵי זֶה חַיָּב. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְעָמִים, בֵּין בִּפְנֵי בֵית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, וְכָפַר, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה טַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת: \n",
+            "הָיוּ חֲמִשָּׁה תוֹבְעִין אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֶּן לָנוּ פִקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָאַחֲרוֹנָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. תֶּן לִי פִקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד גָּזֵל וַאֲבֵדָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי פִקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. תֶּן לִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִים, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְכֻסֶּמֶת, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "אָנַסְתָּ וּפִתִּיתָ אֶת בִּתִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִתִּיתִי. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם בּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ: \n",
+            "גָּנַבְתָּ אֶת שׁוֹרִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכָרְתִּי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. אָמַר לוֹ, חָבַלְתָּ בִי וְעָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה, וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי בְךָ חַבּוּרָה, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָמַר לוֹ עַבְדּוֹ, הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי וְסִמִּיתָ אֶת עֵינִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הִפַּלְתִּי וְלֹא סִמִּיתִי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, חַיָּב. וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, פָּטוּר: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין, הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַהוֹדָאָה בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וְאִם אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה, פָּטוּר. כֵּיצַד, שְׁתֵּי כֶסֶף לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה, פָּטוּר. שְׁתֵּי כֶסֶף וּפְרוּטָה לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה, חַיָּב. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי, פָּטוּר. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר, חַיָּב. מָנֶה לְאַבָּא בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה: \n",
+            "מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אָמַר לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים הֵן. לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי. נְתַתִּיו לָךְ, פָּטוּר. אֵין לְךָ בְיָדִי, חַיָּב. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אָמַר לוֹ הֵן, אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בְעֵדִים. לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי, נְתַתִּיו לָךְ, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִתְּנוֹ לוֹ בְעֵדִים: \n",
+            "לִיטְרָא זָהָב יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לִיטְרָא כֶסֶף, פָּטוּר. דִּינַר זָהָב יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא דִּינַר כֶּסֶף, וּטְרִיסִית וּפֻנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה, חַיָּב, שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ אַחַת. כּוֹר תְּבוּאָה יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית, פָּטוּר. כּוֹר פֵּרוֹת יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית, חַיָּב, שֶׁהַקִּטְנִית בִּכְלַל פֵּרוֹת. טְעָנוֹ חִטִּין, וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעֹרִים, פָּטוּר. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב. הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ בְכַדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בַקַּנְקַנִּים, אַדְמוֹן אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוֹדָה לוֹ מִקְצָת מִמִּין הַטַּעֲנָה, יִשָּׁבֵעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת, וְהוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת, בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים, פָּטוּר. הוֹדָה בְמִקְצָת הַקַּרְקָעוֹת, פָּטוּר. בְּמִקְצָת הַכֵּלִים, חַיָּב, שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן: \n",
+            "אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אֶת הַקָּטָן, אֲבָל נִשְׁבָּעִים לַקָּטָן וְלַהֶקְדֵּשׁ: \n",
+            "וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע. נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן. וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם: \n",
+            "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע, וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. כֵּיצַד, עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לָךְ, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב שְׁבוּעָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַקַּרְקַע. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּדָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּנְיָן. כֵּיצַד, בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל, פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר עַד הַזִּיז וְזֶה אוֹמֵר עַד הַחַלּוֹן, חַיָּב: \n",
+            "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן, אָמַר לוֹ סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה, פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלשָׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה, חַיָּב. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה, פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וַחֲמִשָּׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה, חַיָּב. וּמִי נִשְׁבָּע, מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ, שֶׁמָּא יִשָּׁבַע זֶה וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה, נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין. וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין, הַשָּׂכִיר, וְהַנִּגְזָל, וְהַנֶּחְבָּל, וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ. הַשָּׂכִיר כֵּיצַד, אָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי, הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי חֲמִשִּׁים דִּינָר שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, וְהוּא אוֹמֵר הִתְקַבַּלְתָּ דִינַר זָהָב: \n",
+            "הַנִּגְזָל כֵּיצַד, הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, הוּא אוֹמֵר כֵּלַי נָטַלְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ שְׁנֵי כֵלִים נָטַלְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד: \n",
+            "הַנֶּחְבָּל כֵּיצַד, הָיוּ מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס תַּחַת יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל, וְאָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי שְׁתַּיִם, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי בְךָ אֶלָּא אֶחָת: \n",
+            "וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כֵּיצַד, אַחַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְאַחַת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וַאֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא. הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וּמַלְוֶה בְרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין, חָזְרָה הַשְּׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יַחֲלֹקוּ: \n",
+            "וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ כֵּיצַד, לֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּתוּב עַל פִּנְקָסִי שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי מָאתַיִם זוּז, אֶלָּא אָמַר לוֹ תֵּן לִבְנִי סָאתַיִם חִטִּין, תֵּן לְפוֹעֲלִי בְּסֶלַע מָעוֹת, הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי וְהֵן אוֹמְרִים לֹא נָטַלְנוּ, (שְׁנֵיהֶן נִשְׁבָּעִים), הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְהֵן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. אָמַר בֶּן נַנָּס, כֵּיצַד אֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא וְאֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא, אֶלָּא הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה וְהֵן נוֹטְלִין שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה: \n",
+            "אָמַר לַחֶנְוָנִי תֶּן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ, יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי תֶּן לִי בְדִינָר מָעוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ ��ּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ, יִשָּׁבַע שֻׁלְחָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְחָנִי לִתֵּן אִסָּר עַד שֶׁיִּטֹּל דִּינָרוֹ: \n",
+            "כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ, הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְכֵן הַיְתוֹמִים לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְקָדָנוּ אַבָּא, וְלֹא אָמַר לָנוּ אַבָּא, וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ בֵין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נוֹלַד הַבֵּן לְאַחַר מִיתַת הָאָב, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָרוּעַ, הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה: \n",
+            "וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא בְטַעֲנָה, הַשֻּׁתָּפִין, וְהָאֲרִיסִין, וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין, וְהָאִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת וְהַנּוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וּבֶן הַבָּיִת. אָמַר לוֹ מָה אַתָּה טוֹעֲנֵנִי, רְצוֹנִי שֶׁתִּשָּׁבַע לִי, חַיָּב. חָלְקוּ הַשֻּׁתָּפִין וְהָאֲרִיסִין, אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ. נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. וְהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה: \n"
+        ],
+        [
+            "אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן, שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל. וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה: \n",
+            "אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם, הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר: \n",
+            "הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ נִגְנָב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם: \n",
+            "אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, אָמַר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכָרְתִּי, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן: \n",
+            "אָמַר לַשּׁוֹאֵל הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר: \n",
+            "הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָמַר לַנּוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁאָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָבַד, אוֹ נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה וּמִפְּטוֹר לִפְטוֹר וּמִפְּטוֹר לְחוֹבָה, פָּטוּר. מֵחוֹבָה לִפְטוֹר, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ, חַיָּב. לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, פָּטוּר: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Nezikin/Mishnah Shevuot/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,101 @@
+{
+    "title": "Mishnah Shevuot",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Shevuot",
+    "text": [
+        [
+            "שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, מַרְאוֹת נְגָעִים שְׁנַיִם שֶׁהֵם אַרְבָּעָה: \n",
+            "כֹּל שֶׁיֵּשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה וִידִיעָה בַסּוֹף וְהֶעְלֵם בֵּינְתַּיִם, הֲרֵי זֶה בְּעוֹלֶה וְיוֹרֵד. יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה וְאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף, שָׂעִיר שֶׁנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים תּוֹלֶה, עַד שֶׁיִּוָּדַע לוֹ וְיָבִיא בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד: \n",
+            "אֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כט) מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, עַל מַה שֶּׁזֶּה מְכַפֵּר, זֶה מְכַפֵּר. מַה הַפְּנִימִי אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה, אַף הַחִיצוֹן אֵין מְכַפֵּר אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יְדִיעָה: \n",
+            "וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף, שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂעִירֵי הָרְגָלִים מְכַפְּרִין, אֲבָל לֹא שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. וְעַל מַה שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין, עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל הַשְּׂעִירִים כַּפָּרָתָן שָׁוָה עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. הָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְשֶׁל רְגָלִים מְכַפְּרִין עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף, וְשֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר עַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָמְרוּ לוֹ, מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם, יִקְרָבוּ. אָמְרוּ לוֹ, הוֹאִיל וְאֵין כַּפָּרָתָן שָׁוָה, הֵיאַךְ קְרֵבִין זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶן, כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ, שְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים מְכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא. מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל רְגָלִים, שֶׁמְּכַפְּרִין עַל טָהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף. מוֹסִיף עֲלֵיהֶם שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהֵן מְכַפְּרִין עַל הַטָּהוֹר שֶׁאָכַל אֶת הַטָּמֵא, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה לֹא בַתְּחִלָּה וְלֹא בַסּוֹף, וְעַל שֶׁאֵין בָּהּ יְדִיעָה בַתְּחִלָּה אֲבָל יֶשׁ בָּהּ יְדִיעָה בַסּוֹף. אָמְרוּ לוֹ, מַהוּ שֶׁיִּקְרְבוּ זֶה בָזֶה. אָמַר לָהֶם, הֵן. אָמְרוּ לוֹ, אִם כֵּן, יִהְיוּ שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, אֲבָל הֵיאַךְ שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים לְכַפֵּר כַּפָּרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהּ. אָמַר לָהֶן, כֻּלָּן בָּאִין לְכַפֵּר עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו: \n",
+            "וְעַל זְדוֹן טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו, שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפְּרִין. וְעַל שְׁאָר עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, הַקַּלּוֹת וְהַחֲמוּרוֹת, הַזְּדוֹנוֹת וְהַשְּׁגָגוֹת, הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, כְּרֵתוֹת וּמִיתוֹת בֵּית דִּין, שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר: \n",
+            "אֶחָד יִשְׂרְאֵלִים, וְאֶחָד כֹּהֲנִים, וְאֶחָד כֹּהֵן מָשׁוּחַ. מַה בֵּין יִשְׂרְאֵלִים לְכֹהֲנִים וּלְכֹהֵן מָשׁוּחַ, אֶלָּא שֶׁדַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים עַל טֻמְאַת מִקְדָּשׁ וְקָדָשָׁיו. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּשֵׁם שֶׁדַּם הַשָּׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ דַּם הַפָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים. כְּשֵׁם שֶׁוִּדּוּיוֹ שֶׁל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר עַל יִשְׂרָאֵל, כָּךְ וִדּוּיוֹ שֶׁל פָּר מְכַפֵּר עַל הַכֹּהֲנִים: \n"
+        ],
+        [
+            "יְדִיעוֹת הַטֻּמְאָה שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע. נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ הַטֻּמְאָה וְזָכוּר אֶת הַקֹּדֶשׁ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ הַקֹּדֶשׁ וְזָכוּר אֶת הַטֻּמְאָה, נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְאָכַל אֶת הַקֹּדֶשׁ וְלֹא יָדַע, וּמִשֶּׁאָכַל יָדַע, הֲרֵי זֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד. נִטְמָא וְיָדַע וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר אֶת הַטֻּמְאָה, נֶעֶלְמוּ מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה וְנִכְנַס לַמִּקְדָּשׁ וְלֹא יָדַע, וּמִשֶּׁיָּצָא יָדַע, הֲרֵי זֶה בְעוֹלֶה וְיוֹרֵד: \n",
+            "אֶחָד הַנִּכְנָס לָעֲזָרָה וְאֶחָד הַנִּכְנָס לְתוֹסֶפֶת הָעֲזָרָה, שֶׁאֵין מוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָּא בְמֶלֶךְ וְנָבִיא וְאוּרִים וְתֻמִּים וּבְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִׁבְעִים וְאֶחָד וּבִשְׁתֵּי תוֹדוֹת וּבְשִׁיר. וּבֵית דִּין מְהַלְּכִין וּשְׁתֵּי תוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם. הַפְּנִימִית נֶאֱכֶלֶת וְהַחִיצוֹנָה נִשְׂרָפֶת. וְכֹל שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה בְכָל אֵלּוּ, הַנִּכְנָס לְשָׁם אֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ: \n",
+            "נִטְמָא בָעֲזָרָה וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנּוּ טֻמְאָה וְזָכוּר אֶת הַמִּקְדָּשׁ, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ מִקְדָּשׁ וְזָכוּר לַטֻּמְאָה, נֶעְלַם מִמֶּנּוּ זֶה וָזֶה, וְהִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָאָה, בָּא לוֹ בָאֲרֻכָּה, חַיָּב. בַּקְּצָרָה, פָּטוּר. זוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁאֵין חַיָּבִין עָלֶיהָ: \n",
+            "וְאֵיזוֹ הִיא מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁבַּנִּדָּה שֶׁחַיָּבִין עָלֶיהָ, הָיָה מְשַׁמֵּשׁ עִם הַטְּהוֹרָה וְאָמְרָה לוֹ נִטְמֵאתִי, וּפֵרַשׁ מִיָּד, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁיְּצִיאָתוֹ הֲנָאָה לוֹ כְּבִיאָתוֹ: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הַשֶּׁרֶץ וְגוֹ' וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ (ויקרא ה), עַל הֶעְלֵם שֶׁרֶץ חַיָּב, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, וְנֶעְלַם מִמֶּנּוּ וְהוּא טָמֵא (שם), עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה חַיָּב, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, וְנֶעְלַם וְנֶעְלַם שְׁתֵּי פְעָמִים, לְחַיֵּב עַל הֶעְלֵם טֻמְאָה וְעַל הֶעְלֵם מִקְדָּשׁ: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע, שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל וְשֶׁלֹּא אֹכַל, שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְאָכַל כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי עֲקִיבָא, הֵיכָן מָצִינוּ בְּאוֹכֵל כָּל שֶׁהוּא שֶׁהוּא חַיָּב, שֶׁזֶּה חַיָּב. אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא, וְכִי הֵיכָן מָצִינוּ בִּמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן, שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה, חַיָּב שְׁתָּיִם: \n",
+            "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל פַּת חִטִּין וּפַת שְׂעֹרִין וּפַת כֻּסְּמִין, וְאָכַל, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְשָׁתָה מַשְׁקִין הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה יַיִן וָשֶׁמֶן וּדְבַשׁ וְשָׁתָה, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל אֳכָלִים שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה וְשָׁתָה מַשְׁקִין שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה, פָּטוּר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל, וְאָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. אָמַר, קוֹנָם אִשְׁתִּי נֶהֱנֵית לִי אִם אָכַלְתִּי הַיּוֹם, וְהוּא אָכַל נְבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הֲרֵי אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה: \n",
+            "אֶחָד דְּבָרִים שֶׁל עַצְמוֹ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁל אֲחֵרִים, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַמָּשׁ, וְאֶחָד דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. כֵּיצַד. אָמַר, שְׁבוּעָה שֶׁאֶתֵּן לְאִישׁ פְּלוֹנִי וְשֶׁלֹּא אֶתֵּן, שֶׁנָּתַתִּי וְשֶׁלֹּא נָתַתִּי, שֶׁאִישַׁן וְשֶׁלֹּא אִישַׁן, שֶׁיָּשַׁנְתִּי וְשֶׁלֹּא יָשַׁנְתִּי, שֶׁאֶזְרֹק צְרוֹר לַיָּם וְשֶׁלֹּא אֶזְרֹק, שֶׁזָּרַקְתִּי וְשֶׁלֹּא זָרַקְתִּי. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא עַל הֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה) לְהָרַע אוֹ לְהֵיטִיב. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא, אִם כֵּן אֵין לִי אֶלָּא דְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה, דְּבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן הֲרָעָה וַהֲטָבָה מִנַּיִן. אָמַר לוֹ, מֵרִבּוּי הַכָּתוּב. אָמַר לוֹ, אִם רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ, רִבָּה הַכָּתוּב לְכָךְ: \n",
+            "נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה וְלֹא בִטֵּל, פָּטוּר. לְקַיֵּם וְלֹא קִיֵּם, פָּטוּר. שֶׁהָיָה בַדִּין, שֶׁיְּהֵא חַיָּב, כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא, מָה אִם הָרְשׁוּת שֶׁאֵינוֹ מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי, הֲרֵי הוּא חַיָּב עָלֶיהָ, מִצְוָה שֶׁהוּא מֻשְׁבָּע עָלֶיהָ מֵהַר סִינַי, אֵינוֹ דִין שֶׁיְּהֵא חַיָּב עָלֶיהָ. אָמְרוּ לוֹ, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִשְׁבוּעַת הָרְשׁוּת, שֶׁכֵּן עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵן, תֹּאמַר בִּשְׁבוּעַת מִצְוָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בָהּ לָאו כְּהֵן, שֶׁאִם נִשְׁבַּע לְבַטֵּל וְלֹא בִטֵּל, פָּטוּר: \n",
+            "שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכַל כִּכָּר זוֹ, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה, וַאֲכָלָהּ, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. זוֹ הִיא שְׁבוּעַת בִּטּוּי, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד. שְׁבוּעַת שָׁוְא, חַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר: \n",
+            "אֵיזוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, נִשְׁבַּע לְשַׁנּוֹת אֶת הַיָּדוּעַ לָאָדָם, אָמַר עַל הָעַמּוּד שֶׁל אֶבֶן שֶׁהוּא שֶׁל זָהָב, וְעַל הָאִישׁ שֶׁהוּא אִשָּׁה, וְעַל הָאִשָּׁה שֶׁהִיא אִישׁ. נִשְׁבַּע עַל דָּבָר שֶׁאִי אֶפְשָׁר, אִם לֹא רָאִיתִי גָמָל שֶׁפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר, וְאִם לֹא רָאִיתִי נָחָשׁ כְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד. אָמַר לְעֵדִים בֹּאוּ וַהֲעִידוּנִי, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא נְעִידֶךָ. נִשְׁבַּע לְבַטֵּל אֶת הַמִּצְוָה, שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה, וְשֶׁלֹּא לִטֹּל לוּלָב, וְשֶׁלֹּא לְהָנִיחַ תְּפִלִּין, זוֹ הִיא שְׁבוּעַת שָׁוְא, שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר: \n",
+            "שְׁבוּעָה שֶׁאֹכַל כִּכָּר זוֹ, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֹכֲלֶנָּה, הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּטּוּי וְהַשְּׁנִיָּה שְׁבוּעַת שָׁוְא. אֲכָלָהּ, עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא. לֹא אֲכָלָהּ, עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי: \n",
+            "שְׁבוּעַת בִּטּוּי נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים, בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִין, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ. וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד: \n",
+            "שְׁבוּעַת שָׁוְא נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים, בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִים, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, וּמִפִּי עַצְמוֹ. וְחַיָּבִין עַל זְדוֹנָהּ מַכּוֹת וְעַל שִׁגְגָתָהּ פָּטוּר. אַחַת זוֹ, וְאַחַת זוֹ, הַמֻּשְׁבָּע מִפִּי אֲחֵרִים, חַיָּב. כֵּיצַד. אָמַר, לֹא אָכַלְתִּי הַיּוֹם וְלֹא הֵנָחְתִּי תְפִלִּין הַיּוֹם, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וְלֹא בְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִין וְלֹא בִקְרוֹבִין, בִּכְשֵׁרִים וְלֹא בִפְסוּלִין. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָרְאוּיִין לְהָעִיד, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ, וּמִפִּי אֲחֵרִים, אֵין חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים, אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בָהֶן בְּבֵית דִּין:  ",
+            "וְחַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הָעֵדוּת, וְאֵינָן חַיָּבִין עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמַה הֵן חַיָּבִין עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה, קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:  ",
+            "שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כֵּיצַד. אָמַר לִשְׁנַיִם בֹּאוּ וַהֲעִידוּנִי. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אוֹ שֶׁאָמְרוּ לוֹ אֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ אָמֵן, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּב��ין. הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְעָמִים חוּץ לְבֵית דִּין וּבָאוּ לְבֵית דִּין וְהוֹדוּ, פְּטוּרִים. כָּפְרוּ, חַיָּבִים עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. הִשְׁבִּיעַ עֲלֵיהֶן חֲמִשָּׁה פְעָמִים בִּפְנֵי בֵית דִּין וְכָפְרוּ, אֵינָן חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה טַּעַם, הוֹאִיל וְאֵינָם יְכוֹלִין לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת:  ",
+            "כָּפְרוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת, שְׁנֵיהֶן חַיָּבִין. בָּזֶה אַחַר זֶה, הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָטוּר. כָּפַר אֶחָד וְהוֹדָה אֶחָד, הַכּוֹפֵר חַיָּב. הָיוּ שְׁתֵּי כִתֵּי עֵדִים, כָּפְרָה הָרִאשׁוֹנָה וְאַחַר כָּךְ כָּפְרָה הַשְּׁנִיָּה, שְׁתֵּיהֶם חַיָּבוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהָעֵדוּת יְכוֹלָה לְהִתְקַיֵּם בִּשְׁתֵּיהֶן:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיַד פְּלוֹנִי פִּקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה, חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי פִּקְדוֹן חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, אֵין חַיָּבִין אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ לְךָ בְיַד פְּלוֹנִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין, חַיָּבִין עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיַד פְּלוֹנִי נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק, תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל, תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה, וְשֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתִּי, וּפִתָּה אֶת בִּתִּי, וְשֶׁהִכַּנִי בְנִי, וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי, וְשֶׁהִדְלִיק אֶת גְּדִישִׁי בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאֲנִי כֹהֵן, שֶׁאֲנִי לֵוִי, שֶׁאֵינִי בֶן גְּרוּשָׁה, שֶׁאֵינִי בֶן חֲלוּצָה, שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי כֹהֵן, שֶׁאִישׁ פְּלוֹנִי לֵוִי, שֶׁאֵינוֹ בֶן גְּרוּשָׁה, שֶׁאֵינוֹ בֶן חֲלוּצָה, שֶׁאָנַס אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת בִּתּוֹ, וּפִתָּה אֶת בִּתּוֹ, וְשֶׁחָבַל בִּי בְנִי, וְשֶׁחָבַל בִּי חֲבֵרִי, וְשֶׁהִדְלִיק גְּדִישִׁי בְשַׁבָּת, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, אִם לֹא תָבֹאוּ וּתְעִידוּנִי שֶׁאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי לִתֶּן לִי מָאתַיִם זוּז וְלֹא נָתַן לִי, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים, שֶׁאֵין חַיָּבִין אֶלָּא עַל תְּבִיעַת מָמוֹן כְּפִקָּדוֹן:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, כְּשֶׁתֵּדְעוּן לִי עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה שְׁבוּעָה לָעֵדוּת:  ",
+            "עָמַד בְּבֵית הַכְּנֶסֶת וְאָמַר, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִים לִי עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין, עַד שֶׁיִּהְיֶה מִתְכַּוֵּן לָהֶם:  ",
+            "אָמַר לִשְׁנַיִם, מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם אִישׁ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לִי עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּנִי, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין לְךָ עֵדוּת, וְהֵם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת עֵד מִפִּי עֵד אוֹ שֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶן קָרוֹב אוֹ פָסוּל, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין:  ",
+            "שִׁלַּח בְּיַד עַבְדּוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לָהֶן הַנִּתְבָּע מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם שֶׁאִם אַתֶּם יוֹדְעִין לוֹ עֵדוּת שֶׁתָּבֹאוּ וּתְעִידוּהוּ, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין עַד שֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הַתּוֹבֵעַ:  ",
+            "מַשְׁבִּיעַ אֲנִי עֲלֵיכֶם, מְצַוֶּה אֲנִי עֲלֵיכֶם, אוֹסֶרְכֶם אָנִי, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ, הֲרֵי אֵלּוּ פְטוּרִין. בְּאל\"ף דל\"ת, בְּיו\"ד ה\"א, בְּשַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת, בְּחַנּוּן וְרַחוּם, בְּאֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד, וּבְכָל הַכִּנּוּיִין, הֲרֵי אֵלּוּ חַיָּבִין. הַמְקַלֵּל בְּכֻלָּן, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ בְּכֻלָּן, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. הַמְקַלֵּל עַצְמוֹ וַחֲבֵרוֹ בְּכֻלָּן, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה. יַכְּכָה אֱלֹהִים, וְכֵן יַכְּכָה אֱלֹהִים, זוֹ הִיא אָלָה הַכְּתוּבָה בַתּוֹרָה. אַל יַכְּךָ, וִיבָרֶכְךָ, וְיֵיטִיב לְךָ, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:  "
+        ],
+        [
+            "שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן נוֹהֶגֶת בַּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בִּרְחוֹקִים וּבִקְרוֹבִים, בִּכְשֵׁרִים וּבִפְסוּלִים, בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, מִפִּי עַצְמוֹ. וּמִפִּי אֲחֵרִים, אֵינוֹ חַיָּב עַד שֶׁיִּכְפֹּר בּוֹ בְּבֵית דִּין, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ בֵּין מִפִּי אֲחֵרִים, כֵּיוָן שֶׁכָּפַר בּוֹ, חַיָּב. וְחַיָּב עַל זְדוֹן הַשְּׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ עִם זְדוֹן הַפִּקָּדוֹן, וְאֵינוֹ חַיָּב עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמַה חַיָּב עַל זְדוֹנָהּ, אָשָׁם בְּכֶסֶף שְׁקָלִים: \n",
+            "שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן כֵּיצַד. אָמַר לוֹ, תֶּן לִי פִקְדוֹנִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אֵין לְךָ בְיָדִי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, הֲרֵי זֶה חַיָּב. הִשְׁבִּיעַ עָלָיו חֲמִשָּׁה פְעָמִים, בֵּין בִּפְנֵי בֵית דִּין וּבֵין שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין, וְכָפַר, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, מַה טַּעַם, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לַחֲזֹר וּלְהוֹדוֹת: \n",
+            "הָיוּ חֲמִשָּׁה תוֹבְעִין אוֹתוֹ, אָמְרוּ לוֹ תֶּן לָנוּ פִקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לָכֶם בְּיָדִי, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי וְלֹא לְךָ וְלֹא לְךָ, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה בָאַחֲרוֹנָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, עַד שֶׁיֹּאמַר שְׁבוּעָה לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. תֶּן לִי פִקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד גָּזֵל וַאֲבֵדָה שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי פִקָּדוֹן וּתְשׂוּמֶת יָד וְגָזֵל וַאֲבֵדָה, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. תֶּן לִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִין שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא אַחַת. שְׁבוּעָה שֶׁאֵין לְךָ בְיָדִי חִטִּין וּשְׂעֹרִין וְכֻסְּמִים, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָמַר חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְכֻסֶּמֶת, חַיָּב עַל כָּל אַחַת וְאֶחָת: \n",
+            "אָנַסְתָּ וּפִתִּיתָ אֶת בִּתִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא אָנַסְתִּי וְלֹא פִתִּיתִי. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. רַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר, שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ. אָמְרוּ לוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם קְנָס עַל פִּי עַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם בּשֶׁת וּפְגָם עַל פִּי עַצְמוֹ: \n",
+            "גָּנַבְתָּ אֶת שׁוֹרִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכָרְתִּי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת שׁוֹרִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. הֵמִית שׁוֹרְךָ אֶת עַבְדִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הֵמִית, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. אָמַר לוֹ, חָבַלְתָּ בִי וְעָשִׂיתָ בִּי חַבּוּרָה, וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי וְלֹא עָשִׂיתִי בְךָ חַבּוּרָה, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָמַר לוֹ עַבְדּוֹ, הִפַּלְתָּ אֶת שִׁנִּי וְסִמִּיתָ אֶת עֵינִי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא הִפַּלְתִּי וְלֹא סִמִּיתִי, מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, חַיָּב. וְשֶׁאֵינוֹ מְשַׁלֵּם עַל פִּי עַצְמוֹ, פָּטוּר: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין, הַטַּעֲנָה שְׁתֵּי כֶסֶף, וְהַהוֹדָאָה בְּשָׁוֶה פְרוּטָה. וְאִם אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה, פָּטוּר. כֵּיצַד, שְׁתֵּי כֶסֶף לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה, פָּטוּר. שְׁתֵּי כֶסֶף וּפְרוּטָה לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא פְרוּטָה, חַיָּב. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי, פָּטוּר. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר, חַיָּב. מָנֶה לְאַבָּא בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא חֲמִשִּׁים דִּינָר, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְמֵשִׁיב אֲבֵדָה: \n",
+            "מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אָמַר לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים הֵן. לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי. נְתַתִּיו לָךְ, פָּטוּר. אֵין לְךָ בְיָדִי, חַיָּב. מָנֶה לִי בְיָדֶךָ, אָמַר לוֹ הֵן, אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בְעֵדִים. לְמָחָר אָמַר לוֹ תְּנֵהוּ לִי, נְתַתִּיו לָךְ, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִתְּנוֹ לוֹ בְעֵדִים: \n",
+            "לִיטְרָא זָהָב יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לִיטְרָא כֶסֶף, פָּטוּר. דִּינַר זָהָב יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא דִּינַר כֶּסֶף, וּטְרִיסִית וּפֻנְדְּיוֹן וּפְרוּטָה, חַיָּב, שֶׁהַכֹּל מִין מַטְבֵּעַ אַחַת. כּוֹר תְּבוּאָה יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית, פָּטוּר. כּוֹר פֵּרוֹת יֶשׁ לִי בְיָדֶךָ, אֵין לְךָ בְיָדִי אֶלָּא לֶתֶךְ קִטְנִית, חַיָּב, שֶׁהַקִּטְנִית בִּכְלַל פֵּרוֹת. טְעָנוֹ חִטִּין, וְהוֹדָה לוֹ בִשְׂעֹרִים, פָּטוּר. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב. הַטּוֹעֵן לַחֲבֵרוֹ בְכַדֵּי שֶׁמֶן וְהוֹדָה לוֹ בַקַּנְקַנִּים, אַדְמוֹן אוֹמֵר, הוֹאִיל וְהוֹדָה לוֹ מִקְצָת מִמִּין הַטַּעֲנָה, יִשָּׁבֵעַ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין הַהוֹדָאָה מִמִּין הַטַּעֲנָה. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אַדְמוֹן. טְעָנוֹ כֵלִים וְקַרְקָעוֹת, וְהוֹדָה בַכֵּלִים וְכָפַר בַּקַּרְקָעוֹת, בַּקַּרְקָעוֹת וְכָפַר בַּכֵּלִים, פָּטוּר. הוֹדָה בְמִקְצָת הַקַּרְקָעוֹת, פָּטוּר. בְּמִקְצָת הַכֵּלִים, חַיָּב, שֶׁהַנְּכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחֲרָיוּת זוֹקְקִין אֶת הַנְּכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶן אַחֲרָיוּת לִשָּׁבַע עֲלֵיהֶן: \n",
+            "אֵין נִשְׁבָּעִין עַל טַעֲנַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, וְאֵין מַשְׁבִּיעִין אֶת הַקָּטָן, אֲבָל נִשְׁבָּעִים לַקָּטָן וְלַהֶקְדֵּשׁ: \n",
+            "וְאֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן, הָעֲבָדִים, וְהַשְּׁטָרוֹת, וְהַקַּרְקָעוֹת, וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת. אֵין בָּהֶן תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל וְלֹא תַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע. נוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, קָדָשִׁים שֶׁחַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶן. וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין נִשְׁבָּעִין עֲלֵיהֶם: \n",
+            "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁהֵן כַּקַּרְקַע וְאֵינָן כַּקַּרְקַע, וְאֵין חֲכָמִים מוֹדִים לוֹ. כֵּיצַד, עֶשֶׂר גְּפָנִים טְעוּנוֹת מָסַרְתִּי לָךְ, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינָן אֶלָּא חָמֵשׁ, רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב שְׁבוּעָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע הֲרֵי הוּא כַקַּרְקַע. אֵין נִשְׁבָּעִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבַּמִּדָּה וְשֶׁבַּמִּשְׁקָל וְשֶׁבַּמִּנְיָן. כֵּיצַד, בַּיִת מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ וְכִיס מָלֵא מָסַרְתִּי לָךְ, וְהַלָּה אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ אֶלָּא מַה שֶּׁהִנַּחְתָּ אַתָּה נוֹטֵל, פָּטוּר. זֶה אוֹמֵר עַד הַזִּיז וְזֶה אוֹמֵר עַד הַחַלּוֹן, חַיָּב: \n",
+            "הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ עַל הַמַּשְׁכּוֹן וְאָבַד הַמַּשְׁכּוֹן, אָמַר לוֹ סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה, פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְשֶׁקֶל הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁלשָׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה, חַיָּב. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וְסֶלַע הָיָה שָׁוֶה, פָּטוּר. סֶלַע הִלְוִיתַנִי עָלָיו וּשְׁתַּיִם הָיָה שָׁוֶה, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא כִי אֶלָּא סֶלַע הִלְוִיתִיךָ עָלָיו וַחֲמִשָּׁה דִינָרִים הָיָה שָׁוֶה, חַיָּב. וּמִי נִשְׁבָּע, מִי שֶׁהַפִּקָּדוֹן אֶצְלוֹ, שֶׁמָּא יִשָּׁבַע זֶה וְיוֹצִיא הַלָּה אֶת הַפִּקָּדוֹן: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה, נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין. וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין, הַשָּׂכִיר, וְהַנִּגְזָל, וְהַנֶּחְבָּל, וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ. הַשָּׂכִיר כֵּיצַד, אָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי, הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ תֶּן לִי שְׂכָרִי חֲמִשִּׁים דִּינָר שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדֶךָ, וְהוּא אוֹמֵר הִתְקַבַּלְתָּ דִינַר זָהָב: \n",
+            "הַנִּגְזָל כֵּיצַד, הָיוּ מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס לְבֵיתוֹ לְמַשְׁכְּנוֹ שֶׁלֹּא בִרְשׁוּת, הוּא אוֹמֵר כֵּלַי נָטַלְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ שְׁנֵי כֵלִים נָטַלְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא נָטַלְתִּי אֶלָּא אֶחָד: \n",
+            "הַנֶּחְבָּל כֵּיצַד, הָיוּ מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁנִּכְנַס תַּחַת יָדוֹ שָׁלֵם וְיָצָא חָבוּל, וְאָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי, וְהוּא אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד שֶׁתְּהֵא שָׁם מִקְצָת הוֹדָאָה. כֵּיצַד, אָמַר לוֹ חָבַלְתָּ בִּי שְׁתַּיִם, וְהַלָּה אוֹמֵר לֹא חָבַלְתִּי בְךָ אֶלָּא אֶחָת: \n",
+            "וְשֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה כֵּיצַד, אַחַת שְׁבוּעַת הָעֵדוּת וְאַחַת שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן, וַאֲפִלּוּ שְׁבוּעַת שָׁוְא. הָיָה אֶחָד מֵהֶן מְשַׂחֵק בְּקֻבְיָא, וּמַלְוֶה בְרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, שֶׁכְּנֶגְדּוֹ נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. הָיוּ שְׁנֵיהֶן חֲשׁוּדִין, חָזְרָה הַשְּׁבוּעָה לִמְקוֹמָהּ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, יַחֲלֹקוּ: \n",
+            "וְהַחֶנְוָנִי עַל פִּנְקָסוֹ כֵּיצַד, לֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ כָּתוּב עַל פִּנְקָסִי שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי מָאתַיִם זוּז, אֶלָּא אָמַר לוֹ תֵּן לִבְנִי סָאתַיִם חִטִּין, תֵּן לְפוֹעֲלִי בְּסֶלַע מָעוֹת, הוּא אוֹמֵר נָתַתִּי וְהֵן אוֹמְרִים לֹא נָטַלְנוּ, (שְׁנֵיהֶן נִשְׁבָּעִים), הוּא נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל וְהֵן נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין. אָמַר בֶּן נַנָּס, כֵּיצַד אֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא וְאֵלּוּ בָאִין לִידֵי שְׁבוּעַת שָׁוְא, אֶלָּא הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה וְהֵן נוֹטְלִין שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה: \n",
+            "אָמַר לַחֶנְוָנִי תֶּן לִי בְדִינָר פֵּרוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַפֵּרוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהוֹלַכְתָּן לְתוֹךְ בֵּיתֶךָ, יִשָּׁבַע חֶנְוָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל שֶׁהַפֵּרוֹת בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אָמַר לַשֻּׁלְחָנִי תֶּן לִי בְדִינָר מָעוֹת וְנָתַן לוֹ, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ נְתַתִּיו לְךָ וּנְתַתּוֹ בָאֹנְפָּלִי, יִשָּׁבַע בַּעַל הַבָּיִת. נָתַן לוֹ אֶת הַדִּינָר, אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת הַמָּעוֹת, אָמַר לוֹ נְתַתִּים לְךָ וְהִשְׁלַכְתָּם לְתוֹךְ כִּיסֶךָ, יִשָּׁבַע שֻׁלְחָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין דֶּרֶךְ שֻׁלְ��ָנִי לִתֵּן אִסָּר עַד שֶׁיִּטֹּל דִּינָרוֹ: \n",
+            "כְּשֵׁם שֶׁאָמְרוּ, הַפּוֹגֶמֶת כְּתֻבָּתָהּ לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, וְעֵד אֶחָד מְעִידָהּ שֶׁהִיא פְרוּעָה, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. מִנְּכָסִים מְשֻׁעְבָּדִים וּמִנִּכְסֵי יְתוֹמִים, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְהַנִּפְרַעַת שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, לֹא תִפָּרַע אֶלָּא בִשְׁבוּעָה. וְכֵן הַיְתוֹמִים לֹא יִפָּרְעוּ אֶלָּא בִשְׁבוּעָה, שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא פְקָדָנוּ אַבָּא, וְלֹא אָמַר לָנוּ אַבָּא, וְשֶׁלֹּא מָצִינוּ בֵין שְׁטָרוֹתָיו שֶׁל אַבָּא שֶׁשְּׁטָר זֶה פָרוּעַ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ נוֹלַד הַבֵּן לְאַחַר מִיתַת הָאָב, הֲרֵי זֶה נִשְׁבָּע וְנוֹטֵל. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁאָמַר הָאָב בִּשְׁעַת מִיתָתוֹ שְׁטָר זֶה אֵינוֹ פָרוּעַ, הוּא נוֹטֵל שֶׁלֹּא בִשְׁבוּעָה: \n",
+            "וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִים שֶׁלֹּא בְטַעֲנָה, הַשֻּׁתָּפִין, וְהָאֲרִיסִין, וְהָאַפּוֹטְרוֹפִּין, וְהָאִשָּׁה הַנּוֹשֵׂאת וְהַנּוֹתֶנֶת בְּתוֹךְ הַבַּיִת, וּבֶן הַבָּיִת. אָמַר לוֹ מָה אַתָּה טוֹעֲנֵנִי, רְצוֹנִי שֶׁתִּשָּׁבַע לִי, חַיָּב. חָלְקוּ הַשֻּׁתָּפִין וְהָאֲרִיסִין, אֵין יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעוֹ. נִתְגַּלְגְּלָה לוֹ שְׁבוּעָה מִמָּקוֹם אַחֵר, מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. וְהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה: \n"
+        ],
+        [
+            "אַרְבָּעָה שׁוֹמְרִין הֵן, שׁוֹמֵר חִנָּם, וְהַשּׁוֹאֵל, נוֹשֵׂא שָׂכָר, וְהַשּׂוֹכֵר. שׁוֹמֵר חִנָּם נִשְׁבָּע עַל הַכֹּל. וְהַשּׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּל. נוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר נִשְׁבָּעִין עַל הַשְּׁבוּרָה וְעַל הַשְּׁבוּיָה וְעַל הַמֵּתָה, וּמְשַׁלְּמִים אֶת הָאֲבֵדָה וְאֶת הַגְּנֵבָה: \n",
+            "אָמַר לְשׁוֹמֵר חִנָּם, הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר: \n",
+            "הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁאֲכָלוֹ, מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם. הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ נִגְנָב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, וְהָעֵדִים מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. הוֹדָה מֵעַצְמוֹ, מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחֹמֶשׁ וְאָשָׁם: \n",
+            "אָמַר לְאֶחָד בַּשּׁוּק הֵיכָן שׁוֹרִי שֶׁגָּנַבְתָּ, וְהוּא אוֹמֵר לֹא גָנַבְתִּי, וְהָעֵדִים מְעִידִים אוֹתוֹ שֶׁגְּנָבוֹ, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶפֶל. טָבַח וּמָכַר, מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲ��ִשָּׁה. רָאָה עֵדִים שֶׁמְּמַשְׁמְשִׁין וּבָאִין, אָמַר גָּנַבְתִּי אֲבָל לֹא טָבַחְתִּי וְלֹא מָכָרְתִּי, אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא קֶרֶן: \n",
+            "אָמַר לַשּׁוֹאֵל הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ אָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר: \n",
+            "הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אוֹ נִגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָמַר לַנּוֹשֵׂא שָׂכָר וְהַשּׂוֹכֵר הֵיכָן שׁוֹרִי, אָמַר לוֹ מֵת, וְהוּא שֶׁנִּשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבָּר, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבָּה. נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר. נִגְנָב, וְהוּא שֶׁאָבַד. אָבַד, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. מֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה, וְהוּא שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, חַיָּב. אָבַד, אוֹ נִגְנָב, וְהוּא שֶׁמֵּת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה. מַשְׁבִּיעֲךָ אָנִי, וְאָמַר אָמֵן, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְשַׁנֶּה מֵחוֹבָה לְחוֹבָה וּמִפְּטוֹר לִפְטוֹר וּמִפְּטוֹר לְחוֹבָה, פָּטוּר. מֵחוֹבָה לִפְטוֹר, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַנִּשְׁבָּע לְהָקֵל עַל עַצְמוֹ, חַיָּב. לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ, פָּטוּר: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה שבועות",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Nezikin"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}