diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..935e1137eacbc8478f4e65261ce8dbaac396973c
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,116 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנה </b> להראות לפני ה' ברגלים והוא אומרו ית' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:<br><b> מצות קנו </b> לחוג בשלשה רגלים דכתיב וחגותם אותו חג לה' וכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה:<br><b> מצות קנז </b> לשמוח ברגלים והוא אומרו יתעלה ושמחת בחגך. פ\"ק דחגיגה תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצות עשה נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה וחגיגה ושמחה הראיה האמורה בתורה היא שנתראה פניו בעזרה ביו\"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה שם מאי ראיון רבי יוחנן אומר ראיית פנים בעזרה ור\"ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל שהוא יום טוב הראשון כולי עלמא לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן לא יראו פני ריקם דמשמע דראיית פנים דכתיב יראה כל זכורך בקרבן הוא ומשני ליה בעיקר הרגל שהוא יו\"ט הראשון איתיביה לא יראו פני ריקם בזבחים דצריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת העוף שהיא נמלקת אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות דין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראיה האמורה לגבוה זבחים ומה הם זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא קשיא דמשמע דעולת ראיה אינו אלא מן הבהמה והרב ז\"ל כתב בין מן העוף בין מן הבהמה ואפשר דמפרש הרב ז\"ל סיפא דהאי מתני' הכי או אינו אלא שלמים דין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו למאכל הדיוט דהיינו שלמים דכתיב חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב אף ראיה דגבוה בראוי לו דלא יראו פני ריקם דכתיב משמע לצרכי אני שואל דהיינו עולות ומשום דברישא דבריתא יליף ראיה דגבוה מחגיגה דהדיוט לזבחים קאמר בסיפא או אינו אלא שלמים כלומר כיון דילפת מחגיגת דהדיוט לזבחים דהיינו בהמה ולא עופות ומנחות א\"כ נילף נמי דהאי בהמה דראיה דליהוי שלמים כחגיגת הדיוט דזבחים סתמא שלמים משמע להכי קאמר דין הוא דליהוי עולות ולא שלמים כך הוה משמע מילפותא דרישא דנאמר חגיגה להדיוט וראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו אף ראיה דגבוה בראוי לו דהיינו עולות וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא לא ילפינן מחגיגת הדיוט אלא מה זה בראוי לו אף זה בראוי לו וממילא משמע כל הראוי לגבוה דהיינו עולה בין מן העוף בין מן הבהמה דברישא הוה ילפינן זבחים לגבוה מזבחים דהדיוט ולהכי הוה משמע שלמים אבל השתא דלא ילפי' אלא ראוי לו מראוי לו אשתאר כל חד בדיניה עולה לגבוה בין בהמה בין עוף ושלמים להדיוט בהמה ואם לא על דרך זה אף על פי שהוא פי' דחוק בבריתא איני רואה שום סמך למה שכתב הרב ז\"ל והאי עוף צריך לומר דהוי קן אחד דלא מצינו בכל התורה להביא פרידה אחד חובה כדאיתא ריש פרק ד' מחוסרי כפרה אלא דאכתי קשה דגרסי' בסיפא דהאי בריתא בספרי פרשת שלח לך מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולות וחציין חטאות חוץ משל גר שכולו לאישים ואפשר דשייר הא דכוותה דהוי כולו לאישים כדאמרינן ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שאומר בהם חוץ:<br><b> אזהרת רסו </b> שלא לעלות לחג בלא קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא קרבן עולה לא דיו שלא קיים מצות עשה אלא עבר על לא תעשה זה והיינו בשלא השלימו אחר כך אבל אם הביא אחר כך יש לו תשלומין כדבעי' מימר קמן ואפילו עבר כל הרגל אינו לוקה דאין בו מעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך למלקות. החגיגה האמורה בתורה הוא שיקרב שלמים בי\"ט הראשון של חג בבואו להראות שם עלה דמתני' דמי שלא חג בי\"ט הראשון וכו' תניא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה תלמוד לומר אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה ועלה דמתני' דהתר נדרים אמרינן וחגותם אותו חג לה' זביחה ודילמא חוגו חגא קאמר אמר קרא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר בית ישראל ואתיא מדבר מדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים והיינו דתנן דחגיגות הן כהררין התלויין בשערה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וילפינן לה נמי מדכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית לה חלב הקרב לגבוה דהיינו קרבן בהמה והאי קרא אתא ללמד על ג\"ש דמדבר מדבר דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות. ואין הנשים חייבות בראייה וחגיגה שם על מתני' קמייתא תניא ר' יוסי הגלילי אומר ג' מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה חגיגה ושמחה וכו' ויש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך וראיה וחגיגה מצות עשה שהזמן גרמה הן והכתוב לא ריבה אותן. השמחה האמורה בתורה היא שיקרב שלמים שלמי שמחה כדכתיב ושמחת בחגך וכתיב גבי עיבל וזבחת שלמים וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך בספרי תניא נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים כדכתיב וזבחת שלמים וגו' ושמחת אף שמחה האמורה כאן שלמים דאין שמחה אלא בבשר וכן בעצרת כתיב בפרשה שבעה שבועות וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך ובפסח דלא כתיב ביה שמחה ילפינן מדכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה דהיינו מצות חגיגה בכולהו רגלים וחג המצות בכלל וכתיב ושמחת בחגך סמיך שמחה לחגיגה דכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ואף על גב דפ\"ק דחגיגה ילפינן מיניה לעופות ולמנחות דאינם בכלל שמחה דכתיב ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו עופות דאין חגיגה באה מהם דכתיב חלב חגי וגו' ממילא נמי משמע דבכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ובספרי ילפינן ליה מדכתיב בפרשת עצרת וזכרת כי עבד היית במצרים מלמד שכל שנוהג בעצרת דהיינו שמחה נוהג בפסח ובחג דלא הוה צריך למיכתב זכירת עבד גבי עצרת אלא להכי."
+            ],
+            [
+                "<b>הראיה </b> והחגיגה אין להם שיעור מן התורה דכתיב איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך דמשמע פשטיה דקרא דאין כאן שיעור אלא כפי מה שירצה וקאי האי קרא אלא יראה את פני ה' ריקם אלא הבא עולות ראיה ושלמי חגיגה וסמיך ליה איש כמתנת ידו וגו' ודרשת דאיש כמתנת ידו כברכת ה' וגו' לא הוי אלא למצוה ומדברי סופרים שלא יפחות ממעה כסף לראיה ומשוה ב' כסף לחגיגה כב\"ה דתנן וב\"ה הראיה מעה כסף וחגיגה ב' כסף דמצינו בנשיאים שריבה הכתוב בהם בשלמים ולזבח השלמים בקר שנים אלים עשרה וגו' יותר מעולות דכתיב פר אחד בן בקר איל וגו' וחגיגה נמי עדיפא דאית בה ב' אכילות לאדם ולמזבח ועולה כולה כליל למזבח ובין לרבי יוחנן ובין לר\"ל לתלמודא דידן מעה כסף וב' כסף דרבנן ודלא כירושלמי דקאמר דלרבי יוחנן הוו דאוריתא שלמי שמחה לא נתנו בהם חכמים שיעור דלא נתנו שיעור מדרבנן אלא לראיה וחגיגה דאפילו בחגיגה כתיב חג לה' אבל שמחה אע\"ג דכתיב לפני ה' שמחה לדידהו הוי בכל שיעור שירצה ומדרבנן אסור לעלות ריקם בלא כסף אפילו בשוה כסף."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שלא הקריב בי\"ט הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו הרי זה משלימן בשאר ימות הרגל שם פ\"ק מתני' מי שלא חג י\"ט הראשון שלא הביא חגיגתו חוגג את כל הרגל וי\"ט האחרון של חג ואע\"ג דשמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא הוי תשלומין דראשון ובגמרא מנה\"מ א\"ר יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר עצרת בשביעי של פסח בפרשת כל הבכור ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ונאמר עצרת בשמיני של חג מה עצרת דפסח תשלומין דראשון שהרי אינו חלוק משלפניו אף עצרת דשמיני של חג לתשלומין דיום ראשון של חג והאי ג\"ש הוי מופנה דאיכא למיפרך מה לעצרת דפסח שכן אין חלוק משלפניו תאמר בעצרת דסוכות שחלוק משלפניו דהוי רגל בפני עצמו אלא ודאי מופנה דכל ג\"ש מופנה למדין ואין משיבין דמכדי מאי עצרת עצור מעשיית מלאכה הא כתיב בההוא קרא גופיה לא תעשה כל מלאכה עצרת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה למה לי ש\"מ לאפנויי ותנא מייתי לה מהכא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה בכל יום ויום ת\"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה א\"כ למה נאמר שבעה לתשלומין ומנין בחג שאם לא חג י\"ט הראשון שחוגג והולך את כל הרגל וי\"ט האחרון ת\"ל בחדש השביעי תחוגו אותו כל ימי חג האמור בחדש השביעי יכול יהא חוגג והולך את כל החדש אי זה יום שירצה לתשלומי החג אם לא הקריב בחג תלמוד לומר אותו בסיפיה דקרא דתרי אותו כתיבי ביה אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לחג ובפ\"ב על מתניתן דסמיכה גרסינן אר' אושעיה מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה דכתי' בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג המצות לחג השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה כדכתבי' לעיל ר' יוחנן ותנא נמי דמייתי קרא דוחגותם אותו חג לה' האמור בסוכות הוא הדין לחג המצות שאף הוא שבעת ימים אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה ופשטא דמילתא משמע דהאי תשלומין דילפינן לכולהו רגלים היינו לשלמי חגיגה כדכתיב בקראי דילפינן מינייהו תשלומין לישנא דחגיגה אלא שהרב ז\"ל פי' מתני' דמי שלא חג כלומר שלא הביא עולת ראיה ושלמי חגיגה ושמחה פשיטא דאית לה תשלומין דבתוספתא גרסינן בבריתא דרבי יוסי הגלילי יש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה יש לה תשלומין כל שבעה מה שאין בשתיהן ואנן לא גרסינן ליה בתלמודא כמו שכתבו התוספות דסבירא לן דגם באינך יש תשלומין ונראה טעמא דהני תלת מצות שנצטוו ברגל הן שוין לכל הדברים לבד ממה שפרט באחת מהן הכתוב מה שאין בשתיהן כדתני' ויש בכל חד מה שאין בשתיהן וכיון דמרבינן תשלומין לחגיגה מדכתיב וחגותם אותו וגו' ה\"ה נמי לראיה ושמחה דכולהו מצות התלויין ברגל הן וכיון דאשכחי' תשלומין לחדא ה\"ה נמי להנך אחריני כדאמר' ובהדיא תנן בסוכ' ההלל והשמחה שמנה דקרא דושמחת בחגך כולהו יומי משמע ולרבי יוחנן דיליף מג\"ש דעצרת עצרת לכל הני תלת מצות דרגל הוא דיליף ג\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עבר </b> הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן כדילפינן דדוקא בכל הרגל הוא דאית תשלומין ולא כל החדש דכתיב תרי זמני אותו כדאמ' לעיל וכולן תשלומין דראשון כר' יוחנן דפליג אר' אושעיא בפ\"ק עלה דמתני' דמי שלא חג וכו' וטעמא שהרי יום ראשון עשה הכתוב עיקר בכולן דכתיב אותו ושלאחריו עשה תשלומין לו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עולת </b> ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה פסחים פ' אלו דברים גבי מתניתין דאימתי מביאין עמו חגיגה ורבנן חגיגה מ\"ט לא דחיא שבת הא ודאי קרבן צבור הוא דהא אתי בכנופיא אמר ר' אלעא אמר קרא בחגיגת ט\"ו וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה שבעה שמנה הוו דבחג הסוכות כתיב דתשלומין דידיה שמנה כדילפינן לעיל אלא מדכתיב שבעה ילפינן דחגיגה אינה דוחה את השבת ופר' כיצד צולין תנן חמשה דברים באין בטומאה וכו' ובגמרא חמשה למעוטי מאי למעוטי חגיגת ט\"ו וה\"ה לעצרת וסכות דאינה דוחה את הטומאה דסד\"א כיון דקרבן צבור הוא דאתי בכנופיא וקביעא ליה מועד תדחי טומאה קמ\"ל כיון דלא דחיא שבת לא דחיא טומאה אבל דוחה יו\"ט כדילפינן לעיל מדכתיב אותו דקאי איום טוב ראשון דחובה נינהו כדילפינן להו להני תלתא מצות ראיה חגיגה ושמחה ונדרים ונדבות אין קרבין ביו\"ט פ\"ב די\"ט עלה דמתניתין דמביאין שלמים וכו' אמרינן וכן אמר רב אדא בר אהבה נדרים ונדבות אינן קרבין בי\"ט דהואיל ואין זמנם היום כלל ואפילו שלמים וכ\"ש עולות דיכול להביאן לאחר זמן. ואף על גב דחגיגה וראיה יש להם תשלומין כל שבעה שרו בה שמא יאנס ולא יקריבנה בשאר הימים ותנן עבר הרגל אינו חייב באחריותו ובראיה דהויא חובה אף על גב דלא חזיא להדיוט אמר עולא דפליגי בה ב\"ש וב\"ה דב\"ש סברי וחגותם אותו חג לה' חגיגה אין דחזיא להדיוט ומשום הכי דחיא י\"ט אף על גב דאית לה תשלומין אבל עולת ראיה דלא חזיא להדיוט לא וב\"ה סברי כתיב לה' כל דלה' דחי יו\"ט הראשון."
+            ],
+            [
+                "<b>וסומך </b> עליהם כשאר הימים שם במשנה וב\"ה סברי מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם ובגמ' תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מה משפט אמור בעולת חובה ע\"כ כמשפט המפורש בעולת נדבה בויקרא שכל משפטי עולה ושלמי' שם נאמרו ובאיל נדבה דבר הכתוב דכתיב אדם כי יקריב מכם משמע לכשירצה יקריב וכתיב התם וסמך את ידו ואתא האי כמשפט דכתיב בעולת חובה ללמד עליו שטעון סמיכה ושאר משפטי נדבה א\"ר יצחק לתנא דאמר לך מני ב\"ש היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי ב\"ה כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תיבעי קרא דגמרי מעולת נדבה ומסקינן דהאי דתני דברי הכל היא ואפילו לב\"ה בעיא קרא ומאחר דקי\"ל סמיכה בעולת חובה מהאי קרא דכמשפט אתו להו שלמי חובה מתרוייהו משלמי נדבה ומעולת חובה מה מצינו בשלמי נדבה שטעונים סמיכה אף שלמי חובה שהם שלמים כמותם יטענו סמיכה וכי פרכת מה לשלמי נדבה שהן מצויין עולת חובה תוכיח שאינה מצויה וטעונה סמיכה אף אני אביא שלמי חובה שאף על פי שאינן מצויין יטענו סמיכה מה לעולת חובה שכן כליל תאמר בשלמי חובה שאינן כליל שלמי נדבה יוכיח וחזר הדין וכו' הצד השוה שבהם שקרבן יחיד הן וטעונין [סמיכה] אף אני אביא כל הטעון נסכים והוא קרבן יחיד שיטעון סמיכה ואתו להו שלמי חובה מהאי טעמא עוד שם לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על תכף לסמיכה שחיטה דצריך דכתיב וסמך ושחט על מה נחלקו על הסמיכה עצמה אם טעונין שלמי חובה סמיכה או לא שב\"ש אומרים אינו צריך וב\"ה צריך ולהכי סומכין בי\"ט דתכף לסמיכה שחיטה כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש </b> עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה בירושלמי פ\"ק דחגיגה רבי יוחנן ורבי יונתן תרויהון אמרין כל בכור בניך תפדה אפילו לאחר מיתה ולא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה דכיון דהפריש האי לא מייתי לה יורשין הויא ראיה ריקנית. מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות תמורה פ' יש בקרבנות אמר רבי יוחנן משום ר\"ש בן יהוצדק אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות ברגל לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד ולעולותיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבותיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ומצורע ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור וכו' הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר דאף על גב דקרבן מוטל עליו חובה ע\"י נדר בא אליו ונידר ונידב קרינא ביה וקרבין במועד אבל לא ביו\"ט כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים פ\"ק דחגיגה במשנה אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמי חגיגה לפי האוכלין ועולת ראייה מועטת נכסים מרובין ואוכלין מועטים מביא עולות מרובות דכתיב כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך זה וזה מיעוט על זה נאמר מעה ב' כסף כדאמרינן לעיל זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך ונראה דרישיה דקרא קאי אעולת ראיה דנותן הדיוט לגבוה דליהוי כברכת ה' מרובה ואשר נתן לך קאי אשלמי חגיגה דהוו להדיוט דליהוי נמי כברכת ה' אשר נתן לך כי ממנו הכל ומידו נתנו לך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים פטורים מן הראיה משנה קמייתא דחגיגה חוץ מחרש שוטה וכו' ונשים ועבדים שאינם משוחררים ובגמ' זכור להוציא את הנשים דאף על גב דכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות איצטריך למעוטינהו דסד\"א נילף מהקהל דהוי נמי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים חייבות אתא קרא למעוטינהו עבדים מנ\"ל אמר רב הונא אמר קרא את פני האדון מי שאין לו אלא אדון א' יצא זה שיש לו אדון אחר ואף על גב דכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה דגמרינן לה לה מאשה אפילו הכי איצטריך קרא לחציו עבד וחציו בן חורין והיינו דקתני ועבדים שאינם משוחררים דהיינו לגמרי. וכל האנשים חייבים שם הכל חייבין בראיה ואין דואגים על בתיהם דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך וגו' וכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא וגו' וסמיך ליה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך מכאן לשלוחי מצוה שאינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' וחגר והסומא קתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו ופטורין מן המצות אף חרש דלאו בר דיעה הוא קמ\"ל כדתנן חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר חגר נפקא לן מדכתיב רגלים פרט לחגר ולסומא ולחולה ולזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו דרגלים משמע דממעט מי שצריך משענת אחרת לבד מרגליו והרך והענוג מרבי להו מתניתן מדתנן מי שאינו יכול לעלות ברגליו וכתיב כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי ומפנקי אין הולכין בלא מנעל ואין אדם נכנס להר הבית במנעלו וטמא וערל שם תנא הערל והטמא פטורין מן הראי' ואין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח טמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה כי טמא שאינו יכול ליכנס במקדש דכתיב כי מקדש ה' טמא ונכרתה אינו בהבאה וערל שמתו אחיו מחמת מילה מרבינן ליה כטמא דתניא ר' עקיבא אומר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב לרבות את הערל שהוא כטמא שלא יאכל תרומה אם כהן הוא חרש אף על פי שהוא מדבר אפילו חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שם תניא נמי הכי הכל חייבין בראיה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר שפטורין מן הראיה ואף על פי שפטורין מן הראיה חייבין בשמחה לענין ראיה גמרי ראיה מהקהל דכתיב הקהל את העם וגו' וכתיב בבוא כל ישראל לראות וכתיב למען ישמעו ולמען ילמדו ותניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר דקרינא ביה למען ילמדו לאחרים דכל המצווה ללמוד מצווה ללמד לאחרים ואין זה ראוי ללמד לאחרים וחרש באזנו אחת שם מימרא דרבי תנחום דכתיב באזניהם וחגר ברגלו אחת נמי מימרא דרבי תנחום דכתיב רגלים וסומא בעינו אחת שם משום רבי יהודה סומא באחד מעינו פטור מן הראיה דכתיב יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות דיראה כתיב וקרינא יראה יראה כל זכורך את פני האדון משמע רואה את השכינה יראה כל זכורך את פני האדון משמע שהאדון בא לראותך הקיש הכתוב ראייתך לראייתו כדרך שבא לראות כך הוא בא ליראות ממך מה לראותך בשתי עיניו אף כאן ליראות מן האדם בשתי עיניו של אדם. טומטום ואנדרוגינוס פטורין מפני שהם ספק אשה תנו רבנן זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב קמשמע לן דבריה בפני עצמה הוא וטומטום איצטריך כשביציו מבחוץ אלא שהגיד טמון דהא ודאי זכר הוא הילכך איצטריך קרא למעוטי ומטעם ערל לא מיפטר דכיון דלא איפשר למול לא מאיס."
+            ],
+            [
+                "<b>המקמץ </b> והמצרף והבורסי שם אחרים אומרים המקמץ וכו' פטורין מן הראיה משום שנאמר כל זכורך ריבוייא דכל למי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינם ראויים לעלות עם כל זכורך ואם טהרו עצמם שראויים לעלות עם כל ישראל חייבים כמו שכתב הרב ז\"ל. כל קטן שיכול לעלות באחיזת יד אביו מירושלם להר הבית חייב אביו להעלותו ולהראות בו כדי לחנכו במצות דכתיב יראה כל זכורך לרבות את הקטנים והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן אמר אביי לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך ופריך קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוא אין הכי נמי וקרא אסמכתא בעלמא וקרא אתא לכדאחרים למקמץ ומצרף כדאמרינן לעיל וקשיא דמשמע לפי מה שכתב הרב ז\"ל דמקמץ ומצרף נחשת חייבים דלא כאחרים וקרא דכל זכורך לקטן שהגיע לחינוך ובגמרא איתמר איפכא דקרא לכדאחרים וקטן שהגיע לחינוך אסמכתא בעלמא וצ\"ל דחיובא דמקמץ ומצרף נפקא ליה מדיוקא דאחרים דקאמר דפטורים משום דאין יכולין לעלות עם כל ישראל מחמת סרחונם הא אם יכולין לטהר עצמם הוו להו ראויים לעלות עם כל ישראל וחייבים בראיה וקטן שהגיע לחינוך הוו דרבנן וקרא דנקט הרב ז\"ל כל זכורך לא נקטיה אלא דרך אסמכתא בעלמא דהא למקמץ ומצרף קרא הוא דאיצטריך כאחרים כדאמ'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן </b> חגר או סומא או חרש אפילו באחת אינו חייב לחנכו אף על גב דמתרפא שם בעי ר' שמעון וכו' לא צריכא בחגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח מקמי גידולו מאי מי אמרי' כיון דלכי הוי גדול מיחייב מדאוריתא גבי קטן נמי מיחייב בחינוך דמידי טעמא בקטן אלא כדי לחנכו דידע כשהוא גדול או דילמא כיון דגדול בהכי לא מיחייב גם קטן לא אמר אביי כל היכא דגדול מיחייב מדאוריתא קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן וכל היכא דגדול פטור מדאוריתא קטן נמי פטור מדרבנן. כל החייב בראיה חייב בחגיגה והפטור מן הראיה חייב בחגיגה וכולם חייבים בשמחה שם בברייתא דרבי יוסי הגלילי יש בשמחה מה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתי' ושמחת אתה וביתך מה שאין בשתיהן וחרש שוטה וקטן לאו בני חיובא נינהו ופטורין מכל מצות האמורות בתורה וערל וטמא אינם אוכלים בקדשים ואינם ראויים לביאה כדילפי' לעיל ואף על גב דכתב הרב ז\"ל דפטור מן הראיה חייב בחגיגה לאו לאיתויי נשים דהא פטור נמי מחגיגה כדאמרינן אלא לאיתויי חגר וסומא וכולהו הני אחריני חוץ מחרש שוטה וקטן ולא קאמר נמי חוץ מן הנשים משום דקאי נמי האי חוץ אכולן חייבים בשמחה ונשים חייבות כדכתיב אתה וביתך וכדא'. מי שהיה חגר או סומא ביום טוב ראשון ונתרפא ביום טוב שני פטור מן הראיה ומן החגיגה כרבי יוחנן דאמר כולן תשלומין דראשון וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני כדאמר רבי זירא על מתניתין דמי שלא חג וכו'. וכן אם נטמא בלילי י\"ט הראשון שם פלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן דחזקיה סבר גבי נזיר נטמא ביום שמיני שהוא ראוי להביא קרבנותיו מביא קרבן על הטומאה השני אבל נטמא בליל שמיני אינו מביא וכן לענין חגיגה נטמא ביום מביא ראייתו וחגיגתו בתוך ימי הרגל לכשיטהר נטמא בלילה אינו מביא דבליל שמיני לא חזי לקרבן אבל ביום כבר יצא בשעה הראויה להביא קרבן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא בידו עולה בכל עת שיכנס כרבי יוחנן דאמר הראיון ראיית פנים בעזרה ואותיביה ריש לקיש מדכתיב לא יראו פני ריקם וא\"ל כעיקר הרגל דהוא יום טוב ראשון הוא דצריך להביא קרבן אבל בשאר ימים אין צריך להביא קרבן בכל ראיה וראיה אלא לתשלומין אם לא הביא ביום טוב ראשון אפילו הביא ביום טוב ראשון וחזר והביא בשאר ימים מקבלין ממנו דראיה אין לה שיעור ואפילו למאן דאמר יש לה שיעור מדאורית' היינו למטה אבל למעלה אין לה שיעור."
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש </b> עשרה בהמות לחגיגתו והקריב מקצתן בראשון ופסק אינו חוזר ומקריב שם פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן סבר כיון שפסק שוב אינו מקריב דכתיב וחגותם אותו אותו אתה חוגג ולא יותר ועובר על בל תוסיף ואמר ר' אבא לא פליגי כאן בסתם כאן במפרש דאם מפרש בהדיא ליום אחד אני מפריש את כולן חוזר ומקריבן דאינן אלא תשלומי ראשון אבל בסתם שהפרישן סתם ואיכא שהות ביום להקריבן ואית ליה אוכלין אינו מקריב אותן ביום שני דשיורי שיירינהו והיה בדעתו לחוג שני ימים ואיכא משום בל תוסיף."
+            ],
+            [
+                "<b>עולת </b> ראייה אינה באה אלא מן החולין כשאר קרבנות שהאדם חייב בהם שם במשנה עולות במועד באות מן החולין ושלמים מן המעשר ובגמרא חסורי מיחסרא והכי קתני וכו' ועולת ראיה באה אפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין דכתיב מסת נדבת ידך מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא דכתיב וישם המלך אחשורוש מס על הארץ אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם החולין שם באוקמתא ותניא נמי הכי וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר אמאי דבר שבחובה הוא ואינו בא אלא מן החולין אמר עולא בטופל שמחבר מעשר עם החולין ומביא לוקח מן התערובות בהמה ומקריבה שלמי חגיגה כרבי יוחנן דאמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה דשתי בהמות זו נכרת לעצמה וזו לעצמה אבל בהמה א' ממעות חולין ומעשר שפיר טפי שחולין מעורבים עם כל אכילותיו ושיעור אכילה ראשונה מן החולין כבית הלל ואין מביאין שלמי חגיגה מן המעשר ביום טוב מדרבנן שמא יעשר ואי איפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא שצובעו כדכתיב העשירי סוקרו בסקרא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יוצאין </b> ישראל ידי חובת שלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק שם במשנה ובגמרא ת\"ר ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה דושמחת כל השמחות במשמע יכול אף בעופות ומנחות תלמוד לומר ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם דחגיגה חלב כתיב לא ילין חלב חגי ואמר מר אין שמחה אלא בבשר ויוצאין ידי חובת שמחה בחגיגת י\"ד דהוי רשות כדאמר לעיל בהל' קרבן פסח ובבריתא דבן תימא פרק אלו דברים הוא דתניא וחגיגת י\"ד יוצא בה משום שמחה דאף על גב דשלמי שמחה חובה הן ואין באות אלא מן החולין הא מרבינן מושמחת לרבות כל מיני שמחה."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לו שלמים נדר או נדבה ושחטן מערב יום טוב אף על פי שאכלן ביום טוב אינו יוצא בה ידי חובת חגיגה פ' אלו דברים כי אתא רבין אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב יוצא בהם משום שמחה ואין יוצא בהם משום חגיגה משום שמחה יוצא דאף על גב דכתיב וזבחת ושמחת לא בעינן זביחה בשעת שמחה ואין יוצא משום חגיגה דהוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> יביא אדם תודה בי\"ד מפני החמץ שבה פרק שני דביצה תניא אין מביאין תודה בחג המצות מפני החמץ שבה פשיטא אמרי הכא במאי עסקינן בי\"ד וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפיסול שממעט זמן אכילתן שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ד' שעות ואם הביא יצא בה ידי חובת שמחה ומדאוריתא יכול להביאה לכתחלה."
+            ],
+            [
+                "<b>האומר </b> הרי עלי תודה על מנת שאצא בה ידי חובתי לשם חגיגה חייב להביא תודה וידי חובתו לא יצא דאין חגיגה באה אלא מן החולין שם בעא מיניה רשב\"ל מרבי יוחנן ופשיט ליה נדור ואינו יוצא דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכי הדר אמר על מנת לאו מילתא היא ואי אמר איפכא על מנת שאצא משום חגיגה הרי עלי תודה משמע דיוצא לפרש\"י ז\"ל כמו שכתבו בתוספות. חייב לשמח בשלמי שמחה וחגיגה העניים האמללים דכתיב והלוי והגר והיתום והאלמנה וגו' בקרא דושמחת בחגך וגו' כתיבי כולהו כדדרש רבי יהודה ב\"ר סימון בפסיקתא אתה יש לך ד' בני בית בנך ובתך ועבדך ואמתך ואף אני יש לי ד' הלוי והגר והיתום והאלמנה חייב אתה לשמח את כולם ומצוה בלוי דאקדמיה קרא:<br><b> אזהרת רסז </b> שלא יעזוב את הלוי מלשמחו ומליתן לו מתנותיו דכתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך וחייבים לתת להם מזונותיהם ולשמח אותם בכל רגל והעוזבם מלשמחם או ששיהה מעשרותיו ברגלים עובר בלא תעשה דכתיב השמר ואמר מר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנח </b> להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמטה בעלותם לרגל ולקרוא באזניהם פרשיות מן התורה שהם מזרזות אותם במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הפטור מן הראיה פטור ממצות הקהל דקאמר דבבוא כל ישראל הוא דילפינן נמי לראיה כדאמר' לעיל חוץ מן הנשים והטף דכתיב במצות הקהל האנשים והנשים והטף ודרש רבי אלעזר בן עזריה אם אנשים ונשים באים לשמוע טף למה בא לתת שכר למביאיהן וטמא פטור דכתיב בבא כל ישראל וזה אינו ראוי לביאה וערל לא אמרינן ערל כי טמא כדאמרינן בעלמא משום דהכא נשים וטף נמי חייבים ועוד דכי מרבינן ערל כי טמא היינו לקרבן או לתרומה דכתיב איש איש לרבות הערל שלא יאכל תרומה משום דמאיס אבל הכא דליכא קרבן לא הוי כי טמא והא דאמרינן ערל וטמא משלחין קרבנותיהם דליתנהו בביאה נראה דהוי מדרבנן איסור ביאה לערל ואיתיה בביאה מן התורה דהא לחלל עבודה בלחוד הוא דילפינן מדברי יחזקאל דכתיב בהביאכם בני נכר ערל לב וערל בשר לחלל את ביתי כדאמר' פרק ב' דזבחים. טומטום ואנדרוגינוס חייבים דהא נשים חייבות כדכתיב בקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי </b> היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות שהוא תחלת ימי חול המועד של שנה שמינית כדתנן בסוטה פרק אלו נאמרין ובגמרא כל הני סימנין דכתיב מקץ שנת השמטה ובחג הסוכות ובמועד למה לי צריכי דאי כתב רחמנא מקץ הוה אמינא נמנו מהשתא משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו ואף על גב דלא מתרמי שנת שמטה דהא לא מנו שמטין עד אחר כיבוש וחלוק להכי כתב רחמנא שמטה ואי כתב רחמנא שמטה הוה אמינא בסוף שמטה קודם ראש השנה של שמינית דמקץ לסוף שנת שבע משמע ואי כתב במועד הוה אמינא מריש שתא שכולן נקראו מועד כדכתיב אלה מועדי ה' וקא חשיב בהו נמי ראש השנה ואי כת' רחמנא בחג הסוכות הוה אמינא אפי' יום טוב אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאימת דמתחיל מועד ומשום דבבוא כל ישראל משמע מהתחלה דמועד כדאמר' איצטריך קרא דמועד דמשמע בתוך המועד ואהני בבוא כל ישראל דמשמע מתחלתה דקמ\"ל דלא ביום ראשון ולא ביום שני ולא ביום שלישי של חול המועד אלא במוצאי יום טוב הראשון. והמלך הוא שיקרא באזניהם כדכתיב תקרא את התורה הזאת ומשה מלך הוה וכתיב ביאשיהו וישלח המלך ויאספו אליו וגו' ויקרא באזניהם את כל דברי הברית וגו'. ובעזרה היו קורין כדכתיב בבא כל ישראל לראות דמשמע במקום שבאים לראות דהיינו בעזרה. וקורא כשהוא יושב כדתנן התם ובגמרא והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד דכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ובירושלמי אמרינן דאף למלכי בית דוד בלבד לא היתה ישיבה להם בעזרה ודוד סמך לו בכותל ואמרי' דכסאו היה נמי חוץ לעזרה דלמעלה אין ישיבה דכתיב שרפים עומדים ממעל וגו' וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו ודוד לשם ולהכי נראה דהא דאין ישיבה בעזרה היינו מדאוריתא אלא דאו' שם למי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל לכהן גדול כדכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה'. מהיכן קורא מתחלת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ופרשת עשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב שם במשנה שתחלת הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה והרב ז\"ל לא הזכיר פרשת המלך דהוי בכלל מה שכתב וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות אבל רש\"י ז\"ל כתב וחוזר למפרע וקורא אשימה עלי מלך וגו' ואיפשר שהרב ז\"ל לא מצא בנוסחתנו במשנה כתוב פרשת המלך בסוף אלא מעשר תעשר על הסדר וטעמא דהאי קריאה בהני פרשתא דכתיב הכא תקרא את התורה הזאת ואמרינן בספרי בפרשת המלך וכתב לו את משנה התורה הזאת. אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה מאלה הדברים עד שמע דאית בה קבלת עול מלכות שמים והיה אם שמוע קבלת עול מצות וקללות וברכות קבלת בריתות של תורה וכתיב הכא למען ילמדו ויראו את ה' דמשמע הני דאית בהו יראת השם ופרשת עשר תעשר וגו' מפני שהוא זמן אסיף ומתנת עניים והפרשת תרומות ומעשרות וכתיב הכא ושמרו לעשות הני דהוי זמן עשייתן סדר קריאתו כמו שכתוב במשנה וכל ישראל חברו כדכתיב למען ישמעו וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ומברך </b> קודם הקריאה כדתנן התם וכתבנו בהלכות ברכות דאיכא דמפיק לברכת התורה מן התורה דכתיב כי שם ה' אקרא וגו' ומוסיף שבע ברכות שם במשנה ברכות שכהן גדול מברך אותן אלא שנותן של רגלים מקדש ישראל והזמנים תחת מחילת העון שאומר כהן גדול ביום הכפורים וברכות אלו מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>הקריאה </b> והברכות אלו של תורה בלשון הקדש דכתיב תקרא את התורה הזאת משמע כלשונה כמו שהיא אפי' אינם מבינים ואפילו חכמים גדולים חייבים לשמוע. ומי שאינו יכול לשמוע שהוא רחוק מכוין לבו לקריאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יום </b> הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו במשנה פרק קמא דמגלה ורש\"י ז\"ל פירש משום עשית בימה ומדאוריתא הקהל דוחה את השבת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..018292557053d0bc9adc27382924f16d2a818c90
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,113 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Festival Offering",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Festival_Offering",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנה </b> להראות לפני ה' ברגלים והוא אומרו ית' שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך:<br><b> מצות קנו </b> לחוג בשלשה רגלים דכתיב וחגותם אותו חג לה' וכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה:<br><b> מצות קנז </b> לשמוח ברגלים והוא אומרו יתעלה ושמחת בחגך. פ\"ק דחגיגה תניא רבי יוסי הגלילי אומר שלש מצות עשה נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה וחגיגה ושמחה הראיה האמורה בתורה היא שנתראה פניו בעזרה ביו\"ט הראשון של חג ויביא עמו קרבן עולה בין מן העוף בין מן הבהמה שם מאי ראיון רבי יוחנן אומר ראיית פנים בעזרה ור\"ל אמר ראיית פנים בקרבן בעיקר הרגל שהוא יום טוב הראשון כולי עלמא לא פליגי דראיית פנים בקרבן כי פליגי בשאר ימות הרגל איתיביה ריש לקיש לרבי יוחנן לא יראו פני ריקם דמשמע דראיית פנים דכתיב יראה כל זכורך בקרבן הוא ומשני ליה בעיקר הרגל שהוא יו\"ט הראשון איתיביה לא יראו פני ריקם בזבחים דצריך להביא קרבן בהמה הזבוחים בסכין ולא עולת העוף שהיא נמלקת אתה אומר בזבחים או אינו אלא בעופות ומנחות דין הוא נאמרה חגיגה להדיוט ונאמרה ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט זבחים אף ראיה האמורה לגבוה זבחים ומה הם זבחים עולות אתה אומר עולות או אינו אלא שלמים ודין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה האמורה להדיוט בראוי לו אף ראיה האמורה לגבוה בראוי לו וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא קשיא דמשמע דעולת ראיה אינו אלא מן הבהמה והרב ז\"ל כתב בין מן העוף בין מן הבהמה ואפשר דמפרש הרב ז\"ל סיפא דהאי מתני' הכי או אינו אלא שלמים דין הוא נאמר חגיגה להדיוט ונאמר ראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו למאכל הדיוט דהיינו שלמים דכתיב חלב חגי עד בקר במידי דאית ליה חלב אף ראיה דגבוה בראוי לו דלא יראו פני ריקם דכתיב משמע לצרכי אני שואל דהיינו עולות ומשום דברישא דבריתא יליף ראיה דגבוה מחגיגה דהדיוט לזבחים קאמר בסיפא או אינו אלא שלמים כלומר כיון דילפת מחגיגת דהדיוט לזבחים דהיינו בהמה ולא עופות ומנחות א\"כ נילף נמי דהאי בהמה דראיה דליהוי שלמים כחגיגת הדיוט דזבחים סתמא שלמים משמע להכי קאמר דין הוא דליהוי עולות ולא שלמים כך הוה משמע מילפותא דרישא דנאמר חגיגה להדיוט וראיה לגבוה מה חגיגה דהדיוט בראוי לו אף ראיה דגבוה בראוי לו דהיינו עולות וכן בדין שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם והשתא לא ילפינן מחגיגת הדיוט אלא מה זה בראוי לו אף זה בראוי לו וממילא משמע כל הראוי לגבוה דהיינו עולה בין מן העוף בין מן הבהמה דברישא הוה ילפינן זבחים לגבוה מזבחים דהדיוט ולהכי הוה משמע שלמים אבל השתא דלא ילפי' אלא ראוי לו מראוי לו אשתאר כל חד בדיניה עולה לגבוה בין בהמה בין עוף ושלמים להדיוט בהמה ואם לא על דרך זה אף על פי שהוא פי' דחוק בבריתא איני רואה שום סמך למה שכתב הרב ז\"ל והאי עוף צריך לומר דהוי קן אחד דלא מצינו בכל התורה להביא פרידה אחד חובה כדאיתא ריש פרק ד' מחוסרי כפרה אלא דאכתי קשה דגרסי' בסיפא דהאי בריתא בספרי פרשת שלח לך מכאן אמרו כל הקינין שבתורה חציין עולות וחציין חטאות חוץ משל גר שכולו לאישים ואפשר דשייר הא דכוותה דהוי כולו לאישים כדאמרינן ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שאומר בהם חוץ:<br><b> אזהרת רסו </b> שלא לעלות לחג בלא קרבן דכתיב ולא יראו פני ריקם ומי שבא לעזרה ביום ראשון ולא הביא קרבן עולה לא דיו שלא קיים מצות עשה אלא עבר על לא תעשה זה והיינו בשלא השלימו אחר כך אבל אם הביא אחר כך יש לו תשלומין כדבעי' מימר קמן ואפילו עבר כל הרגל אינו לוקה דאין בו מעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך למלקות. החגיגה האמורה בתורה הוא שיקרב שלמים בי\"ט הראשון של חג בבואו להראות שם עלה דמתני' דמי שלא חג בי\"ט הראשון וכו' תניא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה תלמוד לומר אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה ועלה דמתני' דהתר נדרים אמרינן וחגותם אותו חג לה' זביחה ודילמא חוגו חגא קאמר אמר קרא ויחוגו לי במדבר וכתיב התם הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר בית ישראל ואתיא מדבר מדבר מה להלן זבחים אף כאן זבחים והיינו דתנן דחגיגות הן כהררין התלויין בשערה דדברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן וילפינן לה נמי מדכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר במידי דאית לה חלב הקרב לגבוה דהיינו קרבן בהמה והאי קרא אתא ללמד על ג\"ש דמדבר מדבר דמיירי בחגיגה ולא בשאר קרבנות. ואין הנשים חייבות בראייה וחגיגה שם על מתני' קמייתא תניא ר' יוסי הגלילי אומר ג' מצות נצטוו ישראל בעלותם לרגל ראיה חגיגה ושמחה וכו' ויש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתיב ושמחת אתה וביתך וראיה וחגיגה מצות עשה שהזמן גרמה הן והכתוב לא ריבה אותן. השמחה האמורה בתורה היא שיקרב שלמים שלמי שמחה כדכתיב ושמחת בחגך וכתיב גבי עיבל וזבחת שלמים וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך בספרי תניא נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים כדכתיב וזבחת שלמים וגו' ושמחת אף שמחה האמורה כאן שלמים דאין שמחה אלא בבשר וכן בעצרת כתיב בפרשה שבעה שבועות וגו' ושמחת לפני ה' אלהיך ובפסח דלא כתיב ביה שמחה ילפינן מדכתיב שלש רגלים תחוג לי בשנה דהיינו מצות חגיגה בכולהו רגלים וחג המצות בכלל וכתיב ושמחת בחגך סמיך שמחה לחגיגה דכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ואף על גב דפ\"ק דחגיגה ילפינן מיניה לעופות ולמנחות דאינם בכלל שמחה דכתיב ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו עופות דאין חגיגה באה מהם דכתיב חלב חגי וגו' ממילא נמי משמע דבכל מקום שיש חגיגה יש שמחה ובספרי ילפינן ליה מדכתיב בפרשת עצרת וזכרת כי עבד היית במצרים מלמד שכל שנוהג בעצרת דהיינו שמחה נוהג בפסח ובחג דלא הוה צריך למיכתב זכירת עבד גבי עצרת אלא להכי."
+            ],
+            [
+                "<b>הראיה </b> והחגיגה אין להם שיעור מן התורה דכתיב איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך דמשמע פשטיה דקרא דאין כאן שיעור אלא כפי מה שירצה וקאי האי קרא אלא יראה את פני ה' ריקם אלא הבא עולות ראיה ושלמי חגיגה וסמיך ליה איש כמתנת ידו וגו' ודרשת דאיש כמתנת ידו כברכת ה' וגו' לא הוי אלא למצוה ומדברי סופרים שלא יפחות ממעה כסף לראיה ומשוה ב' כסף לחגיגה כב\"ה דתנן וב\"ה הראיה מעה כסף וחגיגה ב' כסף דמצינו בנשיאים שריבה הכתוב בהם בשלמים ולזבח השלמים בקר שנים אלים עשרה וגו' יותר מעולות דכתיב פר אחד בן בקר איל וגו' וחגיגה נמי עדיפא דאית בה ב' אכילות לאדם ולמזבח ועולה כולה כליל למזבח ובין לרבי יוחנן ובין לר\"ל לתלמודא דידן מעה כסף וב' כסף דרבנן ודלא כירושלמי דקאמר דלרבי יוחנן הוו דאוריתא שלמי שמחה לא נתנו בהם חכמים שיעור דלא נתנו שיעור מדרבנן אלא לראיה וחגיגה דאפילו בחגיגה כתיב חג לה' אבל שמחה אע\"ג דכתיב לפני ה' שמחה לדידהו הוי בכל שיעור שירצה ומדרבנן אסור לעלות ריקם בלא כסף אפילו בשוה כסף."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שלא הקריב בי\"ט הראשון עולת ראייתו ושלמי חגיגתו הרי זה משלימן בשאר ימות הרגל שם פ\"ק מתני' מי שלא חג י\"ט הראשון שלא הביא חגיגתו חוגג את כל הרגל וי\"ט האחרון של חג ואע\"ג דשמיני עצרת רגל בפני עצמו הוא הוי תשלומין דראשון ובגמרא מנה\"מ א\"ר יוחנן משום רבי ישמעאל נאמר עצרת בשביעי של פסח בפרשת כל הבכור ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת ונאמר עצרת בשמיני של חג מה עצרת דפסח תשלומין דראשון שהרי אינו חלוק משלפניו אף עצרת דשמיני של חג לתשלומין דיום ראשון של חג והאי ג\"ש הוי מופנה דאיכא למיפרך מה לעצרת דפסח שכן אין חלוק משלפניו תאמר בעצרת דסוכות שחלוק משלפניו דהוי רגל בפני עצמו אלא ודאי מופנה דכל ג\"ש מופנה למדין ואין משיבין דמכדי מאי עצרת עצור מעשיית מלאכה הא כתיב בההוא קרא גופיה לא תעשה כל מלאכה עצרת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה למה לי ש\"מ לאפנויי ותנא מייתי לה מהכא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים יכול יהא חוגג והולך כל שבעה בכל יום ויום ת\"ל אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג כל שבעה א\"כ למה נאמר שבעה לתשלומין ומנין בחג שאם לא חג י\"ט הראשון שחוגג והולך את כל הרגל וי\"ט האחרון ת\"ל בחדש השביעי תחוגו אותו כל ימי חג האמור בחדש השביעי יכול יהא חוגג והולך את כל החדש אי זה יום שירצה לתשלומי החג אם לא הקריב בחג תלמוד לומר אותו בסיפיה דקרא דתרי אותו כתיבי ביה אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לחג ובפ\"ב על מתניתן דסמיכה גרסינן אר' אושעיה מנין לעצרת שיש לה תשלומין כל שבעה דכתי' בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסוכות מקיש חג המצות לחג השבועות מה חג המצות יש לה תשלומין כל שבעה כדכתבי' לעיל ר' יוחנן ותנא נמי דמייתי קרא דוחגותם אותו חג לה' האמור בסוכות הוא הדין לחג המצות שאף הוא שבעת ימים אף חג השבועות יש לה תשלומין כל שבעה ופשטא דמילתא משמע דהאי תשלומין דילפינן לכולהו רגלים היינו לשלמי חגיגה כדכתיב בקראי דילפינן מינייהו תשלומין לישנא דחגיגה אלא שהרב ז\"ל פי' מתני' דמי שלא חג כלומר שלא הביא עולת ראיה ושלמי חגיגה ושמחה פשיטא דאית לה תשלומין דבתוספתא גרסינן בבריתא דרבי יוסי הגלילי יש בשמחה שאין בשתיהן שהשמחה יש לה תשלומין כל שבעה מה שאין בשתיהן ואנן לא גרסינן ליה בתלמודא כמו שכתבו התוספות דסבירא לן דגם באינך יש תשלומין ונראה טעמא דהני תלת מצות שנצטוו ברגל הן שוין לכל הדברים לבד ממה שפרט באחת מהן הכתוב מה שאין בשתיהן כדתני' ויש בכל חד מה שאין בשתיהן וכיון דמרבינן תשלומין לחגיגה מדכתיב וחגותם אותו וגו' ה\"ה נמי לראיה ושמחה דכולהו מצות התלויין ברגל הן וכיון דאשכחי' תשלומין לחדא ה\"ה נמי להנך אחריני כדאמר' ובהדיא תנן בסוכ' ההלל והשמחה שמנה דקרא דושמחת בחגך כולהו יומי משמע ולרבי יוחנן דיליף מג\"ש דעצרת עצרת לכל הני תלת מצות דרגל הוא דיליף ג\"ש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עבר </b> הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ועל זה נאמר מעוות לא יוכל לתקן כדילפינן דדוקא בכל הרגל הוא דאית תשלומין ולא כל החדש דכתיב תרי זמני אותו כדאמ' לעיל וכולן תשלומין דראשון כר' יוחנן דפליג אר' אושעיא בפ\"ק עלה דמתני' דמי שלא חג וכו' וטעמא שהרי יום ראשון עשה הכתוב עיקר בכולן דכתיב אותו ושלאחריו עשה תשלומין לו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עולת </b> ראיה ושלמי חגיגה אינן דוחין לא את השבת ולא את הטומאה פסחים פ' אלו דברים גבי מתניתין דאימתי מביאין עמו חגיגה ורבנן חגיגה מ\"ט לא דחיא שבת הא ודאי קרבן צבור הוא דהא אתי בכנופיא אמר ר' אלעא אמר קרא בחגיגת ט\"ו וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים בשנה שבעה שמנה הוו דבחג הסוכות כתיב דתשלומין דידיה שמנה כדילפינן לעיל אלא מדכתיב שבעה ילפינן דחגיגה אינה דוחה את השבת ופר' כיצד צולין תנן חמשה דברים באין בטומאה וכו' ובגמרא חמשה למעוטי מאי למעוטי חגיגת ט\"ו וה\"ה לעצרת וסכות דאינה דוחה את הטומאה דסד\"א כיון דקרבן צבור הוא דאתי בכנופיא וקביעא ליה מועד תדחי טומאה קמ\"ל כיון דלא דחיא שבת לא דחיא טומאה אבל דוחה יו\"ט כדילפינן לעיל מדכתיב אותו דקאי איום טוב ראשון דחובה נינהו כדילפינן להו להני תלתא מצות ראיה חגיגה ושמחה ונדרים ונדבות אין קרבין ביו\"ט פ\"ב די\"ט עלה דמתניתין דמביאין שלמים וכו' אמרינן וכן אמר רב אדא בר אהבה נדרים ונדבות אינן קרבין בי\"ט דהואיל ואין זמנם היום כלל ואפילו שלמים וכ\"ש עולות דיכול להביאן לאחר זמן. ואף על גב דחגיגה וראיה יש להם תשלומין כל שבעה שרו בה שמא יאנס ולא יקריבנה בשאר הימים ותנן עבר הרגל אינו חייב באחריותו ובראיה דהויא חובה אף על גב דלא חזיא להדיוט אמר עולא דפליגי בה ב\"ש וב\"ה דב\"ש סברי וחגותם אותו חג לה' חגיגה אין דחזיא להדיוט ומשום הכי דחיא י\"ט אף על גב דאית לה תשלומין אבל עולת ראיה דלא חזיא להדיוט לא וב\"ה סברי כתיב לה' כל דלה' דחי יו\"ט הראשון."
+            ],
+            [
+                "<b>וסומך </b> עליהם כשאר הימים שם במשנה וב\"ה סברי מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהם ובגמ' תני תנא קמיה דר' יצחק בר אבא ויקרב את העולה ויעשה כמשפט מה משפט אמור בעולת חובה ע\"כ כמשפט המפורש בעולת נדבה בויקרא שכל משפטי עולה ושלמי' שם נאמרו ובאיל נדבה דבר הכתוב דכתיב אדם כי יקריב מכם משמע לכשירצה יקריב וכתיב התם וסמך את ידו ואתא האי כמשפט דכתיב בעולת חובה ללמד עליו שטעון סמיכה ושאר משפטי נדבה א\"ר יצחק לתנא דאמר לך מני ב\"ש היא דלא גמרי שלמי חובה משלמי נדבה דאי ב\"ה כיון דגמרי שלמי חובה משלמי נדבה עולת חובה נמי לא תיבעי קרא דגמרי מעולת נדבה ומסקינן דהאי דתני דברי הכל היא ואפילו לב\"ה בעיא קרא ומאחר דקי\"ל סמיכה בעולת חובה מהאי קרא דכמשפט אתו להו שלמי חובה מתרוייהו משלמי נדבה ומעולת חובה מה מצינו בשלמי נדבה שטעונים סמיכה אף שלמי חובה שהם שלמים כמותם יטענו סמיכה וכי פרכת מה לשלמי נדבה שהן מצויין עולת חובה תוכיח שאינה מצויה וטעונה סמיכה אף אני אביא שלמי חובה שאף על פי שאינן מצויין יטענו סמיכה מה לעולת חובה שכן כליל תאמר בשלמי חובה שאינן כליל שלמי נדבה יוכיח וחזר הדין וכו' הצד השוה שבהם שקרבן יחיד הן וטעונין [סמיכה] אף אני אביא כל הטעון נסכים והוא קרבן יחיד שיטעון סמיכה ואתו להו שלמי חובה מהאי טעמא עוד שם לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על תכף לסמיכה שחיטה דצריך דכתיב וסמך ושחט על מה נחלקו על הסמיכה עצמה אם טעונין שלמי חובה סמיכה או לא שב\"ש אומרים אינו צריך וב\"ה צריך ולהכי סומכין בי\"ט דתכף לסמיכה שחיטה כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש </b> עולת ראייתו ומת היורשין חייבין להביאה בירושלמי פ\"ק דחגיגה רבי יוחנן ורבי יונתן תרויהון אמרין כל בכור בניך תפדה אפילו לאחר מיתה ולא יראו פני ריקם אפילו לאחר מיתה דכיון דהפריש האי לא מייתי לה יורשין הויא ראיה ריקנית. מותר להקריב בחולו של מועד נדרים ונדבות תמורה פ' יש בקרבנות אמר רבי יוחנן משום ר\"ש בן יהוצדק אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאות ברגל לבד מנדריכם ונדבותיכם לימד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד ולעולותיכם במה הכתוב מדבר אי בעולת נדר הרי כבר אמור נדריכם ואי בעולת נדבה הרי כבר אמור ונדבותיכם הא אינו מדבר אלא בעולת יולדת ומצורע ולמנחותיכם במה הכתוב מדבר אי במנחת נדר הרי כבר אמור וכו' הא אינו מדבר אלא במנחת סוטה ובמנחת קנאות ולנסכיכם ולשלמיכם מקיש נסכים לשלמים מה שלמים ביום אף נסכים ביום ולשלמיכם לרבות שלמי נזיר דאף על גב דקרבן מוטל עליו חובה ע\"י נדר בא אליו ונידר ונידב קרינא ביה וקרבין במועד אבל לא ביו\"ט כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לו אוכלים מרובים ונכסים מועטים פ\"ק דחגיגה במשנה אוכלים מרובים ונכסים מועטים מביא שלמי חגיגה לפי האוכלין ועולת ראייה מועטת נכסים מרובין ואוכלין מועטים מביא עולות מרובות דכתיב כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך זה וזה מיעוט על זה נאמר מעה ב' כסף כדאמרינן לעיל זה וזה מרובה על זה נאמר איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך ונראה דרישיה דקרא קאי אעולת ראיה דנותן הדיוט לגבוה דליהוי כברכת ה' מרובה ואשר נתן לך קאי אשלמי חגיגה דהוו להדיוט דליהוי נמי כברכת ה' אשר נתן לך כי ממנו הכל ומידו נתנו לך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים פטורים מן הראיה משנה קמייתא דחגיגה חוץ מחרש שוטה וכו' ונשים ועבדים שאינם משוחררים ובגמ' זכור להוציא את הנשים דאף על גב דכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות איצטריך למעוטינהו דסד\"א נילף מהקהל דהוי נמי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים חייבות אתא קרא למעוטינהו עבדים מנ\"ל אמר רב הונא אמר קרא את פני האדון מי שאין לו אלא אדון א' יצא זה שיש לו אדון אחר ואף על גב דכל מצוה שאין האשה חייבת בה אין העבד חייב בה דגמרינן לה לה מאשה אפילו הכי איצטריך קרא לחציו עבד וחציו בן חורין והיינו דקתני ועבדים שאינם משוחררים דהיינו לגמרי. וכל האנשים חייבים שם הכל חייבין בראיה ואין דואגים על בתיהם דכתיב ולא יחמוד איש את ארצך וגו' וכתיב ראשית בכורי אדמתך תביא וגו' וסמיך ליה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך ולהביאך מכאן לשלוחי מצוה שאינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזרתן חוץ מחרש שוטה וקטן וכו' וחגר והסומא קתני חרש דומיא דשוטה וקטן מה שוטה וקטן דלאו בני דיעה נינהו ופטורין מן המצות אף חרש דלאו בר דיעה הוא קמ\"ל כדתנן חרש שדברו חכמים בכל מקום שאינו שומע ואינו מדבר חגר נפקא לן מדכתיב רגלים פרט לחגר ולסומא ולחולה ולזקן ושאינו יכול לעלות ברגליו דרגלים משמע דממעט מי שצריך משענת אחרת לבד מרגליו והרך והענוג מרבי להו מתניתן מדתנן מי שאינו יכול לעלות ברגליו וכתיב כי תבואו לראות פני מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי ומפנקי אין הולכין בלא מנעל ואין אדם נכנס להר הבית במנעלו וטמא וערל שם תנא הערל והטמא פטורין מן הראי' ואין חייבין לשלוח עולות ראיותיהן על ידי שליח טמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וכל שאינו בביאה כי טמא שאינו יכול ליכנס במקדש דכתיב כי מקדש ה' טמא ונכרתה אינו בהבאה וערל שמתו אחיו מחמת מילה מרבינן ליה כטמא דתניא ר' עקיבא אומר איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב לרבות את הערל שהוא כטמא שלא יאכל תרומה אם כהן הוא חרש אף על פי שהוא מדבר אפילו חרש באזנו אחת פטור מן הראיה שם תניא נמי הכי הכל חייבין בראיה חוץ מחרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר שפטורין מן הראיה ואף על פי שפטורין מן הראיה חייבין בשמחה לענין ראיה גמרי ראיה מהקהל דכתיב הקהל את העם וגו' וכתיב בבוא כל ישראל לראות וכתיב למען ישמעו ולמען ילמדו ותניא למען ישמעו פרט למדבר ואינו שומע ולמען ילמדו פרט לשומע ואינו מדבר דקרינא ביה למען ילמדו לאחרים דכל המצווה ללמוד מצווה ללמד לאחרים ואין זה ראוי ללמד לאחרים וחרש באזנו אחת שם מימרא דרבי תנחום דכתיב באזניהם וחגר ברגלו אחת נמי מימרא דרבי תנחום דכתיב רגלים וסומא בעינו אחת שם משום רבי יהודה סומא באחד מעינו פטור מן הראיה דכתיב יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות דיראה כתיב וקרינא יראה יראה כל זכורך את פני האדון משמע רואה את השכינה יראה כל זכורך את פני האדון משמע שהאדון בא לראותך הקיש הכתוב ראייתך לראייתו כדרך שבא לראות כך הוא בא ליראות ממך מה לראותך בשתי עיניו אף כאן ליראות מן האדם בשתי עיניו של אדם. טומטום ואנדרוגינוס פטורין מפני שהם ספק אשה תנו רבנן זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס איצטריך סלקא דעתך אמינא הואיל ואית ליה צד זכרות ליחייב קמשמע לן דבריה בפני עצמה הוא וטומטום איצטריך כשביציו מבחוץ אלא שהגיד טמון דהא ודאי זכר הוא הילכך איצטריך קרא למעוטי ומטעם ערל לא מיפטר דכיון דלא איפשר למול לא מאיס."
+            ],
+            [
+                "<b>המקמץ </b> והמצרף והבורסי שם אחרים אומרים המקמץ וכו' פטורין מן הראיה משום שנאמר כל זכורך ריבוייא דכל למי שיכול לעלות עם כל זכורך יצאו אלו שאינם ראויים לעלות עם כל זכורך ואם טהרו עצמם שראויים לעלות עם כל ישראל חייבים כמו שכתב הרב ז\"ל. כל קטן שיכול לעלות באחיזת יד אביו מירושלם להר הבית חייב אביו להעלותו ולהראות בו כדי לחנכו במצות דכתיב יראה כל זכורך לרבות את הקטנים והתנן חוץ מחרש שוטה וקטן אמר אביי לא קשיא כאן בקטן שהגיע לחינוך כאן בקטן שלא הגיע לחינוך ופריך קטן שהגיע לחינוך דרבנן הוא אין הכי נמי וקרא אסמכתא בעלמא וקרא אתא לכדאחרים למקמץ ומצרף כדאמרינן לעיל וקשיא דמשמע לפי מה שכתב הרב ז\"ל דמקמץ ומצרף נחשת חייבים דלא כאחרים וקרא דכל זכורך לקטן שהגיע לחינוך ובגמרא איתמר איפכא דקרא לכדאחרים וקטן שהגיע לחינוך אסמכתא בעלמא וצ\"ל דחיובא דמקמץ ומצרף נפקא ליה מדיוקא דאחרים דקאמר דפטורים משום דאין יכולין לעלות עם כל ישראל מחמת סרחונם הא אם יכולין לטהר עצמם הוו להו ראויים לעלות עם כל ישראל וחייבים בראיה וקטן שהגיע לחינוך הוו דרבנן וקרא דנקט הרב ז\"ל כל זכורך לא נקטיה אלא דרך אסמכתא בעלמא דהא למקמץ ומצרף קרא הוא דאיצטריך כאחרים כדאמ'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קטן </b> חגר או סומא או חרש אפילו באחת אינו חייב לחנכו אף על גב דמתרפא שם בעי ר' שמעון וכו' לא צריכא בחגר שיכול להתפשט וסומא שיכול להתפתח מקמי גידולו מאי מי אמרי' כיון דלכי הוי גדול מיחייב מדאוריתא גבי קטן נמי מיחייב בחינוך דמידי טעמא בקטן אלא כדי לחנכו דידע כשהוא גדול או דילמא כיון דגדול בהכי לא מיחייב גם קטן לא אמר אביי כל היכא דגדול מיחייב מדאוריתא קטן נמי מחנכינן ליה מדרבנן וכל היכא דגדול פטור מדאוריתא קטן נמי פטור מדרבנן. כל החייב בראיה חייב בחגיגה והפטור מן הראיה חייב בחגיגה וכולם חייבים בשמחה שם בברייתא דרבי יוסי הגלילי יש בשמחה מה שאין בשתיהן שהשמחה נוהגת באנשים ובנשים דכתי' ושמחת אתה וביתך מה שאין בשתיהן וחרש שוטה וקטן לאו בני חיובא נינהו ופטורין מכל מצות האמורות בתורה וערל וטמא אינם אוכלים בקדשים ואינם ראויים לביאה כדילפי' לעיל ואף על גב דכתב הרב ז\"ל דפטור מן הראיה חייב בחגיגה לאו לאיתויי נשים דהא פטור נמי מחגיגה כדאמרינן אלא לאיתויי חגר וסומא וכולהו הני אחריני חוץ מחרש שוטה וקטן ולא קאמר נמי חוץ מן הנשים משום דקאי נמי האי חוץ אכולן חייבים בשמחה ונשים חייבות כדכתיב אתה וביתך וכדא'. מי שהיה חגר או סומא ביום טוב ראשון ונתרפא ביום טוב שני פטור מן הראיה ומן החגיגה כרבי יוחנן דאמר כולן תשלומין דראשון וכיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני כדאמר רבי זירא על מתניתין דמי שלא חג וכו'. וכן אם נטמא בלילי י\"ט הראשון שם פלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן דחזקיה סבר גבי נזיר נטמא ביום שמיני שהוא ראוי להביא קרבנותיו מביא קרבן על הטומאה השני אבל נטמא בליל שמיני אינו מביא וכן לענין חגיגה נטמא ביום מביא ראייתו וחגיגתו בתוך ימי הרגל לכשיטהר נטמא בלילה אינו מביא דבליל שמיני לא חזי לקרבן אבל ביום כבר יצא בשעה הראויה להביא קרבן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שבא לעזרה בתוך ימי החג אינו חייב להביא בידו עולה בכל עת שיכנס כרבי יוחנן דאמר הראיון ראיית פנים בעזרה ואותיביה ריש לקיש מדכתיב לא יראו פני ריקם וא\"ל כעיקר הרגל דהוא יום טוב ראשון הוא דצריך להביא קרבן אבל בשאר ימים אין צריך להביא קרבן בכל ראיה וראיה אלא לתשלומין אם לא הביא ביום טוב ראשון אפילו הביא ביום טוב ראשון וחזר והביא בשאר ימים מקבלין ממנו דראיה אין לה שיעור ואפילו למאן דאמר יש לה שיעור מדאורית' היינו למטה אבל למעלה אין לה שיעור."
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש </b> עשרה בהמות לחגיגתו והקריב מקצתן בראשון ופסק אינו חוזר ומקריב שם פלוגתא דר' יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן סבר כיון שפסק שוב אינו מקריב דכתיב וחגותם אותו אותו אתה חוגג ולא יותר ועובר על בל תוסיף ואמר ר' אבא לא פליגי כאן בסתם כאן במפרש דאם מפרש בהדיא ליום אחד אני מפריש את כולן חוזר ומקריבן דאינן אלא תשלומי ראשון אבל בסתם שהפרישן סתם ואיכא שהות ביום להקריבן ואית ליה אוכלין אינו מקריב אותן ביום שני דשיורי שיירינהו והיה בדעתו לחוג שני ימים ואיכא משום בל תוסיף."
+            ],
+            [
+                "<b>עולת </b> ראייה אינה באה אלא מן החולין כשאר קרבנות שהאדם חייב בהם שם במשנה עולות במועד באות מן החולין ושלמים מן המעשר ובגמרא חסורי מיחסרא והכי קתני וכו' ועולת ראיה באה אפילו ביום טוב וכשהיא באה אינה באה אלא מן החולין דכתיב מסת נדבת ידך מסת מלמד שאדם מביא חובתו מן החולין ומאי משמע דהאי מסת לישנא דחולין הוא דכתיב וישם המלך אחשורוש מס על הארץ אבל שלמי חגיגה באות ממעות מעשר שני המעורבות עם החולין שם באוקמתא ותניא נמי הכי וחגיגת יום טוב הראשון של פסח בית שמאי אומרים מן החולין ובית הלל אומרים מן המעשר אמר מר בית הלל אומרים מן המעשר אמאי דבר שבחובה הוא ואינו בא אלא מן החולין אמר עולא בטופל שמחבר מעשר עם החולין ומביא לוקח מן התערובות בהמה ומקריבה שלמי חגיגה כרבי יוחנן דאמר טופלין מעות למעות ואין טופלין בהמה לבהמה דשתי בהמות זו נכרת לעצמה וזו לעצמה אבל בהמה א' ממעות חולין ומעשר שפיר טפי שחולין מעורבים עם כל אכילותיו ושיעור אכילה ראשונה מן החולין כבית הלל ואין מביאין שלמי חגיגה מן המעשר ביום טוב מדרבנן שמא יעשר ואי איפשר לעשר ביום טוב משום סקרתא שצובעו כדכתיב העשירי סוקרו בסקרא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יוצאין </b> ישראל ידי חובת שלמי שמחה בנדרים ונדבות ובמעשר בהמה והכהנים בחטאות ואשמות ובבכור ובחזה ושוק שם במשנה ובגמרא ת\"ר ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה דושמחת כל השמחות במשמע יכול אף בעופות ומנחות תלמוד לומר ושמחת בחגך מי שחגיגה באה מהם יצאו אלו שאין חגיגה באה מהם דחגיגה חלב כתיב לא ילין חלב חגי ואמר מר אין שמחה אלא בבשר ויוצאין ידי חובת שמחה בחגיגת י\"ד דהוי רשות כדאמר לעיל בהל' קרבן פסח ובבריתא דבן תימא פרק אלו דברים הוא דתניא וחגיגת י\"ד יוצא בה משום שמחה דאף על גב דשלמי שמחה חובה הן ואין באות אלא מן החולין הא מרבינן מושמחת לרבות כל מיני שמחה."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לו שלמים נדר או נדבה ושחטן מערב יום טוב אף על פי שאכלן ביום טוב אינו יוצא בה ידי חובת חגיגה פ' אלו דברים כי אתא רבין אמר רבי אלעזר שלמים ששחטן מערב יום טוב יוצא בהם משום שמחה ואין יוצא בהם משום חגיגה משום שמחה יוצא דאף על גב דכתיב וזבחת ושמחת לא בעינן זביחה בשעת שמחה ואין יוצא משום חגיגה דהוי דבר שבחובה וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> יביא אדם תודה בי\"ד מפני החמץ שבה פרק שני דביצה תניא אין מביאין תודה בחג המצות מפני החמץ שבה פשיטא אמרי הכא במאי עסקינן בי\"ד וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפיסול שממעט זמן אכילתן שאינו יכול לאכול חמץ אלא עד ד' שעות ואם הביא יצא בה ידי חובת שמחה ומדאוריתא יכול להביאה לכתחלה."
+            ],
+            [
+                "<b>האומר </b> הרי עלי תודה על מנת שאצא בה ידי חובתי לשם חגיגה חייב להביא תודה וידי חובתו לא יצא דאין חגיגה באה אלא מן החולין שם בעא מיניה רשב\"ל מרבי יוחנן ופשיט ליה נדור ואינו יוצא דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט וכי הדר אמר על מנת לאו מילתא היא ואי אמר איפכא על מנת שאצא משום חגיגה הרי עלי תודה משמע דיוצא לפרש\"י ז\"ל כמו שכתבו בתוספות. חייב לשמח בשלמי שמחה וחגיגה העניים האמללים דכתיב והלוי והגר והיתום והאלמנה וגו' בקרא דושמחת בחגך וגו' כתיבי כולהו כדדרש רבי יהודה ב\"ר סימון בפסיקתא אתה יש לך ד' בני בית בנך ובתך ועבדך ואמתך ואף אני יש לי ד' הלוי והגר והיתום והאלמנה חייב אתה לשמח את כולם ומצוה בלוי דאקדמיה קרא:<br><b> אזהרת רסז </b> שלא יעזוב את הלוי מלשמחו ומליתן לו מתנותיו דכתיב השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך וחייבים לתת להם מזונותיהם ולשמח אותם בכל רגל והעוזבם מלשמחם או ששיהה מעשרותיו ברגלים עובר בלא תעשה דכתיב השמר ואמר מר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנח </b> להקהיל כל ישראל אנשים ונשים וטף בכל מוצאי שמטה בעלותם לרגל ולקרוא באזניהם פרשיות מן התורה שהם מזרזות אותם במצות ומחזקות ידיהם בדת האמת דכתיב מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסוכות בבא כל ישראל לראות וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הפטור מן הראיה פטור ממצות הקהל דקאמר דבבוא כל ישראל הוא דילפינן נמי לראיה כדאמר' לעיל חוץ מן הנשים והטף דכתיב במצות הקהל האנשים והנשים והטף ודרש רבי אלעזר בן עזריה אם אנשים ונשים באים לשמוע טף למה בא לתת שכר למביאיהן וטמא פטור דכתיב בבא כל ישראל וזה אינו ראוי לביאה וערל לא אמרינן ערל כי טמא כדאמרינן בעלמא משום דהכא נשים וטף נמי חייבים ועוד דכי מרבינן ערל כי טמא היינו לקרבן או לתרומה דכתיב איש איש לרבות הערל שלא יאכל תרומה משום דמאיס אבל הכא דליכא קרבן לא הוי כי טמא והא דאמרינן ערל וטמא משלחין קרבנותיהם דליתנהו בביאה נראה דהוי מדרבנן איסור ביאה לערל ואיתיה בביאה מן התורה דהא לחלל עבודה בלחוד הוא דילפינן מדברי יחזקאל דכתיב בהביאכם בני נכר ערל לב וערל בשר לחלל את ביתי כדאמר' פרק ב' דזבחים. טומטום ואנדרוגינוס חייבים דהא נשים חייבות כדכתיב בקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אימתי </b> היו קורין במוצאי יום טוב הראשון של חג הסוכות שהוא תחלת ימי חול המועד של שנה שמינית כדתנן בסוטה פרק אלו נאמרין ובגמרא כל הני סימנין דכתיב מקץ שנת השמטה ובחג הסוכות ובמועד למה לי צריכי דאי כתב רחמנא מקץ הוה אמינא נמנו מהשתא משנת ארבעים והלאה שבערבות מואב נאמרה פרשה זו ואף על גב דלא מתרמי שנת שמטה דהא לא מנו שמטין עד אחר כיבוש וחלוק להכי כתב רחמנא שמטה ואי כתב רחמנא שמטה הוה אמינא בסוף שמטה קודם ראש השנה של שמינית דמקץ לסוף שנת שבע משמע ואי כתב במועד הוה אמינא מריש שתא שכולן נקראו מועד כדכתיב אלה מועדי ה' וקא חשיב בהו נמי ראש השנה ואי כת' רחמנא בחג הסוכות הוה אמינא אפי' יום טוב אחרון כתב רחמנא בבוא כל ישראל מאימת דמתחיל מועד ומשום דבבוא כל ישראל משמע מהתחלה דמועד כדאמר' איצטריך קרא דמועד דמשמע בתוך המועד ואהני בבוא כל ישראל דמשמע מתחלתה דקמ\"ל דלא ביום ראשון ולא ביום שני ולא ביום שלישי של חול המועד אלא במוצאי יום טוב הראשון. והמלך הוא שיקרא באזניהם כדכתיב תקרא את התורה הזאת ומשה מלך הוה וכתיב ביאשיהו וישלח המלך ויאספו אליו וגו' ויקרא באזניהם את כל דברי הברית וגו'. ובעזרה היו קורין כדכתיב בבא כל ישראל לראות דמשמע במקום שבאים לראות דהיינו בעזרה. וקורא כשהוא יושב כדתנן התם ובגמרא והאמר מר אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד דכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה' ובירושלמי אמרינן דאף למלכי בית דוד בלבד לא היתה ישיבה להם בעזרה ודוד סמך לו בכותל ואמרי' דכסאו היה נמי חוץ לעזרה דלמעלה אין ישיבה דכתיב שרפים עומדים ממעל וגו' וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו ודוד לשם ולהכי נראה דהא דאין ישיבה בעזרה היינו מדאוריתא אלא דאו' שם למי היתה ישיבה בעזרה ובהיכל לכהן גדול כדכתיב ועלי הכהן יושב על הכסא על מזוזת היכל ה'. מהיכן קורא מתחלת חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג לוהיה אם שמוע וגו' ופרשת עשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב שם במשנה שתחלת הדברים עד שמע ושמע והיה אם שמוע עשר תעשר כי תכלה לעשר ופרשת המלך וברכות וקללות עד שגומר כל הפרשה והרב ז\"ל לא הזכיר פרשת המלך דהוי בכלל מה שכתב וקורא מעשר תעשר על הסדר עד סוף ברכות וקללות אבל רש\"י ז\"ל כתב וחוזר למפרע וקורא אשימה עלי מלך וגו' ואיפשר שהרב ז\"ל לא מצא בנוסחתנו במשנה כתוב פרשת המלך בסוף אלא מעשר תעשר על הסדר וטעמא דהאי קריאה בהני פרשתא דכתיב הכא תקרא את התורה הזאת ואמרינן בספרי בפרשת המלך וכתב לו את משנה התורה הזאת. אין קורין ביום הקהל אלא במשנה תורה מאלה הדברים עד שמע דאית בה קבלת עול מלכות שמים והיה אם שמוע קבלת עול מצות וקללות וברכות קבלת בריתות של תורה וכתיב הכא למען ילמדו ויראו את ה' דמשמע הני דאית בהו יראת השם ופרשת עשר תעשר וגו' מפני שהוא זמן אסיף ומתנת עניים והפרשת תרומות ומעשרות וכתיב הכא ושמרו לעשות הני דהוי זמן עשייתן סדר קריאתו כמו שכתוב במשנה וכל ישראל חברו כדכתיב למען ישמעו וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ומברך </b> קודם הקריאה כדתנן התם וכתבנו בהלכות ברכות דאיכא דמפיק לברכת התורה מן התורה דכתיב כי שם ה' אקרא וגו' ומוסיף שבע ברכות שם במשנה ברכות שכהן גדול מברך אותן אלא שנותן של רגלים מקדש ישראל והזמנים תחת מחילת העון שאומר כהן גדול ביום הכפורים וברכות אלו מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>הקריאה </b> והברכות אלו של תורה בלשון הקדש דכתיב תקרא את התורה הזאת משמע כלשונה כמו שהיא אפי' אינם מבינים ואפילו חכמים גדולים חייבים לשמוע. ומי שאינו יכול לשמוע שהוא רחוק מכוין לבו לקריאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יום </b> הקהל שחל להיות בשבת מאחרין אותו במשנה פרק קמא דמגלה ורש\"י ז\"ל פירש משום עשית בימה ומדאוריתא הקהל דוחה את השבת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות חגיגה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..302c14096c58cf1a390ce16221c023c205cc4a24
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,311 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Firstlings",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנט </b> להפריש כל פטר רחם הזכרים בין באדם בין בבהמה טהורה בין ממין החמור בין שלמים בין טרפות דכתיב קדש לי כל בכור פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה וכתיב גבי פטר חמור וגו' וכלל כולם בפסוק בפרשת קרח כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' וגו' אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה תפדה ואפילו מן הטרפות נפקא לן [מדכתיב (שמות יג, ג) כל פטר רחם (בקרא כתיב פטר כל רחם) דכלל הכל ואפי' טריפה, וה\"נ משמע מדכתיב אשר יולד (דברים טו, יט) דמשעת יציאת הרוב חלה קדושה עליו ואפי' מחותך אם יצא רובו שלם כדתנן פ' בהמה המקשה (חולין סט, ב) ואין לך טריפה גדולה מזו ואפילו הכי קדוש ביציאה מרחם מדכתיב אשר יולד כדאמרינן] וכולן לכהנים כדכתיב בהאי קרא דפרשת קרח יהיה לך. ובכור אדם וחמור נפדים ופדיונם לכהנים דכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה תפדה ואכהנים קאי דכתיב בהאי קרא כל פטר רחם וגו' יהיה לך אך פדה תפדה כלומר שתקבל פדיון מבכור אדם ובהמה טמאה. ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה וזורקין דמו ומקטיר אימוריו ושאר הבשר נאכל לכהנים כדכתיב אך בכור שור וגו' את דמם תזרוק וגו' ואת חלבם תקטיר וגו' ובשרם יהיה לך כחזה וגו'. בכור בהמה טהורה בעל מום בין נולד במומו בין נפל בו אחר שהיה תם הרי הוא לכהן בפרשת כל הבכור כתיב וכי יהיה בו מום וגו' תזבחנו בשעריך תאכלנו ואכהן קאי דלכהן הוא אומר לעיל מינה סתם לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה ובפרק עד כמה אמרינן יהיה לך לימד על בכור בעל מום שנותנו לכהן שלא מצינו בכל התורה כולה ופי' רש\"י ז\"ל שלא מצינו בכל התורה שיתננו לכהן אלא מריבוייא דהאי יהיה לך נפקא ואידך ובשרם אחד תם ואחד בעל מום ובשרם לשון רבים ולפי מאי דפי' ממשמעותיה דקרא נפקא דכתיב בשעריך תאכלנו דקאי אכהן כדפירי' לכן נראה כמו שכתבו התוספות שלא מצינו בכל התורה כולה כיוצא בזה דחטאות ואשמות שהם לכהן כשהם נקרבים אם הוממו כשם שהמזבח מפסיד חלקו גם הכהנים מפסידים חלקם אבל גבי בכור אפילו הומם דכהן הוא ולהכי איצטריך לאהדורי קרא ולמימר יהיה לך אבל בלאו הכי ממשמעות דקרא הוי לכהן כדאמ'. והרי הוא נכסי כהן לאוכלו או למוכרו או להאכילו אפילו לגוי פרק כל פסולי המוקדשין תנן בית שמאי אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן לבכור ובית הלל מתירין ואפילו לגוי ובגמרא מפרש מני רבי עקיבא היא דתניא בכור אין נאמנין עליו וכו' ורבי עקיבא מתיר אפילו גוי מאי טעמא וכו' ובית הלל דאמרי בבריתא אפילו זרים דכתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומאי טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור בעל מום זר שאוכל בקדשים קלים שלמים ומעשר ופסח אינו דין שיאכל בבכור בעל מום ורבי עקיבא דאתיא כותיה לבית הלל מאי טעמא דכתיב כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לגוי אף בכור פסול מותר לגוי. ובערכין סוף פרק המקדיש תניא מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש דמצוה להקדישו ואף על פי שהוא קדוש מאליו מרחם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצות </b> בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ דתנן בסוף פרק קמא דקדושין מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ וילפינן לה מקראי ובכורות אינן תלוין בארץ אלא בפטר רחם תלנהו רחמנא ואין מביאין אותו מחוצה לארץ כדתנן בתמורה פרק אלו קדשים ובאין מח\"ל חוץ מן הבכור והמעשר שאם באו תמימים יקרבו וכו' ובגמרא ורמינהי בן אטוטוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו אמר רב חסדא הא רבי ישמעאל הא רבי עקיבא דתניא רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם בכור מחוצה לארץ לארץ בזמן שבית המקדש קיים ויקריבנו תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בכור וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור ולהכי אם הביא לא יקרבו אלא יאכל במומו דלא ממעטינן ליה מאכילתו לפני ה' כדכתי' ואכלת לפני ה' וגו'. מצוה זו נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כמעשר דגן דאיתקש ליה כדאמר'. ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם פדיון בין קדשי מזבח או בדק הבית כדתנן פרק ב' כל שקדם הקדש את מומן וכו' פטורין מן הבכורה וגבי מעשר בהמה תנן פרק בתרא דבכורות בחולין אבל לא במוקדשין ואמרינן בגמרא טעמא דיהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש הכי נמי הכא כתיב תקדש דמשמע ממילא ולא שכבר קדוש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבים בבכור בהמה טהורה כהנים לוים וישראלים דתנן ריש פרק ב' דבכורות הכהנים והלוים חייבים שלא נפטרו אלא מפדי' הבן ומפטר חמור וכתיב כל הבכור אשר יולד בבקר' ובצאנך וגו' ובכהן נמי משתעי כדאמר' לעיל וגבי פדיון הבן ופטר חמור פטרי' להו כדתנן נמי פ\"ק דבכורות כהנים ולוים פטורי' אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו את של עצמם וה\"ק כהנים ולוים פטרו הם עצמם מפדיון הבן מק\"ו אם הפקיעה קדושתן של פשוטי לוים את קדושת בכורי ישראל במדבר דין הוא שתפקע קדושת בכורה שבהם ובהמה טמאה מנ\"ל דנפטרו כהנים אמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאינו בבכור אדם כלויים וכהנים דנפטרו מק\"ו כדא' אינם בבכור בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לא הוקש לבכור אדם."
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור </b> נאכל תוך שנתו בין תם בין בעל מום כדתנן ריש פ' עד כמה דכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה וכתיב וכי יהיה בו מום וגו' בשעריך תאכלנו וקאי אשנה בשנה. אם תם הוא מונה מיום שמיני שראוי לקרבן ואם בעל מום מיום שנולד פ\"ק דר\"ה בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד רב אחא בר יעקב אמר משעה שנראה להרצאה ולא פליגי הא בתם הא בבעל מום שנולד במומו ועומד לישחט בחוץ מיום שנולד הוא ראוי לכך אם קים ליה שכלו חדשיו ומונין לו משנולד ונראה דטעמא דתלינן ליה שנה מאימת דראוי להקריב דכתיב בשעריך תאכלנו גבי בעל מום וגבי תם כתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה דמשמע דהאי שנה הוי משעה שראוי לאכילה משעת הרצאה לתם ומיום שנולד אוקים ליה שכלו לו חדשיו לבעל מום. נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש פ' עד כמה מתניתין תוך שנתו כל י\"ב חדש לאחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא שלשים יום ובגמר' איבעיא להו נולד לו מום בתוך שנתו מותר לקיימו י\"ב חדש ושלשים יום או דילמא י\"ב חדש ותו לא ונולד לו לאחר שנתו שלשים יום ת\"ש דתניא נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י\"ב חודש נולד אחר שנתו ומשום השבת אבדה יקיימנו ל' יום נולד בט\"ו יום תוך שנתו משלימים לו ט\"ו יום אחר שנתו ומשום השבת אבדה אמרו ל' יום אחר השנה דבקרא שנה כתיב ותו לא ובשנה דידיה מנינן ולא של מנין עולם דאמר רב כתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה אי זו היא שנה שנכנסה לחברותיה זו שנה של בכור דכי הוי לבכור שנה אחד מניסן לניסן הרי נכנסה שניה למנין עולם מתשרי והיינו שנה בשנה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הבכור </b> בזמן הזה מניחו עד שיפול בו מום שם בההוא בריתא. עד שלא נראה להראותו לחכם רשאי לקיימו [ב'] שנים או ג' שנים ומשנראה להראותו שנולד בו מום תוך שנתו רשאי לקיימו כל י\"ב חדש לאחר שנתו מקיימו ל' יום משום השבת אבדה וטעמא דב' או ג' שנים משום דאין ראוי לשוחטו כשהוא תם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שנת </b> הבכור שנה תמימה כדילפינן לעיל ודבי רב ילפי לה התם משאר קדשים דכתיב בהו בן שנתו שלו ולא של מנין עולם ואם נתעברה השנה נתעברה לו כדמשמע בן שנתו בן שנה שאירע לו ולא של מנין עולם ולהכי נולד בחצי אדר א' מונין לו עד חצי אדר של שנה הבאה והנולד אחריו בר\"ח אדר שני כיון שהגיע ר\"ח אדר של שנה הבאה עלתה לו שנה. עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אע\"פ שעבר לא נפסל אלא מקריבו ס\"פ אלו קדשים ופ\"ק דר\"ה אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו דמצותו בתוך שנתו כדכתיב שנה בשנה יכול יהא פסול ליקרב ת\"ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהריך ובכורות בקרך וגו' מקיש בכור למעשר דגן דביה משתעי קרא מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו' אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> נותנין את הבכור לכהן משיולד אלא בבהמה דקה עד שלשים יום ובגסה עד חמשים פ' עד כמה במשנה ובגמרא מנה\"מ אמר רב כהנא דאמר קרא בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך ודרשינן הכי דכן דבכור בניך מצותו לאחר שלשים כדכתיב ופדוייו מבן חדש תפדה אף בכור צאן לאחר שלשים וכתיב נמי מלאתך ודמעך לא תאחר דהיינו בכורים וכן תעשה לשורך דכי היכי דבכורים לאחר חמשים שהרי בפסח התבואה מתבשלת שהביאו העומ' ואין מביאין בכורי' עד עצרת שיביאו שתי הלח' ה\"נ בכור שור לאחר (ששי') [חמשי'] ומסתברא דשורך הקוד' בפסוק שני יליף ממלאתך ודמעך הקודם בפסוק ראשון וצאנך המאוחר בפסוק שני יליף מבכור בניך תתן לי המאוחר בפסוק ראשון ולא תימא דסמיך מדסמיך שורך מבכור דסמיך ליה דכתיב כן תעשה לשורך הוסיף לך הכתוב עשיה אחרת בשורך מבצאנך דמשמע דזמן שורך הוי טפי מבצאנך והוא דילפינן ממלאתך כדא' ואימא מבכור והוסיף לך עשייה אחרת דומיא דהך בכור ולהוו שיתין ומשני לא מסרן הכתוב אלא לחכמים דהואיל ולא גלה לך הכתוב שיעור עשייה שתוסיף וודאי לחכמים מסרך שיפרשו לך הטעם ואחריהם תלך. ואם אמר לו הכהן תנהו לי בתוך זמן זה לא יתנו לו דהוי כמסייע בבית הגרנות ואסיר ונראה דהאי איסור הוי דרבנן מדברי קבלה דכתיב שחתם ברית הלוי ואם לקחו לאוכלו מיד אם היה בעל מום או להקריבו מיד אם היה תם מותר. הבכור נותן לכל כהן שירצה דבכל כהן משתעי קרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אזהרת רסח </b> שלא יאכל כהן בכור תמים חוץ לירושלם דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרך וצאנך במשנה אלו הן הלוקין האוכל בכורים וגו' וקדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה דכל חוץ לחומה הוי שעריך וכן זר שאכל כזית מבכור בין לפני זריקה בין לאחריה לוקה שם ובכורות זה הבכור א\"ר שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאכלן חוץ לחומה ק\"ו ממעשר שני שהרי כתיב בתחלת המקרא אם לפני זריקה דאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לכך שאין בו לאו מפורש אלא עשה דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר הבשר תאכל הא ק\"ו הוא מתודה ושלמים דהא בכור קדושתו מרחם הא לא בא הכתוב אלא לאכול מן הבכור אפילו לאחר זריקה אם הוא זר שלוקה שאין הבכור נאכל אלא לכהנים וזו היא אזהרתו דלא אשכחן ביה אלא עשה דכתיב אך בכור שור וגומר ובשרם יהיה לך וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רסט </b> שלא יפדה הבכור דכתיב אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה ואמרינן בסיפרי יכול אם פדאו יהיה פדוי ת\"ל קדש הם ובתמורה פ\"ק מייתי מתניתן דבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה ומוקי לה בזמן הזה דלא קאי להקרבה ואית ליה לכהן זכייה בגויה אבל בזמן שבית המקדש קיים כיון דתם להקרבה הוא דקאי אין מוכרין אותו תמים חי דלית ליה לכהן זכייה בגויה אלא מהקטרת אימורין ואילך."
+            ],
+            [
+                "<b>בכור </b> בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן אפילו בפני הבית בין חי בין שחוט כדתנן ובעל מום חי ושחוט דממונא דכהן הוא ואינו נמכר בשוק. שם בבכור נאמר לא תפדה פדיון אין לו שיכנס הפדיון בקדושה והוא יצא לחולין אבל נמכר הוא ונאכל בקדושה וזו הוא קרבתו שלא ישחטנו באיטליז ולא ישקלנו בליטרא וזהו לא תפדה דבקדשתו הוא לענין זה אפילו בעל מום וסיפיה דקרא דאת דמם תזרוק ואת דמם תקטיר איירי בתם ורישיה דקרא דלא תפדה אפילו בבעל מום ופ' כל פסולי המוקדשים תנן חוץ מן הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים ולהכי אין נמכרין באיטליז וכתבו בתוס' דע\"כ דאוריתא היא כדאיתא התם. בשר בכור תם אינו נמכר מפני שהוא בשר קדש וכהנים מותרים לשקול מנה כנגד מנה פ' כל פסולי המוקדשין במשנה המפשיט בבכור ושאר קדשים אם רצה להרגיל ירגיל סוף פרק וולד חטאת ופ' כל פסולי המוקדשין תנו רבנן אין מרגילין בבכור ובפסולי המוקדשין ומוקי לה רב חסדא כבית שמאי וכרבי אלעזר בר\"ש כדאיתא התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> המומים הקבועים הפוסלים את הקדשים ונפדים עליה אם נפל א' מהם בבכור הרי זה נשחט עליו בכל מקום פ' על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו וכו' ובגמרא אמאי פסח ועור כתיב שישחוט הבכור עליהם ומידי אחרינא לא דכתיב וכי יהיה בו מום פסח או עור וסמיך ליה בשעריך תאכלנו דהיינו בלא הקרבה ודריש להו בכלל ופו\"כ כדא' פ\"ה דהלכות ביאת המקדש. וכל שאין הקרבן מן המובחר כדכתיב מבחר נדריך ואין הקדשים נפדים ולא קרבים עליהם כך הבכור אינו נשחט עליו עד שיולד לו מום קבוע וכל בעל מום עובר אינו נשחט דכתיב מום בו בעוד מומו בו פסול ואם עבר כשר. וכן נעבדה בו עבירה או הרג בעד א' או על פי הבעלים או הוקצה לע\"ז או נעבד ירעה עד שיפול בו מום דכתיב כי משחתם בהם מום בם כל שיש בו השחתה דעבירה כדכתיב כי השחי' כל בשר ודע\"ז כדכתיב כי שחת עמך פסול ואי הרגו אדם הוו כרובע ונרבע ומשום דאין מומן ניכר לא יפדו עליו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יוצא </b> דופן והבא אחריו שניהם אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר רחם והאחרון מפני שקדמו אחר אפילו יצאה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם אינו בכור בשלהי פ\"ב דבכורות משנה פלוגתא דר' עקיבא ור' טרפון דר' עקיבא סבר דבכור לדבר אחד דהיינו בכור לזכרים כי האי ולא לרחמים דלא יצא דרך רחם לא הוי בכור והבא אחריו נמי דלא הוי בכור לזכרים ואפילו יצאה נקבה דרך דופן נמי לא הוי הבא אחריו בכור ללידה שכבר יצא אחר קודם לו ובכור לדבר אחד כלומר דאינו בכור לכל לא הוי בכור לר' עקיבא כדאמ' ות\"ר מכלל הצריך לפרט שהכלל צריך שיהא הפרט עמו ומפרט הצריך לכלל שהפרט צריך שיהא הכלל עמו כיצד קדש לי כל בכור יכול נקבה במשמע ת\"ל זכר אי זכר יכול אפילו יצתה נקבה לפניו ת\"ל פטר רחם ואמר אביי בכור לדבר אחד לא הוי בכור כר' עקיבא וה\"ק אי זכר יכול אפילו יצא דרך דופן ת\"ל פטר רחם דהשתא לא מצי תלמודא נסיב בכור למעוטי להאי דהא ביכור לכל דבר הוא דלא קדמו אחר בעולם ולהכי נקט פטר רחם וממילא אימעיט נמי יצתה נקבה לפניו מפטר רחם."
+            ],
+            [
+                "<b>בכור </b> שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל פרק על אלו מומין במשנ' וחכ\"א אנדרוגינוס אינו בכור אלא נגנז ונעבד דבריה בפני עצמה היא ובגמרא ת\"ש הזכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס גבי עולת בקר כתיב זכר תמים וגו' ומשמע ולא נקבה ולמטה בעולת צאן נמי כתיב זכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס ומסקינן דאתיא כרבנן בתראי דלאו מחד זכר נפקי נקבה ואנדרוגינוס דתרי קראי כתיבי הזכר תקדיש הזכרים לה' חד לאפוקי נקבה וחד לאפוקי אנדרוגינוס דהוי בריה בפני עצמה כדאמר' טומטום הוי ספק בכור כרבנן קמאי דאמרי טומטום לא במקדש ולא במדינה במקדש לא דילמא נקבה היא ומקריבה לשם בכור ואינו מקדיש' והיא אינה קדושה בבכורה ומייתי חולין בעזרה במדינה לא דילמא זכר הוא ולית ביה מומא ואמר רב חסדא מחלוקת דקאמר רבנן בריה הוי באנדרוגינוס אבל בטומטום דברי הכל ספיקא הוא וקדוש מספקא ואסור בגיזה ואינו נשחט לא במקדש ולא במדינה כדאמר'. ואנדרוגינוס בין שהטיל מום ממקום זכרות בין ממקום נקבות שם שלהי על אלו מומין מטיל מים במקום זכרות כ\"ע לא פליגי דזכר הוא כי פליגי במטיל מים במקום נקבות מר סבר חיישי' שמא נהפכה זכרותו לנקבותו ומר סבר לא חיישי' ומסיק דכ\"ע אמרי' הואיל ואישתני לענין טומטום אישתני דנהפכה זכרותו לנקבותו."
+            ],
+            [
+                "<b>רחל </b> שילדה כמין עז או עז שילדה כמין רחל פטור מן הבכורה פ\"ב דבכורות משנה ובגמרא ופ\"ק אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור מדמצי למיכתב אך שור דהאי ענינא בבכור משתעי דכתיב לעיל מיניה כל פטר רחם וכתב בכור לומר עד שיהא הוא שור ובכורו שור ואם היו בו מקצת סימני אמו הרי זה בכור שם במשנה ואם יש מקצת סימנים חייב ובפ\"ק מפרש ר' יוחנן האי חייב דקתני מתניתין היינו חייב ליתנו לכהן אבל למזבח לא קרב דהאי דאישתני הוי מום קבוע לישחט עליו בחוץ כבכור בעל מום ששוחטו כהן ואוכלו דכיון דאישתני ה\"ל מומא אפי' ילדה הפרה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן משנה פ' קמא ומייתי בגמרא משנה דהתם דרחל שילדה מין עז וכו' ואם יש בו מקצת סימנים חייב אמר רב יהודה דאמר קרא אך בכור שור וגו' עד שיהא הוא שור ובכורו שור יכול אפילו יש בו מקצת סימנים ת\"ל אך חלק דכל אכין ורקין שבתורה למעט ופריך והא תנא מפטר פטר הוא דקנסיב לה לפרה כדתנן שנאמר פטר חמור פטר חמור ב\"פ עד שיהא הוולד חמור והנולד חמור שדומה לאמו רב יהודה דאמר כרבי יוסי הגלילי במאי קא מיפלגי תנא דידן סבר גלי רחמנא בקדושת דמין דחמור אין קידש אלא לדמיו וה\"ה לקדושת הגוף דנדמה פטור ורבי יוסי הגלילי סבר גלי רחמנא בקדושת הגוף וה\"ה בקדושת דמים ותנא דידן קרא דאך בכור שור מיבעי ליה למילתא אחריתי כדאמר התם ואיבעיא להו פרה שילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנים מהו עז שילדה מין רחל ורחל שילדה מין עז הוא דכי יש בו מקצת סימנים חייבת בבכורה דהא טהורה והא טהורה הא קדושת הגוף והא קדושת הגוף הכא דהא טהורה והא טמאה הא קדושת הגוף והא קדושת דמים לא או דילמא כיון דאידי ואידי בני מקדש בבכורה קדוש ואת\"ל כיון דאידי ואידי בני מקדש בבכורה קדוש חמור שילדה מין סוס מהו הכא לאו בת מקדש בבכורה הוא או דילמא כיון דמין טמאה הוא קדוש ואת\"ל כיון דמין טמאה הוא לאו שינוייא יתירא וכי אית ביה מקצת סימני חמור קדוש פרה שילדה מין סוס מהו הכא ודאי הא טהורה והא טמאה הא בת מקדש שבבכורה והא לאו בת מקדש בבכורה או דילמא סימנין מילתא חשובה היא דאף על גב דאשתני כולי האי מחייבי ליה מקצת סימנין בבכורה ת\"ש וכו' ולא איפשטא בעיין ולהכי הוי ספק בכור ויאכל לבעליו ואם תפסו כהן אין מוציאין אותו מידו."
+            ],
+            [
+                "<b>המטיל </b> מום בבכור קונסין אותו מדרבנן עד שיפול בו מום אחר מאיליו ואם מת לא קנסו בנו אחריו פרק כל פסולים המוקדשין במשנה כחכמים ובגמ' לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן. כל מום שנעשה לדעתו אסור לו לשחוט עליו. שם במשנה שמע הגוי שאמר אלו נפל בו מום הייתי שוחטו ועשה הגוי בו מום הרי זה שוחט עליו שם זה הכלל דשלא לדעתו מותר לאתויי מאי לאתויי מסיח לפי תומו וכל שהוא לדעת אסור לאותויי גרמה וגרמת מום נמי אסיר מדאוריתא דתניא התם כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יתן בו מום מנין שלא יביא דבלה ובצק ויניחנה על אזנו כדי שיבא הכלב ויטלנו ת\"ל כל מום היה בכור רדפו ובעטו שם במשנה היה בכור איל מנגח ורדפו לאדם לנגחו ובעטו אדם לבכור ועשה בו מום הרי זה שוחטין עליו אמר רב פפא ל\"ש אלא שבעט בשעת רדיפה אבל לאחר רדיפה לא פשיטא מהו דתימא צעריה הוא דמדכר דרדפו קמ\"ל. והרב ז\"ל כתב ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם ישחט עליו ולא ידעתי מאין לו דהא אמר רב פפא ל\"ש וכו' ואיפשר שמצא כתוב אמר רב פפא ואפילו בעטו אחר רדיפה דצעריה הוא דמדכר. אח\"כ מצאתי באשר\"י איכא דאמרי אמר רב פפא לא תימא בשעת רדיפה אין לאחר רדיפה לא אלא לאחר רדיפה נמי מ\"ט צעריה הוא דמדכר הרמב\"ם ז\"ל פסק כלישנא בתרא ולא ידענא טעמא מאי דבשל תורה הוא ואיפשר דהיינו טעמא אף על גב דאיסור הטלת מום הוי מדאוריתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי מדרבנן עכ\"ל נראה שדלגו בדפוס התלמוד א\"ד אמר רב פפא וכו'. קטנים וגוי שהטילו מום בבכור דרך שחוק לדעתם ישחט עליו ואם כדי להתירו לא ישחט שם במשנה במעשה דקסדור וכו' ובקטנים שקשרו זנבות טלאים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכור </b> שאחזו דם יקיז שם במשנה פלוגתא דרבי יהודה ור\"ש וחכ\"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחוט עליו ובבריתא פלוגתא דר\"ש ורבנן ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר\"ש דבריתא דאמר אף ישחט על אותו המום כיון דלא היה דעתו ליטול בו מום אלא כדי שלא ימות לא קנסינן ליה. מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט עליו שם על מתני' דהיה בכור רודפו וכו' מימרא דרב יהודה וטעמא דבכור אינו קדוש עד שיקדשהו רחם כדכתיב פטר רחם דהא יוצא דופן אינו בכור כדאמ' לעיל ובזמן שבית המקדש קיים אסור כדמשמע פרק בתרא גבי מעשר בהמה דפריך אי הכי בכור נמי לא ליקדש בזמן הזה ומשני ברחם קדוש ואיפשר כדרב יהודה דאמר דמותר להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם משמע דהא דרב יהודה בזמן הזה איתמר ובריש פרק כיצד מערימין בתרומה פרכינן על הא דרב יהודה ומשנינן אמר לך רב יהודה כי קאמינא אנא בזמן הזה דלא חזי להקרבה ואשה נאמנת לומר מום זה מעצמו נפל וישחט עליו שם פ' כל פסולי המוקדשין רשב\"ג אומר אפילו בנו אפילו בתו ועד מפי עד בבכור רב אמי אסר ורב אשי שרי ותניא אין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאשה כשרה לה ובעדות בכור אשה כשרה דהלכה כרשב\"ג כדאמ'.."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המומין הראוים לבא בידי אדם רועה נאמן לומר מאיליהם נפלו שם במשנה רועים ישראל נאמנים רועים כהנים אינם נאמנין ובגמרא רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר רועי ישראל בי כהנים נאמנים אפילו עומדים בבית הכהנים שהבכור שלהם דללגימא שישקר זה מפני שישחטוהו הכהן ויאכל אותו ממנו לא חיישינן רועה כהנים בי ישראל אין נאמנים מימר אמר כיון דטרחנא ביה לא שביק לדידי ויהבי לאחריני וה\"ה כהן לכהן דחיישינן לגומלין וכו' וחד אמר וכו' וסבר ת\"ק כרבי יהושע בן קפיסאי דאמר בכור בי כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו אבל כהנים שבביתו לא והיינו דקאמר ת\"ק רועי כהנים בין בי ישראל בין בי כהנים אין נאמנים אבל כהנים דעלמא נאמנים אפילו בבכורות דכהנים דלא חיישינן לגומלין אלא ברועה כהן דקאי גבי ישראל או גבי כהן כדאמ' ואין אדם חוטא ולא לו אי ליתיה גביה אפילו בניו ובני ביתו כרשב\"ג דאמר ר\"נ דהלכתא כותי' אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו שם אשתו כגופו דמיא. כהן נאמן על מום בכור שבידו לומר שמומחה התירו שם במשנה ובגמרא דלא חשידי לאכול קדשים בחוץ וכן נאמן לומר על בכור שבידו במומו נתנו לו ישראל שם מימרא דרב דכל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי דמתירא שמא ישאלו את בעליו ויאמרו תמים היה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> שוחטין את הבכור אלא על פי מומחה שנתן לו רשות נשיא שבארץ ישראל כדאמר' פ\"ק דסנהדרין דא\"ל רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל יתיר בכורות יתיר ור' נשיא שבארץ ישראל הוה ודבר זה הניחו להם לנשיאים להתגדר בו כדאמ' פרק בתרא דיומא וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורי עצמו ס\"פ עד כמה בריתא ואוקמי' לה ביחיד מומחה. ואם אין שם מומחה והיה המום מן המומין הגלויין כגון שנסמית עינו או נקטעה רגלו ישחט על פי שלשה בני הכנסת פרק כל פסולי המוקדשין במשנה וכן בכור שיצ' לח\"ל שם בגמרא והיינו במקום שאין מומחה כדאיתא התם ומדאוריתא כל מום שהוא מום אפילו התירו בעליו ואפילו בלא התר אלא שנודע שהיה בו מום. אין רואין את הבכור לישראל עד שיהא כהן עמו דשמא לא יתננו לכהן שם בגמרא לפיכך אם היה חכם ויודע שהוא מדקדק לא מצאתיו בגמרא. ואם היה המום גלוי רואין לו אף על פי שאין עמו כהן דכיון דעל כבודו דחכם לא עבר איסורא עבר בתמי' ודאי לא יגזול כדא' התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> את הבכור ואחר כך הראה מומו אפילו הוא מום גלוי שאינו משתנה בשחיטה אסור ויקבר פרק עד כמה פלוגתא דרבי יהודה ור\"מ במשנה ובבריתא וקנסא קניס ר\"מ כדאיתא התם משום דוקין שבעין שהם משתני' אחר שחיטה."
+            ],
+            [
+                "<b>בכור </b> שהיתה לו ביצה אחת ונמעך ולא יצתה ביצה שניה ונשחט על פי מומחה ואחר כך נמצאת השניה דבוקה בכסלים מותר אבל לא נמעך יקבר כרבי עקיבא שהתיר במשנה פרק על אלו מומין דהוי מום הואיל ואינה במקומה שלא יצתה במיעוך אבל בלי מיעוך אסורה דבמקומה היתה ולא היה בו מום ומה שלא נראית מפני שלא מיעך אותה."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו פרק עד כמה משנה ובגמרא תנא כשהוא משלם רביע לדקה ומחצה לגסה דממון המוטל בספק הוא דאיכא למימר אפסדיה כוליה דאי הוה מייתי ליה קמי מומחה גמור שרי ליה והוה אכיל ליה והשתא בעי קבורה ואיכא למימר נמי דלאו מידי פסדיה דדילמא לא הוה מומא ומומחה גמור לא הוה שרי ליה ושמא לא הוה נפיל ביה מומא לעולם עד שימות מאי טעמא רביע לדקה משום גזרת מגדלי בהמה דקה נגעו בה."
+            ],
+            [
+                "<b>הנוטל </b> שכרו לראות בכורות שם במשנה גזירה דמשום אגרא שרי ליה אלא אם כן היה מומחה כשר לא כיבנה שהתירו לו ליטול ארבע איסרות לדקה וששה לגסה בין תם בין בעל מום ובגמרא חד זמנא תקנו ליה אגרא תרי זמני לא תיקנו ליה דכי הוה אמר תם הוה שקיל אגריה וכי מייתי לי' לקמיה כמה זמנין לא שקיל מיניה הילכך ליכא חשדא."
+            ],
+            [
+                "<b>החשוד </b> על הבכור למוכרו לשם חולין אין לוקחין ממנו שם במשנה ובגמרא בשר צבאים מיחלף בעגל שאדום הוא ורש\"י ז\"ל פירש החשוד על הבכור להטיל בו מום ואין לוקחין ממנו עורות אפילו של נקבה כתנא קמא דרבי אליעזר דשמא זכר הוא וחתך מקום זכרותו ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי אבל לוקחין ממנו מטות ובגדים כדתנן התם סתמא דמתניתין ובגמרא מלובן מצואתו דאי מלובן לא זבנינן צואי מיבעיא ובגדים כמטי לבדים דאי מטות זבנינן בגדים מיבעיא כדאיתא התם ועורות עבודים זבנינן דאי איתא דבכור הוה לא הוה טרח ביה סבר אי שמעו ביה רבנן מפסדו ליה מינאי."
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט </b> את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה מה שאכלו אכלו ויחזירו להם הדמים סוף פרק כל פסולי משנה וכן המאכיל טרפה שם במשנה."
+            ],
+            [
+                "<b>בכור </b> שנמצא טרפה אם תמים הוא ונמצא טרפה אחר שהופשט העור ישרף והבשר יקבר פרק טבול יום משנה כל הקדשים שאירע בהם פיסול קודם להפשטן אין עורותיהם לכהנים וחכמים אומרים אין לא ראינו ראיה אלא יצא לבית השריפה ובגמרא הלכתא כדברי חכמים בשר בקבורה והעור בשריפה ואם במומו נשחט הבשר יקבר ויהנו הכהנים בעורו כרבי עקיבא במתני' דקאמר מדבריהם למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו ובגמרא קמ\"ל רבי עקיבא אפילו בגבולין בכור בעל מום הנשחט במדינה ואף ר' עקיבא לא אמר אלא כשהתירו מומחה."
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור </b> שנאכל בשרו כהלכה בין תם בין בעל מום כשם שנהנין בעורו כך נהנין בגיזותיו אבל כל צמר שמחיים אסור בהנאה גזרה שמא ישהה אותו כדי ליהנות במה שינשור ממנו פרק ג' דבכורות משום שיער בכור בעל מום שנשר והניח בחלון ואחר כך שחטו עקביא בן מהללאל מתיר את הצמר בהנאה לכהן וחכמים אוסרים דברי רבי יהודה אמר רבי יוסי לא בזה התיר עקביא אלא כשמת וחכמים אוסרים ובגמרא אמר רב נחמן הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כותיה דתנן התם דבשחטו פליגי דחכמים אוסרים אבל במת כולי עלמא לא פליגי ומתניתין נמי דיקא כדאיתא התם וכן במעשר בהמה שם הבכור והמעשר נמי כיון דלאו לכפרה אתי משהו ליה ומצוה לאוכלו תוך שנתם."
+            ],
+            [
+                "<b>בכור </b> שהיה בו צמר מדובלל ושחטו את שהוא נראה עמו מן הגזה מותר כשאר הגזה ואת שאינו נראה שיצא חוץ לגיזה וניכר לכל שמובדל הוי כמי שנשר שם במשנה."
+            ],
+            [
+                "<b>גיזת </b> בכור ואפילו בעל מום שנתערב בגיזי חולין הוי דבר חשוב ומקדש בכל שהוא שם הכא בגזת בכור בעל מום עסקינן שנתערב בגיזי חולין והיינו מדרבנן דמדאוריתא כל איסורין בטלין ברוב דכתיב אחרי רבים להטות. האורג מלא הסיט מצמר הבכור ידלק מצמר המוקדשין מקדש בכל שהוא פרק בתרא דערלה משנה וכתב רבינו שמשון גבי בכור בעי מלא הסיט וגבי מוקדשין תני כל שהו ושמא חד בתם וחד בבעל מום וכולה סוגיא דפרק הלוקח בהמה מוכחא דגיזי צמר פסולי המוקדשין שהיא מדאוריתא דהא דדרשינן תזבח ולא גיזה היינו שלא תגוז ואם גזז לא מיתסרא והראב\"ד ז\"ל כתב דבמוקדשין משום דהוי דבר שיש לו מתירין דיש לו פדיון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהמת </b> השותפין חייבת בבכורה דלא נאמר בבקרך ובצאנך אלא למעט שותפות הגוי ריש פרק ראשית הגז בכורה אף על גב דכתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך דידך אין דשותפות לא הא כתב רחמנא ובכורות בקרכם וצאנכם אפילו לשנים אלא בקרך וצאנך למה לי למעוטי שותפות הגוי שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו חלק א' מאלף פטורה מן הבכורה פרק קמא דבכורות ברייתא וחכמים אומרים כל זמן שיד הגוי באמצע פטורה מן הבכורה אמר רבי יהושע ושניהם מקרא אחד דרשו כל בכור רבנן סברי מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל בכור עד דאיכא כוליה וכמה תהא שותפות לגוי ותהא פטורה מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו אפילו אין לגוי שותפות אלא באוזן אינו קדוש וכיון דכל בכור משמע עד דאיכא כוליה להכי נקטינן כרב הונא דאפילו אזנו פטר מן הבכורה ובאמו נמי כתיב וכל מקנך תזכר דמשמע אם כל המקנה שלו תזכר אם יהא שלך זכר תקדישנו כדמתרגמינן דוכרין תקדיש ואם אפשר שיחתך חלק הגוי ולא יפסל חייב בבכורה דכל שאינו נפסל כל בכור של ישראל קרינא ביה."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b> עובר פרתו של נכרי או המוכר לו אף על פי שאינו רשאי פטור מן הבכורה ריש פרק ב' משנה הלוקח עובר פרתו של נכרי וכו' שנאמר הקדשתי לי כל בכור בישראל אבל לא באחרים ואין קונסין אותו על שמכר להם בהמה גסה."
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל </b> בהמה מן הגוי להיות מטפל בה והוולדות ביניהם או נכרי שקבל מישראל כזה הרי אלו פטורים מן הבכורה שנאמר פטר רחם בישראל אבל לא באחרים ריש פרק א' ופרק ב' משנה דהואיל ויש לגוי חלק בו או באמו לא קרינא ביה כל בכור בישראל עד שיהיה הכל מישראל. המקבל צאן ברזל מן הגוים ששם לו גוי בהמתיו בדמים קצובים ולתת לו אותם דמים עד עשר שנים בין מתה בין הוזלו ואותן וולדות שיהו לשם עד אותו זמן שיהו ביניהם ולדות פטורין מן הבכורה כדתנן התם הוולדות של אותו צאן ברזל כשיגדלו ויבכרו נפטרו מן הבכורה וטעמא יהיב בגמרא דכיון דאי לא יהיב ליה זוזי לגוי תפיס בהמה ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות אשתכח דשייכא יד גוי באמצע ולדי ולדות של צאן ברזל המגיעות לחלקו של ישראל כשיהו להן ולדות ינתנו בכורות לכהן דהיינו רביעית לצאן ברזל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b> שנתן מעות לגוי וקנה בהם בהמה מגוי בדיניהם אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה ריש פרק שני דבכורות מימרא דרבי אושעיא ואמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה דמיד משמע מיד ליד דהיינו משיכה הא מיד גוי קני ליה בכסף וגוי דומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא דהיינו משיכה אף גוי בחדא דהיינו בנתינת כסף וכן כשקנה הגוי מישראל בדיניהם דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך לעמיתך הוא במשיכה הא לגוי בכסף שנתן הגוי לישראל קנוי לו ופטור מן הבכורה ודומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא אף גוי בחדא דהיינו כסף ולא במשיכה דהכי משמע מעמיתך במשיכה ולא מגוי."
+            ],
+            [
+                "<b>גר </b> שנתגייר ואין ידוע אם עד שלא נתגייר ילדה פרתו בכור או אחר שנתגייר הרי זה בכור מספק סוף פרק הזרוע תני רבי חייא שמנה ספקות נאמרו בגר ד' לחיוב וד' לפטור קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לחיוב דספק כרת הוא לשוחטו בחוץ וצריך להמתין עד שיסתאב דתו לית ביה אלא דין ממון ואוכלו הוא במומו ולא יתן אותו לכהן דהמוציא מחברו עליו הראיה ובכור בהמה טמאה אתי כמאן דאמר אסור בהנאה עד שיפדנו וצריך להפריש טלה בפדיונו ומעכב הטלה בידו והוא שלו דשה של פדיון לית ביה קדושה אלא ממונא דכהן והמוציא מחברו עליו הראיה כיון דספק פדיון פטר חמור הוא. הלוקח בהמה מן הגוי ואין ידוע אם בכרה או לא וילדה הוי ספק בכור ריש פרק ג' במשנה פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דאמר זה הכלל כל שידוע שבכרה אין כאן לכהן כלום וכל שלא בכרה בידוע הרי זה לכהן ואם ספק יאכל לבעלים במומן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לקח </b> בהמה מניקה מן הגוי אפילו היה כמו מין אחר פטורה מן הבכורה שם במשנה רבן שמעון בן גמליאל אומר מניקה אין חוששין שמא בנה של אחרת היה דלא מרחמא אלא וולד דידה ואמר ר\"י ראה חזיר כרוך אחר רחל פטורה מן הבכורה כרשב\"ג דלא מרחמא אלא דידה וחזיר גופיה לאו קדוש דנדמה הוא. בהמה חולבת פטורה מן הבכורה שם מאי בינייהו איכא בינייהו חלב פוטר דרבי עקיבא סבר חלב פוטר הלך אחר רוב בהמות דאין חולבות אלא אם כן יולדות ואף על גב דאמרינן התם איפוך רבי יהושע אומר חלב פוטר ורבי עקיבא סבר חלב אינו פוטר אפילו הכי סבר הרב ז\"ל דהלכה דחלב פוטר ולא כמו שפסקו התוס' דחלב אינו פוטר דהא איפשר דרשב\"ג נמי סבר דחלב פוטר כמו שכתבו התוספות שם והלכתא כותיה ובברייתא רבן שמעון בן גמליאל אומר הדבר בחזקתו דאינה מרחמה אלאו דידה וכיון שהיא מניקה לא הניקה אלא בנה."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b> בהמה מישראל הר\"ז בחזקת שבכרה אלא אם כן פירש שם פלוגתא דרב ושמואל ורבי יוחנן אמר חולין ודאי מאי טעמא אם איתא דלא בכרה כיון דאיכא איסורא אודועי הוה מודע ליה ותניא כותיה."
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b> דקה שהפילה עובר שאין צורתו ניכרת אם אמרו הרועים וולד הוא אלא שנפסד צורתו פטורה מן הבכורה שם במשנה סימן וולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליא והיכי דמי טינוף אמר רבא כדאמרינן רעוותא דצלתא אצר חיזותא נעצר רחמה ונימוק העובר ושמואל אמר בעבועי דמא וצריך להראותו לרועה חכם כדא' רב פפא התם. לפיכך הלוקח בהמה מן הגוי אפילו פחותה מבת שנה וילדה פטורה דשמא טינוף מטילה ברשות הגוי שם בברייתא פלוגתא דרבי ישמעאל ור' יהושע דרבי ישמעאל סבר מטנפת אינש חוזרת ויולדת בתוך שנתה ורבי יהושע סבר מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה והלכה כרבי יהושע דרבי עקיבא דמתניתין קאי כותיה כדכתב הרא\"ש ז\"ל בהלכותיו. ושליא פוטרת בגסה מן הבכורה כדתנן במתניתין ומותר להשליכה לכלבים שאין מתקדש בבכורה אלא זכר פרק בהמה המקשה שליא ישליכנה לכלבים כדמפרש התם משום דנסמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות אבל בהמת קדשים דנקבות כזכרים שליתן תקבר שם במשנה ובמוקדשין תקבר ובגמרא מאי טעמא רובא בר מוקדש הוא בין זכר בין נקבה ומשום דאיכא נדמה דלאו קדוש נקט רובא. בהמה גסה שהפילה חררת דם תקבר ונפטרה מן הבכורה שם משנה רבי אליעזר ב\"י וטעמא דמחזקינן לה בוולד אלא שנימוק בדם וקבורה טעמא כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה דאי לאו הכי לא הוה צריך קבורה דאף על גב דמחזקי' בולד שמא נקבה היתה או נדמה. המפלת טינוף אינה מתעברה שם מימרא דזעירי בהמה שיצת מלאה ובאת ריקנית הבא אחריו ספק כיון דלא חזינן טינוף ושליא שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה פרק המפלת בריתא ואמר רבינא רוב יולדות מטנפות וזו הואיל ולא טנפה יום א' קודם לידה איתרע ליה רובא וכגון שלא שהתה הבהמה בחוץ דאם שהתה דילמא טנפה וילד'. אין לנפלים פטירת רחם שם פרק שלישי דבכורות מייתי להא מתני' דתנן אין לנפלים פתיחת הקבר לענין טומאה כאשה היולדת דנפתחה רחמה בבית זה ויצאה וילדה בבית אחר דבית ראשון טמא דטומאה בוקעת ונפל בהמה שער ראשו הפיקה יש לו פתיחת קבר כדתנן בהא מתני' ואמר רבי יוחנן ג' פיקות שמעתי וכי אתא רבין פרשה דפקה של בהמה של ערב היא ולא של שתי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מבכרת </b> המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים פרק בהמה המקשה משנה דכל כמה דלא נפק רוביה לא קדיש יצא רוב הרי זה יקבר ונפטרה מן הבכורה במשנה כלשונו וטעמא דביציאת רובו חלה קדושה עליו דקרינא ביה אשר יולד ופטורה מן הבכורה שהבא אחריו אינו בכור בין שיצא ראשון אבר אבר בין שיצא רובו כאחד דהא שני לאו פטר רחם הוא דלא גרע מחררת דם הפוטר מן הבכורה כך כתב רש\"י ז\"ל והרב ז\"ל כתב דיוצא אבר אבר הבא אחריו בכור ונראה דסבר דכיון דלא יצא רוב בבת אחת אלא אבר אבר גרע מחררת דם שיצאה בבת אחת דמחזקי' לה בוולד והרי יצא כולו בבת אחת עם החררה ואם חתך אבר והניחו אבר והניחו עד שהשלים רובו הרי כל האיברים צריכין קבורה שם על מתניתין דמחתך אבר אבר אמרינן ה\"ק בד\"א במחתך ומשליך אבל מחתך ומניחן נעשה כמי שיצא רובו ויקבר. יצא שליש ומכרו לגוי וחזר ויצא שליש אחר נתקדש למפרע שם רב הונא אמר קדוש קסבר למפרע הוא קדוש דאף על גב דבלידה תלה רחמנא וברובא הוא דהויא לידה מיהו כי נפיק רובא משויא ליה לידה מתחלה ואיגלאי מילתא דכי זבין לגוי לאו כלום זבין דאין לו חלק בו יצא שליש דרך דופן ושני שלישים דרך רחם אינו קדוש שם רב הונא לטעמיה דאמרי' למפרע קדוש ורובא קמא ליתה ברחם דברוב הראשון קדושתו תליא שבתחילת לידה הוא צריך ליקדש יצא מיעוטו אבר גדול והרי זה היוצא רובו של עובר נפטר מן הבכורה ויקבר יצא חצי ברובו של אבר היוצא הרי זה ספק שם בעי רבא הלכו באיברים אחר הרוב או לא היכי דמי אילימא כגון שיצא רוב במיעוט אבר שמיעוט אבר השלים לרוב פשיטא דלא שבקי' רובא דעובר דבחוץ ואזלינן בתר רובא דאבר בפנים אלא כגון שיצא חציו ברוב אבר שמשלים רוב האבר לחצי שיצא וקא מיבעיא ליה ההוא מיעוט דבגוואי מהו למשרייה בתר רוב אבר והא נפיק ליה רובא דוולד או לא ולא איפשיטא בעיין ולהכי הבא אחריו הוי ספק בכור דהאי בעיא לפי' הרב ז\"ל איבעיא נמי לענין הבא אחריו אי הוי בכור או לא דלפירוש רש\"י ז\"ל לא איבעיא האי בעיא אלא לענין היוצא עצמו אי טעון קבורה או לא כדדייק לישניה התם בגמרא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכור </b> שכרכו בסיב שם בעי רבא כרכו בסיב מהו בשליא אחרת מהו כרכתו אשה בידה מהו מי אמרינן כיון דלא נגע ברחם לא קדיש דהא רחם הוא דמקדש דבדידיה תלה רחמנא או דילמא כיון דדרך רחם יצתה אף על פי שלא נגע הוי בכור וסלקא בתיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>הדביק </b> ב' רחמים ויצא מזה ונכנס לזה הוי ספק או נפטרה מן הבכורה שנכנס ברחמה ויצא דרך רחמה או דילמא דידה פטר דלאו דידה לא פטר שם תיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>נפתחו </b> כותלי בית הרחם שם בעיא דרב אחא אויר רחם מקדש והא איכא או נגיעה מקדשה והא ליכא ולא איפשיטא. נעקרו כותלי בית הרחם בצואר העובר שם בעיא דמר בר רב אשי במקומן מקדשי שלא במקומן לא או דילמא שלא במקומן נמי מקדשי ולא איפשיטא. נגממו כותלי בית הרחם שניטל מעובי הכתלים מבפנים סביב סביב שם בעיא דרבי ירמיה ואמר ליה רבי זירא קא נגעה בבעיא דאיבעיא לן מרבי אסי עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד מאי ע\"כ לא איבעיא לן אלא פרוץ מרובה על העומד דאיכא עומד בעולם אבל נגממו לא קא מיבעיא לן ובעיא דפרוץ מרובה על העומד ואיפכא לא איפשיטא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רחל </b> שלא בכרה וילדה שני זכרים סוף פרק שני במשנה וחכמים אומרים אי אפשר לצמצם שיצאו שניהם כאחד אלא האחד יצא תחלה ולא ידענא הי נינהו ולהכי אחד לו ואחד לכהן ואמר רבי עקיבא משמנין ביניהם דהיינו דכהן נוטל את הכחוש מת רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה [וכן] ילדה זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום דשמא נקבה יצאת תחלה שם סתמא דמתניתין."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> רחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים שניהם לכהן זכר ונקבה הזכר לכהן שם סתמא דמתניתין ב' זכרים ונקבה הכהן נוטל את הכחוש שם במשנה אחד לו ואחד לכהן אמר רבי עקיבא משמנין ביניהם והשני ירעה עד שיסתאב מת אחד מהם רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה שתי נקבות וזכר או שתי נקבות ושני זכרים הזכרים ספק דשמא נולדה נקבה תחלה שם במשנה סתמא דמתניתין אחד בכרה ואחד לא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן וכל אחד מהם ספק בכור הכהן נוטל את הכחוש שם סתמא ורבי עקיבא משמנין ביניהם דהיינו כחוש מת אחד מהם אין לכהן כלום כר' עקיבא דאמר המוציא מחברו עליו הראיה זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום סתמא דמתניתין וטעמא דשמא אותו שבכרה ילדה זכר ושלא בכרה ילדה נקבה וזה הזכר ספק הוי וירעה כדקתני רבי עקיבא. תפשו הכהן אין מוציאין אותו מידו ואוכלו במומו ואינו מקריבו משום דשמא הוא חולין בעזרה כרב המנונא ולא כרבה וכמו שהכריח הרשב\"א ז\"ל בתשובת שי\"א דקיימא לן כרב המנונא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה בעדרו מבכרות ושאינן מבכרות וילדו ונמצא מניקות מהמבכרות וזכרים משאינן מבכרות פרק ג' במשנה רבן שמעון בן גמליאל אומר אין חוששין שמא בנה של זו בא לו אצל זו וכו' דלא מרחמא אלא לוולדה כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>שנים </b> שהפקידו שני זכרים אצל הרועה האחד בכור והשני פשוט ומת אחד מהם מניח הרועה השני ביניהם ומסתלק והוי ספק בכור וחולקין אותו ביניהם. אבל הפקיד אחד אצל בעל הבית עם פשוט שלו ומת אחד מהם המוציא מחברו עליו הראיה והוי ספק בכור ואפילו רועה כהן שהניח בכור בחצר בעל הבית עם פשוט ומת אחד מהם המוציא מחברו עליו הראיה שם פרק ב' אמר רבא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ובעל הבית שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחברו עליו הראיה לא נחלקו רבי עקיבא ורבי טרפון אלא כשרועה כהן דרבי עקיבא סבר דהוה ליה כאחד שהפקיד אצל בעל הבית."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> נחשדו ישראל על הבכורות פרק כל פסולי המוקדשין ספק בכור שנולד בישראל רב נחמן אמר בעלים מעידין עליו דלא נחשדו אפילו על ספק בכור הנאכל להם ומייתי ראיה ממעשר כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבים בבכורה ובמתנות פרק ב' במשנה ואם קדם מום עובר להקדשן או הקדישן תמימים ואחר כך נפל בהם מום קבוע ונפדו פטורים מן הבכורה ומן המתנות שם בסיפא דמתניתין ובגמרא מנא ה\"מ דת\"ר כצבי וכאיל דמוקמי' ליה בספרי דבפסולי המוקדשין שנפדו הכתוב מדבר והקיש הכתוב פסולי המוקדשים לצבי מה צבי פטור מן הבכורה דבקרך וצאנך כתיב אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה דהא אסורי בגיזה כדכתיב בהו תזבח ואכלת תזבח ולא גיזה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b> בהמה ממעות מעשר שני בירושלם חייבת בבכורה דאף על גב דממון מעשר שני ממון גבוה הוא כדאיתא בדוכתיה ובכור אינו נוהג במוקדשין כדאמ' לעיל אפילו הכי איפשר דמשום שהוא לקוח בירושלם לצורך אכילה לא הוי כחולין לענין בכורה אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית פטורה מן הבכורה משום סחורה שהוא משתכר בבכור ובסוף פרק קמא דבכורות מימרא דרב חסדא וקא פריש טעמא דלאכילה אמר רחמנא ולא לשריפה ואי מחייב בבכור סלקי אימורין לגבוה איסור סחורה באיסורי תורה מדרב' דילמא אתי בהו לידי תקלה ובשביעית הוא דאסור מן התורה כדכתי' לאכלה ולא לסחורה. לקח בכור למשתה בנו פרק ו' דשביעית משנה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שמין בכורות תמימים לישראל אלא בעלי מומין ובזמן הזה שאין לכהנים אפי' תמימים מפני שהם עומדים להאכל במומן כדאיתא בתוספת' פרק ג' דבכורות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קס </b> להפריש אחד מעשרה מכל בהמות טהורות שיולדו בכל שנה ושנה בבקר ובצאן דכתיב וכל מעשר בקר וצאן וגו' העשירי יהיה קדש לה'. מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין משנה פרק מעשר בהמה וטעמא דיהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש. ונוהג בארץ ובחוצה לארץ שם במשנה ומפרש בגמרא דהיינו ליקדש להאכל במומן אבל לא ליקרב דאין מביאין בהמת מעשר מחוצה לארץ לארץ כדדריש ר\"ע מדכתיב ואת מעשרותיכם בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה מה מעשר דגן אי אתה מעלה דאינו נוהג אלא בארץ אף מעשר בהמה אי אתה מעלהו ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית כדתנן התם אבל חכמים תקנו שלא לעשר בזמן הזה כדאמר רבא התם משום תקלה דגיזה ועבודה או שוחטו בלא מום ולא חיישינן לעוקר דבר תורה משום דהוי בשב ואל תעשה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה כדאיתא פרק האשה רבה. הכל חייבין במעשר בהמה כהנים לוים וישראלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ודין </b> מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וזורקין את דמו זריקה אחד כנגד היסוד פרק אי זהו מקומן הבכור והמעשר וכו' שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד מתנה אחת משום דלא כתיב בהו סביב אלא ואת דמם תזרוק כתיב בבכור ותניא רבי יוסי הגלילי אומר דמו לא נאמר אלא דמם לימד על בכור מעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואימורים לגבי מזבח וכנגד היסוד ילפינן מעולה דאתיא זריקה זריקה מעולה דכתיב בה על יסוד מזבח העולה ובלאו הכי ילפינן יסוד לעולה מקל וחומר כדאיתא התם ומקטירין אימוריו בברייתא דרבי יוסי הגלילי חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור מעשר ופסח שטעונין אימורין לגבי מזבח ושאר הבשר נאכל לבעלים בירושלם כשאר קדשים קלים שם במשנה והמעשר לכל אדם דלא מצינן לו בתורה שינתן לו לכהן שלא נמנה עם מתנות כהונה ונאכלין בכל העיר כדכתי' והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ותניא בספרי רבי עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ומדלא קבע בהו מחיצה שמע מינה בכל העיר נאכלין. אם היה בעל מום בין קודם שהפרישו בין אחר כך נאכל במומו בכל מקום דאפילו היה בעל מום חלה עליו קדושה כדכתיב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו בין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה ולא שיקרב אלא יאכל בתורת מעשר ואסור ליגזז וליעבד כן כתב רש\"י ז\"ל בפי' החומש וכיון דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וגו' ואת מעשרותיכם שהם תמימים דומיא דעולות וכתיב נמי גבי בעלי מומין לא תקריבו אלה לה' משמע דמעשר בהמה כשהוא בעל מום דקדושה חלה עליו אינו טעון הבאת מקום ולכך נאכל בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת ער </b> שלא יגאל מעשר בהמה ואסור למכרו כשהוא תמים דכתיב יהיה קדש לא יגאל פרק פסולי המוקדשין רב אשי אמר לא יגאל דמעשר לא ימכר הוא דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי' העמדה והערכה אלא שמע מינה לא יגאל לא ימכר הוא ומשם דעבד ביה עובדא דחול קא אסר ליה רחמנא ולכתוב רחמנא לא ימכר אי כתב רחמנא לא ימכר הוה אמינא איזדבוני הוא דלא איזדבון דקא עביד עובדין דחול אבל איפרוקי מיפריק דהא עיילי דמיו להקדש להכי כתב רחמנא לא יגאל דמדאפקיה מכירה בלשון גאולה שמע מינה דלא איזדבוני אזדבן ולא איפרוקי מיפריק דבגאולה לחודה ליכא לאוקומה דלא מצינו למידק הא לאחר שחיטה נגאל כדאמ'. ואם מכרו לא עשה כלום ולא קנה לוקח בפרק קמא דתמורה פלוגתא דאביי ורבא בכל מידי דקאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לאביי מהני ולרבא לא מהני ומסקינן דלא פליגי אלא ברבית קצוצה וכדאי' התם אבל בהאי לכולי עלמא לא מהני דאמר קרא בבכור קדש הם בהויתן יהא שלא יצא מקדושתו ע\"י פדיון ומעשר יליף העברה העברה מבכור מדברי סופרי' שלא למכור בעל מום אפילו שחוט שם אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נמכר ורבנן הוא דגזרו אטו לפני שחיטה ושמואל פירש מקרא אחרינא דכתיב רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר מוקמינן ליה בספרי בפסולי המוקדשין משתעו וכתיב תזבח ואכלת אי זהו דבר שאין בו ברכה מחיים שאין נהנין מהם דשאר קדשים אם נפל בהם מום נפדין ונאכלין לכל שירצה אלא זה מעשר בהמה דכתי' ביה לא יגאל דאינו נמכר מחיים וכתיב הכא דלאחר זביחה איכא ברכה וההוא ברכה מכירה היא דדומיא דברכה דאסר בו מחיים דהיינו מכירה התיר לך לאחר שחיטה נמכר מדאוריתא והיינו דתנן אינו נמכר שחוט ולפיכך אין שוקלין אפילו כנגד חתיכת בשר שנשקלה בליטרא בבכור דתנן ביה דשוקלין אותו מנה כנגד מנה. ומעשר בהמה של יתומים מוקמינן ליה אדאוריתא וכדתניא התם דמוכרין אותו דלא גזרו עליו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מעשר </b> בהמה שנשחט במומו מותר למכור חלבו וגידיו ועורו ועצמותיו דלא אסרו אלא בשרו ואם הבליע בהם דמי בשרו מותר כדמתרץ רבא אבריתא התם ואם היו דמי העצמות יקרים והבליעו בהן מותר שם בעיא ופשטיה חד אמר מבליעו וח\"א אין מבליעו ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתרי' דמר עושין כלים מעצמות הילכך מבליעין דהוו יקרים. הכל נאמנים על מומי מעשר אפילו בעליו כדאמר' פרק כל פסולי מעשר ודאי מהימן דאיבעי שרי בה מומא בכוליה קודם שיעשר דאכתי לא קדשה חד מינייהו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לקוח </b> או הניתן במתנה פטור מן מעשר בהמה משנה פרק מעשר בהמה ובגמרא אמר קרא בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך ולשורך וגו' מה בניך אינו בלקוח וניתן במתנה דלא שייכא בהו אלא אצלו נולדו אף צאנך ובקרך אינו כלקוח ומתנה ואם אינו ענין לבכור דהא ליתיה בעשייה דמרחם קדוש אפילו לקוח ומתנה תנהו ענין למעשר בהמה דומיא דבנך דמשתעי בבכור אדם וכדאיתא התם. לפיכך השותפין שנשתתפו בבהמות פטורין מן המעשר וכן האחים שירשו טלאים שם ופרק קמא דחולין משנה האחין והשותפין שחייבים בקולבון פטורים ממעשר בהמה וכו' קנו מתפישת הבית חייבים ואם לאו פטורין ופי' הרב ז\"ל בפי' המשנה דקנו מתפישת הבית היינו הממון המשותף בין האחים וכן שותפין שלקחו בהמות מממון השותפות חייבים במעשר בהמת אותם הנולדות אחר כך ואם לאו פטורין ר\"ל שלא נולדו הבהמות האלו אחר השתוף רק נשתתפו בבהמות או ירשו מאביהם והם בשותפות וכ\"ש אותם שקנו בשותפות דפטורין ממעשר בהמה ואין חייבים אלא הנולדות אחר כך כדאמ' ונראה לדעת הרב ז\"ל דמשום לקוח נגעו בה דנשתתפו בבהמות כל טלה מהן הוי כמכור לחברו וכן האחים שירשו בהמות הוי כל טלה כמכור לאחיו כיון שיש לכולם חלק בו וכל שכן כשקנו שותפין או אחים מממון שביניהם דפטירי הני טלאים דקנו משום לקוח אבל הנולדים אחר כך בין כשנשתתפו בבהמות ונפלו להם בירושה בין שקנו אותם חייבים במעשר בהמה דהא אלו שנולדו לא הוו לקוחין ומפירוש רש\"י ז\"ל נראה דלאו משום לקוח הוא דפטירי ממעשר אחין ושותפין אלא משום דכל שותפות פוטר ממעשר בהמה כדילפינן התם בבריתא מדכתיב יהיה לך הזכרים לה' ולא של שותפות דמשמע המיוחד לך אתה נותן ולא של שותפות ולהכי פטורים ממעשר בהמה לעולם כל ימי שותפותם יכול אפילו קנו מתפיסת הבית תלמוד לומר יהיה מכל מקום דכאביהן דמו ולא הוו כשותפין כל שלא חלקו מעולם ואף על גב דהאי קרא בבכור כתיב אם אינו ענין לבכור דהא איתיה בשותפות דכתיב ובכורות בקרכם לשון רבים דמשמע דלשנים אומר בקרכם תנהו ענין למעשר בהמה והאי קנו דתנן היינו שנפלו להם טלאים בירושה לא שלקחום דאם כן פטירי משום לקוח אפילו הוי מתפיסת הבית וכדפי' רש\"י ז\"ל שם ולפירוש הרב ז\"ל כיון דילפינן לעיל דלקוח פטור ממעשר בהמה לא הוה צריך האי קרא אחרינא כיון דמשום לקוח נגעו בה אלא לאשמועינן דשותפין נמי הוו כלקוח זה מזה כל שכן כשלקחו במעות השותפות והיינו יהיה לך ולא של שותפות כלומר דבשותפות נמי איכא משום לקוח מזה לזה אבל הנולדים אחר כך חייבים דכתיב יהיה מכל מקום דאף על גב דאחרים הוי לקוחין אינהו לאו לקוחין הוו ולרש\"י ז\"ל אפילו הנולדים פטורים כיון דהוו בשותפות דקרא למפטר שותפין אתא ואי נפלו להו בירושה דהיינו קנו בתפיסת הבית חייבים דכאביהן דמו כדכתיב יהיה מכל מקום ואיפשר נמי לדעתו דאפי' שותפים שנשתתפו בטלאים חייבים כל שלא חלקו דהוו כאחים שנפלו להם בירושה או איפשר דכיון דהשתא נשתתפו הוו כמוכרים זה לזה ופטורים משום לקוח. חלקו האחין והשותפין אחר שנולדו הבהמות ברשותן וחזרו ונשתתפו פטורין שם במשנה חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה לרש\"י ז\"ל משום שותפין ולרב ז\"ל משום דלקוח פטור ובשעת שחלקו נעשו הכל לקוחין וכשנשתתפו נמי פטורין עד שילדו ואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים שם פלוגתא דרב ענן ור\"נ דאר\"נ דאפי' חלקו גדיים כנגד גדיים ותישים כנגד תישים לא אמרי' ברירה זה הוא חלקו המגיעו אלא הוו כלקוחין ואפילו עשרה כנגד עשרה כר\"י דפליג ארבי אלעזר ואמר אפילו י' כנגד עשרה לא אמרינן זהו חלקו המגיעו מתחלה ואזדא לטעמיה וכו'. חלקו בשותפין ולא חלקו בבהמה שם אמר רבי ירמיה פעמים שחייבים בקולבון ובמעשר בהמה שחלקו בכספים ולא חלקו בבהמה ופעמים שפטורים מזה ומזה שחלקו בבהמה ולא בכספים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הלוקח </b> עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר שם מימרא דר' אסי א\"ר יוחנן ואמר רבא דאמר קרא תעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב בשעה שהן ראויין להתעשר מיעט הכתוב שלא יהו לקוחין ובמעי אמן לאו שעת עשייה היא. כהן שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר פטורין דמתנות כהונה הוו מתנה כדקרי להו קרא מתנה ומתנה פטורה מן המעשר כדאמרי'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> נכנסין לדיר להתעשר בין תמימין בין בעלי מומין וכל איסורי מזבח חוץ מן הכלאים והטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן שכל אלו פטורין מן המעשר שם במשנה ובגמרא מנא הני מילי דת\"ר שור או כשב או עז דכתיב גבי שאר כל הקדשים או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה כי יולד פרט ליוצא דופן והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן תחת אמו פרט ליתום שמתה אמו או שנשחטה בגמר לידה שצריך שתחיה האם מעט אחר הלידה דבעינן עם אמו שהוא ואמו יהיו בעולם שעה אחד יכול יהיה עם אמו כל שבעה תלמוד לומר תחת אמו כלומר שנשאר חליפי אמו כדדרשינן בתורת כהנים נאמר כאן תחת השבט ונאמר להלן תחת אמו מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו וטרפה ילפינן מדכתיב כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה עוברת דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה למעלה היא אחד מי\"ח טריפות והכל דמתני' לאיתויי איסורי מזבח רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר ואף על גב דגמיר תחת תחת מקדשים כיון דהני איתקשו לבעלי מומין כדכתיב כי משחתם בהם מום בם דכל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא דבר ערוה וע\"ז דכתיב ביה השחתה ומעשר הואיל ולא פסיל ביה מומא כדכתיב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו דבר ערוה וע\"ז נמי לא פסיל ביה."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הלקוח פטור אלא אם כן נלקח אחר שנראה להתעשר לפיכך הלוקח טלאים אחר ימי הלידה כשיגיע זמנם חייב לעשרם שכיון שאין מחוסר זמן ראוי להתעשר הוה ליה כמי שלקח עוברים ונולדו ברשותו שם מימרא דרבי יוחנן לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר וכתבו בתוספות הוא הדין נולדו כיון דהוי מחוסר זמן."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> בהמה שהיא ספק אם היא בת מעשר או לא פטורה מן המעשר משום דספקא לאו בת עשירי הוא כדמפרש אביי פרק קמא דמציעא עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק דלא הצריך הכתוב לעשר את הספק לפיכך טלאים שנתערב בהם יתום או לקוח פטורים כולם מן המעשר כדתניא בספרי דכל אח' מהם ספק הוא דאפילו יצא הפטור בחמישי שוב אין העשירי קרוי עשירי אלא ט' שהפטור אינו מן המנין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לו עשר טלאים והפריש אחד מהם למעשר או שהיו לו מאה והפריש עשרה אין אלו מעשר שם פרק בתרא משנה פלוגתא דרבי יוסי ורבנן וטעמייהו דרבנן משום דצריך למנותן כדי שיהא עשירי למנינם קדש כדכתיב העשירי יהיה קדש לה' וכיון שלא מנאם אין זה עשירי אלא מעמיד הטלאים או העגלים תוך לדיר ואמותיהן מבחוץ כדי שיצאו לקראת אמן דכתי' כל אשר יעבור תחת השבט דמשמע שיעבור מעצמו דהיינו בשמיעת קול געיית אמן דאי מפיק להו אחד אחד הרי הוא מעבירם וכתיב יעבור מעצמו כדאמ' ומצוה למנותן בשבט כדכתיב תחת השבט לא מנאם בשבט או מנאם רבוצים ועומדים מנין תלמוד לומר עשירי קדש מכל מקום ואין לי אלא שקרא שמו עשירי לא קרא שמו עשירי כשיצא מנין תלמוד לומר יהיה קדש מכל מקום כיון שמנאם והעשירי בין זכר בין נקבה בין תמים בין בעל מום הוי מעשר דכל אשר יעבור תחת השבט כתיב אחד זכרים ואחד נקבות במשמע ולא קפיד נמי קרא בראוי לגבי מזבח דהא יתום ולקוח ראויים ופטורים מן המעשר הילכך נקבה ובעל מום אף על גב דאינם ראויים איתרבו מדכתיב כל אשר יעבור כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> לו חמשה טלאים בירושלם וחמשה בעכו אין מצטרפין וכולם פטורים דכל אשר יעבור תחת השבט משמע דהן יכולות להמנות כאחד אבל כל שאין ביניהם יותר מששה עשר מיל מצטרפות להתעשר כדכתיב עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה דמשמע אם יכולנה להמנו' ברועה אחד מיקרי צאן ותעבורנה תחת השבט להתעשר ואם לא לא וקים להו לרבנן דשיתסר מילי קא שלטא ביה עינא דרועה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מעשרין מן הצאן על הבקר ולא מן הבקר על הצאן כדתנן פרק מעשר בהמה וכדילפינן בגמרא מדכתיב וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור וגו' העשירי יהיה קדש לה' דמשמע תן עשירי לזה ועשירי לזה דסמך מעשר אבקר כדכתי' וכל מעשר בקר וסמיך עשירי אצאן דמשמע מעשר לכל חד וחד ואיכא דאמרי בלאו עשירי נמי לא מצית אמרת בקר וצאן מתעשרין מזה על זה דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא אף מעשר בהמה ממין על שאינו מינו לא ואם תאמר עזים וכבשים נמי לא אם כן ריבוייא דבקר וצאן מאי אהני ומסתברא דמיעוטא דהיקשא דמעשר בהמה למעשר דגן לבקר וצאן אתא דלא לעשרינהו אהדדי דהא לא דמו כלל להדדי וריבוייא דכל בקר וצאן דמשמע דמתעשרי אהדדי אכבשים ועזים דהא דמו להדדי לענין קרבן דהאומר הרי עלי מן הצאן יכול להביא בין כבש בין עז דהוו כמין אחד."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן מקיש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן מחדש על הישן לא כדכתיב היוצא השדה שנה שנה הוצא על שנה זו את המעשר ולא משנה זו על שנה שעברה ולא על שנה הבאה ויראה לרב ז\"ל שאם עשר משנה לחברתה דהוי מעשר משום חומרת קדשים כיון שלא נכתב בפירוש אף על גב דהוי היקשא וכל היקשא נראה דהוי כאלו כתוב בתורה. כל הנולדים מאחד בתשרי עד כ\"ט באלול מעשרים מאלו על אלו דא' בתשרי ראש השנה למעשר בהמה כדילפינן פרק קמא דראש השנה לרבי אלעזר ור' שמעון דפליגי ארבי מאיר וסברי דמקיש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ראש השנה שלו תשרי דכתי' ביה שנה וכתיב התם מראשית השנה מראש השנה נידון מה יהא בסופה אף ראש השנה דמעשר בהמה הוי תשרי דקרא דעשר תעשר בשני מעשרות מיירי כדאמ'. נולדו חמשה טלאים בכ\"ה באלול וחמשה בראש השנה אין מצטרפין כדתנן פרק מעשר בהמה דסתם לן תנא כרבי אלעזר ורבי שמעון קאמר בתשרי ראש השנה למעשר בהמה ילדו הולדות בתוך שנתן הרי היא ובתה נכנסין לדיר להתעשר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הטלאים הנולדים כמו הטבל אלא מותר למכור ולשחוט כל מה שיצא מן הדיר במנין עד שישלים לעשרה והעשירי יהיה קדש כדתנן פרק מעשר בהמה עד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט לכתחלה בלא מעשר."
+            ],
+            [
+                "<b>קבעו </b> חכמים שלשה גרנות למעשר בהמה שמשיגיע זמן מהם אסור לשחוט עד שיעשר פרוס הפסח ופרוס העצרת ופרוס החג כדתנן התם ואמר רבי תנחום כדי שיהא בהמה מצויה לעולי רגלים נשארו בדיר פחות מעשרה מניחן לגורן אחר ומצטרפין לאותם שיולדו אחר כך ואף על פי שיודע שישארו במנין חייב להכניס את כולן והנשאר ישאר שם מימרא דרבא ותניא נמי הכי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היה </b> מונה וקרא לשמיני עשירי או לי\"ב לא נתקדשו אבל אם קרא לתשיעי או לי\"א עשירי נתקדשו כדתנן התם ובגמרא ת\"ר מנין שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי\"א עשירי ששלשתן מקודשין דכתיב וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש לה' דמשמע בין שקראו עשירי בין שהיה הוא עשירי למנין ולא קראו יכול שאני מרבה אף שמיני וי\"ב שקראם עשירי אמרת הואיל והוא קדוש וטעותו מתקדשת מה הוא אינו מקודש אלא בסמוך לו שאין לך סמוך לו יותר מגופו אף טעותו אינה מתקדשת אלא בסמוך למעשר גמור כגון תשיעי וי\"א שהן סמוכים לו מלפניו ומלאחריו בין שקראם בטעות בין בכונה שלשתן נתקדשו דקרא בכל גוונא משתעי."
+            ],
+            [
+                "<b>ודין </b> התשיעי שנאכל במומו והעשירי מעשר וי\"א יקרב שלמים וטעון נסכים ואינו עושה תמורה כרבי יהודה דפליג אר' מאיר במתניתין וקאמר וכי יש תמורה עושה תמורה ובגמרא תניא אם מן הבקר לרבות י\"א לשלמים יכול שאני מרבה אף התשיעי לשלמים אמרת וכי הקדש לפניו קודם שהוא קדוש הוא מקדש או לאחריו מקדש הוי אומר לאחריו מקדש דאין המעשר עושה תמורה אלא לאחר שהוא קדוש ותניא אין בין י\"א לשלמים דעלמא אלא שזה עושה תמורה ליקרב דשלמי' עושין תמורה ותמורתן קרבה אבל י\"א אין עושה תמור' דטעות מעשר הוא שקראו מעשר בטעות והוי תמורה ואין תמורה עושה תמורה כדילפינן בדוכתיה. העושה לו שליח להפריש מעשר מן הבהמות וטעה בין בט' בין בי\"א אין מקדש אלא העשירי הודאי שלהי מכילתין מימרא לי\"א עשירי אינו קדוש לכ\"ע דכיון דשלמים הוא מפסידו חזה ושוק דהוי לכהנים ומצי למימר ליה להפסידני לא שויתך שליח ובט' דנאכל במומו אם קראו עשירי פליגי רב פפא ורב פפי ונקטינן כרב פפא דאפי' קרא לט' עשירי דאינו מפסיד אינו קדוש דסוף הוי עוות דצריך להמתין עד שיומם ואסור בגיזה ועבודה ולתקוני שדריה ולא איבעי ליה למטעי הילכך לאו כלום הוא אותו טעות."
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b> קרא לעשירי תשיעי אלא עשירי או ששתק ואחר כך יצא י\"א וקראו עשירי לא נתקדש דאין י\"א מתקדש אלא כשעקר שם עשירי ממקומו שקראו תשיעי שם במשנה קרא לט' עשירי ולעשירי עשירי ולי\"א עשירי אין י\"א מתקדש זה הכלל כל שלא נעקר שם עשירי ממנו אין י\"א מקודש ובגמרא זה הכלל לאתויי מאי לאתויי יצא עשירי ולא דבר דהא לא נעקר שם עשירי ממנו בהך שתיקה אא\"כ נעקר בפי' שקראו תשיעי וטעמא דכל שלא נעקר שם עשירי ממקומו דאין י\"א קדוש משום דהא לא קדיש י\"א אלא משום טעות מעשר וכיון שלא נעקר שם עשירי ממקומו אף על גב דקרא נמי לי\"א עשירי לא הוי טעות מעשר דעשירי ממילא מתקדש כיון דלא קראו בפי' תשיעי."
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו </b> תשיעי ועשירי כאחד בין שקראם ט' או עשירי שניהם מוקדשים ויאכלו במומן ואינם קרבים וכן אם יצאו עשירי וי\"א בבת אחת וקראן עשירי או שקראן י\"א שניהם מקודשין שם מימרא דרבא ככל הני גווני קאמר דעשירי וט' או עשירי וי\"א מעורבין זה בזה היכא דקראן עשירי אבל קראן ט' או י\"א חולין ועשירי מעורבים זה בזה דתשיעי הוא דקרא תשיעי אבל עשירי מאליו הוא קדוש וכן י\"א הוא דקרא י\"א אבל עשירי מאליו קדוש א\"כ הוי חולין ומעשר מעורבין זה בזה ולהכי אינם קרבים ויאכלו במומן אבל היכא דקראן עשירי דהוו ט' ועשירי מעורבין או עשירי וי\"א מעורבים פליגי תנאי חד אמר ירעו וחד אמר יקרבו וחד אמר ימותו ואמרי' דרבנן הוא דאמרי ירעו דסברי דאין מביאין קדשים לבית הפסול דאלו היו קרבים היה צריך לאוכלן כחומר שבהם."
+            ],
+            [
+                "<b>התחיל </b> למנות ויצאו שנים בתחלה וכו' שם במשנה יצאו שנים כאחת מונה אותם שנים שנים ובגמרא א\"ר יוחנן מנאן זוגות זוגות קינטרין קינטרין שמנה כל מאה ביחד עשירי למנינו הוא קדוש ואמרי' מאי למנינו רב מארי אמר למנין שלו הוא קדוש מנין עשירי שהוא מונה שאם מנה מאה מאה המאת העשירי הוא קדוש ורב כהנא אמר למנין בהמות דלא אזלינן בתר מנין שלו אלא בשמנה חמש זוגות שהם עשר בהמות הוי מיד מעשר ופרכינן לרב כהנא ומשנינן אליביה ואפ\"ה נקטינן כרב מארי דמפרש למנינו למנין שלו והכת העשירי קדוש כדאמר' ומשמעותיה דקרא הכי הוא העשירי למה שמנה שאם מנה חמשה כא' החמשה העשיריים הוו עשירי דעשירי הוי דומיא דמנין הראשונים וכיון דיצאו בתחלה שנים או חמשה צריך למנותן כאחת כדתנן יצאו שנים כאחת מונה את כולן שנים שנים אם כן השנים העשיריים מיקרי עשירי וקדשי כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו </b> בתחלה שנים ומנאן אחת וקראה שלישי שיצא אחריהן שני ומנה כדרכו אחד אחד הרי התשיעי והעשירי מעורבין זה בזה שם במשנה עלה דרישא דמתניתין קתני מנאן אחד תשיעי ועשירי מקולקלין אותו שקרא הוא תשיעי דהיינו עשירי ואותו שקרא עשירי דהיינו י\"א ולא חל עליהן קדושה ליקרב אלא נאכלין במומן דאע\"ג דבעלמא אם קרא לעשירי תשיעי ולי\"א עשירי העשירי יקרב מעשר והי\"א שלמים כדא' לעיל ה\"מ היכא דלא טעה אלא מתשיעי ואילך אבל הכא דטעה בכל המנין למעלה מט' דקרא לשמיני שביעי ולשביעי ששי הואיל וטעה כל כך אין עשירי וי\"א קדושים ליקרב."
+            ],
+            [
+                "<b>מנאן </b> למפרע כגון שאמר לראשון עשרה ולשני ט' ולעשירי א' הרי זה קדש שהעשירי מאליו קדוש כיון שיצאו אחד אחד אותו שיצאו עשירי קדוש מאליו שם בריתא מנאן למפרע עשיר' שבמנין שקרא אחד הוא קדוש ופרכינן מינה לרב מארי דאמר למנין שלו קדיש ואמר רבא הואיל דאיתיה במנינא דפרסאה דקרו לעשרה חד."
+            ],
+            [
+                "<b>קרא </b> לט' עשירי והעשירי נשאר בדיר התשיעי יאכל במומו והתניא התשיעי חולין משום דלא נעקר שם עשירי ממנו וקאמר דקאתי כר' שמעון בן יהודה וכו' אבל לרבנן לא בעינן שיעקר שם עשירי ממקומו אלא ליקדש י\"א שקרב שלמים אבל לתשיעי דאין קדוש ליקרב אע\"ג דלא נעקר שם עשירי ממקומו חל עליו קדושה ליאכל במומו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מת </b> העשירי בדיר התשיעי יאכל במומו והשמנה שיצאו ונמנו פטורין אף על גב דלא נתקדש עשירי שלהן ליקר' שמת דמנין הראוי פוטר שם בריתא ומפרשי' משום דאיפטרי במנין הראוי כשיצאו תשעה בפתח היה שם מנין הראוי לעשר שעדין היה עשירי קיים שהיה ראוי לצאת אחריהם ולפוטרם וכיון דראוי לצאת דמי כמאן דיצא כבר ופטר את המנין ומפרש רבא טעמיה דכתיב יעבור ולא שכבר עבר דאיעשר עלייהו כבר פשיטא דכיון דעבר פטור אלא שעבר ונפטר במנין הראוי דהכי משמ' ולא שכבר עבר כראוי דבשעה שעבר היה ראוי להתעשר מאלו שבדיר. הכניס עשרה טלאים לדיר להתעשר ומת אחת מן המנין משלים כדרכו ומקדש עשירי אף על פי שאין שם עתה חיים אלא תשעה מת אחד מאותם שבתוך הדיר הרי אלו שנמנו פטורין שם בריתא וטעמא דרישא וסיפא דמנין הראוי פוטר ואותם שנשארו בדיר שלא נפטרו במנין הראוי ומצטרפין לגורן אחר כדתני' התם בההיא בריתא היו לו ארבעה עשר טלאים ויצאו ד' בפתח זה ומנאם ואחר כך יצאו ששה בפתח אחר ומנאן ונשארו ד' בדיר אם יצאו בפתח שיצאו הששה נוטל אחת מהם מעשר וכולם פטורים שהד' שיצאו תחלה מפתח ראשון מנין הראוי פוטרן ואם יצאו בפתח שיצאו הד' הראשונים הד' והששה נפטרו במנין הראוי למעשר שהרי נשארו הד' בדיר אבל הד' שנשארו אע\"פ שיצאו אחר כך ונמנו כיון שמפתח הד' יצאו אין להם מנין הראוי ומצטרפין לגורן אחר שם מימרא דרבא וברישא דמילתיה קאמר רבא דאם יצאו ששה מפתח זה וארבעה מפתח זה אם הארבעה שנשארו יצאו בפתח ששה נוטל אחד מהן למעשר והשאר מצרפן לגורן אחר דלא נפטרו הד' שיצאו משום דבשעה שיצאו לא היה נשאר בדיר כי אם ד' ולא היה מנין הראוי ואם לא יצאו הד' שנשארו אלא בפתח ד' הששה שיצאו קודם נפטרו במנין הראוי והד' שיצאו ושנשארו מצטרפין לגורן אחר ובסיפא דמילתא מייתי רבא בבא אחריתי דאם יצאו מפתח אחת ד' ומפתח ב' ד' ונשתיירו שם ששה ואחר כך יצאו מפתח אחד נוטל א' מהן מעשר וכולן פטורין במנין הראוי אבל יצאו הששה בשני הפתחים השמנה נפטרו במנין הראוי והששה מצטרפין לגורן אחר דלא נפטרו במנין הראוי כיון שלא יצאו בפתח אחד ואמרי' התם מאי קמ\"ל רבא דמנין הראוי פוטר והא אמרה רבא חדא זמנא מהו דתימא וודאי מנין הראוי אמרינן אבל ספק מנין הראוי כגון שיצאו ד' ד' בשני פתחים דהנך ששה שנשתיירו ליכא למיקם עלייהו מהיכא נפקי ואימא לא נימא בהו מנין הראוי קמ\"ל ותמיה לי אמאי לא הביא הרב ז\"ל בבא קמייתא דרבא."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> לו י\"ט טלאים בתוך הדיר ויצאו ט' מפתח זו וט' מפתח זו נוטל האחרון לשם מעשר וכולם פטורין כדתני' התם ותרגמא רב הונא בר סחורה בריגלא בדיר שיש לו ב' פתחים כדאמר' דהאיך דנשתייר באחרונה הוי מנין ראוי בין להכא בין להכא ופוטר את כולן והוא עצמו קדוש בין שיצא בין שנשתייר באחרונה דעשירי מאליו קדוש כדא' לעיל. היה מונה והוציא הטלה ראשו ורובו מן הדיר וחזר הוי כמנוי שם שלהי מכילתין הכא במאי עסקינן דקדים חד מינייהו ואפיק לרישיה וקרייה י\"א וכו' דמשמע דביציאת ראשו הוי כמנוי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b> מונה והפסיק שדבר עם חברו או שחשכה לילי שבת הרי זה חוזר ומשלים מנינו אחר כך."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> מונה היוצאים א' א' ומקדש עשירי וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר תוך אותם שלא נמנו ולא נתעשרו נפטר הכל שם במשנה וטעמא דכל חד שבדיר ספק אי הוי מנוי ופטור או לא ועשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק דהמנוי אינו מן המנין. קפץ אחד מן העשיריים כולן ירעו עד שיסתאבו שם במשנה ולא הביא הרב ז\"ל מימרא דרבא דהיו לו ט\"ו טלאים לא יאמר אברור עשרה ואכניסם לדיר ואטול מהם אחד והשאר פטורין אלא כנסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל מהם אחד והשאר מצטרפין לגורן אחר ותניא נמי הכי כדא' התם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e8475dd795b8b513248717438aa2426d687c4fdf
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Firstlings/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,308 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Firstlings",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Firstlings",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנט </b> להפריש כל פטר רחם הזכרים בין באדם בין בבהמה טהורה בין ממין החמור בין שלמים בין טרפות דכתיב קדש לי כל בכור פטר רחם בבני ישראל באדם ובבהמה וכתיב גבי פטר חמור וגו' וכלל כולם בפסוק בפרשת קרח כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' וגו' אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה תפדה ואפילו מן הטרפות נפקא לן [מדכתיב (שמות יג, ג) כל פטר רחם (בקרא כתיב פטר כל רחם) דכלל הכל ואפי' טריפה, וה\"נ משמע מדכתיב אשר יולד (דברים טו, יט) דמשעת יציאת הרוב חלה קדושה עליו ואפי' מחותך אם יצא רובו שלם כדתנן פ' בהמה המקשה (חולין סט, ב) ואין לך טריפה גדולה מזו ואפילו הכי קדוש ביציאה מרחם מדכתיב אשר יולד כדאמרינן] וכולן לכהנים כדכתיב בהאי קרא דפרשת קרח יהיה לך. ובכור אדם וחמור נפדים ופדיונם לכהנים דכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה תפדה ואכהנים קאי דכתיב בהאי קרא כל פטר רחם וגו' יהיה לך אך פדה תפדה כלומר שתקבל פדיון מבכור אדם ובהמה טמאה. ובכור בהמה טהורה נשחט בעזרה וזורקין דמו ומקטיר אימוריו ושאר הבשר נאכל לכהנים כדכתיב אך בכור שור וגו' את דמם תזרוק וגו' ואת חלבם תקטיר וגו' ובשרם יהיה לך כחזה וגו'. בכור בהמה טהורה בעל מום בין נולד במומו בין נפל בו אחר שהיה תם הרי הוא לכהן בפרשת כל הבכור כתיב וכי יהיה בו מום וגו' תזבחנו בשעריך תאכלנו ואכהן קאי דלכהן הוא אומר לעיל מינה סתם לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה ובפרק עד כמה אמרינן יהיה לך לימד על בכור בעל מום שנותנו לכהן שלא מצינו בכל התורה כולה ופי' רש\"י ז\"ל שלא מצינו בכל התורה שיתננו לכהן אלא מריבוייא דהאי יהיה לך נפקא ואידך ובשרם אחד תם ואחד בעל מום ובשרם לשון רבים ולפי מאי דפי' ממשמעותיה דקרא נפקא דכתיב בשעריך תאכלנו דקאי אכהן כדפירי' לכן נראה כמו שכתבו התוספות שלא מצינו בכל התורה כולה כיוצא בזה דחטאות ואשמות שהם לכהן כשהם נקרבים אם הוממו כשם שהמזבח מפסיד חלקו גם הכהנים מפסידים חלקם אבל גבי בכור אפילו הומם דכהן הוא ולהכי איצטריך לאהדורי קרא ולמימר יהיה לך אבל בלאו הכי ממשמעות דקרא הוי לכהן כדאמ'. והרי הוא נכסי כהן לאוכלו או למוכרו או להאכילו אפילו לגוי פרק כל פסולי המוקדשין תנן בית שמאי אומרים לא ימנה ישראל עם הכהן לבכור ובית הלל מתירין ואפילו לגוי ובגמרא מפרש מני רבי עקיבא היא דתניא בכור אין נאמנין עליו וכו' ורבי עקיבא מתיר אפילו גוי מאי טעמא וכו' ובית הלל דאמרי בבריתא אפילו זרים דכתיב הטמא והטהור יחדיו יאכלנו ומאי טמא שאינו אוכל בקדשים קלים אוכל בבכור בעל מום זר שאוכל בקדשים קלים שלמים ומעשר ופסח אינו דין שיאכל בבכור בעל מום ורבי עקיבא דאתיא כותיה לבית הלל מאי טעמא דכתיב כצבי וכאיל מה צבי ואיל מותר לגוי אף בכור פסול מותר לגוי. ובערכין סוף פרק המקדיש תניא מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש דמצוה להקדישו ואף על פי שהוא קדוש מאליו מרחם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצות </b> בכור בהמה טהורה נוהגת בארץ ובחוצה לארץ דתנן בסוף פרק קמא דקדושין מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ וילפינן לה מקראי ובכורות אינן תלוין בארץ אלא בפטר רחם תלנהו רחמנא ואין מביאין אותו מחוצה לארץ כדתנן בתמורה פרק אלו קדשים ובאין מח\"ל חוץ מן הבכור והמעשר שאם באו תמימים יקרבו וכו' ובגמרא ורמינהי בן אטוטוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו אמר רב חסדא הא רבי ישמעאל הא רבי עקיבא דתניא רבי עקיבא אומר יכול יעלה אדם בכור מחוצה לארץ לארץ בזמן שבית המקדש קיים ויקריבנו תלמוד לומר ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה בכור וממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן אי אתה מעלה בכור ולהכי אם הביא לא יקרבו אלא יאכל במומו דלא ממעטינן ליה מאכילתו לפני ה' כדכתי' ואכלת לפני ה' וגו'. מצוה זו נוהגת בין בפני הבית בין שלא בפני הבית כמעשר דגן דאיתקש ליה כדאמר'. ואינה נוהגת במוקדשין כשהן בקדושתן קודם פדיון בין קדשי מזבח או בדק הבית כדתנן פרק ב' כל שקדם הקדש את מומן וכו' פטורין מן הבכורה וגבי מעשר בהמה תנן פרק בתרא דבכורות בחולין אבל לא במוקדשין ואמרינן בגמרא טעמא דיהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש הכי נמי הכא כתיב תקדש דמשמע ממילא ולא שכבר קדוש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבים בבכור בהמה טהורה כהנים לוים וישראלים דתנן ריש פרק ב' דבכורות הכהנים והלוים חייבים שלא נפטרו אלא מפדי' הבן ומפטר חמור וכתיב כל הבכור אשר יולד בבקר' ובצאנך וגו' ובכהן נמי משתעי כדאמר' לעיל וגבי פדיון הבן ופטר חמור פטרי' להו כדתנן נמי פ\"ק דבכורות כהנים ולוים פטורי' אם פטרו את של ישראל במדבר דין הוא שיפטרו את של עצמם וה\"ק כהנים ולוים פטרו הם עצמם מפדיון הבן מק\"ו אם הפקיעה קדושתן של פשוטי לוים את קדושת בכורי ישראל במדבר דין הוא שתפקע קדושת בכורה שבהם ובהמה טמאה מנ\"ל דנפטרו כהנים אמר קרא אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כל שישנו בבכור אדם ישנו בבכור בהמה טמאה וכל שאינו בבכור אדם כלויים וכהנים דנפטרו מק\"ו כדא' אינם בבכור בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לא הוקש לבכור אדם."
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור </b> נאכל תוך שנתו בין תם בין בעל מום כדתנן ריש פ' עד כמה דכתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה וכתיב וכי יהיה בו מום וגו' בשעריך תאכלנו וקאי אשנה בשנה. אם תם הוא מונה מיום שמיני שראוי לקרבן ואם בעל מום מיום שנולד פ\"ק דר\"ה בכור מאימתי מונין לו שנה אביי אמר משעה שנולד רב אחא בר יעקב אמר משעה שנראה להרצאה ולא פליגי הא בתם הא בבעל מום שנולד במומו ועומד לישחט בחוץ מיום שנולד הוא ראוי לכך אם קים ליה שכלו חדשיו ומונין לו משנולד ונראה דטעמא דתלינן ליה שנה מאימת דראוי להקריב דכתיב בשעריך תאכלנו גבי בעל מום וגבי תם כתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה דמשמע דהאי שנה הוי משעה שראוי לאכילה משעת הרצאה לתם ומיום שנולד אוקים ליה שכלו לו חדשיו לבעל מום. נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל שנים עשר חדש פ' עד כמה מתניתין תוך שנתו כל י\"ב חדש לאחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא שלשים יום ובגמר' איבעיא להו נולד לו מום בתוך שנתו מותר לקיימו י\"ב חדש ושלשים יום או דילמא י\"ב חדש ותו לא ונולד לו לאחר שנתו שלשים יום ת\"ש דתניא נולד לו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י\"ב חודש נולד אחר שנתו ומשום השבת אבדה יקיימנו ל' יום נולד בט\"ו יום תוך שנתו משלימים לו ט\"ו יום אחר שנתו ומשום השבת אבדה אמרו ל' יום אחר השנה דבקרא שנה כתיב ותו לא ובשנה דידיה מנינן ולא של מנין עולם דאמר רב כתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה אי זו היא שנה שנכנסה לחברותיה זו שנה של בכור דכי הוי לבכור שנה אחד מניסן לניסן הרי נכנסה שניה למנין עולם מתשרי והיינו שנה בשנה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הבכור </b> בזמן הזה מניחו עד שיפול בו מום שם בההוא בריתא. עד שלא נראה להראותו לחכם רשאי לקיימו [ב'] שנים או ג' שנים ומשנראה להראותו שנולד בו מום תוך שנתו רשאי לקיימו כל י\"ב חדש לאחר שנתו מקיימו ל' יום משום השבת אבדה וטעמא דב' או ג' שנים משום דאין ראוי לשוחטו כשהוא תם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שנת </b> הבכור שנה תמימה כדילפינן לעיל ודבי רב ילפי לה התם משאר קדשים דכתיב בהו בן שנתו שלו ולא של מנין עולם ואם נתעברה השנה נתעברה לו כדמשמע בן שנתו בן שנה שאירע לו ולא של מנין עולם ולהכי נולד בחצי אדר א' מונין לו עד חצי אדר של שנה הבאה והנולד אחריו בר\"ח אדר שני כיון שהגיע ר\"ח אדר של שנה הבאה עלתה לו שנה. עבר ואיחר הבכור לאחר שנתו אע\"פ שעבר לא נפסל אלא מקריבו ס\"פ אלו קדשים ופ\"ק דר\"ה אחרים אומרים יכול יהא בכור שעברה שנתו דמצותו בתוך שנתו כדכתיב שנה בשנה יכול יהא פסול ליקרב ת\"ל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך ותירושך ויצהריך ובכורות בקרך וגו' מקיש בכור למעשר דגן דביה משתעי קרא מה מעשר אינו נפסל משנה לחברתה דכתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך וגו' אף בכור אינו נפסל משנה לחברתה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> נותנין את הבכור לכהן משיולד אלא בבהמה דקה עד שלשים יום ובגסה עד חמשים פ' עד כמה במשנה ובגמרא מנה\"מ אמר רב כהנא דאמר קרא בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך ודרשינן הכי דכן דבכור בניך מצותו לאחר שלשים כדכתיב ופדוייו מבן חדש תפדה אף בכור צאן לאחר שלשים וכתיב נמי מלאתך ודמעך לא תאחר דהיינו בכורים וכן תעשה לשורך דכי היכי דבכורים לאחר חמשים שהרי בפסח התבואה מתבשלת שהביאו העומ' ואין מביאין בכורי' עד עצרת שיביאו שתי הלח' ה\"נ בכור שור לאחר (ששי') [חמשי'] ומסתברא דשורך הקוד' בפסוק שני יליף ממלאתך ודמעך הקודם בפסוק ראשון וצאנך המאוחר בפסוק שני יליף מבכור בניך תתן לי המאוחר בפסוק ראשון ולא תימא דסמיך מדסמיך שורך מבכור דסמיך ליה דכתיב כן תעשה לשורך הוסיף לך הכתוב עשיה אחרת בשורך מבצאנך דמשמע דזמן שורך הוי טפי מבצאנך והוא דילפינן ממלאתך כדא' ואימא מבכור והוסיף לך עשייה אחרת דומיא דהך בכור ולהוו שיתין ומשני לא מסרן הכתוב אלא לחכמים דהואיל ולא גלה לך הכתוב שיעור עשייה שתוסיף וודאי לחכמים מסרך שיפרשו לך הטעם ואחריהם תלך. ואם אמר לו הכהן תנהו לי בתוך זמן זה לא יתנו לו דהוי כמסייע בבית הגרנות ואסיר ונראה דהאי איסור הוי דרבנן מדברי קבלה דכתיב שחתם ברית הלוי ואם לקחו לאוכלו מיד אם היה בעל מום או להקריבו מיד אם היה תם מותר. הבכור נותן לכל כהן שירצה דבכל כהן משתעי קרא:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אזהרת רסח </b> שלא יאכל כהן בכור תמים חוץ לירושלם דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וגו' ובכורות בקרך וצאנך במשנה אלו הן הלוקין האוכל בכורים וגו' וקדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה דכל חוץ לחומה הוי שעריך וכן זר שאכל כזית מבכור בין לפני זריקה בין לאחריה לוקה שם ובכורות זה הבכור א\"ר שמעון מה בא זה ללמדנו אם לאכלן חוץ לחומה ק\"ו ממעשר שני שהרי כתיב בתחלת המקרא אם לפני זריקה דאם אינו ענין חוץ לחומה תנהו ענין לכך שאין בו לאו מפורש אלא עשה דכתיב ודם זבחיך ישפך והדר הבשר תאכל הא ק\"ו הוא מתודה ושלמים דהא בכור קדושתו מרחם הא לא בא הכתוב אלא לאכול מן הבכור אפילו לאחר זריקה אם הוא זר שלוקה שאין הבכור נאכל אלא לכהנים וזו היא אזהרתו דלא אשכחן ביה אלא עשה דכתיב אך בכור שור וגומר ובשרם יהיה לך וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רסט </b> שלא יפדה הבכור דכתיב אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה ואמרינן בסיפרי יכול אם פדאו יהיה פדוי ת\"ל קדש הם ובתמורה פ\"ק מייתי מתניתן דבכור מוכרין אותו תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה ומוקי לה בזמן הזה דלא קאי להקרבה ואית ליה לכהן זכייה בגויה אבל בזמן שבית המקדש קיים כיון דתם להקרבה הוא דקאי אין מוכרין אותו תמים חי דלית ליה לכהן זכייה בגויה אלא מהקטרת אימורין ואילך."
+            ],
+            [
+                "<b>בכור </b> בעל מום יש לכהן למוכרו בכל זמן אפילו בפני הבית בין חי בין שחוט כדתנן ובעל מום חי ושחוט דממונא דכהן הוא ואינו נמכר בשוק. שם בבכור נאמר לא תפדה פדיון אין לו שיכנס הפדיון בקדושה והוא יצא לחולין אבל נמכר הוא ונאכל בקדושה וזו הוא קרבתו שלא ישחטנו באיטליז ולא ישקלנו בליטרא וזהו לא תפדה דבקדשתו הוא לענין זה אפילו בעל מום וסיפיה דקרא דאת דמם תזרוק ואת דמם תקטיר איירי בתם ורישיה דקרא דלא תפדה אפילו בבעל מום ופ' כל פסולי המוקדשים תנן חוץ מן הבכור והמעשר שהנייתן לבעלים ולהכי אין נמכרין באיטליז וכתבו בתוס' דע\"כ דאוריתא היא כדאיתא התם. בשר בכור תם אינו נמכר מפני שהוא בשר קדש וכהנים מותרים לשקול מנה כנגד מנה פ' כל פסולי המוקדשין במשנה המפשיט בבכור ושאר קדשים אם רצה להרגיל ירגיל סוף פרק וולד חטאת ופ' כל פסולי המוקדשין תנו רבנן אין מרגילין בבכור ובפסולי המוקדשין ומוקי לה רב חסדא כבית שמאי וכרבי אלעזר בר\"ש כדאיתא התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> המומים הקבועים הפוסלים את הקדשים ונפדים עליה אם נפל א' מהם בבכור הרי זה נשחט עליו בכל מקום פ' על אלו מומין שוחטין את הבכור נפגמה אזנו וכו' ובגמרא אמאי פסח ועור כתיב שישחוט הבכור עליהם ומידי אחרינא לא דכתיב וכי יהיה בו מום פסח או עור וסמיך ליה בשעריך תאכלנו דהיינו בלא הקרבה ודריש להו בכלל ופו\"כ כדא' פ\"ה דהלכות ביאת המקדש. וכל שאין הקרבן מן המובחר כדכתיב מבחר נדריך ואין הקדשים נפדים ולא קרבים עליהם כך הבכור אינו נשחט עליו עד שיולד לו מום קבוע וכל בעל מום עובר אינו נשחט דכתיב מום בו בעוד מומו בו פסול ואם עבר כשר. וכן נעבדה בו עבירה או הרג בעד א' או על פי הבעלים או הוקצה לע\"ז או נעבד ירעה עד שיפול בו מום דכתיב כי משחתם בהם מום בם כל שיש בו השחתה דעבירה כדכתיב כי השחי' כל בשר ודע\"ז כדכתיב כי שחת עמך פסול ואי הרגו אדם הוו כרובע ונרבע ומשום דאין מומן ניכר לא יפדו עליו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יוצא </b> דופן והבא אחריו שניהם אינן בכור הראשון מפני שאינו פטר רחם והאחרון מפני שקדמו אחר אפילו יצאה נקבה דרך דופן וזכר דרך רחם אינו בכור בשלהי פ\"ב דבכורות משנה פלוגתא דר' עקיבא ור' טרפון דר' עקיבא סבר דבכור לדבר אחד דהיינו בכור לזכרים כי האי ולא לרחמים דלא יצא דרך רחם לא הוי בכור והבא אחריו נמי דלא הוי בכור לזכרים ואפילו יצאה נקבה דרך דופן נמי לא הוי הבא אחריו בכור ללידה שכבר יצא אחר קודם לו ובכור לדבר אחד כלומר דאינו בכור לכל לא הוי בכור לר' עקיבא כדאמ' ות\"ר מכלל הצריך לפרט שהכלל צריך שיהא הפרט עמו ומפרט הצריך לכלל שהפרט צריך שיהא הכלל עמו כיצד קדש לי כל בכור יכול נקבה במשמע ת\"ל זכר אי זכר יכול אפילו יצתה נקבה לפניו ת\"ל פטר רחם ואמר אביי בכור לדבר אחד לא הוי בכור כר' עקיבא וה\"ק אי זכר יכול אפילו יצא דרך דופן ת\"ל פטר רחם דהשתא לא מצי תלמודא נסיב בכור למעוטי להאי דהא ביכור לכל דבר הוא דלא קדמו אחר בעולם ולהכי נקט פטר רחם וממילא אימעיט נמי יצתה נקבה לפניו מפטר רחם."
+            ],
+            [
+                "<b>בכור </b> שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל פרק על אלו מומין במשנ' וחכ\"א אנדרוגינוס אינו בכור אלא נגנז ונעבד דבריה בפני עצמה היא ובגמרא ת\"ש הזכר ולא נקבה כשהוא אומר למטה זכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס גבי עולת בקר כתיב זכר תמים וגו' ומשמע ולא נקבה ולמטה בעולת צאן נמי כתיב זכר להוציא טומטום ואנדרוגינוס ומסקינן דאתיא כרבנן בתראי דלאו מחד זכר נפקי נקבה ואנדרוגינוס דתרי קראי כתיבי הזכר תקדיש הזכרים לה' חד לאפוקי נקבה וחד לאפוקי אנדרוגינוס דהוי בריה בפני עצמה כדאמר' טומטום הוי ספק בכור כרבנן קמאי דאמרי טומטום לא במקדש ולא במדינה במקדש לא דילמא נקבה היא ומקריבה לשם בכור ואינו מקדיש' והיא אינה קדושה בבכורה ומייתי חולין בעזרה במדינה לא דילמא זכר הוא ולית ביה מומא ואמר רב חסדא מחלוקת דקאמר רבנן בריה הוי באנדרוגינוס אבל בטומטום דברי הכל ספיקא הוא וקדוש מספקא ואסור בגיזה ואינו נשחט לא במקדש ולא במדינה כדאמר'. ואנדרוגינוס בין שהטיל מום ממקום זכרות בין ממקום נקבות שם שלהי על אלו מומין מטיל מים במקום זכרות כ\"ע לא פליגי דזכר הוא כי פליגי במטיל מים במקום נקבות מר סבר חיישי' שמא נהפכה זכרותו לנקבותו ומר סבר לא חיישי' ומסיק דכ\"ע אמרי' הואיל ואישתני לענין טומטום אישתני דנהפכה זכרותו לנקבותו."
+            ],
+            [
+                "<b>רחל </b> שילדה כמין עז או עז שילדה כמין רחל פטור מן הבכורה פ\"ב דבכורות משנה ובגמרא ופ\"ק אך בכור שור עד שיהא הוא שור ובכורו שור מדמצי למיכתב אך שור דהאי ענינא בבכור משתעי דכתיב לעיל מיניה כל פטר רחם וכתב בכור לומר עד שיהא הוא שור ובכורו שור ואם היו בו מקצת סימני אמו הרי זה בכור שם במשנה ואם יש מקצת סימנים חייב ובפ\"ק מפרש ר' יוחנן האי חייב דקתני מתניתין היינו חייב ליתנו לכהן אבל למזבח לא קרב דהאי דאישתני הוי מום קבוע לישחט עליו בחוץ כבכור בעל מום ששוחטו כהן ואוכלו דכיון דאישתני ה\"ל מומא אפי' ילדה הפרה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הרי זה בכור לכהן משנה פ' קמא ומייתי בגמרא משנה דהתם דרחל שילדה מין עז וכו' ואם יש בו מקצת סימנים חייב אמר רב יהודה דאמר קרא אך בכור שור וגו' עד שיהא הוא שור ובכורו שור יכול אפילו יש בו מקצת סימנים ת\"ל אך חלק דכל אכין ורקין שבתורה למעט ופריך והא תנא מפטר פטר הוא דקנסיב לה לפרה כדתנן שנאמר פטר חמור פטר חמור ב\"פ עד שיהא הוולד חמור והנולד חמור שדומה לאמו רב יהודה דאמר כרבי יוסי הגלילי במאי קא מיפלגי תנא דידן סבר גלי רחמנא בקדושת דמין דחמור אין קידש אלא לדמיו וה\"ה לקדושת הגוף דנדמה פטור ורבי יוסי הגלילי סבר גלי רחמנא בקדושת הגוף וה\"ה בקדושת דמים ותנא דידן קרא דאך בכור שור מיבעי ליה למילתא אחריתי כדאמר התם ואיבעיא להו פרה שילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנים מהו עז שילדה מין רחל ורחל שילדה מין עז הוא דכי יש בו מקצת סימנים חייבת בבכורה דהא טהורה והא טהורה הא קדושת הגוף והא קדושת הגוף הכא דהא טהורה והא טמאה הא קדושת הגוף והא קדושת דמים לא או דילמא כיון דאידי ואידי בני מקדש בבכורה קדוש ואת\"ל כיון דאידי ואידי בני מקדש בבכורה קדוש חמור שילדה מין סוס מהו הכא לאו בת מקדש בבכורה הוא או דילמא כיון דמין טמאה הוא קדוש ואת\"ל כיון דמין טמאה הוא לאו שינוייא יתירא וכי אית ביה מקצת סימני חמור קדוש פרה שילדה מין סוס מהו הכא ודאי הא טהורה והא טמאה הא בת מקדש שבבכורה והא לאו בת מקדש בבכורה או דילמא סימנין מילתא חשובה היא דאף על גב דאשתני כולי האי מחייבי ליה מקצת סימנין בבכורה ת\"ש וכו' ולא איפשטא בעיין ולהכי הוי ספק בכור ויאכל לבעליו ואם תפסו כהן אין מוציאין אותו מידו."
+            ],
+            [
+                "<b>המטיל </b> מום בבכור קונסין אותו מדרבנן עד שיפול בו מום אחר מאיליו ואם מת לא קנסו בנו אחריו פרק כל פסולים המוקדשין במשנה כחכמים ובגמ' לדידיה קנסו רבנן לבריה לא קנסו רבנן. כל מום שנעשה לדעתו אסור לו לשחוט עליו. שם במשנה שמע הגוי שאמר אלו נפל בו מום הייתי שוחטו ועשה הגוי בו מום הרי זה שוחט עליו שם זה הכלל דשלא לדעתו מותר לאתויי מאי לאתויי מסיח לפי תומו וכל שהוא לדעת אסור לאותויי גרמה וגרמת מום נמי אסיר מדאוריתא דתניא התם כל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יתן בו מום מנין שלא יביא דבלה ובצק ויניחנה על אזנו כדי שיבא הכלב ויטלנו ת\"ל כל מום היה בכור רדפו ובעטו שם במשנה היה בכור איל מנגח ורדפו לאדם לנגחו ובעטו אדם לבכור ועשה בו מום הרי זה שוחטין עליו אמר רב פפא ל\"ש אלא שבעט בשעת רדיפה אבל לאחר רדיפה לא פשיטא מהו דתימא צעריה הוא דמדכר דרדפו קמ\"ל. והרב ז\"ל כתב ואפילו בעט בו מפני שרדפו מקודם ישחט עליו ולא ידעתי מאין לו דהא אמר רב פפא ל\"ש וכו' ואיפשר שמצא כתוב אמר רב פפא ואפילו בעטו אחר רדיפה דצעריה הוא דמדכר. אח\"כ מצאתי באשר\"י איכא דאמרי אמר רב פפא לא תימא בשעת רדיפה אין לאחר רדיפה לא אלא לאחר רדיפה נמי מ\"ט צעריה הוא דמדכר הרמב\"ם ז\"ל פסק כלישנא בתרא ולא ידענא טעמא מאי דבשל תורה הוא ואיפשר דהיינו טעמא אף על גב דאיסור הטלת מום הוי מדאוריתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי מדרבנן עכ\"ל נראה שדלגו בדפוס התלמוד א\"ד אמר רב פפא וכו'. קטנים וגוי שהטילו מום בבכור דרך שחוק לדעתם ישחט עליו ואם כדי להתירו לא ישחט שם במשנה במעשה דקסדור וכו' ובקטנים שקשרו זנבות טלאים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכור </b> שאחזו דם יקיז שם במשנה פלוגתא דרבי יהודה ור\"ש וחכ\"א יקיז ובלבד שלא יעשה בו מום ואם עשה בו מום הרי זה לא ישחוט עליו ובבריתא פלוגתא דר\"ש ורבנן ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר\"ש דבריתא דאמר אף ישחט על אותו המום כיון דלא היה דעתו ליטול בו מום אלא כדי שלא ימות לא קנסינן ליה. מותר להטיל מום בבכור קודם שיצא לאויר העולם וישחט עליו שם על מתני' דהיה בכור רודפו וכו' מימרא דרב יהודה וטעמא דבכור אינו קדוש עד שיקדשהו רחם כדכתיב פטר רחם דהא יוצא דופן אינו בכור כדאמ' לעיל ובזמן שבית המקדש קיים אסור כדמשמע פרק בתרא גבי מעשר בהמה דפריך אי הכי בכור נמי לא ליקדש בזמן הזה ומשני ברחם קדוש ואיפשר כדרב יהודה דאמר דמותר להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם משמע דהא דרב יהודה בזמן הזה איתמר ובריש פרק כיצד מערימין בתרומה פרכינן על הא דרב יהודה ומשנינן אמר לך רב יהודה כי קאמינא אנא בזמן הזה דלא חזי להקרבה ואשה נאמנת לומר מום זה מעצמו נפל וישחט עליו שם פ' כל פסולי המוקדשין רשב\"ג אומר אפילו בנו אפילו בתו ועד מפי עד בבכור רב אמי אסר ורב אשי שרי ותניא אין עד מפי עד כשר אלא לעדות שהאשה כשרה לה ובעדות בכור אשה כשרה דהלכה כרשב\"ג כדאמ'.."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המומין הראוים לבא בידי אדם רועה נאמן לומר מאיליהם נפלו שם במשנה רועים ישראל נאמנים רועים כהנים אינם נאמנין ובגמרא רבי יוחנן ורבי אלעזר חד אמר רועי ישראל בי כהנים נאמנים אפילו עומדים בבית הכהנים שהבכור שלהם דללגימא שישקר זה מפני שישחטוהו הכהן ויאכל אותו ממנו לא חיישינן רועה כהנים בי ישראל אין נאמנים מימר אמר כיון דטרחנא ביה לא שביק לדידי ויהבי לאחריני וה\"ה כהן לכהן דחיישינן לגומלין וכו' וחד אמר וכו' וסבר ת\"ק כרבי יהושע בן קפיסאי דאמר בכור בי כהן צריך שנים מן השוק להעיד עליו אבל כהנים שבביתו לא והיינו דקאמר ת\"ק רועי כהנים בין בי ישראל בין בי כהנים אין נאמנים אבל כהנים דעלמא נאמנים אפילו בבכורות דכהנים דלא חיישינן לגומלין אלא ברועה כהן דקאי גבי ישראל או גבי כהן כדאמ' ואין אדם חוטא ולא לו אי ליתיה גביה אפילו בניו ובני ביתו כרשב\"ג דאמר ר\"נ דהלכתא כותי' אבל לא אשתו מפני שהיא כגופו שם אשתו כגופו דמיא. כהן נאמן על מום בכור שבידו לומר שמומחה התירו שם במשנה ובגמרא דלא חשידי לאכול קדשים בחוץ וכן נאמן לומר על בכור שבידו במומו נתנו לו ישראל שם מימרא דרב דכל מילתא דעבידא לאיגלויי לא משקרי בה אינשי דמתירא שמא ישאלו את בעליו ויאמרו תמים היה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> שוחטין את הבכור אלא על פי מומחה שנתן לו רשות נשיא שבארץ ישראל כדאמר' פ\"ק דסנהדרין דא\"ל רבי חייא לרבי בן אחי יורד לבבל יתיר בכורות יתיר ור' נשיא שבארץ ישראל הוה ודבר זה הניחו להם לנשיאים להתגדר בו כדאמ' פרק בתרא דיומא וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורי עצמו ס\"פ עד כמה בריתא ואוקמי' לה ביחיד מומחה. ואם אין שם מומחה והיה המום מן המומין הגלויין כגון שנסמית עינו או נקטעה רגלו ישחט על פי שלשה בני הכנסת פרק כל פסולי המוקדשין במשנה וכן בכור שיצ' לח\"ל שם בגמרא והיינו במקום שאין מומחה כדאיתא התם ומדאוריתא כל מום שהוא מום אפילו התירו בעליו ואפילו בלא התר אלא שנודע שהיה בו מום. אין רואין את הבכור לישראל עד שיהא כהן עמו דשמא לא יתננו לכהן שם בגמרא לפיכך אם היה חכם ויודע שהוא מדקדק לא מצאתיו בגמרא. ואם היה המום גלוי רואין לו אף על פי שאין עמו כהן דכיון דעל כבודו דחכם לא עבר איסורא עבר בתמי' ודאי לא יגזול כדא' התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> את הבכור ואחר כך הראה מומו אפילו הוא מום גלוי שאינו משתנה בשחיטה אסור ויקבר פרק עד כמה פלוגתא דרבי יהודה ור\"מ במשנה ובבריתא וקנסא קניס ר\"מ כדאיתא התם משום דוקין שבעין שהם משתני' אחר שחיטה."
+            ],
+            [
+                "<b>בכור </b> שהיתה לו ביצה אחת ונמעך ולא יצתה ביצה שניה ונשחט על פי מומחה ואחר כך נמצאת השניה דבוקה בכסלים מותר אבל לא נמעך יקבר כרבי עקיבא שהתיר במשנה פרק על אלו מומין דהוי מום הואיל ואינה במקומה שלא יצתה במיעוך אבל בלי מיעוך אסורה דבמקומה היתה ולא היה בו מום ומה שלא נראית מפני שלא מיעך אותה."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שאינו מומחה וראה את הבכור ונשחט על פיו הרי זה יקבר וישלם מביתו פרק עד כמה משנה ובגמרא תנא כשהוא משלם רביע לדקה ומחצה לגסה דממון המוטל בספק הוא דאיכא למימר אפסדיה כוליה דאי הוה מייתי ליה קמי מומחה גמור שרי ליה והוה אכיל ליה והשתא בעי קבורה ואיכא למימר נמי דלאו מידי פסדיה דדילמא לא הוה מומא ומומחה גמור לא הוה שרי ליה ושמא לא הוה נפיל ביה מומא לעולם עד שימות מאי טעמא רביע לדקה משום גזרת מגדלי בהמה דקה נגעו בה."
+            ],
+            [
+                "<b>הנוטל </b> שכרו לראות בכורות שם במשנה גזירה דמשום אגרא שרי ליה אלא אם כן היה מומחה כשר לא כיבנה שהתירו לו ליטול ארבע איסרות לדקה וששה לגסה בין תם בין בעל מום ובגמרא חד זמנא תקנו ליה אגרא תרי זמני לא תיקנו ליה דכי הוה אמר תם הוה שקיל אגריה וכי מייתי לי' לקמיה כמה זמנין לא שקיל מיניה הילכך ליכא חשדא."
+            ],
+            [
+                "<b>החשוד </b> על הבכור למוכרו לשם חולין אין לוקחין ממנו שם במשנה ובגמרא בשר צבאים מיחלף בעגל שאדום הוא ורש\"י ז\"ל פירש החשוד על הבכור להטיל בו מום ואין לוקחין ממנו עורות אפילו של נקבה כתנא קמא דרבי אליעזר דשמא זכר הוא וחתך מקום זכרותו ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואי אבל לוקחין ממנו מטות ובגדים כדתנן התם סתמא דמתניתין ובגמרא מלובן מצואתו דאי מלובן לא זבנינן צואי מיבעיא ובגדים כמטי לבדים דאי מטות זבנינן בגדים מיבעיא כדאיתא התם ועורות עבודים זבנינן דאי איתא דבכור הוה לא הוה טרח ביה סבר אי שמעו ביה רבנן מפסדו ליה מינאי."
+            ],
+            [
+                "<b>השוחט </b> את הבכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה מה שאכלו אכלו ויחזירו להם הדמים סוף פרק כל פסולי משנה וכן המאכיל טרפה שם במשנה."
+            ],
+            [
+                "<b>בכור </b> שנמצא טרפה אם תמים הוא ונמצא טרפה אחר שהופשט העור ישרף והבשר יקבר פרק טבול יום משנה כל הקדשים שאירע בהם פיסול קודם להפשטן אין עורותיהם לכהנים וחכמים אומרים אין לא ראינו ראיה אלא יצא לבית השריפה ובגמרא הלכתא כדברי חכמים בשר בקבורה והעור בשריפה ואם במומו נשחט הבשר יקבר ויהנו הכהנים בעורו כרבי עקיבא במתני' דקאמר מדבריהם למדנו שהמפשיט את הבכור ונמצא טרפה שיאותו הכהנים בעורו ובגמרא קמ\"ל רבי עקיבא אפילו בגבולין בכור בעל מום הנשחט במדינה ואף ר' עקיבא לא אמר אלא כשהתירו מומחה."
+            ],
+            [
+                "<b>הבכור </b> שנאכל בשרו כהלכה בין תם בין בעל מום כשם שנהנין בעורו כך נהנין בגיזותיו אבל כל צמר שמחיים אסור בהנאה גזרה שמא ישהה אותו כדי ליהנות במה שינשור ממנו פרק ג' דבכורות משום שיער בכור בעל מום שנשר והניח בחלון ואחר כך שחטו עקביא בן מהללאל מתיר את הצמר בהנאה לכהן וחכמים אוסרים דברי רבי יהודה אמר רבי יוסי לא בזה התיר עקביא אלא כשמת וחכמים אוסרים ובגמרא אמר רב נחמן הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כותיה דתנן התם דבשחטו פליגי דחכמים אוסרים אבל במת כולי עלמא לא פליגי ומתניתין נמי דיקא כדאיתא התם וכן במעשר בהמה שם הבכור והמעשר נמי כיון דלאו לכפרה אתי משהו ליה ומצוה לאוכלו תוך שנתם."
+            ],
+            [
+                "<b>בכור </b> שהיה בו צמר מדובלל ושחטו את שהוא נראה עמו מן הגזה מותר כשאר הגזה ואת שאינו נראה שיצא חוץ לגיזה וניכר לכל שמובדל הוי כמי שנשר שם במשנה."
+            ],
+            [
+                "<b>גיזת </b> בכור ואפילו בעל מום שנתערב בגיזי חולין הוי דבר חשוב ומקדש בכל שהוא שם הכא בגזת בכור בעל מום עסקינן שנתערב בגיזי חולין והיינו מדרבנן דמדאוריתא כל איסורין בטלין ברוב דכתיב אחרי רבים להטות. האורג מלא הסיט מצמר הבכור ידלק מצמר המוקדשין מקדש בכל שהוא פרק בתרא דערלה משנה וכתב רבינו שמשון גבי בכור בעי מלא הסיט וגבי מוקדשין תני כל שהו ושמא חד בתם וחד בבעל מום וכולה סוגיא דפרק הלוקח בהמה מוכחא דגיזי צמר פסולי המוקדשין שהיא מדאוריתא דהא דדרשינן תזבח ולא גיזה היינו שלא תגוז ואם גזז לא מיתסרא והראב\"ד ז\"ל כתב דבמוקדשין משום דהוי דבר שיש לו מתירין דיש לו פדיון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהמת </b> השותפין חייבת בבכורה דלא נאמר בבקרך ובצאנך אלא למעט שותפות הגוי ריש פרק ראשית הגז בכורה אף על גב דכתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך דידך אין דשותפות לא הא כתב רחמנא ובכורות בקרכם וצאנכם אפילו לשנים אלא בקרך וצאנך למה לי למעוטי שותפות הגוי שאם היה שותף בפרה או בעובר אפילו חלק א' מאלף פטורה מן הבכורה פרק קמא דבכורות ברייתא וחכמים אומרים כל זמן שיד הגוי באמצע פטורה מן הבכורה אמר רבי יהושע ושניהם מקרא אחד דרשו כל בכור רבנן סברי מקצת בכור משמע כתב רחמנא כל בכור עד דאיכא כוליה וכמה תהא שותפות לגוי ותהא פטורה מן הבכורה אמר רב הונא אפילו אזנו אפילו אין לגוי שותפות אלא באוזן אינו קדוש וכיון דכל בכור משמע עד דאיכא כוליה להכי נקטינן כרב הונא דאפילו אזנו פטר מן הבכורה ובאמו נמי כתיב וכל מקנך תזכר דמשמע אם כל המקנה שלו תזכר אם יהא שלך זכר תקדישנו כדמתרגמינן דוכרין תקדיש ואם אפשר שיחתך חלק הגוי ולא יפסל חייב בבכורה דכל שאינו נפסל כל בכור של ישראל קרינא ביה."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b> עובר פרתו של נכרי או המוכר לו אף על פי שאינו רשאי פטור מן הבכורה ריש פרק ב' משנה הלוקח עובר פרתו של נכרי וכו' שנאמר הקדשתי לי כל בכור בישראל אבל לא באחרים ואין קונסין אותו על שמכר להם בהמה גסה."
+            ],
+            [
+                "<b>המקבל </b> בהמה מן הגוי להיות מטפל בה והוולדות ביניהם או נכרי שקבל מישראל כזה הרי אלו פטורים מן הבכורה שנאמר פטר רחם בישראל אבל לא באחרים ריש פרק א' ופרק ב' משנה דהואיל ויש לגוי חלק בו או באמו לא קרינא ביה כל בכור בישראל עד שיהיה הכל מישראל. המקבל צאן ברזל מן הגוים ששם לו גוי בהמתיו בדמים קצובים ולתת לו אותם דמים עד עשר שנים בין מתה בין הוזלו ואותן וולדות שיהו לשם עד אותו זמן שיהו ביניהם ולדות פטורין מן הבכורה כדתנן התם הוולדות של אותו צאן ברזל כשיגדלו ויבכרו נפטרו מן הבכורה וטעמא יהיב בגמרא דכיון דאי לא יהיב ליה זוזי לגוי תפיס בהמה ואי לא משכח בהמה תפיס ולדות אשתכח דשייכא יד גוי באמצע ולדי ולדות של צאן ברזל המגיעות לחלקו של ישראל כשיהו להן ולדות ינתנו בכורות לכהן דהיינו רביעית לצאן ברזל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b> שנתן מעות לגוי וקנה בהם בהמה מגוי בדיניהם אף על פי שלא משך קנה וחייבת בבכורה ריש פרק שני דבכורות מימרא דרבי אושעיא ואמר אביי בדיניהם שפסקה להם תורה או קנה מיד עמיתך מיד עמיתך הוא דבמשיכה דמיד משמע מיד ליד דהיינו משיכה הא מיד גוי קני ליה בכסף וגוי דומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא דהיינו משיכה אף גוי בחדא דהיינו בנתינת כסף וכן כשקנה הגוי מישראל בדיניהם דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך לעמיתך הוא במשיכה הא לגוי בכסף שנתן הגוי לישראל קנוי לו ופטור מן הבכורה ודומיא דעמיתך מה עמיתך בחדא אף גוי בחדא דהיינו כסף ולא במשיכה דהכי משמע מעמיתך במשיכה ולא מגוי."
+            ],
+            [
+                "<b>גר </b> שנתגייר ואין ידוע אם עד שלא נתגייר ילדה פרתו בכור או אחר שנתגייר הרי זה בכור מספק סוף פרק הזרוע תני רבי חייא שמנה ספקות נאמרו בגר ד' לחיוב וד' לפטור קרבן אשתו וחלה ובכור בהמה טמאה ובכור בהמה טהורה לחיוב דספק כרת הוא לשוחטו בחוץ וצריך להמתין עד שיסתאב דתו לית ביה אלא דין ממון ואוכלו הוא במומו ולא יתן אותו לכהן דהמוציא מחברו עליו הראיה ובכור בהמה טמאה אתי כמאן דאמר אסור בהנאה עד שיפדנו וצריך להפריש טלה בפדיונו ומעכב הטלה בידו והוא שלו דשה של פדיון לית ביה קדושה אלא ממונא דכהן והמוציא מחברו עליו הראיה כיון דספק פדיון פטר חמור הוא. הלוקח בהמה מן הגוי ואין ידוע אם בכרה או לא וילדה הוי ספק בכור ריש פרק ג' במשנה פלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבא דאמר זה הכלל כל שידוע שבכרה אין כאן לכהן כלום וכל שלא בכרה בידוע הרי זה לכהן ואם ספק יאכל לבעלים במומן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לקח </b> בהמה מניקה מן הגוי אפילו היה כמו מין אחר פטורה מן הבכורה שם במשנה רבן שמעון בן גמליאל אומר מניקה אין חוששין שמא בנה של אחרת היה דלא מרחמא אלא וולד דידה ואמר ר\"י ראה חזיר כרוך אחר רחל פטורה מן הבכורה כרשב\"ג דלא מרחמא אלא דידה וחזיר גופיה לאו קדוש דנדמה הוא. בהמה חולבת פטורה מן הבכורה שם מאי בינייהו איכא בינייהו חלב פוטר דרבי עקיבא סבר חלב פוטר הלך אחר רוב בהמות דאין חולבות אלא אם כן יולדות ואף על גב דאמרינן התם איפוך רבי יהושע אומר חלב פוטר ורבי עקיבא סבר חלב אינו פוטר אפילו הכי סבר הרב ז\"ל דהלכה דחלב פוטר ולא כמו שפסקו התוס' דחלב אינו פוטר דהא איפשר דרשב\"ג נמי סבר דחלב פוטר כמו שכתבו התוספות שם והלכתא כותיה ובברייתא רבן שמעון בן גמליאל אומר הדבר בחזקתו דאינה מרחמה אלאו דידה וכיון שהיא מניקה לא הניקה אלא בנה."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b> בהמה מישראל הר\"ז בחזקת שבכרה אלא אם כן פירש שם פלוגתא דרב ושמואל ורבי יוחנן אמר חולין ודאי מאי טעמא אם איתא דלא בכרה כיון דאיכא איסורא אודועי הוה מודע ליה ותניא כותיה."
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b> דקה שהפילה עובר שאין צורתו ניכרת אם אמרו הרועים וולד הוא אלא שנפסד צורתו פטורה מן הבכורה שם במשנה סימן וולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליא והיכי דמי טינוף אמר רבא כדאמרינן רעוותא דצלתא אצר חיזותא נעצר רחמה ונימוק העובר ושמואל אמר בעבועי דמא וצריך להראותו לרועה חכם כדא' רב פפא התם. לפיכך הלוקח בהמה מן הגוי אפילו פחותה מבת שנה וילדה פטורה דשמא טינוף מטילה ברשות הגוי שם בברייתא פלוגתא דרבי ישמעאל ור' יהושע דרבי ישמעאל סבר מטנפת אינש חוזרת ויולדת בתוך שנתה ורבי יהושע סבר מטנפת חוזרת ויולדת בתוך שנתה והלכה כרבי יהושע דרבי עקיבא דמתניתין קאי כותיה כדכתב הרא\"ש ז\"ל בהלכותיו. ושליא פוטרת בגסה מן הבכורה כדתנן במתניתין ומותר להשליכה לכלבים שאין מתקדש בבכורה אלא זכר פרק בהמה המקשה שליא ישליכנה לכלבים כדמפרש התם משום דנסמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות אבל בהמת קדשים דנקבות כזכרים שליתן תקבר שם במשנה ובמוקדשין תקבר ובגמרא מאי טעמא רובא בר מוקדש הוא בין זכר בין נקבה ומשום דאיכא נדמה דלאו קדוש נקט רובא. בהמה גסה שהפילה חררת דם תקבר ונפטרה מן הבכורה שם משנה רבי אליעזר ב\"י וטעמא דמחזקינן לה בוולד אלא שנימוק בדם וקבורה טעמא כדי לפרסמה שנפטרה מן הבכורה דאי לאו הכי לא הוה צריך קבורה דאף על גב דמחזקי' בולד שמא נקבה היתה או נדמה. המפלת טינוף אינה מתעברה שם מימרא דזעירי בהמה שיצת מלאה ובאת ריקנית הבא אחריו ספק כיון דלא חזינן טינוף ושליא שמא דבר שאינו פוטר בבכורה הפילה פרק המפלת בריתא ואמר רבינא רוב יולדות מטנפות וזו הואיל ולא טנפה יום א' קודם לידה איתרע ליה רובא וכגון שלא שהתה הבהמה בחוץ דאם שהתה דילמא טנפה וילד'. אין לנפלים פטירת רחם שם פרק שלישי דבכורות מייתי להא מתני' דתנן אין לנפלים פתיחת הקבר לענין טומאה כאשה היולדת דנפתחה רחמה בבית זה ויצאה וילדה בבית אחר דבית ראשון טמא דטומאה בוקעת ונפל בהמה שער ראשו הפיקה יש לו פתיחת קבר כדתנן בהא מתני' ואמר רבי יוחנן ג' פיקות שמעתי וכי אתא רבין פרשה דפקה של בהמה של ערב היא ולא של שתי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מבכרת </b> המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים פרק בהמה המקשה משנה דכל כמה דלא נפק רוביה לא קדיש יצא רוב הרי זה יקבר ונפטרה מן הבכורה במשנה כלשונו וטעמא דביציאת רובו חלה קדושה עליו דקרינא ביה אשר יולד ופטורה מן הבכורה שהבא אחריו אינו בכור בין שיצא ראשון אבר אבר בין שיצא רובו כאחד דהא שני לאו פטר רחם הוא דלא גרע מחררת דם הפוטר מן הבכורה כך כתב רש\"י ז\"ל והרב ז\"ל כתב דיוצא אבר אבר הבא אחריו בכור ונראה דסבר דכיון דלא יצא רוב בבת אחת אלא אבר אבר גרע מחררת דם שיצאה בבת אחת דמחזקי' לה בוולד והרי יצא כולו בבת אחת עם החררה ואם חתך אבר והניחו אבר והניחו עד שהשלים רובו הרי כל האיברים צריכין קבורה שם על מתניתין דמחתך אבר אבר אמרינן ה\"ק בד\"א במחתך ומשליך אבל מחתך ומניחן נעשה כמי שיצא רובו ויקבר. יצא שליש ומכרו לגוי וחזר ויצא שליש אחר נתקדש למפרע שם רב הונא אמר קדוש קסבר למפרע הוא קדוש דאף על גב דבלידה תלה רחמנא וברובא הוא דהויא לידה מיהו כי נפיק רובא משויא ליה לידה מתחלה ואיגלאי מילתא דכי זבין לגוי לאו כלום זבין דאין לו חלק בו יצא שליש דרך דופן ושני שלישים דרך רחם אינו קדוש שם רב הונא לטעמיה דאמרי' למפרע קדוש ורובא קמא ליתה ברחם דברוב הראשון קדושתו תליא שבתחילת לידה הוא צריך ליקדש יצא מיעוטו אבר גדול והרי זה היוצא רובו של עובר נפטר מן הבכורה ויקבר יצא חצי ברובו של אבר היוצא הרי זה ספק שם בעי רבא הלכו באיברים אחר הרוב או לא היכי דמי אילימא כגון שיצא רוב במיעוט אבר שמיעוט אבר השלים לרוב פשיטא דלא שבקי' רובא דעובר דבחוץ ואזלינן בתר רובא דאבר בפנים אלא כגון שיצא חציו ברוב אבר שמשלים רוב האבר לחצי שיצא וקא מיבעיא ליה ההוא מיעוט דבגוואי מהו למשרייה בתר רוב אבר והא נפיק ליה רובא דוולד או לא ולא איפשיטא בעיין ולהכי הבא אחריו הוי ספק בכור דהאי בעיא לפי' הרב ז\"ל איבעיא נמי לענין הבא אחריו אי הוי בכור או לא דלפירוש רש\"י ז\"ל לא איבעיא האי בעיא אלא לענין היוצא עצמו אי טעון קבורה או לא כדדייק לישניה התם בגמרא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בכור </b> שכרכו בסיב שם בעי רבא כרכו בסיב מהו בשליא אחרת מהו כרכתו אשה בידה מהו מי אמרינן כיון דלא נגע ברחם לא קדיש דהא רחם הוא דמקדש דבדידיה תלה רחמנא או דילמא כיון דדרך רחם יצתה אף על פי שלא נגע הוי בכור וסלקא בתיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>הדביק </b> ב' רחמים ויצא מזה ונכנס לזה הוי ספק או נפטרה מן הבכורה שנכנס ברחמה ויצא דרך רחמה או דילמא דידה פטר דלאו דידה לא פטר שם תיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>נפתחו </b> כותלי בית הרחם שם בעיא דרב אחא אויר רחם מקדש והא איכא או נגיעה מקדשה והא ליכא ולא איפשיטא. נעקרו כותלי בית הרחם בצואר העובר שם בעיא דמר בר רב אשי במקומן מקדשי שלא במקומן לא או דילמא שלא במקומן נמי מקדשי ולא איפשיטא. נגממו כותלי בית הרחם שניטל מעובי הכתלים מבפנים סביב סביב שם בעיא דרבי ירמיה ואמר ליה רבי זירא קא נגעה בבעיא דאיבעיא לן מרבי אסי עומד מרובה על הפרוץ ויצא דרך פרוץ פרוץ מרובה על העומד ויצא דרך עומד מאי ע\"כ לא איבעיא לן אלא פרוץ מרובה על העומד דאיכא עומד בעולם אבל נגממו לא קא מיבעיא לן ובעיא דפרוץ מרובה על העומד ואיפכא לא איפשיטא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רחל </b> שלא בכרה וילדה שני זכרים סוף פרק שני במשנה וחכמים אומרים אי אפשר לצמצם שיצאו שניהם כאחד אלא האחד יצא תחלה ולא ידענא הי נינהו ולהכי אחד לו ואחד לכהן ואמר רבי עקיבא משמנין ביניהם דהיינו דכהן נוטל את הכחוש מת רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה [וכן] ילדה זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום דשמא נקבה יצאת תחלה שם סתמא דמתניתין."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> רחלות שלא בכרו וילדו שני זכרים שניהם לכהן זכר ונקבה הזכר לכהן שם סתמא דמתניתין ב' זכרים ונקבה הכהן נוטל את הכחוש שם במשנה אחד לו ואחד לכהן אמר רבי עקיבא משמנין ביניהם והשני ירעה עד שיסתאב מת אחד מהם רבי עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה שתי נקבות וזכר או שתי נקבות ושני זכרים הזכרים ספק דשמא נולדה נקבה תחלה שם במשנה סתמא דמתניתין אחד בכרה ואחד לא בכרה וילדו שני זכרים אחד לו ואחד לכהן וכל אחד מהם ספק בכור הכהן נוטל את הכחוש שם סתמא ורבי עקיבא משמנין ביניהם דהיינו כחוש מת אחד מהם אין לכהן כלום כר' עקיבא דאמר המוציא מחברו עליו הראיה זכר ונקבה אין כאן לכהן כלום סתמא דמתניתין וטעמא דשמא אותו שבכרה ילדה זכר ושלא בכרה ילדה נקבה וזה הזכר ספק הוי וירעה כדקתני רבי עקיבא. תפשו הכהן אין מוציאין אותו מידו ואוכלו במומו ואינו מקריבו משום דשמא הוא חולין בעזרה כרב המנונא ולא כרבה וכמו שהכריח הרשב\"א ז\"ל בתשובת שי\"א דקיימא לן כרב המנונא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה בעדרו מבכרות ושאינן מבכרות וילדו ונמצא מניקות מהמבכרות וזכרים משאינן מבכרות פרק ג' במשנה רבן שמעון בן גמליאל אומר אין חוששין שמא בנה של זו בא לו אצל זו וכו' דלא מרחמא אלא לוולדה כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>שנים </b> שהפקידו שני זכרים אצל הרועה האחד בכור והשני פשוט ומת אחד מהם מניח הרועה השני ביניהם ומסתלק והוי ספק בכור וחולקין אותו ביניהם. אבל הפקיד אחד אצל בעל הבית עם פשוט שלו ומת אחד מהם המוציא מחברו עליו הראיה והוי ספק בכור ואפילו רועה כהן שהניח בכור בחצר בעל הבית עם פשוט ומת אחד מהם המוציא מחברו עליו הראיה שם פרק ב' אמר רבא הכל מודים בשנים שהפקידו אצל רועה שמניח רועה ביניהם ומסתלק ובעל הבית שהפקיד אצל בעל הבית שהמוציא מחברו עליו הראיה לא נחלקו רבי עקיבא ורבי טרפון אלא כשרועה כהן דרבי עקיבא סבר דהוה ליה כאחד שהפקיד אצל בעל הבית."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לא </b> נחשדו ישראל על הבכורות פרק כל פסולי המוקדשין ספק בכור שנולד בישראל רב נחמן אמר בעלים מעידין עליו דלא נחשדו אפילו על ספק בכור הנאכל להם ומייתי ראיה ממעשר כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבים בבכורה ובמתנות פרק ב' במשנה ואם קדם מום עובר להקדשן או הקדישן תמימים ואחר כך נפל בהם מום קבוע ונפדו פטורים מן הבכורה ומן המתנות שם בסיפא דמתניתין ובגמרא מנא ה\"מ דת\"ר כצבי וכאיל דמוקמי' ליה בספרי דבפסולי המוקדשין שנפדו הכתוב מדבר והקיש הכתוב פסולי המוקדשים לצבי מה צבי פטור מן הבכורה דבקרך וצאנך כתיב אף פסולי המוקדשין פטורין מן הבכורה דהא אסורי בגיזה כדכתיב בהו תזבח ואכלת תזבח ולא גיזה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b> בהמה ממעות מעשר שני בירושלם חייבת בבכורה דאף על גב דממון מעשר שני ממון גבוה הוא כדאיתא בדוכתיה ובכור אינו נוהג במוקדשין כדאמ' לעיל אפילו הכי איפשר דמשום שהוא לקוח בירושלם לצורך אכילה לא הוי כחולין לענין בכורה אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית פטורה מן הבכורה משום סחורה שהוא משתכר בבכור ובסוף פרק קמא דבכורות מימרא דרב חסדא וקא פריש טעמא דלאכילה אמר רחמנא ולא לשריפה ואי מחייב בבכור סלקי אימורין לגבוה איסור סחורה באיסורי תורה מדרב' דילמא אתי בהו לידי תקלה ובשביעית הוא דאסור מן התורה כדכתי' לאכלה ולא לסחורה. לקח בכור למשתה בנו פרק ו' דשביעית משנה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שמין בכורות תמימים לישראל אלא בעלי מומין ובזמן הזה שאין לכהנים אפי' תמימים מפני שהם עומדים להאכל במומן כדאיתא בתוספת' פרק ג' דבכורות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קס </b> להפריש אחד מעשרה מכל בהמות טהורות שיולדו בכל שנה ושנה בבקר ובצאן דכתיב וכל מעשר בקר וצאן וגו' העשירי יהיה קדש לה'. מעשר בהמה נוהג בחולין אבל לא במוקדשין משנה פרק מעשר בהמה וטעמא דיהיה קדש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש. ונוהג בארץ ובחוצה לארץ שם במשנה ומפרש בגמרא דהיינו ליקדש להאכל במומן אבל לא ליקרב דאין מביאין בהמת מעשר מחוצה לארץ לארץ כדדריש ר\"ע מדכתיב ואת מעשרותיכם בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה מה מעשר דגן אי אתה מעלה דאינו נוהג אלא בארץ אף מעשר בהמה אי אתה מעלהו ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית כדתנן התם אבל חכמים תקנו שלא לעשר בזמן הזה כדאמר רבא התם משום תקלה דגיזה ועבודה או שוחטו בלא מום ולא חיישינן לעוקר דבר תורה משום דהוי בשב ואל תעשה דיש כח ביד חכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה כדאיתא פרק האשה רבה. הכל חייבין במעשר בהמה כהנים לוים וישראלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ודין </b> מעשר בהמה שיהיה נשחט בעזרה וזורקין את דמו זריקה אחד כנגד היסוד פרק אי זהו מקומן הבכור והמעשר וכו' שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שיתן כנגד היסוד מתנה אחת משום דלא כתיב בהו סביב אלא ואת דמם תזרוק כתיב בבכור ותניא רבי יוסי הגלילי אומר דמו לא נאמר אלא דמם לימד על בכור מעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואימורים לגבי מזבח וכנגד היסוד ילפינן מעולה דאתיא זריקה זריקה מעולה דכתיב בה על יסוד מזבח העולה ובלאו הכי ילפינן יסוד לעולה מקל וחומר כדאיתא התם ומקטירין אימוריו בברייתא דרבי יוסי הגלילי חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור מעשר ופסח שטעונין אימורין לגבי מזבח ושאר הבשר נאכל לבעלים בירושלם כשאר קדשים קלים שם במשנה והמעשר לכל אדם דלא מצינן לו בתורה שינתן לו לכהן שלא נמנה עם מתנות כהונה ונאכלין בכל העיר כדכתי' והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ותניא בספרי רבי עקיבא אומר בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ומדלא קבע בהו מחיצה שמע מינה בכל העיר נאכלין. אם היה בעל מום בין קודם שהפרישו בין אחר כך נאכל במומו בכל מקום דאפילו היה בעל מום חלה עליו קדושה כדכתיב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו בין תם בין בעל מום חלה עליו קדושה ולא שיקרב אלא יאכל בתורת מעשר ואסור ליגזז וליעבד כן כתב רש\"י ז\"ל בפי' החומש וכיון דכתיב והבאתם שמה עולותיכם וגו' ואת מעשרותיכם שהם תמימים דומיא דעולות וכתיב נמי גבי בעלי מומין לא תקריבו אלה לה' משמע דמעשר בהמה כשהוא בעל מום דקדושה חלה עליו אינו טעון הבאת מקום ולכך נאכל בכל מקום:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת ער </b> שלא יגאל מעשר בהמה ואסור למכרו כשהוא תמים דכתיב יהיה קדש לא יגאל פרק פסולי המוקדשין רב אשי אמר לא יגאל דמעשר לא ימכר הוא דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש לא יגאל אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי' העמדה והערכה אלא שמע מינה לא יגאל לא ימכר הוא ומשם דעבד ביה עובדא דחול קא אסר ליה רחמנא ולכתוב רחמנא לא ימכר אי כתב רחמנא לא ימכר הוה אמינא איזדבוני הוא דלא איזדבון דקא עביד עובדין דחול אבל איפרוקי מיפריק דהא עיילי דמיו להקדש להכי כתב רחמנא לא יגאל דמדאפקיה מכירה בלשון גאולה שמע מינה דלא איזדבוני אזדבן ולא איפרוקי מיפריק דבגאולה לחודה ליכא לאוקומה דלא מצינו למידק הא לאחר שחיטה נגאל כדאמ'. ואם מכרו לא עשה כלום ולא קנה לוקח בפרק קמא דתמורה פלוגתא דאביי ורבא בכל מידי דקאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לאביי מהני ולרבא לא מהני ומסקינן דלא פליגי אלא ברבית קצוצה וכדאי' התם אבל בהאי לכולי עלמא לא מהני דאמר קרא בבכור קדש הם בהויתן יהא שלא יצא מקדושתו ע\"י פדיון ומעשר יליף העברה העברה מבכור מדברי סופרי' שלא למכור בעל מום אפילו שחוט שם אימתי עושה תמורה מחיים אימתי אינו נגאל מחיים הא לאחר שחיטה נמכר ורבנן הוא דגזרו אטו לפני שחיטה ושמואל פירש מקרא אחרינא דכתיב רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר מוקמינן ליה בספרי בפסולי המוקדשין משתעו וכתיב תזבח ואכלת אי זהו דבר שאין בו ברכה מחיים שאין נהנין מהם דשאר קדשים אם נפל בהם מום נפדין ונאכלין לכל שירצה אלא זה מעשר בהמה דכתי' ביה לא יגאל דאינו נמכר מחיים וכתיב הכא דלאחר זביחה איכא ברכה וההוא ברכה מכירה היא דדומיא דברכה דאסר בו מחיים דהיינו מכירה התיר לך לאחר שחיטה נמכר מדאוריתא והיינו דתנן אינו נמכר שחוט ולפיכך אין שוקלין אפילו כנגד חתיכת בשר שנשקלה בליטרא בבכור דתנן ביה דשוקלין אותו מנה כנגד מנה. ומעשר בהמה של יתומים מוקמינן ליה אדאוריתא וכדתניא התם דמוכרין אותו דלא גזרו עליו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מעשר </b> בהמה שנשחט במומו מותר למכור חלבו וגידיו ועורו ועצמותיו דלא אסרו אלא בשרו ואם הבליע בהם דמי בשרו מותר כדמתרץ רבא אבריתא התם ואם היו דמי העצמות יקרים והבליעו בהן מותר שם בעיא ופשטיה חד אמר מבליעו וח\"א אין מבליעו ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתרי' דמר עושין כלים מעצמות הילכך מבליעין דהוו יקרים. הכל נאמנים על מומי מעשר אפילו בעליו כדאמר' פרק כל פסולי מעשר ודאי מהימן דאיבעי שרי בה מומא בכוליה קודם שיעשר דאכתי לא קדשה חד מינייהו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לקוח </b> או הניתן במתנה פטור מן מעשר בהמה משנה פרק מעשר בהמה ובגמרא אמר קרא בכור בניך תתן לי כן תעשה לצאנך ולשורך וגו' מה בניך אינו בלקוח וניתן במתנה דלא שייכא בהו אלא אצלו נולדו אף צאנך ובקרך אינו כלקוח ומתנה ואם אינו ענין לבכור דהא ליתיה בעשייה דמרחם קדוש אפילו לקוח ומתנה תנהו ענין למעשר בהמה דומיא דבנך דמשתעי בבכור אדם וכדאיתא התם. לפיכך השותפין שנשתתפו בבהמות פטורין מן המעשר וכן האחים שירשו טלאים שם ופרק קמא דחולין משנה האחין והשותפין שחייבים בקולבון פטורים ממעשר בהמה וכו' קנו מתפישת הבית חייבים ואם לאו פטורין ופי' הרב ז\"ל בפי' המשנה דקנו מתפישת הבית היינו הממון המשותף בין האחים וכן שותפין שלקחו בהמות מממון השותפות חייבים במעשר בהמת אותם הנולדות אחר כך ואם לאו פטורין ר\"ל שלא נולדו הבהמות האלו אחר השתוף רק נשתתפו בבהמות או ירשו מאביהם והם בשותפות וכ\"ש אותם שקנו בשותפות דפטורין ממעשר בהמה ואין חייבים אלא הנולדות אחר כך כדאמ' ונראה לדעת הרב ז\"ל דמשום לקוח נגעו בה דנשתתפו בבהמות כל טלה מהן הוי כמכור לחברו וכן האחים שירשו בהמות הוי כל טלה כמכור לאחיו כיון שיש לכולם חלק בו וכל שכן כשקנו שותפין או אחים מממון שביניהם דפטירי הני טלאים דקנו משום לקוח אבל הנולדים אחר כך בין כשנשתתפו בבהמות ונפלו להם בירושה בין שקנו אותם חייבים במעשר בהמה דהא אלו שנולדו לא הוו לקוחין ומפירוש רש\"י ז\"ל נראה דלאו משום לקוח הוא דפטירי ממעשר אחין ושותפין אלא משום דכל שותפות פוטר ממעשר בהמה כדילפינן התם בבריתא מדכתיב יהיה לך הזכרים לה' ולא של שותפות דמשמע המיוחד לך אתה נותן ולא של שותפות ולהכי פטורים ממעשר בהמה לעולם כל ימי שותפותם יכול אפילו קנו מתפיסת הבית תלמוד לומר יהיה מכל מקום דכאביהן דמו ולא הוו כשותפין כל שלא חלקו מעולם ואף על גב דהאי קרא בבכור כתיב אם אינו ענין לבכור דהא איתיה בשותפות דכתיב ובכורות בקרכם לשון רבים דמשמע דלשנים אומר בקרכם תנהו ענין למעשר בהמה והאי קנו דתנן היינו שנפלו להם טלאים בירושה לא שלקחום דאם כן פטירי משום לקוח אפילו הוי מתפיסת הבית וכדפי' רש\"י ז\"ל שם ולפירוש הרב ז\"ל כיון דילפינן לעיל דלקוח פטור ממעשר בהמה לא הוה צריך האי קרא אחרינא כיון דמשום לקוח נגעו בה אלא לאשמועינן דשותפין נמי הוו כלקוח זה מזה כל שכן כשלקחו במעות השותפות והיינו יהיה לך ולא של שותפות כלומר דבשותפות נמי איכא משום לקוח מזה לזה אבל הנולדים אחר כך חייבים דכתיב יהיה מכל מקום דאף על גב דאחרים הוי לקוחין אינהו לאו לקוחין הוו ולרש\"י ז\"ל אפילו הנולדים פטורים כיון דהוו בשותפות דקרא למפטר שותפין אתא ואי נפלו להו בירושה דהיינו קנו בתפיסת הבית חייבים דכאביהן דמו כדכתיב יהיה מכל מקום ואיפשר נמי לדעתו דאפי' שותפים שנשתתפו בטלאים חייבים כל שלא חלקו דהוו כאחים שנפלו להם בירושה או איפשר דכיון דהשתא נשתתפו הוו כמוכרים זה לזה ופטורים משום לקוח. חלקו האחין והשותפין אחר שנולדו הבהמות ברשותן וחזרו ונשתתפו פטורין שם במשנה חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה לרש\"י ז\"ל משום שותפין ולרב ז\"ל משום דלקוח פטור ובשעת שחלקו נעשו הכל לקוחין וכשנשתתפו נמי פטורין עד שילדו ואפילו חלקו גדיים כנגד גדיים שם פלוגתא דרב ענן ור\"נ דאר\"נ דאפי' חלקו גדיים כנגד גדיים ותישים כנגד תישים לא אמרי' ברירה זה הוא חלקו המגיעו אלא הוו כלקוחין ואפילו עשרה כנגד עשרה כר\"י דפליג ארבי אלעזר ואמר אפילו י' כנגד עשרה לא אמרינן זהו חלקו המגיעו מתחלה ואזדא לטעמיה וכו'. חלקו בשותפין ולא חלקו בבהמה שם אמר רבי ירמיה פעמים שחייבים בקולבון ובמעשר בהמה שחלקו בכספים ולא חלקו בבהמה ופעמים שפטורים מזה ומזה שחלקו בבהמה ולא בכספים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הלוקח </b> עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר שם מימרא דר' אסי א\"ר יוחנן ואמר רבא דאמר קרא תעשה בשעת עשייה מיעט הכתוב בשעה שהן ראויין להתעשר מיעט הכתוב שלא יהו לקוחין ובמעי אמן לאו שעת עשייה היא. כהן שנפלו לו עשר בהמות בגזל הגר פטורין דמתנות כהונה הוו מתנה כדקרי להו קרא מתנה ומתנה פטורה מן המעשר כדאמרי'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> נכנסין לדיר להתעשר בין תמימין בין בעלי מומין וכל איסורי מזבח חוץ מן הכלאים והטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן שכל אלו פטורין מן המעשר שם במשנה ובגמרא מנא הני מילי דת\"ר שור או כשב או עז דכתיב גבי שאר כל הקדשים או כשב פרט לכלאים או עז פרט לנדמה כי יולד פרט ליוצא דופן והיה שבעת ימים פרט למחוסר זמן תחת אמו פרט ליתום שמתה אמו או שנשחטה בגמר לידה שצריך שתחיה האם מעט אחר הלידה דבעינן עם אמו שהוא ואמו יהיו בעולם שעה אחד יכול יהיה עם אמו כל שבעה תלמוד לומר תחת אמו כלומר שנשאר חליפי אמו כדדרשינן בתורת כהנים נאמר כאן תחת השבט ונאמר להלן תחת אמו מה להלן פרט לכל השמות הללו אף כאן פרט לכל השמות הללו וטרפה ילפינן מדכתיב כל אשר יעבור תחת השבט פרט לטרפה שאינה עוברת דבהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה למעלה היא אחד מי\"ח טריפות והכל דמתני' לאיתויי איסורי מזבח רובע ונרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר ואף על גב דגמיר תחת תחת מקדשים כיון דהני איתקשו לבעלי מומין כדכתיב כי משחתם בהם מום בם דכל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא דבר ערוה וע\"ז דכתיב ביה השחתה ומעשר הואיל ולא פסיל ביה מומא כדכתיב לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו דבר ערוה וע\"ז נמי לא פסיל ביה."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הלקוח פטור אלא אם כן נלקח אחר שנראה להתעשר לפיכך הלוקח טלאים אחר ימי הלידה כשיגיע זמנם חייב לעשרם שכיון שאין מחוסר זמן ראוי להתעשר הוה ליה כמי שלקח עוברים ונולדו ברשותו שם מימרא דרבי יוחנן לקח עשרה עוברין במעי אמן כולן נכנסין לדיר להתעשר וכתבו בתוספות הוא הדין נולדו כיון דהוי מחוסר זמן."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> בהמה שהיא ספק אם היא בת מעשר או לא פטורה מן המעשר משום דספקא לאו בת עשירי הוא כדמפרש אביי פרק קמא דמציעא עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק דלא הצריך הכתוב לעשר את הספק לפיכך טלאים שנתערב בהם יתום או לקוח פטורים כולם מן המעשר כדתניא בספרי דכל אח' מהם ספק הוא דאפילו יצא הפטור בחמישי שוב אין העשירי קרוי עשירי אלא ט' שהפטור אינו מן המנין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לו עשר טלאים והפריש אחד מהם למעשר או שהיו לו מאה והפריש עשרה אין אלו מעשר שם פרק בתרא משנה פלוגתא דרבי יוסי ורבנן וטעמייהו דרבנן משום דצריך למנותן כדי שיהא עשירי למנינם קדש כדכתיב העשירי יהיה קדש לה' וכיון שלא מנאם אין זה עשירי אלא מעמיד הטלאים או העגלים תוך לדיר ואמותיהן מבחוץ כדי שיצאו לקראת אמן דכתי' כל אשר יעבור תחת השבט דמשמע שיעבור מעצמו דהיינו בשמיעת קול געיית אמן דאי מפיק להו אחד אחד הרי הוא מעבירם וכתיב יעבור מעצמו כדאמ' ומצוה למנותן בשבט כדכתיב תחת השבט לא מנאם בשבט או מנאם רבוצים ועומדים מנין תלמוד לומר עשירי קדש מכל מקום ואין לי אלא שקרא שמו עשירי לא קרא שמו עשירי כשיצא מנין תלמוד לומר יהיה קדש מכל מקום כיון שמנאם והעשירי בין זכר בין נקבה בין תמים בין בעל מום הוי מעשר דכל אשר יעבור תחת השבט כתיב אחד זכרים ואחד נקבות במשמע ולא קפיד נמי קרא בראוי לגבי מזבח דהא יתום ולקוח ראויים ופטורים מן המעשר הילכך נקבה ובעל מום אף על גב דאינם ראויים איתרבו מדכתיב כל אשר יעבור כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> לו חמשה טלאים בירושלם וחמשה בעכו אין מצטרפין וכולם פטורים דכל אשר יעבור תחת השבט משמע דהן יכולות להמנות כאחד אבל כל שאין ביניהם יותר מששה עשר מיל מצטרפות להתעשר כדכתיב עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה דמשמע אם יכולנה להמנו' ברועה אחד מיקרי צאן ותעבורנה תחת השבט להתעשר ואם לא לא וקים להו לרבנן דשיתסר מילי קא שלטא ביה עינא דרועה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מעשרין מן הצאן על הבקר ולא מן הבקר על הצאן כדתנן פרק מעשר בהמה וכדילפינן בגמרא מדכתיב וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור וגו' העשירי יהיה קדש לה' דמשמע תן עשירי לזה ועשירי לזה דסמך מעשר אבקר כדכתי' וכל מעשר בקר וסמיך עשירי אצאן דמשמע מעשר לכל חד וחד ואיכא דאמרי בלאו עשירי נמי לא מצית אמרת בקר וצאן מתעשרין מזה על זה דאיתקש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ממין על שאינו מינו לא אף מעשר בהמה ממין על שאינו מינו לא ואם תאמר עזים וכבשים נמי לא אם כן ריבוייא דבקר וצאן מאי אהני ומסתברא דמיעוטא דהיקשא דמעשר בהמה למעשר דגן לבקר וצאן אתא דלא לעשרינהו אהדדי דהא לא דמו כלל להדדי וריבוייא דכל בקר וצאן דמשמע דמתעשרי אהדדי אכבשים ועזים דהא דמו להדדי לענין קרבן דהאומר הרי עלי מן הצאן יכול להביא בין כבש בין עז דהוו כמין אחד."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה אחרת דכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה בשתי מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן מקיש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן מחדש על הישן לא כדכתיב היוצא השדה שנה שנה הוצא על שנה זו את המעשר ולא משנה זו על שנה שעברה ולא על שנה הבאה ויראה לרב ז\"ל שאם עשר משנה לחברתה דהוי מעשר משום חומרת קדשים כיון שלא נכתב בפירוש אף על גב דהוי היקשא וכל היקשא נראה דהוי כאלו כתוב בתורה. כל הנולדים מאחד בתשרי עד כ\"ט באלול מעשרים מאלו על אלו דא' בתשרי ראש השנה למעשר בהמה כדילפינן פרק קמא דראש השנה לרבי אלעזר ור' שמעון דפליגי ארבי מאיר וסברי דמקיש מעשר בהמה למעשר דגן מה מעשר דגן ראש השנה שלו תשרי דכתי' ביה שנה וכתיב התם מראשית השנה מראש השנה נידון מה יהא בסופה אף ראש השנה דמעשר בהמה הוי תשרי דקרא דעשר תעשר בשני מעשרות מיירי כדאמ'. נולדו חמשה טלאים בכ\"ה באלול וחמשה בראש השנה אין מצטרפין כדתנן פרק מעשר בהמה דסתם לן תנא כרבי אלעזר ורבי שמעון קאמר בתשרי ראש השנה למעשר בהמה ילדו הולדות בתוך שנתן הרי היא ובתה נכנסין לדיר להתעשר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הטלאים הנולדים כמו הטבל אלא מותר למכור ולשחוט כל מה שיצא מן הדיר במנין עד שישלים לעשרה והעשירי יהיה קדש כדתנן פרק מעשר בהמה עד שלא הגיע הגורן מותר למכור ולשחוט לכתחלה בלא מעשר."
+            ],
+            [
+                "<b>קבעו </b> חכמים שלשה גרנות למעשר בהמה שמשיגיע זמן מהם אסור לשחוט עד שיעשר פרוס הפסח ופרוס העצרת ופרוס החג כדתנן התם ואמר רבי תנחום כדי שיהא בהמה מצויה לעולי רגלים נשארו בדיר פחות מעשרה מניחן לגורן אחר ומצטרפין לאותם שיולדו אחר כך ואף על פי שיודע שישארו במנין חייב להכניס את כולן והנשאר ישאר שם מימרא דרבא ותניא נמי הכי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>היה </b> מונה וקרא לשמיני עשירי או לי\"ב לא נתקדשו אבל אם קרא לתשיעי או לי\"א עשירי נתקדשו כדתנן התם ובגמרא ת\"ר מנין שאם קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי\"א עשירי ששלשתן מקודשין דכתיב וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קדש לה' דמשמע בין שקראו עשירי בין שהיה הוא עשירי למנין ולא קראו יכול שאני מרבה אף שמיני וי\"ב שקראם עשירי אמרת הואיל והוא קדוש וטעותו מתקדשת מה הוא אינו מקודש אלא בסמוך לו שאין לך סמוך לו יותר מגופו אף טעותו אינה מתקדשת אלא בסמוך למעשר גמור כגון תשיעי וי\"א שהן סמוכים לו מלפניו ומלאחריו בין שקראם בטעות בין בכונה שלשתן נתקדשו דקרא בכל גוונא משתעי."
+            ],
+            [
+                "<b>ודין </b> התשיעי שנאכל במומו והעשירי מעשר וי\"א יקרב שלמים וטעון נסכים ואינו עושה תמורה כרבי יהודה דפליג אר' מאיר במתניתין וקאמר וכי יש תמורה עושה תמורה ובגמרא תניא אם מן הבקר לרבות י\"א לשלמים יכול שאני מרבה אף התשיעי לשלמים אמרת וכי הקדש לפניו קודם שהוא קדוש הוא מקדש או לאחריו מקדש הוי אומר לאחריו מקדש דאין המעשר עושה תמורה אלא לאחר שהוא קדוש ותניא אין בין י\"א לשלמים דעלמא אלא שזה עושה תמורה ליקרב דשלמי' עושין תמורה ותמורתן קרבה אבל י\"א אין עושה תמור' דטעות מעשר הוא שקראו מעשר בטעות והוי תמורה ואין תמורה עושה תמורה כדילפינן בדוכתיה. העושה לו שליח להפריש מעשר מן הבהמות וטעה בין בט' בין בי\"א אין מקדש אלא העשירי הודאי שלהי מכילתין מימרא לי\"א עשירי אינו קדוש לכ\"ע דכיון דשלמים הוא מפסידו חזה ושוק דהוי לכהנים ומצי למימר ליה להפסידני לא שויתך שליח ובט' דנאכל במומו אם קראו עשירי פליגי רב פפא ורב פפי ונקטינן כרב פפא דאפי' קרא לט' עשירי דאינו מפסיד אינו קדוש דסוף הוי עוות דצריך להמתין עד שיומם ואסור בגיזה ועבודה ולתקוני שדריה ולא איבעי ליה למטעי הילכך לאו כלום הוא אותו טעות."
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b> קרא לעשירי תשיעי אלא עשירי או ששתק ואחר כך יצא י\"א וקראו עשירי לא נתקדש דאין י\"א מתקדש אלא כשעקר שם עשירי ממקומו שקראו תשיעי שם במשנה קרא לט' עשירי ולעשירי עשירי ולי\"א עשירי אין י\"א מתקדש זה הכלל כל שלא נעקר שם עשירי ממנו אין י\"א מקודש ובגמרא זה הכלל לאתויי מאי לאתויי יצא עשירי ולא דבר דהא לא נעקר שם עשירי ממנו בהך שתיקה אא\"כ נעקר בפי' שקראו תשיעי וטעמא דכל שלא נעקר שם עשירי ממקומו דאין י\"א קדוש משום דהא לא קדיש י\"א אלא משום טעות מעשר וכיון שלא נעקר שם עשירי ממקומו אף על גב דקרא נמי לי\"א עשירי לא הוי טעות מעשר דעשירי ממילא מתקדש כיון דלא קראו בפי' תשיעי."
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו </b> תשיעי ועשירי כאחד בין שקראם ט' או עשירי שניהם מוקדשים ויאכלו במומן ואינם קרבים וכן אם יצאו עשירי וי\"א בבת אחת וקראן עשירי או שקראן י\"א שניהם מקודשין שם מימרא דרבא ככל הני גווני קאמר דעשירי וט' או עשירי וי\"א מעורבין זה בזה היכא דקראן עשירי אבל קראן ט' או י\"א חולין ועשירי מעורבים זה בזה דתשיעי הוא דקרא תשיעי אבל עשירי מאליו הוא קדוש וכן י\"א הוא דקרא י\"א אבל עשירי מאליו קדוש א\"כ הוי חולין ומעשר מעורבין זה בזה ולהכי אינם קרבים ויאכלו במומן אבל היכא דקראן עשירי דהוו ט' ועשירי מעורבין או עשירי וי\"א מעורבים פליגי תנאי חד אמר ירעו וחד אמר יקרבו וחד אמר ימותו ואמרי' דרבנן הוא דאמרי ירעו דסברי דאין מביאין קדשים לבית הפסול דאלו היו קרבים היה צריך לאוכלן כחומר שבהם."
+            ],
+            [
+                "<b>התחיל </b> למנות ויצאו שנים בתחלה וכו' שם במשנה יצאו שנים כאחת מונה אותם שנים שנים ובגמרא א\"ר יוחנן מנאן זוגות זוגות קינטרין קינטרין שמנה כל מאה ביחד עשירי למנינו הוא קדוש ואמרי' מאי למנינו רב מארי אמר למנין שלו הוא קדוש מנין עשירי שהוא מונה שאם מנה מאה מאה המאת העשירי הוא קדוש ורב כהנא אמר למנין בהמות דלא אזלינן בתר מנין שלו אלא בשמנה חמש זוגות שהם עשר בהמות הוי מיד מעשר ופרכינן לרב כהנא ומשנינן אליביה ואפ\"ה נקטינן כרב מארי דמפרש למנינו למנין שלו והכת העשירי קדוש כדאמר' ומשמעותיה דקרא הכי הוא העשירי למה שמנה שאם מנה חמשה כא' החמשה העשיריים הוו עשירי דעשירי הוי דומיא דמנין הראשונים וכיון דיצאו בתחלה שנים או חמשה צריך למנותן כאחת כדתנן יצאו שנים כאחת מונה את כולן שנים שנים אם כן השנים העשיריים מיקרי עשירי וקדשי כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>יצאו </b> בתחלה שנים ומנאן אחת וקראה שלישי שיצא אחריהן שני ומנה כדרכו אחד אחד הרי התשיעי והעשירי מעורבין זה בזה שם במשנה עלה דרישא דמתניתין קתני מנאן אחד תשיעי ועשירי מקולקלין אותו שקרא הוא תשיעי דהיינו עשירי ואותו שקרא עשירי דהיינו י\"א ולא חל עליהן קדושה ליקרב אלא נאכלין במומן דאע\"ג דבעלמא אם קרא לעשירי תשיעי ולי\"א עשירי העשירי יקרב מעשר והי\"א שלמים כדא' לעיל ה\"מ היכא דלא טעה אלא מתשיעי ואילך אבל הכא דטעה בכל המנין למעלה מט' דקרא לשמיני שביעי ולשביעי ששי הואיל וטעה כל כך אין עשירי וי\"א קדושים ליקרב."
+            ],
+            [
+                "<b>מנאן </b> למפרע כגון שאמר לראשון עשרה ולשני ט' ולעשירי א' הרי זה קדש שהעשירי מאליו קדוש כיון שיצאו אחד אחד אותו שיצאו עשירי קדוש מאליו שם בריתא מנאן למפרע עשיר' שבמנין שקרא אחד הוא קדוש ופרכינן מינה לרב מארי דאמר למנין שלו קדיש ואמר רבא הואיל דאיתיה במנינא דפרסאה דקרו לעשרה חד."
+            ],
+            [
+                "<b>קרא </b> לט' עשירי והעשירי נשאר בדיר התשיעי יאכל במומו והתניא התשיעי חולין משום דלא נעקר שם עשירי ממנו וקאמר דקאתי כר' שמעון בן יהודה וכו' אבל לרבנן לא בעינן שיעקר שם עשירי ממקומו אלא ליקדש י\"א שקרב שלמים אבל לתשיעי דאין קדוש ליקרב אע\"ג דלא נעקר שם עשירי ממקומו חל עליו קדושה ליאכל במומו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מת </b> העשירי בדיר התשיעי יאכל במומו והשמנה שיצאו ונמנו פטורין אף על גב דלא נתקדש עשירי שלהן ליקר' שמת דמנין הראוי פוטר שם בריתא ומפרשי' משום דאיפטרי במנין הראוי כשיצאו תשעה בפתח היה שם מנין הראוי לעשר שעדין היה עשירי קיים שהיה ראוי לצאת אחריהם ולפוטרם וכיון דראוי לצאת דמי כמאן דיצא כבר ופטר את המנין ומפרש רבא טעמיה דכתיב יעבור ולא שכבר עבר דאיעשר עלייהו כבר פשיטא דכיון דעבר פטור אלא שעבר ונפטר במנין הראוי דהכי משמ' ולא שכבר עבר כראוי דבשעה שעבר היה ראוי להתעשר מאלו שבדיר. הכניס עשרה טלאים לדיר להתעשר ומת אחת מן המנין משלים כדרכו ומקדש עשירי אף על פי שאין שם עתה חיים אלא תשעה מת אחד מאותם שבתוך הדיר הרי אלו שנמנו פטורין שם בריתא וטעמא דרישא וסיפא דמנין הראוי פוטר ואותם שנשארו בדיר שלא נפטרו במנין הראוי ומצטרפין לגורן אחר כדתני' התם בההיא בריתא היו לו ארבעה עשר טלאים ויצאו ד' בפתח זה ומנאם ואחר כך יצאו ששה בפתח אחר ומנאן ונשארו ד' בדיר אם יצאו בפתח שיצאו הששה נוטל אחת מהם מעשר וכולם פטורים שהד' שיצאו תחלה מפתח ראשון מנין הראוי פוטרן ואם יצאו בפתח שיצאו הד' הראשונים הד' והששה נפטרו במנין הראוי למעשר שהרי נשארו הד' בדיר אבל הד' שנשארו אע\"פ שיצאו אחר כך ונמנו כיון שמפתח הד' יצאו אין להם מנין הראוי ומצטרפין לגורן אחר שם מימרא דרבא וברישא דמילתיה קאמר רבא דאם יצאו ששה מפתח זה וארבעה מפתח זה אם הארבעה שנשארו יצאו בפתח ששה נוטל אחד מהן למעשר והשאר מצרפן לגורן אחר דלא נפטרו הד' שיצאו משום דבשעה שיצאו לא היה נשאר בדיר כי אם ד' ולא היה מנין הראוי ואם לא יצאו הד' שנשארו אלא בפתח ד' הששה שיצאו קודם נפטרו במנין הראוי והד' שיצאו ושנשארו מצטרפין לגורן אחר ובסיפא דמילתא מייתי רבא בבא אחריתי דאם יצאו מפתח אחת ד' ומפתח ב' ד' ונשתיירו שם ששה ואחר כך יצאו מפתח אחד נוטל א' מהן מעשר וכולן פטורין במנין הראוי אבל יצאו הששה בשני הפתחים השמנה נפטרו במנין הראוי והששה מצטרפין לגורן אחר דלא נפטרו במנין הראוי כיון שלא יצאו בפתח אחד ואמרי' התם מאי קמ\"ל רבא דמנין הראוי פוטר והא אמרה רבא חדא זמנא מהו דתימא וודאי מנין הראוי אמרינן אבל ספק מנין הראוי כגון שיצאו ד' ד' בשני פתחים דהנך ששה שנשתיירו ליכא למיקם עלייהו מהיכא נפקי ואימא לא נימא בהו מנין הראוי קמ\"ל ותמיה לי אמאי לא הביא הרב ז\"ל בבא קמייתא דרבא."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> לו י\"ט טלאים בתוך הדיר ויצאו ט' מפתח זו וט' מפתח זו נוטל האחרון לשם מעשר וכולם פטורין כדתני' התם ותרגמא רב הונא בר סחורה בריגלא בדיר שיש לו ב' פתחים כדאמר' דהאיך דנשתייר באחרונה הוי מנין ראוי בין להכא בין להכא ופוטר את כולן והוא עצמו קדוש בין שיצא בין שנשתייר באחרונה דעשירי מאליו קדוש כדא' לעיל. היה מונה והוציא הטלה ראשו ורובו מן הדיר וחזר הוי כמנוי שם שלהי מכילתין הכא במאי עסקינן דקדים חד מינייהו ואפיק לרישיה וקרייה י\"א וכו' דמשמע דביציאת ראשו הוי כמנוי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b> מונה והפסיק שדבר עם חברו או שחשכה לילי שבת הרי זה חוזר ומשלים מנינו אחר כך."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> מונה היוצאים א' א' ומקדש עשירי וקפץ אחד מן המנויין לתוך הדיר תוך אותם שלא נמנו ולא נתעשרו נפטר הכל שם במשנה וטעמא דכל חד שבדיר ספק אי הוי מנוי ופטור או לא ועשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק דהמנוי אינו מן המנין. קפץ אחד מן העשיריים כולן ירעו עד שיסתאבו שם במשנה ולא הביא הרב ז\"ל מימרא דרבא דהיו לו ט\"ו טלאים לא יאמר אברור עשרה ואכניסם לדיר ואטול מהם אחד והשאר פטורין אלא כנסן לדיר ומוציא עשרה ונוטל מהם אחד והשאר מצטרפין לגורן אחר ותניא נמי הכי כדא' התם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות בכורות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..949d9bba6c31d86abdf7d7fc73b1e7c17417bdd5
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,141 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסו </b> שתקריב הזבה כשתטהר קרבן. ארבעה הן מחוסרי כפרה זב וזבה יולדת ומצורע ולמה נקראו מחוסרי כפרה שאף ע\"פ שטהרו מטומאתן לא נגמרה טהרתן לאכול בקדשים עד שיביאו קרבנם בפ' הערל מפרש טעמא דמתניתין דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים מנ\"ל אמר רבא אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי כתיב לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים כדמפרש התם."
+            ],
+            [
+                "<b>גר </b> שמל וטבל ולא הביא קרבנו אסור לאכול בקדשים ואינו מחוסר כפרה פ' ד' מחוסרי כפרה במשנה רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה ובגמרא ות\"ק מ\"ט לא תני גר כי קתני מידי דמישרי לאכול בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשוריה נפשיה למיעל בקהל הוא ולא מחוסר כפרה איקרי. הביא פרידה אחד בשחרית אוכל בקדשים לערב שם בבריתא מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קנו הביא פרידה אחד שחרית אוכל בקדשים לערב ובלבד שיביא השניה כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה כאן שתיהן עולות כדילפינן מדור המדבר דכתיב וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם לדורותיכם ועשה אשה ריח ניחוח לה' כאשר תעשו כן יעשה אי זהו דבר שכולו לה' הוי אומר זה עולת העוף אימא אתם עולה ושלמים ואף הם עולה ושלמים ת\"ל ככם כגר יהיה לכם הקשתיו במקצת ולא לכל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתבר דמכשרה דכולה כליל לה'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה קרבן כל אחד מהם ב' תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת כדכתיב בפרשת מצורע גבי זב וביום השמיני יקח לו ב' תורים או שני בני יונה וגבי זבה וביום השמיני תקח לה ב' תורים או שני בני יונה וכו' וכתיב בהו ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה והיולדת קרבנה כבש עולה ובן יונה או תור חטאת ואם אין ידה משגת מביאה ב' תורים או ב' בני יונה אחד עולה וא' חטאת כדכתיב בהדיא בקרא גבי יולדת והמצורע קרבנו ג' כבשים אחד עולה ואחד אשם וכשבה לחטאת כדכתיב וביום השמיני יקח ב' כבשים תמימים וכבשה אחת תמימה וכתיב ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם וגו' וכתיב ועשה הכהן את החטאת דהיינו כבשה וכתיב ואחר ישחט את העולה דהיינו הכבש האחר ואם אין ידו משגת מביא קן אחד עולה ואחד חטאת וכבש לאשם כדכתיב התם בהדיא ואם דל הוא וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והמצורע מביאין כפרתן ביום השמיני לטהרתן כדכתיב בכולהו וביום השמיני יביא וגו' וכתיב בזב וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ במים וכו' ובזבה כתיב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר."
+            ],
+            [
+                "<b>היולדת </b> אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר או ביום פ' לנקבה אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום מ\"א ויום פ\"א והוא היום שנאמר בו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת ודרשינן יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא ספ\"ק דכריתות במשנה המפלת לאור פ\"א ב\"ש פוטרים מן הקרבן וב\"ה מחייבין וע\"כ לא נחלקו אלא באור פ\"א אבל ביום פ' לכ\"ע פטורה אם הפילה דכל שהפילה תוך ימי מלאת ילפינן התם פ\"ד מחוסרי כפרה דמביאה קרבן אחד על וולדות הרבה כדכתיב זאת תורת היולדת וכל היכא דכתיב תורה משמע רבים ואם הפילה ביום פ\"א לכ\"ע מביאה קרבן אחר שהרי הוא אחר מלאת לא נחלקו אלא בליל פ\"א דלב\"ש הואיל שאינה ראויה להביא קרבן בלילה דכתיב ביום צוותו את בני ישראל להקריב וגו' הרי הוא כתוך ימי מלאת ולב\"ה כיון שכלו ימי טהרה ואם ראת בליל זו טמאה הרי הוא לאחר ימי מלאת ולכך חייבת להביא קרבן אחר על נפל זה ותניא אמרו להם ב\"ה לב\"ש הרי הוא אומר או לבת לרבות אור שמונים ואחד שמביאה קרבן על מה שהפילה שהרי הוא אחר מלאת ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת כדדרשינן יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא אפילו הביאה על וולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת דדרשינן על ובמלאת ימי וגו' תביא וגו' יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא יכול לא תביא על לידה זאת שלפני מלאת כלומר שלא נשלמו פ\"א יום ללידה זו אבל תביא על לידה אחרת שילדה קודם ועברו ימי מלאת ולא הביאה וילדה ועתה היא תוך ימי מלאת של לידה זו ת\"ל ובמלאת ימי טהרה וגו' ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא. עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתם הרי אלו מקריבים כפרתם לאחר זמן וכל זמן שלא הקריבו חטאתם אסורים לאכול בקדשים אבל העולה והאשם אינם מעכבים דכתיב גבי יולדת והקריבו לפני ה' מלמד שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא אחד מהם ואי זהו זה חטאת דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה גבי אחד לחטאת מי שהוא בא לכפר בו הכפרה תלויה וגבי מצורע כתיב ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר ותניא בת\"כ מה ת\"ל וכפר לפי שנאמר בסמוך והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה וכפר יכול יהו כולם מעכבים ת\"ל ועשה הכהן את החטאת וכפר מלמד שכפרה בחטאת. מחוסרי כפרה אין צריך דעת בעלים שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים אם היו מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן כדאמ' ר' יוחנן פרק אין בין המודר דתורת אתי לרבויי קטן."
+            ],
+            [
+                "<b>אי </b> זו היא זבה שזב דמה ג' ימים זו זה אחר זה בלא עת נדתה וזו היא זבה גדולה שצריכה ספירת שבעה וחייבת בקרבן כדכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה ותניא בת\"כ ימים שנים רבים שלשה יכול ימים הרבה א\"ר עקיבא כל ששמעו מרובה ושמעו ממועט תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ואמר ימים ואמר רבים מה ימים שנים דתפשת מעט תפשת אף רבים מיעוט רבים ג' יכול שנים ושלשה הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים לא נאמר אלא ימים רבים וכתיב בלא עת נדתה אחר שיצאו שבעת ימי נדתה וכתיב בה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום השמיני תקח לה ב' תורים ובהלכות נדה נתבאר. זבה ונדה וספק זבה וזב חטאתם נאכלת וספק אין חטאתם נאכלת שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף כדתניא פרק אין בערכין כל זבות הטועות מביאות קרבן לסוף שבעה ימים נקיים חוץ מפתחה שבעה ושמנה שמביאות קרבן דממה נפשך זבות נינהו כדאמרינן התם אבל אחרנייתא אינו נאכל החטאת דשמא לא ימי זיבה היו וחטאת זו חולין ומליקתה נבלה דחולין מלוקין אינו אלא נבלה ובהלכות נדה התבאר מה תלד או תפיל ותהיה טמאה לידה או לא תהיה וכל שטמאה לידה מביאה קרבן וחטאתה נאכלת וכל שאינה טמאה לידה פטורה מן הקרבן כדכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו' כל שטמאה לידה ויש לה ימי טהרה מביא קרבן אבל שאינה טמאה לידה אינה מביאה קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות קסז </b> שתקריב היולדת כשתטהר קרבן וספק יולדת מביאה קרבן ואינו נאכל כדתנן בפרק קמא דכריתות ואלו מביאות ואינן נאכלות המפלת ואינה יודעת מה הפילה וב' נשים שהפילו אחד ממין פטור ואחד ממין חובה ואין ידוע אי זו הפילה סנדל או שליא שהוא ממין החובה ואי זו הפילה ממין פטור דגים וחגבים מפני שהפילו במחבואה אחד ומביאות כל אחד שתי תורים ולא שתיהן קרבן אחד על ידי תנאי כר' יוסי דלית הלכתא כותיה וילפינן בנזיר דחטאת העוף באה על הספק כדתניא פרק מי שאמר ר' יוסי בר חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק כגון דלידה או דזיבה דאינה נאכלת ת\"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי ומה זכר מביא על הספק אשם תלוי אף נקבה תביא על הספק אפילו ספק לידה ועדין לא שמענו אם ממין בהמה אם ממין עוף אלא ממה שלמדנו שמביא זכר על הספק מאותו מין שמביא על הודאי אף נקבה ממין שמביאה על הוודאי שהוא עוף מביאה נמי על ספק לידה אימא זכר מביא קרבן ונאכל שהרי אשם תלוי נאכל אף נקבה תביא קרבן ונאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד לבד יש בו דדילמא שומן הוא מה שאכל ומייתי חולין לעזרה תאמר בנקבה שיש בה ב' איסורין מאי ב' איסורין איסור נבלה דמליקה נבל' ואיסור חולין בעזרה. אחד היולדת ואחד המפלת ולד אחד או וולדות הרבה הרי זו מביאה קרבן אחד לכולן כדתנא תנא קמיה דרב ששת פ\"ד מחוסרי כפרה זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה דכל היכא דכתיב תורה משמע רבים יכול אף על הלידה ועל הזיבה תביא קרבן אחד כגון שראת ג' ימים בימי זיבה והפסיקה רביעי וילדה בחמשי דיולדת בזוב הויא ת\"ל זאת על לידה א' תביא משמע ואקשי' אלא מעתה אכלה דם וילדה ה\"ה דאין מביאה אלא קרבן אחד אי לאו זאת אלא אימא הכי יכול על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת לא תביא אלא קרבן אחד ת\"ל זאת משמע על לידה א' וכיון דהוה בעינן מעיקרא לרבויי דאפילו על לידה וזיבה לא תביא אלא קרבן אחד משמע דפשוט דעל לידה והפלה לא מייתי אלא קרבן אחד כל שילדה והפילה תוך ימי מלאת אבל הפילה אחר ימי מלאת תביא אף על השני ואם הפילה תוך ימי מלאת וחזרה והפילה תוך ימי מלאת של נפל זה השני וחזרה והפילה תוך ימי מלאת שלישי פטורה ואינה מביאה אלא על לידה ראשונה שהרי אחרון תוך ימי מלאת שלישי ושלישי תוך ימי מלאת של שני ושני תוך ימי מלאת של ראשון ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל כדתנן פ\"ד מחוסרי כפרה. היולדת טומטום או אנדרוגינוס והפילה נפל אחר מ' מיום לידתו הרי זו מביאה קרבן על נפל זה שמא זכר הוא הראשון והרי הפילה אחר ימי מלאת ואין חטאתה נאכלת שמא נקבה היא הראשונה ובתוך ימי מלאת הפילה וחיוב קרבן לטומטום ואנדרוגינוס ילפינן מדכתיב ואם נקבה תלד ה\"ל למיכתב ואם נקבה היא מאי תלד הא אין דבר תלוי אלא בלידה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה </b> שיש עליה ספק חמש זיבות או ה' לידות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה היו לידות וזיבות ודאות השאר עליה חובה כדתנן ספ\"ק דכריתות וטעמא שהרי קרבן זה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאה האשה כמה טומאות טבילה אחת לכולן אף קרבן זה כן ואין השאר עליה חובה לא הצריכוה חכמים להביאה שאף האחד בקושי התירו להקריב ספק מליקת חולין למזבח שאם לא כן אין תקנה ליטהר בקדשים אבל ה' לידות וזיבות ודאות מביאה קרבן ואוכלת בזבחים כמו שפירשתי מדין טבילה והשאר עליה חובה כדאמ' יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם ת\"ל זאת היו עליה ה' לידות ודאות וחמש לידות ספק או חמש לידות ודאות וחמש זיבות ספק מביאה ב' קרבנות א' על הודאי ונאכל ושאר הודאות עליה חובה ואחד על הספק ואינו נאכל ואין השאר עליה חובה ואוכלת בזבחים שם בריתא פלוגתא דת\"ק ורבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא ונקטינן כת\"ק כטעמא דלעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שנתגיירה ואין ידוע אם עד שלא נתגיירה ילדה או משנתגיירה ילדה מביאה קרבן מספק ואינו נאכל ס\"פ הזרוע תני ר' חייא ח' ספיקות נאמרו בגר ארבע מהן לחיוב וד' מהן לפטור וחד מהני דחיוב הוי קרבן אשתו דספק איסור כרת הוא לאכול בקדשים עד שתביא כפרה דמחוסר כיפורים אסור בקדשים וענוש כרת. ספק מחוסרי כפרה שעבר עליו י\"ה חייבין להביא לאחר י\"ה דלאו לכפרה אתי דבצער לידה נתכפרה אלא להכשירה לאכול בקדשים וכן בשאר מחוסרי כפרה מספק כדילפינן פ\"ג דהלכות שגגות."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות הקינים ונותנת בשופר ואוכלת בקדשים לערב חזקה שאין ב\"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ויקריבו כנגדן קינים בשקלים פי\"ג שופרות בתלמוד ירושלמי. האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה דנשתעבדו נכסיה ושעבודא דאוריתא כדתנן ספ\"ק דקינין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסח </b> שיקריב הזב כשיטהר קרבן פרק בנות כותיים אמר רב הונא זוב דומה למי בצק של שעורים זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת שנוצר האפרוח בה כשהיא תחת התרנגולת וילפינן בת\"כ דהאי זיבה מחמת שכבת זרע הוא אלא שהיא זיבה כלובן ביצה המוזרת דכתיב כי יהיה זב יכול זב מכל מקום יהא טמא ת\"ל מבשרו ולא כל בשרו אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדון טמא בזב וטמא בזבה מה זבה ממקום שהיא מתטמאה טומאה קלה נדה מטמאה טומאה חמורה זבה אף הזב ממקום שהוא מטמא טומאה קלה קרי מטמא טומאה חמורה זיבה. ראית הזב מחמת אונס או חולי אינו זב דכתיב מבשרו מחמת בשרו הוא שיהיה טמא ולא מחמת חולי ואונס מכאן אמרו במס' זבים פ\"ב בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה וכו' ואע\"ג דהאי מבשרו מפקי' ליה בת\"כ שיהא זיבה ממקום שכבת זרע ולא נימא כל מקום שזב כגון רוקו וכו' נראה דהתם דרשי' מדכתיב מבשרו מקצת בשרו ולא כל בשרו והוה סגי למיכתב מבשר וכתב מבשרו ללמד מחמת בשרו ולא מחמת חולי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b> קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת כדתנן פ\"ב דזבין שראיה זו של זוב מחמת שכבת זרע שראה היא א\"נ כיון דראה קרי האי זיבה מחמת חולשה דקרי היא וכן למראה ולהרהור תולין כל מעת לעת כדתניא בתוספתא כשם שתולין לו שכבת זרע מעת לעת כך תולין למראה ולהרהור מעת לעת אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כל זמן שהוא מצטער."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שמל ואח\"כ ראה זוב בין גוי בין ישראל תולין במילה כל זמן שמצטער כדתניא בתוספתא דזבין ובת\"כ ילפינן לגרים דמטמאים בזיבה דכתיב בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ואת העבדים משוחררים ת\"ל ואמרת אליהם גוי שנתגייר וראה קרי מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעת לעת ופי' רבי' שמשון בפי' סדר טהרות במס' זבין טעמא משום דבישראל שקריו טמא מציל מזיבה אבל גוי דקריו טהור אינו מציל מזיבה וכדתניא בספרי והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שקרי פוטר בזיבה מעת לעת והיינו בישראל דשייכא ביה טומאת קרי וטבילה ע\"כ. קטן אין תולין לו במראה שאין לקטן מראה והרהור המביא לידי זוב כדאמר' בתוספתא דזבים פ\"ב לפי' בודקין אותו בה' דרכים בלבד ובת\"כ ובפ' בנות כותיים ילפינן מדכתיב איש איש דתינוק בן יום א' מטמא בזיבה וכשם שתולין לו בחליו כך תולין לו בחולי אמו. בד\"א שבודקין את הזב בדרכים אלה בראיה שניה של זוב שבה יעשה זוב אבל בראיה ראשונה אפילו ראה אותה באונס וראה שניה מחמת בשרו הרי זה טמא טומאת זיבות בפ' בנות כותיים אמר רב הונא ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס שנאמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה שכבת זרע מטמא באונס אותה טומאה קלה האמורה בה מגע וטומאת ערב אף ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס להצטרף לשניה לטמא בזב גמור והא דכתיב מבשרו ולא מחמת אונסו ע\"כ אראיה שניה דכתיב בתריה קאי ולא אראשונה דהא איתקש לשכבת זרע דכל עצמו מחמת אונס חימום בא ואעפ\"כ בודקין אותו בראשונה כדתנן פ\"ב דזבין ראה ראיה ראשונה בודקין אותו ומוקמי' לה לקרבן דאי קמייתא באונס לא מיצטרפא לשלש לקרבן אבל מצטרפת לשניה לטומאה דאם ראיה שניה בלא אונס אע\"פ שראיה ראשונה באונס עושה משכב ומושב ובעי שבעה נקיים וביאת מים חיים דכי כתיב מבשרו ולא מחמת אונסו אשניה כתיב אבל ראשונה איתקש לשכבת זרע כדא' ובראיה שלישית אין בודקין אותו כלל אפילו ראה אותה מחמת אונס כדתנן התם שלישית אין בודקין אותו רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו ואמרינן פ' בנות כותיים דבאתים פליגי דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה רבנן לא דרשי את הזב חדא זובו תרתי לזכר כלומר עד כאן יש לו דין זכר שאינו מטמא באונס בשניה מכאן ואילך דהיינו בשלישית לנקבה כתיב כלומר יש לו דין נקבה שמטמאה באונס כדילפינן מדכתיב כי יזוב זוב דמה וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b> ראיה ראשונה של זוב הרי הוא כבעל קרי ראה שתים הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן ראה ג' ראיות הרי זה זב גמור וחייב בקרבן כדתנן פ\"ק דמגילה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובגמרא הא לענין משכב ומושב וספירת שבעה זה וזה שוין מנה\"מ דשוין לטומאה ואין שוין לקרבן דת\"ר ר' סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקרא טמא ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הרי שתי זיבות מנויות כאן וקראו טמא שלש וקראו טמא דכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו הרי לך שלש וקראו טמא דכתיב טומאתו היא הא כיצד אם משנים טמא למה פרט לך הכתוב (שתים) שלש לטומאה אלא שתים לטומאה ושלש לקרבן ולא מצית אמרת ב' לקרבן וג' לטומאה דכתיב וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו משמע מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת אין מביאין קרבן הא כיצד ראה שלש מביא שתים אינו מביא או אינו אלא ראה שתים מביא שלש אינו מביא אמרת עד שלא ראה שלש ראה שתים והרי כבר ירד לכל חומר זב ומי הוציאו ואיצטריך דרבי סימאי ואיצטריך מזובו כדאיתא התם. אחד הרואה שתי ראיות או ג' בזה אחר זה או ראיה אחת בכל יום הרי זה זב כדא' פ' כיצד הרגל וזאת תהיה טומאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים דכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים ימים שנים רבים שלשה ובזב כתיב ג' ראיות בקרא דכתיב זוב תלתא זמני וכתיב טומאתו היא דמשמע בהנך שלשה הויא טומאה ומדכתיב זאת ממעט זבה מראיות ביום א' אבל זב בימים נמי מטמא כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זכר לנקבה מה נקבה מטמאה בימים אף זכר בימים. ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום שלם אינם מצטרפות דבזבה בעיא ג' ימים רצופים כדתנן ימים רבים וכתיב וספרה לה שבעת ימים מה שבעת ימים הם רצופים כדכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן וכדתנן פ\"ק דזבין ראה אחת היום ושתים למחר ב' היום ואחד למחר ג' לשלשה ימים או לשלשה לילות הרי זה זב גמור וטעמא דטומאתו תלויה בזובו כדכתיב טומאתו היא ואינה תלויה בימים לכך אפילו ראה שלשתן בשעה אחד הוי זב וכן כשראה ג' ראיות בשלשה ימים רצופים אבל כשהיתה הפסקה בין ראיה יום שלם אין מצטרפין לא לקרבן ולא לטומאה דבעיא רצופין כדא'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראיית </b> הזב אין לה שיעור כדתנן ריש פ' יוצא דופן ומטמאין בכל שהן אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן ובגמרא אמר שמואל זב צריך בחתימת פי האמה ואמרינן דאתי כר' נתן משום ר' ישמעאל ולא הודו לו חכמים דסברי דבכל שהו טמא כדכתיב או החתים בשרו כל שניכר בבשרו מטמאה. היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק אם יש מתחלת הראיה עד סופה בכדי טבילה וסיפוג או יותר נחשבת כשתים שם פ\"א דזבין במשנה שאם ראה א' והפסיק כדי טבילה וסיפוג שהוא כדי שירד ויטבול ויעלה ויסתפג כפי מה שפירשו בתוס' ואחר כך ראה שתים או אחת מרובה כשתים או אפכא שראה קודם שתים או מרובה כשתים והפסיק וראה א' הרי זה זב גמור והרב ז\"ל כתב דא' ארוכה כשתים היה נחשבת כשתים וממילא משמע דבין בתחל' בין בסוף הוא כשתי החלוקות השנויות במשנה כמו שכתב בסמוך אבל שיעור הארוכה שתהא כדי טבילה וסיפוג לא הוזכר במשנה זו אלא מדתנן בסמוך ראה א' ארוכה כשלש והיא כדי שתי טבילות וב' סיפוגין משמע דבאחת ארוכה כשתים הוי ארוכה כטבילה וסיפוג ונרא' דכיון דזוב אין לו שיעור כדילפינן לעיל דבכל שהוא מטמא א\"כ כשראה אחת ארוכה כשתים כיון שמתחלת ראייתו בכל שהו נטמא והיה שהות לטבול ועדין הוא רואה נחשב כשתים וכן בארוכה כשלש כיון דיש כשתי טבילות חשיבה כשלש כיון דיש כדי טהרה בין תחלת ראיה לאמצעיתה וכן בין אמצעיתה לסופה ובת\"כ ילפינן ראיות גדולות מדכתיב זוב ג' זימני וקטנות מהחתים וכו' ולמה נאמרו קטנות ליתן שיעור לגדולות כקטנות שאם ראה אחת מרובה וארוכה כשלש בקטנות טמא ראה א' ביום והפסיק וראה ב' או א' מרובה כשתים או אפכא כדתנן במתניתין לעיל הרי זה זב גמור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראה </b> ראיה אח' מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחלת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הימים מחלקים והויא כשתי ראיות כדתנן התם ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם יודע שמקצת הראיה היום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן ואם ספק ודאי לטומאה וספק לקרבן דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון דיש בה משני ימים והרי יש כאן שלש ראיות ואם דשמא כולה מהיום או כולה מהלילה ודאי לטומאה דמה נפשך איכא שתים וספק לקרבן דמספקא לן שמא ב' שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה איכא שתים עם הראיה ראשונה דבראיה זו לא היה מתחלתה לסופה כדי טבילה וסיפוג ואפילו הכי אי מקצתה היתה ביום ומקצתה היתה בלילה הוו שלש ראיות דימים מחלקים דכיון דזוב מטמא בכל שהו כדילפינן לעיל וראה כל שהו בסוף יום זה וכל שהו בתחלת יום הבא אחריו דהיינו בין השמשות הרי הם שתי ראיות כיון דהוו כשני ימים וילפינן לעיל מדכתיב לזכר ולנקבה מה נקבה בימים אף זכר בימים והרב ז\"ל לא כתב ודאי לטומאה ולקרבן שהרי כתב שאם ראה א' בסוף היום מקצתה ומקצתה בתחלת הלילה אע\"פ שאינה ארוכה שהימים מחלקים ומשום דאם ראה בבין השמשות אי איפשר שיהיה ידוע אם היה מקצתה היום ומקצתה למחר ולכך מספקינן לה בקרבן ומביא ואינו נאכל אבל אם היה ידוע שהיה מקצת הראיה בסוף היום ומקצתה בתחלת יום הבא היה מביא קרבן ודאי כדתנן במתניתין ראיה א' בין השמשות של יום השבת וראיה שניה בין השמשות של מוצאי שבת הרי זה ספק לטומאה וספק לקרבן שמא היה הפסק בין שתי הראיות יום שבת ואינם מצטרפות או שמא לא היה הפסק יום א' דאחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והרי יש כאן שלש ראיות וחייב קרבן ולפיכך מביא מספק ואינו נאכל וכדתנן בההיא מתניתין ראה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הימים שהזב רואה בהם זיבות הרי הוא טמא וכשיפסוק הזיבות מונה שבעה וטובל ומערי' שמשו ובשמיני מביא קרבן אם היה בעל שלש [ראיות] וכדכת' וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו דהיינו שבעת ימים טהורים מטומאת זיבה שלא יראה זוב שבעת ימים רצופים ורחץ במים וגו' וביום השמיני וגו' ואם ראה זוב אפילו בסוף שביעי אחר שטבל סתר הכל וחוזר למנות מאחר יום הראיה דשבעה ימים רצופים בעיא כדכתיב שבעת ימים לטהרתו."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה אינו סותר אלא יומו כדאמ' פרק בנות כותיים תני אבוה דר' אבין מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה מה גרם לו קריו יום א' לפיכך סותר יום אחד וכדאמר' פרק תינוקת לטמאה בה אמר רחמנא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה מה זיבה סותרת דבעינן שבעת ימים רצופים אף קרי סותר אימא זיבה סותרת הכל אף קרי סותר הכל ת\"ל לטמאה בה אין לך סתירה אלא בטומאתה האמור בה מה טומאת קרי יום א' אף סתירתו יום א'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שבדק ביום א' מימי הספירה ומצא טהור ולא בדק כל שבעה וביום שביעי בדק ומצא טהור הרי זה בחזקת טהרה שם פרק תנוקת פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא במתנ' דתני ר' יוסי ור' שמעון אמרי הלכה כר' אליעזר ואע\"ג דאין למדין הלכה מפי תלמוד הא פסיק תלמודא בפ\"ק הלכתא כר' אליעזר בארבע והאי חד מינייהו דקאמר ר' אליעזר הכא במתניתין דבדק יום א' ויום שביעי ומצא טהור ושאר ימים לא בדק דהוי בחזקת טהרה ובגמרא איבעיא להו בדקו עצמן יום א' ויום ח' נמצאו טהור ושאר הימים לא בדקה לר' אליעזר מהו ואמר רב היא היא תחלתן אע\"פ שאין סופן טהור ואמר רב נמי התם נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתן למנין שבעה נקיים וכי קאמר רב בר משלישי כגון דלא בדקה אלא ביום שלישי זה שפסקה וביום שביעי ואשמועינן כי היכי דתחלתן אע\"פ שאין סופן הכי נמי סופן אע\"פ שאין תחלתן."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> ראיה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן ואפילו ראה ג' ראיות בסוף יום שביעי של שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שראיות אלו לסתירה אבל ראה ג' ראיות בליל שמיני מביא קרבן שאין ראיות אלו סותרות והיינו בעל ב' ראיות שזיבה ראשונה בת שתי ראיות היתה אבל היה זב בעל ג' ראיות וראה שלש בליל ח' שלאחר שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שני על שלש ראיות אלו דאף על גב דאינן סותרות הרי לא יצא לזמן הראוי לקרבן דלילה מחוסר זמן לכל הוא. חוץ מיולדת שהפילה בליל פ\"א שמביאה קרבן שני כדילפינן לעיל מדכתיב או לבת אליבא דבית הילל ואמרינן התם סוף פרק קמא דכריתות זב שראה שלש ראיות בליל שמיני מה ב\"ה אומרים בדבר זה טעמייהו דב\"ה במפלת בליל פ\"א משום דכתיב לבת אבל זב שראה שלש ראיות בליל ח' פטרי דלא מיתרי קראי או דילמא ל\"ש ואמרינן תני חדא זב שראה שלש ראיות בליל ח' מביא קרבן ותניא אידך דאינו מביא ואמר רבי אלעזר הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן והא דתניא מביא בזב שזיבה ראשונה שלו היתה של שתי ראיות ולא היה מחוייב קרבן ולכך מביא על שלש ראיות אלו שראה בליל ח' וקמ\"ל דדוקא ראה בליל ח' אבל ביממא דיום שביעי לא דקסבר כל ראיה שסותרת אין מביאה לידי קרבן והא דתני אין מביא בזב בעל ג' ראיות דכיון דלא יצא לשעה הראויה לקרבן כולה חדא זיבה אריכתא היא. אמר רבי יוחנן ראה א' בליל ח' ושתים ביום ח' מביא שתי קרבנות שתים בלילה וא' ביום אינו מביא ואמר רב יוסף תדע דהא ראיה ראשונה שכבת זרע בעלמא הוא דאין לה אלא טומאת ערב ולכך כד חזי תרתי אחרנייתא ביממא מצטרפי לה אבל ב' בלילה וא' ביום ח' אינו מצטרף ואין מביא קרבן על זיבה זו אחרונה דעיקר' בליל ח' היתה ואף על פי שאינה סותרת כיון דלא יצתה לשעה הראויה לקרבן אינו מביא כדא'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> מתטמאין בזיבה אפילו קטן בן יומו פרק ב' דזבים תנן הכל מטמאין בזיבה אף הגרים ועבדים בין משוחררים בין שאינן משוחררים וחרש ושוטה וקטן ותניא בת\"כ בני ישראל מנין לרבות את הגרים ועבדים משוחררים תלמוד לומר ואמרת אליהם איש שאין לי אלא איש מנין לרבות את האשה ואת הקטן תלמוד לומר איש איש דברי רבי יהודה ומשוחררים לאו דוקא דהא תנן בין שאינן משוחררים אלא למימר דאפי' משוחררים צריכים ריבוי וכי האי גונא אשכחן פרק הערל גבי טומאת לידה כדמייתי רבי שמעון בפרק ב' דזבין והרי העבדים וחרש ושוטה הם כקטן שמביאין עליהם כפרה להאכילן בקדשים וחטאתן נאכלת וסריס אדם וסריס חמה מתטמאין בזיבה כדתנן התם דהא הוו בכלל בני ישראל. וטומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה שמטמאין בלובן ובאודם וטומאתם בספק כדתנן במתני' ולפיכך אין קרבנם נאכל. היה מונה שבעת ימים נקיים ללובן וראה אודם או איפכא הרי זה אינו סותר כדתניא בתוספתא דפרק קמא דזבין ונראה דטעמא משום דאע\"ג דמטמא בלובן ובאודם היינו בלובן משום איש ובאודם משום אשה ולא אתי אודם דמשום אשה וסותר לובן דמשום איש וכן איפכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסט </b> שיקריב מצורע כשיטהר קרבן אחר שיטהר בעץ ארז כדכתיב שנים צפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב וצוה הכהן ושחט וגו' וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה ומונה שבעת ימים כדכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים וביום השביעי מגלח תגלחת שניה כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כתגלחת ראשונה כדתנן בפרק י\"ד דנגעים משום דשתיהן שוות דמילי טובא כתיבי בשניה דלא כתיבי בראשונה וילפי מהדדי בג\"ש בת\"כ נאמר וגלח את כל שערו בראשונה וגלח את כל שערו בשניה וטובל כדכתי' ורחץ בשרו במים וטהר ומעריב שמשו ולמחר בשמיני טובל פעם שניה כדתנן התם טבל בלשכת המצורעים בא ועמד בשער ניקנור רבי יהודה אומר אינו צריך טבילה ונראה דהך טבילה הויא דרבנן דלא כתיב בתורה."
+            ],
+            [
+                "<b>נתאחר </b> ולא גלח בשביעי כשיגלח יעריב שמשו ויביא קרבנותיו למחרת כדתניא בתורת כהנים גלח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני גלח בשמיני אין מביא קרבנותיו בו ביום דברי רבי עקיבא אמר ליה רבי טרפון מה בין זה לנזיר אמר לו שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחת אין מביא קרבנותיו אלא אם כן מעורב שמש. כיצד עושין לו המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל כנגד פתח מזרחית כדתניא בתוספתא ומעמידו בשער ניקנור וכו' כדכתיב והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' בשער ניקנור ולא בעזרה עצמה לפי שהוא מחוסר כיפורים והכהן מניף אשמו עם לוג השמן כדכתיב והניף אותם תנופה לפני ה' ואם הניף כל אחד בפני עצמו יצא דכתיב אותו לאשם והניף דמשמע דאשם לחודיה טעון תנופה והדר כתיב אותם תנופה משמע תרוייהו יכול יניף שניהם ויחזור ויניף כל אחד תלמוד לומר תנופה ולא תנופות כן מצאתי בפירוש ת\"כ לרב רבי הלל בן רבינו אליקים ז\"ל. ואח\"כ מביא את האשם ומכניס שתי ידיו וסומך כדתנן במתני' דנגעי' ובתוספתא כל הסמיכות שבמקדש תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור שאין יכול ליכנס לעזרה עד שיזרוק עליו מדם אשמו וחטאתו ולזה כתב הרב ז\"ל ושוחטין אותו מיד דאף על גב דאי איפשר שיהיה תכף לסמיכה שחיטה אפילו הכי לא יעכבנו אלא מיד כשיגיע למקום השחיטה ישחטנו. ומקבלין שני כהנים את דמו אחד מקבל וזורקו על גבי המזבח ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית כדתנן במתני' ובתוס' ותניא בסוף פרק הוציאו לו ולקח הכהן מדם האשם יכול בכלי תלמוד לומר ונתן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן יכול אף למזבח כן דקי\"ל דאשם מצורע טעון מתן דמים לגבי מזבח כשאר אשמות דאף על גב דלא כתיב ביה הרי הוא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל והחזירו לך הכתוב לכללו בפי' דלכך נאמר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים אף זה טעון מתן דמים ואימורים יכול לא יתקבל בכלי אלא בעצמו של כהן כדכתיב ונתן תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונת כלי לקבל דמה כדילפינן בהיקשא דזאת התורה לעולה למנחה וגו' ובעולה ובשלמים כתיב וישם באגנות ואשם נמי מהכא גמר דבעי כלי אלא אשם מצורע משום דיצא לידון בדבר החדש שהוא בהן יד ובהן רגל ואזן ימנית הוצרך להחזירו לכללו בהיקשא דכחטאת האשם נמצאת אתה אומר אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי זה שקבל בכלי בא לו אצל מזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע ומה שכתב הרב שמקבל בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית ואם שנה וקבל בשמאל בתחלה פסל מצאתי בתוספתא בהפך זה שקבל בכלי מקבל בימין וזה שקבל ביד מקבל בשמאל ואם שנה פסל ופירוש הר\"ש מקבל בשמאל דכתיב על כפו השמאלית וכתיב נמי וטבל באצבעו הימנית ע\"כ וקשיא דהאי קרא לא כתיב אלא גבי לוג שמן כדכתיב ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית וגו' וגבי דם לא הוזכר ימנית ושמאלית אלא ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית וגו' ואיפשר דאיכא היקשא מדם לשמן דכתיב בדם ונתן הכהן על תנוך וכתיב בשמן יתן הכהן על תנוך וגו' על דם האשם כי היכי דדם ושמן ניתנים בתנוך ובאזנות במקום אחד כדכתיב על דם האשם הכי נמי נתינה דכתיב בתרוייהו בעצמו של כהן הויא בכף שמאלית כדכתיב גבי שמן כפו השמאלית ולמה שכתב הרב ז\"ל שמקבל בידו הימנית וחוזר ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית נראה דיליף לה הכי מדתנ' לה פרק הוציאו לו ובת\"כ ולקח הכהן יכול בכלי תלמוד לומר ולקח הכהן ונתן הכהן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה שהיא קבלה בעצמו של כהן ואם כן יכול אף זריקה של מזבח תהא ביד תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה כלי כדאמ' לעיל אף אשם זה טעון כלי ומדלא מפלגינן בין קבלה לנתינת בהונות דכתיב בה ונתן אלא דבקבלה דהיינו לקיחה דכתיב בקרא איכא כלי ונתינה דכתיב ונתן הויא בעצמו של כהן משמע דביד שמקבל לזרוק דהיינו ימין בה הוא מקבל ג\"כ ליתן בבהונות והיינו נמי דאיצטריכו ב' כהנים לקבל את דמו דאי קבלה לזריקה בימין וקבלה ליתן בבהונות בשמאל בכהן חד הוה סגי שיקבל בשתי ידיו ויזרוק מדם שקבל בימינו ויתן בבהונות אח\"כ מדם שקבל בשמאלו אלא מדאיצטריך ב' כהני' כדתנן במתני' משמע דתרוייהו בחד ידא דהיינו ימנית אלא שצריך אחר כך לערות ממנה לשמאל כדי להזות באצבע ימין דומיא דהזאת שמן באצבע ימין ולשון התוס' נמי איפשר דמאי דקתני זה שקבל ביד מקבל בשמאל דלדעת הרב ר\"ל זה שקבל ביד ימין חוזר ומערה לשמאל אבל אפילו שנאמר דלשון התוספתא היא קבלה מתחלה בשמאל מלשון הגמרא דפרק הוציאו לו ולשון תורת כהנים נרא' דקבלה ליתן בבהונות נמי הויא בימין כדפי' לדעת הרב ז\"ל כנ\"ל. ומכניס המצורע ראשו ונותן הכהן מן הדם שבכפו על תנוך אזנו הימנית כדתנן במתני' שלהי נגעים ובת\"כ דריש אי כתיב ונתן על תוך יכול על תוך ודאי תלמוד לומר נוך אי נוך יכול על גבו של אוזן ת\"ל תוך נוך הא כיצד זה גדר האמצעי. ואח\"כ יכניס ידו הימנית וכן רגלו שאינו יכול ליכנס כל גופו עדין לעזרה כדכתיב ברישא דענינא והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' פתח אהל מועד אבל תנוך ובהונות בעי' שיהיו בעזרה כדכתיב גבי הזאת שמן וכפר עליו הכהן לפני ה' דקאי נמי אהזאת תנוך ובהונות ואם נתן על השמאל לא יצא דהא ימנית כתיב בתנוך ובהונות וכתי' גבי תורת המצורע תהיה לעיכובא ואחר יקריב הכהן חטאתו ועולתו כדכתיב בקרא ועשה הכהן את החטאת וגו' ואחר ישחט את העולה. ואחר שיתן מן הדם על הבהונות נוטל הכהן מלוג השמן ויצק לתוך כפו של חברו כדתנן במתניתין והיינו משום דכתיב בקרא ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית משמע שהכהן העושה את ההזאות היה יוצק על כף כהן אחר ואם יצק לתוך כף עצמו יצא דהא לא כתיב בהדיא דיצוק לתוך כף אחר וכתיב נמי וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית דמשמע כף הכהן המזה עצמו. וטובל אצבעו הימנית בשמן ומזה ז' פעמים כדכתיב והזה שבע פעמים לפני ה' דהיינו כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזיה טבילת אצבע בשמן דשבע פעמים אטבילת אצבע ואהזאה קאי וטבל והזה שבע פעמים לפני ה' ואם הזה ולא כיוון כנגד בית קדש הקדשים כשרות כדתניא בהקומץ שלא מכוונות כשרות דלאו מבפנים נינהו אלא בעזרה היה עומד והופך פניו לצד בית קדשי הקדשים ומזה על קרקע העזרה. ואחר כך יתן מן השמן על מקום שנתן דם האשם בתנוך ובהונות כדכתיב בקרא על מקום דם האשם ואף על פי שנתקנח הדם אין דם גורם אלא מקום דם דלהכי כתיב מקום דם גבי מצורע עני. והנותר מן השמן יתן על ראש המטהר ואם לא נתן לא כפר כר' עקיבא דפליג במתני' ארבי יוחנן בן נורי וטעמא דרבי עקיבא דקרא קאי נמי אנתינה בראש כדכתיב על ראש המטהר וכפר וגו' ופרק הוציאו לו תניא דברי הכל מתנות הראש אין מעכבות ומפרש תלמודא טעמא משום דכתיב ומיתר והנותר דהוי שירי שיריים ומתרצים התוספות בריתא זו אליבא דרבי עקיבא. ושאר הלוג מתחלק לכהנים ואינו נאכל אלא בעזרה לזכרי כהונה כדתנן פרק התדיר אם ראית שמן מתחלק בעזרה אי אתה צריך לשאול עליו מהו אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע וטעמא משום דהוקדש לאשם כדכתיב והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן וכתיב כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא לרבות לוג שמן של מצורע דהוי קדש קדשי' דאי באשם מישתעי קרא הא כתב קרא בצו את אהרן זאת תורת האשם קדש קדשים הוא תורה אחת לכל האשמות שהם קדש קדשים אלא האי קדש קדשים לרבות לוג שמן של מצורע אתא כדתניא בת\"כ. ואסור לאכול ממנו עד הזאת שבע ומתן בהונות כדתניא בתוספ' עד מתי מועלין בשמן עד שיתן מתנותיו דהיינו מתן בהונות שאחר שבע הזאות שנגמרה מצותו בר מיציקת הראש והוה ליה כקדשים שהזריקה מוציאה מידי מעילה ור\"ש פליג אתנא קמא וסבר דבתר שבע הזאות אזלינן וטעמא דת\"ק כדכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים וגו' ונתן הכהן על תנוך אוזן וגו' והנותר בשמן וגו'. ואם אכל לוקה כאוכל קדשים קודם זריקה דאיתקש לאשם כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אי </b> זהו תנוך אוזן זה גדר האמצעי כדילפינן לעיל נתן על צידי הבהונות כשר צדי צדדין פסול דעל על דכתיב גבי מצורע עני לא איצטריך דהא כתיב על מקום דם האשם אלא חד על להכשיר צדדין של בהן כדכתיב ועליו מטה מנשה וחד לפסול צדי צדדין נתינת שמן בבהונות בין שהיה שם הדם בין שנתקנח כדכתיב על מקום דם האשם אין הדם גורם אלא מקום גורם. אין לו אזן או בהן ימנית אין לו טהרה עולמית כדתנן במתניתין דשלהי נגעים אליבא דת\"ק דר' אליעזר וטעמא דבעינן קרא כדכתיב ימנית וכתיב זאת תהיה תורת המצורע לעיכובא."
+            ],
+            [
+                "<b>אשם </b> מצורע ששחטו שלא לשמו או לא נתן מדמו על בהונות הרי זה טעון נסכים ועולה למזבח וצריך המצורע אשם אחר להכשירו פרק הוציאו לו מימרא דרבי יוחנן ותניא כותיה אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו למצורע זה שיאכל בקדשים דעבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה ובפרק קמא דמנחות מייתי האי בריתא ובפרק ב' דמדות ומפרש התם רבי יוחנן טעמא דטעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מליקרב על גב המזבח דלמצורע לא חזי דהא נשחט שלא לשמו ותנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים משום חובה ולעולה לא חזי דהא לא ניתק לרעיה ולנדבה לא חזי דהא אין אשם בא בנדבה אבל בנסכים אתי למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו. הקדים חטאתו לאשמו שם ריש מנחות בריתא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס אלא תעובר צורתה ובעי למימר טעמא משום דכתיב זאת תהיה כהויתה תהיה אלא משום דשחיטה לאו עבוד' היא הוה מצי למרס בדמו עד שיזה מדם האשם אלא דמסיק רב פפא דטעמא משום דיש מחוסר זמן לבו ביום וכיון דכתיב אשם ברישא והדר חטאת הוי חטאת כמחוסר זמן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יש </b> לאדם להביא אשמו היום ולוגו למחר או אחר עשרה ימים פרק הקומץ זוטא אמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו עד עשרה ימים דאמר מר מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזבח נינהו ואמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא אשמו היום ולוגו למחר ועד עשרה ימים מטעמא דאמר דלאו מזבח הוא ולהכי אין חייבין עליו משום פגול אפילו בא עם האשם דאיפשר לשנותו לאשם אחר כדאמ' התם לרבנן דר\"מ. חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו מאחר שיצק יביא אחר בתחלה סוף נגעים פלוגתא דרבי עקיבא ור\"ש במתניתין וטעמא דרבי עקיבא דלא אמרינן דקבעא ליה לוג שהוא כלי שרת כיון דלא יצק עדין על כפו השמאלית ובת\"כ מפיק לה מדכתיב מלוג השמן ויצק וכתיב נמי גבי לוג קדש קדשים הוא כדאמר' לעיל דאתא לרבות לוג שמן של מצורע דהוי קדש קדשים וכתב הוא פרט לשחסר כל שהו וכיון דאכתי לא נעשית מצותו ימלאנו והוי כשר אבל כיון דיצק וחסר אחר כך פסול הילכך בעינן להביא אחר שלם כתחלה. יצק מן השמן לכפו והתחיל להזות ונשפך הלוג עד שלא גמר מתן שבע יביא אחר ויתחיל במתן שבע כדאמ' בתוספתא נתן מקצת מתנות בפנים ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחלה ורבי אליעזר ור\"ש אומר ממקום שפסק וטעמ' דרבנן דכל שבע הזאות מצוה אחת וכן כל מתן בהונות מצוה אחת ולהכי יביא אחר בתחלה כשנשפך השמן במקצת בהונות כדתניא בהאי תוספתא גופה לרבנן ומייתו לה שלהי פרק הוציאו לו וכן גמר מתן שבע ונשפך קודם שיתחיל בבהונות יביא לוג אחר כדתניא התם גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש אינן מעכבות ומפ' מאי טעמא לא מעכבי אלימא משום דכתיב והנותר מן השמן דקרו ליה שירים אלא מעתה והנותרת מן המנחה הכי נמי דלא מעכבי והאמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין את הקומץ עליהם שאני הכא דכתיב ומיתר והנותר דמתנות בהונות קרויין שירים דכתיב בהו ומיתר השמן ומתנות הראש קרויין שירי שירים דכתיב והנותר בשירים הראשונים יתן על ראש המטהר ובתוס' שם ופרק בתרא דזבחים מתרצינן בריתא זו אליבא דהני תנאי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דפליגי במתני' והרב ז\"ל כתב לעיל גבי מתנות הראש אם לא נתן לא כפר כרבי עקיבא משמע דמתנות הראש מעכבי והכא כתב שמתנת הראש אינה מעכבת ותירץ רבינו ברוך בפרק קמא דזבחים בריתא זו אליבא דרבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דהאי דאמרינן דברי הכל אין מעכבת היינו דאינו קרוי מחוסר כפורים ומותר לאכול בקדשים וליכנס למקדש כיון דקבל מן השמן ומדם האשם על הבהונות ואיפשר לומר לדעת הרב ז\"ל דרבי עקיבא דאמר אם לא נתן לא כפר היינו כשלא נשפך השמן והכא דאמרי' דברי הכל לא מעכבי היינו כשנשפך שלא יביא אחר בתחלה ואף על גב דכשלא נשפך הוה משמע טפי דלא יעכבו מהא דאמרינן ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו הכא שאני דכתיב בהדיא בקרא והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר דמשמע כשיש שמן שלא נשפך יתן אותו על ראש המטהר ואם לאו לא כפר כדכתיב יתן על ראש המטהר וכפר דמשמע אם לא נתן לא כפר לרבי עקיבא. הקדים מתן שמן למתן דם ימלא הלוג שמן ויחזור ויתן שמן לאחר מתן דם כדתניא בתוספתא דנגעים ומייתי לה ריש מנחות וטעמא דבעינן כמו שאמור בענין על מקום דם האשם יתן השמן מן הלוג. הקדים מתן בהונות על מתן שבע ימלא ויחזור ויתן על הבהונות אחר מתן שבע כדכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים דמשמע דבעי' מן השמן שלם והוא לוג כשיזה שבע פעמים ונראה מלשון התוספתא דלא בעינן שיחזור למתן שבעה שכבר עלו לו ומהאי לוג אחר יתחיל בתחלה על גבי בהונות וכן כתב הר\"ש ז\"ל דעלו לו מתן שבע אף על גב דהיה חסר הלוג ובמה שנתן מתן בהונות קודם לא חיישינן אלא אשמן שבלוג אבל אשמן שביד לא מעכב ועכובא דמשמע מזאת תהיה תורת המצורע היינו שתהיה כל תורתו על הסדר. נתן שבע מתנות שלא לשמן לא הורצה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצורע </b> שנתנגע לאחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שניה וכן אם הביא אשם (וחזר) ונתנגע אבל נתנגע ונרפא והביא ציפוריו וחזר ונתנגע ונרפא והביא ציפוריו קרבן אחד לכולן פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה בכלל חמשה שמביאים קרבן אחד על דברים הרבה תנן מצורע שנתנגע נגעים הרבה הביא ציפוריו ונתנגע לא עלו לו עד שיביא חטאתו ובגמר' מפרש טעמא דמצורע מביא קרבן אחד על נגעים הרבה דכתיב זאת תורת המצורע תורה אחד למצורעים הרבה ובת\"כ מפיק ליה מדכתיב וכבשה אחת מלמד שאחת על נגעים הרבה ומזאת תהיה דריש תורה אחד לכל המצורעים לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם ופריך בגמרא והאמר ברישא אין מביא אלא קרבן אחד והיכי תנן בסיפא לא עלו לו דמשמע שצריך לחזור ולהביא לבסוף שתי צפרים לכל נגע ונגע עד שיביא חטאתו או אשמו לרבי יהודה ומסיק חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפורין ונתנגע אין מביא אלא קרבן א' ולאקבועי בעניות ועשירות לא מקבע עד שיביא חטאת או אשם לרבי יהודה. מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני הכל הולך אחר האשם כרבי יהודה דפליג ארבי שמעון בשלהי נגעים ובפרק ארבעה מחוסרי כפרה פליג נמי בבריתא רבי אלעזר ואמר דהכל הולך אחר צפרין ואמר רב שלשתן מקרא אחד דרשו אשר לא תשיג ידו בטהרתו רבי שמעון סבר חטאת דהוא דבר המכפרו דעל שבעה דברים נגעים באים ר' יהודה סבר דבר המכשירו והוא אשם שמדמו נותנים על הבהונות ומכשירו בקדשים רבי אליעזר בן יעקב אומר דבר הגורם לו כפרה דהיינו צפרים שמדם הצפור מזין עליו תחלה ובת\"כ דרשינן כתיב אשר תשיג ידו מאשר תשיג ידו את אשר תשיג ידו תלתא קראי חד להיה עשיר והעני קודם הבאת אשם דמביא קרבן עני וחד להיה עשיר והעני אחר הבאת אשם דמביא קרבן עני דלא כרבי יהודה אף ע\"ג דסתם ספרא כרבי יהודה וחד לעני בשעת אשם והעשיר דמביא קרבן עשיר והא נמי דלא כרבי יהודה דלדידיה הכל תלוי בשעת אשם כדדרשינן בטהרתו דבר המכשירו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ב' </b> מצורעים שנתערבו קרבנותיהם ונזרק דם א' מן החטאות שלהן ואחר כך מת אחד מהם היאך יטהר זה החי לאכול בקדשים שאילו היה מצורע חברו חי אף ע\"פ שנתערבו הקרבנות זה יקרב לשם מה שהוא וזה לשם מה שהוא אבל השתא אין אנו יכולים להקריב חטאת שנשאר שמא הוא חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא וקרבן אחר אינו יכול להביא דשמא אותו שקרב היה שלו ונפטר ונמצא מביא חולין לעזרה דאין חטאת בא בנדבה ואפי' בתנאי אם מחוייב חטאת אני הרי זה לחטאת ואם לאו יהא שלמי נדבה דמתן דמים לא שוו בחטאת ושלמים וכיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני וכמו שהשיב רבי יהושע לאנשי אסכנדריא וכיון דמייתי בדלות חטאת העוף בא על הספק ואין בה משום חולין לעזרה ולא תאכל כדאמר לעיל והיינו כשהביא כבר אשם קודם מיתת חבירו דאי לאו הכי לית ליה תקנתא לרבי שמעון דאשם קבע אבל לרבי יהודה אם הביא אשם הא קבע ליה בעשירות ואינו יכול להביא עוף בדלות כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>עשיר </b> שאמר קרבנו של מצורע זה עלי אפילו היה המצורע עני מביא עליו קרבן עשיר שהרי יד הנודר משגת ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצור' עשיר מביא על ידו קרבן עשיר שהרי נתחייב בקרבן עשיר בערכין פרק השג יד תנן אבל בקרבנות אינו כן וכו' ובגמרא היה המצורע עני מביא המדיר קרבן עני כדתנן במתניתין ואמר רבי יצחק כשהיה מדירו עני ולא תימא אמצורע גופיה חס רחמנא בעניות כדכתיב ואם דל הוא אבל לא אמדיר אפילו הוא עני דכתי' הוא דמשמע דקאי דוקא אמצורע דאמר רב אדא בר אהבה כתיב ואין ידו משגת לרבות את הנודר אבל מדירו עשיר מביא בעשירות דהא אזלינן נמי בתר נודר ומצורע עשיר ומדירו עני מביא קרבן עשיר דסד\"א הואיל ואיתרבי נודר מואין ידו משגת דאמרינן לרבות את הנודר דחס רחמנא עליה כי הוי מצורע עני והוא נמי עני הכי נמי כשמצורע עני ואפילו הוא עשיר קמ\"ל דלא ערכי' ליה מואין ידו משגת אלא היכא דאיהו נמי עני אבל אם הוא עשיר ומצורע עני או הוא עני ומצורע עשיר מביא עליו קרבן עשיר כדתנן בשלהי נגעים מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא ותניא בת\"כ זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שהעני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אף עשיר שהביא קרבן עני תלמוד לומר זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שמביא אדם על ידי בנו ובתו וכו' קרבן עני ומאכילן בזבחים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e9cace2d49be58d153760275fd7ef397f1f94155
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,138 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Those with Incomplete Atonement",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Offerings_for_Those_with_Incomplete_Atonement",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסו </b> שתקריב הזבה כשתטהר קרבן. ארבעה הן מחוסרי כפרה זב וזבה יולדת ומצורע ולמה נקראו מחוסרי כפרה שאף ע\"פ שטהרו מטומאתן לא נגמרה טהרתן לאכול בקדשים עד שיביאו קרבנם בפ' הערל מפרש טעמא דמתניתין דתנן טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים מנ\"ל אמר רבא אמר רב חסדא תלתא קראי כתיבי כתיב לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור וכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה כאן לקדשים כדמפרש התם."
+            ],
+            [
+                "<b>גר </b> שמל וטבל ולא הביא קרבנו אסור לאכול בקדשים ואינו מחוסר כפרה פ' ד' מחוסרי כפרה במשנה רבי אליעזר בן יעקב אומר גר מחוסר כפרה ובגמרא ות\"ק מ\"ט לא תני גר כי קתני מידי דמישרי לאכול בקדשים גר כי קא מייתי קרבן לאכשוריה נפשיה למיעל בקהל הוא ולא מחוסר כפרה איקרי. הביא פרידה אחד בשחרית אוכל בקדשים לערב שם בבריתא מעוכב לאכול בקדשים עד שיביא קנו הביא פרידה אחד שחרית אוכל בקדשים לערב ובלבד שיביא השניה כל הקינין שבתורה אחד חטאת ואחד עולה כאן שתיהן עולות כדילפינן מדור המדבר דכתיב וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם לדורותיכם ועשה אשה ריח ניחוח לה' כאשר תעשו כן יעשה אי זהו דבר שכולו לה' הוי אומר זה עולת העוף אימא אתם עולה ושלמים ואף הם עולה ושלמים ת\"ל ככם כגר יהיה לכם הקשתיו במקצת ולא לכל קרבנותיכם ומיהו עולה מסתבר דמכשרה דכולה כליל לה'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה קרבן כל אחד מהם ב' תורים או שני בני יונה אחד עולה ואחד חטאת כדכתיב בפרשת מצורע גבי זב וביום השמיני יקח לו ב' תורים או שני בני יונה וגבי זבה וביום השמיני תקח לה ב' תורים או שני בני יונה וכו' וכתיב בהו ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה והיולדת קרבנה כבש עולה ובן יונה או תור חטאת ואם אין ידה משגת מביאה ב' תורים או ב' בני יונה אחד עולה וא' חטאת כדכתיב בהדיא בקרא גבי יולדת והמצורע קרבנו ג' כבשים אחד עולה ואחד אשם וכשבה לחטאת כדכתיב וביום השמיני יקח ב' כבשים תמימים וכבשה אחת תמימה וכתיב ולקח הכהן את הכבש האחד והקריב אותו לאשם וגו' וכתיב ועשה הכהן את החטאת דהיינו כבשה וכתיב ואחר ישחט את העולה דהיינו הכבש האחר ואם אין ידו משגת מביא קן אחד עולה ואחד חטאת וכבש לאשם כדכתיב התם בהדיא ואם דל הוא וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והמצורע מביאין כפרתן ביום השמיני לטהרתן כדכתיב בכולהו וביום השמיני יביא וגו' וכתיב בזב וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ במים וכו' ובזבה כתיב וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר."
+            ],
+            [
+                "<b>היולדת </b> אינה מביאה קרבנה ביום מ' לזכר או ביום פ' לנקבה אלא מערבת שמשה ומביאה קרבנה למחר שהוא יום מ\"א ויום פ\"א והוא היום שנאמר בו ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת ודרשינן יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא ספ\"ק דכריתות במשנה המפלת לאור פ\"א ב\"ש פוטרים מן הקרבן וב\"ה מחייבין וע\"כ לא נחלקו אלא באור פ\"א אבל ביום פ' לכ\"ע פטורה אם הפילה דכל שהפילה תוך ימי מלאת ילפינן התם פ\"ד מחוסרי כפרה דמביאה קרבן אחד על וולדות הרבה כדכתיב זאת תורת היולדת וכל היכא דכתיב תורה משמע רבים ואם הפילה ביום פ\"א לכ\"ע מביאה קרבן אחר שהרי הוא אחר מלאת לא נחלקו אלא בליל פ\"א דלב\"ש הואיל שאינה ראויה להביא קרבן בלילה דכתיב ביום צוותו את בני ישראל להקריב וגו' הרי הוא כתוך ימי מלאת ולב\"ה כיון שכלו ימי טהרה ואם ראת בליל זו טמאה הרי הוא לאחר ימי מלאת ולכך חייבת להביא קרבן אחר על נפל זה ותניא אמרו להם ב\"ה לב\"ש הרי הוא אומר או לבת לרבות אור שמונים ואחד שמביאה קרבן על מה שהפילה שהרי הוא אחר מלאת ואם הביאה קרבנה תוך ימי מלאת לא יצאת כדדרשינן יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא אפילו הביאה על וולדות הראשונים בתוך ימי מלאת של ולד זה לא יצאת דדרשינן על ובמלאת ימי וגו' תביא וגו' יום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא יכול לא תביא על לידה זאת שלפני מלאת כלומר שלא נשלמו פ\"א יום ללידה זו אבל תביא על לידה אחרת שילדה קודם ועברו ימי מלאת ולא הביאה וילדה ועתה היא תוך ימי מלאת של לידה זו ת\"ל ובמלאת ימי טהרה וגו' ביום מלאת תביא תוך מלאת לא תביא. עברו ימים אלו ולא הביאו כפרתם הרי אלו מקריבים כפרתם לאחר זמן וכל זמן שלא הקריבו חטאתם אסורים לאכול בקדשים אבל העולה והאשם אינם מעכבים דכתיב גבי יולדת והקריבו לפני ה' מלמד שאין מעכבה לאכול בקדשים אלא אחד מהם ואי זהו זה חטאת דכתיב וכפר עליה הכהן וטהרה גבי אחד לחטאת מי שהוא בא לכפר בו הכפרה תלויה וגבי מצורע כתיב ועשה הכהן את החטאת וכפר על המטהר ותניא בת\"כ מה ת\"ל וכפר לפי שנאמר בסמוך והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה וכפר יכול יהו כולם מעכבים ת\"ל ועשה הכהן את החטאת וכפר מלמד שכפרה בחטאת. מחוסרי כפרה אין צריך דעת בעלים שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים אם היו מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן כדאמ' ר' יוחנן פרק אין בין המודר דתורת אתי לרבויי קטן."
+            ],
+            [
+                "<b>אי </b> זו היא זבה שזב דמה ג' ימים זו זה אחר זה בלא עת נדתה וזו היא זבה גדולה שצריכה ספירת שבעה וחייבת בקרבן כדכתיב ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה ותניא בת\"כ ימים שנים רבים שלשה יכול ימים הרבה א\"ר עקיבא כל ששמעו מרובה ושמעו ממועט תפשת מרובה לא תפשת תפשת מועט תפשת ואמר ימים ואמר רבים מה ימים שנים דתפשת מעט תפשת אף רבים מיעוט רבים ג' יכול שנים ושלשה הרי חמשה וכי נאמר ימים ורבים לא נאמר אלא ימים רבים וכתיב בלא עת נדתה אחר שיצאו שבעת ימי נדתה וכתיב בה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר וביום השמיני תקח לה ב' תורים ובהלכות נדה נתבאר. זבה ונדה וספק זבה וזב חטאתם נאכלת וספק אין חטאתם נאכלת שחטאת העוף הבאה על הספק תשרף כדתניא פרק אין בערכין כל זבות הטועות מביאות קרבן לסוף שבעה ימים נקיים חוץ מפתחה שבעה ושמנה שמביאות קרבן דממה נפשך זבות נינהו כדאמרינן התם אבל אחרנייתא אינו נאכל החטאת דשמא לא ימי זיבה היו וחטאת זו חולין ומליקתה נבלה דחולין מלוקין אינו אלא נבלה ובהלכות נדה התבאר מה תלד או תפיל ותהיה טמאה לידה או לא תהיה וכל שטמאה לידה מביאה קרבן וחטאתה נאכלת וכל שאינה טמאה לידה פטורה מן הקרבן כדכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא וגו' כל שטמאה לידה ויש לה ימי טהרה מביא קרבן אבל שאינה טמאה לידה אינה מביאה קרבן:"
+            ],
+            [
+                "<b>מצות קסז </b> שתקריב היולדת כשתטהר קרבן וספק יולדת מביאה קרבן ואינו נאכל כדתנן בפרק קמא דכריתות ואלו מביאות ואינן נאכלות המפלת ואינה יודעת מה הפילה וב' נשים שהפילו אחד ממין פטור ואחד ממין חובה ואין ידוע אי זו הפילה סנדל או שליא שהוא ממין החובה ואי זו הפילה ממין פטור דגים וחגבים מפני שהפילו במחבואה אחד ומביאות כל אחד שתי תורים ולא שתיהן קרבן אחד על ידי תנאי כר' יוסי דלית הלכתא כותיה וילפינן בנזיר דחטאת העוף באה על הספק כדתניא פרק מי שאמר ר' יוסי בר חנינא אומר מנין לחטאת העוף שהיא באה על הספק כגון דלידה או דזיבה דאינה נאכלת ת\"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש נקבה לזכר מה זכר מביא קרבן על הודאי אף נקבה מביאה קרבן על הודאי ומה זכר מביא על הספק אשם תלוי אף נקבה תביא על הספק אפילו ספק לידה ועדין לא שמענו אם ממין בהמה אם ממין עוף אלא ממה שלמדנו שמביא זכר על הספק מאותו מין שמביא על הודאי אף נקבה ממין שמביאה על הוודאי שהוא עוף מביאה נמי על ספק לידה אימא זכר מביא קרבן ונאכל שהרי אשם תלוי נאכל אף נקבה תביא קרבן ונאכל לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד לבד יש בו דדילמא שומן הוא מה שאכל ומייתי חולין לעזרה תאמר בנקבה שיש בה ב' איסורין מאי ב' איסורין איסור נבלה דמליקה נבל' ואיסור חולין בעזרה. אחד היולדת ואחד המפלת ולד אחד או וולדות הרבה הרי זו מביאה קרבן אחד לכולן כדתנא תנא קמיה דרב ששת פ\"ד מחוסרי כפרה זאת תורת היולדת לזכר או לנקבה מלמד שמביאה קרבן אחד על ולדות הרבה דכל היכא דכתיב תורה משמע רבים יכול אף על הלידה ועל הזיבה תביא קרבן אחד כגון שראת ג' ימים בימי זיבה והפסיקה רביעי וילדה בחמשי דיולדת בזוב הויא ת\"ל זאת על לידה א' תביא משמע ואקשי' אלא מעתה אכלה דם וילדה ה\"ה דאין מביאה אלא קרבן אחד אי לאו זאת אלא אימא הכי יכול על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת לא תביא אלא קרבן אחד ת\"ל זאת משמע על לידה א' וכיון דהוה בעינן מעיקרא לרבויי דאפילו על לידה וזיבה לא תביא אלא קרבן אחד משמע דפשוט דעל לידה והפלה לא מייתי אלא קרבן אחד כל שילדה והפילה תוך ימי מלאת אבל הפילה אחר ימי מלאת תביא אף על השני ואם הפילה תוך ימי מלאת וחזרה והפילה תוך ימי מלאת של נפל זה השני וחזרה והפילה תוך ימי מלאת שלישי פטורה ואינה מביאה אלא על לידה ראשונה שהרי אחרון תוך ימי מלאת שלישי ושלישי תוך ימי מלאת של שני ושני תוך ימי מלאת של ראשון ואינה מביאה אלא קרבן אחד על הכל כדתנן פ\"ד מחוסרי כפרה. היולדת טומטום או אנדרוגינוס והפילה נפל אחר מ' מיום לידתו הרי זו מביאה קרבן על נפל זה שמא זכר הוא הראשון והרי הפילה אחר ימי מלאת ואין חטאתה נאכלת שמא נקבה היא הראשונה ובתוך ימי מלאת הפילה וחיוב קרבן לטומטום ואנדרוגינוס ילפינן מדכתיב ואם נקבה תלד ה\"ל למיכתב ואם נקבה היא מאי תלד הא אין דבר תלוי אלא בלידה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה </b> שיש עליה ספק חמש זיבות או ה' לידות מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים ואין השאר עליה חובה היו לידות וזיבות ודאות השאר עליה חובה כדתנן ספ\"ק דכריתות וטעמא שהרי קרבן זה לטהרה בא והרי הוא כטבילה אם נטמאה האשה כמה טומאות טבילה אחת לכולן אף קרבן זה כן ואין השאר עליה חובה לא הצריכוה חכמים להביאה שאף האחד בקושי התירו להקריב ספק מליקת חולין למזבח שאם לא כן אין תקנה ליטהר בקדשים אבל ה' לידות וזיבות ודאות מביאה קרבן ואוכלת בזבחים כמו שפירשתי מדין טבילה והשאר עליה חובה כדאמ' יכול תביא על הלידה שלפני מלאת ועל הלידה שלאחר מלאת קרבן אחד לשניהם ת\"ל זאת היו עליה ה' לידות ודאות וחמש לידות ספק או חמש לידות ודאות וחמש זיבות ספק מביאה ב' קרבנות א' על הודאי ונאכל ושאר הודאות עליה חובה ואחד על הספק ואינו נאכל ואין השאר עליה חובה ואוכלת בזבחים שם בריתא פלוגתא דת\"ק ורבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא ונקטינן כת\"ק כטעמא דלעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שנתגיירה ואין ידוע אם עד שלא נתגיירה ילדה או משנתגיירה ילדה מביאה קרבן מספק ואינו נאכל ס\"פ הזרוע תני ר' חייא ח' ספיקות נאמרו בגר ארבע מהן לחיוב וד' מהן לפטור וחד מהני דחיוב הוי קרבן אשתו דספק איסור כרת הוא לאכול בקדשים עד שתביא כפרה דמחוסר כיפורים אסור בקדשים וענוש כרת. ספק מחוסרי כפרה שעבר עליו י\"ה חייבין להביא לאחר י\"ה דלאו לכפרה אתי דבצער לידה נתכפרה אלא להכשירה לאכול בקדשים וכן בשאר מחוסרי כפרה מספק כדילפינן פ\"ג דהלכות שגגות."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שיש עליה לידה או זיבה מביאה מעות הקינים ונותנת בשופר ואוכלת בקדשים לערב חזקה שאין ב\"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו כל המעות שבשופר ויקריבו כנגדן קינים בשקלים פי\"ג שופרות בתלמוד ירושלמי. האשה שהביאה חטאתה ומתה יביאו יורשים עולתה דנשתעבדו נכסיה ושעבודא דאוריתא כדתנן ספ\"ק דקינין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסח </b> שיקריב הזב כשיטהר קרבן פרק בנות כותיים אמר רב הונא זוב דומה למי בצק של שעורים זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת שנוצר האפרוח בה כשהיא תחת התרנגולת וילפינן בת\"כ דהאי זיבה מחמת שכבת זרע הוא אלא שהיא זיבה כלובן ביצה המוזרת דכתיב כי יהיה זב יכול זב מכל מקום יהא טמא ת\"ל מבשרו ולא כל בשרו אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדון טמא בזב וטמא בזבה מה זבה ממקום שהיא מתטמאה טומאה קלה נדה מטמאה טומאה חמורה זבה אף הזב ממקום שהוא מטמא טומאה קלה קרי מטמא טומאה חמורה זיבה. ראית הזב מחמת אונס או חולי אינו זב דכתיב מבשרו מחמת בשרו הוא שיהיה טמא ולא מחמת חולי ואונס מכאן אמרו במס' זבים פ\"ב בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה וכו' ואע\"ג דהאי מבשרו מפקי' ליה בת\"כ שיהא זיבה ממקום שכבת זרע ולא נימא כל מקום שזב כגון רוקו וכו' נראה דהתם דרשי' מדכתיב מבשרו מקצת בשרו ולא כל בשרו והוה סגי למיכתב מבשר וכתב מבשרו ללמד מחמת בשרו ולא מחמת חולי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b> קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת כדתנן פ\"ב דזבין שראיה זו של זוב מחמת שכבת זרע שראה היא א\"נ כיון דראה קרי האי זיבה מחמת חולשה דקרי היא וכן למראה ולהרהור תולין כל מעת לעת כדתניא בתוספתא כשם שתולין לו שכבת זרע מעת לעת כך תולין למראה ולהרהור מעת לעת אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כל זמן שהוא מצטער."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שמל ואח\"כ ראה זוב בין גוי בין ישראל תולין במילה כל זמן שמצטער כדתניא בתוספתא דזבין ובת\"כ ילפינן לגרים דמטמאים בזיבה דכתיב בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ואת העבדים משוחררים ת\"ל ואמרת אליהם גוי שנתגייר וראה קרי מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעת לעת ופי' רבי' שמשון בפי' סדר טהרות במס' זבין טעמא משום דבישראל שקריו טמא מציל מזיבה אבל גוי דקריו טהור אינו מציל מזיבה וכדתניא בספרי והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שקרי פוטר בזיבה מעת לעת והיינו בישראל דשייכא ביה טומאת קרי וטבילה ע\"כ. קטן אין תולין לו במראה שאין לקטן מראה והרהור המביא לידי זוב כדאמר' בתוספתא דזבים פ\"ב לפי' בודקין אותו בה' דרכים בלבד ובת\"כ ובפ' בנות כותיים ילפינן מדכתיב איש איש דתינוק בן יום א' מטמא בזיבה וכשם שתולין לו בחליו כך תולין לו בחולי אמו. בד\"א שבודקין את הזב בדרכים אלה בראיה שניה של זוב שבה יעשה זוב אבל בראיה ראשונה אפילו ראה אותה באונס וראה שניה מחמת בשרו הרי זה טמא טומאת זיבות בפ' בנות כותיים אמר רב הונא ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס שנאמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה שכבת זרע מטמא באונס אותה טומאה קלה האמורה בה מגע וטומאת ערב אף ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס להצטרף לשניה לטמא בזב גמור והא דכתיב מבשרו ולא מחמת אונסו ע\"כ אראיה שניה דכתיב בתריה קאי ולא אראשונה דהא איתקש לשכבת זרע דכל עצמו מחמת אונס חימום בא ואעפ\"כ בודקין אותו בראשונה כדתנן פ\"ב דזבין ראה ראיה ראשונה בודקין אותו ומוקמי' לה לקרבן דאי קמייתא באונס לא מיצטרפא לשלש לקרבן אבל מצטרפת לשניה לטומאה דאם ראיה שניה בלא אונס אע\"פ שראיה ראשונה באונס עושה משכב ומושב ובעי שבעה נקיים וביאת מים חיים דכי כתיב מבשרו ולא מחמת אונסו אשניה כתיב אבל ראשונה איתקש לשכבת זרע כדא' ובראיה שלישית אין בודקין אותו כלל אפילו ראה אותה מחמת אונס כדתנן התם שלישית אין בודקין אותו רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו ואמרינן פ' בנות כותיים דבאתים פליגי דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה רבנן לא דרשי את הזב חדא זובו תרתי לזכר כלומר עד כאן יש לו דין זכר שאינו מטמא באונס בשניה מכאן ואילך דהיינו בשלישית לנקבה כתיב כלומר יש לו דין נקבה שמטמאה באונס כדילפינן מדכתיב כי יזוב זוב דמה וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הרואה </b> ראיה ראשונה של זוב הרי הוא כבעל קרי ראה שתים הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן ראה ג' ראיות הרי זה זב גמור וחייב בקרבן כדתנן פ\"ק דמגילה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובגמרא הא לענין משכב ומושב וספירת שבעה זה וזה שוין מנה\"מ דשוין לטומאה ואין שוין לקרבן דת\"ר ר' סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקרא טמא ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הרי שתי זיבות מנויות כאן וקראו טמא שלש וקראו טמא דכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו הרי לך שלש וקראו טמא דכתיב טומאתו היא הא כיצד אם משנים טמא למה פרט לך הכתוב (שתים) שלש לטומאה אלא שתים לטומאה ושלש לקרבן ולא מצית אמרת ב' לקרבן וג' לטומאה דכתיב וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו משמע מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת אין מביאין קרבן הא כיצד ראה שלש מביא שתים אינו מביא או אינו אלא ראה שתים מביא שלש אינו מביא אמרת עד שלא ראה שלש ראה שתים והרי כבר ירד לכל חומר זב ומי הוציאו ואיצטריך דרבי סימאי ואיצטריך מזובו כדאיתא התם. אחד הרואה שתי ראיות או ג' בזה אחר זה או ראיה אחת בכל יום הרי זה זב כדא' פ' כיצד הרגל וזאת תהיה טומאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים דכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים ימים שנים רבים שלשה ובזב כתיב ג' ראיות בקרא דכתיב זוב תלתא זמני וכתיב טומאתו היא דמשמע בהנך שלשה הויא טומאה ומדכתיב זאת ממעט זבה מראיות ביום א' אבל זב בימים נמי מטמא כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זכר לנקבה מה נקבה מטמאה בימים אף זכר בימים. ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום שלם אינם מצטרפות דבזבה בעיא ג' ימים רצופים כדתנן ימים רבים וכתיב וספרה לה שבעת ימים מה שבעת ימים הם רצופים כדכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן וכדתנן פ\"ק דזבין ראה אחת היום ושתים למחר ב' היום ואחד למחר ג' לשלשה ימים או לשלשה לילות הרי זה זב גמור וטעמא דטומאתו תלויה בזובו כדכתיב טומאתו היא ואינה תלויה בימים לכך אפילו ראה שלשתן בשעה אחד הוי זב וכן כשראה ג' ראיות בשלשה ימים רצופים אבל כשהיתה הפסקה בין ראיה יום שלם אין מצטרפין לא לקרבן ולא לטומאה דבעיא רצופין כדא'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראיית </b> הזב אין לה שיעור כדתנן ריש פ' יוצא דופן ומטמאין בכל שהן אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן ובגמרא אמר שמואל זב צריך בחתימת פי האמה ואמרינן דאתי כר' נתן משום ר' ישמעאל ולא הודו לו חכמים דסברי דבכל שהו טמא כדכתיב או החתים בשרו כל שניכר בבשרו מטמאה. היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק אם יש מתחלת הראיה עד סופה בכדי טבילה וסיפוג או יותר נחשבת כשתים שם פ\"א דזבין במשנה שאם ראה א' והפסיק כדי טבילה וסיפוג שהוא כדי שירד ויטבול ויעלה ויסתפג כפי מה שפירשו בתוס' ואחר כך ראה שתים או אחת מרובה כשתים או אפכא שראה קודם שתים או מרובה כשתים והפסיק וראה א' הרי זה זב גמור והרב ז\"ל כתב דא' ארוכה כשתים היה נחשבת כשתים וממילא משמע דבין בתחל' בין בסוף הוא כשתי החלוקות השנויות במשנה כמו שכתב בסמוך אבל שיעור הארוכה שתהא כדי טבילה וסיפוג לא הוזכר במשנה זו אלא מדתנן בסמוך ראה א' ארוכה כשלש והיא כדי שתי טבילות וב' סיפוגין משמע דבאחת ארוכה כשתים הוי ארוכה כטבילה וסיפוג ונרא' דכיון דזוב אין לו שיעור כדילפינן לעיל דבכל שהוא מטמא א\"כ כשראה אחת ארוכה כשתים כיון שמתחלת ראייתו בכל שהו נטמא והיה שהות לטבול ועדין הוא רואה נחשב כשתים וכן בארוכה כשלש כיון דיש כשתי טבילות חשיבה כשלש כיון דיש כדי טהרה בין תחלת ראיה לאמצעיתה וכן בין אמצעיתה לסופה ובת\"כ ילפינן ראיות גדולות מדכתיב זוב ג' זימני וקטנות מהחתים וכו' ולמה נאמרו קטנות ליתן שיעור לגדולות כקטנות שאם ראה אחת מרובה וארוכה כשלש בקטנות טמא ראה א' ביום והפסיק וראה ב' או א' מרובה כשתים או אפכא כדתנן במתניתין לעיל הרי זה זב גמור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראה </b> ראיה אח' מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחלת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הימים מחלקים והויא כשתי ראיות כדתנן התם ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם יודע שמקצת הראיה היום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן ואם ספק ודאי לטומאה וספק לקרבן דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון דיש בה משני ימים והרי יש כאן שלש ראיות ואם דשמא כולה מהיום או כולה מהלילה ודאי לטומאה דמה נפשך איכא שתים וספק לקרבן דמספקא לן שמא ב' שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה איכא שתים עם הראיה ראשונה דבראיה זו לא היה מתחלתה לסופה כדי טבילה וסיפוג ואפילו הכי אי מקצתה היתה ביום ומקצתה היתה בלילה הוו שלש ראיות דימים מחלקים דכיון דזוב מטמא בכל שהו כדילפינן לעיל וראה כל שהו בסוף יום זה וכל שהו בתחלת יום הבא אחריו דהיינו בין השמשות הרי הם שתי ראיות כיון דהוו כשני ימים וילפינן לעיל מדכתיב לזכר ולנקבה מה נקבה בימים אף זכר בימים והרב ז\"ל לא כתב ודאי לטומאה ולקרבן שהרי כתב שאם ראה א' בסוף היום מקצתה ומקצתה בתחלת הלילה אע\"פ שאינה ארוכה שהימים מחלקים ומשום דאם ראה בבין השמשות אי איפשר שיהיה ידוע אם היה מקצתה היום ומקצתה למחר ולכך מספקינן לה בקרבן ומביא ואינו נאכל אבל אם היה ידוע שהיה מקצת הראיה בסוף היום ומקצתה בתחלת יום הבא היה מביא קרבן ודאי כדתנן במתניתין ראיה א' בין השמשות של יום השבת וראיה שניה בין השמשות של מוצאי שבת הרי זה ספק לטומאה וספק לקרבן שמא היה הפסק בין שתי הראיות יום שבת ואינם מצטרפות או שמא לא היה הפסק יום א' דאחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והרי יש כאן שלש ראיות וחייב קרבן ולפיכך מביא מספק ואינו נאכל וכדתנן בההיא מתניתין ראה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הימים שהזב רואה בהם זיבות הרי הוא טמא וכשיפסוק הזיבות מונה שבעה וטובל ומערי' שמשו ובשמיני מביא קרבן אם היה בעל שלש [ראיות] וכדכת' וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו דהיינו שבעת ימים טהורים מטומאת זיבה שלא יראה זוב שבעת ימים רצופים ורחץ במים וגו' וביום השמיני וגו' ואם ראה זוב אפילו בסוף שביעי אחר שטבל סתר הכל וחוזר למנות מאחר יום הראיה דשבעה ימים רצופים בעיא כדכתיב שבעת ימים לטהרתו."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שראה קרי באחד משבעת ימי הספירה אינו סותר אלא יומו כדאמ' פרק בנות כותיים תני אבוה דר' אבין מה גרם לו זובו שבעה לפיכך סותר שבעה מה גרם לו קריו יום א' לפיכך סותר יום אחד וכדאמר' פרק תינוקת לטמאה בה אמר רחמנא זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע לטמאה בה מה זיבה סותרת דבעינן שבעת ימים רצופים אף קרי סותר אימא זיבה סותרת הכל אף קרי סותר הכל ת\"ל לטמאה בה אין לך סתירה אלא בטומאתה האמור בה מה טומאת קרי יום א' אף סתירתו יום א'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שבדק ביום א' מימי הספירה ומצא טהור ולא בדק כל שבעה וביום שביעי בדק ומצא טהור הרי זה בחזקת טהרה שם פרק תנוקת פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא במתנ' דתני ר' יוסי ור' שמעון אמרי הלכה כר' אליעזר ואע\"ג דאין למדין הלכה מפי תלמוד הא פסיק תלמודא בפ\"ק הלכתא כר' אליעזר בארבע והאי חד מינייהו דקאמר ר' אליעזר הכא במתניתין דבדק יום א' ויום שביעי ומצא טהור ושאר ימים לא בדק דהוי בחזקת טהרה ובגמרא איבעיא להו בדקו עצמן יום א' ויום ח' נמצאו טהור ושאר הימים לא בדקה לר' אליעזר מהו ואמר רב היא היא תחלתן אע\"פ שאין סופן טהור ואמר רב נמי התם נדה שהפרישה בטהרה בשלישי שלה סופרתן למנין שבעה נקיים וכי קאמר רב בר משלישי כגון דלא בדקה אלא ביום שלישי זה שפסקה וביום שביעי ואשמועינן כי היכי דתחלתן אע\"פ שאין סופן הכי נמי סופן אע\"פ שאין תחלתן."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> ראיה שהיא סותרת אינה מביאה לידי קרבן ואפילו ראה ג' ראיות בסוף יום שביעי של שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שראיות אלו לסתירה אבל ראה ג' ראיות בליל שמיני מביא קרבן שאין ראיות אלו סותרות והיינו בעל ב' ראיות שזיבה ראשונה בת שתי ראיות היתה אבל היה זב בעל ג' ראיות וראה שלש בליל ח' שלאחר שבעת ימים נקיים אינו מביא קרבן שני על שלש ראיות אלו דאף על גב דאינן סותרות הרי לא יצא לזמן הראוי לקרבן דלילה מחוסר זמן לכל הוא. חוץ מיולדת שהפילה בליל פ\"א שמביאה קרבן שני כדילפינן לעיל מדכתיב או לבת אליבא דבית הילל ואמרינן התם סוף פרק קמא דכריתות זב שראה שלש ראיות בליל שמיני מה ב\"ה אומרים בדבר זה טעמייהו דב\"ה במפלת בליל פ\"א משום דכתיב לבת אבל זב שראה שלש ראיות בליל ח' פטרי דלא מיתרי קראי או דילמא ל\"ש ואמרינן תני חדא זב שראה שלש ראיות בליל ח' מביא קרבן ותניא אידך דאינו מביא ואמר רבי אלעזר הני תנאי סברי לילה מחוסר זמן והא דתניא מביא בזב שזיבה ראשונה שלו היתה של שתי ראיות ולא היה מחוייב קרבן ולכך מביא על שלש ראיות אלו שראה בליל ח' וקמ\"ל דדוקא ראה בליל ח' אבל ביממא דיום שביעי לא דקסבר כל ראיה שסותרת אין מביאה לידי קרבן והא דתני אין מביא בזב בעל ג' ראיות דכיון דלא יצא לשעה הראויה לקרבן כולה חדא זיבה אריכתא היא. אמר רבי יוחנן ראה א' בליל ח' ושתים ביום ח' מביא שתי קרבנות שתים בלילה וא' ביום אינו מביא ואמר רב יוסף תדע דהא ראיה ראשונה שכבת זרע בעלמא הוא דאין לה אלא טומאת ערב ולכך כד חזי תרתי אחרנייתא ביממא מצטרפי לה אבל ב' בלילה וא' ביום ח' אינו מצטרף ואין מביא קרבן על זיבה זו אחרונה דעיקר' בליל ח' היתה ואף על פי שאינה סותרת כיון דלא יצתה לשעה הראויה לקרבן אינו מביא כדא'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> מתטמאין בזיבה אפילו קטן בן יומו פרק ב' דזבים תנן הכל מטמאין בזיבה אף הגרים ועבדים בין משוחררים בין שאינן משוחררים וחרש ושוטה וקטן ותניא בת\"כ בני ישראל מנין לרבות את הגרים ועבדים משוחררים תלמוד לומר ואמרת אליהם איש שאין לי אלא איש מנין לרבות את האשה ואת הקטן תלמוד לומר איש איש דברי רבי יהודה ומשוחררים לאו דוקא דהא תנן בין שאינן משוחררים אלא למימר דאפי' משוחררים צריכים ריבוי וכי האי גונא אשכחן פרק הערל גבי טומאת לידה כדמייתי רבי שמעון בפרק ב' דזבין והרי העבדים וחרש ושוטה הם כקטן שמביאין עליהם כפרה להאכילן בקדשים וחטאתן נאכלת וסריס אדם וסריס חמה מתטמאין בזיבה כדתנן התם דהא הוו בכלל בני ישראל. וטומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהם חומרי האיש וחומרי האשה שמטמאין בלובן ובאודם וטומאתם בספק כדתנן במתני' ולפיכך אין קרבנם נאכל. היה מונה שבעת ימים נקיים ללובן וראה אודם או איפכא הרי זה אינו סותר כדתניא בתוספתא דפרק קמא דזבין ונראה דטעמא משום דאע\"ג דמטמא בלובן ובאודם היינו בלובן משום איש ובאודם משום אשה ולא אתי אודם דמשום אשה וסותר לובן דמשום איש וכן איפכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסט </b> שיקריב מצורע כשיטהר קרבן אחר שיטהר בעץ ארז כדכתיב שנים צפורים חיות טהורות ועץ ארז ושני תולעת ואזוב וצוה הכהן ושחט וגו' וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה ומונה שבעת ימים כדכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים וביום השביעי מגלח תגלחת שניה כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו כתגלחת ראשונה כדתנן בפרק י\"ד דנגעים משום דשתיהן שוות דמילי טובא כתיבי בשניה דלא כתיבי בראשונה וילפי מהדדי בג\"ש בת\"כ נאמר וגלח את כל שערו בראשונה וגלח את כל שערו בשניה וטובל כדכתי' ורחץ בשרו במים וטהר ומעריב שמשו ולמחר בשמיני טובל פעם שניה כדתנן התם טבל בלשכת המצורעים בא ועמד בשער ניקנור רבי יהודה אומר אינו צריך טבילה ונראה דהך טבילה הויא דרבנן דלא כתיב בתורה."
+            ],
+            [
+                "<b>נתאחר </b> ולא גלח בשביעי כשיגלח יעריב שמשו ויביא קרבנותיו למחרת כדתניא בתורת כהנים גלח בשביעי מביא קרבנותיו בשמיני גלח בשמיני אין מביא קרבנותיו בו ביום דברי רבי עקיבא אמר ליה רבי טרפון מה בין זה לנזיר אמר לו שהנזיר טהרתו תלויה בימים ומצורע טהרתו תלויה בתגלחת אין מביא קרבנותיו אלא אם כן מעורב שמש. כיצד עושין לו המצורע עומד חוץ לעזרת ישראל כנגד פתח מזרחית כדתניא בתוספתא ומעמידו בשער ניקנור וכו' כדכתיב והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' בשער ניקנור ולא בעזרה עצמה לפי שהוא מחוסר כיפורים והכהן מניף אשמו עם לוג השמן כדכתיב והניף אותם תנופה לפני ה' ואם הניף כל אחד בפני עצמו יצא דכתיב אותו לאשם והניף דמשמע דאשם לחודיה טעון תנופה והדר כתיב אותם תנופה משמע תרוייהו יכול יניף שניהם ויחזור ויניף כל אחד תלמוד לומר תנופה ולא תנופות כן מצאתי בפירוש ת\"כ לרב רבי הלל בן רבינו אליקים ז\"ל. ואח\"כ מביא את האשם ומכניס שתי ידיו וסומך כדתנן במתני' דנגעי' ובתוספתא כל הסמיכות שבמקדש תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור שאין יכול ליכנס לעזרה עד שיזרוק עליו מדם אשמו וחטאתו ולזה כתב הרב ז\"ל ושוחטין אותו מיד דאף על גב דאי איפשר שיהיה תכף לסמיכה שחיטה אפילו הכי לא יעכבנו אלא מיד כשיגיע למקום השחיטה ישחטנו. ומקבלין שני כהנים את דמו אחד מקבל וזורקו על גבי המזבח ואחד בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית כדתנן במתני' ובתוס' ותניא בסוף פרק הוציאו לו ולקח הכהן מדם האשם יכול בכלי תלמוד לומר ונתן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה בעצמו של כהן יכול אף למזבח כן דקי\"ל דאשם מצורע טעון מתן דמים לגבי מזבח כשאר אשמות דאף על גב דלא כתיב ביה הרי הוא דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל והחזירו לך הכתוב לכללו בפי' דלכך נאמר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה מתן דמים ואימורים אף זה טעון מתן דמים ואימורים יכול לא יתקבל בכלי אלא בעצמו של כהן כדכתיב ונתן תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונת כלי לקבל דמה כדילפינן בהיקשא דזאת התורה לעולה למנחה וגו' ובעולה ובשלמים כתיב וישם באגנות ואשם נמי מהכא גמר דבעי כלי אלא אשם מצורע משום דיצא לידון בדבר החדש שהוא בהן יד ובהן רגל ואזן ימנית הוצרך להחזירו לכללו בהיקשא דכחטאת האשם נמצאת אתה אומר אשם מצורע שני כהנים מקבלין את דמו אחד ביד ואחד בכלי זה שקבל בכלי בא לו אצל מזבח וזה שקבל ביד בא לו אצל מצורע ומה שכתב הרב שמקבל בידו הימנית ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית ואם שנה וקבל בשמאל בתחלה פסל מצאתי בתוספתא בהפך זה שקבל בכלי מקבל בימין וזה שקבל ביד מקבל בשמאל ואם שנה פסל ופירוש הר\"ש מקבל בשמאל דכתיב על כפו השמאלית וכתיב נמי וטבל באצבעו הימנית ע\"כ וקשיא דהאי קרא לא כתיב אלא גבי לוג שמן כדכתיב ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית וגו' וגבי דם לא הוזכר ימנית ושמאלית אלא ולקח הכהן מדם האשם ונתן הכהן על תנוך אזן המטהר הימנית וגו' ואיפשר דאיכא היקשא מדם לשמן דכתיב בדם ונתן הכהן על תנוך וכתיב בשמן יתן הכהן על תנוך וגו' על דם האשם כי היכי דדם ושמן ניתנים בתנוך ובאזנות במקום אחד כדכתיב על דם האשם הכי נמי נתינה דכתיב בתרוייהו בעצמו של כהן הויא בכף שמאלית כדכתיב גבי שמן כפו השמאלית ולמה שכתב הרב ז\"ל שמקבל בידו הימנית וחוזר ומערה לידו השמאלית ומזה באצבעו הימנית נראה דיליף לה הכי מדתנ' לה פרק הוציאו לו ובת\"כ ולקח הכהן יכול בכלי תלמוד לומר ולקח הכהן ונתן הכהן מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה שהיא קבלה בעצמו של כהן ואם כן יכול אף זריקה של מזבח תהא ביד תלמוד לומר כי כחטאת האשם הוא לכהן מה חטאת טעונה כלי כדאמ' לעיל אף אשם זה טעון כלי ומדלא מפלגינן בין קבלה לנתינת בהונות דכתיב בה ונתן אלא דבקבלה דהיינו לקיחה דכתיב בקרא איכא כלי ונתינה דכתיב ונתן הויא בעצמו של כהן משמע דביד שמקבל לזרוק דהיינו ימין בה הוא מקבל ג\"כ ליתן בבהונות והיינו נמי דאיצטריכו ב' כהנים לקבל את דמו דאי קבלה לזריקה בימין וקבלה ליתן בבהונות בשמאל בכהן חד הוה סגי שיקבל בשתי ידיו ויזרוק מדם שקבל בימינו ויתן בבהונות אח\"כ מדם שקבל בשמאלו אלא מדאיצטריך ב' כהני' כדתנן במתני' משמע דתרוייהו בחד ידא דהיינו ימנית אלא שצריך אחר כך לערות ממנה לשמאל כדי להזות באצבע ימין דומיא דהזאת שמן באצבע ימין ולשון התוס' נמי איפשר דמאי דקתני זה שקבל ביד מקבל בשמאל דלדעת הרב ר\"ל זה שקבל ביד ימין חוזר ומערה לשמאל אבל אפילו שנאמר דלשון התוספתא היא קבלה מתחלה בשמאל מלשון הגמרא דפרק הוציאו לו ולשון תורת כהנים נרא' דקבלה ליתן בבהונות נמי הויא בימין כדפי' לדעת הרב ז\"ל כנ\"ל. ומכניס המצורע ראשו ונותן הכהן מן הדם שבכפו על תנוך אזנו הימנית כדתנן במתני' שלהי נגעים ובת\"כ דריש אי כתיב ונתן על תוך יכול על תוך ודאי תלמוד לומר נוך אי נוך יכול על גבו של אוזן ת\"ל תוך נוך הא כיצד זה גדר האמצעי. ואח\"כ יכניס ידו הימנית וכן רגלו שאינו יכול ליכנס כל גופו עדין לעזרה כדכתיב ברישא דענינא והעמיד הכהן המטהר את האיש המטהר ואותם לפני ה' פתח אהל מועד אבל תנוך ובהונות בעי' שיהיו בעזרה כדכתיב גבי הזאת שמן וכפר עליו הכהן לפני ה' דקאי נמי אהזאת תנוך ובהונות ואם נתן על השמאל לא יצא דהא ימנית כתיב בתנוך ובהונות וכתי' גבי תורת המצורע תהיה לעיכובא ואחר יקריב הכהן חטאתו ועולתו כדכתיב בקרא ועשה הכהן את החטאת וגו' ואחר ישחט את העולה. ואחר שיתן מן הדם על הבהונות נוטל הכהן מלוג השמן ויצק לתוך כפו של חברו כדתנן במתניתין והיינו משום דכתיב בקרא ולקח הכהן מלוג השמן ויצק על כף הכהן השמאלית משמע שהכהן העושה את ההזאות היה יוצק על כף כהן אחר ואם יצק לתוך כף עצמו יצא דהא לא כתיב בהדיא דיצוק לתוך כף אחר וכתיב נמי וטבל הכהן את אצבעו הימנית מן השמן אשר על כפו השמאלית דמשמע כף הכהן המזה עצמו. וטובל אצבעו הימנית בשמן ומזה ז' פעמים כדכתיב והזה שבע פעמים לפני ה' דהיינו כנגד בית קדשי הקדשים על כל הזיה טבילת אצבע בשמן דשבע פעמים אטבילת אצבע ואהזאה קאי וטבל והזה שבע פעמים לפני ה' ואם הזה ולא כיוון כנגד בית קדש הקדשים כשרות כדתניא בהקומץ שלא מכוונות כשרות דלאו מבפנים נינהו אלא בעזרה היה עומד והופך פניו לצד בית קדשי הקדשים ומזה על קרקע העזרה. ואחר כך יתן מן השמן על מקום שנתן דם האשם בתנוך ובהונות כדכתיב בקרא על מקום דם האשם ואף על פי שנתקנח הדם אין דם גורם אלא מקום דם דלהכי כתיב מקום דם גבי מצורע עני. והנותר מן השמן יתן על ראש המטהר ואם לא נתן לא כפר כר' עקיבא דפליג במתני' ארבי יוחנן בן נורי וטעמא דרבי עקיבא דקרא קאי נמי אנתינה בראש כדכתיב על ראש המטהר וכפר וגו' ופרק הוציאו לו תניא דברי הכל מתנות הראש אין מעכבות ומפרש תלמודא טעמא משום דכתיב ומיתר והנותר דהוי שירי שיריים ומתרצים התוספות בריתא זו אליבא דרבי עקיבא. ושאר הלוג מתחלק לכהנים ואינו נאכל אלא בעזרה לזכרי כהונה כדתנן פרק התדיר אם ראית שמן מתחלק בעזרה אי אתה צריך לשאול עליו מהו אלא מותר רקיקי מנחות ישראל ולוג שמן של מצורע וטעמא משום דהוקדש לאשם כדכתיב והקריב אותו לאשם ואת לוג השמן וכתיב כי כחטאת האשם הוא לכהן קדש קדשים הוא לרבות לוג שמן של מצורע דהוי קדש קדשי' דאי באשם מישתעי קרא הא כתב קרא בצו את אהרן זאת תורת האשם קדש קדשים הוא תורה אחת לכל האשמות שהם קדש קדשים אלא האי קדש קדשים לרבות לוג שמן של מצורע אתא כדתניא בת\"כ. ואסור לאכול ממנו עד הזאת שבע ומתן בהונות כדתניא בתוספ' עד מתי מועלין בשמן עד שיתן מתנותיו דהיינו מתן בהונות שאחר שבע הזאות שנגמרה מצותו בר מיציקת הראש והוה ליה כקדשים שהזריקה מוציאה מידי מעילה ור\"ש פליג אתנא קמא וסבר דבתר שבע הזאות אזלינן וטעמא דת\"ק כדכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים וגו' ונתן הכהן על תנוך אוזן וגו' והנותר בשמן וגו'. ואם אכל לוקה כאוכל קדשים קודם זריקה דאיתקש לאשם כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אי </b> זהו תנוך אוזן זה גדר האמצעי כדילפינן לעיל נתן על צידי הבהונות כשר צדי צדדין פסול דעל על דכתיב גבי מצורע עני לא איצטריך דהא כתיב על מקום דם האשם אלא חד על להכשיר צדדין של בהן כדכתיב ועליו מטה מנשה וחד לפסול צדי צדדין נתינת שמן בבהונות בין שהיה שם הדם בין שנתקנח כדכתיב על מקום דם האשם אין הדם גורם אלא מקום גורם. אין לו אזן או בהן ימנית אין לו טהרה עולמית כדתנן במתניתין דשלהי נגעים אליבא דת\"ק דר' אליעזר וטעמא דבעינן קרא כדכתיב ימנית וכתיב זאת תהיה תורת המצורע לעיכובא."
+            ],
+            [
+                "<b>אשם </b> מצורע ששחטו שלא לשמו או לא נתן מדמו על בהונות הרי זה טעון נסכים ועולה למזבח וצריך המצורע אשם אחר להכשירו פרק הוציאו לו מימרא דרבי יוחנן ותניא כותיה אשם מצורע ששחטו שלא לשמו או שלא נתן מדמו על גבי בהונות הרי זה עולה לגבי מזבח וטעון נסכים וצריך אשם אחר להכשירו למצורע זה שיאכל בקדשים דעבודה שלא נגמרה הרי היא כמי שאינה ובפרק קמא דמנחות מייתי האי בריתא ובפרק ב' דמדות ומפרש התם רבי יוחנן טעמא דטעון נסכים שאם אי אתה אומר כן פסלתו מליקרב על גב המזבח דלמצורע לא חזי דהא נשחט שלא לשמו ותנן כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים משום חובה ולעולה לא חזי דהא לא ניתק לרעיה ולנדבה לא חזי דהא אין אשם בא בנדבה אבל בנסכים אתי למזבח ואשם לכהנים וצריך אשם אחר להכשירו. הקדים חטאתו לאשמו שם ריש מנחות בריתא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס אלא תעובר צורתה ובעי למימר טעמא משום דכתיב זאת תהיה כהויתה תהיה אלא משום דשחיטה לאו עבוד' היא הוה מצי למרס בדמו עד שיזה מדם האשם אלא דמסיק רב פפא דטעמא משום דיש מחוסר זמן לבו ביום וכיון דכתיב אשם ברישא והדר חטאת הוי חטאת כמחוסר זמן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יש </b> לאדם להביא אשמו היום ולוגו למחר או אחר עשרה ימים פרק הקומץ זוטא אמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא זבחו היום ונסכיו עד עשרה ימים דאמר מר מנחתם ונסכיהם אפילו למחר אלמא לאו מזבח נינהו ואמרו לו לרבי מאיר והלא אדם מביא אשמו היום ולוגו למחר ועד עשרה ימים מטעמא דאמר דלאו מזבח הוא ולהכי אין חייבין עליו משום פגול אפילו בא עם האשם דאיפשר לשנותו לאשם אחר כדאמ' התם לרבנן דר\"מ. חסר הלוג עד שלא יצק ימלאנו מאחר שיצק יביא אחר בתחלה סוף נגעים פלוגתא דרבי עקיבא ור\"ש במתניתין וטעמא דרבי עקיבא דלא אמרינן דקבעא ליה לוג שהוא כלי שרת כיון דלא יצק עדין על כפו השמאלית ובת\"כ מפיק לה מדכתיב מלוג השמן ויצק וכתיב נמי גבי לוג קדש קדשים הוא כדאמר' לעיל דאתא לרבות לוג שמן של מצורע דהוי קדש קדשים וכתב הוא פרט לשחסר כל שהו וכיון דאכתי לא נעשית מצותו ימלאנו והוי כשר אבל כיון דיצק וחסר אחר כך פסול הילכך בעינן להביא אחר שלם כתחלה. יצק מן השמן לכפו והתחיל להזות ונשפך הלוג עד שלא גמר מתן שבע יביא אחר ויתחיל במתן שבע כדאמ' בתוספתא נתן מקצת מתנות בפנים ונשפך הלוג יביא לוג אחר ויתחיל בתחלה ורבי אליעזר ור\"ש אומר ממקום שפסק וטעמ' דרבנן דכל שבע הזאות מצוה אחת וכן כל מתן בהונות מצוה אחת ולהכי יביא אחר בתחלה כשנשפך השמן במקצת בהונות כדתניא בהאי תוספתא גופה לרבנן ומייתו לה שלהי פרק הוציאו לו וכן גמר מתן שבע ונשפך קודם שיתחיל בבהונות יביא לוג אחר כדתניא התם גמר מתנות שבבהונות ונשפך הלוג דברי הכל מתנות הראש אינן מעכבות ומפ' מאי טעמא לא מעכבי אלימא משום דכתיב והנותר מן השמן דקרו ליה שירים אלא מעתה והנותרת מן המנחה הכי נמי דלא מעכבי והאמר מר שירים שחסרו בין קמיצה להקטרה אין מקטירין את הקומץ עליהם שאני הכא דכתיב ומיתר והנותר דמתנות בהונות קרויין שירים דכתיב בהו ומיתר השמן ומתנות הראש קרויין שירי שירים דכתיב והנותר בשירים הראשונים יתן על ראש המטהר ובתוס' שם ופרק בתרא דזבחים מתרצינן בריתא זו אליבא דהני תנאי רבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דפליגי במתני' והרב ז\"ל כתב לעיל גבי מתנות הראש אם לא נתן לא כפר כרבי עקיבא משמע דמתנות הראש מעכבי והכא כתב שמתנת הראש אינה מעכבת ותירץ רבינו ברוך בפרק קמא דזבחים בריתא זו אליבא דרבי עקיבא ורבי יוחנן בן נורי דהאי דאמרינן דברי הכל אין מעכבת היינו דאינו קרוי מחוסר כפורים ומותר לאכול בקדשים וליכנס למקדש כיון דקבל מן השמן ומדם האשם על הבהונות ואיפשר לומר לדעת הרב ז\"ל דרבי עקיבא דאמר אם לא נתן לא כפר היינו כשלא נשפך השמן והכא דאמרי' דברי הכל לא מעכבי היינו כשנשפך שלא יביא אחר בתחלה ואף על גב דכשלא נשפך הוה משמע טפי דלא יעכבו מהא דאמרינן ראוי לבילה אין בילה מעכבת בו הכא שאני דכתיב בהדיא בקרא והנותר בשמן אשר על כף הכהן יתן על ראש המטהר דמשמע כשיש שמן שלא נשפך יתן אותו על ראש המטהר ואם לאו לא כפר כדכתיב יתן על ראש המטהר וכפר דמשמע אם לא נתן לא כפר לרבי עקיבא. הקדים מתן שמן למתן דם ימלא הלוג שמן ויחזור ויתן שמן לאחר מתן דם כדתניא בתוספתא דנגעים ומייתי לה ריש מנחות וטעמא דבעינן כמו שאמור בענין על מקום דם האשם יתן השמן מן הלוג. הקדים מתן בהונות על מתן שבע ימלא ויחזור ויתן על הבהונות אחר מתן שבע כדכתיב והזה מן השמן באצבעו שבע פעמים דמשמע דבעי' מן השמן שלם והוא לוג כשיזה שבע פעמים ונראה מלשון התוספתא דלא בעינן שיחזור למתן שבעה שכבר עלו לו ומהאי לוג אחר יתחיל בתחלה על גבי בהונות וכן כתב הר\"ש ז\"ל דעלו לו מתן שבע אף על גב דהיה חסר הלוג ובמה שנתן מתן בהונות קודם לא חיישינן אלא אשמן שבלוג אבל אשמן שביד לא מעכב ועכובא דמשמע מזאת תהיה תורת המצורע היינו שתהיה כל תורתו על הסדר. נתן שבע מתנות שלא לשמן לא הורצה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצורע </b> שנתנגע לאחר שהביא אשמו צריך קרבן אחר לצרעת שניה וכן אם הביא אשם (וחזר) ונתנגע אבל נתנגע ונרפא והביא ציפוריו וחזר ונתנגע ונרפא והביא ציפוריו קרבן אחד לכולן פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה בכלל חמשה שמביאים קרבן אחד על דברים הרבה תנן מצורע שנתנגע נגעים הרבה הביא ציפוריו ונתנגע לא עלו לו עד שיביא חטאתו ובגמר' מפרש טעמא דמצורע מביא קרבן אחד על נגעים הרבה דכתיב זאת תורת המצורע תורה אחד למצורעים הרבה ובת\"כ מפיק ליה מדכתיב וכבשה אחת מלמד שאחת על נגעים הרבה ומזאת תהיה דריש תורה אחד לכל המצורעים לפי שמצינו שחלק הכתוב בטומאותיהם ובשבועותיהם ופריך בגמרא והאמר ברישא אין מביא אלא קרבן אחד והיכי תנן בסיפא לא עלו לו דמשמע שצריך לחזור ולהביא לבסוף שתי צפרים לכל נגע ונגע עד שיביא חטאתו או אשמו לרבי יהודה ומסיק חסורי מחסרא והכי קתני הביא צפורין ונתנגע אין מביא אלא קרבן א' ולאקבועי בעניות ועשירות לא מקבע עד שיביא חטאת או אשם לרבי יהודה. מצורע שהביא קרבן עני והעשיר או עשיר והעני הכל הולך אחר האשם כרבי יהודה דפליג ארבי שמעון בשלהי נגעים ובפרק ארבעה מחוסרי כפרה פליג נמי בבריתא רבי אלעזר ואמר דהכל הולך אחר צפרין ואמר רב שלשתן מקרא אחד דרשו אשר לא תשיג ידו בטהרתו רבי שמעון סבר חטאת דהוא דבר המכפרו דעל שבעה דברים נגעים באים ר' יהודה סבר דבר המכשירו והוא אשם שמדמו נותנים על הבהונות ומכשירו בקדשים רבי אליעזר בן יעקב אומר דבר הגורם לו כפרה דהיינו צפרים שמדם הצפור מזין עליו תחלה ובת\"כ דרשינן כתיב אשר תשיג ידו מאשר תשיג ידו את אשר תשיג ידו תלתא קראי חד להיה עשיר והעני קודם הבאת אשם דמביא קרבן עני וחד להיה עשיר והעני אחר הבאת אשם דמביא קרבן עני דלא כרבי יהודה אף ע\"ג דסתם ספרא כרבי יהודה וחד לעני בשעת אשם והעשיר דמביא קרבן עשיר והא נמי דלא כרבי יהודה דלדידיה הכל תלוי בשעת אשם כדדרשינן בטהרתו דבר המכשירו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ב' </b> מצורעים שנתערבו קרבנותיהם ונזרק דם א' מן החטאות שלהן ואחר כך מת אחד מהם היאך יטהר זה החי לאכול בקדשים שאילו היה מצורע חברו חי אף ע\"פ שנתערבו הקרבנות זה יקרב לשם מה שהוא וזה לשם מה שהוא אבל השתא אין אנו יכולים להקריב חטאת שנשאר שמא הוא חטאת שמתו בעליה ולמיתה אזלא וקרבן אחר אינו יכול להביא דשמא אותו שקרב היה שלו ונפטר ונמצא מביא חולין לעזרה דאין חטאת בא בנדבה ואפי' בתנאי אם מחוייב חטאת אני הרי זה לחטאת ואם לאו יהא שלמי נדבה דמתן דמים לא שוו בחטאת ושלמים וכיצד יעשה יכתוב נכסיו לאחר ויביא קרבן עני וכמו שהשיב רבי יהושע לאנשי אסכנדריא וכיון דמייתי בדלות חטאת העוף בא על הספק ואין בה משום חולין לעזרה ולא תאכל כדאמר לעיל והיינו כשהביא כבר אשם קודם מיתת חבירו דאי לאו הכי לית ליה תקנתא לרבי שמעון דאשם קבע אבל לרבי יהודה אם הביא אשם הא קבע ליה בעשירות ואינו יכול להביא עוף בדלות כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>עשיר </b> שאמר קרבנו של מצורע זה עלי אפילו היה המצורע עני מביא עליו קרבן עשיר שהרי יד הנודר משגת ועני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי והיה מצור' עשיר מביא על ידו קרבן עשיר שהרי נתחייב בקרבן עשיר בערכין פרק השג יד תנן אבל בקרבנות אינו כן וכו' ובגמרא היה המצורע עני מביא המדיר קרבן עני כדתנן במתניתין ואמר רבי יצחק כשהיה מדירו עני ולא תימא אמצורע גופיה חס רחמנא בעניות כדכתיב ואם דל הוא אבל לא אמדיר אפילו הוא עני דכתי' הוא דמשמע דקאי דוקא אמצורע דאמר רב אדא בר אהבה כתיב ואין ידו משגת לרבות את הנודר אבל מדירו עשיר מביא בעשירות דהא אזלינן נמי בתר נודר ומצורע עשיר ומדירו עני מביא קרבן עשיר דסד\"א הואיל ואיתרבי נודר מואין ידו משגת דאמרינן לרבות את הנודר דחס רחמנא עליה כי הוי מצורע עני והוא נמי עני הכי נמי כשמצורע עני ואפילו הוא עשיר קמ\"ל דלא ערכי' ליה מואין ידו משגת אלא היכא דאיהו נמי עני אבל אם הוא עשיר ומצורע עני או הוא עני ומצורע עשיר מביא עליו קרבן עשיר כדתנן בשלהי נגעים מצורע עני שהביא קרבן עשיר יצא ועשיר שהביא קרבן עני לא יצא ותניא בת\"כ זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שהעני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אף עשיר שהביא קרבן עני תלמוד לומר זאת תורת אשר בו נגע צרעת מלמד שמביא אדם על ידי בנו ובתו וכו' קרבן עני ומאכילן בזבחים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מחוסרי כפרה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..dadf200b9aa865a44a8d9d165576b8d5f8e042f7
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,371 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שגגות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסא </b> שיקריב החוטא בשגגה קרבן חטאת על עבירה שחייבין על זדונה כרת דכתיב ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ואשם או הודע אליו וגו' והביא את קרבנו וגומר וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתו חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח ריש כריתות תנן ל\"ו כריתות שבתורה הבא על האם וכו' והפסח והמילה מצות עשה ואמרינן בגמרא דפסח ומילה לא תנא להו לחטאת דהא אינו חייב חטאת אלא דומיא דע\"ז דכתיב בה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' דהיא בשב ואל תעשה ופסח ומילה בקום עשה וכתיב נמי גבי חטאת אשר לא תעשנה דמשמע דאינו בא אלא על מצות לא תעשה וא\"כ לא תנא להו בהדי חייבי חטאות אלא לסיומינהו בכריתות דחייבים בהו כרת כדכתיב בפסח והאיש אשר הוא טהור וגו' ונכרת ובמילה כתיב וערל זכר וגו' ונכרת ומגדף נמי לית ביה חטאת כדתנן התם וחכ\"א אף המגדף דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה ושוגג דמגדף הוא כסבור שמברך שם בן שתי אותיות וברך שם בן ד' דאין חייב אלא על שם בן ד' כדא' פ\"ד מיתות המקבל ע\"ז עליו באלוה אע\"פ שבמזיד נסקל דאיתקש להשתחוא' דהויא מד' עבודות כדכתיב וישתחוו לו ויאמר אלה אלהיך וגומר משמע דקבלהו עליו לאלוה הוי כהשתחוא' לו ואפ\"ה פטור מן הקרבן דלא עבד מעשה וכתיב גבי חטאת אשר לא תעשנה וגומר ושאר כריתות חוץ ממגדף ופסח ומילה מביאין חטאת כדאמ' אלא טמא שאכל קדש והבא אל המקדש בטומאה דקרבנם הוי עולה ויורד ולא חטאת קבועה כדכתיב בפרשת ויקרא ובענין כריתות הוא דתנן להו בהדי הנך חייבי חטאות ותנן נמי חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חטאת </b> קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד גבי חטאת פרשת ויקרא נפש כי תחטא וגו' והביא וגו' וקרבן עולה ויורד אינו קבוע אלא עשיר מביא קרבן בהמה ועני מביא עוף או עשירית האיפה כדאמ' ואם דל הוא ואין ידו משגת והביא וגו'. כל עבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה מ\"ג ואלו הם<br><b> א </b> הבא על אמו. <b> ב </b> הבא על אם אשתו.<br><b> ג </b> הבא על אם אמה. <b> ד </b> הבא על אם אבי אמו.<br><b> ה </b> הבא על בתו. <b> ו </b> הבא על בת בתו.<br><b> ז </b> הבא על בת בנו. <b> ח </b> הבא על בת אשתו.<br><b> ט </b> הבא על בת בתה. <b> י </b> הבא על בת בנה.<br><b> יא </b> הבא על אחותו. <b> יב </b> הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו.<br><b> יג </b> הבא על אחות אביו. <b> יד </b> הבא על אחות אמו.<br><b> טו </b> הבא על אחות אשתו. <b> טז </b> הבא על אשת אביו.<br><b> יז </b> הבא על אשת אחי אביו. <b> יח </b> הבא על אשת בנו.<br><b> יט </b> הבא על אשת אחיו. <b> כ </b> הבא על אשת איש.<br><b> כא </b> הבא על הנדה. <b> כב </b> השוכב עם הזכר.<br><b> כג </b> הבא על אביו. <b> כד </b> הבא על אחי אביו.<br><b> כה </b> השוכב עם בהמה. <b> כו </b> האשה שמביאה עליה את הבהמה.<br><b> כל </b> כריתות שבעריות כ\"ז וכריתות שבשאר עבירות י\"ז. ואלו הן.<br><b> א </b> העובד ע\"ז במעשה. <b> ב </b> הנותן מזרעו למולך.<br><b> ג </b> בעל אוב. <b> ד </b> בעלי ידעוני במעשה.<br><b> ה </b> המחלל את השבת. <b> ו </b> העושה מלאכה ביוה\"כ.<br><b> ז </b> האוכל ושותה ביוה\"כ. <b> ח </b> האוכל נותר.<br><b> ט </b> האוכל חמץ בפסח. <b> י </b> האוכל חלב.<br><b> יא </b> האוכל דם. <b> יב </b> האוכל פגול.<br><b> יג </b> השוחט קדשים חוץ לעזר'.\n<b> יד </b> המעלה קרבן חוץ לעזרה.<br><b> טו </b> המפטם את שמן המשחה. <b> טז </b> המפטם את הקטרת.<br><b> יז </b> הסך בשמן המשחה.<br><b> הרי </b> אלו מ\"ג עבירות על שגגתו חטאת קבועה דחייבי כריתות נינהו דבכל הני עריות דלעיל כתיב כרת דכולל להו בסיפה ונכרתו הנפשות העושות ובאחותו שהוא בת אביו אמרינן פ\"ב דיבמות דחייב שתים אחת משום אחותו ואחת משום בת אשת אביו דאחותו מאנוסת אביו אינו חייב אלא אחת וזו הוא אחותו שמנה הרב (ריז\"ל) [ז\"ל] ולאו נמי כתיב בכולהו ערות אמך לא תגלה וכן בכולהו ובנדה נמי ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכרת דנדה בכלל ונכרתו הנפשות העושות דאכולהו דלעיל קאי והני עריות דלא תנן להו בריש כריתות ולא כתיבי נמי בקרא באזהרה אם אשתו ואם אמה ואם אביה ילפינן מדכתיב עונש שריפה בחמותו ולא הזהיר בה דכתיב ואיש כי יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן וה\"ק אם אשתו קיימת הוא וחמותו ישרפו ואם לאו אין כאן שריפה אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו ומנין לעשות אם חמותו ואם חמיו כחמותו נאמר כאן בחמותו זמה היא ונאמר באשה ובתה שארה הנה זמה היא מה להלן חייב הכתוב על בת בנה ועל בת בתה כבתה אף כאן נעשה אם חמותו כחמותו לשריפה ובחמותו ליכא לאו וילפינן להו דמה להלן בבת בנה ובת בתה באזהרה כדכתיב את בת בנה וגו' אף כאן חמותו ואם חמותו ואם חמיו באזהרה עובד ע\"ז לאו וכרת [לאו] לא תשתחוה לאל אחר וכרת דכתי' כי דבר ה' בזה וגו' הכרת וגו' ובע\"ז משתעי דהוי דבר ה' דאמר בסנהדרין אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ולא יהיה לך בע\"ז מדבר לאו דמולך ומזרעך לא תתן להעביר למולך אי נמי לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כרת דידיה אשר יתן מזרעו למולך מות יומת וגו' וכתיב בתריה ושמתי אני את פני באיש ההוא וגו' והכרתי אותו וגו' ובעל אוב לאו אל תפנו אל האובות וכרת דכתיב והנפש אשר תפנה אל האובות וגו' ונכרתה וגו' וידעוני לא תנן ליה בריש כריתות ופליגי בגמרא ר' יוחנן ורשב\"ל אמאי תנא ליה בסנהדרין גבי סקילות ולא תנא ליה הכא וא\"ר יוחנן הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ואין חייבים עליהם אלא א' ורשב\"ל אמר הואיל ואין בו מעשה אלא שמכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר והואיל ואין בו מעש' לאו בר קרבן הוא ולהכי כתב הרב ז\"ל בעל ידעוני במעשה ומחלל שבת לאו לא תעשה כל מלאכה כרת כל העושה בו מלאכה ונכרתה העושה מלאכה ביה\"כ [לאו] וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כרת דכתיב והאבדתי את הנפש ההיא והיינו כרת האוכל ביה\"כ [לאו] כל הנפש אשר לא תעונה וגמר עינוי עינוי מאשר ענה מה התם לא ענש אלא א\"כ הזהיר וכרת דכתיב ביה באוכל ונכרת כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה ובעינוי אכילה קא מיירי דגמר עינוי עינוי מהתם דכתיב ויענך וירעיבך מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון לאו דנותר ושרפו את הנותר באש לא יאכל כרת ואוכליו עונו ישא כי את קדש יי' חלל ונכרתה חמץ בפסח לאו כל מחמצ' לא תאכלו כרת כי כל אוכל חמץ ונכרתה. אוכל חלב ודם לאו דידהו כל חלב וכל דם לא תאכלו כרת בחלב כי כל אוכל חלב ונכרתה בדם כי כל נפש בשר דמו בנפשו הוא וגו' כל אוכליו יכרת האוכל פגול לאו דידיה ואם יותר מבשר זבח השלמים לא יאכל כי קדש הם ואמרי' פ\"ב דפסחים כל שבקדש פסול בא ליתן לא תעשה על אכילתו וכרת דילפינן עון עון מנותר והשוחט קדשים בחוץ למאן דגמיר בג\"ש הבאה בהעלא' ואל פתח אהל מועד לא יביאנו והבאה בשחיט' ולפתח אהל מועד לא הביאו מה להלן לא ענש אא\"כ הזהיר אף כאן לא ענש אא\"כ הזהיר ואיכא מאן דמייתי ליה בהיקשא א\"ק שם תעלה עולותיך ושם תעשה מה העלאה לא ענש אלא א\"כ הזהיר דכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' וכל מקום שנאמר בו השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה אף שחיטה נמי לא ענש אלא א\"כ הזהיר וכרת אית בהו דכתיב אשר יעלה עולה או זבח ונכרתה המפטם את שמן המשחה לאו ובמתכונתו לא תעשו כמוהו כרת איש אשר ירקח כמוהו וגו' ונכרת מעמיו וגו' המפטם את הקטרת לאו ובמתכונתו לא תעשו לכם כרת אשר יעשו כמוה להריח בה ונכרת הסך בשמן המשחה לאו על בשר אדם לא ייסך כרת אשר יתן ממנו על זר ונכרת. על כל אלו מביא על שגגתו כשבה או שעירה דילפי כולהו כריתות מע\"ז דכתיב בה וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וגו' ובע\"ז משתעי דהמודה בע\"ז ככופר בכל מצות שבתורה מה ע\"ז חייבין על זדונה כרת כדילפינן לעיל וחייבין על שגגתם חטאת אף כל שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת דכתיב התם תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה א\"כ פרשת חטאת דכתיב בפרשת ויקרא נפש כי תחטא בשגגה וגו' אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה וגו' אכולהו חייבי כריתות קאי דהדיוט מביא כשבה או שעירה ומלך שעיר עזים כדכתיב אשר נשיא יחטא וגו' וכהן משיח מביא פר בן בקר והוא נשרף כדכתיב אם הכהן המשיח יחטא וגו' והקריב פר בן בקר ובשגגת ע\"ז אחד הדיוט ואחד מלך וכהן משיח הכל שוין לע\"ז בת שנתה דכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו ולא תעשו וגו' דלא ילפינן מע\"ז להני כריתות אלא דחייבי חטאת נינהו כיון שיש בהם כרת במזיד כמו ע\"ז שהוקשו לה כדמתני ליה ר' יהושע לבריה תורה אחת לעושה בשגגה וגו' אבל ע\"ז לחודה היא דשוין בה הכל והני כריתות הדיוט ומלך וכהן חלוקין בהם כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> יחיד ששגג באחד מאלו או מרובין דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה דמה שצבור מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת היינו ברוב ישראל ששגגו ועשו על פי הוראת בית דין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> אדם חייב חטאת על שגגתו עד שיהא שוגג מתחלה ועד סוף אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף או איפכא אינו חייב חטאת סוף פ' הזורק משנה זה הכלל כל חייבי חטאות אינם חייבים עד שתהא תחלתן וסופן שגגה וכו' דכיון דמזיד אינו חייב חטאת בעינן דליהוי שוגג מתחלה ועד סוף דאם לא נגמרה העבירה בשוגג לא הוי שוגג בכל העבירה ואינו חייב חטאת כדכתיב תחטא בשגגה דמשמע דכל החטא הוא בשוגג."
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b> ידע שחייבין כרת על עבירה זו חייב חטאת פרק כלל גדול בפלוגתא דרבנן ומונבז דקאמר דבעינן ידיעה לשוגג כמזיד ובמאי שגג בקרבן דאינו יודע שחייבין על עבירה זו חטאת ורבנן סברי דשגגת חטאת לאו שמה שגגה עד שיהא שוגג בעבירה עצמה ואמרינן לרבנן שגגה במאי בכולה מילתה בלאו וכרת שלא ידע שהיתה עבירה זו בכרת לחודיה ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן סבר כיון ששגג בכרת אף על גב דהזיד בלאו חייב חטאת דקרבן חטאת על הכרת הוא בא כדאמר' תורה אחת לעושה בשגגה וסמיך ליה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' דמשמע דקרבן משום שגגת כרת הוא בא כדאמ' וקרא דאשר לא תעשינה בשגגה דדריש מיניה ר\"ל דהוי שגגת לאו איצטריך ליה לרבי יוחנן לכדא' השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו וכו' כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שלא נודע לו עצמו של חטא שחטא אף על פי שיודע שחטא חטא שחייבין עליו כרת פטור מן הקרבן פ' ספק אכל פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע בחלב ונותר ואשתו נדה ואחותו ושבת ויום הכיפורים ועשה מלאכה באחת מהם ובגמרא תניא אמר לו רבי יהושע כתיב אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא. חטא ונודע לו במה חטא וחזר ושכחו מביא חטאת לשם מה שהוא ותאכל כשאר חטאות הנאכלות ואפילו לרבי יהושע דאמר עד שיודע לו במה חטא הא נודע לו אף על פי ששכח אחר כך. שגג בשם אחד והם שני גופין כשתי נדות או שתי אחיות ואינו יודע אי זו היא חייב חטאת שהרי ידע עצמו של חטא שם במשנה ר\"ש ור\"ש שזורי לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שחייב כגון שני אילנות של מין אח' לפניו ולא ידע אם מזה לקט או מזה שהרי ידע במה חטא אי זו מלאכה עשה שבלקיטת תאנים חטא ובגמרא אבל בחד מינא אפי' רבי יהושע מחייב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שנודע לו שחטא ולא היה לו ידיעה בתחלה כתינוק שנשבה לבין הגוים פרק כלל גדול פלוגתא דרבנן ומונבז דמונבז סבר דכי היכי דמזיד יש לו ידיעת חטא הכי נמי שוגג בעי' שהיה לו ידיעה בתחלה ורבנן סברי דלא בעינן ידיעה בתחלה כדתנן במתניתין בפרק כלל גדול כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה וכו' ומפרש בבריתא כיצד תינוק שנשבה לבין הגוים וגר שנתגייר בין הגוים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת וחייב על הדם אחד ועל החלב אחד ועל עבודה זרה אחד ומונבז פוטר משום היקשא דשוגג ומזיד מה מזיד שהיתה לו ידיעה בתחלה אף שוגג שהיתה לו ידיעה בתחלה ורבנן מיבעי להו האי היקשא לכדמקריה ליה רבי יהושע לברי' תורה א' וכו' כדאמר' לעיל דלא אקשינן שוגג למזיד לאפוקי ליה ממשמעות שגגה דאדרבה שוגג משמע דלית ליה ידיעה."
+            ],
+            [
+                "<b>השוגג </b> בלא כונה בעריות או במאכלות אסורות חייב חטאת ובשבת במלאכות פטור מחטאת פרק ספק אכל אמר רב נחמן אמר שמואל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומתעסק פירש רש\"י ז\"ל כגון חלב ושומן לפניו ונודע לו שזה חלב וזה שומן ופשט ידו ליקח שומן והביט במקום אחר והלכה ידו אל החלב ואכלו ולא דמי לשוגג דשוגג הוי שנתכוין לחתיכה זו עצמה אלא שסבור שהיא שומן וכן בעריות נתכוין לבא על אשתו שהיה לפניו ונשמטה אשתו ובאה אחותו במקומה והוא לא ידע ולא דמי לשוגג דשוגג הוי שנתכוין לזו שבעל עצמה אלא שסבור שהיא אשתו וכיון שנהנה חייב נמי מתעסק כשוגג ממש אבל במלאכת שבת פטור מתעסק דהיינו נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר בלא כונת חתיכה דמלאכת מחשבת אסרה תורה כדאמר' בהלכות שבת ואיפליגו אביי ורבא בנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דאביי אמר חייב דהא איכוון לשום חתיכה ורבא אמר פטור דהא לא איכוון לחתיכ' דאיסורא אבל נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר לכ\"ע פטור דהא לא איכוון לשום חתיכה והרב ז\"ל נקט מילתא דפשיטא לתרוייהו והוא הדין נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר לרבא דמלאכת מחשבת אסרה תורה כדאמ' אבל מתעסק דהנאה חייב בין לרבי אליעזר בין לרבי יהושע כדאמר' התם ורבי אליעזר האי בה מאי עביד ליה פרט למתעסק מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב שכן נהנה וכו' לרבא משכחת לה כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר וכו' ולהכי איצטריך קרא דאשר חטא בה פרט למתעסק לר' אליעזר דלית ליה דרב נחמן דיליף ליה ממלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לרבי יהושע דדריש אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא דריש כרב נחמן דמלאכת מחשבת אסרה תורה."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> העושה מצוה מן המצות ובגלל עשייתה נעשית עבירה שחייבים עליה כרת בשגגה הרי זה פטור מחטאת מפני שעשה ברשות פסחים פרק אלו דברי' תנן כל זבחים ששחטן לשם פסח אם ראויין הם כגון שה בן שנה שלמים דמתוך שטרוד ובהול לשחוט פסחו לא נזכר שהקדיש זה לשלמים רבי אליעזר מחייב חטאת אף על פי שטעה בדבר מצוה ורבי יהושע פוטר דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהו פטור מחיוב חטאת שבה וזה עשה מצוה שהקריב קרבן שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ואף הנשחטין לשם פסח רבי יהושע מכשיר להו ובגמרא עלה דמתני' רבי יוחנן אמר אשתו נדה בעל חייב בסמוך לוסתה יבמתו נדה בעל פטור אף על גב דהוי סמוך לוסתה דקא עביד מצוה בביאה ראשונה ובוש ממנה לשואלה אם סמוך לוסתה היא והוי שוגג בדבר מצוה ועשה מצוה וכן גבי תינוקות שם לא נחלקו ר\"א ורבי יהושע על שהיו לו ב' תינוקת וכו' אמרי דבי רבי ינאי רישא דקתני אחד למול בערב שבת ואחד בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת דחייב כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת שנתחלף לו מאתמול ועדיין לא נודע טעותו וסבור שזה העומד של שבת הוא ואף על גב דטריד ביה דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו וגם עשה מצוה אפילו הכי חייב משום דלא ניתנה שבת לידחות אצלו אבל סיפא דאחד למול בשבת ואחד למול לאחר השבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת דניתנה שבת לידחות אצל של שבת אף על גב דטעה ומל את שלאחר השבת דלא עשה מצוה כיון ששגג בדבר מצוה שהיה לו למול את של שבת אף על גב דלא מל אלא שלאחר השבת דלא עשה מצוה פטור כיון דניתנה שבת לידחות אצלו והרב ז\"ל כתב ושכח ומל שניהם בשבת לרבותא הוא אף על גב דמל שניהם ולא ראוי למול בשבת אלא אחד אותו של שבת וכ\"ש אם לא מל אלא אחד מהם אפילו אותו שלאחר השבת או של ערב שבת שפטור כיון שגבי האחר של שבת היתה דחויה שבת אצלו דאינו חייב אלא דאין אחד מהם ראוי למולו בשבת ושכח ומלו בשבת אף על גב דעשה מצוה כגון שהיה ראוי למולו בערב שבת אפילו הכי חייב כיון שלא ניתנה שבת לידחות אצל זה המל שאין לו תינוק הראוי למול היום אבל היכא שאחד מהם ראוי למולו בשבת לא שנא מל אותו מערב שבת וסבור שלא מל אלא האחר ומלו את של ערב שבת בשבת לא שנא שמל שניהם בשבת בכולהו פטור שהרי ניתנה שבת לידחות באחד מהם והיינו שכתב הרב ז\"ל אבל אם לא היה אחד מהם ראוי למול בשבת ושכח ומלו בשבת חייב. בא למול ואמרו לו לא נשאר פנאי פרק מילה כגון דאתא בין השמשות בשבת ואמרו ליה לא מספקת ואמר להו מספקנא ועבר ולא איסתפק ואשתכח דחבורה הוא דעבד ואיכא כרת דלא התחיל ברשות דלא ניתנו שבת לידחות אצלו בשעה זו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא </b> הלולב ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ארבע אמות ברשות הרבים פטור פרק לולב הגזול במשנה רבי יוסי אומר יו\"ט הראשון של חג וכו' ובגמרא אמר אביי ל\"ש דפטור אלא שלא יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו דאף על גב דמדאגביה נפק ביה היינו כשהגביהו כדרכו אבל הכא בהפכו או הוציא בכלי עסקינן כדאמר אביי ורבא ואם כן דוקא כשלא יצא בו דהשתא טרוד בדבר מצוה וטעה בדבר מצוה ואף על גב דאכתי לא עשאה דלא נטלו כדרכו אבל אם כבר יצא בו ואחר כך הוציאו תו לא טעה בדבר מצוה הוא ולא הוי טרוד מהשתא במצוה לעשותה. וכן השוחט את הפסח ביום י\"ד שחל להיות בשבת ונודע אחר כך שמשכו הבעלים את ידם ממנו או מתו או נטמאו קודם שחיטה או נמצא טריפה בסתר פטור מפני ששחט ברשות אבל נמצא בעל מום או טריפה בגלוי חייב שם פרק אלו דברים במשנה פטור מפני ששחט ברשות דאנוס הוא שלא היה יודע שכן הוא ולא היה לו לבדוק על כך ונמצא בעל מום נמי תנן דחייב דלאו אנוס הוא דהוה ליה לבקוריה וטריפה בגלוי מדתנן טריפה בסתר פטור משמע הא בגלוי חייב מטעמא דהוה לה לבקורה ולא ניתנה שבת לידחות אצלו. שחט את הפסח בשבת שלא לשמו וכו' שם במשנה הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת שחילל שבת דכסבור כשם שמותר לשמו כך מותר שלא לשמו כדאוקמי' בגמרא רישא בעוקר שם פסח ממנו דלאו טועה בדבר מצוה הוא אבל לא נתכוון לעקור שם פסח ממנו פטור כדאמרינן. שחט זבחים אחרים בשבת לשם פסח בטעות אם ראויים הם לקרבן פסח פטור שם במשנה רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר דפסח ששינהו ועקר שמו בדבר אסור הוא דחייב אבל זבחים אחרים ששינה אותן לפסח שהוא דבר המותר ביום זה פטור ואם אינם ראויים הא לא שינה אותן לדבר המותר שהרי אינם ראויין וחייב וכן שגג ושחטו שלא לאוכלין או שלא למנוייו או לערלים או לטמאים חייב חטאת שם במשנה סתם מתניתין שחט לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים פטור כדתנן בהאי מתניתין גופה דהא פסח כשר הוא כדתנן בתמיד נשחט דמקצת אוכלים לא פסלי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> בשבת קרבן צבור שלא לשמן חייב חטאת ויקטיר אימורין לערב וכן אם שחט יותר על חובת היום שם במשנה אימורי צבור שהם מותרין לשמן והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב דיש להם קצבה דכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד ושוחט קרבן צבור שלא לשמו אף על גב דכשר דכל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרים כיון דלא עלו לבעלי' לשם חובה חייב דהא חילול שבת שלא לצורך דאף על גב דטרוד בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור כדאמרן לעיל הכא שאני דעקר שמו מתחלה שלא לשמו. שחט קרבנות יחיד שאינם דוחים את השבת בשבת חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואם זרק דמן לשמן עלו לבעלים והבשר יאכל כיון דנזרק הדם. היו לפניו שתי בהמות של צבור אחד כחושה ואחד שמינה והיתה חובת היום באחת ושגג ושחט השתים אם שחט שמינה בסוף פטור ולא עוד אלא שאם שחט הכחושה תחלה אומרים לו הבא שמינה ושחוט ריש פ' ר' ישמעאל במנחות מימר' דרבה וסמי כחושה ולמימרא קמייתא דרבא דהוה משמע דאפילו כחושה בתחלה חייב ואבע\"א מימרא קמייתא ר' אמי אמרה כדאיתא התם אבל שחט שמינה תחילה חייב על הכחושה כדקאמר רבה התם משום דהוי תוספת שלא לדבר מצוה. נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעים אף על פי שלא ידע כששחט הכחושה אחר כך הואיל ונשחטה כמצותה פטור מחטאת שם אמר ליה רבינא לרב אשי נמצאת הראשונה כחושה בבני מעים מהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא איכוון או דילמא בתר מעשיו אזלינן והרב ז\"ל נראה שמפרש נמצאת כחושה בבני מעים כלומר שנמצאת טריפה בבני מעים ונקיט כחושה דכחושה נמי פסולה משום הקריבהו נא לפחתך היכא דאית שמינה ופשיט תלמודא להך בעיא ממימרא דרבה גופיה דאיפליגו רבה ורבא היכא דפרס מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור דזיל בתר מעשיו והרי העלה תינוק אף על גב שלא שמע שטבע והכא נמי זיל בתר מעשיו והרי הועיל מה ששחט אחר כך שהרי נמצאת הראשונה טריפה אף על גב דלא הוה ידע בההיא שעתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר מן הקדשים ונתכוון לאכול צלי שהוא מצוה ואכל נותר חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה באכילה זו והוי כשני חתיכות לפניו אחד של שומן ואחד של חלב ונתכוון לאכול של שומן ואכל של חלב דחייב חטאת ואף על גב דאמרינן לעיל טרוד בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור היינו היכא דאפילו כשעושה המצוה הוא דוחה איסור שבת דנדחה מפני המילה איכא טרדא אבל באכילת פסח בשחיטתו הוא דאיכא טרדא דדחי שבת ולא באכילה דליכא שום דחיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> שהעידו עליו עדים שחטא חטא שחייבין עליו חטאת קבועה ולא התרו בו אלא אמרו אנו ראינוך שעשית מלאכה בשבת או שאכלת חלב והוא מכחיש אינו חייב חטאת ריש פרק אמרו לו אכלת חלב וכו' אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר' מאיר מחייב דאם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה כגון אם העידו בו שהרג את הנפש לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו חכמים מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור שאם היה רוצה לפטור עצמו בשקר היה יכול לומר מזיד הייתי והיה פטור שהרי לא התרו בו ומפרש בגמרא דטעמייהו דרבנן משום האי מגו ומתרצי' דיבוריה דה\"ק לא אכלתי שוגג אלא מזיד. שתק אפילו אחד או אשה שאמרו לו אכלת חלב חייב חטאת כיון ששתק שם בגמרא עלה דמתניתין אמרינן הכי קתני אמרו לו אכלת חלב מביא חטאת במה דברים אמורים בשותק אבל במכחיש כגון עד אומר אכל והוא אומר לא אכלתי פטור ומדאוריתא מנ\"ל דלא מכחיש ליה חייב דתנו רבנן או הודע אליו חטאתו אשר חטא הודע ולא שיודיעוהו אחרים דהודע אליו משמע מעצמו כגון ששתק דיכול אפי' אין מכחיש אותן כיון דאמרי' ולא שיודיעוהו אחרים תלמוד לומר או הודע מכל מקום ואי בתרי תרי ואין מכחישין אותו לא בעי קרא אלא לאו בחד וקתני כי אין מכחישין מהימן שמע מינה. אמר לו עד אחד חלב הוא זה ושתק וחזר ואכלו בשגגה מביא חטאת ואם התרו בו לוקה אף על פי שעיקר העדות בעד אחד דאף על גב דהא דאמרינן בכל דוכתי עד אחד נאמן באיסורין היינו דוקא להתיר כגון בשר זו שחוטה או מנוקרה כדילפינן בעלמא אבל לאסור הדבר לא מהימן היינו בדבר שיש לו חזקת היתר לא מהימן לומר אסור הוא או נאסר היכא דאין בידו לאוסרו אבל היכא דלא היה לו חזקת היתר כי הכא שלא היה ידוע אם היה חלב או לא נאמן לומר חלב הוא ויתחייב חטאת על ידו כיון דהוא לא הכחישו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b> חטאת על חלב שאכל לא יביאנה על השבת שחילל או על הדם שאכל שלהי כריתות במשנה לא יביאנו מחטא על חטא אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום שנאמ' קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאו וסבירא ליה לרב ז\"ל דקרא דמייתי במתניתין קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו לא קאי אלא על יביאנו מחטא על חטא דכיון דהפריש הקרבן לשם חלב שאכל לא יביאנו על שבת שחלל ולהכי אם הקריב פסל אבל אם הביאו באותו חטא עצמו על חלב שאכל היום אם הביא כפר דהא קרינא ביה חטאתו ולכתחילה מיהא לא יביאנו כיון דלא הפרישו לשם חלב זה. ואם הפריש אביו חטאת ומת לא יביאנה בנו על חטאו אפילו היה מחוייב באותו החטא של אביו כגון ששניהם אכלו חלב בשוגג שם ברישא דהאי מתניתין המפריש חטאתו ומת לא יביאנו בנו תחתיו ובגמרא מנא הני מילי דת\"ר קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו יכול לא יצא בקרבן אביו מן הקלה על החמורה או איפכא אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה כגון ששניהם אכלו חלב או אחד אכל חלב ואחד בא על הנדה דשניהם אין בהם מיתת בית דין או ששניהם חללו שבת בשוגג דהוי עון חמור דאית ביה מיתת בית דין ת\"ל קרבנו דתלתא קרבנו כתיבי חד בנשיא ותרין ביחיד בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו אפילו מן הקלה על הקלה שהרי אין מגלח נזירותו על בהמות שהפריש אביו לנזירותו אפילו מן הקלה על הקלה כדילפינן בדוכתיה והא דאיצטריך קרא שלא יצא בקרבן אביו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה היינו באותו חטא ממש דאלו בחטא אחר אפילו שניהם קלים או חמורים תיפוק לי דאפי' הפרישו הוא לעצמו אינו יכול להביאו על חטא אחר אפילו קל או חמור כמוהו כדילפינן עד שיהא קרבנו לשם חטאתו אבל בחטאו של אביו עצמו או קל או חמור דאלו גבי דידיה אמרינן דכפר איצטריך קרא למימר דבקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו אפילו באותו חטא עצמו כדאמר' וקרבנו קמא דדרשינן ברישא דברייתא לבהמה שהפריש אביו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה איצטריך למן החמורה על הקלה דהוה ס\"ד דכיון דהפריש אביו על חטא חמור לא כל שכן שיועיל לחטא הקל דבכלל החמור הוי הקל דאף על גב דילפינן נמי בסיפא דבריתא דאפילו באותו חטא עצמו לא יביא על קרבן שהפריש אביו אפילו הכי לא מסיימי קראי ולהכי איצטריכו כולהו וקרא דילפי גביה דידיה דלא יביא מחטא על חטא הוה מוקמינן ליה מקל לקל או מחמור לחמור או מקל לחמור אבל מחמור לקל לא דכיון דמהני (לחמור) כל שכן [לקל] ולהכי איצטריך גבי אביו דאפילו מחמור לקל נמי לא כדאמר' וכיון דילפינן גבי אביו דלא אם כן גבי דידיה נמי לא יביא מחטא על חטא אפילו מחמור לקל דקרא דגבי אביו גלי גבי דידיה או איפשר דגבי דידיה אם הביא דיעבד מן החמור על הקל כפר דאי הוה מכפר על חמור כ\"ש על הקל והרב ז\"ל נמי לא נקט אלא אם הפריש חטאתו על החלב לא יביאנה על השבת שחלל או על הדם שאכל דהוי מן הקל על החמור ומן הקל על הקל ולא מן החמור על הקל והוה אתי שפיר דאיצטריך גבי אביו להיכא דהפריש אביו על החמור והביא בנו על הקל אלא דקשיא לי דאמרינן בבריתא יכול לא יביא בהמה שהפריש אביו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה אבל יביא קרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה דמשמע דעדיפא טפי להביא מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה ממה שיביא מן החמורה על הקלה וצ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>המביא </b> חטאת על שני חטאים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה חציה לחטא זה (וחציה) [ובדמי חציה] לחטא זה תוספתא פ\"ב דכריתות כלשונו וטעמא דכיון דפירש אותה לשום החטאים לא קרינא בה קרבנו על חטאתו אי מייתי לה לא' מהם דהא הפריש אותה לחטא האחר גם כן ולתרוייהו נמי לא מצי מייתי לה דקרבנו על חטאתו כתיב ולא על שני חטאים ולכך תרעה ויביא אותה לחצאין וכן שנים שהביאו חטאת אחד על שני חטאים שם בתוספתא וטעמא דכל חד לא מצי מייתי לה לחודיה כיון דכל חד הפרישה לחטאתו דבקרבנו הוא יוצא ולא בקרבן אביו כ\"ש בקרבן חברו ובשותפות נמי לא מצו מייתי דקרבנו על חטאתו כתיב אפילו איש אחד לא מצי מייתי קרבן על שני חטאים ולכך תרעה ויביא כל אחד חטאתו בדמי חציה. הביא ב' חטאות על חטא אחד שם בתוספתא יביא אי זו מהם שירצה והשניה תרעה ויפלו דמיה לנדבה וטעמא דהוי כהפריש ב' חטאות לאחריות דמתכפר לאי זו מהם שירצה והשני' תרעה ויפלו דמיה לנדבה כדא' פרק ד' דהלכות פסולי המוקדשין. הביא ב' חטאות על ב' חטאים שם בתוספת' זו תשחט לשם מה שהוא וזו לשם מה שהוא וטעמא דכיון דלא פי' כשהפרישם אי זו לחטא זו ואי זו לחטא זו אלא שתיהם לב' חטאים יכול עתה בשעת הקרבה לברר אי זו יקריב לכל חטא דאלו פי' מתחלה אי זו לחטא זה לא היה יכול עתה לשנות דקרבנו על חטאתו כתיב כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מומר </b> לע\"ז שהוא ככופר בכל התורה כולה ומחלל שבת בפרהסיא דכופר במעשה בראשית אין מקבלין מהם קרבן כלל דכתיב אדם כי יקריב מכם קרבן להוציא את המומר ומומר לעבירה אחת אין מקבלין ממנו חטאת על אותו חטא כדילפינן פ\"ק דחולין מדכתיב אשר לא תעשינה בשגגה ואשם גבי הודע אליו חטאתו והביא את אשמו דמשמע דשגגה היתה לו ושב מידיעתו אבל אם לא היה שב אפילו היה יודע שהוא חלב והשתא אכלו בשגגה אין מקבלין ממנו קרבן היה מומר לאכול חלב ושגג ואכל דם בשוגג מקבלין שם מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו דשב מידיעתו הוי בדם לר\"ש ומקבלינן מיניה. מי ששגג והפריש חטאתו ואחר כך נשתמד אין מקבלין ממנו כדאמר' מכם להוציא את המומר ואם חזר בו מקבלין ממנו מה שהפריש קודם שנשתמד פ\"ק דכריתות מימרא דר' יוחנן דאמר אכל חלב והפריש חטאת ונשתמד וחזר בו הואיל ונדחה ידחה ולא נקטי' כותיה אלא כסתמא דתלמודא דשלהי כריתות דאמרי' דבעלי חיים אינם נדחין ולהכי יקריב אותה בהמה עצמה כמו אם נולד בה מום עובר וחזרה ונתרפא תחזור לכשרותה כך אם נדחו הבעלים וחזרו ונראו יקרב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חייבי </b> חטאות ואשמות וודאים שעבר עליהם יום הכיפורים חייבים להביא לאחר יום הכיפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין פרק בתרא דכריתות משנה ובגמרא מנה\"מ כי אתא רב דימי אמר וכו' אלא אמר אביי מהכא והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת פשעיהם לכל חטאתם ובשעיר המשתלח משתעי ומיעט קרא גביה לאשמועינן דאף על גב דנפישא כפרתו אפ\"ה אבני קרבן לא מכפר דחטאתם דומיא דפשעים מה פשעים דלאו בני קרבן אף חטאים דלאו בני קרבן אבל חטאים דבני קרבן נינהו לא מכפר אמר ליה רב דימי ממאי דהני פשעים לאו בני קרבן נינהו דילמא בני קרבן נינהו כדתנן ארבעה מביאין על הזדון כשגגה וכו' אמר ליה רבין רוב פשעים לאו בני קרבן נינהו אמר ליה מידי רוב כתיב אלא אמר אביי מדרישיה דקרא לגופיה סופיה מייתר להך דרשא דהא כתיב את כל עונות ותניא עונות אלו זדונות וכן הוא אומר עונה בה ומזיד הוא כדכתיב ברישיה דקרא כי דבר ה' בזה ואי היקשא דחטאת לפשעים לבני קרבן אתו לא ליכתוב קרא פשעיהם דהא כתיב עונות וליכתוב חטאתם דמשמע דבני קרבן דסתם חטא בעי קרבן אלא מדכתיב פשעיהם מופנה להדרש דברוב פשעים קא מיירי דהיינו רוב פשעים דלא מחייבי בהו קרבן וא\"כ אקשינן חטאים לפשעים דלאו בני קרבן נינהו דליכא למיפרך דרב דימי כדאמר'. וחייבי אשמות תלויין פטורין א\"ר אלעזר דכתיב מכל חטאתיכם לפני השם תטהרו חטא שאין מכיר בו אלא המקום שלא נודע לו שחטא יום הכיפורים מכפר אמר רב תחליפא משמיה דרבא קמיית' נמי דחייבי חטאות ואשמות וודאין דחייבין להביא אחר יום הכיפורים לא תפשטיה מדרב דימי ואביי דשינוייא דחיקא אלא מהכא חטאת שאין מכיר בו אלא המקום הוא דיום הכיפורים מכפר ומינה חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא דמכפר דוקא אבל דידע לא מכפר ליה יום הכיפורים כגון אשם ודאי וחטאת לפיכך מי שבא לידו ספק עבירה ביו\"ה אפילו עם חשיכה פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר פרק ספק אכל תניא הרי שבא לידו ספק עבירה ביו\"ה אפילו עם חשיכה פטור שכל היום מכפר ואמרינן בפרק בתרא דאי מתידע ליה בתר יו\"ה דחטא בין בחטאת בין באשם ודאי מייתי דכתיב ידיעה גבי חטאת וגבי נשיא וגבי צבור דלא צריכי כולהו ואיכא למידרש מחד מינייהו או הודע אליו וגו' דכל היכא דמתידע ליה חייב ואפילו לאחר יו\"ה ושקיל וטרי תלמודא למימר דצריכי כולהו ולא ילפינן חד מחד ולא חד מתרתי אלא אמר אביי מצות מצות ילפי מהדדי יחיד ונשיא וצבור דבכולהו כתיב מצות וילפינן כולהו מהדדי לדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת הילכך להא מילתא נמי לילפי מהדדי ואם כן למה לי ליכתוב ג' ידיעות גבי יחיד ונשיא וצבור אלא תנהו ענין להיכא דמתידע ליה בתר יום הכיפורים דמייתי חטאת כדכתיב או הודע כדאמר' אימא חטאת הוא דמייתי משום דיום הכפורים לא על הדין חטאת לחודיה קאתי אבל אי מייתי אשם תלוי על ספק חטאת דהאי אשם תלוי על הדין חטא לחודיה קאתי אימא דמכפר וכי מתידע ליה לא מייתי חטאת ודאי אמר רבא אמר קרא או הודע אליו מכל מקום ואשם תלוי למה בא שאם מת מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן הייסורין."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> יום הכפורים ולא אשם וחטאת מכפרין אלא על השבים ומאמינים בכפרתן אבל מבעט והביא חטאתו או אשמו ואומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין אף על פי שקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור מבעיטתו צריך להביא חטאתו או אשמו פרק קמא דכריתות פלוגתא דאביי ורבא והדר ביה רבא כדתניא יכול יהא יום הכפורים מכפר על שבין ועל שאין שבין ודין הוא שלא יכפר אלא על השבין דחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין דלרצונו בעינן אף יום הכפורים אינו מכפר אלא על השבין לא אם אמרת בחטאת ואשם שאין מכפרין על השוגג כמזיד ואשם לאו דוקא דהא תנן ד' מביאין על הזדון כשוגג תאמר ביום הכיפורים שמכפר על המזיד כשוגג ויכפר על שבין ועל שאין שבין תלמוד לומר אך בעשור לחדש יום הכיפורים הוא אך חלק יום כיפור הוא לשבים ולא לשאינם שבים מאי שבים ושאינם שבים שבים דאמר יכפר עלי חטאתי שאין שבים דאמר לא יכפר עלי חטאתי הילכך אי מבעט דאמר לא יכפר חטאתי ואשמי או יום הכיפורים אי הדר ביה בתר הכי מייתי קרבן ואשם תלוי דלא כפר לו י\"ה כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מאשם נזיר כדילפי' מדהקדים והזיר להבאת אשמו בפ\"ו דהלכות נזיר ספק נזיר וספק מחוסרי כפרה וספק סוטה כולם מביאים קרבנותיהם אחר יום הכפורים פרק בתרא דכריתות תניא האשה שיש עליה חטאת העוף ספק ועבר עליה יום הכיפורים חייבת להביא לאחר יום הכיפורים מפני שמכשרתה לאכול בזבחים ולאו לכפרה אתי דהא מכפרת בשעת לידה אלא מעתה ספק מצורע כגון ספק קדם שער לבן לבהרת או קדם בהרת ועבר עליו יום הכיפורים לא מייתי דהא עבר עליה יום הכיפורים וחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב אושעיא לכל חטאתם כתיב ולא לכל טומאתם והא אמר רבי שמואל ב\"נ אמר ר\"י על שבעה דברים נגעים באים דמשמע דאית בהו חטאת ומשני מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי דמנגעי אתכפר ליה מצער הנגע נתכפר חטאו ולאשתרויי באכילת קדשים הוא דמייתי אלא מעתה ספק נזיר כגון ספק נטמא או לא ועבר עליו יום הכפורים לא לייתי קרבן דהא כפר יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב אושעיא לכל חטאתם כתיב ולא לכל טומאתם ולרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא דצער עצמו מן היין מאי איכא למימר ומשני נזיר כי קא מייתי לאו לכפרה מייתי דהא איכפר ליה בצער שנתנוול בגידול שער אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא דמייתי אלא מעתה ספק סוטה היינו סוטה סתם דספק הוא אם נטמאת אם [לא] לאו תיתי מנחת קנאות דהא כפר עלה יום הכפורים דחטא שאין מכיר אלא המקום הוא אמר רב אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם אביי אמר בועל מכיר בו אמר רבא סוטה כי מתיא לברר עון קא מתיא להודיע אם נטמאת אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליה יום הכיפורים לא תייתי וכו' אמר אביי הורג מכיר רבא אמר אמר קרא ולארץ לא יכופר אין לך שום כפרה אלא זו רב פפא אמר אמר קרא כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים כדכתיב אשר פדית ה' והרי כמה יוה\"כ עברו עליהם ועדיין הם צריכין לכפרה זו אם נמצא חלל ביניהם כדכתיב בקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהוא חייב חטאת או אשם והרי יוצא מבית דין להרג אם היה זבחו זבוח משהין אותו עד שיזרק הדם ואם לאו אין משהין אותו דאין מענין את דינו כדנילף פרק י\"ב מהלכות סנהדרין בסייעתא דשמיא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>העושה </b> עבירות הרבה בהעלם אחת חייב חטאת על כל אחת ואחת אפילו עשה המ\"ג שמנינו בהעלם אחת חייב מ\"ג חטאות דתנן ריש כריתות שלשים ושש כריתות וכו' ובגמרא מנינא למה לי אמר רבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת כמלאכות שבת דעשה כולם בהעלם אחת חייב ל\"ט חטאות כדילפינן בדוכתיה מבחריש ובקציר וגו' ולהני כריתות יליף ר' יוחנן מדכתי' כרת באחותו בקדושים איש אשר יקח את אחותו וגו' ונכרתו וגו' דכתיב בהו ונכרתו הנפשות העושות וגו' מתקיף לה רב ביבי אימא אחותו דפרט קרא ניחייב חדא עלה וכולן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אמר רבי יונה כתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות וגו' הוקשו כל העריות כולן לאחותו מה אחותו חייבים עליה בפני עצמה אפי' עשאה בהעלם עם שאר עריות כדילפי' אף כל שאר עריות חייבין עליהם בפני עצמן חטאת אפילו עשאן עם האחרות ולרבי יצחק דאמר דיצתה אחותו לדונה בכרת ולא במלקות נפקא ליה לחלק מואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לחלק על כל אשה ואשה ולרבנן נמי נפקא מהאי קרא כדאיתא התם. וכן אם עשה מעשה אחד שהוא חייב עליו משום שמות הרבה חייב על כל שם ושם והוא שיהו האיסורין כולן באים כאחד או איסור מוסיף או איסור כולל דאלו זה אחר זה שאינו לא מוסיף ולא כולל אין איסור חל על איסור כדילפינן בהלכות איסורי ביאה כיצד השוחט בהמת קדשים חוץ לעזרה בשבת לעבודה זרה חייב ג' חטאות חולין פרק השוחט בריתא השוחט חטאת בשבת לעבודה זרה בחוץ חייב ג' חטאות ואותבינן מינה לרב הונא דאמר כיון ששחט בה סימן אחד אסרה וכיון דנאסרה משום ע\"ז בסימן אחד פקע שם קדשים מינה ונעשית של ע\"ז ועפרא בעלמא היא ותו לא מחייב עלה משום שחוטי חוץ ואוקמינן בחטאת העוף ובחצי קנה פגום הוסיף עליו כל שהו וגמרו דכולהו חיובי בהדי הדדי אתיין ואי לאו דתניא חטאת הוה מוקמינן לה באמר בגמר זביחה הוא עובדה כדאוקי רב פפא אלא דאקשו עליה מאי איריא חטאת לישמועינן זבח משמע דבשאר זבחי אי אמר בגמר זביחה הוא עובדה חייב ג' חטאות דהשתא כולהו בהדי הדדי קאתיין וכן העושה מלאכה ביום הכפורים שחל להיות בשבת חייב ב' חטאות מפני ששני האיסורין באין כאחד הבא על אשת אחיו הקיים כשהיא נדה חייב ג' חטאות משום אשת איש ומשום אשת אח דאתו בהדי הדדי ומשום נדה הוא איסור מוסיף שמתוך שניתוסף איסור זה לבעלה נוסף ליבמה. הבא על אביו חייב שתים משום ערות אביך וגו' ומשום ואת זכר לא תשכב וגו' פרק ד' מיתות בריתא הבא על אביו חייב שתים על אחי אביו חייב שתים משום זכר ומשום ערות אחי אביך וגו'. הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחד אף על פי שהם שני גופין אינו חייב אלא חטאת אחד פרק ד' מיתות הבא על הזכור והביא זכור עליו א\"ר אבהו לדברי רבי ישמעאל חייב שתים חדא מלא תשכב וחדא מלא יהיה קדש לדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא אחת לא תשכב לא תשכיב חדא היא וכיון דמחד קרא נפקי אין חילוק חטאות ביניהם. וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחד שם אמר רבי אבהו לדברי רבי עקיבא אינו חייב אלא אחד שכבתך ושכיבתך חדא היא ואמר אביי אפילו לדברי רבי ישמעאל אינו חייב אלא א' דכי כתיב לא יהיה קדש בזנות דגברי כתיב ולא בהמה דלא שייך בה לשון קדשות כדאמרינן ביבמות מאתנן זונה ומחיר כלב ולא כתיב אתנן גבי כלב."
+            ],
+            [
+                "<b>יש </b> בועל בעילה אחת וחייב עליו ח' חטאות פרק אמרו לו במשנה הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו שנשאה בנו ומגו דאיתוסף איסור אשאר בניו משום אשת אח ניתוסף איסור עליו משום כלתו מת בנו ונשאה אחיו מאמו מגו דאיתוסף בה איסור על אחיו ניתוסף איסור עליו משום אשת אחיו מת אחיו ונשאה אחי אביו מתוך שניתוסף בה איסור לאחיו של זה הנושא ניתוסף עליו גם כן איסור אשת אחי אביו מת זה ונפלה ליבום לפני אחיו שהוא אביו של זה ועבר ויבמה שבת בת בנו היא והיא שניה לו מתוך שנאסר' על שאר אחיו ניתוסף בה איסור משום אשת אביו ואשת איש ששניהם באים כאחד אם שגג זה שבא על בת בתו זו בחיי אביו והיא נדה והיא אחות אשתו שחתנו שהוא אביה היה לו בת מאשה אחרת ונשאה הוא נמצא שזאת היא גם כן אחות אשתו חייב עליה משום בת בתו וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת אביו ואשת איש ונדה ואחות אשתו כדפרישית. כל אלו שתאסר עליהם באיסור מוסיף היינו כשהאנשים שניתוסף איסור עליהם הם בעולם ומתוך שניתוסף ונאסר עליהם ניתוסף עליו גם כן איסור אבל אינם בעולם לא נימא אלו היו לו בנים או אחים הוה ניתוסף איסור עליהם ומגו דניתוסף עליהם איסור ניתוסף עליו פרק ד' אחין אמר רבי אבהו מודה רבי יוסי באיסור מוסיף תינח היכא דנשא חי ואחר כך נשא מת דכבר היתה אסורה עליו משום אחות אשתו והשתא שנשאה אחיו מגו דאיתוסף איסור אשאר אחיו משום אשת אח איתוסף נמי עליו אבל נשא אותו שמת ואחר כך נשא אחותה האי דאיסור אשת אח קדים עלה דהאי שאחר כך הוא שנשא הוא אחות אשת אחיו מאי תוספת איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא מגו דאיתוסף איסור אאחריני איתוסף עליה איסור אחות אשתו ובפרק אמרו לו נמי אמרינן מודה רבי יוסי באיסור מוסיף ואמרינן מאי איסור מוסיף איכא בעבר אביו ונשא בת בתו דליתוסף עליה איסור אשת אב כדאמר' לעיל ומשנינן כגון דאית ליה ברא אחרינא לסבא והוי אחיו של זה מגו דאיתוסף אהאי איסור אשת אב איתוסף נמי עלה אף על גב דכבר היתה אסורה עליו שהיתה בת בתו וחייב עליה משום שמונה חטאות כדאמ' משמע דאי ליכא בן לסבא לא הוי איסור מוסיף."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה נשוי שלשה נשים ובא על אמה של אחת מהם והיא אם אמה של שניה ואם אביה של שלישית אף על פי שהיא חמותו ואם חמותו ואם חמיו אינו חייב אלא חטאת אחד פרק אמרו לו במשנה רבי יוחנן בן נורי אומר הבא על חמותו חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו אמרו לו שלשתן שם אחד הן ובגמרא אמרינן טעמא דאף על גב דעל ידי בתה ובת בתה אחרת ובת בנה שנשא זה את שלשתן נאסרה הזקנה עליו אינו חייב אלא חטאת אחד כיון דאין גופין מוחלקין כדרבי יוחנן דאמר שארה הנה זמה היא כתיב אאשה ובתה ובת בתה ובת בנה עשאן הכתוב זמה אחד לכולן כשהן בביאה אחת כי הכא דהיינו חמותו ואם חמותו ואם חמיו הילכך אין חילוק חטאות ביניהם. אבל הבא על אחותו שהוא אחות אביו והיא אחות אמו כגון שבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות ובעל אחד מהן והוליד ממנה בן כשיבא ממזר זה על הבת השניה היא אחות אמו ואחותו מאביו הרשע ואחות אביו מאמו חייב ג' חטאות בריש כריתות אמרינן לרבנן כרת דאחותו למאי אתא לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ברשיעא בר רשיעא כדאמר' ומשום דגוף אחד היא אתא קרא לחלק דכתיב ערות אחותו גלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבא </b> על ערוה אחת ביאות הרבה בהעלם אחד אפי' היו ימים רבים בין בעילה ובעילה הואיל ולא נודע לו בנתים והיא גוף אחד אינו חייב אלא חטאת אחד פרק אמרו לו פלוגתא דרבי אליעזר וחכמים דאמרי דאינו חייב אלא חטאת א' הואיל והוי בהעלם אחד אבל בשנים וג' העלמות חייב על כל בעילה דידיעות מחלקות כדתנן במתניתין דפרק ספק אכל כשם שאם היתה ידיעה בין חלב וחלב שאכל בשוגג חייב על כל אחד כך באשם תלוי וכו'. הוא לא היה לו ידיעה בנתים והיא היתה לה ידיעה בין כל ביאה וביאה שנמצאו הביאות אצלה בהעלמות הרבה או אפכא מי שהיתה לו ידיעה ידיעות מחלקות בו פרק אמרו לו תניא הוא בהעלם אחד והיא בהעלמות הרבה היא חייבת על כל אחת ואחת והוא אינו חייב אלא א'. הבא על עריות הרבה בהעלם אחד אף על פי שכולם משם אחד הואיל והן גופין מוחלקין חייב על כל א' וא' שם פרק אמרו לו במשנה הבא על ה' נשיו נדות בהעלם א' חייב על כל אחת ואחת טעמא משום דהוו גופין מוחלקין כדאמ' וכן בה' אחיותיו או בה' בנותיו או בא על הזכור והביא זכור אחר עליו או שבא על שני' שלשה חייב על כל אחת דהוו גופין מוחלקין דאף על גב דאמרן לא תשכב לא תשכיב חדא היא היינו כשבא עליו והביאו עליו אבל הוא ואחר דהיינו גופין מוחלקין חייב על כל אחד כדאמרן והוא הדין בבהמות או אשה שהביאה עליה כמה בהמות חייב על כל אחת דהוו גופין מוחלקין כמי שנבעלה לאנשים הרבה בהעלם אחד דחייבת על כל א'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה </b> שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת ונשאה אפילו על פי בית דין ונודע אחר כך שהוא קיים חייבת קרבן אחת פרק האשה רבה במשנה נשאת על פי בית דין פטורה מן הקרבן ובגמרא ליתא למתניתין מדתנן בי מדרשא וכו' דאין זה הוראה דתימא דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור דטעות הוא כסבורים שמת ואף רבי אליעזר סבר יקוב הדין את ההר דלא נימא על פי בית דין הוא ונפטרה מן הקרבן אלא הולכין אחר עומק הדין ואמרינן טעותא הוא ותביא חטאת שמינה ובקרבן חד מיהא סגי דפליגי רבי אליעזר וחכמים דרבי אליעזר סבר קרבן על כל ביאה וחכמים סברי קרבן א' על הכל הואיל ולא נודע לה בנתיים והויא לה כאוכל חלב וחלב בהעלם אחד ומודים חכמים לר' אליעזר בנשאת לחמשה בני אדם שחייבת קרבן על כל אחד ואחד הואיל וגופין מוחלקין הם."
+            ],
+            [
+                "<b>הבא </b> על הנדה בשגגה וטהרה וטבלה וחזרה לנדתה וחזר ובא עליה באותה שגגה עצמה חייב על כל פעם ופעם סוף פרק אמרו לו אמר רבא כגון שבא עליה וטבלה וראת וחזר ובא עליה וכו' דטבילות הויין כימים שבנתים דפשטיה דימים שבנתים הו' ידיעה לחלק לענין שגגת שבת והכא נמי ימים שבנתים של התר שכבר טבלה הויין ידיעה לחלק. הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת תשמיש פטורין מקרבן חטאת דאנוסין הם בין נמצא דם על עד שלה או על עד שלו אבל אם בא עליה סמוך לווסתה וראתה בשעת תשמיש חייבים בקרבן שהוא שגג שלא ידע שהיה אסור לבעול סמוך לוסת פרק ב' דשבועות במשנה אי זו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב שיציאתו הנאה לו כביאתו ובגמרא איתמר משמיה דרבי חייא בר רב חייב שתים וכן אמר רב הונא חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה בקישוי דיציאתו הנאה לו כביאתו ובמאן אלימא בת\"ח בשלמא אכניסה ליחייב דקסבר יכולני לבעול ולפרוש קודם שתראה ולאו אנוס הוא אלא שוגג אלא אפרישה אמאי חייב יודע הוא דאם אמרה לו נטמאתי דצריך להמתין עד שימות האבר ומזיד הוא ואי בעם הארץ שהוא שוגג על שתיהם אידי ואידי כאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד הוא שלא נודע לו בין כניסה ליציאה שחטא שכשאמר' לו נטמאתי אינו יודע שנתחייב על הכניסה כסבור אנוס אני עליה שהרי לא למד שמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן ואין זה אונס אלא שוגג וכיון דלא למד נמצא שלא ידע בין כניסה לפרישה שחטא והוה ליה בא על נדה שתי בעילות בהעלם אחד ואי מיירי מתניתין דאמרה לו נטמאתי בשאין סמוך לוסתה אי בת\"ח ולא חדא לא מיחייב אכניסה אנוס ואפרישה מזיד ואי בעם הארץ חדא הוא דמיחייב אפרישה דאומר מותר אבל אכניסה אנוס הוא לעולם בתלמיד חכם ובסמוך לוסתה והוי תלמיד חכם לזו שיודע שמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן כדכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם והזרתם הוי כמו והפרשתם ואמר רבי יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן דסמיך ליה והדוה בנדתה בההוא עניינא ואפרישה לא הוי ת\"ח דאינו יודע שהמשמש עם הטהורה ואמרה נטמאתי דצריך לפרוש באבר מת דהוה ליה שוגג על שתיהן אכניסה דסבור יכולני לבעול ואפרישה דאומר מותר ושני זיתי חלב בהעלם אחד לא הויא שהרי ת\"ח הוא לזו שלא היה לו לבעול סמוך לוסתה ואין זה אונס אלא שוגג כסבור יכולני לבעול קודם וכי אמרה לו נטמאתי ידע שחטא אכניסה והוה ליה ידיעה בין כניסה לפרישה ואם תאמר מזיד הוא בבעילה סמוך לוסתה אין זו קושיא שאין כרת וחיוב חטאת על סמוך לוסתה עד שתטמא ובבעילת הטומאה שוגג הוא כסבור יכולני לבעול ותנן פרק כל היד נמצא על עד שלו טמאים שניהם טומאת שבעה היא משום נדה והוא משום בועל נדה כדכתיב ותהי נדתה עליו דודאי ראתה דם קודם בעילה או בשעת בעילה וחייבין שניהם בקרבן נמצא על שלו אותיום פי' מיד לאחר בעילה שניהם טמאים וחייבים בקרבן נמצא על שלה לאחר זמן של אותיום טמאים מספק ופטורים מן הקרבן כדי שתושיט ידה לכר ותבדוק ותקנח ולאחר זמן זה היא טמאה בודאי ואם שהתה עד כדי שתרד מן המטה וקנחה עצמה ונמצא הדם על עד שלה הוא טהור והוא הדין בשאר העריות אם נודע לו שהוא ערוה בתוך התשמיש ופירש אינו חייב אלא חטאת אחד אם לא ידע שאסור לפרוש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דין </b> שגגת האכילות כדין הבעילות שאם אכל חלב פעמים הרבה בהעלם אחד אף על פי שיש ביניהם ימים רבים אינו חייב אלא חטאת אחד אבל אם נודע לו שחלב היה הידיעות מחלקות השגגות פרק אמרו לו במשנה אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד ובגמרא טעמא דהעלם אחד הא בשתי העלמות חייב שתים אמאי שם חלב אחד הוא אמר אביי העלמות מחלקות אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב בהעלם אחד מצטרפין ומביא חטאת שם במשנה זה חומר במין אחד ממינים הרבה שאם אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית בהעלם אחד ממין אחד חייב משני מינין פטור ובגמרא פשיטא אמר אביי כגון שאכלו בשני תמחויין ואליבא דר' יהושע דאמר תמחויין מחלקין מהו דתימא לא שנא לקולא לא שנא לחומרא קמשמע לן דחייב דלחומרא אמר ולא לקולא איכא דאמרי אסיפא קאי ר\"ל דתנן משני מינין פטור אמר ר\"ל כגון שאכלו בשני תמחויין ואליבא דרבי יהושע דאמר תמחויין מחלקין מהו דתימא כי אמר לחומרא ולא לקולא קמשמע לן משני מינין פטור דהיינו שני מינין ממין אחד וקרו ליה ב' מינין משום דאכלו בשני תמחויין וקתני פטור אלמא ל\"ש לקולא ול\"ש לחומרא ומדסיפא מין אחד ושני תמחויין רישא מין אחד ותמחוי אחד וללישנא קמא דלחומרא אמרי' דתמחויין מחלקין ולקולא לא אמרי' כגון אכל חלב שני חצאי זתים בשני תמחויין דלא מצטרפי אלא חייב היינו חידושא דמתניתין לרבי יהושע אבל לדידן בין לקולא בין לחומרא אמרינן דתמחויין אינם מחלקים כרבי עקיבא ולהכי אכל חלב וחלב בהעלם אחד אפילו בשני תמחויין אינו חייב אלא חטאת אחד ואכל שני חצאי זתים בהעלם אפילו משני תמחויין חייב חטאת אחד כדאמ' דהכל העלמה אחד הוי וכתיב ונעלם ממנו. ואם שהה ביניהם יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרפין שם במשנה כמה ישהה ביניהם וכו' וחכמים אומרים עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס חייב אכל אוכלין טמאים ושתה משקין טמאין וכו' חייב."
+            ],
+            [
+                "<b>אכל </b> נותר מחמשה זבחים כזית מכל זבח בהעלם אחד אפילו בחמשה תמחויין אינו חייב אלא חטאת אחד שם במשנה לא כך שאלו רבי עקיבא אלא באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד בחמשה תמחויין חייב על כולן או אחד על כל אחת אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחד שחייב על כל אחד ואחד משום מעילה אמר לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה דמעילה חמורה בענינים כדאמר' התם ובעי' בגמרא אי קבלה מיניה רבי יהושע או לא ואסיקו דאיכא תנא דסבר קבלה מיניה ואיכא דסבר דלא קבלה מיניה רבי יהושע מרבי עקיבא אבל רבי עקיבא סבר דאפילו מחמשה תמחויין ומחמשה זבחים אינו חייב אלא אחת דשם נותר חד הוא ותמחויין נמי אינם מחלקין כדאמ'. וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד שם במשנה ועוד שאלו רבי עקיבא השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו חייב על כל אחד ואחד או א' על כולן ואמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין דחייב על כל אחד וקל וחומר הדברים ואמרו בגמרא דמאי ראיה לשוחט מאוכל מה לאוכל שכן נהנה וכו'. הקיז דם בשני כוסות ושתאן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחד פרק דם שחיטה קבל דם הקזה בשני כוסות מהו על הראשון דברי הכל חייב דדם קילוח מעורב בו על האחרון מי מחייב או לא אמרי פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דריש לקיש אמר חייב ב' חטאות ורבי יוחנן אמר אינו חייב אלא חטאת אחד על הראשון שדם קילוח מעורב בו והאי פלוגתא אינה אלא בשתי העלמות דלרבי יוחנן אפילו בשתי העלמות אינו חייב אלא אחד על הראשון דהוי דם קילוח כדא' ועל האחרון אינו חייב אפילו בהעלם בפני עצמו דלא הוי דם קילוח ואם כן תימא אמאי איצטריך הרב ז\"ל לומר בהעלם א' דאינו חייב אלא אחד דמשמע דבשתי העלמות חייב ב' חטאות כריש לקיש לגבי רבי יוחנן רביה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכל </b> מאכלות הרבה כגון חלב ודם ונותר בהעלם אחד מביא חטאת על כל אחד ואחד פרק אמרו לו במשנה אכל חלב ודם ופגול ונותר בהעלם אחד חייב על כל א' וא' דשמות מחלקין כמלאכות שבת ועריות דחייב על כל א' וא' כדילפינן לעיל. וכן האוכל כזית אחד שנתקבצו בו שמות הרבה בהעלם אחד אם נתקבצו בו באיסור בבת אחד או באיסור מוסיף או כולל חייב על כל אחד ואחד שם במשנה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים ובגמרא טהור מעיקרא לא אסיר אלא בחלב הוה ליה טמא מגו דנאסר אחתיכות טהורות איתוסף ביה נמי איסור אחלב וחלב מעיקרא לא אסיר אלא באכילה ולא אקדשים ומגו דאיתוסף ביה איסורא דהנאה מפני ההקדש איתוסף ביה לגביה חלב איסור אכילה מפני ההקדש ואכתי להדיוט הוא דאסיר אבל לגבוה שרי הוה ליה נותר מגו דאיתוסף איסורא לגבוה איתוסף נמי לגבי הדיוט חל על יום הכיפורים מגו דאיתוסף ביה איסורא בחתיכות חולין איתוסף בהאי דגבוה והאי הוי איסור כולל דאיתוסף איסורא אגברא אמידי דמשתרי ליה עד השתא ואמר רבי זירא כגון שאכל כוליא בחלבה כי היכי דליהוי ככותבת לאיסור יום הכיפורים ורב פפא אמר כגון דמלייה לכותבת בתמרי וד' חטאות הוו חד משום אוכל קדש בטומאה וחד משום חלב וחד משום נותר וחד משום יום הכיפורים ואשם ודאי למעילה שהרי נהנה מן ההקדש בשוגג."
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b> ושותה ביום הכיפורים בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת א' פרק יום הכפורים במשנה אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד דחד שמא הוא דאכילה ושתיה מחד קרא נפקי דשתיה בכלל אכילה היא כדאי' התם אכל ועשה מלאכה חייב ב' חטאות דתרי שמו' נינהו דמתרי קראי נפקי. העושה מלאכה ביום הכפורים שחל להיות בשבת חייב שני חטאות אפילו בהעלם אחד מפני שהם שני איסורין הבאים כאחד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כחצי </b> זית חלב וכחצי זית דם בהעלם אחד אינו חייב קרבן דאין שני שמות מצטרפין לקרבן פרק אמרו לו חומר במין אחד ממינין הרבה שאם אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית בהעלם א' ממין א' חייב משני מינין פטור ובגמרא מב' מינין פשיטא דפטור אלא במין א' בשני תמחויין משמע בהדיא דבשני מינין לא מצטרפי לקרבן. אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ושכח ואכל כחצי זית אחר בהעלם שני פטור דיש ידיעה לחצי שיעור כחכמים דפליגי ארבן גמליאל ואמרי דיש ידיעה לחצי שיעור לחלק כדי שלא יצטרף עמו חצי האחר וכן כתב אות א' בשבת בשגגה ונודע וחזר ושכח וכתב אות שניה פטור כחכמים סוף פרק הבונה במשנה וכן הוציא ב' אמות בשוגג וב' אמות במזיד וארבע אמות בשוגג אם בזריקה חייב ובהעברה פטור סוף פרק הזורק פלוגתא דרבא ורבה דרבה אמר חייב בזורק דאפילו לרבנן דאמרי יש ידיעה לחצי שיעור התם הוא דבידו כגון מעביר אבל בזורק דאין בידו להחזירה דזרק ו' אמות בשתים הא' היה שוגג ובאמצעיות נזכר והיה מזיד וחזר ושכח בשתים האחרונות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכל </b> כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני פרק כלל גדול פלוגתא דר\"ל ור' יוחנן דר' יוחנן אמר חייב על חטאתו והביא קרבנו כתיב דמשמע על כל חטאת וחטאת יביא וריש לקיש אמר פטור מחטאתו ונסלח לו כתיב אפילו לא הביא אלא על מקצת חטאתו נסלח לו כולו ולרבי יוחנן נמי הא כתיב מחטאתו ונסלח ההוא כגון שאכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית וחזר ואכל כחצי זית בהעלמו של חצי מהו דתימא ליצטרפי קמשמע לן מחטאתו ונסלח כחצי זית עם זית קמא שייך בתר ידיעה קמייתא והוה ליה כאלו נודע לו על הכל דהא אי הוה מייתי קרבן הוה מכפר בהדיה בלא שום ידיעה דפחות מכשיעור לא חשיב אכל כזית בלא ידיעה לא מכפר הילכך כי לא אתידע ליה בהדיה אלא זה אחר זה הוו ידיעות מחלקות ואמר ליה רבינא לרב אשי באתידע ליה קודם הפרשה פליגי או דאתידע ליה לאחר הפרשה פליגי או בין בזו ובין בזו מחלוקת אמר ליה מסתברא דבין בזו ובין בזו מחלוקת דר' יוחנן סבר דאף אתידע ליה קודם הפרשה חייב שתים דידיעות מחלקות כדאמר'. אכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על א' מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרין אבל שלישי לא נתכפר שם פרק כלל מימרא דרבא דפליג אאביי דאמר דאפילו הביא על א' מהן נתכפר כולם דאית ליה גרירה דזה גורר את זה אבל רבא אמר הביא קרבן על הראשון שכשהפרישו הזכיר אותו זית ראשון ושני מתכפרין שהרי בהעלמו היה שלישי אין מתכפר ולא אמרינן הואיל והשני מתכפר עם הראשון שבהעלמו ליגרריה לשלישי עמו בכפרתו ואף על גב דלא שייך בהדי ראשון הביא קרבן על השלישי שלישי ושני מתכפרין שהרי בהעלמו היה ראשון אינו מתכפר ולא אמרינן הואיל והשני מתכפר עם השלישי שבהעלמו ליגרריה לראשון עמו בכפרתו ואף על גב דלא שייך בהדי שלישי הביא קרבן על האמצעי נתכפרו כולם דכולם בהעלם של זה היו ואמרי' התם דבתר דשמעיה רבא לאביי דאית לי גרירה הדר ביה ואמר לההיא דמייתי לעיל דנודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגות מלאכות דהאי קצירה גוררת קצירה שעשה קודם כשגגת שבת וזדון מלאכות וטחינה שעמה ואית ליה גרירה אפילו לטחינה דעמה אף על גב דלא הוי שם דקצירה דכיון דהוי שגגת שבת לא מיחייב אלא חדא אתרוייהו והיינו משום דהוי בהעלם א' עם האי קצירה שנודע לו של זדון שבת ושגגת מלאכות דאף על גב דהאי זדון שבת ושגגת מלאכות והאי שגגת שבת וזדון מלאכות סוף סוף העלם א' הוא דלא נודע לו חטאו בנתים וידיעות הוא דמחלקות גבי שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על א' מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני סביר' ליה לרבא דאם הביא קרבן על הראשון שלישי דאינו בהעלמו אינו מתכפר וכן הביא על השלישי ראשון אינו מתכפר דלא אמרינן גרירה אלא לגרור מידי דהוה בהעלמו אבל מידי דלא הוה בהעלמו לא גריר כדאמרינן והא דאמרינן דהביא קרבן על הראשון דשני מתכפר בהדיה וכן על השלישי שני מתכפר בהדיה דמשמע דאכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון ואחר כך נודע לו על השני דאינו חייב אלא קרבן א' כריש לקיש קשיא דאנן פסקינן לעיל כרבי יוחנן דאמר חייב שתים ולא מצית למימר דאביי ורבא פליגי בשקודם הפרשה נודע לו על השני ורבי יוחנן וריש לקיש פליגי לאחר הפרשה דהא אוקמי' דמסתברא דבין בזו ובין בזו מחלוקת וכיון דאפילו קודם הפרשה ס\"ל לרבי יוחנן דחייב שתים אם כן לית הלכתא כאביי ורבא דתרוייהו ס\"ל בנודע לו קודם הפרשה דאינו חייב אלא א' וכן פי' רש\"י ז\"ל דאביי ורבא ס\"ל דר\"ל ורבי יוחנן בלאחר הפרשה פליגי משמע דלדידן דמוקמי' פלוגתייהו בין בזו ובין בזו ופסקינן כרבי יוחנן ליתא לדאביי ורבא דסברי דקודם הפרשה אינו חייב אלא א' כריש לקיש והרב ז\"ל פסק כרבי יוחנן דאף קודם הפרשה חייב שתים ואם כן היכי מייתי לדרבא דאמר דאם הביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרין וכו' ונראה לומר דס\"ל לרב ז\"ל דאביי ורבא פליגי בשאכל שני זיתי חלב מחתיכה א' בהעלם א' שכולם שגגה א' היא שלא ידע שאותה החתיכה היתה חלב ונודע לו על א' מהם שידע שאותה חתיכה היתה חלב ולא זכר שאכל ממנה אלא זית א' וחזר ואכל מאותה חתיכה זית אחר שלא ידע שהיתה זו אותה חתיכה הראשונה שנודע לו שהיתה חלב והיינו בהעלמו של זית שני שעדין לא זכר שאכל זית שני מאותה חתיכה שנודע לו שהיתה חלב ולהכי אמר רבא דאם הביא קרבן על זית ראשון נתכפר גם כן שני שכולה שגגה א' היא שמפני שאכל זית א' מאותה חתיכה שחשב שלא היתה חלב אכל גם כן זית שני וכן אכל זית שלישי אף על גב דהוי מאותה חתיכה עצמה אינו מתכפר עם הראשון שכבר נודע לו על זית א' ואינו בהעלמו וכן הביא על השלישי מתכפר שני עמו דהוי בהעלמו ולא ראשון וכן הביא קרבן על האמצעי נתכפרו שלשתן דראשון ושלישי בהעלמו של שני הוו ורבי יוחנן וריש לקיש לא פליגי בהעלם כי האי אלא כגון שאכל כזית חלב מחתיכה א' שלא נודע לו שהיתה חלב וחזר ואכל כזית אחר מחתיכה אחרת שלא ידע שהיתה חלב והכל בהעלם א' שלא נודע לו בנתים שאכל חלב ואחר כך נודע לו שאותה חתיכה ראשונה שאכל ממנה כזית היתה חלב ועדין לא נודע על החתיכה השנייה וחזר ונודע לו על החתיכה השניה שאכל ממנה כזית אחר שהיתה חלב חייב שתים לרבי יוחנן דידיעות מחלקות אפילו קודם הפרשה כדאמרינן ולריש לקיש אינו חייב אלא א' כיון שנודע לו על שניהם קודם כפרה וכי האי גונא מודו אביי ורבא דחייב שתים כרבי יוחנן והיינו דדאיק הרב ז\"ל בלישניה דבמילתא דרבי יוחנן נקט אכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' דמשמע מב' חתיכות כדאמר' ובמילתא דרבא נקט אכל שני זיתי חלב בהעלם א' דהיינו שני זיתי חלב חתיכה א' דהכל שגגה א' היא והיינו שני זיתי חלב דמשמע מחתיכה א' ומתני' דכריתות נמי דיקא דקתני אכל חלב וחלב בהעלם א' אינו חייב אלא א' דכיון דנודע לו בבת א' שאכל ב' זיתי חלב אפילו הם מב' חתיכות כגון שאמרו לו שאותם שתי חתיכות שאכל מהם היו חלב אינו חייב אלא א' וכל שכן אם היו מחתיכה א' ונודע לו שאכל ב' זתים ממנה דאינו חייב אלא א' אפילו בשתי ידיעות דכולה שגגה א' היא כדאמר' אבל אם נודע לו על א' מהם כשאכל כל א' מחתיכה א' בהא פליגי ר' יוחנן ור\"ל ואם נודע לו על א' מהן כשאכלן מחתיכה א' לכ\"ע אינו חייב אלא א' אפי' בשתי ידיעות דאין ידיעות כי האי מחלקות כיון דהוי הכל שגגה א' כדאמר' אבל אם אחר הפרשה וכל שכן אחר כפרה נודע לו על כזית שניה חייב שתים אפילו היתה מאותה חתיכה דהפרשות מחלקות ואביי ורבא לא איירו אלא קודם הפרשה כנ\"ל ואם לא על דרך זה איני רואה תיקון לדברי הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאכל חתיכה א' משתי חתיכות ונסתפק אם היתה חלב או שומן וכן אכל אחרת ונסתפק לו ואחר כך נודע לו שחלב אכל בראשונה ובשניה אינו חייב אלא חטאת א' פרק ספק אכל תנו רבנן אכל ספק חלב ונודע לו שספק חלב אכל ספק חלב ונודע לו רבי אומר אומר אני כשם שמביא חטאת א' על כל א' וא' כך מביא אשם תלוי על כל א' וא' רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר בר\"ש אומר' אין מביא אלא אשם תלוי א' דכתיב על שגגתו אשר שגג אפילו על שגגות הרבה אינו חייב אלא א' ואמר רבא ורבי יוחנן דאין ידיעות ספק מחלקות ורבי הכי קתני כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי מביא חטאת על כל א' וא' אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל א' וא' אבל אם לא נודע לו קודם אלא שספק אכל ואחר כך נודע לו ששתיהן ודאי חלב הוי אינו מביא אלא חטאת אחת (דידיעות ספק) שידיעות ספק שידע קודם אינם מחלקות להביא חטאת אח\"כ שנודע לו בודאי שחלב היו דידיעה הוא דמחלקת כדכתיב או הודע אליו חטאתו ואשם תלוי שבא על הספק ידיעת ספק מחלקת לו כי היכי דמחלקת ידיעת ודאי לחטאת כדאמרינן ואף על גב דלית הלכתא כר' אלא מחבירו ולא מחביריו הכא מתני' אתי' כרבי דתנן כשם שהוא מביא חטאת על כל א' וא' כך מביא אשם תלוי על כל א' וא':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המשתחוה </b> לע\"ז ונסך וקטר וזבח בהעלם א' חייב ד' חטאות וכן פער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם א' חייב שתים וכן כיוצא בזה חייב על כל עבודה ועבודה פ\"ד מיתות תני ר' זכאי קמיה דרבי יוחנן זבח וקטר ונסך והשתחוה לעבודה זרה בהעלם א' אינו חייב אלא אחת וטעמא דכתיב לא תעבדם עשאן הכתוב כולן עבודה אחת הן ואמר ליה ר' יוחנן פוק תני לברא דטעות הוא כדאמר לקמן אביי דשלש השתחואות נאמרו בע\"ז אחד לשלא כדרכה וא' לכדרכה וא' לחלק מה השתחואה מיוחדת מעשה עצמו וחייב עליה חטאת בעצמה אף כל עבודה ועבודה בשוגג חייב עליה חטאת לעצמה דכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא והא דחייב על כל א' אפי' בהעלם א' היינו כשידע שהיא ע\"ז אבל לא ידע שההשתחוי' והניסוך אסורים חייב שתים דהוי שוגג על כל עבודה ועבודה אבל ידע שהן עבודות אסורות ולא ידע שזו עבודה זרה ועבדה בכל העבודות אינו חייב אלא אחת דאינו שוגג אלא אעבודה זרה דהיינו קיום מקצת וביטול מקצת דהוי העלם דבר כדאמרינן התם דאלו אומר מותר דכסבור אין ע\"ז בתורה דהיינו העלם זה וזה בידו פשיטא דחייב א' דעד כאן לא בעא מיניה רבא מרב נחמן פרק כלל גדול אלא אי לחיובי חדא או תרתי אבל לא למיפטר לגמרי כדאמר' התם."
+            ],
+            [
+                "<b>כלל </b> גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת אינו חייב אלא אחת על כל מלאכות שעשה שהכל שגגה אחת היא משנה פרק כלל גדול כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת וטעמא כדאמרינן בגמרא תרי קראי כתיבי ושמרו בני ישראל את השבת משמע שמירה אחת לשבת אחד ואת שבתותי תשמורו שני שבתות ושמירה א' ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה כי האי גונא כתיב דכולה שגגה אחת היא וקרבן אשוגג קאתי ומוקי לה רב ושמואל בתינוק שנשבה לבין הגוים דלא ידע שבת מעולם וגר שנתגייר בין הגוים דהוו כהיכר ולבסוף שכח דאינו חייב אלא אחת דלא הוי כשוכח שהיום שבת וידע עיקר שבת שחייב על כל שבת ושבת חטאת א' על כל מלאכות שעשה בכל יום שבת כדתנן."
+            ],
+            [
+                "<b>היודע </b> עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ששכח ששבת היום חייב על כל שבת ושבת וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות שלא ידע שמלאכות אלו אסורות או שלא ידע שיש בו כרת חייב על כל מלאכה ומלאכה דשגגות טובא הויין אפילו עשה כל ל\"ט מלאכות חייב ל\"ט חטאות שם במשנה היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה שלא ידע שאותן מלאכו' אסורות חייב על כל אב מלאכה ומלאכה ובגמרא רבי יוחנן אמר כיון ששגג בכרת אף על פי שהזיד בלאו הוי שגגה לרבנן דמונבז דהקרבן על הכרת ששגג בו הוא בא וכתיב תורה א' יהיה לכם לעושה בשגגה גבי קרבן ע\"ז וכתיב וכי תשגו ולא תעשו וגומר והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' הוקשו קרבנות של כל עבירו' לשל ע\"ז מה של ע\"ז קרבן שלה אינו בא אלא על עבירה גמורה שחייב על זדונה כרת כדכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת בריש בבא קמא דלרבנן דר' אליעזר דפ' אמרו לו אלו עביד אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא אאב מלאכה ואין צ\"ל העושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא אחת פ' אמרו לו מייתי מתניתין דפ' כלל גדול ואמרינן מני אלימא רבי אליעזר אימא סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת ואי רבי אליעזר חייב על כל וולדי מלאכות משמע דלתנא דמתניתין אינו חייב על וולדי מלאכה אחת אלא אחת אבל ב' תולדות משני אבות בהעלם אחד חייב שתים דבולדי מלאכה אחת הוא דסברי רבנן דאינו חייב אלא אחת דלא כר' אליעזר אבל ב' תולדות מב' אבות בהעלם אחד חייב שתים כשתי אבות וכדאמרינן בריש קמא ומאי איכא בין אב לתולדה נפקא מינה דאלו עביד שתי אבות בהדי הדדי א\"נ ב' תולדות בהדי הדדי מחייב אכל חדא וחדא ואלו עביד אב ותולדה דידיה לא מחייב אלא חדא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עשה </b> מלאכו' הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת כדתנן במשנה כלל גדול דהרי הוא כעושה וחוזר ועושה בהעלם אחד ואין חילוק חטאות בהעלם אחד אלא בגופי עבירות שאינם דומים. עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בין בזדון שבת ושגגת מלאכות בין בשגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה במשנה פ' אמרו לו א\"ר עקיבא שאלתי את ר' אליעזר בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת או חייב אחת על כולן ובגמרא מאי קא בעי מיניה וכו' אמר רב מסתברא שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה דימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק וזדון שבת ושגגת מלאכות היא דבעי מיניה כגופין דמין או לאו ופשיט ליה דכגופין דמיין ולא קביל מיניה ואמר רבא מנא אמינא לה וכו' ודחי לה אביי ואמר רב חסדא זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו רבי עקיבא ס\"ל דכגופין דמיין כשני גופי עבירות וכי בעי מיניה שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה ופשט ליה דימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק וקביל מיניה ונראה דמלאכה אחת שעשאה בכמה שבתות ששגג בלא ידע שהיום שבת וכן בשבת אחרת שחייב על כל מלאכה ומלאכה דימים שבנתיים הוו ידיעה לחלק ולא בעי במלאכה אחת בכמה שבתות כי האי דאי הוה פשיט ליה דאינו חייב אלא אחת אכתי הוה מיבעיא ליה במלאכות שהן מעין מלאכה אחת ולהכי בעי מיניה בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שקצר כגרוגרות וטחן כגרוגרות בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחד וטעמא משום דשגגה אחד היא שגגת שבת וחזר וקצר וטחן כגרוגרות בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה דתרי שגגות נינהו ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה פ' כלל גדול מימרא דרבא קצר וטחן כגרוגרות בשגגת שבת וכו' ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכו' וחזר ונודע לו על קצירה וטחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות שהפריש עליה חטאת גוררת קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכו' שנודע לו אחר כך ומתכפר עמה שהרי בהעלם אחד הם שלא נודע בנתיים וטחינה של שגגת שבת נמי גוררת טחינה של זדון שבת וכיון דעל קצירה וטחינה של שגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת דכולה שגגה אחת היא ששכח שהיום שבת אינהו מגררי בתרייהו קצירה וטחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות דאף על גב דהוו תרי שגגות גרירי בתר הני הואיל והוו כולן בהעלם אחת והוי כאכל ב' זיתי חלב בהעלם אחת דאינו חייב אלא אחת ואפילו שהעלמה של שנייה חלוקה קצת משל ראשונה דזו שגגת שבת וזו שגגת מלאכות סוף סוף העלם אחד הוא דלא נודע לו חטאו בנתים וידיעות הוא דמחלקות הילכך חטאת זו שבאה על הקצירה וטחינה ראשונה אתרוייהו קיימא ונתכפרו עם הקצירה כל קצירה שעליו שנעשו בהעלם אחד ועם הטחינה נתכפרו כל הטחינות שעליו כשעשאן בהעלם אחד אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות בתחלה קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה של ראשונה דקצירה וטחינה ראשונה כולו שגגה דשבת הוא וטחינה אחרונה של זדון מלאכות במקומה עומדת וכי מתידע ליה מיחייב עלה כרבא ולא כאביי דאמר טחינה נמי גוררת טחינה דשם טחינה חד הוא ומה שכתב הרב ז\"ל וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל וכשידעם אחר כך אינו צריך להביא חטאת אחרת קשה דהא משמע התם דלכ\"ע כפרות מחלקות וכמו שפי' רש\"י ז\"ל דדוקא בהפריש קרבן מיירי ואחר כך נודע לו על קצירה וטחינה של שגגת מלאכות אבל לא נודע לו אלא אחר כפרה אין נגררין וצריכין ב' חטאות והרב ז\"ל פסק למעלה באכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הא' וחזר ונודע לו על השני דחייב ב' חטאות כ\"ש כשלא נודע לו אלא אחר הפרשה וכ\"ש כשלא נודע לו אלא אחר שהקריב קרבן דפשיטא לכ\"ע דכפרות מחלקות כדאמר' ואיפשר שהרב ז\"ל סובר דדוקא באכל חלב וחלב בהעלם אחד הוא דאמרינן דאם נודע לו בשתי ידיעות דידיעות מחלקות אעפ\"י שלא הפריש קרבן עדין וחייב ב' חטאות משום דכיון דנודע לו בשתי ידיעות הוי כשתי שגגות כיון שאכל כל כזית מחתיכה אחת כדא' לעיל אבל גבי מלאכות דשבת דאיפשר דעביד כולהו בשגגה אחד כמו שוכח עיקר שבת שנצטוו ישראל דאפילו עביד כולהו ל\"ט מלאכות אינו חייב אלא אחת מה שאין כן בשאר איסורין דחייב על כל חלב שאכל חטאת אחד ועל כל דם שאכל חטאת אחד דכולהו מלאכות גבי שבת חשבינן להו כחדא ולהכי ס\"ל לרב ז\"ל דאפילו נודע לו בשתי ידיעות ואפילו אחר שנתכפר אינו חייב אלא חטאת אחד כיון דמעיקרא כולה שגגה אחת היא דהיינו שגגת שבת וכיון דבשגגת שבת אפילו בשתי ידיעות אינו חייב אלא חטאת אחת מטעמא דאמרן גררי בתרייהו קצירה וטחינה דזדון שבת ושגגת מלאכו' ואינו חייב אלא אחת אכולהו דחשיב כאלו עשה ארבעת' בשגגת שבת וזדון מלאכות כמו שכתב הרב ז\"ל אבל גבי חלב וחלב אי נודע לו בשתי ידיעות הוו כשתי שגגות כיון שאכל חלב וחלב משתי חתיכות כדאמרינן לעיל והיינו דאיפלגו ר' יוחנן ור\"ל בחלב וחלב ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני אי חייב שתי חטאות או אחד ולא איפלגו במלאכות שבת דבשבת קאי אלא משמע דאם עשה מלאכה אחת בשבת כגון שקצר וקצר בהעלם א' דזדון שבת ושגגת מלאכות אפילו בשתי ידיעות אינו חייב אלא חטאת אחת אפילו לר' יוחנן דכולה שגגה אחת היא וה\"ה קצר וטחן בהעלם א' של שגגת שבת דכולה חדא שגגה היא ואפי' בשתי ידיעות לא מחייב אלא חטאת אחד וגרירי בתרייהו קצירה וטחינה דזדון שבת כדאמ' והיינו בשבת א' דאלו בשתי שבתות ימים שבנתים הוו ידיעה לחלק כדא' לעיל וא\"כ מיירי רבא בשקצר וטחן שלא ידע שהיום שבת וידע שהמלאכות הן אסורות ובו ביום ידע שהיה שבת ולא זכר עדין שעשה בו שום מלאכה ושכח שקצירה וטחינה הן מלאכות אסורות וחזר ועשאן בזדון שבת ושגגת מלאכות ונודע לו אחר כך על קצירה של שגגת שבת ולא זכר טחינה קצירה וטחינה ושבקת למימרא דרבא דאיהו דחקה גופה ואוקמה אנפשה. קצר כחצי גרוגרת בשגגות שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי אלו מצטרפין שם מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא מיבעיא ליה לר' זירא וכו' ונקטינן מאי דאיפשיטא להו לאביי ורבא."
+            ],
+            [
+                "<b>המתכוין </b> לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שם פלוגתא דאביי ורבא רבא אמר פטור דהא לא נתכוון לחתיכה דאיסורא ומתעסק בחתיכת התר הוא ופטור דכתיב אשר חטא בה ודרשינן בכריתות פרט למתעסק בדבר א' ועשה דבר זה ושוגג לא הוי אלא שנתכוון למה שעשה אלא שסבור שאין היום שבת או שמלאכה זו מותרת."
+            ],
+            [
+                "<b>החותה </b> גחלים בשבת שמכבה את העליונות ומדליק את התחתונות אם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים ס\"פ אכל ת\"ר החותה גחלים בשב' דהיינו שממלא כלי מצבור גחלים שמכבה את העליונות שעכשיו נעשות תחתונות וכבות מחמת משא העליונות ומבעיר התחתונות שהיו כבויות מחמת המשא שהיו עליהן ועכשיו נעשו עליונות ובוערות חייב חטאת ר\"ש בן אלעזר אומר חייב שתים במאי עסקינן אי דקא מכוין לכבות ולהבעיר מ\"ט דמאן דפטר ואי לא מכוין מ\"ט דמאן דמחייב תרתי וכו' רב אשי אמר כגון שנתכוון לכבות ולא להבעיר שלא היה יודע שסוף תחתונות להבעיר והובערו מאיליהן ת\"ק סבר לה כר\"ש דאמר דבר שאין מתכוון פטור ור\"ש סבר כר' יהודה ת\"ר חתה להתחמם בהם והובערו מאיליהן תני חדא חייב ותני אידך פטור הא דתניא חייב קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה וזו היא מלאכה שאינה צריכה לגופה שאינו להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומ\"מ יודע היה שיתבערו ועל מנת כן עשה וה\"ל מתכוין מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה וחייב עליה כמו בכיבוי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסב </b> להקריב אשם מי שלא נודע לו אם חטא אם לא וזהו הנקרא אשם תלוי וכל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי כריתות פרק המביא אשם תלוי משנה וחכ\"א אינו מביא אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ומ\"ט דרבנן ילפי מצות מצות מחטאת חלב מה להלן זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ומהו לא הודע אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא כדכתיב ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים וגו' ונקרא אשם תלוי מפני שמכפר על הספק ותולה לו עד שיודע לו שחטא ויביא חטאתו פרק המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא וגו' ואשם תלוי היינו טעמא דמייתי מקמיה דמתידע ליה להגן עליו דהתורה חסה על גופן של ישראל ות\"ר ה' אשמות מכפרין ואשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה ואמר ר' יוסף אין מתכפר כפרה גמורה דלכי מתידע ליה מביא חטאת ופרק ספק במשנה כשם שאכל חלב ודם פגול ונותר חייב על כל אחת אפילו בהעלם אחת כך על לא הודע שלהן."
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו </b> חייב עד שיהיה שם איסור קבוע שם פרק ספק אכל חלב ספק לא אכל ואפילו אכל והיה סבור שומן הוא ספק יש בו כשיעור ספק אין בו שומן וחלב לפניו ואכל אחת מהם ואינו יודע אי זו מהם אכל דכשאכל כסבור שומן הוא ואחר כך נודע שהאחת היתה חלב והוא לא ידע אי זו אכל אבל אם בשעת אכילה היתה לו ספק והזיד ואכלה מספק מזיד הוא ופטור אשתו ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן כסבור זו היא אשתו ואחר כך נסתפק אי זו היתה מביא אשם תלוי שבת ויום חול ועש' מלאכה באחת מהם ואינו יודע באי זה מהם עשה מביא אשם תלוי ובגמרא איתמר רב אסי אמר חתיכה אחת שנינו אכל חתיכה אחת כסבור שומן הוא ואחר כך נודע שספק היא חייא בר רב אמר חתיכה משתי חתיכו' שנינו כדמפרש בסיפא דמתני' חלב ושומן לפניו במאי קא מיפלגי רב אסי אמר יש אם למסורת מצות כתיב חייא בר רב אמר יש אם למקרא מצוות קרינא גבי אשם תלוי כתיב ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם והביא את אשמו וגו' וקרינא מצוות דמשמע אחת מתוך שתים וכן אמר רב יהודה אמר רב דבשתי חתיכות הוא דחייב אשם תלוי ואמר רבא מאי טעמא דרב דכתיב אחת מכל מצות ה' בשגגה ואשם עד שישגוג בשתים דמצוות קרינא אחת מתוך ב' אבל חתיכה אחת שהיתה לפניו ואכלה ספק היתה חלב או לא פטור דבעי' שישגוג בשתים ור' זירא מפרש טעמא משום דב' חתיכות איפשר לברר ורב נחמן אמר מ\"ט דרב קסבר ב' חתיכות איקבע איסורא חתיכה אחת לא קבעה איסורא מאי איכא בין רבא דאמר טעמא דרב משום מצות דיש אם למקרא למאן דמפרש דשתי חתיכו' איקבע איסורה ומ\"ד דב' חתיכות איפשר לברר איסורן דאשם תלוי אינו בא אלא להגן מן הייסורין עד שיודע לו ויביא חטאת ואיפשר שיבא לאחר זמן בקי ויכיר אם זו הנותרת שומן [ודאי] חלב אכל ויביא חטאת אבל חתיכה אחת ואכלה אי איפשר לברר מה לי משום האי טעמא או מטעמא דיש אם למסורת או מטעמא דאיקבע איסור' ומשני איכא בינייהו כגון שהיו לפניו ב' חתיכות א' של חלב ואחת של שומן ובא גוי ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה לרבא ליכא מצות בשעה שאכל ישראל ופטור לרבי זירא נמי אי איפשר לברר איסורא דהא נאכלו שתיהן ופטור אבל לרב נחמן הא איקבע איסורא מעיקרא וחייב ונקטי' טעמא דרב נחמן דהא תניא דכי האי גונא נמי חייב לרבי הואיל ואיקבע איסורא מעיקרא דרבנן דרבי כרבי אליעזר אתו ולהכי נקטי' כרבי. האוכל חלב הכוי פטור שם תניא רבי אליעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי ואמרינן דרבי אליעזר לא בעי קביעותא לאיסורא משמע דלדידן פטור דליכא קביעות איסורא וכן הבא על ספק נדה או ספק ערוה שם תני עלה דנדה וחייבין באשם תלוי ואמרינן ר\"מ היא דלא בעי קביעותא לאיסורא ויבמה שנתיבמה בתוך ג' חדשים וילדה ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון תניא דחייבין באשם תלוי ואמרינן הא מני רבי אליעזר היא דלא בעי קביעותא לאיסורא."
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b> חתיכה ועד אחד אומר לו חלב היה ועד אומר לא אשה אומרת חלב אכל ואשה אומרת לא היתה חלב הואיל ונקבע האיסור והוא אינו יודע אם חטא אם לא הרי זה מביא אשם תלוי פרק אמרו לו במשנה עד אומר אכל ועד אומר לא אכל אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל מביא אשם תלוי ואפילו בחתיכה אחת חייב אשם תלוי דכיון דזה אומר חלב היתה הוי כאיקבע איסורא. וכן בא על אשת איש שעד אחד אומר מת בעלה ועד אחד אומר לא מת חייב אשם תלוי במשנה סוף פרק האשה שלום עד אומר מת ועד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא וכתבו התוספות פרק האשה שנתארמלה דהכא איירי בבת אחת ואפילו אם ניסת תצא וכיון דתצא הבא עליה חייב אשם תלוי כדאמר' גבי תרי ותרי פרק האשה רבה ופרק האשה דהבא עליה באשם תלוי דאיקבע איסורא שהיתה בחזקת אשת איש וה\"ה לספק מגורשת כתובות פרק האשה שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם ניסת תצא מימרא דרבי יוחנן ובריתא נמי קתני גבי גרושין ואם נשאת תצא ולא כרב אשי דאמר לעולם תרי ותרי וכיון דתצא חייבין באשם תלוי שהרי נקבע האיסור שהיא בחזקת אשת איש אבל ספק מגורשת לא נקבע איסורא דתרוייהו בפנויה קמסהדי כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן פרק ספק אכל ת\"ר היו לפניו ב' חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן בא ישראל ואכל את הראשונה בא גוי ואכל את השנייה חייב וכן כלב וכן עורב שאכלו את השניה בא גוי ואכל את הראשונה בא ישראל ואכל את השניה פטור ורבי מחייב דלא בעי שתי חתיכות אכל הראשונה בשוגג והשניה במזיד חייב אשם תלוי אקמיתא דבשוגג ומשתי חתיכות הואי הראשונה במזיד והשניה בשוגג פטור ורבי מחייב אכל שתיהן במזיד פטור מקרבן שתיהן בשגגה מביא חטאת דודאי חדא חלב היה אכלום שנים בשוגג שניהם חייבים השני לא מן הדין אלא שאם אתה אומר פטור קבעה את הראשון בחטאת ומני סיפא אי רבי מן הדין ומן הדין הוא דהא רבי מחייב אכל ישראל את השניה דלא בעי ב' חתיכות בסוף אי רבנן משום דלא נקבע ראשון בחטאת נחייב לשני ונימא ליה אייתי חולין לעזרה אמר רב אשי רבי היא דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום הילכך ליכא למימר חולין לעזרה משמע דרבנן דהאי סיפא ס\"ל כרבי אליעזר וא\"כ פסקינן הלכה כרבי דמחייב אחתיכה אחרונה דהא איקבע איסורא מעיקרא ולרבנן אף על גב דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום כר' אליעזר אפ\"ה בחתיכה שניה פטר מדינא אבל אם רוצה להתנדב אשם תלוי הרשות בידו."
+            ],
+            [
+                "<b>חלב </b> ונותר לפניו אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן אכל אשתו נדה ואחותו ואינו יודע אי זו מהן בעל שבת וי\"ה ואינו יודע באי זו מהן עשה מלאכה פטור מקרבן חטאת שהרי אינו יודע עצמו של חטא פרק ספק אכל במשנה רבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ובגמרא אמר לו ר' יהושע הרי אומר אשר חטא בה גבי חטאת עד שיודע לו במה חטא ובמשנה א\"ר יהודה פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי ומפרש טעמא בבריתא דכתיב גבי אשם תלוי כי תחטא ולא ידע ואשם פרט לזה שידע שחטא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> דבר שחייבין על ודאי חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד וכל שחייבים עליו חטאות הרבה חייבין על לא הודע אשמות תלויין הרבה שם במשנה כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחד כך על לא הודע שלהן שאכל ב' חתיכות כסבור שומן הן ואחר כך נודע שהן ספק אינו מביא אלא אשם תלוי אחד כשם שאכל חלב ודם ופגול ונותר בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת כך על לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת כיון שנסתפק אם אכל החתיכות של איסורין חלוקין או החתיכות שהיו עמהם וכן מה שחייב כמה חטאות בגוף אחד חייב כמה אשמות תלויין דכל שחייבין עליו חטאת תנן דחייבין עליו אשם תלוי על לא הודע שלו ועוד שם במשנה כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת אפילו באיסור אחד אם היתה ידיעה בנתים כך מביא אשם תלוי אם היתה ידיעה שספק אכל בנתים וטעמא דכולהו משום דילפינן מצות מצות מחטאת כדאמר' לעיל. אכל אחד מהשני חתיכות והביא אשם תלוי ואחר כך אכל השניה מביא חטאת כדאמ' לעיל וכן אם אכל אחר השניה דהא מעיקרא איקבע איסורא ומייתי אשם תלוי במשנה פרק דם שחיטה כרבי עקיבא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חתיכה </b> של חלב וחתיכה של חלב נותר שם במשנה פרק דם שחיטה מביא חטאת ואשם תלוי על הא' חטאת דודאי חלב אכל דאף על גב דאמרן לעיל דחלב ונותר ואינו יודע אי זו מהם אכל דאינו מביא לא חטאת ולא אשם תלוי מטעמא דאמרן לעיל הכא דהאי נותר נמי הוי חלב הרי ידע במה חטא ולהכי יביא חטאת ואשם תלוי משום נותר דספק אם היתה אותה חתיכה שאכל נותר או לא. אכל את השניה בהעלם שני מביא ג' חטאות א' משום חתיכת חלב וא' משום חתיכת נותר וא' משום חלב של זו החתיכה של נותר דאיסור נותר חל על איסור חלב דבקדשים איסור חל על איסור דכתיב אשה לה' לרבות את האימורין ואימורין קאי עלייהו באיסור עולין וחלב דאימורין קאי עליה בכרת ואתי איסור טומאה חייל עליה. היה בה שוה פרוטה מביא אשם ודאי משום מעילה כדאמר' בגמרא דהאי דלא מחייב במתני' אשם משום דלית בה שוה פרוטה. אכל א' משתיהן ואכל אחד את השניה כל אחד מביא חטאת ואשם תלוי דתרוייהו ודאי חלב אכלו וספק נותר כדתנן התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסג </b> שיקריב החוטא אשם ודאי על עבירות ידועות והן חמשה על שפחה חרופה ועל הגזל ועל המעילה ועל טומאת נזיר ועל הצרעת כשיטהר ממנה דבכולהו כתיב בקרא אשם והביא את אשמו וגו' ואת אשמו יביא וגו' הבא על שפחה חרופה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה אלו מביאין על הזדון כשוגג הבא על שפחה ובגמרא מנא לן דתנו רבנן באיל האשם ונסלח על חטאתו אשר חטא לעשות שוגג כמזיד דלהכי הדר כתב תו תרי זמני חטא בר מתרי זמני קמאי דכתב מחטאתו אשר חטא לעשות שוגג כמזיד דמביאין אשם והוא שתהיה גדולה ומזידה ברצונה ובעולה כדי שתלקה דכתיב בקורת תהיה מלמד שהיא לוקה ולא הוא דכתיב תהיה ובקורת לישנא דמלקות הוא כדמפרש רב אשי בביקור תהיה שאומדין אם אינה יכולה לקבל מ' ותנו רבנן בזמן שהיא לוקה שגדולה היא ובת עונשין והיא מזידה וברצונה דאי לאו הכי לא אמר קרא שילקו אותה ואז כשהיא לוקה האיש מביא קרבן אבל כשהיא אינה לוקה שאינה גדולה או אנוסה או שוגגת אין האיש מביא קרבן דהא דמרבינן שוגג כמזיד היינו שוגג דאיש דגביה כתיב קרא דמחטאתו אשר חטא אבל האשה צריך שתהא מזידה כדאמר' ואמר רבא דכתיב ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא ניתן לה מכדי עד הכא באיש קמשתעי קרא לכתוב והביא את אשמו לה' ולבסוף ליכתוב בקורת תהיה אמאי כתב רחמנא בקורת תהיה ולבסוף כתב והביא את אשמו לה' הכי קאמר אם בקורת תהיה היא והביא את אשמו לה' ואם לא תהיה בקורת לא יביא אשמו והיא לא תביא קרבן אף על פי שהיא לוקה ילפינן מדכתיב והביא את אשמו הוא מביא אשם ולא היא ובעולה יליף ר' יצחק בגמרא דאינו חייב אלא על שפחה בעולה דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש ונחרפת לישנא דשנויי הוא שנשתנית מברייתה כדכתיב ותשטח עליו הריפות וכתיב בתוך הריפות בעלי. בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן לכשיגדיל שם במשנה כל העריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור ובגמרא והכא חייב בתמיה וכי קטן חייב בשפחה אמר רב יהודה אמר רב ה\"ק כל עריות אחד גדול ואחד קטן גדול חייב קטן פטור והכא גדול נמי פטור מאי טעמא דהא מקשיי' אהדדי כדאמר' לעיל אם אין האשה לוקה אין האיש מביא אשם ומשמע ליה לרב ז\"ל דהאי דמתמה תלמודא וכי קטן נמי חייב דקאי נמי אשפחה דאם היא קטנה לא תתחייב מלקות דאם היא גדולה אף על פי שהוא קטן חייב כיון שהיא חייבת מלקות כדמקשי' בזמן שהיא לוקה הוא מביא אשם ובה תליא מילתא כל זמן שהיא חייבת מלקות הוא חייב קרבן דהאיש הוא דהוקש לאשה ולא אשה לאיש ואמר רב יהודה ה\"ק כל עריות א' גדול וא' קטן [קטן] פטור וגדול חייב והכא כשהיא קטנה גדול הבא עליה נמי פטור כיון שהיא פטורה הוא פטור אף על פי שהוא גדול אבל אם היא גדולה כיון שהיא חייבת הוא נמי חייב אף על פי שהוא קטן כדא' דומיא דמזיד דבעלמא פטור מקרבן והכא חייב משום חיוב דידה כדאמר'. ואין חייבין בשפחה חרופה אלא כדרכה שם כדרכה בשפחה חרופה מיחייב ושלא כדרכה לא מיחייב מאי טעמא ש\"ז כתיב ומערה נמי שם במשנה לא מיחייב דשכבת זרע בעינן ומערה אינו ראוי להזריע לפיכך אם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי אינו מביא קרבן פרק אמרו לו אמר ריש לקיש מודה רבי מאיר לחכמים שאם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי מהימן דאי בעי אמר לא גמרתי ביאתי ופטור והאי דקאמר לא בעלתי היינו לא גמרתי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבא </b> על שפחה חרופה ביאות הרבה בין במזיד בין בשוגג אפילו בהעלמות הרבה אינו חייב אלא קרבן א' פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה כל העריות חייב על כל ביאה וביאה ובשפחה תנן במתני' דלעיל הבא על שפחה ביאות הרבה ובגמרא מנא לן דתנו רבנן וכפר עליו הכהן באיל האשם מחטאתו אשר חטא מלמד שמביא קרבן א' על עבירות הרבה מדמצי למיכתב על חטאתו ולישתוק וכתב על חטאתו אשר חטא לאיתויי חטאים הרבה וגבי מזיד רבי קרא דנפטר בקרבן א' על ביאות הרבה וכל שכן על שוגג ביאות הרבה ובשפחות הרבה חייב על כל א' וא' שם בעי מיניה רבי חנינא מרבי יוחנן וכו' אמר ליה חייב על כל א' וא' אפילו בהעלם א' ומ\"ש מחמש העלמות בשפחה א' דאינו חייב אלא א' א\"ל שפחה חרופה אין גופין מוחלקין חמש שפחות גופין מוחלקין ומנ\"ל דגבי שפחה גופין מוחלקין חייב על כל א' וא' א\"ל לאו אמרת גבי עריות ואשה לחלק על כל אשה ואשה גבי שפחה נמי כתיב איש אשר ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה לחלק על כל שפחה ושפחה."
+            ],
+            [
+                "<b>בעל </b> שפחה והפריש אשמו וחזר ובעל חייב על כל א' פרק כלל גדול בעל ה' בעילות בשפחה חרופה אינו חייב אלא א' אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעל הכי נמי דאינו חייב אלא א' א\"ל מעשה דלאחר הפרשה קאמר מעשה דלאח' הפרשה לא קאמינא דהפרשות מחלקות כדילפינן לעיל וידיעות לא מחלקות הכא נמי גבי שפחה חרופה דכיון שמביא על הזדון כשוגג אין הידיעה חשובה לחלק ואפי' בהעלם א'. [בעל] כמה בעילות וידע על בעילה א' והפריש קרבן עליה ואח\"כ נודע לו על השניה חייב על כל א' דכיון שהפריש קרבן הוי כהקריב שדין השוגג והמזיד בשפחה א' הוא ואם היה מזיד והפריש קרבן וחזר ובעל במזיד פשיטא דחייב על כל א' וא'."
+            ],
+            [
+                "<b>ועל </b> הגזל חייב אשם ודאי כיצד כל מי שיש בידו משוה פרוטה ולמעלה מממון ישראל באי זה צד שיהיה וכפר בו ונשבע לשקר בין בזדון בין בשגגה מביא אשם על חטאו פרק ד' מחוסרי כפרה במשנה ד' מביאים על הזדון כשוגג וכו' ושבועת הפקדון ובגמ' מנ\"ל יליף תחטא תחטא משבועת העדות ואשם כתיב ביה בסוף ויקרא וכתיב והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל וגו' ושלם אותו וגו' ואת אשמו יביא וגו' דמשמע דבתר השבה מתכפר באשם ותנן פרק הגוזל הביא אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא ובגמר' מנה\"מ אמר רבא דאמר קרא מלבד איל הכיפורים גבי גזל הגר מכלל דכסף בריש' אלא מעתה וכו' א\"ל אנא מאשר יכפר בו נפקא ליה ועדין לא כפר דכתיב בלשון עתיד יכפר ומשמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדין לא כפר. אבל החומש אינו מעכב שם במשנה נתן את הקרן ולא נתן את החומש אינו מעכב מלהקריב את האשם וילפינן בגמר' גבי מעילת הקדש דאין חומש מעכב וילפי' הדיוט מהקדש דכיון דהשוה הכתוב הדיוט להקדש לענין אם הביא אשמו עד שלא הביא גזלו שלא יצא ילפי' מהקדש שיהא שוה לו נמי להא מילתא וכדאמר' בהלכות שבועות."
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> המעילה כיצד מביאין קרבן אשם כל הנהנה משוה פרוטה מן ההקדש מחזיר מה שנהנה ויוסיף חומש ויקריב אשם ויתכפר לו כדילפינן בפרק א' מהלכות מעילה וזהו הנקרא אשם מעילות כדכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו וגו' ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסף עליו והקרבן והקרן מעכבין הכפרה ולא החומש סוף פרק הגוזל תנו רבנן מנין שאם הביא מעילתו דהיינו קרן של הקדש שמעל בו ולא הביא אשמו אשמו ולא הביא מעילתו מנין שלא יצא תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו משמע אין סליחה אלא בשניהם יכול כשם שאיל ואשם מעכבין כך חומש מעכב תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו איל ואשם מעכבין בהקדש ולא חומש והאי אשם דהקדש היינו קרן דילמד הקדש מהדיוט מה אשם דכתיב התם גבי גזל הגר קרן הוא דכתיב האשם המושב לה' אשם זה קרן המושב זה חומש או אינו אלא אשם זה איל אשם ומושב זה קרן כשהוא אומר מלבד איל הכיפורים הוי אומר אשם דריש' קרן הוא וכיון דאשם דהדיוט הוא קרן ילמד ממנו הקדש כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b> מדבר שמועלים בו בה' תמחויין בהעלם אפילו מזבח א' אם יש בכל אכילה שוה פרוטה חייב אשם על כל אכילה דתמחויין מחלקין במעילה פ' אמרו לו במשנה אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם א' שהוא חייב על כל א' וא' והיינו משום דהחמיר במעילה שעשה בה את המאכיל כאוכל שאם נתן אוכל לחבירו חייב כאלו אכלה הוא עצמו דק\"ל המוציא הקדש לחולין הוא מעל ולא מי שניתן לו והמהנה כנהנה ומידי דלאו בר אכילה הוא וצירף את המעילה לזמן מרובה שאם נהנה היום בחצי פרוטה ומכאן עד ג' שנים בחצי פרוטה אחרת מצטרפות לקרבן כדמפקי' ליה פרק ספק אכל מתמעול מעל ריבה."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> המחוייב אשם ודאי צריך שיודע לו חטאו תחלה ואחר כך יקריב אשמו אבל הקריבו קודם שנודע לו אינו עולה לו פשטיה דקרא הכי משמע והיה כי יחטא ואשם כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהודות כי חטא ואשם והשיב וגו' ואת אשמו יביא וגו'. כל חטא שחייבין עליו אשם ודאי כל האנשים שוים בו דגבי חטאת הו' דחלק רחמנא דיחיד מביא כשבה ונשיא שעיר ומשיח ובית דין פר אבל לא באשם ודאי כדתנן פ' הורה כהן משיח אשם ודאי היחיד והנשיא והמשיח חייבין דכתיב באשמות ואם נפש ונשיא ומשיח בכלל נפש אחת הן ואף על גב דגבי חטאת נמי כתיב נפש התם הא פירש הכתוב דנשיא ומשיח אינם בשעירה וכשבה כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> חטא שחייבין עליו אשם ודאי אין מביאין על ספקו אשם תלוי כדילפינן לעיל פרק ח' דאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דילפינן מצות מצות הילכך אם אכל חתיכה א' משתי חתיכות שהיתה האחת הקדש פטור אכל השניה מביא אשם ודאי אכל אחר השניה שניהם פטורים כדתנן התם פרק דם שחיטה בפלוגתא דרבי עקיבא וחכמים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חתיכה </b> של חלב וחתיכה של חלב הקדש שם במשנה אכל א' מהם מביא חטאת רבי עקיבא אומר אף אשם תלוי דאזיל לטעמיה אכל את השניה מביא ב' חטאות משום שני זיתי חלב כשנודע לו ביניהם ומביא אשם ודאי על מעילתו דא' מהם קדש היתה. בא א' ואכל את השניה כל א' מביא חטאת ולרבי עקיבא זה וזה מביאין אשם תלוי גם כן ואיסור הקדש חל על איסור חלב דבקדשים איסור חל על איסור כדאמ' לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסד </b> שיקריב החוטא קרבן עולה ויורד על עבירות ידועות וששה מצותן שיקריבו קרבן עולה ויורד מצורע ויולדת ונשבע שבועת העדות בין בזדון בין בשגגה ונשבע שבועת ביטוי בשגגה וטמא שאכל קדש בשגגה וטמא שנכנס למקדש בשגגה פרק ד' מחוסרי כפרה במשנה אלו מביאין קרבן עולה ויורד וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> עשירה מביאה כבש בן שנתו כדכתי' תביא כבש בן שנתו ובן יונה או תור לחטאת ואם לא תמצא ידה די שה קרבנה יורד כדכתיב והביאה שתי תורים או שני בני יונה א' לעולה ואחד לחטאת ואפילו היתה ידה משגת לשה ולא לנסכיו מביא' קרבן עני דהא ילפינן פרק המביא אשם תלוי דאפילו הפריש כשבה והעני מביא עוף דכתיב גבי כשבה או שעירה מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו."
+            ],
+            [
+                "<b>המצורע </b> כשיטהר מביא שלשה בהמות שני כבשים א' עולה וא' אשם וכבשה אחת לחטאת ואם אין ידו משגת מביא שני תורים אחד לעולה וא' לחטאת וכבש אשם כדכתיב בפרשת מצורע."
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> שבועת העדות ועל שגגת שבועת ביטוי ועל שגגת טומאת מקדש וקדשיו מביא כשבה או שעירה כשאר החטאות הקבועות ואם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה לחטאת ועולה ואם אין ידו משגת לזה מביא עשירית סלת והיא קרויה מנחת חוטא."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b> הקרבנות האלו מפורשים בתורה ומפורש זה שחייב להביאן חוץ מטמא שנכנס למקדש או שאכל קדש דכתיב ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' הרי שבועת העדות או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' או נפש אשר תשבע לבטא בשפתים להרע וגו' שבועת ביטוי והיה כי יאשם לאחת מאלה וגו' ומפי השמועה למדו שזה שחייב כאן קרבן לנוגע בדבר טמא הוא כשנכנס למקדש או אכל קדש והוא לא ידע כדילפינן פרק קמא דשבועות דאמר רבא אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא בעולה ויורד גבי נוגע בדבר טמא טומאתו כדכתיב לכל טומאתו וכתיב התם בטומאת מקדש בפרשת פרה אדומה טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן שלא פירש טומאה זו היא טומאת מקדש ואכל קדש ילפינן התם דתניא רבי אומר אקרא אני חיה אם כן בהמה למה נאמרה דבקרבן עולה ויורד כתיב או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה ודאי אם הייתי קורא בנבלת חיה טמאה שנכתב ראשון לא היה צריך לחזור ולכתוב בהמה שהרי בהמה בכלל חיה כדכתיב זאת החיה אשר תאכלו וסמיך ליה כל בהמה מפרסת וגו' אם כן למה נאמרה בבהמה טמאה לטומאת קדש נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן באוכל קדשים בטומאת הגוף בפרשת צו את אהרן נפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה ואכל מבשר זבח השלמים מה להלן טומאת קדש אף בהמה טמאה דהכא משתעי נמי בטומאת קדש שנטמא ואכל קדש כדאמר' וכיון שחייבה תורה כרת בפירוש לטמא שאכל קדש כדכתיב בהאי קרא דצו את אהרן ונכרתה וגו' ובנכנס נמי למקדש נאמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא פירש כאן הקרבן שחייבים כשיהיו שוגגים שהוא קרבן עולה ויורד כדתניא בפרק קמא דשבועות מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל קדש או נכנס למקדש שהרי אתה דן הואיל והזהיר וענש לא יטמאו את מקדשי אזהרת מקדש בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר הרי אזהרת קדש כי את מקדש ה' טמא ונכרתה הרי עונש מקדש והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וגו' הרי זה עונש קדש מה כשהזהיר וענש לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן על הטומאה לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> קרבן שהאשה חייבת בעלה מביאה עליה כפי מה שהוא עני או עשיר בפרק אין בין המודר ילפינן לה מדכתיב ביולדת זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה ואמר רבי יהודה אדם מביא קרבן עשיר על אשתו ולא אמרינן אע\"ג שנשאת לעשיר עניה היא דמה שקנתה אשה קנה בעלה והרי היא עניה אלא כל קרבנות שהיא חייבת מביא עליה וכך כותב לה בתנאי כתובה אחריות דאית לה עלי מן קדמת דנא וכו'. ומביא אדם על ידי בנו ובתו הקטנים שם א\"ר יוחנן הכל צריכים דעת בעלים להקריב קרבנם חוץ ממחוסר כפרה דכיון דאין קרבנם בא לכפרה אין צריכין דעת שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים כשהן מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכתיב זאת תורת המצורע בין גדול בין קטן בחטאת ואשם מצורע ושפחתו ועבדו נראה כיון דבעלמא לענין מציאה ודברים אחרים הוו כבניו ובנותיו הקטנים להכי מביא עליהן."
+            ],
+            [
+                "<b>המלך </b> וכהן משיח מביאים קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות שלא חלק הכתוב מלך וכהן ומשיח מהדיוט אלא במצות שחייבים עליהם חטאת קבועה לא בעולה ויורד פרק הורה כהן משיח במשנה על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו בית דין פטורים והיחיד והנשיא והמשיח חייבים משום דכולן בכלל נפש אחת הן ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד ורבי שמעון ורבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא פליגי כדתנן התם כל המביא קרבן על הזדון כשגגה אם היה אנוס פטור מן הקרבן פרק ארבעה מחוסרי כפרה על מתניתין דאלו מביאין על הזדון כשגגה אמרינן בגמ' נזיר שנטמא מנא לן דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג וכן הוא אומר ואם בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס כדכתיב ויאמר ה' פתאום וגו' תניא אידך פתאום זה מזיד וכן הוא אומר ופתאים עברו ונענשו והיינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד ומקשי' ונכתוב קרא פתאום דמשמע נמי שוגג כדכתי' פתי יאמין לכל דבר ולא ליכתו' פתע ומשני אי כתב פתאום הו\"א שוגג הוא מידי דהוה אכל התורה כולה דרוב קרבנות על שוגג הם באים אבל אונס ומזיד אימא לא כתב רחמנא פתע דשוגג הוא לגלויי עליה דפתאום דאונס ומזיד הוא ואפ\"ה חייב ונראה דאקשי תלמודא בין למאי דאמרינן דפתאום הוא אונס בין למאי דאמרינן דהוי מזיד דהא משמע נמי שוגג כדאמר' ומשני דכתב פתע לגלויי עליה דפתאום דהוי אונס למאן דמוקי ליה באונס והוי מזיד לתניא אידך דמוקי ליה במזיד ונקטי' כהאי בריתא דפשיטא דמתניתין הכי הוא אלו מביאין על הזדון כשוגג ולא חשיב אונס ובתוספתא נמי תניא וכולן באונס פטורים כנ\"ל לישב הסוגיא דלא תקשי לרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהפריש מעות לכבשה של חטאתו וכו' פ' המביא אשם תלוי במשנה מביאין מהקדש כשבה שעירה מהקדש שעירה כשבה שאם הפריש מעות לקנות כשבה או שעירה לחטאתו אם רצה יקח מהן שעירה ומהקדש כשבה ושעירה מביא תורין ובני יונה ומהקדש תורין ובני יונה עשירית האיפה פ' יום הכיפורים הפריש לכשבה והעני יביא העוף העני יביא עשירית האיפה הפריש לעשירית האיפה העשיר יביא עוף העשיר יביא כשבה או שעירה ובגמרא מנה\"מ דת\"ר מחטאת מחטאתו על חטאתו מה ת\"ל מנין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה שעירה ומהקדש שעירה כשבה ומהקדש כשבה או שעירה תורים ובני יונה ומהקדש תורין עשירית האיפה לכך נאמר מחטאתו על חטאתו בקרבן עולה ויורד גבי כשבה ושעירה מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו וגבי עוף כתיב מחטאתו נמי דמשמע דאם העני יביא במקצת דמי עוף עשירית האיפה וגבי עשירית האיפה כתיב על חטאתו דמשמע דאם העשיר יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף או אם העשיר יותר יביא כשבה או שעירה ואיצטריך למיכתב על חטאתו גבי עשירית האיפה ולא גבי עוף ואיצטריך למיכתב מחטאתו גבי כשבה וגבי עוף כדמפרש התם ועני מיקרי אפילו היה מורישו גוסס עד שימות ויכסנו דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו כדילפינן פרק שלשה מינין בנזיר תנו רבנן להחלו עד שעה שימות ר' אומר במותם יטמא עד שימות מאי ביניהו א\"ר יוחנן משמעות דורשי' איכא בינייהו דלמר משמע ליה מהאי קרא ולמר משמע ליה מהאי קרא ולתרוייהו אינו מוזהר על הגוסס עד שימות כדכתיב להחלו או במותם כדאמ'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עשיר </b> שהפריש כשבה או שעירה ונפל בה מום אם רצה יביא בדמיה עוף שם פרק המביא בבריתא נסתאבו יביא בדמיהן עוף אם העני הפריש עוף ונסתאב לא יביא בדמיו עשירית האיפה דאין לעוף פדיון דלא נאמר פדיון אלא בבהמה."
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש </b> עשירית האיפה והעשיר עד שלא נתקדש בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ותאכל ומשקדשה בכלי תעובר צורתה ותשרף דאין יכול לפדותה כדתניא סוף תוספתא דכריתות. עשיר שהפריש קן למכרה וליקח בדמיה כשבה או שעירה וכו' שם ר' אושעיא אומר מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו כלומר במקום כבשתו שרצה להקריב קרבן עני והעני הואיל ונדחה שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו ידחה מתיב רב עוקבא וכו' אמרי כי א\"ר אושעיא לרבנן אבל ר' שמעון ס\"ל מת א' מהן מביא חברו שלא בהגרלה דברי ר\"ש בשעירי י\"ה דקסבר בעלי חיים אינם נדחין ודחוי מעיקרו אינו דחוי. עני שהקריב קרבן עשיר יצא ועשיר שהקריב קרבן עני לא יצא שם מימרא דר' אושעיא גבי מטמא מקדש עשיר לא יצא בקרבן עני וגבי מצורע תניא תורת המצורע לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר שיצא דתורה משמע דתורה אחת לכולן יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני שיצא ת\"ל זאת ומאחר שכתוב אחד מרבה ואחד ממעט מסתמא דעני יוצא בקרבן עשיר דמעלין בקדש ולא עשיר בקרבן עני דאין מורידין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> חייבי כריתות כגון ששגג ונודע לו שחטא אף על פי שלא ידע בתחלה שחטא חייב חטאת כדכתיב בעשותה אחת מכל מצות ה' ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא כיון שידע בסוף אף על פי שלא ידע בתחלה חייב ובטומאת מקדש וקדשיו נאמר ונעלם ממנו והוא ידע ואשם מאחר שנאמר ונעלם ממנו מכלל שהיתה לו ידיעה בתחלה ונאמר והוא ידע מכלל שיש ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים כדתנן במתני' קמיתא דשבועות ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע את שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד כגון שנטמא ושכח ונכנס למקדש או אכל קדש והיה יודע שזה מקדש וזה קדש אלא ששכח הטומאה דהיינו העלם טומאה וזדון מקדש וקדש או אפכא שידע שהוא טמא ושכח שזה מקדש וזה קדש ונכנס ואכל ואח\"כ זכר שזה מקדש וזה קדש או שכח שנטמא ושכח שזה מקדש וזה קדש ואח\"כ ידע שנטמא ושזה מקדש וזה קדש הרי ג' מחלוקת בקדש ושלש במקדש ויש לו ידיעה בתחלה ובסוף וחייב בקרבן עולה ויורד שם בריתא פלוגתא דר' עקיבא ור' דתניא מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים תלמוד לומר ונעלם ונעלם ב' פעמים דברי ר' עקיבא גבי טומאת קרבן עולה ויורד כתיב תרי ונעלם והוא טמא ונעלם ממנו והוא ידע רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר ונעלם מכלל שידע והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות א\"כ מה ת\"ל ונעלם ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש ומאי משמע דהאי ונעלם הוא מכלל דידע מעיקרא אמר רבא מדלא כתיב והיא עלומה ממנו א\"ל אביי אלא מעתה גבי סוטה וכו' אלא אמר רבא קסבר ר' ידיעת בית רבו הוי ידיעה שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא והוא יודע כשנגע אבל לא נתכוון והתבונן שנטמא בטומאה כשנוגע בה ולא נזכר לו להכיר שהוא טמא בנגיעה זו ולית בה ידיעה בתחלה משכחת לה בתינוק שנשבה לבין הגוים ובמתני' דפ\"ב תנן ידיעות הטומאה שתים שהן ד' נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור את הקדש נעלם ממנו קדש וזכר את הטומאה נעלמו ממנו זה וזה ואח\"כ ידע הרי זה בעולה ויורד ואע\"ג דמוקמי' מתני' כר' דידיעת בית רבו שמה ידיעה מ\"מ נקט סתם ידיעה אע\"ג דלא צריך והמדקדק יכול לפ' כולה מתניתין בידיעת בית רבו כך כתבו התוספות ופליגי תנאי במתני' ר' אליעזר ור\"ע ור' ישמעאל אי חייב על העלם טומאה או על העלם קדש ור' ישמעאל סבר כרבי דחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש כדכתיב ונעלם ונעלם שני פעמים ולהכי נקטי' כותיה דאף על גב דהלכה כר' עקיבא מחברו הכא איכא ר' ור' ישמעאל דאף ע\"ג דרבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה כדאמרינן בשלהי פירקין אפ\"ה מיחייב אהעלם טומאה והעלם מקדש כדאמר' וסתמא דמתניתין נמי הכי הוא נעלמה ממנו טומאה וזכור את הקדש או נעלם ממנו קדש וזכור הטומאה. נטמא ולא ידע באי זה אב נטמא ואח\"כ ידע חייב בקרבן עולה ויורד שם אמר חזקיה שרץ ונבלה איכא בינייהו דרבי אליעזר סבר עד דידע אי בשרץ איטמי או בנבלה איטמי ורבי עקיבא סבר לא בעיא דכיון דידע דנטמא לא צריך דאף על גב דכתיב בכל דבר טמא או בנבלת שרץ דמשמע דבעיא דידע אי בשרץ נגע אי בנבלה נגע לא היא דרבי עקיבא סבר דלא נקט שרץ אלא איידי דבעי למיכתב לכדרבי דאמרן לעיל אקרא אני חיה בהמה למה לי וכו' נקט נמי שרץ כתנא דבי רבי ישמעאל דכל פרש' שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה נעלמה ממנו הלכות טומאה שלא ידע ששיעור כעדשה מן השרץ טמא וידע שהשרץ מטמא ושכח שנגע בשרץ כלל הוי ספק משום דהויא התם בעיא דרב פפא וסלקא בתיקו וכן מי שלא ראה המקדש בימיו הוי בעיא דרבי ירמיה התם בן בבל שעלה לירושלם שיודע שיש מקדש בירושלם אבל לא ידע מקומו מהו ומוקמינן לה אליבא דרבי דבעיא ידיעה בתחלה ומחייב על העלם מקדש ואמר ידיעת בית רבו שמה ידיעה מאי כיון דידע דאיכא מקדש בעולם ידיעה היא או דילמא כיון דמקומו לא ידע ליה העלמה היא תיקו ולא דמי לידיעת בית רבו דאלו התם למד שהשרץ מטמא וכשנגע בו ידע שנגע בשרץ אבל לא נזכר לו להכיר שהוא טמא בנגיעה זו התם קאמר כיון שלמד שהנוגע בשרץ טמא וזה ידע כשנגע אין זה העלם אבל זה לא ידע מקום מקדש מימיו ואין כאן ידיעת בית רבו ואינו מביא קרבן שמא יכניס חולין לעזרה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שנטמא בעזרה שם פ\"ב במשנה נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש או נעלם ממנו מקדש וזכור את הטומאה נעלמו ממנו זה וזה והשתחוה או שהה כדי השתחואה דהיינו כמימריה דקרא דכל ישראל רואין ברדת האש וכבוד ה' על הבית וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שנטמא במזיד ולא שהה כשיעור הוי ספק שם בעיא דרבא צריך שהיה למלקות אם התרו בו שלא לעמוד ועמד פחות מכדי שהיה אי אין צריך שהיה למלקות לקרבן גמירי שהיה למלקות לא גמירי שהיה או דילמא בפנים גמירי שהיה ל\"ש לקרבן ול\"ש למלקות תיקו. תלה עצמו באויר עזרה מהו שם בעיא דרבא כי גמירי שהיה דבת השתחואה דלאו בת השתחואה לא גמירי דתלוי לאו בת השתחואה הוא או דילמא שהיה גמירי בפנים ל\"ש דבת השתחואה או לאו בת השתחואה תיקו. ואין חייבין אשם תלוי על לא הודע אלא בדבר שחייבין עליו כרת וחייב על שגגתו קרבן חטאת קבועה כדילפינן לעיל פ\"ח."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לפניו ב' שבילין שם שלהי פ\"ב ת\"ר ב' שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב שיש כאן בתחלה ידיעה וודאית ומקשינן ור\"ש פוטר בכולן ואפילו בהאי קמייתא בתמיה והא מה נפשך טמא הוא ומוקי לה רבא כגון שהלך בראשון ובשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון ת\"ק אליבא דר\"ש סבר מקצת ידיעה ודאית ככל ידיעה דלא ידע שהלך בשניהם שיהא טמא בודאי ולאו ידיעת ספק הוא ואי הוה ידע לכולה מילתא ה\"ל ידיעה ודאית והשתא הויא מקצת ידיעה ודאית כדאמר' והוי ידיעה מידי דהוה אידיעת בית רבו דילפינן לעיל דהויא ידיעה הלך בראשון ונכנס למקדש או אכל קדש פטור מפני שהוא ספק טמא. הזה שלישי ושביעי וטבל אחר שנכנס והלך בשני וחזר ונכנס למקדש חייב שם בבריתא דמה נפשך או ביאה ראשונה או ביאה שניה בטומאה היתה וא\"ר יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה ולא דמי לנוגע בכעדשה ולא ידע אי כזית מטמא אי כעדשה מטמא דהוי בעיא לעיל וסלקא בתיקו דהתם הוא מסופק אי שייכא כלל טומאה במה שנגע אבל הכא פשיטא ליה דאיכא טומאה הילכך ה\"ל ידיעה טפי ואפשר דמשום דאמרינן דידיעת בית רבו הויא ידיעה סמכינן נמי אידיעת ספק הכא בטומאת מקדש וקדשיו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b> טמא ואמרו לו שנים נכנסת למקדש והוא אומר לא נכנסתי ריש פ' אמרו לו מודים חכמים לרבי יהודה ופליגי אדר' מאיר בחלבים ובביאת מקדש שאמרו לו נכנסת למקדש טמא והוא אומר לא נכנסתי נאמן שאם ירצה לומר מזיד הייתי אבל בטומאה אם אמר לא נטמאתי והעדים אומרים לו שנטמא לא מצי לתרץ דיבוריה הכא לומר לא נטמאתי דאינו יכול להכחיש את העדים והרי אלו נאמנים דאם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה ק\"ו שיביאוהו לידי קרבן הקל שהרי הכחישן כדאמר ר\"מ במתניתין."
+            ],
+            [
+                "<b>טומאת </b> מקדש וקדשיו שהיה לו ידיעה בתחלה ולא בסוף שעיר י\"ה הנעשה בפנים וי\"ה תולין עד שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד ושאין בה ידיעה בתחלה ויש לו ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ וי\"ה מכפרין שם במשנה קמייתא דשבועות ובמתניתין גופה יליף טעמא מדכתיב מלבד חטאת הכיפורים גבי שעיר הנעשה בחוץ כתיב ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים והוא הנעשה בפנים על מה שזה מכפר זה מכפר דהקישן הכתוב בהאי קרא ללמד דמה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה בתחלה כדילפינן בגמרא דאינו תולה אלא על דבר שיש בו ידיעה דת\"ר וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל בשעיר הנעשה בפנים בפרשת אחרי מות כתיב ויש לי להביא בהאי טומאה ג' טומאות ע\"ז גילוי עריות שפיכות דמים דכתיב בהו טומאה ת\"ל מטומאות בני ישראל ולא כל טומאות והואיל ולא פירש לך על אי זו מהם לא מסור אלא לחכמים לפרש על אי זו מדבר צא ולמד בבנין אב אי זו טומאה מצינו חלוקה במקום אחר טומאת מקדש וקדשיו דמייתי עולה ויורד ושאר עבירות בקרבן קבוע אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהודה רש\"א ממקומו הוא מוכרע דכתיב וכפר על הקדש מטומאות של קדש יכול על כל טומאה שבקדש יהא שעיר פנימי מכפר ת\"ל ומפשעיהם לכל חטאתם חטאים דומיא דפשעים מה פשעים שאינם בני קרבן שהם במזיד אף חטאים שאינם בני קרבן ומנין דתולה לשיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ולא לשאין בה ידיעה בתחלה שאף היא אינה בת קרבן ת\"ל לכל חטאתם הראויה לבא לכלל חטאת כשידע יביא קרבן עולה ויורד יצתה שאין בה ידיעה בתחלה שאין באה לכלל חטאת לעולם שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בו ידיעה בתחלה והא לא אפשר וכיון דאיתקש שעיר הנעשה בחוץ לנעשה בפנים כדכתיב מלבד חטאת הכיפורים מה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה בתחלה ולא בסוף כדילפינן דתולה עד שידע אף חיצון אינו מכפר אלא על שיש בו ידיעה והיינו ידיעה דבסוף דאינו חייב קרבן ומכפר זה כפרה גמורה בלא תליה אבל על שהיה לו ידיעה בתחלה ולא בסוף לא מכפר כפרה גמורה דלא כתיב מחטאתם אלא לכל חטאתם מכלל דבני חטאת נינהו וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה א\"ר זירא שאם מת מת בלא עון א\"ל רבא אם מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורים ופריך בגמרא מכדי איתקושי איתקוש להדדי נכפר פנימי אדידיה לתלות על שיש בו ידיעה בתחלה ולא בסוף ואדחיצון לכפר על שאין בו ידיעה בתחלה ונפקא מינה להיכא דלא עבד חיצון שלא היה להם שעירים כל הצורך אמר קרא במזבח פנימי וכפר אחת בשנה כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות וניכפר חיצון אדידיה ואפנימי ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה אמר קרא אחת בשנה תרי זמני כתיב לומר כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה ובתרוייהו י\"ה מועיל עם הקרבנות דכתיב כי יום כיפורים הוא לכפר וגו'. ועל שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ר\"ח מכפרים כרבי יהודה במתני' ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל מ\"ט דר' יהודה אמר קרא ושעיר עזים אחד לחטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' יהא שעיר זה מכפר ומשום דדרשינן נמי הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח דייקי' דה\"ל למיכתב חטאת ה' מאי לה' ש\"מ תרתי ושעירי הרגלים ילפינן דכתיב בהו ושעיר דהוה מצי למיכתב שעיר בכולה וכתיב ושעיר וא\"ו מוסיף על ענין ראשון מה שעירי ר\"ח אינם מכפרים אלא על שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף אף שעירי הרגלים כן ושעירי ר\"ח גופיה דלא מכפר על שאר עבירות שלא נודע לו ילפינן מדתנא רבי ישמעאל הואיל וזה בא בזמן קבוע שעיר דחיצון וזה של ר\"ח נמי בא בזמן קבוע מה זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף של ר\"ח כן והואיל והוא למד בבנין אב חוזר ומלמד בהקש לשעירי הרגלים על זדון טומאת מקדש וקדשיו שם סתמא דמתניתין שעיר הנעשה בפנים וי\"ה מכפרים ובגמרא ת\"ר ושחט את שעיר החטאת אשר לעם ולא לכהנים שאין מתכפרים בו ובמה מתכפרים בפרו של אהרן ומוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו אצל ביתו דאף על גב דכתיב אשר לו דמשמע לו ולא לאחרים הותר אצל ביתו דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וכי תימא ביתו כתיב ולא שאר הכהנים הא כתיב בית אהרן בית הלוי דכולן קרויין ביתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסה </b> שיקריבו הסנהדרין קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה אם שגגו ב\"ד הגדול בהוראה ושגגו ועשו העם על הוראתם ואח\"כ נודע לב\"ד שטעו הרי ב\"ד חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה אע\"פ שהם עצמם לא עשו ושאר העם העושים על פיהם והוראתם פטורים כדתנן פרק קמא דהוריות בין שעשו ב\"ד ועשה אחריהם בין שעשו ועשה עמהם בין שלא עשו ועשה פטור מפני שתלה בב\"ד ובת\"כ תניא ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם עדה זו ב\"ד כדכתיב ושפטו העדה וגו' ואין חייבין אלא על העלם דבר של הוראת ב\"ד כדתנן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה ובגמרא מנ\"ל דת\"ר ישגו יכול יהו חייבין על שגגת מעשה ת\"ל ישגו ונעלם דבר אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה של הקהל כדכתיב ישגו ונעלם דבר דמשמע שגגת מעשה עם העלם דבר של הוראה והיינו בכל כריתות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ואם הורו בדבר שחייבין אשם ודאי פטורים דכתיב באשם ודאי נפש אחת וב\"ד אינם בכלל נפש אחת ועוד דבאשמות אין בה דין העלם דבר דאשם ודאי חייבין על המזיד כשוגג כדתנן נמי התם ובגמרא מנ\"ל דתניא רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ובכריתות כתיב לגלות ערותה עליה מה להלן זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ובשגגת ע\"ז שהורו בית דין ועשו הקהל על פיהם בעינן נמי העלם דבר עם הוראת מעשה כדתנן נמי התם וילפינן בגמרא נאמר כאן מעיני הקהל ונאמר להלן בפרשת שלח לך בהעלם ע\"ז אם מעיני העדה וגו' מה מעיני דפרשת ויקרא העלם דבר עם שגגת מעשה כדילפינן ישגו ונעלם אף מעיני דשגגת ע\"ז העלם דבר עם שגגת מעשה וקרבן שגגת הוראת ע\"ז הוא פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט כדכתיב ועשו כל העדה פר בן בקר וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת ובשגגת ע\"ז הכתוב מדבר כדכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה מצוה אחת שהי' ככל המצות מה עובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אף מצוה זו כן ואי זו זו ע\"ז כדכתיב אשר דבר ה' אל משה אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום וגו' מגיד שכל המודה בע\"ז ככופר בכל התורה כלה ובכל מה שנתנבאו הנביאים כדכתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם ובפ' כהן משיח תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא אשר צוה ה' אליכם ביד משה אי זו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב\"ה וצוה על ידי משה. הוי אומר זו ע\"ז דאנכי ולא יהיה לך דהיינו ששמעו מדיבור הקב\"ה וצוה על ידי משה בכמה מקומות בתורה כגון לא תשתחוה לאל אחר דלא שמענו אלא מפי משה וקרבן שגגת הוראת שאר כריתות הוא פר חטאת לכל שבט כדכתיב והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת ותנן פרק קמא הורו ב\"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהם מביאין פר ובע\"ז פר ושעיר דברי ר\"מ ר' יהודה אומר י\"ב שבטים מביאים י\"ב פרים וי\"ב שעירים דקסבר צבו' מביאין פר ולא ב\"ד דכתיב והקריבו הקהל וכל שבט ושבט איקרי קהל כדילפינן בגמרא מדכתיב ויאמר אליו הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל וגו' מאן אתיליד ליה ההוא שעתא בנימין ש\"מ ה\"ק רחמנא מתיליד לך השתא קהל אחרינא אלמא בנימין לחודיה איקרי קהל וכיון דקהל דכתיב גבי שאר כריתות הוי שבט כדאמרינן עדה דכתיב גבי שגגת ע\"ז נמי הוי שבט. והפרים והשעירים הם נשרפים כדכתיב בפר העלם דבר דכתיב והוציא את הפר ושרף אותו וגו' ותנן פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים וכו' דהיינו שעירי ע\"ז שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם כדתניא פרק ב\"ש ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו לפר זה פר כהן משיח האמור בפר' החטאת אלו שעירי ע\"ז להביאן כדין פר העלם לטעון הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לג' מחנות לפי שבמקומו לא נתפרשו הלכותיו בפרשת שלח לך. בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל על פי ב\"ד שהורו בין שעשו רוב ישראל בין רוב השבטים מביאים כמנין כל השבטים פר לכל שבט ושבט ושעיר לכל שבט בע\"ז אף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים כרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהם פר ובגמרא מ\"ט דר' יהודה קסבר ד' קהלי כתיבי מעיני הקהל והקריבו הקהל דלימא קרא מעיני קהל והקריבו קהל מאי הקהל תרי הקהל הרי ארבע וחטאת הקהל לא קא חשיב דהא לא כתיב לא בהקרבה ולא בהוראה חד לחייב על כל קהל וקהל פר דשבט אחד איקרי קהל כדאמרי' וחד להוראה תלויה בב\"ד ומעשה תלוי בקהל כדכתיב הקהל ועשו דמשמע הוראה תלויה בב\"ד ומעשה בקהל וחד לגרירה דשאר השבטים שלא חטאו נגררין אחר החוטאים ומביאים על ידיהם פר וחד לשבט שעשה בהוראת בית דינו ועשה אותו השבט על פיהם לרבי יהודה וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוריית בית דין הגדול כדכתיב עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו שבט ועדת ישראל היינו סנהדרין של ישראל דהיינו בית דין הגדול ורוב ישראל אפילו הן מיעוט שבטים ורוב שבטים אפילו הן מיעוט ישראל הוא דמיגררי שאר שבטים בתריהו דלייתי כולהו פר כל שבט אבל שבט אחד אפילו עשו בהוראת ב\"ד הגדול לא מגררי בתריהו שאר שבטים אלא לר' יהודה אבל חכמי' פליגי עליה בהא וסברי דשבט אחד ואפילו ב' או ג' דהוו מיעוט לא מגררי בתריהו שאר שבטים ואין מביאין פר אחד דאף על גב דס\"ל דשבט אחד איקרי קהל אפי' לחכמים דפליגי אר' יהודה היינו להביא כל שבט פר כשהם רוב ישראל או רוב שבטים ומגררי בתריהו שאר שבטים כדאמ' לר\"ש בן אלעזר דכתיב מעיני הקהל דמשמע מיעוטא וכתיב כי לכל העם דמשמע רובא ולא מיעוטא הא כיצד שבעה שבטים והם מיעוט ישראל או רוב ישראל והם מיעוט שבטים ורבי יהודה ורבנן משמע דמודו בהא דר\"ש בן אלעזר לענין דלא מגררי שאר שבטים בתריהו אלא כשחטאו רובא כי האי אבל רשב\"א סבר דאפי' בלא גרירא לא מחייבי ב' או ג' שבטים אלא כי הוו רובא דשבטי' או רובא דישראל חייבין ב\"ד להבי' פר ושעיר."
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ד </b> שנסתפק להם אם שגגו בהוראה או לא אינם חייבים באשם תלוי כדכתיב ונודעה החטאת עד שיודע ואחר כך יתחייבו בקרבן בד\"א שב\"ד חייבין והעושים על פיהם פטורים מן הקרבן כשיהיו בית דין הגדול כדכתיב עדת ישראל ישגו דהיינו בית דין הגדול והאי דכתב הרב ב\"ד חייבים היינו שחייבים ב\"ד להביא מכל שבט ושבט כדא' לרבי יהודה דשבט איקרי קהל ור\"ש הוא דבעי נמי דיביאו ב\"ד פר אבל לרבי יהודה לא מיחייבי ב\"ד להביא אלא מכל שבט ושבט והאי דאמרינן ב\"ד חייבין היינו לאפוקי דאותם שחטאו לא מיחייבי אלא ב\"ד מכל שבט כדאמרינן ובעינן שיהיה עמהם ראש ישיבה שיהיו כולם ראויים להוראה ויטעו כולם או רובם ויאמרו מותרים אתם ויעשו כל הקהל או רובו על פיהם שוגגים ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת כדנילף בסמוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הוראת </b> ב\"ד של אחד מן השבטים אפילו אינם עוקרין כל גוף מגופי תורה אינה הוראה אלא כל מי שחטא מביא חטאת דבית דין הגדול של כל ישראל בעינן כדילפינן ואם לא היה מופלא שבדיינים עמהם או אחד מהב\"ד אינו ראוי להוראה אין הוראתם הוראה וחייב חטאת כל מי שחטא כדתנן במתניתין פרק קמא או שלא היה מופלא שבדייני' שם אע\"ג דלא הוה מסנהדרין עצמן דאלו הוה מסנהדרין עצמן אפילו קטן שבכולם לא היה שם לא הויא הוראה מעליא מדכתיב אם כל עדת ישראל ישגו איתא לכולה סנהדרין הויא הוראה ואי לא לא והאי מופלא נצטרך לצאת לדרך ומינו אחר במקומו או זקן שאין לו בנים ובגמרא מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אמרו הורו בדבר שהצדוקין מודים בו פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו לא היה מופלא של בית דין שם נמי פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו ובשאין אחד מהן ראוי להוראה ילפינן במתניתין מדנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה ושפטו העדה והצילו העדה דהיינו סנהדרין מה להלן ראויין להוראה אף כאן עד שיהיו כולם ראויין להוראה והתם מנא לן אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ונשאו אתך בדומין לך שיהיו ראויין להוראה. וכן ידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם שם במשנה וטעמא משום דלא הויא הוראה מעליא דבעינן עד שיורו כולן כדאמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן דכתיב אם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן ואף על גב דאותבינן עליה וסלקא בתיובתא. לא אמר להם טועים אתם אלא שתק כגון שהרכין בראשו הויא הוראה ואלו ששתקו אף על פי שעשו על פי אלו שהורו חייבים שלא תלו בבית דין שם בריתא האי הוא דחייב שלא תלה בבית דין דהא ידע שטעו הא אחר פטור. וכן אם לא אמרו מותרים אתם לא מיקרי הוראה שם ריש מכילתין מימרא דשמואל עד שיאמרו מותרים אתם רב דימי אמר עד שיאמרו מותרים אתם לעשות מאי טעמא לפי שלא נגמרה הוראה ואיכא דאמרי אמר שמואל עד שיאמרו מותרים אתם לעשות ותניא נמי הכא כדמייתי' התם. וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם כל אחד מהם מביא חטאתו ואף על גב דתנן והלך היחיד ועשה על פיהם פטור והתולה בבית דין פטור היינו לרבי יהודה אבל לרבנן סברי דיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב חטאת כדתניא מיעוט קהל שחטאו חייבים שאין בית דין מביאין על ידיהם פר רוב קהל שחטאו יכול יהו פטורין בשגגת מעשה הואיל וב\"ד מביאין על ידיהם פר כשעושים על הוראת ב\"ד תלמוד לומר מעם הארץ אפילו רוב חייבים בשגגת מעשה גרידתא דמייתו כל חד כשבה או שעירה דהאי דכתיב מעם הארץ בשגגת מעשה הוא דכתיב ומדמהדר על מיעוט דמחייבי בשגגת מעשה ובסוף מהדר על רובא לחיוביה בשגגת מעשה משום דבהוראת בית דין פטורים ובית דין מביאין על ידיהם שמע מינה מיעוט בהוראה חייבים כשבה או שעירה דרוב ישראל בעינן כדאמ' ואף על גב דהכא תניא בית דין מביאין על ידיהם פר דאתי כרבי מאיר אפילו הכי שמעינן מיהא דרוב צבור בעיא כשעשו על הוראת בית דין להתחייב בפר ולהיות פטורים כל אחד מן החוטאים להביא חטאת. הסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן אינם מצטרפין שם בית דין משלים לרוב צבור קמיפלגי דרבנן סברי דמחייבי חוטאים כשבה או שעירה דאין ב\"ד משלים לרוב ישראל דהוראה תלוייה בבית דין ומעשה בקהל. עשו רוב אנשי ארץ ישראל על פיהם אפילו הם שבט אחד בית דין חייבין והעושים פטורים שם אמר רב אסי הלך אחר רוב יושבים בארץ ישראל דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים מכדי כתיב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים למה לי שמע מינה הני הוא דאיקרו קהל דאות' שבח\"ל אינם מן המנין וכן רוב השבטים אף על פי שהם מיעוט יושבי ארץ ישראל כדילפי' לעיל לרשב\"א מדכתיב מעיני דמשמע מיעוטא וכתיב כי לכל העם בשגגה דמשמע רובא ושבט מנשה ואפרים הם שבט אחד לענין זה דאף על גב דכתיב כראובן ושמעון יהיו לי הא כתיב על שם אחיהם יקראו בנחלתם דמשמע דלנחלה הוקשו מנשה ואפרים לשאר השבטים שיהו נוטלים נחלה כשאר שני שבטים ולא לדברים אחרים הילכך אין מביאין שתי פרים דהא דחלוקים בדגלים ובנשיאים היינו כדי לחלוק כבוד לדגלים ולנשיאים ואם כן בשבט לוי הם שנים עשר דאיקרו קהל כדכתיב בכהנים ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היו </b> העושים מרובים בשעת החטא ומועטי' בשעת ידיעה או איפכא הכל הולך אחר המעשה שם פשיטא מרובין ונתמעטו פלוגתא דרבי שמעון ורבנן דפליגי בפרק כהן משיח בחטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו הרי אלו כהדיוט דרבנן בתר חטא אזלי דכתיב אם הכהן המשיח יחטא פרט לקודמות דיחטא במשיחות הוא דמביא פר אבל אם כשחטא לא היה כהן משיח אין מביא פר וגבי נשיא נמי כתיב אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא ולא כשיחטא והרי הוא הדיוט וכיון דהכא אזלינן בתר מעשה גבי הוראה נמי אזלינן בתר מעשה ואף על גב דנתמעטו בשעת ידיעה שמתו קצתם הוו רוב ואם היו מועטים ונתרבו כגון שמתו מן המרובין שלא חטאו לכ\"ע פטורים דכי חטאו בפטור חטאו דמיעוט שעשו בהוראת ב\"ד פטורין מפר וחייבין כל אחד בכשבה או שעירה."
+            ],
+            [
+                "<b>הורו </b> בית דין בחלב ואחר כך הורו בע\"ז שם מיעוט בחלב ומיעוט בע\"ז מהו כיון דאין איסורם ואין קרבנם שוה לא מיצטרפי או דילמא כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרף תיקו ואף על גב דסלקא בתיקו כתב הרב ז\"ל דמצטרפין כיון דחזינן מיעוטי אחריני דמיעוט בחלב ומיעוט בדם דמצטרפי כדאמר' התם משום דאיסורן וקרבנן שוה ואף על גב דמיעוט בחלב ומיעוט בע\"ז אין איסורן וקרבנן שוה אפילו הכי מוטב שיצטרפו ויביאו פר כל שבט משיביאו כל אחד קרבן חטאת דאיכא חשש טפי בהבאת חולין לעזרה כשיביאו כל אחד קרבן חטאת ממה שיביאו כל השבטים שנים עשר פרים כנ\"ל והראב\"ד ז\"ל כתב דלא בית דין מייתו ולא צבור מייתו ר\"ל לא ב\"ד פר לכל שבט ולא צבור כל אחד מן החוטאים משום חשש הבאת חולין לעזרה אי נמי לא ב\"ד מייתו אליבא דרבי מאיר ולא צבור מייתו אליבא דרבי יהודה כלומר דלא מיצטרפי ומוקמינן להו אחזקתייהו דמייתי כל חד חטאת כדיניה וכשהורו על החלב ועל ע\"ז אפילו שלא בבת א' ואכלו מיעוט הקהל חלב ומיעוטן עבדו אותה ע\"ז ואחר כך נודע לב\"ד שהורו בטעות בשתיהן פשיטא דמיצטרפי כיון דהוי בידיעה אחת דעד כאן לא איבעיא לן אלא בשתי ידיעות אבל בידיעה אחת כיון דידעו דטעו רוב ישראל בהוראת בית דין אפילו הוו בשני איסורין חלוקין מיצטרפי כדאמ' ולא איבעיא לן אלא בשני ידיעות והיינו בבית דין אחד שהורו בחלב ובע\"ז. אבל ב\"ד א' בחלב ומת אותו בית דין וטעה אחר והורה בע\"ז או אפי' בחלב אין אלו מצטרפין שם למאן דאמר בית דין מייתי לא תיבעי לך דהא ליתנהו ב\"ד קמא כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר צבור מייתי מאי צבור הא קאי או דילמא ידיעה דההוא בית דין דהורו מעיקרא בעי' תיקו וכיון דסלקא בעיא בתיקו כתב הרב ז\"ל דאין מצטרפין ולא יביאו השבטים פר וכל חד מן החוטאים נמי לא יביאו חטאת משום חשש דחולין לעזרה או איפשר דיביא כל אחד חטאת כדין מיעוט הקהל דכיון דלא מצינן למיפשט שיצטרפו להביא פר כל שבט א\"כ אוקמי' להו אחזקתיהו דחייבין כל חד חטאת אבל בבעיא קמיתא דסלקא נמי בתיקו כתב דמצטרפין דומיא דשני מיעוטין דחלב ודם דאמרינן דמצטרפין דכיון דבעינן להא בעיא באם תמצא לומר דחלב ודם מצטרפי בהא נמי מצטרפי דכיון דהוי ספיקא דסלקא בתיקו אי מחייבי כל חד להביא חטאת או מצטרפי אמרינן דמצטרפי דומיא דהני מיעוטי אחריני מספקא אף על גב דבעיא לא איפשיטא. ידע אחד מן הקהל שטעו בית דין באותה הוראה ועשה על פיהם שעלה על דעתו שמצוה לשמוע דבריהם אף על פי שהם טועים חייב חטאת ואינו מצטרף למנין השוגגים המביאי' פר שטעו בהוראת ב\"ד שם במשנה קמייתא הורו ב\"ד וידע אחד מהם שטעה או תלמיד ראוי להוראה ועשה על פיהם חייב שלא תלה בב\"ד ובגמרא תרתי למה לי תלמיד וראוי להוראה איצטריך סד\"א תלמיד דגמיר וסביר תנא ראוי להוראה ממשנה יתירא שלא לצורך לאשמועינן דאפילו גמיר ולא סביר או איפכא משמע דוקא כי הני אבל דלא גמיר ולא סביר אין ידיעתו ידיעה ודאית ומצטרף לכלל השוגגים דהא דתנן וידע אחד מהם היינו מב\"ד ואפילו אינו מהם אי הוי תלמיד וראוי להוראה כדאמר' אין אבל אחריני לא והא דלא חשיב מזיד להא ראוי להוראה ולא יביא חטאת הואיל דידע שטעו ב\"ד היינו משום דטעה במצוה לשמוע דברי חכמים אפילו למיעבד איסורא. נתחלף לו חלב שהתירו ב\"ד בשומן ולא ידע בהוראת ב\"ד אלא שאכלו בשוגג חייב חטאת כאיכא דאמרי אמר רבא שוגג על פיהם הוא דתנן דפטור דלא הוי שוגג אלא על פי ב\"ד ממש שהורו שמותר אבל אי הוה שוגג שלא ידע שהיה חלב חייב שאכילתו מפני שגגתו לא מפני הוראת ב\"ד ואינו משלים לרוב דכתיב כי לכל העם בשגגה עד שיהו כולן בשגגה א'. וכן התולה בעצמו שחושב שדבר זה מותר ולא תלה בב\"ד חייב חטאת כדתנן זה הכלל התולה בעצמו חייב בב\"ד פטור ואמרינן בגמ' לאיתויי מבעט בהוראת ב\"ד וכשהוא עושה על פי עצמו הוא עושה וכל שהוא חייב חטאת בפני עצמו אינו מצטרף לרוב השוגגים דרוב טועים בהוראת ב\"ד בעי'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הורו </b> ב\"ד להתיר דבר האסור בזדון ועשו הקהל בשוגג שם במשנה מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה דלא הוי הוראה מעליא דאם כל עדת ישראל ישגו כתיב דבעינן שוגגין ב\"ד דהאי עדת ישראל ישגו בב\"ד משתעי ב\"ד שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורים דמזיד לאו בר קרבן הוא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> דין ששגגו והורו לעקור גוף מגופי תורה ועשו כל העם על פיהם ב\"ד פטורים מלהביא פר מכל שבט והעושים על פיהם חייבים כל אחד להביא חטאת שם פרק קמא במשנה הורו ב\"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין ע\"ז בתורה הרי אלו פטורים הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבים כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש ע\"ז בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבים שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף ובגמ' תנו רבנן דבר ולא שיעקר את כל המצוה כולה כיצד אמרו אין נדה בתורה וכו' ואימ' דבר כולה מילתא משמע דהורו לעקור את כל הגוף דהא לא כתיב מדבר ואימ' אפכא הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת פטורין הורו לעקור את כל הגוף חייבין תלמוד לומר ונעלם דבר בא ללמד דביטול מקצת וקיום מקצת חייב מאי משמע אמר עולא קרי ביה ונעלם מדבר דהאי מ\"ם דונעלם שדי אדבר דמ\"ם נדרשת לפניו ולאחריו וקרי ביה נעלם מדבר דמשמע מדבר ולא כל דבר חזקיה אמר מסיפיה דקרא דכתיב מכל מצות ולא כל מצות ובחד וא\"ו היא דחדא מצוה משמע וקאמר מכל מצות ולא כל המצוה ורב אשי יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה מן הדבר ולא כל הדבר כדאית' התם ואמר שמואל אין ב\"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודים בו אבל בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין דלא הוי הוראה מעליא דזיל קרי בי רב הוא כיון דאיפשר ללמוד ולידע לא הוי שוגג אלא קרוב למזיד ואקשי' והא שומרת יום כנגד יום דאמרינן במתני' דחייב דונעלם דבר ולא כל דבר והא שומרת יום כתיב דכתיב וספר לה מלמד שסופרת אחד לאחד דהיינו יום כנגד יום ואוקמינן כגון דהורו דזבה לא הויא אלא ביממי כדכתיב כל ימי זובה אבל היכא דחזיא בליליא טהורה וה\"ה לשומרת יום והוא הוראה בדבר שאין הצדוקין מודים בו והוצאה נמי דכתיבא כדכתיב לא תוציאו משא מבתיכם וכתיב אל יצא איש ממקומו דאל יצא בכליו משמע מוקמינן במושיט וזורק דלא כתיב בהדיא ומשתחוה דכתיב בהדיא לא תשתחוה לאל אחר אוקמי' דאמרי השתחויה גופה כדרכה הו' דאסור בפישוט ידים ורגלים כדכתיב וישתחוו לו אפים ארצה הא השתחויה דלית בה פישוט ידים ורגלים שריא והא לא כתיב בהדיא ואם הורו דאין חרישה בשבת או מלאכה אחד מן המלאכות הוו בעיא דרב יוסף התם אי אמרינן כיון דקא מודו ב\"ד בשאר מלאכות דשבת הוי כביטול מקצת וקיום מקצת או לא ובעי' למיפשט מפשט' דמתני' דמוציא מרשות לרשות דהוי בטול מקצת ודחיה לה כדשניין מעיקרא דהוי בזורק ומושיט ואף על גב דהוי בלשון דחיה כיון דמכי מוקמינן למתני' כדאמרן לעיל פשטיה נמי בעיא דרב יוסף דהוי עיקר הגוף כיון דהורו דאין חרישה בשבת דכיון דהויא מלאכה באפי נפשה הוי עקירת כל הגוף כדאמרינן וגבי הוצאה דמושיט וזורק לא הוי עקירת כל הגוף כיון דמודים בהוצאה והני בכלל הוצאה נינהו וכן הורה שמותר לפרוש בקישוי אבר מאשתו נדה או שהאוכל דם הלב מותר הוי ביטול מקצת וקיום מקצת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והוראה </b> בטעות שדמו ששקעה החמה בשבת והתירו שיעשו מלאכה וזרחה להם החמה לא הויא הוראה אלא טעות וכל שעשה מלאכה חייב חטאת וכן אם התירו בית דין לינשא אשה שהועד בפניהם שמת בעלה אינה הוראה אלא טעות כדאמ' פרק האשה רבה ואף רבי אלעזר סבר דטעות הוא וכו' וכל שהוא טעות אין זה העלם דבר."
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ד </b> ששכחו עצמו של חטא שהורו בו אף ע\"פ שהם יודעים שחטאו ואע\"פ שמודיעים אותם העם מה שהורו בו אינם מביאים פר בהוראת ב\"ד ואותם שעשו על פיהם חייבים שם פרק קמא דהוריות בריתא תלמוד לומר ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו כלומר דצריך שידע החטאת שיהו יודעים על מה הורו אם על החלב אם על הדם ולא שידעו החוטאי' דלא סגי בידיעת החוטאים ורש\"י ז\"ל פירוש ולא שידעו החוטאים דלא סגי בידיעת החוטאים דאכלו חלב ודם וחד מינייהו בהוראה הוה ואפילו הכי פטורין דצריך שיוברר להם אותו חטא שעשו בהוראה דמשמע דאם ידעו העם והוברר להם מה שעשו בהוראה דהויא הוראה אף על פי שב\"ד שכחו ולא ידעו השתא אלא על פיהם ולישנא דלא שידעו החוטאים משמע כפי' הרב דנראה שאפילו שידעו החוטאים ההוראה עצמה שעשו על פיהם אינה הוראה אם לא ידעו בית דין דבהם תלוי כדכתיב ונודעה החטאת והקריבו וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ד </b> שהורו בשגגה ונודעה להן שגגתן בין שהביאו כפרתן בין שלא הביאו העושה חייב אשם תלוי שם במשנה רבי אליעזר אומר ספק כלומר ספק אי כתולה בב\"ד או תולה בעצמו ומביא אשם תלוי כיון שהוא בתוך ביתו היה לו לשמוע שחזרו ב\"ד הלך לו למדינת הים פטור ואמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור דהא ודאי תולה בבית דין שלא ידע חזרתם הואיל והלך לו והנבהל לצאת לדרך נמי פטור שם בגמרא אמר רבא החזיק בדרך איכא בין רבי עקיבא לבן עזאי דלרבי עקיבא כיון דטריד הוא לא הוה איפשר ליה לשמוע שחזרו בהם הילכך תולה בב\"ד הוא ופטור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הדיוט </b> מביא חטאתו שעירה או כשבה והנשיא שעיר וכהן משיח פר כדאמרינן בפרק א' והאי דכהן מביא פר היינו בהוראת עצמו ועשה בהוראתו כדתנן במשנה פרק הורה כהן משיח לעצמו שגג ועשה שוגג מביא פר שוגג ועשה מזיד מזיד ועשה שוגג פטור שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב\"ד לצבור מה הוראת ב\"ד לצבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף הוראת כהן משיח לעצמו אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה כדמפרש בגמרא לאשמת העם הרי משיח כצבור וכי הורו ב\"ד מזידין ועשו קהל שוגגין לא הוי הוראה והוי שגגת מעשה לחודיה והוו יחידין ומייתו כל חד כשבה או שעירה אבל כהן משיח כי הורה מזיד ועשה שוגג לאו דיניה כיחיד אלא פטור לגמרי דהכי אמרינן בפרק בתרא מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא קרבן בשגגת מעשה אלא בהוראת עצמו והיינו כשהוא מופלא דאי אינו מופלא לא הויא הוראתו הוראה מעליא דומיא דצבור ובשגגת מעשה לחודיה דמי ופטור כדאמר' וכן אינו חייב עד שיורה לבטל מקצת ולקיים מקצת דומיא דב\"ד כדתנן התם הורה לעצמו ושכח מאי זה טעם הורה ואמר הריני עושה על דעת הוראתי הרי זה מביא פר שם מימרא דאביי ומהו דתימא כיון דאלו מתידע ליה מאי זה טעם הורה שמא היה חוזר בו ואימא כמזיד דמי ולא מחייב קרבן קמ\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הורה </b> לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת בע\"ז שם תניא משיח בע\"ז רבי אומר בשגגת מעשה וחכמים אומרים בהעלם דבר עם שגגת מעשה כשאר מצות ושוין שבשעירה דכתיב בפרשת שלח לך וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה רבי סבר חטא זה בשגגה יהא ורבנן סברי מי שחטאתו בשגגה יצא משיח שאין חטאתו בשגגה אלא בהעלם דבר דהכי משמע וכפר הכהן על הנפש השוגגת דיביא שעירה בשגגת מעשה מי שחטאו בשגגה בשאר מצות יצא משיח שאין חטאתו בשגגה בשאר מצות בשגגת מעשה אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה דעל שגגת מעשה לחודיה פטור לגמרי ומנ\"ל דבשעירה דכתיב ברישיה דהאי קרא ואם נפש אחת אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח בכלל נפש אחת הן וקבע להם שעירה דבשאר עבירות מביא כשבה או שעירה ובזו קבע לו שעירה דכתיב עז בת שנתה לחטאת."
+            ],
+            [
+                "<b>הורה </b> כהן המשיח עם בית דין ושגג הוא והם בהוראה מתכפר לו עם הצבור כיון שלא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה שם במשנה הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור לפי שבדברים הרבה שוה משיח לבית דין בהוראת ביטול מקצת והעלם דבר עם שגגת מעשה דכתיב בכהן משיח על חטאתו אשר חטא דמשמע דכי חטא בפני עצמו הוא דיביא בפני עצמו הא אם חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור. הורה עם ב\"ד בשגגה הם בדם והוא בחלב מביא פר לעצמו שם בריש מתניתין הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו והיינו כגון שהורה הוא והם בתרי איסורי דאי הורה בפני עצמו ולא הורו ב\"ד כלל לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כהן </b> משיח שנסתפק לו אם שגג בהוראה עם מעשה או לא אינו מביא אשם תלוי אבל הנשיא מביא אשם תלוי שאין שגגתו תלויה בהוראתו שם במשנה אשם תלוי היחיד והנשיא ומשיח ובית דין פטורין כדא' התם בריש פירקין דכתיב באשם תלוי וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג מחטאתו מי שחטאתו ושגגתו שוה דהוי הכל בשגגת מעשה דהיינו יחיד יצא משיח שאין חטאתו ושגגתו שוה דאינו חייב בשגגת מעשה אלא עם העלם דבר כדילפינן לעיל. אי זהו נשיא האמור בתורה זה מלך שם ואי זהו נשיא זה מלך ת\"ר נשיא יכול נשיא שבט כנחשון תלמוד לומר מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר למען ילמד לירא' את ה' אלהיו מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו דבמלך קמישתעי קרא כדכתיב שום תשים עליך מלך ותניא מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאין לעצמן ואלו מביאין לעצמן דכיון דלא כייפי אהדדי קרינא בהו ה' אלהיו שאין על גביו אלא ה' אלהיו. ואי זהו כהן משיח זהו כהן גדול שנמשח בשמן המשחה לא המרובה בגדים שם במשנה וקרא כתיב אם הכהן המשיח ובגמר' תנו רבנן משיח יכול מלך תלמוד לומר כהן אי כהן יכול מרובה בגדים תלמוד לומר משיח יכול משוח מלחמה תלמוד לומר המשיח שאין משיח על גביו מאי משמע המשיח המיומן שבמשוחים. ואפי' עבר מפני מום או זקנה וחטא בשגגת הוראתו מביא פר שם במשנה אין בין כהן משמש לשעבר אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נשיא </b> שעשה עם הצבור בהוראת ב\"ד מתכפר לו בכלל העם שם פרק ב' בריתא נשיא חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו חטא עם הצבור מתכפר עם הצבור משום דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא שעירה והואיל וחטאתו בשגגת מעשה הוא כיחיד דעלמא הילכך כי חטא על פי בית דין עם הצבור דהוי העלם דבר עם שגגת מעשה מתכפר עם הצבור ועוד שכן מתכפר לו עם הצבור ביום הכיפורים ואם הצבור הם מועטים שהם חייבים כל אחד שעירה או כשבה והוא מביא שעיר ששעיר למלך במקום שעירה או כשבה להדיוט."
+            ],
+            [
+                "<b>נשיא </b> שנצטרע או עבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט שם במשנה כהן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא משיח מביא פר והנשיא כהדיוט ובגמרא מנה\"מ דמשיח שעבר ואחר כך חטא דמביא פר דכתיב והקריב על חטאתו אשר חטא פר וגו' מלמד שמביא חטאתו משעבר ובנשיא כתיב אשר נשיא יחטא כשיחטא והוא נשיא ולא כשיחטא והוא הדיוט. חטא כשהוא נשיא ועבר מגדולתו הרי זה מביא שעיר שם במשנה כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מנשיאותו כהן משיח מביא פר והנשיא מביא שעיר ובגמ' מפרש דלא איצטריך גבי משיח למיתני דאם חטא ואחר כך עבר דמביא פר דהא עבר ואחר כך חטא נמי מביא פר כדילפינן אלא אגב נשיא נקטיה ונשיא מביא פר דכתיב אשר נשיא יחטא והרי חטא כשהוא נשיא וכתיב על חטאתו אשר חטא כשעת חטאתו הוא מביא. חטאו עד שלא נתמנו אף על פי שלא נודע להם אלא אחר שנתמנו הרי אלו כהדיוטות דכתיב אשר נשיא יחטא וכתיב אם הכהן המשיח יחטא עד שיחטאו כשהם במינויים שם במשנה ובבריתא אם הכהן המשיח יחטא פרט לקודמות שחטא ואחר כך נתמנה וכן גבי נשיא אשר נשיא יחטא פרט לקודמות דאינו מביא אלא כהדיוט. לפיכך כהן משיח שנודע אחר שנתמנה שאכל ספק חלב קודם מביא אשם תלוי דאף על גב דלעיל ילפינן דאין משיח מביא אשם תלוי כצבור הכא כיון דבודאי יחטא הוו כהדיוט קודם שנתמנה הכי נמי באשם תלוי. אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי כשהוא נשיא בהעלם אחד או חצי זית כשהוא נשיא וחצי זית משעבר אינו מצטרף ופטור שם בריתא מעם הארץ פרט לנשיא שאינו מביא כשבה או שעירה כעם הארץ והלא כבר יצא נשיא לידון בשעיר אמר רב זביד הכא במאי עסקינן כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואחר כך נודע לו סלקא דעתך אמינא נצטרף וניתי כשבה או שעירה קמ\"ל מעם הארץ פרט לנשיא דכי האי גונא לא מייתי כשבה או שעירה ושעיר נמי לא מייתי דהא לא מצטרפי כלל. אכל ב' חצאי זתים קודם שנתמנה ואחר שעבר הוי ספק שם בעיא דרבא נשיאות מהו שתפסק ולא איפשיטא בעיין:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..48e666a0db8d6aba82dfc87c4f27e867f755e0fb
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,368 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Offerings for Unintentional Transgressions",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Offerings_for_Unintentional_Transgressions",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסא </b> שיקריב החוטא בשגגה קרבן חטאת על עבירה שחייבין על זדונה כרת דכתיב ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשנה ואשם או הודע אליו וגו' והביא את קרבנו וגומר וכל עבירה שחייבין על זדונה כרת חייבין על שגגתו חטאת חוץ משלש עבירות מגדף ומבטל מילה וקרבן פסח ריש כריתות תנן ל\"ו כריתות שבתורה הבא על האם וכו' והפסח והמילה מצות עשה ואמרינן בגמרא דפסח ומילה לא תנא להו לחטאת דהא אינו חייב חטאת אלא דומיא דע\"ז דכתיב בה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' דהיא בשב ואל תעשה ופסח ומילה בקום עשה וכתיב נמי גבי חטאת אשר לא תעשנה דמשמע דאינו בא אלא על מצות לא תעשה וא\"כ לא תנא להו בהדי חייבי חטאות אלא לסיומינהו בכריתות דחייבים בהו כרת כדכתיב בפסח והאיש אשר הוא טהור וגו' ונכרת ובמילה כתיב וערל זכר וגו' ונכרת ומגדף נמי לית ביה חטאת כדתנן התם וחכ\"א אף המגדף דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה יצא מגדף שאין בו מעשה ושוגג דמגדף הוא כסבור שמברך שם בן שתי אותיות וברך שם בן ד' דאין חייב אלא על שם בן ד' כדא' פ\"ד מיתות המקבל ע\"ז עליו באלוה אע\"פ שבמזיד נסקל דאיתקש להשתחוא' דהויא מד' עבודות כדכתיב וישתחוו לו ויאמר אלה אלהיך וגומר משמע דקבלהו עליו לאלוה הוי כהשתחוא' לו ואפ\"ה פטור מן הקרבן דלא עבד מעשה וכתיב גבי חטאת אשר לא תעשנה וגומר ושאר כריתות חוץ ממגדף ופסח ומילה מביאין חטאת כדאמ' אלא טמא שאכל קדש והבא אל המקדש בטומאה דקרבנם הוי עולה ויורד ולא חטאת קבועה כדכתיב בפרשת ויקרא ובענין כריתות הוא דתנן להו בהדי הנך חייבי חטאות ותנן נמי חוץ ממטמא מקדש וקדשיו שהוא בעולה ויורד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חטאת </b> קבועה היא הבאה מן הבהמה בלבד גבי חטאת פרשת ויקרא נפש כי תחטא וגו' והביא וגו' וקרבן עולה ויורד אינו קבוע אלא עשיר מביא קרבן בהמה ועני מביא עוף או עשירית האיפה כדאמ' ואם דל הוא ואין ידו משגת והביא וגו'. כל עבירות שהיחיד מביא על שגגתן חטאת קבועה מ\"ג ואלו הם<br><b> א </b> הבא על אמו. <b> ב </b> הבא על אם אשתו.<br><b> ג </b> הבא על אם אמה. <b> ד </b> הבא על אם אבי אמו.<br><b> ה </b> הבא על בתו. <b> ו </b> הבא על בת בתו.<br><b> ז </b> הבא על בת בנו. <b> ח </b> הבא על בת אשתו.<br><b> ט </b> הבא על בת בתה. <b> י </b> הבא על בת בנה.<br><b> יא </b> הבא על אחותו. <b> יב </b> הבא על אחותו שהיא בת אשת אביו.<br><b> יג </b> הבא על אחות אביו. <b> יד </b> הבא על אחות אמו.<br><b> טו </b> הבא על אחות אשתו. <b> טז </b> הבא על אשת אביו.<br><b> יז </b> הבא על אשת אחי אביו. <b> יח </b> הבא על אשת בנו.<br><b> יט </b> הבא על אשת אחיו. <b> כ </b> הבא על אשת איש.<br><b> כא </b> הבא על הנדה. <b> כב </b> השוכב עם הזכר.<br><b> כג </b> הבא על אביו. <b> כד </b> הבא על אחי אביו.<br><b> כה </b> השוכב עם בהמה. <b> כו </b> האשה שמביאה עליה את הבהמה.<br><b> כל </b> כריתות שבעריות כ\"ז וכריתות שבשאר עבירות י\"ז. ואלו הן.<br><b> א </b> העובד ע\"ז במעשה. <b> ב </b> הנותן מזרעו למולך.<br><b> ג </b> בעל אוב. <b> ד </b> בעלי ידעוני במעשה.<br><b> ה </b> המחלל את השבת. <b> ו </b> העושה מלאכה ביוה\"כ.<br><b> ז </b> האוכל ושותה ביוה\"כ. <b> ח </b> האוכל נותר.<br><b> ט </b> האוכל חמץ בפסח. <b> י </b> האוכל חלב.<br><b> יא </b> האוכל דם. <b> יב </b> האוכל פגול.<br><b> יג </b> השוחט קדשים חוץ לעזר'.\n<b> יד </b> המעלה קרבן חוץ לעזרה.<br><b> טו </b> המפטם את שמן המשחה. <b> טז </b> המפטם את הקטרת.<br><b> יז </b> הסך בשמן המשחה.<br><b> הרי </b> אלו מ\"ג עבירות על שגגתו חטאת קבועה דחייבי כריתות נינהו דבכל הני עריות דלעיל כתיב כרת דכולל להו בסיפה ונכרתו הנפשות העושות ובאחותו שהוא בת אביו אמרינן פ\"ב דיבמות דחייב שתים אחת משום אחותו ואחת משום בת אשת אביו דאחותו מאנוסת אביו אינו חייב אלא אחת וזו הוא אחותו שמנה הרב (ריז\"ל) [ז\"ל] ולאו נמי כתיב בכולהו ערות אמך לא תגלה וכן בכולהו ובנדה נמי ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב וכרת דנדה בכלל ונכרתו הנפשות העושות דאכולהו דלעיל קאי והני עריות דלא תנן להו בריש כריתות ולא כתיבי נמי בקרא באזהרה אם אשתו ואם אמה ואם אביה ילפינן מדכתיב עונש שריפה בחמותו ולא הזהיר בה דכתיב ואיש כי יקח את אשה ואת אמה זמה היא באש ישרפו אותו ואתהן וה\"ק אם אשתו קיימת הוא וחמותו ישרפו ואם לאו אין כאן שריפה אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו ומנין לעשות אם חמותו ואם חמיו כחמותו נאמר כאן בחמותו זמה היא ונאמר באשה ובתה שארה הנה זמה היא מה להלן חייב הכתוב על בת בנה ועל בת בתה כבתה אף כאן נעשה אם חמותו כחמותו לשריפה ובחמותו ליכא לאו וילפינן להו דמה להלן בבת בנה ובת בתה באזהרה כדכתיב את בת בנה וגו' אף כאן חמותו ואם חמותו ואם חמיו באזהרה עובד ע\"ז לאו וכרת [לאו] לא תשתחוה לאל אחר וכרת דכתי' כי דבר ה' בזה וגו' הכרת וגו' ובע\"ז משתעי דהוי דבר ה' דאמר בסנהדרין אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ולא יהיה לך בע\"ז מדבר לאו דמולך ומזרעך לא תתן להעביר למולך אי נמי לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש וגו' כרת דידיה אשר יתן מזרעו למולך מות יומת וגו' וכתיב בתריה ושמתי אני את פני באיש ההוא וגו' והכרתי אותו וגו' ובעל אוב לאו אל תפנו אל האובות וכרת דכתיב והנפש אשר תפנה אל האובות וגו' ונכרתה וגו' וידעוני לא תנן ליה בריש כריתות ופליגי בגמרא ר' יוחנן ורשב\"ל אמאי תנא ליה בסנהדרין גבי סקילות ולא תנא ליה הכא וא\"ר יוחנן הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו ואין חייבים עליהם אלא א' ורשב\"ל אמר הואיל ואין בו מעשה אלא שמכניס עצם חיה ששמה ידוע לתוך פיו ומדבר והואיל ואין בו מעש' לאו בר קרבן הוא ולהכי כתב הרב ז\"ל בעל ידעוני במעשה ומחלל שבת לאו לא תעשה כל מלאכה כרת כל העושה בו מלאכה ונכרתה העושה מלאכה ביה\"כ [לאו] וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כרת דכתיב והאבדתי את הנפש ההיא והיינו כרת האוכל ביה\"כ [לאו] כל הנפש אשר לא תעונה וגמר עינוי עינוי מאשר ענה מה התם לא ענש אלא א\"כ הזהיר וכרת דכתיב ביה באוכל ונכרת כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה ובעינוי אכילה קא מיירי דגמר עינוי עינוי מהתם דכתיב ויענך וירעיבך מה להלן עינוי רעבון אף כאן עינוי רעבון לאו דנותר ושרפו את הנותר באש לא יאכל כרת ואוכליו עונו ישא כי את קדש יי' חלל ונכרתה חמץ בפסח לאו כל מחמצ' לא תאכלו כרת כי כל אוכל חמץ ונכרתה. אוכל חלב ודם לאו דידהו כל חלב וכל דם לא תאכלו כרת בחלב כי כל אוכל חלב ונכרתה בדם כי כל נפש בשר דמו בנפשו הוא וגו' כל אוכליו יכרת האוכל פגול לאו דידיה ואם יותר מבשר זבח השלמים לא יאכל כי קדש הם ואמרי' פ\"ב דפסחים כל שבקדש פסול בא ליתן לא תעשה על אכילתו וכרת דילפינן עון עון מנותר והשוחט קדשים בחוץ למאן דגמיר בג\"ש הבאה בהעלא' ואל פתח אהל מועד לא יביאנו והבאה בשחיט' ולפתח אהל מועד לא הביאו מה להלן לא ענש אא\"כ הזהיר אף כאן לא ענש אא\"כ הזהיר ואיכא מאן דמייתי ליה בהיקשא א\"ק שם תעלה עולותיך ושם תעשה מה העלאה לא ענש אלא א\"כ הזהיר דכתיב השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' וכל מקום שנאמר בו השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה אף שחיטה נמי לא ענש אלא א\"כ הזהיר וכרת אית בהו דכתיב אשר יעלה עולה או זבח ונכרתה המפטם את שמן המשחה לאו ובמתכונתו לא תעשו כמוהו כרת איש אשר ירקח כמוהו וגו' ונכרת מעמיו וגו' המפטם את הקטרת לאו ובמתכונתו לא תעשו לכם כרת אשר יעשו כמוה להריח בה ונכרת הסך בשמן המשחה לאו על בשר אדם לא ייסך כרת אשר יתן ממנו על זר ונכרת. על כל אלו מביא על שגגתו כשבה או שעירה דילפי כולהו כריתות מע\"ז דכתיב בה וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות וגו' ובע\"ז משתעי דהמודה בע\"ז ככופר בכל מצות שבתורה מה ע\"ז חייבין על זדונה כרת כדילפינן לעיל וחייבין על שגגתם חטאת אף כל שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת דכתיב התם תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה א\"כ פרשת חטאת דכתיב בפרשת ויקרא נפש כי תחטא בשגגה וגו' אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה וגו' אכולהו חייבי כריתות קאי דהדיוט מביא כשבה או שעירה ומלך שעיר עזים כדכתיב אשר נשיא יחטא וגו' וכהן משיח מביא פר בן בקר והוא נשרף כדכתיב אם הכהן המשיח יחטא וגו' והקריב פר בן בקר ובשגגת ע\"ז אחד הדיוט ואחד מלך וכהן משיח הכל שוין לע\"ז בת שנתה דכתיב בפרשת שלח לך וכי תשגו ולא תעשו וגו' דלא ילפינן מע\"ז להני כריתות אלא דחייבי חטאת נינהו כיון שיש בהם כרת במזיד כמו ע\"ז שהוקשו לה כדמתני ליה ר' יהושע לבריה תורה אחת לעושה בשגגה וגו' אבל ע\"ז לחודה היא דשוין בה הכל והני כריתות הדיוט ומלך וכהן חלוקין בהם כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> יחיד ששגג באחד מאלו או מרובין דכתיב תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה דמה שצבור מביאין פר לעולה ושעיר לחטאת היינו ברוב ישראל ששגגו ועשו על פי הוראת בית דין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> אדם חייב חטאת על שגגתו עד שיהא שוגג מתחלה ועד סוף אבל אם שגג בתחלה והזיד בסוף או איפכא אינו חייב חטאת סוף פ' הזורק משנה זה הכלל כל חייבי חטאות אינם חייבים עד שתהא תחלתן וסופן שגגה וכו' דכיון דמזיד אינו חייב חטאת בעינן דליהוי שוגג מתחלה ועד סוף דאם לא נגמרה העבירה בשוגג לא הוי שוגג בכל העבירה ואינו חייב חטאת כדכתיב תחטא בשגגה דמשמע דכל החטא הוא בשוגג."
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b> ידע שחייבין כרת על עבירה זו חייב חטאת פרק כלל גדול בפלוגתא דרבנן ומונבז דקאמר דבעינן ידיעה לשוגג כמזיד ובמאי שגג בקרבן דאינו יודע שחייבין על עבירה זו חטאת ורבנן סברי דשגגת חטאת לאו שמה שגגה עד שיהא שוגג בעבירה עצמה ואמרינן לרבנן שגגה במאי בכולה מילתה בלאו וכרת שלא ידע שהיתה עבירה זו בכרת לחודיה ופליגי בה רבי יוחנן וריש לקיש דרבי יוחנן סבר כיון ששגג בכרת אף על גב דהזיד בלאו חייב חטאת דקרבן חטאת על הכרת הוא בא כדאמר' תורה אחת לעושה בשגגה וסמיך ליה והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' דמשמע דקרבן משום שגגת כרת הוא בא כדאמ' וקרא דאשר לא תעשינה בשגגה דדריש מיניה ר\"ל דהוי שגגת לאו איצטריך ליה לרבי יוחנן לכדא' השב מידיעתו מביא קרבן על שגגתו וכו' כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שלא נודע לו עצמו של חטא שחטא אף על פי שיודע שחטא חטא שחייבין עליו כרת פטור מן הקרבן פ' ספק אכל פלוגתא דרבי אליעזר ור' יהושע בחלב ונותר ואשתו נדה ואחותו ושבת ויום הכיפורים ועשה מלאכה באחת מהם ובגמרא תניא אמר לו רבי יהושע כתיב אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא. חטא ונודע לו במה חטא וחזר ושכחו מביא חטאת לשם מה שהוא ותאכל כשאר חטאות הנאכלות ואפילו לרבי יהושע דאמר עד שיודע לו במה חטא הא נודע לו אף על פי ששכח אחר כך. שגג בשם אחד והם שני גופין כשתי נדות או שתי אחיות ואינו יודע אי זו היא חייב חטאת שהרי ידע עצמו של חטא שם במשנה ר\"ש ור\"ש שזורי לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שחייב כגון שני אילנות של מין אח' לפניו ולא ידע אם מזה לקט או מזה שהרי ידע במה חטא אי זו מלאכה עשה שבלקיטת תאנים חטא ובגמרא אבל בחד מינא אפי' רבי יהושע מחייב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שנודע לו שחטא ולא היה לו ידיעה בתחלה כתינוק שנשבה לבין הגוים פרק כלל גדול פלוגתא דרבנן ומונבז דמונבז סבר דכי היכי דמזיד יש לו ידיעת חטא הכי נמי שוגג בעי' שהיה לו ידיעה בתחלה ורבנן סברי דלא בעינן ידיעה בתחלה כדתנן במתניתין בפרק כלל גדול כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה וכו' ומפרש בבריתא כיצד תינוק שנשבה לבין הגוים וגר שנתגייר בין הגוים ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת וחייב על הדם אחד ועל החלב אחד ועל עבודה זרה אחד ומונבז פוטר משום היקשא דשוגג ומזיד מה מזיד שהיתה לו ידיעה בתחלה אף שוגג שהיתה לו ידיעה בתחלה ורבנן מיבעי להו האי היקשא לכדמקריה ליה רבי יהושע לברי' תורה א' וכו' כדאמר' לעיל דלא אקשינן שוגג למזיד לאפוקי ליה ממשמעות שגגה דאדרבה שוגג משמע דלית ליה ידיעה."
+            ],
+            [
+                "<b>השוגג </b> בלא כונה בעריות או במאכלות אסורות חייב חטאת ובשבת במלאכות פטור מחטאת פרק ספק אכל אמר רב נחמן אמר שמואל מתעסק בחלבים ועריות חייב שכן נהנה מתעסק בשבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומתעסק פירש רש\"י ז\"ל כגון חלב ושומן לפניו ונודע לו שזה חלב וזה שומן ופשט ידו ליקח שומן והביט במקום אחר והלכה ידו אל החלב ואכלו ולא דמי לשוגג דשוגג הוי שנתכוין לחתיכה זו עצמה אלא שסבור שהיא שומן וכן בעריות נתכוין לבא על אשתו שהיה לפניו ונשמטה אשתו ובאה אחותו במקומה והוא לא ידע ולא דמי לשוגג דשוגג הוי שנתכוין לזו שבעל עצמה אלא שסבור שהיא אשתו וכיון שנהנה חייב נמי מתעסק כשוגג ממש אבל במלאכת שבת פטור מתעסק דהיינו נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר בלא כונת חתיכה דמלאכת מחשבת אסרה תורה כדאמר' בהלכות שבת ואיפליגו אביי ורבא בנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר דאביי אמר חייב דהא איכוון לשום חתיכה ורבא אמר פטור דהא לא איכוון לחתיכ' דאיסורא אבל נתכוון להגביה את התלוש וחתך את המחובר לכ\"ע פטור דהא לא איכוון לשום חתיכה והרב ז\"ל נקט מילתא דפשיטא לתרוייהו והוא הדין נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר לרבא דמלאכת מחשבת אסרה תורה כדאמ' אבל מתעסק דהנאה חייב בין לרבי אליעזר בין לרבי יהושע כדאמר' התם ורבי אליעזר האי בה מאי עביד ליה פרט למתעסק מתעסק דמאי אי דחלבים ועריות חייב שכן נהנה וכו' לרבא משכחת לה כגון שנתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר וכו' ולהכי איצטריך קרא דאשר חטא בה פרט למתעסק לר' אליעזר דלית ליה דרב נחמן דיליף ליה ממלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לרבי יהושע דדריש אשר חטא בה עד שיודע לו במה חטא דריש כרב נחמן דמלאכת מחשבת אסרה תורה."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> העושה מצוה מן המצות ובגלל עשייתה נעשית עבירה שחייבים עליה כרת בשגגה הרי זה פטור מחטאת מפני שעשה ברשות פסחים פרק אלו דברי' תנן כל זבחים ששחטן לשם פסח אם ראויין הם כגון שה בן שנה שלמים דמתוך שטרוד ובהול לשחוט פסחו לא נזכר שהקדיש זה לשלמים רבי אליעזר מחייב חטאת אף על פי שטעה בדבר מצוה ורבי יהושע פוטר דקסבר טעה בדבר מצוה ועשה מצוה כל דהו פטור מחיוב חטאת שבה וזה עשה מצוה שהקריב קרבן שכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים ואף הנשחטין לשם פסח רבי יהושע מכשיר להו ובגמרא עלה דמתני' רבי יוחנן אמר אשתו נדה בעל חייב בסמוך לוסתה יבמתו נדה בעל פטור אף על גב דהוי סמוך לוסתה דקא עביד מצוה בביאה ראשונה ובוש ממנה לשואלה אם סמוך לוסתה היא והוי שוגג בדבר מצוה ועשה מצוה וכן גבי תינוקות שם לא נחלקו ר\"א ורבי יהושע על שהיו לו ב' תינוקת וכו' אמרי דבי רבי ינאי רישא דקתני אחד למול בערב שבת ואחד בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת דחייב כגון שקדם ומל של שבת בערב שבת שנתחלף לו מאתמול ועדיין לא נודע טעותו וסבור שזה העומד של שבת הוא ואף על גב דטריד ביה דרמיא מצוה עליה כפי מחשבתו וגם עשה מצוה אפילו הכי חייב משום דלא ניתנה שבת לידחות אצלו אבל סיפא דאחד למול בשבת ואחד למול לאחר השבת ושכח ומל את שלאחר השבת בשבת דניתנה שבת לידחות אצל של שבת אף על גב דטעה ומל את שלאחר השבת דלא עשה מצוה כיון ששגג בדבר מצוה שהיה לו למול את של שבת אף על גב דלא מל אלא שלאחר השבת דלא עשה מצוה פטור כיון דניתנה שבת לידחות אצלו והרב ז\"ל כתב ושכח ומל שניהם בשבת לרבותא הוא אף על גב דמל שניהם ולא ראוי למול בשבת אלא אחד אותו של שבת וכ\"ש אם לא מל אלא אחד מהם אפילו אותו שלאחר השבת או של ערב שבת שפטור כיון שגבי האחר של שבת היתה דחויה שבת אצלו דאינו חייב אלא דאין אחד מהם ראוי למולו בשבת ושכח ומלו בשבת אף על גב דעשה מצוה כגון שהיה ראוי למולו בערב שבת אפילו הכי חייב כיון שלא ניתנה שבת לידחות אצל זה המל שאין לו תינוק הראוי למול היום אבל היכא שאחד מהם ראוי למולו בשבת לא שנא מל אותו מערב שבת וסבור שלא מל אלא האחר ומלו את של ערב שבת בשבת לא שנא שמל שניהם בשבת בכולהו פטור שהרי ניתנה שבת לידחות באחד מהם והיינו שכתב הרב ז\"ל אבל אם לא היה אחד מהם ראוי למול בשבת ושכח ומלו בשבת חייב. בא למול ואמרו לו לא נשאר פנאי פרק מילה כגון דאתא בין השמשות בשבת ואמרו ליה לא מספקת ואמר להו מספקנא ועבר ולא איסתפק ואשתכח דחבורה הוא דעבד ואיכא כרת דלא התחיל ברשות דלא ניתנו שבת לידחות אצלו בשעה זו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המוציא </b> הלולב ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת כדי לצאת בו והעבירו ארבע אמות ברשות הרבים פטור פרק לולב הגזול במשנה רבי יוסי אומר יו\"ט הראשון של חג וכו' ובגמרא אמר אביי ל\"ש דפטור אלא שלא יצא ידי חובת נטילה קודם שהוציאו דאף על גב דמדאגביה נפק ביה היינו כשהגביהו כדרכו אבל הכא בהפכו או הוציא בכלי עסקינן כדאמר אביי ורבא ואם כן דוקא כשלא יצא בו דהשתא טרוד בדבר מצוה וטעה בדבר מצוה ואף על גב דאכתי לא עשאה דלא נטלו כדרכו אבל אם כבר יצא בו ואחר כך הוציאו תו לא טעה בדבר מצוה הוא ולא הוי טרוד מהשתא במצוה לעשותה. וכן השוחט את הפסח ביום י\"ד שחל להיות בשבת ונודע אחר כך שמשכו הבעלים את ידם ממנו או מתו או נטמאו קודם שחיטה או נמצא טריפה בסתר פטור מפני ששחט ברשות אבל נמצא בעל מום או טריפה בגלוי חייב שם פרק אלו דברים במשנה פטור מפני ששחט ברשות דאנוס הוא שלא היה יודע שכן הוא ולא היה לו לבדוק על כך ונמצא בעל מום נמי תנן דחייב דלאו אנוס הוא דהוה ליה לבקוריה וטריפה בגלוי מדתנן טריפה בסתר פטור משמע הא בגלוי חייב מטעמא דהוה לה לבקורה ולא ניתנה שבת לידחות אצלו. שחט את הפסח בשבת שלא לשמו וכו' שם במשנה הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת שחילל שבת דכסבור כשם שמותר לשמו כך מותר שלא לשמו כדאוקמי' בגמרא רישא בעוקר שם פסח ממנו דלאו טועה בדבר מצוה הוא אבל לא נתכוון לעקור שם פסח ממנו פטור כדאמרינן. שחט זבחים אחרים בשבת לשם פסח בטעות אם ראויים הם לקרבן פסח פטור שם במשנה רבי אליעזר מחייב ורבי יהושע פוטר דפסח ששינהו ועקר שמו בדבר אסור הוא דחייב אבל זבחים אחרים ששינה אותן לפסח שהוא דבר המותר ביום זה פטור ואם אינם ראויים הא לא שינה אותן לדבר המותר שהרי אינם ראויין וחייב וכן שגג ושחטו שלא לאוכלין או שלא למנוייו או לערלים או לטמאים חייב חטאת שם במשנה סתם מתניתין שחט לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים פטור כדתנן בהאי מתניתין גופה דהא פסח כשר הוא כדתנן בתמיד נשחט דמקצת אוכלים לא פסלי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> בשבת קרבן צבור שלא לשמן חייב חטאת ויקטיר אימורין לערב וכן אם שחט יותר על חובת היום שם במשנה אימורי צבור שהם מותרין לשמן והשוחט שאר זבחים לשמן בשבת חייב דיש להם קצבה דכיון שנשחט התמיד יודע הוא שאין צריך לשחוט עוד ושוחט קרבן צבור שלא לשמו אף על גב דכשר דכל הזבחים ששחטן שלא לשמן כשרים כיון דלא עלו לבעלי' לשם חובה חייב דהא חילול שבת שלא לצורך דאף על גב דטרוד בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור כדאמרן לעיל הכא שאני דעקר שמו מתחלה שלא לשמו. שחט קרבנות יחיד שאינם דוחים את השבת בשבת חייב חטאת והבשר מותר בהנאה ואם זרק דמן לשמן עלו לבעלים והבשר יאכל כיון דנזרק הדם. היו לפניו שתי בהמות של צבור אחד כחושה ואחד שמינה והיתה חובת היום באחת ושגג ושחט השתים אם שחט שמינה בסוף פטור ולא עוד אלא שאם שחט הכחושה תחלה אומרים לו הבא שמינה ושחוט ריש פ' ר' ישמעאל במנחות מימר' דרבה וסמי כחושה ולמימרא קמייתא דרבא דהוה משמע דאפילו כחושה בתחלה חייב ואבע\"א מימרא קמייתא ר' אמי אמרה כדאיתא התם אבל שחט שמינה תחילה חייב על הכחושה כדקאמר רבה התם משום דהוי תוספת שלא לדבר מצוה. נמצאת הראשונה השמינה טריפה בבני מעים אף על פי שלא ידע כששחט הכחושה אחר כך הואיל ונשחטה כמצותה פטור מחטאת שם אמר ליה רבינא לרב אשי נמצאת הראשונה כחושה בבני מעים מהו בתר מחשבתו אזלינן וגברא לאיסורא איכוון או דילמא בתר מעשיו אזלינן והרב ז\"ל נראה שמפרש נמצאת כחושה בבני מעים כלומר שנמצאת טריפה בבני מעים ונקיט כחושה דכחושה נמי פסולה משום הקריבהו נא לפחתך היכא דאית שמינה ופשיט תלמודא להך בעיא ממימרא דרבה גופיה דאיפליגו רבה ורבא היכא דפרס מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב ורבה אמר פטור דזיל בתר מעשיו והרי העלה תינוק אף על גב שלא שמע שטבע והכא נמי זיל בתר מעשיו והרי הועיל מה ששחט אחר כך שהרי נמצאת הראשונה טריפה אף על גב דלא הוה ידע בההיא שעתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה לפניו בלילי הפסח צלי של פסח ונותר מן הקדשים ונתכוון לאכול צלי שהוא מצוה ואכל נותר חייב חטאת שהרי לא עשה מצוה באכילה זו והוי כשני חתיכות לפניו אחד של שומן ואחד של חלב ונתכוון לאכול של שומן ואכל של חלב דחייב חטאת ואף על גב דאמרינן לעיל טרוד בדבר מצוה ולא עשה מצוה פטור היינו היכא דאפילו כשעושה המצוה הוא דוחה איסור שבת דנדחה מפני המילה איכא טרדא אבל באכילת פסח בשחיטתו הוא דאיכא טרדא דדחי שבת ולא באכילה דליכא שום דחיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> שהעידו עליו עדים שחטא חטא שחייבין עליו חטאת קבועה ולא התרו בו אלא אמרו אנו ראינוך שעשית מלאכה בשבת או שאכלת חלב והוא מכחיש אינו חייב חטאת ריש פרק אמרו לו אכלת חלב וכו' אמרו לו שנים אכלת חלב והוא אומר לא אכלתי ר' מאיר מחייב דאם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה כגון אם העידו בו שהרג את הנפש לא יביאוהו לידי קרבן הקל אמרו לו חכמים מה אם ירצה לומר מזיד הייתי פטור שאם היה רוצה לפטור עצמו בשקר היה יכול לומר מזיד הייתי והיה פטור שהרי לא התרו בו ומפרש בגמרא דטעמייהו דרבנן משום האי מגו ומתרצי' דיבוריה דה\"ק לא אכלתי שוגג אלא מזיד. שתק אפילו אחד או אשה שאמרו לו אכלת חלב חייב חטאת כיון ששתק שם בגמרא עלה דמתניתין אמרינן הכי קתני אמרו לו אכלת חלב מביא חטאת במה דברים אמורים בשותק אבל במכחיש כגון עד אומר אכל והוא אומר לא אכלתי פטור ומדאוריתא מנ\"ל דלא מכחיש ליה חייב דתנו רבנן או הודע אליו חטאתו אשר חטא הודע ולא שיודיעוהו אחרים דהודע אליו משמע מעצמו כגון ששתק דיכול אפי' אין מכחיש אותן כיון דאמרי' ולא שיודיעוהו אחרים תלמוד לומר או הודע מכל מקום ואי בתרי תרי ואין מכחישין אותו לא בעי קרא אלא לאו בחד וקתני כי אין מכחישין מהימן שמע מינה. אמר לו עד אחד חלב הוא זה ושתק וחזר ואכלו בשגגה מביא חטאת ואם התרו בו לוקה אף על פי שעיקר העדות בעד אחד דאף על גב דהא דאמרינן בכל דוכתי עד אחד נאמן באיסורין היינו דוקא להתיר כגון בשר זו שחוטה או מנוקרה כדילפינן בעלמא אבל לאסור הדבר לא מהימן היינו בדבר שיש לו חזקת היתר לא מהימן לומר אסור הוא או נאסר היכא דאין בידו לאוסרו אבל היכא דלא היה לו חזקת היתר כי הכא שלא היה ידוע אם היה חלב או לא נאמן לומר חלב הוא ויתחייב חטאת על ידו כיון דהוא לא הכחישו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b> חטאת על חלב שאכל לא יביאנה על השבת שחילל או על הדם שאכל שלהי כריתות במשנה לא יביאנו מחטא על חטא אפילו על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום שנאמ' קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאו וסבירא ליה לרב ז\"ל דקרא דמייתי במתניתין קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו לא קאי אלא על יביאנו מחטא על חטא דכיון דהפריש הקרבן לשם חלב שאכל לא יביאנו על שבת שחלל ולהכי אם הקריב פסל אבל אם הביאו באותו חטא עצמו על חלב שאכל היום אם הביא כפר דהא קרינא ביה חטאתו ולכתחילה מיהא לא יביאנו כיון דלא הפרישו לשם חלב זה. ואם הפריש אביו חטאת ומת לא יביאנה בנו על חטאו אפילו היה מחוייב באותו החטא של אביו כגון ששניהם אכלו חלב בשוגג שם ברישא דהאי מתניתין המפריש חטאתו ומת לא יביאנו בנו תחתיו ובגמרא מנא הני מילי דת\"ר קרבנו בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו יכול לא יצא בקרבן אביו מן הקלה על החמורה או איפכא אבל יוצא בקרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה כגון ששניהם אכלו חלב או אחד אכל חלב ואחד בא על הנדה דשניהם אין בהם מיתת בית דין או ששניהם חללו שבת בשוגג דהוי עון חמור דאית ביה מיתת בית דין ת\"ל קרבנו דתלתא קרבנו כתיבי חד בנשיא ותרין ביחיד בקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו אפילו מן הקלה על הקלה שהרי אין מגלח נזירותו על בהמות שהפריש אביו לנזירותו אפילו מן הקלה על הקלה כדילפינן בדוכתיה והא דאיצטריך קרא שלא יצא בקרבן אביו אפילו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה היינו באותו חטא ממש דאלו בחטא אחר אפילו שניהם קלים או חמורים תיפוק לי דאפי' הפרישו הוא לעצמו אינו יכול להביאו על חטא אחר אפילו קל או חמור כמוהו כדילפינן עד שיהא קרבנו לשם חטאתו אבל בחטאו של אביו עצמו או קל או חמור דאלו גבי דידיה אמרינן דכפר איצטריך קרא למימר דבקרבנו הוא יוצא ואינו יוצא בקרבן אביו אפילו באותו חטא עצמו כדאמר' וקרבנו קמא דדרשינן ברישא דברייתא לבהמה שהפריש אביו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה איצטריך למן החמורה על הקלה דהוה ס\"ד דכיון דהפריש אביו על חטא חמור לא כל שכן שיועיל לחטא הקל דבכלל החמור הוי הקל דאף על גב דילפינן נמי בסיפא דבריתא דאפילו באותו חטא עצמו לא יביא על קרבן שהפריש אביו אפילו הכי לא מסיימי קראי ולהכי איצטריכו כולהו וקרא דילפי גביה דידיה דלא יביא מחטא על חטא הוה מוקמינן ליה מקל לקל או מחמור לחמור או מקל לחמור אבל מחמור לקל לא דכיון דמהני (לחמור) כל שכן [לקל] ולהכי איצטריך גבי אביו דאפילו מחמור לקל נמי לא כדאמר' וכיון דילפינן גבי אביו דלא אם כן גבי דידיה נמי לא יביא מחטא על חטא אפילו מחמור לקל דקרא דגבי אביו גלי גבי דידיה או איפשר דגבי דידיה אם הביא דיעבד מן החמור על הקל כפר דאי הוה מכפר על חמור כ\"ש על הקל והרב ז\"ל נמי לא נקט אלא אם הפריש חטאתו על החלב לא יביאנה על השבת שחלל או על הדם שאכל דהוי מן הקל על החמור ומן הקל על הקל ולא מן החמור על הקל והוה אתי שפיר דאיצטריך גבי אביו להיכא דהפריש אביו על החמור והביא בנו על הקל אלא דקשיא לי דאמרינן בבריתא יכול לא יביא בהמה שהפריש אביו מן הקלה על החמורה או מן החמורה על הקלה אבל יביא קרבן שהפריש אביו מן הקלה על הקלה או מן החמורה על החמורה דמשמע דעדיפא טפי להביא מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה ממה שיביא מן החמורה על הקלה וצ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>המביא </b> חטאת על שני חטאים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה חציה לחטא זה (וחציה) [ובדמי חציה] לחטא זה תוספתא פ\"ב דכריתות כלשונו וטעמא דכיון דפירש אותה לשום החטאים לא קרינא בה קרבנו על חטאתו אי מייתי לה לא' מהם דהא הפריש אותה לחטא האחר גם כן ולתרוייהו נמי לא מצי מייתי לה דקרבנו על חטאתו כתיב ולא על שני חטאים ולכך תרעה ויביא אותה לחצאין וכן שנים שהביאו חטאת אחד על שני חטאים שם בתוספתא וטעמא דכל חד לא מצי מייתי לה לחודיה כיון דכל חד הפרישה לחטאתו דבקרבנו הוא יוצא ולא בקרבן אביו כ\"ש בקרבן חברו ובשותפות נמי לא מצו מייתי דקרבנו על חטאתו כתיב אפילו איש אחד לא מצי מייתי קרבן על שני חטאים ולכך תרעה ויביא כל אחד חטאתו בדמי חציה. הביא ב' חטאות על חטא אחד שם בתוספתא יביא אי זו מהם שירצה והשניה תרעה ויפלו דמיה לנדבה וטעמא דהוי כהפריש ב' חטאות לאחריות דמתכפר לאי זו מהם שירצה והשני' תרעה ויפלו דמיה לנדבה כדא' פרק ד' דהלכות פסולי המוקדשין. הביא ב' חטאות על ב' חטאים שם בתוספת' זו תשחט לשם מה שהוא וזו לשם מה שהוא וטעמא דכיון דלא פי' כשהפרישם אי זו לחטא זו ואי זו לחטא זו אלא שתיהם לב' חטאים יכול עתה בשעת הקרבה לברר אי זו יקריב לכל חטא דאלו פי' מתחלה אי זו לחטא זה לא היה יכול עתה לשנות דקרבנו על חטאתו כתיב כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מומר </b> לע\"ז שהוא ככופר בכל התורה כולה ומחלל שבת בפרהסיא דכופר במעשה בראשית אין מקבלין מהם קרבן כלל דכתיב אדם כי יקריב מכם קרבן להוציא את המומר ומומר לעבירה אחת אין מקבלין ממנו חטאת על אותו חטא כדילפינן פ\"ק דחולין מדכתיב אשר לא תעשינה בשגגה ואשם גבי הודע אליו חטאתו והביא את אשמו דמשמע דשגגה היתה לו ושב מידיעתו אבל אם לא היה שב אפילו היה יודע שהוא חלב והשתא אכלו בשגגה אין מקבלין ממנו קרבן היה מומר לאכול חלב ושגג ואכל דם בשוגג מקבלין שם מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם איכא בינייהו דשב מידיעתו הוי בדם לר\"ש ומקבלינן מיניה. מי ששגג והפריש חטאתו ואחר כך נשתמד אין מקבלין ממנו כדאמר' מכם להוציא את המומר ואם חזר בו מקבלין ממנו מה שהפריש קודם שנשתמד פ\"ק דכריתות מימרא דר' יוחנן דאמר אכל חלב והפריש חטאת ונשתמד וחזר בו הואיל ונדחה ידחה ולא נקטי' כותיה אלא כסתמא דתלמודא דשלהי כריתות דאמרי' דבעלי חיים אינם נדחין ולהכי יקריב אותה בהמה עצמה כמו אם נולד בה מום עובר וחזרה ונתרפא תחזור לכשרותה כך אם נדחו הבעלים וחזרו ונראו יקרב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חייבי </b> חטאות ואשמות וודאים שעבר עליהם יום הכיפורים חייבים להביא לאחר יום הכיפורים וחייבי אשמות תלויין פטורין פרק בתרא דכריתות משנה ובגמרא מנה\"מ כי אתא רב דימי אמר וכו' אלא אמר אביי מהכא והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת פשעיהם לכל חטאתם ובשעיר המשתלח משתעי ומיעט קרא גביה לאשמועינן דאף על גב דנפישא כפרתו אפ\"ה אבני קרבן לא מכפר דחטאתם דומיא דפשעים מה פשעים דלאו בני קרבן אף חטאים דלאו בני קרבן אבל חטאים דבני קרבן נינהו לא מכפר אמר ליה רב דימי ממאי דהני פשעים לאו בני קרבן נינהו דילמא בני קרבן נינהו כדתנן ארבעה מביאין על הזדון כשגגה וכו' אמר ליה רבין רוב פשעים לאו בני קרבן נינהו אמר ליה מידי רוב כתיב אלא אמר אביי מדרישיה דקרא לגופיה סופיה מייתר להך דרשא דהא כתיב את כל עונות ותניא עונות אלו זדונות וכן הוא אומר עונה בה ומזיד הוא כדכתיב ברישיה דקרא כי דבר ה' בזה ואי היקשא דחטאת לפשעים לבני קרבן אתו לא ליכתוב קרא פשעיהם דהא כתיב עונות וליכתוב חטאתם דמשמע דבני קרבן דסתם חטא בעי קרבן אלא מדכתיב פשעיהם מופנה להדרש דברוב פשעים קא מיירי דהיינו רוב פשעים דלא מחייבי בהו קרבן וא\"כ אקשינן חטאים לפשעים דלאו בני קרבן נינהו דליכא למיפרך דרב דימי כדאמר'. וחייבי אשמות תלויין פטורין א\"ר אלעזר דכתיב מכל חטאתיכם לפני השם תטהרו חטא שאין מכיר בו אלא המקום שלא נודע לו שחטא יום הכיפורים מכפר אמר רב תחליפא משמיה דרבא קמיית' נמי דחייבי חטאות ואשמות וודאין דחייבין להביא אחר יום הכיפורים לא תפשטיה מדרב דימי ואביי דשינוייא דחיקא אלא מהכא חטאת שאין מכיר בו אלא המקום הוא דיום הכיפורים מכפר ומינה חטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא דמכפר דוקא אבל דידע לא מכפר ליה יום הכיפורים כגון אשם ודאי וחטאת לפיכך מי שבא לידו ספק עבירה ביו\"ה אפילו עם חשיכה פטור מאשם תלוי שכל היום מכפר פרק ספק אכל תניא הרי שבא לידו ספק עבירה ביו\"ה אפילו עם חשיכה פטור שכל היום מכפר ואמרינן בפרק בתרא דאי מתידע ליה בתר יו\"ה דחטא בין בחטאת בין באשם ודאי מייתי דכתיב ידיעה גבי חטאת וגבי נשיא וגבי צבור דלא צריכי כולהו ואיכא למידרש מחד מינייהו או הודע אליו וגו' דכל היכא דמתידע ליה חייב ואפילו לאחר יו\"ה ושקיל וטרי תלמודא למימר דצריכי כולהו ולא ילפינן חד מחד ולא חד מתרתי אלא אמר אביי מצות מצות ילפי מהדדי יחיד ונשיא וצבור דבכולהו כתיב מצות וילפינן כולהו מהדדי לדבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת הילכך להא מילתא נמי לילפי מהדדי ואם כן למה לי ליכתוב ג' ידיעות גבי יחיד ונשיא וצבור אלא תנהו ענין להיכא דמתידע ליה בתר יום הכיפורים דמייתי חטאת כדכתיב או הודע כדאמר' אימא חטאת הוא דמייתי משום דיום הכפורים לא על הדין חטאת לחודיה קאתי אבל אי מייתי אשם תלוי על ספק חטאת דהאי אשם תלוי על הדין חטא לחודיה קאתי אימא דמכפר וכי מתידע ליה לא מייתי חטאת ודאי אמר רבא אמר קרא או הודע אליו מכל מקום ואשם תלוי למה בא שאם מת מתקיף לה רבא מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן הייסורין."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> יום הכפורים ולא אשם וחטאת מכפרין אלא על השבים ומאמינים בכפרתן אבל מבעט והביא חטאתו או אשמו ואומר או מחשב בלבו שאין אלו מכפרין אף על פי שקרבו כמצותן לא נתכפר לו וכשיחזור מבעיטתו צריך להביא חטאתו או אשמו פרק קמא דכריתות פלוגתא דאביי ורבא והדר ביה רבא כדתניא יכול יהא יום הכפורים מכפר על שבין ועל שאין שבין ודין הוא שלא יכפר אלא על השבין דחטאת ואשם מכפרין ויום הכפורים מכפר מה חטאת ואשם אין מכפרין אלא על השבין דלרצונו בעינן אף יום הכפורים אינו מכפר אלא על השבין לא אם אמרת בחטאת ואשם שאין מכפרין על השוגג כמזיד ואשם לאו דוקא דהא תנן ד' מביאין על הזדון כשוגג תאמר ביום הכיפורים שמכפר על המזיד כשוגג ויכפר על שבין ועל שאין שבין תלמוד לומר אך בעשור לחדש יום הכיפורים הוא אך חלק יום כיפור הוא לשבים ולא לשאינם שבים מאי שבים ושאינם שבים שבים דאמר יכפר עלי חטאתי שאין שבים דאמר לא יכפר עלי חטאתי הילכך אי מבעט דאמר לא יכפר חטאתי ואשמי או יום הכיפורים אי הדר ביה בתר הכי מייתי קרבן ואשם תלוי דלא כפר לו י\"ה כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> אשמות שבתורה מעכבין את הכפרה חוץ מאשם נזיר כדילפי' מדהקדים והזיר להבאת אשמו בפ\"ו דהלכות נזיר ספק נזיר וספק מחוסרי כפרה וספק סוטה כולם מביאים קרבנותיהם אחר יום הכפורים פרק בתרא דכריתות תניא האשה שיש עליה חטאת העוף ספק ועבר עליה יום הכיפורים חייבת להביא לאחר יום הכיפורים מפני שמכשרתה לאכול בזבחים ולאו לכפרה אתי דהא מכפרת בשעת לידה אלא מעתה ספק מצורע כגון ספק קדם שער לבן לבהרת או קדם בהרת ועבר עליו יום הכיפורים לא מייתי דהא עבר עליה יום הכיפורים וחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב אושעיא לכל חטאתם כתיב ולא לכל טומאתם והא אמר רבי שמואל ב\"נ אמר ר\"י על שבעה דברים נגעים באים דמשמע דאית בהו חטאת ומשני מצורע כי מייתי לאו לכפרה מייתי דמנגעי אתכפר ליה מצער הנגע נתכפר חטאו ולאשתרויי באכילת קדשים הוא דמייתי אלא מעתה ספק נזיר כגון ספק נטמא או לא ועבר עליו יום הכפורים לא לייתי קרבן דהא כפר יום הכפורים דחטא שאין מכיר בו אלא המקום הוא אמר רב אושעיא לכל חטאתם כתיב ולא לכל טומאתם ולרבי אלעזר הקפר דאמר נזיר חוטא הוא דצער עצמו מן היין מאי איכא למימר ומשני נזיר כי קא מייתי לאו לכפרה מייתי דהא איכפר ליה בצער שנתנוול בגידול שער אלא לאישתרויי באכילת קדשים הוא דמייתי אלא מעתה ספק סוטה היינו סוטה סתם דספק הוא אם נטמאת אם [לא] לאו תיתי מנחת קנאות דהא כפר עלה יום הכפורים דחטא שאין מכיר אלא המקום הוא אמר רב אושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם אביי אמר בועל מכיר בו אמר רבא סוטה כי מתיא לברר עון קא מתיא להודיע אם נטמאת אלא מעתה עגלה ערופה שעבר עליה יום הכיפורים לא תייתי וכו' אמר אביי הורג מכיר רבא אמר אמר קרא ולארץ לא יכופר אין לך שום כפרה אלא זו רב פפא אמר אמר קרא כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים כדכתיב אשר פדית ה' והרי כמה יוה\"כ עברו עליהם ועדיין הם צריכין לכפרה זו אם נמצא חלל ביניהם כדכתיב בקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהוא חייב חטאת או אשם והרי יוצא מבית דין להרג אם היה זבחו זבוח משהין אותו עד שיזרק הדם ואם לאו אין משהין אותו דאין מענין את דינו כדנילף פרק י\"ב מהלכות סנהדרין בסייעתא דשמיא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>העושה </b> עבירות הרבה בהעלם אחת חייב חטאת על כל אחת ואחת אפילו עשה המ\"ג שמנינו בהעלם אחת חייב מ\"ג חטאות דתנן ריש כריתות שלשים ושש כריתות וכו' ובגמרא מנינא למה לי אמר רבי יוחנן שאם עשאן כולן בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת כמלאכות שבת דעשה כולם בהעלם אחת חייב ל\"ט חטאות כדילפינן בדוכתיה מבחריש ובקציר וגו' ולהני כריתות יליף ר' יוחנן מדכתי' כרת באחותו בקדושים איש אשר יקח את אחותו וגו' ונכרתו וגו' דכתיב בהו ונכרתו הנפשות העושות וגו' מתקיף לה רב ביבי אימא אחותו דפרט קרא ניחייב חדא עלה וכולן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת אמר רבי יונה כתיב כי כל אשר יעשה מכל התועבות וגו' הוקשו כל העריות כולן לאחותו מה אחותו חייבים עליה בפני עצמה אפי' עשאה בהעלם עם שאר עריות כדילפי' אף כל שאר עריות חייבין עליהם בפני עצמן חטאת אפילו עשאן עם האחרות ולרבי יצחק דאמר דיצתה אחותו לדונה בכרת ולא במלקות נפקא ליה לחלק מואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לחלק על כל אשה ואשה ולרבנן נמי נפקא מהאי קרא כדאיתא התם. וכן אם עשה מעשה אחד שהוא חייב עליו משום שמות הרבה חייב על כל שם ושם והוא שיהו האיסורין כולן באים כאחד או איסור מוסיף או איסור כולל דאלו זה אחר זה שאינו לא מוסיף ולא כולל אין איסור חל על איסור כדילפינן בהלכות איסורי ביאה כיצד השוחט בהמת קדשים חוץ לעזרה בשבת לעבודה זרה חייב ג' חטאות חולין פרק השוחט בריתא השוחט חטאת בשבת לעבודה זרה בחוץ חייב ג' חטאות ואותבינן מינה לרב הונא דאמר כיון ששחט בה סימן אחד אסרה וכיון דנאסרה משום ע\"ז בסימן אחד פקע שם קדשים מינה ונעשית של ע\"ז ועפרא בעלמא היא ותו לא מחייב עלה משום שחוטי חוץ ואוקמינן בחטאת העוף ובחצי קנה פגום הוסיף עליו כל שהו וגמרו דכולהו חיובי בהדי הדדי אתיין ואי לאו דתניא חטאת הוה מוקמינן לה באמר בגמר זביחה הוא עובדה כדאוקי רב פפא אלא דאקשו עליה מאי איריא חטאת לישמועינן זבח משמע דבשאר זבחי אי אמר בגמר זביחה הוא עובדה חייב ג' חטאות דהשתא כולהו בהדי הדדי קאתיין וכן העושה מלאכה ביום הכפורים שחל להיות בשבת חייב ב' חטאות מפני ששני האיסורין באין כאחד הבא על אשת אחיו הקיים כשהיא נדה חייב ג' חטאות משום אשת איש ומשום אשת אח דאתו בהדי הדדי ומשום נדה הוא איסור מוסיף שמתוך שניתוסף איסור זה לבעלה נוסף ליבמה. הבא על אביו חייב שתים משום ערות אביך וגו' ומשום ואת זכר לא תשכב וגו' פרק ד' מיתות בריתא הבא על אביו חייב שתים על אחי אביו חייב שתים משום זכר ומשום ערות אחי אביך וגו'. הבא על הזכור והביא זכור עליו בהעלם אחד אף על פי שהם שני גופין אינו חייב אלא חטאת אחד פרק ד' מיתות הבא על הזכור והביא זכור עליו א\"ר אבהו לדברי רבי ישמעאל חייב שתים חדא מלא תשכב וחדא מלא יהיה קדש לדברי ר' עקיבא אינו חייב אלא אחת לא תשכב לא תשכיב חדא היא וכיון דמחד קרא נפקי אין חילוק חטאות ביניהם. וכן הבא על הבהמה והביא בהמה עליו בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחד שם אמר רבי אבהו לדברי רבי עקיבא אינו חייב אלא אחד שכבתך ושכיבתך חדא היא ואמר אביי אפילו לדברי רבי ישמעאל אינו חייב אלא א' דכי כתיב לא יהיה קדש בזנות דגברי כתיב ולא בהמה דלא שייך בה לשון קדשות כדאמרינן ביבמות מאתנן זונה ומחיר כלב ולא כתיב אתנן גבי כלב."
+            ],
+            [
+                "<b>יש </b> בועל בעילה אחת וחייב עליו ח' חטאות פרק אמרו לו במשנה הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו שנשאה בנו ומגו דאיתוסף איסור אשאר בניו משום אשת אח ניתוסף איסור עליו משום כלתו מת בנו ונשאה אחיו מאמו מגו דאיתוסף בה איסור על אחיו ניתוסף איסור עליו משום אשת אחיו מת אחיו ונשאה אחי אביו מתוך שניתוסף בה איסור לאחיו של זה הנושא ניתוסף עליו גם כן איסור אשת אחי אביו מת זה ונפלה ליבום לפני אחיו שהוא אביו של זה ועבר ויבמה שבת בת בנו היא והיא שניה לו מתוך שנאסר' על שאר אחיו ניתוסף בה איסור משום אשת אביו ואשת איש ששניהם באים כאחד אם שגג זה שבא על בת בתו זו בחיי אביו והיא נדה והיא אחות אשתו שחתנו שהוא אביה היה לו בת מאשה אחרת ונשאה הוא נמצא שזאת היא גם כן אחות אשתו חייב עליה משום בת בתו וכלתו ואשת אחיו ואשת אחי אביו ואשת אביו ואשת איש ונדה ואחות אשתו כדפרישית. כל אלו שתאסר עליהם באיסור מוסיף היינו כשהאנשים שניתוסף איסור עליהם הם בעולם ומתוך שניתוסף ונאסר עליהם ניתוסף עליו גם כן איסור אבל אינם בעולם לא נימא אלו היו לו בנים או אחים הוה ניתוסף איסור עליהם ומגו דניתוסף עליהם איסור ניתוסף עליו פרק ד' אחין אמר רבי אבהו מודה רבי יוסי באיסור מוסיף תינח היכא דנשא חי ואחר כך נשא מת דכבר היתה אסורה עליו משום אחות אשתו והשתא שנשאה אחיו מגו דאיתוסף איסור אשאר אחיו משום אשת אח איתוסף נמי עליו אבל נשא אותו שמת ואחר כך נשא אחותה האי דאיסור אשת אח קדים עלה דהאי שאחר כך הוא שנשא הוא אחות אשת אחיו מאי תוספת איכא עלה דקמייתא לגבי אחריני דנימא מגו דאיתוסף איסור אאחריני איתוסף עליה איסור אחות אשתו ובפרק אמרו לו נמי אמרינן מודה רבי יוסי באיסור מוסיף ואמרינן מאי איסור מוסיף איכא בעבר אביו ונשא בת בתו דליתוסף עליה איסור אשת אב כדאמר' לעיל ומשנינן כגון דאית ליה ברא אחרינא לסבא והוי אחיו של זה מגו דאיתוסף אהאי איסור אשת אב איתוסף נמי עלה אף על גב דכבר היתה אסורה עליו שהיתה בת בתו וחייב עליה משום שמונה חטאות כדאמ' משמע דאי ליכא בן לסבא לא הוי איסור מוסיף."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה נשוי שלשה נשים ובא על אמה של אחת מהם והיא אם אמה של שניה ואם אביה של שלישית אף על פי שהיא חמותו ואם חמותו ואם חמיו אינו חייב אלא חטאת אחד פרק אמרו לו במשנה רבי יוחנן בן נורי אומר הבא על חמותו חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו אמרו לו שלשתן שם אחד הן ובגמרא אמרינן טעמא דאף על גב דעל ידי בתה ובת בתה אחרת ובת בנה שנשא זה את שלשתן נאסרה הזקנה עליו אינו חייב אלא חטאת אחד כיון דאין גופין מוחלקין כדרבי יוחנן דאמר שארה הנה זמה היא כתיב אאשה ובתה ובת בתה ובת בנה עשאן הכתוב זמה אחד לכולן כשהן בביאה אחת כי הכא דהיינו חמותו ואם חמותו ואם חמיו הילכך אין חילוק חטאות ביניהם. אבל הבא על אחותו שהוא אחות אביו והיא אחות אמו כגון שבא על אמו והוליד ממנה שתי בנות ובעל אחד מהן והוליד ממנה בן כשיבא ממזר זה על הבת השניה היא אחות אמו ואחותו מאביו הרשע ואחות אביו מאמו חייב ג' חטאות בריש כריתות אמרינן לרבנן כרת דאחותו למאי אתא לחלק על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו ברשיעא בר רשיעא כדאמר' ומשום דגוף אחד היא אתא קרא לחלק דכתיב ערות אחותו גלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבא </b> על ערוה אחת ביאות הרבה בהעלם אחד אפי' היו ימים רבים בין בעילה ובעילה הואיל ולא נודע לו בנתים והיא גוף אחד אינו חייב אלא חטאת אחד פרק אמרו לו פלוגתא דרבי אליעזר וחכמים דאמרי דאינו חייב אלא חטאת א' הואיל והוי בהעלם אחד אבל בשנים וג' העלמות חייב על כל בעילה דידיעות מחלקות כדתנן במתניתין דפרק ספק אכל כשם שאם היתה ידיעה בין חלב וחלב שאכל בשוגג חייב על כל אחד כך באשם תלוי וכו'. הוא לא היה לו ידיעה בנתים והיא היתה לה ידיעה בין כל ביאה וביאה שנמצאו הביאות אצלה בהעלמות הרבה או אפכא מי שהיתה לו ידיעה ידיעות מחלקות בו פרק אמרו לו תניא הוא בהעלם אחד והיא בהעלמות הרבה היא חייבת על כל אחת ואחת והוא אינו חייב אלא א'. הבא על עריות הרבה בהעלם אחד אף על פי שכולם משם אחד הואיל והן גופין מוחלקין חייב על כל א' וא' שם פרק אמרו לו במשנה הבא על ה' נשיו נדות בהעלם א' חייב על כל אחת ואחת טעמא משום דהוו גופין מוחלקין כדאמ' וכן בה' אחיותיו או בה' בנותיו או בא על הזכור והביא זכור אחר עליו או שבא על שני' שלשה חייב על כל אחת דהוו גופין מוחלקין דאף על גב דאמרן לא תשכב לא תשכיב חדא היא היינו כשבא עליו והביאו עליו אבל הוא ואחר דהיינו גופין מוחלקין חייב על כל אחד כדאמרן והוא הדין בבהמות או אשה שהביאה עליה כמה בהמות חייב על כל אחת דהוו גופין מוחלקין כמי שנבעלה לאנשים הרבה בהעלם אחד דחייבת על כל א'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה </b> שהלך בעלה למדינת הים ושמעה שמת ונשאה אפילו על פי בית דין ונודע אחר כך שהוא קיים חייבת קרבן אחת פרק האשה רבה במשנה נשאת על פי בית דין פטורה מן הקרבן ובגמרא ליתא למתניתין מדתנן בי מדרשא וכו' דאין זה הוראה דתימא דיחיד שעשה בהוראת בית דין פטור דטעות הוא כסבורים שמת ואף רבי אליעזר סבר יקוב הדין את ההר דלא נימא על פי בית דין הוא ונפטרה מן הקרבן אלא הולכין אחר עומק הדין ואמרינן טעותא הוא ותביא חטאת שמינה ובקרבן חד מיהא סגי דפליגי רבי אליעזר וחכמים דרבי אליעזר סבר קרבן על כל ביאה וחכמים סברי קרבן א' על הכל הואיל ולא נודע לה בנתיים והויא לה כאוכל חלב וחלב בהעלם אחד ומודים חכמים לר' אליעזר בנשאת לחמשה בני אדם שחייבת קרבן על כל אחד ואחד הואיל וגופין מוחלקין הם."
+            ],
+            [
+                "<b>הבא </b> על הנדה בשגגה וטהרה וטבלה וחזרה לנדתה וחזר ובא עליה באותה שגגה עצמה חייב על כל פעם ופעם סוף פרק אמרו לו אמר רבא כגון שבא עליה וטבלה וראת וחזר ובא עליה וכו' דטבילות הויין כימים שבנתים דפשטיה דימים שבנתים הו' ידיעה לחלק לענין שגגת שבת והכא נמי ימים שבנתים של התר שכבר טבלה הויין ידיעה לחלק. הבא על אשתו שלא בשעת וסתה וראתה דם בשעת תשמיש פטורין מקרבן חטאת דאנוסין הם בין נמצא דם על עד שלה או על עד שלו אבל אם בא עליה סמוך לווסתה וראתה בשעת תשמיש חייבים בקרבן שהוא שגג שלא ידע שהיה אסור לבעול סמוך לוסת פרק ב' דשבועות במשנה אי זו היא מצות עשה שבנדה שחייבין עליה היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב שיציאתו הנאה לו כביאתו ובגמרא איתמר משמיה דרבי חייא בר רב חייב שתים וכן אמר רב הונא חייב שתים חדא אכניסה וחדא אפרישה בקישוי דיציאתו הנאה לו כביאתו ובמאן אלימא בת\"ח בשלמא אכניסה ליחייב דקסבר יכולני לבעול ולפרוש קודם שתראה ולאו אנוס הוא אלא שוגג אלא אפרישה אמאי חייב יודע הוא דאם אמרה לו נטמאתי דצריך להמתין עד שימות האבר ומזיד הוא ואי בעם הארץ שהוא שוגג על שתיהם אידי ואידי כאכל שני זיתי חלב בהעלם אחד הוא שלא נודע לו בין כניסה ליציאה שחטא שכשאמר' לו נטמאתי אינו יודע שנתחייב על הכניסה כסבור אנוס אני עליה שהרי לא למד שמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן ואין זה אונס אלא שוגג וכיון דלא למד נמצא שלא ידע בין כניסה לפרישה שחטא והוה ליה בא על נדה שתי בעילות בהעלם אחד ואי מיירי מתניתין דאמרה לו נטמאתי בשאין סמוך לוסתה אי בת\"ח ולא חדא לא מיחייב אכניסה אנוס ואפרישה מזיד ואי בעם הארץ חדא הוא דמיחייב אפרישה דאומר מותר אבל אכניסה אנוס הוא לעולם בתלמיד חכם ובסמוך לוסתה והוי תלמיד חכם לזו שיודע שמוזהרין ישראל לפרוש מנשותיהן סמוך לוסתן כדכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם והזרתם הוי כמו והפרשתם ואמר רבי יאשיה אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן דסמיך ליה והדוה בנדתה בההוא עניינא ואפרישה לא הוי ת\"ח דאינו יודע שהמשמש עם הטהורה ואמרה נטמאתי דצריך לפרוש באבר מת דהוה ליה שוגג על שתיהן אכניסה דסבור יכולני לבעול ואפרישה דאומר מותר ושני זיתי חלב בהעלם אחד לא הויא שהרי ת\"ח הוא לזו שלא היה לו לבעול סמוך לוסתה ואין זה אונס אלא שוגג כסבור יכולני לבעול קודם וכי אמרה לו נטמאתי ידע שחטא אכניסה והוה ליה ידיעה בין כניסה לפרישה ואם תאמר מזיד הוא בבעילה סמוך לוסתה אין זו קושיא שאין כרת וחיוב חטאת על סמוך לוסתה עד שתטמא ובבעילת הטומאה שוגג הוא כסבור יכולני לבעול ותנן פרק כל היד נמצא על עד שלו טמאים שניהם טומאת שבעה היא משום נדה והוא משום בועל נדה כדכתיב ותהי נדתה עליו דודאי ראתה דם קודם בעילה או בשעת בעילה וחייבין שניהם בקרבן נמצא על שלו אותיום פי' מיד לאחר בעילה שניהם טמאים וחייבים בקרבן נמצא על שלה לאחר זמן של אותיום טמאים מספק ופטורים מן הקרבן כדי שתושיט ידה לכר ותבדוק ותקנח ולאחר זמן זה היא טמאה בודאי ואם שהתה עד כדי שתרד מן המטה וקנחה עצמה ונמצא הדם על עד שלה הוא טהור והוא הדין בשאר העריות אם נודע לו שהוא ערוה בתוך התשמיש ופירש אינו חייב אלא חטאת אחד אם לא ידע שאסור לפרוש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דין </b> שגגת האכילות כדין הבעילות שאם אכל חלב פעמים הרבה בהעלם אחד אף על פי שיש ביניהם ימים רבים אינו חייב אלא חטאת אחד אבל אם נודע לו שחלב היה הידיעות מחלקות השגגות פרק אמרו לו במשנה אכל חלב וחלב בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד ובגמרא טעמא דהעלם אחד הא בשתי העלמות חייב שתים אמאי שם חלב אחד הוא אמר אביי העלמות מחלקות אכל כחצי זית חלב וחזר ואכל כחצי זית חלב בהעלם אחד מצטרפין ומביא חטאת שם במשנה זה חומר במין אחד ממינים הרבה שאם אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית בהעלם אחד ממין אחד חייב משני מינין פטור ובגמרא פשיטא אמר אביי כגון שאכלו בשני תמחויין ואליבא דר' יהושע דאמר תמחויין מחלקין מהו דתימא לא שנא לקולא לא שנא לחומרא קמשמע לן דחייב דלחומרא אמר ולא לקולא איכא דאמרי אסיפא קאי ר\"ל דתנן משני מינין פטור אמר ר\"ל כגון שאכלו בשני תמחויין ואליבא דרבי יהושע דאמר תמחויין מחלקין מהו דתימא כי אמר לחומרא ולא לקולא קמשמע לן משני מינין פטור דהיינו שני מינין ממין אחד וקרו ליה ב' מינין משום דאכלו בשני תמחויין וקתני פטור אלמא ל\"ש לקולא ול\"ש לחומרא ומדסיפא מין אחד ושני תמחויין רישא מין אחד ותמחוי אחד וללישנא קמא דלחומרא אמרי' דתמחויין מחלקין ולקולא לא אמרי' כגון אכל חלב שני חצאי זתים בשני תמחויין דלא מצטרפי אלא חייב היינו חידושא דמתניתין לרבי יהושע אבל לדידן בין לקולא בין לחומרא אמרינן דתמחויין אינם מחלקים כרבי עקיבא ולהכי אכל חלב וחלב בהעלם אחד אפילו בשני תמחויין אינו חייב אלא חטאת אחד ואכל שני חצאי זתים בהעלם אפילו משני תמחויין חייב חטאת אחד כדאמ' דהכל העלמה אחד הוי וכתיב ונעלם ממנו. ואם שהה ביניהם יותר מכדי אכילת פרס אין מצטרפין שם במשנה כמה ישהה ביניהם וכו' וחכמים אומרים עד שישהה מתחלה ועד סוף כדי אכילת פרס חייב אכל אוכלין טמאים ושתה משקין טמאין וכו' חייב."
+            ],
+            [
+                "<b>אכל </b> נותר מחמשה זבחים כזית מכל זבח בהעלם אחד אפילו בחמשה תמחויין אינו חייב אלא חטאת אחד שם במשנה לא כך שאלו רבי עקיבא אלא באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחד בחמשה תמחויין חייב על כולן או אחד על כל אחת אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחד שחייב על כל אחד ואחד משום מעילה אמר לו אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה דמעילה חמורה בענינים כדאמר' התם ובעי' בגמרא אי קבלה מיניה רבי יהושע או לא ואסיקו דאיכא תנא דסבר קבלה מיניה ואיכא דסבר דלא קבלה מיניה רבי יהושע מרבי עקיבא אבל רבי עקיבא סבר דאפילו מחמשה תמחויין ומחמשה זבחים אינו חייב אלא אחת דשם נותר חד הוא ותמחויין נמי אינם מחלקין כדאמ'. וכן השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד שם במשנה ועוד שאלו רבי עקיבא השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו חייב על כל אחד ואחד או א' על כולן ואמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין דחייב על כל אחד וקל וחומר הדברים ואמרו בגמרא דמאי ראיה לשוחט מאוכל מה לאוכל שכן נהנה וכו'. הקיז דם בשני כוסות ושתאן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחד פרק דם שחיטה קבל דם הקזה בשני כוסות מהו על הראשון דברי הכל חייב דדם קילוח מעורב בו על האחרון מי מחייב או לא אמרי פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש דריש לקיש אמר חייב ב' חטאות ורבי יוחנן אמר אינו חייב אלא חטאת אחד על הראשון שדם קילוח מעורב בו והאי פלוגתא אינה אלא בשתי העלמות דלרבי יוחנן אפילו בשתי העלמות אינו חייב אלא אחד על הראשון דהוי דם קילוח כדא' ועל האחרון אינו חייב אפילו בהעלם בפני עצמו דלא הוי דם קילוח ואם כן תימא אמאי איצטריך הרב ז\"ל לומר בהעלם א' דאינו חייב אלא אחד דמשמע דבשתי העלמות חייב ב' חטאות כריש לקיש לגבי רבי יוחנן רביה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכל </b> מאכלות הרבה כגון חלב ודם ונותר בהעלם אחד מביא חטאת על כל אחד ואחד פרק אמרו לו במשנה אכל חלב ודם ופגול ונותר בהעלם אחד חייב על כל א' וא' דשמות מחלקין כמלאכות שבת ועריות דחייב על כל א' וא' כדילפינן לעיל. וכן האוכל כזית אחד שנתקבצו בו שמות הרבה בהעלם אחד אם נתקבצו בו באיסור בבת אחד או באיסור מוסיף או כולל חייב על כל אחד ואחד שם במשנה יש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר מן המוקדשין ביום הכפורים ובגמרא טהור מעיקרא לא אסיר אלא בחלב הוה ליה טמא מגו דנאסר אחתיכות טהורות איתוסף ביה נמי איסור אחלב וחלב מעיקרא לא אסיר אלא באכילה ולא אקדשים ומגו דאיתוסף ביה איסורא דהנאה מפני ההקדש איתוסף ביה לגביה חלב איסור אכילה מפני ההקדש ואכתי להדיוט הוא דאסיר אבל לגבוה שרי הוה ליה נותר מגו דאיתוסף איסורא לגבוה איתוסף נמי לגבי הדיוט חל על יום הכיפורים מגו דאיתוסף ביה איסורא בחתיכות חולין איתוסף בהאי דגבוה והאי הוי איסור כולל דאיתוסף איסורא אגברא אמידי דמשתרי ליה עד השתא ואמר רבי זירא כגון שאכל כוליא בחלבה כי היכי דליהוי ככותבת לאיסור יום הכיפורים ורב פפא אמר כגון דמלייה לכותבת בתמרי וד' חטאות הוו חד משום אוכל קדש בטומאה וחד משום חלב וחד משום נותר וחד משום יום הכיפורים ואשם ודאי למעילה שהרי נהנה מן ההקדש בשוגג."
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b> ושותה ביום הכיפורים בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת א' פרק יום הכפורים במשנה אכל ושתה בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד דחד שמא הוא דאכילה ושתיה מחד קרא נפקי דשתיה בכלל אכילה היא כדאי' התם אכל ועשה מלאכה חייב ב' חטאות דתרי שמו' נינהו דמתרי קראי נפקי. העושה מלאכה ביום הכפורים שחל להיות בשבת חייב שני חטאות אפילו בהעלם אחד מפני שהם שני איסורין הבאים כאחד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כחצי </b> זית חלב וכחצי זית דם בהעלם אחד אינו חייב קרבן דאין שני שמות מצטרפין לקרבן פרק אמרו לו חומר במין אחד ממינין הרבה שאם אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית בהעלם א' ממין א' חייב משני מינין פטור ובגמרא מב' מינין פשיטא דפטור אלא במין א' בשני תמחויין משמע בהדיא דבשני מינין לא מצטרפי לקרבן. אכל כחצי זית ונודע לו וחזר ושכח ואכל כחצי זית אחר בהעלם שני פטור דיש ידיעה לחצי שיעור כחכמים דפליגי ארבן גמליאל ואמרי דיש ידיעה לחצי שיעור לחלק כדי שלא יצטרף עמו חצי האחר וכן כתב אות א' בשבת בשגגה ונודע וחזר ושכח וכתב אות שניה פטור כחכמים סוף פרק הבונה במשנה וכן הוציא ב' אמות בשוגג וב' אמות במזיד וארבע אמות בשוגג אם בזריקה חייב ובהעברה פטור סוף פרק הזורק פלוגתא דרבא ורבה דרבה אמר חייב בזורק דאפילו לרבנן דאמרי יש ידיעה לחצי שיעור התם הוא דבידו כגון מעביר אבל בזורק דאין בידו להחזירה דזרק ו' אמות בשתים הא' היה שוגג ובאמצעיות נזכר והיה מזיד וחזר ושכח בשתים האחרונות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכל </b> כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני פרק כלל גדול פלוגתא דר\"ל ור' יוחנן דר' יוחנן אמר חייב על חטאתו והביא קרבנו כתיב דמשמע על כל חטאת וחטאת יביא וריש לקיש אמר פטור מחטאתו ונסלח לו כתיב אפילו לא הביא אלא על מקצת חטאתו נסלח לו כולו ולרבי יוחנן נמי הא כתיב מחטאתו ונסלח ההוא כגון שאכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית וחזר ואכל כחצי זית בהעלמו של חצי מהו דתימא ליצטרפי קמשמע לן מחטאתו ונסלח כחצי זית עם זית קמא שייך בתר ידיעה קמייתא והוה ליה כאלו נודע לו על הכל דהא אי הוה מייתי קרבן הוה מכפר בהדיה בלא שום ידיעה דפחות מכשיעור לא חשיב אכל כזית בלא ידיעה לא מכפר הילכך כי לא אתידע ליה בהדיה אלא זה אחר זה הוו ידיעות מחלקות ואמר ליה רבינא לרב אשי באתידע ליה קודם הפרשה פליגי או דאתידע ליה לאחר הפרשה פליגי או בין בזו ובין בזו מחלוקת אמר ליה מסתברא דבין בזו ובין בזו מחלוקת דר' יוחנן סבר דאף אתידע ליה קודם הפרשה חייב שתים דידיעות מחלקות כדאמר'. אכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על א' מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני והביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרין אבל שלישי לא נתכפר שם פרק כלל מימרא דרבא דפליג אאביי דאמר דאפילו הביא על א' מהן נתכפר כולם דאית ליה גרירה דזה גורר את זה אבל רבא אמר הביא קרבן על הראשון שכשהפרישו הזכיר אותו זית ראשון ושני מתכפרין שהרי בהעלמו היה שלישי אין מתכפר ולא אמרינן הואיל והשני מתכפר עם הראשון שבהעלמו ליגרריה לשלישי עמו בכפרתו ואף על גב דלא שייך בהדי ראשון הביא קרבן על השלישי שלישי ושני מתכפרין שהרי בהעלמו היה ראשון אינו מתכפר ולא אמרינן הואיל והשני מתכפר עם השלישי שבהעלמו ליגרריה לראשון עמו בכפרתו ואף על גב דלא שייך בהדי שלישי הביא קרבן על האמצעי נתכפרו כולם דכולם בהעלם של זה היו ואמרי' התם דבתר דשמעיה רבא לאביי דאית לי גרירה הדר ביה ואמר לההיא דמייתי לעיל דנודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגות מלאכות דהאי קצירה גוררת קצירה שעשה קודם כשגגת שבת וזדון מלאכות וטחינה שעמה ואית ליה גרירה אפילו לטחינה דעמה אף על גב דלא הוי שם דקצירה דכיון דהוי שגגת שבת לא מיחייב אלא חדא אתרוייהו והיינו משום דהוי בהעלם א' עם האי קצירה שנודע לו של זדון שבת ושגגת מלאכות דאף על גב דהאי זדון שבת ושגגת מלאכות והאי שגגת שבת וזדון מלאכות סוף סוף העלם א' הוא דלא נודע לו חטאו בנתים וידיעות הוא דמחלקות גבי שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על א' מהם וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני סביר' ליה לרבא דאם הביא קרבן על הראשון שלישי דאינו בהעלמו אינו מתכפר וכן הביא על השלישי ראשון אינו מתכפר דלא אמרינן גרירה אלא לגרור מידי דהוה בהעלמו אבל מידי דלא הוה בהעלמו לא גריר כדאמרינן והא דאמרינן דהביא קרבן על הראשון דשני מתכפר בהדיה וכן על השלישי שני מתכפר בהדיה דמשמע דאכל שני זיתי חלב בהעלם א' ונודע לו על הראשון ואחר כך נודע לו על השני דאינו חייב אלא קרבן א' כריש לקיש קשיא דאנן פסקינן לעיל כרבי יוחנן דאמר חייב שתים ולא מצית למימר דאביי ורבא פליגי בשקודם הפרשה נודע לו על השני ורבי יוחנן וריש לקיש פליגי לאחר הפרשה דהא אוקמי' דמסתברא דבין בזו ובין בזו מחלוקת וכיון דאפילו קודם הפרשה ס\"ל לרבי יוחנן דחייב שתים אם כן לית הלכתא כאביי ורבא דתרוייהו ס\"ל בנודע לו קודם הפרשה דאינו חייב אלא א' וכן פי' רש\"י ז\"ל דאביי ורבא ס\"ל דר\"ל ורבי יוחנן בלאחר הפרשה פליגי משמע דלדידן דמוקמי' פלוגתייהו בין בזו ובין בזו ופסקינן כרבי יוחנן ליתא לדאביי ורבא דסברי דקודם הפרשה אינו חייב אלא א' כריש לקיש והרב ז\"ל פסק כרבי יוחנן דאף קודם הפרשה חייב שתים ואם כן היכי מייתי לדרבא דאמר דאם הביא חטאת על הראשון ראשון ושני מתכפרין וכו' ונראה לומר דס\"ל לרב ז\"ל דאביי ורבא פליגי בשאכל שני זיתי חלב מחתיכה א' בהעלם א' שכולם שגגה א' היא שלא ידע שאותה החתיכה היתה חלב ונודע לו על א' מהם שידע שאותה חתיכה היתה חלב ולא זכר שאכל ממנה אלא זית א' וחזר ואכל מאותה חתיכה זית אחר שלא ידע שהיתה זו אותה חתיכה הראשונה שנודע לו שהיתה חלב והיינו בהעלמו של זית שני שעדין לא זכר שאכל זית שני מאותה חתיכה שנודע לו שהיתה חלב ולהכי אמר רבא דאם הביא קרבן על זית ראשון נתכפר גם כן שני שכולה שגגה א' היא שמפני שאכל זית א' מאותה חתיכה שחשב שלא היתה חלב אכל גם כן זית שני וכן אכל זית שלישי אף על גב דהוי מאותה חתיכה עצמה אינו מתכפר עם הראשון שכבר נודע לו על זית א' ואינו בהעלמו וכן הביא על השלישי מתכפר שני עמו דהוי בהעלמו ולא ראשון וכן הביא קרבן על האמצעי נתכפרו שלשתן דראשון ושלישי בהעלמו של שני הוו ורבי יוחנן וריש לקיש לא פליגי בהעלם כי האי אלא כגון שאכל כזית חלב מחתיכה א' שלא נודע לו שהיתה חלב וחזר ואכל כזית אחר מחתיכה אחרת שלא ידע שהיתה חלב והכל בהעלם א' שלא נודע לו בנתים שאכל חלב ואחר כך נודע לו שאותה חתיכה ראשונה שאכל ממנה כזית היתה חלב ועדין לא נודע על החתיכה השנייה וחזר ונודע לו על החתיכה השניה שאכל ממנה כזית אחר שהיתה חלב חייב שתים לרבי יוחנן דידיעות מחלקות אפילו קודם הפרשה כדאמרינן ולריש לקיש אינו חייב אלא א' כיון שנודע לו על שניהם קודם כפרה וכי האי גונא מודו אביי ורבא דחייב שתים כרבי יוחנן והיינו דדאיק הרב ז\"ל בלישניה דבמילתא דרבי יוחנן נקט אכל כזית חלב וכזית חלב בהעלם א' דמשמע מב' חתיכות כדאמר' ובמילתא דרבא נקט אכל שני זיתי חלב בהעלם א' דהיינו שני זיתי חלב חתיכה א' דהכל שגגה א' היא והיינו שני זיתי חלב דמשמע מחתיכה א' ומתני' דכריתות נמי דיקא דקתני אכל חלב וחלב בהעלם א' אינו חייב אלא א' דכיון דנודע לו בבת א' שאכל ב' זיתי חלב אפילו הם מב' חתיכות כגון שאמרו לו שאותם שתי חתיכות שאכל מהם היו חלב אינו חייב אלא א' וכל שכן אם היו מחתיכה א' ונודע לו שאכל ב' זתים ממנה דאינו חייב אלא א' אפילו בשתי ידיעות דכולה שגגה א' היא כדאמר' אבל אם נודע לו על א' מהם כשאכל כל א' מחתיכה א' בהא פליגי ר' יוחנן ור\"ל ואם נודע לו על א' מהן כשאכלן מחתיכה א' לכ\"ע אינו חייב אלא א' אפי' בשתי ידיעות דאין ידיעות כי האי מחלקות כיון דהוי הכל שגגה א' כדאמר' אבל אם אחר הפרשה וכל שכן אחר כפרה נודע לו על כזית שניה חייב שתים אפילו היתה מאותה חתיכה דהפרשות מחלקות ואביי ורבא לא איירו אלא קודם הפרשה כנ\"ל ואם לא על דרך זה איני רואה תיקון לדברי הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאכל חתיכה א' משתי חתיכות ונסתפק אם היתה חלב או שומן וכן אכל אחרת ונסתפק לו ואחר כך נודע לו שחלב אכל בראשונה ובשניה אינו חייב אלא חטאת א' פרק ספק אכל תנו רבנן אכל ספק חלב ונודע לו שספק חלב אכל ספק חלב ונודע לו רבי אומר אומר אני כשם שמביא חטאת א' על כל א' וא' כך מביא אשם תלוי על כל א' וא' רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר בר\"ש אומר' אין מביא אלא אשם תלוי א' דכתיב על שגגתו אשר שגג אפילו על שגגות הרבה אינו חייב אלא א' ואמר רבא ורבי יוחנן דאין ידיעות ספק מחלקות ורבי הכי קתני כשם שאם היתה לו ידיעה ודאי מביא חטאת על כל א' וא' אם היתה לו ידיעת ספק מביא אשם תלוי על כל א' וא' אבל אם לא נודע לו קודם אלא שספק אכל ואחר כך נודע לו ששתיהן ודאי חלב הוי אינו מביא אלא חטאת אחת (דידיעות ספק) שידיעות ספק שידע קודם אינם מחלקות להביא חטאת אח\"כ שנודע לו בודאי שחלב היו דידיעה הוא דמחלקת כדכתיב או הודע אליו חטאתו ואשם תלוי שבא על הספק ידיעת ספק מחלקת לו כי היכי דמחלקת ידיעת ודאי לחטאת כדאמרינן ואף על גב דלית הלכתא כר' אלא מחבירו ולא מחביריו הכא מתני' אתי' כרבי דתנן כשם שהוא מביא חטאת על כל א' וא' כך מביא אשם תלוי על כל א' וא':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המשתחוה </b> לע\"ז ונסך וקטר וזבח בהעלם א' חייב ד' חטאות וכן פער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס בהעלם א' חייב שתים וכן כיוצא בזה חייב על כל עבודה ועבודה פ\"ד מיתות תני ר' זכאי קמיה דרבי יוחנן זבח וקטר ונסך והשתחוה לעבודה זרה בהעלם א' אינו חייב אלא אחת וטעמא דכתיב לא תעבדם עשאן הכתוב כולן עבודה אחת הן ואמר ליה ר' יוחנן פוק תני לברא דטעות הוא כדאמר לקמן אביי דשלש השתחואות נאמרו בע\"ז אחד לשלא כדרכה וא' לכדרכה וא' לחלק מה השתחואה מיוחדת מעשה עצמו וחייב עליה חטאת בעצמה אף כל עבודה ועבודה בשוגג חייב עליה חטאת לעצמה דכל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא והא דחייב על כל א' אפי' בהעלם א' היינו כשידע שהיא ע\"ז אבל לא ידע שההשתחוי' והניסוך אסורים חייב שתים דהוי שוגג על כל עבודה ועבודה אבל ידע שהן עבודות אסורות ולא ידע שזו עבודה זרה ועבדה בכל העבודות אינו חייב אלא אחת דאינו שוגג אלא אעבודה זרה דהיינו קיום מקצת וביטול מקצת דהוי העלם דבר כדאמרינן התם דאלו אומר מותר דכסבור אין ע\"ז בתורה דהיינו העלם זה וזה בידו פשיטא דחייב א' דעד כאן לא בעא מיניה רבא מרב נחמן פרק כלל גדול אלא אי לחיובי חדא או תרתי אבל לא למיפטר לגמרי כדאמר' התם."
+            ],
+            [
+                "<b>כלל </b> גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ושכח שנצטוו ישראל על השבת אינו חייב אלא אחת על כל מלאכות שעשה שהכל שגגה אחת היא משנה פרק כלל גדול כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת וטעמא כדאמרינן בגמרא תרי קראי כתיבי ושמרו בני ישראל את השבת משמע שמירה אחת לשבת אחד ואת שבתותי תשמורו שני שבתות ושמירה א' ומסתברא דכי כתיב שמירה אחת לשבתות הרבה כי האי גונא כתיב דכולה שגגה אחת היא וקרבן אשוגג קאתי ומוקי לה רב ושמואל בתינוק שנשבה לבין הגוים דלא ידע שבת מעולם וגר שנתגייר בין הגוים דהוו כהיכר ולבסוף שכח דאינו חייב אלא אחת דלא הוי כשוכח שהיום שבת וידע עיקר שבת שחייב על כל שבת ושבת חטאת א' על כל מלאכות שעשה בכל יום שבת כדתנן."
+            ],
+            [
+                "<b>היודע </b> עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה ששכח ששבת היום חייב על כל שבת ושבת וכל היודע שהיום שבת ושגג במלאכות שלא ידע שמלאכות אלו אסורות או שלא ידע שיש בו כרת חייב על כל מלאכה ומלאכה דשגגות טובא הויין אפילו עשה כל ל\"ט מלאכות חייב ל\"ט חטאות שם במשנה היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה שלא ידע שאותן מלאכו' אסורות חייב על כל אב מלאכה ומלאכה ובגמרא רבי יוחנן אמר כיון ששגג בכרת אף על פי שהזיד בלאו הוי שגגה לרבנן דמונבז דהקרבן על הכרת ששגג בו הוא בא וכתיב תורה א' יהיה לכם לעושה בשגגה גבי קרבן ע\"ז וכתיב וכי תשגו ולא תעשו וגומר והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' הוקשו קרבנות של כל עבירו' לשל ע\"ז מה של ע\"ז קרבן שלה אינו בא אלא על עבירה גמורה שחייב על זדונה כרת כדכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה אף כל דבר שחייבין על זדונו כרת חייבין על שגגתו חטאת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> אב ותולדותיו בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחת בריש בבא קמא דלרבנן דר' אליעזר דפ' אמרו לו אלו עביד אב ותולדה דידיה לא מיחייב אלא חדא אאב מלאכה ואין צ\"ל העושה תולדות הרבה של אב אחד שאינו חייב אלא אחת פ' אמרו לו מייתי מתניתין דפ' כלל גדול ואמרינן מני אלימא רבי אליעזר אימא סיפא העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא אחת ואי רבי אליעזר חייב על כל וולדי מלאכות משמע דלתנא דמתניתין אינו חייב על וולדי מלאכה אחת אלא אחת אבל ב' תולדות משני אבות בהעלם אחד חייב שתים דבולדי מלאכה אחת הוא דסברי רבנן דאינו חייב אלא אחת דלא כר' אליעזר אבל ב' תולדות מב' אבות בהעלם אחד חייב שתים כשתי אבות וכדאמרינן בריש קמא ומאי איכא בין אב לתולדה נפקא מינה דאלו עביד שתי אבות בהדי הדדי א\"נ ב' תולדות בהדי הדדי מחייב אכל חדא וחדא ואלו עביד אב ותולדה דידיה לא מחייב אלא חדא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עשה </b> מלאכו' הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת כדתנן במשנה כלל גדול דהרי הוא כעושה וחוזר ועושה בהעלם אחד ואין חילוק חטאות בהעלם אחד אלא בגופי עבירות שאינם דומים. עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בין בזדון שבת ושגגת מלאכות בין בשגגת שבת וזדון מלאכות חייב על כל מלאכה ומלאכה במשנה פ' אמרו לו א\"ר עקיבא שאלתי את ר' אליעזר בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת או חייב אחת על כולן ובגמרא מאי קא בעי מיניה וכו' אמר רב מסתברא שגגת שבת וזדון מלאכות פשיטא ליה דימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק וזדון שבת ושגגת מלאכות היא דבעי מיניה כגופין דמין או לאו ופשיט ליה דכגופין דמיין ולא קביל מיניה ואמר רבא מנא אמינא לה וכו' ודחי לה אביי ואמר רב חסדא זדון שבת ושגגת מלאכות אפילו רבי עקיבא ס\"ל דכגופין דמיין כשני גופי עבירות וכי בעי מיניה שגגת שבת וזדון מלאכות הוא דבעי מיניה ופשט ליה דימים שבנתיים הויין ידיעה לחלק וקביל מיניה ונראה דמלאכה אחת שעשאה בכמה שבתות ששגג בלא ידע שהיום שבת וכן בשבת אחרת שחייב על כל מלאכה ומלאכה דימים שבנתיים הוו ידיעה לחלק ולא בעי במלאכה אחת בכמה שבתות כי האי דאי הוה פשיט ליה דאינו חייב אלא אחת אכתי הוה מיבעיא ליה במלאכות שהן מעין מלאכה אחת ולהכי בעי מיניה בעושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שקצר כגרוגרות וטחן כגרוגרות בשגגת שבת וזדון מלאכות שאינו חייב אלא חטאת אחד וטעמא משום דשגגה אחד היא שגגת שבת וחזר וקצר וטחן כגרוגרות בזדון שבת ושגגת מלאכות שהוא חייב על כל מלאכה ומלאכה דתרי שגגות נינהו ונודע לו על קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות קצירה גוררת קצירה וטחינה גוררת טחינה פ' כלל גדול מימרא דרבא קצר וטחן כגרוגרות בשגגת שבת וכו' ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת שבת וזדון מלאכו' וחזר ונודע לו על קצירה וטחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות קצירה של שגגת שבת וזדון מלאכות שהפריש עליה חטאת גוררת קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכו' שנודע לו אחר כך ומתכפר עמה שהרי בהעלם אחד הם שלא נודע בנתיים וטחינה של שגגת שבת נמי גוררת טחינה של זדון שבת וכיון דעל קצירה וטחינה של שגגות שבת וזדון מלאכות אינו חייב אלא אחת דכולה שגגה אחת היא ששכח שהיום שבת אינהו מגררי בתרייהו קצירה וטחינה של זדון שבת ושגגת מלאכות דאף על גב דהוו תרי שגגות גרירי בתר הני הואיל והוו כולן בהעלם אחת והוי כאכל ב' זיתי חלב בהעלם אחת דאינו חייב אלא אחת ואפילו שהעלמה של שנייה חלוקה קצת משל ראשונה דזו שגגת שבת וזו שגגת מלאכות סוף סוף העלם אחד הוא דלא נודע לו חטאו בנתים וידיעות הוא דמחלקות הילכך חטאת זו שבאה על הקצירה וטחינה ראשונה אתרוייהו קיימא ונתכפרו עם הקצירה כל קצירה שעליו שנעשו בהעלם אחד ועם הטחינה נתכפרו כל הטחינות שעליו כשעשאן בהעלם אחד אבל נודע לו על קצירה של זדון שבת ושגגת מלאכות בתחלה קצירה גוררת קצירה וטחינה שעמה של ראשונה דקצירה וטחינה ראשונה כולו שגגה דשבת הוא וטחינה אחרונה של זדון מלאכות במקומה עומדת וכי מתידע ליה מיחייב עלה כרבא ולא כאביי דאמר טחינה נמי גוררת טחינה דשם טחינה חד הוא ומה שכתב הרב ז\"ל וכיון שהקריב חטאת זו נתכפר לו על הכל וכשידעם אחר כך אינו צריך להביא חטאת אחרת קשה דהא משמע התם דלכ\"ע כפרות מחלקות וכמו שפי' רש\"י ז\"ל דדוקא בהפריש קרבן מיירי ואחר כך נודע לו על קצירה וטחינה של שגגת מלאכות אבל לא נודע לו אלא אחר כפרה אין נגררין וצריכין ב' חטאות והרב ז\"ל פסק למעלה באכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הא' וחזר ונודע לו על השני דחייב ב' חטאות כ\"ש כשלא נודע לו אלא אחר הפרשה וכ\"ש כשלא נודע לו אלא אחר שהקריב קרבן דפשיטא לכ\"ע דכפרות מחלקות כדאמר' ואיפשר שהרב ז\"ל סובר דדוקא באכל חלב וחלב בהעלם אחד הוא דאמרינן דאם נודע לו בשתי ידיעות דידיעות מחלקות אעפ\"י שלא הפריש קרבן עדין וחייב ב' חטאות משום דכיון דנודע לו בשתי ידיעות הוי כשתי שגגות כיון שאכל כל כזית מחתיכה אחת כדא' לעיל אבל גבי מלאכות דשבת דאיפשר דעביד כולהו בשגגה אחד כמו שוכח עיקר שבת שנצטוו ישראל דאפילו עביד כולהו ל\"ט מלאכות אינו חייב אלא אחת מה שאין כן בשאר איסורין דחייב על כל חלב שאכל חטאת אחד ועל כל דם שאכל חטאת אחד דכולהו מלאכות גבי שבת חשבינן להו כחדא ולהכי ס\"ל לרב ז\"ל דאפילו נודע לו בשתי ידיעות ואפילו אחר שנתכפר אינו חייב אלא חטאת אחד כיון דמעיקרא כולה שגגה אחת היא דהיינו שגגת שבת וכיון דבשגגת שבת אפילו בשתי ידיעות אינו חייב אלא חטאת אחת מטעמא דאמרן גררי בתרייהו קצירה וטחינה דזדון שבת ושגגת מלאכו' ואינו חייב אלא אחת אכולהו דחשיב כאלו עשה ארבעת' בשגגת שבת וזדון מלאכות כמו שכתב הרב ז\"ל אבל גבי חלב וחלב אי נודע לו בשתי ידיעות הוו כשתי שגגות כיון שאכל חלב וחלב משתי חתיכות כדאמרינן לעיל והיינו דאיפלגו ר' יוחנן ור\"ל בחלב וחלב ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני אי חייב שתי חטאות או אחד ולא איפלגו במלאכות שבת דבשבת קאי אלא משמע דאם עשה מלאכה אחת בשבת כגון שקצר וקצר בהעלם א' דזדון שבת ושגגת מלאכות אפילו בשתי ידיעות אינו חייב אלא חטאת אחת אפילו לר' יוחנן דכולה שגגה אחת היא וה\"ה קצר וטחן בהעלם א' של שגגת שבת דכולה חדא שגגה היא ואפי' בשתי ידיעות לא מחייב אלא חטאת אחד וגרירי בתרייהו קצירה וטחינה דזדון שבת כדאמ' והיינו בשבת א' דאלו בשתי שבתות ימים שבנתים הוו ידיעה לחלק כדא' לעיל וא\"כ מיירי רבא בשקצר וטחן שלא ידע שהיום שבת וידע שהמלאכות הן אסורות ובו ביום ידע שהיה שבת ולא זכר עדין שעשה בו שום מלאכה ושכח שקצירה וטחינה הן מלאכות אסורות וחזר ועשאן בזדון שבת ושגגת מלאכות ונודע לו אחר כך על קצירה של שגגת שבת ולא זכר טחינה קצירה וטחינה ושבקת למימרא דרבא דאיהו דחקה גופה ואוקמה אנפשה. קצר כחצי גרוגרת בשגגות שבת וזדון מלאכות וחזר וקצר כחצי גרוגרת בזדון שבת ושגגת מלאכות הרי אלו מצטרפין שם מילתא דפשיטא להו לאביי ורבא מיבעיא ליה לר' זירא וכו' ונקטינן מאי דאיפשיטא להו לאביי ורבא."
+            ],
+            [
+                "<b>המתכוין </b> לחתוך את התלוש וחתך את המחובר שם פלוגתא דאביי ורבא רבא אמר פטור דהא לא נתכוון לחתיכה דאיסורא ומתעסק בחתיכת התר הוא ופטור דכתיב אשר חטא בה ודרשינן בכריתות פרט למתעסק בדבר א' ועשה דבר זה ושוגג לא הוי אלא שנתכוון למה שעשה אלא שסבור שאין היום שבת או שמלאכה זו מותרת."
+            ],
+            [
+                "<b>החותה </b> גחלים בשבת שמכבה את העליונות ומדליק את התחתונות אם נתכוון לכבות ולהבעיר חייב שתים ס\"פ אכל ת\"ר החותה גחלים בשב' דהיינו שממלא כלי מצבור גחלים שמכבה את העליונות שעכשיו נעשות תחתונות וכבות מחמת משא העליונות ומבעיר התחתונות שהיו כבויות מחמת המשא שהיו עליהן ועכשיו נעשו עליונות ובוערות חייב חטאת ר\"ש בן אלעזר אומר חייב שתים במאי עסקינן אי דקא מכוין לכבות ולהבעיר מ\"ט דמאן דפטר ואי לא מכוין מ\"ט דמאן דמחייב תרתי וכו' רב אשי אמר כגון שנתכוון לכבות ולא להבעיר שלא היה יודע שסוף תחתונות להבעיר והובערו מאיליהן ת\"ק סבר לה כר\"ש דאמר דבר שאין מתכוון פטור ור\"ש סבר כר' יהודה ת\"ר חתה להתחמם בהם והובערו מאיליהן תני חדא חייב ותני אידך פטור הא דתניא חייב קסבר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה וזו היא מלאכה שאינה צריכה לגופה שאינו להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומ\"מ יודע היה שיתבערו ועל מנת כן עשה וה\"ל מתכוין מיהו מלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה וחייב עליה כמו בכיבוי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסב </b> להקריב אשם מי שלא נודע לו אם חטא אם לא וזהו הנקרא אשם תלוי וכל חטא שחייבין על שגגתו חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי כריתות פרק המביא אשם תלוי משנה וחכ\"א אינו מביא אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ומ\"ט דרבנן ילפי מצות מצות מחטאת חלב מה להלן זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ומהו לא הודע אם נסתפק לו אם שגג בדבר זה או לא כדכתיב ולא ידע ואשם ונשא עונו והביא איל תמים וגו' ונקרא אשם תלוי מפני שמכפר על הספק ותולה לו עד שיודע לו שחטא ויביא חטאתו פרק המביא אשם תלוי ונודע לו שלא חטא וגו' ואשם תלוי היינו טעמא דמייתי מקמיה דמתידע ליה להגן עליו דהתורה חסה על גופן של ישראל ות\"ר ה' אשמות מכפרין ואשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה ואמר ר' יוסף אין מתכפר כפרה גמורה דלכי מתידע ליה מביא חטאת ופרק ספק במשנה כשם שאכל חלב ודם פגול ונותר חייב על כל אחת אפילו בהעלם אחת כך על לא הודע שלהן."
+            ],
+            [
+                "<b>ואינו </b> חייב עד שיהיה שם איסור קבוע שם פרק ספק אכל חלב ספק לא אכל ואפילו אכל והיה סבור שומן הוא ספק יש בו כשיעור ספק אין בו שומן וחלב לפניו ואכל אחת מהם ואינו יודע אי זו מהם אכל דכשאכל כסבור שומן הוא ואחר כך נודע שהאחת היתה חלב והוא לא ידע אי זו אכל אבל אם בשעת אכילה היתה לו ספק והזיד ואכלה מספק מזיד הוא ופטור אשתו ואחותו עמו בבית שגג באחת מהן כסבור זו היא אשתו ואחר כך נסתפק אי זו היתה מביא אשם תלוי שבת ויום חול ועש' מלאכה באחת מהם ואינו יודע באי זה מהם עשה מביא אשם תלוי ובגמרא איתמר רב אסי אמר חתיכה אחת שנינו אכל חתיכה אחת כסבור שומן הוא ואחר כך נודע שספק היא חייא בר רב אמר חתיכה משתי חתיכו' שנינו כדמפרש בסיפא דמתני' חלב ושומן לפניו במאי קא מיפלגי רב אסי אמר יש אם למסורת מצות כתיב חייא בר רב אמר יש אם למקרא מצוות קרינא גבי אשם תלוי כתיב ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם והביא את אשמו וגו' וקרינא מצוות דמשמע אחת מתוך שתים וכן אמר רב יהודה אמר רב דבשתי חתיכות הוא דחייב אשם תלוי ואמר רבא מאי טעמא דרב דכתיב אחת מכל מצות ה' בשגגה ואשם עד שישגוג בשתים דמצוות קרינא אחת מתוך ב' אבל חתיכה אחת שהיתה לפניו ואכלה ספק היתה חלב או לא פטור דבעי' שישגוג בשתים ור' זירא מפרש טעמא משום דב' חתיכות איפשר לברר ורב נחמן אמר מ\"ט דרב קסבר ב' חתיכות איקבע איסורא חתיכה אחת לא קבעה איסורא מאי איכא בין רבא דאמר טעמא דרב משום מצות דיש אם למקרא למאן דמפרש דשתי חתיכו' איקבע איסורה ומ\"ד דב' חתיכות איפשר לברר איסורן דאשם תלוי אינו בא אלא להגן מן הייסורין עד שיודע לו ויביא חטאת ואיפשר שיבא לאחר זמן בקי ויכיר אם זו הנותרת שומן [ודאי] חלב אכל ויביא חטאת אבל חתיכה אחת ואכלה אי איפשר לברר מה לי משום האי טעמא או מטעמא דיש אם למסורת או מטעמא דאיקבע איסור' ומשני איכא בינייהו כגון שהיו לפניו ב' חתיכות א' של חלב ואחת של שומן ובא גוי ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השניה לרבא ליכא מצות בשעה שאכל ישראל ופטור לרבי זירא נמי אי איפשר לברר איסורא דהא נאכלו שתיהן ופטור אבל לרב נחמן הא איקבע איסורא מעיקרא וחייב ונקטי' טעמא דרב נחמן דהא תניא דכי האי גונא נמי חייב לרבי הואיל ואיקבע איסורא מעיקרא דרבנן דרבי כרבי אליעזר אתו ולהכי נקטי' כרבי. האוכל חלב הכוי פטור שם תניא רבי אליעזר אומר כוי חייבין על חלבו אשם תלוי ואמרינן דרבי אליעזר לא בעי קביעותא לאיסורא משמע דלדידן פטור דליכא קביעות איסורא וכן הבא על ספק נדה או ספק ערוה שם תני עלה דנדה וחייבין באשם תלוי ואמרינן ר\"מ היא דלא בעי קביעותא לאיסורא ויבמה שנתיבמה בתוך ג' חדשים וילדה ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון תניא דחייבין באשם תלוי ואמרינן הא מני רבי אליעזר היא דלא בעי קביעותא לאיסורא."
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b> חתיכה ועד אחד אומר לו חלב היה ועד אומר לא אשה אומרת חלב אכל ואשה אומרת לא היתה חלב הואיל ונקבע האיסור והוא אינו יודע אם חטא אם לא הרי זה מביא אשם תלוי פרק אמרו לו במשנה עד אומר אכל ועד אומר לא אכל אשה אומרת אכל ואשה אומרת לא אכל מביא אשם תלוי ואפילו בחתיכה אחת חייב אשם תלוי דכיון דזה אומר חלב היתה הוי כאיקבע איסורא. וכן בא על אשת איש שעד אחד אומר מת בעלה ועד אחד אומר לא מת חייב אשם תלוי במשנה סוף פרק האשה שלום עד אומר מת ועד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא וכתבו התוספות פרק האשה שנתארמלה דהכא איירי בבת אחת ואפילו אם ניסת תצא וכיון דתצא הבא עליה חייב אשם תלוי כדאמר' גבי תרי ותרי פרק האשה רבה ופרק האשה דהבא עליה באשם תלוי דאיקבע איסורא שהיתה בחזקת אשת איש וה\"ה לספק מגורשת כתובות פרק האשה שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם ניסת תצא מימרא דרבי יוחנן ובריתא נמי קתני גבי גרושין ואם נשאת תצא ולא כרב אשי דאמר לעולם תרי ותרי וכיון דתצא חייבין באשם תלוי שהרי נקבע האיסור שהיא בחזקת אשת איש אבל ספק מגורשת לא נקבע איסורא דתרוייהו בפנויה קמסהדי כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן פרק ספק אכל ת\"ר היו לפניו ב' חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן בא ישראל ואכל את הראשונה בא גוי ואכל את השנייה חייב וכן כלב וכן עורב שאכלו את השניה בא גוי ואכל את הראשונה בא ישראל ואכל את השניה פטור ורבי מחייב דלא בעי שתי חתיכות אכל הראשונה בשוגג והשניה במזיד חייב אשם תלוי אקמיתא דבשוגג ומשתי חתיכות הואי הראשונה במזיד והשניה בשוגג פטור ורבי מחייב אכל שתיהן במזיד פטור מקרבן שתיהן בשגגה מביא חטאת דודאי חדא חלב היה אכלום שנים בשוגג שניהם חייבים השני לא מן הדין אלא שאם אתה אומר פטור קבעה את הראשון בחטאת ומני סיפא אי רבי מן הדין ומן הדין הוא דהא רבי מחייב אכל ישראל את השניה דלא בעי ב' חתיכות בסוף אי רבנן משום דלא נקבע ראשון בחטאת נחייב לשני ונימא ליה אייתי חולין לעזרה אמר רב אשי רבי היא דאמר מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום הילכך ליכא למימר חולין לעזרה משמע דרבנן דהאי סיפא ס\"ל כרבי אליעזר וא\"כ פסקינן הלכה כרבי דמחייב אחתיכה אחרונה דהא איקבע איסורא מעיקרא ולרבנן אף על גב דמתנדב אדם אשם תלוי בכל יום כר' אליעזר אפ\"ה בחתיכה שניה פטר מדינא אבל אם רוצה להתנדב אשם תלוי הרשות בידו."
+            ],
+            [
+                "<b>חלב </b> ונותר לפניו אכל אחת מהן ואין ידוע אי זו מהן אכל אשתו נדה ואחותו ואינו יודע אי זו מהן בעל שבת וי\"ה ואינו יודע באי זו מהן עשה מלאכה פטור מקרבן חטאת שהרי אינו יודע עצמו של חטא פרק ספק אכל במשנה רבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ובגמרא אמר לו ר' יהושע הרי אומר אשר חטא בה גבי חטאת עד שיודע לו במה חטא ובמשנה א\"ר יהודה פוטרו היה רבי יהושע אף מאשם תלוי ומפרש טעמא בבריתא דכתיב גבי אשם תלוי כי תחטא ולא ידע ואשם פרט לזה שידע שחטא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> דבר שחייבין על ודאי חטאת קבועה חייבין על לא הודע שלו אשם תלוי אחד וכל שחייבים עליו חטאות הרבה חייבין על לא הודע אשמות תלויין הרבה שם במשנה כשם שאם אכל חלב וחלב בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחד כך על לא הודע שלהן שאכל ב' חתיכות כסבור שומן הן ואחר כך נודע שהן ספק אינו מביא אלא אשם תלוי אחד כשם שאכל חלב ודם ופגול ונותר בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת כך על לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת כיון שנסתפק אם אכל החתיכות של איסורין חלוקין או החתיכות שהיו עמהם וכן מה שחייב כמה חטאות בגוף אחד חייב כמה אשמות תלויין דכל שחייבין עליו חטאת תנן דחייבין עליו אשם תלוי על לא הודע שלו ועוד שם במשנה כשם שמביא חטאת על כל אחת ואחת אפילו באיסור אחד אם היתה ידיעה בנתים כך מביא אשם תלוי אם היתה ידיעה שספק אכל בנתים וטעמא דכולהו משום דילפינן מצות מצות מחטאת כדאמר' לעיל. אכל אחד מהשני חתיכות והביא אשם תלוי ואחר כך אכל השניה מביא חטאת כדאמ' לעיל וכן אם אכל אחר השניה דהא מעיקרא איקבע איסורא ומייתי אשם תלוי במשנה פרק דם שחיטה כרבי עקיבא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חתיכה </b> של חלב וחתיכה של חלב נותר שם במשנה פרק דם שחיטה מביא חטאת ואשם תלוי על הא' חטאת דודאי חלב אכל דאף על גב דאמרן לעיל דחלב ונותר ואינו יודע אי זו מהם אכל דאינו מביא לא חטאת ולא אשם תלוי מטעמא דאמרן לעיל הכא דהאי נותר נמי הוי חלב הרי ידע במה חטא ולהכי יביא חטאת ואשם תלוי משום נותר דספק אם היתה אותה חתיכה שאכל נותר או לא. אכל את השניה בהעלם שני מביא ג' חטאות א' משום חתיכת חלב וא' משום חתיכת נותר וא' משום חלב של זו החתיכה של נותר דאיסור נותר חל על איסור חלב דבקדשים איסור חל על איסור דכתיב אשה לה' לרבות את האימורין ואימורין קאי עלייהו באיסור עולין וחלב דאימורין קאי עליה בכרת ואתי איסור טומאה חייל עליה. היה בה שוה פרוטה מביא אשם ודאי משום מעילה כדאמר' בגמרא דהאי דלא מחייב במתני' אשם משום דלית בה שוה פרוטה. אכל א' משתיהן ואכל אחד את השניה כל אחד מביא חטאת ואשם תלוי דתרוייהו ודאי חלב אכלו וספק נותר כדתנן התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסג </b> שיקריב החוטא אשם ודאי על עבירות ידועות והן חמשה על שפחה חרופה ועל הגזל ועל המעילה ועל טומאת נזיר ועל הצרעת כשיטהר ממנה דבכולהו כתיב בקרא אשם והביא את אשמו וגו' ואת אשמו יביא וגו' הבא על שפחה חרופה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה אלו מביאין על הזדון כשוגג הבא על שפחה ובגמרא מנא לן דתנו רבנן באיל האשם ונסלח על חטאתו אשר חטא לעשות שוגג כמזיד דלהכי הדר כתב תו תרי זמני חטא בר מתרי זמני קמאי דכתב מחטאתו אשר חטא לעשות שוגג כמזיד דמביאין אשם והוא שתהיה גדולה ומזידה ברצונה ובעולה כדי שתלקה דכתיב בקורת תהיה מלמד שהיא לוקה ולא הוא דכתיב תהיה ובקורת לישנא דמלקות הוא כדמפרש רב אשי בביקור תהיה שאומדין אם אינה יכולה לקבל מ' ותנו רבנן בזמן שהיא לוקה שגדולה היא ובת עונשין והיא מזידה וברצונה דאי לאו הכי לא אמר קרא שילקו אותה ואז כשהיא לוקה האיש מביא קרבן אבל כשהיא אינה לוקה שאינה גדולה או אנוסה או שוגגת אין האיש מביא קרבן דהא דמרבינן שוגג כמזיד היינו שוגג דאיש דגביה כתיב קרא דמחטאתו אשר חטא אבל האשה צריך שתהא מזידה כדאמר' ואמר רבא דכתיב ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה נחרפת לאיש והפדה לא נפדתה או חפשה לא ניתן לה מכדי עד הכא באיש קמשתעי קרא לכתוב והביא את אשמו לה' ולבסוף ליכתוב בקורת תהיה אמאי כתב רחמנא בקורת תהיה ולבסוף כתב והביא את אשמו לה' הכי קאמר אם בקורת תהיה היא והביא את אשמו לה' ואם לא תהיה בקורת לא יביא אשמו והיא לא תביא קרבן אף על פי שהיא לוקה ילפינן מדכתיב והביא את אשמו הוא מביא אשם ולא היא ובעולה יליף ר' יצחק בגמרא דאינו חייב אלא על שפחה בעולה דכתיב והיא שפחה נחרפת לאיש ונחרפת לישנא דשנויי הוא שנשתנית מברייתה כדכתיב ותשטח עליו הריפות וכתיב בתוך הריפות בעלי. בן תשע שנים ויום אחד שבא על שפחה חרופה היא לוקה והוא מביא קרבן לכשיגדיל שם במשנה כל העריות אחד גדול ואחד קטן קטן פטור ובגמרא והכא חייב בתמיה וכי קטן חייב בשפחה אמר רב יהודה אמר רב ה\"ק כל עריות אחד גדול ואחד קטן גדול חייב קטן פטור והכא גדול נמי פטור מאי טעמא דהא מקשיי' אהדדי כדאמר' לעיל אם אין האשה לוקה אין האיש מביא אשם ומשמע ליה לרב ז\"ל דהאי דמתמה תלמודא וכי קטן נמי חייב דקאי נמי אשפחה דאם היא קטנה לא תתחייב מלקות דאם היא גדולה אף על פי שהוא קטן חייב כיון שהיא חייבת מלקות כדמקשי' בזמן שהיא לוקה הוא מביא אשם ובה תליא מילתא כל זמן שהיא חייבת מלקות הוא חייב קרבן דהאיש הוא דהוקש לאשה ולא אשה לאיש ואמר רב יהודה ה\"ק כל עריות א' גדול וא' קטן [קטן] פטור וגדול חייב והכא כשהיא קטנה גדול הבא עליה נמי פטור כיון שהיא פטורה הוא פטור אף על פי שהוא גדול אבל אם היא גדולה כיון שהיא חייבת הוא נמי חייב אף על פי שהוא קטן כדא' דומיא דמזיד דבעלמא פטור מקרבן והכא חייב משום חיוב דידה כדאמר'. ואין חייבין בשפחה חרופה אלא כדרכה שם כדרכה בשפחה חרופה מיחייב ושלא כדרכה לא מיחייב מאי טעמא ש\"ז כתיב ומערה נמי שם במשנה לא מיחייב דשכבת זרע בעינן ומערה אינו ראוי להזריע לפיכך אם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי אינו מביא קרבן פרק אמרו לו אמר ריש לקיש מודה רבי מאיר לחכמים שאם אמרו לו שנים בעלת שפחה חרופה והוא אומר לא בעלתי מהימן דאי בעי אמר לא גמרתי ביאתי ופטור והאי דקאמר לא בעלתי היינו לא גמרתי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבא </b> על שפחה חרופה ביאות הרבה בין במזיד בין בשוגג אפילו בהעלמות הרבה אינו חייב אלא קרבן א' פרק ארבעה מחוסרי כפרה במשנה כל העריות חייב על כל ביאה וביאה ובשפחה תנן במתני' דלעיל הבא על שפחה ביאות הרבה ובגמרא מנא לן דתנו רבנן וכפר עליו הכהן באיל האשם מחטאתו אשר חטא מלמד שמביא קרבן א' על עבירות הרבה מדמצי למיכתב על חטאתו ולישתוק וכתב על חטאתו אשר חטא לאיתויי חטאים הרבה וגבי מזיד רבי קרא דנפטר בקרבן א' על ביאות הרבה וכל שכן על שוגג ביאות הרבה ובשפחות הרבה חייב על כל א' וא' שם בעי מיניה רבי חנינא מרבי יוחנן וכו' אמר ליה חייב על כל א' וא' אפילו בהעלם א' ומ\"ש מחמש העלמות בשפחה א' דאינו חייב אלא א' א\"ל שפחה חרופה אין גופין מוחלקין חמש שפחות גופין מוחלקין ומנ\"ל דגבי שפחה גופין מוחלקין חייב על כל א' וא' א\"ל לאו אמרת גבי עריות ואשה לחלק על כל אשה ואשה גבי שפחה נמי כתיב איש אשר ישכב את אשה שכבת זרע והיא שפחה לחלק על כל שפחה ושפחה."
+            ],
+            [
+                "<b>בעל </b> שפחה והפריש אשמו וחזר ובעל חייב על כל א' פרק כלל גדול בעל ה' בעילות בשפחה חרופה אינו חייב אלא א' אלא מעתה בעל וחזר ובעל והפריש קרבן ואמר המתינו לי עד שאבעל הכי נמי דאינו חייב אלא א' א\"ל מעשה דלאחר הפרשה קאמר מעשה דלאח' הפרשה לא קאמינא דהפרשות מחלקות כדילפינן לעיל וידיעות לא מחלקות הכא נמי גבי שפחה חרופה דכיון שמביא על הזדון כשוגג אין הידיעה חשובה לחלק ואפי' בהעלם א'. [בעל] כמה בעילות וידע על בעילה א' והפריש קרבן עליה ואח\"כ נודע לו על השניה חייב על כל א' דכיון שהפריש קרבן הוי כהקריב שדין השוגג והמזיד בשפחה א' הוא ואם היה מזיד והפריש קרבן וחזר ובעל במזיד פשיטא דחייב על כל א' וא'."
+            ],
+            [
+                "<b>ועל </b> הגזל חייב אשם ודאי כיצד כל מי שיש בידו משוה פרוטה ולמעלה מממון ישראל באי זה צד שיהיה וכפר בו ונשבע לשקר בין בזדון בין בשגגה מביא אשם על חטאו פרק ד' מחוסרי כפרה במשנה ד' מביאים על הזדון כשוגג וכו' ושבועת הפקדון ובגמ' מנ\"ל יליף תחטא תחטא משבועת העדות ואשם כתיב ביה בסוף ויקרא וכתיב והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל וגו' ושלם אותו וגו' ואת אשמו יביא וגו' דמשמע דבתר השבה מתכפר באשם ותנן פרק הגוזל הביא אשמו עד שלא הביא גזלו לא יצא ובגמר' מנה\"מ אמר רבא דאמר קרא מלבד איל הכיפורים גבי גזל הגר מכלל דכסף בריש' אלא מעתה וכו' א\"ל אנא מאשר יכפר בו נפקא ליה ועדין לא כפר דכתיב בלשון עתיד יכפר ומשמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדין לא כפר. אבל החומש אינו מעכב שם במשנה נתן את הקרן ולא נתן את החומש אינו מעכב מלהקריב את האשם וילפינן בגמר' גבי מעילת הקדש דאין חומש מעכב וילפי' הדיוט מהקדש דכיון דהשוה הכתוב הדיוט להקדש לענין אם הביא אשמו עד שלא הביא גזלו שלא יצא ילפי' מהקדש שיהא שוה לו נמי להא מילתא וכדאמר' בהלכות שבועות."
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> המעילה כיצד מביאין קרבן אשם כל הנהנה משוה פרוטה מן ההקדש מחזיר מה שנהנה ויוסיף חומש ויקריב אשם ויתכפר לו כדילפינן בפרק א' מהלכות מעילה וזהו הנקרא אשם מעילות כדכתיב וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו וגו' ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמישיתו יוסף עליו והקרבן והקרן מעכבין הכפרה ולא החומש סוף פרק הגוזל תנו רבנן מנין שאם הביא מעילתו דהיינו קרן של הקדש שמעל בו ולא הביא אשמו אשמו ולא הביא מעילתו מנין שלא יצא תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו משמע אין סליחה אלא בשניהם יכול כשם שאיל ואשם מעכבין כך חומש מעכב תלמוד לומר באיל האשם ונסלח לו איל ואשם מעכבין בהקדש ולא חומש והאי אשם דהקדש היינו קרן דילמד הקדש מהדיוט מה אשם דכתיב התם גבי גזל הגר קרן הוא דכתיב האשם המושב לה' אשם זה קרן המושב זה חומש או אינו אלא אשם זה איל אשם ומושב זה קרן כשהוא אומר מלבד איל הכיפורים הוי אומר אשם דריש' קרן הוא וכיון דאשם דהדיוט הוא קרן ילמד ממנו הקדש כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>האוכל </b> מדבר שמועלים בו בה' תמחויין בהעלם אפילו מזבח א' אם יש בכל אכילה שוה פרוטה חייב אשם על כל אכילה דתמחויין מחלקין במעילה פ' אמרו לו במשנה אמר רבי יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם א' שהוא חייב על כל א' וא' והיינו משום דהחמיר במעילה שעשה בה את המאכיל כאוכל שאם נתן אוכל לחבירו חייב כאלו אכלה הוא עצמו דק\"ל המוציא הקדש לחולין הוא מעל ולא מי שניתן לו והמהנה כנהנה ומידי דלאו בר אכילה הוא וצירף את המעילה לזמן מרובה שאם נהנה היום בחצי פרוטה ומכאן עד ג' שנים בחצי פרוטה אחרת מצטרפות לקרבן כדמפקי' ליה פרק ספק אכל מתמעול מעל ריבה."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> המחוייב אשם ודאי צריך שיודע לו חטאו תחלה ואחר כך יקריב אשמו אבל הקריבו קודם שנודע לו אינו עולה לו פשטיה דקרא הכי משמע והיה כי יחטא ואשם כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהודות כי חטא ואשם והשיב וגו' ואת אשמו יביא וגו'. כל חטא שחייבין עליו אשם ודאי כל האנשים שוים בו דגבי חטאת הו' דחלק רחמנא דיחיד מביא כשבה ונשיא שעיר ומשיח ובית דין פר אבל לא באשם ודאי כדתנן פ' הורה כהן משיח אשם ודאי היחיד והנשיא והמשיח חייבין דכתיב באשמות ואם נפש ונשיא ומשיח בכלל נפש אחת הן ואף על גב דגבי חטאת נמי כתיב נפש התם הא פירש הכתוב דנשיא ומשיח אינם בשעירה וכשבה כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> חטא שחייבין עליו אשם ודאי אין מביאין על ספקו אשם תלוי כדילפינן לעיל פרק ח' דאין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דילפינן מצות מצות הילכך אם אכל חתיכה א' משתי חתיכות שהיתה האחת הקדש פטור אכל השניה מביא אשם ודאי אכל אחר השניה שניהם פטורים כדתנן התם פרק דם שחיטה בפלוגתא דרבי עקיבא וחכמים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חתיכה </b> של חלב וחתיכה של חלב הקדש שם במשנה אכל א' מהם מביא חטאת רבי עקיבא אומר אף אשם תלוי דאזיל לטעמיה אכל את השניה מביא ב' חטאות משום שני זיתי חלב כשנודע לו ביניהם ומביא אשם ודאי על מעילתו דא' מהם קדש היתה. בא א' ואכל את השניה כל א' מביא חטאת ולרבי עקיבא זה וזה מביאין אשם תלוי גם כן ואיסור הקדש חל על איסור חלב דבקדשים איסור חל על איסור כדאמ' לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסד </b> שיקריב החוטא קרבן עולה ויורד על עבירות ידועות וששה מצותן שיקריבו קרבן עולה ויורד מצורע ויולדת ונשבע שבועת העדות בין בזדון בין בשגגה ונשבע שבועת ביטוי בשגגה וטמא שאכל קדש בשגגה וטמא שנכנס למקדש בשגגה פרק ד' מחוסרי כפרה במשנה אלו מביאין קרבן עולה ויורד וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> עשירה מביאה כבש בן שנתו כדכתי' תביא כבש בן שנתו ובן יונה או תור לחטאת ואם לא תמצא ידה די שה קרבנה יורד כדכתיב והביאה שתי תורים או שני בני יונה א' לעולה ואחד לחטאת ואפילו היתה ידה משגת לשה ולא לנסכיו מביא' קרבן עני דהא ילפינן פרק המביא אשם תלוי דאפילו הפריש כשבה והעני מביא עוף דכתיב גבי כשבה או שעירה מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו."
+            ],
+            [
+                "<b>המצורע </b> כשיטהר מביא שלשה בהמות שני כבשים א' עולה וא' אשם וכבשה אחת לחטאת ואם אין ידו משגת מביא שני תורים אחד לעולה וא' לחטאת וכבש אשם כדכתיב בפרשת מצורע."
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> שבועת העדות ועל שגגת שבועת ביטוי ועל שגגת טומאת מקדש וקדשיו מביא כשבה או שעירה כשאר החטאות הקבועות ואם אין ידו משגת מביא שתי תורים או שני בני יונה לחטאת ועולה ואם אין ידו משגת לזה מביא עשירית סלת והיא קרויה מנחת חוטא."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b> הקרבנות האלו מפורשים בתורה ומפורש זה שחייב להביאן חוץ מטמא שנכנס למקדש או שאכל קדש דכתיב ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו' הרי שבועת העדות או נפש אשר תגע בכל דבר טמא וגו' או נפש אשר תשבע לבטא בשפתים להרע וגו' שבועת ביטוי והיה כי יאשם לאחת מאלה וגו' ומפי השמועה למדו שזה שחייב כאן קרבן לנוגע בדבר טמא הוא כשנכנס למקדש או אכל קדש והוא לא ידע כדילפינן פרק קמא דשבועות דאמר רבא אתיא טומאתו טומאתו כתיב הכא בעולה ויורד גבי נוגע בדבר טמא טומאתו כדכתיב לכל טומאתו וכתיב התם בטומאת מקדש בפרשת פרה אדומה טמא יהיה עוד טומאתו בו מה להלן טומאת מקדש אף כאן שלא פירש טומאה זו היא טומאת מקדש ואכל קדש ילפינן התם דתניא רבי אומר אקרא אני חיה אם כן בהמה למה נאמרה דבקרבן עולה ויורד כתיב או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה ודאי אם הייתי קורא בנבלת חיה טמאה שנכתב ראשון לא היה צריך לחזור ולכתוב בהמה שהרי בהמה בכלל חיה כדכתיב זאת החיה אשר תאכלו וסמיך ליה כל בהמה מפרסת וגו' אם כן למה נאמרה בבהמה טמאה לטומאת קדש נאמר כאן בהמה טמאה ונאמר להלן באוכל קדשים בטומאת הגוף בפרשת צו את אהרן נפש כי תגע בכל טמא בטומאת אדם או בבהמה טמאה ואכל מבשר זבח השלמים מה להלן טומאת קדש אף בהמה טמאה דהכא משתעי נמי בטומאת קדש שנטמא ואכל קדש כדאמר' וכיון שחייבה תורה כרת בפירוש לטמא שאכל קדש כדכתיב בהאי קרא דצו את אהרן ונכרתה וגו' ובנכנס נמי למקדש נאמר ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא פירש כאן הקרבן שחייבים כשיהיו שוגגים שהוא קרבן עולה ויורד כדתניא בפרק קמא דשבועות מנין שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו שאין מחייבו על מגע אלא אם כן אוכל קדש או נכנס למקדש שהרי אתה דן הואיל והזהיר וענש לא יטמאו את מקדשי אזהרת מקדש בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר הרי אזהרת קדש כי את מקדש ה' טמא ונכרתה הרי עונש מקדש והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים וגו' הרי זה עונש קדש מה כשהזהיר וענש לא הזהיר וענש אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף כשחייב קרבן על הטומאה לא חייב אלא על טומאת מקדש וקדשיו."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> קרבן שהאשה חייבת בעלה מביאה עליה כפי מה שהוא עני או עשיר בפרק אין בין המודר ילפינן לה מדכתיב ביולדת זאת תורת היולדת בין פקחת בין שוטה שכן אדם מביא קרבן על אשתו שוטה ואמר רבי יהודה אדם מביא קרבן עשיר על אשתו ולא אמרינן אע\"ג שנשאת לעשיר עניה היא דמה שקנתה אשה קנה בעלה והרי היא עניה אלא כל קרבנות שהיא חייבת מביא עליה וכך כותב לה בתנאי כתובה אחריות דאית לה עלי מן קדמת דנא וכו'. ומביא אדם על ידי בנו ובתו הקטנים שם א\"ר יוחנן הכל צריכים דעת בעלים להקריב קרבנם חוץ ממחוסר כפרה דכיון דאין קרבנם בא לכפרה אין צריכין דעת שהרי אדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים כשהן מחוסרי כפרה דכתיב זאת תורת הזב בין גדול בין קטן וכתיב זאת תורת המצורע בין גדול בין קטן בחטאת ואשם מצורע ושפחתו ועבדו נראה כיון דבעלמא לענין מציאה ודברים אחרים הוו כבניו ובנותיו הקטנים להכי מביא עליהן."
+            ],
+            [
+                "<b>המלך </b> וכהן משיח מביאים קרבנן על שבועת העדות או על שבועת ביטוי או על טומאת מקדש וקדשיו כשאר הדיוטות שלא חלק הכתוב מלך וכהן ומשיח מהדיוט אלא במצות שחייבים עליהם חטאת קבועה לא בעולה ויורד פרק הורה כהן משיח במשנה על שמיעת הקול ועל ביטוי שפתים ועל טומאת מקדש וקדשיו בית דין פטורים והיחיד והנשיא והמשיח חייבים משום דכולן בכלל נפש אחת הן ומה הן מביאין קרבן עולה ויורד ורבי שמעון ורבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא פליגי כדתנן התם כל המביא קרבן על הזדון כשגגה אם היה אנוס פטור מן הקרבן פרק ארבעה מחוסרי כפרה על מתניתין דאלו מביאין על הזדון כשגגה אמרינן בגמ' נזיר שנטמא מנא לן דכתיב וכי ימות מת עליו בפתע פתאום פתע זה שוגג וכן הוא אומר ואם בפתע בלא איבה הדפו פתאום זה אונס כדכתיב ויאמר ה' פתאום וגו' תניא אידך פתאום זה מזיד וכן הוא אומר ופתאים עברו ונענשו והיינו מזיד דאין עונש אלא על המזיד ומקשי' ונכתוב קרא פתאום דמשמע נמי שוגג כדכתי' פתי יאמין לכל דבר ולא ליכתו' פתע ומשני אי כתב פתאום הו\"א שוגג הוא מידי דהוה אכל התורה כולה דרוב קרבנות על שוגג הם באים אבל אונס ומזיד אימא לא כתב רחמנא פתע דשוגג הוא לגלויי עליה דפתאום דאונס ומזיד הוא ואפ\"ה חייב ונראה דאקשי תלמודא בין למאי דאמרינן דפתאום הוא אונס בין למאי דאמרינן דהוי מזיד דהא משמע נמי שוגג כדאמר' ומשני דכתב פתע לגלויי עליה דפתאום דהוי אונס למאן דמוקי ליה באונס והוי מזיד לתניא אידך דמוקי ליה במזיד ונקטי' כהאי בריתא דפשיטא דמתניתין הכי הוא אלו מביאין על הזדון כשוגג ולא חשיב אונס ובתוספתא נמי תניא וכולן באונס פטורים כנ\"ל לישב הסוגיא דלא תקשי לרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהפריש מעות לכבשה של חטאתו וכו' פ' המביא אשם תלוי במשנה מביאין מהקדש כשבה שעירה מהקדש שעירה כשבה שאם הפריש מעות לקנות כשבה או שעירה לחטאתו אם רצה יקח מהן שעירה ומהקדש כשבה ושעירה מביא תורין ובני יונה ומהקדש תורין ובני יונה עשירית האיפה פ' יום הכיפורים הפריש לכשבה והעני יביא העוף העני יביא עשירית האיפה הפריש לעשירית האיפה העשיר יביא עוף העשיר יביא כשבה או שעירה ובגמרא מנה\"מ דת\"ר מחטאת מחטאתו על חטאתו מה ת\"ל מנין אתה אומר שמביאין מהקדש כשבה שעירה ומהקדש שעירה כשבה ומהקדש כשבה או שעירה תורים ובני יונה ומהקדש תורין עשירית האיפה לכך נאמר מחטאתו על חטאתו בקרבן עולה ויורד גבי כשבה ושעירה מחטאתו דמשמע מקצת חטאתו כלומר אם העני יביא עוף ממקצת דמים הללו וגבי עוף כתיב מחטאתו נמי דמשמע דאם העני יביא במקצת דמי עוף עשירית האיפה וגבי עשירית האיפה כתיב על חטאתו דמשמע דאם העשיר יוסיף על הדמים הללו ויביא עוף או אם העשיר יותר יביא כשבה או שעירה ואיצטריך למיכתב על חטאתו גבי עשירית האיפה ולא גבי עוף ואיצטריך למיכתב מחטאתו גבי כשבה וגבי עוף כדמפרש התם ועני מיקרי אפילו היה מורישו גוסס עד שימות ויכסנו דגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו כדילפינן פרק שלשה מינין בנזיר תנו רבנן להחלו עד שעה שימות ר' אומר במותם יטמא עד שימות מאי ביניהו א\"ר יוחנן משמעות דורשי' איכא בינייהו דלמר משמע ליה מהאי קרא ולמר משמע ליה מהאי קרא ולתרוייהו אינו מוזהר על הגוסס עד שימות כדכתיב להחלו או במותם כדאמ'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עשיר </b> שהפריש כשבה או שעירה ונפל בה מום אם רצה יביא בדמיה עוף שם פרק המביא בבריתא נסתאבו יביא בדמיהן עוף אם העני הפריש עוף ונסתאב לא יביא בדמיו עשירית האיפה דאין לעוף פדיון דלא נאמר פדיון אלא בבהמה."
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש </b> עשירית האיפה והעשיר עד שלא נתקדש בכלי הרי היא ככל המנחות ותפדה ותאכל ומשקדשה בכלי תעובר צורתה ותשרף דאין יכול לפדותה כדתניא סוף תוספתא דכריתות. עשיר שהפריש קן למכרה וליקח בדמיה כשבה או שעירה וכו' שם ר' אושעיא אומר מטמא מקדש עשיר שהפריש קן לכבשתו כלומר במקום כבשתו שרצה להקריב קרבן עני והעני הואיל ונדחה שבשעה שהפרישו לא היה ראוי להקריבו ידחה מתיב רב עוקבא וכו' אמרי כי א\"ר אושעיא לרבנן אבל ר' שמעון ס\"ל מת א' מהן מביא חברו שלא בהגרלה דברי ר\"ש בשעירי י\"ה דקסבר בעלי חיים אינם נדחין ודחוי מעיקרו אינו דחוי. עני שהקריב קרבן עשיר יצא ועשיר שהקריב קרבן עני לא יצא שם מימרא דר' אושעיא גבי מטמא מקדש עשיר לא יצא בקרבן עני וגבי מצורע תניא תורת המצורע לרבות מצורע עני שהביא קרבן עשיר שיצא דתורה משמע דתורה אחת לכולן יכול אפילו עשיר שהביא קרבן עני שיצא ת\"ל זאת ומאחר שכתוב אחד מרבה ואחד ממעט מסתמא דעני יוצא בקרבן עשיר דמעלין בקדש ולא עשיר בקרבן עני דאין מורידין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> חייבי כריתות כגון ששגג ונודע לו שחטא אף על פי שלא ידע בתחלה שחטא חייב חטאת כדכתיב בעשותה אחת מכל מצות ה' ואשם או הודע אליו חטאתו אשר חטא כיון שידע בסוף אף על פי שלא ידע בתחלה חייב ובטומאת מקדש וקדשיו נאמר ונעלם ממנו והוא ידע ואשם מאחר שנאמר ונעלם ממנו מכלל שהיתה לו ידיעה בתחלה ונאמר והוא ידע מכלל שיש ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים כדתנן במתני' קמיתא דשבועות ידיעות הטומאה שתים שהן ארבע את שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בנתים הרי זה בעולה ויורד כגון שנטמא ושכח ונכנס למקדש או אכל קדש והיה יודע שזה מקדש וזה קדש אלא ששכח הטומאה דהיינו העלם טומאה וזדון מקדש וקדש או אפכא שידע שהוא טמא ושכח שזה מקדש וזה קדש ונכנס ואכל ואח\"כ זכר שזה מקדש וזה קדש או שכח שנטמא ושכח שזה מקדש וזה קדש ואח\"כ ידע שנטמא ושזה מקדש וזה קדש הרי ג' מחלוקת בקדש ושלש במקדש ויש לו ידיעה בתחלה ובסוף וחייב בקרבן עולה ויורד שם בריתא פלוגתא דר' עקיבא ור' דתניא מנין שאינו חייב אלא על שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בנתים תלמוד לומר ונעלם ונעלם ב' פעמים דברי ר' עקיבא גבי טומאת קרבן עולה ויורד כתיב תרי ונעלם והוא טמא ונעלם ממנו והוא ידע רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר ונעלם מכלל שידע והוא ידע הרי כאן שתי ידיעות א\"כ מה ת\"ל ונעלם ונעלם לחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש ומאי משמע דהאי ונעלם הוא מכלל דידע מעיקרא אמר רבא מדלא כתיב והיא עלומה ממנו א\"ל אביי אלא מעתה גבי סוטה וכו' אלא אמר רבא קסבר ר' ידיעת בית רבו הוי ידיעה שלמד בבית רבו שהנוגע בטומאה טמא והוא יודע כשנגע אבל לא נתכוון והתבונן שנטמא בטומאה כשנוגע בה ולא נזכר לו להכיר שהוא טמא בנגיעה זו ולית בה ידיעה בתחלה משכחת לה בתינוק שנשבה לבין הגוים ובמתני' דפ\"ב תנן ידיעות הטומאה שתים שהן ד' נטמא וידע ונעלמה ממנו הטומאה וזכור את הקדש נעלם ממנו קדש וזכר את הטומאה נעלמו ממנו זה וזה ואח\"כ ידע הרי זה בעולה ויורד ואע\"ג דמוקמי' מתני' כר' דידיעת בית רבו שמה ידיעה מ\"מ נקט סתם ידיעה אע\"ג דלא צריך והמדקדק יכול לפ' כולה מתניתין בידיעת בית רבו כך כתבו התוספות ופליגי תנאי במתני' ר' אליעזר ור\"ע ור' ישמעאל אי חייב על העלם טומאה או על העלם קדש ור' ישמעאל סבר כרבי דחייב על העלם טומאה ועל העלם מקדש כדכתיב ונעלם ונעלם שני פעמים ולהכי נקטי' כותיה דאף על גב דהלכה כר' עקיבא מחברו הכא איכא ר' ור' ישמעאל דאף ע\"ג דרבי ישמעאל לא בעי ידיעה בתחלה כדאמרינן בשלהי פירקין אפ\"ה מיחייב אהעלם טומאה והעלם מקדש כדאמר' וסתמא דמתניתין נמי הכי הוא נעלמה ממנו טומאה וזכור את הקדש או נעלם ממנו קדש וזכור הטומאה. נטמא ולא ידע באי זה אב נטמא ואח\"כ ידע חייב בקרבן עולה ויורד שם אמר חזקיה שרץ ונבלה איכא בינייהו דרבי אליעזר סבר עד דידע אי בשרץ איטמי או בנבלה איטמי ורבי עקיבא סבר לא בעיא דכיון דידע דנטמא לא צריך דאף על גב דכתיב בכל דבר טמא או בנבלת שרץ דמשמע דבעיא דידע אי בשרץ נגע אי בנבלה נגע לא היא דרבי עקיבא סבר דלא נקט שרץ אלא איידי דבעי למיכתב לכדרבי דאמרן לעיל אקרא אני חיה בהמה למה לי וכו' נקט נמי שרץ כתנא דבי רבי ישמעאל דכל פרש' שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה נעלמה ממנו הלכות טומאה שלא ידע ששיעור כעדשה מן השרץ טמא וידע שהשרץ מטמא ושכח שנגע בשרץ כלל הוי ספק משום דהויא התם בעיא דרב פפא וסלקא בתיקו וכן מי שלא ראה המקדש בימיו הוי בעיא דרבי ירמיה התם בן בבל שעלה לירושלם שיודע שיש מקדש בירושלם אבל לא ידע מקומו מהו ומוקמינן לה אליבא דרבי דבעיא ידיעה בתחלה ומחייב על העלם מקדש ואמר ידיעת בית רבו שמה ידיעה מאי כיון דידע דאיכא מקדש בעולם ידיעה היא או דילמא כיון דמקומו לא ידע ליה העלמה היא תיקו ולא דמי לידיעת בית רבו דאלו התם למד שהשרץ מטמא וכשנגע בו ידע שנגע בשרץ אבל לא נזכר לו להכיר שהוא טמא בנגיעה זו התם קאמר כיון שלמד שהנוגע בשרץ טמא וזה ידע כשנגע אין זה העלם אבל זה לא ידע מקום מקדש מימיו ואין כאן ידיעת בית רבו ואינו מביא קרבן שמא יכניס חולין לעזרה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שנטמא בעזרה שם פ\"ב במשנה נטמא בעזרה ונעלמה ממנו טומאה וזכור את המקדש או נעלם ממנו מקדש וזכור את הטומאה נעלמו ממנו זה וזה והשתחוה או שהה כדי השתחואה דהיינו כמימריה דקרא דכל ישראל רואין ברדת האש וכבוד ה' על הבית וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שנטמא במזיד ולא שהה כשיעור הוי ספק שם בעיא דרבא צריך שהיה למלקות אם התרו בו שלא לעמוד ועמד פחות מכדי שהיה אי אין צריך שהיה למלקות לקרבן גמירי שהיה למלקות לא גמירי שהיה או דילמא בפנים גמירי שהיה ל\"ש לקרבן ול\"ש למלקות תיקו. תלה עצמו באויר עזרה מהו שם בעיא דרבא כי גמירי שהיה דבת השתחואה דלאו בת השתחואה לא גמירי דתלוי לאו בת השתחואה הוא או דילמא שהיה גמירי בפנים ל\"ש דבת השתחואה או לאו בת השתחואה תיקו. ואין חייבין אשם תלוי על לא הודע אלא בדבר שחייבין עליו כרת וחייב על שגגתו קרבן חטאת קבועה כדילפינן לעיל פ\"ח."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיו לפניו ב' שבילין שם שלהי פ\"ב ת\"ר ב' שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בראשון ולא נכנס בשני ונכנס חייב שיש כאן בתחלה ידיעה וודאית ומקשינן ור\"ש פוטר בכולן ואפילו בהאי קמייתא בתמיה והא מה נפשך טמא הוא ומוקי לה רבא כגון שהלך בראשון ובשעה שהלך בשני שכח שהלך בראשון ת\"ק אליבא דר\"ש סבר מקצת ידיעה ודאית ככל ידיעה דלא ידע שהלך בשניהם שיהא טמא בודאי ולאו ידיעת ספק הוא ואי הוה ידע לכולה מילתא ה\"ל ידיעה ודאית והשתא הויא מקצת ידיעה ודאית כדאמר' והוי ידיעה מידי דהוה אידיעת בית רבו דילפינן לעיל דהויא ידיעה הלך בראשון ונכנס למקדש או אכל קדש פטור מפני שהוא ספק טמא. הזה שלישי ושביעי וטבל אחר שנכנס והלך בשני וחזר ונכנס למקדש חייב שם בבריתא דמה נפשך או ביאה ראשונה או ביאה שניה בטומאה היתה וא\"ר יוחנן כאן עשו ספק ידיעה כידיעה ולא דמי לנוגע בכעדשה ולא ידע אי כזית מטמא אי כעדשה מטמא דהוי בעיא לעיל וסלקא בתיקו דהתם הוא מסופק אי שייכא כלל טומאה במה שנגע אבל הכא פשיטא ליה דאיכא טומאה הילכך ה\"ל ידיעה טפי ואפשר דמשום דאמרינן דידיעת בית רבו הויא ידיעה סמכינן נמי אידיעת ספק הכא בטומאת מקדש וקדשיו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b> טמא ואמרו לו שנים נכנסת למקדש והוא אומר לא נכנסתי ריש פ' אמרו לו מודים חכמים לרבי יהודה ופליגי אדר' מאיר בחלבים ובביאת מקדש שאמרו לו נכנסת למקדש טמא והוא אומר לא נכנסתי נאמן שאם ירצה לומר מזיד הייתי אבל בטומאה אם אמר לא נטמאתי והעדים אומרים לו שנטמא לא מצי לתרץ דיבוריה הכא לומר לא נטמאתי דאינו יכול להכחיש את העדים והרי אלו נאמנים דאם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה ק\"ו שיביאוהו לידי קרבן הקל שהרי הכחישן כדאמר ר\"מ במתניתין."
+            ],
+            [
+                "<b>טומאת </b> מקדש וקדשיו שהיה לו ידיעה בתחלה ולא בסוף שעיר י\"ה הנעשה בפנים וי\"ה תולין עד שיודע לו ויביא קרבן עולה ויורד ושאין בה ידיעה בתחלה ויש לו ידיעה בסוף שעיר הנעשה בחוץ וי\"ה מכפרין שם במשנה קמייתא דשבועות ובמתניתין גופה יליף טעמא מדכתיב מלבד חטאת הכיפורים גבי שעיר הנעשה בחוץ כתיב ושעיר חטאת אחד מלבד חטאת הכיפורים והוא הנעשה בפנים על מה שזה מכפר זה מכפר דהקישן הכתוב בהאי קרא ללמד דמה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה בתחלה כדילפינן בגמרא דאינו תולה אלא על דבר שיש בו ידיעה דת\"ר וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל בשעיר הנעשה בפנים בפרשת אחרי מות כתיב ויש לי להביא בהאי טומאה ג' טומאות ע\"ז גילוי עריות שפיכות דמים דכתיב בהו טומאה ת\"ל מטומאות בני ישראל ולא כל טומאות והואיל ולא פירש לך על אי זו מהם לא מסור אלא לחכמים לפרש על אי זו מדבר צא ולמד בבנין אב אי זו טומאה מצינו חלוקה במקום אחר טומאת מקדש וקדשיו דמייתי עולה ויורד ושאר עבירות בקרבן קבוע אף כאן בטומאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהודה רש\"א ממקומו הוא מוכרע דכתיב וכפר על הקדש מטומאות של קדש יכול על כל טומאה שבקדש יהא שעיר פנימי מכפר ת\"ל ומפשעיהם לכל חטאתם חטאים דומיא דפשעים מה פשעים שאינם בני קרבן שהם במזיד אף חטאים שאינם בני קרבן ומנין דתולה לשיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף ולא לשאין בה ידיעה בתחלה שאף היא אינה בת קרבן ת\"ל לכל חטאתם הראויה לבא לכלל חטאת כשידע יביא קרבן עולה ויורד יצתה שאין בה ידיעה בתחלה שאין באה לכלל חטאת לעולם שהרי אין קרבן בא אלא על שיש בו ידיעה בתחלה והא לא אפשר וכיון דאיתקש שעיר הנעשה בחוץ לנעשה בפנים כדכתיב מלבד חטאת הכיפורים מה פנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה בתחלה ולא בסוף כדילפינן דתולה עד שידע אף חיצון אינו מכפר אלא על שיש בו ידיעה והיינו ידיעה דבסוף דאינו חייב קרבן ומכפר זה כפרה גמורה בלא תליה אבל על שהיה לו ידיעה בתחלה ולא בסוף לא מכפר כפרה גמורה דלא כתיב מחטאתם אלא לכל חטאתם מכלל דבני חטאת נינהו וכי מאחר שאינו מכפר למה תולה א\"ר זירא שאם מת מת בלא עון א\"ל רבא אם מת מיתה ממרקת אלא אמר רבא להגן עליו מן היסורים ופריך בגמרא מכדי איתקושי איתקוש להדדי נכפר פנימי אדידיה לתלות על שיש בו ידיעה בתחלה ולא בסוף ואדחיצון לכפר על שאין בו ידיעה בתחלה ונפקא מינה להיכא דלא עבד חיצון שלא היה להם שעירים כל הצורך אמר קרא במזבח פנימי וכפר אחת בשנה כפרה אחת מכפר ואינו מכפר שתי כפרות וניכפר חיצון אדידיה ואפנימי ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה אמר קרא אחת בשנה תרי זמני כתיב לומר כפרה זו לא תהא אלא אחת בשנה ובתרוייהו י\"ה מועיל עם הקרבנות דכתיב כי יום כיפורים הוא לכפר וגו'. ועל שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי הרגלים ושעירי ר\"ח מכפרים כרבי יהודה במתני' ובגמרא אמר רב יהודה אמר שמואל מ\"ט דר' יהודה אמר קרא ושעיר עזים אחד לחטאת לה' חטא שאין מכיר בו אלא ה' יהא שעיר זה מכפר ומשום דדרשינן נמי הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח דייקי' דה\"ל למיכתב חטאת ה' מאי לה' ש\"מ תרתי ושעירי הרגלים ילפינן דכתיב בהו ושעיר דהוה מצי למיכתב שעיר בכולה וכתיב ושעיר וא\"ו מוסיף על ענין ראשון מה שעירי ר\"ח אינם מכפרים אלא על שאין בו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף אף שעירי הרגלים כן ושעירי ר\"ח גופיה דלא מכפר על שאר עבירות שלא נודע לו ילפינן מדתנא רבי ישמעאל הואיל וזה בא בזמן קבוע שעיר דחיצון וזה של ר\"ח נמי בא בזמן קבוע מה זה אינו מכפר אלא על טומאת מקדש וקדשיו אף של ר\"ח כן והואיל והוא למד בבנין אב חוזר ומלמד בהקש לשעירי הרגלים על זדון טומאת מקדש וקדשיו שם סתמא דמתניתין שעיר הנעשה בפנים וי\"ה מכפרים ובגמרא ת\"ר ושחט את שעיר החטאת אשר לעם ולא לכהנים שאין מתכפרים בו ובמה מתכפרים בפרו של אהרן ומוטב שיתכפרו בפרו של אהרן שהרי הותר מכללו אצל ביתו דאף על גב דכתיב אשר לו דמשמע לו ולא לאחרים הותר אצל ביתו דכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וכי תימא ביתו כתיב ולא שאר הכהנים הא כתיב בית אהרן בית הלוי דכולן קרויין ביתו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קסה </b> שיקריבו הסנהדרין קרבן אם טעו והורו שלא כהלכה כל דבר שחייבין על שגגתו חטאת קבועה אם שגגו ב\"ד הגדול בהוראה ושגגו ועשו העם על הוראתם ואח\"כ נודע לב\"ד שטעו הרי ב\"ד חייבין להביא קרבן חטאת על שגגתן בהוראה אע\"פ שהם עצמם לא עשו ושאר העם העושים על פיהם והוראתם פטורים כדתנן פרק קמא דהוריות בין שעשו ב\"ד ועשה אחריהם בין שעשו ועשה עמהם בין שלא עשו ועשה פטור מפני שתלה בב\"ד ובת\"כ תניא ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם עדה זו ב\"ד כדכתיב ושפטו העדה וגו' ואין חייבין אלא על העלם דבר של הוראת ב\"ד כדתנן אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה ובגמרא מנ\"ל דת\"ר ישגו יכול יהו חייבין על שגגת מעשה ת\"ל ישגו ונעלם דבר אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה של הקהל כדכתיב ישגו ונעלם דבר דמשמע שגגת מעשה עם העלם דבר של הוראה והיינו בכל כריתות שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת ואם הורו בדבר שחייבין אשם ודאי פטורים דכתיב באשם ודאי נפש אחת וב\"ד אינם בכלל נפש אחת ועוד דבאשמות אין בה דין העלם דבר דאשם ודאי חייבין על המזיד כשוגג כדתנן נמי התם ובגמרא מנ\"ל דתניא רבי אומר נאמר כאן עליה ונאמר להלן עליה ונודעה החטאת אשר חטאו עליה ובכריתות כתיב לגלות ערותה עליה מה להלן זדונו כרת ושגגתו חטאת אף כאן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ובשגגת ע\"ז שהורו בית דין ועשו הקהל על פיהם בעינן נמי העלם דבר עם הוראת מעשה כדתנן נמי התם וילפינן בגמרא נאמר כאן מעיני הקהל ונאמר להלן בפרשת שלח לך בהעלם ע\"ז אם מעיני העדה וגו' מה מעיני דפרשת ויקרא העלם דבר עם שגגת מעשה כדילפינן ישגו ונעלם אף מעיני דשגגת ע\"ז העלם דבר עם שגגת מעשה וקרבן שגגת הוראת ע\"ז הוא פר לעולה ושעיר לחטאת מכל שבט ושבט כדכתיב ועשו כל העדה פר בן בקר וגו' ושעיר עזים אחד לחטאת ובשגגת ע\"ז הכתוב מדבר כדכתיב וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה מצוה אחת שהי' ככל המצות מה עובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אף מצוה זו כן ואי זו זו ע\"ז כדכתיב אשר דבר ה' אל משה אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום וגו' מגיד שכל המודה בע\"ז ככופר בכל התורה כלה ובכל מה שנתנבאו הנביאים כדכתיב מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם ובפ' כהן משיח תנא דבי רבי ישמעאל אמר קרא אשר צוה ה' אליכם ביד משה אי זו היא מצוה שהיא בדיבורו של הקב\"ה וצוה על ידי משה. הוי אומר זו ע\"ז דאנכי ולא יהיה לך דהיינו ששמעו מדיבור הקב\"ה וצוה על ידי משה בכמה מקומות בתורה כגון לא תשתחוה לאל אחר דלא שמענו אלא מפי משה וקרבן שגגת הוראת שאר כריתות הוא פר חטאת לכל שבט כדכתיב והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת ותנן פרק קמא הורו ב\"ד ועשו כל הקהל או רובן על פיהם מביאין פר ובע\"ז פר ושעיר דברי ר\"מ ר' יהודה אומר י\"ב שבטים מביאים י\"ב פרים וי\"ב שעירים דקסבר צבו' מביאין פר ולא ב\"ד דכתיב והקריבו הקהל וכל שבט ושבט איקרי קהל כדילפינן בגמרא מדכתיב ויאמר אליו הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל וגו' מאן אתיליד ליה ההוא שעתא בנימין ש\"מ ה\"ק רחמנא מתיליד לך השתא קהל אחרינא אלמא בנימין לחודיה איקרי קהל וכיון דקהל דכתיב גבי שאר כריתות הוי שבט כדאמרינן עדה דכתיב גבי שגגת ע\"ז נמי הוי שבט. והפרים והשעירים הם נשרפים כדכתיב בפר העלם דבר דכתיב והוציא את הפר ושרף אותו וגו' ותנן פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים וכו' דהיינו שעירי ע\"ז שהוקשו לפר העלם לכל דבריהם כדתניא פרק ב\"ש ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו לפר זה פר כהן משיח האמור בפר' החטאת אלו שעירי ע\"ז להביאן כדין פר העלם לטעון הזאה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לג' מחנות לפי שבמקומו לא נתפרשו הלכותיו בפרשת שלח לך. בין שעשו כל ישראל שבארץ ישראל על פי ב\"ד שהורו בין שעשו רוב ישראל בין רוב השבטים מביאים כמנין כל השבטים פר לכל שבט ושבט ושעיר לכל שבט בע\"ז אף אלו שלא חטאו מביאין על ידי החוטאים כרבי יהודה דתנן רבי יהודה אומר שבעה שבטים שחטאו מביאין ז' פרים ושאר שבטים שלא חטאו מביאין על ידיהם פר ובגמרא מ\"ט דר' יהודה קסבר ד' קהלי כתיבי מעיני הקהל והקריבו הקהל דלימא קרא מעיני קהל והקריבו קהל מאי הקהל תרי הקהל הרי ארבע וחטאת הקהל לא קא חשיב דהא לא כתיב לא בהקרבה ולא בהוראה חד לחייב על כל קהל וקהל פר דשבט אחד איקרי קהל כדאמרי' וחד להוראה תלויה בב\"ד ומעשה תלוי בקהל כדכתיב הקהל ועשו דמשמע הוראה תלויה בב\"ד ומעשה בקהל וחד לגרירה דשאר השבטים שלא חטאו נגררין אחר החוטאים ומביאים על ידיהם פר וחד לשבט שעשה בהוראת בית דינו ועשה אותו השבט על פיהם לרבי יהודה וחכמים אומרים אין חייבין אלא על הוריית בית דין הגדול כדכתיב עדת ישראל ישגו ולא עדת אותו שבט ועדת ישראל היינו סנהדרין של ישראל דהיינו בית דין הגדול ורוב ישראל אפילו הן מיעוט שבטים ורוב שבטים אפילו הן מיעוט ישראל הוא דמיגררי שאר שבטים בתריהו דלייתי כולהו פר כל שבט אבל שבט אחד אפילו עשו בהוראת ב\"ד הגדול לא מגררי בתריהו שאר שבטים אלא לר' יהודה אבל חכמי' פליגי עליה בהא וסברי דשבט אחד ואפילו ב' או ג' דהוו מיעוט לא מגררי בתריהו שאר שבטים ואין מביאין פר אחד דאף על גב דס\"ל דשבט אחד איקרי קהל אפי' לחכמים דפליגי אר' יהודה היינו להביא כל שבט פר כשהם רוב ישראל או רוב שבטים ומגררי בתריהו שאר שבטים כדאמ' לר\"ש בן אלעזר דכתיב מעיני הקהל דמשמע מיעוטא וכתיב כי לכל העם דמשמע רובא ולא מיעוטא הא כיצד שבעה שבטים והם מיעוט ישראל או רוב ישראל והם מיעוט שבטים ורבי יהודה ורבנן משמע דמודו בהא דר\"ש בן אלעזר לענין דלא מגררי שאר שבטים בתריהו אלא כשחטאו רובא כי האי אבל רשב\"א סבר דאפי' בלא גרירא לא מחייבי ב' או ג' שבטים אלא כי הוו רובא דשבטי' או רובא דישראל חייבין ב\"ד להבי' פר ושעיר."
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ד </b> שנסתפק להם אם שגגו בהוראה או לא אינם חייבים באשם תלוי כדכתיב ונודעה החטאת עד שיודע ואחר כך יתחייבו בקרבן בד\"א שב\"ד חייבין והעושים על פיהם פטורים מן הקרבן כשיהיו בית דין הגדול כדכתיב עדת ישראל ישגו דהיינו בית דין הגדול והאי דכתב הרב ב\"ד חייבים היינו שחייבים ב\"ד להביא מכל שבט ושבט כדא' לרבי יהודה דשבט איקרי קהל ור\"ש הוא דבעי נמי דיביאו ב\"ד פר אבל לרבי יהודה לא מיחייבי ב\"ד להביא אלא מכל שבט ושבט והאי דאמרינן ב\"ד חייבין היינו לאפוקי דאותם שחטאו לא מיחייבי אלא ב\"ד מכל שבט כדאמרינן ובעינן שיהיה עמהם ראש ישיבה שיהיו כולם ראויים להוראה ויטעו כולם או רובם ויאמרו מותרים אתם ויעשו כל הקהל או רובו על פיהם שוגגים ויורו לבטל מקצת ולקיים מקצת כדנילף בסמוך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הוראת </b> ב\"ד של אחד מן השבטים אפילו אינם עוקרין כל גוף מגופי תורה אינה הוראה אלא כל מי שחטא מביא חטאת דבית דין הגדול של כל ישראל בעינן כדילפינן ואם לא היה מופלא שבדיינים עמהם או אחד מהב\"ד אינו ראוי להוראה אין הוראתם הוראה וחייב חטאת כל מי שחטא כדתנן במתניתין פרק קמא או שלא היה מופלא שבדייני' שם אע\"ג דלא הוה מסנהדרין עצמן דאלו הוה מסנהדרין עצמן אפילו קטן שבכולם לא היה שם לא הויא הוראה מעליא מדכתיב אם כל עדת ישראל ישגו איתא לכולה סנהדרין הויא הוראה ואי לא לא והאי מופלא נצטרך לצאת לדרך ומינו אחר במקומו או זקן שאין לו בנים ובגמרא מנא לן תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה אמרו הורו בדבר שהצדוקין מודים בו פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו לא היה מופלא של בית דין שם נמי פטורין מפני שהיה להם ללמוד ולא למדו ובשאין אחד מהן ראוי להוראה ילפינן במתניתין מדנאמר כאן עדה ונאמר להלן עדה ושפטו העדה והצילו העדה דהיינו סנהדרין מה להלן ראויין להוראה אף כאן עד שיהיו כולם ראויין להוראה והתם מנא לן אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא ונשאו אתך בדומין לך שיהיו ראויין להוראה. וכן ידע אחד מהם שטעו ואמר להם טועים אתם שם במשנה וטעמא משום דלא הויא הוראה מעליא דבעינן עד שיורו כולן כדאמר רבי יונתן מאה שישבו להורות אין חייבין עד שיורו כולן דכתיב אם כל עדת ישראל ישגו עד שישגו כולן ואף על גב דאותבינן עליה וסלקא בתיובתא. לא אמר להם טועים אתם אלא שתק כגון שהרכין בראשו הויא הוראה ואלו ששתקו אף על פי שעשו על פי אלו שהורו חייבים שלא תלו בבית דין שם בריתא האי הוא דחייב שלא תלה בבית דין דהא ידע שטעו הא אחר פטור. וכן אם לא אמרו מותרים אתם לא מיקרי הוראה שם ריש מכילתין מימרא דשמואל עד שיאמרו מותרים אתם רב דימי אמר עד שיאמרו מותרים אתם לעשות מאי טעמא לפי שלא נגמרה הוראה ואיכא דאמרי אמר שמואל עד שיאמרו מותרים אתם לעשות ותניא נמי הכא כדמייתי' התם. וכן אם הורו ועשו מיעוט הקהל על פיהם כל אחד מהם מביא חטאתו ואף על גב דתנן והלך היחיד ועשה על פיהם פטור והתולה בבית דין פטור היינו לרבי יהודה אבל לרבנן סברי דיחיד שעשה בהוראת בית דין חייב חטאת כדתניא מיעוט קהל שחטאו חייבים שאין בית דין מביאין על ידיהם פר רוב קהל שחטאו יכול יהו פטורין בשגגת מעשה הואיל וב\"ד מביאין על ידיהם פר כשעושים על הוראת ב\"ד תלמוד לומר מעם הארץ אפילו רוב חייבים בשגגת מעשה גרידתא דמייתו כל חד כשבה או שעירה דהאי דכתיב מעם הארץ בשגגת מעשה הוא דכתיב ומדמהדר על מיעוט דמחייבי בשגגת מעשה ובסוף מהדר על רובא לחיוביה בשגגת מעשה משום דבהוראת בית דין פטורים ובית דין מביאין על ידיהם שמע מינה מיעוט בהוראה חייבים כשבה או שעירה דרוב ישראל בעינן כדאמ' ואף על גב דהכא תניא בית דין מביאין על ידיהם פר דאתי כרבי מאיר אפילו הכי שמעינן מיהא דרוב צבור בעיא כשעשו על הוראת בית דין להתחייב בפר ולהיות פטורים כל אחד מן החוטאים להביא חטאת. הסנהדרין עצמן שעשו בהוראתן אינם מצטרפין שם בית דין משלים לרוב צבור קמיפלגי דרבנן סברי דמחייבי חוטאים כשבה או שעירה דאין ב\"ד משלים לרוב ישראל דהוראה תלוייה בבית דין ומעשה בקהל. עשו רוב אנשי ארץ ישראל על פיהם אפילו הם שבט אחד בית דין חייבין והעושים פטורים שם אמר רב אסי הלך אחר רוב יושבים בארץ ישראל דכתיב ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים מכדי כתיב וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים למה לי שמע מינה הני הוא דאיקרו קהל דאות' שבח\"ל אינם מן המנין וכן רוב השבטים אף על פי שהם מיעוט יושבי ארץ ישראל כדילפי' לעיל לרשב\"א מדכתיב מעיני דמשמע מיעוטא וכתיב כי לכל העם בשגגה דמשמע רובא ושבט מנשה ואפרים הם שבט אחד לענין זה דאף על גב דכתיב כראובן ושמעון יהיו לי הא כתיב על שם אחיהם יקראו בנחלתם דמשמע דלנחלה הוקשו מנשה ואפרים לשאר השבטים שיהו נוטלים נחלה כשאר שני שבטים ולא לדברים אחרים הילכך אין מביאין שתי פרים דהא דחלוקים בדגלים ובנשיאים היינו כדי לחלוק כבוד לדגלים ולנשיאים ואם כן בשבט לוי הם שנים עשר דאיקרו קהל כדכתיב בכהנים ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היו </b> העושים מרובים בשעת החטא ומועטי' בשעת ידיעה או איפכא הכל הולך אחר המעשה שם פשיטא מרובין ונתמעטו פלוגתא דרבי שמעון ורבנן דפליגי בפרק כהן משיח בחטאו כהן משיח ונשיא עד שלא נתמנו ואחר כך נתמנו הרי אלו כהדיוט דרבנן בתר חטא אזלי דכתיב אם הכהן המשיח יחטא פרט לקודמות דיחטא במשיחות הוא דמביא פר אבל אם כשחטא לא היה כהן משיח אין מביא פר וגבי נשיא נמי כתיב אשר נשיא יחטא כשהוא נשיא ולא כשיחטא והרי הוא הדיוט וכיון דהכא אזלינן בתר מעשה גבי הוראה נמי אזלינן בתר מעשה ואף על גב דנתמעטו בשעת ידיעה שמתו קצתם הוו רוב ואם היו מועטים ונתרבו כגון שמתו מן המרובין שלא חטאו לכ\"ע פטורים דכי חטאו בפטור חטאו דמיעוט שעשו בהוראת ב\"ד פטורין מפר וחייבין כל אחד בכשבה או שעירה."
+            ],
+            [
+                "<b>הורו </b> בית דין בחלב ואחר כך הורו בע\"ז שם מיעוט בחלב ומיעוט בע\"ז מהו כיון דאין איסורם ואין קרבנם שוה לא מיצטרפי או דילמא כיון דאידי ואידי כרת הוא מצטרף תיקו ואף על גב דסלקא בתיקו כתב הרב ז\"ל דמצטרפין כיון דחזינן מיעוטי אחריני דמיעוט בחלב ומיעוט בדם דמצטרפי כדאמר' התם משום דאיסורן וקרבנן שוה ואף על גב דמיעוט בחלב ומיעוט בע\"ז אין איסורן וקרבנן שוה אפילו הכי מוטב שיצטרפו ויביאו פר כל שבט משיביאו כל אחד קרבן חטאת דאיכא חשש טפי בהבאת חולין לעזרה כשיביאו כל אחד קרבן חטאת ממה שיביאו כל השבטים שנים עשר פרים כנ\"ל והראב\"ד ז\"ל כתב דלא בית דין מייתו ולא צבור מייתו ר\"ל לא ב\"ד פר לכל שבט ולא צבור כל אחד מן החוטאים משום חשש הבאת חולין לעזרה אי נמי לא ב\"ד מייתו אליבא דרבי מאיר ולא צבור מייתו אליבא דרבי יהודה כלומר דלא מיצטרפי ומוקמינן להו אחזקתייהו דמייתי כל חד חטאת כדיניה וכשהורו על החלב ועל ע\"ז אפילו שלא בבת א' ואכלו מיעוט הקהל חלב ומיעוטן עבדו אותה ע\"ז ואחר כך נודע לב\"ד שהורו בטעות בשתיהן פשיטא דמיצטרפי כיון דהוי בידיעה אחת דעד כאן לא איבעיא לן אלא בשתי ידיעות אבל בידיעה אחת כיון דידעו דטעו רוב ישראל בהוראת בית דין אפילו הוו בשני איסורין חלוקין מיצטרפי כדאמ' ולא איבעיא לן אלא בשני ידיעות והיינו בבית דין אחד שהורו בחלב ובע\"ז. אבל ב\"ד א' בחלב ומת אותו בית דין וטעה אחר והורה בע\"ז או אפי' בחלב אין אלו מצטרפין שם למאן דאמר בית דין מייתי לא תיבעי לך דהא ליתנהו ב\"ד קמא כי תיבעי לך אליבא דמאן דאמר צבור מייתי מאי צבור הא קאי או דילמא ידיעה דההוא בית דין דהורו מעיקרא בעי' תיקו וכיון דסלקא בעיא בתיקו כתב הרב ז\"ל דאין מצטרפין ולא יביאו השבטים פר וכל חד מן החוטאים נמי לא יביאו חטאת משום חשש דחולין לעזרה או איפשר דיביא כל אחד חטאת כדין מיעוט הקהל דכיון דלא מצינן למיפשט שיצטרפו להביא פר כל שבט א\"כ אוקמי' להו אחזקתיהו דחייבין כל חד חטאת אבל בבעיא קמיתא דסלקא נמי בתיקו כתב דמצטרפין דומיא דשני מיעוטין דחלב ודם דאמרינן דמצטרפין דכיון דבעינן להא בעיא באם תמצא לומר דחלב ודם מצטרפי בהא נמי מצטרפי דכיון דהוי ספיקא דסלקא בתיקו אי מחייבי כל חד להביא חטאת או מצטרפי אמרינן דמצטרפי דומיא דהני מיעוטי אחריני מספקא אף על גב דבעיא לא איפשיטא. ידע אחד מן הקהל שטעו בית דין באותה הוראה ועשה על פיהם שעלה על דעתו שמצוה לשמוע דבריהם אף על פי שהם טועים חייב חטאת ואינו מצטרף למנין השוגגים המביאי' פר שטעו בהוראת ב\"ד שם במשנה קמייתא הורו ב\"ד וידע אחד מהם שטעה או תלמיד ראוי להוראה ועשה על פיהם חייב שלא תלה בב\"ד ובגמרא תרתי למה לי תלמיד וראוי להוראה איצטריך סד\"א תלמיד דגמיר וסביר תנא ראוי להוראה ממשנה יתירא שלא לצורך לאשמועינן דאפילו גמיר ולא סביר או איפכא משמע דוקא כי הני אבל דלא גמיר ולא סביר אין ידיעתו ידיעה ודאית ומצטרף לכלל השוגגים דהא דתנן וידע אחד מהם היינו מב\"ד ואפילו אינו מהם אי הוי תלמיד וראוי להוראה כדאמר' אין אבל אחריני לא והא דלא חשיב מזיד להא ראוי להוראה ולא יביא חטאת הואיל דידע שטעו ב\"ד היינו משום דטעה במצוה לשמוע דברי חכמים אפילו למיעבד איסורא. נתחלף לו חלב שהתירו ב\"ד בשומן ולא ידע בהוראת ב\"ד אלא שאכלו בשוגג חייב חטאת כאיכא דאמרי אמר רבא שוגג על פיהם הוא דתנן דפטור דלא הוי שוגג אלא על פי ב\"ד ממש שהורו שמותר אבל אי הוה שוגג שלא ידע שהיה חלב חייב שאכילתו מפני שגגתו לא מפני הוראת ב\"ד ואינו משלים לרוב דכתיב כי לכל העם בשגגה עד שיהו כולן בשגגה א'. וכן התולה בעצמו שחושב שדבר זה מותר ולא תלה בב\"ד חייב חטאת כדתנן זה הכלל התולה בעצמו חייב בב\"ד פטור ואמרינן בגמ' לאיתויי מבעט בהוראת ב\"ד וכשהוא עושה על פי עצמו הוא עושה וכל שהוא חייב חטאת בפני עצמו אינו מצטרף לרוב השוגגים דרוב טועים בהוראת ב\"ד בעי'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הורו </b> ב\"ד להתיר דבר האסור בזדון ועשו הקהל בשוגג שם במשנה מזידין ועשו שוגגין מביאין כשבה או שעירה דלא הוי הוראה מעליא דאם כל עדת ישראל ישגו כתיב דבעינן שוגגין ב\"ד דהאי עדת ישראל ישגו בב\"ד משתעי ב\"ד שוגגין ועשו מזידין הרי אלו פטורים דמזיד לאו בר קרבן הוא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> דין ששגגו והורו לעקור גוף מגופי תורה ועשו כל העם על פיהם ב\"ד פטורים מלהביא פר מכל שבט והעושים על פיהם חייבים כל אחד להביא חטאת שם פרק קמא במשנה הורו ב\"ד לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין ע\"ז בתורה הרי אלו פטורים הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבים כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש ע\"ז בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבים שנאמר ונעלם דבר ולא כל הגוף ובגמ' תנו רבנן דבר ולא שיעקר את כל המצוה כולה כיצד אמרו אין נדה בתורה וכו' ואימ' דבר כולה מילתא משמע דהורו לעקור את כל הגוף דהא לא כתיב מדבר ואימ' אפכא הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת פטורין הורו לעקור את כל הגוף חייבין תלמוד לומר ונעלם דבר בא ללמד דביטול מקצת וקיום מקצת חייב מאי משמע אמר עולא קרי ביה ונעלם מדבר דהאי מ\"ם דונעלם שדי אדבר דמ\"ם נדרשת לפניו ולאחריו וקרי ביה נעלם מדבר דמשמע מדבר ולא כל דבר חזקיה אמר מסיפיה דקרא דכתיב מכל מצות ולא כל מצות ובחד וא\"ו היא דחדא מצוה משמע וקאמר מכל מצות ולא כל המצוה ורב אשי יליף דבר דבר מזקן ממרא דכתיב ביה מן הדבר ולא כל הדבר כדאית' התם ואמר שמואל אין ב\"ד חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודים בו אבל בדבר שהצדוקין מודין בו פטורין דלא הוי הוראה מעליא דזיל קרי בי רב הוא כיון דאיפשר ללמוד ולידע לא הוי שוגג אלא קרוב למזיד ואקשי' והא שומרת יום כנגד יום דאמרינן במתני' דחייב דונעלם דבר ולא כל דבר והא שומרת יום כתיב דכתיב וספר לה מלמד שסופרת אחד לאחד דהיינו יום כנגד יום ואוקמינן כגון דהורו דזבה לא הויא אלא ביממי כדכתיב כל ימי זובה אבל היכא דחזיא בליליא טהורה וה\"ה לשומרת יום והוא הוראה בדבר שאין הצדוקין מודים בו והוצאה נמי דכתיבא כדכתיב לא תוציאו משא מבתיכם וכתיב אל יצא איש ממקומו דאל יצא בכליו משמע מוקמינן במושיט וזורק דלא כתיב בהדיא ומשתחוה דכתיב בהדיא לא תשתחוה לאל אחר אוקמי' דאמרי השתחויה גופה כדרכה הו' דאסור בפישוט ידים ורגלים כדכתיב וישתחוו לו אפים ארצה הא השתחויה דלית בה פישוט ידים ורגלים שריא והא לא כתיב בהדיא ואם הורו דאין חרישה בשבת או מלאכה אחד מן המלאכות הוו בעיא דרב יוסף התם אי אמרינן כיון דקא מודו ב\"ד בשאר מלאכות דשבת הוי כביטול מקצת וקיום מקצת או לא ובעי' למיפשט מפשט' דמתני' דמוציא מרשות לרשות דהוי בטול מקצת ודחיה לה כדשניין מעיקרא דהוי בזורק ומושיט ואף על גב דהוי בלשון דחיה כיון דמכי מוקמינן למתני' כדאמרן לעיל פשטיה נמי בעיא דרב יוסף דהוי עיקר הגוף כיון דהורו דאין חרישה בשבת דכיון דהויא מלאכה באפי נפשה הוי עקירת כל הגוף כדאמרינן וגבי הוצאה דמושיט וזורק לא הוי עקירת כל הגוף כיון דמודים בהוצאה והני בכלל הוצאה נינהו וכן הורה שמותר לפרוש בקישוי אבר מאשתו נדה או שהאוכל דם הלב מותר הוי ביטול מקצת וקיום מקצת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והוראה </b> בטעות שדמו ששקעה החמה בשבת והתירו שיעשו מלאכה וזרחה להם החמה לא הויא הוראה אלא טעות וכל שעשה מלאכה חייב חטאת וכן אם התירו בית דין לינשא אשה שהועד בפניהם שמת בעלה אינה הוראה אלא טעות כדאמ' פרק האשה רבה ואף רבי אלעזר סבר דטעות הוא וכו' וכל שהוא טעות אין זה העלם דבר."
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ד </b> ששכחו עצמו של חטא שהורו בו אף ע\"פ שהם יודעים שחטאו ואע\"פ שמודיעים אותם העם מה שהורו בו אינם מביאים פר בהוראת ב\"ד ואותם שעשו על פיהם חייבים שם פרק קמא דהוריות בריתא תלמוד לומר ונודעה החטאת אשר חטאו עליה והקריבו כלומר דצריך שידע החטאת שיהו יודעים על מה הורו אם על החלב אם על הדם ולא שידעו החוטאי' דלא סגי בידיעת החוטאים ורש\"י ז\"ל פירוש ולא שידעו החוטאים דלא סגי בידיעת החוטאים דאכלו חלב ודם וחד מינייהו בהוראה הוה ואפילו הכי פטורין דצריך שיוברר להם אותו חטא שעשו בהוראה דמשמע דאם ידעו העם והוברר להם מה שעשו בהוראה דהויא הוראה אף על פי שב\"ד שכחו ולא ידעו השתא אלא על פיהם ולישנא דלא שידעו החוטאים משמע כפי' הרב דנראה שאפילו שידעו החוטאים ההוראה עצמה שעשו על פיהם אינה הוראה אם לא ידעו בית דין דבהם תלוי כדכתיב ונודעה החטאת והקריבו וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ב\"ד </b> שהורו בשגגה ונודעה להן שגגתן בין שהביאו כפרתן בין שלא הביאו העושה חייב אשם תלוי שם במשנה רבי אליעזר אומר ספק כלומר ספק אי כתולה בב\"ד או תולה בעצמו ומביא אשם תלוי כיון שהוא בתוך ביתו היה לו לשמוע שחזרו ב\"ד הלך לו למדינת הים פטור ואמר רבי עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור דהא ודאי תולה בבית דין שלא ידע חזרתם הואיל והלך לו והנבהל לצאת לדרך נמי פטור שם בגמרא אמר רבא החזיק בדרך איכא בין רבי עקיבא לבן עזאי דלרבי עקיבא כיון דטריד הוא לא הוה איפשר ליה לשמוע שחזרו בהם הילכך תולה בב\"ד הוא ופטור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הדיוט </b> מביא חטאתו שעירה או כשבה והנשיא שעיר וכהן משיח פר כדאמרינן בפרק א' והאי דכהן מביא פר היינו בהוראת עצמו ועשה בהוראתו כדתנן במשנה פרק הורה כהן משיח לעצמו שגג ועשה שוגג מביא פר שוגג ועשה מזיד מזיד ועשה שוגג פטור שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת ב\"ד לצבור מה הוראת ב\"ד לצבור אין חייבין אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה אף הוראת כהן משיח לעצמו אינו חייב אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה כדמפרש בגמרא לאשמת העם הרי משיח כצבור וכי הורו ב\"ד מזידין ועשו קהל שוגגין לא הוי הוראה והוי שגגת מעשה לחודיה והוו יחידין ומייתו כל חד כשבה או שעירה אבל כהן משיח כי הורה מזיד ועשה שוגג לאו דיניה כיחיד אלא פטור לגמרי דהכי אמרינן בפרק בתרא מעם הארץ פרט למשיח דאינו מביא קרבן בשגגת מעשה אלא בהוראת עצמו והיינו כשהוא מופלא דאי אינו מופלא לא הויא הוראתו הוראה מעליא דומיא דצבור ובשגגת מעשה לחודיה דמי ופטור כדאמר' וכן אינו חייב עד שיורה לבטל מקצת ולקיים מקצת דומיא דב\"ד כדתנן התם הורה לעצמו ושכח מאי זה טעם הורה ואמר הריני עושה על דעת הוראתי הרי זה מביא פר שם מימרא דאביי ומהו דתימא כיון דאלו מתידע ליה מאי זה טעם הורה שמא היה חוזר בו ואימא כמזיד דמי ולא מחייב קרבן קמ\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הורה </b> לעצמו לבטל מקצת ולקיים מקצת בע\"ז שם תניא משיח בע\"ז רבי אומר בשגגת מעשה וחכמים אומרים בהעלם דבר עם שגגת מעשה כשאר מצות ושוין שבשעירה דכתיב בפרשת שלח לך וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה רבי סבר חטא זה בשגגה יהא ורבנן סברי מי שחטאתו בשגגה יצא משיח שאין חטאתו בשגגה אלא בהעלם דבר דהכי משמע וכפר הכהן על הנפש השוגגת דיביא שעירה בשגגת מעשה מי שחטאו בשגגה בשאר מצות יצא משיח שאין חטאתו בשגגה בשאר מצות בשגגת מעשה אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה דעל שגגת מעשה לחודיה פטור לגמרי ומנ\"ל דבשעירה דכתיב ברישיה דהאי קרא ואם נפש אחת אחד יחיד ואחד נשיא ואחד משיח בכלל נפש אחת הן וקבע להם שעירה דבשאר עבירות מביא כשבה או שעירה ובזו קבע לו שעירה דכתיב עז בת שנתה לחטאת."
+            ],
+            [
+                "<b>הורה </b> כהן המשיח עם בית דין ושגג הוא והם בהוראה מתכפר לו עם הצבור כיון שלא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה שם במשנה הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר לו עם הצבור לפי שבדברים הרבה שוה משיח לבית דין בהוראת ביטול מקצת והעלם דבר עם שגגת מעשה דכתיב בכהן משיח על חטאתו אשר חטא דמשמע דכי חטא בפני עצמו הוא דיביא בפני עצמו הא אם חטא עם הצבור מתכפר לו עם הצבור. הורה עם ב\"ד בשגגה הם בדם והוא בחלב מביא פר לעצמו שם בריש מתניתין הורה בפני עצמו ועשה בפני עצמו מתכפר לו בפני עצמו והיינו כגון שהורה הוא והם בתרי איסורי דאי הורה בפני עצמו ולא הורו ב\"ד כלל לא איצטריך למיתני דחייב להביא פר דמקרא מלא הוא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כהן </b> משיח שנסתפק לו אם שגג בהוראה עם מעשה או לא אינו מביא אשם תלוי אבל הנשיא מביא אשם תלוי שאין שגגתו תלויה בהוראתו שם במשנה אשם תלוי היחיד והנשיא ומשיח ובית דין פטורין כדא' התם בריש פירקין דכתיב באשם תלוי וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג מחטאתו מי שחטאתו ושגגתו שוה דהוי הכל בשגגת מעשה דהיינו יחיד יצא משיח שאין חטאתו ושגגתו שוה דאינו חייב בשגגת מעשה אלא עם העלם דבר כדילפינן לעיל. אי זהו נשיא האמור בתורה זה מלך שם ואי זהו נשיא זה מלך ת\"ר נשיא יכול נשיא שבט כנחשון תלמוד לומר מכל מצות ה' אלהיו ולהלן הוא אומר למען ילמד לירא' את ה' אלהיו מה להלן שאין על גביו אלא ה' אלהיו דבמלך קמישתעי קרא כדכתיב שום תשים עליך מלך ותניא מלכי ישראל ומלכי בית דוד אלו מביאין לעצמן ואלו מביאין לעצמן דכיון דלא כייפי אהדדי קרינא בהו ה' אלהיו שאין על גביו אלא ה' אלהיו. ואי זהו כהן משיח זהו כהן גדול שנמשח בשמן המשחה לא המרובה בגדים שם במשנה וקרא כתיב אם הכהן המשיח ובגמר' תנו רבנן משיח יכול מלך תלמוד לומר כהן אי כהן יכול מרובה בגדים תלמוד לומר משיח יכול משוח מלחמה תלמוד לומר המשיח שאין משיח על גביו מאי משמע המשיח המיומן שבמשוחים. ואפי' עבר מפני מום או זקנה וחטא בשגגת הוראתו מביא פר שם במשנה אין בין כהן משמש לשעבר אלא פר יום הכיפורים ועשירית האיפה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נשיא </b> שעשה עם הצבור בהוראת ב\"ד מתכפר לו בכלל העם שם פרק ב' בריתא נשיא חטא בפני עצמו מביא בפני עצמו חטא עם הצבור מתכפר עם הצבור משום דבשגגת מעשה בלבד הוא מביא שעירה והואיל וחטאתו בשגגת מעשה הוא כיחיד דעלמא הילכך כי חטא על פי בית דין עם הצבור דהוי העלם דבר עם שגגת מעשה מתכפר עם הצבור ועוד שכן מתכפר לו עם הצבור ביום הכיפורים ואם הצבור הם מועטים שהם חייבים כל אחד שעירה או כשבה והוא מביא שעיר ששעיר למלך במקום שעירה או כשבה להדיוט."
+            ],
+            [
+                "<b>נשיא </b> שנצטרע או עבר מנשיאותו הרי הוא כהדיוט שם במשנה כהן משיח שעבר ממשיחותו ואחר כך חטא וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא משיח מביא פר והנשיא כהדיוט ובגמרא מנה\"מ דמשיח שעבר ואחר כך חטא דמביא פר דכתיב והקריב על חטאתו אשר חטא פר וגו' מלמד שמביא חטאתו משעבר ובנשיא כתיב אשר נשיא יחטא כשיחטא והוא נשיא ולא כשיחטא והוא הדיוט. חטא כשהוא נשיא ועבר מגדולתו הרי זה מביא שעיר שם במשנה כהן משיח שחטא ואחר כך עבר ממשיחותו וכן נשיא שחטא ואחר כך עבר מנשיאותו כהן משיח מביא פר והנשיא מביא שעיר ובגמ' מפרש דלא איצטריך גבי משיח למיתני דאם חטא ואחר כך עבר דמביא פר דהא עבר ואחר כך חטא נמי מביא פר כדילפינן אלא אגב נשיא נקטיה ונשיא מביא פר דכתיב אשר נשיא יחטא והרי חטא כשהוא נשיא וכתיב על חטאתו אשר חטא כשעת חטאתו הוא מביא. חטאו עד שלא נתמנו אף על פי שלא נודע להם אלא אחר שנתמנו הרי אלו כהדיוטות דכתיב אשר נשיא יחטא וכתיב אם הכהן המשיח יחטא עד שיחטאו כשהם במינויים שם במשנה ובבריתא אם הכהן המשיח יחטא פרט לקודמות שחטא ואחר כך נתמנה וכן גבי נשיא אשר נשיא יחטא פרט לקודמות דאינו מביא אלא כהדיוט. לפיכך כהן משיח שנודע אחר שנתמנה שאכל ספק חלב קודם מביא אשם תלוי דאף על גב דלעיל ילפינן דאין משיח מביא אשם תלוי כצבור הכא כיון דבודאי יחטא הוו כהדיוט קודם שנתמנה הכי נמי באשם תלוי. אכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט וחצי כשהוא נשיא בהעלם אחד או חצי זית כשהוא נשיא וחצי זית משעבר אינו מצטרף ופטור שם בריתא מעם הארץ פרט לנשיא שאינו מביא כשבה או שעירה כעם הארץ והלא כבר יצא נשיא לידון בשעיר אמר רב זביד הכא במאי עסקינן כגון שאכל חצי זית חלב כשהוא הדיוט ונתמנה והשלימו ואחר כך נודע לו סלקא דעתך אמינא נצטרף וניתי כשבה או שעירה קמ\"ל מעם הארץ פרט לנשיא דכי האי גונא לא מייתי כשבה או שעירה ושעיר נמי לא מייתי דהא לא מצטרפי כלל. אכל ב' חצאי זתים קודם שנתמנה ואחר שעבר הוי ספק שם בעיא דרבא נשיאות מהו שתפסק ולא איפשיטא בעיין:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שגגות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..40cc7a9d5080d92b7e141400bab4932590c3d4eb
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,322 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנא </b> לשחוט הפסח בי\"ד לחדש ניסן אחר חצות דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים ואין שוחטין אלא מן הכבשים או מן העזים בלבד זכר בן שנה כדכתיב זכר בן שנה מן הכבשים או מן העזים תקחו ואחד האיש ואחד האשה חייבים במצוה זו פרק האשה פליגי תנאי ונקטינן כרבי יהודה דאמר אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושין אותה טפלה דכתיב במכסת נפשות מדלא כתיב אנשים אפילו אשה במשמע ובשני כתיב חטאו ישא האיש ההוא איש אין אשה לא. ומי שבטל מצוה זו בזדון ועבר ולא הקריב והוא לא טמא ולא בדרך רחוקה חייב כרת כדכתיב אשר לא טמא ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שוחטין את הפסח אלא בעזרה כשאר קדשים דכתיב בהו כי אם אל המקום וגו' אף בשעת התר הבמות לא היו מקריבין הפסח בבמת יחיד והמקריב לוקה דכתיב לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך מפי השמועה למדו שזו אזהרה לבמת יחיד אפילו בשעת התר הבמות פרק קמא דמגלה תנן אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים ובגמרא פסחים ותו לא והא קתני סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה אלא אימא כעין פסחים דקבע להם זמן."
+            ],
+            [
+                "<b>שחיטת </b> פסח אחר חצות דבין הערבים משמע משש שעות ולמעלה שהצל נוטה קרינא בין הערבים ואם שחטו קודם חצות פסול דאפילו בן בתירא דפוסל בנשחט בשחרית שלא לשמו בפרק קמא דזבחים מודה דלשמו נמי פסול דבין הערבים משמע כדאמרן ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים יאוחר פסח שכתוב בו בערב ובין הערבים לתמיד שלא נאמר בו אלא בין הערבים ומשום האי טעמא גופא דכתיב בפסח בערב ובין הערבים קודמין לו קטרת ונרות דלא כתיב בהו אלא בין הערבים דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה והאי בין הערבים אתרוייהו קאי. ואם שחטו אחר חצות קודם התמיד כשר פרק כל התדיר קודם התמיד כשר ואף על פי שלכתחלה מצוה לאחרו כדתניא יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים וגו' ויהא אחר ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד הואיל והוא קודם ואם נזרק קודם דם התמיד כשר דלכתחלה הוא דבעינן תמיד קודם הפסח כדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רנד </b> שלא לשחוט הפסח ועדיין החמץ קיים שנאמר לא תשחט על חמץ דם זבחי שלא יזבח הפסח ועדיין החמץ קיים ומניין שזבח זה פסח הוא דבר הלמד מענינו דכתיב בסיפיה דקרא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ועוד אי זהו קרבן שקרב ביום איסור חמץ זה פסח ומנין שבי\"ד הכתוב מדבר שנאמר לא תשחט ולא ילין דורש בפרק תמיד נשחט לא תשחט אותם שעוברים בלא ילין ומי ששחט והיה לו כזית חמץ ברשותו לוקה והפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב. אחד השוחט ואחד הזורק את הדם וא' המקטיר האימורים אם היה לאחד מהם או לאחד מבני החבורה שאוכלים את הפסח כזית חמץ בשעת הקרבתו הרי זה לוקה שם פרק תמיד נשחט בריתא וזורק אתרבאי מדם זבחי דכתיב ודם זבחיך ישפך כרבי עקיבא במכילתא והקטרה נמי אתיא מדסמכיה ללא ילין כל שישנו בעבודות שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ הילכך מקטיר נמי עובר הואיל וישנו בהלנת אימורים דכתיב בהו נמי לא ילין חלב חגי ויש לאחד מבני החבורה הוי בעיא דרב אושעיא ופשיט ליה רב אמי מי כתיב לא תשחט על חמצך לא תשחט על חמץ כתיב דמשמע אפילו חמץ של אחד מבני החבורה אי הכי אפילו לאחד שאינו מבני החבורה בסוף העולם נמי אמר ליה אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין וכל בני חבורה בכלל לא ילין מן הבשר הן דלא תותירו ולא ילין בחד קרא נינהו ולא מיחייב בעל החמץ אלא השוחט והזורק דלא תשחט אמר רחמנא דבני חבורה לית בהו מעשה וכל שהחמץ ברשות אחד מהם אפילו אינו בעזרה עמו כרבי יוחנן דאמר לא בעי' על בסמוך דאף על גב דלא חזינן ליה בשעת התראה הואיל דאשתכח דהוה ליה חמץ אחר התראה מיחייב."
+            ],
+            [
+                "<b>דם </b> הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד פרק תמיד נשחט תנן וזורקו זריקה אחת כנגד היסוד ובגמרא מאן תנא בזריקה רבי יוסי הגלילי דכתיב גבי בכור ואת דמם תזרוק על המזבח דמו לא נאמר אלא דמם אלמא אחריני נמי משתמעי לימד על הבכור מעשר ופסח שמעינן מתן דמים שלא מצינו במעשר ופסח מתן דמים אלא כאן ומנא לן דטעונין יסוד אתיא זריקה זריקה מעולה כתיב הכא ואת דמם תזרוק וכתיב התם וזרקו בני אהרן מה עולה טעונה יסוד כדכתיב אל יסוד מזבח העולה אף פסח נמי טעון יסוד ואחר כך מפשיטין אותו כדתנן התם ומוציאין את אימוריו ומקטירן כל זבח לבדו דכתיב והקטירו ומשמע לבדו שלא יערב חלבים של קרבן זה בחלבים של קרבן זה אבל חלבי זבח אחד בעי' בבת אחת דכתיב והקטירם שיהא כולו כאחד כל האימורין של קרבן אחד. הקטרת אימורים בפסח נפקא לן מדכתיב בבכור ואת חלבם תקטיר חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונין אימורין לגבי מזבח כדילפינן גבי זריקה ובעל הזבח נוטל פסחו ועורו ויוצא לביתו בירושלם וצולהו ואוכלו לערב כדכתי' ואכלו את הבשר בלילה וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רנה </b> שלא ילין אימורי פסח עד הבקר ואם הלינן הרי זה עובר בלא תעשה דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר והוא הדין שאר אימורין של פסח וכתיב נמי לא ילין לבקר זבח חג הפסח והיינו בארבעה עשר שחל להיות בשבת דחלבי שבת קרבין ביום טוב אבל חל בחול אין מקטירין אותם בלילה שהוא י\"ט בפרק תמיד נשחט רמי רב ספרא כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין ויקטירם בלילי י\"ט ואף על פי שהיה חול יום י\"ד והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא ביום טוב ומשנינן הכא בי\"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביום טוב ומדקשו קראי אהדדי על כרחין קראי גופייהו מוקמי אנפשייהו הכי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הפסח </b> נשחט בשלש כתות שם במשנה הפסח נשחט בשלש כתות שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים קהל ועדה וישראל ואין פחותים משלשים בני אדם בכל כת וכת בגמרא אמר רבי יצחק אין הפסח נשחט אלא בשלשה כתות של שלשים בני אדם מאי טעמא קהל עשרה עדה עשרה ישראל עשרה מספקא לן דילמא בבת אחת צוה לשוחטו והיו בה שלשים או בזה אחר זה ג' כתות של עשרה בני אדם הילכך שלש כתות בעי' דדילמא בזה אחר זה קאמר ושל שלשים בעינן דילמא בבת אחת קאמר ואינו יכול לשוחטו בפחות משלשים הילכך בחמשין נמי סגיא דעיילי תלתין ונפקי עשרה ועיילי עשרה ונפקי עשרה דאי בהדדי קאמר הא איכא ואי בזה אחר זה ג' כתות קאמר הא איכא והיינו למצוה דבדיעבד אם שחטו כולן בבת אחת כשר דליכא עיכובא בהא. כל זמן ששוחטין ומקריבים קוראים הלוים את ההלל והא דאמרינן דאין שירה אלא על היין תרצו בתוס' דבשעת הקרבה אין אומרים שירה אלא על היין דמקרא דמשמח אלהים ואנשים הוא דילפינן בערכין ועיקר שתיה ושמחה הויא בשעת אכילה והכי נמי בקרבן לגבוה בשעת הקרבה הוא דקאמר דאין אומרים שירה אלא על היין אבל שלא בשעת הקרבה היו אומרים שירה בכמה דוכתין והכא בשעת שחיטה דוקא היו אומר' ועל כל קריאה תקיעה דבשעת תקיעה הויא שירה בפה כדילפינן התם מקרא ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים דמשמע תרוייהו בהדי הדדי. וחליל נמי מכה בשחיטת הפסח ודוחה שבת כדתנן פרק אין בערכין אף על גב דליכא כלי שיר מדאוריתא אלא חצוצרות וכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגו'. והכהנים עומדים שורות בכלי כסף וזהב ולא היה לכלים שהם המזרקים שולים משום גזרה דרבנן שלא יניחום ויקרש הדם. ונותן הכוס לחברו עד שזורק שיעסקו רבים במצוה והקרוב למזבח שופכו כנגד היסוד כדאמר' לעיל ומוציא את האימורין ונותנן בכלי שרת כדתנן התם ובגמרא אימא להקטירם על גבי המזבח ומליחה בעינן כדילפינן מליחה לכולהו במלח תמלח וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חל </b> ארבעה עשר להיות בשבת שחיטת הפסח וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו דוחין השבת שאי איפשר לעשותן קודם השבת שהרי קבוע להם זמן כדכתיב במועדו פרק אלו דברים בפסח דוחין את השבת וכו' ובגמרא תנו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני בתירא וכו' אמר להם נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה מועדו דתמיד דוחה את השבת אף מועדו דפסח דוחה את השבת ועוד קל וחומר ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שיהא דוחה את השבת ותמיד גופיה מנא לן דדוחה שבת דכתיב עולת שבת בשבתו מכלל דתמיד קרבה בשבת ומשום דבק\"ו איכא פירכא מה לתמיד שכן תדיר וכליל איצטריך גזרה שוה ושאר דברים אינן דוחין את השבת כדתנן התם. שכח ולא הביא סכין בערב שבת לא יביאנה בשבת כדאמר' דאיפשר הוה להביאו מבעוד יום אלא נותנה בין קרני הכבש או בצמרו דמחמר כלאחר יד מפני המצוה מותר כיון דלאו אורחיה בכי האי מלאכה ואם הקדישו לא יביא סכין עליו מפני שהוא עבודה בקדשים בגמרא פריך והא קא עביד עבודה בקדשים וכתיב לא תעבוד בבכור וגו' ומשני דעבדי כהלל דלא מקדשי להו עד דמייתי להו לעזרה ובירושלמי אמרי דכל עבודה שלצורך הקרבן אין בה מעילה והתירו להקדיש פסח בשבת דקבוע לו זמן ומדאוריתא מותר להקדיש כל דבר."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> את הפסח ונמצא בעל מום שוחט עד שיכשר אחד ואפילו בשבת פרק אלו דברים תנן שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טרפה בסתר פטור [בגלוי] חייב חטאת כיון ששחטו בשבת דשוגג הוא ולא אנוס דה\"ל לבקוריה אבל טרפה בסתר הוי אנוס ובתרוייהו משמע דכיון דלא עלו לו דחוזר ושוחט אחר אפילו בשבת ואם לא הספיק עד שתחשך הוי אנוס ונדחה לפסח שני כדניליף לקמן אנוסין לפסח שני [בפ\"ה] (ב\"ה):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> שוחטין את הפסח אלא למנוייו דכתיב תכוסו על השה מלמד שמתמנין עליו כשהוא חי דתכוסו ובמכסת לשון מנין הוא כדכתיב את מכסת הערכך. יחיד ששחט את הפסח לעצמו כשר פ' האשה תנן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ומפרש טעמיה דרבי יוסי בגמרא דכתיב איש לפי אכלו תכוסו דמשמע דעל איש אחד תשחטו ובלבד שיהיה ראוי לאוכלו כדכתיב לפי אכלו ולכתחלה לא ישחוט על היחיד דכתיב יעשו אותו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שוחטין את הפסח אלא על מי שראוי לאכול פרק תמיד נשחט שחטו שלא לאוכלו פסול ובגמרא ת\"ר כיצד שלא לאוכלו לשום חולה או לשום זקן ומנ\"ל אמר קרא איש לפי אכלו תכוסו לפי אכלו פרט לזקן ולחולה ולערל וטמא ואפילו הן מנויין ואיתקש אוכלין למינויין כדכתיב אכלו תכוסו מה השוחט שלא למנויין פסול כדילפינן מבמכסת תכוסו דשנה עליו הכתוב לעכב אפילו חבורה ואין אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליו דכתי' איש לפי אכלו דבעינן לכל אחד כדי אכילה דהוי כזית ובדיעבד כשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כדלקמן."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים משום קלות ראש כדתנן התם אבל עושין חבורה כולה נשים או עבדים כיון דאתרבו למנוייו או לערלים או לטמאים שם פרק תמיד וילפינן לה מדשנה עליו הכתוב במכסת תכוסו לעכב ורב אומר לשון סורסי הוא זה כאדם שאומר לחברו כוס לי טלה זה למימרא דבשעת שחיטה צריך לכוין למנוייו וערל וטמא אימעיטו מאיש לפי אכלו דכיון דלא מצו אכלי מיניה דהוו ערלים או טמאים חשיבי כולהו שלא לאוכליו."
+            ],
+            [
+                "<b>שחטו </b> לאוכליו ושלא לאוכליו שם במשנ' לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולי' ולערלי' לטמאים ולטהורים כשר ובגמרא מ\"ט לשמו ושלא לשמו פסול לאוכליו ושלא לאוכליו כשר לשמו ושלא לשמו פיסולו בגופו של קרבן לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים אין פיסולו בגופו אלא בדבר אחר לשמו ושלא לשמו דהוי פסולו בגופו משום דאי איפשר לברר איסורו חלק שהוא לשמו וחלק שאינו לשמו אבל הני איפשר לברר חלק הראוי לאוכלו בצד אחד וחלק שאינו ראוי לאוכלו לצד אחר ועוד לשמו ושלא לשמו ישנו בד' עבודות והני אינן בארבע עבודות ועוד לשמן ושלא לשמן ישנו בצבור כביחיד ומחשבת אכילה לא שייכא בקרבן צבור דלא שייכא אלא בפסח ומשום הכי לא ילפינן לשמו ושלא לשמו מהני דכשרים לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולי' ולערלים לטהורים ולטמאים וילפינן דמקצת אוכלין פסולין לא פסלי מדכתיב וכל ערל לא יאכל בו כולה ערלה פסלה מקצתה לא פסלה ולרב אשי דאמר דילמא האי וכל ערל משמע כל דהו ערלה כתב רחמנא זאת חוקת הפסח דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה וטומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה דאילו איטמי חד מאבריה האי דאיטמי שרפינן ליה ואידך אכלינן ליה והכי נמי אי איכא ד' גברי טמאים וד' טהורים לא פסלי להו טמאים לטהורים וכיון דבהני לא פסלי מקצת שאינן ראויין לאכול כערל וטמא שלא לאוכליו ושלא למנוייו נמי לא פסלי במקצת דכולהו מחד קרא נפקי דכתיב איש לפי אכלו וכיון דלא מצי אכלי ליה חשיבי שלא לאוכליו ואיתקשי אוכלין למנויין כדאמר' לעיל. שחטו למולים וזרק הדם לשם מולים וערלים פסול שהזריקה חמורה שהיא עיקר הקרבן דלא כאתקפתא דרב אשי שחטו למולים שיתכפרו בו ערלים פסול שם פלוגתא דרב חסדא ורבה אמר רבה מנא אמינא לה דתניא יכול יפסל ערל בני חבורה הבאים עמו וכו' ורב חסדא אדרבא לאידך גיסא ת\"ל וכל ערל לא יאכל בו כולה ערלה פסלה מקצת לא פסלה בשחיטה אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה וכי תימא ה\"ה לזריקה דלא פסלה עד דאיכא כולה ערלה תלמוד לומר זאת חוקת הפסח זאת משמע בעבודה א' הוא דלא פסלה ערלות במקצת והיינו בשחיטה דהיא תחלה לעבודות אבל בזריקה אפילו מקצתה נמי פסלה ומאי חומרא דזריקה דלא מיקבע פגול אלא בזריקה שהיא סוף העבודה דקודם זריקה כל שעתא הוא בספק שמא יחשוב פיסול אחר ויפקיע שם פיגול ממנה ובתוס' כתבו על רב חסדא דאמר פסול מ\"ש שחטו למולים ולערלים דכשר ותירצו דהתם יש מחשבת מולים בשחיטה אבל הכא לא פתיכי מולים בזריקה משמע דאי פתיכי מולים בזריקה נמי כשר והרב ז\"ל כתב שאם זרק לשם מולים וערלים פסול ונראה שהתוספות כתבו זה לפי אוקמתא דרב אשי והרב ז\"ל כתב כסתמא דתלמוד' דקאמר אליבא דרב חסדא אדרבה לאידך גיסא וכו' שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו הפסח כשר פר' כיצד צולין זרק דמו שלא לאוכליו הפס' עצמו כשר ואדם יוצא ידי חובתו נימא כרבי נתן דאמר אכילת פסחים לא מעכבא אפילו תימא רבנן אין מחשבת אוכלים חולה וזקן בזריקה דכי כתיב איש לפי אכלו תכוסו אשחיטה כתיב כדילפי' לעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה בריא בשעת שחיטה וחולה בזריקה או איפכא אין שוחטין וזורקין עליו עד שיהא בריא משחיטה עד זריקה בריתא שם והינו לכתחלה דבדיעבד אין מחשבת אוכלים בזריקה."
+            ],
+            [
+                "<b>שוחט </b> אדם ע\"י בנו ובתו הקטנים וע\"י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן פרק האשה תניא נמי הכי שה לבית משמע איש בעל הבית יקחנו לכל בני ביתו ואין צריך דעתו דאינן יכולין למחות ועבדו ושפחתו כנענים נמי על כרחן ימשכו אחריו דהם סמוכים עליו אבל אינו שוחט על יד בנו ובתו הגדולים ולא על יד עבדו ושפחתו העברים ולא על יד אשתו אלא מדעתן בשתיקה אבל מיחו לא ואפילו שפחה עברית דלא משכחת לה אלא בקטנה היוצאה בסימנים כיון דאין עליו לחנכה יכולה למחות שחט הוא עליהם ושחטו הן לעצמן אין לך מיחוי גדול מזה והא דקתני חוץ מן האשה היינו חוץ מן האשה וכל דדמי לה גדולים ועבדים דאם שחטו לעצמן הוי מיחוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה </b> שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל משל בעלה שם במשנה דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה תאכל במקום שהיא רוצה שמעת מינה יש ברירה דקס\"ד דבמקום שתרצה בשעת אכילה תאכל ואמרינן הוברר דשחיטה וזריקה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא ומשני מאי רוצה בשעת שחיטה ששאלו את פיה בשעת שחיט' ואמרה בזה אני רוצ' ורמינהי אשה רגל ראשון אוכלת משל אביה מכאן ואילך רוצה אוכלת משל אבי' רוצה אוכלת משל בעלה ל\"ק כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה ומתני' בשאינה רדופה לילך תמיד לבית אביה הילכך בית בעלה חביב לה כשאר כל הרגלים ושייכא בתריה ורגל ראשון במקום שרוצה בשעת שחיטה כיון שאינה רדופה לילך ובריתא ברדופה הילכך רגל הראשון ודאי בתר אביה מכאן ואילך במקום שרוצה בשעת שחיטה דאם לא בררה בשעת שחיטה אינה אוכלת לא משל זה ולא משל זה. וכן יתום ששחטו עליו אפטרופסים יאכל במקום שהוא רוצה שם במשנה יאכל במקום שהוא רוצה ובגמרא שמעת מינה יש ברירה א\"ר זירא שה לבית מכל מקום וכתבו בתוספות דשה לבית לאו דאוריתא ואף על גב דשלא למנוייו אסיר התם ילפינן מלא תאכלום לא תאכילום בשרצים ונבלות דהיינו בידים אבל כי האי גונא דהוי חנוך מצוה לקטנים שרי והכי נמי בבניו ובנותיו קטנים."
+            ],
+            [
+                "<b>עבד </b> של שני שותפין במשנה שם לא יאכל משל שניהם ואפילו המנהו האחד על פסחו דמי נתן רשות לחלק האחר לימנות על פסח זה ובגמרא והתנן רצה מזה אוכל רצה מזה אוכל מתני' בדקפדי אהדדי שני הבעלים ואין אחד מהם רוצה ליהנו' מחלק חברו ושוחט כל אחד על חלק חברו וסבור שחברו אינו מקפיד אם יאכל חלקו משלו וחברו אינו רוצה ולכך לא יאכל משל שניהם דקפדי כל חד אחלקו שלא יהנה משל חברו ובריתא דלא קפדי. מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו ולא משל עצמו שם במשנה לא יאכל משל רבו דמסתמא לא הוי דעת רבו להמנות חלק החירות על פסחו ובגמרא הא משל עצמו יאכל והתניא לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו ל\"ק כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דחזרו ב\"ה להורות כדברי ב\"ש דכופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו והואיל ובידינו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b> כמה נמנין על הפסח עד שיהא כזית לכל אחד דהוי שיעור אכילה ונמנין עליו ומושכים את ידיהם ממנו עד שישחט שם במשנה לעולם נמנין עד שיהא כזית לכל אחד ונמנים ומושכים ידיהם עד שישחוט רש\"א עד שיזרוק הדם אמר אביי מחלוקת לימשך בההיא קאמר ר\"ש עד שיזרוק דכתיב אם ימעט הבית מהיות משה אם באו לימעט ולימשוך ידיהם מהיות משה בעוד היותו לשה יתמעטו מהוויותה דהיינו קודם גמר עבודותיו ורבנן סברי מהיות משה מחיותה משה בעודה בחיים יתמעטו אבל לימנות דברי הכל עד שישחט דכתיב במכסת נפשות והדר תכוסו. נמנו עליו וחזרו ונמנו עד שאין לכל אחד כזית ראשונים שיש להם כזית אוכלים ופטורים מלעשות פסח שני ואחרונים אינם אוכלים וחייבין לעשות פסח שני פ' כיצד צולין בריתא פלוגתא דרבנן ור' נתן דסבר ואלו פטורים שכבר נזרק הדם ורבנן סברי דאכילה מעכבא. הממנה אחרים על חלקו שם במשנה כשאין בני חבורה ליתן לו את שלו ואמר טול אתה חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא דפסח נאכל בשתי חבורות ואחר שנחלק לכל חבורה חלקם אסור להוציא חלק חבורה לחבורה אחרת וכן לגרגרן נותנין חלקו בעיא שם ופשיטו לה מבריתא היו ידיו של אחד מהם יפות לישנא מעליא שממהר לאכול נותנין לו חלקו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר </b> לעבדו צא ושחוט לי את הפסח אף על פי שדרך רבו לשחוט טלה בכל שנה ושחט עליו גדי או איפכא יאכל ממנו שהרי לא פירש ממין פלוני. שחט גדי וטלה פרק האשה במשנה שחט גדי וטלה יצאו לבית השריפה שאין נמנין על שני פסחים שם במשנה שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון והשני ישרף ובגמרא והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד לאכול מאחד מהם שירצה דאין ברירה ודילמא לא הוה דעתיה על האי שאוכל ומשני מתניתין במלך ומלכה דאין מקפידים על סעודתם אם גדיים אם טלאים דיש להם רוב מעדנים הילכך אין כאן דין ברירה דתרוייהו ניחא להו ויאכלו מן הראשון והשני ישרף."
+            ],
+            [
+                "<b>האומר </b> לשלוחו צא ושחוט עלי את הפסח וקבע לו גדי או טלה שם במשנה שכח מה שאמר לו רבו יתנה שכח רבו מה שאמר לו שניהם יצאו לבית השריפה ופטורים מלעשות פסח שני דשחיטה וזריקה מעליתא היא חדא אהאי וחדא אהאי וקמי שמיא גליא ובגמרא אמר אביי ל\"ש אלא ששכח אחר זריקה דהוה חזי לאכילה בעידנא דאזדריק והיה איפשר לברר אי זה של רב ואי זה של עבד אבל שכח לפני זריקה דכי אזדריק דם לא הוה חזי לאכילה דהא לא ידיעי מינוייו דידיה חייבין לעשות פסח שני. וכן באומר לעבדו צא ושחוט עלי וקבע לו ושכח יתנה שם במשנה שכח מה שאמר לו רבו ישחוט טלה וגדי ויאמר וכו' ובגמרא פריך טלה שלי מה שקנה עבד קנה רבו אמר אביי רועה הרגיל רבו אצלו דניחא ליה בתקנתיה ומקנה לעבד חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו והשתא מצי לאתנויי אם גדי אמר טלה שלי וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>בני </b> חבורה שאמרו לאחד צא ושחוט עלינו ואמר הוא להם ואתם שחטו עלי ושחט הוא והם כולם אוכלים מן הראשון דהם שלוחיו והוא שלוחם והאחרון יצא לבית השריפה נלמוד מדין הבבו' האחרות אבל לא מצאתי בבא זו מפורשת לא במשנה ולא בברייתא. חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו הלך ומצא ושחט והם לקחו פסח אחר ושחטוהו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים עמו והשני ישרף דפסח בלא בעלים הוא דכיון דאמרו לו שחוט עלינו שוב אין יכולין להמנות על שלהן ואם שלהן נשחט ראשון הם אוכלים משלהם שהרי חזרו בהם מן האבוד והוא אוכל משלו שהרי לא נמנה על שלהן ואם אין ידוע אי זה נשחט ראשון או שחטו בבת אחת הוא אוכל משלו שלא נמנה על שלהן והם אינם אוכלים עמו דשמא שלהן נשחט ראשון ונמשכו מזה ושלהן יצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון ואין נמנין על השני ופטורים מלעשות פסח שני דממה נפשך בראשון שבהם נמנו ואכילה לא מעכבת דאף על גב דלרבנן דרבי נתן אכיל' מעכבא היינו היכא דמעיקרא בשעת זריקה לא חזי לאכילה משום טומאה או היכא שנמנו עד שאין כזית לכל אחד דליכא כזית לאחרונים אבל הכא אותו שנשחט קודם הוי חזי לאכילה לכולהו אלא שאינו ידוע שנתערב ולהכי כיון דראוי הוא לאכילה ובשר נמי ראוי אלא דאין ידוע אי זו היא לא מעכבא כדאמרינן. אמר להם זה אם איחרתי שחטו אתם עלי הלך ומצא הוא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלהם נשחט ראשון כלם אוכלים ממנו ושלו ישרף דכיון שהמנוהו על שלהם הרי נמשך מן הראשון וחזר בו משליחותו ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים משלהם שלא אמרו לו שחוט עלינו ואם אינו ידוע או ששחטו כאחת הם אוכלים משלהם שהרי לא אמרו לו שחוט עלינו והוא אינו אוכל משלו דשמא שלהם נשחט ראשון ונמנה עמהם שאמר להם שחטו עלי ושלו יצא לבית השריפה דשמא שלהם נשחט ראשון ונמשך משלו שהרי עשאן שלוחין ופטור מלעשות פסח שני דממה נפשך בראשון יצא. אמר להם ואמרו לו ומצא הוא ומצאו הם ושחטו כולם אוכלים מן הראשון דהם שלוחיו והוא שלוחם והשני ישרף דפסח בלא בעלים הוא ואם אין ידוע או שחטו כאחד שניהם ישרפו דאין ידוע אי זה מהם אחרון דלא נמנו עליו ופטורין מלעשות פסח שני דממה נפשך יצאו כולם בראשון שנשחט ואכילה לא מעכבא כדאמר'. לא אמר להם ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה אלא הם אוכלים משלהם והוא אוכל משלו כדתנן התם כל הני בבי בסוף פרק מי שהיה טמא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שתי </b> חבורות שנתערבו פסחיהם קודם שחיטה אלו מושכין להם א' מן הפסחים ואלו א' וא' מבני חבור' זו בא לו אצל זו וכל חבורה אומרת לאותו שבא אצלם אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו ואם שלך הוא ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך דלעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט וכן ה' חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה כדתנן התם במתני' ועל כרחנו צריכין אחד מאלו לבא אצל אלו כדאמרינן ולא אמרינן כיון שעדיין לא נשחטו יחזרו וימנו אלו על האחד ואלו על השני משום דאסור למשוך כל בני החבורה מן הפסח להניחו בלא בעלים דכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שיהא אחד מבני החבורה קיים דאם ימעט משמע דאם רצו מתמעטין ונמשכין ומשמ' נמי דנשאר שיור ועכשיו דמושכין א' מבני חבור' זו לזו וא' מבני חבור' זו לזו מה נפשך א' מבני חבור' קיים."
+            ],
+            [
+                "<b>שנים </b> שנתערבו פסחיהם כל א' ממנה איש א' מן השוק על פסח שלו כל מקום שהוא ונעשו שתי חבורות של ב' ב' בני אדם וא\"כ מתנה כל אחד מן הראשונים עם אותו שנמנה עם חברו ואומר אם שלי הוא פסח זה שמשכתי ידיך משוכות משלך שנמנית עם חברי ונמנית על שלי ואם זה שמשכתי הוא שלך שנמנית עמו ידי משוכות מאותו שלקחתי קודם ונמניתי על שלך ונמצא שלא הפסידו כלום ולכך הוצרך כל אחד להמנות אחד מן השוק דאם בא להתנות כשהן יחידים ואומר אם שלי הוא פסח זה ושלך שלך יפה בררנו ואם לאו הריני מושך ידי משלי ונמנה על שלך נמצא כשהוא נמשך משלו מניח פסחו בלא בעלים שעדיין לא נמנה אחר עליו ואנן בעינן שיור כשמתמעטין כדאמרן."
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה </b> שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם כולם יוצאין לבית השריפה דאין ידוע מאי זה פסח עור זה ואותו פסח פסול הוא ברייתא פרק האשה ואמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאזדריק דם מיהא הוו חזו ארבעה לאכילה ומשום הכי פטורין מלעשות פסח שני אבל נתערבו לפני זריקה חייבין כולם שאין כאן כשר שלא נזרק הדם לאכילת בשר והיכא דפטורין הארבעה אף על גב דאיכא חד דלא נפיק לא איפשר לאיתויי פסח שני דהיכי ליעביד ליתי כולהו חד פסח וכו' כדאיתא התם דאלו פסח בשפיכה דנפקא לן מודם זבחיך ישפך ושלמים בזריקה ואף על גב דתניא כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא היינו דיעבד אבל לכתחלה לא וכי תימא משום דלא יעשו מתנות כהלכתן היאך יכנס לידי ספק כרת לא היא שטוב הוא שידחה ספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רובם שלא כהוגן כי כבר רובם עשו פסח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פסח </b> ששחטו בשינוי השם פסול דכתיב ועשית פסח שיהו כל עשיותיו לשם פסח שהם ד' עבודות שינוי בעלים מנין דכתיב ואמרתם זבח פסח שתהא זביחה לשם פסח ואם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים דכתיב הוא לעכב דמשמע בהויתו יהא. האומר לבני חבורה פסח ששחטתי עליכם שלא לשמו שחטתיו אם נאמן להם סומכים על דבורו כדאמ' בקידושין פרק האומר בההוא עובדא דההוא סמיא דאמר ליה אי מהימן לך דקאמר זינתה אשתך אפקה ואי לאו שורת הדין אינו נאמן כדתניא בהנזיקין דאי אמר זבחי' שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו אינו נאמן כדאמ' התם דאשכחיה ולא אמר ליה מידי ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה ולאביי כיון דאין בידו אינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח ויביא פסח שני."
+            ],
+            [
+                "<b>בשר </b> הפסח שנטמא ונודע לו קודם זריקה לא יזרוק את הדם פרק כיצד צולין משנה נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם ואמר רב אם זרק הורצה ואמרינן דאתי כרבי יהושע דאמר כל הזבחים שבתורה בין שנטמא בשר וחלב קיים או איפכא זורק הדם אבל לתנא דמתניתין אף על גב דחלב קיים אם זרק לא הורצה דאכילה מעכבא דכתיב איש לפי אכלו תכוסו ואיתקש אוכלין למנויין דאמר' דאם נשחט שלא למנוייו פסול דכתיב במכסת וכתיב תכוסו הכתוב שנה עליו לעכב ואם לא נודע לו עד שנזרק הדם הורצה שהציץ מרצה על שגגת בשר שנטמא ואינו מרצה על הזדון שם במשנה הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא הציץ מרצה ופטור מפסח שני ובגמרא טעמא דנזרק ואחר כך נודע הא נודע ואחר כך נזרק לא מרצה ורמינהי וכו' אמר רבינא טומאת הבשר בין בשוגג בין במזיד הורצה זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה דאכילה מעכבא כדאמר' והא דאמרינן פרק האשה רבה דמדאוריתא ציץ מרצה אטומאה ואזריקה בין בשוגג בין במזיד ואמרי רבנן דבמזיד לא הורצה לרבינא מזיד דזריקה ולר' שילא מזיד דטומא' נראה דהיינו לכל הזבחים דאכילה דידהו לא מעכבא כפרתן דאף על גב דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אפילו הכי עיקר כפרה בדם אבל קרבן פסח דעיקריה לאכילה אתא זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה מדאוריתא כיון דלא הוה חזי לאכילה בשעת זריקה אבל בשוגג אף על גב דאיגלאי מילתא בתר זריקה דבטומאה היתה אפילו הכי בשעת זריקה שלא נודע עדין שנטמא הויא זריקה ראויה וכשאחר כך נודע שהיה טמא הפסח הציץ מרצה עליו כדאמר'. נטמאו מקצת האיברים שורף את הטמאים ואוכל את הטהורים נטמאו האימורין והבשר קיים זורק את הדם והבשר נאכל לערב שם במשנה נטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם. נטמאו הבעלים אחר שנשחט לא יזרוק הדם שם סוף בריתא דר' יהושע נטמאו הבעלים במת לא יזרוק ואם זרק לא הורצה דרחמנא דחייה לטמא נפש בפסח לשני ואין הציץ מרצה בטומאה אלא כשנטמא טומאת התהום כדאיתא בדוכתיה."
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח </b> שיצא מירושלם או שנטמא בי\"ד ישרף מיד שם במשנה הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד ובגמרא בשלמא טמא כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף וגבי קדשים קלים הוא דכתיב האי קרא אלא יוצא מנ\"ל דכתיב הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה שמא נכנסה דמה אל הקדש בהיכל ונפסלה כדכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' וא\"כ הוא יפה עשיתם ששרפתם אותה או שמא חוץ למחיצתה יצאה חוץ לעזרה ודרשינן לה מקרא יתירא דכתיב פנימה ולא איצטריך אלא לומר שמא יצאה ולא היתה פנימה וא\"כ יפה שרפתם אותה א\"ל אהרן למשה פנימה היתה ולא יצאה הא למדנו שאם יצאת היה לו לשורפה אשכחן קדשי קדשים קדשים קלים מנין אלא כל פסולי דקדש בשריפה ל\"ש קדשי קדשים ל\"ש קדשים קלים גמרא גמירי להו הל\"מ וחטאת דאהרן לא איצטריך לפרושי בה שריפה באנינות' וביציאתה אלא מעשה שהיה הוא דאשתעי. נטמאו הבעלים או מתו שם במשנה נטמאו בעלים או מתו שאין פסולו בגופו אלא מחמת דבר אחר שאין לו אוכלים תעובר צורתו וישרף בששה עשר ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף זה ישרף מיד ובגמרא אמר רב יוסף מחלוקת שנטמאו בעלים לפני זריקה דמשום הכי חשיב רבי יוחנן בן ברוקה פסולו בגופו דלא אתחזי בשר לאכילה אבל נטמאו לאחר זריקה דאתחזי בשר לאכילה אפילו ר' יוחנן בן ברוקה מודה דפסולו מחמת דבר אחר הוא ובעיא צורה אבל לת\"ק אפילו נטמאו קודם זריקה בעיא צורה דמ\"מ לא בא פסול זה אלא מחמת דבר אחר ור' יוחנן אמר אף לאחר זריקה נמי פליג ר' יוחנן בן ברוקה ואזדא לטעמיה וכו' משכו ידיהם ונזרק דמו בלא בעלים ה\"ל כנטמאו או מתו ותעובר צורתו זה הכלל כל שפיסולו בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו שם בריתא וטעמא דעיבור צורה דכיון דאין פיסולו חמיר דאינו בגופו לא שרפינן ליה בביזיון עד שתעבור הימנו צורת בשר ובתוס' כתבו דשריפה מיד כפיסולו בגופו סברא היא ועיבור צורה כפיסולו מחמת דבר אחר סברא נמי היא לפיכך אם שחטו אחר שנודע שמשכו בעלים את ידם או מתו או נטמאו ונדחו לפסח שני הרי זה ישרף מיד בתוספתא פ\"ה דאפילו רבנן דר' יוחנן בן ברוקה חשבי ליה פסולו בגופו כיון דשחטו בלא בעלים והא דישרף בנטמאו בעלים היינו כשנטמאו כולן אבל נטמאו מקצתן זכו טהורים בחלק הטמאים בתוספתא פ\"ז בני חבורה שמתו או נטמאו מקצתן השאר אוכלים ואין חוששין ואם התחילו כולן לאכול ונטמאו מקצתן לא זכו טהורים בחלק הטמאים אלא ישרף חלק הטמאים. נטמא שלם או רובו שורפין אותו שם במשנה ומפרש טעמא בגמרא כדי לביישו ומעצי המערכה דאע\"ג דאין יכול להנות מעצי הקדש לב ב\"ד מתנה עליהם הואיל והזקיקוהו לשרוף לפני הבירה בפני הכל כדי לביישו שלא נזהר בפסחו לא הטריחוהו להביא מעצים שלו. נטמא מיעוטו וכן הנותר שורפין אותו בחצרותיהן מעצי עצמן כדתנן התם ובגמרא ת\"ר מעצי המערכה בחצרותיהם אין שומעין להם דילמא פיישן מינייהו ואתי לידי תקלה משמע דאי לאו הכי שרי מדאוריתא דלב בית דין מתנה עליהם ואפילו מאן דלית ליה בעלמא לב בית דין מתנה עליהם הני מילי בקרבנות דקדושת הגוף אבל בקדושת דמים כולי עלמא מודו ואיפשר נמי דבלאו לב בית דין מתנה עליהם הוה שרי למשרפיה בעצי המערכה דהא קדשים נינהו וכיון דנטמאו דינן בשריפה מדאוריתא ומצי למשרפינהו מעצי הקדש."
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש </b> נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה פרק מי שהיה טמא משנה המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה לשלמים והיינו בנשתיירה אחר הפסח כדתניא בתמורה פ' אלו קדשים דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא דאמרינן סוף פרק התודה מנין למותר הפסח שקרב שלמים דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא למותר הפסח אבל קודם הפסח יביא בדמיה פסח כדתניא התם וטעמא דלאחר הפסח תרעה ויביא בדמיה שלמים והיא עצמה אינה קרבה שלמים משום דמתחלה לא הוקדשה ליקרב היא עצמה ולא תימא ימכרנה כמות שהיא בלא רעיה כיון שמעולם לא נתקדשה קדושת הגוף דכיון דפסח קרב שלמים אחר הפסח כדילפינן היא עצמה היתה ראויה לשלמים אם תחלה הוקדשה לכך ולהכי בעי' דתרעה ותמכר וכן זכר בן שתי שנים דאינו ראוי לפסח ירעה ויביא בדמיו שלמים אף על גב דדחוי מעיקרו הוי דחוי דמתחלה לא נראה למה שהוקדש והרי הוא כקבוע שנדחה דאין עצמו קרב שלמים אלא דמיו."
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש </b> פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו אלא לשם שלמים שם במשנה ובגמרא תנו רבנן המפריש את פסחו ומת אם בנו ממונה עמו דעדין יש לו בעלים יביאנו לשם פסח אין בנו נמנה עמו בפסח יביאנו לשם שלמים לי\"ו דאין נדרים ונדבות קרבים ביום טוב ובעי' בגמרא דמית אימת וכו' אמר רבינא כגון שהפרישו אחר חצות ומתו בעלים אחר חצות בנו נמנה עמו יביאנו לשם פסח דהא חל עליה חיובא דפסח ברישא אין בנו נמנה עמו יביאנו לשלמים דהא חל עלי' אנינות ברישא ותו לא חיילא עליה חיובא דפסח והא דתנן שוחטין על האונן הני מילי היכא דחיילא חובת פסח ברישא והדר חל אנינות."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש אחר יקרב איזה מהן שירצה לפסח והב' שלמים פרק ב' שעירי תניא מי שאבד וכו' יקריב אי זה מהם שירצה דברי חכמים ורבי יוסי אומר מצוה בראשון ופרק מי שהיה טמא תנן אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת פסח קרבה ותמורת פסח אינה קרבה ואין לי לפרש אמר רבי עקיבא אני אפרש הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר בדמיו שלמים וכן תמורתו אחר הפסח קרב שלמים וכן תמורתו ובגמ' איתמר רבה אמר קודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינו דוקא ולא זמן שחיטה דהיינו חצות ואשמועינן דאפילו היה אבוד בשעת חצות אם נמצא קודם שחיטת השני הוקבע לפסח וזה שלא הקריבו דחהו בידים ולכך לא יקרב עוד הוא שלמים ורבי זירא אמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו דשעת חצות היא הקובעתו לפסח ואם נמצא קודם חצות קבעתיה חצות שהרי נראה וכי לא אקרביה דחייה אבל נמצא אחר חצות אפילו קודם שחיטה ליכא קביעות ולא דיחוי ויקריב אי זה מהם שירצה כדתניא פרק שני שעירי ונקטינן כרבי זירא דסתמא דתלמודא קאמר כהאי שמעתא פרק מי שהיה טמא ואלו בפסח היכא דאבד ונמצא אחר חצות קודם שחיטה קרב שלמים והא לא אתיא אלא כרבי זירא דאמר קודם חצות ואחר חצות שנינו אלמא פסח שהיה לפנינו בשעת כפרה ובלבד שיהא אבוד בחצות קרב שלמים והרב ז\"ל כתב אם מצאו אחר ששחט פסחו הרי זה יקרב שלמים וכששניהם עומדים יקריב אי זה מהם שירצה ואם כן ר' עקיבא דאמר נמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וכו' נראה דפליג אדברי חכמים דר' יוסי דאמר יקריב אי זה מהן שירצה לפסח ונראה לישב דברי הרב ז\"ל לכוין דברי חכמים ודברי רבי עקיבא דאם שניהם עומדים יקריב אי זה מהם שירצה ואם הקריב הראשון השני קרב שלמים ואם הקריב השני הראשון קרב שלמי' היכא דלא נמצא אלא אחר חצות אבל נמצא קודם חצות והקריב השני דחהו לראשון דחצות קבעתו ולהכי לא יקרב הראשון אלא ירעה עד שיסתאב וימכר וכו' והא דכתב הרב ז\"ל מצאו אחר ששחט את פסחו הרי זה יקריב שלמים דמשמע כרבה דקודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינו מצינן למימר דהכי קאמר כששניהם עומדים יקריב אי זה מהם שירצה והשני יקרב שלמים אם נמצא אחר חצות ואם נמצא קודם חצות נמי יקריב אי זה מהם שירצה אלא שאם הקריב הראשון אז השני קרב שלמים ואם הקריב השני הראשון ירעה עד שיסתאב כרבי עקיבא והיינו דכתב והשני יקרב שלמים שהוא אותו שהפריש אחר שאבד הראשון ואחר כך כתב מצאו אחר ששחט את פסחו הרי זה יקרב שלמים דהיינו הפסח הראשון ולא קראו שני ובבריית' נמי לא תני אלא יקריב אי זה מהם שירצה דברי חכמים ורבי עקיבא נמי מודה דאי זה מהם שירצה יקריב אפילו מצאו קודם חצות אלא דאם הקריב הראשון השני יקריב שלמים והיינו דכתב והשני יקריב שלמים ואם הקריב השני דחהו לראשון בידים וירעה עד שיסתאב כדאמר'. וכן אם המיר בזה הנמצא אחר שחיטה יקרב שלמים שם במשנה שמעתי שתמורת פסח קרבה ותמורת פסח אינה קרבה אמר רבי עקיבא הפסח שאבד וכו' וכן תמורתו אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו וכו' ובגמרא אמר רבא לא שנא אלא שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה שאפי' הפסח עצמו לא נדחה אבל נמצא קודם שחיטה שהוא עצמו נדחה אם לא הקריבו כדאמ' לעיל אע\"פ שתמורתו לא נדחית בידים אינה קרבה שהרי מכח קדושה דחויה קא אתא איכא דמתני לה ארישא לא שנא אלא שנמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה וכו' איתיביה וסלקא בתיובתא דאפילו נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה תרעה דתניא כשב מה תלמוד לומר אם כבש דהא לעיל מיניה כתיב ואם מן הצאן ובפרשה תחתונה כתיב ואם מן העז מכלל דעד השתא בכבש איירי דאין לך עוד בצאן אלא כבש אלא לרבות תמורת פסח אחר הפסח שקרבה שלמים יכול אף לפני הפסח כן תמורת הפסח שנמצא לפני פסח תהא קרבה שלמים תלמוד לומר הוא פסח הוא פסח כשר קרב ואין תמורתו קרבה ואי נמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה לא איצטריך קרא לאשמועינן הכי אלא אפילו נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה אין קרב אלא תרעה."
+            ],
+            [
+                "<b>פסח </b> שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת הפסח הרי הם כשלמים לכל דבר טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק מה שאין כן בפסח שם פרק מי שהיה טמא אם כשב לרבות פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח כגון תמורתו דאף על גב דדרשינן התם דאין תמורתו קרבה הא מוכח התם דכל היכא דפסח קרב גם תמורתו קרבה והא דאמרינן לעיל אם כבש לרבות תמורת הפסח לא איצטריך האי קרא אלא אסמכתא בעלמא דמזבחת פסח הוא דנפקא לן דמותר הפסח קרב שלמים ותמורה נמי מותר פסח הוא והאי אם כבש לעברה שנתו וכו' הוא דאתא כדאמרן. פסח שנתערב בשלמים יקריבו כולם שלמים נתערב בזבחים אחרים ירעו עד שיפול בהם מום שם במשנה הפסח שנתערב בזבחים שלשה טלאים אחד של פסח ואחד של אשם וא' של עולה ונתערבו כולם ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהם מכל מין דבכל חד אמרי' שמא מין זה היה יפה והמותר יפריש מביתו ויאמר על כל מין כל מקום שהוא מין זה מחולל על סלע זה אם היה יפה שבהם שוה סלע וכן לכל אחד בסלעו כדפי' רש\"י ז\"ל התם. נתערב בבכורות ירעו כולם שם במשנה נתערב בבכור רבי שמעון אומר אם לחבורת כהנים היה פסח זה יאכלו את כולם באותה לילה ויקריב פסח לשם פסח כל מקום שהוא אבל לרבנן דרישא דקאמרי נתערב בזבחים סתם ירעו ואמרינן בגמרא ולרבנן היכי עבדינן היכא דנתערב בבכור דאין לו פדיון דכתי' לא תפדה ואינו תופס את דמיו לצאת מקדושתו אלא נאכל לכהן במומו ופסח בר פדיון הוא ואינו נאכל בלא פדיון אמר רבא ממתין לו עד שיוממו ויביא בהמה שמינה ביפה שבהם ויאמר כל היכא דאיתיה לפסח תיחול עליה דהאי ומייתי בהנך מעות שלמים כדין מותר הפסח ואכיל לכל התערובות בתורת בכור בעל מום ואי זו היא תורתו אין נשחט ואין נמכר באיטליז וכו' משום גזרה כדאיתא בדוכתיה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b> פסחו עד שלא נתחייב ואחר כך נתחייב כגר ועבד וקטן שנתגייר או נשתחרר או הגדיל מקריבו לשם פסח דאין בעלי חיים נדחים כדילפינן בדוכתיה המפריש מעות לפסחו והותירו יביא המותר שלמים דמותר פסח שלמים כדילפי' מוזבחת פסח לה' וגו'. הממנה אחרים על פסחו ועל חגיגתו המעות שיקח מהם חולין פרק האשה ברית' ומפרשי' טעמא כרבי דתניא אם ימעט הבית מהיות משה החייהו מכדי אכילה ולא מכדי מקח אם ימעט הבית שיהיו המעות מועטין לבעל הפסח מהיות משה שאין לו במה לקנות צרכי הפסח ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו יקח מעות משכנו וימננו על פסחו ויקח מאותן המעות צרכי פסח כגון עצים לצלותו אבל אין רשאי למנות אחרים על פסחו ליקח מעות לשאר צרכיו והיינו מכדי אכילה ולא מכדי מקח דהיינו דברים אחרים של סחורה ורבי אומר אף מכדי מקח שאם אין לו מעות לשאר צרכיו ממנה אחר על פסחו ועל חגיגתו שבאה מחמת פסחו ומעות שבידו חולין שעל מנת כן הקדישו ישראל את מעות פסחיהן שאם רצה ליתנם במתנ' יתנם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עצים </b> של צליית הפסח כפסח וכן מצה ומרור שהם מכשירי הפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו שם רבה ורבי זירא חד אמר בעצים לצלייתו כולי עלמא לא פליגי דכגופא דפסחא דמו כי פליגי במצה ומרור רבנן סברי הא אכילה אחריתי היא ורבי סבר כיון דהכשרו דפסח הוא כפסח דמי וחד אמר במצה ומרור נמי לא פליגי דכיון דמכשירי פסח נינהו דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו כגופא דפסח דמי כי פליגי ליקח בו חלוק וטלית רבנן סברי מהיות משה אמר רחמנא החייהו משה עשה צרכי הפסח מן המעות ורבי סבר החייה עצמך משה ואף על גב דמקרא נפיק צריך לטעמא דעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן דקמשמע לן קרא דדעתו לכך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנב </b> לשחוט פסח שני מי שהיה טמא או בדרך רחוקה או שנאנס בראשון מביא פסח בארבעה עשר לחדש השני בין הערבים ושחיטת פסח זה מצוה בפני עצמה היא כדכתיב איש כי יהיה טמא לנפש ועשה פסח לה' ודוחה את השבת דכתיב ככל חקת הפסח וכתיב נמי במועדו. מי ששגג או נאנס פרק מי שהיה טמא משנה שם מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני אם כן למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה שאלו פטורין מהכרת ואלו חייבין בהכרת טמא ודרך רחוקה ושגג ונאנס פטורין מהכרת כך פירש רש\"י והרב ז\"ל פירש אלו פטורין מהכרת טמא ודרך רחוקה שנפטרו מפסח ראשון שנאמר בו כרת ונדחו לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת ובששגג או נאנס בראשון ולא עשה השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל וגו' ואם היה שוגג או אנוס אף בשני פטור דאנוס רחמנ' פטריה כדילפינן בדוכתיה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו אף על פי שבא לערב לא הורצה כרב ששת דפליג ארב נחמן דמה טמא שספק בידו לעשות אי לאו דדחייה רחמנא דהא קמן קאי וקאסר ליה רחמנא לעשות אף דרך רחוקה שספק בידו לעשות שהיה לו שלוחים לשלח וקאמר רחמנא דאינו עושה ונדחה לשני."
+            ],
+            [
+                "<b>טמא </b> שיכול לטהר בפסח ראשון ולא טבל אלא ישב בטומאתו וכן ערל שלא מל עד שעבר זמן הקרבן הרי זה מזיד בראשון לפיכך אם לא עשה השני אפילו בשוגג חייב כרת שלא עשה הראשון דמה דרך רחוקה שאין יכול לבא בשעת שחיטה אף טמא שאין יכול לעלות מטומאתו בשעת שחיטת שני ברית' פלוגתא תנאי אי חייב כרת על הראשון ועל השני דאם שגג על אחד מהם והזיד בחברו חייב כרת אי חייב כרת על הראשון ולא על השני כר' נתן או אף על הראשון אינו חייב כרת אלא אם כן לא עשה את השני ורבי סבר שני רגל בפני עצמו הוא דכתיב וחדל לעשות הפסח ונכרתה דלא עבר בראשון אי נמי קרבן ה' לא הקריב במועדו דכי משמש בד' לשונות וזה בלשון אי דרשינן ליה ולא קאי אלעיל מיניה לפרושי טעמא למלתא קמייתא כמו לשון דהא אלא מלתא אחריתי היא כמו כי יקרא כי תכלה וממאי דהא ישא כרת הוא דגמרי חטאו דהכא מחטאו דמברך ה' דהיינו מגדף דכתיב ביה כרת ואם לא הזיד בראשון ושגג בשני חייב כדכתב הרב ז\"ל לעיל ושגג בראשון והזיד בשני נמי חייב דאית ליה נמי כרת בשני כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b> שמילת עצמו מעכבתו מלעשות פסח כך מילת בניו הקטנים ועבדיו בין גדולים בין קטנים מעכבת אותו דכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו מילת זכריו ועבדיו אם יש לו בן ראוי למול או עבד למול אסור האב או האדון לאכול בפסח אלא אם כן מל אותו דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו וגבי עבד כתי' ומלתה אותו אז יאכל בו האיש בעליו דאי משום עבד הא כתיב כל ערל לא יאכל בו ואם שחט קודם שימול אותם הפסח פסול [דאף על גב דמקצת ערלה לא פסלה בשחיטה כדילפינן לעיל (פ\"ג) [פ\"ב ה\"ח] היינו מקצת ערלה דאחריני אבל ערלים דידיה מעכבי ליה מלאכול ואע\"ג שלא שחט עליהם כדאמ' ופסלי נמי פסחו משעת שחיטה מדכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו (שמות יב, מח) ולא קאמר אז יאכל בו כדכתיב לעיל (שם מד) גבי עבד אלא אז יקרב לעשותו דהיינו שחיטה שהיא תחלת עשייה וגלי נמי אמילת עבד דלאו דוקא אכילה אלא כל שלא מל אותו קודם שחיטה נפסל הפסח אע\"פ שמל אותו קודם אכילה] וכל טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו ודבר זה מפי הקבלה שהטבילה לשפחות כמילה לעבדים דטבילה לגיורת כמילה וטבילה לגרים דגמרינן טבילה לגרים מאבותינו בימי משה שטבלו דכתיב וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ומה במקום שאין טעון כבוס כגון בעל קרי בעלמא טעון טבילה דכתיב ורחץ בשרו במים ולא כתיב וכבס בגדיו מקום שטעון כיבוס קיבול תורה דכתיב וכבסו שמלותם אינו דין שטעון טבילה. הקטן אין מילות עבדיו וטבילת שפחותיו מעכבתו מלימנות על הפסח דכתיב וכל עבד איש מקנת כסף להוציא את הקטן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גר </b> שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייבין לעשות פסח שני פרק מי שהיה טמא ברייתא פלוגתא דהני תלת תנאי דלעיל ואזדי לטעמייהו דרבי סבר פסח שני רגל בפני עצמו הוא כדכתיב קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני כדאמרן לעיל ואם שחטו עליו בראשון פטור דכיון דשוחטין על הקטן ונמנה על הפסח כדכתיב שה לבית אבות הרי פטור מלעשות פסח שני."
+            ],
+            [
+                "<b>נשים </b> שנדחו לפסח שני הרי פסח שני להן רשות פרק האשה פלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון דרבי יהודה סבר אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושים אותה טפלה לאחרים דכתיב במכסת נפשות מדלא כתיב אנשים אשה במשמע וכתיב בשני חטאו ישא האיש ההוא איש אין אשה לא וכי תימא אפי' טפלה נמי בשני לא להכי אהני ככל חקת הפסח לטפלה בעלמא ונראה דסבר הרב ז\"ל דהאי דקתני בשני עושין אותה טפלה לא איצטריך אלא היכא דחל ארבעה עשר בשבת בפסח שני דאלו בחול אפילו לרבי יהודה שוחטין עליה בפני עצמה אפי' הוי להן פסח שני רשות וכדכתב הרב בפרק שני דעושין חבורה שכולה נשים ואפילו בפסח שני. אי זו היא דרך רחוקה פרק מי שהיה טמא אי זו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא ר' אליעזר אומר וכו' ובגמרא אמר עולא מן מודיעים לירושלם חמשה עשר מילין הויא מדקרי ליה תנא דידן דרך רחוקה לגבי פסח ואזיל לטעמיה דאמר אי זו היא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה דהיינו מחצות היום ואילך דבין הערבים כתיב ביה כתמיד ותמיד אף על פי שנשחט בשש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבעה ואילך שמתחלת חמה להתעקם כלפי מערב קצת וטעמא דתלינן בשעת שחיטה ולא בשעת אכילה משום דדרך גבי עשייה כתיב ובדרך לא היה וחדל מעשות הפסח היה בינו ובין ירושלם פחות מזה אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לירושלם אחר חצות כלומר אחר שעבר חצי היום שהוא תחלת שעה שביעית ואם לא הגיע מצד עיכוב ועבר זמן הקרבן הרי זה אנוס ואינו בדרך רחוקה כיון שהיה יכול להגיע בתחלת שעה שביעית שלא היו חמשה עשר מיל בינו ובין ירושלם בשעת הנץ החמה של יום ארבעה עשר דכתיב ובדרך לא היה וכיון שלא היה חמשה עשר מיל הרי לא היה בדרך רחוקה ואם היה העיכוב מפני גמלים וקרונות והוא היה מביא בניו ובני ביתו עליהם יש לו להשמט ולילך יחידי לשחוט ואם לא הלך אין זה אונס וחייב כרת דהוי מזיד אף על פי ששגג בשני ואם היה חולה ברגליו ולא יכול להגיע לעזרה עד שעבר זמן הקרבן הרי זה אנוס ואין בדרך רחוקה ונראה דאפילו היה רחוק יותר מט\"ו מיל ורץ בסוסים ובפרדים והגיע בשעת שחיטה ולא שחט דהוי מזיד וחייב דתניא התם תנו רבנן היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב תלמוד לומר ובדרך לא היה והלא היה בדרך ופי' רש\"י יכול יהא חייב כרת אם לא הגיע לעזרה בשעת שחיטה כיון שהיה יכול להגיע בסוסים כדאמרן ת\"ל ובדרך לא היה והלא היה דחוץ למודיעים דרך רחוקה היא משמע דמשום דלא הגיע הוא דאינו חייב הא אם הגיע בשעת שחיטה והזיד ולא שחט חייב. מי שהי' חבוש חוץ לחומת ירושלם והבטיחוהו לצאת לערב שוחטין עליו פרק האשה משנה וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין שוחטין עליו ועל כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמם ובגמרא אמר רבי יוחנן לא שנא דאין שוחטין על החבוש בפני עצמו אלא בית האסורין דגוים אבל בית האסורין דישראל כגון לכופו להוציא אשה פסולה או לשלם ממון א\"נ כדתניא אם יקום והתהלך בחוץ וכי תעלה על דעתך זה מהלך בשוק וזה נהרג אלא מלמד שחובשין אותו עד שנראה מה תהא עליו ואם כן בית האסורין דישראל כיון דאבטחינהו מפקי ליה דכתיב שארית ישראל לא ידברו כזב וגו' ובית האסורין דגוים נמי ואם הוא לפנים בית פאגי שוחטין עליו בפני עצמם דמעיילי ליה מן הפסח בתוך בית האסורין לאכול דהא לפנים מירושלם הוא. אם שחטו על מי שהיה בבית האסורין של גוים חוץ לחומה ואחר כך יצא הרי זה אוכל ואם לא יצא פטור מלעשות פסח שני שהם שחטו עליו ונראה דכל שהוא בדרך קרובה אפילו חוץ לחומה בשעת שחיטת הפסח וזכו בשבילו ושחטו עליו שפטור מפסח שני אפילו שלא הגיע לפנים מן החומה בלילה ואם הגיע יאכל כיון שנשחט עליו אבל אם כששחטו וזרקו עליו היה בדרך רחוקה אף על פי שבא לערב לא יאכל וחייב בפסח שני שהרי היה בדרך רחוקה כרב ששת פרק מי שהיה טמא ולרב נחמן הורצה ופטור מן השני. וכן האונן והחולה והזקן שהם יכולין לאכול ושחטו עליהם שם במשנה שוחטין עליהם דאונן לאורתא חזי דאנינות לילה ליתא מדאוריתא אלא אנינות יום כדכתיב הן היום הקריבו יום אסור לילה מותר באכילת קדשים דגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת ולהכי שוחטין עליהם בחבורת אחרים ולא בפני עצמן שלא יביאו את הפסח למקום פיסול לפיכך אם אירע בהם פיסול שנטמאו במת ואינם יכולין לאכול פטורין מלעשות פסח שני הואיל ובשעת שחיטה ראויים היו ונזרק הדם עליהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אי </b> זהו טמא שנדחה לפסח שני כל מי שאינו יכול לאכול את הפסח בליל ט\"ו בניסן מפני טומאתו פרק מי שהיה טמא תנו רבנן אלו שעושין את השני הזבים והזבות המצורעים והמצורעות ובועלי נדות והיולדות השוגגין והאנוסין והמזידין וטמא לנפש ושהיה בדרך רחוקה ואם כן דאף אלו עושין את השני למה נאמר טמא דאי בעי למיעבד בראשון לא שבקינן ליה אם כן למה נאמר בדרך רחוקה לפוטרו מן הכרת ותניא יכול לא יהו עושין את השני אלא טמא נפש ושהיה בדרך רחוקה זבין ומצורעים וכו' מנין תלמוד לומר איש איש כי יהיה טמא משמע כל טומאה מדלא כתיב לנפש ברישא אבל הנוגע בנבלה ושרץ וכיוצא בהם ביום י\"ד הרי זה טובל ושוחטין עליו אחר שיטבול ולערב יאכל דמדכתיב טמא נפש ולא כתיב בעל קרי או טמא שרץ שמעי' מינה דלא פטריה אלא בטומאה אריכתא דלא חזי לאורתא וכל הני טומאות דמרבינן נמי הוי טומאה אריכתא כעולא דסבירא ליה דשוחטין על טמא שרץ ולא כרב יהודה דפליג עליה. וטמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח אף על פי שטבל והוזה עליו אין שוחטין עליו דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח ואפילו הכי אמר רחמנא לידחי ואף על גב דעולא אליבא דרבי יהודה דקאמר הכי מדקאמר מי לא עסקינן משמע דאיהו נמי סבירא ליה הכי ואע\"ג דלערב הוה מצי אכיל רחמנא דחייה כיון דהוי טמא מת וגזרת הכתוב הוא דאין שוחטין עליהם דמדכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא הא למחר מצו עבדי והיינו שחל שביעי שלו בערב הפסח במה דברים אמורים בשנטמא בטומאת מת שהנזיר מגלח עליהם אבל בשאר טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהם שוחטין עליו אחר טבילה והזאה ולערב אוכל את פסחו וכתב הראב\"ד ז\"ל לא מצאתי לזה שורש אבל סברת עצמו הוא כיון שאלו אכל קדש בטומאה זו אין חייבין עליה כרת ולא קרבן אם הזה וטבל דין הוא שלא ידחה מפסחו ע\"כ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זב </b> שראה שתי ראיות פרק האשה משנה זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי דכיון דאין טעון קרבן אף על פי שלא הערב שמשו הא חזי למיכל לאורתא ראה שלשה שוחטין עליו בשמיני שלו דאף על גב דלא חזי למיכל עד דמייתי כפרה שוחטין עליו אם חל שמיני שלו בערב הפסח ואפילו לא הביא כפרתו אלא לאחר מכן דמחוסר כפורים דחי עשה דהשלמה כדאמרינן בתמיד נשחט אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ומחוסר כפורים בערב הפסח כגון זב ששכח ולא הביא כפרתו קודם לתמיד ואם לא יביאנה לא יאכל בפסח דמחוסר כפורים אסור בקדשים וענוש כרת ואף על פי שטבל אתמול בשביעי שלו צריך לטבול מדרבנן אחר שהביא כפרתו דתנן בחומר בקדש האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש ואוכל את פסחו לערב דיבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת ואף על גב דבעידנא דמיעקר עשה דהשלמה בהקרבת קרבנו לא מיקיים עשה דאכילת פסח דאינה אלא בלילה אפילו הכי ישחטו פסח עליו קודם שידחו עשה דהשלמה דשוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים לכולי עלמא אפילו לא יאכל לבסוף הואיל ובידו תלוי ופוטר מפסח שני אפילו לא אכל הילכך כשמקריב כפרתו מיקיים עשה דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם לא היה יכול להקריבה לא יהיה ראוי לאכול לערב והפסח פסול אי נמי עשה דחמיר דחי עשה הקל אפילו לא מיקיים עשה חמיר בעידנא דקא עבר עשה הקל כדמוכח גבי רבי אליעזר ששחרר עבדו וגבי שילוח הקן כדמייתי בתוספות פרק תמיד נשחט ואם ראה זוב אחר שנזרק הדם הרי זה פטור מלעשות פסח שני דבשעת זריקה הוה חזי כדתניא פרק כיצד צולין רבי יוסי אומר זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקו עליו בשביעי שלו ואחר כך ראה וכן שומרת יום כנגד יום וכו' פטורין מלעשות פסח שני דמדאוריתא לא מיטמו אלא מכאן ולהבא לא הזב בשביעי ולא שומרת יום בשני דמקצת יום עולה להם לספירתן הילכך לגבי פסח טהורים מעליא הוו בשעת זריקה וכן שומרת יום כנגד יום טובלת ביום וכו' שם בההיא משנה גופא שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשני שלה דכיון שספרה מקצת היום מותרת לטבול ואף על פי שמחוסרת הערב שמש שוחטין עליה וכן ראתה שתי ימים שוחטין עליה בשלישי כדתנן התם ואם ראתה דם אחר שנזרק דם הפסח פטורה מלעשות פסח שני דבשעת זריקה הוה חזיא כדאמרינן גבי זב ואין שוחטין על הנדה בשביעי שלה שם תני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה והזבה שוחטין עליה בשביעי א\"ל זבה בשביעי מי חזיא וכו' רבינא אמר נדה תנא קמיה והנדה שוחטין עליה בשביעי א\"ל נדה בשביעי מי חזיא אפילו למ\"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ דחזי לאורתא נדה דאוריתא לשביעי הוא דטבלה עד שמיני דעבדא הערב שמש לא חזיא אלא אימא בשמיני פשיטא וכו' הקמ\"ל בשמיני אין בשביעי לא כדתניא כל חייבי טבילות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>מחוסרי </b> כפורים שחל יום הבאת קרבנותיהם בי\"ד שוחטין עליהם ומקריבים קרבנותיהם בין קודם שחיטת הפסח בין אחר שחיטתו דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה כדאמרינן ואפילו אחר שחיטת הפסח דכיון דמסר קרבנותיו לב\"ד דלא חיישינן לפשיעה כדרב שמעי' דאמר חזקה אין ב\"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופרות."
+            ],
+            [
+                "<b>מצורע </b> שחל שמיני שלו בי\"ד וראה קרי בו ביום טובל ונכנס לעזרת נשים ריש פרק כל הפסולים ופרק האשה בריתא מצורע שחל שמיני שלו להיות בערב הפסח וכו' אמרו חכמים אף על פי שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס מוטב יבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ור' יוחנן אמר דבר תורה אפילו עשה אין בו דכתיב ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה' נכח החצר החדשה מאי החצר החדשה א\"ר שחדשו בה דברים הרבה דחצר החדשה היינו הר הבית וחדשו בהלכותיה דטבול יום אלא יכנס למחנה לויה וקרי לה חדשה מפני חידוש שחדשו והוסיפו על קדושתו בו ביום והכי גמיר רבי יוחנן מרביה ופרושי קא מפרש דברי חכמים ובתוספות כתבו דחצר היינו עזרת נשים כדמוכח ביחזקאל וא\"כ משמע דמן התורה מותר טבול יום ליכנס לעזרת נשים ולכך טובל ומביא קרבנותיו כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>טמא </b> מת שחל שביעי שלו בשבת אין מזין עליו ואע\"ג דהזיה אינה אלא משום שבות העמידו דבריהם במקומם אע\"פ שהדבר גורם לעתיד לעמוד במקום כרת וידחה לפסח שני מפני שהיום שהוא אסור בהזאה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבין עליו כרת וסברא היא נמי דיעמידו דבריהם דהא אפילו ידחו אכתי לא נעשית מצות פסח ושמא יחזור ויטמא ונמצא שלא הועיל לו מה שעבר על דברי חכמים ולכך מוטב שידחה לפסח שני."
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל </b> ערל שמל בערב הפסח שוחטין עליו אחר שמל שם פ' האשה אמר רבה מחלוקת וכו' אבל ערל ישראל ד\"ה טובל ואוכל את פסחו לערב ותניא נמי הכי לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על ערל ישראל שטובל ואוכל את פסחו לערב דליכא למגזר ביה משום שנה הבאה דהא אף בערלתו מקבל טומאה כשאר כל אדם ואם יש לו עכשיו טומאה הוא נזהר בה אבל גר שנתגייר ביום י\"ד ומל וטבל אין שוחטין עליו מדרבנן שם במשנה פלוגתא דב\"ש וב\"ה דסברי ב\"ה דהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ובגמרא מחלוקת בערל גוי דב\"ה סברי גזרה שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי וכו' ותניא נמי הכי בד\"א וכו' והעמידו דבריהם במקום כרת כיון שבידו שלא לטבול עד שיבריא ולא יבא לידי חיוב כלל."
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס </b> לבית הפרס מנפח ואוכל את פסחו וכן בית הפרס שנידוש טהור לעושה פסח דטומאתן לא הוי אלא מדרבנן כדאמר' ס\"פ האשה."
+            ],
+            [
+                "<b>אונן </b> ראוי לאכול פסחו לערב שם במשנה אונן טובל ואוכל פסחו לערב ואע\"פ שעדין לא נקבר דאין אנינות מן התורה אלא ביום דכתיב הן היום הקריבו ואני אונן ואכלתי חטאת היום יום אסור לילה מותר וכתיב ואחריתה כיום מר וטבילה זו לא הויא אלא מדרבנן דהא לא נטמא אלא שהוא אונן על מתו שלא נקבר עדין ובפ' טבול יום מייתי להא מתני' ורמי לה אמתני' דתנן התם אונן אינו חולק לאכול לערב ואי מזמנו ליה אכיל ומשני רב אסי כאן שמת לו מת בי\"ד וקברו בי\"ד כאן שמת לו מת בשלש עשרה וקברו בארבע עשרה הילכך בפסח אוכל דאנינות לילה מדרבנן דלא העמידו דבריהם במקום כרת אבל לא בקדשים דגבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים ומתני' דקתני אינו חולק לאכול הא אי מזמני ליה אכיל היינו שמת בשלש עשרה וקברו בארבע עשרה דיום קבורה גופיה דרבנן ולא תפיס לילו אפי' מדרבנן ומאן תנא אנינות לילה מדרבנן ר\"ש היא כדתניא ואקשי' מדר\"ש לר\"ש ומשני רב מארי ואקשו ליה ואמר אביי ל\"ק דר\"ש אר\"ש כאן שמת קודם חצות כאן שמת לאחר חצות דהא דקתני בבריתא פסח אינו בא באנינות בשמת קודם חצות דרחמנא דחייה מהאי קרא דמייתי בבריתא וזבחת שלמים ואכלת כשהוא שלם הוא מביא ולא כשהוא אונן ודקתני בפסחים טובל ואוכל פסחו לערב אלמא מייתי ליה אונן כשמת אחר חצות דקדמה חובת שחיטת פסח לאנינות ותו לא דחיא ליה אנינות מלשלם קרבנות ומיהו על כרחיך ש\"מ אנינות לילה מדרבנן דאי מדאוריתא הא לא הוה אכיל נהי דקדמה חובת שחיטה לאנינות אבל חובת אכילה לא קדמה ליה ומנא תימרא דשני לן בין קודם חצות לאחר חצות דתניא לה יטמא מצוה לא רצה מטמאין אותו על כרחו ומעשה ביוסף הכהן וכו' ורמינהי ולאחותו מה ת\"ל בנזיר כיון דכתיב לאביו ולאמו כ\"ש לאחותו הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא ת\"ל לא יטמא אלמא אתיא חובת דפסח ואסרה ליה ליטמא אלא לאו ש\"מ כאן קודם חצות כאן לאחר חצות קמיתא במת קודם חצות דאפקעתיה אנינות מפסח ובתריתא באחר חצות דאתיא חובת פסח ודחיא למצות טומאה יום שמועה ויום ליקוט עצמות הוי כיום קבורה ואוכל בקדשים לערב שם פרק טבול יום בריתא וקאמר עלה הא גופא קשיא ותירצו לה."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שחופר בגל לבקש מת אין שוחטין עליו שמא ימצא שם מת והרי הוא טמא בעת שחיטה פרק האשה משנה האונן והמפקח את הגל שוחטין עליהם בחבורת אחרים דמפקח עודנו בחזקת טהרה ועל כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמם שמא יביאו את הפסח לידי פיסול שמא יטמא אונן למתו ומפקח גל ימצאנו מת לפיכך הואיל ובשעת שחיטה ראוים היו ונזרק הדם עליהם אם אירע פיסול בהם כדפי' פטורים מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח את הגל ונמצא המת תחתיו שחייב לעשות פסח שני שהוא טמא מתחלתו בשעת שחיטה שהרי האהיל על הטומאה משעה שהתחיל לפקח ובגמרא מוקי לה רבי יוחנן בגל עגול דמתחלתו האהיל עליו אבל גל ארוך פטור מלעשות פסח שני דאימא טהור הוה בשעת שחיטה ולא האהיל כנגד הטומאה וכיון דספק הוא אם יצא ידי חובת פסח בראשון או לא פטור משום דלא אפשר כדאמר' גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצאת יבלת באחד מהם דפטורים מלעשות פסח שני אף על גב דאיכא חד דלא נפק משום דלא אפשר היכי ליעביד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה ליתו כולהו חד פסח וכו' כדאמר' ספ\"ג ותמיהא לי בדבר הרב ז\"ל שכתב מי שחופר בגל אין שוחטין עליו וכן כתב בפי' המשנה דאפילו עם בני חבורה אין שוחטין עליו ובמתני' תנן בהדיא האונן והמפקח את הגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין וכו' שוחטין עליהם וכן כתב למעלה ס\"פ חמישי שמי שהבטיחוהו לצאת מבית האסורים שוחטין עליו כדתנן במתני' ואי אפשר לפרש מה שכתב אין שוחטין עליו אין שוחטין עליו בפני עצמו דכל שוחטין עליו או אין שוחטין עליו הוי בחבורה ולעיל כתב גבי נשים דפסח שני יש להם רשות דאין שוחטין עליהם בפני עצמם משמע דכל שוחטין עליו סתמא לא הוי אלא בחבורה וא\"כ הדרן קושיין לדוכתיה ואיפשר לומר שהרב ז\"ל יפרש רישא דמתני' דמפקח את הגל שוחטין עליו היינו בגל ארוך דשמא לא ימצא שם מת ואפילו ימצא שמא בשעת שחיטה וזריקה לא נטמא ולכך שוחטין עליו לכתחלה בבני חבורה אבל בגל עגול אין שוחטין עליו לכתחלה אפילו בבני חבורה דאם ימצא מת הרי הוא טמא מתחלתו ולכך חייב בפסח שני כדתנן במתניתין חוץ מן המפקח בגל עגול כדמוקמינן בגמרא שהוא טמא מתחלתו."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שעבר בדרך ומצא מת מושכב לרחבו של דרך וכו' פרק כיצד צולין ופרק בתרא דנזיר המוצא מת מושכב לרחבו של דרך לתרומה טמא דלא הותרה בו טומאת התהום לנזיר ועושה פסח טהור ואף ע\"ג דטומאת ודאי דאי אפשר שלא נגע או הסיט או האהיל הא מוקמינן לה במהלך ברגליו כדלקמן וכיון דההוא שעתא דעבר עליה טומאת התהום הואי שלא היה שום אדם יודעו ואף לזה לא נודע עד שנשחטו קרבנותיו הל\"מ היא שזורקין עליו את הדמים כדמר בר רב אשי דאמר דאפילו נודע לו לפני זריקה מרצה ושקיל וטרי תלמודא בהא מתני' וקאמר בד\"א שאין לו מקום לעבור אבל יש לו מקום לעבור אף לתרומה טהור דספק טומאה ברשות הרבים טהור בד\"א דכי ממלא את כל הדרך טמא שמצאו שלם אבל משובר ומפורק טהור ובקבר אפילו משובר ומפורק טמא שהקבר מצרפו שכל הקבר מטמא באהל ואפילו ריקם שבו דכתיב או בקבר לרבות קבר סתום וכגון שנפל לקבר ומת דאי קברוהו שם לא הויא טומאת התהום ובד\"א במהלך ברגליו אבל טעון או רכוב טמא אף לפסח ונזיר לפי שמהלך ברגליו איפשר שלא נגע ולא יאהיל דטעון משוי על כרחו הולך ונד לכאן ולכאן ומאהיל על צדדיו ולא גמירי הלכתא בטומאת התהום אלא כשהיא מכוסה מן הכל כטמון בתבן או עפר וכו' כדפי' פ\"ו דנזיר אבל מים ואפלה ונקיקי סלעים אין זו טומאה מכוסה ונעלמת שהמציץ יכול לראותה. מי שעשה פסח בחזקת שהוא טהור ונודע שהיה טמא בטומאת התהום כדאמר' אינו חייב בפסח ב' דהכי גמירי לה הלכתא אבל בטומאה ידועה חייב בפסח שני דתנן פרק בתרא דנזיר נזיר שגלח ונודע לו שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר את הכל וכיון דבטומאת התהום שוים נזיר ועושה פסח כדתניא בבריתא הכי נמי בטומאה ידועה שוים שסותר גם כן בעושה פסח וחייב בשני כדאמ' מי שנטמא במת והוזה בג' וז' ובשביעי נטמא טומאת התהום וכו' שם פרק בתרא דנזיר מימרא דרב המנונא נזיר ועושה פסח שנטמאו במת והוזה עליהם בג' ובז' והלכו בטומאת התהום בשביעי שלהם ולא נודע לעושה פסח עד שעשה פסחו ולנזיר עד שמנה לנזירותו ועד שגלח לנזירות טהרה טהורים מ\"ט לא אלימא טומאת התהום למסתר הואיל וכבר עבר ואמר רבא מודינא לך בעושה פסח דלא מחוסר ולא כלום דשמשא ממילא ערבה אבל נטמא בששי לטומאתו ולא ידע עד שעשה הפסח חייב בפסח שני שחזקת טמא טמא עד שיהיה טהור ודאי שרגלים לדבר כדתנן התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבים </b> שהיו טמאי מתים בפסח אם היו מיעוט הקהל הרי אלו נדחין לפסח שני כשאר כל הטמאים אבל אם היו רוב הקהל טמאי מת או הכהנים או כלי שרת אינן נדחים אלא יקריבו כולן הפסח בטומאה פ' כיצד צולין משנה נטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים יעשה בטומאה משום כהנים נטמא מיעוט הקהל הטהורים עושים את הראשון והטמאים את השני דכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' ודרשינן יחידים נדחין לשני ולא מרובים וכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו' איש נדחה לפסח שני ולא צבור אלא עבדו בטומאה כדאמר ר' יוחנן פ' אלו דברים א\"ל רשב\"ל אימא איש נדחה לפסח שני צבור לית להו תקנתא לא בפסח ראשון ולא בשני אלא אימא מהכא וכו' אמר אביי א\"ה וכו' אלא אמר אביי מקר' קמא איש נדחה ואין צבור נדחין ודקשי' לך אימא צבור כלל וכלל לא יעשו אם כן ליכתב רחמנ' איש איש כי יהיה טמא לנפש למה לי וכי תימא האי לנפש למעוטי שאר טמאים והתניא זבים ומצורעים ובועלי נדות מנין דידחו לשני ת\"ל איש איש כי יהיה טמא משמע כל טומאה מדלא כתיב לנפש ברישא א\"נ ליכתוב איש כי יגע במת לנפש למה לי אלא ע\"כ מיעוטא דצבור לאקולי אתא ולמימרא דאין נדחין אלא עושין בטומאה ומשום הכי כתיב לנפש למימר דבטומאת מת הוא דאקיל עליהו אבל בזיבה וצרעת לא אקיל עליהו שיעשו בטומאה אלא ידחו לשני כדלקמן בסמוך ת\"ר הרי שהיו ישראל טמאים וכו' ואפילו ישראל וכהנים טהורים וכלי שרת טמאים יעשה בטומאה שאין קרבן צבור חלוק מאחר שהקרבן בטומאה אף היחיד עושה בטומאה ואמר רב חסדא ל\"ש אלא שנטמאת הסכין בטמא מת דרחמנא אמר בחלל חרב הרי הוא כחלל דכל מתכת הנטמא במת עושה כיוצא בזה שנגע בו אבל נטמא בשרץ דבשר הוא דמטמי' גברא לא מיטמא טהורים עביד טמאים לא עביד מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת דטומאה דחויה בצבור היא בקושי הותרה וכל מאי דאפשר לאהדורי אטהרה או אטומאה קלה מהדרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> הקהל מחצה טהורים ומחצה טמאים כולם עושים בראשון אלו לעצמם שם פלוגתא דר' כהנא ורב דרב אמר מחצה על מחצה כרוב הללו עושים לעצמם בטהרה והללו עושים לעצמם בטומאה טהורים לא עבדי בטומאה דהוו רובא ורובא לא מידחו לשני וטמאים עושים לעצמם בטומאה דאינן נדחין לשני דלא הוו יחידים דמחצה הוי כרוב ואוכלין אותו בטומאה ואם היו טמאי מת עודפים על הטהורים אפילו אחד יעשו הכל בטומאה שם בריתא פלוגתא דתנאי ות\"ק ס\"ל הכי לפי שאין קרבן צבור חלוק."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> מחצה על מחצה ונשים עודפות שם תניא היו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורים טהורים עושים את הראשון וטמאים אינן עושים לא את הראשון ולא את השני ורב מתרץ לה כגון שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים ונשים עודפות על הטהורים וקסבר נשים בראשון חובה כדילפינן לעיל ובשני רשות בראשון לא עבדי טמאים דה\"ל מיעוט ומיעוטא לא עבדי בראשון ובשני לא עבדי דדל נשים מינייהו דאינם בכלל החשבון בשני דנשים בשני רשות והוו להו פלגא ופלגא לא עבדי בב'."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> רוב הקהל זבים ומצורעים ובועלי נדות ומיעוטן טמאי מת אותן טמאי מת אינן עושים בראשון דהוו מיעוטא ומיעוטא לא עבדי בראשון ובשני נמי לא עבדי דכל היכא דעבדי צבור בראשון עבדי מיעוט בשני כל היכא דלא עבדי צבור בראשון לא עביד יחיד או מיעוט בשני שם מימרא דרב ואמר להו שמואל זילו אמרו ליה לאבא ויעשו בני ישראל את הפסח במועט כלומר דבראשון לא עבדי לא טמאים ולא טהורים אמר להו זילו אמרי ליה כי הוו כולהו זבין מאי עבדת ליה הא לא עבדי כלל בראשון אלא כיון דלא איפשר לא איפשר הכא נמי כיון דלא איפשר לא איפשר. היו רוב הקהל טמאי מת ומיעוטם זבים טמאי מת עושי' את הראשון דאין צבור נדחין לשני והזבים אינם עושים לא את הראשון דאין נדחה אלא טומאת מת בלבד ולא את השני כרב הונא דאמר אין תשלומין לפסח הבא בטומא' דאין זבים עושים את השני אפילו טהרו ודלא כרב אדא בר אהבה דפליג עליה וסבר רב הונא דטהרה מדחיא טומאה לא מידחיא כלומר כשעושים פסח ראשון בטהרה אז טמאים נדחין לשני אבל אם נעשה ראשון בטומאה כי הכא דהוו רובא טמאי מת אין טמאים נדחין לשני. היו שליש הקהל טהורים ושליש זבים ושליש טמאי מת שם מימרא דרב מני בר פטיש טמאי מת אין עושים לא את הראשון ולא את השני ראשון לא עבדי דהוו מיעוט דהגדילו זבים על הטהורים דלא עבדי בטומאה בשני לא עבדי דכיון דטהרו זבים עכשיו בשני מצטרפין עם טמאי מתים והוו להו רובא ורובא לא מדחו לפסח שני כדילפי' מדכתיב איש איש וגו'. כיצד משערים בכל הנכנסים לעזרה עד שהם מבחוץ משערים אותם קודם שתכנס בה הראשונה פ' מי שהיה טמא כמאן אזלא הא דאמר ר' יצחק בטמאים הלך אחר רוב העומדים בעזרה אם רובן טמאים אע\"פ שמבחוץ ישראל טהורים הרבה יעשה בטומאה דדרך רחוקה היא לאותן העומדים מבחוץ דאינן חשובין בעושי פסח ובתר הני אזלינן כמאן כר' יוסי דיליף ריחוק מקום דפסח מריחוק מקום דמעשר וכו' ולר' עקיבא דמתניתן משערינן מבחוץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יחיד </b> שנטמא בספק רשות היחיד ידחה לפסח שני כשאר טמאי מת כדילפינן לספק טומאת רשות היחיד מסוטה וכן צבור שנטמא בספק רה\"י יעשו כולם בטומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>פסח </b> שהקריבוהו בטומאה הרי זה נאכל בטומאה שמתחלתו לא בא אלא לאכילה משנה פ' כיצד צולין הפסח שבא בטומאה כגון רוב צבור טמאים נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה כשנצטוו עיקר פסח לאכילה נצטוה דכתיב לפי אכלו וכי שרייה רחמנא למיתי בטומאה מאיש נדחה ואין צבור נדחין אדעתא למיכל שרייה ודוקא לטמא מת אבל למי שטומאה יוצאה מגופו כגון זבין ומצורעים לא יאכלו פ' מי שהיה טמא משנה הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים דגבי טמא לנפש כתיב איש נדחה ואין צבור נדחין אבל גבי זיבה אף צבור נדחין כדילפינן לעיל ואם אכלו פטורין מכרת ובגמרא ת\"ר זבים וזבות נדות ויולדות שאכלו בפסח הבא בטומאה יכול יהו חייבין ת\"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה כשנאכל לטהורים כדכתיב כל טהור יאכל בשר חייבים עליו משום טמאים ושאינו נאכל לטהורים כפסח הבא בטומאת מת בצבור אין שאר טמאים חייבים עליו משום טמא ואפילו אכלו טמאי מת מהאימורין פטורין שם בעי רב יוסף דחקו טמאי מת ואכלו אימורי פסח הבא בטומאה כגון כליות ויתרת הכבד מהו מדאשתרי טומאת בשר וכו' אמר רבא מכדי אוכל אימורין בטומאה מהיכא אתרבי לחיובא מטומאת בשר דכתיב אשר לה' לרבות את האימורין שאכלן בטומאת הגוף כל היכא דאיתיה לטומאת בשר איתיה לטומאת אימורין כל היכא דליתא לטומאת בשר ליתא לטומאת אימורין בד\"א שהפסח יאכל בטומאת צבור כשנטמאו קודם זריקה אבל לאחר זריקה לא דקרא כתיב איש כי יהיה טמא לנפש וגו' איש נדחה לפסח שני ולא צבור וכי היכי דאיש נדחה שנטמא קודם זריק' צבור שעושים בטומאה נמי שנטמאו קודם זריקה דאי אחר זריקה נטמאו לא הוי פסח הבא בטומאה כיון שבשעת שחיטה וזריקה הוו טהורין ואינו נאכל כדתנן נטמאו בעלים תעובר צורתו וכו'. שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב צבור קודם זריקה כגון שמת נשיא מדאוריתא הוו אכלו ליה בטומאה דפסח הבא בטומאה הוא הואיל וקודם זריקה נטמאו אלא דגזרינן משנה לשנה כדתניא התם ומוקי לה ר' יוחנן אפילו כרבנן ומשום האי גזרה כדאיתא התם. היו כלי שרת טמאים בשרץ יעשוהו בטהרה ויאכל מימרא דרב חסדא שם כדא' לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה קנג </b> לאכול בשר הפסח בליל ט\"ו בניסן על מצות ומרורים דכתי' יאכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו ואין מצה ומרור מעכבין את הפסח דאכילת הפסח מצוה בפני עצמה היא כדכתיב יאכלוהו כדתניא במכילתא מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור יוצאין ידי חובתן בפסח ת\"ל יאכלוהו ומצה ומרור מצוה לאוכלן עם הפסח שהם תלויין בו ולא הוא תלוי בהם ומשום דחזר הכתוב וקבע חובה אכילת מצה בזמן הזה כדכתיב בערב תאכלו מצות הוא דהוי מצה מצוה בפני עצמה."
+            ],
+            [
+                "<b>ומצוה </b> לאכול בשר הפסח על השבע אחר שאכל בשר חגיגה מדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו דריש במכילתא דנאכל על השבע:<br><b> מצות קמד </b> לאכול בשר פסח שני בליל ט\"ו באייר דכתיב נמי ביה על מצות ומרורים יאכלוהו. ושניהם אינם נאכלים אלא צלי אש פ' מי שהיה טמא משנה ונאכלין צלי על מצות ומרורים מצות ומרורים כתיבי בפסח שני גופיה וצלי דכתיב בפסח שני ככל חוקת הפסח יעשו אותו ותניא התם אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר לא ריבה את השני לדין ראשון אלא במצות שבגופו כגון סדר עבודותיו ואכילת צלי אבל לא למצות שאינן בגופו כגון השבתת שאור מצות שעל גופו מנין כגון מצה ומרור שהם דברים אחרים ובאים חובה לו ת\"ל על מצות ומרורים יאכלוהו והשתא דאמרת על מצות ומרורים יאכלוהו אלמא יעשו אותו לאו דוקא דמצות ומרורים מצות שאינן בגופו הם ואימא ה\"ל כפרט וכלל דפרטי כתיבי ברישא ונעשה כלל מוסיף על הפרט ואתרבי כל מילי אפילו השבתת שאור שאינה על גופו קמ\"ל ועצם לא תשברו בו דלא תדרוש כלל מוסף על הפרט לרבויי כל מילי אפילו השבתת שאור דא\"כ כל הני פרטי למה לי אלא להכי כתבינהו לכולהו למידרש תוספת אכללא אכל חד וחד ומרבי דומיא דפרטי ותו לא בכלליה דעצם לא תשברו דמרבי לא תעשה גמור מאי קא מרבי אלא תאכלו ממנו נא דחייב בפסח שני ובפרטיה מאי קא ממעט לא תשחט על חמץ דם זבחי דמותר לשחוט פסח שני על חמץ כדתנן חמץ ומצה עמו בבית אע\"ג דכבר מיעוט ליה מהשבתת שאור ומבל יראה הוה אמינא ה\"מ שלא בשעת שחיטה אבל בשעת שחיטה לא להכי איצטריך למעוטי:<br><b> אזהרת רנו </b> שלא יאכל נא ומבושל בשר הפסח בלילי פסחים דכתיב אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. אכל נא ומבושל כאחת אינו לוקה אלא אחת לפי ששניהם נכללות בלאו אחד כרבא פרק כל שעה דפליג אאביי ואמר אין לוקין על לאו שבכללות דכי אם צלי אש דכולל בו כל מיני בישולין שאינם צלייה לאסור ותרתי הוא דלא לקי כיון שהוא לוקה משום מבושל או משום נא ומבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש אבל חדא מיהו לקי משום כלל דכי אם צלי אש כשאכלו חי או מבושל בחמי טבריה דאין כאן מלקות דבישול ונא אלא מלקות דכי אם צלי אש ואיכא דאמרי חדא נמי הוא דלא לקי משום כי אם צלי אש דלא מיחד לאויה כלאו דחסימה שהוא מפרש איסורו וסמיכה ליה פרשת מלקות לעיל מיניה. אכל ממנו נא או מבושל מבעוד יום אינו לוקה שם תניא אכל ממנו כזית נא מבעוד יום פטור ותניא אידך יכול יהא חייב ודין הוא ומה בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו דין שישנו בבל תאכל נא תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש שאין תלמוד לומר כי אם צלי אש דהא כתיב לעיל מיניה צלי אש ומצות אלא לומר לך בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא. אכל ממנו כזית צלי מבעוד יום עבר על מצות עשה שם תנו רבנן אכל צלי מבעוד יום חייב נא משחשכה חייב קתני צלי דומיא דנא מה נא בלאו אף צלי בלאו בשלמא נא כתיב אל תאכלו ממנו נא אלא צלי מנא לן דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה אין ביום לא האי לאו הבא מכלל עשה הוא וכל לאו הבא מכלל עשה הוי עשה אמר רב חסדא הא מני רבי יהודה היא דסבירא ליה דלאו הבא מכלל עשה לאו דכתיב בתחלת הפרשה לאמר לאו נאמר בדברים נוטריקון דלאמר אבל לרבנן לאו הבא מכלל עשה עשה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נא </b> שהזהירה עליו תורה הוא שנצלה מעט ואינו ראוי לאכילה צלהו כל צרכו עד שנתחרך ואכלו פטור שם תנו רבנן יכול צלאו כל צרכו דשויה חרוכא יהא חייב דלאו צלי אש הוא אלא קלי אש ושרוף תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל נא ומבושל אמרתי לך ולא שצלאו כל צרכו תנו רבנן יכול אכל כזית חי יהא חייב תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר תלמוד לומר כי אם צלי אש ולא זה שאינו צלי ה\"ד נא אמר רב כדא' פרסאי אברנס קרי נא דהוי צלי ואינו צלי."
+            ],
+            [
+                "<b>מבושל </b> שהזהירה עליו תורה בין שנתבשל במים בין בשאר משקין או מי פירות שם גבי מתניתין דאין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות תנו רבנן במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמו אסורין שאר משקין שמפיגין טעמו ונותנין בו טעם שלהם לא כל שכן ואף על גב דאין מזהירין מן הדין האי קל וחומר אינו אלא מגלה דבישול דקרא איירי אף בשאר משקין רבי אומר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין תלמוד לומר בשל מבושל מכל מקום דריבוייא הוא דהוה ליה למיכתב נא ומבושל מאי בינייהו איכא בינייהו צלי קדר שמבשלין אותו בקדרה בלי מים ובלי שום משקה אלא מים הנפלטין משמנו למאן דיליף לה מקל וחומר הכא שרי ולרבי דיליף לה מריבוייא האי נמי בשל מבושל הוא וחייב מלקות על אכילתו ורבנן האי בשל מבושל מאי מיבעי ליה לכדתניא בשלו ואחר כך צלאו או שצלאו ואחר כך בשלו חייב בשלמא בשלו ואחר כך צלאו חייב דהא בשלו אלא צלאו ואחר כך בשלו הא צלי אש הוא אמר רב כהנא הא מני רבי יוסי היא דסבירא ליה דיש בישול אחר אפייה עולא אמר אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דאמר קרא ובשל מבושל מכל מקום דרבייה קרא דהוה ליה למיכתב ומבושל וגזירת הכתוב היא בפסח. ותמיהא לי בדברי הרב ז\"ל דפסק כרבי דצלי קדרה לרבי הוא דחייב ולא לרבנן כדאמר' ואין הלכה כרבי אלא מחבירו ולא מחביריו ובשלו ואחר כך צלאו אתי כרבנן ולא כרבי כדאמר דלרבנן הא בשל מבושל מאי עבדי ליה לכדתניא בשלו ואח\"כ צלאו וכו' אבל רבי מפיק ליה לשאר משקין וצלי קדר ולבשלו מבעוד יום דלימא קרא בשל בשל או מבושל מבושל מאי בשל מבושל שמעת מינה תרתי שאר משקין וצלי קדר ובשלו מבעוד יום כדאיתא התם ואם כן לרבי לבשלו ואחר כך צלאו ליכא ריבוייא. ונראה דלא פסיק אלא כרבנן והא דאמרינן איכא בינייהו צלי קדר דמשמע דלרבנן צלי קדר שרי לא היא דלכולי עלמא פסול ועשה נמי אית ביה דצלי אש בעינן ולא צלי מחמת דבר אחר אבל לענין מלקות אמר דלא לקי מהכא דדוקא שאר משקין הוא דילפינן מקל וחומר דמפיגין טעם הבשר וצלי קדר לא אבל בתר דמרבינן בשלו ואחר כך צלאו וכו' מבשל מבושל לרבנן צלי קדר נמי מרבינן מהכא דנא הוי דומיא דמבושל ומרבי' מבושל כל דהו כדאמר' והכי משמע לישנא דכתב רש\"י ז\"ל למאן דיליף לה מק\"ו הכא שרי דמשמע דמהכא הוא דלא מצינו לחיובי צלי קדר לרבנן אבל מקרא דבשל מבושל כי היכי דבשלו ואח\"כ צלאו או צלאו ואחר כך בשלו מרבינן לחיובא מבשל מבושל הכי נמי לצלי קדר דהוי דומיא דצלי כדאמר' והיינו דכתב הרב ז\"ל צלאו ואחר כך בשלו או שבשלו ואחר כך צלאו או שעשהו צלי קדר חייב דמשמע דכולהו מחד ריבוייא נפקי דהיינו בשל מבושל כדאמרן והא דכתב הרב ז\"ל דשאר משקין ומי פירות מרבי' להו מדכתיב בשל מבושל ריבה דהיינו לרבי ולא לרבנן דלרבנן מקל וחומר מרבי ליה כדאמ' לאו דוקא דמשום דהוי דרשא פשוטה הוא דנקט בשל מבושל כדחזינן בכמה דוכתי דנקיט תלמודא דרשא פשוטה אף על גב דלא הויא כהלכתא אבל קושטא דמילתא הוא דמבשל מבושל הוא דמרבינן צלאו ואחר כך בשלו ובשלו ואחר כך צלאו וצלי קדר כדא' אבל מותר לסוך ולטבול אותו במשקין כדתנן התם אבל סכין ומטבילין אותו בהם חוץ מן המים דהא דתנן סכין ומטבילין אותו בהם אמשקין ומי פירות קאי ולא אמים ונראה דאיסור סיכה וטבילה במים לא הויא מדאוריתא כיון דלא הוי דרך בישול בכך."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> צולין את הפסח על כלי אבן וכלי מתכות פרק כיצד צולין משנה אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלה שהמתכת כשמתחמם מקצתו מתחמם כולו ונצלה הפסח מחום השפוד שבתוכו והוה ליה כפסח צלי מחמת דבר אחר ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר ואם היה כלי מנוקב כדי שישלוט בו האור מותר וכלי אבן נמי מקום שנוגע בו הבשר נצלה מחמתו ולא מחמת האש. הסיק את התנור וגרפו שם מימרא דרבי יוחנן דאמר אין זה צלי אש דכתיב צלי אש צלי אש ב' פעמים ואי לא כתב רחמנא צלי אש ב' פעמים הוה אמינא אאש קפד רחמנא וחום התנור תולדת אש הוא ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם ואש להכי חזר וכתב צלי אש דבעינן אש ממש ולא חומו חתכו ותלהו על גבי גחלים הרי זה צלי אש ברייתא משמיה דרבי ורמינהי מכות אש אין לי אלא שנכוה באש בגחלת ברמץ וכו' מנין תלמוד לומר מכוה מכוה ריבה הא לאו ריבויא גחלת ולא אש נינהו אמרי גחלת של עץ לא איצטריך קרא לרבויי דפשיטא דאף היא אש כי איצטריך ריבוייא לגחלת של מתכת צלהו על גבי סיד או חרסית או חמי טבריה הרי זה אסור שאין זה צלי אש וגבי מכוה הוא דמרבינן להו בריבוייא דמכוה מכוה כדאמר' אבל הכא דלא גלי קרא לא הוי בכלל אש. כיצד צולין אותו ריש פרק כיצד צולין משנה מביאין שפוד של רמון תוחבו בתוך פיו עד בית נקובתו וכו' וכל עץ שרי מדאוריתא אלא דמדרבנן הוא דאמר שיהא של רמון דמחזי כמבושל אי הוי עץ אחר כדאיתא התם בגמרא ומדברי הרב ז\"ל נראה דאפילו מדרבנן שרי כל עץ ולכתחלה הוא שהיו בוררין של רמון ותולה כרעיו ובני מעיו חוצה לו ולא יתנם בתוכו דהוי כעין תבשיל שם במשנה כרבי עקיבא דפליגא (אמר) ארב\"י הגלילי ונראה דלא הוי בישול מדאוריתא אפילו נתנן בתוכו. נגע הבשר בחרסו של תנור יקלוף את מקומו שם במשנה משום דנתבשל שם מחום התנור ולאו צלי אש הוא כדאמרי' לעיל משום שנאמר צלי אש ב' פעמים למעוטי תנור שגרפו וחרס התנור גרוף ועומד הוא. נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יקלוף את מקומו שם במשנה משום דלא סגי בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי דשומן נבלע בתוכו הרבה ואותו שומן מבושל מן החרש. נטף מרוטבו על הסלת יקלף את מקומו וישליכנו שם במשנה ומפרש בגמרא בסלת רותחת דמטוי רוטבו מקום הסלת והוי צלי מחמת דבר אחר ואסור למיכליה לההוא רוטב שבתוך הסלת משום אל תאכלו כי אם צלי אש הילכך יקמוץ את מקומו וישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולים והרב ז\"ל לא כתב בסלת רותחת ומשמע דטעמ' דיקלוף את מקומו אינו אלא משום הרוטב עצמו דכיון שפירש לאו צלי אש הוא וטעם זה לא הוזכר בגמרא וצ\"ע. סכו בשמן של תרומה חבורת כהנים יאכלו וחבורת ישראל אם חי ידיחוהו ואם צלי יקלפו את מקומו כדתנן התם במתניתין ובשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים אצל בני חבורה כדתנן התם דאין פודין מעשר שני בירושלם ואפילו לאוכלו שם בקדושה דכי ירבה ממך הדרך ונתת בכסף כתיב. אין צולין שני פסחים כאחת מפני התערובת שם בריתא וגזרה מדרבנן היא שלא יבא לאכול פסח שלא למנוייו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הפסח נאכל אלא עד חצות מדרבנן להרחיק אדם מן העבירה כדתנן ריש ברכות ומדאוריתא נאכל כל הלילה כדכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה וגו' וכתיב חפזון עד שעת חפזון וטעון הלל בשעת אכילתו כדתנן פרק מי שהיה טמא הראשון טעון הלל באכילתו ובגמרא מנא הני מילי אמר קרא השיר יהיה לכם כליל התקדש חג השיר ביום שנגאלו מן הגלות יהיה כליל התקדש חג כמו שנוהגים לשורר בליל התקדש חג ואין לך ליל חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו ואיפשר דהוי דאורייתא הלכתא עד דאתא נבייא ואסמכינהו אקרא. ואין בני החבורה אוכלין אחר שנרדמו משנה סוף פרק ערבי פסחים וחומרא מדרבנן היא דנראה כאוכל פסחו בשני מקומות כדפי' רש\"י ז\"ל שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת רנז </b> שלא יוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה דכתיב לא יוצא מן הבשר חוצה ומכילתא חוצה חוץ למקום אכילתו והמוציא ממנו כזית חוץ למקום אכילתו לוקה סוף פרק כיצד צולין גבי מתניתין דשני חבורות שהיו אוכלות בבית א' מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם משמע שני בני אדם אוכלין פסח אחד בשני בתים דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח בתים שנים מלמד שהפסח נאכל בשני חבורות יכול יהא אדם אחד אוכל ממנו בשני מקומות כגון בשני חדרים או בשני חבורות ההופכות פניהם כעין שתי בתים תלמוד לומר בבית אחד יאכל ורבי יהודה סבר יש אם למסורת דיאכל כתיב דמשמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בשתי בתים או חבורות אבל שני אנשים אוכלים בשני בתים אפילו מפסח אחד דכתיב אותו וכתיב הבתים אשר יאכלו דמשמע רבים כדאמר' מכאן אמרו השמש שאכל כזית בצד התנור כשהיה צולה אותו והוא נמנה עליו אי פקח הוא ממלא כריסו ממנו דאם יעמוד משם שוב לא יאכל ואם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו באין ויושבין בצדו דברי ר' יהודה ומוציא בשר פסח מחבורה לחבורה חבורת שני פסחים בבית אחד מנא לן שהוא בלא תעשה דתניא לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה חוצה קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו דאין לי מקרא דבית אלא שלא להוציא מבית לבית מחבורה מנין תלמוד לומר חוצה כדאמר' חוץ לאכילתו ואתי אפי' לרבי יהודה דאמר פסח נאכל בשתי חבורות דאחר שנחלק וחלקו כל חבורה חלקם אסור להוציא חלק חבורה זו לחבורה אחרת וצריך עקירה והנחה דהוצאה כתיב ביה כשבת שם מימרא דרבי אמי דכי היכי דגבי שבת בעינן עקירה והנחה דעד שיניח לא נגמרה מלאכה דבכל חיובי חטאת כתיב בה בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה האי נמי אף על גב דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן כיון דכתיב הוצאה. אין מוציא אחר מוציא בפסח דכיון שהוציא הראשון נפסל. מן האגף ולפנים כלפנים לחוץ כלחוץ שם במשנה ואגף קרי כל מקום הגפת הדלת שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו דהיינו שפת הפנימית של עובי הפתח ומן האגף ולחוץ היינו מקום הנקישה ואגף עצמו שהוא עובי הפתח כלחוץ דגמרא אמר הא גופה קשיא דמן אגף ולפנים כלפנים הא אגף עצמו כלחוץ אימא סיפא כלחוץ הא אגף עצמו כלפנים לא קשיא כאן בשערי עזרה כאן בשערי ירושלם דשערי עזרה נתקדש וגובין בקדושת עזרה חוץ משער נקנור מפני המצורעים כדאיתא התם ושערי ירושלם לא נתקדש עוביין מפני המצורעים שמגינים תחתיהם מפני החמה והגשמים החלונות ועובי הכותלים כלפנים כדתנן התם החלונות ועובי החומה כלפנים דאף על גב דעובי שערי ירושלם הוא כלחוץ התם משום טעמא דמצורעים כדאמרינן דאף על גב דמבפנים היו מהלכין כשהיו מקדשין את העזרה הקידוש היה תלוי בדעת בית דין הגגין והעליות אינם בכלל הבית שם אמר רב גגין ועליות לא נתקדשו בין גגי ירושלם בקדושת ירושלם לקדשים קלים בין גגי לשכות העזרה בקדושת העזרה לקדשי קדשים ומדלא נתקדשו בקדושת ירושלם ועזרה לא היו בכלל קדושת הבתים הילכך אם אכל פסח בבית זה אינו יכול לגמור אכילתו בעליה ובגג דלא הוו בכלל בית כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>בשר </b> הפסח שיצא חוץ לחבורתו בין בזדון בין בשגגה נאסר באכילה כדילפינן בהלכות מעשה הקרבנות אזהרת רל\"ו דחומת ירושלם לקדשים קלים כחומת העזרה לחמורים דנפסלו ביציאתן כדילפינן מדכתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא הבשר ממחיצתו נאסר באכילה כטרפה דהאי בשדה יתירא הוא לומר דכיון שהוא בשדה דאין לו מחיצות נאסר כדאמרינן. אבר שיצא מקצתו חותך הבשר ויורד עד שמגיע לעצם וקולף שם במשנה עד שמגיע לפרק וחותך שאסור לשבור בו עצם ובמוקדשין קוצץ בקופיץ."
+            ],
+            [
+                "<b>שתי </b> החבורות שהיו אוכלות בבית אחד צריכה כל חבורה לעשות לה הקף שם במשנה שתי חבורות וכו' אלו הופכין פניהם הילך וכו' וכתב רש\"י רשאין אבל הרב ז\"ל פי' צריכין דכתיב מן הבשר חוצה מפי השמועה למדו שצריך ליתן לו חוצה למקום אכילתו והאי דתנן והמיחם באמצע הוי כעין מחיצה והשמש קופץ את פניו כשמחזיר פניו למזוג עד שמגיע אצל חבורתו שאסור לאכול בשתי חבורות אדם אחד כדילפי' לעיל וכלה הופכת פניה ואוכלת כדתנן התם דכיון דיושבת במקומה בחבורתה לא הוי כשתי חבורות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שתי </b> חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם אינם אוכלים שם לדברי האומר אין הפסח נאכל בשני מקומות אין אוכלין דיש כאן אויר חדש ונעשה לכל חבורה כמקום אחר והוה ליה כאוכלים במקום הראשון ובשני הילכך לדברי האומר אין האוכל אוכל בשני מקומות אין אוכלין וכן אם היתה חבורה אחת ונעשית מחיצה ביניהם אינם אוכלין עד שתסתלק שאין הפסח נאכל בשתי חבורות ואין נעקרין מחבורה לחבורה שם היו יושבין ונפרצה מחיצה ביניהם ועשאם שני חבורות לדברי האומר פסח נאכל בשני חבורות גומרין אכילתן ואף על גב דמאן דאית ליה פסח אחד נאכל לשתי חבורות אוסרו לאדם אחד לאוכלו בשני מקומות הכא לא נעשה לכל חבורה וחבורה מקומה כמקום אחר שהרי אינו רואה אויר שלא ראה עד עכשיו ואין כאן מקום חדש אלא הישן נתקצר ונתמעט כן כתב רש\"י ז\"ל והרב ז\"ל כתב דאם נעשית מחיצה ביניהם אינם אוכלים עד שתסתלק דאין פסח נאכל בב' חבורות וקשיא לי דהא לא אתי אלא לרבי שמעון דרבי יהודה סבר דפסח נאכל בשני חבורות כדאמר' לעיל ומתניתין אתיא כותיה כדאמרינן מני מתני' כרבי יהודה ונראה דסבר הרב ז\"ל דאזלינן בתרוייהו לחומרא דגרסינן התם בתר הכי יתיב רב כהנא ופשיט לה מיפשט שעשיית מחיצה עושה אותן ב' חבורות וסילוק מחיצה עושה אותן ב' מקומות ולא מספקא ליה מידי אמר ליה רב אשי ותיבעי לך אי בעי סילוק מחיצה ועשיית מחיצה מי הוי כשתי מקומות או לא תיקו וכיון דסלקא בתיקו לרב אשי מאריה דתלמודא אזלינן לחומרא ובתרוייהו אין אוכלים כדכתב הרב ז\"ל אבל מה שכתב שאין הפסח נאכל בב' חבורות ר\"ל דאין האוכל אוכל בשתי חבורות כדכתיב ואין נעקרין מחבורה לחבורה שרוצה לומר מי שאכל בחבורה זו לא יעקר לאכול בחבורה אחרת אבל הפסח עצמו נאכל בשתי חבורות כדילפינן לעיל לרבי יהודה דשני בני אדם אוכלין פסח אחד בשני בתים כדכתיב יאכלו שנים אותו אחד פסח בתים שנים כדאמ' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>בני </b> חבורה שנכנסו שלשה מהם בשעה שדרך בני אדם לאכול הפסח אין ממתינים לשאר ואם נתאחרו עד שאכלו הכל אין משלמין להם דמי חלקם אבל שנים ממתינים ובשעה שנפטרים מלאכול אין אדם צריך להמתין לחברו פרק האשה על מתניתין דהממנה עמו וכו' בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהם יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא עוד אלא אפילו חמשה ועשו סבולת רשאין לומר טול חלקך וצא ופרש\"י סבולת תערובת סעודה של כל ימות השנה ואמרי' בגמרא מאי ולא עוד מאי אולמיה האי מהאי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא פסח דמצי אמרי ליה כי קבלוך לתקוני זבחא כמדת איש אחד אלא אפילו סבולת נמי דצותא בעלמא הוא ואיכא למימר משום צותא קבליה עליה בכל מאכלו רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא מצאתי מאין הוציא מה שכתב הרב ז\"ל דין הג' מהם החבורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רנח </b> שלא להאכיל מן הפסח בין מפסח ראשון בין מפסח שני מומר לעבודה זרה דכתי' כל בן נכר לא יאכל בו ומתרגמינן כל בר ישראל דישתמד לא ייכול ביה ובמכילתא כל בן נכר זה ישראל מומר לעבודה זרה ואיקרי בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואינו לוקה נראה דסבר הרב ז\"ל דלאו זה למאכיל ולהכי אינו לוקה אבל מומר גופיה לוקה אם אכל כזית מן הפסח כיון שהיה מומר בשעת עשייתו אף על פי שחזר בתשובה בלילה כדדרשי' בו מומרת פוסלת אבל אוכל במצה ומרור דחייב לאכול מצה ומרור אם עשה תשובה אי קאי האי דרשא אבו דבן נכר כמו שכתבו התוספות פרק הערל ובפסח שני נמי חייב משום דכתיב ככל חוקת הפסח כדאמר' לעיל:<br><b> אזהרת רנט </b> שלא להאכיל ממנו תושב ושכיר דכתיב תושב ושכיר לא יאכל בו ותניא במכילתא תושב זה גר תושב שכיר זה הגוי ומערל ובן נכר לא נפקי דאיצטריך קרא לערבי מהול וגבנוני מהול שאינו ערל וגם שומר ז' מצות בני נח שאינו בן נכר ונראה דהאי לאו נמי אישראל המאכילו דאלו תושב ושכיר גופייהו לאו בני עונשין נינהו דלאו ישראל הוו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רס </b> שלא יאכל ערל מבשר הפסח דכתיב וכל ערל לא יאכל בו וערל זה הוא שמתו אחיו מחמת מילה ולהכי לא מלו אותו והוא גם כן אינו רוצה לימול מפני הסכנה ודרשינן פרק הערל בו הוא דאינו אוכל דבו קאי אפסח אבל אוכל הוא במצה ומרור ואיצטריך למיכתב בן נכר דלא מאיס בערלה ואיצטריך למיכתב ערל דלבו לשמים מפני הסכנה כדאמר' וערל זה אם אכל כזית מן הפסח לוקה דהוא עצמו מוזהר."
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b> שמילת בניו ועבדיו מעכבת מלשחוט פסח כדכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו כך מעכבתו מלאכול כדכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו שם פרק הערל אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשייה ועבדיו בשעת אכילה דגבי מילת זכריו כתיב ואז יקרב לעשותו וגבי עבדיו כתיב אז יאכל בו דאפילו לא הוה לה עבד בשעת עשיה והיה בשעת אכילה מעכבו מאכילת פסחו מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה דגבי בנים נמי אם ראוי בשעת אכילה ולא היה ראוי בשעת עשייה מנין שמעכבו מאכילת פסחו תלמוד לומר אז אז לגזרה שוה כתיב אז יקרב לעשותו וכתיב אז יאכל בו מה אז יאכל בו דעבדים שעת אכילה מעכבת בו כדאמר' אף אז יקרב לעשותו דזכרים שעת אכילה מעכב' בו ועבדים משכחת להו דזבנינהו בין שחיטה לאכילה וזכרים כגון חלצתו חמה וחולה ונתרפא אחר שחיטה או טומטום ונקרע בין שחיטה לאכילה ונמצא זכר כדאיתא התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת רסא </b> שלא ישבור עצם בפסח ראשון הטהור דכתיב ועצם לא תשברו בו:<br><b> אזהרת רסב </b> שלא ישבור עצם בפסח שני דכתיב ביה ועצם לא תשברו בו והשובר בו עצם בין בראשון בין בשני בטהור לוקה דתנן פרק כיצד צולין השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו סופג את הארבעים ובגמרא בשלמא מותיר אפילו בטהור לא לקי דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו בבקר וגו' בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי רבי יהודה דכל לאו שניתק לעשה משמע זו הוא תקנתו אם תעבור על הלאו עשה זאת והנצל ועוד דלא דמי ללאו דחסימה שמלקות נסמך לו אלא שובר בטמא מנא לן דאמר קרא ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול דבו מיעוטא הוא ופסח טמא פסול הוא שנעשה בפיסול דטומאה דחויה היא בצבור אלא שכאן גזירת הכתוב לפטרן בו. אחד השובר את העצם בלילי ט\"ו או מבעוד יום אפילו אחר כמה ימים הרי זה לוקה שם על פלוגתא דרבנן ור' אביי אמר שבירת העצם מבעוד יום איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא וחייב לר' דאמר ראוי לאכילה הוא דחייב בשבירת העצם דכתיב ועצם לא תשברו בו בתר בבית אחד יאכל האי מבעוד יום לאו ראוי לאכילה הוא ורב פפא אמר כל כי האי גונא לכולי עלמא אית ביה משום שבירת עצם דלאורתא מיחזי לאכילה ושבר אחר כמה ימים דתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו ותניא כל העצמות אין טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח מפני התקלה משמע דאי שברן חייב דהא דרשינן בו בכשר ולא בפסול והא הוה כשר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> חייבין אלא על שבירת עצם שיש בו מוח או שיש עליו כזית בשר שם רבינא אמר כל כי האי גונא דאין עליו כזית בשר אין בו משום שבירת עצם דבעינן שיעור אכילה ותניא כותיה שיש בו שיעור אכילה יש בו משום שבירת עצם אין בו שיעור אכילה אין בו משום שבירת עצם ותניא ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח ומה אני מקיים ואכלו את הבשר בלילה הזה אי לית ביה מוח בבשר שעל גב העצם ועצם דאית ביה מוח אשמועינן דלא תימא ליתיה עשה דואכלו את הבשר ולידחי את לא תעשה דעצם לא תשברו בו או אינו מתקיים ואכלו את הבשר אלא במוח שבתוך העצם [דיבא] (ריבה) עשה וידחה וכו' ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל יש עליו מתחלתו כזית בשר דמתקיים ביה ואכלו וכו' כשהוא אומר ועצם לא תשברו בו בפסח שני שאין ת\"ל שהרי כבר נאמר ככל חוקת הפסח וגו' הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח אבל יש עליו כזית בשר דאי לית ביה כזית בשר מתחלתו הא בעינן ואכלו כדאמר'. היה עליו כזית בשר ושבר העצם שלא במקום הבשר חייב אף על פי שמקום השבר פנוי מבשרו שם איתמר אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר רבי יוחנן אומר משום שבירת עצם יש בו וריש לקיש אמר אין בו משום שבירת עצם ופסק כרבי יוחנן לגבי דר\"ל ובתוספות כתבו דאליבא דרבי פליגי אבל לרבנן לכולי עלמא יש בו משום שבירת עצם דהא מתקיים בההוא כזית ואכלו את הבשר. השובר עצם אחד לוקה דהכי משמע פשטא דמתני' דהשובר את העצם וכו' ומתנייתא דמייתא התם ופשטא דקרא נמי ועצם לא תשברו בו הכי משמע. השורף עצמות והמחתך גידים אינו חייב משום שבירת עצם שם ברייתא דשבירה קאמר קרא ולא שריפה ועצם קאמר קרא ולא גידין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פסח </b> שהוא נא או מבושל ושבר בו עצם לוקה שם שבירת עצם בנא איכא בינייהו וכו' רב נחמן אמר כל כי האי גוונא יש בו משום שבירת עצם מאי טעמא דהא חזי לאכילה דמטוי ליה ואכיל ליה ומבושל ונטמא ויצא שם רב יוסף אמר היתה לו שעת הכושר ונפסל איכא בינייהו למאן דאמר כשר כדדרשינן ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול הא נמי כשר הוא שנעשו כל עבודותיו בהכשר ולרבי דאמר ראוי לאכילה השתא לאו ראוי לאכילה הוא ותניא כותיה היתה לו שעת הכושר אין בו משום שבירת עצם לא היתה לו שעת הכושר ונפסל יש בו משום שבירת עצם כיון שנתפגל או נעשה במחשבת מקום או זמן."
+            ],
+            [
+                "<b>שבר </b> עצם האליה אינו לוקה שהרי אינה ראויה לאכילה שם שבירת עצם האליה איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא לרבי דאמר ראוי לאכילה הא אינו ראוי לאכיל' דלגבוה סלקא ותימא דפסק כרבי. הסחוסים מותר לאכלם שם במשנה כל הנאכל בשור הגדול שהוקשה כל מה שעתיד להקשות בו יאכל בגדי הרך אבל מה שאין נאכל בשור הגדול אף על פי שעכשיו רך הוא עתיד להקשות בסופו והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול בשלק' יאכל בגדי הרך בצלי ומה הן ראשו כנפים והסחוסים ותניא נמי הכי כדאיתא התם ורש\"י ז\"ל פירשה בסיום אכילה דכתיב אין נמנין עליו בפסח אף על פי שעכשיו רך היא וכו' ולית ביה משום נותר. גידין שסופן להקשות אין נמנין עליהם שם עלה דמתני' פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש והדר ביה רבי יוחנן וקאמר דאין נמנין עליהם דבתר סוף אזלינן. נמנין על מוח שבראש ולא על מוח שבקולית שם ברייתא רבי אומר נמנים על מוח וכו' דמוח הראש יכול להוציאו דרך האף בלא שבירת עצם אבל קולית אין יכול להוציאו אלא בשבירת עצם"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מחתכין את הפסח אלא צולין אותו שלם כדכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו וכשיאכלנו ויגיע לגיד הנשה מוציאו דאין בגידין בנותן טעם ואם חתכו וצלה כולו לא מיפסל בהכי כמו שכתבו התוספות ריש פרק כיצד צולין:<br><b> אזהרת רסג </b> שלא להותיר מבשר הפסח שנאמר לא ישאירו ממנו עד בקר ואינו לוקה דניתק לעשה דלא הוה דומיא דלאו דחסימה דסמיך למלקות:<br><b> אזהרת רסד </b> שלא להותיר מפסח שני דכתיב נמי ביה לא ישאירו ממנו עד בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רסה </b> שלא להניח מבשר חגיגת י\"ד ליום השלישי דכתיב לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון עד בקר פ' אלו דברים משנה חגיגה היתה באה וכו' ונאכלת לשני ימים ולילה ובגמרא מתני' דלא כבן תימא דאמר חגיגת הפסח כפסח וכו' ובתר הכי תניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר ובחגיגת י\"ד מיירי דנשחטת עם הפסח בערב דהא ליכא למימר בערב של י\"ט הראשון עצמו קאמר קרא דא\"כ מאי בערב הלא שחיטתן ביום כולו לימד על חגיגת י\"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד דהאי בקר בקרו של ששה עשר קאמר קרא דכשהוא אומר ביום הראשון לבקר הרי בקר שני אמור דמשמע דנאכלת כל יום הראשון של י\"ט ולא ילין עד בקר שני והמותיר אינו לוקה כדאמרינן אלא ישרף כדין נותר. וכשמקריבין את הפסח בראשון מקריבים עמו שלמים בי\"ד מן הבקר או מן הצאן זכרים או נקבות כדתנן התם חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן וכו' ועל זה נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר שם מנין למותר פסח שקרב שלמים דכתיב צאן ובקר וכי פסח מן הבקר בא והלא אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר פסח יהא לדבר הבא מן הבקר ומן הצאן שהם שלמים ויש אומרים צאן לפסח בקר לחגיגה. אימתי מביאין עמו חגיגה שם במשנה בזמן שהוא בא בחול במרובה ובמועט דאע\"ג דפסח דחי שבת וטומאה חגיגה לא דחיא שבת ובמועט כדי שיהא הפסח גמר שביעתן אבל במרובה ובחול ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה ובגמרא אמר רב אשי ש\"מ חגיגת י\"ד לאו חובה היא כלומר אינו חייב מן התורה להביאה דאי ס\"ד חובה היא להביאה מן התורה שוב אין לנו לומר שיש חילוק בין שבת לחול דהוי קרבן הקבוע לו זמן ותיתי נמי במרובה ובטומאה אלא ודאי לאו חובה היא ואינה באה אלא כדי שיאכל הפסח על השבע והיינו מדרבנן משום גזרת שבירת עצם כדמשמע בירושלמי בשר חגיגה ושאר תבשילין אינן נאכלין אלא עד חצות כפסח מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> בין פסח ראשון לשני פ' מי שהיה טמא משנה מה בין פסח ראשון לשני ראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית דפרטי' ממעט ליה מלא תשחט על חמץ דם זבחי דנשחט פסח שני על חמץ כדאמר' לעיל פ\"ח פסח הראשון טעון הלל באכילתו והשני אין טעון הלל כדילפינן מהשיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון הלל לילה שאין מקודש לחג כליל אכילת פ\"ש [אין ט' הלל] שאינו י\"ט. ומוציאין אותו חוץ לחבורתו דכתיב ביה ככל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר דמה שבירת עצם מצות שבגופו אף כל מצות שבגופו לאפוקי שאר דברים שאינן מצות שבגופו. ואין מביאין עמו חגיגה ואינו בא בטומאה נמי לא הוו מצות שבגופו שם במשנה ודוחין את השבת דבמועדו כתיב ביה בשני למ\"ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני ובגמרא שבת אין טומאה לא מתני' דלא כר' יהודה ומ\"ט דת\"ק דמפני טומאה דחיתיו לשני יחזור ויעשה בטומאה בתמיה אלא מוטב ידחה לגמרי ושניהם טעונין הלל בעשייתן דלילה קא ממעט קרא דכליל התקדש חג ולא יום אבע\"א אפשר ישראל שוחטין פסחיהן ואין אומרים הלל דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל. ונאכלין צלי על מצות ומרורים וצלי אתרבי מכלליה דמצות ומרורים כדאמר' לעיל ואין מותירין מהם ואין שוברין מהם עצם כדילפינן לעיל בתרוייהו ולפי שפי' בו מצות חקת הפסח אינו שוה אלא במה שנתפרש בו דהיינו מצות שבגופו כדילפינן לעיל. הדברים שנהגו בפסח מצרים לא נהגו בפסח דורות שם במשנה מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו בעשור וטעון הזאה באגודת אזוב ועל המשקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון בלילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה ובגמרא מנ\"ל דכתיב דברו אל כל עדת ישראל וגו' בעשור לחדש הזה ויקחו זה מקחו בעשור ואומר זה לשם פסח ואין פסח דורות מקחו בעשור ואגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות פשיטא דהוי בפסח מצרים לחוד דשלשה מזבחות היו שם להזאה משקוף ומזוזות כדאיתא התם אבל פסח דורות דזורקין דמו ע\"ג המזבח אין מוציאין ממנה להזות על המשקוף ונאכל בחפזון דכתיב ואכלתם אותו בחפזון ואין אחר נאכל בחפזון וחימוצו כל היום ופסח דורות כל שבעה דכתיב בפסח מצרים ולא יאכל חמץ היום (היום) אתם יוצאים קרי ביה לא יאכל חמץ היום שאתם יוצאי'. ויש בהלכות מצות אלו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7f84de4b32c9b99664bda9bdaac2dd82fcfea08a
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,319 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Paschal Offering",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Paschal_Offering",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנא </b> לשחוט הפסח בי\"ד לחדש ניסן אחר חצות דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים ואין שוחטין אלא מן הכבשים או מן העזים בלבד זכר בן שנה כדכתיב זכר בן שנה מן הכבשים או מן העזים תקחו ואחד האיש ואחד האשה חייבים במצוה זו פרק האשה פליגי תנאי ונקטינן כרבי יהודה דאמר אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושין אותה טפלה דכתיב במכסת נפשות מדלא כתיב אנשים אפילו אשה במשמע ובשני כתיב חטאו ישא האיש ההוא איש אין אשה לא. ומי שבטל מצוה זו בזדון ועבר ולא הקריב והוא לא טמא ולא בדרך רחוקה חייב כרת כדכתיב אשר לא טמא ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שוחטין את הפסח אלא בעזרה כשאר קדשים דכתיב בהו כי אם אל המקום וגו' אף בשעת התר הבמות לא היו מקריבין הפסח בבמת יחיד והמקריב לוקה דכתיב לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך מפי השמועה למדו שזו אזהרה לבמת יחיד אפילו בשעת התר הבמות פרק קמא דמגלה תנן אין בין במה גדולה לבמה קטנה אלא פסחים ובגמרא פסחים ותו לא והא קתני סיפא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה אלא אימא כעין פסחים דקבע להם זמן."
+            ],
+            [
+                "<b>שחיטת </b> פסח אחר חצות דבין הערבים משמע משש שעות ולמעלה שהצל נוטה קרינא בין הערבים ואם שחטו קודם חצות פסול דאפילו בן בתירא דפוסל בנשחט בשחרית שלא לשמו בפרק קמא דזבחים מודה דלשמו נמי פסול דבין הערבים משמע כדאמרן ואין שוחטין אותו אלא אחר תמיד של בין הערבים יאוחר פסח שכתוב בו בערב ובין הערבים לתמיד שלא נאמר בו אלא בין הערבים ומשום האי טעמא גופא דכתיב בפסח בערב ובין הערבים קודמין לו קטרת ונרות דלא כתיב בהו אלא בין הערבים דכתיב ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה והאי בין הערבים אתרוייהו קאי. ואם שחטו אחר חצות קודם התמיד כשר פרק כל התדיר קודם התמיד כשר ואף על פי שלכתחלה מצוה לאחרו כדתניא יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים וגו' ויהא אחר ממרס בדמו עד שיזרק דם התמיד הואיל והוא קודם ואם נזרק קודם דם התמיד כשר דלכתחלה הוא דבעינן תמיד קודם הפסח כדאמרן:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רנד </b> שלא לשחוט הפסח ועדיין החמץ קיים שנאמר לא תשחט על חמץ דם זבחי שלא יזבח הפסח ועדיין החמץ קיים ומניין שזבח זה פסח הוא דבר הלמד מענינו דכתיב בסיפיה דקרא ולא ילין לבקר זבח חג הפסח ועוד אי זהו קרבן שקרב ביום איסור חמץ זה פסח ומנין שבי\"ד הכתוב מדבר שנאמר לא תשחט ולא ילין דורש בפרק תמיד נשחט לא תשחט אותם שעוברים בלא ילין ומי ששחט והיה לו כזית חמץ ברשותו לוקה והפסח כשר דהא לא שנה עליו הכתוב לעכב. אחד השוחט ואחד הזורק את הדם וא' המקטיר האימורים אם היה לאחד מהם או לאחד מבני החבורה שאוכלים את הפסח כזית חמץ בשעת הקרבתו הרי זה לוקה שם פרק תמיד נשחט בריתא וזורק אתרבאי מדם זבחי דכתיב ודם זבחיך ישפך כרבי עקיבא במכילתא והקטרה נמי אתיא מדסמכיה ללא ילין כל שישנו בעבודות שלהן באזהרת הלנה ישנו נמי באזהרת חמץ הילכך מקטיר נמי עובר הואיל וישנו בהלנת אימורים דכתיב בהו נמי לא ילין חלב חגי ויש לאחד מבני החבורה הוי בעיא דרב אושעיא ופשיט ליה רב אמי מי כתיב לא תשחט על חמצך לא תשחט על חמץ כתיב דמשמע אפילו חמץ של אחד מבני החבורה אי הכי אפילו לאחד שאינו מבני החבורה בסוף העולם נמי אמר ליה אמר קרא לא תשחט ולא ילין לא תשחט על חמץ הנך דעבר עליה משום לא ילין וכל בני חבורה בכלל לא ילין מן הבשר הן דלא תותירו ולא ילין בחד קרא נינהו ולא מיחייב בעל החמץ אלא השוחט והזורק דלא תשחט אמר רחמנא דבני חבורה לית בהו מעשה וכל שהחמץ ברשות אחד מהם אפילו אינו בעזרה עמו כרבי יוחנן דאמר לא בעי' על בסמוך דאף על גב דלא חזינן ליה בשעת התראה הואיל דאשתכח דהוה ליה חמץ אחר התראה מיחייב."
+            ],
+            [
+                "<b>דם </b> הפסח טעון שפיכה כנגד היסוד פרק תמיד נשחט תנן וזורקו זריקה אחת כנגד היסוד ובגמרא מאן תנא בזריקה רבי יוסי הגלילי דכתיב גבי בכור ואת דמם תזרוק על המזבח דמו לא נאמר אלא דמם אלמא אחריני נמי משתמעי לימד על הבכור מעשר ופסח שמעינן מתן דמים שלא מצינו במעשר ופסח מתן דמים אלא כאן ומנא לן דטעונין יסוד אתיא זריקה זריקה מעולה כתיב הכא ואת דמם תזרוק וכתיב התם וזרקו בני אהרן מה עולה טעונה יסוד כדכתיב אל יסוד מזבח העולה אף פסח נמי טעון יסוד ואחר כך מפשיטין אותו כדתנן התם ומוציאין את אימוריו ומקטירן כל זבח לבדו דכתיב והקטירו ומשמע לבדו שלא יערב חלבים של קרבן זה בחלבים של קרבן זה אבל חלבי זבח אחד בעי' בבת אחת דכתיב והקטירם שיהא כולו כאחד כל האימורין של קרבן אחד. הקטרת אימורים בפסח נפקא לן מדכתיב בבכור ואת חלבם תקטיר חלבו לא נאמר אלא חלבם לימד על בכור ומעשר ופסח שטעונין אימורין לגבי מזבח כדילפינן גבי זריקה ובעל הזבח נוטל פסחו ועורו ויוצא לביתו בירושלם וצולהו ואוכלו לערב כדכתי' ואכלו את הבשר בלילה וגו':"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רנה </b> שלא ילין אימורי פסח עד הבקר ואם הלינן הרי זה עובר בלא תעשה דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר והוא הדין שאר אימורין של פסח וכתיב נמי לא ילין לבקר זבח חג הפסח והיינו בארבעה עשר שחל להיות בשבת דחלבי שבת קרבין ביום טוב אבל חל בחול אין מקטירין אותם בלילה שהוא י\"ט בפרק תמיד נשחט רמי רב ספרא כתיב לא ילין לבקר זבח חג הפסח לבקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין ויקטירם בלילי י\"ט ואף על פי שהיה חול יום י\"ד והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת ולא ביום טוב ומשנינן הכא בי\"ד שחל להיות בשבת עסקינן דחלבי שבת קרבין ביום טוב ומדקשו קראי אהדדי על כרחין קראי גופייהו מוקמי אנפשייהו הכי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הפסח </b> נשחט בשלש כתות שם במשנה הפסח נשחט בשלש כתות שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים קהל ועדה וישראל ואין פחותים משלשים בני אדם בכל כת וכת בגמרא אמר רבי יצחק אין הפסח נשחט אלא בשלשה כתות של שלשים בני אדם מאי טעמא קהל עשרה עדה עשרה ישראל עשרה מספקא לן דילמא בבת אחת צוה לשוחטו והיו בה שלשים או בזה אחר זה ג' כתות של עשרה בני אדם הילכך שלש כתות בעי' דדילמא בזה אחר זה קאמר ושל שלשים בעינן דילמא בבת אחת קאמר ואינו יכול לשוחטו בפחות משלשים הילכך בחמשין נמי סגיא דעיילי תלתין ונפקי עשרה ועיילי עשרה ונפקי עשרה דאי בהדדי קאמר הא איכא ואי בזה אחר זה ג' כתות קאמר הא איכא והיינו למצוה דבדיעבד אם שחטו כולן בבת אחת כשר דליכא עיכובא בהא. כל זמן ששוחטין ומקריבים קוראים הלוים את ההלל והא דאמרינן דאין שירה אלא על היין תרצו בתוס' דבשעת הקרבה אין אומרים שירה אלא על היין דמקרא דמשמח אלהים ואנשים הוא דילפינן בערכין ועיקר שתיה ושמחה הויא בשעת אכילה והכי נמי בקרבן לגבוה בשעת הקרבה הוא דקאמר דאין אומרים שירה אלא על היין אבל שלא בשעת הקרבה היו אומרים שירה בכמה דוכתין והכא בשעת שחיטה דוקא היו אומר' ועל כל קריאה תקיעה דבשעת תקיעה הויא שירה בפה כדילפינן התם מקרא ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים דמשמע תרוייהו בהדי הדדי. וחליל נמי מכה בשחיטת הפסח ודוחה שבת כדתנן פרק אין בערכין אף על גב דליכא כלי שיר מדאוריתא אלא חצוצרות וכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם ותקעתם בחצוצרות וגו'. והכהנים עומדים שורות בכלי כסף וזהב ולא היה לכלים שהם המזרקים שולים משום גזרה דרבנן שלא יניחום ויקרש הדם. ונותן הכוס לחברו עד שזורק שיעסקו רבים במצוה והקרוב למזבח שופכו כנגד היסוד כדאמר' לעיל ומוציא את האימורין ונותנן בכלי שרת כדתנן התם ובגמרא אימא להקטירם על גבי המזבח ומליחה בעינן כדילפינן מליחה לכולהו במלח תמלח וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חל </b> ארבעה עשר להיות בשבת שחיטת הפסח וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו דוחין השבת שאי איפשר לעשותן קודם השבת שהרי קבוע להם זמן כדכתיב במועדו פרק אלו דברים בפסח דוחין את השבת וכו' ובגמרא תנו רבנן הלכה זו נתעלמה מבני בתירא וכו' אמר להם נאמר מועדו בפסח ונאמר מועדו בתמיד מה מועדו דתמיד דוחה את השבת אף מועדו דפסח דוחה את השבת ועוד קל וחומר ומה תמיד שאין ענוש כרת דוחה את השבת פסח שענוש כרת אינו דין שיהא דוחה את השבת ותמיד גופיה מנא לן דדוחה שבת דכתיב עולת שבת בשבתו מכלל דתמיד קרבה בשבת ומשום דבק\"ו איכא פירכא מה לתמיד שכן תדיר וכליל איצטריך גזרה שוה ושאר דברים אינן דוחין את השבת כדתנן התם. שכח ולא הביא סכין בערב שבת לא יביאנה בשבת כדאמר' דאיפשר הוה להביאו מבעוד יום אלא נותנה בין קרני הכבש או בצמרו דמחמר כלאחר יד מפני המצוה מותר כיון דלאו אורחיה בכי האי מלאכה ואם הקדישו לא יביא סכין עליו מפני שהוא עבודה בקדשים בגמרא פריך והא קא עביד עבודה בקדשים וכתיב לא תעבוד בבכור וגו' ומשני דעבדי כהלל דלא מקדשי להו עד דמייתי להו לעזרה ובירושלמי אמרי דכל עבודה שלצורך הקרבן אין בה מעילה והתירו להקדיש פסח בשבת דקבוע לו זמן ומדאוריתא מותר להקדיש כל דבר."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> את הפסח ונמצא בעל מום שוחט עד שיכשר אחד ואפילו בשבת פרק אלו דברים תנן שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טרפה בסתר פטור [בגלוי] חייב חטאת כיון ששחטו בשבת דשוגג הוא ולא אנוס דה\"ל לבקוריה אבל טרפה בסתר הוי אנוס ובתרוייהו משמע דכיון דלא עלו לו דחוזר ושוחט אחר אפילו בשבת ואם לא הספיק עד שתחשך הוי אנוס ונדחה לפסח שני כדניליף לקמן אנוסין לפסח שני [בפ\"ה] (ב\"ה):"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> שוחטין את הפסח אלא למנוייו דכתיב תכוסו על השה מלמד שמתמנין עליו כשהוא חי דתכוסו ובמכסת לשון מנין הוא כדכתיב את מכסת הערכך. יחיד ששחט את הפסח לעצמו כשר פ' האשה תנן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ומפרש טעמיה דרבי יוסי בגמרא דכתיב איש לפי אכלו תכוסו דמשמע דעל איש אחד תשחטו ובלבד שיהיה ראוי לאוכלו כדכתיב לפי אכלו ולכתחלה לא ישחוט על היחיד דכתיב יעשו אותו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שוחטין את הפסח אלא על מי שראוי לאכול פרק תמיד נשחט שחטו שלא לאוכלו פסול ובגמרא ת\"ר כיצד שלא לאוכלו לשום חולה או לשום זקן ומנ\"ל אמר קרא איש לפי אכלו תכוסו לפי אכלו פרט לזקן ולחולה ולערל וטמא ואפילו הן מנויין ואיתקש אוכלין למינויין כדכתיב אכלו תכוסו מה השוחט שלא למנויין פסול כדילפינן מבמכסת תכוסו דשנה עליו הכתוב לעכב אפילו חבורה ואין אחד מהם יכול לאכול כזית אין שוחטין עליו דכתי' איש לפי אכלו דבעינן לכל אחד כדי אכילה דהוי כזית ובדיעבד כשר כששחטו לאוכליו ושלא לאוכליו כדלקמן."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים משום קלות ראש כדתנן התם אבל עושין חבורה כולה נשים או עבדים כיון דאתרבו למנוייו או לערלים או לטמאים שם פרק תמיד וילפינן לה מדשנה עליו הכתוב במכסת תכוסו לעכב ורב אומר לשון סורסי הוא זה כאדם שאומר לחברו כוס לי טלה זה למימרא דבשעת שחיטה צריך לכוין למנוייו וערל וטמא אימעיטו מאיש לפי אכלו דכיון דלא מצו אכלי מיניה דהוו ערלים או טמאים חשיבי כולהו שלא לאוכליו."
+            ],
+            [
+                "<b>שחטו </b> לאוכליו ושלא לאוכליו שם במשנ' לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולי' ולערלי' לטמאים ולטהורים כשר ובגמרא מ\"ט לשמו ושלא לשמו פסול לאוכליו ושלא לאוכליו כשר לשמו ושלא לשמו פיסולו בגופו של קרבן לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים אין פיסולו בגופו אלא בדבר אחר לשמו ושלא לשמו דהוי פסולו בגופו משום דאי איפשר לברר איסורו חלק שהוא לשמו וחלק שאינו לשמו אבל הני איפשר לברר חלק הראוי לאוכלו בצד אחד וחלק שאינו ראוי לאוכלו לצד אחר ועוד לשמו ושלא לשמו ישנו בד' עבודות והני אינן בארבע עבודות ועוד לשמן ושלא לשמן ישנו בצבור כביחיד ומחשבת אכילה לא שייכא בקרבן צבור דלא שייכא אלא בפסח ומשום הכי לא ילפינן לשמו ושלא לשמו מהני דכשרים לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולי' ולערלים לטהורים ולטמאים וילפינן דמקצת אוכלין פסולין לא פסלי מדכתיב וכל ערל לא יאכל בו כולה ערלה פסלה מקצתה לא פסלה ולרב אשי דאמר דילמא האי וכל ערל משמע כל דהו ערלה כתב רחמנא זאת חוקת הפסח דעד דאיכא כולה ערלה לא פסלה וטומאה לא עשה בה מקצת טומאה ככל טומאה דאילו איטמי חד מאבריה האי דאיטמי שרפינן ליה ואידך אכלינן ליה והכי נמי אי איכא ד' גברי טמאים וד' טהורים לא פסלי להו טמאים לטהורים וכיון דבהני לא פסלי מקצת שאינן ראויין לאכול כערל וטמא שלא לאוכליו ושלא למנוייו נמי לא פסלי במקצת דכולהו מחד קרא נפקי דכתיב איש לפי אכלו וכיון דלא מצי אכלי ליה חשיבי שלא לאוכליו ואיתקשי אוכלין למנויין כדאמר' לעיל. שחטו למולים וזרק הדם לשם מולים וערלים פסול שהזריקה חמורה שהיא עיקר הקרבן דלא כאתקפתא דרב אשי שחטו למולים שיתכפרו בו ערלים פסול שם פלוגתא דרב חסדא ורבה אמר רבה מנא אמינא לה דתניא יכול יפסל ערל בני חבורה הבאים עמו וכו' ורב חסדא אדרבא לאידך גיסא ת\"ל וכל ערל לא יאכל בו כולה ערלה פסלה מקצת לא פסלה בשחיטה אבל זריקה אפילו מקצתה פסלה וכי תימא ה\"ה לזריקה דלא פסלה עד דאיכא כולה ערלה תלמוד לומר זאת חוקת הפסח זאת משמע בעבודה א' הוא דלא פסלה ערלות במקצת והיינו בשחיטה דהיא תחלה לעבודות אבל בזריקה אפילו מקצתה נמי פסלה ומאי חומרא דזריקה דלא מיקבע פגול אלא בזריקה שהיא סוף העבודה דקודם זריקה כל שעתא הוא בספק שמא יחשוב פיסול אחר ויפקיע שם פיגול ממנה ובתוס' כתבו על רב חסדא דאמר פסול מ\"ש שחטו למולים ולערלים דכשר ותירצו דהתם יש מחשבת מולים בשחיטה אבל הכא לא פתיכי מולים בזריקה משמע דאי פתיכי מולים בזריקה נמי כשר והרב ז\"ל כתב שאם זרק לשם מולים וערלים פסול ונראה שהתוספות כתבו זה לפי אוקמתא דרב אשי והרב ז\"ל כתב כסתמא דתלמוד' דקאמר אליבא דרב חסדא אדרבה לאידך גיסא וכו' שחטו לאוכליו לזרוק דמו שלא לאוכליו הפסח כשר פר' כיצד צולין זרק דמו שלא לאוכליו הפס' עצמו כשר ואדם יוצא ידי חובתו נימא כרבי נתן דאמר אכילת פסחים לא מעכבא אפילו תימא רבנן אין מחשבת אוכלים חולה וזקן בזריקה דכי כתיב איש לפי אכלו תכוסו אשחיטה כתיב כדילפי' לעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה בריא בשעת שחיטה וחולה בזריקה או איפכא אין שוחטין וזורקין עליו עד שיהא בריא משחיטה עד זריקה בריתא שם והינו לכתחלה דבדיעבד אין מחשבת אוכלים בזריקה."
+            ],
+            [
+                "<b>שוחט </b> אדם ע\"י בנו ובתו הקטנים וע\"י עבדו ושפחתו הכנענים בין מדעתן בין שלא מדעתן פרק האשה תניא נמי הכי שה לבית משמע איש בעל הבית יקחנו לכל בני ביתו ואין צריך דעתו דאינן יכולין למחות ועבדו ושפחתו כנענים נמי על כרחן ימשכו אחריו דהם סמוכים עליו אבל אינו שוחט על יד בנו ובתו הגדולים ולא על יד עבדו ושפחתו העברים ולא על יד אשתו אלא מדעתן בשתיקה אבל מיחו לא ואפילו שפחה עברית דלא משכחת לה אלא בקטנה היוצאה בסימנים כיון דאין עליו לחנכה יכולה למחות שחט הוא עליהם ושחטו הן לעצמן אין לך מיחוי גדול מזה והא דקתני חוץ מן האשה היינו חוץ מן האשה וכל דדמי לה גדולים ועבדים דאם שחטו לעצמן הוי מיחוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה </b> שהיא בבית בעלה שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה תאכל משל בעלה שם במשנה דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה תאכל במקום שהיא רוצה שמעת מינה יש ברירה דקס\"ד דבמקום שתרצה בשעת אכילה תאכל ואמרינן הוברר דשחיטה וזריקה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא ומשני מאי רוצה בשעת שחיטה ששאלו את פיה בשעת שחיט' ואמרה בזה אני רוצ' ורמינהי אשה רגל ראשון אוכלת משל אביה מכאן ואילך רוצה אוכלת משל אבי' רוצה אוכלת משל בעלה ל\"ק כאן ברדופה כאן בשאינה רדופה ומתני' בשאינה רדופה לילך תמיד לבית אביה הילכך בית בעלה חביב לה כשאר כל הרגלים ושייכא בתריה ורגל ראשון במקום שרוצה בשעת שחיטה כיון שאינה רדופה לילך ובריתא ברדופה הילכך רגל הראשון ודאי בתר אביה מכאן ואילך במקום שרוצה בשעת שחיטה דאם לא בררה בשעת שחיטה אינה אוכלת לא משל זה ולא משל זה. וכן יתום ששחטו עליו אפטרופסים יאכל במקום שהוא רוצה שם במשנה יאכל במקום שהוא רוצה ובגמרא שמעת מינה יש ברירה א\"ר זירא שה לבית מכל מקום וכתבו בתוספות דשה לבית לאו דאוריתא ואף על גב דשלא למנוייו אסיר התם ילפינן מלא תאכלום לא תאכילום בשרצים ונבלות דהיינו בידים אבל כי האי גונא דהוי חנוך מצוה לקטנים שרי והכי נמי בבניו ובנותיו קטנים."
+            ],
+            [
+                "<b>עבד </b> של שני שותפין במשנה שם לא יאכל משל שניהם ואפילו המנהו האחד על פסחו דמי נתן רשות לחלק האחר לימנות על פסח זה ובגמרא והתנן רצה מזה אוכל רצה מזה אוכל מתני' בדקפדי אהדדי שני הבעלים ואין אחד מהם רוצה ליהנו' מחלק חברו ושוחט כל אחד על חלק חברו וסבור שחברו אינו מקפיד אם יאכל חלקו משלו וחברו אינו רוצה ולכך לא יאכל משל שניהם דקפדי כל חד אחלקו שלא יהנה משל חברו ובריתא דלא קפדי. מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו ולא משל עצמו שם במשנה לא יאכל משל רבו דמסתמא לא הוי דעת רבו להמנות חלק החירות על פסחו ובגמרא הא משל עצמו יאכל והתניא לא יאכל לא משל רבו ולא משל עצמו ל\"ק כאן כמשנה ראשונה כאן כמשנה אחרונה דחזרו ב\"ה להורות כדברי ב\"ש דכופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו והואיל ובידינו לשחררו הרי הוא כבן חורין ואוכל משל עצמו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עד </b> כמה נמנין על הפסח עד שיהא כזית לכל אחד דהוי שיעור אכילה ונמנין עליו ומושכים את ידיהם ממנו עד שישחט שם במשנה לעולם נמנין עד שיהא כזית לכל אחד ונמנים ומושכים ידיהם עד שישחוט רש\"א עד שיזרוק הדם אמר אביי מחלוקת לימשך בההיא קאמר ר\"ש עד שיזרוק דכתיב אם ימעט הבית מהיות משה אם באו לימעט ולימשוך ידיהם מהיות משה בעוד היותו לשה יתמעטו מהוויותה דהיינו קודם גמר עבודותיו ורבנן סברי מהיות משה מחיותה משה בעודה בחיים יתמעטו אבל לימנות דברי הכל עד שישחט דכתיב במכסת נפשות והדר תכוסו. נמנו עליו וחזרו ונמנו עד שאין לכל אחד כזית ראשונים שיש להם כזית אוכלים ופטורים מלעשות פסח שני ואחרונים אינם אוכלים וחייבין לעשות פסח שני פ' כיצד צולין בריתא פלוגתא דרבנן ור' נתן דסבר ואלו פטורים שכבר נזרק הדם ורבנן סברי דאכילה מעכבא. הממנה אחרים על חלקו שם במשנה כשאין בני חבורה ליתן לו את שלו ואמר טול אתה חלקך וצא ואכול אתה וחבורתך את חלקך דאית ליה להאי תנא דפסח נאכל בשתי חבורות ואחר שנחלק לכל חבורה חלקם אסור להוציא חלק חבורה לחבורה אחרת וכן לגרגרן נותנין חלקו בעיא שם ופשיטו לה מבריתא היו ידיו של אחד מהם יפות לישנא מעליא שממהר לאכול נותנין לו חלקו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האומר </b> לעבדו צא ושחוט לי את הפסח אף על פי שדרך רבו לשחוט טלה בכל שנה ושחט עליו גדי או איפכא יאכל ממנו שהרי לא פירש ממין פלוני. שחט גדי וטלה פרק האשה במשנה שחט גדי וטלה יצאו לבית השריפה שאין נמנין על שני פסחים שם במשנה שחט גדי וטלה יאכל מן הראשון והשני ישרף ובגמרא והתניא אין נמנין על שני פסחים כאחד לאכול מאחד מהם שירצה דאין ברירה ודילמא לא הוה דעתיה על האי שאוכל ומשני מתניתין במלך ומלכה דאין מקפידים על סעודתם אם גדיים אם טלאים דיש להם רוב מעדנים הילכך אין כאן דין ברירה דתרוייהו ניחא להו ויאכלו מן הראשון והשני ישרף."
+            ],
+            [
+                "<b>האומר </b> לשלוחו צא ושחוט עלי את הפסח וקבע לו גדי או טלה שם במשנה שכח מה שאמר לו רבו יתנה שכח רבו מה שאמר לו שניהם יצאו לבית השריפה ופטורים מלעשות פסח שני דשחיטה וזריקה מעליתא היא חדא אהאי וחדא אהאי וקמי שמיא גליא ובגמרא אמר אביי ל\"ש אלא ששכח אחר זריקה דהוה חזי לאכילה בעידנא דאזדריק והיה איפשר לברר אי זה של רב ואי זה של עבד אבל שכח לפני זריקה דכי אזדריק דם לא הוה חזי לאכילה דהא לא ידיעי מינוייו דידיה חייבין לעשות פסח שני. וכן באומר לעבדו צא ושחוט עלי וקבע לו ושכח יתנה שם במשנה שכח מה שאמר לו רבו ישחוט טלה וגדי ויאמר וכו' ובגמרא פריך טלה שלי מה שקנה עבד קנה רבו אמר אביי רועה הרגיל רבו אצלו דניחא ליה בתקנתיה ומקנה לעבד חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו והשתא מצי לאתנויי אם גדי אמר טלה שלי וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>בני </b> חבורה שאמרו לאחד צא ושחוט עלינו ואמר הוא להם ואתם שחטו עלי ושחט הוא והם כולם אוכלים מן הראשון דהם שלוחיו והוא שלוחם והאחרון יצא לבית השריפה נלמוד מדין הבבו' האחרות אבל לא מצאתי בבא זו מפורשת לא במשנה ולא בברייתא. חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו הלך ומצא ושחט והם לקחו פסח אחר ושחטוהו אם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים עמו והשני ישרף דפסח בלא בעלים הוא דכיון דאמרו לו שחוט עלינו שוב אין יכולין להמנות על שלהן ואם שלהן נשחט ראשון הם אוכלים משלהם שהרי חזרו בהם מן האבוד והוא אוכל משלו שהרי לא נמנה על שלהן ואם אין ידוע אי זה נשחט ראשון או שחטו בבת אחת הוא אוכל משלו שלא נמנה על שלהן והם אינם אוכלים עמו דשמא שלהן נשחט ראשון ונמשכו מזה ושלהן יצא לבית השריפה שמא שלו נשחט ראשון ואין נמנין על השני ופטורים מלעשות פסח שני דממה נפשך בראשון שבהם נמנו ואכילה לא מעכבת דאף על גב דלרבנן דרבי נתן אכיל' מעכבא היינו היכא דמעיקרא בשעת זריקה לא חזי לאכילה משום טומאה או היכא שנמנו עד שאין כזית לכל אחד דליכא כזית לאחרונים אבל הכא אותו שנשחט קודם הוי חזי לאכילה לכולהו אלא שאינו ידוע שנתערב ולהכי כיון דראוי הוא לאכילה ובשר נמי ראוי אלא דאין ידוע אי זו היא לא מעכבא כדאמרינן. אמר להם זה אם איחרתי שחטו אתם עלי הלך ומצא הוא ושחט והם לקחו ושחטו אם שלהם נשחט ראשון כלם אוכלים ממנו ושלו ישרף דכיון שהמנוהו על שלהם הרי נמשך מן הראשון וחזר בו משליחותו ואם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים משלהם שלא אמרו לו שחוט עלינו ואם אינו ידוע או ששחטו כאחת הם אוכלים משלהם שהרי לא אמרו לו שחוט עלינו והוא אינו אוכל משלו דשמא שלהם נשחט ראשון ונמנה עמהם שאמר להם שחטו עלי ושלו יצא לבית השריפה דשמא שלהם נשחט ראשון ונמשך משלו שהרי עשאן שלוחין ופטור מלעשות פסח שני דממה נפשך בראשון יצא. אמר להם ואמרו לו ומצא הוא ומצאו הם ושחטו כולם אוכלים מן הראשון דהם שלוחיו והוא שלוחם והשני ישרף דפסח בלא בעלים הוא ואם אין ידוע או שחטו כאחד שניהם ישרפו דאין ידוע אי זה מהם אחרון דלא נמנו עליו ופטורין מלעשות פסח שני דממה נפשך יצאו כולם בראשון שנשחט ואכילה לא מעכבא כדאמר'. לא אמר להם ולא אמרו לו אינן אחראין זה לזה אלא הם אוכלים משלהם והוא אוכל משלו כדתנן התם כל הני בבי בסוף פרק מי שהיה טמא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שתי </b> חבורות שנתערבו פסחיהם קודם שחיטה אלו מושכין להם א' מן הפסחים ואלו א' וא' מבני חבור' זו בא לו אצל זו וכל חבורה אומרת לאותו שבא אצלם אם שלנו הוא הפסח הזה ידיך משוכות משלך ונמנית על שלנו ואם שלך הוא ידינו משוכות משלנו ונמנינו על שלך דלעולם נמנין על הפסח ומושכין ידיהם ממנו עד שישחט וכן ה' חבורות של חמשה חמשה ושל עשרה עשרה כדתנן התם במתני' ועל כרחנו צריכין אחד מאלו לבא אצל אלו כדאמרינן ולא אמרינן כיון שעדיין לא נשחטו יחזרו וימנו אלו על האחד ואלו על השני משום דאסור למשוך כל בני החבורה מן הפסח להניחו בלא בעלים דכתיב ואם ימעט הבית מהיות משה מלמד שמתמעטין והולכין ובלבד שיהא אחד מבני החבורה קיים דאם ימעט משמע דאם רצו מתמעטין ונמשכין ומשמ' נמי דנשאר שיור ועכשיו דמושכין א' מבני חבור' זו לזו וא' מבני חבור' זו לזו מה נפשך א' מבני חבור' קיים."
+            ],
+            [
+                "<b>שנים </b> שנתערבו פסחיהם כל א' ממנה איש א' מן השוק על פסח שלו כל מקום שהוא ונעשו שתי חבורות של ב' ב' בני אדם וא\"כ מתנה כל אחד מן הראשונים עם אותו שנמנה עם חברו ואומר אם שלי הוא פסח זה שמשכתי ידיך משוכות משלך שנמנית עם חברי ונמנית על שלי ואם זה שמשכתי הוא שלך שנמנית עמו ידי משוכות מאותו שלקחתי קודם ונמניתי על שלך ונמצא שלא הפסידו כלום ולכך הוצרך כל אחד להמנות אחד מן השוק דאם בא להתנות כשהן יחידים ואומר אם שלי הוא פסח זה ושלך שלך יפה בררנו ואם לאו הריני מושך ידי משלי ונמנה על שלך נמצא כשהוא נמשך משלו מניח פסחו בלא בעלים שעדיין לא נמנה אחר עליו ואנן בעינן שיור כשמתמעטין כדאמרן."
+            ],
+            [
+                "<b>חמשה </b> שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם כולם יוצאין לבית השריפה דאין ידוע מאי זה פסח עור זה ואותו פסח פסול הוא ברייתא פרק האשה ואמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאזדריק דם מיהא הוו חזו ארבעה לאכילה ומשום הכי פטורין מלעשות פסח שני אבל נתערבו לפני זריקה חייבין כולם שאין כאן כשר שלא נזרק הדם לאכילת בשר והיכא דפטורין הארבעה אף על גב דאיכא חד דלא נפיק לא איפשר לאיתויי פסח שני דהיכי ליעביד ליתי כולהו חד פסח וכו' כדאיתא התם דאלו פסח בשפיכה דנפקא לן מודם זבחיך ישפך ושלמים בזריקה ואף על גב דתניא כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא היינו דיעבד אבל לכתחלה לא וכי תימא משום דלא יעשו מתנות כהלכתן היאך יכנס לידי ספק כרת לא היא שטוב הוא שידחה ספק כרת בשב ואל תעשה ממה שיעשו רובם שלא כהוגן כי כבר רובם עשו פסח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פסח </b> ששחטו בשינוי השם פסול דכתיב ועשית פסח שיהו כל עשיותיו לשם פסח שהם ד' עבודות שינוי בעלים מנין דכתיב ואמרתם זבח פסח שתהא זביחה לשם פסח ואם אינו ענין לשינוי קדש תנהו ענין לשינוי בעלים דכתיב הוא לעכב דמשמע בהויתו יהא. האומר לבני חבורה פסח ששחטתי עליכם שלא לשמו שחטתיו אם נאמן להם סומכים על דבורו כדאמ' בקידושין פרק האומר בההוא עובדא דההוא סמיא דאמר ליה אי מהימן לך דקאמר זינתה אשתך אפקה ואי לאו שורת הדין אינו נאמן כדתניא בהנזיקין דאי אמר זבחי' שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו אינו נאמן כדאמ' התם דאשכחיה ולא אמר ליה מידי ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה ולאביי כיון דאין בידו אינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו הרי זה משובח ויביא פסח שני."
+            ],
+            [
+                "<b>בשר </b> הפסח שנטמא ונודע לו קודם זריקה לא יזרוק את הדם פרק כיצד צולין משנה נטמא בשר וחלב קיים אינו זורק את הדם ואמר רב אם זרק הורצה ואמרינן דאתי כרבי יהושע דאמר כל הזבחים שבתורה בין שנטמא בשר וחלב קיים או איפכא זורק הדם אבל לתנא דמתניתין אף על גב דחלב קיים אם זרק לא הורצה דאכילה מעכבא דכתיב איש לפי אכלו תכוסו ואיתקש אוכלין למנויין דאמר' דאם נשחט שלא למנוייו פסול דכתיב במכסת וכתיב תכוסו הכתוב שנה עליו לעכב ואם לא נודע לו עד שנזרק הדם הורצה שהציץ מרצה על שגגת בשר שנטמא ואינו מרצה על הזדון שם במשנה הפסח שנזרק דמו ואחר כך נודע שהוא טמא הציץ מרצה ופטור מפסח שני ובגמרא טעמא דנזרק ואחר כך נודע הא נודע ואחר כך נזרק לא מרצה ורמינהי וכו' אמר רבינא טומאת הבשר בין בשוגג בין במזיד הורצה זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה דאכילה מעכבא כדאמר' והא דאמרינן פרק האשה רבה דמדאוריתא ציץ מרצה אטומאה ואזריקה בין בשוגג בין במזיד ואמרי רבנן דבמזיד לא הורצה לרבינא מזיד דזריקה ולר' שילא מזיד דטומא' נראה דהיינו לכל הזבחים דאכילה דידהו לא מעכבא כפרתן דאף על גב דכתיב ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אפילו הכי עיקר כפרה בדם אבל קרבן פסח דעיקריה לאכילה אתא זריקתו בשוגג הורצה במזיד לא הורצה מדאוריתא כיון דלא הוה חזי לאכילה בשעת זריקה אבל בשוגג אף על גב דאיגלאי מילתא בתר זריקה דבטומאה היתה אפילו הכי בשעת זריקה שלא נודע עדין שנטמא הויא זריקה ראויה וכשאחר כך נודע שהיה טמא הפסח הציץ מרצה עליו כדאמר'. נטמאו מקצת האיברים שורף את הטמאים ואוכל את הטהורים נטמאו האימורין והבשר קיים זורק את הדם והבשר נאכל לערב שם במשנה נטמא חלב ובשר קיים זורק את הדם. נטמאו הבעלים אחר שנשחט לא יזרוק הדם שם סוף בריתא דר' יהושע נטמאו הבעלים במת לא יזרוק ואם זרק לא הורצה דרחמנא דחייה לטמא נפש בפסח לשני ואין הציץ מרצה בטומאה אלא כשנטמא טומאת התהום כדאיתא בדוכתיה."
+            ],
+            [
+                "<b>הפסח </b> שיצא מירושלם או שנטמא בי\"ד ישרף מיד שם במשנה הפסח שיצא או שנטמא ישרף מיד ובגמרא בשלמא טמא כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף וגבי קדשים קלים הוא דכתיב האי קרא אלא יוצא מנ\"ל דכתיב הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה שמא נכנסה דמה אל הקדש בהיכל ונפסלה כדכתיב וכל חטאת אשר יובא מדמה וגו' וא\"כ הוא יפה עשיתם ששרפתם אותה או שמא חוץ למחיצתה יצאה חוץ לעזרה ודרשינן לה מקרא יתירא דכתיב פנימה ולא איצטריך אלא לומר שמא יצאה ולא היתה פנימה וא\"כ יפה שרפתם אותה א\"ל אהרן למשה פנימה היתה ולא יצאה הא למדנו שאם יצאת היה לו לשורפה אשכחן קדשי קדשים קדשים קלים מנין אלא כל פסולי דקדש בשריפה ל\"ש קדשי קדשים ל\"ש קדשים קלים גמרא גמירי להו הל\"מ וחטאת דאהרן לא איצטריך לפרושי בה שריפה באנינות' וביציאתה אלא מעשה שהיה הוא דאשתעי. נטמאו הבעלים או מתו שם במשנה נטמאו בעלים או מתו שאין פסולו בגופו אלא מחמת דבר אחר שאין לו אוכלים תעובר צורתו וישרף בששה עשר ר' יוחנן בן ברוקה אומר אף זה ישרף מיד ובגמרא אמר רב יוסף מחלוקת שנטמאו בעלים לפני זריקה דמשום הכי חשיב רבי יוחנן בן ברוקה פסולו בגופו דלא אתחזי בשר לאכילה אבל נטמאו לאחר זריקה דאתחזי בשר לאכילה אפילו ר' יוחנן בן ברוקה מודה דפסולו מחמת דבר אחר הוא ובעיא צורה אבל לת\"ק אפילו נטמאו קודם זריקה בעיא צורה דמ\"מ לא בא פסול זה אלא מחמת דבר אחר ור' יוחנן אמר אף לאחר זריקה נמי פליג ר' יוחנן בן ברוקה ואזדא לטעמיה וכו' משכו ידיהם ונזרק דמו בלא בעלים ה\"ל כנטמאו או מתו ותעובר צורתו זה הכלל כל שפיסולו בגופו ישרף מיד בדם או בבעלים תעובר צורתו שם בריתא וטעמא דעיבור צורה דכיון דאין פיסולו חמיר דאינו בגופו לא שרפינן ליה בביזיון עד שתעבור הימנו צורת בשר ובתוס' כתבו דשריפה מיד כפיסולו בגופו סברא היא ועיבור צורה כפיסולו מחמת דבר אחר סברא נמי היא לפיכך אם שחטו אחר שנודע שמשכו בעלים את ידם או מתו או נטמאו ונדחו לפסח שני הרי זה ישרף מיד בתוספתא פ\"ה דאפילו רבנן דר' יוחנן בן ברוקה חשבי ליה פסולו בגופו כיון דשחטו בלא בעלים והא דישרף בנטמאו בעלים היינו כשנטמאו כולן אבל נטמאו מקצתן זכו טהורים בחלק הטמאים בתוספתא פ\"ז בני חבורה שמתו או נטמאו מקצתן השאר אוכלים ואין חוששין ואם התחילו כולן לאכול ונטמאו מקצתן לא זכו טהורים בחלק הטמאים אלא ישרף חלק הטמאים. נטמא שלם או רובו שורפין אותו שם במשנה ומפרש טעמא בגמרא כדי לביישו ומעצי המערכה דאע\"ג דאין יכול להנות מעצי הקדש לב ב\"ד מתנה עליהם הואיל והזקיקוהו לשרוף לפני הבירה בפני הכל כדי לביישו שלא נזהר בפסחו לא הטריחוהו להביא מעצים שלו. נטמא מיעוטו וכן הנותר שורפין אותו בחצרותיהן מעצי עצמן כדתנן התם ובגמרא ת\"ר מעצי המערכה בחצרותיהם אין שומעין להם דילמא פיישן מינייהו ואתי לידי תקלה משמע דאי לאו הכי שרי מדאוריתא דלב בית דין מתנה עליהם ואפילו מאן דלית ליה בעלמא לב בית דין מתנה עליהם הני מילי בקרבנות דקדושת הגוף אבל בקדושת דמים כולי עלמא מודו ואיפשר נמי דבלאו לב בית דין מתנה עליהם הוה שרי למשרפיה בעצי המערכה דהא קדשים נינהו וכיון דנטמאו דינן בשריפה מדאוריתא ומצי למשרפינהו מעצי הקדש."
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש </b> נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה פרק מי שהיה טמא משנה המפריש נקבה לפסחו או זכר בן שתי שנים ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה לשלמים והיינו בנשתיירה אחר הפסח כדתניא בתמורה פ' אלו קדשים דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוא דאמרינן סוף פרק התודה מנין למותר הפסח שקרב שלמים דכתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר והלא אין פסח בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא למותר הפסח אבל קודם הפסח יביא בדמיה פסח כדתניא התם וטעמא דלאחר הפסח תרעה ויביא בדמיה שלמים והיא עצמה אינה קרבה שלמים משום דמתחלה לא הוקדשה ליקרב היא עצמה ולא תימא ימכרנה כמות שהיא בלא רעיה כיון שמעולם לא נתקדשה קדושת הגוף דכיון דפסח קרב שלמים אחר הפסח כדילפינן היא עצמה היתה ראויה לשלמים אם תחלה הוקדשה לכך ולהכי בעי' דתרעה ותמכר וכן זכר בן שתי שנים דאינו ראוי לפסח ירעה ויביא בדמיו שלמים אף על גב דדחוי מעיקרו הוי דחוי דמתחלה לא נראה למה שהוקדש והרי הוא כקבוע שנדחה דאין עצמו קרב שלמים אלא דמיו."
+            ],
+            [
+                "<b>הפריש </b> פסחו ומת לא יביאנו בנו אחריו אלא לשם שלמים שם במשנה ובגמרא תנו רבנן המפריש את פסחו ומת אם בנו ממונה עמו דעדין יש לו בעלים יביאנו לשם פסח אין בנו נמנה עמו בפסח יביאנו לשם שלמים לי\"ו דאין נדרים ונדבות קרבים ביום טוב ובעי' בגמרא דמית אימת וכו' אמר רבינא כגון שהפרישו אחר חצות ומתו בעלים אחר חצות בנו נמנה עמו יביאנו לשם פסח דהא חל עליה חיובא דפסח ברישא אין בנו נמנה עמו יביאנו לשלמים דהא חל עלי' אנינות ברישא ותו לא חיילא עליה חיובא דפסח והא דתנן שוחטין על האונן הני מילי היכא דחיילא חובת פסח ברישא והדר חל אנינות."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש אחר יקרב איזה מהן שירצה לפסח והב' שלמים פרק ב' שעירי תניא מי שאבד וכו' יקריב אי זה מהם שירצה דברי חכמים ורבי יוסי אומר מצוה בראשון ופרק מי שהיה טמא תנן אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת פסח קרבה ותמורת פסח אינה קרבה ואין לי לפרש אמר רבי עקיבא אני אפרש הפסח שנמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר בדמיו שלמים וכן תמורתו אחר הפסח קרב שלמים וכן תמורתו ובגמ' איתמר רבה אמר קודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינו דוקא ולא זמן שחיטה דהיינו חצות ואשמועינן דאפילו היה אבוד בשעת חצות אם נמצא קודם שחיטת השני הוקבע לפסח וזה שלא הקריבו דחהו בידים ולכך לא יקרב עוד הוא שלמים ורבי זירא אמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו דשעת חצות היא הקובעתו לפסח ואם נמצא קודם חצות קבעתיה חצות שהרי נראה וכי לא אקרביה דחייה אבל נמצא אחר חצות אפילו קודם שחיטה ליכא קביעות ולא דיחוי ויקריב אי זה מהם שירצה כדתניא פרק שני שעירי ונקטינן כרבי זירא דסתמא דתלמודא קאמר כהאי שמעתא פרק מי שהיה טמא ואלו בפסח היכא דאבד ונמצא אחר חצות קודם שחיטה קרב שלמים והא לא אתיא אלא כרבי זירא דאמר קודם חצות ואחר חצות שנינו אלמא פסח שהיה לפנינו בשעת כפרה ובלבד שיהא אבוד בחצות קרב שלמים והרב ז\"ל כתב אם מצאו אחר ששחט פסחו הרי זה יקרב שלמים וכששניהם עומדים יקריב אי זה מהם שירצה ואם כן ר' עקיבא דאמר נמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וכו' נראה דפליג אדברי חכמים דר' יוסי דאמר יקריב אי זה מהן שירצה לפסח ונראה לישב דברי הרב ז\"ל לכוין דברי חכמים ודברי רבי עקיבא דאם שניהם עומדים יקריב אי זה מהם שירצה ואם הקריב הראשון השני קרב שלמים ואם הקריב השני הראשון קרב שלמי' היכא דלא נמצא אלא אחר חצות אבל נמצא קודם חצות והקריב השני דחהו לראשון דחצות קבעתו ולהכי לא יקרב הראשון אלא ירעה עד שיסתאב וימכר וכו' והא דכתב הרב ז\"ל מצאו אחר ששחט את פסחו הרי זה יקריב שלמים דמשמע כרבה דקודם שחיטה ולאחר שחיטה שנינו מצינן למימר דהכי קאמר כששניהם עומדים יקריב אי זה מהם שירצה והשני יקרב שלמים אם נמצא אחר חצות ואם נמצא קודם חצות נמי יקריב אי זה מהם שירצה אלא שאם הקריב הראשון אז השני קרב שלמים ואם הקריב השני הראשון ירעה עד שיסתאב כרבי עקיבא והיינו דכתב והשני יקרב שלמים שהוא אותו שהפריש אחר שאבד הראשון ואחר כך כתב מצאו אחר ששחט את פסחו הרי זה יקרב שלמים דהיינו הפסח הראשון ולא קראו שני ובבריית' נמי לא תני אלא יקריב אי זה מהם שירצה דברי חכמים ורבי עקיבא נמי מודה דאי זה מהם שירצה יקריב אפילו מצאו קודם חצות אלא דאם הקריב הראשון השני יקריב שלמים והיינו דכתב והשני יקריב שלמים ואם הקריב השני דחהו לראשון בידים וירעה עד שיסתאב כדאמר'. וכן אם המיר בזה הנמצא אחר שחיטה יקרב שלמים שם במשנה שמעתי שתמורת פסח קרבה ותמורת פסח אינה קרבה אמר רבי עקיבא הפסח שאבד וכו' וכן תמורתו אחר שחיטת הפסח קרב שלמים וכן תמורתו וכו' ובגמרא אמר רבא לא שנא אלא שנמצא אחר שחיטה והמיר בו אחר שחיטה שאפי' הפסח עצמו לא נדחה אבל נמצא קודם שחיטה שהוא עצמו נדחה אם לא הקריבו כדאמ' לעיל אע\"פ שתמורתו לא נדחית בידים אינה קרבה שהרי מכח קדושה דחויה קא אתא איכא דמתני לה ארישא לא שנא אלא שנמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה וכו' איתיביה וסלקא בתיובתא דאפילו נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה תרעה דתניא כשב מה תלמוד לומר אם כבש דהא לעיל מיניה כתיב ואם מן הצאן ובפרשה תחתונה כתיב ואם מן העז מכלל דעד השתא בכבש איירי דאין לך עוד בצאן אלא כבש אלא לרבות תמורת פסח אחר הפסח שקרבה שלמים יכול אף לפני הפסח כן תמורת הפסח שנמצא לפני פסח תהא קרבה שלמים תלמוד לומר הוא פסח הוא פסח כשר קרב ואין תמורתו קרבה ואי נמצא קודם שחיטה והמיר בו קודם שחיטה לא איצטריך קרא לאשמועינן הכי אלא אפילו נמצא קודם שחיטה והמיר בו אחר שחיטה אין קרב אלא תרעה."
+            ],
+            [
+                "<b>פסח </b> שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת הפסח הרי הם כשלמים לכל דבר טעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק מה שאין כן בפסח שם פרק מי שהיה טמא אם כשב לרבות פסח שעברה שנתו ושלמים הבאים מחמת פסח כגון תמורתו דאף על גב דדרשינן התם דאין תמורתו קרבה הא מוכח התם דכל היכא דפסח קרב גם תמורתו קרבה והא דאמרינן לעיל אם כבש לרבות תמורת הפסח לא איצטריך האי קרא אלא אסמכתא בעלמא דמזבחת פסח הוא דנפקא לן דמותר הפסח קרב שלמים ותמורה נמי מותר פסח הוא והאי אם כבש לעברה שנתו וכו' הוא דאתא כדאמרן. פסח שנתערב בשלמים יקריבו כולם שלמים נתערב בזבחים אחרים ירעו עד שיפול בהם מום שם במשנה הפסח שנתערב בזבחים שלשה טלאים אחד של פסח ואחד של אשם וא' של עולה ונתערבו כולם ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהם מכל מין דבכל חד אמרי' שמא מין זה היה יפה והמותר יפריש מביתו ויאמר על כל מין כל מקום שהוא מין זה מחולל על סלע זה אם היה יפה שבהם שוה סלע וכן לכל אחד בסלעו כדפי' רש\"י ז\"ל התם. נתערב בבכורות ירעו כולם שם במשנה נתערב בבכור רבי שמעון אומר אם לחבורת כהנים היה פסח זה יאכלו את כולם באותה לילה ויקריב פסח לשם פסח כל מקום שהוא אבל לרבנן דרישא דקאמרי נתערב בזבחים סתם ירעו ואמרינן בגמרא ולרבנן היכי עבדינן היכא דנתערב בבכור דאין לו פדיון דכתי' לא תפדה ואינו תופס את דמיו לצאת מקדושתו אלא נאכל לכהן במומו ופסח בר פדיון הוא ואינו נאכל בלא פדיון אמר רבא ממתין לו עד שיוממו ויביא בהמה שמינה ביפה שבהם ויאמר כל היכא דאיתיה לפסח תיחול עליה דהאי ומייתי בהנך מעות שלמים כדין מותר הפסח ואכיל לכל התערובות בתורת בכור בעל מום ואי זו היא תורתו אין נשחט ואין נמכר באיטליז וכו' משום גזרה כדאיתא בדוכתיה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b> פסחו עד שלא נתחייב ואחר כך נתחייב כגר ועבד וקטן שנתגייר או נשתחרר או הגדיל מקריבו לשם פסח דאין בעלי חיים נדחים כדילפינן בדוכתיה המפריש מעות לפסחו והותירו יביא המותר שלמים דמותר פסח שלמים כדילפי' מוזבחת פסח לה' וגו'. הממנה אחרים על פסחו ועל חגיגתו המעות שיקח מהם חולין פרק האשה ברית' ומפרשי' טעמא כרבי דתניא אם ימעט הבית מהיות משה החייהו מכדי אכילה ולא מכדי מקח אם ימעט הבית שיהיו המעות מועטין לבעל הפסח מהיות משה שאין לו במה לקנות צרכי הפסח ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו יקח מעות משכנו וימננו על פסחו ויקח מאותן המעות צרכי פסח כגון עצים לצלותו אבל אין רשאי למנות אחרים על פסחו ליקח מעות לשאר צרכיו והיינו מכדי אכילה ולא מכדי מקח דהיינו דברים אחרים של סחורה ורבי אומר אף מכדי מקח שאם אין לו מעות לשאר צרכיו ממנה אחר על פסחו ועל חגיגתו שבאה מחמת פסחו ומעות שבידו חולין שעל מנת כן הקדישו ישראל את מעות פסחיהן שאם רצה ליתנם במתנ' יתנם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עצים </b> של צליית הפסח כפסח וכן מצה ומרור שהם מכשירי הפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו שם רבה ורבי זירא חד אמר בעצים לצלייתו כולי עלמא לא פליגי דכגופא דפסחא דמו כי פליגי במצה ומרור רבנן סברי הא אכילה אחריתי היא ורבי סבר כיון דהכשרו דפסח הוא כפסח דמי וחד אמר במצה ומרור נמי לא פליגי דכיון דמכשירי פסח נינהו דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו כגופא דפסח דמי כי פליגי ליקח בו חלוק וטלית רבנן סברי מהיות משה אמר רחמנא החייהו משה עשה צרכי הפסח מן המעות ורבי סבר החייה עצמך משה ואף על גב דמקרא נפיק צריך לטעמא דעל מנת כן הקדישו ישראל את פסחיהן דקמשמע לן קרא דדעתו לכך:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קנב </b> לשחוט פסח שני מי שהיה טמא או בדרך רחוקה או שנאנס בראשון מביא פסח בארבעה עשר לחדש השני בין הערבים ושחיטת פסח זה מצוה בפני עצמה היא כדכתיב איש כי יהיה טמא לנפש ועשה פסח לה' ודוחה את השבת דכתיב ככל חקת הפסח וכתיב נמי במועדו. מי ששגג או נאנס פרק מי שהיה טמא משנה שם מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון יעשה את השני שגג או נאנס ולא עשה את הראשון יעשה את השני אם כן למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה שאלו פטורין מהכרת ואלו חייבין בהכרת טמא ודרך רחוקה ושגג ונאנס פטורין מהכרת כך פירש רש\"י והרב ז\"ל פירש אלו פטורין מהכרת טמא ודרך רחוקה שנפטרו מפסח ראשון שנאמר בו כרת ונדחו לפסח שני שלא נאמר בו לשון כרת ובששגג או נאנס בראשון ולא עשה השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת והוא אמרו והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל וגו' ואם היה שוגג או אנוס אף בשני פטור דאנוס רחמנ' פטריה כדילפינן בדוכתיה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה בדרך רחוקה ושחטו וזרקו עליו אף על פי שבא לערב לא הורצה כרב ששת דפליג ארב נחמן דמה טמא שספק בידו לעשות אי לאו דדחייה רחמנא דהא קמן קאי וקאסר ליה רחמנא לעשות אף דרך רחוקה שספק בידו לעשות שהיה לו שלוחים לשלח וקאמר רחמנא דאינו עושה ונדחה לשני."
+            ],
+            [
+                "<b>טמא </b> שיכול לטהר בפסח ראשון ולא טבל אלא ישב בטומאתו וכן ערל שלא מל עד שעבר זמן הקרבן הרי זה מזיד בראשון לפיכך אם לא עשה השני אפילו בשוגג חייב כרת שלא עשה הראשון דמה דרך רחוקה שאין יכול לבא בשעת שחיטה אף טמא שאין יכול לעלות מטומאתו בשעת שחיטת שני ברית' פלוגתא תנאי אי חייב כרת על הראשון ועל השני דאם שגג על אחד מהם והזיד בחברו חייב כרת אי חייב כרת על הראשון ולא על השני כר' נתן או אף על הראשון אינו חייב כרת אלא אם כן לא עשה את השני ורבי סבר שני רגל בפני עצמו הוא דכתיב וחדל לעשות הפסח ונכרתה דלא עבר בראשון אי נמי קרבן ה' לא הקריב במועדו דכי משמש בד' לשונות וזה בלשון אי דרשינן ליה ולא קאי אלעיל מיניה לפרושי טעמא למלתא קמייתא כמו לשון דהא אלא מלתא אחריתי היא כמו כי יקרא כי תכלה וממאי דהא ישא כרת הוא דגמרי חטאו דהכא מחטאו דמברך ה' דהיינו מגדף דכתיב ביה כרת ואם לא הזיד בראשון ושגג בשני חייב כדכתב הרב ז\"ל לעיל ושגג בראשון והזיד בשני נמי חייב דאית ליה נמי כרת בשני כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b> שמילת עצמו מעכבתו מלעשות פסח כך מילת בניו הקטנים ועבדיו בין גדולים בין קטנים מעכבת אותו דכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו מילת זכריו ועבדיו אם יש לו בן ראוי למול או עבד למול אסור האב או האדון לאכול בפסח אלא אם כן מל אותו דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו וגבי עבד כתי' ומלתה אותו אז יאכל בו האיש בעליו דאי משום עבד הא כתיב כל ערל לא יאכל בו ואם שחט קודם שימול אותם הפסח פסול [דאף על גב דמקצת ערלה לא פסלה בשחיטה כדילפינן לעיל (פ\"ג) [פ\"ב ה\"ח] היינו מקצת ערלה דאחריני אבל ערלים דידיה מעכבי ליה מלאכול ואע\"ג שלא שחט עליהם כדאמ' ופסלי נמי פסחו משעת שחיטה מדכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו (שמות יב, מח) ולא קאמר אז יאכל בו כדכתיב לעיל (שם מד) גבי עבד אלא אז יקרב לעשותו דהיינו שחיטה שהיא תחלת עשייה וגלי נמי אמילת עבד דלאו דוקא אכילה אלא כל שלא מל אותו קודם שחיטה נפסל הפסח אע\"פ שמל אותו קודם אכילה] וכל טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו ודבר זה מפי הקבלה שהטבילה לשפחות כמילה לעבדים דטבילה לגיורת כמילה וטבילה לגרים דגמרינן טבילה לגרים מאבותינו בימי משה שטבלו דכתיב וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ומה במקום שאין טעון כבוס כגון בעל קרי בעלמא טעון טבילה דכתיב ורחץ בשרו במים ולא כתיב וכבס בגדיו מקום שטעון כיבוס קיבול תורה דכתיב וכבסו שמלותם אינו דין שטעון טבילה. הקטן אין מילות עבדיו וטבילת שפחותיו מעכבתו מלימנות על הפסח דכתיב וכל עבד איש מקנת כסף להוציא את הקטן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>גר </b> שנתגייר בין פסח ראשון לפסח שני וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייבין לעשות פסח שני פרק מי שהיה טמא ברייתא פלוגתא דהני תלת תנאי דלעיל ואזדי לטעמייהו דרבי סבר פסח שני רגל בפני עצמו הוא כדכתיב קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני כדאמרן לעיל ואם שחטו עליו בראשון פטור דכיון דשוחטין על הקטן ונמנה על הפסח כדכתיב שה לבית אבות הרי פטור מלעשות פסח שני."
+            ],
+            [
+                "<b>נשים </b> שנדחו לפסח שני הרי פסח שני להן רשות פרק האשה פלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון דרבי יהודה סבר אשה בראשון שוחטין עליה בפני עצמה ובשני עושים אותה טפלה לאחרים דכתיב במכסת נפשות מדלא כתיב אנשים אשה במשמע וכתיב בשני חטאו ישא האיש ההוא איש אין אשה לא וכי תימא אפי' טפלה נמי בשני לא להכי אהני ככל חקת הפסח לטפלה בעלמא ונראה דסבר הרב ז\"ל דהאי דקתני בשני עושין אותה טפלה לא איצטריך אלא היכא דחל ארבעה עשר בשבת בפסח שני דאלו בחול אפילו לרבי יהודה שוחטין עליה בפני עצמה אפי' הוי להן פסח שני רשות וכדכתב הרב בפרק שני דעושין חבורה שכולה נשים ואפילו בפסח שני. אי זו היא דרך רחוקה פרק מי שהיה טמא אי זו היא דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ וכמדתה לכל רוח דברי רבי עקיבא ר' אליעזר אומר וכו' ובגמרא אמר עולא מן מודיעים לירושלם חמשה עשר מילין הויא מדקרי ליה תנא דידן דרך רחוקה לגבי פסח ואזיל לטעמיה דאמר אי זו היא דרך רחוקה כל שאין יכול ליכנס בשעת שחיטה דהיינו מחצות היום ואילך דבין הערבים כתיב ביה כתמיד ותמיד אף על פי שנשחט בשש ומחצה זמנו מן התורה מתחלת שבעה ואילך שמתחלת חמה להתעקם כלפי מערב קצת וטעמא דתלינן בשעת שחיטה ולא בשעת אכילה משום דדרך גבי עשייה כתיב ובדרך לא היה וחדל מעשות הפסח היה בינו ובין ירושלם פחות מזה אינו בדרך רחוקה מפני שהוא יכול להגיע לירושלם אחר חצות כלומר אחר שעבר חצי היום שהוא תחלת שעה שביעית ואם לא הגיע מצד עיכוב ועבר זמן הקרבן הרי זה אנוס ואינו בדרך רחוקה כיון שהיה יכול להגיע בתחלת שעה שביעית שלא היו חמשה עשר מיל בינו ובין ירושלם בשעת הנץ החמה של יום ארבעה עשר דכתיב ובדרך לא היה וכיון שלא היה חמשה עשר מיל הרי לא היה בדרך רחוקה ואם היה העיכוב מפני גמלים וקרונות והוא היה מביא בניו ובני ביתו עליהם יש לו להשמט ולילך יחידי לשחוט ואם לא הלך אין זה אונס וחייב כרת דהוי מזיד אף על פי ששגג בשני ואם היה חולה ברגליו ולא יכול להגיע לעזרה עד שעבר זמן הקרבן הרי זה אנוס ואין בדרך רחוקה ונראה דאפילו היה רחוק יותר מט\"ו מיל ורץ בסוסים ובפרדים והגיע בשעת שחיטה ולא שחט דהוי מזיד וחייב דתניא התם תנו רבנן היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב תלמוד לומר ובדרך לא היה והלא היה בדרך ופי' רש\"י יכול יהא חייב כרת אם לא הגיע לעזרה בשעת שחיטה כיון שהיה יכול להגיע בסוסים כדאמרן ת\"ל ובדרך לא היה והלא היה דחוץ למודיעים דרך רחוקה היא משמע דמשום דלא הגיע הוא דאינו חייב הא אם הגיע בשעת שחיטה והזיד ולא שחט חייב. מי שהי' חבוש חוץ לחומת ירושלם והבטיחוהו לצאת לערב שוחטין עליו פרק האשה משנה וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין שוחטין עליו ועל כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמם ובגמרא אמר רבי יוחנן לא שנא דאין שוחטין על החבוש בפני עצמו אלא בית האסורין דגוים אבל בית האסורין דישראל כגון לכופו להוציא אשה פסולה או לשלם ממון א\"נ כדתניא אם יקום והתהלך בחוץ וכי תעלה על דעתך זה מהלך בשוק וזה נהרג אלא מלמד שחובשין אותו עד שנראה מה תהא עליו ואם כן בית האסורין דישראל כיון דאבטחינהו מפקי ליה דכתיב שארית ישראל לא ידברו כזב וגו' ובית האסורין דגוים נמי ואם הוא לפנים בית פאגי שוחטין עליו בפני עצמם דמעיילי ליה מן הפסח בתוך בית האסורין לאכול דהא לפנים מירושלם הוא. אם שחטו על מי שהיה בבית האסורין של גוים חוץ לחומה ואחר כך יצא הרי זה אוכל ואם לא יצא פטור מלעשות פסח שני שהם שחטו עליו ונראה דכל שהוא בדרך קרובה אפילו חוץ לחומה בשעת שחיטת הפסח וזכו בשבילו ושחטו עליו שפטור מפסח שני אפילו שלא הגיע לפנים מן החומה בלילה ואם הגיע יאכל כיון שנשחט עליו אבל אם כששחטו וזרקו עליו היה בדרך רחוקה אף על פי שבא לערב לא יאכל וחייב בפסח שני שהרי היה בדרך רחוקה כרב ששת פרק מי שהיה טמא ולרב נחמן הורצה ופטור מן השני. וכן האונן והחולה והזקן שהם יכולין לאכול ושחטו עליהם שם במשנה שוחטין עליהם דאונן לאורתא חזי דאנינות לילה ליתא מדאוריתא אלא אנינות יום כדכתיב הן היום הקריבו יום אסור לילה מותר באכילת קדשים דגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום כרת ולהכי שוחטין עליהם בחבורת אחרים ולא בפני עצמן שלא יביאו את הפסח למקום פיסול לפיכך אם אירע בהם פיסול שנטמאו במת ואינם יכולין לאכול פטורין מלעשות פסח שני הואיל ובשעת שחיטה ראויים היו ונזרק הדם עליהם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אי </b> זהו טמא שנדחה לפסח שני כל מי שאינו יכול לאכול את הפסח בליל ט\"ו בניסן מפני טומאתו פרק מי שהיה טמא תנו רבנן אלו שעושין את השני הזבים והזבות המצורעים והמצורעות ובועלי נדות והיולדות השוגגין והאנוסין והמזידין וטמא לנפש ושהיה בדרך רחוקה ואם כן דאף אלו עושין את השני למה נאמר טמא דאי בעי למיעבד בראשון לא שבקינן ליה אם כן למה נאמר בדרך רחוקה לפוטרו מן הכרת ותניא יכול לא יהו עושין את השני אלא טמא נפש ושהיה בדרך רחוקה זבין ומצורעים וכו' מנין תלמוד לומר איש איש כי יהיה טמא משמע כל טומאה מדלא כתיב לנפש ברישא אבל הנוגע בנבלה ושרץ וכיוצא בהם ביום י\"ד הרי זה טובל ושוחטין עליו אחר שיטבול ולערב יאכל דמדכתיב טמא נפש ולא כתיב בעל קרי או טמא שרץ שמעי' מינה דלא פטריה אלא בטומאה אריכתא דלא חזי לאורתא וכל הני טומאות דמרבינן נמי הוי טומאה אריכתא כעולא דסבירא ליה דשוחטין על טמא שרץ ולא כרב יהודה דפליג עליה. וטמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח אף על פי שטבל והוזה עליו אין שוחטין עליו דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח ואפילו הכי אמר רחמנא לידחי ואף על גב דעולא אליבא דרבי יהודה דקאמר הכי מדקאמר מי לא עסקינן משמע דאיהו נמי סבירא ליה הכי ואע\"ג דלערב הוה מצי אכיל רחמנא דחייה כיון דהוי טמא מת וגזרת הכתוב הוא דאין שוחטין עליהם דמדכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא הא למחר מצו עבדי והיינו שחל שביעי שלו בערב הפסח במה דברים אמורים בשנטמא בטומאת מת שהנזיר מגלח עליהם אבל בשאר טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהם שוחטין עליו אחר טבילה והזאה ולערב אוכל את פסחו וכתב הראב\"ד ז\"ל לא מצאתי לזה שורש אבל סברת עצמו הוא כיון שאלו אכל קדש בטומאה זו אין חייבין עליה כרת ולא קרבן אם הזה וטבל דין הוא שלא ידחה מפסחו ע\"כ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זב </b> שראה שתי ראיות פרק האשה משנה זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי דכיון דאין טעון קרבן אף על פי שלא הערב שמשו הא חזי למיכל לאורתא ראה שלשה שוחטין עליו בשמיני שלו דאף על גב דלא חזי למיכל עד דמייתי כפרה שוחטין עליו אם חל שמיני שלו בערב הפסח ואפילו לא הביא כפרתו אלא לאחר מכן דמחוסר כפורים דחי עשה דהשלמה כדאמרינן בתמיד נשחט אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ומחוסר כפורים בערב הפסח כגון זב ששכח ולא הביא כפרתו קודם לתמיד ואם לא יביאנה לא יאכל בפסח דמחוסר כפורים אסור בקדשים וענוש כרת ואף על פי שטבל אתמול בשביעי שלו צריך לטבול מדרבנן אחר שהביא כפרתו דתנן בחומר בקדש האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש ואוכל את פסחו לערב דיבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת ואף על גב דבעידנא דמיעקר עשה דהשלמה בהקרבת קרבנו לא מיקיים עשה דאכילת פסח דאינה אלא בלילה אפילו הכי ישחטו פסח עליו קודם שידחו עשה דהשלמה דשוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים לכולי עלמא אפילו לא יאכל לבסוף הואיל ובידו תלוי ופוטר מפסח שני אפילו לא אכל הילכך כשמקריב כפרתו מיקיים עשה דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם לא היה יכול להקריבה לא יהיה ראוי לאכול לערב והפסח פסול אי נמי עשה דחמיר דחי עשה הקל אפילו לא מיקיים עשה חמיר בעידנא דקא עבר עשה הקל כדמוכח גבי רבי אליעזר ששחרר עבדו וגבי שילוח הקן כדמייתי בתוספות פרק תמיד נשחט ואם ראה זוב אחר שנזרק הדם הרי זה פטור מלעשות פסח שני דבשעת זריקה הוה חזי כדתניא פרק כיצד צולין רבי יוסי אומר זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקו עליו בשביעי שלו ואחר כך ראה וכן שומרת יום כנגד יום וכו' פטורין מלעשות פסח שני דמדאוריתא לא מיטמו אלא מכאן ולהבא לא הזב בשביעי ולא שומרת יום בשני דמקצת יום עולה להם לספירתן הילכך לגבי פסח טהורים מעליא הוו בשעת זריקה וכן שומרת יום כנגד יום טובלת ביום וכו' שם בההיא משנה גופא שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשני שלה דכיון שספרה מקצת היום מותרת לטבול ואף על פי שמחוסרת הערב שמש שוחטין עליה וכן ראתה שתי ימים שוחטין עליה בשלישי כדתנן התם ואם ראתה דם אחר שנזרק דם הפסח פטורה מלעשות פסח שני דבשעת זריקה הוה חזיא כדאמרינן גבי זב ואין שוחטין על הנדה בשביעי שלה שם תני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה והזבה שוחטין עליה בשביעי א\"ל זבה בשביעי מי חזיא וכו' רבינא אמר נדה תנא קמיה והנדה שוחטין עליה בשביעי א\"ל נדה בשביעי מי חזיא אפילו למ\"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ דחזי לאורתא נדה דאוריתא לשביעי הוא דטבלה עד שמיני דעבדא הערב שמש לא חזיא אלא אימא בשמיני פשיטא וכו' הקמ\"ל בשמיני אין בשביעי לא כדתניא כל חייבי טבילות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>מחוסרי </b> כפורים שחל יום הבאת קרבנותיהם בי\"ד שוחטין עליהם ומקריבים קרבנותיהם בין קודם שחיטת הפסח בין אחר שחיטתו דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה כדאמרינן ואפילו אחר שחיטת הפסח דכיון דמסר קרבנותיו לב\"ד דלא חיישינן לפשיעה כדרב שמעי' דאמר חזקה אין ב\"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופרות."
+            ],
+            [
+                "<b>מצורע </b> שחל שמיני שלו בי\"ד וראה קרי בו ביום טובל ונכנס לעזרת נשים ריש פרק כל הפסולים ופרק האשה בריתא מצורע שחל שמיני שלו להיות בערב הפסח וכו' אמרו חכמים אף על פי שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס מוטב יבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ור' יוחנן אמר דבר תורה אפילו עשה אין בו דכתיב ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה' נכח החצר החדשה מאי החצר החדשה א\"ר שחדשו בה דברים הרבה דחצר החדשה היינו הר הבית וחדשו בהלכותיה דטבול יום אלא יכנס למחנה לויה וקרי לה חדשה מפני חידוש שחדשו והוסיפו על קדושתו בו ביום והכי גמיר רבי יוחנן מרביה ופרושי קא מפרש דברי חכמים ובתוספות כתבו דחצר היינו עזרת נשים כדמוכח ביחזקאל וא\"כ משמע דמן התורה מותר טבול יום ליכנס לעזרת נשים ולכך טובל ומביא קרבנותיו כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>טמא </b> מת שחל שביעי שלו בשבת אין מזין עליו ואע\"ג דהזיה אינה אלא משום שבות העמידו דבריהם במקומם אע\"פ שהדבר גורם לעתיד לעמוד במקום כרת וידחה לפסח שני מפני שהיום שהוא אסור בהזאה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבין עליו כרת וסברא היא נמי דיעמידו דבריהם דהא אפילו ידחו אכתי לא נעשית מצות פסח ושמא יחזור ויטמא ונמצא שלא הועיל לו מה שעבר על דברי חכמים ולכך מוטב שידחה לפסח שני."
+            ],
+            [
+                "<b>ישראל </b> ערל שמל בערב הפסח שוחטין עליו אחר שמל שם פ' האשה אמר רבה מחלוקת וכו' אבל ערל ישראל ד\"ה טובל ואוכל את פסחו לערב ותניא נמי הכי לא נחלקו ב\"ש וב\"ה על ערל ישראל שטובל ואוכל את פסחו לערב דליכא למגזר ביה משום שנה הבאה דהא אף בערלתו מקבל טומאה כשאר כל אדם ואם יש לו עכשיו טומאה הוא נזהר בה אבל גר שנתגייר ביום י\"ד ומל וטבל אין שוחטין עליו מדרבנן שם במשנה פלוגתא דב\"ש וב\"ה דסברי ב\"ה דהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ובגמרא מחלוקת בערל גוי דב\"ה סברי גזרה שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי וכו' ותניא נמי הכי בד\"א וכו' והעמידו דבריהם במקום כרת כיון שבידו שלא לטבול עד שיבריא ולא יבא לידי חיוב כלל."
+            ],
+            [
+                "<b>נכנס </b> לבית הפרס מנפח ואוכל את פסחו וכן בית הפרס שנידוש טהור לעושה פסח דטומאתן לא הוי אלא מדרבנן כדאמר' ס\"פ האשה."
+            ],
+            [
+                "<b>אונן </b> ראוי לאכול פסחו לערב שם במשנה אונן טובל ואוכל פסחו לערב ואע\"פ שעדין לא נקבר דאין אנינות מן התורה אלא ביום דכתיב הן היום הקריבו ואני אונן ואכלתי חטאת היום יום אסור לילה מותר וכתיב ואחריתה כיום מר וטבילה זו לא הויא אלא מדרבנן דהא לא נטמא אלא שהוא אונן על מתו שלא נקבר עדין ובפ' טבול יום מייתי להא מתני' ורמי לה אמתני' דתנן התם אונן אינו חולק לאכול לערב ואי מזמנו ליה אכיל ומשני רב אסי כאן שמת לו מת בי\"ד וקברו בי\"ד כאן שמת לו מת בשלש עשרה וקברו בארבע עשרה הילכך בפסח אוכל דאנינות לילה מדרבנן דלא העמידו דבריהם במקום כרת אבל לא בקדשים דגבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים ומתני' דקתני אינו חולק לאכול הא אי מזמני ליה אכיל היינו שמת בשלש עשרה וקברו בארבע עשרה דיום קבורה גופיה דרבנן ולא תפיס לילו אפי' מדרבנן ומאן תנא אנינות לילה מדרבנן ר\"ש היא כדתניא ואקשי' מדר\"ש לר\"ש ומשני רב מארי ואקשו ליה ואמר אביי ל\"ק דר\"ש אר\"ש כאן שמת קודם חצות כאן שמת לאחר חצות דהא דקתני בבריתא פסח אינו בא באנינות בשמת קודם חצות דרחמנא דחייה מהאי קרא דמייתי בבריתא וזבחת שלמים ואכלת כשהוא שלם הוא מביא ולא כשהוא אונן ודקתני בפסחים טובל ואוכל פסחו לערב אלמא מייתי ליה אונן כשמת אחר חצות דקדמה חובת שחיטת פסח לאנינות ותו לא דחיא ליה אנינות מלשלם קרבנות ומיהו על כרחיך ש\"מ אנינות לילה מדרבנן דאי מדאוריתא הא לא הוה אכיל נהי דקדמה חובת שחיטה לאנינות אבל חובת אכילה לא קדמה ליה ומנא תימרא דשני לן בין קודם חצות לאחר חצות דתניא לה יטמא מצוה לא רצה מטמאין אותו על כרחו ומעשה ביוסף הכהן וכו' ורמינהי ולאחותו מה ת\"ל בנזיר כיון דכתיב לאביו ולאמו כ\"ש לאחותו הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא ת\"ל לא יטמא אלמא אתיא חובת דפסח ואסרה ליה ליטמא אלא לאו ש\"מ כאן קודם חצות כאן לאחר חצות קמיתא במת קודם חצות דאפקעתיה אנינות מפסח ובתריתא באחר חצות דאתיא חובת פסח ודחיא למצות טומאה יום שמועה ויום ליקוט עצמות הוי כיום קבורה ואוכל בקדשים לערב שם פרק טבול יום בריתא וקאמר עלה הא גופא קשיא ותירצו לה."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שחופר בגל לבקש מת אין שוחטין עליו שמא ימצא שם מת והרי הוא טמא בעת שחיטה פרק האשה משנה האונן והמפקח את הגל שוחטין עליהם בחבורת אחרים דמפקח עודנו בחזקת טהרה ועל כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמם שמא יביאו את הפסח לידי פיסול שמא יטמא אונן למתו ומפקח גל ימצאנו מת לפיכך הואיל ובשעת שחיטה ראוים היו ונזרק הדם עליהם אם אירע פיסול בהם כדפי' פטורים מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח את הגל ונמצא המת תחתיו שחייב לעשות פסח שני שהוא טמא מתחלתו בשעת שחיטה שהרי האהיל על הטומאה משעה שהתחיל לפקח ובגמרא מוקי לה רבי יוחנן בגל עגול דמתחלתו האהיל עליו אבל גל ארוך פטור מלעשות פסח שני דאימא טהור הוה בשעת שחיטה ולא האהיל כנגד הטומאה וכיון דספק הוא אם יצא ידי חובת פסח בראשון או לא פטור משום דלא אפשר כדאמר' גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצאת יבלת באחד מהם דפטורים מלעשות פסח שני אף על גב דאיכא חד דלא נפק משום דלא אפשר היכי ליעביד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה ליתו כולהו חד פסח וכו' כדאמר' ספ\"ג ותמיהא לי בדבר הרב ז\"ל שכתב מי שחופר בגל אין שוחטין עליו וכן כתב בפי' המשנה דאפילו עם בני חבורה אין שוחטין עליו ובמתני' תנן בהדיא האונן והמפקח את הגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין וכו' שוחטין עליהם וכן כתב למעלה ס\"פ חמישי שמי שהבטיחוהו לצאת מבית האסורים שוחטין עליו כדתנן במתני' ואי אפשר לפרש מה שכתב אין שוחטין עליו אין שוחטין עליו בפני עצמו דכל שוחטין עליו או אין שוחטין עליו הוי בחבורה ולעיל כתב גבי נשים דפסח שני יש להם רשות דאין שוחטין עליהם בפני עצמם משמע דכל שוחטין עליו סתמא לא הוי אלא בחבורה וא\"כ הדרן קושיין לדוכתיה ואיפשר לומר שהרב ז\"ל יפרש רישא דמתני' דמפקח את הגל שוחטין עליו היינו בגל ארוך דשמא לא ימצא שם מת ואפילו ימצא שמא בשעת שחיטה וזריקה לא נטמא ולכך שוחטין עליו לכתחלה בבני חבורה אבל בגל עגול אין שוחטין עליו לכתחלה אפילו בבני חבורה דאם ימצא מת הרי הוא טמא מתחלתו ולכך חייב בפסח שני כדתנן במתניתין חוץ מן המפקח בגל עגול כדמוקמינן בגמרא שהוא טמא מתחלתו."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שעבר בדרך ומצא מת מושכב לרחבו של דרך וכו' פרק כיצד צולין ופרק בתרא דנזיר המוצא מת מושכב לרחבו של דרך לתרומה טמא דלא הותרה בו טומאת התהום לנזיר ועושה פסח טהור ואף ע\"ג דטומאת ודאי דאי אפשר שלא נגע או הסיט או האהיל הא מוקמינן לה במהלך ברגליו כדלקמן וכיון דההוא שעתא דעבר עליה טומאת התהום הואי שלא היה שום אדם יודעו ואף לזה לא נודע עד שנשחטו קרבנותיו הל\"מ היא שזורקין עליו את הדמים כדמר בר רב אשי דאמר דאפילו נודע לו לפני זריקה מרצה ושקיל וטרי תלמודא בהא מתני' וקאמר בד\"א שאין לו מקום לעבור אבל יש לו מקום לעבור אף לתרומה טהור דספק טומאה ברשות הרבים טהור בד\"א דכי ממלא את כל הדרך טמא שמצאו שלם אבל משובר ומפורק טהור ובקבר אפילו משובר ומפורק טמא שהקבר מצרפו שכל הקבר מטמא באהל ואפילו ריקם שבו דכתיב או בקבר לרבות קבר סתום וכגון שנפל לקבר ומת דאי קברוהו שם לא הויא טומאת התהום ובד\"א במהלך ברגליו אבל טעון או רכוב טמא אף לפסח ונזיר לפי שמהלך ברגליו איפשר שלא נגע ולא יאהיל דטעון משוי על כרחו הולך ונד לכאן ולכאן ומאהיל על צדדיו ולא גמירי הלכתא בטומאת התהום אלא כשהיא מכוסה מן הכל כטמון בתבן או עפר וכו' כדפי' פ\"ו דנזיר אבל מים ואפלה ונקיקי סלעים אין זו טומאה מכוסה ונעלמת שהמציץ יכול לראותה. מי שעשה פסח בחזקת שהוא טהור ונודע שהיה טמא בטומאת התהום כדאמר' אינו חייב בפסח ב' דהכי גמירי לה הלכתא אבל בטומאה ידועה חייב בפסח שני דתנן פרק בתרא דנזיר נזיר שגלח ונודע לו שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר את הכל וכיון דבטומאת התהום שוים נזיר ועושה פסח כדתניא בבריתא הכי נמי בטומאה ידועה שוים שסותר גם כן בעושה פסח וחייב בשני כדאמ' מי שנטמא במת והוזה בג' וז' ובשביעי נטמא טומאת התהום וכו' שם פרק בתרא דנזיר מימרא דרב המנונא נזיר ועושה פסח שנטמאו במת והוזה עליהם בג' ובז' והלכו בטומאת התהום בשביעי שלהם ולא נודע לעושה פסח עד שעשה פסחו ולנזיר עד שמנה לנזירותו ועד שגלח לנזירות טהרה טהורים מ\"ט לא אלימא טומאת התהום למסתר הואיל וכבר עבר ואמר רבא מודינא לך בעושה פסח דלא מחוסר ולא כלום דשמשא ממילא ערבה אבל נטמא בששי לטומאתו ולא ידע עד שעשה הפסח חייב בפסח שני שחזקת טמא טמא עד שיהיה טהור ודאי שרגלים לדבר כדתנן התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רבים </b> שהיו טמאי מתים בפסח אם היו מיעוט הקהל הרי אלו נדחין לפסח שני כשאר כל הטמאים אבל אם היו רוב הקהל טמאי מת או הכהנים או כלי שרת אינן נדחים אלא יקריבו כולן הפסח בטומאה פ' כיצד צולין משנה נטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים יעשה בטומאה משום כהנים נטמא מיעוט הקהל הטהורים עושים את הראשון והטמאים את השני דכתיב ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם וגו' ודרשינן יחידים נדחין לשני ולא מרובים וכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש וגו' איש נדחה לפסח שני ולא צבור אלא עבדו בטומאה כדאמר ר' יוחנן פ' אלו דברים א\"ל רשב\"ל אימא איש נדחה לפסח שני צבור לית להו תקנתא לא בפסח ראשון ולא בשני אלא אימא מהכא וכו' אמר אביי א\"ה וכו' אלא אמר אביי מקר' קמא איש נדחה ואין צבור נדחין ודקשי' לך אימא צבור כלל וכלל לא יעשו אם כן ליכתב רחמנ' איש איש כי יהיה טמא לנפש למה לי וכי תימא האי לנפש למעוטי שאר טמאים והתניא זבים ומצורעים ובועלי נדות מנין דידחו לשני ת\"ל איש איש כי יהיה טמא משמע כל טומאה מדלא כתיב לנפש ברישא א\"נ ליכתוב איש כי יגע במת לנפש למה לי אלא ע\"כ מיעוטא דצבור לאקולי אתא ולמימרא דאין נדחין אלא עושין בטומאה ומשום הכי כתיב לנפש למימר דבטומאת מת הוא דאקיל עליהו אבל בזיבה וצרעת לא אקיל עליהו שיעשו בטומאה אלא ידחו לשני כדלקמן בסמוך ת\"ר הרי שהיו ישראל טמאים וכו' ואפילו ישראל וכהנים טהורים וכלי שרת טמאים יעשה בטומאה שאין קרבן צבור חלוק מאחר שהקרבן בטומאה אף היחיד עושה בטומאה ואמר רב חסדא ל\"ש אלא שנטמאת הסכין בטמא מת דרחמנא אמר בחלל חרב הרי הוא כחלל דכל מתכת הנטמא במת עושה כיוצא בזה שנגע בו אבל נטמא בשרץ דבשר הוא דמטמי' גברא לא מיטמא טהורים עביד טמאים לא עביד מוטב יאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף שהוא בכרת דטומאה דחויה בצבור היא בקושי הותרה וכל מאי דאפשר לאהדורי אטהרה או אטומאה קלה מהדרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> הקהל מחצה טהורים ומחצה טמאים כולם עושים בראשון אלו לעצמם שם פלוגתא דר' כהנא ורב דרב אמר מחצה על מחצה כרוב הללו עושים לעצמם בטהרה והללו עושים לעצמם בטומאה טהורים לא עבדי בטומאה דהוו רובא ורובא לא מידחו לשני וטמאים עושים לעצמם בטומאה דאינן נדחין לשני דלא הוו יחידים דמחצה הוי כרוב ואוכלין אותו בטומאה ואם היו טמאי מת עודפים על הטהורים אפילו אחד יעשו הכל בטומאה שם בריתא פלוגתא דתנאי ות\"ק ס\"ל הכי לפי שאין קרבן צבור חלוק."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> מחצה על מחצה ונשים עודפות שם תניא היו ישראל מחצה טמאים ומחצה טהורים טהורים עושים את הראשון וטמאים אינן עושים לא את הראשון ולא את השני ורב מתרץ לה כגון שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים ונשים עודפות על הטהורים וקסבר נשים בראשון חובה כדילפינן לעיל ובשני רשות בראשון לא עבדי טמאים דה\"ל מיעוט ומיעוטא לא עבדי בראשון ובשני לא עבדי דדל נשים מינייהו דאינם בכלל החשבון בשני דנשים בשני רשות והוו להו פלגא ופלגא לא עבדי בב'."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> רוב הקהל זבים ומצורעים ובועלי נדות ומיעוטן טמאי מת אותן טמאי מת אינן עושים בראשון דהוו מיעוטא ומיעוטא לא עבדי בראשון ובשני נמי לא עבדי דכל היכא דעבדי צבור בראשון עבדי מיעוט בשני כל היכא דלא עבדי צבור בראשון לא עביד יחיד או מיעוט בשני שם מימרא דרב ואמר להו שמואל זילו אמרו ליה לאבא ויעשו בני ישראל את הפסח במועט כלומר דבראשון לא עבדי לא טמאים ולא טהורים אמר להו זילו אמרי ליה כי הוו כולהו זבין מאי עבדת ליה הא לא עבדי כלל בראשון אלא כיון דלא איפשר לא איפשר הכא נמי כיון דלא איפשר לא איפשר. היו רוב הקהל טמאי מת ומיעוטם זבים טמאי מת עושי' את הראשון דאין צבור נדחין לשני והזבים אינם עושים לא את הראשון דאין נדחה אלא טומאת מת בלבד ולא את השני כרב הונא דאמר אין תשלומין לפסח הבא בטומא' דאין זבים עושים את השני אפילו טהרו ודלא כרב אדא בר אהבה דפליג עליה וסבר רב הונא דטהרה מדחיא טומאה לא מידחיא כלומר כשעושים פסח ראשון בטהרה אז טמאים נדחין לשני אבל אם נעשה ראשון בטומאה כי הכא דהוו רובא טמאי מת אין טמאים נדחין לשני. היו שליש הקהל טהורים ושליש זבים ושליש טמאי מת שם מימרא דרב מני בר פטיש טמאי מת אין עושים לא את הראשון ולא את השני ראשון לא עבדי דהוו מיעוט דהגדילו זבים על הטהורים דלא עבדי בטומאה בשני לא עבדי דכיון דטהרו זבים עכשיו בשני מצטרפין עם טמאי מתים והוו להו רובא ורובא לא מדחו לפסח שני כדילפי' מדכתיב איש איש וגו'. כיצד משערים בכל הנכנסים לעזרה עד שהם מבחוץ משערים אותם קודם שתכנס בה הראשונה פ' מי שהיה טמא כמאן אזלא הא דאמר ר' יצחק בטמאים הלך אחר רוב העומדים בעזרה אם רובן טמאים אע\"פ שמבחוץ ישראל טהורים הרבה יעשה בטומאה דדרך רחוקה היא לאותן העומדים מבחוץ דאינן חשובין בעושי פסח ובתר הני אזלינן כמאן כר' יוסי דיליף ריחוק מקום דפסח מריחוק מקום דמעשר וכו' ולר' עקיבא דמתניתן משערינן מבחוץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יחיד </b> שנטמא בספק רשות היחיד ידחה לפסח שני כשאר טמאי מת כדילפינן לספק טומאת רשות היחיד מסוטה וכן צבור שנטמא בספק רה\"י יעשו כולם בטומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>פסח </b> שהקריבוהו בטומאה הרי זה נאכל בטומאה שמתחלתו לא בא אלא לאכילה משנה פ' כיצד צולין הפסח שבא בטומאה כגון רוב צבור טמאים נאכל בטומאה שלא בא מתחלתו אלא לאכילה כשנצטוו עיקר פסח לאכילה נצטוה דכתיב לפי אכלו וכי שרייה רחמנא למיתי בטומאה מאיש נדחה ואין צבור נדחין אדעתא למיכל שרייה ודוקא לטמא מת אבל למי שטומאה יוצאה מגופו כגון זבין ומצורעים לא יאכלו פ' מי שהיה טמא משנה הפסח שבא בטומאה לא יאכלו ממנו זבים דגבי טמא לנפש כתיב איש נדחה ואין צבור נדחין אבל גבי זיבה אף צבור נדחין כדילפינן לעיל ואם אכלו פטורין מכרת ובגמרא ת\"ר זבים וזבות נדות ויולדות שאכלו בפסח הבא בטומאה יכול יהו חייבין ת\"ל כל טהור יאכל בשר והנפש אשר תאכל מבשר זבח השלמים אשר לה' וטומאתו עליו ונכרתה כשנאכל לטהורים כדכתיב כל טהור יאכל בשר חייבים עליו משום טמאים ושאינו נאכל לטהורים כפסח הבא בטומאת מת בצבור אין שאר טמאים חייבים עליו משום טמא ואפילו אכלו טמאי מת מהאימורין פטורין שם בעי רב יוסף דחקו טמאי מת ואכלו אימורי פסח הבא בטומאה כגון כליות ויתרת הכבד מהו מדאשתרי טומאת בשר וכו' אמר רבא מכדי אוכל אימורין בטומאה מהיכא אתרבי לחיובא מטומאת בשר דכתיב אשר לה' לרבות את האימורין שאכלן בטומאת הגוף כל היכא דאיתיה לטומאת בשר איתיה לטומאת אימורין כל היכא דליתא לטומאת בשר ליתא לטומאת אימורין בד\"א שהפסח יאכל בטומאת צבור כשנטמאו קודם זריקה אבל לאחר זריקה לא דקרא כתיב איש כי יהיה טמא לנפש וגו' איש נדחה לפסח שני ולא צבור וכי היכי דאיש נדחה שנטמא קודם זריק' צבור שעושים בטומאה נמי שנטמאו קודם זריקה דאי אחר זריקה נטמאו לא הוי פסח הבא בטומאה כיון שבשעת שחיטה וזריקה הוו טהורין ואינו נאכל כדתנן נטמאו בעלים תעובר צורתו וכו'. שחטוהו בטהרה ונטמאו רוב צבור קודם זריקה כגון שמת נשיא מדאוריתא הוו אכלו ליה בטומאה דפסח הבא בטומאה הוא הואיל וקודם זריקה נטמאו אלא דגזרינן משנה לשנה כדתניא התם ומוקי לה ר' יוחנן אפילו כרבנן ומשום האי גזרה כדאיתא התם. היו כלי שרת טמאים בשרץ יעשוהו בטהרה ויאכל מימרא דרב חסדא שם כדא' לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה קנג </b> לאכול בשר הפסח בליל ט\"ו בניסן על מצות ומרורים דכתי' יאכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו ואין מצה ומרור מעכבין את הפסח דאכילת הפסח מצוה בפני עצמה היא כדכתיב יאכלוהו כדתניא במכילתא מנין אתה אומר שאם אין להם מצה ומרור יוצאין ידי חובתן בפסח ת\"ל יאכלוהו ומצה ומרור מצוה לאוכלן עם הפסח שהם תלויין בו ולא הוא תלוי בהם ומשום דחזר הכתוב וקבע חובה אכילת מצה בזמן הזה כדכתיב בערב תאכלו מצות הוא דהוי מצה מצוה בפני עצמה."
+            ],
+            [
+                "<b>ומצוה </b> לאכול בשר הפסח על השבע אחר שאכל בשר חגיגה מדכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו דריש במכילתא דנאכל על השבע:<br><b> מצות קמד </b> לאכול בשר פסח שני בליל ט\"ו באייר דכתיב נמי ביה על מצות ומרורים יאכלוהו. ושניהם אינם נאכלים אלא צלי אש פ' מי שהיה טמא משנה ונאכלין צלי על מצות ומרורים מצות ומרורים כתיבי בפסח שני גופיה וצלי דכתיב בפסח שני ככל חוקת הפסח יעשו אותו ותניא התם אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר לא ריבה את השני לדין ראשון אלא במצות שבגופו כגון סדר עבודותיו ואכילת צלי אבל לא למצות שאינן בגופו כגון השבתת שאור מצות שעל גופו מנין כגון מצה ומרור שהם דברים אחרים ובאים חובה לו ת\"ל על מצות ומרורים יאכלוהו והשתא דאמרת על מצות ומרורים יאכלוהו אלמא יעשו אותו לאו דוקא דמצות ומרורים מצות שאינן בגופו הם ואימא ה\"ל כפרט וכלל דפרטי כתיבי ברישא ונעשה כלל מוסיף על הפרט ואתרבי כל מילי אפילו השבתת שאור שאינה על גופו קמ\"ל ועצם לא תשברו בו דלא תדרוש כלל מוסף על הפרט לרבויי כל מילי אפילו השבתת שאור דא\"כ כל הני פרטי למה לי אלא להכי כתבינהו לכולהו למידרש תוספת אכללא אכל חד וחד ומרבי דומיא דפרטי ותו לא בכלליה דעצם לא תשברו דמרבי לא תעשה גמור מאי קא מרבי אלא תאכלו ממנו נא דחייב בפסח שני ובפרטיה מאי קא ממעט לא תשחט על חמץ דם זבחי דמותר לשחוט פסח שני על חמץ כדתנן חמץ ומצה עמו בבית אע\"ג דכבר מיעוט ליה מהשבתת שאור ומבל יראה הוה אמינא ה\"מ שלא בשעת שחיטה אבל בשעת שחיטה לא להכי איצטריך למעוטי:<br><b> אזהרת רנו </b> שלא יאכל נא ומבושל בשר הפסח בלילי פסחים דכתיב אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים. אכל נא ומבושל כאחת אינו לוקה אלא אחת לפי ששניהם נכללות בלאו אחד כרבא פרק כל שעה דפליג אאביי ואמר אין לוקין על לאו שבכללות דכי אם צלי אש דכולל בו כל מיני בישולין שאינם צלייה לאסור ותרתי הוא דלא לקי כיון שהוא לוקה משום מבושל או משום נא ומבושל תו לא לקי משום כלל דכי אם צלי אש אבל חדא מיהו לקי משום כלל דכי אם צלי אש כשאכלו חי או מבושל בחמי טבריה דאין כאן מלקות דבישול ונא אלא מלקות דכי אם צלי אש ואיכא דאמרי חדא נמי הוא דלא לקי משום כי אם צלי אש דלא מיחד לאויה כלאו דחסימה שהוא מפרש איסורו וסמיכה ליה פרשת מלקות לעיל מיניה. אכל ממנו נא או מבושל מבעוד יום אינו לוקה שם תניא אכל ממנו כזית נא מבעוד יום פטור ותניא אידך יכול יהא חייב ודין הוא ומה בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו דין שישנו בבל תאכל נא תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כי אם צלי אש שאין תלמוד לומר כי אם צלי אש דהא כתיב לעיל מיניה צלי אש ומצות אלא לומר לך בשעה שישנו בקום אכול צלי ישנו בבל תאכל נא בשעה שאינו בקום אכול צלי אינו בבל תאכל נא. אכל ממנו כזית צלי מבעוד יום עבר על מצות עשה שם תנו רבנן אכל צלי מבעוד יום חייב נא משחשכה חייב קתני צלי דומיא דנא מה נא בלאו אף צלי בלאו בשלמא נא כתיב אל תאכלו ממנו נא אלא צלי מנא לן דכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה בלילה אין ביום לא האי לאו הבא מכלל עשה הוא וכל לאו הבא מכלל עשה הוי עשה אמר רב חסדא הא מני רבי יהודה היא דסבירא ליה דלאו הבא מכלל עשה לאו דכתיב בתחלת הפרשה לאמר לאו נאמר בדברים נוטריקון דלאמר אבל לרבנן לאו הבא מכלל עשה עשה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נא </b> שהזהירה עליו תורה הוא שנצלה מעט ואינו ראוי לאכילה צלהו כל צרכו עד שנתחרך ואכלו פטור שם תנו רבנן יכול צלאו כל צרכו דשויה חרוכא יהא חייב דלאו צלי אש הוא אלא קלי אש ושרוף תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל נא ומבושל אמרתי לך ולא שצלאו כל צרכו תנו רבנן יכול אכל כזית חי יהא חייב תלמוד לומר אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל נא ובשל אמרתי לך ולא חי יכול יהא מותר תלמוד לומר כי אם צלי אש ולא זה שאינו צלי ה\"ד נא אמר רב כדא' פרסאי אברנס קרי נא דהוי צלי ואינו צלי."
+            ],
+            [
+                "<b>מבושל </b> שהזהירה עליו תורה בין שנתבשל במים בין בשאר משקין או מי פירות שם גבי מתניתין דאין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות תנו רבנן במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין אמרת קל וחומר ומה מים שאין מפיגין טעמו אסורין שאר משקין שמפיגין טעמו ונותנין בו טעם שלהם לא כל שכן ואף על גב דאין מזהירין מן הדין האי קל וחומר אינו אלא מגלה דבישול דקרא איירי אף בשאר משקין רבי אומר במים אין לי אלא במים שאר משקין מנין תלמוד לומר בשל מבושל מכל מקום דריבוייא הוא דהוה ליה למיכתב נא ומבושל מאי בינייהו איכא בינייהו צלי קדר שמבשלין אותו בקדרה בלי מים ובלי שום משקה אלא מים הנפלטין משמנו למאן דיליף לה מקל וחומר הכא שרי ולרבי דיליף לה מריבוייא האי נמי בשל מבושל הוא וחייב מלקות על אכילתו ורבנן האי בשל מבושל מאי מיבעי ליה לכדתניא בשלו ואחר כך צלאו או שצלאו ואחר כך בשלו חייב בשלמא בשלו ואחר כך צלאו חייב דהא בשלו אלא צלאו ואחר כך בשלו הא צלי אש הוא אמר רב כהנא הא מני רבי יוסי היא דסבירא ליה דיש בישול אחר אפייה עולא אמר אפילו תימא רבי מאיר שאני הכא דאמר קרא ובשל מבושל מכל מקום דרבייה קרא דהוה ליה למיכתב ומבושל וגזירת הכתוב היא בפסח. ותמיהא לי בדברי הרב ז\"ל דפסק כרבי דצלי קדרה לרבי הוא דחייב ולא לרבנן כדאמר' ואין הלכה כרבי אלא מחבירו ולא מחביריו ובשלו ואחר כך צלאו אתי כרבנן ולא כרבי כדאמר דלרבנן הא בשל מבושל מאי עבדי ליה לכדתניא בשלו ואח\"כ צלאו וכו' אבל רבי מפיק ליה לשאר משקין וצלי קדר ולבשלו מבעוד יום דלימא קרא בשל בשל או מבושל מבושל מאי בשל מבושל שמעת מינה תרתי שאר משקין וצלי קדר ובשלו מבעוד יום כדאיתא התם ואם כן לרבי לבשלו ואחר כך צלאו ליכא ריבוייא. ונראה דלא פסיק אלא כרבנן והא דאמרינן איכא בינייהו צלי קדר דמשמע דלרבנן צלי קדר שרי לא היא דלכולי עלמא פסול ועשה נמי אית ביה דצלי אש בעינן ולא צלי מחמת דבר אחר אבל לענין מלקות אמר דלא לקי מהכא דדוקא שאר משקין הוא דילפינן מקל וחומר דמפיגין טעם הבשר וצלי קדר לא אבל בתר דמרבינן בשלו ואחר כך צלאו וכו' מבשל מבושל לרבנן צלי קדר נמי מרבינן מהכא דנא הוי דומיא דמבושל ומרבי' מבושל כל דהו כדאמר' והכי משמע לישנא דכתב רש\"י ז\"ל למאן דיליף לה מק\"ו הכא שרי דמשמע דמהכא הוא דלא מצינו לחיובי צלי קדר לרבנן אבל מקרא דבשל מבושל כי היכי דבשלו ואח\"כ צלאו או צלאו ואחר כך בשלו מרבינן לחיובא מבשל מבושל הכי נמי לצלי קדר דהוי דומיא דצלי כדאמר' והיינו דכתב הרב ז\"ל צלאו ואחר כך בשלו או שבשלו ואחר כך צלאו או שעשהו צלי קדר חייב דמשמע דכולהו מחד ריבוייא נפקי דהיינו בשל מבושל כדאמרן והא דכתב הרב ז\"ל דשאר משקין ומי פירות מרבי' להו מדכתיב בשל מבושל ריבה דהיינו לרבי ולא לרבנן דלרבנן מקל וחומר מרבי ליה כדאמ' לאו דוקא דמשום דהוי דרשא פשוטה הוא דנקט בשל מבושל כדחזינן בכמה דוכתי דנקיט תלמודא דרשא פשוטה אף על גב דלא הויא כהלכתא אבל קושטא דמילתא הוא דמבשל מבושל הוא דמרבינן צלאו ואחר כך בשלו ובשלו ואחר כך צלאו וצלי קדר כדא' אבל מותר לסוך ולטבול אותו במשקין כדתנן התם אבל סכין ומטבילין אותו בהם חוץ מן המים דהא דתנן סכין ומטבילין אותו בהם אמשקין ומי פירות קאי ולא אמים ונראה דאיסור סיכה וטבילה במים לא הויא מדאוריתא כיון דלא הוי דרך בישול בכך."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> צולין את הפסח על כלי אבן וכלי מתכות פרק כיצד צולין משנה אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלה שהמתכת כשמתחמם מקצתו מתחמם כולו ונצלה הפסח מחום השפוד שבתוכו והוה ליה כפסח צלי מחמת דבר אחר ורחמנא אמר צלי אש ולא צלי מחמת דבר אחר ואם היה כלי מנוקב כדי שישלוט בו האור מותר וכלי אבן נמי מקום שנוגע בו הבשר נצלה מחמתו ולא מחמת האש. הסיק את התנור וגרפו שם מימרא דרבי יוחנן דאמר אין זה צלי אש דכתיב צלי אש צלי אש ב' פעמים ואי לא כתב רחמנא צלי אש ב' פעמים הוה אמינא אאש קפד רחמנא וחום התנור תולדת אש הוא ואם תתן בו בגד נשרף ונעשה פחם ואש להכי חזר וכתב צלי אש דבעינן אש ממש ולא חומו חתכו ותלהו על גבי גחלים הרי זה צלי אש ברייתא משמיה דרבי ורמינהי מכות אש אין לי אלא שנכוה באש בגחלת ברמץ וכו' מנין תלמוד לומר מכוה מכוה ריבה הא לאו ריבויא גחלת ולא אש נינהו אמרי גחלת של עץ לא איצטריך קרא לרבויי דפשיטא דאף היא אש כי איצטריך ריבוייא לגחלת של מתכת צלהו על גבי סיד או חרסית או חמי טבריה הרי זה אסור שאין זה צלי אש וגבי מכוה הוא דמרבינן להו בריבוייא דמכוה מכוה כדאמר' אבל הכא דלא גלי קרא לא הוי בכלל אש. כיצד צולין אותו ריש פרק כיצד צולין משנה מביאין שפוד של רמון תוחבו בתוך פיו עד בית נקובתו וכו' וכל עץ שרי מדאוריתא אלא דמדרבנן הוא דאמר שיהא של רמון דמחזי כמבושל אי הוי עץ אחר כדאיתא התם בגמרא ומדברי הרב ז\"ל נראה דאפילו מדרבנן שרי כל עץ ולכתחלה הוא שהיו בוררין של רמון ותולה כרעיו ובני מעיו חוצה לו ולא יתנם בתוכו דהוי כעין תבשיל שם במשנה כרבי עקיבא דפליגא (אמר) ארב\"י הגלילי ונראה דלא הוי בישול מדאוריתא אפילו נתנן בתוכו. נגע הבשר בחרסו של תנור יקלוף את מקומו שם במשנה משום דנתבשל שם מחום התנור ולאו צלי אש הוא כדאמרי' לעיל משום שנאמר צלי אש ב' פעמים למעוטי תנור שגרפו וחרס התנור גרוף ועומד הוא. נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יקלוף את מקומו שם במשנה משום דלא סגי בקליפה אלא בנטילה יפה יפה בעובי דשומן נבלע בתוכו הרבה ואותו שומן מבושל מן החרש. נטף מרוטבו על הסלת יקלף את מקומו וישליכנו שם במשנה ומפרש בגמרא בסלת רותחת דמטוי רוטבו מקום הסלת והוי צלי מחמת דבר אחר ואסור למיכליה לההוא רוטב שבתוך הסלת משום אל תאכלו כי אם צלי אש הילכך יקמוץ את מקומו וישרוף אותו קומץ כשאר קדשים פסולים והרב ז\"ל לא כתב בסלת רותחת ומשמע דטעמ' דיקלוף את מקומו אינו אלא משום הרוטב עצמו דכיון שפירש לאו צלי אש הוא וטעם זה לא הוזכר בגמרא וצ\"ע. סכו בשמן של תרומה חבורת כהנים יאכלו וחבורת ישראל אם חי ידיחוהו ואם צלי יקלפו את מקומו כדתנן התם במתניתין ובשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים אצל בני חבורה כדתנן התם דאין פודין מעשר שני בירושלם ואפילו לאוכלו שם בקדושה דכי ירבה ממך הדרך ונתת בכסף כתיב. אין צולין שני פסחים כאחת מפני התערובת שם בריתא וגזרה מדרבנן היא שלא יבא לאכול פסח שלא למנוייו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הפסח נאכל אלא עד חצות מדרבנן להרחיק אדם מן העבירה כדתנן ריש ברכות ומדאוריתא נאכל כל הלילה כדכתיב ואכלו את הבשר בלילה הזה וגו' וכתיב חפזון עד שעת חפזון וטעון הלל בשעת אכילתו כדתנן פרק מי שהיה טמא הראשון טעון הלל באכילתו ובגמרא מנא הני מילי אמר קרא השיר יהיה לכם כליל התקדש חג השיר ביום שנגאלו מן הגלות יהיה כליל התקדש חג כמו שנוהגים לשורר בליל התקדש חג ואין לך ליל חג להטעין שירה חוץ מלילי פסחים על אכילתו ואיפשר דהוי דאורייתא הלכתא עד דאתא נבייא ואסמכינהו אקרא. ואין בני החבורה אוכלין אחר שנרדמו משנה סוף פרק ערבי פסחים וחומרא מדרבנן היא דנראה כאוכל פסחו בשני מקומות כדפי' רש\"י ז\"ל שם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת רנז </b> שלא יוציא מבשר הפסח חוץ לחבורה דכתיב לא יוצא מן הבשר חוצה ומכילתא חוצה חוץ למקום אכילתו והמוציא ממנו כזית חוץ למקום אכילתו לוקה סוף פרק כיצד צולין גבי מתניתין דשני חבורות שהיו אוכלות בבית א' מתניתין מני רבי יהודה היא דתניא על הבתים אשר יאכלו אותו בהם משמע שני בני אדם אוכלין פסח אחד בשני בתים דכתיב יאכלו שנים אותו חד פסח בתים שנים מלמד שהפסח נאכל בשני חבורות יכול יהא אדם אחד אוכל ממנו בשני מקומות כגון בשני חדרים או בשני חבורות ההופכות פניהם כעין שתי בתים תלמוד לומר בבית אחד יאכל ורבי יהודה סבר יש אם למסורת דיאכל כתיב דמשמע אדם אחד אוכלו בבית אחד ולא בשתי בתים או חבורות אבל שני אנשים אוכלים בשני בתים אפילו מפסח אחד דכתיב אותו וכתיב הבתים אשר יאכלו דמשמע רבים כדאמר' מכאן אמרו השמש שאכל כזית בצד התנור כשהיה צולה אותו והוא נמנה עליו אי פקח הוא ממלא כריסו ממנו דאם יעמוד משם שוב לא יאכל ואם רצו בני חבורה לעשות טובה עמו באין ויושבין בצדו דברי ר' יהודה ומוציא בשר פסח מחבורה לחבורה חבורת שני פסחים בבית אחד מנא לן שהוא בלא תעשה דתניא לא תוציא מן הבית מן הבשר חוצה חוצה קרא יתירא הוא למילף חוץ לחבורת אכילתו דאין לי מקרא דבית אלא שלא להוציא מבית לבית מחבורה מנין תלמוד לומר חוצה כדאמר' חוץ לאכילתו ואתי אפי' לרבי יהודה דאמר פסח נאכל בשתי חבורות דאחר שנחלק וחלקו כל חבורה חלקם אסור להוציא חלק חבורה זו לחבורה אחרת וצריך עקירה והנחה דהוצאה כתיב ביה כשבת שם מימרא דרבי אמי דכי היכי דגבי שבת בעינן עקירה והנחה דעד שיניח לא נגמרה מלאכה דבכל חיובי חטאת כתיב בה בעשותה בעושה את כולה ולא בעושה מקצתה האי נמי אף על גב דלאו בר חטאת הוא הוצאה כי התם בעינן כיון דכתיב הוצאה. אין מוציא אחר מוציא בפסח דכיון שהוציא הראשון נפסל. מן האגף ולפנים כלפנים לחוץ כלחוץ שם במשנה ואגף קרי כל מקום הגפת הדלת שהוא חופף ונוקש שם כשסוגרו דהיינו שפת הפנימית של עובי הפתח ומן האגף ולחוץ היינו מקום הנקישה ואגף עצמו שהוא עובי הפתח כלחוץ דגמרא אמר הא גופה קשיא דמן אגף ולפנים כלפנים הא אגף עצמו כלחוץ אימא סיפא כלחוץ הא אגף עצמו כלפנים לא קשיא כאן בשערי עזרה כאן בשערי ירושלם דשערי עזרה נתקדש וגובין בקדושת עזרה חוץ משער נקנור מפני המצורעים כדאיתא התם ושערי ירושלם לא נתקדש עוביין מפני המצורעים שמגינים תחתיהם מפני החמה והגשמים החלונות ועובי הכותלים כלפנים כדתנן התם החלונות ועובי החומה כלפנים דאף על גב דעובי שערי ירושלם הוא כלחוץ התם משום טעמא דמצורעים כדאמרינן דאף על גב דמבפנים היו מהלכין כשהיו מקדשין את העזרה הקידוש היה תלוי בדעת בית דין הגגין והעליות אינם בכלל הבית שם אמר רב גגין ועליות לא נתקדשו בין גגי ירושלם בקדושת ירושלם לקדשים קלים בין גגי לשכות העזרה בקדושת העזרה לקדשי קדשים ומדלא נתקדשו בקדושת ירושלם ועזרה לא היו בכלל קדושת הבתים הילכך אם אכל פסח בבית זה אינו יכול לגמור אכילתו בעליה ובגג דלא הוו בכלל בית כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>בשר </b> הפסח שיצא חוץ לחבורתו בין בזדון בין בשגגה נאסר באכילה כדילפינן בהלכות מעשה הקרבנות אזהרת רל\"ו דחומת ירושלם לקדשים קלים כחומת העזרה לחמורים דנפסלו ביציאתן כדילפינן מדכתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו כיון שיצא הבשר ממחיצתו נאסר באכילה כטרפה דהאי בשדה יתירא הוא לומר דכיון שהוא בשדה דאין לו מחיצות נאסר כדאמרינן. אבר שיצא מקצתו חותך הבשר ויורד עד שמגיע לעצם וקולף שם במשנה עד שמגיע לפרק וחותך שאסור לשבור בו עצם ובמוקדשין קוצץ בקופיץ."
+            ],
+            [
+                "<b>שתי </b> החבורות שהיו אוכלות בבית אחד צריכה כל חבורה לעשות לה הקף שם במשנה שתי חבורות וכו' אלו הופכין פניהם הילך וכו' וכתב רש\"י רשאין אבל הרב ז\"ל פי' צריכין דכתיב מן הבשר חוצה מפי השמועה למדו שצריך ליתן לו חוצה למקום אכילתו והאי דתנן והמיחם באמצע הוי כעין מחיצה והשמש קופץ את פניו כשמחזיר פניו למזוג עד שמגיע אצל חבורתו שאסור לאכול בשתי חבורות אדם אחד כדילפי' לעיל וכלה הופכת פניה ואוכלת כדתנן התם דכיון דיושבת במקומה בחבורתה לא הוי כשתי חבורות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שתי </b> חבורות שנפרצה מחיצה מביניהם אינם אוכלים שם לדברי האומר אין הפסח נאכל בשני מקומות אין אוכלין דיש כאן אויר חדש ונעשה לכל חבורה כמקום אחר והוה ליה כאוכלים במקום הראשון ובשני הילכך לדברי האומר אין האוכל אוכל בשני מקומות אין אוכלין וכן אם היתה חבורה אחת ונעשית מחיצה ביניהם אינם אוכלין עד שתסתלק שאין הפסח נאכל בשתי חבורות ואין נעקרין מחבורה לחבורה שם היו יושבין ונפרצה מחיצה ביניהם ועשאם שני חבורות לדברי האומר פסח נאכל בשני חבורות גומרין אכילתן ואף על גב דמאן דאית ליה פסח אחד נאכל לשתי חבורות אוסרו לאדם אחד לאוכלו בשני מקומות הכא לא נעשה לכל חבורה וחבורה מקומה כמקום אחר שהרי אינו רואה אויר שלא ראה עד עכשיו ואין כאן מקום חדש אלא הישן נתקצר ונתמעט כן כתב רש\"י ז\"ל והרב ז\"ל כתב דאם נעשית מחיצה ביניהם אינם אוכלים עד שתסתלק דאין פסח נאכל בב' חבורות וקשיא לי דהא לא אתי אלא לרבי שמעון דרבי יהודה סבר דפסח נאכל בשני חבורות כדאמר' לעיל ומתניתין אתיא כותיה כדאמרינן מני מתני' כרבי יהודה ונראה דסבר הרב ז\"ל דאזלינן בתרוייהו לחומרא דגרסינן התם בתר הכי יתיב רב כהנא ופשיט לה מיפשט שעשיית מחיצה עושה אותן ב' חבורות וסילוק מחיצה עושה אותן ב' מקומות ולא מספקא ליה מידי אמר ליה רב אשי ותיבעי לך אי בעי סילוק מחיצה ועשיית מחיצה מי הוי כשתי מקומות או לא תיקו וכיון דסלקא בתיקו לרב אשי מאריה דתלמודא אזלינן לחומרא ובתרוייהו אין אוכלים כדכתב הרב ז\"ל אבל מה שכתב שאין הפסח נאכל בב' חבורות ר\"ל דאין האוכל אוכל בשתי חבורות כדכתיב ואין נעקרין מחבורה לחבורה שרוצה לומר מי שאכל בחבורה זו לא יעקר לאכול בחבורה אחרת אבל הפסח עצמו נאכל בשתי חבורות כדילפינן לעיל לרבי יהודה דשני בני אדם אוכלין פסח אחד בשני בתים כדכתיב יאכלו שנים אותו אחד פסח בתים שנים כדאמ' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>בני </b> חבורה שנכנסו שלשה מהם בשעה שדרך בני אדם לאכול הפסח אין ממתינים לשאר ואם נתאחרו עד שאכלו הכל אין משלמין להם דמי חלקם אבל שנים ממתינים ובשעה שנפטרים מלאכול אין אדם צריך להמתין לחברו פרק האשה על מתניתין דהממנה עמו וכו' בני חבורה שהיו ידיו של אחד מהם יפות רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא עוד אלא אפילו חמשה ועשו סבולת רשאין לומר טול חלקך וצא ופרש\"י סבולת תערובת סעודה של כל ימות השנה ואמרי' בגמרא מאי ולא עוד מאי אולמיה האי מהאי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא פסח דמצי אמרי ליה כי קבלוך לתקוני זבחא כמדת איש אחד אלא אפילו סבולת נמי דצותא בעלמא הוא ואיכא למימר משום צותא קבליה עליה בכל מאכלו רשאין לומר לו טול חלקך וצא ולא מצאתי מאין הוציא מה שכתב הרב ז\"ל דין הג' מהם החבורה:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רנח </b> שלא להאכיל מן הפסח בין מפסח ראשון בין מפסח שני מומר לעבודה זרה דכתי' כל בן נכר לא יאכל בו ומתרגמינן כל בר ישראל דישתמד לא ייכול ביה ובמכילתא כל בן נכר זה ישראל מומר לעבודה זרה ואיקרי בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים ואינו לוקה נראה דסבר הרב ז\"ל דלאו זה למאכיל ולהכי אינו לוקה אבל מומר גופיה לוקה אם אכל כזית מן הפסח כיון שהיה מומר בשעת עשייתו אף על פי שחזר בתשובה בלילה כדדרשי' בו מומרת פוסלת אבל אוכל במצה ומרור דחייב לאכול מצה ומרור אם עשה תשובה אי קאי האי דרשא אבו דבן נכר כמו שכתבו התוספות פרק הערל ובפסח שני נמי חייב משום דכתיב ככל חוקת הפסח כדאמר' לעיל:<br><b> אזהרת רנט </b> שלא להאכיל ממנו תושב ושכיר דכתיב תושב ושכיר לא יאכל בו ותניא במכילתא תושב זה גר תושב שכיר זה הגוי ומערל ובן נכר לא נפקי דאיצטריך קרא לערבי מהול וגבנוני מהול שאינו ערל וגם שומר ז' מצות בני נח שאינו בן נכר ונראה דהאי לאו נמי אישראל המאכילו דאלו תושב ושכיר גופייהו לאו בני עונשין נינהו דלאו ישראל הוו:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רס </b> שלא יאכל ערל מבשר הפסח דכתיב וכל ערל לא יאכל בו וערל זה הוא שמתו אחיו מחמת מילה ולהכי לא מלו אותו והוא גם כן אינו רוצה לימול מפני הסכנה ודרשינן פרק הערל בו הוא דאינו אוכל דבו קאי אפסח אבל אוכל הוא במצה ומרור ואיצטריך למיכתב בן נכר דלא מאיס בערלה ואיצטריך למיכתב ערל דלבו לשמים מפני הסכנה כדאמר' וערל זה אם אכל כזית מן הפסח לוקה דהוא עצמו מוזהר."
+            ],
+            [
+                "<b>כשם </b> שמילת בניו ועבדיו מעכבת מלשחוט פסח כדכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו כך מעכבתו מלאכול כדכתיב ומלתה אותו אז יאכל בו שם פרק הערל אין לי אלא מילת זכריו בשעת עשייה ועבדיו בשעת אכילה דגבי מילת זכריו כתיב ואז יקרב לעשותו וגבי עבדיו כתיב אז יאכל בו דאפילו לא הוה לה עבד בשעת עשיה והיה בשעת אכילה מעכבו מאכילת פסחו מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה דגבי בנים נמי אם ראוי בשעת אכילה ולא היה ראוי בשעת עשייה מנין שמעכבו מאכילת פסחו תלמוד לומר אז אז לגזרה שוה כתיב אז יקרב לעשותו וכתיב אז יאכל בו מה אז יאכל בו דעבדים שעת אכילה מעכבת בו כדאמר' אף אז יקרב לעשותו דזכרים שעת אכילה מעכב' בו ועבדים משכחת להו דזבנינהו בין שחיטה לאכילה וזכרים כגון חלצתו חמה וחולה ונתרפא אחר שחיטה או טומטום ונקרע בין שחיטה לאכילה ונמצא זכר כדאיתא התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת רסא </b> שלא ישבור עצם בפסח ראשון הטהור דכתיב ועצם לא תשברו בו:<br><b> אזהרת רסב </b> שלא ישבור עצם בפסח שני דכתיב ביה ועצם לא תשברו בו והשובר בו עצם בין בראשון בין בשני בטהור לוקה דתנן פרק כיצד צולין השובר את העצם בפסח הטהור הרי זה לוקה ארבעים אבל המותיר בטהור והשובר בטמא אינו סופג את הארבעים ובגמרא בשלמא מותיר אפילו בטהור לא לקי דתניא לא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו בבקר וגו' בא הכתוב ליתן עשה על לא תעשה לומר שאין לוקין עליו דברי רבי יהודה דכל לאו שניתק לעשה משמע זו הוא תקנתו אם תעבור על הלאו עשה זאת והנצל ועוד דלא דמי ללאו דחסימה שמלקות נסמך לו אלא שובר בטמא מנא לן דאמר קרא ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול דבו מיעוטא הוא ופסח טמא פסול הוא שנעשה בפיסול דטומאה דחויה היא בצבור אלא שכאן גזירת הכתוב לפטרן בו. אחד השובר את העצם בלילי ט\"ו או מבעוד יום אפילו אחר כמה ימים הרי זה לוקה שם על פלוגתא דרבנן ור' אביי אמר שבירת העצם מבעוד יום איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא וחייב לר' דאמר ראוי לאכילה הוא דחייב בשבירת העצם דכתיב ועצם לא תשברו בו בתר בבית אחד יאכל האי מבעוד יום לאו ראוי לאכילה הוא ורב פפא אמר כל כי האי גונא לכולי עלמא אית ביה משום שבירת עצם דלאורתא מיחזי לאכילה ושבר אחר כמה ימים דתנן העצמות והגידין והנותר ישרפו ותניא כל העצמות אין טעונין שריפה חוץ מעצמות הפסח מפני התקלה משמע דאי שברן חייב דהא דרשינן בו בכשר ולא בפסול והא הוה כשר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> חייבין אלא על שבירת עצם שיש בו מוח או שיש עליו כזית בשר שם רבינא אמר כל כי האי גונא דאין עליו כזית בשר אין בו משום שבירת עצם דבעינן שיעור אכילה ותניא כותיה שיש בו שיעור אכילה יש בו משום שבירת עצם אין בו שיעור אכילה אין בו משום שבירת עצם ותניא ועצם לא תשברו בו אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח ומה אני מקיים ואכלו את הבשר בלילה הזה אי לית ביה מוח בבשר שעל גב העצם ועצם דאית ביה מוח אשמועינן דלא תימא ליתיה עשה דואכלו את הבשר ולידחי את לא תעשה דעצם לא תשברו בו או אינו מתקיים ואכלו את הבשר אלא במוח שבתוך העצם [דיבא] (ריבה) עשה וידחה וכו' ומה אני מקיים ועצם לא תשברו בו בעצם שאין בו מוח אבל יש עליו מתחלתו כזית בשר דמתקיים ביה ואכלו וכו' כשהוא אומר ועצם לא תשברו בו בפסח שני שאין ת\"ל שהרי כבר נאמר ככל חוקת הפסח וגו' הוי אומר אחד עצם שיש בו מוח ואחד עצם שאין בו מוח אבל יש עליו כזית בשר דאי לית ביה כזית בשר מתחלתו הא בעינן ואכלו כדאמר'. היה עליו כזית בשר ושבר העצם שלא במקום הבשר חייב אף על פי שמקום השבר פנוי מבשרו שם איתמר אבר שאין עליו כזית בשר במקום זה ויש עליו כזית בשר במקום אחר רבי יוחנן אומר משום שבירת עצם יש בו וריש לקיש אמר אין בו משום שבירת עצם ופסק כרבי יוחנן לגבי דר\"ל ובתוספות כתבו דאליבא דרבי פליגי אבל לרבנן לכולי עלמא יש בו משום שבירת עצם דהא מתקיים בההוא כזית ואכלו את הבשר. השובר עצם אחד לוקה דהכי משמע פשטא דמתני' דהשובר את העצם וכו' ומתנייתא דמייתא התם ופשטא דקרא נמי ועצם לא תשברו בו הכי משמע. השורף עצמות והמחתך גידים אינו חייב משום שבירת עצם שם ברייתא דשבירה קאמר קרא ולא שריפה ועצם קאמר קרא ולא גידין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פסח </b> שהוא נא או מבושל ושבר בו עצם לוקה שם שבירת עצם בנא איכא בינייהו וכו' רב נחמן אמר כל כי האי גוונא יש בו משום שבירת עצם מאי טעמא דהא חזי לאכילה דמטוי ליה ואכיל ליה ומבושל ונטמא ויצא שם רב יוסף אמר היתה לו שעת הכושר ונפסל איכא בינייהו למאן דאמר כשר כדדרשינן ועצם לא תשברו בו בכשר ולא בפסול הא נמי כשר הוא שנעשו כל עבודותיו בהכשר ולרבי דאמר ראוי לאכילה השתא לאו ראוי לאכילה הוא ותניא כותיה היתה לו שעת הכושר אין בו משום שבירת עצם לא היתה לו שעת הכושר ונפסל יש בו משום שבירת עצם כיון שנתפגל או נעשה במחשבת מקום או זמן."
+            ],
+            [
+                "<b>שבר </b> עצם האליה אינו לוקה שהרי אינה ראויה לאכילה שם שבירת עצם האליה איכא בינייהו למאן דאמר כשר הא כשר הוא לרבי דאמר ראוי לאכילה הא אינו ראוי לאכיל' דלגבוה סלקא ותימא דפסק כרבי. הסחוסים מותר לאכלם שם במשנה כל הנאכל בשור הגדול שהוקשה כל מה שעתיד להקשות בו יאכל בגדי הרך אבל מה שאין נאכל בשור הגדול אף על פי שעכשיו רך הוא עתיד להקשות בסופו והכי קתני כל הנאכל בשור הגדול בשלק' יאכל בגדי הרך בצלי ומה הן ראשו כנפים והסחוסים ותניא נמי הכי כדאיתא התם ורש\"י ז\"ל פירשה בסיום אכילה דכתיב אין נמנין עליו בפסח אף על פי שעכשיו רך היא וכו' ולית ביה משום נותר. גידין שסופן להקשות אין נמנין עליהם שם עלה דמתני' פלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש והדר ביה רבי יוחנן וקאמר דאין נמנין עליהם דבתר סוף אזלינן. נמנין על מוח שבראש ולא על מוח שבקולית שם ברייתא רבי אומר נמנים על מוח וכו' דמוח הראש יכול להוציאו דרך האף בלא שבירת עצם אבל קולית אין יכול להוציאו אלא בשבירת עצם"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מחתכין את הפסח אלא צולין אותו שלם כדכתיב ראשו על כרעיו ועל קרבו וכשיאכלנו ויגיע לגיד הנשה מוציאו דאין בגידין בנותן טעם ואם חתכו וצלה כולו לא מיפסל בהכי כמו שכתבו התוספות ריש פרק כיצד צולין:<br><b> אזהרת רסג </b> שלא להותיר מבשר הפסח שנאמר לא ישאירו ממנו עד בקר ואינו לוקה דניתק לעשה דלא הוה דומיא דלאו דחסימה דסמיך למלקות:<br><b> אזהרת רסד </b> שלא להותיר מפסח שני דכתיב נמי ביה לא ישאירו ממנו עד בקר:"
+            ],
+            [
+                "<b>אזהרת רסה </b> שלא להניח מבשר חגיגת י\"ד ליום השלישי דכתיב לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון עד בקר פ' אלו דברים משנה חגיגה היתה באה וכו' ונאכלת לשני ימים ולילה ובגמרא מתני' דלא כבן תימא דאמר חגיגת הפסח כפסח וכו' ובתר הכי תניא לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר ובחגיגת י\"ד מיירי דנשחטת עם הפסח בערב דהא ליכא למימר בערב של י\"ט הראשון עצמו קאמר קרא דא\"כ מאי בערב הלא שחיטתן ביום כולו לימד על חגיגת י\"ד שנאכלת לשני ימים ולילה אחד דהאי בקר בקרו של ששה עשר קאמר קרא דכשהוא אומר ביום הראשון לבקר הרי בקר שני אמור דמשמע דנאכלת כל יום הראשון של י\"ט ולא ילין עד בקר שני והמותיר אינו לוקה כדאמרינן אלא ישרף כדין נותר. וכשמקריבין את הפסח בראשון מקריבים עמו שלמים בי\"ד מן הבקר או מן הצאן זכרים או נקבות כדתנן התם חגיגה היתה באה מן הבקר ומן הצאן וכו' ועל זה נאמר בתורה וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר שם מנין למותר פסח שקרב שלמים דכתיב צאן ובקר וכי פסח מן הבקר בא והלא אינו בא אלא מן הכבשים ומן העזים אלא מותר פסח יהא לדבר הבא מן הבקר ומן הצאן שהם שלמים ויש אומרים צאן לפסח בקר לחגיגה. אימתי מביאין עמו חגיגה שם במשנה בזמן שהוא בא בחול במרובה ובמועט דאע\"ג דפסח דחי שבת וטומאה חגיגה לא דחיא שבת ובמועט כדי שיהא הפסח גמר שביעתן אבל במרובה ובחול ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה ובגמרא אמר רב אשי ש\"מ חגיגת י\"ד לאו חובה היא כלומר אינו חייב מן התורה להביאה דאי ס\"ד חובה היא להביאה מן התורה שוב אין לנו לומר שיש חילוק בין שבת לחול דהוי קרבן הקבוע לו זמן ותיתי נמי במרובה ובטומאה אלא ודאי לאו חובה היא ואינה באה אלא כדי שיאכל הפסח על השבע והיינו מדרבנן משום גזרת שבירת עצם כדמשמע בירושלמי בשר חגיגה ושאר תבשילין אינן נאכלין אלא עד חצות כפסח מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מה </b> בין פסח ראשון לשני פ' מי שהיה טמא משנה מה בין פסח ראשון לשני ראשון אסור בבל יראה ובל ימצא והשני חמץ ומצה עמו בבית דפרטי' ממעט ליה מלא תשחט על חמץ דם זבחי דנשחט פסח שני על חמץ כדאמר' לעיל פ\"ח פסח הראשון טעון הלל באכילתו והשני אין טעון הלל כדילפינן מהשיר יהיה לכם כליל התקדש חג לילה המקודש לחג טעון הלל לילה שאין מקודש לחג כליל אכילת פ\"ש [אין ט' הלל] שאינו י\"ט. ומוציאין אותו חוץ לחבורתו דכתיב ביה ככל חקת הפסח יעשו אותו במצות שבגופו הכתוב מדבר דמה שבירת עצם מצות שבגופו אף כל מצות שבגופו לאפוקי שאר דברים שאינן מצות שבגופו. ואין מביאין עמו חגיגה ואינו בא בטומאה נמי לא הוו מצות שבגופו שם במשנה ודוחין את השבת דבמועדו כתיב ביה בשני למ\"ד קרבן ה' לא הקריב במועדו בשני ובגמרא שבת אין טומאה לא מתני' דלא כר' יהודה ומ\"ט דת\"ק דמפני טומאה דחיתיו לשני יחזור ויעשה בטומאה בתמיה אלא מוטב ידחה לגמרי ושניהם טעונין הלל בעשייתן דלילה קא ממעט קרא דכליל התקדש חג ולא יום אבע\"א אפשר ישראל שוחטין פסחיהן ואין אומרים הלל דכיון דדבר מצוה הוא טעון הלל. ונאכלין צלי על מצות ומרורים וצלי אתרבי מכלליה דמצות ומרורים כדאמר' לעיל ואין מותירין מהם ואין שוברין מהם עצם כדילפינן לעיל בתרוייהו ולפי שפי' בו מצות חקת הפסח אינו שוה אלא במה שנתפרש בו דהיינו מצות שבגופו כדילפינן לעיל. הדברים שנהגו בפסח מצרים לא נהגו בפסח דורות שם במשנה מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו בעשור וטעון הזאה באגודת אזוב ועל המשקוף ועל שתי המזוזות ונאכל בחפזון בלילה אחד ופסח דורות נוהג כל שבעה ובגמרא מנ\"ל דכתיב דברו אל כל עדת ישראל וגו' בעשור לחדש הזה ויקחו זה מקחו בעשור ואומר זה לשם פסח ואין פסח דורות מקחו בעשור ואגודת אזוב על המשקוף ועל שתי המזוזות פשיטא דהוי בפסח מצרים לחוד דשלשה מזבחות היו שם להזאה משקוף ומזוזות כדאיתא התם אבל פסח דורות דזורקין דמו ע\"ג המזבח אין מוציאין ממנה להזות על המשקוף ונאכל בחפזון דכתיב ואכלתם אותו בחפזון ואין אחר נאכל בחפזון וחימוצו כל היום ופסח דורות כל שבעה דכתיב בפסח מצרים ולא יאכל חמץ היום (היום) אתם יוצאים קרי ביה לא יאכל חמץ היום שאתם יוצאי'. ויש בהלכות מצות אלו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות קרבן פסח",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..aa60765401f248659207ab13f645f66197d3c10c
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,151 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת רעא </b> שלא ימיר בהמת קדש בבהמה אחרת דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו' ואם המיר לוקה ואף על פי שלא עשה מעשה מפי השמועה למדו שכל מצות לא תעשה שאין בה מעשה אין לוקין עליה כדילפינן מדכתיב אם לא תשמור לעשות חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם נשבע מנלן אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר בפרק קמא דתמורה כתיב כי לא ינקה את אשר ישא את שמו לשוא ב\"ד של מעלה אין מנקין אותו אבל ב\"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו דמדכתיב לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא ב\"ד של מעלה דוקא הוא דאין מנקה אותו אבל ב\"ד של מטה מנקין אותו כדא' אשכחן שבועת שוא דלוקה אם נשבע לשקר אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל דמה שוא לשעבר אף שקר לשעבר ולית בה מעשה דאי אוכל ולא אכל לא לקי משום לאו שאין בו מעשה דלא מרבינן משבועת שוא אלא לשעבר כדא' ואי נשבע שלא יאכל ואכל הרי יש בו מעשה ולקי אלא באכלתי ולא אכל כדאמ' דומיא דלשוא דמרבי' לה מינה דהוי לשעבר דכי נשבע על עמוד של אבן שהיא של כסף היינו לשעבר דקודם שנשבע הויא אבן כמו השתא ואמר ליה רבי יוחנן לתנא לא תיתני מימר בכלל לאוין שאין בהם מעשה משום דבדיבורו עושה מעשה שעושה מחולין קדש ולהכי לקי ומקלל חברו בשם מנלן אמר ר' אלעזר אמר רבי אושעיא אמר קרא אם לא תשמור לעשות וגו' ליראה את ה' הגדול שיתיירא שלא להוציא את השם לבטלה ומקלל חברו בשם הוא מוציא שם שמים לבטלה וכתיב בהאי קרא והפלה ה' את מכותך דהפלאה זו היינו מלקות כדכתיב והפילו השופט וגו' וכיון דהוא מוזהר מלקלל חברו בשם כדכתיב לא תקלל חרש משמע בין קללה סתם בין קללה בשם קאתי קרא דליראה את ה' לאשמועינן דלוקה כדכתיב והפלא ה' את מכותך כדאמ' ולמה לוקין על התמורה והרי לאו שניתק לעשה היא דכתיב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו וגו' משום דהוו תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ממלקות ועוד דלאו דמימר הוא לאו ששוה בכל שאחד מן השותפין שהמיר או המיר בקרבן צבור לוקה ואין תמורתם קדש נמצא שאין העשה שוה בכל להיות התמורה קדש ואין כח בעשה שאין שוה בכל להוציא מלאו ששוה בכל כדאמ' ושותפין דלא עבדי תמורה תנן פרק קמא דתמורה הצבור והשותפין אין עושין תמורה שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו יחיד עושה תמורה ואין צבור ושותפין עושין תמורה ולוקה בתמורה על כל בהמה ובהמה כדתניא בריש תוספת' משום דכתיב בהמה בבהמה נמצאת אומר שהיחיד שהמיר הרי תמורה קדש ואפילו בשבת כדתניא בריש תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> הממיר בזדון או בשגגה עושה תמורה ולוקה במשנה פרק שני דתמורה רבי יוסי ברבי יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתרומה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין ובגמרא מאי טעמא דר' יוסי ברבי יהודה אמר קרא יהיה קדש לרבות שוגג כמזיד היכי דמי שוגג כמזיד ר\"ל ור' יוחנן אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים תמורת שלמים ואמר תמורת עולה גבי תמורה לקי דרבי ביה קרא יהיה לרבות שוגג כמזיד גבי קדשים אם בעל מום הוא למזבח לא לקי דהא לא קדיש בטעות דכסבור לומר שחור ואמר לבן אבל אם דמה שמותר להמיר והמיר או שאמר אכנס לבית זה ואמיר מדעתי ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו הרי זו תמורה ואינו לוקה עליה הני תרי גווני הוו כחזקיה ורב ששת דאמרי הכי בגמרא דכהני גווני הוי שוגג כמזיד ולקי והרב ז\"ל נקט כר\"ל ור' יוחנן דלא לקי אלא כסבור לומר תמור עולה ואמר שלמים או איפכא אבל בהני גווני לא לקי אבל לענין תמורה מיהא הוו תמורה דלא פליגי אלא לענין מלקות דגרסינן גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ולא נראה גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש וכמו שכתבו התוספת שם."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו שלו פ\"ק דתמורה ת\"ר לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו בשל עצמו היכי דמי אילימא בהמה דהקדש דעלמא וחולין דידיה מי מתפיס בדבר שאינו שלו לעולם בהמה דהקדש דעלמא כדאמ' וכגון דאמר מריה דבהמה דהקדש כל הרוצה להמיר בבהמתו ימיר. המיר קרבנו בבהמה שאינה שלו אינה תמורה שם גבי לא יחליפנו בשל אחרים אילימא בהמה דהקדש דידיה וחולין דעלמא מי מצי מקדיש איש כי יקדיש את ביתו קדש לה' כתיב מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו."
+            ],
+            [
+                "<b>המתכפר </b> הוא שעושה תמורה לא מקדיש שם בריש פרקין דתמורה א\"ר אבהו א\"ר יוחנן המקדיש מוסיף חומש אם רוצה לפדות הקדשו ולא מתכפר ומתכפר עושה תמורה שאם הפריש ישראל קרבן כדי שיתכפר בו ישראל חברו ואמר המתכפר זו תחת זו תמורתו תמורה ולוקה דכיון דהופרש לצרכו קרינא ביה קרבנו דבתר מתכפר אזלינן."
+            ],
+            [
+                "<b>היורש </b> ממיר בריש מכלתין תנן הכל ממירין ובגמרא הכל לאיתויי מאי לאיתויי יורש שהמיר בקרבן שהפריש אביו בחייו שתמורתו תמורה ור' מאיר היא מ\"ט דכתיב אם המר ימיר לרבות את היורש דהכי מצי למכתב ואם ימיר בהמה בבהמה המר ימיר למאי הלכתא לרבות את היורש דתמורתו תמורה ואם הניח בהמה לב' בניו הוו שותפין בה ואין אחד מהם ממר כדילפינן לעיל דיחיד עושה תמורה ולא צבור ושותפין."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> קדשי גוי עושים תמורה מן התורה הקדיש הגוי בהמה שיתכפר בה ישראל והמיר בה הגוי הרי זו ספק תמורה שם בעיא דרמי בר חמא גוי מהו שימיר מי אמרינן מדאקדושי מקדיש דתניא איש איש מבית ישראל לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל אמורי נמי ממיר או דילמא כיון דלא אתי לכלל עונשים כי עביד תמורה לא קדשה ובעיא למפשט מדתניא גבי קדשי גוים דאין עושין תמורה ומדרבנן דבמקדיש גוי להתכפר גוי לא קמיבעי ליה לרמי בר חמא כי קא מיבעי ליה במקדיש גוי להתכפר ישראל בתר מקדיש אזלינן או בתר מתכפר אזלינן דאף על גב דאמר ר' יוחנן המתכפר הוא העושה תמורה ולא מקדיש כדאמר' לעיל התם הוא דקאתי מכח ישראל ומשום הכי אזלינן בתר דמתכפר והוה ליה תחלתו וסופו ביד ישראל אבל הכא הכי קמיבעי ליה מיבעיא מתחלה ועד סוף דתיקום ברשות מאן דעביד תמורה כלומר בהקדיש גוי להתכפר ישראל מיבעיא מתחלת הקדש ועד סופו שתעמוד ברשות האדם הראוי לעשות תמורה כגון ישראל והך בהמה כיון דתחלת קדושתה הויא מכח גוי אף על גב דהוי המתכפר ישראל אינו עושה תמורה או דילמא כיון דלבסוף אתיא ביד מתכפר וחזי למעבד תמורה תפסה בה קדושת תמורה תיקו זהו לשון רש\"י ז\"ל ומשמע דבעיין לא הוי אלא לענין המתכפר עצמו שהוא ישראל אם מצי ממר האי בהמה דאתיא מכח גוי כיון דלא היתה מתחלה ועד סוף ביד ישראל וסלקא בתיקו אבל גוי שהקדישה שימיר אותה משמע דלא איבעיא לן דפשיטא דאפילו ישראל המקדיש לשיתכפר ישראל חברו אין המקדיש ממיר אבל הרב ז\"ל כתב שאם המיר הגוי המקדיש הוי ספק תמורה משמע דסבירא ליה דבעיא דרמי בר חמא הגוי המקדיש הוא דמספקא ליה אם המיר אי הויא תמורה או לא והכי משמע לישנא דגמרא ולכן נראה שהרב ז\"ל מפרש לישנא דגמרא דקאמר התם הוא דאתי מכח ישראל דמשום הכי אזלינן בתר מתכפר והוה ליה תחלתו וסופו ביד ישראל דישראל כי מקדיש לה' אדעתא שיתכפר בה חברו ישראל נמי בדעתו שיתכפר בה ישראל ואלימא קדושתיה לזכותה לישראל חבריה ולהכי ישראל חבריה עביד תמורה דקרינא ביה קרבנו כיון דהוא מתכפר בו אבל הקדש הגוי אף על גב דילפינן מקרא דמקדיש כדכתיב איש איש אילימא קדושתיה לזכותה לישראל שיתכפר בה ושזה המתכפר ימיר בה כיון שבא מכח גוי ולא אזלינן בתר מתכפר אבל אם המיר הוא מספקא לן אי הויא תמורה כיון דמתכפר דאתי מכחו לא עביד תמורה או לא וסלקי בתיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> אנשים ואחד נשים עושים תמורה שם במתני' בריש מכלתין הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים ותניא בגמרא לפי שהענין כולו מדבר בלשון זכר דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אשה מנין ת\"ל ואם המר ימיר לרבות את האשה ולרבי מאיר דדריש להאי אם המר ימיר לרבות את היורש כדאמר' לעיל אשה מנא ליה נפקא ליה מואם מוא\"ו דואם דמצי למכתב אם המר ימיר וכתב ואם ואף על גב דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כדכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' איצטריך לרבויי אשה דמהו דתימא עונש דשוה בין ביחיד בין בצבור אבל הכא כיון דעונש דאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפין עושין תמורה כדילפינן לעיל הוה אמינא אשה נמי כי עבדנא תמורה לא לקייא קמ\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>קטן </b> שהגיע לעונת נדרים שהמיר אף על פי שאינו לוקה שלא הגיע לכלל עונשין יש בו ספק אם עושה תמורה או לא שם בעיא דרמי בר חמא מי אמרינן כיון דאמר מר איש כי יפליא נדר לרבות מופלא הסמוך לאיש דהקדשו קדושי מדאקדושי מקדיש אמורי ממיר או דילמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה נמי לא מיתפיס ואם תמצא לומר קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל עונשין גוי מהו וכו' והאי אם תמצא לומר רבותא אתא לאשמועינן ולאו משום דאיתיה הכי כן כתב רש\"י ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכהנים ממירין בחטאת ובאשם שם במשנה פ\"ק אין הכהנים ממירין לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור טעמא דאין לכהן חלק בחטאת ואשם אפילו המקריב אותו אלא לאחר הקטרת אימורין הוא זוכה בבשר ותניא אין אדם מתפיס בתמורה בדבר שאינו שלו ומחיים אינו של כהן עד שעת הקטרת כדאמר' ואמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה אין ממירין בבכור והלא כלו של כהנים הוא ומחיים הוא לכהן ואין ישראל מתכפר בו אמר לו רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין ממירין בו אף בכור אין ממירין בו דאע\"ג דמחיים זכי ביה כהן הלז כבר נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש היכן קדושה חלה בבית בעלים אף תמורה בבית בעלים דהקיש התמורה להקדש עצמו היכן קדושה חלה על ההקדש בבית בעלים אף תמורה לא תחול אלא בבית בעלים אבל בבית כהן לא חיילא לגמרי הילכך אין כהן ממיר בו אבל ישראל אם המיר בו נתפס בקדושה שהרי ברשותו חלה קדושה בבכור ודוקא בזמן שהוא בביתו עושה בו תמורה כדתניא התם בכור בבית הבעלים עושין תמורה בבית כהן אין עושה תמורה וכהן שהמיר בבכור שנולד לו עושה תמורה דלא גרע מישראל והרי הוא בבית בעלים. אילו של כהן גדול עושה תמורה דהרי שלו הוא אבל בפר אינו עושה תמורה שאחיו הכהנים מתכפרים בו והרי הם כשותפין דלא עבדי תמורה כדילפינן לעיל. המנחות והעופות אין עושין תמורה שלא נאמר אלא בהמה כדתנן שם במשנה שלא נאמר אלא בהמה ואם המר ימיר בהמה בבהמה. קרבנות בדק הבית אינן עושים תמורה כדתנן התם משום דגבי תמורה כתיב קרבן וקדשים בדק הבית לא איקרו קרבן אמר רבי שמעון והרי מעשר בכלל הקדשים היה ולמה יצא דכתיב ביה לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו לומר לך מה מעשר קרבן יחיד הוא העושה תמורה דבמעשר כתיב יהיה לך ולא של שותפות אף כל קרבן יחיד עושה תמורה יצאו קרבנות צבור ומה מעשר קרבן מזבח יצאו קרבנות בדק הבית ולרבי שמעון הוא דאיצטריך למילף ממעשר משום דסבירא ליה דקדשי בדק הבית איקרו קרבן אבל לת\"ק דלא איקרו קרבן גבי תמורה כתיב קרבן ולא הוו קדשי בדק הבית בכלל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המקדיש </b> בעל מום קבוע אינו עושה תמורה מפני שלא נתקדש גופו קדוש גמור ואינו אלא קדושת דמים אבל בעלי מום עובר או הקדיש תמים ונעשה אח\"כ בעל מום קבוע עושה תמורה בשלהי מכילתין דתמורה מייתי האי מתני' דפ\"ב דבכורות דתנן כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבים בבכורה ובמתנות וכו' ואין עושין תמורה ובגמרא מאי טעמא דאמר קרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב השתא רע בטוב אמרת לא שלא יביא בהמת חולין תמימים אצל בהמת קדש בעלת מום ויאמר זאת תמורה זאת טוב ברע מיבעיא אלא להכי כתיב טוב ברע לומר טוב מעיקרו עושה תמורה שנתפס בקדושה כשהוא תמים עושה תמורה אף כשהומם כדכתיב או רע בטוב דמשמע רע של קדש בטוב של חולין דרע של קדש עושה תמורה כשלא היה רע מעיקרו אבל רע מעיקרו אינו עושה תמורה ואפילו קודם פדיון דמתניתין דקתני ונפדו לא קאי אלא אבכורה ומתנות וכו' אבל בעל מום מעיקרו אפילו לא נפדה אינו עושה תמורה וכדאמרינן בבריתא קדשים שקדם מום קבוע להקדישה וכו' בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן אין עושין תמורה דטוב מעיקרו בעינן אבל קדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ואח\"כ נולד לו מום קבוע דכמאן דליתיה דמי וחל קדושה עליו בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן עושין תמורה דהא הוי מעיקרו ואע\"ג דהשתא הוי רע כדא' או רע בטוב כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>א' </b> הממיר תמים בבעל מום או בעל מום בתמים או בקר בצאן או צאן בבקר או כבשים בעזים או עזים בכבשים או נקבות בזכרים או זכרים בנקבות או אחד במאה או מאה בא' בין בבת אחד בין בזה אחר זה עושין תמורה ולוקה על כל אחד פ\"ק דתמורה במתני' מיתנו כולהו ובגמרא מנא הני מילי דת\"ר בהמה בבהמה מכאן שממירים מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מבעלי מומין על התמימים ומן התמימים על בעלי מומין יכול אפילו קדם מום קבוע להקדשן ת\"ל לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע ולא רע בטוב ואי זהו טוב ברע שקדם הקדישן את מומן כדילפינן לעיל מיתורא דקרא וטוב מעיקרו עושה תמורה ואין רע מעיקרו עושה תמורה ואחד במאה או מאה באחד הוי פלוגתא דרבנן ור' שמעון במתני' וטעמא דרבנן כדמפרש בבריתא ת\"ר בהמה בבהמה מכאן שממירין אחד בשנים ושנים בא' אחד במאה ומאה בא' ומצינו בהמות שקרויה בהמה כדכתיב ובהמה רבה ומשמע בהמה בבהמה אפילו בבת אחת שאמר הרי אלו תחת זו דחולין או אלו דחולין תחת זו דהקדש דאי שלא בבת אחת מודה ר' שמעון דממירין וחוזרים וממירים כדא' ריש לקיש התם בגמרא דכתיב ביה הוא ותמורתו אפילו במאה ולכך לוקה במנין הבהמות שהמיר אבל בבת אחת נראה דאינו לוקה אלא אחת."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> התמורה עושה תמורה שם במשנה ובגמרא מ\"ט אמר קרא ותמורתו יהיה קדש ולא תמורת תמורתו ואין הוולד עושה תמורה דכתיב הוא הוא ולא ולד שנולד מבהמת קדש וממיר בבהמה וחזר והמיר בה אפילו כולן תמורה כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> ממירין איברים או עוברין בשלימין ולא שלימים בהם שם במשנה אין ממירין לא איברין בעוברין ולא עוברין באיברים איברים דחולין בעוברין דהקדש שאם אמר תהא רגל בהמה זו תמורת עובר הקדש שבמעי בהמה זו אין הקדשה חלה על האבר או אם אמר הרי עובר שבמעי בהמת חולין זו תמורת רגל בהמת קדש זו אין העובר קדש ונראה דטעמא דכולהו משום דכתיב בהמה בבהמה לאפוקי איברים ועוברים דבעינן שלם בשלם."
+            ],
+            [
+                "<b>הממר </b> בכלאים או בטריפה או ביוצא דופן או בטומטום ואנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליהם פ' יש בקרבנות במשנה ר' אליעזר אומר הכלאים והטריפה וכו' לא קדושים ולא מקדישים ובגמרא אמר שמואל לא קדישי בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה ואמר רב פפא מ\"ט דרבי אליעזר כבהמה טמאה מה בהמה טמאה לא קרבה ולא נחתה להו קדושת הגוף אף הנך לא קרבי ולא נחתא להו קדושת הגוף ואקשו עליה ואסיק רבא מה בהמה טמאה דליכא קרב במינה אף כל דליכא במינה והני חמשה לא קרבו במינן מאי אמרת טרפה איכא דקרב במינה לא דמיא לבעל מום דקרב במינו דבהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה ויוצא דופן לא חשיב ליה קרב במינה שאינה יוצא דופן דיוצא דופן תמיה אנשי ולא חשיב ליה מין שאר בהמה."
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע </b> והנרבע הרי הם כבעל מום דמותרים באכילה ועושים תמורה פ\"ק דתוספתא דתמורה בהמה שחצייה קדש וחצייה חול לא עושה תמורה ולא נעשת תמורה בתוספתא וכן משמע נמי בפ' כיצד מערימין גבי בהמה של ב' שותפין הקדיש חציה שלו וכו' ונראה טעמא משום דכתיב בהמה בבהמה ובעיא בהמה דחולין שלימה כבהמה דקדש שלימה ולא חצי בהמה דחולין או דקדש וכדא' לעיל גבי איברין ועוברין כל החטאות שדינן שימותו אינן עושין תמורה וכל שדינה שתרעה עושה תמורה פ' חטאת דתמורה ומעילה תנן להני חמשה חטאות מתות דלא עבדי תמורה משום דלא אלימי למתפס אחרים בתמורה משום דלא קרבי ואע\"ג דבעל מום עושה תמורה כדכתיב או רע בטוב הכא לא תפיס דהא למיתה אזלי אבל אותם שדינן לרעות הוו כבעל מום ועבדי תמורה כיון דדמיה עתידין ליקרב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b> נקבה לפסחו או לעולתו או לאשמו פרק אלו קדשים בתמורה ת\"ר המפריש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה וטעמא דאע\"ג דאינן ראויין ליקרב דזכר בעינן כיון דירדו לקדושת דמים והוו תמימים ירדו לקדושת הגוף לעשות תמורה. אבל המפריש שעיר לשעירתו ונשיא שהפריש שעירה לשעירו וכהן גדול שהפריש פרה לחטאתו אינן עושין תמורה שם פרק אלו קדשים פריך מהני לר' שמעון דאמר דדוקא במפריש נקבה לעולתו הוא דעושה תמורה וס\"ד דטעמיה משום דהאיכא שם עולה עלה בעולת העוף דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף ופרכי' עליה אלא מעתה כ\"ג שהפריש פרה לפרו תקדוש דהא איכא פרה חטאת ויחיד שהפריש שעיר לשעירתו תקדש דהא איכא שעיר נשיא אי נמי נשיא שהפריש שעירה האיכא יחיד דמפריש שעירה ומשני להו משום דלא קדשי כלל ולהכי לא עבדי תמורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קע </b> שיהיה התמורה קדש אם המיר כדכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. התמורה היא שיאמר בעל הקרבן על בהמה חולין שיש לו הרי זו תחת זו או תמורת זו או חליפת זו כדתנן במתני' דפרק כיצד מערימין דלשון תמורה נינהו כדכתיב לא יחליפנו ולא ימיר ותחת נמי אשכחן דהוא לישנא דאתפוסי כדכתיב ואם תחתיה תעמוד הבהרת דעמדה במקומה והיינו דומיא דאתפוסי שהקדש עומד במקומו אבל זו מחוללת על זו אין זו תמורה דלשון חילול הוא ולא אמר כלום שאין בהמת קדש תמימה יוצאה לחולין ותחת עולה זו ותחת עולה או חטאת שיש לו בבית שם במשנה דכיון שמזכיר שמם או מקומם פשיטא דהוי תמורה אבל אמר הרי זו תמורת חטאת תמורת עולה לא אמר כלום כיון שלא אמר זו או שיש לו בתוך הבית דהכי משמע פשטיה דקרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו דקאי אבהמה דקדש שלא יחליף אותם וכיון שלא אמר זו או שיש לו בתוך הבית אף על גב דאמר תמורת עולה לא אמר כלום."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> לפניו ב' בהמות א' חולין וא' הקדש שנפל בה מום שם בעי' דאביי היו לפניו ב' בהמות של קדש בעלת מום וב' בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן לאתפוסי מתכוין ולקי או לאחולי בעלות מום לפדותם מתכוין וה\"ה נמי דמצי למבעי בחדא אלא איידי דבעי מיבעיא הך בעיא אחריתי בתרתי נקט סרכא דתרתי משמע מהכא דאי אמר בפי' התפסה כגון שהניח ידו על בהמת חולין ואמר זו תמורה זו שהיא תמורה ולקי ואי אנח ידיה אבהמה הקדש ואמר הרי זו תמורה זו הרי חללה על בהמת חולין והוא כפודה בעלת מום שעומדת לפדיון על בהמה זו ולא איבעי' לן אלא היכא דאמר סתם מי אמרינן לאתפוסי איכוון ולקי או לאחולי ולא לקי ואם תמצא לומר כל היכא דאיכא היתרא לא שביק אינש היתרא דאחולי ועביד איסורא דאתפוסי אכתי איבעיא לן ב' בהמות של קדש א' תמימה ואחת בעלת מום וב' בהמות של חולין כמותן ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן תמימה תחת תמימה לאתפוסי בעל מום תחת בעלת מום לאחולי או דילמא תמימה דחולין תחת בעלת מום דהקדש בעלת מום דחולין תחת תמימ' דהקדש תרוייהו לאתפוסי ולקי ואם תמצא לומר כל היכא דאיכא היתרא דאחולי בעלת מום תחת בעל מום ולא עביד איסורא ולאחולי הוא ולא לקי אלא חדא ואף על גב דפשיט לעיל דלא שבק היתרא ועביד איסורא איכא למיבעי הכא הואיל ואי איפשר דלא עביד איסורא בחדא איכא למימר כי היכי דבהא עביד איסורא דהא נמי לא איכפת לן קמ\"ל דכל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא ואכתי אבעיא לן שלש בהמות של קדש וא' מהן בעלת מום וג' בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן מדתמימות תחת תמימות לאתפוסי תמימות נמי תחת בעלת מום לאתפוסי דאע\"ג דפשטינא כל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא איכא הכא למיבעי דאיכא למימר זיל בתר רובא וכיון דעל כרחין רובא לאתפוסי דהשתים דהקדש תמימו' וליכא אחולי בהו שלישית נמי אתפוסי או דילמא הכא נמי כל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא וההוא בתריתא לאחולי בעל מום דהקדש תחת תמימה דחולין הוי ואם תמצא לומר הכא נמי כיון דאכתי גברא לא איתחזק באיסורי דבבציר מתלתא זימני לא הויא חזקה לא שביק היתרא ועביד איסורא אכתי איבעי ליה לרב אשי היו ד' בהמות הקדש ואחת מהן בעלת מום וד' בהמות של חולין ואמר הרי אלו תחת אלו מהו הכא ודאי כיון דאתחזק גברא באיסורא לקי ד' מלקיות בכולן או דילמא אע\"ג דאיתחזיק באיסורא לא שביק איניש היתרא ועביד איסורא והוי בתריתא לאחולי ולא לקי עלה תיקו וכיון דסלקא בתיקו לא לקי דהתראה ספק היא ואמרי להתראה נתכוון והרב ז\"ל נקט עשר תחת ד' דבעי' דרב אשי דארבע לאו דוקא וה\"ה עשר או יותר ובעי' דאביי דב' בהמות של קדש אחת תמימה ואחת בעלת מום וא' ושתים של חולין אחת תמימה וא' בעלת מום נקט' בתרתי משום דלא הוי בהנהו גווני דלעיל דכל בהמות חולין הוו תמימות ובבהמות דקדש איכא חדא בעלת מום."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האומר </b> הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים ויביא בדמיה תמורת עולה ושלמים אמר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים אם נתכון לכך מתחלה דבריו קיימים ואם היה נמלך אפילו תוך כדי דיבור לשון ראשון עיקר והויא תמורת עולה שם פרק כיצד מערמין במשנה הרי זו תמורת עולה תמורת שלמי' הרי זו תמורת עולה דברי ר' מאיר דאית ליה תפוס לשון ראשון א\"ר יוסי אם לכך נתכון מתחלה הואיל וא\"א לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימים וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים אחר שתמכר ואם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה ובהכי עסקינן שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן ובגמרא אמר רבי יוחנן הכל מודים באומר תחול זו ואחר כך תחול זו דברי הכל תפוס לשון ראשון לא תחול זו אלא א\"כ חלתה זו תרויהו קדשו לא נחלקו אלא כגון משנתינו דאמר תמורת עולה תמורת שלמים ר' מאיר סבר מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה תמורה הוה ליה כאומר תחול זו ואח\"כ זו ור' יוסי סבר אי אמר תמורת עולה ושלמים הוה אמינא קדושה ואינה קריבה וטעה האי גברא בהכי דסבר אימא תמורה אכל חד וחד ותהוי קדושה גמורה ליקרב הילכך אע\"ג דאמר בהאי לישנא לתרויהו אינון והוה ליה כאומ' לא תחול זו אלא א\"כ חלה זו אם לכך נתכון מתחלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> דין תמורות תמורת עולה תקרב עולה פרק אלו קדשים במשנה תמורת עולה וולד תמורה וכו' הרי אלו כעולה וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים ובגמרא על מתניתין דלעיל דאלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן וכו' אמרינן בגמרא ותנא מייתי לה מהכא רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות תשא ובאת יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהן מים ומזון כדי שימותו דהא אוקים ליה תשא ובאת תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם ודם זבחיך ישפך והאי קרא סמיך לרק קדשיך לומר כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה. ואם היתה תמורתה נקבה או בעלת מום תרעה הנקבה ותפדה ויביא בדמיה עולה וכדתנן פרק קמא ממירין מן הצאן על הבקר וכו' מן הזכרים על הנקבות ואחד [בב'] משום דכתי' בהמה בבהמה. תמורת חטאת תמות כדתנן ריש פרק וולד חטאות דהוי מחמש חטאות מתות הלכה למשה מסיני תמורת האשם תרעה כדתנן פרק אלו קדשים דתרעה בין זכר בין נקבה דהלכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה ואי עבר ומקרב קאי בעשה דכתיב רק קדשיך אשר יהיו וגו' מיניה מרבינן לכל התמורות שיקרבו וכתיב רק קדשיך למעוטי תמורת אשם לרבי ישמעאל תמורת שלמים כשלמים לכל דבר כדתנן התם ריש פרקא וולד שלמים ותמורתן וכו' הרי הם שלמים וטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ובגמרא מנא הני מילי דתנו רבנן וכו' זכר לרבות את הוולד נקבה לרבות את התמורה דכתיב גבי שלמים ואם זבח שלמים קרבנו וגו' והוה ליה למיכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אי לאו לדרש' ואף על גב דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש איצטריך קרא לרבויי דקרבה תמורת התודה כדתנן התם וולד תודה הרי אלו כתודה אלא שאין טעונה לחם ובגמרא מנין לרבות וולדות תמורות וחליפות תודה להקרבה תלמוד לומר אם על תודה יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה התודה טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה וחליפה דהיינו כגון שאבדה והפריש אחרת תחתיה. תמור' הפסח אם המיר בו קודם חצות יום י\"ד לניסן אין תמורתו קרבה אלא תרעה ויביא בדמיה שלמים ואם המיר בו אחר חצות התמורה עצמה תקרב שלמי' כדתנן פרק מי שהיה טמא אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת פסח קרבה שלמים ותמורת פסח אינה קרבה ואין לי לפרש אמר רבי עקיבא אני אפרש הפסח שאבד ונמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו נמצא אחר שחיטת הפסח קרב שלמי' וכן תמורתו ובגמ' כשב מה תלמוד לומר אם כשב לרבות תמורת הפסח אחר הפסח שקרבה שלמים יכול אף לפני הפסח כן ת\"ל הוא הוא קרב ואין תמורת הפסח קרבה וכרבי זירא דאמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו בשעת חצות היא הקובעתו לפסח אם נמצא קודם חצות קבעתיה חצות שהרי נראה וכי לא אקרביה דחייה אבל נמצא אחר חצות אפילו קודם שחיטה אין כאן קביעות ולא דיחוי ויקרב שלמים. תמורת הבכור והמעשר אינם קרבים לעולם דתנן התם באלו קדשים תמורת הבכור והמעשר וולדן וכו' הרי אלו כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעלים ובגמרא רחמנא מעטינהו דכתיב לא תפדה קדש הם הם קרבים ואין תמורתן קרבה ולכך תרעה עד שיפול בה מום ותיאכל דמיעוטא לא אתי אלא להקרבה. וכשם שאין פודין אותם כך אין פודין את תמורתן אלא תמורת הבכור לכהנים ותמורת המעשר לבעליו כדתנן התם ויאכלו במומן לבעלים וכו' וכל הקדשים יש להם פדיון ולתמורותיהם פדיון חוץ מן הבכור והמעשר דכתי' בבכור לא תפדה ובמעשר כתיב לא יגאל וכן תמורותיהן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהמה </b> שהקדישה חציה עולה וחציה שלמים תמורתה כמוה פרק כיצד מערימין תנו רבנן האומר בהמה זו חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים תקרב עולה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ותניא אידך אמר בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים קדושה ואינה קרבה עושה תמורה ותמורתה כיוצא בה דכיון דהיא לא קרבה דהויא לה קדושה דחויה תמורתה נמי מכח קדושה דחויה אתיא אמר רבי יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה שלו וחזר ולקח חציה אחרת והקדישה קדושה ואינה קרבה ועושה תמורה ותמורתה תמורה כיוצא בה. אמר חציה בהמה זו תמורה וחציה עולה הרי זו תקרב עולה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה שם אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חציה עולה וחציה מעשר דברי הכל עולה קרבה אפילו נתכוון מתחלה לכך דלא חשיבא מילתא בתריתא מידי דאין מעשר קדושה כי האי גונא אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי והוא הדין נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילי תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גבי שהוא ממר בה כך כתב רש\"י ז\"ל ונראה דהיינו כשאחר כך קדש חציה האחר לעולה אז קרבה עולה ואף על גב דאמר קודם על חציה שתהא מעשר או תמורה דלא חשיב כדאמ' דאי לא קדש חציה זו גם כן לעולה הוה ליה בהמה דחציה עולה וחציה חולין ואינה קרבה דהא אמרן דמעשר ותמורה לא חשיבי מעשר דאין דרך הקדישו בכך ותמורה משום דלא קאי שום בהמה גבי שימיר בה ואם כן לא חיילי עליה כלל שם מעשר ותמורה ומדברי הרב ז\"ל שכתב חציה תמורה וחציה עולה משמע דהמיר חצי' בחציה האחרת שהקדיש לעולה ולהכי תקרב כולה עולה דעולה ותמורתה כמוה כדילפינן לעיל ובעי אביי היכא דאמר חציה תמורה וחצי' מעשר מאי תמורה קרבה שכן נוהגת בכל הקדשים או דילמא מעשר קרבה שכן מקדש לפניו ולאחריו תיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש </b> בעל מום עובר או תמימה ונולד בה אח\"כ מום קבוע ונפדת והמיר בה הרי זו תמורה ואינה קרבה שבאת מכח קדושה דחויה ואינה נפדית שאין בכח קדושתה לתפוס פדיונה הואיל ונפדית כדתנן פרק הזרוע כל הקדשים שקדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדישן ואחר כך נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה וכו' ועושים תמורה ובבכורות פרק ב' תנן נמי כי האי גוונא ובגמרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ותמורתו לאחר פדיונו מתה דהיכי ליעביד לקרביה מכח קדושה דחויא קא אתיא שכבר נפדו ליפרקה לא אלימא למתפס פדיונה הילכך מתה ותניא כוותיה מנין לתמורת פסולי המוקדשין שמתה תלמוד לומר ממעלי הגרה וכתי' בסיפיה דקרא טמא הוא ודרשינן הכי יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור באכילה וזהו תמור' פסולי המוקדשין."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחלתן הרי אלו יפדו ואינן יוצאין לחולין לכל דבר שהקדושה חלה על בעלי מומין קבועין פרק ב' דתמורה חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה על התמורה בבעלת מום קבוע וכו' וכדתנן נמי פרק קמא ממירין מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' רע בטוב היינו בעל מום וכיוצא בו שאינו ראוי לקרבן ואף על פי כן כתוב יהיה קדש."
+            ],
+            [
+                "<b>עולה </b> שנתערבו בזבחים והמיר באחד מן התערובות ואינו יודע אם בעולה המיר והרי זו עולה או בזבחים המיר והרי היא שלמים מביא בהמה אחרת אצל זו שהמיר ואומר אם תמורה עולה היא זו הרי בהמה זו שלמים ואם תמורה שלמים היא הרי בהמה זו עולה ונמצא הבהמה שהביא התמורה בעולה ושלמים שנתערבו זה בזה ממה נפשך. חזר והמיר באחד משניהם ואין ידוע באי זה מהם דאם הוא בתמורה אין תמורה עושה תמורה ואם הוא בעולה ושלמים הרי זו תמורת עולה או שלמים ואם כן היא ספק תמורה ולכך מביא זבח אחר מתוך ביתו ואומר על התמורה השניה אם תמורה תמורה היא זו הרי שהבאתי חולין שהרי תמורת התמורה עצמה חולין דאין תמורה עושה תמורה ואם כן פשיטא דזה נמי חולין ואם תמורת עולה או שלמים היא הרי זה שהבאתי עולה או שלמים והרי זה שהביא עם התמורה השניה כזבח וספק תמורה שנתערבו זה בזה כך נראה פי' דברי הרב ז\"ל ופירשו התוספתא סוף פ\"ג כי מה שאמר התוספתא בתמורה האחד והרי הן כשתי זבחים שנתערבו זה בזה ולא אמר בשתי זבחים כדקתני ברישא משום דבסיפיה הויא ספק תמורה כדפי' ולא הוי כשני זבחים וכבר באר הרב ז\"ל פרק ששי דהלכות פסולי המוקדשים דקדשים שנתערב זה בזה ירעו כלם ויביא בדמי היפה ממין זה כמו ששנינו בתוספתא זו דעולה שנתערבה בזבחים ירעו ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלמים </b> שנתערבו בבכור או במעשר והמיר באחד מהם ירעו כדתניא התם בתוספתא פרק שלישי המיר באחד מהן הרי זה לא יקרב ומה שכתב הרב ז\"ל ויאכל כבכור או מעשר כמו שבארנו ר\"ל דתמורה בכור ומעשר הוא קרב ואין תמורתו קרבה כדאמר' לעיל ולרבי כיון דהוי ספק תמורה שלמים ספק תמורה בכור או מעשר לא יקרב כדתניא בתוספתא אלא ירעה כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> דין וולדות הקדשים וולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים והן עצמן כשלמים לכל דבר כדתנן ריש פרק אלו קדשים וולד קדשים ותמורתן וולד ולדן הרי הן כשלמים וכו' בגמרא זכר לרבות את הוולד דכתיב גבי שלמים ואם זבח שלמים קרבנו והוה ליה למכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אלא לדרשה ותנן לא נחלקו על וולד וולד שלמים ותמורה שלא יקרב על מה נחלקו על הוולד רבי אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרים יקרב ובגמרא אמר ר' יהושע בן לוי לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו דע\"כ לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בוולד אבל וולד דולד מתוך מעשיה ניכרת מחשבתו דלגדל קא בעי ליה ותני רבי חייא לסיועי לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב וולד ראשון קרב וולד שני אינו קרב דכשב וולד הוא והאי קרא גבי קדשים כתיב והיינו ע\"כ כרבנן דאי לרבי אליעזר וולד ראשון נמי אינו קרב והך דרשה אינה אלא אסמכתא דהא ודאי הא דוולד שני אינו קרב הוי מדרבנן שמא יגדל ממנו עדרים עדרים כן כתבו התוספות שם פרק אלו קדשים וכן וולד התודה וולד תמורתה כדתנן התם ובגמרא מנין לרבות וולדות תמורות וכו' ת\"ל אם על תודה וגו' יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה."
+            ],
+            [
+                "<b>ולד </b> החטאת ימות ואין צריך לומר וולד התמורה פרק וולד חטאת דתמורה ומעילה במשנה חמש חטאות מתות וולד חטאת ותמורת חטאת וכו' ואסיקנא דהוו הלכתא כדאמ' לעיל ולד תמורה הוי בכלל ולד חטאת דוולד חטאת להכי מתה שהרי אינה ראויה לכפרה שלא הפריש' מתחלה לכך והוא הדין נמי בוולד תמורה מהאי טעמא. השוחט את החטאת ומצא בה בן שמנה חי הרי זו נאכלת כבשר החטאת שוולדי קדשים במעי אמן הן קדושים ונראה דהיינו כשהיתה מעוברת כשהקדישה לחטאת דלא חשיב וולד חטאת הואיל והפרישה מעוברת דדעתיה נמי אוולד דעובר ירך אמו הואי ואפילו ילדו א\"ר יוחנן רצה מתכפר בה רצה בוולדה מהאי טעמ' דלא איקרי ולד חטאת כדא' פ' התודה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ולד </b> תמורת אשם ולד ולדן עד סוף העולם ירעו כדתנן פ' אלו קדשים תמורת אשם וולד תמור' וכו' ירעו ויפלו דמיו לנדבה ותמורת אשם וכו' ובין זכר בין נקבה תרעה דגמירי כל שבחטאת מתה באשם רועה ואם ילדה זכר התמורה לאחר שהקריב אשמו הוולד עצמו יקרב עולה כדאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת קודם כפרה אבל לאחר כפרה הוא עצמו קרב עולה אלא דסלקא בקשיא בגמרא משום דתני רב חנניה לסיועיה לרבי יהושע בן לוי וולד ראשון קרב וולד שני חשיבי דתמורה גופא קרי וולד הואיל ומכח אחר אתי. הפריש נקבה לאשמו וילדה תרעה היא ובנה שם במשנה המפריש נקבה לאשם תרעה וכו' ולעיל מיהא מתני' גבי מתני' דתמורה עולה אמר ר' יוסי ברבי חנינא ומודה רבי אליעזר במפריש נקבה לאשם דאין בנה קרב אשם דלא אמר אלא במפריש נקבה לעולה וילדה דיקרב עולה משום דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף אבל גבי אשם נקבה דליכא שם אשם על אמו מודה דאין בנה קרב ולהכי ירעו ויביא בדמי שניהם אשמו ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהן לנדבה כדתנן גבי מפריש נקבה לאשם. הפריש נקבה לעולתו וילדה אף על פי שילדה זכר ירעה ויביא בדמי עולה כרבנן דפליגי ארבי אליעזר במתניתין יפלו לנדבה הוא שיתן המעות כשנפדות ומקריבין מהן עולות נדבה ונסכים משל ציבור ואינם טעונים סמיכה ומקום שנאמר יקרב הוא עולה או יביא בדמיו עולה טעון סמיכה ונסכים משלו כדא' התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וולד </b> המעשר תמורת המעשר וולד תמורת הבכורה וולדי וולדותיהן עד סוף העולם הרי אלו לא יקרבו דכתיב בהו מיעוטא לומר דהם קרבים ולא תמורתם כדא' לעיל וכדתנן פרק אלו קדשים גבי וולדות גם כן דיאכלו במומן לבעלים ולעיל בגמרא גבי תני ר' חייא לסיועיה לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב וולד ראשון קרב וולד שני אינו קרב הוא קרב ואין וולד כל הקדשים קרב ואמרינן ולד דמאן אי דעולה ואשם זכרים הם אי דחטאת הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלי אמר רבינא לאיתויי ולד המעושרת מעשר בהמה שיצאה נקבה בעשירי ואחר כך ילדה וולדה אינו קרב אלא ירעה ויאכל במומו לבעלים כדין מעשר ופריך למה לי קרא עברה עברה מבכור קא גמר לה ובבכור לא קרב ולד דידיה דהא ליכא ולד בבכור דהא זכר הוא ומשני אפ\"ה איצטריך קרא דהוא קרב ואין וולד כל הקדשים קרב משום דסלקא דעתך אמינא אין דנין איפשר משאי איפשר קמ\"ל וולד תמורה דבכור נראה דכיון דולד הבכור לא קרב דהא לית ליה דזכר הוא הכי נמי ולד תמורתו כמעשר דאיתקדשו תרוייהו אלא הוו לכהן כבכור."
+            ],
+            [
+                "<b>ולד </b> תמורת הפסח כתמורת הפסח אם שלמים שלמים אם דמיה שלמים ולדה נמי דמיו שלמים דאף על גב דבפסח גופיה ליכא ולד דהא זכר הוא אפ\"ה אם הפריש נקבה לפסחו וילדה איכא מאן דאמר דקרב הוולד כדא' פרק אלו קדשים ולהכי בתמורה נמי אי היא קרבה ולדה נמי קרב שלמים כמוה דאף על גב דאמרינן ולד ראשון קרב מדכתיב אם כבש ולד שני אינו קרב כדאמרינן בתוספת' דרבי חייא והכא ולד שני הוא דתמורה גופה מכח אחר היא באה היינו דאין ולד שני קרב כזבח גופיה כי הכא במקום פסח אבל שלמים כמו אמו דהוי תמורת פסח וקרבה שלמים ולד נמי קרב כדאמר'. הפריש נקבה לפסחו וילדה או הפרשה מעוברת היא וולדה ירעו ויביא בדמיהן פסח ואם נשארה לאחר הפסח או ילדה אחר הפסח יביא בדמיהן שלמים אחר רעיה כדתניא פרק אלו קדשים ור' אליעזר אומר הוא עצמו יקרב שלמים אבל רבנן סברי דכיון דהיא עצמה לא קרבה שלמים אף ע\"ג דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוי ושלמים באים נקבה האי הואיל ומחמת קדושה פסולה באה דהפרשה לפסח ולא חזיא לפסח משום דהויא נקבה אידחו נמי משלמים היא וולדה אלא דמיהן יהיו שלמים."
+            ],
+            [
+                "<b>ולדות </b> הקדשים שיצאו דרך דופן או שהיו טומטום ואנדרוגינוס וכלאים וטריפה יפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא פ' יש בקרבנות תנן רבי אליעזר אומר הכלאים והטרפה וכו' לא קדושים ולא מקדישים אחרים כתמורה דקדש הם ואמרינן בגמ' מאחר שאין קדושים מהיכן מקדישים אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח\"כ נטרפה דחיילה על הקדושה קודם ובמקדיש ולד ויצא דרך דופן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים שקדשה אמם קודם שנתעברה מהם דהשתא ממילא הם קדושים דעובר ירך אמו הוא ובהא הוצרך לומר דאין עושין תמורה לרבי יהודה דולד בעלמא עושה תמורה ומכל מקום שמעינן דוולדות אלו קדשי מצד אמן ואינן ראוים ליקרב ולהכי נראה דירעו ויפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא בדמי ולד הנולד (כתקנו שלחו) כדא' לעיל. ולד בעלת מום הרי הוא כוולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו פרק קמא דתמורה פלוגתא דבן פדת ור' יוחנן סבר אף על גב דאימיה לא קדשה לגופה ולד מיהא קדש לגופיה. קדשים שהפילו נפל או שליא אסורים בהנאה ויקברו כדתנן פרק בהמה המקשה המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשים תקבר כגון בהמת שלמים שהפילה שליא דבין זכר בין נקבה דנפיק מבהמת הקדש קדש ובגמרא מאי טעמא משום דרובא בר קדושה הוא דבין זכר בין נקבה חוץ מנדמה למ\"ד ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים והכא נפל קדיש משום דילפינן מבכור דקדיש נפל זכר בבכור כדכתיב שגר כדדרשינן בכריתות וכמו שכתבו התוספות פרק בהמה המקשה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אזהרת רעב </b> שלא ישנה הקדשים מקדושה לקדושה כדכתיב לא יקדיש איש אותו גבי בכור ותנן פרק בתרא דתמורה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה דקדשי בדק הבית שהקדישן למזבח לא עשה כלום ובקדשי מזבח אין משנין מקדושת עולה לשלמים או איפכא ובערכין פרק המקדיש תנן רבי ישמעאל אומר כתוב א' אומר תקדיש גבי בכור וכתוב אחר אומר אל תקדיש וכו' הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי להעלות הבכור בדמים ויתן טובת הנאתו לכהן ואי אתה מקדישו הקדש מזבח שיהא שם זבח אחר חל עליו ובגמר' ורבנן דנפקא להו הך דרשא מכל חרם קדש קדשים מיבעי להו האי קרא דלא תקדיש בלאו שאם מתפיסו שם לזבח אחר עובר בלאו."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> מערימין על הבכור להקדישו למזבח הקדש אחר מקדישו בבטן קודם שיוולד דכתיב אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו משיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן כדתנן במתני' דכיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ואם נקבה שלמים בכור לא קדיש אלא בכור ברחם וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתי תו לא חיילא קדושת בכורה ואמרינן בגמרא דסיפא דאמר אם נקבה זבחי שלמים לא איצטריך להערים בכור דנקבה לא קדשה בבכור אלא סיפא אתיא לבהמת הקדש דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה ישנהו לקדושה אחרת ואתיא כמאן דאמר דולדות קדשים בהוויתן הן קדושים כלומר ביציאתן ולא במעי אמן וכיון דאכתי לא קדיש בקדושת אמו מצי לארכובי עליה קדושה אחריתי דלכי מיתיליד לא להוי ולד חטאת אבל על זכר בכור לא מצי למימר זבחי שלמים שאינו מפקיע אותו מקדושתו כדי ליהנות בו ונראה דלא אסיר הא אלא מדרבנן ואם אמר עם יציאת רוב ראשו יהיה עולה הרי זה בכור ואינו עולה שם בעיא דרב עמרם לרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי עולה הוי דכל פורתא ופורת' דקא נפיק הוי כליל או בכור הוי דכל פורתא ופורתא במלתיה קאי שכן קדושת בכור חלה על כל בכורות דעלמא מרחם ופשטי' לה מבעיא דאלפא גבי לקט דאמר אביי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים ולכך כיון דהוי בשעת יציאת רובו דבעי למיחל קדושת בכור דברי הרב קודמים ובכור הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b> מערימין על ולד בהמת הקדש לשנותו לקדושה אחרת דתנן התם רבן שמעון בן גמליאל אומר אין קדוש' חלה עליהם ואפילו קדושת אמן דקסבר בהוייתן כשהם נולדים והלכך אין שום קדושה חלה עליהם ואמרי' בגמ' והאי תנא סבר ולדי קדשי' ממעי אמן קדושים דגבי קרא דבכור דילפינן מיניה שיכול להקדישו קדושה אחרת בבטן כתיב אך למעוטי שאר קדשים דאין אדם מקדיש אותם קדושה אחרת בבטן דבמעי אמן קדושים קדושת אמן ונקטינן כהאי תנא כדמשמע התם בגמרא. כתב הרב ז\"ל טעם היות התמורה קדש ותוספת חומש לפודה הקדשו דירדה תורה לסוף דעתו שאיפשר שניחם על מה שהקדיש ורוצה להחליפו בפחות ממנו או רוצה לפדות הקדשו בפחות לכך אמרה תורה שיהיה קדש מה שיחליף ושיוסיף חומש על שווי ההקדש מי שפודה הקדשו כדי לתקן דעותיו ולפי שקדושת מזבח חמורה מקדוש' בדק הבית החמיר' תורה שיהי' קדש כל חילוף קדושת מזבח ובקדושת ב\"ה שיוסיף חומש לבד על הפדיון ונאמר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2c9206ee6526a1df233e7eddc3a1aad23ad0d832
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Korbanot/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Substitution",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Substitution",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת רעא </b> שלא ימיר בהמת קדש בבהמה אחרת דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר וכו' ואם המיר לוקה ואף על פי שלא עשה מעשה מפי השמועה למדו שכל מצות לא תעשה שאין בה מעשה אין לוקין עליה כדילפינן מדכתיב אם לא תשמור לעשות חוץ מנשבע ומימר ומקלל חברו בשם נשבע מנלן אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר בפרק קמא דתמורה כתיב כי לא ינקה את אשר ישא את שמו לשוא ב\"ד של מעלה אין מנקין אותו אבל ב\"ד של מטה מלקין אותו ומנקין אותו דמדכתיב לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא ב\"ד של מעלה דוקא הוא דאין מנקה אותו אבל ב\"ד של מטה מנקין אותו כדא' אשכחן שבועת שוא דלוקה אם נשבע לשקר אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל דמה שוא לשעבר אף שקר לשעבר ולית בה מעשה דאי אוכל ולא אכל לא לקי משום לאו שאין בו מעשה דלא מרבינן משבועת שוא אלא לשעבר כדא' ואי נשבע שלא יאכל ואכל הרי יש בו מעשה ולקי אלא באכלתי ולא אכל כדאמ' דומיא דלשוא דמרבי' לה מינה דהוי לשעבר דכי נשבע על עמוד של אבן שהיא של כסף היינו לשעבר דקודם שנשבע הויא אבן כמו השתא ואמר ליה רבי יוחנן לתנא לא תיתני מימר בכלל לאוין שאין בהם מעשה משום דבדיבורו עושה מעשה שעושה מחולין קדש ולהכי לקי ומקלל חברו בשם מנלן אמר ר' אלעזר אמר רבי אושעיא אמר קרא אם לא תשמור לעשות וגו' ליראה את ה' הגדול שיתיירא שלא להוציא את השם לבטלה ומקלל חברו בשם הוא מוציא שם שמים לבטלה וכתיב בהאי קרא והפלה ה' את מכותך דהפלאה זו היינו מלקות כדכתיב והפילו השופט וגו' וכיון דהוא מוזהר מלקלל חברו בשם כדכתיב לא תקלל חרש משמע בין קללה סתם בין קללה בשם קאתי קרא דליראה את ה' לאשמועינן דלוקה כדכתיב והפלא ה' את מכותך כדאמ' ולמה לוקין על התמורה והרי לאו שניתק לעשה היא דכתיב ואם המר ימיר בהמה בבהמה והיה הוא ותמורתו וגו' משום דהוו תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ממלקות ועוד דלאו דמימר הוא לאו ששוה בכל שאחד מן השותפין שהמיר או המיר בקרבן צבור לוקה ואין תמורתם קדש נמצא שאין העשה שוה בכל להיות התמורה קדש ואין כח בעשה שאין שוה בכל להוציא מלאו ששוה בכל כדאמ' ושותפין דלא עבדי תמורה תנן פרק קמא דתמורה הצבור והשותפין אין עושין תמורה שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו יחיד עושה תמורה ואין צבור ושותפין עושין תמורה ולוקה בתמורה על כל בהמה ובהמה כדתניא בריש תוספת' משום דכתיב בהמה בבהמה נמצאת אומר שהיחיד שהמיר הרי תמורה קדש ואפילו בשבת כדתניא בריש תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> הממיר בזדון או בשגגה עושה תמורה ולוקה במשנה פרק שני דתמורה רבי יוסי ברבי יהודה אומר עשה שוגג כמזיד בתרומה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין ובגמרא מאי טעמא דר' יוסי ברבי יהודה אמר קרא יהיה קדש לרבות שוגג כמזיד היכי דמי שוגג כמזיד ר\"ל ור' יוחנן אמרי כסבור לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים תמורת שלמים ואמר תמורת עולה גבי תמורה לקי דרבי ביה קרא יהיה לרבות שוגג כמזיד גבי קדשים אם בעל מום הוא למזבח לא לקי דהא לא קדיש בטעות דכסבור לומר שחור ואמר לבן אבל אם דמה שמותר להמיר והמיר או שאמר אכנס לבית זה ואמיר מדעתי ונכנס ושכח והמיר שלא מדעתו הרי זו תמורה ואינו לוקה עליה הני תרי גווני הוו כחזקיה ורב ששת דאמרי הכי בגמרא דכהני גווני הוי שוגג כמזיד ולקי והרב ז\"ל נקט כר\"ל ור' יוחנן דלא לקי אלא כסבור לומר תמור עולה ואמר שלמים או איפכא אבל בהני גווני לא לקי אבל לענין תמורה מיהא הוו תמורה דלא פליגי אלא לענין מלקות דגרסינן גבי תמורה לקי גבי קדשים לא לקי ולא נראה גבי תמורה קדיש גבי קדשים לא קדיש וכמו שכתבו התוספת שם."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם ממיר בהמתו בקרבן שאינו שלו פ\"ק דתמורה ת\"ר לא יחליפנו בשל אחרים ולא ימיר אותו בשל עצמו היכי דמי אילימא בהמה דהקדש דעלמא וחולין דידיה מי מתפיס בדבר שאינו שלו לעולם בהמה דהקדש דעלמא כדאמ' וכגון דאמר מריה דבהמה דהקדש כל הרוצה להמיר בבהמתו ימיר. המיר קרבנו בבהמה שאינה שלו אינה תמורה שם גבי לא יחליפנו בשל אחרים אילימא בהמה דהקדש דידיה וחולין דעלמא מי מצי מקדיש איש כי יקדיש את ביתו קדש לה' כתיב מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו."
+            ],
+            [
+                "<b>המתכפר </b> הוא שעושה תמורה לא מקדיש שם בריש פרקין דתמורה א\"ר אבהו א\"ר יוחנן המקדיש מוסיף חומש אם רוצה לפדות הקדשו ולא מתכפר ומתכפר עושה תמורה שאם הפריש ישראל קרבן כדי שיתכפר בו ישראל חברו ואמר המתכפר זו תחת זו תמורתו תמורה ולוקה דכיון דהופרש לצרכו קרינא ביה קרבנו דבתר מתכפר אזלינן."
+            ],
+            [
+                "<b>היורש </b> ממיר בריש מכלתין תנן הכל ממירין ובגמרא הכל לאיתויי מאי לאיתויי יורש שהמיר בקרבן שהפריש אביו בחייו שתמורתו תמורה ור' מאיר היא מ\"ט דכתיב אם המר ימיר לרבות את היורש דהכי מצי למכתב ואם ימיר בהמה בבהמה המר ימיר למאי הלכתא לרבות את היורש דתמורתו תמורה ואם הניח בהמה לב' בניו הוו שותפין בה ואין אחד מהם ממר כדילפינן לעיל דיחיד עושה תמורה ולא צבור ושותפין."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> קדשי גוי עושים תמורה מן התורה הקדיש הגוי בהמה שיתכפר בה ישראל והמיר בה הגוי הרי זו ספק תמורה שם בעיא דרמי בר חמא גוי מהו שימיר מי אמרינן מדאקדושי מקדיש דתניא איש איש מבית ישראל לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל אמורי נמי ממיר או דילמא כיון דלא אתי לכלל עונשים כי עביד תמורה לא קדשה ובעיא למפשט מדתניא גבי קדשי גוים דאין עושין תמורה ומדרבנן דבמקדיש גוי להתכפר גוי לא קמיבעי ליה לרמי בר חמא כי קא מיבעי ליה במקדיש גוי להתכפר ישראל בתר מקדיש אזלינן או בתר מתכפר אזלינן דאף על גב דאמר ר' יוחנן המתכפר הוא העושה תמורה ולא מקדיש כדאמר' לעיל התם הוא דקאתי מכח ישראל ומשום הכי אזלינן בתר דמתכפר והוה ליה תחלתו וסופו ביד ישראל אבל הכא הכי קמיבעי ליה מיבעיא מתחלה ועד סוף דתיקום ברשות מאן דעביד תמורה כלומר בהקדיש גוי להתכפר ישראל מיבעיא מתחלת הקדש ועד סופו שתעמוד ברשות האדם הראוי לעשות תמורה כגון ישראל והך בהמה כיון דתחלת קדושתה הויא מכח גוי אף על גב דהוי המתכפר ישראל אינו עושה תמורה או דילמא כיון דלבסוף אתיא ביד מתכפר וחזי למעבד תמורה תפסה בה קדושת תמורה תיקו זהו לשון רש\"י ז\"ל ומשמע דבעיין לא הוי אלא לענין המתכפר עצמו שהוא ישראל אם מצי ממר האי בהמה דאתיא מכח גוי כיון דלא היתה מתחלה ועד סוף ביד ישראל וסלקא בתיקו אבל גוי שהקדישה שימיר אותה משמע דלא איבעיא לן דפשיטא דאפילו ישראל המקדיש לשיתכפר ישראל חברו אין המקדיש ממיר אבל הרב ז\"ל כתב שאם המיר הגוי המקדיש הוי ספק תמורה משמע דסבירא ליה דבעיא דרמי בר חמא הגוי המקדיש הוא דמספקא ליה אם המיר אי הויא תמורה או לא והכי משמע לישנא דגמרא ולכן נראה שהרב ז\"ל מפרש לישנא דגמרא דקאמר התם הוא דאתי מכח ישראל דמשום הכי אזלינן בתר מתכפר והוה ליה תחלתו וסופו ביד ישראל דישראל כי מקדיש לה' אדעתא שיתכפר בה חברו ישראל נמי בדעתו שיתכפר בה ישראל ואלימא קדושתיה לזכותה לישראל חבריה ולהכי ישראל חבריה עביד תמורה דקרינא ביה קרבנו כיון דהוא מתכפר בו אבל הקדש הגוי אף על גב דילפינן מקרא דמקדיש כדכתיב איש איש אילימא קדושתיה לזכותה לישראל שיתכפר בה ושזה המתכפר ימיר בה כיון שבא מכח גוי ולא אזלינן בתר מתכפר אבל אם המיר הוא מספקא לן אי הויא תמורה כיון דמתכפר דאתי מכחו לא עביד תמורה או לא וסלקי בתיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> אנשים ואחד נשים עושים תמורה שם במתני' בריש מכלתין הכל ממירין אחד אנשים ואחד נשים ותניא בגמרא לפי שהענין כולו מדבר בלשון זכר דכתיב לא יחליפנו ולא ימיר אשה מנין ת\"ל ואם המר ימיר לרבות את האשה ולרבי מאיר דדריש להאי אם המר ימיר לרבות את היורש כדאמר' לעיל אשה מנא ליה נפקא ליה מואם מוא\"ו דואם דמצי למכתב אם המר ימיר וכתב ואם ואף על גב דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה כדכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' איצטריך לרבויי אשה דמהו דתימא עונש דשוה בין ביחיד בין בצבור אבל הכא כיון דעונש דאינו שוה בכל הוא דתנן אין הצבור והשותפין עושין תמורה כדילפינן לעיל הוה אמינא אשה נמי כי עבדנא תמורה לא לקייא קמ\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>קטן </b> שהגיע לעונת נדרים שהמיר אף על פי שאינו לוקה שלא הגיע לכלל עונשין יש בו ספק אם עושה תמורה או לא שם בעיא דרמי בר חמא מי אמרינן כיון דאמר מר איש כי יפליא נדר לרבות מופלא הסמוך לאיש דהקדשו קדושי מדאקדושי מקדיש אמורי ממיר או דילמא כיון דלאו בר עונשין הוא בתמורה נמי לא מיתפיס ואם תמצא לומר קטן עביד תמורה דהא אתי לכלל עונשין גוי מהו וכו' והאי אם תמצא לומר רבותא אתא לאשמועינן ולאו משום דאיתיה הכי כן כתב רש\"י ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכהנים ממירין בחטאת ובאשם שם במשנה פ\"ק אין הכהנים ממירין לא בחטאת ולא באשם ולא בבכור טעמא דאין לכהן חלק בחטאת ואשם אפילו המקריב אותו אלא לאחר הקטרת אימורין הוא זוכה בבשר ותניא אין אדם מתפיס בתמורה בדבר שאינו שלו ומחיים אינו של כהן עד שעת הקטרת כדאמר' ואמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה אין ממירין בבכור והלא כלו של כהנים הוא ומחיים הוא לכהן ואין ישראל מתכפר בו אמר לו רבי עקיבא חטאת ואשם מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן מה חטאת ואשם אין ממירין בו אף בכור אין ממירין בו דאע\"ג דמחיים זכי ביה כהן הלז כבר נאמר והיה הוא ותמורתו יהיה קדש היכן קדושה חלה בבית בעלים אף תמורה בבית בעלים דהקיש התמורה להקדש עצמו היכן קדושה חלה על ההקדש בבית בעלים אף תמורה לא תחול אלא בבית בעלים אבל בבית כהן לא חיילא לגמרי הילכך אין כהן ממיר בו אבל ישראל אם המיר בו נתפס בקדושה שהרי ברשותו חלה קדושה בבכור ודוקא בזמן שהוא בביתו עושה בו תמורה כדתניא התם בכור בבית הבעלים עושין תמורה בבית כהן אין עושה תמורה וכהן שהמיר בבכור שנולד לו עושה תמורה דלא גרע מישראל והרי הוא בבית בעלים. אילו של כהן גדול עושה תמורה דהרי שלו הוא אבל בפר אינו עושה תמורה שאחיו הכהנים מתכפרים בו והרי הם כשותפין דלא עבדי תמורה כדילפינן לעיל. המנחות והעופות אין עושין תמורה שלא נאמר אלא בהמה כדתנן שם במשנה שלא נאמר אלא בהמה ואם המר ימיר בהמה בבהמה. קרבנות בדק הבית אינן עושים תמורה כדתנן התם משום דגבי תמורה כתיב קרבן וקדשים בדק הבית לא איקרו קרבן אמר רבי שמעון והרי מעשר בכלל הקדשים היה ולמה יצא דכתיב ביה לא יבקר בין טוב לרע ולא ימירנו לומר לך מה מעשר קרבן יחיד הוא העושה תמורה דבמעשר כתיב יהיה לך ולא של שותפות אף כל קרבן יחיד עושה תמורה יצאו קרבנות צבור ומה מעשר קרבן מזבח יצאו קרבנות בדק הבית ולרבי שמעון הוא דאיצטריך למילף ממעשר משום דסבירא ליה דקדשי בדק הבית איקרו קרבן אבל לת\"ק דלא איקרו קרבן גבי תמורה כתיב קרבן ולא הוו קדשי בדק הבית בכלל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המקדיש </b> בעל מום קבוע אינו עושה תמורה מפני שלא נתקדש גופו קדוש גמור ואינו אלא קדושת דמים אבל בעלי מום עובר או הקדיש תמים ונעשה אח\"כ בעל מום קבוע עושה תמורה בשלהי מכילתין דתמורה מייתי האי מתני' דפ\"ב דבכורות דתנן כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן ונפדו חייבים בבכורה ובמתנות וכו' ואין עושין תמורה ובגמרא מאי טעמא דאמר קרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב השתא רע בטוב אמרת לא שלא יביא בהמת חולין תמימים אצל בהמת קדש בעלת מום ויאמר זאת תמורה זאת טוב ברע מיבעיא אלא להכי כתיב טוב ברע לומר טוב מעיקרו עושה תמורה שנתפס בקדושה כשהוא תמים עושה תמורה אף כשהומם כדכתיב או רע בטוב דמשמע רע של קדש בטוב של חולין דרע של קדש עושה תמורה כשלא היה רע מעיקרו אבל רע מעיקרו אינו עושה תמורה ואפילו קודם פדיון דמתניתין דקתני ונפדו לא קאי אלא אבכורה ומתנות וכו' אבל בעל מום מעיקרו אפילו לא נפדה אינו עושה תמורה וכדאמרינן בבריתא קדשים שקדם מום קבוע להקדישה וכו' בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן אין עושין תמורה דטוב מעיקרו בעינן אבל קדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדשן ואח\"כ נולד לו מום קבוע דכמאן דליתיה דמי וחל קדושה עליו בין לפני פדיונן בין לאחר פדיונן עושין תמורה דהא הוי מעיקרו ואע\"ג דהשתא הוי רע כדא' או רע בטוב כדא'."
+            ],
+            [
+                "<b>א' </b> הממיר תמים בבעל מום או בעל מום בתמים או בקר בצאן או צאן בבקר או כבשים בעזים או עזים בכבשים או נקבות בזכרים או זכרים בנקבות או אחד במאה או מאה בא' בין בבת אחד בין בזה אחר זה עושין תמורה ולוקה על כל אחד פ\"ק דתמורה במתני' מיתנו כולהו ובגמרא מנא הני מילי דת\"ר בהמה בבהמה מכאן שממירים מן הצאן על הבקר ומן הבקר על הצאן מן הכבשים על העזים ומן העזים על הכבשים מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים מבעלי מומין על התמימים ומן התמימים על בעלי מומין יכול אפילו קדם מום קבוע להקדשן ת\"ל לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע ולא רע בטוב ואי זהו טוב ברע שקדם הקדישן את מומן כדילפינן לעיל מיתורא דקרא וטוב מעיקרו עושה תמורה ואין רע מעיקרו עושה תמורה ואחד במאה או מאה באחד הוי פלוגתא דרבנן ור' שמעון במתני' וטעמא דרבנן כדמפרש בבריתא ת\"ר בהמה בבהמה מכאן שממירין אחד בשנים ושנים בא' אחד במאה ומאה בא' ומצינו בהמות שקרויה בהמה כדכתיב ובהמה רבה ומשמע בהמה בבהמה אפילו בבת אחת שאמר הרי אלו תחת זו דחולין או אלו דחולין תחת זו דהקדש דאי שלא בבת אחת מודה ר' שמעון דממירין וחוזרים וממירים כדא' ריש לקיש התם בגמרא דכתיב ביה הוא ותמורתו אפילו במאה ולכך לוקה במנין הבהמות שהמיר אבל בבת אחת נראה דאינו לוקה אלא אחת."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> התמורה עושה תמורה שם במשנה ובגמרא מ\"ט אמר קרא ותמורתו יהיה קדש ולא תמורת תמורתו ואין הוולד עושה תמורה דכתיב הוא הוא ולא ולד שנולד מבהמת קדש וממיר בבהמה וחזר והמיר בה אפילו כולן תמורה כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> ממירין איברים או עוברין בשלימין ולא שלימים בהם שם במשנה אין ממירין לא איברין בעוברין ולא עוברין באיברים איברים דחולין בעוברין דהקדש שאם אמר תהא רגל בהמה זו תמורת עובר הקדש שבמעי בהמה זו אין הקדשה חלה על האבר או אם אמר הרי עובר שבמעי בהמת חולין זו תמורת רגל בהמת קדש זו אין העובר קדש ונראה דטעמא דכולהו משום דכתיב בהמה בבהמה לאפוקי איברים ועוברים דבעינן שלם בשלם."
+            ],
+            [
+                "<b>הממר </b> בכלאים או בטריפה או ביוצא דופן או בטומטום ואנדרוגינוס אין הקדושה חלה עליהם פ' יש בקרבנות במשנה ר' אליעזר אומר הכלאים והטריפה וכו' לא קדושים ולא מקדישים ובגמרא אמר שמואל לא קדישי בתמורה ולא מקדישין לעשות תמורה ואמר רב פפא מ\"ט דרבי אליעזר כבהמה טמאה מה בהמה טמאה לא קרבה ולא נחתה להו קדושת הגוף אף הנך לא קרבי ולא נחתא להו קדושת הגוף ואקשו עליה ואסיק רבא מה בהמה טמאה דליכא קרב במינה אף כל דליכא במינה והני חמשה לא קרבו במינן מאי אמרת טרפה איכא דקרב במינה לא דמיא לבעל מום דקרב במינו דבהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה לאפוקי בעל מום דמותר באכילה ויוצא דופן לא חשיב ליה קרב במינה שאינה יוצא דופן דיוצא דופן תמיה אנשי ולא חשיב ליה מין שאר בהמה."
+            ],
+            [
+                "<b>הרובע </b> והנרבע הרי הם כבעל מום דמותרים באכילה ועושים תמורה פ\"ק דתוספתא דתמורה בהמה שחצייה קדש וחצייה חול לא עושה תמורה ולא נעשת תמורה בתוספתא וכן משמע נמי בפ' כיצד מערימין גבי בהמה של ב' שותפין הקדיש חציה שלו וכו' ונראה טעמא משום דכתיב בהמה בבהמה ובעיא בהמה דחולין שלימה כבהמה דקדש שלימה ולא חצי בהמה דחולין או דקדש וכדא' לעיל גבי איברין ועוברין כל החטאות שדינן שימותו אינן עושין תמורה וכל שדינה שתרעה עושה תמורה פ' חטאת דתמורה ומעילה תנן להני חמשה חטאות מתות דלא עבדי תמורה משום דלא אלימי למתפס אחרים בתמורה משום דלא קרבי ואע\"ג דבעל מום עושה תמורה כדכתיב או רע בטוב הכא לא תפיס דהא למיתה אזלי אבל אותם שדינן לרעות הוו כבעל מום ועבדי תמורה כיון דדמיה עתידין ליקרב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המפריש </b> נקבה לפסחו או לעולתו או לאשמו פרק אלו קדשים בתמורה ת\"ר המפריש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה וטעמא דאע\"ג דאינן ראויין ליקרב דזכר בעינן כיון דירדו לקדושת דמים והוו תמימים ירדו לקדושת הגוף לעשות תמורה. אבל המפריש שעיר לשעירתו ונשיא שהפריש שעירה לשעירו וכהן גדול שהפריש פרה לחטאתו אינן עושין תמורה שם פרק אלו קדשים פריך מהני לר' שמעון דאמר דדוקא במפריש נקבה לעולתו הוא דעושה תמורה וס\"ד דטעמיה משום דהאיכא שם עולה עלה בעולת העוף דתמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף ופרכי' עליה אלא מעתה כ\"ג שהפריש פרה לפרו תקדוש דהא איכא פרה חטאת ויחיד שהפריש שעיר לשעירתו תקדש דהא איכא שעיר נשיא אי נמי נשיא שהפריש שעירה האיכא יחיד דמפריש שעירה ומשני להו משום דלא קדשי כלל ולהכי לא עבדי תמורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קע </b> שיהיה התמורה קדש אם המיר כדכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש. התמורה היא שיאמר בעל הקרבן על בהמה חולין שיש לו הרי זו תחת זו או תמורת זו או חליפת זו כדתנן במתני' דפרק כיצד מערימין דלשון תמורה נינהו כדכתיב לא יחליפנו ולא ימיר ותחת נמי אשכחן דהוא לישנא דאתפוסי כדכתיב ואם תחתיה תעמוד הבהרת דעמדה במקומה והיינו דומיא דאתפוסי שהקדש עומד במקומו אבל זו מחוללת על זו אין זו תמורה דלשון חילול הוא ולא אמר כלום שאין בהמת קדש תמימה יוצאה לחולין ותחת עולה זו ותחת עולה או חטאת שיש לו בבית שם במשנה דכיון שמזכיר שמם או מקומם פשיטא דהוי תמורה אבל אמר הרי זו תמורת חטאת תמורת עולה לא אמר כלום כיון שלא אמר זו או שיש לו בתוך הבית דהכי משמע פשטיה דקרא לא יחליפנו ולא ימיר אותו דקאי אבהמה דקדש שלא יחליף אותם וכיון שלא אמר זו או שיש לו בתוך הבית אף על גב דאמר תמורת עולה לא אמר כלום."
+            ],
+            [
+                "<b>היו </b> לפניו ב' בהמות א' חולין וא' הקדש שנפל בה מום שם בעי' דאביי היו לפניו ב' בהמות של קדש בעלת מום וב' בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן לאתפוסי מתכוין ולקי או לאחולי בעלות מום לפדותם מתכוין וה\"ה נמי דמצי למבעי בחדא אלא איידי דבעי מיבעיא הך בעיא אחריתי בתרתי נקט סרכא דתרתי משמע מהכא דאי אמר בפי' התפסה כגון שהניח ידו על בהמת חולין ואמר זו תמורה זו שהיא תמורה ולקי ואי אנח ידיה אבהמה הקדש ואמר הרי זו תמורה זו הרי חללה על בהמת חולין והוא כפודה בעלת מום שעומדת לפדיון על בהמה זו ולא איבעי' לן אלא היכא דאמר סתם מי אמרינן לאתפוסי איכוון ולקי או לאחולי ולא לקי ואם תמצא לומר כל היכא דאיכא היתרא לא שביק אינש היתרא דאחולי ועביד איסורא דאתפוסי אכתי איבעיא לן ב' בהמות של קדש א' תמימה ואחת בעלת מום וב' בהמות של חולין כמותן ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן תמימה תחת תמימה לאתפוסי בעל מום תחת בעלת מום לאחולי או דילמא תמימה דחולין תחת בעלת מום דהקדש בעלת מום דחולין תחת תמימ' דהקדש תרוייהו לאתפוסי ולקי ואם תמצא לומר כל היכא דאיכא היתרא דאחולי בעלת מום תחת בעל מום ולא עביד איסורא ולאחולי הוא ולא לקי אלא חדא ואף על גב דפשיט לעיל דלא שבק היתרא ועביד איסורא איכא למיבעי הכא הואיל ואי איפשר דלא עביד איסורא בחדא איכא למימר כי היכי דבהא עביד איסורא דהא נמי לא איכפת לן קמ\"ל דכל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא ואכתי אבעיא לן שלש בהמות של קדש וא' מהן בעלת מום וג' בהמות של חולין תמימות ואמר הרי אלו תחת אלו מהו מי אמרינן מדתמימות תחת תמימות לאתפוסי תמימות נמי תחת בעלת מום לאתפוסי דאע\"ג דפשטינא כל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא איכא הכא למיבעי דאיכא למימר זיל בתר רובא וכיון דעל כרחין רובא לאתפוסי דהשתים דהקדש תמימו' וליכא אחולי בהו שלישית נמי אתפוסי או דילמא הכא נמי כל היכא דאיכא היתרא לא עביד איסורא וההוא בתריתא לאחולי בעל מום דהקדש תחת תמימה דחולין הוי ואם תמצא לומר הכא נמי כיון דאכתי גברא לא איתחזק באיסורי דבבציר מתלתא זימני לא הויא חזקה לא שביק היתרא ועביד איסורא אכתי איבעי ליה לרב אשי היו ד' בהמות הקדש ואחת מהן בעלת מום וד' בהמות של חולין ואמר הרי אלו תחת אלו מהו הכא ודאי כיון דאתחזק גברא באיסורא לקי ד' מלקיות בכולן או דילמא אע\"ג דאיתחזיק באיסורא לא שביק איניש היתרא ועביד איסורא והוי בתריתא לאחולי ולא לקי עלה תיקו וכיון דסלקא בתיקו לא לקי דהתראה ספק היא ואמרי להתראה נתכוון והרב ז\"ל נקט עשר תחת ד' דבעי' דרב אשי דארבע לאו דוקא וה\"ה עשר או יותר ובעי' דאביי דב' בהמות של קדש אחת תמימה ואחת בעלת מום וא' ושתים של חולין אחת תמימה וא' בעלת מום נקט' בתרתי משום דלא הוי בהנהו גווני דלעיל דכל בהמות חולין הוו תמימות ובבהמות דקדש איכא חדא בעלת מום."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האומר </b> הרי זו תמורת עולה ושלמים דבריו קיימים ויביא בדמיה תמורת עולה ושלמים אמר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים אם נתכון לכך מתחלה דבריו קיימים ואם היה נמלך אפילו תוך כדי דיבור לשון ראשון עיקר והויא תמורת עולה שם פרק כיצד מערמין במשנה הרי זו תמורת עולה תמורת שלמי' הרי זו תמורת עולה דברי ר' מאיר דאית ליה תפוס לשון ראשון א\"ר יוסי אם לכך נתכון מתחלה הואיל וא\"א לקרות שני שמות כאחת דבריו קיימים וחציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים אחר שתמכר ואם משאמר תמורת עולה נמלך ואמר תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה ובהכי עסקינן שהיו לפניו עולה ושלמים כשהמיר את זו בהן ובגמרא אמר רבי יוחנן הכל מודים באומר תחול זו ואחר כך תחול זו דברי הכל תפוס לשון ראשון לא תחול זו אלא א\"כ חלתה זו תרויהו קדשו לא נחלקו אלא כגון משנתינו דאמר תמורת עולה תמורת שלמים ר' מאיר סבר מדהוה ליה למימר תמורת עולה ושלמים ואמר תמורה תמורה הוה ליה כאומר תחול זו ואח\"כ זו ור' יוסי סבר אי אמר תמורת עולה ושלמים הוה אמינא קדושה ואינה קריבה וטעה האי גברא בהכי דסבר אימא תמורה אכל חד וחד ותהוי קדושה גמורה ליקרב הילכך אע\"ג דאמר בהאי לישנא לתרויהו אינון והוה ליה כאומ' לא תחול זו אלא א\"כ חלה זו אם לכך נתכון מתחלה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> דין תמורות תמורת עולה תקרב עולה פרק אלו קדשים במשנה תמורת עולה וולד תמורה וכו' הרי אלו כעולה וטעונה הפשט וניתוח וכליל לאישים ובגמרא על מתניתין דלעיל דאלו קדשים שוולדותיהן ותמורותיהן כיוצא בהן וכו' אמרינן בגמרא ותנא מייתי לה מהכא רק קדשיך אשר יהיו לך וגו' רק קדשיך אלו התמורות אשר יהיו לך אלו הוולדות תשא ובאת יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהן מים ומזון כדי שימותו דהא אוקים ליה תשא ובאת תלמוד לומר ועשית עולותיך הבשר והדם ודם זבחיך ישפך והאי קרא סמיך לרק קדשיך לומר כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה. ואם היתה תמורתה נקבה או בעלת מום תרעה הנקבה ותפדה ויביא בדמיה עולה וכדתנן פרק קמא ממירין מן הצאן על הבקר וכו' מן הזכרים על הנקבות ואחד [בב'] משום דכתי' בהמה בבהמה. תמורת חטאת תמות כדתנן ריש פרק וולד חטאות דהוי מחמש חטאות מתות הלכה למשה מסיני תמורת האשם תרעה כדתנן פרק אלו קדשים דתרעה בין זכר בין נקבה דהלכתא גמירי לה כל שבחטאת מתה באשם רועה ואי עבר ומקרב קאי בעשה דכתיב רק קדשיך אשר יהיו וגו' מיניה מרבינן לכל התמורות שיקרבו וכתיב רק קדשיך למעוטי תמורת אשם לרבי ישמעאל תמורת שלמים כשלמים לכל דבר כדתנן התם ריש פרקא וולד שלמים ותמורתן וכו' הרי הם שלמים וטעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק ובגמרא מנא הני מילי דתנו רבנן וכו' זכר לרבות את הוולד נקבה לרבות את התמורה דכתיב גבי שלמים ואם זבח שלמים קרבנו וגו' והוה ליה למיכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אי לאו לדרש' ואף על גב דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קדש איצטריך קרא לרבויי דקרבה תמורת התודה כדתנן התם וולד תודה הרי אלו כתודה אלא שאין טעונה לחם ובגמרא מנין לרבות וולדות תמורות וחליפות תודה להקרבה תלמוד לומר אם על תודה יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה התודה טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה וחליפה דהיינו כגון שאבדה והפריש אחרת תחתיה. תמור' הפסח אם המיר בו קודם חצות יום י\"ד לניסן אין תמורתו קרבה אלא תרעה ויביא בדמיה שלמים ואם המיר בו אחר חצות התמורה עצמה תקרב שלמי' כדתנן פרק מי שהיה טמא אמר רבי יהושע שמעתי שתמורת פסח קרבה שלמים ותמורת פסח אינה קרבה ואין לי לפרש אמר רבי עקיבא אני אפרש הפסח שאבד ונמצא קודם שחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו נמצא אחר שחיטת הפסח קרב שלמי' וכן תמורתו ובגמ' כשב מה תלמוד לומר אם כשב לרבות תמורת הפסח אחר הפסח שקרבה שלמים יכול אף לפני הפסח כן ת\"ל הוא הוא קרב ואין תמורת הפסח קרבה וכרבי זירא דאמר קודם חצות ולאחר חצות שנינו בשעת חצות היא הקובעתו לפסח אם נמצא קודם חצות קבעתיה חצות שהרי נראה וכי לא אקרביה דחייה אבל נמצא אחר חצות אפילו קודם שחיטה אין כאן קביעות ולא דיחוי ויקרב שלמים. תמורת הבכור והמעשר אינם קרבים לעולם דתנן התם באלו קדשים תמורת הבכור והמעשר וולדן וכו' הרי אלו כבכור ומעשר ויאכלו במומן לבעלים ובגמרא רחמנא מעטינהו דכתיב לא תפדה קדש הם הם קרבים ואין תמורתן קרבה ולכך תרעה עד שיפול בה מום ותיאכל דמיעוטא לא אתי אלא להקרבה. וכשם שאין פודין אותם כך אין פודין את תמורתן אלא תמורת הבכור לכהנים ותמורת המעשר לבעליו כדתנן התם ויאכלו במומן לבעלים וכו' וכל הקדשים יש להם פדיון ולתמורותיהם פדיון חוץ מן הבכור והמעשר דכתי' בבכור לא תפדה ובמעשר כתיב לא יגאל וכן תמורותיהן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהמה </b> שהקדישה חציה עולה וחציה שלמים תמורתה כמוה פרק כיצד מערימין תנו רבנן האומר בהמה זו חציה תמורת עולה וחציה תמורת שלמים תקרב עולה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים ותניא אידך אמר בהמה זו חציה עולה וחציה שלמים קדושה ואינה קרבה עושה תמורה ותמורתה כיוצא בה דכיון דהיא לא קרבה דהויא לה קדושה דחויה תמורתה נמי מכח קדושה דחויה אתיא אמר רבי יוחנן בהמה של שני שותפין הקדיש חציה שלו וחזר ולקח חציה אחרת והקדישה קדושה ואינה קרבה ועושה תמורה ותמורתה תמורה כיוצא בה. אמר חציה בהמה זו תמורה וחציה עולה הרי זו תקרב עולה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה שם אמר אביי הכל מודים היכא דאמר חציה עולה וחציה מעשר דברי הכל עולה קרבה אפילו נתכוון מתחלה לכך דלא חשיבא מילתא בתריתא מידי דאין מעשר קדושה כי האי גונא אלא דרך מנין ויהא הוא עשירי והוא הדין נמי אם אמר חציה עולה וחציה תמורה לא חיילי תמורה לגבי עולה דלא קאי שום בהמה גבי שהוא ממר בה כך כתב רש\"י ז\"ל ונראה דהיינו כשאחר כך קדש חציה האחר לעולה אז קרבה עולה ואף על גב דאמר קודם על חציה שתהא מעשר או תמורה דלא חשיב כדאמ' דאי לא קדש חציה זו גם כן לעולה הוה ליה בהמה דחציה עולה וחציה חולין ואינה קרבה דהא אמרן דמעשר ותמורה לא חשיבי מעשר דאין דרך הקדישו בכך ותמורה משום דלא קאי שום בהמה גבי שימיר בה ואם כן לא חיילי עליה כלל שם מעשר ותמורה ומדברי הרב ז\"ל שכתב חציה תמורה וחציה עולה משמע דהמיר חצי' בחציה האחרת שהקדיש לעולה ולהכי תקרב כולה עולה דעולה ותמורתה כמוה כדילפינן לעיל ובעי אביי היכא דאמר חציה תמורה וחצי' מעשר מאי תמורה קרבה שכן נוהגת בכל הקדשים או דילמא מעשר קרבה שכן מקדש לפניו ולאחריו תיקו."
+            ],
+            [
+                "<b>המקדיש </b> בעל מום עובר או תמימה ונולד בה אח\"כ מום קבוע ונפדת והמיר בה הרי זו תמורה ואינה קרבה שבאת מכח קדושה דחויה ואינה נפדית שאין בכח קדושתה לתפוס פדיונה הואיל ונפדית כדתנן פרק הזרוע כל הקדשים שקדם הקדשן את מומן או מום עובר להקדישן ואחר כך נולד להם מום קבוע ונפדו פטורין מן הבכורה וכו' ועושים תמורה ובבכורות פרק ב' תנן נמי כי האי גוונא ובגמרא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה ותמורתו לאחר פדיונו מתה דהיכי ליעביד לקרביה מכח קדושה דחויא קא אתיא שכבר נפדו ליפרקה לא אלימא למתפס פדיונה הילכך מתה ותניא כוותיה מנין לתמורת פסולי המוקדשין שמתה תלמוד לומר ממעלי הגרה וכתי' בסיפיה דקרא טמא הוא ודרשינן הכי יש לך דבר שיש בו סימני טהרה ואסור באכילה וזהו תמור' פסולי המוקדשין."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחלתן הרי אלו יפדו ואינן יוצאין לחולין לכל דבר שהקדושה חלה על בעלי מומין קבועין פרק ב' דתמורה חומר בתמורה מבקדשים שהקדושה חלה על התמורה בבעלת מום קבוע וכו' וכדתנן נמי פרק קמא ממירין מן התמימים על בעלי מומין ומבעלי מומין על התמימים שנאמר לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' רע בטוב היינו בעל מום וכיוצא בו שאינו ראוי לקרבן ואף על פי כן כתוב יהיה קדש."
+            ],
+            [
+                "<b>עולה </b> שנתערבו בזבחים והמיר באחד מן התערובות ואינו יודע אם בעולה המיר והרי זו עולה או בזבחים המיר והרי היא שלמים מביא בהמה אחרת אצל זו שהמיר ואומר אם תמורה עולה היא זו הרי בהמה זו שלמים ואם תמורה שלמים היא הרי בהמה זו עולה ונמצא הבהמה שהביא התמורה בעולה ושלמים שנתערבו זה בזה ממה נפשך. חזר והמיר באחד משניהם ואין ידוע באי זה מהם דאם הוא בתמורה אין תמורה עושה תמורה ואם הוא בעולה ושלמים הרי זו תמורת עולה או שלמים ואם כן היא ספק תמורה ולכך מביא זבח אחר מתוך ביתו ואומר על התמורה השניה אם תמורה תמורה היא זו הרי שהבאתי חולין שהרי תמורת התמורה עצמה חולין דאין תמורה עושה תמורה ואם כן פשיטא דזה נמי חולין ואם תמורת עולה או שלמים היא הרי זה שהבאתי עולה או שלמים והרי זה שהביא עם התמורה השניה כזבח וספק תמורה שנתערבו זה בזה כך נראה פי' דברי הרב ז\"ל ופירשו התוספתא סוף פ\"ג כי מה שאמר התוספתא בתמורה האחד והרי הן כשתי זבחים שנתערבו זה בזה ולא אמר בשתי זבחים כדקתני ברישא משום דבסיפיה הויא ספק תמורה כדפי' ולא הוי כשני זבחים וכבר באר הרב ז\"ל פרק ששי דהלכות פסולי המוקדשים דקדשים שנתערב זה בזה ירעו כלם ויביא בדמי היפה ממין זה כמו ששנינו בתוספתא זו דעולה שנתערבה בזבחים ירעו ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלמים </b> שנתערבו בבכור או במעשר והמיר באחד מהם ירעו כדתניא התם בתוספתא פרק שלישי המיר באחד מהן הרי זה לא יקרב ומה שכתב הרב ז\"ל ויאכל כבכור או מעשר כמו שבארנו ר\"ל דתמורה בכור ומעשר הוא קרב ואין תמורתו קרבה כדאמר' לעיל ולרבי כיון דהוי ספק תמורה שלמים ספק תמורה בכור או מעשר לא יקרב כדתניא בתוספתא אלא ירעה כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> דין וולדות הקדשים וולד שלמים ולד תמורת שלמים הרי אלו כשלמים והן עצמן כשלמים לכל דבר כדתנן ריש פרק אלו קדשים וולד קדשים ותמורתן וולד ולדן הרי הן כשלמים וכו' בגמרא זכר לרבות את הוולד דכתיב גבי שלמים ואם זבח שלמים קרבנו והוה ליה למכתב אם מן הבקר הוא מקריב תמים יקריבנו אם זכר אם נקבה למה לי אלא לדרשה ותנן לא נחלקו על וולד וולד שלמים ותמורה שלא יקרב על מה נחלקו על הוולד רבי אליעזר אומר לא יקרב וחכמים אומרים יקרב ובגמרא אמר ר' יהושע בן לוי לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו דע\"כ לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא בוולד אבל וולד דולד מתוך מעשיה ניכרת מחשבתו דלגדל קא בעי ליה ותני רבי חייא לסיועי לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב וולד ראשון קרב וולד שני אינו קרב דכשב וולד הוא והאי קרא גבי קדשים כתיב והיינו ע\"כ כרבנן דאי לרבי אליעזר וולד ראשון נמי אינו קרב והך דרשה אינה אלא אסמכתא דהא ודאי הא דוולד שני אינו קרב הוי מדרבנן שמא יגדל ממנו עדרים עדרים כן כתבו התוספות שם פרק אלו קדשים וכן וולד התודה וולד תמורתה כדתנן התם ובגמרא מנין לרבות וולדות תמורות וכו' ת\"ל אם על תודה וגו' יכול יהו כולן טעונות לחם תלמוד לומר על זבח התודה תודה טעונה לחם ולא וולדה ותמורתה."
+            ],
+            [
+                "<b>ולד </b> החטאת ימות ואין צריך לומר וולד התמורה פרק וולד חטאת דתמורה ומעילה במשנה חמש חטאות מתות וולד חטאת ותמורת חטאת וכו' ואסיקנא דהוו הלכתא כדאמ' לעיל ולד תמורה הוי בכלל ולד חטאת דוולד חטאת להכי מתה שהרי אינה ראויה לכפרה שלא הפריש' מתחלה לכך והוא הדין נמי בוולד תמורה מהאי טעמא. השוחט את החטאת ומצא בה בן שמנה חי הרי זו נאכלת כבשר החטאת שוולדי קדשים במעי אמן הן קדושים ונראה דהיינו כשהיתה מעוברת כשהקדישה לחטאת דלא חשיב וולד חטאת הואיל והפרישה מעוברת דדעתיה נמי אוולד דעובר ירך אמו הואי ואפילו ילדו א\"ר יוחנן רצה מתכפר בה רצה בוולדה מהאי טעמ' דלא איקרי ולד חטאת כדא' פ' התודה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ולד </b> תמורת אשם ולד ולדן עד סוף העולם ירעו כדתנן פ' אלו קדשים תמורת אשם וולד תמור' וכו' ירעו ויפלו דמיו לנדבה ותמורת אשם וכו' ובין זכר בין נקבה תרעה דגמירי כל שבחטאת מתה באשם רועה ואם ילדה זכר התמורה לאחר שהקריב אשמו הוולד עצמו יקרב עולה כדאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה מחלוקת קודם כפרה אבל לאחר כפרה הוא עצמו קרב עולה אלא דסלקא בקשיא בגמרא משום דתני רב חנניה לסיועיה לרבי יהושע בן לוי וולד ראשון קרב וולד שני חשיבי דתמורה גופא קרי וולד הואיל ומכח אחר אתי. הפריש נקבה לאשמו וילדה תרעה היא ובנה שם במשנה המפריש נקבה לאשם תרעה וכו' ולעיל מיהא מתני' גבי מתני' דתמורה עולה אמר ר' יוסי ברבי חנינא ומודה רבי אליעזר במפריש נקבה לאשם דאין בנה קרב אשם דלא אמר אלא במפריש נקבה לעולה וילדה דיקרב עולה משום דאיכא שם עולה על אמו בעולת העוף אבל גבי אשם נקבה דליכא שם אשם על אמו מודה דאין בנה קרב ולהכי ירעו ויביא בדמי שניהם אשמו ואם כבר הקריב אשמו יפלו דמיהן לנדבה כדתנן גבי מפריש נקבה לאשם. הפריש נקבה לעולתו וילדה אף על פי שילדה זכר ירעה ויביא בדמי עולה כרבנן דפליגי ארבי אליעזר במתניתין יפלו לנדבה הוא שיתן המעות כשנפדות ומקריבין מהן עולות נדבה ונסכים משל ציבור ואינם טעונים סמיכה ומקום שנאמר יקרב הוא עולה או יביא בדמיו עולה טעון סמיכה ונסכים משלו כדא' התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וולד </b> המעשר תמורת המעשר וולד תמורת הבכורה וולדי וולדותיהן עד סוף העולם הרי אלו לא יקרבו דכתיב בהו מיעוטא לומר דהם קרבים ולא תמורתם כדא' לעיל וכדתנן פרק אלו קדשים גבי וולדות גם כן דיאכלו במומן לבעלים ולעיל בגמרא גבי תני ר' חייא לסיועיה לרבי יהושע בן לוי אם כשב הוא מקריב וולד ראשון קרב וולד שני אינו קרב הוא קרב ואין וולד כל הקדשים קרב ואמרינן ולד דמאן אי דעולה ואשם זכרים הם אי דחטאת הלכתא גמירי לה דלמיתה אזלי אמר רבינא לאיתויי ולד המעושרת מעשר בהמה שיצאה נקבה בעשירי ואחר כך ילדה וולדה אינו קרב אלא ירעה ויאכל במומו לבעלים כדין מעשר ופריך למה לי קרא עברה עברה מבכור קא גמר לה ובבכור לא קרב ולד דידיה דהא ליכא ולד בבכור דהא זכר הוא ומשני אפ\"ה איצטריך קרא דהוא קרב ואין וולד כל הקדשים קרב משום דסלקא דעתך אמינא אין דנין איפשר משאי איפשר קמ\"ל וולד תמורה דבכור נראה דכיון דולד הבכור לא קרב דהא לית ליה דזכר הוא הכי נמי ולד תמורתו כמעשר דאיתקדשו תרוייהו אלא הוו לכהן כבכור."
+            ],
+            [
+                "<b>ולד </b> תמורת הפסח כתמורת הפסח אם שלמים שלמים אם דמיה שלמים ולדה נמי דמיו שלמים דאף על גב דבפסח גופיה ליכא ולד דהא זכר הוא אפ\"ה אם הפריש נקבה לפסחו וילדה איכא מאן דאמר דקרב הוולד כדא' פרק אלו קדשים ולהכי בתמורה נמי אי היא קרבה ולדה נמי קרב שלמים כמוה דאף על גב דאמרינן ולד ראשון קרב מדכתיב אם כבש ולד שני אינו קרב כדאמרינן בתוספת' דרבי חייא והכא ולד שני הוא דתמורה גופה מכח אחר היא באה היינו דאין ולד שני קרב כזבח גופיה כי הכא במקום פסח אבל שלמים כמו אמו דהוי תמורת פסח וקרבה שלמים ולד נמי קרב כדאמר'. הפריש נקבה לפסחו וילדה או הפרשה מעוברת היא וולדה ירעו ויביא בדמיהן פסח ואם נשארה לאחר הפסח או ילדה אחר הפסח יביא בדמיהן שלמים אחר רעיה כדתניא פרק אלו קדשים ור' אליעזר אומר הוא עצמו יקרב שלמים אבל רבנן סברי דכיון דהיא עצמה לא קרבה שלמים אף ע\"ג דפסח בשאר ימות השנה שלמים הוי ושלמים באים נקבה האי הואיל ומחמת קדושה פסולה באה דהפרשה לפסח ולא חזיא לפסח משום דהויא נקבה אידחו נמי משלמים היא וולדה אלא דמיהן יהיו שלמים."
+            ],
+            [
+                "<b>ולדות </b> הקדשים שיצאו דרך דופן או שהיו טומטום ואנדרוגינוס וכלאים וטריפה יפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא פ' יש בקרבנות תנן רבי אליעזר אומר הכלאים והטרפה וכו' לא קדושים ולא מקדישים אחרים כתמורה דקדש הם ואמרינן בגמ' מאחר שאין קדושים מהיכן מקדישים אלא אי אתה מוצא אלא במקדיש בהמה ואח\"כ נטרפה דחיילה על הקדושה קודם ובמקדיש ולד ויצא דרך דופן אבל כלאים וטומטום ואנדרוגינוס אי אתה מוצא אלא בולדי קדשים שקדשה אמם קודם שנתעברה מהם דהשתא ממילא הם קדושים דעובר ירך אמו הוא ובהא הוצרך לומר דאין עושין תמורה לרבי יהודה דולד בעלמא עושה תמורה ומכל מקום שמעינן דוולדות אלו קדשי מצד אמן ואינן ראוים ליקרב ולהכי נראה דירעו ויפדו ויביא בדמיהן קרבן הראוי להביא בדמי ולד הנולד (כתקנו שלחו) כדא' לעיל. ולד בעלת מום הרי הוא כוולד התמימה לכל דבר ויקרב כראוי לו פרק קמא דתמורה פלוגתא דבן פדת ור' יוחנן סבר אף על גב דאימיה לא קדשה לגופה ולד מיהא קדש לגופיה. קדשים שהפילו נפל או שליא אסורים בהנאה ויקברו כדתנן פרק בהמה המקשה המבכרת שהפילה שליא ישליכנה לכלבים ובמוקדשים תקבר כגון בהמת שלמים שהפילה שליא דבין זכר בין נקבה דנפיק מבהמת הקדש קדש ובגמרא מאי טעמא משום דרובא בר קדושה הוא דבין זכר בין נקבה חוץ מנדמה למ\"ד ולדות קדשים בהוייתן הם קדושים והכא נפל קדיש משום דילפינן מבכור דקדיש נפל זכר בבכור כדכתיב שגר כדדרשינן בכריתות וכמו שכתבו התוספות פרק בהמה המקשה:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אזהרת רעב </b> שלא ישנה הקדשים מקדושה לקדושה כדכתיב לא יקדיש איש אותו גבי בכור ותנן פרק בתרא דתמורה אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה דקדשי בדק הבית שהקדישן למזבח לא עשה כלום ובקדשי מזבח אין משנין מקדושת עולה לשלמים או איפכא ובערכין פרק המקדיש תנן רבי ישמעאל אומר כתוב א' אומר תקדיש גבי בכור וכתוב אחר אומר אל תקדיש וכו' הא כיצד מקדישו אתה הקדש עילוי להעלות הבכור בדמים ויתן טובת הנאתו לכהן ואי אתה מקדישו הקדש מזבח שיהא שם זבח אחר חל עליו ובגמר' ורבנן דנפקא להו הך דרשא מכל חרם קדש קדשים מיבעי להו האי קרא דלא תקדיש בלאו שאם מתפיסו שם לזבח אחר עובר בלאו."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> מערימין על הבכור להקדישו למזבח הקדש אחר מקדישו בבטן קודם שיוולד דכתיב אשר יבוכר לה' לא יקדיש איש אותו משיבוכר אי אתה מקדישו אבל אתה מקדישו בבטן כדתנן במתני' דכיצד מערימין על הבכור מבכרת שהיתה מעוברת אומר מה שבמעיה של זו אם זכר עולה ואם נקבה שלמים בכור לא קדיש אלא בכור ברחם וכיון דמעיקרא אתפסיה בקדושה אחריתי תו לא חיילא קדושת בכורה ואמרינן בגמרא דסיפא דאמר אם נקבה זבחי שלמים לא איצטריך להערים בכור דנקבה לא קדשה בבכור אלא סיפא אתיא לבהמת הקדש דאם חטאת היא ונתעברה ורוצה להערים שלא ילך למיתה ישנהו לקדושה אחרת ואתיא כמאן דאמר דולדות קדשים בהוויתן הן קדושים כלומר ביציאתן ולא במעי אמן וכיון דאכתי לא קדיש בקדושת אמו מצי לארכובי עליה קדושה אחריתי דלכי מיתיליד לא להוי ולד חטאת אבל על זכר בכור לא מצי למימר זבחי שלמים שאינו מפקיע אותו מקדושתו כדי ליהנות בו ונראה דלא אסיר הא אלא מדרבנן ואם אמר עם יציאת רוב ראשו יהיה עולה הרי זה בכור ואינו עולה שם בעיא דרב עמרם לרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי עולה הוי דכל פורתא ופורת' דקא נפיק הוי כליל או בכור הוי דכל פורתא ופורתא במלתיה קאי שכן קדושת בכור חלה על כל בכורות דעלמא מרחם ופשטי' לה מבעיא דאלפא גבי לקט דאמר אביי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים ולכך כיון דהוי בשעת יציאת רובו דבעי למיחל קדושת בכור דברי הרב קודמים ובכור הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>ואין </b> מערימין על ולד בהמת הקדש לשנותו לקדושה אחרת דתנן התם רבן שמעון בן גמליאל אומר אין קדוש' חלה עליהם ואפילו קדושת אמן דקסבר בהוייתן כשהם נולדים והלכך אין שום קדושה חלה עליהם ואמרי' בגמ' והאי תנא סבר ולדי קדשי' ממעי אמן קדושים דגבי קרא דבכור דילפינן מיניה שיכול להקדישו קדושה אחרת בבטן כתיב אך למעוטי שאר קדשים דאין אדם מקדיש אותם קדושה אחרת בבטן דבמעי אמן קדושים קדושת אמן ונקטינן כהאי תנא כדמשמע התם בגמרא. כתב הרב ז\"ל טעם היות התמורה קדש ותוספת חומש לפודה הקדשו דירדה תורה לסוף דעתו שאיפשר שניחם על מה שהקדיש ורוצה להחליפו בפחות ממנו או רוצה לפדות הקדשו בפחות לכך אמרה תורה שיהיה קדש מה שיחליף ושיוסיף חומש על שווי ההקדש מי שפודה הקדשו כדי לתקן דעותיו ולפי שקדושת מזבח חמורה מקדוש' בדק הבית החמיר' תורה שיהי' קדש כל חילוף קדושת מזבח ובקדושת ב\"ה שיוסיף חומש לבד על הפדיון ונאמר הלא כתבתי לך שלישים במועצות ודעת:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תמורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Korbanot"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9d6b9e41f2fbc9b16a3f1bea1857779abd6e49ce
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,476 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעד </b> להורות בצרעת אדם כדינה הכתוב בתורה והוא כשילבין מקום מן העור מקרום ביצה ולמעלה דשאת ובהרת כתיבי בקרא וכתיב בהרת לבנה ושאת הוי דיהא ממנה דהוא גבוה ממנו מעט כדכתיב שאת מתוך שאינו לבן כמוהו וכתיב ספחת דרבי טפלה לשניהם והנך ד' מראות הן ביותר לבנות מכל דבר לבן וקרום ביצה דיהא מכל הד' ולהכי מה שהוא דיהא מקרום ביצה לא הוי נגע אלא בוהק כדקרי לה קרא וכדאמר' פרק קמא דשבועות עלה דמתניתין דהתם ודריש מסכת נגעים דתנן מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה כחכמים דרבי מאיר ודרשינן בפרק קמא דשבועות אין ספחת אלא טפלה וכן הוא אומר ספחני נא אל אחד הכהונות וכתיב לשאת ולספחת ולבהרת הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שיש טפלה לשאת כך יש טפלה לבהרת ומנא לן דבהרת עזה דכתיב אם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה והא דכתיב הנותן שלג כצמר אורחיה דקרא למתלי שאינו מצוי במצוי וסדר לבנותם שלג צמר סיד קרום ואין דרך נגע לבא אלא בד' מראות הללו ואין מראות אחרות בנתים אלא דבשלג יש שלגים שזה לבן מזה וכולן מראה שלג וכן בשאר המראות ושתים הלבנות לשתי האבות שלג לבהרת דכתיב לבנה היא ואין למעלה ממנה כדדרשינן בת\"כ וכמה תהא לבנניתיה כשלג כדכתיב והנה מרים מצורעת כשלג יכול כל מראה השלג יהו טמאים ושאר כל המראות יהו טהורים תלמוד לומר בהק הוא הבוהק טהור למעלה הימנו טמא מכאן אמרו מראות נגעים ב' שהם ארבע וכו' וצמר לבן של אחר שלג יהבינן לה לשאת דכתיב בה נמי שאת לבנה והשנים שאחריהן שהן תולדות נותנין הלבנה לאב הלבן דהיינו סיד לשלג והגבוה לאב גבוה דהיינו קרום ביצה לצמר לבן ותניא בת\"כ בהרת לבנה אין לי אלא בהרת לבנה מנין לרבות השאת תלמוד לומר למטה שאת לבנה מנין לרבות שאר המראות ת\"ל אם בהרת יכול כשם שהיא שלישית לכתוב כך תהא שלישית למראות ת\"ל לבנה היא ואין למעלה הימנה כשלג כדכתיב והנה מרים מצורעת כשלג וגו' ומפני שאין לבן יותר ממנה נקראת בהרת מלשון בהיר הוא בשחקים ותניא נמי התם שאת זו השאת בהרת זו בהרת ספחת שני לבהרת ומראה הנגע עמוק שני לשאת מה לשון שאת מגבהת כמראה הצל שגבוה ממראה החמה מה לשון עמוק עמוקה כמראה חמה שעמוקה ממראה הצל מה לשון ספחת טפלה כדכתיב ספחני וגו' ובתוס' תניא הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שטפלה לזו כך טפלה לזו וכן אמרינן נמי פ\"ק דשבועות דמספחת הוא דדרשינן תולדה לבהרת ולשאת ובתורת כהנים מפיק לה לתולדה שאת ממראה הנגע עמוק כדתניא לעיל וכתב הר\"ש דלרבי מאיר איצטריך לאשמועינן דתולדה דשאת עזה ועמוקה ממנה כמראה חמה עמוקה מן הצל ע\"כ ואיפשר דאף לרבנן איצטריך לגלויי אספחת דקרא דהוי טפלה לבהרת ולשאת דאי לאו האי קרא לא הוה אמינא דאית טפלה אלא לבהרת שאין לבנה למעלה הימנה והשתא דגלי קרא דכתיב ומראה הנגע עמוק לרבות מראה רביעי דלכתוב קרא ונגע עמוק מאי ומראה הנגע עמוק לרבות מראה רביעי דתלת' מראות נגעים כתיבי שאת וספחת ובהרת וממרא' הנגע מרבה מראה רביעית דהויא לה ספחת לשאת וספחת לבהרת והוו להו ד' מראות נגעים שאת וספחת בהרת וספחת כך כתב ר' הלל בר מר' אליקים בנימי' ת\"כ ודרשינן בת\"כ נגע צרעת הוא למעוטי שאין לו מראה חמישי אף על גב דהוי לבן אינו טמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד' </b> מראות אלו כולן מצטרפין בין להקל בין להחמיר בין בתחלה בין בסוף השבע' בין לאחר שנפטר המצורע או נחלט כדתנן במתניתין פרק קמא דנגעים ד' מראות נגעים הללו מצטרפין זה עם זה לפטור להחליט ולהסגיר וילפי' לה בת\"כ מדכתיב שאת או ספחת או בהרת והיה ולא כתיב והיו מלמד שמצטרפין זה עם זה כלומר דכולהו איתנהו כחד לאיצטרופי דאי איכא מהני כולהו ארבע נגעים כגריס מצטרפין וחזקיה נפקא ליה בירושלמי בפ' ד' דשבועות מדכתיב לנגע צרעת ולא כתיב לנגעי צרעת מלמד שעשה כל הנגעים אחד לפטור ולהחליט ולהסגיר כדמפרש להו התם במתניתין וקרא דכתיב והיה משמע דכולהו כחד נינהו לכל מילי דהיינו לפטור להחליט ולהסגיר ומשום דכתיב שאת או ספחת או בהרת דמשמע דחלקן איצטריך והיה לומר דמצטרפין ויש מפרשים דלאו כל המראות מצטרפין דתולדה דהאי לא מצטרף בהדי תולדה דהאי דלא קאי והיה אלא אשאת ובהרת דכתיב בהדיא אבל הרב ז\"ל סבירא ליה דכיון דתנן סתמא ארבע מראות אלו מצטרפין זה עם זה לפטור וכו' משמע דכולהו מצטרפי אהדדי וקרא דכתיב והיה אכולהו קאי ואיפשר נמי דלדעת הרב ז\"ל נמי לא מצטרפי תולדות אהדדי כדמשמע בריש שבועות אבל תרתי תולדות בהדי תרתי אבות מצטרפי כולהו ארבע מראות לכגריס כדכתב הרב ז\"ל דאגב אבות דמצטרפי להדדי ולתולדותיהן דהאי גריס מצטרפי כל תולדות לאב דלאו דידיה אבל נגע דאית ביה ג' מראות לא מצטרף תולדה לתולדה אחריתי וכיון דמצטרפי כולהו ארבע מראות למה מנאום חכמים ואמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע שכל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדין אותו ומודיעין אותו לא יראה הנגע כדתניא בתוספתא ללמדך שכל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים ופי' הר\"ש דכשאין עם הכהן ישראל בקי קאמר דאם יש עמו בקי אומר לכהן אמור טמא והוא אומר כדאי' ריש ערכין ואפילו כהן שוטה כדאיתא בת\"כ ומלשון הרב ז\"ל שכתב כל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדי' אותו ומודיעין אותו נראה דאפילו יש עמו בקי שמלמדו בעת ראיית הנגע צריך הוא להכיר המראות ושמותן והיינו כשאין הכהן רוצה לסמוך על דברי החכם שאומר לו אמור טמא או טהור אלא שרוצה לידע הוא אי זה נגע טמא ואי זה טהור לא בעי ליה כשידע האי נגע אי הוא טהור או טמא אלא צריך שיהיה בקי בכולן אבל אם סומך על דברי החכם שאומר לו אמור טמא והוא אומר טמא לא בעי ידיעה כלל דהא אפי' שוטה מרבינן בת\"כ כדאמרי' והא דאמרי' רפ\"ק דערכין והוא דמסברו ליה וסבר היינו כשאינו רוצה לסמוך על הבקי אלא שרוצה לסמוך על עצמו כדאמר' וכמו שכתב ג\"כ הרב ז\"ל פ\"ט והא דבעי' שיהיה הישראל המלמד או הכהן בקי בכל המראות ובשמותיהן נפקא לן בתוספתא מדכתיב זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולשאת ולספחת ולבהרת דמשמע דתורה אחת נינהו וצריך שיהא בקי בכולם."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> במראה הלובן מד' מראות נגעים אדמומית מעורבת גם זה נגע צרעת וכדילפינן בת\"כ מדכתיב שאת לבנה מלמד שמטמא' חלקה בהרת לבנה אדמדמת מלמד שמטמ' בפתוך יכול שאת תטמא חלקה ובהרת בפתוך מנין ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת ת\"ל נגע צרעת הוא בפרשה ראשונה בבהרת וכתיב נמי צרעת הוא בפרשה שניה בשאת להקיש זו לזו וממילא דתולדותיהן כיוצא בהם. ומראה הפתוך בד' מראות כד' כוסות מלאות חלב ונתערב בא' ב' טיפי דם ובב' ד' ובג' ח' ובד' י\"ו כדאיתא פרק קמא דשבועות משל דרבי עקיבא למה\"ד לד' כוסות של חלב וכו' דאף על גב דאמרינן התם מראות נגעים דלא כרבי עקיבא דאמר זו למעלה מזו וזו למעלה מזו סבירא ליה לרב ז\"ל דלרבי עקיבא מראות שלג סיד צמר קרום דתולדת בהרת לבנה משאת והיינו זו למעלה מזו דלא כתנא דמתניתין כדכתב הרב ז\"ל עלה דמתניתין דארבע מראות אלו מצטרפין וכו' ולית הלכתא כרבי עקיבא בהא אלא שאת דהיינו צמר יותר לבן מסיד שהיא תולדת בהרת כחכמים אבל לכולי עלמא כולהו מצטרפי להדדי דאגב אבות דמצטרפי מצטרפי נמי תולדות לאבות דלאו דידהו כדפי' לעיל ובפתוך נקטי' כרבי עקיבא לגבי ר' ישמעאל דפליג עליה כדתנן רבי עקיבא אומר אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהא הימנה וכמשל דרבי עקיבא לד' כוסות של חלב דאף על גב דלית הלכתא כוותיה בסדרא דמראות אפ\"ה לסדרא דידן גוונא דפיתוך הוי כרבי עקיבא אלא דקשיא לי דאסיק התם תלמודא לרבי עקיבא לא של סיד דיהא אלא של צמר דיהא משלג כדתני רבי נתן וצריך עיון לישב דעת הרב ז\"ל. הפתוך שבבהרת הוא המראה הרביעי של י\"ו טפות דסבירא ליה לרב ז\"ל דכיון דבהרת עזה כשלג וכתיב בה אדמדם צריך (שני) טפות הרבה לשתהיה אדמדם כיון שהוא לבנה ביותר ושאת דאינה כל כך לבנה אינה צריכה כל כך טפות לשתהא אדמדמת וכן התולדות. כל המראות בין הלבן בין הפתוך מצטרפין ובמראה אחת הן דהא תנן ד' מראות אלו מצטרפין זה עם זה וכו' בתר מתניתין דפתוך משמע דפתוך ארבע מראות נמי מצטרפי דהא כתיב נמי והיה גבי קרא דבהרת לבנה אדמדמת דמשמע דמצטרפי כולהי פיתוכי דאדמדמת מדלא כתיב והיו ולא תימא פיתוכי לחודייהו מצטרפי וד' מראות לחודייהו דהא כתיב לבנה נמי בהאי קרא באדמדמת דמשמע דכולהו מצטרפי פתוך או חלק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> מראה צרעת הוא עמוק משאר עור הבשר למראית העין כמראה חמה עמוקה מן הצל לא שהוא עמוק ממש אלא למראה כדכתיב ומראה הנגע עמוק וכו' כדתניא בת\"כ ובריש שבועות דמשמע דבמראה העין לחוד הוא דעמוק כדכתיב ומראה עמוק לא עמוק ממש מדלא כתיב והוא עמוק דהוה משמע עמוק ממש ולא מראה עמוק וכיון דכתיב מראה עמוק משמע אפילו אינו עמוק ממש אלא במראה עמוק לחוד סגי אבל ודאי אי הוי עמוק נמי הוי נגע ולא אתי למעוטי קרא דכתיב ומראה עמוק אלא היכא דאינו מראה עמוק אלא שוה או עור שאר הבשר עמוק מן הנגע דהשתא לא איקרי נגע צרעת."
+            ],
+            [
+                "<b>[שיעור] </b> כל נגעי צרעת אדם ובגדים כגריס מרובע כדי צמיחת שש שערות על שש שערות ופחות מזה בין ברוחב בין באורך אינו נגע כדתניא בת\"כ ומחית בשר חי בשאת יכול כל שהוא ת\"ל שער לבן ומחית בשר חי בשאת הקיש מחיה לשער לבן מה שיער לבן ב' שערות דשיער לשון רבים ומיעוט רבים שנים כדדרשינן נמי התם בת\"כ אף מחיה מקום שתי שערות יכול לא תהא טמאה עד שיהא בה מחיה ושער לבן ת\"ל צרעת נושנת היא בתר מחיה היא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסעדה כלומר שיער לבן אלא בלא שיער לבן טמא משום מחיה א\"כ למה נאמר שיער לבן ומחית לומר לך שלא תהא טמאה עד שתהא בה כדי לקבל שיער לבן ומחית דהיינו ד' שערות יכול שיער לבן מצד אחד ומחיה מצד אחר ת\"ל מחית בשר חי בשאת שתהא מבוצרת לתוך השאת כלומר שתהא המחיה תוך השאת והשאת כמבצר סביב ולא שתהא בצד השאת הא כיצד מקום שתי שערות מימינה וכן משמאלה ומלמעלה ומלמטה דהוו להו ל\"ו שערות דמחיה וב' שערות הם ב' שערות על ב' שערות שהם ד' וכן מימינה ב' שערות על ב' שערות וכן משמאלה ומלמעלה ומלמטה שהם עשרים שערות כגון זה. וכי מרבעת לה ד' שערות לכל זוית הוו ל\"ו שערות מרובעין ששה על ששה ומשום דילפינן מדכתיב בשאת דלהוו מבוצרות תוך השאת משמע שיעור ד' שערות תוך השאת כשיעו' מחי' ושיער לבן דהוו ב' שערות על ב' שערו' כדילפי' ולהכי בעינן ב' שערות על ב' שערות לד' צדדין ואכתי לא הוו מבוצרות מן הזויות וכתיב בשאת דמשמע דלהוו מבוצרות תוך השאת ממש ולהכי בעינן לה נמי מן הזויות והוו להו ל\"ו שערות מרובעין כדאמ' ותניא בת\"כ צרעת בנין אב לכל הצרעת שיהיו כגריס משום דלא ילפינן האי שיעורא אלא בשאת להכי סמך לה צרעת נושנת לרבות כל הצרעות להאי שיעורא דכולהו צרעות איקרו ודבתים נמי הוי שיעור גריס אלא כדילפינן מקיר קירות שני שיעורין ואף על גב דילפינן מקרא האי שיעורא הוי נמי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני דבציר מהאי שיעורא בין ברוחב בין באורך אפילו הוי טפי מל\"ו שערות לא הוי נגע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> מקום שנא' בהרת הוא הדין לשאר ד' מראות של לובן או של פתוך והוא שיהיה כגריס ועמוק כדאיתא לעיל דהא מצטרפי כולהו וכדילפינן לעיל בהרת עזה נראית בגרמני שהוא לבן ביותר כהה ובהרת שהיא כהה נראית בכושי עזה כדתנן במתניתין ריש פרק ב' ופליגי תנאי במתניתין ונקטינן כחכמים דאמרי זה וזה כבינוני דאף ע\"ג דכתיב בעור בשרו של נראה אם גרמני או בינוני או כושי הא כתיב נמי קרא אחריני בעור הבשר משמע בשר דעלמא דהיינו בינוני והא דכתיב בעור בשרו דמשמע בשרו של נראה היינו ברוב בני אדם שהם בינונים."
+            ],
+            [
+                "<b>ג' </b> סימני טומא' הן בצרעת שיער לבן ומחיה ופסיון וכולהו כתיבי בהדיא בקראי דכתיב ושער בנגע הפך לבן וטמא אותו וגו' וכתיב והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן וכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' ואע\"ג דמחיה כתיב בשאת ולא בבהרת הא ילפינן לעיל צרעת צרעת דכת' בתרוייהו ליתן את האמור בזה בזה ושער לבן או מחיה כשיראם הכהן יחליט הנגע כדכתיב בקרא וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן וגו' וטמא אותו וגבי מחיה נמי כתיב וראה הכהן וגו' ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וטמאו הכהן ואם לא היה בתחלת ראיית הכהן שיער לבן או מחיה צריך הסגר כדכתיב ואם בהרת לבנה וגו' ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן וגו' וגבי מחיה נמי כתיב צרעת נושנת וגו' לא יסגירנו כי טמא הוא הא אם אין בה מחיה עתה יסגירנו ופסיון אינו מטמא בתחלה אם פשה קודם שיסגירנו דכתיב ואם פשה וגו' אחרי הראותו אל הכהן ואם אחר הסגר היה בה שיער לבן או מחיה או פסיון טמא דכתיב ואם בעיניו עמד הנגע בשיעורו ובמראיתו הא אם נהפך אפילו מראית השיער ללבן או מראית קצת הנגע למחיה טמא בין בהסגר ראשון בין בהסגר שני ואפילו לאחר הפיטור דכתיב במחיה וביום הראות בו בשר חי יטמא דמשמע דכל זמן שיראה בשר חי טמא ותנן פרק ג' דנגעים עור הבשר מטמא בשער לבן ומחיה בתחלה ובסוף שבוע ראשון ובסוף שני ולאחר הפיטור ופסיון בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור דכתיב בתר והסגיר ואם פשה תפשה וכתיב בהאי קרא אחרי הראותו אל הכהן ונראה שנית אל הכהן ר\"ל אם נתחדש בנגע חידוש טומאה בין בשער ומחיה ובין בפסיון תראה שנית אל הכהן להחליטה ובת\"כ מרבינן פריחה בכולו טהור כדכתיב כולו הפך לבן טהור הוא אף אם נולדו סימני טומאה לסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור מדכתיב וטהר את הנגע טהור הוא לרבות את כולן משמע דאם לא פרחה בכולו טמא משום סימני טומאה שנולדו אחר שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> שהיתה עזה כשלג ונעשה בהק כקרום ביצה או איפכא אינו סימן טהרה ולא סימן טומאה אלא אם כן נעשת כהה למטה מקרום ביצה כדתנן פרק ד' ובת\"כ יליף לה מדכתיב והנה הנגע עמד בעיניו שאם העז וכהה או כהה והעז כאלו לא כהה דכל שהיא מד' מראות נגעים כעומד בעיניו חשיב דהא דכתיב בקרא דהסגר שני והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע וטהרו הכהן שאם כהה מד' מראות אף על פי שפשה או נולד לה שיער לבן או מחיה טהור וכן אם לא כהה ולא פשה ולא נולד שיער ומחיה טהור אי נמי הא דנקט והנה כהה לאשמועינן דאפילו נשתנית הנגע משלג לסיד לא אמרינן נגע אחר הוא ויחזור ויסגירנו בתחלה אלא כעומד דמי ומטהרו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיער </b> לבן אין פחות מב' שערות כדילפינן מדכתיב שיער לשון רבוי ואין פחות משנים וארכן כדי שיהיו ניטלות בזוג כרבי עקיבא פרק בא סימן והוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני היתה אחת קצרה או שחורה או שהיה עיקרן אחת ונחלקו לב' מלמעלה או עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור עד שיהו שניהם ארוכים כשיעור ולבנים כדכתיב שיער לבן ואם היה עקרן מלבין טמא כדתנן פ\"ד וכדתניא בת\"כ ושער בנגע הפך לבן מכאן אמרו עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא דמשמע דבסמוך לנגע יהא לבן דהיינו בעיקרו. וב' שערות לבנות אע\"פ שיש שיער שחור ביניהם הוו סימן טומאה כדתנן פ\"ד דשער לבן מטמא במכונס ובמפוזר במבוצר ושלא במבוצר דלא קפיד קרא בשיער אלא שיהיו ב' שערות לבנות בנגע באי זה מקום שיהיו דבמחיה הוא דבעינן מבוצר כדילפינן מדכתיב ומחית בשר חי בשאת וכדאמרינן לעיל אבל אם היו חוץ לנגע בצדה אפילו שהיו שוכבת על הנגע טמא דשער בנגע כתיב דמשמע תוך הנגע ולא חוצה לה ודרשינן בת\"כ בנגע להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכה ושער שחור אינו ממעט את הנגע כדתנן התם מפני שאין בו ממש ותניא בת\"כ ושער' לא הפך לבן והסגיר הא אם יש בה שער שחור אינו ממעט דמשמע אעפ\"י שעדין שחור הוא יסגיר משמע דאינו ממעט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לובן </b> הספחת מטמא בכל מראה כדתנן ומטמא בכל מראה לובן אפילו למטה מד' מראות כדתניא בת\"כ ומראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק דלא כתיב בשער אלא לבן."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> שער לבן סימן טומאה עד שיהיה בגוף הבהרת אבל אם היתה שחין או מכוה או מחייתן או בוהק בתוך הבהרת ושתי שערות בתוכן אינו סימן טומאה ויסגיר דבעינן שער לבן בגוף הבהרת או השאת כדכתיב גבייהו ושער בנגע הפך לבן דאע\"ג דשער לבן סימן טומאה נמי בשחין ומכוה לית בהאי שחין ומכוה שבתוך הבהרת שיעור. וכן אם הקיף שחין או מכוה או מחיתן או בוהק את ב' השערות שבבהרת אין סימן טומאה דבעינן שיהיו שתי שערות לבנות בגוף הבהרת מכל הצדדים. הלכו להן השחין והמכוה ומחיתן והבוהק שנסמכו לב' שערות או הקיפו אותן או חלקו ביניהם ונמצאו עכשיו ב' שערות בתוך הבהרת עצמו הרי זה מוחלט וכדתנן פרקא קמא דנגעים גבי כיצד להקל וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שיער לבן סימן טומאה עד שתקדים הבהרת את שער הלבן ולא שקדם שער לבן כדתנן פ\"ד ודרשינן בת\"כ ושער בנגע הפך לבן ולא קודם מכאן אמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם בהפך טהור כלומר דאינו סימן טומאה ויסגיר. היתה בהרת ובה שער לבן והוחלט והלכה הבהרת ונשאר שער לבן וחזרה בהרת אחרת במקום הראשונה ושער הלבן בתוכה הרי זה נקרא שער פקודה שנחלקו בה בפ\"ה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים וטעמייהו כדתניא בת\"כ והיא הפכה שער לבן שהפכתו היא ולא שהפכתן חברתה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כגריס ובה ב' שערות והוחלט והלך חצי גריס וחזר כחצי גריס במקום זה שהלך והשתי שערות במקומה בבהרת כגריס אינה סימן טומאה כדאמרי ליה חכמים לר' עקיבא בההיא מתניתין דשער פקודה אף דבריך אין מקיימין דהאי נמי טהור וטעמא כדלעיל בשער פקודה דבעינן היפוך. שתי שערות לבנות בבהרת אחת בהרת כחצי גריס ונולד בצדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר כדתנן פ\"ד דאכתי לא איתיליד ביה סימן טומאה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ונולדה לה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר כדתנן נמי התם משום דאף על גב שקדמה הבהרת לשער האחרון כיון דלא קדמה את הראשון לא מהני לטמא דבעינן שתקדום הבהרת לב' השערות כדדרשינן בת\"כ והיא הפכה שער לבן שהפכה כולה את כולו ולא שהפכה כולה את מקצתה דשער משמע כל השער הגורם לה טומאה ולא מקצת השער כדאמרינן התם מיעוט שער שתים. בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר כדתנן נמי התם דאף על פי שחצי גריס הראשון קדם לב' שערות לא מהני עד שיקרום כגריס שלם לב' השערות כדאיתא לעיל מדכתיב והיא הפכה כולה ולא שהפכה מקצתה ולא זו אף זו קתני מתניתין כדפי' הר\"ש ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה לה כחצי גריס ושתי שערות הרי זו להחליט שהרי קדמה בהרת לב' שערות הלבנות דאפילו חצי הבהרת שנולד אח\"כ קדם לשתי השערות. ספק שער לבן קדם ספק הבהרת קדמה טמא כרבנן דר' יהושע ספ\"ד ומייתי לה בכמה דוכתי ונראה דסבר הרב ז\"ל דהאי ספק קאי אהאי בבא דחצי גריס שנולד אח\"כ וב' שערות דקסברי רבנן דכיון שבא חצי גריס ראשון קודם לשער סתמא דמילתא דכמו כן קדם חצי האחרון לב' השערות אבל גריס שלם הבא עם השערות ואין ידוע אי זה קדם מודי רבנן לר' יהושע דטהור דספק נגעים להקל מדפתח הכתוב תחלה בטהרה כדכתיב לטהרו או לטמאו כדדרשינן שלהי נזיר וכן פי' הר\"ש ז\"ל במתניתין ספ\"ד והרב ז\"ל כתב ויראה לי שטומאתו בספק דסבר דכיון דגריס שלם הבא עם שתי שערות ואין אנו יודעים אי זה קדם ספקו טהור אפילו לרבנן כדפרשינן א\"כ אפילו קדם בודאי חצי הבהרת לב' השערות לא הוי טומאתו בודאי כיון שהוא ספק אם קדם חצי הבהרת האחרון אם לאו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> המחיה סימן טומאה עד שתהיה כעדשה מרובעת או יתר כדילפינן לעיל מדהקיש רחמנא מחיה לשער לבן כדכתי' שער לבן ומחית בשר חי בשאת דאע\"ג דשיער לבן אינו אלא ב' שערות בשר חי הוי ב' שערות על ב' שערות דמקשי' מחיה לב' שערות באורך וברוח' דהויא מרובעת ובאמצע השאת או הבהרת כדילפי' מדכתיב בשאת מבוצרת לתוך השאת כדאמרינן לעיל ומפוזרת נמי אין מצטרף לכעדשה כדתנן התם פרק ד' דשער לבן מטמא במפוזר במבוצר ושלא במבוצר מה שאין כן במחיה דאינה מטמא אלא במכונס ובמבוצר. ומחיה מטמאה בכל מראה אדום או שחור או לבן מה שאין כן בשער לבן שמטמא בכל מראה לובן כדתנן פ\"ד אפי' למטה מד' מראות כדתניא בת\"כ ומראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק אבל מחיה לא הוזכר בה לובן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> המחיה סימן טומאה עד שתהא בגופה של הבהרת לא בתוך השחין או המכוה או במחיתן או בבוהק שהן בתוך הבהרת וכן אם הקפו א' מאלו את המחיה או שנסמך א' מהן למחיה מצדה או חלקוה אינו סימן טומאה ויסגיר ואם הלכו להם ונמצאת המחיה בסוף שבוע ראשון או שני תוך הבהרת גופה יחליט ואם לאו יפטור כדמשמע במתניתין דכיצד להקל ולהחמיר בפרק קמא דאין מחיה מטמאה אלא בגוף הבהרת עצמה כדכתיב ומחית בשר חי בשאת דמשמע בגופה של שאת או של בהרת."
+            ],
+            [
+                "<b>המחיה </b> סימן טומאה לעולם בין קדמה בהרת למחיה או איפכא וכדתנן פ\"ד יש במחיה מה שאין בשער לבן שהיא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה כלומר בין שבהרת קדמה לה או שקדמה היא את הבהרת כדדרשינן בת\"כ מדכתיב גבי מחיה צרעת נושנת היא נושנת מלמד שמטמא שלא הפוכה שהיתה שם קודם הבהרת ולא תלמוד משער לבן שאינו מטמא אלא הפוך ומדכתיב היא מלמד שמטמאה נמי הפוכה דאף על גב דמדינא דשער לבן מטמא הפוך ואינו מטמא שלא הפוך הוה ילפינן למחיה דתטמא הפוכה משום דאיכא למיפרך מה לשיער לבן שכן מטמא מפוזר ושאינו מבוצר מה שאין כן במחיה משום הכי איצטריך היא ללמד שמטמא' נמי הפוכה זה שנאמר בתורה והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת אינו צריך לשניהן שער לבן ומחיה דהא כתיב לעיל ושער בנגע הפך לבן וגו' צרעת הוא וא\"כ מחיה נמי הוי סימן טומאה בפני עצמו ולא סמכם הכתוב אלא ליתן שיעור למחיה כדי לקבל שתי שערות מכל צד כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כגריס מצומצם ובאמצעה מחיה כעדשה מצומצמת הרי זה מוחלט בסימן טומאה של מחיה נתמעטה הבהרת או המחיה טהור דבעינן גריס בבהרת וכעדשה במחיה וכדתנן ריש פרק ו' ואם רבתה המחיה שבתוך הבהרת טהור דכנסה הבהרת ובעינן סביב המחיה בהרת כעדשה מכל צד וליכא כיון דרבתה המחיה ולא היתה הבהרת אלא כגריס מצומצם והשתא בצר ליה שיעורה היתה המחיה פחותה מכעדשה ורבתה כעדשה הרי זה מוחלט דהא איכא בין הכל שיעור גריס נתמעטה המחיה דפשתה בהרת לתוכה הרי היא כמות שהיתה כחכמים דר' מאיר דלא חשבי לה פסיון דאין הבהרת פושה לתוכה כדמשמע פשטיה דקרא דפי' ולא פשה הנגע בעור דמשמע חוץ לנגע ולא בתוכה. בהרת יתרה מגריס ובה מחיה יתרה מכעדשה ורבו או שנתמעטו טמא כדתנן התם פ\"ו רבי אומר אם נתמעטו טמאים ובלבד שלא יתמעטו מכשיעור ותהיה המחיה מבוצרת לתוך הבהרת ב' שערות מכל צד כדאמ' לעיל. בהרת כגריס ומחיה כעדשה או יתר מקיפה מבחוץ ושיעור בהרת שניה מקפת את המחיה הבהרת הפנימית להסגיר דאין בה סימן טומאה כיון דאין המחי' באמצעה והחיצונה להחליט דהא מחיה מבוצרת באמצעה כת\"ק דר' יוסי פ' ששי דמכלתין ואם נתמעטה המחיה והלכה לה בין מצד פנים מהבהרת הפנימית בין מבחוץ הרי שתיהן כבהרת א' שאין בה סימן טומאה כרבי עקיבא דאמר בין כך ובין כך החיצונה טהורה דלא הוי פסיון מה שנכנסה הבהרת הפנימית או החיצונ' לתוך המחיה דאין הנגע עושה לתוכו כדילפינן לעיל וכיון דנעשה הכל נגע אחד מה שפשתה הבהרת הפנימית הוי נמי כפושה לתוכה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת </b> שהיתה בראש אבר מן האיברים שנמצא מקצת הבהרת שופע ויורד מכאן ומכאן אין המחיה שבתוכה סימן טומאה כדתנן פרק ששי כ\"ד איברים אין מטמאין משום מחיה אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש העטרה ובאשה ראשי הדדין ג\"כ ונקט מחיה ולא שער לבן ופסיון משום דראשי איברים אינו מקום שער ופסיון נמי לית בהו שיעורא לכגריס ופסיון א\"נ איפשר דנקט מחיה לחודא דמינה סליק דבכולי האי פרקא לא איירי מתניתין במחיה דשער לבן ופסיון איירי בהו בפרקא קמאי משום דכתיב בקרא ברישא ובתר דפי' במתניתין דינא דכולהו תלתא סימני טומאה קתני איברים דלא מיטמאי בנגעים ומשום דנגע בלא סימן אחד מסימני טומאה לא הוי טמא קתני כ\"ד ראשי איברים אין מטמאין משום מחיה דסליק מינה כדפי' וטעמא דאין מטמאין ראשי איברים כדתניא בת\"כ וראהו כולו כאחד שאם היה בראש חוטמו שופע אילך ואילך או בראש אצבעו כמו כן אינו טמא דבעינן שיראהו כולו כאחד וכשיש כגריס בראש החוטם יכול לראות כולו כאחד ואם היה מקומן יושב כגריס מטמאין כדתניא בתוספתא כיון דיכול לראות כולו כאחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הפסיון </b> מטמא בכל שהו דלא הזכיר הכתוב שיעור בפסיון וקרא נמי כתיב עמד בעיניו לא פשה אפילו כל שהו ואם היה הפסיון מראה בוהק אינו פסיון עד שיהיה מראה מד' מראות הנגע כדתנן ריש פרק ד' דשער לבן מטמא בכל מראה לובן מה שאין כן בפסיון דבעיא מד' מראות וכדדרשינן בת\"כ והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא הרי זה בא ללמד על הפסיון שלא יטמא אלא בד' מראות שהאום שהוא תחלת הנגע מטמא דלהכי כתיב צרעת בתר דכתב וטמאו הכהן ללמד דבמראה הצרעת הוא דמטמא ולא למטה מד' מראות וכיון שהפסיון לבן כא' מד' מראות אף על גב דבהרת עזה כשלג והפסיון כסיד אפילו הכי הוי טמא דכתיב פשתה המספחת בעור ולא כתיב פשתה הבהרת ש\"מ דאם נשתנו מראה הפסיון משלג לסיד דהוי ספחת אפ\"ה הוי טמא מדשנה מבהרת דמשתעי בה לספחת כדאמרינן כן מצאתי בנימוקי ת\"כ לר' הלל ז\"ל. ואין הפסיון מטמא אלא חוץ לנגע כדאמרי' לעיל כדכתיב לא פשה הנגע בעור דמשמע חוץ לנגע. ואין הפסיון סימן טומאה אלא אחר הסגר לא בתחלה שאם ראהו פושה והולך לא יחליטנו אלא מסגירו דלא כתיב פסיון אלא בתר הסגר ראשון לשני ותניא בת\"כ יכול יהא הפסיון מטמא בתחלה ת\"ל אחרי הראותו אל הכהן יכול אם ראהו הכהן שהוא פושה והולך יזקק לו ת\"ל לטהרתו אינו נזקק לו אלא בשעה שהוא רואה אותו אם לטומאה כגון בסוף הסגר הראשון שנקרא עליו שום טומאה אם לטהרה כגון בסוף הסגר שני שאין שבוע ראשון כשבוע שני דמה שמסגיר בסוף שבוע ראשון פוטר בסוף שבוע שני."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הבהרת פושה לתוך השחין והמכוה ומחיתן ולא לראש וזקן ואף על פי שנקרחו כדתנן פרק ו' ואין הנגע פושה לתוכן דלא חשיבי כעור הבשר דראש וזקן עתידין לגדל שער ושחין ומכוה עדין לא עשו צלקת דלא נרפא ונשאר רושם כדכתיב ואם פשה תפשה המספחת בעור ולא באלו ואם היה הפסיון בבוהק הוי פסיון דהוי בעור הבשר ותניא בת\"כ היא פרט לשפשתה לבוהק דטמא. ושחין או מכוה או מחיתן או הבוהק שחולקין בין האום לפסיון אינו סימן טומאה כדתנן ספ\"ק דהני חולקים בין האום לפסיון נמצא אחר הסגר הפסיון סמוך לאום הרי זה מוחלט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כגריס ופשתה כחצי גריס ועוד והלך מן האום כחצי גריס אף על פי שהנותר עתה הוא יותר מגריס טהור כחכמים דפליגי אר' עקיבא פ\"ד דכיון דאזיל ליה חצי גריס מן האום ליכא מנגע חדש אלא חצי גריס ועוד. היתה כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה לה האום תראה בתחלה כחכמים נמי דפליגי אר' עקיבא וסברי כיון דאזל ליה (דאזיל ליה) קמא כוליה והאי נגע דקאי חדש הוא ותראה בתחלה ויסגיר דברישא אפילו איכא בין הכל יתר מגריס הוי טהור כיון דליכא מן החדש גריס כדי שיהא צריך הסגר ולא מן הישן אלא חצי גריס. היתה בו בהרת והסגירה והלכה וחזרה בהרת במקומה הרי היא כמות שהיתה כדתנן פרק ד' ולהכי יסגיר. נתמעטה בהסגר ופשתה כמו שהיתה או שפשתה ונתמעט הפשיון וחזרה כמו שהיתה כדתניא בתוספתא בהרת אחר הפיטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה נשתנית משלג לסיד וכו' הרי זו כמו שהיתה ונראה דלא הוה גריס בה הרב ז\"ל לאחר הפיטור אלא סתמה כנסה ופשתה כלומר תוך ימי הסגר וקתני הרי זו כמות שהיתה דבסוף שבוע אחד יסגיר ובסוף שבוע שני יפטור דמתניתן דקתני כנסה ופשתה או שפשתה וכנסה ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים הא מייתי לה הרב ז\"ל בתר הכי דכתב בהרת שכנסה אחר הפיטור ופשתה לכמו' שהיה וכו' בהרת כגריס ונולד בפשיון שהוא כגריס גם כן מחיה או שער לבן והלכה לה האום תראה בתחלה כחכמים דפליגי אר' עקיבא דמטמא ואמר תראה בתחלה וכתב הר\"ש ז\"ל עלה דהך מתני' כשתראה בתחלה נמי יחליטנה הכהן מיד דמחיה ושער לבן מטמאין בתחלה ולא בעיא הסגר אלא עד שיטמאנו הכהן אין עליו תורת מוחלט וגם נפקא מינה לענין קרבן דבעי לאיתויי אכל חד וחד ולרבי עקיבא בנגע ראשון חשיב מתסי מהאי מייתי חד קרבן ע\"כ. היתה בו בהרת כגריס והסגירו ובסוף שבוע הרי היא כסלע ספק שהיא היא ספק שאחרת בא תחתיה טמא כדתנן ריש פ\"ה כל ספק נגעים טהור חוץ מזה דשער לבן ספק קדם לבהרת או בהרת קדם לו ועוד אחר ואי זהו בהרת כגריס ובסוף שבוע הרי הוא כסלע וכו' דספק שהיא היא וראויה להחליט דפשתה ספק אחרת באה תחתיה וראוי להסגיר דאין פשיון מטמא בתחלה והוי טמא לחומרא ומחליטו דכל ספק נגעים טהור ילפינן מדפתח הכתוב בטהרה תחלה כדכתיב לטהרו או לטמאו והני תרי ספקי חמירי והוו כנזקק לטומאה דספקו טמא כדילפינן בת\"כ מדכתיב וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כגריס וחוט יוצא ממנו אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקת לשער לבן ולפסיון אבל לא למחיה כדתנן במתניתין פ\"ד וטעמא דבמחיה בעיא מבוצר מה שאין כן בשער לבן כדילפינן לעיל ואפ\"ה בעיא דלהוי כחוט רוחב ב' שערות ולהכי אי איכא בחוט שער לבן מחליטו או אם פשה אצל החוט בסוף שבוע נמי טמא אבל אם אין ברוחב החוט ב' שערות ואית ביה שער לבן לא מטמא דלא חשיב מן הנגע וכן אם פשה אצל החוט שאין ברוחבו ב' שערות בפסיון רחוק חשוב ובעינן כגריס כן כתב הר\"ש ז\"ל עלה דהך מתניתין ובת\"כ יליף לה מדכתיב והנה אין בה שער לבן בה ולא בחוט היוצא ממנה יכול אף על פי שיש בו רוחב ב' שערות ת\"ל והנה אין בבהרת שער לבן פי' מדכתיב בקרא אחרינא בבהרת ודרשינן עלה לרבות החוט שיש בו רוחב ב' שערות. היו שתי בהרות חוט רחב שתי שערות מצרפן כדתניא בתוספתא ליטמא בשער לבן ופסיון אבל לא למחיה עד שיהיה כחוט רוחב גריס ורבי אלעזר בן רבי שמעון פליג ואמר דכשם דאינו מצרפן למחיה כך אין מצרפן לשער לבן ופסיון. הסגיר שבוע ראשון ושני ולא נולד סימן טומאה ופטרו ואחר כך פשה הנגע כל שהו הרי זה מוחלט כדילפינן לעיל דפסיון מטמא לאחר הפיטור וכדתנן פרק קמא דג' סימני טומאה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני ולאחר הפיטור מוחלטין הנגע וכדילפינן לעיל פרק קמא."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> שטהרה מתוך הסגר או מתוך החלט שהלכו ממנה סימני טומאה אין מסגירין אותה לעולם כדתני' בתוספתא פרק ב' בהרת שטהרה מתוך החלט מחיה ושער לבן מתוך פסיון ומתוך הסגר אינה משמש את הסגר מעתה ופי' מתוך הסגר שעמדה בעיניו עד סוף שבוע שני ופטרו אין מסגירין בה לעולם ומתוך החלט כשנחלטה באחד מסימני טומאה והלכו ממנה. בהרת שכנסה לאחר הפיטור ופשתה לכמו שהיתה או שפשתה וחזרה הרי הוא בטהרתו כחכמים דפליגי אר' עקיבא ומטהרין דלא חשבי פסיון מה שפשה לאחר שנכנס כיון שלא פשה אלא כמו שהיה וכן פשה יותר ממה שהיה וחזר וכנס (הא) ליכא פסיון."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה החליטו והלכה המחיה טמא מפני שער לבן וכן איפכא כת\"ק דרבי שמעון פרק ד' וכן בשער לבן תוך הבהרת ולא תוך המחיה הלך אחד מהן טמא מפני השני כדתנן נמי התם בפלוגתא דת\"ק ורבי שמעון וטעמא דרבנן דאמרי טמא דאף על גב דכתיב ושערה לא הפך לבן דמשמע ולא שער מחיה רבנן סברי דכיון דכתיב נמי ושער בנגע הפך לבן נגע מכל מקום ומחיה נמי נגע הויא ובשער לבן תוך הבהרת נמי אף על גב דלית כגריס בבהרת אלא עם המחיה הוי שער לבן סימן טומאה בבהרת דמחיה נמי נגע הוי כדאמרינן ולא קרינא בה שערה ולא שער מקצתה דלא הוי כגריס בהדי מחיה כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> ובה מחיה ופסיון או שער לבן ופסיון הלך אחד מהם טמא מפני השני כדתנן נמי התם סתמא דמתניתין דכל חד לחודיה הוי סימן טומאה. החליטו בשער לבן והלך לו ובא שער לבן אחר או נולד לו מחיה או פסיון וכן המחיה או הפסיון שהלכו להם ובאו אחרים או שבאו אחת מב' סימנים האחרים הרי זה בטומאתו כמות שהיה כדתנן פ\"ה ותניא בת\"כ וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע נרפא שהלך לו נגעו נגע שהלך לו שער לבן דאיקרי נגע כדכתיב ושער בנגע הפך לבן הצרעת שהלכה לה מחיה דאיקרי צרעת כדכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' אין לי אלא כולן מנין אף מקצתן שלא נשאר אלא שער א' ומקצת שיעור המחיה שהיא כעדשה ת\"ל מן הנגע כלומר מדכתיב והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע דהיינו מן הנגע ומדכתיב מן הצרוע יתירא דכיון דכתיב נרפא נגע הצרעת הוה משמע מן הצרוע וכתב מן הצרוע להביא את שפרחה בכולו נמי שיטעון צפרים כדאיתא התם. אחד שהוחלט בתחלה או בסוף שבוע אחד או שתים או אחר הפיטור טמא עד שלא ישאר אחד משלשה סימנים כדא' וכדתנן בהאי מתניתין דריש פרק חמישי דנגעים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מכה </b> מחמת האש שנכוה בגחלת או ברמץ או בברזל ואבן שלבנן באש נקרא מכוה ושלא מחמת האש או חולי כגרב ושחפת וקדחת שהשחיתו העור הרי זה נקרא שחין כדתנן ריש פ\"ט וגבי מכוה כתיב מכות אש ותניא בת\"כ אין לי אלא שנכוה באור נכוה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגפסית רותח בחמי האור מנין ת\"ל מכוה מכוה ריבה דכתיב מכות אש והיתה מחית המכוה ואמרינן פרק כיצד צולין דלגחלת של עץ לא איצטריך קרא אלא לגחלת של מתכת וגבי שחין נמי תניא התם אין לי אלא שחין שעלה מאליו דשחין לשון חמימות כמו שנה שחונה ותרגם יונתן חמותי ראיתי אור שחינית לקה בעץ באבן בגפת בחמי טבריה וכל דבר שאינו מחמת האור מנין ת\"ל שחין שחין ריבה דלהכי כתיב תרי זימני שחין שחין ונרפא והיה במקום השחין לרבות אפילו לקה בעץ וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ליבן </b> שפוד והכה בו אם היה ראשו מבורז הרי זה מכוה ואם היה ראשו חד הוי ספק מכוה או שחין כדתני' בפ\"ק דחולין ליבן שפוד והכה בו נידון משום מכות אש ומוקמינן לה דברזיה מברז שלא הכהו בכח ואין כאן חבטא אלא הבל והוי מכוה אבל הכהו דאיכא חבטא מספקא לן אי חבטה קדים ואתי הבלא ומבטל לה והוה ליה מכוה או דילמא הבלא קדים ואתי חבטא ומבטל לה והוה ליה שחין ונפקא מינה דהוי חצי גריס ויצטרף לחצי גריס אחר של שחין אי הוי שחין או למכוה אי הוי מכוה דשחין ומכוה לא מצטרפי כדנילף לקמן לקה במי טבריה או בגפת וכיוצא בהן הרי זה שחין כדאמרינן לעיל משחין שחין כל מידי דלאו מחמת האור הוא כדתנן להו במתניתין פ\"ט."
+            ],
+            [
+                "<b>השחין </b> והמכוה כל זמן שהם מכות טריות נקראים מורדין ואינם מטמאים בנגעים כלל אם נולד במקומם אחד מד' מראות כדתנן פ\"ט היו מורדין טהורים ותניא בת\"כ שחין יכול מורד דקאי במרדו ולא נרפא ת\"ל ונרפא יכול עד שנעשה צלקת דהיינו שנתרפא לגמרי ועשה רושם במקום השחין ת\"ל שחין דאכתי אף על גב דנרפא אית ביה שחין הא כיצד נרפא ולא נרפא כשהוא אומר למטה צרבת השחין הוא עד שיקרום כקליפת השום וגבי מכוה נמי תניא מכות אש יכול מורדת ת\"ל והיתה מחית המכוה יכול משתעשה צלקת ת\"ל מכות אש הא כיצד חיתה ולא חיתה כשהוא אומר למטה צרבת המכוה היא עד שתקרום כקליפת השום דצרבת מתרגמינן רושם שיחנא והוא רושם החימום הניכר בבשר כמו ונצרבו בה כל פנים דאם נתרפא ריפוי גמור אף על פי שהמקום צלקת ואינו דומה לשער העור הרי הוא כעור לכל דבר ומתטמא בג' סימנים אם נולד בו אחת מד' מראות ויש בו הסגר שני שבועות אבל כשלא נתרפא ריפוי גמור דהיינו כשתקרום כקליפת השום דהוי צרבת בין בשחין בין במכוה ונולד בו בהרת אינו מיטמא אלא בשער לבן ובפסיון ואין כהן הסגיר אלא שבוע אחד כדתנן ריש פ\"ט ותנן ספ\"ו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבא מלשון צרבת מיטמאן בנגעים וכו' ואין מיטמאן משום מחיה דמחיה בשר חי בעיא ואין זה בשר חי כיון דמקומו שחין ומכוה עד שיעשה מקומו צלקת שהוא קרום חזק ודרשי' בת\"כ מדכתיב היא שבעה פעמים גבי מכוה דחד מינייהו לומר היא אינו מטמאה במחיה בתחלה ולא בסוף שבוע ולא לאחר הפיטור וכתיב צרעת צרעת שלשה פעמים וחד מיניהו ליתן את האמור בשחין במכוה ואת האמור במכוה דהיינו שאין מטמא במחיה כדילפינן ממיעוטא דהיא הכי נמי השחין לא יטמא במחיה ושער לבן ופסיון כתיבי בהדיא בשחין ומכוה ולא כתיב בהו הסגר אלא שבעת ימים ולהכי לא מטמאו אלא בשבוע אחד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השחין </b> והמכוה אין מצטרפין זה עם זה כדתנן פ\"ט דחצי גריס שחין וחצי גריס מכוה שנולד בהן בהרת אין מצטרפין כדדרשינן בת\"כ ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא וכתיב או בשר כי יהיה בעורו מכות אש מלמד שאין השחין ומכוה מצטרפין זה עם זה דלכך חלקו הכתוב בשתי פרשיות ופי' משפט כל אחת בה ולא צירפה יחד שהרי משפטה שוה והיה לו לכתוב ובשר כי יהיה בו בעורו שחין או מכוה ואין פושין זה לזה ולא לעור הבשר דאין שחין ומכוה זה אצל זה ובאחד מהן בהרת כגריס והסגירה ובסוף שבוע פשתה לחברו או לעור הבשר אין מחליטו וכדתנן פ\"ט ותניא בת\"כ נגע צרעת היא בשחין פרחה ולא פרחה בעור הבשר יכול לא תפשה בעור הבשר אבל תפשה במכוה תלמוד לומר ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה צרבת השחין היא למקום שתחתיה היא פושה ואינה פושה לא בעור הבשר ולא למכוה וכן מכוה נמי אינה פושה לשחין ולא לעור הבשר דכתיב צרעת צרעת ליתן את האמור בשחין במכוה כדאמר' לעיל ואין נגע עור הבשר פושה לתוכן כדתנן נמי פ\"ט וכתיב גבי פסיון נגעים לא פשה הנגע בעור תפשה דמספחת בעור דמשמע דבעור פושה ולא בשחין ומכוה. היה בתוך כפו צרבת שחין כגריס ובה בהרת כגריס יסגיר כדתנן פ\"ט ששאלו את ר' אליעזר ואמר להן לא שמעתי ולמד ר' יהודה בן בתירא לקיים דברי חכמים שיסגיר דשמא יוולד לו שאין אחר אצלו ויפשה לתוכו דאי לאו הכי אינו מטמא בפסיון לעור הבשר כדילפינן לעיל ושער נמי אי אפשר דאין כף היד מגדל שער ותניא בת\"כ שחין אין לי אלא שחין שיש לו להיכן שיפשה שהוא יותר מהבהרת שעליו שהיא כגריס שאין לו להיכן שיפשה שאין השחין אלא כגריס מנין ת\"ל כי יהיה בו אפילו בכולו אפילו שכסתה הבהרת כל השחין יסגיר דשמא יעלה שחין אצלה ויפשה לתוכו."
+            ],
+            [
+                "<b>\nשחין </b> שנעשה מכוה בטלה את השחין ומכוה שנעשה שחין בטלה את המכוה אין ידוע אי זה מהם קדם אין בכך כלום ששניהם סימן אחד וטומאה אחת כדתניא בתוספתא דנגעים ספ\"ג וטעמא שיבטל האחרון את הראשון דאזלינן בתר מאי דקמן השתא שחין או מכוה ונפקא מינה אם הוא שחין שבטל את המכוה שאינו מצטרף למכוה שנולדה אצלה אח\"כ אבל כשאין ידוע אם שחין אם מכוה ונולד אצלה שחין או מכוה נראה דמצטרף דודאי שחין ומכוה הוא דאין מצטרפין זה לזה או אפשר דאין מצטרף לה לא שחין ולא מכוה שחין דילמא מכוה הוא הראשון ומכוה דילמא שחין הוא והכי משמע לישנא דתוספתא דתני הרי הן לפניך ואין ידוע אם שחין אם מכוה טהור משמע דטהור מלהצטרף כמו שחין ומכוה הנולדים אצלם."
+            ],
+            [
+                "<b>הסגירו </b> בבהרת שבשחין ובסוף השבוע נעשה עור הבשר שנעשה מקומו צלקת או הסגירו בצלקת שהוא בעור הבשר ונעשה מקומו שחין בסוף השבוע יראה בתחלה כדתניא בתוספתא פ\"ג שאם היה בתחלה כגריס ועכשיו כסלע לא יחליט אלא יסגיר כאלו עכשיו רואה בתחלה ותני בת\"כ והיה במקום השחין שאת לבנה שיקדים השחין לשאת ולא שתקדים השאת לשחין שאם היה בעור הבשר עד שלא נעשה שחין ונעשה שחין ר' אליעזר מטמא וחכמים מטהרים משום דלא קדם השחין ומטהרים היינו שיסגיר בתחלה כדתנא דתוס' דקתני יראה בתחלה ולא נקט מטהרים אלא משום ר' אליעזר בן יעקב דמטמא."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שנשר כל שער ראשו מחמת חולי או מכה או שאכל או סך דברים המשירים את השער מן הקדקד ולמטה שופע לאחור נקרא קרח ומלפניו נקרא גבח כדתנן ס\"פ עשירי דנגעים דכתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא אין לי אלא פאת פניו מנין אף את הצדעין מכאן ומכאן תלמוד לומר אם מפאת פניו טהור הוא מטומאת נתקים שאין קרחת נידון בסימני ראש וזקן שהוא מקום שער וכדכתיב ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא משמע רישיה דקרא דקרח הוא הוי מלאחוריו ותניא בת\"כ יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהא טמא ת\"ל קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת אימא קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים מנין אכל וסך ת\"ל קרחת קרחת ריבה והרב ז\"ל כתב מי שנשר שער ראשו בין מחמת חולי וכו' ואפשר לומר דמחמת חולי דממעט בת\"כ היינו כשראוי לחזור ולגדל שער אחר כך כדקתני מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אבל אם הוא חולי שאין ראוי לגדל שער עד לאחר זמן הוי קרחת דומיא דמכה דקתני נמי מתניתין דכשאינה ראויה לגדל שער הויא קרחת. ומיטמא בשני סימנים במחיה ובפסיון ובשני שבועות כדתנן פרק עשירי וב' שבועות נפקא לן בת\"כ מדכתיב בקרחת ובגבחת כמראה צרעת עור בשר מה עור בשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות ומטמא בד' מראות כנגע עור הבשר ופתוך מנין ת\"ל נגע לבן אדמדם ומחיה ופסיון נפקא לן מדכתיב צרעת פורחת היא בקרחתו וגו' צרעת מלמד שמטמאה במחיה דכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' פורחת מלמד שמטמאה בפסיון היא דאינה מטמאה בשער לבן והא דלא קאמר איפכא שיטמא בשער לבן ולא במחיה כשחין ומכוה דלא מטמאי במחיה משום דסתמה לא מגדל שער ומחיה מטמאה בתחלה ובסוף הסגר ואחר הפיטור ופסיון אחר הסגר ואחרי הפיטור כבהרת ושאת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הקרחת </b> והגבחת אין מצטרפות זו עם זו כדתנן התם וכן אין פושות זו לזו כדתנן נמי התם פרק עשירי ותניא בת\"כ וכי יהיה בקרחת או בגבחת מלמד שאין הקרחת והגבחת מצטרפות זו עם זו דאו אתא לחלק יכול לא יצטרפו אבל יפשו ת\"ל בקרחתו או בגבחתו ואין פושות לעור הבשר ולא בהרת של עור הבשר פושה לתוכן דהכי משמע פשטיה דקרא דכתיב וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם וגו' דמשמע דבעיא כל הנגע תוך הקרחת או הגבחת."
+            ],
+            [
+                "<b>הקרחת </b> או הגבחת או הזקן שנקרח ונעשה בהם שחין או מכוה מטמאין כשחין ובמכוה שבעור הבשר כדתניא בתוספתא העלה שער ונקרח טמא משום קרחת נעשה שחין ומכוה טמא משום שחין או מכוה ואע\"ג דאין מטמאין משום שער לבן בקרחת וגבחת אפ\"ה אם יש בהן שחין או מכוה מטמאין כדינם בשער לבן ופסיון ומה שכתב הרב ז\"ל אלא שאין מטמאין בשער לבן לא קאי אלא אקרחת וגבחת לחודא דלא עלה בהן שחין ומכוה אבל כשיש בהן שחין ומכוה מטמא בשער לבן כדאמ'. הראש והזקן קודם שיצמח בהן שער כגון קטן וכן הדלדולין הוו כעור הבשר כדתנן ספ\"ו לטמא בג' סימנין וב' שבועות כיון שלא עלה בהם שער מעולם הוו כעור כדאמרינן וכן זקן האשה והסריס שלא העלו שער הוו כעור הבשר דלא מיקרי קרחת אלא כשהיה לו שער ונמרט כדכתיב ואיש כי ימרט ראשו וגו' ואם העלו שער הוו כזקן האיש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו </b> מקומות שאין מתטמאין בבהרת תוך העין והחוטם והאוזן והפה והקמטים ובית השחי ותחת השחי ותחת הדד וכף הרגל דכתיב לכל מראה עיני הכהן פרט להני דהוו בית הסתרים והצפורן שאינו עור וכתיב בעור בשרו הראש והזקן שיש בהן שער כדתניא בת\"כ יכול תהא הבהרת מטמאה בראש ובזקן ת\"ל נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא ואין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקים בלבד והשחין והמכוה והקרח והמורדין דכתיב את כל עור הנגע עור הראוי לקבל הנגע פרט למורדין דאינם מטמאין בבהרת ושחין ומכוה נמי לא מטמאי אלא בשבוע אחד וב' סימנים כדאמרינן לעיל וכדתנן להו כולהו פרק ששי דנגעים ואודם השפתים נידון כבית הסתרים כדתניא בתוספתא דהא כשהפה סתום אינו נראה וכל הני אין מצטרפין נמי לנגע שבעור הבשר ולא הנגע פושה לתוכן ואין מטמאין משום מחיה ואין מעכבין את ההופך כולו לבן דאף על פי שלא הפך לבן אחד מאלו אינו מעכב כדתנן להו במתני' דאין מצטרפין דאין ראוין לנגע כדילפינן ואין הנגע פושה לתוכן דכיון דלא מיטמו באום לא מיטמו בפסיון ואין מיטמאין משום מחיה דאי איכא מחיה בחד מהני אצל הבהרת לא מטמא דבעינן מבוצר לתוך השאת כדכתיב ומחית בשר חי בשאת וכיון דהני לאו בני טמויי נינהו אין זה מבוצרת לתוך השאת או הבהרת שאצלן ואין מעכבין את ההופך כולו לבן כדתניא בת\"כ וכסתה הצרעת את כל עור הנגע עור הראוי לקבל נגע מעכב פרט לאלו שאינם ראוים לקבל נגע."
+            ],
+            [
+                "<b>הראש </b> והזקן שנשר כל שערן והשחין והמכוה שהעלו צרבת כדתנן בהאי מתניתין הרי אלו מיטמאין בנגעים בד' מראות דהוו בעור הבשר כדאיתא לעיל וכן הקמטין שנתפשטו תניא בתוספתא דהוי בעור הבשר לכל דבר ואין מצטרפין בנגעים ראש וזקן כשלא נקרחו לעור הבשר ולא עור הבשר לראש ולזקן ולא זה לזה דכתיב בראש או בזקן לחלק ביניהם שלא יצטרפו דראש וזקן נידונים בנתקין ועור הבשר בד' מראות ואין פושין זה לזה כיון שאינם שוין ואין מטמאין משום מחיה דנתקים מיטמין בשער צהוב ופסיון ושחין ומכוה בשער לבן ופסיון לחוד כדאמרינן לעיל אבל מעכבין את ההופך כולו לבן דכיון דראש וזקן ושחין ומכוה מיטמא בנגעים כל חד כדיניה מעכב את ההופך כולו לבן כדכתיב וכסתה הצרעת את כל עור הנגע עור הראוי לקבל הנגע והני ראויים לקבל נגע כל חד כדיני' כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> הסמוכה לראש וכו' בתוספתא פ' ב' תני רבי יוסי בר יהודה אומר היתה בהרת סמוכה לראש לעין לאוזן ולחוטם ולפה טהור שנאמר וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהא כל חוצה לו עור הבשר וראוי לפסיון ואף על גב דראוי ליטמא בשער לבן ומחיה ופסיון נמי מצד האחר אפילו הכי כיון דאין ראוי לפסיון מצד הראש או האוזן נראה דהוי גזרת הכתוב שיהיה טהור."
+            ],
+            [
+                "<b>אלו </b> בהרות טהורות ריש פ\"ז תנן אלו בהרות טהורות מי שהיו בו קודם מתן תורה ודרשינן בת\"כ מדכתיב כי יהי' דמשמע מן הדיבור ואילך בגוי ונתגייר בעובר ונולד בקמט ונתגלה בראש ובזקן כשהיה בהן שיער דאינו מטמא בבהרת ונקרחו אחר כך ונתגלה הבהרת בשחין ומכוה כשהן מורדין דאינם מטמאין בנגע ואחר כך נעשו צרבת דמטמאי כדין בהרת של שחין ומכוה הרי אלו טהורות כדתנן התם דבעינן שנולד הנגע משעה שראוי ליטמא בו ולא קודם כדכתיב כי יהיה דמשעה שיהיה בו ראוי ליטמא בבהרת וכן אם היתה הבהרת בראש ובזקן קודם שיעלו שער דהוו בעור הבשר ליטמא בנגעים והעלו שער דאינו ראוי ליטמא בבהרת והלך השער שראוי ליטמא וכן בשחין ובמכוה שהיה תחלה וסוף בטומאה ולא באמצע טהורין כדתניא בתוספתא דהואיל והיתה טהורה בנתים לא קריא ביה כי יהיה בעור בשרו דמשמע דמשעה שיהיה בו הנגע ועד סוף היה ראוי ליטמא. נשתנו מראיהן של בהרות טהורות כגון של גר אחר שנתגייר נשתנה מראית הבהרת שהעז או כהה יראה בתחלה כדתנן במתניתין פ\"ז רבי עקיבא אומר בין להקל שכהה בין להחמיר שהעז תראה בתחלה דהשתא הויא בנגע אחר שנולד בו אחר שנתגייר או הקטן אחר שנולד וכן האחרות."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> ספק נגעים להקל חוץ משנים שכתבנו למעלה ספק שער קדם ובהרת כגריס ובסוף שבוע הרי היא כסלע ספק היא היא וראויה להחליט דפשתה ספק אחרת באה תחתיה וראוי להסגיר וכגון שהיה בה אי זה שינוי שהיה נראה שהיתה אחרת אפ\"ה אזלינן לחומרא כיון שהיא במקומה אמרינן היא היא דאי לאו הכי כל פשתה כמה הוי ספק אי היא היא או אחרת באה תחתיה וקרא משמע דאם פשה לא מספקינן כלל אלא ודאי טמאה ושאר ספקות כגון שני אנשים בזה כגריס ובזה כסלע ואחר הסגר נמצא בשניהם כסלע ואין ידוע באי זה מהן פשתה ואפילו באיש אחד שהסגירו מתחלה בשני בהרות אחד כגריס ואחד כסלע ואחר הסגר היו שתיהן כסלע דודאי פשתה אחד מהן כיון דאינו ידוע אי זו היא טהור דלא כרבי עקיבא דקאמר באיש אחד טמא במתניתין פ\"ה וטעמא דרבנן דגזרת הכתוב היא כדתניא בת\"כ ואם פשה תפשה המספחת בעור וטמאו הכהן דמשמע טמאו לנגע הידוע לו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ואף על גב דהאי קרא גבי פסיון כתיב הוא הדין בשער לבן דצריך לידע באי זה שער לבן הוא מחליטו כדאיתא לעיל. ואם אחר החלט שנזקק כבר לטומאה ספקו טמא כגון שהיו לו שערות שקדמו לבהרת ושערות שאחר הבהרת והלך אחד מהן ואין ידוע אי זה הלך אם השיער שהוא סימן טומאה שהפכתו בהרת או השיער האחר שקדם לבהרת ומשנזקק לטומאה ספקו טמא כשנים שבאו אצל כהן בזה כגריס ובזה כסלע ובסוף הסגר בשניהם כסלע ועוד דטמאים שניהם ואם חזרו שניהם להיות כסלע שהלך הפסיון של אחד מהן ואינו ידוע אי זה הוא ספקו טמא כיון שנזקקו כבר לטומאה שבסוף שבוע נמצא כסלע ועוד בכל חד דהוה ליה פסיון בתרוייהו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שבא אצל כהן וראהו שצריך הסגר או שהוא פטור שלא היה לבן כקרום ביצה ועד שלא הסגירו או פטרו (העז) נולדו לו סימני טומאה שיער לבן או מחיה יחליט וכן אם היה לו סימני טומאה וקודם שאמר לו טמא אתה הלכו להן יסגיר אותו ואם היה בסוף שבוע שני או לאחר הפיטור יפטור אותו כדתנן פרק ז' דנגעים דכל זמן שלא הסגירו או פטרו או החליטו הוי כרואהו בתחלה ואמר מה שלפניו עתה החלט או הסגר או פיטור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> שהיתה בו בהרת והוחלט באחד מסימני טומאה ונהפך כולו לבן אפילו מקום המחיה אי הוה סימן טומאה שבו מחיה בין מתוך הסגר בין מתוך החלט הרי זה טהור ואם לאחר הפיטור שהוא טהור נהפך טמא וכדתנן ריש פרק ח' הפורח מן הטמא טהור ומן הטהור טמא וכתיב צרעת נושנת היא בעור בשרו וגו' כי טמא הוא ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וגו' מראשו ועד רגליו וגו' וטהר את הנגע כולו הפך לבן טהור הוא דמשמע דאינו מטהר ההופך כולו לבן אלא מתוך טומאה ותניא בת\"כ כולו הפך לבן טהור הוא מה תלמוד לומר שיכול אין לי פרחה אלא אחר החלט דבתר החלט משתעי קרא מנין נולדו לו מחיה ושער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ושני לאחר הפיטור או פסיון בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור תלמוד לומר וטהר את הנגע טהור הוא לרבות את כולם יכול הפורח בתחלה יהא טהור תלמוד לומר דהיינו כשנטהר אחר הסגר ואחר כך פרחה צרעת בכולו והבא בתחלה כולו לבן יהא טהור תלמוד לומר הוא הוא הטהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא דמתוך טומאה הוא דטהור הפורח כולו לבן כדא' ומתוך הסגר נמי הוי טהור דמוסגר טמא הוי דאין בין מוסגר למוחלט אלא פריעה ופרימה ותגלחת וצפורים."
+            ],
+            [
+                "<b>הבא </b> בתחלה כולו לבן אם היתה מחיה או שער לבן מחליטין אותו מיד ואם לאו טעון הסגר שבוע אחד כדתנן התם לא נולד בו סימן טומאה טעון הסגר שבוע שני לא נולד בו טהור שדין בהרת זו הגדולה כדין הקטנה כדתנן פרק שמיני נולד לו שער לבן או מחיה טמא לא נולד טהור ותניא בת\"כ באדם להביא את הבא כולו לבן שתהא המחיה מטמאתו דבמחיה משתעי קרא דכתיב בתריה ומחית בשר חי בשאת וגו' ואם פרוח תפרח וגו' שער ילפינן ממחיה כדאיתא לעיל ולא שנא בהרת גדולה מבהרת קטנה דמטמאה בסימנין כדאמרן והא דממעטינן מדכתיב הוא הבא בתחלה כולו לבן דאינו טהור אלא טמא היינו בסימני טומאה דומיא דהופך כולו לבן מתוך טומאה דהיינו בסימני טומאה שנחלט בהם דמתוך הסגר ולאחר הפיטור נמי אינו טהור ההופך כולו לבן אלא בנולדו סימני טומאה בתוך הסגר או לאחר הפיטור ואח\"כ הפך כולו לבן ומדברי הרב ז\"ל נראה דמתוך הסגר אפי' לא נראו בו סימני טומאה ופרחה בכולו הוי טהור דכיון דמצורע מוסגר הוי טמא במוחלט החליטו לבא כולו לבן בתחלה כשער לבן והשחיר או הקציר אפילו אחד מהן נסמך או הקיף השחין אפילו אחד מהן חלקן השחין או המכוה או מחייתן או הבוהק הרי זה טהור כדתנן במתני' פרק ח' משום דליכא שתי שערות לבנות ואם נולד לו שער לבן אחר או מחיה טמא דהא איכא סימני טומאה ובא כולו לבן בתחלה דהוי טמא כדאמר'. אחד שפרחה הצרעת בכולו כא' ואחד שפשתה ופרחה מעט מעט עד שהלבין כולו אם מתוך הסגר או החלט טהור ואם אחר פיטור טמא כדילפינן דמתוך טמא טהור ומתוך טהור טמא ואם בתחלה יסגיר כשאין בה סימני טומאה כדאמ' ותניא בת\"כ ואם פרוח תפרח אין לי אלא בזמן שפרחה כולו כא' מנין לפורחת וחוזרת ופורחת ת\"ל תפרח אין לי אלא מלמעלן למטן איפכא מנין ת\"ל תפרח ואם פרוח תפרח. אחד שהיה כולו מראה אחד או מד' של לובן או של פתוך הכל מצטרפין בין לטהרו ובין לטמאו דתניא בת\"כ וכסתה הצרעת את כל עור וגו' מה תלמוד לומר הא כתיב ואם פרח תפרח הצרעת שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא מן השאת בלבד דקרא דאם פרח תפרח בשאת משתעי מנין לרבות שאר מראות תלמוד לומר והנה כסתה הצרעת דלהכי מהני בה קרא לרבות שאר מראות דפריחה מטהרת בהו כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>היתה </b> בו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה והוחלט במחיה ופרחה הצרעת בכולו ואח\"כ הלכה המחיה או שהלכה המחיה תחלה ואח\"כ פרחה בכולו הרי זה טהור ודוקא הלכה המחיה שפשתה הנגע עליה אבל הניחה מחיה במקומה טמא כדתניא בתוספתא דאין פריחה מטהרת אלא בכולו כיון דנשארה מחיה במקומה אינה ככולו והיינו כשהיה מתחלה בהרת במחיה ופרחה אחר כך בכולו אבל בא בתחלה כולו לבן עם מחיה או אחר כך נולד לו מחיה טמא אף על גב דאינה פריחה בכולו במקום מחיה ואפילו נולד לו שיער לבן כדתנן במתניתין פרק ח' בפלוגתא דרבי יהושע וחכמים ואף ע\"ג דילפינן לעיל דפורח מן הטמא דוקא הוא דטהור אבל פורח מן הטהור הוא טמא והכא פורח מן הטהור הוא כיון שהלכה לה מחיה ואחר כך פרחה בכולו היינו פורח מן הטהור שהיה לעולם טהור אבל הכא שהוחלטה כבר במחיה אף על גב דהלכה לא הוי כמן הטמא טהור בממה נפשך הוא טהור אי אית ביה מחיה הרי הוא טמא ובפריחה הוי טהור ואי לית ביה מחיה הוי כבא בתחלה כולו לבן דאינו טמא בלא סימן טומאה כדאמ' לעיל אף על גב דטעון הסגר היינו משום דבא בתחלה אבל הכא דאינו בא בתחלה כולו לבן והוה ביה נמי קודם מחיה הוי כמן הטמ' טהור כדאמ' ולהכי אם נולדה בו מחיה טמא דבא בתחלה כולו לבן בלא סימן טומאה ואחר כך נולד בו סימן טומאה טמא אבל נולד בו שיער לבן טהור כחכמים דפליגי ארבי יהושע דבתר קרא דכולו הפך לבן טהור הוא דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ודרשינן בתוספתא ובת\"כ בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר להופך כולו לבן טמא דשער לבן דמטמא להופך כולו לבן היינו כשבא מתחלתו כולו לבן ובו שער לבן או שבא כולו לבן והסגירוהו ונולד בו שער לבן טמא אבל אם היה שער לבן בבהרת כגריס קודם פריחה והלך השער ופרח כולו לבן וחזר שער לבן או שלא היה מתחלה שער לבן בבהרת ואחר שהפך כולו לבן בא שער לבן אינו מטמא והיינו דילפינן מדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא דמחיה החוזרת מטמאה ולא שער לבן החוזר ולא איקרי שער לבן החוזר אלא כשבא קודם בבהרת והלך ופרח בכולו וחזר שער הלבן או בשלא בא קודם בבהרת ובא עם הפריחה אבל אם בא קודם כבא בתחלה כולו לבן והלך ואחר כך חזר הוי טמא דלא ממעטינן ליה אלא דומיא דבשר חי החוזר דמיירי קרא שהיה מחיה קודם בבהרת או בשאת כדכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' וסמיך ליה ואם פרח תפרח הצרעת בעור וכסתה וגו' כולו הפך לבן טהור הוא וביום הראות בו בשר חי יטמא והרי היתה מחיה קודם פריחה אלא ע\"כ לומר שהלכה לה ואחר שפרחה הצרעת בכולו חזרה המחיה כדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ודוקא חזרה מחיה כדאמרינן אבל חזר שער לבן כי האי גוונא שהיה קודם פריחה בבהרת והלכה ואחר פריחה חזרה או שלא היה קודם בבהרת ועתה בא עם הפריחה אין חזרתו מטמא אבל אם בא קודם בבא כולו לבן וחזר מטמא כדאמרינן וכמו שכתב הרב ז\"ל לעיל החליטו בשער לבן להופך כולו לבן והשחירו שתיהן או אחד מהן וכו' טהור נולד לו שער לבן אחר או מחיה הרי זה טמא מפני שבא כולו לבן בתחלה ע\"כ הרי ששער לבן שוה למחיה בחזרה כי האי גוונא הכל בבא לבן מתחלה כדאמ'. היתה בו בהרת ובה שיער לבן והוחלט בשער ואחר כך פרחה הצרעת בכולו אף על פי ששער לבן במקומו עומד טהור כדתנן התם וכדילפינן לעיל פורח מן הטמא שהוא טהור דדוקא במחיה מתטמא ההופך כולו לבן אחר החלט או אחר הסגר ואינו מטמא בשער לבן וכל שכן אי השתא אינו עומד במקומו שהוא טהור נמי כיון דנטהר כבר בפריחה מתוך טומאה בהרת שבה שער לבן החליטו בפסיון ואחר כך פשתה ופרחה בכולו טהור ואם נראית בו מחיה טמא כדתנן פרק שמיני בהרת ובה פסיון פרחה בכולו טהור ונראה דהיינו כשפשת ופסקה מלפשות ואח\"כ אי זה זמן פרחה בכולו דאי פושה וחוזר ופושה מיד עד שפרחה בכולו הא ילפי' דאחר שפרחה בכולו כאחד או פרחה מעט מעט דהויא פריחה בכולו ואי הויא מתוך פטור בלא סימן טומאה הוי טמא ואי פריחה מעט מעט הויא פריחה ליכא פריחה דמטמאה בפורח מעט מעט כיון שמה שמתחיל לפשות הוי פסיון סימן טומאה והדר פורח בכולו והוי טמא אלא ודאי כדאמרינן ולא תימא דאשכחן פריחה דמטמאה מתוך טהור כשפרח בבת אחת אבל בזה אחר זה לא דהא מרבינן ליה לפורחת וחוזרת ופורחת מפרוח תפרח דומיא דפורח בבת אחת משמע דתרוייהו כי הדדי נינהו לטמא או לטהר אי נמי אשכחן פריחה דמטמאה מתוך טהור אפילו כשפרחה מעט מעט בשלא הספיק בהן להחליטו בהתחלת פסיון ופריחה עד שפרח בכולו ואם נראית בו מחיה טמא כדילפינן לעיל. ואף ראשי איברים שאינם מטמאין משום מחיה שבתוך הבהרת מטמאים ומעכבין את הנהפך כולו לבן אם נשאר באחד מראשי איברים כעדשה בשר חי שלא נהפך לבן או שהפך כולו לבן וחזר כעדשה בשר חי אפילו מראשי איברים הרי זה מוחלט כדתנן פ\"ח וכולן שחזרו בהן ראשי איברים טמא ותנן נמי התם כל פריחת ראשי איברים שעל ידי פריחתן טהרו את הטמא שנשלם הפיכת כולו לבן אם חזרו ונתכסו טהור שהרי הפך כולו לבן חזרו ונתגלו טמא אפילו מאה פעמים ומשנה יתיר' הוא אלא איצטריך לאשמועי' אפילו זימני טובא כדקתני אפי' מאה פעמים ותניא בת\"כ וראה הכהן הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא מה תלמוד לומר שיכול אין לי אלא ראשי איברים שנתגלו שיהו טמאים אלא אחר פריחת חלוט מחיה בתחלה מנין אחר פריחת חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור אחר פריחת חלוט שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ושני ואחר הפיטור אחר פריחת חלוט פסיון בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור אחר פריחת הסגר ת\"ל וראה הכהן הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא לרבות את כולם ותניא נמי התם או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן הרי זה בא ללמד על ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהו טהורים ומנין אפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא תלמוד לומר כי ישוב או כי ישוב כלומר לכתוב ישוב הבשר החי אי נמי כי ישוב מאי או כי ישוב לרבות את כולן דאפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא נהפך כולו למראה צרעת חוץ מכעדשה אפילו בראש אחד מן האיברים שנהפך לבוהק שאינו מארבע מראות הרי זה טמא מוחלט כדתנן התם פרחה בכולו אבל לא בבוהק טמא דבוהק הוא למטה מד' מראות ומעכב את הפריחה שהרי אינו כולו לבן מארבע מראות ותניא בת\"כ וכסתה הצרעת ולא הבוהק שהייתי אומר הואיל והוא סימן טהרה בסוף תהא סימן טהרה בתחלה תלמוד לומר וכסתה הצרעת ולא הבהק אפי' היה מקצת העדשה בשר חי ומקצתה בהק הרי זו סימן טומאה דבהק אפילו פחות מכעדשה סימן טומאה בתחלה ואין סימן טומאה בסוף כחכמים דפליגי ארבי מאיר וכיון דהאי בתחלת פריחה טמא שלא פרחה בכולו כיון שנשאר אפילו פחות מכעדשה בוהק ותשלום העדשה בשר חי כדכתיב וכסתה הצרעת ולא הבוהק והא אית קצת בוהק וקצת בשר חי כעדשה ואינו מכוסה כולו בצרעת ואם נהפך כולו לבן ואחר כך חזר בו כעדשה טהור ומקצת העדשה בוהק ומקצתה בשר חי נמי טהור כיון דפרחה בכולו מתחלה השתא בסוף אינו סימן טומאה כחכמים כדאיתא לעיל דלא ממעט קרא בבוהק שלא יטהר אלא בתחלת הפריחה אבל בשכבר פרח בכולו אף על פי שחזר בו בוהק ונשאר בטהרתו דאין החוזר אחר פריחה מטמא אלא כשהוא בשר חי כעדשה כדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא אבל בוהק לא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> טמא שפרחה הצרעת בכולו טהור כדאמר' נתגלה כעדשה מבשר חי יטמא חזר ונתכסה נטהר אפילו מאה פעמים כדילפינן מדכתיב או כי ישוב התחיל להתגלות והולך ומתגלה טמא עד שיתמעט בהרת מגריס כל הראוי ליטמא בבהרת מעכבת ההופך כולו לבן ושאינו ראוי אינו מעכב כדתנן פרק ח' ומפרש להו במתניתין דעור הבשר ראוי ליטמא וראש וזקן והנהו דחשיב התם דאינם מטמאים בבהרת אינם מעכבים את הפריחה ואפי' חזרו אלו ונעשו כעור הבשר שנקרחו הראש והזקן ונעשו צרבת השחין והמכוה שהרי הם ראוים ליטמא בבהרת אין מעכבין את הפריחה כדתנן נמי התם דכיון דבשעת פריחה לא הוו ראוים ליטמא לא מעכבי וטהור פרחה בכולו אבל לא בפחות מכעדשה סמוך לאלו וחזרו ונעשו ראויים אף על פי שמקום המחיה שהוא מה שנשאר סמוך לאלו נעשה בהרת טמא עד שתפרח בכולו כדתנן התם וטעמא דפריחה קמייתא לאו פריחה היא כיון דאישתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש או לאחרים ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיב פריחה כיון שכבר חזרו אלו ונעשו כעור הבשר ראוים לבהרת ולא מהני עד דפרח נמי עליהו והכא דאמרינן לעיל דבשר חי כעדשה שלא נהפך לבן מתחלתו מעכב את הפריחה הא פחות מכעדשה אינו מעכב היינו כשאין פחות מכעדשה זה סמוך לאחד מאלו דא\"א לו להיות כעדשה אבל כשהוא סמוך לראש או לאחרים טמא שאם תחזור הראש להיות כעור הבשר כגון שנקרח כולו או קצתו אצל זה הפחות מכעדשה יצטרף עמו להיות כעדשה ויטמא ובשלא נשאר אפילו פחות מכעדשה סמוך לאלו טהור דהא פרח בכולו ואפילו נקרחו הראש והזקן אח\"כ כדתנן במתניתין דכיון דבשעת פריחה לא היו ראוין לא מעכבי וטהור והרב ז\"ל השמיט בבא זו וצ\"ע למה השמיטה. היו בה שתי בהרות א' יש בה סימן טומאה וא' טהורה בסוף שני לאחר הפיטור ופרחה מזו לזו אפילו מטהורה לטמאה ואחר כך פרחה בכולו טהור כדתנן התם פרק ח' משום דטהורה נעשת טמאה כשפרח ממנה לטמאה שהרי פשתה וכי פרחה אח\"כ בכולו הוה ליה פורח מן הטמא והוא טהור כן כתב הרא\"ש ז\"ל והרב ז\"ל כתב מפני שכבר היה מוחלט בטומאה ואף על פי שלא הפרחה ממנה הוי פורח מן הטמא ולא עוד אלא אפי' היה אחת משתי בהרות אלו (כ\"ש) [א'] בשפתו העליונה וא' בשפתו התחתונה או בשתי אצבעותיו וב' ריסי עיניו וכשנדבקין נראין כבהרת אחת הואיל ופרחה בכולו טהור דהוי מן הטמא טהור כיון דאחד ממנה טמאה ורבותא אשמועינן דאפילו שלא פרחה בכולו אלא מן הטהורה וכללה כל הגוף מן הצד הא' עד שהגיעה הפריח' לטמא' שאצלה הוי פורח מן הטמא כיון שכבר היה טמא בטמאה ולהכי טהור דמבבא דלעיל לא שמעי' אלא כשפרח מן הטהור' ואחר כך מן הטמא' פרח בכל הגוף עד שהגיע לטמא' כדפי' ולהכי נקט לישנא דולא עוד אלא אפילו היו וכו' ובפי' המשנה נראית שמפרשה הרב ז\"ל פירוש אחר בבבא זו דלענין פריחה בכולו אף על פי שאינו נראה לבן כולו כשמתפרדין איברים אלו זה מזה אפילו הכי הוי פריחה בכולו כיון שכשמדבק זה לזה הן נראין כא' והם לבנים הוי פריחה בכולו דבמתניתין לא תנן בהדיא אחד בשפתו העליונה וא' בשפתו התחתונ' אלא בשפתו העליונ' ובשפתו התחתונ' וכו' הרא\"ש ז\"ל פי' דלאו לענין פריחה תנן אלא לענין צירוף שאם היה חצי גריס בהרת בשפתו העליונ' וחצי גריס בשפתו התחתונ' וכשסוגר פיו נראה בהרת כגריס הוא דאינו מצטרף כיון שכשפותח פיו אינו מחובר חצי גריס לחצי האחר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יש </b> מראה נגע לכהן ונשכר מפני שהקדים להראותו כמי שהיה מוחלט והלכו סימני טומאה ולא הספיק להראותו עד שפרח' בכולו הוי כפורח מן הטמא וטהור כיון שהחליטו הכהן קודם ולא ראה אותו אחר כך עד שפרח בכולו דאלו קדם והראה קודם שפרח בכולו אחר שהלכו סימני טומאה הוה טהור ואחר שפרח בכולו הוי פורח מן הטהור והיה טמא והשתא שהיה טמא כבר על ידי כהן ואחר כך לא ראהו הכהן עד שפרח בכולו הוי טהור דהוי פורח מן הטמא והיינו שנשכר מפני שהקדים להראותו קודם לכהן שהחליטו לטומאה ולכך טהרו אחר שבא לפניו כולו לבן דאילו לא הקדים והראהו קודם ולא היה מחליטו והיה פורח כולו לבן ובא לפני כהן היה צריך הסגר והיינו דקתני ויש מראה ומפסיד שנתאחר להראותו קודם עד שפרח דהוי טמא וצריך הסגר ב' שבועות דאלו קדם והראה קודם שפרח היה מסגירו והיה פורח מתוך הסגר שבוע אחד וטהור כדאמ' לעיל דפורח מתוך הסגר (טמא) [טהור] דאין בין מוסגר למוחלט אלא תגלחת וצפרים ולמאי דאמרינן לעיל דפורח מתוך הסגר בלא סימני טומאה לא הוי (טמא) [טהור] צריך לומר נמי הכא שהיה פורח מתוך הסגר ובסימן טומאה והיה טהור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נגע </b> הראש והזקן הוא שישאר המקום פנוי בלא שיער וזהו שנקרא נתק שניתק ונתלש השער ממקומו וכדנילף לקמן ואין נתק פחות מגריס כדדרשינן בת\"כ אם כן למה נאמר נגע הנתק הקיש נתק לנגע מה נגע כגריס כדילפינן לעיל אף נתק ובין שהיה מראהו עמוק או לא כדתניא בת\"כ ומראהו עמוק אין לי אלא מראה עמוק מנין לרבות את השוה ואת הגבוה כלומר דשוה הנתק לעור הבשר הגבוה ת\"ל והנה אין מראהו עמוק מן העור דאף על גב דאין מראהו עמוק אלא שוה טעון הסגר ואם כן למה נאמר מראה עמוק דמשמע ולא שוה שיכול אם נתקו אדם יהא טמא תלמוד לומר מראה עמוק מה מראה עמוק בידי שמים אף נתק המטמא בידי שמים. האשה והסריס שהעלה זקנם שיער הרי זה מטמא כנתקים כדתני' פ\"ק דקידושין זקן אשה והסריס שהעלו שער הרי הוא כזקן לכל דבריהם דאף על גב דאחד מסימני סריס הוא שאין לו שער בזקן וכולהו סימנין בעינן לשיהיה סריס הכא איירי כגון שהביא זקן אחר רוב שנותיו דכי האי גוונא סריס הוא כדאמ' פרק אלו יוצא דופן ומוקמינן להך ברייתא לטומאת נגעים ופריך תלמודא טומאת נגעים בהדיא כתיב זקן באשה כדכתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן ומשני אצטריך סד\"א לצדדים כתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן הדר אתאן לאיש קמ\"ל תנא דבריתא דהרי הן כזקן לכל דבריהם ולא תימא לצדדין קתני אלא ראש וזקן אאשה נמי כפשטיה דקרא וכיון דבאשה אי אית לה זקן מטמאה בנגעי זקן כל שכן בסריס."
+            ],
+            [
+                "<b>הנתקים </b> מטמאים בשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון שער צהוב דק כתיב בקרא ובו שער צהוב דק וטמא אותו וגו' וכתיב והנה לא פשה הנגע בעור וגו' וטהר אותו הכהן ויש בו הסגר שתי שבועות כדכתיב בקרא הסגר שתי שבועות והסגיר והסגיר ושער צהוב היינו שתי שערות ולא יותר דשער לשון רבים כדאמ' לעיל ומיעוט רבים שנים כדתניא בתורת כהנים וצהוב ולא ירוק ולא אדום ולא שחור ולא לבן אוציא את כולם ולא את הלבן שהוא סימן טומאה בבהרת תלמוד לומר צהוב ולא לבן ודומה לתבנית הזהב ואין שער צהוב סימן טומאה אם יש בנתק שער שחור ג\"כ כדכתי' ובו שער צהוב דק וטמא אותו יחליט וגו' וכתיב בתריה ושער שחור אין בו והסגיר דבשאין בו לא זה ולא זה יסגיר דאם יש לו שער צהוב הא כתיב וטמא ואם אחר הסגר נולד שער צהוב או פשה יחליט כדכתיב וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהוב משמע דאם פשה או נולד שער צהוב יחליט ואם אחר הסגר נולדו בו שתי שערות שחורות יפטור אותו כדכתיב ואם בעיניו עמד הנתק וגו' ושער שחור צמח בו נרפא הנתק מנין אפילו שער אדום וירוק שאינו צהוב ת\"ל ושער דגורעין שחור ודורשי' ושער אין דמשמע כל שיער דאפילו ירוק דצהוב דומה לתבנית זהב צהוב כמו זהוב. לא פשה ולא נולד בו שער צהוב שהן סימן טומאה ולא שער שחור שהוא סימן טהרה יגלח סביבות הנתק כדכתיב והתגלח דהיינו בסביבות הנתק דאלו במקום הנתק ליכא שער לגלח וכדתנן פרק עשירי כיצד מגלחין את הנתק היה מגלח חוצה לו וכו' אזהרה שלא לגלח הנתק דכתיב ואת הנתק לא יגלח ודרשינן בת\"כ וכי מה יש בו לגלח והרי ניתק השער כדמשמע לישנא דנתק וכתיב נמי לא היה בו שער צהוב ושחור נמי כתיב ושער שחור אין בו ואדום וירוק מרבינן להו לעיל דהוו כשחור ואם כן מה שער יש בו לגלח ולבן נמי אף על גב דאינו לא סימן טומאה ולא סימן טהרה לפי דעת הרב ז\"ל כדמשמע לקמן אפילו הכי לא מצי גילוח אלבן כיון שאינו מעלה ואינו מוריד בנתק אלא ע\"כ האי גילוח הוא סמוך לנתק לא יגלח אלא מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר אם פשה שאם יפשה יעבור השערות ויצא למקום הגילוח והיינו דמתרגמינן ויגלח סחרני נתקא ודעם נתקא לא יגלח דמגלח סביב לנתק ומשייר סביב שתי שערות מכל רוח דמוקף הנתק שערות כעטרה ומסגירו שבוע שנית ואחר הסגר אם פשה או נולד שער צהוב יחליט כדכתיב בהסגר שני והנה לא פשה הנתק בעור וטהר ואם פשה יפשה וגו' לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא דמשמע דכשפשה אין צריך לראות אם נולד בו שער צהוב והוא טמא וכן בשער צהוב טמא ואם לא נולד בו כלום יפטור אותו שאין הסגר יותר מב' שבועות כדכתיב בתר הסגר שני והנה לא פשה הנתק וגו' וטהר אותו הכהן ואם אחר שפטרו נולד בו שער צהוב או פשה יחליט כדכתיב ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו וראהו הכהן וגו' טמא הוא ודרשינן בת\"כ אין לי אלא לאחר הפיטור בסוף שבוע ראשון ושני מנין תלמוד לומר פשה יפשה ומנין לשער צהוב שחוזר אחר הפיטור יהא טמא ת\"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא משמע דאם לא פשה יבקר לשער הצהוב ויטמא והכא לאחר הפיטור מיירי כדכתיב האי קרא בתר קרא דאחרי טהרתו ומנין לשער הצהוב שיטמא בלא פשיון ולפשיון שיטמא בלא שער צהוב ת\"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא דמשמע אם פשה טמא בפשיון ולא יבקר לשער הצהוב דאפילו ליכא שער צהוב טמא כיון דפשה ומשמע נמי לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא כלו' בשיש שער צהוב לא יבקר לפשיון אי איתא אי לאו דטמא הוא בלא פשיון כיון דאית ביה צהוב. כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה כדאיתא וכדתנן במתניתין ותגלחתו כשרה בכל אדם כדתניא בת\"כ והתגלח בכל אדם דלא בעי תער וכהן בגילוח ובכל דבר בין בתער בין במספרים דלא בעי תער וכהן כתגלחת אחרונה דמצורע דבעי תער וכהן כדילפינן התם ואפילו היה נזיר הרי זה מגלח דתניא בת\"כ לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אף על פי שהוא מנוגע ת\"ל והתגלח אף על פי שהוא נזיר הסגירו ולא גלחו הרי זה מוסגר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שער </b> צהוב הוא התבנית הזהב דצהוב זהוב וזה שנאמר דק הוא קצר כדתנן ריש פרק עשירי שער צהוב דק לקוי קצר דברי רבי עקיבא רבי יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך דהלשון אומרת דק קנה זה אפילו שיהיה ארוך כיון שהוא דק ורבי עקיבא אומר עד שאתה למד מן הקנה נלמד מן השער דק שערו של פלוני דר\"ל קצר לא ארוך ונקטינן כרבי עקיבא מחברו."
+            ],
+            [
+                "<b>שתי </b> שערות צהובות בין שהיו זה בצד זה או לא בין באמצע הנתק או בסוף בין קדם הנתק את השער או קדם השער לנתק כדתנן פ\"י שער צהוב מטמא מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר הפוך ושלא הפוך דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר אינו מטמא אלא הפוך דאי שער לבן שאין אחר מצילו מידו ואינו מטמא אלא הפוך זה ששער שחור מציל מידו אינו דין שלא יטמא אלא הפוך ורבי יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפוך [אמר הפוך] אבל הנתק שנאמר בו ולא היה בו שער צהוב מטמא הפוך ושלא הפוך דלא היה בו משמע בין כך ובין כך והלכתא כרבי יהודה ומפוזר ושאינו מבוצר פשיטא דהוי נמי סימן טומאה דהא בשער לבן נמי הוי סימן טומאה כדאמר' לעיל דבמחיה לחוד הוא דבעיא מבוצר כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>השער </b> השחור המציל בנתק אין פחות מב' שערות כדאמרינן לעיל וארכן כדי לקוף ראשן לעיקרן כרבי ישמעאל דמתניתין דפרק בא סימן דאף על גב דבשער לבן וצהוב נקטינן כרבי עקיבא דאמר כדי שיהו ניטלות בזוג דהוא שיעורא רבה הכא בשער שחור שהוא סימן טהרה כנתקים נקטינן כרבי ישמעאל ואע\"ג דאיפסיקא התם הלכתא כדברי כולם להחמיר וא\"כ שהם סימן טומאה הוה לן להחמיר בשיעורא זוטא וכשהן סימן טהרה הוה לן להחמיר נמי שלא יהיו סימן טהרה עד שיעורא רבה דהוא ניטלות בזוג כדפי' רש\"י ז\"ל התם אפ\"ה לא איצטריך כרבה הכל להחמיר אלא לענין קטנה כדפי' רש\"י ז\"ל אבל הכא דק\"ל כל ספק נגעים להקל נקטינן כרבי עקיבא בסימן טומאה להקל וכרבי ישמעאל בסימן טהרה להקל דאף על גב דאינן ארוכות כל כך הוי סימן טהרה והרב ז\"ל פי' התם דניטלות בזוג הוא שיעורא זוטא דכולהו וא\"כ אתי שפיר דבסימן טומאה נקט שיעורא זוטא להחמיר והכא בסימן טהרה דב' שערות שחורות נקט נמי להחמיר בשיעורה רבה כדפסיק מר עוקבא הלכה כדברי כולם להחמיר והיינו דכתב אינו מציל עד שיהו ארכן כדי לכוף ראשן לעיקרן דהיינו שיעורה רבה. בין שהיו הב' שערות שחורות זו בצד זו בין שהיו מפוזרות והוא שיהיו באמצע הנתק שישאר מן השער עד סוף הנתק מקום צמיחת שתי שערות כדתנן התם פ\"י המשואר דכשניתק שער ראשו נשארו ב' שערות שחורות שקדמו לנתק מציל מיד שער צהוב ומן הפסיון מכונס ומפוזר ומבוצר ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה דהיינו שערות המקיפות את הנתק רחוק מהם ב' שערות וכדאמרינן במחיה דבעינן מבוצר ואם צמח אחר כך שניתק מציל מכל מקום כדתנן במתניתין גופא הצומח מציל מיד שער צהוב ומיד פשיון מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר כדתניא בת\"כ ושער שחור אין בו הא יש בו שער שחור טהור ומציל מסימני טומאה דהיינו שער צהוב ופשיון ואין בו משמע עד שיהא מבוצר בו כלומר שיהא מבוצר בתוכו ומוקף שער השחור בנתק שיער מקום בשערות והאי קרא היינו במשואר כשניתק כדכתיב ושער שחור אין בו וסמיך ליה והסגיר דהיינו שנשארו ב' שערות אלו כשניתק ראשו קודם הסגר וגבי צומח אחר הסגר כתיב בתר הסגר שנאמר ושער שחור צמח בו נרפא הנתק ודרשינן בת\"כ צמח בו משמע בכל מקום שצמח אפילו מן הצד וכתב הר\"ש ז\"ל צריך לדקדק מנא ליה הא דאין בו משמע מבוצר וצמח בו משמע בכל מקום שצמח אפילו מן הצד וכתב הר\"ש ז\"ל אף על פי שאינו מבוצר ע\"כ ונראה דמשמע ליה לתנא דת\"כ דאין בו משמע מבוצר אין בו הא אם יש בו מבוצר טהור דאי אין בו הוא מן הצד אצל שער המקיף את הנתק הא יש בו אצל שער המקיף דהיינו מן הצד הוי טהור אם כן הרי הוא מן השער המקיף ואינו בכלל הנתק והיכי להוי סימן טהרה אלא ע\"כ לומר דאין בו היינו מבוצר בתוכו הא אם יש בו כלומר מבוצר בתוכו טהור אבל בצומח דכתיב צמח בו משמע מ\"מ כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> שערות שצמחו אחד שחורה ואחד לבנה או צהובה אחד ארוכה ואחד קצרה אין מצילות כדתנן התם אחד צהובה ואחד שחורה אחד צהובה ואחד לבנה אינן מצילות ופי' הר\"ש ז\"ל כגון להציל מן הפסיון דסד\"א כיון דשער אחד צהוב בפני עצמו ואינו סימן טומאה יצטרף עם השחור להציל מן הפסיון קמ\"ל דשחור הוא דמציל ולא צהוב ומדברי הרב ז\"\"ל נראה דשער לבן אינו כשחור להציל שכת' א' שחורה ואחד לבנה או צהובה אינן מצילות ובמתניתין תנן אחד צהובה ואחד שחורה אחד צהובה ואחד לבנה אין מצילות דמשמע דלבנה בהדי שחורה מצלת דדוקא בהדי צהובה הוא דאינה מצלת ובהדיא תניא בת\"כ אין לי אלא שחור מנין לרבות הירוק והאדום והלבן ת\"ל ושער והר\"ש ז\"ל נמי מייתי לה להא ברייתא ונראה דלדעת הרב ז\"ל לא גרסינן בה לבן אלא ירוק ואדום ואגב שטפא דתניא גבי שער צהוב ולא שחור ולא ירוק ואדום ולא לבן תנו בה נמי לבן אבל לבן אינו סימן טומאה ולא סימן טהרה בנתקים לדעת הרב ז\"ל דכיון דשער לבן הוי סימן טומאה בבהרת ממעטי' ליה דלא להוי סימן טומאה בנתק מדכתיב צהוב אבל לא מרבינן ליה שיציל כשחור הואיל ומטמא בבהרת ובסמ\"ג נמי הביא ברייתא זו ולא הזכיר בה לבן משמע דלבן אינו סימן טומאה ולא סימן טהרה כדעת הרב ז\"ל ובמתניתין נמי נראה דגריס אחד שחורה ואחד צהובה או לבנה דמשמע דלבנה אינה מצטרפת להציל וכן כתב בפי' המשנה וב' שחורות אם האחד לבנה או צהובה ואחרת שחורה אינן מצילין ע\"כ. נתק שהוחלט בשער צהוב או בפשיון ונולד בו שחור וטיהר אף ע\"פ שחזר והלך שער השחור טהור עד שנולד בו שער צהוב אחר או פסיון אחר כדתנן התם לת\"ק דרבי שמעון בן יהודה ור' שמעון וטעמא דכתיב נרפא הנתק טהור הוא וטהרו כיון שנרפא בסימן טהרה טהור אף על פי שסימני טומאה עדין במקומם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>החליטו </b> בשער צהוב והלך ובא אחר במקומו או פשה וכן אם החליטו בפסיון והלך שחזרו וצמחו שערות במקומו ושערות אלו אינן מצילות שלא צמחו בנתק אלא בפשיון וחזר פשיון אחר או שער צהוב הרי זה מוחלט כשהיה עד שלא ישאר סימן טומאה או עד שיצמיח בו שער שחור כדתנן התם פ\"י ובת\"כ דרשינן דהרי הוא כמות שהיה מדכתיב ואם פשה יפשה אין לי אלא אחר הפיטור כדכתיב אם פשה תפשה הנתק בעור אחרי טהרתו מנין אף בסוף שבוע ראשון ושני ת\"ל יפשה ואם פשה והלך הפסיון וחזר פשיון הוה ליה כאלו בא עכשיו דמרבית לה מפשה יפשה בתחלה ובסוף כדא' וכן שער הצהוב החוזר טמא מדכתיב לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא דמשמע לא יבקר אם חזר דילמא אית ביה טהרה מיום דהלך אלא כיון דחזר טמא."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> נתקים זה בצד זה ושטה של שער שחור מפסקת ונפרצה מצד אחד הרי הוא כמות שהיא שהשער שחור הוא בצד הנתק ואם נפרץ משני מקומות טהור כדתנן במתניתין משום דנשארו ב' שערות שחורות באמצע מבוצרות תוך הנתק ומקום הפרצה שערות ואם היתה פרצה ממקום אחד כגריס הוי נתק אחד וטמא דשער שחור בצדו הוא ואינו מבוצר כדתנן נמי התם ואם היו שני נתקים זה לפנים מזה שהיה מקיף שער את הפנימי ונתק כגריס מקיף סביב השער אם נפרץ ממקום אחד טמא שהנתק הפנימי לא ניצל ששער שחור אינו אלא בצדו לא מבוצר לתוכו ומשני מקומות טהור אפילו היתה פרצה כגריס שהרי נעשו נתק אחד ויש שער שחור באמצע וכדתנן התם ממקום אחד טמא מב' מקומות טהור וכמה תהא הפרצה ב' שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טהור וקשה לשון הרב ז\"ל שכתב ואפילו היתה פרצה כגריס דהא תנן נפרץ ממקום אחד כגריס טהור דמשמע דוקא כגריס אבל פחות מגריס ממקום אחד טמא כדתנן ברישא וכדכתב הרב ז\"ל עצמו נפרץ השיער שביניהן ממקום אחד טמא וכו' ואפשר לפרש לשון הרב ז\"ל ואפילו היתה פרצה כגריס כלומר אפילו היתה פרצה אחד והיתה כגריס טהור. והיינו מאי דקתני מתניתין ממקום אחד כגריס טהור."
+            ],
+            [
+                "<b>נתק </b> שהיה חוט יוצא ממנו וכן ב' נתקים וחוט יוצא מזה לזה אם יש ברוחב החוט הנתוק כדי צמיחת ב' שערות זוקקין ליטמא כשער צהוב ופשיון ומצילין שתי שערות שחורות הצומחות בו אבל הנשארים באותו החוט אינם מצילים עד שיהא רוחב החוט כגריס כדתניא בתוספתא פ\"ד לת\"ק דר' אלעזר בר' שמעון משום דצמח מציל בכל מקום והמשואר אינו מציל אלא מבוצר כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה בראשו נתק כגריס ופשה הנתק בכל ראשו הרי זה טהור בין שנתק מתוך הסגר או החלט או בסוף שבוע אחד ושני או אחר הפיטור דבכולם פריחת כל הראש מטהרת אפילו היה לו שער צהוב וילפינן לה בת\"כ מדכתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא וכן אם היה בזקנו נתק כגריס ואחר כך נתק כל זקנו טהור כדילפינן מדכתיב ואיש להביא את הזקן יכול הזקן יעכב את פריחת הראש ת\"ל ראשו ניתק כל ראשו טהור דאין הזקן מעכבו כדתנן במתניתין הראש והזקן אין מעכבין זה את זה דברי רבי יהודה ר' שמעון אומר מעכבין וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הבא </b> בתחלה כל ראשו נתוק או כל זקנו יסגיר שבוע אחד ושנים ואם נולד לו שער צהוב אף אחר הפיטור טמא אלא אם כן נולד לו שער שחור כדתניא בתוספתא פ\"ד דאין פריחה מטהרת בתחלה בנתק כמו שאינה מטהרת בבא כולו לבן בתחלה כדמעטי' ליה לעיל פ' שביעי מדכתיב הוא דאינו טהור אלא טמא ואם הלך שער שחור טמא משום פשיון כדתניא נמי התם בתוספתא דאם היה שער שחור מן הצד וניתק טמא משום פשיון שפשה הנתק במקום ב' השערות והיינו דנקט מן הצד דאם הוו באמצע וניתק לא הוה פשיון דאין הנגע פושה לתוכו כדאמר לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>הראש </b> והזקן אין מעכבין זה את זה כדילפינן לעיל מדכתיב ראשו טהור ואין הזקן מעכבו ואין מצטרפין לשיעור גריס ואין פושין מזה לזה כדתנן התם במתניתין דילפינן ליה מדכתיב צרעת הראש או הזקן מלמד שהם שנים ואין מצטרפין ולא פושין כדאמר' ובמתניתין ובתוספתא מפרש מה שהוא מן הראש ומה שהוא מן הזקן שהוא מפרק לחי ועד פיקה של גרגרת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל </b> מיטמאין בנגעים אפילו קטן בן יומו והעבדים אבל לא גוים ולא גר תושב וכדתנן רפ\"ג ובריש ערכין אמרינן הכל לאתויי קטן סד\"א איש צרוע כתיב איש קטן לא קמ\"ל ופריך ואימא ה\"נ ופריק אדם כי יהיה בעור בשרו כתיב מכל מקום והרב ז\"ל כתב בפי' המשנה הכל ואפילו עבדים ואפילו קטן בן יומו דכיון דמרבינן קטן ה\"ה עבד דהא לא ממעט מתניתין אלא גוי וגר תושב הא עבד מתטמא כדא' וכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו כדתנן פ\"ב כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו ובפרק א' דיני ממונות אמרינן טעמא דר' מאיר דכתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים ורבנן לא מקשי ובריתא דפרק טבול יום אתיא כר' מאיר דקתני מרים מי הסגירה אהרן קרוב הוא וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>והכל </b> כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה תלויה בכהן כדתנן התם בריש ערכין לאיתויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן והוא דמסברו ליה ומסבר דהא דאמרינן בפ' קמא דשבועות כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים היינו בפני עצמו אבל חכם עמו רואה ומרבינן ליה בת\"כ מדכתיב והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים דהוה מצי למכתב או אל בניו הכהנים מאי או אל אחד לרבות כל ישראל ואם סופנו לרבות כ\"י מה ת\"ל הכהנים ללמדך שאין הטומאה והטהרה אלא מפי כהן הא כיצד חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אפי' הוא שוטה אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור או הסגר או פטור ואם היה הכהן רוא' וסומך על דברי עצמו אסור לו לראות עד שיהיה בקי בכל מיני נגעים ובשמותיהן כדילפינן לעיל בפ\"ק מדכתיב זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק וגו' ואמרינן בת\"כ להורות בין הטמא ובין הטהור וגו' ומלמד שאינו רואה בנגעים עד שיורנו רבו."
+            ],
+            [
+                "<b>כהן </b> שטמא את הטהור או טהר את הטמא לא עשה כלום כדתניא בת\"כ וטהרו הכהן יכול אפילו אמר על טמא טהור ת\"ל טהור הוא וטהרו הכהן ובענין טומאה תניא בתוספתא טמא הוא וטמאו הכהן הא אם טמאו הכהן ולא היה טמא אינו טמא. מצורע שנתרפא בין מתוך הסגר בין מתוך החלט לעולם הוא בטמאתו עד שיאמר לו כהן טהור אתה כדתניא בתוספתא פרק קמא וטעמא דבכולהו כתיב וטהרו הכהן."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכהן רשאי לטמא עד שיהו עיניו במקום הנגע בעור הבשר שחוצה לו דתניא בתוספתא ובת\"כ תניא וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהו עיניו בו בשעה שרואהו בעור הבשר שיהא רואה עמו הבשר עמו כאחד וכהן שראה הנגע בתחלה הוא שרואהו בסוף מת או חלה רואהו כהן אחר כדכתיב וראהו הכהן ביום השביעי שנית לראייתו דכהן ואם מת הוי שנית מ\"מ לראיה ראשונה ואין השני יכול לטמא בפשיון שאין יודע אם פשה אם לא. ונאמן כהן לומר נגע זה פשה או לא פשה ושער לבן קודם לבהרת או לא קדם כדתנ' בתוספ' וטעמא דעד אחד נאמן באיסורי כדא' בעלמא."
+            ],
+            [
+                "<b>חלל </b> פסול לראיית נגעים דכתי' אחד מבניו הכהנים כדדרשינן בת\"כ והובא אל אהרן אין לי אלא אהרן מנין לי לרבות כהן אחר ת\"ל הכהן מנין לרבות בעלי מומין ת\"ל מבניו יכול שאני מרבה חללים ת\"ל הכהנים בכיהונ'. סומא ואפילו באחת מעיניו ואפילו כהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים כדתנן פ\"ב מדכתיב לכל מראה עיני הכהן."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> רואים את הנגעים אלא ביום בין להסגיר בין להחליט בין לפטור דבכולהו עניינא כתיב ביום ואין רואין לא בשבת ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן כדתנן פ\"ב דנגעים לפי שכהה נראית עזה ולא בצהרים לפי שעזה נראית כהה וכדתניא בת\"כ והסגיר את הנגע שבעת ימים יכול בין ביום ובין בלילה תלמוד לומר ביום ולא בלילה דכתיב לקמיה וראהו הכהן ביום השביעי וגו' יכול כל מראה היום יהו כשרים תלמוד לומר לכל מראה עיני הכהן מה כהן פרט לשחס' מאור עיניו כדדרשינן לעיל אף ביום פרט לשחסר מאור היום מכאן אמרו אין רואין את הנגעים שחרית ולא בין הערבים וכו' אימתי רואין בארבע שעות ובחמש ובשמנ' ובתשע כר' יהודה דפליג אר' מאיר במתניתין ריש פ\"ב דשלש שעות ראשונות הוו שחרית ושלש אחרונות הוו בין הערבים וששית ושביעית הוו צהרים וכן נגעי בגדים ובתים אין רואין אלא בשעות אלו דבכולהו כתיב ראיה ביום."
+            ],
+            [
+                "<b>בכל </b> יום רואין את הנגעים חוץ מי\"ט ושבת וכדתנן פרק קמא ר' עקיבא אומר לעולם רואין ואם חל שביעי בשבת מעבירין לאחר השבת דבשבת וי\"ט אין רואין דהוו כמו דין ואין דנין בשבת וי\"ט ועקר הטעם מדאורי' משום עונג ושמחה בשבת וי\"ט כדילפינן דבחג אין רואין את הנגע משום שמחת החג וכדתניא פרק קמא דמ\"ק וביום הראות בו יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה מכאן אמרו חתן שנראה לו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו אם נולד בביתו וכן לכסותו וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל דברי ר' יהודה רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר ופינו את הבית אם ממתינין לו שאין מטמאין עד שמפנה את כל הכלים שבבית כל שכן לדבר מצוה כגון חתן וברגל ואמר אביי משמעות דורשים איכא ביניהו דמר דריש מהאי קרא ומר מהאי קרא ורבא אמר דבר הרשות איכא ביניהו וכו' כדאיתא התם ושקיל וטרי תלמודא במילתיה דרבי יהודה וקאמר מאי משמע מוביום דיש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה אמר רבא כוליה קרא כלומר כולה תיבה יתירא הוא דלכתוב רחמנא ובהראות מאי וביום ש\"מ יש יום שאתה רואה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מסגירין ולא מחליטים ולא פוטרין אלא ביום שיראה בו בתחלה בשביעי או בי\"ג שיום שביעי עולה למנין שבוע ראשון ושבוע שני כדדרשינן בת\"כ והסגירו שבעת ימים שנית מלמד שיום שביעי עולה מן המנין מלפניו ומלאחריו דביום שביעי חזי ליה כהן ובההוא יום גופא מסגר ליה פעם שניה עד שבעה יומין דהוו ליה תליסר יומין וכן בנגעי בגדים ובתים יום שביעי או יום י\"ג עולה מן המנין."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> מסגירין בתוך ימי הסגר ולא מחליטין כדתנן פ\"ב אין מסגירין את המוסגר ולא מחליטין את המוחלט ואין מסגירין את המוחלט ולא מחליטין את המוסגר ודרשינן בת\"כ נגע צרעת הוא וראהו הכהן מה תלמוד לומר לפי שנאמר וטמאו הכהן לא יסגירנו למדנו שאין מסגירין את המוחלט דמשום דטמאו הכהן כבר קאמר לא יסגירנו אפילו נולד לו נגע אחר שראוי להסגירו מנין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט תלמוד לומר לא יסגירנו כי טמא הוא כלומר משום דהוי טמא דכל שקרא עליו טמא אין זקוק לו יכול לא יאמר לו אם היו בו שני נגעים וראה זה אחר זה הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה או מוחלט בזה ומוסגר בזה ת\"ל נגע וראהו צרעת וראהו דמשמע דאחר הסגר דנגע יראה לטומאת נגע אחר ואחר צרעת דטומא' יראה נגע אחר להסגיר בין בתחלה ראיה בין בסוף שבוע אחד ושני. ואין רואין שני נגעים כאחד בין באיש אחד בין בשני אנשים כדתנן נמי התם ריש פ\"ב וטעמא שאין יכול לראות בנגעים כאחד שאין יכול לראות יפה לפי שצריך לראות הנגע עם הבשר שסביביו כדכתיב את הנגע בעור הבשר כדא' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>נגוע </b> שבא לכהן לראותו לא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד באו לפניו שנים רואה את הראשון מסגירו או פוטרו או מחליטו וחוזר לשני."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכהן זקוק לבקש תחת אצילי ידיו של נגוע או בין פחדיו או תוך הקמצים שמא שם תשלום שיעור הנגע וכן בהופך כולו לבן אינו צריך לבקש בבית הסתרים כיצד יעמוד לפני הכהן האיש כעודר וכמוסק זיתים והאשה כעורכה וכמניקה את בנה כדתנן פרק ב' וכאוגרת בעומדין לשחי ליד הימנית כת\"ק דרבי יהודה דמה שנראה בכל אלו אינו נחשב בית הסתרים ומה שאינו נראה נחשב בית הסתרים ודרשינן בת\"כ לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים דאף על גב דדרשינן לעיל פרט לשחסר מאור עיניו היינו מדכתיב לכל מראה וממילא מפשטיה דקרא משמע מה שרואה בגוף הנגוע כמו שרגיל לעמוד במלאכתו וכשם שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו כשנטהר ומגלח דמה שאין מיטמא בנגעים אין טעון תגלחת דדרשינן בתורת כהנים וגלח את כל שערו יכול בית הסתרים תלמוד לומר גבות עיניו מה גבות עיניו בנראה אף כל שערו בנראה פרט לבית הסתרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת רעג </b> שלא יקוץ סימני טומאה והתולש אותן או קצתן בין קודם שיבאו ליד כהן או אחר כך עובר בלא תעשה השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים וגו' וכדתנן פ\"ז דנגעים ובתוספתא פ\"ד וילפינן לה בספרי הכי השמר זה לא תעשה דכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה בנגע זה שער לבן הצרעת זו מחיה שהכווה אותה שעכשו אינה סימן טומאה אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה שלא אמר כהן טמא משנזקק לטומאה ואחר פיטור מנין תלמוד לומר לשמור ולעשות ואינו לוקה עד שיועילו מעשיו דאם עדיין נשאר שיעור נגע והוא טמא לא עבר דפשטיה דקרא השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים וכו' כלומר שלא תהיה הנגע טהורה כי אם על פי הכהנים ולא שתקוץ הנגע:<br><b> אזהרת רעד </b> שלא לגלח הנתק והמגלח ותולש סימני טומאה בנתק עובר בלא תעשה דכתיב ואת הנתק לא יגלח כדדרשינן בת\"כ ומותר למצורע לישא המוט על כתפו שיש בו הצרעת ולקשור החוט על רגלו ואם הלכו סימני טומאה ילכו שלא נתכוון לכך כדדרשי' בספרי ולעשות עושה אתה בה והולך ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעת. התולש סימני טומאה או כוה את המחיה קודם שיבוא ליד כהן או בימי הסגר הרי זה טהור כדתנן במתניתין דר' עקיבא התחיל להביא ראיות לפני רבן גמליאל ורבי יהושע שבין עומד בפני כהן ומיהר לתלוש סימני טומאה קודם שתצא טומאה מפי כהן ובין שתלשן בתוך ימי הסגירו כשצמחו סימני טומאה לעולם טהור אבל אם טמאו הכהן טמא אפילו תלשן והיינו מדרבנן קנסא דמדאוריתא טהור כיון דלית ביה סימן טומאה. ותלש שערה א' או כוה מקצת המחיה שנוי שם בתוספתא והוי קנסא כדאמר'. מי שהיתה בהרת בערלתו ימול כדתנן סוף פרק ז' ואם היתה בראש הערלה ימול ובפרק רבי אליעזר דמילה תניא מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה כגון חולה שהמתינו לו עד שיבריא מנה\"מ דתנו רבנן ימול בשר ערלתו ואפילו יש שם בהרת יקוץ דבשר ריבויא לדרשא ומה אני מקיים השמר בנגע הצרעת בשאר מקומות חוץ ממילה או אינו אלא אפילו במילה ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין שם בהרת תלמוד לומר ובשר ואף על פי שיש שם בהרת דאתי עשה דמילה ודחי לא תעשה דצרעת ופריך תנא או אינו אלא אפילו במילה כלומר היכא אמרינן דעשה דוחה לא תעשה כשהוא לא תעשה גרידא הכא איכא עשה ולא תעשה דכתיב לשמור ולעשות ככל אשר יורו אתכם דמשמע עשה בתר לאו דרישיה דקרא דכתיב השמר ת\"ל בשר לדרשא דדחי' צרעת תינח גדול דכתיב ביה בשר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו דבבר עונשין משתעי מדכתיב ונכרתה וקטן נמי בזמנה ביום השמיני כדכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו בינוני כגון שלא בזמנה ולאו בר עונשין הוא ואביו מצווה עליו דנפקא לן מהמול לכם כל זכר מנא לן אתיא מביניא מגדול לחודיה לא אתיא שכן ענוש כרת מקטן לא אתיא שכן מילה בזמנה הצד השוה שבהם שכן נימולים ודוחין את הצרעת אף אני אביא בינוני שנימול שידחה את הצרעת ורבא אמר מילה בזמנה לא צריכה קרא דאי שבת דחמירה דחי מילה צרעת לא כל שכן ואם הלך בעור הערלה סימן שהיה מוחלט בו הרי זה חייב בקרבן מצורע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצות קעה </b> שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורם בגדיו ומודיע לעוברים עליו שהוא טמא כדכתיב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו' ואפילו כהן גדול שנצטרע פורע ופורם כדתניא בת\"כ והצרוע אף על פי שהוא כהן גדול לפי שנאמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אף על פי שהוא מנוגע ת\"ל אשר בו הנגע ואף על פי שהוא כהן גדול דאתא עשה ודחי לא תעשה. ואסור בשאלת שלום כדתניא פ' אלו מגלחין ועל שפם יעטה שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו דשפם משמע הכי ותניא נמי התם ועל שפם יעטה מכלל שחייב בעטיפת הראש דיעטה משמע עטיפת הראש וכתבו בתוספ' דשמא תרוייהו משמע מעל שפם יעטה אי נמי שאלת שלום דרשינן מדכתיב שפם ולא כתיב שפה אבל קורא ושונה כדתניא התם והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע מכאן אמרו הזבין והמצורעין ובועלי נדות מותרין לקרות בתורה בנביאים וכו' ובעלי קרין אסורין לפי שבא להם מחמת שמחה וקלות ראש וליכא אימה ואסור לספר ולכבס כדתניא התם מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס תספורת נפקא לן מדכתיב וראשו יהי' פרוע דמשמע גידל שיער דאף על גב דרבי עקיבא פליג ארבי אליעזר וקאמר נאמרה הויה בראש ונאמר הויה בבגד מה הויה האמורה בבגד דבר שחוץ מגופו אף הויה שנאמר בראש דבר שחוץ מגופו כדאמ' התם שמא לא פליג ארבי דפריעת הראש היינו גידולי שיער אלא דדריש נמי דבר שחוץ מגופו ותרוייהו דריש רבי עקיבא כמו שכתבו התוספ' שם וכיבוס נראה מדכתיב בגדיו יהיו פרומים נראה נמי שלא יכבסם. ונוהג כל אלו הדברים אפילו בשבתות וימים טובים כדכתיב כל ימי אשר הנגע בו טמא וגו' ומדרבינן מקרא דכתיב והצרוע לרבות כ\"ג משמע דמצורע נוהג כל דיני מצורע בכל הימים דהא כ\"ג כל השנה כולה לדידיה כרגל דמי. ומותר ברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ותשמיש המטה וזוקף מטתו בפרק אלו מגלחין איבעיא לן כל הני וסלקי בתיקו חוץ מתשמיש המטה דפשיטה לה לאיסורה מדכתיב וישב מחוץ לאהלו ואין אהלו אלא אשתו כדכתיב שובו לכם לאהלכם ואף על גב דתיקו דאוריתא לחומרא כל שכן היכא דפשיט ליה תלמודא בתשמיש המטה אפילו הכי נראה דלא פשיט תלמודא אלא אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה דפליג בפרק קמא דמועד קטן אר' יהודה דקאמר רבי יהודה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ימי ספרו ולא ימי חלוטו ולא אמרינן כל שכן ימי חלוטו כרבי יוסי דהיכא דגלו גלי היכא דלא גלי לא גלי ואם כן נקטינן כרבי יהודה אף על גב דתלמודא פשיט לאיסורא הא קיימא פשיטותא דתלמודא במצורע בימי ספרו דבהני כתיב קרא לכ\"ע אבל בימי חלוטו הוי פלוגתא ונקטינן כרבי יהודה כדאמר' ובמאי דסליק בתלמודא בתיקו נמי מצינו למימר דלאו מדאוריתא בעי תלמודא אי אתיא כהני אלא מדרבנן אי מחמרינן עליהו כמנודה ואכל דתני להו בהדי דמצורע או לא וכיון דסלקא בתיקו אזלינן לקולא דלא מבעי' לן אלא מדרבנן אי מחמרינן עליהו דמדאוריתא פשיטא דאינן אסורים בהני מילי ולית ביה אלא מאי דמפרש ביה קרא בגדיו יהיו פרומים ושאר מילי דילפי' להו מקרא כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>דין </b> המצורע שיהיה לו מושב לבדו חוץ לעיר שנאמר מחוץ למחנה מושבו ודבר זה בעיירות המוקפות חומה בלבד דקידש יהושע כל עיירות המוקפות חומה בקדושת מחנה ישראל וכדתנן פרק קמא דכלים ובת\"כ דרשינן גבי נגעי בתים והשליכו אותן אל מחוץ לעיר אתהן חוץ לכל עיר ולא אדם חוץ לכל עיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה דהוי מחנה ישראל כדאמר."
+            ],
+            [
+                "<b>המצורעת </b> אינה פורעת ואינה פורמת ולא עוטה על שפם כדתניא ריש פרק ד' מחוסרי כפרה ופרק א' דערכין אין לי אלא איש דכתיב במקרא העליון איש צרוע הוא וגו' נתקו הכתוב מענין של מטה לענין של מעלה דבענין של מטה כתיב והצרוע דהוה משמע בין איש בין אשה אלא דרשינן איש של מעלה למטה לומר איש פורע ופורם ועוטה ולא אשה וכדתנן פרק היה נוטל אבל יושבת היא מחוץ לעיר ומודיעה שהיא טמאה כדכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו' דמשמע בין איש ובין אשה וכיון דיושבת חוץ לעיר מודיעה שהיא טמאה כדכתיב וטמא טמא יקרא וכל הטמאים מודיעים שהם טמאים כדתניא בת\"כ אין לי אלא מצורע זה דסליק מיניה שאר מנוגעין מנין תלמוד לומר טמא טמא יקרא מה זה מיוח' שבראשו נגעו אף אני אבי' וכו' מנין לרבות שאר הטמאים ת\"ל וטמא טמא יקרא כל טמא מודיע שהוא טמא וטומטום ואנדרוגינוס פורעים ופורמים ועוטים על שפם מפני שהם ספק דאוריתא ואזלינן לחומרא. אין בין מצורע מוסגר למוחלט בענין טומאה אלא פריעה ופרימה ותגלחת וצפרים שהטהור מתוך הסגר פטור מתגלחת וצפרים ומתוך החלט חייב אבל טומאת שניהם שוה בכל דבר כדתנן פ\"ק דמגלה אין בין מצורע מוסגר למוחלט אלא פריעה ופרימה ובגמרא הא לענין שלוח חוץ לעיר וכל חומר טומאת מצורע זה וזה שוין מנה\"מ דתני רב שמואל וטהרו הכהן מספחת היא וכבס בגדיו וטהר ובמצורע שבא לכלל טהרה מתוך הסגרו ולא נחלט כתיב וסיפיה דקרא וטהר מדלא כתיב ויטהר לישנא דמעיקרא הוא וה\"ק וכבר קודם טבילה היה טהור ממקצת טומאה של חומר מצורע והיינו פריעה ופרימה דמעיקרא ומקשי תלמודא מוטהר אחרינא דלא הוי מעיקרא אלא אמר רבא מהוא והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו' מי שצרעתו תלויה בגופו דאשר בו משמע דטומאתו בגופו שנחלט דגבי טהרה דיליה כתיב והנה נרפא וגו' יצא זה מוסגר שאין טהרתו תלויה אלא בימים שאם לא ימצא סימן טומאה שיער לבן או פסיון יטהרנו ואף על פי שנגעו עומד עליו ואף על גב דכתיב נמי כל ימי אשר נגע בו יטמא דמשמע נמי שנגעו בגופו הוא דיטמא ולא מוסגר הכתיב כל ימי דמרבה מוסגר לשילוח כדאיתא התם ותנן נמי אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים ובגמרא אמר אביי אמר קרא ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע מי שצרעתו תלויה ברפואתו יצא זה מוסגר שאין טהרתו תלויה ברפואה אלא בימים כדאמר'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המצורע </b> אב מאבות הטומאה מטמא אדם וכלים במגעו וכלי חרס באוירו ומטמא אדם במשא ומטמא משכב ומושב אפילו תחת אבן מטמא כזב וכזבה כדתנן פ\"ק דכלים למעלה מן הזבה מצורע שמטמא בביאה לבית ומטמא בכל טומאות דלעיל באבות הטומאה דתנן דמטמו אדם וכלים במגע וכלי חרס מאוירן דכתיב במצורע כל ימי אשר הנגע בו יטמא וכתיב וטמא טמא יקרא דמטמא אדם וכל שמטמא אדם מטמא כלים כדא' פרק קמא בהלכות טומאת מת ובת\"כ נפקא לן דמצורע מטמא משכב ומושב מדכתיב ביה וכבס המטהר את בגדיו מה בא זה ללמדנו אם ללמד שמטמא בגדים אם בימי ספרו אחר שנתרפא דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים מטמא בגדים בימי גמרו שהם ימי החלטו שמטמא בביאה לבית לא כל שכן אם כן למה נאמר וכבס המטהר את בגדיו לטהר עצמו מלטמא משכב ומושב ומייתי' ליה נמי בק\"ו מן הזב שאינו מטמא בביאה לבית ומטמא משכב ומושב מצורע שמטמא בביאה אינו דין שיטמא משכב ומושב דאף על גב דאמרינן ריש אלו דברים דזב חמור ממצורע שכן מטמא במשכב ובמושב מה שאין כן במצורע היינו דזב מטמא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים ומצורע אינו עושה משכב ומושב אלא לטמא אוכלים ומשקין כדפי' רש\"י ז\"ל התם וכן ריש פרק דם הנדה דממעטים אבן מנוגעת מטמא משכב ומושב מדכתיב אשר ישכב עליו הזב ולא אבן מנוגעת וה\"ה (ולא) מצורע היינו נמי דלא עביד מצורע משכב ומושב לטמא אדם אלא לטמא אוכלים ומשקין כדאמרינן. ואחד המוסגר ואחד המוחלט בכל אלו כדתנן פרק קמא דלענין טומאה זה וזה שוים כדילפינן לעיל ומטמא בביאה לבית כל שיש בבית בין אדם בין כלים כדדרשינן בת\"כ מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא כדאמרינן דכל זמן שיושב בבית או תחת האילן ונכנס טהור שם או עובר טמא דהיינו בזמן שטמא יושב או עומד כדכתיב מושבו אבל אי טמא עובר לא מטמא ליה טהור עד שיעמוד כדכתיב מושבו כדאמרינן פרק י\"ג דנגעים ספק עמד או לא טהור דכל ספק בנגעים טהור כדאמר' לעיל. הכניס המצורע ראשו ורובו לבית נטמא כל מה שבבית כדתנן התם דבבציר מהכי לא חשיב ביאה כדכתיב בנכנס לבית המנוגע והבא אל הבית וגו' ועושין לו בב\"ה מחיצה עשרה טפחים ברוחב ארבע אמות על ארבע אמות כדי שיהיה לו מושב לבדו ולא הוי כיושב בב\"ה כיון שיש לו בית בפני עצמו וכדתנן נמי התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעו </b> שתהיה טהרת המצורע כמו שכתוב בתורה דכתיב זאת תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים וגו' ומביאין מזרק של חרש חדש ונותן לתוכה רביעית מים חיים כדתנן ריש פרק ד' וכתיב אל כלי חרש אל מים חיים ותניא בת\"כ אל כלי יכול אחד מכל הכלים תלמוד לומר חרש יכול מקידה שהיא שבירת כלי תלמוד לומר כלי וחדשה ילפינן בפרק שני דסוטה מדכתיב כלי חרש אל מים חיים מה מים שלא נעשו בהן מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה ותניא בת\"כ ובסוטה מים חיים שדם הצפור ניכר בהם ושיערו חכמים רביעית והוי מדרבנן ומביא שני צפרים דרור טהורות לשם טהרת צרעת כדתניא בת\"כ ולקח למטהר לשם המטהר כלומר לשם טהרת מצורע בין איש בין אשה או קטן מכאן אמרו לקח לאיש כשרות לאשה לאשה כשרות לאיש לבית כשרות למצורע למצורע כשרות לבית דלשם המטהר קרינא ביה כיון דהוי לטהרת מצורע צפרים מיעוט צפרים שתים אם כן למה נאמר שתי שיהיו שוות ומנין אע\"פ שאינן שוות כשרות בדיעבד ת\"ל צפור צפור ריבה דסד\"א תהיה תורת המצורע כתיב לעיכובא קמ\"ל קרא יתירא דלא מעכב וכדא' פ\"ב שעירי ושתהיה צפור דרור דרשינן במדרש רבה רבי יהודה ברבי סימון יבא הקול ויכפר על הקול דאילין צפריא קולנין ורבי יהושע בן לוי אמר ציפורי דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו ובת\"כ תניא רבי שמעון אומר מה מים ברורים שבמינם כדכתיב מים חיים אף צפור ברורה שבמינה ואיפשר דאע\"ג דילפינן ממים חיים דלא ליהוי עכובא בצפרים שיהו דרור מן המובחרים. ושוחט הברורה שבשתיהן על המים שבכלי וממצה עד שיהי' הדם ניכר במים כדכת' ושחט את הצפור האחת ותני' בת\"כ ברורה שבשתיהן דהאחת משמע הברורה ושיהיה הדם ניכר בהם משמע מדכתיב וטבל אותם בדם הצפור השחוטה דאף על גב דדם היה בתוך המים ניכר שהוא דם ובפרק ג' אמרינן מים חיים רביעית שדם צפור ניכר בהן. וקובר הצפור השחוטה בפניו כדתנן במתני' פרק בתרא ובסוף התמורה מתנינן לה בהדי נקברין דאיסורין הנאה נינהו [ובפניו לא ילפינן ליה בתורת כהנים מקרא והרב ז\"ל כתב ודבר זה הלכה מפי השמועה] ובפניו ילפינן ליה. ונוטל עץ ארז ומצותו שיהיה אורך אמה ורביע עובי כרעי המטה כדתנן במתניתין וכדתניא בתוספתא ובת\"כ עץ ארז יכול כל עץ תלמוד לומר ארז יכול טרף כלומר עלה ממנה ת\"ל עץ הא כיצד זו בקעה של ארז ואזוב שאין לו שם לווי כדדרשינן גבי פרה אדומה דאזוב סתם הוא אותו שאין לו שם לווי ואין פחות מטפח נראה דילפינן ליה מדכתי' ביה לקיחה ושני תולעת משקלו שקל והשיעורין הלכה למשה מסיני טעמה פוסלת בצביעת שני תולעת בצביעה תחלה דבעינן לשמה כדילפינן התם בדוכתיה ובת\"כ דרשינן אי תולעת יכול כל צבעונין ת\"ל ושני תולעת הא כיצד זו זהורית טובה דאית ליה זוהר טוב מצבע תולעת. וד' מינין אלו מעכבין זה את זה כדתנן פרק הקומץ רבה ובגמרא יהיב טעמא דכתיב זאת תהיה תורת המצורע תהיה עיכובא הוא ומים חיים לא חשיב לפי שהיה מערב בהם הדם ותנא ושייר ולא חשיב הזאות מצורע דמעכבי נמי כמו שכתבו בתוספות עלה דמתניתין ועץ ארז ואזוב שנתקלפו פסולים [דמשמע עץ ארז ואזוב שלמים]. וכורך האזוב עם הארז בלשון של זהורית ומקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של צפור החיה וטובל ארבעתם במים שבכלי ובדם שבו ומזה שבע פעמים כדתניא במתניתין פרק בתרא וכדכתיב בקרא את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים ותניא בת\"כ יכול לא תהא עמהם בכלל טבילה הואיל ולא היתה עמהם בכלל אגודה דכתיב את הצפור החיה יקח אותה דמשמע דמפרישה לעצמה והדר ואת עץ הארז ואת וגו' דמשמע דאינהו באגודה אחת וקיחה אחת לשלשתן להכי הדר כתב ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה החזיר את הצפור לכלל טבילה והזאת שבע פעמים דכתיב והזה עליו המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטיהרו וכו' ותנן פרק בתרא לאחר ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו והלכתא כתנא קמא ומשמע ליה על המטהר לאחר ידו. ומשלח את הצפור מן העיר חוץ לחומה ואינו הופך פניו לים ולא לעיר ולא למדבר אלא לשדה כדתנן במתניתין דכתיב ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה אל מחוץ לעיר משמע דאין הופך פניו לעיר ומדכתיב אל פני השדה משמע לא לים כשהיא עיר יושבת בשפת הים ולא למדבר כשיושבת על שפת המדבר שלחה וחזרה ואפילו מאה פעמים חוזר ומשלחה. ואחר כך מגלח הכהן את המצורע מעביר תער על כל בשרו הנראה ותניא בת\"כ וכבס המטהר את בגדיו וכי מה זה בא ללמדנו אם ללמד שיטמא בגדים במגע ולהכי הוצרך לכיבוס ק\"ו הוא מימי ספרו שאינו מטמא בביאה לבית ומטמא במגע דכתיב ביה נמי כיבוס בגדים אם כן למה נאמר וכבס אחת מלטמא משכב ומושב ואחת מלטמא בגדים וגלח את כל שערו פרט לבית הסתרים דנאמרה תגלחת אחר כך בימי ספרו מה להלן פרט לבית הסתרים כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח ודרשינן את כל שערו יכול אף בית הסתרים תלמוד לומר גבות עיניו מה גבות עיניו הם הנראה אף כל הנראה פרט לבית הסתרים וה\"נ דנאמרה תגלחת פרט לבית הסתרים כרבי עקיבא דדריש ריבויי ומעוטי את כל שערו ריבה את ראשו ואת זקנו מיעט ואת כל שערו יגלח הדר ריבה מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעטה מיעט שבתוך החוטם והיינו דתניא ומגלח כדלעת ואחר כך מכבס בגדיו וטובל כדכתיב וכבס ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו דהיינו שיכנס לפנים מן החומה ומונה שבעה ואף על גב דכתיב וכבס המטהר את בגדיו והדר וגלח את כל שערו כיון דילפינן מימי ספרו והתם כתיב גילוח והדר כיבוס ורחיצה הכא נמי האי גילוח דהכא הוי קודם כיבוס וטבילה דהכא נמי כתיב רחיצה דהיינו טבילה בתר גילוח וכל שלא רחץ אכתי מטמא בביאה ומשכב ומושב ואם כן כיון דטבילה הוי בתר גילוח כיבוס נמי הוי בתר גילוח וכיון שטבל טהור מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה. ואסור בתשמיש המטה כדכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ואין אהלו אלא אשתו כדאמרינן ריש פרק ז' מחוסרי כפרה ובמועד קטן ומצורעת מותרת בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו ולא אהלה כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> שבעת הימים האלו עדיין הוא מטמא אדם וכלים כדכתיב והיה ביום השביעי וגו' וכבס בגדיו מלמד שהיה מטמא בגדים במגע דהא בגדיו נוגעים בו ומטמא אדם נמי דכל שמטמא בגדים מטמא אדם כדאיתא לעיל וביום השביעי מגלח בתגלחת הראשונה כדילפינן לעיל מהני קרא ומכבס בגדיו וטובל כדכתיב בקרא והוי טבול יום שאוכל במעשר עד שיעריב שמשו ואוכל בתרומה כדתנן פרק בתרא דנגעים וריש ד' מחוסרי כפרה וכתיב בתר קרבן מצורע וכפר עליו הכהן וטהר דהיינו טהר לאכול בתרומה דמעשר מחוסר כפורים נמי אכיל ליה כדילפינן בדוכתיה:<br><b> מצות קעז </b> שצוה המצורע לגלח והיא הטהרה השניה בתגלחת שניה כדכתיב וביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' ורחץ בשרו וטהר מלטמא והרי הוא כטבול יום עד שיביא קרבנותיו. כשהוא מגלח אינו מגלח אלא בתער ואם גלח שלא בתער או שהניח שתי שערות לא עשה כלום כדתנן התם ומייתי לה פ\"ג מינין ויליף תער במצורע במה הצד מנזיר ולויים דכתיב בהו תער ואסיק דלרבנן דרבי אליעזר נפקא לן מדכתיב זקנו יתירא במצורע משום דכתיב בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו כהן מצורע המתגלח לא יגלח פאת זקנו תלמוד לומר וגלח זקנו וגו' והאי גילוח דכהן בתער דכתיב גבי ישראל לא תשחית את פאת זקנך ואי זו היא השחתה שיש בה גילוח זה תער וכיון דאיצטריך זקנו למשרי מצורע בגילוח זקן מכלל דתגלחת מצורע בתער ואם שייר שתי שערות לא עשה כלום דילפינן מנזיר טמא דאי שייר שתי שערות לא עשה כלום כדילפינן פרק ג' מינין מדכתיב ביום השביעי יגלחנו דמשמע דלא חשיב גילוח עד דאיכא כולו שיער מגולח וב' שערות ולא א' או ג' נראה דהוי הלכתא ואינו מגלחו אלא כהן כדדרשינן בסמוך מדכתיב תורת המצורע והובא אל הכהן ואם שייר שתי שערות וגלחן בתגלחת שניה לא עלתה לו אלא תגלחת אחת והרי היא הראשונה וסופר שבעה ומגלח שניה וכדתניא בתוספתא וכל היום כשר לטהרת מצורע כדתנן פרק ב' דמגלה משום דכתיב זאת תורת המצורע ביום טהרתו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תגלחת </b> המצורע וטבילתו והזאתו אינן מעכבות זו את זו ושאר כל מעשיו מעכבים ובתוספתא פרק ח' תניא איפכא ומייתי לה הר\"ש ז\"ל פרק בתרא דנגעים הכי תגלחתו של מצורע טבילתו והזאתו מעכבין בו ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו והכי נמי משמע מדאמר לעיל דאם גלח שלא בתער או שייר ב' שערות דלא עשה כלום משמע דתגלחת הוי לעיכובא וכן שאר מצוה שבגופו דהיינו טבילתו והזאתו אבל לא שילוח צפרים וכבוס בגדים שאין בגופו ולכך נראה דטעות סופר הוא מה שכתב הרב ז\"ל וכמו שכתב הראב\"ד ז\"ל ות\"כ גבי הזאת שבעה תניא וטהרו בדמים הנעשים בגופו יכול הרי הוא מסולק מטומאתו לגמרי ת\"ל ושלח וכבס ורחץ וגילח יכול יהו כולן מעכבין בו ת\"ל וטהרו וכתיב נמי התם וטהר מה טהרה דהכא בדבר הנעשה בגופו דהיינו גילוח ורחיצה והזאה לאפוקי שילוח וכיבוס דלא מעכבי משום דאין נעשין בגופו."
+            ],
+            [
+                "<b>שחיטת </b> הצפור והתגלחת ביום ושאר כל מעשיו בין ביום ובין בלילה כדתניא בסיפא דההיא בריתא בתוספתא פרק ח' ותניא בת\"כ זאת תורת המצורע ביום טהרתו מלמד שטהרתו וטומאתו ביום דכתיב ביום בין מצורע לטהרתו אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום מנין שחיטת צפריו והזאתו והתגלחתו ביום ת\"ל תורת המצורע ביום דמשמע עיקר תורתו ומעשה טהרתו יכול אפילו לקיחת צפריו ושילוחן וכיבוס בגדיו ורחיצתו ביום ת\"ל תורת המצורע ביום ולא אלו תורת המצורע בכהן דכתיב תורת המצורע והובא אל הכהן מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן כדאמרי' אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן מנין אף שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו בכהן ת\"ל תורת המצורע בכהן יכול אף לקיחת צפריו ושילוח צפריו וכבוס בגדיו ורחיצתו בכהן ת\"ל תורת המצורע בכהן ובשחיטה פליגי תנאי התם דכתיב וצוה הכהן ושחט ציווי בכהן שחיטה בכל אדם דברי רבי ר' יוסי אומר אף שחיטה בכהן והרב ז\"ל כתב שחיטת הצפור והתגלחת ביום וההזיה ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה ובתוספתא מתני' הזאה בהדי שחיטת צפור ותגלחת דהוו ביום וכהן ואיפשר דלא דק בלישניה הרב ז\"ל והכי קאמר שחיטת הצפור והתגלחת ביום וההזיה נמי ביום ושאר כל מעשיו בין ביום ובין בלילה ואלו בכהן ושאר כל מעשיו בין בכהן בין בישראל בין באיש בין באשה וכיון דלא בעינן כהן לא בעיא נמי איש וטעמא דשחיטת צפרים ותגלחת והזאה הוא דבעינן כהן וביום ולא שילוח וכיבוס ורחיצה נראה משום דכיבוס ושילוח לא מעכבי כדאמרינן לעיל ולהכי לא בעו כהן וביום ורחיצה אף על גב דמעכבה לא בעי כהן דרחיצה היינו טבילה וליכא בה מעשה אלא לכניסתו למקוה."
+            ],
+            [
+                "<b>טהרת </b> מצורע זו נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית כדתני' בת\"כ זאת תהיה תורת המצורע לבית עולמים דהיינו בית המקדש זאת אינה נוהגת בבמה הזאת למעוטי במה שאין קרבן מצורע בה תהיה בזמן הזה דלהכי כתיב תהיה דבזמן הזה נמי מטהרין את המצורע אף על גב דאין בית המקדש קיים כדרבי טרפון בתוספתא ובת\"כ דקאמר בעץ ארז זה טהרת ג' מצורעין ורבי טרפון שלא בפני הבית הוה כדמשמע סוף פרק אלו דברים בפסחים ובהאי תוספתא נמי תניא ומטהרין בגבולין וילפינן לה מדכתיב לטהרו או לטמאו בארץ ובחוצה לארץ ובת\"כ נמי תניא לטהרו או לטמאו בארץ ובחוצה לארץ לטהרו או לטמאו כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו לטהרו או לטמאו כהן שמטמאו מטהרו דכיון דפירש למעלה מה שהוא טהור ומה שהוא טמא למה חזר ואמר לטהרו או לטמאו אלא לומר שיטהר או יטמא אפילו בחוצה לארץ ומשמע נמי דכשם שמצוה לטהר כך מצוה לטמא דהקישן הכתו' ומדכת' לטהרו או לטמאו ולא כתב לטהר או לטמא משמע דכהן שמטמאו מצוה לטהרו. והכל כשרין לטהר את המצורע אפי' זב ואפי' טמא כדתני' בתוספת' אבל אין מצורע מטהר מצורע כדתני' נמי התם וכדתניא נמי בת\"כ ויצא הכהן אל מחוץ למחנה כהן שאיפשר ליכנס לפנים מן המחנה לצאת מטהר את המצורע דהיינו כהן טמא לאפוקי כהן מצורע דאי אפשר לו ליכנס לפנים מן המחנה. ואין מטהרין ב' מצורעין כאחת כדתניא בתוספתא [ובפרק ערבי פסחים (קב, ב) גבי אין אומ' שתי קדושות על כוס אחד אמרי' שאין עושין מצות חבילות חבילות ואפשר דגבי [מצורע] (מצות) הוי דאורייתא וילפינן לה הכא מפשטיה דקרא דכתיב (ויקרא יד, ב) ביום טהרתו דמשמע טהרה דכל חד לחודיה] ובפ' ערבי פסחים אמרינן ואין עושין מצות חבילות חבילות ואיפשר דהוי דאורי' וילפי' לה."
+            ],
+            [
+                "<b>עץ </b> ארז ואזוב ושני תולעת שטהר בהן מצורע זה מטהר בהן מצורעין אחרים כרבי טרפון דאמר בזה טהרתי שלשה מצורעין וכדתניא נמי התם הזה בו לחטאת כשר למצורע דאינם נפסלין במלאכה דלא כרבי אליעזר דדוקא חרש הוא דבעינן שלא נעשה בו מלאכה דומיא דמים שבו דהוו מים חיים אבל הני לא וכן צפור משתלחת כיון שמותרת מאחר שנשתלחה וכבר נעשית מצותה ובפרק ב' דקידושין נפקא לן דשריא מדכתיב השדה בה\"א כשדה דהוא הפקר ומותר ואית דאמרי לא אמרה תורה שלח לתקלה אבל הצפור השחוטה אסורה בהנאה משעת שחיטתה כדילפינן פרק האיש מקדש דכתיב וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת ומשום דלא נימא איפוך כתיב השדה במשולחת דמותרת כשדה שהוא הפקר כדאמרינן לעיל ואיסור הנאה בשחוטה למ\"ד לא תאכלו לא משמע איסור הנאה גמרה איסור שחוטה מאיסור משולחת קודם שילוחה דאסורה בהנאה כדתנן במתניתין צפורי מצורע והיינו איסור הנאה לקידושין דמחיים לא שייך אכילה ובשחוטה נמי אסורה בהנאה ואם שחטה שלא בעץ ארז ואזוב נמי אסורה כדתניא התם רבי יעקב אומר הואיל והוקצה למצותה אסורה דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לאוסרה בהנאה. והאוכל כזית מצפור שחוטה עובר על לאו דלא תאכלו מהם ועל עשה דכל צפור טהו' תאכלו הא אסור' לא תאכלו וכדאמרי' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> לוקחין שתי הצפרים מעיר הנדחת כדאמר' פ' שילוח הקן טהורות דכתיב גבי צפרים למעוטי צפרי עיר הנדחת ולהי מנייהו איצטריך למשולחת פשיטא דלעיר הנדחת לאו בר שילוח היא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דיהי' בני אדם צדין אותן אלא אפילו ההיא דשחוטה היא ולא אכלי לה ויכול לשורפה אחר שחיטה לא תיתי מעיר הנדחת ורב פפא אמר לצפרים שהחליפן בע\"ז ואיצטריך לשחוטה כדאמרי' לעיל דמשולחת לא אמרה תורה שלח לתקלה ורבינא אמר בעוף שהרג את הנפש ולשחוטה איצטריך דלמשולחת הא בעיא לאיתוייא לב\"ד וקיומיה בה ובערת הרע מקרבך ורבא אמר ברישא למעוטי שלא יזווג לה אחרת שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר זה לא יאמר הכהן הבא אחרת וזווגה לחיה של מצורע ראשון ותיפוק האי לשילוח דתרוייהו ואף על גב דהני אמוראי פליגי בהי מינייהו ממעט קרא דטהורות אי צפרי עיר הנדחת אי חילוף ע\"ז אי אחריני דאמרן לעיל אפילו הכי לכ\"ע כולהו אסירי אלא דקרא משמע טפי האי מיעוטא למר והאי מיעוטא למר וממילא אימעיטו כולהו. שתי צפרים מצותן שיהיו שוות במראה ובקומה ובדמי' ולקיחתן כאחת אף על פי שאינן שוות כדתנן פר' בתרא דנגעים ותניא בת\"כ ולקח למטהר שתי צפרים חיות אלו נאמר צפרים היינו יודעים שהם שנים דמיעוט רבים שנים אם כן למה נאמר שנים שיהיו שוות בכל מנין אף על פי שאינם שוות כשרות ת\"ל את הצפור האחת את הצפור החיה משמע אע\"פ שאינן שוות באלו הדברים כשרות. לקחן לשם איש כשרות לאשה לאשה כשרות לאיש לאדם כשרות לבית המנוגע לבית כשרות לאדם דכתיב ולקח למטהר לשם המטהר כדאמ' לעיל ריש פרק."
+            ],
+            [
+                "<b>שחט </b> אחת מהם ונמצאת שלא היתה דרור יקח זוג לשניה והראשונה מותרת באכילה כדתנן התם ואם נמצאת טרפה יקח זוג לשניה והראשונה מותרת בהנאה כדתנן נמי התם דכיון דלא מעכבי לקיחתן כאחד יכול ליקח שניה ולא נאסרה השחוטה כיון שלא היתה דרור או שלא היתה כשרה דכשרה בעינן דכתיב חיות טהורות ולא טרפות אי נמי כדאמרינן פרק האיש מקדש דתנא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר מה מכפר בעינן כשר אף מכשיר כדאי' התם. נשפך הדם מניחי' את המשתלחת עד שתמות דכיון דנאסרה השחוטה אסורה המשתלחת מתה המשתלחת קודם הזאת דם השחוטה ישפוך הדם כדתנן נמי התם וטעמא דבעינן טבילה המשתלחת ועץ ארז ואזוב ושני תולעת בדם השחוטה וכיון דלא מצי לאטבולי המשתלחת שכבר מתה לא טביל נמי ג' מינין כדכתיב את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז וגו' וטבל אותם דמשמע כולהו בהדי הדדי ובעודה חיה כדכתיב את הצפור החיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעח </b> להיות בגד מנוגע טמא ומטמא כדכתיב והבגד כי יהיה בו נגע צרעת וגו' וצרעת בגדים כגריס כצרעת אדם כדילפינן לעיל פ\"א מדכתיב צרעת נושנת לרבות כל מיני הצרעות לשיעור גריס וכתיב נמי הכא צרעת הוא דלא תימא דנילף מצרעת בתים בשני גריסין דדמי לה שמטמא בירקרק ואדמדם ת\"ל צרעת דילפינן מצרעת נושנת דנגעי אדם דמטמאי כולהו בשני שבועות משא\"כ בבתים שמטמאים בשלשה שבועות ושלשה סימני טומאה יש בצרעת בגדים ירקרק ואדמדם והפסיון כדכתיב והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור וגו' נגע צרעת הוא וגו' והסגיר את הנגע שבעת ימים וגו' וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע וגו' ירקרק הוא הירוק הרבה ככנף הטווס ואדמדם אדום הרבה כדתנן פי\"א מנגעים ובת\"כ דרש לה מדלא כתיב ירוק ואדום. ושני מראות אלו מצטרפין כחצי גריס ירקרק וכחצי גריס אדמדם כדתניא בתוספתא וגבי מראות נגעי בשר ילפינן דמצטרפים מדכתיב והיה בעור בשרם וגו' ולא כתיב והיו והכא נמי כתיב והיה הנגע ובת\"כ תניא ירקרק או אדמדם מלמד שאין מטמאין בפתוך יכול לא יצטרפו זה עם זה ת\"ל והיה דלהכי אפקינהו לירקרק ואדמדם בלשון יחיד דכתיב והיה לאשמועינן דמצטרפים ואם עמד במראה שני שבועות מחליטין ושורפין כדכתיב והסגירו שבעת ימים שנית וגו' וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנגע לא פשה טמא באש תשרפנו וכן אם פשה בשבוע ראשון מחליטין ושורפין אותו כדכתיב בהסגר ראשון וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה וגו' ושרף את הבגד וגו' ואם פשה וכהה ממראה שהוסגר בו דהיינו מראה שלישי יכבס מקום הנגע ויסגיר שבעת ימים שנית כדתנן התם הכהה בשבוע ראשון יכבס ויסגיר והיינו אפילו פשה כיון שכהה וכדתניא בתוספתא הפושה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני מכבסו וטהור והיינו בכהה דאם לא כהה ופשה שורף ומכבסו וטהור דקתני היינו בסוף שבוע שני דבסוף שבוע ראשון מכבסו ומסגירו דפסיון דמטמא היינו בעומד במראה אדמדם או ירקרק וכיון שכהה אינו אדמדם וירקרק ואם הוסיף המראה להאדים ולהוריק בסוף שבוע אחת ולא פשה יכבס ויסגיר כדתנן התם נשתנה ולא פשה כאלו לא נשתנה והיינו הוסיף מראה אדמומית דכל שהוסיף אדמדם הוא דהוי אדום שבאדומי' כדילפינן מדכתב אדמדם ובסוף שבוע שני שהוא יום י\"ג כדילפינן לעיל רואה אם כהה למראה שלישי טעון כיבוס וטהור כדכתיב בסוף שבוע שני וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא וגו' ולא הפך הנגע את עינו היינו שלא כהה ממראיתו הא אם כהה טהור וטעון כיבוס כדכתיב בסוף הפרשה וסר מהם הנגע וכובס שנית וטהר. ואם נשתנה מירקרק לאדמדם או איפכא קורע מקום הנגע ושורפו כדתנן במתניתין הכהה בשני קורע ושורף מה שקרע והוי כאלו עומד בעיניו כיון דנשתנה מאדמדם לירקרק או איפכא ותופר מטלית במקום שקרע כת\"ק דרבי נחוניה במתניתין ותניא בת\"כ וקרע אותו יכול יקרע קרע קטן ויקיים בו מצות קריעה ת\"ל אותו אי אותו יכול ישופנו ויניחנו במקומו ת\"ל לו מן הבגד ינתקנו מן הבגד יכול ויקרע וישליך את הקרעים לאשפה ת\"ל כנגע שלא הפך עינו ולא פשה באש תשרפנו את אשר בו הנגע דמשמע דטעון שריפה מידי דאית ביה נגע וקרע נמי כיון דאית ביה נגע טעון שריפה ומנין שהוא טולה עליו מטלית ת\"ל ואם תראה עוד ואין עוד אלא מקומו דמשמע שנראה עוד במקום שהיה ואם חזר הנגע למטלית טעון שריפה ותניא בת\"כ והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה לא הפך ולא פשה טמא הפך ולא פשה איני יודע מה אעשה ת\"ל והסגיר את הנגע שבעת ימים שנית דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אינו טמא אלא משום עומד הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו בכל מין שהוא מטמא לו כגון ירקרק ואדמדם אפילו הפך מזה לזה כעומד דמי דהכי משמע והנה לא הפך הנגע מעין מין שהוא טמא דהפך מירקרק לאדמדם לא הפך קרינא ביה אבל אי הפך במידי דלא מיטמא לו לא הוי טמא כגון מראה שלישי דהא דכתיב ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אותו וקרע אותו וגו' היינו דכהה למראה שני כדתניא בת\"כ והנה כהה למראה שני או כהה למראה ג' ת\"ל הנגע דאף על גב דכהה מיקרי נגע כיון דהוי מראה שני דהיינו מירקרק אדמדם או איפכא יכול במראיו ת\"ל כהה הא כיצד כהה למראה שני ולאו למראה שלישי והוא ירוק או אדום למטה מירקרק או אדמדם ובפי' ת\"כ לרבי הלל ז\"ל פי' כמו שנראה מדברי הראב\"ד ז\"ל דהאי מראה שני דקרינן ביה כהה היינו מראה למטה מירקרק דהיינו ירוק ולמטה מאדמדם דהיינו אדום דומיא דד' מראות נגעים דאדם בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל ומראה שלישי היינו למטה מלמטה הימנו וכן פי' ג\"כ הר\"ש על תוספתא שהביא פי\"א דנגעים עלה דמתניתין דהעומד בראשון יכבס ויסגיר וכו' והיינו דתנן הכוהה בשבוע שני קורע ושורף מה שקרע דהיינו כהה למטה מאדמדם או ירקרק דאלו כהה מירקרק לאדמדם או איפכא הא תנא ליה ברישא נשתנה ולא פשה כאלו לא נשתנה אלא שהרב ז\"ל פי' בפי' המשנה נשתנה ולא פשה שנשתנה לחוזק האדמימות או הירקרקות כדאמר' לעיל ובין לפי' הרב ז\"ל דכהה דכתיב בקרא היינו מירקרק לאדמדם או איפכא ובין לפי' אחר דהיינו מראה שני קורע מקום הנגע ואינו שורף אלא זה שקרע כדכתיב בקרא והנה כהה הנגע אחרי הכבס אותו וקרע אותו דמשמע דפוטר שאר הבגד אבל אם לא נשתנה כלל אלא שעמד במראה הראשון ירקרק או אדמדם יחליטו וישרוף את כולו כדכתיב והנה לא הפך הנגע את עיניו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו וכיון דלא הזכיר קריעה וכתיב תשרפנו באש משמע שישרוף כל הבגד דלא הפך ולא פשה לדעת הרב ז\"ל הוא דלא הפך למראה אחר אלא שנתחזק המראה או עמד במראיו ולהכי ישרוף כולו ולפי' האחר לא הפך ולא פשה היינו אפילו הפך מירקרק לאדמדם או איפכא דלא הפך קרינא ביה כדאמרינן לעיל והוי כעומד ושורף כל הבגד וכהה דכתיב בקרא היינו מראה שני למטה מירקרק או אדמדם ולהכי לא ישרוף אלא מה שקרע כן נראה לישב ב' הפירושים."
+            ],
+            [
+                "<b>נגע </b> שהיה ירקרק ופשה אדמדם או איפכא הרי זה פשיון כדתנן במתניתין וכדאמרינן לעיל דמצטרפי ירקרק ואדמדם והפך נמי מזה לזה בסוף שבוע שני הוי טמא ולהכי פשה נמי מירקרק אדמדם או איפכא הוי פשיון אין פשיון לתוך הנגע אם היה באמצעה מקום נקי ופשה לתוכו כמו בנגעי אדם כדילפינן לעיל דאין הנגע פושה לתוכו מדכתיב לא פשה הנגע בעור דמשמע עור שחוץ לנגע ולא בתוכה והכא נמי כתיב לא פשה הנגע בבגד או בשתי וגו' דמשמע בגד שחוץ לנגע ולא בתוכו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הפשיון </b> הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס כדתניא בת\"כ כי פשה זה פשיון דסמוך לו כל שהוא ומנין לרבות את הרחוק ת\"ל בבגד יכול כל שהוא נאמר כאן נגע נאמר להלן נגע מה נגע האמור להלן כגריס אף נגע האמור כאן כגריס דכתיב וראה את הנגע וגו' כי פשה הנגע בבגד וגו' נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס וגו' והחוזר כדכתיב ואם תראה עוד בבגד שיעורו כגריס וכתיב ושרף את הבגד וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שמכבס את הנגע בשבוע ראשון צריך לכבס מעט מן הבגד שחוצה לו כדתניא בת\"כ וצוה הכהן וכבסו ציווי בכהן וכיבוס בכל אדם וכבסו את הנגע יכול במקום הנגע בלבד טעון כיבוס ת\"ל אשר בו הנגע דהיינו הבגד דאית ביה נגע יכול כל הבגד כולו יטעון כיבוס ת\"ל הנגע הא כיצד מכבס מן הבגד עמו ואית דגרסי ת\"ל וכבסו את אשר בו כלומר את אשר בו ולא כל אשר בו הא כיצד יכבס מן הבגד שחוצה לו עמו ובכיבוס ראשון נמי בעיא דעת כהן כדתניא פרק השוחט וכבס שנית מה ת\"ל שנית הקישא לתכבוסת ראשונה דבעי דעת כהן כדכתיב וצוה הכהן וגו' אימא בעינן דעת כהן בתכבוסת ראשונה ת\"ל וטהר מכל מקום. וכל כיבוס נגע מעבירין עליו שבעה סימנים ככתמים כדאמר רבה בר אבוה פרק דם חטאת דכתיב וכבסו את אשר בו הנגע ולא מקרי כיבוס שפיר אלא בשבעה סממנים דמתרגמינן וכבס ויתחוור."
+            ],
+            [
+                "<b>בגד </b> שקרע ממנו מקום הנגע ותפר מטלית כדאמרינן לעיל וחזר נגע לבגד מתיר את המטלית ומצילו ושורף שאר הבגד ואם חוזר על המטלית שורף הכל כדתנן במתניתין פרק שביעי חזר נגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית שורף את הבגד וסבירא ליה לרב ז\"ל דשורף הבגד היינו כולו עם המטלית אבל הר\"ש ז\"ל פי' הבגד לבד דמטלית אינה טעונה שריפה וטעמא דחזר לבגד ניצול המטלית אע\"ג דהוי מיעוט הבגד וטפל לו וכשחזר למטלית שורף הכל אף על גב דבגד הוי רוב משום דכתיב ואם תראה עוד ומדכתיב עוד משמע במקום הראשון דהיינו במטלית כדאמר' לעיל דהוי כאלו חזר בבגד עצמו כיון שבמקומו היה נגע מעיקרא אבל כשחזר לבגד המטלית אינו חשוב מן הבגד וניצול משריפה הטולה מן המוסגר בטהור דהיינו בגד שהסגירו ועמד בעיניו בשבוע אחד ובשבוע שני כהה דקורע ממנו הנגע ושורף מה שקרע כדאמרינן ההוא מוסגר קרע ליה ואם חתך ממנו חתיכה ועשאו טלאי לבגד טהור וחזר הנגע לבגד המוסגר שנטלה ממנו חתיכה זו אף על פי שהמוסגר טעון שריפה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד וגו' מציל את המטלית דהיינו טלאי שנטל ממנו וחברה בבגד הטהור כך כתב הר\"ש ז\"ל עלה דמתניתין פי\"א דקתני הטולה מן המוסגר בטהור חזר הנגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית הבגד הראשון ישרף והרב ז\"ל גריס במתניתין חזר הנגע לבגד שורף את המטלית דדוקא במטלית מבחוץ שחבר בבגד במקום הקרע וחזר הנגע לבגד הוא דאמרינן לעיל דניצול מטלית משום שלא היה מבגד זה ואינו חשוב מן הבגד אבל מטלית זה שחתכו מבגד המוסגר וחבר בטהור וחזר הנגע למוסגר כיון שהמוסגר ישרף המטלית נמי ישרף שהיה ממנו וקרינן ביה שפיר ואם תראה עוד בבגד ולדעת הר\"ש ז\"ל כיון שחתכו מן המוסגר וחברו בטהור ניצול אף על פי שחזר הנגע לבגד הראשון המוסגר כדאמ' ואם חזר הנגע למטלית זה שחברו בטהור הבגד הראשון המוסגר ישרף כדתנן במתניתין דכיון שמטלית זה היה מוסגר בהדי בגד הראשון שנחתך ממנו וחזר עתה במטלית הוי כאלו חזר בבגד שהיה מחובר לו מטלית זו וישרף ולהכי אם חזר לבגד המוסגר ישרף המטלית לדעת הרב ז\"ל אבל לדעת הר\"ש ז\"ל אע\"ג דאם חזר למטלית אמרינן דהבגד הראשון ישרף אם חזר לבגד הראשון דהיינו המוסגר לא ישרף המטלית שנחתך ממנו כיון שכבר היה מחובר בטהור כדאמ' אבל אם לא היה מחובר בטהור נראה פשיטה אף לדעת הר\"ש ז\"ל דישרף דאם הרוב נגרר אחר המיעוט כשחוזר למטלית כשהוא מיעוט הבגד הראשון ישרף כל שכן אם חזר לבגד שהמטלית שחתך ממנו ולא חברו לאחר שיהיה נגרר אחר רוב הבגד שנחתך ממנו וישרף הכל אבל נתחבר לבגד טהור סבירא ליה להר\"ש ז\"ל דאינו נגרר אחר הבגד כדאמרינן וכשחזר על המטלית דאמרן דבגד הראשון ישרף מטלית זה תשמש את הבגד שנתחבר לו כדתנן במתניתין דאם עמד בעיניו ב' שבועות או פשה ישרף הכל דדינו של בגד שני כאלו הנגע בו כיון שמחובר לו מטלית זה חשוב ממנו כדכתיב ואם תראה עוד דהוי כמטלית שנתחבר לבגד כדאמר' לעיל ואם ניצול הבגד השני אפילו שהלך הנגע לגמרי מן החתיכה טעונה שריפה כדתניא בתוספתא על מטלית זו וטעונה שריפה באחרונה דכיון שחזר בו הנגע מתחלתו כבר הוזקק לשריפה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בגד </b> שבא כולו בתחלה ירקרק או אדמדם מסגירו שבוע אחר שבוע אם עמד בו שני שבועות ישרף כדתני בתוספתא הבא כולו נגע יסגיר כאדם הבא כולו לבן שיסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע ב' עמד ב' שבועות לפטור שכהה פטור אותו ומכבסו וטהור עמד בו ב' שבועות שלא כהה או שכנס אחד שבסוף שבוע אחד כנס הנגע ונתמעט ופשה אחד דמה שכנס בסוף שבוע אחד פשה בסוף שבוע ב' ישרוף את כל הבגד ותניא בת\"כ והבגד אין לי אלא בגד שיש לו במה שיפשה בגד שאין לו להיכן יפשה מנין תלמוד לומר בו יהיה בו ואפילו בכולו דאין לו במה יפשה ונראה דהכא מיירי נמי כשהנגע בסביבות הבגד שאין לו היכן יפשה חוץ לנגע ותוך הנגע נמי אף על פי שיפשה אין נגע פושה לתוכו כדילפינן לעיל. בגד שהסגירו ופשה הנגע בכולו ופושה ירקרק או אדמדם או שפטרו ואח\"כ בא כולו ירקרק או אדמדם הרי זה טהור כנס ופשה ישרף."
+            ],
+            [
+                "<b>בגד </b> שמוכין יוצאין על פניו מן האריג כגון סגוס של צמר שנראה בו נגע אינו מתטמא אם נראה במקום שיש בו מוכין שהם כמו גרגרים בולטים מן הצמר עד שיראה הנגע במוכין ובאריג עצמו כאלו נראה במוכין אפילו יש בו שיעור גריס ולא הגיעו לאריג שתחתיו או שנראה הנגע מתחת המוכין באריג ולא במוכין אינו מתטמא עד שיראה באריג ובמוכין כדתנן במתניתין רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין ותניא בת\"כ בקרחתו אלו השחקים בגבחתו אלו החדשים מכאן אמרו עד שיראה במוכין ובאריג והר\"ש ז\"ל פי' פי' אחר עד שיראה באריג ובמוכין שאין באריג אלא פחות משלש אצבעות שאין מטמא בנגעים אלא אם כן יצטרף עם אותו שאינו אריג שהוא באמצע שהוא בגד שעשוי קצתו ארוג וקצתו שאינו ארוג וקשיא לי בהאי דרשא בת\"כ דהא בקרחתו או בגבחתו משמע בהאי או בהאי."
+            ],
+            [
+                "<b>הבגדים </b> הצבועים אינם מטמאין בנגעים בין צבועים בידי אדם בין בידי שמים כדתנן במתניתין פי\"א ותניא בת\"כ יכול יהו מטמאין בין צבועין בין שאינן צבועים ת\"ל בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתים כברייתן אף צמר כברייתה אוציא את הצבוע בידי אדם ולא הצבוע בידי שמים כגון צמר צבוע מברייתו ת\"ל לפשתים ולצמר מה פשתים לבנה מברייתה אף צמר לבן. בגד ששתיו צבוע וערבו לבן או איפכא הכל הולך אחר הנראה כדתנן במתניתין ובסתם בגדים הערב נראה ובכרי' וכסתות השתי נראה וכיון דקפיד קרא אלבן ונראה לבן מיטמא בנגעים. פחות משלש אצבעות על שלש אצבעות מן האריג אינו מטמא בנגעים כדתניא פרק במה מדליקין בגד אין לי אלא בגד כלומר אי הוה כתב בגד בנגעים אין לי דמטמא בנגעים אלא בגד שלם שלש על שלש מנין ת\"ל והבגד ומשום דלא חזי ג' על ג' אלא לעניים ולא לעשירים איצטריך קרא דאי לאו הכי הוה אתי בק\"ו משתי וערב דמטמא בנגעים. בגד שארג בו פחות משלש על שלש ונראה בו נגע ואח\"כ השלימו לשלש על שלש טהור כדתנן פי\"ב גבי נגעי בתים וטעמא דבעי בגד תחלה דהיינו שלש על שלש ואח\"כ נגע. התופר מטליות שאין בכל אחד ג' על ג' ועשה מהן בגד מיטמא בנגעים שהתפור כארוג וכולו בגד אחד הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בגד </b> שהוא מטליות מטליות מהן צבועין ומהן לבנים נראה נגע בלבן שבו מסגירין אותו אם עמד ב' שבועות נטמא כולו וישרף דתפירה הוי חיבור וכן אם פשה הנגע במטלית לבנה אחרת שאינה מחוברת אצלה הרי זה פסיון אף על פי שיש ביניהן צבוע במתניתין פי\"א קיטא שיש בה פספיסין צבועין ולבנים פושין מזה לזה דהא ילפינן לעיל דאיכא פסיון ברחוק והוא כגריס כדאמרינן לעיל ואם לא היה בו אלא פס אחד לבן אפי' כגריס ונראה בו נגע יסגיר שאם עמד בעיניו שני שבועות ישרף אף על פי שאין לו במה יפשה וכדתנן התם במתניתין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> מיטמא בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים או השתי והערב שלהם וכן כל כלי העור כדכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל מלאכת עור אף העור הצבוע בידי שמים מטמא בנגעים כרבי שמעון במתניתין דקאמר הצבועין בידי שמים מיטמאין בנגעים בידי אדם אין מטמאין בנגעים ותניא בת\"כ ר' שמעון אומר כתוב אחד אומר בגד דמשמע לבן בבגד פשתים וכתוב אחד אומר או בעור דלא כתיב בעור אלא או בעור כן כתב ר' הלל ז\"ל בנימוקיו ונראה לי דבעור לחוד משמע צבוע דהא האי או (אצטריך) לרבויי לבדים כדבסמוך בעור דמשמע צבוע הא כיצד צבועין בידי שמים מטמאין בידי אדם אין מיטמאין ובתוספתא מתני' הן דרבי שמעון משום ר' עקיבא ולהכי נראה דהלכתא כוותיה והלבדים כבגדים וכדתניא בתוספתא הלבדים והסגוסים והכרי' והכסתות אין מטמאין בנגעי' עד שיראו כארוג וכמוכין שלהם דכיון דכתיב אשר יהי' בו נגע משמע שירא' בו מכל צד והאהלים מיטמאים בנגעים בין של צמר או פשתים בין של עור כדתניא בת\"כ או בעור להביא עורות אהלים."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הבגדים של צמר ופשתים מיטמאים בנגעים חוץ מבגדי גוים כדתנן במתניתין ריש פי\"א ותני בת\"כ גבי נגעי בתים אחוזתכם אחוזתכם מטמא בנגעים ואין אחוזת גוים מיטמא בנגעים דכשם שאין אחוזתם מטמא בנגעים כך אין בגדיהם וגופם מטמא בנגעים ומייתי לה ריש פרק המגרש וטעמא דיליף נגע גופו ובגדים מבתים משום דאיתקשו כולהו צרעות כדאמרינן לעיל והלוקח בגדים מן הגוים יראו בתחלה כדתנן במתניתין דימים שעבר בהם בנגעו בעודו ברשות הגוי אין עולין לו משבא לרשות ישראל שקנאו דאף על גב דבבהרת שבגופו קודם שנתגייר תנן דטהורה היינו משום דכקטן שנולד דמי. בגד שהוא כלאים צמר ופשתים מטמא בנגעים דתניא בת\"כ והבגד יכול השיראין והסריקין וכו' ת\"ל בבגד צמר או בבגד פשתים דמשמע צמר ופשתים לחודיהו אין לי אלא לצמר ופשתים המיוחדים כלומר כל חד באנפיה נפשיה מנין לרבות את הכלאים תלמוד לומר והבגד והרב ר' הלל פי' בנימוקי ת\"כ מנין לרבות את הכלאים כלומר מנין אם היה מעורב בבגד צמר או פשתים חד מהנך מינין דתניא לעיל השראים והסריקין וכו' מנין דמטמא בנגעים תלמוד לומר והבגד."
+            ],
+            [
+                "<b>צמר </b> גמלים וצמר רחלים שטוון זה עם זה אם רוב מן הגמלים אינו מטמא ואם רוב מן הרחלים מטמא מחצה למחצה נמי מטמא כדתנן במתניתין פי\"ב ובסיפא דהאי ברייתא דת\"כ מרבינן לה הכי אין לי אלא אחד מן המינין הבא מקצתו הבא בכולו כגון שהיה שתיו צמר וערבו א' מן המינין או איפכא מנין דמטמא תלמוד לומר והבגד והיינו לפי' ר' הלל ז\"ל ולפי' הרב ז\"ל מצינן למימר דמהדר נמי אכלאים דאין לי דכלאים צמר בפשתים או איפכא מטמא בנגעים אלא הבא במקצתו דאכתי שם דבגד צמר או דפשתים עליה כיון דרובא דחד מינייהו דהכי משמע קרא בבגד צמר מיוחד או בבגד פשתים מיוחד מנין הבא בכולו שהוא מחצה למחצה תלמוד לומר והבגד וכיון דבצמר ופשתים מרבינן מחצה למחצה נמי דמטמא בנגעים הה\"נ בצמר או פשתים בחד מהני שיראין וכלך וכו' ורחל בת עז אין צמרה מטמא בנגעים בפרק שני דבכורות קאמר עלה רב נחמן הכל מודים שאין צמרו מטמא בנגעים שנאמר בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה. בגד ששתיו פשתן או צמר וערבו קנבוס או איפכא אינו מטמא בנגעים כדתניא בתוספתא פ\"ה בגד ששתיו סריקון וערבו צמר ערבו סריקון ושתיו צמר אין מטמא בנגעים דהא דאמרינן לעיל דמחצה על מחצה מטמא בנגעים היינו כשטרף צמר או פשתים בא' מן המינין זה בזה בשתי ובערב ועשאן בגד אבל כשהשתי או הערב שהוא ניכר בפני עצמו הוא מאחד מן המינין שאינן מטמאין בנגעים אינו מטמא גם כן ולפי' ר' הלל ז\"ל קשיא תוספתא אלא שדחקו לשון ת\"כ לפרש הבא בכולו כלומר שתי או ערב ואיפשר נמי לפרשו לפירוש הרב ז\"ל הבא במקצתו שטרף מקצת צמר וא' מן המינין לכל הבגד ואתיא בתוספתא דקתני דאין מטמאין בנגעים כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>העור </b> שאינו מעובד אינו מטמא בנגעים וכן העור שהוא גולם שלא עשה ממנו כלים כדתניא בת\"כ יכול אף עור המצה ועור החיפה תלמוד לומר או בכל מלאכת עור יצאו עור המצה ועור החיפה שלא נעשה בהן מלאכה דאף על גב דסיפא הוי מליח ולא קמיח ולא עפיץ וחזי לעשות קמיע ולצור משקולת לא מיקרי בהכי נעשה למלאכה אוציא את אלו ולא את עורות רצועות וסנדלים שנעשית בהן מלאכה כלומר עורות שחתכן רצועות רצועות לעשות מהם סנדלים תלמוד לומר כלי יצאו רצועות אלו שאינן כלי. עורות חיה שבים אינם מטמאים בנגעים כדתנן פי\"ד ודרש לה בת\"כ מדכת' עור יכול אף עורות שבים ת\"ל בגד מה בגד מין הגדל בארץ אף עור מין הגדל בארץ יכול אני מוציא את שחובר לו מן הגדל בארץ כל שהו ת\"ל או בעור להביא את שחבר לעור שבים כל שהוא ממין הגדל בארץ אפילו חוט ומשיחה דבר שמקבל טומאה כדתנן במתניתין ובלבד שיחברנו כדרך חיבורו כדתניא בת\"כ כלומר בשתי תכיפות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי הראוי להתטמא בשאר הטומאות אף על פי שאינו מתטמא במדרס הזב מפני שלא נעשה למשכב או מושב הזב כקלע של ספינה וכל הני דתנינן פי\"א דיש להן רוחב גריס מיטמאין בנגעים אף על גב דאין מיטמא במדרס עד שיהא בו שלשה על שלשה טפחים דכל המיטמא במת מיטמא בנגעים כדתניא נמי בתוספתא וכדאמרינן לעיל מדכתיב בגד דחזי לעניים דהיינו ג' אצבעות על ג' ואין צ\"ל שאר הכלים ככרים וכסתות. החמת והתורמל נראין ואין פושטן את כפליו אלא מה שיכול לראות כמו שהוא יראה ופושה מתוכו לאחוריו ולאחוריו לתוכו כדתנן במתניתין דחשיב פסיון וסדין הקמוט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו דבחמת ותורמיל דרכן להיות כך כפולים במקום הקשר הוא דאין פושטין את קמטיו אבל סדין לא ובתוספתא נראה דמתוכו לאחוריו ואיפכא דחשיב פסיון היינו בכלי עור דוקא אבל לא בשאר כלים ונראה דטעמא הוי משום דבעור דהוא קשה לא בעינן שתראה הנגע בכל עובי העור מב' צדדיו אבל בבגדים בעינן שיראה באריג ובמוכין כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השתי </b> והערב בין של צמר בין של פשתן מטמאין בנגעים מיד שיטוו אף על פי שלא ליבן הפשתן ולא שלק הצמר כת\"ק דר' יהודה פרק י\"א ובת\"כ יליף לרבי יהודה מבגד דלא מטמא מיד דמה בגד עד שתגמר מלאכתו ולרבנן דמטמא מיד טעמא משום דכתי' או בשתי או בערב ומשמע משעה שנקראו שתי וערב ובגד מוקמינן ליה לדרשי' אחריתי ובעינן שיהיה בטווי כדי לארוג ממנו ג' על ג' כדתנן במתניתין ותניא בת\"כ יכול יהיו מטמאין שתי וערב בכל שהן ת\"ל בגד מה בגד מיוחס שיש בו ג' אף כולן כדי לארוג ג' על ג' ובין שהיה כולה שתי בין שהיה כולה ערב מטמא בנגעים כיון שיש בו לארוג ג' על ג' אי הוה חציו שתי וחציו ערב וכדתנן נמי במתניתין ותניא בת\"כ שתי וערב אפי' כולה שתי אפילו כולה ערב היו חוטין פסוקין אפילו היו חוטין שיש בהם לארוג ג' על ג' לא מטמא בנגעים כדתנן נמי במתניתין דלא הוי חבור מה שהן מקובצין בפקעה אחד כיון שהם חוטין מופסקין ובעינן שיהיו מחוברין דומיא דבגד. ב' פקעו' המעורות זו בזו וכן החוט המחבר שתי שבין ב' עצי האורגים הנקראים כבדים וכן דפי חלוק אינם חיבור כדתנן במתניתין דאם נראה נגע באחד מהם השני טהור דכל חשוב בפני עצמו לא הוו חיבור כדא'. נראה הנגע בנפש המסכת שהוא חוט הערב שנכנס לתוך השתי ובשתי העומד בין כובד התחתון לעליון הרי אלו מטמאין בנגעים כת\"ק דר' שמעון במתני' פרק י\"א. נראה הנגע בשתי העומד לבדו הארוג טהור כדתנן נמי התם ומשמע בתוספתא דהיינו כשאין עתיד לארוג יותר ומשום הכי לא הוו חיבור זה עם זה נראה בסדין שורף את הנימין בנימין הסדין טהור כדתנן נמי התם פשה לסדין טמא כדתניא בתוספתא. נראה נגע בחלוק האימרות ניצולות אפי' הן צמר או פשתים ואינה נשרפת כדתנן התם סדין שנראה בו נגע מציל את האימריות אפילו הן ארגמן ותניא בת\"כ ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים יכול כיון דכתיב בצמר או בפשתים יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמו ת\"ל באש תשרף ולא דבר אחר עמה דאף על גב דהיא מהדר אצרעת ממארת משמע נמי דלא ישרוף דבר אחר דהיינו גיזי צמר ואניצי פשתן עמה כדפי' ונראה דהיינו גיזי צמר או אניצי פשתן המחוברים לחוט השתי או הערב שהוא טווי ועדין מדובק בצמר או בפשתים שנטוו ממנו ואם כן למה נאמר בצמר או בפשתים להוציא את האמריות שבו דאינו טעונין שריפה בהדי בגד אוציא אימרות של זהב שאין מינו מטמא בנגעים ולא של ארגמן שמינו מטמא בנגעים דהוו מצמר ת\"ל את אשר בו הנגע הראוי לקבל נגע עכשיו לאפוקי ארגמן ותולעת שני דאף על גב דהוו צמר כיון שהן צבועין אינן מטמאין כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בגד </b> שצבעו כשהיה מוסגר או מכרו לגוי טהור כדתני בתוספתא ת\"ק דרבי אליעזר ברבי שמעון משום דלא נזקק לטומאה וכן בגד המוסגר שנתערב באחרים כולן טהורים ועשאו מוכין נמי פחות משלש על שלש טהור ומותר בהנייתו כדתנן במתניתין ותניא בת\"כ צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה בו אין לי אלא מוחלט מוסגר מנין תלמוד לומר כי צרעת ממארת היא כלומר להכי תנא ביה קרא בתר דכתב הנגע כתב תו צרעת ממארת לרבויי אפילו מוסגר דאסור בהנאה אימא מוחלט אם קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו יכול אף המוסגר כן ת\"ל כי צרעת במוסגר דהיינו בזמן דצרעת נראית בו לאפוקי איקצצו ועשאו מוכין דכיון דאין הצרעת נראית בו טהור ואינו אסור בהנאה וכן כשנתערב באחרים דכולן טהורים דאינו ניכר כגון ב' בגדים בזה כגריס ובזה כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע כדאמרינן גבי אדם דעד שלא נזקק לטומאת טהור אבל המוחלט כיון שנזקק לטומאה אין הספק מטהרו אפילו באלף ומדאוריתא חד בתרי בטיל וכן עשאו לבגד מוחלט מוכין פחות מג' טמא דאכתי בטומאתו עומד דאף על גב דמעיקרא פחות מג' אינו מטמא בנגעים כיון דהאי מעיקרא הוה ביה ג' על ג' וטעון שריפה כדכתיב בקרא משמע דאינו מצילו משריפה אפילו שיעשה אותו מוכין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>א' </b> בגד המוסגר או המוחלט לטומאה דהוי אבי אבות הטומאה כאדם המצור' לכל דבר לטמא במגע ובמשא ובביאה לעשות משכב או מושב וכדתנן פרק קמא דכלים גבי מצורע דהוא למעלה מזב דמטמא בביאה והכא בבגד ילפינן דמטמא בביאה בת\"כ מדכתיב זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וגו' למאי כתיב התם בתר צרעת בתים זאת התורה לכל נגע וגו' לצרעת הבגד וגו' אמאי כתיב התם בגד לאקושינהו לכולהו לבית מה בית מטמא בביאה כדכתי' והבא אל הבית וגו' יטמא וגו' אף בגד יטמא בביאה אין לי אלא בגד מנין כולן כלומר שתי וערב וכלי עור ת\"ל הכא בגד הצמר או הפשתים או בשתי או בערב או כלי עור הקישן לבגד דמטמא בביאה כדילפינן יכול יטענו צפרים תלמוד לומר זאת וכיון שהכניס לבית כזית מאלו או רוב בגד ג' על ג' אף על גב דאין בו כזית הבית טמא וכדתניא בתוספת' ושיעור כזית הלכה למשה מסיני והכא איכא נמי היקשה דאיתקשו כולהו נגעים לנגעי אדם שהוא מצורע דאיתקש למת כדכתיב אל נא תהי כמת מה מת בכזית אף אלו בכזית."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בגדים </b> המנוגעים משלחין אותן חוץ לכל עיר אפילו שאינה מוקפת חומה וזה חומר בבגדים מאדם כדתניא בתוספת' דהא איתקשו בגדים לבית כדאמרינן לעיל וגבי בית כתיב והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר ומתני' בת\"כ אתהן חוץ לכל עיר ולא אדם חוץ לכל עיר אלא עיר המוקפת חומה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעט </b> להיות בית המנוגע טמא. ושיעור נגע בתים כשני גריסין זה בצד זה כדתנן במתני' דנגעים פרק י\"ב כרבי עקיבא דסבר ב' גריסים על ב' אבנים כדכתיב וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע וכדתניא בת\"כ והנה הנגע בקירות הבית מלמד שאין הבית מטמא אלא בשני גריסין קיר קירות הרי שתים ולמטה הוא אומר קיר קירות הרי ארבע מלמד שאין הבית מטמא בנגעים אלא שיהו בה ד' כותלים מכאן אמרו בית עגול בית טריגון אינו מטמא בנגעים יכול עד שיראה על ב' כותלים ת\"ל ומראיהן שפל מן הקיר אפילו על כותל אחד יכול נראה על אבן אחת ת\"ל וחלצו את האבנים דברי רבי עקיבא."
+            ],
+            [
+                "<b>ג' </b> סימני טומאה יש בבתים מראה ירקרק ואדמדם והפסיון כדתנן סוף פרק ג' דנגעים וכתיב שקערורות ירקרקות או אדמדמות ומראיהן שפל מן הקיר ותניא בתורת כהנים שקערורות שוקעות במראיהן ירקרקות או אדמדמות ירוק שבירוקים אדום שבאדומים ומראיהן שפל מן הקיר לא ממשן וכתיב בתר הסגר וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה וחלצו וגו' ושני המראות מצטרפות דומיא דירקרק ואדמדם דכתיב גבי בגדים דילפי' לעיל מדכתיב והיה ולא כתיב והיו ופסיון הסמוך כל שהו והרחוק כגריס כדתנן במתני' פרק י\"ב ותניא בת\"כ ואם ישוב הנגע ופרח בבית וגו' משל חזר איש פלוני למקומו שיחזור הנגע לאותן האבנים אין לי אלא מקומו מנין לרבות אם חזר בבית ת\"ל בבית יכול כגריס ת\"ל הנגע ונאמר להלן ברישא הנגע בקירות הבית מה להלן שני גריסין כדילפינן לעיל מדכתיב בקירות נמצאת אתה אומר הפסיון הסמוך כל שהו והרחוק כגריס וחוזר לבתים כשני גריסים ומשום חוזר נקיט הכא נמצאת אתה אומר דסמוך ורחוק נפקא לן מקרא דלעיל דכתיב ושב הכהן וראה הכהן והנה פשה הנגע בקירות הבית ותניא בת\"כ והנה פשה זה פשיון הסמוך בכל שהוא ומנין לרבות את הרחוק דלא פשה סמוך לנגע ת\"ל בקירות הבית כלומר בכל מקום הוי פסיון טמא כיון שהוא בקירות הבית בין רחוק בין קרוב יכול בכל שהוא יהיה טמא אפילו רחוק תלמוד לומר כאן נגע ולהלן באדם נאמר גם כן נגע מה להלן כגריס כדאמרינן לעיל אף כאן בבית אי פשה ברחוק כגריס הוי טמא ואי לא לא נמצאת אומר הפסיון הסמוך כל שהו והרחוק כגריס והחוזר כשני גריסין גרסי' נמי הכא בת\"כ. ואין נגעי בתים מטמאין עד שיהיה מראה הנגע שפל מן הקיר כדכתיב שקערורות שיהו שוקעין במראה כדכתיב ומראיהן שפל מן הקיר ולא ממשן כדאמר' לעיל ובשני המראות מסגירין או מחליטין ובפסיון נותצין כדנילף לקמן בילפותא דג' שבועות מקראי דאין נתיצה אלא בפסיון שאחרי הטחיה ולא קודם כדנילף לקמן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כשיראה </b> הנגע אפילו הוא חכם שיודע שהוא נגע לא יאמר נגע נראה לי אלא כנגע כדכתיב בקרא וכדתנן במתני' ותניא בת\"כ ובא אשר לו הבית שלא ישלח ביד שליח יכול אפילו זקן או חולה ת\"ל ובא והגיד ידקדק הכהן עמו כיצד בא הנגע לביתו לאמר שיאמר לו דברי כיבושין בני אין הנגעים באים אלא על לשון הרע וכו' וצוה הכהן ופנו את הבית אפילו חבילי עצים וחבילי קנים כרבי יהודה במתניתין ודרשינן בת\"כ צווי בכהן והפינוי בכל אדם ופינוי משמע אפילו מדברים שאין מקבלים טומאה ופינוי בכל אדם דרשינן מדכתיב ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע משמע דפינוי בכל אדם דאכתי לא מטמא כהן ואחר יבא הכהן לראות את הבית. ובית אפל אין פותחין בו חלונות ודריש ליה בת\"כ מדכתיב כנגע נראה לי ולא לי ולאורי ואף על גב דקרא בבעל הבית משתעי ממילא משמע דנראה לו הנגע בלא נר או בלא אור חלון והכי נמי בעי כהן לראותה ואחר שיראה הכהן הנגע יצא ויעמוד על פתח הבית בצד המשקוף ויסגיר או יחליט או יפטור כדתנן במתניתין אינו הולך לתוך ביתו להסגיר בחבל ארוך ולא עומד בתוך הבית שהנגע בו ומסגיר דכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים תניא בת\"כ יכול ילך לביתו ויסגיר אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר ת\"ל ויצא מן הבית עד שיעקר מכולו ואם הסגיר בדיעבד בכל גוונא מוסגר דכתיב והסגיר את הבית מכל מקום דיעבד מהני אלא שלא קיים מצוה ומייתי הך ברייתא פ\"ק דחולין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הבית מטמא בנגעים עד שיהיה בו ד' אמות על ד' אמות דבפחות לא מיקרי בית וד' כותלים דרשי' דכתיב למעלה קיר קירות דכתיב והנה הנגע בקירות הבית ויכול לומר בקיר הבית וכתב קירות וכן למטה והנה פשה הנגע בקירות הבית הרי כאן ד' ומראיהן שפל מן הקיר לגופיה אתא ובית עגול כולה קיר א' ובעל ג' או ה' נמי לא מיטמא דד' בעינן לא פחות ולא יותר דאף על גב דגבי ציצית כתיב על ארבע כנפות כסותך ובעלת חמש כנפות אמרינן דחייבת בציצית על ארבע כנפות היינו משום דכתיב אשר תכסה בה דמרבה אפילו בעלת חמש דיש בכלל חמש ארבע אבל הכא ליכא רבוי לבית בת חמש כותלים אלא ארבע כדאמרינן ויהיה בנוי בארץ באבנים ועפר ועצים כדכתיב את אבניו ואת עציו ואת עפרו. בית בנוי בספינה אינו מטמא בנגעים כדתנן במתניתין ובתוספתא בית שבים ובית שבספינה אינם מטמאים בנגעים ותרי מילי נינהו בית שבים שהביאו אבנים ועפר הרבה וישפכו בים עד שנעשה תל ובנו עליו בית אינו מטמא בנגעים בארץ כתיב ולא ים ובית שבספינה אפילו עודה ביבשה כיון דאין סוף הבית לעמוד שם והיא מטולטלת לאו בית קבוע הוא וכתיב בבית ארץ אחוזתכם וגו' ובית תלוי על ד' קורות נמי כדתנן באיסקריה על ד' קורות אינו מיטמא בנגעים ועל ב' עמודים מיטמא כדתנן במתניתין וכדתניא נמי בתוספת' ובת\"כ מרבינן לה מדכתיב בבית ארץ פרט לבית הבנוי בספינה ובאיסקריה ועל ד' קורות ולהביא בית הבנוי על העמודים דהיינו עמודי שיש או אבנים דבבית ארץ קרינא ביה."
+            ],
+            [
+                "<b>כמה </b> אבנים יהיו בו אין פחות משמנה כרבי עקיבא במתניתין דאמר כשני גריסין על שתי אבנים ולא בעינן על ב' כותלים כרבי אליעזר ברבי שמעון כדתניא בת\"כ יכול עד שיראה על ב' כותלים ת\"ל ומראיהן שפל מן הקיר אפילו על כותל אחד יכול אפילו נראה על אבן אחד תלמוד לומר וחלצו את האבנים אין פחות משני אבנים דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר וכו' וכיון דילפינן דבקיר אחד שני גריסין בשני אבנים מיטמא מדכתיב ומראיהן שפל מן הקיר אם כן הוו שמנה אבנים בכל הבית וכמה עצים יהיו בו כדי ליתן תחת המשקוף כת\"ק דר' יהודה במתניתין דקתני עצים כדי ליתן תחת המשקוף ופי' הר\"ש ז\"ל כן צריך לכל קיר וקיר דומיא דאבנים ועפר כדי ליתן בין פצים לחברו כדתנן במתני' ושיווי בנין האבנים מב' צדדין בעפר נקרא פצים דלא איצטריך עפר אלא להשוות ופחות משיעורים אלו לא מיטמא דלעיכובא הוא דילפינן הני שיעורים. הלבנים והשיש אין חשובין כאבנים כדתניא בת\"כ יכול אפילו קרמירין אפילו לבנים ת\"ל אבנים ופי' הר\"ש ז\"ל קרמירים רעפים ואיפשר שהרב ז\"ל היה גורס מרמרין שכתב הלבנים והשיש וכו'. בית שאחד מצדדיו מחופה בשיש ואחד בסלע ואחד באבנים ואחד בעפר אינו מיטמא בנגעים כדתנן במתני' וכתב הר\"ש ז\"ל דיש ראוים לבא בהן נגע דלאו אבנים סתם הוו וסלע הוי צור מששת ימי בראשית ולאו קיר הוי וכן לבנים אינו אבן כדאמרינן לעיל. בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר כשיעור ונראה בו נגע ואח\"כ הביא לו אבנים ועצים ועפר טהור כדתנן במתניתין ואו או קתני כדלעיל דלאו בית מיקרי מעיקרא ואין הבית מיטמא עד שיהא בו אבנים וכו' וכדילפינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> שסככו בזרעים בטלו והן כעץ בעלמא ונטמאו טומאה חמורה כדמייתי סוף פרק העור והרוטב אמר רב מתנא הרי אמרו בית שסככו בזרעים טהרו מטומאת אוכלין כגון שסכך ביתו בשבלים ובהם הזרעים וכיון שעשה מהם סכך בטלו הזרעים אצל הסיכוך ונעשו אהל חשוב ואם פרחה צרעת באותו בית כל הבית טמא כתליו ואהל שלו לטמא אדם וכלים וכששמש מעשה עץ שמש כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>וירושלם </b> וח\"ל אין מטמאין בנגעים כדתנן התם פר' י\"ב דנגעים ובת\"כ ממעט חוצה לארץ מדכתיב אחוזתכם ובשלהי מרובה ממעט נמי ירושלם מדכתיב אחוזתכם וירושלם לא נתחלקה לשבטים ובתי הגוים שבארץ ישראל אין מטמאים בנגעים כדתניא התם כל הבתים מטמאין בנגעים חוץ משל גוים ותניא בת\"כ אחוזתכם מטמאה בנגעים ולא אחוזת גוים וכשם שאין אחוזתם מטמא כך גופם ובגדיהם אין מטמא בנגעים ומשמע דהיינו בתי גוים שהן קנויים להם בא\"י אבל אחוזת ישראל שמושכרת לגוים נראה דמטמאה דהא אחוזתם קרינא בה ותנן נמי הלוקח בתים מן הגוים יראו בתחלה כדאמר לעיל בבגדים ומשמע דוקא לוקח שקונה אותה מן הגוי אבל אם שכרה לו לא יראו בתחלה. בית שצדו אחד גוי וצדו אחד ישראל או צדו אחד בארץ וצדו אחד בח\"ל כדתניא בתוספתא פרק ששי וטעמא דבעינן כל צידי הבית ראוים לטומאת נגעים כדאמר' ושאר כל הבתים שבא\"י מטמאין בין צבועים בידי אדם בין צבועין בידי שמים כדתנן פרק י\"א דנגעים דבבגדים ועורות הוא דמפלגינן בין צבוע בידי אדם לצבוע בידי שמים משום דכתיב גבי בגד פשתים כדאמ' לעיל אבל בתים לא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> האשה בית השותפין בית הכנסת ובית המדרש שיש בהן בית דירה לחזנים או לתלמידים מיטמאין בנגעים כדתניא בתוספתא בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין מטמאין בנגעים וכת' הר\"ש ז\"ל דהיינו טעמא דבית הכנסת דמצו לזבוניה אבל הרב ז\"ל כתב כשיש בהן בית דירה לחזנים או לתלמידים משמע דבלאו הכי לא מיטמאי דבעינן ובא אשר לו הבית. קירות האבוס וקירות המחיצה שבבית אין מטמאין כדתנן במתניתין פרק י\"ב וכדדרשינן בת\"כ בקירות הבית ולא בקירות האבוס ולא בקירות המחיצה והמגורה דאין הבית טמא עד שיראה הנגע באחד מארבע קירות הבית עצמה ולא בקירות אלו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נגעי </b> בתים שיש בהם הסגר שלשה שבועות שהן י\"ט יום שיום ז' עולה לכאן ולכאן ויום שלשה עשר עולה לכאן ולכאן וכן יום י\"ט לשבוע שלישי בבתים כדדרשינן בת\"כ מדכתיב והסגירו שבעת ימים שנית מלמד שיום אחד עולה לו מן המנין מלפניו ומלאחריו כדאמר' לעיל פרק ט' וכיון דיום אחד עולה ה\"נ יום י\"ג מלפניו ומלאחריו לבתים דהסגר בתים ג' שבועות כדתנן פ\"ג דנגעים ופ' אין בערכין אין בנגעים פחות משבוע אחד ולא יותר על ג' שבועות שבוע א' כגון שחין ומכוה ושלש שבועות נגעי בתים דזמנין דלא ידעינן אם נטהרו לגמרי עד שלשה שבועות כגון אם עומד בראשון ובשני וחלץ וקוצה וטח נותן לו שבוע אחר שאם חזר טעון נתיצה ואם לא חזר טהור אבל אדם לעולם בשני שבועות ידעי' דיניו דאם עמד בשבוע שני טהור מיד ובפחות משבעה אין לידע טהרתו דאין הסגר פחות מז' כן כתבו בתוספות פרק אין בערכין."
+            ],
+            [
+                "<b>כשיבא </b> הכהן ויראה הנגע שוקע ירקרק או אדמדם אפילו כולה יסגיר שבעת ימים כדכתיב בקירות הבית שקערורות ירקרקות או אדמדמות וגו' ובשביעי רואה אם כהה או הלך קולף מקום הנגע בלבד והבית טהור כדתנן ריש פי\"ג עשרה בתים הן הכהה בראשון וההולך לו קולפו והוא טהור ולא בעי צפרים הרי ב' בתים הכוהה בשני וההולך לו קולפו וטעון צפרים הרי כאן ארבע פשה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר ינתץ הרי חמש לא חזר טעון צפרים הרי שש עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ הרי שבע לא חזר טעון צפרים הרי שמנה עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ הרי בית תשיעי לא חזר טעון צפרים הרי עשירי ותניא בת\"כ מנין לכהה בשני וההולך לו שקולפו והוא טעון צפרים תלמוד לומר ולקח הכהן לחטא את הבית הרי כאן בית אחד דהוה ליה למכתב ולקח לחטאו בצפרים וכו' דהא בבית קמשתעי קרא מאי את הבית הביא בית אחר שכהה בשני או שהלך לו שטעון צפרים וקליפת כהה לא מצינו בקרא ושמא מדכתיב כי נרפא הנגע וסמיך ליה ולקח לחטא את הבית דמשמע דאין טהרת בית אלא בריפוי דהיינו שהוקצה ונוטח כדפי' הר\"ש סוף פרק י\"ב דנגעים וכיון דילפינן לכהה בשני או הלך לו דטעון צפרים משמע דאם כהה בראשון או הלך לו לא בעי צפרים אבל קליפה בעי הרי למדנו לארבע בתים ואם פשה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים דכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה הכהן וחלצו את האבנים וגו' ואת הבית יקציע וגו' ולקחו אבנים אחרות וגו' ועפר אחר יקח וטח את הבית ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחר הקצות את הבית ואחרי הטוח ותניא בת\"כ ואם ישוב הנגע וגו' יכול חזר בו ביום השביעי שחלץ והקצה וטח יהא טמא תלמוד לומר ושב הכהן ביום השביעי וכתיב הכא ואם ישוב הכהן מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע כדכתיב ושב הכהן ביום השביעי אף שיבה האמורה כאן ואם ישוב הוא בסוף שבוע שני שחזר הנגע כדכתיב ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ וגו' משל חזר איש פלוני למקומו שיחזור הנגע לאותן האבנים אין לי חזר אלא במקומו דהיינו לאותן האבנים מנין לרבות את כל הבית תלמוד לומר בבית שאם חזר הנגע בסוף שבוע שני אחר חלץ וכו' שינתץ הבית כדכתיב ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ וגו' ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת היא בבית טמא הוא ונתץ את הבית את אבניו וגו' ואמרינן בת\"כ דהאי קרא דכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה וגו' הנח לו כלומר שאין זה מקומו אלא אחר ופרח והיה לו לכתוב מיד ונתץ את הבית דלא מצינן למימר שלא יהא החוזר טמא אלא א\"כ פשה כדמשמע פשטיה דקרא דכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה דהא כתיב בהאי קרא צרעת ממארת היא ותניא נאמרה צרעת ממארת בבגדים ונאמר צרעת ממארת בבתים מה צרעת ממארת שנאמר בבגדים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד וגו' באש תשרפנו וגו' אף צרעת ממארת האמור' בבתים טימא את החוזר אף ע\"פ שלא פשה אם כן האי ובא הכהן וראה והנה פשה אין זה מקומו וסדר המקרא ואם ישוב הנגע ופרח וגו' דהיינו חוזר כדאמר' ונתץ את הבית וגו' ואם לא חזר בסוף שבוע שני טעון צפרים כדאמר' לעיל דדוקא בחזר כתיב ונתץ וגו' הרי למדנו לב' בתים אחרות הרי הן שש ומנין לעמד בראשון ופשה בשני דחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים מהאי קרא דובא הכהן וראה והנה פשה במה הוא מדבר אם בפשה בראשון הרי כבר אמור כדאמרינן לעיל הא אינו מדבר אלא בעומד בעיניו בסוף שבוע ראשון שמסגירו שבוע שני בלא חליצה וקציעה וטיחה בא בסוף שבוע שני שהוא יום י\"ג ומצאו שפשה מה יעשה לו יכול ינתץ מיד כדכתיב סמוך לו ונתץ את הבית תלמוד לומר ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע וגו' ונאמר למעלה ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע ועבדינן מינייהו גזרה שוה כאלו בשניהם כתוב ובא או בשניהם כתוב ושב דזו היא שיבה זו היא ביאה דהך ביאה שיבה היא ששב לבית המנוגע וילפינן כהאי ג\"ש הכי מה ופשה האמורה בשיבה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כדכתיב בקראי בתרה כדאמ' לעיל אף פשה האמור בביאה ובא הכהן וראה והנה פשה דאוקימנא דמיירי בשעמד בסוף שבוע ראשון ופשה בסוף שבוע שני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי אם חזר ונתץ את הבית ואם לא חזר טעון צפרים והדר קתני בת\"כ דהיכי אמרי' דפושה בשני לא ינתצנו כפושה בראשון דאם הקל בפושה בסוף שבוע ראשון שלא חייבו נתיצה אלא חליצה וכו' היינו משום דהקל בעומד בסוף שבוע ראשון דאינו טעון חליצה וכו' אלא מסגירו אבל בשני דהחמיר בעומד בו דבעי חליצה לא נקל בפושה בו שלא לחייבו נתיצה תלמוד לומר ושב ובא וכו' זו היא שיבה זו היא ביאה כדאמר' דילפינן בגזרה שוה דפושה בשני לא יתצנו אלא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי חזר יתצנו לא חזר טעון צפרים כדאמרינן הרי ב' בתים אחרות והן שמנה ומנין עומד בזה ובזה חוזר וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים תלמוד לומר ואם בוא יבוא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית וגו' במה הוא מדבר אם בפושה בראשון הרי כבר אמור ופושה בשני כבר אמור הא אינו מדבר אלא בעומד בסוף שבוע ראשון ושני דכתיב ואם בוא יבוא ב' ביאות וראה והנה לא פשה מה יעשה לו יכול יפטרנו וילך כמו שכתוב בסיפיה דהאי קרא וטהר הכהן את הבית תלמוד לומר כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא הרפוי ואין רפוי אלא בית שהוחלט והוקצה והוטח ולא חזר הנגע ואם כן מה יעשה לו הרי אני דן מה מצינו בפושה שני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף עומד בשני כן להכי כתב ואם בוא יבוא ב' ביאות לומר מה ביאה האמורה למעלה בפושה בשני חולץ וקוצה אף ביאה דעומד בראשון ובשני כן ופריך אם החמיר בפושה בשני שהרי החמיר בפושה בראשון שטעון חליצה וכו' נחמיר בעומד בשני שלא החמיר בעומד בראשון שיטעון חליצה ת\"ל ואם בוא יבוא כדאמר' דמה ביאה האמורה למעלה בפושה בשני חולץ וקוצה וטח כדא' אף ביאה האמורה למטה בעומד בראשון ובשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ג' חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים הרי למדנו לעשרה בתים ואין לי נותץ בקרא אלא בפושה בסוף ראשון וחוזר בסוף שני מנין לרבות את החוזר אחר שפשה בשני ואחר שעמד בראשון ובשני ת\"ל אחר חלץ את האבנים אחרי הקצות ואחרי הטוח למה לי וכי יש חליצה שאין עמה קציעה וטיחה מה ת\"ל אחרי הקצות ואחרי הטוח חד לרבות את החוזר אחר הפושה בשני וחד לרבות החוזר אחר העומד בשני דטעון נתיצה דהא סמכינן קרא דונתץ אקרא דאם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח וענין הכתוב מוכיח דקראי קמאי דושב הכהן ביום השביעי והנה פשה וגו' ואם ישוב הנגע ופרח בבית וגו' מיירי בפושה בראשון וחוזר בשני וקרא דובא הכהן וראה והנה פשה וגו' מיירי בעומד בראשון ופשה בשני וקרא דאם בוא יבוא וראה והנה לא פשה מיירי בעומד בזה ובזה דקראי קמאי בהדיא כתיב בסוף שבוע ראשון פשיון ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה וגו' ובסוף שבוע שני חזר כדכתיב ואם ישוב הנגע ופרח כדאמ' חזר פלוני למקומו והא ילפינן דהאי ישוב ביום השביעי הוא דומיא דשב דלעיל דהוא ביום השביעי כדכתיב ושב הכהן ביום השביעי וקרא דובא הכהן וראה והנה פשה מיירי בעומד בראשון ופשה בשני דאי האי פשה בראשון הרי כבר אמור אלא ודאי והנה פשה בשבוע שני דמינה סליק דכתיב ואם ישוב הנגע וגו' דהוי בשבוע שני וכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה וכו' וא\"כ בסוף שבוע ראשון עמד דאי פשה הא בעי חליצה וקציעה וטיחה ותו ליכא פשיון בשבוע שני אלא חזרה כמו שהיה קודם וכיון דכתיב פשיון דשבוע שני כדאמרינן אם כן בסוף שבוע ראשון עמד ולא הוה בעי חליצה עד דפשה בסוף שבוע שני וחלץ והקצה וטח ונתן לו שבוע ג' כדאמרינן לעיל וקרא דאם בוא יבוא הכהן וראה והנה לא פשה וגו' קאי אפשה דלעיל בסוף שבוע שני וקאמר דאם לא פשה בסוף שבוע שני דבעי חליצה וכו' כדאמר לעיל והיינו שלא פשה גם כן בסוף שבוע ראשון אלא שעמד בזה ובזה דאי פשה בראשון לא מצי למכתב לא פשה בשני דהא בעי חליצה בפשיון של סוף שבוע ראשון ואם כן לא שייך בסוף שבוע שני לא פשה אלא לא שב דהיינו לא חזר ומדכתיב לא פשה בסוף שבוע שני משמע דבסוף שבוע ראשון נמי לא פשה אלא עמד בזה ובזה כדאמרינן והני ששה בתים דהני קראי הוא דבעו חליצה והקצאה וטיחה בסוף שבוע ראשון לפושה בראשון ובסוף שני לעומד בראשון ופושה בשני או עומד בזה ובזה ונתיצה בסוף שבוע שני לפושה בראשון וחוזר בשני ובסוף שבוע שלישי לעומד בראשון ופושה בשני או עומד בזה ובזה דאין נתיצה אלא בנגע החוזר אחר חליצה וקציעה וטיחה והדר כתיב ולקח לחטא את הבית להביא בית אחרת שכהה בשני או הלך לה דבעי צפרים ומינה דאי כהה או הלך לו בראשון קולפו והוא טהור הרי ד' בתים אחרים דלית בהו צד נתיצה והוו כולהו עשרה כדילפינן להו מקראי אם נראה בה נגע אחר שנטהרה בצפרים יראה בתחלה ואם עד שלא טהרו בצפרים ינתץ כדתנן במתניתין דכיון דנטהר בצפרים אם חזר הויא כבא בבית אחרת וכל שלא נטהר וחזר הנגע ינתץ כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>כשהוא </b> חולץ את האבנים אינו חולץ פחות משתים כרבי עקיבא כדא' לעיל מדכתי' וחלצו את האבנים ואינו נוטל אבנים מצד זה ומביאן לצד זה ולא עפר מצד זה לטוח או לבנות בצד זה כדתנן במתניתין פי\"ב ונפקא בתורת כהנים מדכתיב אבנים אחרות ועפר אחר ואינו טח בטיט אלא בעפר כדכתיב ועפר אינו מביא אבן אחת גדולה תחת שתים שחלץ ולא שתים תחת אחת חלוצה אבל מביא שתים תחת שלש כדתנן במתניתין דכתיב ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים אבנים תחת אבנים ושתים תחת ג' או ג' תחת ארבע מביא דהא הוו אבנים תחת אבנים."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> הכותל בינו לבין חבירו שניהם חולצים ושניהם קוצים את העפר ושניהם מביאים אבנים אחרות כדתנן במתני' אוי לרשע אוי לשכנו מכאן אמרו וכו' וכדתנא בת\"כ וחלצו מלמד ששניהם חולצים וכתיב העפר אשר הקצו ולקחו אבנים אחרות והביאו משמע שניהם אבל בעל הבית שהנגע כלפי ביתו מביא את העפר וטח כדכתיב ועפר אחר יקח וטח את הבית לשון יחיד דאין חברו מיטפל עמו בטיחה כדתנן במתניתין."
+            ],
+            [
+                "<b>אבן </b> שבזוית בזמן שהוא חולץ חולץ את כולה כדכתיב וחלצו ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח צד חברו נמצא חומר בחליצה מבנתיצה כדתנן במתניתין וטעמא דכתיב גבי נתיצה את אבניו ואת עציו משמע שלו ולא של חברו ויש בדבר ספק אם תהיה אבן זו של חברו כמו יד לאבן שלו."
+            ],
+            [
+                "<b>בית </b> שנראה בו נגע והיתה עליה על גביו נותן את הקורות לעליה וסומכן בעמודים ואינו נותצן עם הבית נראה בעליה נותן את הקורות לבית כדתנן במתניתין ונפקא לן בת\"כ מדכתיב אבניו עציו ואת כל עפר הבית ולא אבני ועצי ועפר העליה לא היתה עליה על גביו כולן ניתצין עמו דכיון דכתיב אבניו עציו ואת כל עפר הבית כל שנבנה עמו משמע דכיון דאין עליה על גביו הרי הכל נבנה עם הבית ומציל את המלבנות ואת הסריגות שעושים בחלונות כדי שלא יפלו משם התינוקות ואין מוציאין חוץ לעיר דלא מיתסרי בהנאה דלא הוו בכלל אבנים ועצים ועפר."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b> אבנים מבית מוסגר ובנאן בבית טהור אם חזר הנגע למוסגר חולץ את האבנים שבטהור כדתנן במתניתין דדינם כדין הבית שניטלו ממנו והיינו אבנים שלא היה בהן הנגע ואם חזר לאבנים שהניח בטהור הבית הראשון ינתץ כאלו היו האבנים קבועים בו וחזר נגע לבית והני אבנים נמי בעו נתיצה אלא שממתין להם עד שישמשו את הבית השני בסימנין דטעון הסגר והיינו בכל בית שנראה בו נגע בתחלה כדתנן במתניתין דפי\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> מטהרין את הבית המנוגע אחר החליצה וטיחה מביא מים חיים בכלי חרש כדכתיב בקרא וב' צפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת דכתיבי נמי בטהרת הבית אלא שבאדם מזה שבעה פעמים לאחר ידו כדאמר' לעיל ובבית מזה שבעה פעמים על המשקוף של בית מבחוץ כדתנן במתניתין פי\"ד וכתיב בקרא והזה אל הבית שבע פעמים ומשמע פני הבית דהיינו על המשקוף מבחוץ בהסגר הבית דמסגיר אותה והוא עומד בפתח כדאמר' לעיל ותניא והזה על הבית על שקופו ויש אומר על כולו ואם נאמרו כל דיני טהרת צרעת באדם למה נשנו בבית ואם נאמרו בבית למה נשנו באדם אלא מפני שיש באדם מה שאין בבתים דאדם טעון קרבן ובית אין טעון קרבן ויש בבתים חומרא שאין לו טהרה מטומאה כשניתץ ואדם יש לו טהרה מטומאתו אפילו אחר החלט כשנתרפא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> המנוגע אב מאבות הטומאה כל הנוגע בו יטמא וכן אבנים שחולצים ממנו אחר הסגר ואבנים ועצים ועפר שנותצין ממנו כולן אבות הטומאה כדתניא בתוספתא דנגעים פ\"ו אלו ואלו טמאים במגע ובמשא וקאי אאבנים מנוגעות שחולצן ואאבני נתיצה ומטמאין נמי בביאה כדתנן במתניתין פי\"ג דאבן אחת מטמא בביאה ותנן נמי התם אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית רבי אליעזר חסמא אומר במשהו מר יליף ממת דצרעת איתקש לטומאת מת כדכתיב אל נא תהי כמת ומר יליף מאיברים של מת דתנן בפרק קמא דאהלות האיברים אין להם שיעור כיון דילפינן בגד צמר ופשתים ושתי וערב וכל כלי עור דמטמאי נמי בביאה שהוקשו כולן לבית בקרא דכתיב זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וגו' וכדא' לעיל ספי\"ג משמע דאבני בית נמי ועציו ועפרו מטמאין נמי בביאה כדאמרינן וכולן אסורין בהנאה כדילפינן גבי צרעת ממארת דכתיב בבגדים תן בו מארה ואל תהנה בו ואפילו עשאן סיד והכא נמי בבתים כתיב צרעת ממארת וכולן משלחין אותן חוץ לעיר אף על פי שאינה מוקפת חומה כדכתיב והשליכו אותן אל מחוץ לעיר חוץ לכל עיר כדאמרינן לעיל ספי\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>בית </b> מוסגר אינו מטמא אלא מתוכו ומוחלט מיטמא מאחוריו ומתוכו וזה וזה מטמאין בביאה כדתנן פי\"ג וכתיב בבית מוסגר והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא הרי שאינו מטמא אלא מתוכו ותניא בת\"כ צרעת ממארת היא בבית טמא הוא מה תלמוד לומר והרי מוסגר נמי אמרינן דמטמא אלא הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו וטומאת ביאה בין שנכנס לבית בין שהאהיל דבר אחר עליו ועל הבית ונכנס תחת האהל הרי כאלו בא לבית וכדתנן פי\"ג היתה אבן מנוגעת מונחת תחת האילן והטהור עובר ניטמא טהור עומד תחת האילן ועבר אדם באבן מנוגעת לא טמאהו ואם הניחה טמא וכדתנן פי\"ג וכדדרשינן בת\"כ מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא היינו בית מושבו דכל זמן שיושבת הטומאה תחת האילן ועבר טהור טמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המאהיל </b> בידו על אבן מנוגעת או שהאהילה עליו טהור כת\"ק דרבי שמעון בתוספתא פ\"ז דהבא אל הבית לא משמע אלא שנכנס לבית או תחת האהל עם הבית או עם המנוגע אבל כשהאהיל הוא על המנוגע לא נכנס תוך אהל עמה ולכך אינו מטמא עד שיגע בה."
+            ],
+            [
+                "<b>טהור </b> שנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור כר' אושעיא פרק ידיעות הטומאה דכתיב והבא אל הבית דרך ביאה אמרה תורה ואי נכנס כולו מאחוריו טמא דלא גרע מכלים שבבית דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית. טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא כדתנן פי\"ג ותניא בת\"כ והבא אל הבית כשיכניס ראשו ורובו דבציר מהכי לא חשיב ביאה וכן טלית טהורה שהכניס ממנה ג' על ג' לבית טמא נטמא כדתנן נמי התם דכיון דמיקרי בגד לטומאות נגעים שאינו מטמא בנגעים אלא א\"כ יש בו ג' על ג' הכי נמי אם נכנס ג' על ג' ממנו ובבית טמא נטמא כל הבגד אפילו רובו בחוץ כיון דקצתו שנכנס מיקרי נמי בגד מה שאין כן באדם דאם נכנס מיעוטו לא מיקרי ביאת אדם לבית וכן חרס שהכניס אויר לבית טמא נטמא כדתניא בתוספתא דכיון דאין טומאה נכנס לכלי חרס אלא דרך פתחו ונכנס פיו לתוך הבית נטמא אפילו רובו בחוץ ושאר כלים כשיכנסו רובן טמאין מיד כשלא הכניסן לבושין אבל אם נכנס לבוש כליו הוא טמא מיד והן טהורים עד שישהה בכדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורים מסב ואוכלו בלפתן כדתנן התם וטעמא דרישא דכיון דאינן לבושין קרינן נמי בכלים והבא אל הבית ותניא בת\"כ והבא אל הבית וכו' יטמא עד הערב מלמד שאין מטמא בגדים פי' מדלא כתיב וכבס בגדיו וטמא עד הערב יכול אפילו שהה שם כדי אכילת פרס ת\"ל והאוכל בבית יכבס בגדיו דכי היכי דאוכל מטמא בגדים הכי נמי אי שהה כדי אכילה מטמא בגדים ובעו כיבוס אין לי אלא האוכל השוכב מנין ת\"ל והשוכב בבית יכבס בגדיו אין לי אלא אוכל ושוכב האי בלא האי לא האי ולא האי שאינו אוכל ולא שוכב ולא עומד מנין שטעון כיבוס בגדים ת\"ל יכבס בגדיו לרבות דאף על גב דלא אכל ולא שכב כיון דשהה כדי אכילת פרס מטמא בגדים אם סופינו לרבות לא אוכל ולא שוכב אלא שוהה מה ת\"ל האוכל ושוכב ליתן שיעור לאכול כדי שוכב דהיינו מסב דלא תימא אכילת כזית חשיבה אכילה ומטמא בגדים להכי כתיב והשוכב שלא יהא מטמא בגדים האוכל עד שיאכל כדי שיעור שכיבה שהיא הסבה דהיינו כדי אכילת פרס וכיון דמרבינן לא אוכל ולא שוכב בעינן כדי אכילת פרס כדאמרינן. הגוי והבהמה שהיו לבושין כלים ונכנסו לבית המנוגע נטמאו הכלים מיד כדתניא בתוספתא הבהמה והגויי אין מקבלין טומאה ואין מצילין בגדים בבית המנוגע ותניא בת\"כ יכול אף הבהמה והגוי יהיו מצילין בבית המנוגע עד כדי שיעור אכילת פרס ת\"ל יכבס את בגדיו פי' מדלא ערבינהו אוכל ושוכב יכבס בגדיו אלא כתב כיבוס בגדים בתרוייהו כל המטמא בגדים מצילין והני דלא מטמא בגדים דלאו בני קבולי טומאה נינהו אין מצילין על הבגדים כדי אכילת פרס אלא מיד טמאים דקרינא בהו והבא אל הבית וגו'. היה עומד בבית המנוגע וידיו חוץ לבית וטבעותיו בידיו אם שהה כדי אכילת פרס טבעותיו טמאים אע\"פ שהן בחוץ והעומד בחוץ ופשט ידיו לפנים נטמאו ידיו בלבד מיד וטבעות שבידיו בכדי אכילת פרס כדתנן במתניתין פי\"ג כחכמים דפליגי אר' יהודה וסבר דמציל עד כדי שיעור אכילת פרס אע\"ג דהוא לא נטמא דלא הוי כגוי ובהמה דכיון דאינם מקבלים טומאה אין מצילין על כליהם דישראל ראוי לקבל טומאה כשיכנס ולהכי אף על פי שלא הכניס אלא ידיו ולא נטמא גופו מציל על כליו כיון שהם לבושים באצבעותיו ואם היה הוא בפנים וידיו בחוץ בטבעותיו לכ\"ע מציל ובכדי אכילת פרס מיהא נטמאו דהא ידיו בתר גופו גרירי כיון שנכנס רובו הרי כולו טמא והיה נראה דאם טבעותיו בקומצו טהורין כיון שאינן לבושין לא גרירי בתריה אלא דבתוספתא תניא טבעותיו בקומצו הוא והן טמאין מיד ואם היה מלובש בהן עד שישהה כדי אכילה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המציל בצמיד פתיל באהל המת בכלי חרס ואבנים ואדמה שהיו אוכלים בתוכן מציל מכוסה בלא צמיד בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת בלא צמיד כבור ודות שבבית אפילו היו מגולין בבית המנוגע מה שבתוכן טהור כר' יוסי דפליג אר' מאיר במתניתין פי\"ג דכיון דטומאת מת שבעה וטומאת צרעת טומאת ערב לא הוי באהל המת."
+            ],
+            [
+                "<b>זה </b> השינוי האמור בבגדים ובתים שהראתו תורה צרעת בשתוף השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא להזהירן מלשון הרע ואם עמד ברשותו עד שניתץ ביתו ועד שנשרפו כליו ומלבושיו משתנה עורו ויצטער שלא כמנהגו של עולם בלא סיבה טבעית אלא סבת העון עד שישוב ויתרפא ג\"כ שלא כמנהגו של עולם אלא כרצון המקבל תשובתו שמקרבו על ידי טהרתו והבאת קרבנותיו ומפני כי מותר האדם מן הבהמה בג' דברים כוללים והם שכלו הדבוק בנשמתו וממנו כח הדיבור ומעשיו ומלאכותיו המסודרות ביושר על פי שכלו וכן מלבושיו החופפים את גופו מפני כבודו כי הם כבוד הגוף שהוא כלי מוכן לקבל השכל וכן נכסיו שקונה בעולם הזה להשתמש בהם בעבודת בוראו אם יחטא בשכלו לדבר תועה וחונף ולשון הרע על נכסי חברו להוציא דבה שקנה אותם בגזל ובעולה אז ישתנו קורות ביתו שנכסיו כנוסים בו להורות הפסד בקנינו על מה שחטא בלשונו בנכסי חברו ואם יאריך פיו ולשונו יותר להוציא דבה על גוף חברו ולעשותו בעל מום במה שלא יתראה בהיותו לבוש ומכוסה במלבושיו המכבדים אותו וכן להוציא עליו שום דבה המגעת לכבוד גופו כמו תאוות גופניות אז ישתנו כליו ומלבושיו אשר הם כבודו ויעמוד ערום ואם ירחיב פיו ולשונו יותר לדבר תועה על האדם במה שהוא אדם לומר שחוטא בשכלו ובדעותיו אז ישתנה עורו ויהיה מושבו מחוץ למחנה כבהמות שאין להם שכל בלי בית ונכסים ובלי מלבושים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע וגם שכלו לא יעמוד בו כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות ואם תחלת חטאו יהיה בדבר החמור והקשה במה שמגיע לשכל האדם יצטרע מיד כמו שמצינו במרים שלא נשתנו יריעות אהלה ולא מלבושיה אלא מיד נצטרעה בדברה במשה אחיה לפי' ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מבעלי לשון הרע ומלדבר עמהם ולא תהיה שיחתו אלא עם כשרי ישראל שאין דיבורם אלא בדברי תורה וחכמה ולפי' הקב\"ה עוזר על ידן ומזכה אותן בה כמו שכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו וגו'. ויש בהלכות אלו קצת דברים שהם מדרבנן וכו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9aec37dd811fed59b079e907da36e1aa2306a5d5
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,473 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by Leprosy",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Defilement_by_Leprosy",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעד </b> להורות בצרעת אדם כדינה הכתוב בתורה והוא כשילבין מקום מן העור מקרום ביצה ולמעלה דשאת ובהרת כתיבי בקרא וכתיב בהרת לבנה ושאת הוי דיהא ממנה דהוא גבוה ממנו מעט כדכתיב שאת מתוך שאינו לבן כמוהו וכתיב ספחת דרבי טפלה לשניהם והנך ד' מראות הן ביותר לבנות מכל דבר לבן וקרום ביצה דיהא מכל הד' ולהכי מה שהוא דיהא מקרום ביצה לא הוי נגע אלא בוהק כדקרי לה קרא וכדאמר' פרק קמא דשבועות עלה דמתניתין דהתם ודריש מסכת נגעים דתנן מראות נגעים שתים שהן ארבע בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל שאת כצמר לבן שניה לה כקרום ביצה כחכמים דרבי מאיר ודרשינן בפרק קמא דשבועות אין ספחת אלא טפלה וכן הוא אומר ספחני נא אל אחד הכהונות וכתיב לשאת ולספחת ולבהרת הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שיש טפלה לשאת כך יש טפלה לבהרת ומנא לן דבהרת עזה דכתיב אם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה והא דכתיב הנותן שלג כצמר אורחיה דקרא למתלי שאינו מצוי במצוי וסדר לבנותם שלג צמר סיד קרום ואין דרך נגע לבא אלא בד' מראות הללו ואין מראות אחרות בנתים אלא דבשלג יש שלגים שזה לבן מזה וכולן מראה שלג וכן בשאר המראות ושתים הלבנות לשתי האבות שלג לבהרת דכתיב לבנה היא ואין למעלה ממנה כדדרשינן בת\"כ וכמה תהא לבנניתיה כשלג כדכתיב והנה מרים מצורעת כשלג יכול כל מראה השלג יהו טמאים ושאר כל המראות יהו טהורים תלמוד לומר בהק הוא הבוהק טהור למעלה הימנו טמא מכאן אמרו מראות נגעים ב' שהם ארבע וכו' וצמר לבן של אחר שלג יהבינן לה לשאת דכתיב בה נמי שאת לבנה והשנים שאחריהן שהן תולדות נותנין הלבנה לאב הלבן דהיינו סיד לשלג והגבוה לאב גבוה דהיינו קרום ביצה לצמר לבן ותניא בת\"כ בהרת לבנה אין לי אלא בהרת לבנה מנין לרבות השאת תלמוד לומר למטה שאת לבנה מנין לרבות שאר המראות ת\"ל אם בהרת יכול כשם שהיא שלישית לכתוב כך תהא שלישית למראות ת\"ל לבנה היא ואין למעלה הימנה כשלג כדכתיב והנה מרים מצורעת כשלג וגו' ומפני שאין לבן יותר ממנה נקראת בהרת מלשון בהיר הוא בשחקים ותניא נמי התם שאת זו השאת בהרת זו בהרת ספחת שני לבהרת ומראה הנגע עמוק שני לשאת מה לשון שאת מגבהת כמראה הצל שגבוה ממראה החמה מה לשון עמוק עמוקה כמראה חמה שעמוקה ממראה הצל מה לשון ספחת טפלה כדכתיב ספחני וגו' ובתוס' תניא הטיל הכתוב ספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שטפלה לזו כך טפלה לזו וכן אמרינן נמי פ\"ק דשבועות דמספחת הוא דדרשינן תולדה לבהרת ולשאת ובתורת כהנים מפיק לה לתולדה שאת ממראה הנגע עמוק כדתניא לעיל וכתב הר\"ש דלרבי מאיר איצטריך לאשמועינן דתולדה דשאת עזה ועמוקה ממנה כמראה חמה עמוקה מן הצל ע\"כ ואיפשר דאף לרבנן איצטריך לגלויי אספחת דקרא דהוי טפלה לבהרת ולשאת דאי לאו האי קרא לא הוה אמינא דאית טפלה אלא לבהרת שאין לבנה למעלה הימנה והשתא דגלי קרא דכתיב ומראה הנגע עמוק לרבות מראה רביעי דלכתוב קרא ונגע עמוק מאי ומראה הנגע עמוק לרבות מראה רביעי דתלת' מראות נגעים כתיבי שאת וספחת ובהרת וממרא' הנגע מרבה מראה רביעית דהויא לה ספחת לשאת וספחת לבהרת והוו להו ד' מראות נגעים שאת וספחת בהרת וספחת כך כתב ר' הלל בר מר' אליקים בנימי' ת\"כ ודרשינן בת\"כ נגע צרעת הוא למעוטי שאין לו מראה חמישי אף על גב דהוי לבן אינו טמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ד' </b> מראות אלו כולן מצטרפין בין להקל בין להחמיר בין בתחלה בין בסוף השבע' בין לאחר שנפטר המצורע או נחלט כדתנן במתניתין פרק קמא דנגעים ד' מראות נגעים הללו מצטרפין זה עם זה לפטור להחליט ולהסגיר וילפי' לה בת\"כ מדכתיב שאת או ספחת או בהרת והיה ולא כתיב והיו מלמד שמצטרפין זה עם זה כלומר דכולהו איתנהו כחד לאיצטרופי דאי איכא מהני כולהו ארבע נגעים כגריס מצטרפין וחזקיה נפקא ליה בירושלמי בפ' ד' דשבועות מדכתיב לנגע צרעת ולא כתיב לנגעי צרעת מלמד שעשה כל הנגעים אחד לפטור ולהחליט ולהסגיר כדמפרש להו התם במתניתין וקרא דכתיב והיה משמע דכולהו כחד נינהו לכל מילי דהיינו לפטור להחליט ולהסגיר ומשום דכתיב שאת או ספחת או בהרת דמשמע דחלקן איצטריך והיה לומר דמצטרפין ויש מפרשים דלאו כל המראות מצטרפין דתולדה דהאי לא מצטרף בהדי תולדה דהאי דלא קאי והיה אלא אשאת ובהרת דכתיב בהדיא אבל הרב ז\"ל סבירא ליה דכיון דתנן סתמא ארבע מראות אלו מצטרפין זה עם זה לפטור וכו' משמע דכולהו מצטרפי אהדדי וקרא דכתיב והיה אכולהו קאי ואיפשר נמי דלדעת הרב ז\"ל נמי לא מצטרפי תולדות אהדדי כדמשמע בריש שבועות אבל תרתי תולדות בהדי תרתי אבות מצטרפי כולהו ארבע מראות לכגריס כדכתב הרב ז\"ל דאגב אבות דמצטרפי להדדי ולתולדותיהן דהאי גריס מצטרפי כל תולדות לאב דלאו דידיה אבל נגע דאית ביה ג' מראות לא מצטרף תולדה לתולדה אחריתי וכיון דמצטרפי כולהו ארבע מראות למה מנאום חכמים ואמרו מראות נגעים שתים שהן ארבע שכל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדין אותו ומודיעין אותו לא יראה הנגע כדתניא בתוספתא ללמדך שכל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים ופי' הר\"ש דכשאין עם הכהן ישראל בקי קאמר דאם יש עמו בקי אומר לכהן אמור טמא והוא אומר כדאי' ריש ערכין ואפילו כהן שוטה כדאיתא בת\"כ ומלשון הרב ז\"ל שכתב כל כהן שאינו מכיר המראות ושמותיהן כשמלמדי' אותו ומודיעין אותו נראה דאפילו יש עמו בקי שמלמדו בעת ראיית הנגע צריך הוא להכיר המראות ושמותן והיינו כשאין הכהן רוצה לסמוך על דברי החכם שאומר לו אמור טמא או טהור אלא שרוצה לידע הוא אי זה נגע טמא ואי זה טהור לא בעי ליה כשידע האי נגע אי הוא טהור או טמא אלא צריך שיהיה בקי בכולן אבל אם סומך על דברי החכם שאומר לו אמור טמא והוא אומר טמא לא בעי ידיעה כלל דהא אפי' שוטה מרבינן בת\"כ כדאמרי' והא דאמרי' רפ\"ק דערכין והוא דמסברו ליה וסבר היינו כשאינו רוצה לסמוך על הבקי אלא שרוצה לסמוך על עצמו כדאמר' וכמו שכתב ג\"כ הרב ז\"ל פ\"ט והא דבעי' שיהיה הישראל המלמד או הכהן בקי בכל המראות ובשמותיהן נפקא לן בתוספתא מדכתיב זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולשאת ולספחת ולבהרת דמשמע דתורה אחת נינהו וצריך שיהא בקי בכולם."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> במראה הלובן מד' מראות נגעים אדמומית מעורבת גם זה נגע צרעת וכדילפינן בת\"כ מדכתיב שאת לבנה מלמד שמטמא' חלקה בהרת לבנה אדמדמת מלמד שמטמ' בפתוך יכול שאת תטמא חלקה ובהרת בפתוך מנין ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת ת\"ל נגע צרעת הוא בפרשה ראשונה בבהרת וכתיב נמי צרעת הוא בפרשה שניה בשאת להקיש זו לזו וממילא דתולדותיהן כיוצא בהם. ומראה הפתוך בד' מראות כד' כוסות מלאות חלב ונתערב בא' ב' טיפי דם ובב' ד' ובג' ח' ובד' י\"ו כדאיתא פרק קמא דשבועות משל דרבי עקיבא למה\"ד לד' כוסות של חלב וכו' דאף על גב דאמרינן התם מראות נגעים דלא כרבי עקיבא דאמר זו למעלה מזו וזו למעלה מזו סבירא ליה לרב ז\"ל דלרבי עקיבא מראות שלג סיד צמר קרום דתולדת בהרת לבנה משאת והיינו זו למעלה מזו דלא כתנא דמתניתין כדכתב הרב ז\"ל עלה דמתניתין דארבע מראות אלו מצטרפין וכו' ולית הלכתא כרבי עקיבא בהא אלא שאת דהיינו צמר יותר לבן מסיד שהיא תולדת בהרת כחכמים אבל לכולי עלמא כולהו מצטרפי להדדי דאגב אבות דמצטרפי מצטרפי נמי תולדות לאבות דלאו דידהו כדפי' לעיל ובפתוך נקטי' כרבי עקיבא לגבי ר' ישמעאל דפליג עליה כדתנן רבי עקיבא אומר אדמדם שבזה ושבזה כיין המזוג במים אלא של שלג עזה ושל סיד דיהא הימנה וכמשל דרבי עקיבא לד' כוסות של חלב דאף על גב דלית הלכתא כוותיה בסדרא דמראות אפ\"ה לסדרא דידן גוונא דפיתוך הוי כרבי עקיבא אלא דקשיא לי דאסיק התם תלמודא לרבי עקיבא לא של סיד דיהא אלא של צמר דיהא משלג כדתני רבי נתן וצריך עיון לישב דעת הרב ז\"ל. הפתוך שבבהרת הוא המראה הרביעי של י\"ו טפות דסבירא ליה לרב ז\"ל דכיון דבהרת עזה כשלג וכתיב בה אדמדם צריך (שני) טפות הרבה לשתהיה אדמדם כיון שהוא לבנה ביותר ושאת דאינה כל כך לבנה אינה צריכה כל כך טפות לשתהא אדמדמת וכן התולדות. כל המראות בין הלבן בין הפתוך מצטרפין ובמראה אחת הן דהא תנן ד' מראות אלו מצטרפין זה עם זה וכו' בתר מתניתין דפתוך משמע דפתוך ארבע מראות נמי מצטרפי דהא כתיב נמי והיה גבי קרא דבהרת לבנה אדמדמת דמשמע דמצטרפי כולהי פיתוכי דאדמדמת מדלא כתיב והיו ולא תימא פיתוכי לחודייהו מצטרפי וד' מראות לחודייהו דהא כתיב לבנה נמי בהאי קרא באדמדמת דמשמע דכולהו מצטרפי פתוך או חלק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> מראה צרעת הוא עמוק משאר עור הבשר למראית העין כמראה חמה עמוקה מן הצל לא שהוא עמוק ממש אלא למראה כדכתיב ומראה הנגע עמוק וכו' כדתניא בת\"כ ובריש שבועות דמשמע דבמראה העין לחוד הוא דעמוק כדכתיב ומראה עמוק לא עמוק ממש מדלא כתיב והוא עמוק דהוה משמע עמוק ממש ולא מראה עמוק וכיון דכתיב מראה עמוק משמע אפילו אינו עמוק ממש אלא במראה עמוק לחוד סגי אבל ודאי אי הוי עמוק נמי הוי נגע ולא אתי למעוטי קרא דכתיב ומראה עמוק אלא היכא דאינו מראה עמוק אלא שוה או עור שאר הבשר עמוק מן הנגע דהשתא לא איקרי נגע צרעת."
+            ],
+            [
+                "<b>[שיעור] </b> כל נגעי צרעת אדם ובגדים כגריס מרובע כדי צמיחת שש שערות על שש שערות ופחות מזה בין ברוחב בין באורך אינו נגע כדתניא בת\"כ ומחית בשר חי בשאת יכול כל שהוא ת\"ל שער לבן ומחית בשר חי בשאת הקיש מחיה לשער לבן מה שיער לבן ב' שערות דשיער לשון רבים ומיעוט רבים שנים כדדרשינן נמי התם בת\"כ אף מחיה מקום שתי שערות יכול לא תהא טמאה עד שיהא בה מחיה ושער לבן ת\"ל צרעת נושנת היא בתר מחיה היא טמאה ואין צריכה דבר אחר לסעדה כלומר שיער לבן אלא בלא שיער לבן טמא משום מחיה א\"כ למה נאמר שיער לבן ומחית לומר לך שלא תהא טמאה עד שתהא בה כדי לקבל שיער לבן ומחית דהיינו ד' שערות יכול שיער לבן מצד אחד ומחיה מצד אחר ת\"ל מחית בשר חי בשאת שתהא מבוצרת לתוך השאת כלומר שתהא המחיה תוך השאת והשאת כמבצר סביב ולא שתהא בצד השאת הא כיצד מקום שתי שערות מימינה וכן משמאלה ומלמעלה ומלמטה דהוו להו ל\"ו שערות דמחיה וב' שערות הם ב' שערות על ב' שערות שהם ד' וכן מימינה ב' שערות על ב' שערות וכן משמאלה ומלמעלה ומלמטה שהם עשרים שערות כגון זה. וכי מרבעת לה ד' שערות לכל זוית הוו ל\"ו שערות מרובעין ששה על ששה ומשום דילפינן מדכתיב בשאת דלהוו מבוצרות תוך השאת משמע שיעור ד' שערות תוך השאת כשיעו' מחי' ושיער לבן דהוו ב' שערות על ב' שערו' כדילפי' ולהכי בעינן ב' שערות על ב' שערות לד' צדדין ואכתי לא הוו מבוצרות מן הזויות וכתיב בשאת דמשמע דלהוו מבוצרות תוך השאת ממש ולהכי בעינן לה נמי מן הזויות והוו להו ל\"ו שערות מרובעין כדאמ' ותניא בת\"כ צרעת בנין אב לכל הצרעת שיהיו כגריס משום דלא ילפינן האי שיעורא אלא בשאת להכי סמך לה צרעת נושנת לרבות כל הצרעות להאי שיעורא דכולהו צרעות איקרו ודבתים נמי הוי שיעור גריס אלא כדילפינן מקיר קירות שני שיעורין ואף על גב דילפינן מקרא האי שיעורא הוי נמי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני דבציר מהאי שיעורא בין ברוחב בין באורך אפילו הוי טפי מל\"ו שערות לא הוי נגע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> מקום שנא' בהרת הוא הדין לשאר ד' מראות של לובן או של פתוך והוא שיהיה כגריס ועמוק כדאיתא לעיל דהא מצטרפי כולהו וכדילפינן לעיל בהרת עזה נראית בגרמני שהוא לבן ביותר כהה ובהרת שהיא כהה נראית בכושי עזה כדתנן במתניתין ריש פרק ב' ופליגי תנאי במתניתין ונקטינן כחכמים דאמרי זה וזה כבינוני דאף ע\"ג דכתיב בעור בשרו של נראה אם גרמני או בינוני או כושי הא כתיב נמי קרא אחריני בעור הבשר משמע בשר דעלמא דהיינו בינוני והא דכתיב בעור בשרו דמשמע בשרו של נראה היינו ברוב בני אדם שהם בינונים."
+            ],
+            [
+                "<b>ג' </b> סימני טומא' הן בצרעת שיער לבן ומחיה ופסיון וכולהו כתיבי בהדיא בקראי דכתיב ושער בנגע הפך לבן וטמא אותו וגו' וכתיב והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן וכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' ואע\"ג דמחיה כתיב בשאת ולא בבהרת הא ילפינן לעיל צרעת צרעת דכת' בתרוייהו ליתן את האמור בזה בזה ושער לבן או מחיה כשיראם הכהן יחליט הנגע כדכתיב בקרא וראה הכהן את הנגע בעור הבשר ושער בנגע הפך לבן וגו' וטמא אותו וגבי מחיה נמי כתיב וראה הכהן וגו' ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וטמאו הכהן ואם לא היה בתחלת ראיית הכהן שיער לבן או מחיה צריך הסגר כדכתיב ואם בהרת לבנה וגו' ושערה לא הפך לבן והסגיר הכהן וגו' וגבי מחיה נמי כתיב צרעת נושנת וגו' לא יסגירנו כי טמא הוא הא אם אין בה מחיה עתה יסגירנו ופסיון אינו מטמא בתחלה אם פשה קודם שיסגירנו דכתיב ואם פשה וגו' אחרי הראותו אל הכהן ואם אחר הסגר היה בה שיער לבן או מחיה או פסיון טמא דכתיב ואם בעיניו עמד הנגע בשיעורו ובמראיתו הא אם נהפך אפילו מראית השיער ללבן או מראית קצת הנגע למחיה טמא בין בהסגר ראשון בין בהסגר שני ואפילו לאחר הפיטור דכתיב במחיה וביום הראות בו בשר חי יטמא דמשמע דכל זמן שיראה בשר חי טמא ותנן פרק ג' דנגעים עור הבשר מטמא בשער לבן ומחיה בתחלה ובסוף שבוע ראשון ובסוף שני ולאחר הפיטור ופסיון בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור דכתיב בתר והסגיר ואם פשה תפשה וכתיב בהאי קרא אחרי הראותו אל הכהן ונראה שנית אל הכהן ר\"ל אם נתחדש בנגע חידוש טומאה בין בשער ומחיה ובין בפסיון תראה שנית אל הכהן להחליטה ובת\"כ מרבינן פריחה בכולו טהור כדכתיב כולו הפך לבן טהור הוא אף אם נולדו סימני טומאה לסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור מדכתיב וטהר את הנגע טהור הוא לרבות את כולן משמע דאם לא פרחה בכולו טמא משום סימני טומאה שנולדו אחר שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> שהיתה עזה כשלג ונעשה בהק כקרום ביצה או איפכא אינו סימן טהרה ולא סימן טומאה אלא אם כן נעשת כהה למטה מקרום ביצה כדתנן פרק ד' ובת\"כ יליף לה מדכתיב והנה הנגע עמד בעיניו שאם העז וכהה או כהה והעז כאלו לא כהה דכל שהיא מד' מראות נגעים כעומד בעיניו חשיב דהא דכתיב בקרא דהסגר שני והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע וטהרו הכהן שאם כהה מד' מראות אף על פי שפשה או נולד לה שיער לבן או מחיה טהור וכן אם לא כהה ולא פשה ולא נולד שיער ומחיה טהור אי נמי הא דנקט והנה כהה לאשמועינן דאפילו נשתנית הנגע משלג לסיד לא אמרינן נגע אחר הוא ויחזור ויסגירנו בתחלה אלא כעומד דמי ומטהרו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיער </b> לבן אין פחות מב' שערות כדילפינן מדכתיב שיער לשון רבוי ואין פחות משנים וארכן כדי שיהיו ניטלות בזוג כרבי עקיבא פרק בא סימן והוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני היתה אחת קצרה או שחורה או שהיה עיקרן אחת ונחלקו לב' מלמעלה או עיקרן משחיר וראשן מלבין טהור עד שיהו שניהם ארוכים כשיעור ולבנים כדכתיב שיער לבן ואם היה עקרן מלבין טמא כדתנן פ\"ד וכדתניא בת\"כ ושער בנגע הפך לבן מכאן אמרו עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא דמשמע דבסמוך לנגע יהא לבן דהיינו בעיקרו. וב' שערות לבנות אע\"פ שיש שיער שחור ביניהם הוו סימן טומאה כדתנן פ\"ד דשער לבן מטמא במכונס ובמפוזר במבוצר ושלא במבוצר דלא קפיד קרא בשיער אלא שיהיו ב' שערות לבנות בנגע באי זה מקום שיהיו דבמחיה הוא דבעינן מבוצר כדילפינן מדכתיב ומחית בשר חי בשאת וכדאמרינן לעיל אבל אם היו חוץ לנגע בצדה אפילו שהיו שוכבת על הנגע טמא דשער בנגע כתיב דמשמע תוך הנגע ולא חוצה לה ודרשינן בת\"כ בנגע להביא את מה שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוצה לו ושוכב בתוכה ושער שחור אינו ממעט את הנגע כדתנן התם מפני שאין בו ממש ותניא בת\"כ ושער' לא הפך לבן והסגיר הא אם יש בה שער שחור אינו ממעט דמשמע אעפ\"י שעדין שחור הוא יסגיר משמע דאינו ממעט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לובן </b> הספחת מטמא בכל מראה כדתנן ומטמא בכל מראה לובן אפילו למטה מד' מראות כדתניא בת\"כ ומראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק דלא כתיב בשער אלא לבן."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> שער לבן סימן טומאה עד שיהיה בגוף הבהרת אבל אם היתה שחין או מכוה או מחייתן או בוהק בתוך הבהרת ושתי שערות בתוכן אינו סימן טומאה ויסגיר דבעינן שער לבן בגוף הבהרת או השאת כדכתיב גבייהו ושער בנגע הפך לבן דאע\"ג דשער לבן סימן טומאה נמי בשחין ומכוה לית בהאי שחין ומכוה שבתוך הבהרת שיעור. וכן אם הקיף שחין או מכוה או מחיתן או בוהק את ב' השערות שבבהרת אין סימן טומאה דבעינן שיהיו שתי שערות לבנות בגוף הבהרת מכל הצדדים. הלכו להן השחין והמכוה ומחיתן והבוהק שנסמכו לב' שערות או הקיפו אותן או חלקו ביניהם ונמצאו עכשיו ב' שערות בתוך הבהרת עצמו הרי זה מוחלט וכדתנן פרקא קמא דנגעים גבי כיצד להקל וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שיער לבן סימן טומאה עד שתקדים הבהרת את שער הלבן ולא שקדם שער לבן כדתנן פ\"ד ודרשינן בת\"כ ושער בנגע הפך לבן ולא קודם מכאן אמרו אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם בהפך טהור כלומר דאינו סימן טומאה ויסגיר. היתה בהרת ובה שער לבן והוחלט והלכה הבהרת ונשאר שער לבן וחזרה בהרת אחרת במקום הראשונה ושער הלבן בתוכה הרי זה נקרא שער פקודה שנחלקו בה בפ\"ה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים וטעמייהו כדתניא בת\"כ והיא הפכה שער לבן שהפכתו היא ולא שהפכתן חברתה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כגריס ובה ב' שערות והוחלט והלך חצי גריס וחזר כחצי גריס במקום זה שהלך והשתי שערות במקומה בבהרת כגריס אינה סימן טומאה כדאמרי ליה חכמים לר' עקיבא בההיא מתניתין דשער פקודה אף דבריך אין מקיימין דהאי נמי טהור וטעמא כדלעיל בשער פקודה דבעינן היפוך. שתי שערות לבנות בבהרת אחת בהרת כחצי גריס ונולד בצדה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר כדתנן פ\"ד דאכתי לא איתיליד ביה סימן טומאה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת ונולדה לה בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר כדתנן נמי התם משום דאף על גב שקדמה הבהרת לשער האחרון כיון דלא קדמה את הראשון לא מהני לטמא דבעינן שתקדום הבהרת לב' השערות כדדרשינן בת\"כ והיא הפכה שער לבן שהפכה כולה את כולו ולא שהפכה כולה את מקצתה דשער משמע כל השער הגורם לה טומאה ולא מקצת השער כדאמרינן התם מיעוט שער שתים. בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת הרי זו להסגיר כדתנן נמי התם דאף על פי שחצי גריס הראשון קדם לב' שערות לא מהני עד שיקרום כגריס שלם לב' השערות כדאיתא לעיל מדכתיב והיא הפכה כולה ולא שהפכה מקצתה ולא זו אף זו קתני מתניתין כדפי' הר\"ש ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כחצי גריס ואין בה כלום ונולדה לה כחצי גריס ושתי שערות הרי זו להחליט שהרי קדמה בהרת לב' שערות הלבנות דאפילו חצי הבהרת שנולד אח\"כ קדם לשתי השערות. ספק שער לבן קדם ספק הבהרת קדמה טמא כרבנן דר' יהושע ספ\"ד ומייתי לה בכמה דוכתי ונראה דסבר הרב ז\"ל דהאי ספק קאי אהאי בבא דחצי גריס שנולד אח\"כ וב' שערות דקסברי רבנן דכיון שבא חצי גריס ראשון קודם לשער סתמא דמילתא דכמו כן קדם חצי האחרון לב' השערות אבל גריס שלם הבא עם השערות ואין ידוע אי זה קדם מודי רבנן לר' יהושע דטהור דספק נגעים להקל מדפתח הכתוב תחלה בטהרה כדכתיב לטהרו או לטמאו כדדרשינן שלהי נזיר וכן פי' הר\"ש ז\"ל במתניתין ספ\"ד והרב ז\"ל כתב ויראה לי שטומאתו בספק דסבר דכיון דגריס שלם הבא עם שתי שערות ואין אנו יודעים אי זה קדם ספקו טהור אפילו לרבנן כדפרשינן א\"כ אפילו קדם בודאי חצי הבהרת לב' השערות לא הוי טומאתו בודאי כיון שהוא ספק אם קדם חצי הבהרת האחרון אם לאו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> המחיה סימן טומאה עד שתהיה כעדשה מרובעת או יתר כדילפינן לעיל מדהקיש רחמנא מחיה לשער לבן כדכתי' שער לבן ומחית בשר חי בשאת דאע\"ג דשיער לבן אינו אלא ב' שערות בשר חי הוי ב' שערות על ב' שערות דמקשי' מחיה לב' שערות באורך וברוח' דהויא מרובעת ובאמצע השאת או הבהרת כדילפי' מדכתיב בשאת מבוצרת לתוך השאת כדאמרינן לעיל ומפוזרת נמי אין מצטרף לכעדשה כדתנן התם פרק ד' דשער לבן מטמא במפוזר במבוצר ושלא במבוצר מה שאין כן במחיה דאינה מטמא אלא במכונס ובמבוצר. ומחיה מטמאה בכל מראה אדום או שחור או לבן מה שאין כן בשער לבן שמטמא בכל מראה לובן כדתנן פ\"ד אפי' למטה מד' מראות כדתניא בת\"כ ומראה הנגע עמוק ולא מראה שער לבן עמוק אבל מחיה לא הוזכר בה לובן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> המחיה סימן טומאה עד שתהא בגופה של הבהרת לא בתוך השחין או המכוה או במחיתן או בבוהק שהן בתוך הבהרת וכן אם הקפו א' מאלו את המחיה או שנסמך א' מהן למחיה מצדה או חלקוה אינו סימן טומאה ויסגיר ואם הלכו להם ונמצאת המחיה בסוף שבוע ראשון או שני תוך הבהרת גופה יחליט ואם לאו יפטור כדמשמע במתניתין דכיצד להקל ולהחמיר בפרק קמא דאין מחיה מטמאה אלא בגוף הבהרת עצמה כדכתיב ומחית בשר חי בשאת דמשמע בגופה של שאת או של בהרת."
+            ],
+            [
+                "<b>המחיה </b> סימן טומאה לעולם בין קדמה בהרת למחיה או איפכא וכדתנן פ\"ד יש במחיה מה שאין בשער לבן שהיא מטמאה הפוכה ושלא הפוכה כלומר בין שבהרת קדמה לה או שקדמה היא את הבהרת כדדרשינן בת\"כ מדכתיב גבי מחיה צרעת נושנת היא נושנת מלמד שמטמא שלא הפוכה שהיתה שם קודם הבהרת ולא תלמוד משער לבן שאינו מטמא אלא הפוך ומדכתיב היא מלמד שמטמאה נמי הפוכה דאף על גב דמדינא דשער לבן מטמא הפוך ואינו מטמא שלא הפוך הוה ילפינן למחיה דתטמא הפוכה משום דאיכא למיפרך מה לשיער לבן שכן מטמא מפוזר ושאינו מבוצר מה שאין כן במחיה משום הכי איצטריך היא ללמד שמטמא' נמי הפוכה זה שנאמר בתורה והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת אינו צריך לשניהן שער לבן ומחיה דהא כתיב לעיל ושער בנגע הפך לבן וגו' צרעת הוא וא\"כ מחיה נמי הוי סימן טומאה בפני עצמו ולא סמכם הכתוב אלא ליתן שיעור למחיה כדי לקבל שתי שערות מכל צד כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כגריס מצומצם ובאמצעה מחיה כעדשה מצומצמת הרי זה מוחלט בסימן טומאה של מחיה נתמעטה הבהרת או המחיה טהור דבעינן גריס בבהרת וכעדשה במחיה וכדתנן ריש פרק ו' ואם רבתה המחיה שבתוך הבהרת טהור דכנסה הבהרת ובעינן סביב המחיה בהרת כעדשה מכל צד וליכא כיון דרבתה המחיה ולא היתה הבהרת אלא כגריס מצומצם והשתא בצר ליה שיעורה היתה המחיה פחותה מכעדשה ורבתה כעדשה הרי זה מוחלט דהא איכא בין הכל שיעור גריס נתמעטה המחיה דפשתה בהרת לתוכה הרי היא כמות שהיתה כחכמים דר' מאיר דלא חשבי לה פסיון דאין הבהרת פושה לתוכה כדמשמע פשטיה דקרא דפי' ולא פשה הנגע בעור דמשמע חוץ לנגע ולא בתוכה. בהרת יתרה מגריס ובה מחיה יתרה מכעדשה ורבו או שנתמעטו טמא כדתנן התם פ\"ו רבי אומר אם נתמעטו טמאים ובלבד שלא יתמעטו מכשיעור ותהיה המחיה מבוצרת לתוך הבהרת ב' שערות מכל צד כדאמ' לעיל. בהרת כגריס ומחיה כעדשה או יתר מקיפה מבחוץ ושיעור בהרת שניה מקפת את המחיה הבהרת הפנימית להסגיר דאין בה סימן טומאה כיון דאין המחי' באמצעה והחיצונה להחליט דהא מחיה מבוצרת באמצעה כת\"ק דר' יוסי פ' ששי דמכלתין ואם נתמעטה המחיה והלכה לה בין מצד פנים מהבהרת הפנימית בין מבחוץ הרי שתיהן כבהרת א' שאין בה סימן טומאה כרבי עקיבא דאמר בין כך ובין כך החיצונה טהורה דלא הוי פסיון מה שנכנסה הבהרת הפנימית או החיצונ' לתוך המחיה דאין הנגע עושה לתוכו כדילפינן לעיל וכיון דנעשה הכל נגע אחד מה שפשתה הבהרת הפנימית הוי נמי כפושה לתוכה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת </b> שהיתה בראש אבר מן האיברים שנמצא מקצת הבהרת שופע ויורד מכאן ומכאן אין המחיה שבתוכה סימן טומאה כדתנן פרק ששי כ\"ד איברים אין מטמאין משום מחיה אצבעות ידים ורגלים וראשי אזנים וראש החוטם וראש העטרה ובאשה ראשי הדדין ג\"כ ונקט מחיה ולא שער לבן ופסיון משום דראשי איברים אינו מקום שער ופסיון נמי לית בהו שיעורא לכגריס ופסיון א\"נ איפשר דנקט מחיה לחודא דמינה סליק דבכולי האי פרקא לא איירי מתניתין במחיה דשער לבן ופסיון איירי בהו בפרקא קמאי משום דכתיב בקרא ברישא ובתר דפי' במתניתין דינא דכולהו תלתא סימני טומאה קתני איברים דלא מיטמאי בנגעים ומשום דנגע בלא סימן אחד מסימני טומאה לא הוי טמא קתני כ\"ד ראשי איברים אין מטמאין משום מחיה דסליק מינה כדפי' וטעמא דאין מטמאין ראשי איברים כדתניא בת\"כ וראהו כולו כאחד שאם היה בראש חוטמו שופע אילך ואילך או בראש אצבעו כמו כן אינו טמא דבעינן שיראהו כולו כאחד וכשיש כגריס בראש החוטם יכול לראות כולו כאחד ואם היה מקומן יושב כגריס מטמאין כדתניא בתוספתא כיון דיכול לראות כולו כאחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הפסיון </b> מטמא בכל שהו דלא הזכיר הכתוב שיעור בפסיון וקרא נמי כתיב עמד בעיניו לא פשה אפילו כל שהו ואם היה הפסיון מראה בוהק אינו פסיון עד שיהיה מראה מד' מראות הנגע כדתנן ריש פרק ד' דשער לבן מטמא בכל מראה לובן מה שאין כן בפסיון דבעיא מד' מראות וכדדרשינן בת\"כ והנה פשתה המספחת בעור וטמאו הכהן צרעת הוא הרי זה בא ללמד על הפסיון שלא יטמא אלא בד' מראות שהאום שהוא תחלת הנגע מטמא דלהכי כתיב צרעת בתר דכתב וטמאו הכהן ללמד דבמראה הצרעת הוא דמטמא ולא למטה מד' מראות וכיון שהפסיון לבן כא' מד' מראות אף על גב דבהרת עזה כשלג והפסיון כסיד אפילו הכי הוי טמא דכתיב פשתה המספחת בעור ולא כתיב פשתה הבהרת ש\"מ דאם נשתנו מראה הפסיון משלג לסיד דהוי ספחת אפ\"ה הוי טמא מדשנה מבהרת דמשתעי בה לספחת כדאמרינן כן מצאתי בנימוקי ת\"כ לר' הלל ז\"ל. ואין הפסיון מטמא אלא חוץ לנגע כדאמרי' לעיל כדכתיב לא פשה הנגע בעור דמשמע חוץ לנגע. ואין הפסיון סימן טומאה אלא אחר הסגר לא בתחלה שאם ראהו פושה והולך לא יחליטנו אלא מסגירו דלא כתיב פסיון אלא בתר הסגר ראשון לשני ותניא בת\"כ יכול יהא הפסיון מטמא בתחלה ת\"ל אחרי הראותו אל הכהן יכול אם ראהו הכהן שהוא פושה והולך יזקק לו ת\"ל לטהרתו אינו נזקק לו אלא בשעה שהוא רואה אותו אם לטומאה כגון בסוף הסגר הראשון שנקרא עליו שום טומאה אם לטהרה כגון בסוף הסגר שני שאין שבוע ראשון כשבוע שני דמה שמסגיר בסוף שבוע ראשון פוטר בסוף שבוע שני."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הבהרת פושה לתוך השחין והמכוה ומחיתן ולא לראש וזקן ואף על פי שנקרחו כדתנן פרק ו' ואין הנגע פושה לתוכן דלא חשיבי כעור הבשר דראש וזקן עתידין לגדל שער ושחין ומכוה עדין לא עשו צלקת דלא נרפא ונשאר רושם כדכתיב ואם פשה תפשה המספחת בעור ולא באלו ואם היה הפסיון בבוהק הוי פסיון דהוי בעור הבשר ותניא בת\"כ היא פרט לשפשתה לבוהק דטמא. ושחין או מכוה או מחיתן או הבוהק שחולקין בין האום לפסיון אינו סימן טומאה כדתנן ספ\"ק דהני חולקים בין האום לפסיון נמצא אחר הסגר הפסיון סמוך לאום הרי זה מוחלט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כגריס ופשתה כחצי גריס ועוד והלך מן האום כחצי גריס אף על פי שהנותר עתה הוא יותר מגריס טהור כחכמים דפליגי אר' עקיבא פ\"ד דכיון דאזיל ליה חצי גריס מן האום ליכא מנגע חדש אלא חצי גריס ועוד. היתה כגריס ופשתה כגריס ועוד והלכה לה האום תראה בתחלה כחכמים נמי דפליגי אר' עקיבא וסברי כיון דאזל ליה (דאזיל ליה) קמא כוליה והאי נגע דקאי חדש הוא ותראה בתחלה ויסגיר דברישא אפילו איכא בין הכל יתר מגריס הוי טהור כיון דליכא מן החדש גריס כדי שיהא צריך הסגר ולא מן הישן אלא חצי גריס. היתה בו בהרת והסגירה והלכה וחזרה בהרת במקומה הרי היא כמות שהיתה כדתנן פרק ד' ולהכי יסגיר. נתמעטה בהסגר ופשתה כמו שהיתה או שפשתה ונתמעט הפשיון וחזרה כמו שהיתה כדתניא בתוספתא בהרת אחר הפיטור כנסה ופשתה או פשתה וכנסה נשתנית משלג לסיד וכו' הרי זו כמו שהיתה ונראה דלא הוה גריס בה הרב ז\"ל לאחר הפיטור אלא סתמה כנסה ופשתה כלומר תוך ימי הסגר וקתני הרי זו כמות שהיתה דבסוף שבוע אחד יסגיר ובסוף שבוע שני יפטור דמתניתן דקתני כנסה ופשתה או שפשתה וכנסה ר' עקיבא מטמא וחכמים מטהרים הא מייתי לה הרב ז\"ל בתר הכי דכתב בהרת שכנסה אחר הפיטור ופשתה לכמו' שהיה וכו' בהרת כגריס ונולד בפשיון שהוא כגריס גם כן מחיה או שער לבן והלכה לה האום תראה בתחלה כחכמים דפליגי אר' עקיבא דמטמא ואמר תראה בתחלה וכתב הר\"ש ז\"ל עלה דהך מתני' כשתראה בתחלה נמי יחליטנה הכהן מיד דמחיה ושער לבן מטמאין בתחלה ולא בעיא הסגר אלא עד שיטמאנו הכהן אין עליו תורת מוחלט וגם נפקא מינה לענין קרבן דבעי לאיתויי אכל חד וחד ולרבי עקיבא בנגע ראשון חשיב מתסי מהאי מייתי חד קרבן ע\"כ. היתה בו בהרת כגריס והסגירו ובסוף שבוע הרי היא כסלע ספק שהיא היא ספק שאחרת בא תחתיה טמא כדתנן ריש פ\"ה כל ספק נגעים טהור חוץ מזה דשער לבן ספק קדם לבהרת או בהרת קדם לו ועוד אחר ואי זהו בהרת כגריס ובסוף שבוע הרי הוא כסלע וכו' דספק שהיא היא וראויה להחליט דפשתה ספק אחרת באה תחתיה וראוי להסגיר דאין פשיון מטמא בתחלה והוי טמא לחומרא ומחליטו דכל ספק נגעים טהור ילפינן מדפתח הכתוב בטהרה תחלה כדכתיב לטהרו או לטמאו והני תרי ספקי חמירי והוו כנזקק לטומאה דספקו טמא כדילפינן בת\"כ מדכתיב וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כגריס וחוט יוצא ממנו אם יש בו רוחב שתי שערות זוקקת לשער לבן ולפסיון אבל לא למחיה כדתנן במתניתין פ\"ד וטעמא דבמחיה בעיא מבוצר מה שאין כן בשער לבן כדילפינן לעיל ואפ\"ה בעיא דלהוי כחוט רוחב ב' שערות ולהכי אי איכא בחוט שער לבן מחליטו או אם פשה אצל החוט בסוף שבוע נמי טמא אבל אם אין ברוחב החוט ב' שערות ואית ביה שער לבן לא מטמא דלא חשיב מן הנגע וכן אם פשה אצל החוט שאין ברוחבו ב' שערות בפסיון רחוק חשוב ובעינן כגריס כן כתב הר\"ש ז\"ל עלה דהך מתניתין ובת\"כ יליף לה מדכתיב והנה אין בה שער לבן בה ולא בחוט היוצא ממנה יכול אף על פי שיש בו רוחב ב' שערות ת\"ל והנה אין בבהרת שער לבן פי' מדכתיב בקרא אחרינא בבהרת ודרשינן עלה לרבות החוט שיש בו רוחב ב' שערות. היו שתי בהרות חוט רחב שתי שערות מצרפן כדתניא בתוספתא ליטמא בשער לבן ופסיון אבל לא למחיה עד שיהיה כחוט רוחב גריס ורבי אלעזר בן רבי שמעון פליג ואמר דכשם דאינו מצרפן למחיה כך אין מצרפן לשער לבן ופסיון. הסגיר שבוע ראשון ושני ולא נולד סימן טומאה ופטרו ואחר כך פשה הנגע כל שהו הרי זה מוחלט כדילפינן לעיל דפסיון מטמא לאחר הפיטור וכדתנן פרק קמא דג' סימני טומאה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני ולאחר הפיטור מוחלטין הנגע וכדילפינן לעיל פרק קמא."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> שטהרה מתוך הסגר או מתוך החלט שהלכו ממנה סימני טומאה אין מסגירין אותה לעולם כדתני' בתוספתא פרק ב' בהרת שטהרה מתוך החלט מחיה ושער לבן מתוך פסיון ומתוך הסגר אינה משמש את הסגר מעתה ופי' מתוך הסגר שעמדה בעיניו עד סוף שבוע שני ופטרו אין מסגירין בה לעולם ומתוך החלט כשנחלטה באחד מסימני טומאה והלכו ממנה. בהרת שכנסה לאחר הפיטור ופשתה לכמו שהיתה או שפשתה וחזרה הרי הוא בטהרתו כחכמים דפליגי אר' עקיבא ומטהרין דלא חשבי פסיון מה שפשה לאחר שנכנס כיון שלא פשה אלא כמו שהיה וכן פשה יותר ממה שהיה וחזר וכנס (הא) ליכא פסיון."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בהרת </b> כגריס ובה מחיה כעדשה ושער לבן בתוך המחיה החליטו והלכה המחיה טמא מפני שער לבן וכן איפכא כת\"ק דרבי שמעון פרק ד' וכן בשער לבן תוך הבהרת ולא תוך המחיה הלך אחד מהן טמא מפני השני כדתנן נמי התם בפלוגתא דת\"ק ורבי שמעון וטעמא דרבנן דאמרי טמא דאף על גב דכתיב ושערה לא הפך לבן דמשמע ולא שער מחיה רבנן סברי דכיון דכתיב נמי ושער בנגע הפך לבן נגע מכל מקום ומחיה נמי נגע הויא ובשער לבן תוך הבהרת נמי אף על גב דלית כגריס בבהרת אלא עם המחיה הוי שער לבן סימן טומאה בבהרת דמחיה נמי נגע הוי כדאמרינן ולא קרינא בה שערה ולא שער מקצתה דלא הוי כגריס בהדי מחיה כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> ובה מחיה ופסיון או שער לבן ופסיון הלך אחד מהם טמא מפני השני כדתנן נמי התם סתמא דמתניתין דכל חד לחודיה הוי סימן טומאה. החליטו בשער לבן והלך לו ובא שער לבן אחר או נולד לו מחיה או פסיון וכן המחיה או הפסיון שהלכו להם ובאו אחרים או שבאו אחת מב' סימנים האחרים הרי זה בטומאתו כמות שהיה כדתנן פ\"ה ותניא בת\"כ וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע נרפא שהלך לו נגעו נגע שהלך לו שער לבן דאיקרי נגע כדכתיב ושער בנגע הפך לבן הצרעת שהלכה לה מחיה דאיקרי צרעת כדכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' אין לי אלא כולן מנין אף מקצתן שלא נשאר אלא שער א' ומקצת שיעור המחיה שהיא כעדשה ת\"ל מן הנגע כלומר מדכתיב והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע דהיינו מן הנגע ומדכתיב מן הצרוע יתירא דכיון דכתיב נרפא נגע הצרעת הוה משמע מן הצרוע וכתב מן הצרוע להביא את שפרחה בכולו נמי שיטעון צפרים כדאיתא התם. אחד שהוחלט בתחלה או בסוף שבוע אחד או שתים או אחר הפיטור טמא עד שלא ישאר אחד משלשה סימנים כדא' וכדתנן בהאי מתניתין דריש פרק חמישי דנגעים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מכה </b> מחמת האש שנכוה בגחלת או ברמץ או בברזל ואבן שלבנן באש נקרא מכוה ושלא מחמת האש או חולי כגרב ושחפת וקדחת שהשחיתו העור הרי זה נקרא שחין כדתנן ריש פ\"ט וגבי מכוה כתיב מכות אש ותניא בת\"כ אין לי אלא שנכוה באור נכוה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגפסית רותח בחמי האור מנין ת\"ל מכוה מכוה ריבה דכתיב מכות אש והיתה מחית המכוה ואמרינן פרק כיצד צולין דלגחלת של עץ לא איצטריך קרא אלא לגחלת של מתכת וגבי שחין נמי תניא התם אין לי אלא שחין שעלה מאליו דשחין לשון חמימות כמו שנה שחונה ותרגם יונתן חמותי ראיתי אור שחינית לקה בעץ באבן בגפת בחמי טבריה וכל דבר שאינו מחמת האור מנין ת\"ל שחין שחין ריבה דלהכי כתיב תרי זימני שחין שחין ונרפא והיה במקום השחין לרבות אפילו לקה בעץ וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ליבן </b> שפוד והכה בו אם היה ראשו מבורז הרי זה מכוה ואם היה ראשו חד הוי ספק מכוה או שחין כדתני' בפ\"ק דחולין ליבן שפוד והכה בו נידון משום מכות אש ומוקמינן לה דברזיה מברז שלא הכהו בכח ואין כאן חבטא אלא הבל והוי מכוה אבל הכהו דאיכא חבטא מספקא לן אי חבטה קדים ואתי הבלא ומבטל לה והוה ליה מכוה או דילמא הבלא קדים ואתי חבטא ומבטל לה והוה ליה שחין ונפקא מינה דהוי חצי גריס ויצטרף לחצי גריס אחר של שחין אי הוי שחין או למכוה אי הוי מכוה דשחין ומכוה לא מצטרפי כדנילף לקמן לקה במי טבריה או בגפת וכיוצא בהן הרי זה שחין כדאמרינן לעיל משחין שחין כל מידי דלאו מחמת האור הוא כדתנן להו במתניתין פ\"ט."
+            ],
+            [
+                "<b>השחין </b> והמכוה כל זמן שהם מכות טריות נקראים מורדין ואינם מטמאים בנגעים כלל אם נולד במקומם אחד מד' מראות כדתנן פ\"ט היו מורדין טהורים ותניא בת\"כ שחין יכול מורד דקאי במרדו ולא נרפא ת\"ל ונרפא יכול עד שנעשה צלקת דהיינו שנתרפא לגמרי ועשה רושם במקום השחין ת\"ל שחין דאכתי אף על גב דנרפא אית ביה שחין הא כיצד נרפא ולא נרפא כשהוא אומר למטה צרבת השחין הוא עד שיקרום כקליפת השום וגבי מכוה נמי תניא מכות אש יכול מורדת ת\"ל והיתה מחית המכוה יכול משתעשה צלקת ת\"ל מכות אש הא כיצד חיתה ולא חיתה כשהוא אומר למטה צרבת המכוה היא עד שתקרום כקליפת השום דצרבת מתרגמינן רושם שיחנא והוא רושם החימום הניכר בבשר כמו ונצרבו בה כל פנים דאם נתרפא ריפוי גמור אף על פי שהמקום צלקת ואינו דומה לשער העור הרי הוא כעור לכל דבר ומתטמא בג' סימנים אם נולד בו אחת מד' מראות ויש בו הסגר שני שבועות אבל כשלא נתרפא ריפוי גמור דהיינו כשתקרום כקליפת השום דהוי צרבת בין בשחין בין במכוה ונולד בו בהרת אינו מיטמא אלא בשער לבן ובפסיון ואין כהן הסגיר אלא שבוע אחד כדתנן ריש פ\"ט ותנן ספ\"ו השחין והמכוה והקדח ונעשו צרבא מלשון צרבת מיטמאן בנגעים וכו' ואין מיטמאן משום מחיה דמחיה בשר חי בעיא ואין זה בשר חי כיון דמקומו שחין ומכוה עד שיעשה מקומו צלקת שהוא קרום חזק ודרשי' בת\"כ מדכתיב היא שבעה פעמים גבי מכוה דחד מינייהו לומר היא אינו מטמאה במחיה בתחלה ולא בסוף שבוע ולא לאחר הפיטור וכתיב צרעת צרעת שלשה פעמים וחד מיניהו ליתן את האמור בשחין במכוה ואת האמור במכוה דהיינו שאין מטמא במחיה כדילפינן ממיעוטא דהיא הכי נמי השחין לא יטמא במחיה ושער לבן ופסיון כתיבי בהדיא בשחין ומכוה ולא כתיב בהו הסגר אלא שבעת ימים ולהכי לא מטמאו אלא בשבוע אחד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השחין </b> והמכוה אין מצטרפין זה עם זה כדתנן פ\"ט דחצי גריס שחין וחצי גריס מכוה שנולד בהן בהרת אין מצטרפין כדדרשינן בת\"כ ובשר כי יהיה בו בעורו שחין ונרפא וכתיב או בשר כי יהיה בעורו מכות אש מלמד שאין השחין ומכוה מצטרפין זה עם זה דלכך חלקו הכתוב בשתי פרשיות ופי' משפט כל אחת בה ולא צירפה יחד שהרי משפטה שוה והיה לו לכתוב ובשר כי יהיה בו בעורו שחין או מכוה ואין פושין זה לזה ולא לעור הבשר דאין שחין ומכוה זה אצל זה ובאחד מהן בהרת כגריס והסגירה ובסוף שבוע פשתה לחברו או לעור הבשר אין מחליטו וכדתנן פ\"ט ותניא בת\"כ נגע צרעת היא בשחין פרחה ולא פרחה בעור הבשר יכול לא תפשה בעור הבשר אבל תפשה במכוה תלמוד לומר ואם תחתיה תעמוד הבהרת לא פשתה צרבת השחין היא למקום שתחתיה היא פושה ואינה פושה לא בעור הבשר ולא למכוה וכן מכוה נמי אינה פושה לשחין ולא לעור הבשר דכתיב צרעת צרעת ליתן את האמור בשחין במכוה כדאמר' לעיל ואין נגע עור הבשר פושה לתוכן כדתנן נמי פ\"ט וכתיב גבי פסיון נגעים לא פשה הנגע בעור תפשה דמספחת בעור דמשמע דבעור פושה ולא בשחין ומכוה. היה בתוך כפו צרבת שחין כגריס ובה בהרת כגריס יסגיר כדתנן פ\"ט ששאלו את ר' אליעזר ואמר להן לא שמעתי ולמד ר' יהודה בן בתירא לקיים דברי חכמים שיסגיר דשמא יוולד לו שאין אחר אצלו ויפשה לתוכו דאי לאו הכי אינו מטמא בפסיון לעור הבשר כדילפינן לעיל ושער נמי אי אפשר דאין כף היד מגדל שער ותניא בת\"כ שחין אין לי אלא שחין שיש לו להיכן שיפשה שהוא יותר מהבהרת שעליו שהיא כגריס שאין לו להיכן שיפשה שאין השחין אלא כגריס מנין ת\"ל כי יהיה בו אפילו בכולו אפילו שכסתה הבהרת כל השחין יסגיר דשמא יעלה שחין אצלה ויפשה לתוכו."
+            ],
+            [
+                "<b>\nשחין </b> שנעשה מכוה בטלה את השחין ומכוה שנעשה שחין בטלה את המכוה אין ידוע אי זה מהם קדם אין בכך כלום ששניהם סימן אחד וטומאה אחת כדתניא בתוספתא דנגעים ספ\"ג וטעמא שיבטל האחרון את הראשון דאזלינן בתר מאי דקמן השתא שחין או מכוה ונפקא מינה אם הוא שחין שבטל את המכוה שאינו מצטרף למכוה שנולדה אצלה אח\"כ אבל כשאין ידוע אם שחין אם מכוה ונולד אצלה שחין או מכוה נראה דמצטרף דודאי שחין ומכוה הוא דאין מצטרפין זה לזה או אפשר דאין מצטרף לה לא שחין ולא מכוה שחין דילמא מכוה הוא הראשון ומכוה דילמא שחין הוא והכי משמע לישנא דתוספתא דתני הרי הן לפניך ואין ידוע אם שחין אם מכוה טהור משמע דטהור מלהצטרף כמו שחין ומכוה הנולדים אצלם."
+            ],
+            [
+                "<b>הסגירו </b> בבהרת שבשחין ובסוף השבוע נעשה עור הבשר שנעשה מקומו צלקת או הסגירו בצלקת שהוא בעור הבשר ונעשה מקומו שחין בסוף השבוע יראה בתחלה כדתניא בתוספתא פ\"ג שאם היה בתחלה כגריס ועכשיו כסלע לא יחליט אלא יסגיר כאלו עכשיו רואה בתחלה ותני בת\"כ והיה במקום השחין שאת לבנה שיקדים השחין לשאת ולא שתקדים השאת לשחין שאם היה בעור הבשר עד שלא נעשה שחין ונעשה שחין ר' אליעזר מטמא וחכמים מטהרים משום דלא קדם השחין ומטהרים היינו שיסגיר בתחלה כדתנא דתוס' דקתני יראה בתחלה ולא נקט מטהרים אלא משום ר' אליעזר בן יעקב דמטמא."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שנשר כל שער ראשו מחמת חולי או מכה או שאכל או סך דברים המשירים את השער מן הקדקד ולמטה שופע לאחור נקרא קרח ומלפניו נקרא גבח כדתנן ס\"פ עשירי דנגעים דכתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא אין לי אלא פאת פניו מנין אף את הצדעין מכאן ומכאן תלמוד לומר אם מפאת פניו טהור הוא מטומאת נתקים שאין קרחת נידון בסימני ראש וזקן שהוא מקום שער וכדכתיב ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא משמע רישיה דקרא דקרח הוא הוי מלאחוריו ותניא בת\"כ יכול אפילו נמרט ראשו מחמת חולי יהא טמא ת\"ל קרחת וגבחת מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אף גבחת אימא קרחת בידי שמים אף גבחת בידי שמים מנין אכל וסך ת\"ל קרחת קרחת ריבה והרב ז\"ל כתב מי שנשר שער ראשו בין מחמת חולי וכו' ואפשר לומר דמחמת חולי דממעט בת\"כ היינו כשראוי לחזור ולגדל שער אחר כך כדקתני מה קרחת שאינה ראויה לגדל שער אבל אם הוא חולי שאין ראוי לגדל שער עד לאחר זמן הוי קרחת דומיא דמכה דקתני נמי מתניתין דכשאינה ראויה לגדל שער הויא קרחת. ומיטמא בשני סימנים במחיה ובפסיון ובשני שבועות כדתנן פרק עשירי וב' שבועות נפקא לן בת\"כ מדכתיב בקרחת ובגבחת כמראה צרעת עור בשר מה עור בשר בשני שבועות אף כאן בשני שבועות ומטמא בד' מראות כנגע עור הבשר ופתוך מנין ת\"ל נגע לבן אדמדם ומחיה ופסיון נפקא לן מדכתיב צרעת פורחת היא בקרחתו וגו' צרעת מלמד שמטמאה במחיה דכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' פורחת מלמד שמטמאה בפסיון היא דאינה מטמאה בשער לבן והא דלא קאמר איפכא שיטמא בשער לבן ולא במחיה כשחין ומכוה דלא מטמאי במחיה משום דסתמה לא מגדל שער ומחיה מטמאה בתחלה ובסוף הסגר ואחר הפיטור ופסיון אחר הסגר ואחרי הפיטור כבהרת ושאת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הקרחת </b> והגבחת אין מצטרפות זו עם זו כדתנן התם וכן אין פושות זו לזו כדתנן נמי התם פרק עשירי ותניא בת\"כ וכי יהיה בקרחת או בגבחת מלמד שאין הקרחת והגבחת מצטרפות זו עם זו דאו אתא לחלק יכול לא יצטרפו אבל יפשו ת\"ל בקרחתו או בגבחתו ואין פושות לעור הבשר ולא בהרת של עור הבשר פושה לתוכן דהכי משמע פשטיה דקרא דכתיב וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם וגו' דמשמע דבעיא כל הנגע תוך הקרחת או הגבחת."
+            ],
+            [
+                "<b>הקרחת </b> או הגבחת או הזקן שנקרח ונעשה בהם שחין או מכוה מטמאין כשחין ובמכוה שבעור הבשר כדתניא בתוספתא העלה שער ונקרח טמא משום קרחת נעשה שחין ומכוה טמא משום שחין או מכוה ואע\"ג דאין מטמאין משום שער לבן בקרחת וגבחת אפ\"ה אם יש בהן שחין או מכוה מטמאין כדינם בשער לבן ופסיון ומה שכתב הרב ז\"ל אלא שאין מטמאין בשער לבן לא קאי אלא אקרחת וגבחת לחודא דלא עלה בהן שחין ומכוה אבל כשיש בהן שחין ומכוה מטמא בשער לבן כדאמ'. הראש והזקן קודם שיצמח בהן שער כגון קטן וכן הדלדולין הוו כעור הבשר כדתנן ספ\"ו לטמא בג' סימנין וב' שבועות כיון שלא עלה בהם שער מעולם הוו כעור כדאמרינן וכן זקן האשה והסריס שלא העלו שער הוו כעור הבשר דלא מיקרי קרחת אלא כשהיה לו שער ונמרט כדכתיב ואיש כי ימרט ראשו וגו' ואם העלו שער הוו כזקן האיש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו </b> מקומות שאין מתטמאין בבהרת תוך העין והחוטם והאוזן והפה והקמטים ובית השחי ותחת השחי ותחת הדד וכף הרגל דכתיב לכל מראה עיני הכהן פרט להני דהוו בית הסתרים והצפורן שאינו עור וכתיב בעור בשרו הראש והזקן שיש בהן שער כדתניא בת\"כ יכול תהא הבהרת מטמאה בראש ובזקן ת\"ל נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא ואין לראש ולזקן טומאה אלא טומאת נתקים בלבד והשחין והמכוה והקרח והמורדין דכתיב את כל עור הנגע עור הראוי לקבל הנגע פרט למורדין דאינם מטמאין בבהרת ושחין ומכוה נמי לא מטמאי אלא בשבוע אחד וב' סימנים כדאמרינן לעיל וכדתנן להו כולהו פרק ששי דנגעים ואודם השפתים נידון כבית הסתרים כדתניא בתוספתא דהא כשהפה סתום אינו נראה וכל הני אין מצטרפין נמי לנגע שבעור הבשר ולא הנגע פושה לתוכן ואין מטמאין משום מחיה ואין מעכבין את ההופך כולו לבן דאף על פי שלא הפך לבן אחד מאלו אינו מעכב כדתנן להו במתני' דאין מצטרפין דאין ראוין לנגע כדילפינן ואין הנגע פושה לתוכן דכיון דלא מיטמו באום לא מיטמו בפסיון ואין מיטמאין משום מחיה דאי איכא מחיה בחד מהני אצל הבהרת לא מטמא דבעינן מבוצר לתוך השאת כדכתיב ומחית בשר חי בשאת וכיון דהני לאו בני טמויי נינהו אין זה מבוצרת לתוך השאת או הבהרת שאצלן ואין מעכבין את ההופך כולו לבן כדתניא בת\"כ וכסתה הצרעת את כל עור הנגע עור הראוי לקבל נגע מעכב פרט לאלו שאינם ראוים לקבל נגע."
+            ],
+            [
+                "<b>הראש </b> והזקן שנשר כל שערן והשחין והמכוה שהעלו צרבת כדתנן בהאי מתניתין הרי אלו מיטמאין בנגעים בד' מראות דהוו בעור הבשר כדאיתא לעיל וכן הקמטין שנתפשטו תניא בתוספתא דהוי בעור הבשר לכל דבר ואין מצטרפין בנגעים ראש וזקן כשלא נקרחו לעור הבשר ולא עור הבשר לראש ולזקן ולא זה לזה דכתיב בראש או בזקן לחלק ביניהם שלא יצטרפו דראש וזקן נידונים בנתקין ועור הבשר בד' מראות ואין פושין זה לזה כיון שאינם שוין ואין מטמאין משום מחיה דנתקים מיטמין בשער צהוב ופסיון ושחין ומכוה בשער לבן ופסיון לחוד כדאמרינן לעיל אבל מעכבין את ההופך כולו לבן דכיון דראש וזקן ושחין ומכוה מיטמא בנגעים כל חד כדיניה מעכב את ההופך כולו לבן כדכתיב וכסתה הצרעת את כל עור הנגע עור הראוי לקבל הנגע והני ראויים לקבל נגע כל חד כדיני' כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>בהרת </b> הסמוכה לראש וכו' בתוספתא פ' ב' תני רבי יוסי בר יהודה אומר היתה בהרת סמוכה לראש לעין לאוזן ולחוטם ולפה טהור שנאמר וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהא כל חוצה לו עור הבשר וראוי לפסיון ואף על גב דראוי ליטמא בשער לבן ומחיה ופסיון נמי מצד האחר אפילו הכי כיון דאין ראוי לפסיון מצד הראש או האוזן נראה דהוי גזרת הכתוב שיהיה טהור."
+            ],
+            [
+                "<b>אלו </b> בהרות טהורות ריש פ\"ז תנן אלו בהרות טהורות מי שהיו בו קודם מתן תורה ודרשינן בת\"כ מדכתיב כי יהי' דמשמע מן הדיבור ואילך בגוי ונתגייר בעובר ונולד בקמט ונתגלה בראש ובזקן כשהיה בהן שיער דאינו מטמא בבהרת ונקרחו אחר כך ונתגלה הבהרת בשחין ומכוה כשהן מורדין דאינם מטמאין בנגע ואחר כך נעשו צרבת דמטמאי כדין בהרת של שחין ומכוה הרי אלו טהורות כדתנן התם דבעינן שנולד הנגע משעה שראוי ליטמא בו ולא קודם כדכתיב כי יהיה דמשעה שיהיה בו ראוי ליטמא בבהרת וכן אם היתה הבהרת בראש ובזקן קודם שיעלו שער דהוו בעור הבשר ליטמא בנגעים והעלו שער דאינו ראוי ליטמא בבהרת והלך השער שראוי ליטמא וכן בשחין ובמכוה שהיה תחלה וסוף בטומאה ולא באמצע טהורין כדתניא בתוספתא דהואיל והיתה טהורה בנתים לא קריא ביה כי יהיה בעור בשרו דמשמע דמשעה שיהיה בו הנגע ועד סוף היה ראוי ליטמא. נשתנו מראיהן של בהרות טהורות כגון של גר אחר שנתגייר נשתנה מראית הבהרת שהעז או כהה יראה בתחלה כדתנן במתניתין פ\"ז רבי עקיבא אומר בין להקל שכהה בין להחמיר שהעז תראה בתחלה דהשתא הויא בנגע אחר שנולד בו אחר שנתגייר או הקטן אחר שנולד וכן האחרות."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> ספק נגעים להקל חוץ משנים שכתבנו למעלה ספק שער קדם ובהרת כגריס ובסוף שבוע הרי היא כסלע ספק היא היא וראויה להחליט דפשתה ספק אחרת באה תחתיה וראוי להסגיר וכגון שהיה בה אי זה שינוי שהיה נראה שהיתה אחרת אפ\"ה אזלינן לחומרא כיון שהיא במקומה אמרינן היא היא דאי לאו הכי כל פשתה כמה הוי ספק אי היא היא או אחרת באה תחתיה וקרא משמע דאם פשה לא מספקינן כלל אלא ודאי טמאה ושאר ספקות כגון שני אנשים בזה כגריס ובזה כסלע ואחר הסגר נמצא בשניהם כסלע ואין ידוע באי זה מהן פשתה ואפילו באיש אחד שהסגירו מתחלה בשני בהרות אחד כגריס ואחד כסלע ואחר הסגר היו שתיהן כסלע דודאי פשתה אחד מהן כיון דאינו ידוע אי זו היא טהור דלא כרבי עקיבא דקאמר באיש אחד טמא במתניתין פ\"ה וטעמא דרבנן דגזרת הכתוב היא כדתניא בת\"כ ואם פשה תפשה המספחת בעור וטמאו הכהן דמשמע טמאו לנגע הידוע לו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק ואף על גב דהאי קרא גבי פסיון כתיב הוא הדין בשער לבן דצריך לידע באי זה שער לבן הוא מחליטו כדאיתא לעיל. ואם אחר החלט שנזקק כבר לטומאה ספקו טמא כגון שהיו לו שערות שקדמו לבהרת ושערות שאחר הבהרת והלך אחד מהן ואין ידוע אי זה הלך אם השיער שהוא סימן טומאה שהפכתו בהרת או השיער האחר שקדם לבהרת ומשנזקק לטומאה ספקו טמא כשנים שבאו אצל כהן בזה כגריס ובזה כסלע ובסוף הסגר בשניהם כסלע ועוד דטמאים שניהם ואם חזרו שניהם להיות כסלע שהלך הפסיון של אחד מהן ואינו ידוע אי זה הוא ספקו טמא כיון שנזקקו כבר לטומאה שבסוף שבוע נמצא כסלע ועוד בכל חד דהוה ליה פסיון בתרוייהו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שבא אצל כהן וראהו שצריך הסגר או שהוא פטור שלא היה לבן כקרום ביצה ועד שלא הסגירו או פטרו (העז) נולדו לו סימני טומאה שיער לבן או מחיה יחליט וכן אם היה לו סימני טומאה וקודם שאמר לו טמא אתה הלכו להן יסגיר אותו ואם היה בסוף שבוע שני או לאחר הפיטור יפטור אותו כדתנן פרק ז' דנגעים דכל זמן שלא הסגירו או פטרו או החליטו הוי כרואהו בתחלה ואמר מה שלפניו עתה החלט או הסגר או פיטור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> שהיתה בו בהרת והוחלט באחד מסימני טומאה ונהפך כולו לבן אפילו מקום המחיה אי הוה סימן טומאה שבו מחיה בין מתוך הסגר בין מתוך החלט הרי זה טהור ואם לאחר הפיטור שהוא טהור נהפך טמא וכדתנן ריש פרק ח' הפורח מן הטמא טהור ומן הטהור טמא וכתיב צרעת נושנת היא בעור בשרו וגו' כי טמא הוא ואם פרוח תפרח הצרעת בעור וגו' מראשו ועד רגליו וגו' וטהר את הנגע כולו הפך לבן טהור הוא דמשמע דאינו מטהר ההופך כולו לבן אלא מתוך טומאה ותניא בת\"כ כולו הפך לבן טהור הוא מה תלמוד לומר שיכול אין לי פרחה אלא אחר החלט דבתר החלט משתעי קרא מנין נולדו לו מחיה ושער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ושני לאחר הפיטור או פסיון בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור תלמוד לומר וטהר את הנגע טהור הוא לרבות את כולם יכול הפורח בתחלה יהא טהור תלמוד לומר דהיינו כשנטהר אחר הסגר ואחר כך פרחה צרעת בכולו והבא בתחלה כולו לבן יהא טהור תלמוד לומר הוא הוא הטהור ואין הבא כולו לבן בתחלה טהור אלא טמא דמתוך טומאה הוא דטהור הפורח כולו לבן כדא' ומתוך הסגר נמי הוי טהור דמוסגר טמא הוי דאין בין מוסגר למוחלט אלא פריעה ופרימה ותגלחת וצפורים."
+            ],
+            [
+                "<b>הבא </b> בתחלה כולו לבן אם היתה מחיה או שער לבן מחליטין אותו מיד ואם לאו טעון הסגר שבוע אחד כדתנן התם לא נולד בו סימן טומאה טעון הסגר שבוע שני לא נולד בו טהור שדין בהרת זו הגדולה כדין הקטנה כדתנן פרק שמיני נולד לו שער לבן או מחיה טמא לא נולד טהור ותניא בת\"כ באדם להביא את הבא כולו לבן שתהא המחיה מטמאתו דבמחיה משתעי קרא דכתיב בתריה ומחית בשר חי בשאת וגו' ואם פרוח תפרח וגו' שער ילפינן ממחיה כדאיתא לעיל ולא שנא בהרת גדולה מבהרת קטנה דמטמאה בסימנין כדאמרן והא דממעטינן מדכתיב הוא הבא בתחלה כולו לבן דאינו טהור אלא טמא היינו בסימני טומאה דומיא דהופך כולו לבן מתוך טומאה דהיינו בסימני טומאה שנחלט בהם דמתוך הסגר ולאחר הפיטור נמי אינו טהור ההופך כולו לבן אלא בנולדו סימני טומאה בתוך הסגר או לאחר הפיטור ואח\"כ הפך כולו לבן ומדברי הרב ז\"ל נראה דמתוך הסגר אפי' לא נראו בו סימני טומאה ופרחה בכולו הוי טהור דכיון דמצורע מוסגר הוי טמא במוחלט החליטו לבא כולו לבן בתחלה כשער לבן והשחיר או הקציר אפילו אחד מהן נסמך או הקיף השחין אפילו אחד מהן חלקן השחין או המכוה או מחייתן או הבוהק הרי זה טהור כדתנן במתני' פרק ח' משום דליכא שתי שערות לבנות ואם נולד לו שער לבן אחר או מחיה טמא דהא איכא סימני טומאה ובא כולו לבן בתחלה דהוי טמא כדאמר'. אחד שפרחה הצרעת בכולו כא' ואחד שפשתה ופרחה מעט מעט עד שהלבין כולו אם מתוך הסגר או החלט טהור ואם אחר פיטור טמא כדילפינן דמתוך טמא טהור ומתוך טהור טמא ואם בתחלה יסגיר כשאין בה סימני טומאה כדאמ' ותניא בת\"כ ואם פרוח תפרח אין לי אלא בזמן שפרחה כולו כא' מנין לפורחת וחוזרת ופורחת ת\"ל תפרח אין לי אלא מלמעלן למטן איפכא מנין ת\"ל תפרח ואם פרוח תפרח. אחד שהיה כולו מראה אחד או מד' של לובן או של פתוך הכל מצטרפין בין לטהרו ובין לטמאו דתניא בת\"כ וכסתה הצרעת את כל עור וגו' מה תלמוד לומר הא כתיב ואם פרח תפרח הצרעת שיכול אין לי פריחה מטהרת אלא מן השאת בלבד דקרא דאם פרח תפרח בשאת משתעי מנין לרבות שאר מראות תלמוד לומר והנה כסתה הצרעת דלהכי מהני בה קרא לרבות שאר מראות דפריחה מטהרת בהו כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>היתה </b> בו בהרת כגריס ובה מחיה כעדשה והוחלט במחיה ופרחה הצרעת בכולו ואח\"כ הלכה המחיה או שהלכה המחיה תחלה ואח\"כ פרחה בכולו הרי זה טהור ודוקא הלכה המחיה שפשתה הנגע עליה אבל הניחה מחיה במקומה טמא כדתניא בתוספתא דאין פריחה מטהרת אלא בכולו כיון דנשארה מחיה במקומה אינה ככולו והיינו כשהיה מתחלה בהרת במחיה ופרחה אחר כך בכולו אבל בא בתחלה כולו לבן עם מחיה או אחר כך נולד לו מחיה טמא אף על גב דאינה פריחה בכולו במקום מחיה ואפילו נולד לו שיער לבן כדתנן במתניתין פרק ח' בפלוגתא דרבי יהושע וחכמים ואף ע\"ג דילפינן לעיל דפורח מן הטמא דוקא הוא דטהור אבל פורח מן הטהור הוא טמא והכא פורח מן הטהור הוא כיון שהלכה לה מחיה ואחר כך פרחה בכולו היינו פורח מן הטהור שהיה לעולם טהור אבל הכא שהוחלטה כבר במחיה אף על גב דהלכה לא הוי כמן הטמא טהור בממה נפשך הוא טהור אי אית ביה מחיה הרי הוא טמא ובפריחה הוי טהור ואי לית ביה מחיה הוי כבא בתחלה כולו לבן דאינו טמא בלא סימן טומאה כדאמ' לעיל אף על גב דטעון הסגר היינו משום דבא בתחלה אבל הכא דאינו בא בתחלה כולו לבן והוה ביה נמי קודם מחיה הוי כמן הטמ' טהור כדאמ' ולהכי אם נולדה בו מחיה טמא דבא בתחלה כולו לבן בלא סימן טומאה ואחר כך נולד בו סימן טומאה טמא אבל נולד בו שיער לבן טהור כחכמים דפליגי ארבי יהושע דבתר קרא דכולו הפך לבן טהור הוא דכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ודרשינן בתוספתא ובת\"כ בשר חי החוזר טמא ואין שער לבן החוזר להופך כולו לבן טמא דשער לבן דמטמא להופך כולו לבן היינו כשבא מתחלתו כולו לבן ובו שער לבן או שבא כולו לבן והסגירוהו ונולד בו שער לבן טמא אבל אם היה שער לבן בבהרת כגריס קודם פריחה והלך השער ופרח כולו לבן וחזר שער לבן או שלא היה מתחלה שער לבן בבהרת ואחר שהפך כולו לבן בא שער לבן אינו מטמא והיינו דילפינן מדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא דמחיה החוזרת מטמאה ולא שער לבן החוזר ולא איקרי שער לבן החוזר אלא כשבא קודם בבהרת והלך ופרח בכולו וחזר שער הלבן או בשלא בא קודם בבהרת ובא עם הפריחה אבל אם בא קודם כבא בתחלה כולו לבן והלך ואחר כך חזר הוי טמא דלא ממעטינן ליה אלא דומיא דבשר חי החוזר דמיירי קרא שהיה מחיה קודם בבהרת או בשאת כדכתיב ומחית בשר חי בשאת צרעת נושנת היא וגו' וסמיך ליה ואם פרח תפרח הצרעת בעור וכסתה וגו' כולו הפך לבן טהור הוא וביום הראות בו בשר חי יטמא והרי היתה מחיה קודם פריחה אלא ע\"כ לומר שהלכה לה ואחר שפרחה הצרעת בכולו חזרה המחיה כדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא ודוקא חזרה מחיה כדאמרינן אבל חזר שער לבן כי האי גוונא שהיה קודם פריחה בבהרת והלכה ואחר פריחה חזרה או שלא היה קודם בבהרת ועתה בא עם הפריחה אין חזרתו מטמא אבל אם בא קודם בבא כולו לבן וחזר מטמא כדאמרינן וכמו שכתב הרב ז\"ל לעיל החליטו בשער לבן להופך כולו לבן והשחירו שתיהן או אחד מהן וכו' טהור נולד לו שער לבן אחר או מחיה הרי זה טמא מפני שבא כולו לבן בתחלה ע\"כ הרי ששער לבן שוה למחיה בחזרה כי האי גוונא הכל בבא לבן מתחלה כדאמ'. היתה בו בהרת ובה שיער לבן והוחלט בשער ואחר כך פרחה הצרעת בכולו אף על פי ששער לבן במקומו עומד טהור כדתנן התם וכדילפינן לעיל פורח מן הטמא שהוא טהור דדוקא במחיה מתטמא ההופך כולו לבן אחר החלט או אחר הסגר ואינו מטמא בשער לבן וכל שכן אי השתא אינו עומד במקומו שהוא טהור נמי כיון דנטהר כבר בפריחה מתוך טומאה בהרת שבה שער לבן החליטו בפסיון ואחר כך פשתה ופרחה בכולו טהור ואם נראית בו מחיה טמא כדתנן פרק שמיני בהרת ובה פסיון פרחה בכולו טהור ונראה דהיינו כשפשת ופסקה מלפשות ואח\"כ אי זה זמן פרחה בכולו דאי פושה וחוזר ופושה מיד עד שפרחה בכולו הא ילפי' דאחר שפרחה בכולו כאחד או פרחה מעט מעט דהויא פריחה בכולו ואי הויא מתוך פטור בלא סימן טומאה הוי טמא ואי פריחה מעט מעט הויא פריחה ליכא פריחה דמטמאה בפורח מעט מעט כיון שמה שמתחיל לפשות הוי פסיון סימן טומאה והדר פורח בכולו והוי טמא אלא ודאי כדאמרינן ולא תימא דאשכחן פריחה דמטמאה מתוך טהור כשפרח בבת אחת אבל בזה אחר זה לא דהא מרבינן ליה לפורחת וחוזרת ופורחת מפרוח תפרח דומיא דפורח בבת אחת משמע דתרוייהו כי הדדי נינהו לטמא או לטהר אי נמי אשכחן פריחה דמטמאה מתוך טהור אפילו כשפרחה מעט מעט בשלא הספיק בהן להחליטו בהתחלת פסיון ופריחה עד שפרח בכולו ואם נראית בו מחיה טמא כדילפינן לעיל. ואף ראשי איברים שאינם מטמאין משום מחיה שבתוך הבהרת מטמאים ומעכבין את הנהפך כולו לבן אם נשאר באחד מראשי איברים כעדשה בשר חי שלא נהפך לבן או שהפך כולו לבן וחזר כעדשה בשר חי אפילו מראשי איברים הרי זה מוחלט כדתנן פ\"ח וכולן שחזרו בהן ראשי איברים טמא ותנן נמי התם כל פריחת ראשי איברים שעל ידי פריחתן טהרו את הטמא שנשלם הפיכת כולו לבן אם חזרו ונתכסו טהור שהרי הפך כולו לבן חזרו ונתגלו טמא אפילו מאה פעמים ומשנה יתיר' הוא אלא איצטריך לאשמועי' אפילו זימני טובא כדקתני אפי' מאה פעמים ותניא בת\"כ וראה הכהן הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא צרעת הוא מה תלמוד לומר שיכול אין לי אלא ראשי איברים שנתגלו שיהו טמאים אלא אחר פריחת חלוט מחיה בתחלה מנין אחר פריחת חלוט מחיה בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור אחר פריחת חלוט שער לבן בתחלה בסוף שבוע ראשון ושני ואחר הפיטור אחר פריחת חלוט פסיון בסוף שבוע ראשון ושני ולאחר הפיטור אחר פריחת הסגר ת\"ל וראה הכהן הבשר החי וטמאו הבשר החי טמא הוא לרבות את כולם ותניא נמי התם או כי ישוב הבשר החי ונהפך ללבן הרי זה בא ללמד על ראשי איברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שיהו טהורים ומנין אפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא תלמוד לומר כי ישוב או כי ישוב כלומר לכתוב ישוב הבשר החי אי נמי כי ישוב מאי או כי ישוב לרבות את כולן דאפילו מאה פעמים נתכסו טהור נתגלו טמא נהפך כולו למראה צרעת חוץ מכעדשה אפילו בראש אחד מן האיברים שנהפך לבוהק שאינו מארבע מראות הרי זה טמא מוחלט כדתנן התם פרחה בכולו אבל לא בבוהק טמא דבוהק הוא למטה מד' מראות ומעכב את הפריחה שהרי אינו כולו לבן מארבע מראות ותניא בת\"כ וכסתה הצרעת ולא הבוהק שהייתי אומר הואיל והוא סימן טהרה בסוף תהא סימן טהרה בתחלה תלמוד לומר וכסתה הצרעת ולא הבהק אפי' היה מקצת העדשה בשר חי ומקצתה בהק הרי זו סימן טומאה דבהק אפילו פחות מכעדשה סימן טומאה בתחלה ואין סימן טומאה בסוף כחכמים דפליגי ארבי מאיר וכיון דהאי בתחלת פריחה טמא שלא פרחה בכולו כיון שנשאר אפילו פחות מכעדשה בוהק ותשלום העדשה בשר חי כדכתיב וכסתה הצרעת ולא הבוהק והא אית קצת בוהק וקצת בשר חי כעדשה ואינו מכוסה כולו בצרעת ואם נהפך כולו לבן ואחר כך חזר בו כעדשה טהור ומקצת העדשה בוהק ומקצתה בשר חי נמי טהור כיון דפרחה בכולו מתחלה השתא בסוף אינו סימן טומאה כחכמים כדאיתא לעיל דלא ממעט קרא בבוהק שלא יטהר אלא בתחלת הפריחה אבל בשכבר פרח בכולו אף על פי שחזר בו בוהק ונשאר בטהרתו דאין החוזר אחר פריחה מטמא אלא כשהוא בשר חי כעדשה כדכתיב וביום הראות בו בשר חי יטמא אבל בוהק לא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> טמא שפרחה הצרעת בכולו טהור כדאמר' נתגלה כעדשה מבשר חי יטמא חזר ונתכסה נטהר אפילו מאה פעמים כדילפינן מדכתיב או כי ישוב התחיל להתגלות והולך ומתגלה טמא עד שיתמעט בהרת מגריס כל הראוי ליטמא בבהרת מעכבת ההופך כולו לבן ושאינו ראוי אינו מעכב כדתנן פרק ח' ומפרש להו במתניתין דעור הבשר ראוי ליטמא וראש וזקן והנהו דחשיב התם דאינם מטמאים בבהרת אינם מעכבים את הפריחה ואפי' חזרו אלו ונעשו כעור הבשר שנקרחו הראש והזקן ונעשו צרבת השחין והמכוה שהרי הם ראוים ליטמא בבהרת אין מעכבין את הפריחה כדתנן נמי התם דכיון דבשעת פריחה לא הוו ראוים ליטמא לא מעכבי וטהור פרחה בכולו אבל לא בפחות מכעדשה סמוך לאלו וחזרו ונעשו ראויים אף על פי שמקום המחיה שהוא מה שנשאר סמוך לאלו נעשה בהרת טמא עד שתפרח בכולו כדתנן התם וטעמא דפריחה קמייתא לאו פריחה היא כיון דאישתייר מעור הבשר חצי עדשה סמוך לראש או לאחרים ופריחה דהשתא שנתכסית המחיה של חצי עדשה נמי לא חשיב פריחה כיון שכבר חזרו אלו ונעשו כעור הבשר ראוים לבהרת ולא מהני עד דפרח נמי עליהו והכא דאמרינן לעיל דבשר חי כעדשה שלא נהפך לבן מתחלתו מעכב את הפריחה הא פחות מכעדשה אינו מעכב היינו כשאין פחות מכעדשה זה סמוך לאחד מאלו דא\"א לו להיות כעדשה אבל כשהוא סמוך לראש או לאחרים טמא שאם תחזור הראש להיות כעור הבשר כגון שנקרח כולו או קצתו אצל זה הפחות מכעדשה יצטרף עמו להיות כעדשה ויטמא ובשלא נשאר אפילו פחות מכעדשה סמוך לאלו טהור דהא פרח בכולו ואפילו נקרחו הראש והזקן אח\"כ כדתנן במתניתין דכיון דבשעת פריחה לא היו ראוין לא מעכבי וטהור והרב ז\"ל השמיט בבא זו וצ\"ע למה השמיטה. היו בה שתי בהרות א' יש בה סימן טומאה וא' טהורה בסוף שני לאחר הפיטור ופרחה מזו לזו אפילו מטהורה לטמאה ואחר כך פרחה בכולו טהור כדתנן התם פרק ח' משום דטהורה נעשת טמאה כשפרח ממנה לטמאה שהרי פשתה וכי פרחה אח\"כ בכולו הוה ליה פורח מן הטמא והוא טהור כן כתב הרא\"ש ז\"ל והרב ז\"ל כתב מפני שכבר היה מוחלט בטומאה ואף על פי שלא הפרחה ממנה הוי פורח מן הטמא ולא עוד אלא אפי' היה אחת משתי בהרות אלו (כ\"ש) [א'] בשפתו העליונה וא' בשפתו התחתונה או בשתי אצבעותיו וב' ריסי עיניו וכשנדבקין נראין כבהרת אחת הואיל ופרחה בכולו טהור דהוי מן הטמא טהור כיון דאחד ממנה טמאה ורבותא אשמועינן דאפילו שלא פרחה בכולו אלא מן הטהורה וכללה כל הגוף מן הצד הא' עד שהגיעה הפריח' לטמא' שאצלה הוי פורח מן הטמא כיון שכבר היה טמא בטמאה ולהכי טהור דמבבא דלעיל לא שמעי' אלא כשפרח מן הטהור' ואחר כך מן הטמא' פרח בכל הגוף עד שהגיע לטמא' כדפי' ולהכי נקט לישנא דולא עוד אלא אפילו היו וכו' ובפי' המשנה נראית שמפרשה הרב ז\"ל פירוש אחר בבבא זו דלענין פריחה בכולו אף על פי שאינו נראה לבן כולו כשמתפרדין איברים אלו זה מזה אפילו הכי הוי פריחה בכולו כיון שכשמדבק זה לזה הן נראין כא' והם לבנים הוי פריחה בכולו דבמתניתין לא תנן בהדיא אחד בשפתו העליונה וא' בשפתו התחתונ' אלא בשפתו העליונ' ובשפתו התחתונ' וכו' הרא\"ש ז\"ל פי' דלאו לענין פריחה תנן אלא לענין צירוף שאם היה חצי גריס בהרת בשפתו העליונ' וחצי גריס בשפתו התחתונ' וכשסוגר פיו נראה בהרת כגריס הוא דאינו מצטרף כיון שכשפותח פיו אינו מחובר חצי גריס לחצי האחר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>יש </b> מראה נגע לכהן ונשכר מפני שהקדים להראותו כמי שהיה מוחלט והלכו סימני טומאה ולא הספיק להראותו עד שפרח' בכולו הוי כפורח מן הטמא וטהור כיון שהחליטו הכהן קודם ולא ראה אותו אחר כך עד שפרח בכולו דאלו קדם והראה קודם שפרח בכולו אחר שהלכו סימני טומאה הוה טהור ואחר שפרח בכולו הוי פורח מן הטהור והיה טמא והשתא שהיה טמא כבר על ידי כהן ואחר כך לא ראהו הכהן עד שפרח בכולו הוי טהור דהוי פורח מן הטמא והיינו שנשכר מפני שהקדים להראותו קודם לכהן שהחליטו לטומאה ולכך טהרו אחר שבא לפניו כולו לבן דאילו לא הקדים והראהו קודם ולא היה מחליטו והיה פורח כולו לבן ובא לפני כהן היה צריך הסגר והיינו דקתני ויש מראה ומפסיד שנתאחר להראותו קודם עד שפרח דהוי טמא וצריך הסגר ב' שבועות דאלו קדם והראה קודם שפרח היה מסגירו והיה פורח מתוך הסגר שבוע אחד וטהור כדאמ' לעיל דפורח מתוך הסגר (טמא) [טהור] דאין בין מוסגר למוחלט אלא תגלחת וצפרים ולמאי דאמרינן לעיל דפורח מתוך הסגר בלא סימני טומאה לא הוי (טמא) [טהור] צריך לומר נמי הכא שהיה פורח מתוך הסגר ובסימן טומאה והיה טהור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נגע </b> הראש והזקן הוא שישאר המקום פנוי בלא שיער וזהו שנקרא נתק שניתק ונתלש השער ממקומו וכדנילף לקמן ואין נתק פחות מגריס כדדרשינן בת\"כ אם כן למה נאמר נגע הנתק הקיש נתק לנגע מה נגע כגריס כדילפינן לעיל אף נתק ובין שהיה מראהו עמוק או לא כדתניא בת\"כ ומראהו עמוק אין לי אלא מראה עמוק מנין לרבות את השוה ואת הגבוה כלומר דשוה הנתק לעור הבשר הגבוה ת\"ל והנה אין מראהו עמוק מן העור דאף על גב דאין מראהו עמוק אלא שוה טעון הסגר ואם כן למה נאמר מראה עמוק דמשמע ולא שוה שיכול אם נתקו אדם יהא טמא תלמוד לומר מראה עמוק מה מראה עמוק בידי שמים אף נתק המטמא בידי שמים. האשה והסריס שהעלה זקנם שיער הרי זה מטמא כנתקים כדתני' פ\"ק דקידושין זקן אשה והסריס שהעלו שער הרי הוא כזקן לכל דבריהם דאף על גב דאחד מסימני סריס הוא שאין לו שער בזקן וכולהו סימנין בעינן לשיהיה סריס הכא איירי כגון שהביא זקן אחר רוב שנותיו דכי האי גוונא סריס הוא כדאמ' פרק אלו יוצא דופן ומוקמינן להך ברייתא לטומאת נגעים ופריך תלמודא טומאת נגעים בהדיא כתיב זקן באשה כדכתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן ומשני אצטריך סד\"א לצדדים כתיב איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן הדר אתאן לאיש קמ\"ל תנא דבריתא דהרי הן כזקן לכל דבריהם ולא תימא לצדדין קתני אלא ראש וזקן אאשה נמי כפשטיה דקרא וכיון דבאשה אי אית לה זקן מטמאה בנגעי זקן כל שכן בסריס."
+            ],
+            [
+                "<b>הנתקים </b> מטמאים בשני סימנים בשער צהוב דק ובפשיון שער צהוב דק כתיב בקרא ובו שער צהוב דק וטמא אותו וגו' וכתיב והנה לא פשה הנגע בעור וגו' וטהר אותו הכהן ויש בו הסגר שתי שבועות כדכתיב בקרא הסגר שתי שבועות והסגיר והסגיר ושער צהוב היינו שתי שערות ולא יותר דשער לשון רבים כדאמ' לעיל ומיעוט רבים שנים כדתניא בתורת כהנים וצהוב ולא ירוק ולא אדום ולא שחור ולא לבן אוציא את כולם ולא את הלבן שהוא סימן טומאה בבהרת תלמוד לומר צהוב ולא לבן ודומה לתבנית הזהב ואין שער צהוב סימן טומאה אם יש בנתק שער שחור ג\"כ כדכתי' ובו שער צהוב דק וטמא אותו יחליט וגו' וכתיב בתריה ושער שחור אין בו והסגיר דבשאין בו לא זה ולא זה יסגיר דאם יש לו שער צהוב הא כתיב וטמא ואם אחר הסגר נולד שער צהוב או פשה יחליט כדכתיב וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהוב משמע דאם פשה או נולד שער צהוב יחליט ואם אחר הסגר נולדו בו שתי שערות שחורות יפטור אותו כדכתיב ואם בעיניו עמד הנתק וגו' ושער שחור צמח בו נרפא הנתק מנין אפילו שער אדום וירוק שאינו צהוב ת\"ל ושער דגורעין שחור ודורשי' ושער אין דמשמע כל שיער דאפילו ירוק דצהוב דומה לתבנית זהב צהוב כמו זהוב. לא פשה ולא נולד בו שער צהוב שהן סימן טומאה ולא שער שחור שהוא סימן טהרה יגלח סביבות הנתק כדכתיב והתגלח דהיינו בסביבות הנתק דאלו במקום הנתק ליכא שער לגלח וכדתנן פרק עשירי כיצד מגלחין את הנתק היה מגלח חוצה לו וכו' אזהרה שלא לגלח הנתק דכתיב ואת הנתק לא יגלח ודרשינן בת\"כ וכי מה יש בו לגלח והרי ניתק השער כדמשמע לישנא דנתק וכתיב נמי לא היה בו שער צהוב ושחור נמי כתיב ושער שחור אין בו ואדום וירוק מרבינן להו לעיל דהוו כשחור ואם כן מה שער יש בו לגלח ולבן נמי אף על גב דאינו לא סימן טומאה ולא סימן טהרה לפי דעת הרב ז\"ל כדמשמע לקמן אפילו הכי לא מצי גילוח אלבן כיון שאינו מעלה ואינו מוריד בנתק אלא ע\"כ האי גילוח הוא סמוך לנתק לא יגלח אלא מגלח חוצה לו ומניח שתי שערות סמוך לנתק כדי שיהא ניכר אם פשה שאם יפשה יעבור השערות ויצא למקום הגילוח והיינו דמתרגמינן ויגלח סחרני נתקא ודעם נתקא לא יגלח דמגלח סביב לנתק ומשייר סביב שתי שערות מכל רוח דמוקף הנתק שערות כעטרה ומסגירו שבוע שנית ואחר הסגר אם פשה או נולד שער צהוב יחליט כדכתיב בהסגר שני והנה לא פשה הנתק בעור וטהר ואם פשה יפשה וגו' לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא דמשמע דכשפשה אין צריך לראות אם נולד בו שער צהוב והוא טמא וכן בשער צהוב טמא ואם לא נולד בו כלום יפטור אותו שאין הסגר יותר מב' שבועות כדכתיב בתר הסגר שני והנה לא פשה הנתק וגו' וטהר אותו הכהן ואם אחר שפטרו נולד בו שער צהוב או פשה יחליט כדכתיב ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו וראהו הכהן וגו' טמא הוא ודרשינן בת\"כ אין לי אלא לאחר הפיטור בסוף שבוע ראשון ושני מנין תלמוד לומר פשה יפשה ומנין לשער צהוב שחוזר אחר הפיטור יהא טמא ת\"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא משמע דאם לא פשה יבקר לשער הצהוב ויטמא והכא לאחר הפיטור מיירי כדכתיב האי קרא בתר קרא דאחרי טהרתו ומנין לשער הצהוב שיטמא בלא פשיון ולפשיון שיטמא בלא שער צהוב ת\"ל לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא דמשמע אם פשה טמא בפשיון ולא יבקר לשער הצהוב דאפילו ליכא שער צהוב טמא כיון דפשה ומשמע נמי לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא כלו' בשיש שער צהוב לא יבקר לפשיון אי איתא אי לאו דטמא הוא בלא פשיון כיון דאית ביה צהוב. כיצד מגלחין את הנתק מגלח חוצה כדאיתא וכדתנן במתניתין ותגלחתו כשרה בכל אדם כדתניא בת\"כ והתגלח בכל אדם דלא בעי תער וכהן בגילוח ובכל דבר בין בתער בין במספרים דלא בעי תער וכהן כתגלחת אחרונה דמצורע דבעי תער וכהן כדילפינן התם ואפילו היה נזיר הרי זה מגלח דתניא בת\"כ לפי שנאמר תער לא יעבור על ראשו יכול אף על פי שהוא מנוגע ת\"ל והתגלח אף על פי שהוא נזיר הסגירו ולא גלחו הרי זה מוסגר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שער </b> צהוב הוא התבנית הזהב דצהוב זהוב וזה שנאמר דק הוא קצר כדתנן ריש פרק עשירי שער צהוב דק לקוי קצר דברי רבי עקיבא רבי יוחנן בן נורי אומר אפילו ארוך דהלשון אומרת דק קנה זה אפילו שיהיה ארוך כיון שהוא דק ורבי עקיבא אומר עד שאתה למד מן הקנה נלמד מן השער דק שערו של פלוני דר\"ל קצר לא ארוך ונקטינן כרבי עקיבא מחברו."
+            ],
+            [
+                "<b>שתי </b> שערות צהובות בין שהיו זה בצד זה או לא בין באמצע הנתק או בסוף בין קדם הנתק את השער או קדם השער לנתק כדתנן פ\"י שער צהוב מטמא מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר הפוך ושלא הפוך דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר אינו מטמא אלא הפוך דאי שער לבן שאין אחר מצילו מידו ואינו מטמא אלא הפוך זה ששער שחור מציל מידו אינו דין שלא יטמא אלא הפוך ורבי יהודה אומר כל מקום שצריך לומר הפוך [אמר הפוך] אבל הנתק שנאמר בו ולא היה בו שער צהוב מטמא הפוך ושלא הפוך דלא היה בו משמע בין כך ובין כך והלכתא כרבי יהודה ומפוזר ושאינו מבוצר פשיטא דהוי נמי סימן טומאה דהא בשער לבן נמי הוי סימן טומאה כדאמר' לעיל דבמחיה לחוד הוא דבעיא מבוצר כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>השער </b> השחור המציל בנתק אין פחות מב' שערות כדאמרינן לעיל וארכן כדי לקוף ראשן לעיקרן כרבי ישמעאל דמתניתין דפרק בא סימן דאף על גב דבשער לבן וצהוב נקטינן כרבי עקיבא דאמר כדי שיהו ניטלות בזוג דהוא שיעורא רבה הכא בשער שחור שהוא סימן טהרה כנתקים נקטינן כרבי ישמעאל ואע\"ג דאיפסיקא התם הלכתא כדברי כולם להחמיר וא\"כ שהם סימן טומאה הוה לן להחמיר בשיעורא זוטא וכשהן סימן טהרה הוה לן להחמיר נמי שלא יהיו סימן טהרה עד שיעורא רבה דהוא ניטלות בזוג כדפי' רש\"י ז\"ל התם אפ\"ה לא איצטריך כרבה הכל להחמיר אלא לענין קטנה כדפי' רש\"י ז\"ל אבל הכא דק\"ל כל ספק נגעים להקל נקטינן כרבי עקיבא בסימן טומאה להקל וכרבי ישמעאל בסימן טהרה להקל דאף על גב דאינן ארוכות כל כך הוי סימן טהרה והרב ז\"ל פי' התם דניטלות בזוג הוא שיעורא זוטא דכולהו וא\"כ אתי שפיר דבסימן טומאה נקט שיעורא זוטא להחמיר והכא בסימן טהרה דב' שערות שחורות נקט נמי להחמיר בשיעורה רבה כדפסיק מר עוקבא הלכה כדברי כולם להחמיר והיינו דכתב אינו מציל עד שיהו ארכן כדי לכוף ראשן לעיקרן דהיינו שיעורה רבה. בין שהיו הב' שערות שחורות זו בצד זו בין שהיו מפוזרות והוא שיהיו באמצע הנתק שישאר מן השער עד סוף הנתק מקום צמיחת שתי שערות כדתנן התם פ\"י המשואר דכשניתק שער ראשו נשארו ב' שערות שחורות שקדמו לנתק מציל מיד שער צהוב ומן הפסיון מכונס ומפוזר ומבוצר ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה דהיינו שערות המקיפות את הנתק רחוק מהם ב' שערות וכדאמרינן במחיה דבעינן מבוצר ואם צמח אחר כך שניתק מציל מכל מקום כדתנן במתניתין גופא הצומח מציל מיד שער צהוב ומיד פשיון מכונס ומפוזר מבוצר ושלא מבוצר כדתניא בת\"כ ושער שחור אין בו הא יש בו שער שחור טהור ומציל מסימני טומאה דהיינו שער צהוב ופשיון ואין בו משמע עד שיהא מבוצר בו כלומר שיהא מבוצר בתוכו ומוקף שער השחור בנתק שיער מקום בשערות והאי קרא היינו במשואר כשניתק כדכתיב ושער שחור אין בו וסמיך ליה והסגיר דהיינו שנשארו ב' שערות אלו כשניתק ראשו קודם הסגר וגבי צומח אחר הסגר כתיב בתר הסגר שנאמר ושער שחור צמח בו נרפא הנתק ודרשינן בת\"כ צמח בו משמע בכל מקום שצמח אפילו מן הצד וכתב הר\"ש ז\"ל צריך לדקדק מנא ליה הא דאין בו משמע מבוצר וצמח בו משמע בכל מקום שצמח אפילו מן הצד וכתב הר\"ש ז\"ל אף על פי שאינו מבוצר ע\"כ ונראה דמשמע ליה לתנא דת\"כ דאין בו משמע מבוצר אין בו הא אם יש בו מבוצר טהור דאי אין בו הוא מן הצד אצל שער המקיף את הנתק הא יש בו אצל שער המקיף דהיינו מן הצד הוי טהור אם כן הרי הוא מן השער המקיף ואינו בכלל הנתק והיכי להוי סימן טהרה אלא ע\"כ לומר דאין בו היינו מבוצר בתוכו הא אם יש בו כלומר מבוצר בתוכו טהור אבל בצומח דכתיב צמח בו משמע מ\"מ כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> שערות שצמחו אחד שחורה ואחד לבנה או צהובה אחד ארוכה ואחד קצרה אין מצילות כדתנן התם אחד צהובה ואחד שחורה אחד צהובה ואחד לבנה אינן מצילות ופי' הר\"ש ז\"ל כגון להציל מן הפסיון דסד\"א כיון דשער אחד צהוב בפני עצמו ואינו סימן טומאה יצטרף עם השחור להציל מן הפסיון קמ\"ל דשחור הוא דמציל ולא צהוב ומדברי הרב ז\"\"ל נראה דשער לבן אינו כשחור להציל שכת' א' שחורה ואחד לבנה או צהובה אינן מצילות ובמתניתין תנן אחד צהובה ואחד שחורה אחד צהובה ואחד לבנה אין מצילות דמשמע דלבנה בהדי שחורה מצלת דדוקא בהדי צהובה הוא דאינה מצלת ובהדיא תניא בת\"כ אין לי אלא שחור מנין לרבות הירוק והאדום והלבן ת\"ל ושער והר\"ש ז\"ל נמי מייתי לה להא ברייתא ונראה דלדעת הרב ז\"ל לא גרסינן בה לבן אלא ירוק ואדום ואגב שטפא דתניא גבי שער צהוב ולא שחור ולא ירוק ואדום ולא לבן תנו בה נמי לבן אבל לבן אינו סימן טומאה ולא סימן טהרה בנתקים לדעת הרב ז\"ל דכיון דשער לבן הוי סימן טומאה בבהרת ממעטי' ליה דלא להוי סימן טומאה בנתק מדכתיב צהוב אבל לא מרבינן ליה שיציל כשחור הואיל ומטמא בבהרת ובסמ\"ג נמי הביא ברייתא זו ולא הזכיר בה לבן משמע דלבן אינו סימן טומאה ולא סימן טהרה כדעת הרב ז\"ל ובמתניתין נמי נראה דגריס אחד שחורה ואחד צהובה או לבנה דמשמע דלבנה אינה מצטרפת להציל וכן כתב בפי' המשנה וב' שחורות אם האחד לבנה או צהובה ואחרת שחורה אינן מצילין ע\"כ. נתק שהוחלט בשער צהוב או בפשיון ונולד בו שחור וטיהר אף ע\"פ שחזר והלך שער השחור טהור עד שנולד בו שער צהוב אחר או פסיון אחר כדתנן התם לת\"ק דרבי שמעון בן יהודה ור' שמעון וטעמא דכתיב נרפא הנתק טהור הוא וטהרו כיון שנרפא בסימן טהרה טהור אף על פי שסימני טומאה עדין במקומם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>החליטו </b> בשער צהוב והלך ובא אחר במקומו או פשה וכן אם החליטו בפסיון והלך שחזרו וצמחו שערות במקומו ושערות אלו אינן מצילות שלא צמחו בנתק אלא בפשיון וחזר פשיון אחר או שער צהוב הרי זה מוחלט כשהיה עד שלא ישאר סימן טומאה או עד שיצמיח בו שער שחור כדתנן התם פ\"י ובת\"כ דרשינן דהרי הוא כמות שהיה מדכתיב ואם פשה יפשה אין לי אלא אחר הפיטור כדכתיב אם פשה תפשה הנתק בעור אחרי טהרתו מנין אף בסוף שבוע ראשון ושני ת\"ל יפשה ואם פשה והלך הפסיון וחזר פשיון הוה ליה כאלו בא עכשיו דמרבית לה מפשה יפשה בתחלה ובסוף כדא' וכן שער הצהוב החוזר טמא מדכתיב לא יבקר הכהן לשער הצהוב טמא הוא דמשמע לא יבקר אם חזר דילמא אית ביה טהרה מיום דהלך אלא כיון דחזר טמא."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> נתקים זה בצד זה ושטה של שער שחור מפסקת ונפרצה מצד אחד הרי הוא כמות שהיא שהשער שחור הוא בצד הנתק ואם נפרץ משני מקומות טהור כדתנן במתניתין משום דנשארו ב' שערות שחורות באמצע מבוצרות תוך הנתק ומקום הפרצה שערות ואם היתה פרצה ממקום אחד כגריס הוי נתק אחד וטמא דשער שחור בצדו הוא ואינו מבוצר כדתנן נמי התם ואם היו שני נתקים זה לפנים מזה שהיה מקיף שער את הפנימי ונתק כגריס מקיף סביב השער אם נפרץ ממקום אחד טמא שהנתק הפנימי לא ניצל ששער שחור אינו אלא בצדו לא מבוצר לתוכו ומשני מקומות טהור אפילו היתה פרצה כגריס שהרי נעשו נתק אחד ויש שער שחור באמצע וכדתנן התם ממקום אחד טמא מב' מקומות טהור וכמה תהא הפרצה ב' שערות נפרץ ממקום אחד כגריס טהור וקשה לשון הרב ז\"ל שכתב ואפילו היתה פרצה כגריס דהא תנן נפרץ ממקום אחד כגריס טהור דמשמע דוקא כגריס אבל פחות מגריס ממקום אחד טמא כדתנן ברישא וכדכתב הרב ז\"ל עצמו נפרץ השיער שביניהן ממקום אחד טמא וכו' ואפשר לפרש לשון הרב ז\"ל ואפילו היתה פרצה כגריס כלומר אפילו היתה פרצה אחד והיתה כגריס טהור. והיינו מאי דקתני מתניתין ממקום אחד כגריס טהור."
+            ],
+            [
+                "<b>נתק </b> שהיה חוט יוצא ממנו וכן ב' נתקים וחוט יוצא מזה לזה אם יש ברוחב החוט הנתוק כדי צמיחת ב' שערות זוקקין ליטמא כשער צהוב ופשיון ומצילין שתי שערות שחורות הצומחות בו אבל הנשארים באותו החוט אינם מצילים עד שיהא רוחב החוט כגריס כדתניא בתוספתא פ\"ד לת\"ק דר' אלעזר בר' שמעון משום דצמח מציל בכל מקום והמשואר אינו מציל אלא מבוצר כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה בראשו נתק כגריס ופשה הנתק בכל ראשו הרי זה טהור בין שנתק מתוך הסגר או החלט או בסוף שבוע אחד ושני או אחר הפיטור דבכולם פריחת כל הראש מטהרת אפילו היה לו שער צהוב וילפינן לה בת\"כ מדכתיב ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא וכן אם היה בזקנו נתק כגריס ואחר כך נתק כל זקנו טהור כדילפינן מדכתיב ואיש להביא את הזקן יכול הזקן יעכב את פריחת הראש ת\"ל ראשו ניתק כל ראשו טהור דאין הזקן מעכבו כדתנן במתניתין הראש והזקן אין מעכבין זה את זה דברי רבי יהודה ר' שמעון אומר מעכבין וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הבא </b> בתחלה כל ראשו נתוק או כל זקנו יסגיר שבוע אחד ושנים ואם נולד לו שער צהוב אף אחר הפיטור טמא אלא אם כן נולד לו שער שחור כדתניא בתוספתא פ\"ד דאין פריחה מטהרת בתחלה בנתק כמו שאינה מטהרת בבא כולו לבן בתחלה כדמעטי' ליה לעיל פ' שביעי מדכתיב הוא דאינו טהור אלא טמא ואם הלך שער שחור טמא משום פשיון כדתניא נמי התם בתוספתא דאם היה שער שחור מן הצד וניתק טמא משום פשיון שפשה הנתק במקום ב' השערות והיינו דנקט מן הצד דאם הוו באמצע וניתק לא הוה פשיון דאין הנגע פושה לתוכו כדאמר לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>הראש </b> והזקן אין מעכבין זה את זה כדילפינן לעיל מדכתיב ראשו טהור ואין הזקן מעכבו ואין מצטרפין לשיעור גריס ואין פושין מזה לזה כדתנן התם במתניתין דילפינן ליה מדכתיב צרעת הראש או הזקן מלמד שהם שנים ואין מצטרפין ולא פושין כדאמר' ובמתניתין ובתוספתא מפרש מה שהוא מן הראש ומה שהוא מן הזקן שהוא מפרק לחי ועד פיקה של גרגרת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל </b> מיטמאין בנגעים אפילו קטן בן יומו והעבדים אבל לא גוים ולא גר תושב וכדתנן רפ\"ג ובריש ערכין אמרינן הכל לאתויי קטן סד\"א איש צרוע כתיב איש קטן לא קמ\"ל ופריך ואימא ה\"נ ופריק אדם כי יהיה בעור בשרו כתיב מכל מקום והרב ז\"ל כתב בפי' המשנה הכל ואפילו עבדים ואפילו קטן בן יומו דכיון דמרבינן קטן ה\"ה עבד דהא לא ממעט מתניתין אלא גוי וגר תושב הא עבד מתטמא כדא' וכל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו כדתנן פ\"ב כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר' מאיר אומר אף לא נגעי קרוביו ובפרק א' דיני ממונות אמרינן טעמא דר' מאיר דכתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים ורבנן לא מקשי ובריתא דפרק טבול יום אתיא כר' מאיר דקתני מרים מי הסגירה אהרן קרוב הוא וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>והכל </b> כשרים לראות את הנגעים אלא שהטומאה והטהרה תלויה בכהן כדתנן התם בריש ערכין לאיתויי שאינו בקי בהן ובשמותיהן והוא דמסברו ליה ומסבר דהא דאמרינן בפ' קמא דשבועות כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים היינו בפני עצמו אבל חכם עמו רואה ומרבינן ליה בת\"כ מדכתיב והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים דהוה מצי למכתב או אל בניו הכהנים מאי או אל אחד לרבות כל ישראל ואם סופנו לרבות כ\"י מה ת\"ל הכהנים ללמדך שאין הטומאה והטהרה אלא מפי כהן הא כיצד חכם שבישראל רואה את הנגעים ואומר לכהן אפי' הוא שוטה אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור או הסגר או פטור ואם היה הכהן רוא' וסומך על דברי עצמו אסור לו לראות עד שיהיה בקי בכל מיני נגעים ובשמותיהן כדילפינן לעיל בפ\"ק מדכתיב זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק וגו' ואמרינן בת\"כ להורות בין הטמא ובין הטהור וגו' ומלמד שאינו רואה בנגעים עד שיורנו רבו."
+            ],
+            [
+                "<b>כהן </b> שטמא את הטהור או טהר את הטמא לא עשה כלום כדתניא בת\"כ וטהרו הכהן יכול אפילו אמר על טמא טהור ת\"ל טהור הוא וטהרו הכהן ובענין טומאה תניא בתוספתא טמא הוא וטמאו הכהן הא אם טמאו הכהן ולא היה טמא אינו טמא. מצורע שנתרפא בין מתוך הסגר בין מתוך החלט לעולם הוא בטמאתו עד שיאמר לו כהן טהור אתה כדתניא בתוספתא פרק קמא וטעמא דבכולהו כתיב וטהרו הכהן."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכהן רשאי לטמא עד שיהו עיניו במקום הנגע בעור הבשר שחוצה לו דתניא בתוספתא ובת\"כ תניא וראה הכהן את הנגע בעור הבשר שיהו עיניו בו בשעה שרואהו בעור הבשר שיהא רואה עמו הבשר עמו כאחד וכהן שראה הנגע בתחלה הוא שרואהו בסוף מת או חלה רואהו כהן אחר כדכתיב וראהו הכהן ביום השביעי שנית לראייתו דכהן ואם מת הוי שנית מ\"מ לראיה ראשונה ואין השני יכול לטמא בפשיון שאין יודע אם פשה אם לא. ונאמן כהן לומר נגע זה פשה או לא פשה ושער לבן קודם לבהרת או לא קדם כדתנ' בתוספ' וטעמא דעד אחד נאמן באיסורי כדא' בעלמא."
+            ],
+            [
+                "<b>חלל </b> פסול לראיית נגעים דכתי' אחד מבניו הכהנים כדדרשינן בת\"כ והובא אל אהרן אין לי אלא אהרן מנין לי לרבות כהן אחר ת\"ל הכהן מנין לרבות בעלי מומין ת\"ל מבניו יכול שאני מרבה חללים ת\"ל הכהנים בכיהונ'. סומא ואפילו באחת מעיניו ואפילו כהה מאור עיניו לא יראה את הנגעים כדתנן פ\"ב מדכתיב לכל מראה עיני הכהן."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> רואים את הנגעים אלא ביום בין להסגיר בין להחליט בין לפטור דבכולהו עניינא כתיב ביום ואין רואין לא בשבת ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן כדתנן פ\"ב דנגעים לפי שכהה נראית עזה ולא בצהרים לפי שעזה נראית כהה וכדתניא בת\"כ והסגיר את הנגע שבעת ימים יכול בין ביום ובין בלילה תלמוד לומר ביום ולא בלילה דכתיב לקמיה וראהו הכהן ביום השביעי וגו' יכול כל מראה היום יהו כשרים תלמוד לומר לכל מראה עיני הכהן מה כהן פרט לשחס' מאור עיניו כדדרשינן לעיל אף ביום פרט לשחסר מאור היום מכאן אמרו אין רואין את הנגעים שחרית ולא בין הערבים וכו' אימתי רואין בארבע שעות ובחמש ובשמנ' ובתשע כר' יהודה דפליג אר' מאיר במתניתין ריש פ\"ב דשלש שעות ראשונות הוו שחרית ושלש אחרונות הוו בין הערבים וששית ושביעית הוו צהרים וכן נגעי בגדים ובתים אין רואין אלא בשעות אלו דבכולהו כתיב ראיה ביום."
+            ],
+            [
+                "<b>בכל </b> יום רואין את הנגעים חוץ מי\"ט ושבת וכדתנן פרק קמא ר' עקיבא אומר לעולם רואין ואם חל שביעי בשבת מעבירין לאחר השבת דבשבת וי\"ט אין רואין דהוו כמו דין ואין דנין בשבת וי\"ט ועקר הטעם מדאורי' משום עונג ושמחה בשבת וי\"ט כדילפינן דבחג אין רואין את הנגע משום שמחת החג וכדתניא פרק קמא דמ\"ק וביום הראות בו יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה מכאן אמרו חתן שנראה לו נגע נותנין לו שבעת ימי המשתה לו ולביתו אם נולד בביתו וכן לכסותו וכן ברגל נותנין לו שבעת ימי הרגל דברי ר' יהודה רבי אומר אינו צריך הרי הוא אומר ופינו את הבית אם ממתינין לו שאין מטמאין עד שמפנה את כל הכלים שבבית כל שכן לדבר מצוה כגון חתן וברגל ואמר אביי משמעות דורשים איכא ביניהו דמר דריש מהאי קרא ומר מהאי קרא ורבא אמר דבר הרשות איכא ביניהו וכו' כדאיתא התם ושקיל וטרי תלמודא במילתיה דרבי יהודה וקאמר מאי משמע מוביום דיש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה אמר רבא כוליה קרא כלומר כולה תיבה יתירא הוא דלכתוב רחמנא ובהראות מאי וביום ש\"מ יש יום שאתה רואה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מסגירין ולא מחליטים ולא פוטרין אלא ביום שיראה בו בתחלה בשביעי או בי\"ג שיום שביעי עולה למנין שבוע ראשון ושבוע שני כדדרשינן בת\"כ והסגירו שבעת ימים שנית מלמד שיום שביעי עולה מן המנין מלפניו ומלאחריו דביום שביעי חזי ליה כהן ובההוא יום גופא מסגר ליה פעם שניה עד שבעה יומין דהוו ליה תליסר יומין וכן בנגעי בגדים ובתים יום שביעי או יום י\"ג עולה מן המנין."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> מסגירין בתוך ימי הסגר ולא מחליטין כדתנן פ\"ב אין מסגירין את המוסגר ולא מחליטין את המוחלט ואין מסגירין את המוחלט ולא מחליטין את המוסגר ודרשינן בת\"כ נגע צרעת הוא וראהו הכהן מה תלמוד לומר לפי שנאמר וטמאו הכהן לא יסגירנו למדנו שאין מסגירין את המוחלט דמשום דטמאו הכהן כבר קאמר לא יסגירנו אפילו נולד לו נגע אחר שראוי להסגירו מנין שאין מחליטין את המוסגר ואין מסגירין את המוסגר ואין מחליטין את המוחלט תלמוד לומר לא יסגירנו כי טמא הוא כלומר משום דהוי טמא דכל שקרא עליו טמא אין זקוק לו יכול לא יאמר לו אם היו בו שני נגעים וראה זה אחר זה הרי אתה מוסגר בזה ומוחלט בזה או מוחלט בזה ומוסגר בזה ת\"ל נגע וראהו צרעת וראהו דמשמע דאחר הסגר דנגע יראה לטומאת נגע אחר ואחר צרעת דטומא' יראה נגע אחר להסגיר בין בתחלה ראיה בין בסוף שבוע אחד ושני. ואין רואין שני נגעים כאחד בין באיש אחד בין בשני אנשים כדתנן נמי התם ריש פ\"ב וטעמא שאין יכול לראות בנגעים כאחד שאין יכול לראות יפה לפי שצריך לראות הנגע עם הבשר שסביביו כדכתיב את הנגע בעור הבשר כדא' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>נגוע </b> שבא לכהן לראותו לא יאמר לו לך ושוב אלא נזקק לו מיד באו לפניו שנים רואה את הראשון מסגירו או פוטרו או מחליטו וחוזר לשני."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכהן זקוק לבקש תחת אצילי ידיו של נגוע או בין פחדיו או תוך הקמצים שמא שם תשלום שיעור הנגע וכן בהופך כולו לבן אינו צריך לבקש בבית הסתרים כיצד יעמוד לפני הכהן האיש כעודר וכמוסק זיתים והאשה כעורכה וכמניקה את בנה כדתנן פרק ב' וכאוגרת בעומדין לשחי ליד הימנית כת\"ק דרבי יהודה דמה שנראה בכל אלו אינו נחשב בית הסתרים ומה שאינו נראה נחשב בית הסתרים ודרשינן בת\"כ לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים דאף על גב דדרשינן לעיל פרט לשחסר מאור עיניו היינו מדכתיב לכל מראה וממילא מפשטיה דקרא משמע מה שרואה בגוף הנגוע כמו שרגיל לעמוד במלאכתו וכשם שנראה לנגעו כך נראה לתגלחתו כשנטהר ומגלח דמה שאין מיטמא בנגעים אין טעון תגלחת דדרשינן בתורת כהנים וגלח את כל שערו יכול בית הסתרים תלמוד לומר גבות עיניו מה גבות עיניו בנראה אף כל שערו בנראה פרט לבית הסתרים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת רעג </b> שלא יקוץ סימני טומאה והתולש אותן או קצתן בין קודם שיבאו ליד כהן או אחר כך עובר בלא תעשה השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים וגו' וכדתנן פ\"ז דנגעים ובתוספתא פ\"ד וילפינן לה בספרי הכי השמר זה לא תעשה דכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה בנגע זה שער לבן הצרעת זו מחיה שהכווה אותה שעכשו אינה סימן טומאה אין לי אלא עד שלא נזקק לטומאה שלא אמר כהן טמא משנזקק לטומאה ואחר פיטור מנין תלמוד לומר לשמור ולעשות ואינו לוקה עד שיועילו מעשיו דאם עדיין נשאר שיעור נגע והוא טמא לא עבר דפשטיה דקרא השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות ככל אשר יורו אתכם הכהנים וכו' כלומר שלא תהיה הנגע טהורה כי אם על פי הכהנים ולא שתקוץ הנגע:<br><b> אזהרת רעד </b> שלא לגלח הנתק והמגלח ותולש סימני טומאה בנתק עובר בלא תעשה דכתיב ואת הנתק לא יגלח כדדרשינן בת\"כ ומותר למצורע לישא המוט על כתפו שיש בו הצרעת ולקשור החוט על רגלו ואם הלכו סימני טומאה ילכו שלא נתכוון לכך כדדרשי' בספרי ולעשות עושה אתה בה והולך ואי אתה חושש שמא הלכה לה צרעת. התולש סימני טומאה או כוה את המחיה קודם שיבוא ליד כהן או בימי הסגר הרי זה טהור כדתנן במתניתין דר' עקיבא התחיל להביא ראיות לפני רבן גמליאל ורבי יהושע שבין עומד בפני כהן ומיהר לתלוש סימני טומאה קודם שתצא טומאה מפי כהן ובין שתלשן בתוך ימי הסגירו כשצמחו סימני טומאה לעולם טהור אבל אם טמאו הכהן טמא אפילו תלשן והיינו מדרבנן קנסא דמדאוריתא טהור כיון דלית ביה סימן טומאה. ותלש שערה א' או כוה מקצת המחיה שנוי שם בתוספתא והוי קנסא כדאמר'. מי שהיתה בהרת בערלתו ימול כדתנן סוף פרק ז' ואם היתה בראש הערלה ימול ובפרק רבי אליעזר דמילה תניא מילה דוחה את הצרעת בין בזמנה בין שלא בזמנה כגון חולה שהמתינו לו עד שיבריא מנה\"מ דתנו רבנן ימול בשר ערלתו ואפילו יש שם בהרת יקוץ דבשר ריבויא לדרשא ומה אני מקיים השמר בנגע הצרעת בשאר מקומות חוץ ממילה או אינו אלא אפילו במילה ומה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין שם בהרת תלמוד לומר ובשר ואף על פי שיש שם בהרת דאתי עשה דמילה ודחי לא תעשה דצרעת ופריך תנא או אינו אלא אפילו במילה כלומר היכא אמרינן דעשה דוחה לא תעשה כשהוא לא תעשה גרידא הכא איכא עשה ולא תעשה דכתיב לשמור ולעשות ככל אשר יורו אתכם דמשמע עשה בתר לאו דרישיה דקרא דכתיב השמר ת\"ל בשר לדרשא דדחי' צרעת תינח גדול דכתיב ביה בשר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו דבבר עונשין משתעי מדכתיב ונכרתה וקטן נמי בזמנה ביום השמיני כדכתיב וביום השמיני ימול בשר ערלתו בינוני כגון שלא בזמנה ולאו בר עונשין הוא ואביו מצווה עליו דנפקא לן מהמול לכם כל זכר מנא לן אתיא מביניא מגדול לחודיה לא אתיא שכן ענוש כרת מקטן לא אתיא שכן מילה בזמנה הצד השוה שבהם שכן נימולים ודוחין את הצרעת אף אני אביא בינוני שנימול שידחה את הצרעת ורבא אמר מילה בזמנה לא צריכה קרא דאי שבת דחמירה דחי מילה צרעת לא כל שכן ואם הלך בעור הערלה סימן שהיה מוחלט בו הרי זה חייב בקרבן מצורע:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצות קעה </b> שיהיה המצורע המוחלט מכוסה ראש כל ימי חלוטו ועוטה על שפם כאבל ופורם בגדיו ומודיע לעוברים עליו שהוא טמא כדכתיב והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו' ואפילו כהן גדול שנצטרע פורע ופורם כדתניא בת\"כ והצרוע אף על פי שהוא כהן גדול לפי שנאמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום יכול אף על פי שהוא מנוגע ת\"ל אשר בו הנגע ואף על פי שהוא כהן גדול דאתא עשה ודחי לא תעשה. ואסור בשאלת שלום כדתניא פ' אלו מגלחין ועל שפם יעטה שיהו שפתותיו מדובקות זו בזו דשפם משמע הכי ותניא נמי התם ועל שפם יעטה מכלל שחייב בעטיפת הראש דיעטה משמע עטיפת הראש וכתבו בתוספ' דשמא תרוייהו משמע מעל שפם יעטה אי נמי שאלת שלום דרשינן מדכתיב שפם ולא כתיב שפה אבל קורא ושונה כדתניא התם והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע מכאן אמרו הזבין והמצורעין ובועלי נדות מותרין לקרות בתורה בנביאים וכו' ובעלי קרין אסורין לפי שבא להם מחמת שמחה וקלות ראש וליכא אימה ואסור לספר ולכבס כדתניא התם מנודין ומצורעין אסורין לספר ולכבס תספורת נפקא לן מדכתיב וראשו יהי' פרוע דמשמע גידל שיער דאף על גב דרבי עקיבא פליג ארבי אליעזר וקאמר נאמרה הויה בראש ונאמר הויה בבגד מה הויה האמורה בבגד דבר שחוץ מגופו אף הויה שנאמר בראש דבר שחוץ מגופו כדאמ' התם שמא לא פליג ארבי דפריעת הראש היינו גידולי שיער אלא דדריש נמי דבר שחוץ מגופו ותרוייהו דריש רבי עקיבא כמו שכתבו התוספ' שם וכיבוס נראה מדכתיב בגדיו יהיו פרומים נראה נמי שלא יכבסם. ונוהג כל אלו הדברים אפילו בשבתות וימים טובים כדכתיב כל ימי אשר הנגע בו טמא וגו' ומדרבינן מקרא דכתיב והצרוע לרבות כ\"ג משמע דמצורע נוהג כל דיני מצורע בכל הימים דהא כ\"ג כל השנה כולה לדידיה כרגל דמי. ומותר ברחיצה וסיכה ובנעילת הסנדל ותשמיש המטה וזוקף מטתו בפרק אלו מגלחין איבעיא לן כל הני וסלקי בתיקו חוץ מתשמיש המטה דפשיטה לה לאיסורה מדכתיב וישב מחוץ לאהלו ואין אהלו אלא אשתו כדכתיב שובו לכם לאהלכם ואף על גב דתיקו דאוריתא לחומרא כל שכן היכא דפשיט ליה תלמודא בתשמיש המטה אפילו הכי נראה דלא פשיט תלמודא אלא אליבא דרבי יוסי ברבי יהודה דפליג בפרק קמא דמועד קטן אר' יהודה דקאמר רבי יהודה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ימי ספרו ולא ימי חלוטו ולא אמרינן כל שכן ימי חלוטו כרבי יוסי דהיכא דגלו גלי היכא דלא גלי לא גלי ואם כן נקטינן כרבי יהודה אף על גב דתלמודא פשיט לאיסורא הא קיימא פשיטותא דתלמודא במצורע בימי ספרו דבהני כתיב קרא לכ\"ע אבל בימי חלוטו הוי פלוגתא ונקטינן כרבי יהודה כדאמר' ובמאי דסליק בתלמודא בתיקו נמי מצינו למימר דלאו מדאוריתא בעי תלמודא אי אתיא כהני אלא מדרבנן אי מחמרינן עליהו כמנודה ואכל דתני להו בהדי דמצורע או לא וכיון דסלקא בתיקו אזלינן לקולא דלא מבעי' לן אלא מדרבנן אי מחמרינן עליהו דמדאוריתא פשיטא דאינן אסורים בהני מילי ולית ביה אלא מאי דמפרש ביה קרא בגדיו יהיו פרומים ושאר מילי דילפי' להו מקרא כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>דין </b> המצורע שיהיה לו מושב לבדו חוץ לעיר שנאמר מחוץ למחנה מושבו ודבר זה בעיירות המוקפות חומה בלבד דקידש יהושע כל עיירות המוקפות חומה בקדושת מחנה ישראל וכדתנן פרק קמא דכלים ובת\"כ דרשינן גבי נגעי בתים והשליכו אותן אל מחוץ לעיר אתהן חוץ לכל עיר ולא אדם חוץ לכל עיר אלא חוץ לעיירות המוקפות חומה דהוי מחנה ישראל כדאמר."
+            ],
+            [
+                "<b>המצורעת </b> אינה פורעת ואינה פורמת ולא עוטה על שפם כדתניא ריש פרק ד' מחוסרי כפרה ופרק א' דערכין אין לי אלא איש דכתיב במקרא העליון איש צרוע הוא וגו' נתקו הכתוב מענין של מטה לענין של מעלה דבענין של מטה כתיב והצרוע דהוה משמע בין איש בין אשה אלא דרשינן איש של מעלה למטה לומר איש פורע ופורם ועוטה ולא אשה וכדתנן פרק היה נוטל אבל יושבת היא מחוץ לעיר ומודיעה שהיא טמאה כדכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו' דמשמע בין איש ובין אשה וכיון דיושבת חוץ לעיר מודיעה שהיא טמאה כדכתיב וטמא טמא יקרא וכל הטמאים מודיעים שהם טמאים כדתניא בת\"כ אין לי אלא מצורע זה דסליק מיניה שאר מנוגעין מנין תלמוד לומר טמא טמא יקרא מה זה מיוח' שבראשו נגעו אף אני אבי' וכו' מנין לרבות שאר הטמאים ת\"ל וטמא טמא יקרא כל טמא מודיע שהוא טמא וטומטום ואנדרוגינוס פורעים ופורמים ועוטים על שפם מפני שהם ספק דאוריתא ואזלינן לחומרא. אין בין מצורע מוסגר למוחלט בענין טומאה אלא פריעה ופרימה ותגלחת וצפרים שהטהור מתוך הסגר פטור מתגלחת וצפרים ומתוך החלט חייב אבל טומאת שניהם שוה בכל דבר כדתנן פ\"ק דמגלה אין בין מצורע מוסגר למוחלט אלא פריעה ופרימה ובגמרא הא לענין שלוח חוץ לעיר וכל חומר טומאת מצורע זה וזה שוין מנה\"מ דתני רב שמואל וטהרו הכהן מספחת היא וכבס בגדיו וטהר ובמצורע שבא לכלל טהרה מתוך הסגרו ולא נחלט כתיב וסיפיה דקרא וטהר מדלא כתיב ויטהר לישנא דמעיקרא הוא וה\"ק וכבר קודם טבילה היה טהור ממקצת טומאה של חומר מצורע והיינו פריעה ופרימה דמעיקרא ומקשי תלמודא מוטהר אחרינא דלא הוי מעיקרא אלא אמר רבא מהוא והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פרומים וגו' מי שצרעתו תלויה בגופו דאשר בו משמע דטומאתו בגופו שנחלט דגבי טהרה דיליה כתיב והנה נרפא וגו' יצא זה מוסגר שאין טהרתו תלויה אלא בימים שאם לא ימצא סימן טומאה שיער לבן או פסיון יטהרנו ואף על פי שנגעו עומד עליו ואף על גב דכתיב נמי כל ימי אשר נגע בו יטמא דמשמע נמי שנגעו בגופו הוא דיטמא ולא מוסגר הכתיב כל ימי דמרבה מוסגר לשילוח כדאיתא התם ותנן נמי אין בין טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים ובגמרא אמר אביי אמר קרא ויצא הכהן אל מחוץ למחנה וראה הכהן והנה נרפא נגע הצרעת מן הצרוע מי שצרעתו תלויה ברפואתו יצא זה מוסגר שאין טהרתו תלויה ברפואה אלא בימים כדאמר'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המצורע </b> אב מאבות הטומאה מטמא אדם וכלים במגעו וכלי חרס באוירו ומטמא אדם במשא ומטמא משכב ומושב אפילו תחת אבן מטמא כזב וכזבה כדתנן פ\"ק דכלים למעלה מן הזבה מצורע שמטמא בביאה לבית ומטמא בכל טומאות דלעיל באבות הטומאה דתנן דמטמו אדם וכלים במגע וכלי חרס מאוירן דכתיב במצורע כל ימי אשר הנגע בו יטמא וכתיב וטמא טמא יקרא דמטמא אדם וכל שמטמא אדם מטמא כלים כדא' פרק קמא בהלכות טומאת מת ובת\"כ נפקא לן דמצורע מטמא משכב ומושב מדכתיב ביה וכבס המטהר את בגדיו מה בא זה ללמדנו אם ללמד שמטמא בגדים אם בימי ספרו אחר שנתרפא דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים מטמא בגדים בימי גמרו שהם ימי החלטו שמטמא בביאה לבית לא כל שכן אם כן למה נאמר וכבס המטהר את בגדיו לטהר עצמו מלטמא משכב ומושב ומייתי' ליה נמי בק\"ו מן הזב שאינו מטמא בביאה לבית ומטמא משכב ומושב מצורע שמטמא בביאה אינו דין שיטמא משכב ומושב דאף על גב דאמרינן ריש אלו דברים דזב חמור ממצורע שכן מטמא במשכב ובמושב מה שאין כן במצורע היינו דזב מטמא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים ומצורע אינו עושה משכב ומושב אלא לטמא אוכלים ומשקין כדפי' רש\"י ז\"ל התם וכן ריש פרק דם הנדה דממעטים אבן מנוגעת מטמא משכב ומושב מדכתיב אשר ישכב עליו הזב ולא אבן מנוגעת וה\"ה (ולא) מצורע היינו נמי דלא עביד מצורע משכב ומושב לטמא אדם אלא לטמא אוכלים ומשקין כדאמרינן. ואחד המוסגר ואחד המוחלט בכל אלו כדתנן פרק קמא דלענין טומאה זה וזה שוים כדילפינן לעיל ומטמא בביאה לבית כל שיש בבית בין אדם בין כלים כדדרשינן בת\"כ מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא כדאמרינן דכל זמן שיושב בבית או תחת האילן ונכנס טהור שם או עובר טמא דהיינו בזמן שטמא יושב או עומד כדכתיב מושבו אבל אי טמא עובר לא מטמא ליה טהור עד שיעמוד כדכתיב מושבו כדאמרינן פרק י\"ג דנגעים ספק עמד או לא טהור דכל ספק בנגעים טהור כדאמר' לעיל. הכניס המצורע ראשו ורובו לבית נטמא כל מה שבבית כדתנן התם דבבציר מהכי לא חשיב ביאה כדכתיב בנכנס לבית המנוגע והבא אל הבית וגו' ועושין לו בב\"ה מחיצה עשרה טפחים ברוחב ארבע אמות על ארבע אמות כדי שיהיה לו מושב לבדו ולא הוי כיושב בב\"ה כיון שיש לו בית בפני עצמו וכדתנן נמי התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעו </b> שתהיה טהרת המצורע כמו שכתוב בתורה דכתיב זאת תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים וגו' ומביאין מזרק של חרש חדש ונותן לתוכה רביעית מים חיים כדתנן ריש פרק ד' וכתיב אל כלי חרש אל מים חיים ותניא בת\"כ אל כלי יכול אחד מכל הכלים תלמוד לומר חרש יכול מקידה שהיא שבירת כלי תלמוד לומר כלי וחדשה ילפינן בפרק שני דסוטה מדכתיב כלי חרש אל מים חיים מה מים שלא נעשו בהן מלאכה אף כלי שלא נעשה בו מלאכה ותניא בת\"כ ובסוטה מים חיים שדם הצפור ניכר בהם ושיערו חכמים רביעית והוי מדרבנן ומביא שני צפרים דרור טהורות לשם טהרת צרעת כדתניא בת\"כ ולקח למטהר לשם המטהר כלומר לשם טהרת מצורע בין איש בין אשה או קטן מכאן אמרו לקח לאיש כשרות לאשה לאשה כשרות לאיש לבית כשרות למצורע למצורע כשרות לבית דלשם המטהר קרינא ביה כיון דהוי לטהרת מצורע צפרים מיעוט צפרים שתים אם כן למה נאמר שתי שיהיו שוות ומנין אע\"פ שאינן שוות כשרות בדיעבד ת\"ל צפור צפור ריבה דסד\"א תהיה תורת המצורע כתיב לעיכובא קמ\"ל קרא יתירא דלא מעכב וכדא' פ\"ב שעירי ושתהיה צפור דרור דרשינן במדרש רבה רבי יהודה ברבי סימון יבא הקול ויכפר על הקול דאילין צפריא קולנין ורבי יהושע בן לוי אמר ציפורי דרור שאוכלת מפתו ושותה מימיו ובת\"כ תניא רבי שמעון אומר מה מים ברורים שבמינם כדכתיב מים חיים אף צפור ברורה שבמינה ואיפשר דאע\"ג דילפינן ממים חיים דלא ליהוי עכובא בצפרים שיהו דרור מן המובחרים. ושוחט הברורה שבשתיהן על המים שבכלי וממצה עד שיהי' הדם ניכר במים כדכת' ושחט את הצפור האחת ותני' בת\"כ ברורה שבשתיהן דהאחת משמע הברורה ושיהיה הדם ניכר בהם משמע מדכתיב וטבל אותם בדם הצפור השחוטה דאף על גב דדם היה בתוך המים ניכר שהוא דם ובפרק ג' אמרינן מים חיים רביעית שדם צפור ניכר בהן. וקובר הצפור השחוטה בפניו כדתנן במתני' פרק בתרא ובסוף התמורה מתנינן לה בהדי נקברין דאיסורין הנאה נינהו [ובפניו לא ילפינן ליה בתורת כהנים מקרא והרב ז\"ל כתב ודבר זה הלכה מפי השמועה] ובפניו ילפינן ליה. ונוטל עץ ארז ומצותו שיהיה אורך אמה ורביע עובי כרעי המטה כדתנן במתניתין וכדתניא בתוספתא ובת\"כ עץ ארז יכול כל עץ תלמוד לומר ארז יכול טרף כלומר עלה ממנה ת\"ל עץ הא כיצד זו בקעה של ארז ואזוב שאין לו שם לווי כדדרשינן גבי פרה אדומה דאזוב סתם הוא אותו שאין לו שם לווי ואין פחות מטפח נראה דילפינן ליה מדכתי' ביה לקיחה ושני תולעת משקלו שקל והשיעורין הלכה למשה מסיני טעמה פוסלת בצביעת שני תולעת בצביעה תחלה דבעינן לשמה כדילפינן התם בדוכתיה ובת\"כ דרשינן אי תולעת יכול כל צבעונין ת\"ל ושני תולעת הא כיצד זו זהורית טובה דאית ליה זוהר טוב מצבע תולעת. וד' מינין אלו מעכבין זה את זה כדתנן פרק הקומץ רבה ובגמרא יהיב טעמא דכתיב זאת תהיה תורת המצורע תהיה עיכובא הוא ומים חיים לא חשיב לפי שהיה מערב בהם הדם ותנא ושייר ולא חשיב הזאות מצורע דמעכבי נמי כמו שכתבו בתוספות עלה דמתניתין ועץ ארז ואזוב שנתקלפו פסולים [דמשמע עץ ארז ואזוב שלמים]. וכורך האזוב עם הארז בלשון של זהורית ומקיף להם ראשי אגפים וראש הזנב של צפור החיה וטובל ארבעתם במים שבכלי ובדם שבו ומזה שבע פעמים כדתניא במתניתין פרק בתרא וכדכתיב בקרא את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז ואת שני התולעת ואת האזוב וטבל אותם ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה על המים החיים ותניא בת\"כ יכול לא תהא עמהם בכלל טבילה הואיל ולא היתה עמהם בכלל אגודה דכתיב את הצפור החיה יקח אותה דמשמע דמפרישה לעצמה והדר ואת עץ הארז ואת וגו' דמשמע דאינהו באגודה אחת וקיחה אחת לשלשתן להכי הדר כתב ואת הצפור החיה בדם הצפור השחוטה החזיר את הצפור לכלל טבילה והזאת שבע פעמים דכתיב והזה עליו המטהר מן הצרעת שבע פעמים וטיהרו וכו' ותנן פרק בתרא לאחר ידו של מצורע ויש אומרים על מצחו והלכתא כתנא קמא ומשמע ליה על המטהר לאחר ידו. ומשלח את הצפור מן העיר חוץ לחומה ואינו הופך פניו לים ולא לעיר ולא למדבר אלא לשדה כדתנן במתניתין דכתיב ושלח את הצפור החיה אל מחוץ לעיר אל פני השדה אל מחוץ לעיר משמע דאין הופך פניו לעיר ומדכתיב אל פני השדה משמע לא לים כשהיא עיר יושבת בשפת הים ולא למדבר כשיושבת על שפת המדבר שלחה וחזרה ואפילו מאה פעמים חוזר ומשלחה. ואחר כך מגלח הכהן את המצורע מעביר תער על כל בשרו הנראה ותניא בת\"כ וכבס המטהר את בגדיו וכי מה זה בא ללמדנו אם ללמד שיטמא בגדים במגע ולהכי הוצרך לכיבוס ק\"ו הוא מימי ספרו שאינו מטמא בביאה לבית ומטמא במגע דכתיב ביה נמי כיבוס בגדים אם כן למה נאמר וכבס אחת מלטמא משכב ומושב ואחת מלטמא בגדים וגלח את כל שערו פרט לבית הסתרים דנאמרה תגלחת אחר כך בימי ספרו מה להלן פרט לבית הסתרים כדכתיב והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבות עיניו ואת כל שערו יגלח ודרשינן את כל שערו יכול אף בית הסתרים תלמוד לומר גבות עיניו מה גבות עיניו הם הנראה אף כל הנראה פרט לבית הסתרים וה\"נ דנאמרה תגלחת פרט לבית הסתרים כרבי עקיבא דדריש ריבויי ומעוטי את כל שערו ריבה את ראשו ואת זקנו מיעט ואת כל שערו יגלח הדר ריבה מאי ריבה ריבה כל מילי ומאי מיעטה מיעט שבתוך החוטם והיינו דתניא ומגלח כדלעת ואחר כך מכבס בגדיו וטובל כדכתיב וכבס ורחץ במים וטהר ואחר יבא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו דהיינו שיכנס לפנים מן החומה ומונה שבעה ואף על גב דכתיב וכבס המטהר את בגדיו והדר וגלח את כל שערו כיון דילפינן מימי ספרו והתם כתיב גילוח והדר כיבוס ורחיצה הכא נמי האי גילוח דהכא הוי קודם כיבוס וטבילה דהכא נמי כתיב רחיצה דהיינו טבילה בתר גילוח וכל שלא רחץ אכתי מטמא בביאה ומשכב ומושב ואם כן כיון דטבילה הוי בתר גילוח כיבוס נמי הוי בתר גילוח וכיון שטבל טהור מלטמא משכב ומושב ומלטמא בביאה. ואסור בתשמיש המטה כדכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים ואין אהלו אלא אשתו כדאמרינן ריש פרק ז' מחוסרי כפרה ובמועד קטן ומצורעת מותרת בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו ולא אהלה כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> שבעת הימים האלו עדיין הוא מטמא אדם וכלים כדכתיב והיה ביום השביעי וגו' וכבס בגדיו מלמד שהיה מטמא בגדים במגע דהא בגדיו נוגעים בו ומטמא אדם נמי דכל שמטמא בגדים מטמא אדם כדאיתא לעיל וביום השביעי מגלח בתגלחת הראשונה כדילפינן לעיל מהני קרא ומכבס בגדיו וטובל כדכתיב בקרא והוי טבול יום שאוכל במעשר עד שיעריב שמשו ואוכל בתרומה כדתנן פרק בתרא דנגעים וריש ד' מחוסרי כפרה וכתיב בתר קרבן מצורע וכפר עליו הכהן וטהר דהיינו טהר לאכול בתרומה דמעשר מחוסר כפורים נמי אכיל ליה כדילפינן בדוכתיה:<br><b> מצות קעז </b> שצוה המצורע לגלח והיא הטהרה השניה בתגלחת שניה כדכתיב וביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' ורחץ בשרו וטהר מלטמא והרי הוא כטבול יום עד שיביא קרבנותיו. כשהוא מגלח אינו מגלח אלא בתער ואם גלח שלא בתער או שהניח שתי שערות לא עשה כלום כדתנן התם ומייתי לה פ\"ג מינין ויליף תער במצורע במה הצד מנזיר ולויים דכתיב בהו תער ואסיק דלרבנן דרבי אליעזר נפקא לן מדכתיב זקנו יתירא במצורע משום דכתיב בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו יכול אפילו כהן מצורע המתגלח לא יגלח פאת זקנו תלמוד לומר וגלח זקנו וגו' והאי גילוח דכהן בתער דכתיב גבי ישראל לא תשחית את פאת זקנך ואי זו היא השחתה שיש בה גילוח זה תער וכיון דאיצטריך זקנו למשרי מצורע בגילוח זקן מכלל דתגלחת מצורע בתער ואם שייר שתי שערות לא עשה כלום דילפינן מנזיר טמא דאי שייר שתי שערות לא עשה כלום כדילפינן פרק ג' מינין מדכתיב ביום השביעי יגלחנו דמשמע דלא חשיב גילוח עד דאיכא כולו שיער מגולח וב' שערות ולא א' או ג' נראה דהוי הלכתא ואינו מגלחו אלא כהן כדדרשינן בסמוך מדכתיב תורת המצורע והובא אל הכהן ואם שייר שתי שערות וגלחן בתגלחת שניה לא עלתה לו אלא תגלחת אחת והרי היא הראשונה וסופר שבעה ומגלח שניה וכדתניא בתוספתא וכל היום כשר לטהרת מצורע כדתנן פרק ב' דמגלה משום דכתיב זאת תורת המצורע ביום טהרתו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תגלחת </b> המצורע וטבילתו והזאתו אינן מעכבות זו את זו ושאר כל מעשיו מעכבים ובתוספתא פרק ח' תניא איפכא ומייתי לה הר\"ש ז\"ל פרק בתרא דנגעים הכי תגלחתו של מצורע טבילתו והזאתו מעכבין בו ושאר כל מעשיו אין מעכבין בו והכי נמי משמע מדאמר לעיל דאם גלח שלא בתער או שייר ב' שערות דלא עשה כלום משמע דתגלחת הוי לעיכובא וכן שאר מצוה שבגופו דהיינו טבילתו והזאתו אבל לא שילוח צפרים וכבוס בגדים שאין בגופו ולכך נראה דטעות סופר הוא מה שכתב הרב ז\"ל וכמו שכתב הראב\"ד ז\"ל ות\"כ גבי הזאת שבעה תניא וטהרו בדמים הנעשים בגופו יכול הרי הוא מסולק מטומאתו לגמרי ת\"ל ושלח וכבס ורחץ וגילח יכול יהו כולן מעכבין בו ת\"ל וטהרו וכתיב נמי התם וטהר מה טהרה דהכא בדבר הנעשה בגופו דהיינו גילוח ורחיצה והזאה לאפוקי שילוח וכיבוס דלא מעכבי משום דאין נעשין בגופו."
+            ],
+            [
+                "<b>שחיטת </b> הצפור והתגלחת ביום ושאר כל מעשיו בין ביום ובין בלילה כדתניא בסיפא דההיא בריתא בתוספתא פרק ח' ותניא בת\"כ זאת תורת המצורע ביום טהרתו מלמד שטהרתו וטומאתו ביום דכתיב ביום בין מצורע לטהרתו אין לי אלא טומאתו וטהרתו ביום מנין שחיטת צפריו והזאתו והתגלחתו ביום ת\"ל תורת המצורע ביום דמשמע עיקר תורתו ומעשה טהרתו יכול אפילו לקיחת צפריו ושילוחן וכיבוס בגדיו ורחיצתו ביום ת\"ל תורת המצורע ביום ולא אלו תורת המצורע בכהן דכתיב תורת המצורע והובא אל הכהן מלמד שטומאתו וטהרתו בכהן כדאמרי' אין לי אלא טומאתו וטהרתו בכהן מנין אף שחיטת צפריו והזאתו ותגלחתו בכהן ת\"ל תורת המצורע בכהן יכול אף לקיחת צפריו ושילוח צפריו וכבוס בגדיו ורחיצתו בכהן ת\"ל תורת המצורע בכהן ובשחיטה פליגי תנאי התם דכתיב וצוה הכהן ושחט ציווי בכהן שחיטה בכל אדם דברי רבי ר' יוסי אומר אף שחיטה בכהן והרב ז\"ל כתב שחיטת הצפור והתגלחת ביום וההזיה ושאר כל מעשיו בין ביום בין בלילה ובתוספתא מתני' הזאה בהדי שחיטת צפור ותגלחת דהוו ביום וכהן ואיפשר דלא דק בלישניה הרב ז\"ל והכי קאמר שחיטת הצפור והתגלחת ביום וההזיה נמי ביום ושאר כל מעשיו בין ביום ובין בלילה ואלו בכהן ושאר כל מעשיו בין בכהן בין בישראל בין באיש בין באשה וכיון דלא בעינן כהן לא בעיא נמי איש וטעמא דשחיטת צפרים ותגלחת והזאה הוא דבעינן כהן וביום ולא שילוח וכיבוס ורחיצה נראה משום דכיבוס ושילוח לא מעכבי כדאמרינן לעיל ולהכי לא בעו כהן וביום ורחיצה אף על גב דמעכבה לא בעי כהן דרחיצה היינו טבילה וליכא בה מעשה אלא לכניסתו למקוה."
+            ],
+            [
+                "<b>טהרת </b> מצורע זו נוהגת בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית כדתני' בת\"כ זאת תהיה תורת המצורע לבית עולמים דהיינו בית המקדש זאת אינה נוהגת בבמה הזאת למעוטי במה שאין קרבן מצורע בה תהיה בזמן הזה דלהכי כתיב תהיה דבזמן הזה נמי מטהרין את המצורע אף על גב דאין בית המקדש קיים כדרבי טרפון בתוספתא ובת\"כ דקאמר בעץ ארז זה טהרת ג' מצורעין ורבי טרפון שלא בפני הבית הוה כדמשמע סוף פרק אלו דברים בפסחים ובהאי תוספתא נמי תניא ומטהרין בגבולין וילפינן לה מדכתיב לטהרו או לטמאו בארץ ובחוצה לארץ ובת\"כ נמי תניא לטהרו או לטמאו בארץ ובחוצה לארץ לטהרו או לטמאו כשם שמצוה לטהרו כך מצוה לטמאו לטהרו או לטמאו כהן שמטמאו מטהרו דכיון דפירש למעלה מה שהוא טהור ומה שהוא טמא למה חזר ואמר לטהרו או לטמאו אלא לומר שיטהר או יטמא אפילו בחוצה לארץ ומשמע נמי דכשם שמצוה לטהר כך מצוה לטמא דהקישן הכתו' ומדכת' לטהרו או לטמאו ולא כתב לטהר או לטמא משמע דכהן שמטמאו מצוה לטהרו. והכל כשרין לטהר את המצורע אפי' זב ואפי' טמא כדתני' בתוספת' אבל אין מצורע מטהר מצורע כדתני' נמי התם וכדתניא נמי בת\"כ ויצא הכהן אל מחוץ למחנה כהן שאיפשר ליכנס לפנים מן המחנה לצאת מטהר את המצורע דהיינו כהן טמא לאפוקי כהן מצורע דאי אפשר לו ליכנס לפנים מן המחנה. ואין מטהרין ב' מצורעין כאחת כדתניא בתוספתא [ובפרק ערבי פסחים (קב, ב) גבי אין אומ' שתי קדושות על כוס אחד אמרי' שאין עושין מצות חבילות חבילות ואפשר דגבי [מצורע] (מצות) הוי דאורייתא וילפינן לה הכא מפשטיה דקרא דכתיב (ויקרא יד, ב) ביום טהרתו דמשמע טהרה דכל חד לחודיה] ובפ' ערבי פסחים אמרינן ואין עושין מצות חבילות חבילות ואיפשר דהוי דאורי' וילפי' לה."
+            ],
+            [
+                "<b>עץ </b> ארז ואזוב ושני תולעת שטהר בהן מצורע זה מטהר בהן מצורעין אחרים כרבי טרפון דאמר בזה טהרתי שלשה מצורעין וכדתניא נמי התם הזה בו לחטאת כשר למצורע דאינם נפסלין במלאכה דלא כרבי אליעזר דדוקא חרש הוא דבעינן שלא נעשה בו מלאכה דומיא דמים שבו דהוו מים חיים אבל הני לא וכן צפור משתלחת כיון שמותרת מאחר שנשתלחה וכבר נעשית מצותה ובפרק ב' דקידושין נפקא לן דשריא מדכתיב השדה בה\"א כשדה דהוא הפקר ומותר ואית דאמרי לא אמרה תורה שלח לתקלה אבל הצפור השחוטה אסורה בהנאה משעת שחיטתה כדילפינן פרק האיש מקדש דכתיב וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשולחת ומשום דלא נימא איפוך כתיב השדה במשולחת דמותרת כשדה שהוא הפקר כדאמרינן לעיל ואיסור הנאה בשחוטה למ\"ד לא תאכלו לא משמע איסור הנאה גמרה איסור שחוטה מאיסור משולחת קודם שילוחה דאסורה בהנאה כדתנן במתניתין צפורי מצורע והיינו איסור הנאה לקידושין דמחיים לא שייך אכילה ובשחוטה נמי אסורה בהנאה ואם שחטה שלא בעץ ארז ואזוב נמי אסורה כדתניא התם רבי יעקב אומר הואיל והוקצה למצותה אסורה דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה לאוסרה בהנאה. והאוכל כזית מצפור שחוטה עובר על לאו דלא תאכלו מהם ועל עשה דכל צפור טהו' תאכלו הא אסור' לא תאכלו וכדאמרי' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> לוקחין שתי הצפרים מעיר הנדחת כדאמר' פ' שילוח הקן טהורות דכתיב גבי צפרים למעוטי צפרי עיר הנדחת ולהי מנייהו איצטריך למשולחת פשיטא דלעיר הנדחת לאו בר שילוח היא דלא אמרה תורה שלח לתקלה דיהי' בני אדם צדין אותן אלא אפילו ההיא דשחוטה היא ולא אכלי לה ויכול לשורפה אחר שחיטה לא תיתי מעיר הנדחת ורב פפא אמר לצפרים שהחליפן בע\"ז ואיצטריך לשחוטה כדאמרי' לעיל דמשולחת לא אמרה תורה שלח לתקלה ורבינא אמר בעוף שהרג את הנפש ולשחוטה איצטריך דלמשולחת הא בעיא לאיתוייא לב\"ד וקיומיה בה ובערת הרע מקרבך ורבא אמר ברישא למעוטי שלא יזווג לה אחרת שאם בא לידו מצורע אחר לאחר שיטהר זה לא יאמר הכהן הבא אחרת וזווגה לחיה של מצורע ראשון ותיפוק האי לשילוח דתרוייהו ואף על גב דהני אמוראי פליגי בהי מינייהו ממעט קרא דטהורות אי צפרי עיר הנדחת אי חילוף ע\"ז אי אחריני דאמרן לעיל אפילו הכי לכ\"ע כולהו אסירי אלא דקרא משמע טפי האי מיעוטא למר והאי מיעוטא למר וממילא אימעיטו כולהו. שתי צפרים מצותן שיהיו שוות במראה ובקומה ובדמי' ולקיחתן כאחת אף על פי שאינן שוות כדתנן פר' בתרא דנגעים ותניא בת\"כ ולקח למטהר שתי צפרים חיות אלו נאמר צפרים היינו יודעים שהם שנים דמיעוט רבים שנים אם כן למה נאמר שנים שיהיו שוות בכל מנין אף על פי שאינם שוות כשרות ת\"ל את הצפור האחת את הצפור החיה משמע אע\"פ שאינן שוות באלו הדברים כשרות. לקחן לשם איש כשרות לאשה לאשה כשרות לאיש לאדם כשרות לבית המנוגע לבית כשרות לאדם דכתיב ולקח למטהר לשם המטהר כדאמ' לעיל ריש פרק."
+            ],
+            [
+                "<b>שחט </b> אחת מהם ונמצאת שלא היתה דרור יקח זוג לשניה והראשונה מותרת באכילה כדתנן התם ואם נמצאת טרפה יקח זוג לשניה והראשונה מותרת בהנאה כדתנן נמי התם דכיון דלא מעכבי לקיחתן כאחד יכול ליקח שניה ולא נאסרה השחוטה כיון שלא היתה דרור או שלא היתה כשרה דכשרה בעינן דכתיב חיות טהורות ולא טרפות אי נמי כדאמרינן פרק האיש מקדש דתנא דבי ר' ישמעאל נאמר מכשיר ומכפר מה מכפר בעינן כשר אף מכשיר כדאי' התם. נשפך הדם מניחי' את המשתלחת עד שתמות דכיון דנאסרה השחוטה אסורה המשתלחת מתה המשתלחת קודם הזאת דם השחוטה ישפוך הדם כדתנן נמי התם וטעמא דבעינן טבילה המשתלחת ועץ ארז ואזוב ושני תולעת בדם השחוטה וכיון דלא מצי לאטבולי המשתלחת שכבר מתה לא טביל נמי ג' מינין כדכתיב את הצפור החיה יקח אותה ואת עץ הארז וגו' וטבל אותם דמשמע כולהו בהדי הדדי ובעודה חיה כדכתיב את הצפור החיה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעח </b> להיות בגד מנוגע טמא ומטמא כדכתיב והבגד כי יהיה בו נגע צרעת וגו' וצרעת בגדים כגריס כצרעת אדם כדילפינן לעיל פ\"א מדכתיב צרעת נושנת לרבות כל מיני הצרעות לשיעור גריס וכתיב נמי הכא צרעת הוא דלא תימא דנילף מצרעת בתים בשני גריסין דדמי לה שמטמא בירקרק ואדמדם ת\"ל צרעת דילפינן מצרעת נושנת דנגעי אדם דמטמאי כולהו בשני שבועות משא\"כ בבתים שמטמאים בשלשה שבועות ושלשה סימני טומאה יש בצרעת בגדים ירקרק ואדמדם והפסיון כדכתיב והיה הנגע ירקרק או אדמדם בבגד או בעור וגו' נגע צרעת הוא וגו' והסגיר את הנגע שבעת ימים וגו' וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה הנגע וגו' ירקרק הוא הירוק הרבה ככנף הטווס ואדמדם אדום הרבה כדתנן פי\"א מנגעים ובת\"כ דרש לה מדלא כתיב ירוק ואדום. ושני מראות אלו מצטרפין כחצי גריס ירקרק וכחצי גריס אדמדם כדתניא בתוספתא וגבי מראות נגעי בשר ילפינן דמצטרפים מדכתיב והיה בעור בשרם וגו' ולא כתיב והיו והכא נמי כתיב והיה הנגע ובת\"כ תניא ירקרק או אדמדם מלמד שאין מטמאין בפתוך יכול לא יצטרפו זה עם זה ת\"ל והיה דלהכי אפקינהו לירקרק ואדמדם בלשון יחיד דכתיב והיה לאשמועינן דמצטרפים ואם עמד במראה שני שבועות מחליטין ושורפין כדכתיב והסגירו שבעת ימים שנית וגו' וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנגע לא פשה טמא באש תשרפנו וכן אם פשה בשבוע ראשון מחליטין ושורפין אותו כדכתיב בהסגר ראשון וראה את הנגע ביום השביעי כי פשה וגו' ושרף את הבגד וגו' ואם פשה וכהה ממראה שהוסגר בו דהיינו מראה שלישי יכבס מקום הנגע ויסגיר שבעת ימים שנית כדתנן התם הכהה בשבוע ראשון יכבס ויסגיר והיינו אפילו פשה כיון שכהה וכדתניא בתוספתא הפושה בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני מכבסו וטהור והיינו בכהה דאם לא כהה ופשה שורף ומכבסו וטהור דקתני היינו בסוף שבוע שני דבסוף שבוע ראשון מכבסו ומסגירו דפסיון דמטמא היינו בעומד במראה אדמדם או ירקרק וכיון שכהה אינו אדמדם וירקרק ואם הוסיף המראה להאדים ולהוריק בסוף שבוע אחת ולא פשה יכבס ויסגיר כדתנן התם נשתנה ולא פשה כאלו לא נשתנה והיינו הוסיף מראה אדמומית דכל שהוסיף אדמדם הוא דהוי אדום שבאדומי' כדילפינן מדכתב אדמדם ובסוף שבוע שני שהוא יום י\"ג כדילפינן לעיל רואה אם כהה למראה שלישי טעון כיבוס וטהור כדכתיב בסוף שבוע שני וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא וגו' ולא הפך הנגע את עינו היינו שלא כהה ממראיתו הא אם כהה טהור וטעון כיבוס כדכתיב בסוף הפרשה וסר מהם הנגע וכובס שנית וטהר. ואם נשתנה מירקרק לאדמדם או איפכא קורע מקום הנגע ושורפו כדתנן במתניתין הכהה בשני קורע ושורף מה שקרע והוי כאלו עומד בעיניו כיון דנשתנה מאדמדם לירקרק או איפכא ותופר מטלית במקום שקרע כת\"ק דרבי נחוניה במתניתין ותניא בת\"כ וקרע אותו יכול יקרע קרע קטן ויקיים בו מצות קריעה ת\"ל אותו אי אותו יכול ישופנו ויניחנו במקומו ת\"ל לו מן הבגד ינתקנו מן הבגד יכול ויקרע וישליך את הקרעים לאשפה ת\"ל כנגע שלא הפך עינו ולא פשה באש תשרפנו את אשר בו הנגע דמשמע דטעון שריפה מידי דאית ביה נגע וקרע נמי כיון דאית ביה נגע טעון שריפה ומנין שהוא טולה עליו מטלית ת\"ל ואם תראה עוד ואין עוד אלא מקומו דמשמע שנראה עוד במקום שהיה ואם חזר הנגע למטלית טעון שריפה ותניא בת\"כ והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה לא הפך ולא פשה טמא הפך ולא פשה איני יודע מה אעשה ת\"ל והסגיר את הנגע שבעת ימים שנית דברי רבי יהודה וחכמים אומרים אינו טמא אלא משום עומד הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו בכל מין שהוא מטמא לו כגון ירקרק ואדמדם אפילו הפך מזה לזה כעומד דמי דהכי משמע והנה לא הפך הנגע מעין מין שהוא טמא דהפך מירקרק לאדמדם לא הפך קרינא ביה אבל אי הפך במידי דלא מיטמא לו לא הוי טמא כגון מראה שלישי דהא דכתיב ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הכבס אותו וקרע אותו וגו' היינו דכהה למראה שני כדתניא בת\"כ והנה כהה למראה שני או כהה למראה ג' ת\"ל הנגע דאף על גב דכהה מיקרי נגע כיון דהוי מראה שני דהיינו מירקרק אדמדם או איפכא יכול במראיו ת\"ל כהה הא כיצד כהה למראה שני ולאו למראה שלישי והוא ירוק או אדום למטה מירקרק או אדמדם ובפי' ת\"כ לרבי הלל ז\"ל פי' כמו שנראה מדברי הראב\"ד ז\"ל דהאי מראה שני דקרינן ביה כהה היינו מראה למטה מירקרק דהיינו ירוק ולמטה מאדמדם דהיינו אדום דומיא דד' מראות נגעים דאדם בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל ומראה שלישי היינו למטה מלמטה הימנו וכן פי' ג\"כ הר\"ש על תוספתא שהביא פי\"א דנגעים עלה דמתניתין דהעומד בראשון יכבס ויסגיר וכו' והיינו דתנן הכוהה בשבוע שני קורע ושורף מה שקרע דהיינו כהה למטה מאדמדם או ירקרק דאלו כהה מירקרק לאדמדם או איפכא הא תנא ליה ברישא נשתנה ולא פשה כאלו לא נשתנה אלא שהרב ז\"ל פי' בפי' המשנה נשתנה ולא פשה שנשתנה לחוזק האדמימות או הירקרקות כדאמר' לעיל ובין לפי' הרב ז\"ל דכהה דכתיב בקרא היינו מירקרק לאדמדם או איפכא ובין לפי' אחר דהיינו מראה שני קורע מקום הנגע ואינו שורף אלא זה שקרע כדכתיב בקרא והנה כהה הנגע אחרי הכבס אותו וקרע אותו דמשמע דפוטר שאר הבגד אבל אם לא נשתנה כלל אלא שעמד במראה הראשון ירקרק או אדמדם יחליטו וישרוף את כולו כדכתיב והנה לא הפך הנגע את עיניו והנגע לא פשה טמא הוא באש תשרפנו וכיון דלא הזכיר קריעה וכתיב תשרפנו באש משמע שישרוף כל הבגד דלא הפך ולא פשה לדעת הרב ז\"ל הוא דלא הפך למראה אחר אלא שנתחזק המראה או עמד במראיו ולהכי ישרוף כולו ולפי' האחר לא הפך ולא פשה היינו אפילו הפך מירקרק לאדמדם או איפכא דלא הפך קרינא ביה כדאמרינן לעיל והוי כעומד ושורף כל הבגד וכהה דכתיב בקרא היינו מראה שני למטה מירקרק או אדמדם ולהכי לא ישרוף אלא מה שקרע כן נראה לישב ב' הפירושים."
+            ],
+            [
+                "<b>נגע </b> שהיה ירקרק ופשה אדמדם או איפכא הרי זה פשיון כדתנן במתניתין וכדאמרינן לעיל דמצטרפי ירקרק ואדמדם והפך נמי מזה לזה בסוף שבוע שני הוי טמא ולהכי פשה נמי מירקרק אדמדם או איפכא הוי פשיון אין פשיון לתוך הנגע אם היה באמצעה מקום נקי ופשה לתוכו כמו בנגעי אדם כדילפינן לעיל דאין הנגע פושה לתוכו מדכתיב לא פשה הנגע בעור דמשמע עור שחוץ לנגע ולא בתוכה והכא נמי כתיב לא פשה הנגע בבגד או בשתי וגו' דמשמע בגד שחוץ לנגע ולא בתוכו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הפשיון </b> הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס כדתניא בת\"כ כי פשה זה פשיון דסמוך לו כל שהוא ומנין לרבות את הרחוק ת\"ל בבגד יכול כל שהוא נאמר כאן נגע נאמר להלן נגע מה נגע האמור להלן כגריס אף נגע האמור כאן כגריס דכתיב וראה את הנגע וגו' כי פשה הנגע בבגד וגו' נמצאת אומר הפשיון הסמוך כל שהוא והרחוק כגריס וגו' והחוזר כדכתיב ואם תראה עוד בבגד שיעורו כגריס וכתיב ושרף את הבגד וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שמכבס את הנגע בשבוע ראשון צריך לכבס מעט מן הבגד שחוצה לו כדתניא בת\"כ וצוה הכהן וכבסו ציווי בכהן וכיבוס בכל אדם וכבסו את הנגע יכול במקום הנגע בלבד טעון כיבוס ת\"ל אשר בו הנגע דהיינו הבגד דאית ביה נגע יכול כל הבגד כולו יטעון כיבוס ת\"ל הנגע הא כיצד מכבס מן הבגד עמו ואית דגרסי ת\"ל וכבסו את אשר בו כלומר את אשר בו ולא כל אשר בו הא כיצד יכבס מן הבגד שחוצה לו עמו ובכיבוס ראשון נמי בעיא דעת כהן כדתניא פרק השוחט וכבס שנית מה ת\"ל שנית הקישא לתכבוסת ראשונה דבעי דעת כהן כדכתיב וצוה הכהן וגו' אימא בעינן דעת כהן בתכבוסת ראשונה ת\"ל וטהר מכל מקום. וכל כיבוס נגע מעבירין עליו שבעה סימנים ככתמים כדאמר רבה בר אבוה פרק דם חטאת דכתיב וכבסו את אשר בו הנגע ולא מקרי כיבוס שפיר אלא בשבעה סממנים דמתרגמינן וכבס ויתחוור."
+            ],
+            [
+                "<b>בגד </b> שקרע ממנו מקום הנגע ותפר מטלית כדאמרינן לעיל וחזר נגע לבגד מתיר את המטלית ומצילו ושורף שאר הבגד ואם חוזר על המטלית שורף הכל כדתנן במתניתין פרק שביעי חזר נגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית שורף את הבגד וסבירא ליה לרב ז\"ל דשורף הבגד היינו כולו עם המטלית אבל הר\"ש ז\"ל פי' הבגד לבד דמטלית אינה טעונה שריפה וטעמא דחזר לבגד ניצול המטלית אע\"ג דהוי מיעוט הבגד וטפל לו וכשחזר למטלית שורף הכל אף על גב דבגד הוי רוב משום דכתיב ואם תראה עוד ומדכתיב עוד משמע במקום הראשון דהיינו במטלית כדאמר' לעיל דהוי כאלו חזר בבגד עצמו כיון שבמקומו היה נגע מעיקרא אבל כשחזר לבגד המטלית אינו חשוב מן הבגד וניצול משריפה הטולה מן המוסגר בטהור דהיינו בגד שהסגירו ועמד בעיניו בשבוע אחד ובשבוע שני כהה דקורע ממנו הנגע ושורף מה שקרע כדאמרינן ההוא מוסגר קרע ליה ואם חתך ממנו חתיכה ועשאו טלאי לבגד טהור וחזר הנגע לבגד המוסגר שנטלה ממנו חתיכה זו אף על פי שהמוסגר טעון שריפה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד וגו' מציל את המטלית דהיינו טלאי שנטל ממנו וחברה בבגד הטהור כך כתב הר\"ש ז\"ל עלה דמתניתין פי\"א דקתני הטולה מן המוסגר בטהור חזר הנגע לבגד מציל את המטלית חזר למטלית הבגד הראשון ישרף והרב ז\"ל גריס במתניתין חזר הנגע לבגד שורף את המטלית דדוקא במטלית מבחוץ שחבר בבגד במקום הקרע וחזר הנגע לבגד הוא דאמרינן לעיל דניצול מטלית משום שלא היה מבגד זה ואינו חשוב מן הבגד אבל מטלית זה שחתכו מבגד המוסגר וחבר בטהור וחזר הנגע למוסגר כיון שהמוסגר ישרף המטלית נמי ישרף שהיה ממנו וקרינן ביה שפיר ואם תראה עוד בבגד ולדעת הר\"ש ז\"ל כיון שחתכו מן המוסגר וחברו בטהור ניצול אף על פי שחזר הנגע לבגד הראשון המוסגר כדאמ' ואם חזר הנגע למטלית זה שחברו בטהור הבגד הראשון המוסגר ישרף כדתנן במתניתין דכיון שמטלית זה היה מוסגר בהדי בגד הראשון שנחתך ממנו וחזר עתה במטלית הוי כאלו חזר בבגד שהיה מחובר לו מטלית זו וישרף ולהכי אם חזר לבגד המוסגר ישרף המטלית לדעת הרב ז\"ל אבל לדעת הר\"ש ז\"ל אע\"ג דאם חזר למטלית אמרינן דהבגד הראשון ישרף אם חזר לבגד הראשון דהיינו המוסגר לא ישרף המטלית שנחתך ממנו כיון שכבר היה מחובר בטהור כדאמ' אבל אם לא היה מחובר בטהור נראה פשיטה אף לדעת הר\"ש ז\"ל דישרף דאם הרוב נגרר אחר המיעוט כשחוזר למטלית כשהוא מיעוט הבגד הראשון ישרף כל שכן אם חזר לבגד שהמטלית שחתך ממנו ולא חברו לאחר שיהיה נגרר אחר רוב הבגד שנחתך ממנו וישרף הכל אבל נתחבר לבגד טהור סבירא ליה להר\"ש ז\"ל דאינו נגרר אחר הבגד כדאמרינן וכשחזר על המטלית דאמרן דבגד הראשון ישרף מטלית זה תשמש את הבגד שנתחבר לו כדתנן במתניתין דאם עמד בעיניו ב' שבועות או פשה ישרף הכל דדינו של בגד שני כאלו הנגע בו כיון שמחובר לו מטלית זה חשוב ממנו כדכתיב ואם תראה עוד דהוי כמטלית שנתחבר לבגד כדאמר' לעיל ואם ניצול הבגד השני אפילו שהלך הנגע לגמרי מן החתיכה טעונה שריפה כדתניא בתוספתא על מטלית זו וטעונה שריפה באחרונה דכיון שחזר בו הנגע מתחלתו כבר הוזקק לשריפה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בגד </b> שבא כולו בתחלה ירקרק או אדמדם מסגירו שבוע אחר שבוע אם עמד בו שני שבועות ישרף כדתני בתוספתא הבא כולו נגע יסגיר כאדם הבא כולו לבן שיסגיר עמד בו שבוע אחד נותן לו שבוע ב' עמד ב' שבועות לפטור שכהה פטור אותו ומכבסו וטהור עמד בו ב' שבועות שלא כהה או שכנס אחד שבסוף שבוע אחד כנס הנגע ונתמעט ופשה אחד דמה שכנס בסוף שבוע אחד פשה בסוף שבוע ב' ישרוף את כל הבגד ותניא בת\"כ והבגד אין לי אלא בגד שיש לו במה שיפשה בגד שאין לו להיכן יפשה מנין תלמוד לומר בו יהיה בו ואפילו בכולו דאין לו במה יפשה ונראה דהכא מיירי נמי כשהנגע בסביבות הבגד שאין לו היכן יפשה חוץ לנגע ותוך הנגע נמי אף על פי שיפשה אין נגע פושה לתוכו כדילפינן לעיל. בגד שהסגירו ופשה הנגע בכולו ופושה ירקרק או אדמדם או שפטרו ואח\"כ בא כולו ירקרק או אדמדם הרי זה טהור כנס ופשה ישרף."
+            ],
+            [
+                "<b>בגד </b> שמוכין יוצאין על פניו מן האריג כגון סגוס של צמר שנראה בו נגע אינו מתטמא אם נראה במקום שיש בו מוכין שהם כמו גרגרים בולטים מן הצמר עד שיראה הנגע במוכין ובאריג עצמו כאלו נראה במוכין אפילו יש בו שיעור גריס ולא הגיעו לאריג שתחתיו או שנראה הנגע מתחת המוכין באריג ולא במוכין אינו מתטמא עד שיראה באריג ובמוכין כדתנן במתניתין רבי אליעזר בן יעקב אומר עד שיראה באריג ובמוכין ותניא בת\"כ בקרחתו אלו השחקים בגבחתו אלו החדשים מכאן אמרו עד שיראה במוכין ובאריג והר\"ש ז\"ל פי' פי' אחר עד שיראה באריג ובמוכין שאין באריג אלא פחות משלש אצבעות שאין מטמא בנגעים אלא אם כן יצטרף עם אותו שאינו אריג שהוא באמצע שהוא בגד שעשוי קצתו ארוג וקצתו שאינו ארוג וקשיא לי בהאי דרשא בת\"כ דהא בקרחתו או בגבחתו משמע בהאי או בהאי."
+            ],
+            [
+                "<b>הבגדים </b> הצבועים אינם מטמאין בנגעים בין צבועים בידי אדם בין בידי שמים כדתנן במתניתין פי\"א ותניא בת\"כ יכול יהו מטמאין בין צבועין בין שאינן צבועים ת\"ל בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתים כברייתן אף צמר כברייתה אוציא את הצבוע בידי אדם ולא הצבוע בידי שמים כגון צמר צבוע מברייתו ת\"ל לפשתים ולצמר מה פשתים לבנה מברייתה אף צמר לבן. בגד ששתיו צבוע וערבו לבן או איפכא הכל הולך אחר הנראה כדתנן במתניתין ובסתם בגדים הערב נראה ובכרי' וכסתות השתי נראה וכיון דקפיד קרא אלבן ונראה לבן מיטמא בנגעים. פחות משלש אצבעות על שלש אצבעות מן האריג אינו מטמא בנגעים כדתניא פרק במה מדליקין בגד אין לי אלא בגד כלומר אי הוה כתב בגד בנגעים אין לי דמטמא בנגעים אלא בגד שלם שלש על שלש מנין ת\"ל והבגד ומשום דלא חזי ג' על ג' אלא לעניים ולא לעשירים איצטריך קרא דאי לאו הכי הוה אתי בק\"ו משתי וערב דמטמא בנגעים. בגד שארג בו פחות משלש על שלש ונראה בו נגע ואח\"כ השלימו לשלש על שלש טהור כדתנן פי\"ב גבי נגעי בתים וטעמא דבעי בגד תחלה דהיינו שלש על שלש ואח\"כ נגע. התופר מטליות שאין בכל אחד ג' על ג' ועשה מהן בגד מיטמא בנגעים שהתפור כארוג וכולו בגד אחד הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בגד </b> שהוא מטליות מטליות מהן צבועין ומהן לבנים נראה נגע בלבן שבו מסגירין אותו אם עמד ב' שבועות נטמא כולו וישרף דתפירה הוי חיבור וכן אם פשה הנגע במטלית לבנה אחרת שאינה מחוברת אצלה הרי זה פסיון אף על פי שיש ביניהן צבוע במתניתין פי\"א קיטא שיש בה פספיסין צבועין ולבנים פושין מזה לזה דהא ילפינן לעיל דאיכא פסיון ברחוק והוא כגריס כדאמרינן לעיל ואם לא היה בו אלא פס אחד לבן אפי' כגריס ונראה בו נגע יסגיר שאם עמד בעיניו שני שבועות ישרף אף על פי שאין לו במה יפשה וכדתנן התם במתניתין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> מיטמא בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים או השתי והערב שלהם וכן כל כלי העור כדכתיב בבגד צמר או בבגד פשתים או בשתי או בערב לפשתים ולצמר או בעור או בכל מלאכת עור אף העור הצבוע בידי שמים מטמא בנגעים כרבי שמעון במתניתין דקאמר הצבועין בידי שמים מיטמאין בנגעים בידי אדם אין מטמאין בנגעים ותניא בת\"כ ר' שמעון אומר כתוב אחד אומר בגד דמשמע לבן בבגד פשתים וכתוב אחד אומר או בעור דלא כתיב בעור אלא או בעור כן כתב ר' הלל ז\"ל בנימוקיו ונראה לי דבעור לחוד משמע צבוע דהא האי או (אצטריך) לרבויי לבדים כדבסמוך בעור דמשמע צבוע הא כיצד צבועין בידי שמים מטמאין בידי אדם אין מיטמאין ובתוספתא מתני' הן דרבי שמעון משום ר' עקיבא ולהכי נראה דהלכתא כוותיה והלבדים כבגדים וכדתניא בתוספתא הלבדים והסגוסים והכרי' והכסתות אין מטמאין בנגעי' עד שיראו כארוג וכמוכין שלהם דכיון דכתיב אשר יהי' בו נגע משמע שירא' בו מכל צד והאהלים מיטמאים בנגעים בין של צמר או פשתים בין של עור כדתניא בת\"כ או בעור להביא עורות אהלים."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הבגדים של צמר ופשתים מיטמאים בנגעים חוץ מבגדי גוים כדתנן במתניתין ריש פי\"א ותני בת\"כ גבי נגעי בתים אחוזתכם אחוזתכם מטמא בנגעים ואין אחוזת גוים מיטמא בנגעים דכשם שאין אחוזתם מטמא בנגעים כך אין בגדיהם וגופם מטמא בנגעים ומייתי לה ריש פרק המגרש וטעמא דיליף נגע גופו ובגדים מבתים משום דאיתקשו כולהו צרעות כדאמרינן לעיל והלוקח בגדים מן הגוים יראו בתחלה כדתנן במתניתין דימים שעבר בהם בנגעו בעודו ברשות הגוי אין עולין לו משבא לרשות ישראל שקנאו דאף על גב דבבהרת שבגופו קודם שנתגייר תנן דטהורה היינו משום דכקטן שנולד דמי. בגד שהוא כלאים צמר ופשתים מטמא בנגעים דתניא בת\"כ והבגד יכול השיראין והסריקין וכו' ת\"ל בבגד צמר או בבגד פשתים דמשמע צמר ופשתים לחודיהו אין לי אלא לצמר ופשתים המיוחדים כלומר כל חד באנפיה נפשיה מנין לרבות את הכלאים תלמוד לומר והבגד והרב ר' הלל פי' בנימוקי ת\"כ מנין לרבות את הכלאים כלומר מנין אם היה מעורב בבגד צמר או פשתים חד מהנך מינין דתניא לעיל השראים והסריקין וכו' מנין דמטמא בנגעים תלמוד לומר והבגד."
+            ],
+            [
+                "<b>צמר </b> גמלים וצמר רחלים שטוון זה עם זה אם רוב מן הגמלים אינו מטמא ואם רוב מן הרחלים מטמא מחצה למחצה נמי מטמא כדתנן במתניתין פי\"ב ובסיפא דהאי ברייתא דת\"כ מרבינן לה הכי אין לי אלא אחד מן המינין הבא מקצתו הבא בכולו כגון שהיה שתיו צמר וערבו א' מן המינין או איפכא מנין דמטמא תלמוד לומר והבגד והיינו לפי' ר' הלל ז\"ל ולפי' הרב ז\"ל מצינן למימר דמהדר נמי אכלאים דאין לי דכלאים צמר בפשתים או איפכא מטמא בנגעים אלא הבא במקצתו דאכתי שם דבגד צמר או דפשתים עליה כיון דרובא דחד מינייהו דהכי משמע קרא בבגד צמר מיוחד או בבגד פשתים מיוחד מנין הבא בכולו שהוא מחצה למחצה תלמוד לומר והבגד וכיון דבצמר ופשתים מרבינן מחצה למחצה נמי דמטמא בנגעים הה\"נ בצמר או פשתים בחד מהני שיראין וכלך וכו' ורחל בת עז אין צמרה מטמא בנגעים בפרק שני דבכורות קאמר עלה רב נחמן הכל מודים שאין צמרו מטמא בנגעים שנאמר בבגד צמר או בבגד פשתים מה פשתים שלא נשתנה אף צמר שלא נשתנה. בגד ששתיו פשתן או צמר וערבו קנבוס או איפכא אינו מטמא בנגעים כדתניא בתוספתא פ\"ה בגד ששתיו סריקון וערבו צמר ערבו סריקון ושתיו צמר אין מטמא בנגעים דהא דאמרינן לעיל דמחצה על מחצה מטמא בנגעים היינו כשטרף צמר או פשתים בא' מן המינין זה בזה בשתי ובערב ועשאן בגד אבל כשהשתי או הערב שהוא ניכר בפני עצמו הוא מאחד מן המינין שאינן מטמאין בנגעים אינו מטמא גם כן ולפי' ר' הלל ז\"ל קשיא תוספתא אלא שדחקו לשון ת\"כ לפרש הבא בכולו כלומר שתי או ערב ואיפשר נמי לפרשו לפירוש הרב ז\"ל הבא במקצתו שטרף מקצת צמר וא' מן המינין לכל הבגד ואתיא בתוספתא דקתני דאין מטמאין בנגעים כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>העור </b> שאינו מעובד אינו מטמא בנגעים וכן העור שהוא גולם שלא עשה ממנו כלים כדתניא בת\"כ יכול אף עור המצה ועור החיפה תלמוד לומר או בכל מלאכת עור יצאו עור המצה ועור החיפה שלא נעשה בהן מלאכה דאף על גב דסיפא הוי מליח ולא קמיח ולא עפיץ וחזי לעשות קמיע ולצור משקולת לא מיקרי בהכי נעשה למלאכה אוציא את אלו ולא את עורות רצועות וסנדלים שנעשית בהן מלאכה כלומר עורות שחתכן רצועות רצועות לעשות מהם סנדלים תלמוד לומר כלי יצאו רצועות אלו שאינן כלי. עורות חיה שבים אינם מטמאים בנגעים כדתנן פי\"ד ודרש לה בת\"כ מדכת' עור יכול אף עורות שבים ת\"ל בגד מה בגד מין הגדל בארץ אף עור מין הגדל בארץ יכול אני מוציא את שחובר לו מן הגדל בארץ כל שהו ת\"ל או בעור להביא את שחבר לעור שבים כל שהוא ממין הגדל בארץ אפילו חוט ומשיחה דבר שמקבל טומאה כדתנן במתניתין ובלבד שיחברנו כדרך חיבורו כדתניא בת\"כ כלומר בשתי תכיפות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי הראוי להתטמא בשאר הטומאות אף על פי שאינו מתטמא במדרס הזב מפני שלא נעשה למשכב או מושב הזב כקלע של ספינה וכל הני דתנינן פי\"א דיש להן רוחב גריס מיטמאין בנגעים אף על גב דאין מיטמא במדרס עד שיהא בו שלשה על שלשה טפחים דכל המיטמא במת מיטמא בנגעים כדתניא נמי בתוספתא וכדאמרינן לעיל מדכתיב בגד דחזי לעניים דהיינו ג' אצבעות על ג' ואין צ\"ל שאר הכלים ככרים וכסתות. החמת והתורמל נראין ואין פושטן את כפליו אלא מה שיכול לראות כמו שהוא יראה ופושה מתוכו לאחוריו ולאחוריו לתוכו כדתנן במתניתין דחשיב פסיון וסדין הקמוט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו דבחמת ותורמיל דרכן להיות כך כפולים במקום הקשר הוא דאין פושטין את קמטיו אבל סדין לא ובתוספתא נראה דמתוכו לאחוריו ואיפכא דחשיב פסיון היינו בכלי עור דוקא אבל לא בשאר כלים ונראה דטעמא הוי משום דבעור דהוא קשה לא בעינן שתראה הנגע בכל עובי העור מב' צדדיו אבל בבגדים בעינן שיראה באריג ובמוכין כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השתי </b> והערב בין של צמר בין של פשתן מטמאין בנגעים מיד שיטוו אף על פי שלא ליבן הפשתן ולא שלק הצמר כת\"ק דר' יהודה פרק י\"א ובת\"כ יליף לרבי יהודה מבגד דלא מטמא מיד דמה בגד עד שתגמר מלאכתו ולרבנן דמטמא מיד טעמא משום דכתי' או בשתי או בערב ומשמע משעה שנקראו שתי וערב ובגד מוקמינן ליה לדרשי' אחריתי ובעינן שיהיה בטווי כדי לארוג ממנו ג' על ג' כדתנן במתניתין ותניא בת\"כ יכול יהיו מטמאין שתי וערב בכל שהן ת\"ל בגד מה בגד מיוחס שיש בו ג' אף כולן כדי לארוג ג' על ג' ובין שהיה כולה שתי בין שהיה כולה ערב מטמא בנגעים כיון שיש בו לארוג ג' על ג' אי הוה חציו שתי וחציו ערב וכדתנן נמי במתניתין ותניא בת\"כ שתי וערב אפי' כולה שתי אפילו כולה ערב היו חוטין פסוקין אפילו היו חוטין שיש בהם לארוג ג' על ג' לא מטמא בנגעים כדתנן נמי במתניתין דלא הוי חבור מה שהן מקובצין בפקעה אחד כיון שהם חוטין מופסקין ובעינן שיהיו מחוברין דומיא דבגד. ב' פקעו' המעורות זו בזו וכן החוט המחבר שתי שבין ב' עצי האורגים הנקראים כבדים וכן דפי חלוק אינם חיבור כדתנן במתניתין דאם נראה נגע באחד מהם השני טהור דכל חשוב בפני עצמו לא הוו חיבור כדא'. נראה הנגע בנפש המסכת שהוא חוט הערב שנכנס לתוך השתי ובשתי העומד בין כובד התחתון לעליון הרי אלו מטמאין בנגעים כת\"ק דר' שמעון במתני' פרק י\"א. נראה הנגע בשתי העומד לבדו הארוג טהור כדתנן נמי התם ומשמע בתוספתא דהיינו כשאין עתיד לארוג יותר ומשום הכי לא הוו חיבור זה עם זה נראה בסדין שורף את הנימין בנימין הסדין טהור כדתנן נמי התם פשה לסדין טמא כדתניא בתוספתא. נראה נגע בחלוק האימרות ניצולות אפי' הן צמר או פשתים ואינה נשרפת כדתנן התם סדין שנראה בו נגע מציל את האימריות אפילו הן ארגמן ותניא בת\"כ ושרף את הבגד או את השתי או את הערב בצמר או בפשתים יכול כיון דכתיב בצמר או בפשתים יביא גיזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמו ת\"ל באש תשרף ולא דבר אחר עמה דאף על גב דהיא מהדר אצרעת ממארת משמע נמי דלא ישרוף דבר אחר דהיינו גיזי צמר ואניצי פשתן עמה כדפי' ונראה דהיינו גיזי צמר או אניצי פשתן המחוברים לחוט השתי או הערב שהוא טווי ועדין מדובק בצמר או בפשתים שנטוו ממנו ואם כן למה נאמר בצמר או בפשתים להוציא את האמריות שבו דאינו טעונין שריפה בהדי בגד אוציא אימרות של זהב שאין מינו מטמא בנגעים ולא של ארגמן שמינו מטמא בנגעים דהוו מצמר ת\"ל את אשר בו הנגע הראוי לקבל נגע עכשיו לאפוקי ארגמן ותולעת שני דאף על גב דהוו צמר כיון שהן צבועין אינן מטמאין כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בגד </b> שצבעו כשהיה מוסגר או מכרו לגוי טהור כדתני בתוספתא ת\"ק דרבי אליעזר ברבי שמעון משום דלא נזקק לטומאה וכן בגד המוסגר שנתערב באחרים כולן טהורים ועשאו מוכין נמי פחות משלש על שלש טהור ומותר בהנייתו כדתנן במתניתין ותניא בת\"כ צרעת ממארת תן בו מארה ואל תהנה בו אין לי אלא מוחלט מוסגר מנין תלמוד לומר כי צרעת ממארת היא כלומר להכי תנא ביה קרא בתר דכתב הנגע כתב תו צרעת ממארת לרבויי אפילו מוסגר דאסור בהנאה אימא מוחלט אם קצצו ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו יכול אף המוסגר כן ת\"ל כי צרעת במוסגר דהיינו בזמן דצרעת נראית בו לאפוקי איקצצו ועשאו מוכין דכיון דאין הצרעת נראית בו טהור ואינו אסור בהנאה וכן כשנתערב באחרים דכולן טהורים דאינו ניכר כגון ב' בגדים בזה כגריס ובזה כסלע ובסוף שבוע בזה כסלע ובזה כסלע כדאמרינן גבי אדם דעד שלא נזקק לטומאת טהור אבל המוחלט כיון שנזקק לטומאה אין הספק מטהרו אפילו באלף ומדאוריתא חד בתרי בטיל וכן עשאו לבגד מוחלט מוכין פחות מג' טמא דאכתי בטומאתו עומד דאף על גב דמעיקרא פחות מג' אינו מטמא בנגעים כיון דהאי מעיקרא הוה ביה ג' על ג' וטעון שריפה כדכתיב בקרא משמע דאינו מצילו משריפה אפילו שיעשה אותו מוכין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>א' </b> בגד המוסגר או המוחלט לטומאה דהוי אבי אבות הטומאה כאדם המצור' לכל דבר לטמא במגע ובמשא ובביאה לעשות משכב או מושב וכדתנן פרק קמא דכלים גבי מצורע דהוא למעלה מזב דמטמא בביאה והכא בבגד ילפינן דמטמא בביאה בת\"כ מדכתיב זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וגו' למאי כתיב התם בתר צרעת בתים זאת התורה לכל נגע וגו' לצרעת הבגד וגו' אמאי כתיב התם בגד לאקושינהו לכולהו לבית מה בית מטמא בביאה כדכתי' והבא אל הבית וגו' יטמא וגו' אף בגד יטמא בביאה אין לי אלא בגד מנין כולן כלומר שתי וערב וכלי עור ת\"ל הכא בגד הצמר או הפשתים או בשתי או בערב או כלי עור הקישן לבגד דמטמא בביאה כדילפינן יכול יטענו צפרים תלמוד לומר זאת וכיון שהכניס לבית כזית מאלו או רוב בגד ג' על ג' אף על גב דאין בו כזית הבית טמא וכדתניא בתוספת' ושיעור כזית הלכה למשה מסיני והכא איכא נמי היקשה דאיתקשו כולהו נגעים לנגעי אדם שהוא מצורע דאיתקש למת כדכתיב אל נא תהי כמת מה מת בכזית אף אלו בכזית."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בגדים </b> המנוגעים משלחין אותן חוץ לכל עיר אפילו שאינה מוקפת חומה וזה חומר בבגדים מאדם כדתניא בתוספת' דהא איתקשו בגדים לבית כדאמרינן לעיל וגבי בית כתיב והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר ומתני' בת\"כ אתהן חוץ לכל עיר ולא אדם חוץ לכל עיר אלא עיר המוקפת חומה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעט </b> להיות בית המנוגע טמא. ושיעור נגע בתים כשני גריסין זה בצד זה כדתנן במתני' דנגעים פרק י\"ב כרבי עקיבא דסבר ב' גריסים על ב' אבנים כדכתיב וחלצו את האבנים אשר בהן הנגע וכדתניא בת\"כ והנה הנגע בקירות הבית מלמד שאין הבית מטמא אלא בשני גריסין קיר קירות הרי שתים ולמטה הוא אומר קיר קירות הרי ארבע מלמד שאין הבית מטמא בנגעים אלא שיהו בה ד' כותלים מכאן אמרו בית עגול בית טריגון אינו מטמא בנגעים יכול עד שיראה על ב' כותלים ת\"ל ומראיהן שפל מן הקיר אפילו על כותל אחד יכול נראה על אבן אחת ת\"ל וחלצו את האבנים דברי רבי עקיבא."
+            ],
+            [
+                "<b>ג' </b> סימני טומאה יש בבתים מראה ירקרק ואדמדם והפסיון כדתנן סוף פרק ג' דנגעים וכתיב שקערורות ירקרקות או אדמדמות ומראיהן שפל מן הקיר ותניא בתורת כהנים שקערורות שוקעות במראיהן ירקרקות או אדמדמות ירוק שבירוקים אדום שבאדומים ומראיהן שפל מן הקיר לא ממשן וכתיב בתר הסגר וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה וחלצו וגו' ושני המראות מצטרפות דומיא דירקרק ואדמדם דכתיב גבי בגדים דילפי' לעיל מדכתיב והיה ולא כתיב והיו ופסיון הסמוך כל שהו והרחוק כגריס כדתנן במתני' פרק י\"ב ותניא בת\"כ ואם ישוב הנגע ופרח בבית וגו' משל חזר איש פלוני למקומו שיחזור הנגע לאותן האבנים אין לי אלא מקומו מנין לרבות אם חזר בבית ת\"ל בבית יכול כגריס ת\"ל הנגע ונאמר להלן ברישא הנגע בקירות הבית מה להלן שני גריסין כדילפינן לעיל מדכתיב בקירות נמצאת אתה אומר הפסיון הסמוך כל שהו והרחוק כגריס וחוזר לבתים כשני גריסים ומשום חוזר נקיט הכא נמצאת אתה אומר דסמוך ורחוק נפקא לן מקרא דלעיל דכתיב ושב הכהן וראה הכהן והנה פשה הנגע בקירות הבית ותניא בת\"כ והנה פשה זה פשיון הסמוך בכל שהוא ומנין לרבות את הרחוק דלא פשה סמוך לנגע ת\"ל בקירות הבית כלומר בכל מקום הוי פסיון טמא כיון שהוא בקירות הבית בין רחוק בין קרוב יכול בכל שהוא יהיה טמא אפילו רחוק תלמוד לומר כאן נגע ולהלן באדם נאמר גם כן נגע מה להלן כגריס כדאמרינן לעיל אף כאן בבית אי פשה ברחוק כגריס הוי טמא ואי לא לא נמצאת אומר הפסיון הסמוך כל שהו והרחוק כגריס והחוזר כשני גריסין גרסי' נמי הכא בת\"כ. ואין נגעי בתים מטמאין עד שיהיה מראה הנגע שפל מן הקיר כדכתיב שקערורות שיהו שוקעין במראה כדכתיב ומראיהן שפל מן הקיר ולא ממשן כדאמר' לעיל ובשני המראות מסגירין או מחליטין ובפסיון נותצין כדנילף לקמן בילפותא דג' שבועות מקראי דאין נתיצה אלא בפסיון שאחרי הטחיה ולא קודם כדנילף לקמן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כשיראה </b> הנגע אפילו הוא חכם שיודע שהוא נגע לא יאמר נגע נראה לי אלא כנגע כדכתיב בקרא וכדתנן במתני' ותניא בת\"כ ובא אשר לו הבית שלא ישלח ביד שליח יכול אפילו זקן או חולה ת\"ל ובא והגיד ידקדק הכהן עמו כיצד בא הנגע לביתו לאמר שיאמר לו דברי כיבושין בני אין הנגעים באים אלא על לשון הרע וכו' וצוה הכהן ופנו את הבית אפילו חבילי עצים וחבילי קנים כרבי יהודה במתניתין ודרשינן בת\"כ צווי בכהן והפינוי בכל אדם ופינוי משמע אפילו מדברים שאין מקבלים טומאה ופינוי בכל אדם דרשינן מדכתיב ופנו את הבית בטרם יבא הכהן לראות את הנגע משמע דפינוי בכל אדם דאכתי לא מטמא כהן ואחר יבא הכהן לראות את הבית. ובית אפל אין פותחין בו חלונות ודריש ליה בת\"כ מדכתיב כנגע נראה לי ולא לי ולאורי ואף על גב דקרא בבעל הבית משתעי ממילא משמע דנראה לו הנגע בלא נר או בלא אור חלון והכי נמי בעי כהן לראותה ואחר שיראה הכהן הנגע יצא ויעמוד על פתח הבית בצד המשקוף ויסגיר או יחליט או יפטור כדתנן במתניתין אינו הולך לתוך ביתו להסגיר בחבל ארוך ולא עומד בתוך הבית שהנגע בו ומסגיר דכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים תניא בת\"כ יכול ילך לביתו ויסגיר אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר ת\"ל ויצא מן הבית עד שיעקר מכולו ואם הסגיר בדיעבד בכל גוונא מוסגר דכתיב והסגיר את הבית מכל מקום דיעבד מהני אלא שלא קיים מצוה ומייתי הך ברייתא פ\"ק דחולין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הבית מטמא בנגעים עד שיהיה בו ד' אמות על ד' אמות דבפחות לא מיקרי בית וד' כותלים דרשי' דכתיב למעלה קיר קירות דכתיב והנה הנגע בקירות הבית ויכול לומר בקיר הבית וכתב קירות וכן למטה והנה פשה הנגע בקירות הבית הרי כאן ד' ומראיהן שפל מן הקיר לגופיה אתא ובית עגול כולה קיר א' ובעל ג' או ה' נמי לא מיטמא דד' בעינן לא פחות ולא יותר דאף על גב דגבי ציצית כתיב על ארבע כנפות כסותך ובעלת חמש כנפות אמרינן דחייבת בציצית על ארבע כנפות היינו משום דכתיב אשר תכסה בה דמרבה אפילו בעלת חמש דיש בכלל חמש ארבע אבל הכא ליכא רבוי לבית בת חמש כותלים אלא ארבע כדאמרינן ויהיה בנוי בארץ באבנים ועפר ועצים כדכתיב את אבניו ואת עציו ואת עפרו. בית בנוי בספינה אינו מטמא בנגעים כדתנן במתניתין ובתוספתא בית שבים ובית שבספינה אינם מטמאים בנגעים ותרי מילי נינהו בית שבים שהביאו אבנים ועפר הרבה וישפכו בים עד שנעשה תל ובנו עליו בית אינו מטמא בנגעים בארץ כתיב ולא ים ובית שבספינה אפילו עודה ביבשה כיון דאין סוף הבית לעמוד שם והיא מטולטלת לאו בית קבוע הוא וכתיב בבית ארץ אחוזתכם וגו' ובית תלוי על ד' קורות נמי כדתנן באיסקריה על ד' קורות אינו מיטמא בנגעים ועל ב' עמודים מיטמא כדתנן במתניתין וכדתניא נמי בתוספת' ובת\"כ מרבינן לה מדכתיב בבית ארץ פרט לבית הבנוי בספינה ובאיסקריה ועל ד' קורות ולהביא בית הבנוי על העמודים דהיינו עמודי שיש או אבנים דבבית ארץ קרינא ביה."
+            ],
+            [
+                "<b>כמה </b> אבנים יהיו בו אין פחות משמנה כרבי עקיבא במתניתין דאמר כשני גריסין על שתי אבנים ולא בעינן על ב' כותלים כרבי אליעזר ברבי שמעון כדתניא בת\"כ יכול עד שיראה על ב' כותלים ת\"ל ומראיהן שפל מן הקיר אפילו על כותל אחד יכול אפילו נראה על אבן אחד תלמוד לומר וחלצו את האבנים אין פחות משני אבנים דברי רבי עקיבא רבי ישמעאל אומר וכו' וכיון דילפינן דבקיר אחד שני גריסין בשני אבנים מיטמא מדכתיב ומראיהן שפל מן הקיר אם כן הוו שמנה אבנים בכל הבית וכמה עצים יהיו בו כדי ליתן תחת המשקוף כת\"ק דר' יהודה במתניתין דקתני עצים כדי ליתן תחת המשקוף ופי' הר\"ש ז\"ל כן צריך לכל קיר וקיר דומיא דאבנים ועפר כדי ליתן בין פצים לחברו כדתנן במתני' ושיווי בנין האבנים מב' צדדין בעפר נקרא פצים דלא איצטריך עפר אלא להשוות ופחות משיעורים אלו לא מיטמא דלעיכובא הוא דילפינן הני שיעורים. הלבנים והשיש אין חשובין כאבנים כדתניא בת\"כ יכול אפילו קרמירין אפילו לבנים ת\"ל אבנים ופי' הר\"ש ז\"ל קרמירים רעפים ואיפשר שהרב ז\"ל היה גורס מרמרין שכתב הלבנים והשיש וכו'. בית שאחד מצדדיו מחופה בשיש ואחד בסלע ואחד באבנים ואחד בעפר אינו מיטמא בנגעים כדתנן במתני' וכתב הר\"ש ז\"ל דיש ראוים לבא בהן נגע דלאו אבנים סתם הוו וסלע הוי צור מששת ימי בראשית ולאו קיר הוי וכן לבנים אינו אבן כדאמרינן לעיל. בית שלא היו בו אבנים ועצים ועפר כשיעור ונראה בו נגע ואח\"כ הביא לו אבנים ועצים ועפר טהור כדתנן במתניתין ואו או קתני כדלעיל דלאו בית מיקרי מעיקרא ואין הבית מיטמא עד שיהא בו אבנים וכו' וכדילפינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> שסככו בזרעים בטלו והן כעץ בעלמא ונטמאו טומאה חמורה כדמייתי סוף פרק העור והרוטב אמר רב מתנא הרי אמרו בית שסככו בזרעים טהרו מטומאת אוכלין כגון שסכך ביתו בשבלים ובהם הזרעים וכיון שעשה מהם סכך בטלו הזרעים אצל הסיכוך ונעשו אהל חשוב ואם פרחה צרעת באותו בית כל הבית טמא כתליו ואהל שלו לטמא אדם וכלים וכששמש מעשה עץ שמש כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>וירושלם </b> וח\"ל אין מטמאין בנגעים כדתנן התם פר' י\"ב דנגעים ובת\"כ ממעט חוצה לארץ מדכתיב אחוזתכם ובשלהי מרובה ממעט נמי ירושלם מדכתיב אחוזתכם וירושלם לא נתחלקה לשבטים ובתי הגוים שבארץ ישראל אין מטמאים בנגעים כדתניא התם כל הבתים מטמאין בנגעים חוץ משל גוים ותניא בת\"כ אחוזתכם מטמאה בנגעים ולא אחוזת גוים וכשם שאין אחוזתם מטמא כך גופם ובגדיהם אין מטמא בנגעים ומשמע דהיינו בתי גוים שהן קנויים להם בא\"י אבל אחוזת ישראל שמושכרת לגוים נראה דמטמאה דהא אחוזתם קרינא בה ותנן נמי הלוקח בתים מן הגוים יראו בתחלה כדאמר לעיל בבגדים ומשמע דוקא לוקח שקונה אותה מן הגוי אבל אם שכרה לו לא יראו בתחלה. בית שצדו אחד גוי וצדו אחד ישראל או צדו אחד בארץ וצדו אחד בח\"ל כדתניא בתוספתא פרק ששי וטעמא דבעינן כל צידי הבית ראוים לטומאת נגעים כדאמר' ושאר כל הבתים שבא\"י מטמאין בין צבועים בידי אדם בין צבועין בידי שמים כדתנן פרק י\"א דנגעים דבבגדים ועורות הוא דמפלגינן בין צבוע בידי אדם לצבוע בידי שמים משום דכתיב גבי בגד פשתים כדאמ' לעיל אבל בתים לא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> האשה בית השותפין בית הכנסת ובית המדרש שיש בהן בית דירה לחזנים או לתלמידים מיטמאין בנגעים כדתניא בתוספתא בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין מטמאין בנגעים וכת' הר\"ש ז\"ל דהיינו טעמא דבית הכנסת דמצו לזבוניה אבל הרב ז\"ל כתב כשיש בהן בית דירה לחזנים או לתלמידים משמע דבלאו הכי לא מיטמאי דבעינן ובא אשר לו הבית. קירות האבוס וקירות המחיצה שבבית אין מטמאין כדתנן במתניתין פרק י\"ב וכדדרשינן בת\"כ בקירות הבית ולא בקירות האבוס ולא בקירות המחיצה והמגורה דאין הבית טמא עד שיראה הנגע באחד מארבע קירות הבית עצמה ולא בקירות אלו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נגעי </b> בתים שיש בהם הסגר שלשה שבועות שהן י\"ט יום שיום ז' עולה לכאן ולכאן ויום שלשה עשר עולה לכאן ולכאן וכן יום י\"ט לשבוע שלישי בבתים כדדרשינן בת\"כ מדכתיב והסגירו שבעת ימים שנית מלמד שיום אחד עולה לו מן המנין מלפניו ומלאחריו כדאמר' לעיל פרק ט' וכיון דיום אחד עולה ה\"נ יום י\"ג מלפניו ומלאחריו לבתים דהסגר בתים ג' שבועות כדתנן פ\"ג דנגעים ופ' אין בערכין אין בנגעים פחות משבוע אחד ולא יותר על ג' שבועות שבוע א' כגון שחין ומכוה ושלש שבועות נגעי בתים דזמנין דלא ידעינן אם נטהרו לגמרי עד שלשה שבועות כגון אם עומד בראשון ובשני וחלץ וקוצה וטח נותן לו שבוע אחר שאם חזר טעון נתיצה ואם לא חזר טהור אבל אדם לעולם בשני שבועות ידעי' דיניו דאם עמד בשבוע שני טהור מיד ובפחות משבעה אין לידע טהרתו דאין הסגר פחות מז' כן כתבו בתוספות פרק אין בערכין."
+            ],
+            [
+                "<b>כשיבא </b> הכהן ויראה הנגע שוקע ירקרק או אדמדם אפילו כולה יסגיר שבעת ימים כדכתיב בקירות הבית שקערורות ירקרקות או אדמדמות וגו' ובשביעי רואה אם כהה או הלך קולף מקום הנגע בלבד והבית טהור כדתנן ריש פי\"ג עשרה בתים הן הכהה בראשון וההולך לו קולפו והוא טהור ולא בעי צפרים הרי ב' בתים הכוהה בשני וההולך לו קולפו וטעון צפרים הרי כאן ארבע פשה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר ינתץ הרי חמש לא חזר טעון צפרים הרי שש עמד בראשון ופשה בשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ הרי שבע לא חזר טעון צפרים הרי שמנה עמד בזה ובזה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ הרי בית תשיעי לא חזר טעון צפרים הרי עשירי ותניא בת\"כ מנין לכהה בשני וההולך לו שקולפו והוא טעון צפרים תלמוד לומר ולקח הכהן לחטא את הבית הרי כאן בית אחד דהוה ליה למכתב ולקח לחטאו בצפרים וכו' דהא בבית קמשתעי קרא מאי את הבית הביא בית אחר שכהה בשני או שהלך לו שטעון צפרים וקליפת כהה לא מצינו בקרא ושמא מדכתיב כי נרפא הנגע וסמיך ליה ולקח לחטא את הבית דמשמע דאין טהרת בית אלא בריפוי דהיינו שהוקצה ונוטח כדפי' הר\"ש סוף פרק י\"ב דנגעים וכיון דילפינן לכהה בשני או הלך לו דטעון צפרים משמע דאם כהה בראשון או הלך לו לא בעי צפרים אבל קליפה בעי הרי למדנו לארבע בתים ואם פשה בראשון חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים דכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית שבעת ימים ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע בקירות הבית וצוה הכהן וחלצו את האבנים וגו' ואת הבית יקציע וגו' ולקחו אבנים אחרות וגו' ועפר אחר יקח וטח את הבית ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחר הקצות את הבית ואחרי הטוח ותניא בת\"כ ואם ישוב הנגע וגו' יכול חזר בו ביום השביעי שחלץ והקצה וטח יהא טמא תלמוד לומר ושב הכהן ביום השביעי וכתיב הכא ואם ישוב הכהן מה שיבה האמורה להלן בסוף שבוע כדכתיב ושב הכהן ביום השביעי אף שיבה האמורה כאן ואם ישוב הוא בסוף שבוע שני שחזר הנגע כדכתיב ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ וגו' משל חזר איש פלוני למקומו שיחזור הנגע לאותן האבנים אין לי חזר אלא במקומו דהיינו לאותן האבנים מנין לרבות את כל הבית תלמוד לומר בבית שאם חזר הנגע בסוף שבוע שני אחר חלץ וכו' שינתץ הבית כדכתיב ואם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ וגו' ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע בבית צרעת ממארת היא בבית טמא הוא ונתץ את הבית את אבניו וגו' ואמרינן בת\"כ דהאי קרא דכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה וגו' הנח לו כלומר שאין זה מקומו אלא אחר ופרח והיה לו לכתוב מיד ונתץ את הבית דלא מצינן למימר שלא יהא החוזר טמא אלא א\"כ פשה כדמשמע פשטיה דקרא דכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה דהא כתיב בהאי קרא צרעת ממארת היא ותניא נאמרה צרעת ממארת בבגדים ונאמר צרעת ממארת בבתים מה צרעת ממארת שנאמר בבגדים טימא את החוזר אע\"פ שלא פשה כדכתיב ואם תראה עוד בבגד וגו' באש תשרפנו וגו' אף צרעת ממארת האמור' בבתים טימא את החוזר אף ע\"פ שלא פשה אם כן האי ובא הכהן וראה והנה פשה אין זה מקומו וסדר המקרא ואם ישוב הנגע ופרח וגו' דהיינו חוזר כדאמר' ונתץ את הבית וגו' ואם לא חזר בסוף שבוע שני טעון צפרים כדאמר' לעיל דדוקא בחזר כתיב ונתץ וגו' הרי למדנו לב' בתים אחרות הרי הן שש ומנין לעמד בראשון ופשה בשני דחולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים מהאי קרא דובא הכהן וראה והנה פשה במה הוא מדבר אם בפשה בראשון הרי כבר אמור כדאמרינן לעיל הא אינו מדבר אלא בעומד בעיניו בסוף שבוע ראשון שמסגירו שבוע שני בלא חליצה וקציעה וטיחה בא בסוף שבוע שני שהוא יום י\"ג ומצאו שפשה מה יעשה לו יכול ינתץ מיד כדכתיב סמוך לו ונתץ את הבית תלמוד לומר ובא הכהן וראה והנה פשה הנגע וגו' ונאמר למעלה ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה הנגע ועבדינן מינייהו גזרה שוה כאלו בשניהם כתוב ובא או בשניהם כתוב ושב דזו היא שיבה זו היא ביאה דהך ביאה שיבה היא ששב לבית המנוגע וילפינן כהאי ג\"ש הכי מה ופשה האמורה בשיבה למעלה חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע כדכתיב בקראי בתרה כדאמ' לעיל אף פשה האמור בביאה ובא הכהן וראה והנה פשה דאוקימנא דמיירי בשעמד בסוף שבוע ראשון ופשה בסוף שבוע שני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי אם חזר ונתץ את הבית ואם לא חזר טעון צפרים והדר קתני בת\"כ דהיכי אמרי' דפושה בשני לא ינתצנו כפושה בראשון דאם הקל בפושה בסוף שבוע ראשון שלא חייבו נתיצה אלא חליצה וכו' היינו משום דהקל בעומד בסוף שבוע ראשון דאינו טעון חליצה וכו' אלא מסגירו אבל בשני דהחמיר בעומד בו דבעי חליצה לא נקל בפושה בו שלא לחייבו נתיצה תלמוד לומר ושב ובא וכו' זו היא שיבה זו היא ביאה כדאמר' דילפינן בגזרה שוה דפושה בשני לא יתצנו אלא חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע שלישי חזר יתצנו לא חזר טעון צפרים כדאמרינן הרי ב' בתים אחרות והן שמנה ומנין עומד בזה ובזה חוזר וקוצה וטח ונותן לו שבוע חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים תלמוד לומר ואם בוא יבוא הכהן וראה והנה לא פשה הנגע בבית וגו' במה הוא מדבר אם בפושה בראשון הרי כבר אמור ופושה בשני כבר אמור הא אינו מדבר אלא בעומד בסוף שבוע ראשון ושני דכתיב ואם בוא יבוא ב' ביאות וראה והנה לא פשה מה יעשה לו יכול יפטרנו וילך כמו שכתוב בסיפיה דהאי קרא וטהר הכהן את הבית תלמוד לומר כי נרפא הנגע לא טהרתי אלא הרפוי ואין רפוי אלא בית שהוחלט והוקצה והוטח ולא חזר הנגע ואם כן מה יעשה לו הרי אני דן מה מצינו בפושה שני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע אף עומד בשני כן להכי כתב ואם בוא יבוא ב' ביאות לומר מה ביאה האמורה למעלה בפושה בשני חולץ וקוצה אף ביאה דעומד בראשון ובשני כן ופריך אם החמיר בפושה בשני שהרי החמיר בפושה בראשון שטעון חליצה וכו' נחמיר בעומד בשני שלא החמיר בעומד בראשון שיטעון חליצה ת\"ל ואם בוא יבוא כדאמר' דמה ביאה האמורה למעלה בפושה בשני חולץ וקוצה וטח כדא' אף ביאה האמורה למטה בעומד בראשון ובשני חולץ וקוצה וטח ונותן לו שבוע ג' חזר ינתץ לא חזר טעון צפרים הרי למדנו לעשרה בתים ואין לי נותץ בקרא אלא בפושה בסוף ראשון וחוזר בסוף שני מנין לרבות את החוזר אחר שפשה בשני ואחר שעמד בראשון ובשני ת\"ל אחר חלץ את האבנים אחרי הקצות ואחרי הטוח למה לי וכי יש חליצה שאין עמה קציעה וטיחה מה ת\"ל אחרי הקצות ואחרי הטוח חד לרבות את החוזר אחר הפושה בשני וחד לרבות החוזר אחר העומד בשני דטעון נתיצה דהא סמכינן קרא דונתץ אקרא דאם ישוב הנגע ופרח בבית אחר חלץ את האבנים ואחרי הקצות את הבית ואחרי הטוח וענין הכתוב מוכיח דקראי קמאי דושב הכהן ביום השביעי והנה פשה וגו' ואם ישוב הנגע ופרח בבית וגו' מיירי בפושה בראשון וחוזר בשני וקרא דובא הכהן וראה והנה פשה וגו' מיירי בעומד בראשון ופשה בשני וקרא דאם בוא יבוא וראה והנה לא פשה מיירי בעומד בזה ובזה דקראי קמאי בהדיא כתיב בסוף שבוע ראשון פשיון ושב הכהן ביום השביעי וראה והנה פשה וגו' ובסוף שבוע שני חזר כדכתיב ואם ישוב הנגע ופרח כדאמ' חזר פלוני למקומו והא ילפינן דהאי ישוב ביום השביעי הוא דומיא דשב דלעיל דהוא ביום השביעי כדכתיב ושב הכהן ביום השביעי וקרא דובא הכהן וראה והנה פשה מיירי בעומד בראשון ופשה בשני דאי האי פשה בראשון הרי כבר אמור אלא ודאי והנה פשה בשבוע שני דמינה סליק דכתיב ואם ישוב הנגע וגו' דהוי בשבוע שני וכתיב ובא הכהן וראה והנה פשה וכו' וא\"כ בסוף שבוע ראשון עמד דאי פשה הא בעי חליצה וקציעה וטיחה ותו ליכא פשיון בשבוע שני אלא חזרה כמו שהיה קודם וכיון דכתיב פשיון דשבוע שני כדאמרינן אם כן בסוף שבוע ראשון עמד ולא הוה בעי חליצה עד דפשה בסוף שבוע שני וחלץ והקצה וטח ונתן לו שבוע ג' כדאמרינן לעיל וקרא דאם בוא יבוא הכהן וראה והנה לא פשה וגו' קאי אפשה דלעיל בסוף שבוע שני וקאמר דאם לא פשה בסוף שבוע שני דבעי חליצה וכו' כדאמר לעיל והיינו שלא פשה גם כן בסוף שבוע ראשון אלא שעמד בזה ובזה דאי פשה בראשון לא מצי למכתב לא פשה בשני דהא בעי חליצה בפשיון של סוף שבוע ראשון ואם כן לא שייך בסוף שבוע שני לא פשה אלא לא שב דהיינו לא חזר ומדכתיב לא פשה בסוף שבוע שני משמע דבסוף שבוע ראשון נמי לא פשה אלא עמד בזה ובזה כדאמרינן והני ששה בתים דהני קראי הוא דבעו חליצה והקצאה וטיחה בסוף שבוע ראשון לפושה בראשון ובסוף שני לעומד בראשון ופושה בשני או עומד בזה ובזה ונתיצה בסוף שבוע שני לפושה בראשון וחוזר בשני ובסוף שבוע שלישי לעומד בראשון ופושה בשני או עומד בזה ובזה דאין נתיצה אלא בנגע החוזר אחר חליצה וקציעה וטיחה והדר כתיב ולקח לחטא את הבית להביא בית אחרת שכהה בשני או הלך לה דבעי צפרים ומינה דאי כהה או הלך לו בראשון קולפו והוא טהור הרי ד' בתים אחרים דלית בהו צד נתיצה והוו כולהו עשרה כדילפינן להו מקראי אם נראה בה נגע אחר שנטהרה בצפרים יראה בתחלה ואם עד שלא טהרו בצפרים ינתץ כדתנן במתניתין דכיון דנטהר בצפרים אם חזר הויא כבא בבית אחרת וכל שלא נטהר וחזר הנגע ינתץ כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>כשהוא </b> חולץ את האבנים אינו חולץ פחות משתים כרבי עקיבא כדא' לעיל מדכתי' וחלצו את האבנים ואינו נוטל אבנים מצד זה ומביאן לצד זה ולא עפר מצד זה לטוח או לבנות בצד זה כדתנן במתניתין פי\"ב ונפקא בתורת כהנים מדכתיב אבנים אחרות ועפר אחר ואינו טח בטיט אלא בעפר כדכתיב ועפר אינו מביא אבן אחת גדולה תחת שתים שחלץ ולא שתים תחת אחת חלוצה אבל מביא שתים תחת שלש כדתנן במתניתין דכתיב ולקחו אבנים אחרות והביאו אל תחת האבנים אבנים תחת אבנים ושתים תחת ג' או ג' תחת ארבע מביא דהא הוו אבנים תחת אבנים."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> הכותל בינו לבין חבירו שניהם חולצים ושניהם קוצים את העפר ושניהם מביאים אבנים אחרות כדתנן במתני' אוי לרשע אוי לשכנו מכאן אמרו וכו' וכדתנא בת\"כ וחלצו מלמד ששניהם חולצים וכתיב העפר אשר הקצו ולקחו אבנים אחרות והביאו משמע שניהם אבל בעל הבית שהנגע כלפי ביתו מביא את העפר וטח כדכתיב ועפר אחר יקח וטח את הבית לשון יחיד דאין חברו מיטפל עמו בטיחה כדתנן במתניתין."
+            ],
+            [
+                "<b>אבן </b> שבזוית בזמן שהוא חולץ חולץ את כולה כדכתיב וחלצו ובזמן שהוא נותץ נותץ את שלו ומניח צד חברו נמצא חומר בחליצה מבנתיצה כדתנן במתניתין וטעמא דכתיב גבי נתיצה את אבניו ואת עציו משמע שלו ולא של חברו ויש בדבר ספק אם תהיה אבן זו של חברו כמו יד לאבן שלו."
+            ],
+            [
+                "<b>בית </b> שנראה בו נגע והיתה עליה על גביו נותן את הקורות לעליה וסומכן בעמודים ואינו נותצן עם הבית נראה בעליה נותן את הקורות לבית כדתנן במתניתין ונפקא לן בת\"כ מדכתיב אבניו עציו ואת כל עפר הבית ולא אבני ועצי ועפר העליה לא היתה עליה על גביו כולן ניתצין עמו דכיון דכתיב אבניו עציו ואת כל עפר הבית כל שנבנה עמו משמע דכיון דאין עליה על גביו הרי הכל נבנה עם הבית ומציל את המלבנות ואת הסריגות שעושים בחלונות כדי שלא יפלו משם התינוקות ואין מוציאין חוץ לעיר דלא מיתסרי בהנאה דלא הוו בכלל אבנים ועצים ועפר."
+            ],
+            [
+                "<b>הלוקח </b> אבנים מבית מוסגר ובנאן בבית טהור אם חזר הנגע למוסגר חולץ את האבנים שבטהור כדתנן במתניתין דדינם כדין הבית שניטלו ממנו והיינו אבנים שלא היה בהן הנגע ואם חזר לאבנים שהניח בטהור הבית הראשון ינתץ כאלו היו האבנים קבועים בו וחזר נגע לבית והני אבנים נמי בעו נתיצה אלא שממתין להם עד שישמשו את הבית השני בסימנין דטעון הסגר והיינו בכל בית שנראה בו נגע בתחלה כדתנן במתניתין דפי\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> מטהרין את הבית המנוגע אחר החליצה וטיחה מביא מים חיים בכלי חרש כדכתיב בקרא וב' צפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת דכתיבי נמי בטהרת הבית אלא שבאדם מזה שבעה פעמים לאחר ידו כדאמר' לעיל ובבית מזה שבעה פעמים על המשקוף של בית מבחוץ כדתנן במתניתין פי\"ד וכתיב בקרא והזה אל הבית שבע פעמים ומשמע פני הבית דהיינו על המשקוף מבחוץ בהסגר הבית דמסגיר אותה והוא עומד בפתח כדאמר' לעיל ותניא והזה על הבית על שקופו ויש אומר על כולו ואם נאמרו כל דיני טהרת צרעת באדם למה נשנו בבית ואם נאמרו בבית למה נשנו באדם אלא מפני שיש באדם מה שאין בבתים דאדם טעון קרבן ובית אין טעון קרבן ויש בבתים חומרא שאין לו טהרה מטומאה כשניתץ ואדם יש לו טהרה מטומאתו אפילו אחר החלט כשנתרפא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> המנוגע אב מאבות הטומאה כל הנוגע בו יטמא וכן אבנים שחולצים ממנו אחר הסגר ואבנים ועצים ועפר שנותצין ממנו כולן אבות הטומאה כדתניא בתוספתא דנגעים פ\"ו אלו ואלו טמאים במגע ובמשא וקאי אאבנים מנוגעות שחולצן ואאבני נתיצה ומטמאין נמי בביאה כדתנן במתניתין פי\"ג דאבן אחת מטמא בביאה ותנן נמי התם אבניו ועציו ועפרו מטמאין בכזית רבי אליעזר חסמא אומר במשהו מר יליף ממת דצרעת איתקש לטומאת מת כדכתיב אל נא תהי כמת ומר יליף מאיברים של מת דתנן בפרק קמא דאהלות האיברים אין להם שיעור כיון דילפינן בגד צמר ופשתים ושתי וערב וכל כלי עור דמטמאי נמי בביאה שהוקשו כולן לבית בקרא דכתיב זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וגו' וכדא' לעיל ספי\"ג משמע דאבני בית נמי ועציו ועפרו מטמאין נמי בביאה כדאמרינן וכולן אסורין בהנאה כדילפינן גבי צרעת ממארת דכתיב בבגדים תן בו מארה ואל תהנה בו ואפילו עשאן סיד והכא נמי בבתים כתיב צרעת ממארת וכולן משלחין אותן חוץ לעיר אף על פי שאינה מוקפת חומה כדכתיב והשליכו אותן אל מחוץ לעיר חוץ לכל עיר כדאמרינן לעיל ספי\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>בית </b> מוסגר אינו מטמא אלא מתוכו ומוחלט מיטמא מאחוריו ומתוכו וזה וזה מטמאין בביאה כדתנן פי\"ג וכתיב בבית מוסגר והבא אל הבית כל ימי הסגיר אותו יטמא הרי שאינו מטמא אלא מתוכו ותניא בת\"כ צרעת ממארת היא בבית טמא הוא מה תלמוד לומר והרי מוסגר נמי אמרינן דמטמא אלא הוסיף לו טומאה שיטמא בין מתוכו בין מאחוריו וטומאת ביאה בין שנכנס לבית בין שהאהיל דבר אחר עליו ועל הבית ונכנס תחת האהל הרי כאלו בא לבית וכדתנן פי\"ג היתה אבן מנוגעת מונחת תחת האילן והטהור עובר ניטמא טהור עומד תחת האילן ועבר אדם באבן מנוגעת לא טמאהו ואם הניחה טמא וכדתנן פי\"ג וכדדרשינן בת\"כ מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא היינו בית מושבו דכל זמן שיושבת הטומאה תחת האילן ועבר טהור טמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המאהיל </b> בידו על אבן מנוגעת או שהאהילה עליו טהור כת\"ק דרבי שמעון בתוספתא פ\"ז דהבא אל הבית לא משמע אלא שנכנס לבית או תחת האהל עם הבית או עם המנוגע אבל כשהאהיל הוא על המנוגע לא נכנס תוך אהל עמה ולכך אינו מטמא עד שיגע בה."
+            ],
+            [
+                "<b>טהור </b> שנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו אפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור כר' אושעיא פרק ידיעות הטומאה דכתיב והבא אל הבית דרך ביאה אמרה תורה ואי נכנס כולו מאחוריו טמא דלא גרע מכלים שבבית דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית. טהור שהכניס ראשו ורובו לבית טמא נטמא כדתנן פי\"ג ותניא בת\"כ והבא אל הבית כשיכניס ראשו ורובו דבציר מהכי לא חשיב ביאה וכן טלית טהורה שהכניס ממנה ג' על ג' לבית טמא נטמא כדתנן נמי התם דכיון דמיקרי בגד לטומאות נגעים שאינו מטמא בנגעים אלא א\"כ יש בו ג' על ג' הכי נמי אם נכנס ג' על ג' ממנו ובבית טמא נטמא כל הבגד אפילו רובו בחוץ כיון דקצתו שנכנס מיקרי נמי בגד מה שאין כן באדם דאם נכנס מיעוטו לא מיקרי ביאת אדם לבית וכן חרס שהכניס אויר לבית טמא נטמא כדתניא בתוספתא דכיון דאין טומאה נכנס לכלי חרס אלא דרך פתחו ונכנס פיו לתוך הבית נטמא אפילו רובו בחוץ ושאר כלים כשיכנסו רובן טמאין מיד כשלא הכניסן לבושין אבל אם נכנס לבוש כליו הוא טמא מיד והן טהורים עד שישהה בכדי אכילת פרס פת חטין ולא פת שעורים מסב ואוכלו בלפתן כדתנן התם וטעמא דרישא דכיון דאינן לבושין קרינן נמי בכלים והבא אל הבית ותניא בת\"כ והבא אל הבית וכו' יטמא עד הערב מלמד שאין מטמא בגדים פי' מדלא כתיב וכבס בגדיו וטמא עד הערב יכול אפילו שהה שם כדי אכילת פרס ת\"ל והאוכל בבית יכבס בגדיו דכי היכי דאוכל מטמא בגדים הכי נמי אי שהה כדי אכילה מטמא בגדים ובעו כיבוס אין לי אלא האוכל השוכב מנין ת\"ל והשוכב בבית יכבס בגדיו אין לי אלא אוכל ושוכב האי בלא האי לא האי ולא האי שאינו אוכל ולא שוכב ולא עומד מנין שטעון כיבוס בגדים ת\"ל יכבס בגדיו לרבות דאף על גב דלא אכל ולא שכב כיון דשהה כדי אכילת פרס מטמא בגדים אם סופינו לרבות לא אוכל ולא שוכב אלא שוהה מה ת\"ל האוכל ושוכב ליתן שיעור לאכול כדי שוכב דהיינו מסב דלא תימא אכילת כזית חשיבה אכילה ומטמא בגדים להכי כתיב והשוכב שלא יהא מטמא בגדים האוכל עד שיאכל כדי שיעור שכיבה שהיא הסבה דהיינו כדי אכילת פרס וכיון דמרבינן לא אוכל ולא שוכב בעינן כדי אכילת פרס כדאמרינן. הגוי והבהמה שהיו לבושין כלים ונכנסו לבית המנוגע נטמאו הכלים מיד כדתניא בתוספתא הבהמה והגויי אין מקבלין טומאה ואין מצילין בגדים בבית המנוגע ותניא בת\"כ יכול אף הבהמה והגוי יהיו מצילין בבית המנוגע עד כדי שיעור אכילת פרס ת\"ל יכבס את בגדיו פי' מדלא ערבינהו אוכל ושוכב יכבס בגדיו אלא כתב כיבוס בגדים בתרוייהו כל המטמא בגדים מצילין והני דלא מטמא בגדים דלאו בני קבולי טומאה נינהו אין מצילין על הבגדים כדי אכילת פרס אלא מיד טמאים דקרינא בהו והבא אל הבית וגו'. היה עומד בבית המנוגע וידיו חוץ לבית וטבעותיו בידיו אם שהה כדי אכילת פרס טבעותיו טמאים אע\"פ שהן בחוץ והעומד בחוץ ופשט ידיו לפנים נטמאו ידיו בלבד מיד וטבעות שבידיו בכדי אכילת פרס כדתנן במתניתין פי\"ג כחכמים דפליגי אר' יהודה וסבר דמציל עד כדי שיעור אכילת פרס אע\"ג דהוא לא נטמא דלא הוי כגוי ובהמה דכיון דאינם מקבלים טומאה אין מצילין על כליהם דישראל ראוי לקבל טומאה כשיכנס ולהכי אף על פי שלא הכניס אלא ידיו ולא נטמא גופו מציל על כליו כיון שהם לבושים באצבעותיו ואם היה הוא בפנים וידיו בחוץ בטבעותיו לכ\"ע מציל ובכדי אכילת פרס מיהא נטמאו דהא ידיו בתר גופו גרירי כיון שנכנס רובו הרי כולו טמא והיה נראה דאם טבעותיו בקומצו טהורין כיון שאינן לבושין לא גרירי בתריה אלא דבתוספתא תניא טבעותיו בקומצו הוא והן טמאין מיד ואם היה מלובש בהן עד שישהה כדי אכילה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המציל בצמיד פתיל באהל המת בכלי חרס ואבנים ואדמה שהיו אוכלים בתוכן מציל מכוסה בלא צמיד בבית המנוגע וכל המציל מכוסה באהל המת בלא צמיד כבור ודות שבבית אפילו היו מגולין בבית המנוגע מה שבתוכן טהור כר' יוסי דפליג אר' מאיר במתניתין פי\"ג דכיון דטומאת מת שבעה וטומאת צרעת טומאת ערב לא הוי באהל המת."
+            ],
+            [
+                "<b>זה </b> השינוי האמור בבגדים ובתים שהראתו תורה צרעת בשתוף השם אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא להזהירן מלשון הרע ואם עמד ברשותו עד שניתץ ביתו ועד שנשרפו כליו ומלבושיו משתנה עורו ויצטער שלא כמנהגו של עולם בלא סיבה טבעית אלא סבת העון עד שישוב ויתרפא ג\"כ שלא כמנהגו של עולם אלא כרצון המקבל תשובתו שמקרבו על ידי טהרתו והבאת קרבנותיו ומפני כי מותר האדם מן הבהמה בג' דברים כוללים והם שכלו הדבוק בנשמתו וממנו כח הדיבור ומעשיו ומלאכותיו המסודרות ביושר על פי שכלו וכן מלבושיו החופפים את גופו מפני כבודו כי הם כבוד הגוף שהוא כלי מוכן לקבל השכל וכן נכסיו שקונה בעולם הזה להשתמש בהם בעבודת בוראו אם יחטא בשכלו לדבר תועה וחונף ולשון הרע על נכסי חברו להוציא דבה שקנה אותם בגזל ובעולה אז ישתנו קורות ביתו שנכסיו כנוסים בו להורות הפסד בקנינו על מה שחטא בלשונו בנכסי חברו ואם יאריך פיו ולשונו יותר להוציא דבה על גוף חברו ולעשותו בעל מום במה שלא יתראה בהיותו לבוש ומכוסה במלבושיו המכבדים אותו וכן להוציא עליו שום דבה המגעת לכבוד גופו כמו תאוות גופניות אז ישתנו כליו ומלבושיו אשר הם כבודו ויעמוד ערום ואם ירחיב פיו ולשונו יותר לדבר תועה על האדם במה שהוא אדם לומר שחוטא בשכלו ובדעותיו אז ישתנה עורו ויהיה מושבו מחוץ למחנה כבהמות שאין להם שכל בלי בית ונכסים ובלי מלבושים בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע וגם שכלו לא יעמוד בו כי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות ואם תחלת חטאו יהיה בדבר החמור והקשה במה שמגיע לשכל האדם יצטרע מיד כמו שמצינו במרים שלא נשתנו יריעות אהלה ולא מלבושיה אלא מיד נצטרעה בדברה במשה אחיה לפי' ראוי למי שרוצה לכוין אורחותיו להתרחק מבעלי לשון הרע ומלדבר עמהם ולא תהיה שיחתו אלא עם כשרי ישראל שאין דיבורם אלא בדברי תורה וחכמה ולפי' הקב\"ה עוזר על ידן ומזכה אותן בה כמו שכתוב אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו וגו'. ויש בהלכות אלו קצת דברים שהם מדרבנן וכו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת צרעת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e5a226a8e3d5a279ea283b64533e6b19719d46b4
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,637 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעא </b> להיות המת מטמא בכל האמור בפרשת זאת חוקת. המת מטמא במגע ובמשא ובאהל טומאת ז' טומאת מגע ואהל מפורשים בתורה כדכתיב הנוגע במת וגו' וטמא שבעת ימים וכתיב כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים. וטומאת משא מפי השמועה כדתניא בספרי מנין אף במשא תלמוד לומר וטמא שבעת ימים לרבות טומאת משא א\"ר שמעון אינו צריך ומה אם נבילה שאינה מטמאה באהל הרי היא מטמאה במשא המת שהוא מטמא באהל אינו דין שיהא מטמא במשא וכיון שלא חלקה תורה טומאת משא נבלה ממגעה בטומאת ערב דין הוא שלא נחלוק טומאת משא במת ממגעו בטומאת שבעה ושתק הכתוב מטומאת משא במת לפי שטמא בפי' אהל כמו ששתק מאיסור הבת לפי שאסר בפי' בת הבת ושתק מאיסור אכילת בשר בחלב לפי שאסר בפי' אפילו בישולו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאת </b> מגע האמורה בכל מקום בין במת בין בשאר הטמאים הוא שנגע האדם בבשרו בטומאה עצמה בין ביד בין ברגל בין בשאר גופו אפילו בלשונו הרי זה נטמא בפרק קמא דקדושין גבי עשרים וארבעה אברים שהעבד יוצא בהן לחירות אמר בן עזאי אף הלשון אמר עולא הכל מודים לענין טומאה לשון גלוי הוא אצל השרץ דקי\"ל מגע בית הסתרים אינו מטמא ולשון גלוי הוא דאשר יגע אמר רחמנא והאי נמי בר נגיעה היא שהרי מוציא לשונו ונוגעים בו בגלוי הילכך נגע שרץ בלשונו טמאהו כמו אם נגע בידיו או בשאר גופו שבגלוי וכתב הרב ז\"ל שאם נגע בצפרניו או בשיניו נטמא כיון שהם מחוברים לגוף ונראה שלמד מדתנן במקוואות פ\"ט גבי שאין חוצצין צפורן המדולדלת ותניא בתוספתא עלה ושאמרו חוצצין ואין חוצצין לא מטמאין ולא מיטמאין חוץ מקרום שעל גבי המכה וכו' משמע לא מטמאין ולא מיטמאין השנויין במשנה צפורן המדולדלת הא שאינה מדולדלת מטמאה ומיטמא' ובהדיה תניא בת\"כ יכול שאני מוציא את השיער ואת הצפורן תלמוד לומר טמא ובספרי תניא הנוגע במת פרט לנוגע בשיניו בשערו ובצפרניו בזמן שפרשו יכול שאני מרבה בשער שהן מחוברין תלמוד לומר טמא ושינים הוו דבר שבגלוי כיון שמגביה שפתיו ונראה שניו. אבל אם תחב אדם טומאה והכניסה לתוך גרונו של אדם טהור ולא נגעה בלשונו כדאיבעי' לן פרק יוצא דופן מקום נבלת עוף טהור שהוא בית הבליעה של אדם שאין לנבלת עוף טהור טומאה אלא שם בלוע הוי או בית הסתרים הוי למאי נפקא מינה כגון שתחב לו חברו כזית נבלה לתוך פיו אי אמרת בלוע הוי טומאה בלועה לא מיטמיא אלא אי אמרת בית הסתרים הוי נהי נמי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מיטמא ואמר רבא בית הסתרים הוי ובמגע לא מטמא אבל מטמא במשא כדאמ' גבי טומאת משא לקמן וגבי אשה שתחבתה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום איבעיא לן כי האי גונא ואיפליגו בה אביי ורבא כי הכא דאביי אמר בלוע הוי ולא מטמיא כלל ורבא אמר בית הסתרים הוי ובמגע לא מטמא אבל במשא מטמיא כדאמר' משמע דלכ\"ע משום נגיעה לא מטמיא וגבי שרץ דלית בה טומאת משא לכ\"ע לית שום טומאה בבית הסתרים דבעינן נגיעה בגלוי כמו ידיו. קרום שעל המכה הרי הוא כעור הבשר לענין מגע ליטמא ולטמא אבל כשות הקטן אינו כעור הבשר פרק ט' דמקוואות תנן כשות של קטן לא מטמא ולא מיטמא הקרום שעל גבי המכה טמא ומטמא כשות היינו כמו שיער הקטן שיש לקטן כשם שיש לקישות כשהקשואים קטנים יש להם כמין שער ונקרא כשות של קישות והאי כשות של קטן לא מטמא ולא מיטמא דלא חשיב יד להכניס טומאה ולהוציא טומאה והא דתניא בת\"כ בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקלקין שעליו ולא בשירים ונזמים וטבעות אף על פי שאין יוצאין יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן תלמוד לומר טמא ההוא שיער דמרבינן התם לא דמי כלל לכשות דהכא דאין לו אלא בקטנותו ואינו עיקר שער ולא חשיב כלל וקורין אותו שיער שוטה אבל קרום שעל גבי מכה חשיב כגופו וליכלוכי צואה וטיט וכיוצא בו אינו כעור כדתניא בהאי בריתא דת\"כ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כשם </b> שהאדם מתטמא בנגיעת טומאה כן הכלים מתטמאים בנגיעה כדכתיב כל הנוגע בהם יטמא בין אדם בין כלים חוץ בכלי חרס שאינו מתטמא אלא מאוירו בלבד כדכתיב גבי טומאת שרץ וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או עור או שק דעליו בנגיעה משמע וכתיב בתריה וכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו מאוירו בלבד הוא מטמא כל המטמא אדם במגע מטמא כלים וכל שאינו מטמא אדם במגע אינו מטמא כלים דאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>טומאת </b> משא האמורה בכל מקום בין במת בין בשאר הטמאים הוא שישא אדם אב הטומאה אף על פי שלא נגע בה ואפילו היה בינו לבינה אבן הואיל ונשאה נטמא כדכתיב הנוגע בנבלתה וכתיב והנושא את נבלתה משמע בלא נגיעה אלא שהוא נשא עליו באי זה צד שיהיה הוי משא."
+            ],
+            [
+                "<b>מסיט </b> בכלל נושא הוא וכל שמטמא במשאו מטמא בהסיטו פ' בתרא דזבין תנן א' הנוגע וא' המסיט רבי אליעזר אומר אף הנושא ובפרק העור והרוטב פרכינן אטו נושא לאו מסיט הוא אלא לאו הכי קאמר אחד הנוגע ואחד המסיט בלא נשא כלום בשני חצאי זתים אף על פי שאינן מחוברין יחד מטמא בהיסט אף על פי שאין מטמא בנגיעה דשתי נגיעות אין מצטרפות משמע דמסיט לחודיה הוי כנושא וילפינן ליה גבי אדם דכתיב וכל אשר יגע בו הזב יטמא אי משום מגע הא כתיב והנוגע בבשר הזב אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפילו מאחריו כדכתיב בו ואי זה זה היסט וכן גבי כלי חרס ואוכלין ומשקין ילפינן בת\"כ מקראי דמטמאי בהיסט בפרשת זבין ובמסכת זבין פרק בתרא תנן הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאים משום היסט ומייתי לה פרק ר' עקיבא וזה וכל כיוצא בו טמא משום היסט וגבי טומאת מת ילפינן בק\"ו מנבלה דמת מטמא בהיסט כדתני בסיפרי פרשת חוקת והיסט בנבלה הוי בכלל נושא כדאיתא התם והיינו כשמסיט הטומאה אבל טומאה מסיטה אותו אינו טמא אלא בזב. הנושא בתוך בית הסתרים נטמא שאף על פי שאין הנגיעה שם נגיעה כדאמרינן לעיל הנושא שם נושא הוא כרבא דאמר בהני תרי בעיי דמייתי' פרק יוצא דופן כדאמרינן לעיל דנהי דבמגע לא מטמא דהוי בבית הסתרים במשא מיהא מטמא שהרי נושא את הנבלה אבל נבלע בתוך מעיו אין שם אלא נוגע ולא נושא דדוקא בכזית נבלה באותו מקום או לתוך פיו הוא דאמרינן דטומאת סתרים הויא ולא טומאת בלועה אבל בתוך מעיו אפילו לרבא הויא בלועה והרי היא כמי שאינה ואין בה לא מגע ולא משא ואם טבל על טומאת בית הסתרים בהיותו בתוך מעיו טהור כטומאת נבלת עוף טהור שאינה מטמאה אלא בבית הבליעה ואפילו הכי אית לה טהרה כטומאת נבלה דכתיב בה ורחץ במים וגו' מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה דעדין היא במעיו ולא נתעכלה וקמטהר לה קרא בהערב שמש ש\"מ בליעה מעכלתה מלטמא בר\"פ בהמה המקשה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מתטמא במשא אלא האדם בלבד לא הכלים שנישא טומאה עליהם ולא נגעה בהם כדתניא בת\"כ גבי קרא דכתיב והנושא את נבלתם יכבס בגדיו וגו' טמאים המה לכם מלמד שהנושא מטמא בגדים שהיה בדין שלא יטמא בגדים הנושא ומה אם במקום שנטמאו מחמת עצמן במגע לא נטמאו מחמת הנוגע דנוגע בגדיו אינו מטמא בגדים דלא כתיב ביה יכבס בגדיו מקום שלא נטמאו מחמת עצמן במשא אינו דין שלא יטמאו מחמת הנושא ת\"ל והנושא וגו' יכבס בגדיו וגו' שלא נטמאו מחמת עצמן כמשא דכתיב בהאי קרא דנושא טמאים הם לכם לכם הם מטמאין ואין מטמאים אוכלין ומשקין וכלים כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>טומאת </b> אהל אינה אלא במת בלבד בין שהאהיל המת על הטהור בין הטהור על המת בין שניהם תחת אהל טמאים כדכתיב כל הבא אל האהל וכל אשר באהל אין לי אלא אדם מאהיל על המת טמא מנין אם האהיל עליו המת תלמוד לומר יטמא שבעת ימים כדתניא בספרי זוטא ותניא נמי פכ\"ג בנזיר וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב זה המאהיל על פני המת המוטל בשדה מדלא כתיב יגע על פני המת בשדה. אחד הבא כולו לאהל המת או מקצתו הרי זה נטמא פ\"ג מינין בבית נמי כי אעיל ידיה אסתאב דכמאן דנגע בטומאת המת שבפנים דמי דהויא בית כמליא טומאה וכן חוטמו וראשי אצבעותיו אמרינן התם דנטמא בכניסתן דהוי כנוגע בטומאה ובספרי דרשינן ליה מדכתיב כל הבא אל האהל יכול מרחוק ת\"ל וכל אשר באהל אי בכל אשר באהל בכולו מנין אפילו במקצתו תלמוד לומר כל הבא אל האהל אפילו במקצתו נגע באסקופה מטפח ולמטה קרוב לארץ טהור דהוי כנוגע בקרקע עולם ומטפח ולמעלה טמא כדתנן פי\"ב דאהלות וכדתניא בתוס' דאהלות פי' כרבי יהושע דפליג אר' אליעזר וכתב הרב ז\"ל דהוי טומאה דרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> המת מישראל או מן הגוים מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל כדכתי' אדם כי ימות באהל וכתי' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם כמו שאר\"ש בן יאחי פרק הבא על יבמתו ואמר רבינא נהי דמעטינהו קרא מטומאת אהל דכתיב אדם כי ימות באהל ממגע ומשא ממעטינהו קרא הא כתיב במדין כל הורג נפש וכל נוגע בחלל ומדבעו טומאת שבעה אלמא מטמו וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל ולא כתיב אדם הילכך אף על גב דלא מיקרו אדם מטמו במגע ובמשא וכדאמר' נמי פכ\"ג לענין טומאת מגע או בקבר זה קבר שלפני הדבור כלומר של גוים. הגוי אינו נעשה טמא מת ואין בכל מיני נפש מה שמתטמא והוא חי או מטמא והוא חי אלא אדם מישראל כדתניא פרק לא יחפור דגוי ממעט בחלון דאינו מקבל טומאה כדילפינן פרק בתרא דנזיר דכתיב ואיש אשר יטמא וגו' מתוך הקהל יצא גוי שאין לו קהל וחכמים הוא דעשאום כזבים לכל דבריהם. אחד גדול ואחד קטן מתטמאות בכל הטומאות אפילו בטומאת המת דכתיב בה איש כדאמר' פ\"ק דערכין הכל מטמאין בטמא מת לאיתויי קטן סד\"א איש אשר יטמא ולא יתחטא קמ\"ל ועל הנפשות אשר היו שם אלא איש למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת דביאת מקדש. ואפילו קטן בן יומו שנגע או נשא או האהיל על הטומאה נטמא וב' ח' הרי הוא כאבן ואינו מקבל טומאה פרק יוצא דופן תנן תינוק בן יום אחד מטמא בטמא מת ובגמרא מ\"ט דכתיב ועל הנפשות אשר היו שם נפש כל דהו ואוקמי' מתני' בדקים ליה דכלו לו חדשיו ובפרק לא יחפור תניא דבן ח' המונח בחלון ממעט משום דאינו מקבל טומאה כשהוא חי דלא איקרי אדם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המת </b> אינו מטמא עד שתצא נפשו מתני' פ\"ק דאהלות אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו וכו' ובפ\"ג מינין מייתי בריתא דפרק העור והרוטב במת בנפש האדם אשר ימות אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו. נשברה מפרקתו ורוב בשר עמה או נקרע כדג מגבו או הותז ראשו או נחלק לב' חלקים בבטנו הרי זה מטמא אע\"פ שעדין מרפרף בא' מאיבריו פ\"ק דחולין אמר רב יהודה אמר שמואל נשברה מפרקת באדם ורוב בשר עמה מטמא באהל ואפילו מפרכס ואם תאמר מעשה דעלי מפרקת בלא רוב בשר הוה וקרי ליה מת זקנה שאני כדכתיב כי זקן האיש וכבר א\"ר שמואל בר נחמני א\"ר יוחנן קרעו כדג מטמא באהל אמר רב שמואל בר רב יצחק ומגבו אמר שמואל עשאה גסטרא נבלה ותנן פרק העור והרוטב מפרכסת אינה מטמאה טומאה נבלות עד שתמות או עד שיתיז ראשה וטעמא דכתיב וכי ימות מן הבהמה עד שתמות או יתיז ראשה דה\"ל גסטרא ונבלה היא דחשובה כמתה ואפילו מפרכסת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנפל </b> אף על פי שעדין לא נתקשרו איבריו בגידין מטמא במגע ובמשא ובאהל כאדם גדול שמת דכתיב הנוגע במת לכל נפש אדם דתנן פ\"ב דאהלות אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת וגבי נזיר דמיטמא נמי תנן הכי ופרכי' על כזית מן המת מיטמא על כולו לא כ\"ש וא\"ר יוחנן לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו איבריו בגידים ואין בו כזית בשר ואבר מאותו נפל אינו מטמא באהל כיון שאין גידים דלא מיקרי אבר אלא עצם ובשר וגידין ועל הכל מגלח הנזיר אף על פי שאין לו גידים עדין ובפרק בהמה המקשה אמרינן ור' עקיבא עובר במעי אשה דטמא מדאוריתא מנ\"ל א\"ר אושעיא אמר קרא כל הנוגע במת בנפש אי זהו מת שבנפש אדם שהוא בתוך נפש אחרת הוי אומר זה עובר שבמעי אשה ואפילו לרבי ישמעאל דאמר דאינו מטמא משום דכתיב על פני השדה דמשמע גלוי וזה טמון במעי אמו כשיצא טמא אפילו לא נתקשרו איבריו בגידין עובר מיקרי והוי טמא וכל שלא יצא אינו מטמא אלא מדרבנן דהוי מגע בית הסתרים וכמו שכתב הרב ז\"ל סוף הלכות אלו. וכן כזית מן בשר המת בין לח בין יבש כחרש כדתנן פרק דם הנדה ובשר המת מטמאין לחים ומטמאים יבשים ובגמרא מנ\"ל אמר קרא לכל טומאתו לכל טומאות הפורשות ממנו ל\"ש לח ול\"ש יבש רבי יוחנן אמר או בעצם אדם או בקבר אדם דומיא דעצם מה עצם יבש אף בשר אדם יבש מאי בינייהו איכא בינייהו דמיפרך איפרוכי שיבש יותר מדאי לרבי יוחנן טהור דדומיא דעצם בעי דלא מיפרך ולכך כתב הרב ז\"ל כחרש דהוו כעצם דלא מיפרך וכזית מן המת דמטמא כמת שלם נפקא לן בספרי זוטא מדכתיב במת וכזית מן המת הוי תחלת יצירתו של אדם ולכך מטמא כמת במגע ובמשא ובאהל. והנצל כבשרו מטמא בכזית והוא בשר שנימוח ונעשה כלחה סרוחה קרושה כדתנן פ\"ק דאהלות ופרק כ\"ג והוי כזית בשר דמטמא כמת משום דתחלת ברייתו בכזית וכולהו שיעורין נמי הוו הלכה למשה מסיני."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבר </b> שנחתך מן האדם החי הרי הוא כמת שלם אפילו אבר קטן בן יומו שאיברים אין להם שיעור כדתנן במתניתין דפ\"ק דאהלות ואבר מן החי שיש עליו בשר כראוי ובמתני' דפרק כ\"ג ותניא בגמרא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת זה המאהיל על פני המת כדאמר' לעיל בחלל חרב זה אבר הנחלל ונקצץ מן החי ויש לו להעלות ארוכה דהכי משמע אבר שנפל מגוף החי ע\"י החרב ואמרינן בהעור והרוטב שהוא כ\"כ בשר שיכול לחיות ממנה אם האבר היה מחובר לאדם חי יוכל להעלות ארוכה אע\"פ שאין בו כזית בשר והוא שיהיה האבר שלם כברייתו בשר גידים ועצמות דומיא דאיסור אכילת אבר מן החי והכא נמי כתיב בעצם אדם עצם שהוא כאדם בשר גידין ועצמות אבל הכוליא והלשון וכיוצא בהם אע\"פ שהן אבר כיון שאין בהם עצם הרי הן כשאר הבשר פרק העור והרוטב כוליא וניב שפתים איכא בין רבי עקיבא לרבי יוסי הגלילי דלרבי עקיבא לאו אבר נינהו דבעיא דומיא דבהמה בשר גידין ועצמות וכן נמי לגבי טומאת אדם. חסר מן העצם של אבר כל שהו פ\"ו דעדיות במשנה דבר אחר אבר שיש עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאהל חסר הבשר טמא חסר העצם טהור ופי' רבינו שמשון ספ\"ק דאהלות בהאי מתניתין דעדיות חסר בשר טמא כדתנן במתניתין דאם אין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ואין מטמא כאהל חסר עצם טהור לגמרי ובלבד שלא יהא בו כזית בשר וכגון דחסר עצם לגמרי דליכא עצם כלל דאי חסר עצם מכברייתו צריך שלא ישאר ממנו עצם כשעורה דבענין אחר אם חסר לא הוי טהור לגמרי ע\"כ. ובפ\"ב גבי מתניתין דאלו אם חסרו טהורים כזית מן המת וכו' ואבר מן החי שחסר עצמו פי' ונראה דחסר עצמו לאו דליכא עצם כלל אלא אפילו חסר משהו ממנו שאינו כברייתו אפילו קולית גדולה שחסר משהו ממנה תו לא מיטמיא משום אבר מן החי וכמו שכתב הרב ז\"ל חסר מן העצם של אבר כל שהו הרי האבר כולו טהור ונראה דמפרש רבינו שמשון ההיא מתני' דעדיות דאבר שיש עליו בשר כראוי דמיירי באבר מן המת ולהכי כתב שלא ישאר ממנו עצם כשעורה דבענין אחר לא הוי טהור לגמרי אבל מפשטא דמתני' לא משמע דמיירי אלא באבר מן החי דעליה קאי וכן פרשה הראב\"ד ז\"ל באבר מן החי. ובשר הפורש מן החי טהור וכן עצם הפרוש מן החי בלא בשר טהור פ\"ו דעדיות במתני' אריכתא כזית בשר הפרוש מן אבר מן החי רבי אליעזר מטמא ורבי יהושע ורבי נחוניא מטהרין וכו' עד שכן טהרת עצם כשעורה הפורש מן החי וכו' שכן טהרת כזית בשר הפורש מן החי דאבר מן החי הוא דילפינן דמטמא במגע ובמשא ובאהל משום דהוי דומיא דאדם עצמו בשר וגידין ועצמות כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>אבר </b> הפורש מן המת מטמא במגע ובמשא ובאהל במת והוא שיהיה בשר גידין ועצמות כדתנן התם פ\"ב דאהלות ובפ\"ו דעדיות תנן העיד ר' יהושע ור' נחוניא על אבר מן המת שהוא טמא שר' אליעזר אומר לא אמרו אלא על אבר מן החי אמרו לו והלא ק\"ו הוא ומה מן החי שהחי הוא טהור אבר הפורש ממנו טמא מן המת שהוא טמא אינו דין שיהא אבר הפורש ממנו טמא חסר עצמו אם נשאר עליו בשר כזית מטמא במת שלם כדילפינן לעיל לכזית מן המת חסר הבשר אם נשאר עליו כדי להעלות ארוכה בחי מטמא כמת שלם ואם לאו הרי הוא כשאר עצמות המתים וכדתנן פ\"ק ופ\"ב דאהלות גבי איברים שיש עליהם בשר כראוי דבעי דומיא דאדם בשר וגידים ועצמות לטמא במגע ובמשא ובאהל כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>מוח </b> שבתוך העצם הרי הוא מעלה ארוכה מבחוץ לפי' קולית המת שהוא סתום אם יש שיעור מוח להעלות ארוכה טמא כמת שלם ואם לאו הוי כשאר עצמות המת פ' העור והרוטב תנן קולית המת וקולית המוקדשין דפגול ודנותר הנוגע בהן בין נקובין בין סתומין טמא ובגמרא נוגע אין מאהיל לא אי דאיכא כזית מוח מבפנים טומאה בוקעת ועולה ואמאי אין מטמא באהל הא אין בה חלל טפח וקי\"ל בברכות כל חלל שאין בו טפח אין חוצץ בפני המת ואי קסבר מוח שבפנים מעלה ארוכה מבחוץ אע\"ג דליכא כזית מוח על ידי המוח גדל הבשר למעלה כשהוא מחובר לחי ואוקמה אביי לעולם מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ והאי דקתני מתני' נוגע ולא מאהיל משום דשפה שנסרה במגל דתו לא מעלה ארוכה כחי משמע דאי לא נסרה מטמא באהל הואיל דמעלה ארוכה אע\"ג דאין בו כזית מוח ולפרש\"י מעלה ארוכה אע\"ג דלית ביה מוח כלל דבמחובר לחי אע\"ג דליכא מוח סוף המוח לבא שפעמים המוח כולו כלה וחוזר וע\"י המוח גדל הבשר מלמעלה ומשום דאביי אוקי מתני' בתרי טעמי כדאיתא התם מייתי תלמודא אוקמתא דר' יוחנן דאמר לעולם בכזית מוח ומוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ ומאי נוגע דקתני מתני' מאהיל ומשום סיפא דקולית נבלה אוקי דהאי כזית מוח הוי מתקשקש יבש ונעקר בתוך חלל העצם דאינו מעלה ארוכה ואפ\"ה מטמא באהל משום האי כזית מוח דבפנים דטומאת בוקעת ועולה דמוח כבשר לכל דבר."
+            ],
+            [
+                "<b>האבר </b> והבשר המדולדלים באדם אף ע\"פ שאינם ראויים לחזור ולחיות טהורים שם פרק העור במשנה וטעמא דטהורים דכי ימות כתיב מה האדם הבשר טהור האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת שם במשנה דברי ר\"מ ור\"ש מטהר וטעמא דר\"מ דמיתה עושה ניפול ובשר הפורש מן החי טהור ואבר מן החי טמא כדילפינן לעיל ובפ' כ\"ג אמרינן או במת זה אבר הנדלדל מן המת ובגמרא מאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן המת כזית בשר ועצם כשעורה הפורש מאבר מן החי איכא בינייהו כדתנן בעדיות דר' נחוניא ור' יהושע מטהרין בשר הפורש מן החי ור' אליעזר ור' יהושע מטהרין עצם כשעורה הפורש מן החי ואמרו לו לר' יהושע מה ראית לטהר בשניהם והא שניהם במת טמאים אמר להם לא אם אמרתם במת שהרי יש בו רובע הקב ורקב דרובע הקב עצמות מת מטמא באהל ורוב בנינו ורוב מנינו ומלא תרווד רקב תאמרו בחי שאין בו רוב ורובע ורקב וכו'. איברים אין להם שיעור כדתנן במתני' דפ\"ק דאהלות דאפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכזית מן הנבלה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין טומאתן ומיירי בין באבר מן החי בין באבר מן המת אמרו חכמים בהאי משנה רמ\"ח איברים באדם שלשים בפסת הרגל ששה בכל אצבע וכו' כל א' מטמא במגע ובמשא ובאהל אימתי בזמן שיש עליהם בשר כראוי דהוא שיעור להעלות ארוכה כדאמר לעיל כל אחד ואחד מהן בשר וגידין ועצמות כדמני להו במתני' ואין השנים מן המנין ובאשה רנ\"א כדאמר' פ' מומין אלו בבכורות מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששילקו זונה אחת שנתחייבה מיתה למלך ומצאו בה רנ\"ב אמר להם ר' ישמעאל שמא באשה בדקתם שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושני דלתות דתניא רבי אליעזר אומר כשם שצירים לבית צירים לאשה דכתיב ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה רבי יהושע אומר כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה דכתיב כי לא סגר דלתי בטני רבי עקיבא אומר כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה דכתיב ויפתח את רחמה ולר' עקיב' קשיא תלמידי דרבי ישמעאל דלא מצאו אלא רנ\"ב דילמ' איידי דזוטר המפתח איתמוחי אתמח בשליקה ונראה דדלתות וצירים חשיבי כחד חד ומפתח בחד ה\"ל ג' יתרים באשה שהם רנ\"א כמו שכתב הרב ז\"ל ותלמידי רבי ישמעאל משום בדיקה יתירא חשיבי להו בתרי תרי ואמרינן התם אמר רבא וכולן אין מטמאין באהל כיון שאינם באיש דכתיב אדם כי ימות באהל דבר השוה לכל אדם ותנא נמי התם יתרת שיש בה עצם ואין בה צפורן מטמא במגע ובמשא ובאהל וא\"ר יוחנן ובנספרת על גב היד שעומדת בשורתן וכן אמר רבינו הגדול דהיינו רב דמטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ואמר רבי יוחנן בשאינה נספרת על גב היד ואמרי' מה נפשך אי אבר הוא באהל נמי תטמא אע\"ג דאינה נספרת ואי לאו אבר הוא במגע ובמשא נמי לא ליטמא אמרי משום עצם כשעורה נגעו בה אי נגע בעצם ואי איכא כזית בשר באהל נמי מטמא דהא איכא כזית בשר המת אפילו אין בה עצם וצפורן ואינה נספרת אבל אם היא נספרת על גב היד ויש בה עצם אף על גב דאין בה צפורן קחשיב אבר ומטמא באהל אף על גב דליכא כזית בשר ועולה למנין קנ\"ה שהוא רוב איברים כדתניא התם ואיכא אוקמתא אחריתא לרב פפא דאמר דמדרבנן היא טומאה שאינה נספרת על גב היד אטו אותה שנספרת ע\"ג היד וכמו שכתב הרב ז\"ל ובפרק בא סימן משמ' דהוי דאורי' כאוקמתא קמית'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עצמות </b> שאין עליהם בשר אם נכרת עלי' צורת עצמות האדם מטמאים באהל שאני קורא בהם עצם אדם וכדתנן בפרק ב' דאהלות אלו מטמאין באהל המת השדרה והגלגלת וכו' ורוב עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין כלומר אף על גב דליכא רוב מנין ולא רוב בנין ורוב בנינו ורוב מנינו אף על פי שאין בהם רובע וכמה הוא רוב מנינו קנ\"ה וכתב הרב ז\"ל דמפקינן להו מדכתיב עצם אדם והני הרי הם ניכרים שהם עצם אדם וכדתניא פכ\"ג או בעצם אדם זה רובע עצמות ובספרי זוטא תניא זאת התורה אדם כי ימות באהל אם לאדם כבר לימד ומה אני מקיים אדם לרבות דבר אח' שיטמא כמת שלם את מרבה השדרה והגלגלת וכו' ורוב עצמות ורוב בנין ורוב מנין ואם חסרה חוליא א' מי\"ח חוליות או חסר כסלע מעצם הראש או חסר מרוב בנינו כל שהו או מרוב מנין אינן מטמאין באהל דלא מרבינן טומאה לעצמות אלא כי האי גונא אבל אי חסרו הוו כטומאת עצם כשעורה דמטמא במגע ובמשא ולא באהל דכתיב וכל הנוגע בעצם לרבות אפילו עצם כשעורה לטומאת מגע ומשא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מת </b> שהרקיבו עצמותיו בקבר ונעשו רקב מלא חפנים ממנו מטמא במשא ובאהל כדתנן במתני' דאהלות ופרק כ\"ג ומלא תרווד רקב וכמה שיעורו חזקיה אמר מלא פסת יד ורבי יוחנן אמר מלא חפנים ואתיא כחכמים דאמרי מלא חפניו כדאיתא התם ופרק העור והרוטב תניא רבי יוסי אומר מלא תרווד רקב מטמא במגע ובמשא ובאהל ופרש\"י רקב עפר הנמצא בארון של מת שהוא רקבוביתו של מת ושיעור מלא תרווד הלכה למשה מסיני ואמרינן התם דהא נוגע דקתני הכא היינו מאהיל ואית תרי גווני מאהיל כדאיתא התם אבל נוגע וחוזר ונוגע דהא לא מצי נגע בכוליה בבת אחת ובפרק כ\"ג אמרינן אי זהו מת שיש לו רקב זה שנקבר ערום בארון של שיש אבל נקבר בכסותו בארון של עץ אין לו רקב דאין לנו הלכה למשה מסיני שיהא רקב מטמא אלא הבא מן המת עצמו בלי תערובת וכל שיש לו תערובת אין לו תורת רקב וכדאיתא נמי פ' המפלת."
+            ],
+            [
+                "<b>דם </b> המת מטמא כמת אפילו באהל כדכתיב בנפש האדם אשר ימות ונאמר כי הדם הוא הנפש ושיעור רביעית הוא מן השיעורים שאמרו עליהם הלכה למשה מסיני ואמרו גם כן דתחלת דם בריאת האדם ברביעית וכדאמ' בעלמא רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ותניא בתוספתא דאהלות אבל שאול אומר תחלת דמו של קטן רביעית ואפילו תמצית הדם כל שיש בו אדמומית מטמא באהל דדם הוי לענין נדה כל שיש בה אדמומית וגבי נזיר תנן פכ\"ג ועל חצי לוג דם דאף ע\"ג דברביעית מטמא באהל כדתנן במתניתן דאהלות לענין גילוח נזיר אינו מגלח אלא על חצי לוג דשיעורין הלכתא למשה מסיני. דם החי אפילו דם נחירה הרי זה טהור ודם תבוסה טמא כדתנן במתני' דפ\"ב ורביעית דם תבוסה ובפ\"ג תנן אי זהו דם תבוסה שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית אחר מותו דברי ר' עקיבא דסבר דמצטרפי ומטמא בג' טומאות אבל רבי ישמעאל סבר דכי האי גוונא טהור ולא איקרי דם תבוסה אלא בגוונא אחריתי כדמפרש במתני' והכל מדרבנן דלא מטמא רביעית דם מן התורה אלא הבאה מן המת כדכתיב במת בנפש דמו של מת וכדאמר' פרק האשה שאני דם תבוסה מדרבנן. הרוג שהיה מוטל ודמו מנטף כשהוא חי ויורד לגומא ומת והוא מנטף טפה טפה ראשונה שלאחר מיתה בטלה בדם שנטף מחיים כחכמים בפרק תנוקת ואמרינן נמי התם דאם הדם הוא שותת דאינו נוטף אלא שותת לארץ ואינו נפסק לא מבטל לההוא דלאחר מיתה ואם היתה רביעית דם בלבד והיה ספק מחיים ספק לאחר מיתה הוי כשאר ספיקות דברשות היחיד טמא כדילפי' מסוטה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הקבר </b> כל זמן שהטומאה בתוכו מטמא במגע ובאהל כמת שלם כדתניא פכ\"ג או בקבר זה קבר סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ונעשה קבר כגופו של מת והמהלך עליו אף על פי שאין נוגע אלא מאהיל לטמא ובתוספות כתבו קבר סתום בשאין בו פותח טפח איירי דאי הויא טומאה רצוצה אינו מטמא אלא מה שכנגד גופו של מת והכא איירי בהקבר עצמו מטמא אפילו שלא כנגד המת והכי איתא בספרי בקבר זה קבר סתום שמטמא כל צדדין אפילו ריק שבו כיון שיש פותח טפח בין המת לקבר שעליו טומאה בוקעת ועולה מכל הקבר ועל כרחך מיירי בטומאת אהל מדכתיב ברישיה דקרא וכל אשר יגע על פני השדה וכו' דהיינו שהוא מאהיל על פני המת המוטל בשדה מדלא כתיב יגע על פני המת בשדה והדר כתיב ועל הנוגע בעצם וגו' או בקבר ואמר ר\"ל זה קבר שלפני הדבור כלומר שהגוים מטמאים במגע אף על פי שאין מטמאים באהל כדתניא קבר הגוים אין מטמא באהל אלא בנגיעה וכל שהיה קודם מתן תורה בין גוים בין ישראל הוו בני נח וקברי הגוים לאחר הדיבור כקודם הדיבור שאין מטמאין באהל לפי שלא ניתן להם תורה. ואחד הנוגע בגגו של קבר או בכותליו וכדתנן פרק ז' דאהלות נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור ואם היה מקום הטומאה טפח על רום טפח הנוגע בה מכל מקום טמאה מפני שהיא כקבר סתום והוא מטמא כל סביביו כיון שהוא בנוי וסתום. אבל המעמיד כלים או אבנים בצידי המת וכסה עליו מלמעלה בכלים או באבנים והם גולל ודופק מטמאין במגע ובאהל כקבר מדברי סופרים ואינן מטמאין במשא ובפרק העור והרוטב גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא וכתבו בתוספות למ\"ד בפרק המקשה דגולל ודופק הוי הלכתא איכא למימר דהכי גמירי לה דמטמא במגע ובאהל ולא במשא אלא למאן דמייתי לה מעל פני השדה קשה מנ\"ל ונראה משום דההוא קרא דכל אשר יגע על פני השדה מוקמי' בנזיר באהל ובמגע נמי מטמא משום דאפקיה בלשון נגיעה ובמשא לא מצינן שיטמא ע\"כ וכיון שאין מטמא במשא אם גרר הגולל וכו' הרי זה טהור ודופק דופקין טהורים כדתנן פרק שני דאהלות דדוקא דופק הסומך עליו הגולל הוא דילפינן ולא דופק דופקין."
+            ],
+            [
+                "<b>טומאת </b> בית הפרס וארץ העמים מדברי סופרים כדאמר' פרק קמא דשבת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו </b> מטמאין במגע ובמשא ובאהל המת אפילו נפל שלא נתקשרו איבריו בגידין וכזית מבשר המת ונצל ואבר מן החי ומן המת שיש עמהם בשר כראוי והשדרה והגלגלת ורוב בנין ומנין ורובע עצמות כלהו מן התורה כדילפינן לעיל ודם תבוסה מדרבנן א\"נ ספיקא דאוריתא כשהוא ספק אם כולה מחיים או אחר מיתה כדאמ' לעיל וכל אלו שחסרו מטמאין במגע ובמשא ולא באהל אלא שארץ העמים ובית הפרס הם מדרבנן כדאמר' לעיל ובשר מן המת כזית וכן נצל שחסרו מכזית אין בהם טומאה כלל דכל אלו שחסרו והם מטמאים במגע ובמשא משום עצם כשעורה הוא דמטמאין דהוי הלכתא וגמרינן ליה נמי מקרא כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>הגולל </b> והדופק מטמאין במגע ובאהל כדילפינן לעיל ולא במשא הרקב מטמא במשא ובאהל ומגע אין בו דאי איפשר ליגע בכולו בבת אחת כדאמרינן לעיל ואם חסר כל שהוא ממלא תרווד טהור לגמרי וכן אבר מן החי שחסר כל שהו מעצמו כדתנן פרק שני דאהלות דלא ילפינן טומאה לאבר מן החי אלא כשהוא שלם כברייתו וכן רביעית דם שחסר כל שהו טהור לגמרי כללא דמילתא דכל אותם שחסרו לא מטמאי אלא משום עצם כשעורה דהוי הלכתא וקרא ואותם דלית בהו עצם כשעורה טהורים לגמרי כדאמ' וטומאת רביעית דם ואבר שאין עליו בשר כראוי ילפינן להו נמי מן התורה רביעית דם משום נפש ואבר שאין עליו בשר כראוי משום עצם כשעורה והרב ז\"ל כתב שאינו דין תורה לפי שאין הנזיר מגלח עליהם. ואין רקב אלא כשאין בו שום תערובת כלל ויהיה מן המת השלם כדאמרינן בנזיר ובנדה דהכי גמירי לה לטומאת רקב והרוג נמי מהאי טעמא אין לו רקב שיצא דמו וחסר כדאמרינן פרק המפלת. ורקב הבא מב' מתים שנקברו כאחד אפילו ערומים בארון של שיש אין להם רקב דהוו כמו עירוב זה לזה כדאמר רבי יוחנן פכ\"ג וכן גזז שערו וקברו עמו נעשה לו תערובת כדאמר נמי רבי יוחנן התם ועובר במעי אשה אמרינן התם דנעשה עירוב ואין לה רקב כיון דסופו למיפרש מינה. טחן המת עד שנעשה רקב אינו מטמא עד שירקיב מאיליו שם אמר אביי נקטי' מת שטחנו אין לו רקב איבעיא להו חזר והרקיב מהו מידי הוא טעמא אלא דאיכא בשר גידין ועצמות והאיכא או דילמא כברייתו בעינן והא ליכא שהרי טחנו כבר תיקו. הרקיב כשהוא חי שם בעיא דרבא הרקיב כשהוא חי ולאחר כך חזר ומת והרקיב כולו מהו כי גמירי רקב דאירקיב כשהוא מת והאי כשהוא חי הרקיב מקצתו ואין לו תורת רקב או דילמא השתא הא מיית והוי כולו נרקב ולא איפשיטא. מלא חפנים ועוד מעפר הנמצא בקבר פרק שני דאהלות פלוגתא דרבנן ור\"ש ובפרק המפלת מאי טעמא דרבנן לפי שאי איפשר למלא תרווד ועוד עפר בית הקברות שאין בו מלא תרווד רקב ונראה דהוי מדרבנן כמו שכתב הרב ז\"ל כיון דמעורב בעפר."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המת </b> שנשרף ושלדו קיימת והצלעות שלא נתפזר האפר ועדין נראה כשלם טמא כדאמר ר' שבתי פרק המפלת ושפיר מרוקם שטרפו במים שם מימרא דר\"ל שפיר שטרפוהו במימיו דמי הלידה היוצא עמו הודח בהן ונמחה הוי כמת שנתבלבלה צורתו כמו שרוף שנתפזר ואין שלדו קיימת. בשר המת שנפרך ונעשה כקמח טהור כדתניא סוף תמורה דם הנדה ובשר המת שנפרכו טהורים דאף ע\"ג דתנן פרק דם הנדה דמטמאין לחין ויבשים היכא דנעשו אפר בעלמא טהורים אם אין שם מלא תרווד רקב וכן אפר שרופים פרק שני דאהלות רבי אליעזר אומר שיעורו ברובע וחכמים מטהרים וכן התולעים הנהוין מבשר המת בין חיים בין מתים טהורים פרק שני דאהלות כזית רמה רבי אליעזר מטמא וחכמים מטהרים ומייתי לה סוף פ' כל האסורין בתמורה וקאמר דסברי רבנן דפירשה הוי ורבי אליעזר סבר דמ\"מ טמא משום דכתיב אף כי אנוש רמה דמחיים איקרי רמה והמוח כבשר כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עור </b> האדם כבשרו ריש פרק דם הנדה אמר עולא דבר תורה עור האדם כי עבדו טהור ומה טעם אמרו טמא שמא יעשה עור אביו ואמו שטיחין וכן בפרק העור והרוטב גבי מתני' דאלו עורותיהן כבשרן עור האדם וכו' מתנו הא דעולא אסיפא דכולן שעבדו וכו' לאיכא דאמר ומאן דמתני לה הכי אסיפא דעבדן אבל רישא דלא עבדן טומאה דאוריתא אית בהו דעור האדם הוי רך כבשר. ועור הבא כנגד פניו של אדם כשנולד פרק קמא דבכורות ברייתא בין הוא חי ואמו חיה או שניהם מתים טהור דלאו בשר הוי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שבמת טמא כדילפינן לעיל חוץ מן השינים והשער והצפורן הואיל וגזען מחליף ובשעת חבורן הכל טמא משנה פרק ג' דאהלות ומייתי לה בפרק דם הנדה ואמר רב אדא דומיא דעצם אדם מה עצם נברא עמו ואין גזעו מחליף שאם ניטל אינו חוזר אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו השינים שלא נבראו עמו ויצאו שער וצפורן שאף על פי שנבראו עמו גזען מחליף ובשעת חבורן הכל טמא כדילפינן לעיל מדכתיב הנוגע במת לכל נפש אדם וגו' ולכך מטמא באהל ובנגיעה בו וכתבו התוספות פרק כ\"ג משום דהוו יד לטומאת המת. ושערו העומד ליגזז וצפרניו העומדות לינטל שם פכ\"ג בעיא דחזקיה ולא איפשיטא. כל משקה היוצא מן המת טהור חוץ מדמו כדילפינן מנפש וכל מראה אדמומית שבו כדאמ' פרק כיסוי דמייתי להא מתני' ואמר מת דבדילי אינשי מיניה לא גזרו ביה רבנן ומראה אדמומית טמא דומיא דמראה אדמומית דם שחייב בכיסוי וכשר לזריקה נמי כדתנן התם. כבד שנימוחה מטמאה ברביעית מפני שהיא כדם נקפה. דם קטן שיצא כלו אם אין בו רביעית טהור אף על פי שהוא כל דם שבו כחכמים דפליגי אר' אליעזר במתניתין ריש פרק ב' דאהלות ונראה דמאי דאמרינן אפילו הוא כל דם שבו היינו כל הדם שבו שיכולת לצאת דהא תחלת דמו של קטן ברביעית כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b> אם חסרו כל שהו טהורים רביעית דם ועצם כשעורה וכזית מת ונצל ומלא תרווד ואבר מן החי שחסר מעצמו כדתנן לכולהו פרק שני דאהלות וכדילפינן לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רביעית </b> דם הבאה משני מתים טהורה וכן שדרה וגלגלת ורבע עצמות ואבר משני מתים כולהו הוו פלוגתא דר' עקיבא וחכמים פרק ב' דאהלות דמטהרי רבנן מטומאת אהל דכולהו גמרינן להו ממת אחד ולא משני מתים ומייתי לה פכ\"ג ואמרו דבכולהו חזר בו רבי עקיבא חוץ מרביעית דם הבאה משני מתים דכתיב על כל נפשות מת גבי נזיר דמגלח עליו."
+            ],
+            [
+                "<b>אבר </b> מן החי משני בני אדם טהור כדתנן בהאי מתניתין בפלוגתא דרבי עקיבא וחכמים ואפילו מאיש אחד אם נחלק לשנים טהור כדתנן התם לרבנן דר' יוסי ואפילו חזר וחברו דחיבור אדם אינו חיבור. כזית בשר משני מתים ומלא תרווד משני מתים מצטרפין זה עם זה משום דשוו בשיעוריהן בכזית אבל גלגלה ורובע ושדרה ואבר לא מצטרפי דלא שוו בשיעוריהן דאין עצמות ואיברים שני מתים שוים ואין חצי גלגלה זה שוה לחצי גלגלה זה אבל כזית בין ממת זה בין ממת זה הוי שיעור."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עצם </b> כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא פרק ב' דאהלות רבי עקיבא מטמא והיינו במשא דבמגע אין נוגע וחזר ונוגע ואין חיבור בידי אדם חיבור וכן רובע עצמות המת שנדקדקו ואין בכל אחד מהם עצם כשעורה מטמאין באהל שם במשנה רבי שמעון מטהר וחכמים מטמאים. כזית מן המת שחתכו נחלקים ורדדו ודבקו מטמא באהל ובמשא ואינו מטמא במגע אף ע\"פ שחברו דחיבור אדם אינו חיבור וכדאיתא בתוספתא דאהלות פרק ד'. כזית שלם שהתיכו טמא היה מפורד והתיכו טהור שם בתוס' וטעמא דכזית שלם כיון שהיה טמא קודם ה\"נ השתא דלאו מידי חיבור עבד איהו אבל כשהיה מפורד שלא היה מטמא במגע התיכו ונתחבר הוי חיבור בידי אדם ולא שמיה חיבור דהא פרח ליה טומאה מיניה כשנתפרד כדאיתא פכ\"ג. שדרה שנגררו רוב חוליות שבה אף על פי ששלדה קיימת אינה מטמא' באהל ובקבר הקבר מצרפה וכתבו בתוספות פרק כ\"ג דהכי גמירי לה דכשגרר רוב צלעות שבה שעקר רוב הצלעות טהורה אף על פי שהן מונחות אצלה ובקבר אפילו משוברת ומפורקת טמאה שהקבר מצרפה להיות כמו שלימה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הטמאים באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית האהל מצרפן ומטמאין באהל כדתנן פ\"ג דאהלות ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים ומייתי לה פרק העור והרוטב. עצם שיש עליו כזית בשר בידי שמים והכניס מקצתו לפנים מן הבית נטמא הבית וכן ב' עצמות בשני חצאי זתים והכניס מקצתן לפנים אבל היו תחובין בעצם בידי אדם טהור שם במשנה וטעמא דאף על גב דעצם אינו מטמא באהל הוי יד להכניס טומאת הבשר ויש יד נמי לפחות מכזית כר' יוחנן דפליג ארב פרק העור והרוטב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מלא </b> תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית טמא שם במשנה פלוגתא דרבנן ור' שמעון ומייתי לה פרק המפלת. רביעית דם שנתבלע בתוך הבית טהור שם במשנה ובנדה פרק האשה אמרינן הבית טמא ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי הא בכלים דבסוף שבאו לבית אחר שנבלע הדם טהורים והא בכלים דמעיקרא שהיו קודם שבלעה טמאים שנטמאו באהל. כזית מן המת שנאבד בתוך הבית טהור ולכשימצא הבית טמא למפרע פרק האשה רבי מאיר אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן היא וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ובגמרא כמה עובדות דבדקו ולא מצאו ואחר כך נמצא ומסתמא טמאו למפרע."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רביעית </b> דם שנשפך באויר שם במשנה פרק ג' אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו דקטפרס אינו חיבור אבל אם אשבורן שהוא מקום גומא או שקרש ואפי' קטפרס הוי חיבור וטמא אפילו האהיל על מקצתו. נשפך על האיסקופה והיא קטפרס בין לפנים שמשפע לצד פנים בין לחוץ והבית מאהיל עליו טהור אף על פי שסופו לירד לפנים אינו חיבור היה אשבורן או קרש טמא. רביעית דם שנבלעה בכסות אם מתכבסת ויצאה ממנה רביעית דם שנבלעה בה הרי הכסות מטמאה ואם לאו אינה מטמאה באהל והרי היא ככסות שנגעה במת כיון שנגע בה רביעית דם אבל רביעית דם עצמו שבלוע אינה מטמאה כיון שאינו יכול לצאת שם משנה ומייתי לה פרק האשה ומוקי לה בדם תבוסה דרבנן ולכך מתבטל אגב בגד כדקתני מתניתין דטהורה אם אינו יכול לצאת אבל דאוריתא לא ולהכי כתב הרב ז\"ל שהבגד עצמו הוא ככסות שנגעה במת."
+            ],
+            [
+                "<b>המשא </b> והמגע והאהל ג' שמות הם ואין מצטרפין אלא כל שהוא משם אחד כדתנן זה הכלל כל שהוא משם אחד מצטרף וטמא מב' שמות אינו מצטרף ומייתי לה פרק העור והרוטב ומייתי מתניתין דאהלות דקתני נוגע בחצי זית ומאהיל בחצי זית טמא ובעי למימר דנוגע ומאהיל חד שמא הוא אלא דקשיא לה סיפא דקתני הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל חצי זית טהור ואי חד שמא הוא אמאי טהור ומוקי רישא בטומאה רצוצה בין שני מגדלים דכולה נגיעה היא הילכך מגע ומגע כגון נוגע בשני חצאי זתים בבת אחת או האהיל על חצי זית וחצי זית מאהיל עליו טמאים אבל מגע עם אהל או עם משא וכן הם עם מגע אינן מצטרפין כדאמר' דכל חד באנפי נפשיה בשיעורי וכיון דליכא שיעור בחד לא מצטרף חבריה משום דהיא גוונא אחריתי מטומאה וכל חד מינייהו אית ליה קרא באנפיה נפשיה כדילפי' לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> המתטמאין מחמת המת בין אדם בין כלים טמאים טומאת שבעה האדם בין במגע בין במשא בין באהל וכלים כדילפינן לעיל פרק קמא כדכתיב כל הנוגע בהם יטמא בין אדם בין כלים ובאהל נמי מטמאי כדכתיב וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים אבל במשא לא מטמאי מחמת עצמן כדילפי' לעיל פרק קמא מהאי דתניא בת\"כ גבי נבלה והנושא וכו' כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>אדם </b> שנטמא במת וכלים שנגע בהם אדם זה טמאים טומאת שבעה שנאמר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וגו' אבל אדם שנגע באדם שנטמא במת בין שנגע בו אחר שפירש ממטמאיו בין שנגע בו כשהו' עדין נוגע במת הרי זה השני טמא טומאת ערב כדתנן ריש אהלות שנים טמאים במת אחד טמא טומאת ז' ואחד טמא טומאת ערב כיצד אדם הנוגע במת טמא טומאת ז' ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב ומייתי לה בירוש' דנזיר פ' כ\"ג ובספרי ילפינן דאינו טמא השני אלא טומאת ערב דהוה ס\"ד דליטמא טומאת שבעה מק\"ו דכלים שאין מטמאין על גבי משכב ומושב ומקבלין טומאה מן המת לטמא אדם טומאת שבעה ולהכי כתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב טומאת ערב מטמא ואין מקבל מן המת לטמא טומאת שבעה וכשנגע באדם בשעת חיבורו במת טמא טומאת שבעה מדרבנן לענין תרומה וקדשים כדאי' בירושלמי דנזיר פרק כ\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>כלים </b> שנטמאו במת בין במגע בין באהל הנוגע בהם כנוגע במת דמטמא אדם וכלים טומאת שבעה כדדרשינן בספרי דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא למה נאמר לפי שהוא אומר בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהיא טמאה טומאת שבעה הנוגע בה יטמא טומאת שבעה דחרב הרי היא כחלל הא למדנו לכלים ואדם כלים ואדם וכלים מנין תלמוד לומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כלים בכלים מנין אמרת ק\"ו הוא ומה כלים הנוגעים באדם הנוגע בכלים שנגעו במת הרי הם טמאים כדילפינן כלים הנוגעים בכלים הנוגעים במת דין הוא שיהו טמאים והני כלים בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים דהא דאמרינן חרב הרי הוא כחלל לאו דוקא חרב דה\"ה כל כלים דהא וכבסתם בגדיכם לאו בכלי מתכות איירי ואם כן כלים שנגעו בכלים הנוגעים במת וכן אדם שנגע בכלים שנגעו במת וכלים שנגעו באדם זה וכ\"ש באדם שנגע הוא עצמו במת כולם טמאים טומאת שבעה אבל אדם שנגעו באדם הנוגע במת וכן אדם או כלים שנגעו בכלים שנגעו בכלים שנגעו במת וכן אדם או כלים שנגעו בכלים שנגעו באדם שנגע בכלים שנגעו במת דהיינו שני וג' ורביעי מהני תלת גווני לא טמאי אלא טומאת ערב כדתנן מתניתין קמיתא דאהלות וכדילפינן נמי מקראי בד\"א דאיכא טומאת שלישי ורביעי לענין תרומה וקדשים אבל לחייב כרת על ביאת מקדש ואכיל' קדשים אינו חייב אלא הראשון והשני בלבד כדכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא אבל נוגע בכלים שנגעו באדם שנגע במת או בכלים שנגעו בכלים שנגעו במת פטור כדאמ' פ\"ג דה' ביאת המקדש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש שנגע במת או שהיה עמו באהל טמא ואינו מטמא אחרים סוף פ\"ק דפסחים תניא יכול יהו כל הכלים מיטמאים מאויר כלי חרש אם הם תוך כלי חרש ושרץ באויר כלי חרש החיצון דטמא יכול שכלים שבתוכו טמאים משום דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ת\"ל כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל מטמא מאויר כלי חרש ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרש דמשמע האי כל אשר בתוכו יטמא דאמרתי לך באוכל אמרתי לך ומשמע קרא דאוכלין ומשקין הוא דמקבלי טומאה מוולד הטומאה אבל כלי לא ומהכא נפקא לן בכל דוכתא הא דאשכחן דאין כלי ראשון מטמא כלי."
+            ],
+            [
+                "<b>זה </b> כלל גדול בטומאות כל אב הטומאה מטמא אדם וכל מיני כלים כדתנן ריש כלים אבות הטומאות השרץ וכו' ומייתי לה בשמעתא קמייתא דב\"ק ואמרינן אבות מכלל דאיכא תולדות ותולדותיהן לאו כיוצא בהם דאלו אב מטמא אדם וכלים דמת עצמו הוי אבי אבות הטומאה והנוגע בו הוי אב הטומאה ומטמא אדם וכלים דהא כתיב כל אשר יגע בו הטמא יטמא והאי קרא בטמא מת כתיב דמשמע דמטמא אדם דהא כתיב והנפש הנוגעת תטמא וכו' ואלו תולדה אוכלין ומשקין מטמא אדם וכלים לא מטמא דאין אדם וכלים מקבלין טומאה כי אם מאב הטומאה וכל המטמא' אדם וכלים בנגיעה הוי אב הטומאה וכל וולד הטומאה מטמא אוכלין ומשקין ואינו מטמא לא אדם ולא כלים בד\"א בכלי חרש דאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין משום דהוי וולד הטומאה כדילפינן לעיל מדכתיב כל אשר בתוכו וסמיך ליה מכל האוכל ובתוספתא נמי אמרינן וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הנוגע באב נקרא ראשון ונוגע בו נקרא שני ונוגע בשני שלישי וראשון ושל מטה נקראים וולד משום דלא הוו אבות לטמא אדם וכלים."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> המתטמא מחמת המת טומאת שבעה בין אדם בין כלים נקרא טמא מת והוא אב לענין טומאת תרומה וקדשים למנות ממנו ראשון ושני ולטמא אדם וכלים במגע וכל המתטמא מחמת המת טומאת ערב כאדם הנוגע באדם שנגע במת הוא וולד הטומאה והוא ראשון ואיפשר שיהיה הרביעי ראשון לטומאה דכלים הנוגעים במת ואדם באותם הכלים וכלים באדם שלשתן אבות וטמאים טומאת שבעה והרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב והוי וולד שהוא ראשון לטומאה לענין תרומה וקדשים כדאמר'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אדם </b> או כלים שנטמאו במגע ארץ העמים ובית הפרס או במשאן או במגע דם תבוסה וגולל ודופק או באהלן כולן מדברי סופרים נתנו להן פרק ב' דאהלות אלו מטמאין במגע ובמשא ארץ העמים ובית הפרס וכבר ביארו בשבת ובפסחים דהוו מדרבנן וכליל להו תנא הכא בהדי עצם כשעורה ושדרה וגלגלת ואחריני דמטמאי מדאוריתא משום דכולהו לא מיטמאי באהל אלא במגע ובמשא ודם תבוסה שם במשנה גם כן ואמרינן בנדה דהויא מדאוריתא כדא' לעיל וגולל ודופק תנן ליה נמי התם ואמרי' לעיל דהוי מדאוריתא."
+            ],
+            [
+                "<b>האהל </b> עצמו המאהיל על הטומאה אע\"פ שלא נגעה טומא' באהל הרי הוא טמא טומאת שבעה מן התורה כדתניא בספרי והזה על האהל בא ללמד על האהל שהוא מקבל טומא' והיינו כשהיה האהל בגד או שק או עור כדתנן פרק במה מדליקין וכל היוצא מן העץ ואין כלי אינו מיטמא טומאת אהלים אלא פשתן ובגמרא מנ\"ל א\"ר אלעזר גמר אהל אהל ממשכן דלא הוה ביה שום יוצא מן העץ אלא פשתן כדכתיב עשר יריעות שש משזר כתיב הכא אהל אדם כי ימות באהל וכתיב ויפרוש את האהל על המשכן מה להלן קרוי אהל אף כאן קרוי אהל אימא להלן שזורין וחוטן כפול ששה אף כאן וכו' תלמוד לומר אהל אהל אהלים טובא כתיבי בפרשת פרה ריבה אי אהל אהל ריבה אפילו כל מילי נמי אם כן גזרה שוה מאי אהני ליה ושאר המאהילין דלא דמו למשכן דמביאין את הטומאה כדאמר'. כל פותח טפח מביא את הטומאה היינו מק\"ו דמצורע הקל דעשה בו כל המאהיל כאהל ואף על גב דהתם לא הוי אלא טומאת ערב לא הוי ילפותא ממש אלא גילוי מילתא בעלמא מק\"ו דמצורע דלית לן למילף אהל אהל ממשכן לענין למעט הבאת טומאה בשאר אהלים דלאו פשתן ולא ילפינן ממשכן למעט אלא מידי דיוצא מן העץ דדוקא פשתן ולא שאר יוצא מן העץ ועור בהמה טמאה מטמאה באהל (בהמה) כדתניא התם פרק במה מדליקין או בעור ריבה עור בהמה טמאה דגבי נגעים כתיב או בעור והוה מצי למיכתב או עור ופרכינן מה לנגעים שכן שתי וערב טמא בהן אלא גמר משרצים וכו' מה לשרצים שכן מטמאין בכעדשה נגעים יוכיחו וחזר הדין וכו' מה להצד השוה שכן טמאין בפחות מכזית בכעדשה וכגריס תאמר במת דאינו מטמא באהל בפחות מכזית אלא אמר רבא אתיא מק\"ו דנוצה של עזים שאין מטמא בנגעים דצמר ופשתים כתיב והיא מטמאה באהל המת דעיקר אהל דכתיב במשכן ביריעות עזים כתיב עור בהמה טמאה שמטמאה בנגעים כדילפינן מדכתיב או בעור אינו דין שמטמאה באהל המת ואין קרוי אהל אלא ארוג או עור כמשכן אבל תקרה או עצם או מתכות ובנין טהור מטומאת אהלים דלא הוו דומיא דמשכן ובנגעים נמי לא מטמאי אלא צמר ופשתים ועור בגדים הנוגעים במת אף על פי שהן כמת לטמא אחרים טומאת שבעה אינן מטמאין במשא ובאהל ומשא אפילו למת עצמו אינו מפורש אלא דאתי מק\"ו דנבילה כדילפינן לעיל ובטומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל מת הוא דמטמא באהל ולא דבר אחר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המת </b> אינו מטמא משכב ומושב מתחתיו ולא מדף מעל גביו כדתנן פרק ד' דזבין חומר בזב מבמת שהזב עושה משכב ומושב וכו' ועל גביו מדף וכו' מה שאין המת מטמא ומפרש ה\"ר שמשו' על הא מתניתין כגון עליה מפסקת דאם המת בעליה ומשכבת מושבות בבית עד שמי קורה והנסרים נכפפין מכובד המת על המשכבות או שהמת בבית סמוך לשמי קורה והמשכבות בעליה ונכפפין הנסרים של עליה מכובד המשכבות ומכבידין על המת כי הא גוונא בזב טמא מתחתיו לטמא בגדים ועל גביו לטמא אוכלין כדתנן במתני' ובמת בין מתחתיו בין מעל גביו טהור ודרשינן לה מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא זב ולא המת משום דהוה דיינינן ק\"ו שיהא המת מטמא משכב ומושב מזב להכי כתב הזב דלא הוה צריך דהא כתיב לעיל זב אלא לומר זב ולא טמא מת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> שבים טהור כדתנן פרק י\"ז דכלים ותניא בת\"כ פרשת ביום השמיני או עור יכול אפילו עורות של ים יהו טמאין והלא דין הוא וכו' ת\"ל בגד מה בגד מיוחד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהו ת\"ל או עור להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ כל שהו אפילו חוט ואפילו משיחה."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> גללים כלי אבנים כלי אדמה אינם מקבלין טומאה כלל משום דאין גדלין בארץ וכן כלי עץ העשוי לנחת שמחזיק מ' סאה בלח טהורים דכתיב מכל כלי עץ או עור או שק ואיתקש כלי עץ לשק דשק מיטלטל מלא וריקם וזה אינו מטלטל מלא דגדול הוא יותר מדאי ואם יטלטלוהו ישבר בידיהם. כלי חרש פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאים מאוירן או בהיסט הזב בפרק קמא דחולין תנן טהור בכלי חרס טמא בכל הכלים טהור בכל הכלים טמא בכלי חרס ובגמרא תנו רבנן אויר כלי חרס טמא וגבו טהור אויר כל הכלים טהור וגבן טמא מנה\"מ דתנו רבנן תוכו דכתיב גבי כלי חרס וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו אף על פי שלא נגע אתה אומר אף ע\"פ שלא נגע או אינו אלא אם כן נגע נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא מה תוכו האמור לטמא אוכלין שבתוכו דכתיב כל אשר בתוכו יטמא אף על פי שלא נגע דהתורה העידה על כלי חרס דמטמא כל אוכלין שבתוכו כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא ואפי' הוא מלא חרדל שהכלי אינו נוגע בכל החרדל שבתוכו אלא במה שסמוך לדפנות והאמצעיים מיטמאין מן האויר ואי אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל א' וא' ועוד אין אוכל מטמא אוכל ועוד דאם כן זה שני וזה שלישי וזה רביעי ואין רביעי לטמא את האמצעיים ופשוטי כלי חרש טהורין משום דאין להם תוך ולא טמאה התורה כלי חרש אלא דרך פתחו ותוכו כדאמר ובמס' כלים פרק כ\"ז תנן כל שאין בו תוך בכלי חרש אין לו אחוריים ואמרינן ריש פרק על אלו מומין כלי חרש בתוכו תלה רחמנא אית ליה תוך איטמי לית ליה תוך לא איטמי ליה ותניא בתוספתא דכלים אין טומאה לכלי חרש אלא מאוירו ובהיסט הזב ותניא נמי בתוספת' גבי חומרי זב מבמת בזב מטמא כלי חרש בהיסט ואין טמא מת מטמא כלי חרש בהיסט כדתניא בת\"כ וכלי חרש אשר יגע בו הזב יכול יטמאנו מאחוריו נאמר כאן בו ונאמר להלן בו אשר תבושל בו מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו אם כן למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרש מאוירו אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפילו מאחוריו ואי זה זה היסטו אבל גבי מת לא נתפרש טומאה בכלי חרש אלא מאוירו כשהוא פתוח באהל המת או שאינו באהל ונכנסה כזית בשר מת מאוירו אף על פי שלא נגעה בו דומיא דטומאות אחרות בכלי חרש דכתיב וכל אשר יפול מהם אל תוכו וגו' ואם היה מוקף צמיד פתיל הוא ומה שבתוכו טהור כדכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו הא יש צמיד פתיל עליו טהור."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> גולל מדבר שאינו מקבל טומאה וכן בכלי חרש מוקף צמיד פתיל הנוגע בהן טמא טומאת שבעה משום נוגע בגולל כדילפינן טומאה לגולל פרק בהמה המקשה מדכתיב וכל אשר יגע על פני השדה וכשפרשו מלהיות גולל טהורין דהא הוו דברים שאין מקבלין טומאה ומשום גולל הוא דמטמאי בזמן שהם גולל. וכן בהמה שכפתה ועשו אותה גולל הנוגע בה טמא טומאת שבעה כדתנן פט\"ו דאהלות וחבית וקורה נמי תנן להו התם פרק ט\"ו כמו שכתב הרב ז\"ל. וב' אבנים תני להו בתוספתא דאהלות פרק ב' דניטלה אחת מהן המאהיל על השניה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא. גל של צרורות נמי תני להו התם וחכמים אומרים אינו טמא אלא חדר הפנימי שהוא צרכו של קבר דמה שסותם החלל נקרא גולל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ארון </b> שהוא חקוק בסלע והניח בו המת וכסהו בגולל אין טמא אלא הנוגע בגולל ולא בסלע אלא אם כן בנה נפש על גבה כדתניא בתוספתא. וארון שחקוק בסלע רחבה מלמטה וצרה מלמעלה או איפכא או שוה מעלה ומטה פ\"ט דאהלות במשנה כלשון הרב וכשהוא שוה פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע ופסק כרבי יהושע. נקב ארון בסלע שם במשנה גלוסקוס הנוגע בו מכל מקום טהור חוץ ממקום פתיחתה. חצר הקבר במשנה פ' ט\"ו כבית הלל דאמרי ד' טפחים ובזמן שהחצר לאויר בתוספ' ומייתי לה לכולה פרק משוח מלחמה וטעמא דכל מאי דטמא הוא משום גולל או משום קבר דילפינן להו לעיל מקראי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> סתום שהמת בתוכו מטמא מכל סביביו דהוי כקבר סתום וכדתנן פ\"ז דאהלות וכדתניא פרק קמא דבתרא בית סתום מטמא כל סביביו והיינו משום דהוי כקבר סתום דמטמא מכל צדדיו וכדתניא בספרי כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מן הצדדין כשהוא פתוח מכאן אתה דן לקבר מה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח קבר שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח משמע דכשהאהל סתום מטמא במגע מכל סביביו והכא לא ילפינן אלא באהל שמקבל טומאה אבל בבית שאינו מקבל טומאה איכא לספוקי אי טומאת סביביו כשהוא סתום אי הויא דאוריתא או דרבנן. וכמה יהיה שיעור הפתח לטמא כנגדו כשהוא פתוח ד' טפחים וכזית מן המת פתחו בטפח וגדול מכזית הרי הוא כמת ופתחו בד' פרק ג' דאהלות במשנה ורבנן הוא דגזור טומאה כנגד הפתח שסופו של מת לצאת דרך שם."
+            ],
+            [
+                "<b>המת </b> בתוך הבית ובו פתחים הרבה נעולים כולם טמאים נפתח אחד מהם או חשב להוציאו באחד מהם אפילו שחשב אחר שמת המת אפילו חשב על חלון שהיא ד' טפחים הציל על כל הפתחים חוץ מאותה שפתח או שחשב עליה כדתנן במתני' דאהלות פ\"ח כב\"ה דאמרי אף על פי שחשב משמת ואפילו בחלון ד' כדתנן במתניתין דהא דתנן בתוספתא דנפתחו חלונות אינם מצילות על הפתחים היינו משום דאין דרך להוציאו דרך חלונות בסתמא אבל אם חשב להוציאו דרך החלון שיש בה ד' הציל על כל הפתחים ומדמחשבה מפקא מידי טומאת פתחים נר' דטומאתן לא הוי אלא מדרבנן ובפ' הדר מייתי תלמודא הא מתני' דמת בתוך הבית ובו פתחים הרבה נעולים וכו' וכתב רש\"י ז\"ל על פתח שעתיד לצאת בו טמא מיד טעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי להו וכן אם התחיל לחתור פתח משיחתור ד' הציל על כל הפתחים היה סתום באבנים אחד מן הפתחים והתחיל לפותחו להוציא משם המת משהתחיל הציל על כל הפתחים כבית הלל דאמרו התם כשיתחיל ומודים בפותח בתחלה עד שיפתח בארבעה. היו בו חלונות הרבה כולן מגופות טהורות נפתחו טמאות ולא הצילו על הפתחים כדתניא בתוספתא והיינו משום דאין דרך להוציאו דרך חלונות אבל חשב להוציאו דרך החלון הציל על הפתחים כדא' לעיל. פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל ע\"ג שניהם טמא חשב להוציאו בקטן טיהר את הגדול שם בתוספת' וכן אם היו שניהם מתאימים כגון שיש לו שני דלתות אחד מימין ואחד משמאל כדתניא בתוספתא. חשב להוציאו בפתח צפוני ואח\"כ אמרו אחיו שלא יוציאוהו אלא בדרומי טיהר את הצפוני ובלבד שלא יערי' כדאי' בהאי תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>בתים </b> הפתוחים לאכסדרה אם היה דרכו של מת שבבית (א') לצאת באכסדרה הבית שער טמא ושאר הבתים טהורים החדר שלפנים מן הבית שהיה סגור ונכנסה שם טומאה דרך חלון הבית טהור מפני שהטומאה חוזרת ויוצאה דרך החלון שנכנסה בו כדתניא התם בתוספתא פ\"ח."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהא שם חלל טפח על טפח ברום טפח אבל טומאה רצוצה אינו מטמא אלא המאהיל כנגד הטומאה כדאמר רבה בפרק מי שמתו דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה וכתב רש\"י ז\"ל דבר תורה הלכה למשה מסיני וכן כתב פרק העור והרוטב דהלכה למשה מסיני דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת עד התהום. כרי של תבואה או גג של אבנים וכן בית שמלאהו עפר או צרורות היה כזית מן המת תחתיו וכלים בצד הטומאה טהורים דטומא' בוקעת ועולה ואם היה מקום הטומאה חלול טפח הוי כקבר סתום כדתנן במתני' דאהלות פרק ט\"ו ובתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאה </b> שהיא רצוצה בכותל פ\"ז במשנה סמך לה סוכות טמאות ורבי יהודה מטהר ומפרש הרב ז\"ל דקאי אנפש אטומה דהוי טומאה רצוצה ולא אטפח על טפח דסליק מיניה משום דבתוספתא סוף פרק ז' מייתי להא דרבי יהודה אטומאה רצוצה כדאיתא התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שדה </b> שאבד בה קבר עפרה מטמא במגע ובמשא שמא יש בתוך עפרה עצם כשעורה ואם האהיל עליה נטמא באהלות פ' י\"ח שלשה בית הפרסות הן ותני שדה שאבד בה קבר בהדייהו וכל טומאות בית הפרס מדרבנן כדאמר' בכמה דוכתי בתלמודא והתם תנן דמטמאה במגע ובמשא ובאהל כיון שלא נחרש הקבר מטמא נמי באהל וכתב רבינו שמשון ז\"ל דמסתברא דשדה שאבד בה קבר ברשות היחיד בבקעה בימות הגשמים דהוי טומאתה דאוריתא דכיון דמוקפת גדר הויא רשות היחיד לשבת ולטומאה ובתוספות נמי כתבו פ\"ק דשבת דשדה שאבד בה קבר מוכח במועד קטן דהוי ספיקא דאוריתא וכל ספק ברשות היחיד הוי דאוריתא כסוטה דכתיב בה ונסתרה ונטמאה וגו'. בנה בית ועליה על גביו פרק י\"ז במשנה אם מכוין פתח העליה כנגד פתח הבית טהורה ואם לאו טמאה משום אסקופת עליה שמאהיל על השדה ומותר לזרוע בשדה זה כל זרע ולא אילנות מאכל שמגיעין למת השרשים כדתנן פרק י\"ח חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות ומפרש הרב ז\"ל דאאין ניטעת קאי חוץ מאילן סרק ולא אאין מקיימין ורבינו שמשון נמי כתב אי נמי אאין ניטעת קאי חוץ מאילן סרק והכי משמע כיון דקתני מפני שאינו עושה פירות משמע דאפי' בנטיעה לכתחלה. התלוליות הקרובות לעיר או לדרך בית הקברות בין חדשות בין ישנות טמאות רחוקות ישנות טמאות חדשות טהורות כדתנן פי\"ו דאהלות וישנה שאין אדם זוכרה כרבי יהודה במתניתין והאי ספקא מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שדה </b> בוכין עפרה טהור ואינה נזרעת ואינה ניטעת כדתנן במתניתין פרק י\"ח בהדי ג' בית הפרסות מדרבנן ועושין מעפרה תנורים לקדש כדתנן התם גבי שדה בוכין דמשני בית הפרס הראשונים אין עושין תנורים מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>קבר </b> הנמצא מותר לפנותו ואם פנהו מקומו טמא וכו' פרק נגמר הדין תא שמע נמצאת אתה אומר ג' קברות הן חלוקין בהלכותיהן קבר הנמצא קבר הידוע קבר המזיק לרבים קבר הנמצא וכגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא צוה לעולם לקוברו שם ובגזילה נקבר לשם מותר לפנותו שלא קנה את מקומו פנהו מקומו טהור שאף על פי שגזרו טומאה על הקברות ואף על פי שנטלו משם לא גזרו על זה ובהנאה נמי מותר ואף על גב דאיסורא דאוריתא הוא דאין תורת קבר עליו קבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה אסור לפנותו פנהו מקומו טמא גזירה רבנן היא שגזרו טומא' עולמית על הקבר כדי שלא יפנהו ואסור בהנאה וקבר המזיק את הרבים שקבור במקום הילוך הרבים ומיטמאין באהלו מותר לפנותו מפני נזקן של רבים פנהו מקומו טהור דלא גזור עליה מפני הנזק ומיהו אסור בהנאה דאיסורא דאוריתא הוא ולא פקעה כך פרש\"י ז\"ל בריתא זו ומוקי לה תלמודא דהאי דאסור בהנאה בקבר בנין הוא דאסיר מן התורה דמת וכל הנקבר בו איסורי הנאה נינהו דגמר שם שם מעגלה ערופה אבל אי לאו קבר בנין הוא לא מיתסרא דקרקע עולם אינה נאסרת דכתיב וישלך את עפרה אל קבר בני העם מקיש קבר לע\"ז מה עבוד' זרה במחובר לא מתסרא אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם הכי נמי קבר במחובר לא מיתסר והרב ז\"ל כתב בקבר הנמצא וקבר המזיק דמקומם טמא ואסור בהנאה ואין הפרש ביניהם אלא שקבר נמצא מותר לפנותו ואינו חובה וקבר המזיק חובה לפנותו מפני נזק הרבים ובקבר הידוע כתב דמקומו טהור ומותר בהנאה וכן שנויה בריתא זו בירושלמי דסוף נזיר כגרסת הרב ז\"ל ובתוספת' פרק י\"ז דאהלות גרסה אחרת קבר הנמצא מפנין אותו ומקומו טהור ואסור בהנאה כהראב\"ד ז\"ל ובקבר הידוע קתני ומותר בהנאה ובקבר המזיק טמא ואסור בהנאה הפך מה שכתב הראב\"ד ז\"ל ואיפשר שמצא הוא בתוספתא כמו שכתב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הפוגע </b> במת מצוה אם מצאו בתוך התחום מביאו לבית הקברות חוץ לתחום קנה מקומו אפילו בשדה מלאה כרכום שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ כדאמ' במרוב' ובירוש' דנזיר פרק כהן גדול מצאו בדרך קוברו לצדדין בצד שדה בור ולא בצד שדה ניר בשדה ניר ולא בשדה זרע בשדה זרע ולא בשדה כרם בשדה כרם ולא בשדה אילן משום אהל הטומאה היו שני השדות שווין קוברו בצד אי זה מהם שירצה הכל שם פרק כהן גדול דנזיר."
+            ],
+            [
+                "<b>קבר </b> הנמצא מטמא למפרע פרק דם הנדה תנן שרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי ולא היה בה שרץ וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> המוצא מת או קבר או דבר שמטמא באהל מן המת חייב לציין עליו כדי שלא יהא תקלה לאחרים ובפ' קמא דמועד קטן תנן ומציינין על הקברות בחולו של מועד ובגמרא אמר רבי שמעון בן פזי רמז לציון קברות מן התורה מנין דכתיב וראה עצם אדם ובנה עליו ציון ואף על גב דהאי קרא לעתיד לבא הוא דכתיב איכא למילף מהתם דמציינין והא מקמי דליתיה יחזקאל מאן אמרה ומשני הא אמר רב חסדא דבר זה לא למדנו מן התורה אלא מדברי יחזקאל כל בן נכר ערל לב וערל בשר וגו' הא מקמי דליתיה יחזקאל גמרא גמירי לה בהלכה למשה מסיני עד דאתא יחזקאל ואסמכיה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא רבי אבהו אמר מהכא וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש דעל ידי הציון יהא מרגיש ויפרוש וכן אמר רבי עוזיאל וכו' ואע\"ג דדרשינן מיניה דצריך אדם להודיע צערו לרבים מדכתיב טמא טמא תרי זימני שמעת מינה תרתי אביי אמר ולפני עור לא תתן מכשול שלא יהא נכשל בטומאה מי שאינו יודע ואמוראי אחריני ילפי התם מקראי טובא כדאיתא התם. ואין מציינין על כזית מצומצם שם בריתא אין מציינין על כזית ופריך וכזית מן המת אינו מטמא באהל אמר רב פפא בכזית מצומצם עסקינן דסוף סוף מיחסר חסר בקרקע ומוטב ישרפו עליו קדשים ותרומה לפי שעה ואל ישרפו לעולם. ובמה מציינין בסיד כדתנן פ' ה' דמעשר שני ושל קברות בסיד ממחה ושופך סביב הטומאה ואין מעמידין הציון על גבי הטומאה אלא יהא עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה. ואין מרחיקין את הציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל שם פרק קמא דמועד קטן בבריתא ואין מציינין על הודאות כדתניא התם דכיון דטומאה וודאית וברורה היא לא מטלטלי באותו מקום אבל מציינין על הספקות כדתניא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>שדה </b> מצויינת ויש בה אילנות נחרש בה קבר אין בה אילנות נאבד בה קבר ומטמא באהל כדתניא התם. מצא אבן מצויינת תחתיה טמא שתים ויש סיד ביניהם טמא ואם אין סיד ביניהם אם יש חרס ביניהם טהור שאינו אלא בנין שם מימרא דרב יהודה וקאמר אף על גב דליכא חרס ואקשו עליה מבריתא דקתני דאי ליכא חרס ביניהם טמא ואמר רב פפא כשהסיד שפוך על ראשיהן ומרודד לכאן ולכאן אי איכא חרס טהור ואי לא סיד דביני ביני הוא וטמא וכתבו בתוספות דחרס גרסינן כגרסת הרב ז\"ל. מצא מצר אחד מצויין הוא טמא וכל השדה טהורה וכן שנים וכן שלשה אבל ארבעה הן טהורין וכל השדה כולה טמאה שם מימרא דרב אסי משום דאין מרחיקין ציון ממקום הטומאה כדאיתא התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה חופר בשדה ומצא מתים בגומא או הרוגים או מת יושב או ראשו בין ברכיו אינו חושש שמא בית הקברות הוא אלא נוטל מה שמצא וחופר בבתולת הקרקע ג' אצבעות ושאר השדה בחזקת טהרה והעפר תיחוח עם ג' אצבעות נקרא תבוסת המת פרק המוכר פירות תניא מצאן רצופין ואין ביניהם מארבע אמות עד שמנה יש להם תבוסה ואין להם שכונת קברות."
+            ],
+            [
+                "<b>שדה </b> שנהרגו בה הרוגים ומפנה קבר מתוך שדהו וכן בור תנן בפי\"ז דאהלות בכולהו דמלקט עצם עצם וטהור."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> חופר ומצא מת מושכב כדרך שקוברין המתים נוטלו ואת תבוסתו וכו' כדתנן התם פי\"ו ופ' בתרא דנזיר והתם דייקינן מוצא פרט (למצור) [למצוי] שידוע שנקבר לשם שאין מותר לפנותו מת פרט להרוג שאם מצא אחד מגויד או שלשה מגויידין אמרינן דהכי איתרמי ולא הוי בשכונה קברות וקנו מקומן אלא נוטלן ואת תפוסתן מושכב פרט ליושב שאם מצא השלשה יושבין הואיל ואין מושכבין כשאר מתים נוטלן ואת תפוסתן כדרכן פרט לשראשו מונח בין ירכותיו שאם מצא אחד מן השלשה מונח ראשו בין ירכותיו לא הוו שכונה דהכי איתרמי שנזרק לשם ולהכי נוטלן ואת תפוסתן וכל הני מאי טעמא לא הוי שכונת בית הקברות בשלמא אחד מהם מצוי הכי הוא דגמירי דבעינן שלשה ידועין או שלשתן תחלה דמצא שלשה האחד ידוע ושנים תחלה או איפכא אין להם תפוסה ושכונה אלא כי מצאן אחד הרוג או יושב או ראשו מונחת לו בין ירכותיו או חפר הואיל ושלשתן מצאן תחלה שיש להם שכונת קברות אמאי נוטלן ומשני אמרינן דילמא גוי הוא האי יושב או ראשו בין ברכיו ולא פש להוא להכא אלא תרי ותנן נוטלן ואת תפוסתן ורשב\"ם נמי פי' דטעמא דשנים ידוע ואחד תחלה או איפכא דהוי הלכה למשה מסיני והרוג משום דהוי חסר וחסר אין לו תפוסה ולא שכונה וכתבו בתוספות ושמא הלכה למשה מסיני הוא והוי נמי דומיא דמלא תרווד רקב דהרוג וחסר אין לו מלא תרווד רקב כדאמרינן לעיל וטעמא דנטילה תפיסה אמרינן פרקא בתרא דנזיר דכתיב ונשאתני ממצרים מעפר מצרים טול עמי. מצא שלשה מתים כל אחד מהם מוטל כדרך כל הנקברים אם יש בין זה לזה מארבע אמות עד (שלשה) שמנה הרי זו שכונת קברות שם במשנה וגבי חצר הקבר תנן פרק המוכר פירות בהלין מטה וקוברין ובמתניתין דאהלות נמי תנן כמלא מטה וקוברים וכיון דהוי שכונת קברות בודק הימנו ולהלן עשרים אמה כדתנן התם וטעמא דעשרים אמה שהוא כמנין שתי מערות והחצר שביניהם ומשמע דמתחלה ג' מנינן להני עשרים אמה כדפי' רש\"י ז\"ל התם ואם לא מצא מת בתוך העשרים הם טהורות לפי מה שכתב הרב ז\"ל דצריך לבדוק מן האחרון עשרים אמה כתב דהני עשרים טהורות כיון שלא מצא בהם טומאה ודייק לישנא דמתניתין דקתני בודק הימנו ולהלן עשרים אמה דמשמע מן האחרון וכן פי' רשב\"ם ז\"ל ממקום שכלה גוף המתים לצד המערה עשרים אמה. מצא מת אחר בתוך עשרים צריך לבדוק ממנו עשרים אמה אחרות כדתנן התם שרגלים לדבר שהיא שכונת קברות שאילו זה יחיד מצא בתחלה היה נוטל אותו ואת תפוסתו אבל עכשיו שמצא ג' בתוך עשרים ואחד בסוף עשרים יש לומר שהיא שכונת קברות והוי בחזקה דהויא מדאוריתא ואם היה אחד מאלו שמצא הרוג או יושב או ראשו בין ברכיו אינו בודק עוד דלא מחזקינן בהו שכונה כדאמרינן אלא נוטלן ואת תפוסתן שחזקתן גוים."
+            ],
+            [
+                "<b>הגוים </b> אין להם טומאת קברות עד שיגע בעצמה של טומאה או ישאנה כדילפינן לעיל פ\"ק דלית להו אלא טומאת מגע ומשא."
+            ],
+            [
+                "<b>מת </b> שחסר אבר אין לו תפוסה ולא שכונה הלכה למשה מסיני כדאמרינן לעיל וכתב הרב ז\"ל אבר שאם ינטל מן החי וימות ובגמרא אמרינן סתמא מת שחסר אין לו תפוסה ולא שכונה ובתוספתא גרסינן רבי אומר כדי שינטל מן החי וימות. מתים הנמצאים על פני השדה אין להם שכונה ולא תפוסה אלא מלקט עצם עצם והכל טהור בתוספתא והנקבר שלא ברשות יש לו תפוסה ולא שכונה שם בהאי תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> המוצא ג' מתים כדרכן בתחלה או שלשה כוכין או כוך ונקיע ומערה הרי זו שכונת קברות כחכמים דפליגי (אמר) ארבי שמעון בתוספתא. מצא שנים ואחד היה ידוע יש להם תפוסה ולא שכונה כדאמר' לעיל דהלכתא גמירי לה הכי דאינו עושה שכונה לבדוק אלא בשלשה ידועין או נמצאים. כיצד בודק חופר עד שמגיע לבתולה או לסלע כדתנן פי\"ו דאהלות ואם מצא חרס אינו כבתולה דחרס בידי אדם הוא ואית דגרסי' בתוספתא הרי זו בתולה כדאשכחן בדוד כשכרה שתין כרה אלף אמה ומצא חרס. מצא מים הרי הוא כבתולה כמו ששנוי שם בתוספתא ואין צריך לחפור כל עשרים אמה אלא חופר אמה ומניח אמה כדתנן התם ונהר ושלוליה ודרך הרבים ג\"כ במשנה פי\"ו תנן התם דמפסיקין ורבינו שמשון כתב דמפסיקין אבל בודק מצד האחר כדמשמע בתוספתא. והמוציא עפר הבדיקה אפילו היה כהן אוכל בתרומה כדתנן במתניתין אוכל בדמעו כל כמה דלא איתחזק שם טומאה ודמעו פי' רבינו שמשון תרומתו מלשון מלאתך ודמעך ומשמע אפילו בתרומה וודאית. אבל מי שמפקח בגל של אבנים שנפל על אדם ומת אינו אוכל בדמעו כדתנן התם דכיון דהוחזקה שם טומאה דילמא מאהיל ואפילו ספק חי ספק מת."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גל </b> טמא שנתערב בשני גלין טהורין מה שבדק טהור ומה שלא בדק טמא ואם בדק את כולן כולן בחזקת טומאה עד שיגיע לסלע או לבתולה כחכמים דפליגי אר' מאיר בפרק האשה בנדה במתניתין דקתני וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ואם לא מצא כולן טהורין דאע\"ג דגל אחד היה טמא שהיה שם כזית מן המת כיון דבדק עד הסלע ולא מצא דילמא עורב נטלו כדאמרינן בגמרא."
+            ],
+            [
+                "<b>בור </b> שמטילין לתוכו נפלין המאהיל עליו טמא דין תורה במשנת אהלות פי\"ו בור שמטילין לתוכו נפלין או הרוגין מלקט עצם והכל טהור ואם הפילה אשה שם נפל ואין ידוע אם הפילה דבר מטמא או לא ספקו טהור כיון דחולדה וברדלס מצויין שם כדתניא התם בתוספתא דבא מעשה לפני חכמים וטהרוהו מהאי טעמא ואמרינן בתוספתא דרשב\"ג אומר דנפלין אינן קונין את הקבר והביא רבינו שמשון ז\"ל וכתב טעמא משום דכתיב לא תשיג גבול רעיך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל כל שיש לו נחלה יש לו גבול ושאין לו נחלה אין לו גבול ולהכי אינן קונין מקומן ואין להם תפוסה."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> ספק במידי דאוריתא נראה דהוי חומרו מדאוריתא כדאשכחן בכמה דוכתי דמעטינן ספק מקרה כמו ממזר ודאי אמר רחמנא ולא ממזר ספק משמע דאי לא מעטיה הוה אסרינן ליה לספק ממזר מן התורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> הפרס מקום שנחרש בו קבר כדתנן פי\"ו דעושה בית פרס עד מאה אמה ממקום הקבר ואפילו היה בארון ומושקע ברובדין ורום ב' קומות הואיל וחרש על הקבר עושה בית הפרס מדרבנן וכדתניא התם בתוס' היה חורש והטיח בסלע או בגדר (במשא) דעד שם לבד הוא עושה בית הפרס. חרש חמשים שהוא חצי מענה וחזר והשלים למאה הכל בית הפרס אבל חרש והלך חוץ למאה אינו עושה בית הפרס אלא עד מאה כדתנן התם ואין בית הפרס עושה בית הפרס אחר כדאמר' ספ\"ק דתמורה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חזקת </b> העצמות המכוסות שהן של אדם והמגולות של בהמה כדתניא בתוספתא ספי\"ז חריץ מלא עצמות אדם או צבורי עצמות וחרשן עם השדה אינם עושים בית הפרס כדתנן פי\"ז החורש (מלטמא) [מלא טמי'] שהוא חריץ מתים טמונים הרבה יחד כמו שהגוים עושים ומצבירת עצמות דודאי אותו המקום אינו שלו וכן שדה שאבד בה קבר דהוי ספק ספקא שמא לא חרש במקום הקבר או שנמצא בה קבר דלא קנסינן ליה כיון דלא ידע. וכן חורש שדה שאינו שלו דלדידיה קנסו רבנן כשהוא עצמו חרש הקבר וכן נכרי וכן כותי אינן עושין בית הפרס כדתנן בהאי מתניתין ושותף ואריס ואפטרופוס אין עושין בית הפרס כדתניא בתוספתא ואם חרש קבר בשדה שלו ושל חברו כאחד שלו עושה בית הפרס ולא של חברו כדתניא נמי התם בתוספתא וכן החורש את המת עצמו שלא היה קבור אינו עושה בית הפרס דאין בית הפרס אלא בשדה שחרש בה קבר וכדתניא בתוספתא ריש פי\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> בית הפרס של מעלה עושה בית הפרס שדה אחר שהוא למטה ממנו ועל ידי גשמים ששטפו מלמעלה למטה ואפילו הלבינו או האדימו אותה בשדה בית הפרס כדתנן פי\"ז דאהלות."
+            ],
+            [
+                "<b>בית </b> הפרס זה שנחרש בה קבר מותר לנטוע בו כל נטע ולא כל זרע אלא הנקצר כדתנן הכל פי\"ח דאהלות. שדה שהוחזקה שהיא בית הפרס אפילו ארבעה סאין הויא בחזקתה כדתניא בתוספתא. מצא שדה מצויינת אם יש בה אילן בידוע שאבד קבר כדתניא בתוספתא ספי\"ח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המהלך </b> בבית הפרס על אבנים שאינם מתנדנדים בשעת הילוך או על בהמה ואדם שכחן יפה טהור אבל מתנדנדין או אדם ובהמה שכחן רע טמא כדתנן פרק בתרא דאהלות."
+            ],
+            [
+                "<b>המטהר </b> בית הפרס צריך לטהרו במעמד ב' תלמידי חכמים כדתניא בתוספתא וכונס כל העפר בכברה שנקבה דקין וממחה ומוציא כל עצם כשעורה כדתנן פי\"ח דאהלות. נטל ג' טפחים עפר מבית הפרס או נתן על גביו ג\"ט טהור כדתניא בתוספתא פי\"ז ובמתניתין וכן אם נטל מחציו ג\"ט ונתן על חציו האחר ג\"ט טהור כדתנן התם אבל נטל טפח ומחצה ונתן טפח ומחצה ממקום אחר טמאה דלא כרבי שמעון דמטהר במתני' דפרק בתרא וכן אם עזקו טמא כדתניא בתוספתא עזקו אין לו בדיקה גדולה מזה דברי רבי שמעון ובמתני' נמי תנן ר' שמעון אומר אפילו העוזק טהור אבל לרבנן טמא רצפו באבנים שאינן מזדעזעות טהור כדתנן התם בסוף אהלות והכל מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארץ </b> העמים בתחלה גזרו על גושה ואחר כך גזרו על אוירה כדאמרינן פ\"ק דשבת ובפכ\"ג בנזיר וכן כלי חרס שהכניס אוירן לאויר ארץ העמים ושאר כלים שהכניסן לארץ העמים כדתניא פרק בתרא דתוספתא דאהלות. טומאת אויר ארץ העמים אין שורפין תרומה וקדשים עליה בטומאת עפרה אלא תולין אותן וכן אין צריך הזאה שלישית בעפרה. שיעור טומאה עפר בית הפרס וארץ העמים כחותם המרצופין כדתנן במתני' פי\"ז ושם אמר רבי יהודה מעשה שהיו אגרות באות מח\"ל וכו' לפי שלא היה בהם כחותם המרצופין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המביא </b> תנורים וספסלים וכלי חרס אפילו הוסקו טמאין משום שהיו באויר ארץ העמים וכלי חרס מטמא מאוירו וכדתניא פי\"ז בתוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>המהלך </b> בארץ העמים בהרים ובסלעים בתוספתא פי\"ח ארץ העמים בתולה שלה טמאה ובמתני' תנן בהדיא דבהרים ובסלעים טמא בים ובשונית טהור ובים טהור משום נוגע ולא משום אויר דמתניתין לא איירי אלא בטומאה נגיעה בעפר. נכנס בשידה תיבה ומגדל טמא וכדאמר' בתוספתא פי\"ח טהור אתיא כרבי יוסי דפליג אר' בבריתא פ\"ק דגיטין והלכה כרבי מחברו."
+            ],
+            [
+                "<b>סוריה </b> עפרה טמא ואוירה טהור כדא' פ\"ק דגיטין ואם היתה סמוכה לארץ העמים נכנסין לה בשידה תיבה כיון שאין לה טומאת אויר וארץ ישראל הסמוך לארץ העמים נבדקת וטהורה כדמשמע בתוספתא פי\"ח."
+            ],
+            [
+                "<b>מדורות </b> הגוים אפילו בארץ ישראל טמאים משום נפלים. ותרומה וקדשים שנמצאו שם תולין לא אוכלין ולא שורפין כדתנן במתניתין פרק בתרא ובתוספתא על מדור העמים תולין ורבי יוסי אומר אף שורפין ושיעור הדירה ארבעים יום כדי שתתעבר ותפיל נפל שמטמא כדתנן במתניתין ואף על פי שאין עמו אשה דפרוצין בעריות ומביאין נשים לבתיהן בלילה ומדרבנן הוא דחיישינן להכי. ואפילו עבד או סריס או קטן בן ט' עושין מדור הגוים כדתניא בתוספתא פרק בתרא ואם היה עבד או אשה שומרין אותו מדור שלא יקברו שם הגוים הדרים בבית שום נפל טהור אע\"פ שנכנס ויוצא וכדתנן במתניתין פרק בתרא. ומה הם בודקים הביבים ומים סרוחים כדתנן במתניתין וכל מקום שחזיר וברדלס יכולין להלכו אין צריך בדיקה כדתנן התם מדור שחרב הרי הוא בטומאתו כדתנן בתוספתא פ\"ז ובמתניתין תנן רשב\"ג אומר עיר גוים שחרבה אין בה משום מדור וכתב רבינו שמשון ז\"ל הבית של גוי שחרב טמא כדתניא בתוס' כיון דשאר העיר בישוב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>איצטוונים </b> טהורה כדתנן במתניתין ועשרה מקומות אין בהם משום מדור הגוים אהלי הערביים (והזונו') [והסוכות] כולהו תנן להו במתניתין בתרא דאהלות וחנות שאינו דר בה טהור כדתניא בתוספתא בית שער החצר הטמאה כמוה כדתנא התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיירות </b> המובלעות אין בהם משום ארץ העמים אע\"פ שפטורות מן המעשרות כדתניא בשלהי תוספתא ודרך של עולי בבל נמי טהורות אע\"פ שהם מובלעים כדאיתא התם דהכי חזקתן טהור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טפח </b> על טפח מרובע על רום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה דין תורה כדתנן פ\"ג דאהלות והא אמרינן לעיל דהלכה למשה מסיני הוא דחלל טפח חוצץ בפני הטומאה משום דהוי אהל ולכך מביא את הטומאה לכלים שתחתיו מכזית המת שהיא תחתיו ובציר מטפח לא הוי אהל ולהכי אינו מביא את הטומאה שאם יש תחתיו כזית מת וכלים אינו מביא את הטומאה דלאו אהל הוא אלא הויא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה ויורדת ומה שכנגד הטומאה למעלה או למטה טמא ומה שבצדה ואין נוגע בה טהור וכן אם יש בה טפח על טפח מרובע על רום טפח חוצץ שהכלים שהם על אהל זה טהורים ואם אין בו טפח על טפח וכו' הכלים שעל גביו והם נגד הטומאה או אותם שהם תחתיו נגד הטומאה טמאים דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כדאמרינן ואם כן האהל שהוא טפח על טפח מביא וחוצץ בין שהוא למטה מן האהל והכלים על גביו או איפכא ואם היה פחות מטפח ברום או ברוחב או באורך אינו מביא ואינו חוצץ אע\"פ שהוא ארוך הרבה אם אינו רוחב טפח דהכי גמיר לה לטומאת אהל שאינה בפחות מטפח על טפח מרובע וברום טפח ולא הוי אלא טומאה רצוצה ואדם וכלים נעשים אהל מביאין את הטומאה ואין חוצצין ואפילו כלי חרש שאין מקבלין טומאה מגבן כדתניא בתוס' פ\"ז כדתנן ריש פ' ששי דאהלות בגווני טובא דמתני התם דאפילו אהל שהוא סמוך על האדם ועל הכלים אינו חוצץ כיון דמקבלים טומאה ואם היה לוח מונח על גבי אבנים או כ\"ח מביא וחוצץ כדתנן התם. וכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה הבאים במדה הרי הם כאהלים ואינם ככלים ולפיכך חוצצין בפני הטומאה כדתנן פ\"ח דאהלות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נסר </b> שהוא נתון על פי תנור חדש לא הוי כלי והנסר מביא את הטומאה וחוצץ בפניה ואם הוא ישן הוא כלי ונמצא הנסר סמוך על כלי ואינו נעשה אהל לחצוץ בפני הטומאה אלא להביא כדתנן ריש פ' נסר י\"ב מאהלות. נסר שהוא נתון על פי שני תנורין אפילו ישנים ועודף מחוצה להם וטומאה בין ב' התנורים ביניהם בלבד טמא דאינו עודף מן הצדדין וכן כשהיה הנסר על תנור אחד ישן ואינו עודף מן הצדדין אלא מזה ומזה טומאה בצד זה כלים (יש) שבצד השני טהורים דאין מקום לטומאה לבא לצד האחר כיון שאינו עודף אלא מזה ומזה בין בתנור אחד בין בשני תנורין ולא מן הצדדין התם פי\"ב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים מביאין את הטומאה בעובי המרדע דאע\"ג דאהל דאוריתא לא הוי פחות מטפח דהלכה למשה מסיני הוא כשאר שיעורין גזרו רבנן על מי שיש בהקפו טפח כמו המרדע שיביא את הטומאה אע\"פ שאין רחבו אלא אצבע ושליש כדתנן פי\"ו דאהלות ומייתי לה פ\"ק דשבת בי\"ח דבר שגזרו וכרבי שקיים דברי חכמים שאין מרדע מביא טומאה אלא על הנושא לבד כיון שאין ברחבו טפח אלא בהקפו דאלו היה ברחבו טפח היה מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו והשתא לא גזרו הקפו אטו רחבו אלא לאדם הנושא והיינו כשהיה נושאו ולא היה נוגע בו אלא על ידי סודרין דאינו נטמא אלא טומאת ערב מדאוריתא דשלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב כדאמרינן לעיל פרק חמשי והוי כלים בכלים ואדם בכלים מרדע מטמא סודר וסודר אדם טומאת ערב מן התורה וגזרו טומאת שבעה שיביא לו המרדע טומאת אהל לטמאו שבעה מדרבנן גזרה הקפו משום רחבו כדאמר דאי לא מטמאה ליה טומאת שבעה הוא סבר דטומאתו הויא משום אהל ושאהל אינו מטמא אלא טומאת ערב ולהכי גזרו עליו טומאת שבעה אי נמי הוה מצינן לאוקומי על ידי סודרין הרבה ולא היה אדם טמא מדאוריתא אפילו טומאת ערב שהיא ד' או ה' וגזרו עליו טומאת שבעה כדין טומאת אהל כמו שפי' התוס' פ\"ק דשבת."
+            ],
+            [
+                "<b>ארונות </b> של עץ אם יש בין כיסוי הארון והמת גובה טפח חוצץ והעומד על הארון טהור מן התורה אלא שחכמים גזרו על כל הארונות משום אותם שאין בהם גובה טפח חלל וכדא' פרק מי שמתו משום טומאה רצוצה."
+            ],
+            [
+                "<b>קורה </b> שיש בה פותח טפח שמביאה את הטומאה אם יש בהקפה ג\"ט במשנה פי\"ח סאה שהיא מוטה על צדה באויר כלומר שאינה בתוך הבית והיא שוכבת על צדה בארץ אינה מביאה את הטומאה תחת כולה למה שהוא תחת חלל שפועה מן הצדדין או למה שיש בתוכה אם היתה טומאה תחתיה בצדה הנוגע בארץ עד שיהיה בהקפה ד' טפחי' ומחצה כדתני' בתוספ' פ\"ג וטעמא דבהאי שיעורא איכא טפח על טפח גובה מעל הארץ דכיון שיש ד\"ט ומחצה בהקפה יש בעוביה טפח ומחצה דכל שיש בהקפו ג\"ט יש ברחבו טפח ואם נשים מחיצה תוך זאת הסאה באמצע עובי רחבה תהיה זאת המחיצה רחבה טפח ומחצה פחות עובי דופני הסאה ותהיה גבוה מן הארץ שהוא מקום שמוטל עליו סאה ג' רביעי טפח ואם נגביה מחיצה זאת תוך הסאה כשנקצר אותה עד טפח תהיה גבוה מן הארץ טפח על טפח ומן המחיצה לצד העליון של סאה יהיה שיעור חצי טפח כי כשנעשה מרובע תוך העיגול אם יהיה העיגול ד\"ט ומחצה היקף יהיה אלכסונו והוא רחבו טפח ומחצה ויש כדי לרבע בתוכו טפח על טפח כי כל טפח בריבועה טפח ותרי חומשי באלכסונה שהוא טפח ומחצה פחות חצי חומש והחצי חומש הוא עובי דופני הסאה נמצא שבפחות מד\"ט ומחצה הקף אין אתה יכול לרבע בו טפח על טפח כדי שיהיה גבהו מעל הארץ טפח לפיכך אם היתה סאה זאת גבוה מעל הארץ חצי טפח והיה בהקפה ג' טפחים מביאה את הטומאה שאם נניח מחיצה תוך אמצע חלל' תהיה זאת המחיצה טפח עם עובי דופני הסאה שכל שיש בהיקפו ג\"ט יש ברחבו טפח ותהיה זאת המחיצה גבוה מצד התחתון של סאה חצי טפח ומצד העליון כמו כן חצי טפח עם עובי הדפנות נמצא ממחיצה זאת עד הארץ טפח כיון שהיא גבוהה מן הארץ חצי טפח ולכך מביאה את הטומאה כדמסיים בתוס' וכיון דאיכא אהל טפח מבפנים מהני לטמא אף מבחוץ למה שהוא תחת הטפח דסאה מקבלת טומאה ואינה חוצצת. וכן עמוד עגול שהוא מוטל לארץ אינו מביא את הטומאה תחת דופנו עד שיהיה בו היקף כ\"ד טפחים שאם לא כן טומאה בוקעת ועולה כדתני' בההוא תוספתא גופא ומפני שעמוד זה אטום אין בו חלל אלא מן הצדדין וצריך שיהיה בהיקפו כ\"ד כדי שיהא מכל צד טפח על טפח חלל מעל הארץ שהרי אמצעות עובי העמוד הוא היותר בולט ומאהיל על הארץ מזה ומזה וכשיש בהקף העמוד כ\"ד יהיה טפח ע\"ט חלל ואמצעות עובי העמוד מאהיל וזה צורתו העיגול הוא כ\"ד טפחים נמצא המרובע שבתוכו ששה פחות שליש בקירוב על ששה פחות שליש בקירוב כי אלכסון זה המרובע הוא רוחב העמוד והוא שמנה טפחים בקירוב והוא שליש כל העובי בחשבון מה שאמרו כל שיש בהקפו ג\"ט יש ברחבו טפח ואם היה המרובע ו' על ו' היה אלכסונו והוא רוחב העגול י\"ב חומשין יותר באופן שיהי' שמונה וב' חומשין נסיר השני חומשין בעד השליש שחסר בריבוע וגם אינם שני חומשים מכוונים יותר האלכסון על הריבוע אלא חסר ממנו מעט כמו שנראה בגמ' עירובין ואם כן הריבוע קרוב לששה על ששה נמשיך קו על אמצעי הריבוע ויגיע משני הצדדין עד העיגול נמצא מה שיש מן הקו תוך המרובע ששה בקירוב ומה שיוצא מן הקו מן המרובע עד העיגול הוא טפח ומשהו יותר מכאן וכן מכל ארבע צלעות המרובע מה שיוצא מאמצע כל צלע עד העיגול הוא טפח ומשהו כמו שכתבתי וזה הטפח הוא שמאהיל על חלל טפח כי הנה זה העמוד נניח שהוא שוכב בארץ נגד מקום שממנו כתוב עליו בי\"ת והנה מה שבולט ומאהיל משני הצדדין הוא זוית אל\"ף מצד אחד וזוית ה\"א מצד אחר והוא קו טפח מזה ומזה המאהלים טפח על טפח שלמטה מהם נניחם מזה ומזה וכתוב בתוכם גימ\"ל דל\"ת והראיה כי הם טפח על טפח שהרי הוכחנו כי מה שיש בין המרובע לעגול הוא קו טפח כמו הקו שכתוב אצלו בי\"ת מקום מושב העמוד הוא טפח ונמשיך ב' צלעות המרובע מזה ומזה חוץ למרובע והוא חוץ לעגול עד כנגד תחתית העמוד והוא המקום שהוא שוכב עליו נמצא חלל גובה טפח מזה ומזה ונמשיך ג\"כ משתי קצוות האלכסון שכתוב אצלו אל\"ף ה\"א קו אחד עד למטה נכח הקו שהמשכנו משתי צלעות המרובע נמצא זה טפח המרובע טפח על טפח ברום טפח כמו שהוא מצוייר לעין ומאהיל על הטפח מזה ומזה מה שיש בין המרובע לעגול גם כי הוא בשיפוע דשיפועי אהלים כאהלים דמו א\"כ כל מה שיש מן הכלים תוך זה החלל של טפח על טפח הוא טמא מכזית המת הנתון תחת העמוד במקום ששוכב בו וגם הכלים הנתונים במקום שכתבו בו וי\"ו זי\"ן הם טמאים גם כי אין לשם חלל טפח דשיפועי אהלים כאהלים דמו ולכן תחת כולו מטמא באוהל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> טפח על טפח ברום טפח קרוי אהל כמו שנתבאר ואפילו שהיה שלא בידי אדם כדתנן פ\"ג דאהלות דלא כר' יהודה דסבר דאהל שאינו בידי אדם אינו קרוי אהל וילף ממשכן דקרוי אהל והוי בידי אדם כדאמרינן פרק הישן ורבנן סברי אהל אהל ריבה דאהלים טובא כתיבי בפרשת פרה לרבות אף העשוי מאליו כדאיתא התם. ואם היה אהל זה רעוע אינו אהל כגון שבכות ופרעות שאינם יכולים לקבל מעזיבה בינונית כדתנן פ\"ח דאהלות אינם אהל אלא מדבריהם ואם יכולים לקבל מעזיבה בינונית הוו אהל מן התורה דאהל קבוע בעינן להביא ולחוץ וסביר' ליה לרב ז\"ל דמתני' דפ\"ח דקתני וח\"א מעזיבה בינונית מדאורי' קתני דמביאין וחוצצין משום דתני להו בהדי הני דמביאין וחוצצין מדאוריתא ואלו הוה מדרבנן היו מביאין ולא היו חוצצין בפני הטומאה ומשום הכי הא דאמרינן דסבכות ופרעות הוו מדרבנן פ\"ק דמועד קטן ופר' דם הנדה היינו כשאינם מקבלים מעזיבה בינונית דהוו אהל להביא טומאה לחומרא ולא לחוץ בפני הטומאה לקולא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו </b> מביאין וחוצצין כלי עץ הבאין במדה כדתנן ריש פ\"ח והם כלים שדה תיבה ומגדל וכוורת ובור כדתנן להו התם שמחזיקים מ' סאה בלח שהם כורים ביבש וכיון דלא מקבלי טומאה הוו אהל מן התורה להביא ולחוץ בפני הטומאה ופשוטי כלי עור דהיינו סקורטיא וקטבלי' דתנן במתניתין ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת שהם נטוים כעין אהל כדתנן להו התם ובהמות וחיות בין טהורות בין טמאות כדתנן התם ובתוספ' מפרש ראשו של זה בין רגליו של זה והעוף ששכן שם במשנה ופירש רבינו שמשון בקשור וכתב עוד ויתכן דהכא אפילו דלא קשור דלא דמי לעוף ששכן בחלון בפרק לא יחפור דהתם לענין למעט את הטפח והחוטט בגדיש מקום לקטן להצילו מן השמש כדתנן בהאי מתניתין ואוכלים שאינם מוכשרים כדי שלא יטמאו שם במשנה ואוכלים טהורים ירקות המתקיימות בימות החמה ובימות הגשמים הוו כאילנות כדמתני' להו במתניתין התם אירוס וקיסוס וירקות חמור ודלעת יוונית וכן סובכות ופרעות שיכולות לקבל מעזיבה כדאמ' לעיל וזיזין וגזריות ושובכות ושקיפין וסלעין ונחירין ושנינים כולהו מייתי להו התם גבי מתניתין באלו מביאין וחוצצין."
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו </b> מביאין ולא חוצצין הכלים שאינם במדה שהרי מקבלים טומאה וכלי עור שאינם נטוים כעין אהל אלא מתוחים כדמתני להו בסיפא דמתניתין לכולהו דמני ברישא דמתניתין וכן בהמה וחיה שמתו ואוכלין טמאין ומוסף עליהם ריחים של אדם כדתנן התם ואדם הא אמרינן לעיל דאינו חוצץ בפני הטומאה משום דמקבל טומאה. ובספרי זוטא מרבינן לכל המאהילין מזאת התורה אדם כי ימות באהל תורה אחת לכל המאהילין ומזאת ממעט אותן שאינם מביאים ולא חוצצין זרעים וירקות המחוברים חוץ מהד' שמנינו וכפת הברד והשלג והכפור והגליד והמלח ואדם הדולג והקופץ ממקום [למקו'] אינו מביא הטומאה ועוף פורח וטלית מנפנפת וספינה ששטה על פני המים כדתנן לכולהו התם פרק שמיני משום דאין לכולם קיום אהל ולאו אהל מיקרי. ואם קשר הספינה או הטלית מביאין את הטומאה כדתנן התם. ונסר השטה על פני המים הוא כספינה השטה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו </b> חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי מטה והמשפלות והסרוגות שבחלונ' כדתנן להו התם פרק שמיני ובפרק העור והרוטב תניא נמי חוצצין אם הם מונחים בין הבית והעליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> טומאה נכנסה לאהל ולא יוצאה ממנו בפחות מטפח כדתנן פ\"ג דאהלות ובחלון שנעשה לאורה הטומאה יוצאה ונכנסה בשיעור פנדיון האיטלקי כדתנן במתניתין פי\"ג דשיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה ותנן בכלים דהוי כשיעור פונדיון ולכך מביא את הטומאה למה שחוץ לחלון זה לצד אחר דאם עשאה לשום תשמיש לא הויא חלון בבציר מטפח אבל כל שהוא לאורה בשיעור פונדיון מהניא והוי חלון."
+            ],
+            [
+                "<b>חלון </b> הנעשה שלא בידי אדם פי\"ז מכלים ופי\"ג אהלות תנן דשיעורו כמלא אגרוף והוא כראש גדול של אדם שהוא גדול מטפח משום דלא נעשה בידי אדם וכדאיתא פ' הישן דמודה ר' יהודה דאהל שלא בידי אדם אם יש בה רוחב כמלא אגרוף דהויא אהל אע\"ג דסבירא ליה דאהל שלא בידי אדם לאו הוי אהל כדיליף איהו ממשכן והיינו בטפח אבל כמלא אגרוף מודה משום דמלא אגרף חשבינן ליה למאור העשוי שלא בידי אדם ואם חישב על חלון זה שנעשה מאליו לתשמיש הוי שיעורו בטפח כדיניה ואם לאורה שיעורו בפונדיון כדתנן באהלות פי\"ג דמחשבה כאן כמעשה כיון שהוא פתוח כבר."
+            ],
+            [
+                "<b>מאור </b> שהתחיל לסותמו ולא הספיק לגמור סתימתו אם נשאר ממנו רום אצבעיים על רוחב גודל מביא את הטומאה פחות מכאן הרי הוא כסתום כדתנן פי\"ג ובתוספ' מפר' שלא הספיק לגומרו שלא היה לו טיט או שראו חברו וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>חלון </b> גדול העשוי לאורה והיה בו שבכה אם יש בה נקב אחד כמלא מקדח מביא ומוציא את הטומאה כדתנן פי\"ג בפלוגתא דב\"ש וב\"ה אמרה עד שיהא במקום אחד כמלא מקדח. וחלון שהוא עשוי לתשמיש ויש בו שבכה אם יש במקום אחד טפח על טפח [כו'] בנה בית חוצה לחלון העשוי לאורה ואינה מאירה צריכה שיעור טפח דהרי אינה עתה אלא לתשמיש ואם לא בנה אלא כנגד אמצעה התחתון שהוא מכוסה הוי בפותח טפח והעליון שהוא מגולה לאויר כמלא מקדח כדתנן התם פי\"ג (האור) [החור] שבדלת כמלא אגרוף כרבי דפליג אר' טרפון במתניתין ואם שייר בה החרש מקום פתוח או נשאר אויר בין ב' הדלתות או שפתחו הרוח מודה רבי טרפון דהוי שיעורו כמלא אגרוף כדתנן התם סתמא דמתניתין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> חור בכותל שם במשנה העושה מקום לקנה ולאספתי ולנר פי' להוציא משם קנה או יתד או נר שיעורו בפותח טפח לב\"ה לזון את עיניו ולדבר עם חברו ולתשמיש אחר חוץ מקנה ואספתי ונר שיעורו בפותח טפח כדתנן התם והני שיעורין כולהו הלכתא בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חלון </b> תשמיש שסתמה בדבר החוצץ בפני הטומאה אלא שדעתו לפנותו אינו חוצץ כדא' פרק לא יחפור והא עשבים חזו לבהמתו וסופו ליטלן משם והיכי תני' דמעטי' ומוקי לה באפרזת' שאינו ראוי לבהמה וכן תבן סרוח חוצץ ושאינו סרוח אינו חוצץ כדאיתא התם פ' לא יחפור. ותבואה שגדלה בחלון וחבית וקופה ועשבים מרים דהני אפרזתא במטלניות ואבר ובשר המדולדלים בבהמה טמאה ועוף וגוי כפות ובן שמנה בשבת ומלח מר כולהו ממעטי וחוצצין כדהוו בגוונא דמוקי להו התם בגמרא עלה דבריתא משום דאין דעתו לפנותו כדאמרינן התם וכן חרס וס\"ת שבלה אבל שלג וברד וגליד וכפור ומים אין ממעטין כדתני' בהאי בריתא פרק לא יחפור משום דאין מתקיימין ונמסין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מיעט </b> את הטפח בפחות מכזית בשר המת או מבשר הנבלה אי עצם פחות מכשעורה או פחו' מכעדשה מן השרץ הרי אלו חוצצין שאין דעתו לפנותן וכן פחות מכביצה אוכלין כולהו תנן להו פי\"ג דאהלות. וכלי חרס שסתם בו את החלון ופיו לחוץ במשנה פ\"ו דאהלות ומייתי לה פרק לא יחפור משום דאינו מטמאה מגבו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b> בבית מת או רובע עצמות שהוא מטמא באהל וכיוצא בהם ומיעט החלון בעצם כשעורה הרי הוא מצטרף לשאר העצמות ואינו חוצץ וכן פחות מכזית אינו מיעוט ומצטרף לבשר המת שבפנים כדתנן התם אבל העצם ממעט על יד הבשר שבפנים ובשר ממעט על יד העצמות שבפנים כדתנן נמי התם פי\"ג. מיעט הטפח בשתי וערב המנוגעין או גוש מבית הפרס אינם חוצצין כיון דהוו דבר טמא כדתנן התם. ולבינה שעשאה מעפר בית הפרס ממעטה דכיון דנעשה עפר טהור דגוש הוא דהוי טמא ואינו חוצץ מיעוט בקורי עכביש דהיינו כביי דתנן התם במתניתין אם יש בהם ממש חוצץ ואם לאו אינו חוצץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארובה </b> שהיא באמצע הבית וטומאה תחת תקרת הבית כנגד ארובה טהור ושאר הבית טמא כיון שהטומאה תחת התקרה הכלים שכנגד הארובה טהורים כיון שהם רואים פני הרקיע דליכא אהל כנגד הארובה מלמעלה ואע\"פ דטומאה אצל הכלים שהם כנגד התקרה תוך ג' טפחים לא אמרי לבוד דשאני טומאה דהלכתא גמירי לה הכי דכל שאינו תחת אהל הטומאה לא מיטמא היתה הטומאה כנגד הארובה בלבד כל הבית טהור דאינה תחת אהל הבית וכדתנן באהלות פרק עשירי ברישא דמתניתין דיש בה פותח טפח ובסיפא דמתניתין דאין הארובה פותח טפח היתה הטומאה מקצתה תחת התקרה ומקצתה תחת אויר הארובה שיש בה פותח טפח מה שבתוך הבית הכל טמא דאף על גב דלא הוי כל הטומאה אלא כזית חציו תחת התקרה וחציו תחת האויר אפילו הכי אנו מושכין כל הטומאה לבית כיון שהיה מסובכת וגם כן מה שכנגד הטומאה שהוא נגד הארובה טמא שהזית נמשך לכאן ולכאן כדתנן ברישא דמתניתין דיש בה פותח טפח ובסיפא דמתניתין דאין בה פותח טפח תנן מקצת הטומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה רבי יוסי אומר אם יש בטומאה שתחלק ויש שיעור טומאה תחת התקרה ושיעור תחת הארובה הכל טמא ואם לאו הבית טמא כנגד הטומאה טהור דכיון דאין בה פותח טפח אינו נמשך מה שבתוך הבית להשלים חצי שיעור שכנגד ארובה להוציא הטומאה ולהכי אפילו האהיל נגד הטומאה מן הארובה טהור וברישא דאיכא שיעור נגד הארובה אפילו מה שאינו כנגד הטומאה אלא הוא בבית נגד האויר של ארובה שאינו נגד הטומאה טמא כיון דאיכא שיעור נגד הארובה והא דתנן וכנגד הטומאה טמא דמשמע דוקא כנגד הטומאה אבל שלא כנגד הטומאה וכנגד אויר הארובה טהור הוא הדין דאפילו כנגד הארובה שלא כנגד הטומאה טמא ומשום דתנן בסיפא בדליכא שיעור דכנגד הטומאה טהור דהוי רבותא דאפילו מאהיל על הטומאה טהור כיון דליכא שיעור נגד אויר הארובה תנא נמי ברישא דכנגד הטומאה טמא והוא הדין שלא כנגד הטומאה נגד אויר הארובה הואיל דאיכא שיעור טומאה נגד הארובה כדאיתא וכן כתב הרב ז\"ל ברישא דיש בה פותח טפח ומקצת הטומאה נגד הארובה דכנגד כל הארובה טמא. היה בארובה פותח טפח ונתן אדם רגלו מלמעלה הכל טמא כדתנן התם אין בארובה פותח טפח הוא טהור דאין טומאה יוצאה לו בפחות מטפח כיון דאין הטומאה אלא כנגד התקרה ואם היתה הטומאה נגד הארובה שם במשנה ר' מאיר מטמא וחכמים אומרים אם טומאה קדמה את רגלו טמא שהרי האהיל על הטומאה דהא דאמרי' דאין טומאה יוצאה בפחות מטפח היינו כשאינו מאהיל על הטומאה ממש אלא שטומאה בבית והוא מאהיל על פחות מטפח שבבית ואינו יוצא טומא' שבבית כנגד התקר' לחוץ דרך ארובה שאין פותח טפח אבל אם הטומאה כנגד הארוב' והאהיל עליה נגד הטומאה אפילו שאין בה פותח טפח טמא כדאמרינן אלא שאם קדם רגלו לטומאה שתחת הארובה טהור המאהיל עצמו משום דנסתמה הארובה מקודם הטומאה ולא אתיא עליה כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> כזית מן המת בפי העורב והאהיל על גבי ארובה שאין בה טפח הבית טמא כדתני' בתוספתא בפלוגתא דרבנן ורבי יוסי."
+            ],
+            [
+                "<b>בית </b> וארובה באמצע התקרה ועליה על גבה וארובה בעליה נגד ארובת הבית בין יש בהן פותח טפח או לא הטומאה בבית כנגד ארובות טהור ועליה נמי טהורה אפילו שיש בארובה פותח טפח כיון דיש לעליה נמי ארוב' שיש לה פותח יוצאה משם הטומאה לחוץ טומאה נגד הארובות הבית טהור כדתנן התם במתניתין ברישא דיש בה פותח טפח ובסיפא דאין בה פותח טפח ואם נתן דבר שהוא מקבל טומאה על אחת מן הארובות לשיש בהן פותח טפח הכל טמא מה שבבית ומה שבעליה דאין דבר שמקבל טומאה חוצץ כדא' לעיל והרי יש בהן פותח טפח שיצא' הטומאה ואם נתן דבר שאינו מקבל טומאה על ארובת הבית העליה טהורה ואם נתנו על ארובת העליה הבית והעליה טמאים וכנגד הארובות למעלה טהור כדתנן ברישא דיש בה פותח טפח ובסיפא דאין בארובות פותח טפח תנן דאם הטומאה בבית ונתן דבר שמקבל טומאה או שאינו מקבל בין מלמטה בארובה של בית בין בשל עליה אין טמא אלא התחתון דאין טומאה יוצאה בפחות פותח טפח ואפילו מה שנתן על הארובה שמקבל טומאה טהור כיון דלא הוי הטומאה נגד הארובה אבל אם הטומאה כנגד הארובה ונתן על אחד מן הארובה דבר שהוא מקבל טומאה טמאין הבית והעליה שהרי עירב את הטומאה דאע\"ג דאין יוצאה הטומאה בפחות מטפח הכא דהיתה הטומאה נגד הארובה והאהיל על הטומאה דבר המקבל טומאה כיון שיצאה הטומאה לטמא אותו דבר המטמא טומאה שהאהיל עליו הרי עירב את הטומאה למעלה בעליה ואם נתן דבר שאינו מקבל טומאה על אחד מן הארובות הבית שלמטה לבד טמא דאף ע\"ג דהטומאה היתה נגד הארובה ולא נגד תקרת הבית השתא שכסה הארובה נעשה כל הבית סתום והרי בתוכה טומאה וטמא כל מה שבתוכה אבל העליה טהורה אע\"ג דלא כסה אלא ארובת העליה של מעלה ולא ארובת הבית משום דאין טומאה יוצאה בפחות מטפח כדאמר' והיינו כשעשה הארובה אבל נפתחה התקרה ונעשית ארובה מאליה הא אמרינן לעיל דכל שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף."
+            ],
+            [
+                "<b>הפוחת </b> את המעזיבה להכניס בה רגל הערש אם יש במה שפחת ונכנס בו רגל הערש פותח טפח ויש טומאה בבית אף העליה טמאה ואם אין בה פותח טפח הרגל לבד טמא שאין טומאה יוצאה לעליה בפחות מטפח ורגל מיהא טמא שמאהיל בבית כדתנן פי\"ב סנדל של עריסה וכו' ומונין בו כדרך שמונין במת שהסנדל והעריסה טמאין טומאת שבעה והתינוק טמא טומאת ערב כדאמר' לעיל דשלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב ואע\"ג דאמרינן לעיל גבי ארובה שאין בה פותח טפח וטומאה בבית ונתן את רגלו על גבה טהורה הכא מיירי בשהרגל נתון בפחת המעזיבה בחציה של מעזיבה של מטה דנידונית מעזיבה מחצה על מחצה כדתנן פ\"ו כך כתב רבינו שמשון. נפחתה המעזיבה מאליה שיעורה כמלא אגרוף כיון דלא הוי בידי אדם כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>ארובה </b> שבתוך תקרת הבית וקדרה מונחת על הארץ מכוונת כנגד ארובה ויכולה לצאת בצמצום מן הארובה טומאה תחתיה רצוצה בינה ובין הארץ או שהיתה הטומאה בתוך הקדרה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין טמא אלא כנגדה למעלה ולמטה והבית כולו טהור וטעמא דבתוכה או על גבה דאע\"ג דלא הויא טומאה רצוצה דאינה תחתיה כיון שהיא מגולה לשמים תחת אויר הארובה ונכנסה ויוצאה מן הארובה אין הבית טמא ורבינו שמשון ז\"ל כתב דהמאהיל עליה נמי שלא כנגד הטומאה טהור אבל כנגד הטומאה טמא דאף על גב דאין כלי חרס מטמא מגבו היינו בשאר טומאה או אפילו בטומאת מת והוא מוקף צמיד פתיל או בגבוהה טפח כדאיתא בסיפא דמתניתין אבל הכא דבוקעת תוכה נמי טמא אף על גב דטומאה תחתיה וכל מה שבקדרה נמי טמא דאע\"ג דאין אדם וכלים מטמאין מאויר כלי חרס הכא בטומאת מת מיטמאין כל זמן שהטומאה שם מטעם חיבורין והא דקתני בוקעת ועולה דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור היינו דוקא במה שחוץ לקדרה ע\"כ וכן נראה גם כן מדברי הרב ז\"ל שכתב ואין טמא אלא כנגדה דמשמע מחוץ לקדרה. היתה הקדרה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או תחת תקרת הבית כלו טהור מה שבתוך הקדרה וכל מה שכנגדה נגד הארובה שהרי האהילה אהל טפח מגבה על הטומאה ומצלת של מעלה כיון דאינה מקבלת טומאה מגבה וכדתנן במתניתין טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור היתה הטומאה בתוכה או על גבה הבית כולו טהור שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד ובמתניתין תנן בתוכה או על גבה הכל טמא ונראה שהרב ז\"ל גורס הכל טהור כמו שפי' בפי' המשנה דכיון שהטומאה היא כנגד הארובה כל הבית טהור ואף מה שתחת הקדרה כיון שהיא גבוהה מן הארץ טפח ואינו טמא אלא מה שכנגד הטומא' עד לרקיע ומה שבתוך הקדרה כשהטומאה בתוכה נמי איפשר דטמא מאוירו מטעם חיבורין כדאמ' לעיל. היתה הקדרה קטנה שאם תעלה מן הארובה נמצא בינה ובין הארובה פותח טפח אע\"פ שהיא גבוה טפח וטומאה בתוכה או על גבה או תחתיה הבית טהור בתוספ' פרק י\"א תני בבי טובא בארובה ובהדיא תניא היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שניצולין תוכה וגבה עם דופנו של אהל ואם היתה הטומאה בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה והולכה בארובה וישיבנה לארובה פותח טפח ואם היתה טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ע\"כ לשון הברייתא והא דקתני הכל טמא היינו מה שבתוכה וע\"ג אבל הבית טהור כיון שאם תעלה יש פותח טפח בינה ובין הארובה מצלה על הבית וכן פי' הר\"ש ז\"ל. היתה הקדרה מונחת בצד איסקופת הבית שאם תעלה נמצא ממנה פותח טפח לפנים מן המשקוף והיתה טומאה רצוצה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא כיון שיש ממנה פותח טפח לפנים הכל אהל א' הוי ותוכה וגבה טהור כיון שגבוהה טפח. היתה הטומאה בתוכה או על גבה הבית טמא מפני שנכנסה טפח במשקוף וכן תחתיה טמא מפני שהטומאה יוצאה לתחתיה מן הבית שהכל אהל אחד והיינו דתנן בסיפא דמתני' בתוכה או על גבה הכל טמא ואם לא היתה נכנסת במשקוף פותח או היתה בצד המשקוף טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה והבית טהור כדתנן במתני' התם פרק ארובה."
+            ],
+            [
+                "<b>קורות </b> הבית והעליה שאין עליהן מעזיבה והן מכוונות קורה כנגד קורה ואויר כנגד אויר ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה בלבד טמא כדתנן במתניתין דאהלות פרק י\"ב היתה הטומאה בין קורת הבית לקורת העליה בין שתיהן בלבד טמא כיון שהן מכוונות ויש בהן רוחב טפח. היתה הטומאה על גבי עליונה כנגדה עד לרקיע טמא כדתנן התם ואם היו מכוונות קורות העליונות כנגד אויר התחתונות וטומאה תחת אחת מהן תחת כולם טמא שאם תעלה התחתונות או תוריד העליונות נמצא הכל סתום כאלו היתה תקרה שוה ולכך הכל טמא כדתנן התם ואם היתה טומאה על גבן מהן ולרקיע טמא. אין בקורות פותח טפח בכל גוונא טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כדתניא בתוספת' בסיפא אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה וכו' ואכולהו קאי אעליונות מתחתונות דלית בהו פותח טפח. בית שנסדק גגו וכותליו פרק י\"ב דאהלות טומאה בצד חוץ כלים שבצד פנים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס טומאה בצד פנים אם היה רוחב הסדק כמלא חוט המשקולת לב\"ה כדקתני בתוס' כלים שבחציו החיצון טהורין פחות מכאן טמאים."
+            ],
+            [
+                "<b>אכסדרה </b> שנסדקה אויר הסדק מפסיק והוו כשני אהלים כדתנן התם. נתן רגלו או קנה עירב את הטומאה שהרי נסתם האויר כדתנן נתן את רגלו או קנה מלמעלן עירב את הטומאה נתנן בארץ אינו מביא את הטומאה עד שיהא גבוה מן הארץ פותח טפח ואדם וכלים מקבלים שם במשנה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> זיז מדבריהם כשגבוה י\"ב טפח מביא את הטומאה בכל שהו כדתנן פרק י\"ד ואם היה גבוה יותר וכן העטרו' והתפוסין אין מביאין את הטומאה אלא בפותח טפח כדתנן התם וכתב הרב ז\"ל בפירוש המשנה על משנה זו ששיעורין אלו כולם הלכה למשה מסיני והרי כתב שטומאת זיז וכיוצא בה שאין בהם פותח טפח הוא מדבריהם ואפשר דהוי הלכה פסוקה כהלכה למשה מסיני כדאמר' בעלמא אבל כל שיש בו רוחב טפח הוי טומאתו מן התורה וזיז שעל גבי הפתח בפותח טפח כדתנן התם וכן קנה לרבי יוחנן בן נורי הוי כזיז."
+            ],
+            [
+                "<b>\nזיז </b> הסובב את הבית בפחות מטפח שיוצא הטומאה מן הבית לתחתיו ואינה נכנסת שם במשנה כרבי יהושע וכן בחצר המוקפת אכסדרה."
+            ],
+            [
+                "<b>חלון </b> העשויה לתשמיש וזיז יוצא עליו כל שהוא מביא את הטומאה דתנן פרק י\"ד זיז שעל גבי חלון רום אצבעיים וכו' וזיז שעל גבי חלון העשויה למאור תניא בתוספת' בכל שהוא ובנין היוצא לפני החלון אינו מביא את הטומאה אלא אם כן יש עליו זיז כרבי יהושע פרק י\"ב גבי בטח וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> זיזין זה על גב זה ויש בהן וביניהן פותח טפח היתה הטומאה תחת התחתון תחתיו בלבד טמא ביניהם ביניהם בלבד טמא על גב העליון כנגדו עד הרקיע טמא כדתנן פרק י\"ד. היה עודף העליון על פותח טפח טומאה תחת התחתון או ביניהן תחתיהן או ביניהן טמא דכיון שהעליון עודף טפח עירב את הטומא' ואם היה עודף פחות מטפח וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא והעודף מערב את הטומאה. היתה הטומאה ביניהן או תחת המותר ביניהן ותחת המותר טמא ותחת התחתון טהור דכיון דאינו עודף פותח טפח אינו מביא את הטומאה לתחת התחתון כרבי יהושע במתניתין. יש בכל אחד מהן פותח טפח ולא ביניהם טומאה תחת התחתון תחתון בלבד טמא כדתנן טומאה תחתיהן התחתון טמא והכי גריס הרב ז\"ל בפי' המשנה דהא דתנן אין ביניהן פותח טפח אבין שני הזיזין קאי אבל תחת התחתון איכא פותח טפח והר\"ש ז\"ל מייתי נמי האי גרסא. היתה ביניהן או על גבן כנגד הטומאה עד לרקיע טמא כיון דאין ביניהן פותח טפח וכל זיז שיש בו טפח מביא את הטומאה תחתיו מן התורה אין בהן פותח טפח בין שיש ביניהן טפח או לא לעולם טומאה בוקעת כדתנן התם וכן ב' יריעות כדתנן נמי התם. כלים או בגדים שהם מונחים זה על גב זה וטומאה רצוצה ביניהן גבוהה מן הארץ טפח מה שלמעלה הוי אהל ונטמא מה שלמטה כדתנן פרק י\"א ופרק ט\"ו ואם היו טבליות של שיש הוו כקרקע וטומאה בוקעת כדתנן [פט\"ו] (פטור)."
+            ],
+            [
+                "<b>לוחות </b> של עץ שנוגעות זה בקרן זוית שלהן שאין שיעור טפח מחובר זו בזו וגבוהות מן הארץ טפח וטומאה תחת אחת מהן כלים שתחת השניה טהורין כדתנן פרק ט\"ו והנוגע בטבלא זו השניה כנוגע בכלים שנגעו באהל המת וטמא טומאת שבעה כדתנן התם וכל כלי שמביא את הטומאה ואינו חוצץ אם האהיל על המת כלים שעל גביו טמאים כדאמר' לעיל משום שהם מאהילים כיון שהכלי אינו חוצץ כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>חבית </b> שהיא יושבת על שוליה וכזית מן המת נתון בתוכה או תחתיה כנגד אויר פיה ולא כנגד דופנותיה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמאה שהרי הטומאה בוקעת מתחתיה ונטמא אוירא וכדתנן במתני' פרק ט' והחבית טמאה וכתב הר\"ש ז\"ל לא שתהא החבית עצמה טמאה דע\"כ מתניתין בחבית שאינה מקבלת טומאה כדמוכח בסיפא דקתני בד\"א בחבית טהורה אלא כלומר אף שבתוך החבית כנגד הטומאה טמאין משום דסתם חבית פיה רחב כשיעור קרקרותיה ע\"כ והרב ז\"ל גם כן כתב בפי' המשנה וז\"ל וזו החבית כבר נטמא אותה בזה המין מן הטומאה אשר יטמא כל מה שיהיה נכחי אליו עכ\"ל נראה כי החבית טמאה ר\"ל מה שבתוך החבית נכח הטומאה היתה הטומאה תחת עובי דופנה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טהורה היינו מה שבתוך החבית אפילו כנגד הזוית דדופני החבית בולטין כמין בטן כן כתב הר\"ש ז\"ל אבל הרב ז\"ל כתב היתה הטומאה תחת עובי דפנה משמע דאינו נגד אוירה כלל שדופן החבית שוה בלי בליטה וכמו שכתב ולמה החבית טהורה שהרי אין הטומאה בוקעת אוירה לה ואין כלי חרס מטמא אלא מאוירו. היתה הטומאה מקצתה תחת עובי דפנה ומקצתה תחת אוירה טומאה בוקעת ואם יש בדפנות פותח טפח כולה טמאה וכנגד פיה טהור וכדתנן במתני' וכתב הרב ז\"ל טעמא שהרי הטומאה פשטה בדפנות בלבד כיון שיש בעובי הדפנות פותח טפח והר\"ש ז\"ל כתב אם יש בדפנות פותח טפח שבטן החבית בולט כל כך לחוץ שיש שם במקום אחד מדפיה של חבית טפח על טפח על רום טפח הכל טמא שהאהל מביא את הטומאה בכל החבית חוץ מכנגד פיה שאין שם אהל ומשום הכי כנגד פיה טהורה ואם לאו שאין שם טפח טומאה בוקעה ואין טמא אלא כנגד הזית בד\"א בחבית טהורה כתב הר\"ש ז\"ל ע\"כ האי בחבית טהורה דתנן היינו דלאו בת קבולי טומאה הוא בחבית של שייטין דתנן פ' ב' דכלים דאי בת קבולי טומאה היא מאי נפקא לן מינה במה שהיתה טהורה כיון דהשתא מיהא נטמאה אבל אם היתה בת קבול טומאה או גבוהה טפח מן הארץ או מכוסה או כפוי' והיתה טומאה תחתיה או תוכה או על גבה הכל טמא כדתנן במתני'. היתה מוקפת צמיד פתיל ונתונה על גבי המת אוכלים ומשקין שבתוכה טהורין משום דניצולין בצמיד פתיל כדכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל וגו' הא יש צמיד פתיל עליו מציל והכלים שעל גבה טמאים וכדתניא בתוס' גבי דיני חבית. חביות שהן יושבות על שוליהן או מוטות ונוגעות זו בזו ברוחב טפח טומאה אחת מהן בוקעת מפני שהיא רצוצה כדתנן פרק ט\"ו וכתב הר\"ש ז\"ל ואפילו כנגד הטומאה אלא מה שחוץ לחביות משום שאין כלי מציל אלא עם דפנות אהלים אבל מה שבתוכו טהור כיון דאין כלי חרס מיטמא מגבו בעלמא שבתוכו מציל דחביות אלא באויר הן עומדות ולא בבית והשתא הא דקתני טומאה בוקעת ועולה לצדדין הוי המוטות על צדיהן בוקעת ועולה דוקא במה שלא כנגד הטומאה טהור אבל ביושבות על שוליהן דקדרה עצמה נטמאת כדפי' פרק כוורת הרי היא כמאן דליתיה ואינה סותמת את החלל ואותה חבית שעל גבה מאהילה ומביאה את הטומאה לכל שתחתיה ובוקעת ועולה כנגדה עד לרקיע ע\"כ. בד\"א בטהורות אבל אם היו טמאות או גבוהות מעל הארץ טפח תחת כולן טמא כדתנן התם משום דנוגעות זו בזו בפותח טפח והרי הן טמאות דאין חוצצות למה שבתוכן או הן גבוהות טפח ונעשה אהל אחד כל מה שתחתיהן במה שנגועה זו בזו בפותח טפח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אדם </b> שהאהיל בידו אחת על המת והשניה על הכלים או נגע והאהיל על הכלים אם יש בידו פותח טפח הכלים טמאים וכדתנן סוף פרק ט\"ו דאהלות דכיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים מביאות את הטומאה וכן שני בתים ובהן שני חצאי זתים ופשט ידיו לשני הבתים והאהיל על שני חצי זתים ויש בידו פותח טפח ערב את הטומאה ונעשה הכל אהל אחד כדתנן התם במתני' גופא וטמא הוא והבתים ואם אין בידיו פותח טפח אינו מביא את הטומאה כדתנן בסיפא דמתני'."
+            ],
+            [
+                "<b>אדם </b> שהשקיף בצד החלון והאהיל על הטומאה שבחוץ מביא את הטומאה לבית כדתנן פרק י\"א ובית אומר' מביא את הטומאה ואזלי לטעמייהו דחשבי ליה לאדם חלל טפח הילכך אף על פי שגופו דבוק בחלון צד עליון שבו מביא את הטומא' לבית דהא איכא חלל גופו דהוי טפח וכן אם היה מוטל על האסקופ' והאהילה טומאה עליו מביאה לבית משום חלל גופו או מוציאה מן הבית לטהורין שהאהילו עליו מבחוץ משום חלל גופו כדתנן התם אליבא דב\"ה דאמרי אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה וחלל הגוף חשיב חלל אף על פי שבני מעיו לתוכו."
+            ],
+            [
+                "<b>נושאי </b> המת שהיו תחת אכסדרא והגיף אחד הדלת של בית שבתוך אכסדרא כדי שלא תכנס הטומאה לבית וסמכו במפתח אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו הבית טהור ואם לאו טמא דכל דבר הנסמך כאדם וכלים אינו חוצץ בפני הטומאה דהא אמרינן לעיל דאין נעשין אהל לטהר דמביאין ואין חוצצין."
+            ],
+            [
+                "<b>תנור </b> שעינו קמורה חוץ לבית והאהילו עליו קוברי המת פ\"ה ב\"ה אומרי' התנור טמא והבית טהור דקא סברי דנכנסת דרך עינו לתנור אבל אין יוצאה דרך פיה וכתב הר\"ש ז\"ל דבשאין בעין פותח טפח איירי וכדמוכח בתוספ' דסברי ב\"ה דנכנסת טומאה לכלי קטן ולא לטמא הבית ע\"כ. מגדל הבא במדה שהוא עמד בתוך הפתח ופתח לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טמא כדתנן סוף פרק ד' טומאה בתוכו הבית טהור שהטומאה יוצאה דרך פתח המגדל שחוץ לבית טומאה בבית מה שבתוכו טמא שדרך הטומאה לצאת וכתב הר\"ש ז\"ל דבמשנה דוקני' גרסינן טהור וכן בתוספת' וכן עיקר שאין דרך טומאה ליכנס שם ע\"כ. היתה מוכני של מגדל מושכב לאחוריו ואינה נשמטת (נשמטה) מתחת המגדל וטומאה תוך המוכני נגד קורות הבית טהור דנחשב כמגדל והרי המגדל נפתח לחוץ וכשיש במוכני טפח על טפח על רום טפח חלול כדתנן התם פרק ד' דמתני'. היה המגדל עומד בתוך הבית וטומאה בתוכו או בתוך התיבה שלו אף על פי שאין ביציאתה פותח טפח הבית טמא שם פרק ד' דאהלות משום שדרך טומאה לצאת וכשתצא לבית הרי היא טומאה ורבי יוסי פליג משום דאיפשר להוציא את הטומאה לחצאין או לשורפה במקומה טומאה בבית מה שבתוכו טהור דאין דרך טומאה ליכנס שם כדתנן התם. וכלים שבינו לארץ או לכותל או לקורות טמאים אם יש שם פותח טפח לארץ או לכותל או למגדל. היתה הטומאה בין המגדל והארץ או הכותל או הקורות אפילו אין שם חלל טפח הבית טמא כדתנן התם משום דבוקעת ועולה ויורדת נכנס לחלל המגדל ויוצאה לבית ומשום הכי בעינן שלא תהא הטומאה נגד עובי הדפנות של מגדל וכן כתב הר\"ש. היה המגדל עומד באויר חוץ לבית טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורין טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורין כדתנן התם ריש פרק ד' בפלוגתא דרבי יוסי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שיפועי אהלים כאהלים כדתנן פרק י\"ז דאהלות כולהו גווני בין היתה טומאה בתוך האהל או מאחוריו או בחצי זית תוכו בחצי זית מאחוריו והאהל לעצמו טמא טומאת שבעה ואף על גב דאין טפח גג למעלה כיון דבשיפוע האהל יכול האדם לרבע טפח על טפח ברום טפח באויר שתחתיו הוי אהל דשיפועי אהלים כאהלים דמו כדאמרי'."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> כנף האהל (מדורה) [מרודד] שם במשנה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כוורת </b> שפיה חוץ לפתח וכזית מן המת תחתיה או על גבה מבחוץ כל שכנגד הטומאה תחתיה או גבה טמא כדתנן פ' כוורת והוא פרק ט' דאהלות וכל מה שבאוי' תוכה טהור חוץ ממה שהוא תוכה נגד הטומאה והבית טהור שם במשנה תנן וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור ומפרש הר\"ש ז\"ל דכל שאינו כנגד הזית אתוכה נמי קאי דמה שאינו כנגד הזית בתוכה הוא דטהור אבל מה שהוא כנגד הזית בתוכה טמא דכמו שאינה מצלת על מה שעל גבה שהוא כנגד הטומאה הכי נמי אינה מצלת על מה שבתוכה אם הוא נגד הטומאה והר\"ש ז\"ל פי' דכל שאינו כנגד הזית אתחתיה וגבה קאי אבל תוכה אפילו מה שכנגד הטומאה טהור דמצלת על מה שבתוכ' וה\"ק וכל מה שאינו כנגד הזית מבחוץ תוכה כלו' ותוכה בוא\"ו כלים שבתוכה אפילו כנגד הזית והבית ג\"כ טהור טומאה בבית אין טמא אלא הבית טומאה בתוכה הכל טמא כדתנן התם משום דכמלי' טומאה דמיא ואינה מצלת על מה שתחתיה או על גבה אפילו שלא כנגד הטומאה והבית נמי טמא שהרי חללה תוך הבית ואינה מצלת על הבית כיון שהיא מחולחלת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או על גבה או בבית הכל טמא כדתנן במתניתין הכל טמא אלא תוכה ומפרש הרב ז\"ל אלא תוכה מה שאינו כנגד הטומאה בתוכה אבל מה שכנגד הטומאה אפילו בתוכה טמא כדאמר' לעיל. היתה הטומאה בתוכה כשהיא גבוהה טפח הכל טמא כדתנן התם בד\"א בזמן שהוא כלי ומחולחלת אבל אי לאו הכי תוכה וגבה טהור כשטומאה תחתיה ואין טמא תחתיה והבית כיון שגבוהה טפח הוי אהל אחד עם הבית היתה טומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה וכל השאר טהור דאין הטומאה נכנסת לבית כיון דאינה מחולחלת ופיה לחוץ ומצלת נמי על מה שתחתיה ועל גבה כיון דלאו כלי הוא היתה הטומאה על גבה ממנו עד לרקיע טמא כדתנן התם. היתה מונחת לארץ ופיה לחוץ כזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא על גבה כנגדו עד לרקיע טמא בבית אין טמא אלא הבית בתוכה אין טמא אלא תוכה. היתה מוטלת בארץ ופיה לפנים והיא שלימה וחלולה וטומאה נתון תחתיה או על גבה מבחוץ כל שכנגד הזית תחתיה או על גבה וכל מה שבאויר תוכה טהור חוץ מכנגד הטומאה והא דתנן תחתיה וגבה ותוכה טמא היינו מה שכנגד הטומאה בתוכה כדפי' הרב ז\"ל ותנן כל שאינו כנגד הטומאה תחתיה וגבה טהור ולא הזכיר תוכה וחפשתי במשנה דוקנית ומצאתי תוכה והבית טהור וכן נראה גרסת הרב ז\"ל דכתב והבית טהור כיון שהטומאה בחוץ. היתה הטומאה בתוכה או בבית הכל טמא כדתנן התם משום דנכנסה טומאה תוך פיה. היתה גבוהה מן הארץ טפח הכל טמא כדת' התם משום דהוי אהל אחד הית' פחותה או פקוקה הכל טמא חוץ מעל גבה וטומאה על גבה כנגדו עד לרקיע טמא ותוכה ותחתיה והבית טהור ואם היתה מונחת על הארץ שאינה גבוהה טפח ופיה לפנים טומאה תחתיה כנגדו עד התהום טמא על גבה עד לרקיע טמא בתוכה או בבית תוכה והבית טמאה משום דפיה לפנים. כוורת שהיא בתוך הבית וממלאה הבית ופיה למעלה הטומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית שבתוכה טהור שדרך טומאה לצאת ממנה לבית אף על פי שאין בה פותח טפח ואין דרכה ליכנס מן הבית לתוכה וכדתנן התם בין אחת בין שתים בין עומדות בין מטות כיון שאין ממנה ולכותל טפח. היתה עומדת בפתח ואין בינה למשקוף טפח טומאה בתוכה הבית טהור בבית תוכה טמא כדתנן התם שדרך הטומאה לצאת מן הבית דרך הפתח ותטמא מה שבתוך הכוורת ואין דרכה ליכנס כשהטומאה בתוכה והר\"ש ז\"ל כתב דטומאה בבית מה שבתוכה טהור גרסי' כדמשמע בתוס' שהטומאה יוצאה לחוץ ואין נכנסה לתוך הכוורת. כוורת חלולה שלימה מונחת על צידה באויר כגון בחצר או בגינה כזית מן (המתחתים) [המת תחתי'] או על גבה כל שכנגד הזית תחתיה וגבה טמא ומה שבתוכה טהור אלא כנגד הטומאה טומאה בתוכה הכל טמא כל מה שבתוכה ושנגדה למעלה ולמטה וכדתנן התם היתה מוטה על צדה באויר היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה או על גבה כל שתחתיה ושעל גבה טמא ושבתוכה נגד הטומאה כדתנן התם הכל טמא אלא תוכה ורוצה לומר תוכה שלא כנגד הטומאה היתה טומאה בתוכה הכל טמא כדתנן התם שהכלים מביאין ואין חוצצין כדא' לעיל. היתה פחותה או פקוקה או באה במדה טומאה תחתיה כנגדו עד התהום טמא על גבה כנגדו עד לרקיע טמא בתוכה אין טמא אלא תוכה. היתה גבוהה טפח טומאה תחתי' תחתיה בלבד טמא תוכה תוכה בלבד טמא על גבה כנגדו עד לרקיע טמא וכדתנן התם במתני'. היתה כלי ויושבת על שוליה לאויר טומאה תחתיה או תוכה או על גבה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה טפח או מכוסה או כפויה על פיה טומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא כדתנן התם וכתב הרב ז\"ל בפי' המשנה דכשהיתה מכוסה וטומאה בתוכה או היתה הפוכה על פיה ושוליה לשמים וטומאה גם כן בתוכה שמטמא ג\"כ למעלה ולמטה כמו קבר סתום דילפינן לעיל דמטמא מכל צדדיו היתה פחותה או פקוקה או באה במדה טומאה תחתיה או תוכה או על גבה בוקעת ועולה ויורדת ואם היתה גבוה טפח טומאה תחתיה בלבד טמאה בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא וכלים שתחתיה טהורים מפני שהיא אהל וחוצצת וכדתנן התם בסיפא דדיני כוורה היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גמל </b> שהוא עומד מביא טומאה למה שתחתיו וחוצץ למה שעליו ואם היה רובץ וטומאה תחתיו או עומד טומאה תחת בעליו בוקעת ועולה ויורדת וכדתניא פי\"ג בתוס' דאהלות כל טפח על טפח שמביא את הטומאה אפילו מבעלי חיים הוי אהל מן התורה או מדברי קבלה דהוי דאוריתא וכן טומאה שאין הנזיר מגלח עליה הוי טומאה דאוריתא אלא שאין סותר כדילפינן בדוכתיה מקראי וליכא טומאה דרבנן אלא כגון בית הפרס וכן בענין אהלים מה שאין בו טפח כגון זיזין או אפילו יש בו טפח אם הוא אהל רעוע כגון סככות דפי\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה </b> דברים מצילין באהל המת צמיד פתיל ואהלים ובלועין כדתניא פ\"ו בתוספתא דכלים בבא קמא דמסכת כלים. הבלועים מצילין על הטהורים שלא יתטמאו מטומאה שבבית ככלב שנכנס לבית המת וטבעת בלועה בבטנו ומונעין את הטומאה שלא תצא אם בלע טומאה ונכנס לבית אבל צמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים שבתוכן ואין מונעין את הטומאה שלא תצא מתוכן לטמא שאם טומאה בצמיד פתיל או באהל שבתוך אהל אחר מה שבאהל טמא כדאמ' פרק בהמה המקשה גבי מתניתין דהאשה שמת וולדה בתוך מעיה טהורה אמר רבא כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה כך טהרה בלועה אינה מיטמאה טומאה בלועה מנא לן דכתיב והאוכל מנבלתם יכבס בגדיו מי לא עסקינן אפילו באוכל נבלה סמוך לשקיעת החמה ועדין היא במעיו ולא נתעכלה וקמטהר ליה קרא בהערב שמש אלמא מכיון שנבלעה הרי היא כמי שנתעכלה ובמשא נמי לא מטמאה דקאמר בס' טהור וטהרה דבלועה אינה מטמאה ילפינן בקל וחומר מה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא דאין בליעת הכלי מעכבתו מלטמא את הכלי ואת כל האהל דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע דמטמאה כל המאהילים עליה אפילו סמוך לרקיע אלמא אפילו בלועה קרקע אינה מעכבת וכל שכן בליעה כלי ואפילו הכי מציל צמיד פתיל על טהרה שבתוכו ומעכבת מלטמא באהל המת אדם שמציל כלים שבבית מטומאה שבתוכו דמעכל הטומאה כדא' אינו דין שמציל על טהרה שבתוכו מלטמא משום בלוע ובלוע דלמטה דרך בית הרעי ילפי' נמי התם בק\"ו מבלוע דלמעלה דרך פיו כדאיתא התם ובלוע דבהמה נמי ילפינן בק\"ו דאדם שמטמא בחיים ואפילו הכי מציל בבלוע. ואם מתה הבהמה ובשר המת בתוך מעיה או בכלים הרי הוא כמי שאינו בלוע כדתנן פי\"א דאהלות גבי כלב שאכל בשר ומת [ו]מייתי לה פרק העור והרוטב דוקא בעודם חיים דאין טמאים הוא דילפינן דמצילין אבל כשמתו לא. וכל שלשה ימים הכלב מטמא כזית המת שבתוכו כדתנן פי\"א דאהלות כדאמר בעלמא יודע צדיק דין דלים גלוי וידוע לפני הקב\"ה שמזונותיו של כלב מועטין לפיכך משהה אכילתו שלשה ימים במעיו מעת לעת ובחיה ועופות ודגים יום אחד מעת לעת כר' יהודה בן בתירה התם במתניתין. נשחט רוב אחד בעוף או שנים בבהמה מייתי לה פרק העור והרוטב דהוו כמתים כיון דמטמאה טומאת אוכלין אלמא מתה הוא כדקאמר אביי התם ודוקא כשנשאר הבשר בתוך מעיהן אבל הקיאום דרך בית הרעי הבשר טהור דהוי עיכול משום דרכיך והעצמות דקשו טפי טמאין כדאמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל גבי זאבים דבלעו שני תינוקות בעבר הירדן ואהל בתוך אהל דאין חוצצה היינו משום דמקבלת טומאה והמקבל טומאה אינו חוצץ וכן אי נמי כשאין דרך לטומאה לצאת אלא דרך אהל חיצון וכדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הבלועין בכלים או באבנים ניצולין מליטמא באהל המת וכוש ומלמד ולבנה תנן להו בכלים פ\"ט דאין הבלוע בתוכן ניצול מטומאה שבבית וכן מחט וטבעת המובלעין בטפלת התנור כדתנן התם פ\"ט אלא א\"כ היה התנור מוקף צמיד פתיל דכיון דהתנור מוקף צמיד פתיל ניצול גם הם ניצולים דבטיל אגב טפלה של תנור כדתנן התם. וכן חבית המוקפת צמיד פתיל ומחט וטבעת במגופה מצדה שם במשנה מצדה טמאים מכנגד פיה טהורין נראין בתוכה אבל לא לאוירה טהורין שוקעין בתוכה תחתיהן כקליפת השום טהורים ובתוספתא תניא פ\"ז אין החבית מצלת עליהם באהל המת ואם נמצאו למעלה משפתה כנגד תוכה של חבית מצלת עליהם בין שהטיט צף תחתיהן בין שאין הטיט צף תחתיהן והא דאין הטיט צף תחתיהם דטהורין היינו כשנראים באוירה לבד ואין יוצא מקצתן לתוך אוירה אבל יוצא לתוך אוירה אין צמיד פתיל מציל על הכלים מדרבנן אלא א\"כ יש תחתיהן כקליפת השום מטיט דאע\"פ שהן שקועין כיון שמכוסים טהורים והיינו דתניא בין שהטיט צף תחתיהן דכשהן שקועין לתוך אוירא בעינן טיט צף וכשאין שקועין אלא הם כנגד האויר של הבית לא בעינן טיט צף אבל שקוע לתוך אוירא בלא טיט צף טמאין דאין כלים נוטלין בצמיד פתיל מדרבנן כד'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הבלועין בקרקעיתו של בית אינן ניצולין באהל המת שקרקע האהל כמוהו עד התהום כדתנן פרק ט\"ו דאהלות ואם יש במקומה טפח על טפח טהורין כדתנן התם שארצו של בית כמוהו ותניא בספרי כל אשר באהל לעשות קרקע הבית כמוהו עד התהום ואם חלק הבית במחיצה שם טומאה בחצץ כלים שבבית טמאים דאינה חוצצת בפני הטומאה כיון שדרך הטומאה לצאת מן הבית טומאה בבית כלים שבחצר טהורים אם יש במקומה טפח על טפח שהאהל מציל אף על פי דאינו חוצץ כדאמר' לעיל ואם אין במקומן טפח על טפח טמאין כדאמרינן שקרקע הבית כמוהו עד התהום."
+            ],
+            [
+                "<b>ביב </b> שיש ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור כדתנן פרק ב' דאהלות אין ביציאתו פותח טפח ויש בחללו לפנים פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור שהטומאה תצא מן הבית ואין דרכה ליכנס לשם אין בו פותח טפח ולא ביציאתו טומאה בתוכו הבית טמא כאלו הוא בתוך הבית טומאה בבית מה שבתוכו טמא כדילפינן מכל אשר באהל לעשות כל מה שבקרקעות הבית כמוהו עד התהום."
+            ],
+            [
+                "<b>שתי </b> חביות ובהן כשני חצאי זתים ומוקפות צמיד פתיל מה שבתוכן טהור שצמיד פתיל מציל עליהן מליצטרף החצי זית שבחוץ ומה שבבית טמא דאין צמיד פתיל לחצוץ בפני הטומאה כדילפינן לעיל וכדתנן ספ\"ח נפחתה אחת מהן היא והבית טמא וחברתה טהורה כדתנן התם וכן שני חדרים בכל אחד חצי זית הבית שלפניהן טמא דסוף טומאה לצאת והחדרים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס מזו לזו כדתנן התם ובתוספת' תניא כשהן של זה זו לפנים מזו שדרך טומאה ליכנס לאחת מהן אותה שהטומאה יוצאה עליה טמאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מנין </b> לצמיד פתיל שמציל באהל המת שנאמר וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הא יש צמיד פתיל עליו טהור הוא ובכלי חרס הכתוב מדבר כדילפינן בספרי גווני טובא ובהדייהו תניא כלי פתוח כלי שמקבל טומא' דרך פתחו ואי זה זה כלי חרס מה תלמוד לומר טמא טמא לעולם לפיכך אם היה פתחו סתום ומוקף צמיד פתיל הציל על כל שבתוכו ובפרק קמא דחולין נמי ילפינן הכי כלי שטומאתו קודמת לפתחו כדכתיב כלי פתוח מדקפיד אפתיחה שמע מינה בכלי חרס קאי דבאי זה כלים הרגילה להשכים ולמהר ולבא דרך פתחו הוי אומר זה כלי חרס דכתיב לך בגויה בדוכתא אחריתי אל תוכו קל וחומר לכל הכלים שאין מקבלין טומאה שיציל בצמיד פתיל כלי אבנים כלי אדמה כדתנן בכלים פרק עשירי ובספרי יליף להו מקל וחומר דכלי חרס שמקבל טומאה מציל בצמיד פתיל כלים אלו שאין עלולים לקבל טומאה אינו דין שיצילו בצמיד פתיל ובספרי זוטא מדכתיב כלי וכל כלי לרבות ועצמות העוף תני להן בתוספ' דמצילי בצמיד פתיל משום דאינם מקבלים טומאה כדתניא בסוף פרק קמא דחולין עזים פרט לעופות כגון צפרניהם שעושין מהם כלים וכלי עץ שאינם מקבלים תנן להו נמי פרק י' הכלים וגולמים כלי מתכות בתוספתא משום דאין מקבלין טומאה קל וחומר מבלועין שניצולין מליטמא באהל המת כדילפינן בפרקין דלעיל ולכלים שתחת האהלים מה בין אהלים לכלי צמיד פתיל דאהל מציל בכיסוי אמר רבי מאיר כלי צמיד פתיל וכלים בעינן צמיד פתיל כדתניא בתוספתא פרק ו'."
+            ],
+            [
+                "<b>משפך </b> שכפהו בתוספתא דכלים פ\"ו וחכמים אומרים מציל בכיסוי ופליגי ארבי מאיר דאמר משפך אפי' טהור אינו מציל ופי' הר\"ש ז\"ל כגון של בעלי בתים דאמרינן בפרק ב' דכלים דהוא טהור ועשאו כיסוי לחבית ומרח פיו והרב ז\"ל כתב שכפהו מציל בכיסוי דסבירא ליה דחכמים דפליגי ארבי מאיר אכולה מילתא פליגי דקאמר אפילו טהור וחכמים אומרים מציל בין טהור בין טמא והיכי דמי שיציל אם הוא טמא כגון של רוכלין דתנן בפרק ב' ושל רוכלין טמא היינו כגון שכפהו דאינו מקבל טומאה מאחוריו ולהכי כתב אף על פי שקצתו נקוב נקב קטן הרי הוא כסתום דבמשפך זה של רוכלין אמר רבי עקיבא בפרק ב' מפני שהוא מטהו על צדו ומריח בו ללוקח וכתב הרב ז\"ל בפי' המשנה כי בזה שבכלי קבול וטמא ואם כן כיון דחשיב כלי קבול ולא קפדינן אנקב הכי נמי הוא לענין כיסוי שכפהו הוי כסתום ומציל."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים המצילים בצמיד פתיל אם היה בהן טפח על טפח על רום טפח וכפאן על פיהן על הארץ אע\"פ שלא מירח מצילין מה שתחתיהן מפני שהן כאהל כדתנן (ס' עשירים בכלים) [פ\"י דכלים] היו כפויים על פיהם מצילין כל שתחתיהן עד התהום וקאי אכלים שאינן מקבלים טומאה כגון כלי גללים כלי אבנים וכו' ובתוספתא תניא אם יש בהם טפח על טפח מצילין אבל כלי חרס דמקבל טומאה דרך פתחו אינו מציל באהל אם כפה חבית ומרחה בטיט מן הצדדין כל מה שתחתיה טמא כדתניא בספרי צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גבו ותניא בספר' וכלי חרס לרבות האהלים כאהל של חרס יטמא ולא יציל מה שתחתיו. הדביק פיה לכותל ומירחה מצלת כדתניא התם בתוספתא וטעמא משום דהוי צמיד פתיל עליו כיון דאינה כפויה ממש על פיה ושאר הכלים שאינם מקבלים טומאה מצילין אפילו בלא מירוח כדתנן סתמא היו כפויין ומשמע כפויים לבד בלי מירוח דכיון דטעמא משום אהל טפח הוא דמצילין לא בעו מירוח היה לכלי חצי טפח דופן והיה דופן האהל חצי טפח אינו מציל עד שהיה טפח במקום אחד כדתנן פרק ה' דכלים. וכשם שכלים אלו שאינם מקבלים טומאה מצילין מבפנים אם יש בהם טפח כך מצילין חוץ כדתנן התם פרק ה' דכפישה שהוא כלי גדול שאינו מקבל טומאה כגון כלי עץ הבא במדה אם היה נתון על יתדות מבחוץ טומאה תחתיה כלים שבכפישה טהורים כיון שהיא סמוכה לכותל אהל כגון כותל בית שנעשה לאהל נחשבת הכפישה גם היא אהל להפסיק הטומאה שתחתיה מכלים שבתוכה כיון שיש בדפנותיה טפח וסמוכה לכותל אהל כדאמ' אבל סמוכה לכותל חצר או גינה שלא נעשו לאהל לא תחשב הכפישה אהל להפסיק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קורה </b> רחב טפח ונתונה מכותל לכותל טומאה תחתיה וקדרה תלויה מן הקורה כלים שבקדרה טמאים כחכמים דפליגי ארבי עקיבא במתניתין ובתוספתא מוכיח דאם היא נוגעת בפי הקדרה כולה ומכסה אותה דניצולו הכלים שבתוך הקדרה."
+            ],
+            [
+                "<b>בור </b> שבתוך הבית וטומאה בבית כלים שבתוכו טהורים אם היה מכוסה בנסר חלק או חרדה שאין לה גפיים כדתנן התם פרק ה' ואם היה לבור בנין סביב גובה טפח מציל כשכסהו בכל שיש לו דופן או אין לו דופן כדתנן ברישא דמתני' וכפישה נתונה עליו טהור כיון דיש לו מחיצות סביב."
+            ],
+            [
+                "<b>החדות </b> הבנוי בתוך הבית ומנורה בתוכו ופרחה יוצא וכפישה מכוסה ונשען על הפרח אם תנטל המנורה והכיסוי עומד מציל על כל מה שבתוך החדות כדתנן אהלות פרק י\"א בית הלל אומרים אף מנורה טהורה ומודים שאם תנצל מנורה כפישה נופלת הכל טמא וכלים שבין שפת כפישה לשפת החדות טהורים כדתנן התם טומאה שם הבית טמאה דאין צמיד פתיל לטומאה כדאמ' לעיל טומאה בבית כלים שבכותלי החדות אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורי' דניצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית כדאמרינן לעיל ואם לאו טמאים ואם היה כותלי החדות רחבים משל בית בין כך ובין כך טהורים כדתנן התם סוף פרק י\"א. תנור ישן שאינו מציל אלא בצמיד פתיל שהוא בתוך החדש שמציל על מה שבתוכו הכיסוי בלבד כאהלים כדאמרינן לעיל וסרידא שהוא כיסוי התנור מונחת על פי החדש ונשען על הישן רואים אם כשינטל הישן תפול הסרידה לא הציל וכל שבתוכו טמא ואם לאו הכל טהור היה החדש בתוך הישן והסרידה מונחת על פי הישן אם יש בין החדש והכיסוי פחות מטפח כל שבתוך החדש טהור וכאלו הסרידה מונחת על פיו בכלים פרק עשירי תנן תנור ישן בתוך החדש וסרידה על פי הישן ניטל הישן וסרידה נופלת הכל טמא ואם לאו הכל טהור חדש בתוך ישן וסרידה על פי הישן אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח כל שבחדש טהור ע\"כ לישנא דמתני' וסובר הרב ז\"ל דפירושא דמתני' הכי הוא תנור ישן בתוך החדש וסרידה נשענת על פי הישן ומכסה כל פי החדש שבחוץ אלא שהישן הוא יוצא מעט לחוץ מתוך החדש ולכך נשען הכיסוי עליו אם כשינטל הישן שהוא משען לסרידה תפול הסרידה הכל טמא ונמצא שהכיסוי אינו נסמך אלא על הישן ואין תנור ישן מציל בלא צמיד פתיל ואם לאו שלא תפול הסרידה אפילו ינטל הישן מלמטה הכל טהור ונמצא סמיכה דסרידה על החדש והוי כיסוי לחדש ולא בעי צמיד פתיל כיון שאינו מקבל טומאה ומציל על כל שבתוכו מטומאה שבבית ואם כן הא דתנן ברישא וסרידה על פי הישן ר\"ל שנסמך על פי הישן אבל היא מונחת על פי החדש כמו שכתב הרמז\"ל וכן נראה במה שכתב בפירוש המשנה ובסיפא נמי תנן וסרידה על פי הישן וכיון דאין בינה והחדש פותח טפח הוי כאלו מונח על פי החדש ומציל מה שבתוכו והר\"ש ז\"ל פי' מתניתין בצמיד פתיל שמירח הסרידה על פי הישן שבפנים אלא שאם ינטל כלומר שיוציא אותו מתוך התנור החדש תפול הסרידה מתוך הנדנוד לא חשיב מוקף צמיד פתיל ואם לאו טהור אלא דקשיא ליה סיפא דקתני אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח דמצלי אין בו פותח טפח או יש לו פותח טפח כיון דישן מוקף צמיד פתיל וכן הוא פי' הרב היוני ז\"ל שהביא הראב\"ד ז\"ל ובפי' רבי' זרחיה ז\"ל ראיתי שפי' על הסרידה על פי הישן דסיפא דאיירי כשכזית מן המת בתוך הישן וכן אין בין סרידה לחדש שבתוך הישן פותח טפח כל שבחדש טהור כלומר דמציל שאין טומאה מת נכנסת לחדש בפחות מטפח אבל אם יש לו פותח טפח כל שבחדש טמא שטומאה עולה מן הישן בהמשכ' ונכנסת לחדש וטמא כל שבתוכו אבל התנור עצמו טהור דהא לא הוסק ולאו בר קבולי טומאה הוא וכתב הוא מיהו עוד קשיא לי מאי איריא ישן וחדש אפי' ישן בישן נמי וניתרץ לי הא לא קשיא דאלו הוה ישן לא בעינן טפח דכיון דחזי לקבולי טומאה היתה טומאה נכנס' לטמא האוכלין שבו שכותלי הישן לא חייצי דאין דבר טמא חוצץ אבל השתא הוה ליה כותלי ככותל הבית וכל שאין שם פותח טפח אין הטומאה נכנסת בו וטהור כל מה שבתוכו עד כאן לשונו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סרידה </b> של חרס שעודפת על פי התנור טפח ומוקפת צמיד פתיל טומאה תחת העודף או על גבו הכל טמא כלים שתחתיה ושעל גבה אבל כלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור טהורים כדתנן כלים פרק י\"ב כנגד אוירו של תנור טהור כיון שמוקף צמיד פתיל ואם היתה טומאה כנגד אוירו של תנור וכנגדו עד לרקיע טמא ואינו מטמא מה שתחת העודף ולא מה שעל גבי העודף ולא מה שבתוך התנור כיון שהוא מוקף צמיד כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b> כפויה על פי החבית ומוקפת צמיד פתיל מצלת אבל אם הושיבה כדרכה והקיפה צמיד אינה מצלת כיון שהיא מתטמאה מאוירה אין כלי טמא מציל בצמיד וכדתניא בתוספ' פרק ז' דבבא קמא דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> מציל בצמיד פתיל אלא כלים כדתני' בתוספתא וכלי כתוב בפרשה וכל כלי פתוח אשר אין צמיד וגו' הא יש צמיד פתיל עליו טהור הוא כדאמרינן לעיל ולכך שולי הכלים ודפנותיהם מאחוריהם אין מצילין אלא אם כן שפאן ותקנן ועשאן כלים כדתניא בתוספתא דכלים פ\"ז דמזין ומקדשין בהם כיון שתקנם."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שנתן בהם טיט עד חציו לא בטלו ואם השקיע בו כלים מציל כדתניא בתוספתא כפישה שנתן בה טיט עד חציה והשקיע בה את הכלים רבי יהודה אומר אינו מצלת וחכמים אומרים מצלת והוי דומיא דמתניתין פרק ה' דכלים תנור שנתן בו עפר עד חציו מן העפר ולמטה אינו מטמא באויר כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס מציל עד שינקב כמוציא זית ובגדול עד שיפחות ברובו ואם סתם מקום הפחת בצמיד פתיל מצילו אף על פי שאינו חשוב כלי לקבל טומאה וכלי מוקף צמיד שהיה נקוב או סדוק ולא סתם הנקב ניטמא ואינו מציל אם היה כלי אוכלין שיעורו כמוציא זית וכלי העשוי למשקין ככונס משקה העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו כדתנן פ' ג' דמס' כלים ואמרי' (אע\"פ) [סוף פ'] המצניע א' רבא חמש מדות בכלי חרס ומדה חמשית הוי ניקב כמוציא רמונים טהור מכלום משום כלי אא\"כ יצניעו לגסטרא שנטמא בתוכה גסטרא ואם היה מוקף צמיד פתיל והוא באהל המת אין טומאה נכנסת לו דרך נקב ומציל על כל מה שבתוכו עד שיפחת ברובו וכל כלי פתוח כתיב דרך פתח נכנס לו טומאה ולא דרך נקביו אמר ר' אסי אני שמעתי כלי חרס שיעורו כמוציא רמון אמר ליה רבא שמא לא שמעת אלא במוקף צמיד פתיל שאם ניקב כמוציא רמון אינו מציל והא רבא הוא דאמר מוקף צמיד פתיל עד שיפחת ברובו לא קשיא הא ברברבי ברובו הא בזוטרי כמוציא רמון בטל ליה מכלי ומשמע לפי' רש\"י ז\"ל דכל שלא נפחת רובו בגדול או כמוציא רמון בקטן מציל בצמיד פתיל בפיו אף על פי שהנקב פתוח אבל הרב ז\"ל סבירא ליה דבפחת רובו וכמוציא רמון בעינן נמי צמיד פתיל בנקב ובלא\"ה אינו מציל דנקב זה הוי נפתח וכתיב כל כלי פתוח אבל בבציר מהכי לא חשיב פתח ומציל הכלי מה שבתוכו הואיל ומוקף צמיד בפיו ושיעורין אלו נראה דהם בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני."
+            ],
+            [
+                "<b>תנור </b> שהיתה סרידה על פיו ומוקף צמיד ונסדק התנור מלא פי מרדע שלא נכנס טמא נסדקה סרידה מלא פי מרדע נכנס טמא היה עגול הנקב אין רואין אותו ארוך אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס כדתנן פרק ט' דכלים כתנא קמא דר' יהודה ותניא בספרי אמר רשב\"ג הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח להביא את הנסדק. תנור המוקף צמיד פתיל וניקב עינו במקום מרוח מלא כוש נכנס ויוצא דולק נטמא. ניקב מצדו מלא כוש נכנס ויוצא שלא דולק נטמא כתנא קמא דרבי יהודה פרק ט' וכן מגופת חבית שניקבה שיעורה כדי שתכנס קשר שני של שיפון שהוא דק מן הראשון ומחצבים גדולים שניקבו שיעורין מלא קשר שניה של קנה דלא כרבי שמעון דמחלק במתני' אם נקבה מן הצד לאמצע והיינו בזמן שנעשו ליין אבל לשאר משקין נקובתן כל שהוא כדתנן התם והיינו נמי שלא ניקבו בידי אדם בכוונה אבל ניקבו בידי אדם אפילו כל שהוא טמאים כיון שהוא בכונס משקה דנקיבת הנך שיעורי דעד השתא בסתימה שבפתחו אבל השתא איירי כשניקב הכלי עצמו כן כתב הר\"ש ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b> מלאה משקין טהורין ומוקפת צמיד ומניקת של חרס בתוכה החבית ומשקין טהורין ומינקת טמאה כבית שמאי דפ\"ט דכלים דחזרו ב\"ה להורות כדברי בית שמאי כדתנן התם והרב ז\"ל פי' דמינקת זו היא של חרס כמו שפירש גם כן בפי' המשנה וכיון שהיא חלולה ומונחת צדה אחת תוך החבית חשיבא כלי שיש לו בית קבול ונכנסת טומאה לתוכו דרך פיו שבחוץ אף על פי שהוא עקום אבל אין טומאה נכנסת לחבית שהנקב של חבית הרי הוא סתום במינקת ולא חשיב השתא האי נקב של מינקת אלא להכניס הטומאה למינקת בלבד כן נראה לישב דברי הרב ז\"ל במה שהשיג עליו הראב\"ד ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>חבית </b> שניקבה וסתמוה שמרים הצילה כדתנן פ' עשירי בכלים. אגף חצי הנקב וסתם חציו הוי ספק דלא איפשיטא בעי' דרבא פרק הגוזל קמא סתם את הנקב בזמורה צריך למרח מן הצדדין סתמו בשנים ימרח ג\"כ בין שניהם כדתנן התם וכן נסר הנתון על פי התנור ימרח ואם היו שתים ימרח בין שתיהן כדתנן התם ואם חברן יפה אינו צריך למרח ביניהן כדתנן התם במה מקיפין בסיד וכו' ובכל דבר המתמרח דהוו צמיד פתיל אבל בעץ ועופרת הוי פתיל ולא צמיד ומקיפין בדבילה שמינה ובבצק שנילושה במי פירות שם במשנה תנן שאין מקיפין בהן ואם הקיף הציל מדאוריתא דהוי צמיד פתיל אבל משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל אמרו שאין מקיפין והיינו משנה ראשונה אבל במשנה אחרונה אמרו מותר כדאסקי' בע\"ז פרק רבי ישמעאל."
+            ],
+            [
+                "<b>מגופת </b> חבית של חלחלה חכמים אומרים אינה מצלת כדתנן פרק עשירי דכלים כיון דמחלחלה לאו צמיד פתיל הוא. הכדור והפקעת של שתי לא הציל עד שימרח מלמעלה למטה כדתנן התם וכן מטלית של בגד כדתנן היתה של נייר או של עור וקשרה במשיחה אם מירח מן הצדדין הציל כדתנן התם."
+            ],
+            [
+                "<b>חמת </b> של עור הדג ושל נייר דלא מקבל טומאה והלביש בהן את החבית וצררה למטה הרי זו מצלת כדתנן בתוספתא פרק ז' דכלים אבל לא צררה שפי החבית לצד פי החמת אינה מצלת."
+            ],
+            [
+                "<b>חבית </b> זפיתה שנתקלף הכיסוי וזפת עומד וחזר ודחק הכיסוי בזפת מציל וכן קבותין של מורייס שהם קנקנים שגפתן עם השפה חכמים אומרים מצילין כדתנן בפרק עשירי דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים המצילין בצמיד פתיל והם כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כלי חרש וכלי נתר וכלי עצמות וכלי עץ הטהורים כדילפי' לכולהו לעיל דמצילין על כל מה שבתוכן וכדתנן פרק עשירי דכלים על הכל מצילין חוץ מכלי חרש שאין מצילין אלא על אוכלין ומשקין וכלי חרס והיינו מדרבנן כדאמרי' פרק חומר בקדש אבל מדאוריתא אבוהן דכולהו כלים דמצילין הוו כלי חרש דכתיבי בהדיא בקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אדם </b> הנתון בתוך כלי חרס מוקף צמיד טהור דכלי חרס מציל מדאוריתא על כל מה שבתוכו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ארובה </b> שבין בית לעליה ונקובה בכונס משקה וקדירה נתונה על פי הארובה קדרה טמאה ועליה טהורה כבית הלל פרק ה' דאהלות והא דקדרה טמאה חומרא בעלמא כן כתב הר\"ם סוף פרק תשיעי דכלים היתה שלימה מצילה על הכל מן התורה דמדרבנן אינה מצלת על הכלים כדתנן התם פ' חמישי דחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי וכלי מתכות טמאים ומשקין שבתוכן טהורים וכן אשה ועריב' שלשה בה טמאים והבצק טהור היינו טומאות מדרבנן דאין מצילין אלא על אוכלין ומשקין כדתנן התם. ואם היה הכלי המונח על פי הארובה משאר כלים המצילים בצמיד ואינם מקבלים טומאה כגון כלי גללים וכו' מצילין על כל מה שבעליה אפילו מדרבנן דלא גזרו להציל על הכלים אלא בכלי חרס כדאמרינן וכלי חרס שהוא טהור לקדש ולחטא' מציל גם כן אפילו מדרבנן כיון שעם הארץ נאמן עליהם כמו שאמרו פרק חומר בקדש וכמו ששנינו פרק ה' דאהלות. אהל הנטוי בעליה ומקצתו מרודד על הארובה מציל מטומאה שבבית שאהל מציל בכיסוי וכדתנן פרק ז' דאהלות כרבי יוסי דסבר מציל והראב\"ד ז\"ל כתב משום שיפועי אהלים דתנן התם דהוו כאהלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> שחלקו בקנקנים טהורות ופיהן לחוץ מצילין מטומאה שבפנים כדתניא בתוספתא פ\"ז בפלוגתא דרבי שמעון ברבי יהודה ואם טחן בטיט ויכול לעמוד בפני עצמו מציל לכ\"ע כדתנן התם בתוספתא וכדתנן במתניתין פרק ששי דאהלות. בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדין או מן הקורות טומאה בבית כלים שבחציין טהורים לפי שאהלים מצילין מן הטומאה וכדאיתא לעיל טומאה בחצין כלים שבבית טמאים מידי דהוה אכלי חרס המוקף צמיד פתיל וטומאה בתוכו דאין צמיד פתיל לטומאה כדילפינן לעיל כלים שבחצין טמאים אם יש שם פותח טפח ואם לאו טהורים כדתנן פט\"ו דאהלות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> שהוא מלא תבן ואין בין התבן לקורות פותח טפח טומאה בפנים בין בתוך תבן בין למעלה כל הכלים שכנגד יציאת הטומאה טמאים כדתניא פט\"ו דאהלות ומפרש בתוספתא האי כנגד יציאה שהוא במלואו של פתח היתה טומאה במקום זה במילואו של פתח כלים שבפנים אם יש במקומן טפח על רום טפח טהורים כדתנן במתניתין ואם לאו טמאים דבחציין נמי אמרינן לעיל אם טומאה בבית כלים שבחצין שאין בו טפח טמאים ואם יש בין תבן לקורות טפח בין כך ובין כך טמאים כדתנן במתניתין דאין התבן נחשב כחצץ ואין מציל על מה שבתוכו בין יש במקומן טפח או לא דסתם תבן דעתו לפנותו."
+            ],
+            [
+                "<b>כותל </b> שבין שני בתים באהלות פ\"ו כותל שבין ב' בתים וטומאה בתוכו הקרוב לטומאה טמא מחצה למחצה שניהם טמאים טומאה באחת מן הבתים וכלים בכותל מחציו וכלפי טומאה טמאים מחציו וכלפי טהרה טהורים מחציו למחצה נמי טמאין כדתנן נמי התם וכן מעזיבה שבין בית ועליה כדתנן נמי התם מעזיבה שהיא לאויר שאין עלייה עליה טומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפילו כנגד הטומאה טהור כמו אם היתה בבית דהא פשטה טומאה בכל הבית היתה טומאה מחציה ולמעלה הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא כדתניא בתוספתא פ\"ד מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמטה כנגד הטומאה טמא כרבי מאיר דמטמא בתוספתא והוי כמתני' דמעזיבה שבין בית ועליה דתנן דמחצה על מחצה טמאה והראב\"ד ז\"ל חלק כשמעזיבה עומדת לאויר. וכן כותל המשמש את הבית כגון כותל המפסיק בין בית לחצר או לגנה ידון מחצה על מחצה כדתנן התם פרק ששי ומחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלה טהור כדתנן וחכמים מטהרים דשדינן לה בתר בית נטל מהכותל מבפנים או הוסיף מבחוץ עד שנמצאת הטומאה מחצי כותל ולפנים הבית טמא ואיפכא הבית טהור וכדתניא התם בתוספתא היתה הטומאה על הכותל אפילו מחציו ולפנים הבית טהור כיון שאין הטומאה בתוך הכותל וכדתני נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> המשמש את הכותל ידון כקליפת השום כגון כותל שבין ב' כוכין או ב' מערות דנעשו על ידי החפירה ולא נבנה הכותל אין דינם כדין כותל הפנוי בין ב' בתים אלא אם טומאה בכותל ועליה כקליפת השום הבתים טהורים אפילו הכוך שהוא קרוב לטומאה ואם טומאה בבית וכלים בכותל ועליהם כקליפת השום טהורים אפילו קרובים לטומאה וכדתנן פ\"ו דאהלות. כותל שחצי עוביו בנין וחציו סלע נידון מחצה למחצה כדתניא התם בתוספתא ונראה דהוי מדרבנן דהא בכותל עצמו דהוי מחצה על מחצה הוי חומרא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאה </b> שהיתה בין קורות הבית אפילו אין תחתיה אלא כקליפת השום הבית טהור כדתנן פ\"ו דאם אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאלו הוא אטום ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה ואם יש במקומה טפח על טפח הכל טמא כדתנן התם ואם היתה נראית בין כך ובין כך הבית טמא כדתנן התם ופי' הר\"ש והעליה טהורה. שני פתחים זו על גב זו וטומאה בכותל שביניהם אם נראית לתוך אחד מהן הוא טמא וחברו טהור ואם לאו נידונין מחצה על מחצה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עמוד </b> העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו בוקעת ואינו מטמא אלא כנגד הטומאה לבד כדתנן במתני' פ\"ו ובתוספתא כלים שתחת הפרח שבולט מן העמוד מחוץ טפח טהורים כת\"ק דרבי יוחנן בן נורי במתניתין דאינו מטמא אלא כנגד הטומאה. טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו כדתניא בתוספתא ולא הזכיר בבריתא דהבית כולו טמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאה </b> שבתוך הכותל ומקומה טפח על טפח על רום טפח כל העליות הבנויות על כותל זה אפילו הן עשרה טמאות כדתנן ריש פרק ז' דאהלות משום דהכותל משמש להן וראשי קורות העליה תחובות בכותל והכותל גבוה והוי מחיצה לכל העליות שזו למעלה מזו ודוקא כשמקום הטומאה טפח דנחשב כל הכותל כקבר סתום ומביא טומאה לכל העליות אבל אין שם טפח בוקעת כנגדה והצדדין טהורין ואין נידון למחצה על מחצה כיון דאפילו טפח ליכא לצד העליות כך כתב הר\"ש ז\"ל. בנה בית בצד הכותל מכאן ובית מכאן ובנה עליה על גבי שני בתים העליה טמאה שהאהילה על הקבר שבאמצע קרקע העליה והעליה השניה שעל גבה טהורה שאין הכותל הטמא כותלה וכדתנן התם בההיא מתני' דריש פ\"ז וטעמא משום מעזיבה של עליה חוצצת."
+            ],
+            [
+                "<b>חור </b> גדול שבעובי הכותלים והוא פרדסיק וטומאה בתוכו ודלתות סגורות עליו הבית טהור כן כתב הרב ז\"ל ובתוס' פ\"ז תניא פרדסקין שהוא פתוח לבית מוגף וטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך טומאה לצאת ולא ליכנס טומאה בקרקעו או בכותל שלפנים הימנו טומאה בוקעת ועולה ויורדת ורואין את הפרדסקין כאלו הוא אטום ונידון מחצה על מחצה להביא הטומאה לבית."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> פרדסקין מתני' פ\"ו תנן ב' פרדסקין זה בצד זה או זה על גב זה נפתח אחד מהן הוא והבית טמא וחברו טהור וכתב הרב ז\"ל דנפתח אותו שהטומאה בתוכו והשני טהור דאין דרך טומאה ליכנס לו ומכאן נראה שכתב הרב ז\"ל בפרדסקין אחת שהוא סגור דהבית טהור דהא תנן במתני' ונפתח אחת מהן שהוא אותו שהטומאה בתוכו ומשמע דוקא נפתח הבית טמא אבל לא נפתח הבית טהור אע\"ג דאפשר לומר דאפילו לא נפתח הבית טמא ולא נקט נפתח אלא לאשמועינן אפילו נפתח חבירו טהור ואין טומאה נכנסה לו. היתה טומאה רצוצה בתוך הבנין רואין את הפרדסקין כאלו הן אטומין וידון מחצה למחצה להביא את הטומאה לבית כדתנן התם ספ\"ו."
+            ],
+            [
+                "<b>כזית </b> מן המת מודבק באסקופת הבית מבחוץ הבית טהור כרבי יהושע דפליג אר' אליעזר פי\"ב דאהלות היה רצוץ תחת האסקופה ידון מחצה למחצה כדתנן התם היה מודבק למשקוף הבית טמא כדתנן התם לת\"ק דרבי יוסי."
+            ],
+            [
+                "<b>כלב </b> שאכל בשר המת ומת בתוך ג' ימים ומוטל על האסקופה רואין חלל הטומאה אם הוא כנגד המשקוף ולפנים הבית טמא ומכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור כרבי יוסי פי\"א דאהלות."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שמת עוברה בתוך מעיה כיון שנפתח הרחם עד שנראית הראש נטמא הבית מפני העובר אף על פי שעדין לא יצא ואין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראשו כפיקה שראשו עב כפיקה של צמר כדתנן פ\"ו דאהלות ומייתי לה פ\"ג דבכורות שאם לא העגילו ראשו כפיקה ויצאה מבית לבית כשהיא מקשה לילד והפילה בבית שני הבית ראשון טמא בספק שמא יצא ראשו כיון שלא היה ראשו כפיקה ואם היתה ראשו כפיקה הבית הראשון טהור דלא היתה יכולה להלך על רגליה לפיכך אם היתה ניטלת בזרועותיה כשהוציאוה הבית הראשון טמא בספק כדתנן פ\"ו דאהלות וכל שלא יצא ראשון חוץ לפרוזדור אינו כילוד ואינו מטמא אם יצא מת מדאוריתא עד שיצא חוץ לפרוזדור ופתיחת קבר לא מטמאה אלא גזירה שמא יוציא ראשו חוץ לפרוזדור כדאיתא פרק בהמה המקשה וכמו שכתבו התוספות פ\"ג דבכורות. האשה שהפילה שליא הבית טמא ודאי דחזקה אין שליא בלא ולד כדאיתא פרק כל היד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שילדה ב' ילדים א' חי ואחד מת ויצא המת ראשון החי טהור שלא נגע בו אלא מבפנים ואם הוא יצא ראשון הרי הוא טמא שהמת נתגלגל אחריו ונגע בו שאין בו רוח להעמיד עצמו כת\"ק דרבי מאיר ספ\"ז דאהלות וכן פי' הר\"ש ז\"ל טמא וטהור על הוולד כפי' הרב ז\"ל מכח התוס'."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שילדה נפל קטן טמאה טומאת שבעה כדאיתא פ\"ב מת עוברה בתוך מעיה ונגעה בו החיה טמאה מדרבנן כדאיתא פרק בהמה המקשה אבל מדאוריתא אין מגע בית הסתרים מגע וכן בולע ב' טבעים זו אחר זו אחד טמאה ואחד טהורה ונגעו בתוך מעיו אינו מגע והטהורה בטהרתה כדאיתא פרק בהמה המקשה משום דמגע בית הסתרים לא מטמא וכדילפינן בנדה פרק יוצא דופן דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים זה היסטו שלהם וכתיב וידיו ודרשינן הכי היכא דהיסיט הזב בידיו כלומר בגלוי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..69d53469c64a0d780d027029ad404babe5372f14
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,634 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement by a Corpse",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Defilement_by_a_Corpse",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעא </b> להיות המת מטמא בכל האמור בפרשת זאת חוקת. המת מטמא במגע ובמשא ובאהל טומאת ז' טומאת מגע ואהל מפורשים בתורה כדכתיב הנוגע במת וגו' וטמא שבעת ימים וכתיב כל הבא אל האהל וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים. וטומאת משא מפי השמועה כדתניא בספרי מנין אף במשא תלמוד לומר וטמא שבעת ימים לרבות טומאת משא א\"ר שמעון אינו צריך ומה אם נבילה שאינה מטמאה באהל הרי היא מטמאה במשא המת שהוא מטמא באהל אינו דין שיהא מטמא במשא וכיון שלא חלקה תורה טומאת משא נבלה ממגעה בטומאת ערב דין הוא שלא נחלוק טומאת משא במת ממגעו בטומאת שבעה ושתק הכתוב מטומאת משא במת לפי שטמא בפי' אהל כמו ששתק מאיסור הבת לפי שאסר בפי' בת הבת ושתק מאיסור אכילת בשר בחלב לפי שאסר בפי' אפילו בישולו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאת </b> מגע האמורה בכל מקום בין במת בין בשאר הטמאים הוא שנגע האדם בבשרו בטומאה עצמה בין ביד בין ברגל בין בשאר גופו אפילו בלשונו הרי זה נטמא בפרק קמא דקדושין גבי עשרים וארבעה אברים שהעבד יוצא בהן לחירות אמר בן עזאי אף הלשון אמר עולא הכל מודים לענין טומאה לשון גלוי הוא אצל השרץ דקי\"ל מגע בית הסתרים אינו מטמא ולשון גלוי הוא דאשר יגע אמר רחמנא והאי נמי בר נגיעה היא שהרי מוציא לשונו ונוגעים בו בגלוי הילכך נגע שרץ בלשונו טמאהו כמו אם נגע בידיו או בשאר גופו שבגלוי וכתב הרב ז\"ל שאם נגע בצפרניו או בשיניו נטמא כיון שהם מחוברים לגוף ונראה שלמד מדתנן במקוואות פ\"ט גבי שאין חוצצין צפורן המדולדלת ותניא בתוספתא עלה ושאמרו חוצצין ואין חוצצין לא מטמאין ולא מיטמאין חוץ מקרום שעל גבי המכה וכו' משמע לא מטמאין ולא מיטמאין השנויין במשנה צפורן המדולדלת הא שאינה מדולדלת מטמאה ומיטמא' ובהדיה תניא בת\"כ יכול שאני מוציא את השיער ואת הצפורן תלמוד לומר טמא ובספרי תניא הנוגע במת פרט לנוגע בשיניו בשערו ובצפרניו בזמן שפרשו יכול שאני מרבה בשער שהן מחוברין תלמוד לומר טמא ושינים הוו דבר שבגלוי כיון שמגביה שפתיו ונראה שניו. אבל אם תחב אדם טומאה והכניסה לתוך גרונו של אדם טהור ולא נגעה בלשונו כדאיבעי' לן פרק יוצא דופן מקום נבלת עוף טהור שהוא בית הבליעה של אדם שאין לנבלת עוף טהור טומאה אלא שם בלוע הוי או בית הסתרים הוי למאי נפקא מינה כגון שתחב לו חברו כזית נבלה לתוך פיו אי אמרת בלוע הוי טומאה בלועה לא מיטמיא אלא אי אמרת בית הסתרים הוי נהי נמי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מיטמא ואמר רבא בית הסתרים הוי ובמגע לא מטמא אבל מטמא במשא כדאמ' גבי טומאת משא לקמן וגבי אשה שתחבתה לה חברתה כזית נבלה באותו מקום איבעיא לן כי האי גונא ואיפליגו בה אביי ורבא כי הכא דאביי אמר בלוע הוי ולא מטמיא כלל ורבא אמר בית הסתרים הוי ובמגע לא מטמא אבל במשא מטמיא כדאמר' משמע דלכ\"ע משום נגיעה לא מטמיא וגבי שרץ דלית בה טומאת משא לכ\"ע לית שום טומאה בבית הסתרים דבעינן נגיעה בגלוי כמו ידיו. קרום שעל המכה הרי הוא כעור הבשר לענין מגע ליטמא ולטמא אבל כשות הקטן אינו כעור הבשר פרק ט' דמקוואות תנן כשות של קטן לא מטמא ולא מיטמא הקרום שעל גבי המכה טמא ומטמא כשות היינו כמו שיער הקטן שיש לקטן כשם שיש לקישות כשהקשואים קטנים יש להם כמין שער ונקרא כשות של קישות והאי כשות של קטן לא מטמא ולא מיטמא דלא חשיב יד להכניס טומאה ולהוציא טומאה והא דתניא בת\"כ בבשר הזב ולא בצואה שעליו ולא בקלקין שעליו ולא בשירים ונזמים וטבעות אף על פי שאין יוצאין יכול שאני מוציא את השער ואת הצפורן תלמוד לומר טמא ההוא שיער דמרבינן התם לא דמי כלל לכשות דהכא דאין לו אלא בקטנותו ואינו עיקר שער ולא חשיב כלל וקורין אותו שיער שוטה אבל קרום שעל גבי מכה חשיב כגופו וליכלוכי צואה וטיט וכיוצא בו אינו כעור כדתניא בהאי בריתא דת\"כ."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כשם </b> שהאדם מתטמא בנגיעת טומאה כן הכלים מתטמאים בנגיעה כדכתיב כל הנוגע בהם יטמא בין אדם בין כלים חוץ בכלי חרס שאינו מתטמא אלא מאוירו בלבד כדכתיב גבי טומאת שרץ וכל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או עור או שק דעליו בנגיעה משמע וכתיב בתריה וכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו מאוירו בלבד הוא מטמא כל המטמא אדם במגע מטמא כלים וכל שאינו מטמא אדם במגע אינו מטמא כלים דאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>טומאת </b> משא האמורה בכל מקום בין במת בין בשאר הטמאים הוא שישא אדם אב הטומאה אף על פי שלא נגע בה ואפילו היה בינו לבינה אבן הואיל ונשאה נטמא כדכתיב הנוגע בנבלתה וכתיב והנושא את נבלתה משמע בלא נגיעה אלא שהוא נשא עליו באי זה צד שיהיה הוי משא."
+            ],
+            [
+                "<b>מסיט </b> בכלל נושא הוא וכל שמטמא במשאו מטמא בהסיטו פ' בתרא דזבין תנן א' הנוגע וא' המסיט רבי אליעזר אומר אף הנושא ובפרק העור והרוטב פרכינן אטו נושא לאו מסיט הוא אלא לאו הכי קאמר אחד הנוגע ואחד המסיט בלא נשא כלום בשני חצאי זתים אף על פי שאינן מחוברין יחד מטמא בהיסט אף על פי שאין מטמא בנגיעה דשתי נגיעות אין מצטרפות משמע דמסיט לחודיה הוי כנושא וילפינן ליה גבי אדם דכתיב וכל אשר יגע בו הזב יטמא אי משום מגע הא כתיב והנוגע בבשר הזב אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפילו מאחריו כדכתיב בו ואי זה זה היסט וכן גבי כלי חרס ואוכלין ומשקין ילפינן בת\"כ מקראי דמטמאי בהיסט בפרשת זבין ובמסכת זבין פרק בתרא תנן הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאים משום היסט ומייתי לה פרק ר' עקיבא וזה וכל כיוצא בו טמא משום היסט וגבי טומאת מת ילפינן בק\"ו מנבלה דמת מטמא בהיסט כדתני בסיפרי פרשת חוקת והיסט בנבלה הוי בכלל נושא כדאיתא התם והיינו כשמסיט הטומאה אבל טומאה מסיטה אותו אינו טמא אלא בזב. הנושא בתוך בית הסתרים נטמא שאף על פי שאין הנגיעה שם נגיעה כדאמרינן לעיל הנושא שם נושא הוא כרבא דאמר בהני תרי בעיי דמייתי' פרק יוצא דופן כדאמרינן לעיל דנהי דבמגע לא מטמא דהוי בבית הסתרים במשא מיהא מטמא שהרי נושא את הנבלה אבל נבלע בתוך מעיו אין שם אלא נוגע ולא נושא דדוקא בכזית נבלה באותו מקום או לתוך פיו הוא דאמרינן דטומאת סתרים הויא ולא טומאת בלועה אבל בתוך מעיו אפילו לרבא הויא בלועה והרי היא כמי שאינה ואין בה לא מגע ולא משא ואם טבל על טומאת בית הסתרים בהיותו בתוך מעיו טהור כטומאת נבלת עוף טהור שאינה מטמאה אלא בבית הבליעה ואפילו הכי אית לה טהרה כטומאת נבלה דכתיב בה ורחץ במים וגו' מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה דעדין היא במעיו ולא נתעכלה וקמטהר לה קרא בהערב שמש ש\"מ בליעה מעכלתה מלטמא בר\"פ בהמה המקשה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מתטמא במשא אלא האדם בלבד לא הכלים שנישא טומאה עליהם ולא נגעה בהם כדתניא בת\"כ גבי קרא דכתיב והנושא את נבלתם יכבס בגדיו וגו' טמאים המה לכם מלמד שהנושא מטמא בגדים שהיה בדין שלא יטמא בגדים הנושא ומה אם במקום שנטמאו מחמת עצמן במגע לא נטמאו מחמת הנוגע דנוגע בגדיו אינו מטמא בגדים דלא כתיב ביה יכבס בגדיו מקום שלא נטמאו מחמת עצמן במשא אינו דין שלא יטמאו מחמת הנושא ת\"ל והנושא וגו' יכבס בגדיו וגו' שלא נטמאו מחמת עצמן כמשא דכתיב בהאי קרא דנושא טמאים הם לכם לכם הם מטמאין ואין מטמאים אוכלין ומשקין וכלים כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>טומאת </b> אהל אינה אלא במת בלבד בין שהאהיל המת על הטהור בין הטהור על המת בין שניהם תחת אהל טמאים כדכתיב כל הבא אל האהל וכל אשר באהל אין לי אלא אדם מאהיל על המת טמא מנין אם האהיל עליו המת תלמוד לומר יטמא שבעת ימים כדתניא בספרי זוטא ותניא נמי פכ\"ג בנזיר וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב זה המאהיל על פני המת המוטל בשדה מדלא כתיב יגע על פני המת בשדה. אחד הבא כולו לאהל המת או מקצתו הרי זה נטמא פ\"ג מינין בבית נמי כי אעיל ידיה אסתאב דכמאן דנגע בטומאת המת שבפנים דמי דהויא בית כמליא טומאה וכן חוטמו וראשי אצבעותיו אמרינן התם דנטמא בכניסתן דהוי כנוגע בטומאה ובספרי דרשינן ליה מדכתיב כל הבא אל האהל יכול מרחוק ת\"ל וכל אשר באהל אי בכל אשר באהל בכולו מנין אפילו במקצתו תלמוד לומר כל הבא אל האהל אפילו במקצתו נגע באסקופה מטפח ולמטה קרוב לארץ טהור דהוי כנוגע בקרקע עולם ומטפח ולמעלה טמא כדתנן פי\"ב דאהלות וכדתניא בתוס' דאהלות פי' כרבי יהושע דפליג אר' אליעזר וכתב הרב ז\"ל דהוי טומאה דרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> המת מישראל או מן הגוים מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל כדכתי' אדם כי ימות באהל וכתי' ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרוים אדם כמו שאר\"ש בן יאחי פרק הבא על יבמתו ואמר רבינא נהי דמעטינהו קרא מטומאת אהל דכתיב אדם כי ימות באהל ממגע ומשא ממעטינהו קרא הא כתיב במדין כל הורג נפש וכל נוגע בחלל ומדבעו טומאת שבעה אלמא מטמו וגבי מגע אשכחן נוגע בעצם או בחלל ולא כתיב אדם הילכך אף על גב דלא מיקרו אדם מטמו במגע ובמשא וכדאמר' נמי פכ\"ג לענין טומאת מגע או בקבר זה קבר שלפני הדבור כלומר של גוים. הגוי אינו נעשה טמא מת ואין בכל מיני נפש מה שמתטמא והוא חי או מטמא והוא חי אלא אדם מישראל כדתניא פרק לא יחפור דגוי ממעט בחלון דאינו מקבל טומאה כדילפינן פרק בתרא דנזיר דכתיב ואיש אשר יטמא וגו' מתוך הקהל יצא גוי שאין לו קהל וחכמים הוא דעשאום כזבים לכל דבריהם. אחד גדול ואחד קטן מתטמאות בכל הטומאות אפילו בטומאת המת דכתיב בה איש כדאמר' פ\"ק דערכין הכל מטמאין בטמא מת לאיתויי קטן סד\"א איש אשר יטמא ולא יתחטא קמ\"ל ועל הנפשות אשר היו שם אלא איש למעוטי מאי למעוטי קטן מכרת דביאת מקדש. ואפילו קטן בן יומו שנגע או נשא או האהיל על הטומאה נטמא וב' ח' הרי הוא כאבן ואינו מקבל טומאה פרק יוצא דופן תנן תינוק בן יום אחד מטמא בטמא מת ובגמרא מ\"ט דכתיב ועל הנפשות אשר היו שם נפש כל דהו ואוקמי' מתני' בדקים ליה דכלו לו חדשיו ובפרק לא יחפור תניא דבן ח' המונח בחלון ממעט משום דאינו מקבל טומאה כשהוא חי דלא איקרי אדם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המת </b> אינו מטמא עד שתצא נפשו מתני' פ\"ק דאהלות אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו וכו' ובפ\"ג מינין מייתי בריתא דפרק העור והרוטב במת בנפש האדם אשר ימות אדם אינו מטמא עד שתצא נפשו. נשברה מפרקתו ורוב בשר עמה או נקרע כדג מגבו או הותז ראשו או נחלק לב' חלקים בבטנו הרי זה מטמא אע\"פ שעדין מרפרף בא' מאיבריו פ\"ק דחולין אמר רב יהודה אמר שמואל נשברה מפרקת באדם ורוב בשר עמה מטמא באהל ואפילו מפרכס ואם תאמר מעשה דעלי מפרקת בלא רוב בשר הוה וקרי ליה מת זקנה שאני כדכתיב כי זקן האיש וכבר א\"ר שמואל בר נחמני א\"ר יוחנן קרעו כדג מטמא באהל אמר רב שמואל בר רב יצחק ומגבו אמר שמואל עשאה גסטרא נבלה ותנן פרק העור והרוטב מפרכסת אינה מטמאה טומאה נבלות עד שתמות או עד שיתיז ראשה וטעמא דכתיב וכי ימות מן הבהמה עד שתמות או יתיז ראשה דה\"ל גסטרא ונבלה היא דחשובה כמתה ואפילו מפרכסת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנפל </b> אף על פי שעדין לא נתקשרו איבריו בגידין מטמא במגע ובמשא ובאהל כאדם גדול שמת דכתיב הנוגע במת לכל נפש אדם דתנן פ\"ב דאהלות אלו מטמאין באהל המת וכזית מן המת וגבי נזיר דמיטמא נמי תנן הכי ופרכי' על כזית מן המת מיטמא על כולו לא כ\"ש וא\"ר יוחנן לא נצרכה אלא לנפל שלא נתקשרו איבריו בגידים ואין בו כזית בשר ואבר מאותו נפל אינו מטמא באהל כיון שאין גידים דלא מיקרי אבר אלא עצם ובשר וגידין ועל הכל מגלח הנזיר אף על פי שאין לו גידים עדין ובפרק בהמה המקשה אמרינן ור' עקיבא עובר במעי אשה דטמא מדאוריתא מנ\"ל א\"ר אושעיא אמר קרא כל הנוגע במת בנפש אי זהו מת שבנפש אדם שהוא בתוך נפש אחרת הוי אומר זה עובר שבמעי אשה ואפילו לרבי ישמעאל דאמר דאינו מטמא משום דכתיב על פני השדה דמשמע גלוי וזה טמון במעי אמו כשיצא טמא אפילו לא נתקשרו איבריו בגידין עובר מיקרי והוי טמא וכל שלא יצא אינו מטמא אלא מדרבנן דהוי מגע בית הסתרים וכמו שכתב הרב ז\"ל סוף הלכות אלו. וכן כזית מן בשר המת בין לח בין יבש כחרש כדתנן פרק דם הנדה ובשר המת מטמאין לחים ומטמאים יבשים ובגמרא מנ\"ל אמר קרא לכל טומאתו לכל טומאות הפורשות ממנו ל\"ש לח ול\"ש יבש רבי יוחנן אמר או בעצם אדם או בקבר אדם דומיא דעצם מה עצם יבש אף בשר אדם יבש מאי בינייהו איכא בינייהו דמיפרך איפרוכי שיבש יותר מדאי לרבי יוחנן טהור דדומיא דעצם בעי דלא מיפרך ולכך כתב הרב ז\"ל כחרש דהוו כעצם דלא מיפרך וכזית מן המת דמטמא כמת שלם נפקא לן בספרי זוטא מדכתיב במת וכזית מן המת הוי תחלת יצירתו של אדם ולכך מטמא כמת במגע ובמשא ובאהל. והנצל כבשרו מטמא בכזית והוא בשר שנימוח ונעשה כלחה סרוחה קרושה כדתנן פ\"ק דאהלות ופרק כ\"ג והוי כזית בשר דמטמא כמת משום דתחלת ברייתו בכזית וכולהו שיעורין נמי הוו הלכה למשה מסיני."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבר </b> שנחתך מן האדם החי הרי הוא כמת שלם אפילו אבר קטן בן יומו שאיברים אין להם שיעור כדתנן במתניתין דפ\"ק דאהלות ואבר מן החי שיש עליו בשר כראוי ובמתני' דפרק כ\"ג ותניא בגמרא וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת זה המאהיל על פני המת כדאמר' לעיל בחלל חרב זה אבר הנחלל ונקצץ מן החי ויש לו להעלות ארוכה דהכי משמע אבר שנפל מגוף החי ע\"י החרב ואמרינן בהעור והרוטב שהוא כ\"כ בשר שיכול לחיות ממנה אם האבר היה מחובר לאדם חי יוכל להעלות ארוכה אע\"פ שאין בו כזית בשר והוא שיהיה האבר שלם כברייתו בשר גידים ועצמות דומיא דאיסור אכילת אבר מן החי והכא נמי כתיב בעצם אדם עצם שהוא כאדם בשר גידין ועצמות אבל הכוליא והלשון וכיוצא בהם אע\"פ שהן אבר כיון שאין בהם עצם הרי הן כשאר הבשר פרק העור והרוטב כוליא וניב שפתים איכא בין רבי עקיבא לרבי יוסי הגלילי דלרבי עקיבא לאו אבר נינהו דבעיא דומיא דבהמה בשר גידין ועצמות וכן נמי לגבי טומאת אדם. חסר מן העצם של אבר כל שהו פ\"ו דעדיות במשנה דבר אחר אבר שיש עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ובאהל חסר הבשר טמא חסר העצם טהור ופי' רבינו שמשון ספ\"ק דאהלות בהאי מתניתין דעדיות חסר בשר טמא כדתנן במתניתין דאם אין עליו בשר כראוי מטמא במגע ובמשא ואין מטמא כאהל חסר עצם טהור לגמרי ובלבד שלא יהא בו כזית בשר וכגון דחסר עצם לגמרי דליכא עצם כלל דאי חסר עצם מכברייתו צריך שלא ישאר ממנו עצם כשעורה דבענין אחר אם חסר לא הוי טהור לגמרי ע\"כ. ובפ\"ב גבי מתניתין דאלו אם חסרו טהורים כזית מן המת וכו' ואבר מן החי שחסר עצמו פי' ונראה דחסר עצמו לאו דליכא עצם כלל אלא אפילו חסר משהו ממנו שאינו כברייתו אפילו קולית גדולה שחסר משהו ממנה תו לא מיטמיא משום אבר מן החי וכמו שכתב הרב ז\"ל חסר מן העצם של אבר כל שהו הרי האבר כולו טהור ונראה דמפרש רבינו שמשון ההיא מתני' דעדיות דאבר שיש עליו בשר כראוי דמיירי באבר מן המת ולהכי כתב שלא ישאר ממנו עצם כשעורה דבענין אחר לא הוי טהור לגמרי אבל מפשטא דמתני' לא משמע דמיירי אלא באבר מן החי דעליה קאי וכן פרשה הראב\"ד ז\"ל באבר מן החי. ובשר הפורש מן החי טהור וכן עצם הפרוש מן החי בלא בשר טהור פ\"ו דעדיות במתני' אריכתא כזית בשר הפרוש מן אבר מן החי רבי אליעזר מטמא ורבי יהושע ורבי נחוניא מטהרין וכו' עד שכן טהרת עצם כשעורה הפורש מן החי וכו' שכן טהרת כזית בשר הפורש מן החי דאבר מן החי הוא דילפינן דמטמא במגע ובמשא ובאהל משום דהוי דומיא דאדם עצמו בשר וגידין ועצמות כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>אבר </b> הפורש מן המת מטמא במגע ובמשא ובאהל במת והוא שיהיה בשר גידין ועצמות כדתנן התם פ\"ב דאהלות ובפ\"ו דעדיות תנן העיד ר' יהושע ור' נחוניא על אבר מן המת שהוא טמא שר' אליעזר אומר לא אמרו אלא על אבר מן החי אמרו לו והלא ק\"ו הוא ומה מן החי שהחי הוא טהור אבר הפורש ממנו טמא מן המת שהוא טמא אינו דין שיהא אבר הפורש ממנו טמא חסר עצמו אם נשאר עליו בשר כזית מטמא במת שלם כדילפינן לעיל לכזית מן המת חסר הבשר אם נשאר עליו כדי להעלות ארוכה בחי מטמא כמת שלם ואם לאו הרי הוא כשאר עצמות המתים וכדתנן פ\"ק ופ\"ב דאהלות גבי איברים שיש עליהם בשר כראוי דבעי דומיא דאדם בשר וגידים ועצמות לטמא במגע ובמשא ובאהל כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>מוח </b> שבתוך העצם הרי הוא מעלה ארוכה מבחוץ לפי' קולית המת שהוא סתום אם יש שיעור מוח להעלות ארוכה טמא כמת שלם ואם לאו הוי כשאר עצמות המת פ' העור והרוטב תנן קולית המת וקולית המוקדשין דפגול ודנותר הנוגע בהן בין נקובין בין סתומין טמא ובגמרא נוגע אין מאהיל לא אי דאיכא כזית מוח מבפנים טומאה בוקעת ועולה ואמאי אין מטמא באהל הא אין בה חלל טפח וקי\"ל בברכות כל חלל שאין בו טפח אין חוצץ בפני המת ואי קסבר מוח שבפנים מעלה ארוכה מבחוץ אע\"ג דליכא כזית מוח על ידי המוח גדל הבשר למעלה כשהוא מחובר לחי ואוקמה אביי לעולם מוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ והאי דקתני מתני' נוגע ולא מאהיל משום דשפה שנסרה במגל דתו לא מעלה ארוכה כחי משמע דאי לא נסרה מטמא באהל הואיל דמעלה ארוכה אע\"ג דאין בו כזית מוח ולפרש\"י מעלה ארוכה אע\"ג דלית ביה מוח כלל דבמחובר לחי אע\"ג דליכא מוח סוף המוח לבא שפעמים המוח כולו כלה וחוזר וע\"י המוח גדל הבשר מלמעלה ומשום דאביי אוקי מתני' בתרי טעמי כדאיתא התם מייתי תלמודא אוקמתא דר' יוחנן דאמר לעולם בכזית מוח ומוח מבפנים מעלה ארוכה מבחוץ ומאי נוגע דקתני מתני' מאהיל ומשום סיפא דקולית נבלה אוקי דהאי כזית מוח הוי מתקשקש יבש ונעקר בתוך חלל העצם דאינו מעלה ארוכה ואפ\"ה מטמא באהל משום האי כזית מוח דבפנים דטומאת בוקעת ועולה דמוח כבשר לכל דבר."
+            ],
+            [
+                "<b>האבר </b> והבשר המדולדלים באדם אף ע\"פ שאינם ראויים לחזור ולחיות טהורים שם פרק העור במשנה וטעמא דטהורים דכי ימות כתיב מה האדם הבשר טהור האבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן המת שם במשנה דברי ר\"מ ור\"ש מטהר וטעמא דר\"מ דמיתה עושה ניפול ובשר הפורש מן החי טהור ואבר מן החי טמא כדילפינן לעיל ובפ' כ\"ג אמרינן או במת זה אבר הנדלדל מן המת ובגמרא מאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן המת כזית בשר ועצם כשעורה הפורש מאבר מן החי איכא בינייהו כדתנן בעדיות דר' נחוניא ור' יהושע מטהרין בשר הפורש מן החי ור' אליעזר ור' יהושע מטהרין עצם כשעורה הפורש מן החי ואמרו לו לר' יהושע מה ראית לטהר בשניהם והא שניהם במת טמאים אמר להם לא אם אמרתם במת שהרי יש בו רובע הקב ורקב דרובע הקב עצמות מת מטמא באהל ורוב בנינו ורוב מנינו ומלא תרווד רקב תאמרו בחי שאין בו רוב ורובע ורקב וכו'. איברים אין להם שיעור כדתנן במתני' דפ\"ק דאהלות דאפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכזית מן הנבלה ופחות מכעדשה מן השרץ מטמאין טומאתן ומיירי בין באבר מן החי בין באבר מן המת אמרו חכמים בהאי משנה רמ\"ח איברים באדם שלשים בפסת הרגל ששה בכל אצבע וכו' כל א' מטמא במגע ובמשא ובאהל אימתי בזמן שיש עליהם בשר כראוי דהוא שיעור להעלות ארוכה כדאמר לעיל כל אחד ואחד מהן בשר וגידין ועצמות כדמני להו במתני' ואין השנים מן המנין ובאשה רנ\"א כדאמר' פ' מומין אלו בבכורות מעשה בתלמידיו של ר' ישמעאל ששילקו זונה אחת שנתחייבה מיתה למלך ומצאו בה רנ\"ב אמר להם ר' ישמעאל שמא באשה בדקתם שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושני דלתות דתניא רבי אליעזר אומר כשם שצירים לבית צירים לאשה דכתיב ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה רבי יהושע אומר כשם שדלתות לבית כך דלתות לאשה דכתיב כי לא סגר דלתי בטני רבי עקיבא אומר כשם שמפתח לבית כך מפתח לאשה דכתיב ויפתח את רחמה ולר' עקיב' קשיא תלמידי דרבי ישמעאל דלא מצאו אלא רנ\"ב דילמ' איידי דזוטר המפתח איתמוחי אתמח בשליקה ונראה דדלתות וצירים חשיבי כחד חד ומפתח בחד ה\"ל ג' יתרים באשה שהם רנ\"א כמו שכתב הרב ז\"ל ותלמידי רבי ישמעאל משום בדיקה יתירא חשיבי להו בתרי תרי ואמרינן התם אמר רבא וכולן אין מטמאין באהל כיון שאינם באיש דכתיב אדם כי ימות באהל דבר השוה לכל אדם ותנא נמי התם יתרת שיש בה עצם ואין בה צפורן מטמא במגע ובמשא ובאהל וא\"ר יוחנן ובנספרת על גב היד שעומדת בשורתן וכן אמר רבינו הגדול דהיינו רב דמטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל ואמר רבי יוחנן בשאינה נספרת על גב היד ואמרי' מה נפשך אי אבר הוא באהל נמי תטמא אע\"ג דאינה נספרת ואי לאו אבר הוא במגע ובמשא נמי לא ליטמא אמרי משום עצם כשעורה נגעו בה אי נגע בעצם ואי איכא כזית בשר באהל נמי מטמא דהא איכא כזית בשר המת אפילו אין בה עצם וצפורן ואינה נספרת אבל אם היא נספרת על גב היד ויש בה עצם אף על גב דאין בה צפורן קחשיב אבר ומטמא באהל אף על גב דליכא כזית בשר ועולה למנין קנ\"ה שהוא רוב איברים כדתניא התם ואיכא אוקמתא אחריתא לרב פפא דאמר דמדרבנן היא טומאה שאינה נספרת על גב היד אטו אותה שנספרת ע\"ג היד וכמו שכתב הרב ז\"ל ובפרק בא סימן משמ' דהוי דאורי' כאוקמתא קמית'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עצמות </b> שאין עליהם בשר אם נכרת עלי' צורת עצמות האדם מטמאים באהל שאני קורא בהם עצם אדם וכדתנן בפרק ב' דאהלות אלו מטמאין באהל המת השדרה והגלגלת וכו' ורוב עצמות מרוב הבנין או מרוב המנין כלומר אף על גב דליכא רוב מנין ולא רוב בנין ורוב בנינו ורוב מנינו אף על פי שאין בהם רובע וכמה הוא רוב מנינו קנ\"ה וכתב הרב ז\"ל דמפקינן להו מדכתיב עצם אדם והני הרי הם ניכרים שהם עצם אדם וכדתניא פכ\"ג או בעצם אדם זה רובע עצמות ובספרי זוטא תניא זאת התורה אדם כי ימות באהל אם לאדם כבר לימד ומה אני מקיים אדם לרבות דבר אח' שיטמא כמת שלם את מרבה השדרה והגלגלת וכו' ורוב עצמות ורוב בנין ורוב מנין ואם חסרה חוליא א' מי\"ח חוליות או חסר כסלע מעצם הראש או חסר מרוב בנינו כל שהו או מרוב מנין אינן מטמאין באהל דלא מרבינן טומאה לעצמות אלא כי האי גונא אבל אי חסרו הוו כטומאת עצם כשעורה דמטמא במגע ובמשא ולא באהל דכתיב וכל הנוגע בעצם לרבות אפילו עצם כשעורה לטומאת מגע ומשא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מת </b> שהרקיבו עצמותיו בקבר ונעשו רקב מלא חפנים ממנו מטמא במשא ובאהל כדתנן במתני' דאהלות ופרק כ\"ג ומלא תרווד רקב וכמה שיעורו חזקיה אמר מלא פסת יד ורבי יוחנן אמר מלא חפנים ואתיא כחכמים דאמרי מלא חפניו כדאיתא התם ופרק העור והרוטב תניא רבי יוסי אומר מלא תרווד רקב מטמא במגע ובמשא ובאהל ופרש\"י רקב עפר הנמצא בארון של מת שהוא רקבוביתו של מת ושיעור מלא תרווד הלכה למשה מסיני ואמרינן התם דהא נוגע דקתני הכא היינו מאהיל ואית תרי גווני מאהיל כדאיתא התם אבל נוגע וחוזר ונוגע דהא לא מצי נגע בכוליה בבת אחת ובפרק כ\"ג אמרינן אי זהו מת שיש לו רקב זה שנקבר ערום בארון של שיש אבל נקבר בכסותו בארון של עץ אין לו רקב דאין לנו הלכה למשה מסיני שיהא רקב מטמא אלא הבא מן המת עצמו בלי תערובת וכל שיש לו תערובת אין לו תורת רקב וכדאיתא נמי פ' המפלת."
+            ],
+            [
+                "<b>דם </b> המת מטמא כמת אפילו באהל כדכתיב בנפש האדם אשר ימות ונאמר כי הדם הוא הנפש ושיעור רביעית הוא מן השיעורים שאמרו עליהם הלכה למשה מסיני ואמרו גם כן דתחלת דם בריאת האדם ברביעית וכדאמ' בעלמא רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ותניא בתוספתא דאהלות אבל שאול אומר תחלת דמו של קטן רביעית ואפילו תמצית הדם כל שיש בו אדמומית מטמא באהל דדם הוי לענין נדה כל שיש בה אדמומית וגבי נזיר תנן פכ\"ג ועל חצי לוג דם דאף ע\"ג דברביעית מטמא באהל כדתנן במתניתן דאהלות לענין גילוח נזיר אינו מגלח אלא על חצי לוג דשיעורין הלכתא למשה מסיני. דם החי אפילו דם נחירה הרי זה טהור ודם תבוסה טמא כדתנן במתני' דפ\"ב ורביעית דם תבוסה ובפ\"ג תנן אי זהו דם תבוסה שיצא ממנו שמינית בחייו ושמינית אחר מותו דברי ר' עקיבא דסבר דמצטרפי ומטמא בג' טומאות אבל רבי ישמעאל סבר דכי האי גוונא טהור ולא איקרי דם תבוסה אלא בגוונא אחריתי כדמפרש במתני' והכל מדרבנן דלא מטמא רביעית דם מן התורה אלא הבאה מן המת כדכתיב במת בנפש דמו של מת וכדאמר' פרק האשה שאני דם תבוסה מדרבנן. הרוג שהיה מוטל ודמו מנטף כשהוא חי ויורד לגומא ומת והוא מנטף טפה טפה ראשונה שלאחר מיתה בטלה בדם שנטף מחיים כחכמים בפרק תנוקת ואמרינן נמי התם דאם הדם הוא שותת דאינו נוטף אלא שותת לארץ ואינו נפסק לא מבטל לההוא דלאחר מיתה ואם היתה רביעית דם בלבד והיה ספק מחיים ספק לאחר מיתה הוי כשאר ספיקות דברשות היחיד טמא כדילפי' מסוטה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הקבר </b> כל זמן שהטומאה בתוכו מטמא במגע ובאהל כמת שלם כדתניא פכ\"ג או בקבר זה קבר סתום דאמר מר טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ונעשה קבר כגופו של מת והמהלך עליו אף על פי שאין נוגע אלא מאהיל לטמא ובתוספות כתבו קבר סתום בשאין בו פותח טפח איירי דאי הויא טומאה רצוצה אינו מטמא אלא מה שכנגד גופו של מת והכא איירי בהקבר עצמו מטמא אפילו שלא כנגד המת והכי איתא בספרי בקבר זה קבר סתום שמטמא כל צדדין אפילו ריק שבו כיון שיש פותח טפח בין המת לקבר שעליו טומאה בוקעת ועולה מכל הקבר ועל כרחך מיירי בטומאת אהל מדכתיב ברישיה דקרא וכל אשר יגע על פני השדה וכו' דהיינו שהוא מאהיל על פני המת המוטל בשדה מדלא כתיב יגע על פני המת בשדה והדר כתיב ועל הנוגע בעצם וגו' או בקבר ואמר ר\"ל זה קבר שלפני הדבור כלומר שהגוים מטמאים במגע אף על פי שאין מטמאים באהל כדתניא קבר הגוים אין מטמא באהל אלא בנגיעה וכל שהיה קודם מתן תורה בין גוים בין ישראל הוו בני נח וקברי הגוים לאחר הדיבור כקודם הדיבור שאין מטמאין באהל לפי שלא ניתן להם תורה. ואחד הנוגע בגגו של קבר או בכותליו וכדתנן פרק ז' דאהלות נפש אטומה הנוגע בה מן הצדדין טהור ואם היה מקום הטומאה טפח על רום טפח הנוגע בה מכל מקום טמאה מפני שהיא כקבר סתום והוא מטמא כל סביביו כיון שהוא בנוי וסתום. אבל המעמיד כלים או אבנים בצידי המת וכסה עליו מלמעלה בכלים או באבנים והם גולל ודופק מטמאין במגע ובאהל כקבר מדברי סופרים ואינן מטמאין במשא ובפרק העור והרוטב גולל ודופק מטמא במגע ובאהל ואינו מטמא במשא וכתבו בתוספות למ\"ד בפרק המקשה דגולל ודופק הוי הלכתא איכא למימר דהכי גמירי לה דמטמא במגע ובאהל ולא במשא אלא למאן דמייתי לה מעל פני השדה קשה מנ\"ל ונראה משום דההוא קרא דכל אשר יגע על פני השדה מוקמי' בנזיר באהל ובמגע נמי מטמא משום דאפקיה בלשון נגיעה ובמשא לא מצינן שיטמא ע\"כ וכיון שאין מטמא במשא אם גרר הגולל וכו' הרי זה טהור ודופק דופקין טהורים כדתנן פרק שני דאהלות דדוקא דופק הסומך עליו הגולל הוא דילפינן ולא דופק דופקין."
+            ],
+            [
+                "<b>טומאת </b> בית הפרס וארץ העמים מדברי סופרים כדאמר' פרק קמא דשבת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו </b> מטמאין במגע ובמשא ובאהל המת אפילו נפל שלא נתקשרו איבריו בגידין וכזית מבשר המת ונצל ואבר מן החי ומן המת שיש עמהם בשר כראוי והשדרה והגלגלת ורוב בנין ומנין ורובע עצמות כלהו מן התורה כדילפינן לעיל ודם תבוסה מדרבנן א\"נ ספיקא דאוריתא כשהוא ספק אם כולה מחיים או אחר מיתה כדאמ' לעיל וכל אלו שחסרו מטמאין במגע ובמשא ולא באהל אלא שארץ העמים ובית הפרס הם מדרבנן כדאמר' לעיל ובשר מן המת כזית וכן נצל שחסרו מכזית אין בהם טומאה כלל דכל אלו שחסרו והם מטמאים במגע ובמשא משום עצם כשעורה הוא דמטמאין דהוי הלכתא וגמרינן ליה נמי מקרא כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>הגולל </b> והדופק מטמאין במגע ובאהל כדילפינן לעיל ולא במשא הרקב מטמא במשא ובאהל ומגע אין בו דאי איפשר ליגע בכולו בבת אחת כדאמרינן לעיל ואם חסר כל שהוא ממלא תרווד טהור לגמרי וכן אבר מן החי שחסר כל שהו מעצמו כדתנן פרק שני דאהלות דלא ילפינן טומאה לאבר מן החי אלא כשהוא שלם כברייתו וכן רביעית דם שחסר כל שהו טהור לגמרי כללא דמילתא דכל אותם שחסרו לא מטמאי אלא משום עצם כשעורה דהוי הלכתא וקרא ואותם דלית בהו עצם כשעורה טהורים לגמרי כדאמ' וטומאת רביעית דם ואבר שאין עליו בשר כראוי ילפינן להו נמי מן התורה רביעית דם משום נפש ואבר שאין עליו בשר כראוי משום עצם כשעורה והרב ז\"ל כתב שאינו דין תורה לפי שאין הנזיר מגלח עליהם. ואין רקב אלא כשאין בו שום תערובת כלל ויהיה מן המת השלם כדאמרינן בנזיר ובנדה דהכי גמירי לה לטומאת רקב והרוג נמי מהאי טעמא אין לו רקב שיצא דמו וחסר כדאמרינן פרק המפלת. ורקב הבא מב' מתים שנקברו כאחד אפילו ערומים בארון של שיש אין להם רקב דהוו כמו עירוב זה לזה כדאמר רבי יוחנן פכ\"ג וכן גזז שערו וקברו עמו נעשה לו תערובת כדאמר נמי רבי יוחנן התם ועובר במעי אשה אמרינן התם דנעשה עירוב ואין לה רקב כיון דסופו למיפרש מינה. טחן המת עד שנעשה רקב אינו מטמא עד שירקיב מאיליו שם אמר אביי נקטי' מת שטחנו אין לו רקב איבעיא להו חזר והרקיב מהו מידי הוא טעמא אלא דאיכא בשר גידין ועצמות והאיכא או דילמא כברייתו בעינן והא ליכא שהרי טחנו כבר תיקו. הרקיב כשהוא חי שם בעיא דרבא הרקיב כשהוא חי ולאחר כך חזר ומת והרקיב כולו מהו כי גמירי רקב דאירקיב כשהוא מת והאי כשהוא חי הרקיב מקצתו ואין לו תורת רקב או דילמא השתא הא מיית והוי כולו נרקב ולא איפשיטא. מלא חפנים ועוד מעפר הנמצא בקבר פרק שני דאהלות פלוגתא דרבנן ור\"ש ובפרק המפלת מאי טעמא דרבנן לפי שאי איפשר למלא תרווד ועוד עפר בית הקברות שאין בו מלא תרווד רקב ונראה דהוי מדרבנן כמו שכתב הרב ז\"ל כיון דמעורב בעפר."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המת </b> שנשרף ושלדו קיימת והצלעות שלא נתפזר האפר ועדין נראה כשלם טמא כדאמר ר' שבתי פרק המפלת ושפיר מרוקם שטרפו במים שם מימרא דר\"ל שפיר שטרפוהו במימיו דמי הלידה היוצא עמו הודח בהן ונמחה הוי כמת שנתבלבלה צורתו כמו שרוף שנתפזר ואין שלדו קיימת. בשר המת שנפרך ונעשה כקמח טהור כדתניא סוף תמורה דם הנדה ובשר המת שנפרכו טהורים דאף ע\"ג דתנן פרק דם הנדה דמטמאין לחין ויבשים היכא דנעשו אפר בעלמא טהורים אם אין שם מלא תרווד רקב וכן אפר שרופים פרק שני דאהלות רבי אליעזר אומר שיעורו ברובע וחכמים מטהרים וכן התולעים הנהוין מבשר המת בין חיים בין מתים טהורים פרק שני דאהלות כזית רמה רבי אליעזר מטמא וחכמים מטהרים ומייתי לה סוף פ' כל האסורין בתמורה וקאמר דסברי רבנן דפירשה הוי ורבי אליעזר סבר דמ\"מ טמא משום דכתיב אף כי אנוש רמה דמחיים איקרי רמה והמוח כבשר כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עור </b> האדם כבשרו ריש פרק דם הנדה אמר עולא דבר תורה עור האדם כי עבדו טהור ומה טעם אמרו טמא שמא יעשה עור אביו ואמו שטיחין וכן בפרק העור והרוטב גבי מתני' דאלו עורותיהן כבשרן עור האדם וכו' מתנו הא דעולא אסיפא דכולן שעבדו וכו' לאיכא דאמר ומאן דמתני לה הכי אסיפא דעבדן אבל רישא דלא עבדן טומאה דאוריתא אית בהו דעור האדם הוי רך כבשר. ועור הבא כנגד פניו של אדם כשנולד פרק קמא דבכורות ברייתא בין הוא חי ואמו חיה או שניהם מתים טהור דלאו בשר הוי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שבמת טמא כדילפינן לעיל חוץ מן השינים והשער והצפורן הואיל וגזען מחליף ובשעת חבורן הכל טמא משנה פרק ג' דאהלות ומייתי לה בפרק דם הנדה ואמר רב אדא דומיא דעצם אדם מה עצם נברא עמו ואין גזעו מחליף שאם ניטל אינו חוזר אף כל שנברא עמו ואין גזעו מחליף יצאו השינים שלא נבראו עמו ויצאו שער וצפורן שאף על פי שנבראו עמו גזען מחליף ובשעת חבורן הכל טמא כדילפינן לעיל מדכתיב הנוגע במת לכל נפש אדם וגו' ולכך מטמא באהל ובנגיעה בו וכתבו התוספות פרק כ\"ג משום דהוו יד לטומאת המת. ושערו העומד ליגזז וצפרניו העומדות לינטל שם פכ\"ג בעיא דחזקיה ולא איפשיטא. כל משקה היוצא מן המת טהור חוץ מדמו כדילפינן מנפש וכל מראה אדמומית שבו כדאמ' פרק כיסוי דמייתי להא מתני' ואמר מת דבדילי אינשי מיניה לא גזרו ביה רבנן ומראה אדמומית טמא דומיא דמראה אדמומית דם שחייב בכיסוי וכשר לזריקה נמי כדתנן התם. כבד שנימוחה מטמאה ברביעית מפני שהיא כדם נקפה. דם קטן שיצא כלו אם אין בו רביעית טהור אף על פי שהוא כל דם שבו כחכמים דפליגי אר' אליעזר במתניתין ריש פרק ב' דאהלות ונראה דמאי דאמרינן אפילו הוא כל דם שבו היינו כל הדם שבו שיכולת לצאת דהא תחלת דמו של קטן ברביעית כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b> אם חסרו כל שהו טהורים רביעית דם ועצם כשעורה וכזית מת ונצל ומלא תרווד ואבר מן החי שחסר מעצמו כדתנן לכולהו פרק שני דאהלות וכדילפינן לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>רביעית </b> דם הבאה משני מתים טהורה וכן שדרה וגלגלת ורבע עצמות ואבר משני מתים כולהו הוו פלוגתא דר' עקיבא וחכמים פרק ב' דאהלות דמטהרי רבנן מטומאת אהל דכולהו גמרינן להו ממת אחד ולא משני מתים ומייתי לה פכ\"ג ואמרו דבכולהו חזר בו רבי עקיבא חוץ מרביעית דם הבאה משני מתים דכתיב על כל נפשות מת גבי נזיר דמגלח עליו."
+            ],
+            [
+                "<b>אבר </b> מן החי משני בני אדם טהור כדתנן בהאי מתניתין בפלוגתא דרבי עקיבא וחכמים ואפילו מאיש אחד אם נחלק לשנים טהור כדתנן התם לרבנן דר' יוסי ואפילו חזר וחברו דחיבור אדם אינו חיבור. כזית בשר משני מתים ומלא תרווד משני מתים מצטרפין זה עם זה משום דשוו בשיעוריהן בכזית אבל גלגלה ורובע ושדרה ואבר לא מצטרפי דלא שוו בשיעוריהן דאין עצמות ואיברים שני מתים שוים ואין חצי גלגלה זה שוה לחצי גלגלה זה אבל כזית בין ממת זה בין ממת זה הוי שיעור."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עצם </b> כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא פרק ב' דאהלות רבי עקיבא מטמא והיינו במשא דבמגע אין נוגע וחזר ונוגע ואין חיבור בידי אדם חיבור וכן רובע עצמות המת שנדקדקו ואין בכל אחד מהם עצם כשעורה מטמאין באהל שם במשנה רבי שמעון מטהר וחכמים מטמאים. כזית מן המת שחתכו נחלקים ורדדו ודבקו מטמא באהל ובמשא ואינו מטמא במגע אף ע\"פ שחברו דחיבור אדם אינו חיבור וכדאיתא בתוספתא דאהלות פרק ד'. כזית שלם שהתיכו טמא היה מפורד והתיכו טהור שם בתוס' וטעמא דכזית שלם כיון שהיה טמא קודם ה\"נ השתא דלאו מידי חיבור עבד איהו אבל כשהיה מפורד שלא היה מטמא במגע התיכו ונתחבר הוי חיבור בידי אדם ולא שמיה חיבור דהא פרח ליה טומאה מיניה כשנתפרד כדאיתא פכ\"ג. שדרה שנגררו רוב חוליות שבה אף על פי ששלדה קיימת אינה מטמא' באהל ובקבר הקבר מצרפה וכתבו בתוספות פרק כ\"ג דהכי גמירי לה דכשגרר רוב צלעות שבה שעקר רוב הצלעות טהורה אף על פי שהן מונחות אצלה ובקבר אפילו משוברת ומפורקת טמאה שהקבר מצרפה להיות כמו שלימה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הטמאים באהל שנחלקו והכניסן לתוך הבית האהל מצרפן ומטמאין באהל כדתנן פ\"ג דאהלות ר' דוסא בן הרכינס מטהר וחכמים מטמאים ומייתי לה פרק העור והרוטב. עצם שיש עליו כזית בשר בידי שמים והכניס מקצתו לפנים מן הבית נטמא הבית וכן ב' עצמות בשני חצאי זתים והכניס מקצתן לפנים אבל היו תחובין בעצם בידי אדם טהור שם במשנה וטעמא דאף על גב דעצם אינו מטמא באהל הוי יד להכניס טומאת הבשר ויש יד נמי לפחות מכזית כר' יוחנן דפליג ארב פרק העור והרוטב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מלא </b> תרווד רקב שנתפזר בתוך הבית טמא שם במשנה פלוגתא דרבנן ור' שמעון ומייתי לה פרק המפלת. רביעית דם שנתבלע בתוך הבית טהור שם במשנה ובנדה פרק האשה אמרינן הבית טמא ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי הא בכלים דבסוף שבאו לבית אחר שנבלע הדם טהורים והא בכלים דמעיקרא שהיו קודם שבלעה טמאים שנטמאו באהל. כזית מן המת שנאבד בתוך הבית טהור ולכשימצא הבית טמא למפרע פרק האשה רבי מאיר אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן היא וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ובגמרא כמה עובדות דבדקו ולא מצאו ואחר כך נמצא ומסתמא טמאו למפרע."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רביעית </b> דם שנשפך באויר שם במשנה פרק ג' אם היה מקומו קטפרס והאהיל על מקצתו דקטפרס אינו חיבור אבל אם אשבורן שהוא מקום גומא או שקרש ואפי' קטפרס הוי חיבור וטמא אפילו האהיל על מקצתו. נשפך על האיסקופה והיא קטפרס בין לפנים שמשפע לצד פנים בין לחוץ והבית מאהיל עליו טהור אף על פי שסופו לירד לפנים אינו חיבור היה אשבורן או קרש טמא. רביעית דם שנבלעה בכסות אם מתכבסת ויצאה ממנה רביעית דם שנבלעה בה הרי הכסות מטמאה ואם לאו אינה מטמאה באהל והרי היא ככסות שנגעה במת כיון שנגע בה רביעית דם אבל רביעית דם עצמו שבלוע אינה מטמאה כיון שאינו יכול לצאת שם משנה ומייתי לה פרק האשה ומוקי לה בדם תבוסה דרבנן ולכך מתבטל אגב בגד כדקתני מתניתין דטהורה אם אינו יכול לצאת אבל דאוריתא לא ולהכי כתב הרב ז\"ל שהבגד עצמו הוא ככסות שנגעה במת."
+            ],
+            [
+                "<b>המשא </b> והמגע והאהל ג' שמות הם ואין מצטרפין אלא כל שהוא משם אחד כדתנן זה הכלל כל שהוא משם אחד מצטרף וטמא מב' שמות אינו מצטרף ומייתי לה פרק העור והרוטב ומייתי מתניתין דאהלות דקתני נוגע בחצי זית ומאהיל בחצי זית טמא ובעי למימר דנוגע ומאהיל חד שמא הוא אלא דקשיא לה סיפא דקתני הנוגע בכחצי זית ודבר אחר מאהיל עליו ועל חצי זית טהור ואי חד שמא הוא אמאי טהור ומוקי רישא בטומאה רצוצה בין שני מגדלים דכולה נגיעה היא הילכך מגע ומגע כגון נוגע בשני חצאי זתים בבת אחת או האהיל על חצי זית וחצי זית מאהיל עליו טמאים אבל מגע עם אהל או עם משא וכן הם עם מגע אינן מצטרפין כדאמר' דכל חד באנפי נפשיה בשיעורי וכיון דליכא שיעור בחד לא מצטרף חבריה משום דהיא גוונא אחריתי מטומאה וכל חד מינייהו אית ליה קרא באנפיה נפשיה כדילפי' לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> המתטמאין מחמת המת בין אדם בין כלים טמאים טומאת שבעה האדם בין במגע בין במשא בין באהל וכלים כדילפינן לעיל פרק קמא כדכתיב כל הנוגע בהם יטמא בין אדם בין כלים ובאהל נמי מטמאי כדכתיב וכל אשר באהל יטמא שבעת ימים אבל במשא לא מטמאי מחמת עצמן כדילפי' לעיל פרק קמא מהאי דתניא בת\"כ גבי נבלה והנושא וכו' כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>אדם </b> שנטמא במת וכלים שנגע בהם אדם זה טמאים טומאת שבעה שנאמר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וגו' אבל אדם שנגע באדם שנטמא במת בין שנגע בו אחר שפירש ממטמאיו בין שנגע בו כשהו' עדין נוגע במת הרי זה השני טמא טומאת ערב כדתנן ריש אהלות שנים טמאים במת אחד טמא טומאת ז' ואחד טמא טומאת ערב כיצד אדם הנוגע במת טמא טומאת ז' ואדם הנוגע בו טמא טומאת ערב ומייתי לה בירוש' דנזיר פ' כ\"ג ובספרי ילפינן דאינו טמא השני אלא טומאת ערב דהוה ס\"ד דליטמא טומאת שבעה מק\"ו דכלים שאין מטמאין על גבי משכב ומושב ומקבלין טומאה מן המת לטמא אדם טומאת שבעה ולהכי כתיב והנפש הנוגעת תטמא עד הערב טומאת ערב מטמא ואין מקבל מן המת לטמא טומאת שבעה וכשנגע באדם בשעת חיבורו במת טמא טומאת שבעה מדרבנן לענין תרומה וקדשים כדאי' בירושלמי דנזיר פרק כ\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>כלים </b> שנטמאו במת בין במגע בין באהל הנוגע בהם כנוגע במת דמטמא אדם וכלים טומאת שבעה כדדרשינן בספרי דכתיב וכל אשר יגע בו הטמא למה נאמר לפי שהוא אומר בחלל חרב בא הכתוב ולימד על החרב שהיא טמאה טומאת שבעה הנוגע בה יטמא טומאת שבעה דחרב הרי היא כחלל הא למדנו לכלים ואדם כלים ואדם וכלים מנין תלמוד לומר וכבסתם בגדיכם ביום השביעי כלים בכלים מנין אמרת ק\"ו הוא ומה כלים הנוגעים באדם הנוגע בכלים שנגעו במת הרי הם טמאים כדילפינן כלים הנוגעים בכלים הנוגעים במת דין הוא שיהו טמאים והני כלים בין כלי מתכות בין כלי שטף ובגדים דהא דאמרינן חרב הרי הוא כחלל לאו דוקא חרב דה\"ה כל כלים דהא וכבסתם בגדיכם לאו בכלי מתכות איירי ואם כן כלים שנגעו בכלים הנוגעים במת וכן אדם שנגע בכלים שנגעו במת וכלים שנגעו באדם זה וכ\"ש באדם שנגע הוא עצמו במת כולם טמאים טומאת שבעה אבל אדם שנגעו באדם הנוגע במת וכן אדם או כלים שנגעו בכלים שנגעו בכלים שנגעו במת וכן אדם או כלים שנגעו בכלים שנגעו באדם שנגע בכלים שנגעו במת דהיינו שני וג' ורביעי מהני תלת גווני לא טמאי אלא טומאת ערב כדתנן מתניתין קמיתא דאהלות וכדילפינן נמי מקראי בד\"א דאיכא טומאת שלישי ורביעי לענין תרומה וקדשים אבל לחייב כרת על ביאת מקדש ואכיל' קדשים אינו חייב אלא הראשון והשני בלבד כדכתיב וכל אשר יגע בו הטמא יטמא אבל נוגע בכלים שנגעו באדם שנגע במת או בכלים שנגעו בכלים שנגעו במת פטור כדאמ' פ\"ג דה' ביאת המקדש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש שנגע במת או שהיה עמו באהל טמא ואינו מטמא אחרים סוף פ\"ק דפסחים תניא יכול יהו כל הכלים מיטמאים מאויר כלי חרש אם הם תוך כלי חרש ושרץ באויר כלי חרש החיצון דטמא יכול שכלים שבתוכו טמאים משום דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ת\"ל כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכל מטמא מאויר כלי חרש ואין כל הכלים מטמאין מאויר כלי חרש דמשמע האי כל אשר בתוכו יטמא דאמרתי לך באוכל אמרתי לך ומשמע קרא דאוכלין ומשקין הוא דמקבלי טומאה מוולד הטומאה אבל כלי לא ומהכא נפקא לן בכל דוכתא הא דאשכחן דאין כלי ראשון מטמא כלי."
+            ],
+            [
+                "<b>זה </b> כלל גדול בטומאות כל אב הטומאה מטמא אדם וכל מיני כלים כדתנן ריש כלים אבות הטומאות השרץ וכו' ומייתי לה בשמעתא קמייתא דב\"ק ואמרינן אבות מכלל דאיכא תולדות ותולדותיהן לאו כיוצא בהם דאלו אב מטמא אדם וכלים דמת עצמו הוי אבי אבות הטומאה והנוגע בו הוי אב הטומאה ומטמא אדם וכלים דהא כתיב כל אשר יגע בו הטמא יטמא והאי קרא בטמא מת כתיב דמשמע דמטמא אדם דהא כתיב והנפש הנוגעת תטמא וכו' ואלו תולדה אוכלין ומשקין מטמא אדם וכלים לא מטמא דאין אדם וכלים מקבלין טומאה כי אם מאב הטומאה וכל המטמא' אדם וכלים בנגיעה הוי אב הטומאה וכל וולד הטומאה מטמא אוכלין ומשקין ואינו מטמא לא אדם ולא כלים בד\"א בכלי חרש דאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין משום דהוי וולד הטומאה כדילפינן לעיל מדכתיב כל אשר בתוכו וסמיך ליה מכל האוכל ובתוספתא נמי אמרינן וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הוא טמא ואינו נעשה אב הטומאה לטמא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הנוגע באב נקרא ראשון ונוגע בו נקרא שני ונוגע בשני שלישי וראשון ושל מטה נקראים וולד משום דלא הוו אבות לטמא אדם וכלים."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> המתטמא מחמת המת טומאת שבעה בין אדם בין כלים נקרא טמא מת והוא אב לענין טומאת תרומה וקדשים למנות ממנו ראשון ושני ולטמא אדם וכלים במגע וכל המתטמא מחמת המת טומאת ערב כאדם הנוגע באדם שנגע במת הוא וולד הטומאה והוא ראשון ואיפשר שיהיה הרביעי ראשון לטומאה דכלים הנוגעים במת ואדם באותם הכלים וכלים באדם שלשתן אבות וטמאים טומאת שבעה והרביעי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב והוי וולד שהוא ראשון לטומאה לענין תרומה וקדשים כדאמר'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אדם </b> או כלים שנטמאו במגע ארץ העמים ובית הפרס או במשאן או במגע דם תבוסה וגולל ודופק או באהלן כולן מדברי סופרים נתנו להן פרק ב' דאהלות אלו מטמאין במגע ובמשא ארץ העמים ובית הפרס וכבר ביארו בשבת ובפסחים דהוו מדרבנן וכליל להו תנא הכא בהדי עצם כשעורה ושדרה וגלגלת ואחריני דמטמאי מדאוריתא משום דכולהו לא מיטמאי באהל אלא במגע ובמשא ודם תבוסה שם במשנה גם כן ואמרינן בנדה דהויא מדאוריתא כדא' לעיל וגולל ודופק תנן ליה נמי התם ואמרי' לעיל דהוי מדאוריתא."
+            ],
+            [
+                "<b>האהל </b> עצמו המאהיל על הטומאה אע\"פ שלא נגעה טומא' באהל הרי הוא טמא טומאת שבעה מן התורה כדתניא בספרי והזה על האהל בא ללמד על האהל שהוא מקבל טומא' והיינו כשהיה האהל בגד או שק או עור כדתנן פרק במה מדליקין וכל היוצא מן העץ ואין כלי אינו מיטמא טומאת אהלים אלא פשתן ובגמרא מנ\"ל א\"ר אלעזר גמר אהל אהל ממשכן דלא הוה ביה שום יוצא מן העץ אלא פשתן כדכתיב עשר יריעות שש משזר כתיב הכא אהל אדם כי ימות באהל וכתיב ויפרוש את האהל על המשכן מה להלן קרוי אהל אף כאן קרוי אהל אימא להלן שזורין וחוטן כפול ששה אף כאן וכו' תלמוד לומר אהל אהל אהלים טובא כתיבי בפרשת פרה ריבה אי אהל אהל ריבה אפילו כל מילי נמי אם כן גזרה שוה מאי אהני ליה ושאר המאהילין דלא דמו למשכן דמביאין את הטומאה כדאמר'. כל פותח טפח מביא את הטומאה היינו מק\"ו דמצורע הקל דעשה בו כל המאהיל כאהל ואף על גב דהתם לא הוי אלא טומאת ערב לא הוי ילפותא ממש אלא גילוי מילתא בעלמא מק\"ו דמצורע דלית לן למילף אהל אהל ממשכן לענין למעט הבאת טומאה בשאר אהלים דלאו פשתן ולא ילפינן ממשכן למעט אלא מידי דיוצא מן העץ דדוקא פשתן ולא שאר יוצא מן העץ ועור בהמה טמאה מטמאה באהל (בהמה) כדתניא התם פרק במה מדליקין או בעור ריבה עור בהמה טמאה דגבי נגעים כתיב או בעור והוה מצי למיכתב או עור ופרכינן מה לנגעים שכן שתי וערב טמא בהן אלא גמר משרצים וכו' מה לשרצים שכן מטמאין בכעדשה נגעים יוכיחו וחזר הדין וכו' מה להצד השוה שכן טמאין בפחות מכזית בכעדשה וכגריס תאמר במת דאינו מטמא באהל בפחות מכזית אלא אמר רבא אתיא מק\"ו דנוצה של עזים שאין מטמא בנגעים דצמר ופשתים כתיב והיא מטמאה באהל המת דעיקר אהל דכתיב במשכן ביריעות עזים כתיב עור בהמה טמאה שמטמאה בנגעים כדילפינן מדכתיב או בעור אינו דין שמטמאה באהל המת ואין קרוי אהל אלא ארוג או עור כמשכן אבל תקרה או עצם או מתכות ובנין טהור מטומאת אהלים דלא הוו דומיא דמשכן ובנגעים נמי לא מטמאי אלא צמר ופשתים ועור בגדים הנוגעים במת אף על פי שהן כמת לטמא אחרים טומאת שבעה אינן מטמאין במשא ובאהל ומשא אפילו למת עצמו אינו מפורש אלא דאתי מק\"ו דנבילה כדילפינן לעיל ובטומאת אהל כתיב אדם כי ימות באהל מת הוא דמטמא באהל ולא דבר אחר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המת </b> אינו מטמא משכב ומושב מתחתיו ולא מדף מעל גביו כדתנן פרק ד' דזבין חומר בזב מבמת שהזב עושה משכב ומושב וכו' ועל גביו מדף וכו' מה שאין המת מטמא ומפרש ה\"ר שמשו' על הא מתניתין כגון עליה מפסקת דאם המת בעליה ומשכבת מושבות בבית עד שמי קורה והנסרים נכפפין מכובד המת על המשכבות או שהמת בבית סמוך לשמי קורה והמשכבות בעליה ונכפפין הנסרים של עליה מכובד המשכבות ומכבידין על המת כי הא גוונא בזב טמא מתחתיו לטמא בגדים ועל גביו לטמא אוכלין כדתנן במתני' ובמת בין מתחתיו בין מעל גביו טהור ודרשינן לה מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא זב ולא המת משום דהוה דיינינן ק\"ו שיהא המת מטמא משכב ומושב מזב להכי כתב הזב דלא הוה צריך דהא כתיב לעיל זב אלא לומר זב ולא טמא מת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> שבים טהור כדתנן פרק י\"ז דכלים ותניא בת\"כ פרשת ביום השמיני או עור יכול אפילו עורות של ים יהו טמאין והלא דין הוא וכו' ת\"ל בגד מה בגד מיוחד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהו ת\"ל או עור להביא את שחבר לו מן הגדל בארץ כל שהו אפילו חוט ואפילו משיחה."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> גללים כלי אבנים כלי אדמה אינם מקבלין טומאה כלל משום דאין גדלין בארץ וכן כלי עץ העשוי לנחת שמחזיק מ' סאה בלח טהורים דכתיב מכל כלי עץ או עור או שק ואיתקש כלי עץ לשק דשק מיטלטל מלא וריקם וזה אינו מטלטל מלא דגדול הוא יותר מדאי ואם יטלטלוהו ישבר בידיהם. כלי חרש פשוטיהן טהורין ומקבליהן טמאים מאוירן או בהיסט הזב בפרק קמא דחולין תנן טהור בכלי חרס טמא בכל הכלים טהור בכל הכלים טמא בכלי חרס ובגמרא תנו רבנן אויר כלי חרס טמא וגבו טהור אויר כל הכלים טהור וגבן טמא מנה\"מ דתנו רבנן תוכו דכתיב גבי כלי חרס וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו אף על פי שלא נגע אתה אומר אף ע\"פ שלא נגע או אינו אלא אם כן נגע נאמר תוכו לטמא ונאמר תוכו ליטמא מה תוכו האמור לטמא אוכלין שבתוכו דכתיב כל אשר בתוכו יטמא אף על פי שלא נגע דהתורה העידה על כלי חרס דמטמא כל אוכלין שבתוכו כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא ואפי' הוא מלא חרדל שהכלי אינו נוגע בכל החרדל שבתוכו אלא במה שסמוך לדפנות והאמצעיים מיטמאין מן האויר ואי אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל א' וא' ועוד אין אוכל מטמא אוכל ועוד דאם כן זה שני וזה שלישי וזה רביעי ואין רביעי לטמא את האמצעיים ופשוטי כלי חרש טהורין משום דאין להם תוך ולא טמאה התורה כלי חרש אלא דרך פתחו ותוכו כדאמר ובמס' כלים פרק כ\"ז תנן כל שאין בו תוך בכלי חרש אין לו אחוריים ואמרינן ריש פרק על אלו מומין כלי חרש בתוכו תלה רחמנא אית ליה תוך איטמי לית ליה תוך לא איטמי ליה ותניא בתוספתא דכלים אין טומאה לכלי חרש אלא מאוירו ובהיסט הזב ותניא נמי בתוספת' גבי חומרי זב מבמת בזב מטמא כלי חרש בהיסט ואין טמא מת מטמא כלי חרש בהיסט כדתניא בת\"כ וכלי חרש אשר יגע בו הזב יכול יטמאנו מאחוריו נאמר כאן בו ונאמר להלן בו אשר תבושל בו מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו אם כן למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרש מאוירו אלא להביא מגעו שהוא ככולו ואפילו מאחוריו ואי זה זה היסטו אבל גבי מת לא נתפרש טומאה בכלי חרש אלא מאוירו כשהוא פתוח באהל המת או שאינו באהל ונכנסה כזית בשר מת מאוירו אף על פי שלא נגעה בו דומיא דטומאות אחרות בכלי חרש דכתיב וכל אשר יפול מהם אל תוכו וגו' ואם היה מוקף צמיד פתיל הוא ומה שבתוכו טהור כדכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו הא יש צמיד פתיל עליו טהור."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> גולל מדבר שאינו מקבל טומאה וכן בכלי חרש מוקף צמיד פתיל הנוגע בהן טמא טומאת שבעה משום נוגע בגולל כדילפינן טומאה לגולל פרק בהמה המקשה מדכתיב וכל אשר יגע על פני השדה וכשפרשו מלהיות גולל טהורין דהא הוו דברים שאין מקבלין טומאה ומשום גולל הוא דמטמאי בזמן שהם גולל. וכן בהמה שכפתה ועשו אותה גולל הנוגע בה טמא טומאת שבעה כדתנן פט\"ו דאהלות וחבית וקורה נמי תנן להו התם פרק ט\"ו כמו שכתב הרב ז\"ל. וב' אבנים תני להו בתוספתא דאהלות פרק ב' דניטלה אחת מהן המאהיל על השניה טהור מפני שיש לטומאה דרך שתצא. גל של צרורות נמי תני להו התם וחכמים אומרים אינו טמא אלא חדר הפנימי שהוא צרכו של קבר דמה שסותם החלל נקרא גולל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ארון </b> שהוא חקוק בסלע והניח בו המת וכסהו בגולל אין טמא אלא הנוגע בגולל ולא בסלע אלא אם כן בנה נפש על גבה כדתניא בתוספתא. וארון שחקוק בסלע רחבה מלמטה וצרה מלמעלה או איפכא או שוה מעלה ומטה פ\"ט דאהלות במשנה כלשון הרב וכשהוא שוה פלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע ופסק כרבי יהושע. נקב ארון בסלע שם במשנה גלוסקוס הנוגע בו מכל מקום טהור חוץ ממקום פתיחתה. חצר הקבר במשנה פ' ט\"ו כבית הלל דאמרי ד' טפחים ובזמן שהחצר לאויר בתוספ' ומייתי לה לכולה פרק משוח מלחמה וטעמא דכל מאי דטמא הוא משום גולל או משום קבר דילפינן להו לעיל מקראי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> סתום שהמת בתוכו מטמא מכל סביביו דהוי כקבר סתום וכדתנן פ\"ז דאהלות וכדתניא פרק קמא דבתרא בית סתום מטמא כל סביביו והיינו משום דהוי כקבר סתום דמטמא מכל צדדיו וכדתניא בספרי כל הבא אל האהל דרך פתחו הוא מטמא ואינו מטמא מן הצדדין כשהוא פתוח מכאן אתה דן לקבר מה אהל שהוא מקבל טומאה אינו מטמא מכל צדדין כשהוא פתוח קבר שאין מקבל טומאה אינו דין שלא יטמא מכל צדדין כשהוא פתוח משמע דכשהאהל סתום מטמא במגע מכל סביביו והכא לא ילפינן אלא באהל שמקבל טומאה אבל בבית שאינו מקבל טומאה איכא לספוקי אי טומאת סביביו כשהוא סתום אי הויא דאוריתא או דרבנן. וכמה יהיה שיעור הפתח לטמא כנגדו כשהוא פתוח ד' טפחים וכזית מן המת פתחו בטפח וגדול מכזית הרי הוא כמת ופתחו בד' פרק ג' דאהלות במשנה ורבנן הוא דגזור טומאה כנגד הפתח שסופו של מת לצאת דרך שם."
+            ],
+            [
+                "<b>המת </b> בתוך הבית ובו פתחים הרבה נעולים כולם טמאים נפתח אחד מהם או חשב להוציאו באחד מהם אפילו שחשב אחר שמת המת אפילו חשב על חלון שהיא ד' טפחים הציל על כל הפתחים חוץ מאותה שפתח או שחשב עליה כדתנן במתני' דאהלות פ\"ח כב\"ה דאמרי אף על פי שחשב משמת ואפילו בחלון ד' כדתנן במתניתין דהא דתנן בתוספתא דנפתחו חלונות אינם מצילות על הפתחים היינו משום דאין דרך להוציאו דרך חלונות בסתמא אבל אם חשב להוציאו דרך החלון שיש בה ד' הציל על כל הפתחים ומדמחשבה מפקא מידי טומאת פתחים נר' דטומאתן לא הוי אלא מדרבנן ובפ' הדר מייתי תלמודא הא מתני' דמת בתוך הבית ובו פתחים הרבה נעולים וכו' וכתב רש\"י ז\"ל על פתח שעתיד לצאת בו טמא מיד טעמא ליכא אלא הלכות טומאה הכי גמירי להו וכן אם התחיל לחתור פתח משיחתור ד' הציל על כל הפתחים היה סתום באבנים אחד מן הפתחים והתחיל לפותחו להוציא משם המת משהתחיל הציל על כל הפתחים כבית הלל דאמרו התם כשיתחיל ומודים בפותח בתחלה עד שיפתח בארבעה. היו בו חלונות הרבה כולן מגופות טהורות נפתחו טמאות ולא הצילו על הפתחים כדתניא בתוספתא והיינו משום דאין דרך להוציאו דרך חלונות אבל חשב להוציאו דרך החלון הציל על הפתחים כדא' לעיל. פתח קטן בתוך פתח גדול המאהיל ע\"ג שניהם טמא חשב להוציאו בקטן טיהר את הגדול שם בתוספת' וכן אם היו שניהם מתאימים כגון שיש לו שני דלתות אחד מימין ואחד משמאל כדתניא בתוספתא. חשב להוציאו בפתח צפוני ואח\"כ אמרו אחיו שלא יוציאוהו אלא בדרומי טיהר את הצפוני ובלבד שלא יערי' כדאי' בהאי תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>בתים </b> הפתוחים לאכסדרה אם היה דרכו של מת שבבית (א') לצאת באכסדרה הבית שער טמא ושאר הבתים טהורים החדר שלפנים מן הבית שהיה סגור ונכנסה שם טומאה דרך חלון הבית טהור מפני שהטומאה חוזרת ויוצאה דרך החלון שנכנסה בו כדתניא התם בתוספתא פ\"ח."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הקבר מטמא מכל סביביו עד שיהא שם חלל טפח על טפח ברום טפח אבל טומאה רצוצה אינו מטמא אלא המאהיל כנגד הטומאה כדאמר רבה בפרק מי שמתו דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה וכתב רש\"י ז\"ל דבר תורה הלכה למשה מסיני וכן כתב פרק העור והרוטב דהלכה למשה מסיני דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת עד התהום. כרי של תבואה או גג של אבנים וכן בית שמלאהו עפר או צרורות היה כזית מן המת תחתיו וכלים בצד הטומאה טהורים דטומא' בוקעת ועולה ואם היה מקום הטומאה חלול טפח הוי כקבר סתום כדתנן במתני' דאהלות פרק ט\"ו ובתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאה </b> שהיא רצוצה בכותל פ\"ז במשנה סמך לה סוכות טמאות ורבי יהודה מטהר ומפרש הרב ז\"ל דקאי אנפש אטומה דהוי טומאה רצוצה ולא אטפח על טפח דסליק מיניה משום דבתוספתא סוף פרק ז' מייתי להא דרבי יהודה אטומאה רצוצה כדאיתא התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שדה </b> שאבד בה קבר עפרה מטמא במגע ובמשא שמא יש בתוך עפרה עצם כשעורה ואם האהיל עליה נטמא באהלות פ' י\"ח שלשה בית הפרסות הן ותני שדה שאבד בה קבר בהדייהו וכל טומאות בית הפרס מדרבנן כדאמר' בכמה דוכתי בתלמודא והתם תנן דמטמאה במגע ובמשא ובאהל כיון שלא נחרש הקבר מטמא נמי באהל וכתב רבינו שמשון ז\"ל דמסתברא דשדה שאבד בה קבר ברשות היחיד בבקעה בימות הגשמים דהוי טומאתה דאוריתא דכיון דמוקפת גדר הויא רשות היחיד לשבת ולטומאה ובתוספות נמי כתבו פ\"ק דשבת דשדה שאבד בה קבר מוכח במועד קטן דהוי ספיקא דאוריתא וכל ספק ברשות היחיד הוי דאוריתא כסוטה דכתיב בה ונסתרה ונטמאה וגו'. בנה בית ועליה על גביו פרק י\"ז במשנה אם מכוין פתח העליה כנגד פתח הבית טהורה ואם לאו טמאה משום אסקופת עליה שמאהיל על השדה ומותר לזרוע בשדה זה כל זרע ולא אילנות מאכל שמגיעין למת השרשים כדתנן פרק י\"ח חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות ומפרש הרב ז\"ל דאאין ניטעת קאי חוץ מאילן סרק ולא אאין מקיימין ורבינו שמשון נמי כתב אי נמי אאין ניטעת קאי חוץ מאילן סרק והכי משמע כיון דקתני מפני שאינו עושה פירות משמע דאפי' בנטיעה לכתחלה. התלוליות הקרובות לעיר או לדרך בית הקברות בין חדשות בין ישנות טמאות רחוקות ישנות טמאות חדשות טהורות כדתנן פי\"ו דאהלות וישנה שאין אדם זוכרה כרבי יהודה במתניתין והאי ספקא מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שדה </b> בוכין עפרה טהור ואינה נזרעת ואינה ניטעת כדתנן במתניתין פרק י\"ח בהדי ג' בית הפרסות מדרבנן ועושין מעפרה תנורים לקדש כדתנן התם גבי שדה בוכין דמשני בית הפרס הראשונים אין עושין תנורים מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>קבר </b> הנמצא מותר לפנותו ואם פנהו מקומו טמא וכו' פרק נגמר הדין תא שמע נמצאת אתה אומר ג' קברות הן חלוקין בהלכותיהן קבר הנמצא קבר הידוע קבר המזיק לרבים קבר הנמצא וכגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא צוה לעולם לקוברו שם ובגזילה נקבר לשם מותר לפנותו שלא קנה את מקומו פנהו מקומו טהור שאף על פי שגזרו טומאה על הקברות ואף על פי שנטלו משם לא גזרו על זה ובהנאה נמי מותר ואף על גב דאיסורא דאוריתא הוא דאין תורת קבר עליו קבר הידוע שנקבר שם מדעת בעל השדה אסור לפנותו פנהו מקומו טמא גזירה רבנן היא שגזרו טומא' עולמית על הקבר כדי שלא יפנהו ואסור בהנאה וקבר המזיק את הרבים שקבור במקום הילוך הרבים ומיטמאין באהלו מותר לפנותו מפני נזקן של רבים פנהו מקומו טהור דלא גזור עליה מפני הנזק ומיהו אסור בהנאה דאיסורא דאוריתא הוא ולא פקעה כך פרש\"י ז\"ל בריתא זו ומוקי לה תלמודא דהאי דאסור בהנאה בקבר בנין הוא דאסיר מן התורה דמת וכל הנקבר בו איסורי הנאה נינהו דגמר שם שם מעגלה ערופה אבל אי לאו קבר בנין הוא לא מיתסרא דקרקע עולם אינה נאסרת דכתיב וישלך את עפרה אל קבר בני העם מקיש קבר לע\"ז מה עבוד' זרה במחובר לא מתסרא אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם הכי נמי קבר במחובר לא מיתסר והרב ז\"ל כתב בקבר הנמצא וקבר המזיק דמקומם טמא ואסור בהנאה ואין הפרש ביניהם אלא שקבר נמצא מותר לפנותו ואינו חובה וקבר המזיק חובה לפנותו מפני נזק הרבים ובקבר הידוע כתב דמקומו טהור ומותר בהנאה וכן שנויה בריתא זו בירושלמי דסוף נזיר כגרסת הרב ז\"ל ובתוספת' פרק י\"ז דאהלות גרסה אחרת קבר הנמצא מפנין אותו ומקומו טהור ואסור בהנאה כהראב\"ד ז\"ל ובקבר הידוע קתני ומותר בהנאה ובקבר המזיק טמא ואסור בהנאה הפך מה שכתב הראב\"ד ז\"ל ואיפשר שמצא הוא בתוספתא כמו שכתב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הפוגע </b> במת מצוה אם מצאו בתוך התחום מביאו לבית הקברות חוץ לתחום קנה מקומו אפילו בשדה מלאה כרכום שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ כדאמ' במרוב' ובירוש' דנזיר פרק כהן גדול מצאו בדרך קוברו לצדדין בצד שדה בור ולא בצד שדה ניר בשדה ניר ולא בשדה זרע בשדה זרע ולא בשדה כרם בשדה כרם ולא בשדה אילן משום אהל הטומאה היו שני השדות שווין קוברו בצד אי זה מהם שירצה הכל שם פרק כהן גדול דנזיר."
+            ],
+            [
+                "<b>קבר </b> הנמצא מטמא למפרע פרק דם הנדה תנן שרץ שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי ולא היה בה שרץ וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> המוצא מת או קבר או דבר שמטמא באהל מן המת חייב לציין עליו כדי שלא יהא תקלה לאחרים ובפ' קמא דמועד קטן תנן ומציינין על הקברות בחולו של מועד ובגמרא אמר רבי שמעון בן פזי רמז לציון קברות מן התורה מנין דכתיב וראה עצם אדם ובנה עליו ציון ואף על גב דהאי קרא לעתיד לבא הוא דכתיב איכא למילף מהתם דמציינין והא מקמי דליתיה יחזקאל מאן אמרה ומשני הא אמר רב חסדא דבר זה לא למדנו מן התורה אלא מדברי יחזקאל כל בן נכר ערל לב וערל בשר וגו' הא מקמי דליתיה יחזקאל גמרא גמירי לה בהלכה למשה מסיני עד דאתא יחזקאל ואסמכיה אקרא הכא נמי גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא רבי אבהו אמר מהכא וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש דעל ידי הציון יהא מרגיש ויפרוש וכן אמר רבי עוזיאל וכו' ואע\"ג דדרשינן מיניה דצריך אדם להודיע צערו לרבים מדכתיב טמא טמא תרי זימני שמעת מינה תרתי אביי אמר ולפני עור לא תתן מכשול שלא יהא נכשל בטומאה מי שאינו יודע ואמוראי אחריני ילפי התם מקראי טובא כדאיתא התם. ואין מציינין על כזית מצומצם שם בריתא אין מציינין על כזית ופריך וכזית מן המת אינו מטמא באהל אמר רב פפא בכזית מצומצם עסקינן דסוף סוף מיחסר חסר בקרקע ומוטב ישרפו עליו קדשים ותרומה לפי שעה ואל ישרפו לעולם. ובמה מציינין בסיד כדתנן פ' ה' דמעשר שני ושל קברות בסיד ממחה ושופך סביב הטומאה ואין מעמידין הציון על גבי הטומאה אלא יהא עודף מכאן ומכאן בצידי הטומאה. ואין מרחיקין את הציון ממקום הטומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל שם פרק קמא דמועד קטן בבריתא ואין מציינין על הודאות כדתניא התם דכיון דטומאה וודאית וברורה היא לא מטלטלי באותו מקום אבל מציינין על הספקות כדתניא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>שדה </b> מצויינת ויש בה אילנות נחרש בה קבר אין בה אילנות נאבד בה קבר ומטמא באהל כדתניא התם. מצא אבן מצויינת תחתיה טמא שתים ויש סיד ביניהם טמא ואם אין סיד ביניהם אם יש חרס ביניהם טהור שאינו אלא בנין שם מימרא דרב יהודה וקאמר אף על גב דליכא חרס ואקשו עליה מבריתא דקתני דאי ליכא חרס ביניהם טמא ואמר רב פפא כשהסיד שפוך על ראשיהן ומרודד לכאן ולכאן אי איכא חרס טהור ואי לא סיד דביני ביני הוא וטמא וכתבו בתוספות דחרס גרסינן כגרסת הרב ז\"ל. מצא מצר אחד מצויין הוא טמא וכל השדה טהורה וכן שנים וכן שלשה אבל ארבעה הן טהורין וכל השדה כולה טמאה שם מימרא דרב אסי משום דאין מרחיקין ציון ממקום הטומאה כדאיתא התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה חופר בשדה ומצא מתים בגומא או הרוגים או מת יושב או ראשו בין ברכיו אינו חושש שמא בית הקברות הוא אלא נוטל מה שמצא וחופר בבתולת הקרקע ג' אצבעות ושאר השדה בחזקת טהרה והעפר תיחוח עם ג' אצבעות נקרא תבוסת המת פרק המוכר פירות תניא מצאן רצופין ואין ביניהם מארבע אמות עד שמנה יש להם תבוסה ואין להם שכונת קברות."
+            ],
+            [
+                "<b>שדה </b> שנהרגו בה הרוגים ומפנה קבר מתוך שדהו וכן בור תנן בפי\"ז דאהלות בכולהו דמלקט עצם עצם וטהור."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> חופר ומצא מת מושכב כדרך שקוברין המתים נוטלו ואת תבוסתו וכו' כדתנן התם פי\"ו ופ' בתרא דנזיר והתם דייקינן מוצא פרט (למצור) [למצוי] שידוע שנקבר לשם שאין מותר לפנותו מת פרט להרוג שאם מצא אחד מגויד או שלשה מגויידין אמרינן דהכי איתרמי ולא הוי בשכונה קברות וקנו מקומן אלא נוטלן ואת תפוסתן מושכב פרט ליושב שאם מצא השלשה יושבין הואיל ואין מושכבין כשאר מתים נוטלן ואת תפוסתן כדרכן פרט לשראשו מונח בין ירכותיו שאם מצא אחד מן השלשה מונח ראשו בין ירכותיו לא הוו שכונה דהכי איתרמי שנזרק לשם ולהכי נוטלן ואת תפוסתן וכל הני מאי טעמא לא הוי שכונת בית הקברות בשלמא אחד מהם מצוי הכי הוא דגמירי דבעינן שלשה ידועין או שלשתן תחלה דמצא שלשה האחד ידוע ושנים תחלה או איפכא אין להם תפוסה ושכונה אלא כי מצאן אחד הרוג או יושב או ראשו מונחת לו בין ירכותיו או חפר הואיל ושלשתן מצאן תחלה שיש להם שכונת קברות אמאי נוטלן ומשני אמרינן דילמא גוי הוא האי יושב או ראשו בין ברכיו ולא פש להוא להכא אלא תרי ותנן נוטלן ואת תפוסתן ורשב\"ם נמי פי' דטעמא דשנים ידוע ואחד תחלה או איפכא דהוי הלכה למשה מסיני והרוג משום דהוי חסר וחסר אין לו תפוסה ולא שכונה וכתבו בתוספות ושמא הלכה למשה מסיני הוא והוי נמי דומיא דמלא תרווד רקב דהרוג וחסר אין לו מלא תרווד רקב כדאמרינן לעיל וטעמא דנטילה תפיסה אמרינן פרקא בתרא דנזיר דכתיב ונשאתני ממצרים מעפר מצרים טול עמי. מצא שלשה מתים כל אחד מהם מוטל כדרך כל הנקברים אם יש בין זה לזה מארבע אמות עד (שלשה) שמנה הרי זו שכונת קברות שם במשנה וגבי חצר הקבר תנן פרק המוכר פירות בהלין מטה וקוברין ובמתניתין דאהלות נמי תנן כמלא מטה וקוברים וכיון דהוי שכונת קברות בודק הימנו ולהלן עשרים אמה כדתנן התם וטעמא דעשרים אמה שהוא כמנין שתי מערות והחצר שביניהם ומשמע דמתחלה ג' מנינן להני עשרים אמה כדפי' רש\"י ז\"ל התם ואם לא מצא מת בתוך העשרים הם טהורות לפי מה שכתב הרב ז\"ל דצריך לבדוק מן האחרון עשרים אמה כתב דהני עשרים טהורות כיון שלא מצא בהם טומאה ודייק לישנא דמתניתין דקתני בודק הימנו ולהלן עשרים אמה דמשמע מן האחרון וכן פי' רשב\"ם ז\"ל ממקום שכלה גוף המתים לצד המערה עשרים אמה. מצא מת אחר בתוך עשרים צריך לבדוק ממנו עשרים אמה אחרות כדתנן התם שרגלים לדבר שהיא שכונת קברות שאילו זה יחיד מצא בתחלה היה נוטל אותו ואת תפוסתו אבל עכשיו שמצא ג' בתוך עשרים ואחד בסוף עשרים יש לומר שהיא שכונת קברות והוי בחזקה דהויא מדאוריתא ואם היה אחד מאלו שמצא הרוג או יושב או ראשו בין ברכיו אינו בודק עוד דלא מחזקינן בהו שכונה כדאמרינן אלא נוטלן ואת תפוסתן שחזקתן גוים."
+            ],
+            [
+                "<b>הגוים </b> אין להם טומאת קברות עד שיגע בעצמה של טומאה או ישאנה כדילפינן לעיל פ\"ק דלית להו אלא טומאת מגע ומשא."
+            ],
+            [
+                "<b>מת </b> שחסר אבר אין לו תפוסה ולא שכונה הלכה למשה מסיני כדאמרינן לעיל וכתב הרב ז\"ל אבר שאם ינטל מן החי וימות ובגמרא אמרינן סתמא מת שחסר אין לו תפוסה ולא שכונה ובתוספתא גרסינן רבי אומר כדי שינטל מן החי וימות. מתים הנמצאים על פני השדה אין להם שכונה ולא תפוסה אלא מלקט עצם עצם והכל טהור בתוספתא והנקבר שלא ברשות יש לו תפוסה ולא שכונה שם בהאי תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> המוצא ג' מתים כדרכן בתחלה או שלשה כוכין או כוך ונקיע ומערה הרי זו שכונת קברות כחכמים דפליגי (אמר) ארבי שמעון בתוספתא. מצא שנים ואחד היה ידוע יש להם תפוסה ולא שכונה כדאמר' לעיל דהלכתא גמירי לה הכי דאינו עושה שכונה לבדוק אלא בשלשה ידועין או נמצאים. כיצד בודק חופר עד שמגיע לבתולה או לסלע כדתנן פי\"ו דאהלות ואם מצא חרס אינו כבתולה דחרס בידי אדם הוא ואית דגרסי' בתוספתא הרי זו בתולה כדאשכחן בדוד כשכרה שתין כרה אלף אמה ומצא חרס. מצא מים הרי הוא כבתולה כמו ששנוי שם בתוספתא ואין צריך לחפור כל עשרים אמה אלא חופר אמה ומניח אמה כדתנן התם ונהר ושלוליה ודרך הרבים ג\"כ במשנה פי\"ו תנן התם דמפסיקין ורבינו שמשון כתב דמפסיקין אבל בודק מצד האחר כדמשמע בתוספתא. והמוציא עפר הבדיקה אפילו היה כהן אוכל בתרומה כדתנן במתניתין אוכל בדמעו כל כמה דלא איתחזק שם טומאה ודמעו פי' רבינו שמשון תרומתו מלשון מלאתך ודמעך ומשמע אפילו בתרומה וודאית. אבל מי שמפקח בגל של אבנים שנפל על אדם ומת אינו אוכל בדמעו כדתנן התם דכיון דהוחזקה שם טומאה דילמא מאהיל ואפילו ספק חי ספק מת."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גל </b> טמא שנתערב בשני גלין טהורין מה שבדק טהור ומה שלא בדק טמא ואם בדק את כולן כולן בחזקת טומאה עד שיגיע לסלע או לבתולה כחכמים דפליגי אר' מאיר בפרק האשה בנדה במתניתין דקתני וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לבתולה ואם לא מצא כולן טהורין דאע\"ג דגל אחד היה טמא שהיה שם כזית מן המת כיון דבדק עד הסלע ולא מצא דילמא עורב נטלו כדאמרינן בגמרא."
+            ],
+            [
+                "<b>בור </b> שמטילין לתוכו נפלין המאהיל עליו טמא דין תורה במשנת אהלות פי\"ו בור שמטילין לתוכו נפלין או הרוגין מלקט עצם והכל טהור ואם הפילה אשה שם נפל ואין ידוע אם הפילה דבר מטמא או לא ספקו טהור כיון דחולדה וברדלס מצויין שם כדתניא התם בתוספתא דבא מעשה לפני חכמים וטהרוהו מהאי טעמא ואמרינן בתוספתא דרשב\"ג אומר דנפלין אינן קונין את הקבר והביא רבינו שמשון ז\"ל וכתב טעמא משום דכתיב לא תשיג גבול רעיך אשר גבלו ראשונים בנחלתך אשר תנחל כל שיש לו נחלה יש לו גבול ושאין לו נחלה אין לו גבול ולהכי אינן קונין מקומן ואין להם תפוסה."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> ספק במידי דאוריתא נראה דהוי חומרו מדאוריתא כדאשכחן בכמה דוכתי דמעטינן ספק מקרה כמו ממזר ודאי אמר רחמנא ולא ממזר ספק משמע דאי לא מעטיה הוה אסרינן ליה לספק ממזר מן התורה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> הפרס מקום שנחרש בו קבר כדתנן פי\"ו דעושה בית פרס עד מאה אמה ממקום הקבר ואפילו היה בארון ומושקע ברובדין ורום ב' קומות הואיל וחרש על הקבר עושה בית הפרס מדרבנן וכדתניא התם בתוס' היה חורש והטיח בסלע או בגדר (במשא) דעד שם לבד הוא עושה בית הפרס. חרש חמשים שהוא חצי מענה וחזר והשלים למאה הכל בית הפרס אבל חרש והלך חוץ למאה אינו עושה בית הפרס אלא עד מאה כדתנן התם ואין בית הפרס עושה בית הפרס אחר כדאמר' ספ\"ק דתמורה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חזקת </b> העצמות המכוסות שהן של אדם והמגולות של בהמה כדתניא בתוספתא ספי\"ז חריץ מלא עצמות אדם או צבורי עצמות וחרשן עם השדה אינם עושים בית הפרס כדתנן פי\"ז החורש (מלטמא) [מלא טמי'] שהוא חריץ מתים טמונים הרבה יחד כמו שהגוים עושים ומצבירת עצמות דודאי אותו המקום אינו שלו וכן שדה שאבד בה קבר דהוי ספק ספקא שמא לא חרש במקום הקבר או שנמצא בה קבר דלא קנסינן ליה כיון דלא ידע. וכן חורש שדה שאינו שלו דלדידיה קנסו רבנן כשהוא עצמו חרש הקבר וכן נכרי וכן כותי אינן עושין בית הפרס כדתנן בהאי מתניתין ושותף ואריס ואפטרופוס אין עושין בית הפרס כדתניא בתוספתא ואם חרש קבר בשדה שלו ושל חברו כאחד שלו עושה בית הפרס ולא של חברו כדתניא נמי התם בתוספתא וכן החורש את המת עצמו שלא היה קבור אינו עושה בית הפרס דאין בית הפרס אלא בשדה שחרש בה קבר וכדתניא בתוספתא ריש פי\"ז."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> בית הפרס של מעלה עושה בית הפרס שדה אחר שהוא למטה ממנו ועל ידי גשמים ששטפו מלמעלה למטה ואפילו הלבינו או האדימו אותה בשדה בית הפרס כדתנן פי\"ז דאהלות."
+            ],
+            [
+                "<b>בית </b> הפרס זה שנחרש בה קבר מותר לנטוע בו כל נטע ולא כל זרע אלא הנקצר כדתנן הכל פי\"ח דאהלות. שדה שהוחזקה שהיא בית הפרס אפילו ארבעה סאין הויא בחזקתה כדתניא בתוספתא. מצא שדה מצויינת אם יש בה אילן בידוע שאבד קבר כדתניא בתוספתא ספי\"ח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המהלך </b> בבית הפרס על אבנים שאינם מתנדנדים בשעת הילוך או על בהמה ואדם שכחן יפה טהור אבל מתנדנדין או אדם ובהמה שכחן רע טמא כדתנן פרק בתרא דאהלות."
+            ],
+            [
+                "<b>המטהר </b> בית הפרס צריך לטהרו במעמד ב' תלמידי חכמים כדתניא בתוספתא וכונס כל העפר בכברה שנקבה דקין וממחה ומוציא כל עצם כשעורה כדתנן פי\"ח דאהלות. נטל ג' טפחים עפר מבית הפרס או נתן על גביו ג\"ט טהור כדתניא בתוספתא פי\"ז ובמתניתין וכן אם נטל מחציו ג\"ט ונתן על חציו האחר ג\"ט טהור כדתנן התם אבל נטל טפח ומחצה ונתן טפח ומחצה ממקום אחר טמאה דלא כרבי שמעון דמטהר במתני' דפרק בתרא וכן אם עזקו טמא כדתניא בתוספתא עזקו אין לו בדיקה גדולה מזה דברי רבי שמעון ובמתני' נמי תנן ר' שמעון אומר אפילו העוזק טהור אבל לרבנן טמא רצפו באבנים שאינן מזדעזעות טהור כדתנן התם בסוף אהלות והכל מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארץ </b> העמים בתחלה גזרו על גושה ואחר כך גזרו על אוירה כדאמרינן פ\"ק דשבת ובפכ\"ג בנזיר וכן כלי חרס שהכניס אוירן לאויר ארץ העמים ושאר כלים שהכניסן לארץ העמים כדתניא פרק בתרא דתוספתא דאהלות. טומאת אויר ארץ העמים אין שורפין תרומה וקדשים עליה בטומאת עפרה אלא תולין אותן וכן אין צריך הזאה שלישית בעפרה. שיעור טומאה עפר בית הפרס וארץ העמים כחותם המרצופין כדתנן במתני' פי\"ז ושם אמר רבי יהודה מעשה שהיו אגרות באות מח\"ל וכו' לפי שלא היה בהם כחותם המרצופין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המביא </b> תנורים וספסלים וכלי חרס אפילו הוסקו טמאין משום שהיו באויר ארץ העמים וכלי חרס מטמא מאוירו וכדתניא פי\"ז בתוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>המהלך </b> בארץ העמים בהרים ובסלעים בתוספתא פי\"ח ארץ העמים בתולה שלה טמאה ובמתני' תנן בהדיא דבהרים ובסלעים טמא בים ובשונית טהור ובים טהור משום נוגע ולא משום אויר דמתניתין לא איירי אלא בטומאה נגיעה בעפר. נכנס בשידה תיבה ומגדל טמא וכדאמר' בתוספתא פי\"ח טהור אתיא כרבי יוסי דפליג אר' בבריתא פ\"ק דגיטין והלכה כרבי מחברו."
+            ],
+            [
+                "<b>סוריה </b> עפרה טמא ואוירה טהור כדא' פ\"ק דגיטין ואם היתה סמוכה לארץ העמים נכנסין לה בשידה תיבה כיון שאין לה טומאת אויר וארץ ישראל הסמוך לארץ העמים נבדקת וטהורה כדמשמע בתוספתא פי\"ח."
+            ],
+            [
+                "<b>מדורות </b> הגוים אפילו בארץ ישראל טמאים משום נפלים. ותרומה וקדשים שנמצאו שם תולין לא אוכלין ולא שורפין כדתנן במתניתין פרק בתרא ובתוספתא על מדור העמים תולין ורבי יוסי אומר אף שורפין ושיעור הדירה ארבעים יום כדי שתתעבר ותפיל נפל שמטמא כדתנן במתניתין ואף על פי שאין עמו אשה דפרוצין בעריות ומביאין נשים לבתיהן בלילה ומדרבנן הוא דחיישינן להכי. ואפילו עבד או סריס או קטן בן ט' עושין מדור הגוים כדתניא בתוספתא פרק בתרא ואם היה עבד או אשה שומרין אותו מדור שלא יקברו שם הגוים הדרים בבית שום נפל טהור אע\"פ שנכנס ויוצא וכדתנן במתניתין פרק בתרא. ומה הם בודקים הביבים ומים סרוחים כדתנן במתניתין וכל מקום שחזיר וברדלס יכולין להלכו אין צריך בדיקה כדתנן התם מדור שחרב הרי הוא בטומאתו כדתנן בתוספתא פ\"ז ובמתניתין תנן רשב\"ג אומר עיר גוים שחרבה אין בה משום מדור וכתב רבינו שמשון ז\"ל הבית של גוי שחרב טמא כדתניא בתוס' כיון דשאר העיר בישוב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>איצטוונים </b> טהורה כדתנן במתניתין ועשרה מקומות אין בהם משום מדור הגוים אהלי הערביים (והזונו') [והסוכות] כולהו תנן להו במתניתין בתרא דאהלות וחנות שאינו דר בה טהור כדתניא בתוספתא בית שער החצר הטמאה כמוה כדתנא התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עיירות </b> המובלעות אין בהם משום ארץ העמים אע\"פ שפטורות מן המעשרות כדתניא בשלהי תוספתא ודרך של עולי בבל נמי טהורות אע\"פ שהם מובלעים כדאיתא התם דהכי חזקתן טהור:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טפח </b> על טפח מרובע על רום טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה דין תורה כדתנן פ\"ג דאהלות והא אמרינן לעיל דהלכה למשה מסיני הוא דחלל טפח חוצץ בפני הטומאה משום דהוי אהל ולכך מביא את הטומאה לכלים שתחתיו מכזית המת שהיא תחתיו ובציר מטפח לא הוי אהל ולהכי אינו מביא את הטומאה שאם יש תחתיו כזית מת וכלים אינו מביא את הטומאה דלאו אהל הוא אלא הויא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה ויורדת ומה שכנגד הטומאה למעלה או למטה טמא ומה שבצדה ואין נוגע בה טהור וכן אם יש בה טפח על טפח מרובע על רום טפח חוצץ שהכלים שהם על אהל זה טהורים ואם אין בו טפח על טפח וכו' הכלים שעל גביו והם נגד הטומאה או אותם שהם תחתיו נגד הטומאה טמאים דטומאה רצוצה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כדאמרינן ואם כן האהל שהוא טפח על טפח מביא וחוצץ בין שהוא למטה מן האהל והכלים על גביו או איפכא ואם היה פחות מטפח ברום או ברוחב או באורך אינו מביא ואינו חוצץ אע\"פ שהוא ארוך הרבה אם אינו רוחב טפח דהכי גמיר לה לטומאת אהל שאינה בפחות מטפח על טפח מרובע וברום טפח ולא הוי אלא טומאה רצוצה ואדם וכלים נעשים אהל מביאין את הטומאה ואין חוצצין ואפילו כלי חרש שאין מקבלין טומאה מגבן כדתניא בתוס' פ\"ז כדתנן ריש פ' ששי דאהלות בגווני טובא דמתני התם דאפילו אהל שהוא סמוך על האדם ועל הכלים אינו חוצץ כיון דמקבלים טומאה ואם היה לוח מונח על גבי אבנים או כ\"ח מביא וחוצץ כדתנן התם. וכלי גללים כלי אבנים כלי אדמה הבאים במדה הרי הם כאהלים ואינם ככלים ולפיכך חוצצין בפני הטומאה כדתנן פ\"ח דאהלות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נסר </b> שהוא נתון על פי תנור חדש לא הוי כלי והנסר מביא את הטומאה וחוצץ בפניה ואם הוא ישן הוא כלי ונמצא הנסר סמוך על כלי ואינו נעשה אהל לחצוץ בפני הטומאה אלא להביא כדתנן ריש פ' נסר י\"ב מאהלות. נסר שהוא נתון על פי שני תנורין אפילו ישנים ועודף מחוצה להם וטומאה בין ב' התנורים ביניהם בלבד טמא דאינו עודף מן הצדדין וכן כשהיה הנסר על תנור אחד ישן ואינו עודף מן הצדדין אלא מזה ומזה טומאה בצד זה כלים (יש) שבצד השני טהורים דאין מקום לטומאה לבא לצד האחר כיון שאינו עודף אלא מזה ומזה בין בתנור אחד בין בשני תנורין ולא מן הצדדין התם פי\"ב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים מביאין את הטומאה בעובי המרדע דאע\"ג דאהל דאוריתא לא הוי פחות מטפח דהלכה למשה מסיני הוא כשאר שיעורין גזרו רבנן על מי שיש בהקפו טפח כמו המרדע שיביא את הטומאה אע\"פ שאין רחבו אלא אצבע ושליש כדתנן פי\"ו דאהלות ומייתי לה פ\"ק דשבת בי\"ח דבר שגזרו וכרבי שקיים דברי חכמים שאין מרדע מביא טומאה אלא על הנושא לבד כיון שאין ברחבו טפח אלא בהקפו דאלו היה ברחבו טפח היה מביא את הטומאה לכל מה שתחתיו והשתא לא גזרו הקפו אטו רחבו אלא לאדם הנושא והיינו כשהיה נושאו ולא היה נוגע בו אלא על ידי סודרין דאינו נטמא אלא טומאת ערב מדאוריתא דשלישי בין אדם בין כלים טמא טומאת ערב כדאמרינן לעיל פרק חמשי והוי כלים בכלים ואדם בכלים מרדע מטמא סודר וסודר אדם טומאת ערב מן התורה וגזרו טומאת שבעה שיביא לו המרדע טומאת אהל לטמאו שבעה מדרבנן גזרה הקפו משום רחבו כדאמר דאי לא מטמאה ליה טומאת שבעה הוא סבר דטומאתו הויא משום אהל ושאהל אינו מטמא אלא טומאת ערב ולהכי גזרו עליו טומאת שבעה אי נמי הוה מצינן לאוקומי על ידי סודרין הרבה ולא היה אדם טמא מדאוריתא אפילו טומאת ערב שהיא ד' או ה' וגזרו עליו טומאת שבעה כדין טומאת אהל כמו שפי' התוס' פ\"ק דשבת."
+            ],
+            [
+                "<b>ארונות </b> של עץ אם יש בין כיסוי הארון והמת גובה טפח חוצץ והעומד על הארון טהור מן התורה אלא שחכמים גזרו על כל הארונות משום אותם שאין בהם גובה טפח חלל וכדא' פרק מי שמתו משום טומאה רצוצה."
+            ],
+            [
+                "<b>קורה </b> שיש בה פותח טפח שמביאה את הטומאה אם יש בהקפה ג\"ט במשנה פי\"ח סאה שהיא מוטה על צדה באויר כלומר שאינה בתוך הבית והיא שוכבת על צדה בארץ אינה מביאה את הטומאה תחת כולה למה שהוא תחת חלל שפועה מן הצדדין או למה שיש בתוכה אם היתה טומאה תחתיה בצדה הנוגע בארץ עד שיהיה בהקפה ד' טפחי' ומחצה כדתני' בתוספ' פ\"ג וטעמא דבהאי שיעורא איכא טפח על טפח גובה מעל הארץ דכיון שיש ד\"ט ומחצה בהקפה יש בעוביה טפח ומחצה דכל שיש בהקפו ג\"ט יש ברחבו טפח ואם נשים מחיצה תוך זאת הסאה באמצע עובי רחבה תהיה זאת המחיצה רחבה טפח ומחצה פחות עובי דופני הסאה ותהיה גבוה מן הארץ שהוא מקום שמוטל עליו סאה ג' רביעי טפח ואם נגביה מחיצה זאת תוך הסאה כשנקצר אותה עד טפח תהיה גבוה מן הארץ טפח על טפח ומן המחיצה לצד העליון של סאה יהיה שיעור חצי טפח כי כשנעשה מרובע תוך העיגול אם יהיה העיגול ד\"ט ומחצה היקף יהיה אלכסונו והוא רחבו טפח ומחצה ויש כדי לרבע בתוכו טפח על טפח כי כל טפח בריבועה טפח ותרי חומשי באלכסונה שהוא טפח ומחצה פחות חצי חומש והחצי חומש הוא עובי דופני הסאה נמצא שבפחות מד\"ט ומחצה הקף אין אתה יכול לרבע בו טפח על טפח כדי שיהיה גבהו מעל הארץ טפח לפיכך אם היתה סאה זאת גבוה מעל הארץ חצי טפח והיה בהקפה ג' טפחים מביאה את הטומאה שאם נניח מחיצה תוך אמצע חלל' תהיה זאת המחיצה טפח עם עובי דופני הסאה שכל שיש בהיקפו ג\"ט יש ברחבו טפח ותהיה זאת המחיצה גבוה מצד התחתון של סאה חצי טפח ומצד העליון כמו כן חצי טפח עם עובי הדפנות נמצא ממחיצה זאת עד הארץ טפח כיון שהיא גבוהה מן הארץ חצי טפח ולכך מביאה את הטומאה כדמסיים בתוס' וכיון דאיכא אהל טפח מבפנים מהני לטמא אף מבחוץ למה שהוא תחת הטפח דסאה מקבלת טומאה ואינה חוצצת. וכן עמוד עגול שהוא מוטל לארץ אינו מביא את הטומאה תחת דופנו עד שיהיה בו היקף כ\"ד טפחים שאם לא כן טומאה בוקעת ועולה כדתני' בההוא תוספתא גופא ומפני שעמוד זה אטום אין בו חלל אלא מן הצדדין וצריך שיהיה בהיקפו כ\"ד כדי שיהא מכל צד טפח על טפח חלל מעל הארץ שהרי אמצעות עובי העמוד הוא היותר בולט ומאהיל על הארץ מזה ומזה וכשיש בהקף העמוד כ\"ד יהיה טפח ע\"ט חלל ואמצעות עובי העמוד מאהיל וזה צורתו העיגול הוא כ\"ד טפחים נמצא המרובע שבתוכו ששה פחות שליש בקירוב על ששה פחות שליש בקירוב כי אלכסון זה המרובע הוא רוחב העמוד והוא שמנה טפחים בקירוב והוא שליש כל העובי בחשבון מה שאמרו כל שיש בהקפו ג\"ט יש ברחבו טפח ואם היה המרובע ו' על ו' היה אלכסונו והוא רוחב העגול י\"ב חומשין יותר באופן שיהי' שמונה וב' חומשין נסיר השני חומשין בעד השליש שחסר בריבוע וגם אינם שני חומשים מכוונים יותר האלכסון על הריבוע אלא חסר ממנו מעט כמו שנראה בגמ' עירובין ואם כן הריבוע קרוב לששה על ששה נמשיך קו על אמצעי הריבוע ויגיע משני הצדדין עד העיגול נמצא מה שיש מן הקו תוך המרובע ששה בקירוב ומה שיוצא מן הקו מן המרובע עד העיגול הוא טפח ומשהו יותר מכאן וכן מכל ארבע צלעות המרובע מה שיוצא מאמצע כל צלע עד העיגול הוא טפח ומשהו כמו שכתבתי וזה הטפח הוא שמאהיל על חלל טפח כי הנה זה העמוד נניח שהוא שוכב בארץ נגד מקום שממנו כתוב עליו בי\"ת והנה מה שבולט ומאהיל משני הצדדין הוא זוית אל\"ף מצד אחד וזוית ה\"א מצד אחר והוא קו טפח מזה ומזה המאהלים טפח על טפח שלמטה מהם נניחם מזה ומזה וכתוב בתוכם גימ\"ל דל\"ת והראיה כי הם טפח על טפח שהרי הוכחנו כי מה שיש בין המרובע לעגול הוא קו טפח כמו הקו שכתוב אצלו בי\"ת מקום מושב העמוד הוא טפח ונמשיך ב' צלעות המרובע מזה ומזה חוץ למרובע והוא חוץ לעגול עד כנגד תחתית העמוד והוא המקום שהוא שוכב עליו נמצא חלל גובה טפח מזה ומזה ונמשיך ג\"כ משתי קצוות האלכסון שכתוב אצלו אל\"ף ה\"א קו אחד עד למטה נכח הקו שהמשכנו משתי צלעות המרובע נמצא זה טפח המרובע טפח על טפח ברום טפח כמו שהוא מצוייר לעין ומאהיל על הטפח מזה ומזה מה שיש בין המרובע לעגול גם כי הוא בשיפוע דשיפועי אהלים כאהלים דמו א\"כ כל מה שיש מן הכלים תוך זה החלל של טפח על טפח הוא טמא מכזית המת הנתון תחת העמוד במקום ששוכב בו וגם הכלים הנתונים במקום שכתבו בו וי\"ו זי\"ן הם טמאים גם כי אין לשם חלל טפח דשיפועי אהלים כאהלים דמו ולכן תחת כולו מטמא באוהל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> טפח על טפח ברום טפח קרוי אהל כמו שנתבאר ואפילו שהיה שלא בידי אדם כדתנן פ\"ג דאהלות דלא כר' יהודה דסבר דאהל שאינו בידי אדם אינו קרוי אהל וילף ממשכן דקרוי אהל והוי בידי אדם כדאמרינן פרק הישן ורבנן סברי אהל אהל ריבה דאהלים טובא כתיבי בפרשת פרה לרבות אף העשוי מאליו כדאיתא התם. ואם היה אהל זה רעוע אינו אהל כגון שבכות ופרעות שאינם יכולים לקבל מעזיבה בינונית כדתנן פ\"ח דאהלות אינם אהל אלא מדבריהם ואם יכולים לקבל מעזיבה בינונית הוו אהל מן התורה דאהל קבוע בעינן להביא ולחוץ וסביר' ליה לרב ז\"ל דמתני' דפ\"ח דקתני וח\"א מעזיבה בינונית מדאורי' קתני דמביאין וחוצצין משום דתני להו בהדי הני דמביאין וחוצצין מדאוריתא ואלו הוה מדרבנן היו מביאין ולא היו חוצצין בפני הטומאה ומשום הכי הא דאמרינן דסבכות ופרעות הוו מדרבנן פ\"ק דמועד קטן ופר' דם הנדה היינו כשאינם מקבלים מעזיבה בינונית דהוו אהל להביא טומאה לחומרא ולא לחוץ בפני הטומאה לקולא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו </b> מביאין וחוצצין כלי עץ הבאין במדה כדתנן ריש פ\"ח והם כלים שדה תיבה ומגדל וכוורת ובור כדתנן להו התם שמחזיקים מ' סאה בלח שהם כורים ביבש וכיון דלא מקבלי טומאה הוו אהל מן התורה להביא ולחוץ בפני הטומאה ופשוטי כלי עור דהיינו סקורטיא וקטבלי' דתנן במתניתין ויריעה וסדין ומפץ ומחצלת שהם נטוים כעין אהל כדתנן להו התם ובהמות וחיות בין טהורות בין טמאות כדתנן התם ובתוספ' מפרש ראשו של זה בין רגליו של זה והעוף ששכן שם במשנה ופירש רבינו שמשון בקשור וכתב עוד ויתכן דהכא אפילו דלא קשור דלא דמי לעוף ששכן בחלון בפרק לא יחפור דהתם לענין למעט את הטפח והחוטט בגדיש מקום לקטן להצילו מן השמש כדתנן בהאי מתניתין ואוכלים שאינם מוכשרים כדי שלא יטמאו שם במשנה ואוכלים טהורים ירקות המתקיימות בימות החמה ובימות הגשמים הוו כאילנות כדמתני' להו במתניתין התם אירוס וקיסוס וירקות חמור ודלעת יוונית וכן סובכות ופרעות שיכולות לקבל מעזיבה כדאמ' לעיל וזיזין וגזריות ושובכות ושקיפין וסלעין ונחירין ושנינים כולהו מייתי להו התם גבי מתניתין באלו מביאין וחוצצין."
+            ],
+            [
+                "<b>ואלו </b> מביאין ולא חוצצין הכלים שאינם במדה שהרי מקבלים טומאה וכלי עור שאינם נטוים כעין אהל אלא מתוחים כדמתני להו בסיפא דמתניתין לכולהו דמני ברישא דמתניתין וכן בהמה וחיה שמתו ואוכלין טמאין ומוסף עליהם ריחים של אדם כדתנן התם ואדם הא אמרינן לעיל דאינו חוצץ בפני הטומאה משום דמקבל טומאה. ובספרי זוטא מרבינן לכל המאהילין מזאת התורה אדם כי ימות באהל תורה אחת לכל המאהילין ומזאת ממעט אותן שאינם מביאים ולא חוצצין זרעים וירקות המחוברים חוץ מהד' שמנינו וכפת הברד והשלג והכפור והגליד והמלח ואדם הדולג והקופץ ממקום [למקו'] אינו מביא הטומאה ועוף פורח וטלית מנפנפת וספינה ששטה על פני המים כדתנן לכולהו התם פרק שמיני משום דאין לכולם קיום אהל ולאו אהל מיקרי. ואם קשר הספינה או הטלית מביאין את הטומאה כדתנן התם. ונסר השטה על פני המים הוא כספינה השטה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אלו </b> חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבילי מטה והמשפלות והסרוגות שבחלונ' כדתנן להו התם פרק שמיני ובפרק העור והרוטב תניא נמי חוצצין אם הם מונחים בין הבית והעליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> טומאה נכנסה לאהל ולא יוצאה ממנו בפחות מטפח כדתנן פ\"ג דאהלות ובחלון שנעשה לאורה הטומאה יוצאה ונכנסה בשיעור פנדיון האיטלקי כדתנן במתניתין פי\"ג דשיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה ותנן בכלים דהוי כשיעור פונדיון ולכך מביא את הטומאה למה שחוץ לחלון זה לצד אחר דאם עשאה לשום תשמיש לא הויא חלון בבציר מטפח אבל כל שהוא לאורה בשיעור פונדיון מהניא והוי חלון."
+            ],
+            [
+                "<b>חלון </b> הנעשה שלא בידי אדם פי\"ז מכלים ופי\"ג אהלות תנן דשיעורו כמלא אגרוף והוא כראש גדול של אדם שהוא גדול מטפח משום דלא נעשה בידי אדם וכדאיתא פ' הישן דמודה ר' יהודה דאהל שלא בידי אדם אם יש בה רוחב כמלא אגרוף דהויא אהל אע\"ג דסבירא ליה דאהל שלא בידי אדם לאו הוי אהל כדיליף איהו ממשכן והיינו בטפח אבל כמלא אגרוף מודה משום דמלא אגרף חשבינן ליה למאור העשוי שלא בידי אדם ואם חישב על חלון זה שנעשה מאליו לתשמיש הוי שיעורו בטפח כדיניה ואם לאורה שיעורו בפונדיון כדתנן באהלות פי\"ג דמחשבה כאן כמעשה כיון שהוא פתוח כבר."
+            ],
+            [
+                "<b>מאור </b> שהתחיל לסותמו ולא הספיק לגמור סתימתו אם נשאר ממנו רום אצבעיים על רוחב גודל מביא את הטומאה פחות מכאן הרי הוא כסתום כדתנן פי\"ג ובתוספ' מפר' שלא הספיק לגומרו שלא היה לו טיט או שראו חברו וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>חלון </b> גדול העשוי לאורה והיה בו שבכה אם יש בה נקב אחד כמלא מקדח מביא ומוציא את הטומאה כדתנן פי\"ג בפלוגתא דב\"ש וב\"ה אמרה עד שיהא במקום אחד כמלא מקדח. וחלון שהוא עשוי לתשמיש ויש בו שבכה אם יש במקום אחד טפח על טפח [כו'] בנה בית חוצה לחלון העשוי לאורה ואינה מאירה צריכה שיעור טפח דהרי אינה עתה אלא לתשמיש ואם לא בנה אלא כנגד אמצעה התחתון שהוא מכוסה הוי בפותח טפח והעליון שהוא מגולה לאויר כמלא מקדח כדתנן התם פי\"ג (האור) [החור] שבדלת כמלא אגרוף כרבי דפליג אר' טרפון במתניתין ואם שייר בה החרש מקום פתוח או נשאר אויר בין ב' הדלתות או שפתחו הרוח מודה רבי טרפון דהוי שיעורו כמלא אגרוף כדתנן התם סתמא דמתניתין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> חור בכותל שם במשנה העושה מקום לקנה ולאספתי ולנר פי' להוציא משם קנה או יתד או נר שיעורו בפותח טפח לב\"ה לזון את עיניו ולדבר עם חברו ולתשמיש אחר חוץ מקנה ואספתי ונר שיעורו בפותח טפח כדתנן התם והני שיעורין כולהו הלכתא בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חלון </b> תשמיש שסתמה בדבר החוצץ בפני הטומאה אלא שדעתו לפנותו אינו חוצץ כדא' פרק לא יחפור והא עשבים חזו לבהמתו וסופו ליטלן משם והיכי תני' דמעטי' ומוקי לה באפרזת' שאינו ראוי לבהמה וכן תבן סרוח חוצץ ושאינו סרוח אינו חוצץ כדאיתא התם פ' לא יחפור. ותבואה שגדלה בחלון וחבית וקופה ועשבים מרים דהני אפרזתא במטלניות ואבר ובשר המדולדלים בבהמה טמאה ועוף וגוי כפות ובן שמנה בשבת ומלח מר כולהו ממעטי וחוצצין כדהוו בגוונא דמוקי להו התם בגמרא עלה דבריתא משום דאין דעתו לפנותו כדאמרינן התם וכן חרס וס\"ת שבלה אבל שלג וברד וגליד וכפור ומים אין ממעטין כדתני' בהאי בריתא פרק לא יחפור משום דאין מתקיימין ונמסין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מיעט </b> את הטפח בפחות מכזית בשר המת או מבשר הנבלה אי עצם פחות מכשעורה או פחו' מכעדשה מן השרץ הרי אלו חוצצין שאין דעתו לפנותן וכן פחות מכביצה אוכלין כולהו תנן להו פי\"ג דאהלות. וכלי חרס שסתם בו את החלון ופיו לחוץ במשנה פ\"ו דאהלות ומייתי לה פרק לא יחפור משום דאינו מטמאה מגבו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היה </b> בבית מת או רובע עצמות שהוא מטמא באהל וכיוצא בהם ומיעט החלון בעצם כשעורה הרי הוא מצטרף לשאר העצמות ואינו חוצץ וכן פחות מכזית אינו מיעוט ומצטרף לבשר המת שבפנים כדתנן התם אבל העצם ממעט על יד הבשר שבפנים ובשר ממעט על יד העצמות שבפנים כדתנן נמי התם פי\"ג. מיעט הטפח בשתי וערב המנוגעין או גוש מבית הפרס אינם חוצצין כיון דהוו דבר טמא כדתנן התם. ולבינה שעשאה מעפר בית הפרס ממעטה דכיון דנעשה עפר טהור דגוש הוא דהוי טמא ואינו חוצץ מיעוט בקורי עכביש דהיינו כביי דתנן התם במתניתין אם יש בהם ממש חוצץ ואם לאו אינו חוצץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארובה </b> שהיא באמצע הבית וטומאה תחת תקרת הבית כנגד ארובה טהור ושאר הבית טמא כיון שהטומאה תחת התקרה הכלים שכנגד הארובה טהורים כיון שהם רואים פני הרקיע דליכא אהל כנגד הארובה מלמעלה ואע\"פ דטומאה אצל הכלים שהם כנגד התקרה תוך ג' טפחים לא אמרי לבוד דשאני טומאה דהלכתא גמירי לה הכי דכל שאינו תחת אהל הטומאה לא מיטמא היתה הטומאה כנגד הארובה בלבד כל הבית טהור דאינה תחת אהל הבית וכדתנן באהלות פרק עשירי ברישא דמתניתין דיש בה פותח טפח ובסיפא דמתניתין דאין הארובה פותח טפח היתה הטומאה מקצתה תחת התקרה ומקצתה תחת אויר הארובה שיש בה פותח טפח מה שבתוך הבית הכל טמא דאף על גב דלא הוי כל הטומאה אלא כזית חציו תחת התקרה וחציו תחת האויר אפילו הכי אנו מושכין כל הטומאה לבית כיון שהיה מסובכת וגם כן מה שכנגד הטומאה שהוא נגד הארובה טמא שהזית נמשך לכאן ולכאן כדתנן ברישא דמתניתין דיש בה פותח טפח ובסיפא דמתניתין דאין בה פותח טפח תנן מקצת הטומאה בבית ומקצתה כנגד ארובה רבי יוסי אומר אם יש בטומאה שתחלק ויש שיעור טומאה תחת התקרה ושיעור תחת הארובה הכל טמא ואם לאו הבית טמא כנגד הטומאה טהור דכיון דאין בה פותח טפח אינו נמשך מה שבתוך הבית להשלים חצי שיעור שכנגד ארובה להוציא הטומאה ולהכי אפילו האהיל נגד הטומאה מן הארובה טהור וברישא דאיכא שיעור נגד הארובה אפילו מה שאינו כנגד הטומאה אלא הוא בבית נגד האויר של ארובה שאינו נגד הטומאה טמא כיון דאיכא שיעור נגד הארובה והא דתנן וכנגד הטומאה טמא דמשמע דוקא כנגד הטומאה אבל שלא כנגד הטומאה וכנגד אויר הארובה טהור הוא הדין דאפילו כנגד הארובה שלא כנגד הטומאה טמא ומשום דתנן בסיפא בדליכא שיעור דכנגד הטומאה טהור דהוי רבותא דאפילו מאהיל על הטומאה טהור כיון דליכא שיעור נגד אויר הארובה תנא נמי ברישא דכנגד הטומאה טמא והוא הדין שלא כנגד הטומאה נגד אויר הארובה הואיל דאיכא שיעור טומאה נגד הארובה כדאיתא וכן כתב הרב ז\"ל ברישא דיש בה פותח טפח ומקצת הטומאה נגד הארובה דכנגד כל הארובה טמא. היה בארובה פותח טפח ונתן אדם רגלו מלמעלה הכל טמא כדתנן התם אין בארובה פותח טפח הוא טהור דאין טומאה יוצאה לו בפחות מטפח כיון דאין הטומאה אלא כנגד התקרה ואם היתה הטומאה נגד הארובה שם במשנה ר' מאיר מטמא וחכמים אומרים אם טומאה קדמה את רגלו טמא שהרי האהיל על הטומאה דהא דאמרי' דאין טומאה יוצאה בפחות מטפח היינו כשאינו מאהיל על הטומאה ממש אלא שטומאה בבית והוא מאהיל על פחות מטפח שבבית ואינו יוצא טומא' שבבית כנגד התקר' לחוץ דרך ארובה שאין פותח טפח אבל אם הטומאה כנגד הארוב' והאהיל עליה נגד הטומאה אפילו שאין בה פותח טפח טמא כדאמרינן אלא שאם קדם רגלו לטומאה שתחת הארובה טהור המאהיל עצמו משום דנסתמה הארובה מקודם הטומאה ולא אתיא עליה כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> כזית מן המת בפי העורב והאהיל על גבי ארובה שאין בה טפח הבית טמא כדתני' בתוספתא בפלוגתא דרבנן ורבי יוסי."
+            ],
+            [
+                "<b>בית </b> וארובה באמצע התקרה ועליה על גבה וארובה בעליה נגד ארובת הבית בין יש בהן פותח טפח או לא הטומאה בבית כנגד ארובות טהור ועליה נמי טהורה אפילו שיש בארובה פותח טפח כיון דיש לעליה נמי ארוב' שיש לה פותח יוצאה משם הטומאה לחוץ טומאה נגד הארובות הבית טהור כדתנן התם במתניתין ברישא דיש בה פותח טפח ובסיפא דאין בה פותח טפח ואם נתן דבר שהוא מקבל טומאה על אחת מן הארובות לשיש בהן פותח טפח הכל טמא מה שבבית ומה שבעליה דאין דבר שמקבל טומאה חוצץ כדא' לעיל והרי יש בהן פותח טפח שיצא' הטומאה ואם נתן דבר שאינו מקבל טומאה על ארובת הבית העליה טהורה ואם נתנו על ארובת העליה הבית והעליה טמאים וכנגד הארובות למעלה טהור כדתנן ברישא דיש בה פותח טפח ובסיפא דאין בארובות פותח טפח תנן דאם הטומאה בבית ונתן דבר שמקבל טומאה או שאינו מקבל בין מלמטה בארובה של בית בין בשל עליה אין טמא אלא התחתון דאין טומאה יוצאה בפחות פותח טפח ואפילו מה שנתן על הארובה שמקבל טומאה טהור כיון דלא הוי הטומאה נגד הארובה אבל אם הטומאה כנגד הארובה ונתן על אחד מן הארובה דבר שהוא מקבל טומאה טמאין הבית והעליה שהרי עירב את הטומאה דאע\"ג דאין יוצאה הטומאה בפחות מטפח הכא דהיתה הטומאה נגד הארובה והאהיל על הטומאה דבר המקבל טומאה כיון שיצאה הטומאה לטמא אותו דבר המטמא טומאה שהאהיל עליו הרי עירב את הטומאה למעלה בעליה ואם נתן דבר שאינו מקבל טומאה על אחד מן הארובות הבית שלמטה לבד טמא דאף ע\"ג דהטומאה היתה נגד הארובה ולא נגד תקרת הבית השתא שכסה הארובה נעשה כל הבית סתום והרי בתוכה טומאה וטמא כל מה שבתוכה אבל העליה טהורה אע\"ג דלא כסה אלא ארובת העליה של מעלה ולא ארובת הבית משום דאין טומאה יוצאה בפחות מטפח כדאמר' והיינו כשעשה הארובה אבל נפתחה התקרה ונעשית ארובה מאליה הא אמרינן לעיל דכל שלא נעשה בידי אדם שיעורו כמלא אגרוף."
+            ],
+            [
+                "<b>הפוחת </b> את המעזיבה להכניס בה רגל הערש אם יש במה שפחת ונכנס בו רגל הערש פותח טפח ויש טומאה בבית אף העליה טמאה ואם אין בה פותח טפח הרגל לבד טמא שאין טומאה יוצאה לעליה בפחות מטפח ורגל מיהא טמא שמאהיל בבית כדתנן פי\"ב סנדל של עריסה וכו' ומונין בו כדרך שמונין במת שהסנדל והעריסה טמאין טומאת שבעה והתינוק טמא טומאת ערב כדאמר' לעיל דשלישי בין אדם בין כלים טמאים טומאת ערב ואע\"ג דאמרינן לעיל גבי ארובה שאין בה פותח טפח וטומאה בבית ונתן את רגלו על גבה טהורה הכא מיירי בשהרגל נתון בפחת המעזיבה בחציה של מעזיבה של מטה דנידונית מעזיבה מחצה על מחצה כדתנן פ\"ו כך כתב רבינו שמשון. נפחתה המעזיבה מאליה שיעורה כמלא אגרוף כיון דלא הוי בידי אדם כדאמר' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>ארובה </b> שבתוך תקרת הבית וקדרה מונחת על הארץ מכוונת כנגד ארובה ויכולה לצאת בצמצום מן הארובה טומאה תחתיה רצוצה בינה ובין הארץ או שהיתה הטומאה בתוך הקדרה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ואין טמא אלא כנגדה למעלה ולמטה והבית כולו טהור וטעמא דבתוכה או על גבה דאע\"ג דלא הויא טומאה רצוצה דאינה תחתיה כיון שהיא מגולה לשמים תחת אויר הארובה ונכנסה ויוצאה מן הארובה אין הבית טמא ורבינו שמשון ז\"ל כתב דהמאהיל עליה נמי שלא כנגד הטומאה טהור אבל כנגד הטומאה טמא דאף על גב דאין כלי חרס מטמא מגבו היינו בשאר טומאה או אפילו בטומאת מת והוא מוקף צמיד פתיל או בגבוהה טפח כדאיתא בסיפא דמתניתין אבל הכא דבוקעת תוכה נמי טמא אף על גב דטומאה תחתיה וכל מה שבקדרה נמי טמא דאע\"ג דאין אדם וכלים מטמאין מאויר כלי חרס הכא בטומאת מת מיטמאין כל זמן שהטומאה שם מטעם חיבורין והא דקתני בוקעת ועולה דמשמע כנגד הטומאה טמא שלא כנגד הטומאה טהור היינו דוקא במה שחוץ לקדרה ע\"כ וכן נראה גם כן מדברי הרב ז\"ל שכתב ואין טמא אלא כנגדה דמשמע מחוץ לקדרה. היתה הקדרה גבוהה מן הארץ טפח טומאה תחתיה או תחת תקרת הבית כלו טהור מה שבתוך הקדרה וכל מה שכנגדה נגד הארובה שהרי האהילה אהל טפח מגבה על הטומאה ומצלת של מעלה כיון דאינה מקבלת טומאה מגבה וכדתנן במתניתין טומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא תוכה וגבה טהור היתה הטומאה בתוכה או על גבה הבית כולו טהור שהרי הטומאה כנגד ארובה בלבד ובמתניתין תנן בתוכה או על גבה הכל טמא ונראה שהרב ז\"ל גורס הכל טהור כמו שפי' בפי' המשנה דכיון שהטומאה היא כנגד הארובה כל הבית טהור ואף מה שתחת הקדרה כיון שהיא גבוהה מן הארץ טפח ואינו טמא אלא מה שכנגד הטומא' עד לרקיע ומה שבתוך הקדרה כשהטומאה בתוכה נמי איפשר דטמא מאוירו מטעם חיבורין כדאמ' לעיל. היתה הקדרה קטנה שאם תעלה מן הארובה נמצא בינה ובין הארובה פותח טפח אע\"פ שהיא גבוה טפח וטומאה בתוכה או על גבה או תחתיה הבית טהור בתוספ' פרק י\"א תני בבי טובא בארובה ובהדיא תניא היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה תחתיה טמא תוכה וגבה והבית טהורין מפני שניצולין תוכה וגבה עם דופנו של אהל ואם היתה הטומאה בתוכה או על גבה הכל טמא שאם תעלה עולה והולכה בארובה וישיבנה לארובה פותח טפח ואם היתה טומאה תחתיה והיא רוצצת טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת ע\"כ לשון הברייתא והא דקתני הכל טמא היינו מה שבתוכה וע\"ג אבל הבית טהור כיון שאם תעלה יש פותח טפח בינה ובין הארובה מצלה על הבית וכן פי' הר\"ש ז\"ל. היתה הקדרה מונחת בצד איסקופת הבית שאם תעלה נמצא ממנה פותח טפח לפנים מן המשקוף והיתה טומאה רצוצה תחתיה או בתוכה או על גבה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או בבית תחתיה והבית טמא כיון שיש ממנה פותח טפח לפנים הכל אהל א' הוי ותוכה וגבה טהור כיון שגבוהה טפח. היתה הטומאה בתוכה או על גבה הבית טמא מפני שנכנסה טפח במשקוף וכן תחתיה טמא מפני שהטומאה יוצאה לתחתיה מן הבית שהכל אהל אחד והיינו דתנן בסיפא דמתני' בתוכה או על גבה הכל טמא ואם לא היתה נכנסת במשקוף פותח או היתה בצד המשקוף טומאה תחתיה אין טמא אלא תחתיה והבית טהור כדתנן במתני' התם פרק ארובה."
+            ],
+            [
+                "<b>קורות </b> הבית והעליה שאין עליהן מעזיבה והן מכוונות קורה כנגד קורה ואויר כנגד אויר ובכל קורה מהן פותח טפח וביניהן אויר פותח טפח טומאה תחת אחת מהן תחתיה בלבד טמא כדתנן במתניתין דאהלות פרק י\"ב היתה הטומאה בין קורת הבית לקורת העליה בין שתיהן בלבד טמא כיון שהן מכוונות ויש בהן רוחב טפח. היתה הטומאה על גבי עליונה כנגדה עד לרקיע טמא כדתנן התם ואם היו מכוונות קורות העליונות כנגד אויר התחתונות וטומאה תחת אחת מהן תחת כולם טמא שאם תעלה התחתונות או תוריד העליונות נמצא הכל סתום כאלו היתה תקרה שוה ולכך הכל טמא כדתנן התם ואם היתה טומאה על גבן מהן ולרקיע טמא. אין בקורות פותח טפח בכל גוונא טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת כדתניא בתוספת' בסיפא אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה וכו' ואכולהו קאי אעליונות מתחתונות דלית בהו פותח טפח. בית שנסדק גגו וכותליו פרק י\"ב דאהלות טומאה בצד חוץ כלים שבצד פנים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס טומאה בצד פנים אם היה רוחב הסדק כמלא חוט המשקולת לב\"ה כדקתני בתוס' כלים שבחציו החיצון טהורין פחות מכאן טמאים."
+            ],
+            [
+                "<b>אכסדרה </b> שנסדקה אויר הסדק מפסיק והוו כשני אהלים כדתנן התם. נתן רגלו או קנה עירב את הטומאה שהרי נסתם האויר כדתנן נתן את רגלו או קנה מלמעלן עירב את הטומאה נתנן בארץ אינו מביא את הטומאה עד שיהא גבוה מן הארץ פותח טפח ואדם וכלים מקבלים שם במשנה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> זיז מדבריהם כשגבוה י\"ב טפח מביא את הטומאה בכל שהו כדתנן פרק י\"ד ואם היה גבוה יותר וכן העטרו' והתפוסין אין מביאין את הטומאה אלא בפותח טפח כדתנן התם וכתב הרב ז\"ל בפירוש המשנה על משנה זו ששיעורין אלו כולם הלכה למשה מסיני והרי כתב שטומאת זיז וכיוצא בה שאין בהם פותח טפח הוא מדבריהם ואפשר דהוי הלכה פסוקה כהלכה למשה מסיני כדאמר' בעלמא אבל כל שיש בו רוחב טפח הוי טומאתו מן התורה וזיז שעל גבי הפתח בפותח טפח כדתנן התם וכן קנה לרבי יוחנן בן נורי הוי כזיז."
+            ],
+            [
+                "<b>\nזיז </b> הסובב את הבית בפחות מטפח שיוצא הטומאה מן הבית לתחתיו ואינה נכנסת שם במשנה כרבי יהושע וכן בחצר המוקפת אכסדרה."
+            ],
+            [
+                "<b>חלון </b> העשויה לתשמיש וזיז יוצא עליו כל שהוא מביא את הטומאה דתנן פרק י\"ד זיז שעל גבי חלון רום אצבעיים וכו' וזיז שעל גבי חלון העשויה למאור תניא בתוספת' בכל שהוא ובנין היוצא לפני החלון אינו מביא את הטומאה אלא אם כן יש עליו זיז כרבי יהושע פרק י\"ב גבי בטח וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> זיזין זה על גב זה ויש בהן וביניהן פותח טפח היתה הטומאה תחת התחתון תחתיו בלבד טמא ביניהם ביניהם בלבד טמא על גב העליון כנגדו עד הרקיע טמא כדתנן פרק י\"ד. היה עודף העליון על פותח טפח טומאה תחת התחתון או ביניהן תחתיהן או ביניהן טמא דכיון שהעליון עודף טפח עירב את הטומא' ואם היה עודף פחות מטפח וטומאה תחת התחתון תחתיהן וביניהן טמא והעודף מערב את הטומאה. היתה הטומאה ביניהן או תחת המותר ביניהן ותחת המותר טמא ותחת התחתון טהור דכיון דאינו עודף פותח טפח אינו מביא את הטומאה לתחת התחתון כרבי יהושע במתניתין. יש בכל אחד מהן פותח טפח ולא ביניהם טומאה תחת התחתון תחתון בלבד טמא כדתנן טומאה תחתיהן התחתון טמא והכי גריס הרב ז\"ל בפי' המשנה דהא דתנן אין ביניהן פותח טפח אבין שני הזיזין קאי אבל תחת התחתון איכא פותח טפח והר\"ש ז\"ל מייתי נמי האי גרסא. היתה ביניהן או על גבן כנגד הטומאה עד לרקיע טמא כיון דאין ביניהן פותח טפח וכל זיז שיש בו טפח מביא את הטומאה תחתיו מן התורה אין בהן פותח טפח בין שיש ביניהן טפח או לא לעולם טומאה בוקעת כדתנן התם וכן ב' יריעות כדתנן נמי התם. כלים או בגדים שהם מונחים זה על גב זה וטומאה רצוצה ביניהן גבוהה מן הארץ טפח מה שלמעלה הוי אהל ונטמא מה שלמטה כדתנן פרק י\"א ופרק ט\"ו ואם היו טבליות של שיש הוו כקרקע וטומאה בוקעת כדתנן [פט\"ו] (פטור)."
+            ],
+            [
+                "<b>לוחות </b> של עץ שנוגעות זה בקרן זוית שלהן שאין שיעור טפח מחובר זו בזו וגבוהות מן הארץ טפח וטומאה תחת אחת מהן כלים שתחת השניה טהורין כדתנן פרק ט\"ו והנוגע בטבלא זו השניה כנוגע בכלים שנגעו באהל המת וטמא טומאת שבעה כדתנן התם וכל כלי שמביא את הטומאה ואינו חוצץ אם האהיל על המת כלים שעל גביו טמאים כדאמר' לעיל משום שהם מאהילים כיון שהכלי אינו חוצץ כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>חבית </b> שהיא יושבת על שוליה וכזית מן המת נתון בתוכה או תחתיה כנגד אויר פיה ולא כנגד דופנותיה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טמאה שהרי הטומאה בוקעת מתחתיה ונטמא אוירא וכדתנן במתני' פרק ט' והחבית טמאה וכתב הר\"ש ז\"ל לא שתהא החבית עצמה טמאה דע\"כ מתניתין בחבית שאינה מקבלת טומאה כדמוכח בסיפא דקתני בד\"א בחבית טהורה אלא כלומר אף שבתוך החבית כנגד הטומאה טמאין משום דסתם חבית פיה רחב כשיעור קרקרותיה ע\"כ והרב ז\"ל גם כן כתב בפי' המשנה וז\"ל וזו החבית כבר נטמא אותה בזה המין מן הטומאה אשר יטמא כל מה שיהיה נכחי אליו עכ\"ל נראה כי החבית טמאה ר\"ל מה שבתוך החבית נכח הטומאה היתה הטומאה תחת עובי דופנה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת והחבית טהורה היינו מה שבתוך החבית אפילו כנגד הזוית דדופני החבית בולטין כמין בטן כן כתב הר\"ש ז\"ל אבל הרב ז\"ל כתב היתה הטומאה תחת עובי דפנה משמע דאינו נגד אוירה כלל שדופן החבית שוה בלי בליטה וכמו שכתב ולמה החבית טהורה שהרי אין הטומאה בוקעת אוירה לה ואין כלי חרס מטמא אלא מאוירו. היתה הטומאה מקצתה תחת עובי דפנה ומקצתה תחת אוירה טומאה בוקעת ואם יש בדפנות פותח טפח כולה טמאה וכנגד פיה טהור וכדתנן במתני' וכתב הרב ז\"ל טעמא שהרי הטומאה פשטה בדפנות בלבד כיון שיש בעובי הדפנות פותח טפח והר\"ש ז\"ל כתב אם יש בדפנות פותח טפח שבטן החבית בולט כל כך לחוץ שיש שם במקום אחד מדפיה של חבית טפח על טפח על רום טפח הכל טמא שהאהל מביא את הטומאה בכל החבית חוץ מכנגד פיה שאין שם אהל ומשום הכי כנגד פיה טהורה ואם לאו שאין שם טפח טומאה בוקעה ואין טמא אלא כנגד הזית בד\"א בחבית טהורה כתב הר\"ש ז\"ל ע\"כ האי בחבית טהורה דתנן היינו דלאו בת קבולי טומאה הוא בחבית של שייטין דתנן פ' ב' דכלים דאי בת קבולי טומאה היא מאי נפקא לן מינה במה שהיתה טהורה כיון דהשתא מיהא נטמאה אבל אם היתה בת קבול טומאה או גבוהה טפח מן הארץ או מכוסה או כפוי' והיתה טומאה תחתיה או תוכה או על גבה הכל טמא כדתנן במתני'. היתה מוקפת צמיד פתיל ונתונה על גבי המת אוכלים ומשקין שבתוכה טהורין משום דניצולין בצמיד פתיל כדכתיב וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל וגו' הא יש צמיד פתיל עליו מציל והכלים שעל גבה טמאים וכדתניא בתוס' גבי דיני חבית. חביות שהן יושבות על שוליהן או מוטות ונוגעות זו בזו ברוחב טפח טומאה אחת מהן בוקעת מפני שהיא רצוצה כדתנן פרק ט\"ו וכתב הר\"ש ז\"ל ואפילו כנגד הטומאה אלא מה שחוץ לחביות משום שאין כלי מציל אלא עם דפנות אהלים אבל מה שבתוכו טהור כיון דאין כלי חרס מיטמא מגבו בעלמא שבתוכו מציל דחביות אלא באויר הן עומדות ולא בבית והשתא הא דקתני טומאה בוקעת ועולה לצדדין הוי המוטות על צדיהן בוקעת ועולה דוקא במה שלא כנגד הטומאה טהור אבל ביושבות על שוליהן דקדרה עצמה נטמאת כדפי' פרק כוורת הרי היא כמאן דליתיה ואינה סותמת את החלל ואותה חבית שעל גבה מאהילה ומביאה את הטומאה לכל שתחתיה ובוקעת ועולה כנגדה עד לרקיע ע\"כ. בד\"א בטהורות אבל אם היו טמאות או גבוהות מעל הארץ טפח תחת כולן טמא כדתנן התם משום דנוגעות זו בזו בפותח טפח והרי הן טמאות דאין חוצצות למה שבתוכן או הן גבוהות טפח ונעשה אהל אחד כל מה שתחתיהן במה שנגועה זו בזו בפותח טפח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אדם </b> שהאהיל בידו אחת על המת והשניה על הכלים או נגע והאהיל על הכלים אם יש בידו פותח טפח הכלים טמאים וכדתנן סוף פרק ט\"ו דאהלות דכיון דידיו מאהילות על המת ועל הכלים מביאות את הטומאה וכן שני בתים ובהן שני חצאי זתים ופשט ידיו לשני הבתים והאהיל על שני חצי זתים ויש בידו פותח טפח ערב את הטומאה ונעשה הכל אהל אחד כדתנן התם במתני' גופא וטמא הוא והבתים ואם אין בידיו פותח טפח אינו מביא את הטומאה כדתנן בסיפא דמתני'."
+            ],
+            [
+                "<b>אדם </b> שהשקיף בצד החלון והאהיל על הטומאה שבחוץ מביא את הטומאה לבית כדתנן פרק י\"א ובית אומר' מביא את הטומאה ואזלי לטעמייהו דחשבי ליה לאדם חלל טפח הילכך אף על פי שגופו דבוק בחלון צד עליון שבו מביא את הטומא' לבית דהא איכא חלל גופו דהוי טפח וכן אם היה מוטל על האסקופ' והאהילה טומאה עליו מביאה לבית משום חלל גופו או מוציאה מן הבית לטהורין שהאהילו עליו מבחוץ משום חלל גופו כדתנן התם אליבא דב\"ה דאמרי אדם חלול הוא והצד העליון מביא את הטומאה וחלל הגוף חשיב חלל אף על פי שבני מעיו לתוכו."
+            ],
+            [
+                "<b>נושאי </b> המת שהיו תחת אכסדרא והגיף אחד הדלת של בית שבתוך אכסדרא כדי שלא תכנס הטומאה לבית וסמכו במפתח אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו הבית טהור ואם לאו טמא דכל דבר הנסמך כאדם וכלים אינו חוצץ בפני הטומאה דהא אמרינן לעיל דאין נעשין אהל לטהר דמביאין ואין חוצצין."
+            ],
+            [
+                "<b>תנור </b> שעינו קמורה חוץ לבית והאהילו עליו קוברי המת פ\"ה ב\"ה אומרי' התנור טמא והבית טהור דקא סברי דנכנסת דרך עינו לתנור אבל אין יוצאה דרך פיה וכתב הר\"ש ז\"ל דבשאין בעין פותח טפח איירי וכדמוכח בתוספ' דסברי ב\"ה דנכנסת טומאה לכלי קטן ולא לטמא הבית ע\"כ. מגדל הבא במדה שהוא עמד בתוך הפתח ופתח לחוץ טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טמא כדתנן סוף פרק ד' טומאה בתוכו הבית טהור שהטומאה יוצאה דרך פתח המגדל שחוץ לבית טומאה בבית מה שבתוכו טמא שדרך הטומאה לצאת וכתב הר\"ש ז\"ל דבמשנה דוקני' גרסינן טהור וכן בתוספת' וכן עיקר שאין דרך טומאה ליכנס שם ע\"כ. היתה מוכני של מגדל מושכב לאחוריו ואינה נשמטת (נשמטה) מתחת המגדל וטומאה תוך המוכני נגד קורות הבית טהור דנחשב כמגדל והרי המגדל נפתח לחוץ וכשיש במוכני טפח על טפח על רום טפח חלול כדתנן התם פרק ד' דמתני'. היה המגדל עומד בתוך הבית וטומאה בתוכו או בתוך התיבה שלו אף על פי שאין ביציאתה פותח טפח הבית טמא שם פרק ד' דאהלות משום שדרך טומאה לצאת וכשתצא לבית הרי היא טומאה ורבי יוסי פליג משום דאיפשר להוציא את הטומאה לחצאין או לשורפה במקומה טומאה בבית מה שבתוכו טהור דאין דרך טומאה ליכנס שם כדתנן התם. וכלים שבינו לארץ או לכותל או לקורות טמאים אם יש שם פותח טפח לארץ או לכותל או למגדל. היתה הטומאה בין המגדל והארץ או הכותל או הקורות אפילו אין שם חלל טפח הבית טמא כדתנן התם משום דבוקעת ועולה ויורדת נכנס לחלל המגדל ויוצאה לבית ומשום הכי בעינן שלא תהא הטומאה נגד עובי הדפנות של מגדל וכן כתב הר\"ש. היה המגדל עומד באויר חוץ לבית טומאה בתוכו כלים שבעוביו טהורין טומאה בעוביו כלים שבתוכו טהורין כדתנן התם ריש פרק ד' בפלוגתא דרבי יוסי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שיפועי אהלים כאהלים כדתנן פרק י\"ז דאהלות כולהו גווני בין היתה טומאה בתוך האהל או מאחוריו או בחצי זית תוכו בחצי זית מאחוריו והאהל לעצמו טמא טומאת שבעה ואף על גב דאין טפח גג למעלה כיון דבשיפוע האהל יכול האדם לרבע טפח על טפח ברום טפח באויר שתחתיו הוי אהל דשיפועי אהלים כאהלים דמו כדאמרי'."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> כנף האהל (מדורה) [מרודד] שם במשנה טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כוורת </b> שפיה חוץ לפתח וכזית מן המת תחתיה או על גבה מבחוץ כל שכנגד הטומאה תחתיה או גבה טמא כדתנן פ' כוורת והוא פרק ט' דאהלות וכל מה שבאוי' תוכה טהור חוץ ממה שהוא תוכה נגד הטומאה והבית טהור שם במשנה תנן וכל שאינו כנגד הזית תוכה והבית טהור ומפרש הר\"ש ז\"ל דכל שאינו כנגד הזית אתוכה נמי קאי דמה שאינו כנגד הזית בתוכה הוא דטהור אבל מה שהוא כנגד הזית בתוכה טמא דכמו שאינה מצלת על מה שעל גבה שהוא כנגד הטומאה הכי נמי אינה מצלת על מה שבתוכה אם הוא נגד הטומאה והר\"ש ז\"ל פי' דכל שאינו כנגד הזית אתחתיה וגבה קאי אבל תוכה אפילו מה שכנגד הטומאה טהור דמצלת על מה שבתוכ' וה\"ק וכל מה שאינו כנגד הזית מבחוץ תוכה כלו' ותוכה בוא\"ו כלים שבתוכה אפילו כנגד הזית והבית ג\"כ טהור טומאה בבית אין טמא אלא הבית טומאה בתוכה הכל טמא כדתנן התם משום דכמלי' טומאה דמיא ואינה מצלת על מה שתחתיה או על גבה אפילו שלא כנגד הטומאה והבית נמי טמא שהרי חללה תוך הבית ואינה מצלת על הבית כיון שהיא מחולחלת. היתה גבוהה מן הארץ טפח וטומאה תחתיה או על גבה או בבית הכל טמא כדתנן במתניתין הכל טמא אלא תוכה ומפרש הרב ז\"ל אלא תוכה מה שאינו כנגד הטומאה בתוכה אבל מה שכנגד הטומאה אפילו בתוכה טמא כדאמר' לעיל. היתה הטומאה בתוכה כשהיא גבוהה טפח הכל טמא כדתנן התם בד\"א בזמן שהוא כלי ומחולחלת אבל אי לאו הכי תוכה וגבה טהור כשטומאה תחתיה ואין טמא תחתיה והבית כיון שגבוהה טפח הוי אהל אחד עם הבית היתה טומאה בתוכה אין טמא אלא תוכה וכל השאר טהור דאין הטומאה נכנסת לבית כיון דאינה מחולחלת ופיה לחוץ ומצלת נמי על מה שתחתיה ועל גבה כיון דלאו כלי הוא היתה הטומאה על גבה ממנו עד לרקיע טמא כדתנן התם. היתה מונחת לארץ ופיה לחוץ כזית מן המת נתון תחתיה כנגדו עד התהום טמא על גבה כנגדו עד לרקיע טמא בבית אין טמא אלא הבית בתוכה אין טמא אלא תוכה. היתה מוטלת בארץ ופיה לפנים והיא שלימה וחלולה וטומאה נתון תחתיה או על גבה מבחוץ כל שכנגד הזית תחתיה או על גבה וכל מה שבאויר תוכה טהור חוץ מכנגד הטומאה והא דתנן תחתיה וגבה ותוכה טמא היינו מה שכנגד הטומאה בתוכה כדפי' הרב ז\"ל ותנן כל שאינו כנגד הטומאה תחתיה וגבה טהור ולא הזכיר תוכה וחפשתי במשנה דוקנית ומצאתי תוכה והבית טהור וכן נראה גרסת הרב ז\"ל דכתב והבית טהור כיון שהטומאה בחוץ. היתה הטומאה בתוכה או בבית הכל טמא כדתנן התם משום דנכנסה טומאה תוך פיה. היתה גבוהה מן הארץ טפח הכל טמא כדת' התם משום דהוי אהל אחד הית' פחותה או פקוקה הכל טמא חוץ מעל גבה וטומאה על גבה כנגדו עד לרקיע טמא ותוכה ותחתיה והבית טהור ואם היתה מונחת על הארץ שאינה גבוהה טפח ופיה לפנים טומאה תחתיה כנגדו עד התהום טמא על גבה עד לרקיע טמא בתוכה או בבית תוכה והבית טמאה משום דפיה לפנים. כוורת שהיא בתוך הבית וממלאה הבית ופיה למעלה הטומאה בתוכה הבית טמא טומאה בבית שבתוכה טהור שדרך טומאה לצאת ממנה לבית אף על פי שאין בה פותח טפח ואין דרכה ליכנס מן הבית לתוכה וכדתנן התם בין אחת בין שתים בין עומדות בין מטות כיון שאין ממנה ולכותל טפח. היתה עומדת בפתח ואין בינה למשקוף טפח טומאה בתוכה הבית טהור בבית תוכה טמא כדתנן התם שדרך הטומאה לצאת מן הבית דרך הפתח ותטמא מה שבתוך הכוורת ואין דרכה ליכנס כשהטומאה בתוכה והר\"ש ז\"ל כתב דטומאה בבית מה שבתוכה טהור גרסי' כדמשמע בתוס' שהטומאה יוצאה לחוץ ואין נכנסה לתוך הכוורת. כוורת חלולה שלימה מונחת על צידה באויר כגון בחצר או בגינה כזית מן (המתחתים) [המת תחתי'] או על גבה כל שכנגד הזית תחתיה וגבה טמא ומה שבתוכה טהור אלא כנגד הטומאה טומאה בתוכה הכל טמא כל מה שבתוכה ושנגדה למעלה ולמטה וכדתנן התם היתה מוטה על צדה באויר היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה או על גבה כל שתחתיה ושעל גבה טמא ושבתוכה נגד הטומאה כדתנן התם הכל טמא אלא תוכה ורוצה לומר תוכה שלא כנגד הטומאה היתה טומאה בתוכה הכל טמא כדתנן התם שהכלים מביאין ואין חוצצין כדא' לעיל. היתה פחותה או פקוקה או באה במדה טומאה תחתיה כנגדו עד התהום טמא על גבה כנגדו עד לרקיע טמא בתוכה אין טמא אלא תוכה. היתה גבוהה טפח טומאה תחתי' תחתיה בלבד טמא תוכה תוכה בלבד טמא על גבה כנגדו עד לרקיע טמא וכדתנן התם במתני'. היתה כלי ויושבת על שוליה לאויר טומאה תחתיה או תוכה או על גבה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת היתה גבוהה טפח או מכוסה או כפויה על פיה טומאה תחתיה בתוכה או על גבה הכל טמא כדתנן התם וכתב הרב ז\"ל בפי' המשנה דכשהיתה מכוסה וטומאה בתוכה או היתה הפוכה על פיה ושוליה לשמים וטומאה גם כן בתוכה שמטמא ג\"כ למעלה ולמטה כמו קבר סתום דילפינן לעיל דמטמא מכל צדדיו היתה פחותה או פקוקה או באה במדה טומאה תחתיה או תוכה או על גבה בוקעת ועולה ויורדת ואם היתה גבוה טפח טומאה תחתיה בלבד טמאה בתוכה או על גבה כנגדו עד לרקיע טמא וכלים שתחתיה טהורים מפני שהיא אהל וחוצצת וכדתנן התם בסיפא דדיני כוורה היתה גבוהה טפח וטומאה תחתיה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>גמל </b> שהוא עומד מביא טומאה למה שתחתיו וחוצץ למה שעליו ואם היה רובץ וטומאה תחתיו או עומד טומאה תחת בעליו בוקעת ועולה ויורדת וכדתניא פי\"ג בתוס' דאהלות כל טפח על טפח שמביא את הטומאה אפילו מבעלי חיים הוי אהל מן התורה או מדברי קבלה דהוי דאוריתא וכן טומאה שאין הנזיר מגלח עליה הוי טומאה דאוריתא אלא שאין סותר כדילפינן בדוכתיה מקראי וליכא טומאה דרבנן אלא כגון בית הפרס וכן בענין אהלים מה שאין בו טפח כגון זיזין או אפילו יש בו טפח אם הוא אהל רעוע כגון סככות דפי\"ג:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שלשה </b> דברים מצילין באהל המת צמיד פתיל ואהלים ובלועין כדתניא פ\"ו בתוספתא דכלים בבא קמא דמסכת כלים. הבלועים מצילין על הטהורים שלא יתטמאו מטומאה שבבית ככלב שנכנס לבית המת וטבעת בלועה בבטנו ומונעין את הטומאה שלא תצא אם בלע טומאה ונכנס לבית אבל צמיד פתיל ואהלים מצילים על הטהורים שבתוכן ואין מונעין את הטומאה שלא תצא מתוכן לטמא שאם טומאה בצמיד פתיל או באהל שבתוך אהל אחר מה שבאהל טמא כדאמ' פרק בהמה המקשה גבי מתניתין דהאשה שמת וולדה בתוך מעיה טהורה אמר רבא כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה כך טהרה בלועה אינה מיטמאה טומאה בלועה מנא לן דכתיב והאוכל מנבלתם יכבס בגדיו מי לא עסקינן אפילו באוכל נבלה סמוך לשקיעת החמה ועדין היא במעיו ולא נתעכלה וקמטהר ליה קרא בהערב שמש אלמא מכיון שנבלעה הרי היא כמי שנתעכלה ובמשא נמי לא מטמאה דקאמר בס' טהור וטהרה דבלועה אינה מטמאה ילפינן בקל וחומר מה כלי חרס המוקף צמיד פתיל שאינו מציל על טומאה שבתוכו מלטמא דאין בליעת הכלי מעכבתו מלטמא את הכלי ואת כל האהל דאמר מר טומאה רצוצה בוקעת ועולה עד לרקיע דמטמאה כל המאהילים עליה אפילו סמוך לרקיע אלמא אפילו בלועה קרקע אינה מעכבת וכל שכן בליעה כלי ואפילו הכי מציל צמיד פתיל על טהרה שבתוכו ומעכבת מלטמא באהל המת אדם שמציל כלים שבבית מטומאה שבתוכו דמעכל הטומאה כדא' אינו דין שמציל על טהרה שבתוכו מלטמא משום בלוע ובלוע דלמטה דרך בית הרעי ילפי' נמי התם בק\"ו מבלוע דלמעלה דרך פיו כדאיתא התם ובלוע דבהמה נמי ילפינן בק\"ו דאדם שמטמא בחיים ואפילו הכי מציל בבלוע. ואם מתה הבהמה ובשר המת בתוך מעיה או בכלים הרי הוא כמי שאינו בלוע כדתנן פי\"א דאהלות גבי כלב שאכל בשר ומת [ו]מייתי לה פרק העור והרוטב דוקא בעודם חיים דאין טמאים הוא דילפינן דמצילין אבל כשמתו לא. וכל שלשה ימים הכלב מטמא כזית המת שבתוכו כדתנן פי\"א דאהלות כדאמר בעלמא יודע צדיק דין דלים גלוי וידוע לפני הקב\"ה שמזונותיו של כלב מועטין לפיכך משהה אכילתו שלשה ימים במעיו מעת לעת ובחיה ועופות ודגים יום אחד מעת לעת כר' יהודה בן בתירה התם במתניתין. נשחט רוב אחד בעוף או שנים בבהמה מייתי לה פרק העור והרוטב דהוו כמתים כיון דמטמאה טומאת אוכלין אלמא מתה הוא כדקאמר אביי התם ודוקא כשנשאר הבשר בתוך מעיהן אבל הקיאום דרך בית הרעי הבשר טהור דהוי עיכול משום דרכיך והעצמות דקשו טפי טמאין כדאמרינן במנחות פרק רבי ישמעאל גבי זאבים דבלעו שני תינוקות בעבר הירדן ואהל בתוך אהל דאין חוצצה היינו משום דמקבלת טומאה והמקבל טומאה אינו חוצץ וכן אי נמי כשאין דרך לטומאה לצאת אלא דרך אהל חיצון וכדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הבלועין בכלים או באבנים ניצולין מליטמא באהל המת וכוש ומלמד ולבנה תנן להו בכלים פ\"ט דאין הבלוע בתוכן ניצול מטומאה שבבית וכן מחט וטבעת המובלעין בטפלת התנור כדתנן התם פ\"ט אלא א\"כ היה התנור מוקף צמיד פתיל דכיון דהתנור מוקף צמיד פתיל ניצול גם הם ניצולים דבטיל אגב טפלה של תנור כדתנן התם. וכן חבית המוקפת צמיד פתיל ומחט וטבעת במגופה מצדה שם במשנה מצדה טמאים מכנגד פיה טהורין נראין בתוכה אבל לא לאוירה טהורין שוקעין בתוכה תחתיהן כקליפת השום טהורים ובתוספתא תניא פ\"ז אין החבית מצלת עליהם באהל המת ואם נמצאו למעלה משפתה כנגד תוכה של חבית מצלת עליהם בין שהטיט צף תחתיהן בין שאין הטיט צף תחתיהן והא דאין הטיט צף תחתיהם דטהורין היינו כשנראים באוירה לבד ואין יוצא מקצתן לתוך אוירה אבל יוצא לתוך אוירה אין צמיד פתיל מציל על הכלים מדרבנן אלא א\"כ יש תחתיהן כקליפת השום מטיט דאע\"פ שהן שקועין כיון שמכוסים טהורים והיינו דתניא בין שהטיט צף תחתיהן דכשהן שקועין לתוך אוירא בעינן טיט צף וכשאין שקועין אלא הם כנגד האויר של הבית לא בעינן טיט צף אבל שקוע לתוך אוירא בלא טיט צף טמאין דאין כלים נוטלין בצמיד פתיל מדרבנן כד'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הבלועין בקרקעיתו של בית אינן ניצולין באהל המת שקרקע האהל כמוהו עד התהום כדתנן פרק ט\"ו דאהלות ואם יש במקומה טפח על טפח טהורין כדתנן התם שארצו של בית כמוהו ותניא בספרי כל אשר באהל לעשות קרקע הבית כמוהו עד התהום ואם חלק הבית במחיצה שם טומאה בחצץ כלים שבבית טמאים דאינה חוצצת בפני הטומאה כיון שדרך הטומאה לצאת מן הבית טומאה בבית כלים שבחצר טהורים אם יש במקומה טפח על טפח שהאהל מציל אף על פי דאינו חוצץ כדאמר' לעיל ואם אין במקומן טפח על טפח טמאין כדאמרינן שקרקע הבית כמוהו עד התהום."
+            ],
+            [
+                "<b>ביב </b> שיש ביציאתו פותח טפח טומאה בתוכו הבית טהור טומאה בבית מה שבתוכו טהור כדתנן פרק ב' דאהלות אין ביציאתו פותח טפח ויש בחללו לפנים פותח טפח טומאה בבית מה שבתוכו טהור שהטומאה תצא מן הבית ואין דרכה ליכנס לשם אין בו פותח טפח ולא ביציאתו טומאה בתוכו הבית טמא כאלו הוא בתוך הבית טומאה בבית מה שבתוכו טמא כדילפינן מכל אשר באהל לעשות כל מה שבקרקעות הבית כמוהו עד התהום."
+            ],
+            [
+                "<b>שתי </b> חביות ובהן כשני חצאי זתים ומוקפות צמיד פתיל מה שבתוכן טהור שצמיד פתיל מציל עליהן מליצטרף החצי זית שבחוץ ומה שבבית טמא דאין צמיד פתיל לחצוץ בפני הטומאה כדילפינן לעיל וכדתנן ספ\"ח נפחתה אחת מהן היא והבית טמא וחברתה טהורה כדתנן התם וכן שני חדרים בכל אחד חצי זית הבית שלפניהן טמא דסוף טומאה לצאת והחדרים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס מזו לזו כדתנן התם ובתוספת' תניא כשהן של זה זו לפנים מזו שדרך טומאה ליכנס לאחת מהן אותה שהטומאה יוצאה עליה טמאה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מנין </b> לצמיד פתיל שמציל באהל המת שנאמר וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא הא יש צמיד פתיל עליו טהור הוא ובכלי חרס הכתוב מדבר כדילפינן בספרי גווני טובא ובהדייהו תניא כלי פתוח כלי שמקבל טומא' דרך פתחו ואי זה זה כלי חרס מה תלמוד לומר טמא טמא לעולם לפיכך אם היה פתחו סתום ומוקף צמיד פתיל הציל על כל שבתוכו ובפרק קמא דחולין נמי ילפינן הכי כלי שטומאתו קודמת לפתחו כדכתיב כלי פתוח מדקפיד אפתיחה שמע מינה בכלי חרס קאי דבאי זה כלים הרגילה להשכים ולמהר ולבא דרך פתחו הוי אומר זה כלי חרס דכתיב לך בגויה בדוכתא אחריתי אל תוכו קל וחומר לכל הכלים שאין מקבלין טומאה שיציל בצמיד פתיל כלי אבנים כלי אדמה כדתנן בכלים פרק עשירי ובספרי יליף להו מקל וחומר דכלי חרס שמקבל טומאה מציל בצמיד פתיל כלים אלו שאין עלולים לקבל טומאה אינו דין שיצילו בצמיד פתיל ובספרי זוטא מדכתיב כלי וכל כלי לרבות ועצמות העוף תני להן בתוספ' דמצילי בצמיד פתיל משום דאינם מקבלים טומאה כדתניא בסוף פרק קמא דחולין עזים פרט לעופות כגון צפרניהם שעושין מהם כלים וכלי עץ שאינם מקבלים תנן להו נמי פרק י' הכלים וגולמים כלי מתכות בתוספתא משום דאין מקבלין טומאה קל וחומר מבלועין שניצולין מליטמא באהל המת כדילפינן בפרקין דלעיל ולכלים שתחת האהלים מה בין אהלים לכלי צמיד פתיל דאהל מציל בכיסוי אמר רבי מאיר כלי צמיד פתיל וכלים בעינן צמיד פתיל כדתניא בתוספתא פרק ו'."
+            ],
+            [
+                "<b>משפך </b> שכפהו בתוספתא דכלים פ\"ו וחכמים אומרים מציל בכיסוי ופליגי ארבי מאיר דאמר משפך אפי' טהור אינו מציל ופי' הר\"ש ז\"ל כגון של בעלי בתים דאמרינן בפרק ב' דכלים דהוא טהור ועשאו כיסוי לחבית ומרח פיו והרב ז\"ל כתב שכפהו מציל בכיסוי דסבירא ליה דחכמים דפליגי ארבי מאיר אכולה מילתא פליגי דקאמר אפילו טהור וחכמים אומרים מציל בין טהור בין טמא והיכי דמי שיציל אם הוא טמא כגון של רוכלין דתנן בפרק ב' ושל רוכלין טמא היינו כגון שכפהו דאינו מקבל טומאה מאחוריו ולהכי כתב אף על פי שקצתו נקוב נקב קטן הרי הוא כסתום דבמשפך זה של רוכלין אמר רבי עקיבא בפרק ב' מפני שהוא מטהו על צדו ומריח בו ללוקח וכתב הרב ז\"ל בפי' המשנה כי בזה שבכלי קבול וטמא ואם כן כיון דחשיב כלי קבול ולא קפדינן אנקב הכי נמי הוא לענין כיסוי שכפהו הוי כסתום ומציל."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים המצילים בצמיד פתיל אם היה בהן טפח על טפח על רום טפח וכפאן על פיהן על הארץ אע\"פ שלא מירח מצילין מה שתחתיהן מפני שהן כאהל כדתנן (ס' עשירים בכלים) [פ\"י דכלים] היו כפויים על פיהם מצילין כל שתחתיהן עד התהום וקאי אכלים שאינן מקבלים טומאה כגון כלי גללים כלי אבנים וכו' ובתוספתא תניא אם יש בהם טפח על טפח מצילין אבל כלי חרס דמקבל טומאה דרך פתחו אינו מציל באהל אם כפה חבית ומרחה בטיט מן הצדדין כל מה שתחתיה טמא כדתניא בספרי צמיד פתיל עליו ולא צמיד פתיל על גבו ותניא בספר' וכלי חרס לרבות האהלים כאהל של חרס יטמא ולא יציל מה שתחתיו. הדביק פיה לכותל ומירחה מצלת כדתניא התם בתוספתא וטעמא משום דהוי צמיד פתיל עליו כיון דאינה כפויה ממש על פיה ושאר הכלים שאינם מקבלים טומאה מצילין אפילו בלא מירוח כדתנן סתמא היו כפויין ומשמע כפויים לבד בלי מירוח דכיון דטעמא משום אהל טפח הוא דמצילין לא בעו מירוח היה לכלי חצי טפח דופן והיה דופן האהל חצי טפח אינו מציל עד שהיה טפח במקום אחד כדתנן פרק ה' דכלים. וכשם שכלים אלו שאינם מקבלים טומאה מצילין מבפנים אם יש בהם טפח כך מצילין חוץ כדתנן התם פרק ה' דכפישה שהוא כלי גדול שאינו מקבל טומאה כגון כלי עץ הבא במדה אם היה נתון על יתדות מבחוץ טומאה תחתיה כלים שבכפישה טהורים כיון שהיא סמוכה לכותל אהל כגון כותל בית שנעשה לאהל נחשבת הכפישה גם היא אהל להפסיק הטומאה שתחתיה מכלים שבתוכה כיון שיש בדפנותיה טפח וסמוכה לכותל אהל כדאמ' אבל סמוכה לכותל חצר או גינה שלא נעשו לאהל לא תחשב הכפישה אהל להפסיק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קורה </b> רחב טפח ונתונה מכותל לכותל טומאה תחתיה וקדרה תלויה מן הקורה כלים שבקדרה טמאים כחכמים דפליגי ארבי עקיבא במתניתין ובתוספתא מוכיח דאם היא נוגעת בפי הקדרה כולה ומכסה אותה דניצולו הכלים שבתוך הקדרה."
+            ],
+            [
+                "<b>בור </b> שבתוך הבית וטומאה בבית כלים שבתוכו טהורים אם היה מכוסה בנסר חלק או חרדה שאין לה גפיים כדתנן התם פרק ה' ואם היה לבור בנין סביב גובה טפח מציל כשכסהו בכל שיש לו דופן או אין לו דופן כדתנן ברישא דמתני' וכפישה נתונה עליו טהור כיון דיש לו מחיצות סביב."
+            ],
+            [
+                "<b>החדות </b> הבנוי בתוך הבית ומנורה בתוכו ופרחה יוצא וכפישה מכוסה ונשען על הפרח אם תנטל המנורה והכיסוי עומד מציל על כל מה שבתוך החדות כדתנן אהלות פרק י\"א בית הלל אומרים אף מנורה טהורה ומודים שאם תנצל מנורה כפישה נופלת הכל טמא וכלים שבין שפת כפישה לשפת החדות טהורים כדתנן התם טומאה שם הבית טמאה דאין צמיד פתיל לטומאה כדאמ' לעיל טומאה בבית כלים שבכותלי החדות אם יש במקומן טפח על טפח על רום טפח טהורי' דניצולין שם כביב שהוא קמור תחת הבית כדאמרינן לעיל ואם לאו טמאים ואם היה כותלי החדות רחבים משל בית בין כך ובין כך טהורים כדתנן התם סוף פרק י\"א. תנור ישן שאינו מציל אלא בצמיד פתיל שהוא בתוך החדש שמציל על מה שבתוכו הכיסוי בלבד כאהלים כדאמרינן לעיל וסרידא שהוא כיסוי התנור מונחת על פי החדש ונשען על הישן רואים אם כשינטל הישן תפול הסרידה לא הציל וכל שבתוכו טמא ואם לאו הכל טהור היה החדש בתוך הישן והסרידה מונחת על פי הישן אם יש בין החדש והכיסוי פחות מטפח כל שבתוך החדש טהור וכאלו הסרידה מונחת על פיו בכלים פרק עשירי תנן תנור ישן בתוך החדש וסרידה על פי הישן ניטל הישן וסרידה נופלת הכל טמא ואם לאו הכל טהור חדש בתוך ישן וסרידה על פי הישן אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח כל שבחדש טהור ע\"כ לישנא דמתני' וסובר הרב ז\"ל דפירושא דמתני' הכי הוא תנור ישן בתוך החדש וסרידה נשענת על פי הישן ומכסה כל פי החדש שבחוץ אלא שהישן הוא יוצא מעט לחוץ מתוך החדש ולכך נשען הכיסוי עליו אם כשינטל הישן שהוא משען לסרידה תפול הסרידה הכל טמא ונמצא שהכיסוי אינו נסמך אלא על הישן ואין תנור ישן מציל בלא צמיד פתיל ואם לאו שלא תפול הסרידה אפילו ינטל הישן מלמטה הכל טהור ונמצא סמיכה דסרידה על החדש והוי כיסוי לחדש ולא בעי צמיד פתיל כיון שאינו מקבל טומאה ומציל על כל שבתוכו מטומאה שבבית ואם כן הא דתנן ברישא וסרידה על פי הישן ר\"ל שנסמך על פי הישן אבל היא מונחת על פי החדש כמו שכתב הרמז\"ל וכן נראה במה שכתב בפירוש המשנה ובסיפא נמי תנן וסרידה על פי הישן וכיון דאין בינה והחדש פותח טפח הוי כאלו מונח על פי החדש ומציל מה שבתוכו והר\"ש ז\"ל פי' מתניתין בצמיד פתיל שמירח הסרידה על פי הישן שבפנים אלא שאם ינטל כלומר שיוציא אותו מתוך התנור החדש תפול הסרידה מתוך הנדנוד לא חשיב מוקף צמיד פתיל ואם לאו טהור אלא דקשיא ליה סיפא דקתני אם אין בין חדש לסרידה פותח טפח דמצלי אין בו פותח טפח או יש לו פותח טפח כיון דישן מוקף צמיד פתיל וכן הוא פי' הרב היוני ז\"ל שהביא הראב\"ד ז\"ל ובפי' רבי' זרחיה ז\"ל ראיתי שפי' על הסרידה על פי הישן דסיפא דאיירי כשכזית מן המת בתוך הישן וכן אין בין סרידה לחדש שבתוך הישן פותח טפח כל שבחדש טהור כלומר דמציל שאין טומאה מת נכנסת לחדש בפחות מטפח אבל אם יש לו פותח טפח כל שבחדש טמא שטומאה עולה מן הישן בהמשכ' ונכנסת לחדש וטמא כל שבתוכו אבל התנור עצמו טהור דהא לא הוסק ולאו בר קבולי טומאה הוא וכתב הוא מיהו עוד קשיא לי מאי איריא ישן וחדש אפי' ישן בישן נמי וניתרץ לי הא לא קשיא דאלו הוה ישן לא בעינן טפח דכיון דחזי לקבולי טומאה היתה טומאה נכנס' לטמא האוכלין שבו שכותלי הישן לא חייצי דאין דבר טמא חוצץ אבל השתא הוה ליה כותלי ככותל הבית וכל שאין שם פותח טפח אין הטומאה נכנסת בו וטהור כל מה שבתוכו עד כאן לשונו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סרידה </b> של חרס שעודפת על פי התנור טפח ומוקפת צמיד פתיל טומאה תחת העודף או על גבו הכל טמא כלים שתחתיה ושעל גבה אבל כלים שעל גבה כנגד אוירו של תנור טהורים כדתנן כלים פרק י\"ב כנגד אוירו של תנור טהור כיון שמוקף צמיד פתיל ואם היתה טומאה כנגד אוירו של תנור וכנגדו עד לרקיע טמא ואינו מטמא מה שתחת העודף ולא מה שעל גבי העודף ולא מה שבתוך התנור כיון שהוא מוקף צמיד כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b> כפויה על פי החבית ומוקפת צמיד פתיל מצלת אבל אם הושיבה כדרכה והקיפה צמיד אינה מצלת כיון שהיא מתטמאה מאוירה אין כלי טמא מציל בצמיד וכדתניא בתוספ' פרק ז' דבבא קמא דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> מציל בצמיד פתיל אלא כלים כדתני' בתוספתא וכלי כתוב בפרשה וכל כלי פתוח אשר אין צמיד וגו' הא יש צמיד פתיל עליו טהור הוא כדאמרינן לעיל ולכך שולי הכלים ודפנותיהם מאחוריהם אין מצילין אלא אם כן שפאן ותקנן ועשאן כלים כדתניא בתוספתא דכלים פ\"ז דמזין ומקדשין בהם כיון שתקנם."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שנתן בהם טיט עד חציו לא בטלו ואם השקיע בו כלים מציל כדתניא בתוספתא כפישה שנתן בה טיט עד חציה והשקיע בה את הכלים רבי יהודה אומר אינו מצלת וחכמים אומרים מצלת והוי דומיא דמתניתין פרק ה' דכלים תנור שנתן בו עפר עד חציו מן העפר ולמטה אינו מטמא באויר כדאיתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס מציל עד שינקב כמוציא זית ובגדול עד שיפחות ברובו ואם סתם מקום הפחת בצמיד פתיל מצילו אף על פי שאינו חשוב כלי לקבל טומאה וכלי מוקף צמיד שהיה נקוב או סדוק ולא סתם הנקב ניטמא ואינו מציל אם היה כלי אוכלין שיעורו כמוציא זית וכלי העשוי למשקין ככונס משקה העשוי לכך ולכך מטילין אותו לחומרו כדתנן פ' ג' דמס' כלים ואמרי' (אע\"פ) [סוף פ'] המצניע א' רבא חמש מדות בכלי חרס ומדה חמשית הוי ניקב כמוציא רמונים טהור מכלום משום כלי אא\"כ יצניעו לגסטרא שנטמא בתוכה גסטרא ואם היה מוקף צמיד פתיל והוא באהל המת אין טומאה נכנסת לו דרך נקב ומציל על כל מה שבתוכו עד שיפחת ברובו וכל כלי פתוח כתיב דרך פתח נכנס לו טומאה ולא דרך נקביו אמר ר' אסי אני שמעתי כלי חרס שיעורו כמוציא רמון אמר ליה רבא שמא לא שמעת אלא במוקף צמיד פתיל שאם ניקב כמוציא רמון אינו מציל והא רבא הוא דאמר מוקף צמיד פתיל עד שיפחת ברובו לא קשיא הא ברברבי ברובו הא בזוטרי כמוציא רמון בטל ליה מכלי ומשמע לפי' רש\"י ז\"ל דכל שלא נפחת רובו בגדול או כמוציא רמון בקטן מציל בצמיד פתיל בפיו אף על פי שהנקב פתוח אבל הרב ז\"ל סבירא ליה דבפחת רובו וכמוציא רמון בעינן נמי צמיד פתיל בנקב ובלא\"ה אינו מציל דנקב זה הוי נפתח וכתיב כל כלי פתוח אבל בבציר מהכי לא חשיב פתח ומציל הכלי מה שבתוכו הואיל ומוקף צמיד בפיו ושיעורין אלו נראה דהם בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני."
+            ],
+            [
+                "<b>תנור </b> שהיתה סרידה על פיו ומוקף צמיד ונסדק התנור מלא פי מרדע שלא נכנס טמא נסדקה סרידה מלא פי מרדע נכנס טמא היה עגול הנקב אין רואין אותו ארוך אלא שיעורו כמלא פי מרדע נכנס כדתנן פרק ט' דכלים כתנא קמא דר' יהודה ותניא בספרי אמר רשב\"ג הואיל ונאמר צמיד פתיל מה אני מקיים פתוח להביא את הנסדק. תנור המוקף צמיד פתיל וניקב עינו במקום מרוח מלא כוש נכנס ויוצא דולק נטמא. ניקב מצדו מלא כוש נכנס ויוצא שלא דולק נטמא כתנא קמא דרבי יהודה פרק ט' וכן מגופת חבית שניקבה שיעורה כדי שתכנס קשר שני של שיפון שהוא דק מן הראשון ומחצבים גדולים שניקבו שיעורין מלא קשר שניה של קנה דלא כרבי שמעון דמחלק במתני' אם נקבה מן הצד לאמצע והיינו בזמן שנעשו ליין אבל לשאר משקין נקובתן כל שהוא כדתנן התם והיינו נמי שלא ניקבו בידי אדם בכוונה אבל ניקבו בידי אדם אפילו כל שהוא טמאים כיון שהוא בכונס משקה דנקיבת הנך שיעורי דעד השתא בסתימה שבפתחו אבל השתא איירי כשניקב הכלי עצמו כן כתב הר\"ש ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b> מלאה משקין טהורין ומוקפת צמיד ומניקת של חרס בתוכה החבית ומשקין טהורין ומינקת טמאה כבית שמאי דפ\"ט דכלים דחזרו ב\"ה להורות כדברי בית שמאי כדתנן התם והרב ז\"ל פי' דמינקת זו היא של חרס כמו שפירש גם כן בפי' המשנה וכיון שהיא חלולה ומונחת צדה אחת תוך החבית חשיבא כלי שיש לו בית קבול ונכנסת טומאה לתוכו דרך פיו שבחוץ אף על פי שהוא עקום אבל אין טומאה נכנסת לחבית שהנקב של חבית הרי הוא סתום במינקת ולא חשיב השתא האי נקב של מינקת אלא להכניס הטומאה למינקת בלבד כן נראה לישב דברי הרב ז\"ל במה שהשיג עליו הראב\"ד ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>חבית </b> שניקבה וסתמוה שמרים הצילה כדתנן פ' עשירי בכלים. אגף חצי הנקב וסתם חציו הוי ספק דלא איפשיטא בעי' דרבא פרק הגוזל קמא סתם את הנקב בזמורה צריך למרח מן הצדדין סתמו בשנים ימרח ג\"כ בין שניהם כדתנן התם וכן נסר הנתון על פי התנור ימרח ואם היו שתים ימרח בין שתיהן כדתנן התם ואם חברן יפה אינו צריך למרח ביניהן כדתנן התם במה מקיפין בסיד וכו' ובכל דבר המתמרח דהוו צמיד פתיל אבל בעץ ועופרת הוי פתיל ולא צמיד ומקיפין בדבילה שמינה ובבצק שנילושה במי פירות שם במשנה תנן שאין מקיפין בהן ואם הקיף הציל מדאוריתא דהוי צמיד פתיל אבל משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבארץ ישראל אמרו שאין מקיפין והיינו משנה ראשונה אבל במשנה אחרונה אמרו מותר כדאסקי' בע\"ז פרק רבי ישמעאל."
+            ],
+            [
+                "<b>מגופת </b> חבית של חלחלה חכמים אומרים אינה מצלת כדתנן פרק עשירי דכלים כיון דמחלחלה לאו צמיד פתיל הוא. הכדור והפקעת של שתי לא הציל עד שימרח מלמעלה למטה כדתנן התם וכן מטלית של בגד כדתנן היתה של נייר או של עור וקשרה במשיחה אם מירח מן הצדדין הציל כדתנן התם."
+            ],
+            [
+                "<b>חמת </b> של עור הדג ושל נייר דלא מקבל טומאה והלביש בהן את החבית וצררה למטה הרי זו מצלת כדתנן בתוספתא פרק ז' דכלים אבל לא צררה שפי החבית לצד פי החמת אינה מצלת."
+            ],
+            [
+                "<b>חבית </b> זפיתה שנתקלף הכיסוי וזפת עומד וחזר ודחק הכיסוי בזפת מציל וכן קבותין של מורייס שהם קנקנים שגפתן עם השפה חכמים אומרים מצילין כדתנן בפרק עשירי דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים המצילין בצמיד פתיל והם כלי גללים כלי אבנים כלי אדמה כלי חרש וכלי נתר וכלי עצמות וכלי עץ הטהורים כדילפי' לכולהו לעיל דמצילין על כל מה שבתוכן וכדתנן פרק עשירי דכלים על הכל מצילין חוץ מכלי חרש שאין מצילין אלא על אוכלין ומשקין וכלי חרס והיינו מדרבנן כדאמרי' פרק חומר בקדש אבל מדאוריתא אבוהן דכולהו כלים דמצילין הוו כלי חרש דכתיבי בהדיא בקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אדם </b> הנתון בתוך כלי חרס מוקף צמיד טהור דכלי חרס מציל מדאוריתא על כל מה שבתוכו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ארובה </b> שבין בית לעליה ונקובה בכונס משקה וקדירה נתונה על פי הארובה קדרה טמאה ועליה טהורה כבית הלל פרק ה' דאהלות והא דקדרה טמאה חומרא בעלמא כן כתב הר\"ם סוף פרק תשיעי דכלים היתה שלימה מצילה על הכל מן התורה דמדרבנן אינה מצלת על הכלים כדתנן התם פ' חמישי דחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי וכלי מתכות טמאים ומשקין שבתוכן טהורים וכן אשה ועריב' שלשה בה טמאים והבצק טהור היינו טומאות מדרבנן דאין מצילין אלא על אוכלין ומשקין כדתנן התם. ואם היה הכלי המונח על פי הארובה משאר כלים המצילים בצמיד ואינם מקבלים טומאה כגון כלי גללים וכו' מצילין על כל מה שבעליה אפילו מדרבנן דלא גזרו להציל על הכלים אלא בכלי חרס כדאמרינן וכלי חרס שהוא טהור לקדש ולחטא' מציל גם כן אפילו מדרבנן כיון שעם הארץ נאמן עליהם כמו שאמרו פרק חומר בקדש וכמו ששנינו פרק ה' דאהלות. אהל הנטוי בעליה ומקצתו מרודד על הארובה מציל מטומאה שבבית שאהל מציל בכיסוי וכדתנן פרק ז' דאהלות כרבי יוסי דסבר מציל והראב\"ד ז\"ל כתב משום שיפועי אהלים דתנן התם דהוו כאהלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בית </b> שחלקו בקנקנים טהורות ופיהן לחוץ מצילין מטומאה שבפנים כדתניא בתוספתא פ\"ז בפלוגתא דרבי שמעון ברבי יהודה ואם טחן בטיט ויכול לעמוד בפני עצמו מציל לכ\"ע כדתנן התם בתוספתא וכדתנן במתניתין פרק ששי דאהלות. בית שחצצו בנסרים או ביריעות מן הצדדין או מן הקורות טומאה בבית כלים שבחציין טהורים לפי שאהלים מצילין מן הטומאה וכדאיתא לעיל טומאה בחצין כלים שבבית טמאים מידי דהוה אכלי חרס המוקף צמיד פתיל וטומאה בתוכו דאין צמיד פתיל לטומאה כדילפינן לעיל כלים שבחצין טמאים אם יש שם פותח טפח ואם לאו טהורים כדתנן פט\"ו דאהלות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> שהוא מלא תבן ואין בין התבן לקורות פותח טפח טומאה בפנים בין בתוך תבן בין למעלה כל הכלים שכנגד יציאת הטומאה טמאים כדתניא פט\"ו דאהלות ומפרש בתוספתא האי כנגד יציאה שהוא במלואו של פתח היתה טומאה במקום זה במילואו של פתח כלים שבפנים אם יש במקומן טפח על רום טפח טהורים כדתנן במתניתין ואם לאו טמאים דבחציין נמי אמרינן לעיל אם טומאה בבית כלים שבחצין שאין בו טפח טמאים ואם יש בין תבן לקורות טפח בין כך ובין כך טמאים כדתנן במתניתין דאין התבן נחשב כחצץ ואין מציל על מה שבתוכו בין יש במקומן טפח או לא דסתם תבן דעתו לפנותו."
+            ],
+            [
+                "<b>כותל </b> שבין שני בתים באהלות פ\"ו כותל שבין ב' בתים וטומאה בתוכו הקרוב לטומאה טמא מחצה למחצה שניהם טמאים טומאה באחת מן הבתים וכלים בכותל מחציו וכלפי טומאה טמאים מחציו וכלפי טהרה טהורים מחציו למחצה נמי טמאין כדתנן נמי התם וכן מעזיבה שבין בית ועליה כדתנן נמי התם מעזיבה שהיא לאויר שאין עלייה עליה טומאה בתוכה מחציה ולמטה הבית טמא והעומד מלמעלה אפילו כנגד הטומאה טהור כמו אם היתה בבית דהא פשטה טומאה בכל הבית היתה טומאה מחציה ולמעלה הבית טהור והעומד מלמעלה כנגד הטומאה טמא כדתניא בתוספתא פ\"ד מחצה על מחצה הבית טמא והעומד מלמטה כנגד הטומאה טמא כרבי מאיר דמטמא בתוספתא והוי כמתני' דמעזיבה שבין בית ועליה דתנן דמחצה על מחצה טמאה והראב\"ד ז\"ל חלק כשמעזיבה עומדת לאויר. וכן כותל המשמש את הבית כגון כותל המפסיק בין בית לחצר או לגנה ידון מחצה על מחצה כדתנן התם פרק ששי ומחצה למחצה הבית טמא והעומד מלמעלה טהור כדתנן וחכמים מטהרים דשדינן לה בתר בית נטל מהכותל מבפנים או הוסיף מבחוץ עד שנמצאת הטומאה מחצי כותל ולפנים הבית טמא ואיפכא הבית טהור וכדתניא התם בתוספתא היתה הטומאה על הכותל אפילו מחציו ולפנים הבית טהור כיון שאין הטומאה בתוך הכותל וכדתני נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> המשמש את הכותל ידון כקליפת השום כגון כותל שבין ב' כוכין או ב' מערות דנעשו על ידי החפירה ולא נבנה הכותל אין דינם כדין כותל הפנוי בין ב' בתים אלא אם טומאה בכותל ועליה כקליפת השום הבתים טהורים אפילו הכוך שהוא קרוב לטומאה ואם טומאה בבית וכלים בכותל ועליהם כקליפת השום טהורים אפילו קרובים לטומאה וכדתנן פ\"ו דאהלות. כותל שחצי עוביו בנין וחציו סלע נידון מחצה למחצה כדתניא התם בתוספתא ונראה דהוי מדרבנן דהא בכותל עצמו דהוי מחצה על מחצה הוי חומרא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאה </b> שהיתה בין קורות הבית אפילו אין תחתיה אלא כקליפת השום הבית טהור כדתנן פ\"ו דאם אין שם פותח טפח רואין את הטומאה כאלו הוא אטום ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה ואם יש במקומה טפח על טפח הכל טמא כדתנן התם ואם היתה נראית בין כך ובין כך הבית טמא כדתנן התם ופי' הר\"ש והעליה טהורה. שני פתחים זו על גב זו וטומאה בכותל שביניהם אם נראית לתוך אחד מהן הוא טמא וחברו טהור ואם לאו נידונין מחצה על מחצה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עמוד </b> העומד בתוך הבית וטומאה רצוצה תחתיו בוקעת ואינו מטמא אלא כנגד הטומאה לבד כדתנן במתני' פ\"ו ובתוספתא כלים שתחת הפרח שבולט מן העמוד מחוץ טפח טהורים כת\"ק דרבי יוחנן בן נורי במתניתין דאינו מטמא אלא כנגד הטומאה. טפח על טפח על רום טפח הרי הוא כקבר סתום ומטמא כל סביביו כדתניא בתוספתא ולא הזכיר בבריתא דהבית כולו טמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאה </b> שבתוך הכותל ומקומה טפח על טפח על רום טפח כל העליות הבנויות על כותל זה אפילו הן עשרה טמאות כדתנן ריש פרק ז' דאהלות משום דהכותל משמש להן וראשי קורות העליה תחובות בכותל והכותל גבוה והוי מחיצה לכל העליות שזו למעלה מזו ודוקא כשמקום הטומאה טפח דנחשב כל הכותל כקבר סתום ומביא טומאה לכל העליות אבל אין שם טפח בוקעת כנגדה והצדדין טהורין ואין נידון למחצה על מחצה כיון דאפילו טפח ליכא לצד העליות כך כתב הר\"ש ז\"ל. בנה בית בצד הכותל מכאן ובית מכאן ובנה עליה על גבי שני בתים העליה טמאה שהאהילה על הקבר שבאמצע קרקע העליה והעליה השניה שעל גבה טהורה שאין הכותל הטמא כותלה וכדתנן התם בההיא מתני' דריש פ\"ז וטעמא משום מעזיבה של עליה חוצצת."
+            ],
+            [
+                "<b>חור </b> גדול שבעובי הכותלים והוא פרדסיק וטומאה בתוכו ודלתות סגורות עליו הבית טהור כן כתב הרב ז\"ל ובתוס' פ\"ז תניא פרדסקין שהוא פתוח לבית מוגף וטומאה בתוכו הבית טמא טומאה בבית מה שבתוכו טהור שדרך טומאה לצאת ולא ליכנס טומאה בקרקעו או בכותל שלפנים הימנו טומאה בוקעת ועולה ויורדת ורואין את הפרדסקין כאלו הוא אטום ונידון מחצה על מחצה להביא הטומאה לבית."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> פרדסקין מתני' פ\"ו תנן ב' פרדסקין זה בצד זה או זה על גב זה נפתח אחד מהן הוא והבית טמא וחברו טהור וכתב הרב ז\"ל דנפתח אותו שהטומאה בתוכו והשני טהור דאין דרך טומאה ליכנס לו ומכאן נראה שכתב הרב ז\"ל בפרדסקין אחת שהוא סגור דהבית טהור דהא תנן במתני' ונפתח אחת מהן שהוא אותו שהטומאה בתוכו ומשמע דוקא נפתח הבית טמא אבל לא נפתח הבית טהור אע\"ג דאפשר לומר דאפילו לא נפתח הבית טמא ולא נקט נפתח אלא לאשמועינן אפילו נפתח חבירו טהור ואין טומאה נכנסה לו. היתה טומאה רצוצה בתוך הבנין רואין את הפרדסקין כאלו הן אטומין וידון מחצה למחצה להביא את הטומאה לבית כדתנן התם ספ\"ו."
+            ],
+            [
+                "<b>כזית </b> מן המת מודבק באסקופת הבית מבחוץ הבית טהור כרבי יהושע דפליג אר' אליעזר פי\"ב דאהלות היה רצוץ תחת האסקופה ידון מחצה למחצה כדתנן התם היה מודבק למשקוף הבית טמא כדתנן התם לת\"ק דרבי יוסי."
+            ],
+            [
+                "<b>כלב </b> שאכל בשר המת ומת בתוך ג' ימים ומוטל על האסקופה רואין חלל הטומאה אם הוא כנגד המשקוף ולפנים הבית טמא ומכנגד המשקוף ולחוץ הבית טהור כרבי יוסי פי\"א דאהלות."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שמת עוברה בתוך מעיה כיון שנפתח הרחם עד שנראית הראש נטמא הבית מפני העובר אף על פי שעדין לא יצא ואין לנפלים פתיחת הקבר עד שיעגילו ראשו כפיקה שראשו עב כפיקה של צמר כדתנן פ\"ו דאהלות ומייתי לה פ\"ג דבכורות שאם לא העגילו ראשו כפיקה ויצאה מבית לבית כשהיא מקשה לילד והפילה בבית שני הבית ראשון טמא בספק שמא יצא ראשו כיון שלא היה ראשו כפיקה ואם היתה ראשו כפיקה הבית הראשון טהור דלא היתה יכולה להלך על רגליה לפיכך אם היתה ניטלת בזרועותיה כשהוציאוה הבית הראשון טמא בספק כדתנן פ\"ו דאהלות וכל שלא יצא ראשון חוץ לפרוזדור אינו כילוד ואינו מטמא אם יצא מת מדאוריתא עד שיצא חוץ לפרוזדור ופתיחת קבר לא מטמאה אלא גזירה שמא יוציא ראשו חוץ לפרוזדור כדאיתא פרק בהמה המקשה וכמו שכתבו התוספות פ\"ג דבכורות. האשה שהפילה שליא הבית טמא ודאי דחזקה אין שליא בלא ולד כדאיתא פרק כל היד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שילדה ב' ילדים א' חי ואחד מת ויצא המת ראשון החי טהור שלא נגע בו אלא מבפנים ואם הוא יצא ראשון הרי הוא טמא שהמת נתגלגל אחריו ונגע בו שאין בו רוח להעמיד עצמו כת\"ק דרבי מאיר ספ\"ז דאהלות וכן פי' הר\"ש ז\"ל טמא וטהור על הוולד כפי' הרב ז\"ל מכח התוס'."
+            ],
+            [
+                "<b>האשה </b> שילדה נפל קטן טמאה טומאת שבעה כדאיתא פ\"ב מת עוברה בתוך מעיה ונגעה בו החיה טמאה מדרבנן כדאיתא פרק בהמה המקשה אבל מדאוריתא אין מגע בית הסתרים מגע וכן בולע ב' טבעים זו אחר זו אחד טמאה ואחד טהורה ונגעו בתוך מעיו אינו מגע והטהורה בטהרתה כדאיתא פרק בהמה המקשה משום דמגע בית הסתרים לא מטמא וכדילפינן בנדה פרק יוצא דופן דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים זה היסטו שלהם וכתיב וידיו ודרשינן הכי היכא דהיסיט הזב בידיו כלומר בגלוי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת מת",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f3d4192ac82c5196a2f1141e952b154b888df95d
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,472 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפז </b> שצונו לדון בדין טומאת אוכלין ומשקין והכשרן כמו שכתוב בתורה. כל אוכל המיוחד לאדם מקבל טומאה וכל שאינו מיוחד לאדם אינו מקבל טומאה אלא אם כן חשבו עליו ויחדו למאכל אדם וכדתנן פרק שמיני דטהרות כל המיוחד למאכל אדם טמא עד שיפסל מאכילת כלב וכל שאינו מיוחד וכו' טעמא משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל ודרשינן בת\"כ יכול אף אוכלי בהמה יהו מטמאים באויר כלי חרס תלמוד לומר האוכל דהוי אוכל אדם דהאוכל משמע האוכל המיוחד יכול שאני מוציא אוכלי בהמה שחשב עליהם לאדם תלמוד לומר כל אוכל יטמא יכול כל אוכל ת\"ל אשר יאכל פרט לאוכל סרוח וכו'. ואין מקבל טומאה עד שיבלל תחלה כדתנן פרק ג' דעוקצין כל האוכלין המיוחדים לאדם צריכין הכשר ואינם צריכין מחשבה וכתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם וכו' וכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבואו עליו מים פעם אחת ואפילו הוא נגוב עתה כדדרשינן בת\"כ ממים על זרע ונפל מנבלתם עליו דמשמע בתר הכי אף משניגב שלא הקפידה תורה אלא שירד לו הכשר טומאה פעם אחת דשוב אינו נעקר ממנו. והשבעה משקין הן המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש דכתיב בסיפיה דקרא דאשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ויש לדרוש המקרא כך אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל וכל הני נמי משקה נינהו יכול מי תותים ומי רמונים ומי פירות ת\"ל אשר יבא עליו מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני ארבה את הטל היין השמן והדבש והחלב והדם שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי פירות שיש להם שם לווי ודבש דבורים אין לו שם לווי דבש סתם מיקרי דדבש צרעין לא הוי דבש סתם ובתוספתא דשבת תניא מנין לדם שהוא משקה שנאמר ודם חללים ישתה ומנין ליין דכתיב אשקך מיין הרקח וכתיב ודם ענב תשתה חמר ודבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן דכתיב משתה שמנים וכו' וחלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו וטל דכתיב וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים ודם דכתיב את מקור דמיה ואומר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה ובת\"כ אשר ישתה זו הדם דכתיב ודם חללים ישתה וגו'. ואינם מכשירים עד שיפלו על האוכלים ברצון הבעלים כדדרשינן בת\"כ וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו' טהור הוא וכי יותן מים על זרע וגו' טמא הוא כתיב זרע בטהור וטמא וזרע משמע בין מחובר בין תלוש בין אוכל אדם בין אוכל בהמה ונתינת מים משמע בין מתן בידי שמים בין מתן אדם ולהכי מוקמינן לקרא דטהור במחובר ובאוכל בהמה ובמתן בידי שמים דאי מחובר מכשיר ליכא זרע שלא הוכשר ואי אוכל בהמה אפילו אוכל אדם חזי לבהמה ואי מתן בידי שמים טמאת הכל דכולהו זרעים מן מי גשמים קא רבו ואם כן קרא דטמא הוי בתלוש ובאוכל אדם ובמתן בידי אדם דהוי כרצונו דאי שלא מרצונו אפילו מתן בידי אדם לא מכשיר דכתיב כי יתן וקרי כי יותן דכי יותן דומיא דכי יתן מה כי יתן לרצונו ולדעתו אף כי יותן שנתרצה והמשקה סרוח אינו מכשיר כדתניא בתוספתא דטהרות פ\"ט וטעמא כדמשמע בת\"כ משום דכתיב אשר ישתה דמשמע ראוי לשתות אדם כאוכל שהוא ראוי לאדם ועוד דאית ליה שם לווי דלאו מים סתמא מיקרו וכו' וכיון שהוכשר האוכל אף על פי שהוא נגוב עתה מקבל טומאה כדילפינן וכן שאר מי פירות ילפינן לעיל דאין מכשירין דאית להו שם לווי כדאמרינן וכן אין מקבלין טומאה כלל כדתנן פ' בתרא דתרומות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שבעה </b> משקין טמאים ושאר כל המשקין טהורין והראב\"ד ז\"ל כתב שלא מצא ששאר משקין לא יקבלו טומאה כלל והרי מתני' היא שאר כל המשקין טהורים ואי ר\"ל דאינם מכשירים הוה ליה לתנא למיתני אינם מכשירים בפירוש וילפינן טומאת משקין מדכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא סוף פרק קמא דפסחים כרבי מאיר וכן בפרק רביעי דטהרות ספק משקין ליטמא טמא משום דטומאת עצמן מן התורה לטמא אחרים דרבנן כתנא קמא דרבי יוסי."
+            ],
+            [
+                "<b>זתים </b> וענבים שלא הביאו שליש אין משקה שלהם מכשיר ואינו מקבל טומאה כדדרשי' לענין מעשר מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שתזרע ותצמיח יצא פחות משליש שאינו מצמח כדילפי' פרק קמא דראש השנה ואמר בשם רבי התם בירושלמי דזתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהן אינם מכשירים דכיון דילפינן לענין מעשר דאינם חייבים לא חשיבי נמי משקה להכשיר וה\"נ לקבל טומאה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>דברים </b> שאינם נאכלים לאדם מפני הנאת גופן אלא מפני טעם שנותנים במאכלות או מפני הריח או המראה אינם מקבלים טומאה כדתנן פ\"ג דעוקצים ומייתי לה פרק בא סימן ואמר נמנו וגמרו דאין נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין דכל מידי דלא עביד לאוכל אלא להטעים הקדרה לא מטמא והוא הדין לריח ולמראה דלאו אוכל הוו וקרא אוכל קאמר מכל האוכל אשר יאכל וכו'. השבת משנתן טעם בקדרה אינו מתטמא כדתנן פ\"ו דעוקצין משום דהשליך כל כחו בתבשיל ונשאר כזבל. ותמרים וגרוגרות בקדרה עדין הן מתטמאין עד שיפסלו מאכילת אדם כדתניא בתוספתא. העוקצים והקור דהוו כעץ תנן ליה נמי התם ושלקן וטיגנן אמר וכו' בכל מערבין דהוו אוכל וחרצנים וזגים תניא בתוס' אף על פי שכנסן לאוכלין בטלה דעתו וזתים וענבים הקשים אם כנסן לאוכלין מקבלין טומאה ובתוספתא מצאתי דבטלה דעתו. וכפניות ופגין ובוסר וקצח הוו אוכל כדתנן להו התם וכו'. לולבי זרדים וחרובין תניא להו נמי התם דמשימתיקו טמאים טומאת אוכלין ושל ערל ועלי הלוף השוטה והתם תניא עלי הלוף בהדי חרדל ותרמוסין ושאר כל הנכבשין דמטמאין טומאת אוכלין אפילו לא המתיקו דהוו אוכל ונראה דהוי טעות דבמתני' תנן התם עלי לוף שוטה בהדי של ערל ולולבי זרדין וכו'. עלי הזתים שכבשן אינו אוכל וכן כשות של כשות והנץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דבש </b> בכוורתו מטמא טומאת אוכלין כדתניא פרק הספינה דהא דתניא לא אוכל ולא משקה משני אביי התם דלא נצרכה אלא לשתי חלות ואם רדה הדבש משירסק הוי משקה כדתנן סוף עוקצין לב\"ה דבש הזב מכוורתו מתטמא טומאת אוכלין אם חישב עליו לאוכלין כדתניא בריש ברייתא דטהרות וכדמשמע פ' הספינה."
+            ],
+            [
+                "<b>השמן </b> הקרוש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו כשהוא קרוש בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו ובתוספתא תניא לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו וע\"כ כשהוא קרוש מיירי דאי אינו קרוש בכל דוכתא משמע דשמן חשיב משקה וכמו שכתב ר\"ת פרק הקומץ רבה דהא דפסקי' התם הלכתא כרבי שמעון שזורי דיין דוקא הוי תחלה ולא שמן ודבש איירי בקרוש ואם כן מה שכתב הרב ז\"ל בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו היינו בקרוש וחזר ונמחה כמו שהוסיף הר\"ש ז\"ל על דברי ר\"ת ז\"ל פרק שלישי דטהרות אבל ניטמא ואחר כך קרש ונימוח הוי תחלה לעולם וכמו שכתב הרב ז\"ל ריש פרק תשיעי ובתוספתא דקתני לאוכלין מטמא וכו' איירי שנטמא קודם שקרש ולא נימוח אחר כך וכן הדם שקרש חשב עליו למשקין בטלה דעתו כדתניא התם בתוספתא בהדי שמן וכן דבש כדתניא נמי התם בההיא תוספתא גופא ומייתי לה הר\"ש ז\"ל פרק שלישי דטהרות ושאר כל מיני פירות לא אוכל ולא משקה וחשב עליו לכל בטלה דעתו כדתניא בההיא תוספתא. והשלג חשב עליו לאכילה בטלה דעתו דקרוב הוא להיות משקה יותר מאוכל כדתניא נמי התם ומייתי לה פרק כל היד ניטמא מקצתו לא ניטמא כולו דאינו חבור אלא כל קורט בפני עצמו חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה נטהר מקצתו כגון חשב עליו למשקה ונטמא טומאת משקין סלקא ליה השקה במקוה כשאר מים ולא משום טבילה דאין אוכל ומשקה נטהרין במקוה דלא כתיב טבילה אלא באדם וכלים אבל יין ולא שום משקה אין להם טהרה אלא מים ומשום זריעה דכי משיק להו הוו להו חיבור מים שבכלי עם מי המקוה ובטילו להו גבייהו כדתנן שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהור מלטמא אלמא מטהרת להו זריעה ומים במים זו היא זריעתן כן כתב רש\"י ז\"ל פרק כל היד העבירו על גבי כלי חרש הטמא מטמא כולו שם פרק כל היד אקשינן סיפא דקתני נטהר כולו למימרא דניטמא כולו והא אמרת נטמא מקצתו לא ניטמא כולו ושני אביי כגון שהעבירה על אויר תנור ושרץ בתוכו דהתורה העידה על כלי חרש אפילו מלא חרדל דכולו אפילו מה שאין נוגע בו טמא מן האויר כדכתיב כל אשר בתוכו וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החלב </b> שבכחל שחשב עליו בטלה דעתו וטהור ושל קבה טמא טומאת אוכלין כשחישב עליו כדתניא בההיא תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>ענבים </b> משהלך הדורך בהן שתי וערב מתטמאין טומאת משקין והגרגרים השלמים מתטמאין טומאת אוכלין כדתני בתוס' דטהרות פרק עשירי ומייתי לה הר\"ש ז\"ל התם וכן הזתים משיטענו בקורת בית הבד כתנא קמא דרבי שמעון בההיא תוספתא והגרגרים השלמים הוו אוכל."
+            ],
+            [
+                "<b>הערלה </b> וכלאי הכרם ושור הנסקל שנשחט ועגלה ערופה בין נשחטה או נערפה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב ובשר פרה אדומה והפגול והנותר אע\"פ שכולן אסורים בהנאה מתטמאין טומאת אוכלין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכלין </b> כל זמן שהן מחוברין אפילו בשורש קטן שיכולין לחיות ממנו אין מקבלין טומאה כדתנן פרק ג' דעוקצין וכדילפינן לעיל פרק ראשון דאין מקבל טומאה אלא בתלוש וכל שאינו יכול לחיות ממנו הוי כתלוש. ויחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה שאינו יכול לחיות טמא כרבנן דפליגי במתניתין אר' יהודה ומייתי לה שלהי פרק העור והרוטב ובעי רב פפא מהו שיעשה יד לחברו תיקו ופרש\"י ז\"ל כשיכול לחיות ונפשח ממנו יחור אחד אחר שאינו יכול לחיות אם נעשה האחד בית יד לזה השני ומביא לו טומאה א\"נ אם האילן נעשה יד להביא טומאה לייחור שנפשח ואינו יכול לחיות כפי' הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ירקות </b> שצמקו באיביהן ככרוב ודלעת אינן מתטמאין אף על גב דהן כתלושין כמין שאין ראוין לאכילה ואם לקטן לייבשן מקבלין טומאה עד שיבשו אף על גב דלא קיימי למאכל וכדתניא התם ס\"פ העור והרוטב. וכן אילן שיבש פירותיו הן כתלושין כדאמרינן התם הא שאר פירות מטמאי (ה\"ד) והראב\"ד ז\"ל כתב ואולי מבכורים גמרי לה דקתני יבש האילן מביא ואינו קורא קתני יבש דומיא דנקצץ וכו'. תאנים שיבשו באיביהן מטמאי טומאת אוכלין במקומן מימרא דשמואל פרק העור והרוטב מדאיצטריך קרא גבי אבר ובשר המדולדלין בבהמה ומעורין כחוט השערה למעט שלא יטמאו טומאת נבלה דכתיב כי יפול מנבלתה אינו קרוי נבילה עד שיפול לגמרי אפילו הכי מיטמו טומאת אוכלין והכי נמי הכא אף על גב דלענין שבת הוו כמחוברין לענין טומאת אוכלין הוו כתלושין. בעל חי כיון שמת או נשחט אף על פי שהוא מפרכס מקבל טומאה דאף על גב דלא הותר באכילה עד שתצא נפשה אוכל מיהא הויא וכדתנן פרק העור והרוטב וכדאמרינן פרק שלישי דגים מאימתי מקבלין טומאה משימותו כדתנן פרק שלישי דעוקצין דע\"ח כב\"ה ומייתי לה פ\"ק דחולין דף ע\"ח פ' בהמה נולד בהן טרפה שם בעיא דרב חסדא נולד בדגים סימני טרפה מהו תיבעי למ\"ד טריפה חיה ותיבעי למ\"ד אינה חיה דלמ\"ד טרפה חיה נימא דוקא בהמה דנפיש חיותה או דילמא אפי' למ\"ד אינה חיה היינו בהמה דיש במינה שחיטה אבל דגים לא תיקו. האבר או הבשר המדולדלין בבהמה או חיה שאינם יכולין לחיות אם הוכשרו מקבלין טומאה במקומן כדתנן פרק העור והרוטב דף קכ\"ו דדוקא לענין נבלה וכו' דאמרינן כי יפול עד שיפול אינו קרוי נבלה אבל לענין טומאת האוכלין הוו כתלושין וכו' נשחטה הבהמה הוכשרה בדמיה כרבי מאיר במתניתין שהבהמה כולה כמו יד לאבר זה ובעי רבה בגמרא אם בחייה נמי תהיה כולה יד לאבר או לא תיקו וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> בהמה חיה או עוף הוכשר כל הבשר בדם דדם הוי אחד משבעת משקין המכשירין וכיון שיצא הדם דרך כל הבשר בשחיטה הוכשר כל הבשר ואם לא יצא דם לא הוכשר הבשר כת\"ק דרבי שמעון דמתניתין פרק השוחט דף ל\"ג וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכשר בפירות מחוברין ולא במים המחוברין פירות מחוברין כדילפינן לעיל פרק א' מים מחוברין מדכתיב בכל כלי כדדרשינן בת\"כ יכול אף הן בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין תלמוד לומר אשר ישתה מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה וכו' יכול אפילו חשב שירדו לדורות וכו' תלמוד לומר בכלי יטמא שתלוש מן הקרקע ואפילו שאבם קודם וכדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>קשות </b> שנטעה בעציץ והגדילה אף על פי שיצאת חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה כדתנן פרק שני דעוקצין ומייתי לה ס\"פ העור והרוטב דכיון דיצאה לחוץ שיונק מריח הארץ הויא כמחובר ומה שכתב הרב ז\"ל אף ע\"פ אפשר דה\"ק אף על פי שיצאת לחוץ דוקא מה שיצא לחוץ הוא דאינו מקבל טומאה אבל מה שהגדילה בתוך העציץ מקבל טומאה וכ\"ש כשגדלה לבד ולא יצא ממנה לחוץ שמקבל טומאה מה שגדל הואיל ולא יצא לחוץ ודוחק וכו' ועציץ נקוב הוי כארץ כדתנן התם בין להכשר בין לקבל טומאה וכדילפינן ס\"פ המצניע מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע ריבתה התורה טהרה אצל זרעים כאשר יזרע משמע כדרך שאדם מוציא לזריעה למעוטי מחובר כל דהו להכי אהני זריעות יתירא ומיהו שאינו נקוב תלוש גמור הוא וכדי שורש קטן הוא דהוי נקוב דבבציר מהכי לא הוי ראוי להריח לחלוחית הקרקע וכדאמרינן ס\"פ המצניע וכלי גללים כלי אדמה הוו כנקובין כיון שהשרשי' יכולין לבקוע בהן וכדתנן התם פרק ב' דעוקצין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עציץ </b> מלא עפר הוי כטבלא שאינו כלי קבול וכדתנן התם בטבלה שאין לה ליזבז לענין דאם אחר כך הוסיף עפר על גביו הוי כעפר שע\"ג טבלה חלקה דהוי כמחובר לפי שנראה אויר מד' רוחות כך פי' הר\"ש ולרמב\"ם ז\"ל נראה דבלא הוספה הוי כמחובר."
+            ],
+            [
+                "<b>משקין </b> טמאים מטמאים ברצון ושלא לרצון כדתנן במתניתין קמיתא דמס' מכשירין דכי כתיב כי יתן דבעיא לרצון הבעלים היינו כשמכשיר לבד ואחר כך מתטמא כדכתיב בתריה ונפל מנבלתם וכו' אבל אם בשעת ההכשר מתטמא כי הכא לא בעיא כי יתן דניחא ליה אלא בין כך וכך טמא וכתב הרב ז\"ל והוא שלא יהו בקרקע וכבר כתב למעלה כי המים שבקרקע אינם מכשירים ונראה שהוצרך כאן לחזור ולאומרו משום דהני מים טמאים אמרינן דמטמאי אפילו שלא לרצון ולהכי הוה אמינא דאפילו בקרקע (אי) אכתי לא פרח טומאה מינייהו וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל </b> הנפסד ונסרח לאדם אינו מקבל טומאה ובמתניתין דטהרות פ\"ח תנן עד שיפסל מלאכול לכלב ונראה דלקבל טומאה כמו שכתב הרב ז\"ל כיון שנפסלה מאכילת אדם אינו מקבל טומאה אע\"ג דראויה לכלב אבל כשהיא האוכל כבר טמא לאפרוחי טומאה מיניה לא פרחה עד דמיפסיל מלאכול לכלב והיינו מתניתין דטהרות וכן נראה מפי' הרב ז\"ל עלה דמתניתין וכן נראה נמי פי' הר\"ש ז\"ל שם פ\"ח וכדמשמע פ\"ג דבכורות דבין לבר פדא בין לר' יוחנן כולהו פשיט' להו דטומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין לפי' התוספות שם ולפירוש רש\"י ז\"ל פ' בא סימן הויא עד לכלב כדתנן כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסול מלאכול לכלב וכמו שכתבו התוס' שם וכיון שכן טומאה קלה הויא דומיא דטומאה חמירי דהינו טומאת נבלה דהויא טמאה ולא פרחה מינה טמאה לר' יוחנן עד שתפסל מלאכול לכלב וה\"נ בטומאה קלה מיירי דהוו טמאין הני אוכלין ולא פרח טומאה מיניהו עד שיפסלו מלאכול לכלב וכדתנן במתניתין אבל לקבל טומאה מחדש אי נפסלו מלאכול לאדם לא מקבלי טומאה אע\"ג דראויין לכלב כדאמרינן וקרא נמי דדרשינן מיניה פרט לאוכל סרוח הכי משמע דכתיב מכל האוכל דהיינו אוכל המיוחד לאדם דכתיב אשר יאכל פרט לסרוח משמע לאדם כיון דהאוכל הוי מיוחד לאדם וקרא מיירי לקבל טומאה כדכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכן מצאתי אח\"כ ריש פ' דם שחיטה בגמרא בהדיא דלאסוקי מטומאה עד שיפסל מאכילת כלב ומשקה שנסרח לאדם נמי כדרך שאינו מכשיר כדכתיב אשר ישתה בכל כלי יטמא ודרשינן הכי אשר יבוא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל כן נמי אינו מקבל טומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>העור </b> ששלקו והשליה שחישב עליה מתטמאין טומאת אוכלין כדתניא פרק בכל מערבין דף כ\"ח דעור במחשבה גרידתא לא משוי לה אוכל. ועור החמור ששלקו הוי ספק מפני שהוא מאוס הרבה וכדאמרינן פרק בהמה המקשה דע\"ז וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חטים </b> ושעורים שבגללי הבהמות שלקטן וחישב עליהן לאכילה מתטמאין וכדתניא בתוספתא דטהרות פרק ח' דבעי לקיטה ומחשבה משום דהוו כגללים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> אוכל שנטמא ואחר כך נפסל ונסרח מלאכול לכלב או יבש כחרש טהור אבל נפסל לאדם וראוי לכלב טמא כשהיה וכדתנן פרק ח' דטהרות כלל אמרו בטהרות כל המיוחד לאוכל אדם וכו' וכדפי' לעיל דשאני אוכלין שקבלו טומאה דלאפרוחי טומאה מיניהו בעיא שיפסלו מלאכול לכלב ולקבל טומאה כיון שנפסל מלאכול לאדם לא מקבל טומאה אפילו ראוי לכלב וכדאמר' לעיל. כל האוכלין שניטמאו אין להם טהרה במקוה כדתניא בתוספתא דטהרות פרק קמא ותניא בת\"כ גבי כלי חרש ואותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן אבל משקין יש להן טהרה על ידי השקה במקוה כדתנן פרק ב' דביצה דהוי כעין זריעה כדאשכחן נמי טהרה באוכלין ע\"י זריעה דכיון דאשרוש כחיטי אחריני חשיבי וכדאמרי' בירושלמי פרק ה' דמעשרות דריבה תורה בטהרת זרעים כדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו' טהור הוא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אוכלין </b> שמחוברין לכלים בטלו מתורת אוכל ומתטמאין בטומאה הכלי הואיל ומשמשין שימוש עץ וכדאמ' ס\"פ העור והרוטב כששימש מעשה עץ שימש שבטל מתורת אוכל ונעשת עץ שנתחבר בכלי והרי הוא ככלי ואם נגעה טומאה באוכל נטמא הכלי ג\"כ וכדתנן פרק אלו עוברין בצק שבסדקי עריבה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> משקה שניטמא ואחר כך נפסד ונסרח אין יוצא מטומאתו לעולם וכמו שאמר לו לר' אליעזר פרק ט' דטהרות אין המשקה יוצא על ידי הפרה ולא על ידי הכלב ואין למשקה טהרה אלא בטבילה כדאמרינן מדין זריעה וכדתניא בתוספתא דטבול פרק קמא דמשקין אין להן טהרה מטומאתן וכו' מטבילין חמין בצונן וכו' כב\"ה פ\"י דמסכת מקואות."
+            ],
+            [
+                "<b>מקל </b> שמלאה משקין טמאין והטבילו במקום שנגעו המים במקוה דרך פי המקל לא טהרו עד שיטבול כולה כחכמים דפליגי אר' יהושע פרק ח' דטהרות ואמרי עד שיטבלו כולה דקטפרס אינו חיבור וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלג </b> שנטמא והשיק מקצתו טהר כולו כדתניא בתוספתא דטהרות פרק ב' השלג טהר מקצתו טהר כולו וטעמא כיון דלא הוי בכלי והיא חתיכה אחד הויא השקה ואינו קטפרס כמים שבתוך המקל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>התמד </b> הטמא יש לו טהרה במקוה ואם החמיץ הרי הוא כיין ואין לו טהרה וכדתניא ספ\"ק דחולין דכלים ואדם נתנה להם תורה טהרה במקוה אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה אבל מים מטהרים בהשקה דהוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתרומה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה כדמפרש פרק כל שעה אבל יין במים לאו זריעה היא דטעמיה לא בטיל."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b> שמלאה יין או דבש בתוך המקוה ונגע בהם ראשון לטומאה נטמאו המשקין והקדרה מחמתן מדרבנן כדאיתא פרק קמא דשבת ולא עלתה לה טהרה במקוה שהמשקין חוצצין ואם היתה מלאה מים טהורה שהן מעורבין במי המקוה ואם היה הנוגע בה אב הטומאה טמאה דאינה נטהרת במקוה שהמים חוצצין וכדתנן פרק שני דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שפיכות שהן בחזקת טמאות שירדו עליהן גשמים הולכין אחר הרוב כשקדמו מי שפיכות ומחצה למחצה נמי טמא אם ירדו מי שפיכה על מי גשמים אפילו בכל שהו הכל טמא וכדתנן פ\"ב דמכשירין ונראה דהוי מדרבנן. הטורף את גנו שמדיחו או מכבס כסותו והן מנטפין מים טמאים וירדו גשמים עליהם הולכין אחר הרוב כדלעיל וכדתנן בסיפא דהאי מתניתין ובתוספתא מפ' כשיהיו הטפות קטנות וגדל שיעור נטיפתן על ידי גשמים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הסך </b> שמן טהור ונטמא וטבל ונשאר על בשרו יותר מכדי סיכת אבר קטן כיון שהשמן נשאר בטומאתו שאין לו טהרה במקוה כדאמר' לעיל טמא כב\"ה פרק ד' דעדיות והיינו מדרבנן ואם היה השמן טמא מתחלתו וטבל אם לא נשאר ממנו כדי להטפיח בטל במיעוטו כדתנן נמי התם לב\"ה וכתב הראב\"ד ז\"ל דהא דמפליגי' בין טמא מתחלתו לטהור מתחלתו מפני שטומאתו חושבתו א\"נ גזירה שמא יאמרו ראינו שמן טמא עולה לו טהרה במקוה והיינו נמי מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכל </b> שהוא מיוחד לאדם במקום אחד אין צריך שם מחשבה כדמשמע פרק בתרא דעוקצין וכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר ויש שצריך הכשר ומחשבה מחשבה ולא הכשר או איפכא ויש שאין צריך לא זה ולא זה כדתנן התם ריש פרק בתרא דכל האוכלין המיוחדין לאדם אין צריכין מחשבה שהרי הן אוכלין וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים על זרע וגו' ומה שאינו מיוחד אלא על ידי מחשבה צריך מחשבה ואחר כך הכשר ומחשבה למחובר לא הויא מחשבה כעולשין שזרען לבהמה ואחר כך נמלך עליהן לאדם צריכין מחשבה אחר תלישה ויש שאין צריכין מחשבה דהוו אוכל מיוחד לאדם כחלב בהמה טהורה בכרכים ונבלת בהמה טהורה בכל מקום ואין צריכין ג\"כ הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר כדתנא דבי רבי ישמעאל פרק העור והרוטב דף קכ\"א ופ' בא סימן דף נ\"א וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה לטמא אדם וכלים דכתיב והנפש הנוגעת יצאו אוכלין ומשקים וכלי חרש הואיל ואין להן טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים וגו' אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך היתר יצתה נבילת עוף טהור וכו' וחלב דאין בו טומאה אפילו הוא חלב נבלה היכא דניטמא בשרץ לא בעי הכשר מים כגון בחלב שחוטה דהוכשר בשחיטתה ויש צריכין מחשבה ולא הכשר נבלת עוף טהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום צריכין מחשבה דסתמיהו לאו לאכילה קיימי ואין צריכין הכשר כדתנן התם שסופן לטמא טומאה חמורה ומוקי לה פרק דם שחיטה כגון דהיא פחות מכזית וצרפה לפחות מכביצה אוכלין והוי כביצה דאי הוי כזית היא גופא טמאה היא וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b> ששחט בהמה טמאה לנכרי אינה צריכה מחשבה כיון ששחטה לנכרי ולא הכשר שסופה לטמא טומאה חמורה וכדתנן ריש פרק העור והרוטב שחט בה אחד או רוב אחד או נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין דלא אשכחן היתר אכילה כדכותה לא לישראל ולא לגוי וכן בנחרה וכן גוי ששחט לישראל כדתניא נמי התם דף קכ\"א וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>החותך </b> בשר מאבר מן החי ואחר כך חישב עליו צריך הכשר ואיפכא לא משום דמטמא טומאה חמורה כשהיה מחובר לאבר וכשחתכו הלכה לה טומאה חמורה ונשארה עליו הקלה כדתניא נמי התם וכדפי' רש\"י ז\"ל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פחות </b> מכזית שחישב עליו והשלים לכביצה ממאכלים אחרים אין צריך הכשר כיון דאם ישלימו לכזית יטמא טומאה חמורה וכדאמרינן ריש פרק דם שחיטה דף כ\"ה וכן כזית נבלה שחפהו בבצק אין צריכה הכשר כיון שסופו לטמא טומאת משא אף ע\"ג דאינו מטמא במגע מפני הבצק. ופחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה מאוכלין צריך מחשבה שהרי בטל הכל אצל כל אדם כך נראה שגורס הרב ז\"ל שם בכריתות פרק דם שחיטה ולא בטלה דעתו דמשמע אפילו במחשבה ואין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שהוא מטמא טומאה חמורה. וכזית מן המת שחפהו הכל מטמא טומאה חמורה דבוקעת ועולה כיון שאין עליה אהל טפח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החותך </b> בשר מאדם חי להאכילו לכלב צריך מחשבה לאדם לאחותי ליה טומאה כדאמרינן התם ריש פרק דם שחיטה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>גוזל </b> שנפל לגת ומת צריך מחשבה לנכרי כדתניא פ\"ח דטהרות וכדאמרינן פ' בא סימן דגת מאסתו ואם חשב לכלב טהור כדתנן נמי התם לת\"ק דר' יוחנן בן נורי ומחשבת חש\"ו טהור כדתנן נמי התם ואם העלוהו לאדם שעשו מעשה לאדם טהור כדתנן התם שיש להם מעשה ולא מחשבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכלין </b> מקבלין טומאה בכל שהו ואין מטמאין אוכל אחר עד שיהיה בטמא כביצה וכדתניא בת\"כ אוכל יטמא מלמד שמטמא בכל שהוא יכול יטמא אחרים בכל שהו ת\"ל אשר יאכל ור\"ת מפרש דאין אוכל מקבל טומאה מן התורה אלא בכביצה וכדמייתו בתוספתא פרק קמא ומייתי לה פרק בתרא דיומא אוכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל אחר דהיינו ביצה דגדי מחוסר שחיטה ובן פקועה מחוסר קריעה ופריך ואימא ביעתה דצפרתא וכו' רבי אבהו דידיה אמר וכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה אוכלו כאחד ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה דתרנגולתא בלא קליפתה כחכמים דפליגי אר' נתן ור' דוסא בבריתא פרק כיצד משתתפין דף פ\"ג וטעמא כיון דדרשינן אוכל שאתה אוכלו כאחד א\"כ בלא קליפה קאמר והיינו אסמכתא בעלמא דמדאוריתא אין אוכל מטמא אוכל כדתניא ונפל מנבלתם עליו טמא הוא הוא טמא ואין עושה כיוצא בו וכדאמרינן נמי פרק על אלו מומין וכדמשמע בפסחים בפ\"ק עלה דמתניתין דר' יוחנן סגן הכהנים אומר וכו' דף י\"ד וכמו שכתב הרב ז\"ל פרק ז' מהלכות שאר אבות הטומאות. וכן האוכל אוכלים טמאים אינו נפסל עד כביצה ומחצה וזהו חצי פרס דתנן פרק כיצד משתתפין חצי חציה לפסול את הגויה מלאכול בתרומה מדרבנן היא דמדאוריתא אין אוכל מטמא אדם ורבנן גזרו וכדאמרינן פרק בתרא דיומא הנח לטומאת גויה דלאו דאוריתא ואמרינן בגמרא מאן חכמים דאמר ביצה ומחצה ר' יוחנן בן נורי דמתני' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>המשקין </b> מתטמאין ומטמאין בכל שהן כדמשמע פרק קמא דפסחים דף י\"ד דאמרינן דאיכא משקין בהדי בשר דקא מטמא מחמת משקין וסתם משקין דבהדי בשר ליכא בהו רביעית כמו שמדקדק ריב\"א שם בתוספתא. כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית וכל האוכלין לטמא כביצה ולחצי פרס כדתנן סוף מקואות ובמעילה פרק קדשי מזבח והיינו מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העור </b> המחובר בבשר ומרק ותבלין וכו' וכל הני דתנן פרק העור והרוטב ופרק קמא דטהרות מיטמאין מדאוריתא דהוה כאוכל ומטמאין ופוסלין מדרבנן כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה </b> אוכל שנתמעט בחמה וכן כזית מן המת ומן הנבלה וכעדשה מן השרץ שנתמעטו טהורין כדתנן פרק שלישי דטהרות ואם חזרו ותפחו שהניחן בגשמים חזרו לכמות שהיו דאין דיחוי באיסורין כדאמרינן פרק כל המנחות באות מצה גבי האי מתניתין דכיון דהיה בו שיעור וצמקה וחזרה לכמות שהיה מיחייב מדאוריתא דהא אית ביה שיעורה והוה ליה שיעורה נמי קודם ומיהו כשצמקה הא לית בה שיעורה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עלי </b> בצלים ובני בצלים ופת סופגנין אם יש בהן חלל ממעכו כדתנן פרק ב' דעוקצין דהיינו לטמא אוכלין מדרבנן. ובשר עגל שנתפח כדרכו ושל זקנה שנתמעט מכמות שהן כדתנן נמי התם. ואגוז ותמרים ושקדים המתקשקשים משתערים כמות שהם כדתנן בתוס' דעוקצין דמתחלתו לא היה מתקשקש והשתא שנתיבש האוכל נתמעט וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כדתנן במעילה פרק קדשי מזבח דף י\"ז דם השרץ והבשר אין מצטרפין כלל א\"ר יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כגון נבלה ונבלה וחולד ועכבר טומאתו ולא שיעורו כשרץ ונבלה דטומאתן טומאת ערב ואין שיעורן שוה שיעורו ולא טומאתו כמת ונבלה לא טומאתו ולא שיעורו כמת ושרץ דזה בכזית וטומאת שבעה וזה בכעדשה וטומאת ערב אין מצטרפין ובספרי הרב יש טעות שאם לא היו שוים לא בשיעור ולא בטומאה כגון בשר נבלה ובשר השרץ אין מצטרפין וצ\"ל כגון בשר המת ובשר השרץ כדאמרינן וכששיעורן וטומאתן שוין דמצטרפין ילפינן לה התם במעילה מדכתיב גבי שרצים הטמאים ה\"א יתירא מלמד שמצטרף אפילו חצי שיעור משרץ זה וחצי שיעור משרץ זה וכן שרץ ודם שרץ וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין </b> טמאין מצטרפין לטמאה כקל שבשניהם כגון חצי ביצה אוכל שני וחצי ביצה אוכל שלישי הרי זה שלישי וכדתנן פרק קמא דטהרות לכולהו הני בבי דמייתי הרב ז\"ל עד סוף הפרק והכל מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידות </b> האוכלין שהן העצים הרכים הסמוכים לאוכל ושומרי האוכלין שהן הקליפה שעל האוכל היא מתטמא ומטמא ולא מצטרף והשומר מצטרף נמי וכדתנן במתניתין קמייתא דעוקצין וכדילפינן ריש פרק העור והרוטב על כל זרע זרוע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה וכו' וידות ילפינן מדכתיב וכי יתן מים וגו' טמא הוא לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות דהם צורך לאוכל לאוכלם ובנבלה נמי כתיב אשר היא לכם הרי יד להוצי' טומאה ואם יד מכניס ומוציא קרא דשומר למה לי דשומר עדיף מיד ואתי בק\"ו משום דמגינה אאוכל ש\"מ שומר מצטרף ואמרינן נמי דתלתא קראי כתיבי זרע זרוע אשר יזרע חד לשומר דזרעים כדא' וחד לשומר דאילנות אף על גב דאינו נזרע אלא נוטעין ייחור וחד לשומר דבשר ובצים ודגים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבוצר </b> לגת אין לו יד וכן הקוצר לסכך כדאמרינן פרק קמא דסוכה דף י\"ג דכי איתרבו ידות לטומאה בפרק העור והרוטב הני מילי ביד הצריכה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וידות </b> האוכלין שבססן בגורן טהורות כדתנן בעוקצין ומייתי לה התם פ\"ק דסוכה וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בהו וטהרו מלקבל טומאה. פסיגה שהיא אשכול שנתפסג ונתפצל טהור ואם נשתייר בה גרגיר אחד טמא על ידי היד כדתנן התם פ\"ק דעוקצין וכן תמרה אם נשתייר בו תמרה כדתנן התם וכן של קטניות כת\"ק דרבי אלעזר בן עזריה התם במתניתין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שומר ע\"ג שומר כקליפת אגוזים העליונה שבשעת לקיטה כדמשמע פרק ב' דעוקצין ופרק העור והרוטב גבי נץ של רמון אין מצטרף."
+            ],
+            [
+                "<b>שלש </b> קליפות בבצל החיצונה טהורה ואמצעית אם היתה שלימה חשיב שומר כדתנן התם. כל הקליפין הן שומר וקליפות פולין ותרמוסין עדיפי משומר דאם כנסן לאוכל מתטמאין וכדתניא בתוספתא קליפה מלפפין מתטמאין וכו' השעורין לחים קליפתן מצטרפת וחטה בין לחה בין יבשה כדתניא במנחות פרק רבי ישמעאל דף ע' דקליפת חטין דקה ורכה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הגרעינין מתטמאות ומטמאות ולא מצטרפות חוץ משל תמרה לחה שמצטרפת כדתנן פרק שני דעוקצין וחותם שעליה אינו מצטרף ושעל היבשה מצטרף מפני שהוא דבוק באוכל וכדתנן התם וגרעינה של לחה שיצאה מקצתה שנאכל מקצת התמרה מה שכנגד האוכל מצטרף וכן עצם שכנגד הבשר כדתנן נמי התם ואם היה הבשר מצד אחד אינו מצטרף אלא מה שתחת הבשר עד חלל העצם ואם אין לו חלל כעובי האזוב וכדתנן התם לרבנן דרבי שמעון וכו'. קולית אפילו בשר כפול שבה גורר את כולה לטומאה כחכמים בתוספתא וכו'. גרעיני זתים ותמרה אף על פי ששלקן אין מטמאין ושל חרובין אם שלקן מתטמאין כדתניא בתוספתא דעוקצין פרק ג'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b> מיטמאין ומטמאין ומצטרפין שום בצלים וקפלוטות לחין ופיטמא שלהן והני אחריני כדתנן לכולהו במתניתין ריש עוקצין ואם הן לחין והני אחריני דתנן התם בסיפא לא מצטרפי משום דהוו ידות ושיעור הידות מפ' נמי התם ושאר כל העוקצין ושרשי קלפי הכרוב וחלפי תרדים והלפת וכל הני דחשיב הרב ז\"ל דתנן להו נמי התם לא מטמאין ולא מתטמאין ולא מצטרפין ופטמא של רמון דמצטרפת והנץ תנן נמי פרק ב'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רמון </b> ואבטיח אין הנשאר חיבור לנימוק ולא הנשאר מן הקליפה מצטרף וכשנימוק באמצע אין הצדדין חיבור ואין קליפתו מצטרפת כדתנן נמי התם ועלי ירקות ירוקין מצטרפין ולא לבנים כדתנן נמי התם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האגוזים </b> והשקדים שנסדקה קליפתן עדין הוא חיבור לאוכל עד שירצץ הקליפה כדתנן התם פרק ב' דעוקצין."
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה </b> שנקב בה מקום לגומעה אין שאר הקליפה חיבור ששותת מן הנקב ההוא ואם היתה שלוקה כל קליפתה חיבור עד שירצץ כדתנן נמי התם ואם נתבלה בקליפה לעולם חיבור כדתני' בתוספתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>עצם </b> שיש בו מוח חיבור עד שירצץ וצמר שבראשי הכבשים ושיער של זקן התיישי' עד שיתחיל לתלוש."
+            ],
+            [
+                "<b>כנפי </b> חגבים וקשקשי דגים חיבור עד שיתחיל לקלוף כדתניא התם בתוספתא רמון שפררו חיבור עד שיקישנו הקנה כדתנן התם. שרביטי תמרים אינם חיבור כדתניא התם. מלפפון שחתכו חיבור עד שיפרק וכמו ששנוי בתוספתא אלא שבגרסת התוספתא שמצאתי כתוב זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המחתך </b> ירקות לבשל במתניתין פרק ב' דעוקצין אוכל ומעורה במקצת אם השני עולה עמו חיבור ואם כשאוחז בטמא ישמט האחר אינו חיבור כחכמים ריש פר' שלישי דטבול יום וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> האוכלין שהיו בהן עלין או קלחי' את שדרכו להאחז בעלה או בקלח אם נתלה עמו הרי זה חיבור כטבול יום כדתנן התם וכן אם היה לו יד ואם אין לו לא יד ולא עלה אם אוחז בטמא והב' עולה עמו חיבור כדתניא התם בתוספתא דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>האגוזים </b> שחברן כמו חבל הרי זה חיבור התחיל לפרק אין השאר חיבור כדתנן פרק שני דעוקצים ובתוספתא אפילו מאה כור אין כולן חיבור כיון שהתחיל לפרק וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>קליעה </b> של שום חיבורו טהור שאין חיבור אדם חיבור לכל דבר וכן אתרוג שנפרש ותחבו בכוש כדתניא בתוספתא דאהלות פרק ה' ובתוס' דטבול יום פ\"ג ויש לחלק בין חיבור זה לחיבור אגוזים ובצלים דלעיל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>עיסה </b> שנילושה במי פירות אינה חיבור כדתניא פרקא קמא דעוקצין בתוספתא דאין דבר מחבר אלא שבעה משקין בלבד ואפילו הוכשרו מעיקרו כמו שמפרש הר\"ש ז\"ל פרק שלישי דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>הממעך </b> אוכלין וקבצן כדבלה אם נפלו משקין טמאים על מקצתו השאר טהור כדתניא בתוספתא פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>תמרים </b> וגרוגרות ששלקן ונעשו אום הרי אלו חיבור כתנא קמא דרבי בתוספתא דעוקצין פרק שני וכו'. זתים שניטמאו ונעשו גוש אחד הוי חיבור ואם עתיד להפך האום של זתים כיון שתקע בה היתד אינה חיבור כדתניא בתוספתא דטהרות פרק עשירי אוכל פרוד שהוא מכונס ודבק מצטרף לכביצה כחכמים דפליגי ארבי דוסא פרק שלישי דעדיות וכו'. גושי זתים הרבה נגע טומאה באחד מהם הוא ראשון ושבצדו שני כדתניא נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ככר </b> של תרומה שהשיך לה אחרות כולן ראשון פירשה האחרות שניות כדתנן פ\"ק דטהרות וכן אם היתה שניה הראשונה פירשו השאר [שניה] שלישיות אפילו לא פירשו השאר טהורות כדתנן נמי התם וכו'. ככרות של תרומה נושכות נטמאת אחד מהן בשרץ כולן ראשון אף על פי שפירשו בידים כולן שלישיות כדתנן נמי התם ובמשקין תנן נמי התם דכולן שניות אע\"פ שפירש כדאמרינן וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנצוק </b> אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה כדתנן פרק שמיני דטהרות ואם הוא משקה צונן לתוך משקה חמין טמא ויטמא משקה הצונן והכלי מפני העשן שמתערב בעליון על יד הניצוק כדמייתי התם במתניתין דפרק חמישי דמכשירין וכן אם הזיעו ידי האשה המגיסה הקדרה מן ההבל ניטמאו ידיה וכן אם היו ידיה טמאות ניטמאת הקדרה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ודבש </b> של זיף וצפחת שהם שני מקומות בארץ ישראל שהדבש עב הניצוק הוי חבור כדתנן נמי התם והאוכלין אין הניצוק שלהן חיבור כדמשמע פרק כ\"ג דנזיר דף נ'. וכן הנצוק אין חיבור לטהר המים במקוה כדתנן פרק שמיני דטהרות וכן הקטפרת שיש עליו משקה טופח אינו מחבר שאר המשקין שבמדרון לא לטומאה ולא לטהרה כדתנן נמי התם אבל שבאשבורן הוי חיבור כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עריבה </b> שהיא קטפרס ועליה משקה טופח וג' חתיכות כביצה אין מצטרפות שני חתיכות כביצה מצטרפות ומשקה כעין החרדל מצרף כולן כדתנן התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>טבול </b> יום פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה ועושה אותן שלישי ובקדש עושה רביעי כדתנן ריש פרק שני דמעילה לחכמים דרבי מאיר וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ויש </b> דברים שאינם חיבור בטבול יום אף על פי שהוא חיבור בשאר טמאים וכדתנן במתניתין קמייתא דמסכת טבול יום ועוד יש קולא בטבול יום שיש אוכלין שהם מיוחדים לאדם ומתטמאים ובטבול יום טהורים כחכמים דרבי מאיר התם במתניתין והר\"ש ז\"ל תמה על זה כיון דאוכלין אלו מקבלין טומאה מדאוריתא כדילפי' מדכתיב על זרע זרוע אפילו חטה בקליפתה וטבול יום נמי דאוריתא וכו' היכי טהורים בטבול יום ומפרש מתניתין דלא איירי לענין חיבור קליפה כשעורה אלא דלא חזו לאכילה כולי האי שעורה וכוסמת בקליפתן ובשאר הטומאות גזור ולא בטבול יום והיינו מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b> יד שהוא חיבורו לטומאה הוא חיבור לטבול יום וכן אוכל שנפרס ומעורה במקצת ומה שאינו חיבור בטבול יום הוי חיבור לידים כדתנן התם פרק ב' דטבול יום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טבול </b> יום שנגע באחת מחלות הנושכות שדעתו להפרישן או בחלה שעל גבי חלה אחרת שהיו בתנור ולא קרמו פניה לא פסל אלא מה שנגע כדתנן ריש טבול יום וכן אם נגע ברתיחת מים שנעשו כקובה ורתיחה ראשונה של גריסין ורתיחת יין חדש ואורז לא פסל אלא הרתיחה אבל שאין דעתו להפרישן וחלות שקרמו ורתיחת מים שלא נעשו כקובה ורתיחה שניה של גריסין ורתיחת היין ישן ורתיחת השמן והעדשים הוו חיבור לטבול יום וכל שכן לשאר טומאות כדתנן התם ריש מכלתין דטבול יום וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>בצק </b> שיוצא מן הככר בתנור וקצת הבצק שנחרך פחות מכאצבע פסל כל הככר כשנגע בו טבול יום וכן בגרגיר מלח שבככר אבל צרור או תרמוס שבככר וגרגיר מלח גדול וחרחור יותר מכאצבע שנגע בהן אפילו אב הטומאה הככר טהור ואין צריך לומר טבול יום כדתנן נמי התם וכו'. רקיק שנחרך חציו אינו חיבור אפילו לשאר הטומאות כדתני' בתוספת' דמסכת טבול יום בשר קדש שקרם עליו הקפה ונגע בה החתיכה מותרת נגע בחתיכה כל העולה עמה חיבור לה וכן תבשיל קטנית שקרם על גבי פרוסות ושמן שצף על גבי יין נגע טבול יום בשמן לא פסל היין כדתנן נמי התם פרק קמא לתנא קמא דרבי יוחנן בן נורי וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ירק </b> תרומה שנגע טבול יום בביצה טרופה שעליו לא פסל אלא קלח שכנגדו אם לא היתה כמין כובע שנתפחה הביצה וכדתנן התם מסכת טבול יום פרק שלישי ועדיות פרק שני. חוט של ביצה שקרם על דופנה של אילפס מן השפה ולחוץ אינו חיבור לטבול יום כדתנן נמי התם וכן קטניות שקרמו על גבי שפת קדרה כדתנן התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b> שניקבה וסתם טבול יום הנקב בידיו נפסלה. המערה מכלי לכלי ונגע בקלוח אף על גב דנצוק לא הוי חיבור עולה באחד ומאה כדתנן סוף פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נפל </b> חבית של תרומה בבור של יין ונשקעה ביין ונגע טבול יום ביין שבבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור כדתנן התם בתוספתא ואם היה הבור קטן אפילו היה כלי גדול כולו חיבור ופסל התרומה שבחבית כדתניא התם ואם היתה פיטם אפילו כלי וכו' ומפרש הרב שהבור היה קטן כפיטם."
+            ],
+            [
+                "<b>הסלת </b> של מנחות ולבונה וקטרת וגחלים של מחתת יום הכפורים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן כדתניא בפסחים פרק קמא ובפרק חומר בקדש גבי מתניתין דכלי מצרף מה שבתוכו לקדש מדכתיב כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת ומותיב מהא מתניתין דפסל את כולן מפני שהכלי מצרפן יחד והא דרבנן היא מדתניא לה גבי אפר פרה דרישא דהוי דרבנן דמהאי קרא דכף אחת לא איירי אלא בקדשי מזבח ומשני דלא נצרכא אלא לשיירי מנחות דאלו מדאוריתא הצריך לכלי דומיא דקטרת שבכף הוא דילפי' הכלי מצרפו אבל מה שאינו צריך כשיירי מנחה שהן אכילת כהן רבנן הוא דגזרו דכלי מצרפו תינח סלת קטרת ולבונה מאי איכא למימר כגון שצברן על גבי קטבלא שהוא עור שלוק ואף על גב דאין לו תוך דומיא דכף מצרף מדרבנן ובגחלים אמרינן בירושלמי תפתר בגחלים של יום הכפורים שבמה שהיה חותה היה מכניס אבל של כל יום לא כההיא דתנן נתפזר ממנו קב גחלים מכבדן לאמה והרי מפ' הירוש' בענין אחר כמו שכתבו התוספות שם פרק חומר בקדש."
+            ],
+            [
+                "<b>מקפה </b> של חולין או רקיק שנגע טבול יום בשמן תרומה שצף עליהם לא פסל אלא השמן ואם עירב הכל כל מקום שהולך השמן פסול כדתנן פרק ב' דטבול יום וכן בשמן שצף על גבי ירק של חולין כדתנן התם פרק ג'. המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן ואיפכא לא פסל אלא מקום מגעו ואם היה השום מרובה והן גוש בקערה הולכין אחר קרוב ושאר הנידוכין במשקין שדכן שלא במשקין אף על פי שהן גוש בקערה לא פסל אלא מקום מגעו כעיגול דבילה כדתנן התם פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיסה </b> שקרא שם חלתה בצפונה או בדרומה ונגע טבול יום במקצת העסה הרי זה חיבור לחלה ואם נטלה החלה וחזרה לה אינה חיבור כדתניא ריש פרק שני דתוספתא דטבול יום. עיסה שנדמעה או נתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום כדתנן פרק שלישי דטבול יום משום דבתר עסה אזלינן אף על גב דאסורה לזרים כדתנן פרק שני דערלה. עסה שהוכשרה במשקין ונילושה במי פירות לא פסל אלא מקום מגע טבול יום בלבד כרבי עקיבא התם במתני' פ\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מעשר </b> ראשון שהוכשר ונגע טבול יום או ידים מסואבות אינן פוסלין אותו כחולין טהור וכדתנן ריש פרק רביעי דטבול יום ואף על גב דהאי מעשר טבול לתרומה קסבר דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו דפלוגתא היא בסוטה פרק כשם א\"נ לגבי טבול יום ושני לא הוי כחלה כדמפרש פרק קמא דנדה כדמייתי הר\"ש ז\"ל על הא מתניתין פרק רביעי דטבול יום וכן אשה טבולת יום לשה ומפרשת חלה קודם קריאת שם וכן בעריבה טבולת יום ולגין שהוא טבול יום להוציא תרומת מעשר על יין שבחבית כדתנן נמי התם נשברה החבית קודם שתחשך הלגין בטבלו נשבר הלגין החבית בטבלו כדתנן נמי התם משום דלא עשאו תרומת מעשר אלא עד שתחשך שיעריב שמשו של לגין וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טבול </b> יום מטומאת מת ומבעילת נדה עושה בבית הבד ולא טבול יום של זב וזבה שמא יראו ויסתרו למפרע כדתניא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שמן </b> ודבש שניטמאו וקרשו ונימוחו הן ראשון לטומאה לעולם כחכמים דאמרי אף הדבש במתניתין דפרק שלישי דטהרות ורבי שמעון שזורי אומר אף היין ופסקינן פרק הקומץ כרבי שמעון ואמרינן דדוקא יין אמרינן דהוו תחלה ולא שמן ודבש היינו כשהיה קרוש כשנטמא אפילו נמחה אחר כך אבל ניטמא ואחר כך קרש ונימוח הוי תחלה לעולם."
+            ],
+            [
+                "<b>רוטב </b> וגריסין וחלב שקרשו הוו כאוכלין במחשבה היה בהן משקה טופח הוו כמשקה והוו תחלה לטומאה ויטמאו כשהן משקין נקפאו הוו שניים כאוכל שניטמא נימוחו והיו יותר מכביצה טמאין שכיון שיצאת טפה ראשונה נטמאת בכביצה שנשאר באוכל ואותה טפה תטמא שאר הטפות וכדתנן ריש פ\"ג דטהרות אבל כביצה מכוון טפה ראשונה שנימוחה לא נטמאה דמכי יצאת אימעיט מכביצה לא מטמאה אפילו מדרבנן דמדאוריתא אין אוכל מטמא אוכל כדאמרינן לעיל והא דטהור כביצה מכוון היינו דלא הוו ראשון כמשקין אבל טומאת אוכל שני בעלמא אכתי הויא דלהיכן הלכה כדפי' הר\"ש ז\"ל עלה דמתניתין וכן טמא מת שסחט זתים וענבים שהוכשרו אם היו כביצה טהורין אם לא נגע במשקה יתר מכביצה טמא כדתנן נמי התם ואם היה זב או זבה אפילו גרגר יחידי טמא במשא הזב וכן זב שחלב את העז כדתנן נמי התם דטפה ראשונה טמאה במשא זב דמטמא במשא כדילפינן בדוכתיה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b> של כבשין של חולין שנגע אב הטומאה בעלה נגוב בחוץ לקדרה אפילו הוא כביצה הכל טהור (בשלו) חזר לקדרה [הכל טמא] ואם היה בה משקה הכל טמא אם יש בה כביצה כדאמרינן ריש פ\"ב דטהרות במתניתין דהאשה שהיא כובשת ירק בקדרה ואם היה מגע טמא מת שהיא ראשון אם יש כביצה הכל טמא בין נגע במקום המשקה בין בנגוב כדתנן התם ונראה דמיירי שנגע בעלה שתוך הקדרה וכמו שנראה מפי' הרב ז\"ל שם עלה דמתניתין ובבא זו חסרה כאן בספרי הרב ז\"ל. ואם היו כבשים של תרומה וניער אותם טבול יום ויש משקין על ידו ספק מן הקדרה ניתנו ספק מן הקלח שנגע הירק פסול והקדרה טהורה כדתנן נמי התם שהמשקין שניטמאו מחמת הידים אין מטמאין את הכלי."
+            ],
+            [
+                "<b>טמא </b> שנפל ממנו גרגר ענבים יחידי מוכשר לגת אם ניטל עוקצו ניטמא הגת כטפת משקה שבראש הגרגיר במקום העוקץ כיון שהענבים מוכנים לדרכן ורוצה במשקה היוצא מהם ואם נפלו ממנו ענבים ודרכן במקום מופנה שבגת שאין שם ענבים ולא יין יתר מכביצה טמא שטפה ראשונה שטמאה בכביצה מטמאה כל המשקה אחריה וכדתנן פרק בתרא דטהרות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>גוש </b> של זתים טמאין שהשליכו לתנור והוסק אם היה יתר מכביצה טפה ראשונה שיצאת טמאה את התנור כדתנן פרק שלישי דטהרות ואם היו פרודין שאינן גוש ואפילו הן סאה טהור כדתנן התם דאין מצטרפין לביצה זו."
+            ],
+            [
+                "<b>עצים </b> שנבלעו בהם משקין טמאין בטלו בעצים ואין מטמאין התנור בהסק ואפילו נפלו עליהן גשמים לרצונו אין המים שעליהן מתטמא מן המים שנבלעו כדתנן פרק ה' דמכשירין ולא יסיקם אלא בידים טהורות כדתנן נמי התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שרץ </b> שנמצא ברחים של זתים אם היו משקה מהלך הכל טמא נמצא על גבי עלים אם אמרו הבדדין לא נגענו בשרץ נאמנים ועלה נמי לאו בר קבולי טומאה הוא נמצא על גבי זתים פרודים אם נוגע כביצה הכל טמא כיון שהזתים שהשרץ נוגע בהן יש בהן כביצה ואם הם פרודים ע\"ג פרודים והמשקה מלמטה אע\"פ שנגע בכביצה אין טמא אלא מקום מגעו כדתנן פ\"ט דטהרות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>עם </b> הארץ שהושיט ידיו לגת אשכול שנגע בו וכל סביבותיו טמאים וכל הגת כולה טהורה דמפסקי אשכולות כדאמרינן שלהי ע\"ז בפלוגתא דרבי ור' חייא כחד מנייהו דאמר הכי ואורו ליה רבנן לר' יהודה הכי כדאמרינן התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הגפת </b> והזגים שהלכו עליהן טמאים ואחר כך יצאו מהם משקין טהורים כדתנן פרק ט' דכלי' שמתחלתן נעשו בטהרה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדים </b> שנכנסים ויוצאים לתוך בית הבד על משקין טמאין אם יש בין משקין למקום הזיתים ארץ כדי שינגבו רגליהם מאותם משקים טהורים. ככרות הקדש שהיו בגומותיהן משקין של קדש ונגע שרץ באחת והיא בשניה והיא בג' אפילו מאה כולן ראשון מפני המשקה וחבת הקדש והוו כמשקין שאין מונין בהם ב' וג' ואם היו של תרומה משלישית והלאה טהור ובמשקה טופח הכל טמאות וכולן שנויות חוץ מן הראשונה וכדתנן פ\"ק דטהרות והר\"ש פי' שהככרות מונחות בטבלא שיש בה גומות גומות והמשקין שם והכלי שהוא הטבלא מצרפן."
+            ],
+            [
+                "<b>אבעבוע </b> הנעשה בדופן החבית חלולה מכח האש אם נגע אב הטומאה במשקה שבאבעבועות דרך נקב שבחוץ ניטמאו כל המשקין שבחבית דרך נקב שכנגדו מבפנים או למטה ממנו כדתנן פרק ב' דטבול יום וטמאה נמי באהל המת אפילו היתה החבית מוקפת צמיד פתיל שהרי הנקב מפולש לאויר ואפילו נקב שבצד פנים למעלה והחיצון מלמט' וכדת' התם דבאב הטומא' טהור ובאהל המת טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תולדות </b> שבעה משקין כיוצא בהן כגון כל היוצא מן האדם כדתנן פרק ששי דמכשירין דמדכתיב וכל משקה אשר ישתה דרשי' בת\"כ יכול מי תותים ומי רמונים תלמוד לומר אשר יבוא עליו מים מה מים שאין להן שם לווי אף כל שאין לו שם לווי יצאו אלו ומדלא ממעטינן אלא הני דאית להו שם לווי משמע דכל תולדות המשקין שאין למשקין שם לווי מתטמאין ומכשירין אע\"פ שהתולדות יש להם שם לווי ואשכחן נמי בתולדות מים דאיקרו מים כדאמרינן בתוספתא דשבת מנין לדמעת העין דאיקרי משקה דכתי' ותשקמו בדמעות שליש ומי האף דכתיב ועפעפינו יזלו מים אבל היוצא מן הבהמה ומלח שנמחת הוו כמי פירות כדתניא שלהי תוספתא דמסכת מכשירין דם קילוח אינו מכשיר כדאמ' פרק ב' דחולין דף ל\"ה ונתז דם על האוכלים ונתקנח בין סימן לסימן תולין לא אוכלין ולא שורפין כדאמרינן נמי התם דתולדות דדם הקז ודם שחיטת בהמה חיה ועוף טהורים השותת ולא המקלח וכן דם היוצא עם הליחה וכו' אינו מכשיר כדתנן לכולהו הני פרק ו' דמכשירין ודם שרץ כבשרו מטמא ולא מכשיר כדתנן נמי התם ופרק קדשי מזבח דמעילה וילפינן לה התם מדכתיב וזה לכם הטמא להביא דמו שיטמא כבשרו יכול יכשיר את הזרעים תלמוד לומר לכם לכם הוא מטמא ואינו מכשיר. מי החלב הוי תולדות חלב אע\"ג דלענין בשול בשר בחלב אינן כחלב הכא תולדות הוו כמשקין כדילפינן וחלב שאין צריך לו וחלב זכר אינו מכשיר וכן חלב בהמה וחיה היוצא שלא לרצון כדתנן נמי התם פרק ו' דמכשירין וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשקין </b> שיוצאין מן הטמאין שהן אבות הטומאה בזוב הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו מטמאין בלא הכשר שהכשר והטומאה באין כאחד וכדילפינן פרק דם הנדה דהני משקין מטמאין וכדילפינן בדוכתיה ולענין הכשר לא גרעי מתולדות מים דאמרינן לעיל דמכשירין כמי רגלים והני אחריני."
+            ],
+            [
+                "<b>משקין </b> היוצאין מטבול יום אינם מכשירין אלא לרצון הזיעה וליחה סרוחה ורעי ומשקין בן ח' והשותה מי טבריה אף על פי שיוצאים נקיים אין מכשירין ולא מטמאים כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השותה </b> שאר משקין ויצאו הרי הן משקין כשהיו דאין שאר משקין טהורים בטבילת הגוף דמים טמאים לחוד הוא דאם טבל והקיאן טהורים דנטהרו בטבילת הגוף כדתנן בסוף מקואות משום דמים יש להן טהרה במקוה מה שאין כן בשאר משקין שאפי' טבל והקיאן טמאים ומים טמאים נמי אם הקיאן קודם טבילה טמאים דאף על פי שטבלה טומאתן בתוך מעיו חזרו וטמאו במגע כשיצאו."
+            ],
+            [
+                "<b>בא </b> במים שאובין והזיע זיעתו טמאה דמחמת המים היא וכדתנן פרק שני דמכשירין. זיעת בתים וכיוצא בהם אף על פי שהם טמאים זיעתן טהורה כדתנן ריש פרק ב' דמכשירין ומרחץ טמא זיעתה טמאה כדתנן נמי התם מרחץ טהור זיעתה מכשרת הפירות שהכניסו בה כיון שהיא טהורה שהיא ממי מעיין וכן מים שנתכנסו במים שהכניס בה זיעת הבית שמחמת הבריכה הטמאה טמאה. וב' ברכות בבית אחד טמאה ואחד טהורה המזיע בבית אזלי' אחר הקרובה לו כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוהל </b> בשמן כדאמרינן בשבת פ' חבית ומשקין המנטפין מסלי זתים וענבים אינם משקה עד שיערה לכלים כדאיתא התם פ\"ה דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>השוקל </b> ענבים בכף מאזנים הנוטף אינו משקה עד שיכניסנו לכלי וכדתניא בתוספתא דפרק ששי דמכשירין הדורך ענבים של תרומה בחבית טהור אף על פי שהיין צף כיון שאינו נמשך וכן הגוי אינו חושש משום יין נסך כדתניא התם בתוספתא דמכשירין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משקה </b> בית המטבחיים שבעזרה והוא דם הקדשים והמים שמשתמשין בהם בעזרה טהורין לעולם ואינם מתטמאים ולא מכשירין כדתנן פרק בתרא דעדיות משקה בית מטבחיים דכן דהיינו מטומאת משקין ושאין מכשירין ומייתי לה פרק קמא דע\"ז ופרקא קמא דפסחים וכרב פפא דאמר אפילו למאן דאמר טומאת משקין דאוריתא משקה בית מטבחים הלכתא גמירי לה ואף על גב דהאי מימרא דרב פפא סלקא בקשיא אפילו הכי איפשר דהוי הלכתא שהרי כתוב בספר כריתות בשער ג' סימן ע\"ב כל מקום שנאמר קשיא הדבר תלוי ועומד ע\"כ וכן נראה מדכלל דם קדשים בהדי משקה בית מטבחים דכן ודם מדאוריתא הוא דאינו מכשיר כדילפינן ריש פרק כל שעה ובפרק ב' דחולין מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר וא\"כ דם קדשים שנשחטו בעזרה אינו מכשירן עד שיפלו עליהם משקין חוץ לעזרה דלא מיקרו משקה בית מטבחים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פרת </b> קדשים שעברה בנהר ונשחטה בעזרה אם עדיין משקה טופח עליה הרי זה מוכשרת כדאמר שמואל סוף פרק קמא דפסחים והיינו משום שאי אפשר שלא יפלו מן המשקה על הבשר כשהוא מפשיט א\"נ דיש שומר להבשר ובכל העור באו מים כמו שפי' התוספות שם פרק קמא ולפיכך אם נמצאת מחט טמאה בבשר טמא. וכן אם היתה הפרה חסומה כשנכנסה לירושלם אף על פי שאין המחט ידועה הבשר טמא מפני שנגע בכלים שחוץ לירושלם דהוו להו ספק כלים של מקומות אחרים דגזרו עליהם טומאה מדרבנן כדאוקימנן סוף פרק קמא דפסחים. ואם נמצאת המחט בפרש הבשר טהור כדתנן נמי התם פרק שני דעדיות וכו' וחבת הקדש נמי מכשרת לטומאה וכתב הרב שהוא מדבריהם ובפרק שני דחולין ילפינן לחבת הקדש דמכשר מדכתיב והבשר כל טהור וגו' והאי והבשר יתירא הוא דהא רישיה דקרא בבשר משתעי לרבות עצים ולבונה דלאו בני אכילה נינהו אלא חבת הקדש מכשרתן ומשויא להו אוכל ואף על גב דחבת הקדש מכשרת מדאוריתא אפ\"ה נפקא מיניה מהא דאמרינן משקי בי מטבחים דכן דאם לא דכן ומכשרי יש כמה דברים שמביאין בעזרה דלא שייך בהו חיבת הקדש כגון בבכורים או חולין שאוכלין בעזרה כדי לאכול המנחה או הזבח על השבע כמו שכתבו התוספות דפסחים ופרק ב' דחולין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבוצר </b> ענבים לא הוכשר והוי מי\"ח דבר שגזרו בית שמאי ובית הלל כדאי' פרק קמא דשבת. והכשר זתים משעת גמר מלאכה הוי נמי מדרבנן וכן כל שאר הפרק מדרבנן בטהרות פרק עשירי ופרק אחד עשר ופרק תשיעי ופרק ששי משנה ותוספות ושבת פרק חבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכשר </b> אוכלין במים ילפינן להו בפרקא קמא מדכתיב וכי יותן מים על זרע וגו' היינו אחר שנעקרו כדאמרינן התם וכן לרצונו דבעי' כי יותן דומיא כי יתן כדאמרינן התם וכל לרצון בין בתחלה בין בסוף הוכשר כדתנן ריש מכשירין דכל דניחא ליה בין בתחלה בין בסוף הוכשר וקרינן ביה כי יתן אי נמי כיון דכתיב כי יתן וקרינא כי יותן משמע תרוייהו לרצון ושלא לרצון והיינו כהאי גוונא אבל שלא לרצון כטומן פירות במים מפני הגנבים לא כדתנן נמי התם פרק קמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משקין </b> שנתלשו מן הקרקע שלא לרצון אין מכשירין אפילו נגעו אחר כך באוכלין ברצון וקערה שכפאה על הכותל בשביל שלא ילקה הכותל אינם כתלושין וכדתנן פרק רביעי דמכשירין ומייתי לה פרק חמישי דחולין ואיבעיא לן התם תלוש שחברו לענין הכשר ואמרינן תנאי היא אי הוי מחובר אי הוי תלוש דאי אחשבינהו לגשמים בירידתן לצורך שום דבר תלוש ואחר כך נפלו פירות לתוכן אף על פי שלא ידע הוכשרו כדתנן ריש מכשירין כל שתחלתו לרצון וכו' ואי אחשבינהו בירידתן לצורך דבר מחובר לא מכשרי וכדתניא בת\"כ אשר יבא עליו מים אין לי אלא מים וכו' יכול אפילו הן בבורות וכו' תלמוד לומר כלי אין לי אלא בכלי מנין לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים תלמוד לומר בכל יטמא יכול אפילו בבורות וכו' תלמוד לומר כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל וכו' יכול אפילו חישב עליהם שירדו בבורות וכו' יהיו מכשירין תלמוד לומר אשר ישתה אין לי אלא שמלאן לשתיה מנין שאם חישב עליהם להדיח עצים ואבנים ת\"ל מים אלמא אחשבינהו לצורך תלוש מכשרי לצורך מחובר לא מכשרי אלא אם כן ניחא ליה בנפילת הפירות לתוכן דהיינו הדר אחשבינהו לתלוש דהא דאמרינן בפסחים מחוברין מכשירין היינו דניחא ליה שיפלו פירות לתוכן וכשכפה קערה בשביל שיודח הכותל הוי בכי יותן כדיוקא דסיפא דמתניתין דהכופה קערה וכו' כיון דאחשבינהו לצורך הכותל אף על גב דהוי מחובר וכותל מערה שאינו של בנין המים שבה אינם כתלושין כדאמרי' התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>השותה </b> ועלו מים בשפמו ובפיו הוו תלושין לרצון כדתנן ריש פרק ד' דמכשירין דכיון שאין המים נכנסים לפיו אלא אם כן נוגעין בשפמו אחשבינהו והרי הן בכי יותן וכן הממלא בחבית המים שאחריה ובחבל שהוא לצרכה הרי הן בכי יותן כדתנן נמי התם ואם נתנה תחת הצנור מים שעל גבה ושעל החבל אינם בכי יותן כדתנן נמי התם פרק ד' וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> גשמים שירדו על מי שהיה אב הטומאה והתיזם מעליו בכל כחו טהורים כדאסיק' בכריתות פרק אמרו לו ואינם מכשירין כיון שאינן תלושים עליו לרצונו ואם ניער הוי לרצונו כדתנן התם פרק ד' דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>ודין </b> חבית ועריבה ומטביל כליו ופירות שנפלו ונותן פירות לתוך המים וקופה מלאה פירות הכל פרק רביעי דמכשירין משנה ותוספתא וכל שהוא לרצון מכשיר מדאוריתא כדילפינן מכי יתן וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דיני </b> פרק זה כולן מכשירין פרק ראשון ושלישי ורביעי ופרק אמרו לו והכשר שמרי תרומה פרק המוכר פירות וכל לרצון מכשיר כדא':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פירות </b> שירד הדלף לתוכן (וז') הוכשרו כחכמים דפליגי אתנא קמא פרק ה' ובספרי הרב כתוב לא הוכשרו ונראה שהוא טעות סופר וכל דיני הפרק מכשירין פ\"ג וד' וה' וו' ופרק ג' דטבול יום ופ' העור והרוטב הכל לרצון מכשיר כדילפי':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מים </b> שבכלים מתטמאים ומטמאים אוכלים ומשקין מדרבנן בין לרצון בין שלא לרצון אבל שבקרקעות שאין בהם ארבעים סאה אין מתטמאין ואין מטמאין אלא לרצון כדתנן ריש מקואות במעלה ראשונה דשש מעלות דבמקואות דמדאוריתא אין מים מחוברין לקרקע מקבלין טומאה כדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור אבל שאר משקין הרי הן בקרקע כמו שהן בכלים דין אחד הוא ליטמא מדאוריתא ומדרבנן. ודיני כל הפרק במסכת מקואות ותוס' דילה ות\"כ ופרק שמיני דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכלין </b> שהן בחזקת מוכשרין הרי הן בחזקת טומאה שהכל ממשמשין בהם וכל דיני הפרק מכשירין ותוס' דיליה ופרק הלוקח בהמה בבכורות וירושלמי דתרומות ופרק קמא דשבת ופ' קמא דנדה ות\"כ ופרק קמא דראש השנה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> טומאה וטהרה אינה לענין מקדש וקדשיו ומעשר שני ותרומות שהזהירה תורה עליו מליכנס טמא למקדש או מלאכול קדש או תרומה ומעשר בטומאה אבל חולין מותרין באכילה ושתיה בטומאה מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ובענין קדשים משתעי קרא משמע דבחולין מותר. וכן מותר אדם להתטמא בכל טומאה מדהזהיר הכתוב את הכהנים ואת הנזיר מכלל דשאר העם מותרים ואף כהנים ונזיר לא הוזהרו אלא מטמא מת כדילפינן בדוכתי' דכתיב לנפש מת וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> ישראל מוזהרים ברגל להיות טהורים ליכנס במקדש ולאכול בקדשים כדכתי' ובנבלתם לא תגעו ותניא בת\"כ ומייתי לה פרק קמא דראש השנה יכול יהו מוזהרים ישראל על מגע נבלה כדכתי' ובנבלתם לא תגעו תלמוד לומר אמור אל הכהנים בני אהרן מוזהרים בני ישראל אין מוזהרים וכו' אם כן מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו ברגל כדרבי יצחק דאמר חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנא' ובנבלתם וגו' ואם ניטמא אינו לוקה מדכתיב ולאלה תטמאו כדתניא בת\"כ ואף על פי כן פרישות הטומאה מביאה לידי טהרת הגוף וקדושת הנפש וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים וגו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..60d434cd7b5221066cc9c18936c628f948df636b
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,469 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Defilement of Foods",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Defilement_of_Foods",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפז </b> שצונו לדון בדין טומאת אוכלין ומשקין והכשרן כמו שכתוב בתורה. כל אוכל המיוחד לאדם מקבל טומאה וכל שאינו מיוחד לאדם אינו מקבל טומאה אלא אם כן חשבו עליו ויחדו למאכל אדם וכדתנן פרק שמיני דטהרות כל המיוחד למאכל אדם טמא עד שיפסל מאכילת כלב וכל שאינו מיוחד וכו' טעמא משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל ודרשינן בת\"כ יכול אף אוכלי בהמה יהו מטמאים באויר כלי חרס תלמוד לומר האוכל דהוי אוכל אדם דהאוכל משמע האוכל המיוחד יכול שאני מוציא אוכלי בהמה שחשב עליהם לאדם תלמוד לומר כל אוכל יטמא יכול כל אוכל ת\"ל אשר יאכל פרט לאוכל סרוח וכו'. ואין מקבל טומאה עד שיבלל תחלה כדתנן פרק ג' דעוקצין כל האוכלין המיוחדים לאדם צריכין הכשר ואינם צריכין מחשבה וכתיב וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם וכו' וכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא למדנו שאין אוכל מוכשר ומתוקן לקבל טומאה עד שיבואו עליו מים פעם אחת ואפילו הוא נגוב עתה כדדרשינן בת\"כ ממים על זרע ונפל מנבלתם עליו דמשמע בתר הכי אף משניגב שלא הקפידה תורה אלא שירד לו הכשר טומאה פעם אחת דשוב אינו נעקר ממנו. והשבעה משקין הן המים והטל והשמן והיין והחלב והדם והדבש דכתיב בסיפיה דקרא דאשר יבוא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ויש לדרוש המקרא כך אשר יבא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל וכל הני נמי משקה נינהו יכול מי תותים ומי רמונים ומי פירות ת\"ל אשר יבא עליו מים מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי אף אני ארבה את הטל היין השמן והדבש והחלב והדם שאין להם שם לווי ומוציא אני את מי פירות שיש להם שם לווי ודבש דבורים אין לו שם לווי דבש סתם מיקרי דדבש צרעין לא הוי דבש סתם ובתוספתא דשבת תניא מנין לדם שהוא משקה שנאמר ודם חללים ישתה ומנין ליין דכתיב אשקך מיין הרקח וכתיב ודם ענב תשתה חמר ודבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן דכתיב משתה שמנים וכו' וחלב דכתיב ותפתח את נאד החלב ותשקהו וטל דכתיב וימץ טל מן הגזה מלא הספל מים ודם דכתיב את מקור דמיה ואומר ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דוד לחטאת ולנדה ובת\"כ אשר ישתה זו הדם דכתיב ודם חללים ישתה וגו'. ואינם מכשירים עד שיפלו על האוכלים ברצון הבעלים כדדרשינן בת\"כ וכי יפול מנבלתם על כל זרע זרוע וגו' טהור הוא וכי יותן מים על זרע וגו' טמא הוא כתיב זרע בטהור וטמא וזרע משמע בין מחובר בין תלוש בין אוכל אדם בין אוכל בהמה ונתינת מים משמע בין מתן בידי שמים בין מתן אדם ולהכי מוקמינן לקרא דטהור במחובר ובאוכל בהמה ובמתן בידי שמים דאי מחובר מכשיר ליכא זרע שלא הוכשר ואי אוכל בהמה אפילו אוכל אדם חזי לבהמה ואי מתן בידי שמים טמאת הכל דכולהו זרעים מן מי גשמים קא רבו ואם כן קרא דטמא הוי בתלוש ובאוכל אדם ובמתן בידי אדם דהוי כרצונו דאי שלא מרצונו אפילו מתן בידי אדם לא מכשיר דכתיב כי יתן וקרי כי יותן דכי יותן דומיא דכי יתן מה כי יתן לרצונו ולדעתו אף כי יותן שנתרצה והמשקה סרוח אינו מכשיר כדתניא בתוספתא דטהרות פ\"ט וטעמא כדמשמע בת\"כ משום דכתיב אשר ישתה דמשמע ראוי לשתות אדם כאוכל שהוא ראוי לאדם ועוד דאית ליה שם לווי דלאו מים סתמא מיקרו וכו' וכיון שהוכשר האוכל אף על פי שהוא נגוב עתה מקבל טומאה כדילפינן וכן שאר מי פירות ילפינן לעיל דאין מכשירין דאית להו שם לווי כדאמרינן וכן אין מקבלין טומאה כלל כדתנן פ' בתרא דתרומות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שבעה </b> משקין טמאים ושאר כל המשקין טהורין והראב\"ד ז\"ל כתב שלא מצא ששאר משקין לא יקבלו טומאה כלל והרי מתני' היא שאר כל המשקין טהורים ואי ר\"ל דאינם מכשירים הוה ליה לתנא למיתני אינם מכשירים בפירוש וילפינן טומאת משקין מדכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא סוף פרק קמא דפסחים כרבי מאיר וכן בפרק רביעי דטהרות ספק משקין ליטמא טמא משום דטומאת עצמן מן התורה לטמא אחרים דרבנן כתנא קמא דרבי יוסי."
+            ],
+            [
+                "<b>זתים </b> וענבים שלא הביאו שליש אין משקה שלהם מכשיר ואינו מקבל טומאה כדדרשי' לענין מעשר מדכתיב עשר תעשר את כל תבואת זרעך דבר שתזרע ותצמיח יצא פחות משליש שאינו מצמח כדילפי' פרק קמא דראש השנה ואמר בשם רבי התם בירושלמי דזתים וענבים שלא הביאו שליש משקין היוצאין מהן אינם מכשירים דכיון דילפינן לענין מעשר דאינם חייבים לא חשיבי נמי משקה להכשיר וה\"נ לקבל טומאה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>דברים </b> שאינם נאכלים לאדם מפני הנאת גופן אלא מפני טעם שנותנים במאכלות או מפני הריח או המראה אינם מקבלים טומאה כדתנן פ\"ג דעוקצים ומייתי לה פרק בא סימן ואמר נמנו וגמרו דאין נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין דכל מידי דלא עביד לאוכל אלא להטעים הקדרה לא מטמא והוא הדין לריח ולמראה דלאו אוכל הוו וקרא אוכל קאמר מכל האוכל אשר יאכל וכו'. השבת משנתן טעם בקדרה אינו מתטמא כדתנן פ\"ו דעוקצין משום דהשליך כל כחו בתבשיל ונשאר כזבל. ותמרים וגרוגרות בקדרה עדין הן מתטמאין עד שיפסלו מאכילת אדם כדתניא בתוספתא. העוקצים והקור דהוו כעץ תנן ליה נמי התם ושלקן וטיגנן אמר וכו' בכל מערבין דהוו אוכל וחרצנים וזגים תניא בתוס' אף על פי שכנסן לאוכלין בטלה דעתו וזתים וענבים הקשים אם כנסן לאוכלין מקבלין טומאה ובתוספתא מצאתי דבטלה דעתו. וכפניות ופגין ובוסר וקצח הוו אוכל כדתנן להו התם וכו'. לולבי זרדים וחרובין תניא להו נמי התם דמשימתיקו טמאים טומאת אוכלין ושל ערל ועלי הלוף השוטה והתם תניא עלי הלוף בהדי חרדל ותרמוסין ושאר כל הנכבשין דמטמאין טומאת אוכלין אפילו לא המתיקו דהוו אוכל ונראה דהוי טעות דבמתני' תנן התם עלי לוף שוטה בהדי של ערל ולולבי זרדין וכו'. עלי הזתים שכבשן אינו אוכל וכן כשות של כשות והנץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דבש </b> בכוורתו מטמא טומאת אוכלין כדתניא פרק הספינה דהא דתניא לא אוכל ולא משקה משני אביי התם דלא נצרכה אלא לשתי חלות ואם רדה הדבש משירסק הוי משקה כדתנן סוף עוקצין לב\"ה דבש הזב מכוורתו מתטמא טומאת אוכלין אם חישב עליו לאוכלין כדתניא בריש ברייתא דטהרות וכדמשמע פ' הספינה."
+            ],
+            [
+                "<b>השמן </b> הקרוש אינו אוכל ולא משקה חשב עליו כשהוא קרוש בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו ובתוספתא תניא לאוכלין מטמא טומאת אוכלין למשקין בטלה דעתו וע\"כ כשהוא קרוש מיירי דאי אינו קרוש בכל דוכתא משמע דשמן חשיב משקה וכמו שכתב ר\"ת פרק הקומץ רבה דהא דפסקי' התם הלכתא כרבי שמעון שזורי דיין דוקא הוי תחלה ולא שמן ודבש איירי בקרוש ואם כן מה שכתב הרב ז\"ל בין לאוכלין בין למשקין בטלה דעתו היינו בקרוש וחזר ונמחה כמו שהוסיף הר\"ש ז\"ל על דברי ר\"ת ז\"ל פרק שלישי דטהרות אבל ניטמא ואחר כך קרש ונימוח הוי תחלה לעולם וכמו שכתב הרב ז\"ל ריש פרק תשיעי ובתוספתא דקתני לאוכלין מטמא וכו' איירי שנטמא קודם שקרש ולא נימוח אחר כך וכן הדם שקרש חשב עליו למשקין בטלה דעתו כדתניא התם בתוספתא בהדי שמן וכן דבש כדתניא נמי התם בההיא תוספתא גופא ומייתי לה הר\"ש ז\"ל פרק שלישי דטהרות ושאר כל מיני פירות לא אוכל ולא משקה וחשב עליו לכל בטלה דעתו כדתניא בההיא תוספתא. והשלג חשב עליו לאכילה בטלה דעתו דקרוב הוא להיות משקה יותר מאוכל כדתניא נמי התם ומייתי לה פרק כל היד ניטמא מקצתו לא ניטמא כולו דאינו חבור אלא כל קורט בפני עצמו חשוב ואינו טמא אלא מקום מגע טומאה נטהר מקצתו כגון חשב עליו למשקה ונטמא טומאת משקין סלקא ליה השקה במקוה כשאר מים ולא משום טבילה דאין אוכל ומשקה נטהרין במקוה דלא כתיב טבילה אלא באדם וכלים אבל יין ולא שום משקה אין להם טהרה אלא מים ומשום זריעה דכי משיק להו הוו להו חיבור מים שבכלי עם מי המקוה ובטילו להו גבייהו כדתנן שתילי תרומה שנטמאו ושתלן טהור מלטמא אלמא מטהרת להו זריעה ומים במים זו היא זריעתן כן כתב רש\"י ז\"ל פרק כל היד העבירו על גבי כלי חרש הטמא מטמא כולו שם פרק כל היד אקשינן סיפא דקתני נטהר כולו למימרא דניטמא כולו והא אמרת נטמא מקצתו לא ניטמא כולו ושני אביי כגון שהעבירה על אויר תנור ושרץ בתוכו דהתורה העידה על כלי חרש אפילו מלא חרדל דכולו אפילו מה שאין נוגע בו טמא מן האויר כדכתיב כל אשר בתוכו וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החלב </b> שבכחל שחשב עליו בטלה דעתו וטהור ושל קבה טמא טומאת אוכלין כשחישב עליו כדתניא בההיא תוספתא."
+            ],
+            [
+                "<b>ענבים </b> משהלך הדורך בהן שתי וערב מתטמאין טומאת משקין והגרגרים השלמים מתטמאין טומאת אוכלין כדתני בתוס' דטהרות פרק עשירי ומייתי לה הר\"ש ז\"ל התם וכן הזתים משיטענו בקורת בית הבד כתנא קמא דרבי שמעון בההיא תוספתא והגרגרים השלמים הוו אוכל."
+            ],
+            [
+                "<b>הערלה </b> וכלאי הכרם ושור הנסקל שנשחט ועגלה ערופה בין נשחטה או נערפה וצפורי מצורע ופטר חמור ובשר בחלב ובשר פרה אדומה והפגול והנותר אע\"פ שכולן אסורים בהנאה מתטמאין טומאת אוכלין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכלין </b> כל זמן שהן מחוברין אפילו בשורש קטן שיכולין לחיות ממנו אין מקבלין טומאה כדתנן פרק ג' דעוקצין וכדילפינן לעיל פרק ראשון דאין מקבל טומאה אלא בתלוש וכל שאינו יכול לחיות ממנו הוי כתלוש. ויחור של תאנה שנפשח ומעורה בקליפה שאינו יכול לחיות טמא כרבנן דפליגי במתניתין אר' יהודה ומייתי לה שלהי פרק העור והרוטב ובעי רב פפא מהו שיעשה יד לחברו תיקו ופרש\"י ז\"ל כשיכול לחיות ונפשח ממנו יחור אחד אחר שאינו יכול לחיות אם נעשה האחד בית יד לזה השני ומביא לו טומאה א\"נ אם האילן נעשה יד להביא טומאה לייחור שנפשח ואינו יכול לחיות כפי' הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ירקות </b> שצמקו באיביהן ככרוב ודלעת אינן מתטמאין אף על גב דהן כתלושין כמין שאין ראוין לאכילה ואם לקטן לייבשן מקבלין טומאה עד שיבשו אף על גב דלא קיימי למאכל וכדתניא התם ס\"פ העור והרוטב. וכן אילן שיבש פירותיו הן כתלושין כדאמרינן התם הא שאר פירות מטמאי (ה\"ד) והראב\"ד ז\"ל כתב ואולי מבכורים גמרי לה דקתני יבש האילן מביא ואינו קורא קתני יבש דומיא דנקצץ וכו'. תאנים שיבשו באיביהן מטמאי טומאת אוכלין במקומן מימרא דשמואל פרק העור והרוטב מדאיצטריך קרא גבי אבר ובשר המדולדלין בבהמה ומעורין כחוט השערה למעט שלא יטמאו טומאת נבלה דכתיב כי יפול מנבלתה אינו קרוי נבילה עד שיפול לגמרי אפילו הכי מיטמו טומאת אוכלין והכי נמי הכא אף על גב דלענין שבת הוו כמחוברין לענין טומאת אוכלין הוו כתלושין. בעל חי כיון שמת או נשחט אף על פי שהוא מפרכס מקבל טומאה דאף על גב דלא הותר באכילה עד שתצא נפשה אוכל מיהא הויא וכדתנן פרק העור והרוטב וכדאמרינן פרק שלישי דגים מאימתי מקבלין טומאה משימותו כדתנן פרק שלישי דעוקצין דע\"ח כב\"ה ומייתי לה פ\"ק דחולין דף ע\"ח פ' בהמה נולד בהן טרפה שם בעיא דרב חסדא נולד בדגים סימני טרפה מהו תיבעי למ\"ד טריפה חיה ותיבעי למ\"ד אינה חיה דלמ\"ד טרפה חיה נימא דוקא בהמה דנפיש חיותה או דילמא אפי' למ\"ד אינה חיה היינו בהמה דיש במינה שחיטה אבל דגים לא תיקו. האבר או הבשר המדולדלין בבהמה או חיה שאינם יכולין לחיות אם הוכשרו מקבלין טומאה במקומן כדתנן פרק העור והרוטב דף קכ\"ו דדוקא לענין נבלה וכו' דאמרינן כי יפול עד שיפול אינו קרוי נבלה אבל לענין טומאת האוכלין הוו כתלושין וכו' נשחטה הבהמה הוכשרה בדמיה כרבי מאיר במתניתין שהבהמה כולה כמו יד לאבר זה ובעי רבה בגמרא אם בחייה נמי תהיה כולה יד לאבר או לא תיקו וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> בהמה חיה או עוף הוכשר כל הבשר בדם דדם הוי אחד משבעת משקין המכשירין וכיון שיצא הדם דרך כל הבשר בשחיטה הוכשר כל הבשר ואם לא יצא דם לא הוכשר הבשר כת\"ק דרבי שמעון דמתניתין פרק השוחט דף ל\"ג וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הכשר בפירות מחוברין ולא במים המחוברין פירות מחוברין כדילפינן לעיל פרק א' מים מחוברין מדכתיב בכל כלי כדדרשינן בת\"כ יכול אף הן בבורות שיחין ומערות יהו מכשירין תלמוד לומר אשר ישתה מה שתיה מיוחדת שיש עמה מחשבה וכו' יכול אפילו חשב שירדו לדורות וכו' תלמוד לומר בכלי יטמא שתלוש מן הקרקע ואפילו שאבם קודם וכדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>קשות </b> שנטעה בעציץ והגדילה אף על פי שיצאת חוץ לעציץ אינה מקבלת טומאה כדתנן פרק שני דעוקצין ומייתי לה ס\"פ העור והרוטב דכיון דיצאה לחוץ שיונק מריח הארץ הויא כמחובר ומה שכתב הרב ז\"ל אף ע\"פ אפשר דה\"ק אף על פי שיצאת לחוץ דוקא מה שיצא לחוץ הוא דאינו מקבל טומאה אבל מה שהגדילה בתוך העציץ מקבל טומאה וכ\"ש כשגדלה לבד ולא יצא ממנה לחוץ שמקבל טומאה מה שגדל הואיל ולא יצא לחוץ ודוחק וכו' ועציץ נקוב הוי כארץ כדתנן התם בין להכשר בין לקבל טומאה וכדילפינן ס\"פ המצניע מדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע ריבתה התורה טהרה אצל זרעים כאשר יזרע משמע כדרך שאדם מוציא לזריעה למעוטי מחובר כל דהו להכי אהני זריעות יתירא ומיהו שאינו נקוב תלוש גמור הוא וכדי שורש קטן הוא דהוי נקוב דבבציר מהכי לא הוי ראוי להריח לחלוחית הקרקע וכדאמרינן ס\"פ המצניע וכלי גללים כלי אדמה הוו כנקובין כיון שהשרשי' יכולין לבקוע בהן וכדתנן התם פרק ב' דעוקצין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עציץ </b> מלא עפר הוי כטבלא שאינו כלי קבול וכדתנן התם בטבלה שאין לה ליזבז לענין דאם אחר כך הוסיף עפר על גביו הוי כעפר שע\"ג טבלה חלקה דהוי כמחובר לפי שנראה אויר מד' רוחות כך פי' הר\"ש ולרמב\"ם ז\"ל נראה דבלא הוספה הוי כמחובר."
+            ],
+            [
+                "<b>משקין </b> טמאים מטמאים ברצון ושלא לרצון כדתנן במתניתין קמיתא דמס' מכשירין דכי כתיב כי יתן דבעיא לרצון הבעלים היינו כשמכשיר לבד ואחר כך מתטמא כדכתיב בתריה ונפל מנבלתם וכו' אבל אם בשעת ההכשר מתטמא כי הכא לא בעיא כי יתן דניחא ליה אלא בין כך וכך טמא וכתב הרב ז\"ל והוא שלא יהו בקרקע וכבר כתב למעלה כי המים שבקרקע אינם מכשירים ונראה שהוצרך כאן לחזור ולאומרו משום דהני מים טמאים אמרינן דמטמאי אפילו שלא לרצון ולהכי הוה אמינא דאפילו בקרקע (אי) אכתי לא פרח טומאה מינייהו וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אוכל </b> הנפסד ונסרח לאדם אינו מקבל טומאה ובמתניתין דטהרות פ\"ח תנן עד שיפסל מלאכול לכלב ונראה דלקבל טומאה כמו שכתב הרב ז\"ל כיון שנפסלה מאכילת אדם אינו מקבל טומאה אע\"ג דראויה לכלב אבל כשהיא האוכל כבר טמא לאפרוחי טומאה מיניה לא פרחה עד דמיפסיל מלאכול לכלב והיינו מתניתין דטהרות וכן נראה מפי' הרב ז\"ל עלה דמתניתין וכן נראה נמי פי' הר\"ש ז\"ל שם פ\"ח וכדמשמע פ\"ג דבכורות דבין לבר פדא בין לר' יוחנן כולהו פשיט' להו דטומאה קלה דהיינו טומאת אוכלין לפי' התוספות שם ולפירוש רש\"י ז\"ל פ' בא סימן הויא עד לכלב כדתנן כל המיוחד לאוכל אדם טמא עד שיפסול מלאכול לכלב וכמו שכתבו התוס' שם וכיון שכן טומאה קלה הויא דומיא דטומאה חמירי דהינו טומאת נבלה דהויא טמאה ולא פרחה מינה טמאה לר' יוחנן עד שתפסל מלאכול לכלב וה\"נ בטומאה קלה מיירי דהוו טמאין הני אוכלין ולא פרח טומאה מיניהו עד שיפסלו מלאכול לכלב וכדתנן במתניתין אבל לקבל טומאה מחדש אי נפסלו מלאכול לאדם לא מקבלי טומאה אע\"ג דראויין לכלב כדאמרינן וקרא נמי דדרשינן מיניה פרט לאוכל סרוח הכי משמע דכתיב מכל האוכל דהיינו אוכל המיוחד לאדם דכתיב אשר יאכל פרט לסרוח משמע לאדם כיון דהאוכל הוי מיוחד לאדם וקרא מיירי לקבל טומאה כדכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא וכן מצאתי אח\"כ ריש פ' דם שחיטה בגמרא בהדיא דלאסוקי מטומאה עד שיפסל מאכילת כלב ומשקה שנסרח לאדם נמי כדרך שאינו מכשיר כדכתיב אשר ישתה בכל כלי יטמא ודרשינן הכי אשר יבוא עליו מים או כל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא האוכל כן נמי אינו מקבל טומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>העור </b> ששלקו והשליה שחישב עליה מתטמאין טומאת אוכלין כדתניא פרק בכל מערבין דף כ\"ח דעור במחשבה גרידתא לא משוי לה אוכל. ועור החמור ששלקו הוי ספק מפני שהוא מאוס הרבה וכדאמרינן פרק בהמה המקשה דע\"ז וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חטים </b> ושעורים שבגללי הבהמות שלקטן וחישב עליהן לאכילה מתטמאין וכדתניא בתוספתא דטהרות פרק ח' דבעי לקיטה ומחשבה משום דהוו כגללים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> אוכל שנטמא ואחר כך נפסל ונסרח מלאכול לכלב או יבש כחרש טהור אבל נפסל לאדם וראוי לכלב טמא כשהיה וכדתנן פרק ח' דטהרות כלל אמרו בטהרות כל המיוחד לאוכל אדם וכו' וכדפי' לעיל דשאני אוכלין שקבלו טומאה דלאפרוחי טומאה מיניהו בעיא שיפסלו מלאכול לכלב ולקבל טומאה כיון שנפסל מלאכול לאדם לא מקבל טומאה אפילו ראוי לכלב וכדאמר' לעיל. כל האוכלין שניטמאו אין להם טהרה במקוה כדתניא בתוספתא דטהרות פרק קמא ותניא בת\"כ גבי כלי חרש ואותו תשבורו אותו אתה שובר לטהרתו ואי אתה שובר אוכלין לטהרתן אבל משקין יש להן טהרה על ידי השקה במקוה כדתנן פרק ב' דביצה דהוי כעין זריעה כדאשכחן נמי טהרה באוכלין ע\"י זריעה דכיון דאשרוש כחיטי אחריני חשיבי וכדאמרי' בירושלמי פרק ה' דמעשרות דריבה תורה בטהרת זרעים כדכתיב על כל זרע זרוע אשר יזרע וגו' טהור הוא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אוכלין </b> שמחוברין לכלים בטלו מתורת אוכל ומתטמאין בטומאה הכלי הואיל ומשמשין שימוש עץ וכדאמ' ס\"פ העור והרוטב כששימש מעשה עץ שימש שבטל מתורת אוכל ונעשת עץ שנתחבר בכלי והרי הוא ככלי ואם נגעה טומאה באוכל נטמא הכלי ג\"כ וכדתנן פרק אלו עוברין בצק שבסדקי עריבה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> משקה שניטמא ואחר כך נפסד ונסרח אין יוצא מטומאתו לעולם וכמו שאמר לו לר' אליעזר פרק ט' דטהרות אין המשקה יוצא על ידי הפרה ולא על ידי הכלב ואין למשקה טהרה אלא בטבילה כדאמרינן מדין זריעה וכדתניא בתוספתא דטבול פרק קמא דמשקין אין להן טהרה מטומאתן וכו' מטבילין חמין בצונן וכו' כב\"ה פ\"י דמסכת מקואות."
+            ],
+            [
+                "<b>מקל </b> שמלאה משקין טמאין והטבילו במקום שנגעו המים במקוה דרך פי המקל לא טהרו עד שיטבול כולה כחכמים דפליגי אר' יהושע פרק ח' דטהרות ואמרי עד שיטבלו כולה דקטפרס אינו חיבור וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלג </b> שנטמא והשיק מקצתו טהר כולו כדתניא בתוספתא דטהרות פרק ב' השלג טהר מקצתו טהר כולו וטעמא כיון דלא הוי בכלי והיא חתיכה אחד הויא השקה ואינו קטפרס כמים שבתוך המקל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>התמד </b> הטמא יש לו טהרה במקוה ואם החמיץ הרי הוא כיין ואין לו טהרה וכדתניא ספ\"ק דחולין דכלים ואדם נתנה להם תורה טהרה במקוה אבל באוכל ומשקה לא נאמר בהן טבילה אבל מים מטהרים בהשקה דהוי חיבור ובטלי לגבי מקוה כתרומה טמאה שזרעה בקרקע שבטלה טומאתה והיא טהורה כדמפרש פרק כל שעה אבל יין במים לאו זריעה היא דטעמיה לא בטיל."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b> שמלאה יין או דבש בתוך המקוה ונגע בהם ראשון לטומאה נטמאו המשקין והקדרה מחמתן מדרבנן כדאיתא פרק קמא דשבת ולא עלתה לה טהרה במקוה שהמשקין חוצצין ואם היתה מלאה מים טהורה שהן מעורבין במי המקוה ואם היה הנוגע בה אב הטומאה טמאה דאינה נטהרת במקוה שהמים חוצצין וכדתנן פרק שני דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שפיכות שהן בחזקת טמאות שירדו עליהן גשמים הולכין אחר הרוב כשקדמו מי שפיכות ומחצה למחצה נמי טמא אם ירדו מי שפיכה על מי גשמים אפילו בכל שהו הכל טמא וכדתנן פ\"ב דמכשירין ונראה דהוי מדרבנן. הטורף את גנו שמדיחו או מכבס כסותו והן מנטפין מים טמאים וירדו גשמים עליהם הולכין אחר הרוב כדלעיל וכדתנן בסיפא דהאי מתניתין ובתוספתא מפ' כשיהיו הטפות קטנות וגדל שיעור נטיפתן על ידי גשמים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הסך </b> שמן טהור ונטמא וטבל ונשאר על בשרו יותר מכדי סיכת אבר קטן כיון שהשמן נשאר בטומאתו שאין לו טהרה במקוה כדאמר' לעיל טמא כב\"ה פרק ד' דעדיות והיינו מדרבנן ואם היה השמן טמא מתחלתו וטבל אם לא נשאר ממנו כדי להטפיח בטל במיעוטו כדתנן נמי התם לב\"ה וכתב הראב\"ד ז\"ל דהא דמפליגי' בין טמא מתחלתו לטהור מתחלתו מפני שטומאתו חושבתו א\"נ גזירה שמא יאמרו ראינו שמן טמא עולה לו טהרה במקוה והיינו נמי מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכל </b> שהוא מיוחד לאדם במקום אחד אין צריך שם מחשבה כדמשמע פרק בתרא דעוקצין וכל אוכל שסופו לטמא אדם וכלים אינו צריך הכשר ויש שצריך הכשר ומחשבה מחשבה ולא הכשר או איפכא ויש שאין צריך לא זה ולא זה כדתנן התם ריש פרק בתרא דכל האוכלין המיוחדין לאדם אין צריכין מחשבה שהרי הן אוכלין וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים על זרע וגו' ומה שאינו מיוחד אלא על ידי מחשבה צריך מחשבה ואחר כך הכשר ומחשבה למחובר לא הויא מחשבה כעולשין שזרען לבהמה ואחר כך נמלך עליהן לאדם צריכין מחשבה אחר תלישה ויש שאין צריכין מחשבה דהוו אוכל מיוחד לאדם כחלב בהמה טהורה בכרכים ונבלת בהמה טהורה בכל מקום ואין צריכין ג\"כ הכשר מפני שסופן לטמא אדם וכלים בכזית וכל המטמא טומאה חמורה אינו צריך הכשר כדתנא דבי רבי ישמעאל פרק העור והרוטב דף קכ\"א ופ' בא סימן דף נ\"א וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה לטמא אדם וכלים דכתיב והנפש הנוגעת יצאו אוכלין ומשקים וכלי חרש הואיל ואין להן טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה וצריכין הכשר כדכתיב וכי יותן מים וגו' אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך היתר יצתה נבילת עוף טהור וכו' וחלב דאין בו טומאה אפילו הוא חלב נבלה היכא דניטמא בשרץ לא בעי הכשר מים כגון בחלב שחוטה דהוכשר בשחיטתה ויש צריכין מחשבה ולא הכשר נבלת עוף טהור בכפרים ונבלת בהמה טמאה בכל מקום צריכין מחשבה דסתמיהו לאו לאכילה קיימי ואין צריכין הכשר כדתנן התם שסופן לטמא טומאה חמורה ומוקי לה פרק דם שחיטה כגון דהיא פחות מכזית וצרפה לפחות מכביצה אוכלין והוי כביצה דאי הוי כזית היא גופא טמאה היא וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ישראל </b> ששחט בהמה טמאה לנכרי אינה צריכה מחשבה כיון ששחטה לנכרי ולא הכשר שסופה לטמא טומאה חמורה וכדתנן ריש פרק העור והרוטב שחט בה אחד או רוב אחד או נחרה אינה מטמאה טומאת אוכלין דלא אשכחן היתר אכילה כדכותה לא לישראל ולא לגוי וכן בנחרה וכן גוי ששחט לישראל כדתניא נמי התם דף קכ\"א וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>החותך </b> בשר מאבר מן החי ואחר כך חישב עליו צריך הכשר ואיפכא לא משום דמטמא טומאה חמורה כשהיה מחובר לאבר וכשחתכו הלכה לה טומאה חמורה ונשארה עליו הקלה כדתניא נמי התם וכדפי' רש\"י ז\"ל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פחות </b> מכזית שחישב עליו והשלים לכביצה ממאכלים אחרים אין צריך הכשר כיון דאם ישלימו לכזית יטמא טומאה חמורה וכדאמרינן ריש פרק דם שחיטה דף כ\"ה וכן כזית נבלה שחפהו בבצק אין צריכה הכשר כיון שסופו לטמא טומאת משא אף ע\"ג דאינו מטמא במגע מפני הבצק. ופחות מכזית מבשר המת שהשלים עליו כביצה מאוכלין צריך מחשבה שהרי בטל הכל אצל כל אדם כך נראה שגורס הרב ז\"ל שם בכריתות פרק דם שחיטה ולא בטלה דעתו דמשמע אפילו במחשבה ואין הכל צריך הכשר מפני בשר המת שהוא מטמא טומאה חמורה. וכזית מן המת שחפהו הכל מטמא טומאה חמורה דבוקעת ועולה כיון שאין עליה אהל טפח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החותך </b> בשר מאדם חי להאכילו לכלב צריך מחשבה לאדם לאחותי ליה טומאה כדאמרינן התם ריש פרק דם שחיטה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>גוזל </b> שנפל לגת ומת צריך מחשבה לנכרי כדתניא פ\"ח דטהרות וכדאמרינן פ' בא סימן דגת מאסתו ואם חשב לכלב טהור כדתנן נמי התם לת\"ק דר' יוחנן בן נורי ומחשבת חש\"ו טהור כדתנן נמי התם ואם העלוהו לאדם שעשו מעשה לאדם טהור כדתנן התם שיש להם מעשה ולא מחשבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכלין </b> מקבלין טומאה בכל שהו ואין מטמאין אוכל אחר עד שיהיה בטמא כביצה וכדתניא בת\"כ אוכל יטמא מלמד שמטמא בכל שהוא יכול יטמא אחרים בכל שהו ת\"ל אשר יאכל ור\"ת מפרש דאין אוכל מקבל טומאה מן התורה אלא בכביצה וכדמייתו בתוספתא פרק קמא ומייתי לה פרק בתרא דיומא אוכל אשר יאכל אוכל הבא מחמת אוכל אחר דהיינו ביצה דגדי מחוסר שחיטה ובן פקועה מחוסר קריעה ופריך ואימא ביעתה דצפרתא וכו' רבי אבהו דידיה אמר וכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה אוכלו כאחד ושיערו חכמים אין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה דתרנגולתא בלא קליפתה כחכמים דפליגי אר' נתן ור' דוסא בבריתא פרק כיצד משתתפין דף פ\"ג וטעמא כיון דדרשינן אוכל שאתה אוכלו כאחד א\"כ בלא קליפה קאמר והיינו אסמכתא בעלמא דמדאוריתא אין אוכל מטמא אוכל כדתניא ונפל מנבלתם עליו טמא הוא הוא טמא ואין עושה כיוצא בו וכדאמרינן נמי פרק על אלו מומין וכדמשמע בפסחים בפ\"ק עלה דמתניתין דר' יוחנן סגן הכהנים אומר וכו' דף י\"ד וכמו שכתב הרב ז\"ל פרק ז' מהלכות שאר אבות הטומאות. וכן האוכל אוכלים טמאים אינו נפסל עד כביצה ומחצה וזהו חצי פרס דתנן פרק כיצד משתתפין חצי חציה לפסול את הגויה מלאכול בתרומה מדרבנן היא דמדאוריתא אין אוכל מטמא אדם ורבנן גזרו וכדאמרינן פרק בתרא דיומא הנח לטומאת גויה דלאו דאוריתא ואמרינן בגמרא מאן חכמים דאמר ביצה ומחצה ר' יוחנן בן נורי דמתני' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>המשקין </b> מתטמאין ומטמאין בכל שהן כדמשמע פרק קמא דפסחים דף י\"ד דאמרינן דאיכא משקין בהדי בשר דקא מטמא מחמת משקין וסתם משקין דבהדי בשר ליכא בהו רביעית כמו שמדקדק ריב\"א שם בתוספתא. כל המשקין מצטרפין לפסול את הגויה ברביעית וכל האוכלין לטמא כביצה ולחצי פרס כדתנן סוף מקואות ובמעילה פרק קדשי מזבח והיינו מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העור </b> המחובר בבשר ומרק ותבלין וכו' וכל הני דתנן פרק העור והרוטב ופרק קמא דטהרות מיטמאין מדאוריתא דהוה כאוכל ומטמאין ופוסלין מדרבנן כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>כביצה </b> אוכל שנתמעט בחמה וכן כזית מן המת ומן הנבלה וכעדשה מן השרץ שנתמעטו טהורין כדתנן פרק שלישי דטהרות ואם חזרו ותפחו שהניחן בגשמים חזרו לכמות שהיו דאין דיחוי באיסורין כדאמרינן פרק כל המנחות באות מצה גבי האי מתניתין דכיון דהיה בו שיעור וצמקה וחזרה לכמות שהיה מיחייב מדאוריתא דהא אית ביה שיעורה והוה ליה שיעורה נמי קודם ומיהו כשצמקה הא לית בה שיעורה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עלי </b> בצלים ובני בצלים ופת סופגנין אם יש בהן חלל ממעכו כדתנן פרק ב' דעוקצין דהיינו לטמא אוכלין מדרבנן. ובשר עגל שנתפח כדרכו ושל זקנה שנתמעט מכמות שהן כדתנן נמי התם. ואגוז ותמרים ושקדים המתקשקשים משתערים כמות שהם כדתנן בתוס' דעוקצין דמתחלתו לא היה מתקשקש והשתא שנתיבש האוכל נתמעט וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כדתנן במעילה פרק קדשי מזבח דף י\"ז דם השרץ והבשר אין מצטרפין כלל א\"ר יהושע כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין כגון נבלה ונבלה וחולד ועכבר טומאתו ולא שיעורו כשרץ ונבלה דטומאתן טומאת ערב ואין שיעורן שוה שיעורו ולא טומאתו כמת ונבלה לא טומאתו ולא שיעורו כמת ושרץ דזה בכזית וטומאת שבעה וזה בכעדשה וטומאת ערב אין מצטרפין ובספרי הרב יש טעות שאם לא היו שוים לא בשיעור ולא בטומאה כגון בשר נבלה ובשר השרץ אין מצטרפין וצ\"ל כגון בשר המת ובשר השרץ כדאמרינן וכששיעורן וטומאתן שוין דמצטרפין ילפינן לה התם במעילה מדכתיב גבי שרצים הטמאים ה\"א יתירא מלמד שמצטרף אפילו חצי שיעור משרץ זה וחצי שיעור משרץ זה וכן שרץ ודם שרץ וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אוכלין </b> טמאין מצטרפין לטמאה כקל שבשניהם כגון חצי ביצה אוכל שני וחצי ביצה אוכל שלישי הרי זה שלישי וכדתנן פרק קמא דטהרות לכולהו הני בבי דמייתי הרב ז\"ל עד סוף הפרק והכל מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ידות </b> האוכלין שהן העצים הרכים הסמוכים לאוכל ושומרי האוכלין שהן הקליפה שעל האוכל היא מתטמא ומטמא ולא מצטרף והשומר מצטרף נמי וכדתנן במתניתין קמייתא דעוקצין וכדילפינן ריש פרק העור והרוטב על כל זרע זרוע כדרך שבני אדם מוציאין לזריעה חטה בקליפתה ושעורה בקליפתה וכו' וידות ילפינן מדכתיב וכי יתן מים וגו' טמא הוא לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות דהם צורך לאוכל לאוכלם ובנבלה נמי כתיב אשר היא לכם הרי יד להוצי' טומאה ואם יד מכניס ומוציא קרא דשומר למה לי דשומר עדיף מיד ואתי בק\"ו משום דמגינה אאוכל ש\"מ שומר מצטרף ואמרינן נמי דתלתא קראי כתיבי זרע זרוע אשר יזרע חד לשומר דזרעים כדא' וחד לשומר דאילנות אף על גב דאינו נזרע אלא נוטעין ייחור וחד לשומר דבשר ובצים ודגים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הבוצר </b> לגת אין לו יד וכן הקוצר לסכך כדאמרינן פרק קמא דסוכה דף י\"ג דכי איתרבו ידות לטומאה בפרק העור והרוטב הני מילי ביד הצריכה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וידות </b> האוכלין שבססן בגורן טהורות כדתנן בעוקצין ומייתי לה התם פ\"ק דסוכה וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בהו וטהרו מלקבל טומאה. פסיגה שהיא אשכול שנתפסג ונתפצל טהור ואם נשתייר בה גרגיר אחד טמא על ידי היד כדתנן התם פ\"ק דעוקצין וכן תמרה אם נשתייר בו תמרה כדתנן התם וכן של קטניות כת\"ק דרבי אלעזר בן עזריה התם במתניתין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שומר ע\"ג שומר כקליפת אגוזים העליונה שבשעת לקיטה כדמשמע פרק ב' דעוקצין ופרק העור והרוטב גבי נץ של רמון אין מצטרף."
+            ],
+            [
+                "<b>שלש </b> קליפות בבצל החיצונה טהורה ואמצעית אם היתה שלימה חשיב שומר כדתנן התם. כל הקליפין הן שומר וקליפות פולין ותרמוסין עדיפי משומר דאם כנסן לאוכל מתטמאין וכדתניא בתוספתא קליפה מלפפין מתטמאין וכו' השעורין לחים קליפתן מצטרפת וחטה בין לחה בין יבשה כדתניא במנחות פרק רבי ישמעאל דף ע' דקליפת חטין דקה ורכה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הגרעינין מתטמאות ומטמאות ולא מצטרפות חוץ משל תמרה לחה שמצטרפת כדתנן פרק שני דעוקצין וחותם שעליה אינו מצטרף ושעל היבשה מצטרף מפני שהוא דבוק באוכל וכדתנן התם וגרעינה של לחה שיצאה מקצתה שנאכל מקצת התמרה מה שכנגד האוכל מצטרף וכן עצם שכנגד הבשר כדתנן נמי התם ואם היה הבשר מצד אחד אינו מצטרף אלא מה שתחת הבשר עד חלל העצם ואם אין לו חלל כעובי האזוב וכדתנן התם לרבנן דרבי שמעון וכו'. קולית אפילו בשר כפול שבה גורר את כולה לטומאה כחכמים בתוספתא וכו'. גרעיני זתים ותמרה אף על פי ששלקן אין מטמאין ושל חרובין אם שלקן מתטמאין כדתניא בתוספתא דעוקצין פרק ג'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b> מיטמאין ומטמאין ומצטרפין שום בצלים וקפלוטות לחין ופיטמא שלהן והני אחריני כדתנן לכולהו במתניתין ריש עוקצין ואם הן לחין והני אחריני דתנן התם בסיפא לא מצטרפי משום דהוו ידות ושיעור הידות מפ' נמי התם ושאר כל העוקצין ושרשי קלפי הכרוב וחלפי תרדים והלפת וכל הני דחשיב הרב ז\"ל דתנן להו נמי התם לא מטמאין ולא מתטמאין ולא מצטרפין ופטמא של רמון דמצטרפת והנץ תנן נמי פרק ב'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רמון </b> ואבטיח אין הנשאר חיבור לנימוק ולא הנשאר מן הקליפה מצטרף וכשנימוק באמצע אין הצדדין חיבור ואין קליפתו מצטרפת כדתנן נמי התם ועלי ירקות ירוקין מצטרפין ולא לבנים כדתנן נמי התם."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האגוזים </b> והשקדים שנסדקה קליפתן עדין הוא חיבור לאוכל עד שירצץ הקליפה כדתנן התם פרק ב' דעוקצין."
+            ],
+            [
+                "<b>ביצה </b> שנקב בה מקום לגומעה אין שאר הקליפה חיבור ששותת מן הנקב ההוא ואם היתה שלוקה כל קליפתה חיבור עד שירצץ כדתנן נמי התם ואם נתבלה בקליפה לעולם חיבור כדתני' בתוספתא התם."
+            ],
+            [
+                "<b>עצם </b> שיש בו מוח חיבור עד שירצץ וצמר שבראשי הכבשים ושיער של זקן התיישי' עד שיתחיל לתלוש."
+            ],
+            [
+                "<b>כנפי </b> חגבים וקשקשי דגים חיבור עד שיתחיל לקלוף כדתניא התם בתוספתא רמון שפררו חיבור עד שיקישנו הקנה כדתנן התם. שרביטי תמרים אינם חיבור כדתניא התם. מלפפון שחתכו חיבור עד שיפרק וכמו ששנוי בתוספתא אלא שבגרסת התוספתא שמצאתי כתוב זה שהתחיל בו אינו חיבור והשאר חיבור וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המחתך </b> ירקות לבשל במתניתין פרק ב' דעוקצין אוכל ומעורה במקצת אם השני עולה עמו חיבור ואם כשאוחז בטמא ישמט האחר אינו חיבור כחכמים ריש פר' שלישי דטבול יום וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> האוכלין שהיו בהן עלין או קלחי' את שדרכו להאחז בעלה או בקלח אם נתלה עמו הרי זה חיבור כטבול יום כדתנן התם וכן אם היה לו יד ואם אין לו לא יד ולא עלה אם אוחז בטמא והב' עולה עמו חיבור כדתניא התם בתוספתא דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>האגוזים </b> שחברן כמו חבל הרי זה חיבור התחיל לפרק אין השאר חיבור כדתנן פרק שני דעוקצים ובתוספתא אפילו מאה כור אין כולן חיבור כיון שהתחיל לפרק וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>קליעה </b> של שום חיבורו טהור שאין חיבור אדם חיבור לכל דבר וכן אתרוג שנפרש ותחבו בכוש כדתניא בתוספתא דאהלות פרק ה' ובתוס' דטבול יום פ\"ג ויש לחלק בין חיבור זה לחיבור אגוזים ובצלים דלעיל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>עיסה </b> שנילושה במי פירות אינה חיבור כדתניא פרקא קמא דעוקצין בתוספתא דאין דבר מחבר אלא שבעה משקין בלבד ואפילו הוכשרו מעיקרו כמו שמפרש הר\"ש ז\"ל פרק שלישי דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>הממעך </b> אוכלין וקבצן כדבלה אם נפלו משקין טמאים על מקצתו השאר טהור כדתניא בתוספתא פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [
+                "<b>תמרים </b> וגרוגרות ששלקן ונעשו אום הרי אלו חיבור כתנא קמא דרבי בתוספתא דעוקצין פרק שני וכו'. זתים שניטמאו ונעשו גוש אחד הוי חיבור ואם עתיד להפך האום של זתים כיון שתקע בה היתד אינה חיבור כדתניא בתוספתא דטהרות פרק עשירי אוכל פרוד שהוא מכונס ודבק מצטרף לכביצה כחכמים דפליגי ארבי דוסא פרק שלישי דעדיות וכו'. גושי זתים הרבה נגע טומאה באחד מהם הוא ראשון ושבצדו שני כדתניא נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ככר </b> של תרומה שהשיך לה אחרות כולן ראשון פירשה האחרות שניות כדתנן פ\"ק דטהרות וכן אם היתה שניה הראשונה פירשו השאר [שניה] שלישיות אפילו לא פירשו השאר טהורות כדתנן נמי התם וכו'. ככרות של תרומה נושכות נטמאת אחד מהן בשרץ כולן ראשון אף על פי שפירשו בידים כולן שלישיות כדתנן נמי התם ובמשקין תנן נמי התם דכולן שניות אע\"פ שפירש כדאמרינן וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הנצוק </b> אינו חבור לא לטומאה ולא לטהרה כדתנן פרק שמיני דטהרות ואם הוא משקה צונן לתוך משקה חמין טמא ויטמא משקה הצונן והכלי מפני העשן שמתערב בעליון על יד הניצוק כדמייתי התם במתניתין דפרק חמישי דמכשירין וכן אם הזיעו ידי האשה המגיסה הקדרה מן ההבל ניטמאו ידיה וכן אם היו ידיה טמאות ניטמאת הקדרה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ודבש </b> של זיף וצפחת שהם שני מקומות בארץ ישראל שהדבש עב הניצוק הוי חבור כדתנן נמי התם והאוכלין אין הניצוק שלהן חיבור כדמשמע פרק כ\"ג דנזיר דף נ'. וכן הנצוק אין חיבור לטהר המים במקוה כדתנן פרק שמיני דטהרות וכן הקטפרת שיש עליו משקה טופח אינו מחבר שאר המשקין שבמדרון לא לטומאה ולא לטהרה כדתנן נמי התם אבל שבאשבורן הוי חיבור כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>עריבה </b> שהיא קטפרס ועליה משקה טופח וג' חתיכות כביצה אין מצטרפות שני חתיכות כביצה מצטרפות ומשקה כעין החרדל מצרף כולן כדתנן התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>טבול </b> יום פוסל אוכלי תרומה ומשקה תרומה ועושה אותן שלישי ובקדש עושה רביעי כדתנן ריש פרק שני דמעילה לחכמים דרבי מאיר וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ויש </b> דברים שאינם חיבור בטבול יום אף על פי שהוא חיבור בשאר טמאים וכדתנן במתניתין קמייתא דמסכת טבול יום ועוד יש קולא בטבול יום שיש אוכלין שהם מיוחדים לאדם ומתטמאים ובטבול יום טהורים כחכמים דרבי מאיר התם במתניתין והר\"ש ז\"ל תמה על זה כיון דאוכלין אלו מקבלין טומאה מדאוריתא כדילפי' מדכתיב על זרע זרוע אפילו חטה בקליפתה וטבול יום נמי דאוריתא וכו' היכי טהורים בטבול יום ומפרש מתניתין דלא איירי לענין חיבור קליפה כשעורה אלא דלא חזו לאכילה כולי האי שעורה וכוסמת בקליפתן ובשאר הטומאות גזור ולא בטבול יום והיינו מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>וכל </b> יד שהוא חיבורו לטומאה הוא חיבור לטבול יום וכן אוכל שנפרס ומעורה במקצת ומה שאינו חיבור בטבול יום הוי חיבור לידים כדתנן התם פרק ב' דטבול יום:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טבול </b> יום שנגע באחת מחלות הנושכות שדעתו להפרישן או בחלה שעל גבי חלה אחרת שהיו בתנור ולא קרמו פניה לא פסל אלא מה שנגע כדתנן ריש טבול יום וכן אם נגע ברתיחת מים שנעשו כקובה ורתיחה ראשונה של גריסין ורתיחת יין חדש ואורז לא פסל אלא הרתיחה אבל שאין דעתו להפרישן וחלות שקרמו ורתיחת מים שלא נעשו כקובה ורתיחה שניה של גריסין ורתיחת היין ישן ורתיחת השמן והעדשים הוו חיבור לטבול יום וכל שכן לשאר טומאות כדתנן התם ריש מכלתין דטבול יום וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>בצק </b> שיוצא מן הככר בתנור וקצת הבצק שנחרך פחות מכאצבע פסל כל הככר כשנגע בו טבול יום וכן בגרגיר מלח שבככר אבל צרור או תרמוס שבככר וגרגיר מלח גדול וחרחור יותר מכאצבע שנגע בהן אפילו אב הטומאה הככר טהור ואין צריך לומר טבול יום כדתנן נמי התם וכו'. רקיק שנחרך חציו אינו חיבור אפילו לשאר הטומאות כדתני' בתוספת' דמסכת טבול יום בשר קדש שקרם עליו הקפה ונגע בה החתיכה מותרת נגע בחתיכה כל העולה עמה חיבור לה וכן תבשיל קטנית שקרם על גבי פרוסות ושמן שצף על גבי יין נגע טבול יום בשמן לא פסל היין כדתנן נמי התם פרק קמא לתנא קמא דרבי יוחנן בן נורי וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ירק </b> תרומה שנגע טבול יום בביצה טרופה שעליו לא פסל אלא קלח שכנגדו אם לא היתה כמין כובע שנתפחה הביצה וכדתנן התם מסכת טבול יום פרק שלישי ועדיות פרק שני. חוט של ביצה שקרם על דופנה של אילפס מן השפה ולחוץ אינו חיבור לטבול יום כדתנן נמי התם וכן קטניות שקרמו על גבי שפת קדרה כדתנן התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b> שניקבה וסתם טבול יום הנקב בידיו נפסלה. המערה מכלי לכלי ונגע בקלוח אף על גב דנצוק לא הוי חיבור עולה באחד ומאה כדתנן סוף פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נפל </b> חבית של תרומה בבור של יין ונשקעה ביין ונגע טבול יום ביין שבבור מן השפה ולחוץ אינו חיבור כדתנן התם בתוספתא ואם היה הבור קטן אפילו היה כלי גדול כולו חיבור ופסל התרומה שבחבית כדתניא התם ואם היתה פיטם אפילו כלי וכו' ומפרש הרב שהבור היה קטן כפיטם."
+            ],
+            [
+                "<b>הסלת </b> של מנחות ולבונה וקטרת וגחלים של מחתת יום הכפורים שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן כדתניא בפסחים פרק קמא ובפרק חומר בקדש גבי מתניתין דכלי מצרף מה שבתוכו לקדש מדכתיב כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת הכתוב עשה לכל מה שבכף אחת ומותיב מהא מתניתין דפסל את כולן מפני שהכלי מצרפן יחד והא דרבנן היא מדתניא לה גבי אפר פרה דרישא דהוי דרבנן דמהאי קרא דכף אחת לא איירי אלא בקדשי מזבח ומשני דלא נצרכא אלא לשיירי מנחות דאלו מדאוריתא הצריך לכלי דומיא דקטרת שבכף הוא דילפי' הכלי מצרפו אבל מה שאינו צריך כשיירי מנחה שהן אכילת כהן רבנן הוא דגזרו דכלי מצרפו תינח סלת קטרת ולבונה מאי איכא למימר כגון שצברן על גבי קטבלא שהוא עור שלוק ואף על גב דאין לו תוך דומיא דכף מצרף מדרבנן ובגחלים אמרינן בירושלמי תפתר בגחלים של יום הכפורים שבמה שהיה חותה היה מכניס אבל של כל יום לא כההיא דתנן נתפזר ממנו קב גחלים מכבדן לאמה והרי מפ' הירוש' בענין אחר כמו שכתבו התוספות שם פרק חומר בקדש."
+            ],
+            [
+                "<b>מקפה </b> של חולין או רקיק שנגע טבול יום בשמן תרומה שצף עליהם לא פסל אלא השמן ואם עירב הכל כל מקום שהולך השמן פסול כדתנן פרק ב' דטבול יום וכן בשמן שצף על גבי ירק של חולין כדתנן התם פרק ג'. המקפה של תרומה והשום והשמן של חולין שנגע טבול יום במקצתן פסל את כולן ואיפכא לא פסל אלא מקום מגעו ואם היה השום מרובה והן גוש בקערה הולכין אחר קרוב ושאר הנידוכין במשקין שדכן שלא במשקין אף על פי שהן גוש בקערה לא פסל אלא מקום מגעו כעיגול דבילה כדתנן התם פרק שני דטבול יום."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>עיסה </b> שקרא שם חלתה בצפונה או בדרומה ונגע טבול יום במקצת העסה הרי זה חיבור לחלה ואם נטלה החלה וחזרה לה אינה חיבור כדתניא ריש פרק שני דתוספתא דטבול יום. עיסה שנדמעה או נתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום כדתנן פרק שלישי דטבול יום משום דבתר עסה אזלינן אף על גב דאסורה לזרים כדתנן פרק שני דערלה. עסה שהוכשרה במשקין ונילושה במי פירות לא פסל אלא מקום מגע טבול יום בלבד כרבי עקיבא התם במתני' פ\"ג."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מעשר </b> ראשון שהוכשר ונגע טבול יום או ידים מסואבות אינן פוסלין אותו כחולין טהור וכדתנן ריש פרק רביעי דטבול יום ואף על גב דהאי מעשר טבול לתרומה קסבר דחולין הטבולין לחלה לאו כחלה דמו דפלוגתא היא בסוטה פרק כשם א\"נ לגבי טבול יום ושני לא הוי כחלה כדמפרש פרק קמא דנדה כדמייתי הר\"ש ז\"ל על הא מתניתין פרק רביעי דטבול יום וכן אשה טבולת יום לשה ומפרשת חלה קודם קריאת שם וכן בעריבה טבולת יום ולגין שהוא טבול יום להוציא תרומת מעשר על יין שבחבית כדתנן נמי התם נשברה החבית קודם שתחשך הלגין בטבלו נשבר הלגין החבית בטבלו כדתנן נמי התם משום דלא עשאו תרומת מעשר אלא עד שתחשך שיעריב שמשו של לגין וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טבול </b> יום מטומאת מת ומבעילת נדה עושה בבית הבד ולא טבול יום של זב וזבה שמא יראו ויסתרו למפרע כדתניא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שמן </b> ודבש שניטמאו וקרשו ונימוחו הן ראשון לטומאה לעולם כחכמים דאמרי אף הדבש במתניתין דפרק שלישי דטהרות ורבי שמעון שזורי אומר אף היין ופסקינן פרק הקומץ כרבי שמעון ואמרינן דדוקא יין אמרינן דהוו תחלה ולא שמן ודבש היינו כשהיה קרוש כשנטמא אפילו נמחה אחר כך אבל ניטמא ואחר כך קרש ונימוח הוי תחלה לעולם."
+            ],
+            [
+                "<b>רוטב </b> וגריסין וחלב שקרשו הוו כאוכלין במחשבה היה בהן משקה טופח הוו כמשקה והוו תחלה לטומאה ויטמאו כשהן משקין נקפאו הוו שניים כאוכל שניטמא נימוחו והיו יותר מכביצה טמאין שכיון שיצאת טפה ראשונה נטמאת בכביצה שנשאר באוכל ואותה טפה תטמא שאר הטפות וכדתנן ריש פ\"ג דטהרות אבל כביצה מכוון טפה ראשונה שנימוחה לא נטמאה דמכי יצאת אימעיט מכביצה לא מטמאה אפילו מדרבנן דמדאוריתא אין אוכל מטמא אוכל כדאמרינן לעיל והא דטהור כביצה מכוון היינו דלא הוו ראשון כמשקין אבל טומאת אוכל שני בעלמא אכתי הויא דלהיכן הלכה כדפי' הר\"ש ז\"ל עלה דמתניתין וכן טמא מת שסחט זתים וענבים שהוכשרו אם היו כביצה טהורין אם לא נגע במשקה יתר מכביצה טמא כדתנן נמי התם ואם היה זב או זבה אפילו גרגר יחידי טמא במשא הזב וכן זב שחלב את העז כדתנן נמי התם דטפה ראשונה טמאה במשא זב דמטמא במשא כדילפינן בדוכתיה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>קדרה </b> של כבשין של חולין שנגע אב הטומאה בעלה נגוב בחוץ לקדרה אפילו הוא כביצה הכל טהור (בשלו) חזר לקדרה [הכל טמא] ואם היה בה משקה הכל טמא אם יש בה כביצה כדאמרינן ריש פ\"ב דטהרות במתניתין דהאשה שהיא כובשת ירק בקדרה ואם היה מגע טמא מת שהיא ראשון אם יש כביצה הכל טמא בין נגע במקום המשקה בין בנגוב כדתנן התם ונראה דמיירי שנגע בעלה שתוך הקדרה וכמו שנראה מפי' הרב ז\"ל שם עלה דמתניתין ובבא זו חסרה כאן בספרי הרב ז\"ל. ואם היו כבשים של תרומה וניער אותם טבול יום ויש משקין על ידו ספק מן הקדרה ניתנו ספק מן הקלח שנגע הירק פסול והקדרה טהורה כדתנן נמי התם שהמשקין שניטמאו מחמת הידים אין מטמאין את הכלי."
+            ],
+            [
+                "<b>טמא </b> שנפל ממנו גרגר ענבים יחידי מוכשר לגת אם ניטל עוקצו ניטמא הגת כטפת משקה שבראש הגרגיר במקום העוקץ כיון שהענבים מוכנים לדרכן ורוצה במשקה היוצא מהם ואם נפלו ממנו ענבים ודרכן במקום מופנה שבגת שאין שם ענבים ולא יין יתר מכביצה טמא שטפה ראשונה שטמאה בכביצה מטמאה כל המשקה אחריה וכדתנן פרק בתרא דטהרות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>גוש </b> של זתים טמאין שהשליכו לתנור והוסק אם היה יתר מכביצה טפה ראשונה שיצאת טמאה את התנור כדתנן פרק שלישי דטהרות ואם היו פרודין שאינן גוש ואפילו הן סאה טהור כדתנן התם דאין מצטרפין לביצה זו."
+            ],
+            [
+                "<b>עצים </b> שנבלעו בהם משקין טמאין בטלו בעצים ואין מטמאין התנור בהסק ואפילו נפלו עליהן גשמים לרצונו אין המים שעליהן מתטמא מן המים שנבלעו כדתנן פרק ה' דמכשירין ולא יסיקם אלא בידים טהורות כדתנן נמי התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שרץ </b> שנמצא ברחים של זתים אם היו משקה מהלך הכל טמא נמצא על גבי עלים אם אמרו הבדדין לא נגענו בשרץ נאמנים ועלה נמי לאו בר קבולי טומאה הוא נמצא על גבי זתים פרודים אם נוגע כביצה הכל טמא כיון שהזתים שהשרץ נוגע בהן יש בהן כביצה ואם הם פרודים ע\"ג פרודים והמשקה מלמטה אע\"פ שנגע בכביצה אין טמא אלא מקום מגעו כדתנן פ\"ט דטהרות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>עם </b> הארץ שהושיט ידיו לגת אשכול שנגע בו וכל סביבותיו טמאים וכל הגת כולה טהורה דמפסקי אשכולות כדאמרינן שלהי ע\"ז בפלוגתא דרבי ור' חייא כחד מנייהו דאמר הכי ואורו ליה רבנן לר' יהודה הכי כדאמרינן התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הגפת </b> והזגים שהלכו עליהן טמאים ואחר כך יצאו מהם משקין טהורים כדתנן פרק ט' דכלי' שמתחלתן נעשו בטהרה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הבדדים </b> שנכנסים ויוצאים לתוך בית הבד על משקין טמאין אם יש בין משקין למקום הזיתים ארץ כדי שינגבו רגליהם מאותם משקים טהורים. ככרות הקדש שהיו בגומותיהן משקין של קדש ונגע שרץ באחת והיא בשניה והיא בג' אפילו מאה כולן ראשון מפני המשקה וחבת הקדש והוו כמשקין שאין מונין בהם ב' וג' ואם היו של תרומה משלישית והלאה טהור ובמשקה טופח הכל טמאות וכולן שנויות חוץ מן הראשונה וכדתנן פ\"ק דטהרות והר\"ש פי' שהככרות מונחות בטבלא שיש בה גומות גומות והמשקין שם והכלי שהוא הטבלא מצרפן."
+            ],
+            [
+                "<b>אבעבוע </b> הנעשה בדופן החבית חלולה מכח האש אם נגע אב הטומאה במשקה שבאבעבועות דרך נקב שבחוץ ניטמאו כל המשקין שבחבית דרך נקב שכנגדו מבפנים או למטה ממנו כדתנן פרק ב' דטבול יום וטמאה נמי באהל המת אפילו היתה החבית מוקפת צמיד פתיל שהרי הנקב מפולש לאויר ואפילו נקב שבצד פנים למעלה והחיצון מלמט' וכדת' התם דבאב הטומא' טהור ובאהל המת טמא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תולדות </b> שבעה משקין כיוצא בהן כגון כל היוצא מן האדם כדתנן פרק ששי דמכשירין דמדכתיב וכל משקה אשר ישתה דרשי' בת\"כ יכול מי תותים ומי רמונים תלמוד לומר אשר יבוא עליו מים מה מים שאין להן שם לווי אף כל שאין לו שם לווי יצאו אלו ומדלא ממעטינן אלא הני דאית להו שם לווי משמע דכל תולדות המשקין שאין למשקין שם לווי מתטמאין ומכשירין אע\"פ שהתולדות יש להם שם לווי ואשכחן נמי בתולדות מים דאיקרו מים כדאמרינן בתוספתא דשבת מנין לדמעת העין דאיקרי משקה דכתי' ותשקמו בדמעות שליש ומי האף דכתיב ועפעפינו יזלו מים אבל היוצא מן הבהמה ומלח שנמחת הוו כמי פירות כדתניא שלהי תוספתא דמסכת מכשירין דם קילוח אינו מכשיר כדאמ' פרק ב' דחולין דף ל\"ה ונתז דם על האוכלים ונתקנח בין סימן לסימן תולין לא אוכלין ולא שורפין כדאמרינן נמי התם דתולדות דדם הקז ודם שחיטת בהמה חיה ועוף טהורים השותת ולא המקלח וכן דם היוצא עם הליחה וכו' אינו מכשיר כדתנן לכולהו הני פרק ו' דמכשירין ודם שרץ כבשרו מטמא ולא מכשיר כדתנן נמי התם ופרק קדשי מזבח דמעילה וילפינן לה התם מדכתיב וזה לכם הטמא להביא דמו שיטמא כבשרו יכול יכשיר את הזרעים תלמוד לומר לכם לכם הוא מטמא ואינו מכשיר. מי החלב הוי תולדות חלב אע\"ג דלענין בשול בשר בחלב אינן כחלב הכא תולדות הוו כמשקין כדילפינן וחלב שאין צריך לו וחלב זכר אינו מכשיר וכן חלב בהמה וחיה היוצא שלא לרצון כדתנן נמי התם פרק ו' דמכשירין וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשקין </b> שיוצאין מן הטמאין שהן אבות הטומאה בזוב הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו מטמאין בלא הכשר שהכשר והטומאה באין כאחד וכדילפינן פרק דם הנדה דהני משקין מטמאין וכדילפינן בדוכתיה ולענין הכשר לא גרעי מתולדות מים דאמרינן לעיל דמכשירין כמי רגלים והני אחריני."
+            ],
+            [
+                "<b>משקין </b> היוצאין מטבול יום אינם מכשירין אלא לרצון הזיעה וליחה סרוחה ורעי ומשקין בן ח' והשותה מי טבריה אף על פי שיוצאים נקיים אין מכשירין ולא מטמאים כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>השותה </b> שאר משקין ויצאו הרי הן משקין כשהיו דאין שאר משקין טהורים בטבילת הגוף דמים טמאים לחוד הוא דאם טבל והקיאן טהורים דנטהרו בטבילת הגוף כדתנן בסוף מקואות משום דמים יש להן טהרה במקוה מה שאין כן בשאר משקין שאפי' טבל והקיאן טמאים ומים טמאים נמי אם הקיאן קודם טבילה טמאים דאף על פי שטבלה טומאתן בתוך מעיו חזרו וטמאו במגע כשיצאו."
+            ],
+            [
+                "<b>בא </b> במים שאובין והזיע זיעתו טמאה דמחמת המים היא וכדתנן פרק שני דמכשירין. זיעת בתים וכיוצא בהם אף על פי שהם טמאים זיעתן טהורה כדתנן ריש פרק ב' דמכשירין ומרחץ טמא זיעתה טמאה כדתנן נמי התם מרחץ טהור זיעתה מכשרת הפירות שהכניסו בה כיון שהיא טהורה שהיא ממי מעיין וכן מים שנתכנסו במים שהכניס בה זיעת הבית שמחמת הבריכה הטמאה טמאה. וב' ברכות בבית אחד טמאה ואחד טהורה המזיע בבית אזלי' אחר הקרובה לו כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המוהל </b> בשמן כדאמרינן בשבת פ' חבית ומשקין המנטפין מסלי זתים וענבים אינם משקה עד שיערה לכלים כדאיתא התם פ\"ה דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>השוקל </b> ענבים בכף מאזנים הנוטף אינו משקה עד שיכניסנו לכלי וכדתניא בתוספתא דפרק ששי דמכשירין הדורך ענבים של תרומה בחבית טהור אף על פי שהיין צף כיון שאינו נמשך וכן הגוי אינו חושש משום יין נסך כדתניא התם בתוספתא דמכשירין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משקה </b> בית המטבחיים שבעזרה והוא דם הקדשים והמים שמשתמשין בהם בעזרה טהורין לעולם ואינם מתטמאים ולא מכשירין כדתנן פרק בתרא דעדיות משקה בית מטבחיים דכן דהיינו מטומאת משקין ושאין מכשירין ומייתי לה פרק קמא דע\"ז ופרקא קמא דפסחים וכרב פפא דאמר אפילו למאן דאמר טומאת משקין דאוריתא משקה בית מטבחים הלכתא גמירי לה ואף על גב דהאי מימרא דרב פפא סלקא בקשיא אפילו הכי איפשר דהוי הלכתא שהרי כתוב בספר כריתות בשער ג' סימן ע\"ב כל מקום שנאמר קשיא הדבר תלוי ועומד ע\"כ וכן נראה מדכלל דם קדשים בהדי משקה בית מטבחים דכן ודם מדאוריתא הוא דאינו מכשיר כדילפינן ריש פרק כל שעה ובפרק ב' דחולין מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים דם שנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר וא\"כ דם קדשים שנשחטו בעזרה אינו מכשירן עד שיפלו עליהם משקין חוץ לעזרה דלא מיקרו משקה בית מטבחים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פרת </b> קדשים שעברה בנהר ונשחטה בעזרה אם עדיין משקה טופח עליה הרי זה מוכשרת כדאמר שמואל סוף פרק קמא דפסחים והיינו משום שאי אפשר שלא יפלו מן המשקה על הבשר כשהוא מפשיט א\"נ דיש שומר להבשר ובכל העור באו מים כמו שפי' התוספות שם פרק קמא ולפיכך אם נמצאת מחט טמאה בבשר טמא. וכן אם היתה הפרה חסומה כשנכנסה לירושלם אף על פי שאין המחט ידועה הבשר טמא מפני שנגע בכלים שחוץ לירושלם דהוו להו ספק כלים של מקומות אחרים דגזרו עליהם טומאה מדרבנן כדאוקימנן סוף פרק קמא דפסחים. ואם נמצאת המחט בפרש הבשר טהור כדתנן נמי התם פרק שני דעדיות וכו' וחבת הקדש נמי מכשרת לטומאה וכתב הרב שהוא מדבריהם ובפרק שני דחולין ילפינן לחבת הקדש דמכשר מדכתיב והבשר כל טהור וגו' והאי והבשר יתירא הוא דהא רישיה דקרא בבשר משתעי לרבות עצים ולבונה דלאו בני אכילה נינהו אלא חבת הקדש מכשרתן ומשויא להו אוכל ואף על גב דחבת הקדש מכשרת מדאוריתא אפ\"ה נפקא מיניה מהא דאמרינן משקי בי מטבחים דכן דאם לא דכן ומכשרי יש כמה דברים שמביאין בעזרה דלא שייך בהו חיבת הקדש כגון בבכורים או חולין שאוכלין בעזרה כדי לאכול המנחה או הזבח על השבע כמו שכתבו התוספות דפסחים ופרק ב' דחולין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הבוצר </b> ענבים לא הוכשר והוי מי\"ח דבר שגזרו בית שמאי ובית הלל כדאי' פרק קמא דשבת. והכשר זתים משעת גמר מלאכה הוי נמי מדרבנן וכן כל שאר הפרק מדרבנן בטהרות פרק עשירי ופרק אחד עשר ופרק תשיעי ופרק ששי משנה ותוספות ושבת פרק חבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכשר </b> אוכלין במים ילפינן להו בפרקא קמא מדכתיב וכי יותן מים על זרע וגו' היינו אחר שנעקרו כדאמרינן התם וכן לרצונו דבעי' כי יותן דומיא כי יתן כדאמרינן התם וכל לרצון בין בתחלה בין בסוף הוכשר כדתנן ריש מכשירין דכל דניחא ליה בין בתחלה בין בסוף הוכשר וקרינן ביה כי יתן אי נמי כיון דכתיב כי יתן וקרינא כי יותן משמע תרוייהו לרצון ושלא לרצון והיינו כהאי גוונא אבל שלא לרצון כטומן פירות במים מפני הגנבים לא כדתנן נמי התם פרק קמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משקין </b> שנתלשו מן הקרקע שלא לרצון אין מכשירין אפילו נגעו אחר כך באוכלין ברצון וקערה שכפאה על הכותל בשביל שלא ילקה הכותל אינם כתלושין וכדתנן פרק רביעי דמכשירין ומייתי לה פרק חמישי דחולין ואיבעיא לן התם תלוש שחברו לענין הכשר ואמרינן תנאי היא אי הוי מחובר אי הוי תלוש דאי אחשבינהו לגשמים בירידתן לצורך שום דבר תלוש ואחר כך נפלו פירות לתוכן אף על פי שלא ידע הוכשרו כדתנן ריש מכשירין כל שתחלתו לרצון וכו' ואי אחשבינהו בירידתן לצורך דבר מחובר לא מכשרי וכדתניא בת\"כ אשר יבא עליו מים אין לי אלא מים וכו' יכול אפילו הן בבורות וכו' תלמוד לומר כלי אין לי אלא בכלי מנין לגבל בהן את הטיט ולכבס בהן את הכלים תלמוד לומר בכל יטמא יכול אפילו בבורות וכו' תלמוד לומר כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע אף כל וכו' יכול אפילו חישב עליהם שירדו בבורות וכו' יהיו מכשירין תלמוד לומר אשר ישתה אין לי אלא שמלאן לשתיה מנין שאם חישב עליהם להדיח עצים ואבנים ת\"ל מים אלמא אחשבינהו לצורך תלוש מכשרי לצורך מחובר לא מכשרי אלא אם כן ניחא ליה בנפילת הפירות לתוכן דהיינו הדר אחשבינהו לתלוש דהא דאמרינן בפסחים מחוברין מכשירין היינו דניחא ליה שיפלו פירות לתוכן וכשכפה קערה בשביל שיודח הכותל הוי בכי יותן כדיוקא דסיפא דמתניתין דהכופה קערה וכו' כיון דאחשבינהו לצורך הכותל אף על גב דהוי מחובר וכותל מערה שאינו של בנין המים שבה אינם כתלושין כדאמרי' התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>השותה </b> ועלו מים בשפמו ובפיו הוו תלושין לרצון כדתנן ריש פרק ד' דמכשירין דכיון שאין המים נכנסים לפיו אלא אם כן נוגעין בשפמו אחשבינהו והרי הן בכי יותן וכן הממלא בחבית המים שאחריה ובחבל שהוא לצרכה הרי הן בכי יותן כדתנן נמי התם ואם נתנה תחת הצנור מים שעל גבה ושעל החבל אינם בכי יותן כדתנן נמי התם פרק ד' וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> גשמים שירדו על מי שהיה אב הטומאה והתיזם מעליו בכל כחו טהורים כדאסיק' בכריתות פרק אמרו לו ואינם מכשירין כיון שאינן תלושים עליו לרצונו ואם ניער הוי לרצונו כדתנן התם פרק ד' דמכשירין."
+            ],
+            [
+                "<b>ודין </b> חבית ועריבה ומטביל כליו ופירות שנפלו ונותן פירות לתוך המים וקופה מלאה פירות הכל פרק רביעי דמכשירין משנה ותוספתא וכל שהוא לרצון מכשיר מדאוריתא כדילפינן מכי יתן וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דיני </b> פרק זה כולן מכשירין פרק ראשון ושלישי ורביעי ופרק אמרו לו והכשר שמרי תרומה פרק המוכר פירות וכל לרצון מכשיר כדא':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פירות </b> שירד הדלף לתוכן (וז') הוכשרו כחכמים דפליגי אתנא קמא פרק ה' ובספרי הרב כתוב לא הוכשרו ונראה שהוא טעות סופר וכל דיני הפרק מכשירין פ\"ג וד' וה' וו' ופרק ג' דטבול יום ופ' העור והרוטב הכל לרצון מכשיר כדילפי':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מים </b> שבכלים מתטמאים ומטמאים אוכלים ומשקין מדרבנן בין לרצון בין שלא לרצון אבל שבקרקעות שאין בהם ארבעים סאה אין מתטמאין ואין מטמאין אלא לרצון כדתנן ריש מקואות במעלה ראשונה דשש מעלות דבמקואות דמדאוריתא אין מים מחוברין לקרקע מקבלין טומאה כדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור אבל שאר משקין הרי הן בקרקע כמו שהן בכלים דין אחד הוא ליטמא מדאוריתא ומדרבנן. ודיני כל הפרק במסכת מקואות ותוס' דילה ות\"כ ופרק שמיני דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכלין </b> שהן בחזקת מוכשרין הרי הן בחזקת טומאה שהכל ממשמשין בהם וכל דיני הפרק מכשירין ותוס' דיליה ופרק הלוקח בהמה בבכורות וירושלמי דתרומות ופרק קמא דשבת ופ' קמא דנדה ות\"כ ופרק קמא דראש השנה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> טומאה וטהרה אינה לענין מקדש וקדשיו ומעשר שני ותרומות שהזהירה תורה עליו מליכנס טמא למקדש או מלאכול קדש או תרומה ומעשר בטומאה אבל חולין מותרין באכילה ושתיה בטומאה מדכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ובענין קדשים משתעי קרא משמע דבחולין מותר. וכן מותר אדם להתטמא בכל טומאה מדהזהיר הכתוב את הכהנים ואת הנזיר מכלל דשאר העם מותרים ואף כהנים ונזיר לא הוזהרו אלא מטמא מת כדילפינן בדוכתי' דכתיב לנפש מת וגו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> ישראל מוזהרים ברגל להיות טהורים ליכנס במקדש ולאכול בקדשים כדכתי' ובנבלתם לא תגעו ותניא בת\"כ ומייתי לה פרק קמא דראש השנה יכול יהו מוזהרים ישראל על מגע נבלה כדכתי' ובנבלתם לא תגעו תלמוד לומר אמור אל הכהנים בני אהרן מוזהרים בני ישראל אין מוזהרים וכו' אם כן מה תלמוד לומר ובנבלתם לא תגעו ברגל כדרבי יצחק דאמר חייב אדם לטהר עצמו ברגל שנא' ובנבלתם וגו' ואם ניטמא אינו לוקה מדכתיב ולאלה תטמאו כדתניא בת\"כ ואף על פי כן פרישות הטומאה מביאה לידי טהרת הגוף וקדושת הנפש וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים וגו':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות טומאת אוכלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8b7f4fb6a4df261a649dab83adb09de58894ddff
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,125 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפח </b> לטבול כל טמא במי מקוה וכל הטמאים טומאה של תורה אין להם טהרה אלא בטבילה במים הנקוין בקרקע וכל רחיצת בשר וכיבוס בגדים שבתורה אינו אלא טבילה במקוה דאיתקש כיבוס בגדים לרחיצה זימני טובא מה רחיצה טבילה אף כיבוס טבילה ודרשינן בתורת כהנים וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וכו' גבי זב מקיש כיבוס לרחיצת גופו מה רחיצת גופו בנקיות אף כיבוס בגדים בנקיות הא למדנו שיש חציצה בכלי' ומדלא כתי' ורחץ בשרו ובגדיו במים חיים דרשינן בשרו במים חיים פרט לבגדיו שהם ככל הטמאים במי מקוה ובכלי מדין נמי כתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם וגו' ודרשינן מלמד שהן טעונין הזייה אחר טבילה וזה שכתוב וידיו לא שטף במים היינו כל גופו כדתניא בת\"כ מה תלמוד לומר ידיו יכול אף בית הסתרים ת\"ל וידיו מה ידיו בנראה אף כל בשרו דכתיב ורחץ בשרו במים בנראה פרט לבית הסתרים וה\"ה לכל הטמאים כדכתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר בנין אב לכל הטמאים שיבואו במים וכדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים יש להן טהרה במקוה כדילפינן וכלי חרס אין לו תקנה אלא שבירה כדכתיב גבי זב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים וגבי טומאת שרץ נמי כתיב וכל כלי חרש וגו' ואותו תשבורו לימד שאין לו טהרה במקוה וכלי זכוכית טומאתן מדרבנן שמונים שנה קודם שחרב הבית כדאיתא פרקא קמא דשבת ומדרבנן נמי אין להם טהרה אלא שבירה ככלי חרש דתחלת ברייתן מן החול."
+            ],
+            [
+                "<b>מפץ </b> אין לו טהרה במקוה כדאיתא פרק ר' עקיבא אי משום דאינו בכלל כלים הכתובים בתורה בטהרת מקוה דכתיב וכל כלי עץ ישטף במים ומפץ אינו בכלל אלו כפי' הראב\"ד ז\"ל אי משום דאין לו טומאה וטהרה בפירוש בתורה ולכך לא נתרבה לטהרת טבילה."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> אין לו טהרה אלא במעיין כדכתיב ורחץ בשרו במים חיים וכדאיתא בתורת כהנים הזב טעון ביאת מים חיים ואין מצורע טעון ביאת מים חיים אף על פי שטעון הזייה מים חיים קל וחומ' לשאר טמאים שאינם טעונים הזייה וזבה נמי לא כתיב בה מים חיים אלא וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר דהיינו מקוה בטהרת טומאת נדתה דאיתקש זיבה לטומא' כדכתיב כימי נדת דותה תטמא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדות כדילפינן מדכתיב והזה הטהור על הטמא ביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה דכתיב בסיפיה דקרא ורחץ במים וגו' וה\"ה לזב וזבה אבל בנדה כתיב שבעת ימים תהיה בנדתה השבעה כולן תהיה בנדתה וטובלת בלילה וגבי יולדת זכר כתיב נמי שבעת ימים ויולדת נקבה שבועיים ואיתקש נמי לנדה וכדאמרינן פרק האשה בפסחים וכדכתיב פרק ד' מהלכות איסורי ביאה. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו כדכתיב והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבוא השמש ישוב אל המחנה וכתיב ברישא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה וגו' והיה לפנות ערב וגו' והא דכתיב מקרה לילה דבר הכתוב בהווה דיום נמי ילפינן מדכתיב אשר לא יהיה טהור."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הטובל צריך שיטבול כל גופו בבת אחת כדכתיב כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר מדלא כתיב וטמא עד הערב אלא ובא השמש דרשינן בת\"כ מה ביאת שמשו כולו כאחת אף ביאת בשרו במים כולו כאחת ומשם נלמוד לכל הרחיצות שבתורה שיהיו כאחת ושערו היינו כגופו דכתיב בזב והנוגע בבשר הזב ודרשי' נגיעת שער שהוא כבשר וגבי מת נמי מרבינן טומאה בשיער כדכתב פרק קמא דהלכות טומאת מת ואין חציצה בטבילה לבוש בגדים."
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b> בעינן כוונה לטבילה לחולין אלא לתרומה וקדשים וכדתנן גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים קתני אדם דומיא דכלים מה כלים דלא מכוונה אף אדם דלא מיכוון וממאי דילמא וכו' ותניא בין נתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות וכדאמרינן נמי פ\"ב דחולין גבי זרק סכין לנעצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה רב נתן מכשיר וחכמים פוסלין דנהי דלא בעינן כוונה לשחיטה לחתיכה בעינן ולרבי נתן דלא בעינן כוונה אפי' לחתיכ' דכותא הכא אם נפלה מן הגשר שלא נתכוונה כלל לרחוץ הויא טבילה ולרבנן אם ירדה להקר ולא לטבול ונפלה כולה לתוך המים הוי כנתכוון לחתוך ושחט דכשרה ובשחיטה ילפינן דחולין לא בעו כוונה מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דפסול כדכתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו מכלל דחולין לא בעו כוונה ולתרומה ולקדשים אינה טהורה עד שתכוין דומיא דשחיטת קדשים דבעו כוונה כדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> הסתרים ובית הקמטין אינם צריכין שיבואו בהם המים דכתיב וידיו לא שטף במים איברים הנראים בלבד ובפרק קמא דקידושין אמרינן לשון לענין טבילה כטמון דמי ואין צריך ביאת מים בתוך הפה כדכתיב ורחץ בשרו במים מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי ולא שיכניס מים לתוך הפה ואף להוציא כל הלשון אינו יכול וטבילה למקצת לא אשכחינן ואף על פי כן צריכין להיות ראוין שיבואו בהן המים ולא יהיה דבר חוצץ וכתבו שם בתוספתא דילפינן בטבילה דבעינן ראוי מדכתיב ורחץ את כל בשרו במים דמשמע אפילו בית הסתרים וכתיב וידיו לא שטף במים וגו' מה ידיו מאבראי וכו' למעוטי בית הסתרים וכיון דאיכא כל דמרבינן אפי' בית הסתרים איכא למימר לכל הפחות דלהכי מרבינן דבעינן ראוי לביאת מים כדרבי זירא כל הראוי לבילה וכו' וכדאמרי' נמי פרק תינוקת אשה טובלת דרך גדילתה כאורגת וכמניקת את בנה וכדתניא בתורת כהנים לענין נגעים לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים מכאן אמרו האיש נראה כמוסק וכו' והאשה כאורגת וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דבר </b> תורה דבר חוצץ על רובו ומקפיד עליו חוצץ כדא' פרק קמא דעירובין ופרקא קמא דסוכה ורחץ את כל בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין המים והיינו ברובו כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דברים </b> החוצצין באדם ובכלים אינם אלא ברוב הגוף מדאוריתא ובמקפיד כדאמרינן דכיון דכתיב כל בשרו רובו ככולו וכשאינו מקפיד שיהיה בו דבר החוצץ או לא הוי נמי כבשרו ולא הויא חציצה מדאוריתא כדאמרינן רובו המקפיד ואף על גב דבעינן ראוי לביאת מים מדאוריתא בבית הסתרים כדילפינן לעיל אף על גב דהוי מיעוטו המקפיד איפשר דבית הסתרים כקרצה שפתותיה דאינו ראוי ליכנס מים בפיה הויא חציצה טפי שמכוונת לקרוץ ושלא יכנסו המים וכדתנן פרק ח' כאלו לא טבלה ממעוטו המקפיד שלא היה רוצה בקיומו אי נמי שרוחקת שפתותיה ביותר ומתכסה הבשר החיצון אי נמי איפשר דהא דבעינן בית הסתרים ראוי לביאת מים מדאוריתא היינו כשיש דבר חוצץ בגופו ובהאי חציצה דבית הסתרים מצטרף לרוב ואין חציצה בשיער אא\"כ היה רוב שערו כל (טמא) [נימא] קשורה בפני עצמה לדעת הגאונים ז\"ל ולדעת הרב ז\"ל אפילו כל שערותיו קשורות אחד אחד לא הויא חציצה אלא א\"כ מצטרף לדבר אחר החוצץ בגופו והוי רוב ואם הוא מקפיד הוי דאוריתא וכדאמרינן ושער דאית ביה חציצה ילפינן לה פרקא קמא דעירובין דכתיב את כל בשרו את הטפל לבשרו וזהו שיער וכי אתאי הלכתא דאמרינן חציצין הלכה למשה מסיני היינו לרובו ולמיעוטו למקפיד ושאינו מקפיד דגלי אקרא דחציצת בשר ושיער לא הויא אלא ברובו המקפיד וכדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דבר </b> החוצץ גם כן מאחורי הכלי אם מקפיד עליו מצטרף לרוב למהוי חציצה דאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> שהפך פיו למטה והטבילו כאלו לא טבל נראה דלא הויא טבילה כלל מדאוריתא וכדתנן כאלו לא טבל פ' בתרא דמקואות וטעמא דאינו ראוי לביאת מים כיון שאין המים נכנסים לתוכו לעולם ואפילו מכניסו כולו במים. וכן כלי מלא משקין דחייצי וכשלא נשתנו מראיהן דלא נתבטלו במי המקוה ואיפשר דבתרוייהו נמי לא הויא חציצה מדאוריתא אלא א\"כ איכא רוב הכלי עם דבר חוצץ שבחוץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דין </b> תורה כל מים מכונסין טובלין בהם כדכתיב מקוה מים מ\"מ וכדאמרינן פרקא קמא דעירובין וחגיגה ורחץ בשרו במים במי מקוה וסובר הרב ז\"ל דמקוה כולו שאובין לא פסול אלא מדרבנן וקרא דאך מעיין ובור מקוה מים מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא ואית דסברי דדרשא גמורה היא ורש\"י ז\"ל כתב במים נקודתו בפתח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובין ומיהו מים חיים לא צריך מדכתיב בזב במים חיים מכלל דשאר טמאים לאו מים חיים בעו ואית סוגיי טובא דמשמע דפליגן אהדדי בשאיבה אי הויא מן התורה ומתרץ להו לכולהו הר\"ש ז\"ל בפי' המשנה פרק ב' דמקואות ומ' סאה נמי מן התורה כדכתיב כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם דהיינו שלשה אמה על אמה ברום שלשה אמות והיינו ארבעים סאה וכן פרש\"י ז\"ל פ' ערבי פסחים דהוי מן התורה ואף על גב דאין כתוב בתורה שלשה אמות ולא ארבעים סאה כך למדו חכמים מפי השמועה שמה שכתוב בתורה את כל בשרו ר\"ל כל גופו עולה בהן והיינו אמה על אמה וכו' כמו שלמדו הל\"מ שאכילה הכתובה בתורה היא בכזית וכמו שהאריך הרשב\"א ז\"ל תשובה ק\"ה ס\"ב. וכל דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק ד-</small><br>[\n<b> וכל </b> דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:]"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק ד-</small><br>[\n<b> וכל </b> דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:]"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מקוה </b> של שאר משקין פסול כדכתיב מקוה מים ודרשינן בתורת כהנים ולא מקוה שאר משקין ובפ' כיסוי הדם אמרינן גבי דם קדשים דכתיב מקוה מים מידי אחרינא לא ואף על גב דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דאיקרו מים תלתא מיעוטי כתיבי וכדאיתא התם ובתורת כהנים אמרי' מים שאין להם שם לווי יצאו מי תותים שיש להם שם וכו' ופיסול מקוה בשינוי מראה נראה דהוי דאוריתא דאף על גב דבמים איכא רובא לא בטיל דם ברובא כיון דמראית הכל דם וכדאמר' לגבי דם זריקה פרק שני דהלכות פסולי המוקדשין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עירוב </b> מקואות כשפופרת הנוד וספק אם יש בחור כשיעור זה או לא פסול וכדתנן במתניתין פרק ו' דמקואות פסולה מפני שהוא מן התורה כלומר עיקר הטבילה במקום (הנח) [מים] מן התורה ושיעורו מדברי סופרים וכדתניא התם בתוספתא וכל שאינו בפסוק יקראוהו מדברי סופרים אבל הוא הל\"מ וכדאמרינן בכמה דוכתי שיעורין חציצין ומחיצין הל\"מ ובהאי תוספתא נמי מייתי כזית מן המת כעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור או לא טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא וכתב הר\"ש ז\"ל עלה שיעורו מדברי סופרים הל\"מ כדאמרינן פרק קמא דעירובין וכו' משמע בשיעור שפופרת הנוד נמי הוי בכלל שיעורין דהוו הל\"מ כדאמרינן. וב' שטבלו זה אחר זה במקוה המכוון ארבעים סאה השני טמא כדתנן במתניתין לרבנן דר' יהודה אפילו רגליו של ראשון נוגעת במים דטופח להטפיח אינו חיבור ונראה דאפילו מדאוריתא השני טמא כשאין עליו אלא טופח אבל טופח להטפיח אפילו לרבנן אפשר דהוי חיבור מן התורה ונקב בעיא כשפופרת הנוד ומים סגי בטופח להטפיח כדפי' ר\"ת ז\"ל ריש פרק שני דגיטין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקוה </b> אינו מטהר אלא במ' סאה כדאמרינן לעיל ואינו מטהר אלא באשבורן דכתיב מקוה מים היינו מקום עמוק שנקוין בו המים ולא הזוחלין דהוו כמעין ונוטפין הוו כמקוה כדתנן פרק קמא דמקואות ואם עשאן זוחלין בסמיכה אי זה דבר הוו כמעין וטובל בו זב וכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו כדתנן התם לרבי יוסי דפליגי אר' יהודה ומפרש טעמא בפרק ב' דזבחים משום דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא כלומר הוייתן המטהרים על ידי טהרה תהא. ואין מטבילין כשהוא באויר קודם שיפול לארץ לפי שאין מטבילין בזוחלין כ\"ש באויר כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טמא </b> מן התורה אם טבל או ספק אם יש במקוה מ' סאה או ספקי אחריני העמד טמא על חזקתו עד שיודע שטבל כראוי וכן במקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות וכדתנן פרק שני דמקואות והוי מדאוריתא ופרק י\"א כולו מדרבנן וכל מה שהוא מדרבנן אית ביה אסמכתא מלא תסור או מקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק י-</small><br>[\n<b> ופרק </b> י\"א כולו מדרבנן וכל מה שהוא מדרבנן אית ביה אסמכתא מלא תסור או מקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:]"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d45f404560fb5938e9d114ec93a1fa0010ede499
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,122 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Immersion Pools",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Immersion_Pools",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפח </b> לטבול כל טמא במי מקוה וכל הטמאים טומאה של תורה אין להם טהרה אלא בטבילה במים הנקוין בקרקע וכל רחיצת בשר וכיבוס בגדים שבתורה אינו אלא טבילה במקוה דאיתקש כיבוס בגדים לרחיצה זימני טובא מה רחיצה טבילה אף כיבוס טבילה ודרשינן בתורת כהנים וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וכו' גבי זב מקיש כיבוס לרחיצת גופו מה רחיצת גופו בנקיות אף כיבוס בגדים בנקיות הא למדנו שיש חציצה בכלי' ומדלא כתי' ורחץ בשרו ובגדיו במים חיים דרשינן בשרו במים חיים פרט לבגדיו שהם ככל הטמאים במי מקוה ובכלי מדין נמי כתיב וכבסתם בגדיכם ביום השביעי וטהרתם וגו' ודרשינן מלמד שהן טעונין הזייה אחר טבילה וזה שכתוב וידיו לא שטף במים היינו כל גופו כדתניא בת\"כ מה תלמוד לומר ידיו יכול אף בית הסתרים ת\"ל וידיו מה ידיו בנראה אף כל בשרו דכתיב ורחץ בשרו במים בנראה פרט לבית הסתרים וה\"ה לכל הטמאים כדכתיב במים יובא וטמא עד הערב וטהר בנין אב לכל הטמאים שיבואו במים וכדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים יש להן טהרה במקוה כדילפינן וכלי חרס אין לו תקנה אלא שבירה כדכתיב גבי זב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ישבר וכל כלי עץ ישטף במים וגבי טומאת שרץ נמי כתיב וכל כלי חרש וגו' ואותו תשבורו לימד שאין לו טהרה במקוה וכלי זכוכית טומאתן מדרבנן שמונים שנה קודם שחרב הבית כדאיתא פרקא קמא דשבת ומדרבנן נמי אין להם טהרה אלא שבירה ככלי חרש דתחלת ברייתן מן החול."
+            ],
+            [
+                "<b>מפץ </b> אין לו טהרה במקוה כדאיתא פרק ר' עקיבא אי משום דאינו בכלל כלים הכתובים בתורה בטהרת מקוה דכתיב וכל כלי עץ ישטף במים ומפץ אינו בכלל אלו כפי' הראב\"ד ז\"ל אי משום דאין לו טומאה וטהרה בפירוש בתורה ולכך לא נתרבה לטהרת טבילה."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> אין לו טהרה אלא במעיין כדכתיב ורחץ בשרו במים חיים וכדאיתא בתורת כהנים הזב טעון ביאת מים חיים ואין מצורע טעון ביאת מים חיים אף על פי שטעון הזייה מים חיים קל וחומ' לשאר טמאים שאינם טעונים הזייה וזבה נמי לא כתיב בה מים חיים אלא וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר דהיינו מקוה בטהרת טומאת נדתה דאיתקש זיבה לטומא' כדכתיב כימי נדת דותה תטמא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> חייבי טבילות טבילתן ביום חוץ מנדה ויולדות כדילפינן מדכתיב והזה הטהור על הטמא ביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה דכתיב בסיפיה דקרא ורחץ במים וגו' וה\"ה לזב וזבה אבל בנדה כתיב שבעת ימים תהיה בנדתה השבעה כולן תהיה בנדתה וטובלת בלילה וגבי יולדת זכר כתיב נמי שבעת ימים ויולדת נקבה שבועיים ואיתקש נמי לנדה וכדאמרינן פרק האשה בפסחים וכדכתיב פרק ד' מהלכות איסורי ביאה. בעל קרי טובל והולך כל היום כולו כדכתיב והיה לפנות ערב ירחץ במים וכבוא השמש ישוב אל המחנה וכתיב ברישא כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה ויצא אל מחוץ למחנה וגו' והיה לפנות ערב וגו' והא דכתיב מקרה לילה דבר הכתוב בהווה דיום נמי ילפינן מדכתיב אשר לא יהיה טהור."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הטובל צריך שיטבול כל גופו בבת אחת כדכתיב כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר מדלא כתיב וטמא עד הערב אלא ובא השמש דרשינן בת\"כ מה ביאת שמשו כולו כאחת אף ביאת בשרו במים כולו כאחת ומשם נלמוד לכל הרחיצות שבתורה שיהיו כאחת ושערו היינו כגופו דכתיב בזב והנוגע בבשר הזב ודרשי' נגיעת שער שהוא כבשר וגבי מת נמי מרבינן טומאה בשיער כדכתב פרק קמא דהלכות טומאת מת ואין חציצה בטבילה לבוש בגדים."
+            ],
+            [
+                "<b>לא </b> בעינן כוונה לטבילה לחולין אלא לתרומה וקדשים וכדתנן גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורים קתני אדם דומיא דכלים מה כלים דלא מכוונה אף אדם דלא מיכוון וממאי דילמא וכו' ותניא בין נתכוון בין לא נתכוון ידיו טהורות וכדאמרינן נמי פ\"ב דחולין גבי זרק סכין לנעצה בכותל והלכה ושחטה כדרכה רב נתן מכשיר וחכמים פוסלין דנהי דלא בעינן כוונה לשחיטה לחתיכה בעינן ולרבי נתן דלא בעינן כוונה אפי' לחתיכ' דכותא הכא אם נפלה מן הגשר שלא נתכוונה כלל לרחוץ הויא טבילה ולרבנן אם ירדה להקר ולא לטבול ונפלה כולה לתוך המים הוי כנתכוון לחתוך ושחט דכשרה ובשחיטה ילפינן דחולין לא בעו כוונה מדגלי רחמנא מתעסק בקדשים דפסול כדכתיב לרצונכם תזבחו לדעתכם זבוחו מכלל דחולין לא בעו כוונה ולתרומה ולקדשים אינה טהורה עד שתכוין דומיא דשחיטת קדשים דבעו כוונה כדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> הסתרים ובית הקמטין אינם צריכין שיבואו בהם המים דכתיב וידיו לא שטף במים איברים הנראים בלבד ובפרק קמא דקידושין אמרינן לשון לענין טבילה כטמון דמי ואין צריך ביאת מים בתוך הפה כדכתיב ורחץ בשרו במים מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי ולא שיכניס מים לתוך הפה ואף להוציא כל הלשון אינו יכול וטבילה למקצת לא אשכחינן ואף על פי כן צריכין להיות ראוין שיבואו בהן המים ולא יהיה דבר חוצץ וכתבו שם בתוספתא דילפינן בטבילה דבעינן ראוי מדכתיב ורחץ את כל בשרו במים דמשמע אפילו בית הסתרים וכתיב וידיו לא שטף במים וגו' מה ידיו מאבראי וכו' למעוטי בית הסתרים וכיון דאיכא כל דמרבינן אפי' בית הסתרים איכא למימר לכל הפחות דלהכי מרבינן דבעינן ראוי לביאת מים כדרבי זירא כל הראוי לבילה וכו' וכדאמרי' נמי פרק תינוקת אשה טובלת דרך גדילתה כאורגת וכמניקת את בנה וכדתניא בתורת כהנים לענין נגעים לכל מראה עיני הכהן פרט לבית הסתרים מכאן אמרו האיש נראה כמוסק וכו' והאשה כאורגת וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דבר </b> תורה דבר חוצץ על רובו ומקפיד עליו חוצץ כדא' פרק קמא דעירובין ופרקא קמא דסוכה ורחץ את כל בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין המים והיינו ברובו כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דברים </b> החוצצין באדם ובכלים אינם אלא ברוב הגוף מדאוריתא ובמקפיד כדאמרינן דכיון דכתיב כל בשרו רובו ככולו וכשאינו מקפיד שיהיה בו דבר החוצץ או לא הוי נמי כבשרו ולא הויא חציצה מדאוריתא כדאמרינן רובו המקפיד ואף על גב דבעינן ראוי לביאת מים מדאוריתא בבית הסתרים כדילפינן לעיל אף על גב דהוי מיעוטו המקפיד איפשר דבית הסתרים כקרצה שפתותיה דאינו ראוי ליכנס מים בפיה הויא חציצה טפי שמכוונת לקרוץ ושלא יכנסו המים וכדתנן פרק ח' כאלו לא טבלה ממעוטו המקפיד שלא היה רוצה בקיומו אי נמי שרוחקת שפתותיה ביותר ומתכסה הבשר החיצון אי נמי איפשר דהא דבעינן בית הסתרים ראוי לביאת מים מדאוריתא היינו כשיש דבר חוצץ בגופו ובהאי חציצה דבית הסתרים מצטרף לרוב ואין חציצה בשיער אא\"כ היה רוב שערו כל (טמא) [נימא] קשורה בפני עצמה לדעת הגאונים ז\"ל ולדעת הרב ז\"ל אפילו כל שערותיו קשורות אחד אחד לא הויא חציצה אלא א\"כ מצטרף לדבר אחר החוצץ בגופו והוי רוב ואם הוא מקפיד הוי דאוריתא וכדאמרינן ושער דאית ביה חציצה ילפינן לה פרקא קמא דעירובין דכתיב את כל בשרו את הטפל לבשרו וזהו שיער וכי אתאי הלכתא דאמרינן חציצין הלכה למשה מסיני היינו לרובו ולמיעוטו למקפיד ושאינו מקפיד דגלי אקרא דחציצת בשר ושיער לא הויא אלא ברובו המקפיד וכדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דבר </b> החוצץ גם כן מאחורי הכלי אם מקפיד עליו מצטרף לרוב למהוי חציצה דאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> שהפך פיו למטה והטבילו כאלו לא טבל נראה דלא הויא טבילה כלל מדאוריתא וכדתנן כאלו לא טבל פ' בתרא דמקואות וטעמא דאינו ראוי לביאת מים כיון שאין המים נכנסים לתוכו לעולם ואפילו מכניסו כולו במים. וכן כלי מלא משקין דחייצי וכשלא נשתנו מראיהן דלא נתבטלו במי המקוה ואיפשר דבתרוייהו נמי לא הויא חציצה מדאוריתא אלא א\"כ איכא רוב הכלי עם דבר חוצץ שבחוץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דין </b> תורה כל מים מכונסין טובלין בהם כדכתיב מקוה מים מ\"מ וכדאמרינן פרקא קמא דעירובין וחגיגה ורחץ בשרו במים במי מקוה וסובר הרב ז\"ל דמקוה כולו שאובין לא פסול אלא מדרבנן וקרא דאך מעיין ובור מקוה מים מה מעיין בידי שמים אף מקוה בידי שמים אסמכתא בעלמא ואית דסברי דדרשא גמורה היא ורש\"י ז\"ל כתב במים נקודתו בפתח משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובין ומיהו מים חיים לא צריך מדכתיב בזב במים חיים מכלל דשאר טמאים לאו מים חיים בעו ואית סוגיי טובא דמשמע דפליגן אהדדי בשאיבה אי הויא מן התורה ומתרץ להו לכולהו הר\"ש ז\"ל בפי' המשנה פרק ב' דמקואות ומ' סאה נמי מן התורה כדכתיב כל בשרו מים שכל גופו עולה בהם דהיינו שלשה אמה על אמה ברום שלשה אמות והיינו ארבעים סאה וכן פרש\"י ז\"ל פ' ערבי פסחים דהוי מן התורה ואף על גב דאין כתוב בתורה שלשה אמות ולא ארבעים סאה כך למדו חכמים מפי השמועה שמה שכתוב בתורה את כל בשרו ר\"ל כל גופו עולה בהן והיינו אמה על אמה וכו' כמו שלמדו הל\"מ שאכילה הכתובה בתורה היא בכזית וכמו שהאריך הרשב\"א ז\"ל תשובה ק\"ה ס\"ב. וכל דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק ד-</small><br>[\n<b> וכל </b> דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:]"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק ד-</small><br>[\n<b> וכל </b> דיני הפרק מדרבנן וכן פרק ה' ופ\"ו מדרבנן במסכת מקואות ותוס' דילה ופרק חמישי דתמורה ופרק המוכר את הבית:]"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מקוה </b> של שאר משקין פסול כדכתיב מקוה מים ודרשינן בתורת כהנים ולא מקוה שאר משקין ובפ' כיסוי הדם אמרינן גבי דם קדשים דכתיב מקוה מים מידי אחרינא לא ואף על גב דכתיב על הארץ תשפכנו כמים דאיקרו מים תלתא מיעוטי כתיבי וכדאיתא התם ובתורת כהנים אמרי' מים שאין להם שם לווי יצאו מי תותים שיש להם שם וכו' ופיסול מקוה בשינוי מראה נראה דהוי דאוריתא דאף על גב דבמים איכא רובא לא בטיל דם ברובא כיון דמראית הכל דם וכדאמר' לגבי דם זריקה פרק שני דהלכות פסולי המוקדשין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עירוב </b> מקואות כשפופרת הנוד וספק אם יש בחור כשיעור זה או לא פסול וכדתנן במתניתין פרק ו' דמקואות פסולה מפני שהוא מן התורה כלומר עיקר הטבילה במקום (הנח) [מים] מן התורה ושיעורו מדברי סופרים וכדתניא התם בתוספתא וכל שאינו בפסוק יקראוהו מדברי סופרים אבל הוא הל\"מ וכדאמרינן בכמה דוכתי שיעורין חציצין ומחיצין הל\"מ ובהאי תוספתא נמי מייתי כזית מן המת כעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור או לא טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא וכתב הר\"ש ז\"ל עלה שיעורו מדברי סופרים הל\"מ כדאמרינן פרק קמא דעירובין וכו' משמע בשיעור שפופרת הנוד נמי הוי בכלל שיעורין דהוו הל\"מ כדאמרינן. וב' שטבלו זה אחר זה במקוה המכוון ארבעים סאה השני טמא כדתנן במתניתין לרבנן דר' יהודה אפילו רגליו של ראשון נוגעת במים דטופח להטפיח אינו חיבור ונראה דאפילו מדאוריתא השני טמא כשאין עליו אלא טופח אבל טופח להטפיח אפילו לרבנן אפשר דהוי חיבור מן התורה ונקב בעיא כשפופרת הנוד ומים סגי בטופח להטפיח כדפי' ר\"ת ז\"ל ריש פרק שני דגיטין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המקוה </b> אינו מטהר אלא במ' סאה כדאמרינן לעיל ואינו מטהר אלא באשבורן דכתיב מקוה מים היינו מקום עמוק שנקוין בו המים ולא הזוחלין דהוו כמעין ונוטפין הוו כמקוה כדתנן פרק קמא דמקואות ואם עשאן זוחלין בסמיכה אי זה דבר הוו כמעין וטובל בו זב וכל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו כדתנן התם לרבי יוסי דפליגי אר' יהודה ומפרש טעמא בפרק ב' דזבחים משום דכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא כלומר הוייתן המטהרים על ידי טהרה תהא. ואין מטבילין כשהוא באויר קודם שיפול לארץ לפי שאין מטבילין בזוחלין כ\"ש באויר כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טמא </b> מן התורה אם טבל או ספק אם יש במקוה מ' סאה או ספקי אחריני העמד טמא על חזקתו עד שיודע שטבל כראוי וכן במקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע טמאות וכדתנן פרק שני דמקואות והוי מדאוריתא ופרק י\"א כולו מדרבנן וכל מה שהוא מדרבנן אית ביה אסמכתא מלא תסור או מקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<small>-העתקה מסוף פרק י-</small><br>[\n<b> ופרק </b> י\"א כולו מדרבנן וכל מה שהוא מדרבנן אית ביה אסמכתא מלא תסור או מקרא דושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:]"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מקואות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..052ebb2b188662dc78ce8f5f02f7a5e8a0a3208f
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,401 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Other Sources of Defilement",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפד </b> להיות כל איש נוגע בנבלה טמאה והיא אב מאבות הטומאה כזית מבשרה מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר דכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב ושיעור כזית ילפינן מדכתיב והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו ואין אוכל נבלה מטמא בגדים בבית הבליעה בעוף אלא מה ת\"ל והאוכל ליתן שיעור למגע ולנושא כדי אכילה והוא כזית והא דמטמא נבלה כלים בנגיעה דהוי בכלל והנוגע בנבלתה וטומאת כלי חרס הוו מאוירו כדכתיב גבי שרצים כל אשר יפול מהם אל תוכו ובמשא מטמא בגדי הנוגע גם כן או כלים הנוגע בהם בשעת מגעו דכתיב והנושא את נבלתה יכבס בגדיו ותניא בת\"כ מנין לעשות שאר כלים כבגדים ת\"ל וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס שנוגע בהם או בתוכם בשעת נשיאתו תלמוד לומר בגד בגד הוא מטמא ואין מטמא אדם וכלי חרש וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> בהמה וחיה טהורים או טמאים אם מתו בשרן מטמא כזית כדכתיב ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלתם וגו' והנושא מנבלתם וגו' לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע אינה שוסעת וגו' טמאים הם לכם כל הנוגע בהם יטמא ואין השחיטה מועלת בה אלא כל שהיא מתה עתה מטמאה טומאת נבלה כדילפינן בת\"כ מקרא יתירא דכתיב כל הנוגע בהם במותם האי בהם יתירא הוא לומר אף על פי שהם שחוטים ומה אני מקיים במותם במותם ולא בחייהם ובבהמה טמאה כתיב דסמיך ליה לכל הבהמה אשר היא מפרסת וגו' כן כתב רש\"י ז\"ל בזבחים פרק חטאת העוף וקשה דהאי קרא דכל הנוגע בהם במותם יטמא גבי שרצים כתיב ועליהו דריש בת\"כ הנוגע בהם יכול בחייהם ת\"ל במותם אי במותם ולא בשחיטתן ת\"ל בהם ואף ע\"פ ששחוטין וגבי נבלה טמאה בעי למילף בת\"כ משרצים דאסורים באכילה כבהמה טמאה ואין שחיטתן מטהרתן כדילפינן וקתני או כלך לדרך זו ונילף מטרפה דשחיטתה מטהרתה וכו' ת\"ל הכא גבי בהמה טמאה כל הנוגע בהם יטמא להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה ואפשר דכיון דאסיק בת\"כ דאין שחיטתה מטהרתה כשרצים דסמיכי לבהמה טמאה הוי קרא דבמותם כאלו כתיב גבי בהמה טמאה והאי דכתב ובבהמה טמאה כתיב דסמיך ליה לכל הבהמה אשר היא וכו' ר\"ל דבבהמה טמאה נמי כתיב כיון דיליף מינה כדאמרינן סמיך לכל הבהמה וכו' דכתיב לעיל בפרשה וחיה בכלל בהמה כדילפינן פרק בהמה המקשה כל הנבלות מצטרפות כדתנן במעילה פרק קדשי מזבח ובגמרא אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה דבתרויהו כתיב הנוגע בנבלתה יטמא אבל לענין אכילה לא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מוח </b> הרי הוא כבשר וכדתניא בפרק העור והרוטב דף קכ\"ו בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול אפילו ניקבה ת\"ל הנוגע יטמא יו\"ד יתירא דריש את שאפשר ליגע טמא וכו' אעפ\"י שלא נגע משמע דמוח הוי כבשר וכשנוגע בעצם דהוי שומר הוי טמא. דם הנבלה אינו מטמא כנבלה אלא הוא כמשקים טמאים שאינם מטמאין לא אדם ולא כלים מן התורה וכדתנן פרק בתרא דעדיות העיד רבי יהושע ן' בתירא על דם נבלות שהוא טהור דרבי יהודה לחוד הוא דקאמר ריש פרק ה' דדם נבלות הוי מקולי ב\"ש ומחומרי ב\"ה אבל תנא דפרקין דלעיל סבירא ליה כהנך דרבי יהודה דב\"ש לחומרא וב\"ה לקולא כרבי יהושע ופרק המנחות והנסכים מייתי מתני' דהעיד רבי יהושע לאותבי מינה."
+            ],
+            [
+                "<b>חלב </b> בהמה שמתה טהור כדתניא בזבחים פרק חטאת העוף דף ע' וחלב טרפה בחלב טהורה הכתוב מדבר דטיהר מכלל שחוטה וטיהר מכלל חלב וכו' או כלך לדרך זה וכו' ת\"ל טריפה מי שיש במינה טרפה דהינו בהמה טהורה אוציא את הטמאה שאין במינה טרפה ולא אוציא את החיה שיש במינה טרפה ת\"ל ואכל לא תאכלוהו מי שחלבה אסור ובשרה מותר דהינו בהמה הוא דחלבה טהור מלטמא כדכתיב יעשה לכל מלאכה וגו' יצא חיה דחלבה ובשרה מותר וכדתניא נמי פרק כל שעה מה ת\"ל לכל מלאכה שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת\"ל לכל מלאכה ואם הוכשר חלב הטהורה הרי הוא כאוכלין טמאים ולא כבשר נבלה וכדתנן סוף עוקצין דף ע\"ז ותניא בספרא וכי יותן מים על זרע וכו' מה זרעים שאין סופן ליטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופו ליטמא טומאה חמורה דהיינו לטמא אדם וכלים צריך הכשר ואוכלין ומשקין אין נעשין אב הטומאה דהני דהוו אב הטומאה יש להם טהרה במקוה כדכתיב והנפש הנוגעת יטמא עד הערב ואוכלין ומשקין דאין להם טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה כדאמרינן וכדתניא פרק העור ד' קנ\"א. הנוגע בחלב הכוליא קודם הפרשה הוי כנוגע בכוליא עצמה כדאמר' התם פרק העור והרוטב תא חזי כמה חוטין נמשכין הימנה באמצעיתה וכן בשר וכו'. הכוי חלבן טמא כבשרו וטומאתו מספק וכדתנן פרק ב' דבכורים (ד\"פ)."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העצמות </b> והקרנים והטלפים אפי' עקרן הרך והעור אף על פי שאינו מעובד והאלל והגידים והמרק והתבלין שמתבשלין עמה אין מטמאין טומאת נבלות כדתנן ריש פרק העור והרוטב וכו' אבל לא טומאת נבלות וכו' ואם נגע באחת מהם כשהוא מחובר בבשר כזית הנבלה הרי זה יטמא וכדתניא התם בגמרא בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר ועור משלימו לכזית יכול אני מוציא אף עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בעור כנגד הבשר לא יהא טמא תלמוד לומר יטמא וכדתנן ריש עוקצין כל שהוא יד ולא שומר טמא ומטמא ואינו מצטרף שומר ואף על פי שאינו יד טמא ומטמא ומצטרף ועוד דנבלה דהוי שומר מיעטי' קרא מצירוף כדאמרינן התם. האלל בין שפלטתו חיה בין סכין אין מצטרף לכזית ואם היה בו כזית מכונס מטמא כדאמר רב הונא והוא שכנסו וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b> שעורותיהם כבשרם עור חזיר הישוב וחטוטרת גמל הרכה ועור בית הבושת והשליל והאליה דכיון דרכיכי הוו כבשר וכולהו תנינן להו פר' העור והרוטב וגבי עורות שרצים הרכים דתנן נמי דהוה כבשרן ילפי לה בגמרא מדכתיב הטמאים ה\"א יתירא לרבות עורותיהם כבשרן ומהאי ה\"א יתירא דרשינן נמי צירן ורוטבן וקיפה שלהן ועור הרך נמי איתא בהדיהו דהי מינייהו מפקת איהו נמי אוכלא הוא ואם עבדן או הולך בהן כדי עבודה הרי אלו טהורים ואם עשה בהן מעשה שביטלן כאוזן חמור שתלאה לכפיפתו טהורה דכיון דעשה מעשה ליטלה מתורת בשר לתורת עור בטלה כדאמרינן התם בגמרא הגיע זמן הגמל לטעון דעד השתא קרי לה רכה ולא טענה הוי ספק וכן טענה קודם זמנה דסליקו בתיקו בגמרא."
+            ],
+            [
+                "<b>המפשיט </b> לשטיח משהפשיט בכדי אחיזה שהיא ב' טפחי' הנוגע בעור זה טהור ועד שלא הפשיט ב' טפחים הנוגע בעור כנוגע בבשר כדתנן התם דקכ\"ג ואם לעשות חמת עד שיפשיט את החזה הוי כנוגע בבשר ותניא בת\"כ בנבלתה ולא במפשיט לשטוח כדי אחיזה ולחמת עד החזה יכול שאני מוצא פחות מכשיעור ת\"ל טמא מנבלתה. ואם הפשיטה מרגליה הוי חיבור עד שיפשיט כולו כדתנן נמי התם ובשרצים גם כן עד שיפשיט כולו כדתניא בגמרא משום רבי שמעון וטעמא משום דבהני קשה להפשיט וצריך כל העור להפשיט קצתו ועור שעל הצואר חיבור עד שיפשיט את כולו כחכמים דפליגי אר' יוחנן בן נורי במתניתין דמשום דעור הצואר מעצמו ופשט לא אמרינן דאם הפשיט כולו ולא הצואר שיהיה כמי שהופשט כולו כרבי יוחנן בן נורי אלא כחכמים דעדין הוה חיבור עד שיפשיט כולו וכל שהוא חיבור לטמא כך הוא חבור ליטמא כדתנן ריש עוקצין דיד ושומר מטמא ומתטמא הנוגע בציב ובשערה שאחורי העור כנגד בשר שנשאר בו שפלטתו חיה דלא בטיל טמא כדתנן התם וכדילפינן לעיל מדכתיב יטמא. ואם היו שני חצאי זתים העור מבטלן הואיל ואינן מטמאים במגע דשתי נגיעות אין מצטרפות אין מטמאים במשא דכתיבי הנוגע והנושא גבי הדדי לומר את שבא לכלל משא בא לכלל מגע ושלא בא לכלל משא לא בא לכלל מגע כרבי עקיבא דפליג במתניתין אר' ישמעאל ומודה בשני חצאי זתים שתחבן בקיסם והן מרודדין ודבוקין זה בזה עד שינטלו כאחד דנושאן טמא אבל היו כל אחת בפני עצמו אפילו הולך כל היום כולו טהור כעולא וטעמא דכתיב והנשא את נבלתה חסר בלא וי\"ו ונקרא נישא ואנן קרינן נושא משמע דבעינן נושא והוא דנישא בבת אחת שיהא כולו ניטל בלא בית יד אחר והיינו כשהוא מרודד ומחובר ואפ\"ה במגע לא דאין חיבור אדם חיבור ולא קרינא ביה והנוגע בנבלתה דאין בכל נגיעה כשיעור וחיבור אדם לא הוי חיבור כדאמר' דאף על גב שהם מחוברים אפ\"ה כל חצי זית הוא בפני עצמו וכשנוגע החצי אינו נוגע בחצי האחר ולא הוי כזית שלם הנוגע במקצתו הוי כנוגע בכולו והא דאמרינן דאת שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא היינו כשאינו נטל כלו כאחד אבל אי ניטל על ידי חיבור מרבינן מדכתיב והנשא חסר וי\"ו דאם נישא בבת אחת טמא במשא אף על גב דבמגע לא מטמא על ידי חיבור אדם כדאמרינן והתוספות כתבו פ\"ג דבכורות גבי נבלה בטלה כשחוטה דהא דאמרינן לרבי עקיבא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא היינו כגון קולית סתומה שאין יכול ליגע או כגון ב' חצאי זתים על העור אבל הכא דאיכא שם שעור טומאה אלא דאין ידוע אי זו היא בא לכלל מגע קרינא ביה ע\"כ והכא נמי גבי תחבן בקיסם כיון דהוא מחובר בא לכלל מגע קרינא ביה אף על גב דאינו מטמא במגע משום דהוי חיבורי אדם כדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בשר </b> נבלה שהבאיש ונפסד מלאכול לכלב טהור כרבי יוחנן דפליג אבן פדא בבכורות פרק הלוקח בהמה דכ\"ג דקאמר אחד זו ואחד זו עד לכלב דכל שהיה ראויה לכלב אף על פי שאינה ראויה לגר מטמאה במשא ובמגע אבל נפסלה מלאכול לכלב טהור דאכילת כלב שמה אכילה כדכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים כדאמ' ספ\"ב דזבחים ואם היתה סרוחה מעיקרא ואינה ראויה לאדם טהור דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וגו' עד שתהיה תחלתה ראויה לגר כדאמרינן התם לרבי יוחנן ולענין טומאה הוה אמינא דמטמא סרוח מעיקרו אף על גב דלא חזיא לאכילה מידי דהוה אשרץ ושכבת זרע וזבה ולהכי איצטריך קרא. נצל הנבלה ספק אי מטמא בכזית אי לא דאיבעי' לן פרק כ\"ג בנזיר אי יש נצל לבהמה או לא ולא איפשיטא. בשר נבלה שיבש ויכול לחזור להיות ראויה לכלב בשריה בפושרין מעת לעת מטמא וכדתנן פרק דם הנדה דנ\"ו הנבלה בהדי הנך דאינן מטמאין יבשין וקתני ואם יכולים להשרות ולחזור וטעמא משום דכתיב וכי ימות מן הבהמה כעין מיתה שהם לחים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שליא </b> אינה מטמאה בנבלה כדתנן פרק בהמה המקשה דע\"ז דהוי כפרש בעלמא ואם חישב עליה לאוכלה מתטמאה טומאת אוכלין כדתנן נמי התם דמחשבה משויא לה אוכל אבל לא לטומאת נבלות דלאו בשר הוא אלא כשאר אוכל בעלמא. קבה וחלב של נבלה טהורים כדאמרינן פרק כל הבשר דף קי\"ו דקבה גופא שהוא חלב הקרוש בעור הקבה שריא וחלב פשיטא דלאו בשר הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b> ששפעה חררת דם אינה מטמאה עד שיהיה בה צורת נפל כדתנן פרק ג' דבכורות דף כ\"א דתקבר ופטורה מן הבכורה ותני רבי חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ואמר רבי יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה שבטל הבשר ברוב דם וגנינים היוצאים עמו."
+            ],
+            [
+                "<b>נבלה </b> שנתערבה בשחוטה בטלה הנבלה ברוב השחוטה ואינה מטמאה במגע אלא במשא אם נשא הכל וכדאמרי' פרק ג' דבכורות דף כ\"ג משום דאי איפשר לשחוטה שתעשה נבלה ואיפשר לנבלה שתטהר כשתסרח ולפיכך תבטל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהמה </b> או חיה טמאה שנשחטה אינה מטמאה משום נבלה עד שתמות או עד שיתיז ראשה כדתנן ריש העור והרוטב וטעמא משום דכתיב וכי ימות מן הבהמה עד שתמות ומתיז ראשה נמי הוה ליה גסטרא ונבלה היא דחשיבא מתה ואפילו היא מפרכסת אבל מטמאה טומאת אוכלין דמשויא ליה מחשבתו של ישראל אוכלה בשחיטה. נחרה והיא מפרכסת אינה מטמאה אפילו טומאת אוכלין כדתניא התם נחרה אין בה טומאה של כלום דכיון דלא אשכחן נחירה גבי ישראל לא משויא לה אוכלה. ואבר הפורש ממנה אסור לבני נח כפורש מן החי וכן בשר הפורש ממנה כדתניא התם דף קכ\"א דאסור לבני נח ואפילו לאחר שתצא נפשה הואיל ונחתך מחיים וכן בהמה טהורה שנפסלה בשחיטה ועדיין היא מפרכסת ושחט בה אחד או רוב אחד אין להם אפילו טומאת אוכלין כדתניא התם. חלקה לשנים או ניטל הירך וחללה הרי זו נבלה וכן קרעה מגבה כדג או נשברה מפרקתה ורוב בשר עמה וכדאמ' פרק קמא דחולין דכ\"א וטעמא דהוו כמתים."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הנוגע בנפל מת שבמעי בהמה טמאה עד שיצא לאויר העולם כדתנן פרק בהמה המקשה ד\"ע ומפרש טעמא בגמר' אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אף על פי שהוא מת לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא ובהמה טמאה איתקשא לטהורה דכתיב וכי ימות מן הבהמה זו טמאה אשר היא לכם לאכלה זו טהורה מי שאינו קרוי נבלה בטהורה אינו קרוי בטמאה וכיון דטהורה עוברה טהור כדאמר' טמאה נמי עוברה טהור."
+            ],
+            [
+                "<b>בשר </b> הפורש מן החי אינו מטמא אבל אבר מן החי מטמא בנבלה כדא' פ' העור והרוטב דף קכ\"ח וילפינן לה מדכתיב וכי ימות מן הבהמה דמשמע מיתת מקצת בהמה דהיינו אבר מן החי דאע\"ג דדרשינן נמי מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואי זו זו טרפה ששחטה אי להא דרשא לחוד לכתוב מבהמה מאי מן הבהמה ש\"מ תרתי ואבר מן החי מבהמה טמאה ילפינן מדכתיב לכל הבהמה גבי קרא דכתיב ולאלה תטמאו וכו' והתם מרבינן נמי חיה טמאה וכדלקמן פרק ג' ותניא יכול יהא בשר הפורש מן החי מטמא ת\"ל וכי ימות מן הבהמה מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינו עושה חליפין אבל בשר עושה חליפין וחוזר לקדמותו ורבי עקיבא אומר מה בהמה גידים ועצמות ורבי אומר מה בהמה בשר גידין ועצמות אף כל בשר וכו' ואיברים אין להם שיעור אפילו פחות משעורה מטמא והוא שיהיה בו בשר גידין ועצמות והבשר שיהיה בה שיעור לעלות ארוכה כדתנן פרק קמא דאהלות גבי טומאת מת דאיברים אין להם שיעור ומייתי לה פרק יוצא דופן פחות מכזית מן הנבלה ואע\"ג דגבי אכילת אבר מן החי בעינן אבר כזית היינו משום דאכילה כתיב ביה ואין אכילה פחות מכזית אבל גבי טומאת נבלות כיון שהוא אבר בשר גידין ועצמות דומיא דבהמה מטמא אפילו פחות מכזית כדתנן התם. איברים שאין בהם עצם ככוליא ולשון הרי הן כבשר כדאיתא התם פ' העור והרוטב בין רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא מאי איכא בינייהו כוליא וניב שפתים איכא ביניהו דלרבי יוסי הוו אבר כיון דאין עושין חליפין ולר' עקיבא לאו אבר נינהו כיון דליכא בשר גידין ועצמות וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והאבר </b> והבשר המדולדלין בבהמה או חיה שאינן יכולין לחיות אינן מטמאין ואם הוכשרו מקבלין טומאה במקומן נשחטה הוכשרו בדמיה אבל אם מתה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ולא משום אבר נבלה כדתנן התם לרבי מאיר פרק העור דף קכ\"ז ואמרינן בגמרא דהני אבר ובשר אין מעלין ארוכה ואפילו הכי ליכא בהו טומאת נבלה דלא הוו כתלושין לגמרי דכתיב כי יפול מנבלתם אינו קרוי נבלה עד שיפול לגמרי ואפילו הכי טומאת אוכלין מטמו דדוקא לטומאת אבר מן החי הוא דבעיא שיפול לגמרי כדילפינן ואם נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה דרבי מאיר סבירא ליה בהמה נעשת יד לאבר והוכשר בשחיטת בהמה ואם מתה הבהמה הבשר המדולדל צריך הכשר דלא הוכשר במיתה והאבר מטמא משום אבר מן החי דמיתה עושה ניפול נמי שנפל סמוך למיתה ואינו מטמא משום נבלה כיון דהוי כאלו נפל סמוך למיתה כדילפינן מכי יפול דמיתה עושה ניפול ומאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה דאלו אבר מן הנבלה כזית בשר הפורש ממנו מטמא דהא איכא כזית נבלה ובשר הפורש מן אבר מן החי אינו מטמא דבעינן בשר גידין ועצמות כדילפי' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>טרפה </b> שנשחטה שחיטה כשרה טהורה מלטמא כדתנן זבחים פרק חטאת העוף דף ס\"ט ופרק בהמה המקשה וכדילפינן בגמ' התם ופרק העור מדכתיב וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת אין מטמאה ואי זו זו טרפה ששחטה. וכן השוחט בהמה ומצא בה עובר מת שחיטת אמו מטהרתו מידי נבלה כיון שמתירתו באכילה מדכתיב כל בבהמה תאכלו וכדאמרינן פרק בהמה המקשה וכו'. מצא בה בן שמונה חי נטרף אין שחיטתו מטהרתו מידי נבלה מפני שאין למינו שחיטה בטמאה כדתנן פרק בהמה דף ע\"ב דכיון שהוא בן ח' והוא חי ונולד אינו בכלל בקר וצאן לפיכך וולד בהמה תוך שבעה אין שחיטתו מטהרתו דהוי כנפל. בן תשעה חי אף ע\"פ ששחיטת אמו מטהרתו אם נתנבלה אמו הרי הוא טהור מטומאת אוכלין ונבלות וכדאמר רבא התם גבי טרפה שמצא בה בן תשעה חי דד' סימנין אכשר ביה רחמנא דהיתרא הוא דרבי ביה קרא מכל הבהמה תאכלו שאם רצה אוכלו בשחיטת אמו אבל אם צריך הוא לשחיטת עצמו כשליל של טרפה שוחטו ומותר שניתר בשנים מד' סימנים או בקנה וושט של אמו או שלו ואם ניתר בשחיטת אמו ואחר כך מת הרי הוא טהור. אבר העובר שיצא ונחתך קודם שחיטת אמו נבילה שלא טהרתו ושחיטת אמו שחט אמו ואחר כך חתכה האבר כטרפה שנשחט שמטהרה מידי נבלה ושאר בשר העובר מגע טריפה שחוטה כחכמים ואע\"ג דטריפה שחוטה נטהרה מלטמא משום נבלה אפילו הכי מדרבנן מטמאה במוקדשים כדאמר אבוה דשמואל בגמר' הוציא העובר את ידו בין שחיטת סימן לסימן וחתכו מצטרף שחיטת סימן השני לטהרו מידי נבלה כדבעי התם אילפא דס\"ט ופשיט רבא דאם הועיל סימן ראשון לשני להתיר שאר העובר והבהמה באכילה לא יועיל לו לטהריה מידי נבלה דהא אפילו יצא קודם שחיטת סימן ראשון ואחר כך שחט שני סימנים ואחר כך חתכה אמרינן דלא הוי אלא כטריפה שחוטה והכא נמי אף על גב דיש חילוק בין שחיטת שני הסימנים דזה לטהר ולהתיר והב' לטהר לבד הואיל ושניהם שוין בכך מצטרפי כדאמר'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שחיטת </b> נכרי נבלה ומטמאה במשא כדתנן פרק קמא דחולין דף י\"ג וכותי אמרינן נמי התם דנמנו ר\"ג וב\"ד ואסרוה לאחר שנשנית מתניתין דהכל שוחטין דמרבינן ואפילו כותי כשישראל עומד על גביו וגר תושב כנכרי לענין שחיטה וסובר הרב ז\"ל דטומאה זו מדברי סופרים אף על גב דאיסור אכילתה הוי מן התורה אפילו הכי הוי כטרפה דאסורה וטהורה."
+            ],
+            [
+                "<b>קולית </b> הנבלה הנושא אותה טהור דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא כדילפינן לעיל ואם נקבה כל שהוא הנוגע או הנושא טמא כדתנן פרק העור והרוטב ד' קכ\"ה והינו במתקשקש כדאוקי רבי יוחנן משום דאינו מעלה ארוכה מבחוץ אבל אי לאו הכי מטמא אפילו סתום דהוי בכל האיברים כיון דמעלה ארוכה לחוץ כדאמר'. חשב על הקולית לנקבה הוי ספק אי מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה או לא שם בעיא דרבי אושעיא בתר ברייתא דת\"ר בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול אפילו נקיבה תלמוד לומר הנוגע יטמא יו\"ד יתירא דריש את שאיפשר ליגע טמא ואת שאי איפשר ליגע טהור ואף על גב דמהאי קרא ממעטי פרק בהמה המקשה עצמות וגידים אפילו הכי ממילא כי אימעיטו עצמות אימעיט נמי קולית סתומה וגלי קרא דשומר לא הוי אלא בשאיפשר ליגע ועליה בעי רבי אושעיא אי מחשבה משויא לה נקובה או לא משום דשומר הוי כסתום כגון חטה בקליפתה כדמרבי' מקרא דזרע אשר יזרע וגו' והכי גלי קרא דבעי' איפשר ליגע ואם כן סגי מחשבה או לא והדר פשטה דלאו כמחוסר מעשה ומחשבה משויא לה נקובה והרב ז\"ל כתב דיש בדבר ספק אי מחוסר נקובה כמחוסר מעשה או לא וצ\"ע דהא רבי אושעיא גופיה פשטה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נבלת </b> העוף הטהור מטמא מן התורה כדכתי' פרשת אחרי מות וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה וגו' ורחץ במים ותניא בת\"כ דבנבלת עוף טהור הכתוב מדבר דהא חלוק מעוף טהור דלעיל דכתי' כי יצוד ציד חיה או עוף וגו' והוא אסור משום נבילה וטריפה כחכמים דאמר' התם נבלה וטרפה נבלה שיש לה טריפה יצא עוף טמא שאין לו טרפה ואינה מטמאה אלא בבית הבליעה דבתוך המעים אינה מטמאה דכתיב וכבס בגדיו במים וטמא עד הערב וטהר דאע\"ג דנבלה בתוך מעיו דלא נתעכלה כגון שאכלה סמוך לשקיעת החמה כיון דטבל והעריב השמש הוי טהור ובתוך הפה נמי אינה מטמאה דכתיב נפש אשר תאכל להכי אפקיה בלשון נפש לאשמועינן דאבית נפש הוא דמטמא דהיינו בבית הבליעה והאי דכתיב אשר תאכל ליתן שיעור לטומאתה כדי אכילה דהיינו כזית יכול יטמא אדם וכלי חרש בשעת בליעתו תלמוד לומר וכבס בגדיו בגד הוא מטמא ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס נמצאת אומר היה אוכל נבלת עוף טהור וידו אחת בתנור וידו אחת על גבי חברו שניהם טהורים ואחר שבלעה אינו מטמא שאר כלים דאף על פי שהוא טעון טבילה והערב שמש לא הוי אלא ככלי ראשון לטומאה אחר שפירש ממטמאיו."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> נבלת העוף הטהור צריכה מחשבה לטמא בבית הבליעה אלא לטומאת אוכלין כדתנן פרק קמא דטהרות י\"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור צריכה מחשב' ואינה צריכה הכשר ומטמאה טומאת אוכלין דמשמע דהא דצריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר היינו לטומאת אוכלין דלטומאה נבלה הא חשיב לה קרא אוכל לטמא כדכתיב וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה וגו' ואוקמי' בנבלת עוף טהור כדאמרינן ופשיטה דאינה צריכה הכשר דהיא עצמה מטמאה ואינה מקבלת טומאה לאחר שתהיה צריכה הכשר וכדתנן פרק בתרא דעוקצין דכל שמטמא טומאה חמורה אינה צריך הכשר כדילפינן פרק דם שחיטה מתני' דבי רבי ישמעאל על כל זרע זרוע וכו' מה זרעים מיוחדים שאין סופן ליטמא טומאה חמורה וצריך הכשר אף כל שאין סופן ליטמא טומאה חמורה צריך הכשר יצאת נבלת עוף שסופו לטמא טומא' חמורה ואינו צריך הכשר כדא' וכו'. פרה אדומה ושעירי הנשרפי' אף על פי שמטמאין המתעסק בהן אם חישב עליהן לאכילה צריך שתגע בהן טומאה ואחר כך יטמאו טומאת אוכלין כחכמים דפרק טבול יום דפליגי ארבי מאיר ואמרי דפרה ופרים הוא דמטמאי טומאת אוכלין ולא שעיר המשתלח דהא דתנא דבי רבי ישמעאל הכי קאמר לטמא טומאה חמורה צריך הכשר טומאה ממקום אחר שיגע בשרץ או בנבלה ולא שיטמא מאליו וכדאמרי' במערבא כדמייתי התם אבל מי שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך ליגע בטומאה ומטמא טומאת אוכלין מאליו כגון פרה ופרים אבל חזי לטומאה מיהת בעלמא בעי' ולא בעלי חיים דלא אשכח' בעלי חיים מטמאין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כזית </b> מנבלת בהמה שתחבו במעי האשה או בבית הבליעה הרי זה טמא משום נושא כדאיבעיא לן פרק יוצא דופן דף מ\"ב ואמר רבא בית הסתרים הוי ונהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמיא והא דתניא יכול יהא נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה וכו' ת\"ל לא יאכל לטמאה בה יצתה היא שמטמאה קודם שיאכלנה לרבא איירי כגון שבית הבליעה רחב כל כך שלא יסיט נבלה שתחבה לו חברו והוי כטומאה בלועה בתוך מעיו דאינו לא נוגע ולא נושא כדאמ' פרק קמא דהלכות כלים. הכורך כזית נבלת עוף טהור בחזרת ובלעה טמא כרכה בסיב טהור כדתניא בתוספתא שלהי זבין והיינו טעמא משום דבחזר' שם אכילה עליה ובסיב אין זה דרך אכילה ואכילה כתי' בה בנבלת עוף טהור. ואם בלע והקיא קודם עיכול אינה מטמאה בגדים בשעת הקאה בשנתעכבה בבית הבליעה כדתניא התם משום דלא קרינא ביה והאוכל אבל הקיאה לגמרי וחזר ובלעה ונתעכבה בבית הבליעה אכילה הויא כדתניא התם מטמא שנים ופוסל אחד. מעי של נבלת עוף הטהור שבלעו מקצתו אם יש כזית בבית הבליעה טמא אף על פי שמקצתו בחוץ במנחות פרק רבי ישמעאל בפנקסים דאלפא ביצי נבלת עוף הטהור ומקצתן בחוץ וכו' והיינו חוץ ופנים בגוף העוף ואפ\"ה משמע דכי ה\"ג דכתב הרב ז\"ל טמא דעבידי אינשי דאכלי הכי. הבולע אבר שלם ואפי' צפור ואכלה אם אין בה כזית טהור כדתניא התם דאכילה כתיב בה בנבלת עוף טהור וכדאמרינן גבי אבר מן החי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כנפים </b> ונוצה אינן מצטרפין לכזית אבל מקומות הרכים שאצל הבשר שהם חרטום וצפרנים מצטרפין וראשי אגפים וראש הזנב ועצמות אפילו רכים אינם מצטרפין כדתנן פרק קמא דמסכת טהרות מיטמאות ומטמאות פי' טומאות אוכלין ולא מצטרפות לטומאת נבלת עוף טהור לת\"ק דרבי ישמעאל וחרטום וצפרנים מצטרפות לת\"ק דרבי יוסי. האוכל מן הגידין מן השלל של בצים ומן הדם ומבשר החי טהור כדתנן פרק קמא דביצה ד\"ז ושלהי תוספתא דזבין אבל אוכל מן האשכול של ביצים ומן הקרקבן ומן בני המעיים או המחה החלב באור וגמעו הוי כאוכל מבשרם ושותה נמי בכלל אוכל וכתיב הנפש לרבות את השותה וכדאמרינן פרק העור והרוטב דק\"כ ומייתי התם ברייתא דקתני המחהו באור טמא בחמה טהור ומפרש טעמא משום דאסרוחי אסרח."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נבלת </b> העוף הטהור שנפסלה מלאכול הכלב טהורה כדילפינן לעיל גבי נבלת בהמה וכן יבשה כחרס כדתנן פרק דם הנדה נבלה בהדי הנך דאין מטמאין יבשין ומפרש בגמ' נבלה משום דכתיב וכי ימות כעין מיתה ונבלת עוף טהור נמי כיון דהוי מתה איפשר דילפינן מינה דבמתניתין קתני סתמא והנבלה דמשמע בין נבלת בהמה או עוף טהור ובת\"כ גבי שרצים מרבינן מכי יפול מנבלתם יש מנבלתם שאינו מטמא פרט ליבישה שאינה יכולה להשרות. ונצל של עוף טהור לא מטמא בפרק כ\"ג דנזיר בעי יש נצל לבהמה או לא מי אמרינן גמירי נצל דאתא מאדם אבל דבהמה לא או דילמא לא ולא איפשיטא בעיין ולהכי כתב הרב ז\"ל לעיל פרק ראשון דנצל דבהמה הוי ספק ונראה דדוקא בנבלת בהמה הוא דאיבעיא לן כדקאמר יש נצל לבהמה וכו' ולא קאמר יש נצל לנבלה דאע\"ג דבעי למיפשיט מהמחהו באור וכו' דמתניתין גבי נבלת עוף טהור אפילו הכי משמע דבנצל בהמה דוקא בעי דנבלת עוף טהור פשיטא ליה דלא מטמא והוי כהמחה החלב בחמה דאמרינן דטהור."
+            ],
+            [
+                "<b>עוף </b> טהור שנטרף ונשחט ואפילו בעזרה שחיטתו מטהרתו אבל נמלק לא כר' יוסי דמתני' קמא דמסכת טהרות וכדאמר ליה רבי יוסי לרבי מאיר במתניתין דסוף פרק דם חטאת בזבחים דיו בנבלת בהמה ששחיטתה מטהרתה ולא מליקתה דהואיל דלא יליף עוף מבהמה לטהר טריפה מטומאתה כדילפינן מדכתיב וכי ימות מן הבהמה וגו' מקצת בהמה מטמאה וכו' אם כן דיו לבא מן הדין להיות כנדון ושחיטת עוף בין בפנים בין בחוץ מטהרת כדתניא התם סוף פרק דם חטאת יכול תהא שחיטת חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ מטמאה בגדים בבית הבליעה תלמוד לומר נבלה וטרפה כלומר שהוא כטריפה מטמאה ששוות בפנים (כפנים) כבחוץ דכאן וכאן היא אסורה יצא שוחט חולין בפנים דלא שוה לשוחט חולין (בסוף) [בחוץ] דכשרה ולהכי אינה מטמאה בגדים ושחיטה בחוץ אף על גב דשוו בפנים כבחוץ דאידי ואידי פסולין נינהו אפילו הכי כיון דהועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת משום שחוטי חוץ כדמרבינן פרק השוחט ומעלה מאו אשר ישחט לרבות שחיטת עוף אלמא שחיטה שמה הועיל לה נמי לטהרה מידי נבלה ושחיטת פנים נמי משום דלא שוו בפנים כבחוץ דבחוץ לא מטמא כדאמרינן ואף ע\"ג דבאכילה אסור בטומאה מיהא לא שוו ודנין דבר שלא בהכשרו שהוא שחיטת קדשי' בפנים מדבר שלא בהכשרו שחיטת קדשים בחוץ וכן שחיטת חולין בפנים משחיטת חולין טריפה בחוץ דמטהר כדאמ' ואין דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שהוא בהכשרו כמליקת חוץ ממליקת פנים כדאי' התם. מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ מטמא בגדים בבית הבליעה כדתנן התם ותני' בגמר' יכול תהא מליקת פנים מטמאה בגדים תלמוד לומר והנפש אשר תאכל נבלה וטריפה דמיתוקמא בנבלה עוף טהור מה טרפה אין הטרפות המאורע בה מתיר שום איסור שהיה בו מתחלה אף נבלה שאין נבלות המאורע בה מתיר שום איסור שהיה בה מתחלה יצא מליקת פנים בהכשר דמתיר האיסור שבחייה לא היתה ראויה ליקרב לגבוה והותרה במליקה זו והואיל ומתירה אין מטמאה בבגדים בבית הבליעה יצא מליקת קדשים בחוץ וחולין בין בפנים בין בחוץ דהואיל ואין מתירין מטמאין בגדים אבית הבליעה. עגלה שנערפה כהלכתה טהורה כדבי רבי ינאי דאמרי התם כפרה כתיב בה כקדשים וכן אם נשחטה אחר ירידתה לנחל איתן אף על פי שאסורה בהנאה הצילה מידי נבלה כדאמר' התם דאין לך שחיטת בהמה טהורה שמטמאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נבלת </b> העוף הטמא טהורה מטומאת בית הבליעה כדתניא פרק חטאת העוף ופרק גיד הנשה רבי יהודה אומר יכול תהא וכו' תלמוד לומר נבלה וטרפה לא יאכל מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא דאין איסור נבלה חייל אאיסור טמא ומ\"ד (ליה) איסור חל על איסור דריש מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה לחודיה יצא זה שאיסורו משום טמא ונבלה ואם חשב עליה לאכילה והוכשרה הויא כאוכלין טמאין שהן ראשון לטומאה כדתנן פרק קמא דטהרות דצריכה מחשבה והכשר ומשום דאסורה באכילה צריך מחשבה לשוויה אוכל והכשר כדתנא דבי רבי ישמעאל פרק העור והרוטב ופרק טבול יום על כל זרע וכו' כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר יצא נבלת עוף טהור כדאמ' לעיל וכנפים ונוצה והרך שבה הוו כבשרה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [
+                "<b>אבר </b> החי הפורש מעוף טמא או טהור אין בו טומאה כלל כדתנן פרק קמא דטהרות האוכל הוא דסופג ארבעים אי משום אבר מן החי בטהורה אי משום טמא בטמאה אבל לענין טומאה לא מטמאה בבית בליעה וכדיליף בת\"כ מדכתיב ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלת' יטמא וכל הנושא וגו' לכל הבהמה אשר היא מפרסת וגו' יכול יהא אבר מן החי מטמא בכולן דהאי קרא באבר מן החי משתעי כדילפינן התם הנוגע והנושא דכתיב הכא להביא את אבר מן החי ואם כן יכול יהא וכו' ת\"ל בהמה אוציא את הדגים הגדלים בים ולא אוציא את החגבים תלמוד לומר מפרסת אוציא את החגבים ולא את העופות תלמוד לומר פרסה אוציא את העוף הטמא ולא את הטהור דכיון שמטמא בגדים בבית הבליעה משא\"כ בבהמה דין הוא שיטמא אבר מן החי ממנה ת\"ל ושסע איננה שוסעת פרט לעוף דלית ליה שסע אין לי דאבר מן החי מטמא אלא בבהמה טהורה דאית ליה שסע בהמה טמאה דלית לה שסע מנין תלמוד לומר לכל הבהמה אשר הוא כלומר בהמה מאי דהויא חיה טהורה מנין תלמוד לומר פרסה דחיה טהורה הויא מפרסת פרסה טמאה מנין תלמוד לומר פרסה וחיה טמאה נמי אית לה פרסה לשסועין מנין תלמוד לומר ושסע וכו'. אבר מן המת הוי כנבלת העוף שפרש ממנו לטמא בגדי' אי הוי בשר גידין ועצמות כדלעיל בבהמה אלא דבעי כזית דאכילה כתיב בה כדא' לעיל ולטומאת אוכלין אם חשב עליה לאוכלה כדלעיל ומעוף טמא נמי מטמא טומאת אוכלין בתר מחשבה והכשר כדאמרינן לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפה </b> להיות כל איש נוגע בשרץ טמא כדכתי' וזה לכם הטמא בשרץ וגו' החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים לכם וגו' וטומאת כולן שוה והן הנקראים שרץ לענין טומאה והוא אב הטומאה ומטמא אדם וכלים וכלי חרש באויר ואינו מטמא במשא וכדתנן בריש כלים שרץ בהדי הני דהוו אב הטומאה ומטמא אדם וכלים וכלי חרש במגע ואינן מטמאין במשא ושרץ דמטמא אדם נפקא לן מדכתיב בפרשת אמור או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו וגו' וכלים דכתי' בפרשת שמיני מכל כלי עץ או בגד וגו' וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו' ולא כתיב בשרצים נושא אלא נוגע ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו דלא כתיב אלא יטמא עד הערב ולא כיבוס בגדים ושיעור טומאתו בכעדשה כדאמ' בנזיר פרק כ\"ג דף כ\"א כל הנוגע בהם במותם אי בהם יכול בכולם תלמוד לומר מהם במותם יכול במקצתן תלמוד לומר בהם הא כיצד עד שיגע במקצתן שהן ככולו ושיערו חכמים כעדשה שוה ככולו שכן החומט תחלת ברייתו כעדשה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האיברים </b> אין להם שיעור וכדתנן פ\"ק דאהלות פחות מכעדשה מן השרץ בהדי איברים דאין להם שיעור ומייתי לה פרק יוצא דופן וקאמר דאבר במקום כעדשה קאי כיון דהוי בשר גידין ועצמות בין שפירש מן החי או מן המת כיון שיש בבשר או במוח העצם כדי לעלות ארוכה דהוי דומיא דכולו. בשר מן החי הפורש מן השרץ טהור כדתניא נמי גבי שרצים פרק העור והרוטב רבי עקיבא אומר שרץ מה שרץ גידין ועצמות אף כל גידין וכו' רבי אומר מה שרץ בשר גידין ועצמות אף כל וכו'. הכוליא והכבד והלשון אף על פי שאין עושין חליפין כאבר הרי הן כבשר ואם פרשו מן החי טהורין דאין בהם בשר גידין ועצמות וכדאמר' התם איכא בינייהו כוליא וניב שפתים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דם </b> השרץ כבשרו ומצטרף לכעדשה כל זמן שהוא מחובר בבשר כדתנן פרק רביעי דמעלה דם השרץ ובשרו מצטרפין לכעדשה ובגמ' מנין לדם שרצים שהוא טמא דכתיב וזה לכם הטמא וקרא יתירא הוא למדרש ביה הכי דהא כתיב קרא אחרינא אלה הטמאים לכם אי נמי לכתוב קרא וזה לכם טמא מאי הטמא להביא דמה. עצמות השרץ וגידיו וצפרניו טהורים וכן עור ארבע שרצים אף על פי שהוא לח אבל עור הד' שהן אנקה וכח והלטאה וחומט הוי כבשרן וטמא בכעדשה כל שלא עבדן ולא הילך בהן כדי עבודה כדתנן פרק העור והרוטב ובגמרא תנו רבנן הטמאים לרבות עורותיהן כבשרן וה\"א יתירא קדריש יכול אפילו כולן תלמוד לומר אלה ולא קאי האי אלה אלא אקרא בתרא האנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים דלמינהו האמור בפסוק ראשון הפסיקו מהאמורי' בפסוק שני ופריך וליחשוב נמי תנשמת דכתיב בפסוק שני ומשני תנא דידן סבר לה כרבי יהודה דאזיל בתר גשתא וכו' ופי' כל שאין ממש בעורן שהוא רך קרי בשר ופי' בתוספות דאית להו דרשא דהטמאים ומוקמינן מסברא רבויא בהנהו דלית להו גשתא ומיעוטה דאלה בדאית להו גישתא ולית להו למינהו הפסיק הענין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קולית </b> השרץ אם המוח עומד במקומו שאינו מתקשקש ויש בו להעלות ארוכה מבחוץ הנוגע בו טמא כדתנן התם פר' העור דף קכ\"ה וכדאמרינן בגמרא ואם נקבה הקולית בכל שהוא הנוגע בה טמא כדתנן נמי התם. וכן ביצת השרץ המרוקמת שניקבה כל שהוא טמא כדתנן נמי התם ובגמרא הטמאים לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ יכול אפילו לא רקמה תלמוד לומר השרץ מה שרץ מרוקם אף ביצה מרוקמת יכול אפילו לא ניקבו ת\"ל הנוגע יטמא את שאיפשר ליגע טמא וכו' ועיקר קרא לא אתא אלא לביצת השרץ שרקמה אבל קולית נפקא מיטמא ואף על גב דמהטמאים דרשינן טובא איפשר דדרשינן מטמא טמאים הטמאים או טובא טמאים כתיבי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שרץ </b> שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא כדתנן התם ואם השריץ על פני כולה מצד א' מראשו ועד רגליו אף הנוגע באדמה שעדיין לא נגמרה צורתו טמא כדאמר' התם בגמרא מאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא אף על גב דלא השריץ ותנו רבנן מתוך שנאמר עכבר שומע אני אפילו עכבר שבים וכו' אוציא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה ודין הוא וכו' תלמוד לומר בשרץ קרא יתירא הוא דהא כתיב בתרויהו אלה הטמאי' לכם בכל השרץ ואף על גב דכל דאיכא לאוקושי לקולא ולחומרא אקשי' לחומרא ולא הוה צריך קרא דמה חולדה כל ששמה חולדה אף עכבר כל ששמו עכבר אביא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה משום דהשורץ דכתיב בקרא משמע כל שהוא משריץ איצטריך בשרץ לעכבר שחציו אדמה כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>בשר </b> השרץ שנפסד מאכילת כלב טהור כדילפינן לעיל גבי נבלה סוף פרק ראשון ואם יבש עד כחרש ואין יכול לחזור לח בשריית פושרין טהור כדתנן פרק דם הנדה דף נ\"ו וטעמא דכתיב במותם כעין מותם ושרץ שיבש ושלדו קיים או נשרף ושלדו קיים טמא כדאמר ריש לקיש התם ותניא כל הנוגע בהם יכול בכולן בשכולן שלם טמא אפילו יבש תלמוד לומר מהם וכל אשר יפול מהם במותם יטמא אי מהם יכול במקצתן תלמוד לומר בהם הא כיצד כאן בלח כאן ביבש דבלח סגי במקצתו וביבש בעינן כולו שלם דהיינו כששלדו קיימת שלא נשבר ונתפזר וכן גבי נשרף כדאמר."
+            ],
+            [
+                "<b>כזית </b> מן הנבלה וכעדשה מן השרץ שצמקו וחסרו טהורים כדתנן פרק ג' דטהרות ומייתי לה פרק כל המנחות וטעמא דליכא השתא שיעור ופחות מכשיעור ועמד על כשיעור טמא ומוכח התם פרק כל המנחות דטומאה דרבנן היא דמדאוריתא כיון דבלאו תפיחה ליכא שיעור טהורים ואם מתחלה היה שיעור וצמק וחזר אחר כך לשיעורו בתפיחה מטמאין מן התורה כדתנן התם."
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ </b> אינו מטמא עד שימות כדכתיב במותם ואם הותזו ראשיהם אף על פי שהראש מעורה בעור הגוף ומפרכס בזנב הלטאה טמאים כדתנן ומייתינן לה פרק קמא דחולין דכיון דעשויין גסטרא אע\"פ שלא הובדלו לגמרי הרי הם כמתים כדילפינן הלכות טומאת מת סוף פרק ראשון. שאר שקצים ורמשים כצפרדע ונחש טהורים מטומאה כדדרשינן בתורת כהנים אלה הטמאים לכם אלה אין לך מטמא כשרץ אלא אלו בלבד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפו </b> להיות שכבת זרע טמא ושכבת זרע אב מאבות הטומאה מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ואינה מטמאה במשא וכדתנן ריש מסכת כלים אבות הטומאה השרץ והשכבת זרע וכו' וכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וגו' וכל בגד וכל כלי עור וגו' וכבס במים וגו' וטומאת כלי חרש באויר תנן לה במתניתין וכתיבא גבי שרצים ומהתם ילפינן לכל הטומאות ואינה מטמאה במשא כדתנן במתניתין משום דלא כתיב והנושא ואינו מתטמא בגדים בשעת מגעו אלא כלים במגע ממש כדתנן במתניתין וקרא כתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וגו' ולא כתיב יכבס בגדיו וגו' ואחד הנוגע ואחד הרואה אותה בבשרו שניהם ראשון לטומאה דין תורה ושיעורה לנוגע בכעדשה ולרואה בכל שהוא כדאמרינן פרק יוצא דופן ותניא מנין לרבות נוגע בשכבת זרע ת\"ל או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא וגו' למ\"ד דון מינה ומינה מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע דלעיל מיניה בנגיעה ומיניה מה שרץ בכעדשה אף שכבת זרע בכעדשה ורואה בכל שהוא כדתנן התם ומטמאין בכל שהו ואין הרואה טמא עד שתצא ממנו ויחתם ממנו פי אמה כדתנן התם אין מטמאין עד שיצא טומאתן לחוץ ובגמרא משום דכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ובריש פרק המפלת איבעיא ליה לרבה הרואה קרי בקיסם שהניחו בפי אמה ממנו אמר רחמנא עד דנפיק מבשרו ולא בקיסם או דילמא האי ממנו עד שתצא טומאתו לחוץ ואפילו בקיסם נמי וכדילפינן עד שיצא טומאתן. אחד הרואה מחמת בשרו או באונס טמא וכדאמרינן פרק בנות כותים דל\"ח משום דשכבת זרע כל עצמו מחמת אונס חמום בא מה שאין כן בזוב."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> שכבת זרע של קטן מטמאה עד שיהא בן ט' שנים ויום אחד כדאיתא התם פרק בנות כותים וילפינן בת\"כ מדכתיב איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת\"ל ואיש ומייתי לה פרק המפלת ואמר רבא הלכתא היא ואסמכוה אקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>שכבת </b> זרע אדומה טהורה כדדרשינן פרק בנות כותים דל\"ב אשה אין לי אלא אשה תנוקת מנין ת\"ל ואשה וכו' אמר רבא הלכתא וכו' ומאחר דהלכתא קרא למה לי למעוטי איש מאודם ואף על גב דקרא לאו באודם מיירי על כרחיך כיון דקרא יתירתא היא לדרשא אתא ומה שיש לך לדרוש דבר הקרוב לענין דרוש בו וה\"ק אשה טמאה בדבר האמור בה דהיינו אודם ואיש אין מטמא בדבר האמור באשה וכו'. וכל שכבת זרע שאין גופו של אדם מרגיש בה אינה מטמאה כדאמר שמואל פרק יוצא דופן דמ\"ג ומאי טעמא שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע נעקרה בהרגשה אף על פי שיצתה בלא הרגשה טמא כדאמרינן התם דהויא מילתא דפשיטא ליה לשמואל ומיבעיא ליה לרבא וכו' ומשמש מטתו בחלומו אחר הרהור אמרינן נמי התם אי אפשר לשמש בלא הרגשה הרהר ולא מצא בשרו חם או איפכא טהור כדתנן פ\"ח דמקואות דדוקא הרהר ומצא בשרו חם טמא וכתב הרב ז\"ל דטומאת הרהור ומטיל מים מדרבנן לתרומה ובתוספתא מייתי התם הרהר בלא חם או חם בלא הרהר טהור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המטיל </b> מים וראה מים חלוקים או עכורים בתחלה טהור באמצע ובסוף טמא כדתנן התם משום דמין קרי הוא מתחלה ועד סוף טהור כדתנן נמי התם ולבנים ונמשכים טמא כדתנן נמי התם משום דמין קרי הוא והמטיל טפות עבות טהור והתם פ\"ח תנן טמא דברי רבי אלעזר חסמא ולא פליגי עליה וצ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>בעל </b> קרי חולה או זקן שלא הטיל מים אלא אחר טבילה טמא שמא נשתייר מן הקרי ויוצא עכשיו ובבריא טהור כדאמר רבי יוסי התם במתניתין פרק ח' משום דיוצא בכח ואין משתייר מן הקרי ובסוף פרק קמא דחולין מפרש ילד עד כמה עד שנועל או חולץ על רגלו אחת. כל אשה ששמשה מטתה וטבלה קודם שתקנח יפה הרי היא בטומאתה כדתנן נמי התם פ\"ח דמקואות דחיישינן שמא נשתייר וכדאמרינן נמי פרק יוצא דופן וי\"מ משום חציצה ולא יתכן כדפי' הר\"ש ז\"ל התם עלה דמתניתין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האיש </b> והאשה ששמשו מטתן טמאין דין תורה כדכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה וגו' ורחצו במים וטמאו עד הערב ותניא בת\"כ אי משום נוגעת בשכבת זרע הרי הוא אמור והכא טומאת בית הסתרים הוי אלא גזרת מלך היא אפילו כל שהו ומייתי לה פרק יוצא דופן. קטנה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד אינה מתטמאה בשכיבה אלא דוקא בת ג' ויום אחד כדדרשינן בת\"כ ואשה אשר ישכב איש אותה ואשה פרט לקטנה יכול שאני מוציא בת ג' שנים ויום אחד ת\"ל ואשה דמדהוה ליה למכתב אשה דרשינן פרט לקטנה ומדכתיב ואשה נמי מרבינן בת שלשה שנים ויום אחד משום דראויה לביאה ופחותה מבת ג' שנים ויום אחד בנגיעה מיהא מטמאין אם נגע בבשרה מבחוץ משום נוגע הבועל שלא כדרכה אינה מתטמאה דלא טמא הכתוב טומאת בית הסתרים אלא בכדרכה וכדתניא פרק ד' אחין וחכמים אומרים אותה פרט לשלא כדרכה. הבועל את האשה ולא הוציא ש\"ז טהור הוא והיא דכתיב שכבת זרע פרט למערה כדתניא בת\"כ ופרק ד' אחין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה </b> שפלטה שכבת זרע תוך שלשה עונות דיום או דלילה טמאה כרואה קרי וכדתניא פרק יוצא דופן לרבנן דרבי שמעון פולטת שכבת זרע מניין ת\"ל יהיה זובה בבשרה וג' עונות היינו כר' אלעזר בן עזריה דתנן פרק ח' דמקואות הפולטת שכבת זרע ביום הג' טהורה דברי ר' אלעזר בן עזריה ומייתי לה פרק ר' עקיבא ומוקי ר' אלעזר כרבנן דאמרי ב\"ה בשבת פירשו מנשותיהם ולכ\"ע בשבת ניתנו עשרת הדברות ובליל שבת טבלו דבשחרית לא דלא יהו הללו טובלים והללו מהלכין לקבל תורה ותוך ג' עונות אכתי לא אסרח זרע וראוי לקלוט ולהיות ולד נוצר הימנו וקרינן ש\"ז הראוי להזריע ואע\"ג דבלאו פלוטה טמאה האשה ששמשה וכדילפינן לעיל הא אוקי' פרק יוצא דופן כשטבלה לשמושה וכגון שלא נתהפכה לאחר הטבילה כדדרשינן התם וכיון שהיה ברואה קרי סותרה יום אחד ומטמאה בכל שהוא ואע\"פ שלא יצא לחוץ אלא שהגיעה לבין השנים וכדא' התם דאליבא דרבנן לא קמיבעיא ליה לרב שמואל וכו' דלרבנן דמטמאין בפנים כבחוץ אלמא רואה הויא וכ\"ש דמטמאה במשהו ולענין סתירה נמי סתרה דהא בתורת זיבה מרבו לה מיהיה זובה וגו'. שכבת זרע עצמה שנפלטה בתוך הג' עונות מטמאה אחרים שנגעו בה כיון דאכתי הויא ראויה להזריע האשה שפירשה ממנה שכבת זרע אפילו לאחר כמה עונות טמאה כל זמן שהיא לחה כדא' פרק ר' עקיבא מחלוקת שפירשה מן האשה שפולטה ש\"ז שקבלה מזכר הוא דאמר ר' אלעזר דבתרי יומי מסרחא מפני שמתחמם בגופה אבל פירשה מן האיש על הבגד מטמאה לעולם כל זמן שהיא לחה ומיהו משיבשה לא דתו לא חזיא להזריע וכתב הרב ז\"ל והפורש ממנו טמא ופשיטא דכשפירש ממנו קודם על הבגד טמא אלא נראה שמפרש כפי' ר' חננאל ז\"ל וכמו שכתבו התוספות דבזכר שנרבע ופלט זרע דומיא דאשה מיירי דדוקא באשה ילפינן דביום הג' טהורה ולא באיש ושכבת זרע יבשה דלא מטמאה תנן לה פרק דם הנדה וילפינן לה בגמרא מדכתיב שכבת זרע משמע דראויה להזריע ויבשה אינה ראויה להזריע ואם חוזרת לכמות שהיתה בשריית פושרין טמאה דראויה להזריע."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכרית </b> שפלטה שכבת זרע של ישראל בתוך ג' עונות וכן בהמה טמאה וכדתנן פרק ח' דמקואות ותניא נמי פרק בנות כותים דל\"ד נמצאת או' ש\"ז של ישראל טמאה בכל מקום ואפילו במעי גויה שאם תפלטנו על הבגד תטמאנו ולאחר שלש עונות איבעיא לן אי מסרח כיון דאכלו שקצים ורמשים דחביל גופייהו או דילמא כיון דלא דייגי במצוה לא חביל גופייהו ולא אסרח וסלקא בתיקו ומייתי לה נמי פרק ר' עקיבא והתם מייתי נמי ש\"ז במעי בהמה שכבת זרע של גוי אפילו תוך ג' עונות טהורה כדילפינן לעיל בהלכות מטמאי משכב. וגוי שהרגיש ונתגייר וירד וטבל לשם גירות ויצא ממנו שכבת זרע שהרגיש הוי ספק טמא דהוי בעיא דרבא פרק יוצא דופן דאם תמצא לומר בתר עקירה אזלינן גבי ישראל שנעקר ממנו בהרגשה ויצא שלא בהרגשה דטמא היינו משום דאזלינן לחומרא אבל הכא דלקולא דכשהוא גוי תעקר וטהור לא אמרה או דילמא לא שנא תיקו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אשה </b> ששכבה קטן פחות מבן ט' או נכרי או בהמה טהורה דכתיב ואיש אשר ישכב את אשה וגו' עד שיהיה השוכב איש וכשהוא בן ט' ויום אחד הוי כאיש לענין זה וכדילפינן לעיל ריש פרקין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> ע\"ז מדרבנן ויש לה רמז בתורה הסירו את אלהי הנכר וגו' והטהרו וגו' וד' אבות יש בה הכל מדרבנן פרק ר' עקיבא ופרק כל הצלמים ופ\"ק דחולין ופרק העור והרוטב ות\"כ ופרק רבי ישמעאל ופרק אין מעמידין וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> אב טומאה שמטמא במגע ולא במשא אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ולא אדם וכלי חרש אע\"פ שלא פירש ממטמאיו והרי ולד הטומאה לטמא אוכלין וכל אב שמטמא במגע ומשא אדם הנוגע בו או הנושאו מטמא בגדים בשעת מגעו או נשיאתו ועושה אותן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין עשאן ראשון כל זמן שלא פי' וכשפירש ממטמאיו הוי ראשון לכל דבר ואם נגע באוכלין הרי הן שני והנבלה והמרכב אף על פי שמטמאין במגע ומשא אינו מטמא בגדים בשעת מגעו והנושא מטמא בגדים בשעת נשיאותו ועושה אוכלין ראשון לטומאה וכדילפינן לעיל פ\"א ופ\"ו מהלכות מטמאי משכב ומושב ופרק א' מהלכות אלו ונגיעה שאי אפשר לה בלא היסט כנגיעת מי חטאת וצמר נבלה או בנימי המרכב הוי כטומאת משא וכדתניא בתוספתא דמטמא בגדים בשעת נשיאה דאחד הנושאה ואחד המסיט כדילפינן פרק קמא דטומאת מת ובולעת נבלת עוף טהור מטמא בגדים בשעת בליעה דכתיב בה וכבס בגדיו כדאמרינן לעיל פרק שלישי והשורף פרה ושעירים ומשלח שעיר לעזאזל אף על פי שבשעת מעשיהן מטמאין בגדים כדילפינן פ\"ה מהלכות פרה אדומה אם נגעו באוכלין בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הנוגע </b> בטומאה שבתוך המקוה טמא כדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא ודרשינן בת\"כ הנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו הן בתוך המים דאין מקוה מעלה טמאין מטומאתן כזרעים טמאין שנזרעו בארץ שעולין מטומאתן כדכתיב אשר יזרע טהור הוא וכשיעלה מן המקוה אחר שפי' מן הטומאה טהור וכן זב שדרס על המשכב שבתוך המקוה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכלין </b> ומשקין מתטמאין כדכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ואין מטמאין דבר אחר מן התורה אלא מדרבנן אוכל מטמא אוכלין ומשקין ומשקה מטמא אוכלין ומשקין וכלים וכדא' פ\"ק דפסחים די\"ד אלא נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאוריתא מדרבנן מיהא מטמא וכדתניא יכול יהא אוכל מטמא אוכל תלמוד לומר כי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא הוא טמא ואין עושה כיוצא בו דטמא הוה משמע מיעוטא ופרק על אלו מומין נמי אמרינן דמדאוריתא אין אוכל מטמא כלי ואין משקה מטמא כלי ורבנן הוא דגזור משום משקה זב וזבה דמטמא אדם וכלים מדאוריתא כדכתיב וכי ירוק הזב וגו' ובת\"כ ר' יוסי אומר אין טומאת משקין לכלים מדברי תורה אלא מדברי סופרים ואמר ר' יהושע בן קרחא לרבי יהודה מפני מה אין אנו רואין דברי ר' יוסי דשפיר קאמר דאין טומאת משקין לכלים מדברי תורה לפי שאין טומאה עולה מידי טומאתה בו ביום בלא טבילה והערב שמש וכלים שניטמאו במשקין עולין בו ביום דלא צריכה טבילה אלא מנגבן והן טהורין וכדתנן במסכת כלים פ' כ\"ה והאי דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא מוקי לה לכלים מטמאים את המשקים וטומאת משקין לאוכלין ומשקין נמי מדרבנן דלא כרבי עקיבא אלא כהני תנאי דפ\"ק דפסחים דאמרי דאין משקין מטמאין אוכל מן התורה אלא מדרבנן וכדכתב רש\"י ז\"ל התם די\"ד. ודיני פרק זה מבואר בפרקא קמא דפסחים וזבין פ\"ה ופרקא קמא דשבת ופרקא קמא דנדה ובכורות פרק על אלו מומין ופרק חומר בקדש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה וטומאת ידים מדרבנן וכן האוכל או שותה אוכלין ומשקין טמאים הוא שני לטומאה מדרבנן וכל דיני פרק זה בידים פ\"ג ופ\"ב דחולין ופ\"ק דפסחים ופ\"ק דשבת וסוף זבין ופרק העור והרוטב ופרק כיצד צולין ופרק חומר בקדש ופרק כל הבשר ופרק אמרו לו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פרק </b> ט דיניו מדרבנן סוף זבין ופ\"ק דשבת ומקואות ובתוספתא ופרק שני דגטין וסוף ידים ובתוספתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הנוגע באב מאבות הטומאה בין אדם בין כלים הוי ראשון עד שיטבול טבל הוי כשני עד שיעריב שמשו וכל הטעון הערב שמש מאי זו טומאה שתהיה הוי כשני דכתיב בפרשת שרצים וכל אשר יפול עליהם במותם וגו' במים יובא וטמא עד הערב וטהר ותניא פ' הערל דע\"ח וטמא יכול לכל הוי טמא תלמוד לומר וטהר מדלא כתיב ויטהר משמע דאמעיקרא קאי קודם הערב שמש אי וטהר יכול לכל תלמוד לומר וטמא הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה דכי היכי דחמירא אכילה דתרומה ממעשר חמירא נמי נגיעה ולהכי טבול יום פוסל אוכלין ומשקין של תרומה וקדש דאב עושה ראשון וראשון שני בחולין ותו לא ושני ושלישי בתרומה ושלישי רביעי בקדש וכו' מדאורי' היא פ\"ק דפסחים וכמו שכתב רש\"י ז\"ל התם דף י\"ד וכדאמרינן פ\"ק דשבת גבי י\"ח דבר גזרו אותו היום דמני בהדיהו טבול יום ופריך טבול יום דאוריתא היא דכתיב ובא השמש וטהר ואוקי' להאי קרא התם פרק הערל בתרומה ולנגיעת תרומה אשכחן נמי קרא דאמרן לעיל במים יובא וגו' דאלמא פסיל בנגיעתה מדקאמר וטהר כדאמרינן ומשני סמי מכאן טבול יום דלא הוי ממנין י\"ח דבר."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משקה </b> היוצא מהמטמאין הוו כמשקין שנגעו בהן ברוק ומימי רגלים חוץ מזב שהן אב כדכתיב וכי ירוק הזב וגו' כדתנן פרק ד' דטבול יום ומייתי לה פרק כיסוי הדם דשאר כל הטמאות בין קלין בין חמורין משקין היוצאין מהן כמשקין הנוגעים בהם ואלו ואלו תחלה ומפרש קלין שרץ וחמורין זב מן המשקה שהוא אב הטומאה בשלשה מעיינות שבזב המנויין פרק דם הנדה שהן אב טומאה לטמא כלים ואדם זובו ורוקו ומימי רגליו ושכבת זרע של כל אדם דילפינן מרוק כדאית' התם וכדילפינן לעיל בדוכתיה אדם וכלים יכולין להיות אב וראשון לטומאה וכדילפינן לעיל אבל לא שני אלא מדבריהם וכלי חרס לא יהיה אלא ראשון לטומאה מן התורה ושני מדבריהם וכדתניא שלהי עירובין מזכר עד נקבה תשלחו וכו' ולא יטמאו את מחניהם וכו' פרט לכלי חרס דברי רבי יוסי הגלילי שאם הכניסו למקדש פטור משום שאינו ראוי למדרס להיות אב הטומאה ובעינן דומיא דזכר ונקבה דפעמים שהם אב הטומאה כזב וזבה וטמא מת וכן כלים שהן ראוין למדרס ולמושב הזב אב הטומאה ומטמאין אדם וכלים דכתיב והיושב על הכלי וגו' והמכניסן למקדש חייב וכלי חרס אינו נעשה אב טומאה דלמדרס לא חזי משום דנשבר ותניא בהדיא פרק רבי עקיבא מדרס כלי חרס טהור ועל ידי מגע נמי לא הוי אב הטומאה דכתיב לעיל מההוא קרא וחטאו ביום השלישי וגו' וכל אשר יגע בו הטמא וגו' וכל היכא דקרינא ביה וחטאו דיש לו טהרה בטבילה קרינא ביה והנפש הנוגעת תטמא וכל דלא קרינא ביה וחטאו דהיינו כלי חרס דטעון שבירה לא קרינא ביה והנפש הנוגעת."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכלין </b> לא יהיו אב הטומאה לעולם דלהכי אינם מטמאים כלים דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וכדאמרינן לעיל ואם נגעו משקין בוולד הטומאה בין אדם בין כלים נטמאו מדברי תורה והוו כראשון לטומאה לטמא אחרים מדבריהם כדאיתא התם פרקא קמא דפסחים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מנין </b> לאוכל שני שהוא פסול בחולין ואינו מטמא אחר דכתיב וכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו וגו' כדתנן בסוטה פרק כשם ומייתי לה פרק ב' דחולין דל\"ג כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים לימד על ככר שני שעושה שלישי בחולין והיינו לרבי עקיבא אבל לדידן דקי\"ל בכולי תלמודא אין שני עושה שלישי בחולין לא מפלגינן בין טמא ליטמא וילפינן מהאי קרא דשני לחוד טמא דמשמע דכלי חרס שהוא תנור והוא ראשון מחמת השרץ שהוא אב הוא עושה טמא לככר שבתוכו והוא שני אבל אינו עושה שלישי וכדתנן התם אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך ריב\"ז שהיית אומר עתיד דור אחד לטהר ככר שלישי בתרומה שהרי אין לו מקרא מן התורה שהוא טמא ואנן הוא דמטמי' ליה מקל וחומר כדאיתא התם בגמרא והלא רבי עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא אף בחולין שנאמר כל אשר בתוכו יטמא דמשמע יטמא ג' ואפילו חולין משמע דלדידן אין לשני מקרא מן התורה שיעשה שלישי ודרשי' יטמא יהיה טמא השני לבד יהיה טמא ולא יטמא אחרי' ומנין לאוכל שלישי שפסול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר וגו' דטבול יום אסור בתרומה עד שיעריב שמשו והוי כשני וכדילפינן בפרקים דלעיל והתם פרק כשם יליף מק\"ו דשני עושה שלישי בתרומה מטבול יום שמות' בחולין ופסול לתרומה ופריך מה לטבול יום וכו' כלי חרס יוכיח וכו' וחזר הדין וכו' הצד השוה שבהם וכו' מה להצד השוה שבהם וכו' שכן יש בהם צד חמור וריב\"ז צד חמור לא פריך וכו' ומנין לשלישי בקדש שהו' טמא דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' כדדרשינן פרקא קמא דפסחים דף י\"ח ופ' חומר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני דכיון דשני טמא וכתיב בכל טמא משמע נמי דאי נגע בשני טמאה ורש\"י ז\"ל פירש פ\"ב דחולין דף ל\"ה דרביעי בקדש מעלה מדרבנן היא ומנין לרביעי בקדש שפסול מק\"ו דמחוסר כפורים כדאיתא התם ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה כדילפינן פרק הערל העריב שמשו אוכל בתרומה כדכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואסור בקדש כדיליף מוכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שעד עכשיו טמאה היא שלישי שפסול בתרומה כדילפי' בק\"ו מטבול יום אינו דין שיעשה רביעי בקדש וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בשר </b> תאוה הוי כשלישי מדרבנן כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>חיבורי </b> אוכלין על ידי משקין סוף פרק טבול יום מייתי מתניתין חיבורי אוכלין על ידי משקין חיבור לטומאה קלה ולא לטומאה חמורה ופרש\"י ז\"ל חצי זית נבלה מכאן וחצי זית נבלה מכאן ומשקה טופח באמצע ונוגע בשניהם מחברן לטמא אוכלין ומשקין הנוגעים באחד מן החצאין האלו ולא לטומאה חמורה לטמא אדם וכלים וטעמא לא ידענא עכ\"ל ובעי עלה רבי זירא מונין ראשון ושני או אין מונין בו ראשון ושני א\"ל כל היכא דמטמא אדם מונין בו ראשון ושני ושלישי אין מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני והרב ז\"ל כתב והדבר ספק אם חשובים כגוף א' למנות בהם ראשון ושני ושלישי או חושבין זה האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון והאוכל המחובר לו שני ותימא דהא פשיטא לה כדא' התם כל היכא דמטמא אדם וכו' אין מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני ועוד קשה לשון הרב ז\"ל שכתב והדבר ספק אם חשובים כגוף א' למנות בהם ראשון ושני ושלישי או חושבים זה האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון וכו' דהני שני צדדין כולהו צד אחד נינהו דאם חיבור האוכל המטמאים שהם ב' חצאי נבלה הם כגוף אחד למנות בהם ראשון ושני ושלישי כלומר שהאוכל הנוגע בהם הוי ראשון והאוכל הנוגע בזה הראשון הוי שני וכן הנוגע בזה ג' א\"כ הרי אנו חושבים האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון והאוכל האחר שני וא\"כ היכי קאמר או חושבים זה האוכל וכו' היינו הצד הראשון ונראה שהרב ז\"ל מפרש מתניתין דחיבורי אוכלין על ידי משקין חיבור לטומאה קלה וכו' דהאי משקה שמחבר האוכלין המטמאין והן ב' חצאי נבלה מאבר נמי האוכלים המתטמאים שהם שנים או שלשה או כלים מחוברים על ידי המשקין שמחוברין בהן האוכלין המטמאין ופשיטא ליה דשני חצאי הנבלה המטמאים הם חיבור לטומאה קלה והרי הן כגוף אחד אלא שהדבר ספק אם חשובים כגוף אחד האוכלים המתטמאים על ידי חיבור המשקין שמחבר המטמא למת טמא וכל האוכלין המתטמאים על ידי חיבור זה הוו כגוף אחד למנות מהן ראשון ושני ושלישי כלומר שהם יהיו ראשון והנוגע בהם ב' והנוגע בשני ג' או דילמא שהאוכל המתטמא שהוא בצד המטמא הוי ראשון כיון שמחובר לו על ידי משקין דהוי חיבור ואוכל המחובר על ידי משקין לזה האוכל הראשון הוי שני דאף על גב שהמשקים המחוברים בין האוכלים המטמאי' לזה האוכל הראשון אינהו גופייהו מחובר בין אוכל זה ראשון לשני אפ\"ה האוכל שבצד האוכלין המטמאין קרינא ראשון שהוא מחובר לו על ידי משקין והאוכל שבצד זה האוכל שניטמא יהיה שני דהוי מחובר לראשון על ידי משקין ולא תימא דניהוי נמי ראשון הואיל ומחובר נמי על ידי המשקין לאוכלין המטמאים דדי לאוכלין המטמאין דלהוו חיבור על ידי משקין לאוכל שבצדן ולא לאוכל שבצד האחר ולהכי האוכל שבצד האוכלין המטמאים דוקא הוי כנוגע והוי ראשון והמחובר לו על ידי משקין הוי שני דהוי כנוגע בראשון והכי דייק לשון הרב ז\"ל שכתב והאוכל מחובר לו שני ולא כתב והאוכל הנוגע בו שני כנ\"ל לישב לשון הרב ז\"ל ולענין מה שכתב והדבר ספק וכו' וכבר פשטוה שם כדאמרינן לעיל וכמו שהשיג הראב\"ד ז\"ל גם כן נראה דסבירא ליה לרב ז\"ל דכיון דהאי ספקא הויא דאוריתא אזלינן בה לחומרא ולא סמכינן אפשיטות דאין מונין בו ראשון ושני שיהיה טמא לבד ולא טמא אחר כשני בחולין דאין עושה שלישי משום דר' זירא דבעי לה התם נראה דלא קבל פשיטות זה דהא התם לעיל מיניה אמרינן אמר ליה רב המנונא לר' זירא לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי הא מילתא נבלת העוף הטהור לר' מאיר דסבירא ליה דמטמאה טומאת אוכלין מאליה בכזית מהו מונין לה ראשון ושני או אין מונין ראשון ושני אמר ליה כל היכא דמטמא אדם במגע מונין בו ראשון ושני כל היכא דאין מטמא אדם במגע כנבלת עוף טהור דלא מטמא אדם במגע אלא בבית הבליעה אין מונין בו ראשון ושני דגמר משרץ דכתיב ביה מנין ראשון ושני כדכת' כל אשר בתוכו יטמא דהוה ליה הכלי ראשון והאוכל שני ובתר הכי אמרינן בעא מיניה ר' זירא מרבי אמי בר חייא ואמרי לה מר' אבין בר כהנא הא דתנן חיבורי אוכלין ע\"י משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה מונין בו ראשון ושני או לא אמר ליה כל היכא דמטמא אדם מונין בו ראשון ושני אין מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני ע\"כ והשתא איכא למתמה (אמר) אר' זירא אי לא אותיב אכרעיה עד דפשיט ליה לרב המנונא דכל היכא דאין מטמא אדם במגע אין מונין בו ראשון ושני היכי יתיב ובעא מחד מהני אמוראי בחיבורי אוכלים ע\"י משקין אי מונין בו ראשון ושני או לא הא איהו גופיה קאמר כל היכא דאין מטמא אדם וכו' ולא מצית אמרת דבתר דשמעה מחד מהני אמוראי פשטה לרב המנונא דאי הכי הוה ליה למימר הכי אמר ר' אמי בר חייא או ר' אבין בר כהנא כל היכא דמטמא וכו' אלא משמע דמדנפשיה הוא דפשיט ליה לרב המנונא וא\"כ היכי בעי בתר הכי מאי דפשיט הוא גופיה אלא ודאי משמע ליה לר' זירא דבנבלת עוף דאינו מטמא כלל במגע הוא דאמרינן דאין מונין בו ראשון ושני אלא האוכל הנטמא לבד יהיה טמא כשני בחולין אבל בחיבורי אוכל על ידי משקין דהני אוכלין כשהן מחוברין ממש הם מטמאים אדם במגע שהם ב' חצאי נבלה מספקא ליה אי מונין בו א' ושני כיון דהוו חיבור לטומאה קלה על ידי משקין או לא ואפ\"ה פשיט ליה דהכא נמי אף על גב דהני שני חצאי נבלה מטמאי אדם במגע כיון דהשתא אין מטמאין אדם על ידי חיבור זה אין מונין בו ראשון ושני ודייק לישנא דגמרא דלעיל אמרינן כל היכא דמטמא אדם במגע וכל היכא דאין מטמא אדם במגע והכא אמרינן כל היכא דמטמא אדם וכו' אין מטמא אדם וכו' דהא הני ב' חצאי זתים כשהן מחוברין מטמאים אדם במגע מה שאין כן בנבלת עוף טהור אלא דהשתא דהוי על ידי חיבור משקה לא מטמאי אדם ור' זירא נראה דלא קבל פשיטות זה מטעמא דאמרן דהא הוה ידע ליה כדפשיט לרב המנונא אלא דהכא איכא לספוקי כדאמר והויא ספקא דאוריתא ואזלינן בה לחומרא כנ\"ל לסברת הרב ז\"ל שכתב והדבר ספק וכו' והשני שבחולין שפוסל אוכלי תרומה הוי מי\"ח דבר שגזרו כדמייתי פ\"ק דשבת וכל טומאת גויה באוכל אוכל טמא הויא מדרבנן דמדאוריתא אין אוכל מטמא אדם אלא נבלת עוף טהור בבית הבליעה וכדאמ' פרק בתרא דיומא הנח לטומאת גויה דלאו דאוריתא וקרא דאל תטמאו בכל אלה וכו' אסמכתא בעלמא הוא כדאמרינן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ודיני </b> חולין על טהרת תרומה או קדש טהרות פ\"ב חולין פ\"ב שבת פ\"ק ופסחים פרק קמא וחגיגה פרק חומר וסוטה פרק כשם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> קדש האמור בענין זה קדשי מקדש שנתקדשו אבל חלות ורקיקין שלא נשחט עליהם הזבח ומנחות שלא נתקדשו בכלי אינן כקדש אלא כתרומה וחלה ובכורים ותשלומי תרומה וחומשה הוו נמי כתרומה כדתניא בתוספתא פ\"ק דטהרות ואמרינן נמי פ\"ב דחולין דל\"ה אין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדשי מקדש בלבד וכו'. טבל ומדומע וגידולי תרומה ומעשר שני וראשון ועיסה הטבולה לחלה הוו כחולין ואין בהם שלישי ומדרבנן גזרו על טומאת ספק בחולין הטבולין לחלה אף על גב דהוו כחולין שתעשה בטהרה וחלתה תלויה כדאמ' פרק קמא דנדה ורש\"י ז\"ל כתב משגלגלת תעשה בטהרה בכלים טהורים ואל יטמאנה ביד דהואיל ונגמרה מלאכתה לחלה אסור לגרום לה טומאה ודאית דכתיב משמרת תרומותי בשתי תרומות טהורה ותלויה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אחת </b> עשרה מעלות של קדש על התרומה הוא מדרבנן וקצתם רמז בקרא כדאמרינן פרק חומר בקדש ותוספ' דידיה ופ' אין דורשין ופרק קמא דפסחים ופרק קומץ ופרק ב' דחולין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חמש </b> מעלות שעשו חכמים בבגדים הוו מדרבנן פרק אין דורשין ופ' בנות כותים ופרק חומר ופרק בתרא דשקלים ופסחים פרק אלו דברים כשם שראשון עושה שני ושלישי כך ספק אחד עושה ספק שני וכו' תוס' דטהרות פ\"ה תרומה וקדשים שניטמאו בספק אם של תורה הרי הם נשרפים דספק אם נגע או לא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>על </b> ו' ספקות שורפין את התרומה וכולם גזירה מדבריהם פרק ד' דטהרות ופרק בנות כותים ופרקא קמא דשבת ופסחים וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<span class=\"H\">פי\"ד וטו</span><br><b> י\"ב </b> ספקות שטהרו חכמים פרק ד' דטהרות ותוספתא פ\"ה ופרק בתרא דנזירות ופרק ואלו מותרין ופרק במה אשה ופרק קמא דשבת וידים פרק שני ונגעים פרק חמישי ועדיות פרק שלישי ופרקא קמא דחולין וסוטה פרק כשם וסוף הוריות ופרק אין מעמידין ופרק ד' דנדה ופ\"י דטהרות וכו'. שני עדים אומרים לו נטמא והוא אומר לא נטמאתי הוא נאמן על ידי עצמו כחכמים דפליגי ארבי מאיר פ\"ה דטהרות ואמרי אדם נאמן על ידי עצמו וכדאמר' פרק אמרו לו גבי שנים אומרים לו אכלת חלב דנאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש בדברים שיש בהן כפרה לא מימנע לאיתויי חטאת להתכפר ותניא התם או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים דהודע אליו משמע מעצמו יכול אפילו אין מכחישין תלמוד לומר או הודע אליו מכל מקום ואף על פי כן אין אומרים לו עסוק בטהרות דלעצמו לבד הוא דנאמן וכדתניא בתוספתא דטהרות וכו' עד אומר נטמא ושנים אומרים לא נטמא טהור איפכא טמא כדתנן התם בטהרות ומיירי דשתיק איהו ואין דבריו של עד אחד במקום שנים וכו' עד אחד או אשה אומרין נטמא והשני אומר לא נטמא ברשות היחיד טמא דכל ספק ברה\"י טמא ואכי האי גוונא אמור פרק אמרו לו גבי חלב דמביא אשם תלוי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<span class=\"H\">פי\"ד וטו</span><br>[\n<b> שני </b> עדים אומרים לו נטמא והוא אומר לא נטמאתי הוא נאמן על ידי עצמו כחכמים דפליגי ארבי מאיר פ\"ה דטהרות ואמרי אדם נאמן על ידי עצמו וכדאמר' פרק אמרו לו גבי שנים אומרים לו אכלת חלב דנאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש בדברים שיש בהן כפרה לא מימנע לאיתויי חטאת להתכפר ותניא התם או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים דהודע אליו משמע מעצמו יכול אפילו אין מכחישין תלמוד לומר או הודע אליו מכל מקום ואף על פי כן אין אומרים לו עסוק בטהרות דלעצמו לבד הוא דנאמן וכדתניא בתוספתא דטהרות וכו' עד אומר נטמא ושנים אומרים לא נטמא טהור איפכא טמא כדתנן התם בטהרות ומיירי דשתיק איהו ואין דבריו של עד אחד במקום שנים וכו' עד אחד או אשה אומרין נטמא והשני אומר לא נטמא ברשות היחיד טמא דכל ספק ברה\"י טמא ואכי האי גוונא אמור פרק אמרו לו גבי חלב דמביא אשם תלוי:]"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק </b> טומאה ברשות הרבים טהור דאם טומאה ודאית נדחית (וכמו שהשיב בספק) ברוב טמאים קל וחומר לספק טומאה [וכמו שהשיב] בן זומא בתוספתא דטהרות פרק חמישי ובריש פרק שני נזירים כתבו התוספ' משום דאוקמינן אחזקת טהרה הוא דטהור ברשות הרבים וכדילפי' פרקא קמא דחולין מקרא דאוקמי' אחזקה וספק ברשות היחיד ספקו טמא דמצינו דסוטה אסורה לבעלה והיא ספק ברשות היחיד כמו שהשיב בן זומא לחכמים כדאיתא התם ואי היו שלשה ברה\"י הוי ספק טומאה טהור דהוי כרשות הרבים דהא סוטה ובועלה הוו תרי לחוד ולהכי אסורה לבעלה וכדאמרינן פ' קמא דחולין ופרק אין מעמידין דספק טומאה ברה\"י הלכתא גמירי לה מסוטה. והוא שיש בזה שנטמא בספק דעת לישאל כסוטה וכדא' פרק כשם ומה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל אם נטמאת אם לאו אף ספק טומאה דבר שיש בו בנוגע זה דעת לישאל אם נגע אם לאו והוא אומר איני יודע ומכאן אמרו דבר שיש בו דעת וכו' ורב גידל אמר רב דבר שיש בו דעת לישאל ואין בו מהאי קרא נפקא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק יאכל אימא סיפא והבשר כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הוא דיאכל הא ספק לא יאכל אלא לאו ש\"מ כאן שיש בו דעת לישאל דכל טהור יאכל בשר איירי בטומאת הגוף שיש בו דעת לישאל ובההוא קאמר ספקו טמא וכשאין בו דעת לישאל כבשר דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא דדבר שאין בו דעת לישאל הוא דבשר הוי נוגע ולהכי ספקו טהור ואי לא רב גידל אמר רב ה\"א בין ברשות היחיד בין ברה\"ר איצטריך למגמר מסוטה דברשות היחיד הוא דמפלגי' בין יש בו דעת לאין בו אבל ברשות הרבים לא ואי מסוטה ה\"א עד דאיכא דעת נוגע ומגיע במטמא וטמא כי סוטה דיש בה דעת לישאל ובבועלה המטמאה קמ\"ל דרב גידל דנפקא מכל טהור הא ספק לא יאכל כיון דיש בו דעת בזה שתטמא אבל במטמא לא בעינן דעת. ואם היה הדבר ידוע שחזקתו שניטמא כתינוק טמא שנמצא בצד העסה ובצק בידו העסה טמאה שדרך תינוק לטפח וחזקתו בכך וכדתנן פרק ג' דטהרות וכן משקין טמאין ובצק טהור וכו' וכל חזקה הוי דאוריתא כדילפי' בדוכתי טובא ואפ\"ה אין שורפין על חזקה זו ומיהו האי רוב דמטפחין לאו רוב גמור הוא כדאמרינן שלהי קידושין וחזקה ששורפין עליה תרומה בעסה בבית ושרצים וצפרדעים שם ונמצא חתיכות כשרין בעסה אם רוב שרצים טמאה והאי רוב הוי דאוריתא ואפילו בר\"ה אם אי איפשר שלא יגע בטומאה ספקו טמא וכדאמר' התם וכן אם איפשר שלא יגע בשידוע בודאי שנפל ולא ניטל על יד אדם. ותינוק שנמצא בצד הקברות וכן חמור הוו כשעת מציאתן כדאיתא טהרות פרק ג' ותינוק עם אביו נשאל הוא עליו וספקו כרשות היחיד כדאיתא טהרות פרק ששי וד' ספקות נאמרו בתינוק כדאיתא התם בתוס' ושלהי פרק לולב הגזול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק </b> טומאה באדם ובכלים באדם טמא דיש בו דעת לישאל ובכלים טהור וכדתנן טהרות פרק שני כזית מן המת בפי העורב וכו' והממלא בעשרה דליים וכו' ואם יש לדליים אזנים פרק קמא דנדה מימרא דרבי ינאי ומחזיקין טומאה ממקום למקום לתלות אבל לא לשרוף בקופה שנשתמש בה טהרות ונמצאת בה שרץ כדאמרינן פרק קמא דנדה בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הזולף </b> ונמצא השרץ בחבית ראשונ' שמילא כולן טמאות באחרונה היא טמאה וכולן טהורות שאני אומר אחר כך נפל שרץ לבור כדתנן פרק עשירי דטהרות ואם היה זולף בכלי לחביות אותה שנמצאה בה שרץ טמאה והשאר טהורות ואם היה בודק כל חבית ומכסה אחר שזולף לתוכה יין ונמצא שרץ באחת מהן כולן טמאות דבכלי או בבור היה השרץ וכן אם נמצא השרץ בכלי או בבור הכל טמא כדתנן התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> קוצה זתים מן המעטן לראש הגג וכו' תוספתא דטהרות פרק עשירי."
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא </b> שרץ במקרצת העיסה טהורה בעסה המקרצת טהורה בתוך המקרצות אף העסה טמאה כדתניא התם בתוספתא דטהרות פ\"ד ובנמצא הלך אחר הרוב בהני גווני דמייתי התם פ\"ד ופ\"ו בתוספת' דטהרו' ואשה שהיתה מגבבת בחצר ונמצא שרץ על גבי גבבא או היתה כוברת ונמצא על גבי כברה הוי ספק טומאה ברה\"י וכדתניא פרק ג' דטהרות בתוספתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק </b> ספקא נראה דטהור מן התורה אפילו ברשות היחיד דספק טומאה גמרינן לה מסוטה והתם ליכא אלא חד ספקא ואפילו מדרבנן אמרינן דספק ספקא לקולא אלא דבטהרות ויין נסך אחמירו רבנן דרבי אליעזר בספק ספקא וכמו שכתבו התוספות סוף פרק חזקת על מתניתין דפרק ו' דטהרות דמייתי לה התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>תשע </b> צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ברשות היחיד ונגע באחד מהם ספק טמא כדתניא בתוספתא דטהרות ומייתי לה פרק כל היד דף י\"ח ואף על גב דרובא צפרדעים דאין להם טומאה כיון שיש שרץ אחד ביניהם הוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי ובכתובו' פרקא קמא נפקא לן מדכתיב וארב לו וקם עליו וכדאמ' בדוכתיה אחריני והני ספקו דר\"ה תנן להו פ\"ו ופרק ה' דטהרות ובתוספ' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>המוצא </b> מת מושכב לרחבו של דרך והוא שלם ואין לו מקום לעבור חזקתו נגע ואם היה קבר לכל רוחב הדרך הקבר מצרפו אפילו אינו שלם וכדתניא בתוספתא ומייתי לה פרק כיצד צולין דף פ\"א ומדכתיב או בקבר ילפינן שכל הקבר מטמא ואפי' ריקם שבו וכמו שפרש\"י ז\"ל התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שרץ </b> שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי כדתניא פ' קמא דנדה ופרק דם הנדה ונראה דהוי מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> רוקים ברשות היחיד מדרבנן ותוספתא היא פרק ה' דמקואות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שישב ברשות הרבים ובא אחר ודרסו אם רוב העיר טמאים בגדיו מדרס."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שאבד לו כלי ומצאו בר\"ה וכו' טמא וכו' בתוספתא דטהרות פרק ח' ונראה דהוי מדרבנן וכמו שכתב הרב ז\"ל דבשוכח ומניח לא גזרו עליו שאינו מצוי וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוטח </b> כלים בר\"ה טהורי' ברשות היחיד טמאים וכו' משנה פ\"ח דטהרות מדרבנן וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה </b> אחת בעיר או נוכרית הרוקין שבעיר טמאים כדתנן פ\"ה דטהרות ומדרבנן. וכן מי שדרסה אשה על בגדיו ומי שישן ברשות הרבים שם פ\"ה וכו' ומדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המסוכן </b> ברשות היחיד שם פ\"ה ומעשה במסוכן בתוספת' וכו' וטמא שהיה עומד ומדבר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שני </b> שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בשניהם ועשה טהרות ישרפו דודאי טמא היה כיון שהלך בשניהם וכדתנן פ\"ה דטהרות וכן בשרץ וצפרדע כדתנן התם וכו' בשבילין אחד טמא ואחד טהור הלכו ב' בשניהם ועשו טהרות וכו' ונשאלו שניהם כאחד או אחד עליו ועל חברו כאחד שניהם טמאים דהוי ספקא דאורייתא וכן שני ככרים אחד טמא ואחד טהור שאכלום שנים ועשו טהרות כדתנן התם פ\"ה אף על גב דהוי טומאה דרבנן אחמירו משום דאי איפשר לומר על שתיהן טהורות בבת אחת וכו'. אפילו ככר אחת טמאה שנתערבה במאה טהורות כולן טמאות מדרבנן כדתניא בתוספתא וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ככר </b> טמא שנתערב בתשע ואכלו חמשה בני אדם החמשה והחמשה בני אדם וכו' הראשונים טמאים וכו' כדתניא בתוספתא דכיון שהיו כל הככרים לפניהם הוו קבוע כמחצה על מחצה דמי וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> שבילין אחד טמא ואחד טהור והלכו בהן טהור וטמא ואפילו טהור ותלוי תולין בתלוי כדאמר רבי יוסי דנדה פרק האשה דף ס':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק </b> טומאה ברשות היחיד דטמא מסוטה ילפינן לה כדאמר ריש פ\"ב נזירים דמה סוטה בועלת ונבעלת אף כל ספק טומאה ברשות היחיד כגון דאיכא בי תרי אבל אי איכא תלתא הוי ספק טומאה ברשות הרבים וטהור אי נמי אוקמי' לה אחזקת טהור ברשות הרבים דחזקה דאוריתא וכדאמרינן לעיל וכל שרבים מצויים בו לענין טומאה אף על גב דאינו רשות הרבים לענין שבת דאי בדאיכא תלתא אפי' בחדרי חדרים טהור כדמשמע בנזיר כמו שכתב הר\"ש ז\"ל פרק עשירי דטהרות וכל דיני פרק זה נתבארו פרק ששי דטהרות משנה ותוספתא ופרקא קמא דשבת ופרק קמא דפסחים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ece05e0a6fc0af086296694a73236e61e55133e2
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Other Sources of Defilement/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,398 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Other Sources of Defilement",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Other_Sources_of_Defilement",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפד </b> להיות כל איש נוגע בנבלה טמאה והיא אב מאבות הטומאה כזית מבשרה מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר דכתיב וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב ושיעור כזית ילפינן מדכתיב והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו ואין אוכל נבלה מטמא בגדים בבית הבליעה בעוף אלא מה ת\"ל והאוכל ליתן שיעור למגע ולנושא כדי אכילה והוא כזית והא דמטמא נבלה כלים בנגיעה דהוי בכלל והנוגע בנבלתה וטומאת כלי חרס הוו מאוירו כדכתיב גבי שרצים כל אשר יפול מהם אל תוכו ובמשא מטמא בגדי הנוגע גם כן או כלים הנוגע בהם בשעת מגעו דכתיב והנושא את נבלתה יכבס בגדיו ותניא בת\"כ מנין לעשות שאר כלים כבגדים ת\"ל וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס שנוגע בהם או בתוכם בשעת נשיאתו תלמוד לומר בגד בגד הוא מטמא ואין מטמא אדם וכלי חרש וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> בהמה וחיה טהורים או טמאים אם מתו בשרן מטמא כזית כדכתיב ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלתם וגו' והנושא מנבלתם וגו' לכל הבהמה אשר היא מפרסת פרסה ושסע אינה שוסעת וגו' טמאים הם לכם כל הנוגע בהם יטמא ואין השחיטה מועלת בה אלא כל שהיא מתה עתה מטמאה טומאת נבלה כדילפינן בת\"כ מקרא יתירא דכתיב כל הנוגע בהם במותם האי בהם יתירא הוא לומר אף על פי שהם שחוטים ומה אני מקיים במותם במותם ולא בחייהם ובבהמה טמאה כתיב דסמיך ליה לכל הבהמה אשר היא מפרסת וגו' כן כתב רש\"י ז\"ל בזבחים פרק חטאת העוף וקשה דהאי קרא דכל הנוגע בהם במותם יטמא גבי שרצים כתיב ועליהו דריש בת\"כ הנוגע בהם יכול בחייהם ת\"ל במותם אי במותם ולא בשחיטתן ת\"ל בהם ואף ע\"פ ששחוטין וגבי נבלה טמאה בעי למילף בת\"כ משרצים דאסורים באכילה כבהמה טמאה ואין שחיטתן מטהרתן כדילפינן וקתני או כלך לדרך זו ונילף מטרפה דשחיטתה מטהרתה וכו' ת\"ל הכא גבי בהמה טמאה כל הנוגע בהם יטמא להביא בהמה טמאה שלא תהא שחיטתה מטהרתה ואפשר דכיון דאסיק בת\"כ דאין שחיטתה מטהרתה כשרצים דסמיכי לבהמה טמאה הוי קרא דבמותם כאלו כתיב גבי בהמה טמאה והאי דכתב ובבהמה טמאה כתיב דסמיך ליה לכל הבהמה אשר היא וכו' ר\"ל דבבהמה טמאה נמי כתיב כיון דיליף מינה כדאמרינן סמיך לכל הבהמה וכו' דכתיב לעיל בפרשה וחיה בכלל בהמה כדילפינן פרק בהמה המקשה כל הנבלות מצטרפות כדתנן במעילה פרק קדשי מזבח ובגמרא אמר רב לא שנו אלא לענין טומאה דבתרויהו כתיב הנוגע בנבלתה יטמא אבל לענין אכילה לא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מוח </b> הרי הוא כבשר וכדתניא בפרק העור והרוטב דף קכ\"ו בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול אפילו ניקבה ת\"ל הנוגע יטמא יו\"ד יתירא דריש את שאפשר ליגע טמא וכו' אעפ\"י שלא נגע משמע דמוח הוי כבשר וכשנוגע בעצם דהוי שומר הוי טמא. דם הנבלה אינו מטמא כנבלה אלא הוא כמשקים טמאים שאינם מטמאין לא אדם ולא כלים מן התורה וכדתנן פרק בתרא דעדיות העיד רבי יהושע ן' בתירא על דם נבלות שהוא טהור דרבי יהודה לחוד הוא דקאמר ריש פרק ה' דדם נבלות הוי מקולי ב\"ש ומחומרי ב\"ה אבל תנא דפרקין דלעיל סבירא ליה כהנך דרבי יהודה דב\"ש לחומרא וב\"ה לקולא כרבי יהושע ופרק המנחות והנסכים מייתי מתני' דהעיד רבי יהושע לאותבי מינה."
+            ],
+            [
+                "<b>חלב </b> בהמה שמתה טהור כדתניא בזבחים פרק חטאת העוף דף ע' וחלב טרפה בחלב טהורה הכתוב מדבר דטיהר מכלל שחוטה וטיהר מכלל חלב וכו' או כלך לדרך זה וכו' ת\"ל טריפה מי שיש במינה טרפה דהינו בהמה טהורה אוציא את הטמאה שאין במינה טרפה ולא אוציא את החיה שיש במינה טרפה ת\"ל ואכל לא תאכלוהו מי שחלבה אסור ובשרה מותר דהינו בהמה הוא דחלבה טהור מלטמא כדכתיב יעשה לכל מלאכה וגו' יצא חיה דחלבה ובשרה מותר וכדתניא נמי פרק כל שעה מה ת\"ל לכל מלאכה שיכול למלאכת הדיוט יהא טהור למלאכת גבוה יהא טמא ת\"ל לכל מלאכה ואם הוכשר חלב הטהורה הרי הוא כאוכלין טמאים ולא כבשר נבלה וכדתנן סוף עוקצין דף ע\"ז ותניא בספרא וכי יותן מים על זרע וכו' מה זרעים שאין סופן ליטמא טומאה חמורה צריכין הכשר אף כל שאין סופו ליטמא טומאה חמורה דהיינו לטמא אדם וכלים צריך הכשר ואוכלין ומשקין אין נעשין אב הטומאה דהני דהוו אב הטומאה יש להם טהרה במקוה כדכתיב והנפש הנוגעת יטמא עד הערב ואוכלין ומשקין דאין להם טהרה במקוה אין נעשין אב הטומאה כדאמרינן וכדתניא פרק העור ד' קנ\"א. הנוגע בחלב הכוליא קודם הפרשה הוי כנוגע בכוליא עצמה כדאמר' התם פרק העור והרוטב תא חזי כמה חוטין נמשכין הימנה באמצעיתה וכן בשר וכו'. הכוי חלבן טמא כבשרו וטומאתו מספק וכדתנן פרק ב' דבכורים (ד\"פ)."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העצמות </b> והקרנים והטלפים אפי' עקרן הרך והעור אף על פי שאינו מעובד והאלל והגידים והמרק והתבלין שמתבשלין עמה אין מטמאין טומאת נבלות כדתנן ריש פרק העור והרוטב וכו' אבל לא טומאת נבלות וכו' ואם נגע באחת מהם כשהוא מחובר בבשר כזית הנבלה הרי זה יטמא וכדתניא התם בגמרא בנבלתה ולא בעור שאין עליו כזית בשר ועור משלימו לכזית יכול אני מוציא אף עור שיש עליו כזית בשר הנוגע בעור כנגד הבשר לא יהא טמא תלמוד לומר יטמא וכדתנן ריש עוקצין כל שהוא יד ולא שומר טמא ומטמא ואינו מצטרף שומר ואף על פי שאינו יד טמא ומטמא ומצטרף ועוד דנבלה דהוי שומר מיעטי' קרא מצירוף כדאמרינן התם. האלל בין שפלטתו חיה בין סכין אין מצטרף לכזית ואם היה בו כזית מכונס מטמא כדאמר רב הונא והוא שכנסו וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ואלו </b> שעורותיהם כבשרם עור חזיר הישוב וחטוטרת גמל הרכה ועור בית הבושת והשליל והאליה דכיון דרכיכי הוו כבשר וכולהו תנינן להו פר' העור והרוטב וגבי עורות שרצים הרכים דתנן נמי דהוה כבשרן ילפי לה בגמרא מדכתיב הטמאים ה\"א יתירא לרבות עורותיהם כבשרן ומהאי ה\"א יתירא דרשינן נמי צירן ורוטבן וקיפה שלהן ועור הרך נמי איתא בהדיהו דהי מינייהו מפקת איהו נמי אוכלא הוא ואם עבדן או הולך בהן כדי עבודה הרי אלו טהורים ואם עשה בהן מעשה שביטלן כאוזן חמור שתלאה לכפיפתו טהורה דכיון דעשה מעשה ליטלה מתורת בשר לתורת עור בטלה כדאמרינן התם בגמרא הגיע זמן הגמל לטעון דעד השתא קרי לה רכה ולא טענה הוי ספק וכן טענה קודם זמנה דסליקו בתיקו בגמרא."
+            ],
+            [
+                "<b>המפשיט </b> לשטיח משהפשיט בכדי אחיזה שהיא ב' טפחי' הנוגע בעור זה טהור ועד שלא הפשיט ב' טפחים הנוגע בעור כנוגע בבשר כדתנן התם דקכ\"ג ואם לעשות חמת עד שיפשיט את החזה הוי כנוגע בבשר ותניא בת\"כ בנבלתה ולא במפשיט לשטוח כדי אחיזה ולחמת עד החזה יכול שאני מוצא פחות מכשיעור ת\"ל טמא מנבלתה. ואם הפשיטה מרגליה הוי חיבור עד שיפשיט כולו כדתנן נמי התם ובשרצים גם כן עד שיפשיט כולו כדתניא בגמרא משום רבי שמעון וטעמא משום דבהני קשה להפשיט וצריך כל העור להפשיט קצתו ועור שעל הצואר חיבור עד שיפשיט את כולו כחכמים דפליגי אר' יוחנן בן נורי במתניתין דמשום דעור הצואר מעצמו ופשט לא אמרינן דאם הפשיט כולו ולא הצואר שיהיה כמי שהופשט כולו כרבי יוחנן בן נורי אלא כחכמים דעדין הוה חיבור עד שיפשיט כולו וכל שהוא חיבור לטמא כך הוא חבור ליטמא כדתנן ריש עוקצין דיד ושומר מטמא ומתטמא הנוגע בציב ובשערה שאחורי העור כנגד בשר שנשאר בו שפלטתו חיה דלא בטיל טמא כדתנן התם וכדילפינן לעיל מדכתיב יטמא. ואם היו שני חצאי זתים העור מבטלן הואיל ואינן מטמאים במגע דשתי נגיעות אין מצטרפות אין מטמאים במשא דכתיבי הנוגע והנושא גבי הדדי לומר את שבא לכלל משא בא לכלל מגע ושלא בא לכלל משא לא בא לכלל מגע כרבי עקיבא דפליג במתניתין אר' ישמעאל ומודה בשני חצאי זתים שתחבן בקיסם והן מרודדין ודבוקין זה בזה עד שינטלו כאחד דנושאן טמא אבל היו כל אחת בפני עצמו אפילו הולך כל היום כולו טהור כעולא וטעמא דכתיב והנשא את נבלתה חסר בלא וי\"ו ונקרא נישא ואנן קרינן נושא משמע דבעינן נושא והוא דנישא בבת אחת שיהא כולו ניטל בלא בית יד אחר והיינו כשהוא מרודד ומחובר ואפ\"ה במגע לא דאין חיבור אדם חיבור ולא קרינא ביה והנוגע בנבלתה דאין בכל נגיעה כשיעור וחיבור אדם לא הוי חיבור כדאמר' דאף על גב שהם מחוברים אפ\"ה כל חצי זית הוא בפני עצמו וכשנוגע החצי אינו נוגע בחצי האחר ולא הוי כזית שלם הנוגע במקצתו הוי כנוגע בכולו והא דאמרינן דאת שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא היינו כשאינו נטל כלו כאחד אבל אי ניטל על ידי חיבור מרבינן מדכתיב והנשא חסר וי\"ו דאם נישא בבת אחת טמא במשא אף על גב דבמגע לא מטמא על ידי חיבור אדם כדאמרינן והתוספות כתבו פ\"ג דבכורות גבי נבלה בטלה כשחוטה דהא דאמרינן לרבי עקיבא את שבא לכלל מגע בא לכלל משא היינו כגון קולית סתומה שאין יכול ליגע או כגון ב' חצאי זתים על העור אבל הכא דאיכא שם שעור טומאה אלא דאין ידוע אי זו היא בא לכלל מגע קרינא ביה ע\"כ והכא נמי גבי תחבן בקיסם כיון דהוא מחובר בא לכלל מגע קרינא ביה אף על גב דאינו מטמא במגע משום דהוי חיבורי אדם כדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בשר </b> נבלה שהבאיש ונפסד מלאכול לכלב טהור כרבי יוחנן דפליג אבן פדא בבכורות פרק הלוקח בהמה דכ\"ג דקאמר אחד זו ואחד זו עד לכלב דכל שהיה ראויה לכלב אף על פי שאינה ראויה לגר מטמאה במשא ובמגע אבל נפסלה מלאכול לכלב טהור דאכילת כלב שמה אכילה כדכתיב ואת איזבל יאכלו הכלבים כדאמ' ספ\"ב דזבחים ואם היתה סרוחה מעיקרא ואינה ראויה לאדם טהור דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה וגו' עד שתהיה תחלתה ראויה לגר כדאמרינן התם לרבי יוחנן ולענין טומאה הוה אמינא דמטמא סרוח מעיקרו אף על גב דלא חזיא לאכילה מידי דהוה אשרץ ושכבת זרע וזבה ולהכי איצטריך קרא. נצל הנבלה ספק אי מטמא בכזית אי לא דאיבעי' לן פרק כ\"ג בנזיר אי יש נצל לבהמה או לא ולא איפשיטא. בשר נבלה שיבש ויכול לחזור להיות ראויה לכלב בשריה בפושרין מעת לעת מטמא וכדתנן פרק דם הנדה דנ\"ו הנבלה בהדי הנך דאינן מטמאין יבשין וקתני ואם יכולים להשרות ולחזור וטעמא משום דכתיב וכי ימות מן הבהמה כעין מיתה שהם לחים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שליא </b> אינה מטמאה בנבלה כדתנן פרק בהמה המקשה דע\"ז דהוי כפרש בעלמא ואם חישב עליה לאוכלה מתטמאה טומאת אוכלין כדתנן נמי התם דמחשבה משויא לה אוכל אבל לא לטומאת נבלות דלאו בשר הוא אלא כשאר אוכל בעלמא. קבה וחלב של נבלה טהורים כדאמרינן פרק כל הבשר דף קי\"ו דקבה גופא שהוא חלב הקרוש בעור הקבה שריא וחלב פשיטא דלאו בשר הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>בהמה </b> ששפעה חררת דם אינה מטמאה עד שיהיה בה צורת נפל כדתנן פרק ג' דבכורות דף כ\"א דתקבר ופטורה מן הבכורה ותני רבי חייא אינה מטמאה לא במגע ולא במשא ואמר רבי יוחנן משום ביטול ברוב נגעו בה שבטל הבשר ברוב דם וגנינים היוצאים עמו."
+            ],
+            [
+                "<b>נבלה </b> שנתערבה בשחוטה בטלה הנבלה ברוב השחוטה ואינה מטמאה במגע אלא במשא אם נשא הכל וכדאמרי' פרק ג' דבכורות דף כ\"ג משום דאי איפשר לשחוטה שתעשה נבלה ואיפשר לנבלה שתטהר כשתסרח ולפיכך תבטל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בהמה </b> או חיה טמאה שנשחטה אינה מטמאה משום נבלה עד שתמות או עד שיתיז ראשה כדתנן ריש העור והרוטב וטעמא משום דכתיב וכי ימות מן הבהמה עד שתמות ומתיז ראשה נמי הוה ליה גסטרא ונבלה היא דחשיבא מתה ואפילו היא מפרכסת אבל מטמאה טומאת אוכלין דמשויא ליה מחשבתו של ישראל אוכלה בשחיטה. נחרה והיא מפרכסת אינה מטמאה אפילו טומאת אוכלין כדתניא התם נחרה אין בה טומאה של כלום דכיון דלא אשכחן נחירה גבי ישראל לא משויא לה אוכלה. ואבר הפורש ממנה אסור לבני נח כפורש מן החי וכן בשר הפורש ממנה כדתניא התם דף קכ\"א דאסור לבני נח ואפילו לאחר שתצא נפשה הואיל ונחתך מחיים וכן בהמה טהורה שנפסלה בשחיטה ועדיין היא מפרכסת ושחט בה אחד או רוב אחד אין להם אפילו טומאת אוכלין כדתניא התם. חלקה לשנים או ניטל הירך וחללה הרי זו נבלה וכן קרעה מגבה כדג או נשברה מפרקתה ורוב בשר עמה וכדאמ' פרק קמא דחולין דכ\"א וטעמא דהוו כמתים."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> הנוגע בנפל מת שבמעי בהמה טמאה עד שיצא לאויר העולם כדתנן פרק בהמה המקשה ד\"ע ומפרש טעמא בגמר' אם הועילה לו מחיצת אמו להתירו באכילה בשחיטתה אף על פי שהוא מת לא תועיל לו כשהיא חיה לטהרו מלטמא ובהמה טמאה איתקשא לטהורה דכתיב וכי ימות מן הבהמה זו טמאה אשר היא לכם לאכלה זו טהורה מי שאינו קרוי נבלה בטהורה אינו קרוי בטמאה וכיון דטהורה עוברה טהור כדאמר' טמאה נמי עוברה טהור."
+            ],
+            [
+                "<b>בשר </b> הפורש מן החי אינו מטמא אבל אבר מן החי מטמא בנבלה כדא' פ' העור והרוטב דף קכ\"ח וילפינן לה מדכתיב וכי ימות מן הבהמה דמשמע מיתת מקצת בהמה דהיינו אבר מן החי דאע\"ג דדרשינן נמי מקצת בהמה מטמאה ומקצת בהמה אינה מטמאה ואי זו זו טרפה ששחטה אי להא דרשא לחוד לכתוב מבהמה מאי מן הבהמה ש\"מ תרתי ואבר מן החי מבהמה טמאה ילפינן מדכתיב לכל הבהמה גבי קרא דכתיב ולאלה תטמאו וכו' והתם מרבינן נמי חיה טמאה וכדלקמן פרק ג' ותניא יכול יהא בשר הפורש מן החי מטמא ת\"ל וכי ימות מן הבהמה מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינו עושה חליפין אבל בשר עושה חליפין וחוזר לקדמותו ורבי עקיבא אומר מה בהמה גידים ועצמות ורבי אומר מה בהמה בשר גידין ועצמות אף כל בשר וכו' ואיברים אין להם שיעור אפילו פחות משעורה מטמא והוא שיהיה בו בשר גידין ועצמות והבשר שיהיה בה שיעור לעלות ארוכה כדתנן פרק קמא דאהלות גבי טומאת מת דאיברים אין להם שיעור ומייתי לה פרק יוצא דופן פחות מכזית מן הנבלה ואע\"ג דגבי אכילת אבר מן החי בעינן אבר כזית היינו משום דאכילה כתיב ביה ואין אכילה פחות מכזית אבל גבי טומאת נבלות כיון שהוא אבר בשר גידין ועצמות דומיא דבהמה מטמא אפילו פחות מכזית כדתנן התם. איברים שאין בהם עצם ככוליא ולשון הרי הן כבשר כדאיתא התם פ' העור והרוטב בין רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא מאי איכא בינייהו כוליא וניב שפתים איכא ביניהו דלרבי יוסי הוו אבר כיון דאין עושין חליפין ולר' עקיבא לאו אבר נינהו כיון דליכא בשר גידין ועצמות וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והאבר </b> והבשר המדולדלין בבהמה או חיה שאינן יכולין לחיות אינן מטמאין ואם הוכשרו מקבלין טומאה במקומן נשחטה הוכשרו בדמיה אבל אם מתה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבר מן החי ולא משום אבר נבלה כדתנן התם לרבי מאיר פרק העור דף קכ\"ז ואמרינן בגמרא דהני אבר ובשר אין מעלין ארוכה ואפילו הכי ליכא בהו טומאת נבלה דלא הוו כתלושין לגמרי דכתיב כי יפול מנבלתם אינו קרוי נבלה עד שיפול לגמרי ואפילו הכי טומאת אוכלין מטמו דדוקא לטומאת אבר מן החי הוא דבעיא שיפול לגמרי כדילפינן ואם נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה דרבי מאיר סבירא ליה בהמה נעשת יד לאבר והוכשר בשחיטת בהמה ואם מתה הבהמה הבשר המדולדל צריך הכשר דלא הוכשר במיתה והאבר מטמא משום אבר מן החי דמיתה עושה ניפול נמי שנפל סמוך למיתה ואינו מטמא משום נבלה כיון דהוי כאלו נפל סמוך למיתה כדילפינן מכי יפול דמיתה עושה ניפול ומאי איכא בין אבר מן החי לאבר מן הנבלה דאלו אבר מן הנבלה כזית בשר הפורש ממנו מטמא דהא איכא כזית נבלה ובשר הפורש מן אבר מן החי אינו מטמא דבעינן בשר גידין ועצמות כדילפי' לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>טרפה </b> שנשחטה שחיטה כשרה טהורה מלטמא כדתנן זבחים פרק חטאת העוף דף ס\"ט ופרק בהמה המקשה וכדילפינן בגמ' התם ופרק העור מדכתיב וכי ימות מן הבהמה מקצת בהמה מטמאה ומקצת אין מטמאה ואי זו זו טרפה ששחטה. וכן השוחט בהמה ומצא בה עובר מת שחיטת אמו מטהרתו מידי נבלה כיון שמתירתו באכילה מדכתיב כל בבהמה תאכלו וכדאמרינן פרק בהמה המקשה וכו'. מצא בה בן שמונה חי נטרף אין שחיטתו מטהרתו מידי נבלה מפני שאין למינו שחיטה בטמאה כדתנן פרק בהמה דף ע\"ב דכיון שהוא בן ח' והוא חי ונולד אינו בכלל בקר וצאן לפיכך וולד בהמה תוך שבעה אין שחיטתו מטהרתו דהוי כנפל. בן תשעה חי אף ע\"פ ששחיטת אמו מטהרתו אם נתנבלה אמו הרי הוא טהור מטומאת אוכלין ונבלות וכדאמר רבא התם גבי טרפה שמצא בה בן תשעה חי דד' סימנין אכשר ביה רחמנא דהיתרא הוא דרבי ביה קרא מכל הבהמה תאכלו שאם רצה אוכלו בשחיטת אמו אבל אם צריך הוא לשחיטת עצמו כשליל של טרפה שוחטו ומותר שניתר בשנים מד' סימנים או בקנה וושט של אמו או שלו ואם ניתר בשחיטת אמו ואחר כך מת הרי הוא טהור. אבר העובר שיצא ונחתך קודם שחיטת אמו נבילה שלא טהרתו ושחיטת אמו שחט אמו ואחר כך חתכה האבר כטרפה שנשחט שמטהרה מידי נבלה ושאר בשר העובר מגע טריפה שחוטה כחכמים ואע\"ג דטריפה שחוטה נטהרה מלטמא משום נבלה אפילו הכי מדרבנן מטמאה במוקדשים כדאמר אבוה דשמואל בגמר' הוציא העובר את ידו בין שחיטת סימן לסימן וחתכו מצטרף שחיטת סימן השני לטהרו מידי נבלה כדבעי התם אילפא דס\"ט ופשיט רבא דאם הועיל סימן ראשון לשני להתיר שאר העובר והבהמה באכילה לא יועיל לו לטהריה מידי נבלה דהא אפילו יצא קודם שחיטת סימן ראשון ואחר כך שחט שני סימנים ואחר כך חתכה אמרינן דלא הוי אלא כטריפה שחוטה והכא נמי אף על גב דיש חילוק בין שחיטת שני הסימנים דזה לטהר ולהתיר והב' לטהר לבד הואיל ושניהם שוין בכך מצטרפי כדאמר'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שחיטת </b> נכרי נבלה ומטמאה במשא כדתנן פרק קמא דחולין דף י\"ג וכותי אמרינן נמי התם דנמנו ר\"ג וב\"ד ואסרוה לאחר שנשנית מתניתין דהכל שוחטין דמרבינן ואפילו כותי כשישראל עומד על גביו וגר תושב כנכרי לענין שחיטה וסובר הרב ז\"ל דטומאה זו מדברי סופרים אף על גב דאיסור אכילתה הוי מן התורה אפילו הכי הוי כטרפה דאסורה וטהורה."
+            ],
+            [
+                "<b>קולית </b> הנבלה הנושא אותה טהור דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא במשא כדילפינן לעיל ואם נקבה כל שהוא הנוגע או הנושא טמא כדתנן פרק העור והרוטב ד' קכ\"ה והינו במתקשקש כדאוקי רבי יוחנן משום דאינו מעלה ארוכה מבחוץ אבל אי לאו הכי מטמא אפילו סתום דהוי בכל האיברים כיון דמעלה ארוכה לחוץ כדאמר'. חשב על הקולית לנקבה הוי ספק אי מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה או לא שם בעיא דרבי אושעיא בתר ברייתא דת\"ר בנבלתה ולא בקולית סתומה יכול אפילו נקיבה תלמוד לומר הנוגע יטמא יו\"ד יתירא דריש את שאיפשר ליגע טמא ואת שאי איפשר ליגע טהור ואף על גב דמהאי קרא ממעטי פרק בהמה המקשה עצמות וגידים אפילו הכי ממילא כי אימעיטו עצמות אימעיט נמי קולית סתומה וגלי קרא דשומר לא הוי אלא בשאיפשר ליגע ועליה בעי רבי אושעיא אי מחשבה משויא לה נקובה או לא משום דשומר הוי כסתום כגון חטה בקליפתה כדמרבי' מקרא דזרע אשר יזרע וגו' והכי גלי קרא דבעי' איפשר ליגע ואם כן סגי מחשבה או לא והדר פשטה דלאו כמחוסר מעשה ומחשבה משויא לה נקובה והרב ז\"ל כתב דיש בדבר ספק אי מחוסר נקובה כמחוסר מעשה או לא וצ\"ע דהא רבי אושעיא גופיה פשטה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נבלת </b> העוף הטהור מטמא מן התורה כדכתי' פרשת אחרי מות וכל נפש אשר תאכל נבילה וטריפה וגו' ורחץ במים ותניא בת\"כ דבנבלת עוף טהור הכתוב מדבר דהא חלוק מעוף טהור דלעיל דכתי' כי יצוד ציד חיה או עוף וגו' והוא אסור משום נבילה וטריפה כחכמים דאמר' התם נבלה וטרפה נבלה שיש לה טריפה יצא עוף טמא שאין לו טרפה ואינה מטמאה אלא בבית הבליעה דבתוך המעים אינה מטמאה דכתיב וכבס בגדיו במים וטמא עד הערב וטהר דאע\"ג דנבלה בתוך מעיו דלא נתעכלה כגון שאכלה סמוך לשקיעת החמה כיון דטבל והעריב השמש הוי טהור ובתוך הפה נמי אינה מטמאה דכתיב נפש אשר תאכל להכי אפקיה בלשון נפש לאשמועינן דאבית נפש הוא דמטמא דהיינו בבית הבליעה והאי דכתיב אשר תאכל ליתן שיעור לטומאתה כדי אכילה דהיינו כזית יכול יטמא אדם וכלי חרש בשעת בליעתו תלמוד לומר וכבס בגדיו בגד הוא מטמא ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס נמצאת אומר היה אוכל נבלת עוף טהור וידו אחת בתנור וידו אחת על גבי חברו שניהם טהורים ואחר שבלעה אינו מטמא שאר כלים דאף על פי שהוא טעון טבילה והערב שמש לא הוי אלא ככלי ראשון לטומאה אחר שפירש ממטמאיו."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> נבלת העוף הטהור צריכה מחשבה לטמא בבית הבליעה אלא לטומאת אוכלין כדתנן פרק קמא דטהרות י\"ג דברים נאמרו בנבלת עוף טהור צריכה מחשב' ואינה צריכה הכשר ומטמאה טומאת אוכלין דמשמע דהא דצריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר היינו לטומאת אוכלין דלטומאה נבלה הא חשיב לה קרא אוכל לטמא כדכתיב וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה וגו' ואוקמי' בנבלת עוף טהור כדאמרינן ופשיטה דאינה צריכה הכשר דהיא עצמה מטמאה ואינה מקבלת טומאה לאחר שתהיה צריכה הכשר וכדתנן פרק בתרא דעוקצין דכל שמטמא טומאה חמורה אינה צריך הכשר כדילפינן פרק דם שחיטה מתני' דבי רבי ישמעאל על כל זרע זרוע וכו' מה זרעים מיוחדים שאין סופן ליטמא טומאה חמורה וצריך הכשר אף כל שאין סופן ליטמא טומאה חמורה צריך הכשר יצאת נבלת עוף שסופו לטמא טומא' חמורה ואינו צריך הכשר כדא' וכו'. פרה אדומה ושעירי הנשרפי' אף על פי שמטמאין המתעסק בהן אם חישב עליהן לאכילה צריך שתגע בהן טומאה ואחר כך יטמאו טומאת אוכלין כחכמים דפרק טבול יום דפליגי ארבי מאיר ואמרי דפרה ופרים הוא דמטמאי טומאת אוכלין ולא שעיר המשתלח דהא דתנא דבי רבי ישמעאל הכי קאמר לטמא טומאה חמורה צריך הכשר טומאה ממקום אחר שיגע בשרץ או בנבלה ולא שיטמא מאליו וכדאמרי' במערבא כדמייתי התם אבל מי שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך ליגע בטומאה ומטמא טומאת אוכלין מאליו כגון פרה ופרים אבל חזי לטומאה מיהת בעלמא בעי' ולא בעלי חיים דלא אשכח' בעלי חיים מטמאין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כזית </b> מנבלת בהמה שתחבו במעי האשה או בבית הבליעה הרי זה טמא משום נושא כדאיבעיא לן פרק יוצא דופן דף מ\"ב ואמר רבא בית הסתרים הוי ונהי דבמגע לא מטמא במשא מיהא מטמיא והא דתניא יכול יהא נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה וכו' ת\"ל לא יאכל לטמאה בה יצתה היא שמטמאה קודם שיאכלנה לרבא איירי כגון שבית הבליעה רחב כל כך שלא יסיט נבלה שתחבה לו חברו והוי כטומאה בלועה בתוך מעיו דאינו לא נוגע ולא נושא כדאמ' פרק קמא דהלכות כלים. הכורך כזית נבלת עוף טהור בחזרת ובלעה טמא כרכה בסיב טהור כדתניא בתוספתא שלהי זבין והיינו טעמא משום דבחזר' שם אכילה עליה ובסיב אין זה דרך אכילה ואכילה כתי' בה בנבלת עוף טהור. ואם בלע והקיא קודם עיכול אינה מטמאה בגדים בשעת הקאה בשנתעכבה בבית הבליעה כדתניא התם משום דלא קרינא ביה והאוכל אבל הקיאה לגמרי וחזר ובלעה ונתעכבה בבית הבליעה אכילה הויא כדתניא התם מטמא שנים ופוסל אחד. מעי של נבלת עוף הטהור שבלעו מקצתו אם יש כזית בבית הבליעה טמא אף על פי שמקצתו בחוץ במנחות פרק רבי ישמעאל בפנקסים דאלפא ביצי נבלת עוף הטהור ומקצתן בחוץ וכו' והיינו חוץ ופנים בגוף העוף ואפ\"ה משמע דכי ה\"ג דכתב הרב ז\"ל טמא דעבידי אינשי דאכלי הכי. הבולע אבר שלם ואפי' צפור ואכלה אם אין בה כזית טהור כדתניא התם דאכילה כתיב בה בנבלת עוף טהור וכדאמרינן גבי אבר מן החי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כנפים </b> ונוצה אינן מצטרפין לכזית אבל מקומות הרכים שאצל הבשר שהם חרטום וצפרנים מצטרפין וראשי אגפים וראש הזנב ועצמות אפילו רכים אינם מצטרפין כדתנן פרק קמא דמסכת טהרות מיטמאות ומטמאות פי' טומאות אוכלין ולא מצטרפות לטומאת נבלת עוף טהור לת\"ק דרבי ישמעאל וחרטום וצפרנים מצטרפות לת\"ק דרבי יוסי. האוכל מן הגידין מן השלל של בצים ומן הדם ומבשר החי טהור כדתנן פרק קמא דביצה ד\"ז ושלהי תוספתא דזבין אבל אוכל מן האשכול של ביצים ומן הקרקבן ומן בני המעיים או המחה החלב באור וגמעו הוי כאוכל מבשרם ושותה נמי בכלל אוכל וכתיב הנפש לרבות את השותה וכדאמרינן פרק העור והרוטב דק\"כ ומייתי התם ברייתא דקתני המחהו באור טמא בחמה טהור ומפרש טעמא משום דאסרוחי אסרח."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נבלת </b> העוף הטהור שנפסלה מלאכול הכלב טהורה כדילפינן לעיל גבי נבלת בהמה וכן יבשה כחרס כדתנן פרק דם הנדה נבלה בהדי הנך דאין מטמאין יבשין ומפרש בגמ' נבלה משום דכתיב וכי ימות כעין מיתה ונבלת עוף טהור נמי כיון דהוי מתה איפשר דילפינן מינה דבמתניתין קתני סתמא והנבלה דמשמע בין נבלת בהמה או עוף טהור ובת\"כ גבי שרצים מרבינן מכי יפול מנבלתם יש מנבלתם שאינו מטמא פרט ליבישה שאינה יכולה להשרות. ונצל של עוף טהור לא מטמא בפרק כ\"ג דנזיר בעי יש נצל לבהמה או לא מי אמרינן גמירי נצל דאתא מאדם אבל דבהמה לא או דילמא לא ולא איפשיטא בעיין ולהכי כתב הרב ז\"ל לעיל פרק ראשון דנצל דבהמה הוי ספק ונראה דדוקא בנבלת בהמה הוא דאיבעיא לן כדקאמר יש נצל לבהמה וכו' ולא קאמר יש נצל לנבלה דאע\"ג דבעי למיפשיט מהמחהו באור וכו' דמתניתין גבי נבלת עוף טהור אפילו הכי משמע דבנצל בהמה דוקא בעי דנבלת עוף טהור פשיטא ליה דלא מטמא והוי כהמחה החלב בחמה דאמרינן דטהור."
+            ],
+            [
+                "<b>עוף </b> טהור שנטרף ונשחט ואפילו בעזרה שחיטתו מטהרתו אבל נמלק לא כר' יוסי דמתני' קמא דמסכת טהרות וכדאמר ליה רבי יוסי לרבי מאיר במתניתין דסוף פרק דם חטאת בזבחים דיו בנבלת בהמה ששחיטתה מטהרתה ולא מליקתה דהואיל דלא יליף עוף מבהמה לטהר טריפה מטומאתה כדילפינן מדכתיב וכי ימות מן הבהמה וגו' מקצת בהמה מטמאה וכו' אם כן דיו לבא מן הדין להיות כנדון ושחיטת עוף בין בפנים בין בחוץ מטהרת כדתניא התם סוף פרק דם חטאת יכול תהא שחיטת חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ מטמאה בגדים בבית הבליעה תלמוד לומר נבלה וטרפה כלומר שהוא כטריפה מטמאה ששוות בפנים (כפנים) כבחוץ דכאן וכאן היא אסורה יצא שוחט חולין בפנים דלא שוה לשוחט חולין (בסוף) [בחוץ] דכשרה ולהכי אינה מטמאה בגדים ושחיטה בחוץ אף על גב דשוו בפנים כבחוץ דאידי ואידי פסולין נינהו אפילו הכי כיון דהועילה לו שחיטת חוץ לחייבו כרת משום שחוטי חוץ כדמרבינן פרק השוחט ומעלה מאו אשר ישחט לרבות שחיטת עוף אלמא שחיטה שמה הועיל לה נמי לטהרה מידי נבלה ושחיטת פנים נמי משום דלא שוו בפנים כבחוץ דבחוץ לא מטמא כדאמרינן ואף ע\"ג דבאכילה אסור בטומאה מיהא לא שוו ודנין דבר שלא בהכשרו שהוא שחיטת קדשי' בפנים מדבר שלא בהכשרו שחיטת קדשים בחוץ וכן שחיטת חולין בפנים משחיטת חולין טריפה בחוץ דמטהר כדאמ' ואין דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שהוא בהכשרו כמליקת חוץ ממליקת פנים כדאי' התם. מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ מטמא בגדים בבית הבליעה כדתנן התם ותני' בגמר' יכול תהא מליקת פנים מטמאה בגדים תלמוד לומר והנפש אשר תאכל נבלה וטריפה דמיתוקמא בנבלה עוף טהור מה טרפה אין הטרפות המאורע בה מתיר שום איסור שהיה בו מתחלה אף נבלה שאין נבלות המאורע בה מתיר שום איסור שהיה בה מתחלה יצא מליקת פנים בהכשר דמתיר האיסור שבחייה לא היתה ראויה ליקרב לגבוה והותרה במליקה זו והואיל ומתירה אין מטמאה בבגדים בבית הבליעה יצא מליקת קדשים בחוץ וחולין בין בפנים בין בחוץ דהואיל ואין מתירין מטמאין בגדים אבית הבליעה. עגלה שנערפה כהלכתה טהורה כדבי רבי ינאי דאמרי התם כפרה כתיב בה כקדשים וכן אם נשחטה אחר ירידתה לנחל איתן אף על פי שאסורה בהנאה הצילה מידי נבלה כדאמר' התם דאין לך שחיטת בהמה טהורה שמטמאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נבלת </b> העוף הטמא טהורה מטומאת בית הבליעה כדתניא פרק חטאת העוף ופרק גיד הנשה רבי יהודה אומר יכול תהא וכו' תלמוד לומר נבלה וטרפה לא יאכל מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבלה אלא משום בל תאכל טמא דאין איסור נבלה חייל אאיסור טמא ומ\"ד (ליה) איסור חל על איסור דריש מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה לחודיה יצא זה שאיסורו משום טמא ונבלה ואם חשב עליה לאכילה והוכשרה הויא כאוכלין טמאין שהן ראשון לטומאה כדתנן פרק קמא דטהרות דצריכה מחשבה והכשר ומשום דאסורה באכילה צריך מחשבה לשוויה אוכל והכשר כדתנא דבי רבי ישמעאל פרק העור והרוטב ופרק טבול יום על כל זרע וכו' כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר יצא נבלת עוף טהור כדאמ' לעיל וכנפים ונוצה והרך שבה הוו כבשרה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [
+                "<b>אבר </b> החי הפורש מעוף טמא או טהור אין בו טומאה כלל כדתנן פרק קמא דטהרות האוכל הוא דסופג ארבעים אי משום אבר מן החי בטהורה אי משום טמא בטמאה אבל לענין טומאה לא מטמאה בבית בליעה וכדיליף בת\"כ מדכתיב ולאלה תטמאו כל הנוגע בנבלת' יטמא וכל הנושא וגו' לכל הבהמה אשר היא מפרסת וגו' יכול יהא אבר מן החי מטמא בכולן דהאי קרא באבר מן החי משתעי כדילפינן התם הנוגע והנושא דכתיב הכא להביא את אבר מן החי ואם כן יכול יהא וכו' ת\"ל בהמה אוציא את הדגים הגדלים בים ולא אוציא את החגבים תלמוד לומר מפרסת אוציא את החגבים ולא את העופות תלמוד לומר פרסה אוציא את העוף הטמא ולא את הטהור דכיון שמטמא בגדים בבית הבליעה משא\"כ בבהמה דין הוא שיטמא אבר מן החי ממנה ת\"ל ושסע איננה שוסעת פרט לעוף דלית ליה שסע אין לי דאבר מן החי מטמא אלא בבהמה טהורה דאית ליה שסע בהמה טמאה דלית לה שסע מנין תלמוד לומר לכל הבהמה אשר הוא כלומר בהמה מאי דהויא חיה טהורה מנין תלמוד לומר פרסה דחיה טהורה הויא מפרסת פרסה טמאה מנין תלמוד לומר פרסה וחיה טמאה נמי אית לה פרסה לשסועין מנין תלמוד לומר ושסע וכו'. אבר מן המת הוי כנבלת העוף שפרש ממנו לטמא בגדי' אי הוי בשר גידין ועצמות כדלעיל בבהמה אלא דבעי כזית דאכילה כתיב בה כדא' לעיל ולטומאת אוכלין אם חשב עליה לאוכלה כדלעיל ומעוף טמא נמי מטמא טומאת אוכלין בתר מחשבה והכשר כדאמרינן לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפה </b> להיות כל איש נוגע בשרץ טמא כדכתי' וזה לכם הטמא בשרץ וגו' החולד והעכבר והצב למינהו והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים לכם וגו' וטומאת כולן שוה והן הנקראים שרץ לענין טומאה והוא אב הטומאה ומטמא אדם וכלים וכלי חרש באויר ואינו מטמא במשא וכדתנן בריש כלים שרץ בהדי הני דהוו אב הטומאה ומטמא אדם וכלים וכלי חרש במגע ואינן מטמאין במשא ושרץ דמטמא אדם נפקא לן מדכתיב בפרשת אמור או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו וגו' וכלים דכתי' בפרשת שמיני מכל כלי עץ או בגד וגו' וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו וגו' ולא כתיב בשרצים נושא אלא נוגע ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו דלא כתיב אלא יטמא עד הערב ולא כיבוס בגדים ושיעור טומאתו בכעדשה כדאמ' בנזיר פרק כ\"ג דף כ\"א כל הנוגע בהם במותם אי בהם יכול בכולם תלמוד לומר מהם במותם יכול במקצתן תלמוד לומר בהם הא כיצד עד שיגע במקצתן שהן ככולו ושיערו חכמים כעדשה שוה ככולו שכן החומט תחלת ברייתו כעדשה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האיברים </b> אין להם שיעור וכדתנן פ\"ק דאהלות פחות מכעדשה מן השרץ בהדי איברים דאין להם שיעור ומייתי לה פרק יוצא דופן וקאמר דאבר במקום כעדשה קאי כיון דהוי בשר גידין ועצמות בין שפירש מן החי או מן המת כיון שיש בבשר או במוח העצם כדי לעלות ארוכה דהוי דומיא דכולו. בשר מן החי הפורש מן השרץ טהור כדתניא נמי גבי שרצים פרק העור והרוטב רבי עקיבא אומר שרץ מה שרץ גידין ועצמות אף כל גידין וכו' רבי אומר מה שרץ בשר גידין ועצמות אף כל וכו'. הכוליא והכבד והלשון אף על פי שאין עושין חליפין כאבר הרי הן כבשר ואם פרשו מן החי טהורין דאין בהם בשר גידין ועצמות וכדאמר' התם איכא בינייהו כוליא וניב שפתים וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דם </b> השרץ כבשרו ומצטרף לכעדשה כל זמן שהוא מחובר בבשר כדתנן פרק רביעי דמעלה דם השרץ ובשרו מצטרפין לכעדשה ובגמ' מנין לדם שרצים שהוא טמא דכתיב וזה לכם הטמא וקרא יתירא הוא למדרש ביה הכי דהא כתיב קרא אחרינא אלה הטמאים לכם אי נמי לכתוב קרא וזה לכם טמא מאי הטמא להביא דמה. עצמות השרץ וגידיו וצפרניו טהורים וכן עור ארבע שרצים אף על פי שהוא לח אבל עור הד' שהן אנקה וכח והלטאה וחומט הוי כבשרן וטמא בכעדשה כל שלא עבדן ולא הילך בהן כדי עבודה כדתנן פרק העור והרוטב ובגמרא תנו רבנן הטמאים לרבות עורותיהן כבשרן וה\"א יתירא קדריש יכול אפילו כולן תלמוד לומר אלה ולא קאי האי אלה אלא אקרא בתרא האנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת אלה הטמאים דלמינהו האמור בפסוק ראשון הפסיקו מהאמורי' בפסוק שני ופריך וליחשוב נמי תנשמת דכתיב בפסוק שני ומשני תנא דידן סבר לה כרבי יהודה דאזיל בתר גשתא וכו' ופי' כל שאין ממש בעורן שהוא רך קרי בשר ופי' בתוספות דאית להו דרשא דהטמאים ומוקמינן מסברא רבויא בהנהו דלית להו גשתא ומיעוטה דאלה בדאית להו גישתא ולית להו למינהו הפסיק הענין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קולית </b> השרץ אם המוח עומד במקומו שאינו מתקשקש ויש בו להעלות ארוכה מבחוץ הנוגע בו טמא כדתנן התם פר' העור דף קכ\"ה וכדאמרינן בגמרא ואם נקבה הקולית בכל שהוא הנוגע בה טמא כדתנן נמי התם. וכן ביצת השרץ המרוקמת שניקבה כל שהוא טמא כדתנן נמי התם ובגמרא הטמאים לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ יכול אפילו לא רקמה תלמוד לומר השרץ מה שרץ מרוקם אף ביצה מרוקמת יכול אפילו לא ניקבו ת\"ל הנוגע יטמא את שאיפשר ליגע טמא וכו' ועיקר קרא לא אתא אלא לביצת השרץ שרקמה אבל קולית נפקא מיטמא ואף על גב דמהטמאים דרשינן טובא איפשר דדרשינן מטמא טמאים הטמאים או טובא טמאים כתיבי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שרץ </b> שחציו בשר וחציו אדמה הנוגע בבשר טמא כדתנן התם ואם השריץ על פני כולה מצד א' מראשו ועד רגליו אף הנוגע באדמה שעדיין לא נגמרה צורתו טמא כדאמר' התם בגמרא מאן דמתני לה אסיפא אבל ארישא אף על גב דלא השריץ ותנו רבנן מתוך שנאמר עכבר שומע אני אפילו עכבר שבים וכו' אוציא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה שאין פרה ורבה ודין הוא וכו' תלמוד לומר בשרץ קרא יתירא הוא דהא כתיב בתרויהו אלה הטמאי' לכם בכל השרץ ואף על גב דכל דאיכא לאוקושי לקולא ולחומרא אקשי' לחומרא ולא הוה צריך קרא דמה חולדה כל ששמה חולדה אף עכבר כל ששמו עכבר אביא עכבר שחציו בשר וחציו אדמה משום דהשורץ דכתיב בקרא משמע כל שהוא משריץ איצטריך בשרץ לעכבר שחציו אדמה כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>בשר </b> השרץ שנפסד מאכילת כלב טהור כדילפינן לעיל גבי נבלה סוף פרק ראשון ואם יבש עד כחרש ואין יכול לחזור לח בשריית פושרין טהור כדתנן פרק דם הנדה דף נ\"ו וטעמא דכתיב במותם כעין מותם ושרץ שיבש ושלדו קיים או נשרף ושלדו קיים טמא כדאמר ריש לקיש התם ותניא כל הנוגע בהם יכול בכולן בשכולן שלם טמא אפילו יבש תלמוד לומר מהם וכל אשר יפול מהם במותם יטמא אי מהם יכול במקצתן תלמוד לומר בהם הא כיצד כאן בלח כאן ביבש דבלח סגי במקצתו וביבש בעינן כולו שלם דהיינו כששלדו קיימת שלא נשבר ונתפזר וכן גבי נשרף כדאמר."
+            ],
+            [
+                "<b>כזית </b> מן הנבלה וכעדשה מן השרץ שצמקו וחסרו טהורים כדתנן פרק ג' דטהרות ומייתי לה פרק כל המנחות וטעמא דליכא השתא שיעור ופחות מכשיעור ועמד על כשיעור טמא ומוכח התם פרק כל המנחות דטומאה דרבנן היא דמדאוריתא כיון דבלאו תפיחה ליכא שיעור טהורים ואם מתחלה היה שיעור וצמק וחזר אחר כך לשיעורו בתפיחה מטמאין מן התורה כדתנן התם."
+            ],
+            [
+                "<b>השרץ </b> אינו מטמא עד שימות כדכתיב במותם ואם הותזו ראשיהם אף על פי שהראש מעורה בעור הגוף ומפרכס בזנב הלטאה טמאים כדתנן ומייתינן לה פרק קמא דחולין דכיון דעשויין גסטרא אע\"פ שלא הובדלו לגמרי הרי הם כמתים כדילפינן הלכות טומאת מת סוף פרק ראשון. שאר שקצים ורמשים כצפרדע ונחש טהורים מטומאה כדדרשינן בתורת כהנים אלה הטמאים לכם אלה אין לך מטמא כשרץ אלא אלו בלבד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפו </b> להיות שכבת זרע טמא ושכבת זרע אב מאבות הטומאה מטמא אדם וכלים במגע וכלי חרש באויר ואינה מטמאה במשא וכדתנן ריש מסכת כלים אבות הטומאה השרץ והשכבת זרע וכו' וכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וגו' וכל בגד וכל כלי עור וגו' וכבס במים וגו' וטומאת כלי חרש באויר תנן לה במתניתין וכתיבא גבי שרצים ומהתם ילפינן לכל הטומאות ואינה מטמאה במשא כדתנן במתניתין משום דלא כתיב והנושא ואינו מתטמא בגדים בשעת מגעו אלא כלים במגע ממש כדתנן במתניתין וקרא כתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וגו' ולא כתיב יכבס בגדיו וגו' ואחד הנוגע ואחד הרואה אותה בבשרו שניהם ראשון לטומאה דין תורה ושיעורה לנוגע בכעדשה ולרואה בכל שהוא כדאמרינן פרק יוצא דופן ותניא מנין לרבות נוגע בשכבת זרע ת\"ל או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע או איש אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא וגו' למ\"ד דון מינה ומינה מה שרץ בנגיעה אף שכבת זרע דלעיל מיניה בנגיעה ומיניה מה שרץ בכעדשה אף שכבת זרע בכעדשה ורואה בכל שהוא כדתנן התם ומטמאין בכל שהו ואין הרואה טמא עד שתצא ממנו ויחתם ממנו פי אמה כדתנן התם אין מטמאין עד שיצא טומאתן לחוץ ובגמרא משום דכתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ובריש פרק המפלת איבעיא ליה לרבה הרואה קרי בקיסם שהניחו בפי אמה ממנו אמר רחמנא עד דנפיק מבשרו ולא בקיסם או דילמא האי ממנו עד שתצא טומאתו לחוץ ואפילו בקיסם נמי וכדילפינן עד שיצא טומאתן. אחד הרואה מחמת בשרו או באונס טמא וכדאמרינן פרק בנות כותים דל\"ח משום דשכבת זרע כל עצמו מחמת אונס חמום בא מה שאין כן בזוב."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> שכבת זרע של קטן מטמאה עד שיהא בן ט' שנים ויום אחד כדאיתא התם פרק בנות כותים וילפינן בת\"כ מדכתיב איש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת\"ל ואיש ומייתי לה פרק המפלת ואמר רבא הלכתא היא ואסמכוה אקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>שכבת </b> זרע אדומה טהורה כדדרשינן פרק בנות כותים דל\"ב אשה אין לי אלא אשה תנוקת מנין ת\"ל ואשה וכו' אמר רבא הלכתא וכו' ומאחר דהלכתא קרא למה לי למעוטי איש מאודם ואף על גב דקרא לאו באודם מיירי על כרחיך כיון דקרא יתירתא היא לדרשא אתא ומה שיש לך לדרוש דבר הקרוב לענין דרוש בו וה\"ק אשה טמאה בדבר האמור בה דהיינו אודם ואיש אין מטמא בדבר האמור באשה וכו'. וכל שכבת זרע שאין גופו של אדם מרגיש בה אינה מטמאה כדאמר שמואל פרק יוצא דופן דמ\"ג ומאי טעמא שכבת זרע אמר רחמנא בראויה להזריע נעקרה בהרגשה אף על פי שיצתה בלא הרגשה טמא כדאמרינן התם דהויא מילתא דפשיטא ליה לשמואל ומיבעיא ליה לרבא וכו' ומשמש מטתו בחלומו אחר הרהור אמרינן נמי התם אי אפשר לשמש בלא הרגשה הרהר ולא מצא בשרו חם או איפכא טהור כדתנן פ\"ח דמקואות דדוקא הרהר ומצא בשרו חם טמא וכתב הרב ז\"ל דטומאת הרהור ומטיל מים מדרבנן לתרומה ובתוספתא מייתי התם הרהר בלא חם או חם בלא הרהר טהור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המטיל </b> מים וראה מים חלוקים או עכורים בתחלה טהור באמצע ובסוף טמא כדתנן התם משום דמין קרי הוא מתחלה ועד סוף טהור כדתנן נמי התם ולבנים ונמשכים טמא כדתנן נמי התם משום דמין קרי הוא והמטיל טפות עבות טהור והתם פ\"ח תנן טמא דברי רבי אלעזר חסמא ולא פליגי עליה וצ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>בעל </b> קרי חולה או זקן שלא הטיל מים אלא אחר טבילה טמא שמא נשתייר מן הקרי ויוצא עכשיו ובבריא טהור כדאמר רבי יוסי התם במתניתין פרק ח' משום דיוצא בכח ואין משתייר מן הקרי ובסוף פרק קמא דחולין מפרש ילד עד כמה עד שנועל או חולץ על רגלו אחת. כל אשה ששמשה מטתה וטבלה קודם שתקנח יפה הרי היא בטומאתה כדתנן נמי התם פ\"ח דמקואות דחיישינן שמא נשתייר וכדאמרינן נמי פרק יוצא דופן וי\"מ משום חציצה ולא יתכן כדפי' הר\"ש ז\"ל התם עלה דמתניתין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האיש </b> והאשה ששמשו מטתן טמאין דין תורה כדכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה וגו' ורחצו במים וטמאו עד הערב ותניא בת\"כ אי משום נוגעת בשכבת זרע הרי הוא אמור והכא טומאת בית הסתרים הוי אלא גזרת מלך היא אפילו כל שהו ומייתי לה פרק יוצא דופן. קטנה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד אינה מתטמאה בשכיבה אלא דוקא בת ג' ויום אחד כדדרשינן בת\"כ ואשה אשר ישכב איש אותה ואשה פרט לקטנה יכול שאני מוציא בת ג' שנים ויום אחד ת\"ל ואשה דמדהוה ליה למכתב אשה דרשינן פרט לקטנה ומדכתיב ואשה נמי מרבינן בת שלשה שנים ויום אחד משום דראויה לביאה ופחותה מבת ג' שנים ויום אחד בנגיעה מיהא מטמאין אם נגע בבשרה מבחוץ משום נוגע הבועל שלא כדרכה אינה מתטמאה דלא טמא הכתוב טומאת בית הסתרים אלא בכדרכה וכדתניא פרק ד' אחין וחכמים אומרים אותה פרט לשלא כדרכה. הבועל את האשה ולא הוציא ש\"ז טהור הוא והיא דכתיב שכבת זרע פרט למערה כדתניא בת\"כ ופרק ד' אחין."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>האשה </b> שפלטה שכבת זרע תוך שלשה עונות דיום או דלילה טמאה כרואה קרי וכדתניא פרק יוצא דופן לרבנן דרבי שמעון פולטת שכבת זרע מניין ת\"ל יהיה זובה בבשרה וג' עונות היינו כר' אלעזר בן עזריה דתנן פרק ח' דמקואות הפולטת שכבת זרע ביום הג' טהורה דברי ר' אלעזר בן עזריה ומייתי לה פרק ר' עקיבא ומוקי ר' אלעזר כרבנן דאמרי ב\"ה בשבת פירשו מנשותיהם ולכ\"ע בשבת ניתנו עשרת הדברות ובליל שבת טבלו דבשחרית לא דלא יהו הללו טובלים והללו מהלכין לקבל תורה ותוך ג' עונות אכתי לא אסרח זרע וראוי לקלוט ולהיות ולד נוצר הימנו וקרינן ש\"ז הראוי להזריע ואע\"ג דבלאו פלוטה טמאה האשה ששמשה וכדילפינן לעיל הא אוקי' פרק יוצא דופן כשטבלה לשמושה וכגון שלא נתהפכה לאחר הטבילה כדדרשינן התם וכיון שהיה ברואה קרי סותרה יום אחד ומטמאה בכל שהוא ואע\"פ שלא יצא לחוץ אלא שהגיעה לבין השנים וכדא' התם דאליבא דרבנן לא קמיבעיא ליה לרב שמואל וכו' דלרבנן דמטמאין בפנים כבחוץ אלמא רואה הויא וכ\"ש דמטמאה במשהו ולענין סתירה נמי סתרה דהא בתורת זיבה מרבו לה מיהיה זובה וגו'. שכבת זרע עצמה שנפלטה בתוך הג' עונות מטמאה אחרים שנגעו בה כיון דאכתי הויא ראויה להזריע האשה שפירשה ממנה שכבת זרע אפילו לאחר כמה עונות טמאה כל זמן שהיא לחה כדא' פרק ר' עקיבא מחלוקת שפירשה מן האשה שפולטה ש\"ז שקבלה מזכר הוא דאמר ר' אלעזר דבתרי יומי מסרחא מפני שמתחמם בגופה אבל פירשה מן האיש על הבגד מטמאה לעולם כל זמן שהיא לחה ומיהו משיבשה לא דתו לא חזיא להזריע וכתב הרב ז\"ל והפורש ממנו טמא ופשיטא דכשפירש ממנו קודם על הבגד טמא אלא נראה שמפרש כפי' ר' חננאל ז\"ל וכמו שכתבו התוספות דבזכר שנרבע ופלט זרע דומיא דאשה מיירי דדוקא באשה ילפינן דביום הג' טהורה ולא באיש ושכבת זרע יבשה דלא מטמאה תנן לה פרק דם הנדה וילפינן לה בגמרא מדכתיב שכבת זרע משמע דראויה להזריע ויבשה אינה ראויה להזריע ואם חוזרת לכמות שהיתה בשריית פושרין טמאה דראויה להזריע."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נכרית </b> שפלטה שכבת זרע של ישראל בתוך ג' עונות וכן בהמה טמאה וכדתנן פרק ח' דמקואות ותניא נמי פרק בנות כותים דל\"ד נמצאת או' ש\"ז של ישראל טמאה בכל מקום ואפילו במעי גויה שאם תפלטנו על הבגד תטמאנו ולאחר שלש עונות איבעיא לן אי מסרח כיון דאכלו שקצים ורמשים דחביל גופייהו או דילמא כיון דלא דייגי במצוה לא חביל גופייהו ולא אסרח וסלקא בתיקו ומייתי לה נמי פרק ר' עקיבא והתם מייתי נמי ש\"ז במעי בהמה שכבת זרע של גוי אפילו תוך ג' עונות טהורה כדילפינן לעיל בהלכות מטמאי משכב. וגוי שהרגיש ונתגייר וירד וטבל לשם גירות ויצא ממנו שכבת זרע שהרגיש הוי ספק טמא דהוי בעיא דרבא פרק יוצא דופן דאם תמצא לומר בתר עקירה אזלינן גבי ישראל שנעקר ממנו בהרגשה ויצא שלא בהרגשה דטמא היינו משום דאזלינן לחומרא אבל הכא דלקולא דכשהוא גוי תעקר וטהור לא אמרה או דילמא לא שנא תיקו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אשה </b> ששכבה קטן פחות מבן ט' או נכרי או בהמה טהורה דכתיב ואיש אשר ישכב את אשה וגו' עד שיהיה השוכב איש וכשהוא בן ט' ויום אחד הוי כאיש לענין זה וכדילפינן לעיל ריש פרקין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> ע\"ז מדרבנן ויש לה רמז בתורה הסירו את אלהי הנכר וגו' והטהרו וגו' וד' אבות יש בה הכל מדרבנן פרק ר' עקיבא ופרק כל הצלמים ופ\"ק דחולין ופרק העור והרוטב ות\"כ ופרק רבי ישמעאל ופרק אין מעמידין וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> אב טומאה שמטמא במגע ולא במשא אינו מטמא בגדים בשעת מגעו ולא אדם וכלי חרש אע\"פ שלא פירש ממטמאיו והרי ולד הטומאה לטמא אוכלין וכל אב שמטמא במגע ומשא אדם הנוגע בו או הנושאו מטמא בגדים בשעת מגעו או נשיאתו ועושה אותן ראשון לטומאה וכן אם נגע באוכלין עשאן ראשון כל זמן שלא פי' וכשפירש ממטמאיו הוי ראשון לכל דבר ואם נגע באוכלין הרי הן שני והנבלה והמרכב אף על פי שמטמאין במגע ומשא אינו מטמא בגדים בשעת מגעו והנושא מטמא בגדים בשעת נשיאותו ועושה אוכלין ראשון לטומאה וכדילפינן לעיל פ\"א ופ\"ו מהלכות מטמאי משכב ומושב ופרק א' מהלכות אלו ונגיעה שאי אפשר לה בלא היסט כנגיעת מי חטאת וצמר נבלה או בנימי המרכב הוי כטומאת משא וכדתניא בתוספתא דמטמא בגדים בשעת נשיאה דאחד הנושאה ואחד המסיט כדילפינן פרק קמא דטומאת מת ובולעת נבלת עוף טהור מטמא בגדים בשעת בליעה דכתיב בה וכבס בגדיו כדאמרינן לעיל פרק שלישי והשורף פרה ושעירים ומשלח שעיר לעזאזל אף על פי שבשעת מעשיהן מטמאין בגדים כדילפינן פ\"ה מהלכות פרה אדומה אם נגעו באוכלין בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הנוגע </b> בטומאה שבתוך המקוה טמא כדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יטמא ודרשינן בת\"כ הנוגע בנבלתם יטמא הלל אומר אפילו הן בתוך המים דאין מקוה מעלה טמאין מטומאתן כזרעים טמאין שנזרעו בארץ שעולין מטומאתן כדכתיב אשר יזרע טהור הוא וכשיעלה מן המקוה אחר שפי' מן הטומאה טהור וכן זב שדרס על המשכב שבתוך המקוה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אוכלין </b> ומשקין מתטמאין כדכתיב מכל האוכל אשר יאכל אשר יבא עליו מים יטמא וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא ואין מטמאין דבר אחר מן התורה אלא מדרבנן אוכל מטמא אוכלין ומשקין ומשקה מטמא אוכלין ומשקין וכלים וכדא' פ\"ק דפסחים די\"ד אלא נהי דאין אוכל מטמא אוכל מדאוריתא מדרבנן מיהא מטמא וכדתניא יכול יהא אוכל מטמא אוכל תלמוד לומר כי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא הוא טמא ואין עושה כיוצא בו דטמא הוה משמע מיעוטא ופרק על אלו מומין נמי אמרינן דמדאוריתא אין אוכל מטמא כלי ואין משקה מטמא כלי ורבנן הוא דגזור משום משקה זב וזבה דמטמא אדם וכלים מדאוריתא כדכתיב וכי ירוק הזב וגו' ובת\"כ ר' יוסי אומר אין טומאת משקין לכלים מדברי תורה אלא מדברי סופרים ואמר ר' יהושע בן קרחא לרבי יהודה מפני מה אין אנו רואין דברי ר' יוסי דשפיר קאמר דאין טומאת משקין לכלים מדברי תורה לפי שאין טומאה עולה מידי טומאתה בו ביום בלא טבילה והערב שמש וכלים שניטמאו במשקין עולין בו ביום דלא צריכה טבילה אלא מנגבן והן טהורין וכדתנן במסכת כלים פ' כ\"ה והאי דכתיב וכל משקה אשר ישתה בכל כלי יטמא מוקי לה לכלים מטמאים את המשקים וטומאת משקין לאוכלין ומשקין נמי מדרבנן דלא כרבי עקיבא אלא כהני תנאי דפ\"ק דפסחים דאמרי דאין משקין מטמאין אוכל מן התורה אלא מדרבנן וכדכתב רש\"י ז\"ל התם די\"ד. ודיני פרק זה מבואר בפרקא קמא דפסחים וזבין פ\"ה ופרקא קמא דשבת ופרקא קמא דנדה ובכורות פרק על אלו מומין ופרק חומר בקדש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> אדם וכלים מקבלים טומאה אלא מאב הטומאה וטומאת ידים מדרבנן וכן האוכל או שותה אוכלין ומשקין טמאים הוא שני לטומאה מדרבנן וכל דיני פרק זה בידים פ\"ג ופ\"ב דחולין ופ\"ק דפסחים ופ\"ק דשבת וסוף זבין ופרק העור והרוטב ופרק כיצד צולין ופרק חומר בקדש ופרק כל הבשר ופרק אמרו לו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פרק </b> ט דיניו מדרבנן סוף זבין ופ\"ק דשבת ומקואות ובתוספתא ופרק שני דגטין וסוף ידים ובתוספתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הנוגע באב מאבות הטומאה בין אדם בין כלים הוי ראשון עד שיטבול טבל הוי כשני עד שיעריב שמשו וכל הטעון הערב שמש מאי זו טומאה שתהיה הוי כשני דכתיב בפרשת שרצים וכל אשר יפול עליהם במותם וגו' במים יובא וטמא עד הערב וטהר ותניא פ' הערל דע\"ח וטמא יכול לכל הוי טמא תלמוד לומר וטהר מדלא כתיב ויטהר משמע דאמעיקרא קאי קודם הערב שמש אי וטהר יכול לכל תלמוד לומר וטמא הא כיצד כאן למעשר כאן לתרומה דכי היכי דחמירא אכילה דתרומה ממעשר חמירא נמי נגיעה ולהכי טבול יום פוסל אוכלין ומשקין של תרומה וקדש דאב עושה ראשון וראשון שני בחולין ותו לא ושני ושלישי בתרומה ושלישי רביעי בקדש וכו' מדאורי' היא פ\"ק דפסחים וכמו שכתב רש\"י ז\"ל התם דף י\"ד וכדאמרינן פ\"ק דשבת גבי י\"ח דבר גזרו אותו היום דמני בהדיהו טבול יום ופריך טבול יום דאוריתא היא דכתיב ובא השמש וטהר ואוקי' להאי קרא התם פרק הערל בתרומה ולנגיעת תרומה אשכחן נמי קרא דאמרן לעיל במים יובא וגו' דאלמא פסיל בנגיעתה מדקאמר וטהר כדאמרינן ומשני סמי מכאן טבול יום דלא הוי ממנין י\"ח דבר."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>משקה </b> היוצא מהמטמאין הוו כמשקין שנגעו בהן ברוק ומימי רגלים חוץ מזב שהן אב כדכתיב וכי ירוק הזב וגו' כדתנן פרק ד' דטבול יום ומייתי לה פרק כיסוי הדם דשאר כל הטמאות בין קלין בין חמורין משקין היוצאין מהן כמשקין הנוגעים בהם ואלו ואלו תחלה ומפרש קלין שרץ וחמורין זב מן המשקה שהוא אב הטומאה בשלשה מעיינות שבזב המנויין פרק דם הנדה שהן אב טומאה לטמא כלים ואדם זובו ורוקו ומימי רגליו ושכבת זרע של כל אדם דילפינן מרוק כדאית' התם וכדילפינן לעיל בדוכתיה אדם וכלים יכולין להיות אב וראשון לטומאה וכדילפינן לעיל אבל לא שני אלא מדבריהם וכלי חרס לא יהיה אלא ראשון לטומאה מן התורה ושני מדבריהם וכדתניא שלהי עירובין מזכר עד נקבה תשלחו וכו' ולא יטמאו את מחניהם וכו' פרט לכלי חרס דברי רבי יוסי הגלילי שאם הכניסו למקדש פטור משום שאינו ראוי למדרס להיות אב הטומאה ובעינן דומיא דזכר ונקבה דפעמים שהם אב הטומאה כזב וזבה וטמא מת וכן כלים שהן ראוין למדרס ולמושב הזב אב הטומאה ומטמאין אדם וכלים דכתיב והיושב על הכלי וגו' והמכניסן למקדש חייב וכלי חרס אינו נעשה אב טומאה דלמדרס לא חזי משום דנשבר ותניא בהדיא פרק רבי עקיבא מדרס כלי חרס טהור ועל ידי מגע נמי לא הוי אב הטומאה דכתיב לעיל מההוא קרא וחטאו ביום השלישי וגו' וכל אשר יגע בו הטמא וגו' וכל היכא דקרינא ביה וחטאו דיש לו טהרה בטבילה קרינא ביה והנפש הנוגעת תטמא וכל דלא קרינא ביה וחטאו דהיינו כלי חרס דטעון שבירה לא קרינא ביה והנפש הנוגעת."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>האוכלין </b> לא יהיו אב הטומאה לעולם דלהכי אינם מטמאים כלים דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וכדאמרינן לעיל ואם נגעו משקין בוולד הטומאה בין אדם בין כלים נטמאו מדברי תורה והוו כראשון לטומאה לטמא אחרים מדבריהם כדאיתא התם פרקא קמא דפסחים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מנין </b> לאוכל שני שהוא פסול בחולין ואינו מטמא אחר דכתיב וכלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו וגו' כדתנן בסוטה פרק כשם ומייתי לה פרק ב' דחולין דל\"ג כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא לטמא אחרים לימד על ככר שני שעושה שלישי בחולין והיינו לרבי עקיבא אבל לדידן דקי\"ל בכולי תלמודא אין שני עושה שלישי בחולין לא מפלגינן בין טמא ליטמא וילפינן מהאי קרא דשני לחוד טמא דמשמע דכלי חרס שהוא תנור והוא ראשון מחמת השרץ שהוא אב הוא עושה טמא לככר שבתוכו והוא שני אבל אינו עושה שלישי וכדתנן התם אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך ריב\"ז שהיית אומר עתיד דור אחד לטהר ככר שלישי בתרומה שהרי אין לו מקרא מן התורה שהוא טמא ואנן הוא דמטמי' ליה מקל וחומר כדאיתא התם בגמרא והלא רבי עקיבא תלמידך מביא לו מקרא מן התורה שהוא טמא אף בחולין שנאמר כל אשר בתוכו יטמא דמשמע יטמא ג' ואפילו חולין משמע דלדידן אין לשני מקרא מן התורה שיעשה שלישי ודרשי' יטמא יהיה טמא השני לבד יהיה טמא ולא יטמא אחרי' ומנין לאוכל שלישי שפסול בתרומה דכתיב ובא השמש וטהר וגו' דטבול יום אסור בתרומה עד שיעריב שמשו והוי כשני וכדילפינן בפרקים דלעיל והתם פרק כשם יליף מק\"ו דשני עושה שלישי בתרומה מטבול יום שמות' בחולין ופסול לתרומה ופריך מה לטבול יום וכו' כלי חרס יוכיח וכו' וחזר הדין וכו' הצד השוה שבהם וכו' מה להצד השוה שבהם וכו' שכן יש בהם צד חמור וריב\"ז צד חמור לא פריך וכו' ומנין לשלישי בקדש שהו' טמא דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא וגו' כדדרשינן פרקא קמא דפסחים דף י\"ח ופ' חומר והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני דכיון דשני טמא וכתיב בכל טמא משמע נמי דאי נגע בשני טמאה ורש\"י ז\"ל פירש פ\"ב דחולין דף ל\"ה דרביעי בקדש מעלה מדרבנן היא ומנין לרביעי בקדש שפסול מק\"ו דמחוסר כפורים כדאיתא התם ומה מחוסר כפורים שמותר בתרומה כדילפינן פרק הערל העריב שמשו אוכל בתרומה כדכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים ואסור בקדש כדיליף מוכפר עליה הכהן וטהרה מכלל שעד עכשיו טמאה היא שלישי שפסול בתרומה כדילפי' בק\"ו מטבול יום אינו דין שיעשה רביעי בקדש וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בשר </b> תאוה הוי כשלישי מדרבנן כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>חיבורי </b> אוכלין על ידי משקין סוף פרק טבול יום מייתי מתניתין חיבורי אוכלין על ידי משקין חיבור לטומאה קלה ולא לטומאה חמורה ופרש\"י ז\"ל חצי זית נבלה מכאן וחצי זית נבלה מכאן ומשקה טופח באמצע ונוגע בשניהם מחברן לטמא אוכלין ומשקין הנוגעים באחד מן החצאין האלו ולא לטומאה חמורה לטמא אדם וכלים וטעמא לא ידענא עכ\"ל ובעי עלה רבי זירא מונין ראשון ושני או אין מונין בו ראשון ושני א\"ל כל היכא דמטמא אדם מונין בו ראשון ושני ושלישי אין מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני והרב ז\"ל כתב והדבר ספק אם חשובים כגוף א' למנות בהם ראשון ושני ושלישי או חושבין זה האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון והאוכל המחובר לו שני ותימא דהא פשיטא לה כדא' התם כל היכא דמטמא אדם וכו' אין מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני ועוד קשה לשון הרב ז\"ל שכתב והדבר ספק אם חשובים כגוף א' למנות בהם ראשון ושני ושלישי או חושבים זה האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון וכו' דהני שני צדדין כולהו צד אחד נינהו דאם חיבור האוכל המטמאים שהם ב' חצאי נבלה הם כגוף אחד למנות בהם ראשון ושני ושלישי כלומר שהאוכל הנוגע בהם הוי ראשון והאוכל הנוגע בזה הראשון הוי שני וכן הנוגע בזה ג' א\"כ הרי אנו חושבים האוכל שנגעה בו הטומאה ראשון והאוכל האחר שני וא\"כ היכי קאמר או חושבים זה האוכל וכו' היינו הצד הראשון ונראה שהרב ז\"ל מפרש מתניתין דחיבורי אוכלין על ידי משקין חיבור לטומאה קלה וכו' דהאי משקה שמחבר האוכלין המטמאין והן ב' חצאי נבלה מאבר נמי האוכלים המתטמאים שהם שנים או שלשה או כלים מחוברים על ידי המשקין שמחוברין בהן האוכלין המטמאין ופשיטא ליה דשני חצאי הנבלה המטמאים הם חיבור לטומאה קלה והרי הן כגוף אחד אלא שהדבר ספק אם חשובים כגוף אחד האוכלים המתטמאים על ידי חיבור המשקין שמחבר המטמא למת טמא וכל האוכלין המתטמאים על ידי חיבור זה הוו כגוף אחד למנות מהן ראשון ושני ושלישי כלומר שהם יהיו ראשון והנוגע בהם ב' והנוגע בשני ג' או דילמא שהאוכל המתטמא שהוא בצד המטמא הוי ראשון כיון שמחובר לו על ידי משקין דהוי חיבור ואוכל המחובר על ידי משקין לזה האוכל הראשון הוי שני דאף על גב שהמשקים המחוברים בין האוכלים המטמאי' לזה האוכל הראשון אינהו גופייהו מחובר בין אוכל זה ראשון לשני אפ\"ה האוכל שבצד האוכלין המטמאין קרינא ראשון שהוא מחובר לו על ידי משקין והאוכל שבצד זה האוכל שניטמא יהיה שני דהוי מחובר לראשון על ידי משקין ולא תימא דניהוי נמי ראשון הואיל ומחובר נמי על ידי המשקין לאוכלין המטמאים דדי לאוכלין המטמאין דלהוו חיבור על ידי משקין לאוכל שבצדן ולא לאוכל שבצד האחר ולהכי האוכל שבצד האוכלין המטמאים דוקא הוי כנוגע והוי ראשון והמחובר לו על ידי משקין הוי שני דהוי כנוגע בראשון והכי דייק לשון הרב ז\"ל שכתב והאוכל מחובר לו שני ולא כתב והאוכל הנוגע בו שני כנ\"ל לישב לשון הרב ז\"ל ולענין מה שכתב והדבר ספק וכו' וכבר פשטוה שם כדאמרינן לעיל וכמו שהשיג הראב\"ד ז\"ל גם כן נראה דסבירא ליה לרב ז\"ל דכיון דהאי ספקא הויא דאוריתא אזלינן בה לחומרא ולא סמכינן אפשיטות דאין מונין בו ראשון ושני שיהיה טמא לבד ולא טמא אחר כשני בחולין דאין עושה שלישי משום דר' זירא דבעי לה התם נראה דלא קבל פשיטות זה דהא התם לעיל מיניה אמרינן אמר ליה רב המנונא לר' זירא לא תיתיב אכרעך עד דאמרת לי הא מילתא נבלת העוף הטהור לר' מאיר דסבירא ליה דמטמאה טומאת אוכלין מאליה בכזית מהו מונין לה ראשון ושני או אין מונין ראשון ושני אמר ליה כל היכא דמטמא אדם במגע מונין בו ראשון ושני כל היכא דאין מטמא אדם במגע כנבלת עוף טהור דלא מטמא אדם במגע אלא בבית הבליעה אין מונין בו ראשון ושני דגמר משרץ דכתיב ביה מנין ראשון ושני כדכת' כל אשר בתוכו יטמא דהוה ליה הכלי ראשון והאוכל שני ובתר הכי אמרינן בעא מיניה ר' זירא מרבי אמי בר חייא ואמרי לה מר' אבין בר כהנא הא דתנן חיבורי אוכלין ע\"י משקין חיבור לטומאה קלה ואין חיבור לטומאה חמורה מונין בו ראשון ושני או לא אמר ליה כל היכא דמטמא אדם מונין בו ראשון ושני אין מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני ע\"כ והשתא איכא למתמה (אמר) אר' זירא אי לא אותיב אכרעיה עד דפשיט ליה לרב המנונא דכל היכא דאין מטמא אדם במגע אין מונין בו ראשון ושני היכי יתיב ובעא מחד מהני אמוראי בחיבורי אוכלים ע\"י משקין אי מונין בו ראשון ושני או לא הא איהו גופיה קאמר כל היכא דאין מטמא אדם וכו' ולא מצית אמרת דבתר דשמעה מחד מהני אמוראי פשטה לרב המנונא דאי הכי הוה ליה למימר הכי אמר ר' אמי בר חייא או ר' אבין בר כהנא כל היכא דמטמא וכו' אלא משמע דמדנפשיה הוא דפשיט ליה לרב המנונא וא\"כ היכי בעי בתר הכי מאי דפשיט הוא גופיה אלא ודאי משמע ליה לר' זירא דבנבלת עוף דאינו מטמא כלל במגע הוא דאמרינן דאין מונין בו ראשון ושני אלא האוכל הנטמא לבד יהיה טמא כשני בחולין אבל בחיבורי אוכל על ידי משקין דהני אוכלין כשהן מחוברין ממש הם מטמאים אדם במגע שהם ב' חצאי נבלה מספקא ליה אי מונין בו א' ושני כיון דהוו חיבור לטומאה קלה על ידי משקין או לא ואפ\"ה פשיט ליה דהכא נמי אף על גב דהני שני חצאי נבלה מטמאי אדם במגע כיון דהשתא אין מטמאין אדם על ידי חיבור זה אין מונין בו ראשון ושני ודייק לישנא דגמרא דלעיל אמרינן כל היכא דמטמא אדם במגע וכל היכא דאין מטמא אדם במגע והכא אמרינן כל היכא דמטמא אדם וכו' אין מטמא אדם וכו' דהא הני ב' חצאי זתים כשהן מחוברין מטמאים אדם במגע מה שאין כן בנבלת עוף טהור אלא דהשתא דהוי על ידי חיבור משקה לא מטמאי אדם ור' זירא נראה דלא קבל פשיטות זה מטעמא דאמרן דהא הוה ידע ליה כדפשיט לרב המנונא אלא דהכא איכא לספוקי כדאמר והויא ספקא דאוריתא ואזלינן בה לחומרא כנ\"ל לסברת הרב ז\"ל שכתב והדבר ספק וכו' והשני שבחולין שפוסל אוכלי תרומה הוי מי\"ח דבר שגזרו כדמייתי פ\"ק דשבת וכל טומאת גויה באוכל אוכל טמא הויא מדרבנן דמדאוריתא אין אוכל מטמא אדם אלא נבלת עוף טהור בבית הבליעה וכדאמ' פרק בתרא דיומא הנח לטומאת גויה דלאו דאוריתא וקרא דאל תטמאו בכל אלה וכו' אסמכתא בעלמא הוא כדאמרינן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ודיני </b> חולין על טהרת תרומה או קדש טהרות פ\"ב חולין פ\"ב שבת פ\"ק ופסחים פרק קמא וחגיגה פרק חומר וסוטה פרק כשם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> קדש האמור בענין זה קדשי מקדש שנתקדשו אבל חלות ורקיקין שלא נשחט עליהם הזבח ומנחות שלא נתקדשו בכלי אינן כקדש אלא כתרומה וחלה ובכורים ותשלומי תרומה וחומשה הוו נמי כתרומה כדתניא בתוספתא פ\"ק דטהרות ואמרינן נמי פ\"ב דחולין דל\"ה אין לך דבר שעושה רביעי בקדש אלא קדשי מקדש בלבד וכו'. טבל ומדומע וגידולי תרומה ומעשר שני וראשון ועיסה הטבולה לחלה הוו כחולין ואין בהם שלישי ומדרבנן גזרו על טומאת ספק בחולין הטבולין לחלה אף על גב דהוו כחולין שתעשה בטהרה וחלתה תלויה כדאמ' פרק קמא דנדה ורש\"י ז\"ל כתב משגלגלת תעשה בטהרה בכלים טהורים ואל יטמאנה ביד דהואיל ונגמרה מלאכתה לחלה אסור לגרום לה טומאה ודאית דכתיב משמרת תרומותי בשתי תרומות טהורה ותלויה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אחת </b> עשרה מעלות של קדש על התרומה הוא מדרבנן וקצתם רמז בקרא כדאמרינן פרק חומר בקדש ותוספ' דידיה ופ' אין דורשין ופרק קמא דפסחים ופרק קומץ ופרק ב' דחולין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חמש </b> מעלות שעשו חכמים בבגדים הוו מדרבנן פרק אין דורשין ופ' בנות כותים ופרק חומר ופרק בתרא דשקלים ופסחים פרק אלו דברים כשם שראשון עושה שני ושלישי כך ספק אחד עושה ספק שני וכו' תוס' דטהרות פ\"ה תרומה וקדשים שניטמאו בספק אם של תורה הרי הם נשרפים דספק אם נגע או לא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>על </b> ו' ספקות שורפין את התרומה וכולם גזירה מדבריהם פרק ד' דטהרות ופרק בנות כותים ופרקא קמא דשבת ופסחים וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<span class=\"H\">פי\"ד וטו</span><br><b> י\"ב </b> ספקות שטהרו חכמים פרק ד' דטהרות ותוספתא פ\"ה ופרק בתרא דנזירות ופרק ואלו מותרין ופרק במה אשה ופרק קמא דשבת וידים פרק שני ונגעים פרק חמישי ועדיות פרק שלישי ופרקא קמא דחולין וסוטה פרק כשם וסוף הוריות ופרק אין מעמידין ופרק ד' דנדה ופ\"י דטהרות וכו'. שני עדים אומרים לו נטמא והוא אומר לא נטמאתי הוא נאמן על ידי עצמו כחכמים דפליגי ארבי מאיר פ\"ה דטהרות ואמרי אדם נאמן על ידי עצמו וכדאמר' פרק אמרו לו גבי שנים אומרים לו אכלת חלב דנאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש בדברים שיש בהן כפרה לא מימנע לאיתויי חטאת להתכפר ותניא התם או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים דהודע אליו משמע מעצמו יכול אפילו אין מכחישין תלמוד לומר או הודע אליו מכל מקום ואף על פי כן אין אומרים לו עסוק בטהרות דלעצמו לבד הוא דנאמן וכדתניא בתוספתא דטהרות וכו' עד אומר נטמא ושנים אומרים לא נטמא טהור איפכא טמא כדתנן התם בטהרות ומיירי דשתיק איהו ואין דבריו של עד אחד במקום שנים וכו' עד אחד או אשה אומרין נטמא והשני אומר לא נטמא ברשות היחיד טמא דכל ספק ברה\"י טמא ואכי האי גוונא אמור פרק אמרו לו גבי חלב דמביא אשם תלוי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<span class=\"H\">פי\"ד וטו</span><br>[\n<b> שני </b> עדים אומרים לו נטמא והוא אומר לא נטמאתי הוא נאמן על ידי עצמו כחכמים דפליגי ארבי מאיר פ\"ה דטהרות ואמרי אדם נאמן על ידי עצמו וכדאמר' פרק אמרו לו גבי שנים אומרים לו אכלת חלב דנאמן אדם על עצמו יותר ממאה איש בדברים שיש בהן כפרה לא מימנע לאיתויי חטאת להתכפר ותניא התם או הודע אליו חטאתו ולא שיודיעוהו אחרים דהודע אליו משמע מעצמו יכול אפילו אין מכחישין תלמוד לומר או הודע אליו מכל מקום ואף על פי כן אין אומרים לו עסוק בטהרות דלעצמו לבד הוא דנאמן וכדתניא בתוספתא דטהרות וכו' עד אומר נטמא ושנים אומרים לא נטמא טהור איפכא טמא כדתנן התם בטהרות ומיירי דשתיק איהו ואין דבריו של עד אחד במקום שנים וכו' עד אחד או אשה אומרין נטמא והשני אומר לא נטמא ברשות היחיד טמא דכל ספק ברה\"י טמא ואכי האי גוונא אמור פרק אמרו לו גבי חלב דמביא אשם תלוי:]"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק </b> טומאה ברשות הרבים טהור דאם טומאה ודאית נדחית (וכמו שהשיב בספק) ברוב טמאים קל וחומר לספק טומאה [וכמו שהשיב] בן זומא בתוספתא דטהרות פרק חמישי ובריש פרק שני נזירים כתבו התוספ' משום דאוקמינן אחזקת טהרה הוא דטהור ברשות הרבים וכדילפי' פרקא קמא דחולין מקרא דאוקמי' אחזקה וספק ברשות היחיד ספקו טמא דמצינו דסוטה אסורה לבעלה והיא ספק ברשות היחיד כמו שהשיב בן זומא לחכמים כדאיתא התם ואי היו שלשה ברה\"י הוי ספק טומאה טהור דהוי כרשות הרבים דהא סוטה ובועלה הוו תרי לחוד ולהכי אסורה לבעלה וכדאמרינן פ' קמא דחולין ופרק אין מעמידין דספק טומאה ברה\"י הלכתא גמירי לה מסוטה. והוא שיש בזה שנטמא בספק דעת לישאל כסוטה וכדא' פרק כשם ומה סוטה דבר שיש בו דעת לישאל אם נטמאת אם לאו אף ספק טומאה דבר שיש בו בנוגע זה דעת לישאל אם נגע אם לאו והוא אומר איני יודע ומכאן אמרו דבר שיש בו דעת וכו' ורב גידל אמר רב דבר שיש בו דעת לישאל ואין בו מהאי קרא נפקא והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל ודאי טמא הוא דלא יאכל הא ספק יאכל אימא סיפא והבשר כל טהור יאכל בשר ודאי טהור הוא דיאכל הא ספק לא יאכל אלא לאו ש\"מ כאן שיש בו דעת לישאל דכל טהור יאכל בשר איירי בטומאת הגוף שיש בו דעת לישאל ובההוא קאמר ספקו טמא וכשאין בו דעת לישאל כבשר דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא דדבר שאין בו דעת לישאל הוא דבשר הוי נוגע ולהכי ספקו טהור ואי לא רב גידל אמר רב ה\"א בין ברשות היחיד בין ברה\"ר איצטריך למגמר מסוטה דברשות היחיד הוא דמפלגי' בין יש בו דעת לאין בו אבל ברשות הרבים לא ואי מסוטה ה\"א עד דאיכא דעת נוגע ומגיע במטמא וטמא כי סוטה דיש בה דעת לישאל ובבועלה המטמאה קמ\"ל דרב גידל דנפקא מכל טהור הא ספק לא יאכל כיון דיש בו דעת בזה שתטמא אבל במטמא לא בעינן דעת. ואם היה הדבר ידוע שחזקתו שניטמא כתינוק טמא שנמצא בצד העסה ובצק בידו העסה טמאה שדרך תינוק לטפח וחזקתו בכך וכדתנן פרק ג' דטהרות וכן משקין טמאין ובצק טהור וכו' וכל חזקה הוי דאוריתא כדילפי' בדוכתי טובא ואפ\"ה אין שורפין על חזקה זו ומיהו האי רוב דמטפחין לאו רוב גמור הוא כדאמרינן שלהי קידושין וחזקה ששורפין עליה תרומה בעסה בבית ושרצים וצפרדעים שם ונמצא חתיכות כשרין בעסה אם רוב שרצים טמאה והאי רוב הוי דאוריתא ואפילו בר\"ה אם אי איפשר שלא יגע בטומאה ספקו טמא וכדאמר' התם וכן אם איפשר שלא יגע בשידוע בודאי שנפל ולא ניטל על יד אדם. ותינוק שנמצא בצד הקברות וכן חמור הוו כשעת מציאתן כדאיתא טהרות פרק ג' ותינוק עם אביו נשאל הוא עליו וספקו כרשות היחיד כדאיתא טהרות פרק ששי וד' ספקות נאמרו בתינוק כדאיתא התם בתוס' ושלהי פרק לולב הגזול:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק </b> טומאה באדם ובכלים באדם טמא דיש בו דעת לישאל ובכלים טהור וכדתנן טהרות פרק שני כזית מן המת בפי העורב וכו' והממלא בעשרה דליים וכו' ואם יש לדליים אזנים פרק קמא דנדה מימרא דרבי ינאי ומחזיקין טומאה ממקום למקום לתלות אבל לא לשרוף בקופה שנשתמש בה טהרות ונמצאת בה שרץ כדאמרינן פרק קמא דנדה בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הזולף </b> ונמצא השרץ בחבית ראשונ' שמילא כולן טמאות באחרונה היא טמאה וכולן טהורות שאני אומר אחר כך נפל שרץ לבור כדתנן פרק עשירי דטהרות ואם היה זולף בכלי לחביות אותה שנמצאה בה שרץ טמאה והשאר טהורות ואם היה בודק כל חבית ומכסה אחר שזולף לתוכה יין ונמצא שרץ באחת מהן כולן טמאות דבכלי או בבור היה השרץ וכן אם נמצא השרץ בכלי או בבור הכל טמא כדתנן התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> קוצה זתים מן המעטן לראש הגג וכו' תוספתא דטהרות פרק עשירי."
+            ],
+            [
+                "<b>נמצא </b> שרץ במקרצת העיסה טהורה בעסה המקרצת טהורה בתוך המקרצות אף העסה טמאה כדתניא התם בתוספתא דטהרות פ\"ד ובנמצא הלך אחר הרוב בהני גווני דמייתי התם פ\"ד ופ\"ו בתוספת' דטהרו' ואשה שהיתה מגבבת בחצר ונמצא שרץ על גבי גבבא או היתה כוברת ונמצא על גבי כברה הוי ספק טומאה ברה\"י וכדתניא פרק ג' דטהרות בתוספתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק </b> ספקא נראה דטהור מן התורה אפילו ברשות היחיד דספק טומאה גמרינן לה מסוטה והתם ליכא אלא חד ספקא ואפילו מדרבנן אמרינן דספק ספקא לקולא אלא דבטהרות ויין נסך אחמירו רבנן דרבי אליעזר בספק ספקא וכמו שכתבו התוספות סוף פרק חזקת על מתניתין דפרק ו' דטהרות דמייתי לה התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>תשע </b> צפרדעים ושרץ אחד ביניהם ברשות היחיד ונגע באחד מהם ספק טמא כדתניא בתוספתא דטהרות ומייתי לה פרק כל היד דף י\"ח ואף על גב דרובא צפרדעים דאין להם טומאה כיון שיש שרץ אחד ביניהם הוי קבוע וכמחצה על מחצה דמי ובכתובו' פרקא קמא נפקא לן מדכתיב וארב לו וקם עליו וכדאמ' בדוכתיה אחריני והני ספקו דר\"ה תנן להו פ\"ו ופרק ה' דטהרות ובתוספ' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>המוצא </b> מת מושכב לרחבו של דרך והוא שלם ואין לו מקום לעבור חזקתו נגע ואם היה קבר לכל רוחב הדרך הקבר מצרפו אפילו אינו שלם וכדתניא בתוספתא ומייתי לה פרק כיצד צולין דף פ\"א ומדכתיב או בקבר ילפינן שכל הקבר מטמא ואפי' ריקם שבו וכמו שפרש\"י ז\"ל התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שרץ </b> שנמצא במבוי מטמא למפרע עד שיאמר בדקתי את המבוי כדתניא פ' קמא דנדה ופרק דם הנדה ונראה דהוי מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> רוקים ברשות היחיד מדרבנן ותוספתא היא פרק ה' דמקואות וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שישב ברשות הרבים ובא אחר ודרסו אם רוב העיר טמאים בגדיו מדרס."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> שאבד לו כלי ומצאו בר\"ה וכו' טמא וכו' בתוספתא דטהרות פרק ח' ונראה דהוי מדרבנן וכמו שכתב הרב ז\"ל דבשוכח ומניח לא גזרו עליו שאינו מצוי וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוטח </b> כלים בר\"ה טהורי' ברשות היחיד טמאים וכו' משנה פ\"ח דטהרות מדרבנן וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>שוטה </b> אחת בעיר או נוכרית הרוקין שבעיר טמאים כדתנן פ\"ה דטהרות ומדרבנן. וכן מי שדרסה אשה על בגדיו ומי שישן ברשות הרבים שם פ\"ה וכו' ומדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המסוכן </b> ברשות היחיד שם פ\"ה ומעשה במסוכן בתוספת' וכו' וטמא שהיה עומד ומדבר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שני </b> שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך בשניהם ועשה טהרות ישרפו דודאי טמא היה כיון שהלך בשניהם וכדתנן פ\"ה דטהרות וכן בשרץ וצפרדע כדתנן התם וכו' בשבילין אחד טמא ואחד טהור הלכו ב' בשניהם ועשו טהרות וכו' ונשאלו שניהם כאחד או אחד עליו ועל חברו כאחד שניהם טמאים דהוי ספקא דאורייתא וכן שני ככרים אחד טמא ואחד טהור שאכלום שנים ועשו טהרות כדתנן התם פ\"ה אף על גב דהוי טומאה דרבנן אחמירו משום דאי איפשר לומר על שתיהן טהורות בבת אחת וכו'. אפילו ככר אחת טמאה שנתערבה במאה טהורות כולן טמאות מדרבנן כדתניא בתוספתא וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ככר </b> טמא שנתערב בתשע ואכלו חמשה בני אדם החמשה והחמשה בני אדם וכו' הראשונים טמאים וכו' כדתניא בתוספתא דכיון שהיו כל הככרים לפניהם הוו קבוע כמחצה על מחצה דמי וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> שבילין אחד טמא ואחד טהור והלכו בהן טהור וטמא ואפילו טהור ותלוי תולין בתלוי כדאמר רבי יוסי דנדה פרק האשה דף ס':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ספק </b> טומאה ברשות היחיד דטמא מסוטה ילפינן לה כדאמר ריש פ\"ב נזירים דמה סוטה בועלת ונבעלת אף כל ספק טומאה ברשות היחיד כגון דאיכא בי תרי אבל אי איכא תלתא הוי ספק טומאה ברשות הרבים וטהור אי נמי אוקמי' לה אחזקת טהור ברשות הרבים דחזקה דאוריתא וכדאמרינן לעיל וכל שרבים מצויים בו לענין טומאה אף על גב דאינו רשות הרבים לענין שבת דאי בדאיכא תלתא אפי' בחדרי חדרים טהור כדמשמע בנזיר כמו שכתב הר\"ש ז\"ל פרק עשירי דטהרות וכל דיני פרק זה נתבארו פרק ששי דטהרות משנה ותוספתא ופרקא קמא דשבת ופרק קמא דפסחים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שאר אבות הטומאות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..88271e5e3c8b9df29162576eed785dc6e049f82d
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/English/Sefaria Community Translation.json	
@@ -0,0 +1,30 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות פרה אדומה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "It is a mitzvah to fulfill the commandment of the Red Heifer as it is written: \"They shall take to you a red heifer...\" (Numbers 19:2). The commandment of the Red Heifer is that it should be a female, three or four years old. And if it is older, it is still valid according to the Sages, as stated in Tractate Parah, where it is said that it can be either three or four years old. Since it is called a calf (עגלה), and a calf is two years old, as it is written: \"A heifer of the cattle\" (עגלת בקר), the Red Heifer can be three or four years old. As we say in the first chapter of the Mishnah in Parah, that a bull (פר בן בקר) is three years old, and even if it is two years old, it is not called a bull (פר בן בקר) unless it is at least three years old. Therefore, if the Red Heifer is four years old, it is also valid, and if it is older, it is still valid, as stated in the first chapter of Parah. And one does not take a calf and raise it, as it is written: \"They shall take to you a heifer\" (פרה), and not a calf (עגלה), as we derive from the Sifri Zuta. And this is what is stated in the Torah: \"Without blemish\" (תמימה תמימת), meaning without blemish of its stature, as we derive from the Sifri Parah. \"I hear 'black' and 'white'\" (שחורה ולבנה אני שומע), it is taught to say \"a red heifer\" (אדומה תמימה), meaning completely red, without blemishes. When it says \"which has no blemish\" (אשר אין בה מום), it includes cases of blemishes. But what does the Torah teach us by saying \"without blemish\"? It is to teach us to be completely without blemishes. And it is tested as valid, as we learn in the Mishnah in the second chapter and as we learn in the Mishnah in the chapter of blemishes: These are the laws regarding firstborns - those that are tested are disqualified in humans but valid in animals. If it had two black or white hairs within one patch, it is disqualified, as stated in the first Tanna of Rabbi Yehuda in the second chapter of Parah. And we also learn there: If there were two hairs within two cups and they touch each other and lean against each other, it is disqualified. The reason is that it is not completely without blemish in its stature, since the two black or white hairs are adjacent and thus visible. If its testicles are reddish and its head is black, or vice versa, everything depends on the main color, according to the Sages who disagree with Rabbi Meir in the Mishnah, who said that everything depends on the appearance, meaning the head color. But the Sages hold that it is not considered completely red unless its main color is red, and even if its head is shaven, it is not disqualified from being used for the sprinkling in the Temple, as it is only prohibited rabbinically to shave it. But in the case of the Red Heifer, which is rare, they did not decree such a prohibition, as it is stated in the Tosefta in the book of Numbers. And one does not need to be concerned about shaving it. And it is necessary that there remains a portion of the reddish color so that it can be plucked with a pair of hairs, as any hair that cannot be plucked with a pair is considered as if it is not there, as stated in the Mishnah in the chapter of Niddah. Therefore, if the two hairs are white or black and they cannot be plucked together as a pair, it is valid, as it does not disqualify two hairs unless they are long enough to be plucked together, as stated. If its horns or forehead are black, they should be cut off, as stated in the Mishnah in the second chapter of Parah and in the chapter of blemishes. \"Za'iri\" translates it as \"the upper part of the male reproductive organ\" that has two or three finger-like extensions that have no male reproductive function. If the black hairs do not reach the location of these extensions, they should be cut off. However, if they extend beyond this point, it disqualifies it. This is also taught in the Sifri and in the Tosefta. The eye, teeth, and tongue do not disqualify based on appearance, as stated in the Sifrei. If the pupil of the eye of the red heifer turns black, it is valid if its appearance is similar to the rest of the heifer. If not, it is disqualified. The reason is that they should not resemble the horns and extensions that require cutting, as mentioned earlier. Alternatively, it may be because the horns have a visible change in their appearance, unlike the eye, tongue, and teeth. If it has a growth or was cut, according to the Mishnah in the second chapter, Rabbi Yehuda disqualifies it, while Rabbi Shimon says that as long as a red hair was plucked from the place where the growth was removed, it is valid. This implies that according to Rabbi Yehuda, even if a red hair grows in the place where the growth was cut, it is disqualified. This is explained by the commentary of the Rabbeinu Avraham ben David (Ravad), who states that the reason is that it does not exhibit complete redness but rather has flawed red hair."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/English/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3119edd38a5a171a32bbd0bd14efbce3eb50c6ba
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/English/merged.json	
@@ -0,0 +1,32 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Red_Heifer",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "It is a mitzvah to fulfill the commandment of the Red Heifer as it is written: \"They shall take to you a red heifer...\" (Numbers 19:2). The commandment of the Red Heifer is that it should be a female, three or four years old. And if it is older, it is still valid according to the Sages, as stated in Tractate Parah, where it is said that it can be either three or four years old. Since it is called a calf (עגלה), and a calf is two years old, as it is written: \"A heifer of the cattle\" (עגלת בקר), the Red Heifer can be three or four years old. As we say in the first chapter of the Mishnah in Parah, that a bull (פר בן בקר) is three years old, and even if it is two years old, it is not called a bull (פר בן בקר) unless it is at least three years old. Therefore, if the Red Heifer is four years old, it is also valid, and if it is older, it is still valid, as stated in the first chapter of Parah. And one does not take a calf and raise it, as it is written: \"They shall take to you a heifer\" (פרה), and not a calf (עגלה), as we derive from the Sifri Zuta. And this is what is stated in the Torah: \"Without blemish\" (תמימה תמימת), meaning without blemish of its stature, as we derive from the Sifri Parah. \"I hear 'black' and 'white'\" (שחורה ולבנה אני שומע), it is taught to say \"a red heifer\" (אדומה תמימה), meaning completely red, without blemishes. When it says \"which has no blemish\" (אשר אין בה מום), it includes cases of blemishes. But what does the Torah teach us by saying \"without blemish\"? It is to teach us to be completely without blemishes. And it is tested as valid, as we learn in the Mishnah in the second chapter and as we learn in the Mishnah in the chapter of blemishes: These are the laws regarding firstborns - those that are tested are disqualified in humans but valid in animals. If it had two black or white hairs within one patch, it is disqualified, as stated in the first Tanna of Rabbi Yehuda in the second chapter of Parah. And we also learn there: If there were two hairs within two cups and they touch each other and lean against each other, it is disqualified. The reason is that it is not completely without blemish in its stature, since the two black or white hairs are adjacent and thus visible. If its testicles are reddish and its head is black, or vice versa, everything depends on the main color, according to the Sages who disagree with Rabbi Meir in the Mishnah, who said that everything depends on the appearance, meaning the head color. But the Sages hold that it is not considered completely red unless its main color is red, and even if its head is shaven, it is not disqualified from being used for the sprinkling in the Temple, as it is only prohibited rabbinically to shave it. But in the case of the Red Heifer, which is rare, they did not decree such a prohibition, as it is stated in the Tosefta in the book of Numbers. And one does not need to be concerned about shaving it. And it is necessary that there remains a portion of the reddish color so that it can be plucked with a pair of hairs, as any hair that cannot be plucked with a pair is considered as if it is not there, as stated in the Mishnah in the chapter of Niddah. Therefore, if the two hairs are white or black and they cannot be plucked together as a pair, it is valid, as it does not disqualify two hairs unless they are long enough to be plucked together, as stated. If its horns or forehead are black, they should be cut off, as stated in the Mishnah in the second chapter of Parah and in the chapter of blemishes. \"Za'iri\" translates it as \"the upper part of the male reproductive organ\" that has two or three finger-like extensions that have no male reproductive function. If the black hairs do not reach the location of these extensions, they should be cut off. However, if they extend beyond this point, it disqualifies it. This is also taught in the Sifri and in the Tosefta. The eye, teeth, and tongue do not disqualify based on appearance, as stated in the Sifrei. If the pupil of the eye of the red heifer turns black, it is valid if its appearance is similar to the rest of the heifer. If not, it is disqualified. The reason is that they should not resemble the horns and extensions that require cutting, as mentioned earlier. Alternatively, it may be because the horns have a visible change in their appearance, unlike the eye, tongue, and teeth. If it has a growth or was cut, according to the Mishnah in the second chapter, Rabbi Yehuda disqualifies it, while Rabbi Shimon says that as long as a red hair was plucked from the place where the growth was removed, it is valid. This implies that according to Rabbi Yehuda, even if a red hair grows in the place where the growth was cut, it is disqualified. This is explained by the commentary of the Rabbeinu Avraham ben David (Ravad), who states that the reason is that it does not exhibit complete redness but rather has flawed red hair."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Sefaria Community Translation",
+            "https://www.sefaria.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות פרה אדומה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..befb51bf9fc2ad0f725dad9094f7e6c630b300c6
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,381 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות פרה אדומה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעב </b> לעשות פרה אדומה כמצותה כדכתיב ויקחו אליך פרה אדומה וגו' ומצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים או ארבעה. ואם היתה זקנה כשרה כחכמים דריש מסכת פרה דאמרי בת ג' או בת ארבע דכיון דעגלה בת שתים דכתיב בה עגלת בקר פרה בת ג' או בת ד' דאמרינן פ\"ק דר\"ה דפר בן ג' ואפילו בת שתים פר בן בקר לא נקרא בפחות מג' שנים ואם כן פרה בת ד' נמי וזקנה נמי כשרה כדתנן פרק קמא דפרה. ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה דכתיב ויקחו אליך פרה ולא עגלה כדדרשינן בספרי זוטא וזה שנאמר בתורה תמימה תמימת אדמימות לא תמימת קומה כדדרשינן בספרי פרה שומע אני שחורה ולבנה תלמוד לומר אדומה תמימה תמימה באדמימות או תמימה למומין כשהוא אומר אשר אין בה מום הרי מומין אמורים מה תלמוד לומר תמימה לאדמימות. וננסה כשרה כדתנן פרק שני וכדתנן פרק מומין אלו בבכורות דננס פסולים באדם וכשרים בבהמה. היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא אחת פסולה כתנא קמא דרבי יהודה פרק ב' דפרה ותנן נמי התם היו בתוך ב' כוסות ומוכיחות זו את זו שמכוונות וסמוכות זו בצד זו פסולה טעמא דאינה תמימה באדמימות כיון שהשתי שערות שחורות או לבנות סמוכים הרי הם נראים. היה עקרן מאדים וראשן משחיר או איפכא הכל הולך אחר העיקר כחכמים דפליגי ארבי מאיר במתניתין דקאמר הכל הולך אחר הנראה דהיינו ראשן אבל חכמים סברי דלא הויא תמימה באדמימות אלא אם כן עיקרן אדום ויגוז ראשן [דקדשי] בדק הבית לא מתסרי מגיזה מן התורה אלא מדרבנן ובפרה דלא שכיחא לא גזור וכדתניא בתוספתא מספר ואינו חושש משום גוזז. וצריך שישאר מן המאדים כדי שינטל בזוג שכל שערה שאינה ניטלת בזוג הרי היא כמי שאינה כדתנן במתניתין בנדה פ' בא סימן לפיכך אם היו השתי שערות לבנות או שחורות שאינן נלקטות בזוג כשרה דלא פסלי שתי שערות אלא אם כן ארוכות דנלקטות בזוג כדאיתא. היו קרניה או טלפיה שחורים יגוד כדתנן פרק ב' דפרה ובב' מומין אלו בבכורות תרגמה זעירי מעילוי זכרות שיש בחודו של קרן כשנים או שלש אצבעות שאין זכרות מגיע שם ואם השחרות אינו מגיע עד מקום הזכרות יחתוך אבל יותר מכאן פסלה וכן תניא נמי בספרי ובתוספתא. העין והשינים והלשון אינן פוסלים במראה ובספרי תניא פרה שגלגל עיניה משחיר אם דומה עינה לשאר הפרות כשרה ואם לאו פסולה ונראה טעמא דאינם נראים כמו הקרנים והטלפים דבעי' קציצה כדאמרי' לעיל אי נמי משום דרך הקרנים להיות ממראה הפרה והיכא דהם שחורים הוי שינוי בגופא מה שאין כן בעין ולשון ושינים. היתה בה יבלת וחתכה במתניתין פרק שני רבי יהודה פוסל רבי שמעון אומר כל מקום שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה משמע דלרבי יהודה אפילו העלה שער אדום במקום שחתך היבלת פסולה וכמו שפי' הראב\"ד ז\"ל הטעם לפי שאינו עולה בו אדמימות גמורה אבל הוא שער לקוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המומין הפוסלים בקדשים פוסלים בפרה דכתיב אשר אין בה מום וכדתנן פרק ב'. היתה יוצא דופן או אתנן ומחיר פסולה כתנא קמא דרבי אליעזר פרק שני ואף על פי דקדשי בדק הבית היה ולא קדשי מזבח אפי' הכי חטאת קרייה רחמנא כדאמרינן נמי פרק קמא דחולין דטרפות פוסל בה מהאי טעמא כיון דפוסל שאר קדשים. ומותר ליקח אותם מן הגוי כחכמים דמכשירין בפרק שני דפליגי (אמר) ארבי אלעזר ובפרק אין מעמידין מוקמינן פלוגתייהו בחיישינן לרביעה דלרבנן לא חיישי אבל אם ודאי רבעה פסלה אפילו למאן דאמר פרק קדשי בדק הבית היא דכתיב כי משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל דבר ערוה וע\"ז דכתיב בהו השחתה פוסלין בו וחטאת קרייה רחמנא כדאמ'. יתרה פרה על הקדשים שעבודה פוסל בה דכתיב אשר לא עלה עליה עול וכתי' (כי) בעגלה ערופה אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודות כעול דכתיב אשר לא עובד בה אף עול האמור בפרה עשה בה שאר עבודות כעול אם כן מה תלמוד לומר עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שהניחו עליה להקל משא מידו ולא למשוך ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כדאמרינן בסוטה פרק עגלה ערופה ושאר עבודה היינו כשעושה לשם עבודה והיינו היכא דניחא ליה כדאשכחן גבי עלה עליה זכר אבל עול פוסל אף על גב דלא ניחא ליה ועובד דומיא דעבד מתוקמא בשאר עבודות דלאו עול כך כתב הר\"ש ז\"ל והרב ז\"ל כתב דעלה עליה עול נמי אם לרצונו דוקא הוא דפסולה וכדא' גבי הכניסה לרבקה וכו' דהוי דומיא דעול וכל שעשה בה לצרכה כשרה ולצורך אחר פסולה כדמפרש במתניתין דפרק שני במסכת פרה וטעמא דכל שלא לצרכה הוי עבודה וכל לצרכה לא הוי עבודה. נעשה בה מלאכה מאליה או שעלה עליה עול מאליו אם לרצונו פסולה דכתיב אשר לא עובד בה ואמר רב פפא בפרק אלו מציאות אי כתיב עובד וקרינא עובד הוה אמינא אפילו ממילא ואי כתיב עבד וקרינא עבד הוה אמינא עד דעבד בה איהו השתא דכתיב עבד וקרינא עובד בעינא דומיא דעבד מה עבד דניחא לה אף עובד דניחא ליה והא ילפינן עול עול מג\"ש מעגלה ערופה לפרה אדומה ואפילו למאן דלית ג\"ש ויליף לה התם בסוטה שאר עבודות שפוסלות בפרה (ערופה דפרה) דכתיב אשר לא עלה עליה עול מ\"מ ודריש ליה בלא עול מדלא כתיב אשר לא עלה (עליה) עול עליה ותו הדר כתיב עול לדרשא דעול פוסל בין בשעת עבודה בין בשלא בשעת עבודה ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כדאמרינן התם ומכל מקום סברא הוא דלא אתא לרבויי קרא שאר עבודות אלא בדניחא ליה כדאשכחן בעגלה וכמו שכתבו בתוספות פ' אלו מציאות והר\"ש פרק שני דפרה. לפיכך אם שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה כדתנן בפרק ב' דאף על גב דלא ניחא ליה חשיב ניחא ליה כיון דבשאר פרות הוה ניחא ליה וכל דניחא ליה הוי שעת עבודה ואין צריך לומר שבמעוברת פסולה כחכמים דפליגי ארבי אליעזר ריש פ' שני דפרה דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא והוי כגופה דפרה ולאו עבודת משא הוא וחכמים פוסלים דלאו ירך אמו הוא ולא הוי כפרה אלא חולין גמורין ונפסלין מטעם מלאכה. הכניסה לרבקה ודשה מאליה כשרה הכניסה כדי שתינק ותדוש פסולה שהרי עשה לרצונו כדתניא בתוספתא דפרה ובעול נמי בעינן עובד דומיא דעבד דניחא ליה וליכא בין עול לשאר עבודות אלא בעול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ושאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת עבודה כדאמרינן ולפי' הר\"ש ז\"ל בשעת עבודה היינו היכא דניחא ליה ועול פוסל שלא בשעת עבודה דלא ניחא לי' כמו שכתב פרק ב' דפרה צריך לישב הכניסה לרבקה ודשה כשרה משום דלא ניחא ליה דלאו בעול קמשתעי אלא רבקה היינו שקושרים ארבעה פרות ביחד וכמו שפי' רש\"י ז\"ל פרק אלו מציאות ופרק כל שעה ומשום עבודה הוא כדתניא ודשה ועבודה אינה פוסלת אלא בדניחא ליה כדילפינן מדכתיב עובד דומיא דעבד כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>פרה </b> שנולד בה פיסול תפדה כדתניא בתוספת' פרק ב' וכן אם מתה תפדה משום עורה תניא נמי התם מתה תפדה ושחטה על גב מערכה אין לה פדיה עולמית מצא אחרת נאה הימנה תפדה כדתניא נמי התם ומייתי להא תוספתא פרק קמא דשבועות ואמרינן עלה שאני פרה דקדשי בדק הבית היא כלומר אינה מקדשי מזבח ליקדש קדושת הגוף ולפיכך נפדית בלא מום ואינה צריכה לב בית דין להתנות עליה ואפילו הכי מתה או נשחטה חוץ למקומה נפדת דקדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה כר' שמעון דסוף תמורה ואקשיא והאמר ריש לקיש אומר היה רבי שמעון פרה נפדית על גב מערכתה אף על גב דנשחטה כהלכתה על גבי מערכתה נפדת אם מצא אחרת נאה הימנה והכא תניא שחטה על גבי מערכתה אין לה פדיה עולמית דכיון דנעשה בהכשר גנאי הוא להוציאה לחולין אלא לא תוקמה כרבי שמעון והאי דקתני דבלא מום נפדת אם מצא נאה הימנה כשלא נשחטה דינו משום דלב בית דין מתנה עליה אף על גב דלא שכיחא איידי דדמיה יקרים מסקי אדעתייהו לאתנויי דיוכלו לפדותה אם מצאו נאה הימנה ואם מתה תפדה מוקמינן ליה נמי התם משום עורה דאמרי אינשי מגמלא אונא ומדאוריתא אפילו משום בשרה היו יכולים לפדותה דהא דאמרינן דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אפילו בקדשי בדק הבית דמשמע דאין לבשרה פדיון היינו מדרבנן אבל מדאוריתא פודין קדשי בדק הבית דהא דאין פודין נפקא לן מדכתיב ואכלת ולא לכלביך דכתיב בפסולי המוקדשין של מזבח כדמוכח בפרק ב' דבכורות מהאי קרא נפקא לן גיזה וחלב ושל בדק הבית מותרין ובהדיא קתני התם אם מתו יפדו והיינו מדאוריתא כמו שכתבו התוספות פרק קמא דשבועות. נשחטה לשם חולין תפדה כדאיתא בתוספתא דמייתי פרק קמא דשבועות נמי תניא נשחטה תפדה והיינו נשחטה שלא בהכשר כדפרשי' נשחטה חוץ למקומה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אף </b> כהן הדיוט כשר לשריפת הפרה כרבי אליעזר בן יעקב פרק שני דפרה דכתיב ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ודריש אותה באלעזר שהוא סגן ושאר כל הפרות אפילו בכהן הדיוט כרבי יהודה דמכשיר שלא בכ\"ג במתניתין ודלא כתנא קמא. והעושה אותה לובש ארבע בגדים של כהן הדיוט כדתניא נמי התם מצותה בד' בגדי לבן עשאה בבגדי זהב ובבגדי חול פסולה דילפינן חוקה חוקה מיום הכיפורים דבגדי לבן מעכבין כדאיתא התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> העוסקים בפרה היו טבול יום דכשרים למעשה הפרה לקדש ולהזות כדתנן פ\"ג דפרה. מטמאין היו את הכהן השורף את [הפרה] מפני הצדוקין שלא יהו אומרים במערבי שמש היתה נעשת ומייתי' לה פרק חומר בקודש ופרש\"י דלרבנן טבול יום כשר בה דנפקא להו מריבוייא דקרא דכתיב והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא שיוצא מכלל טומאה וכדאיתא בפרק טרף בקלפי לימד על טבול יום שכשר בפרה מכדי בטהור עסקינן ואהא דכתב לעיל מיניה ולקח אזוב וטבל במים איש טהור למה לי למהדר ולמכתב והזה הטהור ליכתוב והזה על הטמא אלא טהור כל דהו ואשכחן טבול יום דאיקרי טהור דכתיב ורחץ במים וטהר ואם כן אפי' אינו טהור לתרומה עד שיעריב שמשו הוי טהור למעשה פרה כדאמרינן. וכן כל הכלים שמכניסין לתוכן אפר הפרה כולם טבולי יום היו כדתנן פ\"ה שפופרת שחתכה רבי יהושע אומר יטמא ויטביל וטעונה טבילה כדתניא פרק חומר בקודש ואמרינן התם דעשאוה כטמא מת והיינו מדרבנן משום חומרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מעלות </b> יתירות עשו בטהרת פרה מפני שכשרה בטבול יום כדילפינן ולא יזלזלו בה לומר הואיל וטבול יום כשר בפרה אין צריך להיות זריזין בשמירת טהרתה וכדאמרינן ריש יומא כל מעשיה בכלי גללים כלי אבנים והיינו מדרבנן. שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין הכהן השורף אותה מביתו כמו שמפרישין כ\"ג לעבודת יוה\"כ הדתניא פ\"ג דפרה ואמרינן בריש יומא מנא הני מילי דבעי פרישה ליה\"כ ולפרה אמר ר' יוחנן אמר קרא כאשר עשה ביום הזה צוה לעשות לכפר עליכם ובמילואים כתיב האי קרא שצוה אותם לפרוש מביתם ז' ימים כדכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה וגו' וביום השמיני עבדו כמו שכתוב ויהי ביום השמיני וכתיב כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות ומנין דכוליה קרא דלעשות ולכפר עליכם בי\"ה כתיב ופרה יליף בג\"ש דצוה צוה דכתיב הכא צוה וכתיב גבי פרה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' מה להלן פרה אף כאן פרה ומה להלן פרישה אף כאן פרישה וכן מפרישים אותו מאשתו שמא תמצא נדה. הלשכה שהיה יושב בה היתה צפונית מזרחית כדתנן בפרה וטעמא מפרש ביומא מדרבנן שיהיה היכר שהיה כחטאת הנשחט בצפון. ובכל יום מזין עליו מי חטאת חוץ מיום ד' ומן הדין לא היה צריך אלא שלישי ושביעי משום טומאת מת אלא משום חומרא היו מזין עליו בכל יום כדילפינן ממלואים דכתיב בהו ויז על אהרן וגו' וכתיב שבעת ימים ימלא את ידם והאי ילפינן הוי אסמכתא בעלמא וכדאיתא ביומא. ומכל חטאות שהיו שם היו מזין עליו כדתנן בפרה פ\"ג והינו נמי משום חומרא. ואין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא מעולם וכן הכלים שאינם מקבלים טומאה וכדתנן התם והכל מעלה יתרה מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית כדכתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה בהר המשחה על גבי כיפין מפני קבר התהום כדתנן פרק ג' וטומאת הכהן וטבילתו וסמיכת הזקנים עליו שם בפרק שלישי וכדאיתא לעיל דליהוי טבול יום וסידור מערכה מעצי ארזים וכו' שם במשנה וכפתוה בחבל ראשה לדרום ופניה למערב כדתנן התם והכהן ג\"כ פניו למערב לצד מקדש כדכתיב והזה אל נכח פני אהל מועד וגו' ושוחט בימינו ומקבל בשמאלו דלא כר' יהודה דאמר בימינו היה מקבל אחר שחיטה ונותן לשמאלו ולכ\"ע מזה באצבע ימינו דנאמר בהן ואצבע ונאמר במצורע בהן ואצבע מה להלן מיומנה שבימין אף כאן מיומנה שבימין דהואיל ונאמרו בתורה אצבעות סתם ופרט הכתוב בא' מהן שהיא ביד הימין אף כל אצבע מהימין דכתיב הימנית המיומנת שבימין הרגילה שבאצבעות המוכנת שימושה בה וכדתני' בספרי ותני' נמי התם מדמה באצבעו מצותה מצות יד ולא מצות כלי כלוג שמן שהוא מכשיר נמי ואין כשר אלא ביד וההזאות שבעה כדכתיב והזה ז' פעמים על כל הזאה טבילת אצבע בדם כדתנן התם דכתיב וטבל והזה ודרשי' על כל הזאה טבילה כדדרשינן בספרי מדמה ז\"פ שחוזר לדם ז\"פ וכדא' פ\"ק דמנחות דשיירי הדם שבאצבע פסולין דכתיב התם והזה מן הדם שבענין למעוטי שירים שבאצבע שצריך לטבול אצבעו בין כל הזאה והזאה דהכי משמע והזה מן הדם שבענין האמור למעלה וטבל הכהן באצבעו בדם מאותו דם שבכלי שטובל בו יזה כל הזאות ולא שבאצבע והכא נמי בעינן על כל הזאה טבילה וכדאיתא התם גבי פרה. גמר מלהזות הזאות דם פרה אדומה מקנח ידו בגופה של פרה כדתנן במתניתין דפרה לא גמר מקנח אצבעו בין כל הזאה והזאה כדאי' קנוח בגופה של פרה כתבו בתוס' התם טעמא דכתיב בסיפיה ואת דמה ישרוף אלמא דמה טעון שריפה ולכך מקנח בגוף הפרה. ירד והצית האש באליגות כדתנן התם וכשיצת האור ברובה ותקרע בטנה משליך לתוכה עץ ארז ואזוב בשני התולעת כדכתיב והשליך אל תוך שריפת הפרה וכדתנן במתניתין פ\"ג ותניא בספרי עץ שומע אני כל עץ במשמע ת\"ל ארז אי ארז שומע אני אפילו ענף ת\"ל עץ הא כיצד זו בקעת של ארז אזוב ולא אזוב יון וכו' ולא כל אזוב שיש לו שם ליווי ושני תולעת ששינתו תולעת ולא ששינתו דבר אחר ועוד תניא בספרי ר' עקיבא אומר והשליך אל תוך שריפת הפרה שומע אני משתעשה אפר ת\"ל הפרה יכול יקרענה ויתננו בתוכה ת\"ל והשליך אל תוך שריפת הפרה הא כיצד משתבקע על ידי שיצית האור ברובה ובפ' טרף אמרינן שני תולעת של פרה עשרה זוז משקלה דאע\"ג דלא בעי' כובד כר' שמעון בן אלעזר אפ\"ה אם נתהבהבה יביא אחרת כדתניא התם משום דכתיב אל תוך שריפת והא דאמר רב עץ ארז ואזוב ושני שקלטתן שלהבת כשרה מוקמי לה בנכפפת שהשלהבת נמוכה וסמוכה לגחלת וקרינן בה אל תוך ומפני שיש מיני ארז ואזוב ושני אומר ג' פעמים על כל דבר כדתנן במתני' ושלשתן מעכבין זה את זה כדתנן במתני' דהקומץ ג' שבפרה ובגמרא טעמא דכתיב חקה דהויא עכובה וכריכה מפרש טעמא בפ' טרף בקלפי אליבא דר' משום דכתיב ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך וגו' שיהיו נלקחין בבת אחת ואינו משליך קודם שיצת האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר כדאמרינן לעיל לר' עקיבא ואם השליך פסולה כדכתיב אל תוך שריפת הפרה דמשמע שהיא נשרפת דהיינו שיצת האור ברובה ועדין היא פרה ולא אפר וכתיב חקה לעיכובא. בין שהשליך כולן כא' או זה אחר זה בין תוך גופה או תוך שריפתה בין נקרעה בין קרעה ביד או בסכין כשרה וכדתניא בתוספתא וטעמא דלא קפיד קרא אלא אתוך בין אפרה בין אשריפתה דכתיב שריפתה וכתיב הפרה כדאמרינן לעיל וכן קרעה כיון שכבר הוצת האור ברובה כשרה דלא קפיד קרא אלא שישליך תוך שריפת הפרה וזה אחר זה נמי כשרה דאף על גב דבעינן כריכה היינו כשלוקחין בידו להשליכן כדכתיב ולקח שיהו נלקחין כאחד אבל אם אחר שלקחן כרוכין נפרדו והשליכן אחד אחד כשרים כדאמ'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נגמרה </b> שריפתה חובטין אותה והעצים שנשרפו עמה וכורכין אותן כדתנן במתני' דפ\"ג ותניא בספרי על פרשה ישרוף ר' יהודה אומר שלא ימעט לה עצים מרבה הוא לה חבילי אזוב ואזוב יון בשביל להרבות את האפר. כל שחור שאפשר שיכתש ויהיה אפר בין מבשרה בין מהעצים כותשין אותו עד שיעשה אפר ושאין בו אפר מניחין אותו וכדתנן במתניתין וכל עצם שנשאר בלא שריפה בין כך ובין כך היה נכתש כדתניא במתניתין ונראה דטעמא דבשר ועצים שאין בהם אפר מניחין אותו ועצם כותשין משום דבשר בני שריפה נינהו ולהכי לא מיקרו שרופים עד שיהא בהם אפר אבל עצם אפילו אחר שריפתו הוא שלם דלאו בר שריפה הם כבשר ועצים ולכך נכתשים בין כך ובין כך."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> מניחין בעזרה מאפרה דכתיב והניח מחוץ למחנה וחולקין אותה לג' חלקים א' ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד היה מתחלק בכל המשמרות כדתנן במתני' ותניא בספרי ואסף איש טהור והניח אוסף לפני מחנה ישראל דהיינו הר המשחה שישראל היו מזין ממנו והניח במחנה ישראל שיהו הכהנים מקדשין ממנו וא' בחיל כדכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעין ממנו ותשעה פרות נעשו והעשירית יעשה מלך המשיח מהר יגלה כנגד עשרה פסוקים שיש מתחלת פרשת פרה עד לחוקת עולם שהם בעניין עשיית הפרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> שוחטין ב' פרות אדומות כא' כדתניא בסיפרי ושחט אותה מכאן אמרו אין עושין שתי פרות כאחת. לא רצתה פרה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו כדתנן במתניתין פ\"ג דפרה בפלוגתא דר' ומייתי לה פ' טרף ומשמע דלת\"ק הוי מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פרה </b> שנשחטה שלא לשמה או קבל או הזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה או שלא לשמה ולשמה או שלא בכהן או במחוסר בגדים או בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה כדתנן פ\"ד לת\"ק דר' אליעזר וכדדריש בסיפרי חטאת היא מגיד שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כלומר מדאיתקש לחטאת כדדריש נמי התם חטאת היא מגיד שמועלין בה וכו' אבל אין לומר דמדכתיב היא דריש שלא לשמה פסולה כדדרשינן בזבחים ובמנחות היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה דלא דמי דהכא לא כתיב בשחיטה ובהזאה ושלא בכהן דאע\"ג דכ\"ג לא בעיא כהן מיהא בעיא ומחוסר בגדים במתניתין וכדתניא בסיפרי ולקח אלעזר הכהן מדמה הכהן בכיהונו ובתוספתא שנינו עשאה בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה דמצותה בד' בגדי לבן כדתנן במתני' ובבגדי לבן היתה נעשית דילפינן חוקה חוקה מיום הכיפורים מה חוקה האמורה בי\"ה בבגדי לבן אף חוקה האמורה כאן בבגדי לבן ובסיפרי אמרינן מי שרף פרה ראשונה אלעזר וכי לובש אלעזר בגדי כ\"ג בימי אביו."
+            ],
+            [
+                "<b>קבל </b> דמה בכלי פסולה דכתיב ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו מצותה מצות יד ולא מצות כלי כדדרשינן בסיפרי. הזה בכלי אפילו אחת מהן פסולה כדתניא בתוספתא משום דכתיב אצבע הזה אחד מהן בשמאלו פסולה כדתניא נמי בתוספתא ובספרי יליף ממצורע דכתיב ביה ימנית הזו שבעה כהנים כאחד פסולה זה אחר זה כשרה כדתניא נמי בתוספתא פ\"ד וטעמא משום דשבע פעמים כתיב ולא שייך אלא זה אחר זה הזה ולא כיון כנגד ההיכל פסולה כדתניא בספרי אל נכח פני אהל מועד שיהא מתכוין ורואה פתחו של ההיכל בשעת הזאת הדם וכן אם שחטה או שרפה שלא כנגד ההיכל פסולה כדאמ' ר' יוחנן בזבחים פ' פרת חטאת משום דהקיש שחיטה ושריפה להזאה דכתיב ושחט ושרף והזה מה הזאה כנגד הפתח כדתניא בה אל נכח פני אהל מועד אף שחיטה ושריפה דסמיך להזאה בעיא כנגד הפתח והיינו שפניו כנגד רוח שההיכל בו אף על פי שלא כיון בדקדוק כנגד ההיכל משום דכתיב אל נכח פני אהל מועד דמשמע ברוח שאהל מועד בו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חסר </b> א' מן המתנות פסולה דתנן פרק הקומץ שבעה הזאות שבפרה מעכבות זו את זו ובגמרא טעמא משום דכתיב חקה ובספרי דרש שבע פעמים שיהו מעכבות זו את זו טבל שנים והזה אחד חטאתו פסולה כדתניא בתוספתא דבעיא על כל הזאה טבילה אחד טבל אחד והזה שתים אע\"פ שלא חשב השניה בכלל שבע אלא חזר וטבל והזה על השניה הזייתו פסולה כדתנן בתוספתא ובמתניתין וטעמא דשירים שבאצבע פסולין כדילפינן לעיל ובסיפרי דרשינן דבעיא על כל הזאה טבילה מדכתיב מדמה שבע פעמים שחוזר לדם שבע פעמים והמוסיף על שבעה אינו כלום אם הוא כהן אחר אבל הכהן עצמו אם הוסיף פסלה כדמפרש בתוספתא משום שעשה עמה מלאכה שפוסל בה."
+            ],
+            [
+                "<b>הוציא </b> את הדם חוץ ממערכתה והזה פסולה כרבי אליעזר בן יעקב בתוספתא דאמר חוץ למערכתה לא יחזיר ואם החזיר כשר הא לא החזיר והזה פסול. הזה מדמה בלילה אפילו השביעית בלילה פסולה כדתניא בתוספתא וכדדרשינן בסיפרי דחטאת קרייה רחמנא. שחטה חוץ ממקום שריפתה אפילו לפנים מן החומה פסולה דכתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה ואפילו חוץ למחנה בעיא שחיטה במקום שריפה. שרפה חוץ ממערכתה שנשחטה עליה או חלקה לב' ושרפה בשני מערכות או שרף ב' במערכה אחת פסולה כדתנן פ\"ד דפרה וטעמא כדכתיב ושחט ושרף ובשתי גתות נמי פסולה דקרא משמע ושרף את הפרה כולה במקום אחת ושתים בגת אחת נמי פסלה משום מלאכה שזו פוסלת על זו אבל בזו אחר זו כשרה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הפשיטה </b> ונתחה ואחר כך שרף כולה כשרה כדתנן במתניתין משום ואת עורה ואת בשרה כתיב רצה בהפשט וניתוח רצה במחובר ואם חסר ממנה כלום אפילו מפירשה פסולה דפרה משמע שלימה כמות שהיא פקע מעורה או מבשרה אפילו משערה כזית פסולה אם לא החזיר כדתניא בתוספתא וכזית נמי תניא התם רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כזית מעכב ובספרי דרשינן את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף מה פרשה במקומו אף כולן במקומן מכאן אמרו הדם כל שהו יחזיר ואם לא החזיר פסל וכו' בכזית יחזיר ואם לא החזיר פסל. פקע חוץ למערכתה מרבה עליו עצים ושורפו במקומו כדתניא בתוס' והא דתניא אי לא החזיר פסל היינו כשלא הרבה עצים ושרפו במקומו פקע מקרניה ומטלפיה ומפרשי' אין צריך להחזיר שכל דבר שאין מעכב בחייה אין מעכב בשריפתה כדתניא התם בתוספתא ושערה מעכב בחייה הוא דבעיא שתהא אדומה ופרשה דאין מעכב היינו כשפקע מעצמה אבל חיסר הוא אפילו מפירשה אמרינן דפסולה משום דכתיב על פרשה ישרוף כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>הפרה </b> אינה נפסלת בלינה כדתניא בתוספתא דשחטה היום ושרפה למחר כשרה וכדדרשינן בספרי חטאת היא מגיד שנשרפת בלילה כביום יכול תהא נפסלת בלינה ת\"ל למשמרת מגיד שמשתמרה ימים על ימים שנים על שנים. שרפה אונן או מחוסר כפרה כשרה כדתניא פרק הערל אונן לכ\"ע במחוסר כפרה פליג יוסף הבבלי משום דמחוסר מעשה הוא אבל לת\"ק תרוייהו כשרים דטהורים נינהו ובפ\"ב דזבחים מייתי להא מתניתא ופי' בתוספתא דאף על גב דחטאת קרייה רחמנא אפילו הכי הני כשרים דאתו בקל וחומר מטבול יום דאסור בנגיעת תרומה וכשר בפרה כדילפינן לעיל. שרפה שלא בקידוש ידים ורגלים פסולה שמעשי' כעין עבודה הם כדתנן פרק ד' דפרה וטעמא מדאיתקש לחטאת כדאיתא לעיל. ואם קדש בחוץ שלא בכלי שרת כשר כרבי יוחנן בפרק ב' דזבחים ומפרש רב פפא משום דכל מעשיה בחוץ שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפילו בקש כשרה כדתנן במתני' פרק ד' משום דלא כתיב עצים אלא ושרף סתם ומצותה שירבה לה עצים כדי שיהא לה אפר הרבה כדתניא בתוספתא ובספרי ומשתעשה אפר אם הוסיף אפילו עץ אחד הוי כאפר מקלה דכיון דלא נשרף עמה לא אפר פרה הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> מעשה הפרה מתחלה ועד סוף אינו אלא ביום ובזכרי כהונה כדתניא פרק טרף אין לי אלא הזאת מימיה שאין כשרין באשה כבאיש דהזאה אין כשרה באשה מדכתיב וטבל במים איש טהור לרבנן איש להוציא את האשה ואין כשרים אלא ביום כדכתיב הוא יתחטא בו ביום השלישי וגו' מנין לרבות שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכה עץ ארז ואזוב ושני תולעת מנין דלא יהיו כשרים אלא ביום דאלו לענין אשה כבאיש לא איצטריך רבוי דבכולהו כתיב בהו אלעזר או כהן לאפוקי אשה אבל ביום צריך קרא וקאמר תורה זאת חקת התורה תורה אחת לכל עבודותיו יכול שאני מרבה אף אסיפת אפר ומילוי מים וקידוש דהיינו נתינת אפר במים ת\"ל זאת הכתוב כאן קיים ואל תוסף ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו לאחר שריבה הכתוב תורה ומיעט זאת ולא פי' מאי ריבה ומאי מיעט מעתה לא מוסרן אלא להתבונן בה את האמת ואת הישר והרי אנו למדי' כולה מהזאת מימיה מה הזאת מימיה אינה כשרים באשה כבאיש כדכתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור ואין כשרין אלא ביום כדכתיב הוא יתחטא בו ביום וגו' אף אני אביא שחיטתה וקבלת דמה והזאתה ושריפתה והשלכת ג' מינים הואיל ואין כשרים באשה כבאיש כדאמרינן דאלעזר או כהן כתיב בכולהו אין כשרים אלא ביום ומוציא אני אסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש הואיל וכשרים באשה כבאיש כדילפינן מדכתיב ואסף איש טהור מכלל שאינה צריכה כהן וכאלו אמר אדם טהור בין איש בין אשה ביום ובלילה נמי והמלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר כדתנן במתניתין פרק ד' כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים ופוסלים אותה במלאכה וילפינן בסיפרי פסול מלאכה מדכתיב ושחט אותה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה וכתיב ושרף את הפרה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה הא עד שלא אמר לי יש לי בדין אם פוסלת בשחיטתה לא תפסול בשריפתה אלא בא הכתוב ללמד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתעשה אפר."
+            ],
+            [
+                "<b>שחט </b> את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת כשרה כדאמרי' פרק השוחט דכיון דהוי בלא כוונה לאו מלאכה היא ואם נתכוון פסולה דמדכתיב ושחט אותה שתהא מלאכה פוסלת בה משמע ושחט אותה שלא יתכוין לשחוט אלא אותה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים כדתנן פ\"ה דכתיב בעץ ארז ואזוב והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמיך ליה וכבס בגדיו הכהן וכתיב בשריפתה והשורף אותה יכבס בגדיו ותניא בספרי אם המשליך את האזוב מטמא בגדים השורף לא כל שכן מה תלמוד לומר והשורף בא הכתוב ולימדך על כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף שיהו טעונין תכבוסת בגדים וכבס האוסף למה נאמר אם המשליך עץ ארז מטמא בגדים האוסף לא כל שכן אם אמרת כן ענשת מן הדין ולימדך שאין עונשין מן הדין דבר אחר בא הכתוב ולימדך על האוסף את האפר שמטמא בהיסט וטעונין טבילה והערב שמש דין תורה כדכתיב וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב ומשמרה מטמא מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> מקום שנאמר בתורה בטומאה יכבס בגדיו לא בא ללמדנו שהבגדים שעליו בלבד הם טמאים אלא כל שיגיע בו בשעת חיבורו בטומאה כדתניא בת\"כ גבי נבלה יכבס בגדיו יכול אף הציפה ת\"ל בגד אי בגד יכול בגד גדול לבן דמטמא בזב ובנגעים מנין גדול צבוע וקטן לבן וקטן צבוע וכו' ת\"ל בגד בגדיו ומנין לעשות שאר כלים כבגדים ת\"ל וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס ת\"ל בגד בגד הוא מטמא ואין מטמא אדם וכלי חרס והיינו בגדי' שנוגע בהם בזמן חיבורו בטומאה דומיא דבגדיו שהוא לבוש אבל אחר שנגע אינו מטמא בגדים וכי האי גוונא דרשינן נמי בתורת כהנים גבי משכב זב דמטמא שאר כלים כבגדים בשעת נגיעה ואם פירש אינו מטמא כדתניא נמי ואיש אשר יגע במשכבו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים וכן העוסק בפרה דוקא בשעת שחיטה או שריפה הוא דמטמא בגדים שהוא לבוש או נוגע בהם אבל אחר שפירש ממעשיה אינו מטמא דהא כתיב ביה בגדיו כדכתיב גבי נבלה ופרה עצמה אינה מטמאה כלים ואדם הנוגעים בה אלא המתעסק כדכתיב וכבס בגדיו גבי משליך ושורף ואוסף דמשמע משום דמתעסקין בה וכדתנן פרק ה' דפרה שהבגדים אומרים לאדם מטמאין לא טימאוני ואתה טמאתני והיינו כשנעשית כמצותה. אבל נפסלה המתעסק בה טהור כדתנן פרק רביעי דפרה נפסלה בשחיטתה אינה מטמאה בגדים בהזייתה כל שעוסק בה לפני פיסולה מטמא בגדים לאחר פיסולה אינו מטמא בגדים נמצא חומרא קולא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והנוגע </b> באפר אחר כינוסו אינו מטמא בגדים וכן פרים ושעירים הנשרפים מטמאים בגדים משעת שריפתן עד שיעשו אפר כדכתיב גבי פר ושעיר של יוה\"כ והשורף אותה יכבס בגדיו וכדתניא סוף פרק שני שעירי יוה\"כ וסוף פרק טבול יום והשורף אותם השורף מטמא בגדים ולא המצית את האור ולא המסדר את המערכה ואי זהו השורף זה המסייע בשעת שריפה יכול אף כל מי שנעשו אפר תלמוד לומר אותם אותם מטמאים בגדים כגון שסייע בשריפתן ולא משנעשו אפר דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר וכו' ותניא נמי פרק טבול יום פרה ופרים הנשרפין ושעירים השורפן והמוציאן מטמא בגדים והן עצמן אין מטמאין בגדים הנוגעים בהם בלא מתעסקים פרה פר ושעיר של יוה\"כ בהדיא כתיב בהו והשורף וכו' ופר כהן משיח ופר העדה יליף בסוף פרק כל הזבחים שנתערבו מדכתיב גבי פר ושעיר של יוה\"כ והשורף אותה יכבס בגדיו וכתיב לעיל מיניה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת מה תלמוד לומר חטאת חטאת תרי זימני שלא למדנו אלא לפר ושעיר של יוה\"כ שמטמאין בגדים שאר נשרפין מנין תלמוד לומר חטאת חטאת דברי רבי יהודה ורבי מאיר יליף מדכתיב בהאי קרא אשר הובא את דמם לכפר מה תלמוד לומר לכפר לימד על המתכפרין הפנימיים שמטמאין בגדים והיינו כשנעשו כמצותן כדתנן פרק טבול יום בזמן שהם נשרפין כמצותן בבית הדשן מטמאין בגדים ואם אינם נשרפים כמצותן בבית הבירה אינם מטמאים בגדים דהשורף אותם משמע כמצותן והנושא פרים ושעירים הנשרפים להוציאן לבית הדשן לשורפן טמא ומטמא בגדים דין תורה כדתנן התם פרק טבול יום ובמשלח שעיר לעזאזל כתיב נמי יכבס בגדיו כל זמן שמתעסק בשילוחו."
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי </b> מטמא בגדים הנושא פרים ושעירים הנשרפים משיצאו חוץ לחומת העזרה כדתנן פ' טבול יום וילפי' בגמ' ובפ' ב' שעירי דמטמא חוץ לחומת העזרה דת\"ר לכולן הוא אומר חוץ לג' מחנות דפר העד' ופר כהן משיח מקום שריפתן חוץ לשלש מחנות כדכתיב והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה גבי פר כהן משיח והיינו חוץ לג' מחנות משום דכתיב בפר העדה אחריו מחוץ למחנה שלא היה צריך לומר שהרי כבר נאמר בו כאשר שרף את הפר הראשון ומה תלמוד לומר מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שניה וכשהוא אומר אל מחוץ למחנה בדשן דכתיב בתחלת צו את אהרן והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור שאין תלמוד לומר דאנא ידענא דאל מחוץ למחנה מוציאין אותה כדכתיב בקרא קמא דפר כהן משיח והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן הא משמע דשפך דשן המזבח הוא מחוץ למחנה ואם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה גבי דשן ליתן מחנה שלישית לשריפת פרים וגבי פר ושעיר של יוה\"כ כתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפן דמשמע דשורפין חוץ לעזרה מיד בהר הבית והלא אף אלו פנימיים ואייתי' לכולהו בריבויא דחטאת חטאת כי הדדי כדאמרינן לעיל ואם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה גבי פר ושעיר של יוה\"כ לומר לך כיון שיצא חוץ למחנה א' מטמא בגדים דכתיב בקרא בתר מחוץ למחנה והשורף אותם יכבס בגדיו וגו'. נשאום במוטות ויצאו מקצת הנושאין אותם שיצאו לבד מטמאין בגדים כדתנן במתני' פרק טבול יום דהא אינהו הוי חוץ למחנה. יצאו וחזרו לעזרה הנושאן בעזרה טהור עד שיצא דבעי' ואחר יבא אל המחנה וכל כמה דלא נפיק לא קרינא ביה ואחר יבא וכיון דלא קרינא ביה ואחר יבא לא קרינא ביה יכבס בגדיו כדאיתא התם פר' טבול יום היה מושכם מבחוץ מאחר שחזרו הוי ספק שם בעיא דרבי אלעזר מי אמרינן כיון שיצאו חוץ מן העזרה כל המתעסקים בהם טמאים אף על גב דהדור או דילמא כיון דהדור הדור ועד דהדרי ונפקי לא מטמאו ולא איפשיטא בעיין."
+            ],
+            [
+                "<b>ומאימתי </b> מטמא בגדים המשלח את השעיר משיצא חוץ לחומת ירושלם עד שעת דחייתו לעזאזל כדתניא פרק שני שעירי המשלח מטמא בגדים ואין השולח את המשלח מטמא בגדים דהיינו המלוים אותן מירושלם יכול משיצא חוץ לחומת העזרה תלמוד לומר המשלח יכול עד שיגיע לצוק ת\"ל והמשלח משעה ששלחו כבר לצד המדבר והיינו משיצא מחומת ירושלם ואחר שדחהו אם נגע בכלים ובבגדים טהורים דמטומאת בגדים היינו בשעת חיבורו כדאמרי' לעיל אבל בשכבר דחהו לא."
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע </b> בפרים ובשעירים הנשרפים עצמם אפי' אחר שיצאו בין אדם בין כלים בין אוכלין בין משקין הכל טהור ובפרק טבול יום תניא גבי כולהו והם עצמם אינם מטמאים בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים פרה ופרים מטמאים אוכלים ומשקים שעיר המשתלח אינו מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי וכן איתא נמי בתוספתא רבי שמעון אומר פרה מטמאה אוכלין ומשקין שהיתה לה שעת הכושר פרים אין מטמאין אוכלין וכו' שלא היתה להן שעת הכושר ותימא הוא אם פסק כרבי שמעון לגבי חכמים דלעיל גבי פרה כתיב דהיא עצמה אינה מטמאה אדם וכלים הא אוכלין ומשקין מטמאין ותלמודא לא מייתי לה בגופה דבריתא דרבי שמעון סוף פרק טבול יום ובמתני' דפרה פרק ח' נמי תנן פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אינם מטמאין בגדים וכו' משמע דכי הדדי נינהו וצריך עיון ובפי' המשנה כתב הרב דפרים ושעירים הנשרפים מטמאין אוכלין ומשקין כחכמים דתוספתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת אין ממלאין אותן אלא בכלי מן המעיינות הנובעין או מן הנהרות המושכין דכתיב ונתן עליו מים חיים אל כלי ותניא בספרי ונתן עליו מים חיים במי מעיין הכתוב מדבר או אינו אלא במים שהם חיים לעולם כדכתיב וימצאו שם באר מים חיים תלמוד לומר ונתן עליו מים חיים במי מעיין הכתוב מדבר ונהרות המושכין הוו נמי מי מעיין."
+            ],
+            [
+                "<b>הכל </b> כשרין למלאת ולקדש חוץ מחרש שוטה וקטן כדתנן פרק ה' לרבנן דרבי יהודה ומייתי לה פרק קמא דערכין וקאמר דלרבנן הכל לאיתויי אשה דכשרה לקדש דהיינו עירוב אפר במים ואמרינן פרק טרף בקלפי ואסף איש טהור והניח איש להכשיר את הזר משום דלעיל מיניה איירי בכהן כתיב הכא איש להכשיר את הזר טהור להכשיר את האשה דאי למעוטי טמא פשיטא דחטאת קרייה רחמנא והניח מי שיש בו דעה להניח יצאו חרש שוטה וקטן וכתיב בתריה ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת זו היא עבודה של אחר אסיפה וכתיב ולקחו אותם שנאמרו באסיפת האפר דפסולים פסולים נמי לקדש והנך דאכשרי לך באסיפה זר ואשה אכשרי לך בקידוש והא דלא כתיב ולקח לשון יחיד כדכתיב לעיל ואסף והניח דאי הוה כתיב ולקח ונתן הוה אמינא עד דשקיל חד העפר והוא עצמו יתנהו על המים כתיב ולקחו דאפילו תרי ואי כתב ולקחו ונתנו הוה אמינא עד דשקלי תרי ויהבי תרי כתב רחמנא ולקחו ונתן דאפילו שקלי תרי ויהב חד ומילוי נמי בעי' שיהא בו דעה ולא חרש שוטה וקטן דבהאי קרא כתיב נמי מילוי כדכתיב ונתן עליו מים חיים. ואין ממלאין ואין מקדשין אלא בכלי כדתנן פרק קמא דידים וכתיב אל כלי ואין מזין אלא מכלי פ\"ק דידים ופרק ה' דפרה וכתיב בתר כלי וטבל והזה דמשמע מן הכלי והמילוי והקידוש כשרין בלילה דדוקא הזאה הוא דבעינן יום כדכתיב והזה הטהור על הטמא ביום השביעי וטבילת אזוב איתקש להזאה כדכתיב פרק הקורא את המגילה ופי' ריב\"א בעל טבילת אזוב הוא משום דקתני לא טובלין ולא מזין טבילה ברישא ורש\"י פי' טבילה דטמא דכתיב ורחץ במים בסיפיה דקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>בכל </b> הכלים ממלאין ומקדשין ומזין אפילו כלי גללים וכו' דתניא בספרי מים חיים אל כלי מגיד שעשה בה כל הכלים ככלי חרס דהוי אמינא כלי חרס דוקא בסוטה דמיא ועפר מקדשים נמי בה וכתיב בה כלי חרש להכי כתיב אל כלי להגיד שעשה כל הכלים ככלי חרש דנראה אי זה כלי שיהיה דלא כתיב הכלי אבל לא בדופן הכלי וכו' כדתנן פרק ה' דפרה דכלי מיהא בעינן והני לאו כלי נינהו וביצת היוצרים הוי כלי אדמה וכשר כתנא קמא דרבי יוסי במתניתין וביצת תרנגולת לא הוי כלי כחכמים דפליגי ארבי יהודה במתני'. שולי הכלים ומגופה שתקנם הוו כלי כדתניא בתוספתא ביצת הנעמית כשרה לקדש כדתניא בתוספתא וכל שכן למילוי והזאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> שחברו בארץ או בסלע אפילו חברו בסיד מקדשין ומזין ממנו כדתנן במתניתין פרק ה' וטעמא דהוי תלוש ולבסוף חברו דהוי כתלוש מדאוריתא. עשה טיט עטרה סביב לכלי והמים צפין אם נוטלת העטרה עם הכלי הוי העטרה ככלי אדמה וכשר כדתנן התם אם היה בריאה כדי שינטל עמה כשר."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש שניקב בכונס משקה אין ממלאין ואין מקדשין בו כדאיתא סוף פרק המצניע במימרא דרבא דחמש מדות בכלי חרס וכו' ניקב בכונס משקה בטל לו מתורת כלי לענין מי חטאת. ניקב מלמטה וסתמו בסמרטוט פסול מן הצד כשר כדתנן פ\"ה דפרה וטעמא לפי שהם נחים בהקף כלי שהנקב היה מן הצד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הזולף </b> מים מן המעיין שלא על ידי כלי פסולין אף על פי שנתנן אחר כך בכלי כדתנן פרק ו' זילף את המים וכו' בתוספ' זילף בידיו וכו' פסולין שלא נתמלאו בכלי דכתיב מים חיים אל כלי שינטלו בכלי ממקום חיותן זה הכלל אם סייע שיתמלאו המים בדבר המקבל טומאה פסולין ואם לאו כשרים דכתי' מקוה מים יהיה טהור ודרשי' בפ' שני דזבחים הוייתן על ידי טהרה דאף על גב דהאי קרא גבי מקוה כתיב ילפינן מיניה כל הויות דהכי משמע הוייתן של מים המטהרים על ידי טהרה תהא כלומר בדבר שאינו מקבל טומאה. המפנה את המעיין לתוך הגת או לתוך הגבא שם במשנה פסולין לקדש מהן מי חטאת שלא נתמלאו בכלי דגת וגבא לאו כלי נינהו ונעשו מי מקוה דצריך שתהיה לקיחת המים מן המעיין תחלה בכלי דכתיב מים חיים אל כלי. הים הגדול כמקוה כדתנן פרק ה' ואפי' לר' יוסי פסולין לתורת מים חיים דהכתוב קראה מקוה ונהרות פסולין כדתניא בתוספתא פרק ט' ובמשנה פרק ח' מי קרמיון וכו' שהם נהרות שבארץ ישראל פסולין מפני שהם מי בצים עפר וטיט מעורב בהם וכתיב מים חיים אל כלי והכא איכא חציצה בין מים לכלי ושאר הימים כמעיין כשאינם זוחלין אבל זוחלין פסולים כדתנן במתניתין פרק ח' ופי' הרב ז\"ל בפי' המשנה שמושכים אפילו (הכי) נובעים אינם נקראים מים חיים והר\"ש ז\"ל כתב ושמא משום דיש להם שם לווי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מים </b> מלוחים או פושרים ומכזבין פסולין מפני שהן מי תערובת כדתנן התם וכיון דמעורבים מיני פסולים בכשרים לאו מים חיים מיקרו אבל שתיהם כשרים מים חיים איקרו. מים שנשתנו מחמת עצמן כשרים כדתנן התם דאכתי מים חיים היו ונעשו עכורין על ידי חרסים או אדמה אין צריך להמתין עד שיצלו כר' עקיבא דפליג ארבי ישמעאל במתני' נפל לתוכה שטף מי גשמים ימתין עד שיצלו דהכל מודים דצריך להמתין עד שיחזרו לכמות שהיו כדתניא בתוספתא משום דמים מתערבים טפי מחרסיה ואדמה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אמת </b> המים הבאה מרחוק מן המעיין בלי הפסק כשרה כדתנן במתני' לת\"ק דרבי יהודה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המלאכה </b> פוסלת במים קודם שיתקדשו ואינה פוסלת בהזאה כדתנן סוף פרק ד' במים מנין תלמוד לומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה משמע דצריכים המים שמירה יכול אפילו אחר שקדשו בכלי תלמוד לומר למי נדה כבר הם למי נדה וקדשו היינו שהטילו בהם את האפר ובתוספת' נמי תניא דהזאה אין מלאכה פוסלת בה."
+            ],
+            [
+                "<b>השכר </b> פוסל בקידוש ובהזייה ואינו פוסל במילוי כדתנן בבכורות פרק עד כמה הנוטל שכרו להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה ובגמר' צריך ממתני' דקידושין דמקדש במי חטאת ובאפר חטאת דמקודשת ומוקי מתני' דקידושין בשכר הבאה ומילוי דאגר טרחיה שקיל ומתניתין דהכא בהזאה וקידוש כדתנן להזות ולקדש וכיון דהיא היא הכשר מצוה לא שקיל ואם היה כהן ומטמאו לאכול מתרומתו שמאכילו וזקן מרכיבו על החמור שם במשנה ובגמרא דלאו מידי קא מרוח אלא כנגד מה שמפסיד דמילתא דטריחא הוא ורחמנא לא רמיא עליה ושרי למשקל אבל שכר הזאה וקידוש דליכא טירחא שכר מצוה הוא נוטל והתורה אמרה ראה למדתי אתכם וגו' כאשר צוני וגו' מה אני בחנם אף אתה בחנם כך כתב רש\"י ז\"ל סוף פרק האיש מקדש וכתבו בתוספות דלא שמעינן מהאי קרא היכא דעבד בשכר דלא מהני אלא אסמכה בעלמא הוא דלא מהני אפילו בדיעבד."
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא </b> בא' ידו ועושה מלאכה בשניה או ממלא לו ולאחר או לב' כאחת שניהם פסולין כדתנן התם שהמלאכה פוסלת המילוי בין לו בין לאחר דמילוי האחר פוסל את חברו במלאכה. הממלא לאחרים אפילו אלף חביות זו אחר זו כשרים ולעצמו חבית אחר חבית לקדשן קידוש א' בכלי' כולן כשרים שהכל מילוי א' הוא אבל נתכוון לקדש כל חבית בפני עצמה אין כשרה אלא אחרונה שמילוי השני' פוסל הראשונה ושלישית שניה וכן כולן לבד האחרונה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חמשה </b> שמלאו חמש חביות לקדשם חמש קידושי' ונמלכו לערבן ולקדשן קידוש אחד או איפכא כולן כשרים כדתנן במתניתין ריש פרק ז' שלא נתעסק הממלא במילוי אחר אבל יחיד שמלא חמש לקדש חמש ונמלך לקדשן קידוש אחד אין כשר אלא אחרון דפסל את כולם משום מלאכה כדכתיב לעיל מלאן לקדשן קידוש א' ונמלך לקדשן חמשה אין כשר אלא זה שקידש ראשון כדתנן התם וקידוש ראשון חשיב מלאכה לאחרים שהיו ממולאים כבר ולא ניתן לתוכן אפר ומלאכה פוסלת עד שיתן את האפר כדילפינן לעיל. וכן אמר לאחד קדש לך את אלו אין כשר אלא ראשון כדתנן התם ואמלאן לקדשן קידוש אחד קאי וכיון שנתן לו נעשו שלו וכאלו מלאן הוא והקידוש שקידש ראשון חשיב מלאכה לפסול האחרים אמר קדש לי את אלו כולן כשרים כדתנן התם דממלא לא עשה מלאכה דלקידוש א' מלאן והמקדש אין המים שלו שיפסלו האחרים על ידו."
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא </b> מים לצרכיו ולחטאת ממלא את של צרכו קודם וקושרו לאחוריו כדתנן במתניתין פרק ו' קושרו באכולי ואחר כך ממלא את של חטאת כדי שלא יתעסק במלאכה אחר המילוי ואם מילא של צרכיו אחר כך פסול מטעם מלאכה ותנן נמי התם נותן לו את שלו לאחוריו ואת של חטאת לפניו ואם נתן של חטאת לאחוריו פסול דכתיב למשמרת למי נדה בזמן שהם שמורים הם מי נדה ושמירה מעליא לא הוי אלא לפניו ואם היה כל מה שמלא לחטאת לפניו ולאחריו כשר מפני שאי אפשר בלאו הכי כיון שהכל הוא לחטאת וכדגרסי' התם במתני' מפני שאי אפשר. שנים שהיו ממלאים כל אחד לעצמו אם הגביהו זה על זה או נטל קוץ זה מזה בקידוש אחד כשרה בשני קידושין פסול אותו שעשה מלאכה עם חברו כדתנן התם במתניתין כתנא קמא דרבי יוסי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שואל </b> חבל למלאת ואחר כך חזר החבל לבעליו כדרכו מימיו כשרים ואם יצא מן הדרך לתתה פסולין משום מלאכה כדתנן התם וכדתניא התם בתוספתא פרק ז' הממלא וקבץ אחר כך החבל על ידו דהיינו כננו דמתני' פסל משום מלאכה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הממלא </b> והצניעה או שכפה על פיה על מנת לנגבה שצריך עדין למלאת בה לצורך קידוש זה כשר המילוי אבל נגבה לצורך הקידוש חשיב מלאכה ופסיל המילוי וכדתנן התם וכן מפנה חרסים מן השוקה שתחזיק מים הרבה כשרים דלא חשיב פינוי זה מלאכה ואם בשעה שהוא זולף את המים לכלי פינן חשיב מלאכה ופסולין כדתנן נמי התם. הממלא דלי לשתות ונמלך לחטאת משהגיע דלי למים מערה וצריך לנגב משום דלא יתערבו מים שמלא לעצמו עם מים של קידוש וכדתניא בפ\"ה בתוספתא. שלשל הדלי ונפסק החבל אם עד שלא הגיע הדלי במים חשב עליו למי חטאת אינו צריך לנגב כדתניא נמי התם מערה וצריך לנגב רשב\"ג אומר אין צריך לערות והרב ז\"ל נראה שהיה גורס ואין צריך לנגב. מים שמלאן לחטאת וחשב עליהן לשתות משיטה הכלי פסל כרבי יהושע פרק תשיעי דקאמר בשיטה ואם הם מקדשין כבר כשישתה תנן התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה מימיו על כתפו ועמד והורה הוראה וכו' זה הכלל כל שהוא משום מלאכה בין עמד בין לא עמד פסול אם אינו מצורך הולכת המים שאינו משום מלאכה אם לא עמד כשר ואם עמד פסול כדאמ' ר' יהודה ספ\"ז וטעמא דעמד פסול אף על גב דליכא משום מלאכה בהוראה משום היסח הדעת כדא' פרק הניזקין דנפסלין בהיסח הדעת דלמשמרת למי נדה כתיב שצריכות שימור תמיד ומהאי טעמא נמי פסול בה איזה מלאכה שתהיה אף על גב דלא חשיבי מלאכה במשכן ובדוכתיה אחריני. וכן היה מהלך במים ופרץ על מנת לגדור או אכל על מנת לקצור או היה האוכל והותיר וזרק מה שהותיר ואין לו צורך בו כשרים ואם גדר מה שחשב או הקצה שעשה גרוגרות או שזרק מה שהותיר שלא יאבדו הפירות בכולן פסול כדתנן התם דחשיבה מלאכה. מסר מי חטאת לשומר לא נפסלו המים במלאכת הבעלים אלא במלאכה שעושה השומר כדתנן התם פ\"ז במתניתין דהמוסר מימיו לטמא פסולין לטהור כשרים אף על פי שעשו הבעלים מלאכה. היו שני שומרים ועשה אחד מהם מלאכה המים כשרים בשמירת השני וכן חזר הראשון לשמור והשני עשה מלאכה המים כשרים עד שיעשו כל השומרים מלאכה בבת אחת כדתנן ריש פרק א'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המקדש </b> באחת ידו ועשה מלאכה בשניה אם לעצמו קדש פסול שעשה מלאכה קודם קידוש ואם לחברו כשרים שאין זה פוסל מימיו של חברו במלאכה שעשה דלא הוה שומר וקידוש נמי אינו נפסל במלאכה. קדש לעצמו ולאחר בבת אחת שנפסלו מימיו בקידוש חבירו דהוי מלאכה קודם שנתקדשו מימיו ואם קדש לשנים כאחת כשרים דאין מלאכה פוסלת מי אחרים שלא היה שומר ואין המים שלו וכדתנן פ\"ז. הממלא לעצמו משתי ידיו כאחת בקידוש א' פסול בשתי קידושין כשר וקידוש מב' ידיו כאחת הוי איפכא דבקידוש א' כשר וכדתניא בתוספתא פ\"ז וטעמא דקידוש אחד פסול כלומר שלא קדיש את אחת מן החביות דאיגלאי מילתא דהאחרת לא נתמלאת לקידוש ולהכי פוסלת חברתה בשתי קידושין שנתקדשו החביות כשר וכגון שקדשן שתיהן בקידוש אחת כך פי' הרא\"ש ז\"ל פ\"ז דפרה ופירש נמי כגוונא אחריתי מילא וקידוש בשתי ידיו כאחת לעצמו שניהם פסולים לאחר בקידוש אחד כשר כדתניא נמי התם ומפרש לה הר\"ש ז\"ל התם לתוס' כולה זה הכלל כל מילוי שנעשה עמו מלאכה פסל וכל שמלא כהלכתו ועשה מלאכה קודם שיתן את האפר אם המים שלו פסולין ושלאחר כשרים וכל דבר שבידו נעשה מלאכה פסל וכל שאין בידו ועשה מלאכה אם אין שומר פסל כדתניא נמי בהדיא בתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קדש </b> לי ואקדש לך הראשון כשר כדתנן במתניתין התם משום דלא נעשה מלאכה עד שנתקדשו אבל השני פסול שהראשון פסלם במה שקידש מימי השני קודם שנתקדשו מימיו מלא לי ואמלא לך אחרון כשר כדתנן התם משום דאין מלאכה פוסלת לאחר קידוש כדפי' הר\"ש ז\"ל מלא לי ואקדש לך שניהם פסולים כדתנן נמי התם מילוי פסול משום משיכה וקידוש משום שכר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ההולך </b> לקדש ועשה צורך נטילת האפר כשר ומה שאינו צורך נתינת האפר כמו אם כסה כלי האפר אחר שנטל ממנו אפר פסול המים ולתוך ידו כשר כדתנן במתניתין פ\"ו ובתוס' משום מלאכה והר\"ש ז\"ל פי' הא דתנן זקפה בארץ פסול האפר כדכתיב למשמרת לתוך ידו כשר דאפשר לשומרו בידו ולמשמרת הוא נטל את האפר והחזיר ממנה שהיתה מרובה כשר דלאו מלאכה הוא נטל ממנה מעל המים לקדש מים אחרים כשר כדתניא התם בתוס' קירסם עלי זית לנענע האפר להוציאו מן השפופרת כשר המילוי דהיינו המים דלא חשיב מלאכה ואם בשביל שיכנס האפר בכלי כשר כדתניא התם בתוספתא והר\"ש ז\"ל פי' ואם בשביל שתחזיק השפופרת אפר הרבה סיבב העלים סביב פי השפופרת ראשן בפני' ורובן בחוץ והכניס אפר עד למעלה בעלים פסול המילוי דחשיבה מלאכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> מקדשין המים באפר הפרה נותן אפר על המים ואם נתן אפר בתחלה פסל דתנן פ\"ק דתמורה אין מי חטאת עושין מי חטאת אלא עם מתן האפר דבשעה שנותן את האפר נעשין מי חטאת הלכך בעינן שיהו מים תחלה בכלי ואחר כך אפר אבל נתן אפר תחילה פסול דהא עם מתן אפר לעשות מי חטאת לא היו שם מים ותו לא עבדי מי חטאת ואמרינן בגמרא דלא כרבי שמעון דמכשיר נתן אפר ברישא משום דכתיבי תרי קראי ונתן עליו מים אלמא אפר ברישא והדר כתיב מים חיים אל כלי ראשונה המים יהיו נתונין אל כלי ולא אל [האפר] הא כיצד רצה אפר למעלה רצה אפר למטה ות\"ק אמר קרא דסיפא דוקא דכתיב מים חיים אל כלי ורישא דקרא דכתיב ונתן עליו לאו למימרא דאם הקדים אפר כשר אלא להזהר שלאחר שיתן האפר למים יערבם באצבעו יפה ויחזר המים שתחתיו עליו ואמר מאי חזית דסיפיה דקרא דוקא דילמא דרישיא דקרא דוקא דמצינו בכל מקום כגון בסוטה עפר למעלה שהוא מכשיר את המים לבדוק והוי למעלה כדכתיב ומן העפר אשר יהיה וכו' ונתן אל המים אף כאן מכשיר למעלה הילכך ע\"כ סיפיה דקרא לגופיה ורישא לדרשא דעירוב."
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש </b> צריך שיתכוין ויתן האפר בידו על המים דבעינן כוונת קידוש ומילוי והזאה אבל אם נפל האפר מן הכלי שיש בו האפר למים פסול כדתנן בפרה פ\"ו דנפל מן השפופרת לשוקת פסול וברישא דמתניתין נמי תנן נפל על ידו או על צד הכלי ואחר כך נפל לשוקת פסול וטעמא משום דבעינן מכח אדם לשוקת דולקחו ונתן כדא' פ' לולב הגזול."
+            ],
+            [
+                "<b>קדש </b> פחות מכדי הזאה בכלי זה וכן בכלי שני לא נתקדשו דהזאה צריכה שיעור במנא כדתניא פ\"ק דנדה כמה יהיו במים ויהא בהם כדי הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולים ויזה וכו' וילפינן התם דמזה היינו נושא וליכתוב נושא קמ\"ל דעד דדרי שיעור הזאה לא מטמא נושא משמע דהזאה צריכה שיעור בכלי כדאמרי'. היה האפר צף על פני המים וכנס ממנו וקדש מים אחרים הרי אלו מקודשי' וכל שנגע כבר במים אין מקדשין בו פעם שניה כחכמי' דפליגי אר' מאיר ורבי שמעון במתניתין פ\"ו דפרה וטעמא דכיון שנגעו במים הרי הן מי חטאת ואין עושין מי חטאת אחרת כדאמ' לעיל ונשבה הרוח את האפר על גבי המים אינו מנגבו ומקדש בו ובתוספתא תניא מנגבו ומקדש בו וכתב הר\"ש ז\"ל פ\"ו דפרה דבהא מודה רבנן דאין קידוש הרוח קידוש דבעי' כוונה בקידו' והרב ז\"ל דייק לישנא דמתניתין דקתני וחכמים אומרים כל שנגע במים אין מקדשין בו דמשמע דלא שנה בכונה או שלא בכוונה אף על גב דשלא בכוונה לא מקדשי מים כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> קטן שהיה בתוך כלי גדול ומלאים מים כיון שנתן האפר במים שבגדול נתקדשו גם המים שבקטן אף על פי שפיו צר כיון שכל המים מעורבין וכדתנן פרק ששי המקדש בשוקת והטפי בתוכה ואף על פי שפיו צר כל שהוא המים שבתוכו מקודשין. היה ספוג בתוך המים שקדש המים שבספוג פסולין כדתנן נמי התם ופי' רש\"י פרק הוציאו לו דבשעת מילוי היה ספוג בשוקת ונפסלין מים הבלועים בספוג משום מים חיים אל כלי נפל ספוג לתוך מים מקודשים נוטלו וסוחטו לחוץ. שתי שקתות שבאבן אחד והיו נקובות בשפופרת או המים צפים על גביהם אפילו כקליפת השום כגון שכותל שביניהם נמוך משאר הכותלים כיון שקדש אחד מהם המים שבשניה מקודשין כדתנן פרק ה'. ב' אבנים או ב' עריבות או שוקת שנחלקה אין המים שביניהם מקודשין אלא א\"כ חברן בסיד שיכולות להנטל כאחת והוו כמו כלי כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מים </b> מקודשין שנתערב בהן מים כל שהוא אפילו מים שנתמלאו לקידוש הרי אלו פסולין וכן ירד לתוכן טל כמים דפליגי ארבי אליעזר בתרוייהו בריש פרק תשיעי דפרה משום דהזאה צריכה שיעור במנא כדאמר' לעיל ואין המים האחרות מצטרפות להזאה. נפל לתוכן משקין ומי פירות יערה וינגב כדתנן נמי התם ואם נפל דיו יבש או קומוס וקנקנתום אינו צריך לנגב כדתנן נמי התם דדבר הרושם הרי הוא נראה."
+            ],
+            [
+                "<b>המטביל </b> כלי לחטאת במים שאינם ראוים לקדש צריך לנגב דבעינן מים חיים ואחר כך יקדש בו הטבילו במים הראויים אינו צריך לנגב כדתנן פרק ה' אלא אם כן הטביל להכניס בו מים המקודשין כבר דאם נתערבו מים שאינם מקודשים במים המקודשי' פסולין כדאמר' לעיל. והקרוייה שהטבילוה אפילו במים הראוים אין אוספין בו מים המקודשין אפילו בנגוב דחיישינן שמא תפלוט ויתערבו במים מקודשין וכדתנן התם וכן אם נטמאת והטבילוה אין מקדשין בה שהמשקין הטמאין שנבלעין בה יחזרו ויתערבו במים שמקדשין בה כתנא קמא דרבי יהושע התם במתני' דקא סברי רבנן דמחמרי במים טמאים יותר מבמים שאין ראוין לקדש דמקדשין בה לכשתנגב וטבילה זו היינו מעלה בעלמא לחטאת ולא משום טומאה דחדשה היא קרוייה זו ולא נטמאת מעולם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מים </b> מקודשים שנפל לתוכן שקצים ורמשים ונתבקעו או נשתנו מראיהן פסולין כדתנן פרק ח' וחיפושים אפילו לא נתבקעו המים פסולין משום דהויא כשפופרת כדתנן נמי התם ולא גרע מנתערבו מים שאינם מקודשין דפסולין כדאמ' לעיל. מים מקודשין ששתה מהן בהמה פסולין אית דמפרשי משום היסח הדעת דכיון דנכנסו המים בפי הבהמה הסיח דעתו מהן וכשמקיאן פוסלות הראשונות דהיסח דעת פוסל מדכתיב למשמרת וכל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצת ואינה מקיאה וכדתנן נמי התם וכל השרצים נמי אינם פוסלים כדתנן התם חוץ מן החולדה שמלקקת כדתנן התם והליחה יוצאת מפיה למים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרים מחמת עשן פסולים כדתניא בתוספתא פרק ט' דכל הפוסל במעיין פוסל במי חטאת הגלידו וחזרו ונימוחו בחמה כשרים באור פוסלים כדתני' נמי התם דכיון דבעי אור להמחותן הוי כשנשתנו מראיהן מחמת דבר אחר דפסולין."
+            ],
+            [
+                "<b>אפר </b> חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמן או מעשן כשר מחמת אבק או סיד פסול כדתניא נמי התם ועשן פוסל מראה המים ולא מראה האפר דאין העשן מתערב ומשנה האפר כמו המים ונתערב אפר מקלה באפר נמי הא אמרינן לעיל דפסול וכדתנן פרק ט'."
+            ],
+            [
+                "<b>חשב </b> לשתות מימי חטאת לא פסל עד שישתה ואם לא נגעה שפתו בכלי לא פסל כרבי יהושע דקתני במתני' פ\"ט עד שישתה משום משקה פיו המתערב במים ואם גרגר כשר כדתנן התם דליכא משקה פיו בחבית כלי."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת שהניחו מגולה בא ומצאו מכוסה פסולין דכיון דאדם כסהו שמא לא היה טהור לחטאת כדתנן פרק י\"א מכוסה ומצאו מגולה אם יכולה חולדה לשתות או שירד לו טל בלילה פסולין כדתנן התם ואם לאו כשרים דשמא אדם גלה או בהמה ואם תמצא לומר אדם שמא טהור היה."
+            ],
+            [
+                "<b>המוסר </b> המים לטמא לשומרן פסולין כדתנן פרק ט' דהוו בחזקת טומא' וב' שומרים אחד טמא ואחד טהור וחזר הטמא להיות טהור ושמר והטהור נטמא כשרים שהן ברשות הטהור ואם נטמאו שניהם כאחד פסולין כדתנן ריש פ\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הממלא </b> מים לקידוש אינו צריך להיות הוא עצמו מקדש ומזה אלא מקדש אחד ומזה אחד דהא אפילו בקידוש עצמו לא בעי דשקיל חד ויהיב הוא עצמו במים אלא אפילו תרי כדכתיב ולקחו לטמא כדא' פרק טרף בקלפי וכדאמרינן לעיל פרק ששי דאשה כשרה למלאות ולקדש אבל לא להזות ואם כן אם היא קדשה המים האיש מזה וכן ממלא אדם בכלי ומערה מכלי לכלי ומקדש בכלי אחר ומערה מים המוקדשים מכלי לכלי ומזה מכלי אחר דהא לא קפיד קרא אלא אכלי."
+            ],
+            [
+                "<b>ממלא </b> אדם מים ומניחן אצלו בלא קידוש כל זמן שירצה ומוליכן למקום שירצה ונותן עליהם אפר בכל עת שירצה וכן המים המקודשים משהן אצלו כל זמן שירצה ומזה מהן ומוליכן למקום שירצה דכל זמן שלא נפסלו כשרין אפילו לזמן מרובה ואפילו הוליכן למקום רחוק דהא לא גזרו אלא על מי חטאת ואפר חטאת שלא יעבירם בנהר ובספינה ולא ישיטם וכדתנן פרק ט' ולא יזרקם לצד שני של נהר אבל עובר עד צוארו בהן כדתנן נמי התם וכן מעבירין נהר ובספינה כלים ומים שלא נתקדשו. ובים הגדול מעבירין אפילו מים המקודשים שלא גזרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה כדאמ' פ' במה אשה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המוליך </b> מים לקדשן או מים שנתקדשו לא יוליכם אלא לפניו כדכתיב למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין הן מי נדה ואם מילא שתי חביות ינתן אחת לאחוריו דאי אפשר בלאו הכי כדתנן פרק ז'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת ששקלן אם הסיח דעתו פסולין ואם לאו כשרים דתניא בגיטין פרק הניזקין העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דנפסלים במלאכה פרה דכתיב אשר לא עלה עליה עול ומי חטאת דכתיב למשמרת למי נדה ותניא בספרי למשמרת למי נדה כלומר שיהו משומרות לכך ולא לדבר אחר ומוקמינן לה ששקל בהם משקלות ופרכינן והאמר רבא שקל בהן משקלות כשרה לא קשיא הא בגופיה הא כנגדן ופריך בגופן מעשה קא עביד בהו ובדיני אדם נמי ליחייב אלא אידי ואידי כנגדן ולא קשיא הא דאסח דעתיה משמירתן ונפסלו בהיסח הדעת דלמשמרת למי נדה כתיב שצריכות שימור תמיד והא דרבא לא אסח דעתיה ונראה דמפרש הרב ז\"ל בכנגדן ששוקל אותם במשקל שכנגדן דלא איתעבי' מלאכה בגופן אלא ששקלן וכיון דלא אסח דעתיה לא פסלן ואם שקל דברים אחרים בהן פסלן אפילו לא הסיח דעתו מהן הואיל ועשאן משקולת פסלן והיינו דאמרינן בגופן שנעשה מעשה בגופן ובכנגדן שנשקלו במשקל שכנגדן ונראה דגרסינן במילתא דרבא ששקלן במשקלות ולא ששקל בהן משקלות. כל מעשה פרה בין אדם בין כלים כשרי' בטבול יום כדילפינן לעיל וכל שכן מי שהעריב שמשו אלא מפני הצדוקים משתמשין הכל בטבול יום כדאמרי' לעיל. הכל כשרין להזות חוץ מאשה וטומטום ואנדרוגינוס וקטן שאין בו דעת כדתנן פרק בתרא דפרה ובפרק טרף לרבנן וטבל במים איש טהור איש ולא אשה טהור להכשיר את הקטן שיש בו דעת להזות וערל כשר להזות כדאמ' פרק הערל מימרא דר' אלעזר מידי דהוה אטבול יום דאסור בנגיעה דתרומה ומותר בפרה ערל שמותר בנגיעה דתרומה אינו דין שמותר בפרה ותניא כוותיה דרבי אלעזר כדאיתא התם קטן שיש בו דעת ואשה אחזה לו המים כשרה ואם אחזה בידו פסולה כדתנן נמי התם פרק בתרא דפרה משום דהוה ליה כאלו היא הזה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המזה </b> צריך כוונה לטהר כדכתיב והזה הטהור על הטמא לטהרו אבל זה שמזין עליו אין צריך כוונה התם מזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו ונראה טעמא מידי דהוו בכלים שמזין עליהם אבל במזה בעינן דעת נתכוון להזות לפניו והזה לאחוריו או איפכא פסולה כדתנן התם משום דבעי' כוונה וכן נתכוון להזות לפניו והזה לצדדין מה שלפניו בלבד כשר. המזה אין צריך טבילה לכל הזיה כדאמרינן במתני' ישנה כדבסמוך ומזה מהזאה אחת על כמה בני אדם וכלים כדתנן התם משום דכולהו הוו בכלל טמא נתכוון על המקבל טומאה או על האדם והזה על שאינו מקבל או על הבהמה ישנה כדגרסינן התם במתני' לא ישנה כלומר אינו צריך להזות שניה ולהטביל אלא במים שנשארו באזוב יכול לחזור ולהזות על המקבל טומאה דאזלינן בתר כוונה והרי בשטבל להזות על דבר המקבל טומאה טבל אבל טבל על מנת להזות על דבר שאינו מקבל טומאה והזה על המקבל בלא כוונה הזאה זו פסולה שהיא בלא כוונה וישנה לטבול האזוב להזות על דבר המקבל טומאה כיון שלא קבל אותו קודם אלא להזות על דבר שאינו מקבל טומאה ובפרק קמא דיומא דרשינן לה מדכתיב והזה הטהור על הטמא דהוה מצי למיכתב עליו מאי על הטמא לדברים דמקבלים טומאה הוא דאתא דצריך לכוין בטבילה לדברים המקבלים טומאה והמים המנטפים מן האזוב בלי הזאה אפילו הטבילו לדבר שאינו מקבל טומאה כשרין אם נטפו בכלי וחזר והטביל בהן אזוב להזות על המקבל טומאה ונראה טעמא דכיון שהן מנטפין מעצמן בלי הזאה לא הוו בכלל מה שנטבל האזוב בכוונת דבר שאינו מקבל טומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת שנתמעטו טובל אפילו ראשי גבעולין ומזה ובלבד שלא יספג כדתנן התם פרק י\"ב ומדכתיב וטבל נפקא לן שלא יספג דהיינו שמקנח מצדי הכלי וכדדרשינן פרק קמא דמנחות גבי דם וטבל ולא יספג צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו ולא חיישי' מתוך שפיה צר שידחוק האזוב ויצאו מים מגוף האזוב ויתערבו במי חטאת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> מטהרין טמאי מת לוקח אדם טהור ג' קלחין של אזוב דכתיב ולקח אזוב וטבל במים וגו' וילפינן בג\"ש לקיחה לקיחה מאזוב דפסח מצרים דכתיב ביה ולקחתם אגודת אזוב מה להלן שלשה דאין אגודה פחות מג' אף כאן ג' וכדדרשינן בספרי ותנן נמי פי\"א דפרה מצות אזוב לוקחין ג' ובהם ג' גבעולים ומייתי לה פרק קמא דסוכה ואוקי לרבנן דר' יוסי דשלשה למצוה ולא לעכב וטובל ראשי גבעולין כדתנן פי\"ב כדי שיטבול ראשי גבעולין וגבעול הוא קנה האמצעי שהזרע בתוכו כקנבוס ופשתן וכיון דכתיב ולקח אזוב וטבל מסתמא ראשו הוא דטבל דהוא הגבעול ומתכוין ומזה על הטמא ביום הג' וביום הז' כדכתיב והזה הטהור על הטמא דהיינו כוונת הזאה על הטמא כדא' לעיל וכתיב ביום הג' וביום הז' אחר שתנץ החמה כדכתיב ביום ואם הזה משעלה עמוד השחר כשר דהא הוי יום וכדתנן פ\"ב דמגלה וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר דכתיב מעלות השחר ועד צאת הכוכבים דכתיב והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה ואח\"כ טובל ביום ומעריב שמשו כדכתיב וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב ותניא בספרי שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזייה יצא ת\"ל וחטאו ביום ואח\"כ וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב טבל את האזוב בלילה והזה ביום ביום והזה בלילה פסולה כדתנן סוף פרה דתרוייהו בעינן ביום כדדרשינן ספ\"ב דמגלה לא טובלין ולא מזין אלא ביום דכתיב והזה הטהור על הטמא ביום ואיתקש טבילת אזוב להזאה דכתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה ומים אלו מטמאין משום מי חטאת וכדתניא בשלהי תוספתא דפרה וכדתניא והנוגע במי הנדה וגו' ומזה מי הנדה וגו' כמו שיתבאר פט\"ו דמי חטאת שנוגע בהן שלא לצורך הזאה מטמאין. חבר שבא להזות מזין עליו מיד כיון שאמר שעברו עליו ג' ימים אבל ע\"ה לא מהימן מדרבנן כדתניא פרק חומר בקדש. מי שהוזה עליו בג' ולא הוזה בשביעי טובל בכל עת שירצה אח\"כ ומזין עליו ביום כדאמרינן פ' המפלת לר' יוסי בר' יהודה דלא אמרינן טבילה בזמנה מצוה דאע\"ג דאמרינן התם דב\"ש וב\"ה סברי דטבילה בזמנה מצוה ר' יוסי ברבי יהודה סבירא ליה דלא נחלקו ב\"ש וב\"ה בדבר זה וכמו שכתבו התוספות שם ופ\"ק דיומא וכי כתיב שלישי ושביעי היינו שלא יקדים אלא ישהא בין הזאה להזאתו ד' ימים ואם השהא יותר לית לן בה ויכול להזות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המתטמאין מקבלין הזאה כיצד זבים וזבות נדות ויולדות שנטמאו במת מזין עליהם ב\"ג ובשביעי כדתניא בסיפרי זוטא ובפרק דם חטאת נמי תניא דנדה מזין עליה וטהורה אם נטמאת במת מזין עליה לפני טבילת נדתה וטובלת לב' הטומאות בשביל האחת שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה וטהרה כשתטבול ובספרי זוטא מייתי קרא דהזה הטהור על הטמא. וכן הערל מקבל הזאה כדאיתא פרק הערל שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה מטומאת מת כשהם ערלן כדכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ובההוא יומא דעשור לא מהילי משום חולשא דאורחא הזייה אימת עביד לטומאת מת שעליהם שרוב צבור טמאי מת היו שנטמאו באבותיהן שכל יוצאי מצרים מתו במדבר ומלו בניהם כדכתיב ואת בניהם הקים תחתם וגו' והיאך נטהרו לאכול פסחיהן אם לא קבלו הזאת ג' וז' לאו כשהן ערלים שכל אחד קבל הזאה בשלישי ושביעי שלו או כולם הזו עליהם יחד בעשור לחדש ובערב הפסח והיו להם ד' ימים כמשפט בין הזאה להזאה דאם לא היו מזין עד יום אחד עשר לאחר מילה נמצאת הזאת שניה דערב פסח מחוסרת זמן אלמא דערלים הזו עליהם ולא מצית למימר דלא עבוד פסח כלל דההיא שתא דהא כתיב ויעשו את הפסח ולא מצית למימר נמי דפסח הבא בטומאה היה דהא תניא בהדיא מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה."
+            ],
+            [
+                "<b>מצות </b> אזוב שלשה קלחים וכל קלח גבעול אחד כדילפינן לעיל ריש פרקין והיינו למצוה ולא לעכב ותניא בפרק קמא דסוכה אזוב שתחלתו שנים נמי כשר ואין תחלתו פסול עד שיהא כשיריו אחד כדאוקי התם בגמרא אלמא לרבנן ג' דקאמר למצוה אבל דיעבד שנים ואגדן כשר דלרבנן קריביה נמי אגודה נתפרדו גבעולין ונשרו העלין אפילו לא נשתייר מכל גבעול אלא כל שהוא כשר. קלח שיש בו ג' בדין מפסגו ואוגדן כדתנן פי\"א ואפילו לא פסגו ולא אגדו כשר כדתנן התם דאגודה דילפינן התם מאגודת אזוב דפסח לא הוי אלא למצוה. האזוב הקצר אוגדו בחוט על הכוש וכיוצא בו וטובל כדתנן פי\"ב דלקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה כדא' פ' לולב ואוחז באזוב ומזה דהזאה בעיא באזוב ספק אם הזה מן החוט פסולה דהזאה ודאי מן האזוב בעינן. אין מזין אלא בגבעולין ולא ביונקות ותמרות כדתנן פי\"א בתוספתא פי' דבגבעול דהוא קנה האמצעי שהזרע בו הוא דמשמע קרא דכתיב ולקח אזוב וטבל במים וגו' ומי שהוזה עליו ביונקים פטור אם נכנס למקדש כדתנן נמי התם לת\"ק דר' אליעזר דאמר אף לא על התמרות דכיון דיונקות הוו גבעולין שלא גמלו כדמפרש במתניתין אם נכנס למקדש בהזאת יונקות לא קרינא ביה את מקדש ה' טמא ואם לא הנצו כל עיקר והזה בהם ונכנס למקדש חייב. אזוב שהזה בו כשר לטהר בו את המצורע כדתנן התם פי\"א משום דלית ביה טומאה כל אזוב שיש לו שם לווי פסול כדתנן התם במתניתין דאזוב דקאמר קרא היינו סתם אזוב דאין לו שום לווי. של אשרה ושל עיר הנדחת ושל ע\"ז ושל תרומה טמאה פסול כדתניא בתוספתא ושל תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר כדתניא נמי התם ובאשרה כתב ר\"ש דאיכא לאוקמי באשרה דמשה דמיכתת שיעורא דומיא דעיר הנדחת ושל ע\"ז נמי דכתב הרב היינו ע\"ז דישראל דאין לה ביטול עולמית."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אזוב </b> שלקטו לעצים ונפלו עליו משקין מנגבו והוא כשר להזאה וניגוב מיהא בעיא שלא יתערבו מים הפסולים בכשרים ואם לקטו לאוכלין אע\"פ שנגבו פסול כדתנן התם פי\"ח משום דעלול לקבל טומאה לקטו לחטאת הוי כנלקט לעצים כרבי יהודה וכרבי יוסי ורבי שמעון דפליגי ארבי מאיר במתניתין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אדם </b> שנטמא והזה עליו כיון שנגע כל שהוא ממי הנדה על מקום מעור בשרו עלתה לו הזאה דכתיב והזה הטהור על הטמא וכיון שנגע בבשרו טהור ולשונו פלוגתא דרבי ורבנן פ\"ק דקידושין דרבנן סברי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים בעיא חיטוי שיפול על מקום הראוי לרחיצה דהיינו טבילה ובטבילה כתיב ורחץ בשרו במים מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי לאפוקי לשון וכן בכלי שנגע במקצתו מי הנדה עלתה לו הזאה כדכתיב ועל כל הכלים דמשמע בכל מקום שנגע בו. ובעיא הזאה מהזאת המזה ולא ממה שנטף על אחר שהזה כדכתיב והזה הטהור על הטמא דמשמע שהמזה מזה מן האזוב ממש על הטמא ולא שהזה על אחת ונטף ממנו על אחר שבצדו ואם נסתפק אם הזה ממש על שני כלים או אם נמצא מחברו פסולה דספקא דאוריתא הוא וכדתנן פרה פי\"ב דהזאתו פסולה דבעיא הזאה ודאי מן האזוב. וכן במחט הנתונה על החרש ספק מן החרש נמצה עליה הזאתו פסולה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים </b> המפוצלים במסניות ואיזמל בשעת מלאכה חיבור לטומאה ולהזייה שלא בשעת מלאכה אינו חיבור כלל ומדרבנן הוי חיבור לטומאה ולא להזייה כדתניא בפרק במה בהמה ואמר רבא דבר תורה בשעת מלאכה חיבור לטומאה ולהזאה ושלא בשעת מלאכה אינו חיבור וטעמא כיון שמשמשין שניהם תשמיש אחת וצריכים זה לזה בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה כיון שאין משמשין ואין צריכים להיות מחוברים זה לזה ולהכי לא הוו חיבור."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> בגדים או יריעות שתפרן הם חיבור לטומאה ולהזאה ואפילו מדרבנן. ושלל הכובסין ובגד התפור מכלאים אינן חיבור להזאה והן חיבור לטומאה כדתנן בפרה פי\"ב ומייתי לה פרק במה בהמה והיינו מדרבנן דמדאורייתא אינו חיבור כלל כיון שעומד להתיר וכן שאר הכלים שהזכיר הרב ז\"ל תנן להו התם במתניתין וכן המחבר ג' כסתות וכו' הוו חיבור לטומאה לבד. חלוק אחד וטלית וקלובקרין הוי חיבור כל אחת אף על פי שהוא רחב וארוך כיסוי המחם המחובר בשלשלת הזה על המיחם טהר הכל לב\"ה פרק בתרא דפרה. הזוג והענבל חיבור לכל כדתנן התם ומייתי לה פרק במה אשה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכוש </b> והצינורא והפיקא הזה על אחת משלשתן טהור הכל ושל פשתן אפילו לכתחלה וכדתנן במתניתין התם דהוו חיבור. עור של עריסה המחובר לפיקוס חיבור לכל כדתנן נמי התם. ומלבן של מטות אינו חיבור כלל כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ידות </b> הכלים כנצב הסכין שהברזל נכנס בנצב הנקוב חיבור לכלי אבל עץ נכנס בברזל כחנית אינו חיבור להזאה דלא כרבי יוחנן בן נורי דקאמר במתניתין אף החרוקות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מעלות </b> יתרות שעשו בטהרת הפרה מייתי להו פרק ב' חגיגה משום דהקלו לעשותה במעורבי שמש כדאמ' לעיל ומקדש מי חטאת לא ינעול את הסנדל פ\"ח דפרה ומי שנטמאו ידיו נטמא גופו לחטאת פי\"ב והטעון טבילה אפילו מדרבנן מטמא מי חטאת ואפר ואת המזה במגע ובמשא כדתנן פי\"א ומטמא את האזוב ואת המים שאינם מקודשים ואת הכלים ריקן במגע כחכמים דפליגי אר' מאיר דקאמר במגע ובמשא וטמא שנגע במקצת אפר חטאת פסל את כולו כדתנן פ\"ח דעדיות העיד רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת וכו' ומייתי לה פרק חומר בקדש משמע דאפילו היא בכלי אין הכלי מצרפו מן התורה אלא מדרבנן מעלה בעלמא אף על גב שבכף מצרפו מדאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מונין ראשון ושני ושלישי לחטאת אלא אם נטמא אפילו יד אחד ונגע בחברו וחברו בחברו אפילו הן מאה כולן טמאים וכן בכלים כדתנן פי\"ב ומדרבנן. וכל הראוי ליתטמא במדרס הזב אף על פי שהוא טהור אם הנידו נטמא חומרא בעלמא וכן הניד האדם שאינו טהור לחטאת וכדתנן ריש פ\"י דפרה ובכלי הראוי לטמא טמא מת איכא ג' מחלוקות בדבר דחכמים אומרי' הטהור אינו מדף והטמא מדף וכן אם הסיט את השרץ ואת שכבת זרע כר' יהושע בתוספתא הטהור לחטאת שנגע בכלים של מעלה מן הזב כדתנן התם במתניתין. הטהור לחטאת שנגע במדף טמא ובת\"כ קרי מדף לעליונו של זב ונגע באוכלים ומשקים נמי דטמא לחטאת תנן לה נמי במתניתין והסיטן בידו דטהור כחכמים דפליגי אר' יהושע במתניתין ונגע בתנור בידו טמא שם במשנה וכל הני חומרא בעלמא בפרה כדתנן התם פרק עשירי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> נאמנים על החטאת כרבי יהודה בפ\"ה דפרה וכדתניא נמי בתוספתא וכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת ודרשינן כל ישראל ראויים לשמירה זו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נגע </b> שרץ בצד הכלי שיש בו אפר פרה לא טמאו אפילו מדרבנן אבל אם הניחו על גבי השרץ האפר טמא כחכמים דפליגי אר' אליעזר במתניתין וטעמייהו דמשום דמונח במקום טמא וכתיב גבי אפר והניח מחוץ למחנה במקום טהור ונראה דהוי דרשא גמורה דאע\"ג דאם הניחו על גבי דבר שאינו טמא אלא מדרבנן אמרינן נמי דטמא כדתנן נמי התם לרבנן דר' יוסי היינו משום דגזרינן טומאה דרבנן אטו טומאה דאוריתא וכן כלי חרש שיש בו אפר ונתון על ארובה של בית טמא נטמא האפר כדתניא בתוספתא ואין אפר חטאת ניצלת בצמיד פתיל וכדתניא בסיפרי במקום טהור שיהא מקומו טהור מכאן היה ר' אלעזר הקפר אומר קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהלי המת טמא דכתיב במקום טהור ואין זה מקום טהור וכדתנן פי\"א דפרה החטאת אינה ניצולת בצמיד פתיל ומים שאינם מקודשים ניצולים בצמיד פתיל. נטמאו הבעלים נטמאו בכל מקום שהם כדתניא בתוספ' דפרה פרק ששי דאם הוא באהל המת ומימיו בחוץ כשם שהוא טמא כך מימיו טמאים הוא מבחוץ ומימיו מבפנים כשם שהוא טהור כך מימיו טהורים והיינו כשמימיו אינם מקודשין כדאיתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הטהור </b> לחטאת שם במשנה פרק עשירי פשט ידו חוץ לתנור והלגין בתוכה ובו האסלי שהוא מוט שנותנין שני כדין בשני קצותיו וכן שני קללות ר' עקיבא מטהר וחכמים מטמאים. היה חוץ לתנור והעביר כלי שיש בו מי חטאת על גביו טהור כחכמים התם במתניתין וכלי ריקם ומים שאינם מקודשים תנן להו נמי התם וכן הזייה שעברה על גבי טומאה טהורה כדאמרינן פרק דם חטאת."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> של חטאת וכלי של קדש כל הני גווני דטומאה וטהרה תנן להו במתניתין וכן הני גווני דהיה כרוך בנייר והסיט ר' יהושע מטמא וחכמים מטהרים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> ספק הטומאות שטהורות לתרומה טהורות לחטאת ותלויות לתרומה נשפך לחטאת כמה שנעשה על גבן שהזה בהן תלויות כדתנא פי\"א ורפפות טהורות כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [
+                "<b>דבלה </b> של תרומה כביצה שנפלה למי חטאת המים טמאים מדרבנן והתרומה טמאה מדאוריתא דנגעה במי חטאת וחייבין באכילתה מיתה אם היא תרומה מדאוריתא (ופי') [אפילו] היתה פחות מכביצה דלא בעיא כביצה אלא לטמא המים וכדתנן במתניתין התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קע\"ג </b> שיהיו מי חטאת מטהרים מטומאת מת ומטמא לטהור דכתיב והזה הטהור על הטמא וכתיב הנוגע במי הנדה יטמא הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה בין אדם בין כלים טמא והנוגע לצורך הזאה טהור מק\"ו שהוא יטהר הטמא ואיך יטמא הוא בעצמו וכדתניא בתוספתא ובספרי ועוד דוהזה הטהור משמע שאינו מקבל טומאה על ידי הזאה. ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו שלא לצורך דכתיב והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב וטומאת מגען בכל שהוא כדכתיב סתמא מי הנדה ולא כתיב וכבס בגדיו ואם היה במים כדי הזייה מטמא בגדים בשעת מגע ומשא שלא לצורך דכתיב ומזה מי הנדה יכבס בגדיו ואמרינן בספרי מים שהן ראוין לנדה ולא מים שאין בהם כדי הזיה מה אני מקיים והנוגע במי הנדה ריבה מי חטאת שאין בהם כדי הזייה שמטמאים במגע אבל לא במשא דנוגע כתיב אבל מזה מי הנדה דהיינו שיש בהן כדי הזייה אף במשא דלא כתיב נוגע ולא נאמר מזה מי הנדה אלא לשיעור הזייה כדמשמע ומזה מי הנדה כלומר מי נדה שיעור הזאה ואמרינן פ\"ק דנדה מאי מזה נושא ולכתוב נושא קמ\"ל דעד דדרי כשיעור הזאה שהוא כדי שיטבול ראשי גבעולי אזוב במים כדאמר' לעיל. מי חטאת שעשו מצותן אין מטמאין כדתנן במתניתין שלהי מכלתין דפרה וטעמא דכיון שנעשה מצותן הרי אינם מי נדה וקרא כתיב ומזה מי הנדה והנוגע במי הנדה דמשמע בשעת הזאה ועל דבר שמקבל טומאה לפיכך מים השותתין והמנתזין מהזאת דבר שהוא מקבל טומאה טהורי' ומדבר שאינו מקבל טומא' טמאי' שלא עשו מצותן וכדתנן נמי התם מי חטאת שנפסלו מטמאין את הטהור לתרומה בידיו ובגופו והטהור להזאה אין מטמאין אותו אפילו נגע בידיו וכדתנן התם פרק ט' ואם נטמאו מטמאין לטהור לחטאת בנגיעת ידיו וכדתנן נמי התם והיינו מדרבנן דמדאוריתא אין אוכלים ומשקין מטמאים כלים ואדם. נפלו לתוכן מים פסולים לחטאת או מי פירות אזלינן בתר רובא לטמא במשא ואם הם מחצה על מחצה נמי מטמאים כדתניא בתוספתא פ\"ח דאזלינן לחומרא במחצה על מחצה וכדמסיים בה בין כך ובין כך פסול להזות מהן. אפר פרה שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא ואין מקדשין בו כדתנן התם פ\"ט ודלא כר' אליעזר דקאמר מקדשין בכולו וכתב הרב ז\"ל דאפילו רוב אפר מקלה מטמא במשא שהרי נושא אפר חטאת אפילו היא מעורבת דאינו כעירוב מים פסולים עם מי חטאת דאמרינן דאם רוב מי פירות אין מטמאין דמים במים מתערבים מכל וכל ואינן נכרים מי חטאת בהם מה שאין כן בעירוב אפר אע\"ג שהוא מעורב כל חד וחד באנפיה נפשיה הוא. אפר כשר שנתערב במים פסולים מטמאין מדרבנן את הכהן ואת תרומתו כדתניא התם בתוספתא וכדתנן נמי במתניתין פ\"ט דטהור לחטאת אפילו נגע בידיו טהור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשה תקלה לאחרים שיטמאו כדתנן נמי התם לת\"ק דר' יהודה דאינם בטלים בטיט דכתיב חטאת היא ואע\"ג דאמרינן לעיל דעירוב אזלינן בתר רובא הכא אפשר שגבל בהם ומקצתם אינם מעורבין אלא עומדין בפני עצמם ואם יגע בהם יטמא. פרה ששתת מי חטאת בשרה טהור דאינן שמורות וכתיב למשמרת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המזה </b> מחלון של מים ונמצאו המים פסולים הוי כספק טומאה בר\"ה וטהור ומשל יחיד חייב בקרבן עולה ויורד כספק טומאה ברה\"י דילפינן מסוטה כדאמ' בכמה דוכתי וכהן גדול בין כך ובין כך פטור כדתנן התם פי\"ב דאין כהן גדול חייב על ביאת מקדש וקדשיו כדילפי' סוף פ\"ב דהוריות מדכתיב ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל מי שחטאו שוה לקהל דהיינו יחידים. מחליקין היו במים ששותתין מחלון של רבים ונכנסין למקדש כדתנן התם דכיון דעשו מצותן אין מטמאין."
+            ],
+            [
+                "<b>המזה </b> באזוב הטמא לחטאת כגון דלקטו לאכילה ונטמאה אם יש כביצה דהוא שיעור אוכל לטמא אחרים המים פסולים דנטמאו והזאתו פסולה משום דכתיב והזה הטהור על הטמא שיהא המזה טהור והאזוב טהור אין בו כביצה המים כשרים דלא נטמאה והזאה פסולה דהויא מאזוב טמא כדאמ' וכדתנן התם במתני' ומטמא את חברו עד מאה כדאיתא התם דאין או' בחטאת ראשון ושלישי משום מעלה דחטאת."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> שהוזה עליו ויש בו מים כדי הזאה ונשאו טהור שהרי נעשה מצותן כדתנן התם אוחז הוא טהור בקורדום הטמא וכו' אף על פי שיש עליו מים כדי הזיה טהור דהא נעשו מצותן כדאמר':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ceeb8062358dba13fe3b00485aae7cb211264cd3
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,378 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Red Heifer",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Red_Heifer",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קעב </b> לעשות פרה אדומה כמצותה כדכתיב ויקחו אליך פרה אדומה וגו' ומצות פרה אדומה שתהיה בת שלש שנים או ארבעה. ואם היתה זקנה כשרה כחכמים דריש מסכת פרה דאמרי בת ג' או בת ארבע דכיון דעגלה בת שתים דכתיב בה עגלת בקר פרה בת ג' או בת ד' דאמרינן פ\"ק דר\"ה דפר בן ג' ואפילו בת שתים פר בן בקר לא נקרא בפחות מג' שנים ואם כן פרה בת ד' נמי וזקנה נמי כשרה כדתנן פרק קמא דפרה. ואין לוקחין עגלה ומגדלין אותה דכתיב ויקחו אליך פרה ולא עגלה כדדרשינן בספרי זוטא וזה שנאמר בתורה תמימה תמימת אדמימות לא תמימת קומה כדדרשינן בספרי פרה שומע אני שחורה ולבנה תלמוד לומר אדומה תמימה תמימה באדמימות או תמימה למומין כשהוא אומר אשר אין בה מום הרי מומין אמורים מה תלמוד לומר תמימה לאדמימות. וננסה כשרה כדתנן פרק שני וכדתנן פרק מומין אלו בבכורות דננס פסולים באדם וכשרים בבהמה. היו בה שתי שערות שחורות או לבנות בתוך גומא אחת פסולה כתנא קמא דרבי יהודה פרק ב' דפרה ותנן נמי התם היו בתוך ב' כוסות ומוכיחות זו את זו שמכוונות וסמוכות זו בצד זו פסולה טעמא דאינה תמימה באדמימות כיון שהשתי שערות שחורות או לבנות סמוכים הרי הם נראים. היה עקרן מאדים וראשן משחיר או איפכא הכל הולך אחר העיקר כחכמים דפליגי ארבי מאיר במתניתין דקאמר הכל הולך אחר הנראה דהיינו ראשן אבל חכמים סברי דלא הויא תמימה באדמימות אלא אם כן עיקרן אדום ויגוז ראשן [דקדשי] בדק הבית לא מתסרי מגיזה מן התורה אלא מדרבנן ובפרה דלא שכיחא לא גזור וכדתניא בתוספתא מספר ואינו חושש משום גוזז. וצריך שישאר מן המאדים כדי שינטל בזוג שכל שערה שאינה ניטלת בזוג הרי היא כמי שאינה כדתנן במתניתין בנדה פ' בא סימן לפיכך אם היו השתי שערות לבנות או שחורות שאינן נלקטות בזוג כשרה דלא פסלי שתי שערות אלא אם כן ארוכות דנלקטות בזוג כדאיתא. היו קרניה או טלפיה שחורים יגוד כדתנן פרק ב' דפרה ובב' מומין אלו בבכורות תרגמה זעירי מעילוי זכרות שיש בחודו של קרן כשנים או שלש אצבעות שאין זכרות מגיע שם ואם השחרות אינו מגיע עד מקום הזכרות יחתוך אבל יותר מכאן פסלה וכן תניא נמי בספרי ובתוספתא. העין והשינים והלשון אינן פוסלים במראה ובספרי תניא פרה שגלגל עיניה משחיר אם דומה עינה לשאר הפרות כשרה ואם לאו פסולה ונראה טעמא דאינם נראים כמו הקרנים והטלפים דבעי' קציצה כדאמרי' לעיל אי נמי משום דרך הקרנים להיות ממראה הפרה והיכא דהם שחורים הוי שינוי בגופא מה שאין כן בעין ולשון ושינים. היתה בה יבלת וחתכה במתניתין פרק שני רבי יהודה פוסל רבי שמעון אומר כל מקום שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה משמע דלרבי יהודה אפילו העלה שער אדום במקום שחתך היבלת פסולה וכמו שפי' הראב\"ד ז\"ל הטעם לפי שאינו עולה בו אדמימות גמורה אבל הוא שער לקוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המומין הפוסלים בקדשים פוסלים בפרה דכתיב אשר אין בה מום וכדתנן פרק ב'. היתה יוצא דופן או אתנן ומחיר פסולה כתנא קמא דרבי אליעזר פרק שני ואף על פי דקדשי בדק הבית היה ולא קדשי מזבח אפי' הכי חטאת קרייה רחמנא כדאמרינן נמי פרק קמא דחולין דטרפות פוסל בה מהאי טעמא כיון דפוסל שאר קדשים. ומותר ליקח אותם מן הגוי כחכמים דמכשירין בפרק שני דפליגי (אמר) ארבי אלעזר ובפרק אין מעמידין מוקמינן פלוגתייהו בחיישינן לרביעה דלרבנן לא חיישי אבל אם ודאי רבעה פסלה אפילו למאן דאמר פרק קדשי בדק הבית היא דכתיב כי משחתם בהם מום בם כל שהמום פוסל דבר ערוה וע\"ז דכתיב בהו השחתה פוסלין בו וחטאת קרייה רחמנא כדאמ'. יתרה פרה על הקדשים שעבודה פוסל בה דכתיב אשר לא עלה עליה עול וכתי' (כי) בעגלה ערופה אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול מה עול האמור בעגלה עשה שאר עבודות כעול דכתיב אשר לא עובד בה אף עול האמור בפרה עשה בה שאר עבודות כעול אם כן מה תלמוד לומר עול עול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה שהניחו עליה להקל משא מידו ולא למשוך ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כדאמרינן בסוטה פרק עגלה ערופה ושאר עבודה היינו כשעושה לשם עבודה והיינו היכא דניחא ליה כדאשכחן גבי עלה עליה זכר אבל עול פוסל אף על גב דלא ניחא ליה ועובד דומיא דעבד מתוקמא בשאר עבודות דלאו עול כך כתב הר\"ש ז\"ל והרב ז\"ל כתב דעלה עליה עול נמי אם לרצונו דוקא הוא דפסולה וכדא' גבי הכניסה לרבקה וכו' דהוי דומיא דעול וכל שעשה בה לצרכה כשרה ולצורך אחר פסולה כדמפרש במתניתין דפרק שני במסכת פרה וטעמא דכל שלא לצרכה הוי עבודה וכל לצרכה לא הוי עבודה. נעשה בה מלאכה מאליה או שעלה עליה עול מאליו אם לרצונו פסולה דכתיב אשר לא עובד בה ואמר רב פפא בפרק אלו מציאות אי כתיב עובד וקרינא עובד הוה אמינא אפילו ממילא ואי כתיב עבד וקרינא עבד הוה אמינא עד דעבד בה איהו השתא דכתיב עבד וקרינא עובד בעינא דומיא דעבד מה עבד דניחא לה אף עובד דניחא ליה והא ילפינן עול עול מג\"ש מעגלה ערופה לפרה אדומה ואפילו למאן דלית ג\"ש ויליף לה התם בסוטה שאר עבודות שפוסלות בפרה (ערופה דפרה) דכתיב אשר לא עלה עליה עול מ\"מ ודריש ליה בלא עול מדלא כתיב אשר לא עלה (עליה) עול עליה ותו הדר כתיב עול לדרשא דעול פוסל בין בשעת עבודה בין בשלא בשעת עבודה ושאר עבודות אין פוסלות אלא בשעת עבודה כדאמרינן התם ומכל מקום סברא הוא דלא אתא לרבויי קרא שאר עבודות אלא בדניחא ליה כדאשכחן בעגלה וכמו שכתבו בתוספות פ' אלו מציאות והר\"ש פרק שני דפרה. לפיכך אם שכן עליה עוף כשרה עלה עליה זכר פסולה כדתנן בפרק ב' דאף על גב דלא ניחא ליה חשיב ניחא ליה כיון דבשאר פרות הוה ניחא ליה וכל דניחא ליה הוי שעת עבודה ואין צריך לומר שבמעוברת פסולה כחכמים דפליגי ארבי אליעזר ריש פ' שני דפרה דרבי אליעזר סבר עובר ירך אמו הוא והוי כגופה דפרה ולאו עבודת משא הוא וחכמים פוסלים דלאו ירך אמו הוא ולא הוי כפרה אלא חולין גמורין ונפסלין מטעם מלאכה. הכניסה לרבקה ודשה מאליה כשרה הכניסה כדי שתינק ותדוש פסולה שהרי עשה לרצונו כדתניא בתוספתא דפרה ובעול נמי בעינן עובד דומיא דעבד דניחא ליה וליכא בין עול לשאר עבודות אלא בעול פוסל בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה ושאר עבודות אינן פוסלות אלא בשעת עבודה כדאמרינן ולפי' הר\"ש ז\"ל בשעת עבודה היינו היכא דניחא ליה ועול פוסל שלא בשעת עבודה דלא ניחא לי' כמו שכתב פרק ב' דפרה צריך לישב הכניסה לרבקה ודשה כשרה משום דלא ניחא ליה דלאו בעול קמשתעי אלא רבקה היינו שקושרים ארבעה פרות ביחד וכמו שפי' רש\"י ז\"ל פרק אלו מציאות ופרק כל שעה ומשום עבודה הוא כדתניא ודשה ועבודה אינה פוסלת אלא בדניחא ליה כדילפינן מדכתיב עובד דומיא דעבד כדאמרינן."
+            ],
+            [
+                "<b>פרה </b> שנולד בה פיסול תפדה כדתניא בתוספת' פרק ב' וכן אם מתה תפדה משום עורה תניא נמי התם מתה תפדה ושחטה על גב מערכה אין לה פדיה עולמית מצא אחרת נאה הימנה תפדה כדתניא נמי התם ומייתי להא תוספתא פרק קמא דשבועות ואמרינן עלה שאני פרה דקדשי בדק הבית היא כלומר אינה מקדשי מזבח ליקדש קדושת הגוף ולפיכך נפדית בלא מום ואינה צריכה לב בית דין להתנות עליה ואפילו הכי מתה או נשחטה חוץ למקומה נפדת דקדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה כר' שמעון דסוף תמורה ואקשיא והאמר ריש לקיש אומר היה רבי שמעון פרה נפדית על גב מערכתה אף על גב דנשחטה כהלכתה על גבי מערכתה נפדת אם מצא אחרת נאה הימנה והכא תניא שחטה על גבי מערכתה אין לה פדיה עולמית דכיון דנעשה בהכשר גנאי הוא להוציאה לחולין אלא לא תוקמה כרבי שמעון והאי דקתני דבלא מום נפדת אם מצא נאה הימנה כשלא נשחטה דינו משום דלב בית דין מתנה עליה אף על גב דלא שכיחא איידי דדמיה יקרים מסקי אדעתייהו לאתנויי דיוכלו לפדותה אם מצאו נאה הימנה ואם מתה תפדה מוקמינן ליה נמי התם משום עורה דאמרי אינשי מגמלא אונא ומדאוריתא אפילו משום בשרה היו יכולים לפדותה דהא דאמרינן דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים אפילו בקדשי בדק הבית דמשמע דאין לבשרה פדיון היינו מדרבנן אבל מדאוריתא פודין קדשי בדק הבית דהא דאין פודין נפקא לן מדכתיב ואכלת ולא לכלביך דכתיב בפסולי המוקדשין של מזבח כדמוכח בפרק ב' דבכורות מהאי קרא נפקא לן גיזה וחלב ושל בדק הבית מותרין ובהדיא קתני התם אם מתו יפדו והיינו מדאוריתא כמו שכתבו התוספות פרק קמא דשבועות. נשחטה לשם חולין תפדה כדאיתא בתוספתא דמייתי פרק קמא דשבועות נמי תניא נשחטה תפדה והיינו נשחטה שלא בהכשר כדפרשי' נשחטה חוץ למקומה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אף </b> כהן הדיוט כשר לשריפת הפרה כרבי אליעזר בן יעקב פרק שני דפרה דכתיב ונתתם אותה אל אלעזר הכהן ודריש אותה באלעזר שהוא סגן ושאר כל הפרות אפילו בכהן הדיוט כרבי יהודה דמכשיר שלא בכ\"ג במתניתין ודלא כתנא קמא. והעושה אותה לובש ארבע בגדים של כהן הדיוט כדתניא נמי התם מצותה בד' בגדי לבן עשאה בבגדי זהב ובבגדי חול פסולה דילפינן חוקה חוקה מיום הכיפורים דבגדי לבן מעכבין כדאיתא התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> העוסקים בפרה היו טבול יום דכשרים למעשה הפרה לקדש ולהזות כדתנן פ\"ג דפרה. מטמאין היו את הכהן השורף את [הפרה] מפני הצדוקין שלא יהו אומרים במערבי שמש היתה נעשת ומייתי' לה פרק חומר בקודש ופרש\"י דלרבנן טבול יום כשר בה דנפקא להו מריבוייא דקרא דכתיב והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא שיוצא מכלל טומאה וכדאיתא בפרק טרף בקלפי לימד על טבול יום שכשר בפרה מכדי בטהור עסקינן ואהא דכתב לעיל מיניה ולקח אזוב וטבל במים איש טהור למה לי למהדר ולמכתב והזה הטהור ליכתוב והזה על הטמא אלא טהור כל דהו ואשכחן טבול יום דאיקרי טהור דכתיב ורחץ במים וטהר ואם כן אפי' אינו טהור לתרומה עד שיעריב שמשו הוי טהור למעשה פרה כדאמרינן. וכן כל הכלים שמכניסין לתוכן אפר הפרה כולם טבולי יום היו כדתנן פ\"ה שפופרת שחתכה רבי יהושע אומר יטמא ויטביל וטעונה טבילה כדתניא פרק חומר בקודש ואמרינן התם דעשאוה כטמא מת והיינו מדרבנן משום חומרא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מעלות </b> יתירות עשו בטהרת פרה מפני שכשרה בטבול יום כדילפינן ולא יזלזלו בה לומר הואיל וטבול יום כשר בפרה אין צריך להיות זריזין בשמירת טהרתה וכדאמרינן ריש יומא כל מעשיה בכלי גללים כלי אבנים והיינו מדרבנן. שבעת ימים קודם שריפת הפרה מפרישין הכהן השורף אותה מביתו כמו שמפרישין כ\"ג לעבודת יוה\"כ הדתניא פ\"ג דפרה ואמרינן בריש יומא מנא הני מילי דבעי פרישה ליה\"כ ולפרה אמר ר' יוחנן אמר קרא כאשר עשה ביום הזה צוה לעשות לכפר עליכם ובמילואים כתיב האי קרא שצוה אותם לפרוש מביתם ז' ימים כדכתיב ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה וגו' וביום השמיני עבדו כמו שכתוב ויהי ביום השמיני וכתיב כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות ומנין דכוליה קרא דלעשות ולכפר עליכם בי\"ה כתיב ופרה יליף בג\"ש דצוה צוה דכתיב הכא צוה וכתיב גבי פרה זאת חוקת התורה אשר צוה ה' מה להלן פרה אף כאן פרה ומה להלן פרישה אף כאן פרישה וכן מפרישים אותו מאשתו שמא תמצא נדה. הלשכה שהיה יושב בה היתה צפונית מזרחית כדתנן בפרה וטעמא מפרש ביומא מדרבנן שיהיה היכר שהיה כחטאת הנשחט בצפון. ובכל יום מזין עליו מי חטאת חוץ מיום ד' ומן הדין לא היה צריך אלא שלישי ושביעי משום טומאת מת אלא משום חומרא היו מזין עליו בכל יום כדילפינן ממלואים דכתיב בהו ויז על אהרן וגו' וכתיב שבעת ימים ימלא את ידם והאי ילפינן הוי אסמכתא בעלמא וכדאיתא ביומא. ומכל חטאות שהיו שם היו מזין עליו כדתנן בפרה פ\"ג והינו נמי משום חומרא. ואין מזה עליו אלא אדם שלא נטמא מעולם וכן הכלים שאינם מקבלים טומאה וכדתנן התם והכל מעלה יתרה מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> שורפין את הפרה אלא חוץ להר הבית כדכתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה בהר המשחה על גבי כיפין מפני קבר התהום כדתנן פרק ג' וטומאת הכהן וטבילתו וסמיכת הזקנים עליו שם בפרק שלישי וכדאיתא לעיל דליהוי טבול יום וסידור מערכה מעצי ארזים וכו' שם במשנה וכפתוה בחבל ראשה לדרום ופניה למערב כדתנן התם והכהן ג\"כ פניו למערב לצד מקדש כדכתיב והזה אל נכח פני אהל מועד וגו' ושוחט בימינו ומקבל בשמאלו דלא כר' יהודה דאמר בימינו היה מקבל אחר שחיטה ונותן לשמאלו ולכ\"ע מזה באצבע ימינו דנאמר בהן ואצבע ונאמר במצורע בהן ואצבע מה להלן מיומנה שבימין אף כאן מיומנה שבימין דהואיל ונאמרו בתורה אצבעות סתם ופרט הכתוב בא' מהן שהיא ביד הימין אף כל אצבע מהימין דכתיב הימנית המיומנת שבימין הרגילה שבאצבעות המוכנת שימושה בה וכדתני' בספרי ותני' נמי התם מדמה באצבעו מצותה מצות יד ולא מצות כלי כלוג שמן שהוא מכשיר נמי ואין כשר אלא ביד וההזאות שבעה כדכתיב והזה ז' פעמים על כל הזאה טבילת אצבע בדם כדתנן התם דכתיב וטבל והזה ודרשי' על כל הזאה טבילה כדדרשינן בספרי מדמה ז\"פ שחוזר לדם ז\"פ וכדא' פ\"ק דמנחות דשיירי הדם שבאצבע פסולין דכתיב התם והזה מן הדם שבענין למעוטי שירים שבאצבע שצריך לטבול אצבעו בין כל הזאה והזאה דהכי משמע והזה מן הדם שבענין האמור למעלה וטבל הכהן באצבעו בדם מאותו דם שבכלי שטובל בו יזה כל הזאות ולא שבאצבע והכא נמי בעינן על כל הזאה טבילה וכדאיתא התם גבי פרה. גמר מלהזות הזאות דם פרה אדומה מקנח ידו בגופה של פרה כדתנן במתניתין דפרה לא גמר מקנח אצבעו בין כל הזאה והזאה כדאי' קנוח בגופה של פרה כתבו בתוס' התם טעמא דכתיב בסיפיה ואת דמה ישרוף אלמא דמה טעון שריפה ולכך מקנח בגוף הפרה. ירד והצית האש באליגות כדתנן התם וכשיצת האור ברובה ותקרע בטנה משליך לתוכה עץ ארז ואזוב בשני התולעת כדכתיב והשליך אל תוך שריפת הפרה וכדתנן במתניתין פ\"ג ותניא בספרי עץ שומע אני כל עץ במשמע ת\"ל ארז אי ארז שומע אני אפילו ענף ת\"ל עץ הא כיצד זו בקעת של ארז אזוב ולא אזוב יון וכו' ולא כל אזוב שיש לו שם ליווי ושני תולעת ששינתו תולעת ולא ששינתו דבר אחר ועוד תניא בספרי ר' עקיבא אומר והשליך אל תוך שריפת הפרה שומע אני משתעשה אפר ת\"ל הפרה יכול יקרענה ויתננו בתוכה ת\"ל והשליך אל תוך שריפת הפרה הא כיצד משתבקע על ידי שיצית האור ברובה ובפ' טרף אמרינן שני תולעת של פרה עשרה זוז משקלה דאע\"ג דלא בעי' כובד כר' שמעון בן אלעזר אפ\"ה אם נתהבהבה יביא אחרת כדתניא התם משום דכתיב אל תוך שריפת והא דאמר רב עץ ארז ואזוב ושני שקלטתן שלהבת כשרה מוקמי לה בנכפפת שהשלהבת נמוכה וסמוכה לגחלת וקרינן בה אל תוך ומפני שיש מיני ארז ואזוב ושני אומר ג' פעמים על כל דבר כדתנן במתני' ושלשתן מעכבין זה את זה כדתנן במתני' דהקומץ ג' שבפרה ובגמרא טעמא דכתיב חקה דהויא עכובה וכריכה מפרש טעמא בפ' טרף בקלפי אליבא דר' משום דכתיב ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך וגו' שיהיו נלקחין בבת אחת ואינו משליך קודם שיצת האור ברובה ולא אחר שתעשה אפר כדאמרינן לעיל לר' עקיבא ואם השליך פסולה כדכתיב אל תוך שריפת הפרה דמשמע שהיא נשרפת דהיינו שיצת האור ברובה ועדין היא פרה ולא אפר וכתיב חקה לעיכובא. בין שהשליך כולן כא' או זה אחר זה בין תוך גופה או תוך שריפתה בין נקרעה בין קרעה ביד או בסכין כשרה וכדתניא בתוספתא וטעמא דלא קפיד קרא אלא אתוך בין אפרה בין אשריפתה דכתיב שריפתה וכתיב הפרה כדאמרינן לעיל וכן קרעה כיון שכבר הוצת האור ברובה כשרה דלא קפיד קרא אלא שישליך תוך שריפת הפרה וזה אחר זה נמי כשרה דאף על גב דבעינן כריכה היינו כשלוקחין בידו להשליכן כדכתיב ולקח שיהו נלקחין כאחד אבל אם אחר שלקחן כרוכין נפרדו והשליכן אחד אחד כשרים כדאמ'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>נגמרה </b> שריפתה חובטין אותה והעצים שנשרפו עמה וכורכין אותן כדתנן במתני' דפ\"ג ותניא בספרי על פרשה ישרוף ר' יהודה אומר שלא ימעט לה עצים מרבה הוא לה חבילי אזוב ואזוב יון בשביל להרבות את האפר. כל שחור שאפשר שיכתש ויהיה אפר בין מבשרה בין מהעצים כותשין אותו עד שיעשה אפר ושאין בו אפר מניחין אותו וכדתנן במתניתין וכל עצם שנשאר בלא שריפה בין כך ובין כך היה נכתש כדתניא במתניתין ונראה דטעמא דבשר ועצים שאין בהם אפר מניחין אותו ועצם כותשין משום דבשר בני שריפה נינהו ולהכי לא מיקרו שרופים עד שיהא בהם אפר אבל עצם אפילו אחר שריפתו הוא שלם דלאו בר שריפה הם כבשר ועצים ולכך נכתשים בין כך ובין כך."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> מניחין בעזרה מאפרה דכתיב והניח מחוץ למחנה וחולקין אותה לג' חלקים א' ניתן בחיל ואחד בהר המשחה ואחד היה מתחלק בכל המשמרות כדתנן במתני' ותניא בספרי ואסף איש טהור והניח אוסף לפני מחנה ישראל דהיינו הר המשחה שישראל היו מזין ממנו והניח במחנה ישראל שיהו הכהנים מקדשין ממנו וא' בחיל כדכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת מלמד שמצניעין ממנו ותשעה פרות נעשו והעשירית יעשה מלך המשיח מהר יגלה כנגד עשרה פסוקים שיש מתחלת פרשת פרה עד לחוקת עולם שהם בעניין עשיית הפרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> שוחטין ב' פרות אדומות כא' כדתניא בסיפרי ושחט אותה מכאן אמרו אין עושין שתי פרות כאחת. לא רצתה פרה לצאת אין מוציאין עמה שחורה שלא יאמרו שחורה שחטו ולא אדומה שלא יאמרו שתים שחטו כדתנן במתניתין פ\"ג דפרה בפלוגתא דר' ומייתי לה פ' טרף ומשמע דלת\"ק הוי מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>פרה </b> שנשחטה שלא לשמה או קבל או הזה שלא לשמה או לשמה ושלא לשמה או שלא לשמה ולשמה או שלא בכהן או במחוסר בגדים או בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה כדתנן פ\"ד לת\"ק דר' אליעזר וכדדריש בסיפרי חטאת היא מגיד שאם נשחטה שלא לשמה פסולה כלומר מדאיתקש לחטאת כדדריש נמי התם חטאת היא מגיד שמועלין בה וכו' אבל אין לומר דמדכתיב היא דריש שלא לשמה פסולה כדדרשינן בזבחים ובמנחות היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה דלא דמי דהכא לא כתיב בשחיטה ובהזאה ושלא בכהן דאע\"ג דכ\"ג לא בעיא כהן מיהא בעיא ומחוסר בגדים במתניתין וכדתניא בסיפרי ולקח אלעזר הכהן מדמה הכהן בכיהונו ובתוספתא שנינו עשאה בבגדי זהב או בבגדי חול פסולה דמצותה בד' בגדי לבן כדתנן במתני' ובבגדי לבן היתה נעשית דילפינן חוקה חוקה מיום הכיפורים מה חוקה האמורה בי\"ה בבגדי לבן אף חוקה האמורה כאן בבגדי לבן ובסיפרי אמרינן מי שרף פרה ראשונה אלעזר וכי לובש אלעזר בגדי כ\"ג בימי אביו."
+            ],
+            [
+                "<b>קבל </b> דמה בכלי פסולה דכתיב ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו מצותה מצות יד ולא מצות כלי כדדרשינן בסיפרי. הזה בכלי אפילו אחת מהן פסולה כדתניא בתוספתא משום דכתיב אצבע הזה אחד מהן בשמאלו פסולה כדתניא נמי בתוספתא ובספרי יליף ממצורע דכתיב ביה ימנית הזו שבעה כהנים כאחד פסולה זה אחר זה כשרה כדתניא נמי בתוספתא פ\"ד וטעמא משום דשבע פעמים כתיב ולא שייך אלא זה אחר זה הזה ולא כיון כנגד ההיכל פסולה כדתניא בספרי אל נכח פני אהל מועד שיהא מתכוין ורואה פתחו של ההיכל בשעת הזאת הדם וכן אם שחטה או שרפה שלא כנגד ההיכל פסולה כדאמ' ר' יוחנן בזבחים פ' פרת חטאת משום דהקיש שחיטה ושריפה להזאה דכתיב ושחט ושרף והזה מה הזאה כנגד הפתח כדתניא בה אל נכח פני אהל מועד אף שחיטה ושריפה דסמיך להזאה בעיא כנגד הפתח והיינו שפניו כנגד רוח שההיכל בו אף על פי שלא כיון בדקדוק כנגד ההיכל משום דכתיב אל נכח פני אהל מועד דמשמע ברוח שאהל מועד בו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חסר </b> א' מן המתנות פסולה דתנן פרק הקומץ שבעה הזאות שבפרה מעכבות זו את זו ובגמרא טעמא משום דכתיב חקה ובספרי דרש שבע פעמים שיהו מעכבות זו את זו טבל שנים והזה אחד חטאתו פסולה כדתניא בתוספתא דבעיא על כל הזאה טבילה אחד טבל אחד והזה שתים אע\"פ שלא חשב השניה בכלל שבע אלא חזר וטבל והזה על השניה הזייתו פסולה כדתנן בתוספתא ובמתניתין וטעמא דשירים שבאצבע פסולין כדילפינן לעיל ובסיפרי דרשינן דבעיא על כל הזאה טבילה מדכתיב מדמה שבע פעמים שחוזר לדם שבע פעמים והמוסיף על שבעה אינו כלום אם הוא כהן אחר אבל הכהן עצמו אם הוסיף פסלה כדמפרש בתוספתא משום שעשה עמה מלאכה שפוסל בה."
+            ],
+            [
+                "<b>הוציא </b> את הדם חוץ ממערכתה והזה פסולה כרבי אליעזר בן יעקב בתוספתא דאמר חוץ למערכתה לא יחזיר ואם החזיר כשר הא לא החזיר והזה פסול. הזה מדמה בלילה אפילו השביעית בלילה פסולה כדתניא בתוספתא וכדדרשינן בסיפרי דחטאת קרייה רחמנא. שחטה חוץ ממקום שריפתה אפילו לפנים מן החומה פסולה דכתיב והוציא אותה אל מחוץ למחנה ואפילו חוץ למחנה בעיא שחיטה במקום שריפה. שרפה חוץ ממערכתה שנשחטה עליה או חלקה לב' ושרפה בשני מערכות או שרף ב' במערכה אחת פסולה כדתנן פ\"ד דפרה וטעמא כדכתיב ושחט ושרף ובשתי גתות נמי פסולה דקרא משמע ושרף את הפרה כולה במקום אחת ושתים בגת אחת נמי פסלה משום מלאכה שזו פוסלת על זו אבל בזו אחר זו כשרה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הפשיטה </b> ונתחה ואחר כך שרף כולה כשרה כדתנן במתניתין משום ואת עורה ואת בשרה כתיב רצה בהפשט וניתוח רצה במחובר ואם חסר ממנה כלום אפילו מפירשה פסולה דפרה משמע שלימה כמות שהיא פקע מעורה או מבשרה אפילו משערה כזית פסולה אם לא החזיר כדתניא בתוספתא וכזית נמי תניא התם רבי אלעזר ברבי שמעון אומר כזית מעכב ובספרי דרשינן את עורה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרוף מה פרשה במקומו אף כולן במקומן מכאן אמרו הדם כל שהו יחזיר ואם לא החזיר פסל וכו' בכזית יחזיר ואם לא החזיר פסל. פקע חוץ למערכתה מרבה עליו עצים ושורפו במקומו כדתניא בתוס' והא דתניא אי לא החזיר פסל היינו כשלא הרבה עצים ושרפו במקומו פקע מקרניה ומטלפיה ומפרשי' אין צריך להחזיר שכל דבר שאין מעכב בחייה אין מעכב בשריפתה כדתניא התם בתוספתא ושערה מעכב בחייה הוא דבעיא שתהא אדומה ופרשה דאין מעכב היינו כשפקע מעצמה אבל חיסר הוא אפילו מפירשה אמרינן דפסולה משום דכתיב על פרשה ישרוף כדאמ'."
+            ],
+            [
+                "<b>הפרה </b> אינה נפסלת בלינה כדתניא בתוספתא דשחטה היום ושרפה למחר כשרה וכדדרשינן בספרי חטאת היא מגיד שנשרפת בלילה כביום יכול תהא נפסלת בלינה ת\"ל למשמרת מגיד שמשתמרה ימים על ימים שנים על שנים. שרפה אונן או מחוסר כפרה כשרה כדתניא פרק הערל אונן לכ\"ע במחוסר כפרה פליג יוסף הבבלי משום דמחוסר מעשה הוא אבל לת\"ק תרוייהו כשרים דטהורים נינהו ובפ\"ב דזבחים מייתי להא מתניתא ופי' בתוספתא דאף על גב דחטאת קרייה רחמנא אפילו הכי הני כשרים דאתו בקל וחומר מטבול יום דאסור בנגיעת תרומה וכשר בפרה כדילפינן לעיל. שרפה שלא בקידוש ידים ורגלים פסולה שמעשי' כעין עבודה הם כדתנן פרק ד' דפרה וטעמא מדאיתקש לחטאת כדאיתא לעיל. ואם קדש בחוץ שלא בכלי שרת כשר כרבי יוחנן בפרק ב' דזבחים ומפרש רב פפא משום דכל מעשיה בחוץ שרפה שלא בעצים או בכל עצים אפילו בקש כשרה כדתנן במתני' פרק ד' משום דלא כתיב עצים אלא ושרף סתם ומצותה שירבה לה עצים כדי שיהא לה אפר הרבה כדתניא בתוספתא ובספרי ומשתעשה אפר אם הוסיף אפילו עץ אחד הוי כאפר מקלה דכיון דלא נשרף עמה לא אפר פרה הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> מעשה הפרה מתחלה ועד סוף אינו אלא ביום ובזכרי כהונה כדתניא פרק טרף אין לי אלא הזאת מימיה שאין כשרין באשה כבאיש דהזאה אין כשרה באשה מדכתיב וטבל במים איש טהור לרבנן איש להוציא את האשה ואין כשרים אלא ביום כדכתיב הוא יתחטא בו ביום השלישי וגו' מנין לרבות שחיטתה וקבלת דמה והזאת דמה ושריפתה והשלכה עץ ארז ואזוב ושני תולעת מנין דלא יהיו כשרים אלא ביום דאלו לענין אשה כבאיש לא איצטריך רבוי דבכולהו כתיב בהו אלעזר או כהן לאפוקי אשה אבל ביום צריך קרא וקאמר תורה זאת חקת התורה תורה אחת לכל עבודותיו יכול שאני מרבה אף אסיפת אפר ומילוי מים וקידוש דהיינו נתינת אפר במים ת\"ל זאת הכתוב כאן קיים ואל תוסף ומה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו לאחר שריבה הכתוב תורה ומיעט זאת ולא פי' מאי ריבה ומאי מיעט מעתה לא מוסרן אלא להתבונן בה את האמת ואת הישר והרי אנו למדי' כולה מהזאת מימיה מה הזאת מימיה אינה כשרים באשה כבאיש כדכתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור ואין כשרין אלא ביום כדכתיב הוא יתחטא בו ביום וגו' אף אני אביא שחיטתה וקבלת דמה והזאתה ושריפתה והשלכת ג' מינים הואיל ואין כשרים באשה כבאיש כדאמרינן דאלעזר או כהן כתיב בכולהו אין כשרים אלא ביום ומוציא אני אסיפת אפרה ומילוי מים וקידוש הואיל וכשרים באשה כבאיש כדילפינן מדכתיב ואסף איש טהור מכלל שאינה צריכה כהן וכאלו אמר אדם טהור בין איש בין אשה ביום ובלילה נמי והמלאכה פוסלת בה עד שתעשה אפר כדתנן במתניתין פרק ד' כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים ופוסלים אותה במלאכה וילפינן בסיפרי פסול מלאכה מדכתיב ושחט אותה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשחיטתה וכתיב ושרף את הפרה בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בשריפתה הא עד שלא אמר לי יש לי בדין אם פוסלת בשחיטתה לא תפסול בשריפתה אלא בא הכתוב ללמד על הפרה שתהא מלאכה פוסלת בה משעת שחיטתה עד שתעשה אפר."
+            ],
+            [
+                "<b>שחט </b> את הפרה ונשחטה בהמה אחרת עמה או נחתכה דלעת כשרה כדאמרי' פרק השוחט דכיון דהוי בלא כוונה לאו מלאכה היא ואם נתכוון פסולה דמדכתיב ושחט אותה שתהא מלאכה פוסלת בה משמע ושחט אותה שלא יתכוין לשחוט אלא אותה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף מטמאים בגדים כדתנן פ\"ה דכתיב בעץ ארז ואזוב והשליך אל תוך שריפת הפרה וסמיך ליה וכבס בגדיו הכהן וכתיב בשריפתה והשורף אותה יכבס בגדיו ותניא בספרי אם המשליך את האזוב מטמא בגדים השורף לא כל שכן מה תלמוד לומר והשורף בא הכתוב ולימדך על כל העוסקים בפרה מתחלה ועד סוף שיהו טעונין תכבוסת בגדים וכבס האוסף למה נאמר אם המשליך עץ ארז מטמא בגדים האוסף לא כל שכן אם אמרת כן ענשת מן הדין ולימדך שאין עונשין מן הדין דבר אחר בא הכתוב ולימדך על האוסף את האפר שמטמא בהיסט וטעונין טבילה והערב שמש דין תורה כדכתיב וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב ומשמרה מטמא מדרבנן."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> מקום שנאמר בתורה בטומאה יכבס בגדיו לא בא ללמדנו שהבגדים שעליו בלבד הם טמאים אלא כל שיגיע בו בשעת חיבורו בטומאה כדתניא בת\"כ גבי נבלה יכבס בגדיו יכול אף הציפה ת\"ל בגד אי בגד יכול בגד גדול לבן דמטמא בזב ובנגעים מנין גדול צבוע וקטן לבן וקטן צבוע וכו' ת\"ל בגד בגדיו ומנין לעשות שאר כלים כבגדים ת\"ל וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרס ת\"ל בגד בגד הוא מטמא ואין מטמא אדם וכלי חרס והיינו בגדי' שנוגע בהם בזמן חיבורו בטומאה דומיא דבגדיו שהוא לבוש אבל אחר שנגע אינו מטמא בגדים וכי האי גוונא דרשינן נמי בתורת כהנים גבי משכב זב דמטמא שאר כלים כבגדים בשעת נגיעה ואם פירש אינו מטמא כדתניא נמי ואיש אשר יגע במשכבו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים וכן העוסק בפרה דוקא בשעת שחיטה או שריפה הוא דמטמא בגדים שהוא לבוש או נוגע בהם אבל אחר שפירש ממעשיה אינו מטמא דהא כתיב ביה בגדיו כדכתיב גבי נבלה ופרה עצמה אינה מטמאה כלים ואדם הנוגעים בה אלא המתעסק כדכתיב וכבס בגדיו גבי משליך ושורף ואוסף דמשמע משום דמתעסקין בה וכדתנן פרק ה' דפרה שהבגדים אומרים לאדם מטמאין לא טימאוני ואתה טמאתני והיינו כשנעשית כמצותה. אבל נפסלה המתעסק בה טהור כדתנן פרק רביעי דפרה נפסלה בשחיטתה אינה מטמאה בגדים בהזייתה כל שעוסק בה לפני פיסולה מטמא בגדים לאחר פיסולה אינו מטמא בגדים נמצא חומרא קולא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>והנוגע </b> באפר אחר כינוסו אינו מטמא בגדים וכן פרים ושעירים הנשרפים מטמאים בגדים משעת שריפתן עד שיעשו אפר כדכתיב גבי פר ושעיר של יוה\"כ והשורף אותה יכבס בגדיו וכדתניא סוף פרק שני שעירי יוה\"כ וסוף פרק טבול יום והשורף אותם השורף מטמא בגדים ולא המצית את האור ולא המסדר את המערכה ואי זהו השורף זה המסייע בשעת שריפה יכול אף כל מי שנעשו אפר תלמוד לומר אותם אותם מטמאים בגדים כגון שסייע בשריפתן ולא משנעשו אפר דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר וכו' ותניא נמי פרק טבול יום פרה ופרים הנשרפין ושעירים השורפן והמוציאן מטמא בגדים והן עצמן אין מטמאין בגדים הנוגעים בהם בלא מתעסקים פרה פר ושעיר של יוה\"כ בהדיא כתיב בהו והשורף וכו' ופר כהן משיח ופר העדה יליף בסוף פרק כל הזבחים שנתערבו מדכתיב גבי פר ושעיר של יוה\"כ והשורף אותה יכבס בגדיו וכתיב לעיל מיניה ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת מה תלמוד לומר חטאת חטאת תרי זימני שלא למדנו אלא לפר ושעיר של יוה\"כ שמטמאין בגדים שאר נשרפין מנין תלמוד לומר חטאת חטאת דברי רבי יהודה ורבי מאיר יליף מדכתיב בהאי קרא אשר הובא את דמם לכפר מה תלמוד לומר לכפר לימד על המתכפרין הפנימיים שמטמאין בגדים והיינו כשנעשו כמצותן כדתנן פרק טבול יום בזמן שהם נשרפין כמצותן בבית הדשן מטמאין בגדים ואם אינם נשרפים כמצותן בבית הבירה אינם מטמאים בגדים דהשורף אותם משמע כמצותן והנושא פרים ושעירים הנשרפים להוציאן לבית הדשן לשורפן טמא ומטמא בגדים דין תורה כדתנן התם פרק טבול יום ובמשלח שעיר לעזאזל כתיב נמי יכבס בגדיו כל זמן שמתעסק בשילוחו."
+            ],
+            [
+                "<b>מאימתי </b> מטמא בגדים הנושא פרים ושעירים הנשרפים משיצאו חוץ לחומת העזרה כדתנן פ' טבול יום וילפי' בגמ' ובפ' ב' שעירי דמטמא חוץ לחומת העזרה דת\"ר לכולן הוא אומר חוץ לג' מחנות דפר העד' ופר כהן משיח מקום שריפתן חוץ לשלש מחנות כדכתיב והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה גבי פר כהן משיח והיינו חוץ לג' מחנות משום דכתיב בפר העדה אחריו מחוץ למחנה שלא היה צריך לומר שהרי כבר נאמר בו כאשר שרף את הפר הראשון ומה תלמוד לומר מחוץ למחנה ליתן לו מחנה שניה וכשהוא אומר אל מחוץ למחנה בדשן דכתיב בתחלת צו את אהרן והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור שאין תלמוד לומר דאנא ידענא דאל מחוץ למחנה מוציאין אותה כדכתיב בקרא קמא דפר כהן משיח והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה אל מקום טהור אל שפך הדשן הא משמע דשפך דשן המזבח הוא מחוץ למחנה ואם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה גבי דשן ליתן מחנה שלישית לשריפת פרים וגבי פר ושעיר של יוה\"כ כתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפן דמשמע דשורפין חוץ לעזרה מיד בהר הבית והלא אף אלו פנימיים ואייתי' לכולהו בריבויא דחטאת חטאת כי הדדי כדאמרינן לעיל ואם כן למה נאמר אל מחוץ למחנה גבי פר ושעיר של יוה\"כ לומר לך כיון שיצא חוץ למחנה א' מטמא בגדים דכתיב בקרא בתר מחוץ למחנה והשורף אותם יכבס בגדיו וגו'. נשאום במוטות ויצאו מקצת הנושאין אותם שיצאו לבד מטמאין בגדים כדתנן במתני' פרק טבול יום דהא אינהו הוי חוץ למחנה. יצאו וחזרו לעזרה הנושאן בעזרה טהור עד שיצא דבעי' ואחר יבא אל המחנה וכל כמה דלא נפיק לא קרינא ביה ואחר יבא וכיון דלא קרינא ביה ואחר יבא לא קרינא ביה יכבס בגדיו כדאיתא התם פר' טבול יום היה מושכם מבחוץ מאחר שחזרו הוי ספק שם בעיא דרבי אלעזר מי אמרינן כיון שיצאו חוץ מן העזרה כל המתעסקים בהם טמאים אף על גב דהדור או דילמא כיון דהדור הדור ועד דהדרי ונפקי לא מטמאו ולא איפשיטא בעיין."
+            ],
+            [
+                "<b>ומאימתי </b> מטמא בגדים המשלח את השעיר משיצא חוץ לחומת ירושלם עד שעת דחייתו לעזאזל כדתניא פרק שני שעירי המשלח מטמא בגדים ואין השולח את המשלח מטמא בגדים דהיינו המלוים אותן מירושלם יכול משיצא חוץ לחומת העזרה תלמוד לומר המשלח יכול עד שיגיע לצוק ת\"ל והמשלח משעה ששלחו כבר לצד המדבר והיינו משיצא מחומת ירושלם ואחר שדחהו אם נגע בכלים ובבגדים טהורים דמטומאת בגדים היינו בשעת חיבורו כדאמרי' לעיל אבל בשכבר דחהו לא."
+            ],
+            [
+                "<b>הנוגע </b> בפרים ובשעירים הנשרפים עצמם אפי' אחר שיצאו בין אדם בין כלים בין אוכלין בין משקין הכל טהור ובפרק טבול יום תניא גבי כולהו והם עצמם אינם מטמאים בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים פרה ופרים מטמאים אוכלים ומשקים שעיר המשתלח אינו מטמא אוכלין ומשקין מפני שהוא חי וכן איתא נמי בתוספתא רבי שמעון אומר פרה מטמאה אוכלין ומשקין שהיתה לה שעת הכושר פרים אין מטמאין אוכלין וכו' שלא היתה להן שעת הכושר ותימא הוא אם פסק כרבי שמעון לגבי חכמים דלעיל גבי פרה כתיב דהיא עצמה אינה מטמאה אדם וכלים הא אוכלין ומשקין מטמאין ותלמודא לא מייתי לה בגופה דבריתא דרבי שמעון סוף פרק טבול יום ובמתני' דפרה פרק ח' נמי תנן פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אינם מטמאין בגדים וכו' משמע דכי הדדי נינהו וצריך עיון ובפי' המשנה כתב הרב דפרים ושעירים הנשרפים מטמאין אוכלין ומשקין כחכמים דתוספתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת אין ממלאין אותן אלא בכלי מן המעיינות הנובעין או מן הנהרות המושכין דכתיב ונתן עליו מים חיים אל כלי ותניא בספרי ונתן עליו מים חיים במי מעיין הכתוב מדבר או אינו אלא במים שהם חיים לעולם כדכתיב וימצאו שם באר מים חיים תלמוד לומר ונתן עליו מים חיים במי מעיין הכתוב מדבר ונהרות המושכין הוו נמי מי מעיין."
+            ],
+            [
+                "<b>הכל </b> כשרין למלאת ולקדש חוץ מחרש שוטה וקטן כדתנן פרק ה' לרבנן דרבי יהודה ומייתי לה פרק קמא דערכין וקאמר דלרבנן הכל לאיתויי אשה דכשרה לקדש דהיינו עירוב אפר במים ואמרינן פרק טרף בקלפי ואסף איש טהור והניח איש להכשיר את הזר משום דלעיל מיניה איירי בכהן כתיב הכא איש להכשיר את הזר טהור להכשיר את האשה דאי למעוטי טמא פשיטא דחטאת קרייה רחמנא והניח מי שיש בו דעה להניח יצאו חרש שוטה וקטן וכתיב בתריה ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת זו היא עבודה של אחר אסיפה וכתיב ולקחו אותם שנאמרו באסיפת האפר דפסולים פסולים נמי לקדש והנך דאכשרי לך באסיפה זר ואשה אכשרי לך בקידוש והא דלא כתיב ולקח לשון יחיד כדכתיב לעיל ואסף והניח דאי הוה כתיב ולקח ונתן הוה אמינא עד דשקיל חד העפר והוא עצמו יתנהו על המים כתיב ולקחו דאפילו תרי ואי כתב ולקחו ונתנו הוה אמינא עד דשקלי תרי ויהבי תרי כתב רחמנא ולקחו ונתן דאפילו שקלי תרי ויהב חד ומילוי נמי בעי' שיהא בו דעה ולא חרש שוטה וקטן דבהאי קרא כתיב נמי מילוי כדכתיב ונתן עליו מים חיים. ואין ממלאין ואין מקדשין אלא בכלי כדתנן פרק קמא דידים וכתיב אל כלי ואין מזין אלא מכלי פ\"ק דידים ופרק ה' דפרה וכתיב בתר כלי וטבל והזה דמשמע מן הכלי והמילוי והקידוש כשרין בלילה דדוקא הזאה הוא דבעינן יום כדכתיב והזה הטהור על הטמא ביום השביעי וטבילת אזוב איתקש להזאה כדכתיב פרק הקורא את המגילה ופי' ריב\"א בעל טבילת אזוב הוא משום דקתני לא טובלין ולא מזין טבילה ברישא ורש\"י פי' טבילה דטמא דכתיב ורחץ במים בסיפיה דקרא."
+            ],
+            [
+                "<b>בכל </b> הכלים ממלאין ומקדשין ומזין אפילו כלי גללים וכו' דתניא בספרי מים חיים אל כלי מגיד שעשה בה כל הכלים ככלי חרס דהוי אמינא כלי חרס דוקא בסוטה דמיא ועפר מקדשים נמי בה וכתיב בה כלי חרש להכי כתיב אל כלי להגיד שעשה כל הכלים ככלי חרש דנראה אי זה כלי שיהיה דלא כתיב הכלי אבל לא בדופן הכלי וכו' כדתנן פרק ה' דפרה דכלי מיהא בעינן והני לאו כלי נינהו וביצת היוצרים הוי כלי אדמה וכשר כתנא קמא דרבי יוסי במתניתין וביצת תרנגולת לא הוי כלי כחכמים דפליגי ארבי יהודה במתני'. שולי הכלים ומגופה שתקנם הוו כלי כדתניא בתוספתא ביצת הנעמית כשרה לקדש כדתניא בתוספתא וכל שכן למילוי והזאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> שחברו בארץ או בסלע אפילו חברו בסיד מקדשין ומזין ממנו כדתנן במתניתין פרק ה' וטעמא דהוי תלוש ולבסוף חברו דהוי כתלוש מדאוריתא. עשה טיט עטרה סביב לכלי והמים צפין אם נוטלת העטרה עם הכלי הוי העטרה ככלי אדמה וכשר כדתנן התם אם היה בריאה כדי שינטל עמה כשר."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש שניקב בכונס משקה אין ממלאין ואין מקדשין בו כדאיתא סוף פרק המצניע במימרא דרבא דחמש מדות בכלי חרס וכו' ניקב בכונס משקה בטל לו מתורת כלי לענין מי חטאת. ניקב מלמטה וסתמו בסמרטוט פסול מן הצד כשר כדתנן פ\"ה דפרה וטעמא לפי שהם נחים בהקף כלי שהנקב היה מן הצד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הזולף </b> מים מן המעיין שלא על ידי כלי פסולין אף על פי שנתנן אחר כך בכלי כדתנן פרק ו' זילף את המים וכו' בתוספ' זילף בידיו וכו' פסולין שלא נתמלאו בכלי דכתיב מים חיים אל כלי שינטלו בכלי ממקום חיותן זה הכלל אם סייע שיתמלאו המים בדבר המקבל טומאה פסולין ואם לאו כשרים דכתי' מקוה מים יהיה טהור ודרשי' בפ' שני דזבחים הוייתן על ידי טהרה דאף על גב דהאי קרא גבי מקוה כתיב ילפינן מיניה כל הויות דהכי משמע הוייתן של מים המטהרים על ידי טהרה תהא כלומר בדבר שאינו מקבל טומאה. המפנה את המעיין לתוך הגת או לתוך הגבא שם במשנה פסולין לקדש מהן מי חטאת שלא נתמלאו בכלי דגת וגבא לאו כלי נינהו ונעשו מי מקוה דצריך שתהיה לקיחת המים מן המעיין תחלה בכלי דכתיב מים חיים אל כלי. הים הגדול כמקוה כדתנן פרק ה' ואפי' לר' יוסי פסולין לתורת מים חיים דהכתוב קראה מקוה ונהרות פסולין כדתניא בתוספתא פרק ט' ובמשנה פרק ח' מי קרמיון וכו' שהם נהרות שבארץ ישראל פסולין מפני שהם מי בצים עפר וטיט מעורב בהם וכתיב מים חיים אל כלי והכא איכא חציצה בין מים לכלי ושאר הימים כמעיין כשאינם זוחלין אבל זוחלין פסולים כדתנן במתניתין פרק ח' ופי' הרב ז\"ל בפי' המשנה שמושכים אפילו (הכי) נובעים אינם נקראים מים חיים והר\"ש ז\"ל כתב ושמא משום דיש להם שם לווי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מים </b> מלוחים או פושרים ומכזבין פסולין מפני שהן מי תערובת כדתנן התם וכיון דמעורבים מיני פסולים בכשרים לאו מים חיים מיקרו אבל שתיהם כשרים מים חיים איקרו. מים שנשתנו מחמת עצמן כשרים כדתנן התם דאכתי מים חיים היו ונעשו עכורין על ידי חרסים או אדמה אין צריך להמתין עד שיצלו כר' עקיבא דפליג ארבי ישמעאל במתני' נפל לתוכה שטף מי גשמים ימתין עד שיצלו דהכל מודים דצריך להמתין עד שיחזרו לכמות שהיו כדתניא בתוספתא משום דמים מתערבים טפי מחרסיה ואדמה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אמת </b> המים הבאה מרחוק מן המעיין בלי הפסק כשרה כדתנן במתני' לת\"ק דרבי יהודה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המלאכה </b> פוסלת במים קודם שיתקדשו ואינה פוסלת בהזאה כדתנן סוף פרק ד' במים מנין תלמוד לומר והיתה לעדת בני ישראל למשמרת למי נדה משמע דצריכים המים שמירה יכול אפילו אחר שקדשו בכלי תלמוד לומר למי נדה כבר הם למי נדה וקדשו היינו שהטילו בהם את האפר ובתוספת' נמי תניא דהזאה אין מלאכה פוסלת בה."
+            ],
+            [
+                "<b>השכר </b> פוסל בקידוש ובהזייה ואינו פוסל במילוי כדתנן בבכורות פרק עד כמה הנוטל שכרו להזות ולקדש מימיו מי מערה אפרו אפר מקלה ובגמר' צריך ממתני' דקידושין דמקדש במי חטאת ובאפר חטאת דמקודשת ומוקי מתני' דקידושין בשכר הבאה ומילוי דאגר טרחיה שקיל ומתניתין דהכא בהזאה וקידוש כדתנן להזות ולקדש וכיון דהיא היא הכשר מצוה לא שקיל ואם היה כהן ומטמאו לאכול מתרומתו שמאכילו וזקן מרכיבו על החמור שם במשנה ובגמרא דלאו מידי קא מרוח אלא כנגד מה שמפסיד דמילתא דטריחא הוא ורחמנא לא רמיא עליה ושרי למשקל אבל שכר הזאה וקידוש דליכא טירחא שכר מצוה הוא נוטל והתורה אמרה ראה למדתי אתכם וגו' כאשר צוני וגו' מה אני בחנם אף אתה בחנם כך כתב רש\"י ז\"ל סוף פרק האיש מקדש וכתבו בתוספות דלא שמעינן מהאי קרא היכא דעבד בשכר דלא מהני אלא אסמכה בעלמא הוא דלא מהני אפילו בדיעבד."
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא </b> בא' ידו ועושה מלאכה בשניה או ממלא לו ולאחר או לב' כאחת שניהם פסולין כדתנן התם שהמלאכה פוסלת המילוי בין לו בין לאחר דמילוי האחר פוסל את חברו במלאכה. הממלא לאחרים אפילו אלף חביות זו אחר זו כשרים ולעצמו חבית אחר חבית לקדשן קידוש א' בכלי' כולן כשרים שהכל מילוי א' הוא אבל נתכוון לקדש כל חבית בפני עצמה אין כשרה אלא אחרונה שמילוי השני' פוסל הראשונה ושלישית שניה וכן כולן לבד האחרונה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חמשה </b> שמלאו חמש חביות לקדשם חמש קידושי' ונמלכו לערבן ולקדשן קידוש אחד או איפכא כולן כשרים כדתנן במתניתין ריש פרק ז' שלא נתעסק הממלא במילוי אחר אבל יחיד שמלא חמש לקדש חמש ונמלך לקדשן קידוש אחד אין כשר אלא אחרון דפסל את כולם משום מלאכה כדכתיב לעיל מלאן לקדשן קידוש א' ונמלך לקדשן חמשה אין כשר אלא זה שקידש ראשון כדתנן התם וקידוש ראשון חשיב מלאכה לאחרים שהיו ממולאים כבר ולא ניתן לתוכן אפר ומלאכה פוסלת עד שיתן את האפר כדילפינן לעיל. וכן אמר לאחד קדש לך את אלו אין כשר אלא ראשון כדתנן התם ואמלאן לקדשן קידוש אחד קאי וכיון שנתן לו נעשו שלו וכאלו מלאן הוא והקידוש שקידש ראשון חשיב מלאכה לפסול האחרים אמר קדש לי את אלו כולן כשרים כדתנן התם דממלא לא עשה מלאכה דלקידוש א' מלאן והמקדש אין המים שלו שיפסלו האחרים על ידו."
+            ],
+            [
+                "<b>הממלא </b> מים לצרכיו ולחטאת ממלא את של צרכו קודם וקושרו לאחוריו כדתנן במתניתין פרק ו' קושרו באכולי ואחר כך ממלא את של חטאת כדי שלא יתעסק במלאכה אחר המילוי ואם מילא של צרכיו אחר כך פסול מטעם מלאכה ותנן נמי התם נותן לו את שלו לאחוריו ואת של חטאת לפניו ואם נתן של חטאת לאחוריו פסול דכתיב למשמרת למי נדה בזמן שהם שמורים הם מי נדה ושמירה מעליא לא הוי אלא לפניו ואם היה כל מה שמלא לחטאת לפניו ולאחריו כשר מפני שאי אפשר בלאו הכי כיון שהכל הוא לחטאת וכדגרסי' התם במתני' מפני שאי אפשר. שנים שהיו ממלאים כל אחד לעצמו אם הגביהו זה על זה או נטל קוץ זה מזה בקידוש אחד כשרה בשני קידושין פסול אותו שעשה מלאכה עם חברו כדתנן התם במתניתין כתנא קמא דרבי יוסי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שואל </b> חבל למלאת ואחר כך חזר החבל לבעליו כדרכו מימיו כשרים ואם יצא מן הדרך לתתה פסולין משום מלאכה כדתנן התם וכדתניא התם בתוספתא פרק ז' הממלא וקבץ אחר כך החבל על ידו דהיינו כננו דמתני' פסל משום מלאכה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הממלא </b> והצניעה או שכפה על פיה על מנת לנגבה שצריך עדין למלאת בה לצורך קידוש זה כשר המילוי אבל נגבה לצורך הקידוש חשיב מלאכה ופסיל המילוי וכדתנן התם וכן מפנה חרסים מן השוקה שתחזיק מים הרבה כשרים דלא חשיב פינוי זה מלאכה ואם בשעה שהוא זולף את המים לכלי פינן חשיב מלאכה ופסולין כדתנן נמי התם. הממלא דלי לשתות ונמלך לחטאת משהגיע דלי למים מערה וצריך לנגב משום דלא יתערבו מים שמלא לעצמו עם מים של קידוש וכדתניא בפ\"ה בתוספתא. שלשל הדלי ונפסק החבל אם עד שלא הגיע הדלי במים חשב עליו למי חטאת אינו צריך לנגב כדתניא נמי התם מערה וצריך לנגב רשב\"ג אומר אין צריך לערות והרב ז\"ל נראה שהיה גורס ואין צריך לנגב. מים שמלאן לחטאת וחשב עליהן לשתות משיטה הכלי פסל כרבי יהושע פרק תשיעי דקאמר בשיטה ואם הם מקדשין כבר כשישתה תנן התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מי </b> שהיה מימיו על כתפו ועמד והורה הוראה וכו' זה הכלל כל שהוא משום מלאכה בין עמד בין לא עמד פסול אם אינו מצורך הולכת המים שאינו משום מלאכה אם לא עמד כשר ואם עמד פסול כדאמ' ר' יהודה ספ\"ז וטעמא דעמד פסול אף על גב דליכא משום מלאכה בהוראה משום היסח הדעת כדא' פרק הניזקין דנפסלין בהיסח הדעת דלמשמרת למי נדה כתיב שצריכות שימור תמיד ומהאי טעמא נמי פסול בה איזה מלאכה שתהיה אף על גב דלא חשיבי מלאכה במשכן ובדוכתיה אחריני. וכן היה מהלך במים ופרץ על מנת לגדור או אכל על מנת לקצור או היה האוכל והותיר וזרק מה שהותיר ואין לו צורך בו כשרים ואם גדר מה שחשב או הקצה שעשה גרוגרות או שזרק מה שהותיר שלא יאבדו הפירות בכולן פסול כדתנן התם דחשיבה מלאכה. מסר מי חטאת לשומר לא נפסלו המים במלאכת הבעלים אלא במלאכה שעושה השומר כדתנן התם פ\"ז במתניתין דהמוסר מימיו לטמא פסולין לטהור כשרים אף על פי שעשו הבעלים מלאכה. היו שני שומרים ועשה אחד מהם מלאכה המים כשרים בשמירת השני וכן חזר הראשון לשמור והשני עשה מלאכה המים כשרים עד שיעשו כל השומרים מלאכה בבת אחת כדתנן ריש פרק א'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המקדש </b> באחת ידו ועשה מלאכה בשניה אם לעצמו קדש פסול שעשה מלאכה קודם קידוש ואם לחברו כשרים שאין זה פוסל מימיו של חברו במלאכה שעשה דלא הוה שומר וקידוש נמי אינו נפסל במלאכה. קדש לעצמו ולאחר בבת אחת שנפסלו מימיו בקידוש חבירו דהוי מלאכה קודם שנתקדשו מימיו ואם קדש לשנים כאחת כשרים דאין מלאכה פוסלת מי אחרים שלא היה שומר ואין המים שלו וכדתנן פ\"ז. הממלא לעצמו משתי ידיו כאחת בקידוש א' פסול בשתי קידושין כשר וקידוש מב' ידיו כאחת הוי איפכא דבקידוש א' כשר וכדתניא בתוספתא פ\"ז וטעמא דקידוש אחד פסול כלומר שלא קדיש את אחת מן החביות דאיגלאי מילתא דהאחרת לא נתמלאת לקידוש ולהכי פוסלת חברתה בשתי קידושין שנתקדשו החביות כשר וכגון שקדשן שתיהן בקידוש אחת כך פי' הרא\"ש ז\"ל פ\"ז דפרה ופירש נמי כגוונא אחריתי מילא וקידוש בשתי ידיו כאחת לעצמו שניהם פסולים לאחר בקידוש אחד כשר כדתניא נמי התם ומפרש לה הר\"ש ז\"ל התם לתוס' כולה זה הכלל כל מילוי שנעשה עמו מלאכה פסל וכל שמלא כהלכתו ועשה מלאכה קודם שיתן את האפר אם המים שלו פסולין ושלאחר כשרים וכל דבר שבידו נעשה מלאכה פסל וכל שאין בידו ועשה מלאכה אם אין שומר פסל כדתניא נמי בהדיא בתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>קדש </b> לי ואקדש לך הראשון כשר כדתנן במתניתין התם משום דלא נעשה מלאכה עד שנתקדשו אבל השני פסול שהראשון פסלם במה שקידש מימי השני קודם שנתקדשו מימיו מלא לי ואמלא לך אחרון כשר כדתנן התם משום דאין מלאכה פוסלת לאחר קידוש כדפי' הר\"ש ז\"ל מלא לי ואקדש לך שניהם פסולים כדתנן נמי התם מילוי פסול משום משיכה וקידוש משום שכר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ההולך </b> לקדש ועשה צורך נטילת האפר כשר ומה שאינו צורך נתינת האפר כמו אם כסה כלי האפר אחר שנטל ממנו אפר פסול המים ולתוך ידו כשר כדתנן במתניתין פ\"ו ובתוס' משום מלאכה והר\"ש ז\"ל פי' הא דתנן זקפה בארץ פסול האפר כדכתיב למשמרת לתוך ידו כשר דאפשר לשומרו בידו ולמשמרת הוא נטל את האפר והחזיר ממנה שהיתה מרובה כשר דלאו מלאכה הוא נטל ממנה מעל המים לקדש מים אחרים כשר כדתניא התם בתוס' קירסם עלי זית לנענע האפר להוציאו מן השפופרת כשר המילוי דהיינו המים דלא חשיב מלאכה ואם בשביל שיכנס האפר בכלי כשר כדתניא התם בתוספתא והר\"ש ז\"ל פי' ואם בשביל שתחזיק השפופרת אפר הרבה סיבב העלים סביב פי השפופרת ראשן בפני' ורובן בחוץ והכניס אפר עד למעלה בעלים פסול המילוי דחשיבה מלאכה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> מקדשין המים באפר הפרה נותן אפר על המים ואם נתן אפר בתחלה פסל דתנן פ\"ק דתמורה אין מי חטאת עושין מי חטאת אלא עם מתן האפר דבשעה שנותן את האפר נעשין מי חטאת הלכך בעינן שיהו מים תחלה בכלי ואחר כך אפר אבל נתן אפר תחילה פסול דהא עם מתן אפר לעשות מי חטאת לא היו שם מים ותו לא עבדי מי חטאת ואמרינן בגמרא דלא כרבי שמעון דמכשיר נתן אפר ברישא משום דכתיבי תרי קראי ונתן עליו מים אלמא אפר ברישא והדר כתיב מים חיים אל כלי ראשונה המים יהיו נתונין אל כלי ולא אל [האפר] הא כיצד רצה אפר למעלה רצה אפר למטה ות\"ק אמר קרא דסיפא דוקא דכתיב מים חיים אל כלי ורישא דקרא דכתיב ונתן עליו לאו למימרא דאם הקדים אפר כשר אלא להזהר שלאחר שיתן האפר למים יערבם באצבעו יפה ויחזר המים שתחתיו עליו ואמר מאי חזית דסיפיה דקרא דוקא דילמא דרישיא דקרא דוקא דמצינו בכל מקום כגון בסוטה עפר למעלה שהוא מכשיר את המים לבדוק והוי למעלה כדכתיב ומן העפר אשר יהיה וכו' ונתן אל המים אף כאן מכשיר למעלה הילכך ע\"כ סיפיה דקרא לגופיה ורישא לדרשא דעירוב."
+            ],
+            [
+                "<b>המקדש </b> צריך שיתכוין ויתן האפר בידו על המים דבעינן כוונת קידוש ומילוי והזאה אבל אם נפל האפר מן הכלי שיש בו האפר למים פסול כדתנן בפרה פ\"ו דנפל מן השפופרת לשוקת פסול וברישא דמתניתין נמי תנן נפל על ידו או על צד הכלי ואחר כך נפל לשוקת פסול וטעמא משום דבעינן מכח אדם לשוקת דולקחו ונתן כדא' פ' לולב הגזול."
+            ],
+            [
+                "<b>קדש </b> פחות מכדי הזאה בכלי זה וכן בכלי שני לא נתקדשו דהזאה צריכה שיעור במנא כדתניא פ\"ק דנדה כמה יהיו במים ויהא בהם כדי הזאה כדי שיטבול ראשי גבעולים ויזה וכו' וילפינן התם דמזה היינו נושא וליכתוב נושא קמ\"ל דעד דדרי שיעור הזאה לא מטמא נושא משמע דהזאה צריכה שיעור בכלי כדאמרי'. היה האפר צף על פני המים וכנס ממנו וקדש מים אחרים הרי אלו מקודשי' וכל שנגע כבר במים אין מקדשין בו פעם שניה כחכמי' דפליגי אר' מאיר ורבי שמעון במתניתין פ\"ו דפרה וטעמא דכיון שנגעו במים הרי הן מי חטאת ואין עושין מי חטאת אחרת כדאמ' לעיל ונשבה הרוח את האפר על גבי המים אינו מנגבו ומקדש בו ובתוספתא תניא מנגבו ומקדש בו וכתב הר\"ש ז\"ל פ\"ו דפרה דבהא מודה רבנן דאין קידוש הרוח קידוש דבעי' כוונה בקידו' והרב ז\"ל דייק לישנא דמתניתין דקתני וחכמים אומרים כל שנגע במים אין מקדשין בו דמשמע דלא שנה בכונה או שלא בכוונה אף על גב דשלא בכוונה לא מקדשי מים כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> קטן שהיה בתוך כלי גדול ומלאים מים כיון שנתן האפר במים שבגדול נתקדשו גם המים שבקטן אף על פי שפיו צר כיון שכל המים מעורבין וכדתנן פרק ששי המקדש בשוקת והטפי בתוכה ואף על פי שפיו צר כל שהוא המים שבתוכו מקודשין. היה ספוג בתוך המים שקדש המים שבספוג פסולין כדתנן נמי התם ופי' רש\"י פרק הוציאו לו דבשעת מילוי היה ספוג בשוקת ונפסלין מים הבלועים בספוג משום מים חיים אל כלי נפל ספוג לתוך מים מקודשים נוטלו וסוחטו לחוץ. שתי שקתות שבאבן אחד והיו נקובות בשפופרת או המים צפים על גביהם אפילו כקליפת השום כגון שכותל שביניהם נמוך משאר הכותלים כיון שקדש אחד מהם המים שבשניה מקודשין כדתנן פרק ה'. ב' אבנים או ב' עריבות או שוקת שנחלקה אין המים שביניהם מקודשין אלא א\"כ חברן בסיד שיכולות להנטל כאחת והוו כמו כלי כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מים </b> מקודשין שנתערב בהן מים כל שהוא אפילו מים שנתמלאו לקידוש הרי אלו פסולין וכן ירד לתוכן טל כמים דפליגי ארבי אליעזר בתרוייהו בריש פרק תשיעי דפרה משום דהזאה צריכה שיעור במנא כדאמר' לעיל ואין המים האחרות מצטרפות להזאה. נפל לתוכן משקין ומי פירות יערה וינגב כדתנן נמי התם ואם נפל דיו יבש או קומוס וקנקנתום אינו צריך לנגב כדתנן נמי התם דדבר הרושם הרי הוא נראה."
+            ],
+            [
+                "<b>המטביל </b> כלי לחטאת במים שאינם ראוים לקדש צריך לנגב דבעינן מים חיים ואחר כך יקדש בו הטבילו במים הראויים אינו צריך לנגב כדתנן פרק ה' אלא אם כן הטביל להכניס בו מים המקודשין כבר דאם נתערבו מים שאינם מקודשים במים המקודשי' פסולין כדאמר' לעיל. והקרוייה שהטבילוה אפילו במים הראוים אין אוספין בו מים המקודשין אפילו בנגוב דחיישינן שמא תפלוט ויתערבו במים מקודשין וכדתנן התם וכן אם נטמאת והטבילוה אין מקדשין בה שהמשקין הטמאין שנבלעין בה יחזרו ויתערבו במים שמקדשין בה כתנא קמא דרבי יהושע התם במתני' דקא סברי רבנן דמחמרי במים טמאים יותר מבמים שאין ראוין לקדש דמקדשין בה לכשתנגב וטבילה זו היינו מעלה בעלמא לחטאת ולא משום טומאה דחדשה היא קרוייה זו ולא נטמאת מעולם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מים </b> מקודשים שנפל לתוכן שקצים ורמשים ונתבקעו או נשתנו מראיהן פסולין כדתנן פרק ח' וחיפושים אפילו לא נתבקעו המים פסולין משום דהויא כשפופרת כדתנן נמי התם ולא גרע מנתערבו מים שאינם מקודשין דפסולין כדאמ' לעיל. מים מקודשין ששתה מהן בהמה פסולין אית דמפרשי משום היסח הדעת דכיון דנכנסו המים בפי הבהמה הסיח דעתו מהן וכשמקיאן פוסלות הראשונות דהיסח דעת פוסל מדכתיב למשמרת וכל העופות פוסלין חוץ מן היונה מפני שהיא מוצת ואינה מקיאה וכדתנן נמי התם וכל השרצים נמי אינם פוסלים כדתנן התם חוץ מן החולדה שמלקקת כדתנן התם והליחה יוצאת מפיה למים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת שנשתנו מראיהן מחמת עצמן כשרים מחמת עשן פסולים כדתניא בתוספתא פרק ט' דכל הפוסל במעיין פוסל במי חטאת הגלידו וחזרו ונימוחו בחמה כשרים באור פוסלים כדתני' נמי התם דכיון דבעי אור להמחותן הוי כשנשתנו מראיהן מחמת דבר אחר דפסולין."
+            ],
+            [
+                "<b>אפר </b> חטאת שנשתנו מראיו מחמת עצמן או מעשן כשר מחמת אבק או סיד פסול כדתניא נמי התם ועשן פוסל מראה המים ולא מראה האפר דאין העשן מתערב ומשנה האפר כמו המים ונתערב אפר מקלה באפר נמי הא אמרינן לעיל דפסול וכדתנן פרק ט'."
+            ],
+            [
+                "<b>חשב </b> לשתות מימי חטאת לא פסל עד שישתה ואם לא נגעה שפתו בכלי לא פסל כרבי יהושע דקתני במתני' פ\"ט עד שישתה משום משקה פיו המתערב במים ואם גרגר כשר כדתנן התם דליכא משקה פיו בחבית כלי."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת שהניחו מגולה בא ומצאו מכוסה פסולין דכיון דאדם כסהו שמא לא היה טהור לחטאת כדתנן פרק י\"א מכוסה ומצאו מגולה אם יכולה חולדה לשתות או שירד לו טל בלילה פסולין כדתנן התם ואם לאו כשרים דשמא אדם גלה או בהמה ואם תמצא לומר אדם שמא טהור היה."
+            ],
+            [
+                "<b>המוסר </b> המים לטמא לשומרן פסולין כדתנן פרק ט' דהוו בחזקת טומא' וב' שומרים אחד טמא ואחד טהור וחזר הטמא להיות טהור ושמר והטהור נטמא כשרים שהן ברשות הטהור ואם נטמאו שניהם כאחד פסולין כדתנן ריש פ\"ח:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הממלא </b> מים לקידוש אינו צריך להיות הוא עצמו מקדש ומזה אלא מקדש אחד ומזה אחד דהא אפילו בקידוש עצמו לא בעי דשקיל חד ויהיב הוא עצמו במים אלא אפילו תרי כדכתיב ולקחו לטמא כדא' פרק טרף בקלפי וכדאמרינן לעיל פרק ששי דאשה כשרה למלאות ולקדש אבל לא להזות ואם כן אם היא קדשה המים האיש מזה וכן ממלא אדם בכלי ומערה מכלי לכלי ומקדש בכלי אחר ומערה מים המוקדשים מכלי לכלי ומזה מכלי אחר דהא לא קפיד קרא אלא אכלי."
+            ],
+            [
+                "<b>ממלא </b> אדם מים ומניחן אצלו בלא קידוש כל זמן שירצה ומוליכן למקום שירצה ונותן עליהם אפר בכל עת שירצה וכן המים המקודשים משהן אצלו כל זמן שירצה ומזה מהן ומוליכן למקום שירצה דכל זמן שלא נפסלו כשרין אפילו לזמן מרובה ואפילו הוליכן למקום רחוק דהא לא גזרו אלא על מי חטאת ואפר חטאת שלא יעבירם בנהר ובספינה ולא ישיטם וכדתנן פרק ט' ולא יזרקם לצד שני של נהר אבל עובר עד צוארו בהן כדתנן נמי התם וכן מעבירין נהר ובספינה כלים ומים שלא נתקדשו. ובים הגדול מעבירין אפילו מים המקודשים שלא גזרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה כדאמ' פ' במה אשה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המוליך </b> מים לקדשן או מים שנתקדשו לא יוליכם אלא לפניו כדכתיב למשמרת למי נדה בזמן שהן שמורין הן מי נדה ואם מילא שתי חביות ינתן אחת לאחוריו דאי אפשר בלאו הכי כדתנן פרק ז'."
+            ],
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת ששקלן אם הסיח דעתו פסולין ואם לאו כשרים דתניא בגיטין פרק הניזקין העושה מלאכה במי חטאת ובפרת חטאת פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דנפסלים במלאכה פרה דכתיב אשר לא עלה עליה עול ומי חטאת דכתיב למשמרת למי נדה ותניא בספרי למשמרת למי נדה כלומר שיהו משומרות לכך ולא לדבר אחר ומוקמינן לה ששקל בהם משקלות ופרכינן והאמר רבא שקל בהן משקלות כשרה לא קשיא הא בגופיה הא כנגדן ופריך בגופן מעשה קא עביד בהו ובדיני אדם נמי ליחייב אלא אידי ואידי כנגדן ולא קשיא הא דאסח דעתיה משמירתן ונפסלו בהיסח הדעת דלמשמרת למי נדה כתיב שצריכות שימור תמיד והא דרבא לא אסח דעתיה ונראה דמפרש הרב ז\"ל בכנגדן ששוקל אותם במשקל שכנגדן דלא איתעבי' מלאכה בגופן אלא ששקלן וכיון דלא אסח דעתיה לא פסלן ואם שקל דברים אחרים בהן פסלן אפילו לא הסיח דעתו מהן הואיל ועשאן משקולת פסלן והיינו דאמרינן בגופן שנעשה מעשה בגופן ובכנגדן שנשקלו במשקל שכנגדן ונראה דגרסינן במילתא דרבא ששקלן במשקלות ולא ששקל בהן משקלות. כל מעשה פרה בין אדם בין כלים כשרי' בטבול יום כדילפינן לעיל וכל שכן מי שהעריב שמשו אלא מפני הצדוקים משתמשין הכל בטבול יום כדאמרי' לעיל. הכל כשרין להזות חוץ מאשה וטומטום ואנדרוגינוס וקטן שאין בו דעת כדתנן פרק בתרא דפרה ובפרק טרף לרבנן וטבל במים איש טהור איש ולא אשה טהור להכשיר את הקטן שיש בו דעת להזות וערל כשר להזות כדאמ' פרק הערל מימרא דר' אלעזר מידי דהוה אטבול יום דאסור בנגיעה דתרומה ומותר בפרה ערל שמותר בנגיעה דתרומה אינו דין שמותר בפרה ותניא כוותיה דרבי אלעזר כדאיתא התם קטן שיש בו דעת ואשה אחזה לו המים כשרה ואם אחזה בידו פסולה כדתנן נמי התם פרק בתרא דפרה משום דהוה ליה כאלו היא הזה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המזה </b> צריך כוונה לטהר כדכתיב והזה הטהור על הטמא לטהרו אבל זה שמזין עליו אין צריך כוונה התם מזין על האדם מדעתו ושלא מדעתו ונראה טעמא מידי דהוו בכלים שמזין עליהם אבל במזה בעינן דעת נתכוון להזות לפניו והזה לאחוריו או איפכא פסולה כדתנן התם משום דבעי' כוונה וכן נתכוון להזות לפניו והזה לצדדין מה שלפניו בלבד כשר. המזה אין צריך טבילה לכל הזיה כדאמרינן במתני' ישנה כדבסמוך ומזה מהזאה אחת על כמה בני אדם וכלים כדתנן התם משום דכולהו הוו בכלל טמא נתכוון על המקבל טומאה או על האדם והזה על שאינו מקבל או על הבהמה ישנה כדגרסינן התם במתני' לא ישנה כלומר אינו צריך להזות שניה ולהטביל אלא במים שנשארו באזוב יכול לחזור ולהזות על המקבל טומאה דאזלינן בתר כוונה והרי בשטבל להזות על דבר המקבל טומאה טבל אבל טבל על מנת להזות על דבר שאינו מקבל טומאה והזה על המקבל בלא כוונה הזאה זו פסולה שהיא בלא כוונה וישנה לטבול האזוב להזות על דבר המקבל טומאה כיון שלא קבל אותו קודם אלא להזות על דבר שאינו מקבל טומאה ובפרק קמא דיומא דרשינן לה מדכתיב והזה הטהור על הטמא דהוה מצי למיכתב עליו מאי על הטמא לדברים דמקבלים טומאה הוא דאתא דצריך לכוין בטבילה לדברים המקבלים טומאה והמים המנטפים מן האזוב בלי הזאה אפילו הטבילו לדבר שאינו מקבל טומאה כשרין אם נטפו בכלי וחזר והטביל בהן אזוב להזות על המקבל טומאה ונראה טעמא דכיון שהן מנטפין מעצמן בלי הזאה לא הוו בכלל מה שנטבל האזוב בכוונת דבר שאינו מקבל טומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת שנתמעטו טובל אפילו ראשי גבעולין ומזה ובלבד שלא יספג כדתנן התם פרק י\"ב ומדכתיב וטבל נפקא לן שלא יספג דהיינו שמקנח מצדי הכלי וכדדרשינן פרק קמא דמנחות גבי דם וטבל ולא יספג צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו ולא חיישי' מתוך שפיה צר שידחוק האזוב ויצאו מים מגוף האזוב ויתערבו במי חטאת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כיצד </b> מטהרין טמאי מת לוקח אדם טהור ג' קלחין של אזוב דכתיב ולקח אזוב וטבל במים וגו' וילפינן בג\"ש לקיחה לקיחה מאזוב דפסח מצרים דכתיב ביה ולקחתם אגודת אזוב מה להלן שלשה דאין אגודה פחות מג' אף כאן ג' וכדדרשינן בספרי ותנן נמי פי\"א דפרה מצות אזוב לוקחין ג' ובהם ג' גבעולים ומייתי לה פרק קמא דסוכה ואוקי לרבנן דר' יוסי דשלשה למצוה ולא לעכב וטובל ראשי גבעולין כדתנן פי\"ב כדי שיטבול ראשי גבעולין וגבעול הוא קנה האמצעי שהזרע בתוכו כקנבוס ופשתן וכיון דכתיב ולקח אזוב וטבל מסתמא ראשו הוא דטבל דהוא הגבעול ומתכוין ומזה על הטמא ביום הג' וביום הז' כדכתיב והזה הטהור על הטמא דהיינו כוונת הזאה על הטמא כדא' לעיל וכתיב ביום הג' וביום הז' אחר שתנץ החמה כדכתיב ביום ואם הזה משעלה עמוד השחר כשר דהא הוי יום וכדתנן פ\"ב דמגלה וכולם שעשו משעלה עמוד השחר כשר דכתיב מעלות השחר ועד צאת הכוכבים דכתיב והיה לנו הלילה משמר והיום מלאכה ואח\"כ טובל ביום ומעריב שמשו כדכתיב וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב ותניא בספרי שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזייה יצא ת\"ל וחטאו ביום ואח\"כ וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב טבל את האזוב בלילה והזה ביום ביום והזה בלילה פסולה כדתנן סוף פרה דתרוייהו בעינן ביום כדדרשינן ספ\"ב דמגלה לא טובלין ולא מזין אלא ביום דכתיב והזה הטהור על הטמא ביום ואיתקש טבילת אזוב להזאה דכתיב ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה ומים אלו מטמאין משום מי חטאת וכדתניא בשלהי תוספתא דפרה וכדתניא והנוגע במי הנדה וגו' ומזה מי הנדה וגו' כמו שיתבאר פט\"ו דמי חטאת שנוגע בהן שלא לצורך הזאה מטמאין. חבר שבא להזות מזין עליו מיד כיון שאמר שעברו עליו ג' ימים אבל ע\"ה לא מהימן מדרבנן כדתניא פרק חומר בקדש. מי שהוזה עליו בג' ולא הוזה בשביעי טובל בכל עת שירצה אח\"כ ומזין עליו ביום כדאמרינן פ' המפלת לר' יוסי בר' יהודה דלא אמרינן טבילה בזמנה מצוה דאע\"ג דאמרינן התם דב\"ש וב\"ה סברי דטבילה בזמנה מצוה ר' יוסי ברבי יהודה סבירא ליה דלא נחלקו ב\"ש וב\"ה בדבר זה וכמו שכתבו התוספות שם ופ\"ק דיומא וכי כתיב שלישי ושביעי היינו שלא יקדים אלא ישהא בין הזאה להזאתו ד' ימים ואם השהא יותר לית לן בה ויכול להזות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המתטמאין מקבלין הזאה כיצד זבים וזבות נדות ויולדות שנטמאו במת מזין עליהם ב\"ג ובשביעי כדתניא בסיפרי זוטא ובפרק דם חטאת נמי תניא דנדה מזין עליה וטהורה אם נטמאת במת מזין עליה לפני טבילת נדתה וטובלת לב' הטומאות בשביל האחת שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה וטהרה כשתטבול ובספרי זוטא מייתי קרא דהזה הטהור על הטמא. וכן הערל מקבל הזאה כדאיתא פרק הערל שכן מצינו באבותינו שקבלו הזאה מטומאת מת כשהם ערלן כדכתיב והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון ובההוא יומא דעשור לא מהילי משום חולשא דאורחא הזייה אימת עביד לטומאת מת שעליהם שרוב צבור טמאי מת היו שנטמאו באבותיהן שכל יוצאי מצרים מתו במדבר ומלו בניהם כדכתיב ואת בניהם הקים תחתם וגו' והיאך נטהרו לאכול פסחיהן אם לא קבלו הזאת ג' וז' לאו כשהן ערלים שכל אחד קבל הזאה בשלישי ושביעי שלו או כולם הזו עליהם יחד בעשור לחדש ובערב הפסח והיו להם ד' ימים כמשפט בין הזאה להזאה דאם לא היו מזין עד יום אחד עשר לאחר מילה נמצאת הזאת שניה דערב פסח מחוסרת זמן אלמא דערלים הזו עליהם ולא מצית למימר דלא עבוד פסח כלל דההיא שתא דהא כתיב ויעשו את הפסח ולא מצית למימר נמי דפסח הבא בטומאה היה דהא תניא בהדיא מלו וטבלו ועשו פסחיהן בטהרה."
+            ],
+            [
+                "<b>מצות </b> אזוב שלשה קלחים וכל קלח גבעול אחד כדילפינן לעיל ריש פרקין והיינו למצוה ולא לעכב ותניא בפרק קמא דסוכה אזוב שתחלתו שנים נמי כשר ואין תחלתו פסול עד שיהא כשיריו אחד כדאוקי התם בגמרא אלמא לרבנן ג' דקאמר למצוה אבל דיעבד שנים ואגדן כשר דלרבנן קריביה נמי אגודה נתפרדו גבעולין ונשרו העלין אפילו לא נשתייר מכל גבעול אלא כל שהוא כשר. קלח שיש בו ג' בדין מפסגו ואוגדן כדתנן פי\"א ואפילו לא פסגו ולא אגדו כשר כדתנן התם דאגודה דילפינן התם מאגודת אזוב דפסח לא הוי אלא למצוה. האזוב הקצר אוגדו בחוט על הכוש וכיוצא בו וטובל כדתנן פי\"ב דלקיחה ע\"י דבר אחר שמה לקיחה כדא' פ' לולב ואוחז באזוב ומזה דהזאה בעיא באזוב ספק אם הזה מן החוט פסולה דהזאה ודאי מן האזוב בעינן. אין מזין אלא בגבעולין ולא ביונקות ותמרות כדתנן פי\"א בתוספתא פי' דבגבעול דהוא קנה האמצעי שהזרע בו הוא דמשמע קרא דכתיב ולקח אזוב וטבל במים וגו' ומי שהוזה עליו ביונקים פטור אם נכנס למקדש כדתנן נמי התם לת\"ק דר' אליעזר דאמר אף לא על התמרות דכיון דיונקות הוו גבעולין שלא גמלו כדמפרש במתניתין אם נכנס למקדש בהזאת יונקות לא קרינא ביה את מקדש ה' טמא ואם לא הנצו כל עיקר והזה בהם ונכנס למקדש חייב. אזוב שהזה בו כשר לטהר בו את המצורע כדתנן התם פי\"א משום דלית ביה טומאה כל אזוב שיש לו שם לווי פסול כדתנן התם במתניתין דאזוב דקאמר קרא היינו סתם אזוב דאין לו שום לווי. של אשרה ושל עיר הנדחת ושל ע\"ז ושל תרומה טמאה פסול כדתניא בתוספתא ושל תרומה טהורה לא יזה ואם הזה כשר כדתניא נמי התם ובאשרה כתב ר\"ש דאיכא לאוקמי באשרה דמשה דמיכתת שיעורא דומיא דעיר הנדחת ושל ע\"ז נמי דכתב הרב היינו ע\"ז דישראל דאין לה ביטול עולמית."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אזוב </b> שלקטו לעצים ונפלו עליו משקין מנגבו והוא כשר להזאה וניגוב מיהא בעיא שלא יתערבו מים הפסולים בכשרים ואם לקטו לאוכלין אע\"פ שנגבו פסול כדתנן התם פי\"ח משום דעלול לקבל טומאה לקטו לחטאת הוי כנלקט לעצים כרבי יהודה וכרבי יוסי ורבי שמעון דפליגי ארבי מאיר במתניתין:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אדם </b> שנטמא והזה עליו כיון שנגע כל שהוא ממי הנדה על מקום מעור בשרו עלתה לו הזאה דכתיב והזה הטהור על הטמא וכיון שנגע בבשרו טהור ולשונו פלוגתא דרבי ורבנן פ\"ק דקידושין דרבנן סברי וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים בעיא חיטוי שיפול על מקום הראוי לרחיצה דהיינו טבילה ובטבילה כתיב ורחץ בשרו במים מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי לאפוקי לשון וכן בכלי שנגע במקצתו מי הנדה עלתה לו הזאה כדכתיב ועל כל הכלים דמשמע בכל מקום שנגע בו. ובעיא הזאה מהזאת המזה ולא ממה שנטף על אחר שהזה כדכתיב והזה הטהור על הטמא דמשמע שהמזה מזה מן האזוב ממש על הטמא ולא שהזה על אחת ונטף ממנו על אחר שבצדו ואם נסתפק אם הזה ממש על שני כלים או אם נמצא מחברו פסולה דספקא דאוריתא הוא וכדתנן פרה פי\"ב דהזאתו פסולה דבעיא הזאה ודאי מן האזוב. וכן במחט הנתונה על החרש ספק מן החרש נמצה עליה הזאתו פסולה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים </b> המפוצלים במסניות ואיזמל בשעת מלאכה חיבור לטומאה ולהזייה שלא בשעת מלאכה אינו חיבור כלל ומדרבנן הוי חיבור לטומאה ולא להזייה כדתניא בפרק במה בהמה ואמר רבא דבר תורה בשעת מלאכה חיבור לטומאה ולהזאה ושלא בשעת מלאכה אינו חיבור וטעמא כיון שמשמשין שניהם תשמיש אחת וצריכים זה לזה בשעת מלאכה ושלא בשעת מלאכה כיון שאין משמשין ואין צריכים להיות מחוברים זה לזה ולהכי לא הוו חיבור."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> בגדים או יריעות שתפרן הם חיבור לטומאה ולהזאה ואפילו מדרבנן. ושלל הכובסין ובגד התפור מכלאים אינן חיבור להזאה והן חיבור לטומאה כדתנן בפרה פי\"ב ומייתי לה פרק במה בהמה והיינו מדרבנן דמדאורייתא אינו חיבור כלל כיון שעומד להתיר וכן שאר הכלים שהזכיר הרב ז\"ל תנן להו התם במתניתין וכן המחבר ג' כסתות וכו' הוו חיבור לטומאה לבד. חלוק אחד וטלית וקלובקרין הוי חיבור כל אחת אף על פי שהוא רחב וארוך כיסוי המחם המחובר בשלשלת הזה על המיחם טהר הכל לב\"ה פרק בתרא דפרה. הזוג והענבל חיבור לכל כדתנן התם ומייתי לה פרק במה אשה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכוש </b> והצינורא והפיקא הזה על אחת משלשתן טהור הכל ושל פשתן אפילו לכתחלה וכדתנן במתניתין התם דהוו חיבור. עור של עריסה המחובר לפיקוס חיבור לכל כדתנן נמי התם. ומלבן של מטות אינו חיבור כלל כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ידות </b> הכלים כנצב הסכין שהברזל נכנס בנצב הנקוב חיבור לכלי אבל עץ נכנס בברזל כחנית אינו חיבור להזאה דלא כרבי יוחנן בן נורי דקאמר במתניתין אף החרוקות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מעלות </b> יתרות שעשו בטהרת הפרה מייתי להו פרק ב' חגיגה משום דהקלו לעשותה במעורבי שמש כדאמ' לעיל ומקדש מי חטאת לא ינעול את הסנדל פ\"ח דפרה ומי שנטמאו ידיו נטמא גופו לחטאת פי\"ב והטעון טבילה אפילו מדרבנן מטמא מי חטאת ואפר ואת המזה במגע ובמשא כדתנן פי\"א ומטמא את האזוב ואת המים שאינם מקודשים ואת הכלים ריקן במגע כחכמים דפליגי אר' מאיר דקאמר במגע ובמשא וטמא שנגע במקצת אפר חטאת פסל את כולו כדתנן פ\"ח דעדיות העיד רבי שמעון בן בתירא על אפר חטאת וכו' ומייתי לה פרק חומר בקדש משמע דאפילו היא בכלי אין הכלי מצרפו מן התורה אלא מדרבנן מעלה בעלמא אף על גב שבכף מצרפו מדאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מונין ראשון ושני ושלישי לחטאת אלא אם נטמא אפילו יד אחד ונגע בחברו וחברו בחברו אפילו הן מאה כולן טמאים וכן בכלים כדתנן פי\"ב ומדרבנן. וכל הראוי ליתטמא במדרס הזב אף על פי שהוא טהור אם הנידו נטמא חומרא בעלמא וכן הניד האדם שאינו טהור לחטאת וכדתנן ריש פ\"י דפרה ובכלי הראוי לטמא טמא מת איכא ג' מחלוקות בדבר דחכמים אומרי' הטהור אינו מדף והטמא מדף וכן אם הסיט את השרץ ואת שכבת זרע כר' יהושע בתוספתא הטהור לחטאת שנגע בכלים של מעלה מן הזב כדתנן התם במתניתין. הטהור לחטאת שנגע במדף טמא ובת\"כ קרי מדף לעליונו של זב ונגע באוכלים ומשקים נמי דטמא לחטאת תנן לה נמי במתניתין והסיטן בידו דטהור כחכמים דפליגי אר' יהושע במתניתין ונגע בתנור בידו טמא שם במשנה וכל הני חומרא בעלמא בפרה כדתנן התם פרק עשירי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> נאמנים על החטאת כרבי יהודה בפ\"ה דפרה וכדתניא נמי בתוספתא וכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת ודרשינן כל ישראל ראויים לשמירה זו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נגע </b> שרץ בצד הכלי שיש בו אפר פרה לא טמאו אפילו מדרבנן אבל אם הניחו על גבי השרץ האפר טמא כחכמים דפליגי אר' אליעזר במתניתין וטעמייהו דמשום דמונח במקום טמא וכתיב גבי אפר והניח מחוץ למחנה במקום טהור ונראה דהוי דרשא גמורה דאע\"ג דאם הניחו על גבי דבר שאינו טמא אלא מדרבנן אמרינן נמי דטמא כדתנן נמי התם לרבנן דר' יוסי היינו משום דגזרינן טומאה דרבנן אטו טומאה דאוריתא וכן כלי חרש שיש בו אפר ונתון על ארובה של בית טמא נטמא האפר כדתניא בתוספתא ואין אפר חטאת ניצלת בצמיד פתיל וכדתניא בסיפרי במקום טהור שיהא מקומו טהור מכאן היה ר' אלעזר הקפר אומר קלל של חטאת שמוקף צמיד פתיל ונתון באהלי המת טמא דכתיב במקום טהור ואין זה מקום טהור וכדתנן פי\"א דפרה החטאת אינה ניצולת בצמיד פתיל ומים שאינם מקודשים ניצולים בצמיד פתיל. נטמאו הבעלים נטמאו בכל מקום שהם כדתניא בתוספ' דפרה פרק ששי דאם הוא באהל המת ומימיו בחוץ כשם שהוא טמא כך מימיו טמאים הוא מבחוץ ומימיו מבפנים כשם שהוא טהור כך מימיו טהורים והיינו כשמימיו אינם מקודשין כדאיתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הטהור </b> לחטאת שם במשנה פרק עשירי פשט ידו חוץ לתנור והלגין בתוכה ובו האסלי שהוא מוט שנותנין שני כדין בשני קצותיו וכן שני קללות ר' עקיבא מטהר וחכמים מטמאים. היה חוץ לתנור והעביר כלי שיש בו מי חטאת על גביו טהור כחכמים התם במתניתין וכלי ריקם ומים שאינם מקודשים תנן להו נמי התם וכן הזייה שעברה על גבי טומאה טהורה כדאמרינן פרק דם חטאת."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> של חטאת וכלי של קדש כל הני גווני דטומאה וטהרה תנן להו במתניתין וכן הני גווני דהיה כרוך בנייר והסיט ר' יהושע מטמא וחכמים מטהרים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> ספק הטומאות שטהורות לתרומה טהורות לחטאת ותלויות לתרומה נשפך לחטאת כמה שנעשה על גבן שהזה בהן תלויות כדתנא פי\"א ורפפות טהורות כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [
+                "<b>דבלה </b> של תרומה כביצה שנפלה למי חטאת המים טמאים מדרבנן והתרומה טמאה מדאוריתא דנגעה במי חטאת וחייבין באכילתה מיתה אם היא תרומה מדאוריתא (ופי') [אפילו] היתה פחות מכביצה דלא בעיא כביצה אלא לטמא המים וכדתנן במתניתין התם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצות קע\"ג </b> שיהיו מי חטאת מטהרים מטומאת מת ומטמא לטהור דכתיב והזה הטהור על הטמא וכתיב הנוגע במי הנדה יטמא הנוגע במי חטאת שלא לצורך הזאה בין אדם בין כלים טמא והנוגע לצורך הזאה טהור מק\"ו שהוא יטהר הטמא ואיך יטמא הוא בעצמו וכדתניא בתוספתא ובספרי ועוד דוהזה הטהור משמע שאינו מקבל טומאה על ידי הזאה. ואינו מטמא בגדים בשעת מגעו שלא לצורך דכתיב והנוגע במי הנדה יטמא עד הערב וטומאת מגען בכל שהוא כדכתיב סתמא מי הנדה ולא כתיב וכבס בגדיו ואם היה במים כדי הזייה מטמא בגדים בשעת מגע ומשא שלא לצורך דכתיב ומזה מי הנדה יכבס בגדיו ואמרינן בספרי מים שהן ראוין לנדה ולא מים שאין בהם כדי הזיה מה אני מקיים והנוגע במי הנדה ריבה מי חטאת שאין בהם כדי הזייה שמטמאים במגע אבל לא במשא דנוגע כתיב אבל מזה מי הנדה דהיינו שיש בהן כדי הזייה אף במשא דלא כתיב נוגע ולא נאמר מזה מי הנדה אלא לשיעור הזייה כדמשמע ומזה מי הנדה כלומר מי נדה שיעור הזאה ואמרינן פ\"ק דנדה מאי מזה נושא ולכתוב נושא קמ\"ל דעד דדרי כשיעור הזאה שהוא כדי שיטבול ראשי גבעולי אזוב במים כדאמר' לעיל. מי חטאת שעשו מצותן אין מטמאין כדתנן במתניתין שלהי מכלתין דפרה וטעמא דכיון שנעשה מצותן הרי אינם מי נדה וקרא כתיב ומזה מי הנדה והנוגע במי הנדה דמשמע בשעת הזאה ועל דבר שמקבל טומאה לפיכך מים השותתין והמנתזין מהזאת דבר שהוא מקבל טומאה טהורי' ומדבר שאינו מקבל טומא' טמאי' שלא עשו מצותן וכדתנן נמי התם מי חטאת שנפסלו מטמאין את הטהור לתרומה בידיו ובגופו והטהור להזאה אין מטמאין אותו אפילו נגע בידיו וכדתנן התם פרק ט' ואם נטמאו מטמאין לטהור לחטאת בנגיעת ידיו וכדתנן נמי התם והיינו מדרבנן דמדאוריתא אין אוכלים ומשקין מטמאים כלים ואדם. נפלו לתוכן מים פסולים לחטאת או מי פירות אזלינן בתר רובא לטמא במשא ואם הם מחצה על מחצה נמי מטמאים כדתניא בתוספתא פ\"ח דאזלינן לחומרא במחצה על מחצה וכדמסיים בה בין כך ובין כך פסול להזות מהן. אפר פרה שנתערב באפר מקלה הולכין אחר הרוב לטמא ואין מקדשין בו כדתנן התם פ\"ט ודלא כר' אליעזר דקאמר מקדשין בכולו וכתב הרב ז\"ל דאפילו רוב אפר מקלה מטמא במשא שהרי נושא אפר חטאת אפילו היא מעורבת דאינו כעירוב מים פסולים עם מי חטאת דאמרינן דאם רוב מי פירות אין מטמאין דמים במים מתערבים מכל וכל ואינן נכרים מי חטאת בהם מה שאין כן בעירוב אפר אע\"ג שהוא מעורב כל חד וחד באנפיה נפשיה הוא. אפר כשר שנתערב במים פסולים מטמאין מדרבנן את הכהן ואת תרומתו כדתניא התם בתוספתא וכדתנן נמי במתניתין פ\"ט דטהור לחטאת אפילו נגע בידיו טהור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> חטאת שנפסלו לא יגבלם בטיט שלא יעשה תקלה לאחרים שיטמאו כדתנן נמי התם לת\"ק דר' יהודה דאינם בטלים בטיט דכתיב חטאת היא ואע\"ג דאמרינן לעיל דעירוב אזלינן בתר רובא הכא אפשר שגבל בהם ומקצתם אינם מעורבין אלא עומדין בפני עצמם ואם יגע בהם יטמא. פרה ששתת מי חטאת בשרה טהור דאינן שמורות וכתיב למשמרת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>המזה </b> מחלון של מים ונמצאו המים פסולים הוי כספק טומאה בר\"ה וטהור ומשל יחיד חייב בקרבן עולה ויורד כספק טומאה ברה\"י דילפינן מסוטה כדאמ' בכמה דוכתי וכהן גדול בין כך ובין כך פטור כדתנן התם פי\"ב דאין כהן גדול חייב על ביאת מקדש וקדשיו כדילפי' סוף פ\"ב דהוריות מדכתיב ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל מי שחטאו שוה לקהל דהיינו יחידים. מחליקין היו במים ששותתין מחלון של רבים ונכנסין למקדש כדתנן התם דכיון דעשו מצותן אין מטמאין."
+            ],
+            [
+                "<b>המזה </b> באזוב הטמא לחטאת כגון דלקטו לאכילה ונטמאה אם יש כביצה דהוא שיעור אוכל לטמא אחרים המים פסולים דנטמאו והזאתו פסולה משום דכתיב והזה הטהור על הטמא שיהא המזה טהור והאזוב טהור אין בו כביצה המים כשרים דלא נטמאה והזאה פסולה דהויא מאזוב טמא כדאמ' וכדתנן התם במתני' ומטמא את חברו עד מאה כדאיתא התם דאין או' בחטאת ראשון ושלישי משום מעלה דחטאת."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> שהוזה עליו ויש בו מים כדי הזאה ונשאו טהור שהרי נעשה מצותן כדתנן התם אוחז הוא טהור בקורדום הטמא וכו' אף על פי שיש עליו מים כדי הזיה טהור דהא נעשו מצותן כדאמר':"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות פרה אדומה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..be59ea3b8cde29c73cab4764bcdc2e19fbc24b98
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,236 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפ </b> להיות הנדה טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה ואשה כי תהי' זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וגו':<br><b> מצות קפא </b> להיות היולדת טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו' כימי נדת דותה וגו':<br><b> מצות קפב </b> להיות הזבה טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא וכל המשכב אשר תשכב עליו וגו':<br><b> מצות קפג </b> להיות הזב טמא ומטמא כדין הכתוב בו איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא וזאת תהיה טומאתו וגו' וכל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות מטמאין כולן במגע ואדם במגע ומשא ומשכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב הטומאה ומטמא מדף על גבו בזב כתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו וגו' וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וכלי עץ ישטף במים וכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וגו' והנושא אותם יכבס וגו' קאי אמשכב ומושב וק\"ו זב עצמו דמטמא במשא וכתי' וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל כלי אשר ישב עליו יטמא וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא ומשכב ומושב ומרכב הן אב טומאה לטמא כדכתיב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו וגו' והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס וגו' וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא וגו' מטמא מדף על גבו כדדרשינן בת\"כ וכל כלי עץ ישטף במים מלמד שהיה עושה מדף על גבו דהיינו כלים שינשאו למעלה מן הזב שהם ראשון לטומאה והיא טומאה קלה ולהכי קרי לה מדף לשון קול עלה נדף דלית ביה מששא הכי נמי הך טומאה דלא מטמא אדם לטמא בגדים ובזבה כתיב וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו וגו' וקאי אמשכב ומושב דכתיב ביה כל המשכב אשר תשכב עליו וגו' וכל הכלי אשר תשב עליו וגו' וק\"ו זבה עצמה ומשא דכתיב בזב והנושא אותה יכבס וגו' דקאי אמשכב ומושב דכתיבי נמי הכא גבי זבה ומרכב נמי מטמא בזבה דכתיב גבי נדה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושב' עליו בנגעו בו יטמא ותניא בת\"כ משכב זה המשכב אשר היא יושבת עליו זה המושב כלי זה המרכב שנאמ' בנגעו בו אי זהו דבר שחלוק מגעו ממשאו הוי אומר זה המרכב שאין טעון כבוס בגדים הנוגע במרכב בנושאו ומשום הכי לא כתיב הכא יכבס בגדיו אלא יטמא עד הערב וזבה מטמאה מדף ג\"כ. ונדה מטמאה במגע דכתיב בה וכל הנוגע בה יטמא וגו' וכתיב בה ג\"כ משכב ומושב בהדיא ומרכב מרבינן מכלי כדאמרינן לעיל ותניא בת\"כ כל הנוגע בה יטמא יכול לא יהיה הנוגע בה מטמא בגדים דלא כתיב יכבס בגדיו הא אם מטמא משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים כדכתיב וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו היא עצמה לא תטמא אדם לטמא בגדים ומהאי ק\"ו נמי יש ללמוד הנושאה ויולדת הויא כנדה כדכתיב בה כימי נדת דותה תטמא וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אחת </b> זבה קטנה ואחת זבה גדולה שוין לטומאה כדתניא בת\"כ אין לי אלא רואה ג' שהיא מטמאה משכב ומושב מנין לרואה שנים שתטמאה משכב ומושב ת\"ל כל ימי זובה כמשכב נדתה ובין בזבה מחמת עצמה או מחמת אונס כדתניא נמי התם או דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת האונס כשהוא אומר זוב לרבות את האונסין ובפ' בנות כותים נמי תניא כשהוא אומר אשה כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור דמשמע זוב מכל מקום ואפילו באונס מטמאה ואחד זב בעל שתי ראיות או שלש טומאתן שוה כדתנן פ\"ק דמגלה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובגמרא הא לענין משכב ומושב וספירת ז' שניהם שוים מנא הני מילי דתנו רבנן רב סימאי אומר מנה הכתוב ב' וקרא טמא דכתיב ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא הרי שתי זובות מנויות כאן וקראו טמא ומנה שלש וקרא טמא כדכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו היא הרי לך שלש זיבות וכתיב טומאתו היא אם משתים טמא למה מנה שלש הא כיצד ב' לטומאה כדכתיב טמאה בתר ב' וג' לקרבן ולא מציא למימר ב' לקרבן ולא לטומאה חמירה אלא כבעל קרי בעלמא ושלש אף לטומאה חמירה דכתיב וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת זבין אין מביאין קרבן הא כיצד ראה ג' מביא ב' אינו מביא כדמסיק התם."
+            ],
+            [
+                "<b>קטנה </b> בת יום א' מטמאה בנדה בת עשרה ימים בזיבה בת שלש שנים ויום אחד מטמאה את בועלה כדתניא ריש פרק בנות כותים אשה אין לי אלא אשה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה כי תהיה זבה ובנדה קמשתעי קרא כדכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה ותניא נמי אשה אין לי אלא אשה בת עשרה ימים לזיבה מנין דבציר מהכי ליכא זיבה שבעת ימים נדה ושלש ימי זיבה שאין זיבה אלא לאחר נידות כדדרשינן סוף מסכת נדה מקרא דבלא עת נדתה תלמוד לומר ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' ותניא אשה אין לי שמטמאה אדם בביאתה אלא אשה כדכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע תנוקת בת ג' שנים ויום אחד מנין תלמוד לומר ואשה ואמרינן התם דבת יום אחד ילפינן מקרא כדאמר' מריבויי דוי\"ו דכתיב ואשה כל שהיא אשה משמע אפילו בת יום א' לנדה משתמעא מקרא אבל בת ג' שנים ויום אחד לא משמע מקרא טפי מבת שנים או בת ארבע אלא הויא הלכה למשה מסיני ואסמכוה אקרא דוי\"ו דהאי קרא איצטריך לאיש שאינו מטמא באודם כדאיתא התם ובת עשרה ימים לזיבה נמי מקרא דמשמע כל שהיא אשה ובבציר מעשרה ימים אינן ימי זיבה כדאמ' וכיון דאין זבה בלא נדה לא הוה צריך יתירא דוי\"ו דנדה אלא למעוטי איש מאודם חד מיעוט למעוטי ש\"ז אדום וחד למעוטי דם כדאיתא התם. קטן בן יום אחד מטמא בזיבה כדילפינן נמי התם לרבי יהודה דכתיב איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה וכו'. אחד גרים ועבדים וישראל מטמאין בנידה וזיבה כדתניא בת\"כ דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב וגו' בני ישראל מטמאים בזיבה ולא גוים אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים מנין תלמוד לומר ואמרתם אליהם דכיון דכתיב דברו אל בני ישראל מאי ואמרת אליהם הוסיף אמירה אחרת לגרים ועבדים דמטמאים בזיבה וכו'. סריס אדם וסריס חמה מטמאין בזיבה כבריאין כדתנן פ\"ק דזבין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> האשה מטמאה בלובן ולא האיש באודם כדילפינן לעיל מוי\"ו דכתיב גבי ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע למעוטי איש מאודם דאף על גב דקרא לאו באודם מיירי ע\"כ כיון דקרא יתירא הוא לדרשא אתי ומה שיש לדרוש דבר הקרוב לענין דרוש בו וה\"ק אשה טמאה בדבר האמור בה דהיינו אודם ואין איש טמא בדבר האמור באשה ואין אשה מטמאה בלובן ילפינן נמי התם פ' בנות כותים מדכתיב ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע וי\"ו יתירא למעוטי אשה שאינה מטמאה בלובן כאיש וכו'. טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה בלובן ובאודם וטומאתן בספק כדתנן פ\"ב דזבין ובפרק המפלת אמר רב דאין שורפין עליהם את התרומה ואם ראה לובן ואודם כאחד דממה נפשך טמא אי הוי איש או אשה ואפ\"ה אין חייבין על ביאת מקדש קרבן משום דכתיב מזכר עד נקבה תשלחו דהיינו שלוח טמאים ממקדש ודרשינן זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס ואפילו הכי שורפין עליו תרומה דממה נפשך טמא באודם או בלובן ואף על גב דבזב נמי כתיב זכר ונקבה כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה האי זכר ונקבה צריכי לדרשיה אחריתי כדאיתא התם פרק המפלת וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחת אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו כדתניא בתוספתא דזבין ריש פרק ב' דכיון דאינהו אינן חייבין נוגע בזוב היוצא מהם גם כן לא חמיר מאינהו גופייהו וכו' נגע הוא בעצמו בלובן ואודם שראה הרי זה חייב על ביאת המקדש בתוספתא תניא הוא עצמו שנגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור וכן הביא התוספתא רבינו שמשון ז\"ל פרק ב' דזבין ולא מצאתי גם כן לשון התוספתא שכתב הראב\"ד ז\"ל שטומטום חייב על נגיעת אודם או לובן של אשה או איש ודאין אבל הדין אמת הוא שהרי טמא הוא בטומאת זוב זכר או נקבה ודאין כדאמרינן ומה שכתב הראב\"ד ז\"ל דנגע הוא עצמו בלובן ואודם שראה שיהיה חייב הוא דבר תימה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דם </b> הנדה או דם הזבה או היולדת מטמאין בכל שהוא במגע ובמשא בריש פרק דם הנדה תנן דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ויבשין ובגמרא אמר חזקיה דאמר קרא והדוה בנדתה מדוה כמותה מה היא מטמא במגע ובמשא אף מדוה מטמאה יבש מנלן דכתיב דם יהיה זובה וגו' יהיה בהויתו יהא ואפילו יבש מעיקרו דיהיה ריבויא הוא וכיון דדם נדה מטמא כדאמר' זיבת זבה נמי דהא מטמא באונס הנדה וכדאמרינן לעיל ואיכא נמי ק\"ו בגמרא לאחרים גורם טומאה דהיינו לזב' שתטמא לעצמו הנוגע בו לא כ\"ש ולא אמרינן שעיר המשתלח יוכיח לרבא פרק בנות כותים וכו' דמים טמאים כדילפינן פ' כל היד מדכתיב דמיה דמיה הרי כאן ד' ושחור אדום הוא אלא שלקה והוי בכלל ד' וירוק טהור כחכמים דמטהרין דלא הוי נמי כמשקה הזב והזב' דמטמאי כדאמר רבי מאיר משום דרבנן סברי דומיא דרוק דזב שמתעגל ויוצא שמתאסף תחלה ואחר כך יוצא לאפוקי דם כשהוא בא נוטף ויוצא ראשון ראשון וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אשה </b> שיצא הוולד מדפנה דם היוצא עמו הוי אב הטומאה כדם הנידה והזיבה והלידה כדא' פרק יוצא דופן לרבנן דרבי שמעון בבריתא דאמר רב יוסף כגון שיצא ולד ודם דרך דופן ובמקור מקומו טמא קמיפלגי דרבנן סברי מקור מקומו טמא הילכך טפת דם מטמאה ואף על גב דדרך דופן לאו ראיה היא לטמא את האשה טומאת שבעה מיהו טפה עצמה מטמאה במגע משום דנגע במקור ומקור מקומו טמא כדילפינן התם למקור שנעקר ונפל לארץ דטמאה כדכתיב יען השפך נחושתיך ותגלי ערותך אלמא נעקר ונשפך לארץ קרי ליה ערוה כאלו הוא מקומו הילכך טמא והיינו לטומאת ערב לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכת בשר וכיון דאיהו טמא דם שנגע בו אף על גב דיצא דרך דופן הנוגע בה טמא. מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה כדאמר רבי יוחנן התם וטיפי מרגליות הוא דם לבן וצלול והיינו לטומאת ערב משום דנגע במקור ונוגעים בה ביציאתן אבל טומאת שבעה לא דחמשה דמים טמאים ותו לא ודוקא תרתי טיפין כדאמרינן דודאי מן המקור באו ונגעו בו אבל אחת אימא מעלמא אתיא מן הצדדין ולא מטמא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זובו </b> של זב הוא מאבות הטומאה בזב כדתנן ריש פרק דם הנדה ובגמרא זוב מנ\"ל דטמא דתניא זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא שהטפה עצמה טמאה וכתיב הזב את זובו מקיש זובו לו מה הוא לא חלקת בו בין מגעו למשאו לטמא אדם ולטמא בגדים אף זובו כן ואיצטריכו תרי קראי כדאיתא התם וכו'. ראיה ראשונה של זב אינה מטמאה במשא אלא הויא כשכבת זרע כדילפינן בת\"כ מדכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע דזב שראה ראיה אחד הרי הוא כבעל קרי טובל ואוכל פסחו לערב כיון דהקיש זב לבעל קרי היינו כשראה ראיה א' דומיא דבעל קרי ואינו קרוי זב לטמא אלא אחר ראיה שניה כדילפינן לעיל וכדאמ' פרק ב' דהלכות מחוסרי כפרה וכו' ראה ראיה אחת כשתים אין טמא אלא המסיט טפה אחרונה כדתנן פרק קמא דזבין ראה אחת מרובה כשתים מטמא משכב ומושב דכיון דזב מטמא בכל שהו כדילפינן מדכתיב או החתים בשרו כל שניכר בבשרו טמא אם כן ראה מרובה בשתים כמגדיון לשילוח הויא כשתי ראיות כיון שיש שהות לטבול ועדיין הוא רואה ובת\"כ אמרינן אין לי אלא ג' ראיות דכתיב ג' זמני זוב אלא גדולות קטנות מנין ת\"ל תהיה כל שהוא החתים אפילו כל שהו בשרו אפילו כל שהו ואם נאמרו בגדולות למה נאמרו בקטנות אלא ליתן שיעור לגדולות כקטנות שאם אחת מרובה כשתים או בשלש הוי זב וכתב הרב דאין טמא אלא מסיט טפה אחרונה דהויא כראיה שניה דראשונה לא הויא אלא כבעל קרי כדילפינן לעיל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ראיה </b> ראשונה של מצורע מטמא במשא פרק בנות כותים בעיא דרב יוסף מקום זיבה מעין הוא ומטמא משום דאיתרבי מצורע למעינותיו מדכתיב לזכר יתירא והזב את זובו לזכר וכו' או דילמא לאו מעין הוא והוי כשאר ראיה ראשונה של זב דלא מטמאה אלא בקרי ואמר אביי מאי תיבעי ליה לרב יוסף והא הוא דאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן ואייתר ליה לזכר לרבות מצורע למעינותיו ואקשיה רחמנא הכא לזב גמור בעל שתי ראיות דכתיב והזב את זובו הרי ב' ראיות וכתיב לזכר לרבות מצורע למעינותיו כדאמר' מה זב בעל שתי ראיות זובו מטמא במשא אף מצורע זובו מטמא במשא אפילו ראיה ראשונה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>רוק </b> הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחת משלשתן אב טומאה דין תורה דתנן ריש דם הנדה דזוב והשכב' זרע והניע והרוק מטמאין לחין וכו' ובגמרא רוק מנלן דתניא וכי ירוק הזב בטהור וכו' כיחו וניעו שהן מין רוק ומי האף שלו מנין תלמוד לומר וכי ירוק וי\"ו דוכי ירוק דריש ובברייתא תניא מימי רגליו ובגמרא מנלן דתניא זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו לטומאה דכתיב וזאת תהיה טומאתו ודרשינן האי וזאת אקרא דלעיל זובו טמא וזאת כלומר דבר אחר נמי כזוב ולא תימא דאתי מדינא רוק הבא ממקום טהרה טמא מי רגלים הבאים ממקום טומאה אינו דין שיהו טמאין דדם היוצא מפי האמה יוכיח דטהור דכתיב זובו טמא הוא טמא ואין דם היוצא מפי האמה טמא אלא טהור ולא תימא איפוך דדם היוצא מפי האמה להוי טמא מריבויא דוזאת ומי רגלים יהיו טהורים ממיעוטה דזובו טמא וכו' דדומיא דרוק מרבינן מה רוק מתעגל ומתאסף הרבה כאחד ואחר כך יוצא כגון רוק ומי רגלים ושכבת זרע יצא דם שאינו מתעגל ויוצא דכי אתא קמא קמא נפיק ופרכינן והרי חלב אשה שמתעגל ויוצא ואמר מר דחלב אינו מטמא אלא טומאת משקין אלא אמר רבי יוחנן וכו' מה ברוק שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע כשאינו מוציאו יצא דם וחלב דאינן חוזרים ונבלעים דמיד יוצאים ושכבת זרע הוי כמי רגליו דאי איפשר שלא יהיה בה צחצוחי זיבה דזיבה מטמא בכל שהוא כדאמרינן לעיל וכו' ובפ\"ה דזבין תנן נמי שכבת זרע בהדי זובו של זוב ורוקו ומימי רגליו ומרוק איתרבו כולהו ובסוף פרק כיצד הרגל מייתי ליה בק\"ו מרוקו הכי ומה רוק שהוא טהור בטהור הוא טמא בטמא דכתי' וכי ירוק הזב בטהור דמשמע במה שביד הטהור דהיינו משא וכתיב וכבס בגדיו וגו' הרי שהוא טמא באדם טהור דמטמאה במגע כדכתיב וכל אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' ואדם נמי מטמא במגע כדכתיב או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע ודרשינן פרק יוצא דופן או איש לרבות את הנוגע אינו דין שיהא טמא שכבת זרע כזב כרוק. ואחד זב נדה וזבה ויולדת כל אחת מהן רוקו ושכבת זרע וכו' ומימי רגליו הוי כרוק הזב כדאמרינן והזוב דומה לביצה המוזרת ושכבת זרע דומה ללובן ביצה שאינה מוזרת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תשעה </b> משקין בזב ג' מהן אב הטומאה רוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו דכיון דמרבינן להו מרוק הוא דומיא דידיה ושלשה הן ולד הטומאה דמטמאין טומאת משקין לבד כדתניא התם פרק בנות כותים בבריתא דתשעה משקין בזב זיעה וליחה סרוחה ורעי טהורים מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו רוקו ומימי רגליו מטמאין טומאת חמורה ובת\"כ יליף להני טהורים הכי יכול הזיעה והלחה והרעי יהו טמאים ת\"ל טמא הוא הוא טמא ולא אלו אוציא את אלו ולא אוציא דמעות עינו ודם מגפתו וחלב האשה שהן מטמאין טומאת משקין תלמוד לומר זאת מיעט ונראה דמדאוריתא לא מיטמו כלל דהא מיעט להו דומיא דזיעה ולחה ורעי ומשום דאיקרי משקה כדילפינן פרק דם הנדה תניא דמטמאי טומאת משקין וכן מצאתי בתוספות פרק אמרו לו דאינן אלא מדרבנן כיון דבעי רביעית לטומאה ולא מטמא בכל שהוא כשאר משקין דזב וכו'. היה מוצץ ורוקק דם הרי זה מטמא כרוק דאי איפשר בלא צחצוחי רוק כדמוקי פרק מצות חליצה הא מתניתין דתניא יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא תלמוד לומר הוא וכו' דמיירי בשותת אבל מוצץ אי איפשר בלא צחצוחי רוק ולהכי יבמה שמצצה ורקקה דם אמרינן דלא תתיבם שאי איפשר לדם היוצא במציצה בלא צחצוחי רוק וכתי' בה וירקה וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דם </b> נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש כדתנן פרק דם הנדה ובשר המת וכו' מטמאין לחין ויבשין ובגמרא דכתיב והדוה בנדתה מדוה כמותה כדאמר' לעיל אשכחן לח דדוה לח משמע כמו שהו זב יבש מנלן דכתיב יהיה דם יהיה זובה וכו' יהיה בהוייתו יהא ואפילו יבש מעיקרו כדאמרינן התם דיהיה ריבויא הוא אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרע אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח כדתניא נמי במתני' ובגמרא מנלן זוב דכתיב רר בשרו דמשמע כעין ריר שהוא לחה כמו ויורד רירו ופי' ניחו וניעו ורוקו דכתיב וכי ירוק הזב כעין רוק שכבת זרע הראויה להזריע ויבשה אינה ראויה להזריע ואם חוזר ללחותו כמו שהיה שלא נתיבש כל כך מטמא לח ויבש כדתנן נמי התם וכמה שרייתן בפושרין מעת לעת ותחלתן בפושרין אע\"פ שאין סופן כדאמר' התם בגמרא כר' יהודה בן נקוסה דפליג ארשב\"ג בברייתא ותמיהא לי היכי פסיק כרבי יהודה בן נקוסה לגבי רשב\"ג כ\"ש דהוי קולא דאי לא הדר בהכי שאין סופן פושרין טהור ואי הוו פושרין כל מעת לעת הוה הדר וצ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>פשתן </b> שטוותהו נדה המסיטו טהור ואם היה לח מחמת הרוק מסיטו טמא כדתניא פ' התערובות לתנא קמא ורבי יהודה אף הרוטבו במים שמלחלחו טמא וכתבו בתוספות דאלח קאי לאשמועינן דאינו יוצא מטומאה על ידי שריה אפילו במים טובא אבל רבנן סברי דמשנתנו לתוך מים ורבו עליו טהור כדתניא בתוספת' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיט הכוס טהור ואם שתה טמא מפני משקה הזוב כדתניא בתוספת' פרק ה' דטהרות. וכן נשך הקשות ומלפפונות המסיטן טמא מפני משקה פי הזב כדתניא נמי התם אבל נשך בבצל ובפת המסיטו טהור משום דאינו מתערב בפת ובבצל כדתנן נמי התם בתוספת'. קליפי פולין ותרמוסין שקצצן הגוי המסיטן טמא מדרבנן ושבשווקים הלך אחר הרוב מתנינן נמי התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דם </b> טמא שנתערב במים אם בטלו מראיו טהור נתערב בדם טהור או ביין רואין אותן כאלו הוא מים נתערבו בשל גוים דהם כזבין מדרבנן הולכין אחר הרוב כדתניא נמי התם ריש פרק ד' דתוספתא דטהרות."
+            ],
+            [
+                "<b>שואלין </b> כלי [של] מי רגלים ואין חוששין שמא של נדות הן כדתניא נמי התם והויא כחזקה דמהניא מדאורייתא כדילפינן בדוכתא וכו'. חרש של זב או זבה מכניסין לו (מימו בכיסו) [מ\"ר וכבסו] פ\"א וב' המשקין טמאין ומשקה פעם שלישית טהור כדתניא נמי התם בפלוגתא דת\"ק ור' אליעזר בן יעקב ומייתי לה פרק התערובות ונקטינן כר' אליעזר בן יעקב דהויא משנתו קב ונקי ורש\"י ז\"ל פי' דלענין טהרת הכלי מתנינן דבפעם ראשונה ושניה שהדיחו אכתי הוי טמא ובפעם שלישית הוי טהור ונראה דהא בהא תליא דכשהכלי טמא מים שהדיחו אותו בהן טמאים וכו'. זבה שנעקרו מימי רגליה וטבלה ואחר כך הטילה מים הוי ספק פרק יוצא דופן בעיא דרבא מי אזלינן בתר עקירה כשכבת זרע ומטמאו או דילמא כיון דמצי' נקיט להו מלצאת לא חשיב עקירה צורך יציאה ולא אזלי' אלא בתר יציאה וכן גויה שנתגיירה וטבלה והטילה אחר כך מי רגלים שנעקרו קודם שנתגיירה הוי ספקה מדרבנן וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העבדים </b> מטמאים בזיבה ובנדה ובלידה כישראל כדילפינן בת\"כ מדכתיב ואמרת אליהם כדא' לעיל פרק קמא אבל גוים לא מיטמאי מדאורית' דכתיב בני ישראל אלא מדרבנן קטן מבן תשעה ויום אחד וקטנה מבת שלשה ויום אחד וכדאמרינן פרק יוצא דופן ופרק בנות כותים ועדיות פרק ה' וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בועל </b> נדה כנדה שהוא אב הטומאה של תורה מטמא כלים במגע ומטמא אדם במשא ובמגע ומטמא בהיסט ומשכב ומרכב כדתנן פרק קמא דכלים למעלה מהם בועל נדה שהוא מטמא משכב תחתון כעליון וקאי אמתניתין דלעיל דקתני נבלה ומי חטאת שמטמאין במשא לטמא בגדים במגע וכו' ודרשינן בת\"כ ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף בועלה דנדתה עליו משמע כל מידי דמטמאה בנדתה תהא עליו שיהא מטמא בועל נדה כנדה ואף על גב דלא כתיב בהדיא בנדה דמטמאה כלי חרס יליף לה במה מצינו מזב דמזב דמטמא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים ומטמא כלי חרס אף משכב ומושב לטמא אדם ובגדים מטמא כלי חרס כזב דכתיב ביה וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וגו' ואין משכב ומרכב של בועל נדה כנדה שהוא אב הטומאה כדילפינן לעיל אלא הוא וולד הטומאה שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין כדאמרן בת\"כ ומייתי לה ריש פרק בנות כותים אימא היא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים אף הוא כן תלמוד לומר וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא שאין תלמוד לומר הרי כבר נאמר ברישיה דהאי קרא ותהי נדתה עליו ובדידה כתיב וכל אשר יגע במשכבה וגו' אם כן למה נאמר וכל המשכב אשר ישכב עליו וגו' לנתקו מטומאה חמורה שלא יהיה משכבו חמור כמשכבה לטמא אדם ובגדים שעליו אלא אוכלין ומשקין דיטמא טומא' קלה משמע וכדאיתא התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> [הבא על] נדה או זבה ויולדת בין כדרכן או שלא כדרכן ואפילו הערה וכדתניא סוף נדה כימי נדתה תהיה טמאה היא מלמד שזבה מטמא את בועלה כנדה שמפורש בה אשר ישכב איש אותה היא מטמא בועלה ואין הזב מטמא מה שהוא בועל ומנין שהוא עושה משכב ומושב כבועל נדה ת\"ל כמשכב נדתה ואתקשה נמי התם רואה ב' ימים או יום אחד לרואה ג' שהיא זבה גדולה וכדאיתא התם ויולדת נמי כתיב בה כימי נדת דותה וגו' דמשמע דהויא כדין נדה וקטן בן תשעה ויום אחד וקטנה בת שלשה ויום א' כיון שביאתן ביאה ה\"נ לענין טומאה בועל נדה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>נדה </b> וזבה ויולדת מיטמאי למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה מדרבנן כדאמ' בפרק קמא דנדה דמדאורייתא אין אשה טמאה עד שתרגיש דם שיצא למטה מבין השינים כדילפינן פרק חמישי דהלכות איסורי ביאה. וכן טומאות ווסתות שאם הגיע וסתה ולא בדקה ואחר ימים בדקה ומצאה דם אינה טמאה למפרע אלא מדרבנן דהכי אסיקנא פרק כל היד דאפילו לרשב\"ג ווסתות דרבנן ואפי' תרגיש פיהוק ועטוש אינה טמאה מדאוריתא עד שתרגיש בבשרה וכדאמר' פרק האשה בנדה וכן טומאת כתמים מדרבנן וכל דינים אלו סוף פרק קמא דנדה ופרק כל היד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פרק</b> ד כל דיניו מדרבנן פרק קמא דנדה ופרק כל היד ופרק האשה ותנוקת ודם הנדה ופרק תנוקת ורביעית דם שיצא מן האשה שמתה מטמא במגע ובמשא ובאהל כדכתיב בנפש אדם וגו' וכתיב כי הדם הוא הנפש וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והנדה והיולדת לעולם הם בטומאתם עד שיטבולו וכדא' פרק בנות כותים לב\"ה דביומי וטבילה תלא רחמנא דכל זמן שלא טבלה טמאה ובת\"כ נמי אמרינן דלימד ר' עקיבא מה אני מקיים והדוה בנדתה תהא עד שתבא במים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שלא טבלה דמה אפילו בתוך ימי טוהר הוי כדם נידות ומטמא כדתנן פרק בנות כותים לב\"ה דביומי וטבילה תלא רחמנא אליבא דרב דאמר דם הבא בימי לידה ודם הבא בימי טוהר מעין אחד הוא דממעין אחד הן באים והתורה טומאתו כל שבעה לזכר וכל י\"ד לנקבה והתורה טהרתו אחר מכאן כדאמר' התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שירדה לטבול מטומאה לטהרה לאחר שבועיים ונעקר דם לבית החיצון ועמד שם טמאה כל זמן שהוא בה וכשתצא בעיא טבילה אחריתי ואם בעליתה נעקר הדם טהורה כדאמר רב חייא בר אשי משמיה דרב פרט יוצא דופן ואקשי' טומאה בלועה היא ולא מטמאה לא במגע ולא במשא והכא משום משא ונגיעה היא וטומאת ערב דאי משום ראיה מאתמול איעקר ורחמנא אמר בבשרה מכי אתי בבית החיצון הויא ראיה אלא משום משא ונגיעה היא כדאמר' ואם כן טומאה בלועה היא ואיפרק שמעתין דלכשיצא לחוץ הוא דקאמר דאז תטמא משום מגע ואם בעליתה נעקר הוי דם טהור ולא מיטמיא וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שטבלה כדינה הרי היא טבולת יום ואינה צריכה טבילה אחרת בסוף ימי טוהר למעשר ולתרומה אלא לקדשים כב\"ה דפרק תנוקת דתנן ובית הלל אומרים אינה צריכה טבילה באחרונה ובגמרא טבולת יום ארוך איכא בינייהו דהכתוב עשאה טבולת יום דכתיב בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה ולקדשים מודו בית הלל לב\"ש דק\"ל אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש והיינו מדרבנן כדאמר' פרק חומר בקדש כיון דעד האידנא אסיר אצריכינהו רבנן טבילה ורוקה ודם טהרתה טהורים לתרומה כדתנן התם פרק תינוקת ואם נפל מרוקה וכו' על ככר של תרומה טהור וכדתנן נמי ריש פרק שני דטבול יום דדוקא בטבול יום עצמו הוא דמרבי' אפילו לתרומה וכדאמ' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שהיא מצורעת וטבלה אחר שבעה או י\"ד דם טוהר שלה טמא כרוקה ומימי רגליה כדתנן פרק בנות כותים ב\"ה אומר כרוקה וכו' ובגמרא מ\"ט דב\"ה אמר ר' יצחק לזכר לרבות מצורע למעיינותיו ולנקבה לרבות מצורעת למעיינותיה ואילימא שאר מעיינותיה כרוקה וכמימי רגליה דאתו מזב דכתיב וכי ירוק הזב ומיניה נפקי שאר מעיינות האי מזכר נפקא כיון דאיתרבי מצורע למעיינותיו כדאמר' איתרבי נמי מצורעת לכל מעיינותיה דאיכא דכוותיהו בזכר אלא האי דאיצטריך ולנקבה לרבות מצורעת לטמא דם טהרה שלה דליתיה בזכר ומשקין אלו היוצאין מהן כמשקין הנוגעים בהם חוץ מזב ששלשה המשקים היוצאים מהם הם אב הטומאה כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>זבה </b> קטנה שטבלה ביום השמור מגעה ובעילתה תלויה שאם ראתה אחר כך כל טהרות שעשתה טמאות ועושה מרכב ומושב ומטמאה בועלה כדתנן פרק תנוקת דף ע\"ב הרי זה תרבות רעה ומגען ובעילתן תלוייה וכו' טבלה בליל השמור הרי זה כמו שלא טבלה כדתנן התם לעיל ומודים ברואה וכו' וטבלה לערב ושמשה שמטמאין משכב ומושב וחייבים בקרבן משום דבעינן שימור והרי בעל זבה קטנה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ראתה </b> ביום אחד עשר וטבלה לערב יום שנים עשר שהוא תחלת נדה פטורין מן הקרבן כדתנן התם במתניתין לב\"ה משום דלא בעיא שימורים כיון שאינה בימי זיבה ולענין טומאה מודו לב\"ש מדרבנן ואם טבלה ביום י\"ב אחר הנץ בועלה טהור אפי' מדרבנן כדא' ב\"ה הרי זה גרגרן הרואה דם בעשירי טובלת ביום אחד עשר ומשמרת אותו אף על פי שאינה ראויה להיות זבה גדולה ביום שלישי הוא יום י\"ב דהוי תחלת נדה ואפ\"ה בעיא שימו' דעשירי כתשיעי כרבי יוחנן דאמר התם מה תשיעי בעי שימור דהא ראוי להביאה לידי זבה גדולה תשיעי ועשירי ואחד עשר אף עשירי אם התחילה לראות בו בעי שימור י\"א כנגדו אף ע\"פ דאינה ראויה להיות זבה גדולה וכדאמרי' אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני ויום אחד עשר קאמר רבי אלעזר בן עזריה דהוי הלכה למשה מסיני ומאי הלכותיו משאר הימים שלפניו רבי יוחנן אמר הלכה אחד עשר דבדבר אחד הוא חלוק משלפניו דאחד עשר הוא דלא בעי שימור הא לאחריני עביד שימור דהיינו לעשירי ולרבי עקיבא קראי נינהו הני אחד עשר יום כדאיתא התם שלהי מכלתין וכדילפינן פרק ו' מהלכות איסורי ביאה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זבה </b> וזבה גדולה שטבלו ביום שביעי אם חזרו וראו ביום עצמו סותרים וכדילפינן נמי התם בהלכות איסורי ביאה פרק ו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משכב </b> ומושב אחד הוא ובתרוייהו כתיב יכבס בגדיו ורחץ במים וכתיב בפ' נדה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו ודרשינן בת\"כ דעל הכלי לרבות את המרכב דכתיב בנגעו בו בסיפיה דקרא דמהדר אמרכב דרבינן מעל הכלי ואם כן משמע דמשכב ומושב חד הוא דכתי' ואם על המשכב הוא אשר היא יושבת עליו דעל הכלי אמרכב מהדר כדאמר' וכו' ולמה נאמרו משכב ומושב שהמשכב ראוי לשכיבה והמושב לישיבה כדדרשי' בת\"כ מדכתיב אשר ישכב עליו יכול אפילו שכב על עריבה ועל הדלת תלמוד לומר משכב וגו' וכל כלי אשר ישב עליו וגו' יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה תלמוד לומר כלי וגו' שישב על המשכב או שכב על המושב טמאהו כדמרבי' בת\"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל כלי אשר ישב עליו יטמא יטמא ריבה וכו' המרכב הוא הראוי לרכיבה כמרדעת וטפיסן כדאמרינן בת\"כ. וכולן אבות הטומאה ומטמאין אדם וכלים במגע ואת האדם במשא אלא שהנוגע במרכב אינו מטמא בגדים ולא כלים אפילו בשעת מגעו דמגעו חלוק ממשאו במרכב מה שאין כן במשכב ומושב כדכתיב בהו יכבס בגדיו ובמרכב כתיב וכל המרכב וגו' וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא ולא כתיב יכבס בגדיו וכתיב והנושא אותם יכבס בגדיו נמצאו הזב והזבה והיולדת והנדה משכבן ורוקן ומימי רגליהן ודם נדה וזיבה ויולדת וזובו של זב כל אחד מאלו הוא אב כדילפי' לעיל פ' ראשון ואדם שנגע באחד מאלו או נשאן מטמא בגדים וכלים בשעת נגיעתו או נשיאתו ואינו מטמא אדם ולא כלי חרש כדתנן פרק בתרא דזבין ותניא מנין לעשות שאר כלים כבגדים דלא כתיב אלא יכבס בגדיו תלמוד לומר וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרש ת\"ל בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרש ותניא נמי ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים וכל שלא נאמר בו יכבס בגדיו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים שינשאו למעלה מן הזב הם נקראים מדף ואינם מטמאים אוכלים ומשקים כדתנן פרק ד' דזבין וכדא' פרק בנות כותים מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלים ומשקים וכו' וכתב הרב ז\"ל שטומאת מדף מדבריהם והראב\"ד ז\"ל כתב דטומאת מדף זו מדאוריתא ובת\"כ יליף לה רבי שמעון מדכתיב כל כלי עץ ישטף במים דלכלי שטף לא איצטריך דהא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וכל שמטמא בגדים כלים נמי מטמא דבגדים נמי כלים נינהו ואם הנוגע בזב מטמא כלי שטף כדאמר' כל שכן הוא עצמו אם כן למה נאמר וכל כלי עץ ישטף במים אלו אוכלים ומשקים וכלים שעל גבי הזב דהיינו מדף ומשום דהויא טומאה קלה דלא מטמא אדם לטמא בגדים קרי לה מדף כדכתיב קול עלה נדף מידי דלית ביה מששא כדא' פרק קמא דנדה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והנדה והיולדת ומצורע שמתו הרי הן מטמאין משכב ומרכב אחר מיתתן מדרבנן כדתנן פרק תנוקת ובת\"כ יליף שאין זב מת מטמא משכב דכתיב וזב ולא המת ורבי שמעון יליף מדכתיב אשר ישכב ואשר ישב משמע את שיש לו שכיבה וישיבה אבל מת שאין לו שכיבה וישיבה אינו מטמא משכב ומושב."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> ממטמאי משכב ומושב שישב על אבן ותחתיהן אפילו אלף מרכב ומושב ניטמאו הכל כדתנן פרק קמא דכלים למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מטמא וכדתניא בת\"כ והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב ונגע בו מנין לעשרה מושבות זו על גב זו אפילו על גבי אבן מטמא תלמוד לומר אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא דאשר ישב עליו הזב משמע ראוי לישב עליו אף על גב דלא ישב גביה בחיבורין כגון הכא דישב על גבי אבן מטמא וכדכתיב והתות אבן חדא ושומת על פום גובא ואין לי אלא שהזב יושב והזב שם מנין לעשות ריקם כמלא דהיינו בזמן שאין יושב עליו כיושב עליו תלמוד לומר בכלי בין מלא בין ריקם. וכן אם היו אוכלין ומשקין וכלים ואדם על גבי האבן ואחד ממטמאי משכב למטה מן האבן האוכלים וכו' הם וולד הטומאה והוי מדרבנן כדא' לעיל לדעת הרב ז\"ל וכל שיהיה למטה מן הזב ולא יגע בו טהור חוץ מן האדם שהוא ראשון לטומאה וחוץ מכלי העשוי למשכב או מרכב דהוי אב הטומאה כדילפינן בת\"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו משכב הוא טמא תחת הזב לטמא אדם ולטמא בגדים ואין אדם מטמא תחת הזב לטמא אדם ובגדים ומה שאינו ראוי למשכב ומושב ולא נגע בו אלא שהיה תחתיו טהור דכתיב ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומר עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בחמשה </b> דרכים מטמא הזב משכב או מרכב עומד יושב שוכב נתלה נשען כדתנן פרק ב' דזבין ותניא בת\"כ כתיב אשר ישכב עליו והיושב על הכלי וגו' אין לי אלא שכב וישב על משכב ומושב שכב על מושב או ישב על משכב או עמד נשען נתלה מנין ת\"ל יטמא יטמא ריבה והמשכב והמרכב מטמאין האדם במגע ובמשא גם כן מה שאין כן בזב שאינו מטמא משכב ומרכב אלא בחמשה דרכים כדאמר וכולם נקראים מדרס ולא במגע ובמשא דלא כתיב נגיעה ונשיאה אלא באדם הנוגע או הנושא הזב או המשכב או המרכב כדא' לעיל פרק ו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הזב מטמא משכב עד שינשא רובו עליו כדתנן פ\"ה דזבין הטמא על מקצת המשכב וכו' ותניא בת\"כ אשר ישב עליו ואשר ישכב עליו עד שינשא רובו עליו ותניא נמי ואם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו דלהכי כתיב הוא דהיינו כולו ורובו ככולו הוי או על הכלי אשר היא יושבת עליו וכו' אפילו על מקצתו מכאן אמרו רוב טמא על הטהור או על מקצתו ורוב טהור על הטמא או על מקצתו בין בזב בין במשכב טמא מקצת טמא על הטהור או על מקצתו בזב טמא במשכב טהור דמשכב הוא דבעינן שינשא רובו דכתיב הוא כדאמר' אבל בזב כל שנישא מקצתו על אדם הטהור או מקצת הטהור עליו מטמא וכדתניא בתוספתא דזבין פרק בתרא והא דסגי בנשיאת רובו של זב על מקצת המשכ' לטמאו ובנשיאת רוב הטהור על מקצת המשכב פי' הרב ר' הלל ז\"ל בפי' ת\"כ מדכתיב והיושב על הכלי אשר היא יושבת עליו מדלא כתיב אשר ישבה אלא אשר היא יושבת משמע דנדה קא יתבא במקצת מושב והטהור במקצתו ואפילו הכי כיון שנישא רובו טמא כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שהיה מוטל על חמשה ספסלים לארכן טמאים שהרי נשא הזב על כל א' מהם כיון ששכב עליהם לארכו על רחבן והר\"ש ז\"ל פי' ששכב ארכו לארכן ולרחבן ששכב ארכו לרחבן ולכך טהורים דאין רובו נשען על אחת מהם ובעיא עד שינשא רובו כדילפינן מדכתיב אם על המשכב הוא וכו' ואם ישן טמאים מספק כדתנן נמי התם פרק ד' דזבין. היה מוטל על ששה אין טמא אלא זה שתחת גופו שנישא רובו עליו כדתנן נמי התם וכו' עמד על שתי כסאות רגל אחד על כל אחד שניהם טמאים כדתנן התם רבי שמעון אומר אם רחוקים זה מזה טהורים משמע דאם קרובים טמאים דלפעמים נסמך רובו על רגל זה או על זה ולהכי שניהם טמאים אי נמי בין קרובים בין רחוקים שניהם טמאים כדמשמע לשון הרב ז\"ל שלא חילק ומשמע דסבירא ליה דת\"ק דה' ספסלים או ששה כסאות סבר דבשני כסאות רגלו על כל אחד שניהם טמאים ופליג רבי שמעון כשהם רחוקים ולכך כתב הרב ז\"ל בפי' המשנה ואין הלכה כרבי שמעון דמשמע דפליג עליה ת\"ק."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> יושב על גבי המטה וד' משכבות תחת ד' רגלים טמאות שאינה יכולה לעמוד על ג' כדתנן נמי התם והוי נישא רובו על כל משכב אבל ד' משכבות שתחת רגלי הבהמה שהיה רוכב עליה טהורים שיכולה לעמוד על ג' אבל שתחת ב' רגלים טמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ישב </b> על קורת בית הבד כל הכלים שבעקל טמאים אבל על לוח הכלים שתחתיה (טמאים) [טהורים] כדתנן התם וטעמא מפני שהוא רפוי ואין נישא רובו הכלים והראב\"ד ז\"ל כתב מפני שטעון כאבנים כדתניא בתוספתא ומקפיד שלא ישבו עליו שלא יפלו האבנים והוי כתרקב דאף ע\"ג שהאבנים ראוים לישיבה הרי הם כרוכים בדבר שמקפיד עליו ולפי' הרב ז\"ל ניחא הא דתניא מכבש בהדי הני דטעמן משום נישא רובו ולאו משום דאינו לישיבה כהראב\"ד ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שדרס על כלי שלא נעשה למשכב ומושב או מרכב טהור דכתיב אשר ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו היה הכלי משמש ישיבה עם מלאכתו שעושה הרי זה מתטמא במדרס כדתנן פרק ב' דכלים דהוי כמיוחד לישיבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> טומאה שתסיט את הטהור ותטמא אלא הזב וחבריו בלבד ולא מצינו כמותה בכל התורה כולה כדתניא פ' ר' עקיבא ותנן בזבין הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאין שהרי הסיטן זה והיסט של זב כי האי גוונא בין בכלים בין באדם בין באוכלים ומשקין טמא דבכלים כתיב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ותניא בת\"כ יכול יטמאנו מאחוריו נאמר כאן בו ונאמר להלן אשר תבושל בו מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו א\"כ למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרס מאוירן כיון דכתיב גבי שרצים למה לי למכתביה הכא אלא להביא מגעו שהוא ככולו שהוא הסיטו שמסיט אותו וגבי אדם נמי כתיב וכל אשר יגע בו הזב ואי משום מגע הא כתיב נוגע בבשר הזב אלא להביא מגעו שהוא ככולו שהוא היסטו וגבי אוכלים ומשקין תניא וכל כלי עץ ישטף במים מה בא זה ללמדנו וכו' אלא להביא אוכלין ומשקין וכלים הנישאים על גבי הזב דבסיפיה דקרא דאשר יגע בו הזב כתיב דאוקמניה (דאוקמיניה) דמשתעי בהיסט והיינו דתנן כל הנישא ע\"ג הזב טמא ואם כרעו הם שנשאו הן את הזב טהורים כדתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב שמיוחד לישיבה כדאמרינן לעיל וכי כתיב משא הזב באדם כתיב והנושא אותם וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ומה </b> שאינו מטמא באהל המת בצמיד פתיל מיטמא בהיסט הזב דהא מסיט ליה לכוליה ככלי חרס שהוא נבוב כדתנן פ\"ב בעדיות וכמחט בלועה בתוך העץ וטבעת בתוך הלבינה וכדתנן פרק ט' דכלים. זב שהכניס ידו או רגלו לאויר כלי חרש הואיל ולא נגע בו ולא הנידו טהור שאין מטמאים לאיברים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זב </b> המסיט בבית הסתרים טהור כדאמרינן פ' יוצא דופן בזב שהיה קנה אחוז תוך קומטו והיסיט בקצה הקנה ויליף לה מדכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף וכו' זהו הסיטו של זב כדאמר' לעיל וכתיב וידיו דדרשינן ביה הכי היכא דהיסיט בו הזב בידיו כלומר בגלוי ומדאפקיה בלשון נגיעה ילפינן נמי לכל נגיעות דאין מגע בית הסתרים מטמא אבל טהור שהסיט את הזב ניטמא שהרי הסיטה דהוי כנושאה וגבי טהור שהסיט את הזב דנפקא לן מקרא אחרינא לא כתיב ביה ידיו ולהכי לא בעיא גלוי."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> בכף מאזנים וכלי העשוי למשכב ומושב בכף שניה כרע הזב הרי הן ככלים שנגע בהן שהרי הסיטן כרעו הן טמאים משום משכב ובפ\"ד דזבין תנן כרע הזב טהורים כרעו הן טמאים ופי' הרב ז\"ל שם שאין המשכב או המושב טמאים מדרס והוא אומר טהורים אבל טמא משום הסט וכן פי' התוספות שבת פ' רבי עקיבא ואם היו שאר כלים או אוכלים בכף שניה כולן ראשון לטומאה כדתנן התם טמאים ולא פליג בין כרע הוא בין כרעו הם ורש\"י ז\"ל גריס כרע הזב טמאים כרעו הם טהורים כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והטהור שישבו על הספסל או על הנסר בזמן שהן מחגירין דנשען הטהור על הזב והזב על הטהור כשנוטים הספסל או הנסר לכאן ולכאן וכן אם עלו באילן שכוחו רע או סוכה או סולם מצרי או כבש או קורה או דלת שאינם מחוברים בטיט הרי זה טמא משום היסט זב כדתנן פ\"ג דזבין אבל כשאין יכול להסיט כמו אם כחן יפה טהור כדתנן נמי התם. זב וטהור שהגיפו או פתחו פתח כאחד טהור אחד מגיף ואחד פותח ניטמא כיון שזה מושך לסגור וזה לפתוח וכו' העלו זה את זה מן הבור ניטמא כדתנן נמי התם לת\"ק דר' יהודה ומפשילים בחבלים אם היה זה מושך אילך וזה מושך אילך טמא כדתנן התם וחכמים אומרים עד וכו'. היו אורגים בין עומדים בין יושבין או טוענין או טוחנין או פורקין אם משאן כבד טמא כדתנן נמי התם דבכולהו איכא היסט. טהור שהיה מכה את הזב הרי זה טהור וזב שהכה את הטהור טמאהו שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל כדתנן התם ולכך נחשב המכה דהיינו הזב כנשען על הטהור וכתב הר\"ש ז\"ל דתימה הוא דמהאי טעמא נמי יהא טמא טהור המכה את הטמא דהוי כנשען על הזב ואי הוה מפרשינן דהכא לענין טומאת מדרס איירי ניחא דטהור מטומאת מדרס אבל טמא המכה את הטהור בגדי הטהור טמאים טומאת מדרס וכן משמע בתוספתא דלענין בגדים תנן ע\"כ וכן נראה גם כן מלשון הרב ז\"ל שכתב ולפיכך אף בגדי הטהור טמאים. זב שנישא מקצתו על הטהור שהניח אצבעו עליו או טהור על הזב ניטמא אף על פי שלא נגע וכן חיבורי' שהם שינים או צפרנים שנישאו על אחד מהם טמא כדתנן פרק בתרא דזבין וכתב הרב ז\"ל שם שלא נצטרך שינשא או ישא הרוב אלא במשכב לבד כדא' לעיל לא כאדם ואפ\"ה כתב כאן שנראה לו שטומאה זו מדבריהם דמן התורה נראה דבעיא עד שינשא רובו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דבר </b> חזק שהקים עליו הזב והניד כלי או אוכלים מחמת ההכאה הרי אלו טהורים ואם לא היה דבר חזק הוי כאלו הסיטן שהרי מכחו עלו או נתנדנדו כדתנן פ\"ד ותניא בתוספתא זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמא דהיינו כשאינו דבר חזק וכשהוא מכח הרעדה טהור דהיינו בדבר חזק. וככר שנפל מן התנור בהקשו טהור אפילו של תרומה כדתנן התם ואם היה חרס מן התנור מדובק בו אפילו היה חולין טמא כדתניא בתוספתא דכיון שנדבק בו החרס נראה שניסט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> משכב ומרכב מטמא כלים או אוכלין ומשקין אלא במגע בלבד כדתנן פרק בתרא דזבין וכל הנושא ונישא על גבי המשכב טהור חוץ מן האדם דאדם כיון שנישא ע\"ג משכב אפילו היה חוצץ אבן מטמא בינו ובין המשכב ניטמא משום דנישא על גבי משכב אבל כלים או אוכלים ומשקין לא וכדתנן נמי התם ככר של תרומה שהוא נתון ע\"ג משכב והנייר בנתים בין מלמעלן בין מלמטן טהור וילפינן בת\"כ דאין משכב עושה משכב כדתנן פ\"ק דכלים מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב וגו' הזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב וכן אם הסיט המשכב את הכלים או אוכלים ומשקים הרי אלו טהורים דלא מרבי' לעיל היסט אלא בזב עצמו אבל במשכב ליכא אלא טומאת נגיעה וכדתניא בתוספתא אין לך היסט אלא בדבר שיש בו רוח חיים."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והטהור שישבו בספינה או נדה שישבה עם הטהורה במטה בגדים טמאים מדרס אף על פי שלא נגעו כדתנן פ\"ג משום דפעמים מכריע הטהור שהספינה קטנה חוץ מכפה שבראש האשה הטהורה וכלי שבראש הנס שבספינה כדתנן ריש פ\"ד דר' יהושע מטמא ולית הלכה כוותיה אלא בסתם דפרק ג' והראב\"ד ז\"ל גריס בהאי מתניתין גופא וחכמים מטהרים."
+            ],
+            [
+                "<b>הנדחק </b> ברחים שהגוי או הזב בתוכם בגדים טמאים כשהם מנדנדים הקרקע וכדתניא ריש פ\"ט דתוספתא דאהלות וטומאה זו מספק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> עם הארץ מדבריהם דגזרו משום ספק שמא תסיט כליו אשתו נדה כדאמרינן בהניזקין. ושורפין תרומה על מגעו ואף ע\"ג דאין מאבדין תרומה בידים כדילפינן פי\"א מהלכות תרומות והני טומאות מדרבנן נינהו אפילו הכי שורפין על ו' ספקות כדתנן פ\"ד דטהרות ומייתי לה בכמה דוכתי. וקבלת דברי חברות פ' עד כמה ותוספתא דטהרות פ\"ט והחשוד על דבר נאמן להעיד בו לאחרים ולדון בו לאחרים דחזקה היא דאין אדם חוטא כדי שיהנו בו אחרים וכרשב\"ג דפליג אר' מאיר פ' כל פסולי המוקדשין ואע\"ג דבפרק עד כמה תנן מתני' סתמא זה הכלל כל החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו אפ\"ה סמכינן אכללא דכל מקום ששנה רשב\"ג במשנתנו וכו' ונראה דאפילו חשוד על דבר תורה נאמן להעיד או לדון לאחרים משום האי חזקה דאין אדם חוטא ולא לו דחזקה מהניא מדאורייתא כדילפינן בדוכתא וכתב הרמב\"ן ז\"ל דמה שכתוב בבריתא החשוד ליטול שכר לדון דיניו בטלים שאם נתברר לנו שלא נטל שכר בדין שדן אין הדין בטל וכתב עליו הרא\"ש ז\"ל בפסקיו ומסתברא טעמא אבל לא ידענא היאך יתברר הדבר בעדים שלא נטל כיון שהוא חשוד ע\"כ משמע דאפילו חשוד על דבר תורה אינו פסול לדון ולהעיד כשידוע שלא נטל מה שנחשד עליו וכיון דהכא אינו חשוד על השביעית או על התרומה אלא למכרן לשם חולין לעצמו דן ומעיד לאחרים דחזקה אין אדם חוטא ולא לו כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עמי </b> ארץ נאמנים על טהרת חטאת וכו' פ' חומר בקודש ותוספתא פ' בתרא וכו'. ע\"ה שנעל בית בדו או גתו וכו' תוספתא טהרות פרק ו' הביא לו ע\"ה חבית וכו' פ' חומר. הלוקח כלי חרס ג\"כ שם וריש פ' ה' דפרה. טומאת עמי הארץ ברגל פרק בנות כותים הפותח חביתו פרק חומר. ע\"ה שאמר טהור אני ג\"כ שם וס\"פ אין דורשין ופרק בתרא דשקלים ופרק טבול יום. הכל מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפקיד </b> כלים וכו' טהרות פרק ח' המניח כליו טהרות משנה ותוספתא פרק ז' וח' חבר שהיה בנו תוספתא טהרות פרק ח' ופ' בתרא דע\"ז. ב' חצרות זו לפנים מזו פרק בתרא דע\"ז חבר שנפל כליו פרק ח' דטהרות קדר חבר שהניח טהרות פרק ז' ופ\"ב דכתובות חבר שהניח אוכלי' תוספתא דטהרות פרק ט':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן </b> שטיהר כליו ס\"פ אין דורשין. וצריך לעמוד על האומנים וכו' פרק בתרא דטהרות ופרק חומר בקדש. היו חמריו ופועליו וכו' תוספתא דטהרות פרק ה' ופרק בתרא דע\"ז. חבר שהיה לבוש בחלוקו תוספתא דטהרות פרק ה'. היה סל על כתפו פרק אין דורשין. חבר שמת והניח טהרות תוספתא דטהרות פ\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאמר לו עד אחד ניטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן ואם הכחישו אינו נאמן כדתניא פרק האומר בקידושין דהא דילפינן בעלמא דעד אחד נאמן באיסורים דוקא להתיר כגון בשר זו מנוקרת או חתיכה זו של שומן אבל לא לאסור אלא אם היה הדבר ברשותו אי הלה שותק כדאמרינן וכשבידו נאמן כי ההיא דפרק הניזקין טהרות שעשיתי עמך ויטמאו או זבחים שעשיתי עמך נתגלו ואי אשכחי' ולא אמר ליה ולא מידי ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה אינו נאמן כאוקמתא דרבא וכו'. סליק להו הלכות מטמאי משכב ומושב בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a921311d7e2b136f78a0a64e3e6418456b6eba47
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,233 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Those Who Defile Bed or Seat",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Those_Who_Defile_Bed_or_Seat",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצות קפ </b> להיות הנדה טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה ואשה כי תהי' זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנוגע בה יטמא עד הערב וכל אשר תשכב עליו בנדתה יטמא וגו':<br><b> מצות קפא </b> להיות היולדת טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים וגו' כימי נדת דותה וגו':<br><b> מצות קפב </b> להיות הזבה טמאה ומטמאה כדין הכתוב בה ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טומאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא וכל המשכב אשר תשכב עליו וגו':<br><b> מצות קפג </b> להיות הזב טמא ומטמא כדין הכתוב בו איש איש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא וזאת תהיה טומאתו וגו' וכל אחד מארבעתן אב מאבות הטומאות מטמאין כולן במגע ואדם במגע ומשא ומשכב ומושב ומרכב מתחתיו ועושה אותן אב הטומאה ומטמא מדף על גבו בזב כתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים וכבס בגדיו וגו' וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וכלי עץ ישטף במים וכתיב והנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וגו' והנושא אותם יכבס וגו' קאי אמשכב ומושב וק\"ו זב עצמו דמטמא במשא וכתי' וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל כלי אשר ישב עליו יטמא וכל המרכב אשר ירכב עליו הזב יטמא ומשכב ומושב ומרכב הן אב טומאה לטמא כדכתיב ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו וגו' והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב יכבס וגו' וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא וגו' מטמא מדף על גבו כדדרשינן בת\"כ וכל כלי עץ ישטף במים מלמד שהיה עושה מדף על גבו דהיינו כלים שינשאו למעלה מן הזב שהם ראשון לטומאה והיא טומאה קלה ולהכי קרי לה מדף לשון קול עלה נדף דלית ביה מששא הכי נמי הך טומאה דלא מטמא אדם לטמא בגדים ובזבה כתיב וכל הנוגע בם יטמא וכבס בגדיו וגו' וקאי אמשכב ומושב דכתיב ביה כל המשכב אשר תשכב עליו וגו' וכל הכלי אשר תשב עליו וגו' וק\"ו זבה עצמה ומשא דכתיב בזב והנושא אותה יכבס וגו' דקאי אמשכב ומושב דכתיבי נמי הכא גבי זבה ומרכב נמי מטמא בזבה דכתיב גבי נדה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושב' עליו בנגעו בו יטמא ותניא בת\"כ משכב זה המשכב אשר היא יושבת עליו זה המושב כלי זה המרכב שנאמ' בנגעו בו אי זהו דבר שחלוק מגעו ממשאו הוי אומר זה המרכב שאין טעון כבוס בגדים הנוגע במרכב בנושאו ומשום הכי לא כתיב הכא יכבס בגדיו אלא יטמא עד הערב וזבה מטמאה מדף ג\"כ. ונדה מטמאה במגע דכתיב בה וכל הנוגע בה יטמא וגו' וכתיב בה ג\"כ משכב ומושב בהדיא ומרכב מרבינן מכלי כדאמרינן לעיל ותניא בת\"כ כל הנוגע בה יטמא יכול לא יהיה הנוגע בה מטמא בגדים דלא כתיב יכבס בגדיו הא אם מטמא משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים כדכתיב וכל הנוגע במשכבה יכבס בגדיו היא עצמה לא תטמא אדם לטמא בגדים ומהאי ק\"ו נמי יש ללמוד הנושאה ויולדת הויא כנדה כדכתיב בה כימי נדת דותה תטמא וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אחת </b> זבה קטנה ואחת זבה גדולה שוין לטומאה כדתניא בת\"כ אין לי אלא רואה ג' שהיא מטמאה משכב ומושב מנין לרואה שנים שתטמאה משכב ומושב ת\"ל כל ימי זובה כמשכב נדתה ובין בזבה מחמת עצמה או מחמת אונס כדתניא נמי התם או דמה מחמת עצמה ולא דמה מחמת האונס כשהוא אומר זוב לרבות את האונסין ובפ' בנות כותים נמי תניא כשהוא אומר אשה כי יזוב זוב דמה הרי אונס אמור דמשמע זוב מכל מקום ואפילו באונס מטמאה ואחד זב בעל שתי ראיות או שלש טומאתן שוה כדתנן פ\"ק דמגלה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובגמרא הא לענין משכב ומושב וספירת ז' שניהם שוים מנא הני מילי דתנו רבנן רב סימאי אומר מנה הכתוב ב' וקרא טמא דכתיב ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הוא הרי שתי זובות מנויות כאן וקראו טמא ומנה שלש וקרא טמא כדכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו טומאתו היא הרי לך שלש זיבות וכתיב טומאתו היא אם משתים טמא למה מנה שלש הא כיצד ב' לטומאה כדכתיב טמאה בתר ב' וג' לקרבן ולא מציא למימר ב' לקרבן ולא לטומאה חמירה אלא כבעל קרי בעלמא ושלש אף לטומאה חמירה דכתיב וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת זבין אין מביאין קרבן הא כיצד ראה ג' מביא ב' אינו מביא כדמסיק התם."
+            ],
+            [
+                "<b>קטנה </b> בת יום א' מטמאה בנדה בת עשרה ימים בזיבה בת שלש שנים ויום אחד מטמאה את בועלה כדתניא ריש פרק בנות כותים אשה אין לי אלא אשה תנוקת בת יום אחד לנדה מנין תלמוד לומר ואשה כי תהיה זבה ובנדה קמשתעי קרא כדכתיב שבעת ימים תהיה בנדתה ותניא נמי אשה אין לי אלא אשה בת עשרה ימים לזיבה מנין דבציר מהכי ליכא זיבה שבעת ימים נדה ושלש ימי זיבה שאין זיבה אלא לאחר נידות כדדרשינן סוף מסכת נדה מקרא דבלא עת נדתה תלמוד לומר ואשה כי יזוב זוב דמה וגו' ותניא אשה אין לי שמטמאה אדם בביאתה אלא אשה כדכתיב ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע תנוקת בת ג' שנים ויום אחד מנין תלמוד לומר ואשה ואמרינן התם דבת יום אחד ילפינן מקרא כדאמר' מריבויי דוי\"ו דכתיב ואשה כל שהיא אשה משמע אפילו בת יום א' לנדה משתמעא מקרא אבל בת ג' שנים ויום אחד לא משמע מקרא טפי מבת שנים או בת ארבע אלא הויא הלכה למשה מסיני ואסמכוה אקרא דוי\"ו דהאי קרא איצטריך לאיש שאינו מטמא באודם כדאיתא התם ובת עשרה ימים לזיבה נמי מקרא דמשמע כל שהיא אשה ובבציר מעשרה ימים אינן ימי זיבה כדאמ' וכיון דאין זבה בלא נדה לא הוה צריך יתירא דוי\"ו דנדה אלא למעוטי איש מאודם חד מיעוט למעוטי ש\"ז אדום וחד למעוטי דם כדאיתא התם. קטן בן יום אחד מטמא בזיבה כדילפינן נמי התם לרבי יהודה דכתיב איש איש כי יהיה זב מבשרו וגו' לרבות תינוק בן יום אחד שמטמא בזיבה וכו'. אחד גרים ועבדים וישראל מטמאין בנידה וזיבה כדתניא בת\"כ דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם איש איש כי יהיה זב וגו' בני ישראל מטמאים בזיבה ולא גוים אין לי אלא בני ישראל גרים ועבדים מנין תלמוד לומר ואמרתם אליהם דכיון דכתיב דברו אל בני ישראל מאי ואמרת אליהם הוסיף אמירה אחרת לגרים ועבדים דמטמאים בזיבה וכו'. סריס אדם וסריס חמה מטמאין בזיבה כבריאין כדתנן פ\"ק דזבין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> האשה מטמאה בלובן ולא האיש באודם כדילפינן לעיל מוי\"ו דכתיב גבי ואשה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע למעוטי איש מאודם דאף על גב דקרא לאו באודם מיירי ע\"כ כיון דקרא יתירא הוא לדרשא אתי ומה שיש לדרוש דבר הקרוב לענין דרוש בו וה\"ק אשה טמאה בדבר האמור בה דהיינו אודם ואין איש טמא בדבר האמור באשה ואין אשה מטמאה בלובן ילפינן נמי התם פ' בנות כותים מדכתיב ואיש אשר תצא ממנו שכבת זרע וי\"ו יתירא למעוטי אשה שאינה מטמאה בלובן כאיש וכו'. טומטום ואנדרוגינוס נותנין עליהן חומרי האיש וחומרי האשה בלובן ובאודם וטומאתן בספק כדתנן פ\"ב דזבין ובפרק המפלת אמר רב דאין שורפין עליהם את התרומה ואם ראה לובן ואודם כאחד דממה נפשך טמא אי הוי איש או אשה ואפ\"ה אין חייבין על ביאת מקדש קרבן משום דכתיב מזכר עד נקבה תשלחו דהיינו שלוח טמאים ממקדש ודרשינן זכר ודאי נקבה ודאית ולא טומטום ואנדרוגינוס ואפילו הכי שורפין עליו תרומה דממה נפשך טמא באודם או בלובן ואף על גב דבזב נמי כתיב זכר ונקבה כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה האי זכר ונקבה צריכי לדרשיה אחריתי כדאיתא התם פרק המפלת וכן הנוגע בלובן ואודם שלו כאחת אינו חייב על טומאת מקדש וקדשיו כדתניא בתוספתא דזבין ריש פרק ב' דכיון דאינהו אינן חייבין נוגע בזוב היוצא מהם גם כן לא חמיר מאינהו גופייהו וכו' נגע הוא בעצמו בלובן ואודם שראה הרי זה חייב על ביאת המקדש בתוספתא תניא הוא עצמו שנגע בלובן ואודם ונכנס למקדש פטור וכן הביא התוספתא רבינו שמשון ז\"ל פרק ב' דזבין ולא מצאתי גם כן לשון התוספתא שכתב הראב\"ד ז\"ל שטומטום חייב על נגיעת אודם או לובן של אשה או איש ודאין אבל הדין אמת הוא שהרי טמא הוא בטומאת זוב זכר או נקבה ודאין כדאמרינן ומה שכתב הראב\"ד ז\"ל דנגע הוא עצמו בלובן ואודם שראה שיהיה חייב הוא דבר תימה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דם </b> הנדה או דם הזבה או היולדת מטמאין בכל שהוא במגע ובמשא בריש פרק דם הנדה תנן דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ויבשין ובגמרא אמר חזקיה דאמר קרא והדוה בנדתה מדוה כמותה מה היא מטמא במגע ובמשא אף מדוה מטמאה יבש מנלן דכתיב דם יהיה זובה וגו' יהיה בהויתו יהא ואפילו יבש מעיקרו דיהיה ריבויא הוא וכיון דדם נדה מטמא כדאמר' זיבת זבה נמי דהא מטמא באונס הנדה וכדאמרינן לעיל ואיכא נמי ק\"ו בגמרא לאחרים גורם טומאה דהיינו לזב' שתטמא לעצמו הנוגע בו לא כ\"ש ולא אמרינן שעיר המשתלח יוכיח לרבא פרק בנות כותים וכו' דמים טמאים כדילפינן פ' כל היד מדכתיב דמיה דמיה הרי כאן ד' ושחור אדום הוא אלא שלקה והוי בכלל ד' וירוק טהור כחכמים דמטהרין דלא הוי נמי כמשקה הזב והזב' דמטמאי כדאמר רבי מאיר משום דרבנן סברי דומיא דרוק דזב שמתעגל ויוצא שמתאסף תחלה ואחר כך יוצא לאפוקי דם כשהוא בא נוטף ויוצא ראשון ראשון וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אשה </b> שיצא הוולד מדפנה דם היוצא עמו הוי אב הטומאה כדם הנידה והזיבה והלידה כדא' פרק יוצא דופן לרבנן דרבי שמעון בבריתא דאמר רב יוסף כגון שיצא ולד ודם דרך דופן ובמקור מקומו טמא קמיפלגי דרבנן סברי מקור מקומו טמא הילכך טפת דם מטמאה ואף על גב דדרך דופן לאו ראיה היא לטמא את האשה טומאת שבעה מיהו טפה עצמה מטמאה במגע משום דנגע במקור ומקור מקומו טמא כדילפינן התם למקור שנעקר ונפל לארץ דטמאה כדכתיב יען השפך נחושתיך ותגלי ערותך אלמא נעקר ונשפך לארץ קרי ליה ערוה כאלו הוא מקומו הילכך טמא והיינו לטומאת ערב לטומאת שבעה דם אמר רחמנא ולא חתיכת בשר וכיון דאיהו טמא דם שנגע בו אף על גב דיצא דרך דופן הנוגע בה טמא. מקור שהזיע כשתי טיפי מרגליות טמאה כדאמר רבי יוחנן התם וטיפי מרגליות הוא דם לבן וצלול והיינו לטומאת ערב משום דנגע במקור ונוגעים בה ביציאתן אבל טומאת שבעה לא דחמשה דמים טמאים ותו לא ודוקא תרתי טיפין כדאמרינן דודאי מן המקור באו ונגעו בו אבל אחת אימא מעלמא אתיא מן הצדדין ולא מטמא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זובו </b> של זב הוא מאבות הטומאה בזב כדתנן ריש פרק דם הנדה ובגמרא זוב מנ\"ל דטמא דתניא זובו טמא לימד על הזוב שהוא טמא שהטפה עצמה טמאה וכתיב הזב את זובו מקיש זובו לו מה הוא לא חלקת בו בין מגעו למשאו לטמא אדם ולטמא בגדים אף זובו כן ואיצטריכו תרי קראי כדאיתא התם וכו'. ראיה ראשונה של זב אינה מטמאה במשא אלא הויא כשכבת זרע כדילפינן בת\"כ מדכתיב זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע דזב שראה ראיה אחד הרי הוא כבעל קרי טובל ואוכל פסחו לערב כיון דהקיש זב לבעל קרי היינו כשראה ראיה א' דומיא דבעל קרי ואינו קרוי זב לטמא אלא אחר ראיה שניה כדילפינן לעיל וכדאמ' פרק ב' דהלכות מחוסרי כפרה וכו' ראה ראיה אחת כשתים אין טמא אלא המסיט טפה אחרונה כדתנן פרק קמא דזבין ראה אחת מרובה כשתים מטמא משכב ומושב דכיון דזב מטמא בכל שהו כדילפינן מדכתיב או החתים בשרו כל שניכר בבשרו טמא אם כן ראה מרובה בשתים כמגדיון לשילוח הויא כשתי ראיות כיון שיש שהות לטבול ועדיין הוא רואה ובת\"כ אמרינן אין לי אלא ג' ראיות דכתיב ג' זמני זוב אלא גדולות קטנות מנין ת\"ל תהיה כל שהוא החתים אפילו כל שהו בשרו אפילו כל שהו ואם נאמרו בגדולות למה נאמרו בקטנות אלא ליתן שיעור לגדולות כקטנות שאם אחת מרובה כשתים או בשלש הוי זב וכתב הרב דאין טמא אלא מסיט טפה אחרונה דהויא כראיה שניה דראשונה לא הויא אלא כבעל קרי כדילפינן לעיל וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ראיה </b> ראשונה של מצורע מטמא במשא פרק בנות כותים בעיא דרב יוסף מקום זיבה מעין הוא ומטמא משום דאיתרבי מצורע למעינותיו מדכתיב לזכר יתירא והזב את זובו לזכר וכו' או דילמא לאו מעין הוא והוי כשאר ראיה ראשונה של זב דלא מטמאה אלא בקרי ואמר אביי מאי תיבעי ליה לרב יוסף והא הוא דאמר זאת תורת הזב בין גדול בין קטן ואייתר ליה לזכר לרבות מצורע למעינותיו ואקשיה רחמנא הכא לזב גמור בעל שתי ראיות דכתיב והזב את זובו הרי ב' ראיות וכתיב לזכר לרבות מצורע למעינותיו כדאמר' מה זב בעל שתי ראיות זובו מטמא במשא אף מצורע זובו מטמא במשא אפילו ראיה ראשונה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>רוק </b> הזב ושכבת זרעו ומימי רגליו כל אחת משלשתן אב טומאה דין תורה דתנן ריש דם הנדה דזוב והשכב' זרע והניע והרוק מטמאין לחין וכו' ובגמרא רוק מנלן דתניא וכי ירוק הזב בטהור וכו' כיחו וניעו שהן מין רוק ומי האף שלו מנין תלמוד לומר וכי ירוק וי\"ו דוכי ירוק דריש ובברייתא תניא מימי רגליו ובגמרא מנלן דתניא זובו טמא וזאת לרבות מימי רגליו לטומאה דכתיב וזאת תהיה טומאתו ודרשינן האי וזאת אקרא דלעיל זובו טמא וזאת כלומר דבר אחר נמי כזוב ולא תימא דאתי מדינא רוק הבא ממקום טהרה טמא מי רגלים הבאים ממקום טומאה אינו דין שיהו טמאין דדם היוצא מפי האמה יוכיח דטהור דכתיב זובו טמא הוא טמא ואין דם היוצא מפי האמה טמא אלא טהור ולא תימא איפוך דדם היוצא מפי האמה להוי טמא מריבויא דוזאת ומי רגלים יהיו טהורים ממיעוטה דזובו טמא וכו' דדומיא דרוק מרבינן מה רוק מתעגל ומתאסף הרבה כאחד ואחר כך יוצא כגון רוק ומי רגלים ושכבת זרע יצא דם שאינו מתעגל ויוצא דכי אתא קמא קמא נפיק ופרכינן והרי חלב אשה שמתעגל ויוצא ואמר מר דחלב אינו מטמא אלא טומאת משקין אלא אמר רבי יוחנן וכו' מה ברוק שמתעגל ויוצא וחוזר ונבלע כשאינו מוציאו יצא דם וחלב דאינן חוזרים ונבלעים דמיד יוצאים ושכבת זרע הוי כמי רגליו דאי איפשר שלא יהיה בה צחצוחי זיבה דזיבה מטמא בכל שהוא כדאמרינן לעיל וכו' ובפ\"ה דזבין תנן נמי שכבת זרע בהדי זובו של זוב ורוקו ומימי רגליו ומרוק איתרבו כולהו ובסוף פרק כיצד הרגל מייתי ליה בק\"ו מרוקו הכי ומה רוק שהוא טהור בטהור הוא טמא בטמא דכתי' וכי ירוק הזב בטהור דמשמע במה שביד הטהור דהיינו משא וכתיב וכבס בגדיו וגו' הרי שהוא טמא באדם טהור דמטמאה במגע כדכתיב וכל אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' ואדם נמי מטמא במגע כדכתיב או איש אשר תצא ממנו שכבת זרע ודרשינן פרק יוצא דופן או איש לרבות את הנוגע אינו דין שיהא טמא שכבת זרע כזב כרוק. ואחד זב נדה וזבה ויולדת כל אחת מהן רוקו ושכבת זרע וכו' ומימי רגליו הוי כרוק הזב כדאמרינן והזוב דומה לביצה המוזרת ושכבת זרע דומה ללובן ביצה שאינה מוזרת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תשעה </b> משקין בזב ג' מהן אב הטומאה רוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו דכיון דמרבינן להו מרוק הוא דומיא דידיה ושלשה הן ולד הטומאה דמטמאין טומאת משקין לבד כדתניא התם פרק בנות כותים בבריתא דתשעה משקין בזב זיעה וליחה סרוחה ורעי טהורים מכלום דמעת עינו ודם מגפתו וחלב האשה מטמאין טומאת משקין ברביעית אבל זובו רוקו ומימי רגליו מטמאין טומאת חמורה ובת\"כ יליף להני טהורים הכי יכול הזיעה והלחה והרעי יהו טמאים ת\"ל טמא הוא הוא טמא ולא אלו אוציא את אלו ולא אוציא דמעות עינו ודם מגפתו וחלב האשה שהן מטמאין טומאת משקין תלמוד לומר זאת מיעט ונראה דמדאוריתא לא מיטמו כלל דהא מיעט להו דומיא דזיעה ולחה ורעי ומשום דאיקרי משקה כדילפינן פרק דם הנדה תניא דמטמאי טומאת משקין וכן מצאתי בתוספות פרק אמרו לו דאינן אלא מדרבנן כיון דבעי רביעית לטומאה ולא מטמא בכל שהוא כשאר משקין דזב וכו'. היה מוצץ ורוקק דם הרי זה מטמא כרוק דאי איפשר בלא צחצוחי רוק כדמוקי פרק מצות חליצה הא מתניתין דתניא יכול יהא דם היוצא מפיו ומפי האמה טמא תלמוד לומר הוא וכו' דמיירי בשותת אבל מוצץ אי איפשר בלא צחצוחי רוק ולהכי יבמה שמצצה ורקקה דם אמרינן דלא תתיבם שאי איפשר לדם היוצא במציצה בלא צחצוחי רוק וכתי' בה וירקה וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דם </b> נדה וזבה ויולדת מטמא לח ויבש כדתנן פרק דם הנדה ובשר המת וכו' מטמאין לחין ויבשין ובגמרא דכתיב והדוה בנדתה מדוה כמותה כדאמר' לעיל אשכחן לח דדוה לח משמע כמו שהו זב יבש מנלן דכתיב יהיה דם יהיה זובה וכו' יהיה בהוייתו יהא ואפילו יבש מעיקרו כדאמרינן התם דיהיה ריבויא הוא אבל זובו של זב ורוקו ושכבת זרע אינו מטמא אלא כל זמן שהוא לח כדתניא נמי במתני' ובגמרא מנלן זוב דכתיב רר בשרו דמשמע כעין ריר שהוא לחה כמו ויורד רירו ופי' ניחו וניעו ורוקו דכתיב וכי ירוק הזב כעין רוק שכבת זרע הראויה להזריע ויבשה אינה ראויה להזריע ואם חוזר ללחותו כמו שהיה שלא נתיבש כל כך מטמא לח ויבש כדתנן נמי התם וכמה שרייתן בפושרין מעת לעת ותחלתן בפושרין אע\"פ שאין סופן כדאמר' התם בגמרא כר' יהודה בן נקוסה דפליג ארשב\"ג בברייתא ותמיהא לי היכי פסיק כרבי יהודה בן נקוסה לגבי רשב\"ג כ\"ש דהוי קולא דאי לא הדר בהכי שאין סופן פושרין טהור ואי הוו פושרין כל מעת לעת הוה הדר וצ\"ע."
+            ],
+            [
+                "<b>פשתן </b> שטוותהו נדה המסיטו טהור ואם היה לח מחמת הרוק מסיטו טמא כדתניא פ' התערובות לתנא קמא ורבי יהודה אף הרוטבו במים שמלחלחו טמא וכתבו בתוספות דאלח קאי לאשמועינן דאינו יוצא מטומאה על ידי שריה אפילו במים טובא אבל רבנן סברי דמשנתנו לתוך מים ורבו עליו טהור כדתניא בתוספת' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שהניח פיו על פי הכוס ונמלך שלא לשתותו המסיט הכוס טהור ואם שתה טמא מפני משקה הזוב כדתניא בתוספת' פרק ה' דטהרות. וכן נשך הקשות ומלפפונות המסיטן טמא מפני משקה פי הזב כדתניא נמי התם אבל נשך בבצל ובפת המסיטו טהור משום דאינו מתערב בפת ובבצל כדתנן נמי התם בתוספת'. קליפי פולין ותרמוסין שקצצן הגוי המסיטן טמא מדרבנן ושבשווקים הלך אחר הרוב מתנינן נמי התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>דם </b> טמא שנתערב במים אם בטלו מראיו טהור נתערב בדם טהור או ביין רואין אותן כאלו הוא מים נתערבו בשל גוים דהם כזבין מדרבנן הולכין אחר הרוב כדתניא נמי התם ריש פרק ד' דתוספתא דטהרות."
+            ],
+            [
+                "<b>שואלין </b> כלי [של] מי רגלים ואין חוששין שמא של נדות הן כדתניא נמי התם והויא כחזקה דמהניא מדאורייתא כדילפינן בדוכתא וכו'. חרש של זב או זבה מכניסין לו (מימו בכיסו) [מ\"ר וכבסו] פ\"א וב' המשקין טמאין ומשקה פעם שלישית טהור כדתניא נמי התם בפלוגתא דת\"ק ור' אליעזר בן יעקב ומייתי לה פרק התערובות ונקטינן כר' אליעזר בן יעקב דהויא משנתו קב ונקי ורש\"י ז\"ל פי' דלענין טהרת הכלי מתנינן דבפעם ראשונה ושניה שהדיחו אכתי הוי טמא ובפעם שלישית הוי טהור ונראה דהא בהא תליא דכשהכלי טמא מים שהדיחו אותו בהן טמאים וכו'. זבה שנעקרו מימי רגליה וטבלה ואחר כך הטילה מים הוי ספק פרק יוצא דופן בעיא דרבא מי אזלינן בתר עקירה כשכבת זרע ומטמאו או דילמא כיון דמצי' נקיט להו מלצאת לא חשיב עקירה צורך יציאה ולא אזלי' אלא בתר יציאה וכן גויה שנתגיירה וטבלה והטילה אחר כך מי רגלים שנעקרו קודם שנתגיירה הוי ספקה מדרבנן וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העבדים </b> מטמאים בזיבה ובנדה ובלידה כישראל כדילפינן בת\"כ מדכתיב ואמרת אליהם כדא' לעיל פרק קמא אבל גוים לא מיטמאי מדאורית' דכתיב בני ישראל אלא מדרבנן קטן מבן תשעה ויום אחד וקטנה מבת שלשה ויום אחד וכדאמרינן פרק יוצא דופן ופרק בנות כותים ועדיות פרק ה' וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בועל </b> נדה כנדה שהוא אב הטומאה של תורה מטמא כלים במגע ומטמא אדם במשא ובמגע ומטמא בהיסט ומשכב ומרכב כדתנן פרק קמא דכלים למעלה מהם בועל נדה שהוא מטמא משכב תחתון כעליון וקאי אמתניתין דלעיל דקתני נבלה ומי חטאת שמטמאין במשא לטמא בגדים במגע וכו' ודרשינן בת\"כ ותהי נדתה עליו מה היא מטמאה אדם וכלי חרס אף בועלה דנדתה עליו משמע כל מידי דמטמאה בנדתה תהא עליו שיהא מטמא בועל נדה כנדה ואף על גב דלא כתיב בהדיא בנדה דמטמאה כלי חרס יליף לה במה מצינו מזב דמזב דמטמא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים ומטמא כלי חרס אף משכב ומושב לטמא אדם ובגדים מטמא כלי חרס כזב דכתיב ביה וכלי חרס אשר יגע בו הזב ישבר וגו' ואין משכב ומרכב של בועל נדה כנדה שהוא אב הטומאה כדילפינן לעיל אלא הוא וולד הטומאה שאינו מטמא אלא אוכלין ומשקין כדאמרן בת\"כ ומייתי לה ריש פרק בנות כותים אימא היא משכב ומושב לטמא אדם ובגדים אף הוא כן תלמוד לומר וכל המשכב אשר ישכב עליו יטמא שאין תלמוד לומר הרי כבר נאמר ברישיה דהאי קרא ותהי נדתה עליו ובדידה כתיב וכל אשר יגע במשכבה וגו' אם כן למה נאמר וכל המשכב אשר ישכב עליו וגו' לנתקו מטומאה חמורה שלא יהיה משכבו חמור כמשכבה לטמא אדם ובגדים שעליו אלא אוכלין ומשקין דיטמא טומא' קלה משמע וכדאיתא התם וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> [הבא על] נדה או זבה ויולדת בין כדרכן או שלא כדרכן ואפילו הערה וכדתניא סוף נדה כימי נדתה תהיה טמאה היא מלמד שזבה מטמא את בועלה כנדה שמפורש בה אשר ישכב איש אותה היא מטמא בועלה ואין הזב מטמא מה שהוא בועל ומנין שהוא עושה משכב ומושב כבועל נדה ת\"ל כמשכב נדתה ואתקשה נמי התם רואה ב' ימים או יום אחד לרואה ג' שהיא זבה גדולה וכדאיתא התם ויולדת נמי כתיב בה כימי נדת דותה וגו' דמשמע דהויא כדין נדה וקטן בן תשעה ויום אחד וקטנה בת שלשה ויום א' כיון שביאתן ביאה ה\"נ לענין טומאה בועל נדה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>נדה </b> וזבה ויולדת מיטמאי למפרע מעת לעת או מפקידה לפקידה מדרבנן כדאמ' בפרק קמא דנדה דמדאורייתא אין אשה טמאה עד שתרגיש דם שיצא למטה מבין השינים כדילפינן פרק חמישי דהלכות איסורי ביאה. וכן טומאות ווסתות שאם הגיע וסתה ולא בדקה ואחר ימים בדקה ומצאה דם אינה טמאה למפרע אלא מדרבנן דהכי אסיקנא פרק כל היד דאפילו לרשב\"ג ווסתות דרבנן ואפי' תרגיש פיהוק ועטוש אינה טמאה מדאוריתא עד שתרגיש בבשרה וכדאמר' פרק האשה בנדה וכן טומאת כתמים מדרבנן וכל דינים אלו סוף פרק קמא דנדה ופרק כל היד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>פרק</b> ד כל דיניו מדרבנן פרק קמא דנדה ופרק כל היד ופרק האשה ותנוקת ודם הנדה ופרק תנוקת ורביעית דם שיצא מן האשה שמתה מטמא במגע ובמשא ובאהל כדכתיב בנפש אדם וגו' וכתיב כי הדם הוא הנפש וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והנדה והיולדת לעולם הם בטומאתם עד שיטבולו וכדא' פרק בנות כותים לב\"ה דביומי וטבילה תלא רחמנא דכל זמן שלא טבלה טמאה ובת\"כ נמי אמרינן דלימד ר' עקיבא מה אני מקיים והדוה בנדתה תהא עד שתבא במים וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שלא טבלה דמה אפילו בתוך ימי טוהר הוי כדם נידות ומטמא כדתנן פרק בנות כותים לב\"ה דביומי וטבילה תלא רחמנא אליבא דרב דאמר דם הבא בימי לידה ודם הבא בימי טוהר מעין אחד הוא דממעין אחד הן באים והתורה טומאתו כל שבעה לזכר וכל י\"ד לנקבה והתורה טהרתו אחר מכאן כדאמר' התם וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שירדה לטבול מטומאה לטהרה לאחר שבועיים ונעקר דם לבית החיצון ועמד שם טמאה כל זמן שהוא בה וכשתצא בעיא טבילה אחריתי ואם בעליתה נעקר הדם טהורה כדאמר רב חייא בר אשי משמיה דרב פרט יוצא דופן ואקשי' טומאה בלועה היא ולא מטמאה לא במגע ולא במשא והכא משום משא ונגיעה היא וטומאת ערב דאי משום ראיה מאתמול איעקר ורחמנא אמר בבשרה מכי אתי בבית החיצון הויא ראיה אלא משום משא ונגיעה היא כדאמר' ואם כן טומאה בלועה היא ואיפרק שמעתין דלכשיצא לחוץ הוא דקאמר דאז תטמא משום מגע ואם בעליתה נעקר הוי דם טהור ולא מיטמיא וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שטבלה כדינה הרי היא טבולת יום ואינה צריכה טבילה אחרת בסוף ימי טוהר למעשר ולתרומה אלא לקדשים כב\"ה דפרק תנוקת דתנן ובית הלל אומרים אינה צריכה טבילה באחרונה ובגמרא טבולת יום ארוך איכא בינייהו דהכתוב עשאה טבולת יום דכתיב בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה ולקדשים מודו בית הלל לב\"ש דק\"ל אונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש והיינו מדרבנן כדאמר' פרק חומר בקדש כיון דעד האידנא אסיר אצריכינהו רבנן טבילה ורוקה ודם טהרתה טהורים לתרומה כדתנן התם פרק תינוקת ואם נפל מרוקה וכו' על ככר של תרומה טהור וכדתנן נמי ריש פרק שני דטבול יום דדוקא בטבול יום עצמו הוא דמרבי' אפילו לתרומה וכדאמ' וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>יולדת </b> שהיא מצורעת וטבלה אחר שבעה או י\"ד דם טוהר שלה טמא כרוקה ומימי רגליה כדתנן פרק בנות כותים ב\"ה אומר כרוקה וכו' ובגמרא מ\"ט דב\"ה אמר ר' יצחק לזכר לרבות מצורע למעיינותיו ולנקבה לרבות מצורעת למעיינותיה ואילימא שאר מעיינותיה כרוקה וכמימי רגליה דאתו מזב דכתיב וכי ירוק הזב ומיניה נפקי שאר מעיינות האי מזכר נפקא כיון דאיתרבי מצורע למעיינותיו כדאמר' איתרבי נמי מצורעת לכל מעיינותיה דאיכא דכוותיהו בזכר אלא האי דאיצטריך ולנקבה לרבות מצורעת לטמא דם טהרה שלה דליתיה בזכר ומשקין אלו היוצאין מהן כמשקין הנוגעים בהם חוץ מזב ששלשה המשקים היוצאים מהם הם אב הטומאה כדילפינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>זבה </b> קטנה שטבלה ביום השמור מגעה ובעילתה תלויה שאם ראתה אחר כך כל טהרות שעשתה טמאות ועושה מרכב ומושב ומטמאה בועלה כדתנן פרק תנוקת דף ע\"ב הרי זה תרבות רעה ומגען ובעילתן תלוייה וכו' טבלה בליל השמור הרי זה כמו שלא טבלה כדתנן התם לעיל ומודים ברואה וכו' וטבלה לערב ושמשה שמטמאין משכב ומושב וחייבים בקרבן משום דבעינן שימור והרי בעל זבה קטנה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ראתה </b> ביום אחד עשר וטבלה לערב יום שנים עשר שהוא תחלת נדה פטורין מן הקרבן כדתנן התם במתניתין לב\"ה משום דלא בעיא שימורים כיון שאינה בימי זיבה ולענין טומאה מודו לב\"ש מדרבנן ואם טבלה ביום י\"ב אחר הנץ בועלה טהור אפי' מדרבנן כדא' ב\"ה הרי זה גרגרן הרואה דם בעשירי טובלת ביום אחד עשר ומשמרת אותו אף על פי שאינה ראויה להיות זבה גדולה ביום שלישי הוא יום י\"ב דהוי תחלת נדה ואפ\"ה בעיא שימו' דעשירי כתשיעי כרבי יוחנן דאמר התם מה תשיעי בעי שימור דהא ראוי להביאה לידי זבה גדולה תשיעי ועשירי ואחד עשר אף עשירי אם התחילה לראות בו בעי שימור י\"א כנגדו אף ע\"פ דאינה ראויה להיות זבה גדולה וכדאמרי' אחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני ויום אחד עשר קאמר רבי אלעזר בן עזריה דהוי הלכה למשה מסיני ומאי הלכותיו משאר הימים שלפניו רבי יוחנן אמר הלכה אחד עשר דבדבר אחד הוא חלוק משלפניו דאחד עשר הוא דלא בעי שימור הא לאחריני עביד שימור דהיינו לעשירי ולרבי עקיבא קראי נינהו הני אחד עשר יום כדאיתא התם שלהי מכלתין וכדילפינן פרק ו' מהלכות איסורי ביאה וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זבה </b> וזבה גדולה שטבלו ביום שביעי אם חזרו וראו ביום עצמו סותרים וכדילפינן נמי התם בהלכות איסורי ביאה פרק ו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>משכב </b> ומושב אחד הוא ובתרוייהו כתיב יכבס בגדיו ורחץ במים וכתיב בפ' נדה ואם על המשכב הוא או על הכלי אשר היא יושבת עליו ודרשינן בת\"כ דעל הכלי לרבות את המרכב דכתיב בנגעו בו בסיפיה דקרא דמהדר אמרכב דרבינן מעל הכלי ואם כן משמע דמשכב ומושב חד הוא דכתי' ואם על המשכב הוא אשר היא יושבת עליו דעל הכלי אמרכב מהדר כדאמר' וכו' ולמה נאמרו משכב ומושב שהמשכב ראוי לשכיבה והמושב לישיבה כדדרשי' בת\"כ מדכתיב אשר ישכב עליו יכול אפילו שכב על עריבה ועל הדלת תלמוד לומר משכב וגו' וכל כלי אשר ישב עליו וגו' יכול אפילו ישב על האבן ועל הקורה תלמוד לומר כלי וגו' שישב על המשכב או שכב על המושב טמאהו כדמרבי' בת\"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא וכל כלי אשר ישב עליו יטמא יטמא ריבה וכו' המרכב הוא הראוי לרכיבה כמרדעת וטפיסן כדאמרינן בת\"כ. וכולן אבות הטומאה ומטמאין אדם וכלים במגע ואת האדם במשא אלא שהנוגע במרכב אינו מטמא בגדים ולא כלים אפילו בשעת מגעו דמגעו חלוק ממשאו במרכב מה שאין כן במשכב ומושב כדכתיב בהו יכבס בגדיו ובמרכב כתיב וכל המרכב וגו' וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא ולא כתיב יכבס בגדיו וכתיב והנושא אותם יכבס בגדיו נמצאו הזב והזבה והיולדת והנדה משכבן ורוקן ומימי רגליהן ודם נדה וזיבה ויולדת וזובו של זב כל אחד מאלו הוא אב כדילפי' לעיל פ' ראשון ואדם שנגע באחד מאלו או נשאן מטמא בגדים וכלים בשעת נגיעתו או נשיאתו ואינו מטמא אדם ולא כלי חרש כדתנן פרק בתרא דזבין ותניא מנין לעשות שאר כלים כבגדים דלא כתיב אלא יכבס בגדיו תלמוד לומר וטמא יכול יטמא אדם וכלי חרש ת\"ל בגד בגד הוא מטמא ואינו מטמא אדם וכלי חרש ותניא נמי ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו בשעת מגעו מטמא בגדים פירש אינו מטמא בגדים וכל שלא נאמר בו יכבס בגדיו אינו מטמא בגדים בשעת מגעו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים שינשאו למעלה מן הזב הם נקראים מדף ואינם מטמאים אוכלים ומשקים כדתנן פרק ד' דזבין וכדא' פרק בנות כותים מה עליונו של זב אינו מטמא אלא אוכלים ומשקים וכו' וכתב הרב ז\"ל שטומאת מדף מדבריהם והראב\"ד ז\"ל כתב דטומאת מדף זו מדאוריתא ובת\"כ יליף לה רבי שמעון מדכתיב כל כלי עץ ישטף במים דלכלי שטף לא איצטריך דהא כבר נאמר הנוגע בבשר הזב יכבס בגדיו וכל שמטמא בגדים כלים נמי מטמא דבגדים נמי כלים נינהו ואם הנוגע בזב מטמא כלי שטף כדאמר' כל שכן הוא עצמו אם כן למה נאמר וכל כלי עץ ישטף במים אלו אוכלים ומשקים וכלים שעל גבי הזב דהיינו מדף ומשום דהויא טומאה קלה דלא מטמא אדם לטמא בגדים קרי לה מדף כדכתיב קול עלה נדף מידי דלית ביה מששא כדא' פרק קמא דנדה וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והזבה והנדה והיולדת ומצורע שמתו הרי הן מטמאין משכב ומרכב אחר מיתתן מדרבנן כדתנן פרק תנוקת ובת\"כ יליף שאין זב מת מטמא משכב דכתיב וזב ולא המת ורבי שמעון יליף מדכתיב אשר ישכב ואשר ישב משמע את שיש לו שכיבה וישיבה אבל מת שאין לו שכיבה וישיבה אינו מטמא משכב ומושב."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> ממטמאי משכב ומושב שישב על אבן ותחתיהן אפילו אלף מרכב ומושב ניטמאו הכל כדתנן פרק קמא דכלים למעלה מהן מרכב שהוא מטמא תחת אבן מטמא וכדתניא בת\"כ והיושב על הכלי אשר ישב עליו הזב אין לי אלא בזמן שישב עליו הזב ונגע בו מנין לעשרה מושבות זו על גב זו אפילו על גבי אבן מטמא תלמוד לומר אשר ישב עליו הזב יטמא מקום שהזב יושב ומטמא ישב הטהור ויטמא דאשר ישב עליו הזב משמע ראוי לישב עליו אף על גב דלא ישב גביה בחיבורין כגון הכא דישב על גבי אבן מטמא וכדכתיב והתות אבן חדא ושומת על פום גובא ואין לי אלא שהזב יושב והזב שם מנין לעשות ריקם כמלא דהיינו בזמן שאין יושב עליו כיושב עליו תלמוד לומר בכלי בין מלא בין ריקם. וכן אם היו אוכלין ומשקין וכלים ואדם על גבי האבן ואחד ממטמאי משכב למטה מן האבן האוכלים וכו' הם וולד הטומאה והוי מדרבנן כדא' לעיל לדעת הרב ז\"ל וכל שיהיה למטה מן הזב ולא יגע בו טהור חוץ מן האדם שהוא ראשון לטומאה וחוץ מכלי העשוי למשכב או מרכב דהוי אב הטומאה כדילפינן בת\"כ מדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב יטמא ואיש אשר יגע במשכבו יכבס בגדיו משכב הוא טמא תחת הזב לטמא אדם ולטמא בגדים ואין אדם מטמא תחת הזב לטמא אדם ובגדים ומה שאינו ראוי למשכב ומושב ולא נגע בו אלא שהיה תחתיו טהור דכתיב ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומר עמוד ונעשה מלאכתנו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בחמשה </b> דרכים מטמא הזב משכב או מרכב עומד יושב שוכב נתלה נשען כדתנן פרק ב' דזבין ותניא בת\"כ כתיב אשר ישכב עליו והיושב על הכלי וגו' אין לי אלא שכב וישב על משכב ומושב שכב על מושב או ישב על משכב או עמד נשען נתלה מנין ת\"ל יטמא יטמא ריבה והמשכב והמרכב מטמאין האדם במגע ובמשא גם כן מה שאין כן בזב שאינו מטמא משכב ומרכב אלא בחמשה דרכים כדאמר וכולם נקראים מדרס ולא במגע ובמשא דלא כתיב נגיעה ונשיאה אלא באדם הנוגע או הנושא הזב או המשכב או המרכב כדא' לעיל פרק ו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> הזב מטמא משכב עד שינשא רובו עליו כדתנן פ\"ה דזבין הטמא על מקצת המשכב וכו' ותניא בת\"כ אשר ישב עליו ואשר ישכב עליו עד שינשא רובו עליו ותניא נמי ואם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו דלהכי כתיב הוא דהיינו כולו ורובו ככולו הוי או על הכלי אשר היא יושבת עליו וכו' אפילו על מקצתו מכאן אמרו רוב טמא על הטהור או על מקצתו ורוב טהור על הטמא או על מקצתו בין בזב בין במשכב טמא מקצת טמא על הטהור או על מקצתו בזב טמא במשכב טהור דמשכב הוא דבעינן שינשא רובו דכתיב הוא כדאמר' אבל בזב כל שנישא מקצתו על אדם הטהור או מקצת הטהור עליו מטמא וכדתניא בתוספתא דזבין פרק בתרא והא דסגי בנשיאת רובו של זב על מקצת המשכ' לטמאו ובנשיאת רוב הטהור על מקצת המשכב פי' הרב ר' הלל ז\"ל בפי' ת\"כ מדכתיב והיושב על הכלי אשר היא יושבת עליו מדלא כתיב אשר ישבה אלא אשר היא יושבת משמע דנדה קא יתבא במקצת מושב והטהור במקצתו ואפילו הכי כיון שנישא רובו טמא כדאמר'."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שהיה מוטל על חמשה ספסלים לארכן טמאים שהרי נשא הזב על כל א' מהם כיון ששכב עליהם לארכו על רחבן והר\"ש ז\"ל פי' ששכב ארכו לארכן ולרחבן ששכב ארכו לרחבן ולכך טהורים דאין רובו נשען על אחת מהם ובעיא עד שינשא רובו כדילפינן מדכתיב אם על המשכב הוא וכו' ואם ישן טמאים מספק כדתנן נמי התם פרק ד' דזבין. היה מוטל על ששה אין טמא אלא זה שתחת גופו שנישא רובו עליו כדתנן נמי התם וכו' עמד על שתי כסאות רגל אחד על כל אחד שניהם טמאים כדתנן התם רבי שמעון אומר אם רחוקים זה מזה טהורים משמע דאם קרובים טמאים דלפעמים נסמך רובו על רגל זה או על זה ולהכי שניהם טמאים אי נמי בין קרובים בין רחוקים שניהם טמאים כדמשמע לשון הרב ז\"ל שלא חילק ומשמע דסבירא ליה דת\"ק דה' ספסלים או ששה כסאות סבר דבשני כסאות רגלו על כל אחד שניהם טמאים ופליג רבי שמעון כשהם רחוקים ולכך כתב הרב ז\"ל בפי' המשנה ואין הלכה כרבי שמעון דמשמע דפליג עליה ת\"ק."
+            ],
+            [
+                "<b>היה </b> יושב על גבי המטה וד' משכבות תחת ד' רגלים טמאות שאינה יכולה לעמוד על ג' כדתנן נמי התם והוי נישא רובו על כל משכב אבל ד' משכבות שתחת רגלי הבהמה שהיה רוכב עליה טהורים שיכולה לעמוד על ג' אבל שתחת ב' רגלים טמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ישב </b> על קורת בית הבד כל הכלים שבעקל טמאים אבל על לוח הכלים שתחתיה (טמאים) [טהורים] כדתנן התם וטעמא מפני שהוא רפוי ואין נישא רובו הכלים והראב\"ד ז\"ל כתב מפני שטעון כאבנים כדתניא בתוספתא ומקפיד שלא ישבו עליו שלא יפלו האבנים והוי כתרקב דאף ע\"ג שהאבנים ראוים לישיבה הרי הם כרוכים בדבר שמקפיד עליו ולפי' הרב ז\"ל ניחא הא דתניא מכבש בהדי הני דטעמן משום נישא רובו ולאו משום דאינו לישיבה כהראב\"ד ז\"ל."
+            ],
+            [
+                "<b>זב </b> שדרס על כלי שלא נעשה למשכב ומושב או מרכב טהור דכתיב אשר ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו היה הכלי משמש ישיבה עם מלאכתו שעושה הרי זה מתטמא במדרס כדתנן פרק ב' דכלים דהוי כמיוחד לישיבה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> טומאה שתסיט את הטהור ותטמא אלא הזב וחבריו בלבד ולא מצינו כמותה בכל התורה כולה כדתניא פ' ר' עקיבא ותנן בזבין הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאין שהרי הסיטן זה והיסט של זב כי האי גוונא בין בכלים בין באדם בין באוכלים ומשקין טמא דבכלים כתיב וכלי חרש אשר יגע בו הזב ותניא בת\"כ יכול יטמאנו מאחוריו נאמר כאן בו ונאמר להלן אשר תבושל בו מה להלן מאוירו אף כאן מאוירו א\"כ למה נאמר אשר יגע בו פשיטא מי גרע משאר טומאות שמטמאות כלי חרס מאוירן כיון דכתיב גבי שרצים למה לי למכתביה הכא אלא להביא מגעו שהוא ככולו שהוא הסיטו שמסיט אותו וגבי אדם נמי כתיב וכל אשר יגע בו הזב ואי משום מגע הא כתיב נוגע בבשר הזב אלא להביא מגעו שהוא ככולו שהוא היסטו וגבי אוכלים ומשקין תניא וכל כלי עץ ישטף במים מה בא זה ללמדנו וכו' אלא להביא אוכלין ומשקין וכלים הנישאים על גבי הזב דבסיפיה דקרא דאשר יגע בו הזב כתיב דאוקמניה (דאוקמיניה) דמשתעי בהיסט והיינו דתנן כל הנישא ע\"ג הזב טמא ואם כרעו הם שנשאו הן את הזב טהורים כדתנן כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב שמיוחד לישיבה כדאמרינן לעיל וכי כתיב משא הזב באדם כתיב והנושא אותם וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ומה </b> שאינו מטמא באהל המת בצמיד פתיל מיטמא בהיסט הזב דהא מסיט ליה לכוליה ככלי חרס שהוא נבוב כדתנן פ\"ב בעדיות וכמחט בלועה בתוך העץ וטבעת בתוך הלבינה וכדתנן פרק ט' דכלים. זב שהכניס ידו או רגלו לאויר כלי חרש הואיל ולא נגע בו ולא הנידו טהור שאין מטמאים לאיברים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>זב </b> המסיט בבית הסתרים טהור כדאמרינן פ' יוצא דופן בזב שהיה קנה אחוז תוך קומטו והיסיט בקצה הקנה ויליף לה מדכתיב כל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף וכו' זהו הסיטו של זב כדאמר' לעיל וכתיב וידיו דדרשינן ביה הכי היכא דהיסיט בו הזב בידיו כלומר בגלוי ומדאפקיה בלשון נגיעה ילפינן נמי לכל נגיעות דאין מגע בית הסתרים מטמא אבל טהור שהסיט את הזב ניטמא שהרי הסיטה דהוי כנושאה וגבי טהור שהסיט את הזב דנפקא לן מקרא אחרינא לא כתיב ביה ידיו ולהכי לא בעיא גלוי."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> בכף מאזנים וכלי העשוי למשכב ומושב בכף שניה כרע הזב הרי הן ככלים שנגע בהן שהרי הסיטן כרעו הן טמאים משום משכב ובפ\"ד דזבין תנן כרע הזב טהורים כרעו הן טמאים ופי' הרב ז\"ל שם שאין המשכב או המושב טמאים מדרס והוא אומר טהורים אבל טמא משום הסט וכן פי' התוספות שבת פ' רבי עקיבא ואם היו שאר כלים או אוכלים בכף שניה כולן ראשון לטומאה כדתנן התם טמאים ולא פליג בין כרע הוא בין כרעו הם ורש\"י ז\"ל גריס כרע הזב טמאים כרעו הם טהורים כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והטהור שישבו על הספסל או על הנסר בזמן שהן מחגירין דנשען הטהור על הזב והזב על הטהור כשנוטים הספסל או הנסר לכאן ולכאן וכן אם עלו באילן שכוחו רע או סוכה או סולם מצרי או כבש או קורה או דלת שאינם מחוברים בטיט הרי זה טמא משום היסט זב כדתנן פ\"ג דזבין אבל כשאין יכול להסיט כמו אם כחן יפה טהור כדתנן נמי התם. זב וטהור שהגיפו או פתחו פתח כאחד טהור אחד מגיף ואחד פותח ניטמא כיון שזה מושך לסגור וזה לפתוח וכו' העלו זה את זה מן הבור ניטמא כדתנן נמי התם לת\"ק דר' יהודה ומפשילים בחבלים אם היה זה מושך אילך וזה מושך אילך טמא כדתנן התם וחכמים אומרים עד וכו'. היו אורגים בין עומדים בין יושבין או טוענין או טוחנין או פורקין אם משאן כבד טמא כדתנן נמי התם דבכולהו איכא היסט. טהור שהיה מכה את הזב הרי זה טהור וזב שהכה את הטהור טמאהו שאם ימשך הטהור הרי הטמא נופל כדתנן התם ולכך נחשב המכה דהיינו הזב כנשען על הטהור וכתב הר\"ש ז\"ל דתימה הוא דמהאי טעמא נמי יהא טמא טהור המכה את הטמא דהוי כנשען על הזב ואי הוה מפרשינן דהכא לענין טומאת מדרס איירי ניחא דטהור מטומאת מדרס אבל טמא המכה את הטהור בגדי הטהור טמאים טומאת מדרס וכן משמע בתוספתא דלענין בגדים תנן ע\"כ וכן נראה גם כן מלשון הרב ז\"ל שכתב ולפיכך אף בגדי הטהור טמאים. זב שנישא מקצתו על הטהור שהניח אצבעו עליו או טהור על הזב ניטמא אף על פי שלא נגע וכן חיבורי' שהם שינים או צפרנים שנישאו על אחד מהם טמא כדתנן פרק בתרא דזבין וכתב הרב ז\"ל שם שלא נצטרך שינשא או ישא הרוב אלא במשכב לבד כדא' לעיל לא כאדם ואפ\"ה כתב כאן שנראה לו שטומאה זו מדבריהם דמן התורה נראה דבעיא עד שינשא רובו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>דבר </b> חזק שהקים עליו הזב והניד כלי או אוכלים מחמת ההכאה הרי אלו טהורים ואם לא היה דבר חזק הוי כאלו הסיטן שהרי מכחו עלו או נתנדנדו כדתנן פ\"ד ותניא בתוספתא זה הכלל כל שהוא מכח הסטה טמא דהיינו כשאינו דבר חזק וכשהוא מכח הרעדה טהור דהיינו בדבר חזק. וככר שנפל מן התנור בהקשו טהור אפילו של תרומה כדתנן התם ואם היה חרס מן התנור מדובק בו אפילו היה חולין טמא כדתניא בתוספתא דכיון שנדבק בו החרס נראה שניסט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> משכב ומרכב מטמא כלים או אוכלין ומשקין אלא במגע בלבד כדתנן פרק בתרא דזבין וכל הנושא ונישא על גבי המשכב טהור חוץ מן האדם דאדם כיון שנישא ע\"ג משכב אפילו היה חוצץ אבן מטמא בינו ובין המשכב ניטמא משום דנישא על גבי משכב אבל כלים או אוכלים ומשקין לא וכדתנן נמי התם ככר של תרומה שהוא נתון ע\"ג משכב והנייר בנתים בין מלמעלן בין מלמטן טהור וילפינן בת\"כ דאין משכב עושה משכב כדתנן פ\"ק דכלים מדכתיב וכל המשכב אשר ישכב עליו הזב וגו' הזב עושה משכב ואין משכב עושה משכב וכן אם הסיט המשכב את הכלים או אוכלים ומשקים הרי אלו טהורים דלא מרבי' לעיל היסט אלא בזב עצמו אבל במשכב ליכא אלא טומאת נגיעה וכדתניא בתוספתא אין לך היסט אלא בדבר שיש בו רוח חיים."
+            ],
+            [
+                "<b>הזב </b> והטהור שישבו בספינה או נדה שישבה עם הטהורה במטה בגדים טמאים מדרס אף על פי שלא נגעו כדתנן פ\"ג משום דפעמים מכריע הטהור שהספינה קטנה חוץ מכפה שבראש האשה הטהורה וכלי שבראש הנס שבספינה כדתנן ריש פ\"ד דר' יהושע מטמא ולית הלכה כוותיה אלא בסתם דפרק ג' והראב\"ד ז\"ל גריס בהאי מתניתין גופא וחכמים מטהרים."
+            ],
+            [
+                "<b>הנדחק </b> ברחים שהגוי או הזב בתוכם בגדים טמאים כשהם מנדנדים הקרקע וכדתניא ריש פ\"ט דתוספתא דאהלות וטומאה זו מספק:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> עם הארץ מדבריהם דגזרו משום ספק שמא תסיט כליו אשתו נדה כדאמרינן בהניזקין. ושורפין תרומה על מגעו ואף ע\"ג דאין מאבדין תרומה בידים כדילפינן פי\"א מהלכות תרומות והני טומאות מדרבנן נינהו אפילו הכי שורפין על ו' ספקות כדתנן פ\"ד דטהרות ומייתי לה בכמה דוכתי. וקבלת דברי חברות פ' עד כמה ותוספתא דטהרות פ\"ט והחשוד על דבר נאמן להעיד בו לאחרים ולדון בו לאחרים דחזקה היא דאין אדם חוטא כדי שיהנו בו אחרים וכרשב\"ג דפליג אר' מאיר פ' כל פסולי המוקדשין ואע\"ג דבפרק עד כמה תנן מתני' סתמא זה הכלל כל החשוד על דבר לא דנו ולא מעידו אפ\"ה סמכינן אכללא דכל מקום ששנה רשב\"ג במשנתנו וכו' ונראה דאפילו חשוד על דבר תורה נאמן להעיד או לדון לאחרים משום האי חזקה דאין אדם חוטא ולא לו דחזקה מהניא מדאורייתא כדילפינן בדוכתא וכתב הרמב\"ן ז\"ל דמה שכתוב בבריתא החשוד ליטול שכר לדון דיניו בטלים שאם נתברר לנו שלא נטל שכר בדין שדן אין הדין בטל וכתב עליו הרא\"ש ז\"ל בפסקיו ומסתברא טעמא אבל לא ידענא היאך יתברר הדבר בעדים שלא נטל כיון שהוא חשוד ע\"כ משמע דאפילו חשוד על דבר תורה אינו פסול לדון ולהעיד כשידוע שלא נטל מה שנחשד עליו וכיון דהכא אינו חשוד על השביעית או על התרומה אלא למכרן לשם חולין לעצמו דן ומעיד לאחרים דחזקה אין אדם חוטא ולא לו כדאמרינן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>עמי </b> ארץ נאמנים על טהרת חטאת וכו' פ' חומר בקודש ותוספתא פ' בתרא וכו'. ע\"ה שנעל בית בדו או גתו וכו' תוספתא טהרות פרק ו' הביא לו ע\"ה חבית וכו' פ' חומר. הלוקח כלי חרס ג\"כ שם וריש פ' ה' דפרה. טומאת עמי הארץ ברגל פרק בנות כותים הפותח חביתו פרק חומר. ע\"ה שאמר טהור אני ג\"כ שם וס\"פ אין דורשין ופרק בתרא דשקלים ופרק טבול יום. הכל מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>המפקיד </b> כלים וכו' טהרות פרק ח' המניח כליו טהרות משנה ותוספתא פרק ז' וח' חבר שהיה בנו תוספתא טהרות פרק ח' ופ' בתרא דע\"ז. ב' חצרות זו לפנים מזו פרק בתרא דע\"ז חבר שנפל כליו פרק ח' דטהרות קדר חבר שהניח טהרות פרק ז' ופ\"ב דכתובות חבר שהניח אוכלי' תוספתא דטהרות פרק ט':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כהן </b> שטיהר כליו ס\"פ אין דורשין. וצריך לעמוד על האומנים וכו' פרק בתרא דטהרות ופרק חומר בקדש. היו חמריו ופועליו וכו' תוספתא דטהרות פרק ה' ופרק בתרא דע\"ז. חבר שהיה לבוש בחלוקו תוספתא דטהרות פרק ה'. היה סל על כתפו פרק אין דורשין. חבר שמת והניח טהרות תוספתא דטהרות פ\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאמר לו עד אחד ניטמאו טהרותיך והלה שותק נאמן ואם הכחישו אינו נאמן כדתניא פרק האומר בקידושין דהא דילפינן בעלמא דעד אחד נאמן באיסורים דוקא להתיר כגון בשר זו מנוקרת או חתיכה זו של שומן אבל לא לאסור אלא אם היה הדבר ברשותו אי הלה שותק כדאמרינן וכשבידו נאמן כי ההיא דפרק הניזקין טהרות שעשיתי עמך ויטמאו או זבחים שעשיתי עמך נתגלו ואי אשכחי' ולא אמר ליה ולא מידי ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה אינו נאמן כאוקמתא דרבא וכו'. סליק להו הלכות מטמאי משכב ומושב בס\"ד:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מטמאי משכב ומושב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..be34794a71a963143ec8d0411f6f1ad38a6e5c8e
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,531 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות כלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שבעה </b> מיני כלים הם מקבלים טומאה מן התורה הבגדים וכלי עור והשקין וכלי עצם ומתכות ועץ וחרש דכתיב וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו ומרבינן סוף פרק קמא דחולין כלי עצם מכל מעשה עזים להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים שלהם דהא כלי עור בהדיא כתיב ברישיה דקרא שאר בהמה וחיה מנין תלמוד לומר וכל מעשה אם כן מה תלמוד לומר עזים פרט לעופות כצפרנים שעושים מהם כלים ואימעיטו נמי עופות ודגים מדכתיב והבגד משום דעור סתמא כתיב והוה אמינא בכל עור קאמר רחמנא ואיתקוש כלי עצם בהאי קרא לכלי עור ועץ וכולהו איתקוש לשק בפרשה ויהי ביום השמיני הילכך פשוטיהן טהורים דבעינן דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן ובכלי מתכות נאמר אך את הזהב ואת הכסף וגו' ובכלי חרש וגו' וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו וגו' וכל העשוי מן הגדל בים אפילו אורג בגד מצמר הגדל בים אינו מקבל טומאה כדתניא בת\"כ או עור יכול אפילו עורות של ים יהו טמאים כיון שטימא עורות צבועים מה שאין כן בנגעים וכיון שטימא צבועים יטמא עורות של ים תלמוד לומר בגד מה בגד מיוחד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהו תלמוד לומר עור להביא את שחיבר ואפילו חוט או משיחה וכדתנן כלים פרק י\"ז וילפי' לה התם בת\"כ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פיל </b> שבלע כפיפה טמאה והקיאה דרך בית הרעי הרי היא בטומאתה כדאמר' פרק רבי ישמעאל במנחות משום דאין עולה מטומאה אלא בשינוי מעשה והכא ליכא שינוי מעשה דשלימה הקיאה ואם בלע ואחר כך עשאן כלים הוי בעי' התם ולא איפשיטא והוי ספקא דאוריתא ולחומרא וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פשוטי </b> כלי חרס טהורים כדכתיב אשר יפול מהם אל תוכו יטמא כל שיש לו תוך וכו'. כלי מתכות אפילו פשוטין מקבלין טומאה כדתנן פי\"א דכלים כדכתיב כל דבר אשר יבוא באש בין מקבל בין פשוט ולא איתקוש לשק כשאר כלים דפשוטיהן טהורים משום דאיתקוש לשק כדאמרינן לעיל וכיון דכלי מתכות לא איתקוש לשק אפילו גדולים המקבלים מ' סאה בלח או יתר מקבלין טומאה מדכתיב כל דבר אשר יבוא באש וגו' ושאר כלים דפשוטיהן טהורים מדאוריתא היינו בשאר טומאות חוץ מן המדרס של זב שמתטמא מן התורה כדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב וגו' וכדאמרינן פרק על מומין אלו בהנך דחזו למדרסות ככסא וספסל דמקבלי טומאה על ידי מדרס ופשוט כלי חרס לא חזי שישבר אם ישב אדם עליו ובפרק רבי עקיבא אמרינן ואיש אשר יגע במשכבו מקיש משכבו לו מה הוא אית ליה טהרה במקוה אף משכבו לאפוקי כלי חרס דלית למינו טהרה במקוה דכתיב ישבר אין לו טהרה אלא שבירה ותנא דבי רבי ישמעאל כמשכב נדתה מקיש משכבה לה וכו' והכא מפיק ליה מכל כלי פתוח וגו' כדאיתא התם. כל ארוג מדבר שגדל ביבשה הוי בגד והלבדים כבגדים לכל דבר וכדילפינן בהלכות אלו פרק כ\"ב. ושק הוא מחוטי שיער והחבלים והמשיחות אינם מקבלים טומאה בפני עצמן כדאמרינן פרק במה אשה יכול שאני מרבה חבלים ומשיחות מדכתיב כל ת\"ל בגד ועור לגזרה שוה מבגד ועור האמור בשרץ דלא טימא אלא ארוג וטווי וחבל משיחה הוי קליעה ולא הוי טווי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הגדל מן הארץ הוא כלי עץ וכל שהוא מאי זה עפר מן העפרות שוה לכלי חרס כדתניא פ\"ב דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> קבול מ\"מ מקבל טומאה כדתנן פרק י\"ז ואין לכלי קיבול שיעור כל שהוא דבר של קיימא שאיפשר שיעמוד. וכן כל מה שהוא פשוטי כלי עץ ויש לו בית קיבול כל שהו כקנה מאזנים והמחק וכל הנהו דתנן התם פרק י\"ז מקבלין טומאה מן התורה והיתר על מה שצריך למקום הבית קיבול טהור מדאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> קיבול העשוי למלאתו אינו בית קיבול דבעינן בית קיבול דומיא דשק וכלי חרס שאינם עשוין למלאתם לעולם אלא להשתמש בבית קיבול. וכן בית קיבול העשוי לסמוך אינו בית קיבול וכל בית קיבול בכל הנהו דמפרש במתניתין פרק י\"ד וי\"ז ופרק כ\"ו ותוספתא פרק הכלים טמאים וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ המטלטל מלא וריקן דומיא דשק הוא דמטמא אבל העשוי לנחת כשידה תיבה ומגדל וכוורת ובור ספינה אלכסנדרית שחזקתן שהן לנחת וכן כלי עץ שהוא סתם ומחזיק מ' סאה בלח שהם ס' ביבש ויש לו שולים כדי שלא יהיה נוח להתגלגל אינם מקבלים טומאה כלל כדתנן פרק ט\"ו דמסכת כלים ותניא בת\"כ פרשה ויהי ביום השמיני כלי עץ יכול אף שדה ותיבה וכו' ת\"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא דירדור עגלה וקסתות מלכים וכו' שעשוין ליטלטל אפילו מחזיקין מ' סאה תלמוד לומר כל כלי עץ ריבה ואחר שריבה ומיעט מרבה אני מה שהוא עשוי ליטלטל במילואו דומיא דשק המיוחד ליטלטל במילואו דהוקשו כדכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או שק ומוציא אני תיבה ושידה וכו' שאינם מטלטלים במילואן שאם יטלטלנו מלא ישבר אף על פי שמטלטל ריקן ויצא העשוי לנחת דאינו מיטלטל מלא וריקן וכדמייתי נמי שלהי חגיגה ופרק קמא דסוכה וכן כלי עצם וכלי עור המחזיקים מ' סאה אין מקבלין טומאה דכולהו איתקשו לשק כדאמרינן וכל שחזקתו שהוא לנחת טהור וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ג' </b> מדות בכלי עץ כדתניא בתוספתא לרבי עקיבא פרק י\"ג כלים ובת\"כ מפיק לה מכלי עץ ולא כל כלי עץ יצאו סולם וקולם וכו' יכול שאני מוציא שלחן ודלבקי וכו' שמשמשין את האדם וכו' תלמוד לומר כל כלי ריבה את אלו ובפרק המוכר את הבית אמרינן שאני פשוטי כלי עץ דטומאתן דרבנן וכתבו בתוס' דהאי דרשא דת\"כ אסמכתא בעלמא היא כמו כמה דרשות דת\"כ וספרי דלא הוו אלא אסמכתא וכן נראה בפרק שתי הלחם כדאיתא התם וכן נראה נמי מדדרשינן לעיל מהאי קרא דכלי עץ דאיתקשו לשק דמיטלטל מלא וריקן וכו' וכן מה שהוא משמש לכלי אינו טמא מן התורה דלא הוו דומיא דכלים דכתיב בתורה שהן משמשין את האדם ואין משמשין כלים אחרים וכו' דשק משמש האדם לישב עליו או ללבוש או לכסות."
+            ],
+            [
+                "<b>מלבן </b> המטה הרי הוא כאחד מאיבריה וכשהמטה טמאה מן התורה במדרס הזב מלבן נמי טמא וכדאמרינן בהלכות אלו. וחיפויי הכלים טהורים דכתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וכו' ודרשי' בת\"כ בהם ולא בחיפויי'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשמש </b> את המתכת במפתח של עץ ושניו של מתכת טמא משום דמתכת פשוטיהן טמאים כדילפינן לעיל וכו' וכל דיני הפרק כלים פרק י\"ד ט\"ו י\"ו י\"ט ותוספת' ות\"כ ופרק במה אשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן וכדילפינן בת\"כ וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים וגו' טימא כלי חרס וטימא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו דהיינו משיצטרפו בכבשן דמקמי הכי טיט בעלמא הוא אף תנור משתגמר מלאכתו וכו' ושאר כלים ילפינן מיני' וכל שיש עליו צורת כלי אם הוא מפשוטי כלי עץ טהור מדאורי' ואם יש לו בית קיבול טמא וכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים מדאוריתא כדילפינן לעיל. וכל תלוי שעשוי לסייע בשעת מלאכה אם היה הכלי בית קיבול אפילו הוא כלי עץ טמא מן התורה וכלי המשוררים טמאים מדרבנן כדפיר' הר\"ש ז\"ל במתניתין דכלים פרק ט\"ו וכן ביטנון ונקטמון ואירוס מתטמאין מדרבנן וכן כל שאר הטמאים שבפרק זה נראה דהוי מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי שנטמא ונשבר עד שנפסד תשמישו נטהר וכן אם היה טהור אינו מקבל עוד טומאה ולפי מה שהוא תשמישו כך הוא שיעור שבירתו וכדתנן ריש פרק שלישי דכלים שיעור כלי חרס ליטהר העשוי לאוכלין שיעורו כזתים למשקין שיעורו כמשקין לכך ולכך מטילין אותו להחמיר כזתים ותנן נמי הכי פרק ט' ופי' הר\"ש ויש ליתן טעם משום דכתיב וכל כלי פתוח וכו' ודרשינן שטומאה משכמת לפתחו וכי ניקב כדי טהרתו חשוב כפתח ובעי צמיד פתיל עליו פחות מכאן לא ושבירת שום כלי במוציא משקה לא חשיבא והוי כשלם אפילו לקדש בו מי חטאת דבעינן כלי ראוי דכתיב מים חיים אל כלי וכל שכן שמקבל טומאה דכלי שלם חסין עליו ומשום נקב פורתא לא שרו ליה ומניחין גסטרא תחתיו וכדאמרינן סוף פרק המצניע אבל בכונס משקה דהיינו נקב רחב קצת שאם מושיבו על המים נכנסין בו לא חשיב כלי וטהור ואם לאוכלין שיעור שבירתו כזתים כדתנן סתמא כרבי מאיר דמתני' דלקמיה דקאמר חבית שיעורא כזתים דתו חזי למילתיה ולא חשוב תוך דידיה אפילו היתה מיוחדת לאגוזים ולגרוגרות אם נקבה במוציא זית טהורה לרבי מאיר דאין מקיימין אותה לאוכלין אם לא חזר ויחדה כדאמרינן פרק המצניע דאם יחדה לרמונים עדיין הוא כלי לקבל בה רמונים או אם היתה מיוחדת לרמונים מתחלה לא נטהרה והיינו בכלי חרס דאזלינן בתר מה שהוא מיוחד אבל כלי עץ תנן עליהו ריש פרק י\"ז כל כלי בעלי בתים שיעורם כרמונים מפני שהוא ראוי לתקנו ואין אדם פורש ממנו עד שינקב במוציא רמון דחייס עליה ולא מבטל ליה. ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר ונקב אצל נקב הראשון וסתמו עד שהשלימו לרמון טהור כדאמר רבי יוחנן פרק אלו קשרים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים </b> שעשאן מתחלה נקובים כמוציא רמון כסל ופוחלץ ואפיפירות שעושין אותן נקובין מתחלתן אלא שמקבלין רמון כדתניא בתוס' פ' י\"ג ולכך מקבלין טומאה ואי אין מקבלין רמון שנפחו יותר לא אבל כלים אלו שתשמישן מועיל אפילו יהיו נקובים כמוציא רמון כיון שעשאן מתחלתן כך טמאים עד שיקרע רובן אם עדיין מועילים לתשמישן והוי כסלים של פת ששיעורן כככרות של פת ואם לא על דרך זה איני רואה שום תירוץ לדברי הרב ז\"ל ממתני' דפרק כ\"ד ומתוספת' פרק י\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>אפיפירות </b> שעשה להם גפים טמאות כדתנן פרק י\"ז. הכלים הקטנים שאינם יכולים לקבל רמון כרובע הקב דפי\"ז דכלים שיעורן כזתים נגממו בכל שהו שיקבלו טמאים כדתנן התם. סלין של פת וקופה גננין ושל בעלי בתים ושל בלנין כפי תשמישן כדתנן ריש פרק י\"ז. בית קערות שמקבל תמחויין ובית הרעי שמקבל [רעי] מקבלין טומאה כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ שנחלק לשנים טהור חוץ מאותן שהן נחלקין כל אחד בפני עצמו מתחלת עשייתן כשלחן כפול וכסא כפול ותמחוי המזנון כדתנן פי\"ו וכן בית לגינין ובית כוסות הנפחת מהם טהור ואינו חיבור לשלם."
+            ],
+            [
+                "<b>משפלת </b> שגבוה מאמצע נפחתה מצד א' טמאה מצד שני טהורה כדתניא בתוספתא ומייתי לה הר\"ש ז\"ל סוף פרק י\"ט דכלים וכתב דכרבי מאיר דמתניתין אתיא דמטמא משפלת שנפחתה מלקבל רמונים השולחן והדולבקי שפחתו טמאים כדתנן ריש פרק כ\"ב ואם ניטל אחד או ב' מג' רגליהן טהורה ואם נטלו שלשתן טמא כשיחשוב לאכול עליו כמו על טבלא כדתנן נמי התם וטמאתן מדרבנן כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> נצרים שנשאר משפתותיהן כל שהוא מקבלין טומאה כדתנן פרק שני. טבלא שחיפה בנסרים מקבלת טומאה וספסל שנתפרק וסרגלו במשיחה טמא כדתניא בתוספתא. סלים של גמלים קשורים טמאים התירן טהורים כדתניא התם פרק י\"ט בתוספתא דכלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלחן </b> או דולבק שחפן כולן ולא שייר מקום הנחת כוסות טהורים כדתנן פרק כ\"ב ואמרינן פרק שתי הלחם לא שנא ציפוי עומד וכו' ואמרינן התם ולרבנן דאומ' שלחן של מקדש מסגרתו למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה שחלקה היא משני צדדיה ואינה כשאר פשוטי כלי עץ דרחבה היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עור מאימתי מקבלין טומאה התורמל משיחסום כדתנן פרק י\"ו ובכלי חרס ילפינן לעיל פרק ה' דבעינן גמר מלאכה לכלי כדי שיקבל טומאה ובכלי מדין כתיב נמי כל כלי מעשה דמשמע שנגמר כל מעשהו כדכתב רש\"י ז\"ל פרק במה בהמה ואם כלי עור אלו הם פשוטי מקבלים טומאה מדרבנן משיגמרו ואם הם מקבלים הוי טומאתם מדאורי' כשיגמרו. ועור שאין עליו צורת כלי הכף של עור של לוקטי עצים ולוקטי גללי בהמה ובית אצבעות של קייצין ועורות קטוגין מקבלין טומאה וטומאתן נראה דהוי דרבנן וכמו שכתב הרב ז\"ל כלים פרק כ\"ו ואפילו יש לו צורת כלי אלא שאין עשוי לאחוז בו יפה יפה אלא כדי שלא יפסיד הדבר שמתעסק בו בזיעת ידו כעור שתופרין הצבעין והנפחין על היד אינו מקבל טומאה ואם היה עור של זורעי גנות וכיוצא בו שהוא כדי שיאחז יפה מקבלים טומאה ואפשר דטומאתן מדרבנן אף ע\"ג דאינן פשוטי כלי עור כיון דכשאין עשויין אלא בשביל הזיעה הן טהורין אף על גב דהוו כצורה הני דמקבלי טומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שיעור </b> נקב כלי עור ליטהר החמת במוציא פקעיות של שתי ואם אינה מקבלת אלא של ערב עד שתנקב רובה ומשום דראוי לתקנו אין אדם פורש ממנו עד כדי שיעור טהרת כל אחד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סנדל </b> עמקי וכיס של שנצית מקבלין טומאה כשהן מותרין ונפשטין כיון שהדיוט יכול להחזירן ולהדק השנצות בלולאות ויחזור כלי קבול וכל שכן אם היו טמאים קודם התרן והפשטן דאכתי טומאתן עליהו וכן אם הסיר השנצות מהן שהעבירן מכל וכל מפסדת צורת הכלי נטהרו אף על פי שאיפשר להחזירן שלא באומן כרבי יוסי ריש מתניתין דפרק כ\"ו כלים ואם היה כיס של שנצות אעפ\"י שהוסרו השנצות עדין הוא כלי מקבל ואם נפשט בעור טהור כדתנן נמי התם ואם תלה עליו מטלית טמא שהרי יש עליו צורת כלי וכדתנן נמי התם ונראה דקבלת טומאה כהני גווני הויא נמי מדאוריתא כיון דחשיבי כלי קיבול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תפלה </b> של ראש ד' כלים בהיתר ראשון שהתירו הד' קציצות וחזרו וניתקנו כתב הר\"ש בפי' המשנה פרק י\"ח דרביעית אין בגופה טומאה דאי משום שנגעה בג' אין מגע עושה מגע והרב ז\"ל כתב כאן דכולן ראשון לטומאה דהיינו מגע טמא מת וכדמשמע מתני' דקתני התיר הד' טהורה מטומאת מת אבל טמא מגע ויפרש הר\"ש ז\"ל מתניתין אבל טמא מגע דקאי אשלשה לא אד' דהא פרחה ממנה טומאתה ולישנא דמתניתין לא משמע אלא שכולן טמאות טומאת מגע ואיפשר דמאי דכתב דאין בגופה טומאה כלל היינו משום שכשהתירה פרחה ממנה טומאה וכשחזר ותקנה אין מקבל טומאה דאין מגע עושה מגע אבל כיון שהיא מחוברת לג' שהן טמאות מגע היא נמי טמאה מגע כמותן מצד שהן כלי אחד והרביעי מחוברת לשלשה כמו השלשה כשנתקנו שפרחה מהן טומאתן ומצד חיבורן לד' טמאות כולן טמא מת דאי לאו האי חיבור הוו הג' מגע טמא מת והד' טמא מת ובהתר שני שחזרו והתירו הג' ותיקנום תנן במתני' התיר השלישית טהורה שהרביעית במגע ואין מגע עושה מגע דמשמע שהג' טהרו מכל טומאה וכמו שכתבו בפירוש המשנה וכאן כתב הרב ז\"ל חזר והתיר האחד פעם שני ותקנה הרי היא ראשון כשהיתה וכן אם היתר השניה ואת השלישית חזר והתיר אף הד' ותקנה הרי כולה טהורה וכו' ונראה שיש בספרים טעות סופר ואפשר לפרש כדי לישב הלשון דהתיר השלישית טהורה שהרביעית במגע ואין מגע עושה מגע דקתני מתני' היינו שהן טהורות דאין מקבלות טומאה מהד' אבל כל שהן מחוברות עם הד' שהיא טמאה מגע הוו כולהו כלי אחד מצד חיבורן וכולן טמאות מגע מחמת חיבורן לד' כדאמרינן כמו בהתר ראשון כשהתיר שלשתן דהא אינן טמאות אלא מגע טמא מת ומצד חיבורן לד' שטמאה טמא מת הוו כולהו טמא מת ולהכי כתב הרב ז\"ל בהתיר שני דכשהתיר השלישית נמי הוו ראשון כלומר מצד שהן כלי אחד עם הד' שהיא ראשון והן מחוברות לה אבל כשהתיר גם הד' והחזירה הרי כולן טהורות מכל טומאה וכן סנדל שנפסק אחד מאזניו כשהיה טמא מדרס ותקנה הוי מגע מדרס נפסקה שניה או עקבו או ניטל חוטמו נחלק לב' טהור כדתנן פרק כ\"ו. מנעל שנפסק ואינו מקבל רוב הרגל טהור כדתנן נמי התם. טהרות טומאת תפילין של יד בהתרת ג' רוחות ושל ראש בשלש ובקציצה מייתי לה בתוספתא פרק כ\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכדור </b> והאימום וקמיע ותפילין שנטמאה הנוגע במה שבתוכן טהור והאיכוף אף נוגע במה שבתוכו טמא כדתנן פרק כ\"ג שהתפירה מחברתו ועושהו אחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>גמר </b> מלאכה בכלי מתכות דילפינן לה מכלי מדין דכתיב כלי מעשה כלים שלמים וכל שלא נגמרה מלאכת עשייתן הוו גולמים ואמרינן פר' קמא דחולין מ\"ש גולמי כלי מתכות דטהורין ושל עץ טמאים רבי יוחנן אמר הואיל ולכבוד הם עשוים לא חשיבי כלי עד שתגמר מלאכתם ורב נחמן אמר הואיל ודמיהן יקרין לא מזו עד דעביד נויין איכא ביניהו כלי עצם דלרבי יוחנן הוו ככלי עץ וכו' ואין מקבלין טומאה עד שלא יהיה מחוסר מעשה כלל כדתנן כלים פרק י\"ד ועדיות פרק שלישי ופרק קמא דחולין והעושה כלים מן העשת וכו' פרק י\"א ועושה כלי משכב כלי טמא כדתנן נמי התם לפי' הרב ז\"ל משום שאינם גולמין והוי דאוריתא ולפירוש אחר דשמא הכלים היו טמאים וחזרו עתה לטומאתן הישנה מדרבנן וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> שמחוסר כיסויו אינו גולם כדתניא בתוספתא פ\"ט וכדתניא פרק קמא דחולין וכן מחט שעשאה מתחלתה שלא לנקבה לא הויא גולם וגולמי כלי עץ טמאים וכדאמרינן לעיל כדמייתינן פרק קמא דחולין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי המלחמה טמאים כדתנן התם פרק י\"א וכן כל תכשיטי נשים אף על פי שאינם אלא לנוי מרבינן להו בסיפרי זוטא מדכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים ומנה תכשיטין אצעדה וצמיד ואכולהו קאי תתחטאו אתם ושביכם. כל תכשיטי בהמה וכלים טהורין כדתנן ריש פרק י\"ב וטעמא משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים וכל כלי של בהמה וכלים שמשמש גם כן לאדם מקבל טומאה והוו כתכשיטי אדם וכדתנן נמי התם וכדתניא בתוספתא פ\"ח בזוג של בהמה וכלים המשמיע קול לאדם כדאמ' פרק במה אשה דכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש אפילו דיבור יבא באש ואף על גב דהאי קרא לגבי הגעלה הוא דכתיב אם אינו ענין להגעלה דהתם מסתברא דאין דיבור מעלה ומוריד תנהו לענין טומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים יורדים לטומאה במחשבה אם חשב על טבעת בהמה לאדם ואין עולין מידי טומאה אם חשב מאדם לבהמה עד שיעשה מעשה כדתנן פרק כ\"ה כלים ומייתי לה פרק בהמה ופרש\"י ז\"ל לגולמים דאם חשב להניחו כמות שהוא הוי גמר מלאכתו ומקבל טומאה וכאלו נגמר כל מעשה מלאכתו מדכתיב מכל כלי מעשה והא דבמחשבה יורד לטומאה כגון טבעת בהמה לאדם היינו משום דמתחלת עשיית הטבעת נמי לאדם יורדת לטומאה במחשבה לאדם דאלו חשב עליה לבהמה מתחלת עשייתה אינה מקבלת טומאה ובפרק האומר בקידושין אמרינן מחשבה דטומאה כי מעשה דמי דרחמנ' קרייה מעשה דכתיב כי יתן דהיינו בידים וקרינא כי יותן ואף על גב דהוי מחשבה בעלמא דנפלו ממילא וניחא ליה והוי הכשר ומקרי כי יותן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זוג </b> של דלת שאינו מקבל טומאה חשב עליו לבהמה מקבל טומאה במחשבה כדאמרינן לעיל משום דמשמיע קול לאדם ועל ידו יודע היכן הוא בהמתו ומוצאה ושל בהמה שעשאה לדלת אפי' קבעו לא הוי מעשה דבעינן מעשה בגופו כדאמרינן פרק במה אשה זוגין שעשאן לבהמה ולדלת אזלינן בתר רובא וכולם מקבלים טומאה עד שיפרישם אם היו רובם לדבר שמקבל טומאה. זוגין הנמצאים בכל מקום רובן לבהמה חוץ מהנמצאים בכרכים דרובן לדלתות. אמר לאומן עשה לי ב' זוגים אחד לדלת ואחד לבהמה מקבל טומאה עד שיפרש זה לכך וזה לכך דכל אחד עשוי לכך ולכך כפי מה שירצה מטילין אותו להחמיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי מתכות שיש להם שם בפני עצמן מקבלין טומאה חוץ מהעשויין לקרקע או לשמש את העץ כדתנן בכלים פי\"א ותניא בספרי זוטא דבר אשר יבא באש וכו' ריבה את הכלים התלויין בשמותיהם ומשמשין בשמות אחרים ככן שלפני המטה וקולב של מנורה כל דבר ריבה כלים התלויין בשמות אחרים ומשמשין בשמותיהן כפרח של מנורה יכול שאני מרבה קנה של מנורה ושל קרן תלמוד לומר אך וכן כל שאין לו שם בפני עצמו דיש לו שם לווי ובשעת חיבורן הכל טמא. ואם יש לו בית קיבול כקדרה של נזם מקבל טומאה אפילו יש לו שם לווי וכן כל שהוא כלי בפני עצמו כל הכיסויין של מתכת טהורין שאין להם שם בפני עצמם חוץ מאותם שמשתמשין בהם שנעשו כלי קבול וכדתנן התם פרק י\"ב וי\"ד. וכן הכיסוי שעשאו מראה הוי כלי בפני עצמו כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> האונקיות מקבלות טומאה וכן כשהן תלויות וקבועות בכלי וכן כשנשברה וייחד מהן חצאי ליטרין או שליש או רביעי וכל כלי שמקבל טומאה בפני עצמו מן התורה האונקלי של מתכת והשלשלת הויא מדרבנן וכל שיש לו שם בפני עצמו כהני דכתב הרב בסוף הפרק טמאים מדאוריתא כדאמרינן לעיל וכדתנן להו פי\"א וי\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> מסמר שהתקינו להיות כלי בפני עצמו מקבל טומאה שהרי הוא כלי בפני עצמו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי מתכות המשמשות בעגלה שאינם לנוי ולהשמעת קול חשיבי כלי וטמאים כדתנן התם פרק י\"ט וכן עקרב ובית הבד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ריחים </b> של פלפלין עליונה מקבלת טומאה משום כלי מתכות שהוא עיקר והעץ בטל אצלו ותחתונה משום כלי קבול אף על פי שהיה של עץ ואמצעית משום כברה פרש\"י ז\"ל פרק שני דביצה דגזרו טומאה על הכברה משום ארוג ובתוספ' פירוש דכברה סלתות יש עליה תורת כלי שמקבלת הסובין שאינן יכולים לצאת ממנו וכדאמ' בירוש' ולפי' זה הוי טומאה מדאוריתא. וכל מקבל טומאה שעד סוף הפרק משום דהכי חשיבי כלי וכולהו מייתי פרק י\"א וי\"ב וי\"ד ותוספתא דילהו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור </b> כלי מתכת ליטהר כל שאינו יכול לעשות בו מעין מלאכתו לא חשיב כלי ואם משמר הכלי מעין מלאכתו חשוב כלי שלם וכולהו תני לה פי\"ג ופי\"ד וט\"ו ובתוספתו' דילהו וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ ועור ועצם שנשברה טהורה ואם חזר ועשה מהן כלי מקבלין טומאה מכאן ולהבא וכדתנן פ\"ב. וכלי מתכת טמאים שנשברו טהרו ואם התיכן וחזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן מדרבנן וכדתנן פרק י\"א. וטיט שבללו בגללים שאין כלי גללים מקבל טומאה אזלינן אחר רובא ואם רוב מן הטיט הוי כלי חרס ומקבל טומאה כדתנן נמי התם. וכלי זכוכית אין טומאתן אלא מדבריהם וכל דיני הפ' פ\"ח וי\"א וי\"ב ועבודה זרה פרק רבי ישמעאל ופרק קמא דשבת וכלים פרק כ' וט\"ו ותוספתו' וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרס מתטמא אלא מאוירו או בהיסט הזב כדתני פרק קמא דחולין דכתיב וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו ואע\"פ שלא נגע דמה תוכו האמור לטמא אף על פי שלא נגע הכלי למה שבתוכו הוא מטמא אוכלין או משקין הנתונין באוירו דהתורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל דכתיב כלי כל אשר בתוכו אפילו הכלי אינו נוגע בכולו אלא במה שסמוך לדפנות ומה שבאמצע מטמא מן האויר ולא תימא משום דהכלי מצרפן דמדכתיב כל משמע אפילו נתלה באויר ואין אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל אחד ועוד דא\"כ זה שני וזה שלישי והג' לא יעשה רביעי לטמא את האמצעי' ואם כן מה תוכו האמור לטמא הוא מאוירו אף על פי שלא נגע אף תוכו האמור לטמא להוריד טומאה לכלי אף ע\"פ שלא נגע בו טומאה אלא שנכנסה לאויר וכן היסט הזב מטמא כלי חרש כדתניא וכלי חרש אשר יגע בו הזב להביא מגעו שהוא ככולו והוא היסט וכדאמ' לעיל פרק שמיני דהלכות מטמאי משכב ומושב ושאר הכלים והטמאים אין מטמאי אוכלין ומשקין עד שיגעו בהן כדילפינן פרק קמא דחולין דכתיב תוכו וחד מיניהו לדרוש תוכו של זה ולא תוכו של אחר דהינו שאר כלים שאין מקבלין טומאה מאוירן והכי נמי לא מטמאי אוכלין ומשקין מאוירן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרס מטמא כלים אחרים מאוירן דכשנכנסה טומאה באוירו הוא טמא וכלים שבתוכו טהורין ואפילו הן כלי חרס כיון שלא נכנסה הטומאה גם כן לאוירן וכדתניא בפסחים יכול יהו כל הכלים מקבלין טומאה מאויר כלי חרס תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרש ואין כלים מטמאים מאויר כלי חרס וטומאת משקין לכלים הויא מדרבנן וכדא' פ\"ח מהלכות שאר אבות הטומאות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שכפהו על הטומאה כאהל טמא שהרי הטומאה באוירו של כלי חרס ואם היתה הטומאה בגומא שאינה תוך אויר הכלי או התנור או אפילו היתה שוה לקרקע ולא היתה יוצאה לאויר טהור ואם אופה בצק בינוני והוא נוגע בטומאה נטמא התנור אלא אם כן היה בעץ פותח טפח שמביא את הטומאה וכדתנן פ\"ח דכלים ואין התנור וכיוצא מתטמא אלא אם כן נמצאת הטומאה מן הסתומה ולפנים כדתנן התם דבלאו הכי לא הויא כאוירו של תנור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מסרק </b> שעל הרשת של בקבוק אם יש טומאה באויר המסרק טמא כולו כחכמים דפליגי ארבי אליעזר פ\"ב דכלים דחשיב תוך כלי חרש."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שהיו לו שלשה שפיות זו לפנים מזו טומאה שבעודפה כל שבפני' ממנה טמא ואם היו שוות כל שנטמא אוירה טמא והשאר טהור כדתנן פרק ב' משום דמקום שהוא טהור לא חשיב תוך מקום הטומאה. וכן באלפסי שהן זה בתוך זה היו נקובין בכונס משקה והשרץ בעליונה כולן טמאים שהטומאה באויר כולן כיון שהן נקובין ואם היה שרץ בעליונה ושפת התחתונה עודפת שתיהן טמאות ואמצעיות טהורות שאין כלי חרס מטמא כלים כדאמרינן לעיל כדתנן פ\"י."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טבלא </b> של חרש שהיו קערות דבוקות בה ודופנה עודף על הקערות ניטמאת אחד מהן נטמאו כולן דתוכן קרינא ביה כיון דפיהן למטה מן הדופן והיינו לענין אוכלין ומשקין שבכולן אבל קערות עצמן לא ניטמאו כדאמרינן דאין כלי מיטמא מאויר כלי חרש אי נמי לענין קערות עצמן כיון שפיהן למטה ומחוברות לטבלא חשיב הכל כלי אחד וכן בית התבלין וקלמרין כדתנן נמי התם. וכן בית התבלין של עץ שניטמא אחד מבתיו במשקין והיינו מדרבנן כדאמרינן לעיל דטומאת משקין לכלים מדרבנן ומה שהוא חיבור לטומאה ולא להזייה הוי גזירה מדרבנן וכדאמ' פי\"ב דהלכות פרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כשם </b> שמציל צמיד פתיל באהל המת כך מציל באויר תנור כדתניא בת\"כ מכל האוכל ולא כל האוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרש ונתון לתוך התנור ואין צמיד פתיל לטומאה שהיא כלי בתוך כלי חרש כדמשמע במתניתין דפ\"ח דכלים וילפינן לה פרק בהמה המקשה מטומאה רצוצה דבוקעת ועולה עד לרקיע אלמא אפילו בליעת קרקע אינה מעכבת וכל שכן בליעת כלי טומאה מובלעת בדבר אחר שנכנסה לאויר התנור טמאהו כדתנן פרק ח' ופ\"ט גבי טבעת המובלעת בלבנה ותרנגול שבלע שרץ ומת דאם הוא חי הבלוע בחי מציל כדרך שמציל באהל המת כדילפינן פרק בהמה המקשה דף ע\"א טומאה בלועה שאינה מטמאת מדכתיב והאוכל מנבלתם יכבס בגדיו ואפילו היא במעיו שלא נתעכלה וטהרה בלועה דאינה מקבלת טומאה מק\"ו דכלי חרס מוקף צמיד פתיל שאינו מציל על הטומאה שבתוכו מלטמא כדילפינן לעיל ואפ\"ה מציל על טהרה שבתוכו מלטמא אדם שמציל על הטומאה כו' אינו דין שיציל על טהרה ובלוע דלמטה דרך בית הרעי ילפינן בק\"ו מלמעלה דאינו עושה עיכול עד שיורד למטה דמציל למטה שעושה עיכול אינו דין שיציל ובלוע בבהמה ילפינן בק\"ו מבלוע באדם דמטמא מחיים ואפ\"ה מציל ק\"ו לבהמה שאינה מטמאה מחיים כדאמרינן התם ודוקא בבלוע בתוך החי הוא דילפינן דמציל אבל בלוע דמת או בדבר אחר אינו מציל כדאמרינן ודוקא בלוע בתוך הגוף ודומיא דאוכל נבלה אבל בלוע בתוך פיו וכיוצא בו אינו מציל לא לטומאה ולא לטהרה כדתניא בתוספתא פרק ששי ופרק יוצא דופן וכן בלוע שאינו עומד בפני עצמו אלא הוא מובלע ומפוזר בדבר שהוא בו כגון ספג ולפת וגמי וחרסין דפ' ט' דכלים כיון שסוף המשקה לצאת מטמאים את התנור מדרבנן ואם הם משקין טמאין שהן אב הטומאה כמי רגלים של זב ושל זבה התנור טמא מן התורה וריבה הכתוב בהם מעינות לטמא אדם וכלים וכדאמרי' פ' האשה בנדה דמייתי התם מתניתין דחרסית וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שחלקו במחיצה אין המחיצה מצלת על מה שחוצה לה דאין דרך בני אדם לחלק כלי חרס וכדתנן ריש פרק ח' דדוקא באהל הוא שמצלת המחיצה כדתנן פרק ט\"ו מאהלות וילפינן לה."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש שיוצא שפתו חוץ מן הכלי האחר שמונח בו אפילו שהטומאה או האוכלין שבו מכוונין בתוך הכלי חרש האחר אין כאן טומאה כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא ולא שבתוך תוכו והיינו כששפת הפנימי בחוץ דאם כולו הוא בפנים הרי כולו אויר אחד וחד תוך הוא ואם יש נקב בפנימי אינו מציל כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא והרי הוא בתוכו על ידי הנקב ואם סתם הנקב מצילו בצמיד פתיל של כלי חרש שמציל על האוכלין שלא יטמאו ואין מציל כששפתו לחוץ אלא כלי שיש לו תוך משום דדרשינן ולא תוך תוכו. אבל עור וכיוצא בו שהיה שקוע לאויר כלי חרס וקצותיו בחוץ הוי כמונח באויר כלי חרש כיון דאין לו תוך כדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס הכפוי על פי כלי חרש אחר אף על פי שאויר שניהם מעורב לא חשיב אחד תוך חברו ואם טומאה בא' מהם לא נטמאו האוכלין שהן בשני דלא הוו תוך הכלי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרש מקבל טומאה עד שיצרפנו בכבשן דמקמי הכי טיט בעלמא הוא ואף על גב דתנור אפילו לא הוסק תנור שמו הא כתיב אך למעט שלא יקבל טומאה עד שיסיקנו וכדילפינן לעיל ריש פ\"ה ושיעור הסקה כל אחד כפי מה שהוא וכדתנן פרק ה' וכן שיעור תחלת בנינו כל אחד כפי מה שהוא מקבל טומאה מתחלת אחר הסק לבשל או לצלות בו כדתנן התם דבהני שיעורי הוי תנור או כירה או כופח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שחצצו לשנים והוסק אחד מחלקיו ונטמא בשרץ הכל טמא כיון שהעובי שביניהם טמא."
+            ],
+            [
+                "<b>תנור </b> או כירה של אבן טהורים לעולם וכן של מתכת טהורין משום דין כלי חרס וכדילפינן בתורת כהנים יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה פרט לאלו ואם ניקב נקב שיוצא ממנו האור וסתמו בטיט הוי כתנור ואפשר דהוי מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שאינו מחובר לארץ טמא משום תנור ואפילו בהיסק ראשון כדאמר עולא פרק כל הכלים לרבנן דפליגי אר' יהודה ואמרי דהואיל והוסק מכל מקום טמא דכתיב טמאים הם וטמאים יהיו לכם כיון דכפל ביה ריבוייא הוא שאף ע\"פ שאינו מתוקן כל צרכו ואע\"ג דאין הבל שלו מתקיים יפה מקבל טומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>כור </b> של צורפי מתכות וכירה של עושי זכוכית אם יש להן בית שפיתה מקבלין טומאה כדתנן פרק ח'. וכבשן של שלשת אומניות טהור ופורנה טמאה כדתנן התם אם יש לה לזבז דמשמש עם הקרקע וכדתנן התם ובתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבנים </b> שעשאן תנור וטפלן בטיט מבחוץ בלבד מתטמא במגע ולא באויר כר' יהודה דפליג אר' מאיר בתוספתא דכל שלא מירח מבפנים לית ליה טומאה אלא מדרבנן ולא מיטמא באויר דעבדינן היכרא דלא לשרוף עליהו תרומה וקדשים כן כתב הר\"ש ז\"ל פרק ה' דכלים חוברן לתנור ולא חברן זו לזו מתטמאות כדתניא התם ונראה דהוי מדרבנן וטירת הכירה טהור דלאו אורחא בהכי אבל תנור אורחיה בהכי וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> חביות וב' אלפסין שעשאן כירה מתטמאין ותוכן טהור שאין כלי חרס מיטמא מגבו ועובי החביות חולקין המשמש לטמא טמא לטהור טהור כדתניא בתוספתא פרק ה'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה </b> פטפוטין שחברן בטיט טמאה משום כירה כדתנן ריש פרק ו' דנעשו ככירה לטמאה באויר כנגד גובה הפטפוטים וג' מסמרים טהור מדין כלי חרס וכן אבנים שלא חברן בטיט הן ככירה של אבן."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> אבנים שחברן בקרקע בטיט לכירה מתטמאה חיבר האחד טהורה כדתנן נמי התם. האבן ששופת עליה ועל התנור או על הכירה וכו' וכדתניא בתורת כהנים יותץ טמאים את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה ובהני ליכא נתיצה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כירת </b> הטבחים שאבן אחת משמשת לשני קדרות נטמא אחת לא נטמאו כולן כדתנן התם."
+            ],
+            [
+                "<b>שלש </b> אבנים שעשאן שני כירות נטמאת אחת מהן האבן האמצעית המשמש ממנה לכירה טמאה טמא ניטלה הטהורה הוחלטה האמצעית לטמאה ניטלה טמאה הוחלטה האמצעית לטהורה וכדתנן התם פרק ו' נטמאו שתיהן והיתה האבן האמצעית גדולה אמצעה שאינו משמש לשפיתה טהור ואם ניטלה האבן האמצעית אם יכול לשפות על שתים החיצונות טמאה ואם לא היה יכול לשפות שהיו מרוחקות טהורה ואפילו החזירה אחר כך עד שימרח ויסיק כל אחת וכדתנן נמי התם. וב' אבנים שסמכן לכירה טמאה מכאן ומכאן חצי כל אבן כירה ראשונה טהור דמשמש לחיצונות ניטלו חזרו לטומאתן כדתנן נמי התם. וטומאת [דוכן] משום כלי קבול כדתנן פרק ז' וכירה הבנויה על גבי הסל אינה מקבלת טומאה מאוירה דאין לה קיום אלא על ידי הסל שהוא כלי עץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תנור </b> גדול שיריו ד' טפחים והקטן רובו והכירה ג' אצבעות וכופח שהוא לאפות בו כתנור ולבישול ככירה וכדתנן פ\"ה דכלים דבהני שיעורי אכתי שמו עליו וטומאתו בו ובציר מהכי אינו מקבל טומאה וגם אם היה טמא פרחה מיניה טומאתו ואם חלק התנור לג' וגרר את הטפלה שעל החרסים נטהר דאי לב' הגדול טמא דאיכא רובא כדתנן התם ומייתי לה פרק העור והרוטב ואוקי לה דעבדיה גסטרא שחלקו לארכו ולהכי כרובא טמא אע\"ג דלא הוי ארבעה דאי צלקיה מצלק לרחבו אי לא הוי ארבעה לא הוי טמא דשוב אינו עומד יפה חלקו לב' בשוה כל אחד מהן טמא דא\"א לצמצם כדתניא בתוס' וכדאמ' פרק שני דחולין ובבכורות משום דכלי חרס יש בו גומות ולהכי א\"א לצמצם ולא סלקא טומאה מיניה והוי ספקא דאוריתא. וטבלא של חרש שיש לה דופן שנחלקה לב' בשוה דליכא רובא בחד מיניהו טהורין דהוי מד' דברים שחכמים מטהרים ור\"ג מטמא פי\"ב כלים ופ\"ג דעדויות ולפי' הראב\"ד ז\"ל היא טבלא של עץ ומשום דטומאתה מדרבנן לא אמרינן בה תרי רובי ולדעת הרב שהיא של חרס נראה דטהורה משום דהשתא אין לה דופן ברוח רביעית ואפ\"ה אם אחת מהן גדולה טמאה דאכתי חשיבא כלי קיבול וכל שהוא טמא משום תנור הוי טומאתו מן התורה כתנורו של עכנאי וכשאינו מטמא אלא במגע ולא באויר הוי מדרבנן ובפ\"ה תנן להו לכולהו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יורת </b> הערביים הוא תנור טמא וכלי חרש שטהר אין לו טומאה לעולם אלא א\"כ טחו מבית ומחוץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> של סדקין כל שאין עושין ממנו תנור אינו מחבר את הסדקין כדתניא בתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שיש בו עפר אם נטמא מאוירו אינו טמא אלא מעפר ולמעלה ואם במגע ניטמא כולו אף מעפר ולמטה כדתנן התם פ' ה'."
+            ],
+            [
+                "<b>כירה </b> שנחלקה לרחבה מקבלת טומאה כיון שהיא מקום שפיתת שני קדרות וטומאת קלתות נראה דהויא דאוריתא ובריש פרק שמיני תנן לה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בריש </b> פרק העור והרוטב אמרינן תנור וכירים יותץ טמאים הם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות מכאן אמרו אבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה שלשה אצבעות וכדתנן פרק ה' ותניא בת\"כ או יכול שאני מרבה יותר מכשיעור ת\"ל הם וכתיב לכם הא כיצד מה שהוא צורך לתנור או לכירה הוי כותיהו. וכופח שהוא לאפיית סופגנין הויא כתנור ולבישול ביצה קלה הוא ככירה. וכן מוסף התנור של נחתומין ומוסף יורה של שולקי זתים טמא כדתנן התם דהוו להו צורך וכתיב לכם כדאמר' לעיל. וכן טירת התנור גבוהה ד\"ט אבל בית הפך ותבלין ונר של כירה אינן חיבור לה מדאוריתא דלאו צורך הכירה ממש הם ומדרבנן הם חבור לטומאת מגע וכל מה שמתטמא במגע ולא באויר טומאתו נמי מדרבנן כדאמרינן לעיל. וטומאה חצר כירה כשהיא גבוהה ג' אצבעות מדאוריתא מטעם יד נטמאת בטומאת הכירה וכירה נמי מקבלת טומאה על ידה דהוי חיבור לה אבל כשאינה גבוה ג' אצבעות אינה חיבור אלא מדרבנן וכשהיה גבוה אפילו היא מופרשת שלא בנאה האומן בחיבור טמאה בטומאת הכירה דהוי תשמיש לצורך לה וכדתנן נמי התם. ופטפוטי כירה ג' בגובה שלשה אצבעות או פחות ניטמאו בטומא' הכירה ואפילו אם הפטפוטים ד' נידונים ככירה וכל שמיטמא במגע ובאויר הוי דאוריתא כדא' וכל הני בבי פרק שביעי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי חרש שאינו מקבל או אינו עשוי לקבלה כסלונות שהמים מהלכין בהם וכחבית של שייטין אין לו טומאה כלל כדתנן פרק שני דכלים ותניא בת\"כ אל תוכו את שיש לו תוך טמא ושאין לו תוך טהור פרט לאלו וכיוצא בהם."
+            ],
+            [
+                "<b>פנס </b> שיש לו בית קיבול שמן ומגופה יוצרים שיש לה תוך ומשפך של רוכלין וכיסוי כדין שהתקינן לתשמיש וכיסוי אלפס שאינו נקוב ואין לו חידוד כולם חשיבי כלי קבול לתשמיש ומתטמאים וכדתנן להו פרק כ' אבל כיסוי שאינו משמש כשהוא כפוי טהור וכדאמרינן לעיל אשר יעשה מלאכה ולא העושה מלאכה כאחרים יכול שאני מרבה אף חיפויי כלים תלמוד לומר בהם. וטיטרוס שהמים מתקבצין לצדדין הוי עשוי לקבלה כרבי יוסי במתני' פרק שני'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלפיד </b> של חרס שדולק בשמן ומטלניות שבו אף על גב דאין עומד בפני עצמו טמא וכן כלי שמניחין תחת הנר לקבל השמן הנוטף כדתנן להו סוף פ\"ב דכלים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ספינה </b> מכל דבר שתהיה טהורה כדתנן פ' ר' עקיבא מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים מה ים טהור אף אניה טהורה ולחנניה דקאמר התם מה שק מיטלטל מלא וריקן לאפוקי ספינה דאינה מיטלטלה מלאה ספינה של חרש טמאה ומתניתין דכלים כרבי עקיבא וברייתא דת\"כ נמי כרבי עקיבא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים שנשברו ונפסדה צורתן אף על פי שהשברים ראויים לאי זה תשמיש אין מקבלין טומאה חוץ מכלי חרש שהשבר הראוי לקבל בלא סמיכה מקבל טומאה וכדתניא בת\"כ וכלי חרש לרבות אהלים מנין לרבות שברי כלי חרש תלמוד לומר וכל כלי חרש מכאן אמרו הדקין שבכלי חרש קרקרותיהן ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין וכו' כדתנן פרק שני דכלים וכל כלי שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. וכל כלי שנעשה מתחלה לקבל בסמיכה או באחיזה מקבל טומאה דלא ממעטי אלא שברים שאינם מקבלים בלי סמיכה דלא הוו בכלל ריבויא דשבר כלים היושבים בלי סמיכה וכל שבר שאינו מקבל שיעור המפורש בו במתניתין דפ\"ב וכדמייתי הרב ז\"ל אינו מקבל טומאה דאף על גב דמקבל רביעית שלא מסומך כיון שבא מכלי גדול לא חשיב כלי אלא אם כן מקבל כשיעור המפורש בו וכלי חרש קטן שנשבר ונשאר מקרקעית קיבול כל שהוא מקבל טומאה. וגסטרא מקבלת טומאה אף על פי שהיא משברי כלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש העשוי לאוכלין שניקב במוציא זית ולמשקין בכונס משקה נטהר ואינו מקבל טומאה לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בזיתים כדתנן ריש פרק שלישי דכלים והיינו משום דכשניקב בשיעור זה חשוב כפתח ובעינן צמיד פתיל עליו וכדאמרינן לעיל פרק ששי ובפרק בא סימן אמרינן שונין כלומר הלכה למשה מסיני שכלי חרש שיעור המבטלו להיות כלי למי חטאת הוה בכונס משקה ולא אמרו מוציא משקה אלא לגסטרא בלבד שבטלה אף על פי שאינה מכניסה משקה ששוב אין חס עליה ואין משתמש בה דהכלי שלם חס עליו כשאינו אלא במוציא משקה שמביא גסטרא תחתיו אבל גסטרא אין אומרים הבא גסטרא לגסטרא ובפרק המצניע נמי אמרינן חמש מדות בכלי חרש תרתי הני כלי שלם בכונס וגסטרא במוציא ועדין הוא כלי להכשיר זרעים הזרועים בתוכה דכתלושין נינהו דאין נקב זה ראוי להריח לחלוחית הקרקע עד שינקב כשורש קטן ועדין הוא כלי לאוכלין עד שינקב במוציא זתים ועדין הוא כלי אם יחדו לרמונים עד שינקב במוציא רמון דטהור מכלום אלא שאם הוקף בצמיד פתיל אין טומאה נכנסת בו דרך נקב ומציל על כל מה שבתוכו עד שיפחת רובו דכל כלי פתוח כתיב דרך פתח נכנסת לו טומאה ולא דרך נקב כשניקב במקום שנשאר עוד שיעור כלי מן הנקב ולמטה כמו שתירצו התוספתא שם סוף פרק המצניע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b> שיעורה באגוזים כר' יהודה במתניתין דפ\"ג דכלים וכל שאר הכלים כל אחד כשיעור המפורש בו נטהר ולא חשיב כלי וכדתנן להו התם. וכן דיני טומאת חבית שנפחתה או נתרועעה או נסדקה וגסטרא כולן מן התורה דחשיבי כלי או שבר כלי המתטמא מן התורה ומה שמיטמא במגע ולא באויר כשיוצא זית מן החידודין של שבר הוי נמי מדאורייתא ומיטמא מטעם יד כדפי' הר\"ש ז\"ל עלה דמתניתין פרק ד' וטומאת מגע בכלי חרש הוא מתוכו דאין לכלי חרש טומאה אלא מתוכו כדאמרינן לעיל. וחבית שנתרועעה וטפלה בגללים טומאתה נמי מדאוריתא דאכתי חשיבא כלי ואם היה בה חרש מחזיק רביעית כנגד אותו החרש מתטמא באויר ושאר החבית אינו מתטמא אלא במגע מטעם יד כדאמר' לעיל אבל בטומאת אויר כנגדו דוקא ולית בה טומאה משום יד דאין אויר ליד כלי חרש וכל שבר חרש שניקב וטהר שעה אחת אף על פי שסתמו בחבית אחר כך אין לו טומאה לעולם. וכלי שסתמו בזפת ואינו יכול להשתמש שימושו אינה סתימה וכן כלי זפת ושעוה לא חשיבי כלום. ומשפך שסתמו אי הוי של עץ טמא כרבי עקיבא במתניתין וכדמפרש בתוספת' לפי שהוא (מוכן) [מינו] שהזפת יוצא מן העץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טפילת </b> כלי חרש הצריך שהוא רעוע חשוב' כגוף הכלי וכן כל שהוא חבור לכלי הוי כגופו מן התורה וטפילת התנור עד טפח וכירה ג' אצבעות הוי צרכן טפח לה ומה שהוא צורך הכלי הוי ככלי כדאמ' וכדתנן להו פרק ג' במתני' ובתוספ' וטומא' עריבת על ידי בצק שבסדקיה וטומאת משיחות ורצועות תפירות הויא נמי דאוריתא ומייתי לה פרק י\"ו בתוספתא דכלים ועריבת פרק אלו עוברין שיעור יד קורדום מלפניו ומאחריו ושיירי פרגל ויד מקבת וקורנס ושאר הידות כולן טמאין מן התורה כדכתיב וטמאים יהיו לכם לכל צרככם כדאמ' לעיל וכל היתר על השיעורין טהור אלא אם רצה לקיימו דאז חשיב יד ומשמשי האור כל מה שהוא ארוך הוא צורך וחשיב יד להתרחק מן האש וכדתנן להו פרק כ\"ט מהלכות כלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מקל </b> שעשאו יד לקורדום אף על גב דפשוטי כלי עץ לא מיטמאי חשיב חיבור בשעת מלאכה והוי יד ושלא בשעת מלאכה לא משום דאדם עשוי לזורקו בין העצים ודיוסטר שהוא כשני כלים הוו חיבור בשעת מלאכה. וכל מה שהוא חיבור לעגלה טמא עמה וקשת ומצודת האישות אין להם חיבור וכן מסכת נסוכה אין כליה חיבור ליד אבל נפש המסכת וחבוריו הם חיבור לבגד כדתנן להו לכולהו פרק כ' וכ\"א. ונוגע בפיקה עד שלא פירע נמי טמא כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החוט </b> הצריך חיבור לבגד ולא למחט וחוט שפירש מן הבגד כולו חיבור וכן חבל הקשור בחרס ואם קשר בה חבל אחר מן הקשר ולפנים חיבור וחבל קופה קשורה נמי חיבור כדתניא להו בתוספתא פרק ט\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חוטין </b> היוצאין מן האריג ומן הנימין שיעורן מפורש במתניתין דפרק כ\"ט ובת\"כ תניא במשכבו ולא בנימין יותר מג' אצבעות וטפי מהני שיעורי לא חשיב יד ונימי כיפה של ראש וחבוריו כל שהן כדתנן נמי התם חוט מיני משקולות ומאזנים שיעורן המפורש שם במשנה הוי יד טפי לא אפילו בציר דטפי לא חשיב יד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החבל </b> שמסרגין בה המטות וחבל היוצא מן המטה שיעור המפורש הוי חיבור ותניא בת\"כ במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מה' או יותר על עשרה או יכול שאני מוציא מחמשה עד עשרה ת\"ל טמא דפחות לא חזי לידו טפי מעשרה נמי לא חשיב יד ומזרן של מטה ושיירי המזרן מפורש שיעורן פ' י\"ט. ולשאר טומאות אפילו מאה אמה כולו חיבור כדתניא בתוספתא זה הכלל כל טומאה ששוה מזרן למטה כולן חיבור אחד אפילו עד מאה אמה ומה שאינו שוה מטה למזרן כטומאת מדרס זב דלא חזי מזרן למדרס ואפ\"ה עד עשרה חשיב למטה כדאמרינן לעיל וטומאת שבע' וטומא' ערב במטה ומזרן וכרעי המטה וכן השן של מעדר פרק י\"ח וי\"ט וטומאת ערב הויא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור </b> בגד צמר או פשתים למדרס ג\"ט ולטומאת מת ושאר טומאות שלש אצבעות כדתנן פרק כ\"ז ממסכת כלים ואמרינן פרק במה מדליקין הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם בטומאת מת ושרצים דכתיב בטומאת [מת] וכל בגד וכל כלי עור ובשרצים או בגד או עור ובשכבת זרע וכל בגד וכל עור ופרט הכתוב בטומאת נגעים צמר ופשתים דכתיב תחלה והבגד אשר יהיה בו וגו' כלל בבגד צמר וגו' פרט אף כל בגדים הסתומים ילפינן במה מצינו דאינן אלא צמר ופשתים ודכולי עלמא שלש על שלש אצבעות בצמר ופשתים מיטמא בנגעים דתניא בגד דכתיב בנגעים אין לי שיטמא אלא בגד שלם שלש על שלש מנין תלמוד לומר והבגד דשלשה על שלשה לא צריך קרא כיון דחזי לעשירים נמי אבל שלש על שלש דלא חזי לעניים איצטריך קרא ולא אתי בק\"ו דשתי וערב וגלי רחמנא בנגעים והוא הדין לשרצים דכתיב בהו בגד כי התם ושלשה על שלשה בשאר בגדים נפקא לן מאו בגד דכתיב בשרצים דאו ריבוייא הוא. והאורג בגד כל שהוא בפני עצמו מטמא כשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס וכדמרבינן ליה פרק במה אשה מאו בגד דכתיב גבי שרצים דהוי ריבויא ואף על גב דמפקינן ליה לשלשה על שלשה הבא מבגד גדול אפ\"ה שקולים הם ויבואו שניהם דכל שהוא אריג מתחלה חשיב כשלשה על שלש' הבא מבגד גדול וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הבגדים </b> העבים ביותר כלבדים והדקין ביותר כפשתן דק שבשרו נראית מתחתיהן אין מקבלין טומאה אפילו בשאר טומאות עד שיהיה כדי שלשה על שלשה כדתניא בתוספתא פרק כ\"ד אין בהם משום שלש על שלש אבל יש בהן משום שלשה על שלשה ובמתניתין פרק כ\"ח נמי תנן דאין בהם ג' על ג' והיינו בפחות מג' אינם ראוים לשום דבר."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הקליעות מקבלות טומאה בבגדים חוץ משל צמרים כדתנן פרק שלישי דעדיות וטעמא דמה לי ארוג עם המחט מה לי ארוג ביד וקליעה הוי כארוג ביד ושל צמרים טהורה דאינה מהודקת וקלע ומכמורות ורשתות וזוטו של חרש המקבלין טומאה הוי מדאורית' כבגד. וכן טומאה משמרת ומטפחות ספרים המצויירות אין מקבלות טומאה כדתנן פרק כ\"ח כב\"ה דמצויירות עבידי לנוי ואפילו מטומאות מת טהור דאין תכשיט לכלי כדמשמע פרק בהמה דלא מנה הכתוב אלא נויי אדם ולא נויי בהמה וכלים ואפילו מצויירות אינן מטמאות מדרס דאין ראוי למדרס שאומ' עמוד ונעשה מלאכתנו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסת </b> סבלין טמאה מדרס כדתנן פרק כ\"ח משום דלפעמים יושבים עליו וכן משמרת של יין כן כתב הרב ז\"ל ובמתניתין פרק כ\"ח תנן בהדיא אין בה משום מושב היינו משום דאין יושבין עליו מפני השמרים."
+            ],
+            [
+                "<b>בגד </b> שחשב עליו לצורות ובטל מחשבתו מקבל טומאה ומטפחות העשויות לחפות כותלים ועמודים מקבלים טומאה דחיפוי ונויי כלים הוא דממעטינן לעיל אבל חיפויי דבר מחובר חשיבי כלים בפני עצמם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כפה </b> שנתנה על הספר טהרה ממדרס כדתנן פכ\"ח וכדאמרינן פרק נגמר הדין דנאסר לתשמיש קמא ולכך לא חזי למדרס אספלנית על העור ועל בגד מבטלו מתורת טומאה ומלוגמא על העור כיון שכשמתקנח ראוי למדרס טמא וכדתנן התם"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בגד </b> משיארוג שלש אצבעות מקבל טומאה ואריגת מחט עד שתיגמר מלאכתן והנעשה על גבי מחט כמצודה עד שיעשה בה בית קיבול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סבכה </b> של בנות עד שיגמור פיה או קרקעיתה שהן גמר מלאכתה כדתנן התם וחוטי השביסה הן חיבור לה ואם נקרעה הסבכה שאינה מקבלת רוב השיער טהורה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חלוק </b> של כל דבר גמר מלאכתו הויא משיפתח את פיו וכדתניא בתוספתא וטהרתה משיבלה ואינה ראויה לעין מלאכה ראשונה וכדתניא נמי התם ואם נשתייר רובו מלמעלה עדיין טמא. וכל טומאות אלו וטומאת חגור וטלית של עני ומטליות פחותות מג\"ט או שלא היו בריאות לקבל או קרועות בלא הבדלת קרעים או נמחות או מושלכות באשפה או נתונות בכדור טומאת כולן מן התורה דאכתי חשיבי כלי כדתניא בתוספתא ופרק (כ\"ג וכ\"ג) [כ\"ז ונח] דמתניתין דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מחצלות </b> מטמאות טומאת מדרס כדתנן פרק ג' דעדיות וחכמים אומרים מדרס ומתרץ פ' קמא דסוכה אף מדרס שראוי למשכב וכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו וכו' ובפרק כיצד הרגל מייתי מפץ שיהא טמא בשרץ מדין ק\"ו מפכין קטנים שטהורים בזב בכל טומאות דפיו צר ואין יכול להכניס אצבעו לאויר ושיעור הזב דמרבינן בתורת כהנים דמטמא באויר הני מילי בכלי הראוי לנגיעת בשר דלהכי אפקיה רחמנא בלשון נגיעת בשר כדכתיב והנוגע בבשר הזב ולמדרס נמי לא חזי דאין עשוי לישיבה ובהסיט נמי לא דאפקה רחמנא לטומאת היסט בזב בלשון נגיעה כדכתיב וכל כלי חרש אשר יגע בו הזב לומר דכל שאינו ראוי למגע אינו ראוי לטמא בהיסט ואפילו שהן טהורין מכל טומאת הזב טמאים בשרץ דשרץ מטמא בכעדשה וראוי ליכנס בפי פך קטן מפץ שטמא בזב שראוי למשכב אינו דין שיהא טמא בשרץ ומפץ במת מנין נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ מפץ טמא בו כדילפינן מק\"ו אף בגד ועור האמור במת מפץ טמא בו ומשום דאיכא למיפרך מה לשרץ דמטמא בכעדשה אמרינן דהוו מופנין משני צדדין וכו' כדאיתא התם והרב ז\"ל כתב שטומאת מת ושאר טומאות במפץ היה מדבריהם ככל פשוטי כלי עץ ונראה דמיירי במפץ של גמי ושל שיפה כפי' ר\"ת ז\"ל פרק ר' עקיבא דטומאתן מדרבנן לבד טומאת מדרס והא דילפינן מפכים לשאר טומאות היינו במפץ קנים אם עשאה לשכיבה דמטמאה מדרס מטמאה נמי שאר טומאות דשל קנים דקתני כלים פי\"ו דטהורה היינו כשאינה ראויה למדרס."
+            ],
+            [
+                "<b>שיעור </b> בגד למדרס ג' על ג' שק ד' עור ה' מפץ ששה ואם קצץ בכונה אפילו טפח על טפח למושב וג\"ט על ג' למשכב טמא מדרס וכדתנן פרק כ\"ז ובמעילה ספ\"ב קדשי מזבח תנא נמי הכי משום דאם חשב למושב לעשותו טלאי לבגד מטמ' משום זב אם היה ג\"ט על שלשה אפילו משק או עור אם חישב עליו לעשותו למשכב הואיל וראוי לעשות ממנו טלאי לכסות שנקרע חזי למדרס וכן אם קצצו לאחיזה כל שהוא כדאמרינן התם דראוי לקצצו תאנים וכל שהוא פחות משלשה אצבעות לא חזי למידי וכל שחיבור והשלים שיעור ממין שני כחמור שבשניהם טמא בשיעור קל טהור וכדתנן התם פרק כ\"ד ובלויי נפה שקצצם והנמדדים כפולים כמו שהם טומאתה מן התורה וכדתנן פכ\"ז דכיון דאורחיה כפול אי הוי פשוט לא מהני."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ג\"ט </b> על ג' ארוגין שנטמאו במדרס והשלים עליו כל הבגד כולו מדרס וכן בגד שנארג בו ג' אצבעות על ג' ניטמא במת והשלים הבגד כולו טמא ניטל חוט אחד מתחלתו טמא מגע מדרס או מגע טמא מת ואם ניטל חוט אחד מתחלתו ואחר כך השלים כל הבגד במדרס טמא מגע מדרס ובטומאת מת טהור שכל פחות משלש' אצבעות טהור מכלום כדתנן התם פכ\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>מטלית </b> שהוא מדרס ותלאו בקופה ונעשה הכל ראשון שהרי נתבטלה ממדרס ואם הפרישה המטלית טהור מכלום שכבר נתבטל ואם תלאה על הבגד בתפירה מב' רוחות הכל מדרס הפרישה המטלית אב כשהיה שלא נתבטל."
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה </b> טפחים על שלשה שנחלק טהור וקרע שלשה אצבעות הבא מבגד מדרס טמא מגע בעת פרישתו. סדין שעשאו פרכת טהור מן המדרס כדתנן פרק עשרים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טלית </b> מדרס שהטבילה וקודם הערב שמש נקרע רובה טהורה כולה שלא יחוס לקרוע כולה כיון שהטבילה וכדאמרינן פרק העור והרוטב ומדאוריתא אפילו אינה טבולת יום אלא טמאה כיון שנקרעה רובה טהרה אפילו נשאר כדי מעפורת ולית בה טומאה אלא מדרבנן וכדאמרינן נמי פרק דם חטאת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> העורות שיושב עליהן ואפילו בשעת מלאכה טמאין מדרס וכולן כשיעור חמשה טפחים על חמשה ועור שחוגר הסורק ועור שלופף בו המלאכה אינו טמא מדרס אלא טומאות אחרות ועור חיפויי כלים טהור מכלום וכדילפינן לעיל וכולהו תנן להו פכ\"ו וחיפוי משקולת הוי כלי קבול המשקלות וכן עור החופה את רוב הרגל מנעל שעל האימום מתטמא מדרס."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> עור הראוי למדרס ואינו חסר מלאכה במחשבה לדבר הטמא מדרס מתטמא אם הוא של בעל הבית כדאמרינן התם משום דלא מימליך וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם מטמא משכב שאינו שלו כדאמרינן פרק מרובה דכתיב במשכבו גזלן שדרס על המשכב שגזל טהור אם לא נתיאשו הבעלים וגנב שישב על המשכב שגנב טמא שחזקת יאוש יש כיון שאין יודעים מי גנבו ולפיכך מחשבה מועלת לגנב ולא לגזלן כדאמרינן פרק כ\"ו ובמרובה."
+            ],
+            [
+                "<b>עור </b> מדרס והתחיל לעשותו רצועות טמא עד שימעט מחמשה טפחים כדתנן התם עור ששנה מפשוט למקבל או איפכא נטהר דהוה ליה ככלי שנשבר אבל מפשוט לפשוט לא חשיב שינוי וכדתנן התם כל ששנה לשמו טמא לשם אחר טהור ובבגד הכל טמא כדתניא בתוספתא התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים </b> שעיקר עשייתן למשכב ולקיבול ככרים וכסתות אם נפחתו שאינם מקבלים עדין מטמאין מדרס אבל אם עיקר עשייתן לקבלה וראויין נמי למושב כחמת ותורמיל הגדולים אם נפחתו מלקבל טהרו מכל טומאה ואפילו צרר מקום הפחת חוץ משל ערביים שדרכן לצרור ואינו נוח להתיר וכדתנן פרק כ\"ה ועדויות פרק ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> פשוטי כלי עץ העשוי לישב או לשכב או לרכוב מתטמא מדרס כדכתיב וכל המשכב וכדכתב פרק קמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאת </b> כסא של ברזל וטרסקל ועורם וספסלים ונסרים שבמרחץ וכלכלה וסל טומאתן מן התורה וכולהו פרק כ\"ה מהלכות כלים וכן טומאת כסא שקבעה בקורת בית הבד וקורת סתתין וראשי כלונסאות ועושה כיפה מן השאור טומאתן מן התורה ומייתי להו בתוספתא דכלים ופרק העור והרוטב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מחצלת </b> הקש טמאה מדרס כר' עקיבא כלים פי\"ז ושל קנים ושל חלף טהורה כדתנן נמי התם וכתב שם הרב ז\"ל שטהורה מן טומאת שרץ וחבוריו אבל במשכב הזב מתטמא וכאן כתב מפני שאינה ראויה למדרס נראה דטהורה דקתני מתניתין היינו ממדרס נמי והר\"ש פירש טהורה אבל אם עשאה לשכיבה טמאה כדתנן סוף פ\"ק דסוכה אלא מיירי שעשאה לסיכוך אי נמי בגדולה דסתמא לסיכוך ונראה דהתם עלה דמתניתין דפירוש טהורה משאר טומאות אבל מתטמאה בזב מיירי בעשאה לשכיבה או בקטנה דסתמא לשכיבה והכא מיירי בעשא' לסיכוך או בגדולה דסתמא לסיכוך כפי' הר\"ש ז\"ל ומשום הכי אינה ראויה למדרס והתם פי' חדא והכא פי' חדא ולא פליג בדינה מדידיה לדידיה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תיבה </b> שפחתה עגלה של קטן וסנדל סיידין והטמאים משום מרכב טומאתן מן התורה ומייתי להו בעדיות וכלים פרק י\"ט וכ\"ג ובת\"כ ילפינן מכל כלי ריב' תיבת בלנין ותיבה שפחתה מצדה ועריבה משני לוגין ועד תשעה שנסדקה שאין יכול לרחוץ בה רגלו אחד שאין אומר לו עמוד ונעשה מלאכתינו כדכתיב אשר ישב עליו הזב מיוחד לישיבה וכו' וכמו שהביא הר\"ש ז\"ל פי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ הראוי למדרס וכן מפץ וספסל וכסא ושדה ותיבה ומשפל ועריבה ומטה ביטול טומאתן ממדרס על יד פחיתה או שבירה מן התורה דלא חשיבי כלי למדרס וכולהו פ\"ב ופ' י\"ט וכ\"ב ותוספתא ועדיות פ\"א וב'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ותיבה </b> שפחתה למטה ומשפלת שנפחתה מלקבל רמונים אין בהן טומאת מדרס מפני שבטל עיקר תשמישן ובטל העיקר בטל הטפלה שהוא הישיבה."
+            ],
+            [
+                "<b>ועריבה </b> שמחזיק משני לוגין עד ט' שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה אפילו רגלו אחד דטומאה מדרס אף על פי שבטל עיקר תשמישם מתטמא' במדרס שסתמה שכופתה וישב עליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הני </b> שלש שלש דחד מטמא מדרס וחד טמא מת וחד טהור כולהו מייתי להו פרק כ\"ד וי\"ט ופרק במה אשה וטעמא דהטמאים מדרס דחזו לשכיבה או לישיבה והוא הדין דטמאין טמא מת דכל היכא דמטמא טומאת מדרס מטמא טומאת מת אפילו כלי שטף הפשוטים המיוחדים למדרסות כדאיתא בבכורות פרק על אלו מומין והטמאים טמא מת משום דחשיבי כלי לאדם והטהורים לפי שאינם משמשי אדם דומיא דכלי מדין וכדאמרינן לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> משקין לכלים מדרבנן וכלי שנטמא מתוכו בטומאה שהיא מן התורה ניטמאו אחוריו ואוגניו ואזניו וידיו דכולהו הוו מגוף הכלי ואם הם שני כלים ככיס בתוך כיס ניטמא האחד בשרץ לא ניטמא חבירו וכדתניא בתוספתא דכלים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..399bf391c92bd93d21b1610a9b7220b925f942fa
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Taharah/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,528 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Vessels",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Vessels",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>שבעה </b> מיני כלים הם מקבלים טומאה מן התורה הבגדים וכלי עור והשקין וכלי עצם ומתכות ועץ וחרש דכתיב וכל בגד וכל כלי עור וכל מעשה עזים וכל כלי עץ תתחטאו ומרבינן סוף פרק קמא דחולין כלי עצם מכל מעשה עזים להביא דבר הבא מן העזים מן הקרנים ומן הטלפים שלהם דהא כלי עור בהדיא כתיב ברישיה דקרא שאר בהמה וחיה מנין תלמוד לומר וכל מעשה אם כן מה תלמוד לומר עזים פרט לעופות כצפרנים שעושים מהם כלים ואימעיטו נמי עופות ודגים מדכתיב והבגד משום דעור סתמא כתיב והוה אמינא בכל עור קאמר רחמנא ואיתקוש כלי עצם בהאי קרא לכלי עור ועץ וכולהו איתקוש לשק בפרשה ויהי ביום השמיני הילכך פשוטיהן טהורים דבעינן דומיא דשק דמיטלטל מלא וריקן ובכלי מתכות נאמר אך את הזהב ואת הכסף וגו' ובכלי חרש וגו' וכלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו כל אשר בתוכו וגו' וכל העשוי מן הגדל בים אפילו אורג בגד מצמר הגדל בים אינו מקבל טומאה כדתניא בת\"כ או עור יכול אפילו עורות של ים יהו טמאים כיון שטימא עורות צבועים מה שאין כן בנגעים וכיון שטימא צבועים יטמא עורות של ים תלמוד לומר בגד מה בגד מיוחד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא את שחיבר לו מן הגדל בארץ כל שהו תלמוד לומר עור להביא את שחיבר ואפילו חוט או משיחה וכדתנן כלים פרק י\"ז וילפי' לה התם בת\"כ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פיל </b> שבלע כפיפה טמאה והקיאה דרך בית הרעי הרי היא בטומאתה כדאמר' פרק רבי ישמעאל במנחות משום דאין עולה מטומאה אלא בשינוי מעשה והכא ליכא שינוי מעשה דשלימה הקיאה ואם בלע ואחר כך עשאן כלים הוי בעי' התם ולא איפשיטא והוי ספקא דאוריתא ולחומרא וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>פשוטי </b> כלי חרס טהורים כדכתיב אשר יפול מהם אל תוכו יטמא כל שיש לו תוך וכו'. כלי מתכות אפילו פשוטין מקבלין טומאה כדתנן פי\"א דכלים כדכתיב כל דבר אשר יבוא באש בין מקבל בין פשוט ולא איתקוש לשק כשאר כלים דפשוטיהן טהורים משום דאיתקוש לשק כדאמרינן לעיל וכיון דכלי מתכות לא איתקוש לשק אפילו גדולים המקבלים מ' סאה בלח או יתר מקבלין טומאה מדכתיב כל דבר אשר יבוא באש וגו' ושאר כלים דפשוטיהן טהורים מדאוריתא היינו בשאר טומאות חוץ מן המדרס של זב שמתטמא מן התורה כדכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו הזב וגו' וכדאמרינן פרק על מומין אלו בהנך דחזו למדרסות ככסא וספסל דמקבלי טומאה על ידי מדרס ופשוט כלי חרס לא חזי שישבר אם ישב אדם עליו ובפרק רבי עקיבא אמרינן ואיש אשר יגע במשכבו מקיש משכבו לו מה הוא אית ליה טהרה במקוה אף משכבו לאפוקי כלי חרס דלית למינו טהרה במקוה דכתיב ישבר אין לו טהרה אלא שבירה ותנא דבי רבי ישמעאל כמשכב נדתה מקיש משכבה לה וכו' והכא מפיק ליה מכל כלי פתוח וגו' כדאיתא התם. כל ארוג מדבר שגדל ביבשה הוי בגד והלבדים כבגדים לכל דבר וכדילפינן בהלכות אלו פרק כ\"ב. ושק הוא מחוטי שיער והחבלים והמשיחות אינם מקבלים טומאה בפני עצמן כדאמרינן פרק במה אשה יכול שאני מרבה חבלים ומשיחות מדכתיב כל ת\"ל בגד ועור לגזרה שוה מבגד ועור האמור בשרץ דלא טימא אלא ארוג וטווי וחבל משיחה הוי קליעה ולא הוי טווי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הגדל מן הארץ הוא כלי עץ וכל שהוא מאי זה עפר מן העפרות שוה לכלי חרס כדתניא פ\"ב דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> קבול מ\"מ מקבל טומאה כדתנן פרק י\"ז ואין לכלי קיבול שיעור כל שהוא דבר של קיימא שאיפשר שיעמוד. וכן כל מה שהוא פשוטי כלי עץ ויש לו בית קיבול כל שהו כקנה מאזנים והמחק וכל הנהו דתנן התם פרק י\"ז מקבלין טומאה מן התורה והיתר על מה שצריך למקום הבית קיבול טהור מדאוריתא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> קיבול העשוי למלאתו אינו בית קיבול דבעינן בית קיבול דומיא דשק וכלי חרס שאינם עשוין למלאתם לעולם אלא להשתמש בבית קיבול. וכן בית קיבול העשוי לסמוך אינו בית קיבול וכל בית קיבול בכל הנהו דמפרש במתניתין פרק י\"ד וי\"ז ופרק כ\"ו ותוספתא פרק הכלים טמאים וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ המטלטל מלא וריקן דומיא דשק הוא דמטמא אבל העשוי לנחת כשידה תיבה ומגדל וכוורת ובור ספינה אלכסנדרית שחזקתן שהן לנחת וכן כלי עץ שהוא סתם ומחזיק מ' סאה בלח שהם ס' ביבש ויש לו שולים כדי שלא יהיה נוח להתגלגל אינם מקבלים טומאה כלל כדתנן פרק ט\"ו דמסכת כלים ותניא בת\"כ פרשה ויהי ביום השמיני כלי עץ יכול אף שדה ותיבה וכו' ת\"ל מכל כלי עץ ולא כל כלי עץ יכול שאני מוציא דירדור עגלה וקסתות מלכים וכו' שעשוין ליטלטל אפילו מחזיקין מ' סאה תלמוד לומר כל כלי עץ ריבה ואחר שריבה ומיעט מרבה אני מה שהוא עשוי ליטלטל במילואו דומיא דשק המיוחד ליטלטל במילואו דהוקשו כדכתיב כל אשר יפול עליו מהם במותם יטמא מכל כלי עץ או בגד או שק ומוציא אני תיבה ושידה וכו' שאינם מטלטלים במילואן שאם יטלטלנו מלא ישבר אף על פי שמטלטל ריקן ויצא העשוי לנחת דאינו מיטלטל מלא וריקן וכדמייתי נמי שלהי חגיגה ופרק קמא דסוכה וכן כלי עצם וכלי עור המחזיקים מ' סאה אין מקבלין טומאה דכולהו איתקשו לשק כדאמרינן וכל שחזקתו שהוא לנחת טהור וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ג' </b> מדות בכלי עץ כדתניא בתוספתא לרבי עקיבא פרק י\"ג כלים ובת\"כ מפיק לה מכלי עץ ולא כל כלי עץ יצאו סולם וקולם וכו' יכול שאני מוציא שלחן ודלבקי וכו' שמשמשין את האדם וכו' תלמוד לומר כל כלי ריבה את אלו ובפרק המוכר את הבית אמרינן שאני פשוטי כלי עץ דטומאתן דרבנן וכתבו בתוס' דהאי דרשא דת\"כ אסמכתא בעלמא היא כמו כמה דרשות דת\"כ וספרי דלא הוו אלא אסמכתא וכן נראה בפרק שתי הלחם כדאיתא התם וכן נראה נמי מדדרשינן לעיל מהאי קרא דכלי עץ דאיתקשו לשק דמיטלטל מלא וריקן וכו' וכן מה שהוא משמש לכלי אינו טמא מן התורה דלא הוו דומיא דכלים דכתיב בתורה שהן משמשין את האדם ואין משמשין כלים אחרים וכו' דשק משמש האדם לישב עליו או ללבוש או לכסות."
+            ],
+            [
+                "<b>מלבן </b> המטה הרי הוא כאחד מאיבריה וכשהמטה טמאה מן התורה במדרס הזב מלבן נמי טמא וכדאמרינן בהלכות אלו. וחיפויי הכלים טהורים דכתיב כל כלי אשר יעשה מלאכה בהם וכו' ודרשי' בת\"כ בהם ולא בחיפויי'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המשמש </b> את המתכת במפתח של עץ ושניו של מתכת טמא משום דמתכת פשוטיהן טמאים כדילפינן לעיל וכו' וכל דיני הפרק כלים פרק י\"ד ט\"ו י\"ו י\"ט ותוספת' ות\"כ ופרק במה אשה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים אין מקבלין טומאה עד שתגמר מלאכתן וכדילפינן בת\"כ וכל אשר יפול מנבלתם עליו יטמא תנור וכירים וגו' טימא כלי חרס וטימא תנור מה כלי חרס משנגמרה מלאכתו דהיינו משיצטרפו בכבשן דמקמי הכי טיט בעלמא הוא אף תנור משתגמר מלאכתו וכו' ושאר כלים ילפינן מיני' וכל שיש עליו צורת כלי אם הוא מפשוטי כלי עץ טהור מדאורי' ואם יש לו בית קיבול טמא וכלי מתכות פשוטיהן ומקבליהן טמאים מדאוריתא כדילפינן לעיל. וכל תלוי שעשוי לסייע בשעת מלאכה אם היה הכלי בית קיבול אפילו הוא כלי עץ טמא מן התורה וכלי המשוררים טמאים מדרבנן כדפיר' הר\"ש ז\"ל במתניתין דכלים פרק ט\"ו וכן ביטנון ונקטמון ואירוס מתטמאין מדרבנן וכן כל שאר הטמאים שבפרק זה נראה דהוי מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי שנטמא ונשבר עד שנפסד תשמישו נטהר וכן אם היה טהור אינו מקבל עוד טומאה ולפי מה שהוא תשמישו כך הוא שיעור שבירתו וכדתנן ריש פרק שלישי דכלים שיעור כלי חרס ליטהר העשוי לאוכלין שיעורו כזתים למשקין שיעורו כמשקין לכך ולכך מטילין אותו להחמיר כזתים ותנן נמי הכי פרק ט' ופי' הר\"ש ויש ליתן טעם משום דכתיב וכל כלי פתוח וכו' ודרשינן שטומאה משכמת לפתחו וכי ניקב כדי טהרתו חשוב כפתח ובעי צמיד פתיל עליו פחות מכאן לא ושבירת שום כלי במוציא משקה לא חשיבא והוי כשלם אפילו לקדש בו מי חטאת דבעינן כלי ראוי דכתיב מים חיים אל כלי וכל שכן שמקבל טומאה דכלי שלם חסין עליו ומשום נקב פורתא לא שרו ליה ומניחין גסטרא תחתיו וכדאמרינן סוף פרק המצניע אבל בכונס משקה דהיינו נקב רחב קצת שאם מושיבו על המים נכנסין בו לא חשיב כלי וטהור ואם לאוכלין שיעור שבירתו כזתים כדתנן סתמא כרבי מאיר דמתני' דלקמיה דקאמר חבית שיעורא כזתים דתו חזי למילתיה ולא חשוב תוך דידיה אפילו היתה מיוחדת לאגוזים ולגרוגרות אם נקבה במוציא זית טהורה לרבי מאיר דאין מקיימין אותה לאוכלין אם לא חזר ויחדה כדאמרינן פרק המצניע דאם יחדה לרמונים עדיין הוא כלי לקבל בה רמונים או אם היתה מיוחדת לרמונים מתחלה לא נטהרה והיינו בכלי חרס דאזלינן בתר מה שהוא מיוחד אבל כלי עץ תנן עליהו ריש פרק י\"ז כל כלי בעלי בתים שיעורם כרמונים מפני שהוא ראוי לתקנו ואין אדם פורש ממנו עד שינקב במוציא רמון דחייס עליה ולא מבטל ליה. ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר ונקב אצל נקב הראשון וסתמו עד שהשלימו לרמון טהור כדאמר רבי יוחנן פרק אלו קשרים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים </b> שעשאן מתחלה נקובים כמוציא רמון כסל ופוחלץ ואפיפירות שעושין אותן נקובין מתחלתן אלא שמקבלין רמון כדתניא בתוס' פ' י\"ג ולכך מקבלין טומאה ואי אין מקבלין רמון שנפחו יותר לא אבל כלים אלו שתשמישן מועיל אפילו יהיו נקובים כמוציא רמון כיון שעשאן מתחלתן כך טמאים עד שיקרע רובן אם עדיין מועילים לתשמישן והוי כסלים של פת ששיעורן כככרות של פת ואם לא על דרך זה איני רואה שום תירוץ לדברי הרב ז\"ל ממתני' דפרק כ\"ד ומתוספת' פרק י\"ג."
+            ],
+            [
+                "<b>אפיפירות </b> שעשה להם גפים טמאות כדתנן פרק י\"ז. הכלים הקטנים שאינם יכולים לקבל רמון כרובע הקב דפי\"ז דכלים שיעורן כזתים נגממו בכל שהו שיקבלו טמאים כדתנן התם. סלין של פת וקופה גננין ושל בעלי בתים ושל בלנין כפי תשמישן כדתנן ריש פרק י\"ז. בית קערות שמקבל תמחויין ובית הרעי שמקבל [רעי] מקבלין טומאה כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ שנחלק לשנים טהור חוץ מאותן שהן נחלקין כל אחד בפני עצמו מתחלת עשייתן כשלחן כפול וכסא כפול ותמחוי המזנון כדתנן פי\"ו וכן בית לגינין ובית כוסות הנפחת מהם טהור ואינו חיבור לשלם."
+            ],
+            [
+                "<b>משפלת </b> שגבוה מאמצע נפחתה מצד א' טמאה מצד שני טהורה כדתניא בתוספתא ומייתי לה הר\"ש ז\"ל סוף פרק י\"ט דכלים וכתב דכרבי מאיר דמתניתין אתיא דמטמא משפלת שנפחתה מלקבל רמונים השולחן והדולבקי שפחתו טמאים כדתנן ריש פרק כ\"ב ואם ניטל אחד או ב' מג' רגליהן טהורה ואם נטלו שלשתן טמא כשיחשוב לאכול עליו כמו על טבלא כדתנן נמי התם וטמאתן מדרבנן כדאמרינן לעיל."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> נצרים שנשאר משפתותיהן כל שהוא מקבלין טומאה כדתנן פרק שני. טבלא שחיפה בנסרים מקבלת טומאה וספסל שנתפרק וסרגלו במשיחה טמא כדתניא בתוספתא. סלים של גמלים קשורים טמאים התירן טהורים כדתניא התם פרק י\"ט בתוספתא דכלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שלחן </b> או דולבק שחפן כולן ולא שייר מקום הנחת כוסות טהורים כדתנן פרק כ\"ב ואמרינן פרק שתי הלחם לא שנא ציפוי עומד וכו' ואמרינן התם ולרבנן דאומ' שלחן של מקדש מסגרתו למטה היתה טבלא המתהפכת טמאה שחלקה היא משני צדדיה ואינה כשאר פשוטי כלי עץ דרחבה היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עור מאימתי מקבלין טומאה התורמל משיחסום כדתנן פרק י\"ו ובכלי חרס ילפינן לעיל פרק ה' דבעינן גמר מלאכה לכלי כדי שיקבל טומאה ובכלי מדין כתיב נמי כל כלי מעשה דמשמע שנגמר כל מעשהו כדכתב רש\"י ז\"ל פרק במה בהמה ואם כלי עור אלו הם פשוטי מקבלים טומאה מדרבנן משיגמרו ואם הם מקבלים הוי טומאתם מדאורי' כשיגמרו. ועור שאין עליו צורת כלי הכף של עור של לוקטי עצים ולוקטי גללי בהמה ובית אצבעות של קייצין ועורות קטוגין מקבלין טומאה וטומאתן נראה דהוי דרבנן וכמו שכתב הרב ז\"ל כלים פרק כ\"ו ואפילו יש לו צורת כלי אלא שאין עשוי לאחוז בו יפה יפה אלא כדי שלא יפסיד הדבר שמתעסק בו בזיעת ידו כעור שתופרין הצבעין והנפחין על היד אינו מקבל טומאה ואם היה עור של זורעי גנות וכיוצא בו שהוא כדי שיאחז יפה מקבלים טומאה ואפשר דטומאתן מדרבנן אף ע\"ג דאינן פשוטי כלי עור כיון דכשאין עשויין אלא בשביל הזיעה הן טהורין אף על גב דהוו כצורה הני דמקבלי טומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>שיעור </b> נקב כלי עור ליטהר החמת במוציא פקעיות של שתי ואם אינה מקבלת אלא של ערב עד שתנקב רובה ומשום דראוי לתקנו אין אדם פורש ממנו עד כדי שיעור טהרת כל אחד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סנדל </b> עמקי וכיס של שנצית מקבלין טומאה כשהן מותרין ונפשטין כיון שהדיוט יכול להחזירן ולהדק השנצות בלולאות ויחזור כלי קבול וכל שכן אם היו טמאים קודם התרן והפשטן דאכתי טומאתן עליהו וכן אם הסיר השנצות מהן שהעבירן מכל וכל מפסדת צורת הכלי נטהרו אף על פי שאיפשר להחזירן שלא באומן כרבי יוסי ריש מתניתין דפרק כ\"ו כלים ואם היה כיס של שנצות אעפ\"י שהוסרו השנצות עדין הוא כלי מקבל ואם נפשט בעור טהור כדתנן נמי התם ואם תלה עליו מטלית טמא שהרי יש עליו צורת כלי וכדתנן נמי התם ונראה דקבלת טומאה כהני גווני הויא נמי מדאוריתא כיון דחשיבי כלי קיבול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תפלה </b> של ראש ד' כלים בהיתר ראשון שהתירו הד' קציצות וחזרו וניתקנו כתב הר\"ש בפי' המשנה פרק י\"ח דרביעית אין בגופה טומאה דאי משום שנגעה בג' אין מגע עושה מגע והרב ז\"ל כתב כאן דכולן ראשון לטומאה דהיינו מגע טמא מת וכדמשמע מתני' דקתני התיר הד' טהורה מטומאת מת אבל טמא מגע ויפרש הר\"ש ז\"ל מתניתין אבל טמא מגע דקאי אשלשה לא אד' דהא פרחה ממנה טומאתה ולישנא דמתניתין לא משמע אלא שכולן טמאות טומאת מגע ואיפשר דמאי דכתב דאין בגופה טומאה כלל היינו משום שכשהתירה פרחה ממנה טומאה וכשחזר ותקנה אין מקבל טומאה דאין מגע עושה מגע אבל כיון שהיא מחוברת לג' שהן טמאות מגע היא נמי טמאה מגע כמותן מצד שהן כלי אחד והרביעי מחוברת לשלשה כמו השלשה כשנתקנו שפרחה מהן טומאתן ומצד חיבורן לד' טמאות כולן טמא מת דאי לאו האי חיבור הוו הג' מגע טמא מת והד' טמא מת ובהתר שני שחזרו והתירו הג' ותיקנום תנן במתני' התיר השלישית טהורה שהרביעית במגע ואין מגע עושה מגע דמשמע שהג' טהרו מכל טומאה וכמו שכתבו בפירוש המשנה וכאן כתב הרב ז\"ל חזר והתיר האחד פעם שני ותקנה הרי היא ראשון כשהיתה וכן אם היתר השניה ואת השלישית חזר והתיר אף הד' ותקנה הרי כולה טהורה וכו' ונראה שיש בספרים טעות סופר ואפשר לפרש כדי לישב הלשון דהתיר השלישית טהורה שהרביעית במגע ואין מגע עושה מגע דקתני מתני' היינו שהן טהורות דאין מקבלות טומאה מהד' אבל כל שהן מחוברות עם הד' שהיא טמאה מגע הוו כולהו כלי אחד מצד חיבורן וכולן טמאות מגע מחמת חיבורן לד' כדאמרינן כמו בהתר ראשון כשהתיר שלשתן דהא אינן טמאות אלא מגע טמא מת ומצד חיבורן לד' שטמאה טמא מת הוו כולהו טמא מת ולהכי כתב הרב ז\"ל בהתיר שני דכשהתיר השלישית נמי הוו ראשון כלומר מצד שהן כלי אחד עם הד' שהיא ראשון והן מחוברות לה אבל כשהתיר גם הד' והחזירה הרי כולן טהורות מכל טומאה וכן סנדל שנפסק אחד מאזניו כשהיה טמא מדרס ותקנה הוי מגע מדרס נפסקה שניה או עקבו או ניטל חוטמו נחלק לב' טהור כדתנן פרק כ\"ו. מנעל שנפסק ואינו מקבל רוב הרגל טהור כדתנן נמי התם. טהרות טומאת תפילין של יד בהתרת ג' רוחות ושל ראש בשלש ובקציצה מייתי לה בתוספתא פרק כ\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכדור </b> והאימום וקמיע ותפילין שנטמאה הנוגע במה שבתוכן טהור והאיכוף אף נוגע במה שבתוכו טמא כדתנן פרק כ\"ג שהתפירה מחברתו ועושהו אחד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>גמר </b> מלאכה בכלי מתכות דילפינן לה מכלי מדין דכתיב כלי מעשה כלים שלמים וכל שלא נגמרה מלאכת עשייתן הוו גולמים ואמרינן פר' קמא דחולין מ\"ש גולמי כלי מתכות דטהורין ושל עץ טמאים רבי יוחנן אמר הואיל ולכבוד הם עשוים לא חשיבי כלי עד שתגמר מלאכתם ורב נחמן אמר הואיל ודמיהן יקרין לא מזו עד דעביד נויין איכא ביניהו כלי עצם דלרבי יוחנן הוו ככלי עץ וכו' ואין מקבלין טומאה עד שלא יהיה מחוסר מעשה כלל כדתנן כלים פרק י\"ד ועדיות פרק שלישי ופרק קמא דחולין והעושה כלים מן העשת וכו' פרק י\"א ועושה כלי משכב כלי טמא כדתנן נמי התם לפי' הרב ז\"ל משום שאינם גולמין והוי דאוריתא ולפירוש אחר דשמא הכלים היו טמאים וחזרו עתה לטומאתן הישנה מדרבנן וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> שמחוסר כיסויו אינו גולם כדתניא בתוספתא פ\"ט וכדתניא פרק קמא דחולין וכן מחט שעשאה מתחלתה שלא לנקבה לא הויא גולם וגולמי כלי עץ טמאים וכדאמרינן לעיל כדמייתינן פרק קמא דחולין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי המלחמה טמאים כדתנן התם פרק י\"א וכן כל תכשיטי נשים אף על פי שאינם אלא לנוי מרבינן להו בסיפרי זוטא מדכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים ומנה תכשיטין אצעדה וצמיד ואכולהו קאי תתחטאו אתם ושביכם. כל תכשיטי בהמה וכלים טהורין כדתנן ריש פרק י\"ב וטעמא משום דלא רבי קרא לטומאה אלא תכשיטי אדם ולא תכשיטי בהמה וכלים וכל כלי של בהמה וכלים שמשמש גם כן לאדם מקבל טומאה והוו כתכשיטי אדם וכדתנן נמי התם וכדתניא בתוספתא פ\"ח בזוג של בהמה וכלים המשמיע קול לאדם כדאמ' פרק במה אשה דכתיב כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש אפילו דיבור יבא באש ואף על גב דהאי קרא לגבי הגעלה הוא דכתיב אם אינו ענין להגעלה דהתם מסתברא דאין דיבור מעלה ומוריד תנהו לענין טומאה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים יורדים לטומאה במחשבה אם חשב על טבעת בהמה לאדם ואין עולין מידי טומאה אם חשב מאדם לבהמה עד שיעשה מעשה כדתנן פרק כ\"ה כלים ומייתי לה פרק בהמה ופרש\"י ז\"ל לגולמים דאם חשב להניחו כמות שהוא הוי גמר מלאכתו ומקבל טומאה וכאלו נגמר כל מעשה מלאכתו מדכתיב מכל כלי מעשה והא דבמחשבה יורד לטומאה כגון טבעת בהמה לאדם היינו משום דמתחלת עשיית הטבעת נמי לאדם יורדת לטומאה במחשבה לאדם דאלו חשב עליה לבהמה מתחלת עשייתה אינה מקבלת טומאה ובפרק האומר בקידושין אמרינן מחשבה דטומאה כי מעשה דמי דרחמנ' קרייה מעשה דכתיב כי יתן דהיינו בידים וקרינא כי יותן ואף על גב דהוי מחשבה בעלמא דנפלו ממילא וניחא ליה והוי הכשר ומקרי כי יותן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>זוג </b> של דלת שאינו מקבל טומאה חשב עליו לבהמה מקבל טומאה במחשבה כדאמרינן לעיל משום דמשמיע קול לאדם ועל ידו יודע היכן הוא בהמתו ומוצאה ושל בהמה שעשאה לדלת אפי' קבעו לא הוי מעשה דבעינן מעשה בגופו כדאמרינן פרק במה אשה זוגין שעשאן לבהמה ולדלת אזלינן בתר רובא וכולם מקבלים טומאה עד שיפרישם אם היו רובם לדבר שמקבל טומאה. זוגין הנמצאים בכל מקום רובן לבהמה חוץ מהנמצאים בכרכים דרובן לדלתות. אמר לאומן עשה לי ב' זוגים אחד לדלת ואחד לבהמה מקבל טומאה עד שיפרש זה לכך וזה לכך דכל אחד עשוי לכך ולכך כפי מה שירצה מטילין אותו להחמיר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי מתכות שיש להם שם בפני עצמן מקבלין טומאה חוץ מהעשויין לקרקע או לשמש את העץ כדתנן בכלים פי\"א ותניא בספרי זוטא דבר אשר יבא באש וכו' ריבה את הכלים התלויין בשמותיהם ומשמשין בשמות אחרים ככן שלפני המטה וקולב של מנורה כל דבר ריבה כלים התלויין בשמות אחרים ומשמשין בשמותיהן כפרח של מנורה יכול שאני מרבה קנה של מנורה ושל קרן תלמוד לומר אך וכן כל שאין לו שם בפני עצמו דיש לו שם לווי ובשעת חיבורן הכל טמא. ואם יש לו בית קיבול כקדרה של נזם מקבל טומאה אפילו יש לו שם לווי וכן כל שהוא כלי בפני עצמו כל הכיסויין של מתכת טהורין שאין להם שם בפני עצמם חוץ מאותם שמשתמשין בהם שנעשו כלי קבול וכדתנן התם פרק י\"ב וי\"ד. וכן הכיסוי שעשאו מראה הוי כלי בפני עצמו כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> האונקיות מקבלות טומאה וכן כשהן תלויות וקבועות בכלי וכן כשנשברה וייחד מהן חצאי ליטרין או שליש או רביעי וכל כלי שמקבל טומאה בפני עצמו מן התורה האונקלי של מתכת והשלשלת הויא מדרבנן וכל שיש לו שם בפני עצמו כהני דכתב הרב בסוף הפרק טמאים מדאוריתא כדאמרינן לעיל וכדתנן להו פי\"א וי\"ב:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> מסמר שהתקינו להיות כלי בפני עצמו מקבל טומאה שהרי הוא כלי בפני עצמו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי מתכות המשמשות בעגלה שאינם לנוי ולהשמעת קול חשיבי כלי וטמאים כדתנן התם פרק י\"ט וכן עקרב ובית הבד."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ריחים </b> של פלפלין עליונה מקבלת טומאה משום כלי מתכות שהוא עיקר והעץ בטל אצלו ותחתונה משום כלי קבול אף על פי שהיה של עץ ואמצעית משום כברה פרש\"י ז\"ל פרק שני דביצה דגזרו טומאה על הכברה משום ארוג ובתוספ' פירוש דכברה סלתות יש עליה תורת כלי שמקבלת הסובין שאינן יכולים לצאת ממנו וכדאמ' בירוש' ולפי' זה הוי טומאה מדאוריתא. וכל מקבל טומאה שעד סוף הפרק משום דהכי חשיבי כלי וכולהו מייתי פרק י\"א וי\"ב וי\"ד ותוספתא דילהו."
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור </b> כלי מתכת ליטהר כל שאינו יכול לעשות בו מעין מלאכתו לא חשיב כלי ואם משמר הכלי מעין מלאכתו חשוב כלי שלם וכולהו תני לה פי\"ג ופי\"ד וט\"ו ובתוספתו' דילהו וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ ועור ועצם שנשברה טהורה ואם חזר ועשה מהן כלי מקבלין טומאה מכאן ולהבא וכדתנן פ\"ב. וכלי מתכת טמאים שנשברו טהרו ואם התיכן וחזר ועשה מהן כלי חזרו לטומאתן מדרבנן וכדתנן פרק י\"א. וטיט שבללו בגללים שאין כלי גללים מקבל טומאה אזלינן אחר רובא ואם רוב מן הטיט הוי כלי חרס ומקבל טומאה כדתנן נמי התם. וכלי זכוכית אין טומאתן אלא מדבריהם וכל דיני הפ' פ\"ח וי\"א וי\"ב ועבודה זרה פרק רבי ישמעאל ופרק קמא דשבת וכלים פרק כ' וט\"ו ותוספתו' וכו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרס מתטמא אלא מאוירו או בהיסט הזב כדתני פרק קמא דחולין דכתיב וכל כלי חרס אשר יפול מהם אל תוכו ואע\"פ שלא נגע דמה תוכו האמור לטמא אף על פי שלא נגע הכלי למה שבתוכו הוא מטמא אוכלין או משקין הנתונין באוירו דהתורה העידה על כלי חרס ואפילו מלא חרדל דכתיב כלי כל אשר בתוכו אפילו הכלי אינו נוגע בכולו אלא במה שסמוך לדפנות ומה שבאמצע מטמא מן האויר ולא תימא משום דהכלי מצרפן דמדכתיב כל משמע אפילו נתלה באויר ואין אתה יכול לומר שזה מטמא את זה שהרי אין כביצה בכל אחד ועוד דא\"כ זה שני וזה שלישי והג' לא יעשה רביעי לטמא את האמצעי' ואם כן מה תוכו האמור לטמא הוא מאוירו אף על פי שלא נגע אף תוכו האמור לטמא להוריד טומאה לכלי אף ע\"פ שלא נגע בו טומאה אלא שנכנסה לאויר וכן היסט הזב מטמא כלי חרש כדתניא וכלי חרש אשר יגע בו הזב להביא מגעו שהוא ככולו והוא היסט וכדאמ' לעיל פרק שמיני דהלכות מטמאי משכב ומושב ושאר הכלים והטמאים אין מטמאי אוכלין ומשקין עד שיגעו בהן כדילפינן פרק קמא דחולין דכתיב תוכו וחד מיניהו לדרוש תוכו של זה ולא תוכו של אחר דהינו שאר כלים שאין מקבלין טומאה מאוירן והכי נמי לא מטמאי אוכלין ומשקין מאוירן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרס מטמא כלים אחרים מאוירן דכשנכנסה טומאה באוירו הוא טמא וכלים שבתוכו טהורין ואפילו הן כלי חרס כיון שלא נכנסה הטומאה גם כן לאוירן וכדתניא בפסחים יכול יהו כל הכלים מקבלין טומאה מאויר כלי חרס תלמוד לומר כל אשר בתוכו יטמא וסמיך ליה מכל האוכל אשר יאכל אוכלין ומשקין מטמאין מאויר כלי חרש ואין כלים מטמאים מאויר כלי חרס וטומאת משקין לכלים הויא מדרבנן וכדא' פ\"ח מהלכות שאר אבות הטומאות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שכפהו על הטומאה כאהל טמא שהרי הטומאה באוירו של כלי חרס ואם היתה הטומאה בגומא שאינה תוך אויר הכלי או התנור או אפילו היתה שוה לקרקע ולא היתה יוצאה לאויר טהור ואם אופה בצק בינוני והוא נוגע בטומאה נטמא התנור אלא אם כן היה בעץ פותח טפח שמביא את הטומאה וכדתנן פ\"ח דכלים ואין התנור וכיוצא מתטמא אלא אם כן נמצאת הטומאה מן הסתומה ולפנים כדתנן התם דבלאו הכי לא הויא כאוירו של תנור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מסרק </b> שעל הרשת של בקבוק אם יש טומאה באויר המסרק טמא כולו כחכמים דפליגי ארבי אליעזר פ\"ב דכלים דחשיב תוך כלי חרש."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שהיו לו שלשה שפיות זו לפנים מזו טומאה שבעודפה כל שבפני' ממנה טמא ואם היו שוות כל שנטמא אוירה טמא והשאר טהור כדתנן פרק ב' משום דמקום שהוא טהור לא חשיב תוך מקום הטומאה. וכן באלפסי שהן זה בתוך זה היו נקובין בכונס משקה והשרץ בעליונה כולן טמאים שהטומאה באויר כולן כיון שהן נקובין ואם היה שרץ בעליונה ושפת התחתונה עודפת שתיהן טמאות ואמצעיות טהורות שאין כלי חרס מטמא כלים כדאמרינן לעיל כדתנן פ\"י."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טבלא </b> של חרש שהיו קערות דבוקות בה ודופנה עודף על הקערות ניטמאת אחד מהן נטמאו כולן דתוכן קרינא ביה כיון דפיהן למטה מן הדופן והיינו לענין אוכלין ומשקין שבכולן אבל קערות עצמן לא ניטמאו כדאמרינן דאין כלי מיטמא מאויר כלי חרש אי נמי לענין קערות עצמן כיון שפיהן למטה ומחוברות לטבלא חשיב הכל כלי אחד וכן בית התבלין וקלמרין כדתנן נמי התם. וכן בית התבלין של עץ שניטמא אחד מבתיו במשקין והיינו מדרבנן כדאמרינן לעיל דטומאת משקין לכלים מדרבנן ומה שהוא חיבור לטומאה ולא להזייה הוי גזירה מדרבנן וכדאמ' פי\"ב דהלכות פרה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כשם </b> שמציל צמיד פתיל באהל המת כך מציל באויר תנור כדתניא בת\"כ מכל האוכל ולא כל האוכל פרט למוקף צמיד פתיל בכלי חרש ונתון לתוך התנור ואין צמיד פתיל לטומאה שהיא כלי בתוך כלי חרש כדמשמע במתניתין דפ\"ח דכלים וילפינן לה פרק בהמה המקשה מטומאה רצוצה דבוקעת ועולה עד לרקיע אלמא אפילו בליעת קרקע אינה מעכבת וכל שכן בליעת כלי טומאה מובלעת בדבר אחר שנכנסה לאויר התנור טמאהו כדתנן פרק ח' ופ\"ט גבי טבעת המובלעת בלבנה ותרנגול שבלע שרץ ומת דאם הוא חי הבלוע בחי מציל כדרך שמציל באהל המת כדילפינן פרק בהמה המקשה דף ע\"א טומאה בלועה שאינה מטמאת מדכתיב והאוכל מנבלתם יכבס בגדיו ואפילו היא במעיו שלא נתעכלה וטהרה בלועה דאינה מקבלת טומאה מק\"ו דכלי חרס מוקף צמיד פתיל שאינו מציל על הטומאה שבתוכו מלטמא כדילפינן לעיל ואפ\"ה מציל על טהרה שבתוכו מלטמא אדם שמציל על הטומאה כו' אינו דין שיציל על טהרה ובלוע דלמטה דרך בית הרעי ילפינן בק\"ו מלמעלה דאינו עושה עיכול עד שיורד למטה דמציל למטה שעושה עיכול אינו דין שיציל ובלוע בבהמה ילפינן בק\"ו מבלוע באדם דמטמא מחיים ואפ\"ה מציל ק\"ו לבהמה שאינה מטמאה מחיים כדאמרינן התם ודוקא בבלוע בתוך החי הוא דילפינן דמציל אבל בלוע דמת או בדבר אחר אינו מציל כדאמרינן ודוקא בלוע בתוך הגוף ודומיא דאוכל נבלה אבל בלוע בתוך פיו וכיוצא בו אינו מציל לא לטומאה ולא לטהרה כדתניא בתוספתא פרק ששי ופרק יוצא דופן וכן בלוע שאינו עומד בפני עצמו אלא הוא מובלע ומפוזר בדבר שהוא בו כגון ספג ולפת וגמי וחרסין דפ' ט' דכלים כיון שסוף המשקה לצאת מטמאים את התנור מדרבנן ואם הם משקין טמאין שהן אב הטומאה כמי רגלים של זב ושל זבה התנור טמא מן התורה וריבה הכתוב בהם מעינות לטמא אדם וכלים וכדאמרי' פ' האשה בנדה דמייתי התם מתניתין דחרסית וכו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס שחלקו במחיצה אין המחיצה מצלת על מה שחוצה לה דאין דרך בני אדם לחלק כלי חרס וכדתנן ריש פרק ח' דדוקא באהל הוא שמצלת המחיצה כדתנן פרק ט\"ו מאהלות וילפינן לה."
+            ],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש שיוצא שפתו חוץ מן הכלי האחר שמונח בו אפילו שהטומאה או האוכלין שבו מכוונין בתוך הכלי חרש האחר אין כאן טומאה כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא ולא שבתוך תוכו והיינו כששפת הפנימי בחוץ דאם כולו הוא בפנים הרי כולו אויר אחד וחד תוך הוא ואם יש נקב בפנימי אינו מציל כדכתיב כל אשר בתוכו יטמא והרי הוא בתוכו על ידי הנקב ואם סתם הנקב מצילו בצמיד פתיל של כלי חרש שמציל על האוכלין שלא יטמאו ואין מציל כששפתו לחוץ אלא כלי שיש לו תוך משום דדרשינן ולא תוך תוכו. אבל עור וכיוצא בו שהיה שקוע לאויר כלי חרס וקצותיו בחוץ הוי כמונח באויר כלי חרש כיון דאין לו תוך כדאמרינן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלי </b> חרס הכפוי על פי כלי חרש אחר אף על פי שאויר שניהם מעורב לא חשיב אחד תוך חברו ואם טומאה בא' מהם לא נטמאו האוכלין שהן בשני דלא הוו תוך הכלי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כלי חרש מקבל טומאה עד שיצרפנו בכבשן דמקמי הכי טיט בעלמא הוא ואף על גב דתנור אפילו לא הוסק תנור שמו הא כתיב אך למעט שלא יקבל טומאה עד שיסיקנו וכדילפינן לעיל ריש פ\"ה ושיעור הסקה כל אחד כפי מה שהוא וכדתנן פרק ה' וכן שיעור תחלת בנינו כל אחד כפי מה שהוא מקבל טומאה מתחלת אחר הסק לבשל או לצלות בו כדתנן התם דבהני שיעורי הוי תנור או כירה או כופח."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שחצצו לשנים והוסק אחד מחלקיו ונטמא בשרץ הכל טמא כיון שהעובי שביניהם טמא."
+            ],
+            [
+                "<b>תנור </b> או כירה של אבן טהורים לעולם וכן של מתכת טהורין משום דין כלי חרס וכדילפינן בתורת כהנים יותץ טמאים הם את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה פרט לאלו ואם ניקב נקב שיוצא ממנו האור וסתמו בטיט הוי כתנור ואפשר דהוי מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שאינו מחובר לארץ טמא משום תנור ואפילו בהיסק ראשון כדאמר עולא פרק כל הכלים לרבנן דפליגי אר' יהודה ואמרי דהואיל והוסק מכל מקום טמא דכתיב טמאים הם וטמאים יהיו לכם כיון דכפל ביה ריבוייא הוא שאף ע\"פ שאינו מתוקן כל צרכו ואע\"ג דאין הבל שלו מתקיים יפה מקבל טומאה."
+            ],
+            [
+                "<b>כור </b> של צורפי מתכות וכירה של עושי זכוכית אם יש להן בית שפיתה מקבלין טומאה כדתנן פרק ח'. וכבשן של שלשת אומניות טהור ופורנה טמאה כדתנן התם אם יש לה לזבז דמשמש עם הקרקע וכדתנן התם ובתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אבנים </b> שעשאן תנור וטפלן בטיט מבחוץ בלבד מתטמא במגע ולא באויר כר' יהודה דפליג אר' מאיר בתוספתא דכל שלא מירח מבפנים לית ליה טומאה אלא מדרבנן ולא מיטמא באויר דעבדינן היכרא דלא לשרוף עליהו תרומה וקדשים כן כתב הר\"ש ז\"ל פרק ה' דכלים חוברן לתנור ולא חברן זו לזו מתטמאות כדתניא התם ונראה דהוי מדרבנן וטירת הכירה טהור דלאו אורחא בהכי אבל תנור אורחיה בהכי וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>ב' </b> חביות וב' אלפסין שעשאן כירה מתטמאין ותוכן טהור שאין כלי חרס מיטמא מגבו ועובי החביות חולקין המשמש לטמא טמא לטהור טהור כדתניא בתוספתא פרק ה'."
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה </b> פטפוטין שחברן בטיט טמאה משום כירה כדתנן ריש פרק ו' דנעשו ככירה לטמאה באויר כנגד גובה הפטפוטים וג' מסמרים טהור מדין כלי חרס וכן אבנים שלא חברן בטיט הן ככירה של אבן."
+            ],
+            [
+                "<b>שני </b> אבנים שחברן בקרקע בטיט לכירה מתטמאה חיבר האחד טהורה כדתנן נמי התם. האבן ששופת עליה ועל התנור או על הכירה וכו' וכדתניא בתורת כהנים יותץ טמאים את שיש לו נתיצה יש לו טומאה את שאין לו נתיצה אין לו טומאה ובהני ליכא נתיצה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כירת </b> הטבחים שאבן אחת משמשת לשני קדרות נטמא אחת לא נטמאו כולן כדתנן התם."
+            ],
+            [
+                "<b>שלש </b> אבנים שעשאן שני כירות נטמאת אחת מהן האבן האמצעית המשמש ממנה לכירה טמאה טמא ניטלה הטהורה הוחלטה האמצעית לטמאה ניטלה טמאה הוחלטה האמצעית לטהורה וכדתנן התם פרק ו' נטמאו שתיהן והיתה האבן האמצעית גדולה אמצעה שאינו משמש לשפיתה טהור ואם ניטלה האבן האמצעית אם יכול לשפות על שתים החיצונות טמאה ואם לא היה יכול לשפות שהיו מרוחקות טהורה ואפילו החזירה אחר כך עד שימרח ויסיק כל אחת וכדתנן נמי התם. וב' אבנים שסמכן לכירה טמאה מכאן ומכאן חצי כל אבן כירה ראשונה טהור דמשמש לחיצונות ניטלו חזרו לטומאתן כדתנן נמי התם. וטומאת [דוכן] משום כלי קבול כדתנן פרק ז' וכירה הבנויה על גבי הסל אינה מקבלת טומאה מאוירה דאין לה קיום אלא על ידי הסל שהוא כלי עץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תנור </b> גדול שיריו ד' טפחים והקטן רובו והכירה ג' אצבעות וכופח שהוא לאפות בו כתנור ולבישול ככירה וכדתנן פ\"ה דכלים דבהני שיעורי אכתי שמו עליו וטומאתו בו ובציר מהכי אינו מקבל טומאה וגם אם היה טמא פרחה מיניה טומאתו ואם חלק התנור לג' וגרר את הטפלה שעל החרסים נטהר דאי לב' הגדול טמא דאיכא רובא כדתנן התם ומייתי לה פרק העור והרוטב ואוקי לה דעבדיה גסטרא שחלקו לארכו ולהכי כרובא טמא אע\"ג דלא הוי ארבעה דאי צלקיה מצלק לרחבו אי לא הוי ארבעה לא הוי טמא דשוב אינו עומד יפה חלקו לב' בשוה כל אחד מהן טמא דא\"א לצמצם כדתניא בתוס' וכדאמ' פרק שני דחולין ובבכורות משום דכלי חרס יש בו גומות ולהכי א\"א לצמצם ולא סלקא טומאה מיניה והוי ספקא דאוריתא. וטבלא של חרש שיש לה דופן שנחלקה לב' בשוה דליכא רובא בחד מיניהו טהורין דהוי מד' דברים שחכמים מטהרים ור\"ג מטמא פי\"ב כלים ופ\"ג דעדויות ולפי' הראב\"ד ז\"ל היא טבלא של עץ ומשום דטומאתה מדרבנן לא אמרינן בה תרי רובי ולדעת הרב שהיא של חרס נראה דטהורה משום דהשתא אין לה דופן ברוח רביעית ואפ\"ה אם אחת מהן גדולה טמאה דאכתי חשיבא כלי קיבול וכל שהוא טמא משום תנור הוי טומאתו מן התורה כתנורו של עכנאי וכשאינו מטמא אלא במגע ולא באויר הוי מדרבנן ובפ\"ה תנן להו לכולהו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>יורת </b> הערביים הוא תנור טמא וכלי חרש שטהר אין לו טומאה לעולם אלא א\"כ טחו מבית ומחוץ."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> של סדקין כל שאין עושין ממנו תנור אינו מחבר את הסדקין כדתניא בתוספתא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תנור </b> שיש בו עפר אם נטמא מאוירו אינו טמא אלא מעפר ולמעלה ואם במגע ניטמא כולו אף מעפר ולמטה כדתנן התם פ' ה'."
+            ],
+            [
+                "<b>כירה </b> שנחלקה לרחבה מקבלת טומאה כיון שהיא מקום שפיתת שני קדרות וטומאת קלתות נראה דהויא דאוריתא ובריש פרק שמיני תנן לה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>בריש </b> פרק העור והרוטב אמרינן תנור וכירים יותץ טמאים הם לכם לכל שבצרכיכם לרבות את הידות מכאן אמרו אבן היוצאת מן התנור טפח ומן הכירה שלשה אצבעות וכדתנן פרק ה' ותניא בת\"כ או יכול שאני מרבה יותר מכשיעור ת\"ל הם וכתיב לכם הא כיצד מה שהוא צורך לתנור או לכירה הוי כותיהו. וכופח שהוא לאפיית סופגנין הויא כתנור ולבישול ביצה קלה הוא ככירה. וכן מוסף התנור של נחתומין ומוסף יורה של שולקי זתים טמא כדתנן התם דהוו להו צורך וכתיב לכם כדאמר' לעיל. וכן טירת התנור גבוהה ד\"ט אבל בית הפך ותבלין ונר של כירה אינן חיבור לה מדאוריתא דלאו צורך הכירה ממש הם ומדרבנן הם חבור לטומאת מגע וכל מה שמתטמא במגע ולא באויר טומאתו נמי מדרבנן כדאמרינן לעיל. וטומאה חצר כירה כשהיא גבוהה ג' אצבעות מדאוריתא מטעם יד נטמאת בטומאת הכירה וכירה נמי מקבלת טומאה על ידה דהוי חיבור לה אבל כשאינה גבוה ג' אצבעות אינה חיבור אלא מדרבנן וכשהיה גבוה אפילו היא מופרשת שלא בנאה האומן בחיבור טמאה בטומאת הכירה דהוי תשמיש לצורך לה וכדתנן נמי התם. ופטפוטי כירה ג' בגובה שלשה אצבעות או פחות ניטמאו בטומא' הכירה ואפילו אם הפטפוטים ד' נידונים ככירה וכל שמיטמא במגע ובאויר הוי דאוריתא כדא' וכל הני בבי פרק שביעי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> כלי חרש שאינו מקבל או אינו עשוי לקבלה כסלונות שהמים מהלכין בהם וכחבית של שייטין אין לו טומאה כלל כדתנן פרק שני דכלים ותניא בת\"כ אל תוכו את שיש לו תוך טמא ושאין לו תוך טהור פרט לאלו וכיוצא בהם."
+            ],
+            [
+                "<b>פנס </b> שיש לו בית קיבול שמן ומגופה יוצרים שיש לה תוך ומשפך של רוכלין וכיסוי כדין שהתקינן לתשמיש וכיסוי אלפס שאינו נקוב ואין לו חידוד כולם חשיבי כלי קבול לתשמיש ומתטמאים וכדתנן להו פרק כ' אבל כיסוי שאינו משמש כשהוא כפוי טהור וכדאמרינן לעיל אשר יעשה מלאכה ולא העושה מלאכה כאחרים יכול שאני מרבה אף חיפויי כלים תלמוד לומר בהם. וטיטרוס שהמים מתקבצין לצדדין הוי עשוי לקבלה כרבי יוסי במתני' פרק שני'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הלפיד </b> של חרס שדולק בשמן ומטלניות שבו אף על גב דאין עומד בפני עצמו טמא וכן כלי שמניחין תחת הנר לקבל השמן הנוטף כדתנן להו סוף פ\"ב דכלים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ספינה </b> מכל דבר שתהיה טהורה כדתנן פ' ר' עקיבא מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים מה ים טהור אף אניה טהורה ולחנניה דקאמר התם מה שק מיטלטל מלא וריקן לאפוקי ספינה דאינה מיטלטלה מלאה ספינה של חרש טמאה ומתניתין דכלים כרבי עקיבא וברייתא דת\"כ נמי כרבי עקיבא."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הכלים שנשברו ונפסדה צורתן אף על פי שהשברים ראויים לאי זה תשמיש אין מקבלין טומאה חוץ מכלי חרש שהשבר הראוי לקבל בלא סמיכה מקבל טומאה וכדתניא בת\"כ וכלי חרש לרבות אהלים מנין לרבות שברי כלי חרש תלמוד לומר וכל כלי חרש מכאן אמרו הדקין שבכלי חרש קרקרותיהן ודופנותיהן יושבין שלא מסומכין וכו' כדתנן פרק שני דכלים וכל כלי שטהר שעה אחת אין לו טומאה לעולם. וכל כלי שנעשה מתחלה לקבל בסמיכה או באחיזה מקבל טומאה דלא ממעטי אלא שברים שאינם מקבלים בלי סמיכה דלא הוו בכלל ריבויא דשבר כלים היושבים בלי סמיכה וכל שבר שאינו מקבל שיעור המפורש בו במתניתין דפ\"ב וכדמייתי הרב ז\"ל אינו מקבל טומאה דאף על גב דמקבל רביעית שלא מסומך כיון שבא מכלי גדול לא חשיב כלי אלא אם כן מקבל כשיעור המפורש בו וכלי חרש קטן שנשבר ונשאר מקרקעית קיבול כל שהוא מקבל טומאה. וגסטרא מקבלת טומאה אף על פי שהיא משברי כלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> חרש העשוי לאוכלין שניקב במוציא זית ולמשקין בכונס משקה נטהר ואינו מקבל טומאה לכך ולכך מטילין אותו לחומרו בזיתים כדתנן ריש פרק שלישי דכלים והיינו משום דכשניקב בשיעור זה חשוב כפתח ובעינן צמיד פתיל עליו וכדאמרינן לעיל פרק ששי ובפרק בא סימן אמרינן שונין כלומר הלכה למשה מסיני שכלי חרש שיעור המבטלו להיות כלי למי חטאת הוה בכונס משקה ולא אמרו מוציא משקה אלא לגסטרא בלבד שבטלה אף על פי שאינה מכניסה משקה ששוב אין חס עליה ואין משתמש בה דהכלי שלם חס עליו כשאינו אלא במוציא משקה שמביא גסטרא תחתיו אבל גסטרא אין אומרים הבא גסטרא לגסטרא ובפרק המצניע נמי אמרינן חמש מדות בכלי חרש תרתי הני כלי שלם בכונס וגסטרא במוציא ועדין הוא כלי להכשיר זרעים הזרועים בתוכה דכתלושין נינהו דאין נקב זה ראוי להריח לחלוחית הקרקע עד שינקב כשורש קטן ועדין הוא כלי לאוכלין עד שינקב במוציא זתים ועדין הוא כלי אם יחדו לרמונים עד שינקב במוציא רמון דטהור מכלום אלא שאם הוקף בצמיד פתיל אין טומאה נכנסת בו דרך נקב ומציל על כל מה שבתוכו עד שיפחת רובו דכל כלי פתוח כתיב דרך פתח נכנסת לו טומאה ולא דרך נקב כשניקב במקום שנשאר עוד שיעור כלי מן הנקב ולמטה כמו שתירצו התוספתא שם סוף פרק המצניע."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חבית </b> שיעורה באגוזים כר' יהודה במתניתין דפ\"ג דכלים וכל שאר הכלים כל אחד כשיעור המפורש בו נטהר ולא חשיב כלי וכדתנן להו התם. וכן דיני טומאת חבית שנפחתה או נתרועעה או נסדקה וגסטרא כולן מן התורה דחשיבי כלי או שבר כלי המתטמא מן התורה ומה שמיטמא במגע ולא באויר כשיוצא זית מן החידודין של שבר הוי נמי מדאורייתא ומיטמא מטעם יד כדפי' הר\"ש ז\"ל עלה דמתניתין פרק ד' וטומאת מגע בכלי חרש הוא מתוכו דאין לכלי חרש טומאה אלא מתוכו כדאמרינן לעיל. וחבית שנתרועעה וטפלה בגללים טומאתה נמי מדאוריתא דאכתי חשיבא כלי ואם היה בה חרש מחזיק רביעית כנגד אותו החרש מתטמא באויר ושאר החבית אינו מתטמא אלא במגע מטעם יד כדאמר' לעיל אבל בטומאת אויר כנגדו דוקא ולית בה טומאה משום יד דאין אויר ליד כלי חרש וכל שבר חרש שניקב וטהר שעה אחת אף על פי שסתמו בחבית אחר כך אין לו טומאה לעולם. וכלי שסתמו בזפת ואינו יכול להשתמש שימושו אינה סתימה וכן כלי זפת ושעוה לא חשיבי כלום. ומשפך שסתמו אי הוי של עץ טמא כרבי עקיבא במתניתין וכדמפרש בתוספת' לפי שהוא (מוכן) [מינו] שהזפת יוצא מן העץ:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טפילת </b> כלי חרש הצריך שהוא רעוע חשוב' כגוף הכלי וכן כל שהוא חבור לכלי הוי כגופו מן התורה וטפילת התנור עד טפח וכירה ג' אצבעות הוי צרכן טפח לה ומה שהוא צורך הכלי הוי ככלי כדאמ' וכדתנן להו פרק ג' במתני' ובתוספ' וטומא' עריבת על ידי בצק שבסדקיה וטומאת משיחות ורצועות תפירות הויא נמי דאוריתא ומייתי לה פרק י\"ו בתוספתא דכלים ועריבת פרק אלו עוברין שיעור יד קורדום מלפניו ומאחריו ושיירי פרגל ויד מקבת וקורנס ושאר הידות כולן טמאין מן התורה כדכתיב וטמאים יהיו לכם לכל צרככם כדאמ' לעיל וכל היתר על השיעורין טהור אלא אם רצה לקיימו דאז חשיב יד ומשמשי האור כל מה שהוא ארוך הוא צורך וחשיב יד להתרחק מן האש וכדתנן להו פרק כ\"ט מהלכות כלים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מקל </b> שעשאו יד לקורדום אף על גב דפשוטי כלי עץ לא מיטמאי חשיב חיבור בשעת מלאכה והוי יד ושלא בשעת מלאכה לא משום דאדם עשוי לזורקו בין העצים ודיוסטר שהוא כשני כלים הוו חיבור בשעת מלאכה. וכל מה שהוא חיבור לעגלה טמא עמה וקשת ומצודת האישות אין להם חיבור וכן מסכת נסוכה אין כליה חיבור ליד אבל נפש המסכת וחבוריו הם חיבור לבגד כדתנן להו לכולהו פרק כ' וכ\"א. ונוגע בפיקה עד שלא פירע נמי טמא כדתנן התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החוט </b> הצריך חיבור לבגד ולא למחט וחוט שפירש מן הבגד כולו חיבור וכן חבל הקשור בחרס ואם קשר בה חבל אחר מן הקשר ולפנים חיבור וחבל קופה קשורה נמי חיבור כדתניא להו בתוספתא פרק ט\"ז:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חוטין </b> היוצאין מן האריג ומן הנימין שיעורן מפורש במתניתין דפרק כ\"ט ובת\"כ תניא במשכבו ולא בנימין יותר מג' אצבעות וטפי מהני שיעורי לא חשיב יד ונימי כיפה של ראש וחבוריו כל שהן כדתנן נמי התם חוט מיני משקולות ומאזנים שיעורן המפורש שם במשנה הוי יד טפי לא אפילו בציר דטפי לא חשיב יד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>החבל </b> שמסרגין בה המטות וחבל היוצא מן המטה שיעור המפורש הוי חיבור ותניא בת\"כ במשכבו ולא בחבל היוצא מן המטה פחות מה' או יותר על עשרה או יכול שאני מוציא מחמשה עד עשרה ת\"ל טמא דפחות לא חזי לידו טפי מעשרה נמי לא חשיב יד ומזרן של מטה ושיירי המזרן מפורש שיעורן פ' י\"ט. ולשאר טומאות אפילו מאה אמה כולו חיבור כדתניא בתוספתא זה הכלל כל טומאה ששוה מזרן למטה כולן חיבור אחד אפילו עד מאה אמה ומה שאינו שוה מטה למזרן כטומאת מדרס זב דלא חזי מזרן למדרס ואפ\"ה עד עשרה חשיב למטה כדאמרינן לעיל וטומאת שבע' וטומא' ערב במטה ומזרן וכרעי המטה וכן השן של מעדר פרק י\"ח וי\"ט וטומאת ערב הויא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שיעור </b> בגד צמר או פשתים למדרס ג\"ט ולטומאת מת ושאר טומאות שלש אצבעות כדתנן פרק כ\"ז ממסכת כלים ואמרינן פרק במה מדליקין הואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם בטומאת מת ושרצים דכתיב בטומאת [מת] וכל בגד וכל כלי עור ובשרצים או בגד או עור ובשכבת זרע וכל בגד וכל עור ופרט הכתוב בטומאת נגעים צמר ופשתים דכתיב תחלה והבגד אשר יהיה בו וגו' כלל בבגד צמר וגו' פרט אף כל בגדים הסתומים ילפינן במה מצינו דאינן אלא צמר ופשתים ודכולי עלמא שלש על שלש אצבעות בצמר ופשתים מיטמא בנגעים דתניא בגד דכתיב בנגעים אין לי שיטמא אלא בגד שלם שלש על שלש מנין תלמוד לומר והבגד דשלשה על שלשה לא צריך קרא כיון דחזי לעשירים נמי אבל שלש על שלש דלא חזי לעניים איצטריך קרא ולא אתי בק\"ו דשתי וערב וגלי רחמנא בנגעים והוא הדין לשרצים דכתיב בהו בגד כי התם ושלשה על שלשה בשאר בגדים נפקא לן מאו בגד דכתיב בשרצים דאו ריבוייא הוא. והאורג בגד כל שהוא בפני עצמו מטמא כשאר טומאות חוץ מטומאת מדרס וכדמרבינן ליה פרק במה אשה מאו בגד דכתיב גבי שרצים דהוי ריבויא ואף על גב דמפקינן ליה לשלשה על שלשה הבא מבגד גדול אפ\"ה שקולים הם ויבואו שניהם דכל שהוא אריג מתחלה חשיב כשלשה על שלש' הבא מבגד גדול וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>הבגדים </b> העבים ביותר כלבדים והדקין ביותר כפשתן דק שבשרו נראית מתחתיהן אין מקבלין טומאה אפילו בשאר טומאות עד שיהיה כדי שלשה על שלשה כדתניא בתוספתא פרק כ\"ד אין בהם משום שלש על שלש אבל יש בהן משום שלשה על שלשה ובמתניתין פרק כ\"ח נמי תנן דאין בהם ג' על ג' והיינו בפחות מג' אינם ראוים לשום דבר."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> הקליעות מקבלות טומאה בבגדים חוץ משל צמרים כדתנן פרק שלישי דעדיות וטעמא דמה לי ארוג עם המחט מה לי ארוג ביד וקליעה הוי כארוג ביד ושל צמרים טהורה דאינה מהודקת וקלע ומכמורות ורשתות וזוטו של חרש המקבלין טומאה הוי מדאורית' כבגד. וכן טומאה משמרת ומטפחות ספרים המצויירות אין מקבלות טומאה כדתנן פרק כ\"ח כב\"ה דמצויירות עבידי לנוי ואפילו מטומאות מת טהור דאין תכשיט לכלי כדמשמע פרק בהמה דלא מנה הכתוב אלא נויי אדם ולא נויי בהמה וכלים ואפילו מצויירות אינן מטמאות מדרס דאין ראוי למדרס שאומ' עמוד ונעשה מלאכתנו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כסת </b> סבלין טמאה מדרס כדתנן פרק כ\"ח משום דלפעמים יושבים עליו וכן משמרת של יין כן כתב הרב ז\"ל ובמתניתין פרק כ\"ח תנן בהדיא אין בה משום מושב היינו משום דאין יושבין עליו מפני השמרים."
+            ],
+            [
+                "<b>בגד </b> שחשב עליו לצורות ובטל מחשבתו מקבל טומאה ומטפחות העשויות לחפות כותלים ועמודים מקבלים טומאה דחיפוי ונויי כלים הוא דממעטינן לעיל אבל חיפויי דבר מחובר חשיבי כלים בפני עצמם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כפה </b> שנתנה על הספר טהרה ממדרס כדתנן פכ\"ח וכדאמרינן פרק נגמר הדין דנאסר לתשמיש קמא ולכך לא חזי למדרס אספלנית על העור ועל בגד מבטלו מתורת טומאה ומלוגמא על העור כיון שכשמתקנח ראוי למדרס טמא וכדתנן התם"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>בגד </b> משיארוג שלש אצבעות מקבל טומאה ואריגת מחט עד שתיגמר מלאכתן והנעשה על גבי מחט כמצודה עד שיעשה בה בית קיבול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סבכה </b> של בנות עד שיגמור פיה או קרקעיתה שהן גמר מלאכתה כדתנן התם וחוטי השביסה הן חיבור לה ואם נקרעה הסבכה שאינה מקבלת רוב השיער טהורה כדתנן נמי התם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>חלוק </b> של כל דבר גמר מלאכתו הויא משיפתח את פיו וכדתניא בתוספתא וטהרתה משיבלה ואינה ראויה לעין מלאכה ראשונה וכדתניא נמי התם ואם נשתייר רובו מלמעלה עדיין טמא. וכל טומאות אלו וטומאת חגור וטלית של עני ומטליות פחותות מג\"ט או שלא היו בריאות לקבל או קרועות בלא הבדלת קרעים או נמחות או מושלכות באשפה או נתונות בכדור טומאת כולן מן התורה דאכתי חשיבי כלי כדתניא בתוספתא ופרק (כ\"ג וכ\"ג) [כ\"ז ונח] דמתניתין דכלים:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מחצלות </b> מטמאות טומאת מדרס כדתנן פרק ג' דעדיות וחכמים אומרים מדרס ומתרץ פ' קמא דסוכה אף מדרס שראוי למשכב וכתיב כל המשכב אשר ישכב עליו וכו' ובפרק כיצד הרגל מייתי מפץ שיהא טמא בשרץ מדין ק\"ו מפכין קטנים שטהורים בזב בכל טומאות דפיו צר ואין יכול להכניס אצבעו לאויר ושיעור הזב דמרבינן בתורת כהנים דמטמא באויר הני מילי בכלי הראוי לנגיעת בשר דלהכי אפקיה רחמנא בלשון נגיעת בשר כדכתיב והנוגע בבשר הזב ולמדרס נמי לא חזי דאין עשוי לישיבה ובהסיט נמי לא דאפקה רחמנא לטומאת היסט בזב בלשון נגיעה כדכתיב וכל כלי חרש אשר יגע בו הזב לומר דכל שאינו ראוי למגע אינו ראוי לטמא בהיסט ואפילו שהן טהורין מכל טומאת הזב טמאים בשרץ דשרץ מטמא בכעדשה וראוי ליכנס בפי פך קטן מפץ שטמא בזב שראוי למשכב אינו דין שיהא טמא בשרץ ומפץ במת מנין נאמר בגד ועור בשרץ ונאמר בגד ועור במת מה בגד ועור האמור בשרץ מפץ טמא בו כדילפינן מק\"ו אף בגד ועור האמור במת מפץ טמא בו ומשום דאיכא למיפרך מה לשרץ דמטמא בכעדשה אמרינן דהוו מופנין משני צדדין וכו' כדאיתא התם והרב ז\"ל כתב שטומאת מת ושאר טומאות במפץ היה מדבריהם ככל פשוטי כלי עץ ונראה דמיירי במפץ של גמי ושל שיפה כפי' ר\"ת ז\"ל פרק ר' עקיבא דטומאתן מדרבנן לבד טומאת מדרס והא דילפינן מפכים לשאר טומאות היינו במפץ קנים אם עשאה לשכיבה דמטמאה מדרס מטמאה נמי שאר טומאות דשל קנים דקתני כלים פי\"ו דטהורה היינו כשאינה ראויה למדרס."
+            ],
+            [
+                "<b>שיעור </b> בגד למדרס ג' על ג' שק ד' עור ה' מפץ ששה ואם קצץ בכונה אפילו טפח על טפח למושב וג\"ט על ג' למשכב טמא מדרס וכדתנן פרק כ\"ז ובמעילה ספ\"ב קדשי מזבח תנא נמי הכי משום דאם חשב למושב לעשותו טלאי לבגד מטמ' משום זב אם היה ג\"ט על שלשה אפילו משק או עור אם חישב עליו לעשותו למשכב הואיל וראוי לעשות ממנו טלאי לכסות שנקרע חזי למדרס וכן אם קצצו לאחיזה כל שהוא כדאמרינן התם דראוי לקצצו תאנים וכל שהוא פחות משלשה אצבעות לא חזי למידי וכל שחיבור והשלים שיעור ממין שני כחמור שבשניהם טמא בשיעור קל טהור וכדתנן התם פרק כ\"ד ובלויי נפה שקצצם והנמדדים כפולים כמו שהם טומאתה מן התורה וכדתנן פכ\"ז דכיון דאורחיה כפול אי הוי פשוט לא מהני."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ג\"ט </b> על ג' ארוגין שנטמאו במדרס והשלים עליו כל הבגד כולו מדרס וכן בגד שנארג בו ג' אצבעות על ג' ניטמא במת והשלים הבגד כולו טמא ניטל חוט אחד מתחלתו טמא מגע מדרס או מגע טמא מת ואם ניטל חוט אחד מתחלתו ואחר כך השלים כל הבגד במדרס טמא מגע מדרס ובטומאת מת טהור שכל פחות משלש' אצבעות טהור מכלום כדתנן התם פכ\"ז."
+            ],
+            [
+                "<b>מטלית </b> שהוא מדרס ותלאו בקופה ונעשה הכל ראשון שהרי נתבטלה ממדרס ואם הפרישה המטלית טהור מכלום שכבר נתבטל ואם תלאה על הבגד בתפירה מב' רוחות הכל מדרס הפרישה המטלית אב כשהיה שלא נתבטל."
+            ],
+            [
+                "<b>שלשה </b> טפחים על שלשה שנחלק טהור וקרע שלשה אצבעות הבא מבגד מדרס טמא מגע בעת פרישתו. סדין שעשאו פרכת טהור מן המדרס כדתנן פרק עשרים."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טלית </b> מדרס שהטבילה וקודם הערב שמש נקרע רובה טהורה כולה שלא יחוס לקרוע כולה כיון שהטבילה וכדאמרינן פרק העור והרוטב ומדאוריתא אפילו אינה טבולת יום אלא טמאה כיון שנקרעה רובה טהרה אפילו נשאר כדי מעפורת ולית בה טומאה אלא מדרבנן וכדאמרינן נמי פרק דם חטאת:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> העורות שיושב עליהן ואפילו בשעת מלאכה טמאין מדרס וכולן כשיעור חמשה טפחים על חמשה ועור שחוגר הסורק ועור שלופף בו המלאכה אינו טמא מדרס אלא טומאות אחרות ועור חיפויי כלים טהור מכלום וכדילפינן לעיל וכולהו תנן להו פכ\"ו וחיפוי משקולת הוי כלי קבול המשקלות וכן עור החופה את רוב הרגל מנעל שעל האימום מתטמא מדרס."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> עור הראוי למדרס ואינו חסר מלאכה במחשבה לדבר הטמא מדרס מתטמא אם הוא של בעל הבית כדאמרינן התם משום דלא מימליך וכו'."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם מטמא משכב שאינו שלו כדאמרינן פרק מרובה דכתיב במשכבו גזלן שדרס על המשכב שגזל טהור אם לא נתיאשו הבעלים וגנב שישב על המשכב שגנב טמא שחזקת יאוש יש כיון שאין יודעים מי גנבו ולפיכך מחשבה מועלת לגנב ולא לגזלן כדאמרינן פרק כ\"ו ובמרובה."
+            ],
+            [
+                "<b>עור </b> מדרס והתחיל לעשותו רצועות טמא עד שימעט מחמשה טפחים כדתנן התם עור ששנה מפשוט למקבל או איפכא נטהר דהוה ליה ככלי שנשבר אבל מפשוט לפשוט לא חשיב שינוי וכדתנן התם כל ששנה לשמו טמא לשם אחר טהור ובבגד הכל טמא כדתניא בתוספתא התם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כלים </b> שעיקר עשייתן למשכב ולקיבול ככרים וכסתות אם נפחתו שאינם מקבלים עדין מטמאין מדרס אבל אם עיקר עשייתן לקבלה וראויין נמי למושב כחמת ותורמיל הגדולים אם נפחתו מלקבל טהרו מכל טומאה ואפילו צרר מקום הפחת חוץ משל ערביים שדרכן לצרור ואינו נוח להתיר וכדתנן פרק כ\"ה ועדויות פרק ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> פשוטי כלי עץ העשוי לישב או לשכב או לרכוב מתטמא מדרס כדכתיב וכל המשכב וכדכתב פרק קמא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>טומאת </b> כסא של ברזל וטרסקל ועורם וספסלים ונסרים שבמרחץ וכלכלה וסל טומאתן מן התורה וכולהו פרק כ\"ה מהלכות כלים וכן טומאת כסא שקבעה בקורת בית הבד וקורת סתתין וראשי כלונסאות ועושה כיפה מן השאור טומאתן מן התורה ומייתי להו בתוספתא דכלים ופרק העור והרוטב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מחצלת </b> הקש טמאה מדרס כר' עקיבא כלים פי\"ז ושל קנים ושל חלף טהורה כדתנן נמי התם וכתב שם הרב ז\"ל שטהורה מן טומאת שרץ וחבוריו אבל במשכב הזב מתטמא וכאן כתב מפני שאינה ראויה למדרס נראה דטהורה דקתני מתניתין היינו ממדרס נמי והר\"ש פירש טהורה אבל אם עשאה לשכיבה טמאה כדתנן סוף פ\"ק דסוכה אלא מיירי שעשאה לסיכוך אי נמי בגדולה דסתמא לסיכוך ונראה דהתם עלה דמתניתין דפירוש טהורה משאר טומאות אבל מתטמאה בזב מיירי בעשאה לשכיבה או בקטנה דסתמא לשכיבה והכא מיירי בעשא' לסיכוך או בגדולה דסתמא לסיכוך כפי' הר\"ש ז\"ל ומשום הכי אינה ראויה למדרס והתם פי' חדא והכא פי' חדא ולא פליג בדינה מדידיה לדידיה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תיבה </b> שפחתה עגלה של קטן וסנדל סיידין והטמאים משום מרכב טומאתן מן התורה ומייתי להו בעדיות וכלים פרק י\"ט וכ\"ג ובת\"כ ילפינן מכל כלי ריב' תיבת בלנין ותיבה שפחתה מצדה ועריבה משני לוגין ועד תשעה שנסדקה שאין יכול לרחוץ בה רגלו אחד שאין אומר לו עמוד ונעשה מלאכתינו כדכתיב אשר ישב עליו הזב מיוחד לישיבה וכו' וכמו שהביא הר\"ש ז\"ל פי\"ט:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כלי </b> עץ הראוי למדרס וכן מפץ וספסל וכסא ושדה ותיבה ומשפל ועריבה ומטה ביטול טומאתן ממדרס על יד פחיתה או שבירה מן התורה דלא חשיבי כלי למדרס וכולהו פ\"ב ופ' י\"ט וכ\"ב ותוספתא ועדיות פ\"א וב'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ותיבה </b> שפחתה למטה ומשפלת שנפחתה מלקבל רמונים אין בהן טומאת מדרס מפני שבטל עיקר תשמישן ובטל העיקר בטל הטפלה שהוא הישיבה."
+            ],
+            [
+                "<b>ועריבה </b> שמחזיק משני לוגין עד ט' שנסדקה ואינו יכול לרחוץ בה אפילו רגלו אחד דטומאה מדרס אף על פי שבטל עיקר תשמישם מתטמא' במדרס שסתמה שכופתה וישב עליה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הני </b> שלש שלש דחד מטמא מדרס וחד טמא מת וחד טהור כולהו מייתי להו פרק כ\"ד וי\"ט ופרק במה אשה וטעמא דהטמאים מדרס דחזו לשכיבה או לישיבה והוא הדין דטמאין טמא מת דכל היכא דמטמא טומאת מדרס מטמא טומאת מת אפילו כלי שטף הפשוטים המיוחדים למדרסות כדאיתא בבכורות פרק על אלו מומין והטמאים טמא מת משום דחשיבי כלי לאדם והטהורים לפי שאינם משמשי אדם דומיא דכלי מדין וכדאמרינן לעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>טומאת </b> משקין לכלים מדרבנן וכלי שנטמא מתוכו בטומאה שהיא מן התורה ניטמאו אחוריו ואוגניו ואזניו וידיו דכולהו הוו מגוף הכלי ואם הם שני כלים ככיס בתוך כיס ניטמא האחד בשרץ לא ניטמא חבירו וכדתניא בתוספתא דכלים:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות כלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Taharah"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..4cc1e2bfbb6fd0f5e993ffdd5932f82116a363cc
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,40 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מו </b> לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתהיה על הציבור שנאמר על הצר הצורר אתכם ותקעתם בחצוצרות כלומר דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה שידעו שבגלל מעשיהם הורע להם וזה יגרום להסיר צרתם מעליהם אבל אם לא יזעקו ויריעו אלא יחשבו כי במקרה בא להם אז תוסיף הצרה צרות אחרות הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני בחמת קרי. וכשצועקים לפני ה' מריעים בחצוצרות בלבד כדכתיב והרעותם בחצוצרות ואם היו במקדש מריעים בחצוצרות ובשופר השופר מקצר והחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות כדכתיב והרעותם בחצוצרות ואין תוקעים בחצוצרות ושופר אלא במקדש שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו </b> הן הצרות שמתריעין עליה על הצרת שונאי ישראל לישראל ועל החרב ועל הדבר ועל חיה רעה ועל הארבה ועל החסיל ועל השידפון ועל הירקון ועל המפולת ועל החולאים ועל המזונות ועל המטר כל אלו הם בכלל פסוק על הצר הצורר אתכם דאין צר גדול מאלו ולכך מתריעים על כל אחד מהם כמו שהן מפורשות בזה הפרק. וכל שאר הלכות אלו הם דרבנן סמוכים אלאו דלא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..da3c19004b2e4fd5e5759d48adfcbbe4706bebfc
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,37 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Fasts",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Fasts",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מו </b> לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתהיה על הציבור שנאמר על הצר הצורר אתכם ותקעתם בחצוצרות כלומר דבר שיצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו. ודבר זה מדרכי התשובה שידעו שבגלל מעשיהם הורע להם וזה יגרום להסיר צרתם מעליהם אבל אם לא יזעקו ויריעו אלא יחשבו כי במקרה בא להם אז תוסיף הצרה צרות אחרות הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי והלכתי אף אני בחמת קרי. וכשצועקים לפני ה' מריעים בחצוצרות בלבד כדכתיב והרעותם בחצוצרות ואם היו במקדש מריעים בחצוצרות ובשופר השופר מקצר והחצוצרות מאריכות שמצות היום בחצוצרות כדכתיב והרעותם בחצוצרות ואין תוקעים בחצוצרות ושופר אלא במקדש שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אלו </b> הן הצרות שמתריעין עליה על הצרת שונאי ישראל לישראל ועל החרב ועל הדבר ועל חיה רעה ועל הארבה ועל החסיל ועל השידפון ועל הירקון ועל המפולת ועל החולאים ועל המזונות ועל המטר כל אלו הם בכלל פסוק על הצר הצורר אתכם דאין צר גדול מאלו ולכך מתריעים על כל אחד מהם כמו שהן מפורשות בזה הפרק. וכל שאר הלכות אלו הם דרבנן סמוכים אלאו דלא תסור מכל אשר יגידו לך ימין ושמאל:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות תעניות",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a8cdfe08aeabd527014c47c168a78c638df8d37f
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,151 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת עא </b> שלא לאכול חמץ כל שבעת ימי הפסח שנאמר לא יאכל חמץ כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחלת ליל ט\"ו עד סוף יום אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר ונכרתה בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה דאין חטאת בא אלא על דבר שזדונו כרת כדילפינן מע\"ז במצות שבת. ואחד האוכל ואחד הממחה ושותה דכתיב ונכרתה הנפש האוכלת לרבות השותה. החמץ אסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה דמדלא קרינן לא יאכל בפתח משמע לא יהא בו היתר המביא לידי אכילה וסתם הנאות לידי אכילה הן באות שלוקח בדמים דבר מאכל ואינו חייב אלא על כזית דכתיב כי כל אוכל חמץ וגו' ואין אכילה בפחות מכזית והוי הלכה למשה מסיני בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני ואסמכתא מקרא דארץ חטה וגו' זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזתים ופחות מכזית אסור מן התורה דכתיב לא יאכל דאף על גב דאין אכילה פחות מכזית הכא כתיב לא יאכל דהוי איסור הנאה דמשמע דלאו דוקא אכילה הכי נמי בפחות משיעור הוי בכלל האי אכילה וביומא יליף לכולהו איסורי בחצי שיעור מדכתיב כי כל אוכל חלב יתירה ויש במצוה זו איסורים מדרבנן על ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:<br><b> אזהרת עב ועג </b> שלא יראה ולא ימצא חמץ כל שבעה דכתיב לא יראה לך חמץ וגו' שאור לא ימצא בבתיכם המניח חמץ ברשותו בפסח אף על פי שלא אכלו עובר בשני לאוין אלו ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמיצין אחד הוא לשיעור אכילה וביעור דפתח הכתוב בשאור דכתיב שאור לא ימצא וסיים בחמץ כי כל אוכל חמץ דהוה ליה למכתב כי כל אוכל שאור דהא אתא ענשו עם אזהרתו אלא לומר לך זהו שאור זהו חמץ כזה כן זה לשיעור אכילה דהוי בכזית וילפי' ביעור מאכילה דכי היכי דבאכילה השוה הכתוב אכילת חמץ לביעור שאור דהוי ביעורו בכזית כמו אכילה אף לביעורו השוה החמץ לשאור דלהוי בכזית וצריכי תרוייהו דאי כתב רחמנא שאור הוה אמינא משום דחמוצו קשה מה שאין כן בחמץ ואי כתב חמץ הוה אמינא משום דראוי לאכילה מה שאין כן בשאור להכי צריכי תרוייהו. אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה מעשה דכתיב אם לא תשמור לעשות והפלא ה' את מכותך וגו' דמיירי במלקות כדלעיל במצות יום טוב דכתיב לשון עשייה במלקות אבל לא עשה מעשה אף ע\"פ שעבר על שני לאוין אין לוקה כדכתיב לעשות וגו' ויש באזהרות אלו דברים מדרבנן סמוכים על ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:<br><b> אזהרת עד </b> שלא לאכול תערובת חמץ כל שבעה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו ואין חייבין על תערובת חמץ אלא מלקות דלא חייבה תורה כרת אלא על חמץ עצמו מדכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' והאי קרא למיעוטא אתא דכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה אם במחמצת דהיינו נתחמץ מחמת דבר אחר ענוש כרת כל שכן חמץ שנתחמץ מאליו אם כן למה לי למכתב חמץ אלא מעטיה רחמנא לערובו בין מלאו בין מכרת לרבנן אבל איסורא מיהא מדאוריתא איכא כל שלא נתבטל כמו חצי שיעור דילפינן לעיל דהוי דאוריתא וכי מעטיה קרא ואמרי רבנן דלא לקי הני מילי היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס אבל אי איכא כזית בכדי אכילת פרס אפילו לרבנן לקי דהא כתיב כל מחמצת לא תאכלו ויש באזהרה זו גם כן איסורים דרבנן על ושמרתם את משמרתי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אזהרת עה </b> שלא לאכול חמץ ביום י\"ד לניסן מתחלת שעה שביעית ביום והעובר על זה לוקה מן התורה דכתיב לא תאכל עליו חמץ כלומר על קרבן פסח כך למדו מפי השמועה פי' דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום ואסור בהנאה ג\"כ בי\"ד דהא ילפינן איסור הנאה מלא יאכל חמץ לכל היכא דחמץ אסור באכילה מדאוריתא ויש באזהרה זו הרחקה מדרבנן על ושמרתם את משמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לח </b> להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ומפי השמועה למדו שהראשון זה הוא יום י\"ד ראיה לדבר זה שכתוב בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי כלומר לא תשחט הפסח ועדין החמץ קיים ושחיטת הפסח הוא יום י\"ד אחר חצות דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. ומה היא השבתה זו שיבטל אותו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל דמדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו או תשרפו כענין שפי' בע\"ז השחת שרוף וכלה משמע דהוי ביטול וכן תרגם אנקלוס תבטלון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ביום </b> י\"ד קודם שש שעות צריך לבטל כל חמץ דכתיב ביום הראשון תשביתו והיינו קודם זמן איסורו שהוא קודם שש שעות אבל מתחלת שעה שביעית ולמעלה אין יכול לבטלו מן התורה שהרי אינו ברשותו שכבר נאסר בהנאה כמו שכתבנו למעלה. ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בבל יראה אם לא בערו מרשותו כשלא בטלו שהרי לא ביער ולא ביטל. ואע\"פ שעבר עליו חייב לבערו בכל עת שימצאנו שלא יהא עובר והולך כל שבעה. וכן אם היה לו עיסה תוך הפסח והחמיצה אין הביטול מועיל לו כלום שהרי עבר על לא יראה וגו' וחייב לבערו מיד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b> ביעור חמץ כשהגיע זמן איסורו שאינו יכול לבטלו שורפו או פורר וזורה לרוח או זורקו לים דלאו דוקא שריפה כנותר דלא דמי ליה כדאיתא בגמרא ואם שרפו קודם שעה שביעית הרי זה מותר מן התורה ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח דעץ בעלמא היא קודם שיחול זמן איסור החמץ ולא נאסר בהנאה אלא מה שהיה חמץ מתחלת זמן האיסור אבל שרפו משעה שביעית ולמעלה הואיל והוא אסור בהנאה לא יסיק בו תנור וכירים. ואם אפה בו את הפת אסור בהנאה שהרי יש שבח עצים בפת והוא נהנה מן החמץ וכן הפחמין שלו אסורין בהנאה הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנאה כדאמרן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>על </b> אזהרת לא יראה ולא ימצא כתוב בתורה לא יראה לך חמץ. יכול אם טמן אותו או הפקיד אותו ביד גוים לא יהיה עובר ת\"ל שאור לא ימצא בבתיכם דהטמנה בכלל מציאה היא. והמופקד ביד גוי נמי אליבא דהרמב\"ם ז\"ל מדאוריתא אסור דלא גרע מחמצו של נכרי שקבל עליו ישראל אחריות דאסור. יכול לא יהיה עובר אלא בביתו דכתיב בבתיכם אבל בשדה ובעיר אחרת לא ת\"ל בכל גבולך בכל רשותך. יכול יהא חייב לבער חמץ של גוים או של הקדש ת\"ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. ואפילו היה של גוי תושב שיד ישראל שולטת עליו אין כופין אותו להוציא דכתיב לך לך תרי זימני שדי חד לך אלא ימצא ודרוש ביה הכי אפילו במצוי אצלך דהיינו גוי שכבשתו לא מיתסר אלא לך כלומר בדקבל עליה אחריות. גוי שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קבל עליו אחריות חייב לבערו דכתיב לא ימצא ולא כתיב לך ואם לא קבל אחריות מותר דכתיב לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וגו' והיינו כשלא קבל עליו אחריות ומנין ליתן קולו של זה בזה וחומרו של זה בזה ת\"ל שאור שאור לגזירה שוה נאמר שאור בבתים ונאמר שאור בגבולין ושדינן חומרי דבתים דלא כתיב לך אגבולים בשקבל עליו אחריות וקולא דגבולין דכתיב לך שדינן ליה אבתים בשלא קבל עליו אחריות ואפילו היו מחייבין אותו באחריות החמץ באונס כבני חילא חייב לבער דבשלו הוא כיון שחייב באחריות. ישראל שהרהין חמצו אצל הגוי ואמר לו קנה מעכשיו אם לא הבאתי לך קודם הפסח מותר ואם לא אמר לו קנה מעכשיו עובר דאין בעל חוב גוי קונה משכון דכתיב ולך תהיה צדקה ישראל הוא דקרינן ביה צדקה משום דקני משכון ולא גוי ואם כן נמצא כאלו הוא החמץ המופקד אצל גוי דאסור מדאוריתא לפי' הרב ז\"ל וכן אם מכר או נתן על תנאי עובר משום בל יראה וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תערובת </b> חמץ עוברים עליה משום בל יראה ובל ימצא כשיש בה כזית בכדי אכילת פרס דלוקין על אכילתו כדלעיל פרק ראשון כל חמץ נוקשה מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> איסור משום חמץ בפסח אלא חמשה מיני דגן אבל קטניות וכיוצא בהן אין בהם משום חמץ אפילו נתפחו הבצק שנתחמץ הרי אלו מותרות באכילה שאין זה חימוץ אלא סרחון וקרא לא אסר אלא חמץ. וכן מי פירות אפילו בחמשת מיני דגן אין מחמיצין אלא מסריחין ואית דיליף לה מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח חייבים על חימוצו כרת והא הואיל ואין אדם יוצא ידי חובתו דהוה ליה מצה עשירה ורחמנא אמר לחם עוני אין חייבים על חימוצו כרת והאי טעמא הוי פרכא ואסיקו משום דמי פירות אין מחמיצין וקרא לא אסר אלא מידי דמחמיץ ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין. אם בשל דגן במים הרי זה חמץ גמור והוא שיתבקעו החטים דאדמבשל ליה אחמועי מחמע. אין קולין את הבצק שנילושה במים על המחבת בשמן דאדמבשל ליה אחמועי מחמע כיון שיש תערובת מים ואם הרתיח המים הרבה ואח\"כ השליך לתוכן קמח מותר מפני שהוא מתבשל קודם שיבא לידי חימוץ. אם בלל שעורים ורפן עד כדי שאם הניחן על פי הביב שאופין עליו החלות יתבקעו הרי אלו אסורין דספק הוא אם באו לידי חימוץ והוי ספקא דאוריתא ובחטים עד שיתבקעו בתבשיל. דגן שנפל עליו דלף כל זמן שהוא טורד טיפה אחר טיפה אינו בא לידי חימוץ ומשיפסק אם נשתהא כשיעור הרי זה אסור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> זמן שאדם עוסק בבצק אפי' כל היום אינו בא לידי חימוץ ואם הגביה ידו והניחה עד שמשמיע קול בזמן שמכים עליו כבר החמיץ ונשרף מיד ואם אין קולו נשמע אם שהא כדי שיהלך אדם מיל קים לן שכבר החמיצה וישרף מיד. שתי עיסות שהגביהו היד מהם בבת אחת ונשתהו האחד מהן יש לה קול והאחרת אין לה קול שתיהן ישרפו שהן חמץ גמור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי שהוא בלוע מחמץ בן יומו תוך הפסח צריך הגעלה מדאוריתא דלא אסרה תורה אלא כלי בן יומו דילפינן מכלי מדין דכתיב בהו כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש כדרך תשמישו כן הכשרו. מה שנשתמשו גוים בצונן מדיחן דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים ומה שנשתמשו בהן על ידי חמין מגעילין כעין תשמישם. ומה שנשתמשו על ידי האור מלבנן דכתי' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וגו'. ויש במצות חמץ ותערובתו דברים הרבה מדרבנן סמוכים לושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לט </b> לאכול מצה בליל ט\"ו לניסן. שנא' בערב תאכלו מצות וכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לד' אלהיך מה שביעי רשות דלא כתיב ביה תאכל מצות אף ששת ימים רשות דהוי דבר שהיה בכלל דכתיב שבעת ימים תאכלו מצות ויצא מן הכלל הכא דכתיב וביום השביעי עצרת ולא ללמד על עצמו לבדו אלא ללמד על הכלל כולו דהיינו כל שבעת ימים דזו היא מדה אחת מי\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. יכול אף לילה הראשון רשות ת\"ל על מצות ומרורים יאכלוהו. אין לי אלא בזמן שבית המקד' קיים דאיכא פסח בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת\"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. ומצותה כל הלילה כמו באכילת פסחים דכתיב ואכלתם אותו בחפזון עד שעת חפזון והיינו לאור הבוקר כדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ומשאכל כזית יצא ידי חובתו דאין אכילה בפחות מכזית והוי בכלל שיעורין הל\"מ ואסמכתא זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזתי'."
+            ],
+            [
+                "<b>בלע </b> מצה יצא דכיון שבלעה בפיו הויה ליה אכילה ויצא בלע מרור לא יצא בזמן בית המקדש דהוי דאוריתא דבעי טעם מרור וליכא. ואם כרכה בסיב וכיוצא בו ובלעה לא יצא כיון דמפסיק הסיב בין המצה לפיו לא מיקרי אכילה. אכל מצה בלא כוונה כגון שאנסוהו גוים יצא ידי חובתו שהרי אכלו. אבל היה נכפה ואכל אם חזר ונתרפא חייב לאכול שאותה אכילה היתה בזמן שהיה פטור מכל המצות דאנוס רחמנא פטריה כדכתיב ולנערה לא תעש' דבר וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם יוצא ידי חובת מצה אלא מחמשת המינין שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ יצא בהן ידי חובת מצה ושאר דברים אין יוצא בהן ידי חובת מצה לפי שאין בהן חמץ. העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו בפסח דנותן טעם כרוב דאוריתא דחשיב כרוב וראוי להיות חמץ. עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה יוצא בה ידי חובתו דהויה ראויה לאכילה אין הרועים אוכלים ממנה אינו יוצא שאין זו משומרת למצה דאינה ראויה לאכילה. מצה שנלושה ביין שמן או דבש או חלב אין יוצא בה ידי חובתו דכתיב לחם עוני והאי לאו לחם עוני הוא אבל במים ושאר מי פירות קרינן ביה שפיר לחם עוני. ואין יוצאין בפת מורסין וסובין דלאו פת מיקרי ואנן לחם בעינן. אבל קמח שלא הוציאו הסובין ואמורסן מיקרי שפיר פת ויוצאין בה. וכן פת סולת נקיה ביותר יוצאין בה. ואין אומרים אין זה לחם עוני דהא דבעינן דלא להוי עשיר היינו מחמת דבר אחר אבל מה שהוא מצד עצמו אכתי עוני קרינן ביה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> מצה שנאפת בתנור או באלפס ואפילו בקרקע יוצא בה ידי חובתו דלחם הוי. וכן אם לא נאפת אפיה גמורה יוצאין בה כל שאין חוטין נמשכין הימנה בעת שפורסת. ויוצאין ברקיק שרוי דאכתי איכא טעם מצה אבל מבושל ליכא ביה טעם מצה אחר שנתבשלה ולכך אין יוצאין בה."
+            ],
+            [
+                "<b>מצה </b> טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזל מצה אין יוצא בהן ידי חובתו דהוי מצוה הבאה בעבירה דכתיב אלה המצות וגומ' אם עשיתן כמצותן שלא בדבר האסור הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות ואין יוצא ידי חובתו. ולמה שהוא אסור בגופו כטבל ותרומה איכא טעמא אחרינא בגמרא משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ ודרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ ולא משום בל תאכל טבל וגו' ואיתא כר' שמעון דאין איסור חל על איסור. והכהנים יוצאין בחלה ובתרומ' דלא בעינן מצה שוה לכל אדם דמצות מצות ריבה והן כמצת מעשר שני בירושלם דמצות מצות ריבה. אבל אין יוצאין במצת ביכורים אפילו בירושלים דכתיב בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל המושבות הוא דיוצאין בה יצאו ביכורים שאינן נאכלים בכל מושבות אלא בירושלים דאין להם פדיון. חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו שהיה מחויב תודה אין יוצא בהן דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה הוא דיוצאין בה יצאת זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח. ואם עשאה למכור בשוק יוצאים בה דמימלך אי מזביננה ואי לא איפוק ביה אנא והרי הם לשם מצה כדקאמר קרא ושמרתם את המצות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשים </b> חייבות באכילת מצה דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל וגו' והני נשי הואיל וישנן בבל תאכל עליו חמץ דכתיב כל אוכל מחמצת ונכרתה לרבות נשים ישנן נמי בקום אכול מצה ועבדים בהקשה דלה לה מאשה. חולה או זקן יוצאין ברקיק השרוי דאיכא טעמא דמצה ואפילו לבריא כדלעיל ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מ </b> לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים באותו הלילה של ט\"ו בניסן שנאמר זכור את היום הזה. ומנין שבליל ט\"ו דכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה בשעת שיש מצה ומרור מונחין לפניך. ואעפ\"י שאין לו בן ואפילו חכמים גדולים צריכין לעסוק בהלכות פסח עד חצות דכתיב מה העדות והחקים וגו' וכמו שנלמד גם כן מזכור את היום הזה וגו' דזכור בפה. ואפילו לא שאלו הבנים מצוה להודיעם כל אחד כפי דעתו. ואם לא אמר ופירש טעמי שלשה דברים אלו בפסח שהן פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים. ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר ואותנו הוציא משם שאף אותנו גאל הקב\"ה ועל דבר זה צוה הקב\"ה וזכרת כי עבד היית במצרים כלומר כאלו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית וכל זה נכלל במצות סיפור יציאת מצרי' בליל ט\"ו לניסן. ומרור אינו מצוה בפני עצמה אלא נכלל במצות הפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו והאידנ' מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<span class=\"\"> מפטירין אחר הפסח אפיקומן לפי שדינו ליאכל על השבע בסוף. וכן כל קרבנות כדכתיב למשחה לגדולה כדרך שמלכים אוכלים. ואיפשר דהוי מדרבנן וקרא אסמכתא. ובירושלמי נראה בפרוש דהוי מדרבנן משום גזרת שבירת עצם בפסח דהוי רכיך בן שנתו. ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור וגדרים וסייגים אושמרתם את משמרתי:</span>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..31ce46cd5eeecf3cbcd7a03b264bc7117d68f965
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Leavened and Unleavened Bread",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Leavened_and_Unleavened_Bread",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>אזהרת עא </b> שלא לאכול חמץ כל שבעת ימי הפסח שנאמר לא יאכל חמץ כל האוכל כזית חמץ בפסח מתחלת ליל ט\"ו עד סוף יום אחד ועשרים בניסן במזיד חייב כרת שנאמר ונכרתה בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה דאין חטאת בא אלא על דבר שזדונו כרת כדילפינן מע\"ז במצות שבת. ואחד האוכל ואחד הממחה ושותה דכתיב ונכרתה הנפש האוכלת לרבות השותה. החמץ אסור בהנאה שנאמר לא יאכל חמץ לא יהא בו היתר אכילה דמדלא קרינן לא יאכל בפתח משמע לא יהא בו היתר המביא לידי אכילה וסתם הנאות לידי אכילה הן באות שלוקח בדמים דבר מאכל ואינו חייב אלא על כזית דכתיב כי כל אוכל חמץ וגו' ואין אכילה בפחות מכזית והוי הלכה למשה מסיני בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני ואסמכתא מקרא דארץ חטה וגו' זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזתים ופחות מכזית אסור מן התורה דכתיב לא יאכל דאף על גב דאין אכילה פחות מכזית הכא כתיב לא יאכל דהוי איסור הנאה דמשמע דלאו דוקא אכילה הכי נמי בפחות משיעור הוי בכלל האי אכילה וביומא יליף לכולהו איסורי בחצי שיעור מדכתיב כי כל אוכל חלב יתירה ויש במצוה זו איסורים מדרבנן על ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:<br><b> אזהרת עב ועג </b> שלא יראה ולא ימצא חמץ כל שבעה דכתיב לא יראה לך חמץ וגו' שאור לא ימצא בבתיכם המניח חמץ ברשותו בפסח אף על פי שלא אכלו עובר בשני לאוין אלו ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמיצין אחד הוא לשיעור אכילה וביעור דפתח הכתוב בשאור דכתיב שאור לא ימצא וסיים בחמץ כי כל אוכל חמץ דהוה ליה למכתב כי כל אוכל שאור דהא אתא ענשו עם אזהרתו אלא לומר לך זהו שאור זהו חמץ כזה כן זה לשיעור אכילה דהוי בכזית וילפי' ביעור מאכילה דכי היכי דבאכילה השוה הכתוב אכילת חמץ לביעור שאור דהוי ביעורו בכזית כמו אכילה אף לביעורו השוה החמץ לשאור דלהוי בכזית וצריכי תרוייהו דאי כתב רחמנא שאור הוה אמינא משום דחמוצו קשה מה שאין כן בחמץ ואי כתב חמץ הוה אמינא משום דראוי לאכילה מה שאין כן בשאור להכי צריכי תרוייהו. אינו לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה מעשה דכתיב אם לא תשמור לעשות והפלא ה' את מכותך וגו' דמיירי במלקות כדלעיל במצות יום טוב דכתיב לשון עשייה במלקות אבל לא עשה מעשה אף ע\"פ שעבר על שני לאוין אין לוקה כדכתיב לעשות וגו' ויש באזהרות אלו דברים מדרבנן סמוכים על ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:<br><b> אזהרת עד </b> שלא לאכול תערובת חמץ כל שבעה דכתיב כל מחמצת לא תאכלו ואין חייבין על תערובת חמץ אלא מלקות דלא חייבה תורה כרת אלא על חמץ עצמו מדכתיב כי כל אוכל חמץ ונכרתה וגו' והאי קרא למיעוטא אתא דכתיב כי כל אוכל מחמצת ונכרתה אם במחמצת דהיינו נתחמץ מחמת דבר אחר ענוש כרת כל שכן חמץ שנתחמץ מאליו אם כן למה לי למכתב חמץ אלא מעטיה רחמנא לערובו בין מלאו בין מכרת לרבנן אבל איסורא מיהא מדאוריתא איכא כל שלא נתבטל כמו חצי שיעור דילפינן לעיל דהוי דאוריתא וכי מעטיה קרא ואמרי רבנן דלא לקי הני מילי היכא דליכא כזית בכדי אכילת פרס אבל אי איכא כזית בכדי אכילת פרס אפילו לרבנן לקי דהא כתיב כל מחמצת לא תאכלו ויש באזהרה זו גם כן איסורים דרבנן על ושמרתם את משמרתי:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אזהרת עה </b> שלא לאכול חמץ ביום י\"ד לניסן מתחלת שעה שביעית ביום והעובר על זה לוקה מן התורה דכתיב לא תאכל עליו חמץ כלומר על קרבן פסח כך למדו מפי השמועה פי' דבר זה לא תאכל חמץ משעה שראויה לשחיטת הפסח שהוא בין הערבים והוא חצי היום ואסור בהנאה ג\"כ בי\"ד דהא ילפינן איסור הנאה מלא יאכל חמץ לכל היכא דחמץ אסור באכילה מדאוריתא ויש באזהרה זו הרחקה מדרבנן על ושמרתם את משמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לח </b> להשבית החמץ קודם זמן איסור אכילתו שנאמר ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם ומפי השמועה למדו שהראשון זה הוא יום י\"ד ראיה לדבר זה שכתוב בתורה לא תשחט על חמץ דם זבחי כלומר לא תשחט הפסח ועדין החמץ קיים ושחיטת הפסח הוא יום י\"ד אחר חצות דכתיב ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. ומה היא השבתה זו שיבטל אותו בלבו ויחשוב אותו כעפר וישים בלבו שאין ברשותו חמץ כלל ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל דמדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו או תשרפו כענין שפי' בע\"ז השחת שרוף וכלה משמע דהוי ביטול וכן תרגם אנקלוס תבטלון:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ביום </b> י\"ד קודם שש שעות צריך לבטל כל חמץ דכתיב ביום הראשון תשביתו והיינו קודם זמן איסורו שהוא קודם שש שעות אבל מתחלת שעה שביעית ולמעלה אין יכול לבטלו מן התורה שהרי אינו ברשותו שכבר נאסר בהנאה כמו שכתבנו למעלה. ועשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו לעבור עליו בבל יראה אם לא בערו מרשותו כשלא בטלו שהרי לא ביער ולא ביטל. ואע\"פ שעבר עליו חייב לבערו בכל עת שימצאנו שלא יהא עובר והולך כל שבעה. וכן אם היה לו עיסה תוך הפסח והחמיצה אין הביטול מועיל לו כלום שהרי עבר על לא יראה וגו' וחייב לבערו מיד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כיצד </b> ביעור חמץ כשהגיע זמן איסורו שאינו יכול לבטלו שורפו או פורר וזורה לרוח או זורקו לים דלאו דוקא שריפה כנותר דלא דמי ליה כדאיתא בגמרא ואם שרפו קודם שעה שביעית הרי זה מותר מן התורה ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח דעץ בעלמא היא קודם שיחול זמן איסור החמץ ולא נאסר בהנאה אלא מה שהיה חמץ מתחלת זמן האיסור אבל שרפו משעה שביעית ולמעלה הואיל והוא אסור בהנאה לא יסיק בו תנור וכירים. ואם אפה בו את הפת אסור בהנאה שהרי יש שבח עצים בפת והוא נהנה מן החמץ וכן הפחמין שלו אסורין בהנאה הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנאה כדאמרן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>על </b> אזהרת לא יראה ולא ימצא כתוב בתורה לא יראה לך חמץ. יכול אם טמן אותו או הפקיד אותו ביד גוים לא יהיה עובר ת\"ל שאור לא ימצא בבתיכם דהטמנה בכלל מציאה היא. והמופקד ביד גוי נמי אליבא דהרמב\"ם ז\"ל מדאוריתא אסור דלא גרע מחמצו של נכרי שקבל עליו ישראל אחריות דאסור. יכול לא יהיה עובר אלא בביתו דכתיב בבתיכם אבל בשדה ובעיר אחרת לא ת\"ל בכל גבולך בכל רשותך. יכול יהא חייב לבער חמץ של גוים או של הקדש ת\"ל לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה. ואפילו היה של גוי תושב שיד ישראל שולטת עליו אין כופין אותו להוציא דכתיב לך לך תרי זימני שדי חד לך אלא ימצא ודרוש ביה הכי אפילו במצוי אצלך דהיינו גוי שכבשתו לא מיתסר אלא לך כלומר בדקבל עליה אחריות. גוי שהפקיד חמצו אצל ישראל אם קבל עליו אחריות חייב לבערו דכתיב לא ימצא ולא כתיב לך ואם לא קבל אחריות מותר דכתיב לא יראה לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים וגו' והיינו כשלא קבל עליו אחריות ומנין ליתן קולו של זה בזה וחומרו של זה בזה ת\"ל שאור שאור לגזירה שוה נאמר שאור בבתים ונאמר שאור בגבולין ושדינן חומרי דבתים דלא כתיב לך אגבולים בשקבל עליו אחריות וקולא דגבולין דכתיב לך שדינן ליה אבתים בשלא קבל עליו אחריות ואפילו היו מחייבין אותו באחריות החמץ באונס כבני חילא חייב לבער דבשלו הוא כיון שחייב באחריות. ישראל שהרהין חמצו אצל הגוי ואמר לו קנה מעכשיו אם לא הבאתי לך קודם הפסח מותר ואם לא אמר לו קנה מעכשיו עובר דאין בעל חוב גוי קונה משכון דכתיב ולך תהיה צדקה ישראל הוא דקרינן ביה צדקה משום דקני משכון ולא גוי ואם כן נמצא כאלו הוא החמץ המופקד אצל גוי דאסור מדאוריתא לפי' הרב ז\"ל וכן אם מכר או נתן על תנאי עובר משום בל יראה וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>תערובת </b> חמץ עוברים עליה משום בל יראה ובל ימצא כשיש בה כזית בכדי אכילת פרס דלוקין על אכילתו כדלעיל פרק ראשון כל חמץ נוקשה מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> איסור משום חמץ בפסח אלא חמשה מיני דגן אבל קטניות וכיוצא בהן אין בהם משום חמץ אפילו נתפחו הבצק שנתחמץ הרי אלו מותרות באכילה שאין זה חימוץ אלא סרחון וקרא לא אסר אלא חמץ. וכן מי פירות אפילו בחמשת מיני דגן אין מחמיצין אלא מסריחין ואית דיליף לה מדכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים שאדם יוצא בהן ידי חובתו בפסח חייבים על חימוצו כרת והא הואיל ואין אדם יוצא ידי חובתו דהוה ליה מצה עשירה ורחמנא אמר לחם עוני אין חייבים על חימוצו כרת והאי טעמא הוי פרכא ואסיקו משום דמי פירות אין מחמיצין וקרא לא אסר אלא מידי דמחמיץ ואם נתערב בהן מים כל שהוא הרי אלו מחמיצין. אם בשל דגן במים הרי זה חמץ גמור והוא שיתבקעו החטים דאדמבשל ליה אחמועי מחמע. אין קולין את הבצק שנילושה במים על המחבת בשמן דאדמבשל ליה אחמועי מחמע כיון שיש תערובת מים ואם הרתיח המים הרבה ואח\"כ השליך לתוכן קמח מותר מפני שהוא מתבשל קודם שיבא לידי חימוץ. אם בלל שעורים ורפן עד כדי שאם הניחן על פי הביב שאופין עליו החלות יתבקעו הרי אלו אסורין דספק הוא אם באו לידי חימוץ והוי ספקא דאוריתא ובחטים עד שיתבקעו בתבשיל. דגן שנפל עליו דלף כל זמן שהוא טורד טיפה אחר טיפה אינו בא לידי חימוץ ומשיפסק אם נשתהא כשיעור הרי זה אסור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>וכל </b> זמן שאדם עוסק בבצק אפי' כל היום אינו בא לידי חימוץ ואם הגביה ידו והניחה עד שמשמיע קול בזמן שמכים עליו כבר החמיץ ונשרף מיד ואם אין קולו נשמע אם שהא כדי שיהלך אדם מיל קים לן שכבר החמיצה וישרף מיד. שתי עיסות שהגביהו היד מהם בבת אחת ונשתהו האחד מהן יש לה קול והאחרת אין לה קול שתיהן ישרפו שהן חמץ גמור."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> כלי שהוא בלוע מחמץ בן יומו תוך הפסח צריך הגעלה מדאוריתא דלא אסרה תורה אלא כלי בן יומו דילפינן מכלי מדין דכתיב בהו כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש כדרך תשמישו כן הכשרו. מה שנשתמשו גוים בצונן מדיחן דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים ומה שנשתמשו בהן על ידי חמין מגעילין כעין תשמישם. ומה שנשתמשו על ידי האור מלבנן דכתי' כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וגו'. ויש במצות חמץ ותערובתו דברים הרבה מדרבנן סמוכים לושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לט </b> לאכול מצה בליל ט\"ו לניסן. שנא' בערב תאכלו מצות וכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לד' אלהיך מה שביעי רשות דלא כתיב ביה תאכל מצות אף ששת ימים רשות דהוי דבר שהיה בכלל דכתיב שבעת ימים תאכלו מצות ויצא מן הכלל הכא דכתיב וביום השביעי עצרת ולא ללמד על עצמו לבדו אלא ללמד על הכלל כולו דהיינו כל שבעת ימים דזו היא מדה אחת מי\"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. יכול אף לילה הראשון רשות ת\"ל על מצות ומרורים יאכלוהו. אין לי אלא בזמן שבית המקד' קיים דאיכא פסח בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת\"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. ומצותה כל הלילה כמו באכילת פסחים דכתיב ואכלתם אותו בחפזון עד שעת חפזון והיינו לאור הבוקר כדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ומשאכל כזית יצא ידי חובתו דאין אכילה בפחות מכזית והוי בכלל שיעורין הל\"מ ואסמכתא זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזתי'."
+            ],
+            [
+                "<b>בלע </b> מצה יצא דכיון שבלעה בפיו הויה ליה אכילה ויצא בלע מרור לא יצא בזמן בית המקדש דהוי דאוריתא דבעי טעם מרור וליכא. ואם כרכה בסיב וכיוצא בו ובלעה לא יצא כיון דמפסיק הסיב בין המצה לפיו לא מיקרי אכילה. אכל מצה בלא כוונה כגון שאנסוהו גוים יצא ידי חובתו שהרי אכלו. אבל היה נכפה ואכל אם חזר ונתרפא חייב לאכול שאותה אכילה היתה בזמן שהיה פטור מכל המצות דאנוס רחמנא פטריה כדכתיב ולנערה לא תעש' דבר וכו'."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם יוצא ידי חובת מצה אלא מחמשת המינין שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ יצא בהן ידי חובת מצה ושאר דברים אין יוצא בהן ידי חובת מצה לפי שאין בהן חמץ. העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו בפסח דנותן טעם כרוב דאוריתא דחשיב כרוב וראוי להיות חמץ. עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה יוצא בה ידי חובתו דהויה ראויה לאכילה אין הרועים אוכלים ממנה אינו יוצא שאין זו משומרת למצה דאינה ראויה לאכילה. מצה שנלושה ביין שמן או דבש או חלב אין יוצא בה ידי חובתו דכתיב לחם עוני והאי לאו לחם עוני הוא אבל במים ושאר מי פירות קרינן ביה שפיר לחם עוני. ואין יוצאין בפת מורסין וסובין דלאו פת מיקרי ואנן לחם בעינן. אבל קמח שלא הוציאו הסובין ואמורסן מיקרי שפיר פת ויוצאין בה. וכן פת סולת נקיה ביותר יוצאין בה. ואין אומרים אין זה לחם עוני דהא דבעינן דלא להוי עשיר היינו מחמת דבר אחר אבל מה שהוא מצד עצמו אכתי עוני קרינן ביה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אחד </b> מצה שנאפת בתנור או באלפס ואפילו בקרקע יוצא בה ידי חובתו דלחם הוי. וכן אם לא נאפת אפיה גמורה יוצאין בה כל שאין חוטין נמשכין הימנה בעת שפורסת. ויוצאין ברקיק שרוי דאכתי איכא טעם מצה אבל מבושל ליכא ביה טעם מצה אחר שנתבשלה ולכך אין יוצאין בה."
+            ],
+            [
+                "<b>מצה </b> טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזל מצה אין יוצא בהן ידי חובתו דהוי מצוה הבאה בעבירה דכתיב אלה המצות וגומ' אם עשיתן כמצותן שלא בדבר האסור הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות ואין יוצא ידי חובתו. ולמה שהוא אסור בגופו כטבל ותרומה איכא טעמא אחרינא בגמרא משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ ודרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ ולא משום בל תאכל טבל וגו' ואיתא כר' שמעון דאין איסור חל על איסור. והכהנים יוצאין בחלה ובתרומ' דלא בעינן מצה שוה לכל אדם דמצות מצות ריבה והן כמצת מעשר שני בירושלם דמצות מצות ריבה. אבל אין יוצאין במצת ביכורים אפילו בירושלים דכתיב בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל המושבות הוא דיוצאין בה יצאו ביכורים שאינן נאכלים בכל מושבות אלא בירושלים דאין להם פדיון. חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו שהיה מחויב תודה אין יוצא בהן דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה הוא דיוצאין בה יצאת זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח. ואם עשאה למכור בשוק יוצאים בה דמימלך אי מזביננה ואי לא איפוק ביה אנא והרי הם לשם מצה כדקאמר קרא ושמרתם את המצות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>נשים </b> חייבות באכילת מצה דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל וגו' והני נשי הואיל וישנן בבל תאכל עליו חמץ דכתיב כל אוכל מחמצת ונכרתה לרבות נשים ישנן נמי בקום אכול מצה ועבדים בהקשה דלה לה מאשה. חולה או זקן יוצאין ברקיק השרוי דאיכא טעמא דמצה ואפילו לבריא כדלעיל ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מ </b> לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים באותו הלילה של ט\"ו בניסן שנאמר זכור את היום הזה. ומנין שבליל ט\"ו דכתיב והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה בשעת שיש מצה ומרור מונחין לפניך. ואעפ\"י שאין לו בן ואפילו חכמים גדולים צריכין לעסוק בהלכות פסח עד חצות דכתיב מה העדות והחקים וגו' וכמו שנלמד גם כן מזכור את היום הזה וגו' דזכור בפה. ואפילו לא שאלו הבנים מצוה להודיעם כל אחד כפי דעתו. ואם לא אמר ופירש טעמי שלשה דברים אלו בפסח שהן פסח מצה ומרור לא יצא ידי חובת סיפור יציאת מצרים. ובכל דור ודור חייב אדם להראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים שנאמר ואותנו הוציא משם שאף אותנו גאל הקב\"ה ועל דבר זה צוה הקב\"ה וזכרת כי עבד היית במצרים כלומר כאלו אתה בעצמך היית עבד ויצאת לחירות ונפדית וכל זה נכלל במצות סיפור יציאת מצרי' בליל ט\"ו לניסן. ומרור אינו מצוה בפני עצמה אלא נכלל במצות הפסח דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו והאידנ' מדרבנן:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<span class=\"\"> מפטירין אחר הפסח אפיקומן לפי שדינו ליאכל על השבע בסוף. וכן כל קרבנות כדכתיב למשחה לגדולה כדרך שמלכים אוכלים. ואיפשר דהוי מדרבנן וקרא אסמכתא. ובירושלמי נראה בפרוש דהוי מדרבנן משום גזרת שבירת עצם בפסח דהוי רכיך בן שנתו. ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור וגדרים וסייגים אושמרתם את משמרתי:</span>"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות חמץ ומצה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c8df029b6a5e56fc006f4b87769f9e831b76900d
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,148 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לב </b> לשבות בראשון של פסח:<br><b> אזהרת סה </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכה לא יעשה:<br><b> מצוה לג </b> לשבות בשביעי של פסח:<br><b> אזהרת סו </b> שלא לעשות מלאכה בו שנאמר וביום השביעי וגו':<br><b> מצוה לד </b> לשבות ביום חג השבועות:<br><b> אזהרת סז </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לה </b> לשבות בראש השנה:<br><b> אזהרת סח </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לו </b> לשבות בראשון של סוכות:<br><b> אזהרת סט </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לז </b> לשבות בשמיני של חג:<br><b> אזהרת ע </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר ביום השמיני כל מלאכת עבודה לא תעשו:<br><b> ששת </b> ימים אלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של סוכות וביום חג השבועות ובאחד לחדש השביעי הן הנקראים ימים טובים ובכל אחד מהן כתוב בפרשת אמור כל מלאכת עבודה לא תעשו ובכל חד נמי מקרא קדש ומשום שביעי ושמיני דכתיב בהו מלאכה סתם הוצרך לכתוב אך אשר יאכל לכל נפש להתיר אוכל נפש בחג המצות ואתי מבנין אב מכתוב אחד דזה בנה אב לכל המועדים ושביתה בהן נפקא משבתון דכתיב בהו כלומר שבות ואיסור המלאכות הם המלאכות האסורות בשבת שאינם לצורך אכילה כגון בנין ואריגה וכיוצא בהן דכתיב הכא מלאכה ביום טוב וכתיב בשבת נמי מלאכה והיינו דכוותא ואם עשה בעדי' והתראה לוקה מן התורה דכתיב והפלה ה' את מכותך וגו' הפלאה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר והפילו השופט והכהו הוי אומר הפלאה זה מלקות וכתיב אם לא תשמור לעשות וגו' דמשמע דבכל הלאוין אית מלקות דתשמור היינו לא תעשה והיינו בלאו שיש בו מעשה ואינו ניתק לעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך ליה למלקות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> חילוק מלאכות במזיד לי\"ט דבשבת דכתיב ביה הבערה לחלק הוא דיש חילוק ולא ביום טוב ואליב' דמאן דאמר הבערה ללאו יצתה ילפינן חילוק מלאכות מדכתיב ועשה מאחת מהנה והיינו בחייבי חטאות בשבת ולא ביום טוב דלית ביה חטאת."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביו\"ט שלא לצורך אכילה לוקה דהיינו מלאכת עבודה שהיא מלאכה ונעשת לעבודה ולא לאוכל נפש חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה כלל מן התורה שכיון שהיא אף באוכל ומשקה אף על פי שהיא בדברים אחרים ג\"כ אמרינן מתוך דלא מצינו דנאסר אלא מלאכת עבודה דהיינו בנין ואריגה ולא הוצאה והבערה נמי אמרינן מתוך אף על גב דלא שייכא הבערה ממש באוכלין ומשקין דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת דמשמע ביום השבת הוא דאסור ולא ביום טוב ודרשינן הכי משום דביום השבת הוי מיותר דהא כתיב לעיל מיניה וביום השביעי וכל שאין בהן צורך אכילה ככתיבה ואריגה אסור מדאוריתא אפילו עשאן לאכילה דלא התירה תורה אוכל נפש אלא מה שהוא רגיל לעשות לצורך אוכל נפש כאפיה ובישול ומכל מקום נראה דאינו לוקה מדאוריתא דלאו בכלל מלאכת עבודה הוו כיון דעשאן לצורך אכילה וכן נראה מלשון הרב ז\"ל שכתב כל מלאכה שחייבים עליה בשבת אם עשה אותה ביו\"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מההוצאה וגו' דמשמע הא אם עשאם לצורך אכילה לא לקי ודלא כבעל מגיד משנה דכתב דלקי ומלאכות שאיפשר לעשותן מערב יו\"ט כקצירה וטחינה הן מותרת מדאוריתא לפי' הרב ז\"ל דהם בכלל אוכל נפש אבל בירושלמי משמע דהוו מדאוריתא כל שהם במחובר ודרי' ליה מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וגו' וסמך ליה ושמרתם את המצות שהוא בתלוש וכן דעת קצת מהפוסקים ז\"ל ומכשירי אוכל נפש שיש בה חסרון אם נעשו מבערב עושין ביום טוב דכתיב הוא ודרשינן ולא מכשירין וכתיב לכם ודרשינן לכל צרכיכם להביא מכשירין הא כיצד שאיפשר לעשות מערב י\"ט אין מותר לעשותן בי\"ט מכשירין שאי איפשר לעשותן מערב יו\"ט עושין אותן ביו\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> אופין ומבשלים ביו\"ט כדי להאכיל לגוים או לכלבים שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים ואע\"ג דאוקמינן האי קרא לכם לכל שבצרכיכם להביא מכשירין ממילא משמע דלכם הוא דמות' לכל צרכיכם ולא לגוים וכלבים. בהמה שחציה של גוי וחציה של ישראל מותר לשוחטה ביו\"ט דמלאכת ישראל הוא דאי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל עיסה דאיפשר לחלקה לא יאפה אותה דהוא לצורך הגוי וכתיב לכם ולא לגוים ואם אין מקפיד הגוי אם יתן פת מחלקו לתינוק מותר לאפותו שהרי לישראל הוא ועיסת הכלבים נמי אם הרועים אוכלים ממנה נאפית ביו\"ט דלכם הוא. המבשל ביו\"ט לגוים או לבהמה אינו לוקה אבל הוא אסור מדאוריתא כדילפינן מלכם וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רחיצה </b> וסיכה הן בכלל אכילה ושתיה ועושין אותן ביו\"ט שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש לכל שצריך הגוף לפיכך מחמין חמין לצורך רחיצה ביום טוב ודוקא לרגליו אבל לכל גופו נראה דאסור מדאוריתא דלאו שוה לכל נפש הוא ומדברי הרב ז\"ל נראה דלא הוי אלא מדרבנן וכל שחייבין בשבת סופג את הארבעים ביו\"ט אלא אם היה בו צורך אכילה וכיוצא בה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חול </b> מכין לשבת וחול מכין ליו\"ט אבל אין יו\"ט מכין לשבת ולא שבת ליו\"ט ומשום הכי ביצה שנולדה ביו\"ט אחר השבת אסורה ואף על גב שהתרנגולת עומדת לאכילה הואיל ומאמש נגמרה הביצ' נמצא שבת מכין אותו ליו\"ט וכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו יום ששי שהוא חול הוא דמכין לשבת וליו\"ט נמי דאיקרי שבת וצריך הכנת סעודה אבל אין שבת מכין ליו\"ט מק\"ו דיו\"ט לשבת דילפינן מקרא דהששי המיוחד שהוא חול ולא יו\"ט וסעודת חול אין לה הכנה ולהכי ביצה שנולדה באחד בשבת לא מתסרא והאי הכנה דמיתסרא מדאוריתא היינו בביצה שהיא בלועה ולא בפירות מגולין כדאיתא בגמרא משום דהכנ' דביצה הוא הכנה גמורה שנגמרה כל בריאתה של ביצה מה שאין כן בשאר הכנות ולהכי אם שחט תרנגולת ביו\"ט ומצא בה בצים גמורות הרי אלו מותרות דכל שלא יצאה לאו הכנה גמורה היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> ששחט חיה או עוף לא יכתוש גוש עפר ביום טוב לכסות דכיסוי עשה וכתישה היא תולדות טוחן ויש בה עשה דיו\"ט ולא תעשה ואין עשה דכיסוי דוחה את לא תעשה ועשה דיו\"ט כדילפינן מכלאים בציצית במצות כ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> עוף ביום טוב לא ימרוט מפני שהוא דרכו ונמצא תולש בי\"ט דלאו צורך אוכל נפש הוא כיון דאפשר לשחוט בלא מריטה ותולש חייב משום גוזז דהוי אב מלאכה מל\"ט מלאכות והיינו כשצריך לגוף המריטה."
+            ],
+            [
+                "<b>המפשיט </b> עור בהמה ביום טוב לא ימלחנו שזה עיבוד הוא ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ועיבוד הוי אב מלאכה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שורפין קדשים וחלה שנטמאו בי\"ט ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה שנאמר באש ישרף ועשיית מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בה עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה כדלעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מגבלין העפר לסתום פי התנור ואע\"פ שצריך לכך מפני שהגיבול מלאכה גמורה היא ואפשר לגבלו מערב י\"ט ומדברי הר\"ן ז\"ל נראה דאינו אלא מדרבנן דמדינא מותר דצורך אוכל נפש הוא. אין מלבנים את הרעפים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן שהוא גמר כלי וחייב משום מכה בפטיש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> עושין גבינה בי\"ט נראה דהוי מדרבנן לפירוש הרב ז\"ל דלעיל דאפילו קצירה וטחינה לא הוי אלא מדרבנן ואפילו לפירוש הירושלמי דאסר קצירה וגו' היינו משום דהוי מחובר וכתיב ושמרתם את המצות כדלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המכבה </b> את האש או את הנר בי\"ט לוקה כמי שבונה או אורג וכיבוי הוה בסממני המשכן כדפרשינן התם וכן אין מסלקין את פי הנר ואין מסיר את השמן ממנו דהוי מסתפק ובשבת חייב והכא אסור מדאוריתא ואין מכבין את הדלקה בי\"ט כדי להציל ממון דכתיב ואהבת את ה' וגו' בכל מאדך והיינו שאם ימשך לו היזק ממון בעשית המצות או מהיותו זהיר מעבור על העבירה שיאהב השם ית' ולא ימנע מעשות המצוה ולא יעבור העבירה. ואין מכבין את הנר מפני תשמיש המטה שהכיבוי בי\"ט מדאוריתא כדכתיב והרשב\"א כתב דאסורה לא הוי אלא מדרבנן. אין מעשנין בקטרת בי\"ט מפני שהוא מכבה דלאו שוה לכל נפש הוא אלא למעונגין. ואין ממתקין את החרדל בגחלת של אש מפני שהוא מכבה ונעשה פחם. ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה והבית דדרשי' הוא לבדו כן כתב רש\"י ז\"ל והרמב\"ן והרשב\"א כתבו שהוא דרבנן. אין עושים פחמים משום מכבה ורש\"י ז\"ל פי' משום דהוי כלי לצורפי זהב. ואין גודלין את הפתילה ואין חותכין אותה לשנים בכלי משום דהוי כלי וחייב משום בונה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות עליהן ואין פוצעין את הקנה לצלות בה דמתקן כלי הוי כבונה. וכן אין פוחתין את הנר מזה הטעם ואין משחיזין את הסכין במשחזת שלה לפי שהוא עושה כלי ואף על גב דהוי לצורך נפש עבד להו אסור דהוו מכשירין שאיפשר לעשותם מערב יום טוב וכתיב הוא לבדו יעשה לכם ודרשינן ולא מכשיריו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מבקעין </b> עצים דקים שנוחין לידלק בלא ביקוע שעושה מלאכה שאינו צריך אותה ומלאכה גמורה דאוריתא היא דהאי מאן דסלית סלתי חייב משום טוחן. הא דמן התורה אסור להכין מיום טוב לשבת כדילפינן היינו הכנת ביצה דהוא דבר חדש ולא היה ראוי מעיקרא כלל אבל אפיה ובשול לא שייך ביה הכנה שאין מחוסר רק תקון בעלמ':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המבזה את המועדות כאלו נטפל לע\"ז שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור וגו' יום טוב אסורים בהספד ותענית וחייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'. ואף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שיתבאר בסיעתא דשמיא במצות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו ואע\"פ שאכילה ושתיה במועדות בכלל מצות עשה זאת לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו אלא חציו לה' וחציו לכם דכתיב עצרת לה' אלהיך וכתיב עצרת תהיה לכם הא כיצד חלקהו חציו לה' וחציו לכם. ויש במצות ימים טובים ציוויים ואזהרות מדברי סופרים ואנו חייבים מן התורה לקיים גזרתם דכתיב לא תסור וכתיב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וכל הני חולו של מועד מדברי סופרים לפי' הרב ז\"ל ויש אסמכתא מן הכתוב דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששי עצור אי מה שביעי אסור בכל מלאכה אף ששי אסור בכל מלאכה ת\"ל השביעי שביעי אסור בכל מלאכה ואין ששי אסור בכל מלאכה שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים. ואין נושאים נשים במועד מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך וכתבו בתוספות דהוי דרשא גמורה ועיקר חולו של מועד וודאי דבר תורה הוא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d9e46daae8724b60b549bfe7cd0ff9ddebe7d9a6
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,145 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on a Holiday",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Rest_on_a_Holiday",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה לב </b> לשבות בראשון של פסח:<br><b> אזהרת סה </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכה לא יעשה:<br><b> מצוה לג </b> לשבות בשביעי של פסח:<br><b> אזהרת סו </b> שלא לעשות מלאכה בו שנאמר וביום השביעי וגו':<br><b> מצוה לד </b> לשבות ביום חג השבועות:<br><b> אזהרת סז </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לה </b> לשבות בראש השנה:<br><b> אזהרת סח </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לו </b> לשבות בראשון של סוכות:<br><b> אזהרת סט </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר כל מלאכת עבודה וגו':<br><b> מצוה לז </b> לשבות בשמיני של חג:<br><b> אזהרת ע </b> שלא לעשות בו מלאכה שנאמר ביום השמיני כל מלאכת עבודה לא תעשו:<br><b> ששת </b> ימים אלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה שהן ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של סוכות וביום חג השבועות ובאחד לחדש השביעי הן הנקראים ימים טובים ובכל אחד מהן כתוב בפרשת אמור כל מלאכת עבודה לא תעשו ובכל חד נמי מקרא קדש ומשום שביעי ושמיני דכתיב בהו מלאכה סתם הוצרך לכתוב אך אשר יאכל לכל נפש להתיר אוכל נפש בחג המצות ואתי מבנין אב מכתוב אחד דזה בנה אב לכל המועדים ושביתה בהן נפקא משבתון דכתיב בהו כלומר שבות ואיסור המלאכות הם המלאכות האסורות בשבת שאינם לצורך אכילה כגון בנין ואריגה וכיוצא בהן דכתיב הכא מלאכה ביום טוב וכתיב בשבת נמי מלאכה והיינו דכוותא ואם עשה בעדי' והתראה לוקה מן התורה דכתיב והפלה ה' את מכותך וגו' הפלאה זו איני יודע מה הוא כשהוא אומר והפילו השופט והכהו הוי אומר הפלאה זה מלקות וכתיב אם לא תשמור לעשות וגו' דמשמע דבכל הלאוין אית מלקות דתשמור היינו לא תעשה והיינו בלאו שיש בו מעשה ואינו ניתק לעשה דומיא דלאו דחסימה דסמיך ליה למלקות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> חילוק מלאכות במזיד לי\"ט דבשבת דכתיב ביה הבערה לחלק הוא דיש חילוק ולא ביום טוב ואליב' דמאן דאמר הבערה ללאו יצתה ילפינן חילוק מלאכות מדכתיב ועשה מאחת מהנה והיינו בחייבי חטאות בשבת ולא ביום טוב דלית ביה חטאת."
+            ],
+            [
+                "<b>כל </b> מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה אותה ביו\"ט שלא לצורך אכילה לוקה דהיינו מלאכת עבודה שהיא מלאכה ונעשת לעבודה ולא לאוכל נפש חוץ מן ההוצאה מרשות לרשות שמתוך שהותרה לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה כלל מן התורה שכיון שהיא אף באוכל ומשקה אף על פי שהיא בדברים אחרים ג\"כ אמרינן מתוך דלא מצינו דנאסר אלא מלאכת עבודה דהיינו בנין ואריגה ולא הוצאה והבערה נמי אמרינן מתוך אף על גב דלא שייכא הבערה ממש באוכלין ומשקין דכתיב לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת דמשמע ביום השבת הוא דאסור ולא ביום טוב ודרשינן הכי משום דביום השבת הוי מיותר דהא כתיב לעיל מיניה וביום השביעי וכל שאין בהן צורך אכילה ככתיבה ואריגה אסור מדאוריתא אפילו עשאן לאכילה דלא התירה תורה אוכל נפש אלא מה שהוא רגיל לעשות לצורך אוכל נפש כאפיה ובישול ומכל מקום נראה דאינו לוקה מדאוריתא דלאו בכלל מלאכת עבודה הוו כיון דעשאן לצורך אכילה וכן נראה מלשון הרב ז\"ל שכתב כל מלאכה שחייבים עליה בשבת אם עשה אותה ביו\"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מההוצאה וגו' דמשמע הא אם עשאם לצורך אכילה לא לקי ודלא כבעל מגיד משנה דכתב דלקי ומלאכות שאיפשר לעשותן מערב יו\"ט כקצירה וטחינה הן מותרת מדאוריתא לפי' הרב ז\"ל דהם בכלל אוכל נפש אבל בירושלמי משמע דהוו מדאוריתא כל שהם במחובר ודרי' ליה מדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש וגו' וסמך ליה ושמרתם את המצות שהוא בתלוש וכן דעת קצת מהפוסקים ז\"ל ומכשירי אוכל נפש שיש בה חסרון אם נעשו מבערב עושין ביום טוב דכתיב הוא ודרשינן ולא מכשירין וכתיב לכם ודרשינן לכל צרכיכם להביא מכשירין הא כיצד שאיפשר לעשות מערב י\"ט אין מותר לעשותן בי\"ט מכשירין שאי איפשר לעשותן מערב יו\"ט עושין אותן ביו\"ט."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> אופין ומבשלים ביו\"ט כדי להאכיל לגוים או לכלבים שנאמר הוא לבדו יעשה לכם לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים ואע\"ג דאוקמינן האי קרא לכם לכל שבצרכיכם להביא מכשירין ממילא משמע דלכם הוא דמות' לכל צרכיכם ולא לגוים וכלבים. בהמה שחציה של גוי וחציה של ישראל מותר לשוחטה ביו\"ט דמלאכת ישראל הוא דאי איפשר לכזית בשר בלא שחיטה אבל עיסה דאיפשר לחלקה לא יאפה אותה דהוא לצורך הגוי וכתיב לכם ולא לגוים ואם אין מקפיד הגוי אם יתן פת מחלקו לתינוק מותר לאפותו שהרי לישראל הוא ועיסת הכלבים נמי אם הרועים אוכלים ממנה נאפית ביו\"ט דלכם הוא. המבשל ביו\"ט לגוים או לבהמה אינו לוקה אבל הוא אסור מדאוריתא כדילפינן מלכם וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>רחיצה </b> וסיכה הן בכלל אכילה ושתיה ועושין אותן ביו\"ט שנאמר אך אשר יאכל לכל נפש לכל שצריך הגוף לפיכך מחמין חמין לצורך רחיצה ביום טוב ודוקא לרגליו אבל לכל גופו נראה דאסור מדאוריתא דלאו שוה לכל נפש הוא ומדברי הרב ז\"ל נראה דלא הוי אלא מדרבנן וכל שחייבין בשבת סופג את הארבעים ביו\"ט אלא אם היה בו צורך אכילה וכיוצא בה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חול </b> מכין לשבת וחול מכין ליו\"ט אבל אין יו\"ט מכין לשבת ולא שבת ליו\"ט ומשום הכי ביצה שנולדה ביו\"ט אחר השבת אסורה ואף על גב שהתרנגולת עומדת לאכילה הואיל ומאמש נגמרה הביצ' נמצא שבת מכין אותו ליו\"ט וכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו יום ששי שהוא חול הוא דמכין לשבת וליו\"ט נמי דאיקרי שבת וצריך הכנת סעודה אבל אין שבת מכין ליו\"ט מק\"ו דיו\"ט לשבת דילפינן מקרא דהששי המיוחד שהוא חול ולא יו\"ט וסעודת חול אין לה הכנה ולהכי ביצה שנולדה באחד בשבת לא מתסרא והאי הכנה דמיתסרא מדאוריתא היינו בביצה שהיא בלועה ולא בפירות מגולין כדאיתא בגמרא משום דהכנ' דביצה הוא הכנה גמורה שנגמרה כל בריאתה של ביצה מה שאין כן בשאר הכנות ולהכי אם שחט תרנגולת ביו\"ט ומצא בה בצים גמורות הרי אלו מותרות דכל שלא יצאה לאו הכנה גמורה היא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> ששחט חיה או עוף לא יכתוש גוש עפר ביום טוב לכסות דכיסוי עשה וכתישה היא תולדות טוחן ויש בה עשה דיו\"ט ולא תעשה ואין עשה דכיסוי דוחה את לא תעשה ועשה דיו\"ט כדילפינן מכלאים בציצית במצות כ\"ו:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>השוחט </b> עוף ביום טוב לא ימרוט מפני שהוא דרכו ונמצא תולש בי\"ט דלאו צורך אוכל נפש הוא כיון דאפשר לשחוט בלא מריטה ותולש חייב משום גוזז דהוי אב מלאכה מל\"ט מלאכות והיינו כשצריך לגוף המריטה."
+            ],
+            [
+                "<b>המפשיט </b> עור בהמה ביום טוב לא ימלחנו שזה עיבוד הוא ונמצא עושה מלאכה שלא לצורך אוכל נפש ועיבוד הוי אב מלאכה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שורפין קדשים וחלה שנטמאו בי\"ט ששריפת קדשים שנטמאו מצות עשה שנאמר באש ישרף ועשיית מלאכה שאינה לצורך אכילה וכיוצא בה עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה כדלעיל."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מגבלין העפר לסתום פי התנור ואע\"פ שצריך לכך מפני שהגיבול מלאכה גמורה היא ואפשר לגבלו מערב י\"ט ומדברי הר\"ן ז\"ל נראה דאינו אלא מדרבנן דמדינא מותר דצורך אוכל נפש הוא. אין מלבנים את הרעפים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן שהוא גמר כלי וחייב משום מכה בפטיש."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> עושין גבינה בי\"ט נראה דהוי מדרבנן לפירוש הרב ז\"ל דלעיל דאפילו קצירה וטחינה לא הוי אלא מדרבנן ואפילו לפירוש הירושלמי דאסר קצירה וגו' היינו משום דהוי מחובר וכתיב ושמרתם את המצות כדלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>המכבה </b> את האש או את הנר בי\"ט לוקה כמי שבונה או אורג וכיבוי הוה בסממני המשכן כדפרשינן התם וכן אין מסלקין את פי הנר ואין מסיר את השמן ממנו דהוי מסתפק ובשבת חייב והכא אסור מדאוריתא ואין מכבין את הדלקה בי\"ט כדי להציל ממון דכתיב ואהבת את ה' וגו' בכל מאדך והיינו שאם ימשך לו היזק ממון בעשית המצות או מהיותו זהיר מעבור על העבירה שיאהב השם ית' ולא ימנע מעשות המצוה ולא יעבור העבירה. ואין מכבין את הנר מפני תשמיש המטה שהכיבוי בי\"ט מדאוריתא כדכתיב והרשב\"א כתב דאסורה לא הוי אלא מדרבנן. אין מעשנין בקטרת בי\"ט מפני שהוא מכבה דלאו שוה לכל נפש הוא אלא למעונגין. ואין ממתקין את החרדל בגחלת של אש מפני שהוא מכבה ונעשה פחם. ואין מכבין את האש כדי שלא תתעשן הקדרה והבית דדרשי' הוא לבדו כן כתב רש\"י ז\"ל והרמב\"ן והרשב\"א כתבו שהוא דרבנן. אין עושים פחמים משום מכבה ורש\"י ז\"ל פי' משום דהוי כלי לצורפי זהב. ואין גודלין את הפתילה ואין חותכין אותה לשנים בכלי משום דהוי כלי וחייב משום בונה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> שוברין את החרס ואין חותכין את הנייר לצלות עליהן ואין פוצעין את הקנה לצלות בה דמתקן כלי הוי כבונה. וכן אין פוחתין את הנר מזה הטעם ואין משחיזין את הסכין במשחזת שלה לפי שהוא עושה כלי ואף על גב דהוי לצורך נפש עבד להו אסור דהוו מכשירין שאיפשר לעשותם מערב יום טוב וכתיב הוא לבדו יעשה לכם ודרשינן ולא מכשיריו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין מבקעין </b> עצים דקים שנוחין לידלק בלא ביקוע שעושה מלאכה שאינו צריך אותה ומלאכה גמורה דאוריתא היא דהאי מאן דסלית סלתי חייב משום טוחן. הא דמן התורה אסור להכין מיום טוב לשבת כדילפינן היינו הכנת ביצה דהוא דבר חדש ולא היה ראוי מעיקרא כלל אבל אפיה ובשול לא שייך ביה הכנה שאין מחוסר רק תקון בעלמ':"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> המבזה את המועדות כאלו נטפל לע\"ז שנאמר אלהי מסכה לא תעשה לך וכתיב בתריה את חג המצות תשמור וגו' יום טוב אסורים בהספד ותענית וחייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו'. ואף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שיתבאר בסיעתא דשמיא במצות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד כראוי לו ואע\"פ שאכילה ושתיה במועדות בכלל מצות עשה זאת לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו אלא חציו לה' וחציו לכם דכתיב עצרת לה' אלהיך וכתיב עצרת תהיה לכם הא כיצד חלקהו חציו לה' וחציו לכם. ויש במצות ימים טובים ציוויים ואזהרות מדברי סופרים ואנו חייבים מן התורה לקיים גזרתם דכתיב לא תסור וכתיב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי וכל הני חולו של מועד מדברי סופרים לפי' הרב ז\"ל ויש אסמכתא מן הכתוב דכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששי עצור אי מה שביעי אסור בכל מלאכה אף ששי אסור בכל מלאכה ת\"ל השביעי שביעי אסור בכל מלאכה ואין ששי אסור בכל מלאכה שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים. ואין נושאים נשים במועד מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו וכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך וכתבו בתוספות דהוי דרשא גמורה ועיקר חולו של מועד וודאי דבר תורה הוא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שביתת יום טוב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..150e16cadbb66da34e34c0d70e26660b7705bb4f
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,78 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה ל </b> לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי שנאמר שבת שבתון הוא לכם וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה זו ועבר על לא תעשה:<br><b> אזהרת סג </b> שהזהירנו מעשות מלאכה ביום הכפורים והוא אומרו ובעשור לחדש הזה וגו' כל מלאכה לא תעשו ומה חייב על עשיית מלאכה ביום זה אם עשה כרצונו בזדון חייב כרת דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וכתיב והאבדתי את הנפש ההיא וזהו כרת ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה דמפיק מעבודה זרה דכתיב בה וכי תשגו ולא תעשו ואמר מר שקולה עבודה זרה כנגד כל המצות דהא כתיב בה מצוה וכתיב בה קרבן דכתיב והקריבה עז בת שנתה וגמרינן מה עבודה זרה שחייבים על זדונה כרת חייבים על שגגתה חטאת אף כל שחייבים על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת וכיון דביום כיפור חייבים כרת דכתיב והאבדתי וגו' חייבים נמי בשוגג חטאת. כל מלאכה שחייבים על זדונה בשבת סקילה חייבים על זדונה בעשור כרת וכל שחייבים עליו קרבן חטאת קבועה בשבת חייבים בעשור וסתם מלאכה שנאמר בעשור כמלאכה דשבת דהוי מלאכות דמעשה המשכן. אין בין שבת ליום כיפור בדברים אלו אלא זדון מלאכה דבשבת בסקילה כדכתיב התם וביום כיפור בכרת כדכתיב הכא ואבדתי. ומותר בקניבת ירק מדאוריתא ואפילו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת דלאו מלאכה היא אלא משום שבות. ויש במצוה איסורים דרבנן גדר וסייג לכל המלאכות כמו בשבת וכל מה שאסור בשבת בין תולדות המלאכות מדרבנן בין בשבותן בין מה שיש בו סמך מן המקרא או מה שאין לו הכל אסור ביום כיפור והרי הוא כשבת לכל דבריו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה לא </b> להתענות ביום הכיפורים מאכילה ושתיה שנא' תענו את נפשותיכם ואמרו תענו את נפשותיכם עינוי שיש בו אבידת נפש בתוך חלל הגוף ואי זהו זה אכילה ושתיה ודבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי ויענך וירעיבך מה להלן עינוי שיש בו רעבון אף כאן עינוי רעבון והתם ביומא יהיב טעמא אמאי יליף מהאי עינוי ולא מעינויי אחריני בקרא דדנין עינוי בידי שמים מעינוי בידי שמים דעינוי דכיפור מצות מלך היא וכן עינוי המן. וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה זו ועבר על לא תעשה המפורשות במצות לא תעשה. וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך בו או לנעול את הסנדל או לבעול ובכלהו כתיב בקרא לשון עינוי רחיצה וסיכה דכתיב בדניאל וסוך לא סכתי הרי סיכה ומדמצי למכתב ולא סכתי וכתיב וסוך לא סכתי מהאי ריבוי' נפקא לן רחיצה ומנ\"ל דחשיבו עינוי דכתיב מן היום אשר נתת אל לבך להביא ולהתענות א\"נ דכתיב העם רעב ועיף עיף ממאי מרחיצה כדכתיב על נפש עיפה ולא כתיב בנפש דתימא דהיא שתיה וכתיב וכי התענית בכל אשר וגו' נעילת הסנדל דכתיב בדוד והוא הולך יחף וכתיב וכי התענית. תשמיש המיטה דכתיב אם תענה את בנותי מתשמיש וקרי ליה עינוי. ומצוה דאוריתא לשבות מכל אלו בדרך ששובת מאכילה ושתיה שנאמר שבת שבתון שבת לענין מלאכה ושבתון לענינים אלו ורב חסדא אמר כנגד ה' עינויין הכתובים בתורה בפרק יום הכיפורים ובעשור דחומש הפקודים ואך בעשור דשור או כשב שבת שבתון ושבת שבתון והיתה זאת לכם בכולהו כתיב תענו ועניתם ואע\"ג דהני חמשה הוו ואנן שיתא עינויי תנן האמר ריש לקיש דשתיה בכלל אכילה היה דכתיב ואכלת וגו' אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר שכר שתיה הוא וקריא רחמנא ואכלת ולא מצית אמרת ע\"י אניגרון ביין ושמן ולא דבילה קעלית דמשכר דילפינן שכר שכר מנזיר מה להלן יין דהכי כתיב בקרא אשר יעשה מגפן היין וגו' אף כאן יין וביין אין שכרות אלא בשתיתו. ואין חייבין כרת או קרבן אלא על אכילה ושתיה דאעינוי דאכילה לחוד קאי כרת דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' דענוי דהאי קרא לא קחשיב בכלל ה' עינויי דאכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה דלא חשיב אלא ציוויין תענו ועיניתם והאי לאו ציווי הוא. כשם ששבות מלאכה בו בין ביום בין בלילה כדילפינן בשבת כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה כמלאכה דבחד קרא כתיב השבתת מלאכה ואכילה דכתיב שבת שבתון הוא לכם ועניתם. וצריך להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בט' לחדש בערב כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי וכן ביציאתו שוהא בעינוייו מעט מלילי י\"א סמוך לעשירי מערב עד ערב תשבתו שבתכם ואין על תוספת לא כרת ולא אזהרה אלא עשה דכתיב בעצם היום הזה על עצומו של היום חייב כרת ולא על תוספתו ותוספת זה אע\"ג דמעטיה קרא מעונש ואזהרה אפילו הכי נשים חייבות בו דמרבים להו דכתיב האזרח והגר לרבות נשים אזרחיות שחייבות בעינוי ותוספת מלאכה אינו אסור מן התורה דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה על עיצומו של יום הוא מוזהר ואינו מוזהר על תוספת מלאכה. נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש אין ממחין בידן שלא יבאו לעשות בזדון שהרי אי אפשר להיות שוטר בכל בית והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין דכיון דלא החמירה תורה על השוגג כמו על המזיד וקים לן דיזידו אם מזהירים מוטב שיהו שוגגים:<br><b> אזהרת סד </b> שהזהירנו מאכול ביום כיפור ולא ביאר בתורה אזהרת לפועל הזה אלא עונש וחייב כרת למי שאכל וידענו שהאכילה מוזהרת ממנו והוא אמרו כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' ואמרו כי כל מה שחייב כרת הוא בלא תעשה חוץ מפסח ומילה שהן מצות עשה וחייבין עליהן כרת ולשון ספרי כי כל הנפש אשר לא תעונה הרי זה עונש עינוי אבל אזהרה לעינוי עצמו לא שמענו כשהוא אומר עונש במלאכה בכיפור שאין ת\"ל שקל וחומר הוא ומה עינוי שאינו נוהג ביום טוב ובשבתות עונש עליו ביום כיפורים מלאכה שנוהגת בשבתות ויום טוב אינו דין שיהא ענוש עליה ביום כיפור אם כן למה נאמר עונש מלאכה בכיפור ללמוד ממנה אזהרה לעינוי לומר מה עונש מלאכה לאחר אזהרה אף עונש עינוי לאחר אזהרה מג\"ש דעצם עצם מה עצם האמור במלאכה הזהיר עליו אף עצם האמור בעינוי הזהר עליו ודבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן על דבר אשר ענה את אשת רעהו מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר ואיכא גווני אחריני התם דילפי לה להא מילתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכל </b> בי\"ה מאכלים הראוי לאדם ככותבת הגסה שהוא פחות מכביצה כמעט הרי זה חייב. ושיעור כותבת הגסה הל\"מ בכלל שיעורין דהוו הל\"מ ואסמכתא מקרא דארץ חטה וגו' ודבש דהוא דבש תמרים ואע\"ג דכל שיעור אכילת איסור בכזית הוא הני מילי היכא דכתיב אכילה אבל הכא אשר לא תעונה כתיב וכל כמה דלא מיתבה דעתי' עינוי הוא וקים להו לרבנן דבפחות מכותבת הגסה לא מיתבה דעתיה. וכל האוכלין מצטרפין לכותבת הגסה דקים להו לרבנן דבהכי מיתבה דעתיה דאיניש מיהו כותבת מבשר שמן מיתבה דעתיה טובה וכותבת מלולבי גפנים מיתבה דעתיה פורתא וכיון דכולהו מיתבי דעתיה בחד שיעורה מצטרפי'. וכן השותה משקים הראוים לשתית אדם כמלא לוגמיו של שותה והוא שיסלקנו לצד אחד ויראה מלא ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית ואע\"ג דאיסורי שתיה דאוריתא בדם הוי בכזית שאני התם דכתיב אכילה אבל הכא דכתיב אשר לא תעונה ביתבי דעתיה תליא מילתא וקים להו לרבנן דלא מיתבה דעתיה אלא כמלא לוגמיו דידיה ובציר ממלא לוגמיו דידיה אע\"ג דהוי מלא לוגמיו דאחריני לא מיתבה דעתיה אפילו עוג מלך הבשן מיהו כולי עלמא טובא ועוג מלך הבשן פורתא וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו דכולהו מיתבי דעתיה והאכילה ושתיה אין מצטרפין לשיעור אחד דכל חד לא מיתב דעתיה אלא בשיעוריה."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> האוכל אוכלים המותרים או שאר דברים האסורים הואיל והן אוכלים הראוים לאדם הרי זה חייב כרת משום אוכל ביום הכיפורים דתניא תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ובצינה ויצטער ת\"ל וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר כרת כי הכא כגון בשבת אף עינוי בדבר אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו במקום אחר כרת כגון פיגול ונותר אביא אלו שהן בכרת ולא אביא טבל שהוא במיתה ת\"ל תענו ועניתם ריבה אביא הטבל שהוא במיתה ולא אביא את הנבלה שהיא בלאו ת\"ל תענו ועניתם ריבה אביא את הנבלה שהיא בלאו ולא אביא את החולין שאינו בלאו ת\"ל תענו את נפשותיכם ריבה אביא את החולין שאין בקום אכול ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול ת\"ל תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה אביא את התרומה שאינה בבל תותירו ולא אביא את הקדשים שהם בבל תותירו ת\"ל תענו את נפשותיכם והא דמרבינן כולהו מחד קרא היינו משום דכיון דכל חד חמיר מחבריה וליכא אלא חד ריבוי וליכא שום מיעוט מרבינן כולהו מיניה דהי מינייהו תמעיט וע\"כ כולה איתרבו מהאי קרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אכל </b> או שתה פחות משיעור זה אינו חייב כרת אף על פי שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור אין חייבין כרת אלא כשיעור ואיסור חצי שיעור מן התורה ילפינן כי כל אוכל חלב ומינה ילפינן לכולהו איסורי אלא בשבת דמעטיה קרא לחצי מלאכה כדאמר התם. כל אכילות שהן בכדי אכילת שלשה בצים מצטרפין לכותבת ואם לאו אין מצטרפות דאף על גב דכזית בכדי אכילת פרס אמרינן דמצטרף הא כותבת אפילו ביותר מאכילת פרס מצטרף לא היא דהכא ביתוביה דעתה תליא מלתא דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה וקים להו לרבנן דבהאי שיעורה מיתבה דעתיה בשיעורה טפי מאכילת פרס לא מיתבה דעתיה וכל שתיות מצטרפות למלא לוגמיו בכדי שתית רביעית ואם ביותר אין מצטרפין דלא מיתבה דעתיה כדאמר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אכל </b> אוכלים שאינה ראוים לאכילת אדם דלאו אכילה הוי ולא מיתבה דעתיה וכן אם שתה משקים שאינם ראוים לשתות פטור שתה חומץ מזוג חייב דמשיב את הנפש הכוסס זנגיבי\"ל ופלפלין יבש פטור דלאו אכילה הוי וזנגיבי\"ל רטוב הוי אכילה וחייב עלי גפנים פטור דלא הוי אכילה ולולבי גפנים לחים הוי אכילה מלח שבצלי וציר שבירק מצטרפין שמכשירי האוכל כאוכל הן חשובין ומיתבי דעתא. היה שבע מאכילה גסה עד שקץ במזונו פטור כמי שאכל אוכלים שאינם ראוים דאשר לא תעונה כתיב פרט למזיק לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי ע\"י אכילה זו אלא מזיק הוא את האוכלים ואת עצמו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חולה </b> שיש בו סכנה מאכילים אותו על פי עצמו אף על פי שהרופאים אומרים אינו צריך דלב יודע מרת נפשו. החולה אומר איני צריך והרופא אומר צריך מאכילין אותו ואם החולה אינו אומר דבר והרופאים נחלקו הולכים אחר הרוב או אחר הבקיאין ואם היו שנים מאכילים אותו דלאו דוקא על ודאי פיקוח נפש דוחין את המצוה אלא אפילו על ספק דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ודאי ולא שיבא בעשייתן לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק. עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתתישב דעתה וכן מי שאחזו בולמוס מאכילין עד שיאורו עיניו ואפילו מדברים האסורים דהוי סכנה ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש דכתיב וחי בהם וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בת </b> י\"ב שנה ויום אחד ובן י\"ג ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן גדולים לכל המצות ומשלימים מן התורה ושיעורין אלו הלכה למשה מסיני בכלל שיעורין הל\"מ וכן כתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אסור </b> לרחוץ ביום הכיפור בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין אבר א' אפילו אצבע קטנה אסור להושיט במים ונראה דרחיצה כל גופו הוא דאסור מדאוריתא וסיכה כל גוף נמי אבל אבר לא מדילפינן להו דאיקרו עינוי מפסוק וסוך לא סכתי וכתיב מיום אשר נתת אל לבך להתענות וגו' והתם כתיב נמי לחם חמודות לא אכלתי ובשר ושמן לא בא אל פי ומה לחם הנאת כל הגוף וקרי ליה עינוי אף רחיצה וסיכה דילפינן דאיקרו עינוי הוו הנאת כל גופו דומיא דאכילה ולהכי הקלו במלך וכלה שירחצו פניהם ובליכלוך נמי וחייבי טבילות נמי אף על גב דטובלים כל גופם לאו רחיצה הוי אלא שרייה בעלמא וכן ההולך להקביל פני רבו ולשמור פירותיו לאו רחיצה הוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b> לנעול סנדל ומנעל אפילו ברגלו אחד ואיפשר דרגלו אחד מדרבנן דלא ילפינן דאיקרי עינוי אלא יחף משתי רגלים כדמשמע סתמא דקרא והוא הולך יחף וקרי ליה עינוי דכתיב בכל אשר התענה אבי. ומותר ללכת בסנדל של שעם וכיוצא בו דכיון דמרגיש בקושי הארץ יחף קרינן ביה והכי הוא עינוי ויש במצוה זו איסורים דרבנן סמוכים אלא תסור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..19faf2c26ae78164c60f620cdb56c6150acdf7b8
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Rest on the Tenth of Tishrei",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Rest_on_the_Tenth_of_Tishrei",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה ל </b> לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי שנאמר שבת שבתון הוא לכם וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה זו ועבר על לא תעשה:<br><b> אזהרת סג </b> שהזהירנו מעשות מלאכה ביום הכפורים והוא אומרו ובעשור לחדש הזה וגו' כל מלאכה לא תעשו ומה חייב על עשיית מלאכה ביום זה אם עשה כרצונו בזדון חייב כרת דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה וכתיב והאבדתי את הנפש ההיא וזהו כרת ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה דמפיק מעבודה זרה דכתיב בה וכי תשגו ולא תעשו ואמר מר שקולה עבודה זרה כנגד כל המצות דהא כתיב בה מצוה וכתיב בה קרבן דכתיב והקריבה עז בת שנתה וגמרינן מה עבודה זרה שחייבים על זדונה כרת חייבים על שגגתה חטאת אף כל שחייבים על זדונו כרת חייבים על שגגתו חטאת וכיון דביום כיפור חייבים כרת דכתיב והאבדתי וגו' חייבים נמי בשוגג חטאת. כל מלאכה שחייבים על זדונה בשבת סקילה חייבים על זדונה בעשור כרת וכל שחייבים עליו קרבן חטאת קבועה בשבת חייבים בעשור וסתם מלאכה שנאמר בעשור כמלאכה דשבת דהוי מלאכות דמעשה המשכן. אין בין שבת ליום כיפור בדברים אלו אלא זדון מלאכה דבשבת בסקילה כדכתיב התם וביום כיפור בכרת כדכתיב הכא ואבדתי. ומותר בקניבת ירק מדאוריתא ואפילו ביום הכיפורים שחל להיות בשבת דלאו מלאכה היא אלא משום שבות. ויש במצוה איסורים דרבנן גדר וסייג לכל המלאכות כמו בשבת וכל מה שאסור בשבת בין תולדות המלאכות מדרבנן בין בשבותן בין מה שיש בו סמך מן המקרא או מה שאין לו הכל אסור ביום כיפור והרי הוא כשבת לכל דבריו:"
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצוה לא </b> להתענות ביום הכיפורים מאכילה ושתיה שנא' תענו את נפשותיכם ואמרו תענו את נפשותיכם עינוי שיש בו אבידת נפש בתוך חלל הגוף ואי זהו זה אכילה ושתיה ודבי רבי ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן עינוי ויענך וירעיבך מה להלן עינוי שיש בו רעבון אף כאן עינוי רעבון והתם ביומא יהיב טעמא אמאי יליף מהאי עינוי ולא מעינויי אחריני בקרא דדנין עינוי בידי שמים מעינוי בידי שמים דעינוי דכיפור מצות מלך היא וכן עינוי המן. וכל האוכל ושותה בו ביטל מצות עשה זו ועבר על לא תעשה המפורשות במצות לא תעשה. וכן למדנו מפי השמועה שאסור לרחוץ בו או לסוך בו או לנעול את הסנדל או לבעול ובכלהו כתיב בקרא לשון עינוי רחיצה וסיכה דכתיב בדניאל וסוך לא סכתי הרי סיכה ומדמצי למכתב ולא סכתי וכתיב וסוך לא סכתי מהאי ריבוי' נפקא לן רחיצה ומנ\"ל דחשיבו עינוי דכתיב מן היום אשר נתת אל לבך להביא ולהתענות א\"נ דכתיב העם רעב ועיף עיף ממאי מרחיצה כדכתיב על נפש עיפה ולא כתיב בנפש דתימא דהיא שתיה וכתיב וכי התענית בכל אשר וגו' נעילת הסנדל דכתיב בדוד והוא הולך יחף וכתיב וכי התענית. תשמיש המיטה דכתיב אם תענה את בנותי מתשמיש וקרי ליה עינוי. ומצוה דאוריתא לשבות מכל אלו בדרך ששובת מאכילה ושתיה שנאמר שבת שבתון שבת לענין מלאכה ושבתון לענינים אלו ורב חסדא אמר כנגד ה' עינויין הכתובים בתורה בפרק יום הכיפורים ובעשור דחומש הפקודים ואך בעשור דשור או כשב שבת שבתון ושבת שבתון והיתה זאת לכם בכולהו כתיב תענו ועניתם ואע\"ג דהני חמשה הוו ואנן שיתא עינויי תנן האמר ריש לקיש דשתיה בכלל אכילה היה דכתיב ואכלת וגו' אלא אמר רב אחא בר יעקב מהכא דכתיב ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר שכר שתיה הוא וקריא רחמנא ואכלת ולא מצית אמרת ע\"י אניגרון ביין ושמן ולא דבילה קעלית דמשכר דילפינן שכר שכר מנזיר מה להלן יין דהכי כתיב בקרא אשר יעשה מגפן היין וגו' אף כאן יין וביין אין שכרות אלא בשתיתו. ואין חייבין כרת או קרבן אלא על אכילה ושתיה דאעינוי דאכילה לחוד קאי כרת דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' דענוי דהאי קרא לא קחשיב בכלל ה' עינויי דאכילה ושתיה ורחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה דלא חשיב אלא ציוויין תענו ועיניתם והאי לאו ציווי הוא. כשם ששבות מלאכה בו בין ביום בין בלילה כדילפינן בשבת כך שבות לעינוי בין ביום בין בלילה כמלאכה דבחד קרא כתיב השבתת מלאכה ואכילה דכתיב שבת שבתון הוא לכם ועניתם. וצריך להוסיף מחול על הקודש בכניסתו וביציאתו שנאמר ועניתם את נפשותיכם בט' לחדש בערב כלומר התחיל לצום ולהתענות מערב תשעה הסמוך לעשירי וכן ביציאתו שוהא בעינוייו מעט מלילי י\"א סמוך לעשירי מערב עד ערב תשבתו שבתכם ואין על תוספת לא כרת ולא אזהרה אלא עשה דכתיב בעצם היום הזה על עצומו של היום חייב כרת ולא על תוספתו ותוספת זה אע\"ג דמעטיה קרא מעונש ואזהרה אפילו הכי נשים חייבות בו דמרבים להו דכתיב האזרח והגר לרבות נשים אזרחיות שחייבות בעינוי ותוספת מלאכה אינו אסור מן התורה דכתיב וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה על עיצומו של יום הוא מוזהר ואינו מוזהר על תוספת מלאכה. נשים שאוכלות ושותות עד שחשכה והן אינן יודעות שמצוה להוסיף מחול על הקדש אין ממחין בידן שלא יבאו לעשות בזדון שהרי אי אפשר להיות שוטר בכל בית והנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין דכיון דלא החמירה תורה על השוגג כמו על המזיד וקים לן דיזידו אם מזהירים מוטב שיהו שוגגים:<br><b> אזהרת סד </b> שהזהירנו מאכול ביום כיפור ולא ביאר בתורה אזהרת לפועל הזה אלא עונש וחייב כרת למי שאכל וידענו שהאכילה מוזהרת ממנו והוא אמרו כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה וגו' ואמרו כי כל מה שחייב כרת הוא בלא תעשה חוץ מפסח ומילה שהן מצות עשה וחייבין עליהן כרת ולשון ספרי כי כל הנפש אשר לא תעונה הרי זה עונש עינוי אבל אזהרה לעינוי עצמו לא שמענו כשהוא אומר עונש במלאכה בכיפור שאין ת\"ל שקל וחומר הוא ומה עינוי שאינו נוהג ביום טוב ובשבתות עונש עליו ביום כיפורים מלאכה שנוהגת בשבתות ויום טוב אינו דין שיהא ענוש עליה ביום כיפור אם כן למה נאמר עונש מלאכה בכיפור ללמוד ממנה אזהרה לעינוי לומר מה עונש מלאכה לאחר אזהרה אף עונש עינוי לאחר אזהרה מג\"ש דעצם עצם מה עצם האמור במלאכה הזהיר עליו אף עצם האמור בעינוי הזהר עליו ודבי ר' ישמעאל תנא נאמר כאן עינוי ונאמר להלן על דבר אשר ענה את אשת רעהו מה להלן לא ענש אלא אם כן הזהיר אף כאן לא ענש אלא אם כן הזהיר ואיכא גווני אחריני התם דילפי לה להא מילתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>האוכל </b> בי\"ה מאכלים הראוי לאדם ככותבת הגסה שהוא פחות מכביצה כמעט הרי זה חייב. ושיעור כותבת הגסה הל\"מ בכלל שיעורין דהוו הל\"מ ואסמכתא מקרא דארץ חטה וגו' ודבש דהוא דבש תמרים ואע\"ג דכל שיעור אכילת איסור בכזית הוא הני מילי היכא דכתיב אכילה אבל הכא אשר לא תעונה כתיב וכל כמה דלא מיתבה דעתי' עינוי הוא וקים להו לרבנן דבפחות מכותבת הגסה לא מיתבה דעתיה. וכל האוכלין מצטרפין לכותבת הגסה דקים להו לרבנן דבהכי מיתבה דעתיה דאיניש מיהו כותבת מבשר שמן מיתבה דעתיה טובה וכותבת מלולבי גפנים מיתבה דעתיה פורתא וכיון דכולהו מיתבי דעתיה בחד שיעורה מצטרפי'. וכן השותה משקים הראוים לשתית אדם כמלא לוגמיו של שותה והוא שיסלקנו לצד אחד ויראה מלא ושיעור זה באדם בינוני פחות מרביעית ואע\"ג דאיסורי שתיה דאוריתא בדם הוי בכזית שאני התם דכתיב אכילה אבל הכא דכתיב אשר לא תעונה ביתבי דעתיה תליא מילתא וקים להו לרבנן דלא מיתבה דעתיה אלא כמלא לוגמיו דידיה ובציר ממלא לוגמיו דידיה אע\"ג דהוי מלא לוגמיו דאחריני לא מיתבה דעתיה אפילו עוג מלך הבשן מיהו כולי עלמא טובא ועוג מלך הבשן פורתא וכל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו דכולהו מיתבי דעתיה והאכילה ושתיה אין מצטרפין לשיעור אחד דכל חד לא מיתב דעתיה אלא בשיעוריה."
+            ],
+            [
+                "<b>אחד </b> האוכל אוכלים המותרים או שאר דברים האסורים הואיל והן אוכלים הראוים לאדם הרי זה חייב כרת משום אוכל ביום הכיפורים דתניא תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ובצינה ויצטער ת\"ל וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר כרת כי הכא כגון בשבת אף עינוי בדבר אכילה קאמר שמצינו שחייב עליו במקום אחר כרת כגון פיגול ונותר אביא אלו שהן בכרת ולא אביא טבל שהוא במיתה ת\"ל תענו ועניתם ריבה אביא הטבל שהוא במיתה ולא אביא את הנבלה שהיא בלאו ת\"ל תענו ועניתם ריבה אביא את הנבלה שהיא בלאו ולא אביא את החולין שאינו בלאו ת\"ל תענו את נפשותיכם ריבה אביא את החולין שאין בקום אכול ולא אביא את התרומה שהיא בקום אכול ת\"ל תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה אביא את התרומה שאינה בבל תותירו ולא אביא את הקדשים שהם בבל תותירו ת\"ל תענו את נפשותיכם והא דמרבינן כולהו מחד קרא היינו משום דכיון דכל חד חמיר מחבריה וליכא אלא חד ריבוי וליכא שום מיעוט מרבינן כולהו מיניה דהי מינייהו תמעיט וע\"כ כולה איתרבו מהאי קרא."
+            ],
+            [
+                "<b>אכל </b> או שתה פחות משיעור זה אינו חייב כרת אף על פי שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור אין חייבין כרת אלא כשיעור ואיסור חצי שיעור מן התורה ילפינן כי כל אוכל חלב ומינה ילפינן לכולהו איסורי אלא בשבת דמעטיה קרא לחצי מלאכה כדאמר התם. כל אכילות שהן בכדי אכילת שלשה בצים מצטרפין לכותבת ואם לאו אין מצטרפות דאף על גב דכזית בכדי אכילת פרס אמרינן דמצטרף הא כותבת אפילו ביותר מאכילת פרס מצטרף לא היא דהכא ביתוביה דעתה תליא מלתא דכתיב כי כל הנפש אשר לא תעונה וקים להו לרבנן דבהאי שיעורה מיתבה דעתיה בשיעורה טפי מאכילת פרס לא מיתבה דעתיה וכל שתיות מצטרפות למלא לוגמיו בכדי שתית רביעית ואם ביותר אין מצטרפין דלא מיתבה דעתיה כדאמר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אכל </b> אוכלים שאינה ראוים לאכילת אדם דלאו אכילה הוי ולא מיתבה דעתיה וכן אם שתה משקים שאינם ראוים לשתות פטור שתה חומץ מזוג חייב דמשיב את הנפש הכוסס זנגיבי\"ל ופלפלין יבש פטור דלאו אכילה הוי וזנגיבי\"ל רטוב הוי אכילה וחייב עלי גפנים פטור דלא הוי אכילה ולולבי גפנים לחים הוי אכילה מלח שבצלי וציר שבירק מצטרפין שמכשירי האוכל כאוכל הן חשובין ומיתבי דעתא. היה שבע מאכילה גסה עד שקץ במזונו פטור כמי שאכל אוכלים שאינם ראוים דאשר לא תעונה כתיב פרט למזיק לזה שאינו מבטל ממנו שום עינוי ע\"י אכילה זו אלא מזיק הוא את האוכלים ואת עצמו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>חולה </b> שיש בו סכנה מאכילים אותו על פי עצמו אף על פי שהרופאים אומרים אינו צריך דלב יודע מרת נפשו. החולה אומר איני צריך והרופא אומר צריך מאכילין אותו ואם החולה אינו אומר דבר והרופאים נחלקו הולכים אחר הרוב או אחר הבקיאין ואם היו שנים מאכילים אותו דלאו דוקא על ודאי פיקוח נפש דוחין את המצוה אלא אפילו על ספק דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ודאי ולא שיבא בעשייתן לידי ספק מיתה אלמא מחללין על הספק. עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתתישב דעתה וכן מי שאחזו בולמוס מאכילין עד שיאורו עיניו ואפילו מדברים האסורים דהוי סכנה ואין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש דכתיב וחי בהם וגו'."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בת </b> י\"ב שנה ויום אחד ובן י\"ג ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הן גדולים לכל המצות ומשלימים מן התורה ושיעורין אלו הלכה למשה מסיני בכלל שיעורין הל\"מ וכן כתב הרא\"ש ז\"ל בתשובה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אסור </b> לרחוץ ביום הכיפור בין בחמין בין בצונן בין כל גופו בין אבר א' אפילו אצבע קטנה אסור להושיט במים ונראה דרחיצה כל גופו הוא דאסור מדאוריתא וסיכה כל גוף נמי אבל אבר לא מדילפינן להו דאיקרו עינוי מפסוק וסוך לא סכתי וכתיב מיום אשר נתת אל לבך להתענות וגו' והתם כתיב נמי לחם חמודות לא אכלתי ובשר ושמן לא בא אל פי ומה לחם הנאת כל הגוף וקרי ליה עינוי אף רחיצה וסיכה דילפינן דאיקרו עינוי הוו הנאת כל גופו דומיא דאכילה ולהכי הקלו במלך וכלה שירחצו פניהם ובליכלוך נמי וחייבי טבילות נמי אף על גב דטובלים כל גופם לאו רחיצה הוי אלא שרייה בעלמא וכן ההולך להקביל פני רבו ולשמור פירותיו לאו רחיצה הוי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אסור </b> לנעול סנדל ומנעל אפילו ברגלו אחד ואיפשר דרגלו אחד מדרבנן דלא ילפינן דאיקרי עינוי אלא יחף משתי רגלים כדמשמע סתמא דקרא והוא הולך יחף וקרי ליה עינוי דכתיב בכל אשר התענה אבי. ומותר ללכת בסנדל של שעם וכיוצא בו דכיון דמרגיש בקושי הארץ יחף קרינן ביה והכי הוא עינוי ויש במצוה זו איסורים דרבנן סמוכים אלא תסור:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שביתת עשור",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..39d3d519266ce6c99e012665da40e91012edddf6
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,114 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מה </b> היא שצונו לקדש חדשים ולחשוב חדשים ושנים בב\"ד שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. וחדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים כך אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבים הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך. לפיכך חייבים אנו לעשות הפסח בחדש שיש בו אביב שהוא תחלת בישול התבואה כמו כי השעורה אביב והוא זמן יציאת מצרים דכתיב כי בחד' האביב הוציאך וגו' וכן צריכין אנו לעשות שאר המועדים בזמניהם חג השבועות בזמן הקציר וחג הסוכות בזמן האסיף וזה לא יתכן עד שיהיה פסח בזמן האביב וזה האביב הוא תלוי בשנות השמש לא בשנות הלבנה לפי שבישול התבואות והפירות אחר תקופות השמש הם הולכים וכשיתקבץ מתוספת שנת השמש על הלבנה קרוב לשלשים יום מוסיפין חדש אחד ועושין אותה השנה י\"ג חדש שאי איפשר להיות שנה מי\"ב חדש וכך ימים שנאמר לחדשי השנה ודרשו ז\"ל חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים ולכך צריך להמתין עד אשר יותירו ימי מספר חדש אחד ואז תהיה שנה מעוברת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קידוש </b> החדש שתלוי בראיית הירח כדדרשינן מהחדש הזה כו' כזה ראה וקדש אינו אלא בראיית הירח ליל שלשים ויהיה חדש שעבר חסר שאם לא נראה בליל שלשים יהיה יום ל\"א ראש חדש ויהיה חדש שעבר מלא ואין נזקקין לראיית הירח בליל ל\"א שאין לך חדש לבנה יותר על שלשים ואע\"פ שאנו מקובלים שחדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות ותשצ\"ג חלקים מתתר\"ף לשעה אי איפשר לומר שהחדש יהא בחצי היום מקצת היום מחדש שעבר ומקצתו מחדש הבא שנאמר עד חדש ימים ללמדנו ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> ראית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי אלא לב\"ד הדבר מסור שיקדשוהו ויקבעו אותו ראש חדש שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים עדות זו תהיה מסורה לכם לחשובי הדור ואני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש לא לאחרים. אע\"פ שחשבו ב\"ד ודקדקו וידעו שתראה הירח בליל שלשים לא יקדשו יום שלשים עד אשר יבואו עדים ויחקרו וידעו נאמנה שראו הירח דכתיב החדש הזה לכם וגו' כזה ראה וקדש ואם ידעו שלא תראה הירח אין מצפין עדים ויהיה ראש חדש יום אחד ושלשים דמצות עשה היא על ב\"ד שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לאו ולא יסמכו על העדים אלא כשידעו בדרכי חשבונם שאיפשר שתראה ואז יקדשו ויחקרו אותם ויקדשו את החדש וישלחו ויודיעו שאר העם באי זה יום קבעו ראש חדש כדי שידעו באיזה יום הן המועדות שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש אל תקרי אותם אלא אתם ב\"ד הם שעושים המועדות ביום פלוני ונאמר ושמרתם את החקה הזאת למועדה דבב\"ד משתעי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מחשבין וקובעים חדשים ומעברים שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה וגו' ובסנהדרין מפיק ליה לעיבור שנים בארץ ישראל מדכתיב לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרשות שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום ואם לא היה כמותו בארץ הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים שמה שאמרה תורה לשכנו תדרשו היינו כשגדול הדור הוא לשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כשר לעדות החדש אלא שני אנשים כשרים הראוים להעיד בכל דבר ודבר. דכתיב אל תשת ידך עם רשע וגו' אל תשת רשע עד ונשים ועבדים הרי הן כשאר פסולי עדות ואין מעידין. נשים דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגומ' בעדים הכתוב מדבר ולימד שאין עדות בנשים וכתיב נמי על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה. ועבדים פסולים מק\"ו דנשים ומה אשה שכשרה לבא בקהל פסולה להעיד דכתיב האנשים עבד שפסול לבא בקהל אינו דין שיהיה פסול להעיד וכתיב נמי ועשיתם לו כאש' זמם לעשות לאחיו מכלל דאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית. וקרובים גם כן פסולין לעדות החדש כמו שפסולים לכל עדות דילפינן מדכתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות דהיינו לא יומתו אבות בעדות בנים ולא בנים בעדות אבות ומדהוי מצי למיכתב ובן על אבות אי נמי והם על אבות והדר כתב ובנים דאפילו בנים לעלמ' פסולים להעיד."
+            ],
+            [
+                "<b>ודין </b> תורה שאין מדקדקין בעדות החדש אפילו קדשו החדש על פי עדים ונמצאו זוממים בעדות הרי זה מקודש שנאמר אשר תקראו אותם אל תקרי אותם אלא אתם בקריאת ב\"ד תלאו הכתוב ואפילו מוטעין על ידי עדי שקר ואם לא נמצאו דברי העדים למה שנודע בחשבון אין מקבלים אותם דכתיב החדש הזה לכם עדות זו מסורה לכם לחקור את דברי העדים מכווני' אם לאו. אמרו העדים שראו אותה ע\"י דבר אחר אין זו ראיה דבעינן ראיה ברור' כמו שהרא' הב\"ה למשה כזה ראה וקדש. אמר אחד ראיתיו גבוה בעיני כשתי קומות והשני אמר כשלש קומות מצטרפין דלזה נראה שנים ולזה נראה שלש אבל זה אומר שלש וזה חמש אין מצטרפין דכל כי האי לא טעו ואין עדותן מכוונת ומצטרף אחד מהם עם שני שיעיד כמותו או יהיה ביניהם קומה אחת. אמרו ראונוהו בלא כוונה וכיון שנתכוונו לראותו להעיד לא ראינוהו אין זו עדות דבעינן ראיה אמיתת בלא ספק כזה ראה וקדש ושמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה והלכו להם. אמרו שראו אותה בליל שלשים ואע\"פ שאמרו שראו אותה ג\"כ בשחרית כ\"ט הרי אלו נאמנים על ראייתה בליל שלשים ולא נחוש למה שראו בשחרית שנא' עבים היה וכן ראוהו בזמנו אע\"פ שלא נראה אח\"כ בליל עיבורו אין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלשים כשקבלו עדות העדים ונמצאו דבריהם מכוונים ותתקיים העדות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראש </b> בית דין אומר מקודש דכתיב וידבר משה את מועדי ה' מכאן שראש ב\"ד אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש מקראי קדש אלה הם מועדי הם יאמרו מועדי תרי זמני דמקראי תרי משמע. ואין מקדשין החדש אלא בשלשה דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וגו' החדש הזה לכם וגו' עד דאיכא אהרן בהדך ואין ב\"ד שקול דבעינן אחרי רבים וליכא ולכן מוסיפין אחד והם שלשה. ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו שאם לא נראה בזמנו כבר קדשוהו שמים ולא נצטוו לקדש אלא מה שלא נתקדש עדין. ואין מקדשין אלא ביום ואפילו בגמר דין דכתיב כי חק לישראל הוא דמיירי בקידוש החדש משפט לאלהי יעקב אימת הוי חק בגמר דין שכבר נתקדש וקא קרי ליה לגמר דין חק ומשפט מה משפט ביום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ולא בלילה ונחלה איקרי משפט דכתיב והיתה לבני ישראל לחקת משפט אף הכא נמי ביום וכיון שלא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה לא יהיה ראש חדש אלא יום ל\"א שאין הראיה קובעת אלא ב\"ד שאומרין מקודש היום שקובעים כדילפינן לעיל. ראוהו ב\"ד עצמה בסוף יום כ\"ט אם עדין לא יצא כוכב של ליל שלשים אומרים מקודש שעדין יום הוא ואין שמיעה גדול מראיה ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצא כוכב של לילה שהם שני כוכבים עם כוכב של יום למחר מושיבין שני דיינים אצל אחד מהם ויעידו השנים בפני השלשה דאי לאו שמיעה על מה יקדשו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ב\"ד </b> שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסין הרי זה מקודש דכתיב שלשה פעמים אותם בפרשת שור או כשב אל תקרי אותם אלא אתם אפילו שוגגין מאליהן כסבורין שהוא ראוי להתעבר ומוטעין על ידי עדי שקר דאנוסין הרי זה מעובר וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו אע\"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות צוה לסמוך עליהם שנאמר אשר תקראו אותם וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עדים </b> שראו את החדש הרי אלו הולכים לב\"ד להעיד ואפילו היה שבת. שנא' אשר תקראו אותם במועדם ואיתקש ראש חדש למועד דכתיב מועדיכם ובראשי חדשיכם א\"נ דכתיב קרא עלי מועד דתמוז דשילוח מרגלים מלויי מלייה וכלו מ' בט' באב ויום עיבור החדש קרי מועד הזהיר שלא יעבור המועד של זמן קריאתם מקרא קדש היינו קידוש בית דין וכל מקום שנאמר מועד הוא דוחה את השבת. ומן התורה מחללין השבת על כל החדשים כדילפינן דאיקרי מועד וכן העדים המזכים אותם מחללים השבת כיון שאם אינם מכירים אותם אינם מקבלים עדותם הם עיקר העדות והוו בכלל קרא דאשר תקראו אותם וגו' וכמו שא' שראה את החדש הולך ומעיד דשמא ימצא אחר שיעידו עמו כן ההולכים לזכותם אפילו אחד ילך לזכות דשמא ימצא אחר שיצטרף עמו. כל מי שיראה החדש ויהיה ראוי להעיד ויהיה בינו ובין מקום ב\"ד פחות מיום אחד מצוה עליו לחלל ואפילו ראהו גדול ואפילו בחילול שבת מלבד ההילוך דכיון דילפינן דדוחה שבת מה לי בהילוך מה לי בדברים הצריכים וכל יום שלשים מקבלים עדות החדש מדאוריתא דהיינו מועדו. אין מחללין שבת לקיים את הר\"ח לשלוחין עד שיתקיימו המועדות בזמנן שנאמר אשר תקראו אותם על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן ויוצאין לשלוחי בית דין להודיע יום שקבעו בו ר\"ח מפני תקנת המועדות מדאוריתא דכיון דילפינן דאי אתה מחלל על קיומן משמע דבלא חילול צריכין לקיימן למועדות בזמנן כדכתיב במועדם והיינו בשלוחין ואין יוצאין עד שישמעו מפי ב\"ד מקודש כדכתיב אשר תקראו אתם ברישא והדר במועדם דהיינו יציאת השלוחין וכל מקום שהיו השלוחים מגיעים היו עושים יום טוב יום אחד כמו שכתוב בתורה כיון שידעו יום קיבוע החדש ובמקומות שאין שלוחין מגיעים עושים שני ימים מספק דהוי ספקה דאוריתא. ואפילו אחד נאמן להעיד שקדשו בית דין את החדש דכל מילתיה דעבידה לאיגלויי לא משקרי בה אנשי ונחשב בכל מקום בעדות גמורה ואפילו מדאוריתא והכתוב מסרו לחכמים לדעת אי זהו דבר מפורסם וניכר שהן דברי אמת שיהא חשוב בעדות כל שלא באו עדי הכחשה וכמו שכתב הרא\"ה ז\"ל ביבמות פרק האשה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> דין שעיברו את החדש ואחר כמה ימים באו עדים שראו את החדש בזמנה שהוא ליל שלשים אם כוונו עדותן מקדשין אותו וחוזרים ומונים מיום שלשים דכיון דראו אותה בזמנה חייבים לקדש יום שלשים דכתיב החדש הזה וגו' כזה ראה וקדש והא דכתב הרב ז\"ל ריש פרקה דאם יש בין העדים וב\"ד יותר מיום ולילה לא ילכו שאין עדותן מועלת שכבר נתעבר החדש היינו עצה טובה לעדים שלא ילכו כיון שכבר נתעבר החדש ולא נתחייבו ב\"ד לקדשו כיון שלא באו עדים אבל אם הלכו לב\"ד והעידו פשיטא שמקבלים עדותן כדהכא ולתירוץ המפרש ז\"ל קשיא לי דלא קאמר שאין עדותן מועלת מפני שכבר נקרב הקרבן אלא שכבר נתעבר החדש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חדש </b> שמוסיפין על השנה אינו אלא אדר ועושין אותה שנה שני אדרים ראשון ושני ומפני מה מוסיפים חדש זה מפני זמן האביב שיהא פסח באותו זמן שנאמר שמור את חדש האביב שיהא חדש זה בזמן האביב לפי שאם יעברו חדש לפניו שמא תתבשל התבואה במהרה ולא תצטרך השנה לעיבור אבל אם יעשו חדש העיבור קרוב מזמן האביב הם יודעים אם הגיע זמן בישול האביב אם לא וזהו אדר שהוא הקרוב לחדש האביב ולולי תוספת החדש הזה היו חוזרים חדשי השנים חלילה על כל השנה מפני תוספת שנת החמה על שנת הלבנה והיה הפסח בא פעם בימות החמה אחר זמן האביב ופעם בימות הגשמים קודם זמן האביב ורחמנא קרייה חדש האביב."
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> ג' סימנים מעברים את השנה על התקופה ועל האביב ועל פירות האילן. כיצד ב\"ד מחשבין ויודעין אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר זמן זה מעברין אותה השנה דכתיב בחג הסוכות וחג האסיף תקופת השנה והוא זמן האסיף שבחג דהיינו חולו של מועד שיכול לאסוף בו דבר האבד השמר שיהא בתקופת שנת הנכנסת ולא בתוך תקופת תמוז שהיא משנה לשעברה ואינה תקופת השנה ולכך בעינן מקצת חולו של מועד בתקופה חדשה הילכך כשתקופת ניסן נופלת בתחלת יום י\"ו בניסן או בשש שעות ביום מיקלע תקופת תשרי בכ\"ב וליכא מקצת חג בתקופת חדשה כיצד טול י\"ד יום וחצי דניסן שהוא מלא ואייר וסיון נ\"ט ותמוז ואב נ\"ט הרי קל\"ב וחצי ואלול כ\"ט שהוא חסר הרי קס\"א וחצי וכ\"א דתשרי הרי קפ\"ב וחצי ימים שתי תקופות ושל תשרי נופלת בכ\"ב לחדש שהרי יש בין תקופה לתקופה צ\"א יום ושבע שעות ומחצה ומשום הכי מעברין דליכא מקצת חג בתקופה חדשה אבל נפלה תקופת תשרי ביום כ\"א כגון דנפלה תקופת ניסן בליל י\"ו לניסן אין מעברין דיום תקופה מתחיל שהוא ראשון לימי תקופה הבאה ואיכא מקצת יום כ\"א בתקופה חדשה ולמה יעברו השנה מעתה כדי שיבא זמן הבאת העומר בתקופת ניסן ולא בתוך תקופת טבת ואפילו אם תפול תקופת תשרי תוך החג אם נמשכת תקופת טבת עד י\"ו בניסן ולא עד בכלל מעברין דכתיב את חדש האביב שיהא בחידוש שאביב הוא יום תקופת ניסן שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה הוא לחשבון החמה שקיץ וחורף אחר חשבון החמה הולכים והזהירך הכתוב לשמרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא בלבנה שמתחדשת בתולדותיה ואשמעינן קרא שיהא ניסן של חמה בתוך יום ט\"ו למולד הלבנה שהוא עדין מחידוש הלבנה כדאמר עד מתי מברכין על החדש נהרדעי אמרי עד י\"ו משמע דיום ט\"ו הוי מן החידוש ומתחלת י\"ו ואילך היא ישנה והא דאמרן לעיל דאם נפלה תקופה בתחלת ליל י\"ו אין מעברים היינו משום תקופת תשרי דהא איכא מקצת חג בתקופה חדשה אבל משום תקופת ניסן דבעינן תוך חידוש הלבנה מעברין אפילו שנפלה בתחלת י\"ו כדילפינן וכן אם עדין לא הגיע האביב אלא עדין אפל הוא מעברין דכתיב שמור את חדש האביב כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בששה עשר בניסן ואע\"פ שהתקופה קודם י\"ו בניסן וכן אם לא צמחו פירות האילן שדרכן לצמח בזמן הפסח מעברין מפני שמתאחר זמן בישולם יותר מזמן העצרת ועצרת הוא זמן ביכורים דכתיב וחג הקציר ביכורי מעשיך ואפילו שהתקופה קודם בניסן ונראה דמדאוריתא נמי על כל אחד מאלו מעברין אלא משום דבפירות האילן באביב עבידי דטעו דאיפשר שיתבשלו ויהיה אביב בזמנו ולכך אין סומכין אלא על שניהם מדרבנן כדפ' וכן שאר הדברים שמעברים בשבילם הם מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b> מעברין אלא בארץ ישראל וביום כדילפינן לעיל בקידוש החדש וביום נמי דהוקש עבור השנה לקידוש החדש מה קידוש החדש ביום כדילפינן לעיל מקרא דכי חק לישראל הוא וגו' אף עיבור שנה ביום. אין מעברין את השנה בניסן דכתיב החדש הזה לכם זה ניסן ואין אחר ניסן משקבעתו זה ניסן אי אתה יכול לעשות זה אדר והאחר ניסן ואין מעברין אלא אדר וכל שאר החדשים אין מעברין דכתיב לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ואי מעברין אחד משאר החדשים לא הוי אדר שנים עשר ובמכילתא תני הואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת מה חדש למינוייו אף שנה למינוייה ומה חדש אין תוספת עיבורו אלא בסוף אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף והוא אדר ועיבור חדש ועיבור שנה למדנו ג\"כ מפשט הכתובים שבנביאים שהרי כתוב במעשה דיהונתן ויהי ממחרת החדש השני וגו' ועיבור השנה מחזקיהו דכתיב ויועץ המלך וגו' לעשות הפסח השני וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להם רשות הסנהדרין שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו איש מאיש מפי משה רבינו שכך היא פירוש הדבר עדות זו תהיה מסורה לכם ולכל העומדים אחריכם במקומכם אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעים חדשים ואין מעברים שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבים בו היום ודבר זה הלכה למשה מסיני שבזמן שיש סנהדרין קובעים על פי הראיה ובזמן שאין סנהדרין קובעים על החשבון זה שאנו מחשבים בו היום ואין נזקקים לראיה אלא פעמים היה יום הראיה (פעמים) קודם לו או בפחות יום ומן התורה אפילו בחשבון זה אין חיוב י\"ט אלא יום אחד ודרך כל חשבון מולדות ותקופות הם כולם מן התורה וצונו קב\"ה לחשב התקופות והמזלות ומולדות הלבנה דכתיב ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים זה חישוב תקופות ומזלות שעל ידי זה יודע מתי יצטרך לעבר החדש והשנה ויש במצוה דברים ותקנות מדרבנן סמוכות על לא תסור ועל ושמרתם את משמרתי וחייבים אנו ליזהר בהן: תמו הלכות קידוש החדש מדאוריתא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..17fb2fb1cca30995f2d3a6eb9aab21ab3ca8376f
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sanctification of the New Month",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Sanctification_of_the_New_Month",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מה </b> היא שצונו לקדש חדשים ולחשוב חדשים ושנים בב\"ד שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים. וחדשי השנה הם חדשי הלבנה שנאמר עולת חדש בחדשו ונאמר החדש הזה לכם ראש חדשים כך אמרו חכמים הראה לו הקב\"ה למשה במראה הנבואה דמות לבנה ואמר לו כזה ראה וקדש. והשנים שאנו מחשבים הם שני החמה שנאמר שמור את חדש האביב ועשית פסח לה' אלהיך. לפיכך חייבים אנו לעשות הפסח בחדש שיש בו אביב שהוא תחלת בישול התבואה כמו כי השעורה אביב והוא זמן יציאת מצרים דכתיב כי בחד' האביב הוציאך וגו' וכן צריכין אנו לעשות שאר המועדים בזמניהם חג השבועות בזמן הקציר וחג הסוכות בזמן האסיף וזה לא יתכן עד שיהיה פסח בזמן האביב וזה האביב הוא תלוי בשנות השמש לא בשנות הלבנה לפי שבישול התבואות והפירות אחר תקופות השמש הם הולכים וכשיתקבץ מתוספת שנת השמש על הלבנה קרוב לשלשים יום מוסיפין חדש אחד ועושין אותה השנה י\"ג חדש שאי איפשר להיות שנה מי\"ב חדש וכך ימים שנאמר לחדשי השנה ודרשו ז\"ל חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים ולכך צריך להמתין עד אשר יותירו ימי מספר חדש אחד ואז תהיה שנה מעוברת."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>קידוש </b> החדש שתלוי בראיית הירח כדדרשינן מהחדש הזה כו' כזה ראה וקדש אינו אלא בראיית הירח ליל שלשים ויהיה חדש שעבר חסר שאם לא נראה בליל שלשים יהיה יום ל\"א ראש חדש ויהיה חדש שעבר מלא ואין נזקקין לראיית הירח בליל ל\"א שאין לך חדש לבנה יותר על שלשים ואע\"פ שאנו מקובלים שחדשה של לבנה תשעה ועשרים יום ושתים עשרה שעות ותשצ\"ג חלקים מתתר\"ף לשעה אי איפשר לומר שהחדש יהא בחצי היום מקצת היום מחדש שעבר ומקצתו מחדש הבא שנאמר עד חדש ימים ללמדנו ימים אתה מונה לחדשים ואי אתה מונה שעות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> ראית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי אלא לב\"ד הדבר מסור שיקדשוהו ויקבעו אותו ראש חדש שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים עדות זו תהיה מסורה לכם לחשובי הדור ואני מוסר שיקבלו העדות ויקדשו החדש לא לאחרים. אע\"פ שחשבו ב\"ד ודקדקו וידעו שתראה הירח בליל שלשים לא יקדשו יום שלשים עד אשר יבואו עדים ויחקרו וידעו נאמנה שראו הירח דכתיב החדש הזה לכם וגו' כזה ראה וקדש ואם ידעו שלא תראה הירח אין מצפין עדים ויהיה ראש חדש יום אחד ושלשים דמצות עשה היא על ב\"ד שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לאו ולא יסמכו על העדים אלא כשידעו בדרכי חשבונם שאיפשר שתראה ואז יקדשו ויחקרו אותם ויקדשו את החדש וישלחו ויודיעו שאר העם באי זה יום קבעו ראש חדש כדי שידעו באיזה יום הן המועדות שנאמר אשר תקראו אותם מקראי קדש אל תקרי אותם אלא אתם ב\"ד הם שעושים המועדות ביום פלוני ונאמר ושמרתם את החקה הזאת למועדה דבב\"ד משתעי."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>אין </b> מחשבין וקובעים חדשים ומעברים שנים אלא בארץ ישראל שנאמר כי מציון תצא תורה וגו' ובסנהדרין מפיק ליה לעיבור שנים בארץ ישראל מדכתיב לשכנו תדרשו ובאת שמה כל דרשות שאתה דורש לא יהיו אלא בשכנו של מקום ואם לא היה כמותו בארץ הרי זה מחשב וקובע חדשים ומעבר שנים שמה שאמרה תורה לשכנו תדרשו היינו כשגדול הדור הוא לשם:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> כשר לעדות החדש אלא שני אנשים כשרים הראוים להעיד בכל דבר ודבר. דכתיב אל תשת ידך עם רשע וגו' אל תשת רשע עד ונשים ועבדים הרי הן כשאר פסולי עדות ואין מעידין. נשים דכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב וגומ' בעדים הכתוב מדבר ולימד שאין עדות בנשים וכתיב נמי על פי שנים עדים לשון זכר ולא לשון נקבה. ועבדים פסולים מק\"ו דנשים ומה אשה שכשרה לבא בקהל פסולה להעיד דכתיב האנשים עבד שפסול לבא בקהל אינו דין שיהיה פסול להעיד וכתיב נמי ועשיתם לו כאש' זמם לעשות לאחיו מכלל דאחיו כמוהו מה אחיו בן ברית אף העד בן ברית. וקרובים גם כן פסולין לעדות החדש כמו שפסולים לכל עדות דילפינן מדכתיב לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות דהיינו לא יומתו אבות בעדות בנים ולא בנים בעדות אבות ומדהוי מצי למיכתב ובן על אבות אי נמי והם על אבות והדר כתב ובנים דאפילו בנים לעלמ' פסולים להעיד."
+            ],
+            [
+                "<b>ודין </b> תורה שאין מדקדקין בעדות החדש אפילו קדשו החדש על פי עדים ונמצאו זוממים בעדות הרי זה מקודש שנאמר אשר תקראו אותם אל תקרי אותם אלא אתם בקריאת ב\"ד תלאו הכתוב ואפילו מוטעין על ידי עדי שקר ואם לא נמצאו דברי העדים למה שנודע בחשבון אין מקבלים אותם דכתיב החדש הזה לכם עדות זו מסורה לכם לחקור את דברי העדים מכווני' אם לאו. אמרו העדים שראו אותה ע\"י דבר אחר אין זו ראיה דבעינן ראיה ברור' כמו שהרא' הב\"ה למשה כזה ראה וקדש. אמר אחד ראיתיו גבוה בעיני כשתי קומות והשני אמר כשלש קומות מצטרפין דלזה נראה שנים ולזה נראה שלש אבל זה אומר שלש וזה חמש אין מצטרפין דכל כי האי לא טעו ואין עדותן מכוונת ומצטרף אחד מהם עם שני שיעיד כמותו או יהיה ביניהם קומה אחת. אמרו ראונוהו בלא כוונה וכיון שנתכוונו לראותו להעיד לא ראינוהו אין זו עדות דבעינן ראיה אמיתת בלא ספק כזה ראה וקדש ושמא עבים נתקשרו ונראו כלבנה והלכו להם. אמרו שראו אותה בליל שלשים ואע\"פ שאמרו שראו אותה ג\"כ בשחרית כ\"ט הרי אלו נאמנים על ראייתה בליל שלשים ולא נחוש למה שראו בשחרית שנא' עבים היה וכן ראוהו בזמנו אע\"פ שלא נראה אח\"כ בליל עיבורו אין אנו אחראין אלא לראיית ליל שלשים כשקבלו עדות העדים ונמצאו דבריהם מכוונים ותתקיים העדות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ראש </b> בית דין אומר מקודש דכתיב וידבר משה את מועדי ה' מכאן שראש ב\"ד אומר מקודש וכל העם עונים אחריו מקודש מקודש מקראי קדש אלה הם מועדי הם יאמרו מועדי תרי זמני דמקראי תרי משמע. ואין מקדשין החדש אלא בשלשה דכתיב ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וגו' החדש הזה לכם וגו' עד דאיכא אהרן בהדך ואין ב\"ד שקול דבעינן אחרי רבים וליכא ולכן מוסיפין אחד והם שלשה. ואין מקדשין אלא חדש שנראה בזמנו שאם לא נראה בזמנו כבר קדשוהו שמים ולא נצטוו לקדש אלא מה שלא נתקדש עדין. ואין מקדשין אלא ביום ואפילו בגמר דין דכתיב כי חק לישראל הוא דמיירי בקידוש החדש משפט לאלהי יעקב אימת הוי חק בגמר דין שכבר נתקדש וקא קרי ליה לגמר דין חק ומשפט מה משפט ביום דכתיב והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל נחלות ולא בלילה ונחלה איקרי משפט דכתיב והיתה לבני ישראל לחקת משפט אף הכא נמי ביום וכיון שלא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה לא יהיה ראש חדש אלא יום ל\"א שאין הראיה קובעת אלא ב\"ד שאומרין מקודש היום שקובעים כדילפינן לעיל. ראוהו ב\"ד עצמה בסוף יום כ\"ט אם עדין לא יצא כוכב של ליל שלשים אומרים מקודש שעדין יום הוא ואין שמיעה גדול מראיה ואם ראוהו בליל שלשים אחר שיצא כוכב של לילה שהם שני כוכבים עם כוכב של יום למחר מושיבין שני דיינים אצל אחד מהם ויעידו השנים בפני השלשה דאי לאו שמיעה על מה יקדשו:"
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>ב\"ד </b> שקדשו את החדש בין שוגגין בין מוטעין בין אנוסין הרי זה מקודש דכתיב שלשה פעמים אותם בפרשת שור או כשב אל תקרי אותם אלא אתם אפילו שוגגין מאליהן כסבורין שהוא ראוי להתעבר ומוטעין על ידי עדי שקר דאנוסין הרי זה מעובר וחייבין הכל לתקן המועדות על היום שקדשו בו אע\"פ שזה יודע שטעו חייב לסמוך עליהם שאין הדבר מסור אלא להם ומי שצוה לשמור המועדות צוה לסמוך עליהם שנאמר אשר תקראו אותם וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>עדים </b> שראו את החדש הרי אלו הולכים לב\"ד להעיד ואפילו היה שבת. שנא' אשר תקראו אותם במועדם ואיתקש ראש חדש למועד דכתיב מועדיכם ובראשי חדשיכם א\"נ דכתיב קרא עלי מועד דתמוז דשילוח מרגלים מלויי מלייה וכלו מ' בט' באב ויום עיבור החדש קרי מועד הזהיר שלא יעבור המועד של זמן קריאתם מקרא קדש היינו קידוש בית דין וכל מקום שנאמר מועד הוא דוחה את השבת. ומן התורה מחללין השבת על כל החדשים כדילפינן דאיקרי מועד וכן העדים המזכים אותם מחללים השבת כיון שאם אינם מכירים אותם אינם מקבלים עדותם הם עיקר העדות והוו בכלל קרא דאשר תקראו אותם וגו' וכמו שא' שראה את החדש הולך ומעיד דשמא ימצא אחר שיעידו עמו כן ההולכים לזכותם אפילו אחד ילך לזכות דשמא ימצא אחר שיצטרף עמו. כל מי שיראה החדש ויהיה ראוי להעיד ויהיה בינו ובין מקום ב\"ד פחות מיום אחד מצוה עליו לחלל ואפילו ראהו גדול ואפילו בחילול שבת מלבד ההילוך דכיון דילפינן דדוחה שבת מה לי בהילוך מה לי בדברים הצריכים וכל יום שלשים מקבלים עדות החדש מדאוריתא דהיינו מועדו. אין מחללין שבת לקיים את הר\"ח לשלוחין עד שיתקיימו המועדות בזמנן שנאמר אשר תקראו אותם על קריאתם אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן ויוצאין לשלוחי בית דין להודיע יום שקבעו בו ר\"ח מפני תקנת המועדות מדאוריתא דכיון דילפינן דאי אתה מחלל על קיומן משמע דבלא חילול צריכין לקיימן למועדות בזמנן כדכתיב במועדם והיינו בשלוחין ואין יוצאין עד שישמעו מפי ב\"ד מקודש כדכתיב אשר תקראו אתם ברישא והדר במועדם דהיינו יציאת השלוחין וכל מקום שהיו השלוחים מגיעים היו עושים יום טוב יום אחד כמו שכתוב בתורה כיון שידעו יום קיבוע החדש ובמקומות שאין שלוחין מגיעים עושים שני ימים מספק דהוי ספקה דאוריתא. ואפילו אחד נאמן להעיד שקדשו בית דין את החדש דכל מילתיה דעבידה לאיגלויי לא משקרי בה אנשי ונחשב בכל מקום בעדות גמורה ואפילו מדאוריתא והכתוב מסרו לחכמים לדעת אי זהו דבר מפורסם וניכר שהן דברי אמת שיהא חשוב בעדות כל שלא באו עדי הכחשה וכמו שכתב הרא\"ה ז\"ל ביבמות פרק האשה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>בית </b> דין שעיברו את החדש ואחר כמה ימים באו עדים שראו את החדש בזמנה שהוא ליל שלשים אם כוונו עדותן מקדשין אותו וחוזרים ומונים מיום שלשים דכיון דראו אותה בזמנה חייבים לקדש יום שלשים דכתיב החדש הזה וגו' כזה ראה וקדש והא דכתב הרב ז\"ל ריש פרקה דאם יש בין העדים וב\"ד יותר מיום ולילה לא ילכו שאין עדותן מועלת שכבר נתעבר החדש היינו עצה טובה לעדים שלא ילכו כיון שכבר נתעבר החדש ולא נתחייבו ב\"ד לקדשו כיון שלא באו עדים אבל אם הלכו לב\"ד והעידו פשיטא שמקבלים עדותן כדהכא ולתירוץ המפרש ז\"ל קשיא לי דלא קאמר שאין עדותן מועלת מפני שכבר נקרב הקרבן אלא שכבר נתעבר החדש:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>חדש </b> שמוסיפין על השנה אינו אלא אדר ועושין אותה שנה שני אדרים ראשון ושני ומפני מה מוסיפים חדש זה מפני זמן האביב שיהא פסח באותו זמן שנאמר שמור את חדש האביב שיהא חדש זה בזמן האביב לפי שאם יעברו חדש לפניו שמא תתבשל התבואה במהרה ולא תצטרך השנה לעיבור אבל אם יעשו חדש העיבור קרוב מזמן האביב הם יודעים אם הגיע זמן בישול האביב אם לא וזהו אדר שהוא הקרוב לחדש האביב ולולי תוספת החדש הזה היו חוזרים חדשי השנים חלילה על כל השנה מפני תוספת שנת החמה על שנת הלבנה והיה הפסח בא פעם בימות החמה אחר זמן האביב ופעם בימות הגשמים קודם זמן האביב ורחמנא קרייה חדש האביב."
+            ],
+            [
+                "<b>על </b> ג' סימנים מעברים את השנה על התקופה ועל האביב ועל פירות האילן. כיצד ב\"ד מחשבין ויודעין אם תהיה תקופת ניסן בששה עשר בניסן או אחר זמן זה מעברין אותה השנה דכתיב בחג הסוכות וחג האסיף תקופת השנה והוא זמן האסיף שבחג דהיינו חולו של מועד שיכול לאסוף בו דבר האבד השמר שיהא בתקופת שנת הנכנסת ולא בתוך תקופת תמוז שהיא משנה לשעברה ואינה תקופת השנה ולכך בעינן מקצת חולו של מועד בתקופה חדשה הילכך כשתקופת ניסן נופלת בתחלת יום י\"ו בניסן או בשש שעות ביום מיקלע תקופת תשרי בכ\"ב וליכא מקצת חג בתקופת חדשה כיצד טול י\"ד יום וחצי דניסן שהוא מלא ואייר וסיון נ\"ט ותמוז ואב נ\"ט הרי קל\"ב וחצי ואלול כ\"ט שהוא חסר הרי קס\"א וחצי וכ\"א דתשרי הרי קפ\"ב וחצי ימים שתי תקופות ושל תשרי נופלת בכ\"ב לחדש שהרי יש בין תקופה לתקופה צ\"א יום ושבע שעות ומחצה ומשום הכי מעברין דליכא מקצת חג בתקופה חדשה אבל נפלה תקופת תשרי ביום כ\"א כגון דנפלה תקופת ניסן בליל י\"ו לניסן אין מעברין דיום תקופה מתחיל שהוא ראשון לימי תקופה הבאה ואיכא מקצת יום כ\"א בתקופה חדשה ולמה יעברו השנה מעתה כדי שיבא זמן הבאת העומר בתקופת ניסן ולא בתוך תקופת טבת ואפילו אם תפול תקופת תשרי תוך החג אם נמשכת תקופת טבת עד י\"ו בניסן ולא עד בכלל מעברין דכתיב את חדש האביב שיהא בחידוש שאביב הוא יום תקופת ניסן שניסן קרוי אביב על שם בישול התבואה ובישול התבואה הוא לחשבון החמה שקיץ וחורף אחר חשבון החמה הולכים והזהירך הכתוב לשמרו שיהא בחידוש ואין לשון חידוש נופל אלא בלבנה שמתחדשת בתולדותיה ואשמעינן קרא שיהא ניסן של חמה בתוך יום ט\"ו למולד הלבנה שהוא עדין מחידוש הלבנה כדאמר עד מתי מברכין על החדש נהרדעי אמרי עד י\"ו משמע דיום ט\"ו הוי מן החידוש ומתחלת י\"ו ואילך היא ישנה והא דאמרן לעיל דאם נפלה תקופה בתחלת ליל י\"ו אין מעברים היינו משום תקופת תשרי דהא איכא מקצת חג בתקופה חדשה אבל משום תקופת ניסן דבעינן תוך חידוש הלבנה מעברין אפילו שנפלה בתחלת י\"ו כדילפינן וכן אם עדין לא הגיע האביב אלא עדין אפל הוא מעברין דכתיב שמור את חדש האביב כדי שיהיה האביב מצוי להקריב ממנו עומר התנופה בששה עשר בניסן ואע\"פ שהתקופה קודם י\"ו בניסן וכן אם לא צמחו פירות האילן שדרכן לצמח בזמן הפסח מעברין מפני שמתאחר זמן בישולם יותר מזמן העצרת ועצרת הוא זמן ביכורים דכתיב וחג הקציר ביכורי מעשיך ואפילו שהתקופה קודם בניסן ונראה דמדאוריתא נמי על כל אחד מאלו מעברין אלא משום דבפירות האילן באביב עבידי דטעו דאיפשר שיתבשלו ויהיה אביב בזמנו ולכך אין סומכין אלא על שניהם מדרבנן כדפ' וכן שאר הדברים שמעברים בשבילם הם מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ואין </b> מעברין אלא בארץ ישראל וביום כדילפינן לעיל בקידוש החדש וביום נמי דהוקש עבור השנה לקידוש החדש מה קידוש החדש ביום כדילפינן לעיל מקרא דכי חק לישראל הוא וגו' אף עיבור שנה ביום. אין מעברין את השנה בניסן דכתיב החדש הזה לכם זה ניסן ואין אחר ניסן משקבעתו זה ניסן אי אתה יכול לעשות זה אדר והאחר ניסן ואין מעברין אלא אדר וכל שאר החדשים אין מעברין דכתיב לחדש שנים עשר הוא חדש אדר ואי מעברין אחד משאר החדשים לא הוי אדר שנים עשר ובמכילתא תני הואיל וחדש מתעבר ושנה מתעברת מה חדש למינוייו אף שנה למינוייה ומה חדש אין תוספת עיבורו אלא בסוף אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף והוא אדר ועיבור חדש ועיבור שנה למדנו ג\"כ מפשט הכתובים שבנביאים שהרי כתוב במעשה דיהונתן ויהי ממחרת החדש השני וגו' ועיבור השנה מחזקיהו דכתיב ויועץ המלך וגו' לעשות הפסח השני וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כל </b> שאמרנו מקביעות ראש חדש על הראיה ועיבור השנה מפני הזמן אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל או בית דין הסמוכים בארץ ישראל שנתנו להם רשות הסנהדרין שכך נאמר למשה ולאהרן החדש הזה לכם ראש חדשים ומפי השמועה למדו איש מאיש מפי משה רבינו שכך היא פירוש הדבר עדות זו תהיה מסורה לכם ולכל העומדים אחריכם במקומכם אבל בזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראל אין קובעים חדשים ואין מעברים שנים אלא בחשבון זה שאנו מחשבים בו היום ודבר זה הלכה למשה מסיני שבזמן שיש סנהדרין קובעים על פי הראיה ובזמן שאין סנהדרין קובעים על החשבון זה שאנו מחשבים בו היום ואין נזקקים לראיה אלא פעמים היה יום הראיה (פעמים) קודם לו או בפחות יום ומן התורה אפילו בחשבון זה אין חיוב י\"ט אלא יום אחד ודרך כל חשבון מולדות ותקופות הם כולם מן התורה וצונו קב\"ה לחשב התקופות והמזלות ומולדות הלבנה דכתיב ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אי זו היא חכמה ובינה שהיא לעיני העמים זה חישוב תקופות ומזלות שעל ידי זה יודע מתי יצטרך לעבר החדש והשנה ויש במצוה דברים ותקנות מדרבנן סמוכות על לא תסור ועל ושמרתם את משמרתי וחייבים אנו ליזהר בהן: תמו הלכות קידוש החדש מדאוריתא:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות קידוש החודש",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..13face85191173634b53fedb3d0e2cd6e6c11828
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,41 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הלכות </b> מגלה וחנוכה הם שתי מצות מדברי סופרים ואנו חייבים לקיימם מדכתיב לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואית דאמר שאל אביך ויגדך ודרשו ז\"ל מן התורה מקרא מגלה מפסוק כתוב זאת זכרון ואמרו בספר מה שכתוב במגלה ובירושלמי דרבנן הוו יתבין ואמרין המגלה נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ונרות חנוכה גם כן יש להן רמז בתורה בפרשת בהעלותך כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי חלשה דעתו של אהרן אמר לו הקב\"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע\"י בניך נסים ותשועה וחנוכה שהיא קרויה על שמם והוא חנוכת בני חשמונאי:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>הלכות </b> מגלה וחנוכה הם שתי מצות מדברי סופרים ואנו חייבים לקיימם מדכתיב לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואית דאמר שאל אביך ויגדך ודרשו ז\"ל מן התורה מקרא מגלה מפסוק כתוב זאת זכרון ואמרו בספר מה שכתוב במגלה ובירושלמי דרבנן הוו יתבין ואמרין המגלה נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ונרות חנוכה גם כן יש להן רמז בתורה בפרשת בהעלותך כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי חלשה דעתו של אהרן אמר לו הקב\"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע\"י בניך נסים ותשועה וחנוכה שהיא קרויה על שמם והוא חנוכת בני חשמונאי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..45c5d88f8f4b28b9108d3697c515d219d561bcb4
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Scroll of Esther and Hanukkah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Scroll_of_Esther_and_Hanukkah",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>הלכות </b> מגלה וחנוכה הם שתי מצות מדברי סופרים ואנו חייבים לקיימם מדכתיב לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואית דאמר שאל אביך ויגדך ודרשו ז\"ל מן התורה מקרא מגלה מפסוק כתוב זאת זכרון ואמרו בספר מה שכתוב במגלה ובירושלמי דרבנן הוו יתבין ואמרין המגלה נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ונרות חנוכה גם כן יש להן רמז בתורה בפרשת בהעלותך כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי חלשה דעתו של אהרן אמר לו הקב\"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע\"י בניך נסים ותשועה וחנוכה שהיא קרויה על שמם והוא חנוכת בני חשמונאי:"
+            ]
+        ],
+        [],
+        [
+            [
+                "<b>הלכות </b> מגלה וחנוכה הם שתי מצות מדברי סופרים ואנו חייבים לקיימם מדכתיב לא תסור מכל הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל ואית דאמר שאל אביך ויגדך ודרשו ז\"ל מן התורה מקרא מגלה מפסוק כתוב זאת זכרון ואמרו בספר מה שכתוב במגלה ובירושלמי דרבנן הוו יתבין ואמרין המגלה נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה. ונרות חנוכה גם כן יש להן רמז בתורה בפרשת בהעלותך כיון שהקריבו שנים עשר שבטים ולא הקריב שבט לוי חלשה דעתו של אהרן אמר לו הקב\"ה למשה דבר אל אהרן ואמרת אליו יש חנוכה אחרת שיש בה הדלקת הנרות ואני עושה בה לישראל ע\"י בניך נסים ותשועה וחנוכה שהיא קרויה על שמם והוא חנוכת בני חשמונאי:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות מגילה וחנוכה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f9159b83bfe49fda75279adc7ec5f586e887af25
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,111 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מד </b> ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ושואל מאחרים או מוכר כסותו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. ואינו נותנו מעט אלא כולו כאחד בפעם אחד. דכתיב לא ימעיט ממחצית השקל דאי למימר שיתן חצי שקל הוה סגי לכתוב יתן חצי שקל וקאמר לא ימעיט דרוצה לומר אפי' בנתינת לא ימעיט מחצית שקל."
+            ],
+            [
+                "<b>מנין </b> כסף האמור בתורה באונס ומפתה ומוציא שם רע והורג עבד הוא כסף הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה. דבעבד כתיב כסף חמשים שקלים הרי כסף שהוא שקל. ובמפתה כתיב כסף ישקול הרי כסף שהוא שקל. ואונס ומוציא שם רע דלא כתיב בהו שקל אלא כסף ילפי בכסף כסף מה כסף קצוב הנאמר בעבד ובמפתה הוי שקל אף כסף קצוב דחמשים ומאה דאונס ומוציא שם רע הוי שקל. ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה דכתיב עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרים מעין ותניא שש מעה כסף דינר נמצא שקל ג' דינרין ושליש דינר שהם עשרים מעין ומעה שני פונדיונין ופונדיון שני איסרים שכל איסר הוא שמונה פרוטות נמצא מעה שהיא גרה ל\"ב פרוטות שהן י\"ו שעורה ועשרים גרה הם שלש מאות ועשרים שעורה והסלע הוא ארבעה דינרין שכל דינר ששה מעין שהן כ\"ד מעין נמצא תוספת על שקל של משה ארבעה מעין שהוא שתות. ואפילו שהתורה אמרה מחצית של עשרים גרה שהם עשרה גרה עשרה מעין אם המטבע של אותו הזמן גדול מהשקל כסלע שהוא שתות יותר צריך ליתן חצי הסלע שהוא י\"ב מעין דכתיב בערכים עשרים גרה יהיה השקל למדנו לשקל שהוא עשרים גרה. ומנין שאם רצה להוסיף עליו מוסיף ת\"ל יהיה דמשמע עוד הויה אחרת בתוס' מיקרי שקל אבל אם מטבע של אותו זמן פחות מעשרים גרה לא יפחות למחצית השקל מעשרה גרה שהם מעין דכתיב עשרים גרה הוא ואמרו יכול יפחות ת\"ל הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. דכופר נפש הוא ועוד אמרו זה יתנו כמנין זה שהם שנים עשר שבטים יתנו מחצית השקל ולאו לאפוקי גרים ועבדים משוחררים דאינם בכלל י\"ב שבטים אלא לאתויי כהנים לוים דהוה אמינא הא כתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה וגו' והואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים באין מתרומות הלשכה היאך שוקלין קמ\"ל דכי כתיב לכל מנחת כהן היינו במנחת יחיד אבל מנחת ציבור אפילו הוי לכהנים חלק בה כי הכא נאכלת. אבל נשים ועבדים וקטנים אינם חייבים דכתיב כל העובר על הפקודים ואין אשה ועבד וקטן עוברים על הפקודים דאף ע\"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים ועבדים פטורים הכא דכתיב כופר נפשו הוה אמינא דחייבים אי לאו דכתיב פקודים ואם נתנו מקבלים מהם דהא הוו בכלל כופר נפש ולא תימא אם מי שהוא חייב שהוא העשיר אינו מרבה כ\"ש מי שאינו חייב שלא יתן אבל גוים שנתנו אין מקבלים מהם דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל ותרומת הלשכה ממנה באין קרבנות ציבור שהן חובה ולא אתרבו גוים מאיש איש לרבות את הגוים אלא לנדרים ונדבות כדכתיב בקרא לכל נדריהם וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>השקלים </b> אינם נוהגים אלא בפני הבית שנאמר ולקחת את כסף הכיפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד בזמן שעבודת אהל מועד וכיוצא בו נוהגת ובזמן שבית המקדש קיים נותנים את השקלים בין בארץ בין בחוצה לארץ דחובת כל ישראל הוא ובזמן שחרב בית המקדש אפילו בארץ ישראל אין נותנין דלעבודת אהל מועד כתיב."
+            ],
+            [
+                "<b>וקרוב </b> לר\"ח ניסן שהוא עונת תרומה חדשה ממשכנין את מי שלא נתן עדין דאם להדיוט ממשכנין ומחזירין דכתיב אם חבול תחבול כ\"ש לגבוה דממשכנין ואין מחזירים דכתיב ולך תהיה צדקה מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה והא דעונת תרומה חדשה הוי מר\"ח ניסן מדכתיב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה חידושי יתרי כתיב לדרשה לומר לך יש חדש שאתה צריך לחדש הקרבנות ולהביאם מתרומה חדשה וגמר שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה פרק שני שעירי ובירושלמי ילפינן דכ\"א בניסן הוקם המשכן ובו ביום נתרמה תרומה דכתיב ויהי בחדש הראשון וגו' כ\"א לחדש הוקם המשכן דכתיב ונתת אותו על עבודת אהל מועד אם כן מיום שהוקם המשכן נתרמה תרומה לעבודת אהל מועד שהם הקרבנות וכך היתה בתחלה בימי המדבר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצרפין </b> שקלים בדרבונות מפני משוי הדרך דלא הקפידה תורה אלא לשיווי חצי שקל בכל זמן מאיזה מטבע שיהיה ומשלחין אותן ביד שלוחין למקדש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשהוא </b> תורם מתכוין לתרום על הגבוי בין הגיע ללשכה בין לא הגיע ועל העתיד לגבות כדי שיהיה כפרה על ישראל כדכתיב לכפר על נפשותיכם ואי אפשר שכלם יתנו מיד ואפילו הכי אמר קרא לכפר על כולם נראה דמתכוונים על העתיד לגבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנים </b> שנתנו שקל שניהם חייבים בקולבון דילפינן לעיל מעשרים גרה הוא דלא יפחות מחצי שקל וכיון דאם בא לצרף שקל בשני חצאים צריך ליתן תוספת דהיינו קולבון אם כן כשנותן שקל לשנים הוי פחות מחצי שקל לכל אחד ולכך צריכין לתת קולבון. ובירושלמי מפיק ליה מדכתיב זה יתנו כמין מטבע הוציא הקב\"ה מתחת כסא כבודו והראה למשה ואמר לו כזה יתנו ולכך קולבון מן התורה. הנותן על יד עני או שכנו דרך הלואה חייב בקולבון. האחין והשותפין פטורין מהקולבון אם נתנו שקל על יד שניהם והוא שלא חלקו האחין מה שהניח להן אביהן והשותפין שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה מעות השותפות אבל חלקו האחין או לא נשתנה עדין מעות שהניחו בשותפות חייבים דכל אחד לעצמו וכיון שכל אחד חייב בחצי שקל חייבים בקולבון אם נתנו שניהם שקל אבל כשבאים לפרוע ביחיד דהיינו כדאמר לא נתחייבו מעולם בקולבון כיון שהכל ממון אחד באחין שלא חלקו ובשותפין שנשתנה המעות והרי השקל עובר בשני חצאי שקלים ואינו פוחת ממה שאמרה תורה. הנותן שקל להקדש שיחשבו לו מחצית השקל ויטול חצי שקל לאחר נותן שני קולבונות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאבד שקלו חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר דכתי' זה יתנו דבעינן נתינה לגזבר ואפילו נתרמה תרומה כיון שעדין היה שקלו בידו וכן אם מסרו לשומר חנם לא נפטרו אפילו נתרמה תרומה אלא אם נגנבו נשבע להם ונפטר כדין שומר (שכר) [חנם] דכתיב ולקח בעליו וגו' ונותנים שקליהם פעם אחרת ואם לשומר שכר מסרו ונאנסו אחר שנתרמה תרומה נשבעין לגזברין כדכתיב כי יתן איש אל רעהו וגו' דפרשה שניה נאמרה בשומר שכר והם פטורים שהתרומה תורם על העתיד לגבותו ברשות הקדש הן ואם קודם שנתרמה תרומה נאנס ונשבע לאנשי העיר והם משלמים דשלא ברשות הקדש היו כיון שעדין לא נתרמה תרומה ואם אחר שגבו שנית נמצאו אלו ואלו שקלים ויתנו הראשונים או האחרונים ליד גזבר לשנה זו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הנותן </b> חצי שקל לחברו ולהוליכו לשקול אותו על ידו ושקלו על עצמו כדי שלא ימשכנו אותו אם נתרמה התרומה מעל השוקל שזה השקל ברשות הקדש הוא שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה הציל עצמו בממון הקדש. ונראה דהיינו כשהוא שומר שכר דאי לאו הכי אמרן לעיל דאפילו נתרמה תרומה לא נפטר דאין מכוונין על העתיד לגבות אלא כשהוא ביד שומר שכר ואם לא נתרמה תרומה לא מעל וחייב ליתן לחברו חצי שקל שנתן לו. וכן הגוזל או הגונב חצי שקל ושקלו יצא וחייב לשלם לבעלים שנים או להוסיף חומש אם כפר ונשבע כדכתיב ישלם שנים לרעהו וכתיב וחמישיתו יוסיף עליו."
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן </b> מחצית השקל מן ההקדש ונתרמה תרומה ממנו כשיסתפקו ממנה יתחייב במעילה ויצא ידי מחצית השקל לפי שזה ההקדש הקדש היה בכל מקום שהוא ולא נשתנה מההקדש שהיה כשנתנו לתרומת הלשכה וכשיסתפקו ממנה אז חייב קרבן מעילה. נתנו ממעות מעשר שני או שביעית יאכל כנגדן בירושלם או בקדושת שביעית דכתיב במעשר שני ונתת הכסף בכל אשר תאוה וגו' וכל שהוא קדוש אין קדושה חלה עליו דכתיב אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה דמשמע דלא שייך קדושה אחרת בבכור אלא בכורה ובשביעית כתיב כי קדש היא מה קדש תופס דמיו וגו'. היה של עיר הנדחת לא עשה כלום מפני שאסור בהנאה וטעון שריפה כדכתיב ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש </b> שקלו ונמצא שאינו חייב לא קדש הפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד האחרון לא קדש ואם בבת אחד השני מותר שקלים. הפריש שקלו ומת יפול לנדבה דאין כפרה למת ושקלים לכפרה כדכתיב לכפר על וגו'. מותר מה שהפריש לשקלים חולין דכתיב העשיר לא ירבה וגו'. מעות שנמצאו בין תיבה לתיבה יפלו לקרוב דחזקה מן הקרוב הם ומן התורה סומכים על החזקות דכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית וגו' דילמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא אלא לאו משום דאמר אוקי אחזקה מחצה על מחצה להחמיר דהוי ספקה דאוריתא ולחומרא כדגמרי' באזהרת ל\"ט וכל מעות הנמצאות בהר הבית חולין חזקה שאין הגזבר מוציא מהלשכה עד שהוא מחללן על הבהמות שלוקח לקרבנות ומן התורה סמכינן על החזקות כדלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תרומת </b> הלשכה לוקחין ממנה תמידין ומוספין וכל קרבנות ציבור וצרכיהן וצרכי עשייתן שעל תרומת שקלים נאמר לכפר על נפשותיכם שהקרבנות לכפרה הם באים אבל פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה אין באים מתרומת הלשכה דלאו אדעתא דהכי הביאו שקליהם שהרי לא היו יודעים שיחטאו. פרוכות של שערים ומנורה וכלי שרת ובגדי כהונה שעובדים בהם במקדש כולם מתרומת הלשכה דהוו כולהו צרכי ציבור וקרבן בכלל הכתוב לכפר על נפשותיכם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הבהמות הנמצאות בירושלם או קרוב לה וגו' תקנות חכמים ז\"ל אלא חביתי כהן גדול שמת שיקריבום מתרומת הלשכה מדאוריתא דכתיב בחביתי כהן גדול חק עולם כליל תקטר ודרשי' משל עולם משל ציבור מתרומת הלשכה ותמיה לי על הרב ז\"ל דבשקלים פסק כר' שמעון כי הכא ובמנחות כר' יודה דקאמר משל יורשים היה בא ולא משל ציבור. מבקרי מומין ומלמד הלכות שחיטה וקמיצה ונשים המגדלות בניהן לפרה כולן נוטלין שכר מתרומת הלשכה דכולהו צריכי קרבנות ציבור הן. שומרי ספיחי שביעית לעומר ושתי הלחם נוטלים מתרומת הלשכה. כבש פרה ושעיר המשתלח וכן מזבח העולה והיכל ועזרות נעשין משיירי הלשכה. אמת המים שבירושלם וחומת ירושלם ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משיירי הלשכה משום דהוו צרכי ציבור. ואין מקבלין מגוי ואפילו מגר תושב לדברים אלו דכתיב לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו וכתיב ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר </b> תרומת הלשכה ושיירי הלשכה לוקחין בו בהמות לקרבן והן קיץ למזבח אבל לא עופות שאין בקרבנות הציבור עוף אי משום דכתיב בהו נפש דמשמע יחיד אי משום דכתיב והקריב מן התורים היחיד מביא עוף ואין הציבור מביאין עוף. שקלים שלא הספיקו לקרבנות מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית אבל אין קדשי בדק הבית מוציאים את הראוי לו מקדשי מזבח דלכפר על נפשותיכם קאמר קרא ולא לבדק הבית."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משיגיע </b> ראש חדש ניסן אין מקריבין קרבנות ציבור אלא מתרומה חדשה כדילפינן לעיל מזאת עולת חדש וגו' ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה דחדוש הקרבנות דילפינן היינו כשיש תרומה חדשה ואם הגיע ראש חדש ניסן שצריכים להקריב מתרומה חדשה והיה להם בהמות לתמידין מתרומה ישנה פודין אותן וכן במותר מחללין אותו על שכר האומנים וחוזרים ולוקחים את הקטרת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה מתרומה כדאמר ויש במצוה תקנות חכמים ז\"ל ואסור לעבור עליהם וכבר אמר שלמה ע\"ה ופורץ גדר ישכנו נחש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..e13284f4f73fbc96e8b7e5e63fc592a9e5e82cec
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,108 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Sheqel Dues",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Sheqel_Dues",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מד </b> ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ושואל מאחרים או מוכר כסותו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. ואינו נותנו מעט אלא כולו כאחד בפעם אחד. דכתיב לא ימעיט ממחצית השקל דאי למימר שיתן חצי שקל הוה סגי לכתוב יתן חצי שקל וקאמר לא ימעיט דרוצה לומר אפי' בנתינת לא ימעיט מחצית שקל."
+            ],
+            [
+                "<b>מנין </b> כסף האמור בתורה באונס ומפתה ומוציא שם רע והורג עבד הוא כסף הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה. דבעבד כתיב כסף חמשים שקלים הרי כסף שהוא שקל. ובמפתה כתיב כסף ישקול הרי כסף שהוא שקל. ואונס ומוציא שם רע דלא כתיב בהו שקל אלא כסף ילפי בכסף כסף מה כסף קצוב הנאמר בעבד ובמפתה הוי שקל אף כסף קצוב דחמשים ומאה דאונס ומוציא שם רע הוי שקל. ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה דכתיב עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרים מעין ותניא שש מעה כסף דינר נמצא שקל ג' דינרין ושליש דינר שהם עשרים מעין ומעה שני פונדיונין ופונדיון שני איסרים שכל איסר הוא שמונה פרוטות נמצא מעה שהיא גרה ל\"ב פרוטות שהן י\"ו שעורה ועשרים גרה הם שלש מאות ועשרים שעורה והסלע הוא ארבעה דינרין שכל דינר ששה מעין שהן כ\"ד מעין נמצא תוספת על שקל של משה ארבעה מעין שהוא שתות. ואפילו שהתורה אמרה מחצית של עשרים גרה שהם עשרה גרה עשרה מעין אם המטבע של אותו הזמן גדול מהשקל כסלע שהוא שתות יותר צריך ליתן חצי הסלע שהוא י\"ב מעין דכתיב בערכים עשרים גרה יהיה השקל למדנו לשקל שהוא עשרים גרה. ומנין שאם רצה להוסיף עליו מוסיף ת\"ל יהיה דמשמע עוד הויה אחרת בתוס' מיקרי שקל אבל אם מטבע של אותו זמן פחות מעשרים גרה לא יפחות למחצית השקל מעשרה גרה שהם מעין דכתיב עשרים גרה הוא ואמרו יכול יפחות ת\"ל הוא."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. דכופר נפש הוא ועוד אמרו זה יתנו כמנין זה שהם שנים עשר שבטים יתנו מחצית השקל ולאו לאפוקי גרים ועבדים משוחררים דאינם בכלל י\"ב שבטים אלא לאתויי כהנים לוים דהוה אמינא הא כתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה וגו' והואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים באין מתרומות הלשכה היאך שוקלין קמ\"ל דכי כתיב לכל מנחת כהן היינו במנחת יחיד אבל מנחת ציבור אפילו הוי לכהנים חלק בה כי הכא נאכלת. אבל נשים ועבדים וקטנים אינם חייבים דכתיב כל העובר על הפקודים ואין אשה ועבד וקטן עוברים על הפקודים דאף ע\"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים ועבדים פטורים הכא דכתיב כופר נפשו הוה אמינא דחייבים אי לאו דכתיב פקודים ואם נתנו מקבלים מהם דהא הוו בכלל כופר נפש ולא תימא אם מי שהוא חייב שהוא העשיר אינו מרבה כ\"ש מי שאינו חייב שלא יתן אבל גוים שנתנו אין מקבלים מהם דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל ותרומת הלשכה ממנה באין קרבנות ציבור שהן חובה ולא אתרבו גוים מאיש איש לרבות את הגוים אלא לנדרים ונדבות כדכתיב בקרא לכל נדריהם וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>השקלים </b> אינם נוהגים אלא בפני הבית שנאמר ולקחת את כסף הכיפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד בזמן שעבודת אהל מועד וכיוצא בו נוהגת ובזמן שבית המקדש קיים נותנים את השקלים בין בארץ בין בחוצה לארץ דחובת כל ישראל הוא ובזמן שחרב בית המקדש אפילו בארץ ישראל אין נותנין דלעבודת אהל מועד כתיב."
+            ],
+            [
+                "<b>וקרוב </b> לר\"ח ניסן שהוא עונת תרומה חדשה ממשכנין את מי שלא נתן עדין דאם להדיוט ממשכנין ומחזירין דכתיב אם חבול תחבול כ\"ש לגבוה דממשכנין ואין מחזירים דכתיב ולך תהיה צדקה מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה והא דעונת תרומה חדשה הוי מר\"ח ניסן מדכתיב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה חידושי יתרי כתיב לדרשה לומר לך יש חדש שאתה צריך לחדש הקרבנות ולהביאם מתרומה חדשה וגמר שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה פרק שני שעירי ובירושלמי ילפינן דכ\"א בניסן הוקם המשכן ובו ביום נתרמה תרומה דכתיב ויהי בחדש הראשון וגו' כ\"א לחדש הוקם המשכן דכתיב ונתת אותו על עבודת אהל מועד אם כן מיום שהוקם המשכן נתרמה תרומה לעבודת אהל מועד שהם הקרבנות וכך היתה בתחלה בימי המדבר:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצרפין </b> שקלים בדרבונות מפני משוי הדרך דלא הקפידה תורה אלא לשיווי חצי שקל בכל זמן מאיזה מטבע שיהיה ומשלחין אותן ביד שלוחין למקדש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כשהוא </b> תורם מתכוין לתרום על הגבוי בין הגיע ללשכה בין לא הגיע ועל העתיד לגבות כדי שיהיה כפרה על ישראל כדכתיב לכפר על נפשותיכם ואי אפשר שכלם יתנו מיד ואפילו הכי אמר קרא לכפר על כולם נראה דמתכוונים על העתיד לגבות:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>שנים </b> שנתנו שקל שניהם חייבים בקולבון דילפינן לעיל מעשרים גרה הוא דלא יפחות מחצי שקל וכיון דאם בא לצרף שקל בשני חצאים צריך ליתן תוספת דהיינו קולבון אם כן כשנותן שקל לשנים הוי פחות מחצי שקל לכל אחד ולכך צריכין לתת קולבון. ובירושלמי מפיק ליה מדכתיב זה יתנו כמין מטבע הוציא הקב\"ה מתחת כסא כבודו והראה למשה ואמר לו כזה יתנו ולכך קולבון מן התורה. הנותן על יד עני או שכנו דרך הלואה חייב בקולבון. האחין והשותפין פטורין מהקולבון אם נתנו שקל על יד שניהם והוא שלא חלקו האחין מה שהניח להן אביהן והשותפין שנשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה מעות השותפות אבל חלקו האחין או לא נשתנה עדין מעות שהניחו בשותפות חייבים דכל אחד לעצמו וכיון שכל אחד חייב בחצי שקל חייבים בקולבון אם נתנו שניהם שקל אבל כשבאים לפרוע ביחיד דהיינו כדאמר לא נתחייבו מעולם בקולבון כיון שהכל ממון אחד באחין שלא חלקו ובשותפין שנשתנה המעות והרי השקל עובר בשני חצאי שקלים ואינו פוחת ממה שאמרה תורה. הנותן שקל להקדש שיחשבו לו מחצית השקל ויטול חצי שקל לאחר נותן שני קולבונות."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מי </b> שאבד שקלו חייב באחריותו עד שימסרנו לגזבר דכתי' זה יתנו דבעינן נתינה לגזבר ואפילו נתרמה תרומה כיון שעדין היה שקלו בידו וכן אם מסרו לשומר חנם לא נפטרו אפילו נתרמה תרומה אלא אם נגנבו נשבע להם ונפטר כדין שומר (שכר) [חנם] דכתיב ולקח בעליו וגו' ונותנים שקליהם פעם אחרת ואם לשומר שכר מסרו ונאנסו אחר שנתרמה תרומה נשבעין לגזברין כדכתיב כי יתן איש אל רעהו וגו' דפרשה שניה נאמרה בשומר שכר והם פטורים שהתרומה תורם על העתיד לגבותו ברשות הקדש הן ואם קודם שנתרמה תרומה נאנס ונשבע לאנשי העיר והם משלמים דשלא ברשות הקדש היו כיון שעדין לא נתרמה תרומה ואם אחר שגבו שנית נמצאו אלו ואלו שקלים ויתנו הראשונים או האחרונים ליד גזבר לשנה זו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הנותן </b> חצי שקל לחברו ולהוליכו לשקול אותו על ידו ושקלו על עצמו כדי שלא ימשכנו אותו אם נתרמה התרומה מעל השוקל שזה השקל ברשות הקדש הוא שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה הציל עצמו בממון הקדש. ונראה דהיינו כשהוא שומר שכר דאי לאו הכי אמרן לעיל דאפילו נתרמה תרומה לא נפטר דאין מכוונין על העתיד לגבות אלא כשהוא ביד שומר שכר ואם לא נתרמה תרומה לא מעל וחייב ליתן לחברו חצי שקל שנתן לו. וכן הגוזל או הגונב חצי שקל ושקלו יצא וחייב לשלם לבעלים שנים או להוסיף חומש אם כפר ונשבע כדכתיב ישלם שנים לרעהו וכתיב וחמישיתו יוסיף עליו."
+            ],
+            [
+                "<b>הנותן </b> מחצית השקל מן ההקדש ונתרמה תרומה ממנו כשיסתפקו ממנה יתחייב במעילה ויצא ידי מחצית השקל לפי שזה ההקדש הקדש היה בכל מקום שהוא ולא נשתנה מההקדש שהיה כשנתנו לתרומת הלשכה וכשיסתפקו ממנה אז חייב קרבן מעילה. נתנו ממעות מעשר שני או שביעית יאכל כנגדן בירושלם או בקדושת שביעית דכתיב במעשר שני ונתת הכסף בכל אשר תאוה וגו' וכל שהוא קדוש אין קדושה חלה עליו דכתיב אך בכור אשר יבוכר לה' בבהמה דמשמע דלא שייך קדושה אחרת בבכור אלא בכורה ובשביעית כתיב כי קדש היא מה קדש תופס דמיו וגו'. היה של עיר הנדחת לא עשה כלום מפני שאסור בהנאה וטעון שריפה כדכתיב ואת כל שללה תקבוץ אל תוך רחובה וגו'."
+            ],
+            [
+                "<b>המפריש </b> שקלו ונמצא שאינו חייב לא קדש הפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא אחד האחרון לא קדש ואם בבת אחד השני מותר שקלים. הפריש שקלו ומת יפול לנדבה דאין כפרה למת ושקלים לכפרה כדכתיב לכפר על וגו'. מותר מה שהפריש לשקלים חולין דכתיב העשיר לא ירבה וגו'. מעות שנמצאו בין תיבה לתיבה יפלו לקרוב דחזקה מן הקרוב הם ומן התורה סומכים על החזקות דכתיב ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית וגו' דילמא אדנפיק ואתא בצר ליה שיעורא אלא לאו משום דאמר אוקי אחזקה מחצה על מחצה להחמיר דהוי ספקה דאוריתא ולחומרא כדגמרי' באזהרת ל\"ט וכל מעות הנמצאות בהר הבית חולין חזקה שאין הגזבר מוציא מהלשכה עד שהוא מחללן על הבהמות שלוקח לקרבנות ומן התורה סמכינן על החזקות כדלעיל:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>תרומת </b> הלשכה לוקחין ממנה תמידין ומוספין וכל קרבנות ציבור וצרכיהן וצרכי עשייתן שעל תרומת שקלים נאמר לכפר על נפשותיכם שהקרבנות לכפרה הם באים אבל פר העלם דבר של ציבור ושעירי עבודה זרה אין באים מתרומת הלשכה דלאו אדעתא דהכי הביאו שקליהם שהרי לא היו יודעים שיחטאו. פרוכות של שערים ומנורה וכלי שרת ובגדי כהונה שעובדים בהם במקדש כולם מתרומת הלשכה דהוו כולהו צרכי ציבור וקרבן בכלל הכתוב לכפר על נפשותיכם."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> הבהמות הנמצאות בירושלם או קרוב לה וגו' תקנות חכמים ז\"ל אלא חביתי כהן גדול שמת שיקריבום מתרומת הלשכה מדאוריתא דכתיב בחביתי כהן גדול חק עולם כליל תקטר ודרשי' משל עולם משל ציבור מתרומת הלשכה ותמיה לי על הרב ז\"ל דבשקלים פסק כר' שמעון כי הכא ובמנחות כר' יודה דקאמר משל יורשים היה בא ולא משל ציבור. מבקרי מומין ומלמד הלכות שחיטה וקמיצה ונשים המגדלות בניהן לפרה כולן נוטלין שכר מתרומת הלשכה דכולהו צריכי קרבנות ציבור הן. שומרי ספיחי שביעית לעומר ושתי הלחם נוטלים מתרומת הלשכה. כבש פרה ושעיר המשתלח וכן מזבח העולה והיכל ועזרות נעשין משיירי הלשכה. אמת המים שבירושלם וחומת ירושלם ומגדלותיה וכל צרכי העיר באין משיירי הלשכה משום דהוו צרכי ציבור. ואין מקבלין מגוי ואפילו מגר תושב לדברים אלו דכתיב לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו וכתיב ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מותר </b> תרומת הלשכה ושיירי הלשכה לוקחין בו בהמות לקרבן והן קיץ למזבח אבל לא עופות שאין בקרבנות הציבור עוף אי משום דכתיב בהו נפש דמשמע יחיד אי משום דכתיב והקריב מן התורים היחיד מביא עוף ואין הציבור מביאין עוף. שקלים שלא הספיקו לקרבנות מוציאין את הראוי להם מקדשי בדק הבית אבל אין קדשי בדק הבית מוציאים את הראוי לו מקדשי מזבח דלכפר על נפשותיכם קאמר קרא ולא לבדק הבית."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>משיגיע </b> ראש חדש ניסן אין מקריבין קרבנות ציבור אלא מתרומה חדשה כדילפינן לעיל מזאת עולת חדש וגו' ואם לא באה החדשה לוקחין מן הישנה דחדוש הקרבנות דילפינן היינו כשיש תרומה חדשה ואם הגיע ראש חדש ניסן שצריכים להקריב מתרומה חדשה והיה להם בהמות לתמידין מתרומה ישנה פודין אותן וכן במותר מחללין אותו על שכר האומנים וחוזרים ולוקחים את הקטרת מהן מתרומה חדשה כדי להקריבה מתרומה כדאמר ויש במצוה תקנות חכמים ז\"ל ואסור לעבור עליהם וכבר אמר שלמה ע\"ה ופורץ גדר ישכנו נחש:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שקלים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..1c6110d2ca7a9f7fadfd40af41b115e9dd979d39
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,256 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מא </b> לשמוע תרועת השופר בראש השנה. שנאמר יום תרועה יהיה לכם ומנין שבשופר תלמוד לומר והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת\"ל בחדש השביעי שאין ת\"ל בחדש השביעי דהא כתב לן בכמה דוכתי דיום הכיפורים בחדש השביעי והכא יום הכיפורים כתיב ביום הכיפורים תעבירו אלא מה ת\"ל בחדש השביעי שיהיו כל התרועות של חודש השביעי כזה. ובספרי איתא כתיב תרועה בראש השנה וביובל מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר. וכל השופרות כשרים מדאוריתא דפשוט וכפוף לא כתיב בתורה אלא תעבירו שופר כתיב ביובל וגמרה ר\"ה מיניה חוץ ממה שלא נקרא שופר אלא קרן דפסול מדאוריתא דשופר כתיב. ולמצוה הוא דבעו של איל כדאמר תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שופר </b> של ע\"ג כשר מדאוריתא דאע\"ג דנשתמשו בו לע\"ג ונאסר בהנאה כדכתיב אבד תאבדון וגו' בכלים שנשתמשו בהן לע\"ז הכתוב מדבר אפילו הכי מצות לאו ליהנות נתנו אין קיומם הנאת הגוף אלא עבודת עבד לרבו ואם של ע\"ז של ישראל הוא לא יצא דאין לה בטלה עולמית כדילפינן מושם בסתר וכתותי מכתת שיעורה וה\"ה תקרובת ע\"ז שמסרוה לפניו לשם דורון דקי\"ל דאין לה בטלה עולמית דאיתקש למת דכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה כדילפינן שם שם מעגלה ערופה אף תקרובת ע\"ז אסור בהנאה. ושל עיר הנדחת נמי לא יצא דכתותי מיכתת שיעוריה דהא לשריפה קאי כדכתיב ושרפת וגו' וכשרוף דמי כדילפינן דכל העומד לישרף או לינתץ כשרוף או כנתוץ דמי מבית המוחלטת דלא הוה מטמאת בביאה משום דעומדת לינתץ אי לאו דאמר קרא ונתץ את הבית דאפילו בשעת נתינה קרוי בית הא לאו הכי לא דכל העומד לינתץ כנתוץ דמי ובשופר בעינן שיעור כדלקמן. אבל בשופר הגזול ושל עולה יצא דאין בקול גזל ומעילה וגם אינו נהנה דמצות לאו ליהנות נתנו וגו'. והראב\"ד כתב בירושלמי דאע\"ג דיש בקול דין גזל יום תרועה יהיה לכם כתיב דמשמע לכם מכל מקום. והמודר הנאה מחברו או משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה דמצות לאו ליהנות נתנו כדאמר ולאו הנאה הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>שופר </b> של ראש השנה אין מחללין עליו י\"ט לא בדבר שהוא משום שבות ואין צריך לומר בדבר שהוא משום מלאכה. משום דשופר עשה ויו\"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. דכיון דגלי קרא בציצית דאתי עשה דציצית ודחי לא תעשה דכלאים משמע דעשה ולא תעשה לא דחי. והכא אפילו לא תעשה גרידה לא הוה דחי משום דבעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים עשה. ומאי דקאמר עשה ולא תעשה קושטא דמילתא קאמר אבל לא צריך. ומשום הכי נמי עשו חיזוק חכמים לדבריהם כשל תורה דלא דחי שבות דידהו משום דהוו מכשירין דהא גופא דתקיעה שבות היא ודחיה לה עשה דשופר משום דבעידנא דמעקר לשבות מקיים ליה לעשה אבל מכשירים דמעקר ליה לשבות ואכתי לא מקיים עשה לא דכיון דנתנה תורה מקום לחכמים לאסור מה שאסרו משום שבות העמידו דבריהם אפילו היכא דאתי לידי דחיית עשה כיון דבההיא עידנא לא מקיים ליה לעשה כדאמר והוה איפשר לעשות מכשיר דמצוה מבעוד יום. ומים או יין כדי לצחצחו מותר ליתן בתוכו ביו\"ט ולא יתן לתוכו מי רגלים לעולם שלא יהו מצות בזויות עליו כדילפינן מושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו."
+            ],
+            [
+                "<b>ושיעור </b> דשופר נראה דהוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני דשיעור שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח הוי דהוא ד' אצבעות בגודל. נסדק לארכו פסול אי משום שתי שופרות כדפרש\"י ז\"ל ואנן חד שופר בעינן. אי משום דלאו שם שופר עליו אלא כחתיכת שופר שתקנה. נסדק לרחבו אם נשתייר כשיעור לצד הפה כשר דהוה ליה כאלו ניטל כל מה שלמעלה ואע\"ג דלאו שופר שלם הוא לא איכפת לן בהכי אלא אשיעורא דאי הוה קפדינן אשלם לא הוה ביה שיעורא. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול ואפילו נשתייר רובו שלם ואפילו לא היה מעכב עכשיו סתימת הנקבים את התקיעה פסול כיון דבסתימת שלא במינו חזרה התקיעה לכמו שהיתה קודם שניקב הרי קול שופר ודבר אחר אף ע\"ג דהשתא לא מעכב סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר דאי מעכבי הנקבים שנסתמו אף ע\"ג דנשתייר רוב שלם הוי פסול דהוי שופר ודבר אחר ואי לא נשתייר רובו שלם אף ע\"ג דלא מעכב השתא את התקיעה נמי פסול דהוה כדבק שברי שופרות דפסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג'. קדחו בזכרותו שהוא עצם הבולט מן הראש ונכנס לתוכו ומוציאין אותו והוא לא הוציאו אלא נקב את הזכרות כשר שמין במינו אינו חוצץ והוי הקול מן השופר. והא דמין במינו אינו חוצץ ילפי' מדבעינן בכלי שרת לקיחה ממש דכתיב ולקח והיינו המזרק שבו הדם ואי הוי מזרק תוך מזרק לא הוי חציצה דהוי דרך שירות כדנילף במצות לולב. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול דהוה ליה ב' או ג' שופרות וקרא שופר קאמר. הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול דהוה ליה שני שופרות. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פיו פסול ואם מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה נמי פסול טעמא דכולם לפי שאין הקול קול שופר אלא קול זהב ואם לא נשתנה קולו כשצפהו מבחוץ כשר דקול שופר הוי. וטעמא דפסול כשצפהו במקום הנחת פה דאינו מגיע פיו לשופר וכתיב והעברת דמשמע דהוא עצמו מעביר הקול בשופר והיינו כשמגיע לשופר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא דחיצון כמאן דליתיה אבל אם שמע קול חיצון לא יצא שהקול יוצא באויר שבין חיצון לפנימי והיינו ב' או ג' שופרות. הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול דכתיב והעברת ובעינן דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים היה ארוך וקצרו כשר דלא תימא דפסול משום דכתיב והעברת שופר אלא כיון דאית ביה שיעור כשר. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר דאכתי שופר הוי. וכל הקולות כשר בשופר והעברת קול שופר הוא דבעינן לא שנא דק או עבה או צח כשר. התוקע לתוך הבור או המערה או חבית גדולה העומדים בפנים יצאו דשמעו קול שופר אבל עומדים בחוץ לא יצאו אי דשמעו קול הברה ואנן בעינן קול שופר לחוד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבים לשמוע קול שופר כהנים לוים וישראלים. דלא תימא כהנים לוים דליתנהו במצות יובל דמוכרים לעולם וגואלים לעולם ליתנהו נמי בתקיעת שופר קמ\"ל דנהי דליתנהו בכל דין השמטת קרקע אבל בהשמטת כספים ושילוח עבדים איתנהו ולהכי איתנהו נמי בתקיעת שופר. וגרים ועבדים משוחררים נמי דחייבים בכל המצות אבל נשים ועבדים וקטנים פטורים משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמה וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות. כדילפינן מתפילין דכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה לתפילין מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמה דכתיב מימים ימימה ונשים פטורות דאיתקוש תפילין לתלמוד תורה דכתיב ושננתם וקשרתם ונשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב לבניך הכי נמי דתפילין ואיתקש כל התורה כולה במצות עשה שהזמן גרמה לתפילין כדאמר. ועבדים אתקשו לאשה בגזירה שוה דלה לה כתיב באשה וכתב לה ספר כריתות וכתיב בשפחה חרופה או חפשה לא ניתן לה מה אשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמה אף עבדים וקטנים דלאו בני חיוב מצוה נינהו. מי שחציו עבד וחציו בן חורין וטומטום ואנדרוגינוס חייבים טומטום שמא זכר הוא ואנדרוגינוס נמי דבריה בפני עצמה היא ולאו אשה הוא. השומע תקיעת שופר ממי שאינו חייב לא יצא דתוקע ושומע כולהו מחד קרא נפקין וכי היכי דשומע בר חיוב הכי נמי תוקע. אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא שאינו מינו דאף על גב דהוי חייב לא מפיק לאנשים דהוו ודאי בני חיובא. טומטום אפילו מינו אינו מוציא דשמא השומע זכר והיא נקבה לכשקרע ומי שחציו עבד אפילו עצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות שבו ומפיק צד חירות שבו וכיצד יצא ידי חובתו שישמע מבן חורין שיתקע לו דבין בתקיעה בין בשמיעה נפיק איניש ידי חובתיה דקרא קאמר יום תרועה ולא קפיד אתוקע או אשומע אלא בחד מתרי גווני נפיק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתעסק </b> בתקיעת שופר להתלמד לא יצא ידי חובתו ונראה דכוונת שומע ומשמיע דבעינן למאן דאמר מצות צריכות כוונה היינו מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>י\"ט </b> של ראש השנה שחל להיות בשבת תוקעין מדאוריתא אלא שחכמים העמידו דבריהם לעשות גדר שלא יבא לידי איסור סקילה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כמה </b> תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה תשע. לפי שנאמרה תרועה ביובל ובראש השנה ג' פעמים וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה דכתיב והעברת שופר תרועה הרי פשוטה לפניה תעבירו שופר הרי פשוטה לאחריה ומפי השמועה למדו שכל תרועה של חדש השביעי אחד הן בין בראש השנה בין ביובל של יום הכיפורים שאין ת\"ל בחדש השביעי דהא ידענא דיום כיפור בחדש השביעי הוא אלא אתא לאשמועינן דכל תרועות של חדש השביעי זה כזה. ומנין לג' של שלש שלש דכתיב תרועה ג' פעמים בר\"ה וביובל ומנין ליתן האמור של זה בזה ת\"ל שביעי שביעי לג\"ש נאמר בראש השנה בחדש השביעי ונאמר ביובל והעברת שופר תרועה בחדש השביעי הא כיצד ג' שהן תשע והשתא דאתי בג\"ש הקשה דלעיל לתקיעה לפניה ולאחריה לא צריך. תרועה האמורה בתורה מספקא לן אם היא היללה או האנחה או שניהן כאחד האנחה והיללה שדרכה לבא אחריה ולכך אנו עושים הכל לצאת מידי ספק תרועה דמתרגמא יבבא ובאימיה דסיסרא כתיב נשקפה ותיבב והיינו או גנוחי גנחה או ילולי יללה. נמצא מנין התקיעות ל' כדי לצאת מכל ספק ובסימן תשר\"ת היה נראה לומר שהיה יוצא ידי ספק מדאוריתא דההפסקה נראה דהוי דרבנן אלא דאפשר דאהפסקה נמי חיישינן מדאוריתא ולא נפיק ידי חובתיה דכתיב והעברת ותעבירו דמינייהו ילפינן פשוטה לפניה ולאחריה ומשמע לפניה דוקא ולאחריה דוקא בלא הפסק שום תקיעה בנתים והכא דאיכא הפסק בין תקיעה ראשונה ליבבא אי תרועה דקרא הוי יבבות לא נפיק ידי חובתיה מדאוריתא דהא דאמר שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא שאני הכא דהפסיק בתקיעה אחרת לשם מצוה כדכתב הרמב\"ן ז\"ל. שיעור תרועה כשתי תקיעות למאן דסבירא להו שיעור תקיעה אחד כתרועה אפשר דילפינן ליה מדכתיב והעברת שופר תרועה דמשמע שתהא העברה כשיעור התרועה ולפי' הרב ז\"ל נראה דהכי קים להו דשיעור תרועה כשתי תקיעות והוי בכלל שיעורין הל\"מ והכי נמי שיעור ג' שברים כתרועה ואף על גב דתקיעה אית לה שיעור כדאמר אם האריך בה כשתים לא עלתה לו אלא אחת דלמעלה לית בה שיעור דפסוקי תקיעתה בעינן דבכל תרועה בעינן העברה חדא בתחלה וחדא בסוף כדילפינן והאי כולה חדא היא. שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא כיון ששמען כסדרן אבל שמען מט' בני אדם כאחד לא יצא דבעינן תקיעה לפני התרועה ואחריה והכא כולהו הוו בבת אחת ואינו יוצא ידי חובתו עד שישמע כל הט' תקיעות כדילפינן דכולהו חדא מצוה נינהו ואית דאמר בגמרא דחד מדאוריתא ותרי מדברי סופרים דקראי דוהעברת שופר תרועה ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא כדאיתא התם. ויש במצוה זו ציוויין ואזהרות מדרבנן סמוכים אלא תסור ואקרא דושמרתם את משמרתי ורובן יש להן סמך מן המקרא בברכות של ראש השנה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מב </b> לישב בסוכה כל ז' ימי החג דכתיב בסוכות תשבו ז' ימים. שיעור הסוכה גובהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. גובהה אין פחות מעשרה ילפינן דעד עשרה הוא דחשיב רשות ובפחות מעשרה חלל לא חשיב סכך דכתיב בבית עולמים והבית אשר בנה שלמה שלשים אמה קומתו וכתיב קומת הכרוב האחד עשר אמות וכן הכרוב השני ותניא מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש הבית הן עומדים משכן נמי כרובים בשליש הבית הן עומדין ומשכן כמה הוי עשר אמות דכתיב עשר אמות אורך הקרש כמה הוי להו שיתין פושכיה תילתא כמה הוי עשרים פושכי נמצא גובה הכרובים של משכן כלה לסוף עשרים טפחים מן הארץ והם עומדים על הכפורת דל עשרה דארון וכפורת דארון הוי ט' דכתיב אמה וחצי קומתו וכפורת טפח דכתיב אל פני הכפורת ואין פני פחות מטפח פשו להו עשרה לכרובים וכתיב ויהיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת אלמא מכנפיהם ולמטה עד הכפורת והוי סכך וכנפיהן למעלה לגובהן היו פרוסות אלמא תחת כנפיהם עשרה טפחים חלל וקרי ליה סוכה ולא תימא דגדנפייה להדי רישייהו דהוי ליה עשרה טפחים עם עובי הכנפים אלא עילויה רישייהו פרסי' גדנפייהו דלמעלה כתיב והוו ליה חללה עשרה אלמא דכל פחות מעשרה חלל לאו סכך הוא. ולא יתר על עשרים אמה דאמר רבה כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע שצריך לעשות יתדותיה ומחיצותיה חזקים וקבועים שלא תפול ואנן דירת עראי בעינן כדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים עשה סוכה לשבעה והיינו עראי. ורחבה אין פחות משבעה טפחים על ז' טפחים מדאוריתא בכלל שיעורין דהוו הלכה למשה מסיני. היתה פחותה מעשרה או מז' על שבעה או יותר מעשרים אמה פסולה כדאמר."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאין לה שלשה דפנות פסולה היו לה שנים גמורות זו בצד זו כמין גם עושה דופן שיש ברוחבו יותר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות. דכתיב בסכת בסכת בסוכות בסכת תשבו ישבו בסכת כי בסכות הושבתי חד מלא ותרין חסרין דיש אם למסורת דמה שמסר משה בספר תורה לישראל היא האם והעיקר לא כמו שהוא נקרא הרי כאן ארבע. (כ)[ד]ל חד לגופיה דאין דורשין תחלת פסוק הנאמר ראשון אינו לדרשה אלא למשמעו אתא פשו להו תלתא שתים כהלכתן מזרחית דרומית ומערבית וצפונית כשיעור משך סוכה ז' טפחים ושלישית אפילו טפח דאתאי הלכתא דמחיצין דאמרן דהוו הלכה למשה מסיני למיגרעיה לדופן ג' של סוכה ולאוקומא אטפח. ונראה דמדאוריתא סגי בטפח מצומצם סמוך לאחד מהדפנות ואפילו בסוכה העשויה כמבוי דמיקרו נמי כי האי גונא כהלכתן דהא הלכתא אוקמיה אטפח בכל מקום שיהיה. קנים שיוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה ודופן אחד נמשכת עמהן כשרה דהוי מן הסוכה והוי כשתים כהלכתן וג' אפילו טפח דלא ממשכא עד הרביעית וכשרה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דפנות </b> שלא היו מגיעות לארץ אם היו גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה דהוה ליה סוכה בלא דפנות אבל תוך שלשה כלבוד דמי דהוי הלכתא למשה מסיני. היו מגיעות לארץ ולא לסכך כל שהדפנות גבוהות עשרה טפחים ומכוונת נגד הסכך כשרה אע\"ג דמרחקי מן הגג כמה אמות דהא הוי הני דפנות לסוכה אבל אם אינם מכוונות לסכך אלא דמרחקי שלשה טפחים מכנגד הסכך פסולה דאויר ג' פוסל בסכך ואפילו מן הצד. תלה מחיצה ד' ועשהו בפחות משלשה סמוך לארץ ולגג כשרה דתרי לבוד נמי אמרינן דהלכתא היא בין (חרבין) [חד בין] תרי. העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה ואותם הדפנות הם יכולים לעמוד ברוח מצויה כשרה אבל אינם עומדים ברוח מצויה פסולה דלא הוו מחיצה דכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לאו שמה מחיצה דבעינן מחיצות מגיעות לתוך ג' לארץ ומכוונות לסכך והאי דפנות הואיל ונעין ונדין על ידי רוח מצויה דיבשה לאו הכי הוו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה. והכי נמי בראש האילן או על גבי גמל כשרה מדאוריתא דסוכה דירת עראי בעינן כדילפינן מקרא דבסוכות תשבו שבעת ימים."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאין לה גג פסולה והיא העשויה כמין צריף או שסמכה לכותל ואם היה לה גג טפח או שהגביה מן הקרקע טפח הרי זו כשרה דכיון דאיכא טפח דגג שוה מסיכוך כשר שאר שיפוע תשלום ז' טפחים חשיב ליה גג והכי נמי הגביה מן הקרקע טפח ההוא טפח חשיב בכותלים של סוכה בשיפוע תשלום עשרה טפחים ושאר השיפוע חשיב ליה גג ונראה דהכי גמירי לה ולמחיצה דכל שיש טפח שוה בין בגג בין במחיצה חשיב ליה לשיפוע מחיצה. סוכה עגולה שיש לרבע בה ז' על ז' טפחים כשרה דכיון דילפינן סוכה דירת עראי לא בעינן זויות."
+            ],
+            [
+                "<b>סיכך </b> על גבי אכסדרה שיש לה פצימין שהם עומדים בולטים ברוח ג' אפילו אין נראין מבחוץ או מבפנים כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם דהיינו גוד אחית דאמרן דאתאי הלכתא דמחיצין לגוד ולבוד ודופן עקומה ואע\"ג דהאי פי תקרה לגגות הוא דעבידה ולא לאוירה כיון דאית בה הני תרי פצימי אמרינן גוד אחית אבל ליכא פצימי לא אמרינן משום דהאי תקרה לאו לאוירה עבידה וכי אגמריה רחמנא למשה גוד אחית במחיצה העשויה לחלל שלה גמירי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סיכך </b> על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי פסי ביראות כשרה אף על גב דלסוכה בעינן שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח הכא כיון דלחי ופסי ביראות הוו מחיצה לשבת מהני לכל מה שצריך מחיצה לאותה שבת דהרי מחיצה היא עכשיו."
+            ],
+            [
+                "<b>נעץ </b> ד' קונדסין על ד' זויות הגג וסכך על גבן על שפת הגג כשרה דאמרינן גוד אחית מחיצתה דהלכתא דמחיצה אתא לגוד בין גוד אחית בין גוד אסיק."
+            ],
+            [
+                "<b>פרוץ </b> מרובה על העומד הותר בסוכה משום דסגי לה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ואפילו הוי פתחים בשתי הדפנות אחד או שנים דכי מצרפה להו בהדי שתי דפנות הפרוצות הוה ליה פרוץ מרובה ושריה מה שאין כן בשבת דבעינן שלש מחיצות שלימות."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאוירה גבוה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות אינו מיעוט ואפילו בטלם שאין סוף להניחם שם כל שבעה מפני הפסד ממונו ואפילו בטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם והרי חללה יותר מעשרים. תבן ואין צריך לומר עפר ובטלם הוי מיעוט. היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך כ' אם צלתן מרובה מחמתן יחשבו כגג עבה וכשרה דסוכ' דמשמע סכך לא מיקרי אלא בצלתו מרובה מחמתו. בנה בה איצטבה באמצע אם יש משפת האצטבה ולכותל פחות מארבע אמות כשרה דאמר דופן עקומה דהיא בכלל מחיצין הלכה למשה מסיני דאתי לגוד וללבו' ולדופן עקומה דרואין כאלו המחיצות נוגעות באצטבה והרי נתמעט חלל מתחתיו ובשיש באצטבה שיעור סוכה בנה בה עמוד ויש בו הכשר סוכה פסולה דלא אמרינן גוד אסיק כי האי גוונא דליכא מחיצות ניכרות ונמצא על גב העמוד סכך כשר בלא מחיצות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה </b> פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים פסולה דלא הוי לבוד וליכא דפנות ואנן דפנות בעינן פחות מכאן כשרה דאמרינן לבוד דהוא הלכתא בכלל מחיצין הלכה למשה מסיני."
+            ],
+            [
+                "<b>דופני </b> סוכה כשרים מן הכל שאין אנו צריכים אלא מחיצה מכל מקום והני גמירי לה למחיצה ואפילו מבעלי חיים ועושה אדם את חברו דופן ביו\"ט וכן מכלים דאהל עראי לא אסור מדאוריתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> מסככין אלא בדבר שגידולו מן הארץ שנעקר מן הארץ ואינו מקבל טומאה. למאן דסבר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו סוכות שהושיבן במדבר בסוכות הושבתי מתרגמינן במטלות ענני יליף לה מדכתיב ואיד יעלה מן הארץ והשקה וגו' מה איד דבר שאינו מקבל טומאה דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלים ומשקין ואדם וזה אינו אחד מאלה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה ומה איד גידולו מן הארץ ונעקר ממנה כדכתיב ואיד יעלה מן הארץ. ואמרו בבראשית רבה על דעתיה דר\"ל דיליף מואיד יעלה מן הארץ דמי לאדם אחד שאמר לחברו תן לי סאה חטין אמר לו הבא קופתך וטול כך אמר הקב\"ה לארץ אייתי עננים וקביל מטרא. ולמאן דאמ' סוכות ממש מפני החמה בשעת חנייתן עשו להם יליף לה להא מילתא מדכתיב חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך בפיסולת גורן ויקב הכתוב מדבר פסולת גורן קשי תבואה פסולת יקב זמורות ואשכולות ריקנין דכתיב מגרנך ומיקבך ולא גורן ויקב עצמו דמשמע מה שאתה אוספו וניטלו מן הגורן וגורן הוא האוכל ומה שאתה אוסף ובורר מתוכו הוא הפיסולת והני לאו לקבלי טומאה וגידולם מן הארץ ונעקרים ממנה. סיכך בדבר שאין גידולו מן הארץ כגון מיני מתכות ועצמות ועורות או במחובר לארץ כגון שהדלה עליה גפנים וכיוצא בהם או בדבר המקבל טומאה כגון מחצלאות העשויות לשכיב' וכיוצא בהן פסולה כדילפינן מקראי כדכתיב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכי </b> תאנים ובהן תאנים וכן כל כיוצא בהן אם פסולת מרובה על האוכלים מסככין בהן דבטיל מדאוריתא דכתיב אחרי רבים להטות. ירקות שאינן מאכל אדם מסככין בהם מדאוריתא בעודם לחים וחוצצין מדאוריתא בפני הטומאה. ומסככין מדאוריתא אפילו בפשתן שרק ונפץ אותו דאכתי לא מקבל טומאה והרי הוא גידולי קרקע אף על גב שנשתנית צורתו וכן בכל חבלים אפילו בחבלי פשתן מדאוריתא דלא מקבלי טומאה. סיככה בחצים זכרים כשרה בנקבות פסולה דמקבלי טומאה ונראה דהוי דרבנן טומאת בית קיבול העשוי למלאות וצ\"ע בהלכות כלים פ\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מחצלת </b> הקטנה מאי זה דבר שתהיה סתמה לשכיבה וראויה לקבל טומאה לכשישכב בה הזב ולכך אינה ראויה לסיכך כדילפינן לעיל למקבלי טומאה. ומה שהוא טמא מדרס הזב מטמא טמא מת וה\"ה לכל הטומאות ואפילו הוא פשוטי כלי עץ דילפינן בק\"ו מפץ קנים שראוי לשכיבה שיקבל טומאה מגע במת ומהפכין קטנים של חרס שטהורין בזב דלא חזו לישיבה וכתיב אשר ישב עליו הזב יצא זה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתינו ועוד שהן של חרס ולא מטמאו אלא מאוירן ואין יכול להכניס אצבעו לתוכו שפיהן צר ובהיסט נמי לא דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט משום דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה ואפילו הכי טמאין באוהל המת דכתיב וכל כלי פתוח מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא במת. ומחצלת גדולה סתמה לסיכוך אלא אם כן עשאה לשכיבה דראויה לקבל טומאה. ואם יש לה קיר אפילו גדולה אין מסככין בה דהוי כלי קבול וכל שיש לו בית קבול טמאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תקרה </b> שאין עליה מעזיבה שהוא הטיט והעפר אלא נסרים תקועים פסול דכתיב חג הסוכות תעשה לך ולא מן העשוי כבר לשם בית לפיכך אם פקפק הנסרים לשם סוכה כשרה."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> העשויה כהלכתה אע\"פ שלא נעשה לשם סוכת מצוה כשרה והוא שתהיה עשויה לצל דחג הסוכות תעשה לך וגו' לא דרשינן ליה לשם חג אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה שלא נעשית לצל. וכן החוטט בגדיש אינה סוכה דבעינן תעשה ולא מן העשוי ואם בתחילה עשה טפח חלל במשך שבעה לשם סוכה והשלימה אח\"כ לעשרה כשרה דחלל טפח אהל הוא ויש שם סכך עליו מתחלה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית דהוי אילן סכך פסול כמחובר דכתיב באספך מגרנך ומיקבך בפיסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. הדלה עליה עלי האילנות וסיכך על גבן ואחר כן קצצן אם היא בסיכוך הרבה מהן כשרה ואם לא היה הסיכוך שהיה מתחלת כשר הרבה מהן צריך לעשות אותן אחר קציצתן שתהיה לסוכה דכתיב תעשה לך ולא מן העשוי והאי כיון דהשתא בקציצה הוי כשר הרי היה עשוי."
+            ],
+            [
+                "<b>עירב </b> דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אע\"פ שהכשר יתר על הפסול פסולה שהרי מועיל הפסול להכשר סוכה שתהא צלתה מרובה מחמתה. סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה אם יש בסכך פסול שלשה טפחים בסוכת שבעה באיזה צד שיהיו פסולה שהרי אין כאן הכשר סוכה ובסוכה גדולה שישאר בה שבעה על שבעה מסכך כשר. סכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים ומן הצד בד' אמות דאמ' דופן עקומה הלכה למשה מסיני ושאר השיעורין בכלל שיעורין הל\"מ. סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלשה טפחים אם היה כל הסכך הכשר יותר על כל הפסול כשר דמדאורית' אזלינן בתר רובא דכתיב אחרי רבים ואם היה זה כמו זה בצמצום פסולה שסכך פסול כפרוץ נחשב ולענין סוכה אגמרי רחמנא למשה גדור רובא משום דבעינן צילתה מרובה מחמתה והיינו לדעת הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פירש </b> בגד עליה או תחתיה פסולה דהוי דבר המקבל טומאה ופסול כדילפינן לעיל ואם לנאותה אין שם סכך עליו וכשר וכן בכל מה שמונח בה לנוי. ואין ממעטין בגובה הסוכה לא להכשיר ולא לפסול אבל מן הצד ממעטין דהרי אינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו דהוי שיעור רוחב סוכה קטנה ואם מופלגים מן הסכך ארבעה טפחים לא בטיל לגבי סוכה והוו סכך פסול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שיש בה מקומות מגולין אם יש בכל האויר כמקום המסוכך פסולה שהיה חמתה מרובה מצילתה ואין לה סכך ואם היה הסכך רב על האויר כשרה והוא שאין במקום אחד אויר ג\"ט ואם יש אויר ג\"ט בין מאמצע בין מן הצד באופן שלא נשאר הכשר סוכה ודפנות במקום אחד פסולה כולה עד שימעט האויר משלשה טפחים. מעטו בדבר הפסול לסכך בסוכה גדולה כשרה דהרי איכא הכשר סוכה כיון שמעט ובסוכה קטנה פסולה דליכא הכשר סוכה אלא באויר ובסכך פסולה שמיעט בו. היה רוב הסיכוך צלתו מרובה ומיעוטו חמתה מרובה הואיל וצילת הכל מרובה מחמתה הכל כשרה דשם סכך עליו. סוכה מעובה כמין בית כשרה דסכך קרינן ביה היה הסיכוך מדולדל מקצתו למעלה ומקצתו למטה אם אין ביניהם שלשה אמרינן לבוד ואם היה ברוחב העולה טפח או יותר אע\"פ שהוא גבוה שלשה טפחים כשר דאמר חבוט רמי השפל והשלך דהוא ענין גוד אחית דהוי הל\"מ אלא דלענין מחיצה שייך גוד אחית ולענין המוטל לרוחב שייך חבטה והוא שיהיה מכוון לשפת היורד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> על גבי סוכה התחתונה פסולה כמי שעשאה בתוך הבית דכתיב בסוכת תשבו ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הבית ולא תימא דסוכות תרתי משמע דהא סכת כתיב דיש אם למקרא [למסורת] ואפי' למאן דאמר יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת. והא דמיפסלה משום סוכה שתחת סוכה היינו כשהעליונה כשרה דגבוהה עשרה ויכולה לקבל כרים וכסתות אפילו על ידי הדחק אבל אי לאו הכי אף התחתונה כשרה דחשבינן לסכך עליונה כסכך תחתונה והוא שאין גובה העליונה יותר מעשרים אמה. מטה שבתוך הסוכה אם גבוהה עשרה טפחים היושב תחתיה לא יצא ידי חובתו מפני שהיא כסוכה בתוך סוכה דכיון דקפיד רחמנא למיפסיל סוכה שתחת סוכה הכא נמי קפיד לפסול סוכה שיש תחתיה אהל שכיוצא בו פסול מלמעלה וכן כילה שיש לה גג טפח דלענין טומאה טפח על טפח הוי אהל אם גבוהה עשרה טפחים אין ישנין תחתיה וכן המעמיד ד' עמודים וגו' הרי זו כסוכה שתחת סוכה ומדברי התוספות נראה דלאו מדאוריתא הוו האי פיסולה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאולה כשרה דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחד וסכת כתיב דמשמע סוכה אחד שישבו בה זה אחר זה ואי איפשר שיהא לכולן דהא לא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא על ידי שאלה. וכן סוכה גזולה כשרה דקרקע אינה נגזלת והוה ליה שאולה וכשר ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה מדאוריתא הוה פסולה דכתיב לך אלא משום תקנת מריש אינו חייב אלא דמים וכשרה מדרבנן. והמסכך ברשות הרבים נמי אע\"ג דהוי גזל רבים יצא דקרקע אינה נגזלת והוה ליה שאולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה. נשים הלכתא היא דהוה סד\"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ\"ל הלכתא אי נמי דהוה יליף ט\"ו מט\"ו דחג המצות מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ\"ל וקרא דכל האזרח אוקמי ליה לגרים דחייבים בסוכה דס\"ד ישראל ולא גרים קמ\"ל ועבדים דילפינן לה לה מאשה וקטנים דלאו בני חיובא נינהו. טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק דאוריתא. ומי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב נמי משום צד חירות שבו דהוי כגר דחייב."
+            ],
+            [
+                "<b>חולין </b> ומשמשיהם וכל הני דפטירי היינו משום דכתיב תשבו שהוא כעין תדורו וכמו שאין אדם דר במקום שמצטער הכי נמי בסוכה. האבל חייב בסוכה דאף על גב דמצטע' פטור היינו מצטער מחמת הסוכה אבל הכא אי(נ)[ה]ו הוא דקמצטער נפשיה וחובה עליו לישב דעתו למצוה. וחתן וכל השושבינין נמי פטורין כל שבעת ימי המשתה משום צער חתן שמצטער דלא מצי עיילי כל בני חופה בסוכה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שלוחי </b> מצוה פטורין מן הסוכה דכתיב ובלכתך בדרך בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה דפטור מן המצוה. ההולכי דרכים וגו' דכתיב תשבו כעין תדורו וכשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה כך כל ימות החג שאינו י\"ט לא הצריכו הכתוב למנוע. ושומרי העיר ביום ובלילה וגנות ופרדסים פטורים בעת שמירתם דכתיב תשבו כעין תדורו דכיון שאין דרך לקבוע שם אינו חייב לעשות שם סוכה ולרבה משום שאם יעשה סוכה ידע הגנב ויבא ויגנוב וגו' ואית ליה תשבו כעין תדורו."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> היא מצות הסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה דאע\"ג דכתיב שבעת ימים כתיב הכא תשבו וכתיב התם במילואים תשבו יומם וליל' מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות. כל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי וסוכתו קבע שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים. אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעת ימים בין ביום בין בלילה כמו שאין אדם אוכל חוץ מביתו אלא אם אכל אכילת עראי חוץ לסוכה כביצה או פחות או יותר מעט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אכילה </b> בליל יו\"ט הראשון בסוכ' חובה אפי' אכל כזית פת יצא ידי חובתו דילפי' ט\"ו מט\"ו של חג המצות דכתיב בערב תאכלו מצות ומכאן ואילך רשות כדין אכילת מצה בפסח. ואם ירדו גשמים נכנס לביתו כל הני משום דכל ענינים שאדם רגיל לצאת מדירתו רשאי לצאת מביתו דתשבו כעין תדורו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומצות </b> הסוכה כל היום עד הלילה של יום שמיני חג עצרת. מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד עושה סוכה בחולו של מועד דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דדרשינן לרבנן עשה סוכה בחג כל שבעת ימים ואפילו ביום שביעי. עצי סוכה אסורים כל שבעת ימי החג דכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה' כשם שחל ש\"ש על חגיגה שהם שלמי חגיגה לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין כך חל ש\"ש על הסוכה דאקשינהו קרא חג הסוכות מה חג לה' אף סוכה לה' והיינו בכל מה שצריך להכשר סוכה ובעודה קיימת מדאורייתא. ונוי סוכה נראה דלא אסירי אלא מדרבנן משום בזויי מצוה ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור ואקרא דושמרתם את משמרתי וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מג </b> לנטול לולב עם שלש מינין כל שבעת ימי החג במקדש דכתיב ולקחתם לכם לקיחה לכל אחד ואחד מדכתיב ולקחתם לשון רבים ולא כתיב ולקחת לשון יחיד במקדש. כפות תמרים האמורות בתורה הם חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלין שלהן דכפת כתיב שיהיו עליו מחוברין וכפותין ולא פרודין ואין לשון זה נופל אלא בלולב שהוא כמו שרביט. פרי עץ הדר האמור בתורה זה אתרוג דכתיב פרי עץ שהעץ כפרי בטעם שוה ולא תימא פלפלים דלא איפשר דאינקט חדא לא מינכרה לקיחתה ואי נקיט תרי או תלתא חד קאמר רחמנא ולא שנים ושלשה הלכך לא איפשר ר' אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה דיר זה עד שבאים קטנים עדין גדולים של שתים ושלש שנים קיימים הכא נמי גדולים של אשתקד וקטנים של שנה זו שהאתרוג דר וגדל באילנות שתים ושלש שנים וכשבאים וחונטין של עכשיו עדין גדולים של אשתקד קיימים בו כדיר צאן ר' אבהו אמר אל תקרי הדר אלא הדר דבר שדר באילנו משנה לשנה כדאמרן בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא הידור שכן בלשון יון קורין למים הידור ואי זו שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג. וענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עציו כגון ג' עלין בגבעול אחד דכתיב ענף עץ עבות עץ שהוא עבות שענפיו חופים את עצו וזהו הדס דאי תימא זיתא דעליו ארוכים ומרובים ומכסים את העץ הא כתיב עבות דבעינן מעשה שרשרות שיהו מורכבין זה על זה ואי אמרת דולבא דהיינו ערמון דקלוע הוא הא אין עליו רצופים לכסות כל עצו ולא תימא נמי הרדופני דעליו הן כמין קליעה דכתיב דרכיה דרכי נועם והאי עוקץ את הידים שראשי עליו חדים כמחט הילכך זה הדס ר' אליעזר בן יעקב אומר ענף עץ עץ שטעם עצו ופריו שוה והיכי דמי עבות דקיימי תלתא בחד קינה דתרי וחד אין זה עבות אבל נקרא הדס שוטה. ערבי נחל האמורות בתורה הם מין ידוע הנקרא ערבי נחל עלה שלו משוך כנחל ולא עגול ופיו חלק וקנה שלה אדום הוא הנקרא ערבה ורוב מין זה גדל על כל הנחלים לכך נאמר ערבי נחל אבל אפא הגדל במדבר ובהרים כשר דכתיב ערבי לשון רבים וצפצפא שעלה שלה עגול ואינו בנחל פסול ויש ערבה שאין פיה חלק אבל אינו כמסר אלא יש בו תלמים קטנים כפי מגל קטן וזה כשר דאע\"ג דיש לה שם ליווי חילפה גילה כשרה דערבי נחל אמר רחמנא מכל מקום וכל הדברים האלו מפי השמועה ממשה רבינו נתפרש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ארבעה </b> מינין אלו מצוה אחד הן דכולהו כתיבי בחד קרא ומעכבין זה את זה דכתיב ולקחתם שתהא לקיחה תמה דהכי משמע ולקחתם ואין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם דארבעה מינין דווקא כתיב בקרא ואם לא מצא אחד מהם אינו מביא אחר הדומה לו תחתיו דאהני הוא דקפיד רחמנא כדאמר. מצוה מן המובחר לאגוד הדס וערבה עם הלולב משום זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות אבל לא לעיכוב דאם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא והיינו כשארבעתן מצויין אצלו דבעינן לקיחה תמה וכל היכא דאין ארבעתם לאו לקיחה שלימה היא ולהכי אם חסר לו מין אחד לא יטול עד שימצא השאר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כמה </b> נוטל מהן לולב אחד אתרוג אחד ושני בדי ערבה וג' בדי הדס דכתיב פרי עץ הדר אחד כפת תמרים אחד משמע דכפת כתיב ענף חד עץ חד עבות חד ערבי נחל שתים דמיעוט רבים שנים. ואם רצה להוסיף בהדס וגו' טעמא דשריותא דתוספת הדס מה שאין כן בשאר המינין להאי גירסת הרב ז\"ל משום דהדס לא ילפינן ג' בדי הדס אלא מיתורא דענף עץ עבות ולהכי אמרינן דמנינא לאו דוקא מלעיל אבל בהנך אחריני דילפי מנינא ממשמעותא דכתיב פרי עץ וכתיב כפת וכתיב ערבי דמיעוט רבים שנים הוי מנינא דוקא בין מלעיל בין מלרע ואם הוסיף או גרע פסול דכתיב לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו ופשטי' דקרא דקאמר עליו משמע דתוספת במנין עצמו איקרי תוספת כדדייק קרא עליו דמשמע ממינה."
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורי </b> ארבעה מינין נראה דהוו דאוריתא ובכלל שיעורין הל\"מ דטפח שדרו של לולב היוצא מן ההדס דהוי דאוריתא כדמוכח פרק המפלת ולמעלה אין להן שיעור."
+            ],
+            [
+                "<b>משיגביה </b> ארבעה מינין אלו בין בבת אחת בין בזה אחר זה יצא דכתיב ולקחתם לכם והא לקחם והוא שיגביה דרך גדילתם דכל המצות כולם אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתם דכתיב עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתם ואם לא הגביהם דרך גדילתם לא יצא כדילפינן. כל לקיחת לולב על ידי דבר אחר שהוא דרך כבוד והידור ללולב הוי לקיחה תמה ולא הוי חציצה אבל אי לאו דרך כבוד והידור הוא לא הוי לקיחה תמה והוי חציצה ולא יצא דכתיב ולקחתם שתהא לקיחה תמה ולקיחה על ידי דבר אחר שאין כבוד והידור ללולב לא שמה לקיחה ואם הוא ממינו אפילו אינו דרך נוי הויא לקיחה ואיפשר דילפינן לה מדבעי' בכלי שרת לקיחה ממש דכתיב ולקח והיינו המזרק שבו הדם ואפ\"ה אם נתן מזרק בתוך מזרק לא הוי חציצה כיון שהוא מינו וגלי קרא דכי האי גוונא הוי דרך שירות דכתיב ואת כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש שני כלים ושירות אחד דהיינו מזרק בתוך מזרק ומינה דלא הוי חציצה במין במינו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצות </b> לולב להנטל ביום ראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן ואפילו בשבת שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון ביום ואפילו בשבת הראשון ואפילו בגבולין והיינו לר' אליעזר ולרבנן דקיימא לן כוותיהו לא איצטריך קרא למשרי טלטול אלא ביום ולא בלילה ובמקדש לבדו נוטלין בכל יום מז' ימי החג דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ולא בגבולין שבעת ימים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שחייב בשופר ובסוכה חייב בנטילת לולב וכל הפטור מהן פטור מנטילת לולב דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דנשים ועבדים פטורים דילפינן מתפילין כדכתיב במצות מ'."
+            ],
+            [
+                "<b>הלכה </b> למשה מסיני שמביאין במקדש ערבה אחרת חוץ מערבה שבלולב ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב מדאיצטריך הל\"מ ושיעורה אפילו עלה אחד בבד אחד והיינו במקדש ולא בגבולין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הדס </b> שבלולב אסור להריח בה דגמרי' מסוכה דילפינן דחל שם שמים עליה מדכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה' כדלעיל ונראה דמדרבנן היא דילפינן הדס מסוכה דלא קרא ולא היקשה איכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה </b> מינין אלו שהיה אחד מהן יבש פסול. דכתיב באתרוג הדר ויבש לאו הדר הוא וילפינן שאר מינין מאתרוג מדאתקשו כולהו אמרינן מה אתרוג בעינן הדר אף שאר מינין הדר בעינן. וכן גזול וגנוב פסול דכתיב ולקחתם לכם משלכם ואפילו לאחר יאוש לא קני דלאו שלכם הוא ולמ\"ד קני הוה מצוה הבאה בעבירה ונראה דמדרבנן הוי פיסול מצוה הבאה בעבירה למ\"ד יאוש כדי קני. היה אחד מאלו המינין של אשרה ושל עיר הנדחת הרי זה פסול כאשרה דמשה אותן שהיה בשעת כיבוש ארץ ישראל שהצריכו הכתוב שרפה כדכתיב ואשריהם תשרפון באש ולולב ושאר מינין צריכין שיעור והאי כמאן דמכתת שיעוריה כיון דלשרפה קאי דכל העומד לישרף כשרוף דמי כדלעיל. וע\"ז של ישראל דאין לה ביטול כדילפינן באזהרת מ' הוו כאשרה דמשה דמיכתת שיעוריה. ועיר הנדחת כתיב בה ושרפת וגו' ומיכתת שיעוריה. ובע\"ז ואשרה של גוי שנטלן בשאלה פסול משום שאול ובשאר ימים אפילו במקדש דהוי דאוריתא כשר ואפילו גזול אי לאו מצוה הבאה בעבירה דלא כתיב לכם אלא ביום ראשון. היה כמוש ולא גמר ליבש כשר דאכתי מיחזי הדר ובשעת הדחק או הסכנה לולב היבש כשר אבל לא שאר מינים. ואיפשר דטעמא דבלולב מכשרינן יבש בשעת הדחק משום דכתי' כפת בלא וי\"ו דנראה דלא יליף מאתרוג מה שאין כן בשאר מינין דכתיבי בו\"ו דמהדר אריש קרא ומשום זה אלי ואנוהו הוא דבעינן לולב לא כדפרש\"י ז\"ל במתניתן דלולב דהא דאקשי' שאר מינין לאתרוג בגמר' היינו הדס וערבה לחוד כדפי'. אתרוג של ערלה ושל תרומ' טמאה פסו' דלשריפה קיימי. ערלה יליף מכלאי הכרם כפרש\"י (בשלהי תרומה) דאיתקש לכלאי הכרם דכתיב בהו פן תקדש תוקד אש. ותרומה טמאה היתר הסקה ילפינן מדכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות במשמע אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה וכתיב לך תהא להסקה. ושל טבל ביום א' פסול דלא קרינן ביה לכם אבל של מעשר שני ותרומה טהורה כשר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לולב </b> שנקטם ראשו או נסדק כי המניק או היה עקום לפניו או לצדדיו או שנפרצו עליו פסול. כל הני משום דלא הוי הדר ונחלקה התיומת נמי פסול דלאו הדר הוא. ולולבא דסליק בחד הוצה נמי פסול אי משום דלאו לולב מיקרי אי משום דלאו הדר הוא. ואם אין עליו מגיעות זו לעיקרה של זו פסול נמי דלאו הדר הוא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הדס </b> שנקטם ראשו כשר דאכתי הדר הוא ואם נשתיירו שלשה עליו בקן אחד כשר דהא עליו חופין את עצו במקום העלין. היו ענביו שחורות או אדומות מרובות מעליו פסול דבטילי עלים לגבי ענבים ואם מיעטן כשר דאזלינן בתר רובא מדאוריתא אבל ירוקות מין הדס הן וכשר."
+            ],
+            [
+                "<b>ערבה </b> שנקטם ראשה כשרה דאכתי הדר ונפרצו עליה פסולה נמי מהאי טעמא."
+            ],
+            [
+                "<b>אתרוג </b> שניקב נקב מפולש כל שהוא או שאינו מפולש כאיסר אפילו שאינו חסר פסול דלאו הדר הוא ואם חסר אפילו כל שהוא פסול דפרי עץ קאמר רחמנא שלם ולא חסר והרב ז\"ל כתב דפסול משום דבעינן לקיחה תמה דכתיב ולקחתם לכם וגו'. ניטל דדו או העץ שתלוי בו ונשאר במקומו גימה פסול מדין חסר. עלתה חזזית בשנים או בשלשה מקומות או ברובו במקום אחד או כל שהוא בדדו פסול ונראה דמשום הדר הוא פסול. נקלף אם נשאר ממנו כל שהוא כשר דמציל על כולו ואכתי הדר הוא ואם נקלף כולו פסול דלאו הדר הוא. אתרוג שהוא תפוח סרוח כבוש שלוק שחור לבן מנומר ירוק ככרתי שהוא כעשב פסול וכל הני נראה דמיפסלי משום דאינם הדר. עשהו כמין ברייתו אע\"פ שעשהו כמין דפין דפין כשר דהוי הדר. התיום והבוסר נמי הוו הדר כושי פסול בכל מקום דומה לכושי במקום שהם כעין שחורות כשר דהוו הדר למקומו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שהוא פסול משום שאינו שלכם ביו\"ט ראשון בלבד הוא דכתיב לכם ביום הראשון אבל הפסולים משום שאינם הדר או משום ע\"ז או משום שאסור באכילה בין בי\"ט ראשון בין בשאר הימים של תורה במקדש פסולים."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם יוצא ביו\"ט הראשון של חג בלולבו של חברו דבעינן שלכם עד שיתננו לו במתנה נתנו במתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ואם לא החזירו לא יצא דנמצא גזול. ואין נותנין אותו לקטן דכשדעת אחרת מקנה יש לו זכיה מן התורה דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבל קידושיך ויש לה יד לזכות בהן ומתקדשת. ואחד לולב ואחד כל המינין אם היה אחד מהן שאול אין יוצאין בו בי\"ט ראשון דקרא דלכם אכולהו כתיב. שותפין שקנו לולב או אתרוג בשותפות אין אחד מהם יוצא ביום ראשון עד שיתן חלקו לחברו במתנה דבעינן שיהא כולו שלו. האחין שקנו אתרוגין בתפיסת הבית ונטל אחד מהן אתרוג אם יכול לאוכלו ואין האחין מקפידין יצא ואם הם מקפידים לא יצא עד שיתנו לו חלקם במתנה ואם קנו אתרוג עם מינים אחרים אפילו אינם מקפידים לא יצאו דכל שאין שם מאותו המין אין מחילתה בסתם מועלת עד שיתן אותו במתנה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b> שכל המועדות מצוה לשמוח בהם בחג הסוכות היתה שמחה יתירה במקדש שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ומצוה להרבות בשמחה זו שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצות ובאהבת האל עבודה גדולה היא והמונע עצמו ממנו ראוי ליפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב והמגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו במקומות אלו חוטא ואמר שלמה אל תתהדר לפני מלך והמשפיל על עצמו ומקיל בכבודו הוא הגדול המכובד וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ויש במצוה זו דברים מדרבנן נכללים בלא תסור ובושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ויש מה שאינו בכלל אלו אלא מנהג נביאים ועל הכל אנו חייבים מן התורה שלא למרות את פיהם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..35bc9556bf138a64628e18071eb4b4b34b43b8d4
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Kiryat Sefer/Sefer Zemanim/Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,253 @@
+{
+    "title": "Kiryat Sefer on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Kiryat_Sefer_on_Mishneh_Torah,_Shofar,_Sukkah_and_Lulav",
+    "text": [
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מא </b> לשמוע תרועת השופר בראש השנה. שנאמר יום תרועה יהיה לכם ומנין שבשופר תלמוד לומר והעברת שופר תרועה אין לי אלא ביובל בראש השנה מנין ת\"ל בחדש השביעי שאין ת\"ל בחדש השביעי דהא כתב לן בכמה דוכתי דיום הכיפורים בחדש השביעי והכא יום הכיפורים כתיב ביום הכיפורים תעבירו אלא מה ת\"ל בחדש השביעי שיהיו כל התרועות של חודש השביעי כזה. ובספרי איתא כתיב תרועה בראש השנה וביובל מה תרועת יובל בשופר אף תרועת ראש השנה בשופר. וכל השופרות כשרים מדאוריתא דפשוט וכפוף לא כתיב בתורה אלא תעבירו שופר כתיב ביובל וגמרה ר\"ה מיניה חוץ ממה שלא נקרא שופר אלא קרן דפסול מדאוריתא דשופר כתיב. ולמצוה הוא דבעו של איל כדאמר תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שופר </b> של ע\"ג כשר מדאוריתא דאע\"ג דנשתמשו בו לע\"ג ונאסר בהנאה כדכתיב אבד תאבדון וגו' בכלים שנשתמשו בהן לע\"ז הכתוב מדבר אפילו הכי מצות לאו ליהנות נתנו אין קיומם הנאת הגוף אלא עבודת עבד לרבו ואם של ע\"ז של ישראל הוא לא יצא דאין לה בטלה עולמית כדילפינן מושם בסתר וכתותי מכתת שיעורה וה\"ה תקרובת ע\"ז שמסרוה לפניו לשם דורון דקי\"ל דאין לה בטלה עולמית דאיתקש למת דכתיב ויאכלו זבחי מתים מה מת אסור בהנאה כדילפינן שם שם מעגלה ערופה אף תקרובת ע\"ז אסור בהנאה. ושל עיר הנדחת נמי לא יצא דכתותי מיכתת שיעוריה דהא לשריפה קאי כדכתיב ושרפת וגו' וכשרוף דמי כדילפינן דכל העומד לישרף או לינתץ כשרוף או כנתוץ דמי מבית המוחלטת דלא הוה מטמאת בביאה משום דעומדת לינתץ אי לאו דאמר קרא ונתץ את הבית דאפילו בשעת נתינה קרוי בית הא לאו הכי לא דכל העומד לינתץ כנתוץ דמי ובשופר בעינן שיעור כדלקמן. אבל בשופר הגזול ושל עולה יצא דאין בקול גזל ומעילה וגם אינו נהנה דמצות לאו ליהנות נתנו וגו'. והראב\"ד כתב בירושלמי דאע\"ג דיש בקול דין גזל יום תרועה יהיה לכם כתיב דמשמע לכם מכל מקום. והמודר הנאה מחברו או משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה דמצות לאו ליהנות נתנו כדאמר ולאו הנאה הוא."
+            ],
+            [
+                "<b>שופר </b> של ראש השנה אין מחללין עליו י\"ט לא בדבר שהוא משום שבות ואין צריך לומר בדבר שהוא משום מלאכה. משום דשופר עשה ויו\"ט עשה ולא תעשה ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה. דכיון דגלי קרא בציצית דאתי עשה דציצית ודחי לא תעשה דכלאים משמע דעשה ולא תעשה לא דחי. והכא אפילו לא תעשה גרידה לא הוה דחי משום דבעידנא דקא מעקר לאו לא מקיים עשה. ומאי דקאמר עשה ולא תעשה קושטא דמילתא קאמר אבל לא צריך. ומשום הכי נמי עשו חיזוק חכמים לדבריהם כשל תורה דלא דחי שבות דידהו משום דהוו מכשירין דהא גופא דתקיעה שבות היא ודחיה לה עשה דשופר משום דבעידנא דמעקר לשבות מקיים ליה לעשה אבל מכשירים דמעקר ליה לשבות ואכתי לא מקיים עשה לא דכיון דנתנה תורה מקום לחכמים לאסור מה שאסרו משום שבות העמידו דבריהם אפילו היכא דאתי לידי דחיית עשה כיון דבההיא עידנא לא מקיים ליה לעשה כדאמר והוה איפשר לעשות מכשיר דמצוה מבעוד יום. ומים או יין כדי לצחצחו מותר ליתן בתוכו ביו\"ט ולא יתן לתוכו מי רגלים לעולם שלא יהו מצות בזויות עליו כדילפינן מושפך וכסה במה ששפך יכסה שלא יכסה ברגל שלא יהו מצות בזויות עליו."
+            ],
+            [
+                "<b>ושיעור </b> דשופר נראה דהוי בכלל שיעורין הלכה למשה מסיני דשיעור שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן טפח הוי דהוא ד' אצבעות בגודל. נסדק לארכו פסול אי משום שתי שופרות כדפרש\"י ז\"ל ואנן חד שופר בעינן. אי משום דלאו שם שופר עליו אלא כחתיכת שופר שתקנה. נסדק לרחבו אם נשתייר כשיעור לצד הפה כשר דהוה ליה כאלו ניטל כל מה שלמעלה ואע\"ג דלאו שופר שלם הוא לא איכפת לן בהכי אלא אשיעורא דאי הוה קפדינן אשלם לא הוה ביה שיעורא. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול ואפילו נשתייר רובו שלם ואפילו לא היה מעכב עכשיו סתימת הנקבים את התקיעה פסול כיון דבסתימת שלא במינו חזרה התקיעה לכמו שהיתה קודם שניקב הרי קול שופר ודבר אחר אף ע\"ג דהשתא לא מעכב סתמו במינו אם נשתייר רובו שלם ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה הרי זה כשר דאי מעכבי הנקבים שנסתמו אף ע\"ג דנשתייר רוב שלם הוי פסול דהוי שופר ודבר אחר ואי לא נשתייר רובו שלם אף ע\"ג דלא מעכב השתא את התקיעה נמי פסול דהוה כדבק שברי שופרות דפסול דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' או ג'. קדחו בזכרותו שהוא עצם הבולט מן הראש ונכנס לתוכו ומוציאין אותו והוא לא הוציאו אלא נקב את הזכרות כשר שמין במינו אינו חוצץ והוי הקול מן השופר. והא דמין במינו אינו חוצץ ילפי' מדבעינן בכלי שרת לקיחה ממש דכתיב ולקח והיינו המזרק שבו הדם ואי הוי מזרק תוך מזרק לא הוי חציצה דהוי דרך שירות כדנילף במצות לולב. דבק שברי שופרות עד שהשלימו לאחד פסול דהוה ליה ב' או ג' שופרות וקרא שופר קאמר. הוסיף עליו כל שהוא בין במינו בין שלא במינו פסול דהוה ליה שני שופרות. צפהו זהב מבפנים או במקום הנחת פיו פסול ואם מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה נמי פסול טעמא דכולם לפי שאין הקול קול שופר אלא קול זהב ואם לא נשתנה קולו כשצפהו מבחוץ כשר דקול שופר הוי. וטעמא דפסול כשצפהו במקום הנחת פה דאינו מגיע פיו לשופר וכתיב והעברת דמשמע דהוא עצמו מעביר הקול בשופר והיינו כשמגיע לשופר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא דחיצון כמאן דליתיה אבל אם שמע קול חיצון לא יצא שהקול יוצא באויר שבין חיצון לפנימי והיינו ב' או ג' שופרות. הרחיב את הקצר וקיצר את הרחב פסול דכתיב והעברת ובעינן דרך העברתו כדרך שהאיל מעבירו בראשו בבהמה מחיים היה ארוך וקצרו כשר דלא תימא דפסול משום דכתיב והעברת שופר אלא כיון דאית ביה שיעור כשר. גרדו בין מבפנים בין מבחוץ אפילו העמידו על גלדו כשר דאכתי שופר הוי. וכל הקולות כשר בשופר והעברת קול שופר הוא דבעינן לא שנא דק או עבה או צח כשר. התוקע לתוך הבור או המערה או חבית גדולה העומדים בפנים יצאו דשמעו קול שופר אבל עומדים בחוץ לא יצאו אי דשמעו קול הברה ואנן בעינן קול שופר לחוד:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>הכל </b> חייבים לשמוע קול שופר כהנים לוים וישראלים. דלא תימא כהנים לוים דליתנהו במצות יובל דמוכרים לעולם וגואלים לעולם ליתנהו נמי בתקיעת שופר קמ\"ל דנהי דליתנהו בכל דין השמטת קרקע אבל בהשמטת כספים ושילוח עבדים איתנהו ולהכי איתנהו נמי בתקיעת שופר. וגרים ועבדים משוחררים נמי דחייבים בכל המצות אבל נשים ועבדים וקטנים פטורים משום דהוי מצות עשה שהזמן גרמה וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות. כדילפינן מתפילין דכתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך הוקשה כל התורה לתפילין מה תפילין מצות עשה שהזמן גרמה דכתיב מימים ימימה ונשים פטורות דאיתקוש תפילין לתלמוד תורה דכתיב ושננתם וקשרתם ונשים פטורות מתלמוד תורה דכתיב לבניך הכי נמי דתפילין ואיתקש כל התורה כולה במצות עשה שהזמן גרמה לתפילין כדאמר. ועבדים אתקשו לאשה בגזירה שוה דלה לה כתיב באשה וכתב לה ספר כריתות וכתיב בשפחה חרופה או חפשה לא ניתן לה מה אשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמה אף עבדים וקטנים דלאו בני חיוב מצוה נינהו. מי שחציו עבד וחציו בן חורין וטומטום ואנדרוגינוס חייבים טומטום שמא זכר הוא ואנדרוגינוס נמי דבריה בפני עצמה היא ולאו אשה הוא. השומע תקיעת שופר ממי שאינו חייב לא יצא דתוקע ושומע כולהו מחד קרא נפקין וכי היכי דשומע בר חיוב הכי נמי תוקע. אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא שאינו מינו דאף על גב דהוי חייב לא מפיק לאנשים דהוו ודאי בני חיובא. טומטום אפילו מינו אינו מוציא דשמא השומע זכר והיא נקבה לכשקרע ומי שחציו עבד אפילו עצמו אינו מוציא דלא אתי צד עבדות שבו ומפיק צד חירות שבו וכיצד יצא ידי חובתו שישמע מבן חורין שיתקע לו דבין בתקיעה בין בשמיעה נפיק איניש ידי חובתיה דקרא קאמר יום תרועה ולא קפיד אתוקע או אשומע אלא בחד מתרי גווני נפיק."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המתעסק </b> בתקיעת שופר להתלמד לא יצא ידי חובתו ונראה דכוונת שומע ומשמיע דבעינן למאן דאמר מצות צריכות כוונה היינו מדרבנן."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>י\"ט </b> של ראש השנה שחל להיות בשבת תוקעין מדאוריתא אלא שחכמים העמידו דבריהם לעשות גדר שלא יבא לידי איסור סקילה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>כמה </b> תקיעות חייב אדם לשמוע בראש השנה תשע. לפי שנאמרה תרועה ביובל ובראש השנה ג' פעמים וכל תרועה פשוטה לפניה ופשוטה לאחריה דכתיב והעברת שופר תרועה הרי פשוטה לפניה תעבירו שופר הרי פשוטה לאחריה ומפי השמועה למדו שכל תרועה של חדש השביעי אחד הן בין בראש השנה בין ביובל של יום הכיפורים שאין ת\"ל בחדש השביעי דהא ידענא דיום כיפור בחדש השביעי הוא אלא אתא לאשמועינן דכל תרועות של חדש השביעי זה כזה. ומנין לג' של שלש שלש דכתיב תרועה ג' פעמים בר\"ה וביובל ומנין ליתן האמור של זה בזה ת\"ל שביעי שביעי לג\"ש נאמר בראש השנה בחדש השביעי ונאמר ביובל והעברת שופר תרועה בחדש השביעי הא כיצד ג' שהן תשע והשתא דאתי בג\"ש הקשה דלעיל לתקיעה לפניה ולאחריה לא צריך. תרועה האמורה בתורה מספקא לן אם היא היללה או האנחה או שניהן כאחד האנחה והיללה שדרכה לבא אחריה ולכך אנו עושים הכל לצאת מידי ספק תרועה דמתרגמא יבבא ובאימיה דסיסרא כתיב נשקפה ותיבב והיינו או גנוחי גנחה או ילולי יללה. נמצא מנין התקיעות ל' כדי לצאת מכל ספק ובסימן תשר\"ת היה נראה לומר שהיה יוצא ידי ספק מדאוריתא דההפסקה נראה דהוי דרבנן אלא דאפשר דאהפסקה נמי חיישינן מדאוריתא ולא נפיק ידי חובתיה דכתיב והעברת ותעבירו דמינייהו ילפינן פשוטה לפניה ולאחריה ומשמע לפניה דוקא ולאחריה דוקא בלא הפסק שום תקיעה בנתים והכא דאיכא הפסק בין תקיעה ראשונה ליבבא אי תרועה דקרא הוי יבבות לא נפיק ידי חובתיה מדאוריתא דהא דאמר שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא שאני הכא דהפסיק בתקיעה אחרת לשם מצוה כדכתב הרמב\"ן ז\"ל. שיעור תרועה כשתי תקיעות למאן דסבירא להו שיעור תקיעה אחד כתרועה אפשר דילפינן ליה מדכתיב והעברת שופר תרועה דמשמע שתהא העברה כשיעור התרועה ולפי' הרב ז\"ל נראה דהכי קים להו דשיעור תרועה כשתי תקיעות והוי בכלל שיעורין הל\"מ והכי נמי שיעור ג' שברים כתרועה ואף על גב דתקיעה אית לה שיעור כדאמר אם האריך בה כשתים לא עלתה לו אלא אחת דלמעלה לית בה שיעור דפסוקי תקיעתה בעינן דבכל תרועה בעינן העברה חדא בתחלה וחדא בסוף כדילפינן והאי כולה חדא היא. שמע ט' תקיעות בט' שעות ביום יצא כיון ששמען כסדרן אבל שמען מט' בני אדם כאחד לא יצא דבעינן תקיעה לפני התרועה ואחריה והכא כולהו הוו בבת אחת ואינו יוצא ידי חובתו עד שישמע כל הט' תקיעות כדילפינן דכולהו חדא מצוה נינהו ואית דאמר בגמרא דחד מדאוריתא ותרי מדברי סופרים דקראי דוהעברת שופר תרועה ויום תרועה יהיה לכם לתלמודו הוא בא כדאיתא התם. ויש במצוה זו ציוויין ואזהרות מדרבנן סמוכים אלא תסור ואקרא דושמרתם את משמרתי ורובן יש להן סמך מן המקרא בברכות של ראש השנה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מב </b> לישב בסוכה כל ז' ימי החג דכתיב בסוכות תשבו ז' ימים. שיעור הסוכה גובהה אין פחות מעשרה טפחים ולא יתר על עשרים אמה ורחבה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. גובהה אין פחות מעשרה ילפינן דעד עשרה הוא דחשיב רשות ובפחות מעשרה חלל לא חשיב סכך דכתיב בבית עולמים והבית אשר בנה שלמה שלשים אמה קומתו וכתיב קומת הכרוב האחד עשר אמות וכן הכרוב השני ותניא מה מצינו בבית עולמים כרובים בשליש הבית הן עומדים משכן נמי כרובים בשליש הבית הן עומדין ומשכן כמה הוי עשר אמות דכתיב עשר אמות אורך הקרש כמה הוי להו שיתין פושכיה תילתא כמה הוי עשרים פושכי נמצא גובה הכרובים של משכן כלה לסוף עשרים טפחים מן הארץ והם עומדים על הכפורת דל עשרה דארון וכפורת דארון הוי ט' דכתיב אמה וחצי קומתו וכפורת טפח דכתיב אל פני הכפורת ואין פני פחות מטפח פשו להו עשרה לכרובים וכתיב ויהיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת אלמא מכנפיהם ולמטה עד הכפורת והוי סכך וכנפיהן למעלה לגובהן היו פרוסות אלמא תחת כנפיהם עשרה טפחים חלל וקרי ליה סוכה ולא תימא דגדנפייה להדי רישייהו דהוי ליה עשרה טפחים עם עובי הכנפים אלא עילויה רישייהו פרסי' גדנפייהו דלמעלה כתיב והוו ליה חללה עשרה אלמא דכל פחות מעשרה חלל לאו סכך הוא. ולא יתר על עשרים אמה דאמר רבה כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת עראי עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי למעלה מעשרים אמה אין אדם עושה דירתו דירת עראי אלא דירת קבע שצריך לעשות יתדותיה ומחיצותיה חזקים וקבועים שלא תפול ואנן דירת עראי בעינן כדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים עשה סוכה לשבעה והיינו עראי. ורחבה אין פחות משבעה טפחים על ז' טפחים מדאוריתא בכלל שיעורין דהוו הלכה למשה מסיני. היתה פחותה מעשרה או מז' על שבעה או יותר מעשרים אמה פסולה כדאמר."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאין לה שלשה דפנות פסולה היו לה שנים גמורות זו בצד זו כמין גם עושה דופן שיש ברוחבו יותר על טפח ומעמידו בפחות משלשה סמוך לאחד משתי הדפנות. דכתיב בסכת בסכת בסוכות בסכת תשבו ישבו בסכת כי בסכות הושבתי חד מלא ותרין חסרין דיש אם למסורת דמה שמסר משה בספר תורה לישראל היא האם והעיקר לא כמו שהוא נקרא הרי כאן ארבע. (כ)[ד]ל חד לגופיה דאין דורשין תחלת פסוק הנאמר ראשון אינו לדרשה אלא למשמעו אתא פשו להו תלתא שתים כהלכתן מזרחית דרומית ומערבית וצפונית כשיעור משך סוכה ז' טפחים ושלישית אפילו טפח דאתאי הלכתא דמחיצין דאמרן דהוו הלכה למשה מסיני למיגרעיה לדופן ג' של סוכה ולאוקומא אטפח. ונראה דמדאוריתא סגי בטפח מצומצם סמוך לאחד מהדפנות ואפילו בסוכה העשויה כמבוי דמיקרו נמי כי האי גונא כהלכתן דהא הלכתא אוקמיה אטפח בכל מקום שיהיה. קנים שיוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה ודופן אחד נמשכת עמהן כשרה דהוי מן הסוכה והוי כשתים כהלכתן וג' אפילו טפח דלא ממשכא עד הרביעית וכשרה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>דפנות </b> שלא היו מגיעות לארץ אם היו גבוהות מן הארץ ג' טפחים פסולה דהוה ליה סוכה בלא דפנות אבל תוך שלשה כלבוד דמי דהוי הלכתא למשה מסיני. היו מגיעות לארץ ולא לסכך כל שהדפנות גבוהות עשרה טפחים ומכוונת נגד הסכך כשרה אע\"ג דמרחקי מן הגג כמה אמות דהא הוי הני דפנות לסוכה אבל אם אינם מכוונות לסכך אלא דמרחקי שלשה טפחים מכנגד הסכך פסולה דאויר ג' פוסל בסכך ואפילו מן הצד. תלה מחיצה ד' ועשהו בפחות משלשה סמוך לארץ ולגג כשרה דתרי לבוד נמי אמרינן דהלכתא היא בין (חרבין) [חד בין] תרי. העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות לה ואותם הדפנות הם יכולים לעמוד ברוח מצויה כשרה אבל אינם עומדים ברוח מצויה פסולה דלא הוו מחיצה דכל מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה לאו שמה מחיצה דבעינן מחיצות מגיעות לתוך ג' לארץ ומכוונות לסכך והאי דפנות הואיל ונעין ונדין על ידי רוח מצויה דיבשה לאו הכי הוו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה כשרה. והכי נמי בראש האילן או על גבי גמל כשרה מדאוריתא דסוכה דירת עראי בעינן כדילפינן מקרא דבסוכות תשבו שבעת ימים."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאין לה גג פסולה והיא העשויה כמין צריף או שסמכה לכותל ואם היה לה גג טפח או שהגביה מן הקרקע טפח הרי זו כשרה דכיון דאיכא טפח דגג שוה מסיכוך כשר שאר שיפוע תשלום ז' טפחים חשיב ליה גג והכי נמי הגביה מן הקרקע טפח ההוא טפח חשיב בכותלים של סוכה בשיפוע תשלום עשרה טפחים ושאר השיפוע חשיב ליה גג ונראה דהכי גמירי לה ולמחיצה דכל שיש טפח שוה בין בגג בין במחיצה חשיב ליה לשיפוע מחיצה. סוכה עגולה שיש לרבע בה ז' על ז' טפחים כשרה דכיון דילפינן סוכה דירת עראי לא בעינן זויות."
+            ],
+            [
+                "<b>סיכך </b> על גבי אכסדרה שיש לה פצימין שהם עומדים בולטים ברוח ג' אפילו אין נראין מבחוץ או מבפנים כשרה דאמרינן פי תקרה יורד וסותם דהיינו גוד אחית דאמרן דאתאי הלכתא דמחיצין לגוד ולבוד ודופן עקומה ואע\"ג דהאי פי תקרה לגגות הוא דעבידה ולא לאוירה כיון דאית בה הני תרי פצימי אמרינן גוד אחית אבל ליכא פצימי לא אמרינן משום דהאי תקרה לאו לאוירה עבידה וכי אגמריה רחמנא למשה גוד אחית במחיצה העשויה לחלל שלה גמירי."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סיכך </b> על גבי מבוי שיש לו לחי או על גבי פסי ביראות כשרה אף על גב דלסוכה בעינן שנים כהלכתן ושלישית אפילו טפח הכא כיון דלחי ופסי ביראות הוו מחיצה לשבת מהני לכל מה שצריך מחיצה לאותה שבת דהרי מחיצה היא עכשיו."
+            ],
+            [
+                "<b>נעץ </b> ד' קונדסין על ד' זויות הגג וסכך על גבן על שפת הגג כשרה דאמרינן גוד אחית מחיצתה דהלכתא דמחיצה אתא לגוד בין גוד אחית בין גוד אסיק."
+            ],
+            [
+                "<b>פרוץ </b> מרובה על העומד הותר בסוכה משום דסגי לה בשתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח ואפילו הוי פתחים בשתי הדפנות אחד או שנים דכי מצרפה להו בהדי שתי דפנות הפרוצות הוה ליה פרוץ מרובה ושריה מה שאין כן בשבת דבעינן שלש מחיצות שלימות."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאוירה גבוה מעשרים אמה ומיעטה בכרים וכסתות אינו מיעוט ואפילו בטלם שאין סוף להניחם שם כל שבעה מפני הפסד ממונו ואפילו בטלינהו בטלה דעתו אצל כל אדם והרי חללה יותר מעשרים. תבן ואין צריך לומר עפר ובטלם הוי מיעוט. היתה גבוהה מעשרים והוצין יורדין לתוך כ' אם צלתן מרובה מחמתן יחשבו כגג עבה וכשרה דסוכ' דמשמע סכך לא מיקרי אלא בצלתו מרובה מחמתו. בנה בה איצטבה באמצע אם יש משפת האצטבה ולכותל פחות מארבע אמות כשרה דאמר דופן עקומה דהיא בכלל מחיצין הלכה למשה מסיני דאתי לגוד וללבו' ולדופן עקומה דרואין כאלו המחיצות נוגעות באצטבה והרי נתמעט חלל מתחתיו ובשיש באצטבה שיעור סוכה בנה בה עמוד ויש בו הכשר סוכה פסולה דלא אמרינן גוד אסיק כי האי גוונא דליכא מחיצות ניכרות ונמצא על גב העמוד סכך כשר בלא מחיצות."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>היתה </b> פחותה מעשרה וחקק בה להשלימה לעשרה אם יש משפת חקק ולכותל ג' טפחים פסולה דלא הוי לבוד וליכא דפנות ואנן דפנות בעינן פחות מכאן כשרה דאמרינן לבוד דהוא הלכתא בכלל מחיצין הלכה למשה מסיני."
+            ],
+            [
+                "<b>דופני </b> סוכה כשרים מן הכל שאין אנו צריכים אלא מחיצה מכל מקום והני גמירי לה למחיצה ואפילו מבעלי חיים ועושה אדם את חברו דופן ביו\"ט וכן מכלים דאהל עראי לא אסור מדאוריתא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>אין </b> מסככין אלא בדבר שגידולו מן הארץ שנעקר מן הארץ ואינו מקבל טומאה. למאן דסבר כי בסוכות הושבתי את בני ישראל ענני כבוד היו סוכות שהושיבן במדבר בסוכות הושבתי מתרגמינן במטלות ענני יליף לה מדכתיב ואיד יעלה מן הארץ והשקה וגו' מה איד דבר שאינו מקבל טומאה דלא נאמרה טומאה אלא בכלים ואוכלים ומשקין ואדם וזה אינו אחד מאלה אף סוכה דבר שאינו מקבל טומאה ומה איד גידולו מן הארץ ונעקר ממנה כדכתיב ואיד יעלה מן הארץ. ואמרו בבראשית רבה על דעתיה דר\"ל דיליף מואיד יעלה מן הארץ דמי לאדם אחד שאמר לחברו תן לי סאה חטין אמר לו הבא קופתך וטול כך אמר הקב\"ה לארץ אייתי עננים וקביל מטרא. ולמאן דאמ' סוכות ממש מפני החמה בשעת חנייתן עשו להם יליף לה להא מילתא מדכתיב חג הסוכות תעשה לך באספך מגרנך ומיקבך בפיסולת גורן ויקב הכתוב מדבר פסולת גורן קשי תבואה פסולת יקב זמורות ואשכולות ריקנין דכתיב מגרנך ומיקבך ולא גורן ויקב עצמו דמשמע מה שאתה אוספו וניטלו מן הגורן וגורן הוא האוכל ומה שאתה אוסף ובורר מתוכו הוא הפיסולת והני לאו לקבלי טומאה וגידולם מן הארץ ונעקרים ממנה. סיכך בדבר שאין גידולו מן הארץ כגון מיני מתכות ועצמות ועורות או במחובר לארץ כגון שהדלה עליה גפנים וכיוצא בהם או בדבר המקבל טומאה כגון מחצלאות העשויות לשכיב' וכיוצא בהן פסולה כדילפינן מקראי כדכתיב."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכי </b> תאנים ובהן תאנים וכן כל כיוצא בהן אם פסולת מרובה על האוכלים מסככין בהן דבטיל מדאוריתא דכתיב אחרי רבים להטות. ירקות שאינן מאכל אדם מסככין בהם מדאוריתא בעודם לחים וחוצצין מדאוריתא בפני הטומאה. ומסככין מדאוריתא אפילו בפשתן שרק ונפץ אותו דאכתי לא מקבל טומאה והרי הוא גידולי קרקע אף על גב שנשתנית צורתו וכן בכל חבלים אפילו בחבלי פשתן מדאוריתא דלא מקבלי טומאה. סיככה בחצים זכרים כשרה בנקבות פסולה דמקבלי טומאה ונראה דהוי דרבנן טומאת בית קיבול העשוי למלאות וצ\"ע בהלכות כלים פ\"ב."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מחצלת </b> הקטנה מאי זה דבר שתהיה סתמה לשכיבה וראויה לקבל טומאה לכשישכב בה הזב ולכך אינה ראויה לסיכך כדילפינן לעיל למקבלי טומאה. ומה שהוא טמא מדרס הזב מטמא טמא מת וה\"ה לכל הטומאות ואפילו הוא פשוטי כלי עץ דילפינן בק\"ו מפץ קנים שראוי לשכיבה שיקבל טומאה מגע במת ומהפכין קטנים של חרס שטהורין בזב דלא חזו לישיבה וכתיב אשר ישב עליו הזב יצא זה שאומרים עמוד ונעשה מלאכתינו ועוד שהן של חרס ולא מטמאו אלא מאוירן ואין יכול להכניס אצבעו לתוכו שפיהן צר ובהיסט נמי לא דכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט משום דאפקיה רחמנא בלשון נגיעה ואפילו הכי טמאין באוהל המת דכתיב וכל כלי פתוח מפץ שטמא בזב אינו דין שיהא טמא במת. ומחצלת גדולה סתמה לסיכוך אלא אם כן עשאה לשכיבה דראויה לקבל טומאה. ואם יש לה קיר אפילו גדולה אין מסככין בה דהוי כלי קבול וכל שיש לו בית קבול טמאה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>תקרה </b> שאין עליה מעזיבה שהוא הטיט והעפר אלא נסרים תקועים פסול דכתיב חג הסוכות תעשה לך ולא מן העשוי כבר לשם בית לפיכך אם פקפק הנסרים לשם סוכה כשרה."
+            ],
+            [
+                "<b>סוכה </b> העשויה כהלכתה אע\"פ שלא נעשה לשם סוכת מצוה כשרה והוא שתהיה עשויה לצל דחג הסוכות תעשה לך וגו' לא דרשינן ליה לשם חג אבל סוכה שנעשית מאליה פסולה שלא נעשית לצל. וכן החוטט בגדיש אינה סוכה דבעינן תעשה ולא מן העשוי ואם בתחילה עשה טפח חלל במשך שבעה לשם סוכה והשלימה אח\"כ לעשרה כשרה דחלל טפח אהל הוא ויש שם סכך עליו מתחלה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>העושה </b> סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית דהוי אילן סכך פסול כמחובר דכתיב באספך מגרנך ומיקבך בפיסולת גורן ויקב הכתוב מדבר. הדלה עליה עלי האילנות וסיכך על גבן ואחר כן קצצן אם היא בסיכוך הרבה מהן כשרה ואם לא היה הסיכוך שהיה מתחלת כשר הרבה מהן צריך לעשות אותן אחר קציצתן שתהיה לסוכה דכתיב תעשה לך ולא מן העשוי והאי כיון דהשתא בקציצה הוי כשר הרי היה עשוי."
+            ],
+            [
+                "<b>עירב </b> דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו וסיכך בשניהם אע\"פ שהכשר יתר על הפסול פסולה שהרי מועיל הפסול להכשר סוכה שתהא צלתה מרובה מחמתה. סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה אם יש בסכך פסול שלשה טפחים בסוכת שבעה באיזה צד שיהיו פסולה שהרי אין כאן הכשר סוכה ובסוכה גדולה שישאר בה שבעה על שבעה מסכך כשר. סכך פסול פוסל באמצע בד' טפחים ומן הצד בד' אמות דאמ' דופן עקומה הלכה למשה מסיני ושאר השיעורין בכלל שיעורין הל\"מ. סיכך בדבר פסול ודבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מסכך הפסול רוחב שלשה טפחים אם היה כל הסכך הכשר יותר על כל הפסול כשר דמדאורית' אזלינן בתר רובא דכתיב אחרי רבים ואם היה זה כמו זה בצמצום פסולה שסכך פסול כפרוץ נחשב ולענין סוכה אגמרי רחמנא למשה גדור רובא משום דבעינן צילתה מרובה מחמתה והיינו לדעת הרב ז\"ל."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>פירש </b> בגד עליה או תחתיה פסולה דהוי דבר המקבל טומאה ופסול כדילפינן לעיל ואם לנאותה אין שם סכך עליו וכשר וכן בכל מה שמונח בה לנוי. ואין ממעטין בגובה הסוכה לא להכשיר ולא לפסול אבל מן הצד ממעטין דהרי אינה מחזקת ראשו ורובו ושלחנו דהוי שיעור רוחב סוכה קטנה ואם מופלגים מן הסכך ארבעה טפחים לא בטיל לגבי סוכה והוו סכך פסול."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שיש בה מקומות מגולין אם יש בכל האויר כמקום המסוכך פסולה שהיה חמתה מרובה מצילתה ואין לה סכך ואם היה הסכך רב על האויר כשרה והוא שאין במקום אחד אויר ג\"ט ואם יש אויר ג\"ט בין מאמצע בין מן הצד באופן שלא נשאר הכשר סוכה ודפנות במקום אחד פסולה כולה עד שימעט האויר משלשה טפחים. מעטו בדבר הפסול לסכך בסוכה גדולה כשרה דהרי איכא הכשר סוכה כיון שמעט ובסוכה קטנה פסולה דליכא הכשר סוכה אלא באויר ובסכך פסולה שמיעט בו. היה רוב הסיכוך צלתו מרובה ומיעוטו חמתה מרובה הואיל וצילת הכל מרובה מחמתה הכל כשרה דשם סכך עליו. סוכה מעובה כמין בית כשרה דסכך קרינן ביה היה הסיכוך מדולדל מקצתו למעלה ומקצתו למטה אם אין ביניהם שלשה אמרינן לבוד ואם היה ברוחב העולה טפח או יותר אע\"פ שהוא גבוה שלשה טפחים כשר דאמר חבוט רמי השפל והשלך דהוא ענין גוד אחית דהוי הל\"מ אלא דלענין מחיצה שייך גוד אחית ולענין המוטל לרוחב שייך חבטה והוא שיהיה מכוון לשפת היורד."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> על גבי סוכה התחתונה פסולה כמי שעשאה בתוך הבית דכתיב בסוכת תשבו ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שבתוך הבית ולא תימא דסוכות תרתי משמע דהא סכת כתיב דיש אם למקרא [למסורת] ואפי' למאן דאמר יש אם למקרא מודה דלא לחנם נכתב המסורת. והא דמיפסלה משום סוכה שתחת סוכה היינו כשהעליונה כשרה דגבוהה עשרה ויכולה לקבל כרים וכסתות אפילו על ידי הדחק אבל אי לאו הכי אף התחתונה כשרה דחשבינן לסכך עליונה כסכך תחתונה והוא שאין גובה העליונה יותר מעשרים אמה. מטה שבתוך הסוכה אם גבוהה עשרה טפחים היושב תחתיה לא יצא ידי חובתו מפני שהיא כסוכה בתוך סוכה דכיון דקפיד רחמנא למיפסיל סוכה שתחת סוכה הכא נמי קפיד לפסול סוכה שיש תחתיה אהל שכיוצא בו פסול מלמעלה וכן כילה שיש לה גג טפח דלענין טומאה טפח על טפח הוי אהל אם גבוהה עשרה טפחים אין ישנין תחתיה וכן המעמיד ד' עמודים וגו' הרי זו כסוכה שתחת סוכה ומדברי התוספות נראה דלאו מדאוריתא הוו האי פיסולה."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>סוכה </b> שאולה כשרה דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחד וסכת כתיב דמשמע סוכה אחד שישבו בה זה אחר זה ואי איפשר שיהא לכולן דהא לא מטי שוה פרוטה לכל חד אלא על ידי שאלה. וכן סוכה גזולה כשרה דקרקע אינה נגזלת והוה ליה שאולה וכשר ואם גזל עצים ועשה מהם סוכה מדאוריתא הוה פסולה דכתיב לך אלא משום תקנת מריש אינו חייב אלא דמים וכשרה מדרבנן. והמסכך ברשות הרבים נמי אע\"ג דהוי גזל רבים יצא דקרקע אינה נגזלת והוה ליה שאולה:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>נשים </b> ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה. נשים הלכתא היא דהוה סד\"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ\"ל הלכתא אי נמי דהוה יליף ט\"ו מט\"ו דחג המצות מה להלן נשים חייבות אף כאן נשים חייבות קמ\"ל וקרא דכל האזרח אוקמי ליה לגרים דחייבים בסוכה דס\"ד ישראל ולא גרים קמ\"ל ועבדים דילפינן לה לה מאשה וקטנים דלאו בני חיובא נינהו. טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק דאוריתא. ומי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב נמי משום צד חירות שבו דהוי כגר דחייב."
+            ],
+            [
+                "<b>חולין </b> ומשמשיהם וכל הני דפטירי היינו משום דכתיב תשבו שהוא כעין תדורו וכמו שאין אדם דר במקום שמצטער הכי נמי בסוכה. האבל חייב בסוכה דאף על גב דמצטע' פטור היינו מצטער מחמת הסוכה אבל הכא אי(נ)[ה]ו הוא דקמצטער נפשיה וחובה עליו לישב דעתו למצוה. וחתן וכל השושבינין נמי פטורין כל שבעת ימי המשתה משום צער חתן שמצטער דלא מצי עיילי כל בני חופה בסוכה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>שלוחי </b> מצוה פטורין מן הסוכה דכתיב ובלכתך בדרך בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה דפטור מן המצוה. ההולכי דרכים וגו' דכתיב תשבו כעין תדורו וכשם שכל השנה אינו נמנע מלכת בדרך בסחורה כך כל ימות החג שאינו י\"ט לא הצריכו הכתוב למנוע. ושומרי העיר ביום ובלילה וגנות ופרדסים פטורים בעת שמירתם דכתיב תשבו כעין תדורו דכיון שאין דרך לקבוע שם אינו חייב לעשות שם סוכה ולרבה משום שאם יעשה סוכה ידע הגנב ויבא ויגנוב וגו' ואית ליה תשבו כעין תדורו."
+            ],
+            [
+                "<b>כיצד </b> היא מצות הסוכה שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה דאע\"ג דכתיב שבעת ימים כתיב הכא תשבו וכתיב התם במילואים תשבו יומם וליל' מה להלן ימים ואפילו לילות אף כאן ימים ואפילו לילות. כל שבעת הימים עושה אדם את ביתו עראי וסוכתו קבע שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים. אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעת ימים בין ביום בין בלילה כמו שאין אדם אוכל חוץ מביתו אלא אם אכל אכילת עראי חוץ לסוכה כביצה או פחות או יותר מעט."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אכילה </b> בליל יו\"ט הראשון בסוכ' חובה אפי' אכל כזית פת יצא ידי חובתו דילפי' ט\"ו מט\"ו של חג המצות דכתיב בערב תאכלו מצות ומכאן ואילך רשות כדין אכילת מצה בפסח. ואם ירדו גשמים נכנס לביתו כל הני משום דכל ענינים שאדם רגיל לצאת מדירתו רשאי לצאת מביתו דתשבו כעין תדורו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ומצות </b> הסוכה כל היום עד הלילה של יום שמיני חג עצרת. מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד עושה סוכה בחולו של מועד דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים דדרשינן לרבנן עשה סוכה בחג כל שבעת ימים ואפילו ביום שביעי. עצי סוכה אסורים כל שבעת ימי החג דכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה' כשם שחל ש\"ש על חגיגה שהם שלמי חגיגה לאוסרן עד לאחר הקטרת אימורין כך חל ש\"ש על הסוכה דאקשינהו קרא חג הסוכות מה חג לה' אף סוכה לה' והיינו בכל מה שצריך להכשר סוכה ובעודה קיימת מדאורייתא. ונוי סוכה נראה דלא אסירי אלא מדרבנן משום בזויי מצוה ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור ואקרא דושמרתם את משמרתי וגו':"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>מצוה מג </b> לנטול לולב עם שלש מינין כל שבעת ימי החג במקדש דכתיב ולקחתם לכם לקיחה לכל אחד ואחד מדכתיב ולקחתם לשון רבים ולא כתיב ולקחת לשון יחיד במקדש. כפות תמרים האמורות בתורה הם חריות של דקל כשיצמחו קודם שיתפרדו העלין שלהן דכפת כתיב שיהיו עליו מחוברין וכפותין ולא פרודין ואין לשון זה נופל אלא בלולב שהוא כמו שרביט. פרי עץ הדר האמור בתורה זה אתרוג דכתיב פרי עץ שהעץ כפרי בטעם שוה ולא תימא פלפלים דלא איפשר דאינקט חדא לא מינכרה לקיחתה ואי נקיט תרי או תלתא חד קאמר רחמנא ולא שנים ושלשה הלכך לא איפשר ר' אומר אל תקרי הדר אלא הדיר מה דיר זה עד שבאים קטנים עדין גדולים של שתים ושלש שנים קיימים הכא נמי גדולים של אשתקד וקטנים של שנה זו שהאתרוג דר וגדל באילנות שתים ושלש שנים וכשבאים וחונטין של עכשיו עדין גדולים של אשתקד קיימים בו כדיר צאן ר' אבהו אמר אל תקרי הדר אלא הדר דבר שדר באילנו משנה לשנה כדאמרן בן עזאי אומר אל תקרי הדר אלא הידור שכן בלשון יון קורין למים הידור ואי זו שגדל על כל מים הוי אומר זה אתרוג. וענף עץ עבות האמור בתורה הוא ההדס שעליו חופין את עציו כגון ג' עלין בגבעול אחד דכתיב ענף עץ עבות עץ שהוא עבות שענפיו חופים את עצו וזהו הדס דאי תימא זיתא דעליו ארוכים ומרובים ומכסים את העץ הא כתיב עבות דבעינן מעשה שרשרות שיהו מורכבין זה על זה ואי אמרת דולבא דהיינו ערמון דקלוע הוא הא אין עליו רצופים לכסות כל עצו ולא תימא נמי הרדופני דעליו הן כמין קליעה דכתיב דרכיה דרכי נועם והאי עוקץ את הידים שראשי עליו חדים כמחט הילכך זה הדס ר' אליעזר בן יעקב אומר ענף עץ עץ שטעם עצו ופריו שוה והיכי דמי עבות דקיימי תלתא בחד קינה דתרי וחד אין זה עבות אבל נקרא הדס שוטה. ערבי נחל האמורות בתורה הם מין ידוע הנקרא ערבי נחל עלה שלו משוך כנחל ולא עגול ופיו חלק וקנה שלה אדום הוא הנקרא ערבה ורוב מין זה גדל על כל הנחלים לכך נאמר ערבי נחל אבל אפא הגדל במדבר ובהרים כשר דכתיב ערבי לשון רבים וצפצפא שעלה שלה עגול ואינו בנחל פסול ויש ערבה שאין פיה חלק אבל אינו כמסר אלא יש בו תלמים קטנים כפי מגל קטן וזה כשר דאע\"ג דיש לה שם ליווי חילפה גילה כשרה דערבי נחל אמר רחמנא מכל מקום וכל הדברים האלו מפי השמועה ממשה רבינו נתפרש."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>ארבעה </b> מינין אלו מצוה אחד הן דכולהו כתיבי בחד קרא ומעכבין זה את זה דכתיב ולקחתם שתהא לקיחה תמה דהכי משמע ולקחתם ואין פוחתין מהן ואין מוסיפין עליהם דארבעה מינין דווקא כתיב בקרא ואם לא מצא אחד מהם אינו מביא אחר הדומה לו תחתיו דאהני הוא דקפיד רחמנא כדאמר. מצוה מן המובחר לאגוד הדס וערבה עם הלולב משום זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות אבל לא לעיכוב דאם לא אגדן ונטלן אחד אחד יצא והיינו כשארבעתן מצויין אצלו דבעינן לקיחה תמה וכל היכא דאין ארבעתם לאו לקיחה שלימה היא ולהכי אם חסר לו מין אחד לא יטול עד שימצא השאר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כמה </b> נוטל מהן לולב אחד אתרוג אחד ושני בדי ערבה וג' בדי הדס דכתיב פרי עץ הדר אחד כפת תמרים אחד משמע דכפת כתיב ענף חד עץ חד עבות חד ערבי נחל שתים דמיעוט רבים שנים. ואם רצה להוסיף בהדס וגו' טעמא דשריותא דתוספת הדס מה שאין כן בשאר המינין להאי גירסת הרב ז\"ל משום דהדס לא ילפינן ג' בדי הדס אלא מיתורא דענף עץ עבות ולהכי אמרינן דמנינא לאו דוקא מלעיל אבל בהנך אחריני דילפי מנינא ממשמעותא דכתיב פרי עץ וכתיב כפת וכתיב ערבי דמיעוט רבים שנים הוי מנינא דוקא בין מלעיל בין מלרע ואם הוסיף או גרע פסול דכתיב לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו ופשטי' דקרא דקאמר עליו משמע דתוספת במנין עצמו איקרי תוספת כדדייק קרא עליו דמשמע ממינה."
+            ],
+            [
+                "<b>שיעורי </b> ארבעה מינין נראה דהוו דאוריתא ובכלל שיעורין הל\"מ דטפח שדרו של לולב היוצא מן ההדס דהוי דאוריתא כדמוכח פרק המפלת ולמעלה אין להן שיעור."
+            ],
+            [
+                "<b>משיגביה </b> ארבעה מינין אלו בין בבת אחת בין בזה אחר זה יצא דכתיב ולקחתם לכם והא לקחם והוא שיגביה דרך גדילתם דכל המצות כולם אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתם דכתיב עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתם ואם לא הגביהם דרך גדילתם לא יצא כדילפינן. כל לקיחת לולב על ידי דבר אחר שהוא דרך כבוד והידור ללולב הוי לקיחה תמה ולא הוי חציצה אבל אי לאו דרך כבוד והידור הוא לא הוי לקיחה תמה והוי חציצה ולא יצא דכתיב ולקחתם שתהא לקיחה תמה ולקיחה על ידי דבר אחר שאין כבוד והידור ללולב לא שמה לקיחה ואם הוא ממינו אפילו אינו דרך נוי הויא לקיחה ואיפשר דילפינן לה מדבעי' בכלי שרת לקיחה ממש דכתיב ולקח והיינו המזרק שבו הדם ואפ\"ה אם נתן מזרק בתוך מזרק לא הוי חציצה כיון שהוא מינו וגלי קרא דכי האי גוונא הוי דרך שירות דכתיב ואת כל כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש שני כלים ושירות אחד דהיינו מזרק בתוך מזרק ומינה דלא הוי חציצה במין במינו."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>מצות </b> לולב להנטל ביום ראשון של חג בלבד בכל מקום ובכל זמן ואפילו בשבת שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון ביום ואפילו בשבת הראשון ואפילו בגבולין והיינו לר' אליעזר ולרבנן דקיימא לן כוותיהו לא איצטריך קרא למשרי טלטול אלא ביום ולא בלילה ובמקדש לבדו נוטלין בכל יום מז' ימי החג דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ולא בגבולין שבעת ימים."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שחייב בשופר ובסוכה חייב בנטילת לולב וכל הפטור מהן פטור מנטילת לולב דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דנשים ועבדים פטורים דילפינן מתפילין כדכתיב במצות מ'."
+            ],
+            [
+                "<b>הלכה </b> למשה מסיני שמביאין במקדש ערבה אחרת חוץ מערבה שבלולב ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב מדאיצטריך הל\"מ ושיעורה אפילו עלה אחד בבד אחד והיינו במקדש ולא בגבולין."
+            ],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הדס </b> שבלולב אסור להריח בה דגמרי' מסוכה דילפינן דחל שם שמים עליה מדכתיב חג הסוכות שבעת ימים לה' מה חג לה' אף סוכה לה' כדלעיל ונראה דמדרבנן היא דילפינן הדס מסוכה דלא קרא ולא היקשה איכא:"
+            ]
+        ],
+        [
+            [
+                "<b>ארבעה </b> מינין אלו שהיה אחד מהן יבש פסול. דכתיב באתרוג הדר ויבש לאו הדר הוא וילפינן שאר מינין מאתרוג מדאתקשו כולהו אמרינן מה אתרוג בעינן הדר אף שאר מינין הדר בעינן. וכן גזול וגנוב פסול דכתיב ולקחתם לכם משלכם ואפילו לאחר יאוש לא קני דלאו שלכם הוא ולמ\"ד קני הוה מצוה הבאה בעבירה ונראה דמדרבנן הוי פיסול מצוה הבאה בעבירה למ\"ד יאוש כדי קני. היה אחד מאלו המינין של אשרה ושל עיר הנדחת הרי זה פסול כאשרה דמשה אותן שהיה בשעת כיבוש ארץ ישראל שהצריכו הכתוב שרפה כדכתיב ואשריהם תשרפון באש ולולב ושאר מינין צריכין שיעור והאי כמאן דמכתת שיעוריה כיון דלשרפה קאי דכל העומד לישרף כשרוף דמי כדלעיל. וע\"ז של ישראל דאין לה ביטול כדילפינן באזהרת מ' הוו כאשרה דמשה דמיכתת שיעוריה. ועיר הנדחת כתיב בה ושרפת וגו' ומיכתת שיעוריה. ובע\"ז ואשרה של גוי שנטלן בשאלה פסול משום שאול ובשאר ימים אפילו במקדש דהוי דאוריתא כשר ואפילו גזול אי לאו מצוה הבאה בעבירה דלא כתיב לכם אלא ביום ראשון. היה כמוש ולא גמר ליבש כשר דאכתי מיחזי הדר ובשעת הדחק או הסכנה לולב היבש כשר אבל לא שאר מינים. ואיפשר דטעמא דבלולב מכשרינן יבש בשעת הדחק משום דכתי' כפת בלא וי\"ו דנראה דלא יליף מאתרוג מה שאין כן בשאר מינין דכתיבי בו\"ו דמהדר אריש קרא ומשום זה אלי ואנוהו הוא דבעינן לולב לא כדפרש\"י ז\"ל במתניתן דלולב דהא דאקשי' שאר מינין לאתרוג בגמר' היינו הדס וערבה לחוד כדפי'. אתרוג של ערלה ושל תרומ' טמאה פסו' דלשריפה קיימי. ערלה יליף מכלאי הכרם כפרש\"י (בשלהי תרומה) דאיתקש לכלאי הכרם דכתיב בהו פן תקדש תוקד אש. ותרומה טמאה היתר הסקה ילפינן מדכתיב ואני נתתי לך את משמרת תרומותי שתי תרומות במשמע אחת תרומה טהורה ואחת תרומה טמאה וכתיב לך תהא להסקה. ושל טבל ביום א' פסול דלא קרינן ביה לכם אבל של מעשר שני ותרומה טהורה כשר."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>לולב </b> שנקטם ראשו או נסדק כי המניק או היה עקום לפניו או לצדדיו או שנפרצו עליו פסול. כל הני משום דלא הוי הדר ונחלקה התיומת נמי פסול דלאו הדר הוא. ולולבא דסליק בחד הוצה נמי פסול אי משום דלאו לולב מיקרי אי משום דלאו הדר הוא. ואם אין עליו מגיעות זו לעיקרה של זו פסול נמי דלאו הדר הוא."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>הדס </b> שנקטם ראשו כשר דאכתי הדר הוא ואם נשתיירו שלשה עליו בקן אחד כשר דהא עליו חופין את עצו במקום העלין. היו ענביו שחורות או אדומות מרובות מעליו פסול דבטילי עלים לגבי ענבים ואם מיעטן כשר דאזלינן בתר רובא מדאוריתא אבל ירוקות מין הדס הן וכשר."
+            ],
+            [
+                "<b>ערבה </b> שנקטם ראשה כשרה דאכתי הדר ונפרצו עליה פסולה נמי מהאי טעמא."
+            ],
+            [
+                "<b>אתרוג </b> שניקב נקב מפולש כל שהוא או שאינו מפולש כאיסר אפילו שאינו חסר פסול דלאו הדר הוא ואם חסר אפילו כל שהוא פסול דפרי עץ קאמר רחמנא שלם ולא חסר והרב ז\"ל כתב דפסול משום דבעינן לקיחה תמה דכתיב ולקחתם לכם וגו'. ניטל דדו או העץ שתלוי בו ונשאר במקומו גימה פסול מדין חסר. עלתה חזזית בשנים או בשלשה מקומות או ברובו במקום אחד או כל שהוא בדדו פסול ונראה דמשום הדר הוא פסול. נקלף אם נשאר ממנו כל שהוא כשר דמציל על כולו ואכתי הדר הוא ואם נקלף כולו פסול דלאו הדר הוא. אתרוג שהוא תפוח סרוח כבוש שלוק שחור לבן מנומר ירוק ככרתי שהוא כעשב פסול וכל הני נראה דמיפסלי משום דאינם הדר. עשהו כמין ברייתו אע\"פ שעשהו כמין דפין דפין כשר דהוי הדר. התיום והבוסר נמי הוו הדר כושי פסול בכל מקום דומה לכושי במקום שהם כעין שחורות כשר דהוו הדר למקומו."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>כל </b> שהוא פסול משום שאינו שלכם ביו\"ט ראשון בלבד הוא דכתיב לכם ביום הראשון אבל הפסולים משום שאינם הדר או משום ע\"ז או משום שאסור באכילה בין בי\"ט ראשון בין בשאר הימים של תורה במקדש פסולים."
+            ],
+            [
+                "<b>אין </b> אדם יוצא ביו\"ט הראשון של חג בלולבו של חברו דבעינן שלכם עד שיתננו לו במתנה נתנו במתנה על מנת להחזיר שמה מתנה ואם לא החזירו לא יצא דנמצא גזול. ואין נותנין אותו לקטן דכשדעת אחרת מקנה יש לו זכיה מן התורה דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבל קידושיך ויש לה יד לזכות בהן ומתקדשת. ואחד לולב ואחד כל המינין אם היה אחד מהן שאול אין יוצאין בו בי\"ט ראשון דקרא דלכם אכולהו כתיב. שותפין שקנו לולב או אתרוג בשותפות אין אחד מהם יוצא ביום ראשון עד שיתן חלקו לחברו במתנה דבעינן שיהא כולו שלו. האחין שקנו אתרוגין בתפיסת הבית ונטל אחד מהן אתרוג אם יכול לאוכלו ואין האחין מקפידין יצא ואם הם מקפידים לא יצא עד שיתנו לו חלקם במתנה ואם קנו אתרוג עם מינים אחרים אפילו אינם מקפידים לא יצאו דכל שאין שם מאותו המין אין מחילתה בסתם מועלת עד שיתן אותו במתנה."
+            ],
+            [],
+            [
+                "<b>אע\"פ </b> שכל המועדות מצוה לשמוח בהם בחג הסוכות היתה שמחה יתירה במקדש שנאמר ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ומצוה להרבות בשמחה זו שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצות ובאהבת האל עבודה גדולה היא והמונע עצמו ממנו ראוי ליפרע ממנו שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב והמגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו במקומות אלו חוטא ואמר שלמה אל תתהדר לפני מלך והמשפיל על עצמו ומקיל בכבודו הוא הגדול המכובד וכן דוד מלך ישראל אמר ונקלותי עוד מזאת ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה' שנאמר והמלך דוד מפזז ומכרכר לפני ה' ויש במצוה זו דברים מדרבנן נכללים בלא תסור ובושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ויש מה שאינו בכלל אלו אלא מנהג נביאים ועל הכל אנו חייבים מן התורה שלא למרות את פיהם:"
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "קרית ספר על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Kiryat Sefer",
+        "Sefer Zemanim"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3ee390cd3976c3522c75854784ff4fd046212f2a
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,60 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הקורח ד' או ה' קרחות על מת אחד לוקה כמנין הקרחות וכו'.</b> הנה מדלא כתב נמי דאם קרח קריחה אחת על ה' מתים שלוקה ה' כמ\"ש גבי שריטה ש\"מ דס\"ל כדעת הרא\"ש והטור ביו\"ד סי' ק\"פ דבאיסור קרחה אינו לוקה כי אם בעשה ה' קרחות דוקא וכן דקדק הרב דינא דחיי בלאוין ס\"ג והביא מס' החינוך סי' תע\"ז וז\"ל ומה שאמרו שהקורח קרחה אחת על ה' מתים לוקה ה' והקורח ה' קרחות על מת אחד לוקה ה' ע\"כ והקשה הוא ז\"ל שלא ידע מנין לו שהקורח קרחה אחת על ה' מתים שחייב ה' ומדברי כל הפוסקים פה אחד לפסוק שאינו חייב אלא אחת כמ\"ש ע\"כ. ואני בעוניי מצאתי סברת החינוך והיא תוספתא בפ\"ג דמכות וז\"ל הקורח קרחה בראשו של חבירו וכו' הקורח קרחה על ה' מתים חייב (הכל) [אכל] מת ומת ור' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת ה' קרחות על מת אחד חייב על כל קרחה וקרחה ע\"כ הרי דסברת החינוך נפתח ממעיין גדול מן התוספתא הנ\"ל וצ\"ע."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f684272435dbf40293ec3c733a509f1a692872e6
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,57 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishneh_Torah,_Foreign_Worship_and_Customs_of_the_Nations",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>הקורח ד' או ה' קרחות על מת אחד לוקה כמנין הקרחות וכו'.</b> הנה מדלא כתב נמי דאם קרח קריחה אחת על ה' מתים שלוקה ה' כמ\"ש גבי שריטה ש\"מ דס\"ל כדעת הרא\"ש והטור ביו\"ד סי' ק\"פ דבאיסור קרחה אינו לוקה כי אם בעשה ה' קרחות דוקא וכן דקדק הרב דינא דחיי בלאוין ס\"ג והביא מס' החינוך סי' תע\"ז וז\"ל ומה שאמרו שהקורח קרחה אחת על ה' מתים לוקה ה' והקורח ה' קרחות על מת אחד לוקה ה' ע\"כ והקשה הוא ז\"ל שלא ידע מנין לו שהקורח קרחה אחת על ה' מתים שחייב ה' ומדברי כל הפוסקים פה אחד לפסוק שאינו חייב אלא אחת כמ\"ש ע\"כ. ואני בעוניי מצאתי סברת החינוך והיא תוספתא בפ\"ג דמכות וז\"ל הקורח קרחה בראשו של חבירו וכו' הקורח קרחה על ה' מתים חייב (הכל) [אכל] מת ומת ור' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת ה' קרחות על מת אחד חייב על כל קרחה וקרחה ע\"כ הרי דסברת החינוך נפתח ממעיין גדול מן התוספתא הנ\"ל וצ\"ע."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3b085146a94074fb453e08ef87e794ba896e7fa7
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/Friedberg Edition.json	
@@ -0,0 +1,58 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "versionSource": "https://fjms.genizah.org/",
+    "versionTitle": "Friedberg Edition",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "מהדורת פרידברג",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואסור לאדם להורות לפני רבו לעולם וכו'. היה בינו ובין רבו י\"ב מיל וכו'.</b> בפ\"ק דסנהדרין דף ה' תניא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא א\"כ נטל רשות מרבו תנחום בריה דרבי אמי איקלע לחתר דרש להו מותר ללתת חטים בפסח א\"ל לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא א\"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל א\"ל לאו אדעתאי ע\"כ ודעת רבינו דהך ברייתא דתלמיד אל יורה במקום וכו' מיירי באקראי דמשו\"ה חוץ מג' פרסאות שרי והא דר' המנונא דלא אורי בחרתא דארגז בשני דרב הונא רביה היינו בקבע וכמ\"ש מרן בכ\"מ. ומ\"ש רבינו חוץ מג' פרסאות שרי היכא דנטל רשות היינו ההיא ברייתא דבאותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו וסובר רבינו דהא דגזרו אינו אלא בקובע עצמו לדון ומעשה דאותו תלמיד הכי הוה וכמ\"ש הריב\"ש ז\"ל בסי' ער\"א לדעת רבינו ומעתה ההיא ברייתא דתלמיד אל יורה אא\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות לדעתו דמיירי באקראי מיירי נמי אפילו לאחר הגזרה ואפי' בלא רשות וזה פשוט.<br><b> והוצרכתי</b> לזה לפי שראיתי להרב תורת חיים בשיטתו בפ\"ק דסנהדרין שהקשה לרבינו וז\"ל ומיהו קשה דהא דגזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו אפי' באקראי בעלמא הוא דאי בקבע קודם ההוא מעשה נמי הוה אסור אלא א\"כ נטל רשות מרבו וא\"כ אמאי כתב הרמב\"ם ז\"ל היה בינו ובין רבו י\"ב מיל וכו' מותר להשיב דמשמע דאפי' שלא נטל רשות ואמאי נהי משום כבוד ליכא תיפוק ליה משום דצריך לראות אם לשונו פתוח הוא אם לאו עכ\"ל ולפי מ\"ש אין כאן קושיא דכיון דרבינו סובר דהך מעשה דאותו תלמיד שבא לשם להורות בקבע וטעו השומעין ודומיא דהכי הוא דגזרו וכמ\"ש הריב\"ש ז\"ל וברייתא דתלמיד אל יורה במקום רבו אא\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות דמפרשה רבינו באקראי מיירי אף לאחר הגזרה ולא בעי נטילת רשות. ואל תשיבני שמדברי רבינו נראה להיפך שהרי כתב וכל המורה בפני רבו חייב מיתה היה בינו ובין רבו י\"ב מיל מותר להשיב בד\"א בדבר שנקרה מקרה אבל לקבוע עצמו אסור להורות עד שימות רבו אלא א\"כ נטל רשות מרבו על כרחך משמע דמאי דאסור להורות לפניו דהיינו משום מורה הלכה הותר באקראי חוץ לי\"ב מיל ובקבע לא הותר אלא או כשימות רבו או בנטילת רשות ומעתה הדרא קושיא לדוכתה דמשום הגזרה הו\"ל לרבינו להצריך נטילת רשות אפי' באקראי וכמ\"ש הרב ז\"ל. וי\"ל דהא דאסור חוץ לי\"ב מיל ה\"מ גזרתיה דרבי דמשום דינא לא אסיר אלא בפניו דוקא וחוץ לי\"ב מיל אינו אלא משום גזרתיה דרבי ובקבע דומיא דמעשה שהיה דבאקראי לא גזרו ודומה למי שאין רבו קיים דמותר להורות ועיין בהריב\"ש שם. וממוצא דבר אתה תחזה להריב\"ש ז\"ל שכתב בדעת רבינו ז\"ל דתוך ג' פרסאות איסורא איכא ואינו חייב מיתה ועיין בס' לחם רב סי' ע\"ג (ומדברי מרן כ\"מ נראה שהבין בדעת רבינו היפך מה שהבין הריב\"ש ז\"ל) ומהתימא מהרב פני שלמה דף ל\"ב שכתב וז\"ל ואילו תלמיד המורה בפני רבו אסור וחייב מיתה כמ\"ש בגמ' ולדעת הרמב\"ם ז\"ל והתוס' אפי' תוך ג' פרסאות חייב מיתה כבפניו ממש ע\"כ והוא ז\"ל קאי ע\"ד הרב לחם רב ומשם בארה מ\"ש הריב\"ש עליה דרבינו היפך דבריו וכנ\"ל.<br><b> עוד</b> הקשה הרב תורת חיים על דברי התוס' ז\"ל שכתבו שם דהך ברייתא מיירי בשנטל רשות ומשו\"ה חוץ לג' פרסאות שרי ורב המנונא דלא אורי בחרתא דארגז בשני דרב הונא היינו משום דלא נטל רשות מרבו וכתב וז\"ל וקשה דהא טעמא דגזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו לאו משום כבוד רבו הוא אלא כדי שיבדקהו רבו אם לשונו פתוח אם לאו שלא יטעו בדבריו והתם משמע בהדיא דהא דלא אורי רב המנונא משום כבודו דרב הונא רביה הוא דעביד הכי דתלמיד המורה בזמן שרבו קיים אפקרותא הוא וחייב מיתה כדאיתא התם עכ\"ל. ונראה לענ\"ד לומר דמה שלא נטל רשות מרבו לראות אם לשונו פתוח אם לאו ומשו\"ה לא היה יכול להורות היינו משום כבוד רבו וכן מתבאר מדברי הריב\"ש ז\"ל שכתב וז\"ל ובהא ניחא מאי דלא אורי רב המנונא בשני דרב הונא ולמה לא היה נוטל רשות מר\"ה כיון שהגיע להוראה כדי שלא יעבור על ועצומים כל הרוגיה וכו' אבל השתא ניחא דכיון דאיכא כבוד רבו ולא רצה רב המנונא ליטול רשות מרבו כל ימיו משום כבודו ע\"כ. הרי לך בהדיא דמשו\"ה לא רצה ליטול רשות דבהא נמי יש בו משום כבוד רבו. עוד נראה לומר במ\"ש מהרי\"ק ז\"ל שורש (ק\"ע) [קס\"ט] עליה דמהר\"מ ז\"ל דס\"ל דאף בתלמיד חבר חוץ מג' פרסאות צריך נטילת רשות דרבינא ס\"ל דדי לו בשנטל רשות מרב אחד דכיון דעיקר הרשות אינו אלא לראות אם לשונו פתוח אם לאו אין צריך ליטול רשות בכל פעם ומכל רבותיו ורבינא נטל רשות מרבו ורב אשי ס\"ל דלא מהני מאי דנטל רשות מאחר אלא צריך ליטול ממנו רשות מחדש וכו' יעו\"ש. ומעתה נוכל לומר דס\"ל להתוס' דרב המנונא אף שנטל רשות מרב אחר לראות אם לשונו פתוח אם לאו כיון שלא נטל רשות מר\"ה שהוא רבו מובהק לא אורי בשני דר\"ה משום כבודו.<br><b> וראיתי</b> למהרי\"ק שם קרוב לסופו שהקשה מהר\"י מברונא ז\"ל דלמה הוצרכו התוס' להעמיד הא דרב חסדא דלא אורי משום דבפני רבו ממש הוה ולא תירצו שהיה תוך ג' פרסאות וברייתא דהכא מיירי חוץ לג' פרסאות ותירץ מהרי\"ק ז\"ל דדעת התוס' הוא דמדמפרש הש\"ס הוראת רבי תנחום ולא קאמר איקלע לחתר ואורי דומיא דמאי דאמרינן בפ' הדר רב חסדא אורי בכפרי משמע דמאי דתפסו עליה דרבי תנחום הוא משום היות הוראה גמורה דאי הוה דבר פשוט לא הוה קשה להו וכן משמע מדקדוק הברייתא דקתני תלמיד אל יורה וכו' וע\"ז הוא דקשה להו מהא דתניא אלא א\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות דבהוראה גמורה תוך ג\"פ אסור וע\"ז הקשו התוס' דרב חסדא דלא אורי בשני דרב הונא רביה דמשמע שום הוראה אפילו דבר פשוט ומהכא משמע דשרי תוך ג\"פ דלא תפסו לר' תנחום אלא על דאורי הוראה גמורה ולזה הוצרכו לתרץ דהתם בפ' הדר מיירי בפניו ממש ומשו\"ה לא הורה כלל. וכתב עוד שם והא דקבעו הדבור על אלא א\"כ רחוק ממנו היינו משום דמשם עיקר הקושיא דאי לאו הכי לא הוה קשה מההיא דר\"ה כלל דהוה פשיטא להו לשנויי דהתם בתוך ג' פרסאות הוא דאסור אפי' כביעתא בכותחא וכיוצא בו והוראה גמורה אפי' חוץ מג\"פ ולא היינו צריכים לדחוק ולהעמיד ההיא דאפילו בכותחא דוקא בפניו דהוי דוחק גדול עכ\"ל. ולכאורה קשה דעדין הקושיא במקומה עומדת דמהכא משמע דדוקא משום שהיה הוראה גמורה הוא שאמרו לו לאו רבי מני דמן צור איכא הכא הא אם היה הוראה פשוטה כביעתא בכותחא לא הוה קשה להו איך הורה ואף שהיה תוך ג\"פ וזה היפך ההיא דפ' הדר דאפי' כביעתא בכותחא לא אורי וי\"ל.<br><b> ודע</b> שהתוס' בפ' הדר כתבו דר' המנונא לא אורי בשני דרב הונא הוא משום שהיה תלמיד גמור ואסור אפי' חוץ מג' פרסאות ורב חסדא דאורי בכפרי משום שהיה תלמיד חבר וכתבו עוד וז\"ל והא דאמרינן בפ\"ק דסנהדרין תנחום בריה דרבי אמי וכו' צ\"ל דתלמי חבר היה ומשום הכי חוץ לג' פרסאות שרי יעו\"ש. ונראה לענ\"ד דלפי\"ז אתי שפיר מאי דלא הקשו עליה דר' תנחום מברייתא דאותו תלמיד שנתחייב מיתה על שהורה בפני רבי אליעזר וכן בני אהרן שמתו על שהורו בפני משה שהיו תוך ג\"פ ומכ\"ש אי ס\"ל דחוץ מג\"פ היה אותו מעשה כדס\"ד דמקשה דהכא וכן מההיא דשמואל שנתחייב מיתה על שהורה בפני עלי כמבואר בפ' אין עומדין (ברכות דף ל\"א) אלא דלפי דברי התוס' ניחא דהתם כולהו בתלמיד גמור מיירי ור' תנחום תלמיד חבר היה ומשו\"ה לא הקשו אלא מההיא ברייתא דמיירי בתלמיד חבר.<br><b> ומעתה</b> אסורה נא ואראה מה שהקשה הרב תורת חיים בשיטתו שם בפ' הדר על דברי התוס' וז\"ל וקשה דא\"כ מאי אמרו לו לאו ר' מני דמן צור איכא הכא וכו' והו\"ל לשנויי התם בתלמיד גמור איירי ואנא תלמיד חבר אנא וכן משמע דהתם בתלמיד גמור איירי דהא שיעור ג' פרסאות מבני אהרן גמרינן והתם תלמידים גמורים דמשה הוו וכן כתבו התוס' בפ\"ק דסנהדרין דהא דקתני תלמיד אל יורה במקום רבו בתלמיד גמור איירי עכ\"ל. ויש לתמוה דמאי מקשה להתוס' בעירובין מאחר דהתוס' שם ס\"ל דאפי' חוץ לג\"פ דוקא בתלמיד חבר הוא דמותר להורות אבל בתלמיד גמור אסור להורות ואה\"נ דקשה על התוס' דאינהו גופייהו בסנהדרין כתבו דברייתא דקתני תלמיד אל יורה וכו' איירי בת\"ג וכן הקשה הרב בארות המים דף ח' והב\"ח ביו\"ד סי' רמ\"ב מ\"מ קושיתו על דברי התוס' דעירובין לק\"מ וכדכתיבנא. ומ\"מ לא תעזוב נפשי לשאול לדעת התוס' דס\"ל דר' תנחום תלמיד חבר הוה דהא בירושלמי פ\"ק דגטין ופ\"ו משביעית ה\"א ובמדרש רבה ספר ויקרא פ\"כ סי' ו' נראה להדיא דת\"ג הוה שכך אמרו ליה והא ר' מני דמן צור רבך יתיב בצפרין וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המעיד על ישראל בערכאות של גוים וכו'.</b> עיין בס' משפטים ישרים סימן נד שכתב וז\"ל וטעמא דחד סהדא אע\"פ שהוא יודע העדות ולפי דעתו אמת הוא מ\"מ כיון שהישראל כופר ואומר שאינו חייב לו והתורה לא האמינה לעד אחד וא\"כ נהי דלא מהמנינן ליה כיון דבעל חובו כופר מ\"מ לא עבדינן מעשה אלא מנדין אותו עד שישלם ולא כמ\"ש הגהות מרדכי וז\"ל חזרתי בכל הצדדין של אותה סוגיא דהאי בר ישראל דידע סהדותא לא מיירי לחייבו ממון לקנוס אותו לשלם כי אם לשמותי בשביל דחציף ונראה דלא מצי למימר קים לי דכל רבוותא פליגי יעו\"ש ובסי' נ\"ה רצה להוכיח הרב שכנגדו שדעת ר\"ת הוא כהגהות מרדכי ובזה יכול לומר קים לי יעו\"ש. ולא זכרו שרים למור\"ם ז\"ל בחו\"מ סי' כ\"ח דסבר כהמרדכי דהיכא דהעד אומר אמת העדתי והבעל חוב אומר שקר העדת לא מחייב כי אם שמתא ודלא כמ\"ש רבינו דמשמתינן ליה עד שישלם דהם ז\"ל לא ס\"ל הכי ועיין להרב פרח מטה אהרן ח\"א סי' כ\"ז וק\"ה (א\"ה ס\"ט ועיין להסמ\"ע בסי' כ\"ח ס\"ק כ\"א ולהאגודה בקמא סי' קל\"ז שכתב אפי' חד סהדא דמשמתינן נראה לר\"י דלא משלם מדקאמר משמתינן ליה ולא קאמר משלם כדקאמר בתר הכי יעו\"ש ומכאן כתב הרב פרח מטה אהרן שם דמצי למימר קים לי וכן כתב הרב משפטים ישרים בסי' ס\"ה ועיין להרב ש\"ך בס\"ק ה' שכתב שכן פסק רש\"ל [ביש\"ש] בקמא פ\"י סי' כ\"ג יעו\"ש). ומ\"ש הרב שם וז\"ל אבל ודאי אם הישראל הנתבע מודה לעד שחייב אלא שאומר שהוא רוצה להשמט ולישבע לשקר ודאי אינו חייב העד כלל דהרי אינו מפסיד מידי דהוה אתרי שאעפ\"י שיכול להשמט יכולים להעיד יעו\"ש. והן הן דברי המרדכי שם בפ' הגוזל קמא סי' קי\"ז וז\"ל ואם זה היה מודה ממה שהיה חייב לגוי אלא שרצה לכפור לו ולהרויח בכך ואזל העד והעיד עליו לא הוה משמתינן ליה דלאו כל כמיניה להרויח והיינו דקאמר חד אבל תרי לא והואיל והדבר ידוע שהוא חייב יעו\"ש באורך ומן התימה על הרב ז\"ל שלא נסתייע מדברי המרדכי הללו וק\"ל.<br><b> (א\"ה</b> ס\"ט הנה דברי הגהות מרדכי הנ\"ל שהביא מרן ב\"י ז\"ל הם בפ' הגוזל קמא וז\"ל פסק ר\"ת וכו' חזרנו בכל הצדדים דאותה סוגיא דהאי בר ישראל דאזיל ומסהיד עליה לא מיירי לחייבו ממון לקנוס אותו לשלם כ\"א לשמותיה בשביל דחציף ע\"כ ובמרדכי פ' הנ\"ל סי' קי\"ז האריך בזה וז\"ל והא דאמרי' פ' הגוזל בתרא מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא דגוי וכו' ואמר דמשמתינן ליה משמע דאין חייב לשלם לו אלא משמתינן ליה על מה שהפסידו בגרמא אבל אינו משלם מדקאמר גבי מזבין לגויו וכו' מכלל דהכא משמתינן ליה ולא מקבל עליה ולא משלם וכו' משום דהוה מצי למימר אמת העדתי כי הייתי יודע בודאי שהיית חייב לו וכו' אע\"פ שזה אומר לא הייתי חייב לגוי אין לחייבו בכך דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכו' ומיהו אם היו לו עדים שפרע לגוי ולא היה חייב לו כלום הרי ודאי חסרו וה\"נ הוי חייב האי עד ואם זה היה מודה ממה שהיה חייב לגוי אלא שרצה לכפור לו ולהרויח בכך ואזל העד והעיד עליו לא הוינן משמתינן ליה דלאו כל כמיניה להרויח והיינו דקאמר וה\"מ עד אחד אבל תרי לא כלומר הואיל והדבר ידוע שהוא חייב כדין עשו שהעידו עליו וכו' יעו\"ש והן הם דברי מור\"ם הנ\"ל כמבואר בדרכי משה שהביא דברי המרדכי ז\"ל הללו וכן הביאם בתשובה סי' פ\"ח יעו\"ש. כי מן הבאר יפה השיב ידין [ידיד נפשי] כמה\"ר דש\"ן הי\"ו על הכנה\"ג סי' כ\"ח הגהות ב\"י אות כ\"ה ולהרב פרח מטה אהרן סי' כ\"ז דף ס\"ז ע\"ד שהבינו שדברי מור\"ם הם לקוחים מדברי (הגמ') [הגהות מרדכי] ולא עוד אלא שכתב שם מרן החבי\"ב ז\"ל וז\"ל והשתא דאתית להכי אמינא דג' מדרגות יש בדבר כשברור לנו דהעדים העידו שקר חייבים לשלם מן הדין מדינא דגרמי ונחתינן לנכסייהו כו' וכשאנו יודעים בבירור שהלוה חייב לנכרי משמתינן להו משום דחציף דאזל להעיד בערכאות של גוים אבל אינו משלם והיינו נדון הגהות מרדכי גם הרמב\"ם ורבינו בעל הטורים ז\"ל מודים בזה וכו' יעו\"ש ולפי האמור משם המרדכי נראה להדיא היפך מ\"ש הוא ז\"ל דהא דמשמתינן ליה הני מילי דמצי לומר אמת העדתי אבל כשאנו יודעים בבירור שאמת העיד לא משמתינן ליה ומן התימה דהוא ז\"ל (שנ\"ט) [שקיל וטרי] בתשובת מור\"ם הנ\"ל ושם הובאו דברי המרדכי הנ\"ל אלו דבריו נר\"ו)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..0d3142907920ae1cdebe7b73bcf0ad683a10e9a1
--- /dev/null
+++ b/json/Halakhah/Mishneh Torah/Commentary/Melekhet Shelomoh/Sefer Madda/Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study/Hebrew/merged.json	
@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "title": "Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Torah Study",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Melekhet_Shelomoh_on_Mishneh_Torah,_Torah_Study",
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            [],
+            [
+                "<b>ואסור לאדם להורות לפני רבו לעולם וכו'. היה בינו ובין רבו י\"ב מיל וכו'.</b> בפ\"ק דסנהדרין דף ה' תניא באותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אלא א\"כ נטל רשות מרבו תנחום בריה דרבי אמי איקלע לחתר דרש להו מותר ללתת חטים בפסח א\"ל לאו ר' מני דמן צור איכא הכא ותניא תלמיד אל יורה הלכה במקום רבו אלא א\"כ היה רחוק ממנו ג' פרסאות כנגד מחנה ישראל א\"ל לאו אדעתאי ע\"כ ודעת רבינו דהך ברייתא דתלמיד אל יורה במקום וכו' מיירי באקראי דמשו\"ה חוץ מג' פרסאות שרי והא דר' המנונא דלא אורי בחרתא דארגז בשני דרב הונא רביה היינו בקבע וכמ\"ש מרן בכ\"מ. ומ\"ש רבינו חוץ מג' פרסאות שרי היכא דנטל רשות היינו ההיא ברייתא דבאותה שעה גזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו וסובר רבינו דהא דגזרו אינו אלא בקובע עצמו לדון ומעשה דאותו תלמיד הכי הוה וכמ\"ש הריב\"ש ז\"ל בסי' ער\"א לדעת רבינו ומעתה ההיא ברייתא דתלמיד אל יורה אא\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות לדעתו דמיירי באקראי מיירי נמי אפילו לאחר הגזרה ואפי' בלא רשות וזה פשוט.<br><b> והוצרכתי</b> לזה לפי שראיתי להרב תורת חיים בשיטתו בפ\"ק דסנהדרין שהקשה לרבינו וז\"ל ומיהו קשה דהא דגזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו אפי' באקראי בעלמא הוא דאי בקבע קודם ההוא מעשה נמי הוה אסור אלא א\"כ נטל רשות מרבו וא\"כ אמאי כתב הרמב\"ם ז\"ל היה בינו ובין רבו י\"ב מיל וכו' מותר להשיב דמשמע דאפי' שלא נטל רשות ואמאי נהי משום כבוד ליכא תיפוק ליה משום דצריך לראות אם לשונו פתוח הוא אם לאו עכ\"ל ולפי מ\"ש אין כאן קושיא דכיון דרבינו סובר דהך מעשה דאותו תלמיד שבא לשם להורות בקבע וטעו השומעין ודומיא דהכי הוא דגזרו וכמ\"ש הריב\"ש ז\"ל וברייתא דתלמיד אל יורה במקום רבו אא\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות דמפרשה רבינו באקראי מיירי אף לאחר הגזרה ולא בעי נטילת רשות. ואל תשיבני שמדברי רבינו נראה להיפך שהרי כתב וכל המורה בפני רבו חייב מיתה היה בינו ובין רבו י\"ב מיל מותר להשיב בד\"א בדבר שנקרה מקרה אבל לקבוע עצמו אסור להורות עד שימות רבו אלא א\"כ נטל רשות מרבו על כרחך משמע דמאי דאסור להורות לפניו דהיינו משום מורה הלכה הותר באקראי חוץ לי\"ב מיל ובקבע לא הותר אלא או כשימות רבו או בנטילת רשות ומעתה הדרא קושיא לדוכתה דמשום הגזרה הו\"ל לרבינו להצריך נטילת רשות אפי' באקראי וכמ\"ש הרב ז\"ל. וי\"ל דהא דאסור חוץ לי\"ב מיל ה\"מ גזרתיה דרבי דמשום דינא לא אסיר אלא בפניו דוקא וחוץ לי\"ב מיל אינו אלא משום גזרתיה דרבי ובקבע דומיא דמעשה שהיה דבאקראי לא גזרו ודומה למי שאין רבו קיים דמותר להורות ועיין בהריב\"ש שם. וממוצא דבר אתה תחזה להריב\"ש ז\"ל שכתב בדעת רבינו ז\"ל דתוך ג' פרסאות איסורא איכא ואינו חייב מיתה ועיין בס' לחם רב סי' ע\"ג (ומדברי מרן כ\"מ נראה שהבין בדעת רבינו היפך מה שהבין הריב\"ש ז\"ל) ומהתימא מהרב פני שלמה דף ל\"ב שכתב וז\"ל ואילו תלמיד המורה בפני רבו אסור וחייב מיתה כמ\"ש בגמ' ולדעת הרמב\"ם ז\"ל והתוס' אפי' תוך ג' פרסאות חייב מיתה כבפניו ממש ע\"כ והוא ז\"ל קאי ע\"ד הרב לחם רב ומשם בארה מ\"ש הריב\"ש עליה דרבינו היפך דבריו וכנ\"ל.<br><b> עוד</b> הקשה הרב תורת חיים על דברי התוס' ז\"ל שכתבו שם דהך ברייתא מיירי בשנטל רשות ומשו\"ה חוץ לג' פרסאות שרי ורב המנונא דלא אורי בחרתא דארגז בשני דרב הונא היינו משום דלא נטל רשות מרבו וכתב וז\"ל וקשה דהא טעמא דגזרו תלמיד אל יורה אא\"כ נטל רשות מרבו לאו משום כבוד רבו הוא אלא כדי שיבדקהו רבו אם לשונו פתוח אם לאו שלא יטעו בדבריו והתם משמע בהדיא דהא דלא אורי רב המנונא משום כבודו דרב הונא רביה הוא דעביד הכי דתלמיד המורה בזמן שרבו קיים אפקרותא הוא וחייב מיתה כדאיתא התם עכ\"ל. ונראה לענ\"ד לומר דמה שלא נטל רשות מרבו לראות אם לשונו פתוח אם לאו ומשו\"ה לא היה יכול להורות היינו משום כבוד רבו וכן מתבאר מדברי הריב\"ש ז\"ל שכתב וז\"ל ובהא ניחא מאי דלא אורי רב המנונא בשני דרב הונא ולמה לא היה נוטל רשות מר\"ה כיון שהגיע להוראה כדי שלא יעבור על ועצומים כל הרוגיה וכו' אבל השתא ניחא דכיון דאיכא כבוד רבו ולא רצה רב המנונא ליטול רשות מרבו כל ימיו משום כבודו ע\"כ. הרי לך בהדיא דמשו\"ה לא רצה ליטול רשות דבהא נמי יש בו משום כבוד רבו. עוד נראה לומר במ\"ש מהרי\"ק ז\"ל שורש (ק\"ע) [קס\"ט] עליה דמהר\"מ ז\"ל דס\"ל דאף בתלמיד חבר חוץ מג' פרסאות צריך נטילת רשות דרבינא ס\"ל דדי לו בשנטל רשות מרב אחד דכיון דעיקר הרשות אינו אלא לראות אם לשונו פתוח אם לאו אין צריך ליטול רשות בכל פעם ומכל רבותיו ורבינא נטל רשות מרבו ורב אשי ס\"ל דלא מהני מאי דנטל רשות מאחר אלא צריך ליטול ממנו רשות מחדש וכו' יעו\"ש. ומעתה נוכל לומר דס\"ל להתוס' דרב המנונא אף שנטל רשות מרב אחר לראות אם לשונו פתוח אם לאו כיון שלא נטל רשות מר\"ה שהוא רבו מובהק לא אורי בשני דר\"ה משום כבודו.<br><b> וראיתי</b> למהרי\"ק שם קרוב לסופו שהקשה מהר\"י מברונא ז\"ל דלמה הוצרכו התוס' להעמיד הא דרב חסדא דלא אורי משום דבפני רבו ממש הוה ולא תירצו שהיה תוך ג' פרסאות וברייתא דהכא מיירי חוץ לג' פרסאות ותירץ מהרי\"ק ז\"ל דדעת התוס' הוא דמדמפרש הש\"ס הוראת רבי תנחום ולא קאמר איקלע לחתר ואורי דומיא דמאי דאמרינן בפ' הדר רב חסדא אורי בכפרי משמע דמאי דתפסו עליה דרבי תנחום הוא משום היות הוראה גמורה דאי הוה דבר פשוט לא הוה קשה להו וכן משמע מדקדוק הברייתא דקתני תלמיד אל יורה וכו' וע\"ז הוא דקשה להו מהא דתניא אלא א\"כ רחוק ממנו ג' פרסאות דבהוראה גמורה תוך ג\"פ אסור וע\"ז הקשו התוס' דרב חסדא דלא אורי בשני דרב הונא רביה דמשמע שום הוראה אפילו דבר פשוט ומהכא משמע דשרי תוך ג\"פ דלא תפסו לר' תנחום אלא על דאורי הוראה גמורה ולזה הוצרכו לתרץ דהתם בפ' הדר מיירי בפניו ממש ומשו\"ה לא הורה כלל. וכתב עוד שם והא דקבעו הדבור על אלא א\"כ רחוק ממנו היינו משום דמשם עיקר הקושיא דאי לאו הכי לא הוה קשה מההיא דר\"ה כלל דהוה פשיטא להו לשנויי דהתם בתוך ג' פרסאות הוא דאסור אפי' כביעתא בכותחא וכיוצא בו והוראה גמורה אפי' חוץ מג\"פ ולא היינו צריכים לדחוק ולהעמיד ההיא דאפילו בכותחא דוקא בפניו דהוי דוחק גדול עכ\"ל. ולכאורה קשה דעדין הקושיא במקומה עומדת דמהכא משמע דדוקא משום שהיה הוראה גמורה הוא שאמרו לו לאו רבי מני דמן צור איכא הכא הא אם היה הוראה פשוטה כביעתא בכותחא לא הוה קשה להו איך הורה ואף שהיה תוך ג\"פ וזה היפך ההיא דפ' הדר דאפי' כביעתא בכותחא לא אורי וי\"ל.<br><b> ודע</b> שהתוס' בפ' הדר כתבו דר' המנונא לא אורי בשני דרב הונא הוא משום שהיה תלמיד גמור ואסור אפי' חוץ מג' פרסאות ורב חסדא דאורי בכפרי משום שהיה תלמיד חבר וכתבו עוד וז\"ל והא דאמרינן בפ\"ק דסנהדרין תנחום בריה דרבי אמי וכו' צ\"ל דתלמי חבר היה ומשום הכי חוץ לג' פרסאות שרי יעו\"ש. ונראה לענ\"ד דלפי\"ז אתי שפיר מאי דלא הקשו עליה דר' תנחום מברייתא דאותו תלמיד שנתחייב מיתה על שהורה בפני רבי אליעזר וכן בני אהרן שמתו על שהורו בפני משה שהיו תוך ג\"פ ומכ\"ש אי ס\"ל דחוץ מג\"פ היה אותו מעשה כדס\"ד דמקשה דהכא וכן מההיא דשמואל שנתחייב מיתה על שהורה בפני עלי כמבואר בפ' אין עומדין (ברכות דף ל\"א) אלא דלפי דברי התוס' ניחא דהתם כולהו בתלמיד גמור מיירי ור' תנחום תלמיד חבר היה ומשו\"ה לא הקשו אלא מההיא ברייתא דמיירי בתלמיד חבר.<br><b> ומעתה</b> אסורה נא ואראה מה שהקשה הרב תורת חיים בשיטתו שם בפ' הדר על דברי התוס' וז\"ל וקשה דא\"כ מאי אמרו לו לאו ר' מני דמן צור איכא הכא וכו' והו\"ל לשנויי התם בתלמיד גמור איירי ואנא תלמיד חבר אנא וכן משמע דהתם בתלמיד גמור איירי דהא שיעור ג' פרסאות מבני אהרן גמרינן והתם תלמידים גמורים דמשה הוו וכן כתבו התוס' בפ\"ק דסנהדרין דהא דקתני תלמיד אל יורה במקום רבו בתלמיד גמור איירי עכ\"ל. ויש לתמוה דמאי מקשה להתוס' בעירובין מאחר דהתוס' שם ס\"ל דאפי' חוץ לג\"פ דוקא בתלמיד חבר הוא דמותר להורות אבל בתלמיד גמור אסור להורות ואה\"נ דקשה על התוס' דאינהו גופייהו בסנהדרין כתבו דברייתא דקתני תלמיד אל יורה וכו' איירי בת\"ג וכן הקשה הרב בארות המים דף ח' והב\"ח ביו\"ד סי' רמ\"ב מ\"מ קושיתו על דברי התוס' דעירובין לק\"מ וכדכתיבנא. ומ\"מ לא תעזוב נפשי לשאול לדעת התוס' דס\"ל דר' תנחום תלמיד חבר הוה דהא בירושלמי פ\"ק דגטין ופ\"ו משביעית ה\"א ובמדרש רבה ספר ויקרא פ\"כ סי' ו' נראה להדיא דת\"ג הוה שכך אמרו ליה והא ר' מני דמן צור רבך יתיב בצפרין וצ\"ע."
+            ]
+        ],
+        [
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [],
+            [
+                "<b>המעיד על ישראל בערכאות של גוים וכו'.</b> עיין בס' משפטים ישרים סימן נד שכתב וז\"ל וטעמא דחד סהדא אע\"פ שהוא יודע העדות ולפי דעתו אמת הוא מ\"מ כיון שהישראל כופר ואומר שאינו חייב לו והתורה לא האמינה לעד אחד וא\"כ נהי דלא מהמנינן ליה כיון דבעל חובו כופר מ\"מ לא עבדינן מעשה אלא מנדין אותו עד שישלם ולא כמ\"ש הגהות מרדכי וז\"ל חזרתי בכל הצדדין של אותה סוגיא דהאי בר ישראל דידע סהדותא לא מיירי לחייבו ממון לקנוס אותו לשלם כי אם לשמותי בשביל דחציף ונראה דלא מצי למימר קים לי דכל רבוותא פליגי יעו\"ש ובסי' נ\"ה רצה להוכיח הרב שכנגדו שדעת ר\"ת הוא כהגהות מרדכי ובזה יכול לומר קים לי יעו\"ש. ולא זכרו שרים למור\"ם ז\"ל בחו\"מ סי' כ\"ח דסבר כהמרדכי דהיכא דהעד אומר אמת העדתי והבעל חוב אומר שקר העדת לא מחייב כי אם שמתא ודלא כמ\"ש רבינו דמשמתינן ליה עד שישלם דהם ז\"ל לא ס\"ל הכי ועיין להרב פרח מטה אהרן ח\"א סי' כ\"ז וק\"ה (א\"ה ס\"ט ועיין להסמ\"ע בסי' כ\"ח ס\"ק כ\"א ולהאגודה בקמא סי' קל\"ז שכתב אפי' חד סהדא דמשמתינן נראה לר\"י דלא משלם מדקאמר משמתינן ליה ולא קאמר משלם כדקאמר בתר הכי יעו\"ש ומכאן כתב הרב פרח מטה אהרן שם דמצי למימר קים לי וכן כתב הרב משפטים ישרים בסי' ס\"ה ועיין להרב ש\"ך בס\"ק ה' שכתב שכן פסק רש\"ל [ביש\"ש] בקמא פ\"י סי' כ\"ג יעו\"ש). ומ\"ש הרב שם וז\"ל אבל ודאי אם הישראל הנתבע מודה לעד שחייב אלא שאומר שהוא רוצה להשמט ולישבע לשקר ודאי אינו חייב העד כלל דהרי אינו מפסיד מידי דהוה אתרי שאעפ\"י שיכול להשמט יכולים להעיד יעו\"ש. והן הן דברי המרדכי שם בפ' הגוזל קמא סי' קי\"ז וז\"ל ואם זה היה מודה ממה שהיה חייב לגוי אלא שרצה לכפור לו ולהרויח בכך ואזל העד והעיד עליו לא הוה משמתינן ליה דלאו כל כמיניה להרויח והיינו דקאמר חד אבל תרי לא והואיל והדבר ידוע שהוא חייב יעו\"ש באורך ומן התימה על הרב ז\"ל שלא נסתייע מדברי המרדכי הללו וק\"ל.<br><b> (א\"ה</b> ס\"ט הנה דברי הגהות מרדכי הנ\"ל שהביא מרן ב\"י ז\"ל הם בפ' הגוזל קמא וז\"ל פסק ר\"ת וכו' חזרנו בכל הצדדים דאותה סוגיא דהאי בר ישראל דאזיל ומסהיד עליה לא מיירי לחייבו ממון לקנוס אותו לשלם כ\"א לשמותיה בשביל דחציף ע\"כ ובמרדכי פ' הנ\"ל סי' קי\"ז האריך בזה וז\"ל והא דאמרי' פ' הגוזל בתרא מכריז רבא האי בר ישראל דידע סהדותא דגוי וכו' ואמר דמשמתינן ליה משמע דאין חייב לשלם לו אלא משמתינן ליה על מה שהפסידו בגרמא אבל אינו משלם מדקאמר גבי מזבין לגויו וכו' מכלל דהכא משמתינן ליה ולא מקבל עליה ולא משלם וכו' משום דהוה מצי למימר אמת העדתי כי הייתי יודע בודאי שהיית חייב לו וכו' אע\"פ שזה אומר לא הייתי חייב לגוי אין לחייבו בכך דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכו' ומיהו אם היו לו עדים שפרע לגוי ולא היה חייב לו כלום הרי ודאי חסרו וה\"נ הוי חייב האי עד ואם זה היה מודה ממה שהיה חייב לגוי אלא שרצה לכפור לו ולהרויח בכך ואזל העד והעיד עליו לא הוינן משמתינן ליה דלאו כל כמיניה להרויח והיינו דקאמר וה\"מ עד אחד אבל תרי לא כלומר הואיל והדבר ידוע שהוא חייב כדין עשו שהעידו עליו וכו' יעו\"ש והן הם דברי מור\"ם הנ\"ל כמבואר בדרכי משה שהביא דברי המרדכי ז\"ל הללו וכן הביאם בתשובה סי' פ\"ח יעו\"ש. כי מן הבאר יפה השיב ידין [ידיד נפשי] כמה\"ר דש\"ן הי\"ו על הכנה\"ג סי' כ\"ח הגהות ב\"י אות כ\"ה ולהרב פרח מטה אהרן סי' כ\"ז דף ס\"ז ע\"ד שהבינו שדברי מור\"ם הם לקוחים מדברי (הגמ') [הגהות מרדכי] ולא עוד אלא שכתב שם מרן החבי\"ב ז\"ל וז\"ל והשתא דאתית להכי אמינא דג' מדרגות יש בדבר כשברור לנו דהעדים העידו שקר חייבים לשלם מן הדין מדינא דגרמי ונחתינן לנכסייהו כו' וכשאנו יודעים בבירור שהלוה חייב לנכרי משמתינן להו משום דחציף דאזל להעיד בערכאות של גוים אבל אינו משלם והיינו נדון הגהות מרדכי גם הרמב\"ם ורבינו בעל הטורים ז\"ל מודים בזה וכו' יעו\"ש ולפי האמור משם המרדכי נראה להדיא היפך מ\"ש הוא ז\"ל דהא דמשמתינן ליה הני מילי דמצי לומר אמת העדתי אבל כשאנו יודעים בבירור שאמת העיד לא משמתינן ליה ומן התימה דהוא ז\"ל (שנ\"ט) [שקיל וטרי] בתשובת מור\"ם הנ\"ל ושם הובאו דברי המרדכי הנ\"ל אלו דבריו נר\"ו)."
+            ]
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Friedberg Edition",
+            "https://fjms.genizah.org/"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "מלאכת שלמה על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה",
+    "categories": [
+        "Halakhah",
+        "Mishneh Torah",
+        "Commentary",
+        "Melekhet Shelomoh",
+        "Sefer Madda"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Halakhah",
+        "Comment"
+    ]
+}
\ No newline at end of file