6274bbde689b0e1a5d9f9ee010d8a765f9ed369974d7ea81a6ee8748559b5555

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Beitzah/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Beitzah",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "If in egg was hatched on a holiday, Beit Shammai say: it may be eaten. And Beit Hillel say: it may not be eaten. Beit Shammai say: [On Pesach, the forbidden measure of] leaven is the equivalent of an olive [in volume], and for leavened food it is the equivalent of a date. Beit Hillel say: for both of them it is the equivalent of an olive.",
+            "If one slaughters a non-domesticated animal or poultry on a holiday, Beit Shammai say: one may dig with a spade and cover [the blood with that dirt]. And Beit Hillel say: one should not slaughter [on a holiday], unless one has dust [for covering the blood] prepared from while it was still [the previous] day. And they agree that if one did slaughter, one may dig with a spade and cover. And the dust from a stove is [considered] prepared.",
+            "Beit Shammai say: One may not walk a ladder from one dove-cote to another, but one may lean it from one window to another. Beit Hillel permit [even the former]. Beit Shammai say: one should not take [doves from the cote to slaughter them on the festival] unless he had handled them while it was still day. Beit Hillel say: [even without handling them,] one may stand and say, \"I will take this one and this one,\" [and he is permitted to do so].",
+            "If one designated black ones [to slaughter on the holiday] and found white ones, or designated white ones and found black ones, or [if one designated] two and found three, [these are] prohibited. If one designated three and found two, [these are] permitted. If [one designated ones] inside the nest and found [ones] in front of the nest, [these are] prohibited. But if those [particular birds] are the only ones there, they are thereby permitted.",
+            "Beit Shammai say: One may not remove shutters on a holiday. And Beit Hillel permits even to return [them]. Beit Shammai say: One may not take the pestle to chop meat with it [on a holiday]. And Beit Hillel permit. Beit Shammai say: A hide should not be placed before tramplers, and one may not lift it up, unless there the equivalent of an olive [in volume] of meat on it. And Beit Hillel permits. Beit Shammai say: Neither a small child, nor a <i>lulav</i> [a palm branch, one of the four species which it is a mitzvah to take on Sukkot], nor a Torah scroll may be taken out into a public domain. And Beit Hillel permit.",
+            "Beit Shammai say: One may not bring <i>challah</i> [a portion of dough which one is required to separate out and give to the priests when one bakes bread] nor [priestly] gifts to a priest on a holiday, [regardless of] whether they were separated out the day before, or separated out on that day. And Beit Hillel permit. Beit Shammai said to them, \"[One can infer this law from] a <i>gezera shava</i> [a technique of halakhic interpretation employing an established link between identical or nearly identical words]: <i>challah</i> and [priestly] gifts are gifts to the priests, and <i>terumah</i> [a portion of a crop given to a priest which becomes holy upon separation, and can only be consumed by priests or their household] is also a gift to the priest; just as one may not bring <i>terumah</i> [to a priest on a holiday], so too one may not bring the gifts.\" Beit Hillel said to them, \"No; if you said that regarding <i>terumah</i>, which one does not have the right to separate out on a holiday, would you [also] say it regarding [priestly] gifts, which one does have the right to separate out on a holiday?!\"",
+            "Beit Shammai say: Spices may be ground with a wooden pestle [on a holiday], and salt [may be ground] in a small vessel or with a wooden spoon.Beit Hillel say: Spices may be ground in their regular way with a stone pestle, and salt with a wooden pestle.",
+            "If one is sorting legumes on a holiday, Beit Shammai say: one may sort out the food, and eat it. Beit Hillel say: one may sort in his regular way, into his lap, into a basket, or into a dish, but not with a board, nor a sifter, nor a sieve. Rabban Gamliel says: one may even soak [them in water, so that the husks float upwards,] and remove [the unwanted parts].",
+            "Beit Shammai say: One may only send [prepared] food dishes on a holiday. And Beit Hillel say: one may send an animal or a bird, whether living or slaughtered. One may send wines, and oils, and fine flours, and legumes, but not produce. And Rabbi Shimon permits regarding produce.",
+            "One may send garments (literally: vessels), whether stitched or non-stitched, and even if they contain <i>kilayim</i> [a forbidden mixture of wool and linen], as long as they are for use on the holiday. But [one may] not [send] a sandal with cleats, nor a non-stitched shoe. Rabbi Yehuda says: also not a white shoe, because it requires a professional['s work]. This is the general rule: Anything which one may make use of on a holiday may be sent [on a holiday]."
+        ],
+        [
+            "When a  festival falls on the eve of Shabbat, one should not, at the outset, cook for Shabbat on the  festival, but one may cook for the  festival, and if he has [food] left over, it is left over for [and its use is permissible on] Shabbat. And one may prepare a cooked dish on the eve of a  festival [which falls on the eve of Shabbat] and rely on it [to permit cooking on the holiday] for Shabbat. Beit Shammai say: two cooked dishes [are required in order to rely on this leniency]. Beit Hillel say: one cooked dish [is sufficient]. And they are in agreement regarding a fish with an egg on top of it, that those [together] are considered two cooked dishes. If it [the food set aside] was eaten or lost, one may not, at the outset, cook [on the holiday for Shabbat by relying] upon it. But if any amount of it remains, one may rely upon it [to cook on the holiday] for Shabbat.",
+            "If it [a  festival] falls [on the day] after Shabbat, Beit Shammai say: everything [requiring ritual immersion] should be immersed before Shabbat. And Beit Hillel say: vessels [must be immersed] before Shabbat, but people [may immerse even] on Shabbat.",
+            "And they [Beit Shammai and Beit Hillel] are in agreement that [on  festivals] one may touch [impure] waters [to the <i>mikvah</i> waters] using a stone vessel [containing the impure waters, which cannot itself be rendered impure] in order to purify them [the impure waters], but one may not immerse [an impure vessel containing impure waters, as that would purify the vessel as well, which may not be done on a holiday]. And [they are also in agreement] that one may immerse [vessels on a  festival] from one level to another [i.e. to raise the purity level of something that is already pure, such as immersing something that was already pure for <i>terumah</i> so that is will be pure for sanctified foods as well], and [that, on a  festival, one may immerse vessels] from one group to another group [i.e. for the Pascal offering, which must be brought and eaten with a designated group, if one immersed vessels to be used for the offering of one group, and then he switched to another group, he may immerse them again, on the  festival, for use for the offering of the second group, such as if the second group requires a higher level of purity].",
+            "Beit Shammai say: <i>Shelamim</i> [offerings whose various parts are consumed by their owners, by the priests, and by the fire on the altar] may be brought [on a  festival], and one does not lean upon them [as one normally does when bringing a sacrifice], but not <i>olot</i> [offerings that are entirely burnt on the alter]. And Beit Hillel say: <i>shelamim</i> and <i>olot</i> may be brought [on a holiday], and one does lean upon them.",
+            "Beit Shammai say: One may not heat hot water for [washing] his feet, unless they are [waters] fit for drinking. And Beit Hillel permit [even if they are not fit for drinking]. One may make a fire and warm oneself before it.",
+            "Rabban Gamliel was stringent in accordance with Beit Shammai regarding three things: hot foods may not be covered [for insulation] on a  festival [in order to be used] for Shabbat; one may not set right a [broken] lamp on a  festival; and one may not bake coarse bread, but only [bread that is] thin. Rabban Gamliel said, \"In all the days of my father's household they did not bake coarse bread, only thin.\" They said to him, \"What can be done for your father's house, that they were stringent upon themselves, but lenient for all of Israel, [to allow them] to bake coarse bread and thick cakes [baked upon coals].\"",
+            "But he also ruled leniently regarding three things [relating to holidays]: one may sweep [around] the beds; and one may set down burning incense; and one may prepare a fully roasted goat on Pesach night. And the Sages prohibit [all three].",
+            "There are three things which Rabbi Elazar ben Azaria permits, which the Sages prohibit: his cow would go out [into the public domain] with a ribbon [tied] between its horns [on Shabbat]; and one may comb an animal [with a metal comb] on a  festival; and one may grind peppers in their own [special] mill. Rabbi Yehudah says: one may not comb an animal on a  festival, because one [potentially] creates a wound, but one may scratch them [with a blunt wooden implement]. And the Sages say: one may not comb, nor may one scratch.",
+            "A pepper mill is [such that it may be rendered]  impure due to [its status as] three [different types of] vessels: due to its being a containing vessel, and due to its being a metal vessel, and due to its being a sifting vessel.",
+            "A child's wagon is [susceptible to being rendered] impure with <i>midras</i> impurity [a type of impurity due to being sat on by certain types of impure individuals, rendering it an Origin of impurity], and it may be handled on Shabbat, but it may only be dragged along on top of garments [and not directly on the earth, lest it make a furrow]. Rabbi Yehudah says: no objects may be dragged along [on Shabbat], except for a wagon, since it presses [down the earth below it, and does not make a furrow]."
+        ],
+        [
+            "One may not hunt fish from fish ponds on a  festival, nor may one place food before them. But one may hunt wild animals and poultry from pens, and one may place food before them. Rabbi Shimon ben Gamliel says: not all pens are alike. This is the general rule: any [animal] that still requires hunting is forbidden [to capture on a  festival], and one that does not require hunting is permitted. ",
+            "If traps for wild animals, or poultry, or fish were laid on the eve of a  festival, one may not remove [any captured animals] from them on the  festival, unless it is known that they were trapped on the eve of the  festival. It happened that a gentile once brought fish to Rabban Gamliel, and he said, \"They are permitted, but I do not wish to receive them from him.\" ",
+            "An animal in grave danger [of dying] may not be slaughtered on a  festival, unless there would be sufficient time during that day to eat the equivalent of an olive [in volume] of its roasted meat. Rabbi Akiva says: even [enough time for] the equivalent of an olive of raw meat taken from the place of slaughtering [i.e. the neck, would be sufficient]. If one slaughtered it in the field, he may not bring it [back] on a pole or in a barrow; rather he may bring it back in his hands, piece by piece.",
+            "If a firstborn [animal] fell into a pit [on a  festival], Rabbi Yehuda says: an expert should go down and inspect it; if it has a blemish, one may bring it up and slaughter it; and if it does not, one may not slaughter it. Rabbi Shimon says: any [animal] whose blemish was not recognized while it was still the previous day is not [considered] prepared [before the  festival, and therefore it may not be used on that day]. ",
+            "If an animal died [on a  festival], one may not move it from its place. And it happened once that they asked Rabbi Tarfon regarding this, and regarding <i>challah</i> [a portion of dough which one is required to separate out and give to a priest when one bakes bread] that was rendered impure [on a holiday]. So he went into the house of study, and he asked, and they said to him, \"one may not move them from their places.\"",
+            "Individuals may not appoint themselves upon an animal [i.e. to be part of a group of people each paying for a share of its meat] on a festival at the outset, but they may appoint themselves upon it on the eve of the  festival, and they may slaughter it and distribute it among themselves. Rabbi Yehudah says: One may weigh meat [on a holiday] against a vessel or against a hatchet. And the Sages say: a pair of scales may not be handled at all. ",
+            "One may not sharpen a knife on a  festival, but one may draw it across another one [to sharpen it]. One may not say to a butcher, \"Weigh for me one dinar's worth of meat.\" But he may slaughter [the animal] and they can divide it among themselves [to reach the desired amount, which the customer can then pay for after the holiday]. ",
+            "One may say to his fellow [on a holiday], “Fill this vessel for me,” but it may not be of a specific measure. Rabbi Yehudah says: if it is a measuring vessel, one may not fill it. It happened that Abba Shaul ben Batnit would fill his measuring vessels on the eves of holidays and give them to customers on the  festival. Abba Shaul says: he would do this even during the intermediate days on account of the clarification measures [i.e. in order to save time determining specific measures]. And the Sages say: he would do this even on weekdays on account of that [remaining liquid] which is found in the measures [i.e. to makes sure that every drop stuck to the measures went to the customers, in order to ensure that he was not stealing from them]. One may go to a shopkeeper to whom one regularly goes and say to him, “Give me a certain measure of eggs and nuts,” since this is the way a homeowner counts in his own house.   "
+        ],
+        [
+            "One who brings jars of wine from one place to another, he may not bring them in a basket nor in a large vessel, but he may bring [them] on his shoulders or in front of him. Similarly, one who transports straw may not drape the large vessel [in which he is carrying it] over his back, but rather he must bring it in his hands. And one may start on a [new] heap of straw [on a holiday], but not [on a new pile of] wood which was set aside [in the yard].  ",
+            "One may not take wood from a hut, but rather [one can take wood] from what is next to it. Wood may be brought in from the field from that which has been gathered together, and from an enclosure even from that which is scattered. What is [considered] an enclosure [for these purposes]? Any [enclosure] that is close to a city, according to Rabbi Yehudah. Rabbi Yose says: any which one enters into with a key, even if it is [not necessarily close to the city, but rather only] within the <i>techum</i> of Shabbat [the area around a person or community within which it is permissible to travel on Shabbat]. ",
+            "One may not chop up wood, neither from beams nor from a beam which broke on the  festival. And one may not chop with an axe nor with a saw nor with a sickle, but rather only with a hatchet. Regarding a structure [literally: a house] full of produce which was sealed and then breached [on the festival], one may take [produce] out through the breach. Rabbi Meir says: one may even breach it at the outset, and take out [the produce]. ",
+            "One may not make a hole in [a piece of clay in order to make it a holder for] a candle, because one would [thereby] be making a vessel. And charcoal may not be made on a holiday, nor may one cut a wick into two. Rabbi Yehudah says: one may use a flame to cut it into two candles. ",
+            "One may not break up [pieces of] pottery [to use for cooking], nor may one cut paper to roast a salty [fish] dish in it. And one may not rake out an oven or a stove, but one may press [the ashes] down. And one may not bring two casks near to one another in order to rest a saucepan on them [i.e. like a make-shift stove, with a flame lit between them]. And one may not prop up a pot with a [wooden] shard, and the same applies to a door. And one may not drive livestock with a stick on a  festival; and Rabbi Elazar bar Rabbi Shimon permits. ",
+            "Rabbi Eliezer says: One may take a [wooden] chip that is before him to pick his teeth with it, and one may rake up [twigs] from the courtyard and light [a fire with them], since everything in a courtyard is [considered] prepared [from the day before for use on the  festival].  And the Sages say: one may rake up [only] that which is before him and light [with it].",
+            "One may not produce fire from wood, nor from stones, nor from dust, nor from water [reflecting sunlight]. And one may not heat flints to be white-hot in order to roast on them. Additionally, Rabbi Eliezer said: One may stand beside a set aside pile on the eve of the Sabbat in the sabbatical year and say, “I will eat from here tomorrow,” [and his words are sufficient to permit accessing the set aside items on Shabbat]. And the Sages say: [it is not sufficient] until he marks it and says, “[I will eat] from here to here.” "
+        ],
+        [
+            "One may lower produce down through a chimney on a holiday, but not on Shabbat. And one may cover produce with vessels on account of dripping waters, and likewise jars of wine and jars of oil. And one may place a vessel beneath dripping waters on Shabbat. ",
+            "Any [act] for which one is liable on Shabbat as a matter of <i>shevut</i> [restrictions established by the Sages regarding Shabbat to prevent violation of Torah-level Shabbat prohibitions, and to increase its sanctity], or as an optional matter [i.e. something not fully a mitzvah], or as a mitzvah, one is also liable [for such an act] on a holiday. And these are [the acts for which one is liable] as a matter of <i>shevut</i>: one may not climb a tree, and one may not ride atop an animal, and one may not swim in water, and one may not clap, nor slap [thighs], nor dance. And these are [the acts for which one is liable] as an optional matter: one may not judge [a court case], and one may not betroth, nor perform <i>chalitzah</i> [the ceremony performed to release a widow of a childless man from the obligation of levirite marriage], nor perform <i>yibum</i> [the enactment of a levirite marriage of the widow of a childless man]. And these are [the acts for which one is liable] as a mitzvah: one may not consecrate [anything to the Temple], nor vow a personal valuation, nor make something <i>cherem</i> [proscribed from personal use, possibly due to being dedicated to the Temple], nor raise <i>terumah</i> or tithes out [from one's produce]. All of these were said [to be forbidden] regarding holidays so, a fortiori, [they must also be forbidden] on Shabbat. There is no difference between [the laws of] holidays and Shabbat except only for <i>okhel nefesh</i> [certain types of food preparation which, though forbidden on Shabbat, are permitted on festivals]. ",
+            "An animal and vessels are [restricted, on Shabbat, from being moved beyond limits] equivalent to [those of] the feet of the owners [i.e. the owners <i>techum</i>, the area around a person or community within which it is permissible to travel on Shabbat]. One who transmits his animal to [the keeping of] his son or a shepherd [on Shabbat], they [the animals] are thereby [restricted to limits] equivalent to [those of] the feet of the owner. Vessels which are designated to one of the brothers in a house are thereby [restricted to limits] equivalent to [those of] his feet. And those that were not designated [to any one brother, are restricted] to the area in which they [all] may go.",
+            "If one borrows a vessel from his fellow on the eve of holiday, it is [restricted by the same limits] as the feet of the borrower. If [one borrows it] on the holiday, it is as the feet of the lender. A woman who borrowed spices from her fellow [woman], or water or salt for her dough, they are thereby [restricted by limits the same] as the feet of them both [i.e. the area in which both women may travel on Shabbat]. Rabbi Yehudah exempts regarding water, because it has no substance. ",
+            "A live coal is [restricted from being moved beyond the same limits] as the feet of its owner, but a flame [may be taken] anywhere. It is possible to become liable for <i>me'ilah</i> [misuse of consecrated property] with a live coal of consecrated property, but regarding a flame [of sanctified property], one may not derive benefit from it; but one [who does] is not become liable for <i>me'ilah</i> on its account. One who carries a live coal out into the public domain [on Shabbat] is liable, but [one who carries out] a flame is exempt. The [water from a] private well is [restricted from being moved beyond the same limits] as the feet of its owner. And [the water from a well] belonging to the inhabitants of that town, is [as restricted] as the feet of the people of that town. And that [water] belonging to those who ascend from Babylonia is [restricted] as the legs of the one who drew [the water]. ",
+            "If one's produce was in another city, and the inhabitants of that city made an <i>eruv</i> [a halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place] in order to bring some of his produce to him, they may not bring it to him. But if he himself made an <i>eruv</i> [including the location of his produce], his produce is [restricted from being moved by the same limits] as himself. ",
+            "If one invited guests to his home, they may not take [any] portions [back] with them, unless he had awarded them their portions on the eve of the holiday. One may not give drink to and then slaughter wilderness animals, but one may give drink to and then slaughter household animals. And which are [considered] household animals? Those that are in the city over nights. [And which are considered] wilderness animals? Those that are in the meadow over nights.   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Beitzah/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,77 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Beitzah",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nבֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nתֵּאָכֵל. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nלֹא תֵאָכֵל.  \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nשְׂאוֹר כַּזַּיִת, וְחָמֵץ כַּכּוֹתֶבֶת.  \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nזֶה וָזֶה כַּזַּיִת. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nיַחְפֹּר בַּדָּקָר וִיכַסֶּה. &lt;מחוק: בדקל&gt; \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nלֹא יִשְׁחֹט, \nאֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן. \nוּמוֹדִים, \nשֶׁאִם שָׁחַט שֶׁיַּחְפֹּר בַּדָּקָר וִיכַסֶּה, &lt;מחוק: בדקל&gt;\nשֶׁאֵפֶר הַכִּירָה מוּכָן. \n",
+            "<small>ג</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nאֵין מוֹלִיכִים אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, \nאֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. \nוּבֵית הֶלֵּל מַתִּירִין.  \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nלֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעְנַע מִבְּעוֹד יוֹם.  \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nעוֹמֵד וְאוֹמֵר: \nזֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל. \n",
+            "<small>ד</small>\nזִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, \nלְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים; \nשְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה, \nאֲסוּרִין.  \nשְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, \nמֻתָּרִים.  \nבְּתוֹךְ הַקֵּן, וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, \nאֲסוּרִין.  \nאֵין שָׁם אֶלָּא הֵם, \nהֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. \n",
+            "<small>ה</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nאֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב. \nוּבֵית הֶלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר.  \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nאֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֶלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר. \nוּבֵית הֶלֵּל מַתִּירִין.  \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nאֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי בֵית הַדְּרִיסָה, \nוְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ, \nאֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ בָשָׂר. \nוּבֵית הֶלֵּל מַתִּירִין.  \n\n<small>ו</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nאֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב, \nוְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה בִרְשׁוּת הָרַבִּים. \nוּבֵית הֶלֵּל מַתִּירִין. \n",
+            "<small>ז</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nאֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב, \nבֵּין שֶׁהוּרָמוּ מֵאֶמֶשׁ וּבֵין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם. \nוּבֵית הֶלֵּל מַתִּירִין.  \nאָמְרוּ בֵית שַׁמַּי לְבֵית הֶלֵּל: \nגְּזֵרָה שָׁוָה: \nחַלָּה וּמַתָּנוֹת, מַתָּנָה לַכֹּהֵן, \nוּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן; \nכַּשֵּׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִים אֶת הַתְּרוּמָה, \nכָּךְ לֹא יוֹלִיכוּ אֶת הַמַּתָּנוֹת.  \nאָמְרוּ לָהֶם בֵּית הֶלֵּל: \nלֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בִּתְרוּמָה, שֶׁאֵינוּ זַכַּי בַּהֲרָמָתָהּ, \nתֹּאמְרוּ בְמַתָּנוֹת, שֶׁהוּא זַכַּי בַּהֲרָמָתָם! \n",
+            "<small>ח</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nתַּבְלִין נִדּוֹכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁלָּעֵץ, \nוְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁלָּאֶבֶן, בַּפַּךְ וּבְעֵץ הַפָּרוּר.  \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nתַּבְלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁלָּאֶבֶן, \nוְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁלָּעֵץ. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nבּוֹרֵר אֹכֶל אֹכֶל.  \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nבּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ וּבְחֵיקוֹ, וּבַתַּמְחוּי, \nאֲבָל לֹא בַטַּבְלָה, וְלֹא בַנָּפָה, וְלֹא בַכְּבָרָה.  \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה. \n",
+            "<small>י</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nאֵין מְשַׁלְּחִים בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת.  \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nמְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף חַיִּים וּשְׁחוּטִים.  \nמְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, \nאֲבָל לֹא תְבוּאָה.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר אַף בִּתְבוּאָה. \n",
+            "<small>יא</small>\nמְשַׁלְּחִין כֵּלִים, \nבֵּין תְּפוּרִין וּבֵין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִים, \nאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כִּלְאַיִם, \nוְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. \nאֲבָל לֹא סַנְדָּל מְסֻמָּר, \nוְלֹא מַנְעָל שֶׁאֵינוּ תָפוּר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף לֹא מַנְעָל לָבָן, \nמִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ בְיוֹם טוֹב, \nמְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nיוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, \nלֹא יְבַשֵּׁל כַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, \nאֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, \nוְאִם הוֹתִיר, הוֹתִיר לַשַּׁבָּת, \nוְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, \nוְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת.  \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nשְׁנֵי תַבְשִׁילִין. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nתַּבְשִׁיל אֶחָד. \nמוֹדִים בְּדָג וּבְבֵיצָה שֶׁעָלָיו, \nשֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין.  \nאֲכָלוֹ, אוֹ שֶׁאָבַד, \nלֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו כַּתְּחִלָּה. \nשִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָל שֶׁהוּא, \nסוֹמֵךְ עָלָיו בַּשַּׁבָּת. \n",
+            "<small>ב</small>\nחָל לִהְיוֹת לְאַחַר שַׁבָּת, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nמַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nכֵּלִים, מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, \nוְאָדָם, בַּשַּׁבָּת. \n",
+            "<small>ג</small>\nשָׁוִים שֶׁהֵם מַשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָה, \nאֲבָל לֹא לְהַטְבִּיל. \nמַטְבִּילִים מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוֹרָה לַחֲבוֹרָה. \n",
+            "<small>ד</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nמְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם, \nאֲבָל לֹא עוֹלוֹת.  \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nמְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם. \n",
+            "<small>ה</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nלֹא יָחֵם אָדָם חַמִּים לְרַגְלָיו, \nאֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִים לִשְׁתִיָּה.  \nוּבֵית הֶלֵּל מַתִּירִין.  \nעוֹשֶׂה מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ. \n",
+            "<small>ו</small>\nשְׁלֹשָׁה דְבָרִים \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחְמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּי: \nאֵין טוֹמְנִים אֶת הַחַמִּים מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, \nוְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְיוֹם טוֹב, \nוְאֵין אוֹפִין פִּתָּן גְּרִיצוֹת אֶלָּא רְקִיקִים.  \nאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nמִימֵיהֶם שֶׁלְּבֵית אַבָּא, \nלֹא הָיוּ אוֹפִין אֶת פִּתָּן גְּרִיצוֹת, אֶלָּא רְקִיקִים.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nמַה ��ַּעֲשֶׂה לָהֶם לְבֵית אָבִיךָ, \nשֶׁהָיוּ מַחְמִירִים עַל עַצְמָן וּמְקִלִּים עַל כָל יִשְׂרָאֵל, \nלִהְיוֹת אוֹפִין פִּתָּן גְּרִיצוֹת וָחֳרִי. \n",
+            "<small>ז</small>\nאַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל: \nמְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת, \nוּמַנִּיחִים אֶת הַמִּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, \nוְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים.  \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין. \n",
+            "<small>ח</small>\nשְׁלֹשָׁה דְבָרִים רְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר, \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין: \nפָּרָתוֹ יוֹצָא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קְרָנֶיהָ, \nוּמְקָרְדִים אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, \nוְשׁוֹחֲקִים אֶת הַפִּלְפְּלִים בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶם.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֵין מְקָרְדִים אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה חַבּוּרָה, \nאֲבָל מְקַרְצְפִים.   \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵין מְקָרְדִים, \nאַף לֹא מְקַרְצְפִים. \n",
+            "<small>ט</small>\nהָרֵחַיִם שֶׁלַּפִּלְפְּלִין טְמֵאָה מִשֵּׁם שְׁלֹשָׁה כֵלִים: \nמִשּׁוּם כְּלֵי קִבּוּל, \nמִשֵּׁם כְּלֵי מַתְּכוֹת, \nמִשּׁוּם כְּבָרָה. \n",
+            "עֲגָלָה שֶׁלַּקָּטָן טְמֵאָה מִדְרָס, \nוְנִטֶּלֶת בַּשַּׁבָּת, \nאֵינָה נִגְרֶרֶת אֶלָּא עַל גַּבֵּי הַכֵּלִים.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכָּל הַכֵּלִים אֵינָן נִגְרָרִים, \nחוּץ מִן הָעֲגָלָה, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא כּוֹבָשֶׁת. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאֵין צָדִים דָּגִים מִן הַבִּיבָרִין, \nוְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. \nאֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבִּיבָרִים, \nוְנוֹתְנִים לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nלֹא כָל הַבִּיבָרִים שָׁוִים.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל הַמְחֻסָּר צִידָה, אָסוּר, \nוְשֶׁאֵינוּ מְחֻסָּר צִידָה, מֻתָּר. \n",
+            "<small>ב</small>\nמְצוֹדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים \nשֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, \nלֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, \nאֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם.  \nמַעֲשֶׂה בְגוֹי אֶחָד, \nשֶׁהֵבִיא דָּגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר: \n\"מֻתָּרִין הֵן, \nאֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ.\" \n",
+            "<small>ג</small>\nבְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת, לֹא יִשְׁחֹט, \nאֶלָּא אִם כֵּן יָדוּעַ \nשֶׁהוּא יָכֹל לֹאכַל מִמֶּנָּה כַזַּיִת צָלִי מִבְּעוֹד יוֹם.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ.  \nשְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה לֹא יְבִיאֶנָּה בַמּוֹט וּבַמִּטָּה; \nאֲבָל מֵבִיאָהּ בְּיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nבְּכוֹר שֶׁנָּפַל לַבּוֹר, \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nיֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, \nאִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט; \nוְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחֹט.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, \nאֵין זֶה מִן הַמּוּכָן. \n",
+            "<small>ה</small>\nבְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.  \nמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רְבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ, \nוְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטַּמַּאת, \nוְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל, \nוְאָמְרוּ לוֹ: \n\"לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם.\" \n",
+            "<small>ו</small>\nאֵין נִמְנִים עַל הַבְּהֵמָה כַתְּחִלָּה בְיוֹם טוֹב, \nאֲבָל נִמְנ��ים עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, \nוְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶם.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכֶּלִי אוֹ כְנֶגֶד הַקּוֹפִּיס.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר. \n",
+            "<small>ז</small>\nאֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסְּכִין, \nאֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ.  \nלֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח: \n\"מְכֹר לִי בְדִינָר בָּשָׂר\", \nאֲבָל שׁוֹחֵט וְהֵם מְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶם. \n",
+            "<small>ח</small>\nאוֹמֵר אָדָם לַחַנְוָנִי: \n\"מַלֵּא לִי כֶלִי זֶה\", אֲבָל לֹא בַמִּדָּה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם הָיָה כֶלִי שֶׁלַּמִּדָּה, לֹא יְמַלֶּאנּוּ.  \nמַעֲשֶׂה בְשָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, \nשֶׁהָיָה מְמַלֵּא אֶת מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, \nוְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב.  \nאַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: \nבַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאַף בַּחוֹל עוֹשֶׂה כֵן, \nמִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת.  \n\n<small>ט</small>\nאוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: \n\"תֶּן לִי בֵיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן\". \nשֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, \nלֹא יְבִיאֵם בַּסַּל וּבַקֻּפָּה, \nאֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ לְפָנָיו.  \nהַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, \nלֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו, &lt;לְאַחוֹרָיו&gt;\nאֶלָּא נוֹטְלָהּ בְּיָדוֹ.  \nמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן, \nאֲבָל לֹא בָעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה. \n",
+            "<small>ב</small>\nוְאֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה, \nאֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ.  \nמְבִיאִים עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה וּמִן הַמְכֻנָּס, \nמִן הַקַּרְפֵּף, אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר.  \nוְאֵי זֶה הוּא קַרְפֵּף? \nכָּל שֶׁהוּא סָמוּךְ לָעִיר.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁנִּכְנָסִים לוֹ בַּפּוֹתַחַת, \nאֲפִלּוּ בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת. \n",
+            "<small>ג</small>\nאֵין מְבַקְּעִין עֵצִים מִן הַקּוֹרוֹת, \nוְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבָּרָה בְיוֹם טוֹב; \nאֵין מְבַקְּעִים לֹא בַקָּרְדּוֹם וְלֹא בַמַּגָּל וְלֹא בַמְּגֵרָה, \nאֶלָּא בַקּוֹפִּיס.  \nבַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, \nוְסָתוּם וְנִפְחַת, \nנוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפַּחַת.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nפּוֹחֵת כַּתְּחִלָּה וְנוֹטֵל. \n",
+            "<small>ד</small>\nאֵין פּוֹתְחִים אֶת הַנֵּר, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כֵלִי; \nוְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִים, \nוְאֵין חוֹתְכִים אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nחוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁנֵי נֵרוֹת. \n",
+            "<small>ה</small>\nאֵין שׁוֹבְרִים אֶת הַחֶרֶס, \nוְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ, \nוְאֵין גּוֹרְפִים תַּנּוּר וְכִירַיִם, \nאֲבָל מְכַבְּשִׁין. \nוְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חֲבִיּוֹת \nלִשְׁפּוֹת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, \nוְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בַבַּקַּעַת, \nוְכֵן הַדֶּלֶת. \nוְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בַמַּקֵּל בְּיוֹם טוֹב. \n",
+            "<small>ו</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nנוֹטֵל אָדָם קֵיסָם לַחֲצוֹת בּוֹ שִׁנָּיו, \nוּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, \nשֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאַף מְגַבֵּב מִלְּפָנָיו וּמַדְלִיק. \n",
+            "<small>ז</small>\nאֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר, \nלֹא מִן הָעֵצִים וְלֹא מִן הָאֲבָנִים, \nוְלֹא מִן הֶעָפָר וְלֹא מִן הַמַּיִם. \nוְאֵין מְלַבְּנִים אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת עֲלֵיהֶם.  \nוְעוֹד אָמַר רְבִּי אֱלִיעֶזֶר: \nעוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, \nוְאוֹמֵר: \n\"מִכָּן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר.\"  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nעַד שֶׁיִּרְשֹׁם וְיֹאמַר: \nמִכָּן וְעַד כָּאן. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמַשְׁחִילִים פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה בְיוֹם טוֹב, \nאֲבָל לֹא בַשַּׁבָּת. \nוּמְכַסִּים אֶת הַפֵּרוֹת בַּכֵּלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף, \nוְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן.  \nנוֹתְנִין כֶּלִי תַחַת הַדֶּלֶף בַּשַּׁבָּת. \n",
+            "<small>ב</small>\nכָּל שֶׁחַיָּבִים עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת \nוּמִשּׁוּם רְשׁוּת וּמִשּׁוּם מִצְוָה בַשַּׁבָּת, \nחַיָּבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב.  \nוְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת: \nלֹא עוֹלִים בָּאִילָן, \nוְלֹא רוֹכְבִים עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, \nוְלֹא שָׁטִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם, \nוְלֹא מְסַפְּקִים, \nוְלֹא מְטַפְּחִים, \nוְלֹא מְרַקְּדִים.  \nוְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת: \nלֹא דָנִים, \nוְלֹא מְקַדְּשִׁים, \nוְלֹא חוֹלְצִין, \nוְלֹא מְיַבְּמִין.  \nוְאֵלּוּ הֵן מִשֵּׁם מִצְוָה: \nלֹא מַקְדִּישִׁין, \nוְלֹא מַחֲרִימִים, \nוְלֹא מַעֲרִיכִים, \nוְלֹא מַגְבִּיהִים תְּרוּמָה וּמַעַשְׂרוֹת.  \nכָּל אֵלּוּ בְיוֹם טוֹב, \nאֵין צָרִיך לוֹמַר בַּשַּׁבָּת.  \nאֵין בֵּין יוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת \nאֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבַד. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים.  \nהַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לָרוֹעֶה, \nהֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלָיו.  \nכֵּלִים מְיֻחָדִין לְאֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁבַּבַּיִת \nהֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלָיו, \nוְשֶׁאֵינָן מְיֻחָדִין, לִמָקוֹם שֶׁכֻּלָּם הוֹלְכִין. \n",
+            "<small>ד</small> \nהַשּׁוֹאֵל כֵּלִים מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, \nכְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל; \nבְּיוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל.  \nהָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֵרְתָּהּ תַּבְלִים לִקְדֵרָתָהּ,\nוּמַיִם וּמֶלַח לְעִסָּתָהּ, \nהֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶם.  \nרְבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר בַּמַּיִם וּבַמֶּלַח, \nמִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם מַמָּשׁ. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַגַּחֶלֶת, כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, \nוְהַשַּׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם.  \nגַּחֶלֶת שֶׁלַּהֶקְדֵּשׁ, מוֹעֲלִין בָּהּ, \nוְהַשַּׁלְהֶבֶת, לֹא נֶהְנִים וְלֹא מוֹעֲלִים.  \n(הַמּוֹצִיא גַּחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב, \nוְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר.)  \n\n<small>ו</small> \nבְּאֵר שֶׁלַּיָּחִיד, כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד, \nוְשֶׁלְּאַנְשֵׁי הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר, \nוְשֶׁלְּעוֹלֵי בָבֶל, כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא. \n",
+            "<small>ז</small>\nמִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת, \nוְעֵרְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לָבֹא אֶצְלוֹ, \nלֹא יָבִיאוּ לוֹ מִפֵּרוֹתָיו, \nוְאִם עֵרֵב הוּא, פֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ. \n",
+            "<small>ח</small>\nמִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, \nלֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָן מָנוֹת, \nאֶלָּא אִם כֵּן זִ��ָּה לָהֶם אַחֵר בְּמָנוֹתֵיהֶם \nמֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.  \nאֵין מַשְׁקִים וְשׁוֹחֲטִים אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, \nאֲבָל מַשְׁקִים וְשׁוֹחֲטִים אֶת הַבַּיָּתוֹת.  \nאֵלּוּ הֵן בַּיָּתוֹת? \nהַלָּנוֹת בָּעִיר, \nוְהַמִּדְבָּרִיּוֹת? \nהַלָּנוֹת בָּאֲפָר. \n\n\n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Beitzah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,81 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Beitzah",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "ביצה שנולדה ביום טוב. בית שמאי אומרים תאכל. ובית הלל אומרים לא תאכל. בית שמאי אומרים שאור בכזית. וחמץ בככותבת. ובית הלל אומרים זה וזה בכזית: ",
+            "השוחט חיה ועוף ביום טוב. בית שמאי אומרים יחפור בדקר ויכסה. ובית הלל אומרים לא ישחוט אלא אם כן היה לו עפר מוכן מבעוד יום. ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה. שאפר כירה מוכן הוא: ",
+            "בית שמאי אומרים אין מוליכין את הסולם משובך לשובך. אבל מטהו מחלון לחלון. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים לא יטול אלא אם כן נענע מבעוד יום. ובית הלל אומרים עומד ואומר זה וזה אני נוטל: ",
+            "זמן שחורים ומצא לבנים. לבנים ומצא שחורים. שנים ומצא שלשה. אסורים. שלשה ומצא שנים מותרים. בתוך הקן ומצא לפני הקן אסורים. ואם אין שם אלא הם הרי אלו מותרים: ",
+            "בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין ביום טוב. ובית הלל מתירין אף להחזיר. בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני הדורסן ולא יגביהנו אלא אם כן יש עמו כזית בשר. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן. ולא את הלולב. ולא את ספר תורה. לרשות הרבים. ובית הלל מתירין: ",
+            "בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב. בין שהורמו מאמש. בין שהורמו מהיום. ובית הלל מתירין. אמרו להם בית שמאי גזרה שוה חלה ומתנות מתנה לכהן. ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה. כך אין מוליכין את המתנות. אמרו להם בית הלל לא. אם אמרתם בתרומה. שאינו זכאי בהרמתה. תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן: ",
+            "בית שמאי אומרים תבלין נדוכין במדוך של עץ והמלח בפך ובעץ הפרור ובית הלל אומרים תבלין נדוכין כדרכן במדוך של אבן. והמלח במדוך של עץ: ",
+            "הבורר קטנית ביום טוב. בית שמאי אומרים בורר אוכל ואוכל. ובית הלל אומרים בורר כדרכו בחיקו. בקנון. ובתמחוי אבל לא בטבלא ולא בנפה. ולא בכברה. רבן גמליאל אומר אף מדיח ושולה: ",
+            "בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב אלא מנות ובית הלל אומרים משלחין בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין. משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות. אבל לא תבואה. ורבי שמעון מתיר בתבואה: ",
+            "משלחין כלים בין תפורין. בין שאינן תפורין ואף על פי שיש בהן כלאים. והן לצורך המועד. אבל לא סנדל המסומר. ולא מנעל שאינו תפור. רבי יהודה אומר אף לא מנעל לבן. מפני שצריך אומן. זה הכלל כל שנאותין בו. ביום טוב משלחין אותו: "
+        ],
+        [
+            "יום טוב שחל להיות ערב שבת. לא יבשל אדם בתחלה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא ליום טוב. ואם הותיר הותיר לשבת. ועושה תבשיל מערב יום טוב. וסומך עליו לשבת. בית שמאי אומרים שני תבשילין. ובית הלל אומרים תבשיל אחד. ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין. אכלו. או שאבד. לא יבשל עליו בתחלה. ואם שייר ממנו כל שהו�� סומך עליו לשבת.  ",
+            "חל להיות אחר השבת. בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת. ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת. ואדם בשבת:  ",
+            "ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן. אבל לא מטבילין. ומטבילין מגב לגב. ומחבורה לחבורה:  ",
+            "בית שמאי אומרים מביאין שלמים. ואין סומכין עליהן. אבל לא עולות. ובית הלל אומרים מביאין שלמים ועולות. וסומכין עליהם:  ",
+            "בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו. אלא אם כן ראויין לשתיה. ובית הלל מתירין. עושה אדם מדורה ומתחמם כנגדה:  ",
+            "שלשה דברים רבן גמליאל מחמיר כדברי בית שמאי. אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת ואין זוקפין את המנורה ביום טוב. ואין אופין פתין גריצין אלא רקיקין. אמר רבן גמליאל מימיהן של בית אבא לא היו אופין פתין גריצין אלא רקיקין. אמרו לו. מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן. ומקילין לכל ישראל להיות אופין פתין גריצין. וחורי:  ",
+            "אף הוא אמר שלשה דברים להקל. מכבדין בין המטות. ומניחין את המוגמר ביום טוב. ועושין גדי מקולס בלילי פסחים. וחכמים אוסרין:  ",
+            "שלשה דברים רבי אלעזר בן עזריה מתיר. וחכמים אוסרין. פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה. ומקרדין את הבהמה ביום טוב. ושוחקין את הפלפלין ברחים שלהם. רבי יהודה אומר אין מקרדין את הבהמה ביום טוב מפני שעושה חבורה. אבל מקרצפין. וחכמים אומרים אין מקרדין. אף לא מקרצפין:  ",
+            "הרחים של פלפלין טמאה משום שלשה כלים. משום כלי קבול. ומשום כלי מתכות. ומשום כלי כברה:  ",
+            "עגלה של קטן טמאה מדרס. ונטלת בשבת. ואינה נגררת אלא על גבי כלים. רבי יהודה אומר כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה. מפני שהיא כובשת:  "
+        ],
+        [
+            " אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב. ואין נותנין לפניהם מזונות. אבל צדין חיה ועוף מן הביברין. ונותנין לפניהם מזונות. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין. זה הכלל כל המחוסר צידה אסור. ושאינו מחוסר צידה מותר. ",
+            "מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב. לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב. ומעשה בנכרי אחד. שהביא דגים לרבן גמליאל. ואמר מותרין הן. אלא שאין רצוני לקבל הימנו: ",
+            "בהמה מסוכנת לא ישחוט. אלא אם כן יש שהות ביום לאכול ממנה כזית צלי. רבי עקיבא אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה. שחטה בשדה. לא יביאנה במוט. ובמוטה. אבל מביא בידו אברים אברים: ",
+            "בכור שנפל לבור. רבי יהודה אומר ירד מומחה ויראה. אם יש בו מום יעלה וישחוט. ואם לאו. לא ישחוט. רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מבעוד יום. אין זה מן המוכן: ",
+            "בהמה שמתה. לא יזיזנה ממקומה. ומעשה ושאלו את רבי טרפון עליה. ועל החלה שנטמאה. ונכנס לבית המדרש ושאל. ואמרו לו לא יזיזם ממקומם: ",
+            "אין נמנין על הבהמה לכתחלה ביום טוב. אבל נמנין עליה מערב יום טוב. ושוחטין ומחלקין ביניהן. ר' יהודה אומר שוקל אדם בשר. כנגד הכלי. או כנגד הקופיץ. וחכמים אומרים אין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר: ",
+            "אין משחיזין את הסכין ביום טוב. אבל משיאה על גבי חברתה. לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר. אבל שוחט ומחלקים ביניהם: ",
+            "אומר אדם לחבירו. מלא לי כלי זה. אבל לא במדה. רבי יהודה אומר אם היה כלי של מדה. לא ימלאנו. מעשה באבא שאול בן בטנית. שהיה ממלא מדותיו מערב יום טוב. ונותנן ללקוחות ביום טוב. אבא שאול אומר אף במועד עושה כן. מפני ברורי המדות. וחכמים אומרים אף בחיל עושה כן. מפני מצוי המדות. הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו. ואומר לו תן לי ביצים ואגוזים. במנין. שכן דרך בעל הבית להיות מונה בתוך ביתו: "
+        ],
+        [
+            "המביא כדי יין ממקום למקום. לא יביאם בסל ובקופה. אבל מביא הוא על כתפו. או לפניו. וכן המוליך את התבן. לא יפשיל את הקופה לאחוריו. אבל מביאה הוא בידו. ומתחילין בערמת התבן. אבל לא בעצים שבמוקצה: \n",
+            "אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה. מביאין עצים מן השדה. מן המכונס. ומן הקרפף. אפילו מן המפוזר. איזהו קרפף. כל שסמוך לעיר. דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר כל שנכנסין לו בפותחת. ואפילו בתוך תחום שבת: \n",
+            "אין מבקעין עצים. לא מן הקורות. ולא מן הקורה שנשברה ביום טוב. ואין מבקעין לא בקרדום. ולא במגרה. ולא במגל. אלא בקופיץ. בית שהוא מלא פירות. סתום ונפחת. נוטל ממקום הפחת. ר' מאיר אומר אף פוחת לכתחילה ונוטל: \n",
+            "אין פותחין את הנר. מפני שהוא עושה כלי. ואין עושין פחמין ביום טוב. ואין חותכין את הפתילה לשנים. רבי יהודה אומר חותכה באור לשתי נרות. \n",
+            "אין שוברין את החרס. ואין חותכין הנייר לצלות בו מליח ואין גורפין תנור וכירים. אבל מכבשין. ואין מקיפין שתי חביות. לשפות עליהן את הקדרה. ואין סומכין את הקדרה בבקעת. וכן בדלת. ואין מנהיגין את הבהמה במקל ביום טוב. ור' אלעזר בר' שמעון מתיר: \n",
+            "רבי אליעזר אומר נוטל אדם קיסם משלפניו. לחצוץ בו שניו. ומגבב מן החצר ומדליק. שכל מה שבחצר מוכן הוא. וחכמים אומרים מגבב משלפניו ומדליק: \n",
+            "אין מוציאין את האור. לא מן העצים. ולא מן האבנים. ולא מן העפר. ולא מן המים. ואין מלבנין את הרעפים לצלות בהן. ועוד אמר רבי אליעזר. עומד אדם על המוקצה ערב שבת בשביעית. ואומר מכאן אני אוכל למחר. וחכמים אומרים עד שירשום. ויאמר מכאן ועד כאן: \n"
+        ],
+        [
+            "משילין פירות דרך ארובה. ביום טוב. אבל לא בשבת. ומכסים פירות בכלים. מפני הדלף. וכן כדי יין וכדי שמן. ונותנין כלי תחת הדלף. בשבת: \n",
+            "כל שחייבין עליו משום שבות. משום רשות. משום מצוה. בשבת. חייבין עליו ביום טוב. ואלו הן משום שבות. לא עולין באילן. ולא רוכבין על גבי בהמה. ולא שטין על פני המים. ולא מטפחין. ולא מספקין. ולא מרקדין. ואלו הן משום רשות. לא דנין. ולא מקדשין. ולא חולצין. ולא מיבמין. ואלו הן משום מצוה. לא מקדישין. ולא מעריכין. ולא מחרימין. ולא מגביהין תרומה ומעשר. כל אלו ביום טוב אמרו. קל וחומר בשבת. אין בין יום טוב לשבת. אלא אוכל נפש בלבד: \n",
+            "הבהמה והכלים. כרגלי הבעלים. המוסר בהמתו לבנו. או לרועה. הרי אלו כרגלי הבעלים. כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית. הרי אלו כרגליו. ושאין מיוחדין. הרי אלו כמקום שהולכין: \n",
+            "השואל כלי מחבירו מערב יום טוב. כרגלי השואל. ביום טוב כרגלי המשאיל. האשה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה. הרי אלו כרגלי שתיהן. רבי יהודה פוטר במים. מפני שאין בהן ממש: \n",
+            "הגחלת כרגלי הבעלים. ושלהבת בכל מקום. גחלת של הקדש מועלין בה. ושלהבת לא נהנין ולא מועלין. המוציא גחלת לרשות הרבים חייב. ושלהבת פטור. בור של יחיד. כרגלי היחיד. ושל אנשי אותה העיר. כרגלי אנשי אותה העיר. ושל עולי בבל כרגלי הממלא: \n",
+            "מי שהיו פירותיו בעיר אחרת. וערבו בני אותה העיר להביא אצלו מפירותיו. לא יביאו לו. ואם ערב הוא. פירותיו כמוהו: \n",
+            "מי שזמן אצלו אורחים. לא יוליכו בידם מנות. אלא אם כן זיכה להם מנותיהם מערב יום טוב. אין משקין ושוחטין את המדבריות. אבל משקין ושוחטין את הבייתות. אלו הן בייתות הלנות בעיר. מדבריות הלנות באפר: \n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Beitzah/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,79 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Beitzah",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵּאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּכַזָּיִת: \n",
+            "הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל: \n",
+            "זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים, שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה, אֲסוּרִים. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִים. בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, אֲסוּרִים. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כַזַּיִת בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, גְּזֵרָה שָׁוָה, חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה, שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ, תֹּאמְרוּ בַמַּתָּנוֹת, שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תְּבָלִין נִדּוֹכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְהַמֶּלַח בְּפַךְ, וּבְעֵץ הַפָּרוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תְּבָלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן, וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ: \n",
+            "הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ, בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בְנָפָה וְלֹא בִכְבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְבוּאָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה: \n",
+            "מְשַׁלְּחִין כֵּלִים, בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם, וְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסֻמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ, בְּיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר, הוֹתִיר לַשַּׁבָּת, וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד, לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָל שֶׁהוּא, סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת: \n",
+            "חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְאָדָם בַּשַּׁבָּת: \n",
+            "וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן, אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ: \n",
+            "שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחֲמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְיוֹם טוֹב, וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין. אָמְרוּ לוֹ, מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחֲמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וְחֹרִי: \n",
+            "אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל, מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת, וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵ�� פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: \n",
+            "שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, וְשׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אֲבָל מְקַרְצְפִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מְקָרְדִין, אַף לֹא מְקַרְצְפִין: \n",
+            "הָרֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין טְמֵאָה, מִשּׁוּם שְׁלשָׁה כֵלִים, מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת, וּמִשּׁוּם כְּלִי כְבָרָה: \n",
+            "עֲגָלָה שֶׁל קָטָן טְמֵאָה מִדְרָס וְנִטֶּלֶת בְּשַׁבָּת, וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת אֶלָּא עַל גַּבֵּי כֵלִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַכֵּלִים אֵין נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְחֻסָּר צִידָה אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צִידָה מֻתָּר: \n",
+            "מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר, מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ: \n",
+            "בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ. שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בְמוֹט וּבְמוֹטָה. אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים: \n",
+            "בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט. וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן: \n",
+            "בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה, וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל, וְאָמְרוּ לוֹ, לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם: \n",
+            "אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר: \n",
+            "אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח, שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר. אֲבָל שׁוֹחֵט וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן: \n",
+            "אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מַלֵּא לִי כְלִי זֶה, אֲבָל לֹא בַמִּדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ. מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּחֹל עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה, אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו. וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ. וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן, אֲבָל לֹא בָעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה: \n",
+            "אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה, אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַמְכֻנָּס, וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף, כֹּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְפוֹתַחַת, וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת: \n",
+            "אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בְקַרְדֹּם וְלֹא בִמְגֵרָה וְלֹא בְמַגָּל, אֶלָּא בְקוֹפִיץ. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל: \n",
+            "אֵין פּוֹתְחִין אֶת הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת: \n",
+            "אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ, וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין, וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בְבַקַּעַת, וְכֵן בְּדֶלֶת, וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמַקֵּל בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו. וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק: \n",
+            "אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים, וְלֹא מִן הָאֲבָנִים, וְלֹא מִן הֶעָפָר, וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר, מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשֹׁם וְיֹאמַר, מִכָּאן וְעַד כָּאן: \n"
+        ],
+        [
+            "מַשִּׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה ��ְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא בְשַׁבָּת, וּמְכַסִּים פֵּרוֹת בְּכֵלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף, וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בְּשַׁבָּת: \n",
+            "כֹּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת, מִשּׁוּם רְשׁוּת, מִשּׁוּם מִצְוָה, בְּשַׁבָּת, חַיָּבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְרַקְּדִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת, לֹא דָנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה, לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר. כָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּשַׁבָּת. אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד: \n",
+            "הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לְרוֹעֶה, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי הַבְּעָלִים. כֵּלִים הַמְיֻחָדִין לְאַחַד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלָיו. וְשֶׁאֵין מְיֻחָדִין, הֲרֵי אֵלּוּ כִמְקוֹם שֶׁהוֹלְכִין: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. בְּיוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תְּבָלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִסָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר בְּמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ: \n",
+            "הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ, וְשַׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. הַמּוֹצִיא גַחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. וְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר. בּוֹר שֶׁל יָחִיד, כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד. וְשֶׁל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת, וְעֵרְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לְהָבִיא אֶצְלוֹ מִפֵּרוֹתָיו, לֹא יָבִיאוּ לוֹ. וְאִם עֵרַב הוּא, פֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ: \n",
+            "מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיָתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיָתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Beitzah/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,75 @@
+{
+    "title": "Mishnah Beitzah",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Beitzah",
+    "text": [
+        [
+            "בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תֵּאָכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא תֵאָכֵל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׂאֹר בְּכַזַּיִת וְחָמֵץ בְּכַכּוֹתֶבֶת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, זֶה וָזֶה בְּכַזָּיִת: \n",
+            "הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יַחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן מִבְּעוֹד יוֹם. וּמוֹדִים, שֶׁאִם שָׁחַט, שֶׁיַּחְפֹּר בְּדֶקֶר וִיכַסֶּה, שֶׁאֵפֶר כִּירָה מוּכָן הוּא: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ, אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יִטֹּל, אֶלָּא אִם כֵּן נִעֲנֵעַ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עוֹמֵד וְאוֹמֵר זֶה וָזֶה אֲנִי נוֹטֵל: \n",
+            "זִמֵּן שְׁחוֹרִים וּמָצָא לְבָנִים, לְבָנִים וּמָצָא שְׁחוֹרִים, שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלֹשָׁה, אֲסוּרִים. שְׁלֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִים. בְּתוֹךְ הַקֵּן וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, אֲסוּרִים. וְאִם אֵין שָׁם אֶלָּא הֵם, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִים: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְסַלְּקִין אֶת הַתְּרִיסִין בְּיוֹם טוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין אֶת הָעוֹר לִפְנֵי הַדּוֹרְסָן וְלֹא יַגְבִּיהֶנּוּ, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ כַזַּיִת בָּשָׂר. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹצִיאִין לֹא אֶת הַקָּטָן וְלֹא אֶת הַלּוּלָב וְלֹא אֶת סֵפֶר תּוֹרָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹלִיכִין חַלָּה וּמַתָּנוֹת לַכֹּהֵן בְּיוֹם טוֹב, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵאֶמֶשׁ, בֵּין שֶׁהוּרְמוּ מֵהַיּוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, גְּזֵרָה שָׁוָה, חַלָּה וּמַתָּנוֹת מַתָּנָה לַכֹּהֵן, וּתְרוּמָה מַתָּנָה לַכֹּהֵן, כְּשֵׁם שֶׁאֵין מוֹלִיכִין אֶת הַתְּרוּמָה, כָּךְ אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַמַּתָּנוֹת. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, לֹא, אִם אֲמַרְתֶּם בַּתְּרוּמָה, שֶׁאֵינוֹ זַכַּאי בַּהֲרָמָתָהּ, תֹּאמְרוּ בַמַּתָּנוֹת, שֶׁזַּכַּאי בַּהֲרָמָתָן: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תְּבָלִין נִדּוֹכִין בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ, וְהַמֶּלַח בְּפַךְ, וּבְעֵץ הַפָּרוּר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תְּבָלִין נִדּוֹכִין כְּדַרְכָּן בְּמָדוֹךְ שֶׁל אֶבֶן, וְהַמֶּלַח בְּמָדוֹךְ שֶׁל עֵץ: \n",
+            "הַבּוֹרֵר קִטְנִית בְּיוֹם טוֹב, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בּוֹרֵר אֹכֶל וְאוֹכֵל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ, בְּקָנוֹן וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְטַבְלָא וְלֹא בְנָפָה וְלֹא בִכְבָרָה. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף מֵדִיחַ וְשׁוֹלֶה: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מְשַׁלְּחִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מָנוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְשַׁלְּחִין בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, בֵּין חַיִּין בֵּין שְׁחוּטִין. מְשַׁלְּחִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת וְקִטְנִיּוֹת, אֲבָל לֹא תְבוּאָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר בִּתְבוּאָה: \n",
+            "מְשַׁלְּחִין כֵּלִים, בֵּין תְּפוּרִין בֵּין שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כִּלְאַיִם, וְהֵן לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אֲבָל לֹא סַנְדָּל הַמְסֻמָּר וְלֹא מִנְעָל שֶׁאֵינוֹ תָפוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף לֹא מִנְעָל לָבָן, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ אֻמָּן. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁנֵּאוֹתִין בּוֹ, בְּיוֹם טוֹב מְשַׁלְּחִין אוֹתוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת, לֹא יְבַשֵּׁל אָדָם בַּתְּחִלָּה מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, אֲבָל מְבַשֵּׁל הוּא לְיוֹם טוֹב, וְאִם הוֹתִיר, הוֹתִיר לַשַּׁבָּת, וְעוֹשֶׂה תַבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְסוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תַּבְשִׁיל אֶחָד. וְשָׁוִין בְּדָג וּבֵיצָה שֶׁעָלָיו שֶׁהֵן שְׁנֵי תַבְשִׁילִין. אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד, לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה. וְאִם שִׁיֵּר מִמֶּנּוּ כָל שֶׁהוּא, סוֹמֵךְ עָלָיו לַשַּׁבָּת: \n",
+            "חָל לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַטְבִּילִין אֶת הַכֹּל מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֵּלִים מִלִּפְנֵי הַשַּׁבָּת, וְאָדָם בַּשַּׁבָּת: \n",
+            "וְשָׁוִין שֶׁמַּשִּׁיקִין אֶת הַמַּיִם בִּכְלִי אֶבֶן לְטַהֲרָן, אֲבָל לֹא מַטְבִּילִין. וּמַטְבִּילִין מִגַּב לְגַב וּמֵחֲבוּרָה לַחֲבוּרָה: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֹא יָחֵם אָדָם חַמִּין לְרַגְלָיו, אֶלָּא אִם כֵּן רְאוּיִין לִשְׁתִיָּה. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. עוֹשֶׂה אָדָם מְדוּרָה וּמִתְחַמֵּם כְּנֶגְדָּהּ: \n",
+            "שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַחֲמִיר כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, אֵין טוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין מִיּוֹם טוֹב לַשַּׁבָּת, וְאֵין זוֹקְפִין אֶת הַמְּנוֹרָה בְיוֹם טוֹב, וְאֵין אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין אֶלָּא רְקִיקִין. אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מִימֵיהֶן שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא הָיוּ אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין, אֶלָּא רְקִיקִין. אָמְרוּ לוֹ, מַה נַּעֲשֶׂה לְבֵית אָבִיךָ, שֶׁהָיוּ מַחֲמִירִין עַל עַצְמָן וּמְקִלִּין לְכָל יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת אוֹפִין פִּתִּין גְּרִיצִין וְחֹרִי: \n",
+            "אַף הוּא אָמַר שְׁלֹשָׁה דְבָרִים לְהָקֵל, מְכַבְּדִין בֵּין הַמִּטּוֹת, וּמַנִּיחִין אֶת הַמֻּגְמָר בְּיוֹם טוֹב, וְעוֹשִׂין גְּדִי מְקֻלָּס בְּלֵילֵי פְסָחִים. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: \n",
+            "שְׁלשָׁה דְבָרִים רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. פָּרָתוֹ יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, וּמְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, וְשׁוֹחֲקִין ��ֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָּהֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְקָרְדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁעוֹשֶׂה חַבּוּרָה, אֲבָל מְקַרְצְפִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מְקָרְדִין, אַף לֹא מְקַרְצְפִין: \n",
+            "הָרֵחַיִם שֶׁל פִּלְפְּלִין טְמֵאָה, מִשּׁוּם שְׁלשָׁה כֵלִים, מִשּׁוּם כְּלִי קִבּוּל, וּמִשּׁוּם כְּלִי מַתָּכוֹת, וּמִשּׁוּם כְּלִי כְבָרָה: \n",
+            "עֲגָלָה שֶׁל קָטָן טְמֵאָה מִדְרָס וְנִטֶּלֶת בְּשַׁבָּת, וְאֵינָהּ נִגְרֶרֶת אֶלָּא עַל גַּבֵּי כֵלִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַכֵּלִים אֵין נִגְרָרִין חוּץ מִן הָעֲגָלָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כוֹבֶשֶׁת: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵין צָדִין דָּגִים מִן הַבֵּיבָרִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. אֲבָל צָדִין חַיָּה וָעוֹף מִן הַבֵּיבָרִין, וְנוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, כָּל הַמְחֻסָּר צִידָה אָסוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסָּר צִידָה מֻתָּר: \n",
+            "מְצוּדוֹת חַיָּה וָעוֹף וְדָגִים שֶׁעֲשָׂאָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָּא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. וּמַעֲשֶׂה בְנָכְרִי אֶחָד, שֶׁהֵבִיא דָגִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וְאָמַר, מֻתָּרִין הֵן, אֶלָּא שֶׁאֵין רְצוֹנִי לְקַבֵּל הֵימֶנּוּ: \n",
+            "בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ. שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בְמוֹט וּבְמוֹטָה. אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים: \n",
+            "בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט. וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחֹט. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֹּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן: \n",
+            "בְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה, לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ. וּמַעֲשֶׂה וְשָׁאֲלוּ אֶת רַבִּי טַרְפוֹן עָלֶיהָ וְעַל הַחַלָּה שֶׁנִּטְמְאָה, וְנִכְנַס לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְשָׁאַל, וְאָמְרוּ לוֹ, לֹא יְזִיזֵם מִמְּקוֹמָם: \n",
+            "אֵין נִמְנִין עַל הַבְּהֵמָה לְכַתְּחִלָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל נִמְנִין עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְשׁוֹחֲטִין וּמְחַלְּקִין בֵּינֵיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שׁוֹקֵל אָדָם בָּשָׂר כְּנֶגֶד הַכְּלִי אוֹ כְנֶגֶד הַקּוֹפִיץ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין מַשְׁגִּיחִין בְּכַף מֹאזְנַיִם כָּל עִקָּר: \n",
+            "אֵין מַשְׁחִיזִין אֶת הַסַּכִּין בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל מַשִּׂיאָהּ עַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ. לֹא יֹאמַר אָדָם לַטַּבָּח, שְׁקוֹל לִי בְדִינָר בָּשָׂר. אֲבָל שׁוֹחֵט וּמְחַלְּקִים בֵּינֵיהֶן: \n",
+            "אוֹמֵר אָדָם לַחֲבֵרוֹ, מַלֵּא לִי כְלִי זֶה, אֲבָל לֹא בַמִּדָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה כְלִי שֶׁל מִדָּה, לֹא יְמַלְאֶנּוּ. מַעֲשֶׂה בְאַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מִדּוֹתָיו מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב וְנוֹתְנָן לַלָּקוֹחוֹת בְּיוֹם טוֹב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף בַּמּוֹעֵד עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי בֵרוּרֵי הַמִּדּוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּחֹל עוֹשֶׂה כֵן, מִפְּנֵי מִצּוּי הַמִּדּוֹת. הוֹלֵךְ אָדָם אֵצֶל חֶנְוָנִי הָרָגִיל אֶצְלוֹ, וְאוֹמֵר לוֹ, תֵּן לִי בֵּיצִים וֶאֱגוֹזִים בְּמִנְיָן, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בַּעַל הַבַּיִת לִהְיוֹת מוֹנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמֵּבִיא כַדֵּי יַיִן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, לֹא יְבִיאֵם בְּסַל וּבְקֻפָּה, אֲבָל מֵבִיא הוּא עַל כְּתֵפוֹ אוֹ לְפָנָיו. וְכֵן הַמּוֹלִיךְ אֶת הַתֶּבֶן, לֹא יַפְשִׁיל אֶת הַקֻּפָּה לַאֲחוֹרָיו, אֲבָל מְבִיאָהּ הוּא בְיָדוֹ. וּמַתְחִילִין בַּעֲרֵמַת הַתֶּבֶן, אֲבָל לֹא בָעֵצִים שֶׁבַּמֻּקְצֶה: \n",
+            "אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסֻּכָּה, אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ. מְבִיאִין עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה מִן הַמְכֻנָּס, וּמִן הַקַּרְפֵּף אֲפִלּוּ מִן הַמְפֻזָּר. אֵיזֶהוּ קַרְפֵּף, כֹּל שֶׁסָּמוּךְ לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁנִּכְנָסִין לוֹ בְפוֹתַחַת, וַאֲפִלּוּ בְתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת: \n",
+            "אֵין מְבַקְּעִין עֵצִים, לֹא מִן הַקּוֹרוֹת, וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְיוֹם טוֹב. וְאֵין מְבַקְּעִין לֹא בְקַרְדֹּם וְלֹא בִמְגֵרָה וְלֹא בְמַגָּל, אֶלָּא בְקוֹפִיץ. בַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵרוֹת, סָתוּם וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אַף פּוֹחֵת לְכַתְּחִלָּה וְנוֹטֵל: \n",
+            "אֵין פּוֹתְחִין אֶת הַנֵּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְלִי. וְאֵין עוֹשִׂין פֶּחָמִין בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַפְּתִילָה לִשְׁנַיִם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוֹתְכָהּ בָּאוּר לִשְׁתֵּי נֵרוֹת: \n",
+            "אֵין שׁוֹבְרִין אֶת הַחֶרֶס, וְאֵין חוֹתְכִין אֶת הַנְּיָר לִצְלוֹת בּוֹ מָלִיחַ, וְאֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין, וְאֵין מַקִּיפִין שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לִשְׁפֹּת עֲלֵיהֶן אֶת הַקְּדֵרָה, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּדֵרָה בְבַקַּעַת, וְכֵן בְּדֶלֶת, וְאֵין מַנְהִיגִין אֶת הַבְּהֵמָה בְמַקֵּל בְּיוֹם טוֹב, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, נוֹטֵל אָדָם קֵיסָם מִשֶּׁלְּפָנָיו לַחֲצֹץ בּוֹ שִׁנָּיו. וּמְגַבֵּב מִן הֶחָצֵר וּמַדְלִיק, שֶׁכָּל מַה שֶּׁבֶּחָצֵר מוּכָן הוּא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְגַבֵּב מִשֶּׁלְּפָנָיו וּמַדְלִיק: \n",
+            "אֵין מוֹצִיאִין אֶת הָאוּר לֹא מִן הָעֵצִים, וְלֹא מִן הָאֲבָנִים, וְלֹא מִן הֶעָפָר, וְלֹא מִן הַמַּיִם, וְאֵין מְלַבְּנִין אֶת הָרְעָפִים לִצְלוֹת בָּהֶן. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, עוֹמֵד אָדָם עַל הַמֻּקְצֶה עֶרֶב שַׁבָּת בַּשְּׁבִיעִית, וְאוֹמֵר, מִכָּאן אֲנִי אוֹכֵל לְמָחָר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עַד שֶׁיִּרְשֹׁם וְיֹאמַר, מִכָּאן וְעַד כָּאן: \n"
+        ],
+        [
+            "מַשִּׁילִין פֵּרוֹת דֶּרֶךְ אֲרֻבָּה בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא בְשַׁבָּת, וּמְכַסִּים פֵּרוֹת בְּכֵלִים מִפְּנֵי הַדֶּלֶף, וְכֵן כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן. וְנוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַדֶּלֶף בְּשַׁבָּת: \n",
+            "כֹּל שֶׁחַיָּבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּת, מִשּׁוּם רְשׁוּת, מִשּׁוּם מִצְוָה, בְּשַׁבָּת, חַיָּבִין עָלָיו בְּיוֹם טוֹב. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם שְׁבוּת, לֹא עוֹלִין בָּאִילָן, וְלֹא רוֹכְבִין עַל גַּבֵּי בְהֵמָה, וְלֹא שָׁטִין עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְלֹא מְטַפְּחִין, וְלֹא מְסַפְּקִין, וְלֹא מְרַקְּדִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם רְשׁוּת, לֹא דָנִין, וְלֹא מְקַדְּשִׁין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְלֹא מְיַבְּמִין. וְאֵלּוּ הֵן מִשּׁוּם מִצְוָה, לֹא מַקְדִּישִׁין, וְלֹא מַעֲרִיכִין, וְלֹא מַחֲרִימִין, וְלֹא מַגְבִּיהִין תְּרוּמָה וּמַעֲשֵׂר. כָּל אֵלּוּ בְּיוֹם טוֹב אָמְרוּ, קַל וָחֹמֶר בְּשַׁבָּת. אֵין בֵּין יוֹם טוֹב לְשַׁבָּת אֶלָּא אֹכֶל נֶפֶשׁ בִּלְבָד: \n",
+            "הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים. הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לְרוֹעֶה, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי הַבְּעָלִים. כֵּלִים הַמְיֻחָדִין לְאַחַד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלָיו. וְשֶׁאֵין מְיֻחָדִין, הֲרֵי אֵלּוּ כִמְקוֹם שֶׁהוֹלְכִין: \n",
+            "הַשּׁוֹאֵל כְּלִי מֵחֲבֵרוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַשּׁוֹאֵל. בְּיוֹם טוֹב, כְּרַגְלֵי הַמַּשְׁאִיל. הָאִשָּׁה שֶׁשָּׁאֲלָה מֵחֲבֶרְתָּהּ תְּבָלִין וּמַיִם וּמֶלַח לְעִסָּתָהּ, הֲרֵי אֵלּוּ כְרַגְלֵי שְׁתֵּיהֶן. רַבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר בְּמַיִם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶן מַמָּשׁ: \n",
+            "הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים, וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם. גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ מוֹעֲלִין בָּהּ, וְשַׁלְהֶבֶת לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין. הַמּוֹצִיא גַחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. וְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר. בּוֹר שֶׁל יָחִיד, כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד. וְשֶׁל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר. וְשֶׁל עוֹלֵי בָבֶל, כְּרַגְלֵי הַמְמַלֵּא: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ פֵרוֹתָיו בְּעִיר אַחֶרֶת, וְעֵרְבוּ בְנֵי אוֹתָהּ הָעִיר לְהָבִיא אֶצְלוֹ מִפֵּרוֹתָיו, לֹא יָבִיאוּ לוֹ. וְאִם עֵרַב הוּא, פֵּרוֹתָיו כָּמוֹהוּ: \n",
+            "מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים, לֹא יוֹלִיכוּ בְיָדָם מָנוֹת, אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב. אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת, אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיָתוֹת. אֵלּוּ הֵן בַּיָתוֹת, הַלָּנוֹת בָּעִיר. מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה ביצה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/English/Eighteen Treatises from the Mishna.json

@@ -0,0 +1,131 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "http://www.sacred-texts.com/jud/etm/index.htm",
+    "versionTitle": "Eighteen Treatises from the Mishna",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "שמונה עשרה מסכתות משנה",
+    "shortVersionTitle": "David Aaron Sola and Morris Jacob Raphall, 1845",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "We [may] make <i>pasin</i> [L-shaped quasi-partitions which permit drawing water from wells in the public domain]  for wells [in order for the well and the area around it to be considered a single domain: the <i>pasin</i> must be made of] four double boards, [placed at the corners of the well so] that [they] appear like eight - so says Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says, \"Eight [boards must be used], which appear like twelve, [namely] four double boards and four single ones.\" Their height must be ten <i>tefachim</i> [a specific unit of length] and their width six [<i>tefachim</i>], and their thickness anything and [the gap] between them [must not be wider] than the width of two teams of cattle, each team consisting of three cattle - so says Rabbi  Meir. Rabbi Yehuda says, \"[Each team] of four.\" [The width is the space taken by cattle] yoked together and not unyoked, [in such a way that when] one [team] enters, [the other] one exits.",
+            "It is permitted to move the [<i>pasin</i>] closer to the well, but only if the cow's head and the greater part of its body is within [them] as it drinks. It is permitted to move [the <i>pasin</i>] away from the well, but only if one adds more <i>pasin</i>.",
+            "Rabbi Yehuda said, \"[The distance from the well, at which it is permitted to place the <i>pasin</i> is] up until <i>beit se'atayim</i> [a measure of area, equivalent to that area of land large enough to require a <i> se'atayim</i> of seeds to sow it].\" [The Sages] said to him, \"They didn't say <i>beit se'atayim</i> except concerning a garden or a <i>karpef</i> [an enclosed area outside of a town or village], but if [the area that was being enclosed] was a pen or a fold or a field [behind the house] or a yard [in front of the house], even if is five <i>beit kor</i> [the same as a <i>beit se'atayim</i> but for a <i> kor</i> of seeds], even if it is ten <i>beit kor</i>, it is permissible [to set up <i>pasin</i> around it]. It is permitted to distance [the <i>pasin</i>] any amount, but only if one adds more <i>pasin</i>.\"",
+            "Rabbi Yehuda said, \"If a public thoroughfare intersects the <i>pasin</i>, one should move it to [one of] the sides.\" The sages say, \"It is not necessary.\" It is the same [if it is a] public cistern or a public well  or a private well, we [only need to] make <i>pasin</i> for them; but for a private cistern, we make a [full] <i>mechitza</i> [legal partition] of ten <i>tefachim</i> [a specific unit of length] - so says Rabbi Akiva. Rabbi Yehuda ben Baba says, \"We can only make <i>pasin</i> for a public well, but for all others we [are required to] make a [full] partition ten <i>tefachim</i> high.\"",
+            "Rabbi Yehuda ben Baba also said, \"If a garden or <i>karpef</i> be  seventy <i>amot</i> [specific unit of length] and a bit [long] by seventy <i>amot</i> and a bit  [wide and] is encircled by a fence ten <i>tefachim</i> high, we [may] move [carry things] within it, but only if there is a guardbooth or dwelling within it, or if it is close to the town.\" Rabbi Yehuda said, \"Even if there is nothing within it except a cistern or a ditch or a cave, we [may] move [carry things] within it.\" Rabbi Akiva says, \"Even if there is not [even] one of all these [items] within it, we [may] move [carry things] within it, but only if it [is no more than] seventy <i>amot</i> and a bit [long] by seventy <i>amot</i> and a bit  [wide].\" Rabbi Eliezer said, \"If its length exceeds its width by even a single <i>amah</i>, we do not move [carry things] within it [as it would be forbidden].\"  Rabbi Yose says, \"Even if its length is twice its width, we [may] move [carry things] within it.\"",
+            "Rabbi Elai said, \"I heard from Rabbi Eliezer, 'Even [if a garden or a <i>karpef</i> is as large as] a <i>beit kor</i> [it is permitted to move things within it].' I also heard from him, 'If one of the householders of a courtyard had forgotten, and did not [participate in] the <i>eruv</i> [halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place], it is forbidden for him to carry any thing out of, or into, his house; but for them [the other residents of the courtyard] it is permitted  [to do so].' I also heard from him, 'We [may] fulfill our obligation [to eat bitter herbs] on Passover with spleenwort.' And I searched among all his disciples and sought a companion [who had likewise heard him expound these positions], but I could not find [any one].\""
+        ],
+        [
+            "We may use all [food and drink] to make an <i>eruv</i> [halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place] or a <i>shituf</i> [ the same as an <i>eruv</i> when connecting different alleys and streets], exception for water and except for salt. And all [food and drink] may be bought with money [that must be used on food or drink in place] of <i>ma'aser [sheni]</i> [the second tithe of produce, which must be taken to Jerusalem and consumed there],  except for water and except for salt. Someone who has vowed [to abstain] from food is permitted [to partake] of water and salt. We [may] make an <i>eruv</i> for a <i>nazir</i> [a person who vows to avoid corpse impurity, refrain from cutting his hair and abstain from all grape products] with wine [even though he is prohibited from drinking it], and for a [common] Israelite with <i>terumah</i> [a portion of a crop given to a <i>Kohen</i> which becomes holy upon separation, and can only be consumed by <i>Kohanim</i> or their household][even though he is prohibited from eating it]. Sumchos said, \"[We can only make an <i>eruv</i> for an Israelite] with <i>chulin</i> [produce or food permitted for general consumption].\" And [we may place the <i>eruv</i>] of a <i>Kohen</i> [member of priestly caste, subgroup of tribe of Levi, uniquely responsible for maintaining and carrying out the sacrificial services in the Temple] in a <i>Beit Haperas</i> [a field in which a grave has been plowed over]. Rabbi Yose says, \"[We can] even [place it]  in a graveyard, because he [the <i>Kohen</i>] may go outside [the graveyard] and eat [it].\"",
+            "We may make an <i>eruv</i> with <i>demai </i>[produce from which it is uncertain whether tithes were already taken]; and with <i>ma'aser rishon</i> [the first tithe of produce, which must be given to the Levi] from which <i>terumah</i>  has been taken; and with <i>ma'aser sheni</i> and <i>hekdesh</i> [property, living or inanimate, devoted by its owner for sacred purposes, by which action he ceases to be its owner] which have been redeemed; and for <i>Kohanim</i> with <i>challah</i> [a portion of a batch of bread dough given to a <i>Kohen</i> which becomes holy upon separation, and can only be consumed by <i>Kohanim</i> or their household], and with <i>terumah</i>. But [we may] not [make an eruv] with <i>tevel</i> [produce from which the various tithes have not yet been separated]; and not with <i>ma'aser rishon</i>, from which <i>terumah</i> has not been taken; or with <i>ma'aser sheni</i> and <i>hekdesh</i> which have not been redeemed. If someone sends his <i>eruv</i> via the hand of a deaf-mute, a <i>shoteh</i>, a minor or one who does not acknowledge [the legal validity of] an <i>eruv</i>, it is not [considered] an <i>eruv</i>: but if he has told another person [not of the categories just mentioned] to receive it from [his messenger from those categories], behold it is [considered] an <i>eruv</i>.",
+            "If he has put [his <i>eruv</i>] in a tree, if [the <i>eruv</i> was placed] higher than ten <i>tefachim</i> [a specific unit of length] [from the ground], it is not [considered] an <i>eruv</i>; [but if he puts it] lower than ten <i>tefachim</i>, it is [considered] an <i>eruv</i>. If he has put it into a pit, even if it is a hundred <i>amot</i> [a specific unit of length] deep, his <i>eruv</i> is [considered] an <i>eruv</i>. If he put it on the top of a cane or pole, in the case that it is detached [from actually growing in the ground but] is stuck [therein], even [if it is] a hundred <i>amot</i> high, behold it is [considered] an <i>eruv</i>. If he put it into a closet [which he locked] and lost the key, behold it is [considered] an <i>eruv</i>. Rabbi Eliezer says, \"If he does not know that the key is in its place, it is not [considered] an <i>eruv</i>.\"",
+            "If the <i>eruv</i> rolled out of the <i>techum</i> [the area around a person or community within which it is permissible to travel on Shabbat], or if a heap [of stones] fell on it, or if it got burned, or if [it was] <i>terumah</i> and became impure; [if any of these happen] while [it is] yet day, [before the Shabbat comes in], it is not [considered] an <i>eruv</i>; [but if it happens] after it got dark, behold it is [considered] an <i>eruv</i>. If there is a doubt [about the time when it happened], Rabbi Meir and Rabbi Yehuda say, \"This is [like at once driving] an ass [and leading a] camel [which make the person get stuck between them].\" Rabbi Yose and Rabbi Shimon say, \"An <i>eruv</i> about which there is a doubt is [considered] valid.\" Rabbi Yose further said, \"Avtulmos testified, in the name of five elders, that an <i>eruv</i> about which there is a doubt is [considered] valid.\"",
+            "A man may make his <i>eruv</i> conditional and say, \"If [hostile] gentiles come from the east, my <i>eruv</i> [shall extend my <i>techum</i>] to the west; [if they come] from the west, my <i>eruv</i> [shall extend my <i>techum</i>] to the east; if they come from both directions, I [will be permitted to] go to the place [direction] that I want; [if] they don't come from either direction, I am like [the rest of] my townsmen [concerning the preexisting <i>techum</i>]; should a sage come from the east, my <i>eruv</i> [shall extend my<i> techum</i>] to the east; [should one come] from the west, my <i>eruv</i> [shall extend my <i>techum</i>] to the west; [if one] come from each direction, I [will be permitted to] go to the place [direction] that I want; [if] none [come] from either direction, I am like the rest of my townsmen [concerning the preexisting <i>techum</i>].\" Rabbi Yehuda says, \"If one of them [the two sages who come] was his teacher, he goes to his teacher; and if both were his teachers, he [will be permitted to] go to the place [direction] that he wants.\"",
+            "Rabbi Eliezer says, \"[In the case of] a festival that is adjacent to a Shabbat, whether [it is] before it or after it, a man may set two <i>eruvin</i>, and say, 'My first <i>eruv</i> [shall extend my <i>techum</i>] to the east, and the second [one] to the west; the first [one] to the west, and the second [one] to the east; my <i>eruv</i> [is for] the first [day], and the second [day I am] like my townsmen; my <i>eruv</i> [is  for] the second [day], and the first [day I am] like my townsmen.'\" But the sages say, \"He can [only] set his <i>eruv</i> for one direction, or he can not set his <i>eruv</i> at all; he can [only] set his <i>eruv</i> for both days, or he can not set his <i>eruv</i> at all. How should he do [it]? He carries it [the <i>eruv</i>] out [to the place where he means to set it] on the [eve of the] first [day], and remains with it until dark and [then] he takes it and comes [back]; he [brings the <i>eruv</i> out again] on the second [day], remains with it until dark, and then eats it. It comes out [that in this way] he gains in his walking [beyond the preexisting <i>techum</i>], and he gains in [eating] his <i>eruv</i>. If [his <i>eruv</i>] is eaten on the first [day] his <i>eruv</i> is [considered an <i>eruv</i>] for the first [day], but is not [considered] an <i>eruv</i> for the second [day].\" Rabbi Eliezer said to them, \"[That means that] you admit to me that [an adjacent holiday and Shabbat] are two [distinct] realms of holiness.\"",
+            "Rabbi Yehuda says, \"If one is afraid that Rosh Hashana will be extended [to two days], he may make two <i>eruvin</i> and say, 'My first <i>eruv</i> [shall extend my <i>techum</i>] to the east, and the second [one] to the west; the first [one] to the west, and the second [one] to the east; my <i>eruv</i> [is for] the first [day], and the second [day I am] like my townsmen; my <i>eruv</i> [is  for] the second [day], and the first [day I am] like my townsmen.'\" But the Sages did not concede to him.",
+            "And Rabbi Yehuda also said, \"A man may conditionally [tithe] the basket [of <i>tevel</i> produce] on the first festival day [of Rosh HaShanah], and eat it on the second [day]; and so too, an egg which is laid on the first [day] may be eaten on the second.\" But the Sages did not concede to him.",
+            "Rabbi Dosa ben Harkinus says, \"He who [stands] before the reading-desk [to lead the prayers] on the [first] festival day of Rosh Hashana, should say, 'Strengthen [support] us, Lord our God, on this day of Rosh Chodesh, whether today or tomorrow [be the true one].' And on the next day he says [the same prayer, with the variation], 'whether this day or yesterday [be the true one].'\" But the Sages did not concede to him."
+        ],
+        [
+            "If [hostile] gentiles, or an evil spirit [a fit of insanity], caused a man to go out [of the <i>techum</i> - the area around a person or community within which it is permissible to travel on Shabbat], he must not [when recovering his own free agency] move further than four <i>amot</i> [a specific unit of length]; if they [the gentiles or the fit] bring him back [within the <i>techum</i>], it is as if he had not gone out. If they carried him into another town, or put him into a pen or fold [for cattle], Rabban Gamaliel, and Rabbi Eliezer ben Azariah say, \"He may walk [throughout] all of it.\" But Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva say, \"He only has  four <i>amot</i> within which to move.\" It once happened that they [these four sages] came from Perendisin, and their ship went out to sea [on Shabbat]: Rabban Gamliel and Rabbi Eliezer ben Azariah walked [throughout] all of [the vessel]; but Rabbi Yehoshua and Rabbi Akiva did not move beyond four <i>amot</i>, since they wanted to be strict upon themselves.",
+            "Once [on a Shabbat-eve] they [the above Sages were on board a ship that] did not enter the harbor until it became dark; they said to Rabban Gamaliel, \"What are we [to do, regarding] descending [from the ship]?\" He said [back] to them, \"You are permitted; for I already observed that we had entered [within] the <i>techum</i> before it got dark.\"",
+            "He who went out [of the <i>techum</i>] with permission [of the Rabbis on an important matter], and they said to him, \"The thing has already been done,\" has [is allowed to go] two thousand <i>amot</i> in any direction. If he was still within the <i>techum</i>, it is as if he had not gone out; since all those who go out to save [lives] are [permitted to] return to their place [on Shabbat].",
+            "He who sat down on the road [towards dusk on the Shabbat-eve], and [then] stood up and saw, behold, he is near a town, since it had not been his intention to [enter the town], he may not enter - so says Rabbi Meir; Rabbi Yehuda says, \"He may enter.\" Rabbi Yehuda said, \"It once happened that Rabbi Tarfon entered [a town], without [the] intention  [to do so].\"",
+            "He who fell asleep on the road [towards dusk on the Shabbat-eve], and did not know that it had become dark [night had set in], has [the right to move] two thousand <i>amot</i> in any direction. - so says Rabbi Yochanan ben Nuri. The Sages say, \"He only has [the right to move within] four <i>amot</i>.\" Rabbi Eliezer says, \"And he is in [forms] the center [of these four <i>amot</i>].\" Rabbi Yehuda says, \"He can go [four <i>amot</i>] in whichever direction he pleases.\" But Rabbi Yehuda conceded, that if he [that person] chose [a direction] for himself, he may not [afterwards] go back upon it [and change his mind].",
+            "If there were two [people situated in such a way] that part of the four <i>amot</i> [permitted] to each are within the limits of the other, they may take and eat their meal in the middle [within their joint space]; but only if neither of them take out [his food] from his [limits] and into those of his fellow. If there were three [people so situated], and [the four <i>amot</i> belonging to] the middle one is subsumed by them [forms part of the limits belonging to each of the two outer ones], he is permitted [to bring food to a common space and eat] with them, and they are permitted  [to bring food to a common space and eat] with him; but the two outer ones are forbidden [to bring food together to a common space and eat] with each other. Rabbi Shimon says, \"What is this like? [It is like] three courtyards that open into each other and [also] open into the public domain; if the two [outer] ones have made an <i>eruv</i> [halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place] with the middle one, [the middle courtyard] is permissible to [carry to and from] them, and them [from and into] it; but the two outer ones are forbidden one to the other.\"",
+            "He who came upon the road, and it was becoming dark [on the Shabbat eve], if he recognized [singled out] a tree or hedge, and said, \"Under it [I will take] my Shabbat rest,\" [it is as if] he did not say anything. [But if he said], \"At its trunk [I will take] my Shabbat rest,\" he may go from the spot of his feet [where he is standing] to its trunk, [up to] two thousand <i>amot</i>, and from its trunk to his home two thousand <i>amot</i> [more]; it comes out that, after it got dark, he may go four thousand <i>amot</i>.",
+            "If he did not recognize [single out a tree or a hedge], or is not conversant with the halacha, and says, \"[I will take] my Sabbath rest on my place [where I stand],\" the place [where he stands] obtains for him two thousand <i>amot</i> in every direction; in a circle - so says Rabbi Hanina ben Antigonus. But the Sages say, \"[Those two thousand <i>amot</i> are] squared [off] like a square table, in order that he gains the angles [the corners].",
+            "This is what [the Rabbis meant when they] said  a poor person may make an <i>eruv</i> with his feet. Rabbi Yehuda says, \"Both a poor person and a wealthy one [may do so]; they did not say that we may make an <i>eruv</i> with bread except in order to unencumber the wealthy person, that he need not go out and make an <i>eruv</i> with his feet [by walking to it.]\"",
+            "He who [on the eve of Shabbat has been dispatched by his townsmen and] goes out to another town that is usually combined to his by means of an <i>eruv</i> [in order to set the <i>eruv</i>] and is brought back [advised to return] by his fellow [before he has completed his errand], he is permitted to go [to the second town]; but all his townsmen are forbidden [to go there] - so says Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says, \"Whoever can make an <i>eruv</i> but does not make an <i>eruv</i> is [like at once driving] an ass [and leading a] camel [which make the person get stuck between them].\"",
+            "He who went out [beyond] the <i>techum</i>, even [the distance of] one <i>amah</i>, may not re-enter [the <i>techum</i>]. Rabbi Eliezer says, \"[If he has gone] two <i>amot</i> [beyond the <i>techum</i>] he may re-enter; [but if] three, he may not re-enter.\" Rabbi Shimon says, \"Even [if he goes] fifteen <i>amot</i> [beyond the <i>techum</i>] he may re-enter, since the land-surveyors [who fix the <i>techum</i>] are not very exact in the measurements, because [they are concerned about] those who err [and might otherwise overshoot the <i>techum</i>.\""
+        ],
+        [
+            "How can the boundaries of a town be enlarged [extended]? If one house recede and [another] house jut out, or one attachment recede and [another] attachment jut out, or fragments of a wall ten <i>tefachim</i> [a specific unit of length] high [that jut out], or if there be any bridges or monuments [a section of which juts out], with dwelling-houses thereon, the measurement of the town goes out in front of [their outermost point]; and we make [the area that extends to its sides]  like a type of square table ,in order that it gains the angles [the corners].",
+            "We give [an allowance for] a <i>karpef</i> [an enclosed area outside of a town or village] to [extend the boundaries of] a town - so says Rabbi Meir. But the Sages say, \"[The Rabbis] didn't say [that there is an allowance for a] <i>karpef</i>  except [when it would be] between two towns; if the one has [up to] seventy and a fraction <i>amot</i> [a specific unit of length] outside of it and the other one [also] has [up to] seventy and a fraction <i>amot</i> outside of it [such that there is one hundred and forty one and a third <i>amot</i> from the end of one town to the other; in that case] one makes [the allowance of] a <i>karpef</i> for both of them, so that they become as one.\"",
+            "And so too, if three villages form a triangle, and the two outer ones have one hundred and forty one and a third <i>amot</i> between them, the [third] one between them [makes] the three of them become as one.",
+            "They are not to measure [the <i>techum</i> - the area around an individual or community within which it is permissible to carry on Shabbat], except with a rope [exactly] fifty <i>amot</i>, not shorter and not longer; and he [who measures] must not measure except from in front of his heart [his chest]. If he was measuring and reached a valley or [an obstruction], he incorporates it [by measuring above it in a straight line] and resumes his [standard procedure of] measurement; if he reached a mountain, he incorporates it [by measuring above it in a straight line] and resumes his [standard procedure of] measurement, so long as he does not step out of the <i>techum</i> [in doing so]. If he cannot incorporate it [by measuring above it in a straight line because it is too high], Rabbi Dostai bar Yannai said of such [a circumstance] in the name of Rabbi Meir, \"I have heard that they [who measure] cut straight through mountains.\"",
+            "We don't measure except [by using] an expert [surveyor. If the <i>techum</i> has been measured] farther in one place, and closer in another, we follow the farther [measurement]. If one [surveyor has measured the limit] farther and another [has measured it] closer, we follow the farther [measurement]. Even a slave or a maidservant is [considered] reliable [if either] say, \"Until here is the <i>techum</i> of Shabbat;\" for the Rabbis did not say the matter [the laws of <i>techumim</i>] to be strict but [rather] to be lenient.",
+            "If a town [originally the property] of a single individual, becomes [the property] of the many, we make an <i>eruv</i> for all of it [meaning that all of the householders residing there should participate in making it. If a town originally the property] of the many, becomes [the property] of one individual, we don't make an <i>eruv</i> for all of it [meaning the householders residing there may not participate in making it], unless [a number of dwellers who live adjacent] be left out, [that number being] like the town, Chadasha in Yehuda, in which there are fifty dwellings - so says Rabbi Yehuda. Rabbi Shimon says, \"[It is sufficient if] three courtyards of two houses [each are left out].\"",
+            "He who was [on the eve of Shabbat] to the east [of his habitation], and says to his son, \"Place my <i>eruv</i> to the west;\" or [being] to the west [of his habitation], and says to his son, \"Place my <i>eruv</i> to the east;\" if there is from him [the place where he is standing] to his home [no more than] two thousand <i>amot</i>, and if there is more than that to his <i>eruv</i>, he is permitted [to use the <i>techum</i> of] his house, but forbidden [to use the <i>techum</i> of] his <i>eruv</i>; [if the distance] to his <i>eruv</i> is [no more than] two thousand <i>amot</i>, and if there is more than that to his home, he is permitted [to use the <i>techum</i> of] his <i>eruv</i>, but forbidden [to use the <i>techum</i> of] his home. If he placed his <i>eruv</i> within the extension of the town, he has not done [anything], and it is not anything; if he has placed it [the <i>eruv</i>] out of the <i>techum</i>, even one <i>amah</i>, whatever [extent of ground] he gains [in this direction], he loses [in the opposite one].",
+            "The inhabitants of a large town may traverse the whole of a small town [that lies within their <i>techum</i>], but the inhabitants of the small [town] may not traverse the whole of the large town [that is only partially within their <i>techum</i>]. How is this? He who was in the large town and placed his <i>eruv</i> in the small town, or in the small town and placed his <i>eruv</i> in the large town, may traverse all of the town wherein he has placed his <i>eruv</i> and two thousand <i>amot</i> beyond it. Rabbi Akiva says, \"He only has [the right to walk] two thousand <i>amot</i> from the place where he deposited his <i>eruv</i>.\"",
+            "Rabbi Akiva said to them [the Sages], \"Will you not concede to me, [in the case of] he who places his <i>eruv</i> in a cave, that he has not [the right to walk] further than two thousand <i>amot</i> [from his <i>eruv</i>]?\" They said to him \"[True; but] when is this the case? If there are no dwellings within [the cave]; but if there are dwellings within it, he may traverse the whole of the cave and [also] two thousand <i>amot</i> outside of it. It comes out that the [law pertaining to the] interior [of a cave] is more lenient than the [law pertaining to the space] above it. As to the one who measures [a <i>techum</i> of  two thousand <i>amot</i>] that they spoke about, he is only allowed two thousand <i>amot</i> [from the place where he started], even though the end of his measurement should terminate in a cave.\""
+        ],
+        [
+            "Someone who dwells [together] in a courtyard with a gentile, or with someone who does not acknowledge [the validity of] an <i>eruv</i> [the halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place], behold [the residence there of] such [an individual] forbids hims [from carrying there] - so says Rabbi Meir. Rabbi Eliezer ben Yaacov says, \"[Truly such an individual's residence] does not forbid him, until there are [also]  two Israelites [the residence of which] forbid each other.\"",
+            "Said Rabban Gamliel, \"It happened that a Sadducee dwelt with us in a <i>mavoy</i> [an alleyway onto which courtyards open] in Jerusalem; and father said to us [on the Shabbat eve], 'Hurry and take out all the vessels into the <i>mavoy</i>, before [the Sadducee] brings out [his], and [by so doing] forbids it to you [to carry there].'\" Rabbi Yehudah says [it] with a variation in the language: \"Hurry and do [take care of] your needs in  the <i>mavoy</i>, before [the Sadducee] brings out [his vessels], and [by so doing] forbids it to you [to carry there].'\"",
+            "If one of the householders of a courtyard forget, and not join in the <i>eruv</i>, it is forbidden for him and for them [the other residents of the courtyard] to carry into or out of his home; but their [homes] are permissible for him and for them [to carry into and out of]; if they [the other residents] gave him their [rights to the courtyard], he is permitted [to carry in and out of it], but they are forbidden [to do so]. If there were two [householders who have neglected to join in the <i>eruv</i>], they [by so doing] forbid each other [from carrying to  and from their homes], since one [individual] can give [his rights to the courtyard], and can acquire [the rights of others to the courtyard]; but two [though they can jointly] give [their rights], cannot [jointly] acquire [the rights of others to the use of the courtyard].",
+            "[Until] when may we give [our rights to the courtyard]? Beit Shammai says, \"While it is still day [before the onset of Shabbat].\" But Beit Hillel says, \"[Even] from dusk.\" He who gives his [rights to the courtyard], and [afterwards] carries out [into or from the courtyard], whether inadvertently or intentionally, behold [by so doing] he forbids [the other residents of the courtyard from carrying into or out of it] - so says Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says, \"[If he does it] intentionally, he forbids [it for them]; inadvertently, he does not forbid [it].\"",
+            "If a householder was a partner in [one cask of] wine with two of his neighbors [residing in the same <i> mavoy</i>], they are not required to make an <i>eruv</i> [technically, a <i>shituf</i>, which is its equivalent, in order to carry into the <i>mavoy</i>]; if he is [a partner] with one in wine, and with one in oil, they are required to make an <i>eruv</i>. Rabbi Shimon says, \"In the one [case] as in the other, they do not require an <i>eruv</i>.\"",
+            "If five [different] groups took their Shabbat-rest in one chamber [large hall], Beit Shammai says, \"A [separate] <i>eruv</i> should be made for each and every group.\" But Beit Hillel says, \"One <i>eruv</i> [is sufficient] for [them] all.\" And [Beit Hillel] concedes, that when some of these groups occupy distinct rooms, or attics, [then] they require a [separate] <i>eruv</i> for each and every group.",
+            "If brothers or partners eat at their father's [or at one] table, but [each] sleep in their [separate] homes [in the same courtyard], they are each and every one required to [individually participate in the] <i>eruv</i>. Therefore, if one of them forgot, and did not [participate in the] <i>eruv</i>, he [should] nullify his [rights to the common courtyard]. When [is this the case?] When they place their <i>eruv</i> in another place; but if the <i>eruv</i> has come to [have been placed with] them, or if there are no other dwellings in the courtyard, they need not [participate in or] make an <i>eruv</i>.",
+            "If five courtyards open into one another, and [also] open into the <i>mavoy</i>, if they [the householders therein] made <i>eruvin</i> for the courtyards, but did not make a <i>shituf</i> [an <i>eruv</i> used to join together alleys and streets] for the  <i>mavoy</i>, they are permitted [to carry to and from] the courtyards, but are prohibited [to do so] in the <i>mavoy</i>; but if they made a <i>shituf</i> in the <i>mavoy</i>, they are permitted in both [the courtyards and the <i>mavoy</i>]. If they made an <i>eruv</i> for the courtyards and a <i>shituf</i> for the <i>mavoy</i>, if one of the householders of the courtyards forgot and did not participate in the <i>eruv</i>, they are [nevertheless] permitted [to carry] in both [the courtyards and the <i>mavoy</i>]; if one of the householders of the <i>mavoy</i> forgot to participate in the <i>shituf</i>, they are permitted [to carry] in the courtyards, but are forbidden [to do so] in the <i>mavoy</i>, since the <i>mavoy</i> is [in the same relation] to the courtyards, as the courtyards [are] to the homes [within them].",
+            "If there are two courtyards, one which is behind the other, if the [residents of the] inner courtyard made an <i>eruv</i>, and [those of] the outer courtyard did not make an <i>eruv</i>, [the residents of] the inner courtyard are permitted [to carry to and from it], but [those of] the outer courtyard are forbidden [to do so]; if [those of] the outer [courtyard made an <i>eruv</i>], but [those of] the inner [courtyard did] not, both [courtyards] are prohibited; if each made its own <i>eruv</i>, the [residents of] each are permitted [to carry to and from] its own [courtyard]. Rabbi Akiva forbids the outer courtyard [in that case], since the right of thoroughfare [possessed by the inner courtyard] forbids it. But the Sages say, \"The right of thoroughfare does not forbid [the outer courtyard].\"",
+            "If one [of the householders] of the outer courtyard forgot and did not participate in the <i>eruv</i>, the inner courtyard is permitted, but the outer courtyard is prohibited; if [one of the householders] of the inner courtyard [forgot and] did not participate in the <i>eruv</i>, both are prohibited. If [both courtyards] place their <i>eruv</i> in one place, and one [of the householders], whether from the inner or from the outer [courtyard], forgot and did not participate in the <i>eruv</i>,  both are prohibited. And if [each courtyard] belong to [single] individuals, they do need to make an <i>eruv</i> [in order to carry into and from their own courtyards]."
+        ],
+        [
+            "If there is a window [opening] between two courtyards [that is] four [<i>tefachim</i> - a specific unit of length] by four [<i>tefachim</i>], and within ten [<i>tefachim</i> from the ground, the residents of each courtyard may] make two [separate] <i>eruvin</i> [the halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place]; or if they want, they may make one  <i>eruv</i> [together]. If the window be less than four by four, or above ten, they may make two  <i>eruvin</i> and may not make one <i>eruv</i> [together].",
+            "If there is a wall between two courtyards [that is] ten [<i>tefachim</i>] high and four [<i>tefachim</i>] wide, they [the residents of each courtyard] may make two  [separate] <i>eruvin</i> and may not make one <i>eruv</i> [together]. If there were fruit on top of [the wall], the [residents] from each side may go up and eat [them], but only if they don't bring [the fruit] down [from off the wall]. If the wall is breached [and has a gap] up until ten <i>amot</i> [a specific unit of length], they may make two <i>eruvin</i>; or if they want, they may make one  <i>eruv</i> [together], because it [the breach] is considered as an opening [doorway]. [Should the breach be] wider than this, they may make one <i>eruv</i> [together] and may not make two <i>eruvin</i>. ",
+            "If there was a ditch between two courtyards [that is] ten [<i>tefachim</i>] deep, and four [<i>tefachim</i>] wide, they [the residents of each courtyard] may make two  [separate] <i>eruvin</i> and may not make one <i>eruv</i> [together], even if [the trench] is filled with stubble or with straw. If it is [however] filled with dirt or rocks, they may make one <i>eruv</i> [together] and may not make two <i>eruvin</i>. ",
+            "If one places a board four <i>tefachim</i> wide over [the ditch], and likewise [if one does so between] two projecting balconies that face each other, [the residents of the courtyards] may make two <i>eruvin</i>; or if they want, they may make one  <i>eruv</i> [together; but if the board be] less [wide] than this, they may make two  <i>eruvin</i> and may not make one <i>eruv</i> [together]. ",
+            "If there was a heap of straw between two courtyards ten <i>tefachim</i> high, [the residents of the courtyards] make two  <i>eruvin</i> and not one <i>eruv</i> [together]. They may feed [their animals] from both sides. If the heap becomes lessened from being ten <i>tefachim</i>, they may make one <i>eruv</i> [together] and may not make two <i>eruvin</i>. ",
+            "How do we make a <i>shituf</i> [an <i>eruv</i> used to join together alleys and streets] for a <i>mavoy</i> [an alleyway onto which courtyards open]? One places a cask of wine [in a designated place] and says, \"Behold, this is [the possession] of all the residents of the <i>mavoy</i>;\" and he may give them rights [to the wine] through [the agency of] his grown-up son or daughter, through his Hebrew slave or maid-servant, or through his wife; but he may not give them rights [to the wine] through [the agency of] his minor son or daughter, or through his Canaanite slave or maid-servant, because their hand [agency] is [limited to be] like his [and so they cannot acquire anything from him].",
+            "If the [quantity of] food [required for the <i>shituf</i>] becomes lessened, he may  [himself] add [to it], and give [the other residents] rights [to this addition], and he need not inform [them]; if [new residents of the courtyard] were added to [the previous ones], he may  [himself] add [sufficient food to make up the quantity required], and give them rights [to this addition], and he must inform [them].",
+            "How much is [the] required quantity [of food to make a <i>shituf</i>]? When they [the residents] are numerous, nourishment [that is sufficient] for [one person eating] two meals [is sufficient] for all of them; when they are few, the size of a dried fig - [which is also the quantity of food prohibited] to carry out on Shabbat - for each and every one of them.",
+            "Rabbi Yose said, \"To what does this [preceding law] apply? To the beginning of the <i>eruv</i> [when it is first made]; but to remnants of the <i>eruv</i> [later when some of it has been lessened], any quantity [is sufficient].\" And the Rabbis did not say to make an <i>eruv</i> for [several] courtyards [where it is already subsumed by a <i>shituf</i>], except so that the children not forget [the concept of an <i>eruv</i>].",
+            "We may use all [food and drink] to make an <i>eruv</i> or a <i>shituf</i>, except for water and except for salt - these are the words of Rabbi  Eliezer. Rabbi Yehoshua says, \"[Nothing but] a [whole] loaf of bread is [considered an] <i>eruv</i>. Even if one bakes a [whole] <i>se'ah</i> [a specific unit of volume of flour] but it is a portion [and not a whole loaf], we may not make an <i>eruv</i> with it; [whereas] a [small] loaf made from [flour bought with] an <i>issar</i> [a specific unit of money], and it is whole, we may make an <i>eruv</i> with it.\"",
+            "A man may give [money] to a storekeeper or baker, in order that [the latter] acquire him rights in the <i>eruv</i> - so says Rabbi Eliezer. But the Sages say, \"His money did not acquire him rights [in the <i>eruv</i>].\" But they concede that [if he has given] his money to any other person [to be his agent], it will acquire for him rights [in the <i>eruv</i>; though in the case of a shopkeeper or baker it will not be effective] since we cannot [participate in] an <i>eruv</i> for [another] man without his knowledge. Rabbi Yehuda said, \"To what does this [preceding law] apply? In <i>eruvin</i> of <i>techumim</i> [areas around  individuals or communities within which it is permissible to travel on Shabbat]; but in <i>eruvin</i> of courtyards, we may [participate in] an <i>eruv</i> [for another man] with his knowledge or without his knowledge; since we may confer rights on a man not in his presence, whereas, we may not confer obligations on a man not in his presence\""
+        ],
+        [
+            "How are <i>techumin</i> [the area around a person or community within which it is permissible to travel on Shabbat] to be combined? A man places a cask [of wine, oil or food], and says, \"Behold this is for all my townsmen, for all who go to the house of mourning, or to the house of feasting.\" Whoever accepted upon himself [to make use of this and carry in the combined <i>techumim</i>] while it is yet day [before Shabbat], is permitted [to carry in the enlarged area; but if he does so ] after dark, he is forbidden [from doing so], because one cannot create an <i>eruv</i> [halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place] after dark.",
+            "How much is its legal quantity [of food required to effect the combination of <i>techumim</i>]? Food for two meals for every one [who participates], for weekday meals, but not for Shabbat meals – so says Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says, “For Shabbat meals, but not for weekday meals;” and both intend to render lenient decisions. Rabbi Yochanan ben Beroka says, “[It is sufficient to effect the combination if each person has] a loaf [that is sold] for a <i>fundyon</i> [a specific amount of money], when the price of four <i>se'in</i> [a specific unit of volume] of flour is one <i>sela</i> [a specific amount of money].” Rabbi Shimon says, “two-thirds of a loaf [such as is produced when making] three [loaves] with one <i>kav</i> [a specific unit of volume] of flour. [The time it takes to eat] half [of such a loaf is the time that it takes for someone’s clothes to become impure] in a leprous house; and [impure food that is] the half of a half [of the quantity needed to make such a loaf will suffice] to make the body [of a priest] unfit [for the consumption of <i>terumah</i> – a portion of a crop given to a <i>Kohen</i> which becomes holy upon separation, and can only be consumed by <i>Kohanim</i> or their household].”",
+            "If the [other]  inhabitants of a courtyard and the inhabitants of a gallery [in the courtyard] forgot to make an <i>eruv</i> [the halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place], whatever is above ten <i>tefachim</i> high [from the ground] is considered as belonging to the gallery; and whatever is less than ten <i>tefachim</i> high [from the ground] is considered as belonging to the courtyard. [If either] the ring of [dirt surrounding] a cistern, or a stone [be] ten <i>tefachim</i> high, [it belongs] to the gallery; [but if] less than this [it belongs] to the courtyard. When is this the case [that the ring or stone can be considered as belonging to the gallery]? When [the ring or stone is] close [to the gallery], but if [they are] separated, even though it is ten <i>tefachim</i> high, [it belongs] to the courtyard. What is [considered as] close? Whatever is less distant than four <i>tefachim</i>.",
+            "One who places his <i>eruv</i> [in order to permit carrying in the courtyard] in a gateway [porter's lodge], in a portico [entry hall], or in a gallery, it is not [considered] an <i>eruv</i>; and if one lives there [even if has not joined in the <i>eruv</i>], he cannot forbid [the courtyard] to [its owner, meaning he does not prevent the courtyard’s other resident or residents from carrying within it. If one places his <i>eruv</i>] in a straw warehouse, in a barn, in a wood-shed, or in a granary, it is [considered] an <i>eruv</i>; and if one lives there [if he has not joined in the eruv], he forbids the courtyard to [its owner to carry there]. Rabbi Yehuda says, \"If the owner [of the courtyard] has reserved to himself the right of keeping his utensils there [in such a space that is being rented out], he [the renter who does not participate in the <i>eruv</i>] does not forbid the courtyard to [its owner to carry there].\"",
+            "If a person leaves his house, and goes to spend Shabbat in another town [without joining in the <i>eruv</i>], whether he be a gentile or an Israelite, he forbids the courtyard [for the other residents to carry in] – so says Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says, \"He does not forbid it.\" Rabbi Yose says, \"A gentile forbids it [in such a case], but an Israelite does not, as it is not the custom of an Israelite to return on the Shabbat.\" Rabbi Shimon says, \"Even though he has left his house, and went to spend Shabbat with his daughter in the same town, he does not forbid [the courtyard], since he has in thought renounced [habitation in his house for that Shabbat].\"",
+            "If a cistern is between two courtyards, we may not draw water from it on Shabbat, unless there is a <i>mechitza</i> [legal partition] ten <i>tefachim</i> high, either above [at the top of the cistern] or below [within the water], or in the basin. Rabbi Shimon ben Gamliel says, \"Beit Shammai says, '[The <i>mechitza</i> must be made] below [within the water];' but Beit Hillel says, 'Above [on top the well].'\" Said Rabbi Yehuda, \"The <i>mechitza</i> is not greater [more effective] than the wall which is between [the two courtyards].\"",
+            "If a streamlet of water runs through a courtyard, we may not draw water from it, unless there is a <i>mechitza</i> ten <i>tefachim</i> high, where it [the streamlet] flows in [to the courtyard], and [another] where it flows out [again]. Rabbi Yehudah says, \"The wall above it is to be considered a <i>mechitza</i>.\" Rabbi Yehuda [further] said, \"It so happened, that, in [the town of] Ebal, they drew water from a streamlet on Shabbat, with the sanction of the Elders.\" [The Sages] said [back] to him, \"[That was] because it did not hold the legal size [of a <i>karmelit</i> – a rabbinically-defined domain which is neither a Biblically-defined public or private domain, in which and into which it is forbidden to carry on Shabbat].\"",
+            "If there is a balcony over the water, we may not draw from it on Shabbat, unless a <i>mechitza</i> is made for it [that is] ten <i>tefachim</i> high, either above or below [the balcony]. And so too [is the law], if there are two balconies, one above the other. If [a <i>mechitza</i>] was made for the upper [balcony], but not for the lower [one], both are forbidden [to draw water], until they make  an <i>eruv</i> [and so combine the two areas].",
+            "If a courtyard is less than four [square] <i>amot</i> [a specific unit of length], we may not pour any water into it on Shabbat, unless a sewer be made that is capable of holding two <i>seah</i> below the outlet, either outside of, or within, the courtyard. If [however the sewer] be outside, it must be vaulted [over; whereas if it is] inside, it need not be vaulted [over].",
+            "Rabbi Eliezer ben Yaakov says, \"If a gutter is vaulted over [the length of] four <i>amot</i> in the public domain, we may pour into it on Shabbat.\" But the Sages say, \"Even though the courtyard or the roof be one hundred <i>amot</i> long [and the gutter pass through that entire length], one may not pour [directly] into the gutter; but one may pour out from one roof to another, [so that] the water descends into the gutter.\" The portico [entrance hall] may be added to the [courtyard in computing the] four <i>amot</i> [mentioned in the preceding Mishna].",
+            "And so too, if there are two row houses facing each other [in one courtyard], and the residents of the one [row house] have made a sewer, but the residents of the other have not [joined in making it], those who made the sewer are permitted [to pour water down into the courtyard]; but those who did not make it are forbidden [from doing so]. "
+        ],
+        [
+            "All the roofs of a town [form] one domain, so long as there isn't a roof, ten [<i>tefachim</i> - a specific unit of length] higher or ten [<i>tefachim</i>] lower [than the rest] - so says Rabbi Meir. But the Sages say, \"Each and every [roof] is a domain by itself.\" Rabbi Shimon says, \"Roofs, as well as courtyards as well as <i>karpefot</i> [enclosed areas outside of a town or village] are [considered] one domain for [the carrying of] all [such] utensils [as were actually] therein [when] the Shabbat [began], but not for those utensils [which were] in the house [when] the Shabbat [began].\"",
+            "If a large roof adjoins onto a small one, the large [roof] is permitted [to carry from it to the house and from the house to it], but the small [roof] is prohibited  [to do so]; if a large courtyard is breached [and now opens] onto a small one,[the residents of] the large [courtyard] are permitted [to continue carrying to and from the courtyard], but [the residents of] the small [courtyard] are prohibited [to do so], because it [the breach] is considered as an opening [doorway] to the large [courtyard or roof]. If a courtyard is breached [and now opens] onto the public domain, one who carries from [the courtyard] into a private domain, or from a private domain into [the courtyard] is guilty [of violating a Torah prohibition] - so says Rabbi Eliezer. But the Sages say, \"[One who carries] from [the courtyard] into the public domain, or from the public domain into [the courtyard] is absolved [from having violated a Torah prohibition]; since [now as a result of the breach] the courtyard is like a <i>karmelit</i> [A rabbinically-defined domain which is neither a Biblically-defined public or private domain, in which and into which it is forbidden to carry on Shabbat].\"",
+            "If a courtyard is breached [on Shabbat and now opens onto the public domain] on two sides; or also if a house is breached [on Shabbat and now opens onto the public domain] on two sides; or also the entrance of a  <i>mavoy</i> [an alleyway onto which courtyards open], the beams and <i>lechayayim</i> [A vertical strip at the side of an entrance to a <i>mavoy</i> which permits carrying on Shabbat in the <i>mavoy</i>] of which have been removed [and so remove the separation between it and the public domain], it is permitted [to continue carrying to and from these places] on that [particular] Shabbat; but it is prohibited [to do so] for the future, [on any subsequent Shabbat] - so says Rabbi Yehuda. But Rabbi Yose says, \"If they are permitted on that [particular] Sabbath, they are [also] permitted for the future; and if they are prohibited for the future, they are also prohibited on that [particular] Sabbath.\"",
+            "One who builds an attic over two houses [situated across from each other]; or also bridges which are open at both ends, we may carry under them on Shabbat - so says Rabbi Yehuda. But the Sages forbid it. And Rabbi Yehuda further said, \"We can make an <i>eruv</i> [the halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place] in a <i>mavoy</i> that is open at both ends.\" But the Sages forbid it."
+        ],
+        [
+            "One who finds tefillin [on the road on Shabbat], must bring them in [into the town or village], one pair [consisting of one for the head and one for the arm] at a time. Rabban Gamliel says, \"He must bring them in two pairs at a time.\" To what does this [previous law] apply? To old ones [such as have been already tied], but [if they be] new ones, he is absolved [from the obligation to bring them in to the town or village]. If he found [many tefillin] in pairs or all tied together, he must  remain with them until dusk  [when Shabbat ends], and [then] bring them [in]; but in [a time of] danger, he must [only] cover them and may [then continue to] walk on.",
+            "Rabbi Shimon says, \"He must hand them to his fellow [who is next to him], and his fellow [hands them] to his fellow [who is next to him, and so on, from hand to hand], until [the tefilllin] reach the outmost courtyard [of the town or village]; and also, his child, [if, for example, it is born on the field or road on Shabbat], he must hand it to his fellow [who is next to him], and his fellow [hands it] to his fellow [who is next to him, and so on], even [if it have to pass through] a hundred [sets of hands].\" Rabbi Yehuda says, \"A man may hand a cask to his fellow [who is next to him], and his fellow [hands it] to his fellow [who is next to him, and so on], even beyond the <i>techum</i> [the area around a person or community within which it is permissible to travel on Shabbat].\" The Sages said [back] to him, \"[The cask] cannot move further than the allowance of its owners.\"",
+            "If one was reading from a book [a scroll] on the threshold [of the house], and the book [unrolls] from his hand, he may roll it [back] towards him. If he was reading on top of the roof [of the house], and the book unrolls from his hand; until it reaches ten <i>tefachim</i> [a specific unit of length][from the ground], he may roll it [back] towards him; from when it reaches ten <i>tefachim</i>, he must turn over the written side [downwards, to the wall, and leave it until nightfall]. Rabbi Yehuda says, \"Even if it is [only] removed from the ground [a distance] like the breadth of a needle, he may roll it [back] towards him.\" Rabbi Shimon says, \"Even if it is on the ground itself, he may roll it [back] towards him, since no <i>shevut</i> [restrictions established by the Sages regarding Shabbat to prevent violation of Torah-level Shabbat prohibitions, and to increase its sanctity] stands in front of [is not trumped by the respect due to] the Holy Writings.\"",
+            "If there is a ledge outside of a window [opening], we may place [things from the house there] and remove them [and bring them into the house] on Shabbat. A man may stand in the private domain, and [reach in and] move [things that are] in the public domain; [or he may stand] in a public domain, and [reach in and] move [things that are] in the private domain; so long as he [who is moving things in the public domain] not move them beyond four <i>amot</i> [a specific unit of length].",
+            "A man may not stand in a private domain and urinate into the public domain, [nor may he stand] in the public domain and urinate into a private domain. And also, he may not [stand in one domain and] spit [into another]. Rabbi Yehuda says, \"Even from when the spit has been separated in his mouth, he may not walk four <i>amot</i> before he spits.\"",
+            "A man may not stand in a private domain and drink in the public domain, [nor stand] in the public domain and drink in a private domain, unless he places his head and the greater part of his body into the place where he drinks. And so also is [the law with respect] to a wine press. A man may collect [water dropping] from a drain spout below ten <i>tefachim</i> from the ground; but from a projecting spout [pipe], he may drink in any place [or way].",
+            "If there is a cistern that is in the public domain and its ring [of earth surrounding it] is ten <i>tefachim</i> high, if there is a window [opening] that is above it, we may draw water from [the cistern] on Shabbat. A dunghill in the public domain, which is ten <i>tefachim</i> high, if there is a window [opening] that is above it, we may pour water [onto the dunghill] on Shabbat.",
+            "If [branches of] a tree [droop], and cover the ground [around it], if the branches are not three <i>tefachim</i> from the ground, we may carry beneath it. If its roots [project and] are taller than three <i>tefachim</i> high from the ground, one may not sit on them. The door of a storage space, or thorn bunches [that are used to put] into gaps [in the wall to fill them up], or reed mats, may not be shut, unless they are [situated somewhat] above the ground.",
+            "A man may not stand in a private domain and [use a key] to open [a door] in the public domain, [nor may he stand] in the public domain, and [use a key] to open [a door] in a private domain, unless he has previously made a <i>mechitza</i> [legal partition] ten <i>tefachim</i> high [around the spot on which he stands] - so says Rabbi Meir. [The Sages] said [back] to him, it so happened in the stall-feeders’ market in Jerusalem, that they would lock up [their shops], and place the key in the window [opening] above the opening [doorway].\" Rabbi Yose says, \"It was in the wool-market.\"",
+            "If there is a loose bolt, with a knob to it, Rabbi Eliezer forbids [one to use it to lock the door of a building on Shabbat]: but Rabbi Yose permits [it]. Rabbi Eliezer said, \"It happened in the synagogue in Tiberias that they were accustomed to [treat] it as permitted, until Rabban Gamliel and the elders came and forbade [it] to them.\" Rabbi Yose said, \"[On the contrary;] as forbidden they were accustomed to [treat] it , until Rabban Gamliel and the elders came and permitted [it] to them.\"",
+            "If there is a loose bolt that [is fastened to a rope and part of it] drags [on the ground], we may [use it to] lock [a door] in the Temple, but not in the [rest of the] country; but a bolt that rests [completely on the floor] is forbidden in either place. Rabbi Yehuda says, \"[Even] one that rests is permitted in the Temple, and one that drags [is permitted also] in the [rest of the] country.\"",
+            "We may refasten the lower hinge [of a door] in the Temple, but not in the [rest of the] country; but [to refasten] the upper [hinge] is forbidden in either place. Rabbi Yehuda says, \"[Even] the upper one [may be refastened] in the Temple, and the lower one [also] in [the rest of the] country.\"",
+            "We may refashion a bandage [dressing] in the Temple, but not  in the [rest of the] country. [To put a new bandage] to begin with, is forbidden in either place. We may tie a string [of an instrument, which broke on Shabbat] in the Temple, but not in the [rest of the] country. [To tie a new string] to begin with, is forbidden in either place. We may cut [off] a wart in the Temple, but not  in the [rest of the] country. But if [we cut it off] with an instrument, [it is] forbidden in either place.",
+            "If a <i>Kohen</i> [member of the priestly caste, a subgroup of tribe of Levi, which is uniquely responsible for maintaining and carrying out the sacrificial services in the Temple] is injured on his finger, he may bind reeds upon [this wound] in the Temple [on the Shabbat], but not in the [rest of the] country. If [he does so] to squeeze out blood, [it] is forbidden in either place. We may strew salt on the ramp [of the altar on Shabbat], so that they [the ministering priests] don't slip; and we may draw water from the Golah Cistern and from the Large Cistern, with a rolling wheel, [even] on Sabbat, and from the Cold Well on a festival day [but not on Shabbat].",
+            "If a [dead] <i>sheretz</i> [a specific type of small animal, such as some insects, reptiles, or rodents, which move by scurrying, creeping, slithering, etc., the vast majority of which are prohibited for consumption] is found in the Temple [on Shabbat], the <i>Kohen</i> removes it with his belt, so as not to prolong the impurity [within the Temple] - so says Rabbi Yochanan ben Beroka. Rabbi Yehuda says, \"[He should remove it] with wooden pincers, so as not to increase [create more contamination from] the impurity.\" From where [in the Temple] must we remove it? From the sanctuary, from the vestibule, and from between the vestibule and the altar - so says Rabbi Shimon ben Nanas. Rabbi Akiva said, \"Every place, [in which if we entered while impure], if intentionally, we would be liable to be cut off; and if inadvertently, to bring a sin-offering, from there it must be removed. In all other places, it, we must cover it with a copper vessel [until after Shabbat, when it is removed].\" Rabbi Shimon says, \"[Whatever] the Sages permitted, they [only] gave you [permission to do] what is yours [not forbidden by the Torah]; since they only permitted you [that which is] a <i>shevut</i> [restrictions established by the Sages regarding Shabbat to prevent violation of Torah-level Shabbat prohibitions, and to increase its sanctity].\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,140 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Lorsque la poutre de jonction placée entre 2 maisons voisines d’une ruelle se trouve sise à plus de 20 coudées en hauteur, il faut diminuer cette dernière et placer la poutre plus bas; selon R. Juda, c’est inutile. Si la largeur dépasse 10 coudées, il faut la diminuer; s’il y a à l’extrémité de la ruelle une forme de porte, il ne sera pas nécessaire de diminuer la largeur de la ruelle, fut-elle supérieure à 10 coudées.",
+            "Pour adapter à une ruelle la faculté de transport le samedi, il faut, selon Shammaï, apposer une latte perpendiculaire à une poutre horizontale (simulacre de porte); selon Hillel, une des deux suffit; R. Eliézer exige 2 lattes (une de chaque côté). Au nom de R. Ismaël, un de ses disciples s’est exprimé ainsi devant R. aqiba: l’école de Shammaï et celle de Hillel s’accordent à dire que lorsqu’une ruelle à moins de 4 coudées en largeur, on peut rendre son accès permis, soit par une latte, soit par une poutre; elles ne diffèrent d’avis que pour une largeur allant de 4 à 10 coudées: selon Shammaï, il faut en ce cas une latte et une poutre; selon Hillel, l’une des 2 suffit. R. aqiba ajoute qu’il y a divergence d’avis entre ces 2 écoles pour l’un et l’autre cas.",
+            "La poutre en question ici doit être assez large pour que l’on puisse y adapter une latte longitudinale, et celle-ci devra être équivalente à une demi-brique de 3 palmes (en long et en large); donc, il suffit que la poutre ait un palme de large, afin de pouvoir supporter la latte en longueur.",
+            "La largeur d’une poutre devra donc être telle, ainsi que sa solidité. R. Juda dit qu’il suffit d’une telle largeur, sans se préoccuper de la solidité.",
+            "Aussi, lorsque cette barre transversale est une simple paille, ou un jonc, on la considère comme si elle était en métal; si elle est tombée vers l’extérieur, on la suppose droite; si elle est cylindrique, on la suppose carrée, et tout ce qui une circonférence de 3 palmes a un diamètre d’un palme (et une fraction).",
+            "Les 2 lattes latérales en question auront une hauteur de dix palmes, si minime que soit la largeur et l’épaisseur; selon R. Yossé, la largeur devra être d’au moins 3 palmes.",
+            "Les barres verticales peuvent être érigées en n’importe quels matériaux, même par un être vivant que l’on attacherait à l’ange de la ruelle; R. Yossé l’interdit. De même, un animal vivant ayant servi à couvrir une tombe propage l’impureté à ce qui le touche<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> (Ohalot 9, 9).</i>; selon R. Meir, il reste pur. On peut aussi écrire sur son dos un acte de divorce<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> (Gitin 2, 3).</i>; R. Yossé le Galiléen déclare un tel acte sans valeur.",
+            "Lorsqu’une caravane campe dans une vallée et que, dès la veille du samedi, on a entouré le camp avec des ustensiles à l’usage des animaux<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Des bâts, selles, ou couvertures.</i>, on peut y transporter des objets, à condition que la haie soit haute d’au moins dix palmes et que ses interstices vides ne soient pas supérieurs à la partie remplie. Toute brèche atteignant presqu’une largeur de dix coudées est permise, étant considérée comme une porte, mais au-delà, c’est interdit.",
+            "Il est permis d’entourer ce camp en superposant 3 cordes l’une au-dessus de l’autre, à condition de ne pas laisser entre l’une et l’autre un intervalle atteignant 3 palmes; l’ensemble de ces cordes avec leur épaisseur devra avoir un peu plus d’un palme, de façon à ce que le total forme une hauteur de dix palmes.",
+            "On peut aussi l’entourer avec des joncs, à condition qu’il n’y ait pas d’intervalle atteignant 3 palmes. Tout cela s’applique au camp d’une caravane, dit R. Juda; selon les autres sages, il n’est question de caravane qu’à titre d’exemple réel, non absolu. Nulle séparation n’est réelle si elle n’est pas composée de lignes horizontale et d’autres verticales, dit R. Yossé b. Juda; selon les autres sages, l’une des 2 sortes suffit. On a autorisé 4 objets dans un camp: l’apport du bois de toutes parts<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Sans égard à la provenance comme propriété.</i>, la dispense de se laver les mains avant de se mettre à table, la faculté de manger des fruits soumis au doute des dîmes (demaï), et la dispense de poser l’eruv, ou association symbolique des cours."
+        ],
+        [
+            "On peut établir des clôtures de planches, pessoi, autour des puits (afin de puiser librement); et 4 planches doubles ( duw dwm ) aux angles représenteront 8 places, dit R. Juda; selon R. Meir, on en posera 8 équivalant à 12, savoir: 4 doubles (aux angles) et 4 droites (au milieu). Leur hauteur sera de dix palmes, la largeur de six, et l’épaisseur quelle qu’elle soit. L’intervalle sera suffisant au plus pour 2 attelages ayant chacun 3 bœufs, dit R. Meir; selon R. Juda, chaque attelage pourra être de 4 bœufs, bien entendu liés ensemble, non libres, mais de façon que l’un puisse entrer pendant que l’autre sort.",
+            "Il est permis d’adopter cet enclos près du puits, à condition que la vache au moment de s’abreuver, se trouve avoir la tête et la majeure partie du corps à l’intérieur. On peut aussi le placer à un certain éloignement du puits, pourvu que l’on augmente en ce cas les planches de l’enclos.",
+            "R. Juda dit: l’espace aura au plus la contenance de 2 saas de semences<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> (Sheviit 1, 5).</i>. On n’a fixé cette étendue, fut-il répliqué, que pour les jardins, ou les parcs boisés; mais si c’est une étable, ou un enclos, ou un cellier, ou une cour, l’espace pourra avoir une contenance de 5 cours, ou même de 10 cours. On peut aussi le placer à un certain éloignement du puits, pourvu que l’on augmente en ce cas les planches de l’enclos.",
+            "R. Juda dit: Si un chemin public traverse cet enclos, il faudra le déplacer sur les côtés; selon les autres sages, c’est inutile. Soit pour une citerne publique, soit pour un puits public ou privé, ou peut adapter des planches; seulement, pour le puits particulier, la clôture devra être haute de 10 palmes, selon R. aqiba. R. Juda b. Bava dit: on n’établit de planches que pour les puits publics, tandis que pour les autres, il suffit d’un treillis haut de 10 palmes.",
+            "Celui-ci dit aussi: si un jardin ou un parc a un espace de 70 coudées et un excédant carré, entouré d’une haie haute de 10 palmes, on pourra, le samedi, y déplacer les objets, à condition qu’il s’y trouve une guérite de gardien, ou un pavillon d’habitation, ou que ce soit une place voisine de la ville. R. Juda dit: Si même il n’y a qu’une citerne, ou un puits, ou une grotte, il est permis d’y transporter. R. aqiba permet le transport, même s’il n’y a aucune de ces derniers objets, à condition que ce soit un espace carré de 70 coudées et une fraction. R. Eliézer dit: si l’étendue est plus longue que large, n’y eut-il qu’une différence d’une coudée, le transport est interdit. R. Yossé le permet, si même la longueur dépasse 2 fois la largeur.",
+            "R. Elaï dit avoir entendu formuler par R. Eliézer l’avis qu’il pourra y avoir une étendue telle, qu’elle contienne l’équivalent d’un cour de semences. Je lui ai entendu dire aussi: si l’un des habitants d’une cour commune a oublié d’y poser le symbole de réunion par l’eruv, il lui est interdit de rien porter de là dans sa maison, ni d’en sortir nul objet, mais ce sera permis aux habitants. Je lui ai encore entendu dire: à Pâques, il est permis de remplir le devoir de manger une plante amère en employant de la scolopendre,<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"V.. (Sheviit 7, 2). Maïmonide rapproche du terme hébreu 'aqrab l'homonyme arabe, dont le sens habituel est \"\" scorpion \"\" et qui désigne ici une plante médicale, ou la scolopendre. C'est ce que dit formellement Ibn-Beithar (aux termes d'un très grand vieux ms. Arabe de la B.N., dépourvu des points diacritiques, que M. Fagnan a bien voulu consulter pour nous). V.. trad. Sontheimer, 2, 202, qui le rend par: Asplenium Ceterach.\"</i>. Cependant, je me suis enquis à ce sujet auprès de tous ses disciples pour que l’un d’eux confirmât cet avis, et je n’ai trouvé personne."
+        ],
+        [
+            "On peut poser l’eruv et former l’association avec tout aliment, sauf de l’eau ou du sel. On peut acheter aussi tout aliment avec de l’argent provenant de la 2e dîme, sauf de l’eau ou du sel. De même, celui qui s’est interdit par vœu de n’accepter aucune nourriture peut prendre de l’eau ou du sel. Même le naziréen peut prendre du vin pour l’eruv, ainsi qu’un simple israélite peut user de l’oblation sacerdotale; Somkos n’autorise que le profane, et le cohen pourra poser l’eruv dans un champ funéraire<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Où il n'y a plus de cadavre.</i>. Selon R. Juda, c’est permis dans un cimetière en exercice, puis que le cohen pourrait l’enlever de là au besoin<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> S'il y a un mur de clôture.</i> et le manger au dehors.",
+            "On peut former l’eruv avec des fruits soumis au doute, demaï, ou de la 1re dîme dont l’oblation a été enlevée, ou de la 2e dîme et autres saintetés rachetées, et les cohanim, avec de la Halla ou de l’oblation; mais non avec des produits soumis aux obligations avec certitude (tebel), ni de la 1re dîme dont l’oblation n’a pas été prélevée, ni de la 2e dîme ou des saintetés non rachetées. Si l’on envoie l’eruv à la limite par un sourd, un idiot, ou un enfant, ou par quelqu’un qui ne pratique pas cette loi, il n’a pas de valeur légale; mais si l’on a chargé une autre personne (à ladite limite) de recevoir l’eruv par l’un de ces messagers, l’envoi sera valable.",
+            "Si l’on place l’eruv sur un arbre au-dessus de 10 palmes<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> A cette hauteur, c'est une propriété privée, d'où il est interdit d'emporter. V.. Frankel, ib.</i>, il n’aura pas de valeur; mais au-dessous de cette hauteur, il conserve cette valeur. Si on l’a mis dans un puits, fut-il profond de cent coudées, l’eruv garde sa valeur; si on l’a mis au bout d’un jonc, ou d’un pieu, conto\"<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Le comment. Pné Mosché traduit: palo.</i>, à condition que ceux-ci n’aient pas poussé à cette place, mais qu’ils aient été détachés d’ailleurs et enfoncés là, eussent-ils une hauteur de cent coudées, l’eruv est valable. Si on l’a mis dans une armoire que l’on a fermée et qu’ensuite on perd la clef, l’eruv est valable. R. Eliézer dit: si l’on ignore à quelle place est cette clef, l’eruv n’a plus de valeur.",
+            "Si, en roulant, l’eruv est sorti de la limite shabatique, ou si un monceau de terre l’a enseveli, ou s’il a été brûlé, ou si c’est de l’oblation devenue impure, pendant qu’il faisait encore jour (à la veille du Shabat), il n’a plus de valeur; mais si l’un de ces accidents est survenu lorsqu’il faisait déjà nuit, il reste valable. En cas de doute, disent R. Meir et R. Juda, on se trouvera dans l’état d’un ânier poussant son âne en avant et triant un chameau de l’arrière<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Ne pouvant ni avancer, ni reculer: l'effet est nul.</i>; selon R. Yossé et R. Simon, il conserve sa valeur en cas de doute. R. Yossé dit; Ptolémée attesta au nom de 5 témoins qu’en cas de doute l’eruv reste valable.",
+            "On peut, en posant l’eruv (de plusieurs côtés) établir cette condition: si des ennemis arrivent de l’est et qu’il me faille fuir, que mon eruv soit valable à l’ouest; s’ils arrivent d’ouest, je fuirai d’autant plus à l’est; s’ils arrivent de toutes parts, je me réserve de pouvoir choisir le meilleur côté présumable; s’ils n’arrivent de nulle part, je demande à rester dans le même état que mes compatriotes. S’il vient un sage de l’est, que mon eruv soit valable de ce côté, pour pouvoir aller à son rencontre; s’il vient de l’ouest, que l’eruv soit valable de ce côté; s’il en vient des 2 côtés, je me réserve de fixer mon choix demain; s’il n’en vient aucun, je serai semblable à mes compatriotes. R. Juda dit: si l’un des sages attendus a été le maître de celui qui pose l’eruv, celui-ci se rendra de ce côté; s’il est disciple de tous deux, il pourra choisir.",
+            "R. Eliézer dit: lorsqu’un jour de fête est immédiatement attenant au Shabat, soit avant, soit après, on pourra poser l’eruv et dire ceci: “mon 1er eruv est applicable à l’est, le 2e à l’ouest”, ou à l’inverse; ou bien: “l’eruv sera valable au 1er jour, le lendemain, je veux être égal à mes compatriotes”, ou à l’inverse. Les autres sages disent: l’eruv n’aura de valeur que d’un seul côté, sous peine d’être nul, et de même il sera applicable aux 2 jours fériés, sous peine de nullité. Comment s’y prendra-t-on? On fera porter l’eruv la veille du 1er jour, on le laissera passer la nuit, et le jour on le reprendra (pour le préserver de toute perte), puis on y retournera le 2e jour; et, après avoir attendu la nuit, on pourra le manger. De cette façon, on aura un gain de marche (de pouvoir aller plus loin) et l’avantage de profiter de l’eruv en le mangeant. Si l’eruv a été mangé le 1er jour, il n’aura plus de valeur au 2e jour. Cependant, objecta R. Eliézer, vous reconnaissez ainsi que ces 2 jours forment 2 solennités distinctes (on pourra donc poser aussi 2 eruvs).",
+            "R. Juda dit: si quelqu’un la veille de la fête du nouvel an, craint que le mois précédent (d’Eloul) soit prolongé d’un jour, ce qui doublera la durée de cette fête, il lui sera loisible de poser 2 eruvs, en disant: “celui du 1er j. sera à l’est, celui du 2e à l’ouest”, ou à l’inverse. On peut dire aussi: “l’eruv sera valable le 1er jour, et le 2e j. je serai semblable à mes compatriotes”, ou à l’inverse; mais les autres sages n’ont pas admis cet avis.<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> \"En tête, est un passage déjà traduit, (Sheviit 9, 1) ; cf. (Betsa 1, 1) ( 60d).\"</i>",
+            "R. Juda dit encore: On peut conditionnellement désigner l’oblation d’un panier de fruits le 1er jour de la fête du nouvel an, et les manger le 2e jour (en renouvelant la condition); de même il sera loisible de manger au 2e j. l’œuf survenu au 1er j.; les autres sages ne partagent pas cet avis (considérant les 2 j. comme un seul).",
+            "R. Dossa b. Horkinos dit: celui qui récite la prière publique le 1er jour du nouvel an, dira: “fortifie-nous, ô Eternel notre Dieu, en ce jour de néoménie, que le moment de conjonction lunaire soit en ce jour, ou le lendemain”. Le lendemain, il dira de même, avec ce changement: “que le moment précis soit aujourd’hui ou hier”. Les sages ne sont pas de cet avis."
+        ],
+        [
+            "Si, par une attaque d’ennemis, ou par égarement d’esprit, on se trouve avoir dépassé la limite shabatique, on ne peut se mouvoir que dans un cercle de 4 coudées; si l’on se trouve ramené de même façon, c’est comme si l’on n’était pas sorti. Si l’on a été transporté dans une autre ville, ou dans une étable ou un enclos, il sera permis, selon R. Gamliel et R. Eliézer b. Azaria, de parcourir tout le circuit; selon R. Josua et R. aqiba, on n’a que 4 coudées d’espace. Un jour, venant de Brindisium<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> M. Derenburg, Essai, etc., p. 337, dit que, d'après le Talmud babli, il faut peut être lire: Kelenderis.</i>, le vaisseau de ces docteurs se trouva poussé au large dans la haute mer. R. Gamliel et R. Eliézer b. Azaria en parcoururent tout le circuit; R. Josué et R. aqiba ne dépassaient pas 4 coudées, voulant être plus sévères pour eux-mêmes.",
+            "Un jour, le vaisseau tarda tellement qu’ils entrèrent seulement au port à la nuit du vendredi soir. Nous est-il permis de descendre, demandèrent-ils à R. Gamliel? -Oui, dit-il, car j’ai bien examiné la distance et noté qu’avant la nuit nous avions pénétré déjà dans la limite légale.",
+            "Si quelqu’un est sorti à l’état autorisé pour une affaire importante<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> (Rosh-Hashana 2, 5).</i>, et qu’on lui annonce que l’affaire est accomplie, il lui reste un espace libre de 2000 coudées autour du point où il se trouve. S’il se trouve encore dans la limite, c’est comme s’il n’était pas sorti, et tous ceux qui sortent pour opérer un sauvetage peuvent retourner chez eux.",
+            "Si en route on s’assoit et qu’en se levant on s’aperçoit être dans le voisinage d’une ville, on ne devra cependant pas y entrer, n’en ayant pas eu l’intention d’abord. Tel est l’avis de R. Meir; selon R. Juda, on peut y entrer. Celui-ci ajoute qu’il est arrivé de même à R. Tarfon d’y entrer sans y avoir pensé d’avance.",
+            "Si quelqu’un s’est endormi en route sans remarquer l’arrivée de la nuit shabatique, il a un espace libre de 2000 coudées de chaque côté du point d’arrêt; tel est l’avis de R. Yohanan b. Nouri; selon les autres sages, il n’a droit qu’à 4 coudées, et encore, ajoute R. Eliézer, est-il supposé se tenir au milieu de cet espace (soit 2 de chaque côté). R. Juda dit: on peut aller à 4 coudées en tous sens; mais il reconnaît que, si l’on a choisi une direction, on ne peut plus la changer.",
+            "Lorsque la distance permise du nombre de coudées se trouve en partie englobée dans la limite d’une autre personne, les 2 personnes peuvent apporter au milieu leur repas et le manger là, à condition qu’aucun n’entre au domaine du voisin. S’ils sont trois, dont celui du milieu se trouve ainsi en relation avec les 2 autres, il peut se joindre à chacun d’eux, comme eux peuvent venir près de lui; mais les 2 qui occupent les extrêmes ne peuvent pas se réunir. Ce cas, dit R. Simon, ressemble au suivant: si 3 cours sont ouvertes l’une sur l’autre, ainsi que sur la voie publique, et que les 2 extrêmes sont jointes par l’eruv à celle du milieu, il sera permis de transporter de celle-ci dans les 2 autres, ou à l’inverse; mais la relation entre les 2 extrêmes est interdite.",
+            "Si, pendant que l’on est en route, la nuit survient, et qu’en reconnaissant un arbre ou une haie, on déclare choisir cette place pour résidence shabatique, cette déclaration n’a pas de valeur, n’ayant pas atteint cette place avant la nuit. Mais si quelqu'un dit vouloir se fixer au tronc de cet arbre, il pourra parcourir un espace de 2000 coudées, du point qu’il occupe jusqu’à ladite souche, puis de cette dernière place (prise comme médiale) jusqu’à sa maison, une distance égale de 2000 coudées; de cette façon, il pourra faire un trajet de 4000 coudées à partir de la nuit.",
+            "S’il ne reconnaît pas de point d’arrêt de loin, ou s’il n’est pas au courant de la loi, et qu’il déclare vouloir séjourner sur place, il a droit à une espace de 2000 coudées dans chaque sens, même en circonférence. Tel est l’avis de R. Hanania b. Antigonos; selon les autres sages, il s’agit de chaque côté en carré, comme d’une surface (tabula) carrée, de façon à profiter des angles qui dépassent le cercle.",
+            "C’est ainsi que l’on dit: le pauvre pose l’eruv par les pieds (par la marche). Selon R. Meir, il ne s’agit ici que du pauvre; selon R. Juda, il est aussi bien question du pauvre que du riche, car il a été question de pouvoir poser l’eruv avec du pain pour faciliter ce procédé au riche, afin qu’il ne soit pas tenu de le placer en y allant lui-même.",
+            "Si quelqu’un est sorti (avant la fête) pour aller dans une ville établir avec elle la jonction symbolique et qu’en route un individu venant de là rapporte l’eruv accompli, il lui sera permis d’y aller le samedi, non aux autres habitants de la ville, selon R. Juda; R. Meir dit: lorsqu’en pouvant placer l’eruv on le néglige, on ressemble à un ânier traînant un chameau (ne pouvant plus ni avance, ni reculer).",
+            "Si quelqu’un est sorti le samedi au-delà de la limite shabatique, fût-ce d’une seule coudée, il ne pourra plus y rentrer complètement (diminuant la limite d’autant). Selon R. Eliézer, s’il l’a dépassé de 2 coudées, cela ne fait rien et l’on peut y rentrer complètement; mais si on la dépasse de 3 coudées, on diminuera la limite d’autant. Si quelqu’un se trouve hors de la limite shabatique de sa maison à l’arrivée de la nuit, fut-ce loin d’une coudée seulement, il ne pourra pas entrer en ville. R. Simon dit: en fut-il éloigné de 15 coudées, il pourra rentrer, car les géomètres (qui désignent les limites) ne mesurent pas si exactement, pour tenir compte de ceux qui peuvent se tromper."
+        ],
+        [
+            "Comment joint-on symboliquement les villes? S’il y a une maison rentrant dans la ligne du niveau et une autre qui en sort, ou si une ruine (lacune) rentre et une sort, ou s’il y a des pans de mur hauts de 10 palmes qui dépassent le niveau, ou des ponts habités, ou des cimetières pourvus de maisons habitées, on les prend pour point de départ du métrage; on fixe là une sorte de table carrée ayant cette surface pour base (au lieu de rayons), de façon à gagner les angles.",
+            "On attribue à la ville un parc supplémentaire de 70 coudées 1/2, dit R. Meir; les autres sages ne l’ajoutent qu’entre 2 villes, c.-à-d. si chacune n’a devant elle qu’un espace d’un peu plus de 70 coudées, on les considère tous 2 comme additions des villes, de façon à ce qu’elles ne forment qu’un emplacement en total.",
+            "De même, si 3 village sont disposés en triangle et qu’entre les 2 extrêmes, il y ait seulement un espace de 141 coudées 1/3, on suppose celui du milieu comme intercalé, de façon à ce que tous 3 soient unis.",
+            "On ne mesure les limites shabatiques qu’avec des cordes de 50 coudées, n’ayant ni plus ni moins, et tous mesureront en tenant la corde contre le cœur (pour l’uniformité). Si le mesurage passe par un vallon profond, ou sur un monceau élevé de pierres (ce qui nuit à l’exactitude du compte), on tire sur ces espaces des lignes droites (en pensée), en les englobant dans le métrage; si le métreur arrive à un monticule, il agit de même, à condition de ne pas dépasser les limites shabatiques. S’il n’est pas possible au géomètre d’opérer ce nivelage, ce sera le cas où R. Dustaï b. Yanaï a dit au nom de R. Meir avoir entendu que l’on est censé percer la montagne pour en connaître le diamètre.",
+            "On ne laissera mesurer que par un homme expérimenté. Si en une place on a étendu la limite, qui est restreinte d’autre part, on se dirige d’après la limite la plus éloignée. Si l’un a placé la limite plus loin que l’autre, on se règle aussi d’après la plus éloignée. Même un esclave et une servant sont dignes de foi s’ils disent la place que la limite shabatique atteint, car les sages n’ont pas adopté ces mesures pour compliquer les relations, mais pour les faciliter.–<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara sur ce se trouve déjà ci-dessus, (3, 4) fin.</i>",
+            "Lorsqu’une localité appartenait en principe à une personne, puis à plusieurs, on place l’eruv pour joindre le tout; si elle appartenait d’abord à plusieurs, puis à un seul, on ne posera pas l’eruv pour l’ensemble, mais on en exclura des maisons; à moins d’en exclure autant d’habitants que comporte la ville Hadasa (neuve) en Judée, où il y a 50 habitations. Tel est l’avis de R. Juda; R. Simon dit: n’y eut-il que 3 cours, à 2 maisons chacune, on procédera de même.",
+            "Si quelqu’un se trouvant à l’est, avant la solennité, dit à son fils de poser l’eruv à l’ouest, ou à l’inverse, au cas où il y a entre le point où il se trouve et sa maison une distance de 2000 coudées, tandis qu’il y en a davantage pour arriver à l’eruv, il lui est permis de rentrer chez lui, non de rejoindre l’eruv (trop éloigné); et de même, si les distances sont inversées. Lorsqu’on place un eruv au centre de la ville, c’est un acte nul; si on le place au-delà de la limite shabatique, n’y eut-il qu’un écart d’une coudée, on perd d’un côté ce que l’on peut avancer de l’autre.",
+            "Les gens d’une grande ville peuvent, ce jour, parcourir en entier une petite ville sise dans sa limite, sans que l’inverse soit permis. Ainsi, p. ex., si un habitant de la grande ville place l’eruv dans la petite, ou un de la petite le met dans la grande, il peut la parcourir en entier, outre qu’il lui reste un espace libre de 2000 coudées. R. aqiba dit: la distance de 2000 coudées sera comptée du point occupé par l’eruv.",
+            "R. aqiba leur objecta: ne reconnaissez-vous pas comme moi qu’en plaçant l’eruv dans une caverne, on ne comptera les 2000 coudées qu’à partir de l’emplacement même de l’eruv, pas plus? C’est vrai, répondirent les autres rabbins, lorsqu’il n’y a pas là d’habitations; mais s’il y en a: on peut parcourir toute la caverne, et l’on mesure les 2000 coudées à partir du dehors. Il en résulte ceci: la loi est moins sévère pour l’intérieur de la caverne que pour le toit. Quant à l’autorisation de faire un chemin de 2000 coudées, mesuré à partir du point de repos, la mesure est elle, dut-elle finir au milieu de la caverne."
+        ],
+        [
+            "Si l’on demeure avec un païen dans une cour, ou avec quelqu’un qui n’admet pas la loi de l’eruv, celui-ci causera au premier l’interdit de porter de la maison à la cour, annulant l’eruv. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Eliézer b. Jacob, ce n’est jamais interdit, sauf en cas où ce sont 2 israélites qui se font une interdiction mutuelle.",
+            "R. Gamliel dit: un jour, un sadducéen demeurait avec nous dans une ruelle<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Etant admis qu'il s'était arrangé de façon à accaparer seul l'usage de la ruelle, en ce passage.</i> à Jérusalem, et mon père nous dit: hâtez-vous de porter tous les ustensiles dans la ruelle commune, avant que ce sadducéen y porte un objet et ne vous en interdise ainsi l’accès. R. Juda s’exprima autrement: Hâtez-vous d’accomplir tout ce que vous avez à faire dans la ruelle, avant qu’il vous interdise l’accès.",
+            "Lorsqu’un des habitants d’une cour a oublié de poser l’eruv, il lui est défendu de rien apporter de là dans sa maison, ou d’en rien sortir, soit pour lui, soit pour les autres; mais le libre usage des autres maisons, pour lui et les habitants, est maintenu. Si les autres lui ont transmis leur droit sur l’usage de la cour, il pourra seul en profiter, à l’exclusion d’autrui. Si 2 personnes ont oublié l’eruv, elles produisent une interdiction réciproque, car une personne peut transmettre le droit acquis par l’eruv, ou l’accepter, tandis que 2 personnes peuvent seulement le livrer, non le recevoir.",
+            "A quel moment peut-on transmettre ce droit? Selon Shammaï, lorsqu’il fait encore jour; selon Hillel, même s’il fait déjà nuit. Si, après avoir livré son droit, on porte encore des objets dans la cour, soit par erreur, soit sciemment, on rend la cour interdite aux autres. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Juda, il rend l’usage de la cour interdit si son action est volontaire, non au cas contraire (fait d’erreur).",
+            "Si un maître de maison est l’associé de ses 2 voisins de ruelle pour un tonneau de vin, ils n’ont pas besoin de poser un eruv spécial; mais s’il est associé avec l’un pour le vin, avec l’autre pour l’huile, il faudra à chacun un eruv. Selon R. Simon, c’est en tous cas inutile.",
+            "Si 5 sociétés tiennent leur résidence shabatique dans une salle longue (triclinium), Shammaï prescrit l’eruv en particulier; Hillel assigne un seul pour tous. Ce dernier reconnaît toutefois que chaque société doit poser l’eruv, si quelques-uns d’entre eux se trouvent dans des salles attenantes, ou au grenier.",
+            "Si des frères (ou des ouvriers) associés mangent à la table du père et dorment dans leur propre maison (de la même cour), il faut un eruv séparé pour chacun. Aussi, lorsqu'un d'eux l'a oublié, il perd son droit à la jouissance de la cour. C’est vrai lorsque tous ont posé l’eruv en un seul endroit ; mais si l'eruv des autres a été posé dans la maison paternelle, ou s'il n'y a pas d’autres colocataires dans la cour, il est inutile de poser un eruv séparé.",
+            "Si 5 cours ouvrent l’une sur l’autre ainsi que sur la ruelle, au cas où l’on a opéré la jonction des cours, non celle de la ruelle, il est permis de porter des maisons dans les cours, on à la ruelle; si l’on a opéré aussi la jonction de la ruelle, cette dernière aussi est permise. Si l’on a posé l’eruv pour les cours opérant la jonction de la ruelle, et qu’un habitant de la cour ait oublié l’eruv, l’usage des deux places reste permis à tous. Mais si un habitant de la ruelle a omis de s’associer à cet effet, ils ont tous le libre accès des cours, non de la ruelle; car il y a le même rapport entre la ruelle et les cours, qu’entre celles-ci et les maisons.",
+            "Si 2 cours donnent l’une dans l’autre, et l’on a posé l’eruv pour l’intérieure, non pour l’extérieur, on peut porter dans celle qui est la plus intérieure, non dans l’autre. SI l’eruv n’est applicable qu’à l’extérieur, non à l’autre, l’accès de toutes 2 sera interdit. Si pour chaque cour il y a un eruv isolé, sans jonction, on peut porter dans chacune séparément, non de l’une à l’autre. R. aqiba interdit l’extérieur, car selon lui le passage seul des habitants se rendant à l’intérieure rend l’extérieure interdite; selon les autres sages, cette dernière application n’a pas lieu.",
+            "Si quelqu’un de la partie extérieure a oublié de poser l’eruv, l’intérieure sera permise et l’extérieure interdite. Si quelqu’un de l’intérieur a oublié l’eruv, les 2 cours seront interdites. Si pour les 2 cours l’eruv est placé en un seul lieu (externe), et qu’un habitant, soit de l’intérieur, soit de l’extérieur, l’ait oublié, les 2 cours sont interdites. Si chaque cour est à un particulier, il n’est pas besoin d’eruv."
+        ],
+        [
+            "Si entre 2 cours il y a une ouverture de 4 palmes carrés, à moins de 10 palmes de terre, on peut, soit poser l’eruv pour chaque cour à part, soit les joindre. Si l’interstice a moins de 4 palmes carrés, ou s’il est à plus de 10 palmes en hauteur, on posera l’eruv 2 fois, sans les joindre.",
+            "",
+            "S’il y a un fossé profond de 10 palmes et large de 4 entre 2 cours, on posera l’eruv 2 fois, sans les joindre, le fossé fut-il plein de paille ou de chaume. Mais s’il est rempli de terre, ou de pierres, on pose un seul.",
+            "Si l’on a jeté par dessus le fossé une planche large de 4 palmes, ou si l’on a joint ainsi 2 balcons, de maisons, placés l’un vis-à-vis de l’autre, on peut à volonté, soit poser l’eruv pour chaque cour à part, soit les joindre. Si la planche est plus étroite, on posera 2 fois l’eruv, sans les joindre.",
+            "S’il y a monceau de paille (entre 2 cours, haut de 10 palmes), on pose l’eruv pour chacune à part, sans les joindre; toutefois, de chaque côté on pourra en prendre pour servir de fourrage aux bestiaux. Si le monceau de paille a diminué au-dessous de 10 palmes, on pose un seul eruv.",
+            "Comment forme-t-on l’association pour la ruelle? On pose p. ex. un tonneau de vin, en disant qu’il serve à tous les habitants de ce passage, et l’on fait acquérir la participation (prise de possession) par l’entremise d’un fils ou d’une fille majeurs, ou par son serviteur ou sa servante hébreu(e), ou par sa femme, mais ni par des enfants mineurs, ni par des esclaves cananéens, qui n’ont pas de droit de possession indépendante du maître.",
+            "Si l’aliment servant à cette association a diminué, on peut continuer à en faire bénéficier d’autres, sans leur faire connaître la diminution; s’il en a été ajouté, il faut au contraire le faire savoir à ceux que l’on continue à associer.",
+            "Quelle sera la mesure de ces aliments? Si les participants sont nombreux, il faut 2 repas pour chacun; s’ils sont en petit nombre, il faut pour chacun l’équivalent d’une figue sèche, mesure admise pour le transport interdit au dehors.",
+            "R. Yossé dit: ces mesures sont applicables à la 1re pose d’un eruv; mais s’il s’agit seulement des restes d’un eruv à compléter, la moindre parcelle suffit. Aussi, n’a-t-on pas ordonné (une fois la ruelle autorisée) que de poser l’eruv des cours, afin que les enfants ne l’oublient pas –<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara de ce dern. se trouve déjà in-extenso, ci-dessus, (3, 2).</i>.",
+            "Avec tout aliment, on peut poser l’eruv et former les associations (3, 1), sauf avec de l’eau ou du sel. Tel est l’avis de R. Eliézer. Selon R. Josué, il faut pour l’eruv une miche complète, si bien qu’une pâte de la contenance d’un saa qui serait entamée ne peut pas servir à l’eruv, tandis qu’un petit pain entier d’un assarion (minime) peut servir.",
+            "Il est loisible de remettre une pièce de monnaie à un boutiquier, ou à un boulanger, pour acquérir le droit de participation à l’eruv. Tel est l’avis de R. Eliézer. Selon les autres sages, on ne peut pas acquérir ce droit en payant; ils reconnaissent toutefois que, pour d’autres personnes (ne faisant pas commerce d’aliments), cette acquisition par l’argent est admise; car, pour lesdits boutiquiers, le motif d’inadmissibilité tient à ce que l’on ne peut jamais poser l’eruv pour quelqu’un sans son ordre formel. R. Juda ajoute: ce n’est vrai que pour l’eruv des limites extrêmes; mais, pour celui des cours, on peut aussi bien le poser avec l’assentiment de l’intéressé que sans l’avoir consulté, car il est permis de causer un profit à quelqu’un en son absence, non de lui provoquer un désavantage."
+        ],
+        [
+            "Comment s’associer pour les limites extrêmes? On pose p. ex. un tonneau de vin, en disant qu’il serve à tous les habitants de la ville, si l’un d’eux veut rendre une visite lointaine de deuil, ou se rendre à la salle des festins. Tous ceux qui se proposent, pendant qu’il fait encore jour, de bénéficier de ce droit, pourront en profiter le lendemain; mais si l’on n’y songe qu’après la nuit survenue, c’est interdit, car à partir de la nuit, la pose de l’eruv est interdite.",
+            "Quelle sera la mesure de cet eruv? La valeur de 2 repas pour chaque personne intéressée, savoir, selon R. Meir, des repas de semaine (moins copieux), non de samedi; selon R. Juda au contraire, ce seront des repas de samedi, non d’autres. Tous deux avaient en vue de faciliter cette cérémonie par un apport plus léger<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Selon R. Juda par contre, on mange le samedi des mets plus délicats et moins encombrants.</i>. R. Yohanan b. Broqa dit: ce devra être un pain d’un pondion, de la qualité de ceux dont on a 4 saas pour un sela; selon R. Simon, ce pain devra avoir les 2/3 de ceux dont 3 proviennent d’un cab de farine<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"En comptant 24 œufs pour 1 cab ; la mesure adoptée ici aura 5 1/3. Voir (Pea 6, 7).\"</i>. La moitié de ces pains est la mesure adoptée pour la maison entachée<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Si, en restant dans une telle maison, le temps suffit pour manger ce pain, on est impur.</i>, et la moitié de 1/2 (= 1/4) est la mesure suffisant à rendre un corps impur<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> EN mangeant cette quantité d'un objet impur, le cohen subit l'impureté selon les rabbins, et il ne lui est plus permis de consommer l'oblation avant la purification légale par le bain.</i>.",
+            "Si les habitants d’une cour, ou d’une galerie aboutissant là, ont oublié de poser l’eruv, on estimera comme appartenant à cette dernière ce qui est à une hauteur d’au moins 10 palmes; ce qui est plus bas pourra être adjoint à la cour. La terre provenant d’un fossé creusé, ou une pierre haute de 10 palmes, appartient à la galerie; une pierre moindre sera adjointe à la cour. Toutefois, ces règles s’appliquent seulement à ce qui est adhérent à la galerie; mais ce qui en est détaché, eut-il la hauteur de 10 palmes, est adjoint à la cour. Qu’appelle-t-on adhérent? Ce qui n’en est pas éloigné de 4 palmes.",
+            "Si l’on place l’eruv des cours sur une poterne<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Selon J. Lévy: place devant la porte intérieure (seuil).</i>, ou une avant-cour, exedra, ou une galerie, il reste sans valeur; et si quelqu’un y demeure accidentellement, sa présence ne servira pas à interdire la cour. Si on le place dans le magasin de paille, ou à l’étable ou dans l’emplacement du bois, ou au grenier du blé, l’eruv sera valable; et si par hasard on y séjour, on cause ainsi l’interdit. R. Juda dit: si le propriétaire s’y est réservé une place pour déposer ses outils, le séjour provisoire ne pourra pas l’en priver.",
+            "Celui qui, abandonnant sa maison, va dans une autre ville y passer le samedi, que ce soit un païen ou un israélite, provoque l’interdit de sa maison aux autres, en cas de défaut d’eruv. Tel est l’avis de R. Meir; selon R. Juda, ce n’est pas interdit. R. Yossé dit: si c’est un païen, la maison sera interdite, mais non si elle est à un Israélite, parce que ce dernier n’a pas l’habitude de rentrer le samedi. R. Simon dit:eut-on laissé sa maison pour aller séjourner le samedi auprès de sa fille dans la même ville, l’accès ne sera pas interdit; car, dans sa pensée, le propriétaire y a renoncé pour ce jour.",
+            "D’une citerne sise entre 2 cours, on ne doit pas puiser le samedi, à moins d’avoir érigé une séparation haute de 10 palmes, soit au-dessus du sol, soit à la profondeur dans l’eau, soit au fond du bassin. R. Simon b. Gamliel dit: selon Shammaï, il s’agit d’une séparation en bas (dans l’eau); selon Hillel, d’en haut (au sol). R. Juda dit: une séparation n’aura pas plus d’effet qu’un mur entre 2 cours (inutile donc qu’elle aille au fond du bassin).",
+            "Lorsqu’un canal d’eau traverse la cour, il est défendu d’en prendre le samedi, à moins d’avoir élevé à l’entrée et à la sortie de la cour une séparation haute de 10 palmes. R. Juda dit: le mur qui court au-dessus est considéré comme une séparation. Il ajouta: un jour, on puisa de l’eau le samedi au canal de la ville d’Abel avec l’assentiment des anciens<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> N'est-ce pas une preuve d'avis contraire ?</i>. C’est que, lui répliqua-t-on, ce canal n’avait pas la longueur exigible pour constituer un intermédiaire interdit (Karmelith).",
+            "Lorsqu’un balcon domine l’eau<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Au milieu, on pouvait amener l'eau par un trou percé.</i>, on ne doit pas en puiser le samedi, à moins d’avoir élevé à l’entrée ou à la sortie une séparation haute de 10 palmes. De même, si 2 balcons sont l’un au-dessus de l’autre, et que l’on ait construit la séparation pour le supérieur, non pour l’inférieur, il est également interdit de puiser de l’eau de tous deux, jusqu’à leur jonction par l’eruv.",
+            "Lorsqu’une cour a moins de 4 coudées en longueur, il est interdit d’y jeter de l’eau le samedi, à moins d’avoir adapté, au dehors ou à l’intérieur, une cavité qui, plus profonde que le trou d’écoulement, ait une contenance de 2 saas; seulement, si cette cavité est faite à l’extérieur, il faut qu’elle soit couverte par une voûte; c’est inutile si elle est à l’intérieur.",
+            "R. Eliézer b. Jacob dit: dans un tuyau d’écoulement dont la voûte s’étend encore à un espace de 4 coudées sur la voie publique, on peut verser de l’eau le samedi; selon les autres sages, le toit ou la cour eussent-ils 100 coudées de long, on ne devra rien verser directement au tuyau, mais on jettera l’eau sur le toit, d’où elle coulera au ruisseau. La cour et l’antichambre seront jointes pour la mesure des 4 coudées (dont on parle plus haut ).",
+            "De même, si 2 habitations, diaita, sont sises l’une vis-à-vis de l’autre, qu’une partie des habitants aient creusé la cavité et les autres ne l’aient pas creusée, l’accès sera permis aux premiers, non aux seconds (à défaut d’eruv)."
+        ],
+        [
+            "Tous les toits de la ville forment ensemble un seul domaine, à condition qu’aucun ne soit plus élevé de 10 palmes, ou plus bas de 10 p. Tel est l’avis de R. Meir; selon les autres sages, chaque toit forme un domaine à part. R. Simon dit: soit les toits, soit les cours, soit les parcs, forment un seul domaine pour les autres ustensiles qui s’y trouvent le samedi, non pour ceux qui se trouvaient dans la maison.",
+            "Si un grand toit se trouve près d’un petit, il est permis au propriétaire du grand d’y monter des ustensiles le samedi, non à celui du petit. Lorsqu’une grande cour, par suite d’une brèche survenue au mur de clôture, se trouve ouverte sur une petite, il sera permis au propriétaire de la grande (en posant l’eruv) de porter les ustensiles au dehors, non au maître de la petite cour, laquelle forme une sorte de porte de la grande. Voir (9,3) Si, par suite d’une brèche au mur de clôture, une cour ouvre sur la voie publique, on est coupable si l’on porte un objet de là dans une propriété privée, ou si l’on y apporte un objet venant d’un bien privé. Tel est l’avis de R. Eliézer; selon les autres sages, il y a dispense au cas où l’on apporte de là sur la voie publique, ou de celle-ci dans ladite cour, parce qu’elle est considérée comme un intermédiaire.",
+            "Lorsque par suite d’une brèche au mur, la cour ouvre de deux côtés sur la voie publique, ou si une maison se trouve ainsi ébréchée de deux côtés, ou si les poutres et les lattes verticales à l’entrée d’une ruelle se trouvent enlevées, il est permis d’y transporter le même samedi où l’accident est arrivé, non plus à l’avenir. Tel est l’avis de R. Juda. R. Yossé dit: si c’est permis le premier samedi, il en sera de même plus tard; et si c’est interdit plus tard, il en sera de même le premier samedi.",
+            "Si quelqu’un érige une soupente formant la traverse entre 2 maisons sises sur la voie publique, de même sous des ponts dont les arches sont accessibles des 2 côtés<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Shabat 16, 4), et ci-dessus, 1, 1.</i>, il est permis de transporter des objets le samedi. Tel est l’avis de R. Juda; les autres sages l’interdisent. R. Juda dit aussi que l’on peut poser l’eruv servant à permettre le transport dans une ruelle percée des 2 bouts; les autres sages l’interdisent."
+        ],
+        [
+            "Lorsque le samedi on trouve des phylactères en public<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Où il est à craindre qu'on leur mange de respect.</i>, on peut les rentrer en les emportant attachés sur soi, par paire<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Ceux de la main et de la tête, étant admis l'avis de celui qui dit d'en porter même le samedi.</i>. R. Gamliel dit: on peut chaque fois emporter 2 paires. Ce n’est vrai toutefois que s’il s’agit de phylactères ayant déjà servi, mais ce n’est pas nécessaire s’ils sont tout neufs. Si on les trouve liés ensemble par paires, ou tous attachés, il faut rester auprès d’eux jusqu’à la nuit, puis les rentrer. S’il y a danger à les surveiller (à cause des persécutions religieuses), il suffira de les couvrir avant de les quitter.",
+            "R. Simon dit: on les transmet à son voisin et celui-ci à un autre, jusqu’à l’arrivée à la 1re cour extérieure de la ville. On porte de même en ville un enfant né subitement le samedi au champ, dut-il passer par cent mains. R. Juda dit: on peut aussi transporter de cette façon un tonneau de vin trouvé, même au-delà des limites shabatiques. On lui objecta toutefois qu’un tel objet ne saurait être porté plus loin que ne pourrait aller le maître.",
+            "Si on lit le rouleau de la loi en étant sur le seuil et qu’il se déroule de la main, on peut le ramener à soi (quoiqu’au dehors). Si cela lui arrive en étant sur le toit, on peut le ramener tant qu’il n’est pas arrivé à 10 palmes; à partir de là, on retourne le rouleau sur l’écriture (en le posant). R. Juda dit: n’y eut-il qu’un écart de la largeur d’une aiguille entre la terre et le rouleau, il est permis de la ramener. R. Simon dit: même s’il touche la terre, on peut le ramener en roulant, car la prescription rabbinique du repos est annulée par le respect dû aux écrits saints.",
+            "Sur une corniche devant la fenêtre, il est loisible de poser des objets fragiles, ou de les enlever de là le samedi<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Dans les éditions de la Mishna la phrase suivante ( 5) est rattachée ici au 4.</i>. Il est permis, en se tenant dans un lieu privé, de déplacer des objets qui se trouvent sur la voie publique, ou à l’inverse de placer ceux d’un lieu privé en étant dans la rue, sauf à ne pas les porter à plus de 4 coudées.",
+            "On ne devra pas, en se tenant dans un lieu privé, uriner sur la voie publique, ou en étant dans celle-ci uriner dans la propriété privée, ni même cracher dans ces 2 cas. R. Juda dit: même au moment où la salive vous monte dans la bouche, on ne devra pas marcher 4 coudées avant de cracher.",
+            "On ne devra pas, en se tenant dans un bien privé, boire sur la voie publique (penché au dehors), ou à l’inverse, en se trouvant sur celle-ci, boire à l’intérieur, à moins que la tête et la majeure partie du corps se trouvent à l’endroit où l’on boit. Il en est de même pour le pressoir au sujet de la dîme<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Maasser, 4, 4.</i>. Il est permis de recueillir l’eau coulant des gouttières à une distance moindre de 10 palmes du bas; mais, d’une gargouille (proéminente sur la rue), on peut boire sans souci de la distance.",
+            "S’il y a sur la voie publique une citerne dont le rebord a une hauteur de 10 palmes, on peut y puiser, le samedi, d’une fenêtre qui la domine. De même, s’il y a dans la rue un tas de fumier, haut de 10 palmes, on peut y verser de l’eau le samedi par la fenêtre qui est située au-dessus de ce tas.",
+            "Lorsque le branchage d’un arbre couvre la terre tout à l’entoure, on peut tout déplacer dans cet espace couvert, s’il n’y a pas d’intervalle de 3 palmes entre le branchage et la terre; si les racines s’élèvent de 3 palmes au-dessus de la terre, on ne devra pas s’y asseoir<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Il est interdit de s'asseoir sur les arbres, de crainte de bris.</i>. On ne devra pas fermer la porte battante<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Non liée au mur par des gonds.</i> de l’arrière-cour, ni la haie de ronces appliquée contre une brèche, si le treillis de joncs<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Ces fermetures s'opèrent par simple application, sans lien.</i>, à moins que ces objets soient très élevés de la terre.",
+            "On ne devra pas, en étant placé dans une propriété privée, prendre un clef qui se trouve sur la voie publique; ni, en étant sur celle-ci, ouvrir un bien privé, à moins qu’il y ait un mur de séparation de 10 palmes (à l’abri duquel on ouvre et ferme). Tel est l’avis de R. Meir. -Mais, lui objectèrent les autres sages, il arrivait bien au marché des engraisseurs de Jérusalem (place intermédiaire fermée la nuit), de le fermer et de suspendre la clef à la fenêtre au-dessus de la porte; ou bien, selon R. Yossé, c’était au marché du canton (on peut donc ouvrir de là).",
+            "Si le sommet d’un verrou<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Le comment. a: cheville.</i> est pourvu d’un gros boulon de clôture (claustrum), il est interdit d’en user<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> La forme de pilon lui donne le caractère interdit d'outil. Maïmonide a en arabe l'équivalent de: barre mobile de clôture.</i>, dit R. Eliézer; R. Yossé le permet. R. Eliézer dit: dans la synagogue de Tibériade, c’était un usage admis par tradition de s’en servir, jusqu’à ce que R. Gamliel et les anciens vinssent l’interdire. R. Yossé dit au contraire: il était admis par tradition que c’est interdit, jusqu’à ce que R. Gamliel et les anciens le permirent.",
+            "Avec un verrou attaché par une corde traînant à terre, on peut fermer les portes le samedi au temple, non au dehors; le verrou posé de côté ne peut servir nulle part. R. Juda dit: ce dernier mode de verrou pourra servir au temple, et celui qui est attaché servira ailleurs.",
+            "Au temple, on peut le samedi remettre en place le gond inférieur d’une porte, ce n’est pas permis ailleurs; mais le gond supérieur est interdit partout. R. Juda dit: c’est permis au temple même pour le supérieur, et au dehors pour l’inférieur.",
+            "Le cohen qui est de service au temple peut, le samedi, remettre un emplâtre enlevé pendant l’office, non au dehors; en principe (de commencer à le poser), ce n’est permis nulle part. On peut, le samedi, rattacher au Temple la corde d’un instrument, non au dehors. De même, il est permis ce jour de couper au Temple une verrue de l’animal destiné au sacrifice, non au dehors; avec un instrument tranchant, c’est interdit partout.",
+            "Si un cohen s’est blessé au doigt, il pourra s’envelopper le doigt au Temple (pour le service), non au dehors; si c’est pour faire sortir le sang, c’est interdit partout. Il est permis le samedi de saupoudrer de sol les marches de l’autel, afin d’éviter de glisser. On peut aussi le samedi, puiser avec une poulie de la citerne de l’exil (Diaspora) et du grand puits, et même du puits froid les jours de fête (au Temple).",
+            "Si l’on trouve au Temple un insecte crevé, le cohen peut l’emporter au dehors dans sa ceinture pour ne pas laisser séjourner là d’impureté; tel est l’avis de R. Yohanan b. Broca. R. Juda dit: on l’emporte avec une pince de bois, pour ne pas propager l’impureté dans l’étoffe. De quelles parties du Temple doit-on l’emporter? De l’intérieur du sanctuaire, du parvis, et de l’espace entre ce dernier et l’autel; tel est l’avis de R. Simon b. Nanos. R. aqiba dit: de toute place où la présence volontaire d’une impureté entraîne le retranchement, ou la présence involontaire provoque la pénalité du sacrifice de péché, il faut rejeter cette immondice; dans tout autre endroit, on la recouvre par un vase de cuivre, yucthr. R. Simon dit: où les sages t’ont accordé une autorisation, ils t’ont seulement permis ce qui t’arrive d’ordinaire; car ce qu’ils accordent ici par privilège n’avait été interdit qu’à titre de prescription rabbinique en faveur du repos du Shabat<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (4, 11), avec (10, 13).</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,142 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "[The crossbeam] of an alley [whose entrance] is more than twenty cubits high should be lowered. Rabbi Judah says: this is unnecessary. And [any entrance] that is wider than ten cubits should be reduced [in width]. But if it has the shape of a doorway there is no need to reduce it even though it is wider than ten cubits.",
+            "The validation of an alley: Bet Shammai says: a side-post and a crossbeam. And Bet Hillel says: either a side-post or a crossbeam. R. Eliezer says: two side-posts. In the name of Rabbi Ishmael one student stated in front of Rabbi Akiva: Bet Shammai and Bet Hillel did not disagree concerning an alley that was less than four cubits [in width], that it [may be validated] by either a side-post or a crossbeam. About what did they disagree? In the case of one that was wider than four, and narrower than ten cubits: Bet Shammai says: both a side-post and a crossbeam [are required] and Bet Hillel says: either a side-post or a crossbeam. Rabbi Akiva said they disagree about both cases.",
+            "The cross-beam of which they spoke must be wide enough to hold a small brick (ariah), a small brick which is half of a regular brick, the size of three handbreadths. It is enough for the cross-beam to be one handbreadth wide in order to hold the width of a small brick.",
+            "Wide enough to hold a half-brick but also strong enough to support such a half-brick. Rabbi Judah says: wide enough, even though it is not strong enough.",
+            "If [the cross-beam] was made of straw or reeds, we look at it as if it was of metal. [If it was] curved we look at it as if it were straight. [If it was] round we look at it as if it were square. Whatever has a circumference of three handbreadths has a diameter of one handbreadth.",
+            "The side-posts of which they spoke [must be no less than] ten hand-breadths in height, but their width and thickness may be of any size whatsoever. Rabbi Yose says: their width [must be no less than] three handbreadths.",
+            "One may make the side-posts out of anything, even something that is alive. But Rabbi Yose prohibits this. It also causes defilement as the covering of a tomb, But Rabbi Meir makes pure. One may write on them gittin, But Rabbi Yose the Galilean declares it unfit.",
+            "If a caravan camped in a valley and it was surrounded by the instruments used for the cattle it is permissible to move objects within it, provided [the instruments] form a fence ten handbreadths high and the gaps do not exceed the built-up parts. Any gap which is approximately ten cubits it is permitted [to carry within], because it is like an entrance. If it is greater, it is forbidden [to carry within].",
+            "They may surround [the caravan] by three ropes, this one above this one, and this one above this one, provided that [the space] between the one rope and the other is less than three handbreadths. The size of the ropes [must be such] that their [total] thickness is more than a handbreadth, so that the total height is ten handbreadths.",
+            "They may also surround [the camp] with reeds, provided there is no [gap of] three handbreadths between one reed and the next. [The rabbis] spoke only of a caravan, the words of Rabbi Judah. But the sages say that they only spoke of a caravan because it is a usual occurrence. Any partition that is not [made up of] both vertical and horizontal [pieces] is not a valid partition, the words of Rabbi Yose bar Judah. But the sages say: one of the two [is sufficient]. They exempted four obligations [to soldiers] in an encampment: They may bring wood from anywhere; they are exempt from the washing of the hands, and from [separating tithes from] doubtfully tithed produce (demai) and from the setting up an eruv."
+        ],
+        [
+            "They may make posts for wells, [by setting up] four corner-pieces that have the appearance of eight [single posts], the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: eight that have the appearance of twelve, four corner-pieces and four single [posts]. Their height must be ten handbreadths, their width six, and their thickness [may be] of any size whatsoever. Between them [there may be] as much [space as to admit] two teams of three oxen each, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: [two teams] of four [oxen each] . [These teams being] tied together and not untied, [enough for] one to enter while the other goes out.",
+            "It is permitted to bring [the posts] close to the well, provided that a cow’s head and the greater part of its body can be within [the enclosure] when drinking. It is permitted to remove [the posts] to any [distance] provided one increases the posts.",
+            "Rabbi Judah says: [the enclosure may be only] as large as two bet se'ah. They said to him: they only prescribed [the limit of] two beth se’ah for a garden or a karpaf only, but if [the enclosure] was a pen, or sahar, a backyard or courtyard even if it is five or ten bet kor, it is permitted. And it is permitted to remove [the posts] to any [distance] provided one increases the posts.",
+            "Rabbi Judah says: if a public road cuts through them it should be diverted to one side; But the sages say: this is not necessary. Both for a public cistern, a public well as well as a private well, they may make [an enclosure] of posts, but for a private cistern, they must make a partition ten handbreadths high, the words of Rabbi Akiva. Rabbi Judah ben Baba says: they make [an enclosure] of posts for a public well only while for the others they must make a belt ten handbreadths high.",
+            "Rabbi Judah ben Bava further said: a garden or a karpaf whose [area does not exceed] seventy cubits and a fraction by seventy cubits and a fraction, which is surrounded by a fence ten handbreadths high, it is permitted to carry within it, provided there is in it a watchman’s hut or a dwelling place or it is near to a town. Rabbi Judah says: even if it contained only a cistern, a ditch or a cave it is permitted to carry within it. Rabbi Akiva says: even if it contained none of these it is permitted to carry within it, provided its area [does not exceed] seventy cubits and a fraction by seventy cubits and a fraction. Rabbi Eliezer says: if its length exceeded its breadth even by a single cubit it is not permitted to carry within it. Rabbi Yose says: even if its length is twice its breadth it is permitted to carry within it.",
+            "Rabbi Ilai said: I heard from Rabbi Eliezer, even if it is as large as a bet kor. I also heard from him that if one of the residents of a courtyard forgot to join in the eruv, his house is forbidden to him for taking in or taking out any object but it is permitted to them. I also heard from him that people may fulfill their duty [for bitter herbs] at Pesach by eating hart’s tongue (akrevanim). I went round among all his disciples seeking a fellowstudent but I found none."
+        ],
+        [
+            "With all [kinds of food] they may make an ‘eruv and a shittuf, except water and salt. And all [kinds of food] may be purchased with money of the second tithe, except water and salt. One who vowed to abstain from food is allowed [to consume] both water and salt. An eruv may be prepared for a nazirite with wine and for an Israelite with terumah, But Symmachus says: with unconsecrated produce only. [An eruv may be prepared] for a priest in a bet hapras. Rabbi Judah says: even in a cemetary, because he can put up a partition and thus enter [the area] and eat [his eruv].",
+            "They may make an eruv with demai (doubtfully tithed produce), or with first tithe from which terumah had been taken, or with second tithe or consecrated [food] that have been redeemed; and priests [may make their eruv] with hallah and terumah. [It may] not [be prepared], with untithed produce, nor with first tithe from which terumah has not been taken, nor with second tithe or consecrated [food] that have not been redeemed. One who sends his eruv in the hands of a deaf-mute, imbecile or a minor, or with one who does not admit [the principle of] eruv, the eruv is not valid. If, however, he instructed another person to receive it from him, the eruv is valid.",
+            "If he put [the eruv] in a tree above [a height] of ten handbreadths, his eruv is not valid; below ten handbreadths, his eruv is valid. If he put it in a cistern, even if it is a hundred cubits deep, his eruv is valid. If he put it on the top of a reed or on the top of a pole, if it had been uprooted and then inserted in the ground, even though it was a hundred cubits high, the eruv is valid. If it he put it in a chest and the key was lost, the eruv is [nevertheless] valid. Rabbi Eliezer says: if he does not know that the key is in its place, the eruv is invalid.",
+            "[An eruv] which rolled away beyond the [Shabbat] limit, or a heap of stones fell on it, or was burnt, [or was] terumah and became impure: [If one of these occurred] while it was yet day, it is invalid, [But if it occurred] after it became dark the eruv is valid. If it is doubtful [when it occurred]: Rabbi Meir and Rabbi Judah say: this is a donkey-driver/camel driver. Rabbi Yose and Rabbi Shimon say: a doubtful eruv is valid. Rabbi Yose says: Avtulmos testified on the authority of five elders that a doubtful eruv is valid.",
+            "A man may make a stipulation concerning his eruv and say, “If foreigners came from the east, let my eruv be that of the west; [if they came] from the west let my eruv be that of the east; if they came from both directions, I will go in whatever direction I desire; and if they came from neither direction I will be like the people of my town.” [Likewise say,] “If a sage came from the east let my eruv be that of the east; if from the west let my eruv be that of the west; If he came from either direction I will go in whatever direction I desire; and if no one came from either direction I will be like the people of my town.” Rabbi Judah says: if one of them was his teacher he may go only to his teacher, but if both were his teachers he may go in whatever direction he prefers.",
+            "Rabbi Eliezer says: if a festival day immediately precedes or follows Shabbat a man may prepare two eruvs and make the following declaration: “my eruv for the first day is that of the east and for the second day is that of the west”; “the one for the first day is that of the west and the one for the second day is that of the east”; “my eruv is for the first day, and for the second day I will be as the people of my town”; or “my eruv is for the second day, and for the first day I will be as the people of my town”. But the sages say: he either prepares an eruv for one direction or none at all; he either prepares one eruv for the two days or none at all. How should he act? He brings [the eruv] on the first day, he lets it get dark and then he takes it and goes away. On the second day [he again carries the eruv to the same place] and lets it grow dark and then he may eat it. He thus benefits both in his going and in [eating] his eruv. If the eruv was eaten up on the first day it remains effective for the first day but not for the second. Rabbi Eliezer said to them: you do then agree with me that they are two distinct holinesses.",
+            "Rabbi Judah says: [if on the eve of the] New Year a man was afraid that [the preceding month of Elul] might be intercalated, he may prepare two eruvs and make this declaration: “My eruv for the first day is that to the east and the one for the second day is that to the west”; “the one for the first day is that to the west and the one for the second day is that to the east”; “my eruv is for the first day, and for the second I shall be as the people of my town”; “my eruv is for the second day, and for the first I shall be as the people of my town.” But the sages did not agree with him.",
+            "Rabbi Judah further said: a man may stipulate concerning a basket [of produce] on the first festival day [of Rosh Hashanah] and may then eat it on the second day, And so also if an egg was laid on the first [festival] day it may be eaten on the second. But the sages did not agree with him.",
+            "Rabbi Dosa ben Harkinas says: the person who goes in front of the ark on [the first day of] of Rosh Hashanah says: “Strengthen us, o Lord our God, on this first day of the month, whether it be today or tomorrow”; and on the following day he says: ‘[Strengthen us...] whether it be today or yesterday.” But the sages did not agree with him."
+        ],
+        [
+            "One whom Gentiles, or an evil spirit, have taken out [beyond the Shabbat border] has no more than four cubits [in which to move]. If they brought him back, it is as if he had never gone out. If they took him to another town, or if they put him in a pen or a sahar: Rabban Gamaliel and Rabbi Elazar ben Azariah say he may move throughout the entire area; But Rabbi Joshua and Rabbi Akiva says: he has only four cubits [in which to move]. It once happened that they were coming from Brindisi and their ship sailed out to sea [on Shabbat]. Rabban Gamaliel and Rabbi Elazar ben Azariah walked about throughout its area, but Rabbi Joshua and Rabbi Akiba did not move beyond four cubits because they wanted to be stringent upon themselves.",
+            "Once they did not enter the harbor until dusk [on Shabbat eve]. They asked Rabban Gamaliel, “Can we disembark?” He said to them, “You may for I was already observing and we were already within the Shabbat limit before it grew dark.”",
+            "One who went beyond the Shabbat limit with permission and was then told that the act had already been performed, [he is allowed to move] within two thousand cubits in any direction. If he was within the Shabbat limit, it is as if he had not gone out. All who go out to save life may return to their original places.",
+            "One who sat down on the road [at dusk on Friday eve] and then got up and saw that he was near a town he may not enter it, since it had not been his intention to do so, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he may enter it. Rabbi Judah said: it once actually happened and Rabbi Tarfon entered the town, even though this was not his intention [when Shabbat had begun].",
+            "If one slept on the road and was unaware that night had fallen, he may move two thousand cubits in any direction, the words of Rabbi Yohanan ben Nuri. But the sages say: he has only four cubits within which to move. Rabbi Eliezer says: and the man is deemed to be in the middle of them. Rabbi Judah says: he may move in any direction he desires. And Rabbi Judah agrees that once chosen his direction he may not go back on it.",
+            "Two men, some of whose cubits enter into the cubits of the other, may bring their meals and eat them in the middle, provided that this one does not carry out anything from his limit into that of the other. If there were three men and the prescribed limit of the middle one overlapped with the limits of the others, he is permitted to eat with either of them and either of them is permitted to eat with him, but the two outer persons are forbidden to eat with one another. Rabbi Shimon said: To what is this similar? To three courtyards that open one into the other and also into a public domain: If they made an eruv for the outer ones with the middle one, the middle one is permitted with them and they are permitted with it, but the two outer ones are forbidden access to one another.",
+            "One who was on a journey and it became dark, and he recognized a tree or a fence and said, “Let my Shabbat place be under it”, he has said nothing. If he said, “Let my Shabbat place be at its root”, he may walk from the place where he stands to its root a distance of two thousand cubits, and from its root to his house another two thousand cubits. Thus he can walk four thousand cubits after dusk.",
+            "If he does not recognize [any tree or fence], or if he is not familiar with the halakhah, and said, “Let my present position be my Shabbat place”, his position acquires for him the right of movement two thousand cubits in any direction. In a circle, the words of Rabbi Hanina ben Antigonus. But the sages say: the distances are square, in the shape of a square tablet, so that he may gain the area of the corners.",
+            "This is what [the rabbis] have said: “a poor man makes his eruv with his feet.” Rabbi Meir said: we can apply this law to a poor man only. Rabbi Judah says: it applies to both rich and poor; they only said that an eruv is prepared with bread in order to make it easier for the rich man, so that he does not have to go out and make the eruv with his feet.",
+            "One who left to go to a town with which [his home town is wished to be] connected by an eruv, but a friend of his returned him home, he himself is allowed to go to the other town but all the other townspeople are forbidden, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: whoever is able to prepare an eruv and neglected to do so is like one who is both a donkey-driver and a camel-driver.",
+            "One who went out beyond his Shabbat limit, even one cubit may not re-enter. Rabbi Eliezer says: [if he went] two cubits [beyond his Shabbat limit] he may re-enter, three cubits he may not re-enter. One who was overtaken by dusk when only one cubit [outside the Shabbat limit] may not enter [the Shabbat border]. Rabbi Shimon says: even if he was fifteen cubits away he may enter since the surveyors do not measure exactly on account of those who err."
+        ],
+        [
+            "How do they make extensions for cities [for the purpose of defining the Shabbat limit]?If one house recedes and another projects, Or if one turret [of the wall] recedes and another projects, If there were ruins ten handbreadths high, or bridges, or sepulchral monuments that contained dwelling places, they extend the boundary of the town is to include them. And they make it [the Shabbat limit] like a square tablet in order that the use of the corners might be gained.",
+            "They give a karpaf [as an extension] for every town, the words of Rabbi Meir. But the sages say: they said [the of a] karpaf only in regard to two towns that if there was to this one [a piece] of land of seventy cubits and a fraction and to the other one [a piece of land] seventy cubits and a fraction, they can consider the karpaf as combining the two into one.",
+            "So also three villages arranged in the shape of a triangle, if between the two outer ones there is a distance of a hundred and forty-one and a third cubits, the middle one causes all the three of them to be regarded as one.",
+            "They measure the Shabbat limit only with a rope fifty cubits long, neither less nor more. And one should measure only while holding the end of the rope on a level with his heart. If he was measuring and he reached a valley or a wall he spans it and resumes his measuring. If he reached a hill he spans it and resumes his measuring, provided he does not go beyond the Shabbat limit. If he is unable to span it in connection with this Rabbi Dostai ben Yannai stated in the name of Rabbi Meir: “I have heard that they pierce the hills.”",
+            "They measure [the Shabbat limit] only through an expert. If he extended the limit at one point and limited it at another, they observe the place where he extended it. If there was one who made it a greater distance and one who made it a lesser distance, the greater distance is observed. Even a slave and even a female slave are believed when they say, “Thus far is the Shabbat limit”, since the sages did not enact the law in order to be strict but in order to be lenient.",
+            "If a town that belonged to an individual was converted into one belonging to the many, they may make an eruv for the entire town. But if a town belonged to the many and was converted into one belonging to an individual, they may not make an eruv for the entire town unless they excluded from it a section the size of the town of Hadashah in Judea, which contains fifty residents, the words of Rabbi Judah. Rabbi Shimon says: three courtyards each of which contains two houses.",
+            "If one was in the east and said to his son, “Prepare for me an eruv in the west”, or if he was in the west and he said to his son, “Prepare for me an eruv in the east”, if the distance between him and his house was no more than two thousand cubits and that between him and his eruv was more than this, he is permitted to go to his house but forbidden to go to his eruv. If the distance to his eruv was no more than two thousand cubits and that to his house more than this, he is forbidden to go to his house but permitted to go to his eruv. One who puts his eruv within the extension of a town, he has done nothing. If he put it even one cubit only beyond the limit he loses what he gains.",
+            "The people of a large town may walk through the whole of a small town, but the people of a small town may not walk through the whole of a large town. How is this so? If a man was in a large town and deposited his eruv in a small town or if he stayed in a small town and deposited his eruv in a large town, he may walk through all the town and two thousand cubits beyond it. Rabbi Akiva says: he only has the place of his eruv and another two thousand cubits.",
+            "Rabbi Akiva said to them: Do you not agree with me that one who puts his eruv in a cave may walk no further than two thousand cubits from the place of his eruv? They replied: when is this true? Only where no people dwell in it, but where people dwell in it one may walk through the whole of it and two thousand cubits beyond it. Thus [where an eruv is put] within [the cave] the law is more lenient than [where one is put] on top of it. And to the measurer, of whom they spoke, they give him a distance of two thousand cubits even if the end of his measure terminates within a cave."
+        ],
+        [
+            "One who lives in a courtyard with a non-Jew or with one who does not acknowledge the [principle of] eruv, behold this one restricts him [from making use of the eruv], the words of Rabbi Meir. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: one can never restrict another [from making use of the eruv] unless there are two Jews who restrict each other.",
+            "Rabban Gamaliel said: A Sadducee once lived with us in the same alley in Jerusalem and father told us: “Hurry up and carry out all vessels into the alley before he carries out his and thereby restricts you”. Rabbi Judah said [the instruction was given] in different language: “Hurry up and perform all of your needs in the alley before he carries out his and thereby restricts you”.",
+            "If one of the residents of a courtyard forgot to join in the eruv, his house is forbidden both to him and to them for the taking in or for the taking out of any object. But their houses are permitted both to him and to them. If they gave their part [of the courtyard] to him, he is permitted but they are forbidden. If there were two [who forgot to join in the eruv], they restrict each other, because one may give his part and also acquire the part [of others] but two may give their parts but may not acquire the parts [of others].",
+            "When must they give away their share [courtyard or alley]? Bet Shammai says: while it is yet day, And Bet Hillel says: after dusk. One who gave away his share and then carried out an object, whether unwittingly or intentionally, he restricts [the others from carrying in the courtyard or alley], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: if he acted with intention he restricts [the others], but if unwittingly he does not restrict.",
+            "A householder who was in partnership with his neighbors: with this one in wine and with the other in wine, they need not prepare an eruv. But if his partnership was with the one in wine and with the other in oil, they must make an eruv. Rabbi Shimon says: neither in the one case nor in the other need they make an eruv.",
+            "Five companies [of men] who spent Shabbat in one hall:: Bet Shammai says: an eruv for each and every company; But Bet Hillel says: one eruv for them all. They agree that where some of them occupy rooms or upper chambers, that they must make an eruv for each and every company.",
+            "Brothers who are partners who were eating at their father’s table but slept in their own homes must each have an eruv. Hence, if any one of them forgot and did not [contribute] to the eruv, he must annul his right to his share in the courtyard. When does this apply? When they bring their eruv into some other place but if their eruv is deposited with them or if there are no other tenants with them in the courtyard they need not prepare any eruv.",
+            "Five courtyards which were each opened into the other and into an alley, and they made an eruv for the courtyards but they did not share in a shittuf for the alley, they are permitted [the use of the] courtyards but forbidden that of the alley. If they shared in a shittuf for the alley [but not in the eruv for the courtyards], they are permitted the use of both. If they made an eruv for the courtyards and they made a shittuf for the alley, and one of the tenants of a courtyard forgot to contribute to the eruv, they are permitted the use of both. If one of the residents of the alley forgot to share in the shittuf, they are permitted the use of the courtyards but forbidden that of the alley, Since an alley to its courtyards is as a courtyard to its houses.",
+            "Two courtyards, this one inside the other:If the [residents] of the inner one prepared an eruv but those of the outer one did not prepare an eruv, the inner one is permitted but the outer one is forbidden. If the [residents] of the outer one prepared an eruv but not those of the inner one, they both are forbidden. If the [residents] of each [courtyard] prepared an eruv for themselves, each is permitted on its own. Rabbi Akiva forbids the outer one because the right to walk in it prohibits it. The sages say that the right of way does not prohibit it.",
+            "If one of the [residents] of the outer courtyard forgot to participate in the eruv, the inner courtyard is permitted but the outer one is forbidden. If one of the [residents] of the inner courtyard forgot to contribute to the eruv, both courtyards are forbidden. If they gave their eruv in the same place and one [resident], whether of the inner courtyard or of the outer courtyard, forgot to contribute to the eruv, both courtyards are forbidden. If the courtyards belonged to individuals, they need not prepare any eruv."
+        ],
+        [
+            "If a window between two courtyards was four handbreadths by four handbreadths, and was within ten handbreadths [from the ground], the tenants prepare two eruvin or, if they want, they may prepare one. If [the size of the window was] less than four handbreadths by four handbreadths or higher than ten handbreadths from the ground, they may prepare two eruvin but not one.",
+            "If a wall between two courtyards was ten handbreadths high and four handbreadths thick, two eruvin must be prepared, but not one. If there was produce on top of it, the [residents] from this side may climb up and eat and those from this side may climb up and eat, provided they do not bring it down. If the wall was breached a breach of ten cubits, the residents prepare two eruvin or, if they prefer, they prepare one eruv, because it is like a doorway. If the breach was bigger, only one eruv and not two may be prepared.",
+            "If a ditch between two courtyards was ten handbreadths deep and four handbreadths wide, they may make two eruvin but not one, even if it was full of stubble or straw. If it was full of earth or gravel, only one eruv may be prepared, but not two.",
+            "If he placed over it a board four handbreadths wide, and so also where two balconies are opposite one another, the residents may prepare two eruvin or, if they prefer, only one. [If the board] was less wide two eruvs may be prepared, but not one.",
+            "If a heap of straw between two courtyards yards was ten handbreadths high, they make two eruvin but not one. These may feed [their cattle] from this side and these may feed from the other side. If the height of the straw heap was reduced to less than ten handbreadths, one eruv may be prepared but not two.",
+            "How does one make an “alley partnership”? One [of the residents] places a jar and declares, “Behold, this belongs to all the residents of the alley”, and he confers possession upon [the other residents] through his adult son or daughter, through his Hebrew servant or maidservant or through his wife. But he may not confer possession through his minor son or daughter or through his Canaanite slave or female slave, because their hand is as his hand.",
+            "If the food was reduced, he must add to it and confer possession [upon the other residents] but he need not inform them. If the number of residents has increased, he must add food and confer possession [upon them], and he must inform them.",
+            "What is the quantity required?When the residents are many there should be food sufficient for two meals for all of them; And when they are few there should be food of the size of a dried fig for each one.",
+            "Rabbi Yose says: When does this apply? To the beginnings of the eruv but in the case of the remnants of an eruv even the smallest quantity of food is sufficient, They said that one should set up an eruv for courtyards only so that the law should not be forgotten by the children.",
+            "They may set up an eruv or a shittuf with all kinds [of food] except for water or salt, the words of Rabbi Eliezer. Rabbi Joshua says: a whole loaf of bread is a valid eruv. Even a baking of one se’ah, if it is a broken loaf, may not be used for eruv while a loaf of the size of an issar, provided it is whole, may be used for eruv.",
+            "A man may give a ma’ah to a shopkeeper or a baker in order to acquire a share in the eruv, the words of Rabbi Eliezer. The sages say: his money acquires no share for him They agree that in the case of all other men his money may acquire [an eruv for him], Since they do not prepare an eruv except with one’s consent. Rabbi Judah says: To what does this apply? To Shabbat border eruvin, but in the case of courtyard eruvin they prepare an eruv with his consent and without his consent, since they confer a benefit on a person in his absence but they do not confer a disability on a person except in his presence."
+        ],
+        [
+            "How does one effect participation in connection with Shabbat limits? One sets down a jar and says, “Behold this is for all the inhabitants of my town, for anyone who may desire to go to a house of mourning or to a house of feasting”. Any one who accepted [the eruv] while it was still day is permitted [to enjoy its benefits] but if one did it after dusk he is forbidden, since they do not set up an eruv after dusk.",
+            "What is the minimum measure [for Shabbat border eruvin]?Food for two meals for each person, for weekdays and not for Shabbat, the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: for Shabbat and not for weekdays. And both intended to give a leniency. Rabbi Yohanan ben Beroka says: not less than a loaf that is purchased for a pondium when the price of wheat is four se’ah for a sela. Rabbi Shimon says: two thirds of a loaf, when three [loaves] are made from a kav [of wheat]. Half of this loaf is the size prescribed for a leprous house, and half of its half is the size that disqualifies one’s body [from eating terumah].",
+            "If the tenants of a courtyard and the tenants of its gallery forgot and did not participate [together] in the eruv, anything that is higher than ten handbreadths belongs to the [residents of the] gallery, and anything lower belongs to the [residents of the] courtyard. The rim around a cistern, or a rock, if they are ten handbreadths high they belong to the gallery but if lower than they belong to the courtyard. To what does this apply? To one that is adjacent to the gallery, but one that is distanced from it, even if ten handbreadths high, belongs to the courtyard. And what is regarded as adjacent? One that is not further than four handbreadths.",
+            "If one put his eruv in a gate-house, a portico or a gallery it is not a valid eruv; And one who dwells in it does not prohibit [others from carrying if he doesn’t participate in the eruv]. [If one put his eruv] in a straw-shed, a cattle-shed, a wood-shed or storehouse it is a valid eruv; And one who dwells in it prohibits [others from carrying if he doesn’t participate in the eruv]. Rabbi Judah says: if the householder has there any ownership the resident does not prohibit.",
+            "One who leaves his house and goes to spend Shabbat in another town, whether he was a Gentile or an Israelite, he prohibits [the other residents from using the eruv], the words of Rabbi Meir. Rabbi Judah says: he does not prohibit. Rabbi Yose says: a Gentile prohibits but an Israelite does not prohibit because it is not usual for an Israelite to return on Shabbat. Rabbi Shimon says: even if he left his house and went to spend Shabbat with his daughter in the same town he does not prohibit, since he turned his attention away.",
+            "A cistern between two courtyards they do not fill up from it on Shabbat, unless they made for it a partition ten handbreadths high, whether above, below or from its rim. Rabban Shimon ben Gamaliel says: Bet Shammai say: below, And Bet Hillel say: above. Rabbi Judah said: the partition could not be more effective than the wall between the two courtyards.",
+            "A water channel that passes through a courtyard they do not draw water from there on Shabbat unless they made for it a partition ten handbreadths high at its entrance and exit. Rabbi Judah says: the wall above it may be regarded as a partition. Rabbi Judah said: it happened with the water-channel of Avel that they would draw water was from it on Shabbat on the authority of the elders. They said to him: because it was not of the prescribed size.",
+            "A balcony that was situated above the water, they do not draw water from there on Shabbat, unless they made for it a partition ten handbreadths high either above or below [the water]. So also two balconies, one on top of the other. If they made [a partition] for the upper one but not for the lower one, they are both prohibited until they make an eruv.",
+            "A courtyard which is less than four cubits: they may not pour out water in it on Shabbat unless they made a trough holding two se’ah from its drainage point downwards, regardless of whether [the trough] was outside or inside, except that if it was outside it is necessary to cover it and if it inside it is not necessary to cover it.",
+            "Rabbi Eliezer ben Yaakov says: a sewage drain which is covered over four cubits in the public domain, it is permitted to pour water into it on Shabbat. But the Sages say: even where a roof or a courtyard was a hundred cubits in area, he may not pour water over the mouth of the drain, but he may pour upon the roof, and the water will flow into the drain. The courtyard and the portico combined to make up the four cubits.",
+            "So too in the case of two two-storied buildings this one opposite that one: if some of the tenants made a trough and others did not, those who made the trough are permitted to pour down their water, but those who did not make any trough are forbidden."
+        ],
+        [
+            "All the roofs of a town are a single domain, provided no roof is ten handbreadths higher or lower [than the neighboring roof], the words of Rabbi Meir. The Sages say: each one is its own domain. Rabbi Shimon says: roofs, courtyards and karpafs are all one domain with regard to objects that were within them when Shabbat began, but not with regard to objects that were in the house when Shabbat began.",
+            "A large roof close to a small roof: the large one is permitted but that of the small one is forbidden. If [the wall of a] large courtyard which shared a wall with a small courtyard was broken down, the use of the large one is permitted, but that of the smaller one is forbidden, because the gap is like a doorway to the large one. If [the wall of a] courtyard which shared a wall with the public domain was broken down, one who brings from it into a private domain or from a private domain into it is liable, the words of Rabbi Eliezer. The sages say: from it into the public domain or from the public domain into it he is exempt because it is like a karmelit.",
+            "A courtyard [whose walls] were breached from two sides, and so also a house [whose walls] were breached from two of its sides, or an alley from which the cross-beam or side-post was removed:They are permitted for that Shabbat but prohibited for the future, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says: if they are permitted on that Shabbat they are also permitted for the future and if they are prohibited in the future, they are also prohibited for that Shabbat.",
+            "One who builds an upper room on the top of two houses, and so too in the case of viaducts, they may carry underneath them on Shabbat, the words of Rabbi Judah. But the sages prohibit this. Rabbi Judah moreover said: an eruv may be prepared for an alley that is a thoroughfare; But the sages forbid this."
+        ],
+        [
+            "One who finds tefillin should bring them in one pair at a time. Rabban Gamaliel says: two pairs at a time. To what does this apply? To old ones but in the case of new ones he is exempt. If he found them arranged in a set or in bundles he shall wait by them until it is dark and then bring them in. In a time of danger, he should cover them and walk away.",
+            "Rabbi Shimon says: he should pass them [the tefillin] to his fellow and his fellow should pass them to his fellow, and so on, until they reach the outermost courtyard. The same is true in the case of his child: he passes him to his fellow and his fellow passes him to his fellow, and so on, even if there are a hundred. Rabbi Judah says: one may pass a jar to his fellow and his fellow may pass it to his fellow even beyond the Shabbat limit. They said to him: this must not go further than the feet of its owner.",
+            "If one was reading a scroll on a threshold and the scroll rolled out of his hand, he may roll it back to himself. If he was reading on the top of a roof and the scroll rolled out of his hand: Before it reached ten handbreadths from the ground, he may roll it back to himself; But after it had reached ten handbreadths from the ground he must turn it over with its writing downwards. Rabbi Judah says: even if it was removed from the ground by no more than a thread's thickness he may roll it back to himself. Rabbi Shimon says: even if it touched the actual ground he may roll it back to himself, since no prohibition that is due to “Shabbat rest” stands before the Holy Writings.",
+            "If there was a ledge in front of a window it is permitted to put objects on it or to remove objects from it on Shabbat. A man may stand in a private domain and move objects in a public domain or he may stand in a public domain and move objects in a private domain, provided he does not take them beyond four cubits.",
+            "A man may not stand in a private domain and urinate in a public domain or in a public domain and urinate in a private domain, and similarly he may not spit. Rabbi Judah says: even when a person’s spit accumulated in his mouth, he must not walk four cubits before he spat out.",
+            "A man may not stand in a private domain and drink in the public domain or stand in a public domain and drink in a private domain unless he puts his head and the greater part of his body into the domain in which he drinks. And similarly concerning a winepress. A man may intercept water from a gutter at a level below ten handbreadths, And from a water-spout he may drink in any manner.",
+            "If a cistern in a public domain had an embankment ten handbreadths high, it is permitted to draw water from it on the sabbath through a window above it. If a garbage heap in a public domain was ten handbreadths high, it is permitted to pour water on it on Shabbat from a window above it.",
+            "If a tree overshadows the ground: if its branches are not higher than three handbreadths from the ground it is permitted to carry underneath it. If its roots are three handbreadths high above the ground, one may not sit on them. With the door in the “muktzeh”, and the thorns in the breach [of a wall] and reed mats, one may not close an opening, unless they are high off the ground.",
+            "A man may not stand in a private domain and open a door in the public domain, or in the public domain and open a door in a private domain, unless he has made a partition ten handbreadths high, the words of Rabbi Meir. They said to him: it happened at the [oxen and chicken] fatteners’ market in Jerusalem that they would lock their shops and leave the key in a window above a shop door. Rabbi Yose says: it was the wool-dealers’ market.",
+            "A bolt which has a knob at one end: Rabbi Eliezer forbids it [to be moved]; But Rabbi Yose permits it. Rabbi Eliezer said: It happened in a synagogue in Tiberias that they were customary to permit it, until Rabban Gamaliel and the elders came and forbade it to them. Rabbi Yose said: they treated it as forbidden, Rabban Gamaliel and the elders came and permitted it to them.",
+            "A bolt that drags along the ground: it is permitted to lock [a door] with it in the Temple but not in the country; But one that rests on the ground is forbidden both here and there. Rabbi Judah says: one that rests on the ground is permitted in the Temple but one that drags on the ground is permitted [even] in the country.",
+            "A lower hinge [of a door] may be reinserted in the Temple but not in the country. The upper one is forbidden in both. Rabbi Judah says: the upper one may be re-inserted in the Temple and the lower one in the country.",
+            "One may replace a plaster bandage on a wound in the Temple but not in the country. At the outset, it is prohibited in both. A harp string may be tied up in the Temple but not in the country. At the outset, it is prohibited in both. One may remove a wart in the Temple but not in the country. If [the operation must be performed] with an instrument it is forbidden in both.",
+            "A priest who was wounded in his finger may wrap some reed-grass round it in the Temple but not in the country. But if he intended to draw out blood it is forbidden in both cases. They scatter salt on the altar’s ramp so that the priests shall not slip. They draw water by means of a wheel on Shabbat from the cistern of the exiles and from the great cistern, and on a festival day from the Hakar cistern.",
+            "If a [dead] creeping thing was found in the Temple, a priest should carry it out in his girdle in order not to keep the impurity there any longer than is necessary, the words of Rabbi Yohanan ben Beroka. Rabbi Judah says: [it should be removed] with wooden tongs in order that uncleanness shall not increase. From where must it be removed? From the sanctuary, from the hall, and from between the hall and the altar, the words of Rabbi Shimon ben Nanas. Rabbi Akiva says: from any place where karet is incurred for entering intentionally and a sin-offering for entering in error from there it must be removed, and from any other place they cover it with a large pot. Rabbi Shimon says: wherever the sages have permitted you anything they have only given you what is really yours, since they have only permitted you that which is forbidden as shevut."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/English/Open Mishnah.json

@@ -0,0 +1,37 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "http://en.wikisource.org/wiki/Mishnah",
+    "versionTitle": "Open Mishnah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה פתוחה",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "If a <i>mavoy</i> [an alleyway onto which courtyards open] - that [has an entrance with an opening that] is higher than twenty <i>amot</i> [a specific unit of length], one must lower [it in order to separate the <i>mavoy</i> from the public domain]. Rabbi Yehuda says it is not necessary. And if it is wider than ten <i>amot</i>, one must narrow [it in order to separate the <i>mavoy</i> from the public domain]. If there is a <i>tsurat hapetach</i> [two uprights and a crossbar, however slight, halachically effecting a doorway], even though [the entrance] is wider than ten <i>amot</i>, it is not necessary to narrow it.",
+            "The required preparation of a <i>mavoy</i> [to consider its fourth side as separated from the public domain]: Beit Shammai says, \"A <i>lechi</i> [A vertical strip at the side of an entrance to a <i>mavoy</i> which permits carrying on Shabbat in the <i>mavoy</i>] and a beam [on top of the entrance].\" Beit Hillel says, \"A <i>lechi</i> or a beam.\" Rabbi Eliezer says, \"Two <i>lechi</i>.\" In the name of Rabbi Yishmael, said one student in front of Rabbi Akiva, \"Beit Shammai and Beit Hillel did not disagree about [an entrance of] a <i>mavoy</i> that is narrower than four <i>amot</i>, that it is [adequately separated] with either a <i>lechi</i> or a beam. About what did they disagree? About [an entrance of a <i>mavoy</i>] that is from four to ten <i>amot</i>; Beit Shammai says, '[It needs] a <i>lechi</i> and a beam,' but Beit Hillel says, 'Either a <i>lechi</i> or a beam.'\" Rabbi Akiva says, \"They disagreed about this and that.\"",
+            "The beam that they spoke [about, must be] wide enough to hold an <i>ariach</i>, and an <i>ariach</i> is half a brick [with a whole brick having the width] of three <i>tefachim</i> [a specific unit of length]. It is enough for the beam to be a <i>tefach</i> wide so that it can hold an <i>ariach</i> sideways.",
+            "[The beam must be] wide enough to hold an <i>ariach</i> and strong enough to hold an <i>ariach</i>. Rabbi Yehuda says, \"[It  must only be] wide [enough], even though it is not strong [enough to hold an <i>ariach</i>].\"",
+            "If [the beam] is [made of] stubble or reeds, we view it as if it were [made out of] metal. [If it is] bent, we view it as if it were straight. [If it is] rounded, we view it as if it were squared off. Anything [round] that has a circumference of three <i>tefachim</i> has a width of one <i>tefach</i>.",
+            "The <i>lechayayin</i> that they spoke [about], their height [must be] ten <i>tefachim</i>, and their width and thickness can be anything. Rabbi Yose says, \"Their width must be three <i>tefachim</i>.\"",
+            "We can make a <i>lechi</i> from anything - even out of a living thing but Rabbi Yose forbids [doing that]. And [a living thing that is used as a grave cover] imparts impurity according to [the laws of] a grave cover, but Rabbi Meir renders it pure. We [can] write a bill of divorce on [a living animal] but Rabbi Yose Haglili disqualifies [such a bill of divorce].",
+            "If a caravan is camped in a valley and they encircled [the camp] with animal tack; we can carry within [that perimeter], but only if the fence [made from the tack] is ten <i>tefachim</i>  high and the gaps aren't more than the walls. Any gap that is [up to] ten <i>amot</i> is permitted because it is like an opening [doorway]; larger than that is forbidden.",
+            "We may surround [an area] with three ropes, one on top of the other, but only if there is not [a gap of] three <i>tefachim</i>  between one rope and another. The required size of the ropes and their width must be more than a <i>tefach</i>, so that the whole thing be ten <i>tefachim</i>.",
+            "We surround an area with reeds, but only if there is not [a gap of] three <i>tefachim</i>  between one reed and another. They spoke [about allowing these leniencies specifically] concerning a caravan - so says Rabbi Yehuda. The Sages say, \"They were only talking about a caravan in the present case [as an example].\" Any <i>mechitza</i> [legal partition] which is not [made of] vertical and horizontal [parts] is not a <i>mechitza</i> - so says Rabbi Yose ben Rabbi Yehuda. The Sages say, \"[Only] one of [those] two things [is required].\" [The Rabbis] gave dispensation for four things in an army camp: We can take wood from any place, we are exempt from hand-washing; from [the prohibition to eat] <i>demai</i> [produce from which it is uncertain whether tithes were already taken]; and from the requirement to make an <i>eruv</i> [halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place][in order to carry within the camp]."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,32 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "",
+            "2. Said Rabban Gamliel, \"It happened that a Sadducee dwelt with us in a mavoy [an alleyway onto which courtyards open] in Jerusalem; and father said to us [on the Shabbat eve], 'Hurry and take out all the vessels into the mavoy, before [the Sadducee] brings out [his], and [by so doing] forbids it to you [to carry there].'\" Rabbi Yehudah says [it] with a variation in the language: \"Hurry and do [take care of] your needs in the mavoy, before [the Shabbat] comes out, and [thus] forbids it to you [to carry there, as it is now muktzeh].'\""
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json

@@ -0,0 +1,142 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.25,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "E<small>IN</small> D<small>URCHGANG</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> In einem an 3 Seiten umzäunten oder von Häusern umgebenen Raume darf am Šabbath nicht umhergetragen werden (cf. Sab. Fol. 6a), es sei denn, daß auch an der 4. Seite eine Art Torwand errichtet wird, wozu schon ein einziger Pfosten od. ein von Wand zu Wand reichender Querbalken ausreicht. Unter ‘Durchgang’ in unserem Traktate ist eine solche Torwand zu verstehen, zuweilen auch der von Privathäusern umgebene Raum, eine Art Sackgasse, die an einer Seite in die öffentliche Straße mündet; in vorliegender Übersetzung mit ‘Durchgangsgasse’ wiedergegeben.</i>, <small>DER MEHR ALS ZWANZIG</small> E<small>LLEN HOCH IST, MUSS VERRINGERT WERDEN</small>; R.J<small>EHUDA SAGT, DIES SEI NICHT NÖTIG.</small> DER MEHR ALS ZEHN ELLEN BREIT IST, MUSS VERRINGERT WERDEN; HAT ER ABER DIE FORM EINES TÜRRAHMENS, SO IST DIES NICHT NÖTIG, AUCH WENN ER MEHR ALS ZEHN E<small>LLEN BREIT IST.</small>",
+            "D<small>ER VORSCHRIFTSMÄSSIGE</small> D<small>URCHGANG BESTEHT, WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT, AUS EINEM</small> P<small>FOSTEN UND EINEM</small> Q<small>UERBALKEN, UND WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT, AUS EINEM</small> P<small>FOSTEN ODER EINEM</small> Q<small>UERBALKEN;</small> R.E<small>LIEZER SAGT, AUS ZWEI</small> P<small>FOSTEN</small>. E<small>IN</small> S<small>CHÜLER SPRACH VOR</small> R.A͑<small>QIBA IM</small> N<small>AMEN</small> R.J<small>IŠMA͑ÉLS:</small> D<small>IE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS UND DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS STREITEN NICHT ÜBER EINEN</small> D<small>URCHGANG, DER WENIGER ALS VIER</small> E<small>LLEN</small> <small>BREIT</small> <small>IST, OB ER DURCH EINEN</small> P<small>FOSTEN ODER EINEN</small> Q<small>UERBALKEN ERLAUBT WIRD</small>; <small>SIE STREITEN NUR ÜBER EINEN VON VIER BIS ZEHN</small> E<small>LLEN BREITEN: DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT</small>, P<small>FOSTEN UND</small> Q<small>UERBALKEN, UND DIE</small> S<small>CHULE HILLELS SAGT</small>, P<small>FOSTEN ODER</small> Q<small>UERBALKEN</small>. R.A͑<small>QIBA ENTGEGNETE</small>: S<small>IE STREITEN ÜBER DEN EINEN UND DEN ANDEREN</small>.",
+            "D<small>ER</small> Q<small>UERBALKEN, VON DEM SIE SPRECHEN, MUSS SO BREIT SEIN, UM EINEN</small> H<small>ALBZIEGEL AUFNEHMEN ZU KÖNNEN</small>. D<small>ER</small> H<small>ALBZIEGEL HAT DIE</small> H<small>ÄLFTE EINES DREI</small> H<small>ANDBREITEN LANGEN</small> Z<small>IEGELS, JEDOCH GENÜGT FÜR DEN</small> Q<small>UERBALKEN DIE</small> B<small>REITE EINER</small> H<small>ANDBREITE, UM EINEN</small> H<small>ALBZIEGEL SEINER</small> L<small>ÄNGE NACH AUFNEHMEN ZU KÖNNEN</small>.",
+            "E<small>R MUSS BREIT GENUG SEIN, UM EINEN</small> H<small>ALBZIEGEL AUFNEHMEN, UND STARK GENUG, UM EINEN</small> H<small>ALBZIEGEL TRAGEN ZU KÖNNEN;</small> R.J<small>EHUDA SAGT, WENN NUR BREIT GENUG, AUCH WENN NICHT</small>",
+            "<small>STARK GENUG</small>. I<small>ST ER AUS</small> S<small>TROH</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Ergänzung der Worte RJ.s.</i><small>ODER</small> R<small>OHR, SO IST ER ALS AUS</small> M<small>ETALL BESTEHEND ZU BETRACHTEN;</small> IST ER KRÜMM, SO IST ER ALS GERADE ZU BETRACHTEN; IST ER RUND, SO IST ER ALS VIERECKIG ZU BETRACHTEN. W<small>AS DREI</small> H<small>ANDBREITEN IM</small> K<small>REISE HAT, HAT EINE</small> H<small>ANDBREITE IM</small> D<small>URCHMESSER</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Wie schon die Kommentare bemerken, mathematisch ungenau.</i>.",
+            "D<small>IE</small> P<small>FOSTEN, VON DENEN SIE SPRECHEN, MÜSSEN EINE</small> H<small>ÖHE VON ZEHN</small>H<small>ANDBREITEN UND KÖNNEN EINE BELIEBIGE</small> B<small>REITE UND</small> D<small>ICKE HABEN</small>. R.J<small>OSE SAGT, EINE</small> B<small>REITE VON DREI</small> H<small>ANDBREITEN</small>.",
+            "A<small>LLES KANN ALS</small> P<small>FOSTEN VERWENDET WERDEN, SELBST EIN LEBENDES</small> W<small>ESEN</small>; R.M<small>EÍR VERBIETET DIES</small>. E<small>IN SOLCHES IST FERNER, WENN ES ALS</small> R<small>OLLSTEIN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Zum Verschlüsse eines Grabes; vgl. Sab. Fol. 152b, Anm. 101.</i><small>VERWENDET WIRD, VERUNREINIGEND;</small> NACH R.M<small>EÍR IST ES REIN</small>. F<small>ERNER KANN MAN AUF EIN SOLCHES SCHEIDEBRIEFE SCHREIBEN; NACH</small> R.J<small>OSE DEM</small> G<small>ALILÄER IST ES DAZU UNBRAUCHBAR</small>.",
+            "W<small>ENN EINE</small> K<small>ARAWANE IN EINEM</small> T<small>ALE LAGERT, DAS SIE MIT DEM</small> S<small>PANNZEUG DER</small> T<small>IERE</small> U<small>MGEBEN HAT, SO DARF MAN IN DIESEM UMIIERTRAGEN, NUR MUSS DIE</small> U<small>MZÄUNUNG ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOCH SEIN UND DÜRFEN DIE</small> L<small>ÜCKEN NICHT MEHR BETRAGEN ALS DAS</small> U<small>MBAUTE</small>. E<small>INE</small> L<small>ÜCKE VON UNGEFÄHR ZEHN</small> E<small>LLEN IST ZULÄSSIG, WEIL SIE ALS</small> T<small>ÜRÖFFNUNG ANZUSEHEN IST; EINE GRÖSSERE IST VERBOTEN</small>.",
+            "S<small>IE DÜRFEN ES</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Das Tal, von dem in der vorangehenden Mišna gesprochen wird.</i><small>AUCH MIT DREI STRICKEN ÜBEREINANDER UMSPANNEN, NUR DARF EIN</small> S<small>TRICK VOM ANDEREN KEINE DREI</small> H<small>ANDBREITEN ENTFERNT SEIN</small>. D<small>IE</small> S<small>TÄRKE DER</small> S<small>TRICKE, IHRE</small> D<small>ICKE MUSS MEHR ALS EINE</small> H<small>ANDBREITE</small> <small>HABEN, SODASS DIE GANZE</small> H<small>ÖHE</small> <small>ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN BETRAGE</small>.",
+            "S<small>IE DÜRFEN ES AUCH MIT</small> R<small>OHRSTÄBEN UMZÄUNEN, NUR DARF</small> <small>DER</small> A<small>BSTAND</small> <small>ZWISCHEN EINEM</small> R<small>OHRE UND DEM ANDEREN KEINE DREI</small> H<small>ANDBREITEN BETRAGEN</small>. S<small>IE SAGTEN ES NUR VON EINER</small> K<small>ARAWANE – SO</small> R.J<small>EHUDA; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, SIE SPRECHEN NUR DESHALB VON EINER</small> K<small>ARAWANE, WEIL DIES DAS</small> G<small>EWÖHNLICHE IST</small>. E<small>INE</small> W<small>AND, DIE NICHT AUS KREUZ UND QUER LAUFENDEN</small> S<small>TÄBEN BESTEHT, GILT NICHT ALS</small> W<small>AND – SO</small> R.J<small>OSE B.</small> R.J<small>EHUDA</small>; <small>DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, EINES VON BEIDEM</small>. <b>V</b><small>IER</small> D<small>INGE HAT MAN IM</small> K<small>RIEGSLAGER GESTATTET: MAN DARF</small> H<small>OLZ AUS JEDEM</small> O<small>RTE HOLEN, UND MAN IST DA VOM</small> H<small>ÄNDEWASCHEN, VON</small> <small>DER</small> V<small>ERZEHNTUNG DES</small> D<small>EMAJ</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Ber. Fol. 40b,Anm. 131.</i><small>UND VOM</small> E͑<small>RUB BEFREIT</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>M</b><small>AN MACHE</small> P<small>FEILER UM DIE</small> B<small>RUNNEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Der 10 Hb.n tiefe u. 4 Hb.n breite Brunnen auf öffentlichem Gebiete ist Privatgebiet; um aus diesem am Šabbath schöpfen zu dürfen, muß der Raum ringsum durch Umzäunung in Privatgebiet verwandelt werden.</i>, <small>VIER</small> D<small>OPPELPFEILER, DIE WIE ACHT</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> In jeder Ecke einen aus 2 winkelartig zusammengesetzten Brettern.</i> <small>AUSSEHEN – SO</small> R.J<small>EHUDA</small>; R.M<small>EÍR SAGT, ACHT, DIE WIE ZWÖLF AUSSEHEN, VIER</small> D<small>OPPELPFEILER UND VIER EINFACHE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> In der Mitte die 4 fiktiven Wände.</i>. Z<small>EHN HANDBREITEN IHRE</small> H<small>ÖHE, SECHS IHRE</small> B<small>REITE UND IRGENDWELCHE</small> D<small>ICKE</small>, <small>UND ZWISCHEN IHNEN</small> <small>EIN FREIER</small> R<small>AUM</small> <small>WIE FÜR ZWEI</small> G<small>ESPANNE VON JE DREI</small> R<small>INDERN</small> – <small>SO</small> R.M<small>EÍR</small>; R.J<small>EHUDA SAGT, VON JE VIER</small>. A<small>NEINANDER GEBUNDEN UND NICHT LOSE</small>; <small>WÄHREND DAS EINE HINEINGEHT, MUSS DAS ANDERE HERAUSKOMMEN KÖNNEN</small>.",
+            "M<small>AN DARF SIE NAHE AM</small> B<small>RUNNEN MACHEN, NUR MUSS EINE</small> K<small>UH MIT DEM</small> K<small>OPFE UND DEM GRÖSSEREN</small> T<small>EILE DES KÖRPERS SICH INNERHALB DERSELBEN BEFINDEN UND TRINKEN KÖNNEN</small>. M<small>AN DARF</small> SIE AUCH <small>WEITER MACHEN, NUR MACHE MAN DANN MEHR</small> P<small>FEILER</small>.",
+            "R.J<small>EHUDA SAGT, NUR BIS ZWEI</small> S<small>EÁFLÄCHEN</small>. J<small>ENE SPRACHEN ZU IHM</small>: D<small>EN</small> R<small>AUM VON ZWEI</small> S<small>EÁFLÄCHEN HABEN SIE NUR BEZÜGLICH EINES</small> G<small>ARTENS ODER EINES</small> G<small>EHEGES</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Die keine Aufenthaltsräume sind.</i> <small>FESTGESETZT, BEI EINEM</small> P<small>FERCHE, EINER</small> H<small>ÜRDE, EINEM</small> G<small>EHÖFTE ODER EINEM</small> V<small>ORHOFE ABER IST ES AUCH BIS ZU EINEM</small> F<small>LÄCHENRAUME VON FÜNF</small> K<small>OR, SOGAR ZEHN</small> K<small>OR ERLAUBT</small>.",
+            "<b>R.</b> J<small>EHUDA SAGT, WENN EIN ÖFFENTLICHER</small> W<small>EG SIE TEILT, SO VERLEGE MAN IHN SEITWÄRTS; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, DIES SEI NICHT NÖTIG</small>. <b>S</b><small>OWOHL UM EINE ÖFFENTLICHE</small> Z<small>ISTERNE UND EINEN ÖFFENTLICHEN</small> <small>B</small>RUN<small>NEN, ALS AUCH UM EINEN</small> P<small>RIVATBRUNNEN MACHE MAN</small> P<small>FEILER</small>. <small>UM EINE PRIVATE</small> Z<small>ISTERNE ABER MUSS MAN EINE ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHE</small> W<small>AND MACHEN</small> – <small>SO</small> R.A͑<small>QIBA</small>; R. J<small>EHUDA B.</small> B<small>ABA SAGT, MAN MACHE</small> P<small>FEILER NUR UM EINEN ÖFFENTLICHEN</small> B<small>RUNNEN, UM DIE ÜBRIGEN MUSS MAN EINEN ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHEN</small> G<small>ÜRTEL</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Aus Stricken; cf. Fol. 16b.</i><small>MACHEN.</small>",
+            "F<small>ERNER SAGTE</small> R.J<small>EHUDA B.</small> B<small>ABA</small>: I<small>N EINEM</small> G<small>ARTEN ODER IN EINEM</small> G<small>EHEGE</small> <small>BIS</small> <small>SIEBZIG</small> E<small>LLEN MIT EINEM</small> Ü<small>BERSCHUSSE ZU SIEBZIG</small> E<small>LLEN MIT EINEM</small> Ü<small>BERSCHUSSE, DIE MIT EINEM ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHEN</small> Z<small>AUNE UMGEBEN SIND, DARF MAN UMHERTRAGEN, NUR MUSS DA EINE WÄCHTERHÜTTE ODER EIN</small> W<small>OHNHAUS VORHANDEN SEIN, ODER SIE MÜSSEN SICH IN DER</small> N<small>ÄHE DER</small> S<small>TADT</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> In der der Eigentümer wohnt.</i><small>BEFINDEN</small>. R.J<small>EHUDA SAGT, AUCH WENN SICH DA NUR EINE</small> G<small>RUBE, EIN</small> G<small>RABEN ODER EINE</small> H<small>ÖHLE BEFINDET, DÜRFE MAN DA UMHERTRAGEN</small>. R.A͑<small>QIBA SAGT, AUCH WENN SICH DA NICHTS VON ALLDEM BEFINDET, DÜRFE MAN DA UMHERTRAGEN, NUR DÜRFEN SIE</small> <small>NICHT MEHR ALS</small> <small>SIEBZIG ELLEN MIT EINEM</small> Ü<small>BERSCHÜSSE ZU SIEBZIG</small> E<small>LLEN MIT EINEM</small> Ü<small>BERSCHUSSE HABEN</small>. R.E<small>LIE͑ZER SAGT, WENN IHRE</small> L<small>ÄNGE GRÖSSER IST ALS IHRE</small> B<small>REITE, AUCH NUR EINE</small> E<small>LLE, DÜRFE MAN DA NICHTS UMHERTRAGEN</small>. R.J<small>OSE SAGT, AUCH WENN IHRE LÄNGE DAS</small> D<small>OPPELTE IHRER</small> B<small>REITE HAT, DÜRFE MAN DA UMHERTRAGEN</small>.",
+            "R.E<small>LEA͑J SAGTE: ICH HÖRTE VON</small> R.E<small>LIE͑ZER: SELBST WENN SIE EINEN</small> F<small>LÄCHENRAUM VON EINEM</small> K<small>OR</small> A<small>USSAAT</small> <small>HABEN</small>. F<small>ERNER HÖRTE ICH VON IHM, DASS, WENN VON DEN ANWOHNERN DES VORHOFES EINER VERGESSEN HAT, SICH AM</small> E͑<small>RUB</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Fol. 12, Anm. 180, mut. mut.</i><small>ZU BETEILIGEN, ES IHM VERBOTEN SEI, ETWAS IN SEIN</small> H<small>AUS</small> ODER AUS DEMSELBEN ZU TRAGEN, DEN ÜBRIGEN ABER ERLAUBT. F<small>ERNER HÖHTE ICH VON IHM, DASS MAN AM</small> P<small>ESAḤFESTE SEINER PFLICHT MIT</small> S<small>KORPIONKRAUT</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> So nach Maimonides («bei uns bekannte skorpionartige Blätter»). Diese Blätter, von bitterem Geschmack, wurden am Pesaḥfeste als Bitterkraut (cf. Ex. 12,8) verwendet.</i>G<small>ENÜGE</small>. I<small>CH SUCHTE UNTER ALL SEINEN</small> S<small>CHÜLERN EINEN GENOSSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Der es viell. ebenfalls von ihm gehört hätte.</i>, <small>FAND ABER KEINEN</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>M</b><small>IT ALLEM</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Was als Nahrungsmittel dient.</i> KANN<small> MAN EINEN</small> E͑<small>RUB</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Er. Fol. 6a, Anm. 84.</i> <small>MACHEN ZUR</small> V<small>EREINIGUNG UND ZUR</small> V<small>ERBINDUNG</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Zur gemeinsamen Benutzung der Höfe und Durchgangsgassen durch einen E͑rub.</i>, <small>AUSSER MIT</small> W<small>ASSER ODER</small> S<small>ALZ</small>. A<small>LLES DARF MIT DEM</small> G<small>ELDE VOM</small> <small>ZWEITEN</small> Z<small>EHNTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Dt. 122.</i> <small>GEKAUFT WERDEN, AUSSER</small> W<small>ASSER UND</small> S<small>ALZ</small>. W<small>ER SICH</small> S<small>PEISEN ABGELOBT, DEM SIND</small> W<small>ASSER UND</small> S<small>ALZ ERLAUBT</small>. M<small>AN DARF EINEN</small> E͑<small>RUB BEREITEN FÜR EINEN</small> N<small>AZIRÄER</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Dem der Weingenuß verboten ist; Num. 6,12.</i> <small>AUS</small> W<small>EIN UND FÜR EINEN</small> J<small>ISRAÉLITEN AUS</small> H<small>EBE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Die nur einem Priester erlaubt ist.</i>; S<small>YMMACHOS SAGT, NUR AUS</small> P<small>ROFANEM</small>. M<small>AN DARF FÜR EINEN</small> P<small>RIESTER DEN</small> E͑<small>RUB AUF EINEM</small> G<small>RÄBERPFLUGE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Den er nicht betreten darf; cf.Ber. 19b, Anm. 50.</i> <small>NIEDERLEGEN;</small> R.J<small>EHUDA SAGT, SOGAR ZWISCHEN</small> G<small>RÄBERN,</small> WEIL ER DA DURCH EINE S<small>CHEIDEWAND GEDECKT HINGEHEN UND ESSEN KANN</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF EINEN</small> E͑<small>RUB BEREITEN AUS</small> D<small>EMAJ, AUS ERSTEM</small> Z<small>EHNTEN, VON DEM DIE</small> H<small>EBE ABGESONDERT WORDEN IST, AUS ZWEITEM</small> Z<small>EHNTEN UND</small> G<small>EHEILIGTEM, DIE AUSGELÖST WORDEN SIND,</small> NICHT ABER AUS U<small>NVERZEHNTETEM, AUS ERSTEM</small> Z<small>EHNTEN, VON DEM DIE</small> H<small>EBE NICHT ABGESONDERT WORDEN IST, UND AUS ZWEITEM</small> Z<small>EHNTEN UND GEHEILIGTEM, DIE NICHT AUSGELÖST WORDEN SIND</small>. <b>W</b><small>ENN JEMAND SEINEN</small> E͑<small>RUB SCHICKT</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Daß er ihn für ihn niederlege.</i><small>DURCH EINEN</small> T<small>AUBEN,</small> B<small>LÖDEN</small>, M<small>INDERJÄHRIGEN ODER EINEN, DER</small> <small>DAS</small> G<small>ESETZ VOM</small> E͑<small>RUB NICHT ANERKENNT, SO IST DER</small> E͑<small>RUB UNGÜLTIG</small>; <small>WENN ER ABER JEMAND IHN IN</small> E<small>MPFANG ZU NEHMEN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Daß er ihn für ihn niederlege.</i><small>BEAUFTRAGT HAT, SO IST ER GÜLTIG</small>.",
+            "<b>H</b><small>AT JEMAND DEN</small> E͑<small>RUB AUF EINEN</small> B<small>AUM OBERHALB ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN NIEDERGELEGT, SO IST ER KEIN</small> E͑<small>RUB, WENN UNTERHALB ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN, SO IST DER</small> E͑<small>RUB GÜLTIG</small>. H<small>AT ER IHN IN EINE</small> G<small>RUBE GELEGT, SELBST HUNDERT</small> E<small>LLEN TIEF, SO IST DER</small> E͑<small>RUB GÜLTIG.</small> <b>H</b><small>AT ER DEN E͑RUB AUF DIE</small> S<small>PITZE EINER</small> S<small>TANGE ODER EINES</small> S<small>TUMPENS GELEGT, DIE</small> <small>VOM</small> S<small>TAMME</small> <small>GETRENNT SIND UND IN DER</small> E<small>RDE STECKEN, SO IST ER GÜLTIG, AUCH WENN SIE HUNDERT</small> E<small>LLEN HOCH SIND</small>.  <b>W</b><small>ENN JEMAND</small> <small>DEN</small> E͑<small>RUB</small> <small>IN EINEN</small> S<small>CHRANK GELEGT UND DEN</small> S<small>CHLÜSSEL VERLOREN HAT, SO IST ER GÜLTIG</small>; R.E<small>LIE͑ZER SAGT, WENN ER NICHT WEISS, DASS DER</small> S<small>CHLÜSSEL AUF SEINEM</small> P<small>LATZE LIEGT, SEI DER</small> E͑<small>RUB UNGÜLTIG</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN</small> <small>DER E͑RUB</small> <small>AUS DEM</small> Šabbath<small>GEBIETE HINAUSGEROLLT IST, EIN</small> S<small>TEINHAUFEN AUF IHN GEFALLEN IST, VERBRANNT WORDEN IST ODER ALS</small> H<small>EBE UNREIN GEWORDEN IST, SO IST ER, WENN NOCH AM</small> T<small>AGE, KEIN</small> E͑<small>RUB, UND WENN ES SCHON DUNKEL WAR, GÜLTIG</small>. I<small>ST ES ZWEIFELHAFT, SO IST ES, WIE</small> R.M<small>EÍR UND</small> R.J<small>EHUDA SAGEN, WIE BEI EINEM</small> E<small>SEL- UND</small> K<small>AMELTREIBER</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Sprichwörtl. Bezeichnung für einen, der nicht weiß, wohin er sich wenden soll; (ähnl. arare bove et asino;) der Eseltreiber muß hinterher gehen, der Führer des Kamels muß voran gehen, wer beide zusammen antreiben will, weiß nicht, wie er dies machen soll. Ist der E͑. gültig, so verliert er die 2000 E.n jenseits seiner Wohnung, ist er ungültig, so verliert er sie jenseits des E͑., mithin darf er nur die 2000 E.n zwischen seiner Wohnung u. dem E͑. gehen.</i>; R.J<small>OSE UND</small> R.Šimo͑n<small> SAGEN, DER ZWEIFELHAFTE</small> E͑<small>RUB SEI GÜLTIG</small>. R.J<small>OSE SAGTE</small>: E<small>UTOLMIOS</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Im Texte <span dir=\"rtl\">אבטולמום</span>, wohl nicht Ptolemäus, der im T. <span dir=\"rtl\">תלמי</span> heißt.</i><small>BEKUNDETE IM</small> N<small>AMEN VON FÜNF</small> Ä<small>LTESTEN, DASS DER ZWEIFELHAFTE</small> E͑<small>RUB GÜLTIG SEI</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF EINEN</small> E͑<small>RUB BEDINGUNGSWEISE NIEDERLEGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Je einen E͑rub an beiden Seiten seines Šabbathgebietes u. sich die Entscheidung für den nächsten Tag vorbehalten, welcher rückwirkend gültig sein soll.</i><small>UND SPRECHEN</small>: ‘<small>KOMMEN DIE</small> N<small>ICHTJUDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Vor denen man fliehen will.</i><small>AUS DER</small> O<small>STSEITE, SO SEI MEIN</small> E͑<small>RUB NACH</small> W<small>ESTEN GÜLTIG</small>, <small>KOMMEN SIE</small><small> AUS DER</small> W<small>ESTSEITE, SO SEI MEIN</small> E͑<small>RUB NACH</small> O<small>STEN GÜLTIG, KOMMEN SIE VON DA UND VON DORT, SO SEI ES MIR VORBEHALTEN, NACH DER MIR BELIEBIGEN</small> R<small>ICHTUNG ZU GEHEN, UND KOMMEN SIE WEDER VON DA NOCH VON DORT, SO SEI MIR</small> <small>DAS</small> R<small>ECHT</small> <small>DER</small> L<small>EUTE</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> 2000 E.n nach jeder Richtung.</i><small>MEINER</small> S<small>TADT</small>’. ‘K<small>OMMT EIN</small> G<small>ELEHRTER<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Den man hören will.</i>AUS DER</small> O<small>STSEITE, SO SEI MEIN E͑RUB NACH</small> O<small>STEN GÜLTIG,</small> <small>KOMMT EINER</small><small> AUS DER</small> W<small>ESTSEITE, SO SEI MEIN</small> E͑<small>RUB NACH</small> W<small>ESTEN GÜLTIG, KOMMEN WELCHE VON DA UND VON DORT, SO SEI ES MIR VORBEHALTEN, NACH DER MIR BELIEBIGEN</small> R<small>ICHTUNG ZU GEHEN, UND KOMMT KEINER, WEDER DA NOCH DORT, SO SEI MIR</small> <small>DAS</small> R<small>ECHT</small> <small>DER</small> L<small>EUTE MEINER</small> S<small>TADT</small>’. R.J<small>EHUDA SAGT, IST EINER VON IHNEN SEIN</small> L<small>EHRER, SO GEHE ER ZU SEINEM</small> L<small>EHRER, SIND BEIDE SEINE</small> L<small>EHRER, SO GEHE ER NACH DER IHM BELIEBIGEN</small> R<small>ICHTUNG</small>.",
+            "<b>R.</b> E<small>LIE͑ZER SAGT, WENN EIN</small> F<small>ESTTAG NÄCHST EINEM ŠABBATH</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Es sind von einander verschiedene Feiertage, u. der E͑. des einen gilt nicht für den anderen.</i><small>FÄLLT, OB VOR- ODER NACHHER, DÜRFE MAN ZWEI</small> E͑<small>RUBIN BEREITEN UND SPRECHEN</small>: ‘<small>MEIN</small> E͑<small>RUB FÜR DEN ERSTEN</small> T<small>AG</small><small> NACH</small> O<small>STEN UND FÜR DEN ZWEITEN NACH</small> W<small>ESTEN</small>’, ‘<small>MEIN</small> E͑<small>RUB</small><small> FÜR DEN ERSTEN NACH</small> W<small>ESTEN UND FÜR DEN ZWEITEN NACH</small> O<small>STEN’, ‘MEIN</small> E͑<small>RUB GELTE FÜR DEN ERSTEN</small> T<small>AG</small><small>, WÄHREND AM ZWEITEN MIR</small> <small>DAS</small> R<small>ECHT</small><small> DER</small> L<small>EUTE MEINER</small> S<small>TADT SEI’, ‘MEIN E͑RUB GELTE FÜR DEN ZWEITEN, WÄHREND AM ERSTEN MIR</small> <small>DAS</small> R<small>ECHT</small><small> DER</small> L<small>EUTE MEINER</small> S<small>TADT SEI’</small>. D<small>IE</small> W<small>EISEN SAGEN, ENTWEDER IST DER</small> E͑<small>RUB NACH EINER</small> R<small>ICHTUNG GÜLTIG ODER NACH GAR KEINER, ENTWEDER IST ER AN BEIDEN</small> T<small>AGEN GÜLTIG ODER AN GAR KEINEM</small>. W<small>IE MACHE MAN ES?</small> A<small>M ERSTEN BRINGE MAN</small> <small>DEN E͑RUB</small><small> HIN UND BLEIBE BEI IHM, BIS ES DUNKEL WIRD, SODANN NEHME MAN IHN MIT UND GEHE SEINES</small> W<small>EGES, UND AM ZWEITEN BLEIBE MAN BEI IHM, BIS ES DUNKEL WIRD, SODANN DARF MAN IHN ESSEN UND SEINES</small> W<small>EGES GEHEN; MAN GEWINNT SOWOHL DEN</small> W<small>EG ALS AUCH DEN E͑RUB</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Den man essen darf.</i>. W<small>IRD</small> <small>DER</small> E͑<small>RUB</small><small> AM ERSTEN</small> T<small>AGE</small><small> GEGESSEN, SO IST ER FÜR DEN ERSTEN GÜLTIG UND FÜR DEN ZWEITEN NICHT</small>. R.E<small>LIE͑ZER SPRACH ZU IHNEN</small>: I<small>HR PFLICHTET MIR BEI, DASS ES ZWEI VERSCHIEDENE</small> H<small>EILIGKEITEN</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Die des Šabbaths und die des Festes.</i><small>SIND</small>.",
+            "<b>R.</b> J<small>EHUDA SAGTE:</small> M<small>AN KANN FÜR DAS</small> N<small>EUJAHR, WENN MAN EINEN</small> S<small>CHALTTAG</small><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Wenn der Elul, der letzte Monat des Kalenderjahres, Schaltmonat ist, dh. 30 Tage hat, so wird das Neujahrsfest 2 Tage gefeiert.</i><small>BEFÜRCHTET, ZWEI</small> E͑<small>RUBIN BEREITEN UND SPRECHEN</small>: ‘<small>MEIN</small> E͑<small>RUB FÜR DEN ERSTEN</small> T<small>AG</small> <small>NACH</small> O<small>STEN UND FÜR DEN ZWEITEN NACH</small> W<small>ESTEN’, ‘FÜR DEN ERSTEN NACH</small> W<small>ESTEN UND FÜR DEN ZWEITEN NACH</small> O<small>STEN’, ‘MEIN</small> E͑<small>RUB GELTE FÜR DEN ERSTEN</small> T<small>AG</small><small>, WÄHREND AM ZWEITEN MIR</small> <small>DAS</small> R<small>ECHT</small><small> DER</small> L<small>EUTE MEINER</small> S<small>TADT SEI’, ‘MEIN</small> E͑<small>RUB GELTE FÜR DEN ZWEITEN, WÄHREND AM ERSTEN MIR</small> <small>DAS</small> R<small>ECHT</small> <small>DER</small> L<small>EUTE MEINER</small> S<small>TADT SEI</small>’.  D<small>IE</small> W<small>EISEN STIMMTEN IHM ABER NICHT BEI</small>.",
+            "F<small>ERNER SAGTE</small> R.J<small>EHUDA:</small> M<small>AN DARF AM ERSTEN</small> F<small>ESTTAGE ÜBER EINEN</small> K<small>ORB</small> F<small>RÜCHTE BEDINGUNGSWEISE BESTIMMEN</small><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Da von beiden Feiertagen nur einer heilig u. an diesen die Absonderung der priesterl. Abgaben verboten ist, so treffe man am ersten Tage folgende Bestimmung: ist heute Alltag, so sei die Absonderung gültig, ist heute Feiertag, so sei sie ungültig, und ebenso auch am 2. Feiertage; sodann darf man am 2. Tage auf jeden Fall von den Früchten essen.</i><small>UND SIE AM ZWEITEN ESSEN;</small> EBENSO DARF MAN EIN AM ERSTEN T<small>AGE</small><small> GELEGTES</small> E<small>I AM ZWEITEN ESSEN</small>. D<small>IE</small> W<small>EISEN STIMMTEN IHM ABER, NICHT BEI</small>.",
+            "R.D<small>OSA B</small>. A<small>RCHINOS SAGTE</small>: W<small>ER AM ERSTEN</small> T<small>AGE DES</small> N<small>EUJAHRSFESTES VOR DAS</small> V<small>ORBETERPULT TRITT, SAGE</small>: ‘S<small>PORNE UNS AN, O</small> H<small>ERR, UNSER</small> G<small>OTT, AN DIESEM</small> N<small>EUMONDSTAGE, OB HEUTE ODER MORGEN</small>’. A<small>M FOLGENDEN</small> T<small>AGE SAGE ER: ‘OB HEUTE ODER GESTERN</small>’. D<small>IE</small> W<small>EISEN STIMMTEN IHM ABER NICHT BEI</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ENN N<small>ICHTJUDEN ODER EIN BÖSER</small> G<small>EIST EINEN HINAUSGEBRACHT</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Außerhalb seines Šabbathgebietes.</i> <small>HABEN, SO STEHEN IHM NUR VIER</small> E<small>LLEN FREI;</small> HABEN SIE IHN ZURÜCKGEBRACHT, SO IST ES EBENSO, ALS WÄRE ER NICHT HINAUSGEKOMMEN. H<small>ABEN SIE IHN NACH EINER ANDEREN</small> S<small>TADT, IN EINEN</small> P<small>FERCH ODER EINE</small> H<small>ÜRDE GEBRACHT, SO DARF ER SIE, WIE</small> R.G<small>AMLIÉL UND</small> R.E<small>LEA͑ZAR</small> <small>B</small>. A͑<small>ZARJA SAGEN, GANZ DURCHWANDERN</small>; R.J<small>EHOŠUA͑ UND</small> R.A<small>QIBA SAGEN, IHM STEHEN NUR VIER</small> E<small>LLEN FREI</small>. E<small>INST KAMEN SIE AUS</small> B<small>RUNDISIUM, UND IHR</small> S<small>CHIFF STACH IN DIE</small> S<small>EE</small>; R.G<small>AMLIÉL UND</small> R.E<small>LEA͑ZAR B</small>. A͑<small>ZARJA DURCHWANDERTEN ES GANZ</small>, R.J<small>EHOŠUA͑ UND</small> R.A͑<small>QIBA ABER VERLIESSEN NICHT IHRE VIER</small> E<small>LLEN, WEIL SIE ES FÜR SICH STRENGER NEHMEN WOLLTEN</small>. E<small>INST LIEFEN SIE</small>",
+            "<small>ERST NACH DER</small> D<small>UNKELHEIT IN DEN</small> H<small>AFEN EIN, UND SIE FRAGTEN</small> R.G<small>AMLIÉL</small>: D<small>ÜRFEN WIR AUSSTEIGEN</small>? D<small>IESER ERWIDERTE</small>: I<small>HR DÜRFT ES, DENN ICH HABE SCHON VORHER BEOBACHTET, UND WIR WAREN BEREITS VOR</small> D<small>UNKELHEIT INNERHALB DES</small> Š<small>ABBATHGEBIETES</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND ERLAUBTERWEISE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Beispielsweise zur Ausübung eines Gebotes, wozu er das Š.gebiet verlassen darf.</i><small>AUS DEM</small> <small>ŠABBATHGEBIETE</small> <small>HINAUSGEGANGEN IST UND MAN IHM MITTEILT, DIE</small> A<small>NGELEGENHEIT SEI ERLEDIGT, SO STEHEN IHM ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN NACH JEDER</small> R<small>ICHTUNG FREI;</small> BEFINDET ER SICH NOCH INNERHALB DES <small>ŠABBATHGEBIETES, SO IST ES EBENSO, ALS WÄRE ER NICHT HINAUSGEGANGEN</small>. A<small>LLE, DIE ZUR</small> R<small>ETTUNG HINAUSGEGANGEN SIND, DÜRFEN NACH IHREM</small> O<small>RTE ZURÜCKKEHREN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND SICH AUF DEM</small> W<small>EGE NIEDERGESETZT HAT UND BEIM</small> A<small>UFSTEHEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Wenn er sich vor Beginn des Š.s niedergesetzt u. nachher aufgestanden ist.</i><small>BEMERKT</small>, <small>DASS ER SICH IN DER</small> N<small>ÄHE EINER</small> O<small>RTSCHAFT BEFINDE, SO DARF ER, DA ER DIES NICHT BEABSICHTIGT HATTE, NICHT HINEINGEHEN — SO</small> R.M<small>EÍR</small>; R.J<small>EHUDA SAGT, ER DÜRFE HINEINGEHEN</small>. R.J<small>EHUDA ERZÄHLTE, DASS</small> R.T<small>RYPHON EINST HINEINGING, OHNE ES VORHER BEABSICHTIGT ZU HABEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND AUF DEM</small> W<small>EGE EINGESCHLAFEN IST UND NICHT BEMERKT HAT, DASS ES FINSTER GEWORDEN IST, SO HAT ER ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN NACH JEDER</small> R<small>ICHTUNG — SO</small> R.J<small>OḤANAN B</small>. N<small>URI;</small> DIE W<small>EISEN SAGEN, ER HABE NUR VIER</small> E<small>LLEN</small>. R.Elie͑zer<small> SAGT, ER IN DER</small> M<small>ITTE</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> 2 E.n nach jeder Richtung.</i>; R.J<small>EHUDA SAGT, NACH JEDER IHM BELIEBIGEN</small> R<small>ICHTUNG</small>. R.J<small>EHUDA PFLICHTET JEDOCH BEI, DASS SOBALD ER EINE</small> R<small>ICHTUNG GEWÄHLT HAT, ER NICHT MEHR ZURÜCKTRETEN KÖNNE</small>.",
+            "W<small>ENN ES ZWEI SIND UND EIN</small> T<small>EIL DER</small> E<small>LLEN DES EINEN IN DIE DES</small> <small> ANDEREN HINEINRAGT, SO DÜRFEN SIE</small> S<small>PEISEN</small><small> IN DIE</small> M<small>ITTE BRINGEN UND ESSEN,</small> NUR DARF DER EINE NICHTS AUS SEINEM G<small>EBIETE IN DAS</small> G<small>EBIET DES ANDEREN HINÜBERSCHAFFEN</small>. W<small>ENN ES DREI SIND UND DAS</small> G<small>EBIET DES</small> M<small>ITTELSTEN SICH VOLLSTÄNDIG IN DEM DER BEIDEN</small> A<small>NDEREN BEFINDET, SO DARF ER MIT DIESEN UND DIESE DÜRFEN MIT IHM</small> <small>ESSEN</small><small>, NICHT ABER DIE BEIDEN ÄUSSEREN MITEINANDER</small>. R.Š<small>IMO͑N SAGTE</small>: D<small>IES IST EBENSO, ALS WENN DREI</small> H<small>ÖFE</small> A<small>USGÄNGE ZU EINANDER UND</small> A<small>USGÄNGE NACH ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE HABEN; SIND DIE ZWEI</small> <small>ÄUSSEREN</small><small> MIT DEM MITTELSTEN DURCH EINEN E͑RUB VERBUNDEN, SO IST DIESEM MIT JENEN UND JENEN MIT DIESEM</small> <small>ZU VERKEHREN</small> <small>ERLAUBT, BEIDEN ÄUSSEREN MIT EINANDER ABER VERBOTEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Am Vorabend des Š.s.</i><small>SIGH UNTERWEGS BEFINDET UND ES DUNKEL WIRD, ER ABER EINEN</small> B<small>AUM ODER EINE</small> S<small>TEINWAND KENNT UND SAGT: UNTER DIESEM SEI MEIN</small> A<small>UFENTHALT AM ŠABBATH, SO HAT ER NICHTS GESAGT;</small> WENN ABER: AN SEINEM S<small>TAMME SEI MEIN</small> A<small>UFENTHALT AM ŠABBATH, SO DARF ER VON SEINEM</small> S<small>TANDORTE BIS</small> zu <small>DESSEN</small> S<small>TAMME ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN GEHEN UND EBENSO ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN VON DESSEN</small> S<small>TAMME BIS ZU SEINER</small> W<small>OHNUNG; SOMIT DARF ER NACH</small> A<small>NBRUCH DER</small> D<small>UNKELHEIT VIERTAUSEND</small> E<small>LLEN GEHEN</small>.",
+            "W<small>ENN ER SOLCHE NIGHT KENNT ODER IHM DIESE</small> H<small>ALAKHA UNBEKANNT IST UND ER SAGT: MEIN</small> A<small>UFENTHALT AM ŠABBATH SEI AN</small> O<small>RT UND</small> S<small>TELLE, SO ERWIRBT SEIN</small> S<small>TANDORT FÜR IHN ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN NACH JEDER</small> R<small>ICHTUNG</small>. I<small>M</small> K<small>REISE — SO</small> R.Ḥanin<small>A B</small>. A<small>NTIGONOS; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, IM</small> Q<small>UADRATE</small>, <small>GLEICH EINER VIERECKIGEN</small> T<small>AFEL, DAMIT ER DIE</small> W<small>LNKEL GEWINNE</small>.",
+            "D<small>AS IST ES, WAS SIE GESAGT HABEN, DER</small> A<small>RME</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Wer bei sich keine Speise zum Niederlegen hat.</i><small>MACHE EINEN</small> E͑<small>RUB MIT SEINEN</small> F<small>ÜSSEN</small>. R.M<small>EÍR ERKLÄRTE</small>: D<small>IES GILT UNS NUR VOM</small> A<small>RMEN</small>. R.J<small>EHUDA ERKLÄRTE</small>: S<small>OWOHL VOM</small> A<small>RMEN ALS AUCH VOM</small> R<small>EICHEN; DENN NUR ZUR</small> E<small>RLEICHTERUNG FÜR DEN</small> R<small>EICHEN, DAMIT ER NICHT HINZUGEHEN UND EINEN</small> E<small>͑RUB MIT DEN</small> F<small>ÜSSEN ZU MACHEN BRAUCHE, SAGTEN SIE, DASS MAN DEN</small> E͑<small>RUB AUS</small> B<small>ROT BEREITE</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND</small> <small>AM</small> V<small>ORABEND DES ŠABBATHS</small><small> HINAUSGEHT, UM SICH NACH EINER</small> S<small>TADT ZU BEGEBEN, IN DER SIE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Die Einwohner seiner Stadt, in deren Auftrag er den É, niederlegen soll.</i><small>EINEN E͑RUB NIEDERLEGEN WOLLEN, UND EIN</small> B<small>EKANNTER IHN UMZUKEHREN VERANLASST, SO DARF ER DA HINGEHEN, ALLEN ANDEREN</small> L<small>EUTEN DER</small> S<small>TADT ABER IST ES VERBOTEN</small> — so R.J<small>EHUDA</small>. R.M<small>EÍR SAGT, WER EINEN E͑RUB MACHEN KONNTE UND ES UNTERLASSEN HAT, SEI</small> <small>WIE EIN</small> E<small>SEL- UND</small> K<small>AMELTREIBER<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Cf. supra Fol. 35a, Anm. 136. Des Zweifels wegen darf er weder von seinem Platze in der Richtung nach der gewünschten Ortschaft gehen noch von seiner Wohnung in entgegengesetzter Richtung.</i></small>.",
+            "<b>W</b><small>ER AUS DEM</small> Š<small>ABBATHGEBIETE HINAUSGEGANGEN IST, AUCH NUR EINE</small> E<small>LLE, DARF NICHT MEHR HINEINGEHEN</small>; R.E<small>LIE͑ZER SAGT, WENN ZWEI, DÜRFE ER HINEINGEHEN, WENN DREI, DÜRFE ER NICHT HINEINGEHEN</small>. <b>W</b><small>ER BEI</small> A<small>NBRUCH DER</small> D<small>UNKELHEIT AUCH NUR EINE</small> E<small>LLE AUSSERHALB SEINES</small> <small>ŠABBATHGEBIETES<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Seines Wohnortes.</i>SICH BEFINDET, DARF NICHT MEHR HINEINGEHEN</small>; R.<small>ŠIMO͑N SAGT, AUCH WENN FÜNFZEHN</small> E<small>LLEN, DÜRFE ER NOCH HINEINGEHEN, WEIL DIE</small> F<small>ELDMESSER DIE</small> M<small>ESS</small> <small>STRICKE</small><small> NICHT FEST<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Wörtl. <i>pressen, drücken</i> (wohl übertragen vom Gebrauche bei Flüssigkeitsmaßen: die Neige gut abtropfen lassen), dh. nicht bis zum äußersten Ende.</i>ANZIEHEN, WEGEN DER SICH IRRENDEN</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b><small>IE WIRD DAS</small> W<small>EICHBILD DER</small> S<small>TÄDTE FESTGESETZT</small>? W<small>ENN EIN</small> H<small>AUS HINAUSRAGT UND EIN</small> H<small>AUS HINEINRAGT, EIN</small> M<small>AUERVORSPRUNG HINAUSRAGT UND EIN</small> M<small>AUERVORSPRUNG HINEINRAGT, ODER WENN DA ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHE</small> M<small>AUERRESTE</small>, B<small>RÜCKEN ODER</small> G<small>RÜFTE, DIE</small> W<small>OHNRÄUME HABEN, SICH BEFINDEN, SO WIRD DIE</small> M<small>ESSUNG</small> <small>DES</small> W<small>EICHBILDES</small><small> DIESEN ENTSPRECHEND ARRONDIERT</small>. M<small>AN BILDET DABEI EINE</small> A<small>RT VIERECKIGE</small> T<small>AFEL, UM DIE</small> W<small>INKEL</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Um die das Quadrat den darin geschriebenen Kreis überragt.</i> <small>ZU GEWINNEN</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN GEBE ZUR</small> S<small>TADT EINEN</small> V<small>ORPLATZ — SO</small> R.M<small>EÍR; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, VOM</small> V<small>ORPLATZE SAGTEN SIE ES NUR ZWISCHEN ZWEI</small> S<small>TÄDTEN: WENN DIE EINE SIEBZIG</small> E<small>LLEN UND EINEN</small> Ü<small>BERSCHUSS HAT, UND DIE ANDERE SIEBZIG</small> E<small>LLEN UND EINEN</small> Ü<small>BERSCHUSS HAT, SO BEWIRKT DER</small> V<small>ORPLATZ, DASS BEIDE ALS EINE GELTEN</small>. E<small>BENSO AUCH, WENN DREI</small> D<small>ÖRFER EIN</small> D<small>REIECK</small>",
+            "<small>BILDEN: IST ZWISCHEN DEN ZWEI ÄUSSEREN</small> <small>EIN</small> A<small>BSTAND VON</small><small> HUNDERTEINUNDVIERZIG</small> E<small>LLEN</small> <small>UND EIN</small> D<small>RITTEL VORHANDEN, SO BEWIRKT DAS MITTLERE, DASS DIE DREI ALS EINES GELTEN</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN MESSE NUR MIT EINER</small> S<small>CHNUR VON FÜNFZIG</small> E<small>LLEN, WEDER WENIGER NOCH MEHR, UND DEHNE SIE NUR GEGEN DAS</small> H<small>ERZ</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Beim Messen durch 2 Personen, muß sie jeder in gleicher Höhe halten, um die Entfernung nicht zu kürzen.</i>. S<small>TÖSST MAN BEIM</small> M<small>ESSEN AUF EINE</small> T<small>IEFUNG ODER EINE</small> M<small>AUERWAND</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Wohl eine zusammengestürzte, über die man gehen kann.</i>, <small>SO ÜBERSPRINGE MAN SIE</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Man messe nicht die Böschungen, sondern die Luftlinie.</i><small>UND MESSE WEITER; STÖSST MAN AUF EINEN</small> B<small>ERG, SO ÜBERSPRINGE MAN</small> <small>IHN UND MESSE WEITER,</small> NUR DARF MAN<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Wenn man eine schmälere Stelle sucht, um an den Fuß des Berges zu gelangen.</i><small>NICHT ÜBER DAS</small> <small>ŠABBATHGEBIET HINAUS GEHEN</small>. K<small>ANN MAN IHN NICHT ÜBERSPRINGEN</small>? D<small>IESBEZÜGLICH SAGTE</small> R.D<small>OSTAJ B</small>. J<small>ANNAJ IM</small> N<small>AMEN</small> R.M<small>EÍRS</small>: I<small>CH HÖRTE, DASS MAN</small> B<small>ERGE DURCHSTECHE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Nach einer andern Lesart: durchschneide, man messe stückweise die diametrische Weite des Berges in der Weise, wie weiter in der Gemara erklärt wird.</i>.",
+            "<b>D</b><small>AS</small> M<small>ESSEN DARF NUR DURCH EINEN</small> K<small>UNDIGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Wörtl. Bewährten, Erprobten.</i><small>ERFOLGEN</small>. H<small>AT ER EINE</small> S<small>TELLE ERWEITERT UND EINE ANDERE</small> S<small>TELLE GEKÜRZT, SO RICHTE MAN SICH NACH DER ERWEITERTEN STELLE; HAT ER FÜR EINEN ERWEITERT UND FÜR EINEN ANDEREN GEKÜRZT, SO RICHTE MAN SICH NACH DER</small> E<small>RWEITERUNG</small>. S<small>ELBST EIN</small> K<small>NECHT UND EINE</small> M<small>AGD SIND BEGLAUBT, WENN SIE SAGEN: BIS HIER REICHT DAS</small> Š<small>ABBATHGEBIET</small>. D<small>IE</small> W<small>EISEN HABEN NÄMLICH DIESE</small> A<small>NORDNUNG NICHT ZUR</small> E<small>RSCHWERUNG, SONDERN ZUR</small> E<small>RLEICHTERUNG GETROFFEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN EINE PRIVATE</small> S<small>TADT ZU EINER ÖFFENTLICHEN GEWORDEN IST, SO DARF MAN SIE GANZ</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Wie vorher; sie gilt noch als einziges Gebiet.</i><small>DURCH EINEN</small> E͑<small>RUB VEREINIGEN;</small> WENN EINE ÖFFENTLICHE ZU EINER PRIVATEN GEWORDEN IST, SO DARF MAN SIE NICHT GANZ DURCH EINEN E͑RUB VEREINIGEN, ES SEI DENN, MAN SCHLIESSE EINEN T<small>EIL AUS, DER SO</small> <small>GROSS</small> <small>WIE</small> N<small>EUSTADT IN</small> J<small>UDÄA IST, DIE FÜNFZIG</small> E<small>INWOHNER HAT — SO</small> R.J<small>EHUDA</small>; R.Š<small>IMO͑N SAGT, DREI</small> H<small>ÖFE MIT JE ZWEI</small> H<small>ÄUSERN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND SICH IN DER</small> O<small>STSEITE BEFINDET UND SEINEN</small> S<small>OHN BEAUFTRAGT, FÜR IHN EINEN</small> E͑<small>RUB IN DER</small> W<small>ESTSEITE ZU MACHEN, ODER IN DER</small> W<small>ESTSEITE UND SEINEN</small> S<small>OHN BEAUFTRAGT, FÜR IHN EINEN</small> E͑<small>RUB IN DER</small> O<small>STSEITE</small> zu <small>MACHEN, SO IST ES IHM, WENN ER VON SEINEM</small> H<small>AUSE ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN UND VON SEINEM</small> E͑<small>RUB WEITER ENTFERNT IST, NACH SEINEM</small> H<small>AUSE</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Der E͑. ist ungültig, u. sein Haus bleibt seine Š.station.</i><small>ERLAUBT UND NACH SEINEM</small> E͑<small>RUB VERBOTEN,</small> UND WENN VON SEINEM E͑<small>RUB ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN UND VON SEINEM</small> H<small>AUSE WEITER, NACH SEINEM</small> H<small>AUSE VERBOTEN UND NACH SEINEM</small> E͑<small>RUB ERLAUBT</small>. W<small>ER SEINEN</small> E͑<small>RUB IM</small> W<small>EICHBILDE DER</small> S<small>TADT NIEDERLEGT, HAT NICHTS</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Da 2000 E.n um die ganze Stadt zum Š.gebiete gehören.</i><small>GETAN</small>; <small>WER IHN AUSSERHALB DES</small> G<small>EBIETES NIEDERLEGT, AUCH NUR EINE</small> E<small>LLE,</small> <small>VERLIERT</small> <small>ENTSPRECHEND</small> <small>DEM</small>, <small>WAS ER GEWINNT</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Den Raum, den er von der Grenze des Weichbildes bis zum E͑. gewinnt, verliert er von den zum Stadtgebiete gehörenden 2000 E.n auf der entgegengesetzten Seite.</i>.",
+            "<b>D</b><small>IE</small> E<small>INWOHNER EINER GROSSEN</small> S<small>TADT DÜRFEN DURCH DIE GANZE KLEINE</small> S<small>TADT<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Die sich innerhalb ihrer 2000 E.n befindet.</i>GEHEN, UND EBENSO DÜRFEN<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Var, dürfen nicht, wie vorangehend erklärt.</i>DIE</small> E<small>INWOHNER EINER KLEINEN</small> S<small>TADT DURCH DIE GANZE GROSSE</small> S<small>TADT GEHEN</small>. Z<small>UM</small> B<small>EISPIEL:</small> W<small>ENN JEMAND IN EINER GROSSEN</small> S<small>TADT SICH BEFINDET UND SEINEN</small> E͑<small>RUB</small> <small>IN EINER KLEINEN</small> S<small>TADT NIEDERLEGT, ODER IN EINER KLEINEN</small> S<small>TADT SICH BEFINDET UND SEINEN</small> E͑<small>RUB IN EINER GROSSEN</small> S<small>TADT NIEDERLEGT, SO DARF ER DURCH DIE GANZE</small> S<small>TADT</small> <small>UND ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN AUSSERHALB DERSELBEN GEHEN</small>. R.A͑<small>QIBA SAGT, ER HABE NUR ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN VOM</small> O<small>RTE SEINES</small> E͑<small>RUBS AUS</small>.",
+            "R.A͑<small>QIBA SPRACH ZU IHNEN</small>: P<small>FLICHTET IHR MIR ETWA NICHT BEI, DASS, WENN JEMAND SEINEN</small> E͑<small>RUB IN EINER</small> H<small>ÖHLE NIEDERLEGT, ER VOM</small> O<small>RTE SEINES</small> E͑<small>RUBS AUS NUR ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN HAT</small>!? D<small>IESE ERWIDERTEN</small>: N<small>UR DANN, WENN DA KEINE</small> B<small>EWOHNER SIND, WENN ABER DA</small> B<small>EWOHNER SIND, DARF ER DURCH DIE GANZE UND ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN AUSSERHALB DERSELBEN GEHEN; SOMIT IST ES, WENN IN DIESER, LEICHTER, ALS WENN AUF</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Legt man den E͑. in dieser nieder, so hat man außer den 2000 E.n die ganze Höhle frei.</i><small>DIESER</small>. D<small>EM</small> M<small>ESSENDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Der Streit bezieht sich nur auf den Fall, wenn man den E͑rub in der betreffenden Stadt niederlegt; wenn da aber die 2000 E.n ablaufen, so darf man nicht weitergehen.</i><small>ABER, VON DEM SIE SPRECHEN, GEBE MAN NUR ZWEITAUSEND</small> E<small>LLEN, AUCH WENN DAS</small> M<small>ASS IN EINER</small> H<small>ÖHLE ENDET</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ENN <small>JEMAND EINEN</small> H<small>OF BEWOHNT MIT EINEM</small> N<small>ICHTJUDEN ODER MIT EINEM, DER</small> <small>DAS</small> G<small>ESETZ VOM</small> E͑<small>RUB NICHT ANERKENNT, SO MACHT DIESER IHN FÜR IHN VERBOTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Ihm ist die Benutzung am Š. verboten, da auch dieser Verfügungsrecht hat u. am E͑. sich nicht beteiligt.</i>; R.E<small>LIE͑ZER B</small>. J<small>A͑QOB SAGT, ER MACHE IHN NUR DANN VERBOTEN, WENN ZWEI</small> J<small>ISRAE͑LITEN IHN EINANDER VERBOTEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Wer mit ihnen wohnt; sie können dann keinen E͑. bereiten.</i> <small>MACHEN</small>.",
+            "R.G<small>AMLIE͑L ERZÄHLTE:</small> E<small>INST WOHNTE EIN</small> S<small>ADUZÄER IN</small> J<small>ERUŠALEM MIT UNS IN EINER</small> D<small>URCHGANGSGASSE, UND UNSER</small> V<small>ATER SPRACH ZU UNS</small>: E<small>ILET UND BRINGET DIE</small> G<small>ERÄTE NACH DER</small> D<small>URCHGANGSGASSE, BEVOR ER</small> <small>SEINE</small><small> HINAUSBRINGT</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Und dadurch von der Durchgangsgasse Besitz ergreift.</i><small>UND SIE EUCH VERBOTEN MACHT</small>. R.J<small>EHUDA ERZÄHLTE ES IN EINER ANDEREN</small> F<small>ASSUNG</small>: E<small>ILET UND VERRICHTET EUERE</small> G<small>ESCHÄFTE IN DER</small> D<small>URCHGANGSGASSE, BEVOR ER</small> <small>SEINE</small> G<small>ERÄTE</small> <small>HINAUSBRINGT UND SIE EUCH VERBOTEN MACHT</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN VON DEN</small> A<small>NWOHNERN DES</small> H<small>OFES EINER VERGESSEN HAT, SICH AM</small> E͑<small>RUB ZU BETEILIGEN, SO IST ES IHM UND IHNEN VERBOTEN, ETWAS IN SEIN</small> H<small>AUS ODER AUS DIESEM ZU BRINGEN, IHRE ABER SIND IHM UND IHNEN ERLAUBT; HABEN SIE IHM IHR</small> B<small>ESITZRECHT ABGETRETEN, SO IST ES IHM ERLAUBT UND IHNEN VERBOTEN;</small> SIND ES<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Die sich am E͑. nicht beteiligt u. denen die übrigen Bewohner des Hofs ihren Besitz abgetreten haben.</i><small>ZWEI, SO MACHEN SIE ES EINANDER VERBOTEN; EINER KANN NÄMLICH DAS</small> B<small>ESITZRECHT SOWOHL ABTRETEN ALS AUCH EMPFANGEN, ZWEI ABER KÖNNEN DAS</small> B<small>ESITZRECHT ABTRETEN, NICHT ABER EMPFANGEN</small>.",
+            "W<small>ANN KANN MAN DAS</small> B<small>ESITZRECHT ABTRETEN</small>? D<small>IE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT, SOLANGE ES NOCH</small> T<small>AG</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Am Vorabend vor Eintritt des Šabbaths.</i><small>IST, UND DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT, AUCH NACH</small> E<small>INBRUCH DER</small> D<small>UNKELHEIT</small>. W<small>ER SEIN</small> B<small>ESITZRECHT ABGETRETEN HAT UND DA ETWAS HINAUSBRINGT, OB VERSEHENTLICH ODER ABSICHTLICH, MACHT ES VERBOTEN – SO</small> R.M<small>EÍR</small>; R.J<small>EHUDA SAGT, WENN ABSICHTLICH, MACHE ER VERBOTEN, WENN VERSEHENTLICH, MACHE ER NICHT VERBOTEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN EIN</small> H<small>AUSHERR</small> G<small>ESELLSCHAFTER SEINER</small> N<small>ACHBARN</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Die mit ihm in derselben Durchgangsgasse wohnen; wenn die genannten Genußmittel tatsächlich ihr gemeinsamer Besitz sind u. nicht Beiträge zum E͑.</i><small>IST, SO BRAUCHEN SIE, WENN MIT DIESEM AM</small> W<small>EIN UND MIT JENEM AM</small> W<small>EIN, WEITER KEINEN</small> E͑<small>RUB ZU BEREITEN,</small> WENN ABER MIT DIESEM AM W<small>EIN UND MIT JENEM AM</small> Ö<small>L, SO BENÖTIGEN SIE EINES</small> E͑<small>RUBS</small>; R.Š<small>IMO͑N SAGT, OB SO ODER SO BENÖTIGEN SIE KEINES</small> E͑<small>RUBS</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN FÜNF</small> P<small>ARTEIEN DEN</small> Š<small>ABBATH IN EINEM</small> S<small>AALE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Der durch Scheidewände in 5 Räume geteilt ist, von denen jeder eine Tür nach dem Hofe hat.</i><small>VERBRINGEN, SO IST, WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT, EIN</small> E͑<small>RUB FÜR JEDE</small> P<small>ARTEI BESONDERS, UND WIE DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT, EIN</small> E͑<small>RUB FÜR ALLE ZUSAMMEN NÖTIG;</small> DIESE PFLICHTET JEDOCH BEI, DASS, WENN MANCHE IN K<small>AMMERN ODER</small> S<small>ÖLLERN WEILEN, EIN</small> E͑<small>RUB FÜR JEDE</small> P<small>ARTEI BESONDERS NÖTIG SEI</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN</small> B<small>RÜDER AM</small> T<small>ISCHE IHRES</small> V<small>ATERS SPEISEN UND IN IHREN EIGENEN</small> H<small>ÄUSERN</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Alle in einem Hofe.</i><small>SCHLAFEN, SO IST EIN</small> E͑<small>RUB FÜR JEDEN BESONDERS NÖTIG; DAHER MUSS, WER SICH AM</small> E͑<small>RUB ZU BETEILIGEN VERGESSEN HAT, SEIN</small> B<small>ESITZRECHT AUFGEBEN</small>. N<small>UR DANN, WENN SIE IHREN</small> E͑<small>RUB ANDERSWO HINBRINGEN, WENN ABER DER</small> E͑<small>RUB ZU IHNEN GEBRACHT WIRD ODER SIE KEINE ANDEREN</small> M<small>ITBEWOHNER IM</small> H<small>OFE HABEN, BRAUCHEN SIE KEINEN</small> E͑<small>RUB</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN FÜNF</small> H<small>ÖFE, DIE</small> E<small>INGÄNGE ZU EINANDER UND</small> E<small>INGÄNGE ZUR</small> D<small>URCHGANGSGASSE HABEN, ZUSAMMEN EINEN</small> E͑<small>RUB ZUR</small> V<small>EREINIGUNG DER</small> H<small>ÖFE, JEDOCH KEINE</small> V<small>ERBINDUNG FÜR DIE</small> D<small>URCHGANGSGASSE GEMACHT HABEN, SO IST IHNEN</small> <small>DER</small> V<small>ERKEHR</small> <small>IN DEN</small> H<small>ÖFEN ERLAUBT UND IN DER</small> D<small>URCHGANGSGASSE VERBOTEN;</small> HABEN SIE EINE V<small>ERBINDUNG FÜR DIE</small> D<small>URCHGANGSGASSSE GEMACHT, SO IST IHNEN</small> <small>DER</small> V<small>ERKEHR</small> <small>DA UND DORT ERLAUBT</small>. W<small>ENN SIE EINEN</small> E͑<small>RUB ZUR</small> V<small>EREINIGUNG DER</small> H<small>ÖFE UND EINE</small> V<small>ERBINDUNG FÜR DIE</small> D<small>URCHGANGSGASSE GEMACHT HABEN UND EINER VON DEN</small> B<small>EWOHNERN EINES</small> H<small>OFES SICH AM</small> E͑<small>RUB</small> <small>ZU BETEILIGEN</small> <small>VERGESSEN HAT, SO IST IHNEN</small> <small>DER</small> V<small>ERKEHR</small> <small>DA UND DORT ERLAUBT;</small> WENN ABER EINER VON DEN A<small>NWOHNERN DER</small> D<small>URCHGANGSGASSSE SICH AN DER</small> V<small>ERBINDUNG</small> <small>ZU BETEILIGEN</small> <small>VERGESSEN HAT, SO IST IHNEN</small> <small>DER</small> V<small>ERKEHR</small> <small>IN DEN</small> H<small>ÖFEN ERLAUBT UND IN DER</small> D<small>URCHGANGSGASSSE VERBOTEN</small>. D<small>IE</small> D<small>URCHGANGSGASSE IST FÜR DIE</small> H<small>ÖFE DAS, WAS DER</small> H<small>OF FÜR DIE</small> H<small>ÄUSER</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN VON ZWEI</small> H<small>ÖFEN, EINER HINTER DEM ANDEREN, DER HINTERE</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Von dem aus man über den vorderen zur Straße gelangen kann.</i> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB UND DER VORDERE KEINEN</small> E͑<small>RUB GEMACHT HAT, SO IST</small> <small>DER</small> V<small>ERKEHR IM</small> <small>HINTEREN ERLAUBT UND IM VORDEREN VERBOTEN;</small> WENN DER VORDERE UND NICHT DER HINTERE, SO IST ER IN BEIDEN VERBOTEN. W<small>ENN DIESER FÜR SICH UND JENER FÜR SICH EINEN</small> E͑<small>RUB GEMACHT HAT, SO IST ER IN DIESEM FÜR SICH UND IN JENEM FÜR SICH ERLAUBT</small>. N<small>ACH</small> R.A͑<small>QIBA IST ER IM VORDEREN VERBOTEN, WEIL DAS</small> B<small>ETRETUNGSRECHT</small> <small>DES HINTEREN</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Von dem aus man über den vorderen zur Straße gelangen kann.</i> <small>IHN VERBOTEN MACHT; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, DAS</small> B<small>ETRETUNGSRECHT</small> <small>DES HINTEREN</small> <small>MACHE IHN NICHT VERBOTEN</small>.",
+            "W<small>ENN EINER AUS DEM VORDEREN VERGESSEN UND SICH AM</small> E͑<small>RUB NIGHT BETEILIGT HAT, SO IST ER IM HINTEREN ERLAUBT UND IM VORDEREN VERBOTEN; WENN EINER AUS DEM HINTEREN VERGESSEN UND SICH AM</small> E͑<small>RUB NIGHT BETEILIGT HAT, SO IST ER IN BEIDEN VERBOTEN</small>. W<small>ENN SIE IHREN</small> E͑<small>RUB AN EINEM</small> O<small>RTE NIEDERGELEGT HABEN UND EINER, OB AUS DEM HINTEREN ODER AUS DEM VORDEREN, VERGESSEN UND SICH AM</small> E͑<small>RUB NIGHT BETEILIGT HAT, SO IST ER IN BEIDEN VERBOTEN</small>. G<small>EHÖREN SIE EINZELNEN, SO BRAUCHEN SIE KEINEN</small> E͑<small>RUB ZU MACHEN</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ENN <small>ZWISCHEN ZWEI</small> H<small>ÖFEN EIN VIER ZU VIER</small> H<small>ANDBREITEN</small> <small>GROSSES</small> F<small>ENSTER INNERHALB ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN VOM</small> B<small>ODEN</small> <small>SICH BEFINDET, SO KÖNNEN SIE NACH</small> B<small>ELIEBEN ENTWEDER ZWEI ODER</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN;</small> HAT ES WENIGER ALS VIER ZU VIER, ODER BEFINDET ES SICH OBERHALB ZEHN, SO MÜSSEN SIE JEDER BESONDERS EINEN E͑<small>RUB UND NICHT</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN ZWISCHEN ZWEI</small> H<small>ÖFEN EINE ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN</small> <small>HOHE UND VIER BREITE</small> W<small>AND SICH BEFINDET, SO MÜSSEN SIE ZWEI UND NICHT</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN</small>. B<small>EFINDEN SICH AUF DIESER</small> F<small>RÜCHTE, SO DÜRFEN DIE EINEN VON DER EINEN</small> S<small>EITE HINAUFSTEIGEN UND ESSEN UND DIE ANDEREN VON DER ANDEREN</small> S<small>EITE HINAUFSTEIGEN UND ESSEN, NUR DÜRFEN SIE NICHTS NACH UNTEN BRINGEN</small>. W<small>IRD DIE</small> W<small>AND</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Zwischen 2 Höfen.</i><small>BIS ZEHN</small> E<small>LLEN DURCHBROCHEN, SO KÖNNEN SIE NACH</small> B<small>ELIEBEN ENTWEDER ZWEI ODER</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN, WEIL DIES ALS</small> T<small>ÜR GILT; WENN ABER MEHR, SO MACHEN SIE</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB UND NICHT ZWEI</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN ZWISCHEN ZWEI</small> H<small>ÖFEN EIN ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN</small> <small>TIEFER UND VIER BREITER</small> G<small>RABEN SICH BEFINDET, SO MACHEN SIE ZWEI UND NICHT</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB, SELBST WENN ER VOLL</small> S<small>TOPPELN UND</small> S<small>TROH IST; IST ER VOLL</small> E<small>RDE ODER</small> G<small>ERÖLL, SO MACHEN SIE</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB UND NICHT ZWEI</small>.",
+            "L<small>EGT MAN ÜBER DIESEN EIN VIER</small> H<small>ANDBREITEN BREITES</small> B<small>RETT, ODER</small> <small>ÜBER</small> <small>ZWEI EINANDER GEGENÜBERLIEGENDE</small> A<small>LTANE</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Aus zwei Söllern.</i>, <small>SO KÖNNEN SIE NACH</small> B<small>ELIEBEN ZWEI ODER</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN; IST ES SCHMÄLER, SO MÜSSEN SIE ZWEI UND NICHT</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN ZWISCHEN ZWEI</small> H<small>ÖFEN EINE ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHE</small> S<small>TROHTENNE SICH BEFINDET, SO MÜSSEN SIE ZWEI UND NICHT</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN</small>. D<small>IE EINEN DÜRFEN</small> <small>IHR</small> V<small>IEH</small> <small>DA FRESSEN LASSEN UND DIE ANDEREN DORT FRESSEN LASSEN</small>. I<small>ST DIE</small> S<small>TROHTENNE AUF WENIGER ALS ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN VERMINDERT WORDEN, SO MACHEN SIE</small> <small>ZUSAMMEN</small> <small>EINEN</small> E͑<small>RUB UND NICHT ZWEI</small>.",
+            "<b>W</b><small>IE GESCHIEHT DIE</small> V<small>ERBINDUNG FÜR DIE</small> D<small>ÜRCHGANGSGASSE</small>? E<small>LNER LEGE DAS</small> F<small>ASS</small> W<small>EIN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Od. andere Nahrungsmittel, die als E͑rub verwendet werden.</i><small>NIEDER UND SPRECHE: ‘DIES SEI FÜR ALLE</small> B<small>EWOHNER DIESER</small> D<small>URCHGANGSGASSE’, UND EIGNE ES IHNEN ZU DURCH</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Indem diese es für jene in Empfang nehmen.</i><small>SEINEN ERWACHSENEN</small> S<small>OHN, SEINE ERWACHSENE</small> T<small>OCHTER, SEINEN HEBRÄISCHEN</small> K<small>NECHT, SEINE HEBRÄISCHE</small> M<small>AGD ODER SEINE</small> F<small>RAU,</small> NICHT ABER DURCH SEINEN KENAA͑NITISCHEN K<small>NECHT ODER SEINE KENAA͑NITISCHE</small> M<small>AGD, WEIL IHRE</small> H<small>AND SEINER</small> H<small>AND GLEICHT</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Sie sind sein Eigentum, ebenso auch alles, was sie besitzen.</i>.",
+            "<b>I</b><small>ST DIE</small> S<small>PEISE VERMINDERT WORDEN, SO FÜGE MAN</small> <small>DAS</small> F<small>EHLENDE</small> <small>HINZU UND EIGNE ES IHNEN ZU, UND MAN BRAUCHT ES IHNEN NIGHT MITZUTEILEN</small>. S<small>IND</small> B<small>ETEILIGTE</small> <small>HINZUGEKOMMEN, SO FÜGE MAN HINZU UND EIGNE ES IHNEN ZU, UND MAN MUSS ES IHNEN MITTEILEN</small>.",
+            "W<small>ELCHES</small> Q<small>UANTUM</small> <small>IST DAZU ERFORDERLICH</small>? S<small>IND ES VIELE</small>, S<small>PEISE FÜR ZWEI</small> M<small>AHLZEITEN FÜR ALLE ZUSAMMEN, SIND ES WENIGE</small>, <small>DAS</small> Q<small>UANTUM EINER</small> D<small>ÖRRFEIGE FÜR JEDEN BESONDERS</small>.",
+            "R.J<small>OSE SAGTE</small>: D<small>IESE</small> W<small>ORTE GELTEN NUR VOM URSPRÜNGLICH</small> <small>NIEDERGELEGTEN</small> E͑<small>RUB, FÜR DEN</small> Ü<small>BERREST ABER REICHT AUCH JEDES</small> Q<small>UANTUM</small>. Ü<small>BERHAUPT HABEN SIE DIE</small> V<small>EREINIGUNG DER</small> H<small>ÖFE DURCH EINEN</small> E͑<small>RUB NUR DESHALB ANGEORDNET, DAMIT ES BEI DEN</small> K<small>INDERN NICHT IN</small> V<small>ERGESSENHEIT GERATE</small>.",
+            "<b>M</b><small>IT ALLEM DARF MAN EINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN ZUR</small> V<small>EREINIGUNG UND ZUR</small> V<small>ERBINDUNG, AUSSER MIT</small> W<small>ASSER ODER</small> S<small>ALZ – SO</small> R.E<small>LIE͑ZER</small>. R.J<small>EHOŠUA͑ SAGT, NUR EIN</small> <small>GANZER</small> L<small>AIB DIENE ALS</small> E͑<small>RUB; MIT EINEM</small> S<small>TÜCKE, SELBST VON EINEM</small> S<small>EÁGEBÄCK, KANN MAN KEINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN, MIT EINEM GANZEN, SELBST WIE EIN</small> A<small>SSAR, KANN MAN EINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF BEI EINEM</small> K<small>RÄMER ODER EINEM</small> B<small>ÄCKER</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Der mit ihm zusammen in derselben Durchgangsgasse wohnt.</i><small>EINE</small> M<small>AA͑ HINTERLEGEN, DAMIT ER IHM</small> <small>DEN</small> B<small>EITRAG ZUM</small> E͑<small>RUB ZUEIGNE</small> – <small>SO</small> R.E<small>LIE͑ZER;</small> DIE W<small>EISEN SAGEN, ER WERDE IHM DURCH DAS</small> G<small>ELD NICHT ZUGEEIGNET</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Dies ist ein richtiger Kauf, wobei man die Sache nur durch das Ansichziehen erwirbt.</i>. S<small>IE PFLICHTEN JEDOCH BEI, DASS BEI JEDEM ANDEREN ES IHM DURCH</small> G<small>ELD ZUGEEIGNET WERDE</small>. M<small>ANN KANN NÄMLICH FÜR NIEMAND EINEN</small> E͑<small>RUB OHNE SEIN</small> W<small>ISSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Wenn Bäcker u. Krämer für einen den Beitrag zum E͑. entrichten, so geschieht dies ohne sein Wissen, da sie für ihn nur Verkäufer sind u. er sich auf sie nicht verläßt.</i><small>MACHEN</small>. R.J<small>EHUDA SAGTE</small>: D<small>IESE</small> W<small>ORTE GELTEN NUR VOM</small> G<small>EBIET</small>-E͑<small>RUB, BEIM</small> H<small>OF</small>-E͑<small>RUB ABER KANN DIES SOWOHL MIT DESSEN</small> W<small>ISSEN ALS AUCH OHNE DESSEN</small> W<small>ISSEN ERFOLGEN, WEIL MAN JEMAND IN SEINER</small> A<small>BWESENHEIT BEVORTEILEN UND NICHT BENACHTEILIGEN KANN</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Cf. supra Fol. 46b, Anm. 73.</i>."
+        ],
+        [
+            "<b>A</b>UF <small>WELCHE</small> W<small>EISE ERFOLGT DIE</small> V<small>ERBINDUNG FÜR DAS</small> Š<small>ABBATHGEBIET</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Das man sich außerhalb des Weichbildes seines Wohnortes durch Niederlegen eines E͑. für den Š. reservieren kann.</i>? M<small>AN LEGE DAS</small> F<small>ASS</small> W<small>EIN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Od. andere Genußmittel, die als E͑. bestimmt werden.</i><small>NIEDER UND SPRECHE</small>: D<small>IES SEI FÜR ALLE</small> E<small>INWOHNER MEINER</small> S<small>TADT, FÜR JEDEN, DER DAS</small> H<small>AUS EINES</small> L<small>EIDTRAGENDEN ODER EIN</small> G<small>ASTMAHL BESUCHEN WILL</small>. W<small>ER NOCH AM</small> T<small>AGE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Am Vorabend des Šabbaths.</i> <small>DAMIT GERECHNET HAT, DEM IST ES ERLAUBT, WER NACH</small> A<small>NBRUCH DER</small> D<small>UNKELHEIT, DEM IST ES VERBOTEN, WEIL MAN NACH</small> A<small>NBRUCH DER</small> D<small>UNKELHEIT KEINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN KANN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ELCHES</small> Q<small>UANTUM MUSS ER HABEN</small>? D<small>AS</small> Q<small>UANTUM VON ZWEI</small> M<small>AHLZEITEN FÜR JEDEN</small>. M<small>AHLZEITEN FÜR DEN</small> A<small>LLTAG UND NICHT FÜR DEN</small> Š<small>ABBATH</small> – <small>SO</small> R.M<small>EÍR</small>; R.J<small>EHUDA SAGT: FÜR DEN</small> Š<small>ABBATH UND NICHT FÜR DEN</small> A<small>LLTAG</small>. B<small>EIDE WOLLEN DAMIT ERLEICHTERN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Nach dem einen ist die Mahlzeit am Š. reichhaltiger, nach dem anderen ißt man weniger, da man dann 3 (bezw. 4) Mahlzeiten u. am Alltag nur 2 Mahlzeiten abhält.</i>. R.J<small>OḤANAN B.</small> B<small>EROQA SAGT, EIN</small> P<small>ONDIONBROT BEI</small> <small>EINEM</small> P<small>REISE VON</small> <small>EINEM</small> S<small>ELA͑ FÜR VIER</small> S<small>EA͑</small> M<small>EHL</small>. R.Š<small>IMO͑N SAGT</small>: Z<small>WEI</small> D<small>RITT</small><small>TEILE EINES EIN</small> D<small>RITTEL</small> K<small>AB GROSSEN</small> B<small>ROTES</small>. D<small>IE</small> H<small>ÄLFTE</small> <small>GILT ALS</small> M<small>ASS</small> <small>BEIM AUSSÄTZIGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Wenn jemand in einem aussätzigen Hause so lange verweilt, als man die Hälfte eines solchen Brotes aufessen kann, so sind seine Kleider unrein; cf. supra Fol. 4a.</i>H<small>AUSE; DIE</small> H<small>ÄLFTE DER</small> H<small>ÄLFTE MACHT DEN</small> K<small>ÖRPER UNTAUGLICH</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Hat man ein solches Quantum unreiner Speisen gegessen, so darf man nichts Geheiligtes essen.</i>.",
+            "<b>W</b><small>ENN DIE</small> B<small>EWOHNER DES</small> H<small>OFES UND DIE</small> B<small>EWOHNER DER</small> G<small>ALERIE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Der oberen Stockwerke, die eine gemeinsame Treppe zum Hofe hat.</i> <small>VERGESSEN UND KEINEN</small> <small>GEMEINSAMEN</small> E͑<small>RUB GEMACHT HABEN, SO GEHÖRT ALLES, WAS</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Innerhalb 10 Hb.n von der Galerie.</i><small>ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOCH IST, ZUR</small> G<small>ALERIE, UND WAS NIEDRIGER IST, ZUM</small> H<small>OFE</small>. D<small>ER</small> S<small>CHUTTWALL EINER</small> G<small>RUBE ODER EIN</small> F<small>ELSEN GEHÖRT, WENN ER ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOCH IST, ZUR</small> G<small>ALERIE, WENN NIEDRIGER, ZUM</small> H<small>OFE</small>. D<small>IES GILT NUR VON DEM, WAS NAHE IST, WAS ABER ENTFERNT IST, GEHÖRT AUCH ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOCH ZUM</small> H<small>OFE</small>. W<small>AS HEISST NAHE</small>? W<small>ENN KEINE VIER</small> H<small>ANDBREITEN ENTFERNT</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND SEINEN</small> É<small>RUB IN EINEM</small> T<small>ORHÄUSCHEN, IN EINER</small> V<small>ERANDA ODER IN EINER</small> G<small>ALERIE NIEDERLEGT, SO IST ER KEIN</small> E͑<small>RUB; WOHNT DA JEMAND, SO MACHT ER NICHT</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Den Verkehr im Hofe.</i><small>VERBOTEN</small>. W<small>ENN IN EINEM</small> S<small>TROHSCIIUPPEN, IN EINEM</small> R<small>INDERSTALL, IN EINEM</small> H<small>OLZSTALL ODER IN EINEM</small> S<small>PEICHER, SO IST DER</small> E͑<small>RUB GÜLTIG; WOHNT DA JEMAND, SO MACHT ER VERBOTEN</small>. R. J<small>EHUDA SAGT, WENN DER</small> H<small>AUSHERR DA</small> Z<small>ÜTRITT</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Wörtl. Handfassung; ähnl. deutsch: Fuß fassen.</i><small>HAT, MACHE</small> <small>DER</small> B<small>EWOHNER</small> <small>NICHT VERBOTEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND SEIN</small> H<small>AUS VERLÄSST UND DEN</small> Š<small>ABBATH IN EINER ANDEREN</small> S<small>TADT VERBRINGEN GEHT, OB EIN</small> N<small>ICHTJUDE ODER EIN</small> J<small>ISRAÉLIT, SO MACHT ER</small> <small>DEN</small> H<small>OF</small> <small>VERBOTEN – SO</small> R.M<small>EÍR</small>; R.J<small>EHUDA SAGT, ER MACHE IHN NICHT VERBOTEN</small>; R.J<small>OSE SAGT, EIN</small> N<small>ICHTJUDE MACHE IHN VERBOTEN, EIN</small> J<small>ISRAÉLIT MACHE IHN NICHT VERBOTEN, WEIL EIN</small> J<small>ISRAÉLIT NICHT AM</small> Š<small>ABBATH HEIMZUKEHREN PFLEGT</small>. R.Š<small>IMO͑N SAGT, SELBST AVER SEIN</small> H<small>AUS VERLASSEN HAT UND DEN</small> Š<small>ABBATH BEI SEINER</small> T<small>OCHTER IN DERSELBEN</small> S<small>TADT VERBRINGEN GEHT, MACHE IHN NICHT VERBOTEN, WEIL ER ES SICH BEREITS AUS DEM</small> S<small>INN GESCHLAGEN HAT</small>.",
+            "<b>A</b><small>US EINEM</small> B<small>RÜNNEN ZWISCHEN ZWEI</small> H<small>ÖFEN DARF MAN AM</small> Š<small>ABBATH NICHT SCHÖPFEN, ES SEI DENN, SIE HABEN IN DER</small> M<small>ITTE EINE ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHE</small> S<small>CHEIDEWAND GEMACHT, OB UNTEN ODER AM</small> R<small>ANDE</small>. R.Š<small>IMO͑N B</small>. G<small>AMLIÉL SAGTE</small>: D<small>IE</small> S<small>CHULE</small> Š<small>AMMAJS SAGT, UNTEN, DIE</small> S<small>CHULE</small> H<small>ILLELS SAGT, OBEN</small>. R.J<small>EHUDA SPRACH</small>: D<small>IE</small> S<small>CHEIDEWAND KANN JA NICHT MEHR SEIN ALS DIE</small> W<small>AND ZWISCHEN IHNEN</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Den beiden Höfen.</i>.",
+            "<b>A</b><small>US EINEM ÜBER DEN</small> H<small>OF SICH HINZIEHENDEN</small> W<small>ASSERLAUF</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Der im Privatgebiete als Neutralgebiet gilt.</i><small>DARF MAN AM</small> Š<small>ABBATH NICHT SCHÖPFEN, ES SEI DENN, MAN HAT AN SEINEM</small> Z<small>UFLUSS UND AN SEINEM</small> A<small>USFLUSS EINE ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHE</small> S<small>CHEIDEWAND GEMACHT</small>. (R.J<small>EHUDA SAGT, DIE</small> H<small>OF</small><small>WAND ÜBER DIESEN GELTE ALS</small> S<small>CHEIDEWAND</small>.) R.J<small>EHUDA ERZÄHLTE</small>: B<small>EIM</small> W<small>ASSERLAUF ZU</small> A<small>BEL GESCHAH ES, DASS MAN AUF</small> B<small>ESTIMMUNG DER</small> W<small>EISEN AUS DIESEM AM</small> Š<small>ABBATH SCHÖPFTE</small>. J<small>ENE ERWIDERTEN</small>: W<small>EIL ER DAS</small> M<small>ASS</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Um als besonderes Gebiet zu gelten, 10 Hb.n tief u. 4 Hb.n breit.</i><small>NICHT HATTE</small>.",
+            "<b>V</b><small>ON EINEM</small> A<small>LTAN ÜBER EINEM</small> G<small>EWÄSSER DARF MAN AM</small> Š<small>ABBATH NICHT SCHÖPFEN, ES SEI DENN, MAN HAT IHN</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Oder das in diesem befindliche 4×4 Handbreiten große Loch.</i><small>MIT EINER ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHEN</small> U<small>MZÄUNUNG VERSEHEN, OB OBEN ODER UNTEN</small>. D<small>ESGLEICHEN IST ES, WENN ES ZWEI</small> A<small>LTANE SIND, EINER ÜBER DEM ANDEREN, UND MAN ES AM OBEREN UND NICHT AM UNTEREN GEMACHT HAT, BEIDEN VERBOTEN, ES SEI DENN, SIE HABEN EINEN</small> E͑<small>RUB GEMACHT</small>.",
+            "<b>I</b><small>N EINEM</small> H<small>OFE, DER WENIGER ALS VIER</small> E<small>LLEN HAT, DARF MAN AM</small> Š<small>ABBATH KEIN</small> W<small>ASSER AUSGIESSEN, ES SEI DENN, MAN HAT DARIN EINE</small> A<small>BFLUSS</small>-<small>GRUBE GEMACHT, DIE VOM</small> G<small>RUBENRAND BIS UNTEN ZWEI</small> S<small>EÁ FASST,</small> OB INNERHALB ODER AUSSERHALB <small>DES</small> H<small>OFES</small>; <small>NUR MUSS MAN SIE, WENN AUSSERHALB, BEDECKEN, INNERHALB BRAUCHT MAN SIE NICHT ZU BEDECKEN</small>.",
+            "R.E<small>LIE͑ZER B.</small> J<small>A͑QOB SAGTE</small>: I<small>E͑N EINER VIER</small> E<small>LLEN BEDECKTEN</small> G<small>OSSE AUF ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE DARF MAN AM</small> Š<small>ABBATH</small> W<small>ASSER AUSGIESSEN; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, SELBST WENN DAS</small> D<small>ACH ODER DER</small> H<small>OF HUNDERT</small> E<small>LLEN GROSS IST, DÜRFE MAN NICHT</small> <small>DIREKT</small> <small>IN DIE</small> G<small>OSSE GIESSEN, VIELMEHR GIESSE MAN AUFS</small> D<small>ACH, VON DEM DAS</small> W<small>ASSER IN DIE</small> G<small>OSSE ABFLIESST</small>. D<small>ER HOF UND DIE</small> V<small>ERANDA WERDEN MITEINANDER ZU DEN VIER</small> E<small>LLEN VEREINIGT</small>.",
+            "D<small>ESGLEICHEN AUCH, WENN VON ZWEI EINANDER GEGENÜBERLIEGENDEN</small> B<small>AUWERKEN</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Und der dazwischenliegende Hof keine 4 E.n groß ist.</i><small>DIE</small> B<small>EWOHNER</small> <small>DES EINEN EINE</small> A<small>BFLUSS</small><small>GRUBE GEMACHT HABEN UND DIE DES ANDEREN KEINE</small> A<small>BFLUSS</small><small>GRUBE GEMACHT HABEN: DIE EINE</small> A<small>BFLUSS</small><small>GRUBE GEMACHT HABEN, DÜRFEN ES, DIE KEINE GEMACHT HABEN, DÜRFEN ES NICHT</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Das Wasser auf den Hof gießen.</i>."
+        ],
+        [
+            "<b>S</b>ÄMTLICHE D<small>ÄCHER DER</small> S<small>TADT SIND EIN</small> G<small>EBIET, NUR DARF NICHT EIN</small> D<small>ACH ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN</small> <small>HÖHER ODER ZEHN NIEDRIGER SEIN – SO</small> R.M<small>EíR; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, JEDES IST EIN</small> G<small>EBIET FÜR SICH</small>. R. Š<small>IMO͑N SAGT, SOWOHL</small> D<small>ÄCHER ALS AUCH</small> H<small>ÖFE UND</small> G<small>EHEGE SEIEN EIN</small> G<small>EBIET HINSICHTLICH DER</small> G<small>ERÄTE, DIE SICH AM</small> Š<small>ABBATH DA BEFINDEN, NICHT ABER HINSICHTLICH DER</small> G<small>ERÄTE, DIE SICH AM</small> Š<small>ABBATH IM</small> H<small>AUSE BEFINDEN</small>.",
+            "<b>B</b><small>EFINDET SICH EIN GROSSES</small> D<small>ACH NEBEN EINEM KLEINEN</small> D<small>ACHE, SO IST</small> <small>DER</small> V<small>ERKEHR</small> <small>AUF DEM GROSSEN ERLAUBT</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Die ganze Front des kleinen ist frei, während sie für das große nur eine Art Tür bildet.</i><small>UND AUF DEM KLEINEN VERBOTEN</small>. I<small>ST EIN GROSSER</small> H<small>OF NACH EINEM KLEINEN DURCHBROCHEN, SO IST</small> <small>DER</small> V<small>ERKEHR</small> <small>IM GROSSEN ERLAUBT UND IM KLEINEN VERBOTEN, WEIL DIES ALS</small> T<small>ÜR DES GROSSEN GILT</small>.  <b>W</b><small>ENN EIN</small> H<small>OF NACH ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE DURCHBROCHEN IST UND MAN ETWAS</small> <small>AM</small> Š<small>ABBATH</small> <small>AUS DIESEM IN EIN</small> P<small>RIVATGEBIET ODER AUS EINEM</small> P<small>RIVATGEBIETE IN DIESEN TRÄGT, SO IST MAN SCHULDIG</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Weil er als öffentliches Gebiet gilt; cf. Sab. Fol. 2a, Anm. 2.</i> – <small>SO</small> R. E<small>LIE͑ZER;</small> DIE W<small>EISEN SAGEN, WENN AUS DIESEM IN ÖFFENTLICHES</small> G<small>EBIET ODER AUS ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE IN DIESEN, SEI MAN FREI</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Wenn bereits geschehen, jed. nicht von vornherein.</i>, <small>WEIL ER ALS</small> N<small>EUTRALGEBIET GILT</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN</small> <small>AM</small> Š<small>ABBATH</small> <small>EIN</small> H<small>OF AN ZWEI</small> S<small>EITEN NACH ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE DURCHBROCHEN WIRD ODER EIN</small> H<small>AUS AN ZWEI</small> S<small>EITEN DURCHBROCHEN WIRD ODER VON EINEM</small> D<small>URCHGANG</small> B<small>ALKEN ODER</small> P<small>FOSTEN ENTFERNT WERDEN, SO IST DA</small> <small>DER</small> V<small>ERKEHR</small> <small>AN DIESEM</small> Š<small>ABBATH ERLAUBT UND FÜR DIE</small> Z<small>UKUNFT VERBOTEN – SO</small> R.J<small>EHUDA</small>. R.J<small>OSE SAGTE</small>: I<small>ST ES AN DIESEM</small> Š<small>ABBATH ERLAUBT, SO IST ES AUCH FÜR DIE</small> Z<small>UKUNFT ERLAUBT, UND IST ES FÜR DIE</small> Z<small>UKUNFT VERBOTEN, SO IST ES AUCH AN DIESEM</small> Š<small>ABBATH VERBOTEN</small>.",
+            "<b>U</b><small>NTER EINEM ÜBER ZWEI</small> H<small>ÄUSERN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Auf beiden Seiten des öffentl. Gebietes.</i><small>ERBAUTEN</small> S<small>ÖLLER, EBENSO UNTER</small> S<small>CHWIBBOGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Od. Straßenüberführung; wörtl. offene Brücke.</i><small>DARF MAN AM</small> Š<small>ABBATH TRAGEN – SO</small> R.J<small>EHUDA; DIE</small> W<small>EISEN VERBIETEN DIES</small>. F<small>ERNER SAGTE</small> R.J<small>EHUDA, MAN KÖNNE IN EINER OFFENEN</small> D<small>URCHGANGSGASSE EINEN</small> E͑<small>RUB MACHEN; DIE</small> W<small>EISEN VERBIETEN DIES</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ER <small>AM</small> Š<small>ABBATH</small> T<small>EPHILLIN FINDET, BRINGE SIE PAARWEISE</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> An Haupt und Arm, wie man sie wochentags anzulegen pflegt.</i> <small>HEIM</small>; R.G<small>AMLIÉL SAGT, JE ZWEI</small> P<small>AARE</small>. D<small>IESE</small> W<small>ORTE GELTEN NUR VON GEBRAUCHTEN, BEI NEUEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Die keine Gebrauchsspuren haben u. viell. gar keine richtigen Tephillin sind.</i><small>BRAUCHT MAN ES NICHT</small>. F<small>INDET MAN SIE IN</small> $$P<small>AKETEN ODER</small> B<small>ÜNDELN, SO WARTE MAN, BIS ES DUNKEL WIRD, UND BRINGE SIE HEIM;</small> BEI G<small>EFAHR BEDECKE MAN SIE UND GEHE SEINES</small> W<small>EGES</small>.",
+            "R.Š<small>IMO͑N SAGT, MAN REICHE SIE SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN UND DER</small> N<small>ÄCHSTE SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN, BIS SIE SO ZUM ÄUSSERSTEN</small> H<small>OFE GELANGEN</small>. D<small>ESGLEICHEN REICHE MAN SEIN</small> K<small>IND</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Wenn seine Frau auf freiem Felde gebiert.</i> <small>SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN UND DER</small> N<small>ÄCHSTE SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN, AUCH BIS HUNDERT</small>. R.J<small>EHUDA SAGTE</small>: M<small>AN DARF SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN EIN</small> F<small>ASS REICHEN UND DER</small> N<small>ÄCHSTE SEINEM</small> N<small>ÄCHSTEN, AUCH AUSSERHALB DES</small> Š<small>ABBATHGEBIETES</small>. J<small>ENE SPRACHEN ZU IHM</small>: D<small>IESES DARF NICHT WEITER GELANGEN ALS DIE</small> F<small>ÜSSE SEINES</small> E<small>IGENTÜMERS</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN JEMAND AUF EINER</small> S<small>CHWELLE EINE</small> S<small>CHRIFTROLLE</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Ein Buch der hl. Schrift enthaltend.</i><small>LIEST UND SIE AUS SEINER</small> H<small>AND ROLLT</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Und das eine Ende in seiner Hand zurückbleibt.</i>, <small>SO ROLLE ER SIE ZU SICH HERAN</small>. W<small>ENN JEMAND EINE</small> S<small>CHRIFTROLLE AUF DEM</small> D<small>ACHE LIEST UND SIE AUS SEINER</small> H<small>AND ROLLT, SO DARF ER SIE, FALLS SIE DIE ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN</small> <small>VON DER</small> E<small>RDE</small> <small>NICHT ERREICHT HAT, ZU SICH HER ANROLLEN, HAT SIE DIE ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN ERREICHT, SO WENDE ER SIE AUF DIE</small> S<small>CHRIFTSEITE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Mit der Schrift gegen die Wand, um sie zu schützen.</i><small>UM</small>. R.J<small>EHUDA SAGT, AUCH WENN SIE NUR EINE</small> N<small>ADELBREITE VON der</small> E<small>RDE ABSTEHT, ROLLE ER SIE ZU SICH HERAN</small>. R.Š<small>IMO͑N SAGT, SELBST WENN SIE DIE</small> E<small>RDE</small> <small>BERÜHRT</small>, <small>ROLLE ER SIE ZU SICH HERAN, DENN DU HAST KEIN</small> V<small>ERBOT</small> <small>DES</small> F<small>EIERNS WEGEN, DAS VOR DEN HEILIGEN</small> S<small>CHRIFTEN</small> S<small>TAND HIELTE</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF AUF</small> P<small>RIVATGEBIET STEHEN UND</small> <small>EINE</small> S<small>ACHE</small> <small>AUF ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE BEWEGEN, AUF ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE STEHEN UND</small> <small>EINE</small> S<small>ACHE</small> <small>AUF</small> P<small>RIVATGEBIET BEWEGEN, JEDOCH NIGHT AUSSERHALB DER VIER</small> E<small>LLEN</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> In öffentl. Gebiete.</i><small>BRINGEN</small>.",
+            "M<small>AN DARF NIGHT AUF</small> P<small>RIVATGEBIET STEHEN UND IN ÖFFENTLICHES</small> G<small>EBIET URINIEREN ODER AUF ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE STEHEN UND IN</small> P<small>RIVATGEBIET URINIEREN, DESGLEICHEN NIGHT SPUCKEN</small>. R.J<small>EHUDA SAGT, AUCH WENN DER</small> S<small>PEICHEL IM</small> M<small>UNDE AUFGESAMMELT IST, DÜRFE MAN KEINE VIER</small> E<small>LLEN GEHEN, OHNE IHN AUSGESPUCKT ZU HABEN</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF NICHT AUF</small> P<small>RIVATGEBIET STEHEN UND AUS ÖFFENTLICHEM GEBIETE TRINKEN ODER AUF ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE STEHEN UND AUS</small> P<small>RIVATGEBIET TRINKEN, ES SEI DENN, DASS MAN DEN</small> K<small>OPF UND DEN GRÖSSEREN</small> T<small>EIL DES</small> K<small>ÖRPERS DA HINÜBERGEBEUGT HAT, WO MAN TRINKT</small>. E<small>BENSO BEI EINER</small> K<small>ELTER</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> In der Kelter darf man unverzehnteten Wein trinken.</i>. <b>M</b><small>AN DARF UNTERHALB ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN</small> W<small>ASSER</small> <small>VON DER</small> R<small>INNE AUFFANGEN; AUS DER</small> R<small>INNE</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Die in das öffentliche Gebiet ragt.</i><small>DARF MAN IN JEDEM</small> F<small>ALLE TRINKEN</small>.",
+            "<b>I</b><small>STEIN</small> B<small>RUNNEN AUF ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE MIT EINEM ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHEN</small> S<small>CHUTTWALL UMGEBEN, SO DARF MAN AUS DIESEM DURCH EIN ÜBER DIESEM BEFINDLICHES</small> F<small>ENSTER SCHÖPFEN</small>. A<small>UF EINEN ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHEN</small> M<small>ISTHAUFEN AUF ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE DARF MAN DURCH EIN ÜBER DIESEM BEFINDLICHES</small> F<small>ENSTER AM</small> Š<small>ABBATH</small> W<small>ASSER GIESSEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN DAS</small> G<small>EÄST EINES</small> B<small>AUMES ZUR</small> E<small>RDE HERABHÄNGT, SO DARF MAN, FALLS ES KEINE DREI</small> H<small>ANDBREITEN VON DER</small> E<small>RDE ABSTEHT, DARUNTER</small> <small>AM</small> Š<small>ABBATH</small> <small>TRAGEN</small>. S<small>IND DIE</small> W<small>URZELN DREI</small> H<small>ANDBREITEN HOCH ÜBER DER</small> E<small>RDE, SO DARF MAN DARAUF NICHT SITZEN</small>.  <b>M</b><small>IT DER</small> T<small>ÜR DES</small> H<small>INTERHOFES</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Diese wird nur selten benutzt u. daher nicht richtig eingehängt, sondern entweder mit einer Schnur befestigt od. überhaupt nur angelehnt. Beim Rücken und Aufstellen wird der Boden aufgewühlt u. zerschrammt; dasselbe gilt auch von den folgenden Verschlüssen.</i>, <small>DER</small> D<small>ORNENSPERRE VOR EINER</small> M<small>AUERLÜCKE UND</small> W<small>EIDENGEFLECHTEN DARF MAN</small> <small>AM</small> Š<small>ABBATH</small> <small>NUR DANN</small> <small>SCHLIESSEN, WENN SIE VOM</small> B<small>ODEN ABSTEHEN</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF NICHT AUF</small> P<small>RIVATGEBIET STEHEN UND</small> <small>EINE</small> T<small>ÜR</small> <small>AUF ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Mit einem Schlüssel, damit man nicht ihn zu tragen verleitet werde.</i><small>ÖFFNEN ODER AUF ÖFFENTLICHEM</small> G<small>EBIETE STEHEN UND EINE</small> T<small>ÜR AUF</small> P<small>RIVATGEBIET ÖFFNEN, ES SEI DENN, MAN HAT EINEN ZEHN</small> H<small>ANDBREITEN HOHEN</small> Z<small>AUN</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Der ihn vom öffentl. Gebiete trennt; dies bezieht sich auf den zweiten Fall.</i><small>GEMACHT – SO</small> R.M<small>EÍR</small>. S<small>IE SPRACHEN ZU IHM</small>: A<small>UF DEM</small> Z<small>ÜCHTERMARKTE ZU</small> J<small>ERUŠALEM PFLEGTEN SIE</small> <small>DIE</small> T<small>ÜREN</small> <small>ZU SCHLIESSEN UND DEN</small> S<small>CHLÜSSEL AUFS</small> F<small>ENSTER ÜBER DER</small> T<small>ÜR ZU LEGEN</small>. R.J<small>OSE SAGTE, ES WAR AUF DEM</small> W<small>OLLHÄNDLERMARKTE</small>.",
+            "<b>E</b><small>INEN</small> S<small>CHIEBERIEGEL, DER AM</small> E<small>NDE EINEN</small> K<small>NAUF</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Sodaß er auch als Keule verwendet werden kann.</i><small>HAT, IST NACH</small> R.E<small>LIE͑ZER ANZUFASSEN VERBOTEN</small>; R.J<small>OSE ERLAUBT DIES</small>. R.E<small>LIÊZER SPRACH</small>; I<small>M</small> B<small>ETHAUSE ZU</small> Ṭ<small>IBERIAS PFLEGTE MAN HIERBEI ERLAUBEND ZU VERFAHREN, BIS</small> R.G<small>AMLIÉL UND DIE</small> Ä<small>LTESTEN KAMEN UND ES IHNEN VERBOTEN</small>. R.J<small>OSE ERWIDERTE</small>: M<small>AN VERFUHR HIERBEI VERBIETEND, UND</small> R.G<small>AMLIÉL UND DIE</small> Ä<small>LTESTEN KAMEN UND ERLAUBTEN ES IHNEN</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF IM</small> T<small>EMPEL MIT EINEM SCHLEIFENDEN</small> S<small>CHIEBERIEGEL VERSCHLIESSEN, NICHT ABER IN DER</small> P<small>ROVINZ;</small> MIT EINEM <small>DANEBEN</small> <small>LIEGENDEN IST ES DA UND DORT VERBOTEN</small>. R.J<small>EHUDA SAGT, MIT EINEM</small> <small>DANEBEN</small> <small>LIEGENDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Der überhaupt nicht angebunden ist; die Benutzung hat den Anschein des Bauens.</i><small>SEI ES IM</small> T<small>EMPEL ERLAUBT, MIT EINEXM SCHLEIFENDEN AUCH IN DER PROVINZ</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF IM</small> T<small>EMPEL DIE UNTERE</small> A<small>NGEL</small> <small>IN DIE</small> P<small>FANNE</small> <small>EINHEBEN, NICHT ABER IN DER</small> P<small>ROVINZ; DIE OBERE IST DA UND DORT VERBOTEN</small>. R.J<small>EHUDA SAGT, DIE OBERE IM</small> T<small>EMPEL UND DIE UNTERE AUCH IN DER</small> P<small>ROVINZ</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF IM</small> T<small>EMPEL EIN</small> P<small>FLASTER WIEDER</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Wenn ein Priester es bei der Verrichtung des Tempeldienstes abgenommen hat.</i><small>AUFLEGEN, NICHT ABER IN DER</small> P<small>ROVINZ; ERSTMALIG IST ES DA UND DORT VERBOTEN</small>. <b>M</b><small>AN DARF IM</small> T<small>EMPEL EINE</small>S<small>AITE ZUSAMMENKNOTEN, JEDOCH NICHT IN DER</small> P<small>ROVINZ; ANFÄNGLICH</small> <small>EINE SPANNEN</small> <small>IST DA UND DORT VERBOTEN</small>.  <b>M</b><small>AN DARF IM</small> T<small>EMPEL EINE</small> B<small>LATTER ABLÖSEN, NICHT ABER IN DER</small> P<small>ROVINZ; MIT EINEM</small> G<small>ERÄTE IST ES DA UND DORT VERBOTEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ENN EIN</small> P<small>RIESTER SICH DEN</small> F<small>INGER VERLETZT, SO UMWICKLE ER IHN IM</small> T<small>EMPEL MIT</small> B<small>AST, NICHT ABER IN DER</small> P<small>ROVINZ; UM</small> B<small>LUT ABZUZIEHEN IST ES DA UND DORT VERBOTEN</small>. <b>M</b><small>AN DARF</small> S<small>ALZ AUF DIE</small> A<small>LTARRAMPE STREUEN, DAMIT MAN NICHT AUSGLEITE; FERNER DARF MAN AM</small> Š<small>ABBATH MITTELST DES</small> R<small>ADES AUS DEM</small> W<small>LNDEBRUNNEN<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Viell. Exulantenbrunnen.</i>UND DEM GROSSEN</small> B<small>RUNNEN SCHÖPFEN, AM</small> F<small>ESTE AUCH AUS DEM</small> Q<small>UELLBRUNNEN</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Etymolog, zulässig: kalter Brunnen.</i>.",
+            "<b>W</b><small>ENN</small> <small>AM</small> Š<small>ABBATH</small> <small>EIN</small> K<small>RIECHTIER IM</small> T<small>EMPEL GEFUNDEN WIRD, SO BRINGE ES EIN</small> P<small>RIESTER MIT SEINEM</small> G<small>ÜRTEL</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Obgleich dadurch der Gürtel unrein wird, da das Suchen nach einem geeigneten Gegenstande Zeit beanspruchen würde.</i><small>HINAUS, UM NICHT DIE</small> U<small>NREINHEIT IM</small> T<small>EMPEL WEILEN ZU LASSEN – SO</small> R.J<small>OḤANAN B.</small> B<small>EROQA</small>; R.J<small>EHUDA SAGT, MIT EINER HÖLZERNEN</small> Z<small>ANGE, UM NIGHT DIE</small> U<small>NREINHEIT ZU VERMEHREN</small>. A<small>US WELCHER</small> S<small>TELLE BRINGE MAN ES</small> <small>AM</small> Š<small>ABBATH</small> <small>FORT</small>? A<small>US DEM</small> I<small>NNENRAUME DES</small> T<small>EMPELS, AUS DER</small> V<small>ORHALLE UND ZWISCHEN DER</small> V<small>ORHALLE UND DEM</small> A<small>LTAR – SO</small> R.Š<small>IMO͑N B.</small>N<small>ANNOS</small>. R.A͑<small>QIBA SAGT, MAN BRINGE ES AUS JEDER</small> S<small>TELLE FORT, DERENTWEGEN MAN SICH</small><sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Wenn man sie unrein betritt; also auch aus dem Vorhofe.</i><small>BEI</small> V<small>ORSATZ DER</small> A<small>USROTTUNG UND BEI</small> V<small>ERSEHEN EINES</small> S<small>ÜNDOPFERS SCHULDIG MACHT</small>. A<small>N JEDER ANDEREN</small> S<small>TELLE STÜLPE MAN DARÜBER EINEN</small> K<small>ÜBEL</small><sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Od. Kessel, der im Tempel verschiedenen Zwecken diente; cf. Tan.V,5.</i>. R.Š<small>IMO͑N SAGTE</small>: W<small>O DIE</small> W<small>EISEN DIR ETWAS ERLAUBT HABEN, HABEN SIE DIR NUR DEINES</small><sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Was nach der Tora erlaubt ist.</i><small>GEGEBEN</small>; <small>IM</small> T<small>EMPEL</small> <small>HABEN SIE DIR NUR DAS ERLAUBT, WAS SONST NUR DES</small> F<small>EIERNS WEGEN</small> <small>VERBOTEN</small> <small>IST</small>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,141 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nמָבוֹי שֶׁהוּא גָּבוֹהַּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, \nיְמַעֵט.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֵינוּ צָרִיךְ.  \nהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, \nיְמַעֵט. \nאִם יֵשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, \nאַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, \nאֵינוּ צָרִיךְ לְמַעֵט. \n",
+            "<small>ב</small>\nהֶכְשֵׁר הַמָּבוֹי, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nלֶחִי וְקוֹרָה; \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nלֶחִי אוֹ קוֹרָה; \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nלְחָיַיִן.  \nמִשֵּׁם רְבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד \nלִפְנֵי רְבִּי עֲקִיבָה: \nלֹא נֶחְלְקוּ בֵית שַׁמַּי וּבֵית הֶלֵּל \nעַל מָבוֹי שֶׁהוּא פָחוּת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, \nשֶׁהוּא צָרִיךְ לֶחִי וְקוֹרָה; \nוְעַל מַה נֶּחְלָקוּ? \nעַל מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד עֶשֶׂר, \nשֶׁבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nלֶחִי וְקוֹרָה; \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nאוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה.  \nאָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: \nעַל זֶה וְעַל זֶה נֶחְלָקוּ. \n",
+            "<small>ג</small>\nקוֹרָה שֶׁאָמָרוּ, \nרְחָבָה לְקַבֵּל אָרִיחַ, \nוְהָאָרִיחַ חֲצִי לְבֵנָה שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה טְפָחִים. \nדַּיָּהּ לַקּוֹרָה שֶׁתְּהֵא רְחָבָה טֶפַח, \nכְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ לְאָרְכּוֹ. \n",
+            "<small>ד</small>\nרְחָבָה לְקַבֵּל אָרִיחַ, \nוּבְרִיָּה לְקַבֵּל אָרִיחַ.  &lt;ובירייא&gt;\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nרְחָבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָה בְרִיָּה. \n",
+            "<small>ה</small>\nהָיְתָה שֶׁלַּקַּשׁ אוֹ שֶׁלַּקָּנִים, \nרוֹאִין אוֹתָהּ כִּלּוּ הִיא שֶׁלַּמַּתֶּכֶת; \nעֲקוּמָה, \nרוֹאִין אוֹתָהּ כִּלּוּ הִיא פְשׁוּטָה; \nעֲגֻלָּה, \nרוֹאִין אוֹתָהּ כִּלּוּ הִיא מְרֻבַּעַת.  \nאִם יֶשׁ בָּהּ בְַהֶקֵּפָהּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, \nוְיֶשׁ בָּהּ רֹחַב טֶפַח. \n",
+            "לְחָיַיִם שֶׁאָמָרוּ, \nגָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nרָחְבָּן וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nרָחְבָּן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. \n",
+            "<small>ו</small>\nבַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִם, \nאֲפִלּוּ בְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. \nרְבִּי יוֹסֵה מְטַמֵּא מִשֵּׁם גּוֹלֵל, \nרְבִּי מֵאִיר מְטַהֵר.  \nכּוֹתְבִין עָלָיו גִּטֵּי נָשִׁים. \nרְבִּי יוֹסֵה הַגָּלִילִי פוֹסֵל. \n",
+            "<small>ז</small>\nשְׁיָרָא שֶׁחָנַת בַּבִּקְעָה, \nהִקִּיפוּהָ כְלֵי בְהֵמָה, \nמְטַלְטְלִים בְּתוֹכָהּ, \nוּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא גָדֵר גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nוְלֹא יְהוּ פְרָצוֹת יְתֵרוֹת עַל הַבִּנְיָן.  \nכָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא בְעֶשֶׂר אַמּוֹת, \nמֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כַפֶּתַח. \nיוֹתֵר מִכֵּן, אָסוּר. \n",
+            "<small>ח</small>\nמַקִּיפִים שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים \nזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵין חֶבֶל לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים.  \nשֵׁעוּר חֲבָלִים עָבְיָן יוֹתֵר עַל טֶפַח, \nשֶׁהַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים. \n",
+            "<small>ט</small>\nמַקִּיפִין בַּקָּנִים, \nבִּלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. \nבִּשְׁיָרָא דִבֵּרוּ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nלֹא דִבְּרוּ בִשְׁיָרָא אֶלָּא בַהוֹוֶה.  \nכָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלַּשְּׁתִי וְשֶׁלָּעֵרֶב, \nאֵינָה מְחִצָּה.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יוֹסֵה בִרְבִּי יְהוּדָה. &lt;יודה&gt; \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים.  \nאַרְבָּעָה דְבָרִים פָּטְרוּ בַמַּחֲנֶה: \nמְבִיאִים עֵצִים מִכָּל מָקוֹם, \nוּפְטוּרִים מֵרְחִיצַת יָדַיִם, \nוּמִדְּמַי, \nוּמִלְּעָרֵב. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nעוֹשִׂין פַּסִּים לַבֵּירָיוֹת \nאַרְבָּעָה דְיוּמְדִין נִרְאִים כִּשְׁמוֹנָה, \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nשְׁמוֹנָה נִרְאִים כִּשְׁנֵים עָשָׂר, \nאַרְבָּעָה דְיוּמְדִין וְאַרְבָּעָה פְשׁוּטִין.  \nגָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nוְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, \nוְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא; \nוּבֵינֵיהֶן כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת \nשֶׁלְּשָׁלוֹשׁ שָׁלוֹשׁ בָּקָר.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nשֶׁלְּאַרְבַּע אַרְבַּע, \nקְשׁוּרוֹת וְלֹא מֻתָּרוֹת, \nאַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצָא. \n",
+            "<small>ב</small>\nמֻתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר, \nבִּלְבַד שֶׁתְּהֵא פָרָה \nרֹאשָׁהּ וְרֻבָּהּ מִבִּפְנִים וְשׁוֹתָה.  \nמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, \nוּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בַפַּסִּים. \n",
+            "<small>ג</small>\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nעַד בֵּית סָאתַיִם.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nלֹא אָמְרוּ בֵית סָאתַיִם אֶלָּא בַגַּנָּה וּבַקַּרְפֵּף; \nאֲבָל אִם הָיָה דֵיר אוֹ סַהַר אוֹ חָצֵר, \nאֲפִלּוּ בֵית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין, \nאוֹ בֵית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִים, מֻתָּר.  \nמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, \nוּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בַפַּסִּים. \n",
+            "<small>ד</small>\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם הָיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים מַפְסְקַתָּהּ, \nיְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִים.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינוּ צָרִיךְ.  \nאֶחָד בְּאֵר הָרַבִּים וּבוֹר הַיָּחִיד, \nעוֹשִׂין לָהֶם פַּסִּין; \nאֲבָל לְבוֹר הַיָּחִיד, \nעוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nרְבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר: \nאֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד, \nוְלִשְׁאָר עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים. \n",
+            "<small>ה</small>\nוְעוֹד אָמַר רְבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא: \nהַגַּנָּה וְהַקַּרְפֵּף, \nשֶׁהֵן שִׁבְעִים וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים וְשִׁירַיִם, \nמֻקֶּפֶת גָּדֵר גָּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nמְטַלְטְלִים בְּתוֹכָהּ, \nבִּלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שׁוֹמֵרָה אוֹ בֵית דִּירָה, \nאוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר.  \n\n<small>ו</small>\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה, \nמְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, \nמְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, \nבִּלְבַד שֶׁתְּהֵא שִׁבְעִים וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים וְשִׁירַיִם, \n\n<small>ז</small>\nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nאִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ מֵאָה אַחַת, \nאֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ אָרְכָּהּ בִּשְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, \nמְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. \n",
+            "<small>ח</small>\nאָמַר אֶלְעַי: \nשָׁמַעְתִּי מֵרְבִּי אֱלִיעֶזֶר: \nאֲפִלּוּ כְּבֵית כּוֹר; \nוְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ: \nאַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, \nבֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא לוֹ, \nאֲבָל לָהֶם מֻתָּר; \nוְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, \nשֶׁיוֹצְאִים בְּעַרְקְבָנִים בַּפֶּסַח.  \nוְחִזַּרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר, \nוְלֹא מָצָאתִי. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבַּכֹּל מְעָרְבִים וּמִשְׁתַּתְּפִים, \nחוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח.  \nהַכֹּל נִלְקָח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, \nחוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח.  \nהַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן, \nמֻתָּר בַּמַּיִם וּבַמֶּלַח.  \nמְעָרְבִים לַנָּזִיר בַּיַּיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה.  \nסֻמְכוֹס אוֹמֵר: \nבַּחֻלִּין, לַכֹּהֵן בְּבֵית הַפְּרַס.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף בֵּין הַקְּבָרוֹת, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לָחוּץ וְלֹאכַל. \n",
+            "<small>ב</small>\nמְעָרְבִין בִּדְמַאי, \nוּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, \nוּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ; \nהַכֹּהֲנִים בַּחַלָּה וּבִתְרוּמָה, \nאֲבָל לֹא בַטֶּבֶל, \nלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, \nוְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ.  \nהַשּׁוֹלֵחַ אֶת עֵרוּבוֹ בְיַד חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, \nאוֹ בְיַד מִי שֶׁאֵינוּ מוֹדֶה בָעֵרוּב, אֵינוּ עֵרוּב. \nאִם אָמַר לְאַחֵר: קַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ! \nהֲרֵי זֶה עֵרוּב. \n",
+            "<small>ג</small>\nנְתָנוֹ בָאִילָן, \nלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵינוּ עֵרוּב, \nלְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, \nהֲרֵי זֶה עֵרוּב.  \nנְתָנוֹ בַבּוֹר, \nאֲפִלּוּ עָמֹק מֵאָה אַמָּה, \nהֲרֵי זֶה עֵרוּב.  \nנְתָנוֹ בְרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ בְרֹאשׁ הַקֻּנְטָס, \nכָּל זְמַן שֶׁהוּא תָּלוּשׁ וְנָעוּץ, \nאֲפִלּוּ גָבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה, \nהֲרֵי זֶה עֵרוּב.  \nנְתָנוֹ בַמִּגְדָּל וְנָעַל לְפָנָיו וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ, \nהֲרֵי זֶה עֵרוּב.  \nרְבִּי אֱלְעָזָר אוֹמֵר: \nאִם אֵין יָדוּעַ שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בִּמְקוֹמוֹ, אֵינוּ עֵרוּב. \n",
+            "<small>ד</small>\nנִתְגַּלְגַּל חוּץ לַתְּחוּם, \nוְנָפַל עָלָיו גַּל, אוֹ נִשְׂרַף, \nאוֹ תְרוּמָה וְנִטַּמַּאת, \nמִבְּעוֹד יוֹם, אֵינוּ עֵרוּב, \nמִשֶּׁחָשֵׁכָה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. \nאִם סָפֵק, \nרְבִּי מֵאִיר וּרְבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים: \nהֲרֵי זֶה חַמָּר וְגַמָּל.  \nרְבִּי יוֹסֵה וּרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, \nהָעֵרוּב, כָּשֵׁר.  \nאָמַר שֶׁסְּפֵק רְבִּי יוֹסֵה: \nהֵעִיד אַבְטָלָס מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים, \nשֶׁסְּפֵק הָעֵרוּב כָּשֵׁר. \n",
+            "<small>ה</small>\nמַתְנֶה אָדָם עַל עֵרוּבוֹ וְאוֹמֵר: \nאִם בָּאוּ גוֹיִם מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב; \nוְאִם בָּאוּ מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח; \nבָּאוּ מִכָּן וּמִכָּן, לְמָקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ; \nלֹא בָאוּ לֹא מִכָּן וְלֹא מִכָּן, הֲרֵי אֲנִי כִּבְנֵי עִירִי. &lt;בָּא&gt; \n\n<small>ו</small>\nבָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח; \nבָּא מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב; \nבָּא מִכָּן וּמִכָּן, לְמָקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ; \nלֹא בָא לֹא מִכָּן וְלֹא מִכָּן, הֲרֵי אֲנִי כִּבְנֵי עִירִי.  \n\n<small>ז</small>\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם הָיָה אֶחָד מֵהֶם רַבּוֹ, יֵלֵךְ לוֹ אֵצֶל רַבּוֹ; \nוּשְׁנֵיהֶם רַבּוֹתָיו, לְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ. \n",
+            "<small>ח</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nיוֹם טוֹב שֶׁהוּא סָמוּךְ לַשַּׁבָּת, \nבֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ, \nמְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִים וְאוֹמֵר: \nעֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב; \nהָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח.  \nעֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי כִבְנֵי עִירִי; \nעֵרוּבִי הַשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי.  \n\n<small>ט</small>\nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nמְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת, אוֹ אֵינוּ מְעָרֵב כָּל עִקָּר; \nאוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים, אוֹ אֵינוּ מְעָרֵב כָּל עִקָּר.  \nכֵּיצַד יַעֲשֶׂה? \nמוֹלִיכוֹ בָרִאשׁוֹן, מַחְשִׁיךְ עָלָיו, נוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ; \nוְהַשֵּׁנִי, מַחְשִׁיךְ עָלָיו, אוֹכְלוֹ וּבָא לוֹ.  \nנִמְצָא מִשְׂתַּכֵּר בַּהֲלִיכָתוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר בְּעֵרוּבוֹ.  \nנֶאֱכַל לָרִאשׁוֹן, עֵרוּב לָרִאשׁוֹן וְאֵינוּ עֵרוּב לַשֵּׁנִי.  \nאָמַר לָהֶם רְבִּי אֱלִיעֶזֶר: \nמוֹדִים אַתֶּם לִי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת. \n",
+            "<small>י</small>\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nרֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמֵּא תִתְעַבַּר, \nמְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִים וְאוֹמֵר: \nעֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב; \nהָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח.  \nעֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי; \nעֵרוּבִי הַשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי.  \nוְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. \n",
+            "<small>יא</small>\nוְעוֹד אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nמַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכַּלָּה בְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, \nוְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי.  \nוְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן, \nתֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי.  \nוְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. \n",
+            "<small>יב</small>\nרְבִּי דוֹסָא בֶן אַרְכִינַס אוֹמֵר: \nהָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְיוֹם טוֹב שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר: \nהַחֲלִיצֵנוּ אֶת יוֹם רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, \nאִם הַיּוֹם וְאִם לְמָחָר.  \nוּלְמָחָר הוּא אוֹמֵר: \nאִם הַיּוֹם וְאִם לְאֶמֶשׁ.  \nוְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים. \n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה, \nאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.  \nהֶחֱזִירוּהוּ, כִּלּוּ לֹא יָצָא.  \nהוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת, \nנְתָנוּהוּ בַדֵּיר אוֹ בַסַּהַר, \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּרְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמְרִים: \nמְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ.  \nרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ וּרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמְרִים: \nאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.  \nמַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפֵּלַנְדֵּיסִים, וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָּם, \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּרְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ; \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ וּרְבִּי עֲקִיבָה לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, \nשֶׁרָצוּ לְהַחְמִיר עַל עַצְמָן. \n",
+            "<small>ב</small>\nפַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַלְמֵן עַד שֶׁחָשֵׁכָה.  \nאָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nמָה אָנוּ לֵירֵד? \nאָמַר לָהֶם: \nמֻתָּר, שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל, \nוְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חָשֵׁכָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nמִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת, אָמְרוּ לוֹ: \nכְבָר נֶעְשָׂה הַמַּעֲשֶׂה, \nיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ; \nאִם הָיָה בְתוֹךְ הַתְּחוּם, כִּלּוּ לֹא יָצָא, \nשֶׁכָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן. \n",
+            "<small>ד</small>\nמִי שֶׁיָּשַׁב בַּדֶּרֶךְ, \nוְעָמַד וַהֲרֵי הוּא סָמוּךְ לָעִיר, \nהוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה כַוָּנָתוֹ לְכָךְ, לֹא יִכָּנֵס,  \nכְּדִבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nיִכָּנֵס.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nמַעֲשֶׂה הָיָה, וְנִכְנַס רְבִּי טַרְפוֹן בְּלֹא מִתְכַּוֵּן. \n",
+            "<small>ה</small>\nמִי שֶׁיָּשַׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָדַע עַד שֶׁחָשֵׁכָה, \nיֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nוְהוּא בְּאֶמְצָעָן.  \nוּרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ.  \nוּמוֹדֶה רְבִּי יְהוּדָה, שֶׁאִם בֵּרֵר לוֹ, \nשֶׁאֵינוּ יָכל לַחֲזוֹר בּוֹ. \n",
+            "<small>ו</small>\nהָיוּ שְׁנַיִם, \nמִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁלָּזֶה לְתוֹךְ אַמּוֹתָיו שֶׁלָּזֶה, \nמְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע, \nבִּלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁלַּחֲבֵרוֹ.  \nהָיוּ שְׁלֹשָׁה, \nוְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בִּנְתַּיִם, \nהוּא מֻתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרִין עִמּוֹ, \nוּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִין זֶה עִם זֶה.  \n\n<small>ז</small>\nאָמַר רְבִּי שִׁמְעוֹן: \nלְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? \nלְשָׁלוֹשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ, \nוּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים. \nעֵרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עִם הָאֶמְצָעִית, \nהִיא מֻתֶּרֶת עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרוֹת עִמָּהּ, \nוּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ. \n",
+            "<small>ח</small>\nמִי שֶׁבָּא בַדֶּרֶךְ וְהָיָה יָרֵא שֶׁמֵּא תֶחְשַׁךְ,\nוְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר, וְאָמַר: \nשְׁבִיתָתִי תַחְתָּיו, \nלֹא אָמַר כְּלוּם.  \nשְׁבִיתָתִי בְעִקָּרוֹ, \nמְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, \nוּמֵעִקָּרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה.  \nנִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחָשֵׁכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה. \n",
+            "<small>ט</small>\nאִם אֵינוּ מַכִּיר, אוֹ אֵינוּ בָקִי בַהֲלָכָה, וְאָמַר: \nשְׁבִיתָתִי בִמְקוֹמִי, \nזָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, עֲגֻלּוֹת.  \nדִּבְרֵי רְבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנָס.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nמְרֻבָּעוֹת, כְּטַבְלָה מְרֻבַּעַת, \nכְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת. \n",
+            "<small>י</small>\nזוֹ הִיא שֶׁאָמָרוּ: \nהֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nאֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, \nשֶׁלֹּא אָמְרוּ מְעָרְבִים [בַּפַּת] אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר, \nשֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו. &lt;שֶׁמֵּא&gt;\n",
+            "<small>יא</small>\nמִי שֶׁיָּצָא לֵילֵךְ לְעִיר שֶׁמְּעָרְבִים בָּהּ וְהֶחְזִירוֹ חֲבֵרוֹ, \nהוּא מֻתָּר לֵילֵךְ, וְכָל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nכָּל שֶׁהוּא יָכל לְעָרֵב וְלֹא עֵרֵב, \nהֲרֵי זֶה חַמָּר וְגַמָּל. \n",
+            "<small>יב</small>\nמִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם, \nאֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, לֹא יִכָּנֵס.  \nרְבִּי לְעָזָר אוֹמֵר: \nשְׁתַּיִם, יִכָּנֵס, וְשָׁלוֹשׁ, לֹא יִכָּנֵס.  \nמִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם, \nאֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, לֹא יִכָּנֵס.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה, יִכָּנֵס, \nשֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת, מִפְּנֵי הַטּוֹעִין. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכֵּיצַד מְעַבְּרִים אֶת הֶעָרִים? \nבַּיִת נִכְנָס בַּיִת יוֹצֵא, פָּגוּם נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא; \nהָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nגְּשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, \nמוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְנֶגְדָּן, \nעוֹשִׂין אוֹתָם כְּטַבְלָה מְרֻבַּעַת, \nכְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת. \n",
+            "<small>ב</small>\nנוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nלֹא אָמְרוּ בַקַּרְפֵּף, אֶלָּא כְבֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת: \nאִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים וְשִׁירַיִם, \nוְלָזוֹ שִׁבְעִים וְשִׁירַיִם, \nעָשָׂה קַרְפֵּף לִשְׁתֵּיהֶם לִהְיוֹת כְּאַחַת. \n",
+            "<small>ג</small>\nוְכֵן בִּשְׁלֹשָׁה כְפָרִים הַמְשֻׁלָּשִׁים: \nאִם יֵשׁ בֵּין שְׁנֵי הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאַחַת וּשְׁלִישׁ, \nעָשָׂה הָאֶמְצָעִי שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹת כְּאַחַת. \n",
+            "<small>ד</small>\nאֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁלַּחֲמִשִּׁים אַמָּה, \nלֹא פָחוּת וְלֹא יָתֵר.  \nוְלֹא יָמוֹד אֶלָּא כְנֶגֶד לִבּוֹ.  \nהָיָה מוֹדֵד, הִגִּיעוּ לַגַּיְא אוֹ לַגָּדֵר, \nמַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ.  \nהִגִּיעוּ לְהָר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם.  \nאִם אֵינוּ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, \nבָּזוֹ אָמַר רְבִּי דוֹסְתִּי בִּרְבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רְבִּי מֵאִיר: \nשָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּדִים בֶּהָרִים. \n",
+            "<small>ה</small>\nאֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה.  \nרִבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִעֵט לְמָקוֹם אַחֵר, \nשׁוֹמְעִים לִמְקוֹם שֶׁרִבָּה. \nרִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאֶחָד, \nשׁוֹמְעִים לְמְרַבֶּה.  \nאֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, נֶאֱמָנִים לוֹמַר: \n\"עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת\", \nשֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר לְהַחְמִיר, \nאֶלָּא לְהָקֵל. \n",
+            "<small>ו</small>\nעִיר שֶׁלַּיָּחִיד שֶׁנֶּעְשֵׂית שֶׁלָּרַבִּים, \nמְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ.  \nוְשֶׁלָּרַבִּים שֶׁנֶּעְשֵׂית שֶׁלַּיָּחִיד, \nאֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ; \nאֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה, \nשֶׁיֶּשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דַּיּוֹרִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשָׁלוֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁלִּשְׁנֵי בָתִּים. &lt;שֶׁלִּשְׁנֵי שְׁנֵי&gt;\n",
+            "<small>ז</small>\nמִי שֶׁהָיָה בַמִּזְרָח, וְאָמַר לִבְנוֹ לְעָרֵב לוֹ בַמַּעֲרָב; \nבַּמַּעֲרָב, וְאָמַר לִבְנוֹ לְעָרֵב לוֹ בַמִּזְרָח; \nאִם יֵשׁ מִמֶּנּוּ לְבֵיתוֹ ��ַלְפַּיִם אַמָּה וּלְעֵירוּבוֹ יָתֵר מִכֵּן, \nמֻתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ; \nלְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה וּלְבֵיתוֹ יָתֵר מִכֵּן, \nמֻתָּר לְעֵרוּבוֹ וְאָסוּר לְבֵיתוֹ.  \nהַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִבּוּרָהּ שֶׁלָּעִיר, לֹא עָשָׂה כְלוּם.  \nאִם נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, מַה שֶּׁנִּשְׂכַּר הוּא מַפְסִיד. \n",
+            "<small>ח</small>\nאַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִים אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה, \nוְאַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִים אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה.  \nכֵּיצַד? \nמִי שֶׁהָיָה מֵעִיר גְּדוֹלָה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִיר קְטַנָּה, \nאוֹ מֵעִיר קְטַנָּה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִיר גְּדוֹלָה, \nמְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. \n",
+            "<small>ט</small>\nאָמַר לָהֶם רְבִּי עֲקִיבָה: \nאֵין אַתֶּם מוֹדִים לִי בְּנוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ עַל פִּי הַמְּעָרָה, \nשֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה? \nאָמְרוּ לוֹ: \nאֵימָתַי? בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דַּיּוֹרִים, \nאֲבָל יֶשׁ בָּהּ דַּיּוֹרִים, \nמְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה.  \nנִמְצָא קַל בְּתוֹכָהּ אוֹ מֵעַל גַּבָּהּ. &lt;גַּבָּיו&gt; \nוְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמָרוּ, נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, \nשֶׁאֲפִלּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בַּמְּעָרָה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַדָּר עִם הַנָּכְרִי בֶחָצֵר, \nאוֹ עִם מִי שֶׁאֵינוּ מוֹדֶה בָעֵרוּב, \nהֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו.  \n[דִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.]  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם אֵינוּ אוֹסֵר, \nעַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה. \n",
+            "<small>ב</small>\nאָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל: \nמַעֲשֶׂה בְצַדּוּקִי אֶחָד שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בַמָּבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, \nאָמַר לָנוּ אַבָּא: \nמַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי, \nעַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֹאסֵר עֲלֵיכֶם.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֶרֶת: \nמַהֲרוּ וַעֲשׁוּ אֶת כָּל צָרְכֵיכֶם לַמָּבוֹי, \nעַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֹאסֵר עֲלֵיכֶם. \n",
+            "<small>ג</small>\nאַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב, \nבֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא, לוֹ וְלָהֶם, \nוְשֶׁלָּהֶם מֻתָּרִים לוֹ וְלָהֶם.  \nנָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָם, הוּא מֻתָּר וְהֵם אֲסוּרִין;  \nהָיוּ שְׁנַיִם, אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה, \nשֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת וְנוֹטֵל רְשׁוּת, \nוּשְׁנַיִם נוֹתְנִים רְשׁוּת וְאֵינָן נוֹטְלִין רְשׁוּת. \n",
+            "<small>ד</small>\nמֵאֵמָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת? \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מִבְּעוֹד יוֹם. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ.  \nמִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּת לְהוֹצִיא, בֵּין שׁוֹגֵג בֵּין מֵזִיד, \nהֲרֵי זֶה אוֹסֵר.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nמֵזִיד אוֹסֵר וְשׁוֹגֵג אֵינוּ אוֹסֵר. \n",
+            "<small>ה</small>\nבַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שׁוּתָף לִשְׁכֵנִים, \nלָזֶה בַיַּיִן וְלָזֶה בַיַּיִן, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב; \nלָזֶה בַיַּיִן וְלָזֶה בַשֶּׁמֶן, צְרִיכִין לְעָרֵב.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶ��, אֵין צְרִיכִין לְעָרֵב. \n",
+            "<small>ו</small>\nחָמֵשׁ חֲבוֹרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִטְרִקְלִין אֶחָד, \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nעֵרוּב לְכָל חֲבוֹרָה וַחֲבוֹרָה. \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nעֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּם.  \nמוֹדִים, שֶׁאִם הָיוּ מִקְצָתָן שְׁרוּיִם בַּחֲדָרִים אוֹ בָעֲלִיּוֹת, \nשֶׁהֵן צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל חֲבוֹרָה וַחֲבוֹרָה. \n",
+            "<small>ז</small>\nהָאַחִין הַשּׁוּתָפִים \nשֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם וִישֵׁנִים בְּבָתֵיהֶם, \nצְרִיכִין עֵרוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.  \nלְפִיכָךְ, אִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, בִּטֵּל רְשׁוּתוֹ.  \nאֵימָתַי? \nבִּזְמַן שֶׁהֵן מוֹלִיכִין אֶת עֵרוּבָן לְמָקוֹם אַחֵר; &lt;אֶחָד&gt;\nאֲבָל אִם הָיָה עֵרוּב בָּא אֶצְלָן, \nאוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דַּיּוֹרִים בֶּחָצֵר, \nאֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב. \n",
+            "<small>ח</small>\nחָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לַמָּבוֹי, \nעֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, \nמֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִים בַּמָּבוֹי. \nוְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין כָּן וְכָן.  \nעֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, \nשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב, מֻתָּרִין כָּן וְכָן; \nמִבְּנֵי הַמָּבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתַּף, \nמֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי, \nשֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים. \n",
+            "<small>ט</small>\nשְׁתֵּי חֲצֵרוֹת זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, \nעֵרְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרְבָה הַחִיצוֹנָה, \nהַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה; \nעֵרְבָה הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרְבָה הַפְּנִימִית, \nשְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.  \nעֵרְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, \nזוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, \nשֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסְרַתָּהּ. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסֶרֶת. \n",
+            "<small>י</small>\nשָׁכַח אֶחָד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, \nהַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה; \nמִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת.  \nנָתְנוּ אֶת עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, שָׁכַח אֶחָד, \nבֵּין מִן הַפְּנִימִית וּבֵין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵרֵב, \nשְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. \nאִם הָיוּ שֶׁלִּיחִידִים, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nחַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, \nאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְתוֹךְ עֲשָׂרָה, \nמְעָרְבִין שְׁנַיִם, אִם רָצוּ, מְעָרְבִים אֶחָד; \nפָּחוּת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, \nמְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. \n",
+            "<small>ב</small>\nכֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, \nמְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.  \nהָיוּ בְרֹאשׁוֹ פֵרוֹת, \nאֵלּוּ עוֹלִים מִכָּן וְאוֹכְלִין, \nוְאֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, \nבִּלְבַד שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לְמַטָּן. &lt;מִלְּמַטָּן&gt; \nנִפְרַץ הַכֹּתֶל עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת, מְעָרְבִים שְׁנַיִם; \nאִם רָצוּ, מְעָרְבִין אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַּפֶּתַח. \nיוֹתֵר מִכֵּן, מְעָרְבִין אֶחָד, אֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם. \n",
+            "<small>ג</small>\nחָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, \nעָמֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, \nמְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד, \nאֲפִלּוּ מָלֵא קַשׁ אוֹ תֶבֶן; \nמָלֵא עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת, \nמְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם. \n",
+            "<small>ד</small>\nנָתַן עָלָיו נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, \nוְכֵן שְׁתֵּי כְצוֹצְרָיוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, מְעָרְבִין שְׁנַיִם; \nאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד; \nפָּחוּת מִכֵּן, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. \n",
+            "<small>ה</small>\nמַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nמְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד.  \nאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּן וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּן.  \nנִתְמָעַט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, \nמְעָרְבִין אֶחָד, אֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם. \n",
+            "<small>ו</small>\nכֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי? \nמַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר: \nהֲרֵי זֶה לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי! \nוּמְזַכֶּה לָהֶם עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, \nוְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, \nוְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ. \nאֲבָל אֵינוּ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, \nוְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, \nמִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ. \n",
+            "<small>ז</small>\nנִתְמָעַט הָאֹכֶל, \nמוֹסִיף וּמְזַכֶּה, וְאֵינוּ צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ.  \nנִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם, \nמוֹסִיף וּמְזַכֶּה, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. \n",
+            "<small>ח</small>\nכַּמָּה הוּא שֵׁעוּרוֹ? \nבִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, \nמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוֹדוֹת לְכֻלָּם.  \nבִּזְמַן שֶׁהֵן מֻעָטִים, \nכִּגְרוֹגֶרֶת, \nלְהוֹצָאַת שַׁבָּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. \n",
+            "<small>ט</small>\nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? \nבִּתְחִלַּת הָעֵרוּב, \nאֲבָל בְּשִׁירֵי הָעֵרוּב, \nכָּל שֶׁהוּא.  \nלֹא אָמְרוּ בַחֲצֵרוֹת, \nאֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא לְשַׁכַּח אֶת הַתִּינוֹקוֹת. \n",
+            "<small>י</small>\nבַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין, \nחוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח.  \nדִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר.  \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: \nכִּכָּר הוּא עֵרוּב.  \nאֲפִלּוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְּרוּסָה, \nאֵין מְעָרְבִין בָּהּ; \nכִּכָּר כָּאִסָּר וְהוּא שָׁלֵם, מְעָרְבִין בּוֹ. \n",
+            "נוֹתֵן אָדָם מָעָה לַחַנְוָנִי אוֹ לַנַּחְתּוֹם, \nכְּדֵי שֶׁיְּזַכֶּה לוֹ בָעֵרוּב.  \nדִּבְרֵי רְבִּי אֱלִיעֶזֶר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nלֹא זָכוּ לוֹ מָעוֹתָיו.  \nמוֹדִים בִּשְׁאָר כָּל הָאָדָם, שֶׁזָּכוּ לוֹ מָעוֹתָיו, \nשֶׁאֵין מְעָרְבִין לוֹ לָאָדָם אֶלָּא לְדַעְתּוֹ.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּעֵרוּבֵי הַתְּחוּמִים; \nאֲבָל בְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, \nמְעָרְבִין לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ; \nלְפִי שֶׁזָּכִים לָאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו, וְאֵין חָבִין לוֹ.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּתְּחוּמִים? \nמַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר: \nהֲרֵי זֶה לְכָל בְּנֵי עִירִי, \nכָּל מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה.  \nכָּל מִי שֶׁקִּבֵּל עָלָי�� מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר.  \nמִשֶּׁחָשֵׁכָה, אָסוּר; \nשֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. \n",
+            "<small>ב</small>\nכַּמָּה הוּא שֵׁעוּרוֹ? \nמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוֹדוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד.  \nמְזוֹנוֹ לַחֹל אֲבָל לֹא לַשַּׁבָּת.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלַשַּׁבָּת אֲבָל לֹא בַחֹל.  \nוְאֵלּוּ וְאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִים לְהָקֵל.  \nרְבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר: \nמִכִּכָּר בַּפֻּנְדְּיוֹן מֵאַרְבַּע סְאִין בַּסֶּלַע.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nשְׁתֵּי יָדוֹת לַכִּכָּר מִשָּׁלשׁ לַקַּב.  \nחֶצְיָהּ לְבַיִת הַמְנֻגָּע.  \nוַחֲצִי חֶצְיָהּ לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה. \n",
+            "<small>ג</small>\nאַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵרְבוּ, \nכָּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, בַּמַּרְפֶּסֶת, \nפָּחוּת מִכֵּן, בֶּחָצֵר.  \nחָלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע, \nשֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה טְפָחִים, בַּמַּרְפֶּסֶת, \nפָּחוּת מִכֵּן, בֶּחָצֵר.  \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּסְמוּכָה.  \nאֲבָל בְּמֻפְלֶגֶת, \nאֲפִלּוּ הִיא גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, בֶּחָצֵר.  \nאֵי זֶה סְמוּכָה? \nכָּל שֶׁאֵינָה רְחוֹקָה אַרְבָּעָה טְפָחִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְבֵית שַׁעַר, \nאַכְסַדְרָה וּמַרְפֶּסֶת, אֵינוּ עֵרוּב, \nוְהַדָּר שָׁם אֵינוּ אוֹסֵר עָלָיו; \nבְּבֵית הַתֶּבֶן, בְּבֵית הַבָּקָר, \nבְּבֵית הָעֵצִים, בְּבֵית הָאוֹצָרוֹת, \nהֲרֵי זֶה עֵרוּב, וְהַדָּר שָׁם אוֹסֵר עָלָיו.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם אֵין שָׁם תְּפִיסַת יָד שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, \nאֵינוּ אוֹסֵר עָלָיו. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַמַּנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, \nאֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֵינוּ אוֹסֵר.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nנָכְרִי אוֹסֵר, יִשְׂרָאֵל אֵינוּ אוֹסֵר, \nשֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבוֹא בַשַּׁבָּת.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ הִנִּיחַ אֶת בֵּיתוֹ, \nוְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְאוֹתָהּ הָעִיר, \nאֵינוּ אוֹסֵר, שֶׁכְּבָר הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ. \n",
+            "<small>ו</small>\nבּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, \nאֵין מְמַלִּין מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת, \nאֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לוֹ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nבֵּין מִלְּמַטָּן בֵּין מִלְמַעְלָן וּבֵין מִתּוֹךְ הָגְנוֹ.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים: מִלְּמַטָּן, \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִים: מִלְמַעְלָן.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nלֹא תְהֵא מְחִצָּה גְדוֹלָה מִן הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם. \n",
+            "<small>ז</small>\nאַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר, \nאֵין מְמַלִּים מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת, \nאֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לָהּ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nבִּכְנֵיסָה וּבִיצִיאָה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכֹּתֶל שֶׁעַל גַּבָּהּ תִּדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nמַעֲשֶׂה בְאַמַּת [הַמַּיִם] שֶׁלָּאָבֵל, \nשֶׁהָיוּ מְמַלִּין מִמֶּנָּה עַל פִּי הַזְּקֵנִים בַּשַּׁבָּת.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nמִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָהּ כַּשֵּׁעוּר. \n",
+            "<small>ח</small>\nכְּסוֹסְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַיָּם, &lt;שֶׁהָיָה&gt;\nאֵין מְמַלִּין מִמֶּנָּה בַשַּׁבָּת, \nאֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לָהּ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nבֵּין מִלְמַעְלָן וּבֵין מִלְּמַטָּן.  \nוְכֵן שְׁתֵּי כְּסוֹסְטָראוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ.  \nעָשׁוּ לָעֶלְיוֹנָה וְלֹא לַתַּחְתּוֹנָה, \nשְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּעָרְבוּ. \n",
+            "<small>ט</small>\nחָצֵר שֶׁהִיא פְחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, \nאֵין שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת, \nאֶלָּא אִם כֵּן עָשׁוּ לָהּ עוּקָה \nמְחַזֶּקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּן, \nבֵּין מִבִּפְנִים וּבֵין מִבַּחוּץ, \nאֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ צָרִיךְ לִקְמֹר, \nוּמִבִּפְנִים אֵין צָרִיךְ לִקְמֹר. \n",
+            "<small>י</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nבִּיב שֶׁהוּא קָמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nאֵין שׁוֹפְכִין לְתוֹכוֹ מַיִם בַּשַּׁבָּת.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֲפִלּוּ גַג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה, \nלֹא יִשְׁפֹּךְ עַל פִּי הַבִּיב, \nאֲבָל שׁוֹפֵךְ הוּא עַל הַגַּג, וְהֵן יוֹרְדִין לַבִּיב.  \nהֶחָצֵר וְאַכְסַדְרָא מִצְטָרְפִין לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת. \n",
+            "<small>יא</small>\nוְכֵן שְׁתֵּי דְיָטוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, &lt;דיוטיות&gt;\nמִקְצָתָן עָשׁוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׁוּ עוּקָה, \nאֶת שֶׁעָשׁוּ עוּקָה מֻתָּרִין, \nוְאֶת שֶׁלֹּא עָשׁוּ עוּקָה אֲסוּרִין. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכָּל גַּגּוֹת הָעִיר רְשׁוּת אַחַת, &lt;אֶחָד&gt;\nבִּלְבַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה גַג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אוֹ נָמוּךְ עֲשָׂרָה.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nכָּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ.  \n\n<small>ב</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאֶחָד הַגַּגּוֹת וְאֶחָד הַחֲצֵרוֹת וְאֶחָד הַקַּרְפֵּיפוֹת, \n[רְשׁוּת אַחַת] לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְתוֹכָהּ, \nאֲבָל לֹא לְכֵלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְּתוֹךְ הַבַּיִת. \n",
+            "<small>ג</small>\nגַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן, \nהַגָּדוֹל מֻתָּר, וְהַקָּטָן אָסוּר.  \nחָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה, \nהַגְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת, וְהַקְּטַנָּה אֲסוּרָה, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפִתְחָהּ שֶׁלַּגְּדוֹלָה.  \n\n<small>ד</small>\nחָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nהַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nאוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְתוֹכָהּ, חַיָּב.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nמִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nלְתוֹכָהּ, פָּטוּר, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּכַרְמְלִית. \n",
+            "<small>ה</small>\nחָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשְּׁתֵי רוּחוֹתֶיהָ, \nוְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵי רוּחוֹתָיו, \nוְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּטְּלָה קוֹרָתוֹ אוֹ לְחָיָיו, \nמֻתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת, וַאֲסוּרִים לֶעָתִיד לָבֹא.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאִם מֻתָּרִין בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת, מֻתָּרִין לֶעָתִיד לָבֹא, \nאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא, אֲסוּרִים בְּאוֹתָהּ שַׁבָּת. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַבּוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים, \nוְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפֻלָּשִׁים, \nמְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בַּשַּׁבָּת.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּד��ה.  \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין.  \nוְעוֹד אָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nמְעָרְבִין לַמָּבוֹי הַמְפֻלָּשׁ.  \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמּוֹצֵא תְפִלִּים, מַכְנִיסָן זוֹג זוֹג.  \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שְׁנַיִם שְׁנַיִם.  \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? בִּישָׁנוֹת, \nאֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת, פָּטוּר.  \nמְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת, \nמַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶם וּמְבִיאָן.  \nוּבַסַּכָּנָה, מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ. \n",
+            "<small>ב</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nנוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, \nעַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה.  \nוְכֵן בְּנוֹ, \nנוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ הֵן מֵאָה. &lt;נוֹתְנָן&gt; \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nנוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵרוֹ וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, \nאֲפִלּוּ חוּץ לַתְּחוּם.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nלֹא תְהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְעָלֶיהָ. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַקּוֹרֵא בַסֵּפֶר עַל הָאַסְקֻפָּה, \nנִתְגַּלְגַּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.  \nהָיָה קוֹרֵא בְרֹאשׁ הַגַּג וְנִתְגַּלְגַּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ, \nעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ; \nמִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים, הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ אֵין מְסֻלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִמְלֹא הַחוּט, \nגּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nאֲפִלּוּ בָאָרֶץ עַצְמוֹ, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, \nשֶׁאֵין דָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד מִפְּנֵי כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ. \n",
+            "<small>ד</small>\nזִיז שֶׁלִּפְנֵי חַלּוֹן, \nנוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת.  \nעוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nוּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nבִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת. \n",
+            "לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nוְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nבִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד.  \nוְכֵן לֹא יָרֹק.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף מִשֶּׁתָּלַשׁ רוֹקוֹ בְּפִיו, \nלֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָּרֹק. \n",
+            "<small>ה</small>\nלֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nוְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nבִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nאֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ \nלִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה.  \nוְכֵן בַּגַּת.  \nקוֹלֵט אָדָם מִן הַמַּזְחֵילָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, \nמִן הַצִּנּוֹר, וּמִכָּל מָקוֹם וְשׁוֹתֶה. \n",
+            "<small>ו</small>\nבּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nוְחָלְיָתוֹ גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו, \nמְמַלִּים מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת.  \n\n<small>ז</small>\nאַשְׁפּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nגְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, \nחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ, \nשׁוֹפְכִים בְּתוֹכָהּ מַיִם בַּשַּׁבָּת. \n",
+            "<small>ח</small>\nאִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ, \nאִם אֵין נוֹפוֹ גָבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, \nמְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו.  \nשָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, \nלֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן.  \n��ַדֶּלֶת שֶׁבַּמֻּקְצֶה, \nוַחֲדָקִין שֶׁבַּפִּרְצָה וּמַחְצֶלֶת, \nאֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן, \nאֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ גְבוֹהִין מִן הָאָרֶץ. \n",
+            "<small>ט</small>\nלֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nוְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nבִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, \nאֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nאָמְרוּ לוֹ: \nמַעֲשֶׂה בְּשׁוּק שֶׁלַּפַּטָּמִים שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם, \nשֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין, \nוּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nשׁוּק שֶׁלַּצַּמָּרִים הָיָה. \n",
+            "<small>י</small>\nנֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְלוֹסְטְרָא, \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹסֵר, \nוּרְבִּי יוֹסֵה מַתִּיר.  \nאָמַר רְבִּי לְעָזָר: \nמַעֲשֶׂה בִּכְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבִּטְבֶרְיָה, &lt;שבטיבירייה&gt;\nשֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר, \nעַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְאָסְרוּ לָהֶם.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאִסּוּר הָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ, וְהִתִּירוּ לָהֶם. \n",
+            "<small>יא</small>\nנֶגֶר הַנִּגְרָר, נוֹעֲלִים בּוֹ בַמִּקְדָּשׁ, \nאֲבָל לֹא בַמְּדִינָה; \nהַמֻּנָּח, כָּן וְכָן אָסוּר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nהַמֻּנָּח, בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַנִּגְרָר, בַּמְּדִינָה. \n",
+            "<small>יב</small>\nמַחְזִירִין צֵיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, \nאֲבָל לֹא בַמְּדִינָה; \nוְהָעֶלְיוֹן, כָּן וְכָן אָסוּר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nהָעֶלְיוֹן, בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַתַּחְתּוֹן, בַּמְּדִינָה. \n",
+            "<small>ג</small>\nמַחְזִירִין רְטִיָּה בַמִּקְדָּשׁ, \nאֲבָל לֹא בַמְּדִינָה; \nכַּתְּחִלָּה, כָּן וְכָן אָסוּר.  \nקוֹשְׁרִיםם נִימָה בַמִּקְדָּשׁ, \nאֲבָל לֹא בַמְּדִינָה; \nכַּתְּחִלָּה, כָּן וְכָן אָסוּר.  \nחוֹתְכִים יַבֹּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, \nאֲבָל לֹא בַמְּדִינָה; \nאִם בַּכְּלִי, כָּן וְכָן אָסוּר. \n",
+            "<small>יד</small>\nכֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְאֶצְבָּעוֹ, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֳמִי בַמִּקְדָּשׁ, \nאֲבָל לֹא בַמְּדִינָה; \nאִם לְהוֹצִיא דָּם, כָּן וְכָן אָסוּר.  \n\n<small>יה</small>\nבּוֹזְקִים מֶלַח עַל גַּבֵּי הַכֶּבֶשׁ, \nבִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיק, \nוּמְמַלִּים מִבּוֹר הַגֻּלָה בַּגַּלְגַּל בַּשַּׁבָּת, \nמִבּוֹר הַגָּדוֹל וּמִבְּאֵר חֲקַר בְּיוֹם טוֹב. \n",
+            "<small>יו</small>\nשֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָּשׁ, \nכֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְיָנוֹ, \nשֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטֻּמְאָה.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה.  \nוּרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבְּצָבַת שֶׁלָּעֵץ, \nשֶׁלֹּא לְהַרְבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה.  \n\n<small>יז</small>\nמֵאֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ? \nמִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם, מִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נָנָס.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nמָקוֹם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, \nמִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, \nוּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת, כּוֹפִין עָלָיו פְּסַקְתֵּר.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nמָקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לָךְ חֲכָמִים, \nמִשֶּׁלָּךְ נָתְנוּ לָךְ, \nשֶׁלֹּא הִתִּירוּ לָךְ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת. \n\n\n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,145 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מבוי שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה ימעט. רבי יהודה אומר אינו צריך. והרחב מעשר אמות ימעט. ואם יש לו צורת הפתח אף על פי שהוא רחב מעשר אמות אין צריך למעט:  ",
+            "הכשר מבוי בית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים לחי או קורה. רבי אליעזר אומר לחיין. משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות שהוא או בלחי או בקורה על מה נחלקו על רחב מארבע אמות ועד עשר שבית שמאי אומרים לחי וקורה ובית הלל אומרים או לחי או קורה. אמר רבי עקיבא על זה ועל זה נחלקו:  ",
+            "הקורה שאמרו רחבה כדי לקבל אריח ואריח חצי לבנה של שלשה טפחים דיה לקורה שתהא רחבה טפח כדי לקבל אריח לארכו:  ",
+            "רחבה כדי לקבל אריח ובריאה כדי לקבל אריח. רבי יהודה אומר רחבה אף על פי שאין בריאה:  ",
+            "היתה של קש או של קנים רואין אותה כאילו היא של מתכת. עקומה רואין אותה כאילו היא פשוטה. עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת. כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח:  ",
+            "לחיין שאמרו גבהן עשרה טפחים ורחבן ועוביין כל שהוא. רבי יוסי אומר רחבן שלשה טפחים:  ",
+            "בכל עושין לחיין אפילו בדבר שיש בו רוח חיים. ורבי יוסי אוסר. ומטמא משום גולל. ורבי מאיר מטהר. וכותבין עליו גיטי נשים. ורבי יוסי הגלילי פוסל:  ",
+            "שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בכלי בהמה מטלטלין בתוכה. ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים. ולא יהיו פרצות יתרות על הבנין. כל פרצה שהיא כעשר אמות מותרת מפני שהיא כפתח. יתר מכאן אסור:  ",
+            "מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה ובלבד שלא יהא בין חבל לחבירו שלשה טפחים שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח כדי שיהא הכל עשרה טפחים:  ",
+            "מקיפין בקנים ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים בשיירא דברו דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים לא דברו בשיירא אלא בהווה. כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב אינה מחיצה דברי רבי יוסי ב\"ר יהודה וחכמים אומרים אחד משני דברים. ארבעה דברים פטרו במחנה. מביאין עצים מכל מקום ופטורים מרחיצת ידים ומדמאי ומלערב:  "
+        ],
+        [
+            "עושין פסין לביראות ארבעה דיומדין נראין כשמונה דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר שמונה נראין כשנים עשר. ארבעה דיומדין וארבעה פשוטין גובהן עשרה טפחים ורוחבן ששה ועוביין כל שהוא וביניהן כמלא שתי רבקות של שלש שלש בקר דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר של ארבע ארבע. קשורות ולא מותרות. אחת נכנסת ואחת יוצאת:  ",
+            "מותר להקריב לבאר ובלבד שתהא פרה ראשה ורובה בפנים ושותה. מותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין:  ",
+            "רבי יהודה אומר עד בית סאתים אמרו לו לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף אבל אם היה דיר או סחר או מוקצה או חצר אפילו בית חמשת כורין. אפילו בית עשרה כורין מותר. ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפס��ן:  ",
+            "רבי יהודה אומר אם היתה דרך הרבים מפסקתן יסלקנה לצדדין וחכמים אומרים אינו צריך. אחד בור הרבים ובאר הרבים ובאר היחיד עושין להן פסין אבל לבור היחיד עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים דברי רבי עקיבא רבי יהודה בן בבא אומר אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד ולשאר עושין חגורה גבוה עשרה טפחים:  ",
+            "ועוד אמר רבי יהודה בן בבא הגינה והקרפף שהן שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים מוקפת גדר גבוה עשרה טפחים מטלטלין בתוכה. ובלבד שיהא בה שומירה או בית דירה או שתהא סמוכה לעיר רבי יהודה אומר אפילו אין בה אלא בור ושיח ומערה מטלטלין בתוכה. רבי עקיבא אומר אפילו אין בה אחת מכל אלו מטלטלין בתוכה ובלבד שיהא בה שבעים אמה ושיריים על שבעים אמה ושיריים. רבי אליעזר אומר אם היתה ארכה יתר על רחבה אפילו אמה אחת אין מטלטלין בתוכה. רבי יוסי אומר אפילו ארכה פי שנים ברחבה מטלטלין בתוכה:  ",
+            "אמר רבי אלעאי שמעתי מרבי אליעזר ואפילו היא כבית כור וכן שמעתי ממנו אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב ביתו אסור מלהכניס ולהוציא לו אבל להם מותר וכן שמעתי ממנו שיוצאין בעקרבנים בפסח וחזרתי על כל תלמידיו ובקשתי לי חבר ולא מצאתי:  "
+        ],
+        [
+            "בכל מערבין ומשתתפים חוץ מן המים ומן המלח. והכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח. הנודר מן המזון מותר במים ובמלח. מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה. סומכוס אומר בחולין. ולכהן בבית הפרס. רבי יהודה אומר אפילו בבית הקברות מפני שיכול לילך לחוץ ולאכול:  ",
+            "מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה. אבל לא בטבל. ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו. ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו. השולח ערובו ביד חרש שוטה וקטן או ביד מי שאינו מודה בערוב אינו ערוב. ואם אמר לאחר לקבלו ממנו הרי זה ערוב:  ",
+            "נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים אין ערובו ערוב למטה מעשרה טפחים ערובו ערוב. נתנו בבור אפילו עמוק מאה אמה ערובו ערוב. נתנו בראש הקנה או בראש הקונדס בזמן שהוא תלוש ונעוץ אפילו גבוה מאה אמה הרי זה ערוב. נתנו במגדל ואבד המפתח הרי זה עירוב. רבי אליעזר אומר אם אינו יודע שהמפתח במקומו אינו ערוב:  ",
+            "נתגלגל חוץ לתחום ונפל עליו גל או נשרף או תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו ערוב משחשיכה הרי זה ערוב. אם ספק רבי מאיר ורבי יהודה אומרים הרי זה חמר גמל רבי יוסי ורבי שמעון אומרים ספק ערוב כשר. אמר רבי יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים על ספק ערוב שכשר:  ",
+            "מתנה אדם על ערובו ואומר אם באו עובדי כוכבים מן המזרח ערובי למערב מן המערב ערובי למזרח אם באו מכאן ומכאן למקום שארצה אלך לא באו לא מכאן ולא מכאן הריני כבני עירי. אם בא חכם מן המזרח ערובי למזרח מן המערב עירובי למערב בא לכאן ולכאן למקום שארצה אלך לא לכאן ולא לכאן הריני כבני עירי רבי יהודה אומר אם היה אחד מהן רבו הולך אצל רבו ואם היו שניהם רבותיו למקום שירצה ילך:  ",
+            "ר' אליעזר אומר יום טוב הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה מערב אדם שני עירובין ואומר ערובי הראשון למזרח והשני למערב הראשון למערב והשני למזרח ערובי הראשון והשני כבני עירי ערובי השני והראשון כבני עירי. וחכמים אומרים מערב לרוח אחת או אינו מערב כל עיקר או מערב לשני ימים או אינו מערב כל עיקר. כיצד יעשה מוליכו בראשון ומחשיך עליו ונוטלו ובא לו. בשני מחשיך עליו ואוכלו ונמצא משתכר בהליכתו ומשתכר בערובו. נאכל בראשון ערובו לראשון ואינו ערוב לשני. אמר להם רבי אליעזר מודים אתם לי שהן שתי קדושות:  ",
+            "רבי יהודה אומר ראש השנה שהיה ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין ואומר ערובי בראשון למזרח ובשני למערב בראשון למערב ובשני למזרח עירובי בראשון ובשני כבני עירי עירובי בשני ובראשון כבני עירי. ולא הודו לו חכמים:  ",
+            "ועוד אמר רבי יהודה מתנה אדם על הכלכלה ביום טוב ראשון ואוכלה בשני וכן ביצה שנולדה בראשון תאכל בשני. ולא הודו לו חכמים:  ",
+            "רבי דוסא בן הרכינס אומר העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה אומר החליצנו ה' אלהינו את יום ראש חדש הזה אם היום אם למחר ולמחר הוא אומר אם היום אם אמש. ולא הודו לו חכמים:  "
+        ],
+        [
+            "מי שהוציאוהו עובדי כוכבים או רוח רעה אין לו אלא ארבע אמות. החזירוהו כאילו לא יצא. הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר. רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים מהלך את כולה . רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות. מעשה שבאו מפרנדיסין והפליגה ספינתם בים. רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה. רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמן: \n",
+            "פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשיכה. אמרו לו לרבן גמליאל. מה אנו לירד. אמר להן מותר אתם. שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה: \n",
+            "מי שיצא ברשות. ואמרו לו כבר נעשה מעשה. יש לו אלפים אמה לכל רוח. אם היה בתוך התחום. כאילו לא יצא. שכל היוצאים להציל חוזרין למקומן: \n",
+            "מי שישב בדרך ועמד וראה והרי הוא סמוך לעיר הואיל ולא היתה כוונתו לכך. לא יכנס. דברי רבי מאיר. ר' יהודה אומר יכנס אמר רבי יהודה מעשה היה ונכנס ר' טרפון בלא מתכוין: \n",
+            "מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה יש לו אלפים אמה לכל רוח. דברי ר' יוחנן בן נורי. וחכמים אומרים אין לו אלא ארבע אמות. ר' אליעזר אומר. והוא באמצען. ר' יהודה אומר. לאיזה רוח שירצה ילך. ומודה ר' יהודה שאם בירר לו שאינו יכול לחזור בו: \n",
+            "היו שנים מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה. מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו. היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן. הוא מותר עמהן. והן מותרין עמו. ושנים החיצונים אסורים זה עם זה. אמר ר' שמעון למה הדבר דומה לשלש חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים. עירבו שתיהן עם האמצעית. היא מותרת עמהם. והם מותרות עמה. ושתים החיצונות. אסורות זו עם זו. \n",
+            "מי שבא בדרך וחשכה לו. והיה מכיר אילן. או גדר. ואמר שביתתי תחתיו. לא אמר כלום. שביתתי בעיקרו מהלך ממקום רגליו ועד עיקרו אלפים אמה. ומעיקרו ועד ביתו אלפים אמה. נמצא מהלך משחשיכה ארבעת אלפים אמה: \n",
+            "אם אינו מכיר. או שאינו בקי בהלכה. ואמר שביתתי במקומי. זכה לו מקומו אלפים אמה לכל רוח עגולות. דברי רבי חנינא בן אנטיגנוס. וחכמים אומרים מרובעות. כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר לזויות: \n",
+            "וזו היא שאמרו. העני מערב ברגליו. אמר רבי מאיר. אנו. אין לנו אלא עני. רבי יהודה אומר. אחד עני. ואחד עשיר. לא אמרו מערבין בפת. אלא להקל על העשיר. שלא יצא ויערב ברגליו: \n",
+            "מי שיצא לילך בעיר שמערבין בה. והחזירו חבירו. הוא מותר לילך וכל בני העיר אסורין. דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר. כל שהוא יכול לערב. ולא עירב. הרי זה חמר גמל: \n",
+            "מי שיצא חוץ לתחום. אפילו אמה אחת. לא יכנס. רבי אליעזר אומר. שתים יכנס. שלש לא יכנס. מי שהחשיך חוץ לתחום. אפילו אמה אחת. לא יכנס. רבי שמעון אומר. אפילו חמש עשרה אמות יכנס. שאין המשוחות ממצין את המדות מפני הטועין. \n"
+        ],
+        [
+            "כיצד מעברין את הערים. בית נכנס. בית יוצא. פגום נכנס. פגום יוצא. היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים. וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה. מוציאין את המדה כנגדן. ועושין אותה כמין טבלא מרובעת. כדי שיהא נשכר את הזויות:  ",
+            "נותנין קרפף לעיר. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים. לא אמרו קרפף. אלא בין שתי עיירות. אם יש לזו שבעים אמה ושירים ולזו שבעים אמה ושירים. עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת:  ",
+            "וכן שלשה כפרים המשולשין. אם יש בין שנים החיצונים. מאה וארבעים ואחד ושליש. עשה אמצעי את שלשתן להיותן כאחד.  ",
+            "אין מודדין. אלא בחבל של חמשים אמה. לא פחות ולא יותר. ולא ימדוד אלא כנגד לבו. היה מודד והגיע לגיא או לגדר. מבליעו. וחוזר למדתו. הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו ובלבד שלא יצא חוץ לתחום. אם אינו יכול להבליעו. בזו אמר רבי דוסתאי בר רבי ינאי משום רבי מאיר שמעתי שמקדרין בהרים:  ",
+            "אין מודדין אלא מן המומחה. ריבה למקום אחד. ומיעט למקום אחר. שומעין למקום שריבה. ריבה לאחד. ומיעט לאחר. שומעין למרובה. אפילו עבד. אפילו שפחה. נאמנין לומר עד כאן תחום שבת. שלא אמרו חכמים את הדבר להחמיר. אלא להקל.  ",
+            "עיר של יחיד. ונעשית של רבים. מערבין את כולה. ושל רבים ונעשית של יחיד. אין מערבין את כולה. אלא אם כן עשה חוצה לה. כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים דיורים. דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר שלש חצרות של שני בתים:  ",
+            "מי שהיה במזרח. ואמר לבנו. ערב לי במערב. במערב ואמר לבנו. ערב לי במזרח. אם יש הימנו ולביתו אלפים אמות. ולערובו יותר מכאן. מותר לביתו. ואסור לערובו. לערובו אלפים אמה. ולביתו יותר מכאן. אסור לביתו. ומותר לערובו. הנותן את ערובו בעיבורה של עיר. לא עשה ולא כלום. נתנו חוץ לתחום. אפילו אמה אחת. מה שנשכר הוא מפסיד:  ",
+            "אנשי עיר גדולה. מהלכין את כל עיר קטנה. ואין אנשי עיר קטנה. מהלכין את כל עיר גדולה. כיצד מי שהיה בעיר גדולה. ונתן את ערובו בעיר קטנה. בעיר קטנה. ונתן את ערובו בעיר גדולה. מהלך את כולה. וחוצה לה אלפים אמה. ור' עקיבא אומר אין לו אלא ממקום ערובו אלפים אמה:  ",
+            "אמר להן ר' עקיבא אי אתם מודים לי בנותן ערובו במערה. שאין לו ממקום ערובו אלא אלפים אמה. אמרו לו אימתי. בזמן שאין בה דיורין. אבל יש בה דיורין. מהלך את כולה. וחוצה לה אלפים אמה. נמצא קל תוכה מעל גבה. ולמודד שאמרו נותנין לו אלפים. שאפילו סוף מדתו כלה במערה:  "
+        ],
+        [
+            "הדר עם הנכרי בחצר או עם מי שאינו מודה בערוב הרי זה אוסר עליו דברי ר' מאיר. ר' אליעזר בן יעקב אומר. לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה:  ",
+            "אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים. ואמר לנו אבא. מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם. רבי יהודה אומר. בלשון אחר. מהרו ועשו צרכיכם במבוי. עד שלא יוציא ויאסר עליכם:  ",
+            "אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב. ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם. ושלהם מותרין לו ולהם. נתנו לו רשותן. הוא מותר. והן אסורין. היו שנים. אוסרין זה על זה. שאחד נותן רשות. ונוטל רשות. שנים נותנים רשות ואין נוטלין רשות:  ",
+            "מאימתי נותנ��ן רשות בית שמאי אומרים מבעוד יום. ובית הלל אומרים משחשיכה. מי שנתן רשותו והוציא. בין בשוגג בין במזיד. הרי זה אוסר. דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר. במזיד אוסר. בשוגג אינו אוסר:  ",
+            "בעל הבית שהיה שותף לשכנים לזה ביין. ולזה ביין. אינם צריכים לערב לזה ביין ולזה בשמן. צריכים לערב. ר' שמעון אומר אחד זה ואחד זה. אינם צריכים לערב:  ",
+            "חמש חבורות ששבתו בטרקלין אחד. בית שמאי אומרים ערוב לכל חבורה וחבורה. ובית הלל אומרים ערוב אחד לכולן. ומודים בזמן שמקצתן שרוין בחדרים. או בעליות שהן צריכין ערוב לכל חבורה וחבורה.  ",
+            "האחין השותפים שהיו אוכלין על שולחן אביהם. וישנים בבתיהם. צריכין עירוב לכל אחד ואחד. לפיכך אם שכח אחד מהם ולא עירב. מבטל את רשותו. אימתי בזמן שמוליכין ערובן במקום אחר. אבל אם היה ערוב בא אצלן. או שאין עמהן דיורין בחצר אינן צריכין לערב:  ",
+            "חמש חצרות פתוחות זו לזו. ופתוחות למבוי. ערבו בחצרות. ולא נשתתפו במבוי. מותרין בחצרות ואסורין במבוי. ואם נשתתפו במבוי. מותרין כאן וכאן. ערבו בחצרות ונשתתפו במבוי ושכח אחד מבני חצר. ולא עירב מותרין כאן וכאן. מבני מבוי ולא נשתתף מותרין בחצרות. ואסורין במבוי שהמבוי לחצרות. כחצר לבתים:  ",
+            "שתי חצרות. זו לפנים מזו. עירבה הפנימית. ולא עירבה החיצונה. הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. החיצונה ולא הפנימית. שתיהן אסורות. עירבה זו לעצמה. וזו לעצמה. זו מותרת בפני עצמה. וזו מותרת בפני עצמה. רבי עקיבא אוסר החיצונה. שדריסת הרגל אוסרתה. וחכמים אומרים אין דריסת הרגל אוסרתה:  ",
+            "שכח אחד מן החיצונה. ולא עירב. הפנימית מותרת והחיצונה אסורה. מן הפנימית. ולא עירב. שתיהן אסורות. נתנו עירובן במקום אחד. ושכח אחד בין מן הפנימית. בין מן החיצונה. ולא עירב. שתיהן אסורות. ואם היו של יחידים. אינן צריכין לערב:  "
+        ],
+        [
+            "חלון שבין שתי חצרות. ארבעה על ארבעה בתוך עשרה. מערבין שנים. ואם רצו מערבין אחד. פחות מארבעה על ארבעה. או למעלה מעשרה. מערבין שנים. ואין מערבין אחד:  ",
+            "כותל שבין שתי חצרות. גבוה עשרה ורוחב ארבעה. מערבין שנים. ואין מערבין אחד. היו בראשו פירות. אלו עולין מכאן ואוכלין. ואלו עולין מכאן ואוכלין. ובלבד שלא יורידו למטה. נפרצה הכותל עד עשר אמות. מערבין שנים. ואם רצו מערבין אחד. מפני שהוא כפתח. יותר מכאן. מערבין אחד. ואין מערבין שנים:  ",
+            "חריץ שבין שתי חצירות עמוק עשרה ורוחב ארבע מערבין שנים. ואין מערבין אחד. אפילו מלא קש או תבן. מלא עפר או צרורות. מערבין אחד ואין מערבין שנים:  ",
+            "נתן עליו נסר. שהוא רחב ארבעה טפחים. וכן שתי גזוזטראות זו כנגד זו. מערבין שנים. ואם רצו מערבין אחד. פחות מכאן. מערבין שנים. ואין מערבין אחד:  ",
+            "מתבן שבין שתי חצירות. גבוה עשרה טפחים. מערבין שנים. ואין מערבין אחד. אלו מאכילין מכאן. ואלו מאכילין מכאן. נתמעט התבן מעשרה טפחים מערבין אחד ואין מערבין שנים:  ",
+            "כיצד משתתפין במבוי. מניח את החבית. ואומר הרי זו לכל בני מבוי. ומזכה להן על ידי בנו ובתו הגדולים. ועל ידי עבדו ושפחתו העברים. ועל ידי אשתו. אבל אינו מזכה לא על ידי בנו ובתו הקטנים. ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנענים. מפני שידן כידו:  ",
+            "נתמעט האוכל. מוסיף ומזכה. ואין צריך להודיע. נתוספו עליהם. מוסיף ומזכה וצריך להודיע:  ",
+            "כמה הוא שעורו בזמן שהן מרובין. מזון שתי סעודו�� לכולם. בזמן שהן מועטין כגרוגרות. להוצאת שבת לכל אחד ואחד:  ",
+            "אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בתחילת עירוב אבל בשירי עירוב כל שהוא. ולא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות:  ",
+            "בכל מערבין ומשתתפין. חוץ מן המים ומן המלח. דברי ר' אליעזר. ר' יהושע אומר ככר הוא עירוב. אפילו מאפה סאה והיא פרוסה. אין מערבין בה. ככר באיסר והוא שלם. מערבין בו:  ",
+            "נותן אדם מעה לחנוני ולנחתום. כדי שיזכה לו עירוב. דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים לא זכו לו מעותיו. ומודים בשאר כל אדם. שזכו לו מעותיו שאין מערבין לאדם. אלא מדעתו. אמר רבי יהודה. במה דברים אמורים בעירובי תחומין. אבל בעירובי חצרות. מערבין לדעתו. ושלא לדעתו. לפי שזכין לאדם שלא בפניו. ואין חבין לאדם שלא בפניו:  "
+        ],
+        [
+            "כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי. לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה. וכל שקבל עליו מבעוד יום מותר. משתחשך אסור. שאין מערבין משתחשך:  ",
+            "כמה הוא שיעורו. מזון שתי סעודות לכל אחד. מזונו לחול ולא לשבת. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר לשבת. ולא לחול. וזה וזה מתכוונין להקל. ר' יוחנן בן ברוקה אומר. מככר בפונדיון. מארבע סאין בסלע. ר' שמעון אומר שתי ידות לככר משלש לקב. חצייה לבית המנוגע. וחצי חציה לפסול את הגויה:  ",
+            "אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו. כל שגבוה עשרה טפחים. למרפסת. פחות מכאן לחצר. חוליית הבור והסלע גבוהים עשרה טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר. במה דברים אמורים בסמוכה. אבל במופלגת אפילו גבוה עשרה טפחים לחצר. ואיזו היא סמוכה. כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים:  ",
+            "הנותן את עירובו בבית שער. אכסדרה. ומרפסת אינו עירוב. והדר שם אינו אוסר עליו. בבית התבן ובבית הבקר ובבית העצים. ובבית האוצרות. הרי זה עירוב. והדר שם אוסר עליו. רבי יהודה אומר. אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית אינו אוסר עליו:  ",
+            "המניח ביתו והלך לשבות בעיר אחרת. אחד נכרי ואחד ישראל. הרי זה אוסר. דברי רבי מאיר ר' יהודה אומר. אינו אוסר. ר' יוסי אומר נכרי אוסר ישראל אינו אוסר. שאין דרך ישראל לבא בשבת. רבי שמעון אומר. אפילו הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר. אינו אוסר. שכבר הסיע מלבו:  ",
+            "בור שבין שתי חצרות אין ממלאין ממנו בשבת. אלא אם כן עשו לו מחיצה גבוה עשרה טפחים בין מלמעלה בין מלמטה בין מתוך אוגנו ר' שמעון בן גמליאל אומר. בית שמאי אומרים מלמטה ובית הלל אומרים מלמעלה אמר ר' יהודה לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם:  ",
+            "אמת המים שהיא עוברת בחצר אין ממלאין הימנה בשבת. אלא אם כן עשה לה מחיצה גבוה עשרה טפחים בכניסה וביציאה. רבי יהודה אומר כותל שעל גבה תדון משום מחיצה אמר ר' יהודה מעשה באמה של אבל. שהיו ממלאין ממנה על פי זקנים בשבת. אמרו לו מפני שלא היה בה כשיעור:  ",
+            "גזוזטרא שהיא למעלה מן המים אין ממלאין הימנה בשבת. אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים. בין מלמעלה. בין מלמטה וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו. עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה. שתיהן אסורות עד שיערבו:  ",
+            "חצר שהיא פחותה מארבע אמות. אין שופכין בתוכה מים בשבת. אלא אם כן עשו לה עוקה מחזקת סאתים מן הנקב ולמטה. בין מבחוץ בין מבפנים. אלא שמבחוץ צריך לקמור. מבפנים אין צריך לקמור:  ",
+            "ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים שופכין לתוכו מים בשבת. וחכמים אומרים אפילו גג או חצר מאה אמה. לא ישפוך על פי הביב. אבל שופך מגג לגג. והמים יורדין לביב. החצר והאכסדרה מצטרפין לארבע אמות:  ",
+            "וכן שתי דיוטאות זו כנגד זו מקצתן עשו עוקה. ומקצתן לא עשו עוקה. את שעשו עוקה מותרין. ואת שלא עשו עוקה אסורין:  "
+        ],
+        [
+            "כל גגות העיר רשות אחת. ובלבד שלא יהא גג גבוה עשרה או נמוך עשרה. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים כל אחד ואחד רשות בפני עצמו. רבי שמעון אומר אחד גגות ואחד חצרות ואחד קרפיפות. רשות אחד לכלים ששבתו לתוכן. ולא לכלים ששבתו בתוך הבית: \n",
+            "גג גדול סמוך לקטן. הגדול מותר והקטן אסור חצר גדולה שנפרצה לקטנה. גדולה מותרת וקטנה אסורה. מפני שהיא כפתחה של גדולה. חצר שנפרצה לרשות הרבים. המכניס מתוכה לרשות היחיד. או מרשות היחיד לתוכה חייב דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים מתוכה לרשות הרבים או מרשות הרבים לתוכה פטור מפני שהיא ככרמלית: \n",
+            "חצר שנפרצה לרשות הרבים משתי רוחותיה. וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו. וכן מבוי שנטלו קורותיו. או לחייו. מותרין באותו שבת ואסורין לעתיד לבא דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר אם מותרין לאותו שבת מותרין לעתיד לבא. ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותו שבת: \n",
+            "הבונה עליה על גבי שני בתים וכן גשרים המפולשים מטלטלין תחתיהן בשבת. דברי רבי יהודה. וחכמים אוסרין. ועוד אמר רבי יהודה מערבין למבוי המפולש. וחכמים אוסרין: \n"
+        ],
+        [
+            "המוצא תפילין מכניסן זוג זוג. רבן גמליאל אומר שנים שנים. במה דברים אמורים בישנות. אבל בחדשות פטור. מצאן צבתים או כריכות. מחשיך עליהן ומביאן. ובסכנה מכסן והולך לו:  ",
+            "רבי שמעון אומר. נותנן לחבירו וחבירו לחבירו. עד שמגיע לחצר החיצונה וכן בנו. נותנו לחבירו וחבירו לחבירו אפילו מאה. ר' יהודה אומר נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו אפילו חוץ לתחום. אמרו לו לא תהלך זו יותר מרגלי בעליה:  ",
+            "היה קורא בספר על האסקופה נתגלגל הספר מידו. גוללו אצלו. היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו. עד שלא הגיע לעשרה טפחים גוללו אצלו. משהגיע לעשרה טפחים הופכו על הכתב. רבי יהודה אומר. אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא מחט גוללו אצלו. רבי שמעון אומר אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו. שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש:  ",
+            "זיז שלפני חלון נותנין עליו ונוטלין ממנו בשבת. עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים. ברשות הרבים ומטלטל ברשות היחיד. ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות:  ",
+            "לא יעמוד אדם ברשות היחיד. וישתין ברשות הרבים. ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד. וכן לא ירוק ר' יהודה אומר. אף משנתלש רוקו בפיו לא יהלך ארבע אמות עד שירוק:  ",
+            "לא יעמוד אדם ברשות היחיד. וישתה ברשות הרבים. ברשות הרבים. וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו. למקום שהוא שותה. וכן בגת. קולט אדם מן המזחילה למטה מעשרה טפחים. ומן הצינור מכל מקום שותה:  ",
+            "בור ברשות הרבים. וחולייתו גבוהה עשרה טפחים. חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת. אשפה ברשות הרבים גבוהה עשרה טפחים חלון שעל גביו. שופכין לתוכה מים בשבת:  ",
+            "אילן שהוא מיסך על הארץ. אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים. מטלטלין תחתיו. שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים. לא ישב עליהן. הדלת שבמוקצה וחדקים שבפרצה ומחצלות. אין נועלין בהן אלא אם כן גבוהים מן הארץ:  ",
+            "לא יעמוד אדם ברשות היח��ד. ויפתח ברשות הרבים. ברשות הרבים. ויפתח ברשות היחיד. אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים. דברי רבי מאיר. אמרו לו מעשה בשוק של פטמין שהיה בירושלים. שהיו נועלין ומניחין את המפתח בחלון שעל גבי הפתח. רבי יוסי אומר שוק של צמרים היה:  ",
+            "נגר שיש בראשו גלוסטרא. ר' אליעזר אוסר ורבי יוסי מתיר. אמר ר' אליעזר מעשה בכנסת שבטבריא שהיו נוהגין בו היתר. עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן. רבי יוסי אומר איסור נהגו בה. בא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן:  ",
+            "נגר הנגרר נועלים בו במקדש. אבל לא במדינה. והמונח כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר. המונח מותר במקדש. והנגרר במדינה:  ",
+            "מחזירין ציר התחתון במקדש. אבל לא במדינה. והעליון כאן וכאן אסור. רבי יהודה אומר העליון במקדש. והתחתון במדינה:  ",
+            "מחזירין רטיה במקדש. אבל לא במדינה. אם בתחלה כאן וכאן אסור. קושרין נימא במקדש. אבל לא במדינה. אם בתחילה כאן וכאן אסור. חותכין יבלת במקדש. אבל לא במדינה. ואם בכלי כאן וכאן אסור:  ",
+            "כהן שלקה באצבעו כורך עליו גמי במקדש. אבל לא במדינה. אם להוציא דם כאן וכאן אסור. בוזקין מלח על גבי כבש בשביל שלא יחליקו. וממלאים מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת. ומבאר הקר ביום טוב:  ",
+            "שרץ שנמצא במקדש. כהן מוציאו בהמיינו שלא לשהות את הטומאה. דברי רבי יוחנן בן ברוקה. רבי יהודה אומר בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה. מהיכן מוציאין אותו. מן ההיכל. ומן האולם. ומבין האולם ולמזבח. דברי רבי שמעון בן ננס. רבי עקיבא אומר מקום שחייבין על זדונו כרת. ועל שגגתו חטאת. משם מוציאין אותו. ושאר כל המקומות כופין עליו פסכתר. רבי שמעון אומר מקום שהתירו לך חכמים. משלך נתנו לך. שלא התירו לך אלא משום שבות:   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,143 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Eruvin",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מָבוֹי שֶׁהוּא גָבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, יְמַעֵט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ. וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, יְמַעֵט. וְאִם יֶשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט: \n",
+            "הֶכְשֵׁר מָבוֹי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֶחִי אוֹ קוֹרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְחָיַיִן. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל מָבוֹי שֶׁהוּא פָחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁהוּא אוֹ בְלֶחִי אוֹ בְקוֹרָה. עַל מַה נֶּחְלְקוּ, עַל רָחָב מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד עֶשֶׂר, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחֱלָקוּ: \n",
+            "הַקּוֹרָה שֶׁאָמְרוּ, רְחָבָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ. וְאָרִיחַ, חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. דַּיָּה לַקּוֹרָה שֶׁתְּהֵא רְחָבָה טֶפַח, כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ לְאָרְכּוֹ: \n",
+            "רְחָבָה, כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, וּבְרִיאָה, כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רְחָבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרִיאָה: \n",
+            "הָיְתָה שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל קָנִים, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שֶׁל מַתֶּכֶת. עֲקֻמָּה, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא פְשׁוּטָה. עֲגֻלָּה, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְרֻבַּעַת. כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, יֶשׁ בּוֹ רֹחַב טָפַח: \n",
+            "לְחָיַיִן שֶׁאָמְרוּ, גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, רָחְבָּן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים: \n",
+            "בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן, אֲפִלּוּ בְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל, וְרַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. וְכוֹתְבִין עָלָיו גִּטֵּי נָשִׁים, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פוֹסֵל: \n",
+            "שַׁיָּרָא שֶׁחָנְתָה בְּבִקְעָה וְהִקִּיפוּהָ בִכְלֵי בְהֵמָה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא גָדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְלֹא יִהְיוּ פְרָצוֹת יְתֵרוֹת עַל הַבִּנְיָן. כָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא כְעֶשֶׂר אַמּוֹת, מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפֶתַח. יָתֵר מִכָּאן, אָסוּר: \n",
+            "מַקִּיפִין שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים, זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. שִׁעוּר חֲבָלִים וְעָבְיָן, יָתֵר עַל טֶפַח, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים: \n",
+            "מַקִּיפִין בְּקָנִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בְּשַׁיָּ��ָא דִבְּרוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא דִבְּרוּ בְשַׁיָּרָא אֶלָּא בַהֹוֶה. כָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁתִי וְשֶׁל עֵרֶב, אֵינָהּ מְחִצָּה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים. אַרְבָּעָה דְבָרִים פָּטְרוּ בַמַּחֲנֶה, מְבִיאִין עֵצִים מִכָּל מָקוֹם, וּפְטוּרִים מֵרְחִיצַת יָדַיִם, וּמִדְּמַאי, וּמִלְּעָרֵב: \n"
+        ],
+        [
+            "עוֹשִׂין פַּסִּין לַבֵּירָאוֹת אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין, נִרְאִין כִּשְׁמֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שְׁמֹנָה, נִרְאִין כִּשְׁנֵים עָשָׂר, אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין וְאַרְבָּעָה פְשׁוּטִין. גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא, וּבֵינֵיהֶן כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ בָּקָר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, קְשׁוּרוֹת וְלֹא מֻתָּרוֹת, אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת: \n",
+            "מֻתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא פָרָה רֹאשָׁהּ וְרֻבָּהּ בִּפְנִים וְשׁוֹתָה. מֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד בֵּית סָאתָיִם. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ בֵית סָאתַיִם אֶלָּא לְגִנָּה וּלְקַרְפֵּף, אֲבָל אִם הָיָה דִּיר אוֹ סַחַר, אוֹ מֻקְצֶה אוֹ חָצֵר, אֲפִלּוּ בֵית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין, אֲפִלּוּ בֵית עֲשָׂרָה כּוֹרִין, מֻתָּר. וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים מַפְסַקְתָּן, יְסַלְּקֶנָּה לַצְּדָדִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ. אֶחָד בּוֹר הָרַבִּים, וּבְאֵר הָרַבִּים, וּבְאֵר הַיָּחִיד, עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין, אֲבָל לְבוֹר הַיָּחִיד עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר, אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד, וְלַשְּׁאָר עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים: \n",
+            "וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא, הַגִּנָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, מֻקֶּפֶת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שׁוֹמֵירָה אוֹ בֵית דִּירָה, אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ: \n",
+            "אָמַר רַבִּי אִלָּעִאי, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲפִלּוּ הִיא כְּבֵית כּוֹר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא, לוֹ, אֲבָל לָהֶם מֻתָּר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, שֶׁיּוֹצְאִין בְּעַקְרַבְנִים בְּפֶסַח. וְחִזַּרְתִּי עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר, וְלֹא מָצָאתִי: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִים, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וְהַכֹּל נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן, מֻתָּר בְּמַיִם וּבְמֶלַח. מְעָרְבִין לְנָזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה. סוּמְכוֹס אוֹמֵר, בְּחֻלִּין. וּלְכֹהֵן בְּבֵית הַפְּרָס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ לָחוֹץ וְלֶאֱכֹל: \n",
+            "מְעָרְבִין בִּדְמַאי, וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. וְהַכֹּהֲנִים, בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה. אֲבָל לֹא בְטֶבֶל, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. הַשּׁוֹלֵחַ עֵרוּבוֹ בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, אוֹ בְיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב, אֵינוֹ עֵרוּב. וְאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה עֵרוּב: \n",
+            "נְתָנוֹ בְאִילָן, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵין עֵרוּבוֹ עֵרוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, עֵרוּבוֹ עֵרוּב. נְתָנוֹ בְּבוֹר, אֲפִלּוּ עָמוֹק מֵאָה אַמָּה, עֵרוּבוֹ עֵרוּב. נְתָנוֹ בְרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ בְרֹאשׁ הַקֻּנְדָּס בִּזְמַן שֶׁהוּא תָלוּשׁ וְנָעוּץ, אֲפִלּוּ גָבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. נְתָנוֹ בְמִגְדָּל וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בִּמְקוֹמוֹ, אֵינוֹ עֵרוּב: \n",
+            "נִתְגַּלְגֵּל חוּץ לַתְּחוּם, וְנָפַל עָלָיו גַּל, אוֹ נִשְׂרַף, אוֹ תְרוּמָה וְנִטְמֵאת, מִבְּעוֹד יוֹם, אֵינוֹ עֵרוּב, מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. אִם סָפֵק, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים, הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, סְפֵק עֵרוּב, כָּשֵׁר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַבְטוֹלְמוֹס הֵעִיד מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים עַל סְפֵק עֵרוּב שֶׁכָּשֵׁר: \n",
+            "מַתְנֶה אָדָם עַל עֵרוּבוֹ וְאוֹמֵר, אִם בָּאוּ גוֹיִים מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב. מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח. אִם בָּאוּ מִכָּאן וּמִכָּאן, לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ. לֹא בָאוּ לֹא מִכָּאן וְלֹא מִכָּאן, הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. אִם בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח. מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב. בָּא לְכָאן וּלְכָאן, לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ. לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן, הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ, הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ, וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם רַבּוֹתָיו, לִמְקוֹם שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לְשַׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר, עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח, וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב. הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב, וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן, וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי. עֵרוּבִי הַשֵּׁנִי, וְהָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת, אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. אוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים, אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מוֹלִיכוֹ בָרִאשׁוֹן, וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו וְנוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ. בַּשֵּׁנִי מַחְשִׁיךְ עָלָיו וְאוֹכְלוֹ. וְנִמְצָא מִשְׂתַּכֵּר בַּהֲלִיכָתוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר בְּעֵרוּבוֹ. נֶאֱכַל בָּרִאשׁוֹן, עֵרוּבוֹ לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵרוּב לַשֵּׁנִי. אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מוֹדִים אַתֶּם לִי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר, עֵרוּבִי בָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וּבַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב, בָּרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וּבַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵרוּבִי בָּרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי. עֵרוּבִי בַּשֵּׁנִי, וּבָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים: \n",
+            "וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי. וְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָרִאשׁוֹן, תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים: \n",
+            "רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר, הַחֲלִיצֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה, אִם הַיּוֹם, אִם לְמָחָר. וּלְמָחָר הוּא אוֹמֵר, אִם הַיּוֹם, אִם אֶמֶשׁ. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים: \n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחֱזִירוּהוּ, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת. נְתָנוּהוּ בְדִיר אוֹ בְסַהַר, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמְרִים, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרַנְדִּיסִין וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן: \n",
+            "פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנָּמָל עַד שֶׁחֲשֵׁכָה. אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד. אָמַר לָהֶן, מֻתָּר אַתֶּם, שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל, וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁכָה: \n",
+            "מִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ, כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה, יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. אִם הָיָה בְתוֹךְ הַתְּחוּם, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא, שֶׁכָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל, חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן: \n",
+            "מִי שֶׁיָּשַׁב בַּדֶּרֶךְ, וְעָמַד, וְרָאָה וַהֲרֵי הוּא סָמוּךְ לָעִיר, הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה כַוָּנָתוֹ לְכָךְ, לֹא יִכָּנֵס, דִּבְרֵי רַבִּי ��ֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִכָּנֵס. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה הָיָה, וְנִכְנַס רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹא מִתְכַּוֵּן: \n",
+            "מִי שֶׁיָּשֵׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָדַע שֶׁחֲשֵׁכָה, יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, וְהוּא בְאֶמְצָעָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם בֵּרֵר לוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ: \n",
+            "הָיוּ שְׁנַיִם, מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה, מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. הָיוּ שְׁלֹשָׁה, וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינֵיהֶן, הוּא מֻתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרִין עִמּוֹ, וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, עֵרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עִם הָאֶמְצָעִית, הִיא מֻתֶּרֶת עִמָּהֶם וְהֵן מֻתָּרוֹת עִמָּהּ, וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ: \n",
+            "מִי שֶׁבָּא בַדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר, וְאָמַר, שְׁבִיתָתִי תַחְתָּיו, לֹא אָמַר כְּלוּם. שְׁבִיתָתִי בְעִקָּרוֹ, מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמֵעִקָּרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה: \n",
+            "אִם אֵינוֹ מַכִּיר, אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָקִי בַהֲלָכָה, וְאָמַר, שְׁבִיתָתִי בִמְקוֹמִי, זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. עֲגֻלּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְרֻבָּעוֹת, כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר לַזָּוִיּוֹת: \n",
+            "וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, לֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בְּפַת אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר, שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו: \n",
+            "מִי שֶׁיָּצָא לֵילֵךְ בְּעִיר שֶׁמְּעָרְבִין בָּהּ וְהֶחֱזִירוֹ חֲבֵרוֹ, הוּא מֻתָּר לֵילֵךְ וְכָל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְעָרֵב וְלֹא עֵרֵב, הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל: \n",
+            "מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, לֹא יִכָּנֵס. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שְׁתַּיִם, יִכָּנֵס, שָׁלֹשׁ, לֹא יִכָּנֵס. מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, לֹא יִכָּנֵס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, יִכָּנֵס, שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת, מִפְּנֵי הַטּוֹעִין: \n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים, בַּיִת נִכְנָס בַּיִת יוֹצֵא, פָּגוּם נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא. הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְנֶגְדָּן, וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת: \n",
+            "נוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא אָמְרוּ קַרְפֵּף אֶלָּא בֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, אִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, עוֹשֶׂה קַרְפֵּף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָת: \n",
+            "וְכֵן שְׁלֹשָׁה כְפָרִים הַמְּשֻׁלָּשִׁין, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁלִישׁ, עָשָׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָד: \n",
+            "אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְלֹא יִמְדּוֹד אֶלָּא כְנֶגֶד לִבּוֹ. הָיָה מוֹדֵד וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ. הִגִּיעַ לְהָר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, בָּזוֹ אָמַר רַבִּי דוֹסְתַּאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים: \n",
+            "אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה. רִבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִעֵט לְמָקוֹם אַחֵר, שׁוֹמְעִין לִמְקוֹם שֶׁרִבָּה. רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאַחֵר, שׁוֹמְעִין לַמְרֻבֶּה. אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, נֶאֱמָנִין לוֹמַר, עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל: \n",
+            "עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים, מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ. וְשֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד, אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיוּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים: \n",
+            "מִי שֶׁהָיָה בַמִּזְרָח וְאָמַר לִבְנוֹ, עָרֵב לִי בַמַּעֲרָב, בַּמַּעֲרָב וְאָמַר לִבְנוֹ, עָרֵב לִי בַמִּזְרָח, אִם יֵשׁ הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ. לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן, אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמֻתָּר לְעֵרוּבוֹ. הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, מַה שֶׁנִּשְׂכָּר הוּא מַפְסִיד: \n",
+            "אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה, וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה בְעִיר גְּדוֹלָה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִיר קְטַנָּה, בְּעִיר קְטַנָּה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִיר גְּדוֹלָה, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה: \n",
+            "אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא, אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בִמְעָרָה, שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. אָמְרוּ לוֹ, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דִּיוּרִין, אֲבָל יֶשׁ בָּהּ דִּיוּרִין, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא, קַל תּוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ. וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּיִם, שֶׁאֲפִלּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בִמְעָרָה: \n"
+        ],
+        [
+            "הַדָּר עִם הַנָּכְרִי בֶחָצֵר, אוֹ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה: \n",
+            "אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָמַר לָנוּ אַבָּא, מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי, עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר, מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם: \n",
+            "אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא, לוֹ וְלָהֶם, וְשֶׁלָּהֶם מֻתָּרִין, לוֹ וְלָהֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן, הוּא מֻתָּר וְהֵן אֲסוּרִין. הָיוּ שְׁנַיִם, אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה, שֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת וְנוֹטֵל רְשׁוּת, שְׁנַיִם נוֹתְנִים רְשׁוּת וְאֵין נוֹטְלִין רְשׁוּת: \n",
+            "מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִבְּעוֹד יוֹם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁחֲשֵׁכָה. מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמֵזִיד אוֹסֵר, בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר: \n",
+            "בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שֻׁתָּף לִשְׁכֵנִים, לָזֶה בְיַיִן וְלָזֶה בְיַיִן, אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב. לָזֶה בְיַיִן וְלָזֶה בְשֶׁמֶן, צְרִיכִים לְעָרֵב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב: \n",
+            "חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִטְרַקְלִין אֶחָד, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עֵרוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּן. וּמוֹדִים, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן שְׁרוּיִן בַּחֲדָרִים אוֹ בַעֲלִיּוֹת, שֶׁהֵן צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה: \n",
+            "הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם וִישֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶם, צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לְפִיכָךְ, אִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב, מְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמּוֹלִיכִין עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל אִם הָיָה עֵרוּב בָּא אֶצְלָן, אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דִּיוּרִין בֶּחָצֵר, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב: \n",
+            "חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי, עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב, מֻתָּרִין כָּאן וָ��ָאן. מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי, שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים: \n",
+            "שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, עֵרְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרְבָה הַחִיצוֹנָה, הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. הַחִיצוֹנָה, וְלֹא הַפְּנִימִית, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵרְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, זוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ: \n",
+            "שָׁכַח אַחַד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב: \n"
+        ],
+        [
+            "חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה, מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ, מְעָרְבִין אֶחָד. פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד: \n",
+            "כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. הָיוּ בְרֹאשׁוֹ פֵרוֹת, אֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לְמַטָּה. נִפְרְצָה הַכֹּתֶל עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת, מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְפֶתַח. יוֹתֵר מִכָּאן, מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנָיִם: \n",
+            "חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבַּע, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד, אֲפִלּוּ מָלֵא קַשׁ אוֹ תֶבֶן. מָלֵא עָפָר, אוֹ צְרוֹרוֹת, מְעָרְבִין אֶחָד, וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנָיִם: \n",
+            "נָתַן עָלָיו נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְכֵן שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ, מְעָרְבִין אֶחָד. פָּחוֹת מִכָּאן, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד: \n",
+            "מַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן. נִתְמַעֵט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנָיִם: \n",
+            "כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי. מֵנִיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר, הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי מָבוֹי, וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ: \n",
+            "נִתְמַעֵט הָאֹכֶל, מוֹסִיף וּמְזַכֶּה, וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. נִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם, מוֹסִיף וּמְזַכֶּה, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ: \n",
+            "כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכֻלָּם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מֻעָטִין, כִּגְרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד: \n",
+            "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּתְחִלַּת עֵרוּב. אֲבָל בִּשְׁיָרֵי עֵרוּב, כָּל שֶׁהוּא. וְלֹא אָמְרוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת: \n",
+            "בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כִּכָּר הוּא עֵרוּב. אֲפִלּוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְרוּסָה, אֵין מְעָרְבִין בָּהּ. כִּכָּר בְּאִסָּר וְהוּא שָׁלֵם, מְעָרְבִין בּוֹ: \n",
+            "נוֹתֵן אָדָם מָעָה לְחֶנְוָנִי וּלְנַחְתּוֹם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ עֵרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא זָכוּ לוֹ מְעוֹתָיו. וּמוֹדִים בִּשְׁאָר כָּל אָדָם שֶׁזָּכוּ לוֹ מְעוֹתָיו, שֶׁאֵין מְעָרְבִין לְאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּעֵרוּבֵי תְחוּמִין, אֲבָל בְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, מְעָרְבִין לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, לְפִי שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו: \n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּתְּחוּמִין. מֵנִיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר, הֲרֵי זֶה לְכָל בְּנֵי עִירִי, לְכָל מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. וְכֹל שֶׁקִּבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר. מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ, אָסוּר, שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ: \n",
+            "כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ, מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד. מְזוֹנוֹ לְחֹל וְלֹא לְשַׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְשַׁבָּת וְלֹא לְחֹל. וְזֶה וָזֶה מִתְכַּוְּנִין לְהָקֵל. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, מִכִּכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן, מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁתֵּי יָדוֹת לְכִכָּר מִשָּׁלֹשׁ לְקָב. חֶצְיָהּ לְבַיִת הַמְנֻגָּע, וַחֲצִי חֶצְיָהּ לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה: \n",
+            "אַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מִרְפֶּסֶת שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵרְבוּ, כֹּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, לַמִּרְפֶּסֶת. פָּחוֹת מִכָּאן, לֶחָצֵר. חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע, גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, לַמִּרְפֶּסֶת. פָּחוֹת מִכָּאן, לֶחָצֵר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּסְמוּכָה. אֲבָל בְּמֻפְלֶגֶת, אֲפִלּוּ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, לֶחָצֵר. וְאֵיזוֹ הִיא סְמוּכָה, כֹּל שֶׁאֵינָהּ רְחוֹקָה אַרְבָּעָה טְפָחִים: \n",
+            "הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת, אֵינוֹ עֵרוּב. וְהַדָּר שָׁם, אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו. בְּבֵית הַתֶּבֶן וּבְבֵית הַבָּקָר וּבְבֵית הָעֵצִים וּבְבֵית הָאוֹצָרוֹת, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. וְהַדָּר שָׁם, אוֹסֵר עָלָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ שָׁם תְּפִיסַת יָד שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו: \n",
+            "הַמַּנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ אוֹסֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נָכְרִי אוֹסֵר, יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבֹא בְשַׁבָּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְאוֹתָהּ הָעִיר, אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁכְּבָר הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ: \n",
+            "בּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בְשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בֵּין מִלְמַעְלָה, בֵּין מִלְּמַטָּה, בֵּין מִתּוֹךְ אֹגְנוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִלְּמַטָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִלְמָעְלָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא תְהֵא מְחִצָּה גְדוֹלָה מִן הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם: \n",
+            "אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר, אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בְשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בַּכְּנִיסָה וּבַיְצִיאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֹּתֶל שֶׁעַל גַּבָּהּ תִּדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָאַמָּה שֶׁל אָבֵל שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה עַל פִּי זְקֵנִים בְּשַׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָהּ כַּשִּׁעוּר: \n",
+            "גְּזֻזְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בְשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה. וְכֵן שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. עָשׂוּ לָעֶלְיוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּעָרֵבוּ: \n",
+            "חָצֵר שֶׁהִיא פְחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ עוּקָה מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה, בֵּין מִבַּחוּץ בֵּין מִבִּפְנִים, אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ צָרִיךְ לִקְמוֹר, מִבִּפְנִים אֵין צָרִיךְ לִקְמוֹר: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שׁוֹפְכִין לְתוֹכוֹ מַיִם בְּשַׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ גַג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה, לֹא יִשְׁפֹּךְ עַל פִּי הַבִּיב, אֲבָל שׁוֹפֵךְ מִגַּג לְגַג, וְהַמַּיִם יוֹרְדִין לַבִּיב. הֶחָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת: \n",
+            "וְכֵן שְׁתֵּי דְיוֹטָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה, אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה, מֻתָּרִין, וְאֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה, אֲסוּרִין: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל גַּגּוֹת הָעִיר, רְשׁוּת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אוֹ נָמוֹךְ עֲשָׂרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵרוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת, רְשׁוּת אֶחָד לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ לְתוֹכָן, וְלֹא לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְתוֹךְ הַבָּיִת: \n",
+            "גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן, הַגָּדוֹל מֻתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה, גְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת, וּקְטַנָּה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה. חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְתוֹכָהּ, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּכַרְמְלִית: \n",
+            "חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ, וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו, וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּטְּלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחָיָיו, מֻתָּרִין בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם מֻתָּרִין לְאוֹתוֹ שַׁבָּת, מֻתָּרִין לֶעָתִיד לָבֹא. וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא, אֲסוּרִין לְאוֹתוֹ שַׁבָּת: \n",
+            "הַבּוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים, וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפֻלָּשִׁים, מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בְּשַׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מְעָרְבִין לְמָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹצֵא תְפִלִּין, מַכְנִיסָן זוּג זוּג. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנַיִם שְׁנָיִם. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּישָׁנוֹת, אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת, פָּטוּר. מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת, מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וּבַסַּכָּנָה, מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. וְכֵן בְּנוֹ, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ מֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ חוּץ לַתְּחוּם. אָמְרוּ לוֹ, לֹא תְהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְעָלֶיהָ: \n",
+            "הָיָה קוֹרֵא בַסֵּפֶר עַל הָאַסְקֻפָּה, נִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. הָיָה קוֹרֵא בְרֹאשׁ הַגַּג וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ, עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. מִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים, הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין מְסֻלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִמְלֹא מַחַט, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בָאָרֶץ עַצְמוֹ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ: \n",
+            "זִיז שֶׁלִּפְנֵי חַלּוֹן, נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בְשַׁבָּת. עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת: \n",
+            "לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן לֹא יָרֹק. רַבִּי ��ְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִשֶּׁנִּתְלַשׁ רֻקּוֹ בְּפִיו, לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָרֹק: \n",
+            "לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הַיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה. וְכֵן בְּגַת. קוֹלֵט אָדָם מִן הַמַּזְחֵלָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. וּמִן הַצִּנּוֹר, מִכָּל מָקוֹם שׁוֹתֶה: \n",
+            "בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְחֻלְיָתוֹ גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו מְמַלְּאִין הֵימֶנּוּ בְשַׁבָּת. אַשְׁפָּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת: \n",
+            "אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ, אִם אֵין נוֹפוֹ גָבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו. שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן. הַדֶּלֶת שֶׁבַּמֻּקְצֶה וַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּרְצָה וּמַחֲצָלוֹת, אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן, אֶלָּא אִם כֵּן גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ: \n",
+            "לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִין שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שׁוּק שֶׁל צַמָּרִים הָיָה: \n",
+            "נֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְלֻסְטְרָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַעֲשֶׂה בַכְּנֶסֶת שֶׁבִּטְבֶרְיָא שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר, עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְאָסְרוּ לָהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִסּוּר נָהֲגוּ בָהּ, בָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְהִתִּירוּ לָהֶן: \n",
+            "נֶגֶר הַנִּגְרָר, נוֹעֲלִים בּוֹ בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְהַמֻּנָּח, כָּאן וָכָאן אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַמֻּנָּח מֻתָּר בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַנִּגְרָר בַּמְּדִינָה: \n",
+            "מַחֲזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְהָעֶלְיוֹן, כָּאן וְכָאן אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעֶלְיוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַתַּחְתּוֹן בַּמְּדִינָה: \n",
+            "מַחֲזִירִין רְטִיָּה בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִם בַּתְּחִלָּה, כָּאן וְכָאן אָסוּר. קוֹשְׁרִין נִימָא בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִם בַּתְּחִלָּה, כָּאן וְכָאן אָסוּר. חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְאִם בִּכְלִי, כָּאן וְכָאן אָסוּר: \n",
+            "כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְאֶצְבָּעוֹ, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶמִי בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִם לְהוֹצִיא דָם, כָּאן וְכָאן אָסוּר. בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי כֶבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיקוּ, וּמְמַלְּאִים מִבּוֹר הַגּוֹלָה וּמִבּוֹר הַגָּדוֹל בַּגַּלְגַּל בְּשַׁבָּת, וּמִבְּאֵר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב: \n",
+            "שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָּשׁ, כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְיָנוֹ, שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּצְבָת שֶׁל עֵץ, שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה. מֵהֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, מִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים, מִשֶּׁלְּךָ נָתְנוּ לְךָ, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Eruvin/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,139 @@
+{
+    "title": "Mishnah Eruvin",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Eruvin",
+    "text": [
+        [
+            "מָבוֹי שֶׁהוּא גָבוֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה, יְמַעֵט. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ צָרִיךְ. וְהָרָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, יְמַעֵט. וְאִם יֶשׁ לוֹ צוּרַת הַפֶּתַח, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָחָב מֵעֶשֶׂר אַמּוֹת, אֵין צָרִיךְ לְמַעֵט: \n",
+            "הֶכְשֵׁר מָבוֹי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֶחִי אוֹ קוֹרָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לְחָיַיִן. מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר תַּלְמִיד אֶחָד לִפְנֵי רַבִּי עֲקִיבָא, לֹא נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל עַל מָבוֹי שֶׁהוּא פָחוֹת מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁהוּא אוֹ בְלֶחִי אוֹ בְקוֹרָה. עַל מַה נֶּחְלְקוּ, עַל רָחָב מֵאַרְבַּע אַמּוֹת וְעַד עֶשֶׂר, שֶׁבֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, לֶחִי וְקוֹרָה, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אוֹ לֶחִי אוֹ קוֹרָה. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, עַל זֶה וְעַל זֶה נֶחֱלָקוּ: \n",
+            "הַקּוֹרָה שֶׁאָמְרוּ, רְחָבָה כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ. וְאָרִיחַ, חֲצִי לְבֵנָה שֶׁל שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. דַּיָּה לַקּוֹרָה שֶׁתְּהֵא רְחָבָה טֶפַח, כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ לְאָרְכּוֹ: \n",
+            "רְחָבָה, כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ, וּבְרִיאָה, כְּדֵי לְקַבֵּל אָרִיחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רְחָבָה אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּרִיאָה: \n",
+            "הָיְתָה שֶׁל קַשׁ אוֹ שֶׁל קָנִים, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא שֶׁל מַתֶּכֶת. עֲקֻמָּה, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא פְשׁוּטָה. עֲגֻלָּה, רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְרֻבַּעַת. כֹּל שֶׁיֵּשׁ בְּהֶקֵּפוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, יֶשׁ בּוֹ רֹחַב טָפַח: \n",
+            "לְחָיַיִן שֶׁאָמְרוּ, גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, רָחְבָּן שְׁלֹשָׁה טְפָחִים: \n",
+            "בַּכֹּל עוֹשִׂין לְחָיַיִן, אֲפִלּוּ בְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וּמְטַמֵּא מִשּׁוּם גּוֹלֵל, וְרַבִּי מֵאִיר מְטַהֵר. וְכוֹתְבִין עָלָיו גִּטֵּי נָשִׁים, וְרַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי פוֹסֵל: \n",
+            "שַׁיָּרָא שֶׁחָנְתָה בְּבִקְעָה וְהִקִּיפוּהָ בִכְלֵי בְהֵמָה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא גָדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְלֹא יִהְיוּ פְרָצוֹת יְתֵרוֹת עַל הַבִּנְיָן. כָּל פִּרְצָה שֶׁהִיא כְעֶשֶׂר אַמּוֹת, מֻתֶּרֶת, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפֶתַח. יָתֵר מִכָּאן, אָסוּר: \n",
+            "מַקִּיפִין שְׁלֹשָׁה חֲבָלִים, זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה וְזֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּין חֶבֶל לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. שִׁעוּר חֲבָלִים וְעָבְיָן, יָתֵר עַל טֶפַח, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא הַכֹּל עֲשָׂרָה טְפָחִים: \n",
+            "מַקִּיפִין בְּקָנִים, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא בֵין קָנֶה לַחֲבֵרוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. בְּשַׁיָּרָא דִבְּרוּ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא דִבְּרוּ בְשַׁיָּרָא אֶלָּא בַהֹוֶה. כָּל מְחִצָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל שְׁתִי וְשֶׁל עֵרֶב, אֵינָהּ מְחִצָּה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מִשְּׁנֵי דְבָרִים. אַרְבָּעָה דְבָרִים פָּטְרוּ בַמַּחֲנֶה, מְבִיאִין עֵצִים מִכָּל מָקוֹם, וּפְטוּרִים מֵרְחִיצַת יָדַיִם, וּמִדְּמַאי, וּמִלְּעָרֵב: \n"
+        ],
+        [
+            "עוֹשִׂין פַּסִּין לַבֵּירָאוֹת אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין, נִרְאִין כִּשְׁמֹנָה, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, שְׁמֹנָה, נִרְאִין כִּשְׁנֵים עָשָׂר, אַרְבָּעָה דְיוּמְדִין וְאַרְבָּעָה פְשׁוּטִין. גָּבְהָן עֲשָׂרָה טְפָחִים, וְרָחְבָּן שִׁשָּׁה, וְעָבְיָן כָּל שֶׁהוּא, וּבֵינֵיהֶן כִּמְלֹא שְׁתֵּי רְבָקוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ בָּקָר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל אַרְבַּע אַרְבַּע, קְשׁוּרוֹת וְלֹא מֻתָּרוֹת, אַחַת נִכְנֶסֶת וְאַחַת יוֹצֵאת: \n",
+            "מֻתָּר לְהַקְרִיב לַבְּאֵר, וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא פָרָה רֹאשָׁהּ וְרֻבָּהּ בִּפְנִים וְשׁוֹתָה. מֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עַד בֵּית סָאתָיִם. אָמְרוּ לוֹ, לֹא אָמְרוּ בֵית סָאתַיִם אֶלָּא לְגִנָּה וּלְקַרְפֵּף, אֲבָל אִם הָיָה דִּיר אוֹ סַחַר, אוֹ מֻקְצֶה אוֹ חָצֵר, אֲפִלּוּ בֵית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִין, אֲפִלּוּ בֵית עֲשָׂרָה כּוֹרִין, מֻתָּר. וּמֻתָּר לְהַרְחִיק כָּל שֶׁהוּא, וּבִלְבַד שֶׁיַּרְבֶּה בְּפַסִּין: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיְתָה דֶרֶךְ הָרַבִּים מַפְסַקְתָּן, יְסַלְּקֶנָּה לַצְּדָדִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינוֹ צָרִיךְ. אֶחָד בּוֹר הָרַבִּים, וּבְאֵר הָרַבִּים, וּבְאֵר הַיָּחִיד, עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין, אֲבָל לְבוֹר הַיָּחִיד עוֹשִׂין לוֹ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר, אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד, וְלַשְּׁאָר עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים: \n",
+            "וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶן בָּבָא, הַגִּנָּה וְהַקַּרְפֵּף שֶׁהֵן שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, מֻקֶּפֶת גָּדֵר גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שׁוֹמֵירָה אוֹ בֵית דִּירָה, אוֹ שֶׁתְּהֵא סְמוּכָה לָעִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אֶלָּא בוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין בָּהּ אַחַת מִכָּל אֵלּוּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ, וּבִלְבַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם עַל שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירָיִם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם הָיָה אָרְכָּהּ יָתֵר עַל רָחְבָּהּ אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, אֵין מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אָרְכָּהּ פִּי שְׁנַיִם בְּרָחְבָּהּ, מְטַלְטְלִין בְּתוֹכָהּ: \n",
+            "אָמַר רַבִּי אִלָּעִאי, שָׁמַעְתִּי מֵרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וַאֲפִלּוּ הִיא כְּבֵית כּוֹר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּלְהוֹצִיא, לוֹ, אֲבָל לָהֶם מֻתָּר. וְכֵן שָׁמַעְתִּי מִמֶּנּוּ, שֶׁיּוֹצְאִין בְּעַקְרַבְנִים בְּפֶסַח. וְחִזַּרְתִּ�� עַל כָּל תַּלְמִידָיו וּבִקַּשְׁתִּי לִי חָבֵר, וְלֹא מָצָאתִי: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִים, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. וְהַכֹּל נִקָּח בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח. הַנּוֹדֵר מִן הַמָּזוֹן, מֻתָּר בְּמַיִם וּבְמֶלַח. מְעָרְבִין לְנָזִיר בְּיַיִן וּלְיִשְׂרָאֵל בִּתְרוּמָה. סוּמְכוֹס אוֹמֵר, בְּחֻלִּין. וּלְכֹהֵן בְּבֵית הַפְּרָס. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לֵילֵךְ לָחוֹץ וְלֶאֱכֹל: \n",
+            "מְעָרְבִין בִּדְמַאי, וּבְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּבְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ. וְהַכֹּהֲנִים, בְּחַלָּה וּבִתְרוּמָה. אֲבָל לֹא בְטֶבֶל, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא בְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ. הַשּׁוֹלֵחַ עֵרוּבוֹ בְּיַד חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן, אוֹ בְיַד מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב, אֵינוֹ עֵרוּב. וְאִם אָמַר לְאַחֵר לְקַבְּלוֹ מִמֶּנּוּ, הֲרֵי זֶה עֵרוּב: \n",
+            "נְתָנוֹ בְאִילָן, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, אֵין עֵרוּבוֹ עֵרוּב. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, עֵרוּבוֹ עֵרוּב. נְתָנוֹ בְּבוֹר, אֲפִלּוּ עָמוֹק מֵאָה אַמָּה, עֵרוּבוֹ עֵרוּב. נְתָנוֹ בְרֹאשׁ הַקָּנֶה אוֹ בְרֹאשׁ הַקֻּנְדָּס בִּזְמַן שֶׁהוּא תָלוּשׁ וְנָעוּץ, אֲפִלּוּ גָבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. נְתָנוֹ בְמִגְדָּל וְאָבַד הַמַּפְתֵּחַ, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַמַּפְתֵּחַ בִּמְקוֹמוֹ, אֵינוֹ עֵרוּב: \n",
+            "נִתְגַּלְגֵּל חוּץ לַתְּחוּם, וְנָפַל עָלָיו גַּל, אוֹ נִשְׂרַף, אוֹ תְרוּמָה וְנִטְמֵאת, מִבְּעוֹד יוֹם, אֵינוֹ עֵרוּב, מִשֶּׁחֲשֵׁכָה, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. אִם סָפֵק, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה אוֹמְרִים, הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל. רַבִּי יוֹסֵי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים, סְפֵק עֵרוּב, כָּשֵׁר. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אַבְטוֹלְמוֹס הֵעִיד מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים עַל סְפֵק עֵרוּב שֶׁכָּשֵׁר: \n",
+            "מַתְנֶה אָדָם עַל עֵרוּבוֹ וְאוֹמֵר, אִם בָּאוּ גוֹיִים מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב. מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח. אִם בָּאוּ מִכָּאן וּמִכָּאן, לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ. לֹא בָאוּ לֹא מִכָּאן וְלֹא מִכָּאן, הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. אִם בָּא חָכָם מִן הַמִּזְרָח, עֵרוּבִי לַמִּזְרָח. מִן הַמַּעֲרָב, עֵרוּבִי לַמַּעֲרָב. בָּא לְכָאן וּלְכָאן, לִמְקוֹם שֶׁאֶרְצֶה אֵלֵךְ. לֹא לְכָאן וְלֹא לְכָאן, הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן רַבּוֹ, הוֹלֵךְ אֵצֶל רַבּוֹ, וְאִם הָיוּ שְׁנֵיהֶם רַבּוֹתָיו, לִמְקוֹם שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לְשַׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר, עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח, וְהַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב. הָרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב, וְהַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵרוּבִי הָרִאשׁוֹן, וְהַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי. עֵרוּבִי הַשֵּׁנִי, וְהָרִאשׁוֹן כִּ��ְנֵי עִירִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְעָרֵב לְרוּחַ אַחַת, אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. אוֹ מְעָרֵב לִשְׁנֵי יָמִים, אוֹ אֵינוֹ מְעָרֵב כָּל עִקָּר. כֵּיצַד יַעֲשֶׂה. מוֹלִיכוֹ בָרִאשׁוֹן, וּמַחְשִׁיךְ עָלָיו וְנוֹטְלוֹ וּבָא לוֹ. בַּשֵּׁנִי מַחְשִׁיךְ עָלָיו וְאוֹכְלוֹ. וְנִמְצָא מִשְׂתַּכֵּר בַּהֲלִיכָתוֹ וּמִשְׂתַּכֵּר בְּעֵרוּבוֹ. נֶאֱכַל בָּרִאשׁוֹן, עֵרוּבוֹ לָרִאשׁוֹן וְאֵינוֹ עֵרוּב לַשֵּׁנִי. אָמַר לָהֶם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מוֹדִים אַתֶּם לִי שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהָיָה יָרֵא שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵרוּבִין וְאוֹמֵר, עֵרוּבִי בָרִאשׁוֹן לַמִּזְרָח וּבַשֵּׁנִי לַמַּעֲרָב, בָּרִאשׁוֹן לַמַּעֲרָב וּבַשֵּׁנִי לַמִּזְרָח. עֵרוּבִי בָּרִאשׁוֹן, וּבַשֵּׁנִי כִּבְנֵי עִירִי. עֵרוּבִי בַּשֵּׁנִי, וּבָרִאשׁוֹן כִּבְנֵי עִירִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים: \n",
+            "וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן וְאוֹכְלָהּ בַּשֵּׁנִי. וְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָרִאשׁוֹן, תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים: \n",
+            "רַבִּי דוֹסָא בֶן הַרְכִּינָס אוֹמֵר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה בְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה אוֹמֵר, הַחֲלִיצֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת יוֹם רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה, אִם הַיּוֹם, אִם לְמָחָר. וּלְמָחָר הוּא אוֹמֵר, אִם הַיּוֹם, אִם אֶמֶשׁ. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים: \n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהוֹצִיאוּהוּ גוֹיִם אוֹ רוּחַ רָעָה, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. הֶחֱזִירוּהוּ, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא. הוֹלִיכוּהוּ לְעִיר אַחֶרֶת. נְתָנוּהוּ בְדִיר אוֹ בְסַהַר, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמְרִים, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמְרִים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. מַעֲשֶׂה שֶׁבָּאוּ מִפְּרַנְדִּיסִין וְהִפְלִיגָה סְפִינָתָם בַּיָּם. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הִלְּכוּ אֶת כֻּלָּהּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא לֹא זָזוּ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, שֶׁרָצוּ לְהַחֲמִיר עַל עַצְמָן: \n",
+            "פַּעַם אַחַת לֹא נִכְנְסוּ לַנָּמָל עַד שֶׁחֲשֵׁכָה. אָמְרוּ לוֹ לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, מָה אָנוּ לֵירֵד. אָמַר לָהֶן, מֻתָּר אַתֶּם, שֶׁכְּבָר הָיִיתִי מִסְתַּכֵּל, וְהָיִינוּ בְתוֹךְ הַתְּחוּם עַד שֶׁלֹּא חֲשֵׁכָה: \n",
+            "מִי שֶׁיָּצָא בִרְשׁוּת וְאָמְרוּ לוֹ, כְּבָר נַעֲשָׂה מַעֲשֶׂה, יֶשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. אִם הָיָה בְתוֹךְ הַתְּחוּם, כְּאִלּוּ לֹא יָצָא, שֶׁכָּל הַיּוֹצְאִים לְהַצִּיל, חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן: \n",
+            "מִי שֶׁיָּשַׁב בַּדֶּרֶךְ, וְעָמַד, וְרָאָה וַהֲרֵי הוּא סָמוּךְ לָעִיר, הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה כַוָּנָתוֹ לְכָךְ, לֹא יִכָּנֵס, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, יִכָּנֵס. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה הָיָה, וְנִכְנַס רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹא מִתְכַּוֵּן: \n",
+            "מִי שֶׁיָּשֵׁן בַּדֶּרֶךְ וְלֹא יָדַע שֶׁחֲשֵׁכָה, יֵשׁ לוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ, דִּבְר��י רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין לוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, וְהוּא בְאֶמְצָעָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְאֵיזֶה רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה יֵלֵךְ. וּמוֹדֶה רַבִּי יְהוּדָה שֶׁאִם בֵּרֵר לוֹ, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ: \n",
+            "הָיוּ שְׁנַיִם, מִקְצָת אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה בְּתוֹךְ אַמּוֹתָיו שֶׁל זֶה, מְבִיאִין וְאוֹכְלִין בָּאֶמְצַע, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶה מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ לְתוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ. הָיוּ שְׁלֹשָׁה, וְהָאֶמְצָעִי מֻבְלָע בֵּינֵיהֶן, הוּא מֻתָּר עִמָּהֶן וְהֵן מֻתָּרִין עִמּוֹ, וּשְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה, לְשָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת הַפְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, עֵרְבוּ שְׁתֵּיהֶן עִם הָאֶמְצָעִית, הִיא מֻתֶּרֶת עִמָּהֶם וְהֵן מֻתָּרוֹת עִמָּהּ, וּשְׁתַּיִם הַחִיצוֹנוֹת אֲסוּרוֹת זוֹ עִם זוֹ: \n",
+            "מִי שֶׁבָּא בַדֶּרֶךְ וְחָשְׁכָה לוֹ, וְהָיָה מַכִּיר אִילָן אוֹ גָדֵר, וְאָמַר, שְׁבִיתָתִי תַחְתָּיו, לֹא אָמַר כְּלוּם. שְׁבִיתָתִי בְעִקָּרוֹ, מְהַלֵּךְ מִמְּקוֹם רַגְלָיו וְעַד עִקָּרוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּמֵעִקָּרוֹ וְעַד בֵּיתוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא מְהַלֵּךְ מִשֶּׁחֲשֵׁכָה אַרְבַּעַת אֲלָפִים אַמָּה: \n",
+            "אִם אֵינוֹ מַכִּיר, אוֹ שֶׁאֵינוֹ בָקִי בַהֲלָכָה, וְאָמַר, שְׁבִיתָתִי בִמְקוֹמִי, זָכָה לוֹ מְקוֹמוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה לְכָל רוּחַ. עֲגֻלּוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מְרֻבָּעוֹת, כְּטַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר לַזָּוִיּוֹת: \n",
+            "וְזוֹ הִיא שֶׁאָמְרוּ, הֶעָנִי מְעָרֵב בְּרַגְלָיו. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא עָנִי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֶחָד עָנִי וְאֶחָד עָשִׁיר, לֹא אָמְרוּ מְעָרְבִין בְּפַת אֶלָּא לְהָקֵל עַל הֶעָשִׁיר, שֶׁלֹּא יֵצֵא וִיעָרֵב בְּרַגְלָיו: \n",
+            "מִי שֶׁיָּצָא לֵילֵךְ בְּעִיר שֶׁמְּעָרְבִין בָּהּ וְהֶחֱזִירוֹ חֲבֵרוֹ, הוּא מֻתָּר לֵילֵךְ וְכָל בְּנֵי הָעִיר אֲסוּרִין, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כֹּל שֶׁהוּא יָכוֹל לְעָרֵב וְלֹא עֵרֵב, הֲרֵי זֶה חַמָּר גַּמָּל: \n",
+            "מִי שֶׁיָּצָא חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, לֹא יִכָּנֵס. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, שְׁתַּיִם, יִכָּנֵס, שָׁלֹשׁ, לֹא יִכָּנֵס. מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, לֹא יִכָּנֵס. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת, יִכָּנֵס, שֶׁאֵין הַמָּשׁוֹחוֹת מְמַצִּין אֶת הַמִּדּוֹת, מִפְּנֵי הַטּוֹעִין: \n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד מְעַבְּרִין אֶת הֶעָרִים, בַּיִת נִכְנָס בַּיִת יוֹצֵא, פָּגוּם נִכְנָס פָּגוּם יוֹצֵא. הָיוּ שָׁם גְּדוּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה טְפָחִים, וּגְשָׁרִים וּנְפָשׁוֹת, שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית דִּירָה, מוֹצִיאִין אֶת הַמִּדָּה כְנֶגְדָּן, וְעוֹשִׂין אוֹתָהּ כְּמִין טַבְלָא מְרֻבַּעַת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִשְׂכָּר אֶת הַזָּוִיּוֹת: \n",
+            "נוֹתְנִין קַרְפֵּף לָעִיר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. ו��חֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא אָמְרוּ קַרְפֵּף אֶלָּא בֵין שְׁתֵּי עֲיָרוֹת, אִם יֵשׁ לָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, וְלָזוֹ שִׁבְעִים אַמָּה וְשִׁירַיִם, עוֹשֶׂה קַרְפֵּף לִשְׁתֵּיהֶן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָת: \n",
+            "וְכֵן שְׁלֹשָׁה כְפָרִים הַמְּשֻׁלָּשִׁין, אִם יֵשׁ בֵּין שְׁנַיִם הַחִיצוֹנִים מֵאָה וְאַרְבָּעִים וְאֶחָד וּשְׁלִישׁ, עָשָׂה אֶמְצָעִי אֶת שְׁלָשְׁתָּן לִהְיוֹתָן כְּאֶחָד: \n",
+            "אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא בְחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. וְלֹא יִמְדּוֹד אֶלָּא כְנֶגֶד לִבּוֹ. הָיָה מוֹדֵד וְהִגִּיעַ לְגַיְא אוֹ לְגָדֵר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ. הִגִּיעַ לְהָר, מַבְלִיעוֹ וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֵצֵא חוּץ לַתְּחוּם. אִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, בָּזוֹ אָמַר רַבִּי דוֹסְתַּאי בַּר רַבִּי יַנַּאי מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר, שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּקַדְּרִין בֶּהָרִים: \n",
+            "אֵין מוֹדְדִין אֶלָּא מִן הַמֻּמְחֶה. רִבָּה לְמָקוֹם אֶחָד וּמִעֵט לְמָקוֹם אַחֵר, שׁוֹמְעִין לִמְקוֹם שֶׁרִבָּה. רִבָּה לְאֶחָד וּמִעֵט לְאַחֵר, שׁוֹמְעִין לַמְרֻבֶּה. אֲפִלּוּ עֶבֶד, אֲפִלּוּ שִׁפְחָה, נֶאֱמָנִין לוֹמַר, עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת, שֶׁלֹּא אָמְרוּ חֲכָמִים אֶת הַדָּבָר לְהַחֲמִיר אֶלָּא לְהָקֵל: \n",
+            "עִיר שֶׁל יָחִיד וְנַעֲשֵׂית שֶׁל רַבִּים, מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ. וְשֶׁל רַבִּים וְנַעֲשֵׂית שֶׁל יָחִיד, אֵין מְעָרְבִין אֶת כֻּלָּהּ, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה חוּצָה לָהּ כְּעִיר חֲדָשָׁה שֶׁבִּיהוּדָה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשִּׁים דִּיוּרִים, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שָׁלֹשׁ חֲצֵרוֹת שֶׁל שְׁנֵי בָתִּים: \n",
+            "מִי שֶׁהָיָה בַמִּזְרָח וְאָמַר לִבְנוֹ, עָרֵב לִי בַמַּעֲרָב, בַּמַּעֲרָב וְאָמַר לִבְנוֹ, עָרֵב לִי בַמִּזְרָח, אִם יֵשׁ הֵימֶנּוּ וּלְבֵיתוֹ אַלְפַּיִם אַמּוֹת, וּלְעֵרוּבוֹ יוֹתֵר מִכָּאן, מֻתָּר לְבֵיתוֹ וְאָסוּר לְעֵרוּבוֹ. לְעֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה, וּלְבֵיתוֹ יוֹתֵר מִכָּאן, אָסוּר לְבֵיתוֹ וּמֻתָּר לְעֵרוּבוֹ. הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִבּוּרָהּ שֶׁל עִיר, לֹא עָשָׂה וְלֹא כְלוּם. נְתָנוֹ חוּץ לַתְּחוּם, אֲפִלּוּ אַמָּה אַחַת, מַה שֶׁנִּשְׂכָּר הוּא מַפְסִיד: \n",
+            "אַנְשֵׁי עִיר גְּדוֹלָה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר קְטַנָּה, וְאֵין אַנְשֵׁי עִיר קְטַנָּה מְהַלְּכִין אֶת כָּל עִיר גְּדוֹלָה. כֵּיצַד. מִי שֶׁהָיָה בְעִיר גְּדוֹלָה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִיר קְטַנָּה, בְּעִיר קְטַנָּה וְנָתַן אֶת עֵרוּבוֹ בְעִיר גְּדוֹלָה, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֵין לוֹ אֶלָּא מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אַלְפַּיִם אַמָּה: \n",
+            "אָמַר לָהֶן רַבִּי עֲקִיבָא, אִי אַתֶּם מוֹדִים לִי בְנוֹתֵן עֵרוּבוֹ בִמְעָרָה, שֶׁאֵין לוֹ מִמְּקוֹם עֵרוּבוֹ אֶלָּא אַלְפַּיִם אַמָּה. אָמְרוּ לוֹ, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁאֵין בָּהּ דִּיוּרִין, אֲבָל יֶשׁ בָּהּ דִּיוּרִין, מְהַלֵּךְ אֶת כֻּלָּהּ וְחוּצָה לָהּ אַלְפַּיִם אַמָּה. נִמְצָא, קַל תּוֹכָהּ מֵעַל גַּבָּהּ. וְלַמּוֹדֵד שֶׁאָמְרוּ נוֹתְנִין לוֹ אַלְפַּ��ִם, שֶׁאֲפִלּוּ סוֹף מִדָּתוֹ כָּלֶה בִמְעָרָה: \n"
+        ],
+        [
+            "הַדָּר עִם הַנָּכְרִי בֶחָצֵר, אוֹ עִם מִי שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בָעֵרוּב, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר עָלָיו, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵינוֹ אוֹסֵר עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵי יִשְׂרְאֵלִים אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה: \n",
+            "אָמַר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, מַעֲשֶׂה בִצְדוֹקִי אֶחָד, שֶׁהָיָה דָר עִמָּנוּ בְּמָבוֹי בִּירוּשָׁלַיִם, וְאָמַר לָנוּ אַבָּא, מַהֲרוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת כָּל הַכֵּלִים לַמָּבוֹי, עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּלָשׁוֹן אַחֵר, מַהֲרוּ וַעֲשׂוּ צָרְכֵיכֶם בַּמָּבוֹי עַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא וְיֶאֱסֹר עֲלֵיכֶם: \n",
+            "אַנְשֵׁי חָצֵר שֶׁשָּׁכַח אַחַד מֵהֶן וְלֹא עֵרֵב, בֵּיתוֹ אָסוּר מִלְּהַכְנִיס וּמִלְּהוֹצִיא, לוֹ וְלָהֶם, וְשֶׁלָּהֶם מֻתָּרִין, לוֹ וְלָהֶם. נָתְנוּ לוֹ רְשׁוּתָן, הוּא מֻתָּר וְהֵן אֲסוּרִין. הָיוּ שְׁנַיִם, אוֹסְרִין זֶה עַל זֶה, שֶׁאֶחָד נוֹתֵן רְשׁוּת וְנוֹטֵל רְשׁוּת, שְׁנַיִם נוֹתְנִים רְשׁוּת וְאֵין נוֹטְלִין רְשׁוּת: \n",
+            "מֵאֵימָתַי נוֹתְנִין רְשׁוּת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִבְּעוֹד יוֹם, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִשֶּׁחֲשֵׁכָה. מִי שֶׁנָּתַן רְשׁוּתוֹ וְהוֹצִיא, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּמֵזִיד אוֹסֵר, בְּשׁוֹגֵג אֵינוֹ אוֹסֵר: \n",
+            "בַּעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה שֻׁתָּף לִשְׁכֵנִים, לָזֶה בְיַיִן וְלָזֶה בְיַיִן, אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב. לָזֶה בְיַיִן וְלָזֶה בְשֶׁמֶן, צְרִיכִים לְעָרֵב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה, אֵינָם צְרִיכִים לְעָרֵב: \n",
+            "חָמֵשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁשָּׁבְתוּ בִטְרַקְלִין אֶחָד, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, עֵרוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עֵרוּב אֶחָד לְכֻלָּן. וּמוֹדִים, בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן שְׁרוּיִן בַּחֲדָרִים אוֹ בַעֲלִיּוֹת, שֶׁהֵן צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל חֲבוּרָה וַחֲבוּרָה: \n",
+            "הָאַחִין הַשֻּׁתָּפִין שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין עַל שֻׁלְחַן אֲבִיהֶם וִישֵׁנִים בְּבָתֵּיהֶם, צְרִיכִין עֵרוּב לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. לְפִיכָךְ, אִם שָׁכַח אֶחָד מֵהֶם וְלֹא עֵרֵב, מְבַטֵּל אֶת רְשׁוּתוֹ. אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁמּוֹלִיכִין עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אַחֵר, אֲבָל אִם הָיָה עֵרוּב בָּא אֶצְלָן, אוֹ שֶׁאֵין עִמָּהֶן דִּיוּרִין בֶּחָצֵר, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב: \n",
+            "חָמֵשׁ חֲצֵרוֹת פְּתוּחוֹת זוֹ לָזוֹ וּפְתוּחוֹת לְמָבוֹי, עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְלֹא נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי. וְאִם נִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. עֵרְבוּ בַחֲצֵרוֹת וְנִשְׁתַּתְּפוּ בַמָּבוֹי, וְשָׁכַח אֶחָד מִבְּנֵי חָצֵר וְלֹא עֵרֵב, מֻתָּרִין כָּאן וָכָאן. מִבְּנֵי מָבוֹי וְלֹא נִשְׁתַּתֵּף, מֻתָּרִין בַּחֲצֵרוֹת וַאֲסוּרִין בַּמָּבוֹי, שֶׁהַמָּבוֹי לַחֲצֵרוֹת כֶּחָצֵר לַבָּתִּים: \n",
+            "שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, זוֹ לִפְנִים מִזּוֹ, עֵרְבָה הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרְבָה הַחִיצוֹנָה, הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. הַחִיצוֹנָה, וְלֹא הַפְּנִימִית, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. עֵרְבָה זוֹ לְעַצְמָהּ וְזוֹ לְעַצְמָהּ, זוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ וְזוֹ מֻתֶּרֶת בִּפְנֵי עַצְמָהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹסֵר הַחִיצוֹנָה, שֶׁדְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין דְּרִיסַת הָרֶגֶל אוֹסַרְתָּהּ: \n",
+            "שָׁכַח אַחַד מִן הַחִיצוֹנָה וְלֹא עֵרֵב, הַפְּנִימִית מֻתֶּרֶת וְהַחִיצוֹנָה אֲסוּרָה. מִן הַפְּנִימִית וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. נָתְנוּ עֵרוּבָן בְּמָקוֹם אֶחָד, וְשָׁכַח אֶחָד, בֵּין מִן הַפְּנִימִית בֵּין מִן הַחִיצוֹנָה, וְלֹא עֵרֵב, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת. וְאִם הָיוּ שֶׁל יְחִידִים, אֵינָן צְרִיכִין לְעָרֵב: \n"
+        ],
+        [
+            "חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה, מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ, מְעָרְבִין אֶחָד. פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד: \n",
+            "כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. הָיוּ בְרֹאשׁוֹ פֵרוֹת, אֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וְאֵלּוּ עוֹלִין מִכָּאן וְאוֹכְלִין, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לְמַטָּה. נִפְרְצָה הַכֹּתֶל עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת, מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְפֶתַח. יוֹתֵר מִכָּאן, מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנָיִם: \n",
+            "חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת עָמוֹק עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבַּע, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד, אֲפִלּוּ מָלֵא קַשׁ אוֹ תֶבֶן. מָלֵא עָפָר, אוֹ צְרוֹרוֹת, מְעָרְבִין אֶחָד, וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנָיִם: \n",
+            "נָתַן עָלָיו נֶסֶר שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים, וְכֵן שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, מְעָרְבִין שְׁנַיִם, וְאִם רָצוּ, מְעָרְבִין אֶחָד. פָּחוֹת מִכָּאן, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד: \n",
+            "מַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. אֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן וְאֵלּוּ מַאֲכִילִין מִכָּאן. נִתְמַעֵט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנָיִם: \n",
+            "כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי. מֵנִיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר, הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי מָבוֹי, וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ, אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, מִפְּנֵי שֶׁיָּדָן כְּיָדוֹ: \n",
+            "נִתְמַעֵט הָאֹכֶל, מוֹסִיף וּמְזַכֶּה, וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. נִתּוֹסְפוּ עֲלֵיהֶם, מוֹסִיף וּמְזַכֶּה, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ: \n",
+            "כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ. בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרֻבִּין, מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכֻלָּם. בִּזְמַן שֶׁהֵן מֻעָטִין, כִּגְרוֹגֶרֶת לְהוֹצָאַת שַׁבָּת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד: \n",
+            "אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּתְחִלַּת עֵרוּב. אֲבָל בִּשְׁיָרֵי עֵרוּב, כָּל שֶׁהוּא. וְלֹא אָמְרוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵרוֹת אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא לְשַׁכֵּחַ אֶת הַתִּינוֹקוֹת: \n",
+            "בַּכֹּל מְעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין, חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, כִּכָּר הוּא עֵרוּב. אֲפִלּוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְרוּסָה, אֵין מְעָרְבִין בָּהּ. כִּכָּר בְּאִסָּר וְהוּא שָׁלֵם, מְעָרְבִין בּוֹ: \n",
+            "נוֹתֵן אָדָם מָעָה לְחֶנְוָנִי וּלְנַחְתּוֹם כְּדֵי שֶׁיִּזְכֶּה לוֹ עֵרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא זָכוּ לוֹ מְעוֹתָיו. וּמוֹדִים בִּשְׁאָר כָּל אָדָם שֶׁזָּכוּ לוֹ מְעוֹתָיו, שֶׁאֵין מְעָרְבִין לְאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּעֵרוּבֵי תְחוּמִין, אֲבָל בְּעֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת, מְעָרְבִין לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ, לְפִי שֶׁזָּכִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, וְאֵין חָבִין לְאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו: \n"
+        ],
+        [
+            "כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּתְּחוּמִין. מֵנִיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר, הֲרֵי זֶה לְכָל בְּנֵי עִירִי, לְכָל מִי שֶׁיֵּלֵךְ לְבֵית הָאֵבֶל אוֹ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה. וְכֹל שֶׁקִּבֵּל עָלָיו מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר. מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ, אָסוּר, שֶׁאֵין מְעָרְבִין מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ: \n",
+            "כַּמָּה הוּא שִׁעוּרוֹ, מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכָל אֶחָד. מְזוֹנוֹ לְחֹל וְלֹא לְשַׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לְשַׁבָּת וְלֹא לְחֹל. וְזֶה וָזֶה מִתְכַּוְּנִין לְהָקֵל. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר, מִכִּכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן, מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁתֵּי יָדוֹת לְכִכָּר מִשָּׁלֹשׁ לְקָב. חֶצְיָהּ לְבַיִת הַמְנֻגָּע, וַחֲצִי חֶצְיָהּ לִפְסֹל אֶת הַגְּוִיָּה: \n",
+            "אַנְשֵׁי חָצֵר וְאַנְשֵׁי מִרְפֶּסֶת שֶׁשָּׁכְחוּ וְלֹא עֵרְבוּ, כֹּל שֶׁגָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, לַמִּרְפֶּסֶת. פָּחוֹת מִכָּאן, לֶחָצֵר. חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע, גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה טְפָחִים, לַמִּרְפֶּסֶת. פָּחוֹת מִכָּאן, לֶחָצֵר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּסְמוּכָה. אֲבָל בְּמֻפְלֶגֶת, אֲפִלּוּ גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, לֶחָצֵר. וְאֵיזוֹ הִיא סְמוּכָה, כֹּל שֶׁאֵינָהּ רְחוֹקָה אַרְבָּעָה טְפָחִים: \n",
+            "הַנּוֹתֵן אֶת עֵרוּבוֹ בְּבֵית שַׁעַר, אַכְסַדְרָה וּמִרְפֶּסֶת, אֵינוֹ עֵרוּב. וְהַדָּר שָׁם, אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו. בְּבֵית הַתֶּבֶן וּבְבֵית הַבָּקָר וּבְבֵית הָעֵצִים וּבְבֵית הָאוֹצָרוֹת, הֲרֵי זֶה עֵרוּב. וְהַדָּר שָׁם, אוֹסֵר עָלָיו. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם יֶשׁ שָׁם תְּפִיסַת יָד שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אֵינוֹ אוֹסֵר עָלָיו: \n",
+            "הַמַּנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת בְּעִיר אַחֶרֶת, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי זֶה אוֹסֵר, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵינוֹ אוֹסֵר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, נָכְרִי אוֹסֵר, יִשְׂרָאֵל אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לָבֹא בְשַׁבָּת. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הִנִּיחַ בֵּיתוֹ וְהָלַךְ לִשְׁבּוֹת אֵצֶל בִּתּוֹ בְאוֹתָהּ הָעִיר, אֵינוֹ אוֹסֵר, שֶׁכְּבָר הִסִּיעַ מִלִּבּוֹ: \n",
+            "בּוֹר שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵרוֹת, אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנּוּ בְשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לוֹ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בֵּין מִלְמַעְלָה, בֵּין מִלְּמַטָּה, בֵּין מִתּוֹךְ אֹגְנוֹ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מִלְּמַטָּה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִלְמָעְלָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא תְהֵא מְחִצָּה גְדוֹלָה מִן הַכֹּתֶל שֶׁבֵּינֵיהֶם: \n",
+            "אַמַּת הַמַּיִם שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת בֶּחָצֵר, אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בְשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים בַּכְּנִיסָה וּבַיְצִיאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כֹּתֶל שֶׁעַל גַּבָּהּ תִּדּוֹן מִשּׁוּם מְחִצָּה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָאַמָּה שֶׁל אָבֵל שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה עַל פִּי זְקֵנִים בְּשַׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיָה בָהּ כַּשִּׁעוּר: \n",
+            "גְּזֻזְטְרָא שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, אֵין מְמַלְּאִין הֵימֶנָּה בְשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ מְחִצָּה גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, בֵּין מִלְמַעְלָה בֵּין מִלְּמַטָּה. וְכֵן שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. עָשׂוּ לָעֶלְיוֹנָה וְלֹא עָשׂוּ לַתַּחְתּוֹנָה, שְׁתֵּיהֶן אֲסוּרוֹת עַד שֶׁיְּעָרֵבוּ: \n",
+            "חָצֵר שֶׁהִיא פְחוּתָה מֵאַרְבַּע אַמּוֹת, אֵין שׁוֹפְכִין בְּתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת, אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ לָהּ עוּקָה מַחֲזֶקֶת סָאתַיִם מִן הַנֶּקֶב וּלְמַטָּה, בֵּין מִבַּחוּץ בֵּין מִבִּפְנִים, אֶלָּא שֶׁמִּבַּחוּץ צָרִיךְ לִקְמוֹר, מִבִּפְנִים אֵין צָרִיךְ לִקְמוֹר: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, בִּיב שֶׁהוּא קָמוּר אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, שׁוֹפְכִין לְתוֹכוֹ מַיִם בְּשַׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ גַג אוֹ חָצֵר מֵאָה אַמָּה, לֹא יִשְׁפֹּךְ עַל פִּי הַבִּיב, אֲבָל שׁוֹפֵךְ מִגַּג לְגַג, וְהַמַּיִם יוֹרְדִין לַבִּיב. הֶחָצֵר וְהָאַכְסַדְרָה מִצְטָרְפִין לְאַרְבַּע אַמּוֹת: \n",
+            "וְכֵן שְׁתֵּי דְיוֹטָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ, מִקְצָתָן עָשׂוּ עוּקָה וּמִקְצָתָן לֹא עָשׂוּ עוּקָה, אֶת שֶׁעָשׂוּ עוּקָה, מֻתָּרִין, וְאֶת שֶׁלֹּא עָשׂוּ עוּקָה, אֲסוּרִין: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל גַּגּוֹת הָעִיר, רְשׁוּת אַחַת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא גַג גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה אוֹ נָמוֹךְ עֲשָׂרָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד רְשׁוּת בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֶחָד גַּגּוֹת וְאֶחָד חֲצֵרוֹת וְאֶחָד קַרְפֵּיפוֹת, רְשׁוּת אֶחָד לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ לְתוֹכָן, וְלֹא לַכֵּלִים שֶׁשָּׁבְתוּ בְתוֹךְ הַבָּיִת: \n",
+            "גַּג גָּדוֹל סָמוּךְ לְקָטָן, הַגָּדוֹל מֻתָּר וְהַקָּטָן אָסוּר. חָצֵר גְּדוֹלָה שֶׁנִּפְרְצָה לִקְטַנָּה, גְּדוֹלָה מֻתֶּרֶת, וּקְטַנָּה אֲסוּרָה, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְפִתְחָהּ שֶׁל גְּדוֹלָה. חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמַּכְנִיס מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, אוֹ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לְתוֹכָהּ, חַיָּב, דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁהִיא כְּכַרְמְלִית: \n",
+            "חָצֵר שֶׁנִּפְרְצָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתֶיהָ, וְכֵן בַּיִת שֶׁנִּפְרַץ מִשְּׁתֵּי רוּחוֹתָיו, וְכֵן מָבוֹי שֶׁנִּטְּלוּ קוֹרוֹתָיו אוֹ לְחָיָיו, מֻתָּרִין בְּאוֹתוֹ שַׁבָּת וַאֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִם מֻתָּרִין לְאוֹתוֹ שַׁבָּת, מֻתָּרִין לֶעָתִיד לָבֹא. וְאִם אֲסוּרִין לֶעָתִיד לָבֹא, אֲסוּרִין לְאוֹתוֹ שַׁבָּת: \n",
+            "הַבּוֹנֶה עֲלִיָּה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים, וְכֵן גְּשָׁרִים הַמְפֻלָּשִׁים, מְטַלְטְלִין תַּחְתֵּיהֶן בְּשַׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. וְעוֹד אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מְעָרְבִין לְמָבוֹי הַמְפֻלָּשׁ. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹצֵא תְפִלִּין, מַכְנִיסָן זוּג זוּג. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, שְׁנַיִם שְׁנָיִם. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּישָׁנוֹת, אֲבָל בַּחֲדָשׁוֹת, פָּטוּר. מְצָאָן צְבָתִים אוֹ כְרִיכוֹת, מַחְשִׁיךְ עֲלֵיהֶן וּמְבִיאָן. וּבַסַּכָּנָה, מְכַסָּן וְהוֹלֵךְ לוֹ: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, נוֹתְנָן לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, עַד שֶׁמַּגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה. וְכֵן בְּנוֹ, נוֹתְנוֹ לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ מֵאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, נוֹתֵן אָדָם חָבִית לַחֲבֵרוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַחֲבֵרוֹ, אֲפִלּוּ חוּץ לַתְּחוּם. אָמְרוּ לוֹ, לֹא תְהַלֵּךְ זוֹ יוֹתֵר מֵרַגְלֵי בְעָלֶיהָ: \n",
+            "הָיָה קוֹרֵא בַסֵּפֶר עַל הָאַסְקֻפָּה, נִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. הָיָה קוֹרֵא בְרֹאשׁ הַגַּג וְנִתְגַּלְגֵּל הַסֵּפֶר מִיָּדוֹ, עַד שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. מִשֶּׁהִגִּיעַ לַעֲשָׂרָה טְפָחִים, הוֹפְכוֹ עַל הַכְּתָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֲפִלּוּ אֵין מְסֻלָּק מִן הָאָרֶץ אֶלָּא כִמְלֹא מַחַט, גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, אֲפִלּוּ בָאָרֶץ עַצְמוֹ גּוֹלְלוֹ אֶצְלוֹ, שֶׁאֵין לְךָ דָּבָר מִשּׁוּם שְׁבוּת עוֹמֵד בִּפְנֵי כִתְבֵי הַקֹּדֶשׁ: \n",
+            "זִיז שֶׁלִּפְנֵי חַלּוֹן, נוֹתְנִין עָלָיו וְנוֹטְלִין מִמֶּנּוּ בְשַׁבָּת. עוֹמֵד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְטַלְטֵל בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹצִיא חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת: \n",
+            "לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיַשְׁתִּין בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד. וְכֵן לֹא יָרֹק. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מִשֶּׁנִּתְלַשׁ רֻקּוֹ בְּפִיו, לֹא יְהַלֵּךְ אַרְבַּע אַמּוֹת עַד שֶׁיָרֹק: \n",
+            "לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָחִיד וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִשְׁתֶּה בִרְשׁוּת הַיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הִכְנִיס רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ לִמְקוֹם שֶׁהוּא שׁוֹתֶה. וְכֵן בְּגַת. קוֹלֵט אָדָם מִן הַמַּזְחֵלָה לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. וּמִן הַצִּנּוֹר, מִכָּל מָקוֹם שׁוֹתֶה: \n",
+            "בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, וְחֻלְיָתוֹ גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּיו מְמַלְּאִין הֵימֶנּוּ בְשַׁבָּת. אַשְׁפָּה בִרְשׁוּת הָרַבִּים גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, חַלּוֹן שֶׁעַל גַּבָּהּ שׁוֹפְכִין לְתוֹכָהּ מַיִם בְּשַׁבָּת: \n",
+            "אִילָן שֶׁהוּא מֵסֵךְ עַל הָאָרֶץ, אִם אֵין נוֹפוֹ גָבוֹהַּ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, מְטַלְטְלִין תַּחְתָּיו. שָׁרָשָׁיו גְּבוֹהִין מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים, לֹא יֵשֵׁב עֲלֵיהֶן. הַדֶּלֶת שֶׁבַּמֻּקְצֶה וַחֲדָקִים שֶׁבַּפִּרְצָה וּמַחֲצָלוֹת, אֵין נוֹעֲלִין בָּהֶן, אֶלָּא אִם כֵּן גְּבוֹהִים מִן הָאָרֶץ: \n",
+            "לֹא יַעֲמֹד אָדָם בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְיִפְתַּח בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה מְחִצָּה גְבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. אָמְרוּ לוֹ, מַעֲשֶׂה בְשׁוּק שֶׁל פַּטָּמִין שֶׁהָיָה בִירוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ נוֹעֲלִין וּמַנִּיחִין אֶת הַמַּפְתֵּחַ בַּחַלּוֹן שֶׁעַל גַּבֵּי הַפֶּתַח. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שׁוּק שֶׁל צַמָּרִים הָיָה: \n",
+            "נֶגֶר שֶׁיֵּשׁ בְּרֹאשׁוֹ גְלֻסְטְרָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹסֵר, וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַעֲשֶׂה בַכְּנֶסֶת שֶׁבִּטְבֶרְיָא שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ הֶתֵּר, עַד שֶׁבָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְאָסְרוּ לָהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אִסּוּר נָהֲגוּ בָהּ, בָּא רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים וְהִתִּירוּ לָהֶן: \n",
+            "נֶגֶר הַנִּגְרָר, נוֹעֲלִים בּוֹ בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְהַמֻּנָּח, כָּאן וָכָאן אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַמֻּנָּח מֻתָּר בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַנִּגְרָר בַּמְּדִינָה: \n",
+            "מַחֲזִירִין צִיר הַתַּחְתּוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְהָעֶלְיוֹן, כָּאן וְכָאן אָסוּר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָעֶלְיוֹן בַּמִּקְדָּשׁ, וְהַתַּחְתּוֹן בַּמְּדִינָה: \n",
+            "מַחֲזִירִין רְטִיָּה בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִם בַּתְּחִלָּה, כָּאן וְכָאן אָסוּר. קוֹשְׁרִין נִימָא בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִם בַּתְּחִלָּה, כָּאן וְכָאן אָסוּר. חוֹתְכִין יַבֶּלֶת בַּמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. וְאִם בִּכְלִי, כָּאן וְכָאן אָסוּר: \n",
+            "כֹּהֵן שֶׁלָּקָה בְאֶצְבָּעוֹ, כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ גֶמִי בַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל לֹא בַמְּדִינָה. אִם לְהוֹצִיא דָם, כָּאן וְכָאן אָסוּר. בּוֹזְקִין מֶלַח עַל גַּבֵּי כֶבֶשׁ בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחֲלִיקוּ, וּמְמַלְּאִים מִבּוֹר הַגּוֹלָה וּמִבּוֹר הַגָּדוֹל בַּגַּלְגַּל בְּשַׁבָּת, וּמִבְּאֵר הַקַּר בְּיוֹם טוֹב: \n",
+            "שֶׁרֶץ שֶׁנִּמְצָא בַמִּקְדָּשׁ, כֹּהֵן מוֹצִיאוֹ בְהֶמְיָנוֹ, שֶׁלֹּא לְשַׁהוֹת אֶת הַטֻּמְאָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בִּצְבָת שֶׁל עֵץ, שֶׁלֹּא לְרַבּוֹת אֶת הַטֻּמְאָה. מֵהֵיכָן מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, מִן הַהֵיכָל וּמִן הָאוּלָם וּמִבֵּין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ, דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁחַיָּבִין עַל זְדוֹנוֹ כָּרֵת וְעַל שִׁגְגָתוֹ חַטָּאת, מִשָּׁם מוֹצִיאִין אוֹתוֹ, וּשְׁאָר כָּל הַמְּקוֹמוֹת כּוֹפִין עָלָיו פְּסַכְתֵּר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, מְקוֹם שֶׁהִתִּירוּ לְךָ חֲכָמִים, מִשֶּׁלְּךָ נָתְנוּ לְךָ, שֶׁלֹּא הִתִּירוּ לְךָ אֶלָּא מִשּׁוּם שְׁבוּת: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה עירובין",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/English/Eighteen Treatises from the Mishna.json

@@ -0,0 +1,45 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "http://www.sacred-texts.com/jud/etm/index.htm",
+    "versionTitle": "Eighteen Treatises from the Mishna",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "שמונה עשרה מסכתות משנה",
+    "shortVersionTitle": "David Aaron Sola and Morris Jacob Raphall, 1845",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "One may water an irrigated field on the <i>Moed</i> [intermediate days of <i>Pesach</i> and <i>Sukkot</i>, upon which some forms of <i>melakhah</i> are prohibited] and during the Sabbatical year, whether from a new emerging spring, as well as from a spring that is not just now emerging. But they may not irrigate it from [stored] rain-water, nor from water [drawn] from a deep well; nor may they make [dig] trenches [to hold water] around vines.",
+            "Rabbi Eleazar ben Azariah says, One may not make [dig] a fresh trench [conduit, or water course] on the <i>Moed</i>, or during the Sabbatical year. But the sages hold, that a fresh trench [water course] may be dug during the Sabbatical year, and one may repair those [conduits] which are damaged on the <i>Moed</i>. They may [likewise] repair water works [which are] in the public domain and clean them. They may also repair the roads, the market [public] places, and the ritual baths. All public needs may be performed. They may also mark [whitewash] graves, and even send out [inspectors to uproot] <i>Kilayim</i> [planting together certain plants].",
+            "Rabbi Eleazar ben Yaakov says: one may draw water from tree to another, provided the entire field is not watered. Plants that have not been watered before the <i>Moed</i> may not be watered during the <i>Moed</i>. The sages permit it in both cases.",
+            "One may trap moles and mice in an orchard or a white field [wheat field] in an unusual way on the <i>Moed</i> and during the Sabbatical year. But the sages hold that in an orchard field [one may trap them] in the usual way, but in a white -field [they may be trapped only] in an unusual way. One may repair a breach [in a garden wall by filling it with loose stones] during the <i>Moed</i> and during the Sabbatical year they may repair it in the ordinary way.",
+            "Rabbi Meir says, initial inspections of lepers signs may be viewed [by the priest] on the <i>Moed</i> for a lenient assessment [to render him clean], but not for a stringent one [to render him unclean].\" But the Sages say, decide neither [the priest may not inspect] for a lenient one nor a stringent one. Furthermore, Rabbi Meir said, \"A man may gather the bones of his father and mother [to re-inter them during the <i>Moed</i>], because it is a joy for him [relieves his mind]. Rabbi Yose says, It is mourning for him [afflicts his mind]. A man should not stir up wailing over his dead [bring professional eulogizers], nor should he eulogize him for thirty days before the festival.",
+            "One may not dig <i>kuchin</i> [dug out graves] or [built] graves on the <i>Moed</i>, but one may adapt <i>kuchin</i> [to the size of the dead person] on the <i>Moed</i>. One may make a <i>nivrechet</i> [a clothes washing pit] during the <i>Moed</i>, and [one may make] a coffin if the deceased is in the same court [so that pople know it is not an ordinary construction]. Rabbi Yehudah forbids it, unless there were pre-sawn boards on hand.",
+            "One may not marry a woman 0n the <i>moed</i> whether she is a virgin or a widow, nor may one perform <i>yibum</i> [a levirate marriage], because it is a [cause of] joy to him, but he remarry his divorced wife. A woman may make her adornments [use cosmetics] on the <i>Moed</i>. Rabbi Yehudah says, She may not apply lime [chalk as a cosmetic], because it [may] cause her pain.",
+            "An ordinary person [who is not a professional] may sew [make stitches] in the [regular] way, but the craftsman [whose trade it is to sew, may only do it] in a zigzag fashion. One may interlace [the ropes of the bed frame. Rabbi Yose says: they may even be tightened.",
+            "One may erect an oven, or a hearth, or a mill, on the <i>Moed</i> [for the use of the festival]. Rabbi Yehudah says: a pair of millstones may not be roughened for the first time [on the  <i>Moed</i>.",
+            "One may make a railing around a roof or a porch in a rough manner, but not as a craftsman. Plaster may be smeared on the crevices [on the roof] and [then] flattened with a roller, or by hand or foot, but not with a flattening tool. Hinges [of a door], or sockets, beams, a lock or the key which were broken, may be repaired on the <i>Moed</i>, provided he does not intend to do the work on the <i>Moed</i>.  All [kinds of] pickled foods of which he can eat during the <i>Moed</i>, may be pickled. "
+        ],
+        [
+            "If one has turned over his olives [to soften them before pressing], and [then] mourning [for the death of parent etc.] befell him or some unforeseen circumstance befell him, or his laborers disappointed him [by not showing up to work], he may put on the beam for the first time [on the festival]  and leave it there until after the festival. These are the words of Rabbi Yehudah. Rabbi Yose says, He may pour [the olives] into the press, complete the process, and seal [the casks] in the usual manner.",
+            "Similarly, if one has wine is in the cistern,  and [then] mourning [for the death of parent etc.] befell him or some unforeseen circumstance befell him, or his laborers disappointed him [by not showing up to work] , he may pour [the wine into casks],  complete the process, and seal [the casks] in the usual manner, these are the words of Rabbi Yose.  Rabbi Yehudah says, He only has to cover the cistern with boards to prevent it from turning sour.",
+            "A man may bring his produce indoors for fear of thieves, and take flax out of the soaking pool, that it not become spoiled, provided he does not intend to do the work on the <i>moed</i>. All those who deliberately intended to do the work on the <i>moed</i> shall have it destroyed.",
+            "One may not purchase houses, slaves, or cattle, unless it is for the use of the festival, or for the use of the seller who otherwise might have nothing to eat. One may not move belongings from one house to another, but he may move [his belongings] if both houses are in the same courtyard. One may not bring back vessels from the house of the craftsman, but if one is wary about leaving them [lest they get lost] he may move them to another courtyard.",
+            "One may cover dried figs with straw. Rabbi Yehudah says, They may even be piled up in heaps. Sellers of fruit, garments, or utensils, may privately sell what is required for use on the <i>moed</i> . Hunters, grinders of cereals, and millers of grits  may engage in their work in private for the requirements of the festival. Rabbi Yose says, they were strict upon themselves. "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,54 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "Il est permis d’arroser un champ desséché<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> A défaut de ce soin, le champ serait perdu. Cf. (Sheviit 2, 2).</i>, ou rocailleux, aux jours de demi-fête et même la 7e année agraire, soit d’une source qui jaillit là pour la 1re fois, soit d’une source qui a déjà son cours; mais ni avec de l’eau de pluie, ni d’un puits très profond, chlwn. Il est interdit aussi d’établir des cavités au pied des ceps de vigne (pour conserver l’humidité).",
+            "R. Eliézer b. Azaria dit: en principe, on ne devra pas creuser de canal aux jours intermédiaires de fête, ni à la 7e année de repos agraire; les autres sages l’autorisent à la 7e année, et ils permettent de réparer aux jours de demi-fête ce qui a été détérioré (et pourrait se perdre davantage), comme les dégâts survenus (amas de corps étrangers) aux récipients d’eau sur la place publique, et les nettoyer. On peut réparer<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Sheqalim 1, 1)</i> les routes et les voies publiques, ainsi que les emplacements des bains officiels; on procède à tous les travaux publics (en raison de la plus grande fréquence des voyageurs); on renouvelle la démarcation des tombes par une ligne de chaux. Enfin, des messagers du tribunal vont examiner si l’avis sur les hétérogènes a été suivi. –<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> La 1re partie de la Guemara à ce est traduite (Sheviit 3, 2)</i>.",
+            "R. Eliézer b. Jacob dit: il est permis de conduire l’eau d’un arbre à un autre, à condition de ne pas arroser tout le champ. Des semences non humectées avant la fête ne devront pas être arrosées pendant la demi-fête; les autres sages permettent d’arroser en tous cas.",
+            "Il est permis de chasser les taupes et les mulots, soit des potagers, soit des champs de blé, en modifiant un peu le procédé habituel, aux jours de demi-fête et la 7e année agraire; selon les autres sages, on procédera dans le potager comme d’ordinaire (c’est sans profit pour la culture), et dans le champ de blé, on modifiera le mode d’action. Il est permis d’emplir avec des pierres isolées (sans ciment) une brèche d’un mur, aux jours de fête, et la 7e année on construira selon l’habitude.",
+            "R. Meir dit: il est permis au cohen de visiter les plaies en principe, si c’est pour alléger (pour pouvoir, le cas échéant, déclarer l’homme pur), mais non pour le condamner; selon les autres sages, le cohen ne devra énoncer aucun jugement, ni favorable, ni défavorable. R. Meir dit aussi: il est permis à l’homme de recueillir les ossements de ses parents afin de les ensevelir, car c’est pour le fils une satisfaction (de calme); R. Yossé l’interdit, parce que cet acte suscite le deuil. Pendant 30 jours avant la fête, on ne devra pas susciter d’oraison funèbre<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Les commentaires rappellent l'usage des pleureurs.</i> en l’honneur d’un mort, ni le déplorer.",
+            "A la demi-fête, on ne creusera pas de caveau sépulcral ni un tombeau; mais il est permis de les approprier, ou d’établir un étang, ainsi qu’une bière à l’usage d’un mort se trouvant dans la même cour (non ailleurs). R. Juda le défend, si l’on n’a pas auprès de soi les planches nécessaires.",
+            "Il n’est pas d’usage d’épouser une femme à la demi-fête, ni vierge, ni veuve, ni de contracter un lévirat, car ce serait une superfêtation de 2 joies; mais on peut reprendre une répudiée (la joie n’est pas si grande), et les femmes peuvent vaquer à leur toilette pendant ces jours; selon R. Juda, elles ne doivent pas s’enduire de chaux (pour s’épiler), car cela les enlaidit.",
+            "Tout simple israélite (non ouvrier) peut coudre en ces jours comme d’ordinaire; un ouvrier devra faire des points irréguliers<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Littéral.: en dents de chien.</i>. On pourra aussi tresser les cordages ou le filet, soutenant les lits. R. Yossé permet aussi de les tendre (pour mieux les fixer).",
+            "Il est permis d’ériger pendant la demi-fête un poële, ou un four. Selon R. Juda, on ne devra pas en principe marteler les meules du moulin (usées, trop lisses).",
+            "En ces jours, on peut édifier une balustrade au toit ou à un balcon, d’une façon grossière, non un ouvrage d’artiste (en règle). Il est permis d’enduire les fentes avec du ciment, ou faire passer sur les sinuosités le cylindre niveleur, soit avec la main, soit avec le pied, mais sans employer la truelle (ou le levier, moclo\"). Il est permis, pendant une demi-fête, de réparer le gond d’une porte, ou le pivot, ou la poutre servant de pilier, ou la serrure, ou la clef, qui seraient brisées, à condition de ne pas réserver d’avance cette réparation à faire pendant les jours de demi-fête (en raison des loisirs prévus). Il est permis de mariner à ce moment des aliments qui seront suffisamment préparés pour être mangés avant la fin de la fête."
+        ],
+        [
+            "Si quelqu’un a retourné ses olives pour la pression (dernière opération avant la fabrication de l’huile, sous peine de perte totale), et qu’il lui survient un deuil, ou un accident, ou si des ouvriers qui lui ont promis de travailler pour lui, manquent à leur parole, le propriétaire pourra charger le pressoir de la première poutre<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> C'est suffisant pour susciter un peu d'écoulement, quoiqu'incomplet.</i>, et la laisser ainsi jusqu’après la fête; tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Yossé, on pourra en ce cas verser toutes les olives au pressoir, achever la compression<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Littéral.: laisser couler. V. (Shabat 19, 3).</i>, puis boucher les tonneaux, le tout comme d’ordinaire.",
+            "De même, si quelqu’un a son vin dans la cuve (où il ne court plus de risque), et qu’il lui survient un deuil ou un accident, ou si les ouvriers qui ont promis de venir travailler pour lui, manquent à leur parole, le propriétaire pourra faire couler le vin dans les pièces, achever cette opération, et boucher les tonneaux comme d’ordinaire. Tel est l’avis de R. Yossé. Selon R. Juda, on se contentera de couvrir la cuve avec des lattes, pour que le vin n’aigrisse pas.",
+            "Il est permis de rentrer ses fruits des champs par crainte des voleurs, ou retirer le lin de la saumure, pour qu’il ne se perde pas, à condition de ne pas réserver d’avance cet ouvrage pour l’accomplir à la demi-fête. Pour tout travail analogue, si l’on s’est appliqué à l’ajourner jusqu’en ces jours, il sera interdit, quelle que soit la perte (le tribunal abandonnera le montant en cas de fait accompli).",
+            "On n’acquerra à ce moment des maisons, des esclaves, ou des animaux, que pour les besoins de la fête, ou si c’est pour procurer des vivres au vendeur qui n’a pas de quoi manger. On ne devra pas déménager d’une maison à l’autre, mais dans la cour de la même maison, ni apporter des outils d’un atelier; mais si le propriétaire éprouve des craintes à leur égard, il pourra les porter dans une autre cour.",
+            "Il est permis en ces jours de couvrir les fruits secs avec de la paille; R. Juda permet aussi de les entasser. Les marchands de fruits, ou d’habits, ou d’ustensiles, pourront vendre à l’écart pour les besoins de la fête. Les chasseurs (ou pêcheurs), les fabricants de bouillies et de pâte égrenée, agiront de même pour les besoins de la fête. Selon R. Yossé, ceux-ci se sont imposé la sévérité de ne rien vendre du tout."
+        ],
+        [
+            "Voici les personnes qui peuvent, à la demi-fête, se faire raser: celui qui arrive d’une province d’outre-mer, ou de la captivité, ou qui sort de prison pour une pénalité, ou celui qui est libéré par les sages de l’exclusion prononcée contre lui, ou celui qui vient d’être relevé d’un vœu par un sage qu’il a consulté, ou le naziréen au bout de son temps d’engagement, ou le lépreux guéri de son impureté et devenu pur.",
+            "Les suivants peuvent laver leur linge à la demi-fête: celui qui vient d’un pays d’outre-mer, ou de la captivité, ou de la prison, ou l’homme banni d’abord, puis délivré de l’exclusion par les sages, ou l’individu libéré de son vœu, les essuie-mains, les serviettes du barbier, les serviettes pour s’éponger après la bain, ainsi que les hommes ou femmes atteints de gonorrhée, ou celles qui ont eu leurs menstrues, ou celles qui relèvent de couches, enfin tous ceux qui passent de l’impureté à l’état pur; il leur est permis de laver, tandis qu’à toute autre personne c’est défendu.",
+            "Les actes suivants pourront être écrits à la demi-fête: les contrats de mariage, les actes de divorce, les déclarations d’acquit, les dispositions testamentaires, diaqhch les donations, les réserves judiciaires, prosbolh, des lettres d’estimation, des écrits au sujet de l’alimentation (d’une parente), des actes d’opposition au lévirat, ou d’autres refus de mariage, des décisions d’arbitres, des arrêts de tribunal, enfin la correspondance pour des pleins pouvoirs (ou: amicale).",
+            "On ne devra pas, pendant la demi-fête, écrire des contrats de dette; mais si le prêteur n’ajoute pas foi sans cela à l’emprunteur, ou s’il n’a pas de quoi manger, celui-ci pourra écrire. On ne devra écrire à ce moment, ni des rouleaux de la loi, ni des phylactères, ni des mezouzôth, ni même corriger une seule lettre dans le rouleau servant à la lecture officielle. Selon R. Juda, il est permis d’écrire des phylactères ou des mezouzoth pour son propre usage, et tisser de la laine sur ses genoux pour fabriquer les Tsitsith (franges du vêtement d’office).",
+            "Si l’on a enterré un parent 3 jours avant une fête, celle-ci dispense du deuil de la première semaine; si l’enterrement a eu lieu 8 jours auparavant, la fête dispense du cérémonial de deuil en usage pendant le 1er mois. Or, voici la règle: le samedi compte dans la huitaine de deuil, sans causer d’interruption; tandis que les jours de fête interrompent le deuil et ne comptent pas comme tels (en cas d’inobservance, on commencera après).",
+            "R. Eliézer dit: depuis la destruction du Temple, la fête de Pentecôte est considérée comme le Shabat (par rapport au deuil). R. Gamliel dit: le nouvel-an et le jour du grand pardon sont considérés comme fêtes. Les autres sages n’adoptent ni cet avis, ni l’autre; selon eux, la Pentecôte est tenue pour une fête, mais le nouvel-an et le jour du grand-pardon sont considérés comme Shabat.",
+            "En ces jours, on ne déchirera pas les vêtements, on ne mettra pas les épaules à nu (autre signe de deuil), et on n’apportera pas le festin funèbre, sauf aux proches parents d’un défunt; en outre, on les fera manger seulement sur un sopha droit (non renversé, comme c’est l’usage en ce cas). On ne portera pas le repas dans la maison d’un homme en deuil, ni sur une table, ni dans une écuelle (scutella), ni dans une tasse (canon?), mais dans des paniers d’osier tressé (pour ne pas exposer les pauvres à rougir); et on ne dira pas en ces jours la prière des affligés; mais on se mettra en rangée, on énoncera les consolations, puis on congédiera la foule.",
+            "On n’exposera pas une bière en public, pour ne pas propager les idées de deuil, en ces jours, et jamais celle d’une femme, par question de convenances. En ces jours, les pleureuses peuvent faire entendre leurs cris, non battre des mains; selon R. Ismaël, les personnes les plus proches de la bière frappent des mains<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Pour ces usages, empruntés évidemment aux cérémonies funèbres des Egyptiens, voir entr'autres Schiaparelli, Il libro dei funerali, t. 1, p. 4 et suiv.</i>.",
+            "Aux jours de néoménie, de Hanuka, ou de Purim, les pleureuses gémissent et frappent des mains l’une contre l’autre, mais ne doivent pas chanter d’élégies. Une fois le mort enterré, on ne devra plus, ni pousser des plaintes, ni frapper des mains. La plainte consiste en ce que toutes gémissent à la fois; le chant de lamentations consiste dans la strophe dite par l’une des présentes, à laquelle toutes les autres répondent, comme il est dit (Jr 9, 19): Enseignez à vos fils les lamentations, et qu’une femme dise à l’autre les chants de plainte. —Mais, à l’avenir on applique ces mots (Is 25, 8): La mort a désormais englouti pour la dernière fois, et Dieu sèche les larmes de chaque visage, etc.."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "They may water an irrigated field during the festival [week] or in the sabbatical year, both from a newly-emerging spring and from a spring that is not just emerged. But they may not water the field with water from stored rain, and not with a swipe and bucket. And they may not make small ditches around the vines.",
+            "Rabbi Elazar ben Azariah says: they may not make a new water channel may not during the festival [week] or in the sabbatical year. But the sages say: they may make a new water channel during the sabbatical year, and they may repair broken ones during the festival. And they may repair impaired water works in the public domain, and clean them out. And they may repair roads, town squares and [ritual] pools, and they may do all public needs may be performed, and mark graves, and [inspectors] may go out to inspect kilayim (mixed seeds).",
+            "Rabbi Eliezer ben Yaakov says: they may draw water from [one] tree to [another] tree, as long as they don’t water the whole field. Seeds that have not had [any] drink before the festival, he may not water them during the festival. The sages however allow it in both cases.",
+            "They may trap moles and mice in a tree-field or a white field in an unusual way during the festival and in the sabbatical year. But the sages say: in the tree-field in the usual way and in the white field in an unusual way. And they may block up a breach in a wall during the festival, and in the sabbatical year they may build it in the usual way.",
+            "Rabbi Meir says: [Priests] may inspect leprous symptoms at the outset [during the festival] for [the priest to make] a lenient assessment, but not to make a strict one. But the sages say: neither for a lenient nor for a severe assessment. Furthermore Rabbi Meir said: a man may gather his father’s and mother’s bones, since this is a joy for him. Rabbi Yose says: it is mourning for him. A man should not stir up wailing for his dead, nor hold a lamentation for him thirty days before the festival.",
+            "They may not dig burial niches and graves during the festival. But they may adapt burial niches [to the size of the dead body] during the festival. And they may make a temporary grave during the festival, and a coffin, if a dead [body] is close by in the courtyard. Rabbi Judah forbids, unless there are sawn boards at hand.",
+            "One may not marry a woman during the festival, whether a virgin or a widow, nor may one perform levirate marriage, because this is a joy for him. But one may remarry his divorced wife. And a woman may make the adornments [for her wedding] during the festival. Rabbi Judah says: she may not put on lime, as that is a [temporary] disfigurement to her.",
+            "An ordinary person may sew in the usual way, but a craftsman may sew [only using] uneven stitches. And they may weave the ropes of a bed. Rabbi Yose says: they may even be tightened.",
+            "They may set up an oven, stove or a millstone during the festival. Rabbi Judah says: they may not roughen millstones for the first time.",
+            "They may put up a railing around a roof or a gallery porch, in the style of an ordinary person but not in the style of a professional. They may put plaster on crevices [on the roof] and flatten them down with a roller, by hand or foot, but not using professional tools. A hinge, a socket, a beam, a lock, a key which broke they may repair them during the festival, as long as he doesn’t intend to do this work during the festival. And all the pickled food that he may eat during the festival, he may pickle."
+        ],
+        [
+            "If one had turned his olives, and mourning or some unforeseen circumstance befell him, or workmen misled him, he may [during the festival] put on the beam for the first time and leave it until after the festival, the words of Rabbi Judah. Rabbi Yose says: he may pour off [the oil] and complete the process and seal [the jars] in his usual way.",
+            "Similarly, if one had his wine [already] in a cistern and mourning or some unforeseen circumstance befell him, or workmen misled him, he may draw off [the wine], complete the process and seal [the jars] in his usual way, the words of Rabbi Yose. Rabbi Judah says: he [may only] cover [the cistern] with boards to prevent it from turning into vinegar.",
+            "A man may bring his produce indoors for fear of thieves and withdraw his flax from a soaking pool to prevent it spoiling, as long as he doesn’t intend to do this work during the festival. And all those who deliberately intended to do their work on the festival, they must leave it to spoil.",
+            "They may not purchase houses, slaves or cattle unless it is for the needs of the festival, or the need of the seller who does not have enough to eat. They may not move [belongings] from one house to another house, but he may move [his belongings] within his courtyard. They may not bring back vessels from the house of the craftsman, but if one is anxious about them, he may remove them to another courtyard.",
+            "They may cover [drying] figs with straw. Rabbi Judah says: they may even be pile [the figs] up [in heaps]. Sellers of produce, clothing and [other] vessels may sell privately for the requirements of the festival. Trappers [of fish and birds], groats-makers and grist-millers may engage in their work privately for the requirements of the festival. Rabbi Yose says: they were strict upon themselves."
+        ],
+        [
+            "And these may shave during the festival: one coming back from a trip abroad, or one coming out from a place of captivity, or coming out of prison, or one excommunicated whom the sages have released. And similarly one who asked a sage [to be released from a vow] and was released, and a nazirite or a leper on emerging from his state of impurity to his state of purification.",
+            "These may launder [their clothes] during the festival: one coming back from a trip abroad, or one coming out from a place of captivity, or coming out of prison, or one excommunicated whom the sages have released. And similarly one who asked a sage [to be released from a vow] and was released. Hand-towels, barber’s towels and bath-towels [may be laundered]. Zavim and zavot, menstruants, and women who have given birth, and anyone going from a state of impurity to purity, are permitted [to launder their clothes]. But everyone else is prohibited.",
+            "They may write the following documents during the festival: Betrothal of women [documents], divorce documents and receipts, wills of a dying person, bequests and prosbols; evaluation certificates and orders for support, documents of halitzah and of repudiation [of marriage] and arbitration records; decrees of the court and correspondence.",
+            "They may not write loan documents during the festival; but if he [the creditor] does not trust him or he does not have food to eat, he may write. They may not write [Torah] scrolls, tefillin and mezuzot during the festival, nor may they correct [even] a single letter, even in the [ancient] Temple-scroll. Rabbi Judah says: a man may write tefillin and mezuzot for himself. And one may spin on his thigh the blue-wool for his fringe.",
+            "One who buries his dead three days before a festival, the decrees of shiva are annulled from him; [One he buries his dead] eight days before a festival, the decrees of the shloshim [thirty days] are annulled from him. Because they [the sages] said that Shabbat counts but does not interrupt, while festivals interrupt and do not count.",
+            "Rabbi Eliezer says: From the time the Temple was destroyed, Atzeret (Shavuot) is like Shabbat. Rabban Gamaliel says: Rosh Hashanah and Yom Kippur are like festivals. The sages say: [the rule is] not according to the words of this one nor that one, rather Atzeret is like the festivals and Rosh Hashanah and Yom Kippur are like Shabbat.",
+            "They do not rend [their clothes] or bare [their shoulders], or provide a meal [for the mourners] except for the relatives of the dead. And they do not provide a meal except on an upright couch. They do not bring [food] to the house of mourning on an [ornamental] tray, platter, or flat basket, but in plain baskets. And they do not say the mourners’ blessing during the festival. But they may stand in a row and comfort [the mourners] and [the mourners] may formally dismiss the community. ",
+            "They do not place the bier on the thruway [during the festival] so as not to encourage eulogizing. And the bier of women is never [set down on the thruway] for the sake of propriety. Women may raise a wail during the festival, but not clap [their hands in grief]. Rabbi Ishmael says: those that are close to the bier clap [their hands in grief].",
+            "On Rosh Hodesh, on Hannukah and on Purim they may wail and clap [their hands in grief]. Neither on the former nor on the latter occasions may they offer a lamentation. After the dead has been buried they neither wail nor clap [their hands in grief]. What is meant by wailing? When all wail in unison. What is meant by a lament? When one speaks and all respond after her, as it is said: “And teach your daughters wailing and one another [each] lamentation” (Jeremiah 9:19). But as to the future, it says: “He will destroy death forever, and the Lord God will wipe away the tears from all faces” (Isaiah 25:8)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "We may water a field [requiring] irrigation during the intermediate days [of the festival] and the seventh [year], either from a spring that emerged recently or a spring that has not emerged recently. But we may not water with rain water, nor with water from a well bucket. And we may not make trenches for grape-vines.",
+            "Rabbi Elazar ben Azaryah says, \"We may not make a canal from scratch on the intermediate days of the festival and the seventh [year].\" But the Sages says, \"We may make a canal from scratch during the seventh [year], and we may fix the damages ones on the intermediate days of the festival.\" And we may fix waterways in the public domain and dig them out. And we may fix the roads, streets, and <i>mikvaot</i> [a gathering of water collected by natural means and immersed in for purification]. And we may perform all public necessities, and mark the graves, and go out for [checking for] <i>kilayim</i> [the product of forbidden crossbreeding by planting together certain plants].",
+            "Rabbi Eliezer ben Ya'akov says, \"We may draw water from tree to tree, as long as it does water the entire field. Seeds which did not take water before the intermediate days of the festival, one may not water them during the intermediate days.\" But the Sages permit this and that.",
+            "We may trap moles and mice from a tree field or a grain field in an unusual manner on the intermediate days and the seventh [year]. But the Sages say, \"From a tree field in the usual manner, but from a grain field in an unusual manner.\" And we may cover a breach on the intermediate days, and during the seventh [year] one may build in the usual manner.",
+            "Rabbi Meir says, \"We may inspect incipient <i>negaim</i> [diseased patches on skin, clothes, or houses that create impurity] to be lenient, but not to be stringent.\" But the Sages say, \"Neither to be lenient nor to be stringent.\" Further said Rabbi Meir, \"A person may collect the bones of his father or his mother, for it is joyous for him.\" Rabbi Yose says, \"It is mournful for him.\" At person should not stir up lament for his dead, nor encourage eulogies for him thirty days before the festival.",
+            "We may not dig sepulchral caves or tombs on the intermediate days, but we may adjust sepulchral caves on the intermediate days. And we may make a stone pool on the intermediate days, and a casket with a dead body in a courtyard. Rabbi Yehuda forbids, unless there are boards with him.",
+            "We may not marry women during the intermediate days: neither virgins, nor widows, nor do we perform <i>yibbum</i> [a Levirate marriage of a man to the widow of his childless brother], for it is a joyous occasion for him. But he may remarry his ex-wife. And a women may make her ornaments. Rabbi Yehuda says, \"She may not paint her face with lime for it is disfiguring to her.\"",
+            "A non-professional may sew in the usual manner, but the professional stitches irregularly. And we may strap beds together. Rabbi Yose says, \"We may tighten.\"",
+            "We may set up an oven, and a stove (and a mill) on the intermediate days. Rabbi Yehuda says, \"We may not set up the mill from scratch.\" ",
+            "We may make a railing for a roof or a balcony [as long as it is] the work of a non-professional, but not the work of a professional. We may smooth the cracks and round them off with a roller, by hand, or a foot; but not with windlasses. A hinge, a socket, a beam, a lock, and a door which broke we may fix during the intermediate days; as long as one did not prepare to do his work on the intermediate days. And all marinades from which one may eat on the intermediate days, one may marinade in them. "
+        ],
+        [
+            "\"One who turned over his olives and had an occurrence of mourning or an uncontrollable situation, or his workers disappointed him, he may load on the [pressing] board for the first time, and leave it until after the intermediate days [of the festival],\" in the words of Rabbi Yehuda. Rabbi Yose says, \"He may pour out [the oil], finish [the process], and cork [barrels] in his usual manner.\"",
+            "\"So too, one whose wine was in a pit and has an occurrence of mourning or an uncontrollable situation, or his workers disappointed him, may pour out [the wine], finish [the process], and cork [the barrels] in his usual manner,\" in the words of Rabbi Yose. Rabbi Yehuda says, \"He makes shingles for it so that it will not turn to vinegar.\"",
+            "A person may bring his fruit inside due to thieves; and one may pull his flax from the steeping pond so it will not be ruined, as long as one does not intentionally delay his work for the intermediate days. And for any, if they intentionally delayed their work for the intermediate days, they will be destroyed.",
+            "We may not purchase houses, slaves, or cattle unless it is for the need of the festival or for the needs of the seller who does not have anything to eat. One may not remove [stuff] from one house to [another] house, but one may remove to his courtyard. We may not bring vessels from the house of the artisan. But if one is concerned for them, one may remove them to another courtyard.",
+            "We may cover packed figs with straw. Rabbi Yehuda says, \"We may even condense [them].\"  A salesperson of fruit, clothing, and vessels should sell in private for the need of the festival. The trappers, wheat-stampers, and the grist-makers perform [their work] in private for the need of the festival. Rabbi Yose says, \"They put a stringency on themselves.\""
+        ],
+        [
+            "These may shave during the intermediate days [of the festival]: one who arrives from a land [beyond] the sea, or from a house of captivity, or one released from prison, or an excommunicated person whom the Sages have released. So too, he who has consulted a Sage and been released [from a vow], the <i>nazir</i> [a person who vows to avoid corpse impurity, refrain from cutting his hair and abstain from all grape products], and the leper who has ascended from his [state of] impurity to [his state] of purity.",
+            "These may launder on the intermediate days: one who arrives from a land [beyond] the sea, or from a house of captivity, or one released from prison, or an excommunicated person whom the Sages have released. So too, he who has consulted a Sage and been released [from a vow]. Hand towels, barber's towels, and bath towels [may be washed during the intermediate days]. The <i>zavim</i> [men who have certain types of atypical genital discharges, which render them impure], the <i>zavot</i> [women who have certain types of atypical genital discharges, distinct from their menses, which render them impure], the <i>niddot</i> [women who have menstruated and are thereby impure], those who have given birth, and all who ascend from impurity to purity these are permitted [to wash their garments]. But all other people are forbidden [to do so].",
+            "We may write these during the intermediate days: contracts of betrothing women, bills of divorce, receipts, dispositions of property, deeds of gift, <i>pruzbulim</i> [legal arrangements which avoid the mandatory Sabbatical year cancellation of personal debts by deeding them to the court, and being subsequently appointed their agent for collection], appraisals, deeds of alimony, documents of <i>chalitzah</i> [the ceremony performed to release a widow of a childless man from the obligation of Levirate marriage] and of  <i>mi'un</i> [the refusal by and orphaned girl, married off while a minor by her mother or brothers, to remain in the marriage; the marriage is ended by her refusal, without a divorce], documents of choosing [judges], decrees of the court, and government correspondences.",
+            "We may not write documents of [debt] obligation during the intermediate days. But if he [the lender] does not trust him [the borrower], or if he has nothing to eat, then it may be written. We may not write <i>sefarim</i> [books of the Tanach written in holiness, on parchment, and used for personal or public study, or for reading aloud in public. Sometimes the intent is specifically Torah scrolls], tefillin, or <i>mezuzot</i> during the intermediate days, and must not correct one letter, even in the scroll of Ezra. Rabbi Yehuda said, \"One may write tefillin and <i>mezuzot</i> for himself, and spin <i>tekhelet</i> [the blue-dyed wool used for tsitsit and priestly garments] in his lap.\"",
+            "One who buried his dead [relative] three days before the festival, the decree of seven [days of mourning] is canceled for him; eight days [before the festival], the decree of thirty [days of mourning] is canceled for him, because they said, \"The Shabbat counts [as a day of mourning], but does not supersede [and] the festivals supersede, but do not count.",
+            "Rabbi Eliezer says, \"Since the destruction of the Temple, the Shavuot is like Shabbat [in respect to mourning].\" Rabban Gamliel says, \"Rosh Hashanah and Yom Kippur are like festivals.\" But the Sages say, \"Not like the words of this one, nor like the words of that one. Rather, Shavuot is like the festivals; Rosh Hashanah and Yom Kippur are like Shabbat.\"",
+            "We may not tear [our garments], nor lay bare [a shoulder], nor offer a funeral meal, except for the relatives of the dead. The funeral meal is only offered on an upright couch. We do not carry [the food] to the house of mourning: not on a tray, nor in a silver tureen, nor in a dish, but in baskets. We do not say the blessing of mourners during the intermediate days, but we stand in a row, comfort [the mourners] and then dismiss the masses.",
+            "We must not set down the bier in the public thoroughfare, to not encourage eulogizing. Nor for women ever, out of respect. One the intermediate days women may wail, but not clap. Rabbi Yishmael says, \"Those nearest to the bier, may clap [the palms of their hands together].\"",
+            "On <i>Rashei Chodashim</i> [the first day of the new month, on which special prayers and sacrifices are offered], on Chanukah, and on Purim [women] may wail and clap, but must not sing lamentations. When the corpse is interred, they may neither wailing nor clap. What is \"wailing\"? When all of them wail as one. \"Sing lamentations\": when one recites and all of the others respond after her, as it is said, \"Teach your daughters wailing and a woman her fellow a lamentation,\" (Jeremiah 9:19). But in the future to come he [Isaiah] says, \"He will swallow death for ever, and Lord God will erase tears from all faces, etc.,\" (Isaiah 25:8)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/English/Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de].json

@@ -0,0 +1,56 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001042448/NLI",
+    "versionTitle": "Talmud Bavli. German. Lazarus Goldschmidt. 1929 [de]",
+    "status": "locked",
+    "priority": 0.25,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "de",
+    "languageFamilyName": "german",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>BEWÄSSERN</small>, <small>SOWOHL AUS EINER ERSTMALIG TÄTIGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Mit der man vor dem Feste gar nicht gerechnet hatte.</i> Q<small>UELLE ALS AUCH AUS EINER NICHT ERSTMALIG TÄTIGEN</small> Q<small>UELLE; MAN DARF ABER NICHT BEGIESSEN MIT</small> R<small>EGEN- ODER</small> Z<small>UGBRUNNENWASSER,</small> AUCH DARF MAN KEINE K<small>REISFURCHEN UM DIE</small> W<small>EINSTÖCKE MACHEN</small>. R. E<small>LEA͑ZAR B.</small> A͑<small>ZARJA</small>",
+            "<small>SAGT, MAN DÜRFE AM</small> H<small>ALBFESTE UND IM</small> S<small>IEBENTJAHRE KEINEN</small> W<small>ASSERGRABEN NEU ERRICHTEN; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, MAN DÜRFE IM</small> S<small>IEBENTJAHRE EINEN</small> W<small>ASSERGRABEN NEU ERRICHTEN UND AM</small> H<small>ALBFESTE VERFALLENE AUSBESSERN</small>. M<small>AN DARF BESCHÄDIGTE</small> W<small>ASSER</small><small>BEHÄLTER</small> <small>AUF ÖFFENTLICHEN</small> P<small>LÄTZEN AUSBAGGERN</small>. F<small>ERNER DARF MAN</small> W<small>EGE</small>, S<small>TADTPLÄTZE UND</small> T<small>AUCHBÄDER AUSBESSERN, ALLE ÖFFENTLICHEN</small> A<small>RBEITEN VERRICHTEN</small>, G<small>RÄBER BEZEICHNEN UND WEGEN DER</small> M<small>ISCHFRUCHT STREIFEN</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Streifzüge aussenden, die für die Entfernung der Mischfrucht zu sorgen haben.</i>.",
+            "<b>R.</b> E<small>LIE͑ZER B.</small> J<small>A͑QOB SAGT, MAN DÜRFE DAS</small> W<small>ASSER VON</small> B<small>AUM ZU</small> B<small>AUM LEITEN, NUR DARF MAN NICHT DAS GANZE</small> F<small>ELD BEWÄSSERN;</small> S<small>AATEN, DIE VOR DEM</small> F<small>ESTE NICHT BEWÄSSERT WORDEN SIND, DARF MAN AM</small> H<small>ALBFESTE NICHT BEWÄSSERN</small>.  D<small>IE</small> W<small>EISEN ERLAUBEN DAS EINE UND DAS ANDERE</small>.",
+            "M<small>AN DARF AM</small> H<small>ALBFESTE UND IM</small> S<small>IEBENTJAHRE</small> M<small>AULWÜRFE UND</small> M<small>ÄUSE VOM</small> B<small>AUMFELDE UND VOM LICHTEN</small> F<small>ELDE AUF UNGEWÖHNLICHE</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> So nach der ersten Ausgabe u. der Mišna separata.</i>W<small>EISE WEGFANGEN; DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, VOM</small> B<small>AUMFELDE AUF GEWÖHNLICHE</small> W<small>EISE UND VOM LICHTEN</small> F<small>ELDE AUF UNGEWÖHNLICHE</small> W<small>EISE</small>. M<small>AN DIRF EINE</small> M<small>AUERLÜCKE AM</small> H<small>ALBFESTE VERRAMMELN UND IM</small> S<small>IEBENTJAHRE AUF GEWÖHNLICHE</small> W<small>EISE BAUEN.</small>",
+            "<b>R.</b> M<small>EÍR SAGT, MAN DÜRFE</small> <small>AM</small> H<small>ALBFESTE</small><small> ERSTMALIG DEN</small> A<small>USSATZ UNTERSUCHEN</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Lev. Kap. 13.</i>, <small>ERLEICHTERND UND NICHT ERSCHWEREND</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Dh. wenn der Aussätzige rein gesprochen werden kann.</i>; <small>DIE</small> W<small>EISEN SAGEN, NICHT ERLEICHTERND UND NICHT ERSCHWEREND</small>.   <b>F</b><small>ERNER SAGTE</small> R. M<small>EÍR, MAN DÜRFE DIE</small> G<small>EBEINE SEINES</small> V<small>ATERS UND SEINER</small> M<small>UTTER ZUSAMMENLESEN, WEIL DIES FÜR IHN EINE</small> F<small>REUDE IST;</small> R. J<small>OSE SAGT, DIES ERWECKE IN IHM</small> T<small>RAUER</small>. D<small>REISSIG</small> T<small>AGE VOR DEM</small> F<small>ESTE DARF MAN ÜBER SEINEN</small> V<small>ERSTORBENEN KEINE</small> K<small>LAGE UND KEINE</small> T<small>RAUER VERANSTALTEN.</small>",
+            "<b>M</b><small>AN DARF AM</small> H<small>ALBFESTE KEINE</small> G<small>RABNISCHEN UND KEINE</small> G<small>RÄBER GRABEN, WOHL ABER DARF MAN AM</small> H<small>ALBFESTE</small> G<small>RABNISCHEN VERVOLLSTÄNDIGEN</small>. M<small>AN DARF AM</small> H<small>ALBFESTE EINE</small> W<small>ASCHGRUBE UND IM</small> H<small>OFE DES</small> T<small>OTEN EINEN</small> S<small>ARG MACHEN.</small> R. J<small>EHUDA VERBIETET DIES, ES SEI DENN, DASS MIT IHM</small> B<small>RETTER VORHANDEN SIND</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF AM</small> H<small>ALBFESTE KEINE</small> F<small>RAU HEIRATEN, WEDER EINE</small> J<small>UNGFRAU NOCH EINE</small> W<small>ITWE, AUCH NICHT DIE</small> S<small>CHWAGEREHE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Dt. 25,5ff.</i><small>VOLLZIEHEN, WEIL DIES EINE</small> F<small>REUDE FÜR IHN IST, WOHL ABER SEINE</small> G<small>ESCHIEDENE WIEDERHEIRATEN</small>.  E<small>INE</small> F<small>RAU DARF AM</small> H<small>ALBFESTE IHRE</small> S<small>CHÖNHEITSMITTEL GEBRAUCHEN</small>, R. J<small>EHUDA SAGT, JEDOCH KEINEN</small> K<small>ALK AUFTRAGEN, WEIL DIES SIE VERUNZIERT</small>.",
+            "D<small>ER</small> L<small>AIE DARF AUF GEWÖHNLICHE</small> W<small>EISE NÄHEN, DER</small> H<small>ANDWERKER NUR IN</small> H<small>UNDEZAHN</small>-S<small>TICHEN</small>. M<small>AN DARF DIE</small> B<small>ETT</small><small>GURTE</small><small> FLECHTEN</small>; R. J<small>OSE SAGT, NUR SPANNEN</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF AM</small> H<small>ALBFESTE EINEN</small> O<small>FEN, EINEN</small> H<small>ERD ODER EINE</small> M<small>ÜIILE AUFSTELLEN;</small> R. J<small>EHUDA SAGT, MAN DÜRFE</small> M<small>ÜHLSTEINE NICHT ERSTMALIG RASPELN.</small> ",
+            "<b>M</b><small>AN DARF EIN</small> G<small>ELÄNDER MACHEN, UM EIN</small> D<small>ACH ODER AN EINER</small> G<small>ALERIE,</small> L<small>AIENARBEIT UND KEINE HANDWERKSMÄSSIGE</small> A<small>RBEIT</small>.  M<small>AN DARF</small> S<small>PALTE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> An Öfen od. Dächern.</i><small>VERKLEBEN UND SIE MIT EINER</small> W<small>ALZE, MIT DER</small> H<small>AND ODER MIT DEM</small> F<small>USSE GLATTSTREICHEN, JEDOCH NICHT MIT EINER</small> M<small>AURERKELLE</small>. W<small>ENN DER</small> A<small>NGELHAKEN, DAS</small> A<small>NGELLOCH, DER</small> A<small>NGELBALKEN, DAS</small> S<small>CHLOSS ODER DER</small> S<small>CHLÜSSEL ZERBROCHEN IST, SO DARF MAN SIE AM</small> H<small>ALBFESTE WIEDER HERSTELLEN</small>. E<small>INLEGESPEISEN, VON DENEN MAN NOCH AM</small> F<small>ESTE ESSEN KANN, DARF MAN EINLEGEN</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>W</b>ENN <small>JEMAND SEINE</small> O<small>LIVEN</small> <small>ZÜM</small> P<small>RESSEN</small> <small>BEREITS UMGERÜHRT</small> <small>HAT UND VON EINEM</small> T<small>RAUERFALLE</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Auch an Wochentagen, da einem Leidtragenden die Arbeit verboten ist; die folgenden Fälle sprechen vom Halbfeiertage.</i> <small>ODER EINEM</small> U<small>NFALLE BETROFFEN WIRD, ODER SEINE</small> A<small>RBEITER</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Die die Arbeit vor dem Feste verrichten sollten.</i> <small>IHN ANFÜHREN, SO DARF ER DEN ERSTEN</small> P<small>RESSBALKEN HINAUFLEGEN UND IHN BIS NACH DEM</small> F<small>ESTE LIEGEN LASSEN</small> – <small>SO</small> R. J<small>EHUDA</small>; R. J<small>OSE SAGT, ER PRESSE SIE VOLLENDS AUS UND VERSPUNDE</small> <small>DIE</small> F<small>ÄSSER</small> <small>AUF GEWÖHNLICHE</small> W<small>EISE</small>.",
+            "<b>E</b><small>BENSO DARF ER, WENN ER SEINEN</small> W<small>EIN BEREITS IN DER</small> P<small>RESSGRUBE HAT UND VON EINEM</small> T<small>RAUERFALLE ODER EINEM</small> U<small>NFALLE BETROFFEN WIRD, ODER</small> <small>SEINE</small> A<small>RBEITER</small> <small>IHN ANFÜHREN, DEN</small> W<small>EIN VOLLENDS ABFÜLLEN UND DAS</small> F<small>ASS WIE GEWÖHNLICH VERSPUNDEN</small> – <small>SO</small> R. J<small>OSE;</small> R. J<small>EHUDA SAGT, ER DÜRFE IHN NUR MIT</small> B<small>RETTERN ZUDECKEN, DAMIT ER NICHT SAUER WERDE</small>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF SEINE</small> F<small>RÜCHTE WEGEN DER</small> D<small>IEBE EINSAMMELN, EBENSO SEINEN</small> F<small>LACHS AUS DEM</small> B<small>EIZWASSER NEHMEN, DAMIT ER NICHT VERDERBE, NUR DARF MAN NICHT ABSICHTLICH DIE</small> A<small>RBEIT AUF DAS</small> H<small>ALBFEST AUFSCHIEBEN.</small> A<small>LL DIESE</small> D<small>INGE MUSS MAN, WENN MAN DIE</small> A<small>RBEIT ABSICHTLICH AUF DAS</small> H<small>ALBFEST VERSCHOBEN HAT, VERDERBEN LASSEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Da die Nutznießung verboten ist.</i>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF</small> H<small>ÄUSER,</small> S<small>KLAVEN UND</small> V<small>IEH NUR FÜR DEN</small> B<small>EDARF DES</small> F<small>ESTES KAUFEN, ODER FÜR DEN</small> B<small>EDARF DES</small> V<small>ERKÄUFERS, WENN ER NICHTS ZU ESSEN HAT</small>. <b>M</b><small>AN DARF NICHTS AUS EINEM</small> H<small>AUSE IN EIN ANDERES RÄUMEN, WOHL ABER DARF MAN IN SEINEN</small> H<small>OF RÄUMEN.</small> M<small>AN DARF KEINE</small> G<small>ERÄTE VOM</small> H<small>ANDWERKER HOLEN; IST MAN UM SIE BESORGT, SO SCHAFFE MAN SIE IN EINEN ANDEREN</small> H<small>OF.</small>",
+            "<b>M</b><small>AN DARF</small> T<small>ROCKENFEIGEN MIT</small> S<small>TROH BEDECKEN;</small> R. J<small>EHUDA SAGT, AUCH AUFSCHICHTEN</small>.  F<small>RUCHTHÄNDLER,</small> K<small>LEIDERHÄNDLER UND</small> G<small>ERÄTEHÄNDLER DÜRFEN FÜR DEN</small> F<small>ESTBEDARF HEIMLICH VERKAUFEN</small>. J<small>ÄGER</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Im weiteren Sinne, auch Fischer.</i>, G<small>RÄUPNER UND</small> B<small>OHNENGRÄUPNER DÜRFEN FÜR DEN</small> F<small>ESTBEDARF IHRE</small> A<small>RBEIT HEIMLICH VERRICHTEN;</small> R. J<small>OSE SAGTE:</small> S<small>IE HABEN SICH SELBER EINE</small> E<small>RSCHWERUNG AUFERLEGT</small>."
+        ],
+        [
+            "<b>F</b>OLGENDE <small>DÜRFEN SICH AM</small> H<small>ALBFESTE DAS</small> H<small>AAR SCHEREN: WER AUS ÜBERSEEISCHEN</small> L<small>ÄNDERN ODER AUS DER</small> G<small>EFANGENSCHAFT HEIMKEHRT, WER DAS</small> G<small>EFÄNGNIS VERLÄSST, WER MIT DEM</small> B<small>ANNE BELEGT WAR UND VON DEN</small> W<small>EISEN BEFREIT WURDE, EBENSO, WEM AUF</small> B<small>LTTEN EIN</small> G<small>ELEHRTER EIN</small> <small>DIESBEZÜGLICHES</small> G<small>ELÜBDE</small> <small>GELÖST HAT, DER</small> N<small>AZIRÄER</small><sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Bei Beendigung seines Nazirats; cf. Num. 6,18.</i> <small>UND DER AUS SEINER</small> U<small>NREINHEIT IN</small> R<small>EINHEIT ÜBERGEHENDE</small> A<small>USSÄTZIGE</small>.",
+            "F<small>OLGENDE DÜRFEN AM</small> H<small>ALBFESTE DIE</small> K<small>LEIDER WASCHEN: WER AUS ÜBERSEEISCHEN</small> L<small>ÄNDERN ODER AUS DER</small> G<small>EFANGENSCHAFT HEIMKEHRT, WER DAS GEFÄNGNIS VERLÄSST,</small> WER MIT DEM B<small>ANNE BELEGT WAR UND VON DEN</small> W<small>EISEN BEFREIT WURDE, EBENSO, WEM AUF</small> B<small>ITTEN EIN</small> G<small>ELEHRTER EIN</small> <small>DIESBEZÜGLICHES</small> G<small>ELÜBDE</small><small> GELÖST HAT</small>. F<small>ERNER AUCH</small> H<small>ANDTÜCHER,</small> B<small>ARBIERTÜCHER UND</small> F<small>ROTTIERTÜCHER</small><sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Da sie oft gewaschen werden.</i>. M<small>ÄNNLICHEN UND WEIBLICHEN FLUSSBEHAFTETEN, MENSTRUIERENDEN, WÖCHNERINNEN UND ALLEN, DIE AUS UNREINHEIT IN DIE REINHEIT STEIGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Wobei an das Heraufsteigen aus dem Tauchbade gedacht wird.</i><small>, IST ES ERLAUBT, JEDEM ANDEREN ABER VERBOTEN</small>.",
+            "<b>F</b><small>OLGENDES DARF MAN AM</small> H<small>ALBFESTE SCHREIBEN:</small> T<small>RAUSCHEINE,</small> S<small>CHEIDEBRIEFE,</small> Q<small>UITTUNGEN,</small> V<small>ERMÄCHTNISSE,</small> S<small>CHENKUNGSURKUNDEN,</small> P<small>ROSBULE</small><sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Schutzurkunde gegen Verjährung einer Forderung im Jobeijahre; cf. Sb. X,3.</i>, S<small>CHÄTZUNGSURKUNDEN</small><sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Gerichtliche Schätzungen von Vermögensstücken des Schuldners.</i>, A<small>LIMENTATIONSSCHEINE</small><sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Gerichtliche Verpflichtungen zur Unterhaltung der Stiefkinder.</i>, Ḥ<small>ALIÇÀBRIEFE</small><sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Cf. Dt. 25,5ff.</i>, W<small>EIGERUNGSERKLÄRUNGEN</small><sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Gerichtliche Erklärungen darüber; cf. Bd. I S. 117 Anm. 24.</i>, W<small>AHLBRIEFE</small><sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> Über die Wahl von Schiedsmännern.</i>, G<small>ERICHTSVERFÜGUNGEN UND</small> E<small>RLASSE DER</small> O<small>BRIGKEIT</small><sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Nach anderer Erklärung <span dir=\"rtl\">רשות</span> in der Bedeutung Erlaubtes, Privatbriefe.</i>.",
+            "<b>M</b><small>AN DARF AM</small> H<small>ALBFESTE KEINE</small> S<small>CHULDSCHEINE SCHREIBEN; WENN ER IHM ABER NICHT TRAUT, UND WENN ER NICHTS ZU ESSEN HAT, SO SCHREIBE ER</small>. M<small>AN DARF AM</small> H<small>ALBFESTE KEINE</small> T<small>ORAROLLEN</small>, T<small>EPHILLIN ODER</small> M<small>EZUZOTH SCHREIBEN</small>. M<small>AN DARF KEINEN</small> B<small>UCHSTABEN KORRIGIEREN, NICHT EINMAL IM</small> E<small>XEMPLAR DES</small> T<small>EMPELS</small><sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Manche Texte haben <span dir=\"rtl\">ספר עזרא</span>, wahrscheinl. eine von E͑zra herrührende Handschrift, die den Bibelschreibern als Norm galt.</i>. R. J<small>EHUDA SAGT, MAN DÜRFE</small> FÜR SICH SELBST T<small>EPHILLIN UND</small> M<small>EZUZOTH SCHREIBEN, SOWIE FÜR SICH SELBST AUF DEM</small> S<small>CHOSSE</small><sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Ohne Benutzung einer Spindel.</i><small></small> DEN P<small>URPURFADEN FÜR DIE</small> Ç<small>IÇITH SPINNEN</small>.",
+            "<b>W</b><small>ER SEINEN</small> T<small>OTEN DREI</small> T<small>AGE VOR DEM</small> F<small>ESTE BEGRABEN HAT, FÜR DEN IST DIE</small> B<small>ESTIMMUNG DER SIEBENTÄGIGEN</small> T<small>RAUER</small><sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Die Trauer währt 30 Tage, jed. gelten für die ersten 3 bezw. 7 Tage strengere Vorschriften; hierüber weiter Fol. 21b.</i><small>AUFGEHOBEN; WER ACHT, FÜR DEN IST DIE</small> B<small>ESTIMMUNG DER DREISSIGTÄGIGEN</small> T<small>RAUER AUFGEHOBEN</small>. S<small>IE SAGTEN NÄMLICH, DER</small> Š<small>ABBATH ZÄHLE</small><sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Zu den Trauertagen, obgleich an diesen die Trauer auszusetzen ist.</i><small>MIT, OHNE</small> <small>DIE</small> T<small>RAUER</small> <small>ABZUBRECHEN</small>. D<small>IE</small> F<small>ESTE BRECHEN SIE AB, OHNE MITGERECHNET</small><sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> Der Šabbath wird zu den Trauertagen mitgerechnet, jed. ist die Trauer nach dem Š. fortzusetzen. Das Fest bricht die Trauer ganz ab, falls sie 3 bezw. 8 Tage vor diesem ein tritt; erfolgt sie aber erst während des Festes, so beginnt sie erst nach Ablauf desselben.</i><small>ZU WERDEN.</small>",
+            "R. E<small>LIE͑ZER SAGTE:</small> S<small>EITDEM DER</small> T<small>EMPEL ZERSTÖRT WORDEN IST, GLEICHT DAS</small> W<small>OCHENFEST</small><sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Das nur einen Tag ährt.</i><small>DEM</small> Š<small>ABBATH.</small> R. G<small>AMLIÉL SAGTE</small>: D<small>AS</small> N<small>EUJAHRSFEST UND DER</small> V<small>ERSÖHNUNGSTAG GLEICHEN DEN ÜBRIGEN</small> F<small>ESTEN. DIE WEISEN SAGEN, WEDER WIE DIESER NOCH WIE JENER; VIELMEHR GLEICHT DAS</small> W<small>OCHENFEST DEN ÜBRIGEN</small> F<small>ESTEN, DAS</small> N<small>EUJAHRSFEST UND DER</small> V<small>ERSÖHNUNGSTAG ABER DEM</small> Š<small>ABBATH.</small>",
+            "<b>N</b><small>UR DIE</small> A<small>NGEHÖRIGEN DES</small> V<small>ERSTORBENEN REISSEN</small> <small>AM</small> H<small>ALBFESTE DIE</small> K<small>LEIDER</small><small> EIN, ENTBLÖSSEN</small> <small>DIE</small> S<small>CHULTER</small><small> UND NEHMEN DAS</small> T<small>RAUERMAHL</small><sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> Wörtl. Erfrischung, Kräftigung, Labung. Dem Leidtragenden wurde bei seiner Rückkehr von der Beerdigung ein Mahl bereitet, woran auch das Trauer gefolge teilnahm; unter Verwendung des gleichen Ausdruckes kommt diese Sitte schon iiSam. 3,35 vor.</i><small>EIN</small>.  D<small>AS</small> T<small>RAUERMAHL IST NUR AUF EINEM AUFGERICHTETEN</small> R<small>UHEBETT EINZUNEHMEN.</small> ' <b>M</b><small>AN BRINGT</small> <small>DIE</small> S<small>PEISEN</small> <small>INS</small> H<small>AUS DES</small> T<small>RAUERNDEN WEDER AUF EINEM</small> T<small>ABLETT, NOCH IN EINER</small> S<small>CHALE, NOCH IN EINER</small> S<small>CHÜSSEL, SONDERN IN</small> K<small>ÖRBEN</small>. M<small>AN SPRICHT AM</small> H<small>ALBFESTE NICHT DEN</small> T<small>RAUERSEGEN, WOHL ABER STELLT MAN SICH IN EINER</small> R<small>EIHE AUF, TRÖSTET</small> <small>DIE</small> L<small>EIDTRAGENDEN UND VERABSCHIEDET DAS</small> P<small>UBLIKUM</small>.",
+            "M<small>AN STELLE</small> <small>AM</small> H<small>ALBFESTE DIE</small> B<small>AHRE NICHT AUF DEN</small> S<small>TADTPLATZ, UM KEINE</small> T<small>RAUERKLAGE HERBEIZUFÜHREN; DIE EINER</small> F<small>RAU AUCH SONST NICHT, WEGEN DES</small> A<small>NSTANDES</small><sup class=\"footnote-marker\">18</sup><i class=\"footnote\"> Die Bahre wurde von Männern getragen.</i>. <b>D</b><small>IE</small> F<small>RAUEN DÜRFEN AM</small> H<small>ALBFESTE EINEN</small> T<small>RAUERGESANG ANSTIMMEN,</small> <small>NICHT ABER SICH AN DIE</small> B<small>RUST SCHLAGEN</small>; R. J<small>IŠMA͑ÉL SAGT, DIE SICH NAHE DER</small> B<small>AHRE BEFINDEN, DÜRFEN SICH AN DIE</small> B<small>RUST SCHLAGEN</small>.",
+            "A<small>N</small> N<small>EUMONDEN, AM</small> Ḥ<small>ANUKAFESTE UND AM</small> P<small>URIMFESTE DÜRFEN SIE EINEN</small> T<small>RAUERGESANG ANSTIMMEN UND SICH AN DIE</small> B<small>RUST SCHLAGEN; ABER WE DER AN DIESEM NOCH AN JENEM DÜRFEN SIE EIN</small> K<small>LAGELIED ANSTIMMEN</small>. I<small>ST DER</small> T<small>OTE BEGRABEN, SO DÜRFEN SIE WEDER EINEN</small> T<small>RAUERGESANG ANSTIMMEN NOCH SICH AN DIE</small> B<small>RUST SCHLAGEN</small>.  W<small>AS HEISST</small> T<small>RAUERGESANG</small>? W<small>ENN ALLE ZUSAMMEN ANSTIMMEN</small>. K<small>LAGELIED?</small> W<small>ENN EINE ANSTIMMT UND DIE ÜBRIGEN EINSETZEN, WIE ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">19</sup><i class=\"footnote\"> Jer. 9,19.</i><i>und lehrt eure Töchter ein Wehgesang und eine die andere ein Klagelied</i>. V<small>ON DER</small> K<small>OMMENDEN</small> Z<small>EIT</small><small> ABER HEISST ES</small> :<sup class=\"footnote-marker\">20</sup><i class=\"footnote\"> Jes. 25,8.</i><i>vernichten wird er den Tod, für immer, und Gott, der Herr, wird die Tränen von jedem Angesichte wischen &amp;c</i>.  W<small>AS HEISST</small> T<small>RAUERGESANG</small>? W<small>ENN ALLE ZUSAMMEN ANSTIMMEN</small>. K<small>LAGELIED?</small> W<small>ENN EINE ANSTIMMT UND DIE ÜBRIGEN EINSETZEN, WIE ES HEISST</small>:<sup class=\"footnote-marker\">21</sup><i class=\"footnote\"> Jer. 9,19.</i><i>und lehrt eure Töchter ein Wehgesang und eine die andere ein Klagelied</i>. V<small>ON DER</small> K<small>OMMENDEN</small> Z<small>EIT</small><small> ABER HEISST ES</small> :<sup class=\"footnote-marker\">22</sup><i class=\"footnote\"> Jes. 25,8.</i><i>vernichten wird er den Tod, für immer, und Gott, der Herr, wird die Tränen von jedem Angesichte wischen &amp;c</i>."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/English/The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein.json

@@ -0,0 +1,57 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "http://www.sefaria.org/shraga-silverstein",
+    "versionTitle": "The Mishna with Obadiah Bartenura by Rabbi Shraga Silverstein",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY",
+    "versionNotes": "To enhance the quality of this text, obvious translation errors were corrected in accordance with the Hebrew source",
+    "versionTitleInHebrew": "המשנה עם פירושי רבי עובדיה מברטנורא, רבי שרגא זילברשטיין",
+    "versionNotesInHebrew": "כדי לשפר את איכות הטקסט הזה, שונו שגיאות תרגום ברורות בהתאם למקור העברי",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "\tA field requiring irrigation (beth hashlachin) [land that is \"faint\" and thirsting for water. (The targum of (Deuteronomy 25:18): \"faint and weary\" is \"meshalhei ul'ei.\")] may be watered on Chol Hamoed and on shevi'ith. [For essential work is permitted on Chol Hamoed. And beth hashlachin, from the time one begins watering it, if it is not regularly watered, it is immediately \"lost.\" As we learn below (1:3): \"Seeds which were not watered before Chol Hamoed may not be watered on Chol Hamoed,\" for they do not go lost. But if they were watered before Chol Hamoed, they may be watered on Chol Hamoed. And it is only an irrigated grain field which may be watered on Chol Hamoed, but not an irrigated tree field, for it will not suffer loss. And on shevi'ith it is permitted to water beth hashlachin and beth haba'al (a naturally watered field), \"beth hashlachin\" being stated vis-à-vis Chol Hamoed alone.] (It may be watered) both from a just started spring, and from an old one [and we do not fear that since it was just started perhaps its banks will fall in and he might come to shore it up on Chol Hamoed and exert himself unduly.] But it may be watered neither from rain water, [a decree by reason of kilon water] nor from kilon water [\"kilon\" is water from a deep pit in which rain water is collected, the drawing up of which entails much exertion.], and ugioth may not be made for vines. [\"ugioth\" are ruts dug at the roots of olive trees or vines to be filled with water.]",
+            "\tR. Elazar b. Azaryah says: It is forbidden to make an amah [an irrigation ditch (so called because it is a cubit (amah) wide and a cubit high)] ab initio on Chol Hamoed [(If it were never there, it is not made ab initio on Chol Hamoed, for doing so entails undue exertion)], and on shevi'ith, [for it gives the impression that he is digging the soil on shevi'ith]. The sages say: An amah may be made ab initio on shevi'ith, and the defective ones may be repaired on Chol Hamoed [If soil fell in and impeded the flow, this may be corrected, but they (the amoth) may not be made ab initio on Chol Hamoed. The halachah is in accordance with the sages.], and water obstructions in [drinking troughs] in the public domain may be cleared and they (the troughs) may be cleansed [of pebbles, chips, and clods that fell therein.] And it is permitted to repair the roads, the thoroughfares, and the mikva'oth, and to tend to all public needs. And it is permitted to mark graves [They would crumble lime and spill it on the grave to serve as a sign to the passersby not to pass through a place of uncleanliness.], and they would also go out for kilayim. [Messengers of beth-din would go out to see if the fields had been sown with kilayim (forbidden admixtures) and to uproot them. For they received their wage from the lishkah contributions, and they could be hired cheap on Chol Hamoed, for they were idle then.]",
+            "\tR. Eliezer b. Yaakov says: Water may be routed from [under one] tree to [a different] tree, [for this does not entail too much exertion], so long as he does not water the entire field. [We are speaking of a beth haba'al field, which does not deteriorate (by not being watered), for the rains suffice for it; it is just that when it is watered, it is richer.] Seeds which were not watered before Chol Hamoed, [not perishing (by not being watered)] may not be watered on Chol Hamoed. The sages permit it in both instances, [i.e., even if they were not watered, and even with a beth haba'al, the sages permitting enrichment. The halachah is in accordance with R. Eliezer b. Yaakov, for the anonymous Mishnah (1:1) is in accordance with him. However, a moist field, whose soil is viscid, may be watered on Chol Hamoed even according to R. Eliezer b. Yaakov, being akin to \"seeds that were watered before Chol Hamoed.\"]",
+            "\tMoles, [which ravage fields] and mice may be trapped in a tree field and in a grain field on Chol Hamoed, and on shevi'ith (but) not in the usual manner (of trapping). The sages say: In a tree field, in the usual manner, [for the loss is greater], and in a grain field, not in the usual manner. [He sticks a spit forcefully into the ground and moves it back and forth so that the hole is made \"by itself\" and not by digging. The halachah is in accordance with the sages. And in a grain field bordering a tree field, he digs normally, lest they cross over from the grain field and destroy the trees.] And a breach may be closed on Chol Hamoed [by placing stones one atop the other as in building, without lime. The \"breach\" here is that of a garden. But if the wall of one's courtyard fell, he may rebuild it in the usual manner for (protection against) thieves.] And on shevi'ith, he may rebuild it (the breached garden wall) in the usual manner.",
+            "\tR. Meir says: Plague-spots are inspected [on Chol Hamoed] ab initio, for lenity [i.e., If he is clean, the Cohein says to him: \"You are clean,\" this giving him joy], but not for stringency. [If he is unclean, the Cohein remains silent and does not declare him unclean and constrain him to leave the encampment.] The sages say: Neither for lenity nor for stringency. [Being required to see if he is clean, to the end of lenity, he is also required to declare him unclean if he finds him to be so, to the end of stringency, it being written (Leviticus 13:59): \"to declare it (the plague-spot) clean or unclean,\" the Cohein not being permitted to remain silent — so that it is better that the Cohein not see him at all.] R. Meir said further: One may collect the bones of his father and mother [on Chol Hamoed in order to bury them in the proper place], this [seeing them buried in the ancestral graves] giving him pleasure. R. Yossi says: It (collecting their bones) causes him to grieve. [The halachah is not in accordance with R. Meir in both instances.] One may not stir up (lamentation) over his dead one [He may not bring a eulogist to stir up lamentation over his kin, who had died many days ago, by having him go around to the kin of the deceased, as was his wont, crying out: \"Come and cry with me, all bitter of heart!\" Whereupon those whose hearts grieved them would go and wail over their kin.], and he may not eulogize him [He may not hire a eulogist to lament his kin, who had just died] thirty days before the festival. [The gemara explains that they would start saving money for the festival exigencies thirty days before the festival, when they started hearing them (the scholars) expound the halachoth of the festival. There was a possibility, then, that one might give what he had saved to the eulogist and so deprive himself of the festival joy. And some say that the dead one is not forgotten from the heart until thirty days after the eulogy.]",
+            "\tOne may not dig crypts [in an underground cave] or graves [in a building] on Chol Hamoed [to bury therein one who would die later.] But crypts may be adjusted on Chol Hamoed. [If it were too long, he may shorten it; if too short, he may lengthen and widen it.] And a wash-pond [for the washing of clothing] may be made on Chol Hamoed. And a casket may be made (on Chol Hamoed) with the dead one (lying) in the courtyard (where the planks are being sawed) [but not in another courtyard, so that they not suspect him of sawing for some other purpose. This, with a man who is not well known. But with one who is well known, a casket is made for him even in the marketplace. And with us, who are so few, all men are \"well known.\"] R. Yehudah says: It is forbidden [to bring wood to saw planks ab initio for a casket], but the planks must have been there [before yom tov. The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]",
+            "\tIt is not permitted to take a wife on Chol Hamoed, neither a virgin nor a widow; and it is forbidden to enter into levirate marriage (yibum); for one derives joy therefrom, [and it is forbidden to mix another joy with the joy of the festival, viz. (Deuteronomy 16:14): \"And you shall rejoice in your festival\" — in your festival, and not in your wife.] But it is permitted to take back one's divorcée, [for one does not derive as much joy in that instance as he does in taking an entirely new wife.] And a woman may adorn herself on Chol Hamoed [e.g., She may paint her eyes, straighten her hair so that she not look unkempt, rouge her face, shave her pudenda, and the like.] R. Yehudah says: She may not use lime (as a depilatory), for it is painful to her. [The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]",
+            "\tA hedyot (a non-professional) sews (on Chol Hamoed) as he always does. [A hedyot is one who cannot hem a garment so that it is straight and well-aligned; but it emerges crooked, broad in one place and narrow in another.] And a professional \"dog-stitches.\" [He makes stitches like a dog's teeth, which are not aligned, but one higher and one lower.] And beds may be girthed, [interlaced with bands]. R. Yossi says: They may be tautened. [If it had stood girthed for several days and the bands had loosened, he may tauten them; but he may not girth it. The halachah is not in accordance with R. Yossi.]",
+            "\tIt is permitted to set up an oven, a stove, and a mill on Chol Hamoed. [It is permitted to build, set up, and repair an oven that is needed on Chol Hamoed. Because their ovens were moved from place to place, we have \"set up.\"] R. Yehudah says: It is not permitted to sharpen [and hammer] a millstone (on Chol Hamoed) ab initio [if it is too smooth and does not grind well. The halachah is not in accordance with R. Yehudah.]",
+            "\tA railing may be made for a roof and for a marpeseth [a gallery for the upper story, from which a ladder provides access to the courtyard] in a non-professional, but not in a professional, manner. Cracks [in unslanted roofs, where the rain might enter and cause damage] may be plastered, and it (the plaster) may be leveled with a ma'agilah [a round wood used for smoothing roofs], by hand or by foot, but not with a machletzayim [a wide iron implement, like a trowel, with a handle.] A tzir [the lower pivot of a door], and a socket [in the lower door-sill] and a beam [house beams, literally], and a lock, and a key, which broke [even before yom tov] may be repaired on Chol Hamoed, so long as he does not plan his work for then [i.e., so long as he does not say: \"I will wait for Chol Hamoed to do it, when I don't have any other work.\"] And all preserves [such as fish, vegetables, and the like, which are preserved in salt and vinegar], which he can eat on Chol Hamoed [i.e., which can be quickly preserved and eaten immediately], he may preserve."
+        ],
+        [
+            "\tIf one turned over his olives [It is the practice to turn over the olives in the vat where they are stored before taking them to the olive press; and if they are not taken there for pressing after they are turned, they spoil.], and (before Chol Hamoed) he became a mourner, [who is forbidden to work], or he had some mishap, or workers deceived him, [not coming to work — and Chol Hamoed arrived], he may load the first beam [i.e., He may place the beam of the olive press once upon the olives, so that it weighs down upon them and some of the oil is exuded and they are not spoiled; but he may not do so a second time, for they will no longer spoil], and he leaves it until after the festival. These are the words of R. Yehudah. [We learn from here that labors which are permitted on Chol Hamoed are forbidden to a mourner in the days of his mourning, it being stated: \"And if (before Chol Hamoed) he became a mourner,\" (for which reason he waited until Chol Hamoed), \"he may load the first beam\" on Chol Hamoed, the implication being that in the days of his mourning he was forbidden to load even the first beam; but others may do so for him.] R. Yossi says: He may spill (zolef) [the olives on the olive press (Whatever is spilled is called \"ziluf\")], he may finish [their pressing and collecting (of oil) in the olive press], and he may stop up [the mouth of the (oil) containers] as is his wont. [The halachah is in accordance with R. Yossi.]",
+            "\tLikewise, if one had wine in a pit [under the wine press, coated with lime for receiving the wine], and he became a mourner, or he had some mishap, or workers deceived him, he may spill, finish, and stop up as is his wont. R. Yehudah says: He makes boards so that it not turn sour. [i.e., He covers it with boards so that it not turn sour, but he may not take it out of the pit. The halachah is in accordance with R. Yossi.]",
+            "\tOne may gather in his fruits (to protect them) from thieves, and he may take out (sholeh) his flax from (the) soaking (trough) so that it not spoil. [Any drawing out of something from water is called \"sholeh\"], so long as he not plan to do so on Chol Hamoed. And all (of the above) if he planned to do them on Chol Hamoed, go lost. [Beth-din cause his gains to go lost by declaring them hefker (ownerless)].",
+            "\tIt is forbidden to buy houses, bondsmen, and beasts except for the needs of the [buyer] on Chol Hamoed, [i.e., a house to dwell in, a bondsman to serve him, beasts to slaughter], or for the needs of the seller, who does not have what to eat, [and who needs the money for yom tov expenses.] It is forbidden to remove [vessels or produce] from one house to another [that is far from it, because of (the interdict against) undue exertion], but it is permitted to remove it into his courtyard [i.e., into a different house in the same courtyard, this being \"discreet\"; but not from one house to another by way of the public domain.] It is forbidden to bring articles from the artisan's house, [articles which are not needed for Chol Hamoed; but it is permitted to bring those which are needed, e.g., mattresses, cushions, cups, ladles, etc.]. And if he fears for them [that they might be stolen from the artisan's house, or if the artisan needs his wage and the owner of the article does not trust him (to leave the article there), fearing that he might ask to be paid a second time], he removes them to a different courtyard.",
+            "\tFigs [spread out in the field to dry] may be covered with straw [against the rain]. R. Yehudah says: They may also be piled, one (layer) atop the other and made a kind of mound, so that the top ones protect those beneath.] Sellers of fruits, sheets, and vessels may sell \"discreetly\" for purposes of the festival. Hunters, grain-crushers [those who crush wheat for grits], and grist-makers [those who make bean-grist] may work \"discreetly\" for purposes of the festival. R. Yossi said: They were stringent with themselves [and did not work even \"discreetly.\" The halachah is not in accordance with R. Yossi.]"
+        ],
+        [
+            "\tAnd these may shave on Chol Hamoed: One who returns from abroad [on Chol Hamoed, who did not have time to shave before. This, only if he went abroad for trade or for some other necessity, but if he did so only to tour, it is forbidden.], one who is freed from captivity, one who is freed from prison, [even if he were imprisoned by an Israelite, who would have permitted him to shave, (notwithstanding which he did not shave), being in distress], one who is released from his excommunication by the sages [on Chol Hamoed, who could not shave before then, shaving being forbidden to one who is excommunicated]; likewise, one who was absolved of his vow [not to shave] by a sage (on Chol Hamoed) [not having been able to find a sage who could do so before then; or else, not having been able to find \"an opening for absolution\" until then.], and a Nazirite, [who completed his Naziritism on Chol Hamoed], and a leper who ascended from uncleanliness to cleanliness. [If his seventh day fell out on Chol Hamoed, he is permitted to shave, viz. (Leviticus 14:9): \"On the seventh day, he shall shave all of his hair.\" (The shaving of a nethek (a blanched spot) is not mentioned, for it is a minor activity, just shaving around the spot.) The reason that all except those mentioned in our Mishnah are forbidden to shave on Chol Hamoed is that they not plan to shave then, when they are free from work, and so enter the first day of the festival unshaven. And this, too, is the reason that it is forbidden to wash clothing on Chol Hamoed.]",
+            "\tAnd these may wash clothing on Chol Hamoed: One who returns from abroad, one who is freed from captivity, one who is freed from prison, one who is released from excommunication by the sages; likewise, one consulted a sage [on Chol Hamoed] and was absolved of his vow [not to wash clothing.] (These may be washed:) hand towels [for cleaning the hands while eating], barbers' sheets, [which must be regularly washed when the barber comes to shave those mentioned in our Mishnah as being permitted to shave on Chol Hamoed], and bath towels, [with which one dries himself when he leaves the bathhouse.] Zavin (men with a genital discharge), zavoth, niddoth, women who have just given birth, and all who ascend from uncleanliness to cleanliness [on Chol Hamoed] are permitted [to wash their clothing], and all others are forbidden (to do so). [And all flaxen garments may be washed on Chol Hamoed in that they require constant washing. Even those washed on the eve of the festival become sullied immediately and must be washed in the midst of the festival, for which reason they were not decreed against. And if one has only one robe, even if it is not of flax, he may wash it on Chol Hamoed. This, when he is standing bare (-chested) while washing it, in his leggings alone to cover his privy parts, demonstrating thereby that he has only one robe, the one he is washing.]",
+            "\tAnd these may be written on Chol Hamoed: Betrothals of women [He writes on paper or on a shard: \"You are betrothed to me,\" and she is betrothed even though it is not worth a p'rutah. This may be done on Chol Hamoed lest another come first and betroth her, so that she is \"davar ha'aved\" (\"something which might go lost\")], writs of divorce (gittin) [as when he wishes to leave with a caravan, and if he does not write a get now, she will remain an agunah (unmarried)], receipts [For if the debtor refuses to pay without a receipt, he is heeded and he can go (without paying), so that the creditor might lose his money.], diatiki [the gift of one who is dying. \"diatiki,\" acronymic for \"da tehei lemeikam velihyoth\" (\"This shall stand for confirmation.\") For the words of a dying man (shechiv mera) are as written and relegated.], a gift [of a healthy man. If it is not written down, the beneficiary might lose out, for the giver might retract.], prozbolin, [that shevi'ith (the sabbatical year) not cancel the loan and he (the creditor) lose his money. \"prozbol,\" acronymic for \"proz buli uproz buti,\" \"an amendment for the rich and an amendment for the poor.\" For the rich — that they not transgress (Deuteronomy 15:9): \"Take heed unto yourself lest there be in your heart a thing of wickedness, etc.\" for the poor — that they find what to borrow. (\"buli\" = rich; \"buti\" = poor). Hillel instituted the prozbol, a writ in which the creditor states: \"I relegate to you, so and so, the judges, (all monies owing me) so that I can collect any writ outstanding with so and so, whenever I wish\" — whereby shevi'ith no longer releases it, it being considered as if beth-din collects his debt so that it no longer comes under (Ibid. 2): \"He shall not exact it of his neighbor.\"], writs of assessment, [beth-din assessing the property of the debtor and giving it (the writ) to the creditor], writs of sustenance, [beth-din selling land for the sustenance of one's wife and daughters, this being recorded as an act of beth-din. Or, (a writ indicating) that one has taken it upon himself to feed his wife's daughter (by a previous marriage)], refusals [A minor who was betrothed by her mother and brothers can \"refuse\" her husband, saying: \"I don't want this man as a husband,\" whereupon she leaves him without a divorce. The writ attesting to this is called a \"writ of refusal\" (miun)], writs of selection [of judges; each of them selecting a judge for himself and writing that they will not contest the decision of the judges], decrees [i.e., rulings] of beth-din, and writs of rashuth [edicts of the authorities, as in \"Ve'al tithvada larashuth\" (\"Do not impose yourself upon the ruling powers.\"), \"Hevu zehirim barashuth\" (\"Be heedful of the ruling powers.\") Some understand it as (\"letters of reshuth\"), letters of greeting written by a man to his friend.]",
+            "\tWrits of indebtedness are not written on Chol Hamoed, [since they can be written afterwards.] And if he does not believe him [and does not want to lend him money without such a writ, and the debtor needs the money] or if he [the scribe] does not have what to eat, he writes it [and he takes his wage, this being permitted to one who, otherwise, would not have what to eat.] And not one letter is corrected, even in the scroll of the azarah (the Temple court), [which the high-priest read on Yom Kippur, even though this is a communal need]. R. Yehudah says: One may write tefillin and mezuzoth for himself [to fulfill the mitzvah, but not to sell or to rent], and he may spin tcheleth (the purple-blue thread) on his thigh for his tzitzith [by placing it on his thigh and rubbing it with his hand so that it is spun of itself. But not with his hand between his fingers and not with a spindle as he does on a weekday. The halachah is that one may spin tcheleth for his garment both with a spindle or with a stone.]",
+            "\tIf one buries his dead one three days before the festival [i.e., If one of his kin died before the festival, and he observed mourning three days before the festival, the decree of shivah (\"the seven days\") falls off, [but not that of shloshim (\"the thirty days\"), i.e., the interdict of cutting his hair, so that after the festival he counts (until) thirty days including the three that he had already observed. The halachah is that if one buries his dead one even one moment before the festival, the decree of shivah falls off.] (If he buries him) eight [days before the festival], the decree of shloshim falls off. [Since one of the days of (interdicted) shaving (of the shloshim) preceded the festival, the festival comes and cancels the others entirely.] For they said: Shabbath is included [The Shabbath within the days of his mourning is included in the seven (of shivah)] and does not interrupt [It does not cancel the rest, but he sits in mourning after Shabbath.]; festivals interrupt and are not included. [If he observed mourning before the festival, the festival interrupts and cancels the decree of shloshim. And if he did not observe mourning before the festival, but began his mourning on the festival, the days of the festival are not included in the shivah, but they are included in the shloshim. The reason that Shabbath is included in the shivah is that \"private\" mourning obtains therein, such as the interdict against cohabitation and against uncovering the head (i.e., taking off the mourner's wrap) and bathing in warm water, these being forbidden on Shabbath. But on the festival no laws of mourning obtain, for which reason it interrupts it entirely. And if no mourning at all began before the festival, as when he buried his dead one in the midst of the festival, it is not included in the shivah, and he begins to count shivah after the festival.]",
+            "\tR. Eliezer says: From the time of the destruction of the Temple, [i.e., Now that the festival offerings of Shavuoth cannot be made up all seven days, it is not considered a festival, but] Shavuoth is like Shabbath, [which does not interrupt [mourning. But in the time of the Temple, when one who did not celebrate the first day of Shavuoth, could celebrate all seven, as with Pesach, Shavuoth was like Pesach even vis-à-vis mourning.] R. Gamliel says: Rosh Hashanah and Yom Kippur are like the festivals. The sages say: Neither as this one nor as the other; but Shavuoth is like the festivals and Rosh Hashanah and Yom Kippur are like Shabbath. [As to the halachah: Shavuoth, nowadays, is like the festivals (Pesach and Succoth), as are Rosh Hashanah and Yom Kippur. If one's kin died even a moment before one of these, the decree of shivah falls off. And if he died seven days before one of these yomim tovim, the decree of shloshim falls off, as stated. And the seven days of the festival are included in the shloshim. For even though we learned: \"Festivals interrupt and are not included,\" they are not included in the shivah, but they are included in the shloshim — making fourteen days. And Shemini Atzereth is a festival in itself and counted as if it were seven days — making twenty-one days; so that he counts another nine days and this suffices (to complete the shloshim). The decree of shivah: A mourner, all seven days, may not bathe, even part of his body, in warm water, and all of his body, in cold water. He is forbidden to wash his clothing, to anoint himself, to wear shoes, to cohabit, to do work, and to greet people. He must wrap his head (in mourning), he must turn over all of the beds in the house on the ground and sleep in them and not on an upright bed. He may not cut his nails with an instrument, nor the hair of his moustache, even if it interferes with his eating. He is forbidden to read in the Torah, both the written or the oral. He may not baste the rent of his garment. The decree of shloshim: From shivah until shloshim he may not wear a new garment or an ironed white garment, he may not cut his hair, he may not partake of a mundane (non-mitzvah) repast, he may not go out to trade with his friends, he may not take a wife if he already has a wife and children, and he may not sew up his (mourner's) rent.]",
+            "\tOnly the close kin of the dead one rend (their garments), bare (their shoulders), and are given the mourners' meal [on Chol Hamoed. (The above are performed for) father and mother, son and daughter, brother and sister, and wife. These are the seven for whom one must mourn. One does not rend his garments on Chol Hamoed for other kin, for whom he is not obligated to mourn. This, only if he were not a sage or a G d - fearing man and a doer of mitzvoth. But all are the kin of a sage who died, and all rend their garments over him, even on Chol Hamoed, and, likewise, for one who was known to be upstanding and saintly. And all who stand at the expiration of the soul of any Jew must rend their garments, even on Chol Hamoed. Rending for father and mother is (rending of) all his garments, until he bares his heart. He tears with his hand and separates the upper edge of the garment and rends it from the outside, not inserting his hand beneath his garments as he does so. He may baste them after thirty days, but he may never sew them together. And so, with his teacher who taught him Torah. But for his other kin he tears a handbreadth of the outer garment alone. And he may rend with an instrument if he desires and he need not separate the edge, and he may insert his hand under his garments when he rends. And he bastes after shivah and sews together after shloshim. Rending is done only while standing. And there is no baring of arms and shoulders on Chol Hamoed. The mourners' meal is the first meal (after the burial), which the mourner may not prepare for himself and which others provided for him in the open place of the city. And on Chol Hamoed only his kin have the meal (and not in the open place, but) in his house.] And the mourners' meal is eaten only on an upright bed. [Even in his house, he is not served the mourners' meal on an overturned bed. For all of his kin and close acquaintances would regularly eat (the mourners' meal) with him on an overturned bed; but on Chol Hamoed they would eat it only on an upright bed.] The mourners' meal is not brought [to the mourner's house] on a tray [\"honorifically\"] or on a salver [of silver, gold, or glass. I have heard (it interpreted as) a silver dish.], or in a reed basket, but in a basket [of peeled willow, so as not to embarrass the poor who come to bring the meal and who have neither tray nor salver.] And the mourners' blessing is not recited on Chol Hamoed, but they stand in a row and console (the mourners), and those assembled there are permitted to leave immediately.",
+            "\tThe litter is not placed outside [on Chol Hamoed] so as not to arouse eulogizing (which is forbidden then). And the litter of women is never placed outside, for (considerations of) dignity. [(\"never\":) even on Chol Hamoed, viz. (Numbers 20:1): \"And Miriam died there and she was buried there\" — immediately after death, burial.] Women may lament on Chol Hamoed, but they may not clap (in mourning). R. Yishmael says: Those near the litter may do so.",
+            "\tOn Rosh Chodesh, Channukah, and Purim, the women lament and clap hands together, but they do not keen. Once the body has been buried, they neither lament nor clap. Which is \"lamenting\" (inui)? All answering (onoth, i.e., lamenting) as one. (Which is) \"keening\" (kinah)? One speaking and the others answering after her, viz. (Jeremiah 9:19): \"And teach (lamednah) your daughters lamentation, and a woman her neighbor, kinah.\" [\"lamednah\" (feminine plural, for \"lamentation\") indicates (by contrast) that with \"kinah,\" one speaks and the other responds.] But, in time to come, (Isaiah 25:8): \"He will swallow up death for all eternity, and the L rd G d will wipe the tear from every face, etc.\" [And all will respond in song, there being no death and no tear. This verse (Isaiah) is adduced here by reason of (Koheleth 8:3): \"Do not stand at (i.e., conclude with) an evil thing.\"]"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/English/William Davidson Edition - English.json

@@ -0,0 +1,57 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1",
+    "versionTitle": "William Davidson Edition - English",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "CC-BY-NC",
+    "versionNotes": "English from The William Davidson digital edition of the <a href='https://www.korenpub.com/koren_en_usd/koren/talmud/koren-talmud-bavli-no.html'>Koren Noé Talmud</a>, with commentary by <a href='/adin-even-israel-steinsaltz'>Rabbi Adin Even-Israel Steinsaltz</a>",
+    "shortVersionTitle": "Koren - Steinsaltz",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<b>One may irrigate a field that requires irrigation on</b> the intermediate days of <b>a Festival as well as during the Sabbatical Year, both from a newly emerged spring</b> that began to flow only during the Festival, <b>and from a spring that did not just emerge</b> and that has been flowing for some time. <b>However, one may not irrigate</b> a field <b>with rainwater</b> collected in a cistern, a procedure that requires excessive exertion, <b>or with water drawn with a shadoof [<i>kilon</i>],</b> a lever used to raise water with a bucket from deep down in a well. <b>And one may not construct circular ditches</b> around the bases of <b>grapevines</b> on the intermediate days of a Festival.",
+            "<b>Rabbi Elazar ben Azarya says: One may not construct a new</b> water <b>channel during</b> the intermediate days of <b>a Festival or during the Sabbatical Year. And the Rabbis say: One may construct a new</b> water <b>channel during the Sabbatical Year and one may repair damaged</b> water channels <b>during</b> the intermediate days of <b>a Festival.</b> In addition to performing labor on one’s own property in order to avoid financial loss, it is also permitted to perform labor on the intermediate days of a Festival for the public welfare: <b>One may repair damaged water</b> cisterns <b>that are in the public domain, and clean them out</b> by removing the dirt and sediment that accumulated there; <b>one may repair roads, streets, and ritual baths; and one may tend to all</b> other <b>public needs.</b> So too, <b>one may mark graves</b> to inform the public of their ritual impurity, <b>and</b> inspectors <b>may even go out to</b> uproot <b>the</b> shoots of prohibited <b>diverse kinds</b> [<b><i>kilayim</i>]</b> that grew in the fields during the rainy season.",
+            "<b>Rabbi Eliezer ben Ya’akov says:</b> In a field that is filled with trees, <b>one may draw water</b> via channels <b>from</b> one <b>tree to</b> another <b>tree</b> on the intermediate days of a Festival because trees are in dire need of water. <b>And</b> this is permitted <b>provided that</b> in doing so <b>he does not water the entire field.</b> With regard to <b>plants that were not watered prior to the Festival, one may not water them on</b> the intermediate days of <b>the Festival</b> because they do not need the water. <b>But the Rabbis permit</b> watering in <b>this</b> case, i.e., trees, <b>and that</b> case, i.e., plants.",
+            "<b>One may trap moles</b> [<b><i>ishut</i></b>] <b>and mice in an orchard and in a field of grain in a way that is not his</b> usual <b>manner,</b> i.e., as he would trap them all year round, both <b>on</b> the intermediate days of <b>a Festival and during the Sabbatical Year. But the Rabbis say: In an orchard</b> he may trap them <b>in his</b> usual <b>manner, but in a field of grain,</b> where there is no danger of substantial financial loss, he may only trap them in a way that is <b>not his</b> usual <b>manner.</b> <b>And one may seal a breach</b> in the wall of his garden <b>on</b> the intermediate days of <b>a Festival, and during the Sabbatical Year one may</b> even <b>build</b> a wall <b>in his</b> usual <b>manner,</b> as this is not considered an agricultural labor. Consequently, despite the fact that this benefits the garden by offering it protection, it is not prohibited during the Sabbatical Year.",
+            "When symptoms of leprosy appear, they must be examined by a priest, who determines whether or not the symptoms qualify as leprosy. <b>Rabbi Meir says:</b> A priest <b>may initially examine</b> an individual showing <b>symptoms of leprosy on the intermediate days of a Festival</b> in order <b>to be lenient,</b> i.e., he may pronounce the individual to be free of leprosy, <b>but not</b> in order <b>to be stringent;</b> he may not pronounce the individual to be impure. The individual does not become ritually impure until the priest pronounces him to have leprosy, and therefore the priest may remain silent and thereby prevent causing the afflicted individual distress during the Festival. <b>And the Rabbis say:</b> The priest may <b>not</b> examine the symptoms in order <b>to be lenient or</b> in order <b>to be stringent.</b> <b>Rabbi Meir also stated</b> another leniency concerning the <i>halakhot</i> of the intermediate days of a Festival: <b>A person may gather the bones of his father and mother</b> from their temporary graves on the intermediate days of a Festival. In ancient times, it was customary to first bury a corpse in a temporary grave. After the flesh had decomposed, the bones would be collected, placed in a coffin, and buried in a vault together with the bones of the deceased individual’s ancestors. This is permitted on the intermediate days of a Festival <b>because</b> the fact that one merited to bring the bones of his deceased parents to the graves of their ancestors <b>is</b> a source of <b>joy for him.</b> <b>Rabbi Yosei says:</b> One does not gather these bones on the intermediate days of a Festival, because <b>it is</b> a source of <b>mourning for him.</b> Even though he is happy to be able to bury his parents’ bones in their ancestral graves, he is still pained by the memory of their death. And all agree that <b>a person may not arouse [<i>ye’orer</i>]</b>lamentation <b>for his deceased</b> relative, <b>and he may not eulogize him</b> during the <b>thirty days before a pilgrimage Festival.</b>",
+            "<b>One may not dig crypts or graves on</b> the intermediate days of <b>a Festival</b> in preparation for those who are still alive, <b>but one may adjust</b> previously dug <b>crypts on</b> the intermediate days of <b>a Festival</b> in order to receive a particular corpse. <b>And one may</b> also <b>construct</b> a laundry <b>pond on</b> the intermediate days of <b>a Festival</b> as it does not involve excessive effort. <b>And</b> one may also prepare <b>a coffin</b> if he is together <b>with the corpse in the</b> same <b>courtyard,</b> as in that case everyone knows that he is preparing the coffin for the deceased. <b>Rabbi Yehuda prohibits</b> making the coffin <b>unless</b> one <b>has</b> wooden <b>boards with him</b> that had already been cut before the Festival and that need only to be attached.",
+            "<b>One may not marry a woman on</b> the intermediate days of <b>a Festival, not virgins and not widows, and one may not perform levirate marriage</b> with his sister-in-law, if his brother died childless, <b>because it is</b> a <b>joyous</b> occasion <b>for him. However, one may remarry his divorced wife</b> on the intermediate days of a Festival, as this is not as great a joy for him. <b>And a woman may engage in</b> all <b>her</b> usual <b>cosmetic treatments</b> to enhance her physical appearance <b>on</b> the intermediate days of <b>a Festival. Rabbi Yehuda says: She may not apply lime</b> to her skin <b>because it</b> is temporarily <b>a disgrace to her,</b> as she is unattractive before the lime is peeled off and will therefore be distressed during the Festival.",
+            "The mishna continues: <b>A layman,</b> who is not a skilled tailor, <b>may sew in his</b> usual <b>manner</b> if necessary for the Festival, <b>whereas a craftsman may form</b> only <b>temporary stitches. And one may interweave</b> the cords attached to the frames of <b>beds</b> upon which a mattress is placed. <b>Rabbi Yosei says: One may</b> only <b>tighten</b> the cords but not interweave them.",
+            "<b>One may set up an oven, a stove, and a mill on</b> the intermediate days of <b>a Festival. Rabbi Yehuda says: One may not chisel millstones for the first time</b> on the intermediate days of a Festival.",
+            "<b>One may construct a railing for a roof or a balcony</b> if it is done in a nonprofessional manner, as <b>the work of a layman, but not</b> if it is done skillfully, as <b>the work of a craftsman. One may plaster the cracks</b> in an oven <b>and roll over them with a roller,</b> a wooden tool used to smooth out clay, <b>with a hand or a foot, but not with a presser,</b> a tool that is specially designed for this task. With regard to <b>the hinge</b> of a door, <b>and the cylinder</b> of the hinge, <b>and the</b> cross <b>beam</b> that holds the door, <b>and a lock and a key that broke, one may fix them on</b> the intermediate days of <b>a Festival</b> as these items are essential for the Festival and their repair cannot be delayed. This is permitted, <b>provided that he does not intend</b> ahead of time <b>to do his labor on the Festival</b> and delay it until that time. <b>And</b> with regard to <b>all preserved food from which one can eat on the Festival,</b> since they become ready to be eaten in a short amount of time, <b>he</b> may <b>preserve them</b> on the intermediate days of a Festival."
+        ],
+        [
+            "The mishna discusses <b>one who had</b> already <b>turned over his olives</b> as part of the process of preparing them for pressing, <b>and mourning</b> for a close relative <b>befell him</b> and as a result he was prohibited from engaging in work, <b>or</b> some other <b>unavoidable accident</b> occurred, <b>or</b> his <b>workers misled him,</b> promising to come but failing to do so, so that he could not press his olives before the Festival. Under these circumstances, during the intermediate days of the Festival, <b>he may</b> place the olives in the press and <b>load the beam</b> with weights for the <b>initial</b> pressing of the olives and <b>leave it</b> this way <b>until after the Festival;</b> this is <b>the statement of Rabbi Yehuda.</b> <b>Rabbi Yosei says: He may press</b> the olives <b>and complete</b> the process <b>and</b> then <b>plug</b> each barrel of oil <b>in its</b> usual <b>manner.</b> Since delay can entail financial loss, the Sages did not require him to alter the normal process of extracting the oil.",
+            "<b>And similarly,</b> with regard to <b>one whose wine was</b> already <b>in the</b> collection <b>pit</b> beside the wine press and needed to be removed lest it sour, <b>and mourning</b> for some close relative <b>or</b> some other <b>unavoidable accident befell him, or</b> his workers <b>misled him,</b> promising to come but failing to do so, during the intermediate days of the Festival <b>he may draw off</b> the wine <b>and complete</b> the process, <b>and</b> then <b>plug</b> each barrel of wine <b>in its</b> usual <b>manner;</b> this is <b>the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Yehuda says: He should construct a wooden panel</b> to cover the collection pit <b>so that</b> the wine <b>will not sour.</b>",
+            "<b>A person may bring his fruit in</b> from the field on the intermediate days of the Festival <b>because</b> he is concerned <b>about thieves, and he may draw his flax out of the soaking pool so that it is not ruined</b> from soaking too long in the water, <b>provided that he does not plan</b> from the outset to perform <b>his work on</b> the intermediate days of <b>the Festival. And</b> with regard to <b>all</b> of these cases, <b>if one planned</b> from the outset to perform <b>his labor on</b> the intermediate days of <b>the Festival,</b> the fruit of that labor <b>must be lost</b> and no benefit may be derived from it.",
+            "<b>One may not purchase houses, slaves, and cattle</b> on the intermediate days of a Festival <b>unless</b> it is <b>for the sake of the Festival, or</b> to provide <b>for the needs of the seller who does not have anything to eat.</b> <b>One may not move</b> his possessions <b>from house to house</b> during the intermediate days of a Festival, <b>but he may move</b> them <b>to his courtyard</b> if that is necessary. <b>One may not bring</b> home <b>utensils from the house of a craftsman</b> after he has completed his work, but <b>if one is concerned about them</b> that if he leaves them in the craftsman’s house they are likely to be stolen, <b>he may move them to another courtyard.</b>",
+            "On the intermediate days of a Festival, <b>figs</b> that were spread out to dry <b>may be covered with straw</b> to protect them from rain and dew. <b>Rabbi Yehuda says: One may even condense</b> the figs. <b>Those who sell produce, clothing, and utensils may sell</b> them <b>in private, for the sake of the Festival. Fishermen, and groats makers [<i>dashoshot</i>], and</b> bean <b>pounders,</b> who pulverize the beans, <b>may ply</b> their trades <b>in private for the sake of the Festival. Rabbi Yosei says: They were stringent with themselves</b> to refrain from this work even with respect to what was needed for the Festival."
+        ],
+        [
+            "<b>And these may shave</b> and cut their hair <b>on</b> the intermediate days of <b>a Festival: One who comes from a country overseas; and</b> one who is released <b>from a house of captivity; and one who comes out of prison</b> on the intermediate days of a Festival; <b>and one who had been ostracized</b> and therefore prohibited from cutting his hair, <b>and the Sages released him</b> from his decree of ostracism on the intermediate days of the Festival; <b>and similarly, one who</b> had vowed not to cut his hair and then <b>requested of a Sage</b> to dissolve his vow <b>and was released</b> from it on the intermediate days of the Festival; <b>and the nazirite</b> whose term of naziriteship ended on the intermediate days of a Festival; <b>and the leper</b> who needs to purify himself on the intermediate days and must shave his entire body in order to leave <b>his</b> state of ritual <b>impurity</b> and regain <b>his</b> ritual <b>purity.</b> Since these people were not able to cut their hair on the eve of the Festival, they are permitted to do so on the intermediate days of the Festival.",
+            "<b>And these may launder</b> their clothes <b>on</b> the intermediate days of <b>a Festival: One who comes from a country overseas; and one who</b> is released <b>from a house of captivity; and one who comes out of prison</b> on the intermediate days of a Festival; <b>and one who had been ostracized and the Sages released</b> him from his decree of ostracism; <b>and similarly, one who</b> had vowed not to launder his clothes and he <b>requested from a Sage</b> to dissolve his vow <b>and was released</b> from it on the intermediate days of a Festival. <b>Hand towels; and barbers’ towels,</b> which are used to cover a person having a haircut; <b>and body-drying towels,</b> all of which get quickly soiled, may be laundered on the intermediate days of a Festival. <b><i>Zavim</i>,</b> men suffering from an impure venereal emission; <b><i>zavot</i>,</b> women who experience a flow of menstrual-type blood on three consecutive days during a time of the month when they do not expect to experience menstrual bleeding; <b>menstruating women; women who have</b> just <b>given birth; and all others who leave</b> a state of <b>ritual impurity for</b> a state of <b>ritual purity</b> on the intermediate days of the Festival, <b>these</b> people <b>are</b> all <b>permitted</b> to launder their clothes in order to purify themselves. <b>But all other people are prohibited</b> from laundering during the intermediate days of the Festival.",
+            "<b>And these</b> are the documents that <b>may be written on</b> the intermediate days of <b>a Festival:</b> Documents of <b>betrothal of wives,</b> through which bridegrooms betroth their brides; <b>bills of divorce; receipts</b> for the repayment of debts; <b>wills [<i>deyateiki</i>];</b> deeds of <b>gift; <i>perozbolin</i>,</b> documents through which lenders authorize the courts to collect their loans on their behalf, thereby preventing the Sabbatical year from canceling their debts; <b>letters of valuation,</b> which were drawn up by the court when they valuated property and transferred it to the lender; and <b>letters of sustenance,</b> which were drawn up when one accepted upon himself to maintain another, e.g., his step-daughter. The list continues: <b>Documents of the ritual through which the brother-in-law frees the <i>yevama</i> of her levirate bonds [<i>ḥalitza</i>],</b> thereby freeing her from the obligation to marry one of her deceased husband’s brothers; documents in which the court records the <b>refusal</b> of a girl upon reaching majority to remain married to the man to whom her mother or brothers married her as a minor after the death of her father; <b>documents of arbitration,</b> in which the court summarizes a conflict that had been resolved through arbitration; <b>court rulings; and</b> the official <b>correspondence of the</b> ruling <b>authorities.</b>",
+            "<b>One may not write bills of debt on</b> the intermediate days of <b>a Festival. But if</b> the lender <b>does not trust</b> the borrower, and he is concerned that the borrower will later deny the loan, <b>or</b> if the scribe <b>has nothing to eat,</b> then <b>he may write</b> a bill of debt during the Festival week. <b>One may not write</b> Torah <b>scrolls, phylacteries, or <i>mezuzot</i> on the</b> intermediate days of <b>a Festival, nor may one correct a single letter, even in the</b> Torah <b>scroll of Ezra,</b> which was kept in the Temple and upon which all the Jewish communities relied. <b>Rabbi Yehuda says: One may write phylacteries and <i>mezuzot</i> for himself</b> on the intermediate days of a Festival if he needs them. <b>And one may spin sky-blue</b> wool <b>for</b> his <b>ritual fringes on his thigh,</b> but not in the ordinary manner with a spindle, as this procedure must be performed in an altered manner on the intermediate days of a Festival.",
+            "<b>One who buries his deceased</b> relative <b>three days before a pilgrimage Festival</b> has <b>the decree of</b> the <b>seven-</b>day period of mourning, i.e., the <i>halakhot</i> and prohibitions associated with that period, <b>nullified for him</b> by the Festival. He is not required to complete this seven-day mourning period after the Festival. If one buries his deceased relative <b>eight</b> days before a pilgrimage Festival, then <b>the decree of thirty</b> days <b>is nullified for him.</b> The restrictions that ordinarily apply during this thirty-day mourning period no longer apply after the Festival. This is <b>because</b> the Sages <b>said</b> a principle with regard to this issue: <b>Shabbat counts</b> as one of the days of mourning, although one may not mourn on it <b>and it does not interrupt</b> the mourning period, which continues after Shabbat. The <b>pilgrimage Festivals,</b> on the other hand, <b>interrupt</b> the mourning period, so that if one began mourning before such a Festival, then the mourning period is canceled by the Festival. <b>They do not,</b> however, <b>count.</b> If one did not begin mourning before the Festival, or if his relative died during the Festival, then he is required to complete his mourning period afterward, as the days of the Festival do not count toward the requisite days of mourning.",
+            "<b>Rabbi Eliezer says: From the time that the Temple was destroyed, <i>Shavuot</i> is like Shabbat,</b> because nowadays the days following <i>Shavuot</i> are not treated like Festival days. When the Temple stood, many of the Festival’s offerings that could not be sacrificed on <i>Shavuot</i> itself would be sacrificed during the six days following the Festival. Nowadays, however, when offerings are no longer sacrificed, <i>Shavuot</i> lasts for only one day in Eretz Yisrael, and therefore it is treated like Shabbat with regard to mourning: It counts as one of the days of mourning, but does not interrupt the period of mourning. <b>Rabban Gamliel says:</b> Even <b>Rosh HaShana and Yom Kippur</b> are considered <b>like</b> the <b>pilgrimage Festivals,</b> in that they interrupt the mourning period but are not counted toward the days of mourning. <b>And the Rabbis say:</b> The <i>halakha</i> <b>is neither in accordance with the statement of</b> Rabbi Eliezer <b>nor in accordance with the statement of </b> Rabban Gamliel. <b>Rather,</b> with regard to mourning, <b><i>Shavuot</i></b> is treated <b>like the</b> other <b>pilgrimage Festivals,</b> whereas <b>Rosh HaShana and Yom Kippur</b> are treated <b>like Shabbat.</b>",
+            "Mourners <b>do not rend</b> their garments during the intermediate days of a Festival <b>and do not remove</b> their garments from their shoulders. <b>And</b> others <b>do not provide them with a meal [<i>mavrin</i>]</b> after the burial, <b>except for close relatives of the deceased. And</b> the consolers <b>provide the</b> first <b>meal</b> after the burial <b>only</b> while the mourner is sitting <b>on an upright bed,</b> and not on one that is overturned. <b>One does not bring</b> the first meal after the burial <b>to the house of mourning on a small tray [<i>tavla</i>], in a bowl [<i>iskutla</i>], or in a narrow-mouthed basket [<i>kanon</i>], but rather in</b> ordinary <b>baskets. And the mourners’ blessing is not recited on</b> the intermediate days of <b>a Festival, but</b> the consolers may <b>stand in a row</b> when the mourners leave the cemetery <b>and console</b> them. <b>And</b> the mourners <b>dismiss the many</b> consolers, by telling them that they may return home after they have fulfilled the mitzva of consoling the mourners.",
+            "<b>The bier</b> of the deceased <b>is not set down in the street</b> during the intermediate days of a Festival <b>so as not to encourage eulogies.</b> On an ordinary weekday, people would gather in the street around the bier to eulogize the deceased, but this should be avoided during the intermediate days of the Festival. <b>And</b> the biers <b>of women</b> are <b>never</b> set down, even if it is not the intermediate days of a Festival, <b>due to their honor.</b> Blood might drip from their bodies, and it would cause them dishonor if their blood stained the street. <b>On</b> the intermediate days of <b>a Festival women may wail</b> in grief over the deceased, <b>but they may not clap [<i>metapeḥot</i>]</b> their hands in mourning. <b>Rabbi Yishmael says: Those who are close to the bier may clap.</b>",
+            "<b>On New Moons, Hanukkah and Purim,</b> which are not Festivals by Torah law, the women <b>may</b> both <b>wail and clap</b> their hands in mourning. <b>On both</b> the intermediate days of a Festival <b>and on</b> New Moons, Hanukkah and Purim <b>they may not lament.</b> After <b>the deceased has been buried they may neither wail nor clap.</b> The mishna explains: <b>What is</b> considered <b>wailing?</b> This is <b>when they all wail together</b> simultaneously. And what is considered <b>a lament?</b> This is <b>when one speaks and they all answer after her</b> with a repeated refrain, <b>as it is stated: “And teach your daughters wailing and everyone her neighbor lamentation”</b> (Jeremiah 9:19). In order to conclude on a positive note, the mishna says: <b>But with regard to the future,</b> the verse <b>states: “He will destroy death forever; and the Lord, God, will wipe away tears from off all faces</b> and the reproach of His people He will take away from off all the earth” (Isaiah 25:8)."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/English/merged.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Moed_Katan",
+    "text": [
+        [
+            "<b>One may irrigate a field that requires irrigation on</b> the intermediate days of <b>a Festival as well as during the Sabbatical Year, both from a newly emerged spring</b> that began to flow only during the Festival, <b>and from a spring that did not just emerge</b> and that has been flowing for some time. <b>However, one may not irrigate</b> a field <b>with rainwater</b> collected in a cistern, a procedure that requires excessive exertion, <b>or with water drawn with a shadoof [<i>kilon</i>],</b> a lever used to raise water with a bucket from deep down in a well. <b>And one may not construct circular ditches</b> around the bases of <b>grapevines</b> on the intermediate days of a Festival.",
+            "<b>Rabbi Elazar ben Azarya says: One may not construct a new</b> water <b>channel during</b> the intermediate days of <b>a Festival or during the Sabbatical Year. And the Rabbis say: One may construct a new</b> water <b>channel during the Sabbatical Year and one may repair damaged</b> water channels <b>during</b> the intermediate days of <b>a Festival.</b> In addition to performing labor on one’s own property in order to avoid financial loss, it is also permitted to perform labor on the intermediate days of a Festival for the public welfare: <b>One may repair damaged water</b> cisterns <b>that are in the public domain, and clean them out</b> by removing the dirt and sediment that accumulated there; <b>one may repair roads, streets, and ritual baths; and one may tend to all</b> other <b>public needs.</b> So too, <b>one may mark graves</b> to inform the public of their ritual impurity, <b>and</b> inspectors <b>may even go out to</b> uproot <b>the</b> shoots of prohibited <b>diverse kinds</b> [<b><i>kilayim</i>]</b> that grew in the fields during the rainy season.",
+            "<b>Rabbi Eliezer ben Ya’akov says:</b> In a field that is filled with trees, <b>one may draw water</b> via channels <b>from</b> one <b>tree to</b> another <b>tree</b> on the intermediate days of a Festival because trees are in dire need of water. <b>And</b> this is permitted <b>provided that</b> in doing so <b>he does not water the entire field.</b> With regard to <b>plants that were not watered prior to the Festival, one may not water them on</b> the intermediate days of <b>the Festival</b> because they do not need the water. <b>But the Rabbis permit</b> watering in <b>this</b> case, i.e., trees, <b>and that</b> case, i.e., plants.",
+            "<b>One may trap moles</b> [<b><i>ishut</i></b>] <b>and mice in an orchard and in a field of grain in a way that is not his</b> usual <b>manner,</b> i.e., as he would trap them all year round, both <b>on</b> the intermediate days of <b>a Festival and during the Sabbatical Year. But the Rabbis say: In an orchard</b> he may trap them <b>in his</b> usual <b>manner, but in a field of grain,</b> where there is no danger of substantial financial loss, he may only trap them in a way that is <b>not his</b> usual <b>manner.</b> <b>And one may seal a breach</b> in the wall of his garden <b>on</b> the intermediate days of <b>a Festival, and during the Sabbatical Year one may</b> even <b>build</b> a wall <b>in his</b> usual <b>manner,</b> as this is not considered an agricultural labor. Consequently, despite the fact that this benefits the garden by offering it protection, it is not prohibited during the Sabbatical Year.",
+            "When symptoms of leprosy appear, they must be examined by a priest, who determines whether or not the symptoms qualify as leprosy. <b>Rabbi Meir says:</b> A priest <b>may initially examine</b> an individual showing <b>symptoms of leprosy on the intermediate days of a Festival</b> in order <b>to be lenient,</b> i.e., he may pronounce the individual to be free of leprosy, <b>but not</b> in order <b>to be stringent;</b> he may not pronounce the individual to be impure. The individual does not become ritually impure until the priest pronounces him to have leprosy, and therefore the priest may remain silent and thereby prevent causing the afflicted individual distress during the Festival. <b>And the Rabbis say:</b> The priest may <b>not</b> examine the symptoms in order <b>to be lenient or</b> in order <b>to be stringent.</b> <b>Rabbi Meir also stated</b> another leniency concerning the <i>halakhot</i> of the intermediate days of a Festival: <b>A person may gather the bones of his father and mother</b> from their temporary graves on the intermediate days of a Festival. In ancient times, it was customary to first bury a corpse in a temporary grave. After the flesh had decomposed, the bones would be collected, placed in a coffin, and buried in a vault together with the bones of the deceased individual’s ancestors. This is permitted on the intermediate days of a Festival <b>because</b> the fact that one merited to bring the bones of his deceased parents to the graves of their ancestors <b>is</b> a source of <b>joy for him.</b> <b>Rabbi Yosei says:</b> One does not gather these bones on the intermediate days of a Festival, because <b>it is</b> a source of <b>mourning for him.</b> Even though he is happy to be able to bury his parents’ bones in their ancestral graves, he is still pained by the memory of their death. And all agree that <b>a person may not arouse [<i>ye’orer</i>]</b>lamentation <b>for his deceased</b> relative, <b>and he may not eulogize him</b> during the <b>thirty days before a pilgrimage Festival.</b>",
+            "<b>One may not dig crypts or graves on</b> the intermediate days of <b>a Festival</b> in preparation for those who are still alive, <b>but one may adjust</b> previously dug <b>crypts on</b> the intermediate days of <b>a Festival</b> in order to receive a particular corpse. <b>And one may</b> also <b>construct</b> a laundry <b>pond on</b> the intermediate days of <b>a Festival</b> as it does not involve excessive effort. <b>And</b> one may also prepare <b>a coffin</b> if he is together <b>with the corpse in the</b> same <b>courtyard,</b> as in that case everyone knows that he is preparing the coffin for the deceased. <b>Rabbi Yehuda prohibits</b> making the coffin <b>unless</b> one <b>has</b> wooden <b>boards with him</b> that had already been cut before the Festival and that need only to be attached.",
+            "<b>One may not marry a woman on</b> the intermediate days of <b>a Festival, not virgins and not widows, and one may not perform levirate marriage</b> with his sister-in-law, if his brother died childless, <b>because it is</b> a <b>joyous</b> occasion <b>for him. However, one may remarry his divorced wife</b> on the intermediate days of a Festival, as this is not as great a joy for him. <b>And a woman may engage in</b> all <b>her</b> usual <b>cosmetic treatments</b> to enhance her physical appearance <b>on</b> the intermediate days of <b>a Festival. Rabbi Yehuda says: She may not apply lime</b> to her skin <b>because it</b> is temporarily <b>a disgrace to her,</b> as she is unattractive before the lime is peeled off and will therefore be distressed during the Festival.",
+            "The mishna continues: <b>A layman,</b> who is not a skilled tailor, <b>may sew in his</b> usual <b>manner</b> if necessary for the Festival, <b>whereas a craftsman may form</b> only <b>temporary stitches. And one may interweave</b> the cords attached to the frames of <b>beds</b> upon which a mattress is placed. <b>Rabbi Yosei says: One may</b> only <b>tighten</b> the cords but not interweave them.",
+            "<b>One may set up an oven, a stove, and a mill on</b> the intermediate days of <b>a Festival. Rabbi Yehuda says: One may not chisel millstones for the first time</b> on the intermediate days of a Festival.",
+            "<b>One may construct a railing for a roof or a balcony</b> if it is done in a nonprofessional manner, as <b>the work of a layman, but not</b> if it is done skillfully, as <b>the work of a craftsman. One may plaster the cracks</b> in an oven <b>and roll over them with a roller,</b> a wooden tool used to smooth out clay, <b>with a hand or a foot, but not with a presser,</b> a tool that is specially designed for this task. With regard to <b>the hinge</b> of a door, <b>and the cylinder</b> of the hinge, <b>and the</b> cross <b>beam</b> that holds the door, <b>and a lock and a key that broke, one may fix them on</b> the intermediate days of <b>a Festival</b> as these items are essential for the Festival and their repair cannot be delayed. This is permitted, <b>provided that he does not intend</b> ahead of time <b>to do his labor on the Festival</b> and delay it until that time. <b>And</b> with regard to <b>all preserved food from which one can eat on the Festival,</b> since they become ready to be eaten in a short amount of time, <b>he</b> may <b>preserve them</b> on the intermediate days of a Festival."
+        ],
+        [
+            "The mishna discusses <b>one who had</b> already <b>turned over his olives</b> as part of the process of preparing them for pressing, <b>and mourning</b> for a close relative <b>befell him</b> and as a result he was prohibited from engaging in work, <b>or</b> some other <b>unavoidable accident</b> occurred, <b>or</b> his <b>workers misled him,</b> promising to come but failing to do so, so that he could not press his olives before the Festival. Under these circumstances, during the intermediate days of the Festival, <b>he may</b> place the olives in the press and <b>load the beam</b> with weights for the <b>initial</b> pressing of the olives and <b>leave it</b> this way <b>until after the Festival;</b> this is <b>the statement of Rabbi Yehuda.</b> <b>Rabbi Yosei says: He may press</b> the olives <b>and complete</b> the process <b>and</b> then <b>plug</b> each barrel of oil <b>in its</b> usual <b>manner.</b> Since delay can entail financial loss, the Sages did not require him to alter the normal process of extracting the oil.",
+            "<b>And similarly,</b> with regard to <b>one whose wine was</b> already <b>in the</b> collection <b>pit</b> beside the wine press and needed to be removed lest it sour, <b>and mourning</b> for some close relative <b>or</b> some other <b>unavoidable accident befell him, or</b> his workers <b>misled him,</b> promising to come but failing to do so, during the intermediate days of the Festival <b>he may draw off</b> the wine <b>and complete</b> the process, <b>and</b> then <b>plug</b> each barrel of wine <b>in its</b> usual <b>manner;</b> this is <b>the statement of Rabbi Yosei. Rabbi Yehuda says: He should construct a wooden panel</b> to cover the collection pit <b>so that</b> the wine <b>will not sour.</b>",
+            "<b>A person may bring his fruit in</b> from the field on the intermediate days of the Festival <b>because</b> he is concerned <b>about thieves, and he may draw his flax out of the soaking pool so that it is not ruined</b> from soaking too long in the water, <b>provided that he does not plan</b> from the outset to perform <b>his work on</b> the intermediate days of <b>the Festival. And</b> with regard to <b>all</b> of these cases, <b>if one planned</b> from the outset to perform <b>his labor on</b> the intermediate days of <b>the Festival,</b> the fruit of that labor <b>must be lost</b> and no benefit may be derived from it.",
+            "<b>One may not purchase houses, slaves, and cattle</b> on the intermediate days of a Festival <b>unless</b> it is <b>for the sake of the Festival, or</b> to provide <b>for the needs of the seller who does not have anything to eat.</b> <b>One may not move</b> his possessions <b>from house to house</b> during the intermediate days of a Festival, <b>but he may move</b> them <b>to his courtyard</b> if that is necessary. <b>One may not bring</b> home <b>utensils from the house of a craftsman</b> after he has completed his work, but <b>if one is concerned about them</b> that if he leaves them in the craftsman’s house they are likely to be stolen, <b>he may move them to another courtyard.</b>",
+            "On the intermediate days of a Festival, <b>figs</b> that were spread out to dry <b>may be covered with straw</b> to protect them from rain and dew. <b>Rabbi Yehuda says: One may even condense</b> the figs. <b>Those who sell produce, clothing, and utensils may sell</b> them <b>in private, for the sake of the Festival. Fishermen, and groats makers [<i>dashoshot</i>], and</b> bean <b>pounders,</b> who pulverize the beans, <b>may ply</b> their trades <b>in private for the sake of the Festival. Rabbi Yosei says: They were stringent with themselves</b> to refrain from this work even with respect to what was needed for the Festival."
+        ],
+        [
+            "<b>And these may shave</b> and cut their hair <b>on</b> the intermediate days of <b>a Festival: One who comes from a country overseas; and</b> one who is released <b>from a house of captivity; and one who comes out of prison</b> on the intermediate days of a Festival; <b>and one who had been ostracized</b> and therefore prohibited from cutting his hair, <b>and the Sages released him</b> from his decree of ostracism on the intermediate days of the Festival; <b>and similarly, one who</b> had vowed not to cut his hair and then <b>requested of a Sage</b> to dissolve his vow <b>and was released</b> from it on the intermediate days of the Festival; <b>and the nazirite</b> whose term of naziriteship ended on the intermediate days of a Festival; <b>and the leper</b> who needs to purify himself on the intermediate days and must shave his entire body in order to leave <b>his</b> state of ritual <b>impurity</b> and regain <b>his</b> ritual <b>purity.</b> Since these people were not able to cut their hair on the eve of the Festival, they are permitted to do so on the intermediate days of the Festival.",
+            "<b>And these may launder</b> their clothes <b>on</b> the intermediate days of <b>a Festival: One who comes from a country overseas; and one who</b> is released <b>from a house of captivity; and one who comes out of prison</b> on the intermediate days of a Festival; <b>and one who had been ostracized and the Sages released</b> him from his decree of ostracism; <b>and similarly, one who</b> had vowed not to launder his clothes and he <b>requested from a Sage</b> to dissolve his vow <b>and was released</b> from it on the intermediate days of a Festival. <b>Hand towels; and barbers’ towels,</b> which are used to cover a person having a haircut; <b>and body-drying towels,</b> all of which get quickly soiled, may be laundered on the intermediate days of a Festival. <b><i>Zavim</i>,</b> men suffering from an impure venereal emission; <b><i>zavot</i>,</b> women who experience a flow of menstrual-type blood on three consecutive days during a time of the month when they do not expect to experience menstrual bleeding; <b>menstruating women; women who have</b> just <b>given birth; and all others who leave</b> a state of <b>ritual impurity for</b> a state of <b>ritual purity</b> on the intermediate days of the Festival, <b>these</b> people <b>are</b> all <b>permitted</b> to launder their clothes in order to purify themselves. <b>But all other people are prohibited</b> from laundering during the intermediate days of the Festival.",
+            "<b>And these</b> are the documents that <b>may be written on</b> the intermediate days of <b>a Festival:</b> Documents of <b>betrothal of wives,</b> through which bridegrooms betroth their brides; <b>bills of divorce; receipts</b> for the repayment of debts; <b>wills [<i>deyateiki</i>];</b> deeds of <b>gift; <i>perozbolin</i>,</b> documents through which lenders authorize the courts to collect their loans on their behalf, thereby preventing the Sabbatical year from canceling their debts; <b>letters of valuation,</b> which were drawn up by the court when they valuated property and transferred it to the lender; and <b>letters of sustenance,</b> which were drawn up when one accepted upon himself to maintain another, e.g., his step-daughter. The list continues: <b>Documents of the ritual through which the brother-in-law frees the <i>yevama</i> of her levirate bonds [<i>ḥalitza</i>],</b> thereby freeing her from the obligation to marry one of her deceased husband’s brothers; documents in which the court records the <b>refusal</b> of a girl upon reaching majority to remain married to the man to whom her mother or brothers married her as a minor after the death of her father; <b>documents of arbitration,</b> in which the court summarizes a conflict that had been resolved through arbitration; <b>court rulings; and</b> the official <b>correspondence of the</b> ruling <b>authorities.</b>",
+            "<b>One may not write bills of debt on</b> the intermediate days of <b>a Festival. But if</b> the lender <b>does not trust</b> the borrower, and he is concerned that the borrower will later deny the loan, <b>or</b> if the scribe <b>has nothing to eat,</b> then <b>he may write</b> a bill of debt during the Festival week. <b>One may not write</b> Torah <b>scrolls, phylacteries, or <i>mezuzot</i> on the</b> intermediate days of <b>a Festival, nor may one correct a single letter, even in the</b> Torah <b>scroll of Ezra,</b> which was kept in the Temple and upon which all the Jewish communities relied. <b>Rabbi Yehuda says: One may write phylacteries and <i>mezuzot</i> for himself</b> on the intermediate days of a Festival if he needs them. <b>And one may spin sky-blue</b> wool <b>for</b> his <b>ritual fringes on his thigh,</b> but not in the ordinary manner with a spindle, as this procedure must be performed in an altered manner on the intermediate days of a Festival.",
+            "<b>One who buries his deceased</b> relative <b>three days before a pilgrimage Festival</b> has <b>the decree of</b> the <b>seven-</b>day period of mourning, i.e., the <i>halakhot</i> and prohibitions associated with that period, <b>nullified for him</b> by the Festival. He is not required to complete this seven-day mourning period after the Festival. If one buries his deceased relative <b>eight</b> days before a pilgrimage Festival, then <b>the decree of thirty</b> days <b>is nullified for him.</b> The restrictions that ordinarily apply during this thirty-day mourning period no longer apply after the Festival. This is <b>because</b> the Sages <b>said</b> a principle with regard to this issue: <b>Shabbat counts</b> as one of the days of mourning, although one may not mourn on it <b>and it does not interrupt</b> the mourning period, which continues after Shabbat. The <b>pilgrimage Festivals,</b> on the other hand, <b>interrupt</b> the mourning period, so that if one began mourning before such a Festival, then the mourning period is canceled by the Festival. <b>They do not,</b> however, <b>count.</b> If one did not begin mourning before the Festival, or if his relative died during the Festival, then he is required to complete his mourning period afterward, as the days of the Festival do not count toward the requisite days of mourning.",
+            "<b>Rabbi Eliezer says: From the time that the Temple was destroyed, <i>Shavuot</i> is like Shabbat,</b> because nowadays the days following <i>Shavuot</i> are not treated like Festival days. When the Temple stood, many of the Festival’s offerings that could not be sacrificed on <i>Shavuot</i> itself would be sacrificed during the six days following the Festival. Nowadays, however, when offerings are no longer sacrificed, <i>Shavuot</i> lasts for only one day in Eretz Yisrael, and therefore it is treated like Shabbat with regard to mourning: It counts as one of the days of mourning, but does not interrupt the period of mourning. <b>Rabban Gamliel says:</b> Even <b>Rosh HaShana and Yom Kippur</b> are considered <b>like</b> the <b>pilgrimage Festivals,</b> in that they interrupt the mourning period but are not counted toward the days of mourning. <b>And the Rabbis say:</b> The <i>halakha</i> <b>is neither in accordance with the statement of</b> Rabbi Eliezer <b>nor in accordance with the statement of </b> Rabban Gamliel. <b>Rather,</b> with regard to mourning, <b><i>Shavuot</i></b> is treated <b>like the</b> other <b>pilgrimage Festivals,</b> whereas <b>Rosh HaShana and Yom Kippur</b> are treated <b>like Shabbat.</b>",
+            "Mourners <b>do not rend</b> their garments during the intermediate days of a Festival <b>and do not remove</b> their garments from their shoulders. <b>And</b> others <b>do not provide them with a meal [<i>mavrin</i>]</b> after the burial, <b>except for close relatives of the deceased. And</b> the consolers <b>provide the</b> first <b>meal</b> after the burial <b>only</b> while the mourner is sitting <b>on an upright bed,</b> and not on one that is overturned. <b>One does not bring</b> the first meal after the burial <b>to the house of mourning on a small tray [<i>tavla</i>], in a bowl [<i>iskutla</i>], or in a narrow-mouthed basket [<i>kanon</i>], but rather in</b> ordinary <b>baskets. And the mourners’ blessing is not recited on</b> the intermediate days of <b>a Festival, but</b> the consolers may <b>stand in a row</b> when the mourners leave the cemetery <b>and console</b> them. <b>And</b> the mourners <b>dismiss the many</b> consolers, by telling them that they may return home after they have fulfilled the mitzva of consoling the mourners.",
+            "<b>The bier</b> of the deceased <b>is not set down in the street</b> during the intermediate days of a Festival <b>so as not to encourage eulogies.</b> On an ordinary weekday, people would gather in the street around the bier to eulogize the deceased, but this should be avoided during the intermediate days of the Festival. <b>And</b> the biers <b>of women</b> are <b>never</b> set down, even if it is not the intermediate days of a Festival, <b>due to their honor.</b> Blood might drip from their bodies, and it would cause them dishonor if their blood stained the street. <b>On</b> the intermediate days of <b>a Festival women may wail</b> in grief over the deceased, <b>but they may not clap [<i>metapeḥot</i>]</b> their hands in mourning. <b>Rabbi Yishmael says: Those who are close to the bier may clap.</b>",
+            "<b>On New Moons, Hanukkah and Purim,</b> which are not Festivals by Torah law, the women <b>may</b> both <b>wail and clap</b> their hands in mourning. <b>On both</b> the intermediate days of a Festival <b>and on</b> New Moons, Hanukkah and Purim <b>they may not lament.</b> After <b>the deceased has been buried they may neither wail nor clap.</b> The mishna explains: <b>What is</b> considered <b>wailing?</b> This is <b>when they all wail together</b> simultaneously. And what is considered <b>a lament?</b> This is <b>when one speaks and they all answer after her</b> with a repeated refrain, <b>as it is stated: “And teach your daughters wailing and everyone her neighbor lamentation”</b> (Jeremiah 9:19). In order to conclude on a positive note, the mishna says: <b>But with regard to the future,</b> the verse <b>states: “He will destroy death forever; and the Lord, God, will wipe away tears from off all faces</b> and the reproach of His people He will take away from off all the earth” (Isaiah 25:8)."
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "William Davidson Edition - English",
+            "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,55 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nמַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִים בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית, \nבֵּין מִמַּעְיָן שֶׁיָּצָא כַתְּחִלָּה, \nוּבֵין מִמַּעְיָן שֶׁלֹּא יָצָא כַתְּחִלָּה. \nאֲבָל אֵין מַשְׁקִין \nלֹא מִמֵּי גְשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי הַקִּילוֹן. \nוְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים.\n",
+            "<small>ב</small>\nרְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: \nאֵין עוֹשִׂים אֶת הָאַמָּה כַתְּחִלָּה בַמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nעוֹשִׂים אֶת הָאַמָּה כַתְּחִלָּה בַשְּׁבִיעִית, \nוּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקֻלְקָלָה. \nוּמְתַקְּנִין אֶת קִלְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nוְחוֹטְטִין אוֹתָם. \nוּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת, \nוְאֶת מִקְווֹת הַמַּיִם, \nוְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, \nוּמְצַיְּנִים עַל הַקְּבָרוֹת, \nוְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאַיִם.\n",
+            "<small>ג</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nמוֹשְׁכִים אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לָאִילָן, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁקוּ אֶת כָּל הַשָּׂדֶה. \nזְרָעִים שֶׁלֹּא שָׁתוּ לִפְנֵי הַמּוֹעֵד, \nלֹא יַשְׁקוּם בַּמּוֹעֵד; \nוַחֲכָמִים מַתִּירִים בָּזֶה וּבָזֶה.\n",
+            "<small>ד</small>\nצָדִין אֶת הָאֵשּׁוּת וְאֶת הָעַכְבָּרִים \nמִשְּׂדֵה הָאִילָן וּמִשְּׂדֵה הַלָּבָן, \nכְּדַרְכּוֹ בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nמִשְּׂדֵה הָאִילָן כְּדַרְכּוֹ, \nוּמִשְּׂדֵה הַלָּבָן שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ. \nוּמְקָרִים אֶת הַפִּרְצָה בַמּוֹעֵד, \nוּבַשְּׁבִיעִית בּוֹנֶה כְדַרְכּוֹ.\n",
+            "<small>ה</small>\nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nרוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה בַמּוֹעֵד,\nלְהָקֵל, אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nלֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. \nוְעוֹד אָמַר רְבִּי מֵאִיר: \nמְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ, \nמִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה לוֹ. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאֵבֶל הוּא לוֹ. \nלֹא יְעוֹרֵר עַל מֵתוֹ וְלֹא יַסְפִּידֶנּוּ, \nקֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם.\n",
+            "<small>ו</small>\nאֵין חוֹפְרִין כּוּכִים וּקְבָרוֹת בַּמּוֹעֵד, \nאֲבָל מְחַנְּכִים אֶת הַכּוּכִים, \nוְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד, \nוְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, \nאֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ נְסָרִים.\n",
+            "<small>ז</small>\nאֵין נוֹשְׂאִים נָשִׁים בַּמּוֹעֵד, \nלֹא בְתוּלוֹת וְלֹא אַלְמָנוֹת, \nוְלֹא מְיַבְּמִין. \nאֲבָל מַחְזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ, \nמִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה לוֹ. \nוְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַכְשִׁיטֶיהָ בַמּוֹעֵד. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלֹא תָסוּד, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא נִוּוּל לָהּ.\n",
+            "<small>ח</small>\nהַהֶדְיוֹט תּוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ, \nוְהָאֻמָּן מְכַלֵּב. \nוּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאַף מְמַתְּחִים.\n",
+            "<small>ט</small>\nמַעֲמִידִין תַּנּוּר וְכִירַיִם וְרֵחַיִם בַּמּוֹעֵד. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף מְכַבְּשִׁין אֶת הָרֵחַיִם כַּתְּחִלָּה.\n",
+            "עוֹשִׂין מַעֲקֶה לַגַּג וְלַמַּרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, \nאֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. \nשָׁפִים אֶת הַסְּדָקִין \nוּמַעְגִּילִים אוֹתָם בַּמַּעְגִּילָה, בַּיָּד וּבָרֶגֶל, \nאֲבָל לֹא בְמַחֲלָצַיִם. \nהַצִּיר וְהַצִּנּוֹר וְהַקּוֹרָא וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבָּרוּ, \nמְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. \nוְכָל כְּבָשִׁים שֶׁהוּא יָכוֹל לֹאכַל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד, \nכּוֹבְשָׁן.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו, \nוְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ, \nטוֹעֵן קוֹרָא רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nזוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ.\n",
+            "<small>ב</small>\nוְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְתוֹךְ הַבּוֹר, \nוְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ, \nזוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ. \nדִּבְרֵי רְבִּי יוֹסֵה. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nעוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים, \nבִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ.\n",
+            "<small>ג</small>\nמַכְנִיס אָדָם אֶת פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, \nוְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה, \nבִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. \nוְכֻלָּן, אִם כִּוְּנוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד,יֹאבֵדוּ.\n",
+            "<small>ד</small>\nאֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה, \nאֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, \nאוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, \nשֶׁאֵין לוֹ מַה לֹאכַל. \nאֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת, \nאֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ, \nמִפְּנֵי שֶׁהִיא שִׂמְחָה לוֹ.\nאֵין מְבִיאִים כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. \nאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם, מְפַנָּם לְחָצֵר אַחֶרֶת.\n",
+            "<small>ה</small>\nמְחַפִּים אֶת הַקְּצִיעוֹת בַּקַּשׁ. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף מְעַבִּין. \nמוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים, \nמוֹכְרִין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. \nהַצַּיָּדִים וְהָרָשׁוֹשׁוֹת וְהַגְּרוֹסוֹת \nעוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nהֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן.\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nוְאֵלּוּ מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד: \nהַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, \nוְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין, \nוְהַמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים; \nוְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהֻתַּר, \nהַנָּזִיר, וְהַמְצֹרָע, \nוְהָעוֹלֶה מִטֻּמְאָתוֹ לְטַהֲרָתוֹ.\n",
+            "<small>ב</small>\nוְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד: \nהַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, \nוְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, \nוְהַמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים; \nוְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהֻתַּר; \nמִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג; \nהַזָּבִין וְהַזָּבוֹת וְהַנִּדּוֹת וְהַיּוֹלְדוֹת, \nוְכָל הָעוֹלִין מִטֻּמְאָה לְטַהֲרָה, \nהֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין; \nוּשְׁאָר כָּל אָדָם אֲסוּרִין.\n",
+            "<small>ג</small>\nוְאֵלּוּ כוֹתְבִ��ן בַּמּוֹעֵד: \nקִדּוּשֵׁי נָשִׁים, גִּטִּים וְשׁוֹבָרִין, \nדְּיָתֵיקֵי, מַתָּנָה וּפְרוֹזְבוֹלִים, \nאִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, \nשְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִים וּשְׁטָרֵי בֵרוּרִין, \nוּגְזֵרוֹת בֵּית דִּין וְאִגְּרוֹת שֶׁלִּרְשׁוּת.\n",
+            "<small>ד</small>\nאֵין כּוֹתְבִין שְׁטָרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד, \nוְאִם אֵינוּ מַאֲמִינוֹ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, \nהֲרֵי זֶה יִכְתֹּב. \nאֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת בַּמּוֹעֵד, \nוְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת, \nאֲפִלּוּ בְסֵפֶר הָעֲזָרָה. \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכּוֹתֵב הוּא אָדָם תְּפִלִּים וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ, \nוְטוֹוֶה עַל יְרֵכוֹ תְכֵלֶת לְצִיצָיתוֹ.\n",
+            "<small>ה</small>\nהַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לָרֶגֶל, \nבָּטְלָה מִמֶּנּוּ גְזֵרַת שִׁבְעָה; \nשְׁמוֹנָה יָמִים קֹדֶם לָרֶגֶל, \nבָּטְלָה מִמֶּנּוּ גְזֵרַת שְׁלֹשִׁים, \nמִפְּנֵי שֶׁאָמָרוּ: \nשַׁבָּת עוֹלָה וְאֵינָהּ מַפְסֶקֶת; \nרְגָלִים מַפְסִיקִין וְאֵינָן עוֹלִין.\n",
+            "<small>ו</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עֲצֶרֶת כַּשַּׁבָּת. \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כָּרְגָלִים. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nלֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, \nאֶלָּא עֲצֶרֶת כָּרְגָלִים, \nרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כַּשַּׁבָּת.\n",
+            "<small>ז</small>\nאֵין קוֹרְעִים, וְלֹא חוֹלְצִים, וְלֹא מַבְרִים, \nאֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁלַּמֵּת; \nוְאֵין מַבְרִים אֶלָּא עַל מִטּוֹת זְקוּפוֹת. \nוְאֵין מוֹלִיכִים לְבֵית הָאֵבֶל, \nלֹא בַטַּבְלָא וְלֹא בְאַסְקוּטְלָא, וְלֹא בַקָּנוֹן, \nאֶלָּא בַסַּלִּים. \nוְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּמּוֹעֵד, \nאֲבָל עוֹמְדִים בַּשּׁוּרָה וּמְנַחֲמִין \nוּפוֹטְרִים אֶת הָרַבִּים.\n",
+            "<small>ח</small>\nאֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָרְחוֹב, \nשֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַהֶסְפֵּד; \nוְלֹא שֶׁלַּנָּשִׁים, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. \nנָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת, וְלֹא מְטַפְּחוֹת. \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nהַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה מְטַפְּחוֹת.\n",
+            "<small>ט</small>\nוּבְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבַפּוּרִים, \nמְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת; \nבָּזֶה וּבָזֶה לֹא מְקוֹנְנוֹת. \nנִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת. \nאֵי זֶה הוּא עֵינוּי? \nשֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאַחַת; \nוְקִינָה? \nשֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת, וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיה ט,יט) \n\"וְלַמֵּדְנָה בְנֹתֵיכֶם נֶהִי, \nוְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה\". \nאֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא מָה הוּא אוֹמֵר? (ישעיה כה,ח) \n\"בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, \nוּמָחָה יי אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים\" וְגוֹ'. \n\n\nסליק "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,59 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "משקין בית השלחין. במועד. ובשביעית בין ממעיין שיצא בתחלה בין ממעיין שלא יצא בתחלה. אבל אין משקין. לא ממי הגשמים. ולא ממי הקילון. ואין עושין עוגיות לגפנים:  ",
+            "רבי אלעזר בן עזריה אומר. אין עושין את האמה בתחלה במועד. ובשביעית. וחכמים אומרים עושין את האמה בתחלה בשביעית. ומתקנין את המקולקלות במועד. ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן. ומתקנין את הדרכים. ואת הרחובות. ואת מקוות המים. ועושין כל צורכי הרבים. ומציינין את הקברות ויוצאין אף על הכלאים:  ",
+            "רבי אליעזר בן יעקב אומר מושכים את המים מאילן לאילן. ובלבד שלא ישקה את כל השדה. זרעים שלא שתו לפני המועד. לא ישקם במועד. וחכמים מתירין בזה ובזה:  ",
+            "צדין את האישות. ואת העכברים. משדה האילן. ומשדה הלבן שלא כדרכו במועד. ובשביעית. וחכמים אומרים משדה האילן כדרכו. ומשדה הלבן שלא כדרכו. ומקרין את הפירצה במועד ובשביעית בונה כדרכו:  ",
+            "רבי מאיר אומר רואין את הנגעים בתחלה. להקל אבל לא להחמיר וחכמים אומרים לא להקל ולא להחמיר. ועוד אמר רבי מאיר מלקט אדם עצמות אביו ואמו מפני ששמחה היא לו. רבי יוסי אומר אבל הוא לו. לא יעורר אדם על מתו. ולא יספידנו. קודם לרגל שלשים יום:  ",
+            "אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכים את הכוכין במועד ועושין נברכת במועד. וארון עם המת בחצר. רבי יהודה אוסר. אלא אם כן יש עמו נסרים:  ",
+            "אין נושאין נשים במועד לא בתולות. ולא אלמנות. ולא מיבמין. מפני ששמחה היא לו. אבל מחזיר הוא את גרושתו. ועושה אשה תכשיטיה במועד. ר' יהודה אומר לא תסוד מפני שניוול הוא לה:  ",
+            "ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ומסרגין את המטות. רבי יוסי אומר אף ממתחין:  ",
+            "מעמידין תנור וכירים ורחים במועד. רבי יהודה אומר אין מכבשין את הרחים בתחלה:  ",
+            "עושין מעקה לגג ולמרפסת. מעשה הדיוט. אבל לא מעשה אומן. שפין את הסדקין. ומעגילין אותן במעגילה ביד וברגל. אבל לא במחלצים. הציר. והצינור. והקורה. והמנעול. והמפתח. שנשברו. מתקנן במועד. ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד. וכל כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן:  "
+        ],
+        [
+            "מי שהפך את זיתיו. ואירעו אבל. או אונס. או שהטעוהו פועלים. טוען קורה ראשונה. ומניחה לאחר המועד. דברי רבי יהודה. ר' יוסי אומר. זולף. וגומר. וגף כדרכו: \n",
+            "וכן מי שהיה יינו בתוך הבור. ואירעו אבל או אונס או שהטעוהו פועלים. זולף. וגומר. וגף כדרכו. דברי רבי יוסי. רבי יהודה אומר עושה לו לימודים. בשביל שלא יחמיץ: \n",
+            "מכניס אדם פירותיו. מפני הגנבים. ושולה פשתנו מן המשרה. בשביל שלא תאבד. ובלבד שלא יכוין את מלאכתו במועד. וכולן אם כיונו מלאכתן במועד יאבדו: \n",
+            "אין לוקחין בתים. עבדים ובהמה. אלא לצורך המועד. או לצורך המוכר. שאין לו מה יאכל. אין מפנין מבית לבית. אבל מפנה הוא לחצרו. אין מביאין כלים מבית האומן. אם חושש להם. מפנן לחצר אחרת: \n",
+            "מחפין את הקציעות בקש. רבי יהודה אומר אף מעבין. מוכרי פירות כסות וכלים. מוכרים בצינעה לצורך המועד הציידין והדשושות והגרוסות. עושין בצנעה לצורך המועד. רבי יוסי אומר הם החמירו על עצמן: \n"
+        ],
+        [
+            "ואלו מגלחין במועד. הבא ממדינת הים. ומבית השביה. והיוצא מבית האסורין. והמנודה שהתירו לו חכמים. וכן מי שנשאל לחכם והותר והנזיר והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו:  ",
+            "ואלו מכבסין במועד. הבא ממדינת הים. ומבית השביה. והיוצא מבית האסורים. והמנודה שהתירו לו חכמים. וכן מי שנשאל לחכם והותר. מטפחות הידים. ומטפחות הספרים. ומטפחות הספג. הזבין. והזבות. והנדות. והיולדות. וכל העולין מטומאה לטהרה הרי אלו מותרין. ושאר כל אדם אסורין:  ",
+            "ואלו כותבין במועד. קידושי נשים. גיטין. ושוברין דייתיקי. מתנה. ופרוזבולין. אגרות שום. ואגרות מזון. שטרי חליצה. ומיאונים. ושטרי בירורין. וגזירות בית דין. ואגרות של רשות:  ",
+            "אין כותבין שטרי חוב במועד. ואם אינו מאמינו. או שאין לו מה יאכל. הרי זה יכתוב. אין כותבין ספרים. תפילין ומזוזות במועד. ואין מגיהין אות אחת אפילו בספר עזרא (ספרים אחרים העזרה). ר' יהודה אומר. כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו. וטווה על יריכו תכלת לציציתו:  ",
+            "הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל. בטלה הימנו גזרת שבעה. שמנה. בטלה הימנו גזרת שלשים. מפני שאמרו שבת עולה ואינה מפסקת. רגלים מפסיקין ואינן עולין:  ",
+            "רבי אליעזר אומר משחרב בית המקדש. עצרת כשבת. רבן גמליאל אומר ראש השנה ויום הכפורים כרגלים. וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה. אלא עצרת כרגלים. ראש השנה ויום הכפורים כשבת:  ",
+            "אין קורעין. ולא חולצין. ואין מברין. אלא קרוביו של מת. ואין מברין אלא על מטה זקופה. אין מוליכין לבית האבל. לא בטבלא. ולא באסקוטלא. ולא בקנון. אלא בסלים. ואין אומרים ברכת אבלים במועד. אבל עומדין בשורה. ומנחמין ופוטרין את הרבים:  ",
+            "אין מניחין את המטה ברחוב. שלא להרגיל את ההספד. ולא של נשים לעולם. מפני הכבוד. נשים במועד מענות אבל לא מטפחות. רבי ישמעאל אומר הסמוכות למטה מטפחות:  ",
+            "בראשי חדשים. בחנוכה. ובפורים. מענות ומטפחות. בזה ובזה אבל לא מקוננות. נקבר המת. לא מענות ולא מטפחות. איזהו עינוי. שכולן עונות כאחת. קינה שאחת מדברת. וכולן עונות אחריה. שנאמר (ירמיה ט, יט) ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. אבל לעתיד לבא הוא אומר (ישעיה כה, ח) בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וגו'.   "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,57 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית, בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁיָּצָא בַתְּחִלָּה, בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁלֹּא יָצָא בַתְּחִלָּה. אֲבָל אֵין מַשְׁקִין לֹא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי הַקִּילוֹן. וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים: \n",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַתְּחִלָּה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִלָּה בַּשְּׁבִיעִית, וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקֻלְקָלוֹת בַּמּוֹעֵד. וּמְתַקְּנִין אֶת קִלְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוֹטְטִין אוֹתָן. וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְווֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, מוֹשְׁכִים אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁקֶה אֶת כָּל הַשָּׂדֶה. זְרָעִים שֶׁלֹּא שָׁתוּ לִפְנֵי הַמּוֹעֵד, לֹא יַשְׁקֵם בַּמּוֹעֵד. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בָּזֶה וּבָזֶה: \n",
+            "צָדִין אֶת הָאִישׁוּת וְאֶת הָעַכְבָּרִים מִשְּׂדֵה הָאִילָן וּמִשְּׂדֵה הַלָּבָן, שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ, בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשְּׂדֵה הָאִילָן כְּדַרְכּוֹ, וּמִשְּׂדֵה הַלָּבָן שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ. וּמְקָרִין אֶת הַפִּרְצָה בַּמּוֹעֵד, וּבַשְּׁבִיעִית בּוֹנֶה כְדַרְכּוֹ: \n",
+            "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה לְהָקֵל, אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵבֶל הוּא לוֹ. לֹא יְעוֹרֵר אָדָם עַל מֵתוֹ וְלֹא יַסְפִּידֶנּוּ קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם: \n",
+            "אֵין חוֹפְרִין כּוּכִין וּקְבָרוֹת בַּמּוֹעֵד, אֲבָל מְחַנְּכִים אֶת הַכּוּכִין בַּמּוֹעֵד. וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד, וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ נְסָרִים: \n",
+            "אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד, לֹא בְתוּלוֹת, וְלֹא אַלְמָנוֹת, וְלֹא מְיַבְּמִין, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. אֲבָל מַחֲזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַמּוֹעֵד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא תָּסוּד מִפְּנֵי שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ: \n",
+            "הַהֶדְיוֹט תּוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ, וְהָאֻמָּן מַכְלִיב. וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף מְמַתְּחִין: \n",
+            "מַעֲמִידִין תַּנּוּר וְכִירַיִם וְרֵחַיִם בַּמּוֹעֵד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְכַבְּשִׁין אֶת הָרֵחַיִם בַּתְּחִלָּה: \n",
+            "עוֹשִׂין מַעֲקֶה לְגַג וּלְמִרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעְגִּילִין אוֹתָן בַּמַּעְגִּילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל, אֲבָל לֹא בַמַּחֲלָצָיִם. הַצִּיר וְהַצִּנּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד, וְכָל כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד, כּוֹבְשָׁן: \n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ: \n",
+            "וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ: \n",
+            "מַכְנִיס אָדָם פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. וְכֻלָּן אִם כִּוְּנוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד, יֹאבֵדוּ: \n",
+            "אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה, אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכָל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת: \n",
+            "מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְעַבִּין. מוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים, מוֹכְרִים בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. הַצַּיָּדִין וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת, עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן: \n"
+        ],
+        [
+            "וְאֵלּוּ מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין, וְהַמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים, וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לְחָכָם וְהֻתַּר, וְהַנָּזִיר, וְהַמְּצֹרָע הָעוֹלֶה מִטֻּמְאָתוֹ לְטָהֳרָתוֹ: \n",
+            "וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהַמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים, וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לְחָכָם וְהֻתַּר, מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג, הַזָּבִין וְהַזָּבוֹת וְהַנִּדּוֹת וְהַיּוֹלְדוֹת, וְכָל הָעוֹלִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וּשְׁאָר כָּל אָדָם, אֲסוּרִין: \n",
+            "וְאֵלּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד, קִדּוּשֵׁי נָשִׁים, גִּטִּין וְשׁוֹבָרִין, דְּיָתֵיקֵי, מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין, אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שִׁטְרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִים, וְשִׁטְרֵי בֵרוּרִין, וּגְזֵרוֹת בֵּית דִּין, וְאִגְּרוֹת שֶׁל רָשׁוּת: \n",
+            "אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, הֲרֵי זֶה יִכְתֹּב. אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, בַּמּוֹעֵד, וְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת, אֲפִלּוּ בְּסֵפֶר (הָעֲזָרָה) עֶזְרָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹתֵב אָדָם תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ, וְטוֹוֶה עַל יְרֵכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ: \n",
+            "הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לָרֶגֶל, בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה. שְׁמֹנָה, בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, שַׁבָּת עוֹלָה וְאֵינָהּ מַפְסֶקֶת, רְגָלִים מַפְסִיקִין וְאֵינָן עוֹלִין: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עֲצֶרֶת כְּשַׁבָּת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כָּרְגָלִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא עֲצֶרֶת כָּרְגָלִים, רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשַׁבָּת: \n",
+            "אֵין קוֹרְעִין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְאֵין מַבְרִין, אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁל מֵת, וְאֵין מַבְרִין אֶלָּא עַל מִטָּה זְקוּפָה. אֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאֵבֶל לֹא בְּטַבְלָא וְלֹא בְאִסְקוּטְלָא וְלֹא בְקָנוֹן, אֶלָּא בְסַלִּים. וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּמּוֹעֵד, אֲבָל עוֹמְדִין בְּשׁוּרָה וּמְנַחֲמִין וּפוֹטְרִין אֶת הָרַבִּים: \n",
+            "אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב, שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַהֶסְפֵּד, וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת, אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה, מְטַפְּחוֹת: \n",
+            "בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, מְעַנּוֹת, וּמְטַפְּחוֹת בָּזֶה וּבָזֶה, אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת. נִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת. אֵיזֶהוּ עִנּוּי, שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאֶחָת. קִינָה, שֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט), וְלַמֵּדְנָה בְנֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא הוּא אוֹמֵר (ישעיה כה), בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ': \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Moed Katan/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,53 @@
+{
+    "title": "Mishnah Moed Katan",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Moed_Katan",
+    "text": [
+        [
+            "מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית, בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁיָּצָא בַתְּחִלָּה, בֵּין מִמַּעְיָן שֶׁלֹּא יָצָא בַתְּחִלָּה. אֲבָל אֵין מַשְׁקִין לֹא מִמֵּי הַגְּשָׁמִים וְלֹא מִמֵּי הַקִּילוֹן. וְאֵין עוֹשִׂין עוּגִיּוֹת לַגְּפָנִים: \n",
+            "רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, אֵין עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַתְּחִלָּה בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, עוֹשִׂין אֶת הָאַמָּה בַּתְּחִלָּה בַּשְּׁבִיעִית, וּמְתַקְּנִין אֶת הַמְּקֻלְקָלוֹת בַּמּוֹעֵד. וּמְתַקְּנִין אֶת קִלְקוּלֵי הַמַּיִם שֶׁבִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוֹטְטִין אוֹתָן. וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְווֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הָרַבִּים, וּמְצַיְּנִין אֶת הַקְּבָרוֹת, וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, מוֹשְׁכִים אֶת הַמַּיִם מֵאִילָן לְאִילָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַשְׁקֶה אֶת כָּל הַשָּׂדֶה. זְרָעִים שֶׁלֹּא שָׁתוּ לִפְנֵי הַמּוֹעֵד, לֹא יַשְׁקֵם בַּמּוֹעֵד. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בָּזֶה וּבָזֶה: \n",
+            "צָדִין אֶת הָאִישׁוּת וְאֶת הָעַכְבָּרִים מִשְּׂדֵה הָאִילָן וּמִשְּׂדֵה הַלָּבָן, שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ, בַּמּוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, מִשְּׂדֵה הָאִילָן כְּדַרְכּוֹ, וּמִשְּׂדֵה הַלָּבָן שֶׁלֹּא כְדַרְכּוֹ. וּמְקָרִין אֶת הַפִּרְצָה בַּמּוֹעֵד, וּבַשְּׁבִיעִית בּוֹנֶה כְדַרְכּוֹ: \n",
+            "רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, רוֹאִין אֶת הַנְּגָעִים בַּתְּחִלָּה לְהָקֵל, אֲבָל לֹא לְהַחְמִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא לְהָקֵל וְלֹא לְהַחְמִיר. וְעוֹד אָמַר רַבִּי מֵאִיר, מְלַקֵּט אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֵבֶל הוּא לוֹ. לֹא יְעוֹרֵר אָדָם עַל מֵתוֹ וְלֹא יַסְפִּידֶנּוּ קֹדֶם לָרֶגֶל שְׁלֹשִׁים יוֹם: \n",
+            "אֵין חוֹפְרִין כּוּכִין וּקְבָרוֹת בַּמּוֹעֵד, אֲבָל מְחַנְּכִים אֶת הַכּוּכִין בַּמּוֹעֵד. וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד, וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ נְסָרִים: \n",
+            "אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בַּמּוֹעֵד, לֹא בְתוּלוֹת, וְלֹא אַלְמָנוֹת, וְלֹא מְיַבְּמִין, מִפְּנֵי שֶׁשִּׂמְחָה הִיא לוֹ. אֲבָל מַחֲזִיר הוּא אֶת גְּרוּשָׁתוֹ. וְעוֹשָׂה אִשָּׁה תַּכְשִׁיטֶיהָ בַמּוֹעֵד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא תָּסוּד מִפְּנֵי שֶׁנִּוּוּל הוּא לָהּ: \n",
+            "הַהֶדְיוֹט תּוֹפֵר כְּדַרְכּוֹ, וְהָאֻמָּן מַכְלִיב. וּמְסָרְגִין אֶת הַמִּטּוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף מְמַתְּחִין: \n",
+            "מַעֲמִידִין תַּנּוּר וְכִירַיִם וְרֵחַיִם בַּמּוֹעֵד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אֵין מְכַבְּשִׁין אֶת הָרֵחַיִם בַּתְּחִלָּה: \n",
+            "עוֹשִׂין מַעֲקֶה לְגַג וּלְמִרְפֶּסֶת מַעֲשֵׂה הֶדְיוֹט, אֲבָל לֹא מַעֲשֵׂה אֻמָּן. שָׁפִין אֶת הַסְּדָקִין וּמַעְגִּילִין אוֹתָן בַּמַּעְגִּילָה בַּיָּד וּבָרֶגֶל, אֲבָל לֹא בַמַּחֲלָצָיִם. הַצִּיר וְהַצִּנּוֹר וְהַקּוֹרָה וְהַמַּנְעוּל וְהַמַּפְתֵּחַ שֶׁנִּשְׁבְּרוּ, מְתַקְּנָן בַּמּוֹעֵד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן מְלַאכְתּוֹ בַּמּוֹעֵד, וְכָל כְּבָשִׁין שֶׁהוּא יָכוֹל לֶאֱכֹל מֵהֶן בַּמּוֹעֵד, כּוֹבְשָׁן: \n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהָפַךְ אֶת זֵיתָיו וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, טוֹעֵן קוֹרָה רִאשׁוֹנָה וּמַנִּיחָהּ לְאַחַר הַמּוֹעֵד. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ: \n",
+            "וְכֵן מִי שֶׁהָיָה יֵינוֹ בְּתוֹךְ הַבּוֹר וְאֵרְעוֹ אֵבֶל אוֹ אֹנֶס, אוֹ שֶׁהִטְעוּהוּ פוֹעֲלִים, זוֹלֵף וְגוֹמֵר וְגָף כְּדַרְכּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עוֹשֶׂה לוֹ לִמּוּדִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא יַחְמִיץ: \n",
+            "מַכְנִיס אָדָם פֵּרוֹתָיו מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, וְשׁוֹלֶה פִשְׁתָּנוֹ מִן הַמִּשְׁרָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֹאבַד, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְכַוֵּן אֶת מְלַאכְתּוֹ בַמּוֹעֵד. וְכֻלָּן אִם כִּוְּנוּ מְלַאכְתָּן בַּמּוֹעֵד, יֹאבֵדוּ: \n",
+            "אֵין לוֹקְחִין בָּתִּים, עֲבָדִים וּבְהֵמָה, אֶלָּא לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד, אוֹ לְצֹרֶךְ הַמּוֹכֵר, שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכָל. אֵין מְפַנִּין מִבַּיִת לְבַיִת, אֲבָל מְפַנֶּה הוּא לַחֲצֵרוֹ. אֵין מְבִיאִין כֵּלִים מִבֵּית הָאֻמָּן. וְאִם חוֹשֵׁשׁ לָהֶם, מְפַנָּן לְחָצֵר אַחֶרֶת: \n",
+            "מְחַפִּין אֶת הַקְּצִיעוֹת בְּקַשׁ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְעַבִּין. מוֹכְרֵי פֵרוֹת, כְּסוּת וְכֵלִים, מוֹכְרִים בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. הַצַּיָּדִין וְהַדָּשׁוֹשׁוֹת וְהַגָּרוֹסוֹת, עוֹשִׂין בְּצִנְעָה לְצֹרֶךְ הַמּוֹעֵד. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הֵם הֶחְמִירוּ עַל עַצְמָן: \n"
+        ],
+        [
+            "וְאֵלּוּ מְגַלְּחִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִין, וְהַמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים, וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לְחָכָם וְהֻתַּר, וְהַנָּזִיר, וְהַמְּצֹרָע הָעוֹלֶה מִטֻּמְאָתוֹ לְטָהֳרָתוֹ: \n",
+            "וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד, הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם, וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה, וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים, וְהַמְנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים, וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לְחָכָם וְהֻתַּר, מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג, הַזָּבִין וְהַזָּבוֹת וְהַנִּדּוֹת וְהַיּוֹלְדוֹת, וְכָל הָעוֹלִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין. וּשְׁאָר כָּל אָדָם, אֲסוּרִין: \n",
+            "וְאֵלּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד, קִדּוּשֵׁי נָשִׁים, גִּטִּין וְשׁוֹבָרִין, דְּיָתֵיקֵי, מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין, אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן, שִׁטְרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִים, וְשִׁטְרֵי בֵרוּרִין, וּגְזֵרוֹת בֵּית דִּין, וְאִגְּרוֹת שֶׁל רָשׁוּת: \n",
+            "אֵין כּוֹתְבִין שִׁטְרֵי חוֹב בַּמּוֹעֵד. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ אוֹ שֶׁאֵין לוֹ מַה יֹּאכַל, הֲרֵי זֶה יִכְתֹּב. אֵין כּוֹתְבִין סְפָרִים, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת, בַּמּוֹעֵד, וְאֵין מַגִּיהִין אוֹת אַחַת, אֲפִלּוּ בְּסֵפֶר (הָעֲ��ָרָה) עֶזְרָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כּוֹתֵב אָדָם תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת לְעַצְמוֹ, וְטוֹוֶה עַל יְרֵכוֹ תְּכֵלֶת לְצִיצִיתוֹ: \n",
+            "הַקּוֹבֵר אֶת מֵתוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים קֹדֶם לָרֶגֶל, בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שִׁבְעָה. שְׁמֹנָה, בָּטְלָה הֵימֶנּוּ גְּזֵרַת שְׁלֹשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, שַׁבָּת עוֹלָה וְאֵינָהּ מַפְסֶקֶת, רְגָלִים מַפְסִיקִין וְאֵינָן עוֹלִין: \n",
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, עֲצֶרֶת כְּשַׁבָּת. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כָּרְגָלִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא עֲצֶרֶת כָּרְגָלִים, רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּשַׁבָּת: \n",
+            "אֵין קוֹרְעִין, וְלֹא חוֹלְצִין, וְאֵין מַבְרִין, אֶלָּא קְרוֹבָיו שֶׁל מֵת, וְאֵין מַבְרִין אֶלָּא עַל מִטָּה זְקוּפָה. אֵין מוֹלִיכִין לְבֵית הָאֵבֶל לֹא בְּטַבְלָא וְלֹא בְאִסְקוּטְלָא וְלֹא בְקָנוֹן, אֶלָּא בְסַלִּים. וְאֵין אוֹמְרִים בִּרְכַּת אֲבֵלִים בַּמּוֹעֵד, אֲבָל עוֹמְדִין בְּשׁוּרָה וּמְנַחֲמִין וּפוֹטְרִין אֶת הָרַבִּים: \n",
+            "אֵין מַנִּיחִין אֶת הַמִּטָּה בָּרְחוֹב, שֶׁלֹּא לְהַרְגִּיל אֶת הַהֶסְפֵּד, וְלֹא שֶׁל נָשִׁים לְעוֹלָם, מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. נָשִׁים בַּמּוֹעֵד מְעַנּוֹת, אֲבָל לֹא מְטַפְּחוֹת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, הַסְּמוּכוֹת לַמִּטָּה, מְטַפְּחוֹת: \n",
+            "בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים, מְעַנּוֹת, וּמְטַפְּחוֹת בָּזֶה וּבָזֶה, אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת. נִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת. אֵיזֶהוּ עִנּוּי, שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאֶחָת. קִינָה, שֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט), וְלַמֵּדְנָה בְנֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה. אֲבָל לֶעָתִיד לָבֹא הוּא אוֹמֵר (ישעיה כה), בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח, וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים וְגוֹ': \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה מועד קטן",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shabbat/English/Eighteen Treatises from the Mishna.json

@@ -0,0 +1,193 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "http://www.sacred-texts.com/jud/etm/index.htm",
+    "versionTitle": "Eighteen Treatises from the Mishna",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "שמונה עשרה מסכתות משנה",
+    "shortVersionTitle": "David Aaron Sola and Morris Jacob Raphall, 1845",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [
+            "With what [wicks] may one light [Shabbat lamps], and with what [wicks] may one not light?  One may not light with moss [that grows in] cedars, nor with uncombed flax, nor with raw silk, nor with willow bast, nor with desert fiber, nor with weeds [growing] on water.  Nor [may one light] with pitch, nor with wax, nor with castor oil, nor oil set for burning [consecrated oil that has become impure], nor with [the fat from] sheeps' tails, nor with forbidden fat. Nachum HaMadi says: One may light with boiled forbidden fat; but the Sages say: One may not light with forbidden fat whether it's boiled or not boiled.",
+            "One may not light with oil set for burning on festivals. Rabbi Yishmael says: Out of respect for Shabbat, one may not light with tar, but the Sages permit all [of the following] oils: Sesame oil, nut oil, radish [seed] oil, fish oil, gourd [seed] oil, tar, and naphtha. Rabbi Tarfon says: One may only light olive oil.",
+            "Of tree products, one may light only with flax. Of tree products, only flax [fashioned into a] shelter can contract impurity [if it surrounds a corpse]. [If] a slip of cloth has been folded but not singed, Rabbi Eleizer says it is subject to impurity and one may not light with it. Rabbi Akiva says:It is not subject to impurity [literally: it is pure], and one may light with it.",
+            "One may not perforate an eggshell, and fill it with oil, and place it over the lamp, so that it [oil] drips [therein], even if it is [made] of earthenware, but Rabbi Yehudah permits it. But if the potter had originally joined it, it is permissible because it is  one utensil. One may not fill a bowl [with] oil and place it beside the lamp, and put the end of the wick into it, so that it draws [the oil], but Rabbi Yehudah permits it.",
+            "[If] one extinguishes the lamp because he is afraid of non-Jews, of bandits, of an evil spirit, or that the sick may sleep, he is exempt; but [if his intention is] to preserve the lamp, to preserve the oil, or to preserve the wick, he is liable. Rabbi Yose permits all [these cases] except the [act preserving the wick], because he thereby creates a coal.",
+            "Women die in childbirth for three transgressions: If they are not careful with [the laws] of menstruation; and if they are not careful [to separate some] dough [when baking to give to the priest]; and if they are not careful with the lighting of the [Shabbat] lamp.",
+            "At dusk on the eve of shabbat, a man must make three statements: Have you separated the tithe? Have you prepared the <i>Eruv</i> [the halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place]?  Light the lamps! If it is uncertain whether it is night [dark] or not, one may not tithe [produce that is] certainly untithed; and one may not immerse vessels [in a <i>Mikveh</i>]; and one may not light the lamps.  One may [however] tithe <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain whether tithes were already taken]; and one may prepare the <i>Eruv</i>, and one may cover [pots] of hot food [to retain their heat.]"
+        ],
+        [
+            "A pot of food may be placed on a double stove [which holds two pots, shortly before Shabbat], if it is fueled with straw or stubble; [but if it is fueled] with peat or wood one may not put [a pot of food thereon] unless he sweeps out [the lower compartment], or puts ashes [there]. Beit Shammai say: [One may place] hot water [on such a stove] but not cooked food; but Beit Hillel say: [One may place both] hot water and cooked food [there].  Beit Shammai: One may remove [a pot from the stove], but may not return [it]; but Beit Hillel say: One may even return [it].",
+            "[If] an oven is fueled with straw or stubble, one may not put anything either into it or on its outside [surface].  A single [pot] stove which is fueled with straw or stubble is considered like a double stove; but [if fueled] with peat or wood is considered like an oven.",
+            "One may not put an egg at the side of a hot kettle such that it becomes cooked, nor may one crack it in hot cloths, but Rabbi Yose permits that.  One may not bury it in sand, or dust of the road such that it becomes roasted.",
+            "It once happened that the inhabitants of Tiberias ran a pipe of cold water through a channel of hot water.  The Sages said to them: If [the cold water is heated] on Shabbat, it is like any water that has been heated on Shabbat and is prohibited for either washing or drinking; [if this water is heated] on a festival, it is  like any hot water that has been heated on the festival and is prohibited for washing but permitted for drinking. One may drink from an external coal-chamber samovar that has been swept [of coals] on Shabbat.  One may not drink from an internal coal-chamber samovar even though it has been swept [of coals].",
+            "One may not place cold water into a kettle that has been removed [from the fire], so that the [cold water] heats up; but one may pour cold water into it [a kettle] or a cup of [hot water]  to cool it down.  One may not put spices into a boiling pan or into a pot that has been removed [from the fire], but one may put [spices] into a bowl or a serving pot.  Rabbi Yehudah says: One may put [spices] into any [vessel], except into [a pot that contains food with] vinegar or brine. ",
+            "One may not place a vessel beneath a lamp to catch the oil [that may drip], but if it was placed [there] during the day [before Shabbat], it is permitted [to collect the oil].  [Nevertheless,] one may not benefit from [the oil caught therein], because it was not set aside [before Shabbat]. A new lamp may be moved [on Shabbat], but an old one [that has already been used] may not be. Rabbi Shimon says: One may move all lamps except such as are alight on Shabbat.  A vessel may be placed beneath a lamp to catch the sparks, but one may not put water therein because he thereby extinguishes [the sparks]."
+        ],
+        [],
+        [
+            "Wherewith may [a man let] an animal go out? and wherewith may [he] not [let] it go out? The camel [he] may [let] go out with its halter, the she camel with a nose-ring; the Lybian ass with bridle and bit; the horse with its collar; all [animals] that wear a collar may go out therewith, and be led thereby; [in case it, the collar, becomes unclean] it must be rinsed, and dipped in its place [without taking it off.]",
+            "The ass goes out with its rug [while it is tied on him]. He-goats may go out with a leather bandage round their privates; sheep with their tails fastened up or down, and with wrapper; sire-goats with their udders tied up. R. Jose prohibits all these, excepting the sheep with wrapper. R. Jehudah saith, \"She-goats may go out with their udders tied up, if [this be done] to dry [up the milk], but not if it be done to [preserve the] milk.\"",
+            "Wherewith may [a man] not [let] animals go out? The camel must not go out with a rag tied to its tail, nor with its legs strapped, nor with its fore and hind-legs fastened together; this [applies] to all domestic animals. A man must not fasten camels together and lead them, but he may hold the [different] ropes in his hand, only [taking care] that they do not get twisted.",
+            "An ass must not go out with its rug that had not been fastened on [before the Sabbath], nor with a bell, although it be muffled, nor with a wooden frame-work round its neck, nor with a strap to its legs. Hens must not go out with cords tied on them, nor with straps to their feet. Rams must not go out with go-carts to their tails; nor sheep with sneezing-wood; nor calves with a reed-yoke; nor a cow with the skin of a hedgehog tied to her udders, nor with a strap between her horns. The cow of R. Eleazar hen Azariah went out [on the Sabbath] with a strap between her horns, which was against the consent of the sages."
+        ],
+        [
+            "With what may a woman go out and with what may she not go out? A woman may not go out wool ribbons, nor with flax ribbons, nor with straps on her head.  Nor can she immerse with them on unless she loosens them.  Nor [may she go out] with a frontlet [on her forehead], nor with bangles if they are not fastened to her cap; nor with a cap [under the head-dress] into the public domain.  Nor [may she go out] with a golden [ornament in the shape of a] town; nor with a necklace; nor with [nose]-rings; nor with a finger-ring which lacks a seal; nor with a needle that is not pierced.  But if she has gone out [with any of these] she is not liable for a <i>Chattat</i> [an offering brought to expiate sin].",
+            "A man may not go out with nail-studded sandals, nor with a single [sandal] unless he has a wound on [the other] foot.  A [man may not go out] with tefillin; nor with an amulet unless it [was written] by an expert; nor with a cuirass, nor with a helmet, nor with greaves.  If one has gone out [with any of these] he is not liable for a <i>Chattat</i>.",
+            "A woman may not go out with a needle that has an eye, nor with a ring that has a seal, nor with a diadem‎; nor with a perfume pouch, nor with a balsam-flask.  And if [a woman] has gone out [with any of these] she is liable for a <i>Chattat</i>, these are the words of Rabbi Meir; but the Sages exempt her [regarding] a perfume pouch and a balsam-flask.",
+            "A man may not go out with a sword, nor with a bow, nor with a shield, nor with a round shield, nor with a spear.  If he has gone out [with any of these] he is liable for a <i>Chattat</i>.  Rabbi Eliezer says: They are ornaments for him.  But the Sages say: They are nothing but an indignity, for it is said, \"They shall beat their swords into plowshares, and their spears unto pruning-hooks; nation shall not lift up sword against nation, neither shall they learn war any more\" (Isaiah 2:4).  A garter is not subject to impurity and one may go out with it on Shabbat; foot-chains are subject to impurity, and one may not go out with them on Shabbat.",
+            "A woman may go out with braids of hair whether of her own [hair], or of another woman, or of an animal.  [She may go out] with a frontlet [on her forehead], or with bangles if they are  sewn [to the cap]; with a cap [under the head-dress] or with a wig into the courtyard; with wool in her ears, or with wool in her shoe, or with wool she has arranged for her menstruation; or with a pepper, or with a grain [of] salt, or with whatever else she [is accustomed to] put in her mouth [to dispel bad breath] provided she does not first put it [into her mouth] on Shabbat.  And if she drops it [out of her mouth] she may not replace it. [With regard to a] false tooth or a gold tooth, Rabbi allows [one to go out with it], but the Sages prohibit [it].",
+            "A woman may go out with a <i>Sela</i> [a coin worth four <i>Dinar</i>] fastened on a corn [on her foot]; girls may go out with ribbons, and even with chips in their ears; Arabian women may go out in their veils, and Median women in their mantillas. So [indeed] may anyone, but the Sages speak of common custom.",
+            "A woman may fasten a stone, or a nut, or a coin [in her cloak], provided she does not first fasten it on Shabbat.",
+            "An amputee may go out with his prosthesis, these are the words of Rabbi Meir; but Rabbi Yose prohibits it. If the prosthesis has a hollow space for rags, it is subject to impurity.  Supports [for an amputee] transmit impurity via leaning, but one may go out with them on Shabbat, and one may [also] enter the Temple courtyard with them. His [the amputee's] chair and its supports transmit impurity via leaning and one may not go out with them on Shabbat, nor enter the Temple courtyard with them.  Masks are not subject to impurity and one may not go out with them.",
+            "Boys may go out with their knots, and princes with bells. So [indeed] may anyone, but the Sages speak of common custom. ",
+            "One may go out with a locust egg, or with a fox's tooth, or with the nail of one who has been hanged, for the sake of remedies, these are the words of Rabbi Meir. But the Sages say: This is forbidden even on a weekday because [it imitates] the ways of the Amorites."
+        ],
+        [],
+        [
+            "[One is liable if] he carries out sufficient wine to pour a goblet [of wine]; or milk equal to a mouthful; or enough honey to spread upon a sore; or enough oil to anoint a small limb; or enough water to rub an eye salve. And the [measure] for all other beverages is a quarter [of a <i>Log</i> - a Biblical unit of liquid measurement], and [the measure for] all [liquids] that are poured out [but not drunk] is a quarter [of a <i>Log</i>]. Rabbi Shimon says: [The measures for] all [the items listed here] is a quarter [of a <i>Log</i>], and they [the Sages] said these [various] quantities] only for those who store them.",
+            "[One is liable if] he carries out sufficient rope to make a handle for a basket; or sufficient reeds to make a handle for a sifter or a sieve. Rabbi Yehudah says: [To be liable for a reed one must carry out] enough to take the measure for a child's shoe.  [One is liable if he carries out] enough paper to write a custom-collector's receipt, and one who carries out an [actual] custom-collector's receipt is liable. [One is liable if he carries out] enough used paper to wrap the mouth of a small perfume flask.",
+            "[One is liable if he carries out] sufficient leather to make an amulet; sufficient parchment to write thereon the smallest section of tefillin which is <i>Shema Yisrael</i>; or sufficient ink to write two letters; or sufficient paint to color one eye.",
+            "[One is liable if he carries out] sufficient glue to put on the top of the lime twig [to trap birds]; sufficient pitch or sulfur to make a hole; sufficient wax to stop up a small hole [in a cask]; sufficient clay to make an opening for the crucible of a gold refiner. Rabbi Yehudah says: Enough to make a stand [for such a crucible].  Sufficient bran to place on the hole of a gold refiners’ crucible. Sufficient lime to cover the [finger] of the smallest of girls. Rabbi Yehudah says: Enough to cover  her temples.  Rabbi Nechemyah says: Enough to anoint her forehead. ",
+            "[One is liable if he carries out] sufficient earth [to make] a seal for a package [of merchandise], these are the words of Rabbi Akiva; but the Sages say: Enough [to make] a seal for a letter. Sufficient dung or fine sand to fertilize a cabbage-stalk, these are the words of Rabbi Akiva; but the Sages say: Enough to fertilize a leek. Sufficient coarse sand to fill a trowel of lime [the two materials were mixed]; sufficient reed to make a quill.  And if [the latter] were thick or split [and unsuitable for a quill], sufficient [reed] to boil the lightest egg [that is] beaten and put in a [heated] pot.",
+            "[One is liable if he carries out] sufficient bone to make a spoon. Rabbi Yehudah says: Enough to make the tooth of a key.  Sufficient glass to scrape the top of a weaver's shuttle with; a clump of earth or a stone sufficient to throw at a bird. Rabbi Elieazer bar Yaakov says:Large enough to throw at an animal.",
+            "[One is liable if he carries out] earthenware sufficient to place between boards [to space them], these are the words of Rabbi Yehudah; Rabbi Meir says: Enough to shovel fire [lit coals] with.  Rabbi Yose says: Enough  to receive [hold] a quarter [of a <i>Log</i>]. Rabbi. Meir says: Although there is no proof [to support] the matter [my approach], there is an allusion to the matter [for it is written], \"There shall not be found among the pieces a sherd to take fire from the hearth\" (Isaiah 30:14).  Rabbi Yose said to him: [Will you bring] a proof from there? [Does not the sentence conclude with the words], \"or to scoop water with out of the pit?\""
+        ],
+        [
+            "Rabbi Akiva said: From where [do we know that the carrying of] an idol imparts impurity like the carrying of a <i>Niddah</i> [a woman who has menstruated and is thereby impure] does? Because it states, \"You shall cast them away as a menstruous woman, you shall say to it [the idol] get away from here,\" (Yeshaya 30:22).  Just as the carrying of a menstruous woman imparts impurity, so does the carrying of an idol impart impurity.",
+            "From where [do we know] that a ship is not subject to impurity [literally: is pure]? Because it states, \"The way of a ship in the midst of the sea,\" (Mishlei 30:19). From where [do we know] that in a garden-bed that is six hand-breadths by six hand-breadths, one may sow five [different kinds of] seeds - four [kinds] on the four sides of the garden-bed, and one in the middle? Because it states, \"For as the earth brings forth her growth and as the garden causes the things grown in it to blossom,\" (Yeshaya 61:11).  The text does not say, \"its seed\" but \"the things grown in it.\"",
+            "From where [do we know] that a woman who expels semen on the third day [after coition] is impure?  Because it states, \"And be ready after three days,\" (Shemot 19:15). From where [do we know] that we bathe a circumcised [infant] on the third day [following the circumcision, even if it] falls on  Shabbat? Because it states, \"And it came to pass on the third day when they were in pain,\" (Bereishit 34:25).  From where [do we know] that we tie a red thread on the head of the goat that is sent away [as part of the Yom Kippur ritual]? Because it states, \"Though your sins be as scarlet they shall become white as snow,\" (Yeshaya 1:18).",
+            "From where [do we know] that anointing [one's body] is [as forbidden] as drinking on Yom Kippur? Although there is no proof [to support] the matter, there is an allusion to the matter [for it is written], \"Let it come into his innards like water, and like oil into his bones,\" (Tehilim 109:18).",
+            "[One is liable if he carries out] sufficient wood to cook a light egg; sufficient spices to season a light egg; and [different types of spices can be] added together [to reach the minimum measurement]. Sufficient nut-shells, pomegranate peels, woad, and madder to dye a small garment like a cap. Sufficient urine, nitre, lye, Cimolian earth, or potash to cleanse a small garment like a cap. Rabbi Yehudah says: Enough to cover [a blood] stain.",
+            "[One is liable if he carries out] the smallest quantity of pepper, or pitch-extract of the smallest quantity; the smallest quantity of any kind of spice or any kind of metal. [One is liable if he carries out] the smallest quantity of stones from the altar or earth from the altar, worm-eaten books, or worm-eaten covers of <i>sefarim</i> [books of the Tanach written in holiness, on parchment, and used for personal or public study, or for reading aloud in public. Sometimes the intent is specifically Torah scrolls], because people store these [things] away to bury them. Rabbi Yehudah says: [One is] also [liable if] he carries out the smallest quantity of idolatry accessories because it states, \"And nothing of the accursed thing shall cleave to your hand,\" (Devarim 13:18).",
+            "[If] one carries out a merchant's box he is only liable for one  <i>Chattat</i> [an offering brought to expiate sin] even though there are many kinds [of spices] therein. [One is liable if he carries out even] less than a dried fig's amount of garden seeds. Rabbi Yehudah ben Beteira says: [He is liable if he carries out] five [seeds].  [One is liable if he carries out] two cucumber seeds, [or] two pumpkin seeds, [or] two Egyptian bean seeds. [One is liable if he carries out] any amount of a pure [kosher] live locust [or] a dried fig's worth of dead [kosher locust]. [One is liable if he carries out] the smallest quantity of a vineyard-bird whether it is alive or dead, since people store it for medicine.  Rabbi Yehudah says:  [One is] also [liable if] he carries out the smallest quantity of an impure [non-kosher] live locust, since people store it for a child to play with. "
+        ],
+        [
+            "[If] one stores [a seed] for a seed [for planting], or for a sample [for selling], or for medicine, and carries it out on Shabbat, he is liable [for carrying out] the smallest amount. All [other] persons are only liable if they carry out its [prescribed] quantity. [If] he [who stored and them carried it out] returned and brought it in, he is only liable  for its [prescribed] quantity.",
+            "[If] one carries out foods and places them on the threshold, he is exempt whether he [himself] returns and carries them out, or another person carries them out, because neither one performed his <i>Melakhah</i> [a constructive activity forbidden on Shabbat and festivals] at one time. [If] he placed a basket full of fruit on the outer threshold, he is exempt even though the majority of the fruit is outside [in the public domain], unless he carried out the entire basket.",
+            "[If] one carries out [an object] either with his right hand or with his left hand, or in his lap, or on his shoulder, he is liable [the latter] being the carrying [method] of the Kehat family. But if one carries [an object] on the back of his hand, or with his foot, or in his mouth, or with his elbow, or in his ear, or in his hair, or in his belt facing downwards, or between his belt and his shirt, or in the hem of his shirt, or in his shoe, or in his sandal, he is exempt because he did not carry in the way people [usually] carry.",
+            "[If] one intends to carry out [an object] in front of him and it gets behind him, he is exempt; [if he intends to carry it] behind him and it gets in front of him, he is liable. In truth they [the Sages] said: [If] a woman carries out something in her petticoat [underskirt] she is liable, whether [she carries it] in front of her or behind her since it is liable to shift. Rabbi Yehudah says: The same [applies to] letter-carriers.",
+            "[If] one man carries a loaf into the public domain he is liable; if two carry it they are exempt. [If] one is not able to carry it [alone] and two carry it out, they are liable. But Rabbi Shimon exempts [them].  [If] one carries out foods [that are] less than the [prescribed] quantity in a vessel, he is exempt even for [carrying] the vessel since that [the vessel] is an accessory to it [the food]. [If one carries out] a living person on a bed he is exempt even for [carrying] the bed since that is an accessory to him [the person]. [If one carries out] a corpse on a bed he is liable. And similarly [if one carries out] an olive bulk's worth of a corpse, or an olive bulk's worth of a <i>Nevelah</i> [an improperly slaughtered animal of a permitted species], or a lentil size's worth of a creeping thing, he is liable. But Rabbi Shimon deems him exempts.",
+            "[If] an individual pares his nails with his hand or  with his teeth; or pulls his hair [from his head], or his mustache, or his beard; or [if a woman] braids her hair, or paints [her eyelids], or parts her hair Rabbi Eliezer deems [these individuals] liable.  But the Sages prohibit these [actions as violating the doctrine of] <i>Shevut</i> [a rabbinic stricture aimed at enhancing Shabbat's quality as a day of rest] the Sabbath rest. [If] one plucks [part of a plant growing in] a perforated flowerpot he is liable; [but if the flowerpot] is not perforated he is exempt. Rabbi Shimon deems him exempt in either case."
+        ],
+        [
+            "[If] one throws [an object] from a private domain to a public domain, [or] from a public domain to a private domain, he is liable; [if one throws an object] from one private domain to [a different] private domain with a public domain between [the two] Rabbi Akiva deems him liable; but the Sages exempt him.",
+            "How so? [If] two balconies [project from the private domains of the houses to which they respectively belong] into the public domain and face each other, [and] an individual hands over [an object] or throws [it] from one [balcony] to the other, he is exempt. If both [balconies] are in the same row [next to each other as opposed to facing each other, and] an individual hands over [an object] he is liable; but an individual who throws [it] is exempt. For such was the labor of the Levites [in the construction of the Tabernacle]: Two wagons stood one behind the other in the public domain and they handed boards [for the Tabernacle] from one wagon to the other, but they did not throw them. If a heap of earth [dug out] of a pit [forms a rim around it], or a stone is ten [hand-breadths] high and four wide, [and] an individual takes [an object] from either, or puts [an object] onto it, he is liable; [should the dimensions be] less than that he is exempt.",
+            "[If] one throws [an object] four cubits against a wall [and it hits] above ten hand-breadths [from the ground], it is as if he threw [it] into the air; [if it hits] below ten hand-breadths [from the ground], it is as if he threw [it] on the ground. [If] one throws [an object] four cubits on the ground, he is liable. [If] one threw [it] less than four cubits, but it rolled beyond four cubits, he is exempt. [If one threw an object] more than four cubits, and [it] rolled back within four cubits [of the thrower], he is liable.",
+            "[If] one throws [an object] four cubits into the sea, he is exempt. If there was a pool of water which the public domain crosses [and] an individual throws [an object] four cubits into it, he is liable. What depth constitutes a pool? Less than ten hand-breadths. If there was a pool of water which the public domain crosses [and] an individual throws [an object] four cubits into it, he is liable.",
+            "[If] one throws [an object] from the sea to the shore, or from the shore to the sea; from the sea to the ship, or from the ship to the sea, or from one ship to another, he is exempt. [If] ships are tied together one may carry [objects] from one to the other; if they are not tied together one may not carry [objects] from one to the other, even though they are close together.",
+            "[If] one throws [an object] and after it leaves his hand remembers [it is Shabbat], should that [object] be caught by another [person], or be caught by a dog, or catch on fire, he [the thrower] is exempt.  [If] one throws [an object with the intention] to injure either a person or animal, and before it causes the injury he remembers [it is Shabbat] he is exempt. This the principle: Individuals are only liable <i>chata'ot</i> [offerings brought to expiate sin] if [both] the start and end [of their actions are committed] unintentionally. [If] the start [of an action is committed] unintentionally and the end intentionally, or [if] the start [is committed] intentionally and the end unintentionally they [the perpetrators] are exempt - unless the start and the end [were performed] unintentionally. "
+        ],
+        [
+            "[If] one builds, how much must he build to be liable?  [If] one  builds the smallest quantity [he is liable].  [If] one chops stone, or strikes with a hammer, or uses an adze, or bores a hole - [if any of these are done] in the smallest quantity, he is liable. This is the principle: If one performs a <i>Melakhah</i> [a constructive activity forbidden on Shabbat and festivals] and that <i>Melakhah</i> endures on the Shabbat, he is liable. Rabbi Shimon ben Gamliel says: One is [likewise liable if] he strikes a hammer on an anvil because it is like he improves the tool.",
+            "[If] one plows the smallest quantity, or weeds, or cuts [off dried branches], or trims [fresh branches] he is liable for the smallest quantity. [If] one gathers branches to improve [the tree], he is liable for the smallest quantity; [if one gathers branches] to burn [as fuel, he is liable if he gathers] sufficient [wood] to boil a light egg. [If] one gathers herbs to improve [the ground], he is liable for the smallest quantity; [if one gathers grasses] for an animal [he is liable if he gathers] sufficient [grasses] for a kid's mouthful.",
+            "[If] one writes two letters he is liable, regardless [if he does so] with his right hand or with his left hand, or whether [he writes] the same letter [twice] or two [different] letters, or [if he writes with] different inks.  One is liable [for writing] in any language. Rabbi Yose says: They only forbade writing two letters because [they serve] as a sign, for they used to write on the Tabernacle boards to know which board went next to which.  Rabbi says: We find short names [which are subsumed within] large names, like Shem within Shimon or Shemuel; Noach‎ within Nachor; Dan within Daniel; Gad‎ within Gadiel.",
+            "[If] one writes two letters under one spell of unawareness, he is liable.  He is liable if he writes in ink, or <i>Sikra</i> [an orange earth], or resin, or <i>Kankantom</i> [a copper based paint], or any substance that leaves a mark. [If one writes] on  two [adjacent] walls [that form a] corner, or on two leaves of a tablet so that the [letters match up and] are read together, he is liable. [If] one writes on his flesh, he is liable. [If] one scratches [letters] on his flesh, Rabbi Eliezer deems him liable for a <i>Chattat</i> [an offering brought to expiate sin], but Rabbi Yehoshua exempts him.",
+            "[If] one writes with a liquid, or with fruit juice, or in the dust of the road, or scribes' dust, or with any substance which does not endure, he is exempt. [If one writes] with the back of his hand [with one's hand turned over], or with his foot, or with his mouth, or with his elbow, he is exempt.  [If] one writes one letter next to [existing] writing, or writes on top of writing, or [if] he intended to write [the letter] ‎<i>Chet</i>, but wrote two ‏<i>Zayinin</i>‎, [or wrote] one [letter] on the ground and one on the board [ceiling], or wrote on two [non-adjacent] walls of the house, or on two leaves of a tablet such that the [letters do not match up and] are not read together, he is exempt.  [If] one writes a letter as an abbreviation, Rabbi Yehoshua ben Beteira deems him liable, but the Sages exempt him.",
+            "[If] one writes two letters under two [separate] spells of unawareness, one in the morning and one in the evening, Rabban Gamaliel deems him liable, but the Sages exempt him."
+        ],
+        [
+            "Rabbi Eliezer says: [If] one weaves three threads at the [first] beginning or one on the web, he is liable; but the Sages say: The prescribed quantity is two threads regardless of whether it is at the beginning or the end.",
+            "[If] one ties two loops to the heddles, or in the warp, or in a fine sifter, or a coarse sieve, or in a basket, he is liable. One [is liable if he] sews two stitches, or tears in order to sew two stitches.",
+            "[If] one tears something in a rage, or over his dead [relative], or [if] one destroys [something], he is exempt. [If] one destroys in order to construct he is liable based on the prescribed quantity for constructing.",
+            "The prescribed quantity [of wool for] the whitener, and the comber, and the dyer, and the spinner is a double <i>m'lo hasit</i> [distance between the splayed thumb and forefinger].  [If] one weaves two threads the prescribed quantity is <i>m'lo hasit</i>.",
+            "Rabbi Yehudah says: [If] one traps a bird into a tower, or a deer into a house, he is liable. But the Sages say: [One is liable if he traps] a bird into a tower, or a deer into a house, or a courtyard, or a vivarium.  Rabbi Shimon ben Gamliel says: Not all vivaria are the same. This is the principle: If [the] trapping is incomplete he is exempt, but if the trapping is not incomplete he is liable. ",
+            "[If] a deer enters a house and an individual locks it in, he is liable.  If two people lock it in, they are exempt.  If one individual is unable to lock it, and two people lock it, they are liable. But Rabbi Shimon exempts him.",
+            "[If] one sits in the doorway [to prevent the deer from escaping] but does not [completely] fill [the space], and a second individual sits down and does fill it, the second is liable. If the first sits in the doorway and fills [the space] and a second individual comes and sits next to him, the first is liable even if he subsequently gets up and leaves, and the second is exempt.  To what can this be compared?  To one who locks his house to secure it and a deer is found secured within it."
+        ],
+        [
+            "[If] one traps or wounds [any of] the eight <i>Sheratsim</i> [creeping animals] mentioned in the Torah, he is liable.  [If] one wounds any other <i>Shekatsim U'Remasim</i> [small animals such as reptiles, insects or rodents which move by scurrying, creeping or slithering] he is exempt.  [If] one traps [the latter] for [some] use he is liable; [if] for no use he is exempt. [If] one [traps] wild animals or birds that are in his domain [under his control] he is exempt; [if] one wounds them he is liable.",
+            "One may not prepare brine on Shabbat; but one may prepare salt water and dip his bread into it, and may put it into cooked food.  Rabbi Yose said: Is that not brine, whether it be more or less [saturated]? The [only mixture of] salt and water permitted [on Shabbat] is that where one first puts oil into the water or into the salt.",
+            "One may not eat Greek hyssop on Shabbat because it is not food for healthy people, but one may eat maidenhair [a plant] and drink liverwort [water that this plant has been seeped in]. One may eat of any [type of] food as medicine, and may drink any kind of liquid except palm water and a cup of roots [water that herbs have been seeped in] since these are [only taken] for jaundice.  But one may drink palm water [to quench] his thirst, and may anoint himself with root oil but not for medicinal purposes.",
+            "[If] one has an ache in his teeth he may not rinse them with vinegar, but he may dip [his food] as usual [in vinegar and eat normally], and if he becomes healed, he becomes healed. [If] one has pains in his loins he may not anoint with wine or with  vinegar; he may [however] anoint with oil, but not rose oil. Children of kings may anoint their wounds with rose oil, since they are in the habit of so anointing on week-days. Rabbi Shimon says: All of Israel are [considered] children of kings."
+        ],
+        [
+            "These are the knots for which one is liable: The camel-drivers’ knot, and the sailors’ knot.  And just as one is liable for tying them, so is one liable for untying them. Rabbi Meir says: One is not liable [for untying] a knot which he can untie with one hand. ",
+            "There are other knots for which one is not liable like [one is for] the camel-drivers’ knot and the sailors’ knot.  A woman may tie the opening of her dress, and the laces of her hair-net, and her belt, and her shoelaces, and her sandal laces. And [one may also tie cords] of wine flasks and oil flasks, and the covering over a pot of meat. Rabbi Eliezer ben Yaakov says: One may tie a rope before an animal so that it does not go out. One may tie a bucket with a belt but not with a rope. Rabbi Yehudah permits it.  Rabbi Yehudah stated a principle: One is not liable for any knot which does not endure.",
+            "One may fold clothes even four or five times.  One may make the beds on Shabbat night for [use on] Shabbat; but one may not make beds on Shabbat for [use] after Shabbat. Rabbi Yishmael says: One may fold clothes and make the beds on Yom Kippur for Shabbat [following it].  And the fats of Shabbat [sacrifices] may be offered on Yom Kippur (but not on Shabbat for Yom Kippur). Rabbi Akiva says: They may not offer those of Shabbat on Yom Kippur, or those of Yom Kippur on Shabbat. "
+        ],
+        [
+            "One may save all sacred writings from a fire whether they read from them [on Shabbat] or not.  And even though they may be written in a different language [other than Hebrew] they require storage. And why are they not read on Shabbat?  [To avoid] neglect of the <i>Beit HaMidrash</i> [a facility devoted to the study and teaching of Torah]. One may save the case of a scroll with the scroll, and the case of tefillin with the tefillin even if there is money in it. To where are they moved? To an enclosed alley. Ben Beteira says: [One may] even [move these items] to an open alley. ",
+            "One may save [from a fire sufficient] food for three meals; [one may save] for a person [food] fit for a person and [one may save] for an animal [food] for an animal.  How so? [If] a fire broke out on Shabbat evening one may save food for three meals; [if] in the morning one may save food for two meals; [if] in the afternoon [one may save] food for one meal. Rabbi Yose says: One may always save food for three meals.",
+            "One may save a basket filled with loaves even though it holds [sufficient food for] one hundred meals. [Similarly, one may save] a cake of pressed figs and a cask of wine. One may say to others: Come and save for yourselves, and if they are knowledgeable they settle accounts [with the owner] after Shabbat. To where may they be they moved?  Into a courtyard with an <i>Eruv</i> [the halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place]; Ben Beteira says: Even into one without an <i>Eruv</i>. ",
+            "One may carry out to there all the vessels he requires. And he may  wear whatever he is able to wear, and may wrap [himself] with whatever he is able to wrap [himself].  Rabbi Yose says: [One may not wear more than] eighteen garments, but he may return and dress again and take out [clothes in this way].  And he may say to others: Come and save with me.",
+            "Rabbi Shimon ben Nanas says: One may spread a goat-skin over a chest, or a box, or a tower [closet] which has caught on fire since it will [only] get singed. One may form a barrier with any vessels, whether they are full [of water] or empty, to prevent the fire from spreading. Rabbi Yose forbids [making a barrier] with new earthenware filled with water because these [types of vessels] cannot withstand the fire and will burst thereby extinguishing the fire.",
+            "[If] a gentile comes to extinguish [the fire], one may not say to him: \"Extinguish\" or \"do not extinguish,\" because it is not their [Jews'] responsibility to ensure his Shabbat rest. But [if a Jewish] child comes to extinguish [it] they do not allow him because it is their responsibility to ensure his Shabbat rest.",
+            "One may overturn a bowl over a candle to prevent the beam [of the ceiling] from catching on fire. And [one may overturn a bowl] over the excrement of a child, or over a scorpion so it does not bite. Rabbi Yehudah said: A case came before Rabban Yochanan ben Zakkai at Arav [a place name] and he said: I suspect he might be liable for a <i>Chattat</i> [an offering brought to expiate sin].",
+            "[If on Shabbat] a gentile lights a candle a Jew may use its light; but if [he lit it] on behalf of the Jew it is prohibited [to use it]. [If a gentile] filled [a vessel with] water to give to his cattle to drink a Jew may give his cattle to drink after him [from that vessel]; but if [the gentile filled the water] on behalf of the Jew it is prohibited [to use it].  [If] a gentile makes a ramp to descend [from a ship], a Jew may descend [thereon] after him; but if [the gentile made it] on behalf of the Jew it is prohibited [to use it]. It once happened that Rabban Gamliel and the Elders were arriving on a ship and a gentile made a ramp to descend [from the ship] whereupon Rabban Gamliel and the Elders descended using it. "
+        ],
+        [
+            "All items may be moved on Shabbat together with their doors, even if they [the doors] have become detached on Shabbat; for such doors are not like house doors which are not prepared [meant to be moved].",
+            "One may take a hammer to crack nuts, or a hatchet to chop a cake of dried figs, or a saw to cut cheese, or a spade to sweep up dried figs, or a winnowing shovel or a pitchfork to serve [food] to a child, or a spindle or a weaving shuttle to pierce with it, or a sewing-needle to remove a splinter, or a sack-maker's needle to open the door with it.",
+            "An olive-cane with a knob on its end is subject to impurity; but if [it has] none it is not subject to impurity.  In either case it may be moved on Shabbat.",
+            "Rabbi Yose says: All utensils may be moved [on Shabbat] except for a large saw and a plowshare's blade. All utensils may be moved for [their] use or not for [their] use.  Rabbi Nechemyah says: They may only be moved for [their] use.",
+            "[With regard to] all utensils that may be moved on Shabbat: Their fragments [should the utensil break] may be moved with them provided they are fit for some use.  The fragments of a kneading-trough [can be used] to cover the mouth of a cask; the fragments of a glass [can be used] to cover a pitcher. Rabbi Yehudah says: Provided they [the fragments] are fit for the same use as their [original purpose].  The fragments of a kneading-trough [can be used] to pour porridge into; the fragments of a glass [can be used] to pour oil into.",
+            "[If] a stone [sits] in a pumpkin one may draw water with it [the pumpkin] if the stone does not fall out, but one may not draw water with it [if the stone] does [fall out].  [If] a vine-branch is tied to a pitcher, water may be drawn with it on Shabbat.",
+            "Rabbi Eliezer says: One may block [a window] with a window shutter if it is fastened and hanging; if it is not one may not [block the window with it]. But the Sages say: One may block [the window] with it in either case.",
+            "Any lids of vessels that have handles may be moved on Shabbat. Rabbi Yose says: When does this apply?  To the lids of ground [vessels like cisterns]; but the lids of [movable] vessels may be moved on Shabbat whether or not [they have handles]. "
+        ],
+        [
+            "One may move even four or five baskets of straw or of grain [to make room] for guests, or to [avoid] neglect of the <i>Beit HaMidrash</i> [a facility devoted to the study and teaching of Torah]; but [one may] not [move] the entire storehouse. One may remove pure <i>Terumah</i> [a portion of a crop given to a kohen which becomes holy upon separation and may only be consumed by kohanim and their households], and <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain whether tithes have been taken], and <i>Ma'aser Rishon</i> [the first tithe of produce which must be given to the Levi] from which <i>Terumat Ma'aser</i> [a tenth of the tithe given to the Levite (the first tithe) which must in turn be given to a Kohen and which becomes holy upon separation and can only be consumed by Kohanim and their households] has been taken, and <i>Ma'aser Sheni</i> [the second tithe of produce which must be taken to Jerusalem and consumed there] and <i>Hekdesh</i> [property, living or inanimate, devoted by its owner for sacred purposes by which action he ceases to be its owner] which have been redeemed, and dried lupines - since these are food for the poor. But [one may not move]  move <i>Tevel</i> [produce from which tithes and priestly gifts have not yet been taken], nor <i>Ma'aser Rishon</i> from which the <i>Terumat Ma'aser</i> has not been taken; nor <i>Ma'aser Sheni</i> or <i>Hekdesh</i> which have not been redeemed; nor arum [a plant], nor mustard. Rabbi Shimon ben Gamliel permits arum [to be moved] since it is food for [pet] ravens.",
+            "One may move bundles of straw, and bundles of wood, and bundles of fresh branches, if he has set them aside as cattle fodder; and he may not [move them] if [he has] not [set them aside].  One may overturn a basket in front of chicks to allow them to climb up and down. One may push a runaway chicken until it enters [its pen].  One may pull calves and foals in the public domain.  A woman may pull her child along. Rabbi Yehudah says: When [may she do that]? When he [the child] lifts up one [foot] and sets [the other] one down; but if he trails [his feet] it is prohibited. ",
+            "One may not birth an animal on a festival; but one may assist it.  And one may deliver a woman on Shabbat, and one may call a midwife from one [distant] place to another place. And one may violate the Shabbat [for her] sake; and one may tie the umbilical cord [on Shabbat]. Rabbi Yose says: One may even cut [it]. One may do whatever is necessary for a circumcision on Shabbat."
+        ],
+        [
+            "Rabbi Eliezer says: If one has not brought an instrument [knife used for circumcision] on Shabbat eve [Friday] he may bring it uncovered on Shabbat; but in times of danger [religious persecution] he may cover [the knife by wrapping it up] in the presence of witnesses.  And Rabbi Eliezer further said: One may cut wood [on Shabbat] to make coal in order to forge the iron instrument [for circumcision]. Rabbi Akiva stated a principle: [If] a <i>Melakhah</i> [a constructive activity forbidden on Shabbat and festivals] could have been done on Shabbat eve [Friday] its [performance] does not override Shabbat; but [if] it could not have been done on Shabbat eve it does override Shabbat. ",
+            "One may do whatever is necessary for a circumcision on Shabbat.  One may circumcise, and tear [the membrane], and suck [the blood], and put a bandage and cumin on it.  If he did not grind it [the cumin] on Shabbat eve he may chew it with his teeth and put it on. If he did not mix wine and oil on Shabbat eve he may put this by itself and this by itself. One may not prepare a dressing [on Shabbat] but he may wrap a rag around it.  If he did not prepare it on Shabbat eve he may wrap it round his finger and bring [it] -  even from another courtyard.",
+            "One may wash the infant both before the circumcision and after the circumcision. And one may sprinkle [water] on him by hand but not with a utensil.  Rabbi Elazar ben Azarya says: One may bathe the infant on the third day [following the circumcision] that falls on Shabbat, for it is said \"And it came to pass on the third day when they were in pain,\" (Bereishit 34:25). One may not violate Shabbat [to circumcise] a doubtful child [if it's unclear whether the child was born at nine months or earlier] or an <i>androginos</i> [person (or animal) with both male and female sexual organs. It is halachically uncertain whether such is is male, female or, perhaps, has a uniquely defined halachic gender]. And Rabbi Yehudah permits it in [the case of] a <i>androginos</i>.",
+            "[If] one has two babies - one [whom he has] to circumcise after Shabbat, and one [whom he has to] circumcise on Shabbat, and he forgets and circumcises the one who [should be circumcised] after Shabbat on Shabbat, he is liable. [If he has] one [whom he has] to circumcise on Shabbat eve [Friday], and one [whom he has to] circumcise on Shabbat, and he forgets and circumcises the one who [should be circumcised] on Shabbat eve on Shabbat, Rabbi Eliezer deems him liable for a <i>Chattat</i> [an offering brought to expiate sin], but Rabbi Yehoshua exempts him.",
+            "An infant may be circumcised on the eighth, or the ninth, or the tenth, or the eleventh, or the twelfth [day after its birth].  [He may] not [be circumcised] earlier or later. How so?  Under usual conditions [a child is circumcised] on the eighth day; [if] he is born at dusk he [is circumcised] on the ninth day.  [If he is   born] at dusk on Shabbat eve [Friday] he is circumcised on the tenth day. [If] a festival follows Shabbat he is circumcised on the eleventh day.  [If] the two festival days of Rosh Hashanah [follow Shabbat] he is circumcised on the twelfth day.  [Should] the infant be ill we do not circumcise him until he recovers.",
+            "These are the shreds of skin which invalidate the circumcision: Flesh which covers the majority of the corona; [such an individual] may not eat <i>Terumah</i> [a portion of a crop given to a kohen which becomes holy upon separation and may only be consumed by kohanim and their households]. If he was fat he must correct it for the sake of <i>mar'it ha'ayin</i>[an action or situation which might be misinterpreted by the casual viewer, who might think it involves a transgression where there is none, or come to permit forbidden actions based on what he has seen]. [If] one circumcised but did not uncover the corona, it is as if he has not circumcised."
+        ],
+        [
+            "Rabbi Eliezer says: One may suspend the strainer [over a vessel] on a festival, and one may put [lees] into a suspended [strainer] on Shabbat. But the Sages say: One may not suspend a strainer [over a vessel] on a festival, nor may one put [lees] into a suspended [strainer] on Shabbat; but one may put [lees] into a suspended [strainer] on a festival.",
+            "One may put water onto lees to make them diluted; and one may strain wine through scarves or an Egyptian basket, and pass a [cracked] egg through a mustard strainer.  One may prepare <i>enomlin</i> [wine mixed with honey, spiced with pepper] on Shabbat. Rabbi Yehudah says: One may mix [<i>enomlin</i>] in a cup on Shabbat, in a bottle on a festival, and in a jug on the intermediate days [of a fevstival]. Rabbi Zadok says: Any [quantity may be mixed] according to [the number] of guests. ",
+            "One may not soak asafoetida in warm water but he may put it into vinegar.  And one may not soak vetches nor rub them, although one may put [them] into a sieve or into a basket.  One may not sift straw in a sieve nor may one put it in a high place so that the chaff will fall [blow] off; but one may put it in a sieve and then put it into the manger.",
+            "One may sweep [the manger] before a fatted ox, and clear aside [the straw] because of the excrement, these are the words of Rabbi Dosa; but the Sages prohibit it. One may move [fodder] from before one animal and put it before another animal on Shabbat.",
+            "One may not shake straw on a bed with one's hand, although one may shake it with his body.  And if it is feed for animals, or if there is a pillow or a sheet on it, one may shake it with his hand. One may release a clothes press [on Shabbat] if it belongs to [private] homeowners, but one may not tighten it.  [If] it belongs to a launderer one may not touch it. Rabbi Yehudah says: If it [the clothes press was partially] released on Shabbat eve [Friday], one may release it entirely and take out [his clothes]. "
+        ],
+        [
+            "One may lift up his child who has a stone in his hand, and a basket which has a stone in it. One may move impure <i>Terumah</i> [a portion of a crop given to a kohen which becomes holy upon separation and may only be consumed by kohanim and their households] with pure [<i>Terumah</i>] and with non-consecrated items. Rabbi Yehudah says: One may even lift out [one part]  of the <i>Terumah</i> [that has fallen into] a mixture of one hundred and one parts.",
+            "[If] a stone [lies] on the opening of a cask one may tilt the cask on its side so that [the stone] falls off. If it [the cask stands] between [other] casks one may raise it and tilt it on its side so that [the stone] falls off. [If] coins [sit] on a pillow, one may shake the pillow so that they fall off.  [If] there is filth on it [the pillow] one may wipe it off with a rag.  [If the pillow is made of] leather one may put water on it until [the filth] is gone.",
+            "Beit Shammai say: One may lift bones and shells from the table; and Beit Hillel say: One takes the entire board and shakes it.  One may remove crumbs smaller than an olive's bulk from the table, as well as the husks of beans and the husks of lentils since these are food for animals. One may wipe with a sponge if it has a leather handle; and if it does not one may not wipe with it.  But the Sages say: In either case it may be moved on Shabbat and is not subject to impurity."
+        ],
+        [
+            "[If] a cask breaks [on Shabbat] one may save from it enough food [for] three meals.  And he [the owner] may say to others: Come and save for yourselves [whatever you can] provided he does not soak up [the liquid]. One may not squeeze fruits to extract juice from them, and if it leaks out on its own [its use] is forbidden. Rabbi Yehudah says: If [the fruits] are for eating [the juice] that leaks out from them is permitted, but if the fruits are [meant] for beverages, the juice that leaks out is forbidden. [If] honeycombs were pressed on Shabbat eve [Friday] and [honey] comes out on its own [on Shabbat], it is forbidden, but Rabbi Elazar permits [its use].",
+            "[If] something has been put in hot water on Shabbat eve [Friday] one may seep it in hot water on Shabbat. [If] something has not been put in hot water on Shabbat eve it may be rinsed in hot water on Shabbat, save for an old salted dish and small salted fish, and a Spanish <i>kulyas</i> [a type of fish] since rinsing these [in hot water] completes work [on] them [to make them edible].",
+            "One may break open a cask to eat dried figs out of it provided he does not intend to fashion a utensil [by doing so].  And one may not pierce the stopper of a cask [on Shabbat], these are the words of Rabbi Yehudah; but the Sages permit it. And one may not pierce it from its side, but if it has been pierced one may not put wax on it because he [thereby] spreads [smooths] it. Rabbi Yehudah said: A case came before Rabban Yochanan ben Zakkai at Arav [a place name] and he said: I suspect he might be liable for a <i>Chattat</i> [an offering brought to expiate sin].",
+            "One may put cooked food into a cistern so that it will be preserved, and [one may put a vessel of] drinkable water into [a vessel of] un-drinkable water so that it becomes cool, and [one may place a vessel of] cold water in the sun so that it becomes warm.  [If] one's clothes have fallen into the water while [he's] on the road, he may walk in them without concern. [When] he arrives at the outer courtyard he spreads them [his clothes] in the sun, but [he may] not [do so] before the public [openly].",
+            "[If] one bathes in cave water or in the waters of Teveria [on Shabbat] and wipes himself - even with ten towels - he may not bring them [home] in his hand. But ten people may wipe themselves with one towel - their faces, their hands, and their feet - and may bring it [home] in their hands.",
+            "One may anoint and rub the stomach, but may not massage or scrape. One may not go down to Kordima [a river], nor prepare an emetic, nor straighten the limbs of an infant, nor set a fracture. [If] one has dislocated his hand or foot, he may not pour cold water on it, but he may wash it in the usual way - and if he is cured, he is cured."
+        ],
+        [
+            "One may borrow jars of wine or jars of oil from his acquaintance provided he does not say to him, \"Lend [it] to me\".  Similarly, a woman [may borrow] loaves from her acquaintance. And if he doesn't trust him, he [the borrower] may leave his cloak [as a pledge] with him and settle his account with him after Shabbat. Similarly in Jerusalem, on Passover eve that falls on Shabbat, one may leave his cloak with him [the cattle vendor], take his paschal sacrifice [animal] and settle his account after the festival.",
+            "A person may verbally count the number of his guests and the number of his dessert courses, but may not [do so] from a written list. And one may draw lots with his children and household at the table [for choice foods] provided he does not intend to stake a large portion against a small one on account of dice playing. And they may draw lots for the sacrifices on the festival, but not for the portions [of the preceding day].",
+            "A person may not hire laborers on Shabbat, nor may one instruct another to hire laborers for him. One may not await nightfall [Shabbat to end] at the Shabbat [travel] boundary in order to hire laborers or to bring produce; but one may await nightfall at the Shabbat boundary in order to guard [his produce] and he may bring produce [home] with him. Abba Shaul stated a principle: [If] I am permitted to instruct about something, I am permitted to await nightfall for it.",
+            "One may await nightfall at the Shabbat boundary to oversee requirements for a bride or requirements for a corpse - to bring him a coffin and shrouds. [If] a gentile brings flutes on Shabbat a Jew may not mourn [play] them unless they were brought from the vicinity. If they [gentiles] prepared a coffin for him [a gentile], or dug a grave for him, a Jew may be buried therein; but if [it was prepared] for a Jew, he may never be buried therein.",
+            "One may perform all the requirements for a corpse [on Shabbat]: [One may] anoint and wash him, provided one does not move a limb. One may move the pillow from under him to place him on the sand so that he will keep [from decomposing].  One may tie his jaw, not so that it rises but so it does not fall.  And similarly, [if] a beam has broken one may support it with a bench or boards from a bed, not so that it rises but so it does not fall. One may not close the eyes of a corpse on Shabbat, nor [even] on a week-day while he is [still] expiring. [If] one closes the eyes of a dying person while he is [still] expiring he has shed blood."
+        ],
+        [
+            "[If] one is overtaken by nightfall on the road [on Friday] he gives his wallet to a gentile.  And if there is no gentile with him he places it on the donkey. [When] he arrives at the outer courtyard he may remove those items that may be moved on Shabbat.  [With regard to] those items that may not be moved on Shabbat, he loosens the cords and the parcels fall off by    themselves. ",
+            "One may loosen bundles of straw before animals [on Shabbat] and may separate fresh branches but not bundles tied with three ties. One may not chop young grain or carob before animals regardless of whether they are large or small animals. Rabbi Yehudah allows one to cut up carob before small animals.",
+            "One may not stuff a camel or force feed it, but one may put food into its mouth. One may not stuff calves, but one may put food into their mouths. One may put food into the mouths of chickens, and one may pour water into their bran, but may not knead it. And one may not put water before bees or before pigeons in a dovecote, but one may put [food] before geese and chickens and before Herodian doves.",
+            "One may cut up pumpkins before animals and a carcass before a dog. Rabbi Yehudah says: If it was not a carcass on Shabbat eve [Friday, the animal had not yet died] it is forbidden [to cut it up] because it had not been prepared.  ",
+            "One may annul vows on Shabbat, and may consult [a sage] regarding vows related to Shabbat needs. One may stop up a window, and one may measure a strip and a ritual bath‎. It once happened in the days of Rabbi Zadok's father and in the days of Abba Shaul ben Batnit, that they stopped up a window with a pitcher and tied a fire pot with reed grass to ascertain whether  or not there was an opening of a square hand-breadth in the barrel. And from their words we learn that [in some circumstances] one may stop up, and one may measure, and one may tie on Shabbat."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shabbat/English/Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr].json

@@ -0,0 +1,211 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002182155/NLI",
+    "versionTitle": "Le Talmud de Jérusalem, traduit par Moise Schwab, 1878-1890 [fr]",
+    "status": "locked",
+    "license": "Public Domain",
+    "actualLanguage": "fr",
+    "languageFamilyName": "french",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "L’interdit du transport au jour du Shabat se divise en 2 sections<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> B. Chevouot 5a.</i>, qui à leur tour comprennent 4 défenses pour l’intérieur et autant à l’extérieur. Supposons p. ex. un pauvre placé au dehors et le maître de maison chez lui; si le pauvre tend la main à l’intérieur et remet (son panier) dans la main du maître, ou s’il en prend un objet et le porte au dehors, ce pauvre est punissable, non le maître. Si au contraire le maître tend la main du dehors et remet quelque chose dans celle du pauvre, ou s’il en prend un objet (le panier) et le porte à l’intérieur, le maître est punissable, non le pauvre. Si le pauvre tend la main à l’intérieur et que le maître de maison en tire quelque chose, ou si ce dernier y remet un objet que le pauvre porte au dehors, tous deux sont dispensés des peines. Si le maître de maison tend la main au dehors<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Shabat 92a.</i> et que le pauvre en retire un objet, ou si celui-ci lui remet (le panier) et que le maître le porte à l’intérieur, aucun d’eux n’est blâmable.",
+            "Peu avant l’heure de la prière des vêpres<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Voir t. 1, p. 71-74 et N.</i>, on ne devra pas s’asseoir devant le barbier, sans avoir récité l’Amida au préalable, ni entrer au bain, ni à la tannerie<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Selon Maïmonide, Bourseqi serait une localité célèbre par sa tannerie.</i>, ni se mettre à table, ni entrer en justice. Toutefois, si l’on a commencé l’une de ces opérations, on n’est pas tenu de les interrompre. On interrompt toute occupation (même religieuse) pour réciter le Shema à l’heure fixe, mais non pour la prière de l’Amida<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> (Berakhot 3, 2), et (Bikurim 3, 3).</i>.",
+            "Près de la nuit du vendredi soir, le tailleur ne devra plus sortir muni de son aiguille, de crainte que, par oubli, il la porte encore la nuit, ni l’écrivain<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Cf. (Pea 2, 6)</i> (libellarius) avec sa plume calamo\". Il n’est pas permis, à la lumière de la lampe, d’examiner ses vêtements pour enlever les insectes, ni de lire<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> De crainte de toucher à la lumière.</i>. En vérité, il a été établi légalement<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> (Kilayim 2, 2).</i>: le maître d’école peut voir comment les enfants lisent, mais non lire lui-même; de même qu’un homme atteint de gonorrhée ne devra pas s’attabler avec une femme atteinte du même mal, afin d’éviter toute occasion de pécher.",
+            "Ces dernières règles sont de celles qui ont été énoncées (sans discussion) dans la chambre supérieure de Hanania b. Hiskia b. Gorion, lorsque les savants vinrent lui rendre visite. Ce jour là, on procéda au vote pour prendre une décision sur les opinions émises; l’école de Shammaï obtint la majorité sur celle de Hillel, et 18 ordres divers<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> On les énumère tous ci-après.</i> furent prononcés ce jour-là selon la 1re école.",
+            "L’école de Shammaï dit: on ne doit pas (la veille du Shabat) faire tremper des ingrédients pour l’encore, ou des épices, ou des vesces de fourrage, à moins que leur trempage puisse encore s’effectuer le même jour; selon Hillel, c’est permis.",
+            "Shammaï dit: il n’est pas permis de mettre au four (le vendredi) des touffes de lin<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Le comment. Traduit par le mot roman: arestes.</i>, à moins qu’il reste encore assez de temps pour qu’elles s’évaporent et sèchent le même jour; ni la laine dans la marmite, si elle ne peut pas le même jour aspirer la couleur; mais Hillel le permet. Selon Shammaï, on ne doit pas en ce jour tendre des pièges et filets aux bêtes sauvages, aux oiseaux, ni aux poissons, à moins qu’il puissent encore être pris avant la nuit. Hillel le permet.",
+            "Shammaï dit: on ne doit rien vendre au païen, ni l’aider à charger, ni lui mettre des fardeaux sur le dos, qu’il transporterait pendant le Shabat, à moins qu’il reste assez de temps pour qu’il arrive avec sa charge dans une localité voisine. Hillel le permet en tous cas.",
+            "Shammaï dit: on ne doit pas en ce jour donner des peaux à un tanneur païen, ni du linge à un blanchisseur païen<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> \"Maïmonide le compare à l'arabe (adjectif formé régulièrement de la racine qaçar), que Freytag traduit: \"\" tundendo lavandoque dealbavit (vestem) fullonum more \"\". Ce serait donc plutôt foulon qu'il faut traduire ici.\"</i>, à moins qu’il reste assez de temps pour achever une telle opération le même jour. Pour ces deux travaux, Hillel autorise de les donner à faire, aussi longtemps que brille le soleil.",
+            "R. Simon b. Gamliel dit: chez mon père c’était l’usage de mettre au blanchisseur le linge blanc trois jours avant le Shabat. Les 2 écoles s’accordent à permettre de charger les presses à huile de poutres et le cuvier avec des cylindres de compression peu avant le Shabat (bien que l’opération s’achèvera en ce jour).",
+            "On ne mettra pas à rôtir de la viande, ou de l’oignon, ou un œuf, à moins que la cuisson puisse s’achever le jour. On ne mettra pas de pain au jour vers le crépuscule, ni de gâteau<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> Le comment. Qorban ' Eda traduit: foncada (fouasse).</i> sur les charbons, à moins qu’une légère croûte<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Ibid., croste (en roman, nous dit M. Darmesteter).</i> puisse encore être formée le jour sur toute la surface. Selon R. Eliézer, il suffit que la partie inférieure ait durci.",
+            "On peut (le vendredi) descendre l’agneau pascal au four à l’approche de la nuit; et dans la pièce du foyer<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> Maïmonide a: fomentum ignis.</i> (le chauffoir des prêtres du Temple), on peut encore attiser le feu. Dans d’autres places, ce n’est permis que lorsque le temps est suffisant pour que la flamme puisse encore saisir presque tout le bois. R. Juda dit: il s’agit de charbons, il suffit qu’une parcelle soit arrivée."
+        ],
+        [
+            "Quelles matières peut-on employer pour la lumière du vendredi soir et lesquelles sont interdites? Sont interdits: les filaments de cèdre, les tiges de chanvre, la soie floche, la laine des saules, celle du désert (ou: chanvre bâtard), la mousse qui surnage sur l’eau<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Voilà pour les mèches. Suit la mention des corps gras.</i>. On n’emploiera pas la poix (ou goudron), ni la cire, ni de l’huile provenant du cotonnier<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Pour ces substances goudronnées, V. B. Chanania, Forschungen des wissenschaft. Talmud-Vereins, 1866, n° 5, col. 76-9. Comme équivalent de qiq, Maïmonide indique une sorte de plante grasse, équivalence admise par Kimhi, que cite Gesenius, s. V. Kikaïon.</i>, ni l’huile condamnée à la combustion (d’oblation devenue impure), ni la graisse des queues d’animaux, ni le suif. Nahum le Mède dit: on peut éclairer avec de la graisse fondue. Les autres sages en interdisent l’usage en tous cas, qu’il s’agisse de graisse fondue ou non.",
+            "On ne peut pas même aux jours de fête, brûler de l’huile condamnée à la combustion (étant impure). R. Ismaël dit: on n’emploiera pas à l’éclairage du vendredi soir de la résine ou déchet de poix (sentant mauvais), par respect du Shabat. Les autres sages permettent toutes les sortes d’huiles: celle du pavot, des noix, des raves, de la morue, du coloquinte<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Ou: absinthe, selon Maïmonide: coloqinthis, res amara.</i>, du déchet de poix (goudron), et du naft (résine ou pétrole)? R. Tarfon dit: on emploiera seulement l’huile d’olive.",
+            "On n’emploiera pour éclairer, en fait de produit des arbres, que le chanvre, de même que c’est le seul ligneux propageant l’impureté des tentes. Un chiffon d’étoffe roulé sans avoir été roussi est susceptible d’impureté, dit R. Eliézer, et ne peut pas servir à l’éclairage; selon R. aqiba, il reste toujours pur et pourra servir à l’éclairage.",
+            "On ne devra pas percer d’un trou une coquille d’œuf, puis la remplir d’huile et la placer près de la lumière et l’alimenter goutte à goutte, ni même si cette coquille est d’argile (plus solide); R. Juda l’autorise. Mais, si dès l’origine, le potier a fixé un tel objet sur le chandelier, tous permettent d’en user, l’ensemble étant un seul et même vase. On ne devra pas placer à côté de la lumière un vase plein d’huile et y faire tremper la mèche lumineuse pour l’alimenter ainsi. R. Juda l’autorise.",
+            "Celui qui éteint la lumière, ayant peur des païens<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Aux jours d'adoration du feu, les Perses en interdisaient l'usage hors des temples.</i>, ou des brigands, ou des mauvais esprits<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> En vue des malades nerveux, que toute apparition effraie. Selon Maïmonide, c'est la Melancholia (terme grec transcrit par les médecins arabes).</i>, ou pour ne pas priver un malade du sommeil, n’est pas blâmable. Mais s’il le fait par avarice, pour épargner la lampe<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Le Qorban ' Eda traduit: croisil (ainsi que M. D. nous l'a lu).</i>, ou l’huile, ou la mèche, il est coupable. R. Yossé le dispense de toute peine dans ces divers cas d’extinction, sauf pour celui de la mèche, vu qu’ainsi il fait naître un charbon.",
+            "Pour 3 fautes graves, les femmes sont en danger de mort pendant leurs couches, pour transgression des lois de Nida, celle de la Halla, et celle de la lumière du Shabat.",
+            "L’homme doit rappeler 3 sujets chez lui le vendredi, à l’approche de la nuit: Avez-vous prélevé les dîmes? Avez-vous constitué le lien symbolique de l’eruv? Allumez la lumière! Au moment douteux qui sépare le jour de la nuit, on ne peut plus rédimer ce qui est soumis aux droits avec certitude, ni tremper les ustensiles de ménage dans le bain légal, ni allumer la lumière; mais l’on peut rédimer ce qui est douteux, poser l’eruv, et enfouir ce qui est chaud au milieu d’étoffes chaudes."
+        ],
+        [
+            "Sur un four (à 2 ouvertures) chauffé par du chaume ou des ramilles on peut placer des mets cuits (peu avant le Shabat et les laisser là); mais s’il a été chauffé avec du déchet d’olives, ou des sarments de bois, on ne pourra rien y mettre, à moins d’avoir enlevé les charbons, ou de les avoir couverts de cendre. Selon Shammaï (même au premier cas), on ne peut y déposer que de l’eau chaude, non des mets; Hillel permet l’une et l’autre. Shammaï permet en ce cas d’enlever de là les mets, non de les y remettre; Hillel permet aussi de les remettre.",
+            "Sur un poêle<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Par sa construction en cône, il garde mieux la chaleur.</i> chauffé par du chaume ou des ramilles, il n’est permis de rien poser, ni à l’intérieur, ni au-dessus. Un fourneau simple, allumé de même, est considéré comme un double four (soumis aux règles du § 1); s’il est chauffé par du déchet d’olives ou des sarments de bois, il est considéré comme un poêle.",
+            "Il n’est pas permis (en ce jour) de mettre un œuf à côté d’une marmite bouillant pour qu’il tourne (cuise un peu) à ce contact, ni de le couvrir d’étoffes chauffées au soleil; mais R. Yossé le permet. On ne devra pas non plus l’enfouir dans le sable brûlant, ou la poussière de la route, pour qu’il y rôtisse.",
+            "Il est arrivé que des gens de Tibériade ont amené un tuyau<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Terme employé aussi au (Kilayim 7, 1).</i>, swlhn, plein d’eau froide au milieu d’un conduit d’eau chaude (de leurs thermes). Voici ce que les sages leur dirent: au jour du Shabat, cette eau ainsi chauffée indirectement sera sujette aux règles de ce jour, et elle sera défendue soit pour le lavage, soit en boisson; aux jours de fête, elle sera sujette aux règles de ces derniers jours, et ne pourra servir qu’en boisson, non pour se laver. Il est permis au jour de Shabat de boire de l’eau chauffée dans le Miliarium (où le charbon est placé à côté de l’eau) dont on aura retiré le combustible; mais de la marmite nommée Antikhi<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"Peut être d'Antioche. Ce vase, à 3 compartiments, a de l'eau au-dessus et au-dessous du feu; aussi, sa chaleur est plus intense que celle du Miliarium.\"</i>, il n’est pas permis de boire l’eau, même après le retrait du combustible.",
+            "Dans une marmite d’eau chaude, même enlevée du feu, on ne doit pas (ce jour) mettre de l’eau froide pour qu’elle chauffe par contact; mais on peut en jeter dans la marmite, ou dans un verre de cette eau, assez pour l’attiédir. Dans une casserole, lopa\"<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Terme usité au (Pea 8, 8).</i>, ou dans un pot, qu’au crépuscule on a enlevé du feu à l’état bouillant, on ne doit pas (ce jour), ajouter des épices; mais on pourra les ajouter sur table dans la soupière, ou dans l’assiette contenant ces mets. Selon R. Juda, on peut les ajouter en tous cas, sauf dans les mets où il y a déjà du vinaigre ou une marinade de poissons.",
+            "Il n’est pas permis ce jour de poser un vase sous la lampe pour en recueillir l’huile qui égoutte, sauf à laisser le vase posé d’avance; mais on n’en usera pas pour éclairer au samedi suivant, parce qu’elle n’y était pas destinée. Il est permis de déplacer un candélabre neuf, non un vieux (malpropre). R. Simon permet de les déplacer tous, sauf ceux qui servent à l’éclairage le soir. Il est permis de placer un vase sous la lampe pour y recueillir des étincelles, mais non y joindre de l’eau (même de la veille), car ce serait effectuer leur extinction en ce jour."
+        ],
+        [
+            "Dans quels objets peut-on enfouir les mets chauds (pour les maintenir tels), et dans lesquels est-ce interdit? C’est interdit dans le déchet d’olives, le fumier, le sel, la chaux, le sable, soit humides, soit secs, la paille, les pépins, les flocons de laine, les herbes; ces 4 derniers à l’état humide; mais s’ils sont secs, on peut y enfouir. C’est permis sous des vêtements, ou des légumes secs, ou des plumes d’oiseaux, ou de la sciure de bois, ou de l’écorce de chanvre. R. Juda l’interdit lorsque celle-ci est mince, mais il le permet si elle est épaisse.",
+            "On peut enfouir dans les peaux encore garnies de poils, puis même les enlever de là, ou encore dans de la laine de tonte; mais en ce dernier cas, il n’est pas permis de la retirer. Comment opérera-t-on<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Que faire en cas d'enfouissement accompli par erreur?</i>? On enlève le couvercle, de sorte que la laine tombe à l’entoure. R. Eliézer b. Azaria dit: on penche de côté la boîte où se trouve le pot, de façon à pouvoir retirer les mets de ce dernier; car si l’on retirait le pot en entier, il y aurait à craindre que l'on puisse plus y replacer le pot par suite de l’amoncellement de la laine (cas interdit). Selon les autres sages, on peut retirer le pot en entier et l'y replacer sans crainte. Si on ne l’a pas couvert pendant qu’il faisait encore jour, on ne devra pas le couvrir à la nuit; mais si on l’avait couvert au jour et qu’ensuite il se trouve découvert spontanément, on peut le recouvrir. On peut remplir une cruche, cuaqan, d’eau froide, et la mettre sous un coussin ou divan (pour l’attiédir)."
+        ],
+        [
+            "Avoir quoi un animal domestique peut-il sortir le samedi<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> L'animal devant aussi se reposer ce jour là, les charges seules lui sont interdites.</i>, et avec quoi est-ce interdit? Le chameau peut sortir avec le licol ou frein, la chamelle avec l’anneau au naseau, l’âne de Lybie<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> V. (Kilayim 8, 4).</i> avec le frein, le cheval avec le collier<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> On y attache un anneau, où l'on passe une corde pour mener la bête.</i>, et tous les animaux munis de ce dernier peuvent le porter et être conduits de cette façon. Tous ces objets (en cas d’impureté) peuvent être aspergés et baignés à l’endroit où ils se trouvent, sans déplacement.",
+            "L’âne peut sortir avec sa couverte, si, d’avance, elle était attachée sur lui (pour le réchauffer). Les boucs sortent enveloppés<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Pour eux, comme ci-après pour les chèvres, il s'agit d'éviter les saillies en ce jour.</i>; les brebis sortent ayant la queue attachée au pied, ou en bas, ou la laine abritée par une étoffe, et les chèvres sortent les mamelles ficelées (pour tarir le lait ou le garder). R. Yossé interdit toutes ces sorties, sauf celle des brebis à laine garantie. R. Juda permet que les chèvres, en sortant, aient les pis ficelés si c’est pour tarir le lait, non pour le conserver.",
+            "Avec quoi cette sortie est-elle interdite? Elle l’est pour le chameau dont la queue est entourée d’un chiffon (comme marque distinctive), ou s’il a les pieds liés, ou s’il a une jambe repliée, et il en est de même pour les autres animaux. On ne devra pas attacher ensemble des chameaux pour les mener ainsi; mais on pourra tenir en une main toutes les cordes réunies, en les menant, à condition de ne pas entortiller ces cordes (mélange interdit).",
+            "On ne devra pas faire sortir l’âne avec une couverte non attachée d’avance sur lui, ni avec une clochette<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Le Qorban ' Eda rappelle le vieux mot esclete.</i> même bouchée, ni le cou garni de bois en forme d’échelle (pour préserver sa blessure, s’il en a), ni avec une courroie aux pieds (pour empêcher le frottement), ni les coqs munis de fils distinctifs, ou avec des liens entre les pattes, ni les boucs avec des brouettes<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Munk, Palestine, p. 30 et pl. 3.</i>, pour soutenir la queue (touffue), ni les chèvres munies d’un préservatif<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Littéral. D'un moyen servant à les protéger.</i>, ni le veau avec le joug d’essai ou muselière chmo\", ni la vache avec le pis munis de peau d’hérisson<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Pour les protéger contre les morsures des vipères. Cf. (Kilayim 8, 5) (2, p. 306).</i>, ni avec une courroie entre les cornes. La vache de R. Eliézer b. Azaria sortait pourtant les cornes ainsi garnies, contre l’assentiment des autres sages."
+        ],
+        [
+            "Que peut emporter la femme en sortant et que lui est-il interdit d’emporter? Elle ne devra porter ni des ficelles de coton ni de lin, ni des courroies aux cheveux, ni prendre un bain légal sans les relâcher (pour que l’eau pénètre), ni avec un bandeau frontal, ni avec des bandelettes ornées<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Autre genre de frontal, ou ornement sur la tête semi-voile.</i>, si ce n’est pas cousu au bonnet<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Ou: résille, filet. Le comment. A: cofie ou coiffe.</i>, ni avec une bande d’étoffe supportant la plaque, sur la voie publique; ni avec une couronne d’or en forme de tourelle, ni avec une petite chaîne de cou<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Maïmonide lui compare le terme colli ornamentum (de la racine strangulare, équivalant à KTL).</i>, catena, ni avec des anneaux de nez, ni avec des anneaux aux doigts, n’y eut-il même pas de cachet, ni avec une aiguille non percée. Mais si par mégarde elle l’a emporté, elle ne doit pas le sacrifice du péché involontaire.",
+            "L’homme ne doit pas sortir avec des sandales chargées de clous<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> En souvenir de ce que des gens, ainsi chaussés, se tuèrent mutuellement pour échapper un jour aux persécutions.</i>, ni même sortir avec l’une d’elles au cas où il a une plaie à un pied, ni avec les phylactères sur lui<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Défense étendue à ceux qui les portaient le Shabat.</i>, ni avec une amulette si elle n’émane pas d’un homme compétent, ni avec une cuirasse, ni avec un casque, ni avec des jambières. Mais si, par mégarde, il est sorti ainsi, il ne doit pas le sacrifice du péché involontaire.",
+            "Une femme ne doit pas sortir avec une aiguille perforée, ni avec un anneau muni d’un cachet, ni avec une chaîne de cou (collare), ni avec un bonnet tordu, coclia\"<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> En forme de colimaçon.</i>, ni avec un flacon d’odeur<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> Ci-après, 8, 2.</i>. En cas de sortie, elle est passible d’un sacrifice de péché. Tel est l’avis de R. Meir. Selon les autres sages, le sacrifice n’est pas dû, si elle est sortie avec le bonnet tordu, ou le flacon d’odeur (foliatum).",
+            "L’homme ne doit sortir ni avec une épée, ni avec un arc, ni avec un bouclier triangulaire, ni avec un écu rond<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> \"Selon Bertinoro, c'est le mot italien Massa (masse d'armes); en arabe que les lexiques n'ont pas.\"</i>, ni avec une lance. En cas d’infraction, le sacrifice de péché est dû. C’est que, dit R. Eliézer, ce ne sont que des ornements. Selon les autres sages, au contraire, ce sont des objets qui sont à sa honte, comme il est dit (Is 2, 4): Ils forgeront leurs épées en hoyaux, leurs hallebardes en serpes; une nation ne lèvera plus l’épée contre l’autre, et ils ne s’adonneront plus à la guerre. La jarretière (periscelis) est pure (non susceptible d’impureté), et l’on peut en porter le samedi; mais les chaînettes de jonction peuvent être impures et ne doivent pas être portées le jour.",
+            "Une femme peut sortir avec des cordons de cheveux, soit des siens soit d’une autre personne, avec des bandeaux de front ou des bandelettes s’ils sont cousus, avec des bandes d’étoffes et des postiches, dans la cour de la maison; avec de la ouate à l’oreille ou aux sandales, ou avec du coton de propreté pendant ses menstrues; avec un grain de poivre ou de sel sur la langue, ou avec tout ce qu’elle porte dans la bouche, à condition de ne pas l’y mettre spécialement en ce jour-là; au cas où elle l’a laissé tomber, elle ne peut plus l’y remettre. Rabbi permet de porter de fausses dents, ou dorées; les autres sages l’interdisent.",
+            "Les femmes peuvent sortir avec un sela (pièce de monnaie) attaché sur une plaie<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> L'application des métaux comme remède n'est donc pas nouvelle.</i> de la plante des pieds. Les jeunes filles peuvent avoir aux oreilles, du fil, ou des éclats de bois (pour que le trou ne se referme pas); celles qui demeurent parmi les Arabes peuvent porter le voile épais (usité là); celles des Mèdes peuvent (selon l’usage) avoir la tête enveloppée d’étoffe. Ces suppléments sont, du reste, permis à toutes; seulement, les sages n’ont parlé que des exemples qui en réalité existent le plus souvent.",
+            "En portant ce surtout de tête, la femme peut attacher l’un des 2 glands de support, soit à un caillou, soit à une noix, soit à une monnaie<sup class=\"footnote-marker\">10</sup><i class=\"footnote\"> Pour empêcher l'étoffe de tomber.</i>, à condition toutefois que cette dernière ne soit pas enveloppée spécialement le samedi.",
+            "Un homme bancal peut sortir avec sa jambe de bois. Tel est l’avis de R. Meir. R. Yossé l’interdit. S’il y a une cavité pour recevoir le genou, la forme est susceptible d’impureté (comme un vase). Les béquilles peuvent devenir impures par la compression<sup class=\"footnote-marker\">11</sup><i class=\"footnote\"> Zabim, 2, 4.</i>, et l’on peut en user le samedi pour sortir. On peut avec elles entrer au parvis du temple. Le siège, comme les béquilles d’un paralytique, est susceptible d’impureté par compression; on ne peut pas en user en ce jour pour sortir, ni entrer au parvis du temple. Les figures d’âne ono\" cat ëwmon sont légalement pures<sup class=\"footnote-marker\">12</sup><i class=\"footnote\"> \"Ce sont des masques de comédie, non des ustensiles. L'explication usuelle de ce mot par \"\" sabot \"\" ne nous semble pas justifiée.\"</i>, et l’on ne pourra pas les porter le samedi.",
+            "Les enfants peuvent sortir avec les liens<sup class=\"footnote-marker\">13</sup><i class=\"footnote\"> Pour éviter à l'enfant le chagrin d'une séparation, un ruban le reliait au père.</i>, et les fils de rois munis de clochettes d’or. C’est, du reste, permis à chacun; seulement, les sages n’ont parlé que des exemples qui, en réalité, sont les plus fréquents.",
+            "On peut sortir en portant un œuf de sauterelle<sup class=\"footnote-marker\">14</sup><i class=\"footnote\"> On lui attribuait la vertu de guérir les maux de dents, ou d'oreilles.</i>, ou une dent de renard<sup class=\"footnote-marker\">15</sup><i class=\"footnote\"> \"Celle d'un renard vivant devait tenir en éveil celui qui dort trop; et celle d'un mort devait guérir de l'insomnie.\"</i>, ou un clou ayant servi à une pendaison<sup class=\"footnote-marker\">16</sup><i class=\"footnote\"> Autre mode empirique, pour écarter la fièvre.</i>, pour servir de remède. Tel est l’avis de R. Meir<sup class=\"footnote-marker\">17</sup><i class=\"footnote\"> La version de Jérus., ici et ci-après a: R. Yossé.</i>. Selon les autres sages, c’est interdit même aux jours ordinaires de la semaine, à titre d’usage païen."
+        ],
+        [
+            "Il est une grande règle (générale) au sujet du Shabat: celui qui oublie tout le principe de la loi du Shabat, et a opéré plusieurs travaux en plusieurs samedis ne doit qu’un sacrifice de péché. Celui qui connaît le principe de la loi shabatique (sans détails) et a opéré plusieurs travaux en plusieurs samedis, est répréhensible, pour chaque jour (pendant la durée duquel on a oublié la solennité). Lorsqu’on sait qu’en ce jour c’est le Shabat, et que malgré cela on se livre chaque fois à de nombreux travaux, on est blâmable pour chaque travail capital. Celui qui accomplit plusieurs actions faisant partie d’une même sorte de travaux, ne doit qu’un sacrifice de péché.",
+            "Il y a 40 travaux capitaux moins un<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> \"On énumère bien 40; mais il en est deux, \"\" coudre \"\" et \"\" lier \"\" qui ne forment qu'un.\"</i>, savoir: semer, labourer, moissonner, mettre en gerbes, battre le blé, vanner, trier, moudre, tamiser, pétrir, cuire, tondre, blanchir, carder, teindre, filer<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Le comment. a: carpir ou charpir.</i>, ourdir, faire deux points<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Rashi traduit: lice (= lisse, nous dit M. Darmesteter). Cf. Babli, ib. 73a.</i>, tisser 2 fils, fendre 2 fils, nouer, délier, coudre 2 points, déchirer pour recoudre 2 points, chasser le cerf, l’égorger, le dépouiller, le saler, tanner sa peau, le raser, le découper, écrire 2 lettres, effacer pour écrire 2 lettres, bâtir, démolir, éteindre, allumer, forger, porter d’un domaine dans l’autre. Ce sont là tous travaux du premier chef, au nombre de 40 moins un.",
+            "On a encore énoncé une autre règle: si l’on porte au dehors ce qui est apte à être conservé et que l’on a l’habitude de conserver en telle quantité, on est passible d’un sacrifice de péché. Au cas contraire, celui-là seul qui a l’habitude de les conserver et l’a transporté est condamnable.",
+            "– Ainsi, p. ex., si l’on porte de la paille de la quantité d’une gueule de vache, des écorces de légumes secs de la contenance d’une gueule de chameau, des épis de la contenance d’une gueule de mouton, des herbes de la contenance d’une gueule de chevreau, des feuilles d’ail ou d’oignon, soit vertes de la grandeur d’une figue, soit sèches de la contenance d’une gueule de chevreau; toutes ces quantités ne sauraient être jointes, les mesures étant inégales. Transporter des comestibles de la grandeur d’une figue est interdit, et on les joint pour constituer l’interdit, en raison de l’uniformité de la mesure, sauf pour les écorces, les pépins, les tiges, le son fin ou gros; selon R. Juda, il faut exclure la pelure de lentilles, qui mûrit avec elles."
+        ],
+        [
+            "Si l’on transporte assez de vin pour mélanger une coupe potable<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Comme on ajoute _ d'eau au vin pour le rendre potable, la coupe d'un quart n'aura que 1/16 de loug pur.</i>, ou la quantité de lait absorbable en une fois, ou du miel suffisant pour l’étendre sur une plaie, de l’huile de quoi frotter un petit membre, assez d’eau pour humecter un collyre<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Maïmonide a un mot arabe, voir page 107.</i>, on est coupable; pour tous les autres liquides, la mesure est quart de loug, comme aussi un quart pour tout ce que l’on verse; pour toutes ces choses, dit R. Simon, la mesure est du quart (de loug). Du reste, on n’a précisé toutes ces mesures que pour ceux qui les enfouissent.",
+            "Il est interdit de transporter une corde de quoi faire une anse à un panier, ou du lien<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Maïmonide indique l'équivalent un équivalent page 111</i> d’aubier pour faire un crochet de suspension au tamis ou van; R. Juda indique comme longueur une quantité suffisante pour prendre mesure à un soulier d’enfant, ou du papier pouvant suffire à la rédaction d’un acquit de douane. Celui qui transporte une telle note est coupable. On peut prendre du papier effacé, de quoi enrouler autour du goulot d’un flacon d’odeur, foliatum<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Ci-dessus, 6, 3.</i>.",
+            "La peau sera interdite de la grandeur d’une amulette; celle qui étant doublement fendue dixusto\", de quoi écrire la Mezuza<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Contenant des pass. Du (Dt 6, 4)-9 et (Dt 11, 12)-20.</i>, du parchemin de quoi écrire la plus petite section des phylactères, à savoir celle du Shema (Dt 6, 4-9); de l’encre, de quoi écrire 2 lettres; du fard, de quoi colorer un œil, tous sont dans le même cas<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Dans le texte Jérus., les 2 phrases suiv. sont jointes au 3.</i>.",
+            "On interdit de prendre de la colle de quoi emplir le bout de sa palette, de la poix et du souffre en quantité suffisante pour préparer le trou d’un tuyau<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> C.-à-d. de le boucher, sauf à laisser un trou.</i>, de la cire de quoi fermer une petite ouverture, de l’argile suffisant pour adapter une ouverture au foyer de l’orfèvre (pour le soufflet); selon R. Juda, la quantité sera telle qu’il y ait de quoi fabriquer un pied, le son qui suffira à couvrir l’ouverture du foyer de l’orfèvre; la chaux, ayant la mesure de quoi couvrir le petit doigt d’une fille<sup class=\"footnote-marker\">8</sup><i class=\"footnote\"> Pour l'épiler.</i>; selon R. Juda, la quantité sera telle que l’on puisse enduire la tempe. R. Néhémie assigne pour mesure de quoi enduire le dessous de la tempe, antwpa.",
+            "Du mortier, on ne pourra pas prendre la quantité égale à ce qu’il faut pour cacheter de grands sacs, selon l’avis de R. aqiba; mais, selon les autres sages, la quantité sera seulement celle des cachets de lettres. Du fumier et du sable, la mesure sera celle qu’il faut pour fumer une tige de chou, selon R. aqiba; mais, selon les autres sages, la mesure sera seulement ce qui suffit à fumer une tige de porreau (moindre). Pour le gros sable, la mesure sera celle de la contenance d’une truelle à chaux. Le jonc (interdit) sera assez grand pour offrir un calam (plume); s’il est épais ou brisé, il y en aura en quantité suffisante pour cuire un petit œuf, battu avec de l’huile et apprêté dans la poêle (chauffée).",
+            "L’os ayant une taille suffisante pour y découper une cuillère est interdit; selon R. Juda, il suffit qu’il ait l’équivalent d’une dent de clef. Du verre, de quoi gratter le bout d’une navette, cerci\", de tisserand<sup class=\"footnote-marker\">9</sup><i class=\"footnote\"> \"Maïmonide donne pour équivalent un équivalent page 113, terme qui n'est guère usité; Richardson traduit cette racine: \"\" moving, agitating, backwards and forwards \"\". C'est bien l'effet de la navette.\"</i>; une motte de terre ou une pierre, de quoi jeter sur les oiseaux; selon R. Eliézer b. Jacob, la quantité sera supérieure, de quoi jeter contre les animaux.",
+            "La quantité de tesson interdite sera celle que l’on emploie entre une planche et l’autre (pour les dresser), selon R. Juda; mais selon R. Meir, la quantité ne sera que celle qu’il faut pour tisonner le feu. Selon R. Yossé, elle sera équivalente à la contenance d’un quart de loug. R. Meir dit: bien qu’il n’y ait pas de preuve formelle en faveur de mon opinion, il y a une allusion à ce sujet, en ces mots (Is 30, 14): dont le débris ne fournit pas un morceau pour prendre du feu au foyer. A quoi R. Yossé répliqua que l’on peut invoquer, par contre, la fin de ce même verset: ni pour puiser de l’eau à la citerne."
+        ],
+        [
+            "R. aqiba dit aussi (par à propos de ce qui précède): on sait que le port d’une idole rend impur comme la femme menstruée<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> (Avoda Zara 3, 6) (et ib. Jér., 43a).</i>, en se fondant sur ce qu’il est écrit (Is 30, 22): tu les rejetteras (les idoles) comme une impure et tu leur diras de sortir. Or, de même que la femme menstruée rend impur celui qui la porte; il en est de même pour l’idole.",
+            "On sait qu’un vaisseau reste toujours pur, comme il est dit (Pr 30, 19): la voie du vaisseau à travers la mer (comme la mer reste pure). Dans un carré de champ ayant 6 palmes de longueur sur une égale largeur, on peut semer 5 espèces diverses, savoir: 4 aux 4 angles du carré et une au milieu, selon qu’il est dit (Is 61, 11): Ainsi que la terre fait éclore son germe et les jardins font pousser leurs plantes; or, le terme plantes (au pluriel) indique qu’il s’agit au moins de 2 sortes –<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> reproduit in extenso du (Kilayim 3, 1), avec la Guemara sur ce</i>.",
+            "La femme qui, au 3e jour, est atteinte de gonorrhée (semen ejecit), est déclarée impure; on le sait de ce qu’il est dit (Ex 19, 15): Soyez prêts dans 3 jours, etc. On baigne l’enfant circoncis au 3e jour après l’opération, fût-ce un samedi, selon ce qu’il est dit (Gn 33, 25): C’était au 3e jour, pendant qu’ils souffraient… De même, on déduit que l’on attache une langue de laine écarlate au front du bouc devant être envoyé à Azazel, de ce qu’il est écrit (Is 1, 18): Si vos péchés sont rouges comme la pourpre, deviennent-ils blancs comme la neige!",
+            "On sait que le frottement est aussi interdit que la boisson au jour du Kippour, de ce qu’il est fait allusion, à défaut d’interdit textuel, dans ces mots (Ps 109 18): … arrive comme de l’eau dans son corps, ou comme l’huile pénètre ses os –.<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> La Guemara de ce se trouve déjà in extenso au Maasser Sheni, 2, 1.</i>",
+            "On est coupable si l’on transporte du bois de quoi cuire un œuf léger (de poule), ou assez d’épices pour l’assaisonner; et s’il y a en a plusieurs, on les joint pour constituer l’interdit. Des écorces de noix ou de grenades, ou de couleur<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Le comment. a: crog (crocus) qui n'est pas français.</i>, isati\", ou de rouge,<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Ce mot a aussi le sens d'arôme. Selon Qorban 'Eda: garance.</i>, sont interdites, si elles suffisent pour teindre un morceau d’étoffe au bonnet, ainsi que l’urine, de l’alun, de l’alcali, de la craie, creta cimolia<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Pline, Hist. Nat., 30, 5. 57.</i> ou un mordant, en quantité suffisante pour laver une étoffe menue, faisant partie d’un bonnet. R. Juda défend même une quantité suffisante à enduire une tache de sang<sup class=\"footnote-marker\">7</sup><i class=\"footnote\"> (Nida 2, 6).</i>.",
+            "L’interdit a lieu aussi pour le poivre odoriférant, si peu qu’il y ait, et de même pour le goudron; pour les épices et les métaux, la pus petite quantité est interdite; de même des pierres de l’autel, ou de sa poussière, ou des fragments en chiffon, ou des rouleaux de la loi, ou des morceaux en lambeaux de leurs couvertures, parce qu’on les conserve avec soin pour les enfouir. R. Juda dit qu’il est aussi défendu d’emporter un accessoire servant à l’idolâtrie, comme il est dit (Dt 13, 17): Il ne devra rien rester entre tes mains de ce qui a été mis en anathème.",
+            "Celui qui porte au dehors la boîte d’un épicier, bien qu’elle contienne de nombreuses espèces, ne sera passible de péché qu’une fois. L’interdit a lieu pour les semences de jardinage dès qu’il y en a près de la valeur d’une figue. R. Juda b. Betera dit que la défense subsiste pour 5 sortes; savoir 2 semences de courges, ou 2 de concombres, ou des fèves égyptiennes, ou une part minime de sauterelle pure (comestible), ou pour un fragment de cadavre, équivalent à une figue sèche, ou une part minime de l’oiseau de vigne, vivant ou mort, parce qu’on le conserve avec soin comme remède. Selon R. Juda, il est aussi défendu d’emporter au dehors de la sauterelle vivante impure, si peu que ce soit, parce qu’elle sert de jouet aux enfants."
+        ],
+        [
+            "Si (la veille) on conserve un objet pour servir de semence, ou d’échantillon, deigma, ou de remède, et qu’on l’emporte le samedi, on est coupable, quelque petite que soit la part. Toute autre personne n’est coupable qu’en emportant la mesure légale. Si ladite personne (précitée) rapporte l’objet à la maison, elle n’est coupable qu’en portant la quantité légale.",
+            "Si quelqu’un, emportant des comestibles, les pose sur le seuil de la porte<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Emplacement intermédiaire, qualifié de Karmelith (ci-dessus, p. 4).</i>, soit qu’il ait fini par les emporter au dehors, soit qu’un autre les y ait portés, il y a dispense, parce que le travail complet n’a pas eu lieu en une fois. De même, s’il dépose sur le seuil un panier plein de fruits, bien que la majeure partie des fruits soit au dehors, il y a dispense, n’ayant pas remis au dehors tout le panier.",
+            "Si l’on emporte soit de la main droite, soit de la gauche, sur son sein, ou sur l’épaule, on est condamnable; car cette dernière manière était celle de la famille de Qehath sous Moïse<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> (Nb 4, 15).</i>. Mais si l’on porte sur le revers de la main, ou avec le pied, ou par la bouche, ou au coude, ou à l’oreille, ou aux cheveux, ou à la ceinture<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Funda, ou ceinture creuse servant de bourse, citée (Berakhot 9, 5).</i> dont l’ouverture est tournée par en bas, ou entre la ceinture et la chemise, à la bordure de la chemise, ou au soulier, ou à la sandale, on n’est pas coupable; parce que c’est un transport contraire aux modes habituels.",
+            "Si quelqu’un a l’intention d’emporter un objet par devant lequel se glisse en arrière, il n’est pas condamnable; si, au contraire, il se proposait de le porter en arrière (sur le dos), et l’objet glisse en avant (à sa place régulière), il est coupable. En vérité on a dit (légalement): une femme qui s’entoure d’une petite ceinture et y porte un objet, soit par devant, soit par derrière, est condamnable; car cette ceinture a l’habitude de tourner. R. Juda y joint aussi les porteur de lettres<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Les courriers officiels portaient les actes dans un bâton creux, suspendu au cou.</i>.",
+            "Le transport d’une miche de pain sur la voie publique est interdit; mais le transport par 2 personnes est permis. Si elle est trop lourde pour un homme et que 2 l’ont portée, ils sont coupables; R. Simon le permet<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> Dans le texte jérusalémite, le 5 commence à la phrase suivante, et le chapitre est divisé en 7.</i>. Celui qui emporte dans un vase des comestibles au-dessous de la quantité légale n’est pas coupable, même pour le port de ce vase, parce que ce dernier n’est qu’un accessoire. Le transport d’un homme vivant dans le lit est permis, et il n’y a même pas de faute pour le port du lit, parce que ce dernier est un accessoire. Mais le transport d’une personne morte dans le lit est défendu, ainsi que la valeur d’une olive d’un cadavre, ou cette quantité d’une charogne, ou celle d’une lentille pour un reptile. R. Simon le permet.",
+            "Celui qui s’enlève les ongles, soit l’un par l’autre, soit avec les dents ou celui qui s’arrache les cheveux, ou la moustache, ou la barbe, ou une femme qui se tresse des nattes, ou qui se teint les cils, ou se divise les cheveux sur le crâne, est coupable selon R. Eliézer. Selon les autres sages, c’est seulement défendu à titre d’opposé au repos shabatique (délit moindre). Celui qui arrache un objet d’un pot de fleurs troué (adhérent ainsi à la terre) est coupable; mais, si le pot n’est pas troué, on n’est pas coupable. R. Simon autorise l’un et l’autre cas."
+        ],
+        [
+            "Celui qui jette un objet d’une propriété privée sur la voie publique, ou à l’inverse, de la voie publique chez un particulier, est condamnable; si c’est d’une propriété privée dans une autre, séparée par la voie publique, on est coupable selon R. aqiba. Les autres sages le permettent.",
+            "Par exemple, si 2 balcons exwsthr sont situés l’un vis-à-vis de l’autre sur la voie publique, il est permis de tendre ou de jeter de l’un à l’autre. Si les 2 balcons sont dans une même ligne attenant à l’habitation diaita, il est défendu de tendre l’objet d’un balcon à l’autre, mais il est permis de jeter, car le mode de tendre les objets avait été adopté par les Lévites au service du temple (constituant ainsi un travail officiel): il y avait 2 voitures placées l’une derrière l’autre sur la voie publique, et l’on passait les poutres de l’une à l’autre, sans les jeter (à raison de leur poids). Si l’on prend un objet de dessus la terre tirée d’un puits creusé, ou d’une pierre ayant une hauteur de 10 palmes sur 4 de large, ou si l’on y dépose un objet, on est coupable (c’est par sa taille, un domaine privé); si ce monceau est plus petit, c’est permis.",
+            "Lorsqu’on jette un objet sur un mur à une distance de 4 coudées, s’il reste collé au-dessus de 10 palmes, cela équivaut à un rejet en l’air (nul); si c’est à une hauteur moindre de 10 palmes, cela équivaut à l’acte d’avoir jeté cet objet à terre (et il y a délit). Celui qui jette un objet à terre à une distance de 4 coudées est coupable; mais si, après avoir jeté l’objet dans l’intérieur de cet espace (à une distance moindre), celui-ci va rouler au-delà des 4 coudées, il y a dispense. Si, l’ayant jeté au-delà de 4 coudées, l’objet revient à une distance moindre, on est pourtant coupable (l’intention primitive étant coupable).",
+            "Celui qui jette dans la mer à une distance de 4 coudées n’est pas coupable. S’il y a une flaque d’eau marécageuse où la voie publique passe, on est coupable en y jetant un objet à 4 coudées. Quelle sera au plus la profondeur d’un tel marais? Un peu moins de 10 palmes c’est une voie publique, interdite.",
+            "Celui qui jette un objet de la mer sur le rivage, ou du rivage sur la mer, ou de la mer dans un vaisseau, ou d’un vaisseau dans la mer, ou d’un vaisseau sur l’autre, n’est pas coupable. Quant aux vaisseaux attachés ensemble, on peut transporter de l’un à l’autre; sinon, fussent-ils attenant l’un à l’autre, c’est interdit.",
+            "Si, après avoir jeté un objet, au moment même où on l’a lâché, on se souvient de la solennité du Shabat, ou si une autre personne le rattrape, ou si un chien le happe, ou s’il a été brûlé, il n’y a pas de délit. Si on l’a jeté dans le but de blesser un homme ou un animal, et que l’on se souvient de la solennité du jour avant que la blessure soit faite, il n’y a pas de délit. Voici la règle: tous les délits entraînant le sacrifice de péché ne sont réels que lorsque le commencement et la fin de l’œuvre ont eu lieu à l’état d’erreur; mais si l’une des 2 parties, soit le commencement, soit la fin, s’est effectuée en connaissance de cause, il n’y a pas de délit."
+        ],
+        [
+            "Combien faut-il avoir construit au minimum pour qu’il y ait péché? Si peu que ce soit. De même, on est coupable en taillant des pierres ou en nivelant sur l’enclume, en rabotant, ou en perçant des trous; si peu que ce soit. Voici la règle: on est coupable si, le samedi, on se livre à un travail quelconque qui persiste. R. Simon b. Gamliel interdit aussi de frapper avec le marteau<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Le comment. a: Martello, forme italianisée de Martel.</i> sur l’enclume pendant le travail, parce que cela équivaut à une mise en état d’une œuvre.",
+            "Il est défendu de labourer si peu que ce soit, de sarcler, d’émonder, de trier, si peu que ce soit. Il est défendu aussi d’enlever du petit bois, même fort peu, si c’est pour mieux utiliser le terrain; si c’est pour brûler, la mesure sera celle qu’il faut pour cuire un œuf léger. De même, pour la cueillette de l’herbe, si c’est de l’amélioration, la plus petite mesure sera interdite. Comme fourrage, on adopte pour mesure une bouchée d’agneau<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Le texte sur ce est traduit ci-dessus, (7, 2), et pour la suite, (9, 7)</i>.",
+            "Celui qui écrit 2 lettres, soit de la droite, soit de la gauche, soit d’un même caractère, soit de deux, ou même en employant 2 encres différentes, et en quelque langue que ce soit, est coupable. R. Yossé dit: on a interdit d’écrire même 2 lettres, parce qu’elles peuvent servir aux désignations, puisque c’est ainsi que l’on écrivait sur les poutres du Temples, afin de savoir les allier ensemble. Rabbi dit: on trouve parfois qu’un petit nom dérive d’un plus grand (dont c’est la 1re syllabe), p. ex. Sem de Simon ou de Samuel; Nah de Nahor; Dan de Daniel; Gad de Gadiel.",
+            "Celui qui écrit 2 lettres dans un même état d’ignorance est coupable, soit qu’il l’ait écrit à l’encre, soit à la couleur<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Le comment. a: orpiment.</i>, soit au rouge (gummi), ou avec du vitriol, calcanqon<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Maïmonide a un mot arabe, selon la transcr. correcte du mss. B. N., hébr. 328, non ZHG comme l'ont les éd.</i>, ou avec tout ce qui marque. De même, si l’on écrit sur l’angle de 2 murs, ou sur les 2 feuilles d’un livre de comptes libellés pinax<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> T. 3, p. 245.</i>, de façon à pouvoir lire ces 2 lettres d’un coup, on est coupable. Celui qui écrit sur son corps est coupable; mais s’il les grave là, c’est un délit selon R. Eliézer, tandis que R. Josué l’autorise.",
+            "Celui qui a écrit avec un liquide foncé, ou avec du jus de fruits, ou sur la poussière des routes, ou sur le sable des scribes, ou sur tout objet n’ayant pas de consistance, est dispensé. Si l’on écrit en tournant la main, ou avec le pied, ou avec la bouche, ou avec le coude, ou si l’on ajoute un signe à une lettre écrite (ce qui lui donne le sens d’un mot), ou si l’on surcharge de l’écriture, ou si, en ayant l’intention d’écrire la lettre j, on trace 2 z (lettre Zaïn) ou si l’on écrit une lettre à terre et une au mur, ou si l’on écrit sur 2 murs de la maison, ou sur 2 feuillets du livre de comptes, sans la facilité de lire l’ensemble d’un coup, on est dispensé de toute pénalité. Si l’on a écrit un lettre comme abréviation d’un mot<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> Notaricon.</i>, c’est un délit, selon R. Josué b. Bethera; il n’en est pas un, selon les autres sages.",
+            "Si l’on écrit 2 lettres dans un même état d’ignorance, l’une au matin, l’autre vers le soir, on est blâmable, selon R. Gamliel; selon les autres sages, il n’y a pas de délit."
+        ],
+        [
+            "R. Eliézer dit: en tissant 3 fils au commencement de l’œuvre, ou un seul fil dans une pièce en train, on est coupable; selon les autres sages, la mesure interdite est de 2 fils, soit au commencement, soit à la fin.",
+            "Si l’on fixe 2 liens de laisse, neiron, dans la trame, ou dans un tissu, cairo\", dans un van, ou un tamis, ou un panier, on est coupable, ainsi que si l’on coud 2 points, ou si l’on déchire dans le but d’en recoudre autant.",
+            "Celui qui déchire par colère, ou par douleur à la nouvelle d’un décès, ou en général si l’on détériore un objet, on n’est pas coupable. Mais si l’on abîme en vue de réparer, on est aussi coupable qu’en cas de réparation faite.",
+            "La mesure interdite à celui qui blanchit la laine, ou la carde, ou la teint, ou la file, est celle de la longueur d’un fil mesurant le double d’un empan<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> (Orla 3, 2).</i>. Le tissage de 2 fils est interdit dans la mesure d’un empan spithama.",
+            "R. Juda dit: il est interdit de chasser un oiseau dans une tour, ou un cerf dans la maison; selon les autres sages, il est aussi défendu de le chasser dans le jardin, dans la cour, ou dans le vivier (vivarium). R. Juda dit: tous ces derniers enclos ne se ressemblent pas. Voici donc la règle à cet égard: lorsqu’après y avoir poussé l’animal, il faut encore le chasser pour le prendre, on n’est pas coupable; au cas contraire, on est coupable.",
+            "Lorsqu’un cerf entre dans une maison et qu’un homme ferme alors la porte devant lui, celui-ci est coupable de l’avoir pris; si la porte a été fermée par 2 hommes, ils sont dispensés de toute peine. Mais si la porte est si lourde qu’un seul ne pourrait pas la fermer, ils sont coupables; selon R. Simon, ils ne le sont pas.",
+            "Si quelqu’un assis à la porte ne la bouche pas et qu’un second arrivant l’emplit ainsi, celui-ci est coupable. Si au contraire le 1er assis barre l’entrée et qu’un autre s’assoit à côté, si même le 1er est pari, celui-ci sera coupable en cas de prise, et non le second; parce qu’il ressemble à celui qui fermerait sa maison pour la préserver et qu’il y aurait un cerf enfermé là."
+        ],
+        [
+            "Si, en ce jour, l’on chasse l’un des 8 reptiles énoncés dans la Loi (Lv 21, 29), ou si l’on blesse l’un d’eux, on est coupable. Si l’on blesse une autre espèce de vers, ou d’insectes<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> N'ayant pas de peau.</i>, il n’y a pas de délit. Celui qui les chasse pour en tirer parti est coupable; si ce n’est qu’en vue de les prendre, il n’y a pas de délit. Si l’on chasse une bête sauvage, ou un oiseau que l’on a dans son domaine, on n’est pas coupable, mais c’est un délit de les blesser<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Ceux-ci ont une peau, que l'on déchire alors.</i>.",
+            "On ne soit pas le samedi, préparer de la saumure almh; mais on peut faire de l’eau salée pour y tremper son pain, ou pour assaisonner un mets. Mais, dit R. Yossé, n’est-ce pas aussi une sauce salée, qu’il y en ait beaucoup ou peu? On n’autorise que l’eau salée suivante: celle que l’on prépare en mettant d’abord de l’huile dans l’eau, ou dans le sel.",
+            "On ne doit pas, en ce jour, manger de l’hysope<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> \"Maïmonide a un mot arabe; ce que les copistes ont estropié et transcrit Astobros\"</i> grecque (remède contre les vers), car ce n’est pas un aliment habituel aux gens sains; mais on peut manger du romarin sauvage<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> Il a un mot arabe traduit d'ordinaire par: animalculum. Surenhus a: pulegium.</i>, et l’on peut boire du chalumeau de pasteurs<sup class=\"footnote-marker\">5</sup><i class=\"footnote\"> \"C'est l'équivalent, dit Maïmonide, d'un mot arabe; ce que dit aussi en propres termes Ibn-el-Beithar, Traité des simples, traduction 50. Leclerc, dans les Notices et Extraits des mss., t. 23, p. 162, n° 182.\"</i> (contrepoison liquide). On peut manger à titre de remède, les aliments habituels et boire des boissons ordinaires, excepté la résine de palmiers, ou la liqueur de racines<sup class=\"footnote-marker\">6</sup><i class=\"footnote\"> \"Maïmonide la cite comme un remède contre la gonorrhée, mais entraînant l'impuissance. Cette composition, selon lui, est un mot arabe joint à la plante de: ALSDOR, dont nous ignorons le sens et que Surenhus traduit \"\" herba laetitiae \"\". Serait-ce une corruption du terme pour orichalcum?.\"</i>, parce qu’elles servent spécialement contre la jaunisse. Mais on peut en boire pour étancher la soif, et l’on peut s’enduire avec l’huile de racines si ce n’est pas en vue d’une guérison.",
+            "Celui qui a mal aux dents ne devra pas, en ce jour, se gargariser avec du vinaigre, mais on peut y tremper un objet quelconque, comme d’ordinaire, pour se frotter les dents; et si l’on guérit ainsi, c’est bon. Celui qui a mal aux reins ne devra pas se frotter de vin ou de vinaigre, mais avec de l’huile, sans que ce soit de l’huile de rose. Cette dernière est réservée aux fils de princes, pour panser leurs blessures, selon leur usage habituel aux jours ordinaires de semaine. R. Simon dit: tous les israélites sont considérés comme fils de princes (et peuvent en user)."
+        ],
+        [
+            "Voici les nœuds qu’il est interdit de faire: celui des chameliers (en attachant le bât) et celui des matelots (qui amarrent le bateau); et il est aussi bien défendu de délier ces nœuds. R. Meir dit pour tout nœud que l’on peut délier d’un coup avec les mains seules, on n’est pas coupable –",
+            "Il y a des nœuds pour lesquels on n’est pas coupable, p. ex. ceux des chameliers, ou des matelots. Ainsi, la femme peut rattacher les coulisses de la chemise, ou les rubans du bonnet, ou les attaches des bandelettes (fasciae), ou les cordons des souliers et sandales, ou des outres de vin et d’huile, ou d’un pot de viande (tous ces liens n’étant que provisoires). R. Eliézer b. Jacob dit: on peut rattacher une corde au-devant de l’animal pour l’empêcher de sortir. On peut attacher un seau au-dessus du puits avec des bandes, non avec une corde (définitive); mais R. Juda le permet. Il a énoncé cette règle: pour aucun lien provisoire, il n’y a de délit.",
+            "On peut plier les vêtements que l’on vient de retirer, jusqu’à 4 et 5 fois. On peut aussi, le vendredi soir, préparer les lits pour le samedi, mais, en ce jour, il est défendu de les préparer pour le samedi soir. R. Ismaël dit: on peut plier les vêtements, ou préparer les lits au jour du grand pardon pour le samedi qui suit immédiatement (ou vice versa); de même, il est permis d’offrir en ce jour le sacrifice habituel du samedi, non à l’inverse. R. aqiba dit: il n’est permis ni d’offrir au Kippour le sacrifice du samedi, ni en ce dernier jour celui du Kippour."
+        ],
+        [
+            "On peut sauver d’un incendie tous les écrits saints; soit que l’on y lise le samedi, soit que l’on n’y lise pas, et en quelque langue qu’ils soient écrits, il faut les enfouir lorsqu’ils sont hors d’usage. -Pourquoi y en a-t-il où on ne lit pas? -Pour ne pas attarder l’enseignement fait dans les écoles. On peut sauver avec le livre sont étui qhch, ainsi que l’étui des phylactères avec le contenu, y-eut-il aussi de l’argent. Dans quelle place les abrite-t-on en ce cas? -Dans une impasse; selon B. Bethera, c’est permis aussi dans une ruelle qui a une issue. Lorsque la Mishna dit que l’on peut sauver l’étui en même temps que le livre, c’est au cas où celui-ci n’est pas adhérent à l’autre; mais lorsqu’il adhère, il va sans dire que tout est considéré comme une seule partie intégrale.",
+            "On peut sauver les aliments pour 3 repas shabatiques, en mettant de côté pour les hommes ce qui leur est destiné, et pour les animaux ce qui leur revient. Lorsque, p. ex., un incendie survient le vendredi soir, on sauvera des aliments pour 3 repas; si c’est le matin, on en sauvera pour 2 repas; enfin l’après-midi, on ne sauvera que de quoi faire un repas. Selon R. Yossé, on sauve en tous cas le montant de 3 repas.",
+            "On peut sauver un panier rempli de pains, y eut-il pour cent repas, ainsi qu’un gâteau entier de figues sèches, ou un tonneau de vin. On peut aussi appeler d’autres personnes pour les prier d’aider au sauvetage en leur faveur. S’ils sont assez intelligents pour comprendre leur intérêt, ils font le décompte avec le maître après le samedi. Où met-on ces objets à l’abri? Dans une cour jointe par le lien symbolique de l’eruv; selon Ben-Bethera, même dans une cour ordinaire.",
+            "On peut aussi porter là, en ce jour, tous les ustensiles pour la nourriture, ou revêtir n’importe quel vêtement permis, ou s’envelopper de toute étoffe pouvant servir à cet effet. Selon R. Yossé, on n’admet que 18 objets divers d’habillement; mais on peut revenir s’y habiller, emporter ainsi des effets, et dire à d’autres de venir sauver des objets avec lui.",
+            "R. Simon b. Nanas dit: on peut étendre une peau d’agneau sur une caisse, une boîte, ou une armoire<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Maïmonide a: serra.</i> déjà saisie par le feu, laquelle peau sera seulement roussie en préservant ce qu'elle couvre. On peut aussi, avec tous vases pleins ou vides, établir des séparations pour que l’incendie ne s’étende pas. R. Yossé interdit en ce cas l’emploi de vases d’argile neufs, pleins d’eau, parce qu’ils ne peuvent pas supporter les feu, et, à ce contact, ils se fendent et éteignent ainsi le feu.",
+            "Lorsqu’un étranger vient éteindre l’incendie, on ne lui dit rien dans aucun sens, parce que l’on n’est pas tenu de l’engager au repos; mais si un enfant israélite vient l’éteindre, on ne l’écoute pas, parce que l’on est responsable de son repos.",
+            "On peut renverser une marmite sur la lumière, pour qu’elle ne touche pas la charpente, ainsi que sur des excréments d’enfants pour éviter de se salir, ou sur un scorpion pour qu’il ne puisse pas mordre. R. Juda dit qu’un fait de ce genre étant survenu à R. Yohanan b. Zaccaï à Arab, celui-ci exprima la crainte d’être passible d’un sacrifice de péché (pour cette chasse indirecte).",
+            "Lorsqu un étranger a allumé une lumière, un israélile peut profiter de sa clarté; si elle a été allumée pour ce dernier, c'est interdit. Si l'on a tiré de l eau du puits lransport interdil pour abreuver un animal, il est permis à l israélite d en boire aussi; mais si elle a été tirée pour ce dernier, il est défendu de la boire. Si l étranger a établi un escalier pour son usage il est permis aussi à l israélite de s en servir; s'il a été établi pour ce dernier, c'est défendu d en user. Ainsi, il arriva à R Gamaliel et d autres docteurs, se trouvant en bateau, de profiter de l'escalier élabli lå par un païen.\r"
+        ],
+        [
+            "Pour tous les vases que, le samedi, on peut emporter de leur place, cette autorisation s’étend à leurs portes<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Couvercles.</i>, même lorsqu’elles sont détachées. C’est contraire à ce qui est établi pour les portes de la maison, parce qu’elles ne sont pas préparées dans ce but.",
+            "On peut prendre un marteau pour fendre les noix, ou une hache pour couper un gâteau de figues sèches, ou une scie pour découper le fromage, ou une pelle pour enlever des figues sèches, une espade<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Le comment. a: pala, pour pele (pelle); puis: forke, ou fourche.\"</i> ou une fourchette pour offrir un objet à un enfant, un fuseau ou une navette pour les piquer sur des fruits, une aiguille pour enlever l’épine ou l’éclat de bois, ou une grosse aiguille à sacs pour ouvrir une porte.",
+            "Lorsqu’en tête d’une tige creuse pour olives<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Elle sert à contrôler la maturité des olives. C'est donc un ustensile.</i> il y a un nœud, elle est susceptible d’impureté; au cas contraire, non. En tous cas, on peut la transporter le samedi pour soi.",
+            "R. Juda dit: il est permis de déplacer tous les ustensiles, à l’exception de la grande scie de bois, ou du soc de charrue. On peut aussi les déplacer, soit pour son usage personnel, soit même sans ce but. Selon R. Néhémie, on ne peut les prendre que pour son usage.",
+            "Pour tous les ustensiles qu’on peut déplacer au jour du Shabat, cette autorisation s’étend aussi à leurs morceaux, à condition que le tesson puisse servir à un usage. Ainsi, les pièces d’un pétrin doivent être assez grandes pour couvrir l’ouverture d’un tonneau; les morceaux d’un verre brisé doivent suffire à boucher un flacon. R. Juda y ajoute la condition que les fragments puissent s’employer au même usage que l’entier. Ainsi, dans les morceaux de pétrin, on devra pouvoir verser une bouillie, et de l’huile dans les fragments du verre (et la contenir).",
+            "On peut puiser de l’eau dans une courge creuse, caruon, équilibrée par une pierre, si en l’emplissant, la pierre ne tombe pas; au cas contraire, c’est interdit. Lorsqu’un cep de vigne est fixé dans un cruchon, on peut l’employer à puiser de l’eau le samedi.",
+            "Quant à la fermeture des fenêtres, R. Eliézer dit que l’on peut y employer ce qui est déjà attaché et suspendu au devant; au cas contraire, non. Selon les autres sages, on peut l’y suspendre en tous cas.",
+            "On peut déplacer le samedi tous les couvercles d’ustensiles (adhérents à la terre), s’ils ont des anses. Toutefois, dit R. Yossé, cette règle ne s’applique qu’aux couvercles sur des cavités de terre (citernes ou puits); mais, s’il s’agit de couvercles d’ustensiles, on peut en tous cas les enlever le samedi."
+        ],
+        [
+            "On peut débarrasser jusqu’à 4 ou 5 boîtes pleines de paille ou de blé pour faire place à des hôtes, pour faciliter l’étude de la Loi, mais non le grenier entier. On peut aussi enlever de l’oblation pure, les produits soumis au doute (demaï), ou de la 1re dîme dont l’oblation (1/100) a été prélevée, ou de la 2e dîme et des objets consacrés qui ont été rachetés, ou des lupins secs qui servent d’aliment aux pauvres (ou aux boucs); mais non ce qui est soumis encore aux divers droits (tebel), ni de la 1re dîme non libérée de l’oblation, ni la 2e dîme ou les consécrations non rachetées, ni le porreau, ni la moutarde. R. Simon b. Gamliel le permet pour les porreaux, parce que c’est l’aliment des corbeaux domestiques.",
+            "On peut déplacer des bottes de pailles, ou de petit bois, ou de joncs, si on les a réunies pour servir de fourrage; au cas contraire, c’est interdit. On peut renverser un panier devant les poussins, pour les exercer à y monter et descendre. On peut pousser une poule échappée de la basse-cour, jusqu’à ce qu’elle y rentre. On peut faire promener les veaux et ânons sur la place publique (pour les développer). De même, une femme peut faire sauter son fils (ce n’est pas le porter). Toutefois, ajoute R. Juda, ce n’est vrai que ‘il est déjà assez avancé pour lever un pied après l’autre; mais s’il se traîne seulement, c’est interdit.",
+            "Il n’est pas permis au jour de fête de faire mettre bas une bête, mais on peut l’aider (sans tirer le petit). On peut faire accoucher une femme le samedi, lui appeler une sage-femme de n’importe quelle place, même profaner pour elle au besoin la solennité de ce jour par tous travaux, notamment rattacher le nombril. R. Yossé permet aussi de couper le cordon ombilical. Enfin, on accomplit en ce jour tout ce qui concerne la circoncision."
+        ],
+        [
+            "R. Eliézer dit: si l’on n’a pas apporté la veille le couteau de la circoncision, on l’apporte le samedi à découvert; en cas de danger (des persécutions religieuses), on le couvre en présence de témoins. R. Eliézer dit aussi: on peut même couper du bois et en faire des charbons, pour forger un couteau de fer. Voici la règle, dit R. aqiba: pour tout travail que l’on a pu faire la veille du samedi, on n’interrompt pas le repos shabatique; au cas contraire, on le rompt.",
+            "On peut, le samedi, faire tout ce qui est relatif à la circoncision: couper le prépuce, dénuder par déchirement, pratiquer la succion du sang (de crainte d’hémorragie), couvrir la plaie d’emplâtre<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Maïmonide met pour équivalent un mot arabe (page 180)</i> splhnion, ou de cumin en poudre. Si ce dernier n’a pas été pulvérisé la veille, on peut le mâcher en ce jour et l’y déposer. Si l’on n’a pas opéré la veille le mélange du vin et de l’huile, on mettra de chacun de ces liquides séparément. On ne doit pas, en principe, confectionner à cet effet des bandes de préservation, mais on peut y attacher un chiffon de lin. Si ce n’était pas prêt de la veille, l’opérateur peut apporter ce chiffon enroulé autour du doigt, et l’apporter au besoin d’une autre cour.",
+            "On peut laver l’enfant soit avant, soit après la circoncision, en jetant de l’eau sur lui à la main, sans le poser dans un vase. R. Eliézer b. Azaria dit: On baigne l’enfant au 3e jour qui suit l’opération, fût-ce un samedi, selon ces mots (Gn 34, 25): au 3e jour, lorsqu’ils étaient souffrants de la fièvre. Pour l’enfant douteux<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Ne sachant s'il est venu à terme, sa vie est incertaine.</i> et pour l’androgyne (des 2 sexes), on ne profane pas le Shabat; mais R. Juda le permet pour ce dernier –<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Le texte de ce se retrouve ci-dessus, (9, 3).</i>.",
+            "Si quelqu’un a 2 enfants à circoncire, l’un après le samedi et l’autre en ce jour, et que par oubli, il ait circoncis en ce jour celui qu’il fallait opérer le lendemain, il a commis un péché. Lorsqu’un des enfants devait être circoncis la veille du Shabat et un autre en ce jour, et que, par oubli, on ait circoncis en ce jour celui qui devait être opéré la veille, on est passible d’un sacrifice de péché selon R. Eliézer, mais non d’après R. Josué.",
+            "On peut (légalement) circoncire l’enfant à l’âge de 8 jours, de 9, de 10, de 11 et de 12; ni plus tôt, ni plus tard. Ainsi, l’ordinaire est 8 jours; s’il est né au crépuscule, on attend le 9e; si c’est au crépuscule du vendredi soir, on attend au 10e; si, de plus, un jour de fête suit le samedi, on ajourne au 11e; si enfin ce sont les 2 jours de fête du nouvel an qui suivent, on atteindra le 12e jour. Il n’est pas permis de circoncire un enfant malade, jusqu’à sa guérison.",
+            "Voici les filaments qui empêchent la circoncision: l’excroissance de chair couvrant la majeure partie du gland. Lorsqu’un tel homme est cohen, il ne pourra pas manger de l’oblation sacerdotale. Lorsqu’un enfant a tant de graisse, qu’il est trop difficile de l’opérer, il faut l’enlever à cause de l’apparence. Lorsqu’on a circoncis sans dénuder le gland, l’opération est nulle."
+        ],
+        [
+            "R. Eliézer dit: au jour de fête, on peut suspendre au-dessus d’un vase un linge à passer le vin, et le samedi on peut y verser du vin s’il est déjà suspendu; selon les autre sages, aucun de ces actes n’est permis, mais au jour de fête on peut y verser du vin s’il est déjà suspendu.",
+            "On peut mettre de l’eau sur la lie de vin pour qu’elle trempe (et absorbe la partie vineuse), et transvaser le vin à travers du linge, ou un panier d’osier égyptien. On peut mettre un œuf cassé dans une couche de moutarde (pour l’éclaircir), et l’on peut en ce jour faire de l’hydromel oinomhlon. R. Juda dit: le samedi, on ne fera ce mélange que dans le verre (à boire de suite); aux jours de fête, on opérera par loug (pour plusieurs fois), et c’est seulement aux jours de demi-fête qu’on en brassera par tonneau. R. Zadoq fait tout dépendre du nombre des invités que l’on a.",
+            "Il n’est pas permis de tremper de la gentiane<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Ou: Assa.</i> (laserpitium) dans de l’eau tiède, mais de la plonger dans du vinaigre. On ne trempera pas des vesces, et on ne les râpera pas, mais on peut les mettre dans un van ou panier. On ne tamisera pas la paille dans un van, et on ne la placera pas en un lieu élevé pour disperser le son; mais on peut recueillir ce dernier dans le tamis et le verser dans les crèches.",
+            "On peut nettoyer la crèche d’un bœuf gras de l’engrais qui s’y trouve le samedi, et l’on peut mettre le reste du fourrage de côté, pour qu’il ne soit pas sali. Tel est l’avis de R. Dossa. Les autres sages l’interdisent. On peut aussi, ce jour, enlever le fourrage d’un animal pour le donner à un autre.",
+            "On ne doit pas secouer à la main la paille étendue sur le lit, mais avec les épaules. Si elle est destinée à la consommation d’un animal, ou s’il y a au-dessus un coussin ou un drap<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> \"Maïmonide le rend par un terme arabe qui d'ordinaire a le sens de sacré, interdit, et qui, - par extension - signifie aussi selon Freytag: \"\" Vestis vilior et neglecta quam induit; vestis quam Meccam iter sacrum faciens abjicit, neque induit \"\".\"</i>, on peut le retourner à la main. On peut ouvrir une presse à lavage<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Maïmonide traduit mekavesh par un terme que n'ont pas les dictionnaires d'arable classique, mais que Richardson traduit: a wandrobe, clothespress, chest. Le comment. a: presse.</i> pour en retirer des vêtements, si elle est à des particuliers, mais ne pas la comprimer en la refermant. A celle des blanchisseurs (bien close), on ne doit même pas toucher. R. Juda dit: si, dès la veille, elle était déjà demi-ouverte, on pourra l’ouvrir en entier pour en retirer les effets."
+        ],
+        [
+            "On peut, dans une cour, porter son enfant<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Que l'on caresse parce qu'il est maladif.</i>, eut-il un caillou (interdit) en main, ou un panier de provisions chargé d’une pierre, et l’on peut transporter de l’oblation impure avec celle qui est pure, ou avec des produits profanes. R. Juda permet aussi de prélever la part due aux prêtres sur un mélange où l’oblation a été annulée dans 101 parts<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> V. (Terumot 4, 7), (et 5, 2) à 6.</i>.",
+            "Lorsqu’il y a une pierre à l’ouverture d’un tonneau, on peut le pencher de côté pour la faire tomber. Si elle se trouve au milieu des tonneaux, on peut en soulever un et le pencher de côté, de façon à faire tomber la pierre. S’il y a de l’argent sur un coussin, il suffit de le secouer pour que l’argent tombe. S’il y a quelque saleté, on peut l’essuyer avec un chiffon; et si la taie est en peau, on y jette de l’eau jusqu’à ce qu’elle l’enlève.",
+            "L’école de Shammaï dit: on peut enlever de la table les os et les pelures; celle de Hillel prescrit, au contraire, d’enlever toute la tablette (tabula) et de la secouer ensuite. On peut prendre de là les miettes mêmes inférieures à l’équivalent d’une olive, ainsi que les cosses de fèves ou de lentilles pouvant servir de fourrage aux bestiaux. Avec une éponge munie d’une poignée en cuir, on peut essuyer, mais à défaut de cette poignée, c’est interdit, de crainte de comprimer l’eau; selon les autres sages, on peut en tous cas la déplacer le samedi, et elle n’est pas susceptible d’impureté (sans valeur)."
+        ],
+        [
+            "Lorsqu’un vase se brise, on peut en sauver le montant de ce qu’il faut pour 3 repas, et même dire à d’autres personnes d’en sauver pour elles; à condition toutefois de ne pas éponger le vin. Il n’est pas permis de comprimer les fruits pour en extraire le jus, et si ce dernier en est sorti spontanément, on ne pourra pas en jouir. Selon R. Juda, si ces fruits étaient destinés à la consommation, il est permis d’utiliser le jus; mais s’ils étaient destinés au pressoir pour la boisson, le jus sera défendu. Si l’on a concassé dès la veille du samedi les gâteaux de miel et qu’il en coule spontanément du miel, celui-ci est interdit. R. Eliézer permet de le manger.",
+            "Tout ce qui avait déjà été cuit à l’eau chaude la veille du samedi pourra être de nouveau trempé dans une telle eau le samedi; au cas contraire, on pourra seulement le passer à l’eau chaude (l’attiédir), sauf les salaisons remontant à un an de date, ou: de petits poissons salés, et des colia\" d’Espagne, pour lesquels ce lavage constitue une vraie préparation.",
+            "Il est permis de briser un tonneau clos, si le samedi on veut en manger une figue sèche, à condition de ne pas s’appliquer à en faire un ustensile serviable. On ne doit pas trouer la bonde d’un liquide, mais plutôt l’enlever entière, selon R. Juda; les autre sages (ou: R. Yossé) le permettent. Il n’est pas permis de le trouer de côté, et si c’était fait, on ne devra pas le boucher à la cire, parce qu’en enduisant on efface. R. Juda raconte qu’un cas de ce genre s’étant présenté, on consulta R. Yohanan b. Zaccaï à Arab, et il dit: Je crains pour lui l’obligation d’offrir un sacrifice de péché.",
+            "On pourra déposer dans un fossé des mets cuits pour les conserver là, et de la bonne eau dans un récipient d’eau mauvaise pour la maintenir fraîche, ou du froid dans du chaud pour le chauffer. Si en route on a eu des vêtements tombés à l’eau, on pourra continuer la marche sans souci de la compression qui en résultera. Dès que l’on arrive à la 1re cour extérieur de la ville, on peut les étendre au soleil, sans toutefois les étendre trop ostensiblement devant le peuple.",
+            "Si après s’être baigné dans une eau de citerne ou aux thermes de Tibériade on s’essuie, fût-ce avec des serviettes (lintea), il ne sera pas permis de les emporter soi-même; mais si dix personnes se sont essuyé après une serviette le visage, les mains et les pieds, il leur sera loisible de l’emporter.",
+            "Il est permis de s’enduire d’huile, ou de se frotter le ventre à la main, sans aller jusqu’à se fatiguer (ou masser), ni se brosser le corps. On ne devra ni descendre au marécage de Qordima, d’où l’on se tire péniblement, ni prendre de vomitif, ni opérer un enfant en lui redressant violemment les membres, ni reconstituer une rupture; si quelqu’un s’est foulé la main ou le pied, il ne devra pas les tremper à l’eau froide, mais se contenter de se laver comme d’ordinaire; si en ce cas la guérison est spontanée, il n’y a pas de mal."
+        ],
+        [
+            "Il est permis d’emprunter à son prochain le samedi, des cruches de vin et d’huile, à condition de ne pas parler formellement d’emprunt (à long terme). De même une femme pourra emprunter des pains à sa voisine et si l’on n’inspire pas assez de confiance, on peut laisser son manteau en gage chez le voisin, sauf à régler les comptes après le samedi. De même aussi, si une veille de Pâques se trouve être un samedi, on peut laisser son manteau en gage pour prendre un agneau, et l'on réglera le compte après la fête.",
+            "On pourra compter verbalement ses hôtes et le nombre des plats, perifora non sur une liste écrite<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> De crainte qu'en cas d'insuffisance l'on efface un nom. V. (Berakhot 6, 5).</i>; on permet aussi de tirer au sort entre les enfants et les gens de la maison pour la distribution des parts à condition de ne pas s’appliquer d’avance à placer de grandes portions à côté des petites, de crainte de se laisser entraîner aux jeux du hasard cubo\" à l’égard des étrangers. On peut aussi, au jour de fête, disposer les portions de sacrifices par lots<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> (Is 14, 12).</i>, mais non désigner ainsi les saintetés de la veille.",
+            "On ne devra pas embaucher des ouvriers le samedi, ni charger autrui d’un tel ordre. Il n’est pas permis d’attendre au bout de la limite shabatique jusqu’à la nuit pour y embaucher des ouvriers, ou pour rapporter des fruits, qui se trouvent un peu au-delà; mais il est permis d’y rester pour les garder et en rapporter ensuite à la main, dès la nuit. Aba Saul a énoncé la règle suivante: tout ce qu’il est permis de commander le samedi pour le lendemain pourra être accompli dès l’arrivée de la nuit.",
+            "On pourra attendre aussi au bout de la limite shabatique l’arrivée de la nuit, s’il s’agit de prendre en mains, aussitôt après, les intérêts d’une fiancée, ou de s’occuper de détails funéraires, p. ex. de rapporter une bière ou le linceul. Si un païen a apporté une flûte funèbre le samedi, l’israélite ne devra pourtant pas en tirer parti pour jouer la musique du deuil, à moins qu’elle ait été rapportée d’une localité assez proche (à l’intérieur de la limite shabatique). Si une bière a été fabriquée pour un païen et une tombe creusée pour lui, il sera loisible d’y enterrer un juif; mais si ces préparatifs ont eu lieu pour le juif (ce qui est un tort), il ne sera jamais permis de l’enterrer là.",
+            "Il est permis le samedi d’accomplir tous les travaux nécessaires au mort, l’enduire d’huile, le laver, à condition d’avoir soin de ne pas déplacer de membre. Il est permis de retirer le coussin placé au-dessous de lui, ou le déposer sur le sable frais pour pouvoir ajourner l’enterrement. On rattachera les mâchoires, non pour que la bouche se referme, mais pour qu’elle ne s’ouvre pas davantage. De même, on peut soutenir une poutre brisée par un fauteuil, ou par des tiges de lit, non pour arranger le plafond en danger, mais pour qu’il ne tombe bas. On ne doit pas clore les yeux d’un agonisant le samedi, pas plus qu’en semaine, avant qu’il ne soit bien mort, car cela hâterait sa fin et équivaudrait à un meurtre."
+        ],
+        [
+            "Lorsqu’en étant en route, le vendredi soir, la nuit arrive inopinément, on dépose son sac d’argent auprès d’un païen, ou, à défaut de païen, on s’en décharge en le déposant sur sa monture. Dès que l’on arrive à la première cour extérieure de la ville, il est permis d’enlever tous les objets qu’il est loisible de déplacer le samedi; quant aux objets interdits, il se contentera de délier les cordes qui les rattachent à la monture, de façon à ce que les sacs tombent spontanément.",
+            "On déliera les bottes de foins pour les donner en fourrage aux bestiaux, ou étendre des branchages verts<sup class=\"footnote-marker\">1</sup><i class=\"footnote\"> Selon J. Lévi: bottes (de pailles).</i>, mais non la paille serrée triplement<sup class=\"footnote-marker\">2</sup><i class=\"footnote\"> Le sens ordinaire est: tige de plante arrondie.</i>. On ne devra couper en ce jour, ni de l’herbage, ni des caroubes, devant les bestiaux, soit grands, soit petits. R. Juda le permet à l’égard des caroubes, s’il s’agit de menu bétail.",
+            "Il n’est pas permis de bourrer un chameau, ni de lui enfoncer le fourrage, mais de lui mettre dans la gueule. De même, on ne devra pas bourrer les veaux, mais leur mettre le fourrage dans la gueule, ainsi que de donner la pâture aux poules, ou de mêler de l’eau au son, sans le pétrir. Il n’est pas permis de donner de l’eau aux abeilles, ni aux pigeons dans le pigeonnier, mais aux oies, aux poules, ou aux pigeons domestiques, dits d’Hérode.",
+            "Il est permis de découper des courges (cueillies) devant le bétail ou de la charogne aux chiens. R. Juda dit si ce n’était pas déjà de la charogne morte le vendredi, c’est interdit, n’ayant pas été préparée d’avance à cet effet.",
+            "On peut, le samedi, délier d’un vœu, ou le faire délier par un sage s’il s’agit d’un objet à utiliser en ce jour, ou boucher la fenêtre<sup class=\"footnote-marker\">3</sup><i class=\"footnote\"> Ci-dessus, (17, 7).</i>, ou mesurer un étoffe pour savoir si elle est susceptible d’impureté<sup class=\"footnote-marker\">4</sup><i class=\"footnote\"> (Kelim 28, 8).</i>, ainsi qu’un bain légal (si sa contenance est suffisante). Ainsi, au temps du père de R. Zadoq et à celui d’Aba Saül b. Botnith, on boucha la fenêtre avec une écuelle de bois, et l’on attacha une cruche d’argile avec une liane, afin de savoir si dans le bassin (placé en travers du passage entre cette maison et la voisine) il y a une fente large d’un palme, ou non. On sait de ce fait qu’il est permis de boucher, de mesurer et de rattacher."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shabbat/English/Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp.json

@@ -0,0 +1,213 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "http://learn.conservativeyeshiva.org/mishnah/",
+    "versionTitle": "Mishnah Yomit by Dr. Joshua Kulp",
+    "status": "locked",
+    "priority": 1.0,
+    "license": "CC-BY",
+    "shortVersionTitle": "Dr. Joshua Kulp",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The carryings out of Shabbat are two which are four from the inside, and two which are four from the outside. How is this so? The poor man stands outside and the householder stands inside:If the poor man reaches his hand inside and places [something] into the hand of the householder, or if he takes [something] from it and carries it out, the poor man is liable, and the householder is exempt. If the householder reaches his hand outside and places [an object] in the poor man's hand, or takes [something] and carries it in, the master is liable, while the poor man is exempt. If the poor man reaches his hand inside and the master takes [an object] from it, or places [an object] in it and he carries it out, both are exempt; If the householder stretches his hand outside and the poor man takes [an object] from it, or places [an article] in it and he carries it inside, both are exempt.",
+            "One may not sit down before a barber near Minhah until he has prayed. One may not enter the baths or a tannery, or [sit down] to eat or [begin] a court case. But if they began, they need not break off. One must break off for the reading of the Shema, but not for prayer.",
+            "A tailor must not go out with his needle near nightfall, lest he forget and go out. Nor a scribe with his quill. And one may not search his garments [for lice or fleas], nor read by the light of a lamp. In truth it was said, the hazzan may see where the children are reading from, but he himself must not read. Similarly, a zav must not eat together with a zavah, because it may lead to sin.",
+            "And these are of halakhot which they stated in the upper chamber of Hananiah ben Hezekiah ben Gurion, when they went up to visit him. They took a count, and Bet Shammai outnumbered Beth Hillel and on that day they enacted eighteen measures.",
+            "Beth Shammai says: ink, dyes and vetch may not be soaked [on Friday afternoon] unless they can be fully soaked while it is yet day; And Bet Hillel permits it.",
+            "Beth Shammai says: bundles of wet flax may not be placed in an oven unless they can begin to steam while it is still day, nor wool in the dyer’s kettle unless it can [absorb the color] such that [the color] is visible. But Bet Hillel permits it. Bet Shammai says: traps for wild beasts, fowl, and fish may not be spread unless they can be caught while it is still day; But Bet Hillel permits it.",
+            "Bet Shammai says: one must not sell [something] to a non-Jew, or help him to load [a donkey], or lift up [an article] upon him unless he can reach a near place [before Shabbat]. But Bet Hillel permits it.",
+            "Bet Shammai says: hides must not be given to a [non-Jewish] tanner, nor clothing to a non-Jewish launderer, unless they can be done while it is yet day; But in all these [cases] Bet Hillel, permits as long as the sun is still shining.",
+            "Rabban Shimon ben Gamaliel said: My father’s house was accustomed to giving white clothing to a non-Jewish launderer three days before Shabbat. And these and these agree that they lay down an olive press beams and wine press rollers.",
+            "Meat, onion[s], and egg[s] may not be roasted unless they can be [fully] roasted while it is still day. Bread may not be put into an oven just before nightfall, nor a cake upon coals, unless its surface can form a crust while it is still day. Rabbi Eliezer says: there must be time for the bottom to form a crust.",
+            "The passover sacrifice may be lowered into the oven just before nightfall; And the fire may be lighted in the fireplace of the Chamber of the Hearth. But in the provinces there must be time for the fire to take hold of its greater part. Rabbi Judah says: in the case of charcoal, just a little [is sufficient]. "
+        ],
+        [
+            "With what may they kindle [the Shabbat light] and with what may they not kindle them?They may not kindle with cedar fiber, uncarded flax, a raw silk, willow strands, a desert wick, or seaweed, And not with pitch, wax, castor oil, [terumah] oil [which must be] burnt, tail fat, or tallow. Nahum the Mede says: they may kindle with melted tallow. And the sages say: whether melted or not, they may not kindle with it.",
+            "They may not kindle [the Shabbat light] with [terumah] oil [which must be] burnt on festivals. Rabbi Ishmael says: they may not light with tar, because of the honor of the Shabbat. But the sages permit with all oils: with sesame oil, nut oil, radish oil, fish oil, gourd oil, tar and naphtha. Rabbi Tarfon says: they don’t light with anything but olive oil.",
+            "Whatever comes from a tree they may not light [the Shabbat light] except for flax. And whatever comes from a tree cannot be defiled with tent-uncleanness except linen. A wick made of cloth which was twisted but not singed: Rabbi Eliezer says: it is unclean, and one may not light with it; Rabbi Akiva says: it is clean and one may light with it.",
+            "One may not pierce an egg shell, fill it with oil, and place it over the mouth of a lamp, in order that it should drip, and even if it is of clay. And Rabbi Judah permits it. But if the potter connects it beforehand it is permitted, because it is one utensil. One may not fill a dish of oil, place it at the side of a lamp, and put the wick end in it in order that it should draw. And Rabbi Judah permits it.",
+            "One who extinguishes the lamp because he is afraid of non-Jews, robbers, or an evil spirit, or so that a sick person may sleep, he is exempt. If [he does so because] he wants to spare the lamp, the oil, or the wick, he is liable. Rabbi Yose exempts in all cases, except for the wick, because he makes charcoal.",
+            "For three sins women die in childbirth: because they are not observant of [the laws of] niddah, hallah, and the kindling of the [Shabbat] lights.",
+            "A person must say three things in his house on the eve of Shabbat just before night: Have you separated tithes? Have you prepared the ‘eruv? Kindle the [Shabbat] lamp. If it is doubtful, whether it is night or not, they do not tithe that which is certainly [untithed], they do not immerse utensils, and they do not kindle the lights. But they can tithe doubtfully tithed produce, and they can set up an eruv, and they can store hot food."
+        ],
+        [
+            "If a double stove was heated with stubble or straw, they may put a cooked dish on it. If it was heated with peat or wood, one may not place [a dish on it] until he sweeps it out or covers it with ashes. Bet Shammai says: hot water, but not a dish; And Bet Hillel says: both hot water and a dish. Bet Shammai says: one may remove it, but not put it back; But Bet Hillel says: one may even put it back.",
+            "If an oven was heated with stubble or straw, one may not place [a dish] either inside or on top. If a single stove was heated with stubble or straws, it is like a double stove; With peat or wood, it is like an oven.",
+            "They may not place an egg at the side of a boiler for it to be lightly roasted and one must not break it into a [hot] cloth. And Rabbi Yose permits it. And one may not put it away in hot sand or road dust for it to be roasted.",
+            "It once happened that the people of Tiberias conducted a pipe of cold water through an arm of the hot springs. The sages said to them: if this happened on the Shabbat, it is like hot water heated on the Shabbat, and is forbidden both for washing and for drinking; If on a festival, it is like water heated on a festival, which is forbidden for washing but permitted for drinking. A miliarum which is cleared of its ashes--they may drink from it on Shabbat. An antiki even if its ashes have been cleared--they may not drink from it.",
+            "A kettle which was removed [from the fire]: one may not pour cold water into it so that it should warm up, but one may pour it [water] into or into a cup in order to temper it. The pan or pot which was removed [from the fire] while it is boiling, one must not put spices into it, but one may put [spices] into a dish or a tureen. Rabbi Judah says: he may put [spices] into anything except what contains vinegar or brine.",
+            "They may not place a vessel under a lamp to catch the oil. But if it was placed there before sunset it is permitted. Yet one may not benefit from it because it is not prepared (mukhan). They may handle a new lamp but not an old one. Rabbi Shimon says: all lamps may be handled, except a lamp [actually] burning on Shabbat. A vessel may be placed under a lamp to catch the sparks, but one must not pour water into it, because he extinguishes [them]."
+        ],
+        [
+            "In what things may they cover up [food], and in what things may they not cover it up?They may not cover up [food] in peat, compost, salt, lime, or sand, whether moist or dry; Nor in straw, grape-skins, rags or grasses, when they are moist; but they may cover up [food] in them when they are dry. They may cover up [food] in garments, produce, doves’ wings, carpenters’ sawdust and thoroughly beaten flax. Rabbi Judah forbids [storing] in fine [flax], but permits [it] in coarse [flax].",
+            "They may cover up [food] with hides, and they may be handled; [They may cover up food] with wool shearings, but they may not be handled. What then is done? The lid [of the pot] is lifted, and they [the shearings] fall off of their own accord. Rabbi Elazar ben Azariah says: the basket [holding the pot] he turns on its side and [the food] is removed, lest one lift [the lid of the pot] and is unable to replace it. But the Sages say: one may take [out the pot] and replace [it]. If he did not cover it [a pot] while it was yet day, it may not be covered after nightfall. If it was covered but became uncovered, it may be recovered. One may fill a jug with [cold water] and place it under a pillow or blanket [to keep it cool]."
+        ],
+        [
+            "With what may an animal go out [on Shabbat], and with what may it not go out? A camel may go out with a bit, a female camel with its nose-ring, a Libyan donkey with an iron bridle, a horse with its chain, and all chain-wearing animals may go out with their chains and be led by their chains. And they may sprinkle upon them [with purifying waters], and they may be immersed in their place.",
+            "A donkey may go out with its saddle-cloth if it is tied to it. Rams may go out with hides tied to them. Ewes may go out with their tails tied up, tied down, or covered. Goats may go out [with their udders] tied up. Rabbi Yose forbids in all these cases, save ewes that are covered. Rabbi Judah says: goats may go out [with their udders] tied in order to dry them up, but not to save their milk.",
+            "And with what may it not go out?A camel may not go out with a pad Or with forelegs bound together or with hind legs bound together; And the same is true for other animals. One should not tie camels together and pull [one of them]. But one may take the cords in his hand and pull [them] providing he does not twist them together.",
+            "A donkey may not go out with a saddle-cloth, when it is not tied to it, or with a bell, even if it is plugged, or with a ladder[-shaped yoke] around its neck, or with a strap around its foot. Fowls may not go out with ribbons, or with straps on their legs. Rams may not go out with a wagon under their tails. Ewes may not go out with a hanun. A calf may not go out with a small yoke. Or a cow with the skin of a hedgehog, or with the strap between its horns. Rabbi Elazar ben Azariah’s cow used to go out with a strap between its horns, not with the approval of the rabbis."
+        ],
+        [
+            "With what may a woman go out and with what may she not go out?A woman may not go out with wool ribbons, linen ribbons, or straps around her head; Nor may she immerse while wearing them, until she loosens them. [She may not go out] with frontlets or head-bangles if they are not sewn, Or with a hair-net into the public domain, Or with a golden city, or with a necklace or with ear-rings, or with a finger-ring [even if it has] no signet, or with a needle [even if it] is unpierced. But if she goes out with these, she is not liable to a sin-offering.",
+            "A man may not go out with a nail-studded sandal, Nor with a single [sandal] if he has no wound on his foot; Nor with tefillin, Nor with an amulet, if it is not from an expert; Nor with a breastplate, Nor with a helmet; Nor with iron boots. Yet if he goes out with these, he is not liable for a sin-offering.",
+            "A woman may not go out with a needle that is pierced, Nor with a ring bearing a signet, Nor with a cochlea brooch, Nor with a spice tie, Nor with a perfume vial; And if she does go out, she is liable to a sin-offering, the words of Rabbi Meir. But the sages say that she is not liable in the case of a spice tie and a perfume vial.",
+            "A man may not go out with a sword, bow, shield, club, or spear, and if he does go out, he incurs a sin-offering. Rabbi Eliezer says: they are ornaments for him. But the sages say, they are nothing but a disgrace, as it is said, “And they shall beat their swords into plowshares, and their spears into pruning hooks: nation shall not lift up sword against nation, neither shall they learn war any more” (Isaiah 2:4). A garter is clean, and they go out [wearing] it on Shabbat. Knee-bands are unclean, and they may not go out with them on Shabbat.",
+            "A woman may go out with ribbons made of hair, whether they are of her own hair or her friend’s, or an animal’s; And with frontlets or head-bangles if they are sewn, And with a hair-net and with a wig into a courtyard; And with wool in her ear, with wool in her sandals, and with wool which she prepared for her menstruation; With a peppercorn, with a lump of salt and anything that is placed in her mouth, providing that she does not put it in her mouth in the first place on Shabbat, And if it falls out, she may not put it back. A false tooth or a gold tooth: Rabbi permits but the sages forbid it.",
+            "She may go out with the sela on a callus. Young girls may go out with threads, and even with chips in their ears. Arabian women may go out veiled. Medean women may go out with their cloaks thrown over their shoulders. Indeed, all people [may do likewise] but that the sages spoke of prevailing custom.",
+            "A woman may weight [her cloak] with a stone, nut, or coin, providing that she does not attach the weight in the first place on Shabbat.",
+            "A crippled person [lacking a leg] may go out with his wooden stump, the words of Rabbi Meir. Rabbi Yose forbids it. And if it has a receptacle for pads, it is unclean. His supports are unclean through midras, and one may go out with them on Shabbat, and enter the Temple court while wearing them. His chair and its supports are unclean through midras, and one may not go out with them on Shabbat, and one may not enter the Temple court with them. An artificial arm is clean, but one may not go out with it [on Shabbat].",
+            "Boys may go out with garlands and children of royalty children may go out with bells, and all people [may do likewise], but the sages spoke of the usual practice.",
+            "One may go out with a locust’s egg, a fox’s tooth, and a nail from [the cross of] a crucified convict for purposes of healing, the words of Rabbi Meir’s view. But the sages say: even on weekdays this is forbidden on account of “the ways of the Amorite” [which Israelites are forbidden from adopting]."
+        ],
+        [
+            "A great principle they stated in respect to Shabbat: anyone who forgets the fundamental law of Shabbat and performs many labors on many Shabbatot, is liable for only one sin-offering. One who knows the fundamental law of Shabbat and performs many labors on many Shabbatot is liable for a sin-offering for each and every Shabbat. One who knows that it is Shabbat and performs many labors on many Shabbatot, is liable for every primary labor. One who performs many labors belonging to the same category is obligated for only one sin-offering.",
+            "The primary labors are forty less one: sowing, plowing, reaping, binding sheaves, threshing, winnowing, selecting, grinding, sifting, kneading, baking, shearing wool, bleaching, hackling, dyeing, spinning, weaving, the making of two loops, weaving two threads, dividing two threads, tying and untying, sewing two stitches, tearing in order to sew two stitches, capturing a deer, slaughtering, or flaying, or salting it, curing its hide, scraping it [of its hair], cutting it up, writing two letters, erasing in order to write two letters [over the erasure], building, tearing down, extinguishing, kindling, striking with a hammer, [and] carrying out from one domain to another, These are the forty primary labors less one.",
+            "They also stated another general principle: whatever is fit to store and people generally store things like it, and one carries it out on Shabbat, he is liable for a sin-offering on its account. But whatever is not fit to store and people do not [generally] store things like it, and one carries it out on Shabbat, only he that stores it is liable.",
+            "He who carries out a cow’s mouthful of straw, a camel’s mouthful of bean stalks, a lamb’s mouthful of clover, a goat’s mouthful of grasses, moist leaves of garlic or moist leaves of onion the size of a dried fig, [or] a goat’s mouthful of dry [leaves], [is liable]. And they do not combine with each other, because they are not alike in their standards. He who carries out [human] food the size of a dried fig is liable, And they combine with each other, because they are equal in their standards, except their shells, kernels, stalks, husks and coarse bran. Rabbi Judah said: excluding the shells of lentils, because they are boiled together with them."
+        ],
+        [
+            "One who carries out: [unmixed] wine, [is liable if it is] enough for the mixing of a cup; milk, as much as is swallowed at a time; honey, as much as is placed on a scab; oil, as much as is required to rub on a small limb; water, enough to rub with it collyrium; and all other liquids, a revi’it; and all waste water, a revi’it. Rabbi Shimon says: all of them are a revi’it, they stated all of these measures only in respect of those who put them away.",
+            "One who carries out rope, as much as is required for making a handle for a basket; A reed cord: as much as is required for making a hanger for a sifter or a sieve. Rabbi Judah says: as much as is required for taking the measure of a child's shoe. Paper, in order to write a tax-collector’s receipt on it. And one who carries out a tax-collector’s receipt is liable. Erased paper, as much as is required to wrap round a small vial of perfume.",
+            "[One who carries] animal hide: as much as is required for making an amulet; Parchment, for writing on it the shortest passage of the tefillin, which is “Sh’ma Yisrael”: Ink, for writing two letters; Eye shadow, for painting one eye.",
+            "Paste, for putting on the top of a lime twig. Pitch and sulfur, for making a small hole. Wax, for putting over a small hole. Clay, for making a hole in a gold refiner’s pot. Rabbi Judah says: for making a [tripod’s] leg. Bran, for putting on the mouth of a gold refiner’s pot. Lime, for smearing the smallest of girls. Rabbi Judah says: enough to take off the hair on the temples. Rabbi Nehemiah says: enough to take the hair of the forehead.",
+            "Red earth, as much as is required for a seal on merchandise bags, the words of Rabbi Akiva. But the sages say: as much as is required for the seal on letters. Manure, or thin sand, as much as is required for fertilizing a cabbage stalk, the words of Rabbi Akiva. But the sages say: for fertilizing one leek plant. Thick sand, as much as is required for putting on a full plaster trowel. Reed, as much as is required for making a pen. But if it is thick or crushed, as much as is required for boiling the lightest of eggs beaten up and placed in a stew pot.",
+            "Bone, is as much as is required for making a spoon. Rabbi Judah says: enough for making a tooth [of a key] with it; Glass, enough for scraping the end of a shuttle. A pebble or a stone, large enough to throw at a bird; Rabbi Elazar ben Yaakov says: large enough to throw at an animal.",
+            "A shard, as much as is needed for placing between one board and another, the words of Rabbi Judah. Rabbi Meir says: enough to scoop out the coals with it. Rabbi Yose says: large enough to contain a revi’it. Rabbi Meir said: even though there is no proof of the matter, there is a hint: “So that no shard is left in its breakage to scoop coals from a brazier” (Isaiah 30:1. Rabbi Yose said to him: proof [of my view] is from there [as well]: “Or to take ladle water from a puddle” (ibid)."
+        ],
+        [
+            "Rabbi Akiva said: From where do we know that an idol defiles by being carried like a menstruant? Because it is said, “You shall cast them [the idols] away as a menstruous woman. Out! You will say to them” (Isaiah 30:22): just as a menstruant defiles by being carried, so does an idol defile by being carried.",
+            "How do we know that a ship is clean? Because it is said, “The way of a ship is in the midst of the sea” (Proverbs 30:19). How do we know that if a furrow is six handbreadths by six handbreadths, they may sow in it five kinds of seeds, four on the four sides, and one in the middle? Because it is said, “For as the earth brings forth her growth, and as the garden causes its seeds to spring forth” (Isaiah 61:11) not its seed, but its seeds is stated.",
+            "How do we know that if one [a woman] discharges semen on the third day she is unclean? Because it is said, “Be ready for the third day” (Exodus 19:15). How do we know that one who has been circumcised may be bathed on the third day [after circumcision] which falls on Shabbat? Because it is said, “And it came to pass on the third day, when they were in pain” (Genesis 34:25). How do we know that a crimson-colored strap is tied to the head of the goat that is sent [to Azazel]? Because it is said, “If your sins be as scarlet, they shall be as white as snow” (Isaiah 1:18).",
+            "How do we know that anointing is the same as drinking on Yom Kippur? Though there is no proof of this, yet there is a suggestion of it, for it is said, “And it came into his inward parts like water, and like oil into his bones” (Psalms 109:18).",
+            "If one carries out wood, as much as is required for boiling a light egg; Spices, as much as is required for seasoning a light egg, and they combine with each other. Nutshells, pomegranate peel, woad and madder, as much as is required for dyeing a small piece of cloth the size of a hairnet. Urine, baking soda, lye, cimolian earth, and lion’s leaf, as much as is required for washing a small piece of cloth the size of a hairnet. Rabbi Judah says: as much as is required for removing the stain.",
+            "[If one carries out] pepper, in whatever quantity. Olive-refuse, in whatever quantity. Various kinds of spices and various kinds of metal, in whatever quantity. [Pieces] of the stones of the altar or the earth from the altar, worn-out pieces of scrolls or their worn-out covers, in whatever quantity, because they are stored away in order to hide them. Rabbi Judah says: also he who carries out the service vessels of idols, in whatever quantity, [is liable], for it is said, “Let nothing that has been doomed stick to your hand” (Deuteronomy 13:18).",
+            "If one carries out a peddler’s basket, even though it contains many types of things, he is liable for only one sin-offering. Garden seeds, less than the size of a dried fig; Rabbi Judah ben Batera ruled: five. Cucumber seed, two. Gourd seed, two. Egyptian bean seed, two. A live clean locust, whatever its size. Dead, the size of a dried fig. The bird of the vineyards, whether live or dead, whatever its size, because they store it for a medicine. Rabbi Judah says: even one who carries out a live unclean locust, whatever its size, [is liable], because they store it away for a child to play with."
+        ],
+        [
+            "If one stores something for planting, for a sample, or for medicine, and [then] carries it out on Shabbat, he is liable no matter the size. But all others are not liable except for its standard measure. If he carries it back again, he is liable only for its standard measure.",
+            "If one carries out food and places it on the threshold, whether he [himself] subsequently carries it out [into the street] or another does so, he is not liable, because the [whole] act was not performed at once. [If one carries out] a basket which is full of produce and places it on the outer threshold, though most of the produce is outside of the threshold, he is not liable unless he carries out the whole basket.",
+            "If one carries something out, whether with his right or with his left hand, in his lap or on his shoulder, he is liable, because this the way of the carrying of the children of Kohat (Numbers 7:9). In a backhanded manner, with his foot, in his mouth, with his elbow, in his ear, in his hair, in his belt with its opening downwards, between his belt and his shirt, in the hem of his shirt, in his shoes or sandals, he is not liable, because he has not carried [it] out as people [generally] carry out.",
+            "If one intends to carry out [an object] in front of him, but it comes around behind him, he is not liable. Behind him, but it comes around in front of him, he is liable. In truth they said: a woman who wraps herself with an apron whether in front of her or behind her, is liable, because it is normal for it to reverse itself. Rabbi Judah said: also those who receive notes.",
+            "If one carries out a loaf into the public domain, he is liable. If two carry it out, both are exempt. If one could not carry it out and two carry it out, they are liable; But Rabbi Shimon exempts [them]. If one carries out less than the standard quantity of food in a utensil, he is not liable for the utensil, because the utensil is secondary to the [food]. [If one carries out] a living person on a bed, he is not liable even in respect of the bed, because the bed is secondary to him. A corpse in a bed, he is liable. And similarly [if one carries out] the size of an olive of a corpse, the size of an olive of a nevelah, or the size of a lentil of a [dead] creeping thing, he is liable. But Rabbi Shimon exempts him.",
+            "If one pares his nails with each other or with his teeth, likewise [if one plucks] his hair, likewise his mustache, likewise his beard; And likewise if [a woman] braids [her hair], likewise if she paints [her eyelids] likewise if she puts rouge on [her face]: Rabbi Eliezer makes them liable, But the rabbis forbid [these actions] because of “shevuth.” If one picks [something] from a perforated pot, he is liable. If it is unperforated, he is exempt. Rabbi Shimon exempts in both cases."
+        ],
+        [
+            "If one throws from the private domain into the public domain [or] from the public domain into the private domain, he is liable. From one private domain to another private domain, and the public domain lies between: Rabbi Akiva makes him liable, But the sages exempt him.",
+            "How so? If there are two balconies facing each other in the public domain, he who reaches over or throws [an article] from one to the other is exempt. If both are on the same row, he who reaches over is liable, while he who throws is exempt, for thus was the service of the Levites. Two wagons, this one behind this one in the public domain, [and] they reached over the boards from one to another, but they did not throw. [As for] the borders of a cistern, and a rock, which are ten [handbreadths] high and four in breath, if one removes [something] from them or places [something] upon them, his is liable; If less than this, he is exempt.",
+            "One who throws [something] four cubits on to a wall: if [the wall] is above ten handbreadths, it is as if he throws it into the air; if below, it is as if it he throws it on to the ground. And one who throws [something] four cubits on the ground is liable. If one threw [something] within four cubits and it rolled beyond four cubits, he is exempt; [If one threw something] beyond four cubits and it rolled within four cubits, he is liable.",
+            "If one throws in the sea four cubits, he is exempt. If there is a pool of water and a public road crosses it, and one throws [an object] four cubits in it, he is liable. And how deep is a pool of water? Less than ten handbreadths. [For] if there is a pool of water and a public road crosses it, and one throws [an object] four cubits in it, he is liable.",
+            "If one throws [something] from the sea to dry land, or from dry land to the sea, from the sea to a ship or from a ship to the sea or from one ship to another, he is exempt. If ships are tied together, one may carry from one to another. If they are not tied together, even though they lie close [to each other], one may not carry from one to another.",
+            "If one throws [something] and remembers [that it is Shabbat] after it leaves his hand, and another catches it, or a dog catches it or it is burnt, he is not liable. If one throws [something] in order to inflict a wound whether to a person or a beast, and he remembers [that it is Shabbat] before the wound is inflicted he is not liable. This is the general principle: all who are liable to sin-offerings are liable only if the beginning and the end [of the forbidden action] are unwitting. If their beginning is unwitting while their end is intentional, if their beginning is intentional while their end is unwitting, they are not liable, unless their beginning and end are intentional."
+        ],
+        [
+            "One who builds: how much must he build to be liable? He who builds any amount, and he who chisels, and he who strikes with a hammer or with an axe, and he who bores [a hole] of any size, is liable. This is the general principle: whoever does work and his work endures on Shabbat, he is liable. Rabban Shimon ben Gamaliel says: even one who strikes with a hammer on the anvil at the completion of his work is liable, because he is as one who improves his work.",
+            "He who plows any amount, or who weeds, or who prunes [trees], or who cuts off young shoots, no matter the amount, is liable. He who gathers wood: if in order to effect an improvement, [he is liable] for any amount; if for lighting a fire, as much as is required for boiling a light egg. He who collects grasses: if to effect an improvement, [he is liable] for any amount; if for an animal, as much as fits in a kid’s mouth.",
+            "He who writes two letters, whether with his right hand or with his left hand, whether the same letter or two different letters or in two pigments, in any language, is liable. Rabbi Jose said: they made one liable for writing two letters only because [he makes] a mark, since this is how they would write on each board of the tabernacle, to know which its companion was. Rabbi Judah said: we find a short name [forming part] of a long name: “Shem” as part of “Shimon” or “Shmuel”, “Noah” as part of “Nahor”, “Dan” as part of “Daniel”, “Gad” as part of “Gaddiel”.",
+            "He who writes two letters in one state of unawareness is liable. He who writes with ink, arsenic, red chalk, gum, sulphate of copper or with anything that leaves a mark, on the angle of two walls, or on the two leaves of a ledger, and they [the two letters] are read together, is liable. He who writes on his flesh, he is liable. He who scratches a mark on his flesh: Rabbi Eliezer declares him liable to a sin-offering; But the sages exempt him.",
+            "If he wrote with liquids, or with fruit juice, on the dust of the road, or on writer’s powder, or with anything that cannot endure, he is exempt. [If he wrote] with the back of his hand, with his foot, with his mouth, or with his elbow; If he wrote one letter near [other] writing, If he wrote on top of other writing; If he intended to write a cheth but wrote two zayyinin; [If he wrote] one [letter] on the ground and another on a beam; If he wrote on two walls of the house, or on two leaves of a ledger which are not read together, he is exempt. If he wrote one letter as an abbreviation: Rabbi Joshua ben Bathyra declares him liable, But the sages exempt him.",
+            "He who writes two letters in two states of unawareness, one in the morning and one in the evening: Rabban Gamaliel declares him liable; But the sages exempt him."
+        ],
+        [
+            "Rabbi Eliezer says: he who weaves three threads at the beginning or one [thread] added to woven stuff is liable; But the sages say: whether at the beginning or at the end, the standard [for liability] is two threads.",
+            "He who makes two loops, on either the cross-pieces [nirim] or one the slips [keros], or in a sifter, sieve, or basket, is liable. And he who sews two stitches, and he who tears in order to sew two stitches [is liable].",
+            "He who tears in his anger or [in mourning] for his dead, and all who damage are exempt. But he who damages in order to repair, his measure [for liability] is as for repairing.",
+            "The minimum measure for bleaching, hackling, dyeing or spinning is a full double sit. And he who weaves two threads together, the minimum meausure is a full sit.",
+            "Rabbi Judah says: he who hunts a bird into a tower trap, or a deer into a house, is liable; But the sages say: [he who hunts] a bird into a tower trap, and a deer into a house, courtyard or corral. Rabban Shimon ben Gamaliel says: not all corrals are the same. This is the general principle: if it lacks further work of hunting, he is exempt. If it does not lack further work of hunting, he is liable.",
+            "If a deer enters a house and one person shuts [the door] before it, he is liable. If two shut it, they are exempt. If one could not shut it, and both shut it, they are liable. Rabbi Shimon exempts them.",
+            "If one sat down in the doorway but did not fill it, and a second sat down and filled it, the second is liable. If the first sat down in the doorway and fills it, and a second came and sat down at his side, even if the first [then] rises and goes away, the first is liable and the second is exempt. To what is this similar? To one who shuts his house to guard it, and a deer is found to be guarded in it."
+        ],
+        [
+            "The eight creeping things which are mentioned in the Torah: he who hunts them or wounds them [on Shabbat] is liable; But [as for] other abominations and creeping things, he who wounds them is exempt. He who hunts them for need is liable; Not for need, he is exempt. A beast or a chicken in one’s own domain, he who hunts them is exempt. He who wounds them is liable.",
+            "They do not prepare [pickling] brine on Shabbat, but he may prepare salt water and dip his bread into it or put it into a cooked dish. Rabbi Yose said: but that is brine, whether [one prepares] much or little? Rather what is the salt water that is permitted? Oil is first put into the water or into the salt.",
+            "They do not eat Greek hyssop on Shabbat, because it is not the food of healthy people. But he may eat yo’ezer and drink abuv ro’eh. A man may eat any kind of food as medicine, and drink any liquid, except water of palm trees and a potion of roots, because they are for jaundice. But he may drink water of palm trees for his thirst and rub himself with oil of roots for a non-medical purpose.",
+            "He who feels pain in his teeth may not sip vinegar through them, but he may dip [his bread in vinegar] in the usual manner, and if he is cured, he is cured. He who feels pain in his hips may not rub them with wine or vinegar, but he may anoint them with oil but not rose oil. The children of royalty may anoint their wounds with rose oil, since it is their practice to anoint themselves thus on weekdays. Rabbi Shimon said: all Israel are royal children."
+        ],
+        [
+            "These are the knots for which a person is liable? Camel-drivers’ knots and sailors’ knots. And just as one is guilty for tying them, so one is guilty for untying them. Rabbi Meir says: any knot which one can untie with one hand they are not liable for it.",
+            "You have some knots for which one is not liable like [one is] for camel-drivers’ knots and sailors’ knots. A woman may tie up the opening of her chemise, the strings of her hair-net and of her belt, the laces of her shoes or sandals, leather-bottles of wine and oil, and a meat dish. Rabbi Elazar ben Ya’akov says: one may tie [a rope] in front of an animal, that it should not go out. One may tie a bucket [over a well] with a belt but not with a rope; Rabbi Judah permits it. Rabbi Judah stated a general rule: any knot that is not permanent one is not liable for it.",
+            "One may fold clothing even four or five times, and spread the sheets on the beds on the Shabbat evening for [use on] Shabbat, but not on Shabbat for [use on] the day after Shabbat. Rabbi Yishmael says: one may fold clothing and spread the sheets on the beds on Yom Kippur for [use on] Shabbat, and the fat pieces of the Shabbat offering may be offered on Yom Kippur. Rabbi Akiva says: those of Shabbat may not be offered on Yom Kippur, nor may those of Yom Kippur be offered on Shabbat."
+        ],
+        [
+            "All sacred writings may be saved from a fire, whether we read from them or not [on Shabbat]. And even if they are written in any language, they must be stored. And why do we not read them? Because of the neglect of the study house. One may save the container of a scroll together with the scroll, and the container of tefillin together with the tefillin, even if it [also] contains money. And to where may one rescue them? Into a closed alley. Ben Batera says: even into an open one.",
+            "Food for three meals may be saved, that which is fit for a person, for a person, that which is fit for a beast, for a beast. How is this so? If a fire breaks out on the eve of Shabbat, food for three meals may be saved. If in the morning, food for two meals may be saved. If at [the time of] minhah, food for one meal. Rabbi Yose says: at all times we may save food for three meals.",
+            "One may save a basket full of loaves, even if it contains [enough for] a hundred meals, and a round cake of pressed figs, and a barrel of wine. And he [the owner] may say to others, “Come and save for yourselves.” And if they are clever, they make an account with him after Shabbat. To where may they be saved? Into a courtyard which has an eruv. Ben Batera says: even into a courtyard which does not have an eruv.",
+            "And to there he may carry out all his utensils; And he may wear all that he can wear and wrap himself in all that he can wrap himself. Rabbi Yose says: [only] eighteen pieces of clothing. Then he may go back in and put on [more clothes] and carry them out. And he may say to others, “Come and save with me.”",
+            "Rabbi Shimon ben Nannas says: one may spread a goat skin over a box, chest, or trunk which has caught fire, because he singes. And one may make a barrier with all vessels, whether full [of water] or empty, that the fire should not travel onward. Rabbi Yose forbids in the case of new earthen vessels filled with water, because since they cannot stand the heat, they will burst and extinguish the fire.",
+            "If a non-Jew comes to extinguish, they do not say to him, “extinguish it” or “do not extinguish,” because his resting is not their obligation. But if a minor comes to extinguish, they must not listen to him, because his resting is their obligation.",
+            "One may turn a dish over a lamp so that the beams should not catch [fire], and over an infant’s excrement, and over a scorpion so that it should not bite. Rabbi Judah said: an incident came before Rabban Yohanan ben Zakkai in Arabia and he said, “I fear that he may be liable for a sin-offering.”",
+            "If a Gentile lights a lamp, an Israelite may make use of its light. But if [he does it] for the sake of the Israelite, it is forbidden. If he draws water to give his own animal to drink, an Israelite may water his [animal] after him. But if [he draws it] for the Israelite’s sake, it is forbidden. If a Gentile makes a plank to descend [off a ship by] it, an Israelite may descend after him; But if on the Israelite’s account, it is forbidden. It once happened that Rabban Gamaliel and the elders were traveling in a ship, when a Gentile made a plank for getting off, and Rabban Gamaliel, and the elders descended by it."
+        ],
+        [
+            "All utensils may be carried on Shabbat and their doors with them, even if they became detached on Shabbat, for they are not like the doors of a house, which are not set aside for use.",
+            "A man may take a hammer to split nuts, an axe to cut a cake of pressed figs, a saw for sawing cheese, a rake to scoop up dried figs, a winnowing shovel and a pitchfork to place [food] upon it for a child, a reed or a shuttle to stick [food], a small needle to remove a thorn, and a sack [needle] to open a door.",
+            "A reed for olives, if it has a knot on its top, is susceptible to impurity; if not, it is not susceptible to impurity. In both cases it may be handled on Shabbat.",
+            "Rabbi Yose says: all vessels may be carried, except a large saw and the pin of a plough. All vessels may be carried whether required or not required. Rabbi Nehemiah says: they may be handled only for what is required.",
+            "All vessels which may be carried on Shabbat, their broken pieces may be carried with them, as long as they can perform something in the nature of work. [Thus]: the fragments of a kneading trough [can be used] to cover the mouth of a barrel, [and] the fragments of glass [can be used] to cover the mouth of a flask. Rabbi Judah says: as long as they can perform something in the nature of their own work; [Thus:] the fragments of a kneading trough, to pour into them a thick mixture; and [the fragments] of a glass, to pour into them oil.",
+            "A stone in a dried-out pumpkin: If one can draw [water] in it and it [the stone] does not fall out, one may draw [water] in it; if not, one may not draw water in it. A vine-branch tied to a pitcher: one may draw [water] with it on Shabbat.",
+            "A window-shutter: Rabbi Eliezer says: when it is connected and suspended, one may close [the window] with it; if not, one may not close [the window] with it. But the sages say: in both cases one may close [the window] with it.",
+            "All lids of utensils which have a handle may be carried on Shabbat. Rabbi Yose said: in reference to what is that said? In the case of lids which cover the ground, but lids of vessels may in any case be carried on Shabbat."
+        ],
+        [
+            "One may clear away even four or five baskets of straw or produce to make room for guests or on account of the neglect of the study hall, but not the storehouse. One may clear away pure terumah, doubtfully tithed produce, the first tithe whose terumah has been separated, redeemed second tithe and sanctified things, and dry lupinus, because it is food for goats. But [one may] not [clear away] untithed produce, first tithe whose terumah has not been taken, unredeemed second tithe and sanctified things, luf or mustard. Rabban Shimon b. Gamaliel permits [it] in the case of luf, because it is food for ravens.",
+            "Bundles of straw, bundles of twigs, or bundles of young shoots, if they were prepared as animal food, they may be carried; if not, they may not be carried. One may overturn a basket before young birds, so that they will get up and then get down. A chicken which has run away, they may push her until she re-enters. One may make calves and foals walk in the public domain. And a woman may make her son walk. Rabbi Judah says: when is this so? If he lifts one [foot] and places [another] down; but if he drags them it is forbidden.",
+            "One may not deliver an animal [in giving birth] on a festival, but one may assist it. One may deliver a woman [in giving birth] on Shabbat, summon a midwife for her from place to place, desecrate Shabbat on her account, and tie up the umbilical cord. Rabbi Yose says: one may cut it too. And all the requirements of circumcision may be done on Shabbat."
+        ],
+        [
+            "Rabbi Eliezer says: if one did not bring an instrument [with which to circumcise] on the eve of Shabbat, he must bring it on Shabbat uncovered; but in [times of] danger he hides it on the testimony of witnesses. Rabbi Eliezer said further: one may cut wood to make charcoal to make an iron instrument. Rabbi Akiva stated a general principle: any [manner of] work which could be performed on the eve of Shabbat does not supersede Shabbat; but that which could not be performed on the eve of Shabbat does supersede Shabbat.",
+            "They may perform all the necessities of circumcision on Shabbat: circumcising, uncovering [the corona], sucking [the wound], and placing a compress and cumin upon [the wound]. If one did not grind [the cumin] on the eve of Shabbat, he may chew [it] with his teeth and apply [it to the wound]. If he did not beat up wine and oil on the eve of Shabbat, he should apply each separately. They may not make a cloak for it in the first place, but he may wrap a rag about it. If this was not prepared from the eve of Shabbat, he may wind it about his finger and bring it, and even from another courtyard.",
+            "They bathe the infant both before and after the circumcision, and sprinkle [warm water] over him by hand but not with a vessel. R. Elazar ben Azaryah says: they may bathe an infant on the third day [of circumcision] which falls on the Shabbat, as it is said, “And it came to pass on the third day, when they were sore” (Genesis 34:25). For one who about whom it is doubtful, and a hermaphrodite, they may not desecrate Shabbat But Rabbi Judah permits [it] in the case of a hermaphrodite.",
+            "If a man has two infants, one to circumcise after Shabbat and the other to circumcise on Shabbat, and he forgets and circumcises the one who should be circumcised after Shabbat on the Shabbat, he is liable. [If he has] one to circumcise on the eve of Shabbat and another to circumcise on Shabbat, and he forgets and circumcises the one who should be circumcised on the eve of Shabbat on Shabbat: Rabbi Eliezer holds [him] liable to a sin-offering, but Rabbi Joshua exempts [him].",
+            "An infant is circumcised on the eighth, ninth, tenth, eleventh, and twelfth [days], neither before nor later. How so?In the normal situation, on the eighth. If he is born at twilight, on the ninth; At twilight on the eve of Shabbat, on the tenth. If a festival follows Shabbat, on the eleventh. If the two days of Rosh Hashanah [follow Shabbat], on the twelfth. An infant who is sick is not circumcised until he recovers.",
+            "These are the shreds which invalidate circumcision: flesh that covers the greater part of the corona; and he may not eat terumah. And if he is chubby, he must repair it for appearance sake. If one circumcises but does not uncover the circumcision, it is as though he has not circumcised."
+        ],
+        [
+            "R. Eliezer says: one may suspend a strainer on festivals, and pour [wine] through a suspended [strainer] on Shabbat. But the sages say: one may not suspend a strainer on festivals, nor pour [wine] through a suspended [strainer] on Shabbat, but one may pour [it] through a suspended [strainer] on festivals.",
+            "One may pour water over lees in order to clarify them; and one may strain wine through cloths and through a basket made of palm twigs; and one may place an egg in a mustard strainer; and one may make anumlin on Shabbat. Rabbi Judah says: on Shabbat [it may only be made] in a cup; on festivals, in a jug; and on the intermediate days of festivals in a barrel. Rabbi Zadok says: it all depends on the [number of] guests.",
+            "One may not soak hiltith in warm water, but he may put it into vinegar. And one may not soak leeks, nor rub them, but he may put them into a sieve or a basket. One may not sift straw through a sieve, nor put it on a high place, for the chaff to drop down, but one may take it up in a sieve and put it into the trough.",
+            "One may rake out [the trough] for a stall ox, and move [the remnants] aside for the sake of a grazing [ox], the words of Rabbi Dosa. But the sages prohibit it. One may take [food] from one animal and place it before another animal on Shabbat.",
+            "The straw [lying] upon a bed one may not move it with his hand, but he may move it with his body. But if it is animal feed, or a pillow or a sheet was upon it [on the eve of Shabbat], he may move it with his hand. A householder’s clothes press one may undo it, but not force it down. But a launderer’s [press] one may not touch it. Rabbi Judah says: if it was undone before Shabbat, one may unfasten the whole and remove it."
+        ],
+        [
+            "A man may pick up his son while he has a stone in his hand or a basket with a stone in it. And one may carry impure terumah together with pure [terumah] or with non-sacred produce. Rabbi Judah said: one may also remove the mixture [of terumah in non-sacred produce] when one [part is neutralized] in a hundred [parts].",
+            "If a stone is on the mouth of a cask [of wine], one tilts it to its side and it falls off. If it [the cask] is [standing] among [other] casks, he lifts it up, tilts it on its side, and it falls off. If money is lying on a cushion, one shakes the cushion, and it falls off. If snot is on it, one wipes it off with a rag; If it is on leather, one pours water over it until it disappears.",
+            "Bet Shammai says: one may remove bones and nutshells from the table; But Beth Hillel says: one must remove the whole board and shake it off. One may remove from the table crumbs less than the size of an olive and the husks of beans and lentils, because they are food for animals. A sponge, if it has a handle, one may wipe [the board] with it; If not, one may not wipe [the board] with it. The sages say: in either case it may be handled on Shabbat and it is not susceptible to defilement."
+        ],
+        [
+            "A cask [of wine] which was broken, one may save from it the requirements for three meals. And he [the owner] may say to others, “come and save for yourselves”, provided that it is not sponged up. One may not squeeze fruit in order to get out their juices, and if they exude of their own accord they are prohibited. Rabbi Judah says: if [the fruit is meant] to be food, that which exudes from it is permitted, but if [is meant to be] juice, that which exudes from it is prohibited. Honeycombs which crushed on the eve of Shabbat and it [the honey] exudes on its own, it is forbidden; But Rabbi Eleazar permits it.",
+            "Whatever was put into hot water before Shabbat, may be soaked in hot water on Shabbat; But whatever was not put into hot water before Shabbat may [only] be rinsed with hot water on Shabbat, except old salted fish, small salted fish, and Spanish colius, because their rinsing completes their preparation.",
+            "A man may break open a cask in order to eat dried figs from it, provided that he does not intend to make the cask into a vessel. And one may not perforate the stopper of a cask, the words of Rabbi Judah. But the sages permit it. And one may not pierce it at its side; And if it is already perforated one may not place wax upon it, because he smoothes it out. Rabbi Judah said: a case came before Rabbi Yohanan ben Zakkai in Arav and he said, “I fear [that he may be liable] to a sin-offering.”",
+            "One may place a cooked dish in a pit for it to be guarded; And good water into foul water for it to be cooled; or cold water in the sun for it to be heated. One whose clothes fell into water on the road may walk in them without concern. When he reaches the outer courtyard he may spread them out in the sun, but not in sight of the people.",
+            "One who bathes in the water of a pit or in the waters of Tiberias and dries himself even with ten towels, he must not bring them [back] in his hand. But ten men may dry their faces, hands, and feet on one towel and they may bring it [back] in their hands.",
+            "One may oil and [lightly] massage [the body] but not step on [the body] or scrape [the skin]. One may not go down to a piloma, And one may not drink an epiktvizin [to induce vomiting]; And one may not straighten an infant[‘s limbs]. And one may not set a broken bone. If one's hand or foot is dislocated, he must not agitate it violently in cold water but he may bathe it in the usual way, and if it heals, it heals."
+        ],
+        [
+            "A man may borrow pitchers of wine and pitchers of oil from his neighbor, provided he does not say to him, “lend [them] to me”; And similarly a woman [may borrow] loaves from her neighbor. If he does not trust him he may leave his cloak with him [as a pledge] and squares up with him after Shabbat. Similarly, if the eve of Passover in Jerusalem falls on Shabbat, he may leave his cloak with him [the vendor] and take his paschal lamb and squares up with him after the festival.",
+            "A man may count his guests and his appetizers/desserts by word, but not from writing. A man may cast lots with his sons and the members of his household on the table, provided that he does not make a large portion against a small one, because of gambling. And [priests] may cast lots for sacrifices on festivals, but not for the portions.",
+            "One may not hire laborers on Shabbat, nor say to his fellow to hire laborers for him. One may not go to the Shabbat border to await nightfall in order to hire laborers or bring in produce; but one may do so in order to watch [his field] and [then] he can bring produce [back] with him. Abba Shaul stated a general principle: whatever I have a right to say [that it be done], I am permitted to go to await nightfall, for it [at the border].",
+            "One may go to the Shabbat border before nightfall in order to attend to the affairs of a bride or of a corpse to bring him a coffin and shrouds. If a non-Jew brings reed-pipes on Shabbat, one must not bewail an Israelite with them, unless they came from a near place. If he made a coffin for himself or dug a grave for himself, an israelite may be buried in it. But if [he made it] for the sake of an Israelite, [the Israelite] may never be buried in it.",
+            "One may perform all the needs of the dead:One may anoint him with oil and wash him, provided that no limb of his is moved. One may remove the pillow from under him, and [thereby] place him on sand, in order that he should be better preserved. One may tie up the jaw, not in order that it should close but that it should not further [open]. And likewise, if a beam is broken, one may support it with a bench or bed posts, not in order that it [the break] should close up, but that it should go [open] no further. One may not close [the eyes of] a corpse on Shabbat, nor on weekdays when he is about to die, and he who closes the eyes [of a dying person] at the point of death is a murderer."
+        ],
+        [
+            "One for whom it becomes dark while on the road, he may give his purse to a non-Jew; And if there is no non-Jew with him, he places it on a donkey. When he reaches the outermost courtyard, he removes the objects which may be handled on Shabbat. As for those which may not be handled on Shabbat, he unties the cords and the sacks fall off automatically.",
+            "One may untie bundles of hay in front of cattle and one may spread out large sheaves, but not small hardened twigs. One may not chop up unripe grain or carobs before cattle, whether small or large. Rabbi Judah permits it in the case of carobs for small beasts.",
+            "One may not stuff a camel [with food] nor cram [food into its mouth], but one may put food into its mouth. And one may not force feed calves, but one may put food into their mouth. And one may put food into one’s hands for chickens and one may put water into bran, but not mix it [into a mass]. And one may not put water in front of bees or in front of doves in a dove-cote, but one may put [water] in front of geese, chickens and Rhodesian doves.",
+            "One may cut up gourds in front of beasts, and a carcass in front of dogs. Rabbi Judah says: if it was not carcass by the eve of Shabbat it is forbidden, because it was not prepared.",
+            "They may annul vows on Shabbat, and they may be asked [to release vows] when these are necessary for Shabbat. One may close up a skylight, and measure a rag and a ritual bath. And it once happened in the days of Rabbi Zadok’s father and the days of Abba Shaul ben Botnit that they closed up the window with a small clay vessel and tied a [clay] pot to a string to ascertain whether there was the opening of a handbreadth or not in the barrel. And from their words we learn that we may close [a skylight] and measure and tie on Shabbat."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shabbat/English/Mishná Shabbat, Raber [es].json

@@ -0,0 +1,32 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "Jordán Y. Raber",
+    "versionTitle": "Mishná Shabbat, Raber [es]",
+    "actualLanguage": "es",
+    "languageFamilyName": "spanish",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [
+            "(Los Sabios) enunciaron un principio general con respecto al Shabbat: Todo aquel que olvida el principio fundamental del Shabbat, y como consecuencia realizó varios trabajos prohibidos durante varios Shabbatot, no es pasible de ser sancionado sino con un solo sacrificio de expiación.  Aquel que conoce el principio fundamental del Shabbat, y no obstante realizó varios trabajos prohibidos durante varios Shabbatot, es pasible de ser sancionado por cada Shabbat. Quien sabe que aquel día es Shabbat, y no obstante realizó varios trabajos prohibidos durante varios Shabbatot, es pasible de ser sancionado por cada trabajo prohibido. Quien realiza varios trabajos prohibidos de una misma naturaleza, no es pasible de ser sancionado sino con un solo sacrificio de expiación.",
+            "Los principales trabajos prohibidos son cuarenta menos uno: quien siembra; quien ara; quien siega; quien engavilla; quien trilla; quien aventa; quien criba; quien muele; quien tamiza; quien amasa; quien hornea; quien esquila la lana; quien la lava; quien la hilvana; quien la tiñe; quien la hila; quien la muelle; quien hace dos mallas; quien teje dos hilos; quien separa dos hilos; quien hace un nudo; quien lo deshace; quien cose dos costuras; quien rasga a fin de coser dos costuras; quien caza un ciervo; quien lo faena; quien lo desuella; quien lo sala; quien curte su cuero; quien lo cura; quien lo corta; quien escribe dos letras; quien borra a fin de escribir dos letras; quien construye; quien destruye; quien apaga un fuego; quien lo atiza; quien golpea con un martillo; quien traslada (un objeto) de un ámbito a otro ámbito. Éstos son los cuarenta menos uno trabajos principales.     "
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shabbat/English/Open Mishnah.json

@@ -0,0 +1,47 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "http://en.wikisource.org/wiki/Mishnah",
+    "versionTitle": "Open Mishnah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה פתוחה",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "There are two [types of] transfers on Shabbat which amount to four inside, and two which amount to four outside.  How so?  [This is illustrated by] a poor person standing outside and a homeowner [standing] inside: [If] the poor person reaches his hand inside and puts [something] into the hand of the homeowner, or takes [something] from [the hand] and brings it outside, the poor person is liable and the homeowner is exempt.  [If] the homeowner reaches his hand outside and puts [something] into the hand of the poor person, or takes [something] from [the hand] and brings it inside, the homeowner is liable and the poor person is exempt.  [If] the poor person reaches his hand inside and the homeowner takes [something] from it, or puts [something] into it, and [the poor person] brings it outside, they are both exempt.  [If] the homeowner reaches his hand outside and the poor person takes [something] from it, or puts [something] into it, and [the homeowner] brings it inside, they are both exempt.",
+            "A person should not sit down before the barber close to [the time of] <i>Minchah</i> [the afternoon prayer service] until he prays.  Nor should he enter a bath-house, or a tannery, or [start] eating, or judging [in court]. But if [one did] began [such an activity], we do not interrupt him. We do interrupt for the recitation of <i>Shema</i>, but we do not interrupt for prayers.",
+            "The tailor may not go out with his needle close to nightfall [before Shabbat], lest he forget and go out [with it on Shabbat]; and neither [may] the scribe [go out] with his quill.  One may not delouse his apparel, and may not read by lamp light [on Shabbat].  In truth they said: The instructor may check where the students are reading but he may not read.  Similarly, a <i>Zav</i> [a man suffering from gonorrhea] may not eat with a <i>Zavah</i> [a woman with a menstrual-type flow occurring at a time other than her normal period] because familiarity leads to sin.",
+            "And these are some of the regulations enacted in the attic of Hananiah ben Chizkiyah ben Guryon when [the rabbis] went up to visit him. They called the roll and found that [members of] Beit Shammai outnumbered those of Beit Hillel and they decreed eighteen regulations on that day.",
+            "Beit Shammai say: One may not steep ink, dye, or vetches [fodder] in water [on Friday] unless there is sufficient time for them to dissolve while it is still day.  But Beit Hillel permit it.",
+            "Beit Shammai say: One may not put bundles of flax into the oven [on Friday] unless they will be steamed during the day; nor wool into the vat unless it will absorb the color. But Beit Hillel permit it. Beit Shammai say: One may not spread traps for animals, birds or fish [on Friday] unless they will ensnare [their quarry] during the day.  But Beit Hillel permit it.",
+            "Beit Shammai say: One should not sell [anything] to a non-Jew [on Friday], or help him load [an animal], or lift [a burden] onto himself, unless there is sufficient time for him to reach a neighboring place [before Shabbat].  But Beit Hillel permit it.",
+            "Beit Shammai say: One may not deliver hides to a non-Jewish tanner, or clothes to a non-Jewish launderer [on Friday], unless there is sufficient time for them to complete [the work before Shabbat].  Beit Hillel permit [one to act] in all of these [cases]  as long as the sun [is shining].",
+            "Rabban Shimon ben Gamliel said: It was the custom in my father's house to deliver white garments to the non-Jewish launderer three days before Shabbat.  [Both schools] agree that one may load the beams of the oil-press, and the cylinders on the wine-press [just before Shabbat].",
+            "One may not roast meat, onions, or eggs [on Friday] unless there is sufficient time for them to get roasted during the day [before Shabbat]. One may not put bread into the oven towards dusk [nightfall on Friday], nor cakes on the coals, unless there is sufficient time in the day for its surface to form a crust [before Shabbat]. Rabbi Eliezer says [unless there is sufficient time for] its bottom [surface] to form a crust.",
+            "One may lower the Passover offering into the oven towards dusk [on Friday].  And [the priests in the Temple] may kindle the fire in the hearth-room [on Friday], but outside [the Temple a fire may be lit] only if there is sufficient time for the fire to ignite the greater part of the wood. Rabbi Yehudah says: With regard to coals [it is acceptable] if any part of them becomes ignited [before Shabbat]."
+        ],
+        [
+            "With what [wicks] may one light [Shabbat lamps], and with what [wicks] may one not light?  One may not light with moss [that grows in] cedars, nor with uncombed flax, nor with raw silk, nor with willow bast, nor with desert fiber, nor with weeds [growing] on water.  Nor [may one light] with pitch, nor with wax, nor with castor oil, nor oil set for burning [consecrated oil that has become impure], nor with [the fat from] sheeps' tails, nor with forbidden fat. Nachum HaMadi says: One may light with boiled forbidden fat; but the Sages say: One may not light with forbidden fat whether it's boiled or not boiled.",
+            "One may not light with oil set for burning on festivals. Rabbi Yishmael says: Out of respect for Shabbat, one may not light with tar, but the Sages permit all [of the following] oils: Sesame oil, nut oil, radish [seed] oil, fish oil, gourd [seed] oil, tar, and naphtha. Rabbi Tarfon says: One may only light olive oil.",
+            "Of tree products, one may light only with flax. Of tree products, only flax [fashioned into a] shelter can contract impurity [if it surrounds a corpse]. [If] a slip of cloth has been folded but not singed, Rabbi Eliezer says it is subject to impurity and one may not light with it. Rabbi Akiva says:It is not subject to impurity [literally: it is pure], and one may light with it.",
+            "One may not perforate an eggshell, and fill it with oil, and place it over the lamp, so that it [oil] drips [therein], even if it is [made] of earthenware, but Rabbi Yehudah permits it. But if the potter had originally joined it, it is permissible because it is  one utensil. One may not fill a bowl [with] oil and place it beside the lamp, and put the end of the wick into it, so that it draws [the oil], but Rabbi Yehudah permits it.",
+            "[If] one extinguishes the lamp because he is afraid of non-Jews, of bandits, of an evil spirit, or that the sick may sleep, he is exempt; but [if his intention is] to preserve the lamp, to preserve the oil, or to preserve the wick, he is liable. Rabbi Yose exempts in all [these cases] except the [act preserving the wick], because he thereby creates a coal.",
+            "Women die in childbirth for three transgressions: If they are not careful with [the laws] of menstruation; and if they are not careful [to separate some] dough [when baking to give to the priest]; and if they are not careful with the lighting of the [Shabbat] lamp.",
+            "At dusk on the eve of shabbat, a man must make three statements: Have you separated the tithe? Have you prepared the <i>Eruv</i> [the halachic merging of separate domains by means of setting aside an amount of food in a designated place]?  Light the lamps! If it is uncertain whether it is night [dark] or not, one may not tithe [produce that is] certainly untithed; and one may not immerse vessels [in a <i>Mikveh</i>]; and one may not light the lamps.  One may [however] tithe <i>Demai</i> [produce from which it is uncertain whether tithes were already taken]; and one may prepare the <i>Eruv</i>, and one may cover [pots] of hot food [to retain their heat.]"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shabbat/English/Sefaria Community Translation.json

@@ -0,0 +1,66 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+    "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC0",
+    "versionTitleInHebrew": "תרגום קהילת ספריא",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "The 'goings out' of <i>Shabbat</i> [The Jewish Sabbath] [i.e.: the number of ways in which one is forbidden to carry items on Shabbat] are two, which are four, within, and two, which are four, without. [That is, there are two ways in which such means of carrying are biblically forbidden, and therefore liable for a sin offering, and two in which they are rabbinically forbidden, and therefore not liable for a sin offering.] How is this so? The poor man stands outside and the homeowner is inside. If the poor man extends his hand into [the house] and places something in the hand of the homeowner, or takes something from his hand and withdraws, the poor man is liable [to bring a sin offering] but the homeowner is exempt. If the homeowner extends his hand outside and places something into the hand of the poor man, or takes something from his hand and brings it in, the homeowner is liable and the poor man is exempt. [But] if the poor man extends his hand within [the house] and the homeowner takes something from it, or places something within it and [the poor man] withdraws, they are both [forbidden from doing so, but] exempt [from bringing a sin offering]. If the homeowner extends his hand outside and the poor man takes something from it, or places something into it and [the homeowner] brings it in, they are [forbidden from doing so but are] exempt.",
+            "A man may not sit before the barber close to mincha [on a weekday] until he has prayed, nor may he enter a bathhouse or a tanner, nor eating or pass judgment. If he begins [any of these things], he need not interrupt them. He does interrupt them for the recitation of Shema', but need not interrupt them for prayer.",
+            "A tailor may not go out [of the house] with his needle [on erev Shabbat], close to sunset, lest he forget and go out [with it after dark], and nor may a scribe with his quill. One may neither delouse one's garments nor read by candlelight [on Shabbat]. In actuality, they said: a teacher may look to see where his students will be reading from, but may not himself read. Similarly, men and women with genital emissions may not dine together, since it accustoms one to transgression.",
+            "These are amongst the halakhot that were said in the attic of Hananiah ben Hezekiah ben Guryon when they went up to visit him. They counted and the school of Shammai outnumbered the school of Hillel. Eighteen things were enacted on that day.",
+            "The school of Shammai says: one may not steep ink or dyes or vetch [if it is close to sunset on erev Shabbat], unless they may be [fully] soaked while it is yet day. The school of Hillel permits it.",
+            "The school of Shammai says: one may not place bundles of flax in the oven unless they may singe while it is yet day, nor fleece into the vat unless it may [fully] absorb the colour. The school of Hillel permits it. The school of Shammai says: one may not spread traps for beasts, fowl or birds unless they will be trapped while it is still day. The school of Hillel permits it.",
+            "The school of Shammai says: one may not sell to a non-Jew, nor carry with him, nor load items onto him unless it be to allow him to reach a nearby place [within the Shabbat boundary]. The school of Hillel permits it.",
+            "The school of Shammai says: one may not give hides [to the tanner] to tan them, nor clothes to a non-Jewish launderer, unless [their work] might be done while it is still day. And with all of these things, the school of Hillel permits it with the [setting of the] sun.",
+            "Rabban Shimon ben Gamliel said: my father was accustomed to give white clothes to the non-Jewish launderer three days before Shabbat. [The schools of Shammai and Hillel] aligned with one another [ie: they agreed with one another] in that one may place the beams of the olive press [onto the olives] and the stones of the wine vat [onto the wine, shortly before the sun sets on erev Shabbat].",
+            "One may not roast meat, onions or eggs [on erev Shabbat] unless they be [fully] roasted while it is still day. One may not place bread into an oven as the sun sets, nor cakes upon coals, unless their face might become crusty while it is still day. Rabbi Eliezer says: [unless] their underside might become crusty.",
+            "One may lower the pesach sacrifice into the oven as the sun sets, and may strengthen the flames in the chamber of fire [in the temple, where the priests warmed their feet]. Outside of the temple [or possibly outside of Jerusalem altogether], one may [only do so if] most of the fire will catch. Rabbi Yehuda says: with coals, any amount."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [
+            "With what may one insulate and with what may one not insulate?  One may not insulate with peat, or with dung, or with salt, or with lime, or with sand whether wet or dry, or with straw, or with grape lees, or with soft fiber, or with wet grass.  But one may insulate when it is dry.  One may insulate with clothes, with fruit, with dove wings, with carpenters’ sawdust, and with refined flax. Rabbi Yehudah forbids [use of the former if it’s] refined and allows [it if it’s] coarse.",
+            "One may insulate with hides and one may move them.  [One may insulate] with shorn wool but one may not move these.  How should one act?  One should remove the lid [of the vessel] and [the wool] falls off [by itself].  Rabbi Elazar ben Azaryah says: One should tilt the basket to one side and remove [what he requires] lest he remove [the pot] and be unable to put it back again. But the Sages say: One may remove [the vessel] and replace it.  [If] one has not covered [his vessel] while yet day [before Shabbat], he must not cover it once it gets dark; if one has covered it and it became uncovered, one is permitted to cover it [again].  One may fill a pitcher and place it under a pillow or a bolster."
+        ],
+        [
+            "With what may an animal go out and with what may it not go out?  A camel may go out with a bit, a female camel with a nose-ring, a Lybian ass with a halter, and a horse with a chain.  All [animals] that wear a chain may go out with a chain and be led by a chain.  [In the event the chain becomes impure] it is sprinkled and immersed in its place [on the animal without being removed].",
+            "An ass goes out with a cushion when this is tied to it.  Rams may go out with a strap [on their organ to prevent copulation]; ewes may go out with their tails fastened up or down [to allow or prevent copulation], and with a covering [over their wool]. Goats may go out with their udders tied up. Rabbi Yose prohibits all of these save the covering on the sheep. Rabbi Yehudah says:  Goats may go out with their udders tied up [if this is done] to dry [up the milk], but not [if it is done to preserve the] milk.",
+            "And with what may an animal not go out?  A camel must not go out with a cloth [tied to its tail], nor with its fore- and hind-legs fastened together, nor with its leg bound [by folding it up and tying it to itself]. This [latter applies] to all domestic animals.  One must not fasten camels together [in a train] and lead them, but he may hold the [different] ropes in his hand and lead them, only [taking care] not to twist [them].",
+            "An ass must not go out with a cushion rug that was not tied on [before Shabbat], nor with a bell even though it is muffled, nor with a wooden frame-work around its neck, nor with a strap [wound around] its leg. Chickens may not go out with cords [tied to them], nor with straps on their feet. Rams may not go out with carts [tied under] their fat-tails; ewes [may not go out] with sneezing-wood; a calf [may not go out] with a training-yoke; a cow [may not go out] with a hedgehog hide [tied to its udder], nor with a strap [tied] between its horns. The cow of Rabbi Elazar ben Azaryah would go out [on Shabbat] with a strap [tied] between its horns without the approval of the Sages."
+        ],
+        [],
+        [
+            "They [the Sages] stated a major rule they with respect to Shabbat: [If] one [entirely] forgot the principle of Shabbat, and performed many <i>Melakhot</i> [constructive activities forbidden on Shabbat and festivals] on many Shabbatot, he is only liable for one <i>Chattat</i> [an offering brought to expiate sin]. [If] one was aware of the principle of Shabbat, but performed many <i>Melakhot</i> on many Shabbatot he is liable for [one <i>Chattat</i>] for every Shabbat.  [If] one knew it was Shabbat and performed many <i>Melakhot</i> on many Shabbatot, he is liable [to bring a separate a <i>Chattat</i>] for every principal <i>Melakhah</i>. [If] one performed many <i>Melakhot</i>  all of which stem from the same principal <i>Melakhah</i>, he is bound to bring but one <i>Chattat</i>.",
+            "The [number of] principal <i>Melakhot</i> is forty minus one.  [The forbidden <i>Melakhot</i> are]: Sowing, plowing, reaping, binding sheaves, threshing, winnowing, sorting, grinding, sifting, kneading, baking, shearing wool, whitening it, combing it, dyeing it, spinning, weaving, making two loops, weaving two threads, separating two threads, tying [a knot], untying [a knot], sewing two stitches, tearing for the purpose of sewing two stitches, hunting a deer, slaughtering it, skinning it, salting it, curing its hide, scraping it, cutting it, writing two letters, erasing for the purpose of writing two letters, building, demolishing, extinguishing a flame, lighting a flame, striking with a hammer, carrying from one domain to another. These are the principal <i>Melakhot</i> - [they number] forty minus one.",
+            "They [the Sages] stated another rule: [If] one carries out on Shabbat something that is fit to be stored, of a quantity that is usually stored, he is liable for a <i>Chattat</i>. But [if] one carries out something that is not fit to be stored, of a quantity that is not usually stored, he is only liable if he was the one who stored it.",
+            "[One is liable if] he carries out a cow's mouthful’s worth of straw; or a camel's mouthful’s worth of pea-stalks; or a lamb's mouthful’s worth of grain; or a kid's mouthful’s worth of grass; or moist garlic or moist onion leaves [the size of] a dried fig; or a kid’s mouthful’s worth of dry garlic or onion leaves. And these cannot be added together since the [required] measures are not equal [for all materials]. [If] one carries out [any article of] food equal to [the size of] a dried fig, he is liable. And [food amounts] may be added together since the [required] measure is equal [for all food]; except for their peels, their pits, and their stalks; [likewise] their bran, or their coarse bran. Rabbi Yehudah says: Except as well the husks of lentils which have been boiled with them."
+        ],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        [],
+        []
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shabbat/Hebrew/Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri.json

@@ -0,0 +1,212 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "https://archive.org/details/MishnaCorrectedKaufman00WHOLE",
+    "versionTitle": "Mishnah based on the Kaufmann manuscript, edited by Dan Be'eri",
+    "status": "locked",
+    "license": "PD",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "<small>א</small>\nיְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים, \nוּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ.  \nכֵּיצַד? \nהֶעָנִי עוֹמֵד בַּחוּץ, וּבַעַל הַבַּיִת בִּפְנִים. \nפָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים, \nוְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁלְּבַעַל הַבַּיִת, \nאוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהוֹצִיא, \nהֶעָנִי חַיָּב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר.  \n\n<small>ב</small>\nפָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ, \nוְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁלֶּעָנִי, \nאוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהִכְנִיס, \nבַּעַל הַבַּיִת חַיָּב וְהֶעָנִי פָטוּר.  \n\n<small>ג</small>\nפָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים, \nוְנָטַל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹכָהּ, \nאוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהוֹצִיא, \nשְׁנֵיהֶם פְּטוּרִים.  \n\n<small>ד</small>\nפָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ, \nוְנָטַל הֶעָנִי מִתּוֹכָהּ, \nאוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהִכְנִיס, \nשְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. \n",
+            "<small>ה</small>\nלֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, \nעַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל.  \nלֹא יִכָּנֵס לֹא לַמַּרְחֵץ וְלֹא לַבֻּרְסְקִי, \nוְלֹא לֹאכַל וְלֹא לָדִין.  \nוְאִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין.  \nוּמַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע, \nוְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִלָּה. \n",
+            "<small>ו</small>\nלֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחֲטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, \nשֶׁמֵּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא; \nוְלֹא הַלִּבְלָר בְּקָלְמוֹסוֹ.  \nוְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו, &lt;יְפַלֶּא&gt;\nוְלֹא יִקְרֵא לְאוֹר הַנֵּר.  \nבֶּאֶמֶת הַחַזָּן רוֹאֶה מֵאֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין, \nאֲבָל הוּא לֹא יִקְרֵא.  \nכַּיּוֹצֵא בוֹ, \nלֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה, \nמִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה. \n",
+            "<small>ז</small>\nאֵלּוּ מֵהֲלָכוֹת \nשֶׁאָמְרוּ בַעֲלִיַּת חֲנִינָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גָּרְיוֹן, &lt;גָּרוֹן&gt;\nשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ.  \nנִמְנוּ וְרָבוּ בֵּית שַׁמַּי עַל בֵּית הֶלֵּל, \nוּשְׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר גָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם. \n",
+            "<small>ח</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין: \nאֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ סַמְמַנִּים וְכַרְשִׁנִּים, \nאֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם. \nבֵּית הֶלֵּל מַתִּירִין. \n",
+            "<small>ט</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין: \nאֵין נוֹתְנִין אֻנִּין שֶׁלַּפִּשְׁתָּן בְּתוֹךְ הַתַּנּוּר, \nאֶלָּא כְדֵי שֶׁיַּהְבִּילוּ; \nלֹא אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה, \nאֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּקְלֹט אֶת הָעַיִן. \nבֵּית הֶלֵּל מַתִּירִין.  \n\n<small>י</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין: \nאֵין פּוֹרְשִׂין מְצוֹדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, \nאֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. \nבֵּית הֶלֵּל מַתִּירִין. \n",
+            "<small>יא</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין: \nאֵין מוֹכְרִין לַנָּכְרִי וְלֹא טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְלֹא מַגְבִּיהִין עָלָיו, \nאֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב. \nבֵּית הֶלֵּל מַתִּירִין. \n",
+            "<small>יב</small>\nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין: \nאֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לָעֻבְּדָן, \nוְלֹא כֵלִים לְכוֹבֵס נָכְרִי, \nאֶלָּא כְדֵי שֶׁיֵּעָשׁוּ מִבְּעוֹד יוֹם. \nוְכֻלָּם, בֵּית הֶלֵּל מַתִּירִין עִם הַשֶּׁמֶשׁ. \n",
+            "<small>יג</small>\nאָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: \nנוֹהֲגִין הָיוּ בֵית אַבָּא, \nשֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כֶּלִי לָבָן שֶׁלָּהֶן לְכוֹבֵס נָכְרִי, \nשְׁלֹשֶׁת יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת.  \nוְשָׁוִים אֵלּוּ וָאֵלּוּ, \nשֶׁטּוֹעֲנִין בְּקוֹרַת בֵּית הַבַּד וּבְעִגּוּלֵי הַגַּת. \n",
+            "<small>יד</small>\nאֵין צוֹלִין בָּשָׂר וּבָצֵל וּבֵיצָה, \nאֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ.  \nאֵין נוֹתְנִין אֶת הַפַּת לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה, \nוְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי הַגֶחָלִים, \nאֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָנֶיהָ.  \nרְבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: \nכְּדֵי שֶׁיִּקְרַם הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהּ. \n",
+            "<small>יה</small>\nמְשַׁלְשְׁלִים אֶת הַפֶּסַח לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה, \nוּמְחִיזִים אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. &lt;=מַאֲחִיזִים&gt;\nוּבַגְּבוּלִין, כְּדֵי שֶׁיִּצַּת הָאוּר בְּרֻבָּן.  &lt;בָּרוּבָּן&gt;\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף בַּפֶּחָמִים כָּל שֶׁהֵן. \n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבַּמָּה מַדְלִיקִים וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִים? \nאֵין מַדְלִיקִים לֹא בַלֶגֶשׁ, \nלֹא בַחֹסֶן, \nלֹא בַכַּלָּךְ, \nלֹא בִפְתִילַת הָעִדָּן, \nוְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר, \nוְלֹא בִירוּקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם. \nלֹא בַזֶּפֶת, \nוְלֹא בְשַׁעֲוָה, \nוְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק, \nוְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, \nוְלֹא בְאַלְיָה, \nוְלֹא בַחֵלֶב.  \nנַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר: \nמַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוּ מְבֻשָּׁל, \nאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ. \n",
+            "<small>ב</small>\nאֵין מַדְלִיקִין שֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְיוֹם טוֹב.  \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nאֵין מַדְלִיקִין בָּעִטְרָן, \nמִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת; \nוַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים.  \n\n<small>ג</small>\nבְּשֶׁמֶן שַׁמְשְׁמִין, \nבְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, \nבְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, \nבְּשֶׁמֶן דָּגִים, \nבְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, \nבָּעִטְרָן וּבַנֵּפְטְ.  \nרְבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: \nאֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבַד. \n",
+            "<small>ד</small>\nכָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ, \nאֵין מַדְלִיקִין בּוֹ, אֶלָּא פִשְׁתָּן.  \nוְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ, \nאֵינוּ מְטַמֵּא טֻמְאַת אֳהָלִים, אֶלָּא פִשְׁתָּן.  \nפְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nטְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ.  \nוּרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nטְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ. \n",
+            "<small>ה</small>\nלֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁלַּבֵּיצָה וִימַלֶּאנָּה שֶׁמֶן, \nוְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר, \nבִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, \nוַאֲפִלּוּ הִיא שֶׁלַּחֶרֶס. \nוּרְבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.  \nאִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, \nמֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כֶּלִי אֶחָד.  \nלֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְצַד הַנֵּר, \nוְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְתוֹכָהּ בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. \nרְבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, \nמִפְּנֵי לֶסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, \nאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, \nפָּטוּר. \nכְּחָס עַל הַנֵּר, \nכְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, \nכְּחָס עַל הַפְּתִילָה, \nחַיָּב.  \nרְבִּי יוֹסֵה פוֹטֵר בְּכֻלָּם, \nחוּץ מִן הַפְּתִילָה, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם. \n",
+            "<small>ז</small>\nעַל שָׁלוֹשׁ עֲבֵרוֹת הַנָּשִׁים מֵתוֹת בְּשָׁעַת לִדְתָּן: \nעַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה, וּבַחַלָּה, וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר. \n",
+            "שְׁלֹשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ \nעֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה: \n\"עִשַּׂרְתֶּן? \nעֵרַבְתֶּן? \nהַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר!\" \nסָפֵק חֲשֵׁכָה, סָפֵק לֹא חֲשֵׁכָה, \nאֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּי, \nוְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, \nוְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת, \nאֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַי, \nוּמְעָרְבִין וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין. \n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכִּירָה שֶׁהִסִּקוּהָ בַּקַּשׁ אוֹ בַגְּבָבָה, \nנוֹתְנִין עָלֶיהָ תַבְשִׁיל.  \nבַּגֶּפֶת אוֹ בָעֵצִים לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרֹף, \nאוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר.  \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין: \nחַמִּים אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל.  \nוּבֵית הֶלֵּל אוֹמְרִין: \nחַמִּין וְתַבְשִׁיל.  \nבֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִין: \nנוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחְזִירִין. \nבֵּית הֶלֵּל אוֹמְרִין: \nאַף מַחְזִירִין. \n",
+            "תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בַקַּשׁ אוֹ בַגְּבָבָה, \nלֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵין מֵעַל גַּבָּיו.  \nקֻפַּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בַקַּשׁ אוֹ בַּגְּבָבָה, \nהֲרֵי הִיא כַּכִּירַיִם. \nבַּגֶּפֶת אוֹ בָעֵצִים, \nהֲרֵי הוּא כַתַּנּוּר. \n",
+            "<small>ב</small>\nאֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְצַד הַמֵּחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל, \nוְלֹא יַפְקִעֶנָּה בְסוּדָרִים. \nרְבִּי יוֹסֵה מַתִּיר.  \nוְלֹא יִטְמְנֶנָּה בַחוֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה. \n",
+            "<small>ג</small>\nמַעֲשֶׂה שֶׁעָשׁוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָה: \nהֵבִיאוּ סִלּוֹן שֶׁלַּצּוֹנִין לְתוֹךְ אַמָּה שֶׂלַּחַמִּין.  \nאָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִין: \nאִם שַׁבָּת, \nכְּחַמִּים שֶׁהוּחָמוּ בַשַּׁבָּת, \nאֲסוּרִים בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה. \nאִם בְּיוֹם טוֹב, \nכְּחַמִּים שֶׁהוּחָמוּ בְּיוֹם טוֹב, \nאֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה.  \nמֻלְיָר הַגָּרוּף, \nשׁוֹתִין מִמֶּנּוּ בַשַּׁבָּת.  \nאַנְטִיכֵי, אַף עַל פִּי גְרוּפָה, \nאֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה. \n",
+            "<small>ד</small>\nמֵחַם שֶׁפִּנָּהוּ, \nלֹא יִתֵּן בְּתוֹכוֹ צוֹנִין בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחָמוּ, \nאֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן.  \nהַלַפָּס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין, \nלֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין, \nאֲבָל הוּא נוֹתֵן לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nלַכֹּל הוּא נוֹתֵן, \nחוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וְצֵיר. \n",
+            "<small>ה</small>\nאֵין נוֹתְנִין כֶּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן, \nוְאִם נְתָנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר.  \nאֵין נֵאוֹתִין מִמֶּנּוּ, \nלְפִי שֶׁאֵינוּ מִן הַמּוּכָן.  \nמְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ, \nאֲבָל לֹא יָשָׁן.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכָּל הַנֵּרוֹת מִטַּלְטְלִין, \nחוּץ מִן הַנֵּר הַדָּלֵק בַּשַּׁבָּת.  \nנוֹתְנִין כֶּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת. \nלֹא יִתֵּן בְּתוֹכוֹ מַיִם מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה. \n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבַּמָּה טוֹמְנִים, וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִים? \nאֵין טוֹמְנִים לֹא בַגֶּפֶת, לֹא בַזֶּבֶל, \nלֹא בַמֶּלַח, לֹא בַסִּיד, לֹא בַחוֹל, \nבֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים. \nלֹא בַתֶּבֶן, לֹא בַזֻּגִין וְלֹא בַמֻּכִּים וְלֹא בָעֲשָׂבִים, \nבִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים, \nאֲבָל טוֹמְנִים בָּהֶן יְבֵשִׁים.  \nטוֹמְנִים בִּכְסוּת וּבְפֵרוֹת, \nוּבְכַנְפֵי יוֹנָה וּבִנְעֹרֶת שֶׁלַּפִּשְׁתָּן \nוּבִנְסֹרֶת שֶׁלֶּחָרָשִׁים.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּדַּקָּה וּמַתִּיר בַּגַּסָּה. \n",
+            "<small>ב</small>\nטוֹמְנִין בִּשְׁלָחִין, וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן, \nבְּגִזֵּי צֶמֶר, וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן.  \nכֵּיצַד יַעֲשֶׂה? \nנוֹטֵל אֶת הַכִּסּוּי, וְהֵן נוֹפְלוֹת.  \nרְבִּי לְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: \nקֻפָּה, \nמַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל, \nשֶׁמֵּא יִטֹּל וְאֵינוּ יָכוֹל לְהַחְזִיר.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nנוֹטֵל וּמַחְזִיר.  \nאִם לֹא כִסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם, \nלֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ.  \nכִּסָּה וְנִתְגַּלָּה, \nמֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ.  \nמְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן, \nוְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר אוֹ תַחַת הַכֶּסֶת. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבַּמָּה בְהֵמָה יוֹצָא, וּבַמָּה אֵינָה יוֹצָא? \nיוֹצֵא הַגָּמָל בָּאֶפְסָר, \nוְהַנָּאקָה בַחְטָם, &lt;והנקה&gt;\nוְהַלִּבְדְּקָס בְּפְרָמְבְּיָא, \nוְהַסּוּס בַּשֵּׁיר, \nוְכָל בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר \nיוֹצְאִין בַּשֵּׁיר וְנִמְשָׁכִין בַּשֵּׁיר, \nוּמַזִּים עֲלֵיהֶן וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן. \n",
+            "<small>ב</small>\nחֲמוֹר יוֹצֵא בַמַּרְדַּעַת, \nבִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לוֹ. \nזְכָרִין יוֹצְאִין לְבוּבִין; \nרְחֵלִין יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, \nכְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת, \nוְהָעִזִּים צְרוּרוֹת.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹסֵר בְּכֻלָּם, \nחוּץ מִן הָרְחֵלִים הַכְּבוּנוֹת.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת, \nלְיַבֵּשׁ, אֲבָל לֹא לֵחָלֵב. \n",
+            "<small>ג</small>\nוּבַמָּה אֵינָה יוֹצָא? \nלֹא יֵצֵא גָמָל בִּמְטוֹטֶלֶת, \nלֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל, \nוְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמָה.  \nלֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשֹׁךְ.  \nאֲבָל מְכַנֵּס חֲבָלִין לְתוֹךְ יָדוֹ, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ. \n",
+            "<small>ד</small>\nאֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בַמַּרְדַּעַת, \nבִּזְמַן שֶׁאֵינָה קְשׁוּרָה לוֹ, \nוְלֹא בַזּוֹג, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק, \nוְלֹא בְסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ, \nוְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ.  \nאֵין הַתַּרְנָגְלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין, \nוְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶן. \nאֵין הַזְּכָרִין יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן. \nאֵין הָרְחֵלִין יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת, \nוְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בַגִּימוֹן, \nוְלֹא פָרָה בְּעוֹר הַקֻּפָּד, \nוְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ.  \nפָּרָתוֹ שֶׁלִּרְבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, \nהָיְתָה יוֹ��ָא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, \nשֶׁלֹּא כִּרְצוֹן חֲכָמִים. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nבַּמָּה אִשָּׁה יוֹצָא וּבַמָּה אֵינָה יוֹצָא? \nלֹא תֵצֵא אִשָּׁה לֹא בְחוּטֵי צֶמֶר, \nוְלֹא בְחוּטֵי פִשְׁתָּן, \nלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ, \nוְלֹא תִטְבֹּל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם; \nלֹא בְטוֹטֶפֶת, \nלֹא בְסַנְבוּטִים בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִים, \nוְלֹא בַכָּבוּל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, \nוְלֹא בְעִיר שֶׁלַּזָּהָב, \nוְלֹא בִקְטַלָּא, \nוְלֹא בַנְּזָמִים, \nוְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם, \nוְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָה נְקוּבָה.  \nוְאִם יָצָאת אֵינָה חַיֶּבֶת חַטָּאת. \n",
+            "<small>ב</small>\nלֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל הַמְסֻמָּר, \nוְלֹא בַיָּחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה, \nוְלֹא בִתְפִלָּה, \nוְלֹא בְקָמִיעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוּ מִן הַמֻּמְחֶה, \nוְלֹא בְשִׁרְיָן, \nוְלֹא בְקַסְּדָה, \nוְלֹא בְמַגְּפַיִם.  \nאִם יָצָא, אֵינוּ חַיָּב חַטָּאת. \n",
+            "<small>ג</small>\nלֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְמַחַט נְקוּבָה, \nוְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, \nוְלֹא בְכָלְיָר, וְלֹא בַכּוֹכֶלֶת, \nוְלֹא בִצְלוֹחִית שֶׁלְּפִּלְיָטוֹס.  \nוְאִם יָצָאת, חַיֶּבֶת חַטָּאת.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין בַּכּוֹכֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁלְּפִּלְיָטוֹס. \n",
+            "<small>ד</small>\nלֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בַסַּיִף, וְלֹא בַקֶּשֶׁת, \nוְלֹא בַתְּרִיס, וְלֹא בָאַלָּה, וְלֹא בָרֹמַח.  \nאִם יָצָא, חַיָּב חַטָּאת.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nתַּכְשִׁיטִים הֵם לוֹ.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵינָן לוֹ אֶלָּא לִגְנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: (יְשַׁעְיָה ב,ד) \n\"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת\".  \nבּוֹרִית טְהוֹרָה, יוֹצְאִין בָּהּ בַּשַּׁבָּת.  \nכְּכָלִים טְמֵאִין, אֵין יוֹצְאִין בָּהֶן. \n",
+            "<small>ה</small>\nיוֹצָא אִשָּׁה בְחוּטֵי שֵׂעָר, \nבֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁלַּחֲבֶרְתָּהּ בֵּין מִשֶׁלִּבְהֵמָה; \nבַּטּוֹטֶפֶת, וּבְסַלְבוּטִים בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִים, \nבַּכָּבוּל בְּפֵאָה נָכְרִית בֶּחָצֵר, \nבְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ, וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ, \nוּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לָהּ לְנִדָּתָהּ, \nבְּפִלְפֵּל, וּבְגַרְגֵּר מֶלַח, \nוּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ, \nבִּלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן כַּתְּחִלָּה בַשַּׁבָּת.  \nאִם נָפַל, לֹא תַחְזִיר.  \nשֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁלַּזָּהָב, \nרְבִּי מַתִּיר, \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין. \n",
+            "<small>ו</small>\nיוֹצְאִים בְּסֶלַע שֶׁעַל הַצִּנִּית, \nהַבָּנוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִים, \nאֲפִלּוּ בִקְסָמִים שֶׁבְּאָזְנֵיהֶם.  \nעֲרָבִיּוֹת רְעוּלוֹת, מָדִיּוֹת פְּרוּפוֹת, \nוְכָל אָדָם, \nאֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהוֹוֶה. \n",
+            "<small>ז</small>\nפּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן וְעַל הָאֱגוֹז וְעַל הַמַּטְבֵּעַ, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִפְרֹף כַּתְּחִלָּה בַשַּׁבָּת. \n",
+            "<small>ח</small>\nהַקִּטֵּעַ יוֹצֵא בְקַב שֶׁלּוֹ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי מֵאִיר.  \nוּרְבִּי יוֹסֵה אוֹסֵר.  \nאִם יֵשׁ לוֹ בֵית קִבּוּל כְּתִיתִים, טָמֵא.  \nסְמוּכוֹת שֶׁלּוֹ טְמֵאִים מִדְרָס, \nאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת, \nוְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶם לָעֲזָרָה.  \nכִּסֵּא, סְמוּכוֹת שֶׁלּוֹ טְמֵאִין מִדְרָס, \nאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בַּשַּׁבָּת, \nוְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן לָעֲזָרָה.  \nאֲנַקְטָמִים, טְהוֹרִים, \nאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן. \n",
+            "<small>ט</small>\nהַבָּנִים יוֹצְאִין בִּקְשָׁרִים, \nוּבְנֵי מְלָכִים בַּזּוּגִים, וְכָל אָדָם, \nאֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהוֹוֶה. \n",
+            "<small>י</small>\nיוֹצְאִין בְּבֵיצַת הַחַרְגּוֹל, \nוּבְשֵׁן שֶׁלַּשּׁוּעָל, \nוּבְמַסְמֵר הַצָּלוּב, \nמִשֵּׁם רְפוּאָה.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יוֹסֵה.  \nוּרְבִּי מֵאִיר אוֹסֵר אַף בַּחוֹל, \nמִשֵּׁם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַשַּׁבָּת: \nכָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר הַשַּׁבָּת, \nוְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. \nוְהַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת, \nוְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, \nחַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. \nוְהַיּוֹדֵעַ שֶׁהִיא שַׁבָּת, \nוְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, \nחַיָּב עַל כָּל מְלָאכָה וּמְלָאכָה. \nהָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת. \n",
+            "<small>ב</small>\nאֲבוֹת מְלָאכוֹת, אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת: \nהַחוֹרֵשׁ, הַזּוֹרֵעַ, \nהַקּוֹצֵר, הַמְעַמֵּר, הַדָּשׁ וְהַזּוֹרֶה; \nהַבּוֹרֵר, הַטּוֹחֵן, הַמַּרְקִיד, הַלָּשׁ, וְהָאוֹפֶה; \nהַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר, הַמְלַבְּנוֹ, וְהַמְנַפְּסוֹ, וְהַצּוֹבְעוֹ; \nוְהַטּוֹוֵהוּ, וְהַמֵּסִיךְ, וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִים, \nהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, וְהַבּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין; \nהַקּוֹשֵׁר, וְהַמַּתִּיר, \nוְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת, \nהַקּוֹרֵע עַל מְנָת לִתְפּוֹר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. \n\n<small>ג</small>\nהַצָּד צְבִי, \nהַשּׁוֹחֲטוֹ, \nוְהַמַּפְשִׁיטוֹ, וְהַמּוֹלְחוֹ, \nוְהַמְעַבְּדוֹ, וְהַמּוֹחֲקוֹ, וְהַמְחַתְּכוֹ; \nהַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתוֹת, \nוְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתּוֹב שְׁתֵּי אוֹתוֹת; \n\n<small>ד</small>\nהַבּוֹנֶה, וְהַסּוֹתֵר; \nוְהַמְכַבֶּה, וְהַמַּבְעִיר; \nוְהַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ; \nוְהַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. \nאֵלּוּ הֵן אֲבוֹת מְלָאכוֹת, \nאַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת. \n",
+            "<small>ה</small>\nוְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמָרוּ: \nכָּל הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיע וּמַצְנִיעִים כָּמוֹהוּ, \nהוֹצִיאוֹ בַשַּׁבָּת, חַיָּב עָלָיו חַטָּאת. \nוְכָל שֶׁאֵינוּ כָּשֵׁר לְהַצְנִיע, וְאֵין מַצְנִיעִים כָּמוֹהוּ, \nהוֹצִיאוֹ בַשַּׁבָּת, אֵינוּ חַיָּב אֶלָּא לְמַצְנִיעוֹ. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַמּוֹצִיא תֶּבֶן, כִּמְלֹא פִי פָרָה; \nעָצָה, כִּמְלֹא פִי גָמָל; \nעָמִיר, כִּמְלֹא פִי טָלֶה; \nעֲשָׂבִים, כִּמְלֹא פִי גְדִי; \nעֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְצָלִים, לַחִים, כַּגְּרוֹגֶרֶת, \nוִיבֵשִׁים, כִּמְלֹא פִי גְדִי. \nאֵינָן מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, \nמִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְשֵׁעוּרֵיהֶם.  \nהַמּוֹצִיא אֳכָלִים כִּגְרוֹגֶרֶת, \nמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, \nמִפְּנֵי שֶׁשָּׁווּ בְשֵׁעוּרֵיהֶם, \nחוּץ מִקְּלִפֵּיהֶם וְגַלְעִינֵיהֶם וְעָקְצֵיהֶן וְסוּבָן וּמֻרְסָנָן.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nחוּץ מִקְּלִפֵּי עֲדָשִׁים, הַמִּתְבַּשְּׁלוֹת עִמָּם. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמּוֹצִיא יַיִן, כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס; \nחָלָב, כְּדֵי גְמִיָּה; \nדְּבַשׁ, כְּדֵי לִתֵּן עַל הַכָּתִית; \nשֶׁמֶן, כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן; \nמַיִם, כְּדֵי לָשׁוּף אֶת הַקִּלּוֹרִית.  \nוּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין בָּרְבִיעִית.  \nוְכָל הַשּׁוֹפַכִּין, בָּרְבִיעִית.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכֻּלָּם בָּרְבִיעִית; \nלֹא נֶאֶמְרוּ כָל הַשֵּׁעוּרִים הָאֵלּוּ, \nאֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶם. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַמּוֹצִיא חֶבֶל, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת אֹזֶן לַכֻּפָּה; \nגְּמִי, כְדֵי לַעֲשׁוֹת תָּלוּי לַנָּפָה וְלַכְּבָרָה, \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנּוּ מִדַּת מַנְעָל לַקָּטָן.  \nנְיָר, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִים.  \nהַמּוֹצִיא קֶשֶׁר שֶׁלַּמּוֹכְסִין, חַיָּב.  \nנְיָר מָחוּק, כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁלְּפִלְיָטוֹם. \n",
+            "<small>ג</small>\nעוֹר, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת קָמִיעַ; \nקֶלֶף, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִלִּים, \nשֶׁהִיא \"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל\"; \nדְּיוֹ, כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתוֹת; \nכֹּחַל, כְּדֵי לִכְחוֹל עַיִן אַחַת. ",
+            "(דֶּבֶק, כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת;) \nזֶפֶת וְגָפְרִית, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת נֶקֶב; \nשַׁעֲוָה, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן; \n\n<small>ד</small>\nדֶּבֶק, כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת;\nחַרְסִית, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת פִּי כוּר שֶׁלְּצוֹרְפֵי זָהָב.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכְּדֵי לַעֲשׁוֹת פַּטְפּוּט.  \nסוּבִים, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כוּר שֶׁלְּצוֹרְפֵי זָהָב; \nסִיד, כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכְּדֵי לַעֲשׁוֹת כַּנְבוּל.  \nרְבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: \nכְּדֵי לַעֲשׁוֹת אַנְטוֹפֵי. \n",
+            "<small>ה</small>\nאֲדָמָה, כְּחוֹתַם הַמַּרְצַפִּים.  \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nכְּחוֹתַם הָאִגְּרוֹת.  \nזֶבֶל וְחוֹל דַּק, כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁלְּאֶכְרוּב.  \nדִּבְרֵי רְבִּי עֲקִיבָה.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nכְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵישָׁה.  \nחוֹל גַּס, כְּדֵי לִתֵּן עַל מְלֹא כַף סִיד.  \nקָנֶה, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת קוֹלְמוֹס; \nוְאִם הָיָה עָבֶה אוֹ מְרֻסָּס, \nכְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, \nטְרוּפָה וּנְתוּנָה בַּלַּפָּס. \n",
+            "<small>ו</small>\nעֶצֶם, כְּדֵי לַעֲשׁוֹת תַּרְוָד.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכְּדֵי לַעֲשׁוֹת חָף.  \nזְכוֹכִית, כְּדֵי לִגְרוֹר בָּהּ בְּרֹאשׁ הַכַּרְכֵּד; \nצְרוֹר אוֹ אֶבֶן, כְּדֵי לִזְרֹק בָּעוֹף.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nכְּדֵי לִזְרֹק בַּבְּהֵמָה. \n",
+            "<small>ז</small>\nחֶרֶס, כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nכְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nכְּדֵי לְקַבֵּל רְבִיעִית.  \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, \nזֵכֶר לַדָּבָר: (יְשַׁעְיָה ל,יד) \n\"וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד\".  \nאָמַר לוֹ רְבִּי יוֹסֵה: \nמִשָּׁם רְאָיָה? \n\"וְלַחֲשׁוֹף מַיִם מִגֶּבֶא\". \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: \nמְנַיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה, \nשֶׁהִיא מְטַמָּא בַמַּשָּׂא כַנִּדָּה? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (יְשַׁעְיָה ל,כב) \n\"תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה, צֵא תֹאמַר לוֹ\".  \nמָה הַנִּדָּה מְטַמָּא בַמַּשָּׂא, \nאַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמָּא בַמַּשָּׂא. \n",
+            "<small>ב</small>\nמְנַיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (מִשְׁלֵי ל,יט) \n\"דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם\".  \nמְנַיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים, \nשֶׁזּוֹרְעִים בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִים, \nאַרְבָּעָה בְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה, וְאֶחָד בָּאֶמְצַע? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (יְשַׁעְיָה סא,יא) \n\"כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ, \nוּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ\". \nלֹא נֶאֱמַר כֵּן, \nאֶלָּא \"זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ\". \n",
+            "<small>ג</small>\nמְנַיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, \nשֶׁהִיא טְמֵאָה? &lt;מחוק ע\"י מגיה: טְהוֹרָה&gt;\nשֶׁנֶּאֱמַר: (שְׁמוֹת יט,טו) \n\"הֱיוּ נְכנִים לשְׁלֹשֶׁת יָמִים, \nאַל תִּגְּשׁוּ אֶל אִשָּׁה.\"  \nמְנַיִן שֶׁמַּרְחִיצִים אֶת הַקָּטָן, \nבַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (בְּרֵאשִׁית לד,כה) \n\"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, בִהְיוֹתָם כֹּאֲבִים\".  \nמְנַיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁלִּזְהוֹרִית \nבְּרֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ? \nשֶׁנֶּאֱמַר: (יְשַׁעְיָה א,יח) \n\"אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים, כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, \nאִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע, כַּצֶּמֶר יִהְיוּ.\" \n",
+            "<small>ד</small>\nמְנַיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כִּשְׁתִיָּה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים? \nאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, \nזֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר: (תְּהִלִּים קט,יח) \n\"וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו\". \n",
+            "<small>ה</small>\nהַמּוֹצִיא עֵצִים, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה; \nתַּבְלִים, כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה; \nמִצְטָרְפִים זֶה עִם זֶה.  \nקְלִפֵּי אֱגוֹזִים, קְלִפֵּי רִמּוֹנִים, \nאֶסְטֵס וּפוּאָה, כְּדֵי לִצְבּוֹעַ בָּהֶם בֶּגֶד קָטָן כִּשְׂבָכָה.  \nמֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבוֹרִית, קִימוֹנְיָה וְאַשְׁלָג, \nכְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶם בֶּגֶד קָטָן כִּשְׂבָכָה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nכְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכֶּתֶם. \n",
+            "<small>ו</small>\nפִּלְפֶּלֶת, כָּל שֶׁהִיא, \nעִטְרָן, כָּל שֶׁהוּא.  \nמִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתְּכוֹתֵיהֶם, כָּל שֶׁהֵם. \nמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ, מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ \nמִמְּקַק סְפָרִים מִמְּקַק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם, כָּל שֶׁהֵם, \nמִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִים אוֹתָן לְגָנְזָן.  \nרְבִּי יוּדָה אוֹמֵר: \nאַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה, כָּל שֶׁהוּא, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (דְּבָרִים יג,יח) \n\"וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם\". \n",
+            "<small>ז</small>\nהַמּוֹצִיא קֻפַּת הָרוֹכְלִין, \nאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מִינִים הַרְבֵּה, \nאֵינוּ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אַחַת.  \nזֵרְעוֹנֵי גַנָּה, פָּחוּת מִכִּגְרוֹגֶרֶת.  \nרְבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתִירָה אוֹמֵר: \nחֲמִשָּׁה.  \nזֶרַע קִשּׁוּאִים, שְׁנַיִם, \nזֶרַע דְּלוּעִים, שְׁנַיִם, \nזֶרַע פּוּל מִצְרִי, שְׁנַיִם.  \nחָגָב חַי, כָּל שֶׁ��וּא;  \nמֵת, כִּגְרוֹגֶרֶת.  \nצִפֹּרֶת כְּרָמִים, בֵּין חָיָה בֵין מֵתָה, כָּל שֶׁהִיא, \nמִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִים אוֹתָהּ לִרְפוּאָה.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא כָל שֶׁהוּא, \nמִפְּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִים אוֹתוֹ לַקָּטָן לְשַׂחֵק בּוֹ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַמַּצְנִיעַ לְזֶרַע, לְדִיגְמָא, וְלִרְפוּאָה, \nהוֹצִיאוֹ בַשַּׁבָּת, חַיָּב עָלָיו כָּל שֶׁהוּא.  \nוְכָל אָדָם אֵין חַיָּבִים עָלָיו אֶלָּא כְּשֵׁעוּרוֹ;  \nחָזַר וְהִכְנִיסוֹ אֵינוּ חַיָּב אֶלָּא כְּשֵׁעוּרוֹ. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַמּוֹצִיא אֳכָלִים וּנְתָנָם עַל הָאַסְקֻפָּה, \nבֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָם, בֵּין שֶׁהוֹצִיאָם אַחֵר, פָּטוּר, \nמִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְבַת אַחַת.  \nקֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת, \nוּנְתוּנָה עַל הָאַסְקֻפָּה הַחִיצוֹנָה, \nאַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַפֵּרוֹת מִבַּחוּץ, פָּטוּר, \nעַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֻּפָּה. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַמּוֹצִיא בֵּין בִּימִינוֹ בֵין בִּשְׂמאלוֹ, \nבְּתוֹךְ חֵיקוֹ, אוֹ עַל כְּתֵפוֹ, חַיָּב, \nשֶׁכֵּן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת; \nלְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפַּקּוֹ, \nבְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ, וּבַאֲפֻנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָּן, \nבֵּין אֲפֻנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ, וּבַחֲפַת חֲלוּקוֹ, \nבְּמַנְעַלּוֹ וּבְסַנְדַּלּוֹ, פָטוּר, \nשֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִים. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַמִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו, פָּטוּר; \nלְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו, חַיָּב.  \nבֶּאֱמֶת, הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בַּסֵּנָר, \nבֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ, חַיֶּבֶת, \nשֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף בִּמְקַבְּלֵי פִּתְּקִים. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַמּוֹצִיא אֳכָלִים פָּחוּת מִכַּשֵּׁעוּר בַּכֶּלִי, \nפָּטוּר אַף עַל הַכֶּלִי, שֶׁהַכֶּלִי טְפֵלָה לוֹ; \nאֶת הַחַי בַּמִּטָּה, \nפָטוּר אַף עַל הַמִּטָּה, שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ; \nוְאֶת הַמֵּת בַּמִּטָּה, חַיָּב.  \nוְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה \nוְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, חַיָּבִים. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. \n\n<small>ו</small> \nהַמּוֹצִיא כִכָּר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב.  \nהוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִים.  \nלֹא יָכוֹל אֶחָד לְהוֹצִיאוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִים. \nרְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר.  \n",
+            "<small>ז</small>\nהַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו זוֹ בָזוֹ, אוֹ בְשִׁנָּיו, \nוְכֵן שְׂעָרוֹ, וְכֵן שְׂפָמוֹ, וְכֵן זְקָנוֹ, \nוְכֵן הַגּוֹדֶלֶת, וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת, וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת, \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת.  \nהַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב, חַיָּב, \nוְשֶׁאֵינוּ נָקוּב, פָּטוּר.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nאוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, חַיָּב.  \nמֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, \nרְבִּי עֲקִיבָה מְחַיֵּב, \nוַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. \n",
+            "<small>ב</small>\nכֵּיצַד? \nשְׁ��ֵּי קְצוֹצְרָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nוְהַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ, פָּטוּר.  \nהָיוּ שְׁתֵּיהֶם בִּדְיָטֵי אַחַת, \nהַמּוֹשִׁיט חַיָּב, וְהַזּוֹרֵק פָּטוּר, \nשֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם. \n\n<small>ג</small>\nשְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים, \nמוֹשִׁיטִים אֶת הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ, \nאֲבָל לֹא זוֹרְקִים.  \nחֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע, \nשֶׁהֵן גְּבוֹהִים עֲשָׂרָה וּרחָבִים אַרְבָּעָה, &lt;בפנים: עֲשָׂרָה, ותוקן על ידי המגיה&gt;\nהַנּוֹטֵל מֵהֶם וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּם, חַיָּב;  \nפָּחוּת מִכֵּן, פָּטוּר. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל, \nלְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּזוֹרֵק בְּאָוֵיר, \nלְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ.  \nהַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב.  \nזָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, \nוְנִתְגַּלְגַּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר; \nחוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, \nוְנִתְגַּלְגַּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר.  \nאִם הָיָה רְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, \nהַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב.  \nוְכַמָּה הוּא רְקַק מַיִם? \nפָּחוּת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. &lt;בפנים: פָּחוּת מֵחֲמִשָּׁה. תוקן בשוליים על ידי המגיה&gt; \nרְקַק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, \nהַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם, \nוּמִן הַיָּם לִסְפִינָה וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶרְתָּהּ, \nפָּטוּר.  \nסְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָזוֹ, \nמְטַלְטְלִים מִזּוֹ לָזוֹ.  \nאִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי מֻקָּפוֹת, \nאֵין מְטַלְטְלִים מִזּוֹ לָזוֹ. \n",
+            "<small>ז</small>\nהַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא תֵצֵא מִיָּדוֹ, \nקְלָטָהּ אַחֵר, קְלָטָהּ כֶּלֶב, אוֹ שֶׁנִּשְׂרָפָה, \nפָּטוּר.  \nזָרַק לַעֲשׁוֹת חַבּוּרָה, \nבֵּין בָּאָדָם וּבֵין בַּבְּהֵמָה, \nוְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נֶעֶשְׂתָה חַבּוּרָה, \nפָּטוּר.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל מְחֻיְּבֵי חַטָּאוֹת, \nאֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה.  \nתְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן, \nתְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה, \nפְּטוּרִים, \nעַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nהַבּוֹנֶה, כַמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַיָּב? \nהַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא, הַמְסַתֵּת, \nוְהַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ וּבַמַּעְצָד, \nהַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה, \nוּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בַּשַּׁבָּת, חַיָּב.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nאַף הַמַּכֶּה בַקָּרְנָס עַל הַסַּדָּן בְּשָׁעַת מְלָאכָה, חַיָּב, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא כִּמְתַקֵּן מְלָאכָה. \n",
+            "<small>ב</small>\nהַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא, \nהַמְנַכֵּשׁ, וְהַמְקַרְסֵם, וְהַמְזָרֵד כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב.  \nהַמְלַקֵּט עֵצִים, \nלְתַקֵּן, כָּל שֶׁהֵן, \nאִם לְהַסִּיק, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה.  \nהַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים, \nלְתַקֵּן, כָּל ��ֶׁהֵן, \nאִם לִבְהֵמָה, כִּמְלֹא פִי גְדִי. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַכּוֹתֵב, \nבֵּין בִּימִינוֹ בֵין בִּשְׂמאלוֹ, \nבֵּין מִשֵּׁם אֶחָד, בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, \nבֵּין מִשְּׁנֵי סִמְיוֹנוֹת, בְּכָל לָשׁוֹן, חַיָּב.  \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nלֹא נִתְחַיְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתוֹת אֶלָּא מִשֵּׁם רוֹשֵׁם, &lt;בכתב יד מנוקד: רוֹשֶׁם&gt;\nשֶׁכָּךְ רוֹשְׁמִים עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, \nלֵידַע אֵי זֶה הוּא בֶן זוֹגוֹ.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nמָצִינוּ שֵׁם קָטֹן מִשֵּׁם גָּדוֹל, \nשֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּמִשְּׁמוּאֵל, \nוְנֹחַ מִנָּחוֹר, וְדָן מִדָּנִיֵּאל. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּב.  \nכָּתַב בַּדְּיוֹ, בַּסַּם, בַּסִּקְרָא, בְּקוֹמּוֹס וּבְקַלַקַנְתּוֹס, \nוּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, \nעַל שְׁנֵי כָּתְלֵי זָוִית, וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקֵס, \nוְהֵן נֶהְגִּים זֶה עִם זֶה, \nהַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ, חַיָּב.  \nוְהַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ, \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. \n",
+            "<small>ה</small>\nכָּתַב בְּמַשְׁקִים, בְּמֵי פֵרוֹת, \nבַּאֲבַק דְּרָכִים, בַּאֲבַק סוֹפְרִים, \nוּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוּ מִתְקַיֵּם, פָּטוּר; \nלְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, וּבְפִיו וּבְמַרְפַּקּוֹ, \nכָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לִכְתָב, &lt;לכתוב&gt;\nכָּתַב עַל גַּבֵּי כְתָב, \nנִתְכַּוַּן לִכְתּוֹב חֵת וְכָתַב שְׁתֵּי זַיִן, \nאַחַת בָּאָרֶץ וְאֶחָד בַּקּוֹרָה, \nעַל שְׁנֵי כָתְלֵי הַבַּיִת, וְעַל שְׁנֵי דַפֵּי פִנְקֵס, \nוְאֵינָן נֶהְגִּים זֶה עִם זֶה, פָטוּר.  \nכָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרֵיקוֹן, \nרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתִירָה מְחַיֵּב, \nוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. \n",
+            "<small>ו</small>\nהַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתוֹת בִּשְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת, \nאַחַת בַּשַּׁחְרִית וְאַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם, \nרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב, \nוַחֲכָמִים פּוֹטְרִין. \n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nהָאוֹרֵג שְׁלֹשָׁה חוּטִים בַּתְּחִלָּה וְאֶחָד עַל הָאָרִיג, חַיָּב.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבֵּין בַּתְּחִלָּה בֵין בַּסּוֹף, \nשֵׁעוּרוֹ בִּשְׁנֵי חוּטִים. \n",
+            "<small>ב</small>\nהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִים, \nבַּנִּירִים וּבַקִּירוֹס וּבַנָּפָה וּבַכְּבָרָה וּבַסַּל, חַיָּב.  \nוְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת, \nוְהַקּוֹרֵע עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. \n",
+            "<small>ג</small>\nהַקּוֹרֵע בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ, \nכָּל הַמְקַלְקְלִים פְּטוּרִים.  \nוְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן, \nשֵׁעוּרוֹ כִּמְתַקֵּן. \n",
+            "<small>ד</small>\nשֵׁעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּס, הַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה, \nשֵׁעוּרוֹ כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל.  \nהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִים, \nשֵׁעוּרוֹ כִמְלֹא הַסִּיט. \n",
+            "<small>ה</small>\nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nצִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת, חַיָּב.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nצִפּוֹר לַמִּגְדָּל, \nוּצְבִי לַגִּנָּה וְלֶחָצֵר וְלַבִּיבָרִים.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: \nלֹא כָל הַבִּיבָרִים שָׁוִים.  \nזֶה הַכְּלָל: \nכָּל הַמְחֻסָּר צֵידָה, פָּטוּר, \nוְשֶׁאֵינוּ מְחֻסַּר צֵידָה, חַיָּב. \n",
+            "<small>ו</small>\nצְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת, \nנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו, חַיָּב.  \nאִם נָעֲלוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין.  \nלֹא יָכוֹל אֶחָד לִנְעוֹל, \nוְנָעֲלוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִין.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. \n",
+            "<small>ז</small>\nיָשַׁב אֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלָּהוּ, \nיָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלָּהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב.  \nיָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלָּהוּ, \nוּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ, \nאַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ, \nהָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָטוּר.  \nלְמַה זֶּה דוֹמֶה? \nלְנוֹעֵל בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ, \nוְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, \nהַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן, חַיָּב.  \nוּשְׁאָר כָּל שְׁקָצִים וּרְמָסִים, \nהַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר.  \nהַצָּדָן לְצֹרֶךְ, חַיָּב, \nוְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, פָּטוּר.  \nחַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, \nהַצָּדָן פָּטוּר, \nוְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב. \n",
+            "<small>ב</small>\nאֵין עוֹשִׂין הֶלְמֵי בַשַּׁבָּת, \nאֲבָל עוֹשֶׂה הוּא מֵי מֶלַח, \nוְטוֹבֵל בָּהֶן פִּתּוֹ, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל.  \nאָמַר רְבִּי יוֹסֵה: \nוַהֲלֹא הִיא הֶלְמֵי, \nבֵּין מְרֻבָּה, בֵּין מְעוּטָה? \nוְאֵלּוּ הֵן מֵי מֶלַח הַמֻּתָּרִים: \nנוֹתֵן שֶׁמֶן בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הַמֶּלַח. \n",
+            "<small>ג</small>\nאֵין אוֹכְלִין אֵזוֹבְיוֹן בַּשַּׁבָּת, \nלְפִי שֶׁאֵינוּ מַאֲכַל בְּרִיאִים, \nאֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר, \nוְשׁוֹתֶה אַבּוּב רוֹאֶה.  \nכָּל הָאֳכָלִים, אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה, \nוְכָל הַמַּשְׁקִים הוּא שׁוֹתֶה, \nחוּץ מִמֵּי דְקָרִים וְכוֹס הָעִקָּרִים, \nמִפְּנֵי שֶׁהֵן לִירוּקָה; \nאֲבָל שׁוֹתֶה הוּא מֵי דְקָרִים לְצִמְאוֹ, \nוְסָךְ שֶׁמֶן עִקָּרִים שֶׁלֹּא לִרְפוּאָה. \n",
+            "<small>ד</small>\nהַחוֹשֵׁשׂ שִׁנָּיו, \nלֹא יְגַמֶּה בָהֶן חֹמֶץ, \nאֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְדַרְכּוֹ, \nוְאִם נִתְרַפָּא נִתְרַפָּא.  \nהַחוֹשֵׁשׁ מָתְנָיו, \nלֹא יָסוּךְ יַיִן וָחֹמֶץ, \nאֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן, לֹא שֶׁמֶן וֶרֶד.  \nבְּנֵי מְלָכִים סָכִים עַל גַּבֵּי מַכּוֹתֵיהֶם שֶׁמֶן וֶרֶד, \nשֶׁכֵּן דַּרְכָּן לָסוּךְ בַּחוֹל.  \nרְבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: \nכָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nאֵלּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן: \nקֶשֶׁר הַגַּמָּלִים וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִים.  \nכַּשֵּׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשְׁרָן, \nכָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן.  \nרְבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: \nכָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְּאַחַת מִיָּדָיו, \nאֵין חַיָּבִין עָלָיו. \n",
+            "<small>ב</small>\nוְיֶשׁ לָךְ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן \nכְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִים וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִים.  \nקוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מַפְתְּחֵי חָלוּק, \nוְחוּטֵי סְבָכָה, וְשֶׁלַּפָּסֶקְיָא, \nוּרְצוּעוֹת מַנְעָל וְסַנְדָּל, \nוְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן, \nוּקְדֵרָה שֶׁלַּבָּשָׂר.  \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: \nקוֹשְׁרִים לִפְנֵי בְהֵמָה, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא.  \nקוֹשְׁרִים דְּלִי בְפָסֶקְיָא, אֲבָל לֹא בַחֶבֶל; \nרְבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.  \nכְּלָל אָמַר רְבִּי י��הוּדָה: \nכָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוּ שֶׁלְּקַיָּמָא, \nאֵין חַיָּבִים עָלָיו. \n",
+            "<small>ג</small>\nמְקַפְּלִים אֶת הַכֵּלִים, \nאֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ פְּעָמִים, \nוּמַצִּיעִים אֶת הַמִּטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת, \nאֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת.  \nרְבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: \nמַצִּיעִים אֶת הַמִּטּוֹת \nמִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לַשַּׁבָּת.  \nחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִים לְיוֹם הַכִּפּוּרִים.  \nרְבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר: \nלֹא שֶׁלַּשַּׁבָּת קְרֵבִים לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, \nוְלֹא שֶׁלְּיוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִים לַשַּׁבָּת. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ, \nמַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, \nבֵּין שֶׁקּוֹרִים בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵינָן קוֹרִים בָּהֶם.  \nאַף עַל פִּי כְתוּבִין בְּכָל לָשׁוֹן, טְעוּנִים גְּנִיזָה.  \nמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִים בָּהֶן? \nמִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ.  \n\n<small>ב</small>\nמַצִּילִין תֵּק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר, \nוְתֵק תְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּים, \nוְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת.  \nוּלְאֵיכָן מַצִּילִים אוֹתָן? \nלְמָבוֹי שֶׁאֵינוּ מְפֻלָּשׁ.  \nבֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: \nאַף לִמְפֻלָּשׁ. \n",
+            "<small>ג</small>\nמַצִּילִים מְזוֹן שָׁלוֹשׁ סְעוֹדוֹת, \nהָרָאוּי לָאָדָם לָאָדָם, \nוְהָרָאוּי לַבְּהֵמָה לַבְּהֵמָה.  \nכֵּיצַד? \nנָפְלָה דְלֵקָה בְלֵילֵי שַׁבָּת, \nמַצִּילִים מְזוֹן שָׁלוֹשׁ סְעוֹדוֹת; \nבַּשַּׁחְרִית, מַצִּילִים מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוֹדוֹת; \nבַּמִּנְחָה, מַצִּילִים מְזוֹן סְעוֹדָה אַחַת.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nלְעוֹלָם מַצִּילִים מְזוֹן שָׁלוֹשׁ סְעוֹדוֹת. \n",
+            "<small>ד</small>\nמַצִּילִים סַל מָלֵא כִכָּרוֹת, \nוְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעוֹדָה, \nוְעִגּוּל שֶׁלִּדְבֵלָה, וְחָבִית שֶׁלַּיַּיִן.  \nוְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: \nבּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם!  \nאִם הָיוּ פִקְחִים, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר שַׁבָּת.  \nוּלְאֵיכָן מַצִּילִים אוֹתָן? \nלֶחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת.  \nבֶּן בְּתִירָה אוֹמֵר: \nאַף לְשֶׁאֵינָה מְעֹרֶבֶת. \n",
+            "<small>ה</small>\nוְלַשָּׁם הוּא מוֹצִיא אֶת כָּל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ, \nוְלוֹבֵשׁ כָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לִלְבֹּשׁ, \nוְעוֹטֵף כָּל שֶׁהוּא יָכוֹל לַעֲטֹף.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nשְׁמוֹנָה עָשָׂר כֶּלִי.  \nוְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא, \nוְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: \nבּוֹאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי! \n",
+            "<small>ו</small>\nרְבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נָנָס אוֹמֵר: \nפּוֹרְסִין עוֹר שֶׁלִּגְדִי \nעַל גַּבֵּי שִׁדָּה וְתֵיבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ.  \nעוֹשִׂין מְחִצָּה בְכָל הַכֵּלִים, &lt;מְחִיצָה&gt;\nבֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים, \nבִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַעֲבֹר הַדְּלֵקָה.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִים מַיִם, \nשֶׁאֵינָן יְכוּלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר, \nוְהֵן מִתְבַּקְּעִים וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה. \n",
+            "<small>ז</small>\nנָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין אוֹמְרִין לוֹ: \nכַּבֵּה! לֹא תְּכַבֶּה! \nמִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶם. \nאֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, \nשֶׁכֵּן שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶם. \n",
+            "<small>ח</small>\nכּוֹפִים קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר, \nבִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶאֱחֹז בַּקּוֹרָה, \nוְעַל צוֹאָה שֶׁלַּקָּטָן, \nוְעַל עַקְרָב, שֶׁלֹּא תִשַּׁךְ.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nמַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי בַּעֲרָב, וְאָמַר: \nחוֹשֵׁשׁ אֲנִי לוֹ מֵחַטָּאת. \n",
+            "<small>ט</small>\nנָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר, \nמִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל; \nוְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר.  \nמִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ, \nמַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל; \nוְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר.  \nעָשָׂה כֶבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, \nיֵרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל; \nוְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר.  \nמַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהַזְּקֵנִים, שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, \nוְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, \nוְיָרְדוּ בוֹ הַזְּקֵנִים. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nכָּל הַכֵּלִים נִטָּלִים בַּשַּׁבָּת, \nוְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, \nאַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרָקוּ בַשַּׁבָּת; \nשֶׁאֵינָן דּוֹמִים לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, \nלְפִי שֶׁאֵינוּ מִן הַמּוּכָן. \n",
+            "<small>ב</small>\nנוֹטֵל אָדָם קָרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֱגוֹזִים, \nקָרְדֹּם לַחְתּוֹךְ בּוֹ אֶת הַדְּבֵלָה, \nמְגֵרָה לָגוּר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה, &lt; הַגְּבִינָּה &gt;\nמַגְרֵפָה לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגְרוֹת, \nאֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּרְגֵּז לָתֵת עָלָיו לַקָּטָן, \nוְאֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכֵּד לִתְחֹב בּוֹ, \nמַחַט שֶׁלַּיָּד לִטֹּל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ, \nוְשֶׁלְּסַקָּיִים לִפְתּוֹחַ בָּהּ אֶת הַדֶּלֶת. \n",
+            "<small>ג</small>\nקָנֶה שֶׁלַּזֵּיתִים, \nאִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ, מְקַבֵּל טֻמְאָה, \nוְאִם לָאו, אֵינוּ מְקַבֵּל טֻמְאָה.  \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בַּשַּׁבָּת. \n",
+            "<small>ד</small>\nכָּל הַכֵּלִים נִטָּלִים בַּשַּׁבָּת, \nחוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁלְּמַחֲרֵשָׁה.  \nכָּל הַכֵּלִים נִטָּלִים לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ.  \nרְבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר: \nאֵינָן נִטָּלִים אֶלָּא לְצֹרֶךְ. \n",
+            "<small>ה</small>\nכָּל הַכֵּלִים נִטָּלִים בַּשַּׁבָּת, וְשִׁבְרֵיהֶן נִטָּלִים, &lt;כתוב: נִטָּלִים, והמגיה הוסיף ה\"א&gt;\nוּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה: \nשִׁבְרֵי עֲרֵבָה, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית, \nשִׁבְרֵי זְכוֹכִית, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפַּךְ.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nוּבִלְבַד שֶׁיְּהוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן: \nשִׁבְרֵי עֲרֵבָה לָצוּק בְּתוֹכָן מִקְפָּה, \nוְשִׁבְרֵי זְכוֹכִית, לָצוּק בְּתוֹכָן שֶׁמֶן. \n",
+            "<small>ו</small>\nהָאֶבֶן שֶׁבְּקֵרוּיָא, \nאִם מְמַלִּין בָּהּ וְאֵינָה נוֹפֶלֶת, מְמַלִּין בָּהּ; \nוְאִם לָאו, אֵין מְמַלִּין בָּהּ.  \nזְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בַטָּפִיחַ, \nמְמַלִּין בָּהּ בַּשַּׁבָּת. \n",
+            "רְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nפְּקַק הַחַלּוֹן, \nבִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי פּוֹקְקִים בּוֹ, \nוְאִם לָאו, אֵין פּוֹקְקִים בּוֹ.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ. \n",
+            "<small>ז</small>\nכָּל כְּסוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה, \nנִטָּלִין בַּשַּׁבָּת.  \nאָמַ�� רְבִּי יוֹסֵה: \nבַּמֵּי דְבָרִים אֲמוּרִים? \nבִּכְסוּיֵי הַקַּרְקָעוֹת, &lt;בכיסויי&gt;\nאֲבָל בִּכְסוּיֵי הַכֵּלִים, \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּל בַּשַּׁבָּת. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמְפַנִּים אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קֻפּוֹת שֶׁלַּתֶּבֶן וְשֶׁלַּתְּבוּאָה, \nמִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּמִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, \nאֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָרוֹת.  \nמְפַנִּים תְּרוּמָה טְהוֹרָה, \nוּדְמַי, \nוּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, \nוּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, \nהַתָּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לָעִזִּים, \nאֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל, \nוְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, \nוְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, \nלֹא אֶת הַלּוּף, \nוְלֹא אֶת הַחַרְדָּל.  \nרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בַּלּוּף, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִים. \n",
+            "<small>ב</small>\nחֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים, \nאִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, \nמְטַלְטְלִין אוֹתָן, \nוְאִם לָאו, אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן.  \nכּוֹפִים אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים \nשֶׁיַּעֲלוּ וְשֶׁיֵּרְדוּ.  \nתַּרְנְגֹלֶת שֶׁבָּרָחָה, \nדּוֹחִין בָּהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס.  \nוּמְדַדִּים עֲגָלִים וּסְיָחִים.  \nוְהָאִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאֵימָתַי? \nבִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת. \nאֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר, \nאָסוּר. \n",
+            "<small>ג</small>\nאֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, \nאֲבָל מְסַעֲדִים.  \nמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בַשַּׁבָּת, \nוְקוֹרִין לַחֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, \nוּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת. \nקוֹשְׁרִים אֶת הַטִּבּוּר.  \nרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר: \nאַף חוֹתְכִים.  \nכָּל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בַּשַּׁבָּת. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nאִם לֹא הֵבִיא כֶלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת, \nמְבִיאוֹ בַשַּׁבָּת מְגֻלֶּה; \nוּבַסַּכָּנָה, מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים.  \n\n<small>ב</small>\nוְעוֹד אָמַר רְבִּי אֱלִיעֶזֶר: \nכּוֹרְתִים עֵצִים לַעֲשׁוֹת פֶּחָמִים וְלַעֲשׁוֹת בַּרְזֶל.  \nכְּלָל אָמַר רְבִּי עֲקִיבָה: \nכָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לָהּ לְהֵעָשׁוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת, \nאֵינָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת; \nוְשֶׁאֵי אֶפְשָׁר לָהּ לְהֵעָשׁוֹת מֵעֶרֶב שַׁבָּת \nדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. \n",
+            "<small>ג</small>\nעוֹשִׂים כָּל צָרְכֵי מִילָה: \nמוֹלִים, וּפוֹרְעִים, וּמוֹצְצִים, \nוְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אַסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן.  \nאִם לָאו שׁוֹחֵק מֵעֶרֶב שַׁבָּת, \nוְלוֹעֵס בְּשִׁנָּיו וְנוֹתֵן.  \nאִם לֹא טָרַף יַיִן וָשֶׁמֶן, \nנוֹתֵן זֶה לְעַצְמוֹ וְזֶה לְעַצְמוֹ.  \nוְאֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלוּק כַּתְּחִלָּה, \nאֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט.  \nאִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, \nכּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא, \nאֲפִלּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת. \n",
+            "<small>ד</small>\nמַרְחִיצִים אֶת הַקָּטָן לִפְנֵי הַמִּילָה וּלְאַחַר הַמִּילָה, \nוּמְזַלְּפִים עָלָיו בַּיָּד, אֲבָל לֹא בַכֶּלִי.  \nרְבִּי לְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: \nמַרְחִיצִים אֶת ��ַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, \nשֶׁנֶּאֱמַר: (בְּרֵאשִׁית לד,כה) \n\"וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִהְיוֹתָם כֹּאֲבִים\".  \nסָפֵק וְאַנְדְּרוֹגִינָס, אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת; \nרְבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּאַנְדְּרוֹגִינָס. \n",
+            "<small>ה</small>\nמִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי תִינוֹקוֹת, \nאֶחָד לָמוּל עֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת; \nשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁלְּעֶרֶב שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת, חַיָּב. \nאֶחָד לָמוּל אַחַר שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בַּשַּׁבָּת, \nשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁלְּאַחַר שַׁבָּת בַּשַּׁבָּת, \nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, \nוּרְבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. \n",
+            "<small>ו</small>\nקָטָן נִמּוֹל לִשְׁמוֹנָה, לְתִשְׁעָה, לַעֲשָׂרָה, \nלְאֶחָד עָשָׂר, לִשְׁנֵים עָשָׂר, \nלֹא פָחוּת וְלֹא יָתֵר.  \nכְּדַרְכּוֹ, לִשְׁמוֹנָה; \nנוֹלַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, נִמּוֹל לְתִשְׁעָה; \nבֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת לְעֶרֶב שַׁבָּת, נִמּוֹל לַעֲשָׂרָה; \nיוֹם טוֹב אַחַר שַׁבָּת, נִמּוֹל לְאֶחָד עָשָׂר; \nשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁלְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר.  \nקָטָן הַחוֹלֶה, \nאֵין מוֹלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא. \n",
+            "<small>ז</small>\nאֵלּוּ צִיצִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַמִּילָה: \nהַחוֹפֶה אֶת הָעֲטָרָה, \nוְאֵינוּ אוֹכֵל בִּתְרוּמָה.  \nאִם הָיָה בַעַל בָּשָׂר, \nמְתַקְּנוֹ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן.  \nמָל וְלֹא פָרַע אֶת הַמִּילָה, \nכְאִלּוּ לֹא מָל. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nרְבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: \nתּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, \nוְנוֹתְנִין לִתְלוּיָה בַשַּׁבָּת.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nאֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, \nוְאֵין נוֹתְנִין לִתְלוּיָה בַשַּׁבָּת, \nאֲבָל נוֹתְנִין לִתְלוּיָה בְיוֹם טוֹב. \n",
+            "<small>ב</small>\nנוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי שְׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצָּלוּ, \nמְסַנְּנִים אֶת הַיַּיִן בַּסּוּדָרִין וּבִקְפֵיפָה מִצְרִית, \nוְנוֹתְנִין בֵּיצָה בִמְסַנֶּנֶת שֶׁלַּחַרְדָּל, \nוְעוֹשִׂין יֵינוֹמֵילִין בַּשַּׁבָּת.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nבַּשַּׁבָּת בַּכּוֹס, בְּיוֹם טוֹב בַּלָּגִין, \nוּבַמּוֹעֵד בֶּחָבִית.  \nרְבִּי צָדוֹק אוֹמֵר: \nהַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִים. \n",
+            "<small>ג</small>\nאֵין שׁוֹרִים אֶת הַחִלְתִּית בַּפּוּשָׁרִים, \nאֲבָל נוֹתְנָהּ לְתוֹךְ הַחֹמֶץ.  \nוְאֵין שׁוֹרִים אֶת הַכַּרְשַׁנִּים, \nוְלֹא שָׁפִים אוֹתָם, \nאֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכַּלָּה.  \nאֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בַּכְּבָרָה, \nוְלֹא יִתְּנֶנָּה בְמָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמּוֹץ, \nאֲבָל נוֹטֵל הוּא בַכְּבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס. \n",
+            "<small>ד</small>\nגּוֹרְפִים מִלִּפְנֵי הַפַּטָּם, \nוּמְסַלְּקִים לִצְדָדִים מִפְּנֵי הָרֶעִי.  \nדִּבְרֵי רְבִּי דוֹסָא.  \nוַחֲכָמִים אוֹסְרִין.  \nנוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְהֵמָה זוֹ, \nוְנוֹתְנִין לִפְנֵי זוֹ בַּשַּׁבָּת. \n",
+            "<small>ה</small>\nהַקַּשׁ שֶׁעַל הַמִּטָּה, לֹא יְנַעְנְעֶנּוּ בְיָדוֹ, \nאֶלָּא מְנַעְנְעוֹ בְגוּפוֹ. \nאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין, \nמ��נַעְנְעוֹ בְיָדוֹ.  \nמַכְבֵּשׁ שֶׁלְּבַעֲלֵי בָתִּים, מַתִּירִין, \nאֲבָל לֹא כוֹבְשִׁים; \nוְשֶׁלַּכּוֹבְסִים, לֹא יִגַּע בּוֹ.  \nרְבִּי יוּדָה אוֹמֵר: \nאִם הָיָה מֻתָּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, \nמַכִּיר אֶת כֵּלָיו וְשׁוֹמְטָן. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nנוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ, \nכַּלְכַּלָּה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ.  \nמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְהוֹרָה עִם הַטְּמֵאָה וְעִם הַחֻלִּין.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאַף מַעֲלִין אֶת הַמְדֻמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה. &lt;הַמְדוֹמָּע&gt;\n",
+            "<small>ב</small>\nהָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית, \nמַטָּהּ עַל צִדָּהּ, וְהִיא נוֹפֶלֶת.  \nהָיְתָה בֵין הַחֲבִיּוֹת, \nמַגְבִּיהָהּ וּמַטָּהּ עַל צִדָּהּ, וְהִיא נוֹפֶלֶת.  \nמָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר, נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת.  \nהָיְתָה עָלָיו לַשְׁלֶשֶׁת, מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט.  \nהָיְתָה עַל שֶׁלָּעוֹר, \nנוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה. \n",
+            "<small>ג</small>\nבֵּית הֶלֵּל אוֹמְרִים: \nמַעֲבִירִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן קְלִפִּים וַעֲצָמוֹת.\nוּבית שַׁמַּי אוֹמְרִים: \nמְסַלֵּק אֶת הַטַּבְלָה כֻלָּהּ וְנוֹעֲרָהּ.  \nמַעֲבִירִין מֵעַל הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִים פָּחוּת מִכַּזַּיִת, \nשֵׂעָר שֶׁלַּאֲפוּנִים וְשֶׁלַּעֲדָשִׁים, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה.  \nסְפוֹג, אִם יֵשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה, \nמְקַנְּחִין בּוֹ; \nוְאִם לָאו, אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ.  \nוַחֲכָמִים אוֹמְרִים: \nבֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּל בַּשַּׁבָּת, &lt;מחוק על ידי המגיה: מְקַנְּחִים בּוֹ, ובמקומו כתב: נִטָּל בַּשַּׁבָּת&gt;\n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nחָבִית שֶׁנִּשְׁבָּרָה, \nמַצִּילִין מִמֶּנָּה מְזוֹן שָׁלוֹשׁ סְעוֹדוֹת.  \nוְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים: בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם! \nבִּלְבַד שֶׁלֹּא יְסַפֵּג.  \nאֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין; \nאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִים.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם לָאֳכָלִים, הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר, \nוְאִם לַמַּשְׁקִים, הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר.  \nחַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, \nיָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִים. \nרְבִּי אֶלְעָזָר מַתִּיר. \n",
+            "<small>ב</small>\nכָּל שֶׁבָּא בַחַמִּים לִפְנֵי הַשַּׁבָּת, \nשׁוֹרִים אוֹתוֹ בַחַמִּים בַּשַּׁבָּת. \nוְכָל שֶׁלֹּא בָא בַחַמִּים לִפְנֵי הַשַּׁבָּת, \nמְדִיחִין אוֹתוֹ בַחַמִּים בַּשַּׁבָּת, \nחוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן וְקוֹלְיָס הָאִסְפְּנָן,\nשֶׁהֲדָחָתָן הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן. \n",
+            "<small>ג</small>\nשׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֹאכַל מִמֶּנָּה גְרוֹגְרוֹת, \nבִּלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׁוֹתָהּ כֶּלִי.  \nאֵין נוֹקְבִין מְגוּפָה שֶׁלֶּחָבִית.  \nדִּבְרֵי רְבִּי יְהוּדָה.  \nוּרְבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר:\nלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. \nאִם הָיְתָה נְקוּבָה, \nלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, \nמִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ.  \nאָמַר רְבִּי יְהוּדָה: \nמַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּי בַּעְרָב, וְאָמַר: \nחוֹשֵׁשׁ אֲנִי לוֹ מֵחַטָּאת. \n",
+            "<small>ד</small>\nנוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר, \nוְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים בִּ��ְׁבִיל שֶׁיֵּצַנּוּ, &lt;שֶׁיִּצַּנוּ&gt;\nוְאֶת הַצּוֹנִים בַּחַמִּין בִשְׁבִיל שֶׁיֵּחָמוּ. &lt;בַּחַמִּין: כנראה כתוב תחת המחיקה: בחמה&gt; \nמִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵלָיו בַּדֶּרֶךְ (בַּמַּיִם), \nמְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵינוּ חוֹשֵׁשׁ.  \nהִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, \nשׁוֹטְחָן בַּחַמָּה, אֲבָל לֹא כְּנֶגֶד הָעָם. \n",
+            "<small>ה</small>\nהָרוֹחֵץ בַּמְּעָרָה אוֹ בְמֵי טְבֶרְיָה, \nמִסְתַּפֵּג אֲפִלּוּ בְעֶשֶׂר לָנְטְיוֹת. \nלֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ; \nאֲבָל עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם מִסְתַּפְּגִים בְּלָנְטִיֹת אַחַת, \nפְּנֵיהֶם יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, \nמְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָן. &lt;אוֹתָם&gt;\n",
+            "<small>ו</small>\nסָכִים וּמְמַשְׁמְשִׁין, &lt;בפנים: וּמִתְמַשִּׁין&gt;\nאֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין וְלֹא מִתְגָּרְדִין. \nאֵין יוֹרְדִין לְפִילוֹמָא, \nוְאֵין עוֹשִׂין אַפּיקְטָאפִּיזוֹן בַּשַּׁבָּת, \nוְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן, \nוְלֹא מַחְזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר.  \nמִי שֶׁנִּפְרָקָה יָדוֹ אוֹ רַגְלוֹ, לֹא יִטְרְפֵם בַּצוֹנִים; &lt;יִטְרֵפָם&gt;\nאֲבָל רוֹחֵץ הוּא כְדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפָּא נִתְרַפָּא. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nשׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ: הַלְוֵנִי! \nוְכֵן אִשָּׁה מֵחֲבֵרְתָּהּ כִּכָּרוֹת.  \nאִם אֵינוּ מַאֲמִינוֹ, \nמַנִּיחַ טַלֵּיתוֹ אֶצְלוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר הַשַּׁבָּת.  \nוְכֵן עֶרֶב פְּסָחִים בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת, \nמַנִּיחַ טַלֵּיתוֹ אֶצְלוֹ וְאוֹכֵל אֶת פִּסְחוֹ, \nוְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר יוֹם טוֹב. \n",
+            "<small>ב</small>\nמוֹנֶה אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו, \nאֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב.  \nמֵפִיס עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, \nוּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׁוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְנֶגֶד קְטַנָּה, \nמִשֵּׁם קוֹבְיָא.  \nמְטִילִים חֲלָשִׁים עַל הַקָּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, \nאֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת. \n",
+            "<small>ג</small>\nלֹא יִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים בַּשַּׁבָּת, &lt;לוֹ מחוק&gt;\nוְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ לִשְׂכֹּר לוֹ פוֹעֲלִים.  \nאֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵרוֹת, \nאֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמֹר, וּמֵבִיא פֵרוֹת בְּיָדוֹ.  \nכְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל: \nכָּל שֶׁאֲנִי זַכַּי בַּאֲמִירָתוֹ, &lt;שֶׁאֵינוּ&gt;\nרַשַּׁי אֲנִי לְהַחְשִׁיךְ עָלָיו. \n",
+            "<small>ד</small>\nמַחְשִׁיכִים עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, \nוְעַל עִסְקֵי הַמֵּת, לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִים.  \nגּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִים בַּשַּׁבָּת, \nלֹא יִסָּפֵד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, \nאֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב.  \nעָשׁוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר, יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל; \nאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית. \n",
+            "<small>ה</small>\nעוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הַמֵּת, \nסָכִים וּמְדִיחִים אוֹתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיזוּ בוֹ אֵבֶר.  \nשׁוֹמְטִים אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו, \nוּמְטִילִים אוֹתוֹ עַל הַחוֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין.  \nקוֹשְׁרִים אֶת הַלֶּחִי, \nלֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.  \nוְכֵן קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבָּרָה, \nסוֹמְכִין אוֹתָהּ בַּסַּפְסֵל אוֹ בַאֲרוּכוֹת הַמִּטָּה, \nלֹא שֶׁתַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא תוֹסִיף.  \nאֵין מְעַמְּצִים אֶת הַמֵּת בַּשַּׁבָּת, \nוְלֹא בַחוֹל עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ.  \nוְכָל הַמְעַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ, \nהֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים. \n\n\n\n"
+        ],
+        [
+            "<small>א</small>\nמִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ, נוֹתֵן כִּיסוֹ לַנָּכְרִי. \nוְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי, מַנִּיחוֹ עַל הַחֲמוֹר.  \nהִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, \nנוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בַּשַּׁבָּת, \nוְשֶׁאֵינָן נִטָּלִין, \nמַתִּיר חֲבָלִים, וְהַשַּׂקִּים נוֹפְלִים. \n",
+            "<small>ב</small>\nמַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְהֵמָה, \nוּמְפַסְפְּסִים אֶת הַגֵּפִים, \nאֲבָל לֹא אֶת הַזִּירִים.  \nאֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת \nוְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְהֵמָה, \nבֵּין דַּקָּה בֵין גַּסָּה. \nרְבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין בַּדַּקָּה. \n",
+            "<small>ג</small>\nאֵין אוֹבְסִים אֶת הַגָּמָל, וְלֹא דוֹרְסִים, \nאֲבָל מַלְעִיטִים.  \nאֵין מַאֲמִירִין אֶת הָעֲגָלִים, \nאֲבָל מַלְעִיטִים אוֹתָן.  \nוּמְהַלְקְטִים לַתַּרְנָגְלִין, \nוְנוֹתְנִים מַיִם עַל גַּבֵּי הַמֻּרְסָן, \nאֲבָל לֹא גוֹבְלִים.  \nוְאֵין נוֹתְנִין מַיִם לִפְנֵי דְבוֹרִים \nוְלִפְנֵי יוֹנִים שֶׁבַּשּׁוֹבָךְ, \nאֲבָל נוֹתְנִים לִפְנֵי אֲוָזִים וְתַרְנָגְלִין, \nוְלִפְנֵי יוֹנִים דּוֹרָסִיּוֹת. \n",
+            "<small>ד</small>\nמְחַתְּכִים אֶת הַדִּלּוּעִים לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, \nוְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים.  \nרְבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: \nאִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת, \nאֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָה מִן הַמּוּכָן. \n",
+            "<small>ה</small>\nמְפִירִים נְדָרִים בַּשַּׁבָּת, \nוְנִשְׁאָלִים נְדָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת.  \nפּוֹקְקִים אֶת הַמָּאוֹר, \nוּמוֹדְדִים אֶת הַמַּטְלֵת וְאֶת הַמִּקְוֶה.  \nמַעֲשֶׂה בִימֵי אָבִיו שֶׁלִּרְבִּי צָדוֹק \nוּבִימֵי אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, \nשֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בַּטָּפִיחַ \nוְקָשְׁרוּ אֶת הַמְקִדָּה בַגְּמִי, \nלֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח וְאִם לֹא.  \nמִדִּבְרֵיהֶן לָמַדְנוּ, \nשֶׁפּוֹקְקִים וּמוֹדְדִים וְקוֹשְׁרִים בַּשַּׁבָּת.  \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shabbat/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json

@@ -0,0 +1,216 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+    "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+    "status": "locked",
+    "priority": 2.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "digitizedBySefaria": true,
+    "heversionSource": "http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do?vid=NLI&docId=NNL_ALEPH00174173",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ. כיצד העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים. פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית או שנטל מתוכה והוציא העני חייב ובעל הבית פטור. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני או שנטל מתוכה והכניס. בעל הבית חייב והעני פטור. פשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה או שנתן לתוכה והוציא שניהן פטורין. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה או שנתן לתוכה והכניס שניהם פטורין: ",
+            "לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין. ואם התחילו אין מפסיקים. מפסיקים לקרות קריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה: ",
+            "לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא ולא הלבלר בקולמוסו ולא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר. באמת אמרו החזן רואה היכן תינוקות קוראים אבל הוא לא יקרא כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה: ",
+            "ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גוריון כשעלו לבקרו נמנו ורבו בית שמאי על בית הלל ושמונה עשר דברים גזרו בו ביום: ",
+            "בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינים אלא כדי שישורו מבעוד יום ובית הלל מתירין: ",
+            "בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום. ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין: ",
+            "בית שמאי אומרים אין מוכרין לעובד כובבים ואין טוענין עמו ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובית הלל מתירין: ",
+            "בית שמאי אומרים אין נותנין עורות לעבדן ולא כלים לכובס עובד כוכבים אלא כדי שיעשו מבעוד יום. ובכולן בית הלל מתירין עם השמש: ",
+            "אמר רבן שמעון בן גמליאל נוהגין היו בית אבא שהיו נותנין כלי לבן לכובס עובד כוכבים שלשה ימים קודם לשבת. ושוין אלו ואלו שטוענים קורות בית הבד ועגולי הגת: ",
+            "אין צולין בשר בצל וביצה אלא כדי שיצולו מבעוד יום. אין נותנין פת לתנור עם חשכה ולא חררה על גבי גחלים. אלא כדי שיקרמו פניה מבעוד יום. רבי אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה: ",
+            "משלשלין את הפסח בתנור עם חשכה. ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד. ובגבולין כדי שתאחוז האור ברובן. רבי יהודה אומר בפחמין כל שהוא: "
+        ],
+        [
+            "במה מדליקין ובמה אין מדליקין. אין מדליקין לא בלכש ולא בחוסן ולא בכלך ולא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים. ולא בזפת ולא בשעוה ולא בשמן קיק ולא בשמן שריפה ולא באליה ולא בחלב. נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל. וחכמים אומרים אחד מבושל אחד שאינו מבושל אין מדליקין בו:  ",
+            "אין מדליקין בשמן שרפה ביום טוב. רבי ישמעאל אומ�� אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת. וחכמים מתירין בכל השמנים בשמן שומשמין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעטרן ובנפט. רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד:  ",
+            "כל היוצא מן העץ אין מדליקין בו אלא פשתן וכל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן. פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה רבי אליעזר אומר טמאה ואין מדליקין בה רבי עקיבא אומר טהורה ומדליקין בה:  ",
+            "לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת אפילו היא של חרס ורבי יהודה מתיר. אבל אם חברה היוצר מתחלה מותר מפני שהוא כלי אחד. לא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת ורבי יהידה מתיר:  ",
+            "המכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובדי כוכבים מפני לסטים מפני רוח רעה ואם בשביל (נוסח אחר מפני) החולה שיישן פטור. כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב. ורבי יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם:  ",
+            "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן. על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר:  ",
+            "שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה עשרתם ערבתם הדליקו את הנר. ספק חשכה ספק אין חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות. אבל מעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין:  "
+        ],
+        [
+            "כירה שהסיקוה בקש ובגבבא נותנים עליה תבשיל. בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר. בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל ובית הלל אומרים חמין ותבשיל. בית שמאי אומרים נוטלין אבל לא מחזירין ובית הלל אומרים אף מחזירין: ",
+            "תנור שהסיקוהו בקש ובגבבא לא יתן בין מתוכו בין מעל גביו. כופח שהסיקוהו בקש ובגבבא הרי זה ככיריים. בגפת ובעצים הרי הוא כתנור: ",
+            "אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרין. ורבי יוסי מתיר. ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים בשביל שתצלה: ",
+            "מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון של צונן לתוך אמה של חמין. אמרו להן חכמים אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת אסורין ברחיצה ובשתיה. ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב אסורים ברחיצה ומותרין בשתיה. מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת. אנטיכי אף על פי שגרופה אין שותין ממנה: ",
+            "המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן בשביל שיחמו. אבל נותן הוא לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן. האילפס והקדרה שהעבירן מרותחין לא יתן לתוכן תבלין. אבל נותן הוא לתוך הקערה או לתוך התמחוי. רבי יהודה אומר לכל הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר: ",
+            "אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן. ואם נותנו מבעוד יום מותר. ואין ניאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן. מטלטלין נר חדש אבל לא ישן. ר' שמעון אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. נותנין כלי תחת הנר לקבל נצוצות. ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה: "
+        ],
+        [
+            "במה טומנין ובמה אין טומנין. אין טומנין לא בגפת ולא בזבל לא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחים בין יבשים. לא בתבן ולא בזגים ולא במוכים ולא בעשבים בזמן שהן לחים אבל טומנין בהן כשהן יבשין. טומנין בכסות ובפירות בכנפי יונה ובנסורת של חרשים ובנעורת של פשתן דקה. ר' יהודה אוסר בדקה ומתיר בגסה: \n",
+            "טומנין בשלחין ומטלטלין אותן. בגיזי צמר ואין מטלטלין אותן. כיצד הוא עושה נוטל את הכסו והן נופלות. רבי אליעזר בן עזריה אומר קופה מטה על צדה ונוטל שמא יטול ואינו יכול להחזיר וחכמים אומרים נוטל ומחזיר. לא כסהו מבעוד יום לא יכסנו משתחשך כסהו ונתגלה מותר לכסותו. ממלאאת הקיתון ונותן לתחת הכר או תחת הכסת: \n"
+        ],
+        [
+            "במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה. יוצא הגמל באפסר ונאקה בחטם ולובדקיס בפרומביא וסוס בשיר וכל בעלי השיר יוצאים בשיר ונמשכים בשיר ומזין עליהם וטובלין במקומן:  ",
+            "חמור יוצא במרדעת בזמן שהיא קשורה לו. זכרים יוצאין לבובין. רחלות יוצאות שחוזות כבולות וכבונות. העזים יוצאות צרורות. רבי יוסי אוסר בכולן חוץ מן הרחלין הכבונות. רבי יהודה אומר עזים יוצאות צרורות ליבש אבל לא לחלב:  ",
+            "ובמה אינה יוצאה. לא יצא גמל במטוטלת לא עקוד ולא רגול. וכן שאר כל הבהמות. לא יקשור גמלים זה בזה וימשוך. אבל מכניס חבלים לתוך ידו וימשוך ובלבד שלא יכרוך:  ",
+            "אין חמור יוצא במרדעת בזמן שאינה קשורה לו. ולא בזוג אף על פי שהוא פקוק. ולא בסולם שבצוארו. ולא ברצועה שברגלו. ואין התרנגולין יוצאין בחוטין ולא ברצועות שברגליהם ואין הזכרים יוצאין בעגלה שתחת האליה שלהן. ואין הרחלים יוצאות חנונות. ואין העגל יוצא בגימון. ולא פרה בעור הקופר. ולא ברצועה שבין קרניה. פרתו של רבי אלעזר בן עזריה היתה יוצאה ברצועה שבין קרניה שלא ברצון חכמים:  "
+        ],
+        [
+            "במה אשה יוצאה ובמה אינה יוצאה. לא תצא אשה לא בחוטי צמר ולא בחוטי פשתן ולא ברצועות שבראשה. ולא תטבול בהן עד שתרפם. ולא בטוטפת ולא בסנבוטין בזמן שאינן תפורין. ולא בכבול לרשות הרבים. ולא בעיר של זהב. ולא בקטלא ולא בנזמים ולא בטבעת שאין עליה חותם. ולא במחט שאינה נקובה. ואם יצאת אינה חייבת חטאת: ",
+            "לא יצא האיש בסנדל המסומר ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה ולא בתפילין ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה. ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים. ואם יצא אינו חייב חטאת: ",
+            "לא תצא אשה במחט הנקובה. ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא בכוליאר ולא בכובלת ולא בצלוחית של פלייטון ואם יצתה חייבת חטאת דברי רבי מאיר. וחכמים פוטרין בכובלת ובצלוחית של פלייטון: ",
+            "לא יצא האיש לא בסייף ולא בקשת ולא בתריס ולא באלה ולא ברומח ואם יצא חייב חטאת. רבי אליעזר אומר תכשיטין הן לו. וחכמים אומרים אינן אלא לגנאי שנאמר (ישעיה ב, ד) וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. בירית טהורה ויוצאין בה בשבת. כבלים טמאין ואין יוצאין בהם בשבת: ",
+            "יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה בין משל חבירתה בין משל בהמה ובטוטפת ובסנבוטין בזמן שהן תפורין. בכבול ובפאה נכרית לחצר. במוך שבאזנה ובמוך שבסנדלה ובמוך שהתקינה לנדתה. בפילפל ובגרגיר מלח ובכל דבר שתתן לתוך פיה ובלבד שלא תתן לכתחלה בשבת ואם נפל לא תחזיר. שן תותבת ושן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרים: ",
+            "יוצאה בסלע שעל הצינית הבנות קטנות יוצאות בחוטין ואפילו בקיסמין שבאזניהם. ערביות יוצאות רעולות ומדיות פרופות וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה: ",
+            "פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת: ",
+            "הקיטע יוצא בקב שלו דברי ר' מאיר ורבי יוסי אוסר. ואם יש לו בית קיבול כתותים טמא. סמוכות שלו טמאין מדרס ויוצאין בהן בשבת ונכנסין בהן בעזרה. כסא וסמוכות שלו טמאין מדרס ואין יוצאין בהם בשבת ואין נכנסין בהן בעזרה. אנקטמין טהורין ואין יוצאין בהן: ",
+            "הבנים יוצאין בקשרים ובני מלכים בזוגין וכל אדם אלא שדברו חכמים בהווה: ",
+            "יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה. דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אף בחול אסור משום דרכי האמורי: "
+        ],
+        [
+            "כלל גדול אמרו בשבת כל השוכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת:  ",
+            "אבות מלאכות ארבעים חסר אחת הזורע והחורש והקוצר והמעמר הדש והזורה הבורר הטוחן והמרקד והלש והאופה הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו והצובעו והטווה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין והפוצע שני חוטין. הקושר והמתיר והתופר שתי תפירות הקורע על מנת לתפור שתי תפירות הצד צבי השוחטו והמפשיטו המולחו והמעבד את עורו והמוחקו והמחתכו. הכותב שתי אותיות והמוחק על מנת לכתוב שתי אותיות הבונה והסותר המכבה והמבעיר המכה בפטיש. המוציא מרשות לרשות הרי אלו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת:  ",
+            "ועוד כלל אחר אמרו כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב עליו חטאת וכל שאינו כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוציאו בשבת אינו חייב אלא המצניעו:  ",
+            "המוציא תבן כמלא פי פרה. עצה כמלא פי גמל. עמיר כמלא פי טלה. עשבים כמלא פי גדי. עלי שום ועלי בצלים לחים כגרוגרת יבשים כמלא פי גדי. ואין מצטרפין זה עם זה מפני שלא שוו בשיעוריהן. המוציא אוכלים כגרוגרת חייב ומצטרפין זה עם זה מפני ששוו בשיעוריהן חוץ מקליפיהן וגרעיניהן ועוקציהן וסובן ומורסנן. רבי יהודה אומר חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן:  "
+        ],
+        [
+            "המוציא יין כדי מזיגת הכוס. חלב כדי גמיעה. דבש כדי ליתן על הכתית. שמן כדי לסוך אבר קטן. מים כדי לשוף בהם את הקילור. ושאר כל המשקין ברביעית. וכל השופכין ברביעית. רבי שמעון אומר כולן ברביעית ולא אמרו כל השיעורין הללו אלא למצניעיהן:  ",
+            "המוציא חבל כדי לעשות אזן לקופה. גמי כדי לעשות תלאי לנפה ולכברה. רבי יהודה אומר כדי ליטול ממנו מדת מנעל לקטן. נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין. והמוציא קשר מוכסין חייב. נייר מחוק כדי לכרוך על פי צלוחית קטנה של פלייטון:  ",
+            "עור כדי לעשות קמיע. קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שהיא שמע ישראל. דיו כדי לכתוב שתי אותיות כחול כדי לכחול עין אחת:  ",
+            "דבק כדי ליתן בראש השבשבת. זפת וגפרית כדי לעשות נקב. שעוה כדי ליתן על פי נקב קטן. חרסית כדי לעשות פי כור של צורפי זהב. ר' יהודה אומר כדי לעשות פטפוט. סובין כדי ליתן על פי כור של צורפי זהב. סיד כדי לסוד קטנה שבבנות. רבי יהודה אומר כדי לעשות כלכול. רבי נחמיה אומר כדי לעשות אנדיפי:  ",
+            "אדמה כחותם המרצופים דברי רבי עקיבא. וחכמים אומרים כחותם האיגרות זבל וחול הדק כדי לזבל קלח של כרוב דברי ר' עקיבא. וחכמים אומרים כדי לזבל כרישא. חול הגס כדי ליתן על מלא כף סיד. קנה כדי לעשות קולמוס. ואם היה עב או מרוסס כדי לבשל בו ביצה קלה שבביצים טרופה ונתונה באילפס:  ",
+            "עצם כדי לעשות תרווד. רבי יהודה אומר כדי לעשות ממנו חף. זכוכית כדי לגרור בו ראש הכרכר. צרור או אבן כדי לזרוק בעוף. רבי אליעזר בר יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה:  ",
+            "חרס כדי ליתן בין פצים לחבירו דברי ר' יהודה ר' מאיר אומר כדי לחתות בו את האור. רבי יוסי אומר כדי לקבל בו רביעית. אמר רבי מאיר אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ישעיה ל, יד) ולא ימצא במכתתו חרס לחתות אש מיקוד. אמר לו רבי יוסי משם ראיה (שם) ולחשוף מים מגבא:  "
+        ],
+        [
+            "אמר ר' עקיבא מנין לעבודת כוכבים שמטמאה במשא כנדה שנאמר (ישעיה ל, כב) תזרם כמו דוה צא תאמר לו מה נדה מטמאה במשא אף עבודת כוכבים מטמאה במשא: ",
+            "מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר (משלי ל, יט) דרך אניה בלב ים. מנין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונין ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע שנאמר (ישעיה סא, יא) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה לא נאמר אלא זרועיה: ",
+            "מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה שנאמר (שמות יט, טו) היו נכונים לשלשת ימים. מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר (בראשית לד, כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר (ישעיה א, יח) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו: ",
+            "מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים. אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר (תהלים קט, יח) ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו: ",
+            "המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. תבלין כדי לתבל ביצה קלה ומצטרפין זה עם זה. קליפי אגוזים קליפי רמונים אסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן בסבכה. מי רגלים נתר ובורית קמוניא ואשלג כדי לכבס בהן בגד קטן בסבכה. רבי יהודה אומר כדי להעביר על הכתם: ",
+            "פלפלת כל שהוא ועטרן כל שהוא. מיני בשמים ומיני מתכות כל שהן. מאבני המזבח ומעפר המזבח מקק ספרים ומקק מטפחותיהם כל שהוא שמצניעין אותן לגונזן. רבי יהודה אומר אף המוציא ממשמשי עכודת כוככים כל שהוא שנאמר (דברים יג, יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם: ",
+            "המוציא קופת הרוכלין אף על פי שיש בה מינין הרבה אינו חייב אלא חטאת אחת. זרעוני גינה פחות מכגרוגרת. רבי יהודה בן בתירא אומר חמשה. זרע קשואין שנים. זרע דלועין שנים. זרע פול המצרי שנים. חגב חי טהור כל שהוא מת כגרוגרת. ציפורת כרמים בין חיה בין מתה כל שהוא שמצניעין אותה לרפואה. רבי יהודה אומר אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין אותו לקטן לשחוק בו: "
+        ],
+        [
+            "המצניע לזרע ולדוגמא ולרפואה והוציאו בשבת חייב בכל שהוא וכל אדם אין חייב עליו אלא כשיעורו. חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו.  ",
+            "המוציא אוכלין ונתנן על האסקופה בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת. קופה שהיא מליאה פירות ונתנה על אסקופה החיצונה אף על פי שרוב הפירות מבחוץ פטור עד שיוציא את כל הקופה:  ",
+            "המוציא בין בימינו בין בשמאלו בתוך חיקו או על כתיפו חייב שכן משא בני קהת. כלאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו באזנו ובשערו ובפונדתו ופיה למטה בין פונדתו לחלוקו ובשפת חלוקו במנעלו בסנדלו פטור. שלא הוציא כדרך המוציאין: ",
+            "המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור. לאחריו ובא לו לפניו חייב. באמת אמרו האשה החוגרת בסינר בין מלפניה ובין מלאחריה חייבת. שכן ראוי להיות חוזר. רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין:  ",
+            "המוציא ככר לרשות הרבים חייב. הוציאוהו שנים פטורין. לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים חייבים ורבי שמעון פוטר. המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לו. את החי במטה פטור אף על המטה שהמטה טפילה לו. את המת במטה חייב וכן כזית מן המת וכזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ חייב ורבי שמעון פוטר:  ",
+            "הנוטל צפרניו זו בזו או בשניו וכן שערו וכן שפמו וכן זקנו וכן הגודלת וכן הכוחלת וכן הפוקסת רבי אליעזר מחייב וחכמים אוסרין משום שבות התולש מעציץ נקוב חייב ושאינו נקוב פטור ורבי שמעון פוטר בזה ובזה:  "
+        ],
+        [
+            "הזורק מרשות היחיד לרשות הרבים מרשות הרבים לרשות היחיד חייב מרשות היחיד לרשות היחיד ורשות הרבים באמצע רבי עקיבא מחייב וחכמים פוטרין:  ",
+            "כיצד שתי גזוזטראות זו כנגד זו ברשות הרבים המושיט והזורק מזו לזו פטור. היו שתיהן בדיוטא אחת המושיט חייב והזורק פטור. שכך היתה עבודת הלוים. שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין הקרשים מזו לזו אבל לא זורקין. חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן חייב פחות מכן פטור:  ",
+            "הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר. למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ. הזורק בארץ ארבע אמות חייב. זרק לתוך ארבע אמות ונתגלגל חוץ לארבע אמות פטור. חוץ לארבע אמות ונתגלגל לתוך ארבע אמות חייב:  ",
+            "הזורק בים ארבע אמות פטור. אם היה רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק לתוכו ארבע אמות חייב. וכמה הוא רקק מים פחות מעשרה טפחים. רקק מים ורשות הרבים מהלכת בו הזורק בתוכו ארבע אמות חייב:  ",
+            "הזורק מן הים ליבשה ומן היבשה לים ומן הים לספינה ומן הספינה לים ומן הספינה לחברתה פטור. ספינות קשורות זו בזו מטלטלין מזו לזו. אם אינן קשורות אף על פי שמוקפות אין מטלטלין מזו לזו:  ",
+            "הזורק ונזכר לאחר שיצתה מידו קלטה אחר קלטה כלב או שנשרפה פטור. זרק לעשות חבורה בין באדם ובין בבהמה ונזכר עד שלא נעשה חבורה פטור. זה הכלל כל חייבי חטאות אינן חייבין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה. תחלתן שגגה וסופן זדון תחלתן זדון וסופן שגגה פטורין עד שתהא תחלתן וסופן שגגה:  "
+        ],
+        [
+            "הבונה כמה יבנה ויהא חייב הבונה כל שהוא והמסתת והמכה בפטיש ובמעצד הקודח כל שהוא חייב. זה הכלל כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת בשבת חייב. רבן שמעון בן גמליאל אומר אף המכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה חייב מפני שהוא כמתקן מלאכה:  ",
+            "החורש כל שהוא המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא חייב. המלקט עצים אם לתקן כל שהן אם להיסק כדי לבשל ביצה קלה. המלקט עשבים אם לתקן כל שהוא אם לבהמה כמלא פי הגדי:  ",
+            "הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו בין משם אחד בין משני שמות בין משני סממניות בכל לשון חייב. אמר רבי יוסי לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם שכך היו כותבין על קרשי המשכן לידע איזו בן זוגו. אמר רבי מצינו שם קטן משם גדול שם משמעון ושמואל נח מנחור דן מדניאל גד מגדיאל:  ",
+            "הכותב שתי אותיות בהעלם אחד חייב. כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם על שני כותלי זויות ועל שני לוחי פנקס והן נהגין זה עם זה חייב. הכותב על בשרו חייב. המסרט על בשרו רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר:  ",
+            "כתב במשקין במי פירות באבק דרכים באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים פטור. לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפיקו כתב אות אחת סמוך לכתב וכתב על גבי כתב נתכוין לכתוב חי\"ת וכתב שני זיינין אחד בארץ ואחד בקורה. כתב על שני כותלי הבית על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה פטור. כתב אות אחת נוטריקון רבי יהושע בן בתירא מחייב וחכמים פוטרין:  ",
+            "הכותב שתי אותיות בשתי העלמות אחת שחרית ואחת בין הערבים רבן גמליאל מחייב וחכמים פוטרין:  "
+        ],
+        [
+            "רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחלה ואחת על האריג חייב. וחכמים אומרים בין בתחלה בין בסוף שיעורו שני חוטין:  ",
+            "העושה שתי בתי נירין בנירין בקירוס בנפה בכברה ובסל חייב. והתופר שתי תפירות והקורע על מנת לתפור שתי תפירות:  ",
+            "הקורע בחמתו ועל מתו וכל המקלקלין פטורין והמקלקל על מנת לתקן שיעורו כמתקן:  ",
+            "שיעור המלבן והמנפץ והצובע והטווה כמלא רוחב הסיט כפול והאורג שני חוטין שיעורו כמלא הסיט:  ",
+            "ר' יהודה אומר הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב וחכמים אומרים צפור למגדל וצבי לבית ולחצר ולביברין. רבן שמעון בן גמליאל אומר לא כל הביברין שוין. זה הכלל מחוסר צידה פטור ושאינו מחוסר צידה חייב:  ",
+            "צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו חייב נעלו שנים פטורין. לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים חייבין ורבי שמעון פוטר:  ",
+            "ישב האחד על הפתח ולא מלאהו ישב השני ומלאהו השני חייב. ישב הראשון על הפתח ומלאהו ובא השני וישב בצדו אף על פי שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור. הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו:  "
+        ],
+        [
+            "שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור. הצדן לצורך חייב שלא לצורך פטור. חיה ועוף שברשותו הצדן פטור והחובל בהן חייב: \n",
+            "אין עושין הילמי בשבת אבל עושה הוא את מי המלח וטובל בהן פתו ונותן לתוך התבשיל. אמר רבי יוסי והלא הוא הילמי בין מרובה ובין מועט. ואלו הן מי מלח המותרין נותן שמן בתחלה לתוך המים או לתוך המלח: \n",
+            "אין אוכלין איזוב יון בשבת לפי שאינו מאכל בריאים אבל אוכל הוא את יועזר ושותה אבוברועה. כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה חוץ ממי דקלים וכוס עיקרים מפני שהן לירוקה. אבל שותה הוא מי דקלים לצמאו וסך שמן עיקרין שלא לרפואה: \n",
+            "החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ אבל מטבל הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא. החושש במתניו לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן ולא שמן ורד. בני מלכים סכין שמן ורד על מכותיהן שכן דרכם לסוך בחול. רבי שמעון אומר כל ישראל בני מלכים הם: \n"
+        ],
+        [
+            "אלו קשרים שחייבין עליהן. קשר הגמלין וקשר הספנין. וכשם שהוא חייב על קישורן כך הוא חייב על התירן. רבי מאיר אומר כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו אין חייבין עליו: \n",
+            "יש לך קשרים שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין. קושרת אשה מפתח חלוקה וחוטי סבכה ושל פסיקיא ורצועות מנעל וסנדל ונודות יין ושמן וקדרה של בשר. רבי אליעזר בן יעקב אומר קושרין לפני הבהמה בשביל שלא תצא. קושרין דלי בפסיקיא אבל לא בחבל. רבי יהודה מתיר. כלל אמר רבי יהודה כל קשר שאינו של קיימא אין חייבין עליו: \n",
+            "מקפלין את הכלים אפילו ארבעה וחמשה פעמים. ומציעין את המטות מלילי שבת לשבת אבל לא משבת למוצאי שבת. ר' ישמעאל אומר מקפלין את הכלים ומציעין את המטות מיום הכפורים לשבת וחלבי שבת קריבין ביום הכפורים. ר' עקיבא אומר לא של שבת קריבין ביום הכפורים ולא של יום הכפורים קריבין בשבת: \n"
+        ],
+        [
+            "כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן ��בין שאין קורין בהן ואף על פי שכתובים בכל לשון טעונים גניזה. ומפני מה אין קורין בהם מפני ביטול בית המדרש. מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין ואף על פי שיש בתוכן מעות. ולהיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש. בן בתירא אומר אף למפולש: \n",
+            "מצילין מזון שלש סעודות הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה כיצד נפלה דליקה בלילי שבת מצילין מזון שלש סעודות. בשחרית מצילין מזון שתי סעודות. במנחה מזון סעודה אחת. ר' יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות: \n",
+            "מצילין סל מלא ככרות ואף על פי שיש בו מאה סעודות ועיגול של דבילה וחבית של יין ואומר לאחרי' בואו והצילו לכם ואם היו פקחין עושין עמו חשבון אחר השבת. להיכן מצילין אותן לחצר המעורבת בן בתירא אומר אף לשאינה מעורבת: \n",
+            "ולשם מוציא כל כלי תשמישו ולובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף. רבי יוסי אומר שמנה עשר כלים וחוזר ולובש ומוציא ואומר לאחרים בואו והצילו עמי: \n",
+            "רבי שמעון בן ננס אומר פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן את האור מפני שהוא מחרך. ועושין מחיצה בכל הכלים בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה. רבי יוסי אוסר בכלי חרש חדשים מלאין מים לפי שאין יכולין לקבל את האור והן מתבקעין ומכבין את הדליקה: \n",
+            "עובד כובבים שבא לכבות אין אומרים לו כבה ואל תכבה מפני שאין שביתתו עליהן. אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו מפני ששביתתו עליהן: \n",
+            "כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה. ועל צואה של קטן ועל עקרב שלא תישך. אמר רבי יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מחטאת: \n",
+            "עובד כוכבים שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים כבש לירד בו יורד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עובד כוכבים כבש לירד בו וירדו בו רבן גמליאל וזקנים: \n"
+        ],
+        [
+            "כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן עמהן אף על פי שנתפרקו בשבת שאינן דומין לדלתות הבית לפי שאינן מן המוכן: \n",
+            "נוטל אדם קורנס לפצע בו את האגוזים וקורדום לחתוך את הדבלה. מגירה לגרור בה את הגבינה. מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות. את הרחת ואת המזלג לתת עליו לקטן. את הכוש ואת הכרכר לתחוב בו. מחט של יד ליטול בו את הקוץ ושל סקאים לפתוח בו את הדלת: \n",
+            "קנה של זיתים אם יש קשר בראשו מקבל טומאה ואם לאו אין מקבל טומאה בין כך ובין כך ניטל בשבת: \n",
+            "רבי יוסי אומר כל הכלים ניטלין חוץ מן המסר הגדול ויתד של מחרישה. כל הכלים ניטלין לצורך ושלא לצורך. רבי נחמיה אומר אין ניטלין אלא לצורך: \n",
+            "כל הכלים הניטלין בשבת שבריהן ניטלין עמהן ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכה. שברי עריבה לכסות בהן את פי החבית. שברי זכוכית לכסות בהן את פי הפך. רבי יהודה אומר ובלבד שיהיו עושין מעין מלאכתן. שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה. ושל זכוכית לצוק לתוכן שמן: \n",
+            "האבן שבקרויה אם ממלאין בה ואינה נופלת ממלאין בה ואם לאו אין ממלאין בה. זמורה שהיא קשורה בטפיח ממלאין בה בשבת: \n",
+            "פקק החלון רבי אליעזר אומר בזמן שהוא קשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו. וחכמים אומרים בין כך ובין כך פוקקין בו: \n",
+            "כל כסוי כלים שיש להם בית אחיזה ��יטלים בשבת. אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בכסוי קרקע אבל בכסוי כלים בין כך ובין כך ניטלים בשבת: \n"
+        ],
+        [
+            "מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש אבל לא את האוצר. מפנין תרומה טהורה ודמאי ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו והתורמוס היבש מפני שהוא מאכל לעניים אבל לא את הטבל ולא מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ולא את מעשר שני והקדש שלא נפדו ולא את הלוף ולא החרדל. רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל עורבין: \n",
+            "חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדים אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן כופין את הסל לפני האפרוחים כדי שיעלו וירדו. תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס מדדין עגלין וסייחין ברשות הרבים. אשה מדדה את בנה. אמר רבי יהודה אימתי בזמן שהוא נוטל אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור: \n",
+            "אין מילדין את הבהמה ביום טוב אבל מסעדין. ומילדין את האשה בשבת וקורין לה חכמה ממקום למקום ומחללין עליה את השבת וקושרין את הטבור רבי יוסי אומר אף חותכין. וכל צרכי מילה עושין בשבת: \n"
+        ],
+        [
+            "רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי מערב שבת מביאו בשבת מגולה. ובסכנה מכסהו על פי עדים. ועוד אמר רבי אליעזר כורתין עצים לעשות פחמין ולעשות כלי ברזל. כלל אמר רבי עקיבא כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת אינה דוחה את השבת ושאי אפשר לעשותה מערב שבת דוחה את השבת:  ",
+            "עושין כל צרכי מילה בשבת מוהלין ופורעין ומוצצין ונותנין עליה איספלנית וכמון. אם לא שחק מערב שבת לועס בשיניו ונותן. אם לא טרף יין ושמן מערב שבת ינתן זהב עצמו וזה בעצמו. ואין עושין לה חלוק לכתחלה אבל כורך עליה סמרטוט אם לא התקין מערב שבת כורך על אצבעו ומביא ואפילו מחצר אחרת:  ",
+            "מרחיצין את הקטן בין לפני המילה ובין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי. ר' אליעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר (בראשית לד, כה) ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. ספק ואנדרוגינוס אין מחללין עליו את השבת ורבי יהודה מתיר באנדרוגינוס:  ",
+            "מי שהיו לו שתי תינוקות אחד למול אחר השבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של אחר השבת בשבת חייב. אחד למול בערב שבת ואחד למול בשבת ושכח ומל את של ערב שבת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר:  ",
+            "קטן נמול לשמונה לתשעה ולעשרה ולאחד עשר ולשנים עשר לא פחות ולא יותר. הא כיצד כדרכו לשמונה נולד לבין השמשות נמול לתשעה. בין השמשות של ערב שבת נמול לעשרה. יום טוב לאחר השבת נמול לאחד עשר. שני ימים טובים של ראש השנה נמול לשנים עשר. קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא:  ",
+            "אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ואינו אוכל בתרומה ואם היה בעל בשר מתקנו מפני מראית העין. מל ולא פרע את המילה כאילו לא מל:  "
+        ],
+        [
+            "רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת ביום טוב ונותנין לתלויה בשבת. וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביום טוב ואין נותנין לתלויה בשבת אבל נותנין לתלויה ביום טוב: \n",
+            "נותנין מים על גבי השמרים בשביל שיצלו ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית ונותנין ביצה במסננת של חרדל ועושין אנומלין בשבת. רבי יהודה אומר בשבת בכוס ביום טוב בלגין ובמועד בחבית. רבי צדוק אומר הכל לפי האורחין: \n",
+            "אין שורין את החילתית בפושרין אבל נותן לתוך החומץ ואין שורין את הכרשינין ולא שפין אותן אבל נותן לתוך הכברה או לתוך הכלכלה. אין כוברין את התבן בכברה ולא יתננו על גבי מקום גבוה בשביל שירד המוץ. אבל נוטל הוא בכברה ונותן לתוך האבוס: \n",
+            "גורפין מלפני הפטם ומסלקין לצדדין מפני הרעי דברי רבי דוסא וחכמים אוסרין. נוטלין מלפני בהמה זו ונותנין לפני בהמה זו בשבת: \n",
+            "הקש שעל גבי המטה לא ינענעו בידו אלא מנענעו בגופו ואם היה מאכל בהמה או שהיה עליו כר או סדין מנענעו בידו. מכבש של בעלי בתים מתירין אבל לא כובשין. ושל כובסין לא יגע בו. רבי יהודה אומר אם היה מותר מערב שבת מתיר את כולו ושומטו: \n"
+        ],
+        [
+            "נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכלכלה והאבן בתוכה ומטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין. רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה:  ",
+            "האבן שעל פי החבית מטה על צדה והיא נופלת. היתה בין החביות מגביה ומטה על צדה והיא נופלת. מעות שעל הכר נוער את הכר והן נופלות היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט. היתה של עור נותנין עליה מים עד שתכלה:  ",
+            "בית שמאי אומרים מגביהין מן השלחן עצמות וקליפין ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה ומנערה. מעבירין מלפני השלחן פירורין פחות מכזית. ושער של אפונין ושער של עדשים מפני שהוא מאכל בהמה. ספוג אם יש לו עור בית אחיזה מקנחין בו ואם לאו אין מקנחין בו. וחכמים אומרים בין כך ובין כך ניטל בשבת ואינו מקבל טומאה:  "
+        ],
+        [
+            "חבית שנשברה מצילין הימנה מזון שלש סעודות ואומר לאחרים באו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג. אין סוחטין את הפירות להוציא מהן משקין ואם יצאו מעצמן אסורין רבי יהודה אומר אם לאוכלין היוצא מהן מותר ואם למשקין היוצא מהן אסור. חלות דבש שריסקן מערב שבת ויצאו מעצמן אסורים ורבי אליעזר מתיר: \n",
+            "כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת וכל שלא בא בחמין מערב שבת מדיחין אותו בחמין בשבת. חוץ מן המליח הישן ודגים מלוחים קטנים. וקולייס האיספני' שהדחתן זו היא גמר מלאכתן: \n",
+            "שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי ואין נוקבים מגופה של חבית דברי רבי יהודה וחכמים מתירין. ולא יקבנה מצדה ואם היתה נקובה לא יתן עליה שעוה מפני שהוא ממרח. אמר ר' יהודה מעשה בא לפני רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר חוששני לו מחטאת: \n",
+            "נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור ואת המים היפים ברעים בשביל שיצנו ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו. מי שנשרו כליו בדרך במים מהלך בהן ואינו חושש. הגיע לחצר החיצונה שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם: \n",
+            "הרוחץ במי מערה ובמי טבריא ונסתפג אפילו בעשר אלונטיאות לא יביאם בידו אבל עשר' בני אדם מסתפגין באלונטית אחת פניהם ידיהם ורגליהם ומביאין אות' בידן: \n",
+            "סכין וממשמשין בבני מעים אבל לא מתעמלין ולא מתגרדין. אין יורדין לקורדימה ואין עושין אפיקטוזין ואין מעצבין את הקטן ואין מחזירין את השבר. מי שנפרקה ידו ורגלו לא יטרפם בצונן אבל רוחץ הוא כדרכו ואם נתרפא נתרפא: \n"
+        ],
+        [
+            "שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלוני. וכן האשה מחברתה ככרות. ואם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת וכן ערב פסח בירושלים שחל להיות בשבת מניח טליתו אצלו ונוטל את פסחו ועושה עמו חשבון לאחר יום טוב: \n",
+            "מונה אדם את אורחיו ואת ��רפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב ומפיס עם בניו ועם בני ביתו על השלחן ובלבד שלא יתכוין לעשות מנה גדולה כנגד קטנה משום קוביא ומטילין חלשים על הקדשים ביום טוב אבל לא על המנות: \n",
+            "לא ישכור אדם פועלים בשבת ולא יאמר אדם לחבירו לשכור לו פועלים. אין מחשיכין על התחום לשכור פועלים ולהביא פירות אבל מחשיך הוא לשמור ומביא פירות בידו. כלל אמר אבא שאול כל שאני זכאי באמירתו רשאי אני להחשיך עליו: \n",
+            "מחשיכין על התחום לפקח על עסקי כלה ועל עסקי המת להביא לו ארון ותכריכין. נכרי שהביא חלילין בשבת לא יספוד בהן ישראל אלא אם כן באו ממקום קרוב. עשו לו ארון וחפרו לו קבר יקבר בו ישראל ואם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית: \n",
+            "עושין כל צורכי המת סכין ומדיחין אותו ובלבד שלא יזיזו בו אבר. שומטין את הכר מתחתיו ומטילין אותו על החול בשביל שימתין. קושרים את הלחי לא שיעלה אלא שלא יוסיף. וכן קורה שנשברה סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה. לא שתעלה אלא שלא תוסיף. אין מעמצין את המת בשבת ולא בחול עם יציאת נפש והמעמץ עם יציאת נפש הרי זה שופך דמים: \n"
+        ],
+        [
+            "מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי. ואם אין עמו נכרי מניחו על החמור. הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת ושאינן ניטלין בשבת מתיר את החבלים והשקין נופלין מאיליהם: \n",
+            "מתירין פקיעי עמיר לפני בהמה ומפספסים את הכיפין אבל לא את הזירין. אין מרסקין לא את השחת ולא את החרובין לפני בהמה בין דקה בין גסה. רבי יהודה מתיר בחרובין לדקה: \n",
+            "אין אובסין את הגמל ולא דורסין אבל מלעיטין ואין ממרים את העגלים אבל מלעיטין ומהלקטין. לתרנגולין. ונותנין מים למורסן אבל לא גובלים ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולים ולפני יוני הרדיסיות: \n",
+            "מחתכין את הדילועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים. רבי יהודה אומר אם לא היתה נבלה מערב שבת אסורה לפי שאינה מן המוכן: \n",
+            "מפירין נדרים בשבת ונשאלין לדברים שהן לצורך השבת. פוקקין את המאור ומודדין את המטלית ואת המקוה. ומעשה בימי אביו של רבי צדוק ובימי אבא שאול בן בטנית שפקקו את המאור בטפיח וקשרו את המקידה בגמי לידע אם יש בגיגית פותח טפח אם לאו. ומדבריהן למדנו שפוקקין ומודדין וקושרין בשבת. \n\n\n\n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shabbat/Hebrew/Torat Emet 357.json

@@ -0,0 +1,214 @@
+{
+    "language": "he",
+    "title": "Mishnah Shabbat",
+    "versionSource": "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads",
+    "versionTitle": "Torat Emet 357",
+    "status": "locked",
+    "priority": 3.0,
+    "license": "Public Domain",
+    "versionTitleInHebrew": "תורת אמת 357",
+    "actualLanguage": "he",
+    "languageFamilyName": "hebrew",
+    "isBaseText": true,
+    "isSource": true,
+    "isPrimary": true,
+    "direction": "rtl",
+    "heTitle": "משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים, וּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ. כֵּיצַד. הֶעָנִי עוֹמֵד בַּחוּץ וּבַעַל הַבַּיִת בִּפְנִים, פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהוֹצִיא, הֶעָנִי חַיָּב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר. פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל עָנִי, אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהִכְנִיס, בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב וְהֶעָנִי פָּטוּר. פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָטַל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהוֹצִיא, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָטַל הֶעָנִי מִתּוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהִכְנִיס, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין: \n",
+            "לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ וְלֹא לַבֻּרְסְקִי וְלֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לָדִין. וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין מַפְסִיקִים לַתְּפִלָּה: \n",
+            "לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחְטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא. וְלֹא הַלַּבְלָר בְּקֻלְמוֹסוֹ. וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו, וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן תִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים, אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא. כַּיּוֹצֵא בוֹ, לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה: \n",
+            "וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַעֲלִיַּת חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גֻּרְיוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ. נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל, וּשְׁמֹנָה עָשָׂר דְּבָרִים גָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמְמָנִים וְכַרְשִׁינִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּהְבִּילוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וְלֹא אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּקְלֹט הָעַיִן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹכְרִין לַנָּכְרִי וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לְעַבְּדָן וְלֹא כֵלִים לְכוֹבֵס נָכְרִי, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם. ו��בְכֻלָּן בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין עִם הַשָּׁמֶשׁ: \n",
+            "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כְּלֵי לָבָן לְכוֹבֵס נָכְרִי שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְשָׁוִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ, שֶׁטּוֹעֲנִין קוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וְעִגּוּלֵי הַגָּת: \n",
+            "אֵין צוֹלִין בָּשָׂר, בָּצָל, וּבֵיצָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אֵין נוֹתְנִין פַּת לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה, וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָנֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּקְרֹם הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהּ: \n",
+            "מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה. וּמַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. וּבַגְּבוּלִין, כְּדֵי שֶׁיֶּאֱחֹז הָאוּר בְּרֻבָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּפֶחָמִין, כָּל שֶׁהוּא: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן, וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְלֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל, אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ: \n",
+            "אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד: \n",
+            "כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִשְׁתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ: \n",
+            "לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, אֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְתוֹכָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר: \n",
+            "הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂה�� פֶּחָם: \n",
+            "עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר: \n",
+            "שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה. עִשַּׂרְתֶּם. עֵרַבְתֶּם. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה, אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת, אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין: \n"
+        ],
+        [
+            "כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל. בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרֹף, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַמִּין אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חַמִּין וְתַבְשִׁיל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף מַחֲזִירִין:  ",
+            "תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְקַשׁ וּבַגְּבָבָא, לֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. כֻּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, הֲרֵי זֶה כְכִירַיִם, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, הֲרֵי הוּא כְתַנּוּר:  ",
+            "אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְצַד הַמֵּחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל. וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְסוּדָרִין. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְחֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה:  ",
+            "מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִלּוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים, אִם בְּשַׁבָּת, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְשַׁבָּת, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה; בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְיוֹם טוֹב, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה. מוּלְיָאר הַגָּרוּף, שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בְשַׁבָּת. אַנְטִיכִי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה, אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה:  ",
+            "הַמֵּחַם שֶׁפִּנָּהוּ, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. הָאִלְפָּס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תְּבָלִין, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וְצִיר:  ",
+            "אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. וְאִם נוֹתְנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר. וְאֵין נֵאוֹתִין מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן. מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ, אֲבָל לֹא יָשָׁן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת. נוֹתְנִין כְּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה:  "
+        ],
+        [
+            "בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין. אֵין טוֹמְנִין לֹא בְגֶפֶת וְלֹא בְזֶבֶל, לֹא בְמֶלַח וְלֹא בְסִיד וְלֹא בְחֹל, בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים. לֹא בְתֶבֶן וְלֹא בְזָגִים וְלֹא בְמוֹכִים וְלֹא בַעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים, אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵשִׁין. טוֹמְנִין בִּכְסוּת וּבְפֵרוֹת, בְּכַנְפֵי יוֹנָה וּבִנְסֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁים וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בְּדַקָּה וּמַתִּיר בְּגַסָּה: \n",
+            "טוֹמְנִין בִּשְׁלָחִין, וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן, בְּגִזֵּי צֶמֶר, וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, נוֹטֵל אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, קֻפָּה, מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל, שֶׁמָּא יִטֹּל וְאֵינוֹ יָכֹל לְהַחֲזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹטֵל וּמַחֲזִיר. לֹא כִסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם, לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה, מֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ. מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר, אוֹ תַחַת הַכָּסֶת: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. יוֹצֵא הַגָּמָל בְּאַפְסָר, וְנָאקָה בַחֲטָם, וְלֻבְדְּקִיס בִּפְרֻמְבְּיָא, וְסוּס בְּשֵׁיר, וְכָל בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר יוֹצְאִים בַּשֵּׁיר וְנִמְשָׁכִים בַּשֵּׁיר, וּמַזִּין עֲלֵיהֶן וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן: \n",
+            "חֲמוֹר יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת, בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לוֹ. זְכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין. רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת. הָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הָרְחֵלִין הַכְּבוּנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ, אֲבָל לֹא לְחָלָב: \n",
+            "וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא יֵצֵא גָמָל בִּמְטוּטֶלֶת, לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת. לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשֹׁךְ. אֲבָל מַכְנִיס חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְיִמְשֹׁךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ: \n",
+            "אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ, וְלֹא בְזוֹג, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק, וְלֹא בְסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין, וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם. וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן. וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת. וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְגִימוֹן. וְלֹא פָרָה בְּעוֹר הַקֻּפָּר, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּמֶּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא תֵצֵא אִשָּׁה לֹא בְחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ. וְלֹא תִטְבֹּל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם. וְלֹא בְטֹטֶפֶת וְלֹא בְסַנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין. וְלֹא בְכָבוּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְלֹא בְעִיר שֶׁל זָהָב, וְלֹא בְקַטְלָא, וְלֹא בִנְזָמִים, וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם, וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה. וְאִם יָצָאת, אֵינָהּ חַיֶּבֶת חַטָּאת: \n",
+            "לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל הַמְסֻמָּר, וְלֹא בְיָחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה, וְלֹא בִתְפִלִּין, וְלֹא בְקָמֵעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמֻּמְחֶה, וְלֹא בְשִׁרְיוֹן, וְלֹא בְקַסְדָּא, וְלֹא בְמַגָּפָיִם. וְאִם יָצָא, אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת: \n",
+            "לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְמַחַט הַנְּקוּבָה, וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, וְלֹא בְכוֹלְיָאר, וְלֹא בְכוֹבֶלֶת, וְלֹא בִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן. וְאִם יָצְתָה, חַיֶּבֶת חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין בְּכוֹבֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן: \n",
+            "לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בְסַיִף, וְלֹא בְקֶשֶׁת, וְלֹא בִתְרִיס, וְלֹא בְאַלָּה, וְלֹא בְרֹמַח. וְאִם יָצָא, חַיָּב חַטָּאת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב) וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. בִּירִית, טְהוֹרָה, וְיוֹצְאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת. כְּבָלִים, טְמֵאִין, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶם בְּשַׁבָּת: \n",
+            "יוֹצְאָה אִשָּׁה בְחוּטֵי שֵׂעָר, בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה, וּבְטֹטֶפֶת וּבְסַנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין. בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית לֶחָצֵר. בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ. בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן לְכַתְּחִלָּה בְשַׁבָּת. וְאִם נָפַל, לֹא תַחֲזִיר. שֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁל זָהָב, רַבִּי מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים: \n",
+            "יוֹצְאָה בְסֶלַע שֶׁעַל הַצִּינִית. הַבָּנוֹת קְטַנּוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין וַאֲפִלּוּ בְקִסְמִין שֶׁבְּאָזְנֵיהֶם. עַרְבִיּוֹת יוֹצְאוֹת רְעוּלוֹת, וּמָדִיּוֹת פְּרוּפוֹת, וְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהֹוֶה: \n",
+            "פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן וְעַל הָאֱגוֹז וְעַל הַמַּטְבֵּעַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִפְרֹף לְכַתְּחִלָּה בְשַׁבָּת: \n",
+            "הַקִּטֵּעַ יוֹצֵא בְקַב שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וְאִם יֶשׁ לוֹ בֵית קִבּוּל כְּתוּתִים, טָמֵא. סָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ, טְמֵאִין מִדְרָס, וְיוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְנִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה. כִּסֵּא וְסָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ, טְמֵאִין מִדְרָס, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה. אַנְקַטְמִין טְהוֹרִין, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן: \n",
+            "הַבָּנִים יוֹצְאִין בִּקְשָׁרִים, וּבְנֵי מְלָכִים בְּזוֹגִין. וְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהֹוֶה: \n",
+            "יוֹצְאִין בְּבֵיצַת הַחַרְגּוֹל, וּבְשֵׁן שׁוּעָל, וּבְמַסְמֵר מִן הַצָּלוּב, מִשּׁוּם רְפוּאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּחֹל אָסוּר, מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי: \n"
+        ],
+        [
+            "כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַשַּׁבָּת. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶ��ָת. הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה. הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת: \n",
+            "אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת. הַזּוֹרֵעַ. וְהַחוֹרֵשׁ. וְהַקּוֹצֵר. וְהַמְעַמֵּר. הַדָּשׁ. וְהַזּוֹרֶה. הַבּוֹרֵר. הַטּוֹחֵן. וְהַמְרַקֵּד. וְהַלָּשׁ. וְהָאוֹפֶה. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. הַמְלַבְּנוֹ. וְהַמְנַפְּצוֹ. וְהַצּוֹבְעוֹ. וְהַטּוֹוֶה. וְהַמֵּסֵךְ. וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. הַקּוֹשֵׁר. וְהַמַּתִּיר. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַצָּד צְבִי. הַשּׁוֹחֲטוֹ. וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. הַמּוֹלְחוֹ, וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. וְהַמּוֹחֲקוֹ. וְהַמְחַתְּכוֹ. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. הַבּוֹנֶה. וְהַסּוֹתֵר. הַמְכַבֶּה. וְהַמַּבְעִיר. הַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת: \n",
+            "וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ. כָּל הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וּמַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ וְהוֹצִיאוֹ בְשַׁבָּת, חַיָּב עָלָיו חַטָּאת, וְכָל שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר לְהַצְנִיעַ וְאֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ וְהוֹצִיאוֹ בְשַׁבָּת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא הַמַּצְנִיעוֹ: \n",
+            "הַמּוֹצִיא תֶבֶן, כִּמְלֹא פִי פָרָה. עָצָה, כִּמְלֹא פִי גָמָל. עָמִיר, כִּמְלֹא פִי טָלֶה. עֲשָׂבִים, כִּמְלֹא פִי גְדִי. עֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְצָלִים, לַחִים, כִּגְרוֹגֶרֶת, יְבֵשִׁים, כִּמְלֹא פִי גְדִי. וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְשִׁעוּרֵיהֶן. הַמּוֹצִיא אֳכָלִים כִּגְרוֹגֶרֶת, חַיָּב, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁווּ בְשִׁעוּרֵיהֶן, חוּץ מִקְּלִפֵּיהֶן וְגַרְעִינֵיהֶן וְעֻקְצֵיהֶן וְסֻבָּן וּמֻרְסָנָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוּץ מִקְּלִפֵּי עֲדָשִׁים שֶׁמִּתְבַּשְּׁלוֹת עִמָּהֶן: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹצִיא יַיִן, כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. חָלָב, כְּדֵי גְמִיעָה. דְּבַשׁ, כְּדֵי לִתֵּן עַל הַכָּתִית. שֶׁמֶן, כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן. מַיִם, כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶם אֶת הַקִּילוֹר. וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין, בִּרְבִיעִית. וְכָל הַשּׁוֹפָכִין, בִּרְבִיעִית. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֻּלָּן בִּרְבִיעִית, וְלֹא אָמְרוּ כָל הַשִּׁעוּרִין הַלָּלוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן: \n",
+            "הַמּוֹצִיא חֶבֶל, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לְקֻפָּה. גֶּמִי, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנּוּ מִדַּת מִנְעָל לְקָטָן. נְיָר, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין. וְהַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין, חַיָּב. נְיָר מָחוּק, כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָטוֹן: \n",
+            "עוֹר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ. קְלָף, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִלִּין, שֶׁהִיא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. דְּיוֹ, כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. כְּחֹל, כְּדֵי לִכְחֹל עַיִן אֶחָת: \n",
+            "דֶּבֶק, כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת. זֶפֶת וְגָפְרִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן. חַרְסִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּטְפּוּט. סֻבִּין, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. סִיד, כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכּוּל. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְדִּיפֵי: \n",
+            "אֲדָמָה, כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּחוֹתַם הָאִגְּרוֹת. זֶבֶל וְחֹל הַדַּק, כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵשָׁא. חֹל הַגַּס, כְּדֵי לִתֵּן עַל מְלֹא כַף סִיד. קָנֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קֻלְמוֹס. וְאִם הָיָה עָב אוֹ מְרֻסָּס, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בוֹ בֵיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָאִלְפָּס: \n",
+            "עֶצֶם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְוָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חָף. זְכוּכִית, כְּדֵי לִגְרֹר בּוֹ רֹאשׁ הַכַּרְכָּר. צְרוֹר אוֹ אֶבֶן, כְּדֵי לִזְרֹק בְּעוֹף. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר, כְּדֵי לִזְרֹק בִּבְהֵמָה: \n",
+            "חֶרֶס, כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר (ישעיה ל), וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, מִשָּׁם רְאָיָה, וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא (שם): \n"
+        ],
+        [
+            "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא מְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא כַּנִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה, צֵא תֹּאמַר לוֹ, מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:  ",
+            "מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם. מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה בְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ, זַרְעָהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא זֵרוּעֶיהָ:  ",
+            "מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט) הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים. מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. מִנַּיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:  ",
+            "מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָּה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:  ",
+            "הַמּוֹצִיא עֵצִים, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. תְּבָלִין, כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, קְלִפֵּי רִמּוֹנִים, אִסְטִיס וּפוּאָה, כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בַּסְּבָכָה. מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבֹרִית, קִמּוֹנְיָא וְאַשְׁלָג, כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בַּסְּבָכָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכָּתֶם:  ",
+            "פִּלְפֶּלֶת, כָּל שֶׁהוּא. וְעִטְרָן, כָּל שֶׁהוּא. מִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתָּכוֹת, כָּל שֶׁהֵן. מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ, מֶקֶק סְפָרִים וּמֶקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם, כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגָנְזָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כָּל שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם:  ",
+            "הַמּוֹצִיא קֻפַּת הָרוֹכְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. זֵרְעוֹנֵי גִנָּה, פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה. זֶרַע קִשּׁוּאִין, שְׁנַיִם. זֶרַע דְּלוּעִין, שְׁנַיִם. זֶרַע פּוֹל הַמִּצְרִי, שְׁנַיִם. חָגָב חַי טָהוֹר, כָּל שֶׁהוּא. מֵת, כַּגְּרוֹגֶרֶת. צִפֹּרֶת כְּרָמִים, בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה, כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא, כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לְקָטָן לִשְׂחֹק בּוֹ:  "
+        ],
+        [
+            "הַמַּצְנִיעַ לְזֶרַע וּלְדֻגְמָא וְלִרְפוּאָה, וְהוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת, חַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא. וְכָל אָדָם אֵין חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ. חָזַר וְהִכְנִיסוֹ, אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ:  ",
+            "הַמּוֹצִיא אֳכָלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקֻפָּה, בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת. קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת וּנְתָנָהּ עַל הָאַסְקֻפָּה הַחִיצוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַפֵּרוֹת מִבַּחוּץ, פָּטוּר, עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֻּפָּה:  ",
+            "הַמּוֹצִיא בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ, בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ, חַיָּב, שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת. כִּלְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ, בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָּה, בֵּין פֻּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ, וּבִשְׂפַת חֲלוּקוֹ, בְּמִנְעָלוֹ, בְּסַנְדָּלוֹ, פָּטוּר, שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:  ",
+            "הַמִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו, פָּטוּר, לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו, חַיָּב. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בְּסִינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ חַיֶּבֶת, שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְקַבְּלֵי פִתְקִין:  ",
+            "הַמּוֹצִיא כִכָּר לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. הוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין. לֹא יָכֹל אֶחָד לְהוֹצִיאוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִים. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. הַמּוֹצִיא אֳכָלִין פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר בִּכְלִי, פָּטוּר אַף עַל הַכְּלִי, שֶׁהַכְּלִי טְפֵלָה לוֹ. אֶת הַחַי בַּמִּטָּה, פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה, שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ. אֶת הַמֵּת בַּמִּטָּה, חַיָּב. וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, חַיָּב. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:  ",
+            "הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו זוֹ בָזוֹ, אוֹ בְשִׁנָּיו, וְכֵן שְׂעָרוֹ, וְכֵן שְׂפָמוֹ, וְכֵן זְקָנוֹ, וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת, וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת, וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת. הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב, חַיָּב, וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב, פָּטוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה:  "
+        ],
+        [
+            "הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, חַיָּב. מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין: \n",
+            "כֵּיצַד. שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ, פָּטוּר. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוֹטָא אַחַת, הַמּוֹשִׁיט חַיָּב, וְהַזּוֹרֵק פָּטוּר, שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם, שְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מוֹשִׁיטִין הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ, אֲבָל לֹא זוֹרְקִין. חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה, הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן, חַיָּב, פָּחוֹת מִכֵּן, פָּטוּר: \n",
+            "הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר, לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ. הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב. זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר. חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב: \n",
+            "הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר. אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם, פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב: \n",
+            "הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם, וּמִן הַיָּם לַסְּפִינָה וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם, וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶרְתָּהּ, פָּטוּר. סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָזוֹ, מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ. אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקָּפוֹת, אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ: \n",
+            "הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ, קְלָטָהּ אַחֵר, קְלָטָהּ כֶּלֶב, אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה, פָּטוּר. זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה, בֵּין בְּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חַבּוּרָה, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה. תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן, תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה, פְּטוּרִין, עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה: \n"
+        ],
+        [
+            "הַבּוֹנֶה, כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַיָּב, הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא, וְהַמְסַתֵּת, וְהַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ וּבְמַעֲצָד, הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּשַׁבָּת, חַיָּב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמַּכֶּה בְקֻרְנָס עַל הַסַּדָּן בִּשְׁעַת מְלָאכָה, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְתַקֵּן מְלָאכָה: \n",
+            "הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא, הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְקַרְסֵם וְהַמְזָרֵד כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. הַמְלַקֵּט עֵצִים, אִם לְתַקֵּן, כָּל שֶׁהֵן, אִם לְהֶסֵּק, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים, אִם לְתַקֵּן, כָּל שֶׁהוּא, אִם לִבְהֵמָה, כִּמְלֹא פִי הַגְּדִי: \n",
+            "הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, בֵּין מִשְּׁנֵי סַמְמָנִיּוֹת, בְּכָל לָשׁוֹן, חַיָּב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא חִיְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רֹשֶׁם, שֶׁכָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, לֵידַע אֵיזוֹ בֶן זוּגוֹ. אָמַר רַבִּי, מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל, שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּשְׁמוּאֵל, נֹחַ מִנָּחוֹר, דָּן מִדָּנִיֵּאל, גָּד מִגַּדִּיאֵל: \n",
+            "הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּב. כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, עַל שְׁנֵי כָתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקָס, וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה, חַיָּב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ, חַיָּב. הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר: \n",
+            "כָּתַב בְּמַשְׁקִין, בְּמֵי פֵרוֹת, בַּאֲבַק דְּרָכִים, בַּאֲבַק הַסּוֹפְרִים, וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם, פָּטוּר. לְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ, כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לִכְתָב, וּכְתָב עַל גַּבֵּי כְתָב, נִתְכַּוֵּן לִכְתֹּב חֵי\"ת וְכָתַב שְׁנֵי זַיְ\"נִין, אֶחָד בָּאָרֶץ וְאֶחָד בַּקּוֹרָה, כָּתַב עַל שְׁנֵי כָתְלֵי הַבַּיִת, עַל שְׁנֵי דַפֵּי פִנְקָס וְאֵין נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה, פָּטוּר. כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין: \n",
+            "הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת, אַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם, רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין: \n"
+        ],
+        [
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וְאַחַת עַל הָאָרִיג, חַיָּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין בַּתְּחִלָּה בּ��ין בַּסּוֹף, שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין: \n",
+            "הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין בַּנִּירִין, בַּקֵּרוֹס, בַּנָּפָה, בַּכְּבָרָה וּבַסַּל, חַיָּב. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת, וְהַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת: \n",
+            "הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ, וְכָל הַמְקַלְקְלִין, פְּטוּרִין. וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן, שִׁעוּרוֹ כַמְתַקֵּן: \n",
+            "שִׁעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה, כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא הַסִּיט: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת, חַיָּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, צִפּוֹר לַמִּגְדָּל, וּצְבִי לַבַּיִת וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, מְחֻסַּר צִידָה, פָּטוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צִידָה, חַיָּב: \n",
+            "צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו, חַיָּב. נָעֲלוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין. לֹא יָכֹל אֶחָד לִנְעֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִין. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר: \n",
+            "יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ, יָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְּאָהוּ, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר. הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה, לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, הַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן, חַיָּב. וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר, הַצָּדָן לְצֹרֶךְ, חַיָּב, שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, פָּטוּר. חַיָּה וְעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, הַצָּדָן פָּטוּר, וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב: \n",
+            "אֵין עוֹשִׂין הִילְמִי בְשַׁבָּת, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא אֶת מֵי הַמֶּלַח וְטוֹבֵל בָּהֶן פִּתּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲלֹא הוּא הִילְמִי, בֵּין מְרֻבֶּה וּבֵין מֻעָט. וְאֵלוּ הֵן מֵי מֶלַח הַמֻּתָּרִין, נוֹתֵן שֶׁמֶן בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הַמֶּלַח: \n",
+            "אֵין אוֹכְלִין אֵזוֹב יוֹן בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל בְּרִיאִים, אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר וְשׁוֹתֶה אַבּוּב רוֹעֶה. כָּל הָאֳכָלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה, וְכָל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה, חוּץ מִמֵּי דְקָלִים וְכוֹס עִקָּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן לַיְרוֹקָה. אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא מֵי דְקָלִים לִצְמָאוֹ, וְסָךְ שֶׁמֶן עִקָּרִין שֶׁלֹּא לִרְפוּאָה: \n",
+            "הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו, לֹא יִגְמַע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ, אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפֵּא נִתְרַפֵּא. הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו, לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן, וְלֹא שֶׁמֶן וֶרֶד. בְּנֵי מְלָכִים סָכִין שֶׁמֶן וֶרֶד עַל מַכּוֹתֵיהֶן, שֶׁכֵּן דַּרְכָּם לָסוּךְ בַּחֹל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן, קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְאַחַת מִיָּדָיו, אֵין חַיָּבִין עָלָיו: \n",
+            "יֵשׁ לְךָ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין. קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתַּח חֲלוּקָהּ, וְחוּטֵי סְבָכָה וְשֶׁל פְּסִיקְיָא, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל, וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, קוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא. קוֹשְׁרִין דְּלִי בִּפְסִיקְיָא, אֲבָל לֹא בְחֶבֶל. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא, אֵין חַיָּבִין עָלָיו: \n",
+            "מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת, אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַׁבָּת, וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. (אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּשַׁבָּת: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, טְעוּנִים גְּנִיזָה. וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן, מִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר, וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת. וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לִמְפֻלָּשׁ: \n",
+            "מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, הָרָאוּי לְאָדָם לְאָדָם, הָרָאוּי לִבְהֵמָה לִבְהֵמָה. כֵּיצַד. נָפְלָה דְלֵקָה בְלֵילֵי שַׁבָּת, מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, בְּשַׁחֲרִית, מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, בְּמִנְחָה, מְזוֹן סְעֻדָּה אֶחָת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת: \n",
+            "מַצִּילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעֻדּוֹת, וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה, וְחָבִית שֶׁל יַיִן. וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. וְאִם הָיוּ פִקְחִין, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת. לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, לְחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעֹרָבֶת: \n",
+            "וּלְשָׁם מוֹצִיא כָל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ, וְלוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּשׁ, וְעוֹטֵף כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטֹף. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים. וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בֹּאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, פּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ. וְעוֹשִׂין מְחִצָּה בְּכָל הַכֵּלִים, בֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַעֲבֹר הַדְּלֵקָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה: \n",
+            "נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן, אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן: \n",
+            "כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶאֱחֹז בַּקּוֹרָה, וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן, וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִשֹּׁךְ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר, חוֹשְׁשָׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת: \n",
+            "נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר, מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ, מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, וְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, וְיָרְדוּ בוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין בְּשַׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְשַׁבָּת. שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן: \n",
+            "נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים, וְקֻרְדֹּם לַחְתֹּךְ אֶת הַדְּבֵלָה. מְגֵרָה, לִגְרֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה. מַגְרֵפָה, לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת. אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג, לָתֵת עָלָיו לְקָטָן. אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכָּר, לִתְחֹב בּוֹ. מַחַט שֶׁל יָד, לִטֹּל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ, וְשֶׁל סַקָּאִים, לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדָּלֶת: \n",
+            "קָנֶה שֶׁל זֵיתִים, אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ, מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאִם לָאו, אֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת: \n",
+            "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין, חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה. כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵין נִטָּלִין אֶלָּא לְצֹרֶךְ: \n",
+            "כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת, שִׁבְרֵיהֶן נִטָּלִין עִמָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה. שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית. שִׁבְרֵי זְכוּכִית, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפָּךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן. שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, לִצּוֹק לְתוֹכָן מִקְפָּה. וְשֶׁל זְכוּכִית לִצּוֹק לְתוֹכָן שָׁמֶן: \n",
+            "הָאֶבֶן שֶׁבְּקֵרוּיָה, אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת, מְמַלְּאִין בָּהּ. ו��אִם לָאו, אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ. זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בְטָפִיחַ, מְמַלְּאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת: \n",
+            "פְּקַק הַחַלּוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי, פּוֹקְקִין בּוֹ, וְאִם לָאו, אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ: \n",
+            "כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה נִטָּלִים בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּכִסּוּי קַרְקַע, אֲבָל בְּכִסּוּי הַכֵּלִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּלִים בְּשַׁבָּת: \n"
+        ],
+        [
+            "מְפַנִּין אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קֻפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּמִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר. מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וּדְמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לַעֲנִיִּים. אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל, וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְלֹא אֶת הַלּוּף, וְלֹא הַחַרְדָּל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בְּלוּף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין: \n",
+            "חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים, אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, מְטַלְטְלִין אוֹתָן. וְאִם לָאו, אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְיֵרְדוּ. תַּרְנְגֹלֶת שֶׁבָּרְחָה, דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס. מְדַדִּין עֲגָלִין וּסְיָחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל אַחַת וּמֵנִיחַ אַחַת, אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר, אָסוּר: \n",
+            "אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, אֲבָל מְסַעֲדִין. וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת, וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת, וְקוֹשְׁרִין אֶת הַטַּבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף חוֹתְכִין. וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת: \n"
+        ],
+        [
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לֹא הֵבִיא כְלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְבִיאוֹ בְשַׁבָּת מְגֻלֶּה. וּבַסַּכָּנָה, מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין וְלַעֲשׂוֹת כְּלִי בַרְזֶל. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת: \n",
+            "עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי מִילָה בְשַׁבָּת, מוֹהֲלִין, וּפוֹרְעִין, וּמוֹצְצִין, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן. אִם לֹא שָׁחַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לוֹעֵס בְּשִׁנָּיו וְנוֹתֵן. אִם לֹא טָרַף יַיִן וְשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, יִנָּתֵן זֶה בְעַצְמוֹ וְזֶה בְעַצְמוֹ. וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלוּק לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט. אִם לֹ�� הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא, וַאֲפִלּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת: \n",
+            "מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן, בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה וּבֵין לְאַחַר הַמִּילָה, וּמְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד, אֲבָל לֹא בִכְלִי. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. סָפֵק וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בְּשַׁבָּת, חַיָּב. אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בְּשַׁבָּת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר: \n",
+            "קָטָן נִמּוֹל לִשְׁמֹנָה, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר, וְלִשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. הָא כֵּיצַד. כְּדַרְכּוֹ, לִשְׁמֹנָה. נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, נִמּוֹל לְתִשְׁעָה. בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, נִמּוֹל לַעֲשָׂרָה. יוֹם טוֹב לְאַחַר הַשַּׁבָּת, נִמּוֹל לְאַחַד עָשָׂר. שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר. קָטָן הַחוֹלֶה, אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא: \n",
+            "אֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה, בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רֹב הָעֲטָרָה. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. וְאִם הָיָה בַעַל בָּשָׂר, מְתַקְּנוֹ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. מָל וְלֹא פָרַע אֶת הַמִּילָה, כְּאִלּוּ לֹא מָל: \n"
+        ],
+        [
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְשַׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְשַׁבָּת, אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְיוֹם טוֹב: \n",
+            "נוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַשְּׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצַּלּוּ, וּמְסַנְּנִין אֶת הַיַּיִן בְּסוּדָרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית, וְנוֹתְנִין בֵּיצָה בִמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל, וְעוֹשִׂין אֵנוּמְלִין בְּשַׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשַׁבָּת, בְּכוֹס, בְּיוֹם טוֹב, בְּלָגִין, וּבַמּוֹעֵד, בְּחָבִית. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין: \n",
+            "אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בְּפוֹשְׁרִין, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַחֹמֶץ. וְאֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכַּלָּה. אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בִּכְבָרָה, וְלֹא יִתְּנֶנּוּ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמֹּץ, אֲבָל נוֹטֵל הוּא בִכְבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס: \n",
+            "גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפְּטָם, וּמְסַלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה זוֹ בְּשַׁבָּת: \n",
+            "הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, לֹא יְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ, אֶלָּא מְנַעְנְעוֹ בְגוּפוֹ. וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין, מְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ. מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, מַתִּירִין, אֲבָל לֹא כוֹבְשִׁין. וְשֶׁל כּוֹבְסִין, לֹא יִגַּע בּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה מֻתָּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַתִּיר אֶת כֻּלּוֹ וְשׁוֹמְטוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ, וְכַלְכַּלָּה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה וְעִם הַחֻלִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מַעֲלִין אֶת הַמְדֻמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה: \n",
+            "הָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית, מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. הָיְתָה בֵין הֶחָבִיּוֹת, מַגְבִּיהַּ וּמַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. מָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר, נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. הָיְתָה עָלָיו לַשְׁלֶשֶׁת, מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט. הָיְתָה שֶׁל עוֹר, נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַגְבִּיהִין מִן הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטֵל אֶת הַטַּבְלָה כֻלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ. מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת וְשֵׂעָר שֶׁל אֲפוּנִין וְשֵׂעָר שֶׁל עֲדָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה. סְפוֹג, אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה, מְקַנְּחִין בּוֹ, וְאִם לָאו, אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n"
+        ],
+        [
+            "חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה, מַצִּילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג. אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לְאֳכָלִין, הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר, וְאִם לְמַשְׁקִין, הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר. חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִין. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר: \n",
+            "כֹּל שֶׁבָּא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְחַמִּין בְּשַׁבָּת, וְכֹל שֶׁלֹּא בָא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְדִיחִין אוֹתוֹ בְחַמִּין בְּשַׁבָּת, חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן, וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים וְקוּלְיָס הָאִסְפָּנִין, שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְמַר מְלַאכְתָּן: \n",
+            "שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכֹל הֵימֶנָּה גְרוֹגָרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וְאֵין נוֹקְבִים מְגוּפָה שֶׁל חָבִית, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה, לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר, חוֹשְׁשָׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת: \n",
+            "נוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר, וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצַּנּוּ, וְאֶת הַצּוֹנֵן בַּחַמָּה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ. מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵלָיו בַּדֶּרֶךְ בְּמַיִם, מְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה, אֲבָל לֹא כְנֶגֶד הָעָם: \n",
+            "הָרוֹחֵץ בְּמֵי מְעָרָה וּבְמֵי טְבֶרְיָא וְנִסְתַּפֵּג, אֲפִלּוּ בְעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיאוֹת, לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ. אֲבָל עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם מִסְתַּפְּגִין בַּאֲלוּנְטִית אַחַת פְּנֵיהֶם יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וּמְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָן: \n",
+            "סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם, אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין וְלֹא מִתְגָּרְדִין. אֵין יוֹרְדִין לְקוֹרְדִּימָה, וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּקְטְוִזִין, וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן, וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ וְרַגְלוֹ, לֹא יִטְרְפֵם בְּצוֹנֵן, אֲבָל רוֹחֵץ הוּא כְדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפָּא נִתְרַפָּא: \n"
+        ],
+        [
+            "שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַלְוֵנִי, וְכֵן הָאִשָּׁה מֵחֲבֶרְתָּהּ כִּכָּרוֹת. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ, מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת. וְכֵן עֶרֶב פֶּסַח בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְנוֹטֵל אֶת פִּסְחוֹ, וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר יוֹם טוֹב: \n",
+            "מוֹנֶה אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו, אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב. וּמֵפִיס עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד קְטַנָּה, מִשּׁוּם קֻבְיָא. וּמַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל הַקָּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת: \n",
+            "לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת, וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ לִשְׂכֹּר לוֹ פוֹעֲלִים. אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵרוֹת, אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמֹר, וּמֵבִיא פֵרוֹת בְּיָדוֹ. כְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל, כֹּל שֶׁאֲנִי זַכַּאי בַּאֲמִירָתוֹ, רַשַּׁאי אֲנִי לְהַחְשִׁיךְ עָלָיו: \n",
+            "מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בְּשַׁבָּת, לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב. עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר, יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית: \n",
+            "עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הַמֵּת, סָכִין וּמְדִיחִין אוֹתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיזוּ בוֹ אֵבֶר. שׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו וּמַטִּילִין אוֹתוֹ עַל הַחֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין. קוֹשְׁרִים אֶת הַלֶּחִי, לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. וְכֵן קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה, לֹא שֶׁתַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא תוֹסִיף. אֵין מְעַמְּצִין אֶת הַמֵּת בְּשַׁבָּת, וְלֹא בְחֹל עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ. וְהַמְעַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים: \n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ, נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי, וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי, מְנִיחוֹ עַל הַחֲמוֹר. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת, וְשֶׁאֵינָן נִטָּלִין בְּשַׁבָּת, מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים, וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין מֵאֲלֵיהֶם: \n",
+            "מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְהֵמָה, וּמְפַסְפְּסִים אֶת הַכֵּפִין, אֲבָל לֹא אֶת הַזֵּרִין. אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְהֵמָה, בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה: \n",
+            "אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל, וְלֹא דוֹרְסִין, אֲבָל מַלְעִיטִין. וְאֵין מַמְרִים אֶת הָעֲגָלִים, אֲבָל מַלְעִיטִין. וּמְהַלְקְטִין לַתַּרְנְגוֹלִין. וְנוֹתְנִין מַיִם לַמֻּרְסָן, אֲבָל לֹא גוֹבְלִים. וְאֵין נוֹתְנִין מַיִם לִפְנֵי דְבוֹרִים וְלִפְנֵי יוֹנִים שֶׁבַּשֹּׁבָךְ, אֲבָל נוֹתְנִין לִפְנֵי אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים וְלִפְנֵי יוֹנֵי הָרְדְּסִיּוֹת: \n",
+            "מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן: \n",
+            "מְפִירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת, וְנִשְׁאָלִין לִדְבָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. פּוֹקְקִין אֶת הַמָּאוֹר, וּמוֹדְדִין אֶת הַמַּטְלִית וְאֶת הַמִּקְוֶה. וּמַעֲשֶׂה בִימֵי אָבִיו שֶׁל רַבִּי צָדוֹק וּבִימֵי אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בְּטָפִיחַ, וְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקֵדָה בְגֶמִי, לֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו. וּמִדִּבְרֵיהֶן לָמַדְנוּ, שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בְּשַׁבָּת: \n"
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Shabbat/Hebrew/merged.json

@@ -0,0 +1,210 @@
+{
+    "title": "Mishnah Shabbat",
+    "language": "he",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Shabbat",
+    "text": [
+        [
+            "יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בִּפְנִים, וּשְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע בַּחוּץ. כֵּיצַד. הֶעָנִי עוֹמֵד בַּחוּץ וּבַעַל הַבַּיִת בִּפְנִים, פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהוֹצִיא, הֶעָנִי חַיָּב וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר. פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָתַן לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל עָנִי, אוֹ שֶׁנָּטַל מִתּוֹכָהּ וְהִכְנִיס, בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב וְהֶעָנִי פָּטוּר. פָּשַׁט הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים וְנָטַל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהוֹצִיא, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין. פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ וְנָטַל הֶעָנִי מִתּוֹכָהּ, אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ וְהִכְנִיס, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין: \n",
+            "לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה, עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס אָדָם לַמֶּרְחָץ וְלֹא לַבֻּרְסְקִי וְלֹא לֶאֱכֹל וְלֹא לָדִין. וְאִם הִתְחִילוּ, אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִים לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע, וְאֵין מַפְסִיקִים לַתְּפִלָּה: \n",
+            "לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחְטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא. וְלֹא הַלַּבְלָר בְּקֻלְמוֹסוֹ. וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו, וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן תִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים, אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא. כַּיּוֹצֵא בוֹ, לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה: \n",
+            "וְאֵלּוּ מִן הַהֲלָכוֹת שֶׁאָמְרוּ בַעֲלִיַּת חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גֻּרְיוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ. נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל, וּשְׁמֹנָה עָשָׂר דְּבָרִים גָּזְרוּ בוֹ בַיּוֹם: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין שׁוֹרִין דְּיוֹ וְסַמְמָנִים וְכַרְשִׁינִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּשּׁוֹרוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין אוּנִין שֶׁל פִּשְׁתָּן לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּהְבִּילוּ מִבְּעוֹד יוֹם, וְלֹא אֶת הַצֶּמֶר לַיּוֹרָה, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּקְלֹט הָעַיִן. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין פּוֹרְשִׂין מְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים, אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּצּוֹדוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין מוֹכְרִין לַנָּכְרִי וְאֵין טוֹעֲנִין עִמּוֹ וְאֵין מַגְבִּיהִין עָלָיו, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לְמָקוֹם קָרוֹב. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין נוֹתְנִין עוֹרוֹת לְעַבְּדָן וְלֹא כֵלִים לְכוֹבֵס נָכְרִי, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ מִבְּעוֹד יוֹם. וּבְכֻלָּן בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין עִם הַשָּׁמֶשׁ: \n",
+            "אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, נוֹהֲגִין הָיוּ בֵּית אַבָּא שֶׁהָיוּ נוֹתְנִין כְּלֵי לָבָן לְכוֹבֵס נָכְרִי שְׁלשָׁה יָמִים קֹדֶם לַשַּׁבָּת. וְשָׁוִין אֵלּוּ וָאֵלּוּ, שֶׁטּוֹעֲנִין קוֹרוֹת בֵּית הַבַּד וְעִגּוּלֵי הַגָּת: \n",
+            "אֵין צוֹלִין בָּשָׂר, בָּצָל, וּבֵיצָה, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּצּוֹלוּ מִבְּעוֹד יוֹם. אֵין נוֹתְנִין פַּת לַתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה, וְלֹא חֲרָרָה עַל גַּבֵּי גֶחָלִים, אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיִּקְרְמוּ פָנֶיהָ מִבְּעוֹד יוֹם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כְּדֵי שֶׁיִּקְרֹם הַתַּחְתּוֹן שֶׁלָּהּ: \n",
+            "מְשַׁלְשְׁלִין אֶת הַפֶּסַח בַּתַּנּוּר עִם חֲשֵׁכָה. וּמַאֲחִיזִין אֶת הָאוּר בִּמְדוּרַת בֵּית הַמּוֹקֵד. וּבַגְּבוּלִין, כְּדֵי שֶׁיֶּאֱחֹז הָאוּר בְּרֻבָּן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּפֶחָמִין, כָּל שֶׁהוּא: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּמֶּה מַדְלִיקִין וּבַמָּה אֵין מַדְלִיקִין. אֵין מַדְלִיקִין לֹא בְלֶכֶשׁ, וְלֹא בְחֹסֶן, וְלֹא בְכָלָךְ, וְלֹא בִפְתִילַת הָאִידָן, וְלֹא בִפְתִילַת הַמִּדְבָּר, וְלֹא בִירוֹקָה שֶׁעַל פְּנֵי הַמָּיִם. וְלֹא בְזֶפֶת, וְלֹא בְשַׁעֲוָה, וְלֹא בְשֶׁמֶן קִיק, וְלֹא בְשֶׁמֶן שְׂרֵפָה, וְלֹא בְאַלְיָה, וְלֹא בְחֵלֶב. נַחוּם הַמָּדִי אוֹמֵר, מַדְלִיקִין בְּחֵלֶב מְבֻשָּׁל. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֶחָד מְבֻשָּׁל וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ מְבֻשָּׁל, אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ: \n",
+            "אֵין מַדְלִיקִין בְּשֶׁמֶן שְׂרֵפָה בְּיוֹם טוֹב. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין בְּעִטְרָן, מִפְּנֵי כְבוֹד הַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים מַתִּירִין בְּכָל הַשְּׁמָנִים, בְּשֶׁמֶן שֻׁמְשְׁמִין, בְּשֶׁמֶן אֱגוֹזִים, בְּשֶׁמֶן צְנוֹנוֹת, בְּשֶׁמֶן דָּגִים, בְּשֶׁמֶן פַּקּוּעוֹת, בְּעִטְרָן וּבְנֵפְט. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אֵין מַדְלִיקִין אֶלָּא בְשֶׁמֶן זַיִת בִּלְבָד: \n",
+            "כָּל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵין מַדְלִיקִין בּוֹ אֶלָּא פִשְׁתָּן. וְכָל הַיּוֹצֵא מִן הָעֵץ אֵינוֹ מִטַּמֵּא טֻמְאַת אֹהָלִים אֶלָּא פִשְׁתָּן. פְּתִילַת הַבֶּגֶד שֶׁקִּפְּלָהּ וְלֹא הִבְהֲבָהּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, טְמֵאָה, וְאֵין מַדְלִיקִין בָּהּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, טְהוֹרָה, וּמַדְלִיקִין בָּהּ: \n",
+            "לֹא יִקֹּב אָדָם שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וִימַלְאֶנָּה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה עַל פִּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא מְנַטֶּפֶת, אֲפִלּוּ הִיא שֶׁל חֶרֶס. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. אֲבָל אִם חִבְּרָהּ הַיּוֹצֵר מִתְּחִלָּה, מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְלִי אֶחָד. לֹא יְמַלֵּא אָדָם אֶת הַקְּעָרָה שֶׁמֶן וְיִתְּנֶנָּה בְצַד הַנֵּר וְיִתֵּן רֹאשׁ הַפְּתִילָה בְתוֹכָהּ, בִּשְׁבִיל שֶׁתְּהֵא שׁוֹאֶבֶת. וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר: \n",
+            "הַמְכַבֶּה אֶת הַנֵּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִפְּנֵי גוֹיִם, מִפְּנֵי לִסְטִים, מִפְּנֵי רוּחַ רָעָה, וְאִם בִּשְׁבִיל הַחוֹלֶה שֶׁיִּישַׁן, פָּטוּר. כְּחָס עַל הַנֵּר, כְּחָס עַל הַשֶּׁמֶן, כְּחָס עַל הַפְּתִילָה, חַיָּב. וְרַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר בְּכֻלָּן חוּץ מִן הַפְּתִילָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא עוֹשָׂהּ פֶּחָם: \n",
+            "עַל שָׁלשׁ עֲבֵרוֹת נָשִׁים מֵתוֹת בִּשְׁעַת לֵדָתָן, עַל שֶׁאֵינָן זְהִירוֹת בַּנִּדָּה וּבַחַלָּה וּבְהַדְלָקַת הַנֵּר: \n",
+            "שְׁלשָׁה דְבָרִים צָרִיךְ אָדָם לוֹמַר בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ עֶרֶב שַׁבָּת עִם ח��שֵׁכָה. עִשַּׂרְתֶּם. עֵרַבְתֶּם. הַדְלִיקוּ אֶת הַנֵּר. סָפֵק חֲשֵׁכָה סָפֵק אֵין חֲשֵׁכָה, אֵין מְעַשְּׂרִין אֶת הַוַּדַּאי, וְאֵין מַטְבִּילִין אֶת הַכֵּלִים, וְאֵין מַדְלִיקִין אֶת הַנֵּרוֹת, אֲבָל מְעַשְּׂרִין אֶת הַדְּמַאי, וּמְעָרְבִין, וְטוֹמְנִין אֶת הַחַמִּין: \n"
+        ],
+        [
+            "כִּירָה שֶׁהִסִּיקוּהָ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, נוֹתְנִים עָלֶיהָ תַּבְשִׁיל. בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, לֹא יִתֵּן עַד שֶׁיִּגְרֹף, אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן אֶת הָאֵפֶר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, חַמִּין אֲבָל לֹא תַבְשִׁיל. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, חַמִּין וְתַבְשִׁיל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, נוֹטְלִין אֲבָל לֹא מַחֲזִירִין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אַף מַחֲזִירִין:  ",
+            "תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְקַשׁ וּבַגְּבָבָא, לֹא יִתֵּן בֵּין מִתּוֹכוֹ בֵּין מֵעַל גַּבָּיו. כֻּפָּח שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְקַשׁ וּבִגְבָבָא, הֲרֵי זֶה כְכִירַיִם, בְּגֶפֶת וּבְעֵצִים, הֲרֵי הוּא כְתַנּוּר:  ",
+            "אֵין נוֹתְנִין בֵּיצָה בְצַד הַמֵּחַם בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְגַּלְגֵּל. וְלֹא יַפְקִיעֶנָּה בְסוּדָרִין. וְרַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. וְלֹא יַטְמִינֶנָּה בְחֹל וּבַאֲבַק דְּרָכִים בִּשְׁבִיל שֶׁתִּצָּלֶה:  ",
+            "מַעֲשֶׂה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי טְבֶרְיָא וְהֵבִיאוּ סִלּוֹן שֶׁל צוֹנֵן לְתוֹךְ אַמָּה שֶׁל חַמִּין. אָמְרוּ לָהֶן חֲכָמִים, אִם בְּשַׁבָּת, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְשַׁבָּת, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּבִשְׁתִיָּה; בְּיוֹם טוֹב, כְּחַמִּין שֶׁהוּחַמּוּ בְיוֹם טוֹב, אֲסוּרִין בִּרְחִיצָה וּמֻתָּרִין בִּשְׁתִיָּה. מוּלְיָאר הַגָּרוּף, שׁוֹתִין הֵימֶנּוּ בְשַׁבָּת. אַנְטִיכִי, אַף עַל פִּי שֶׁגְּרוּפָה, אֵין שׁוֹתִין מִמֶּנָּה:  ",
+            "הַמֵּחַם שֶׁפִּנָּהוּ, לֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ צוֹנֵן בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹכוֹ אוֹ לְתוֹךְ הַכּוֹס כְּדֵי לְהַפְשִׁירָן. הָאִלְפָּס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תְּבָלִין, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וְצִיר:  ",
+            "אֵין נוֹתְנִין כְּלִי תַּחַת הַנֵּר לְקַבֵּל בּוֹ אֶת הַשֶּׁמֶן. וְאִם נוֹתְנוֹ מִבְּעוֹד יוֹם, מֻתָּר. וְאֵין נֵאוֹתִין מִמֶּנּוּ, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מִן הַמּוּכָן. מְטַלְטְלִין נֵר חָדָשׁ, אֲבָל לֹא יָשָׁן. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַנֵּרוֹת מְטַלְטְלִין, חוּץ מִן הַנֵּר הַדּוֹלֵק בְּשַׁבָּת. נוֹתְנִין כְּלִי תַחַת הַנֵּר לְקַבֵּל נִיצוֹצוֹת. וְלֹא יִתֵּן לְתוֹכוֹ מַיִם, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכַבֶּה:  "
+        ],
+        [
+            "בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין. אֵין טוֹמְנִין לֹא בְגֶפֶת וְלֹא בְזֶבֶל, לֹא בְמֶלַח וְלֹא בְסִיד וְלֹא בְחֹל, בֵּין לַחִים בֵּין יְבֵשִׁים. לֹא בְתֶבֶן וְלֹא בְזָגִים וְלֹא בְמוֹכִים וְלֹא בַעֲשָׂבִים בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִים, אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵשִׁין. טוֹמְנִין בִּכְסוּת וּבְפֵרוֹת, בְּכַנְפֵי יוֹנָה וּבִנְסֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁים וּבִנְעֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן דַּקָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בְּדַקָּה וּמַתִּיר בְּגַסָּה: \n",
+            "טוֹמְנִין בִּשְׁלָחִין, וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן, בְּגִזֵּי צֶמֶר, וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה, נוֹטֵל אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, קֻפָּה, מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְנוֹטֵל, שֶׁמָּא יִטֹּל וְאֵינוֹ יָכֹל לְהַחֲזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, נוֹטֵל וּמַחֲזִיר. לֹא כִסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם, לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשָׁךְ. כִּסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה, מֻתָּר לְכַסּוֹתוֹ. מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר, אוֹ תַחַת הַכָּסֶת: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּמֶּה בְּהֵמָה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. יוֹצֵא הַגָּמָל בְּאַפְסָר, וְנָאקָה בַחֲטָם, וְלֻבְדְּקִיס בִּפְרֻמְבְּיָא, וְסוּס בְּשֵׁיר, וְכָל בַּעֲלֵי הַשֵּׁיר יוֹצְאִים בַּשֵּׁיר וְנִמְשָׁכִים בַּשֵּׁיר, וּמַזִּין עֲלֵיהֶן וְטוֹבְלִין בִּמְקוֹמָן: \n",
+            "חֲמוֹר יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת, בִּזְמַן שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לוֹ. זְכָרִים יוֹצְאִין לְבוּבִין. רְחֵלוֹת יוֹצְאוֹת שְׁחוּזוֹת, כְּבוּלוֹת וּכְבוּנוֹת. הָעִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בְּכֻלָּן, חוּץ מִן הָרְחֵלִין הַכְּבוּנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עִזִּים יוֹצְאוֹת צְרוּרוֹת לְיַבֵּשׁ, אֲבָל לֹא לְחָלָב: \n",
+            "וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא יֵצֵא גָמָל בִּמְטוּטֶלֶת, לֹא עָקוּד וְלֹא רָגוּל, וְכֵן שְׁאָר כָּל הַבְּהֵמוֹת. לֹא יִקְשֹׁר גְּמַלִּים זֶה בָזֶה וְיִמְשֹׁךְ. אֲבָל מַכְנִיס חֲבָלִים לְתוֹךְ יָדוֹ וְיִמְשֹׁךְ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִכְרֹךְ: \n",
+            "אֵין חֲמוֹר יוֹצֵא בְמַרְדַּעַת בִּזְמַן שֶׁאֵינָהּ קְשׁוּרָה לוֹ, וְלֹא בְזוֹג, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא פָקוּק, וְלֹא בְסֻלָּם שֶׁבְּצַוָּארוֹ, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבְּרַגְלוֹ. וְאֵין הַתַּרְנְגוֹלִין יוֹצְאִין בְּחוּטִין, וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרַגְלֵיהֶם. וְאֵין הַזְּכָרִים יוֹצְאִין בַּעֲגָלָה שֶׁתַּחַת הָאַלְיָה שֶׁלָּהֶן. וְאֵין הָרְחֵלִים יוֹצְאוֹת חֲנוּנוֹת. וְאֵין הָעֵגֶל יוֹצֵא בְגִימוֹן. וְלֹא פָרָה בְּעוֹר הַקֻּפָּר, וְלֹא בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ. פָּרָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה הָיְתָה יוֹצְאָה בִרְצוּעָה שֶׁבֵּין קַרְנֶיהָ, שֶׁלֹּא בִרְצוֹן חֲכָמִים: \n"
+        ],
+        [
+            "בַּמֶּה אִשָּׁה יוֹצְאָה וּבַמָּה אֵינָהּ יוֹצְאָה. לֹא תֵצֵא אִשָּׁה לֹא בְחוּטֵי צֶמֶר וְלֹא בְחוּטֵי פִשְׁתָּן וְלֹא בִרְצוּעוֹת שֶׁבְּרֹאשָׁהּ. וְלֹא תִטְבֹּל בָּהֶן עַד שֶׁתְּרַפֵּם. וְלֹא בְטֹטֶפֶת וְלֹא בְסַנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁאֵינָן תְּפוּרִין. וְלֹא בְכָבוּל לִרְשׁוּת הָרַבִּים. וְלֹא בְעִיר שֶׁל זָהָב, וְלֹא בְקַטְלָא, וְלֹא בִנְזָמִים, וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁאֵין עָלֶיהָ חוֹתָם, וְלֹא בְמַחַט שֶׁאֵינָהּ נְקוּבָה. וְאִם יָצָאת, אֵינָהּ חַיֶּבֶת חַטָּאת: \n",
+            "לֹא יֵצֵא הָאִישׁ בְּסַנְדָּל הַמְסֻמָּר, וְלֹא בְיָחִיד בִּזְמַן שֶׁאֵין בְּרַגְלוֹ מַכָּה, וְלֹא בִתְפִלִּין, וְלֹא בְקָמֵעַ בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מִן הַמֻּמְחֶה, וְלֹא בְשִׁרְיוֹן, וְלֹא בְקַסְדָּא, וְלֹא בְמַגָּפָיִם. וְאִם יָצָא, אֵינוֹ חַיָּב חַטָּאת: \n",
+            "לֹא תֵצֵא אִשָּׁה בְמַחַט הַנְּקוּבָה, וְלֹא בְטַבַּעַת שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ חוֹתָם, וְלֹא בְכוֹלְיָאר, וְלֹא בְכוֹבֶלֶת, וְלֹא בִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן. וְאִם יָצְתָה, חַיֶּבֶת חַטָּאת, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין בְּכוֹבֶלֶת וּבִצְלוֹחִית שֶׁל פַּלְיָטוֹן: \n",
+            "לֹא יֵצֵא הָאִישׁ לֹא בְסַיִף, וְלֹא בְקֶשֶׁת, וְלֹא בִתְרִיס, וְלֹא בְאַלָּה, וְלֹא בְרֹמַח. וְאִם יָצָא, חַיָּב חַטָּאת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תַּכְשִׁיטִין הֵן לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵינָן אֶלָּא לִגְנַאי, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ב) וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. בִּירִית, טְהוֹרָה, וְיוֹצְאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת. כְּבָלִים, טְמֵאִין, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶם בְּשַׁבָּת: \n",
+            "יוֹצְאָה אִשָּׁה בְחוּטֵי שֵׂעָר, בֵּין מִשֶּׁלָּהּ בֵּין מִשֶּׁל חֲבֶרְתָּהּ בֵּין מִשֶּׁל בְּהֵמָה, וּבְטֹטֶפֶת וּבְסַנְבּוּטִין בִּזְמַן שֶׁהֵן תְּפוּרִין. בְּכָבוּל וּבְפֵאָה נָכְרִית לֶחָצֵר. בְּמוֹךְ שֶׁבְּאָזְנָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁבְּסַנְדָּלָהּ וּבְמוֹךְ שֶׁהִתְקִינָה לְנִדָּתָהּ. בְּפִלְפֵּל וּבְגַרְגִּיר מֶלַח וּבְכָל דָּבָר שֶׁתִּתֵּן לְתוֹךְ פִּיהָ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִתֵּן לְכַתְּחִלָּה בְשַׁבָּת. וְאִם נָפַל, לֹא תַחֲזִיר. שֵׁן תּוֹתֶבֶת וְשֵׁן שֶׁל זָהָב, רַבִּי מַתִּיר, וַחֲכָמִים אוֹסְרִים: \n",
+            "יוֹצְאָה בְסֶלַע שֶׁעַל הַצִּינִית. הַבָּנוֹת קְטַנּוֹת יוֹצְאוֹת בְּחוּטִין וַאֲפִלּוּ בְקִסְמִין שֶׁבְּאָזְנֵיהֶם. עַרְבִיּוֹת יוֹצְאוֹת רְעוּלוֹת, וּמָדִיּוֹת פְּרוּפוֹת, וְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהֹוֶה: \n",
+            "פּוֹרֶפֶת עַל הָאֶבֶן וְעַל הָאֱגוֹז וְעַל הַמַּטְבֵּעַ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא תִפְרֹף לְכַתְּחִלָּה בְשַׁבָּת: \n",
+            "הַקִּטֵּעַ יוֹצֵא בְקַב שֶׁלּוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר. וְאִם יֶשׁ לוֹ בֵית קִבּוּל כְּתוּתִים, טָמֵא. סָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ, טְמֵאִין מִדְרָס, וְיוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְנִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה. כִּסֵּא וְסָמוֹכוֹת שֶׁלּוֹ, טְמֵאִין מִדְרָס, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן בְּשַׁבָּת, וְאֵין נִכְנָסִין בָּהֶן בָּעֲזָרָה. אַנְקַטְמִין טְהוֹרִין, וְאֵין יוֹצְאִין בָּהֶן: \n",
+            "הַבָּנִים יוֹצְאִין בִּקְשָׁרִים, וּבְנֵי מְלָכִים בְּזוֹגִין. וְכָל אָדָם, אֶלָּא שֶׁדִּבְּרוּ חֲכָמִים בַּהֹוֶה: \n",
+            "יוֹצְאִין בְּבֵיצַת הַחַרְגּוֹל, וּבְשֵׁן שׁוּעָל, וּבְמַסְמֵר מִן הַצָּלוּב, מִשּׁוּם רְפוּאָה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אַף בְּחֹל אָסוּר, מִשּׁוּם דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי: \n"
+        ],
+        [
+            "כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַשַּׁבָּת. כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וְשַׁבָּת. הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, חַיָּב עַל כָּל אַב מְלָאכָה ו��מְלָאכָה. הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת: \n",
+            "אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת. הַזּוֹרֵעַ. וְהַחוֹרֵשׁ. וְהַקּוֹצֵר. וְהַמְעַמֵּר. הַדָּשׁ. וְהַזּוֹרֶה. הַבּוֹרֵר. הַטּוֹחֵן. וְהַמְרַקֵּד. וְהַלָּשׁ. וְהָאוֹפֶה. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר. הַמְלַבְּנוֹ. וְהַמְנַפְּצוֹ. וְהַצּוֹבְעוֹ. וְהַטּוֹוֶה. וְהַמֵּסֵךְ. וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין. וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין. הַקּוֹשֵׁר. וְהַמַּתִּיר. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַצָּד צְבִי. הַשּׁוֹחֲטוֹ. וְהַמַּפְשִׁיטוֹ. הַמּוֹלְחוֹ, וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ. וְהַמּוֹחֲקוֹ. וְהַמְחַתְּכוֹ. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. הַבּוֹנֶה. וְהַסּוֹתֵר. הַמְכַבֶּה. וְהַמַּבְעִיר. הַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת: \n",
+            "וְעוֹד כְּלָל אַחֵר אָמְרוּ. כָּל הַכָּשֵׁר לְהַצְנִיעַ וּמַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ וְהוֹצִיאוֹ בְשַׁבָּת, חַיָּב עָלָיו חַטָּאת, וְכָל שֶׁאֵינוֹ כָשֵׁר לְהַצְנִיעַ וְאֵין מַצְנִיעִין כָּמוֹהוּ וְהוֹצִיאוֹ בְשַׁבָּת, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא הַמַּצְנִיעוֹ: \n",
+            "הַמּוֹצִיא תֶבֶן, כִּמְלֹא פִי פָרָה. עָצָה, כִּמְלֹא פִי גָמָל. עָמִיר, כִּמְלֹא פִי טָלֶה. עֲשָׂבִים, כִּמְלֹא פִי גְדִי. עֲלֵי שׁוּם וַעֲלֵי בְצָלִים, לַחִים, כִּגְרוֹגֶרֶת, יְבֵשִׁים, כִּמְלֹא פִי גְדִי. וְאֵין מִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא שָׁווּ בְשִׁעוּרֵיהֶן. הַמּוֹצִיא אֳכָלִים כִּגְרוֹגֶרֶת, חַיָּב, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, מִפְּנֵי שֶׁשָּׁווּ בְשִׁעוּרֵיהֶן, חוּץ מִקְּלִפֵּיהֶן וְגַרְעִינֵיהֶן וְעֻקְצֵיהֶן וְסֻבָּן וּמֻרְסָנָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, חוּץ מִקְּלִפֵּי עֲדָשִׁים שֶׁמִּתְבַּשְּׁלוֹת עִמָּהֶן: \n"
+        ],
+        [
+            "הַמּוֹצִיא יַיִן, כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. חָלָב, כְּדֵי גְמִיעָה. דְּבַשׁ, כְּדֵי לִתֵּן עַל הַכָּתִית. שֶׁמֶן, כְּדֵי לָסוּךְ אֵבֶר קָטָן. מַיִם, כְּדֵי לָשׁוּף בָּהֶם אֶת הַקִּילוֹר. וּשְׁאָר כָּל הַמַּשְׁקִין, בִּרְבִיעִית. וְכָל הַשּׁוֹפָכִין, בִּרְבִיעִית. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כֻּלָּן בִּרְבִיעִית, וְלֹא אָמְרוּ כָל הַשִּׁעוּרִין הַלָּלוּ אֶלָּא לְמַצְנִיעֵיהֶן: \n",
+            "הַמּוֹצִיא חֶבֶל, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אֹזֶן לְקֻפָּה. גֶּמִי, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תְּלַאי לְנָפָה וְלִכְבָרָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לִטֹּל מִמֶּנּוּ מִדַּת מִנְעָל לְקָטָן. נְיָר, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו קֶשֶׁר מוֹכְסִין. וְהַמּוֹצִיא קֶשֶׁר מוֹכְסִין, חַיָּב. נְיָר מָחוּק, כְּדֵי לִכְרֹךְ עַל פִּי צְלוֹחִית קְטַנָּה שֶׁל פַּלְיָטוֹן: \n",
+            "עוֹר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קָמֵעַ. קְלָף, כְּדֵי לִכְתֹּב עָלָיו פָּרָשָׁה קְטַנָּה שֶׁבַּתְּפִלִּין, שֶׁהִיא שְׁמַע יִשְׂרָאֵל. דְּיוֹ, כְּדֵי לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. כְּחֹל, כְּדֵי לִכְחֹל עַיִן אֶחָת: \n",
+            "דֶּבֶק, כְּדֵי לִתֵּן בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת. זֶפֶת ��ְגָפְרִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נֶקֶב. שַׁעֲוָה, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי נֶקֶב קָטָן. חַרְסִית, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פִּטְפּוּט. סֻבִּין, כְּדֵי לִתֵּן עַל פִּי כוּר שֶׁל צוֹרְפֵי זָהָב. סִיד, כְּדֵי לָסוּד קְטַנָּה שֶׁבַּבָּנוֹת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כִּלְכּוּל. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַנְדִּיפֵי: \n",
+            "אֲדָמָה, כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּחוֹתַם הָאִגְּרוֹת. זֶבֶל וְחֹל הַדַּק, כְּדֵי לְזַבֵּל קֶלַח שֶׁל כְּרוּב, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, כְּדֵי לְזַבֵּל כְּרֵשָׁא. חֹל הַגַּס, כְּדֵי לִתֵּן עַל מְלֹא כַף סִיד. קָנֶה, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת קֻלְמוֹס. וְאִם הָיָה עָב אוֹ מְרֻסָּס, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בוֹ בֵיצָה קַלָּה שֶׁבַּבֵּיצִים, טְרוּפָה וּנְתוּנָה בָאִלְפָּס: \n",
+            "עֶצֶם, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת תַּרְוָד. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חָף. זְכוּכִית, כְּדֵי לִגְרֹר בּוֹ רֹאשׁ הַכַּרְכָּר. צְרוֹר אוֹ אֶבֶן, כְּדֵי לִזְרֹק בְּעוֹף. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּר יַעֲקֹב אוֹמֵר, כְּדֵי לִזְרֹק בִּבְהֵמָה: \n",
+            "חֶרֶס, כְּדֵי לִתֵּן בֵּין פַּצִּים לַחֲבֵרוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כְּדֵי לַחְתּוֹת בּוֹ אֶת הָאוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כְּדֵי לְקַבֵּל בּוֹ רְבִיעִית. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר (ישעיה ל), וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי, מִשָּׁם רְאָיָה, וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא (שם): \n"
+        ],
+        [
+            "אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מִנַּיִן לַעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהִיא מְּטַמְּאָה בְמַשָּׂא כַּנִּדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ל) תִּזְרֵם כְּמוֹ דָוָה, צֵא תֹּאמַר לוֹ, מַה נִּדָּה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא, אַף עֲבוֹדָה זָרָה מְטַמְּאָה בְמַשָּׂא:  ",
+            "מִנַּיִן לִסְפִינָה שֶׁהִיא טְהוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ל) דֶּרֶךְ אֳנִיָּה בְלֶב יָם. מִנַּיִן לַעֲרוּגָה שֶׁהִיא שִׁשָּׁה עַל שִׁשָּׁה טְפָחִים שֶׁזּוֹרְעִין בְּתוֹכָהּ חֲמִשָּׁה זֵרְעוֹנִין, אַרְבָּעָה בְאַרְבַּע רוּחוֹת הָעֲרוּגָה וְאֶחָד בָּאֶמְצַע, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סא) כִּי כָאָרֶץ תּוֹצִיא צִמְחָהּ וּכְגַנָּה זֵרוּעֶיהָ תַצְמִיחַ, זַרְעָהּ לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא זֵרוּעֶיהָ:  ",
+            "מִנַּיִן לְפוֹלֶטֶת שִׁכְבַת זֶרַע בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁהִיא טְמֵאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יט) הֱיוּ נְכוֹנִים לִשְׁלשֶׁת יָמִים. מִנַּיִן שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. מִנַּיִן שֶׁקּוֹשְׁרִין לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית בְּרֹאשׁ שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א) אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:  ",
+            "מִנַּיִן לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִיָּה בְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קט) וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו:  ",
+            "הַמּוֹצִיא עֵצִים, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. תְּבָלִין, כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה, וּמִצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה. קְלִפֵּי אֱגוֹזִים, קְלִפֵּי רִמּוֹנִים, אִסְטִיס וּפוּאָה, כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בַּסְּבָכָה. מֵי רַגְלַיִם, נֶתֶר וּבֹרִית, קִמּוֹנְיָא וְאַשְׁלָג, כְּדֵי לְכַבֵּס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן בַּסְּבָכָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכָּתֶם:  ",
+            "פִּלְפֶּלֶת, כָּל שֶׁהוּא. וְעִטְרָן, כָּל שֶׁהוּא. מִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתָּכוֹת, כָּל שֶׁהֵן. מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ, מֶקֶק סְפָרִים וּמֶקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם, כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגָנְזָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כָּל שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג) וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם:  ",
+            "הַמּוֹצִיא קֻפַּת הָרוֹכְלִין, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָּאת אֶחָת. זֵרְעוֹנֵי גִנָּה, פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה. זֶרַע קִשּׁוּאִין, שְׁנַיִם. זֶרַע דְּלוּעִין, שְׁנַיִם. זֶרַע פּוֹל הַמִּצְרִי, שְׁנַיִם. חָגָב חַי טָהוֹר, כָּל שֶׁהוּא. מֵת, כַּגְּרוֹגֶרֶת. צִפֹּרֶת כְּרָמִים, בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה, כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא, כָּל שֶׁהוּא, שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לְקָטָן לִשְׂחֹק בּוֹ:  "
+        ],
+        [
+            "הַמַּצְנִיעַ לְזֶרַע וּלְדֻגְמָא וְלִרְפוּאָה, וְהוֹצִיאוֹ בְּשַׁבָּת, חַיָּב בְּכָל שֶׁהוּא. וְכָל אָדָם אֵין חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ. חָזַר וְהִכְנִיסוֹ, אֵינוֹ חַיָּב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ:  ",
+            "הַמּוֹצִיא אֳכָלִין וּנְתָנָן עַל הָאַסְקֻפָּה, בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָן בֵּין שֶׁהוֹצִיאָן אַחֵר, פָּטוּר, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אֶחָת. קֻפָּה שֶׁהִיא מְלֵאָה פֵרוֹת וּנְתָנָהּ עַל הָאַסְקֻפָּה הַחִיצוֹנָה, אַף עַל פִּי שֶׁרֹב הַפֵּרוֹת מִבַּחוּץ, פָּטוּר, עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקֻּפָּה:  ",
+            "הַמּוֹצִיא בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ, בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵפוֹ, חַיָּב, שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת. כִּלְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ, בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ, וּבְפֻנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָּה, בֵּין פֻּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ, וּבִשְׂפַת חֲלוּקוֹ, בְּמִנְעָלוֹ, בְּסַנְדָּלוֹ, פָּטוּר, שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:  ",
+            "הַמִּתְכַּוֵּן לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו, פָּטוּר, לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו, חַיָּב. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בְּסִינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ חַיֶּבֶת, שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מְקַבְּלֵי פִתְקִין:  ",
+            "הַמּוֹצִיא כִכָּר לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב. הוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין. לֹא יָכֹל אֶח��ד לְהוֹצִיאוֹ וְהוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִים. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. הַמּוֹצִיא אֳכָלִין פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר בִּכְלִי, פָּטוּר אַף עַל הַכְּלִי, שֶׁהַכְּלִי טְפֵלָה לוֹ. אֶת הַחַי בַּמִּטָּה, פָּטוּר אַף עַל הַמִּטָּה, שֶׁהַמִּטָּה טְפֵלָה לוֹ. אֶת הַמֵּת בַּמִּטָּה, חַיָּב. וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ, חַיָּב. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:  ",
+            "הַנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו זוֹ בָזוֹ, אוֹ בְשִׁנָּיו, וְכֵן שְׂעָרוֹ, וְכֵן שְׂפָמוֹ, וְכֵן זְקָנוֹ, וְכֵן הַגּוֹדֶלֶת, וְכֵן הַכּוֹחֶלֶת, וְכֵן הַפּוֹקֶסֶת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים אוֹסְרִין מִשּׁוּם שְׁבוּת. הַתּוֹלֵשׁ מֵעָצִיץ נָקוּב, חַיָּב, וְשֶׁאֵינוֹ נָקוּב, פָּטוּר. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר בָּזֶה וּבָזֶה:  "
+        ],
+        [
+            "הַזּוֹרֵק מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים, מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד, חַיָּב. מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד וּרְשׁוּת הָרַבִּים בָּאֶמְצַע, רַבִּי עֲקִיבָא מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין: \n",
+            "כֵּיצַד. שְׁתֵּי גְזֻזְטְרָאוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ בִרְשׁוּת הָרַבִּים, הַמּוֹשִׁיט וְהַזּוֹרֵק מִזּוֹ לָזוֹ, פָּטוּר. הָיוּ שְׁתֵּיהֶן בִּדְיוֹטָא אַחַת, הַמּוֹשִׁיט חַיָּב, וְהַזּוֹרֵק פָּטוּר, שֶׁכָּךְ הָיְתָה עֲבוֹדַת הַלְוִיִּם, שְׁתֵּי עֲגָלוֹת זוֹ אַחַר זוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, מוֹשִׁיטִין הַקְּרָשִׁים מִזּוֹ לָזוֹ, אֲבָל לֹא זוֹרְקִין. חֻלְיַת הַבּוֹר וְהַסֶּלַע שֶׁהֵן גְּבוֹהִין עֲשָׂרָה וְרָחְבָּן אַרְבָּעָה, הַנּוֹטֵל מֵהֶן וְהַנּוֹתֵן עַל גַּבָּן, חַיָּב, פָּחוֹת מִכֵּן, פָּטוּר: \n",
+            "הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכֹּתֶל, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר, לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים, כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ. הַזּוֹרֵק בָּאָרֶץ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב. זָרַק לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת וְנִתְגַּלְגֵּל חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר. חוּץ לְאַרְבַּע אַמּוֹת, וְנִתְגַּלְגֵּל לְתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב: \n",
+            "הַזּוֹרֵק בַּיָּם אַרְבַּע אַמּוֹת, פָּטוּר. אִם הָיָה רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב. וְכַמָּה הוּא רְקָק מַיִם, פָּחוֹת מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים. רְקָק מַיִם וּרְשׁוּת הָרַבִּים מְהַלֶּכֶת בּוֹ, הַזּוֹרֵק בְּתוֹכוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת, חַיָּב: \n",
+            "הַזּוֹרֵק מִן הַיָּם לַיַּבָּשָׁה וּמִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם, וּמִן הַיָּם לַסְּפִינָה וּמִן הַסְּפִינָה לַיָּם, וּמִן הַסְּפִינָה לַחֲבֶרְתָּהּ, פָּטוּר. סְפִינוֹת קְשׁוּרוֹת זוֹ בָזוֹ, מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ. אִם אֵינָן קְשׁוּרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּקָּפוֹת, אֵין מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לָזוֹ: \n",
+            "הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר לְאַחַר שֶׁיָּצְתָה מִיָּדוֹ, קְלָטָהּ אַחֵר, קְלָטָהּ כֶּלֶב, אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה, פָּטוּר. זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה, בֵּין בְּאָדָם בֵּין בִּבְהֵמָה, וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה חַבּוּרָה, פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל, כָּל חַיָּבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַיָּבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה. תְּחִלָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן, תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה, פְּטוּרִין, עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה: \n"
+        ],
+        [
+            "הַבּוֹנֶה, כַּמָּה יִבְנֶה וִיהֵא חַיָּב, הַבּוֹנֶה כָּל שֶׁהוּא, וְהַמְסַתֵּת, וְהַמַּכֶּה בַפַּטִּישׁ וּבְמַעֲצָד, הַקּוֹדֵחַ כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. זֶה הַכְּלָל, כָּל הָעוֹשֶׂה מְלָאכָה וּמְלַאכְתּוֹ מִתְקַיֶּמֶת בְּשַׁבָּת, חַיָּב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אַף הַמַּכֶּה בְקֻרְנָס עַל הַסַּדָּן בִּשְׁעַת מְלָאכָה, חַיָּב, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְתַקֵּן מְלָאכָה: \n",
+            "הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא, הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְקַרְסֵם וְהַמְזָרֵד כָּל שֶׁהוּא, חַיָּב. הַמְלַקֵּט עֵצִים, אִם לְתַקֵּן, כָּל שֶׁהֵן, אִם לְהֶסֵּק, כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים, אִם לְתַקֵּן, כָּל שֶׁהוּא, אִם לִבְהֵמָה, כִּמְלֹא פִי הַגְּדִי: \n",
+            "הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ, בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי שֵׁמוֹת, בֵּין מִשְּׁנֵי סַמְמָנִיּוֹת, בְּכָל לָשׁוֹן, חַיָּב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, לֹא חִיְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רֹשֶׁם, שֶׁכָּךְ הָיוּ כוֹתְבִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן, לֵידַע אֵיזוֹ בֶן זוּגוֹ. אָמַר רַבִּי, מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל, שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּשְׁמוּאֵל, נֹחַ מִנָּחוֹר, דָּן מִדָּנִיֵּאל, גָּד מִגַּדִּיאֵל: \n",
+            "הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד, חַיָּב. כָּתַב בִּדְיוֹ, בְּסַם, בְּסִקְרָא, בְּקוֹמוֹס וּבְקַנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם, עַל שְׁנֵי כָתְלֵי זָוִיּוֹת וְעַל שְׁנֵי לוּחֵי פִנְקָס, וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה, חַיָּב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ, חַיָּב. הַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר: \n",
+            "כָּתַב בְּמַשְׁקִין, בְּמֵי פֵרוֹת, בַּאֲבַק דְּרָכִים, בַּאֲבַק הַסּוֹפְרִים, וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם, פָּטוּר. לְאַחַר יָדוֹ, בְּרַגְלוֹ, בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ, כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לִכְתָב, וּכְתָב עַל גַּבֵּי כְתָב, נִתְכַּוֵּן לִכְתֹּב חֵי\"ת וְכָתַב שְׁנֵי זַיְ\"נִין, אֶחָד בָּאָרֶץ וְאֶחָד בַּקּוֹרָה, כָּתַב עַל שְׁנֵי כָתְלֵי הַבַּיִת, עַל שְׁנֵי דַפֵּי פִנְקָס וְאֵין נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה, פָּטוּר. כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין: \n",
+            "הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי הֶעְלֵמוֹת, אַחַת שַׁחֲרִית וְאַחַת בֵּין הָעַרְבַּיִם, רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּב, וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין: \n"
+        ],
+        [
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בַּתְּחִלָּה וְאַחַת עַל הָאָרִיג, חַיָּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין בַּתְּחִלָּה בֵּין בַּסּוֹף, שִׁעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין: \n",
+            "הָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין בַּנִּירִין, בַּקֵּרוֹס, בַּנָּפָה, בַּכְּבָרָה וּבַסַּל, חַיָּב. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת, וְהַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת: \n",
+            "הַקּוֹרֵעַ בַּחֲמָתוֹ וְעַל מֵתוֹ, וְכָל הַמְקַלְקְלִין, פְּטוּרִין. וְהַמְקַלְקֵל עַל מְנָת לְתַקֵּן, שִׁעוּרוֹ כַמְתַקֵּן: \n",
+            "שִׁעוּר הַמְלַבֵּן וְהַמְנַפֵּץ וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה, כִּמְלֹא רֹחַב הַסִּיט כָּפוּל. וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין, שִׁעוּרוֹ כִּמְלֹא הַסִּיט: \n",
+            "רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הַצָּד צִפּוֹר לַמִּגְדָּל וּצְבִי לַבַּיִת, חַיָּב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, צִפּוֹר לַמִּגְדָּל, וּצְבִי לַבַּיִת וְלֶחָצֵר וְלַבֵּיבָרִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, לֹא כָל הַבֵּיבָרִין שָׁוִין. זֶה הַכְּלָל, מְחֻסַּר צִידָה, פָּטוּר, וְשֶׁאֵינוֹ מְחֻסַּר צִידָה, חַיָּב: \n",
+            "צְבִי שֶׁנִּכְנַס לַבַּיִת וְנָעַל אֶחָד בְּפָנָיו, חַיָּב. נָעֲלוּ שְׁנַיִם, פְּטוּרִין. לֹא יָכֹל אֶחָד לִנְעֹל וְנָעֲלוּ שְׁנַיִם, חַיָּבִין. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר: \n",
+            "יָשַׁב הָאֶחָד עַל הַפֶּתַח וְלֹא מִלְּאָהוּ, יָשַׁב הַשֵּׁנִי וּמִלְּאָהוּ, הַשֵּׁנִי חַיָּב. יָשַׁב הָרִאשׁוֹן עַל הַפֶּתַח וּמִלְּאָהוּ, וּבָא הַשֵּׁנִי וְיָשַׁב בְּצִדּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן וְהָלַךְ לוֹ, הָרִאשׁוֹן חַיָּב וְהַשֵּׁנִי פָּטוּר. הָא לְמַה זֶּה דוֹמֶה, לְנוֹעֵל אֶת בֵּיתוֹ לְשָׁמְרוֹ וְנִמְצָא צְבִי שָׁמוּר בְּתוֹכוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "שְׁמֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה, הַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן, חַיָּב. וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר, הַצָּדָן לְצֹרֶךְ, חַיָּב, שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ, פָּטוּר. חַיָּה וְעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ, הַצָּדָן פָּטוּר, וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַיָּב: \n",
+            "אֵין עוֹשִׂין הִילְמִי בְשַׁבָּת, אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא אֶת מֵי הַמֶּלַח וְטוֹבֵל בָּהֶן פִּתּוֹ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲלֹא הוּא הִילְמִי, בֵּין מְרֻבֶּה וּבֵין מֻעָט. וְאֵלוּ הֵן מֵי מֶלַח הַמֻּתָּרִין, נוֹתֵן שֶׁמֶן בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הַמֶּלַח: \n",
+            "אֵין אוֹכְלִין אֵזוֹב יוֹן בְּשַׁבָּת, לְפִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲכַל בְּרִיאִים, אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת יוֹעֶזֶר וְשׁוֹתֶה אַבּוּב רוֹעֶה. כָּל הָאֳכָלִין אוֹכֵל אָדָם לִרְפוּאָה, וְכָל הַמַּשְׁקִין שׁוֹתֶה, חוּץ מִמֵּי דְקָלִים וְכוֹס עִקָּרִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵן לַיְרוֹקָה. אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא מֵי דְקָלִים לִצְמָאוֹ, וְסָךְ שֶׁמֶן עִקָּרִין שֶׁלֹּא לִרְפוּאָה: \n",
+            "הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁנָּיו, לֹא יִגְמַע בָּהֶן אֶת הַחֹמֶץ, אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפֵּא נִתְרַפֵּא. הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו, לֹא יָסוּךְ יַיִן וְחֹמֶץ, אֲבָל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן, וְלֹא שֶׁמֶן וֶרֶד. בְּנֵי מְלָכִים סָכִין שֶׁמֶן וֶרֶד עַל מַכּוֹתֵיהֶן, שֶׁכֵּן דַּרְכָּם לָסוּךְ בַּחֹל. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים הֵם: \n"
+        ],
+        [
+            "אֵלּוּ קְשָׁרִים שֶׁחַיָּבִין עֲלֵיהֶן, קֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין. וּכְשֵׁם שֶׁהוּא חַיָּב עַל קִשּׁוּרָן כָּךְ הוּא חַיָּב עַל הֶתֵּרָן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, כָּל קֶשֶׁר שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַתִּירוֹ בְאַחַת מִיָּדָיו, אֵין חַיָּבִין עָלָיו: \n",
+            "יֵשׁ לְךָ קְשָׁרִים שֶׁאֵין חַיָּבִין עֲלֵיהֶן כְּקֶשֶׁר הַגַּמָּלִין וּכְקֶשֶׁר הַסַּפָּנִין. קוֹשֶׁרֶת אִשָּׁה מִפְתַּח חֲלוּקָהּ, וְחוּטֵי סְבָכָה וְשֶׁל פְּסִיקְיָא, וּרְצוּעוֹת מִנְעָל וְסַנְדָּל, וְנוֹדוֹת יַיִן וָשֶׁמֶן, וּקְדֵרָה שֶׁל בָּשָׂר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר, קוֹשְׁרִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֵצֵא. קוֹשְׁרִין דְּלִי בִּפְסִיקְיָא, אֲבָל לֹא בְחֶבֶל. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. כְּלָל אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּל קֶשֶׁר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קְיָמָא, אֵין חַיָּבִין עָלָיו: \n",
+            "מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים אֲפִלּוּ אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה פְעָמִים, וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְשַׁבָּת, אֲבָל לֹא מִשַּׁבָּת לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, מְקַפְּלִין אֶת הַכֵּלִים וּמַצִּיעִין אֶת הַמִּטּוֹת מִיּוֹם הַכִּפּוּרִים לְשַׁבָּת, וְחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. (אֲבָל לֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּשַׁבָּת). רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר לֹא שֶׁל שַׁבָּת קְרֵבִין בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים קְרֵבִין בְּשַׁבָּת: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מַצִּילִין אוֹתָן מִפְּנֵי הַדְּלֵקָה, בֵּין שֶׁקּוֹרִין בָּהֶן וּבֵין שֶׁאֵין קוֹרִין בָּהֶן. וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּתוּבִים בְּכָל לָשׁוֹן, טְעוּנִים גְּנִיזָה. וּמִפְּנֵי מָה אֵין קוֹרִין בָּהֶן, מִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ. מַצִּילִין תִּיק הַסֵּפֶר עִם הַסֵּפֶר, וְתִיק הַתְּפִלִּין עִם הַתְּפִלִּין, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכָן מָעוֹת. וּלְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, לְמָבוֹי שֶׁאֵינוֹ מְפֻלָּשׁ. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לִמְפֻלָּשׁ: \n",
+            "מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, הָרָאוּי לְאָדָם לְאָדָם, הָרָאוּי לִבְהֵמָה לִבְהֵמָה. כֵּיצַד. נָפְלָה דְלֵקָה בְלֵילֵי שַׁבָּת, מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, בְּשַׁחֲרִית, מַצִּילִין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעֻדּוֹת, בְּמִנְחָה, מְזוֹן סְעֻדָּה אֶחָת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, לְעוֹלָם מַצִּילִין מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת: \n",
+            "מַצִּילִין סַל מָלֵא כִכָּרוֹת, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מֵאָה סְעֻדּוֹת, וְעִגּוּל שֶׁל דְּבֵלָה, וְחָבִית שֶׁל יַיִן. וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם. וְאִם הָיוּ פִקְחִין, עוֹשִׂין עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן אַחַר הַשַּׁבָּת. לְהֵיכָן מַצִּילִין אוֹתָן, לְחָצֵר הַמְעֹרֶבֶת. בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר, אַף לְשֶׁאֵינָהּ מְעֹרָבֶת: \n",
+            "וּלְשָׁם מוֹצִיא כָל כְּלֵי תַשְׁמִישׁוֹ, וְלוֹבֵשׁ כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לִלְבּשׁ, וְעוֹטֵף כָּל מַה שֶּׁיָּכוֹל לַעֲטֹף. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שְׁמֹנָה עָשָׂר כֵּלִים. וְחוֹזֵר וְלוֹבֵשׁ וּמוֹצִיא, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בֹּאוּ וְהַצִּילוּ עִמִּי: \n",
+            "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן נַנָּס אוֹמֵר, פּוֹרְסִין עוֹר שֶׁל גְּדִי עַל גַּבֵּי שִׁדָּה תֵּבָה וּמִגְדָּל שֶׁאָחַז בָּהֶן אֶת הָאוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְחָרֵךְ. וְעוֹשִׂין מְחִצָּה בְּכָל הַכֵּלִים, בֵּין מְלֵאִים בֵּין רֵיקָנִים, בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תַעֲבֹר הַדְּלֵק��ה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹסֵר בִּכְלֵי חֶרֶס חֲדָשִׁים מְלֵאִין מַיִם, לְפִי שֶׁאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל אֶת הָאוּר וְהֵן מִתְבַּקְּעִין וּמְכַבִּין אֶת הַדְּלֵקָה: \n",
+            "נָכְרִי שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין אוֹמְרִים לוֹ כַּבֵּה וְאַל תְּכַבֶּה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין שְׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן, אֲבָל קָטָן שֶׁבָּא לְכַבּוֹת, אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, מִפְּנֵי שֶׁשְּׁבִיתָתוֹ עֲלֵיהֶן: \n",
+            "כּוֹפִין קְעָרָה עַל גַּבֵּי הַנֵּר בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תֶאֱחֹז בַּקּוֹרָה, וְעַל צוֹאָה שֶׁל קָטָן, וְעַל עַקְרָב שֶׁלֹּא תִשֹּׁךְ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר, חוֹשְׁשָׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת: \n",
+            "נָכְרִי שֶׁהִדְלִיק אֶת הַנֵּר, מִשְׁתַּמֵּשׁ לְאוֹרוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מִלֵּא מַיִם לְהַשְׁקוֹת בְּהֶמְתּוֹ, מַשְׁקֶה אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. עָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, יוֹרֵד אַחֲרָיו יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, אָסוּר. מַעֲשֶׂה בְרַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים שֶׁהָיוּ בָאִין בִּסְפִינָה, וְעָשָׂה גוֹי כֶּבֶשׁ לֵירֵד בּוֹ, וְיָרְדוּ בוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּזְקֵנִים: \n"
+        ],
+        [
+            "כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין בְּשַׁבָּת וְדַלְתוֹתֵיהֶן עִמָּהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְפָּרְקוּ בְשַׁבָּת. שֶׁאֵינָן דּוֹמִין לְדַלְתוֹת הַבַּיִת, לְפִי שֶׁאֵינָן מִן הַמּוּכָן: \n",
+            "נוֹטֵל אָדָם קֻרְנָס לְפַצֵּעַ בּוֹ אֶת הָאֱגוֹזִים, וְקֻרְדֹּם לַחְתֹּךְ אֶת הַדְּבֵלָה. מְגֵרָה, לִגְרֹר בָּהּ אֶת הַגְּבִינָה. מַגְרֵפָה, לִגְרֹף בָּהּ אֶת הַגְּרוֹגָרוֹת. אֶת הָרַחַת וְאֶת הַמַּזְלֵג, לָתֵת עָלָיו לְקָטָן. אֶת הַכּוּשׁ וְאֶת הַכַּרְכָּר, לִתְחֹב בּוֹ. מַחַט שֶׁל יָד, לִטֹּל בּוֹ אֶת הַקּוֹץ, וְשֶׁל סַקָּאִים, לִפְתֹּחַ בּוֹ אֶת הַדָּלֶת: \n",
+            "קָנֶה שֶׁל זֵיתִים, אִם יֵשׁ קֶשֶׁר בְּרֹאשׁוֹ, מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְאִם לָאו, אֵין מְקַבֵּל טֻמְאָה. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת: \n",
+            "רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין, חוּץ מִן הַמַּסָּר הַגָּדוֹל וְיָתֵד שֶׁל מַחֲרֵשָׁה. כָּל הַכֵּלִים נִטָּלִין לְצֹרֶךְ וְשֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, אֵין נִטָּלִין אֶלָּא לְצֹרֶךְ: \n",
+            "כָּל הַכֵּלִים הַנִּטָּלִין בְּשַׁבָּת, שִׁבְרֵיהֶן נִטָּלִין עִמָּהֶן, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלָאכָה. שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הֶחָבִית. שִׁבְרֵי זְכוּכִית, לְכַסּוֹת בָּהֶן אֶת פִּי הַפָּךְ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיוּ עוֹשִׂין מֵעֵין מְלַאכְתָּן. שִׁבְרֵי עֲרֵבָה, לִצּוֹק לְתוֹכָן מִקְפָּה. וְשֶׁל זְכוּכִית לִצּוֹק לְתוֹכָן שָׁמֶן: \n",
+            "הָאֶבֶן שֶׁבְּקֵרוּיָה, אִם מְמַלְּאִין בָּהּ וְאֵינָהּ נוֹפֶלֶת, מְמַלְּאִין בָּהּ. וְאִם לָאו, אֵין מְמַלְּאִין בָּהּ. זְמוֹרָה שֶׁהִיא קְשׁוּרָה בְטָפִיחַ, מְמַלְּאִין בָּהּ בְּשַׁבָּת: \n",
+            "פְּקַק הַחַלּוֹן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, בִּזְמַן שֶׁהוּא קָשׁוּר וְתָלוּי, פּוֹקְקִין בּוֹ, וְאִם לָאו, אֵין פּוֹקְקִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ פּוֹקְקִין בּוֹ: \n",
+            "כָּל כִּסּוּיֵי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בֵּית אֲחִיזָה נִטָּלִים בְּשַׁבָּת. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים. בְּכִסּוּי קַרְקַע, אֲבָל בְּכִסּוּי הַכֵּלִים, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ נִטָּלִים בְּשַׁבָּת: \n"
+        ],
+        [
+            "מְפַנִּין אֲפִלּוּ אַרְבַּע וְחָמֵשׁ קֻפּוֹת שֶׁל תֶּבֶן וְשֶׁל תְּבוּאָה מִפְּנֵי הָאוֹרְחִים וּמִפְּנֵי בִטּוּל בֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֲבָל לֹא אֶת הָאוֹצָר. מְפַנִּין תְּרוּמָה טְהוֹרָה, וּדְמַאי, וּמַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁנִּטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁנִּפְדּוּ, וְהַתֻּרְמוֹס הַיָּבֵשׁ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכָל לַעֲנִיִּים. אֲבָל לֹא אֶת הַטֶּבֶל, וְלֹא מַעֲשֵׂר רִאשׁוֹן שֶׁלֹּא נִטְּלָה תְרוּמָתוֹ, וְלֹא אֶת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְהֶקְדֵּשׁ שֶׁלֹּא נִפְדּוּ, וְלֹא אֶת הַלּוּף, וְלֹא הַחַרְדָּל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל מַתִּיר בְּלוּף, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל עוֹרְבִין: \n",
+            "חֲבִילֵי קַשׁ וַחֲבִילֵי עֵצִים וַחֲבִילֵי זְרָדִים, אִם הִתְקִינָן לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, מְטַלְטְלִין אוֹתָן. וְאִם לָאו, אֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כּוֹפִין אֶת הַסַּל לִפְנֵי הָאֶפְרוֹחִים, כְּדֵי שֶׁיַּעֲלוּ וְיֵרְדוּ. תַּרְנְגֹלֶת שֶׁבָּרְחָה, דּוֹחִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתִּכָּנֵס. מְדַדִּין עֲגָלִין וּסְיָחִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים. אִשָּׁה מְדַדָּה אֶת בְּנָהּ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אֵימָתַי, בִּזְמַן שֶׁהוּא נוֹטֵל אַחַת וּמֵנִיחַ אַחַת, אֲבָל אִם הָיָה גוֹרֵר, אָסוּר: \n",
+            "אֵין מְיַלְּדִין אֶת הַבְּהֵמָה בְיוֹם טוֹב, אֲבָל מְסַעֲדִין. וּמְיַלְּדִין אֶת הָאִשָּׁה בְּשַׁבָּת, וְקוֹרִין לָהּ חֲכָמָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְחַלְּלִין עָלֶיהָ אֶת הַשַּׁבָּת, וְקוֹשְׁרִין אֶת הַטַּבּוּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אַף חוֹתְכִין. וְכָל צָרְכֵי מִילָה עוֹשִׂין בְּשַׁבָּת: \n"
+        ],
+        [
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לֹא הֵבִיא כְלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְבִיאוֹ בְשַׁבָּת מְגֻלֶּה. וּבַסַּכָּנָה, מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, כּוֹרְתִין עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין וְלַעֲשׂוֹת כְּלִי בַרְזֶל. כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת: \n",
+            "עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי מִילָה בְשַׁבָּת, מוֹהֲלִין, וּפוֹרְעִין, וּמוֹצְצִין, וְנוֹתְנִין עָלֶיהָ אִסְפְּלָנִית וְכַמּוֹן. אִם לֹא שָׁחַק מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לוֹעֵס בְּשִׁנָּיו וְנוֹתֵן. אִם לֹא טָרַף יַיִן וְשֶׁמֶן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, יִנָּתֵן זֶה בְעַצְמוֹ וְזֶה בְעַצְמוֹ. וְאֵין עוֹשִׂין לָהּ חָלוּק לְכַתְּחִלָּה, אֲבָל כּוֹרֵךְ עָלֶיהָ סְמַרְטוּט. אִם לֹא הִתְקִין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כּוֹרֵךְ עַל אֶצְבָּעוֹ וּמֵבִיא, וַאֲפִלּוּ מֵחָצֵר אַחֶרֶת: \n",
+            "מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן, בֵּין לִפְנֵי הַמִּילָה וּבֵין לְאַחַר הַמִּילָה, וּמְזַלְּפִין עָלָיו בַּיָּד, אֲבָל לֹא בִכְלִי. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. סָפֵק וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְחַלְּלִין עָלָיו אֶת הַשַּׁבָּת, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס: \n",
+            "מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי תִינוֹקוֹת, אֶחָד לָמוּל אַחַר הַשַּׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל אַחַר הַשַּׁבָּת בְּשַׁבָּת, חַיָּב. אֶחָד לָמוּל בְּעֶרֶב שַׁבָּת וְאֶחָד לָמוּל בְּשַׁבָּת, וְשָׁכַח וּמָל אֶת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת בְּשַׁבָּת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר: \n",
+            "קָטָן נִמּוֹל לִשְׁמֹנָה, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר, וְלִשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. הָא כֵּיצַד. כְּדַרְכּוֹ, לִשְׁמֹנָה. נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, נִמּוֹל לְתִשְׁעָה. בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, נִמּוֹל לַעֲשָׂרָה. יוֹם טוֹב לְאַחַר הַשַּׁבָּת, נִמּוֹל לְאַחַד עָשָׂר. שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר. קָטָן הַחוֹלֶה, אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא: \n",
+            "אֵלּוּ הֵן צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה, בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רֹב הָעֲטָרָה. וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. וְאִם הָיָה בַעַל בָּשָׂר, מְתַקְּנוֹ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. מָל וְלֹא פָרַע אֶת הַמִּילָה, כְּאִלּוּ לֹא מָל: \n"
+        ],
+        [
+            "רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְשַׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְשַׁבָּת, אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְיוֹם טוֹב: \n",
+            "נוֹתְנִין מַיִם עַל גַּבֵּי הַשְּׁמָרִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצַּלּוּ, וּמְסַנְּנִין אֶת הַיַּיִן בְּסוּדָרִין וּבִכְפִיפָה מִצְרִית, וְנוֹתְנִין בֵּיצָה בִמְסַנֶּנֶת שֶׁל חַרְדָּל, וְעוֹשִׂין אֵנוּמְלִין בְּשַׁבָּת. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, בְּשַׁבָּת, בְּכוֹס, בְּיוֹם טוֹב, בְּלָגִין, וּבַמּוֹעֵד, בְּחָבִית. רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר, הַכֹּל לְפִי הָאוֹרְחִין: \n",
+            "אֵין שׁוֹרִין אֶת הַחִלְתִּית בְּפוֹשְׁרִין, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַחֹמֶץ. וְאֵין שׁוֹרִין אֶת הַכַּרְשִׁינִין וְלֹא שָׁפִין אוֹתָן, אֲבָל נוֹתֵן לְתוֹךְ הַכְּבָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַכַּלְכַּלָּה. אֵין כּוֹבְרִין אֶת הַתֶּבֶן בִּכְבָרָה, וְלֹא יִתְּנֶנּוּ עַל גַּבֵּי מָקוֹם גָּבוֹהַּ בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּרֵד הַמֹּץ, אֲבָל נוֹטֵל הוּא בִכְבָרָה וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הָאֵבוּס: \n",
+            "גּוֹרְפִין מִלִּפְנֵי הַפְּטָם, וּמְסַלְּקִין לִצְדָדִין מִפְּנֵי הָרְעִי, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין. נוֹטְלִין מִלִּפְנֵי בְהֵמָה זוֹ וְנוֹתְנִין לִפְנֵי בְהֵמָה זוֹ בְּשַׁבָּת: \n",
+            "הַקַּשׁ שֶׁעַל גַּבֵּי הַמִּטָּה, לֹא יְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ, אֶלָּא מְנַעְנְעוֹ בְגוּפוֹ. וְאִם הָיָה מַאֲכַל בְּהֵמָה, אוֹ שֶׁהָיָה עָלָיו כַּר אוֹ סָדִין, מְנַעְנְעוֹ בְיָדוֹ. מַכְבֵּשׁ שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, מַתִּירִין, אֲבָל לֹא כוֹבְשִׁין. וְשֶׁל כּוֹבְסִין, לֹא יִגַּע בּוֹ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם הָיָה מֻתָּר מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מַתִּיר אֶת כֻּלּוֹ וְשׁוֹמְטוֹ: \n"
+        ],
+        [
+            "נוֹטֵל אָדָם אֶת בְּנוֹ וְהָאֶבֶן בְּיָדוֹ, וְכַלְכַּלָּה וְהָאֶבֶן בְּתוֹכָהּ. וּמְטַלְטְלִין תְּרוּמָה טְמֵאָה עִם הַטְּהוֹרָה וְעִם הַחֻלִּין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף מַעֲלִין אֶת הַמְדֻמָּע בְּאֶחָד וּמֵאָה: \n",
+            "הָאֶבֶן שֶׁעַל פִּי הֶחָבִית, מַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. הָיְתָה בֵין הֶחָבִיּוֹת, מַגְבִּיהַּ וּמַטָּהּ עַל צִדָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. מָעוֹת שֶׁעַל הַכַּר, נוֹעֵר אֶת הַכַּר וְהֵן נוֹפְלוֹת. הָיְתָה עָלָיו לַשְׁלֶשֶׁת, מְקַנְּחָהּ בִּסְמַרְטוּט. הָיְתָה שֶׁל עוֹר, נוֹתְנִין עָלֶיהָ מַיִם עַד שֶׁתִּכְלֶה: \n",
+            "בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מַגְבִּיהִין מִן הַשֻּׁלְחָן עֲצָמוֹת וּקְלִפִּין. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, נוֹטֵל אֶת הַטַּבְלָה כֻלָּהּ וּמְנַעֲרָהּ. מַעֲבִירִין מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן פֵּרוּרִין פָּחוֹת מִכַּזַּיִת וְשֵׂעָר שֶׁל אֲפוּנִין וְשֵׂעָר שֶׁל עֲדָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַאֲכַל בְּהֵמָה. סְפוֹג, אִם יֶשׁ לוֹ עוֹר בֵּית אֲחִיזָה, מְקַנְּחִין בּוֹ, וְאִם לָאו, אֵין מְקַנְּחִין בּוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, נִטָּל בְּשַׁבָּת, וְאֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה: \n"
+        ],
+        [
+            "חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה, מַצִּילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלֹשׁ סְעֻדּוֹת, וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בֹּאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג. אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לְאֳכָלִין, הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר, וְאִם לְמַשְׁקִין, הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר. חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִין. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מַתִּיר: \n",
+            "כֹּל שֶׁבָּא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שׁוֹרִין אוֹתוֹ בְחַמִּין בְּשַׁבָּת, וְכֹל שֶׁלֹּא בָא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְדִיחִין אוֹתוֹ בְחַמִּין בְּשַׁבָּת, חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן, וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים וְקוּלְיָס הָאִסְפָּנִין, שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְמַר מְלַאכְתָּן: \n",
+            "שׁוֹבֵר אָדָם אֶת הֶחָבִית לֶאֱכֹל הֵימֶנָּה גְרוֹגָרוֹת, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת כְּלִי. וְאֵין נוֹקְבִים מְגוּפָה שֶׁל חָבִית, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִקְּבֶנָּה מִצִּדָּהּ. וְאִם הָיְתָה נְקוּבָה, לֹא יִתֵּן עָלֶיהָ שַׁעֲוָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמָרֵחַ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מַעֲשֶׂה בָא לִפְנֵי רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי בַּעֲרָב, וְאָמַר, חוֹשְׁשָׁנִי לוֹ מֵחַטָּאת: \n",
+            "נוֹתְנִין תַּבְשִׁיל לְתוֹךְ הַבּוֹר בִּשְׁבִיל שֶׁיְּהֵא שָׁמוּר, וְאֶת הַמַּיִם הַיָּפִים בָּרָעִים בִּשְׁבִיל שֶׁיִּצַּנּוּ, וְאֶת הַצּוֹנֵן בַּחַמָּה בִּשְׁבִיל שֶׁיֵּחַמּוּ. מִי שֶׁנָּשְׁרוּ כֵלָיו בַּדֶּרֶךְ בְּמַיִם, מְהַלֵּךְ בָּהֶן וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, שׁוֹטְחָן בַּחַמָּה, אֲבָל לֹא כְנֶגֶד הָעָם: \n",
+            "הָרוֹחֵץ בְּמֵי מְעָרָה וּבְמֵי טְבֶרְיָא וְנִסְתַּפֵּג, אֲפִלּוּ בְעֶשֶׂר אֲלוּנְטִיאוֹת, לֹא יְבִיאֵם בְּיָדוֹ. אֲבָל עֲשָׂרָה בְנֵי אָדָם מִסְתַּפְּגִין בַּאֲלוּנְטִית אַחַת פְּנֵיהֶם יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם, וּמְבִיאִין אוֹתָהּ בְּיָדָן: \n",
+            "סָכִין וּמְמַשְׁמְשִׁין בִּבְנֵי מֵעַיִם, אֲבָל לֹא מִתְעַמְּלִין וְלֹא מִתְגָּרְדִין. אֵין יוֹרְדִין לְקוֹרְדִּימָה, וְאֵין עוֹשִׂין אַפִּקְטְוִזִין, וְאֵין מְעַצְּבִין אֶת הַקָּטָן, וְאֵין מַחֲזִירִין אֶת הַשֶּׁבֶר. מִי שֶׁנִּפְרְקָה יָדוֹ וְרַגְלוֹ, לֹא יִטְרְפֵם בְּצוֹנֵן, אֲבָל רוֹחֵץ הוּא כְדַרְכּוֹ, וְאִם נִתְרַפָּא נִתְרַפָּא: \n"
+        ],
+        [
+            "שׁוֹאֵל אָדָם מֵחֲבֵרוֹ כַּדֵּי יַיִן וְכַדֵּי שֶׁמֶן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ הַלְוֵנִי, וְכֵן הָאִשָּׁה מֵחֲבֶרְתָּהּ כִּכָּרוֹת. וְאִם אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ, מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר שַׁבָּת. וְכֵן עֶרֶב פֶּסַח בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, מַנִּיחַ טַלִּיתוֹ אֶצְלוֹ וְנוֹטֵל אֶת פִּסְחוֹ, וְעוֹשֶׂה עִמּוֹ חֶשְׁבּוֹן לְאַחַר יוֹם טוֹב: \n",
+            "מוֹנֶה אָדָם אֶת אוֹרְחָיו וְאֶת פַּרְפְּרוֹתָיו מִפִּיו, אֲבָל לֹא מִן הַכְּתָב. וּמֵפִיס עִם בָּנָיו וְעִם בְּנֵי בֵיתוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹת מָנָה גְדוֹלָה כְּנֶגֶד קְטַנָּה, מִשּׁוּם קֻבְיָא. וּמַטִּילִין חֲלָשִׁים עַל הַקָּדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, אֲבָל לֹא עַל הַמָּנוֹת: \n",
+            "לֹא יִשְׂכֹּר אָדָם פּוֹעֲלִים בְּשַׁבָּת, וְלֹא יֹאמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ לִשְׂכֹּר לוֹ פוֹעֲלִים. אֵין מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לִשְׂכֹּר פּוֹעֲלִים וּלְהָבִיא פֵרוֹת, אֲבָל מַחְשִׁיךְ הוּא לִשְׁמֹר, וּמֵבִיא פֵרוֹת בְּיָדוֹ. כְּלָל אָמַר אַבָּא שָׁאוּל, כֹּל שֶׁאֲנִי זַכַּאי בַּאֲמִירָתוֹ, רַשַּׁאי אֲנִי לְהַחְשִׁיךְ עָלָיו: \n",
+            "מַחְשִׁיכִין עַל הַתְּחוּם לְפַקֵּחַ עַל עִסְקֵי כַלָּה, וְעַל עִסְקֵי הַמֵּת לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. גּוֹי שֶׁהֵבִיא חֲלִילִין בְּשַׁבָּת, לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן יִשְׂרָאֵל, אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב. עָשׂוּ לוֹ אָרוֹן וְחָפְרוּ לוֹ קֶבֶר, יִקָּבֵר בּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִם בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל, לֹא יִקָּבֵר בּוֹ עוֹלָמִית: \n",
+            "עוֹשִׂין כָּל צָרְכֵי הַמֵּת, סָכִין וּמְדִיחִין אוֹתוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יָזִיזוּ בוֹ אֵבֶר. שׁוֹמְטִין אֶת הַכַּר מִתַּחְתָּיו וּמַטִּילִין אוֹתוֹ עַל הַחֹל בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּין. קוֹשְׁרִים אֶת הַלֶּחִי, לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף. וְכֵן קוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה, סוֹמְכִין אוֹתָהּ בְּסַפְסָל אוֹ בַּאֲרֻכּוֹת הַמִּטָּה, לֹא שֶׁתַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא תוֹסִיף. אֵין מְעַמְּצִין אֶת הַמֵּת בְּשַׁבָּת, וְלֹא בְחֹל עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ. וְהַמְעַמֵּץ עִם יְצִיאַת נֶפֶשׁ, הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים: \n"
+        ],
+        [
+            "מִי שֶׁהֶחְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ, נוֹתֵן כִּיסוֹ לְנָכְרִי, וְאִם אֵין עִמּוֹ נָכְרִי, מְנִיחוֹ עַל הַחֲמוֹר. הִגִּיעַ לֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה, נוֹטֵל אֶת הַכֵּלִים ה��נִּטָּלִין בְּשַׁבָּת, וְשֶׁאֵינָן נִטָּלִין בְּשַׁבָּת, מַתִּיר אֶת הַחֲבָלִים, וְהַשַּׂקִּין נוֹפְלִין מֵאֲלֵיהֶם: \n",
+            "מַתִּירִין פְּקִיעֵי עָמִיר לִפְנֵי בְהֵמָה, וּמְפַסְפְּסִים אֶת הַכֵּפִין, אֲבָל לֹא אֶת הַזֵּרִין. אֵין מְרַסְּקִין לֹא אֶת הַשַּׁחַת וְלֹא אֶת הֶחָרוּבִין לִפְנֵי בְהֵמָה, בֵּין דַּקָּה בֵּין גַּסָּה. רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בֶּחָרוּבִין לַדַּקָּה: \n",
+            "אֵין אוֹבְסִין אֶת הַגָּמָל, וְלֹא דוֹרְסִין, אֲבָל מַלְעִיטִין. וְאֵין מַמְרִים אֶת הָעֲגָלִים, אֲבָל מַלְעִיטִין. וּמְהַלְקְטִין לַתַּרְנְגוֹלִין. וְנוֹתְנִין מַיִם לַמֻּרְסָן, אֲבָל לֹא גוֹבְלִים. וְאֵין נוֹתְנִין מַיִם לִפְנֵי דְבוֹרִים וְלִפְנֵי יוֹנִים שֶׁבַּשֹּׁבָךְ, אֲבָל נוֹתְנִין לִפְנֵי אֲוָזִים וְתַרְנְגוֹלִים וְלִפְנֵי יוֹנֵי הָרְדְּסִיּוֹת: \n",
+            "מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִין לִפְנֵי הַבְּהֵמָה, וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה נְבֵלָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת, אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאֵינָהּ מִן הַמּוּכָן: \n",
+            "מְפִירִין נְדָרִים בְּשַׁבָּת, וְנִשְׁאָלִין לִדְבָרִים שֶׁהֵן לְצֹרֶךְ הַשַּׁבָּת. פּוֹקְקִין אֶת הַמָּאוֹר, וּמוֹדְדִין אֶת הַמַּטְלִית וְאֶת הַמִּקְוֶה. וּמַעֲשֶׂה בִימֵי אָבִיו שֶׁל רַבִּי צָדוֹק וּבִימֵי אַבָּא שָׁאוּל בֶּן בָּטְנִית, שֶׁפָּקְקוּ אֶת הַמָּאוֹר בְּטָפִיחַ, וְקָשְׁרוּ אֶת הַמְּקֵדָה בְגֶמִי, לֵידַע אִם יֵשׁ בַּגִּיגִית פּוֹתֵחַ טֶפַח אִם לָאו. וּמִדִּבְרֵיהֶן לָמַדְנוּ, שֶׁפּוֹקְקִין וּמוֹדְדִין וְקוֹשְׁרִין בְּשַׁבָּת: \n"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "Torat Emet 357",
+            "http://www.toratemetfreeware.com/index.html?downloads"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה שבת",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Sukkah/English/Open Mishnah.json

@@ -0,0 +1,38 @@
+{
+    "language": "en",
+    "title": "Mishnah Sukkah",
+    "versionSource": "http://en.wikisource.org/wiki/Mishnah",
+    "versionTitle": "Open Mishnah",
+    "status": "locked",
+    "license": "CC-BY-SA",
+    "versionTitleInHebrew": "משנה פתוחה",
+    "actualLanguage": "en",
+    "languageFamilyName": "english",
+    "isBaseText": false,
+    "isSource": false,
+    "direction": "ltr",
+    "heTitle": "משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "text": [
+        [
+            "A sukkah taller than twenty cubits is invalid. Rabbi Yehudah validates it. And one which is not ten hand-breadths tall, or does not contain three walls, or whose whose [area of] sun is greater than its shade is invalid. Regarding an old sukkah, Beit Shammai invalidate it, and Beit Hillel validate it. What is an old sukkah? Any [sukkah] which one made it thirty days before the festival. But if one made it for the sake of the festival, even [if he made it] from the beginning of the year, it is valid.",
+            "One who makes his sukkah beneath a tree, it is as though he made it inside a house [and is thus invalid]. Regarding a sukkah on top of a sukkah, the top one is valid, and the bottom one invalid. Rabbi Yehudah says: if there is no lodging in the top one, the bottom one is valid.",
+            "If one spread a sheet over it because of the sun, or beneath it because of the falling leaves, or if one spread [a sheet] over a four-poster [bed, within a sukkah], it is invalid. However, one may spread over a two-poster bed.",
+            "If one raised a grapevine, a gourd, or an ivy upon it, and placed the <i>sekhakh</i> [the leafy roof covering of a sukkah] on top of it, it is invalid. But if there was a greater amount of <i>sekhakh</i> than them, or if one trimmed them [the plants, such that they were not longer attached], it is valid. This is the rule: anything that can be rendered impure or does not grow from the ground cannot be used for <i>sekhakh</i>; and anything that cannot be rendered impure and that grows from the ground can be used for <i>sekhakh</i>.",
+            "Bundles of straw, bundles of wood, or bundles of shoots may not be used for <i>sekhakh</i>. And all of them, if they are untied [from their bundles], are valid. And they are all valid for use as walls [of a sukkah].",
+            "One may use [wooden] planks for <i>sekhakh</i>, according to Rabbi Yehudah. And Rabbi Meir forbids it. If one placed a plank four hand-breadths wide on top [of his sukkah], it is valid, as long as one does not sleep directly beneath it.",
+            "Regarding a ceiling [of planks] that has no plaster on it, Rabbi Yehudah says: Beit Shamai say: one should loosen [the planks], and remove one from between every two [in order to make it a valid sukkah]. And Beit Hillel say: one should either loosen, or remove one from between every two. Rabbi Meir says: one should remove one from between every two, and not loosen them [i.e. loosening does not help].",
+            "One who covers the top of his sukkah with spits or bed slats, if there is space between them as wide as they are [and that space is then filled with valid <i>sekhakh</i>], it is valid. If one digs out a haystack to make a sukkah in it, it is not a [valid] sukkah.",
+            "If [in constructing one's sukkah] one lowers the walls from the top down, if it [the wall] remains three hand-breaths above the ground, it is invalid. If [one raises the walls] from the bottom up, if it rises ten hand-breadths above the ground, it is valid [regardless of any gap between it and the <i>sekhakh</i>]. Rabbi Yose says: just as [a wall built] from the bottom up is [valid provided it has a height of] ten hand-breadths, so too [a wall built] from the top down is [valid provided it has a height of] ten hand-breadths. If one distanced the <i>sekhakh</i> material three hand-breadths from the wall [leaving a gap of at least that size], it is invalid. ",
+            "Regarding a house that [its roof] was breached and one put <i>sekhakh</i> on top [of the breach], if there are four cubits [of empty space or solid ceiling] between the wall and the sekhakh, it is invalid. And similarly regarding a courtyard surrounded by a colonnade, [if one covered the empty space above it, but there is a gap of three hand-breadths between the <i>sekhakh</i> and the walls, it is invalid]. Regarding a large sukkah which [its <i>sekhakh</i>] was surrounded by material that may not be used for <i>sekhakh</i>, if there is an area four cubits wide beneath it [the invalid material], it is invalid.",
+            "If one makes his sukkah like a shed [i.e. with a sloping roof that meets at a line], or leaned it against a wall, Rabbi Eliezer invalidates [both] because it has no roof, and the Sages validate [them]. Regarding a large reed mat, if one made it for lying upon, it may be rendered impure and it cannot be used as <i>sekhakh</i>; if [one made it] for use as <i>sekhakh</i>, it may be used as <i>sekhakh</i> and it cannot be rendered impure. Rabbi Eliezer says: whether it is small or large, if one made it for lying upon, it may be rendered impure and it cannot be used as <i>sekhakh</i>; if [one made it] for use as <i>sekhakh</i>, it may be used as <i>sekhakh</i> and it cannot be rendered impure."
+        ]
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}

json/Mishnah/Seder Moed/Mishnah Sukkah/English/merged.json

@@ -0,0 +1,86 @@
+{
+    "title": "Mishnah Sukkah",
+    "language": "en",
+    "versionTitle": "merged",
+    "versionSource": "https://www.sefaria.org/Mishnah_Sukkah",
+    "text": [
+        [
+            "<b>A <i>sukka</i>,</b> i.e., its roofing, which is the main and most crucial element of the mitzva, <b>that is more than twenty cubits high is unfit. Rabbi Yehuda deems it fit.</b> Similarly, a <i>sukka</i> <b>that is not</b> even <b>ten handbreadths high, and</b> one <b>that does not have three walls, and</b> one <b>whose sunlight</b> that passes through its roofing <b>is greater than its shade are unfit.</b> With regard to <b>an old <i>sukka</i>, Beit Shammai deem it unfit</b> for the mitzva of <i>sukka</i> <b>and Beit Hillel deem it fit. And which is</b> considered <b>an old <i>sukka</i>?</b> It is <b>any</b> booth <b>that one established thirty days</b> or more <b>prior to the Festival</b> without expressly designating that it was for the mitzva of <i>sukka</i>. In that case, the assumption is that he constructed it for some other purpose. <b>However, if he established it</b> expressly <b>for the sake of the festival</b> of <i>Sukkot</i>, <b>even</b> if he constructed it <b>at the beginning of the</b> previous <b>year, it is fit</b> for use in the fulfillment of the mitzva of <i>sukka</i>, even according to Beit Shammai.",
+            "With regard to <b>one who establishes his <i>sukka</i> beneath a tree,</b> it is <b>as though he established it inside the house</b> and it is unfit. If one established <b>a <i>sukka</i> atop</b> another <b><i>sukka</i>, the upper</b> <i>sukka</i> <b>is fit and the lower</b> <i>sukka</i> <b>is unfit. Rabbi Yehuda says: If there are no residents in the upper</b> <i>sukka</i>, <b>the lower</b> <i>sukka</i> <b>is fit.</b>",
+            "If <b>one spread a sheet over</b> the roofing as protection for those sitting in the <i>sukka</i> <b>due to the sun, or</b> if one spread a sheet <b>beneath</b> the roofing as protection <b>due to the falling leaves, or</b> if <b>one spread</b> a sheet as a canopy <b>over the</b> frame of <b>a four-post [<i>kinof</i>]</b> bed, the area in the <i>sukka</i> beneath the sheets is <b>unfit.</b> In the first two cases, because the sheet is susceptible to ritual impurity, it renders the otherwise fit roofing unfit. In the case of the canopy, one is not sitting under the roofing of the <i>sukka</i>; rather, he is sitting inside a tent. <b>However, one</b> may <b>spread</b> the sheet <b>over</b> the frame of <b>a two-post [<i>naklitei</i>] bed,</b> which has one post in the middle of each end of the bed. When spreading the sheet over the posts it forms an inclined rather than a flat roof, and a tent with an inclined roof is not considered a significant structure.",
+            "If <b>one trellised</b> climbing plants such as <b>a grapevine, or gourd</b> plant, <b>or ivy [<i>kissos</i>], over</b> a <i>sukka</i> while they were still attached to the ground, <b>and</b> then added <b>roofing atop them,</b> the <i>sukka</i> is <b>unfit. If</b> the amount of fit <b>roofing was greater</b> than the plants attached to the ground, <b>or if he cut</b> the climbing plants so that they were no longer attached to the ground, <b>it is fit.</b> <b>This is the principle</b> with regard to the roofing of a <i>sukka</i>: <b>Anything that is susceptible to ritual impurity,</b> e.g., vessels, <b>or its growth is not from the ground,</b> e.g., animal hides, <b>one may not roof</b> his <i>sukka</i> <b>with it. And anything that is not susceptible to ritual impurity and its growth is from the ground, one may roof</b> his <i>sukka</i> <b>with it.</b>",
+            "<b>One</b> may <b>not roof</b> a <i>sukka</i> <b>with bundles of straw</b> tied with rope, <b>or bundles of wood, or bundles of twigs. And</b> with regard to <b>all of</b> the bundles, <b>if one untied them,</b> they are <b>fit</b> for use in roofing the <i>sukka</i>, as their lack of fitness is due to the fact that the bundles are tied. <b>And</b> even when tied, <b>all of</b> the bundles are <b>fit for</b> use in constructing the <b>walls</b> of the <i>sukka</i>.",
+            "<b>One</b> may <b>roof</b> the <i>sukka</i> <b>with boards</b> like those used in the ceiling of a house; this is <b>the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir prohibits</b> their use. <b>If one placed a board that is four handbreadths wide atop</b> the <i>sukka</i>, the <i>sukka</i> <b>is fit.</b> He fulfills his obligation, <b>provided he does not sleep beneath</b> the board.",
+            "In the case of <b>a roof</b> made of boards that are four handbreadths wide <b>upon which there is no</b> coat of <b>plaster, Rabbi Yehuda says</b> that Beit Shammai and Beit Hillel disagree with regard to the manner in which to render it fit. <b>Beit Shammai say: One moves</b> each board, and then it is considered as though he placed the board there for the sake of the mitzva of <i>sukka</i>, <b>and one</b> then <b>removes one</b> board <b>from among</b> the boards and replaces it with fit roofing. <b>Beit Hillel say:</b> One need not perform both actions; rather, <b>one</b> must either <b>move</b> the boards <b>or remove one from among</b> them. <b>Rabbi Meir says: One</b> only <b>removes one from among</b> them <b>and does not move</b> the others.",
+            "In the case of <b>one who roofs his <i>sukka</i> with</b> metal <b>skewers or with the long boards of the bed,</b> which compose its frame, <b>if there is space between</b> each one of <b>them equal to</b> the width of the skewers or the boards, and if he places fit roofing in those spaces, the <i>sukka</i> is <b>fit.</b> In the case of <b>one who hollows out</b> and creates a space inside <b>a stack of grain,</b> it is <b>not a <i>sukka</i>.</b>",
+            "<b>One who lowers the walls</b> of the <i>sukka</i> <b>from up downward, if</b> the lower edge of the wall is <b>three handbreadths above the ground,</b> the <i>sukka</i> is <b>unfit.</b> Since animals can enter through that space, it is not the wall of a fit <i>sukka</i>. However, if one constructs the wall from <b>down upward, if</b> the wall is <b>ten handbreadths high,</b> even if it does not reach the roofing, the <i>sukka</i> is <b>fit. Rabbi Yosei says: Just as</b> a wall built <b>from down upward</b> must be <b>ten handbreadths, so too,</b> in a case where one lowers the wall <b>from up downward,</b> it must be <b>ten handbreadths</b> in length. Regardless of its height off the ground, it is the wall of a fit <i>sukka</i>, as the legal status of a ten-handbreadth partition is that of a full-fledged partition in all areas of <i>halakha</i>. If <b>one distanced the roofing from the walls</b> of the <i>sukka</i> at <b>a distance of three handbreadths</b> the <i>sukka</i> is <b>unfit,</b> because three handbreadths of open space, even adjacent to the walls, render the <i>sukka</i> unfit.",
+            "In the case of <b>a house that was breached,</b> creating a hole in the middle of the roof, <b>and one roofed over</b> the breach, <b>if from the wall to the roofing there are four</b> or more <b>cubits</b> of the remaining original roof, <b>it is an unfit</b> <i>sukka</i>. If the roofing is less than four cubits from the wall, the <i>sukka</i> is fit, based on the principle of curved wall; the remaining intact ceiling is considered an extension of the vertical wall. <b>And likewise,</b> in the case of <b>a courtyard that is surrounded</b> on three sides <b>by a portico,</b> which has a roof but no walls, if one placed roofing over the courtyard between the different sides of the portico and the roof of the portico is four cubits wide, the <i>sukka</i> is unfit. Similarly, <b>a large <i>sukka</i> that was surrounded</b> at the edge of its roofing <b>with material with which one</b> may <b>not roof</b> a <i>sukka</i>, e.g., vessels susceptible to ritual impurity, <b>if there are four cubits beneath</b> the unfit roofing, the <i>sukka</i> is <b>unfit.</b> The principle of curved wall does not apply to unfit roofing that measures four cubits or more.",
+            "<b>One who establishes his <i>sukka</i> like a type of circular hut,</b> with no roof whose walls slope down from the center <b>or who rested</b> the <i>sukka</i> <b>against the wall,</b> by taking long branches and placing one end on the ground and leaning the other end against the wall to establish a structure with no roof, <b>Rabbi Eliezer deems it unfit because it does not have a roof, and the Rabbis deem it fit;</b> as, in their opinion, the roof and the walls may be a single entity, indistinguishable from each other. In the case of <b>a large mat of reeds,</b> if <b>one</b> initially <b>produced it for</b> the purpose of <b>lying</b> upon it, <b>it is susceptible to ritual impurity</b> like any other vessel, <b>and</b> therefore <b>one</b> may <b>not roof</b> a <i>sukka</i> <b>with it.</b> If one initially produced it <b>for roofing, one</b> may <b>roof</b> a <i>sukka</i> <b>with it, and it is not susceptible to ritual impurity,</b> as its legal status is not that of a vessel. <b>Rabbi Eliezer says</b> that the distinction between mats is based on use, not size. Therefore, with regard to <b>both a small</b> mat <b>and a large</b> mat, if <b>one produced it for</b> the purpose of <b>lying</b> upon it, <b>it is susceptible to ritual impurity and one</b> may <b>not roof</b> a <i>sukka</i> <b>with it.</b> If one produced it <b>for roofing, one</b> may <b>roof</b> a <i>sukka</i> <b>with it, and it is not susceptible to ritual impurity.</b>"
+        ],
+        [
+            "<b>One who sleeps beneath the bed in the <i>sukka</i> did not fulfill his obligation,</b> because the bed constitutes a tent that serves as a barrier between him and the roofing of the <i>sukka</i>. <b>Rabbi Yehuda said: It was our custom that we would sleep beneath the bed before the Elders and they did not say anything to us</b> to the effect that we are not fulfilling our obligation. Apparently, the halakhic status of the bed is not like that of a tent and it does not prevent fulfillment of the mitzva. § <b>Rabbi Shimon said,</b> contrary to the opinion of Rabbi Yehuda: <b>There was an incident involving Tavi, the</b> Canaanite <b>slave of Rabban Gamliel, who was sleeping beneath the bed, and Rabban Gamliel</b> lightheartedly <b>said to the Elders:</b> Did <b>you see my slave Tavi, who is a Torah scholar and knows that slaves are exempt from</b> the mitzva of <b><i>sukka</i>?</b> Since it is a positive, time-bound mitzva, Canaanite slaves, whose status with regard to this halakhic category is like that of women, are exempt from the obligation to fulfill the mitzva of <i>sukka</i>. <b>Therefore, he sleeps under the bed.</b> Rabbi Shimon continued: <b>And by the way,</b> as Rabban Gamliel was not issuing a halakhic ruling, <b>we learned that one who sleeps beneath the bed did not fulfill his obligation.</b>",
+            "<b>One who supports his <i>sukka</i> on the legs of the bed,</b> i.e., he leans the <i>sukka</i> roofing on a bed, the <i>sukka</i> <b>is fit. Rabbi Yehuda says: If</b> the <i>sukka</i> <b>cannot stand in and of itself</b> without support of the bed, <b>it is unfit.</b> <b>A <i>sukka</i> that is <i>meduvlelet</i> and whose shade exceeds its sunlight is fit.</b> A <i>sukka</i> whose roofing <b>is thick like a house of sorts, even though</b> it is so thick <b>that the stars cannot be seen from within it, is fit.</b>",
+            "In the case of <b>one who establishes his <i>sukka</i> at the top of the wagon or at the top of the ship,</b> although it is portable it <b>is fit,</b> as it is sufficient for a <i>sukka</i> to be a temporary residence. <b>And one</b> may <b>ascend</b> and enter <b>it</b> even <b>on</b> the first <b>Festival</b> day. In the case of one who establishes his <i>sukka</i> <b>at</b> the <b>top of a tree or atop a camel,</b> the <i>sukka</i> <b>is fit, but one may not ascend</b> and enter <b>it on</b> the first <b>Festival</b> day because the Sages prohibit climbing or using trees or animals on the Festival. If <b>two</b> of the walls of the <i>sukka</i> are <b>in the tree and one</b> is established on the ground <b>by a person,</b> or if <b>two</b> are established on the ground <b>by a person and one</b> is <b>in the tree,</b> the <i>sukka</i> <b>is fit, but one may not ascend</b> and enter <b>it on</b> the first <b>Festival</b> day because it is prohibited to use the tree. However, if <b>three</b> of the walls are established on the ground <b>by a person and one</b> is <b>in the tree,</b> then since it contains the minimum number of walls required, it <b>is fit, and one may enter it on</b> the first <b>Festival</b> day. The mishna summarizes that <b>this is the principle: Any</b> case <b>where,</b> were <b>the tree removed, the</b> <i>sukka</i> would <b>be able to remain standing in and of itself,</b> it <b>is fit, and one may ascend</b> and enter <b>it on</b> the <b>Festival,</b> since the tree is not its primary support.",
+            "mishna In the case of <b>one who establishes his <i>sukka</i> between the trees, and the trees</b> serve as <b>walls for it,</b> the <i>sukka</i> <b>is fit.</b> <b>Those on the path</b> to perform <b>a mitzva are exempt from the</b> mitzva of <b><i>sukka</i>.</b> The <b>ill and their caretakers are exempt from the</b> mitzva of <b><i>sukka</i>. One</b> may <b>eat and drink</b> in the framework of a <b>casual</b> meal <b>outside the <i>sukka</i>.</b>",
+            "Apropos eating in the <i>sukka</i>, which is discussed in the previous mishna, this mishna relates: <b>An incident</b> occurred where <b>they brought a cooked dish to Rabban Yoḥanan ben Zakkai</b> for him <b>to taste, and to Rabban Gamliel</b> they brought <b>two dates and a bucket of water. And they</b> each <b>said: Take them up to the <i>sukka</i></b> and we will eat them there. In contrast, the mishna relates: <b>And when they gave Rabbi Tzadok less than an egg-bulk of food, he took</b> the food <b>in a cloth</b> for cleanliness; he did not wash his hands because in his opinion, one is not required to wash his hands before eating less than an egg-bulk. <b>And he ate it outside the <i>sukka</i> and did not recite a blessing after</b> eating <b>it.</b> He holds that one is not required to recite a blessing after eating less than an egg-bulk, as it is not satisfying, and it is written: “And you shall eat and be satisfied and bless the Lord your God” (Deuteronomy 8:10). The Gemara will explain the halakhic rationale for each of these actions described.",
+            "<b>Rabbi Eliezer says: A person is obligated to eat fourteen meals in the <i>sukka</i></b> over the course of the seven days of the festival of <i>Sukkot</i>, <b>one during the day</b> each day <b>and one at night</b> each night. <b>And the Rabbis say: There is no quota</b> for the number of meals, and one may choose whether or not to eat any of the meals <b>except for the</b> meal on the <b>evening of the first Festival</b> day <b>of <i>Sukkot</i>,</b> which one is required to eat in the <i>sukka</i>. <b>And furthermore, Rabbi Eliezer said: One who did not eat</b> a meal on the <b>evening of the first day</b> of the Festival should <b>compensate</b> with a meal on the <b>evening of the last day of the Festival,</b> on the Eighth Day of Assembly, despite the fact that he will not eat it in the <i>sukka</i>. <b>And the Rabbis say: There is no compensation for</b> this <b>matter, and with regard to</b> similar cases where it is impossible to rectify failure to fulfill a positive mitzva, <b>it is stated: “That which is crooked cannot be made straight; and that which is wanting cannot be numbered”</b> (Ecclesiastes 1:15).",
+            "In the case of <b>one whose head and most of his</b> body <b>were in the <i>sukka</i> and his table was in the house, Beit Shammai deem it unfit, and Beit Hillel deem it fit. Beit Hillel said to Beit Shammai:</b> And <b>wasn’t there an incident where the Elders of Beit Shammai and the Elders of Beit Hillel went to visit Rabbi Yoḥanan ben HaḤoranit and they found him</b> such <b>that he was sitting with his head and most of his</b> body <b>in the <i>sukka</i> and his table in the house, and they said nothing to him?</b> Even Beit Shammai did not object. <b>Beit Shammai said to them:</b> Is there <b>proof from there?</b> That is not what happened; rather, <b>they said to him: If you were accustomed</b> to act in <b>this</b> manner, <b>you have never fulfilled the mitzva of <i>sukka</i> in your life.</b>",
+            "The mishna continues: <b>Women, slaves, and minors are exempt from the</b> mitzva of <b><i>sukka</i>. A minor who does not need his mother</b> any longer <b>is obligated</b> in the mitzva. There was <b>an incident where the daughter-in-law of Shammai the Elder gave birth</b> just before <i>Sukkot</i>, and Shammai <b>removed the</b> coat of <b>plaster</b> from the roof, leaving the beams, <b>and roofed</b> with the beams <b>over the bed for the</b> newborn <b>minor.</b>",
+            "<b>All seven days</b> of <i>Sukkot</i>, <b>a person renders his <i>sukka</i></b> his <b>permanent</b> residence <b>and his house</b> his <b>temporary</b> residence. If <b>rain fell, from when is it permitted to vacate</b> the <i>sukka</i>? It is permitted <b>from</b> the point that it is raining so hard <b>that the congealed dish will spoil.</b> The Sages <b>told a parable: To what is this matter comparable?</b> It is comparable <b>to a servant who comes to pour wine for his master, and he pours a jug [<i>kiton</i>] of water in his face</b> to show him that his presence is not desired. So too, in the <i>sukka</i>, rain is an indication that the Holy One, Blessed be He, does not want the person to fulfill the mitzva of <i>sukka</i>."
+        ],
+        [
+            "<b>A <i>lulav</i> that was stolen or that is</b> completely <b>dry</b> is <b>unfit</b> for use in fulfilling the mitzva of the four species. The <i>lulav</i> <b>of a tree worshipped as idolatry [<i>asheira</i>] and</b> a <i>lulav</i> <b>from a city</b> whose residents were <b>incited</b> to idolatry, which must be burned along with all the city’s property, are <b>unfit. If the top</b> of the <i>lulav</i> <b>was severed or if the</b> palm <b>leaves were severed</b> from the spine of the <i>lulav</i>, it is <b>unfit. If its leaves,</b> although still attached, <b>were spread</b> and are no longer completely joined to the spine, it is <b>fit. Rabbi Yehuda says:</b> In that case, <b>one should bind</b> the <i>lulav</i> <b>from the top,</b> to join the leaves that spread to the spine. A <i>lulav</i> from the <b>palms of the Iron Mountain</b> are <b>fit</b> for use, although it differs from one taken from a standard palm tree, in that its leaves are shorter and do not cover the entire spine. <b>A <i>lulav</i> that has three handbreadths</b> in length, <b>sufficient</b> to enable one <b>to wave with it, is fit</b> for use in fulfilling the mitzva.",
+            "<b>A myrtle branch that was stolen or that is</b> completely <b>dry is unfit. A myrtle branch of a tree worshipped as idolatry [<i>asheira</i>] or</b> a myrtle branch <b>from a city</b> whose residents were <b>incited</b> to idolatry <b>is unfit.</b> If <b>the top</b> of the myrtle branch <b>was severed,</b> if <b>the leaves were severed</b> completely, or if <b>its berries were more numerous than its leaves, it is unfit. If one diminished their</b> number by plucking berries so that they no longer outnumbered the leaves, the myrtle branch is <b>fit. But one may not diminish</b> the number <b>on the Festival</b> itself.",
+            "<b>A willow branch</b> that was <b>stolen or is</b> completely <b>dry is unfit.</b> One <b>from a tree worshipped as idolatry [<i>asheira</i>] or from a city</b> whose residents were <b>incited</b> to idolatry <b>is unfit. If the top was severed, or its leaves were severed, or</b> if it is <b>the <i>tzaftzafa</i>,</b> a species similar to, but not actually a willow, it <b>is unfit.</b> However, a willow branch that is <b>slightly dried, and one that a minority of its leaves fell, and</b> a branch from a willow <b>that</b> does not grow by the river, but instead <b>is from a non-irrigated</b> field, <b>is fit.</b>",
+            "<b>Rabbi Yishmael says:</b> The mitzva of the four species is to take <b>three myrtle branches, and two willow branches, one <i>lulav</i>, and one <i>etrog</i>.</b> With regard to the myrtle branches, <b>even if</b> the tops of <b>two are severed and</b> the top of <b>one is not severed,</b> it is fit. <b>Rabbi Tarfon says: Even if</b> the tops of <b>all three are severed,</b> it is fit. <b>Rabbi Akiva says</b> with regard to the number of each of the species: <b>Just as</b> there is <b>one <i>lulav</i> and one <i>etrog</i>, so too</b> there is <b>one myrtle branch and one willow branch.</b>",
+            "<b>An <i>etrog</i></b> that was <b>stolen or is</b> completely <b>dry is unfit.</b> One <b>from a tree worshipped as idolatry [<i>asheira</i>] or from a city</b> whose residents were <b>incited</b> to idolatry <b>is unfit.</b> An <i>etrog</i> that is <b>fruit that grew on a tree during the three years after it was planted [<i>orla</i>] is unfit,</b> because it is prohibited to eat and derive benefit from it. An <i>etrog</i> <b>of impure <i>teruma</i> is unfit.</b> With regard to an <i>etrog</i> <b>of pure <i>teruma</i>, one may not take it</b> <i>ab initio</i>, <b>and if one took it, it is fit,</b> and he fulfilled his obligation after the fact. With regard to an <i>etrog</i> of <b><i>demai</i>,</b> which is produce acquired from an <i>am ha’aretz</i>, who does not reliably tithe his produce, <b>Beit Shammai deem it unfit, and Beit Hillel deem it fit.</b> With regard to an <i>etrog</i> <b>of second tithe in Jerusalem, one may not take it</b> <i>ab initio</i>; <b>and if he took it, it is fit.</b>",
+            "If <b>boil-like blemishes arose on</b> the <b>majority</b> of the <i>etrog</i>; if <b>its pestle</b>-like protuberance on the upper, blossom end <b>was removed;</b> if the <i>etrog</i> <b>was peeled, split, or pierced and is missing any amount, it is unfit.</b> However, if <b>boil-like blemishes arose</b> only <b>on its minority; if its stem,</b> which connects it to the tree, <b>was removed; or it was pierced</b> but <b>is</b> not <b>missing any amount, it is fit. A Cushite <i>etrog</i>,</b> which is black like a Cushite, <b>is unfit.</b> And with regard to an <i>etrog</i> <b>that is leek green, Rabbi Meir deems it fit and Rabbi Yehuda deems it unfit.</b> ",
+            "What is <b>the</b> minimum <b>measure of a small <i>etrog</i>? Rabbi Meir says:</b> It may be no smaller than <b>a walnut-bulk. Rabbi Yehuda says:</b> It may be no smaller than <b>an egg-bulk. And in a large</b> <i>etrog</i>, the maximum measure is <b>so that one could hold two in his one hand;</b> this is <b>the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says:</b> It is fit <b>even</b> if it is so large that he can hold only <b>one in his two hands.</b>  ",
+            "<b>One may bind the <i>lulav</i> only with its own species;</b> i.e., one of the four species taken with the <i>lulav</i>. This is <b>the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Meir says:</b> One may do so <b>even with a string</b> or <b>with a cord. Rabbi Meir said:</b> There was <b>an incident involving the men of Jerusalem who would bind their <i>lulavim</i> with gold rings.</b> The Sages <b>said to him: They would bind it with its own species beneath</b> the rings, which serve a merely decorative purpose and not a halakhic one. ",
+            "<b>And where</b> in the recitation of <i>hallel</i> <b>would they wave</b> the <i>lulav</i>? They would do so <b>at</b> the verse: <b>“Thank the Lord,</b> for He is good” (Psalms 118:1, 29) that appears <b>at</b> both <b>the beginning and the end</b> of the psalm, <b>and at</b> the verse: <b>“Lord, please save us”</b> (Psalms 118:25); this is <b>the statement of Beit Hillel. And Beit Shammai say:</b> They would wave the <i>lulav</i> <b>even at</b> the verse: <b>“Lord, please grant us success”</b> (Psalms 118:25). <b>Rabbi Akiva said: I was observing Rabban Gamliel and Rabbi Yehoshua</b> and saw <b>that all the people were waving their <i>lulavim</i>, and</b> the two of <b>them waved</b> their <i>lulav</i> <b>only at: “Lord, please save us,”</b> indicating that this is the <i>halakha</i>. With regard to <b>one who was coming</b> along <b>the way and did not have a <i>lulav</i> in his hand to take</b> and fulfill the mitzva while traveling, <b>when he enters his house</b> to eat,<b>he</b> should <b>take</b> the <i>lulav</i> <b>at his table.</b> He interrupts his meal to fulfill the mitzva of <i>lulav</i>. <b>If he did not take</b> the <i>lulav</i> in the <b>morning, he</b> should <b>take it in the afternoon, as the entire day is suited for</b> fulfilling the mitzva of <b><i>lulav</i>.</b> ",
+            "With regard to <b>one for whom a Canaanite slave, a woman, or a minor was reciting</b> <i>hallel</i>, <b>he repeats after them what they are saying</b> word for word. The mishna notes: <b>And may a curse come to him</b> for being so ignorant that he needs them to recite it for him. <b>If an adult male was reciting</b> <i>hallel</i> <b>on his</b> behalf, he need not repeat each word, as the adult male can fulfill the obligation to recite <i>hallel</i> on his behalf. Rather, <b>he</b> simply <b>answers: <i>Halleluya</i>,</b> to each phrase that is recited. ",
+            "In <b>a place where they were accustomed to repeat</b> certain verses, <b>he,</b> too, should <b>repeat</b> them. If the custom is <b>to</b> recite them <b>plainly,</b> without repetition, <b>he</b> should recite them <b>plainly. In a place where the custom is to recite a blessing</b> after <i>hallel</i>, <b>he should recite a blessing. Everything is in accordance with the local custom</b> in these matters. In the case of <b>one who purchases a <i>lulav</i> from another</b> who is an <i>am ha’aretz</i> <b>during the Sabbatical Year,</b> the seller <b>gives him an <i>etrog</i></b> along with it <b>as a gift, as he is not permitted to purchase</b> the <i>etrog</i> <b>during the Sabbatical Year</b> because it is prohibited to engage in commerce with Sabbatical-Year produce. ",
+            "<b>Originally,</b> during the Temple era, the <b><i>lulav</i> was taken in the Temple</b> for <b>seven</b> days, <b>and in the</b> rest of the <b>country</b> outside the Temple it was taken for <b>one day. Once the Temple was destroyed, Rabban Yoḥanan ben Zakkai instituted</b> an ordinance <b>that the <i>lulav</i></b> should <b>be taken</b> even <b>in the</b> rest of the <b>country</b> for <b>seven</b> days, in <b>commemoration of the Temple.</b> <b>And</b> for similar reasons, he instituted an ordinance <b>that</b> for <b>the entire day of waving</b> the <i>omer</i> offering, <b>it</b> should <b>be prohibited</b> to eat the grain of the new crop. It is prohibited to eat the grain of the new crop until the <i>omer</i> offering is brought and waved in the Temple on the sixteenth of Nisan. The offering was sacrificed in the morning; however, after taking potential delays into consideration, the new crop remained prohibited until it was clear that the offering had been sacrificed. Practically speaking, it was prohibited to eat the new grain until the sixteenth of Nisan was over; it was permitted only on the seventeenth. Once the Temple was destroyed and there was no longer an <i>omer</i> offering sacrificed, it was permitted to eat the new crop on the sixteenth. However, Rabban Yoḥanan instituted an ordinance that eating the new grain would remain prohibited until the seventeenth to commemorate the Temple.",
+            "If <b>the first</b> day <b>of</b> the <b>festival of <i>Sukkot</i> occurs on Shabbat, all of the people bring their <i>lulavim</i> to the synagogue</b> on Shabbat eve, as it is prohibited to carry in a public domain on Shabbat. <b>The next day,</b> on Shabbat, everyone <b>rises early and comes</b> to the synagogue. <b>Each and every one recognizes his</b> <i>lulav</i> <b>and takes it.</b> This emphasis that each and every one recognizes his own <i>lulav</i> and takes it is <b>because the Sages said: A person does not fulfill his obligation</b> to take the <i>lulav</i> <b>on the first day of the Festival with the <i>lulav</i> of another, and</b> on <b>the rest of the days of the Festival a person fulfills his obligation</b> even <b>with the <i>lulav</i> of another.</b>",
+            " Rabbi Yosei says: If <b>the first day of</b> the <b>Festival occurs on Shabbat, and he forgot and carried the <i>lulav</i> out into the public domain, he is exempt</b> from liability to bring a sin-offering for this unwitting transgression <b>because he carried it out with permission,</b> i.e., he was preoccupied with the performance of the mitzva and carried it out. ",
+            "<b>A woman</b> may <b>receive</b> a <i>lulav</i> <b>from her son or from her husband and return it on Shabbat to the water</b> in which it had been placed. <b>Rabbi Yehuda says: On Shabbat one may return</b> the <i>lulav</i> to the water; <b>and on the Festival one may</b> even <b>add</b> fresh water to the vessel so the <i>lulav</i> will not wilt; and <b>during</b> the intermediate days of <b>the Festival, one may</b> even <b>change</b> the water. <b>A minor who knows</b> how <b>to wave</b> the <i>lulav</i> <b>is obligated in</b> the mitzva of <b><i>lulav</i></b> due to the requirement to train him in the performance of mitzvot."
+        ],
+        [
+            "The <b><i>lulav</i></b> is taken <b>and</b> the altar is encircled together with the <b>willow branch</b> either <b>six or seven</b> days, depending on which day of the Festival occurs on Shabbat. The obligation to recite <b>the</b> full <b><i>hallel</i> and the</b> mitzva of <b>rejoicing,</b> i.e., eating the meat of the peace-offering, <b>is in effect for eight</b> days, seven days of <i>Sukkot</i> and the Eighth Day of Assembly. The mitzva of <b><i>sukka</i> and</b> the ritual of <b>the water libation</b> on the altar <b>are</b> in effect for <b>seven</b> days. <b>The flute</b> is played in the Temple for <b>five or six</b> days, depending on which day of the Festival occurs on Shabbat, to enhance the rejoicing on the Festival.",
+            "The mishna elaborates: The <b><i>lulav</i></b> is taken for <b>seven</b> days. <b>How</b> so? If <b>the first day of the Festival occurs on Shabbat,</b> since the mitzva to take the <i>lulav</i> on the first day is a mitzva by Torah law, it overrides Shabbat and one takes the <i>lulav</i> that day. As a result, the <b><i>lulav</i></b> is then taken for <b>seven</b> days. <b>And</b> if the first day occurs on one of the <b>rest of the days</b> of the week and one of the other days of the Festival coincides with Shabbat, the <i>lulav</i> is taken only <b>six</b> days. Since the mitzva to take the <i>lulav</i> is a mitzva by rabbinic law throughout the rest of <i>Sukkot</i>, it does not override Shabbat.",
+            "The altar is encircled with the <b>willow branch</b> for <b>seven</b> days. <b>How</b> so? If <b>the seventh day of</b> the mitzva of the <b>willow branch occurs on Shabbat,</b> since on that day it is a mitzva by Torah law, it overrides Shabbat and the mitzva of the <b>willow branch</b> is then performed for <b>seven</b> days. <b>And</b> if the seventh day occurs on one of the <b>rest of the days</b> of the week, and one of the other days of the Festival coincides with Shabbat, since the mitzva of the willow branch is then by rabbinic law and consequently does not override Shabbat, it is performed for only <b>six</b> days.",
+            "<b>How is the mitzva of <i>lulav</i></b> fulfilled in the Temple when the first day of the Festival occurs <b>on Shabbat?</b> If <b>the first day of the Festival occurs on Shabbat,</b> all the people <b>bring their <i>lulavim</i> to the Temple Mount</b> on Friday. <b>The attendants receive</b> the <i>lulavim</i> <b>from them and arrange them on a bench [<i>itztaba</i>], while the Elders place their</b> <i>lulavim</i> <b>in the chamber.</b> They were given permission to do so due to the concern that they would be injured the following morning in the rush of people in search of their <i>lulavim</i>. <b>And</b> the court <b>teaches</b> the people <b>to say:</b> With regard to <b>anyone whom my <i>lulav</i> reaches his possession, it is his as a gift.</b> They did so to avoid the likely situation where people would inadvertently take <i>lulavim</i> that did not belong to them, as on the first day of the Festival one does not fulfill his obligation with a <i>lulav</i> that does not belong to him. <b>The next day</b> everyone <b>rises early and comes</b> to the Temple, <b>and the attendants throw</b> the <i>lulavim</i> <b>before them. And</b> in the confusion, the people <b>snatch</b> the <i>lulavim</i> <b>and</b> in the process <b>strike one another. And when the court saw that they came to</b> potential <b>danger, they instituted that each and every</b> person <b>will take</b> his <i>lulav</i> <b>in his house</b> and fulfill the mitzva there.",
+            "<b>How is the mitzva of</b> the <b>willow branch</b> fulfilled? <b>There was a place below Jerusalem, and it was called Motza. They</b> would <b>descend there and gather willow branches [<i>murbiyyot</i>] from there. And they</b> would then <b>come and stand them upright at the sides of the altar, and</b> the <b>tops</b> of the branches would <b>be inclined over the top of the altar. They</b> then <b>sounded a <i>tekia</i>,</b> a simple uninterrupted blast, <b>sounded a <i>terua</i>,</b> a broken sound and/or a series of short staccato blasts, <b>and sounded</b> another <b><i>tekia</i>. Each day they</b> would <b>circle the altar one time and say: “Lord, please save us. Lord, please grant us success”</b> (Psalms 118:25). <b>Rabbi Yehuda says</b> that they would say: <b><i>Ani vaho</i>, please save us. And on that day,</b> the seventh day of <i>Sukkot</i>, <b>they</b> would <b>circle the altar seven times. At the time of their departure</b> at the end of the Festival, <b>what</b> would <b>they say?</b> It is <b>beautiful for you, altar;</b> it is <b>beautiful for you, altar. Rabbi Elazar said</b> that they would say: <b>To the Lord and to you, altar; to the Lord and to you, altar.</b>",
+            "The mishna notes: <b>As its performance during the week, so is its performance on Shabbat; except</b> for the fact <b>that they would gather</b> the branches <b>from</b> Shabbat <b>eve and place them in basins of gold so that they would not dry. Rabbi Yoḥanan ben Beroka says:</b> There was a unique custom on the seventh day. <b>They would bring palm branches</b> to the Temple <b>and place them on the ground at the sides of the altar, and that</b> seventh <b>day</b> of <i>Sukkot</i> <b>was called:</b> The day of the <b>placing of palm branches.</b> ",
+            "<b>Immediately</b> after fulfilling the mitzva of taking the four species on the seventh day of the festival of <i>Sukkot</i>, <b>children remove their <i>lulavim</i></b> from the binding <b>and eat their <i>etrogim</i></b> as an expression of extreme joy.",
+            "This mishna elaborates upon the first mishna in this chapter. <b>The</b> obligation to recite <b><i>hallel</i> and the</b> mitzva of <b>rejoicing</b> on the Festival by sacrificing and eating the meat of peace-offerings <b>are</b> always for <b>eight</b> days. The mishna explains: <b>How so?</b> This <b>teaches that a person is obligated in <i>hallel</i>, and in the</b> mitzva of <b>rejoicing, and in reverence for the last day of the Festival like</b> he is for <b>all the other days of the Festival.</b> The mitzva of <b><i>sukka</i></b> is <b>seven</b> days. <b>How</b> does one fulfill this obligation for seven full days? When <b>one finished eating</b> on the seventh day, <b>he</b> should <b>not dismantle his <i>sukka</i></b> immediately, because the obligation continues until the end of the day. <b>However, he takes the vessels down</b> from the <i>sukka</i> into the house <b>from <i>minḥa</i></b> time <b>and onward in deference to the last day of the Festival,</b> when he will require the vessels in the house.",
+            "With regard to the rite of <b>water libation</b> performed in the Temple during the Festival, <b>how</b> was it performed? <b>One would fill a golden jug with a capacity of three <i>log</i></b> with water <b>from the Siloam</b> pool. When those who went to bring the water <b>reached the Gate of the Water,</b> so called because the water for the libation was brought through this gate leading to the Temple courtyard, <b>they sounded a <i>tekia</i>, sounded a <i>terua</i>, and sounded</b> another <b><i>tekia</i></b> as an expression of joy. The priest <b>ascended the ramp</b> of the altar <b>and turned to his left. There were two silver basins there</b> into which he poured the water. <b>Rabbi Yehuda said: They were limestone</b> basins, <b>but they would blacken due to the wine</b> and therefore looked like silver. The two basins were <b>perforated</b> at the bottom with <b>two thin</b> perforated <b>nose-like</b> protrusions. <b>One</b> of the basins, used for the wine libation, had a perforation that was <b>broad, and one,</b> used for the water libation, had a perforation that was <b>thin, so that</b> the flow of <b>both</b> the water and the wine, which do not have the same viscosity, would <b>conclude simultaneously.</b> The basin to the <b>west of</b> the altar was <b>for water,</b> and the basin to the <b>east of</b> the altar was <b>for wine.</b> However, if <b>one poured</b> the contents of the basin <b>of water into</b> the basin <b>of wine, or</b> the contents of the basin <b>of wine into</b> the basin <b>of water, he fulfilled</b> his obligation, as failure to pour the libation from the prescribed location does not disqualify the libation after the fact. <b>Rabbi Yehuda says:</b> The basin for the water libation was not that large; rather, <b>one would pour</b> the water <b>with</b> a vessel that had a capacity of <b>one <i>log</i></b> on <b>all eight</b> days of the Festival and not only seven. <b>And</b> the appointee <b>says to the one pouring</b> the water into the silver basin: <b>Raise your hand,</b> so that his actions would be visible, <b>as one time</b> a Sadducee priest intentionally <b>poured</b> the water <b>on his feet,</b> as the Sadducees did not accept the oral tradition requiring water libation, and in their rage <b>all the people pelted him with their <i>etrogim</i>.</b>",
+            "Rabbi Yehuda continues: <b>As its performance during the week, so is its performance on Shabbat, except</b> that on Shabbat one would not draw water. Instead, <b>on Shabbat eve, one would fill a golden barrel that was not consecrated</b> for exclusive use in the Temple <b>from the Siloam</b> pool, <b>and he</b> would <b>place it in the</b> Temple <b>chamber</b> and draw water from there on Shabbat. If the water in the barrel <b>spilled,</b> or if it <b>was exposed</b> overnight, leading to concern that a snake may have deposited poison in the water, <b>one would fill</b> the jug with water <b>from the basin</b> in the Temple courtyard, <b>as exposed wine or water is unfit for the altar.</b> Just as it is prohibited for people to drink them due to the potential danger, so too, they may not be poured on the altar."
+        ],
+        [
+            "<b>The flute</b> is played on the festival of <i>Sukkot</i> for <b>five</b> or <b>six</b> days. <b>This is the flute of the Place of the Drawing</b> of the Water, <b>whose</b> playing <b>overrides neither Shabbat nor</b> the <b>Festival.</b> Therefore, if the first Festival day occurred on Shabbat, they would play the flute for six days that year. However, if Shabbat coincided with one of the intermediate days of the Festival, they would play the flute for only five days. <b>One who did not see the Celebration of the Place of the Drawing</b> of the Water <b>never saw celebration in his days.</b> ",
+            "This was the sequence of events: <b>At the conclusion of the first Festival</b> day the priests and the Levites <b>descended</b> from the Israelites’ courtyard <b>to the Women’s Courtyard, where they would introduce a significant repair,</b> as the Gemara will explain. <b>There were golden candelabra</b> atop poles <b>there</b> in the courtyard. <b>And</b> there were <b>four basins</b> made <b>of gold at the top</b> of each candelabrum. <b>And</b> there were <b>four ladders for each and every</b> pole <b>and</b> there were <b>four children from the priesthood trainees, and in their hands</b> were <b>pitchers</b> with a capacity <b>of 120 <i>log</i></b> of oil <b>that they would pour into each and every basin. </b>",
+            "From the worn trousers of the priests and their belts they would loosen and tear strips to use as wicks, <b>and with them they would light</b> the candelabra. <b>And</b> the light from the candelabra was so bright that <b>there was not a courtyard in Jerusalem that was not illuminated from the light of the Place of the Drawing</b> of the Water. ",
+            "The <b>pious and</b> the <b>men of action would dance before</b> the people who attended the celebration, <b>with flaming torches</b> that they would juggle <b>in their hands, and they would say before them passages of song and praise</b> to God. <b>And the Levites</b> would play <b>on lyres, harps, cymbals, and trumpets, and countless</b> other <b>musical instruments.</b> The musicians would stand <b>on the fifteen stairs that descend from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, corresponding to the fifteen</b> Songs of the <b>Ascents in Psalms,</b> i.e., chapters 120–134, and <b>upon which</b> the <b>Levites stand with musical instruments and recite</b> their <b>song.</b> <b>And</b> this was the ceremony of the Water Libation: <b>Two priests stood at the Upper Gate that descends from the Israelites’ courtyard to the Women’s Courtyard, with two trumpets in their hands.</b> When <b>the rooster crowed</b> at dawn, <b>they sounded a <i>tekia</i>, and sounded a <i>terua</i>, and sounded a <i>tekia</i>.</b> When <b>they</b> who would draw the water <b>reached the tenth stair</b> the trumpeters <b>sounded a <i>tekia</i>, and sounded a <i>terua</i>, and sounded a <i>tekia</i>,</b> to indicate that the time to draw water from the Siloam pool had arrived. When <b>they reached the</b> Women’s <b>Courtyard</b> with the basins of water in their hands, the trumpeters <b>sounded a <i>tekia</i>, and sounded a <i>terua</i>, and sounded a <i>tekia</i>.</b> When <b>they reached the ground</b> of the Women’s Courtyard, the trumpeters <b>sounded a <i>tekia</i>, and sounded a <i>terua</i>, and sounded a <i>tekia</i>. They continued sounding</b> the trumpets <b>until they reached the gate</b> through <b>which</b> one <b>exits to the east,</b> from the Women’s Courtyard to the eastern slope of the Temple Mount. When <b>they reached the gate</b> through <b>which</b> one <b>exits to the east, they turned from</b> facing <b>east to</b> facing <b>west,</b> toward the Holy of Holies, <b>and said: Our ancestors who were in this place</b> during the First Temple period who did not conduct themselves appropriately, stood <b>“with their backs toward the Sanctuary of the Lord, and their faces toward the east; and they worshipped the sun toward the east”</b> (Ezekiel 8:16), <b>and we, our eyes are to God. Rabbi Yehuda says</b> that <b>they would repeat and say: We are to God, and our eyes are to God.</b>",
+            "<b>One</b> sounds <b>no fewer than twenty-one</b> trumpet <b>blasts in the Temple, and one</b> sounds <b>no more than forty-eight.</b> The mishna elaborates: <b>Each day there were twenty-one</b> trumpet <b>blasts in the Temple: Three</b> blasts were sounded <b>for the opening of the gates</b> in the morning, <b>nine for the daily morning offering, and nine for the daily afternoon offering,</b> totaling twenty-one. <b>And</b> on a day when the additional offerings were sacrificed, e.g., the New Moon, <b>with the additional offerings they would add nine additional blasts.</b> <b>And on Shabbat eve they would add six</b> blasts sounded adjacent to the onset of Shabbat: <b>Three to stop the people from</b> their <b>labor,</b> as the blasts inform the people that Shabbat is approaching and they stop working, <b>and three</b> at the onset of Shabbat <b>to demarcate between sacred and profane.</b> On <b>Shabbat eve during the festival</b> of <i>Sukkot</i>, <b>there were forty-eight</b> blasts. How so? <b>Three</b> in the morning <b>for the opening of the gates; three for the upper gate; and three for the lower gate; and three for the filling of the</b> vessel with <b>water,</b> as described in the sequence of the ritual of drawing the water for the water libation (48b); <b>and three</b> when pouring the water libation <b>upon the altar; nine for the daily morning offering; and nine for the daily afternoon offering; and nine for the additional offerings; three to stop the people from work; and three</b> more <b>to demarcate between sacred and profane,</b> totaling forty-eight blasts.",
+            "On <b>the first Festival</b> day <b>of <i>Sukkot</i> there were thirteen bulls, two rams, and one goat there.</b> The mishna proceeds to discuss the division of labor for the Festival offerings among the twenty-four priestly watches, all of which serve in the Temple on the pilgrimage Festivals. The sixteen offerings mentioned above were divided among sixteen priestly watches, one offering per watch. <b>Fourteen sheep remained to</b> be divided among the <b>eight</b> remaining <b>watches. On the first day</b> of the Festival, <b>six</b> of the eight remaining watches <b>sacrifice two</b> sheep <b>each</b> for a total of twelve, <b>and the remaining</b> two watches sacrifice <b>one</b> sheep <b>each.</b> <b>On the second</b> day of the Festival, i.e., the first day of the intermediate days, when twelve bulls were sacrificed, fifteen of the priestly watches sacrifice the bulls, rams, and goat, <b>five</b> of the remaining watches <b>sacrifice two</b> sheep <b>each, and the remaining</b> four watches sacrifice <b>one</b> sheep <b>each. On the third</b> day of the Festival, when eleven bulls were sacrificed, fourteen of the priestly watches sacrifice the bulls, rams, and goat, <b>four</b> of the remaining watches <b>sacrifice two</b> sheep <b>each, and the remaining</b> six watches sacrifice <b>one</b> sheep <b>each.</b> <b>On the fourth</b> day of the Festival, when ten bulls were sacrificed, thirteen of the priestly watches sacrifice the bulls, rams, and goat, <b>three</b> of the remaining watches <b>sacrifice two</b> sheep <b>each, and the remaining</b> eight watches sacrifice <b>one</b> sheep <b>each. On the fifth</b> day, when nine bulls were sacrificed, twelve watches sacrifice the bulls, rams, and goat, <b>two</b> of the twelve remaining watches <b>sacrifice two</b> sheep <b>each, and the remaining</b> ten watches sacrifice <b>one</b> sheep <b>each. On the sixth</b> day, when eight bulls were sacrificed, eleven watches sacrifice the bulls, rams, and goat, <b>one</b> of the remaining watches <b>sacrifices two</b> sheep, <b>and the remaining</b> twelve watches sacrifice <b>one</b> sheep <b>each.</b> <b>On the seventh</b> day <b>they are all equal</b> and bring one offering each. <b>On the eighth</b> day, when there was a completely different configuration of offerings, <b>they returned to the</b> standard <b>lottery</b> system used to determine which of the priestly watches would sacrifice the offerings, <b>as</b> they did <b>on the other pilgrimage Festivals,</b> which do not have as many offerings as does <i>Sukkot</i>. <b>They said</b> about the ordering of the priestly watches: <b>One who sacrificed bulls today will not sacrifice</b> bulls <b>tomorrow; rather,</b> they will sacrifice one of the other types of offerings. <b>They rotate,</b> so that each of the watches will have the opportunity to sacrifice bulls as well as other animals.",
+            "<b>At three times during the year, all</b> twenty-four <b>priestly watches</b> have <b>equal</b> status, in that all receive a share in the Temple service independent of the standard order of the watches and all receive a share in the accompanying gifts of the priesthood: <b>In the portions of the offerings of the Festivals</b> sacrificed on the altar <b>and in the distribution of the shewbread</b> on Shabbat during the Festivals. <b>On <i>Shavuot</i></b> that coincides with Shabbat, when the two loaves offered on <i>Shavuot</i> would be distributed together with the distribution of the shewbread, the priest charged with the distribution <b>says to</b> each priest: <b>Here is <i>matza</i></b> from the shewbread <b>for you,</b> and <b>here is leavened bread</b> from the two loaves <b>for you.</b> The principle is that <b>the priestly watch whose time is fixed</b> during the Festival <b>sacrifices</b> the <b>daily offerings</b> during the Festival, as well as vow-offerings, <b>free-will offerings, and all other communal offerings. And</b> that watch <b>sacrifices all of them</b> even during the Festival, when other aspects of the service are shared by all the watches. In the case of <b>a Festival that</b> occurs <b>adjacent to Shabbat, both</b> when it occurs <b>preceding it</b> and when it occurs <b>following it, all the watches</b> that arrived early or remained late to serve in the Temple <b>were</b> of <b>equal</b> status <b>in the distribution of the shewbread</b> on that Shabbat. ",
+            "<b>If one day happened to separate between</b> the Festival and Shabbat, <b>the watch whose time was scheduled would take ten</b> of the twelve <b>loaves</b> of shewbread, <b>and</b> the watch <b>that was detained</b> after the Festival because there was insufficient time to get home before Shabbat <b>takes two</b> loaves. <b>And during the rest of the days of the year,</b> when the changing of the watches takes place on Shabbat, <b>the incoming</b> watch <b>takes six</b> loaves <b>and the outgoing</b> watch <b>takes six</b> loaves. <b>Rabbi Yehuda says: The incoming</b> watch <b>takes seven</b> loaves <b>and the outgoing takes five.</b> The standard procedure was that the members of <b>the incoming</b> watch <b>divide</b> the shewbread <b>in the north</b> section of the courtyard, <b>and the outgoing</b> watch <b>in the south.</b> However, there was one exception: The watch of <b>Bilga,</b> due to a penalty imposed upon it, <b>always divides</b> the shewbread to its members <b>in the south,</b> even when it is the incoming watch. <b>And its ring</b> used to facilitate slaughter of the animals <b>was fixed</b> in place, rendering it useless, <b>and its niche</b> among the niches in the wall of the Chamber of Knives, where the priests would store their knives and other vessels, was <b>sealed.</b>"
+        ]
+    ],
+    "versions": [
+        [
+            "William Davidson Edition - English",
+            "https://korenpub.com/collections/the-noe-edition-koren-talmud-bavli-1"
+        ]
+    ],
+    "heTitle": "משנה סוכה",
+    "categories": [
+        "Mishnah",
+        "Seder Moed"
+    ],
+    "sectionNames": [
+        "Chapter",
+        "Mishnah"
+    ]
+}