a9fa66ed0fdc3e6840a96c611f81181ce6a50dfb701a82d58a32f404d609071e

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,594 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ביצה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ביצה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>עגל שנולד ביו"ט כו'.</b> הגע בעצמך כו'. עי' בקרבן העדה מה שפירש והוא פי' רחוק ודחוק. וגם לפי פירושו נשאר הירושלמי בקושיא וגם לשון הגע עצמך לא משמע שיהיה קושיא אולם ראה נא מ"ש הרב המאירי בפי' לביצה (ד"ו) בביאור הירושלמי ויאירו עיניך:
+אסורות משום שקץ ואין לוקין עליהן משום נבילה כ' הקה"ע דלא אתי איסור נבילה וחל על איסור שרץ וצ"ע דהא נבילה הוי איסור מוסיף דהא איסור שרץ נפקע אח"כ כשיהיה לו נוצות ואיסור נבילה הוא לעולם אבל נראה הכוונה משום נבילה דאין לוקין דעדיין לאו בשר היא וכמבואר בתהה"א (בית שני שער ד') ולשיטות בעה"ת שסובר שאית בי' משום נבילה צריכין לפרש הירושלמי כמו שפי' הפר"ח ביו"ד (סי' פ"ו ס"ק כ"ב) ועמ"ש עלי' הפרי תואר (סי' ט"ו סק"א) יע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>מקיש על שובכה ואמר יזכה לי שובכי למחר.</b> עי' בשירי קרבן שהניח בצ"ע ממה שפסק בש"ע (סי' תצ"ז) דאם א"צ אלא לא' לא מהני אם מזמין כל השובך ע"ש ולק"מ דהא אנן לא קיי"ל כהך ירושלמי וכמו שמוכח מדברי התוס' ביצה (ל"ד ב' ד"ה ואומר). וע' שו"ת רדב"ז (ח"ה ס' ש"א קצ"ח) שהאריך להוכיח כן דלא קיי"ל כהך ירושלמי יעו"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>מולח הכא ומולח הכא.</b> הפני משה פי' דקאי אמה שחברייא אמרו בשם רב דמולח חתיכה גדולה אע"פ שאינו יכול לאכול אלא דבר מועט ע"ז אמר ר' אחא שהכי מורה רב דדוקא ע"י הערמה מותר שאומר שאני אוכל מכאן מעט כו' ע"ש וליתא דהפי' בירושלמי שקאי על מליחת העור שמולח הבשר ע"ג העור מכאן מעט ואח"כ מולח מכאן מעט עד שהוא מולח את כל העור כולו וכן פירשו הרי"ף והרא"ש וכ"ה בר"מ ה' יו"ט (פ"ג ה"ד). וע' בחי' הרב המאירי לביצה (די"א ע"א) שהביא יש מפרשים הירושלמי כפי' הפני משה ודחה זה ואמר שאין דבריהם כלום ופי' כמ"ש וע' בשער המלך פ"א מהל' יו"ט ה"ד:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>תנא ולא את המפתח ב"ה מתירין כו' במפתח של אוכלין.</b> רוקח סי' רצ"ט:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>מאן דעבד טבאת לא שחק לה מאתמול.</b> ע' מה שפי' הקרבן עדה וביאורו דחוק. והעיקר דצ"ל שחק לה מאתמול וכן ראיתי בא"ז ה' יו"ט (סי' של"ט) שהעתיק כן ומה דאיתא בירושלמי שחק מרק קונדוטין ביו"ט פי' הקה"ע אם שחק מרק של קונדיטין ואין הבנה לזה איך שוחקין מרק. אולם ברור דט"ס וצ"ל שחק טרא קונדוטין היינו כיון דהוא היה עבדא דנשיאה שאל אלה אם מרין שחק קונדוטין וכ"ה בא"ז יע"ש:
+<small>[כ"י]</small> <b>השום והשחליים והחרדל נידוכין כדרכן כו'.</b> ברוקח סימך ש' הגירסא אין שוחקין בה שום תבלין אבל שוחקין בה שום שחליים וחרדל:
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>חיטים שהם מאכל עססיות.</b> כ' השירי קרבן ובבלי הגירסא לעשות מהן לידיות ופרש"י מאכל חיטין וכ"כ הערוך מיהו אם הוא מאכל כל אדם מ"ע דת"ק דאסור עכ"ל. ונעלם ממנו לשון ה"ה (פ"ה מהל' יו"ט ה"ו) שכ' שכיון שרוב התבואות הן עומדין לטחינה אזלינן בתר רובא שהרואה יאמר דהוא מוליך אותם לטחון ע"ש וא"ש ומה שהשיג ע"ד הרא"ש כ' העירו בזה החמד משה והא"ר:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>הדא אמרה אע"פ שאין בהם כזית.</b> הב"י הביא בשם הירושלמי דע"ת צריך פת כביצה. ותמה השירי קרבן דאנה מצאו דבר זה וכן הקשה הבינה לעתים (פ"ו ה"ג). ולא ידענא מאי קושיא ע' בא"ז (ה יו"ט סי' שמ"ז) ובמרדכי שכתבו בירושלמי שלפני כתוב ע"ת כך הוא נוטל פת כביצה כו' ע"ש מבואר דכן היתה גירסתם בירושלמי:
+<b>תניי היה לו לר"ח הגדול.</b> ע' שירי קרבן מה שתמה על המרדכי ולא ראה שכבר העיר בזה היש"ש ביצה (פ"ב סי' ח') ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>א"ר אלעזר בר' צדוק פ"א אכל אבא אצל ר"ג כו'.</b> נ"ב מעשה ר' צדוק בשוגג עמ"ש הרמב"ן במלחמות (רפ"ג דביצה) ובאורי הגר"א א"ח סימן שי"ח (ס"ק א'):
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>דמאי מדבריהם וראיית טריפה מדבריהם.</b> כ' השירי קרבן וקשה דלמא שאני דמאי שצריך לעשות מעשה ולהפריש תרומה וגם צריך שיאמר בפירוש נראה כמתקן משא"כ בראיית טריפה כו' ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דמ"ש דבדמאי צריך דיבור הוא תימה דאפילו תרומה ודאית נטלת במחשבה כמבואר בגיטין דל"א ובש"ע יו"ד (סי' של"א ס"ח) גם מ"ש דצריך מעשה הנה א"צ רק לציין מקום ועכ"ז אסור. וע' תה"ד (סי' רנ"ד) ולק"מ:
+
+Segment 3
+
+<b>תני אומר הוא אדם לחבירו כו'.</b> ע' בא"ז ה' עירובין (סי' ק"מ) שכ' בשם רב שמואל בר' נטרונאי דהיה גירסתו בירושלמי הזה בזה"ל אומר אדם לחנוני ישראל תן לי כלה של תבלין אצל טבח ישראל הרגיל אצלו תן לי ירך אצל פטם ישראל הרגיל אצלו תן לי תור או גוזל אצל נתחום ישראל הרגיל אצלו תן לי ככר אצל חנוני ישראל הרגיל אצלו תן לי נ' אגוזים ועשרה ביצים עכ"ל היתה נוסחתו בשינוי ממה שלפנינו:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>מוקצה שיבש אסור ליגע בו עמ"ש הקה"ע.</b> ובא"ז (ה' יו"ט סי' שנ"ט) כ' ונראה בעיני דקא משמע לן אף על פי שיבש שאין בו ממשות אפילו הכי לא פקע מיניה איסור מוקצה ואסור ליגע בו דקאמר נראה בעיני דלאו ליגע דוקא קאמר אלא כלומר אסור ליגע בו ולטלטלו. ומוכח מזה דהא"ז סובר דמוקצה אינו אסור בנגיעה רק בטילטול וע' בא"ז ה' שבת (סי' ל"ג) וצ"ע מזה על מ"ש המ"א (סי' תקי"ב סק"ב) ע"ש ולא ידעתי אמאי לא פי' הא"ז כפשוטו דאע"פ שיבש ואינו מוקצה וכמו דאיתא בש"ס דילן ביצה (כ"ו ב') והאמר רב כהנא מוקצה שיבש כו' וכ"ה בש"ס הזה (בפ"א ה"ג) מאן דאמר אסור נעשה כמוקצה שיבש כו'. ועמ"ש הפרמ"ג בפתיחה לה' יו"ט (ח"ב פ"א סי' כ"ד) וצ"ע:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>בשלא נתכוון לעבותה אבל אם נתכוין לעבותה אסור בשלא הותנה אבל אם הותנה מותר.</b> ע' בהג"א פ"ד דביצה שכתב ובשלא נתכוון לעשות שיהיה הכותל עב אם נתכוון לעבותה אסור אבל אם התנה מותר. וראיתי בישועת יעקב בא"ח (סי' תקי"ח סק"ו) שכתב וז"ל ולפי הנראה דכוונתו דהיכא דנעשה בשביל לעבות הדופן בטל לגבי הדופן ויש בו משום סתירת אהל ולי נראה דהא"ז לא כיון לזה רק הטעם משום דאם נתכוון לעבותו הוי מוקצה כמו לבנים ושרגינהו כו' ע"ש באורך. אולם המעיין בא"ז (ח"ב סי' ש"ס) מבואר דעיקר כוונתו משום סתירת אהל שכתב שם וז"ל מ"ש מסוכה דלא דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי הא קא סתר אהלא דכיון דבטילה לגבי סכך כל פורתא דשקיל מיני' סתירה היא אמר ר"י אמר שמואל מן הסמוך לד��נות קנים שהקימם סביב הדפנות כיון דלא נארגו עם הדופן לא בטלי לגבי דופן ואינו דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו ארוג כו' ואפילו סמוך לדפנות אם נתכוון לעבותה שיהא הכותל עב אסור כדאמרינן בירושלמי שמואל אמר כו' וליכא למימר דשמואל דירוש' קאי על הסכך דהא שמואל אוקמי למתני' דקתני אלא מן הסמוך לה דהיינו סמוך לדפנות ועלה קאמר בירושלמי שאם נתכוון לעבותה הו"ל כאלו ארוג בדופן ואסור ואם התנה מעיו"ט ליטול ביו"ט מעבות דופן מותר עכ"ל מבואר להדיא מזה דסובר דכיון דנתכוון לעבותה הו"ל כארוג והוי סתירת אהל ולא כהישועת יעקב. ומזה מבואר דלא כהמראה הפנים שהביא דברי ההג"א וסיים ע"ז ובודאי הא דשמואל דהכא בשלא נתכוון לעבותה לא קאי אלא על הסכך שהרי זה האומר בפני שמואל בטפילה לה היא כאוקימתא אחריתא וכהאי דשמואל גופי' דהתם וכדלעיל והא דשמואל דהכא כרב מנשיא דהתם כו' ע"ש. אולם בא"ז מבואר דלא כותיה ופי' הירושלמי דקאי על הדפנות וס"ל דשמואל דהכא ודש"ס בבלי לא פליגי. וע' חי' המאירי בביצה שהביא הירושלמי הזה וכתב ונ"ל לפי' הרב שבעת העבוי התנה שאם לא איצטרך תהא לעיבוי ואם יצטרך יהיה כעצים המוכנים להיסק ותנאה כי האי מהני ע"ש. וע' בבעל העיטור (בעשרת הדברות ה' סוכה פ"ה) שכתב ירושלמי יש אדם מתנה לסתור אהלים ש"מ שאם מתנה ונפלה מותר. משמע לכאורה מזה שהו"ל הגירסא בירושלמי יש לך אדם כו' בניחותא ולא כמו שהוא לפנינו בתמיה. עכ"פ כיון דמקור דברי ההג"א המה מהא"ז ובא"ז מבואר דהטעם משום אהל ולא משום מוקצה מבואר דכן פי' ג"כ ההג"א ולא כהישועת יעקב:
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>פורשין מחצלת ע"ג שיפיף כו' אר"ש בר' ינאי אני לא שמעתי מאבי כו'.</b> הנה בא"ז הלכות יו"ט סימן שס"ה הביא הירושלמי הזה דפורשין מחצלת כו' אני לא שמעתי כו' תני חבית של טבל כו' מבואר שפירש דהאי לא שמעתי כו' קאי אהאי דינא דמחצלת שאחותו אמרה לו כן משום אביו אולם הפ"מ בירושלמי שבת (פ"ד ה"ב) פי' דקאי אדינא דאח"ז אביצה שנולדה ביו"ט דסומכין לה כלי ויש להכריח דהעיקר כפי' הפ"מ מהא דאיתא בירושלמי שבת (פי"ג ה"ז) ייבא כהדא דאר"ש בי ר' ינאי אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה ביו"ט ושם לא הזכיר כלל דין דמחצלת מוכח דהפי' הוא כהפ"מ ולא כהא"ז:
+
+Segment 4
+
+ובלבד מן המפוזרין שבקרפף כתב השירי קרבן וז"ל ק"ק כיוו דאמר הלכה כדברי כמחמיר ממילא ידעינן דכר' נתן ס"ל כו' ע"ש. אולם ראיתי בא"ז (ה' יו"ט סי' ש"ס) שהעתיק דברי הירושלמי רב ירמיה ר' חנינא מטובא בשם רב הלכה כמ"ד מן המפוזרין שבקרפף ע"ש ולא גרס כדברי המחמיר וא"ש אבל יש שם אויר כו' אמר ר' נסא ויאות כו'. ע' בקרבן העדה שפי' בזה ב' פירושים והמה דחוקים. ומצאתי בתמים דעים (סי' רמ"א) שהביא הירושל' הזה וכ' וז"ל כלומר כשם שזה מותר לשמור את העין כך מותר לכבות את הבקעת שלא יתעשנו העינים עד כאן לשונו. וצריך עיון קצת איך יפרש הך כאן לשימור כאן לרפואה שמסיים בירושלמי ונראה דרבי מונא דוחה דאינו ראיה דהתם הוא לרפואה שכבר הוא חושש בעיניו לכך מותר מה שאין כן כאן דהוא רק לשימור פן יתעשנו העינים ואינו ודאי לכן יש לומר דאסור ואתי שפיר כוונת הירושלמי:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>מצדתא הוויין פריסין כו' וכ' הקה"ע אא"כ שחשבו עליהן מע"ש כו'.</b> והוא תמוה דהא נראה שהמעשה הזאת היתה בשבת ורב אמר להם חשבון משמע שציוה להם לחשב בשבת והירושלמי הזה הובא בשבת (פ"ד ה"ב) ושם הובא אח"ז ראשי כלונסות שחישב עליהן מאתמול מותר לטלטלן ומדאמר כאן ש��ישב בעליהן מאתמול וגבי מצדתא לא אמרו כן חשבון מאתמול מבואר דכאן צוה עליהן לחשב עתה אולם ביאור דברי הירושלמי הוא לפמ"ש המ"א (סי' ש"ח סק"ח) וז"ל ואיתא בירושלמי פ"ה דביצה כשמחשב עליהן לתשמיש מותר לטלטלו אפי' עיקר כונתו מחמה לצל עכ"ל ובודאי דכונתו על הירושלמי הזה ורב ציוה להן שיחשבו שינוחו אותם תחת מראשותיו לישן אף שאין להם צורך בזה רק שיערימו ויחשבו כן ועיקר כונתם הוא מחמה לצל ועכ"ז שרי והמפרשים שם לא הראו מקום הירושלמי ובודאי כונת המ"א הוא על הירושלמי הזה:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ר' יעקב בר אחא כו' מוחטין את הפתילה ביו"ט.</b> בא"ז ה' יו"ט (סי' שס"א) סיים ע"ז מאי מוחטין א"ר הונא בר שלמיא משמיה דרב עדויי חשיכה. צריך לטלטלו ממקום למקום מותר לטלטלו. ולהוסיף עליו שמן מותר משום שלום ביתו שכל זמן שהנר בבית שלום בבית שנאמר וידעת כו' המדליק לילי יו"ט צריך לברך בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של יו"ט עכ"ל ולפנינו חסר כל זה בירושלמי. וזה הנוסחא היתה ג"כ לפני ההגמי"י פ"ה מהל' שבת שכ' שבפ' המביא בירושלמי איתא המדליק כו' וכ' ע"ז בספר קובץ על יד שם. שלא נמצא כן בירושלמי. אולם לפני ההגמי"י היתה הנוסחא כמו שמביא הא"ז. ומ"ש הקובץ על יד שבירושלמי פ' הרואה איתא לברך על נר של שבת ויו"ט. לא נמצא כך לפנינו. אך במרדכי פ' במה מדליקין כו' ובירושלמי פ' הרואה גרסינן המדליק נר של שבת צריך לברך להדליק נר של שבת וכן ביו"ט של יו"ט וז"ל הא"ז ה' שבת (סי' י"א) ואמרינן בפ' הרואה ירושלמי המדליק נר בלילי יו"ט אומר אקב"ו להדליק נר לכבוד יו"ט וא"צ לומר זמן. בלילי שבת אומר אקב"ו להדליק נר לכבוד שבת ובפ' המביא כדי יין ירושלמי המדליק נר בליל יו"ט כו' עכ"ל. אולם לפנינו ליתא בפ' הרואה וכאן בירושלמי. וכן היתה נוסחות התוס' שבת (כ"ה ב') שכתבו בשם י"א דאין לברך על נר של שבת וכ"כ הרא"ש שם וטוא"ח (סי' רס"ג) וע' בספר הישר לר"ת (סי' תרכ"ב) בתשובתו לר' משולם שדעת ר' משולם היתה שלא לברך על הדלקת הנר דמדוע אינו מאמין לדברי ר' עמרם גאון שכתב שיש לברך מבואר דלא היה בגירסתם בירושלמי בברכות וכאן שיש לברך על הדלקת הנר וכנוסחתינו. ובשו"ת הגאונים הנדפסים בליק (סי' פ"ב) נשאל ר' האי אם יש לברך על הדלקת נר ואם צריך היכן כתובה בתלמוד. והשיב ברכת נר של שבת הלכתא הוא ואע"ג דלא איתאמרה בהדיא כו' ע"ש מבואר ג"כ דלא היה בגירסתו בירושלמי. וע' בתשובת הגאונים חמדה גנוזה (סי' ה') והוא ג"כ בס' הפרדס הגדול בליקוטים (דס"א ע"ד) וע' בספר תורת אביגדור בא"ח (סי' רס"ג ס"ה) שהקשה ע"ד תוס' שבת מדברי המרדכי שהביא הירושלמי. והאריך שמה בדברים דחויים. אולם הברור שלא היה כן בגירסתם:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>הדין סיקורה אסור למיעבד ביומא טבא דהוא מקטע בגומא.</b> ע' בקרבן העדה ובפני משה ודבריהם דחוקים אין מן הצורך לדחותם. ותמהני עליהם שלא ראו דברי הראב"ד ור' ירוחם ההובא בב"י א"ח (סי' תק"ט) שכתב דמבואר בירושלמי דאסור לתפור מולייתא ביו"ט שמא יחתוך החוט וכוון לדברי הירושלמי הללו. וסיקורה הוא מולייתא ובגומא ט"ס וצ"ל בגומא וכ"כ הרב המאירי בחי' לביצה (דל"ב) בביאור הירושלמי הלז. וכ"כ הכלבו (סי' נ"ח) שכ' הדין סקריא אסור למיעבד ביומא טבא דלא יפסק בנימיה פי' סקריא מיליאתיה שקורין קומפינדריה עכ"ל ומהתימה מהפ"מ והקה"ע שנעלם מהם כל זה וגם ההגר"א בביאורי לא"ח לא עמד על זה ע"ש:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>מיחלפא שיטתא דרבנן כו'.</b> ע' בקרבן העדה שפי' ב' פירושים והמה דחוקים ולא ראה בשיטה מקובצת ביצה (ל"ד א') שהביא הירושלמי הזה וכתב וז"ל ונראה שיש שיבוש בגירסא משום דמשמע דהכנה גדולה הוי עומד ואומר זה וזה אני נוטל מרושם וזה אינו. אלא הכי גרסינן התם לית לך חומר בבע"ח כלומר דהתם שאני דכאו"א גוף חלוק לעצמו אבל הכא שהפירות הם גוף א' ובא להכין מקצתו צריך שירשום עכ"ל. וע' בשער המלך (פ"ב מהלכות יו"ט ה"ה) שהביא מדברי הירושלמי הללו ראיה דלא כההג"א שכתב דאינו מועיל הכנה לכשמזמין מה דאינו צריך ע"ש וזה לפי גירסתו וביאורו בירושלמי וכ"ה גירסת הפר"ח (סי' תצ"ה סק"ד) וכך נראה מתוס' (ביצה ל"ד ב') שהקשו מב"ה אדב"ה וכתבו דשאני הכא דאקצי בידים עכ"ל משמע כגרסתינו. אולם לפי מה שגרס בשיטה מקובצת לא קשה מידי ויש לומר דכן היתה גירסת ההג"א וא"ש:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>והא תני על העביט של ענבים כו'.</b> ע' בשירי קרבן שהניח בצ"ע ונ"ל לתרץ זה דהנה בפסקי תוס' (פ' הנודר מן הירק) כ' דהיכא דיהיה לו מתירין בלא זמן לא בטל אף באינו מינו ע"ש. וראיתי במנחת יעקב (כלל ע"ד ס"ק ע"ד) שכ' שלא ידע מנין להם דין זה ע"ש. ונראה שהם הוציאו זה בכדי לתרץ הש"ס ביצה (ל"ט א') דאמרינן שם גבי מים ומלח לעיסה דאינו בטל משום דהוי דשיל"מ והתוס' נתקשו שם דהא הוי אינו מינו יע"ש וע"כ חילקו התוס' בנדרים לתרץ זה דמשום דהוי דשיל"מ ע"י הזמן לכן גם באינו מינו אינו בטל. ולפ"ז י"ל דגם הירושלמי כאן סובר כסברת התוס' דנדרים הנ"ל וא"כ לא קשה קושיות השירי קרבן דהא גם אם יתן כלי של מים לא יבטל דהוי דשיל"מ ע"י הזמן וגם באינו מינו אינו בטל והמ"א כ' דמהני כלי של מים היינו לפי מה דקיי"ל כדברי התוס' בביצה דגם בדשיל"מ ע"י זמן בטל באינו מינו ע"כ כ' דמהני כלי של מים שיבטל בתוכה משא"כ הירושלמי י"ל דסובר כסברת התוס' בנדרים ולק"מ. ובזה י"ל דברי העולת שבת שס"ל שאסור ליתן כלי של מים והפרמ"ג (בא"ח סי' של"ה סק"ד) תמה עליה דהא הוי אינו מינו ולהנ"ל י"ל דהע"ש ס"ל כסברת הפסקי תוס' הנ"ל דהיכא דהוי דשיל"מ ע"י זמן אינו בטל אף באינו מינו וא"ש:
+<small>[כ"י]</small> לא אמר אלא לטלטלו הא להציל מצילין הנה באו"ז ה' יו"ט (סי' שס"ה) לא העתיק אלא דר"ש הוא דאמר כבה מותר לטלטלו והדחיה שאח"ז לא העתיק א"כ סובר דרק לר"ש דכבה מותר לטלטלו מותר להציל את שמנו וא"כ לדידן דפסקינן דלא כר"ש אסור להציל גם את השמן וע"כ תמוה לי על ההג"א פ"ה דביצה שכ' בשם הא"ז דנר שכבה מותר להציל את שמנו ובאמת לפ"מ שסיים הא"ז דר"ש הוא א"כ מבואר שסובר להיפוך דאסור להציל שמנו וצ"ע ומזה נראה דאסר הסיום שצייו ג"כ כמו בירושלמי דלא אמר אלא לטלטלו הא להציל מצילין (אמר בנו נחום אליהו לתלמודו ולפי"ז נראה שפי' כמו שפי' הפ"מ דלא אמר ר"מ אלא דאסור לטלטלו הא להציל מצילין אף לר"מ ולא כמו שפי' הקה"ע דלא אמר קאי אר"ש):
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> אסרו אילן יבש מפני אילן לח ברוקח סי' ש"א הנוסחא גזרו אילן יבש מפני אילן לח:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>מ"ד נשענין בבריא מ"ד דאין נשענין בתש.</b> הנה בהג"א פ"ה דביצה איתא ולהשען בבריא מותר כו'. ע' שו"ת מנחת יהודא חא"ח בסופו בהגהותיו על הג"א שם שהביא גירסא ולהשען בכדי מותר בתשמיש אסור כו' ע"ש והביא בשם היש"ש לחלק בין בריא לתש וכ' אפשר דכ"ה הגירסא בהג"ה הנ"ל. ומה דמספקא ליה פשיטא לי דכן הוא הגירסא להג"ה הנ"ל דהא מקור הדברים הוא מהא"ז ומבואר בא"ז (ה' יו"ט סי' שס"ו) שהביא הירושלמי לחלק בין בריא לתש. וראיתי במראה הפנים שכ' כל האי שקלא וטריא ולא ידעתי מדוע דחה דברי הירושלמי מהלכה הלא התם בבבלי מיירי בתשמיש והכא מיירי בלהשען וע' בא"ז שם שאחר שהביא דברי הירושלמי סיים אבל שימש להשתמש באילן או בבהמה אפי' בבריא אסור כההוא דפ' מי שהחשיך כו' ע"ש. וע' ביש"ש (פ"ה דביצה סי' ו') ומ"א (סי' של"ו ס"ק ט"ו) שפסקו כן לחלק בין בריא לתש:
+<small>[כ"י]</small> <b>נשענים ע"ג בהמה.</b> ברוקח סימן ש"א הגירסא נשענים ע"ג בהמה בשבת ותני אין נשענים כו':
+<small>[כ"י]</small> <b>למען ינוח שורך וחמורך.</b> עי' במה"פ שכ' ומיהו למדנו מהא תלמודא דבשבת דאיכא שביתת בהמתו אם רוכב על בהמה לאו משום גזירה לחוד עובר דאינו אלא מדרבנן אלא דאיכא נמי לאו משום שביתת בהמתו ולא עוד אלא דעדיפא ממחמר דאע"ג דמסקינן בשבת דקנ"ד דמחמר אף לאו ליכא ביה מ"מ הכא הואיל דהבהמה מצטערת ברכיבתו עובר על שביתת בהמתו עכ"ל ודבריו תמוהים דמ"ש דבמחמר ליכא לאו ליתא דבודאי איכא לאו במחמר רק שאין לוקין עליו וכמבואר בש"ס ורש"י שם בדקנ"ד ע"ב ובשביתת בהמתו להרבה פוסקים ליכא רק עשה כמבואר בתוס' שבת (נ"א ב) אולם יש סוברים דיש גם לאו בשביתת בהמתו עפמ"ג סי' ש"ה במ"ז סק"א אולם לא נהירא שיהיה עדיף שביתת בהמתו ממחמר ומה גם דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי בדרכיבה איכא משום שביתת בהמתו רק גזירה שמא יחתוך זמורה דברכיבה חי נושא א"ע וראיתי להעיר על הא"ר סי' ש"ה ס"ק כ"ד שכ' עמש"ש בשו"ע דמותר למסור סוס לרועה בשבת וע"ז כ' הא"ר דבשבה"ל מבואר דין זה גבי יו"ט ולא גבי שבת וכ' שם הא"ר וז"ל וכמדומה לי כיון שנשמט בב"י בהעתקתו תיבת ביו"ט וכשחיבר ס' השו"ע חשב דקאי אשבת עכ"ל והוא תמוה דהא הב"י דייק שם דדוקא ברגל ולא בשבת מבואר שגם הב"י הבין דהך דינא דהשבה"ל הוא רק ברגל ולא בשבת אולם ס"ל להב"י דכ"כ השבה"ל משום דס"ל דברכיבה איכא משום שביתת בהמתו כהירושלמי וע"כ יש חילוק בין שבת ליו"ט משא"כ לדידן דס"ל דליכא ברכיבה משום שביתה וכיון שמוסר אותו לרועה דהרועה לא יעשה בו מלאכה מסתפי מבעה"ב רק יוכל היות דירכב עליו וע"כ אין חילוק בין שבת ליו"ט וע' בחי' המאירי לביצה שגם הוא כ' דלא כהירושלמי דאין ברכיבה משום שביתת בהמתו דחי נושא את עצמו:
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<small>[כ"י]</small> רבי הוה מסב לר"ש בריה עיין יוחסין שכ' וקשה כי ר"מ מת קודם ר' יוסי ור' יהודה דר' יהודה לא רצה להניח את סומכוס תלמיד ר"מ לבית המדרש אחר מיתת ר"מ. א"כ איך יהיה בחופת ר"ש ברבי ושמעתי אומרים כי מלאך היה בדמות ר"מ עכ"ל היוחסין. וכתב הסה"ד (אות ר' יהודה הנשיא סימן י"ג) וז"ל אכן התוס' מנחות דף (ק"ד רע"א) כתבו דר' יהודה היה בימי רבי כי אפי' ר"מ דמת קודם ר"מ היה בהלולא דר"ש ברבי עכ"ל התוס' ועכ"ל הסה"ד:
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>מכות ביו"ט ואין מכות בשבת.</b> ע' בקה"ע ופ"מ מה שפי' ולפ"ז תקשה דהא זה הוי מקולי שבת וחומרי יו"ט ולא הוה כמו אידך דמייתי ותו דהא הטעם דאין מלקין בשבת משום שחייב סקילה וכבר קחשב זה. וע"כ נראה העיקר כמו שראיתי להרב המאירי בחידושיו לביצה (דל"ז) שהעתיק מכות בשבת ואין מכות ביו"ט ופירש דיש חילוק מלאכות בשבת ואיך חילוק מלאכות ביו"ט. ודע דהירוש' הזה איתא ג"כ במגילה (פ"א ה"ו) דמקשה על המשנה דאין בין כו' דהא איכא סקילה ומשני דלא חשיב רק החילוקים שביניהם באוכל נפש. ומזה קשה לי על התוס' מנחות (דל"ב ע"א ד"ה תפילין) שהוכיחו דלא איירי בהמשנה ��דברים הכתובים מדלא קחשיב סקילה במשנה אין בין יו"ט לשבת ע"ש והוא מהתימה איך העלימו עיניהם מדברי הירושל' במגילה וכאן ומדתירצו בירושל' דלא קחשיב רק דברים שיש בהם אוכל נפש משמע דס"ל דאפי' דברים הכתובים קחשיב במשנה שלא כדבריהם וצ"ע:
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<small>[כ"י]</small> מהו להדליק נר של אבטלה ע' תוס' ביצה (כג א) שהביא הנוסחא בירושלמי מהו להדליק נר של בטלה ביו"ט ר"י אוסר ורבנן שרי וע"ש שכתבו שתלו במחלוקת אי הבערה ללאו יצאתה או לחלק וראיתי במנחת חינוך (סי' רצ"ח) שתמה ע"ז דא"כ ס"ל לר"י דהבערה לחלק יצאתה ובאמת ס"ל לר"י דהבערה ללאו יצאתה כמבואר ביבמות (ו' ב) ובשאר דוכתי ע"ש שהניח בקושיא ולק"מ דהאי ר' יוסי שבירושלמי הוא אמורא ולא תנא וכן ראיתי להרש"ש בהגהותיו לביצה שכתב כן והוא פשוט:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כהדא גמלייל זוגא אוקריה חד סרקיי כמהין אתא שאל לר' מנא א"ל קבלין בגו מגוריין דידך כו'.</b> פי' הקה"ע בגו בתוך בית מגורך והפני משה פי' קבלן אותן מחמת שהוא שכן שלך. וע' בחי' הרב המאירי לביצה (דכ"ה) שכ' שהיה חושש שבא מחוץ לתחום והיה אסור לו רק לחבירו מותר וע"כ ציוה לו לקבל בשביל השכן שלו ע"ש. ובבעל העיטור בעשרת הדברות (ה' יו"ט מחלוקת ה') כ' ע"ד הירושלמי מגוריין לשוך שכונה ש"מ אפי' בישראל הבא בשבילו מותר ויש מחכמי הדור שפי' הירושלמי קבלם בשביל שכנך כו' אבל למי שנשתלחה אסור כו' ולא מסתברא עכ"ל. ועשו"ת הרשב"א ההובא בב"י סי' תקט"ו שנשאל אם יש לסמוך על בעה"ע דאפילו למי שבא בשבילו מותר והיא דהוא סמך על הירושלמי הזה ושיטת גירסתינו אינו כן ע"ש. וא"כ לפי מה דקיי"ל דאסור לאותו ישראל יש להסכים הירושלמי להלכה ולפרש מגורין עבור השכן שלו ואתייא כהלכתא. וע' בב"י שם שהביא בשם הרוקח כמהין ופטריות שהביא עכו"ם לישראל אסורין. וכ' הב"י דנ"ל דאצטריך לאשמועינן דלא נימא דאינם חשובים מחובר לקרקע מאחר שגדלים על העצים ע"ש. וקשה לי למה לא הביא הב"י סיוע לדברי הרוקח מהירושלמי הזה שהביא לו כמהין וא"ל קבלין כו' מוכח דבלאו הכי כמהין אסור:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,597 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Beitzah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ביצה
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Beitzah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ביצה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>עגל שנולד ביו"ט כו'.</b> הגע בעצמך כו'. עי' בקרבן העדה מה שפירש והוא פי' רחוק ודחוק. וגם לפי פירושו נשאר הירושלמי בקושיא וגם לשון הגע עצמך לא משמע שיהיה קושיא אולם ראה נא מ"ש הרב המאירי בפי' לביצה (ד"ו) בביאור הירושלמי ויאירו עיניך:
+אסורות משום שקץ ואין לוקין עליהן משום נבילה כ' הקה"ע דלא אתי איסור נבילה וחל על איסור שרץ וצ"ע דהא נבילה הוי איסור מוסיף דהא איסור שרץ נפקע אח"כ כשיהיה לו נוצות ואיסור נבילה הוא לעולם אבל נראה הכוונה משום נבילה דאין לוקין דעדיין לאו בשר היא וכמבואר בתהה"א (בית שני שער ד') ולשיטות בעה"ת שסובר שאית בי' משום נבילה צריכין לפרש הירושלמי כמו שפי' הפר"ח ביו"ד (סי' פ"ו ס"ק כ"ב) ועמ"ש עלי' הפרי תואר (סי' ט"ו סק"א) יע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>מקיש על שובכה ואמר יזכה לי שובכי למחר.</b> עי' בשירי קרבן שהניח בצ"ע ממה שפסק בש"ע (סי' תצ"ז) דאם א"צ אלא לא' לא מהני אם מזמין כל השובך ע"ש ולק"מ דהא אנן לא קיי"ל כהך ירושלמי וכמו שמוכח מדברי התוס' ביצה (ל"ד ב' ד"ה ואומר). וע' שו"ת רדב"ז (ח"ה ס' ש"א קצ"ח) שהאריך להוכיח כן דלא קיי"ל כהך ירושלמי יעו"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>מולח הכא ומולח הכא.</b> הפני משה פי' דקאי אמה שחברייא אמרו בשם רב דמולח חתיכה גדולה אע"פ שאינו יכול לאכול אלא דבר מועט ע"ז אמר ר' אחא שהכי מורה רב דדוקא ע"י הערמה מותר שאומר שאני אוכל מכאן מעט כו' ע"ש וליתא דהפי' בירושלמי שקאי על מליחת העור שמולח הבשר ע"ג העור מכאן מעט ואח"כ מולח מכאן מעט עד שהוא מולח את כל העור כולו וכן פירשו הרי"ף והרא"ש וכ"ה בר"מ ה' יו"ט (פ"ג ה"ד). וע' בחי' הרב המאירי לביצה (די"א ע"א) שהביא יש מפרשים הירושלמי כפי' הפני משה ודחה זה ואמר שאין דבריהם כלום ופי' כמ"ש וע' בשער המלך פ"א מהל' יו"ט ה"ד:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>תנא ולא את המפתח ב"ה מתירין כו' במפתח של אוכלין.</b> רוקח סי' רצ"ט:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>מאן דעבד טבאת לא שחק לה מאתמול.</b> ע' מה שפי' הקרבן עדה וביאורו דחוק. והעיקר דצ"ל שחק לה מאתמול וכן ראיתי בא"ז ה' יו"ט (סי' של"ט) שהעתיק כן ומה דאיתא בירושלמי שחק מרק קונדוטין ביו"ט פי' הקה"ע אם שחק מרק של קונדיטין ואין הבנה לזה איך שוחקין מרק. אולם ברור דט"ס וצ"ל שחק טרא קונדוטין היינו כיון דהוא היה עבדא דנשיאה שאל אלה אם מרין שחק קונדוטין וכ"ה בא"ז יע"ש:
+<small>[כ"י]</small> <b>השום והשחליים והחרדל נידוכין כדרכן כו'.</b> ברוקח סימך ש' הגירסא אין שוחקין בה שום תבלין אבל שוחקין בה שום שחליים וחרדל:
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>חיטים שהם מאכל עססיות.</b> כ' השירי קרבן ובבלי הגירסא לעשות מהן לידיות ופרש"י מאכל חיטין וכ"כ הערוך מיהו אם הוא מאכל כל אדם מ"ע דת"ק דאסור עכ"ל. ונעלם ממנו לשון ה"ה (פ"ה מהל' יו"ט ה"ו) שכ' שכיון שרוב התבואות הן עומדין לטחינה אזלינן בתר רובא שהרואה יאמר דהוא מוליך א��תם לטחון ע"ש וא"ש ומה שהשיג ע"ד הרא"ש כ' העירו בזה החמד משה והא"ר:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>הדא אמרה אע"פ שאין בהם כזית.</b> הב"י הביא בשם הירושלמי דע"ת צריך פת כביצה. ותמה השירי קרבן דאנה מצאו דבר זה וכן הקשה הבינה לעתים (פ"ו ה"ג). ולא ידענא מאי קושיא ע' בא"ז (ה יו"ט סי' שמ"ז) ובמרדכי שכתבו בירושלמי שלפני כתוב ע"ת כך הוא נוטל פת כביצה כו' ע"ש מבואר דכן היתה גירסתם בירושלמי:
+<b>תניי היה לו לר"ח הגדול.</b> ע' שירי קרבן מה שתמה על המרדכי ולא ראה שכבר העיר בזה היש"ש ביצה (פ"ב סי' ח') ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>א"ר אלעזר בר' צדוק פ"א אכל אבא אצל ר"ג כו'.</b> נ"ב מעשה ר' צדוק בשוגג עמ"ש הרמב"ן במלחמות (רפ"ג דביצה) ובאורי הגר"א א"ח סימן שי"ח (ס"ק א'):
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>דמאי מדבריהם וראיית טריפה מדבריהם.</b> כ' השירי קרבן וקשה דלמא שאני דמאי שצריך לעשות מעשה ולהפריש תרומה וגם צריך שיאמר בפירוש נראה כמתקן משא"כ בראיית טריפה כו' ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דמ"ש דבדמאי צריך דיבור הוא תימה דאפילו תרומה ודאית נטלת במחשבה כמבואר בגיטין דל"א ובש"ע יו"ד (סי' של"א ס"ח) גם מ"ש דצריך מעשה הנה א"צ רק לציין מקום ועכ"ז אסור. וע' תה"ד (סי' רנ"ד) ולק"מ:
+
+Segment 3
+
+<b>תני אומר הוא אדם לחבירו כו'.</b> ע' בא"ז ה' עירובין (סי' ק"מ) שכ' בשם רב שמואל בר' נטרונאי דהיה גירסתו בירושלמי הזה בזה"ל אומר אדם לחנוני ישראל תן לי כלה של תבלין אצל טבח ישראל הרגיל אצלו תן לי ירך אצל פטם ישראל הרגיל אצלו תן לי תור או גוזל אצל נתחום ישראל הרגיל אצלו תן לי ככר אצל חנוני ישראל הרגיל אצלו תן לי נ' אגוזים ועשרה ביצים עכ"ל היתה נוסחתו בשינוי ממה שלפנינו:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>מוקצה שיבש אסור ליגע בו עמ"ש הקה"ע.</b> ובא"ז (ה' יו"ט סי' שנ"ט) כ' ונראה בעיני דקא משמע לן אף על פי שיבש שאין בו ממשות אפילו הכי לא פקע מיניה איסור מוקצה ואסור ליגע בו דקאמר נראה בעיני דלאו ליגע דוקא קאמר אלא כלומר אסור ליגע בו ולטלטלו. ומוכח מזה דהא"ז סובר דמוקצה אינו אסור בנגיעה רק בטילטול וע' בא"ז ה' שבת (סי' ל"ג) וצ"ע מזה על מ"ש המ"א (סי' תקי"ב סק"ב) ע"ש ולא ידעתי אמאי לא פי' הא"ז כפשוטו דאע"פ שיבש ואינו מוקצה וכמו דאיתא בש"ס דילן ביצה (כ"ו ב') והאמר רב כהנא מוקצה שיבש כו' וכ"ה בש"ס הזה (בפ"א ה"ג) מאן דאמר אסור נעשה כמוקצה שיבש כו'. ועמ"ש הפרמ"ג בפתיחה לה' יו"ט (ח"ב פ"א סי' כ"ד) וצ"ע:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>בשלא נתכוון לעבותה אבל אם נתכוין לעבותה אסור בשלא הותנה אבל אם הותנה מותר.</b> ע' בהג"א פ"ד דביצה שכתב ובשלא נתכוון לעשות שיהיה הכותל עב אם נתכוון לעבותה אסור אבל אם התנה מותר. וראיתי בישועת יעקב בא"ח (סי' תקי"ח סק"ו) שכתב וז"ל ולפי הנראה דכוונתו דהיכא דנעשה בשביל לעבות הדופן בטל לגבי הדופן ויש בו משום סתירת אהל ולי נראה דהא"ז לא כיון לזה רק הטעם משום דאם נתכוון לעבותו הוי מוקצה כמו לבנים ושרגינהו כו' ע"ש באורך. אולם המעיין בא"ז (ח"ב סי' ש"ס) מבואר דעיקר כוונתו משום סתירת אהל שכתב שם וז"ל מ"ש מסוכה דלא דקא סתר אהלא מן הסמוך לה נמי הא קא סתר א��לא דכיון דבטילה לגבי סכך כל פורתא דשקיל מיני' סתירה היא אמר ר"י אמר שמואל מן הסמוך לדפנות קנים שהקימם סביב הדפנות כיון דלא נארגו עם הדופן לא בטלי לגבי דופן ואינו דומה לסמוך לסכך שהסכך אינו ארוג כו' ואפילו סמוך לדפנות אם נתכוון לעבותה שיהא הכותל עב אסור כדאמרינן בירושלמי שמואל אמר כו' וליכא למימר דשמואל דירוש' קאי על הסכך דהא שמואל אוקמי למתני' דקתני אלא מן הסמוך לה דהיינו סמוך לדפנות ועלה קאמר בירושלמי שאם נתכוון לעבותה הו"ל כאלו ארוג בדופן ואסור ואם התנה מעיו"ט ליטול ביו"ט מעבות דופן מותר עכ"ל מבואר להדיא מזה דסובר דכיון דנתכוון לעבותה הו"ל כארוג והוי סתירת אהל ולא כהישועת יעקב. ומזה מבואר דלא כהמראה הפנים שהביא דברי ההג"א וסיים ע"ז ובודאי הא דשמואל דהכא בשלא נתכוון לעבותה לא קאי אלא על הסכך שהרי זה האומר בפני שמואל בטפילה לה היא כאוקימתא אחריתא וכהאי דשמואל גופי' דהתם וכדלעיל והא דשמואל דהכא כרב מנשיא דהתם כו' ע"ש. אולם בא"ז מבואר דלא כותיה ופי' הירושלמי דקאי על הדפנות וס"ל דשמואל דהכא ודש"ס בבלי לא פליגי. וע' חי' המאירי בביצה שהביא הירושלמי הזה וכתב ונ"ל לפי' הרב שבעת העבוי התנה שאם לא איצטרך תהא לעיבוי ואם יצטרך יהיה כעצים המוכנים להיסק ותנאה כי האי מהני ע"ש. וע' בבעל העיטור (בעשרת הדברות ה' סוכה פ"ה) שכתב ירושלמי יש אדם מתנה לסתור אהלים ש"מ שאם מתנה ונפלה מותר. משמע לכאורה מזה שהו"ל הגירסא בירושלמי יש לך אדם כו' בניחותא ולא כמו שהוא לפנינו בתמיה. עכ"פ כיון דמקור דברי ההג"א המה מהא"ז ובא"ז מבואר דהטעם משום אהל ולא משום מוקצה מבואר דכן פי' ג"כ ההג"א ולא כהישועת יעקב:
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>פורשין מחצלת ע"ג שיפיף כו' אר"ש בר' ינאי אני לא שמעתי מאבי כו'.</b> הנה בא"ז הלכות יו"ט סימן שס"ה הביא הירושלמי הזה דפורשין מחצלת כו' אני לא שמעתי כו' תני חבית של טבל כו' מבואר שפירש דהאי לא שמעתי כו' קאי אהאי דינא דמחצלת שאחותו אמרה לו כן משום אביו אולם הפ"מ בירושלמי שבת (פ"ד ה"ב) פי' דקאי אדינא דאח"ז אביצה שנולדה ביו"ט דסומכין לה כלי ויש להכריח דהעיקר כפי' הפ"מ מהא דאיתא בירושלמי שבת (פי"ג ה"ז) ייבא כהדא דאר"ש בי ר' ינאי אני לא שמעתי מאבא אחותי אמרה לי משמו ביצה שנולדה ביו"ט ושם לא הזכיר כלל דין דמחצלת מוכח דהפי' הוא כהפ"מ ולא כהא"ז:
+
+Segment 4
+
+ובלבד מן המפוזרין שבקרפף כתב השירי קרבן וז"ל ק"ק כיוו דאמר הלכה כדברי כמחמיר ממילא ידעינן דכר' נתן ס"ל כו' ע"ש. אולם ראיתי בא"ז (ה' יו"ט סי' ש"ס) שהעתיק דברי הירושלמי רב ירמיה ר' חנינא מטובא בשם רב הלכה כמ"ד מן המפוזרין שבקרפף ע"ש ולא גרס כדברי המחמיר וא"ש אבל יש שם אויר כו' אמר ר' נסא ויאות כו'. ע' בקרבן העדה שפי' בזה ב' פירושים והמה דחוקים. ומצאתי בתמים דעים (סי' רמ"א) שהביא הירושל' הזה וכ' וז"ל כלומר כשם שזה מותר לשמור את העין כך מותר לכבות את הבקעת שלא יתעשנו העינים עד כאן לשונו. וצריך עיון קצת איך יפרש הך כאן לשימור כאן לרפואה שמסיים בירושלמי ונראה דרבי מונא דוחה דאינו ראיה דהתם הוא לרפואה שכבר הוא חושש בעיניו לכך מותר מה שאין כן כאן דהוא רק לשימור פן יתעשנו העינים ואינו ודאי לכן יש לומר דאסור ואתי שפיר כוונת הירושלמי:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>מצדתא הוויין פריסין כו' וכ' הקה"ע אא"כ שחשבו עליהן מע"ש כו'.</b> והוא תמוה דהא נראה שהמעשה הזאת היתה בשבת ורב אמר להם חשבון משמע שציוה להם לחשב בשבת והירושלמי הזה הוב�� בשבת (פ"ד ה"ב) ושם הובא אח"ז ראשי כלונסות שחישב עליהן מאתמול מותר לטלטלן ומדאמר כאן שחישב בעליהן מאתמול וגבי מצדתא לא אמרו כן חשבון מאתמול מבואר דכאן צוה עליהן לחשב עתה אולם ביאור דברי הירושלמי הוא לפמ"ש המ"א (סי' ש"ח סק"ח) וז"ל ואיתא בירושלמי פ"ה דביצה כשמחשב עליהן לתשמיש מותר לטלטלו אפי' עיקר כונתו מחמה לצל עכ"ל ובודאי דכונתו על הירושלמי הזה ורב ציוה להן שיחשבו שינוחו אותם תחת מראשותיו לישן אף שאין להם צורך בזה רק שיערימו ויחשבו כן ועיקר כונתם הוא מחמה לצל ועכ"ז שרי והמפרשים שם לא הראו מקום הירושלמי ובודאי כונת המ"א הוא על הירושלמי הזה:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ר' יעקב בר אחא כו' מוחטין את הפתילה ביו"ט.</b> בא"ז ה' יו"ט (סי' שס"א) סיים ע"ז מאי מוחטין א"ר הונא בר שלמיא משמיה דרב עדויי חשיכה. צריך לטלטלו ממקום למקום מותר לטלטלו. ולהוסיף עליו שמן מותר משום שלום ביתו שכל זמן שהנר בבית שלום בבית שנאמר וידעת כו' המדליק לילי יו"ט צריך לברך בא"י אמ"ה אקב"ו להדליק נר של יו"ט עכ"ל ולפנינו חסר כל זה בירושלמי. וזה הנוסחא היתה ג"כ לפני ההגמי"י פ"ה מהל' שבת שכ' שבפ' המביא בירושלמי איתא המדליק כו' וכ' ע"ז בספר קובץ על יד שם. שלא נמצא כן בירושלמי. אולם לפני ההגמי"י היתה הנוסחא כמו שמביא הא"ז. ומ"ש הקובץ על יד שבירושלמי פ' הרואה איתא לברך על נר של שבת ויו"ט. לא נמצא כך לפנינו. אך במרדכי פ' במה מדליקין כו' ובירושלמי פ' הרואה גרסינן המדליק נר של שבת צריך לברך להדליק נר של שבת וכן ביו"ט של יו"ט וז"ל הא"ז ה' שבת (סי' י"א) ואמרינן בפ' הרואה ירושלמי המדליק נר בלילי יו"ט אומר אקב"ו להדליק נר לכבוד יו"ט וא"צ לומר זמן. בלילי שבת אומר אקב"ו להדליק נר לכבוד שבת ובפ' המביא כדי יין ירושלמי המדליק נר בליל יו"ט כו' עכ"ל. אולם לפנינו ליתא בפ' הרואה וכאן בירושלמי. וכן היתה נוסחות התוס' שבת (כ"ה ב') שכתבו בשם י"א דאין לברך על נר של שבת וכ"כ הרא"ש שם וטוא"ח (סי' רס"ג) וע' בספר הישר לר"ת (סי' תרכ"ב) בתשובתו לר' משולם שדעת ר' משולם היתה שלא לברך על הדלקת הנר דמדוע אינו מאמין לדברי ר' עמרם גאון שכתב שיש לברך מבואר דלא היה בגירסתם בירושלמי בברכות וכאן שיש לברך על הדלקת הנר וכנוסחתינו. ובשו"ת הגאונים הנדפסים בליק (סי' פ"ב) נשאל ר' האי אם יש לברך על הדלקת נר ואם צריך היכן כתובה בתלמוד. והשיב ברכת נר של שבת הלכתא הוא ואע"ג דלא איתאמרה בהדיא כו' ע"ש מבואר ג"כ דלא היה בגירסתו בירושלמי. וע' בתשובת הגאונים חמדה גנוזה (סי' ה') והוא ג"כ בס' הפרדס הגדול בליקוטים (דס"א ע"ד) וע' בספר תורת אביגדור בא"ח (סי' רס"ג ס"ה) שהקשה ע"ד תוס' שבת מדברי המרדכי שהביא הירושלמי. והאריך שמה בדברים דחויים. אולם הברור שלא היה כן בגירסתם:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>הדין סיקורה אסור למיעבד ביומא טבא דהוא מקטע בגומא.</b> ע' בקרבן העדה ובפני משה ודבריהם דחוקים אין מן הצורך לדחותם. ותמהני עליהם שלא ראו דברי הראב"ד ור' ירוחם ההובא בב"י א"ח (סי' תק"ט) שכתב דמבואר בירושלמי דאסור לתפור מולייתא ביו"ט שמא יחתוך החוט וכוון לדברי הירושלמי הללו. וסיקורה הוא מולייתא ובגומא ט"ס וצ"ל בגומא וכ"כ הרב המאירי בחי' לביצה (דל"ב) בביאור הירושלמי הלז. וכ"כ הכלבו (סי' נ"ח) שכ' הדין סקריא אסור למיעבד ביומא טבא דלא יפסק בנימיה פי' סקריא מיליאתיה שקורין קומפינדריה עכ"ל ומהתימה מהפ"מ והקה"ע שנעלם מהם כל זה וגם ההגר"א בביאורי לא"ח לא עמד על זה ע"ש:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>מיחלפא שיטתא דרבנן כו'.</b> ע' בקרבן העדה שפי' ב' פירושים והמה דחוקים ולא ראה בשיטה מקובצת ביצה (ל"ד א') שהביא הירושלמי הזה וכתב וז"ל ונראה שיש שיבוש בגירסא משום דמשמע דהכנה גדולה הוי עומד ואומר זה וזה אני נוטל מרושם וזה אינו. אלא הכי גרסינן התם לית לך חומר בבע"ח כלומר דהתם שאני דכאו"א גוף חלוק לעצמו אבל הכא שהפירות הם גוף א' ובא להכין מקצתו צריך שירשום עכ"ל. וע' בשער המלך (פ"ב מהלכות יו"ט ה"ה) שהביא מדברי הירושלמי הללו ראיה דלא כההג"א שכתב דאינו מועיל הכנה לכשמזמין מה דאינו צריך ע"ש וזה לפי גירסתו וביאורו בירושלמי וכ"ה גירסת הפר"ח (סי' תצ"ה סק"ד) וכך נראה מתוס' (ביצה ל"ד ב') שהקשו מב"ה אדב"ה וכתבו דשאני הכא דאקצי בידים עכ"ל משמע כגרסתינו. אולם לפי מה שגרס בשיטה מקובצת לא קשה מידי ויש לומר דכן היתה גירסת ההג"א וא"ש:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>והא תני על העביט של ענבים כו'.</b> ע' בשירי קרבן שהניח בצ"ע ונ"ל לתרץ זה דהנה בפסקי תוס' (פ' הנודר מן הירק) כ' דהיכא דיהיה לו מתירין בלא זמן לא בטל אף באינו מינו ע"ש. וראיתי במנחת יעקב (כלל ע"ד ס"ק ע"ד) שכ' שלא ידע מנין להם דין זה ע"ש. ונראה שהם הוציאו זה בכדי לתרץ הש"ס ביצה (ל"ט א') דאמרינן שם גבי מים ומלח לעיסה דאינו בטל משום דהוי דשיל"מ והתוס' נתקשו שם דהא הוי אינו מינו יע"ש וע"כ חילקו התוס' בנדרים לתרץ זה דמשום דהוי דשיל"מ ע"י הזמן לכן גם באינו מינו אינו בטל. ולפ"ז י"ל דגם הירושלמי כאן סובר כסברת התוס' דנדרים הנ"ל וא"כ לא קשה קושיות השירי קרבן דהא גם אם יתן כלי של מים לא יבטל דהוי דשיל"מ ע"י הזמן וגם באינו מינו אינו בטל והמ"א כ' דמהני כלי של מים היינו לפי מה דקיי"ל כדברי התוס' בביצה דגם בדשיל"מ ע"י זמן בטל באינו מינו ע"כ כ' דמהני כלי של מים שיבטל בתוכה משא"כ הירושלמי י"ל דסובר כסברת התוס' בנדרים ולק"מ. ובזה י"ל דברי העולת שבת שס"ל שאסור ליתן כלי של מים והפרמ"ג (בא"ח סי' של"ה סק"ד) תמה עליה דהא הוי אינו מינו ולהנ"ל י"ל דהע"ש ס"ל כסברת הפסקי תוס' הנ"ל דהיכא דהוי דשיל"מ ע"י זמן אינו בטל אף באינו מינו וא"ש:
+<small>[כ"י]</small> לא אמר אלא לטלטלו הא להציל מצילין הנה באו"ז ה' יו"ט (סי' שס"ה) לא העתיק אלא דר"ש הוא דאמר כבה מותר לטלטלו והדחיה שאח"ז לא העתיק א"כ סובר דרק לר"ש דכבה מותר לטלטלו מותר להציל את שמנו וא"כ לדידן דפסקינן דלא כר"ש אסור להציל גם את השמן וע"כ תמוה לי על ההג"א פ"ה דביצה שכ' בשם הא"ז דנר שכבה מותר להציל את שמנו ובאמת לפ"מ שסיים הא"ז דר"ש הוא א"כ מבואר שסובר להיפוך דאסור להציל שמנו וצ"ע ומזה נראה דאסר הסיום שצייו ג"כ כמו בירושלמי דלא אמר אלא לטלטלו הא להציל מצילין (אמר בנו נחום אליהו לתלמודו ולפי"ז נראה שפי' כמו שפי' הפ"מ דלא אמר ר"מ אלא דאסור לטלטלו הא להציל מצילין אף לר"מ ולא כמו שפי' הקה"ע דלא אמר קאי אר"ש):
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> אסרו אילן יבש מפני אילן לח ברוקח סי' ש"א הנוסחא גזרו אילן יבש מפני אילן לח:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>מ"ד נשענין בבריא מ"ד דאין נשענין בתש.</b> הנה בהג"א פ"ה דביצה איתא ולהשען בבריא מותר כו'. ע' שו"ת מנחת יהודא חא"ח בסופו בהגהותיו על הג"א שם שהביא גירסא ולהשען בכדי מותר בתשמיש אסור כו' ע"ש והביא בשם היש"ש לחלק בין בריא לתש וכ' אפשר דכ"�� הגירסא בהג"ה הנ"ל. ומה דמספקא ליה פשיטא לי דכן הוא הגירסא להג"ה הנ"ל דהא מקור הדברים הוא מהא"ז ומבואר בא"ז (ה' יו"ט סי' שס"ו) שהביא הירושלמי לחלק בין בריא לתש. וראיתי במראה הפנים שכ' כל האי שקלא וטריא ולא ידעתי מדוע דחה דברי הירושלמי מהלכה הלא התם בבבלי מיירי בתשמיש והכא מיירי בלהשען וע' בא"ז שם שאחר שהביא דברי הירושלמי סיים אבל שימש להשתמש באילן או בבהמה אפי' בבריא אסור כההוא דפ' מי שהחשיך כו' ע"ש. וע' ביש"ש (פ"ה דביצה סי' ו') ומ"א (סי' של"ו ס"ק ט"ו) שפסקו כן לחלק בין בריא לתש:
+<small>[כ"י]</small> <b>נשענים ע"ג בהמה.</b> ברוקח סימן ש"א הגירסא נשענים ע"ג בהמה בשבת ותני אין נשענים כו':
+<small>[כ"י]</small> <b>למען ינוח שורך וחמורך.</b> עי' במה"פ שכ' ומיהו למדנו מהא תלמודא דבשבת דאיכא שביתת בהמתו אם רוכב על בהמה לאו משום גזירה לחוד עובר דאינו אלא מדרבנן אלא דאיכא נמי לאו משום שביתת בהמתו ולא עוד אלא דעדיפא ממחמר דאע"ג דמסקינן בשבת דקנ"ד דמחמר אף לאו ליכא ביה מ"מ הכא הואיל דהבהמה מצטערת ברכיבתו עובר על שביתת בהמתו עכ"ל ודבריו תמוהים דמ"ש דבמחמר ליכא לאו ליתא דבודאי איכא לאו במחמר רק שאין לוקין עליו וכמבואר בש"ס ורש"י שם בדקנ"ד ע"ב ובשביתת בהמתו להרבה פוסקים ליכא רק עשה כמבואר בתוס' שבת (נ"א ב) אולם יש סוברים דיש גם לאו בשביתת בהמתו עפמ"ג סי' ש"ה במ"ז סק"א אולם לא נהירא שיהיה עדיף שביתת בהמתו ממחמר ומה גם דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי בדרכיבה איכא משום שביתת בהמתו רק גזירה שמא יחתוך זמורה דברכיבה חי נושא א"ע וראיתי להעיר על הא"ר סי' ש"ה ס"ק כ"ד שכ' עמש"ש בשו"ע דמותר למסור סוס לרועה בשבת וע"ז כ' הא"ר דבשבה"ל מבואר דין זה גבי יו"ט ולא גבי שבת וכ' שם הא"ר וז"ל וכמדומה לי כיון שנשמט בב"י בהעתקתו תיבת ביו"ט וכשחיבר ס' השו"ע חשב דקאי אשבת עכ"ל והוא תמוה דהא הב"י דייק שם דדוקא ברגל ולא בשבת מבואר שגם הב"י הבין דהך דינא דהשבה"ל הוא רק ברגל ולא בשבת אולם ס"ל להב"י דכ"כ השבה"ל משום דס"ל דברכיבה איכא משום שביתת בהמתו כהירושלמי וע"כ יש חילוק בין שבת ליו"ט משא"כ לדידן דס"ל דליכא ברכיבה משום שביתה וכיון שמוסר אותו לרועה דהרועה לא יעשה בו מלאכה מסתפי מבעה"ב רק יוכל היות דירכב עליו וע"כ אין חילוק בין שבת ליו"ט וע' בחי' המאירי לביצה שגם הוא כ' דלא כהירושלמי דאין ברכיבה משום שביתת בהמתו דחי נושא את עצמו:
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<small>[כ"י]</small> רבי הוה מסב לר"ש בריה עיין יוחסין שכ' וקשה כי ר"מ מת קודם ר' יוסי ור' יהודה דר' יהודה לא רצה להניח את סומכוס תלמיד ר"מ לבית המדרש אחר מיתת ר"מ. א"כ איך יהיה בחופת ר"ש ברבי ושמעתי אומרים כי מלאך היה בדמות ר"מ עכ"ל היוחסין. וכתב הסה"ד (אות ר' יהודה הנשיא סימן י"ג) וז"ל אכן התוס' מנחות דף (ק"ד רע"א) כתבו דר' יהודה היה בימי רבי כי אפי' ר"מ דמת קודם ר"מ היה בהלולא דר"ש ברבי עכ"ל התוס' ועכ"ל הסה"ד:
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>מכות ביו"ט ואין מכות בשבת.</b> ע' בקה"ע ופ"מ מה שפי' ולפ"ז תקשה דהא זה הוי מקולי שבת וחומרי יו"ט ולא הוה כמו אידך דמייתי ותו דהא הטעם דאין מלקין בשבת משום שחייב סקילה וכבר קחשב זה. וע"כ נראה העיקר כמו שראיתי להרב המאירי בחידושיו לביצה (דל"ז) שהעתיק מכות בשבת ואין מכות ביו"ט ופירש דיש חילוק מלאכות בשבת ואיך חילוק מלאכות ביו"ט. ודע דהירוש' הזה איתא ג"כ במגילה (פ"א ה"ו) דמקשה על המשנה דאין בין כו' דהא איכא סקילה ומשני דלא חשיב רק החילוקים שביניהם באוכל נפש. ומזה קשה לי על התוס' מנחות (דל"ב ע"א ד"ה תפילין) שהוכיחו דלא איירי בהמשנה בדברים הכתובים מדלא קחשיב סקילה במשנה אין בין יו"ט לשבת ע"ש והוא מהתימה איך העלימו עיניהם מדברי הירושל' במגילה וכאן ומדתירצו בירושל' דלא קחשיב רק דברים שיש בהם אוכל נפש משמע דס"ל דאפי' דברים הכתובים קחשיב במשנה שלא כדבריהם וצ"ע:
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<small>[כ"י]</small> מהו להדליק נר של אבטלה ע' תוס' ביצה (כג א) שהביא הנוסחא בירושלמי מהו להדליק נר של בטלה ביו"ט ר"י אוסר ורבנן שרי וע"ש שכתבו שתלו במחלוקת אי הבערה ללאו יצאתה או לחלק וראיתי במנחת חינוך (סי' רצ"ח) שתמה ע"ז דא"כ ס"ל לר"י דהבערה לחלק יצאתה ובאמת ס"ל לר"י דהבערה ללאו יצאתה כמבואר ביבמות (ו' ב) ובשאר דוכתי ע"ש שהניח בקושיא ולק"מ דהאי ר' יוסי שבירושלמי הוא אמורא ולא תנא וכן ראיתי להרש"ש בהגהותיו לביצה שכתב כן והוא פשוט:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כהדא גמלייל זוגא אוקריה חד סרקיי כמהין אתא שאל לר' מנא א"ל קבלין בגו מגוריין דידך כו'.</b> פי' הקה"ע בגו בתוך בית מגורך והפני משה פי' קבלן אותן מחמת שהוא שכן שלך. וע' בחי' הרב המאירי לביצה (דכ"ה) שכ' שהיה חושש שבא מחוץ לתחום והיה אסור לו רק לחבירו מותר וע"כ ציוה לו לקבל בשביל השכן שלו ע"ש. ובבעל העיטור בעשרת הדברות (ה' יו"ט מחלוקת ה') כ' ע"ד הירושלמי מגוריין לשוך שכונה ש"מ אפי' בישראל הבא בשבילו מותר ויש מחכמי הדור שפי' הירושלמי קבלם בשביל שכנך כו' אבל למי שנשתלחה אסור כו' ולא מסתברא עכ"ל. ועשו"ת הרשב"א ההובא בב"י סי' תקט"ו שנשאל אם יש לסמוך על בעה"ע דאפילו למי שבא בשבילו מותר והיא דהוא סמך על הירושלמי הזה ושיטת גירסתינו אינו כן ע"ש. וא"כ לפי מה דקיי"ל דאסור לאותו ישראל יש להסכים הירושלמי להלכה ולפרש מגורין עבור השכן שלו ואתייא כהלכתא. וע' בב"י שם שהביא בשם הרוקח כמהין ופטריות שהביא עכו"ם לישראל אסורין. וכ' הב"י דנ"ל דאצטריך לאשמועינן דלא נימא דאינם חשובים מחובר לקרקע מאחר שגדלים על העצים ע"ש. וקשה לי למה לא הביא הב"י סיוע לדברי הרוקח מהירושלמי הזה שהביא לו כמהין וא"ל קבלין כו' מוכח דבלאו הכי כמהין אסור:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Chagigah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,284 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Chagigah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי חגיגה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי חגיגה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>חולה דכתיב ושמחת כו'.</b> כ' השירי קרבן וז"ל וקשה א"כ יהא חולה פטור מן הביכורים דכתיב ושמחת בכל הטוב ולא תירץ כלום. ולדעתי לק"מ דהא בביכורים יוכל לעשות שליח וא"כ אף שהוא לא יוכל לשמוח מ"מ יוכל השליח שלו לשמוח וע"כ אין חולה פטור. ואולי דעת הש"ק כדעת הפלתי ביו"ד סי' ס"א דחולה אינו יכול לעשות שליח כיון דהוא מלתא דלא מצי עביד אבל הא ליתא וכמו שהשגתי עליו לעיל וא"כ קושיתו לק"מ. וע' במכילתא פ' משפטים פ"כ דדריש מושמחת לחולה וזקן ומוכח דס"ל דגם זקן לא הוי בכלל ושמחת והירושלמי לא ס"ל כן:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ולא הסכימה דעתו של רבי ולקה בשחין צריך להבין מדוע נלקה דוקא בשחין.</b> אולם מצאתי בביאור רבינו הראב"ד לת"כ (פ' מצורע פירקא דנגעים פ"ה) ע"מ דאי' התם להורות מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו כ' וז"ל וכן גרסינן בחגיגה ירושלמי פ' אין דורשין אמר רב אין אדם רשאי לומר בנגע הצרעת אא"כ ראה או שימש כיצד הוא עושה בתחלה רבו פותח לו ראשי פסוקים ומסכים. למדנו שאע"פ שהוא תלמיד ותיק ויודע ומבין את הכל דמדעתו אינו רשאי לעשות בהם מעשה אלא ע"י פתיחת רבו עכ"ל מבואר דהיה גירסתו כאן במימרא דרב בנגע הצרעת ולא כמו שפי' הקה"ע והפני משה דמיירי במעשה מרכבה וצ"ל דבגירסת הראב"ד לא היה תיבות לא כן ורק אמר רב הוא התחלת המאמר ולפ"ז גם בהסיום תלמיד ותיק כו' מיירי ג"כ בנגע צרעת ולא במעשה מרכבה וכגרסתינו וכיון שלא עשה כדיני' ע"כ נלקה הוא בעצמו בנגע צרעת. ונראה דהרמב"ם בה' טומאת צרעת (פ"ט ה"ב) שכ' אסור לו לראות נגע מכל נגעים עד שיורנו רבו הוציא דברים מהת"כ והירושלמי הזה והמפרשים לא כתבו שמה מקור מוצאו:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אמר לון אין צפרית כו'.</b> נ"ב עיין ש"ק שכ' וז"ל מה שפירשתי בקונטרס שהוא לשון זעקה כן פירש ביפה מראה אך קשה לי לפרש כן שאין לו שוה במקרא ובתרגום ונראה שהוא לשון סביבה כמו צפירא דמסכת כלים פי"ז ע"ש. ולא ראה במוסף הערוך ערך צפר שכתב שהוא ענין קריאה ובערוך השלם כתב שכן ביאורו בלשון ערבית [אמר בו"ת עיין עין זוכר אות א' סי' ל"ד]:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננים כו' ע' בהפלאה כתובות (ק"ג ב') שהקשה דהא אין אנינות ברגל וכן הקשה בשו"ת רב משולם (סי' ג'). אולם לפמ"ש בס' תפארת למשה ביו"ד (סי' שמ"א ס"ב) דלא הי' אוננים ממש לפטור ממצוות רק מחמת צער לא הקריב לא קשה קושיתם. וע' במשנה למלך (ה' אבל פ"ג ה"י) ובשער המלך פ"ג מה' מעשה הקרבנות מה שהקשו ע"ד הירושלמי הללו ולפי פי' התפל"מ לק"מ. וראיתי להעיר ע"ד היד דוד פסחים (צ"א ב' ד"ה האונן) שהשיג ע"ד השער המלך יעו"ש ונראה שהוא הי' סובר דהראיה שהביא השער המלך הוא להוכיח דלא כהמשנה למלך דהטעם משום טירדא ולכן הקשה עליו. אולם באמת כוונת השעה"מ להביא ראיה דאנינות של תורה נוהג אף ביו"ט ולפ"ז לק"מ עלי' וז"ב:
+
+Segment 5
+
+<b>הדא כסא בשירותא כו'.</b> ע' מה שפי' הקה"ע ופירושו דחוק למאד ואין לו ביאור כלל. וגם בביצה (פ"ב ה"ד) הוצרך לשבש שם הגירסא וגם לא ראה שגם במעשר שני (פ"ה ה"ג) איתא בשרותא וליתא שם תיבא כסא. וגם פי' הפני משה הוא דחוק ורחוק. אולם מצאתי בחי' המאירי לביצה (ד"כ ע"א) שכתוב וז"ל ואמרי' עלה בירושלמי כל כשרותא בעי מלאי פירוש קורה צריכה היא לכריתה ואין אדם כורתה אלא במינה שהרי מן העצים אדם עושה קתא לסכינו כו' כך דברי ב"ש לא נפסלו אלא בשלהם וכן אמרו שם סמא דקסא מיני' ובי' פי' קסא עצים כו' וקאמר תולעת הנמצא בעצים מתוכו היא מתליע ואינו בא לו ממקום אחר כו' ע"ש והוא פי' נפלא:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>כתוב אחד אומר כו'.</b> ע' במראה הפנים שכתב בדעת הר"מ דסובר דביום טבוח מותר במלאכה דהר"מ אינו סובר דביום הקרבת הקרבן יהי' אסור בעשיית מלאכה ובע"פ מסיק הירושלמי דאינו אסור רק במלאכה במקום שנהגו ע"ש ותמהני ע"ז דהא כ' הר"מ ה' יו"ט (פ"ח הי"ז) דאיסור מלאכה בע"פ הוא מדינא משום הקרבת הקרבן וכטעם הירושלמי בתחלה ולא כדדחי אח"כ ועם כי יש לדחות דהתם הטעם משום שהוא קרבן של כל ישראל וכמ"ש המל"מ ה' כלי המקדש (פ"ו ה"ט) אכן הא הר"מ כתב שם כן במנדב עצים דאסור רק ממנהגא וכמבואר בירושלמי כאן וא"כ ביום טבוח עכ"פ ממנהגא אסור ואולי גם מדינא וצע"ג:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>כאן בקדשי מקדש כו'.</b> נ"ב עיין בקה"ע שכתב כגון בשר הקרבן כו' ומנחות ובגליון הש"ס כתב עליו ודבריו תמוהין איך אפשר טומאת ידים לענין מנחות הא אינן נאכלות אלא בעזרה ואין טומאת ידים במקדש וי"ל דהקה"ע אזל לשיטתיה בפסחים (פ"ז ה"ו) דהירושלמי סובר דגזרו אטומאת ידים במקדש דרק ר"ע ס"ל כן דלא גזרו וחכמים פליגי עליה וא"ש ולפמ"ש בציון ירושלים שם בפסחים דרק שלא להפסיד הקרבן לא גזרו אבל טבילה צריך א"כ א"ש בפשיטות ועיין ביומא (פ"ב ה"א) בש"ק ובציון ירושלים שם:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>יום טוב שחל להיות בערב שבת כו'.</b> עי' ש"ק שהניח בצ"ע על הר"מ פי"א מה' מטמו"מ שהשמיט זה ע"ש ועדיפא הי' לו להקשות דלמה השמיט דין המשנה דעבר הרגל ביום הששי לא היו מעבירין מפני כבוד השבת וע' בתפארת ישראל פ"ג דחגיגה שהעיר בזה:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כנגד תשעים ושלש אזכרות שכתוב בפרשת חגי זכריה ומלאכי א"ר מונה חישבתים ואינן אלא שמונים ושלש כו'. וכתב הקה"ע ה"ג שכתוב בחגי ומלאכי וה"פ כל השמות שאינן נמחקין בהני תרי ספרים אינן אלא תשעים ושלש ושם צבאות לא קחשיב דסבר שנמחק כדאיתא במגילה והרבה נתלבטו בזה המפרשים ואין צורך חישבתים ואינן אלא שמונים ושלש דלא קחשיב רק שם בן ד' אותיות ואינן בשני ספרים אלו אלא פ"ג עכ"ל והנה כאשר ירדתי לחשבון ראיתי כי כן הוא. א) חגי א' א' ה'. ב) שם שם ב' ה'. ג) שם שם שם ה'. ד) שם שם ג' ה'. ה) שם שם ה' ה'. ו) שם שם ז' ה'. ז) שם שם ח' ה'. ח) שם שם ט' ה'. ט) שם שם יב ה'. י) שם שם יב אקי"ם. יא) שם שם שם ה'. יב) שם שם שם אקי"ם. יג) שם שם שם ה'. יד) שם שם יג ה'. טו) שם שם שם ה'. טז) שם שם שם ה'. יז) שם שם יד ה'. יח) שם שם שם ה'. יט) שם שם שם אקי"ם. כ) שם ב' א' ה'. כא) שם שם ד' ה'. כב) שם שם שם ה'. כג) שם שם שם ה'. כד) שם שם ו' ה'. כה) שם שם ז' ה'. כו) שם שם ח' ה'. כז) שם ט' ה' ה'. כח) שם שם שם ה'. כט) שם שם י' ה'. ל) שם שם יא ה'. לא) שם שם יד ה'. לב) שם שם טו ה'. לג) שם שם יז ה'. לד) שם שם יח ה'. לה) שם שם כ' ה'. לו) שם שם כג ה'. יז) שם שם שם ה'. לח) שם שם שם ה'. ס"ה ל"ח פעמים ל"ה פעמים ה' ג"פ אקי"ם: א) מלאכי א' א' ה'. ב) שם שם ב' ה'. ג) שם שם שם ה'. ד) שם שם ד' ה'. ה) שם שם שם ה'. ו) שם שם ה' ה'. ז) שם שם ו' ה'. ח) שם שם ז' ה'. ט) שם שם ח' ה'. י) שם שם ט' א"ק. יא) שם שם שם ה'. יב) שם שם י ה'. יג) שם שם יא ה'. יד) שם שם יב אדנות. טו) שם שם יג ה'. טז) שם שם שם ה'. יז) שם שם יד אדנות. יח) שם שם שם ה'. יט) שם ב' ב' ה'. כ) שם שם ד' ה'. כא) שם שם ז' ה'. כב) שם שם א' ה'. כג) שם שם י' א"ק. כד) שם שם יא ה'. כה) שם שם יב ה'. כו) שם שם שם ה'. כז) שם שם יג ה'. כח) שם שם יד ה'. כט) שם שם טו אקי"ם. ל) שם שם טז ה'. לא) שם שם שם אק"י. לב) שם שם שם ה'. לג) שם שם יז ה'. לד) שם שם שם ה'. לה) שם שם שם אק"י. לו) שם ג' א' ה'. לז) שם שם ג' ה'. לח) שם שם ד' ה'. לט) שם שם ה' ה'. מ) שם שם ו' ה'. מא) שם שם ז' ה'. מב) שם שם י' ה'. מג) שם שם יא ה'. מד) שם שם יב ה' מה) שם שם יג ה'. מו) שם שם יד אקי"ם. מז) שם שם שם ה'. מח) שם שם טו אקי"ם. מט) שם שם ט' ה'. נ) שם שם שם ה'. נא) שם שם שם ה'. נב) שה שם יז ה'. נג) שם שם יט ה'. נד) שם שם כא ה'. נה) שם שם כג ה'. ס"ה נ"ה פעמים מ"ו פעמים ה' ב"פ אדנות ב"פ א"ק ג"פ אקי"ם ב"פ אק"י ול"ת דחגי ס"ה צ"ג וצ"ל לפ"ז דאקי"ם האמור בחגי (ג'. ח') לא קחשיב דס"ל שהוא חול כדעת המתרגם ולא כדעת המפרשים דס"ל שהוא קודש. וצ"ל לפ"ז דגם האדון מלאכי (ג' א') פירושו חול וכפי' הרד"ק שהוא מלך המשיח או אליהו ולא כפי' רש"י ששי' שהוא קודש ומדברי רש"י הללו אני תמה על החתם סופר בגליון ס' קסת הסופר שכ' בכל הספר אדנות מלא ו' הוא חול וכשכתב בלא ו' הוא קודש ע"ש ובמשנת אברהם (שער מקראי קודש סי' ב' סקל"ה) והרי חזינן דגם מלא ו' יוכל להיות שהוא קודש אולם אני תמה על הקה"ע דלפי"ז איך קאמר ר"ח דאינם אלא פ"ג וכ' הקה"ע דלא קחשיב רק שם הוי"ה דא"כ איך אמר שהם ס"ג והרי ליכא אלא פ"א דבחגי ליכא רק ל"ה ובמלאכי מ"ו וצע"ג [ואמר נחום אליהו בנו ותלמידו הצעיר עפר אני תחת כפות רגלי מר"ן אבי הגז"ל אולם לחומר הנושא י"ל דחסר בקה"ע וצ"ל דלא חשיב רק שם הויה ואדנות שהם ב' כמבואר למעלה והוה פ"ג. והוא ע"ד שכ' הרדב"ז בתשובה (ח"א סי' ק"ב) דמדאמרו כל האזכרות צריך לכתוב לשמן משמע דעל שמות הוי"ה אומר כו' ומ"מ ע"ד האומרים דהמברך בשם אדנו"ת חייב מיתה לפי שהוא כינוי לשם הוי"ה יש להחמיר ולכתוב גם שם האדנו"ת כו' ע"ש מבואר דלדבריהם יוכל להיוא נכלל בכלל האזכרות שם אדנו"ת אף דהוא רק שם הוי"ה לשי' הרדב"ז והגם דאנן קיי"ל דכל שמות שאינן נמחקין נקראין אזכרות ע' עין זוכר מערכת א' (סי' מ"א) וביד מלאכי (סי' ס"ט) ובשדי חמד (סי' שי"ג) במערכת א' אולם כאן ע"כ מוכרחין אנו לומר דאזכרה נקרא רק שם הוי"ה שפיר קדמו להחויא דגם שם אדנות נקרא אזכרה כדי ליישב דברי הקרבן העדה]:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Chagigah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,287 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Chagigah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי חגיגה
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Chagigah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי חגיגה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>חולה דכתיב ושמחת כו'.</b> כ' השירי קרבן וז"ל וקשה א"כ יהא חולה פטור מן הביכורים דכתיב ושמחת בכל הטוב ולא תירץ כלום. ולדעתי לק"מ דהא בביכורים יוכל לעשות שליח וא"כ אף שהוא לא יוכל לשמוח מ"מ יוכל השליח שלו לשמוח וע"כ אין חולה פטור. ואולי דעת הש"ק כדעת הפלתי ביו"ד סי' ס"א דחולה אינו יכול לעשות שליח כיון דהוא מלתא דלא מצי עביד אבל הא ליתא וכמו שהשגתי עליו לעיל וא"כ קושיתו לק"מ. וע' במכילתא פ' משפטים פ"כ דדריש מושמחת לחולה וזקן ומוכח דס"ל דגם זקן לא הוי בכלל ושמחת והירושלמי לא ס"ל כן:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ולא הסכימה דעתו של רבי ולקה בשחין צריך להבין מדוע נלקה דוקא בשחין.</b> אולם מצאתי בביאור רבינו הראב"ד לת"כ (פ' מצורע פירקא דנגעים פ"ה) ע"מ דאי' התם להורות מלמד שאינו רואה את הנגעים עד שיורנו רבו כ' וז"ל וכן גרסינן בחגיגה ירושלמי פ' אין דורשין אמר רב אין אדם רשאי לומר בנגע הצרעת אא"כ ראה או שימש כיצד הוא עושה בתחלה רבו פותח לו ראשי פסוקים ומסכים. למדנו שאע"פ שהוא תלמיד ותיק ויודע ומבין את הכל דמדעתו אינו רשאי לעשות בהם מעשה אלא ע"י פתיחת רבו עכ"ל מבואר דהיה גירסתו כאן במימרא דרב בנגע הצרעת ולא כמו שפי' הקה"ע והפני משה דמיירי במעשה מרכבה וצ"ל דבגירסת הראב"ד לא היה תיבות לא כן ורק אמר רב הוא התחלת המאמר ולפ"ז גם בהסיום תלמיד ותיק כו' מיירי ג"כ בנגע צרעת ולא במעשה מרכבה וכגרסתינו וכיון שלא עשה כדיני' ע"כ נלקה הוא בעצמו בנגע צרעת. ונראה דהרמב"ם בה' טומאת צרעת (פ"ט ה"ב) שכ' אסור לו לראות נגע מכל נגעים עד שיורנו רבו הוציא דברים מהת"כ והירושלמי הזה והמפרשים לא כתבו שמה מקור מוצאו:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אמר לון אין צפרית כו'.</b> נ"ב עיין ש"ק שכ' וז"ל מה שפירשתי בקונטרס שהוא לשון זעקה כן פירש ביפה מראה אך קשה לי לפרש כן שאין לו שוה במקרא ובתרגום ונראה שהוא לשון סביבה כמו צפירא דמסכת כלים פי"ז ע"ש. ולא ראה במוסף הערוך ערך צפר שכתב שהוא ענין קריאה ובערוך השלם כתב שכן ביאורו בלשון ערבית [אמר בו"ת עיין עין זוכר אות א' סי' ל"ד]:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננים כו' ע' בהפלאה כתובות (ק"ג ב') שהקשה דהא אין אנינות ברגל וכן הקשה בשו"ת רב משולם (סי' ג'). אולם לפמ"ש בס' תפארת למשה ביו"ד (סי' שמ"א ס"ב) דלא הי' אוננים ממש לפטור ממצוות רק מחמת צער לא הקריב לא קשה קושיתם. וע' במשנה למלך (ה' אבל פ"ג ה"י) ובשער המלך פ"ג מה' מעשה הקרבנות מה שהקשו ע"ד הירושלמי הללו ולפי פי' התפל"מ לק"מ. וראיתי להעיר ע"ד היד דוד פסחים (צ"א ב' ד"ה האונן) שהשיג ע"ד השער המלך יעו"ש ונראה שהוא הי' סובר דהראיה שהביא השער המלך הוא להוכיח דלא כהמשנה למלך דהטעם משום טירדא ולכן הקשה עליו. אולם באמת כוונת השעה"מ להביא ראיה דאנינות של תורה נוהג אף ביו"ט ולפ"ז לק"מ עלי' וז"ב:
+
+Segment 5
+
+<b>הדא כסא בשירותא כו'.</b> ע' מה שפי' הקה"ע ופירושו דחוק למאד ואין לו ביאור כלל. וגם בביצה (פ"ב ה"ד) הוצרך לשבש שם הגירסא וגם לא ראה שגם במעשר שני (פ"ה ה"ג) איתא בשרותא וליתא שם תיבא כסא. וגם פי' הפני משה הוא דחוק ורחוק. אולם מצאתי בחי' המאירי לביצה (ד"כ ע"א) שכתוב וז"ל ואמרי' עלה בירושלמי כל כשרותא בעי מלאי פירוש קורה צריכה היא לכריתה ואין אדם כורתה אלא במינה שהרי מן העצים אדם עושה קתא לסכינו כו' כך דברי ב"ש לא נפסלו אלא בשלהם וכן אמרו שם סמא דקסא מיני' ובי' פי' קסא עצים כו' וקאמר תולעת הנמצא בעצים מתוכו היא מתליע ואינו בא לו ממקום אחר כו' ע"ש והוא פי' נפלא:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>כתוב אחד אומר כו'.</b> ע' במראה הפנים שכתב בדעת הר"מ דסובר דביום טבוח מותר במלאכה דהר"מ אינו סובר דביום הקרבת הקרבן יהי' אסור בעשיית מלאכה ובע"פ מסיק הירושלמי דאינו אסור רק במלאכה במקום שנהגו ע"ש ותמהני ע"ז דהא כ' הר"מ ה' יו"ט (פ"ח הי"ז) דאיסור מלאכה בע"פ הוא מדינא משום הקרבת הקרבן וכטעם הירושלמי בתחלה ולא כדדחי אח"כ ועם כי יש לדחות דהתם הטעם משום שהוא קרבן של כל ישראל וכמ"ש המל"מ ה' כלי המקדש (פ"ו ה"ט) אכן הא הר"מ כתב שם כן במנדב עצים דאסור רק ממנהגא וכמבואר בירושלמי כאן וא"כ ביום טבוח עכ"פ ממנהגא אסור ואולי גם מדינא וצע"ג:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>כאן בקדשי מקדש כו'.</b> נ"ב עיין בקה"ע שכתב כגון בשר הקרבן כו' ומנחות ובגליון הש"ס כתב עליו ודבריו תמוהין איך אפשר טומאת ידים לענין מנחות הא אינן נאכלות אלא בעזרה ואין טומאת ידים במקדש וי"ל דהקה"ע אזל לשיטתיה בפסחים (פ"ז ה"ו) דהירושלמי סובר דגזרו אטומאת ידים במקדש דרק ר"ע ס"ל כן דלא גזרו וחכמים פליגי עליה וא"ש ולפמ"ש בציון ירושלים שם בפסחים דרק שלא להפסיד הקרבן לא גזרו אבל טבילה צריך א"כ א"ש בפשיטות ועיין ביומא (פ"ב ה"א) בש"ק ובציון ירושלים שם:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>יום טוב שחל להיות בערב שבת כו'.</b> עי' ש"ק שהניח בצ"ע על הר"מ פי"א מה' מטמו"מ שהשמיט זה ע"ש ועדיפא הי' לו להקשות דלמה השמיט דין המשנה דעבר הרגל ביום הששי לא היו מעבירין מפני כבוד השבת וע' בתפארת ישראל פ"ג דחגיגה שהעיר בזה:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן כנגד תשעים ושלש אזכרות שכתוב בפרשת חגי זכריה ומלאכי א"ר מונה חישבתים ואינן אלא שמונים ושלש כו'. וכתב הקה"ע ה"ג שכתוב בחגי ומלאכי וה"פ כל השמות שאינן נמחקין בהני תרי ספרים אינן אלא תשעים ושלש ושם צבאות לא קחשיב דסבר שנמחק כדאיתא במגילה והרבה נתלבטו בזה המפרשים ואין צורך חישבתים ואינן אלא שמונים ושלש דלא קחשיב רק שם בן ד' אותיות ואינן בשני ספרים אלו אלא פ"ג עכ"ל והנה כאשר ירדתי לחשבון ראיתי כי כן הוא. א) חגי א' א' ה'. ב) שם שם ב' ה'. ג) שם שם שם ה'. ד) שם שם ג' ה'. ה) שם שם ה' ה'. ו) שם שם ז' ה'. ז) שם שם ח' ה'. ח) שם שם ט' ה'. ט) שם שם יב ה'. י) שם שם יב אקי"ם. יא) שם שם שם ה'. יב) שם שם שם אקי"ם. יג) שם שם שם ה'. יד) שם שם יג ה'. טו) שם שם שם ה'. טז) שם שם שם ה'. יז) שם שם יד ה'. יח) שם שם שם ה'. יט) שם שם שם אקי"ם. כ) שם ב' א' ה'. כא) שם שם ד' ה'. כב) שם שם שם ה'. כג) שם שם שם ה'. כד) שם שם ו' ה'. כה) שם שם ז' ה'. כו) שם שם ח' ה'. כז) שם ט' ה' ה'. כח) שם שם שם ה'. כט) שם שם י' ה'. ל) שם שם יא ה'. לא) שם שם יד ה'. לב) שם שם טו ה'. לג) שם שם יז ה'. לד) שם שם יח ה'. לה) שם שם כ' ה'. לו) שם שם כג ה'. יז) שם שם שם ה'. לח) שם שם שם ה'. ס"ה ל"ח פעמים ל"ה פעמים ה' ג"פ אקי"ם: א) מלאכי א' א' ה'. ב) שם שם ב' ה'. ג) שם שם שם ה'. ד) שם שם ד' ה'. ה) שם שם שם ה'. ו) שם שם ה' ה'. ז) שם שם ו' ה'. ח) שם שם ז' ה'. ט) שם שם ח' ה'. י) שם שם ט' א"ק. יא) שם שם שם ה'. יב) שם שם י ה'. יג) שם שם יא ה'. יד) שם שם יב אדנות. טו) שם שם יג ה'. טז) שם שם שם ה'. יז) שם שם יד אדנות. יח) שם שם שם ה'. יט) שם ב' ב' ה'. כ) שם שם ד' ה'. כא) שם שם ז' ה'. כב) שם שם א' ה'. כג) שם שם י' א"ק. כד) שם שם יא ה'. כה) שם שם יב ה'. כו) שם שם שם ה'. כז) שם שם יג ה'. כח) שם שם יד ה'. כט) שם שם טו אקי"ם. ל) שם שם טז ה'. לא) שם שם שם אק"י. לב) שם שם שם ה'. לג) שם שם יז ה'. לד) שם שם שם ה'. לה) שם שם שם אק"י. לו) שם ג' א' ה'. לז) שם שם ג' ה'. לח) שם שם ד' ה'. לט) שם שם ה' ה'. מ) שם שם ו' ה'. מא) שם שם ז' ה'. מב) שם שם י' ה'. מג) שם שם יא ה'. מד) שם שם יב ה' מה) שם שם יג ה'. מו) שם שם יד אקי"ם. מז) שם שם שם ה'. מח) שם שם טו אקי"ם. מט) שם שם ט' ה'. נ) שם שם שם ה'. נא) שם שם שם ה'. נב) שה שם יז ה'. נג) שם שם יט ה'. נד) שם שם כא ה'. נה) שם שם כג ה'. ס"ה נ"ה פעמים מ"ו פעמים ה' ב"פ אדנות ב"פ א"ק ג"פ אקי"ם ב"פ אק"י ול"ת דחגי ס"ה צ"ג וצ"ל לפ"ז דאקי"ם האמור בחגי (ג'. ח') לא קחשיב דס"ל שהוא חול כדעת המתרגם ולא כדעת המפרשים דס"ל שהוא קודש. וצ"ל לפ"ז דגם האדון מלאכי (ג' א') פירושו חול וכפי' הרד"ק שהוא מלך המשיח או אליהו ולא כפי' רש"י ששי' שהוא קודש ומדברי רש"י הללו אני תמה על החתם סופר בגליון ס' קסת הסופר שכ' בכל הספר אדנות מלא ו' הוא חול וכשכתב בלא ו' הוא קודש ע"ש ובמשנת אברהם (שער מקראי קודש סי' ב' סקל"ה) והרי חזינן דגם מלא ו' יוכל להיות שהוא קודש אולם אני תמה על הקה"ע דלפי"ז איך קאמר ר"ח דאינם אלא פ"ג וכ' הקה"ע דלא קחשיב רק שם הוי"ה דא"כ איך אמר שהם ס"ג והרי ליכא אלא פ"א דבחגי ליכא רק ל"ה ובמלאכי מ"ו וצע"ג [ואמר נחום אליהו בנו ותלמידו הצעיר עפר אני תחת כפות רגלי מר"ן אבי הגז"ל אולם לחומר הנושא י"ל דחסר בקה"ע וצ"ל דלא חשיב רק שם הויה ואדנות שהם ב' כמבואר למעלה והוה פ"ג. והוא ע"ד שכ' הרדב"ז בתשובה (ח"א סי' ק"ב) דמדאמרו כל האזכרות צריך לכתוב לשמן משמע דעל שמות הוי"ה אומר כו' ומ"מ ע"ד האומרים דהמברך בשם אדנו"ת חייב מיתה לפי שהוא כינוי לשם הוי"ה יש להחמיר ולכתוב גם שם האדנו"ת כו' ע"ש מבואר דלדבריהם יוכל להיוא נכלל בכלל האזכרות שם אדנו"ת אף דהוא רק שם הוי"ה לשי' הרדב"ז והגם דאנן קיי"ל דכל שמות שאינן נמחקין נקראין אזכרות ע' עין זוכר מערכת א' (סי' מ"א) וביד מלאכי (סי' ס"ט) ובשדי חמד (סי' שי"ג) במערכת א' אולם כאן ע"כ מוכרחין אנו לומר דאזכרה נקרא רק שם הוי"ה שפיר קדמו להחויא דגם שם אדנות נקרא אזכרה כדי ליישב דברי הקרבן העדה]:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Eruvin/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,362 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Eruvin
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי עירובין
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי עירובין
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ואעפ"י שכתבו לכם סדרי מועדות.</b> רוקח (סי' קצ"ח):
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>פירות שיצאו לרשות הרבים.</b> רוקח (סי' קפ"ד):
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>לא פחות שהוא נמתח.</b> רוקח (סי' ק"ץ):
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ניחא ליה כמ"ד אלף מגרש.</b> ע' קה"ע בסוטה פ"ה ה"ג וכ' בש"ק שם וז"ל. בעירובין פ"ה דף ט"ז פירשתי דלמ"ד אלפיים תחום שבת ה"ל שבת כמאן דכתיב בקרא וכו'. ואחרי העיון קשה מאי ניחא דקאמר הא אלף אמה מגרש נמי כתיב בקרא ולמ"ד אלפיים תחום שבת אין ללוים כי אם אלף אמה כדכתיב ואיך קאמר ר"ז דאין מקדרין בערי הלוים הא מיכתב כתיבי. וגם מעגלה ערופה קשה למה אין מקדרין הא קרא כתיב ומדדו וגו'. גם בבבלי בעירובין פ"ה מפורש שאין מקדרין בערי הלוים ובע"ע מפני שהן דבר תורה. לכן נ"ל מה שפירשתי כאן בקונט' הוא עיקר. ועמ"ש שם בעירובין בתוס' בד"ה לא בערי הלוים וכו' לתרץ דעת הרמב"ם שהשמיט דין זה דאין מקדרין בערי הלוים דכיון דאסמכו חכמים לתחום שבת אגז"ש מערי הלוים קסבר השתא דקיי"ל דמקדרין לתחום שבת כ"ש לערי הלוים. מיהו מדבריו בס' המצות סי' שכ"א ובחיבורו בהל' שבת משמע דלא מערי הלוים יליף ע"ש וצ"ע:
+<small>[כ"י]</small> לא בערי הלוים עי' שירי קרבן ומה שכתב עליו היד דוד דף פ"ה ע"ב:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אמר ר' ייסא עשרה גוים.</b> רוקח (סי' קנ"ה):
+<small>[כ"י]</small> <b>ישראל מבטל והגוי משכיר.</b> רוקח (סימן קנ"ה):
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>השריגים ממעטים בה לענין שבת.</b> רוקח (סי' קמ"ה):
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ובסולם מצרי והוא שקבעו.</b> רוקח (סי' קמ"ז):
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור.</b> בנר מערבי אות ג' ציין מיימון שם ה"ת וליתא דהרמב"ם פסק כחכמים אולם בשו"ע פסק כראב"י:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' אבהו יתיב ומתני ברמשא.</b> רוקח (סי' שס"ט):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Eruvin/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,365 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Eruvin
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי עירובין
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Eruvin
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי עירובין
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ואעפ"י שכתבו לכם סדרי מועדות.</b> רוקח (סי' קצ"ח):
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>פירות שיצאו לרשות הרבים.</b> רוקח (סי' קפ"ד):
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>לא פחות שהוא נמתח.</b> רוקח (סי' ק"ץ):
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ניחא ליה כמ"ד אלף מגרש.</b> ע' קה"ע בסוטה פ"ה ה"ג וכ' בש"ק שם וז"ל. בעירובין פ"ה דף ט"ז פירשתי דלמ"ד אלפיים תחום שבת ה"ל שבת כמאן דכתיב בקרא וכו'. ואחרי העיון קשה מאי ניחא דקאמר הא אלף אמה מגרש נמי כתיב בקרא ולמ"ד אלפיים תחום שבת אין ללוים כי אם אלף אמה כדכתיב ואיך קאמר ר"ז דאין מקדרין בערי הלוים הא מיכתב כתיבי. וגם מעגלה ערופה קשה למה אין מקדרין הא קרא כתיב ומדדו וגו'. גם בבבלי בעירובין פ"ה מפורש שאין מקדרין בערי הלוים ובע"ע מפני שהן דבר תורה. לכן נ"ל מה שפירשתי כאן בקונט' הוא עיקר. ועמ"ש שם בעירובין בתוס' בד"ה לא בערי הלוים וכו' לתרץ דעת הרמב"ם שהשמיט דין זה דאין מקדרין בערי הלוים דכיון דאסמכו חכמים לתחום שבת אגז"ש מערי הלוים קסבר השתא דקיי"ל דמקדרין לתחום שבת כ"ש לערי הלוים. מיהו מדבריו בס' המצות סי' שכ"א ובחיבורו בהל' שבת משמע דלא מערי הלוים יליף ע"ש וצ"ע:
+<small>[כ"י]</small> לא בערי הלוים עי' שירי קרבן ומה שכתב עליו היד דוד דף פ"ה ע"ב:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אמר ר' ייסא עשרה גוים.</b> רוקח (סי' קנ"ה):
+<small>[כ"י]</small> <b>ישראל מבטל והגוי משכיר.</b> רוקח (סימן קנ"ה):
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>השריגים ממעטים בה לענין שבת.</b> רוקח (סי' קמ"ה):
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ובסולם מצרי והוא שקבעו.</b> רוקח (סי' קמ"ז):
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' אליעזר בן יעקב אומר ביב שהוא קמור.</b> בנר מערבי אות ג' ציין מיימון שם ה"ת וליתא דהרמב"ם פסק כחכמים אולם בשו"ע פסק כראב"י:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' אבהו יתיב ומתני ברמשא.</b> רוקח (סי' שס"ט):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Megillah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,701 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Megillah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מגילה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מגילה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ליתן להם זמנים אחרים.</b> ע' בשירי קרבן שכתב ז"ל היינו אם עברו י"ד וט"ו ולא קראו שיקראו אח"כ ולא ס"ל דרשא דלא יעבור כו' ותדע דהא תני לקמן בסמוך שזמנו כל החודש וכן פסקו כל הפוסקים עכ"ל. ותמהני ע"ז דהא סיים בירושלמי על ההוא דזמנו כל החודש דדוקא עד ט"ו וכ"ה באגודה סי' ו' ובירושלמי אמרינן כל החודש כשר לקריאת המגילה ולעוברי דרכים ואפילו קודם י"א כו' אבל לא אחר ט"ו עכ"ל וכן פסקו כל הפוסקים:
+<b>יום י"ג יום מלחמה כו'.</b> ע' בביאור הרא"ש בסמ"ג ה' מגילה שכ' וז"ל וכן גרסינן בירושלמי יום י"ג כו' ומכאן ראי' שפי' זמן קהלה לכל הוא שנקהלו היהודים לעשות מלחמה לא לעשות תענית כדפי' ר"ת אבל נ"ל שאין מזה ראיה כלל משום דההוא דירושלמי דיום י"ג מלחמה הוא סיים בה וא"א לרבויי קרא ואלו ההוא דתלמודא דידן דזמן קהלה לכל הוא מסיים בה ולא צריך קרא לרבויי וא"כ דברי הירושלמי לחוד ודברי תלמודא דידן לחוד כו' ע"ש ובמחכ"ת לא סיימו קמיה דמרן לשון הירושלמי יפה דבאמת אינו מבואר כלל בירושלמי ההוא דא"א לרבויי קרא וא"כ דברי הירושלמי והבבלי אחד המה. ואולי לפי שראה ברא"ש שכ' על ההוא דירושלמי דליכא לרבויי או באיזה פוסק אחר סבר שזה מלשון הירושלמי ובאמת אינו מבואר כלל כן בירושלמי:
+
+Segment 3
+
+<b>אין עיניהם של עניים תלויות אלא בי"ד וט"ו כו'.</b> ע' בהשגות הראב"ד על בעל המאור למס' מגילה שכ' דנראה לו דט"ס בירושלמי וצ"ל ובזה"ז אין קורין ואין מחלקין אלא בי"ד וט"ו שאין עיניהם של עניים וע"ש מה שפי' ע"ז ונעלם זה מהקרבן העדה ומהמפרשים:
+<b>א"ר יוחנן מגבית ועד אנטיפרס כו'.</b> אמר ר' חנינא קפצה לה א"י וכ"ה בתענית (פ"ד ה"ה) וכ"ה בש"ס גיטין (דף נ"ז ע"ב) ארץ צבי שאין עורו מתזיק את בשרו והכוונה נראה כפשוטו שנתכווצה הארץ ומ"ש כאן הקה"ע שנעשה גיא או הר לא נהירא כלל דהא לענין שטח הארץ שיחזיק מה לי אם יהיה גיא או הר. ומזה יש להעיר ע"ד האברבנאל בפ' שלח שכתב וז"ל ממה שהעיד הכתוב ששבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום ידעינן שהיתה א"י קטנה בכמותה עד שבמ' יום מהלך אדם כל ארץ ישראל לד' רוחותיה והראיה ע"ז שלוחי ב"ד שהיו יוצאים מירושלים עד סוריא בז' ימים ושבים בז' ימים וזאת היתה א"י כי ירושלים לא היתה באמצע א"י והארץ לא נתכווצה ולא נבלעה כי הוא מכח הנמנע ושאמרו שהיתה ת' פרסאות על ת' פרסאות יש לו כונה אחרת כי הנה המהלכים בארץ ישראל מעידים שארכה הוא מהלך ד' ימים ולא יותר ודרש ארץ הצבי שעורו אינו מחזיק את בשרו אינו כמשמעו רק הארץ המיושבת נראית גדולה ואינו כן הארץ החריבה השוממה עכ"ל. ואני אומר דזאת מוחזק בידינו שא"י היתה מחזקת ת' פרסה על ת' פרסה כמבואר בש"ס מגילה (ד' ג' ע"א) וסוטה (ד' מ"ט ע"ש) וב"ק (דף פ"ב ע"ב) ומנחות (ס"ד ב') וכ"ה ביומא (ס"ט ב') וכ"ה בילקוט נחמיה (רמז אל"ף ק"א) וכ"ה בזוה"ק ויקרא (ד' פ"ד ע"א). וע' חי' אגדות ביומא שם (ומש"ש בש"ס בכל ארעא ישראל כו' אינו סותר לזה עי' תוס' ישנים שם) ועי' בהפלאה כתובות ד' קי"ב שכתב רמז נפלא למה מחזקת א"י דוקא ת' פרסה וכ"ה בספר עשרה מאמרות (מאמר העתים סי' י'. ומאמר אם כל חי סי' כ"א ובמאמר עולם קטן סי' א') ובתשובותיו (סי' ע"ג) שהדברים כפשוטן דא"י היתה מחזקת ת' פרסה ונתכווצה. וכל כך היה הדבר הזה לפשיטות בעיני הראשונים עד שרבותינו בעלי התוס' תמהו מזה על הש"ס ב"מ (ד' כ"ח א') וכן הקשו בר"ה (כ"ג ב'). ועי' חי' הרמב"ן והריטב"א והר"ן ור' פרץ ההובא בשיטה מקובצת שם (וצל"ע על תירוץ הרמב"ן והר"ן שם דאזלו ביממא ובלילא דהא אביי אמר שם דבמקדש ב' לא אזלי רק ביממא וי"ל קצת) וכ"ה בחי' הריטב"א לתענית (ד"י ע"ב) ור"ה (י"ח א') וע' תוס' סוטה (ל"ד ב') והמעיין בדברי הראשונים האלו שהבאתי יראה דהיה הדברים לפשוט בעיניהם עד שהקשו מזה והכריחו לתרץ בישובים שונים ואין אחד מהם שיאמר שאין הדבר כמשמעו או שיש פלוגתא בזה. ויש להעיר מדברי הקלירי ההובא ברש"י יומא (ס"ז א') דנראה כסותר למ"ש וכבר העיר על דבריו הפר"ת במים חיים. ועי' ביד דוד (דרנ"א מ"ב) ולכאורה היה אפשר לומר לפי מה דאיתא בתוספתא פ"ו דב"ק והובאה ג"כ בכפתור ופרח פרק ששי (ועי"ש בכו"פ שהיה גירסתו בש"ס ביצה (ה' א') כמו שהוא במס' מעשר שני וכ"ה הגירסא בתשובת הגאונים הנדפסים בליק' סי' א' ושקטה התמיה שתמה הצל"ח שם) דרשב"י סובר אם אתם עוברים את הירדן אתם בארץ כנען ומוכח מזה דסובר דעבר הירדן אינו בכלל א"י וא"כ י"ל דהא דא"י הוא ת' פרסה הוא עם עבר הירדן וא"כ הקלירי דהוא ר"א בן שמעון (וכמ"ש הרא"ש פ' אין עומדין ובהג"מ פ"ו מה' תפלה ותוס' רי"ח ברכות י"א א' שכן מוכח בפסיקתא) אזיל בשיטת אביו דעבר הירדן אינו בכלל א"י ולהכי כתב דא"י אינו מחזיק ת' פרסה דנגרע ממנה מה שמחזיק עבר הירדן. אולם הא ליתא דבהתוספתא ע"כ דהוא ט"ס וצ"ל הגירסא כמו שהוא בש"ס דילן בבכורות (דף נ"ה) וכמו שהאריך בזה הברכ"י בא"ח (סי' תפ"ט) וגם מבואר בתוס' ובראשונים שהבאתי דהת' פרסה המה מלבד עבר הירדן והפנ"י בב"מ שם כתב דמנ"ל זה. ויש לומר דהתוס' ס"ל דעבר הירדן אינה בדיניה כמו א"י וכמו שהאריך בברכ"י שם. וא"כ אינו נכלל בסתם א"י וכשאמרו א"י מחזקת ת' פרסה היינו מלבד עבר הירדן. ועי' בביאורי מהרא"ל שלח (די"ג כ"ה) שהוכיח שם כן בהוכחה גמורה. ועי' במים יחזקאל (ד"ח ודי"ב ודי"ז) שגם הוא הסכים כן ואמת שבשאילת יעבץ (ח"א סי' קכ"ז) כתב דהת' פרסה המה עם קנזי וקדמוני ע"ש ובתוספת אהרן (ד"מ ע"ב) כתב ג"כ דעבר הירדן הוא בכלל הת' פרסה. אולם בתוס' וראשונים מבואר להיפוך ועי' בתשב"ץ (ח"ג סי' קצ"ח) ע"ש. [ודרך אגב ראיתי להעיר על מ"ש התוס' בר"ה שם דא"י הוא באמצע העולם וירושלים הוא באמצע א"י ובב"מ כתב דירושלים אינו באמצע הארץ ויש צד א' שהוא סמוכה לירדן יום א' ע"ש. והנה לפי שיטתם בב"מ י"ל דבריהם במנחות שכתבו שם (פ"ד א') דיביאו העומר מח"ל ותמהו ע"ז בס' ברוך מבנים אשר (פ' בהר) ובספר ברכת אברהם (די"ח ע"א) (דהא נקצר מקודם פסול וירושלים הוא באמצע א"י ואיך אפשר להביא מח"ל לירושלים ולדבריהם בב"מ א"ש. מיהו גם לפי שיטתם בר"ה לק"מ דהא איתא בירושלמי מעשר שני (פרק כרם רבעי) דהיה מחילות ונגנזו וכ"ה בבבלי ר"ה (דכ"ג) דאיסתתם דרכי וא"כ היו יכולים להביא דרך המחילות ולק"מ. וראיתי להפני יהושע שכתב וז"ל מיהו זה לי ימים כבירים אשר חפשתי ולא מצאתי מבואר בש"ס דירושלים הוא באמצע א"י אלא באמצע כדור העולם עכ"ל. אמנם מצאתי במדרש תנחומא (פ' קדושים) א"י יושבת באמצע העולם וירושלים באמצע א"י וכ"ה בזוה"ק תרומה (קנ"ו ב') ארעא קדישא היא באמצעותא דעלמא ובאמצעותא דארעא קדישא הוא ירושלים מבואר דירושלם הוא באמצע א"י וכשיטות התוס'. וכ"ה דעת ר' בחיי בכד הקמח (אות ש') והנה בש"ס יומא (נ"ד ב') אמרינן מהיכן הושתת העולם כו' מאמצע כו' וחכמים אומרים מציון משמע מזה דציון וירושלים אינו באמצע העולם ושוב ראיתי בחידושי אגדות למהרש"א שעמד בזה וכתב דדוחק לומ�� דחכמים פליגי בזה ומ"ש לתרץ בזה הוא דחוק למאד. אולם לדעתי לק"מ בהקדם מ"ש התוכניים לפרש מה דאמרו חז"ל דירושלים הוא באמצע העולם ובאמת חזינן דאינו כן וכתבו דבאמת לפי שטח העולם ירושלים אינו באמצע. אולם לפי הישוב שיושבים בני אדם ירושלים הוא באמצע העולם ולפ"ז א"ש דהת"ק דאמר דהעולם נברא מאמצע היינו מאמצע שטח העולם שנתחלק לש"ס מעלות. אולם החכמים שאמרו מציון הוא מאמצע הישוב לא מאמצע שטח העולם ועי' רש"י מגילה (ט"ו ב') שכתב ולא דבר שחוצץ למלכות בנין הבית שהוא באמצע העולם כדאמרינן בסדר יומא אבן שתיה שממנה נשתת העולם ולכאורה צ"ע מניין לו מהמאמר הזה שהוא באמצע הא שם אינו מבואר רק שממנה הושתת העולם וצ"ל דרש"י בא דרך אגב להורות לנו דגם מי שסובר דמציון נברא מ"מ מודה דהוא באמצע העולם דליכא מאן דפליג ע"ז. ועי' רש"י סנהדרין (כ"ו ב') בכתב שם דמציון נברא העולם. ובזה מיושב מה שהקשה בספר ברית שלום פ' תצא (דקי"ז ע"ג) והניח בצ"ע מהש"ס סנהדרין דל"ז דלמה נקרא שמו שררך שהוא יושב בטבורו של עולם ופירש"י מאמצעו דהלא החכמים ס"ל דמציון נברא ומוכח דאינם סוברים דציון הוא באמצע וכן הקשה בספר מים יחזקאל (פ' בראשית) ולפמ"ש א"ש. ועי' ש"ס סוטה (מ"ה ב') אפי' תימא אבא שאול ע"כ לא אמר אבא שאול אלא לענין יצירה דכי מיתצר ולד ממציעתא מיתצר כו' משמע מזה דהת"ק חולק. ועי' ש"ס תענית (ד"ג ע"ב) מעלי תלגא לטורא כו' שנאמר כי לשלג יאמר כו' מוכח משם דלא כר' יהושע דמן הצדדין נברא וכמ"ש בגבורת ארי שם וע"ש בד"י ע"א א"י נבראת תחלה כו' מוכת דס"ל כמ"ד דמציון נברא ע' גבורת ארי שם. ומדברי רבינו הרמב"ם נ"ל דסובר דלא נברא מציון כיון דאינו באמצע הישוב וכל מילי דמיתצר כו' הוא מכל השטח ומיושב מ"ש בפי' המשנה פ"ה דיומא וז"ל ופי' שתיה יסוד והאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כו' ע"ש. וראיתי בס' מסגרת זהב (דט"ז ע"ב) שתמה עליו דזה נגד הגמ' שממנו הושתת העולם ע"ש ולפמ"ש א"ש. ונראה דכולם מודים דציון הוא באמצע העולם כמוזכר כמה פעמים במדרשות ע' פסיקתא רבתא (סי' כ') וזוה"ק במדבר (דקס"א) ופנחס (דרכ"א ע"ב) ותשא (קצ"ג א') ופקודי (רכ"ב ב') וז"ח בראשית. ועי' רשב"ם ב"ב (דע"ד ע"א) ורש"י יחזקאל (ה' ה') ועש"ס בכורות (ח' ב') מציעתא דעלמא כו' וקאי על ירושלים. ועזוה"ק ויקרא (דס"ו) וזה לסברא פשוטה בכ"מ דירושלים באמצע העולם. אולם גם הוא באמצע א"י וכמ"ש למעלה בשם התנחומא והזוה"ק וע"כ תמהני על הסה"ד (ח"א דל"ח א') שכתב לפשוט בשם הש"ק דירושלים אינו באמצע א"י ונעלם ממנו דברי התנחומא והזוה"ק שהבאתי וגם לא הביא שהוא מחלוקת בין התוס' ב"מ ור"ה. ולכאורה היה נראה שזה הוא ג"כ פלוגתת הטור והב"י בא"ח (סי' ג') שהקשה שם על הטור דדלמא אינו אוסר ר"ע מזרח ומערב רק באותן עיירות שהן במזרח או במערב וראיתי להברכת דוד שם שכתב עליו דהא ירושלים באמצע א"י קאי ובבל הוא בצפונית מזרחית וא"כ ע"כ דלאו משום ירושלים הוא ע"ש. והנה מ"ש דבבל הוא בצפונית מזרחית דבריו נאמנו. דכ"כ התוס' בבכורות (נ"ה ב' ד"ה מיטרא) ובתוס' רי"ד שם. ומיושב בזה מה שהקשה בשו"ת אור נעלם ח"ב (סי' קמ"ז) שהקשה על רש"י ברכות (ס"א ב') דבבל קיימת למזרחו של א"י וב"ב (כ"ה ב') אתון דיתביתי בצפונה של א"י אדרומי פרש"י שם דבבל לצפונה של א"י קיימא ע"ש שהניח בצ"ע. אולם אם נימא דהוא בצפונית מזרחית א"ש. וכ"ה דעת רש"י בשבת (דס"ה) שלא תקשה עליו קושית התוס' שם ע"ש במגיני שלמה. אך מ"ש דירושלים באמצע א"י קיימא י"ל דהב"י ס"ל כהתוס' בב"מ. והטור י"ל דס"ל כהתוס' דר"ה וא"ש. ולכאורה היה אפשר לומר דהא דירושלים היא באמצע א"י הוא פלוגתא דאמוראי. דהנה במגילה (ו' א') איתא דר' ירמיה אמר רקת שמה ולמה נקראת שמה טבריה שיושבת בטבורה של א"י משמע דטבריה באמצע א"י ולא ירושלים ושאר אמוראים שאמרו שטובה מראיתה והוא ר' יודן ובמ"ר בראשית (פכ"ג) טבריה על שם טבריאים הם סוברים דירושלים הוא באמצע א"י] הגם הלום ראיתי בס' בנין הבית לבעל מצודת דוד שכ' דהת' פרסאות המה עם האורך של שיפוע ההרים דאל"כ תקשה הא לעתיד לבוא שיתרחב א"י ועכ"ז לפי החשבון לא יעלה רק לרמ"ד פרסאות ע"ש ולענ"ד לא נהירא דבריו כלל והוכחתו אין הוכחה דאין הכוונה ת' פרסאות על ת' פרסאות מרובעות רק שהשטח באורך וברוחב עולה לת' על ת' פרסאות וא"כ י"ל דיש יותר באורך מברוחב וכדומה וא"כ הא בהמצרים שלעתיד אינו מבואר רק הרוחב ויוכל להיות שבאורך תהיה הרבה ולא מוכח מידי. והנה מה שהוכיח האברבנאל ממה שמעידים הנוסעים שהיום א"י היא קטנה הוא מערכה על הדרוש דבאמת אנו מודים שהיום היא קטנה רק אנו אומרים שנתכווצה וכדאמרינן ארץ צבי כו' ומה שרצה לפרש שנראה כן בחורבנה א"כ איך יפרש העובדא שראה שאינה מחזיק ס' ריבוא קנים. וגם מדברי הירושלמי שלפנינו מוכח כן. ועי' מדרש שיר השירים (סי' א') ומדרש איכה (סי' ב') ואין לומר דדרשא דארץ צבי לאו כ"ע סוברין כן דהא דרשינן מזה בכתובות (קי"ב א') שאיננה מחזקת פירותיה לא מוכח מידי מזה דהא בר"ה (י"ג א) דרשינן שהיא קלה לבשל פירותיה וכ' שם הריטב"א דתרתי ש"מ וא"כ י"ל ג"כ בהדרשה הזאת כן. ועי' בילקוט משלי (רמז תתק"מ) שהביא ב' הדרשות. והמעיין בירושלמי פאה (פ' כל זית) ובכתובות שם כמה הפליגו בסיפור הפירות שהיה אז בהפלגה גדולה ואיך ירדו היום פלאים ושם א"א להעטיף בזה משל ומליצה ויראה שהדברים כפשטן. וגם הא מבואר בחולין (דנ"ה) דכוליא שהקטינה טריפה בבהמה דקה עד כפול ובגסה כענבה בינונית והדברים תמוהים דהא אצלינו אין ענבה גדולה כפול ועכצ"ל כמ"ש בשם הרש"ל ביו"ד (סי' מ"ד) דפירות א"י היו גדולים בימים האלו [ועי' בב"י שם מ"ש בשם מהר"י ן' חביב ולפירושו ענבה אינו מז' המינין. ובזה מיושב מה שהקשה בדעת קדושים ביו"ד שם במקדש מעט דאמאי אמרו גפן כדי רביעית כו' ולא אמרו לשיעור ענבה. ולמהר"י ן' חביב א"ש וגם להרש"ל י"ל דכיון דכתיב גפן ולא כתיב ענבה ש"מ שאתיא לשיעורא דיין שנקרא גפן ולא לכוליא ששיעורה כענבה] וראיתי בספר חידושי הרז"ה בהגהותיו לש"ע (ד"כ ע"ב) שכ' וז"ל לענ"ד תמיהא קיימת על הרש"ל ממה דאיתא בברכות (דל"ו ע"ב) אמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן ששיעורו כפול הלבן נמצא מבואר לרב אסי שהיה בחו"ל בבבל ואחר חורבן ביהמ"ק ואעפ"כ אמר ששיעור בוסר דהיינו ענבה שלא נגמרה שיעורו כפול הלבן ש"מ דענבה שנגמרה גדולה מפול הלבן וצ"ע עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא דלא לחנם אמר רב אסי פול הלבן ולא אמר סתם פול והיינו שסתם פול ופול הלבן המה ב' מינים ועיקר קושית רש"ל הוא דהא חזינן דאין ענבה גדולה כסתם פול שבה שיעורו לענין טריפות ומזה למד שנשתנו אבל פול הלבן יוכל להיות שגם בזמנינו ענבה גדולה מפול הלבן. ועמ"א (סי' ר"ב ס"ק ל"ד) שכ' ועביו"ד סי' מ"ד שבימיהם היו הענבים גדולים אבל עכשיו פול גדול מעגבה ואפשר דה"ה פול הלבן עכ"ל הרי שנסתפק בזה אם הפול הלבן נשתנו או לא והרש"ל נראה דפשיטא ליה דלא נשתנו ורק הפול נשתנה וא"ש. עכ"פ מבואר שהדברים לענין הפירות הוא כפשוטו שנשתנו הרבה מאד מכפי מה שהי' וה"ה לענין הארץ שנשתנית ונתכווצה. ומ"ש האברבנאל דהוא מכח הנמנע ה��ה גם פתיחת פי הארץ הוא מהנמנע ועכ"ז היה. ועשו"ת הרשב"א ת"א סי' ס') ועי' כפתור ופרח (פי"א) שכ' שגם היום הוא ת' פרסה רק שתחשוב כל פרסה ב' מילין ומה שהוכיח האברבנאל מהכתוב במח"כ נעלם ממנו מדרש רבותינו ברבה פ' שלח שנתעוררו בזה וז"ל שם וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום והלא את מוצא שהלכו מן הדרום לצפון מ' יום ומ' יום הלכו את כולה אלא שגלוי הי' לפני הקב"ה שהן באין ואומרין לה"ר ונגזר על אותו הדור שנים של צרה יום לשנה יום לשנה וקפץ לפניהם הקב"ה את הדרך עכ"ל (ועי' בס' בית שמואל (דכ"ט ע"ג) שהביא זה בשם הגמרא וליתא רק דכן איתא במדרש) ועתה מה לו כי יזעק על זה אחרי אשר רבותינו הרגישו בזה ויישבו אותו. והנה דברי המדרש הללו הביאם רש"י בביאורו לתורה. וראיתי להלוית חן (די"א ע"ב) שכתב שדחוק הוא ונעלם ממנו שמקור מחצב דברי רש"י הוא מהמדרש רבה ומ"ש הוא לתרץ שגה בזה דלפי העולה מדבריו לא הלכו רק שלשה צדדים והוא פלא כי באמת הלכו באורך וברוחב. ובזה י"ל מ"ש רש"י דהלכו לאורכו ולרחבו ונתקשה בשו"ת מקום שמואל (בשער התירוצים) דלמה כתב רש"י זה דהא גם אם לא היה הולכין רק לאורכו או לרחבו שפיר הי' קשה איך הלכו בע' יום. אמנם עם האמור א"ש דרש"י בא לשלול דלא נתרץ כתירוצו של הלוית חן והבן. ומה שכתב שם הלוית חן דמבואר במדרש איכה דלעולי רגלים נעשה נס והלכו לא"י במרוצה. שגה בפשט דברי המדרש ואינו מבואר שם כלל דהיה נס בזה רק שהיה להם דרכים קצרים ומחילות וכמבואר בבבלי וירושלמי שהבאתי למעלה וכן מוכח מקושית הראשונים בב"מ שהבאתי למעלה דאל"כ לק"מ. ומ"ש האברבנאל ששלוחי ב"ד שבים בז' ימים והוא פלא היכן מצא כן ובר"מ ה' קידוש החודש פ"ה איתא שיצאו עשרה ימים בתשרי ולא הגיעו רק למקומות אחדים ובניסן הלכו יותר והיינו דמבואר בר"ה (כ"א א') דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ובתענית (ד"י ע"א) מבואר דצריך ט"ו ימים שיגיעו לנהר פרת ואף דלפי החשבון צריך כ' ימים כבר תירצו אותו התוס' שם [וע' שאילת יעבץ (ח"א סי' קס"ח) שכ' דלענין יו"ט שני תליא הכל בהשלוחים יכולים להגיע ואין חילוק כלל בין א"י לח"ל לענין יו"ט שני וחכמים שלא שימשו כל צרכן המה חילקו כן ע"ש. ואני אומר הן אמת שמדברי הר"מ נראה כדבריו וכמ"ש ג"כ בשו"ת מהריט"ץ. אולם בדברי הריטב"א בחי' לר"ה (י"ח א') האריך בזה והעלה דהיום דאנו בקיאין בקביעא דירחא והכל תלוי בהגזירה לכן אנו הולכין אחר הרוב ובח"ל ברוב המקומות לא הגיעו השלוחין ע"ש באורך שלפי דבריו נסתרו דברי השאילת יעבץ. גם מה שתמה ע"ד המג"א (סי' תצ"ו סק"ז) במ"ש שאין לנדות לבן א"י שעשה מלאכה ביו"ט שני בח"ל לק"מ והדברים מבוארים במבי"ט (ח"ב סי' קמ"ט) דאע"ג דהם אסורים במלאכה מפני המחלוקת עכ"ז החיוב בנידוי לא חל רק על בני ח"ל שהם אסורים בעצם לא על בני א"י. ומש"ש להסתייע לדבריו מדברי הת"צ סי' קס"ז. הנה דברי הח"צ המה נגד המנהג. ומצאתי למרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ו) שפסק דלא כותיה. ומה מאד נפלאתי על הג' מהרש"ז בשלחנו במה"ת (סי' א' ס"ח) שכ' וז"ל וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בח"ל ביו"ט שני של גליות. ולכן גם בני א"י הבאים לח"ל חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בה' יו"ט עכ"ל ובאמת נהפוך דהם אינם חייבים כלל בקדושת היום והמה מתפללים תפלת חול ורק שאסורים במידי דפרהסיא מפני המחלוקת והג' מהרש"ז בעצמו כתב כן בה' יו"ט סי' תצ"ו ס"ז וס"ת וס"ט וצ"ע] העולה מזה דמדברי המדרש האלו נראה בעליל שס"ל דנשתנה הארץ ונתכווצה ולא כהאברבנאל. ובזה י"ל דברי מנחם והרד"ק במה שפירשו בכברת הארץ ולהצילם מהשגת הרמב"ן עליהם בפ' וישב שהוא ראה כאשר בא לארץ הקדושה ולא היה שם אפילו מיל יע"ש. אמנם אם נימא דנשתנה הארץ ונתכווצה לא קשה. ועי' בספר תבואות הארץ סוף פ"א שגם הוא רצה להוציא הדברים מפשטן בשביל שראה שהיום אינה מחזקת ת' פרסה וליתא והדברים המה כפשטן:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>מסייע לר"י בר חנינא ויהי גבולם מחלף כו'.</b> ע' בש"ק שכתב אך לפ"ז יש תימה בפסוק ויהי גבולם מחלף שבעה ערים כו' ערים תשעה עשר ולחשבון זה הם ערים כ"ב לפחות וצ"ע עכ"ל ונראה שהוא חשב ט"ו ערי מבצר הגם שיש ט"ז נראה שחשב מגדל אל חרם לחד. (ובמצודת דוד כ' שט"ז ערי מבצר יש נראה שחשב מגדל אל חרם לתרתי וכן נראה מבעל הטעמים אך בס' תבואות הארץ פרק ג' כ' מגדל אל חרם למזרח עכו בערך ג' שעות וחצי הכפר מדשד"ל אל קרי"ם והיא לפי דעתי משובשת מגדל אל חרים שתכונתם במחוז ההוא עכ"ל. וזה סיוע שהוא א') וע"כ מקשה דהט"ו וז' המה כ"ב. אולם לפי מה שראיתי בפי' נחלת יהושע ביהושע שם שכ' על פסוק ערים תשע עשרה ונ"ל ט"ו החשובים בין ערי מבצר ואדמי הנקב יבנאל לקים חקוקה הם י"ט כי חלף ואלון שמות מקומות ולא ערים עכ"ל א"כ י"ל דכן דעת הירושלמי דחלף ואלון לא חשיב ומה דאיתא בירושלמי מחלף חלף כו' הוא סימן למקומות ולא לערים ואף שחשב אדמי הנקב לתרתי י"ל דלא חשיב חקוקה ולפי הנחלת יהושע קשה למה לא חשיב אזנת תבור ע"כ דהגבול יצא לשם ולא להעיר א"כ י"ל להירושלמי גם בחקוקה כן וא"כ הם במכוון י"ט:
+
+Segment 8
+
+והא כתיב לוד ואיתאמרת תלא בגין דתנינן כו' עתוס' מגילה ד"ד ע"א שכתב הקשה הר"ר אלחנן דאמאי איצטרך לר' יהושע לאשמועינן דאינה מוקפת מימות יהושע והא משנה שלימה הוא וי"ל דאגב דאיצטרך לאשמועינן לוד וגיא החרשים תנא נמי אונו בהדייהו ע"ש. וראיתי להטורי אבן שהתפלא מאד על התוס' דמאי ענין אונו דהכא דהוא משל בנימין לההוא אונו דהתם דהוא משל יהודה והגלה דתרי נינהו ע"ש באורך וכן ראיתי בס' שלמי נדבה (ח"ב ד"ה ע"א) שהעלה"כ בצ"ע על התוס'. ובמחכ"ת לא ראו דברי הירושלמי האלו דמבואר להדיא דההוא אונו דהכא ודהתם חדא נינהו ולפי הירושלמי לא אמר הכא ואונו לפי שכבר תני ועמ"ש הש"ק בתוספותיו. עמ"ש הברכ"י סי' תרפ"ח סק"ג ובתבואות הארץ בפ"ג דס"ט ע"א ודו"ק:
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+<b>ולא עזרא תיקן כו'.</b> ע' בשירי קרבן מה שהקשה על המ"א סי' קל"ה מהירושלמי הזה. וע' בשו"ת חת"ס (סי' ט"ז) דמיישב קושיות הקה"ע דלפ"מ דדרשינן ממשפחה משפחה דכהנים מבטלין מעבודתן א"כ אין ראיה דניתקן כ"א בפ"ע ע"ש. ובאמת עדיין אינו מיושב קושיות הקה"ע דהא עכ"פ חזינן דהירושלמי סובר דתקנת עזרא היתה גם על הקריאה וכ"ה במס' סופרים פרק ו' דעזרא תיקן גוף הקריאה ולא כהנ חלת יעקב שם ששגג בזה וא"כ מנ"ל להמ"א לחדש מסתירת הירושלמי להבבלי דעזרא תיקן רק מנין הקרואים. ונ"ל דלהכי מנה הירושלמי תקנות עזרא ב' וה' ושבת במנחה לחד תקנה וש"ס דילן בב"ק (פ"ב א') מנה אותם נתרתי ולהנ"ל א"ש דלש"ס דילן אינה דומה ת קנות ב' וה' לתקנות מנחה דבמנחה תיקן גוף הקריאה ובב וה' תיקן רק הקרואים לכן מנה לב' משא"כ להירושלמי שוים המה ב' וה' למנחה לכן חשבינהו לחדא. ואולם ליישב קושיות הקה"ע י"ל לפמ"ש בחי' הריטב"א למגילה (ד"ב ע"א ד"ה אלא) ע"ש שכ' דהתקנה שתיקנו הנביאים לא היו חשובים בעיני אנשי הכפרים כיון שלא היה רק חד גברא ותלתא פסוקי או תלתא גברי ותלתא תלתא פסוקי ואח"כ כשתיקן עזרא תלתא גברי עשרה פסוקים היתה חשובה בעיניהם לילך להעיר יעו"ש. וכן י"ל לדעת המ"א דקודם שניתקן המנין והאנשים שיהיה שלשה לא היה חשובה בעיניהם וא"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כגון אנו שאין אנו צריכין לתלמודינו.</b> נ"ב ע' מה שפי' הקה"ע ובגליון הש"ס הניח בצ"ע מר"ן וב"י סי' תרפ"ח ובליקוטי הרמב"ן למגילה (ד"ב ע"א) העתיק הירושלמי כגון אנו שאין אנו צריכין [אלא] לתלמודינו. אולם בתשובת פאר הדור להרמב"ם (סי' י') העתיק הגירסא כמו שהוא לפנינו ופי' שמי שא"צ ללמוד עוד ולעיין בספרים יהיה א' מהי' בטלנין ולעסוק בצרכי ציבור משא"כ מי שצריך ללמוד עוד אינו רשאי לעסוק בצרכי ציבור יעו"ש באורך:
+<b>כפר שאין בו כו' ע' מה שפי' בו הקה"ע.</b> וכ"כ הרמב"ם בה' מגילה (פ"א ה"ח) אולם הראב"ד השיגו וע' בליקוטי הרמב"ן האריך בזה בירושלמי כרך שאין בו כו' וכ' שכ"ה גירסת הר"ח וע"ש מה שהעלה בביאורו וכ"כ הריטב"א בחידושים בשם הרשב"א. ובזה מיושבין דברי הראב"ד ובשו"ת הרדב"ז (ח"ה סי' ש"א רכ"ז) האריך לתמוה על הראב"ד דהא ירושלמי מפורש הוא ע"ש מה שדחק בזה. אולם באמת אין זה קושיא כלל דהראב"ד גרס בירושלמי כגירסת הר"ח והרמב"ן והרשב"א והריטב"א כרך שאין בו כו' ולזה רמז הר"ן במ"ש דהגירסאות מתחלפות בירושלמי ע"ש. וא"כ אין מבואר הדין הזה כלל בירושלמי והבן:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+אמר ר' מתנא על שם לא תטע לך אשירה כו' ע' בשדה יהושע (די"ז ע"א) שכ' כל עץ בימה של עץ היתה ואלו היה עושין אותה מאתמול קרינן ביה כל עץ אצל מזבח ד' אבל כשחל בחול לא חיישינן בהאי שעתא דפורתא הוא והא תנא דרך הלצה קאמר ליה ולא שיש איסור בדבר עכ"ל ואני תמה ע"ז דלמה הוציא דברי ר' מתנא לדרך הלצה ולא נימא דדינא קמשתעי דהא להדיא כ' הרמב"ם (פ"ו מה' עכו"ם ה"י) דאסור לנטוע במקדש כל עץ והראב"ד שם כ' דבימה שהיו עושין למלך בהקהל לשעתו היה עושין וע"ש ובראב"ד פ"י מה' בית הבחירה ה"ז וכ"מ שם ובסדר משנה דע"ז במה שהאריכו בזה. ונראה דדברי ר' מתנא המה מדינא דכל מה שיכולין למהר שלא תהיה עומדת הבימה בביהמ"ק בודאי נעשה. ואין להקשות מדוע היו עושין אותה של עץ ולא עשו אותה של אבן כבר יישב זה הבאר שבע בסוטה דף נ"ט ע"א ע"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>שמונים וחמשה זקנים כו' מצטערין על הדבר כו'.</b> כתב הקה"ע דדבר ששילשתי לך אין אתה רשאי לרבעה לפיכך אין להוסיף במצוה זו כמו שהוסיפו קצת מצות דרבנן כיון שיש בה קצת סתירה לד"ת. מבואר מדבריו דלולא זה לא היו עוברים בההוספה רק משום שהוא עד הדרשא מה ששילשתי לך. והנה מה דפשיטא ליה כן הנה פשיטא ליה להרמב"ן בהיפוך שכתב בביאורו לתורה פ' ואתחנן וז"ל ולפי דעתי בדא לעשות מצוה בפני עצמה כגון שעשה חג בחודש שבדא מלבו כמו ירבעם עובר בלאו וכך אומר לענין מקרא מגילה מאה ושמונים נביאים כו' ובירושלמי שמונים וחמשה זקנים כו' הרי שהיתה המצוה הזו אסורה להם א"כ הוא בכלל לא תוסיף עליו אלא שלא למדנו למוסיף עפ"י נביא אלא מן הכתוב שאמר אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה עכ"ל מבואר מדבריו דעובר על בל תוסיף וכשהוא עפ"י נביא עובר על אלה המצות ולא כהקה"ע. ומזה קשיא לי ג"כ על היפה מראה שכתב בירושלמי כאן אין נביא אחר עתיד לחדש דבר ומה שחדשו נר חנוכה לא קשה כי אין זה חידוש ע"פ נבואה אלא מצוה דרבנן כעירובין ונט"י אבל מקרא מגילה הי' מחדשים מרדכי ואסתר ע"י נבואה דאסתר ברוח הקודש נאמרה מבואר מדבריו דשלא עפ"י נביא מותרין לחדש וזה היפוך דברי הרמב"ן דשלא ע"י נביא עובר על בל תוסיף וע"י נביא עובר על אלה המצות ומה דלא קשה באמת מחנוכה נראה דסמכו בזה על הק"ו דמעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים לא כל שכן ומצאתי כן להדיא בחי' הריטב"א למגילה (י"ד א') שכתב וז"ל ורבנן דתקון בתר הכי נר חנוכה י"ל דסמכו נמי אהאי טעמא דק"ו מיהו מגילת אסתר הוי רבותא טפי שכתבוהו עכ"ל ומבואר מדבריו דגם הוא ס"ל כהרמב"ן דעובר בזה על בל תוסף וכ"כ הריטב"א בחי' למכות (כ"ג ב') גבי ג' דברים עשו ב"ד של מטה כו' מקרא מגילה דאל"כ היו עוברים על בל תוסיף וגם על אלה המצות ע"ש. וע' בתי' הר"ן בסנהדרין (דפ"א ע"ב) ואי' אגדות למהרש"א מגילה (דף ז' ע"א ודי"ד ע"א). גם הלום ראיתי להרא"ם בביאורו לסמ"ג ה' מגילה שכ' וז"ל וא"ת האיך מצו רבנן לחדש מצוה ולא חיישו משום בל תוסיף וי"ל דאיסור בל תוסיף לא שייך אלא כשמחדש המצוה אומר שהשם ציוהו להוסיף על מצות התורה אבל הכא דקאמרי בהדיא משום פרסומי ניסא לא וכ"כ הסמ"ג במצות בל תוסיף עכ"ל. ומהתימה ממנו שכתב בפשיטות היפוך דברי הרמב"ן והריטב"א. ומ"ש שכ"כ הסמ"ג לא מצאתי כן בסמ"ג וז"ל במל"ת (סי' שס"ד) אבל יש רשות לב"ד לאסור דבר המותר שהרי לעשות סייג לתורה אסרוה ולא שיהא אסורו מה"ת עכ"ל. הנה כ' דיכולים לעשות סייג ובזה מודה גם הרמב"ן בעצמו וכמש"ש בפ' ואתחנן אבל לחדש מצוה מה שאינו לסייג יוכל להיות שהסמ"ג מודה לדעת הרמב"ן והריטב"א:
+
+Segment 4
+
+<b>הנביאים והכתובים עתידים ליבעל כו' הדברים הם לכאורה תמוהים.</b> וע' בביאורו ברמב"ם ה' מגילה (פ"ה הי"ח) ובהשגות הראב"ד שם ובשו"ת הרשב"א (ח"א סימן צ"ג) ושו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תרס"ו וסי' תתכ"ח) יעו"ש מה שהאריכו בזה:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+אותו שנה היתה מעוברת מאי טעמא מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר עשו"ת (ח"ס חא"ח סי' קס"ג) שפי' דמהכתוב שנים עשר מכלל דאיכא י"ג וע"ז כ' דצע"ג דא"כ נעשה הנס באדר הראשון ובהא כ"ע מודו דצריך לעשות באדר הראשון ומ"ט קבעוהו באדר השני ע"ש. אולם לפמ"ש הקה"ע וז"ל הוא חודש אדר למה לי אלא ה"ק לחודש י"ב שבכל שנה אבל עתה הוא חודש י"ג עכ"ל וא"כ לפ"ז מעיקרא לק"מ קושיות הח"ס ודו"ק:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות כו' ודובקין בדבק כו' עקה"ע שפי' אם היה תפילין כתובין על ד' עורות מותר לדבק אותן ולהניח על היד. בתשב"ץ (ח"ג סי' ר"ז) כ' ואיני יודע טעם להשמטת הרמב"ם לזה הירושלמי ורבו הרי"ף ז"ל ואחרים כתבוהו להלכה עכ"ל. והנה לפי פי' הקה"ע דקאי על תפילין ש"י אם כתבן על ד' עורות שאם דבקן בדבק שרי א"ש מה שהשמיט הר"מ זה הירושלמי דהא הוא פסק בה' תפילין (פ"ג ה"ז) דאם כתבן על ד' עורות א"צ לדבקם וע"כ השמיט הירושלמי הזה. אולם פי' הקה"ע תמוה דהא איתא בש"ס מנחות (ל"ד ע"ב) דר' יוסי ס"ל דא"צ לדבקם וגם ר' יהודא א"ר בו וא"כ הירושלמי דלא כמאן וגם אם נימא דהירושלמי חולק בזה על ש"ס דילן וס"ל דצריך לדבק תקשה על מ"ש הקה"ע בש"ק דגם ברי"ף שהביא הירושלמי כן פירושו והוא תמוה דהא הרי"ף פסק בה' תפילין דא"צ לדבק וא"כ איך אפשר שיכתוב כאן שצריך לדבק וכנראה שנעלם ממנו שו"ת הריב"ש (סי' ל"א) שפי' הירושלמי דמיירי בתפילין שצריך לדבק הפרשיות ש"י בדבק או הקלף שכורך עליהן ולא נהגו כן ע"ש. וא"כ א"ש מה שהשמיט הר"מ לזה הירושלמי לפי המנהג ועשו"ת רדב"ז (ח"ג סי' תרמ"ז) שהשיג על הריב"ש וס"ל דהירושלמי מיירי לענין ס"ת ולא לענין תפילין ע"ש באורך וכ"ז לא ראה השירי קרבן:
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ראו אותו יוצא במנעל פחות ביה"כ.</b> ע' בקה"ע מבואר שפי' נפחת שהמנעל נפחת למטה. ואשתמיט מיניה דברי תה"ד (סי' קמ"ט) שכ' ראיה דמותר לעמוד ביה"כ ע"ג כלי עור וז"ל וראיה קצת דהא כתב הא"ז וז"ל ונראה דמותר לצאת במנעל קרוע ושיעור הקריעה איני יודע ומסתמא אינו רוצה לומר קרוע למטה בכף הרגל אלא קרוע למעלה וכיון דשרי מנעל קרוע כ"ש לעמוד ע"ג כלי עור דשרי עכ"ל. וכן פסק בש"ע א"ח (סי' תרי"ד ס"ב) וע"ש בביאורי הגר"א סק"י שכ' שדברי הא"ז דמותר לצאת במנעל קרוע הוא מדברי הירושלמי הללו. ובאמת מבואר כן להדיא בא"ז ה' יה"כ (סי' רע"ז) שלמד כן מדברי הירושלמי האלו. ועשו"ת רדב"ז (ח"א סי' שע"ז) וכיון דהתה"ד פי' דברי הא"ז דמיירי שנפחת למעלה א"כ האי נפחת הוא למעלה ולא למטה דאל"כ אין ראיה מזה לדינו של הש"ע דמותר לעמוד על כלי עור וע"כ הפי' בירושלמי שנפחת למעלה ולא למטה. וע' בפני משה שכ' וז"ל ודחי לה הש"ס דמה את ש"מ מזה. שכן אפי' יראי שמים יוצאין כך ביה"כ לפעמים אם א"א בענין אחר כגון במקום מטונף וכיוצא בזה עכ"ל ואם כן הוא הפי' בירושלמי א"כ אין ראיה לדינו של התה"ד וע"כ ליתא לפירושו רק שכן יראי שמים יוצאין היינו אפי' שלא לצורך וכן מבואר להדיא בא"ז דמותר לצאת במנעל קרוע אפי' לכתחלה:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+א"ר שמלאי דבורא כ"ה ג"כ בירושלמי תענית (פ"ב ה"ח) וע' בקה"ע שכ' כך שמו ובמדרש רבה קהלת פי' המ"כ שם מקום וע' בסדר הדורות שפי' דיבור שהוא עפ"י הדיבור ע"ש באורך וכן פי' הפני משה [והג"מ מהרצה"ח ז"ל כתב בספרו מבוא התלמוד (פרק י"ז) שנקרא דבורא על שם שדרש על קרא וכדבריך עשיתי]:
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+כראש תור היה נכנס מתוך חלקו של יוסף לתוך חלקו של בנימין ע' בס' תבואות הארץ פ"ג שכ' שלדעתו ט"ס הוא וצ"ל היה נכנס לתוך חלקו של יוסף מתוך חלקו של בנימין יעו"ש:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>מנשה הוה יתיב כו'.</b> במרדכי פ"ג דמגילה הגירסא מעשה בחד דהוי יתיב כו' וכתב דאיכא למימר דלא פליג אמתני' דאם קראה מתנמנם מאחר שהוציא בפיו אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא. וראיתי להשירי ברכה בא"ח סי' תר"צ סק"א שכ' בשם הראב"ן שכ' דאם קראה מתנמנם דיצא וה"ה לשומע ממתנמנם וא"כ איך יפרש הירושלמי הזה דלא יהיה נגד המשנה וע"ש מה שדחק בזה. אמנם לפמ"ש הקרבן העדה חזור לך דלא כוונית נראה דאק"ש קאי ובתוספותיו ביאר דק"ש קבלות עול מלכות שמים בעינן שיהיה ער ממש שיתכוון בכל לבו עכ"ל. א"כ לק"מ דבמגילה גם הירושלמי מודה וא"ש בפשיטות. ועשו"ת משכנ"י חא"ח (דף ס' ע"ג) שכ' וז"ל ואהא מייתי בירושלמי שאם קראה מתנמנם וצוה לחזור משום שלא כיון ומתני' דמכשיר איירי שכיון לבו בעת שהוא ער וכו' ומתורץ קושיות המרדכי ע"ש עכ"ל ולפ"ז א"ש ג"כ קושיות השיורי ברכה דהראב"ן מיירי כשכיון בעת שהיה ער אך דבריו לא נהירין דמנין היה יודע ר' זעירא שלא כיון דהא כוונה אינו יודע רק האיש בעצמו והנכון כמ"ש הקרבן העדה:
+
+Segment 6
+
+<b>הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה נאמר בארבעה עשר בכרכים עי' ביאורו בקרבן העדה.</b> ועי' ברא"ש במגילה פ"ב שלא הביא הדחי' נראה שלא היה בגירסתו וכמ"ש במראה הפנים. ובזה א"ש מה שתמה השירי קרבן על הכל בו שדחק א"ע ליישב קושית הירושלמי דמייר�� בשלא היה לו מגילה דהא הירושלמי בעצמו מתרץ זה דאין אסור במלאכה אלא ביומו אבל בכרכים כשקורין בי"ד אינו אסור במלאכה ע"ש ויותר היה לו לתמוה על הכלבו במ"ש להלן וז"ל ונוכל לומר שאינו אסור במלאכה רק לבני יומן ולאותן שהקדימו לקרות שאסורין ביום י"ד עכ"ל דמה כתב ונוכל לומר הא מבואר כן להדיא בירושלמי דאינו אסור רק לכ"א ביומו גם מ"ש דאסור ג"כ לאותן שהקדימו לקרות הוא היפוך דברי הירושלמי דכרכים שהקדימו לקרות באמת מותרים המה בעשיית מלאכה. אולם לפמ"ש דבנוסחות הראשונים לא היה כתוב כן בירושלמי א"ש. וראיתי להישועת יעקב (סי' תר"צ סק"ו) שהוכיח מהירושלמי הזה דאם לא כיון במגילה של לילה יצא דאל"כ קשה על הירושלמי מה הקשה הא גם אם נימא דאסור במלאכה עכ"ז מותר בלילה ואינו אסור במלאכה רק ביום דהא לענין משתה ושמחה קיי"ל דאינו נוהג רק ביום ולא בלילה וה"ה במלאכה וא"כ דלמא מיירי המשנה דהיה כותבה בלילה אע"כ דא"כ איך סיים דאם כיון לבו יצא דהא בקריאה של לילה אף אם לא כיון יצא עכ"ד. ובאמת אינו מוכח כלל לא מיבעיא לפ"ד הראבי"ה ההובא במרדכי במגילה דס"ל לענין שמחה דנוהג גם בלילה דס"ל דהאי ימי משתה ושמחה הוא כלילי שבת ויומי ואחריו החזיק הב"ח (בסי' תרצ"ה) לקיים כן וכ"נ מדברי הרמ"א שם בודאי לא קשה קושית הישועת יעקב. אולם גם לפ"ד החולק על הראבי"ה הא כ' הטורי אבן במגילה (ד"ו ע"ב) דיש חילוק בין קום ועשה דאינו נוהג רק ביום ומלאכה שהוא בשוא"ת נוהג גם בלילה יעו"ש. ובלא"ה לק"מ דהא כ' התה"ד (סי' קי"ב) דמלאכה של שמחה מותר והקשה מההיא דירושלמי דהיה כותבה כו' דהא כתיבת המגילה הוי דבר של שמחה וכ' וז"ל מיהו נאמר דלא בעי לארויי אלא שלא קבלו עליהם יו"ט ממש כדאיתא התם בגמרא דאי הוי יו"ט ממש ודאי היה אסורה לכתוב עכ"ל וא"כ כיון דהירושלמי דחה רק דלא קבלו עליהם ליו"ט ממש בזה היה נוהג ג"כ בלילה כיו"ט וא"כ לא קשה קושית הישועות יעקב:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו כו' בפרמ"ג במ"ז (סי' תרפ"ח סק"ד) כתב וז"ל ומ"ש הט"ז דיוצאין בי"ד לא הבנתי כי בפר"ח בריש הסימן הביא ירושלמי בן עיר מהו שיוציא בן כרך כו' ולא איפשטא הנה יראה דעל ר"ח רבה לית חולק דבן כרך יוצא בי"ד ואיבעיא הואיל לכתחלה לא הוי מחויב או דלמא הואיל ודיעבד [יצא] מחויב מקרי ולפ"ז נפשט האיבעיא לקולא ככל תיקו בדרבנן כו' א"כ טבריא והוצל לכתחלה קורין בב' ימים וברוכי רק בי"ד לא בט"ו דיוצא ממ"נ ואסור לברך בט"ו וא"צ לתירוץ הט"ז גם א"צ לטעמא הואיל וזמן קריאה לרוב העולם כדאמרן ולפ"ז יצא לנו הדין בן כרך שקרא בי"ד אסור לברך בט"ו וקורא בלא ברכה כקורא בתורה ואם קרא לבן עיר יצא בן עיר דתיקו דרבנן לקולא עכ"ל. ויש להעיר על דבריו מ"ש דליכא חולק על ההוא דר"ח רבה ולכן תמה על הט"ז ולק"מ דהנה בפ"ק ה"א דאיתא התם ר' חונה בשם ר"ח הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה כו' ר' יוסי ור' אחא הוון יתבין א"ר יוסי לר' אחא לא מסתברא לשעבר אבל לבא לא הא תני מקום שנהגו לקרותה ב' ימים קורין אותה ב' ימים (פי' הקה"ע והיינו במקום שמסופקים אם הוא כרך או עיר ואי ס"ד הכל יוצאין בי"ד למה קורין ב' ימים) א"ל אף אנא סובר כן (שאינו יוצא בי"ד) ויאות כו' הנה מבואר שיש חולקין על ההוא דר"ח רבה וסוברין דאין בן כרך יוצא בי"ד ועיירות המסופקות צריכין לקרות בשניהם ולא כהפרמ"ג דליכא חולק כלל (ועמ"ש הרא"פ בביאורו לירושלמי שקלים פ"א ה"א ובשו"ת זכרון יוסף חא"ח סי' י"ח י"ט בביאור דברי הירושלמי האלו) ולפ"ז כיון דיש חולקין על ר"ת רבה א"כ כשמספקא לן היינו אומרים דצריך לקרותם בב' ימים עכ"ז כיון דרוב העולם קורין בי"ד לכן הולכין אחר הרוב וא"ש דברי הט"ז. גם מ"ש דבן כרך מוציא לבן עיר. הנה הריטב"א בחי' למגילה (ד"ב ע"א) כ' וז"ל וזהו דעת הרשב"א והביא ראיה מדאמרינן בירושלמי בן כרך אינו קורא לבן עיר ובן עיר אינו קורא לבן כרך מבואר דגירסתו היתה בירושלמי שנפשטה האיבעיא דאינו מוציא לא בן עיר לבן כרך ולא בן כרך לבן עיר ועמ"ש התוס' והרא"ש בפ"ק דיבמות ובק"ן שם וע"כ פסקו של הפרמ"ג צל"ע:
+<b>אבל מפרשי ימים כו' א"ר מנא בעתיד לחזור למקומו כו' ע' קה"ע שפי' אפי' אם הם בני כרכים כו'.</b> אולם הריטב"א בחי' למגילה (דף י"ט א') יש לו פי' אחר בסוגיא וז"ל אמר ר' מנא בעתיד לחזור למקומו כו' וה"פ דדוקא בבן עיר שעקר דירתו ובכך הוא דמיבעיא לן אבל בן עיר שהוא מפרש בים או הולך במדבר ונמצא שם יום י"ד קורא כמקומו בי"ד שאע"פ שאינו במקום שום חיוב קורא כמקומו א"ר מנא בעתיד לחזור למקומו אבל אם דעתו לילך לכרך אינו קורא כלל שהרי כבר נעקר מן העיר ולכלל בן כרך לא בא וזה כאותו שאמרו בירושלמי במקום אחר בן כרך שעקר לילי י"ד נפטר מכאן ומכאן א"ר פנחס ע"כ היהודים כו' ר' פנחס מהדר איבעיא דר' יודן וקאמר שבן עיר שנתן דעתו לעקור לכרך ליל ט"ו כיון שעדיין הוא בי"ד בעיר קורא בעיר כיון שהוא פרזי באותו שעה עכ"ל מבואר מזה דס"ל דההיא דירושלמי מיירי דוקא בבן עיר. ובבן כרך לפי דעתו אולי קורא ג"כ כמקומו ויותר נראה שאינו קורא כלל. והן אמת שבהגהת המ"א סי' תרפ"ח ס"ה מבואר הדין דמפרש בים כו' בסתמא ובא"ר שם כ' להדיא דה"ה בבן כרך אולם להריטב"א צ"ע בזה. וגם מזה מבואר דהריטב"א פי' הירושלמי לעיל בבן כרך שעקר לילי י"ד נפטר כו' בניחותא דלא כהקה"ע שפירשו בתמיהא:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>תירגם עקילס כו'.</b> וכ"ה בירושלמי (מ"ק פ"ג ה"ז) ע' בשירי קרבן שכתב דביפה מראה כ' דבערוך הנוסחא [אתניסאה] לשון יון מות ולא מצאתי דבר זה בערוך כו' גם הגירסא דכאן כו' ע"ש. ונעלם ממנו מ"ש הערוך (ערך א' אות אתינס) דמבואר שם דנוסחתו היתה כן ופי' שם כן. ובמעריך שם האריך בזה שכ"ה פי' הירושלמי דלא כהמת"כ ע"ש [עי' בערוך השלם ע' אתנסיאה פי' בלי מות והוא השארת הנפש עיי"ש]:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+מכאן ואילך נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ כתב הפני משה מכאן ואילך אחר שאירע שקרא הקטן נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ ושוב לא יניחו שיקרא הקטן לרבים עכ"ל. ובמח"כ שגה בזה והכוונה אדרבה להיפוך דמכאן ואילך נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ גם ע"י קטנים דכן מבואר להדיא בתוספתא מגילה פ"ב ששם הובא ג"כ העובדא הזאת וסיימו שם מכאן ואילך הנהיגו שיהיה קטן קורא אותה לרבים. והתוספתא הזאת הובאה ג"כ בא"ז (ה' מגילה סי' שע"ז) מבואר להדיא ההיפוך מפי' הפני משה [וכ"ה בבעל העיטור בעשרת הדברות ה' מגילה שכ' והלכה כר' יהודא דאתא דרבנן ומפיק דרבנן ואשכחן דמנהגא כר' יהודא כדאיתא בתוספתא כו' מכאן ואילך הנהיגו שיהיו הקטנים קורין לרבים ש"מ מנהג כר' יהודא עכ"ל מבואר להדיא דלא כהפני משה]. ודע דקשיא לי ע"ז דאיתא בירושלמי כאן וכ"ה בתוספתא ובבבלי מגילה (ד"כ א') אין מביאין ראיה מן המתיר דא"כ מאי מקשה בירושלמי ברכות (פ"א ה"א) על מה דאיתא התם דר"ג הורה לבניו לקרות ק"ש עד עמוד השחר וע"ז הקשה בירושלמי שם ור"ג פליג על רבנן ועבד עובדא כותיה והא ר"מ פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותי' והא ר"ע פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותיה כו' דהא חזינן כאן דאמרו לר"י דאין מביאין ראיה מן המתיר דמוכח דר"י כשחלק עם רבנן עבד עובדא כותיה וכ"ה בכל החכמים כמו שאמרו אין מביאין ראיה מן המתיר ואין לומר דדוקא באיסור דאורייתא אמרו כן דלא עבדו עובדא כותיה והכא בדרבנן עסקינן ובזה עבד עובדא כותיה דהא הך דר"מ שהביאו שמה הוא דסכין אלונתית דהוא רק משום גזירה ועכ"ז לא עבד ר"מ עובדא כותיה וצע"ק:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>מהו ליקח אבנים כו'.</b> עי' בשירי קרבן שהביא דברי ההג"א מא"ז פ' בני העיר שכ' דאסור ליקח אבנים מביהכ"נ ישינה כדי לבנות חדשה כי ליכא דוכתי לצלויי וכ' הוא לפרש דבביהכ"נ שנפל מיירי ואין שם אלא אבנים ואסור משום חורבן המקום ודברי הא"ז הם לקוחים מדברי הירושלמי יעו"ש. ובפרמ"ג (סי' קנ"ב במ"ז סק"א) כ' דההג"א סובר ג"כ הטעם משום פשיעותא ורק דמיירי דבנה מקצת החדשה דשוב אין מוכרין אפילו לפדיון שבוים יעו"ש. אולם המה כתבו כל זה לפי שלא נגלה לפניהם דברי הא"ז שבה' ביהכ"נ (סי' שפ"ה) מבואר להדיא דהוא פוסק רק כטעם דצלויי ודחה שם דברי הירושלמי הללו משום דסובר דהטעם משום פשיעתא יעו"ש מבואר דלא כהש"ק והפרמ"ג. וצדקו דברי הט"ז בהבנת ההג"א:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+וכן במותריהן ממה שגבו גבאי צדקה והותירו כהדא ר' חייא בר אבא אזיל כו' ע' בקה"ע שכ' חוץ ממה שגבו גבאי צדקה והותירו מותר לשנות כו' ולא ידעתי דהא קיי"ל כהמשנה דשקלים (פ"ב מ"ו) דמותר עני לעניים כו' והיא דמי לשאר דברים וכ"ה ביו"ד (סי' רנ"ג ס"ו) והא דמבואר שם דאם ראו הפרנסים כו' הוא כן בכל הדברים. ומלבד זאת לא ידעתי איך יתפרש הכוונה ממה שגבו גבאי צדקה דהוא חוץ ממה שגבו גבאי צדקה דזה הוא היפוך הכוונה ונראה שנעלם מהקה"ע שו"ת מהר"ם מרוטונבורג (סי' תתקמ"ב) שכ' דכל מה שלא בא ליד הגבאי יכול לשנות והביא הירושלמי הזה ע"ש דמבואר מזה דפי' הירושלמי דלא בא ליד גבאי. (ועשו"ת נ"ב מה"ת (חח"מ סי' נ') מ"ש בביאור הירושלמי הזה ע"ש שנראה שגם ממנו נעלמו דברי מהר"ם הללו) ועוד איך הי' רשאי ר' חייא לשנות כיון דהיה גבאי ואמרינן כיון שבא ליד גבאי אינו יכול לשנות ומה קשר זה לזה. ועשו"ת מהריט"ץ (סי' ע"ט) ומחנה אפרים ה' צדקה (סי' י"א) פירשו דר' חייא לא היה גבאי ע"ש. וא"כ נסתר פי' קרבן העדה ע"כ נראה דתיבת כהדא הוא ט"ס ופי' וכן במותריהן ממה שגבו כו' כלומר דגם ממה שגבו כו' הדין כן ומה שסיים אח"כ ר' חייא כו' הוא דבר אחר ור' חייא לא היה גבאי ופליגי בזה וכמ"ש המהריט"ץ והמחנה אפרים והבן:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ולא זכר יואש המלך.</b> ע' בשירי קרבן מה שתמה על התוס' מנחות דל"ב וכ' דט"ס הוא בתוס' ע"ש. אולם גם בא"ז ה' תפילין (סי' תקס"ג) שגם הוא כתב ממש כדברי התוס' ובודאי שלא אתרמי טעות בהרי דוכתא וצ"ל דכן היתה גירסתם בדברי הימים לא כמו שהוא לפנינו:
+
+Segment 7
+
+<b>אם כר"מ אין מוכרין כו'.</b> השירי קרבן הניח בתימה על הר"ן במגילה שם שלא ראה שקושיתו הוא קושיות הירושלמי ולא הביא תירוצו כו' ע"ש באורך. אולם באמת לא נעלם זה מעיני הר"ן והמעיין יראה שהר"ן קיצר דברי הרמב"ן בליקוטים למגילה (כ"ז ע"ב) ושם הביא דברי הירושלמי הללו דאוקים הרישא דמתני' בס"ת וסיים ע"ז אבל לפי מה שאמרו בגמרא שלנו מעיר גדולה לעיר קטנה מעיקרא קדושה והשתא קדושה מרבים ליחיד ליכא קדושה משמע דמתני' לאו בס"ת משמע להו ולית להו דר' חייא בר אבא דירושלמי אלא מתני' בביהכ"נ הוא כו' והנכון בכולהו מה שרש"י ז"ל מפרש כו' והן הן דברי הר"ן אלו אלא שקיצר אותם ולפי שראה הר"ן דהבבלי מחולק עם הירושלמי לכן לא הביא תירוצו וז"פ וע' בתמים דעים סי' קט"ו מ"ש בביאור הירושלמי:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' יוחנן מיקל לנשיא כו' עיין מ"ש בציון ירושלים.</b> הנה מ"ש דבש"ע איתא דמותר להשתמש בעליות ליתא דשם איתא דיש להסתפק בזה כו' וגם מ"ש דצ"ל דשאני כאן דדמי להיכל הוא תמוה ואין לו כותר גם מ"ש דדברי ר' יוחנן סותרים זה את זה י"ל לפמ"ש התוס' במכות (י"ג א' ד"ה אילן) לחלק דגגין אינם קודש והאויר הוא קודש. ועי' חי' מהרש"א שם ובמל"מ ה' שגגות (פי"א ה"ד) א"כ כאן בירושלמי דאיתא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא י"ל דהיה באויר שלא כנגד הגג ולק"מ (רק מה שהיה נתקדש בקדושת ביהמ"ד והיה שם אויר ושם שטחו הבגדים). וע' בשו"ת פאר הדור להר"מ (סי' ע"ד) שמותר להשתמש בעליות של ביהמ"ד ולכאורה הוא נגד פסק הש"ע דיש להסתפק בזה וי"ל דהר"מ אזיל לשיטתו שהשמיט (בפ"ו מה' בית הבחירה) דעליות ההיכל נתקדשו ועצל"ח פסחים (דפ"ו) שביאר דעת הר"מ דס"ל דאדחי במסקנא הך תירוצא וע"ש. ולפ"ז כיון דכל עיקר טעם הר"מ דיש להחמיר בעליות משום דדמי להיכל וכיון דס"ל להרמב"ם דגם בהיכל לא נתקדשו עליות מכ"ש בביהמ"ד משא"כ לפי שיטות הר"י ומהר"ם ותוס' שבועות (י"ז ב' ד"ה וטמא) דהעליות נתקדשו א"כ י"ל ה"ה בית המדרש. הן אמת שצלע"ק על הצל"ת שסובר בדעת הר"מ דגם עליות ההיכל לא נתקדשו דהא כ' בה' מעה"ק פ"ה ה"ד וז"ל אבל אם שחטן בגגן של היכל פסולין שאין הגגות ראויות לשחיטה כלל. וא"כ תקשה למה כתב הר"מ בגגות ולא כתב יותר רבותא דאפ' בעליות ההיכל פסול כששחטן מוכח דבעליות כשר ועכ"מ שם שמבואר להדיא כן וצ"ל דס"ל דכל עליות ההיכל היו פתוחות וכמ"ש הצל"ח בלשון ואולי וא"כ בעליות מותר כיון שפתוחות והבן. וצל"ע על העץ חיים (מדות) פ"ד מה' מלכים שכ' וז"ל ואפשר הדין דבעליות לא היה חייב הנכנס לשם ולא מן הדין הי' נזהרין ליכנס לשם אלא מעלה עשו בה שאין אסור אלא בבית קדשי הקדשים אשר שם הארון אבל העלי' ה"ל כמו גג עכ"ל דא"כ דהוא רק מעלה בעלמא מאי מקשה הש"ס בפסחים שם להוכיח דעליות נתקדשו דהא הוי רק מעלה וצע"ג. ועי' בריטב"א במכות שם שגג ההיכל לא נתקדש בקדושת ההיכל אבל עכ"ז אוכלין שם יע"ש:
+
+Segment 3
+
+<b>ההן פרוורה כו'.</b> עי' בפני משה שכתב שזהו החדר שבחצר לפני ביהכ"נ כו' וע' בפרי מגדים א"ח (סי' קנ"א סק"ד) שכתב וז"ל צ"ע בפאלי"ש מקום שמתפללין שם בקהלות גדולות אם רשאין לעשות קפנדריא עכ"ל. והוא תמוה דזה הוא האיבעיא בירושלמי כאן והוא לא הביאו כלל:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+צריך שיהא איש בראש דפא ואת בסופה שכן הוא שניץ ונחית כו' עיין בקרבן העדה מה שפי' ונעלם ממנו מ"ש הטוא"ח (סי' תרצ"א) הגירסא שניץ ונחיץ כהדין קנטורא ועי' בב"י שם מה שהאריך בפירושו שקאי האיך יהיה נכתבים איש ואת ועב"ח שם מה שפי' פי' אחר. ועי' בתניא (סי' ל"ט) גם שם העתיק כגירסת הטור ועמש"ש המגיה ובבעל העיטור נפל שם טעות יעו"ש:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>זה קורא וזה מברך.</b> עי' בקה"ע שכתב ואפ"ה מברך לקרות המגילה כו' נראה שסובר שגם בברכה שלפניה אמרינן דזה קורא וזה מברך. אולם במרדכי בחולין פ' כיסוי הדם כתב בשם ר' שמחה ע"ד הירושלמי הללו וז"ל מיהו נראה דהתם מיירי בברכה שלאחריה אבל בברכה שלפניה אין נראה שאחד מברך וא' קורא כו' עכ"ל. וכן ראיתי בבעל העיטור בה' מגילה שכתב ע"ד הירושלמי ומסתברא שבירך לפניה אבל לא בירך לאחריה. מבואר דבברכה שלפניה לא אמרינן זה מברך וזה קורא. אמנם ראיתי בא"ז פ"ג דמגילה (סי' שע"ט) שכ' דכן הדין בברכה ראשונה. וכ"ה בהג"א שם וכ"נ מרמ"א סי' תרצ"ג וצ"ע שלא הביאו דעת ר' שמחה ובעל העיטור ועי' מ"ש המרדכי מגילה (סי' תתל"ה) במחלוקת שבין ר' יואל ור' אפרים וצ"ע:
+<b>מכאן ששומע כקורא כתיב אשר קראו לפני המלך.</b> כ' הפני משה וז"ל וכה"ג מצינו דכתיב גבי המגילה שהביא ע"י בן שפן ליהוקים אשר קראו לפני מלך יהודא כו' והוא תמוה דלא נמצא שם כלל זה הכתוב והברור דהוא המגילה שקראו לפני יאשיהו (דהוא במלכים ב' כ"ב) וכן פי' הקה"ע וז"ב:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>עאל לכנישתא חמא חונה.</b> הפני משה כ' דכך שם המתרגם ולא ראה ברי"ף (פ' הקורא עומד) ובטוא"ח (סי' קמ"א) ובמנהיג ה' שבת (סי' כ"ז) ותשב"ץ (ח"ג סי' קס"ג) ותוס' ב"ב (דט"ו א' ד"ה שמנה) שהעתיקו חמא חזנא (ובב"י שם כ' שכ"כ הרי"ף והרא"ש ובאמת ברא"ש לא העתיק הירושלמי והשמיטו. ואולי דכוונתו שהביא התוספתא שצריך לחזן עליו) וכ"ה בכל בו (סי' כ') ושיבולי הלקט (סי' י"ט) וע' בא"ז ה' שבת (סי' מ"ג) שהביא שם תשובת ר' יואל לר' אפרים דלמד מהירושלמי הזה דאין אדם קורא בתורה עד שיהיה א' עומד והחזן עמו ור' אפרים השיב לו וז"ל ואשר הבאת מירושלמי שאין יכול לקרות בלא חזן משום סרסור מההוא בר נש ואית ספרי ירושלמי דגרסי חזנא כו' כמה שגית וטעית חדא זה אינו תחותיה שלא העמיד אחר לקרות הל"ל לא קם בר נש בהדיא מה תחותי' ועוד אמר חזנא והלא החזן קורא אחרים ועוד זהו סרסור ששניהם קורים כו' ופי' הירושלמי כן הוא קם חזנא קרי בספרא ולא קם בר נש תחותיה ולא עמד אחר במקומו לתרגם אלא החזן עצמו תרגם וזהו סרסור ששומע מפי הקורא ומתרגם לאחרים כמו סרסור זה שקונה מזה ומוכר לזה זהו פי' נכון ע"ש:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>הרב את ריבך כו'.</b> כתב בשירי קרבן ונראה דלכך פותחת בברוך לפי שגם מי שאינו קורא את המגילה צריך לברך ברכה זו. תמהני עליו שלא ראה שכן כתב הר"ן ובחי' הריטב"א במגילה שם ועבטוא"ח (סי' תרצ"ב). ודע שראיתי בכל בו (סי' מ"ה) שכתב ירושלמי לא אמרו ברכה לאחריה אלא בציבור. והובא ברמ"א בא"ח (סי' תרצ"ב ס"א) ולפנינו ליתא לזה בירושלמי ועי' ביאורי הגר"א שם. ובא"ר כתב דשאר הפוסקים חולקים ע"ז. וס"ל דאף ביחיד יש לברך. ונ"ל כן מתוך דברי הראב"ד בהשגותיו על בעל המאור בברכות פ' הרואה שכתב שברכה שאינה קבוע שאין מברכין אותה רק ברבים אין אומרים בה שם ומלכות ע"ש וא"כ הכא אם נימא דנתקנה רק בציבור א"כ אמאי יש בה שם ומלכות ע"כ דס"ל להראב"ד דגם ביחיד יש לברך אותה:
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<b>התקין שיהיו אופין פת בע"ש כדי שתהא פרוסה מצויה לעניים.</b> ע' בשירי קרבן מה שדחק בזה. אולם מצאתי בשיטה מקובצת לב"ק (כ"ב ב') שפי' בשם ר' יונתן בש"ס דילן וז"ל משכמת ואופה ביום ו' בשבת לכל ימות השבוע כדי שתהא פת מצויה לעניים לכל ימי השבוע וק"ו להדיוט מלחם הפנים שהיה נאכלים לח' ימים עכ"ל. וא"כ יש לפרש גם דברי הירושלמי כן דאופה בע"ש לכל ימי השבוע וא"צ לדוחקו של הקה"ע. ואין להקשות מ"ש דאופה בע"ש י"ל כמ"ש הדרכי משה בא"ח (סי' תר"ב) דמשום כבוד השבת אופין בלא"ה. ועפרמ"ג בא"ח (סי' רמ"ב בא"א סק"ד). וראיתי להמור וקציעה שכ' ע"ד הד"מ שהוא תמוה שלא נמצא זה בגמרא ויש סמך לזה מדביתהו דר' חנינא בן דוסא כו' ע"ש ובמח"כ לא ראה דברי הירושל��י הללו. אולם מדברי הרמב"ם בה' אישות פכ"א שהעתיק זה בה"א ולא בה' שבת נראה שתכס עיקר כש"ס דילן ולא כהירושלמי. אולם באגודה (סי' ק"ב) ראיתי שהעתיק גם בש"ס דילן שתהא אשה משכמת ואופה בע"ש שחהא פת מצויה לעניים ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+אבל כשיש לו מתורגמן קוראין כו' עמ"ש הקה"ע ובש"ק והוא דחוק דמאי קוראין דקאמר אטו הם קוראים בהפטורה וצריך לומר נגד ג' קרואין והוא דחוק. אולם ביאור הירושלמי דסובר דסגי בג' פסוקים כשיש מתורגמן וכמ"ש ההגמי"י. ועשו"ת מהר"ם פאדו"ה (סי' ע"ח) שהאריך בביאור דברי הירושלמי הללו ופי' אותם דלא ישאר בקושיא ואישתמיט זה מהקה"ע:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אמר ר' יהודא כאן בשהביא ב' שערות כו'.</b> ע' בס' סת"ם (ה' תפילין סי' ל') שתמה על הירושלמי דאם לא הביא ב' שערות איך יכול לפרוס על שמע וע"ש שפי' הירושלמי בדרך רחוק. ולק"מ דבשהגיע לחינוך דמחויב מדרבנן מותר לפרוס על שמע דהוא ג"כ דרבנן דכמבואר במס' סופרים (פי"ד הי"ז) וע' בא"ז (ה' שבת סי' מ"ג) ובתשובה בח"א (סי' תשנ"ב) במה שהאריך בזה. ועי' במה שפי' הפני משה. ובמראה הפנים כ' נראה דהקושיא והתירוץ על נשיאות כפים בלחוד הוא דקאי וכן אמרינן בבבלי סוטה דל"ה דכשהביא ב' שערות נושא כפיו וע"ש דמשמע דבאקראי בעלמא וכ"כ הב"י סי' קכ"ח עכ"ל ודבריו תמוהים דמ"ש דקאי על נ"כ הוא דחוק למאד דהא מבואר בירושלמי והא תנינן קטן לא יפרוס את שמע מבואר דעיקר הקושיא הוא מפריסת שמע ואיך כתב הפ"מ דמקשה רק מנ"כ וגם לפ"ז עדיין תקשה דאיך מבואר בהמשנה דאביו או רבו עוברין עבורו לפני התיבה מבואר דפריסת שמע יכול הוא לפרוס לבדו וא"כ עדיין לא תירצו ע"ז ומלבד זה מ"ש הפ"מ דבקטן קודם י"ג שנה מבואר בבבלי דבהביא ב"ש נושא את כפיו. הוא תמוה מאד דבבבלי אין זכר לזה כלל ובב"י מבואר דבהי' לו י"ג שנה ולא הביא ב' שערות אינו נושא כפיו כלל בפני עצמו אפי' באקראי ובהביא ב' שערות והוא בן י"ג שנה נושא כפיו באקראי ובנתמלא זקנו נושא כפיו בתמידות א"כ אין זה ענין כלל לההוא דירושלמי דמיירי בהביא ב' שערות ולא היה בן י"ג ועתוס' סוכה (מ"ב ב') וחי' הרשב"א ספ"ק דחולין ובחי' הריטב"א בסוכה שם. ובישועת יעקב בא"ת (סי' נו"ן סק"ז) הביא דברי הירושלמי הללו וכ' דמכאן למד הר"מ בה' תפלה (פ"ח הי"א) דבפורס שמע הוא בהביא ב' שערות ופי' הך קטן בלא נתמלא זקנו וצ"ע דא"כ למה כ' הר"מ בפט"ו מה' תפלה דבנ"כ בעינן נתמלא זקנו דאם פסק כהירושלמי הזה הא גם בנ"כ מתיר אף בלא נתמלא זקנו וצ"ל דהר"מ פי' דהך עוברין לפניו הוא נ"כ ג"כ דהיא בכלל התפלה אבל פריסת שמע אינו מענין התפלה. ועשו"ת רדב"ז (ח"א בלשונות הר"מ סי' י') ע"ש:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>האמר יברכוך טובים ה"ז דרך המינות.</b> עי' בשירי קרבן שהביא פרש"י שצריכים לצרף פושעי ישראל בתפלה. וראיתי [להתפ"י] (ע"ד דמגילה ציון י"ב) שכתב תמהני הרי כתיב וחסידיך יברכוכה יראי ה' ברכו את ה' וכדומה הרבה וצ"ע עכ"ל ולדידי לק"מ דהתם בכתוב וחסידיך יברכוכה כתיב מקודם יודוך ה' כל מעשיך הרי כלל כל הברואים בשבחו של מקום וכן ביראי ה' הרי כתיב מתחלה בית ישראל ברכו כו' וכלל כל ישראל וא"כ ע"כ הכוונה במה שאמר אח"כ דכל חד לפי מדריגה שלו כן הוא מהלל לה' משא"כ אם אמר יברכך טובים לבד בזה שפיר כתב הקה"ע דנראה דאינו כולל רק הטובים:
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>מר עוקבן בשם רבנן דת��ן לא דומה גנאי יחיד בציבור כו' עי' פני משה.</b> ובמת"כ אשתמיע מיניה דברי התוס' מגילה (כ"ה ב') דפירשו אדרבה להיפוך דגנאי יחיד בציבור יותר מגנאי ציבור בציבור וקאי הטעם על מה שמעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני לא מתרגם דהראשון היא גנאי ציבור בציבור והשני הוא גנאי יחיד בציבור. ועי' ברי"ף ורא"ש שכתבו שגם פסוק ויגוף אינו מתרגם והיינו דהפי' בירושלמי דאינו חולק על הקודם שעד לשמצה בקמיהם אינו מתרגם ורק הוא מוסיף פסוק ויגוף. ולא כהפני משה שפי' שהוא חולק על הקודמים וליתא. וכ"ה בר"מ ה' תפלה (פי"ב ה"ב) ובכ"מ כתב שם שלמד מדברי הרי"ף זה. ויותר היה לו לומר שלמד כן מהירושלמי. שוב ראיתי בתוי"ט שהעיר בזה ותו נעלם מהפני משה תוספתא בפ"ג דמגילה דאיתא התם להדיא ועוד פסוק ויגוף כו' מבואר דגם פסוק זה וגם הקודמים. ויש להעיר על הפני משה שי' במשנה הטעם דעגל שני לא מיתרגם שיטעו שיש ממש בזה. ולא היה לו ליכתוב כן בדברי הירושלמי דהוא סובר הטעם משום כבוד אהרון וכמ"ש התוס' על רש"י. וצל"ע על התוס' שכתב וז"ל וקשה דהא בירושלמי פליגי אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר עד לשמצה בקמיהם הוא מעשה העגל והיינו סיפא דקרא וירא משה ולפרש"י לא היה לו לומר אלא תחלת הפסוק עכ"ל דאמאי כ' דהוא פלוגתא בירושלמי ואיכא מ"ד עד לשמצה כו' דהא קושיתם הוא אליבא דכ"ע דכל המ"ד סוברים דעד לשמצה אינו מתורגם ומה פלוגתא יש בזה והפלוגתא אינו רק אם מויאמר משה או מויאמר אהרן אבל כ"ע ס"ל דעד לשמצה וצ"ע. וגם קושיתם על רש"י לק"מ. דהנה לכאורה בלא"ה קשה על רש"י דלמה לא מתרגם כל הפרשה מויאמר משה. לא היה לו לתרגם רק הפסוק ויצא העגל הזה. וצ"ל עפ"י מ"ש הריטב"א בחי' למגילה דאלו היה מתרגם כל השאר כ"ש שהיו מעיינים מה שלא תרגם בזה. וא"כ י"ל גם קושית התוס' דאם היו מסיימים בהכתוב ויצא העגל הזה והפסוק שאח"ז היו מתרגמים היו מעיינים בהכתוב האחרון וע"כ תרגמו עוד פסוק א' וא"ש. וע' בטורי אבן שהקשה על התוס' דמה הקשו על רש"י הלא מש"ס דילן מוכח דלא ס"ל משום כבודו של אהרן מדלא אסרו לתרגם גם פסוק כי פרעה אהרן כו' ע"ש ולפענ"ד לק"מ דא"כ תקשה על הרי"ף והרא"ש שכתבו להדיא הטעם משום כבודו של אהרן ואעפ"כ כתבו דאינו מתרגם עד פסוק כי פרעה אהרן וכן תקשה על הר"מ דגם הוא ס"ל הטעם משום כבודו של אהרן וכמ"ש בפי' המשנה וכן מוכח ממ"ש ועוד פסוק ויגוף ועכ"ז כתב דעד פסוק כי פרעה כו' ועכצ"ל דפירשו דעד בכלל וגם ש"ס דילן פירשו התוס' דס"ל כהירושלמי רק מהש"ס דילן לא יכלו להקשות על רש"י דדלמא הפי' לא עד בכלל וע"כ הקשו מהירושלמי דמפורש להדיא כן וא"כ גם בש"ס דילן הפי' כן. וראיתי במס' סופרים (פ"ט ה"ט וי') דאיתא התם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם מהיכן הוא מתחיל מאנא חטא העם הזה. והנחלת יעקב כתב דהמ"ס ס"ל הטעם משום כבודו של אהרן וע"כ הוא מתחיל שלא לתרגם מאנא חטא כו' לפי שבסופו יש פסוק ויגוף כו'. וכן פי' בכסא רחמים שם ולפי דעתי הוא תמוה דאס"ד משום כבודו א"כ למה מתרגם עד כי פרעה אהרן כו' הלא פוגם בכבוד אהרן וע"כ נ"ל דאדרבה ס"ל כרש"י והפי' מהיכן מתחיל הוא שמאנא חטא הוא מתחיל לתרגם ולמעלה מזה לא מתרגם לפי שיש פסוק ויצא העגל הזה ומה שאינו מתחיל תיכף לתרגם הוא כמ"ש לעיל בשם הריטב"א שבכדי שלא יעיינו למה לא תרגם עד כה ע"כ אינו מתרגם עוד איזה פסוקים וא"ש והבן:
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+הגע עצמך שהיה שער גבוה כו' כנגד כתפי' כו' הראב"ד בה' מזוזה (פ"ו הי"ב) פסק כהירושלמי הזה וכן במרדכי בהלכות קטנות והמרדכי כ' שם דש"ס דילן לא פליג בזה ואדרבה צריך לפגוע כדי שיפגע במזוזה ע"ש. ולפ"ז י"ל דגם כל הפוסקים אינם חולקים בזה רק שהם מדברים בסתם פתח שאינו גבוה. ולכן כיון שהפוסקים סתמו דבריהם ובראב"ד ובמרדכי בשם ר"י בעל התוס' פסקו כהירושלמי ע"כ נראה שהלכה כמותו ובפרט דכן עשה ר' חנינה מעשה רב. וע' בב"ח ביו"ד (סי' רפ"ט) שאחר שהביא דברי המרדכי והראב"ד כתב דהכי נקטינן וכ"כ המעיו"ט ונראה שהוא מטעם שכתבתי וכן פסק הלבוש ובש"כ שם. וראיתי בקיצור ש"ע וסי' י"א ס"ה בהג"ה) שכ' דהוא תמוה מאד כיון דרוב הפוסקים ס"ל דש"ס דילן חולק על הירושלמי איך נניח רוב הפוסקים וניזול בתר מיעוטא ע"ש ולק"מ דרק בתוס' מבואר דס"ל דש"ס דילן חולק על הירושלמי אבל בשאר הפוסקים י"ל דהם מיירי בשאין הפתח גבוה ולא דברו מזה דהוא לא שכיח. ועי' בשירי קרבן שתמה על התוס' דמניין להם דש"ס דילן פליג. בשגם דמ"ש דלש"ס דילן פסול בדיעבד היכא שלא הניח בשליש העליון גם זה אינו מוסכם עי' במנוח ובטור ומ"ש הב"י ע"ז. וע"כ נראה עיקר כהכרעת האחרונים. [ובדרך אגב אעיר על מ"ש הרא"ש בהלק"ט אחר שכתב דבש"ס דילן מבואר דביהכ"נ פטור ממזוזה כ' וז"ל ובירושלמי פרק בתרא דמגילה משמע דבי מדרשא דר' חנינא היה בו מזוזות ומונחות בין כתפים של אדם עכ"ל. וראיתי בדברי חמודות שם שתמה ע"ז דלמה לו לסיים שהיו מונחות בין כתפים דלמאי צריכה הכא ע"ש ולענד"נ דהרא"ש הביא הירושלמי ונסתפק בו מה דאיתא דהיה בי מדרשא המזוזות ומונחות בין כתפים אם הכוונה דבי מדרשא היו חייבים במזוזה או שבין כתפי' פסולות למזוזה כיון שלא היה בשליש העליון רק לזכר מזוזה עשאוהו כך וכמו של בית מונבז במנחות (צ"ב ב') וע"כ אינו מוכח מזה דבית המדרש חייב במזוזה והבן]:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Megillah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,704 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Megillah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מגילה
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Megillah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מגילה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ליתן להם זמנים אחרים.</b> ע' בשירי קרבן שכתב ז"ל היינו אם עברו י"ד וט"ו ולא קראו שיקראו אח"כ ולא ס"ל דרשא דלא יעבור כו' ותדע דהא תני לקמן בסמוך שזמנו כל החודש וכן פסקו כל הפוסקים עכ"ל. ותמהני ע"ז דהא סיים בירושלמי על ההוא דזמנו כל החודש דדוקא עד ט"ו וכ"ה באגודה סי' ו' ובירושלמי אמרינן כל החודש כשר לקריאת המגילה ולעוברי דרכים ואפילו קודם י"א כו' אבל לא אחר ט"ו עכ"ל וכן פסקו כל הפוסקים:
+<b>יום י"ג יום מלחמה כו'.</b> ע' בביאור הרא"ש בסמ"ג ה' מגילה שכ' וז"ל וכן גרסינן בירושלמי יום י"ג כו' ומכאן ראי' שפי' זמן קהלה לכל הוא שנקהלו היהודים לעשות מלחמה לא לעשות תענית כדפי' ר"ת אבל נ"ל שאין מזה ראיה כלל משום דההוא דירושלמי דיום י"ג מלחמה הוא סיים בה וא"א לרבויי קרא ואלו ההוא דתלמודא דידן דזמן קהלה לכל הוא מסיים בה ולא צריך קרא לרבויי וא"כ דברי הירושלמי לחוד ודברי תלמודא דידן לחוד כו' ע"ש ובמחכ"ת לא סיימו קמיה דמרן לשון הירושלמי יפה דבאמת אינו מבואר כלל בירושלמי ההוא דא"א לרבויי קרא וא"כ דברי הירושלמי והבבלי אחד המה. ואולי לפי שראה ברא"ש שכ' על ההוא דירושלמי דליכא לרבויי או באיזה פוסק אחר סבר שזה מלשון הירושלמי ובאמת אינו מבואר כלל כן בירושלמי:
+
+Segment 3
+
+<b>אין עיניהם של עניים תלויות אלא בי"ד וט"ו כו'.</b> ע' בהשגות הראב"ד על בעל המאור למס' מגילה שכ' דנראה לו דט"ס בירושלמי וצ"ל ובזה"ז אין קורין ואין מחלקין אלא בי"ד וט"ו שאין עיניהם של עניים וע"ש מה שפי' ע"ז ונעלם זה מהקרבן העדה ומהמפרשים:
+<b>א"ר יוחנן מגבית ועד אנטיפרס כו'.</b> אמר ר' חנינא קפצה לה א"י וכ"ה בתענית (פ"ד ה"ה) וכ"ה בש"ס גיטין (דף נ"ז ע"ב) ארץ צבי שאין עורו מתזיק את בשרו והכוונה נראה כפשוטו שנתכווצה הארץ ומ"ש כאן הקה"ע שנעשה גיא או הר לא נהירא כלל דהא לענין שטח הארץ שיחזיק מה לי אם יהיה גיא או הר. ומזה יש להעיר ע"ד האברבנאל בפ' שלח שכתב וז"ל ממה שהעיד הכתוב ששבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום ידעינן שהיתה א"י קטנה בכמותה עד שבמ' יום מהלך אדם כל ארץ ישראל לד' רוחותיה והראיה ע"ז שלוחי ב"ד שהיו יוצאים מירושלים עד סוריא בז' ימים ושבים בז' ימים וזאת היתה א"י כי ירושלים לא היתה באמצע א"י והארץ לא נתכווצה ולא נבלעה כי הוא מכח הנמנע ושאמרו שהיתה ת' פרסאות על ת' פרסאות יש לו כונה אחרת כי הנה המהלכים בארץ ישראל מעידים שארכה הוא מהלך ד' ימים ולא יותר ודרש ארץ הצבי שעורו אינו מחזיק את בשרו אינו כמשמעו רק הארץ המיושבת נראית גדולה ואינו כן הארץ החריבה השוממה עכ"ל. ואני אומר דזאת מוחזק בידינו שא"י היתה מחזקת ת' פרסה על ת' פרסה כמבואר בש"ס מגילה (ד' ג' ע"א) וסוטה (ד' מ"ט ע"ש) וב"ק (דף פ"ב ע"ב) ומנחות (ס"ד ב') וכ"ה ביומא (ס"ט ב') וכ"ה בילקוט נחמיה (רמז אל"ף ק"א) וכ"ה בזוה"ק ויקרא (ד' פ"ד ע"א). וע' חי' אגדות ביומא שם (ומש"ש בש"ס בכל ארעא ישראל כו' אינו סותר לזה עי' תוס' ישנים שם) ועי' בהפלאה כתובות ד' קי"ב שכתב רמז נפלא למה מחזקת א"י דוקא ת' פרסה וכ"ה בספר עשרה מאמרות (מאמר העתים סי' י'. ומאמר אם כל חי סי' כ"א ובמאמר עולם קטן סי' א') ובתשובותיו (סי' ע"ג) שהדברים כפשוטן דא"י היתה מחז��ת ת' פרסה ונתכווצה. וכל כך היה הדבר הזה לפשיטות בעיני הראשונים עד שרבותינו בעלי התוס' תמהו מזה על הש"ס ב"מ (ד' כ"ח א') וכן הקשו בר"ה (כ"ג ב'). ועי' חי' הרמב"ן והריטב"א והר"ן ור' פרץ ההובא בשיטה מקובצת שם (וצל"ע על תירוץ הרמב"ן והר"ן שם דאזלו ביממא ובלילא דהא אביי אמר שם דבמקדש ב' לא אזלי רק ביממא וי"ל קצת) וכ"ה בחי' הריטב"א לתענית (ד"י ע"ב) ור"ה (י"ח א') וע' תוס' סוטה (ל"ד ב') והמעיין בדברי הראשונים האלו שהבאתי יראה דהיה הדברים לפשוט בעיניהם עד שהקשו מזה והכריחו לתרץ בישובים שונים ואין אחד מהם שיאמר שאין הדבר כמשמעו או שיש פלוגתא בזה. ויש להעיר מדברי הקלירי ההובא ברש"י יומא (ס"ז א') דנראה כסותר למ"ש וכבר העיר על דבריו הפר"ת במים חיים. ועי' ביד דוד (דרנ"א מ"ב) ולכאורה היה אפשר לומר לפי מה דאיתא בתוספתא פ"ו דב"ק והובאה ג"כ בכפתור ופרח פרק ששי (ועי"ש בכו"פ שהיה גירסתו בש"ס ביצה (ה' א') כמו שהוא במס' מעשר שני וכ"ה הגירסא בתשובת הגאונים הנדפסים בליק' סי' א' ושקטה התמיה שתמה הצל"ח שם) דרשב"י סובר אם אתם עוברים את הירדן אתם בארץ כנען ומוכח מזה דסובר דעבר הירדן אינו בכלל א"י וא"כ י"ל דהא דא"י הוא ת' פרסה הוא עם עבר הירדן וא"כ הקלירי דהוא ר"א בן שמעון (וכמ"ש הרא"ש פ' אין עומדין ובהג"מ פ"ו מה' תפלה ותוס' רי"ח ברכות י"א א' שכן מוכח בפסיקתא) אזיל בשיטת אביו דעבר הירדן אינו בכלל א"י ולהכי כתב דא"י אינו מחזיק ת' פרסה דנגרע ממנה מה שמחזיק עבר הירדן. אולם הא ליתא דבהתוספתא ע"כ דהוא ט"ס וצ"ל הגירסא כמו שהוא בש"ס דילן בבכורות (דף נ"ה) וכמו שהאריך בזה הברכ"י בא"ח (סי' תפ"ט) וגם מבואר בתוס' ובראשונים שהבאתי דהת' פרסה המה מלבד עבר הירדן והפנ"י בב"מ שם כתב דמנ"ל זה. ויש לומר דהתוס' ס"ל דעבר הירדן אינה בדיניה כמו א"י וכמו שהאריך בברכ"י שם. וא"כ אינו נכלל בסתם א"י וכשאמרו א"י מחזקת ת' פרסה היינו מלבד עבר הירדן. ועי' בביאורי מהרא"ל שלח (די"ג כ"ה) שהוכיח שם כן בהוכחה גמורה. ועי' במים יחזקאל (ד"ח ודי"ב ודי"ז) שגם הוא הסכים כן ואמת שבשאילת יעבץ (ח"א סי' קכ"ז) כתב דהת' פרסה המה עם קנזי וקדמוני ע"ש ובתוספת אהרן (ד"מ ע"ב) כתב ג"כ דעבר הירדן הוא בכלל הת' פרסה. אולם בתוס' וראשונים מבואר להיפוך ועי' בתשב"ץ (ח"ג סי' קצ"ח) ע"ש. [ודרך אגב ראיתי להעיר על מ"ש התוס' בר"ה שם דא"י הוא באמצע העולם וירושלים הוא באמצע א"י ובב"מ כתב דירושלים אינו באמצע הארץ ויש צד א' שהוא סמוכה לירדן יום א' ע"ש. והנה לפי שיטתם בב"מ י"ל דבריהם במנחות שכתבו שם (פ"ד א') דיביאו העומר מח"ל ותמהו ע"ז בס' ברוך מבנים אשר (פ' בהר) ובספר ברכת אברהם (די"ח ע"א) (דהא נקצר מקודם פסול וירושלים הוא באמצע א"י ואיך אפשר להביא מח"ל לירושלים ולדבריהם בב"מ א"ש. מיהו גם לפי שיטתם בר"ה לק"מ דהא איתא בירושלמי מעשר שני (פרק כרם רבעי) דהיה מחילות ונגנזו וכ"ה בבבלי ר"ה (דכ"ג) דאיסתתם דרכי וא"כ היו יכולים להביא דרך המחילות ולק"מ. וראיתי להפני יהושע שכתב וז"ל מיהו זה לי ימים כבירים אשר חפשתי ולא מצאתי מבואר בש"ס דירושלים הוא באמצע א"י אלא באמצע כדור העולם עכ"ל. אמנם מצאתי במדרש תנחומא (פ' קדושים) א"י יושבת באמצע העולם וירושלים באמצע א"י וכ"ה בזוה"ק תרומה (קנ"ו ב') ארעא קדישא היא באמצעותא דעלמא ובאמצעותא דארעא קדישא הוא ירושלים מבואר דירושלם הוא באמצע א"י וכשיטות התוס'. וכ"ה דעת ר' בחיי בכד הקמח (אות ש') והנה בש"ס יומא (נ"ד ב') אמרינן מהיכן הושתת העולם כו' מאמצע כו' וחכמים אומרים מציון משמע מזה דציון וירושלים אינו באמצע העולם ושוב ראיתי בחידושי אגדות למהרש"א שעמד בזה וכתב דדוחק לומר דחכמים פליגי בזה ומ"ש לתרץ בזה הוא דחוק למאד. אולם לדעתי לק"מ בהקדם מ"ש התוכניים לפרש מה דאמרו חז"ל דירושלים הוא באמצע העולם ובאמת חזינן דאינו כן וכתבו דבאמת לפי שטח העולם ירושלים אינו באמצע. אולם לפי הישוב שיושבים בני אדם ירושלים הוא באמצע העולם ולפ"ז א"ש דהת"ק דאמר דהעולם נברא מאמצע היינו מאמצע שטח העולם שנתחלק לש"ס מעלות. אולם החכמים שאמרו מציון הוא מאמצע הישוב לא מאמצע שטח העולם ועי' רש"י מגילה (ט"ו ב') שכתב ולא דבר שחוצץ למלכות בנין הבית שהוא באמצע העולם כדאמרינן בסדר יומא אבן שתיה שממנה נשתת העולם ולכאורה צ"ע מניין לו מהמאמר הזה שהוא באמצע הא שם אינו מבואר רק שממנה הושתת העולם וצ"ל דרש"י בא דרך אגב להורות לנו דגם מי שסובר דמציון נברא מ"מ מודה דהוא באמצע העולם דליכא מאן דפליג ע"ז. ועי' רש"י סנהדרין (כ"ו ב') בכתב שם דמציון נברא העולם. ובזה מיושב מה שהקשה בספר ברית שלום פ' תצא (דקי"ז ע"ג) והניח בצ"ע מהש"ס סנהדרין דל"ז דלמה נקרא שמו שררך שהוא יושב בטבורו של עולם ופירש"י מאמצעו דהלא החכמים ס"ל דמציון נברא ומוכח דאינם סוברים דציון הוא באמצע וכן הקשה בספר מים יחזקאל (פ' בראשית) ולפמ"ש א"ש. ועי' ש"ס סוטה (מ"ה ב') אפי' תימא אבא שאול ע"כ לא אמר אבא שאול אלא לענין יצירה דכי מיתצר ולד ממציעתא מיתצר כו' משמע מזה דהת"ק חולק. ועי' ש"ס תענית (ד"ג ע"ב) מעלי תלגא לטורא כו' שנאמר כי לשלג יאמר כו' מוכח משם דלא כר' יהושע דמן הצדדין נברא וכמ"ש בגבורת ארי שם וע"ש בד"י ע"א א"י נבראת תחלה כו' מוכת דס"ל כמ"ד דמציון נברא ע' גבורת ארי שם. ומדברי רבינו הרמב"ם נ"ל דסובר דלא נברא מציון כיון דאינו באמצע הישוב וכל מילי דמיתצר כו' הוא מכל השטח ומיושב מ"ש בפי' המשנה פ"ה דיומא וז"ל ופי' שתיה יסוד והאמת כי מקום העבודה יסוד העולם כו' ע"ש. וראיתי בס' מסגרת זהב (דט"ז ע"ב) שתמה עליו דזה נגד הגמ' שממנו הושתת העולם ע"ש ולפמ"ש א"ש. ונראה דכולם מודים דציון הוא באמצע העולם כמוזכר כמה פעמים במדרשות ע' פסיקתא רבתא (סי' כ') וזוה"ק במדבר (דקס"א) ופנחס (דרכ"א ע"ב) ותשא (קצ"ג א') ופקודי (רכ"ב ב') וז"ח בראשית. ועי' רשב"ם ב"ב (דע"ד ע"א) ורש"י יחזקאל (ה' ה') ועש"ס בכורות (ח' ב') מציעתא דעלמא כו' וקאי על ירושלים. ועזוה"ק ויקרא (דס"ו) וזה לסברא פשוטה בכ"מ דירושלים באמצע העולם. אולם גם הוא באמצע א"י וכמ"ש למעלה בשם התנחומא והזוה"ק וע"כ תמהני על הסה"ד (ח"א דל"ח א') שכתב לפשוט בשם הש"ק דירושלים אינו באמצע א"י ונעלם ממנו דברי התנחומא והזוה"ק שהבאתי וגם לא הביא שהוא מחלוקת בין התוס' ב"מ ור"ה. ולכאורה היה נראה שזה הוא ג"כ פלוגתת הטור והב"י בא"ח (סי' ג') שהקשה שם על הטור דדלמא אינו אוסר ר"ע מזרח ומערב רק באותן עיירות שהן במזרח או במערב וראיתי להברכת דוד שם שכתב עליו דהא ירושלים באמצע א"י קאי ובבל הוא בצפונית מזרחית וא"כ ע"כ דלאו משום ירושלים הוא ע"ש. והנה מ"ש דבבל הוא בצפונית מזרחית דבריו נאמנו. דכ"כ התוס' בבכורות (נ"ה ב' ד"ה מיטרא) ובתוס' רי"ד שם. ומיושב בזה מה שהקשה בשו"ת אור נעלם ח"ב (סי' קמ"ז) שהקשה על רש"י ברכות (ס"א ב') דבבל קיימת למזרחו של א"י וב"ב (כ"ה ב') אתון דיתביתי בצפונה של א"י אדרומי פרש"י שם דבבל לצפונה של א"י קיימא ע"ש שהניח בצ"ע. אולם אם נימא דהוא בצפונית מזרחית א"ש. וכ"ה דעת רש"י בשבת (דס"ה) שלא תקשה עליו קושית התוס' שם ע"ש במגיני שלמה. אך מ"ש דירושלים באמצע א"י קיימא י"ל דהב"י ס"ל כהתוס' בב"מ. והטור י"ל דס"ל כהתוס' דר"ה וא"ש. ולכאורה היה אפשר לומר דהא דירושלים היא באמצע א"י הוא פלוגתא דאמוראי. דהנה במגילה (ו' א') איתא דר' ירמיה אמר רקת שמה ולמה נקראת שמה טבריה שיושבת בטבורה של א"י משמע דטבריה באמצע א"י ולא ירושלים ושאר אמוראים שאמרו שטובה מראיתה והוא ר' יודן ובמ"ר בראשית (פכ"ג) טבריה על שם טבריאים הם סוברים דירושלים הוא באמצע א"י] הגם הלום ראיתי בס' בנין הבית לבעל מצודת דוד שכ' דהת' פרסאות המה עם האורך של שיפוע ההרים דאל"כ תקשה הא לעתיד לבוא שיתרחב א"י ועכ"ז לפי החשבון לא יעלה רק לרמ"ד פרסאות ע"ש ולענ"ד לא נהירא דבריו כלל והוכחתו אין הוכחה דאין הכוונה ת' פרסאות על ת' פרסאות מרובעות רק שהשטח באורך וברוחב עולה לת' על ת' פרסאות וא"כ י"ל דיש יותר באורך מברוחב וכדומה וא"כ הא בהמצרים שלעתיד אינו מבואר רק הרוחב ויוכל להיות שבאורך תהיה הרבה ולא מוכח מידי. והנה מה שהוכיח האברבנאל ממה שמעידים הנוסעים שהיום א"י היא קטנה הוא מערכה על הדרוש דבאמת אנו מודים שהיום היא קטנה רק אנו אומרים שנתכווצה וכדאמרינן ארץ צבי כו' ומה שרצה לפרש שנראה כן בחורבנה א"כ איך יפרש העובדא שראה שאינה מחזיק ס' ריבוא קנים. וגם מדברי הירושלמי שלפנינו מוכח כן. ועי' מדרש שיר השירים (סי' א') ומדרש איכה (סי' ב') ואין לומר דדרשא דארץ צבי לאו כ"ע סוברין כן דהא דרשינן מזה בכתובות (קי"ב א') שאיננה מחזקת פירותיה לא מוכח מידי מזה דהא בר"ה (י"ג א) דרשינן שהיא קלה לבשל פירותיה וכ' שם הריטב"א דתרתי ש"מ וא"כ י"ל ג"כ בהדרשה הזאת כן. ועי' בילקוט משלי (רמז תתק"מ) שהביא ב' הדרשות. והמעיין בירושלמי פאה (פ' כל זית) ובכתובות שם כמה הפליגו בסיפור הפירות שהיה אז בהפלגה גדולה ואיך ירדו היום פלאים ושם א"א להעטיף בזה משל ומליצה ויראה שהדברים כפשטן. וגם הא מבואר בחולין (דנ"ה) דכוליא שהקטינה טריפה בבהמה דקה עד כפול ובגסה כענבה בינונית והדברים תמוהים דהא אצלינו אין ענבה גדולה כפול ועכצ"ל כמ"ש בשם הרש"ל ביו"ד (סי' מ"ד) דפירות א"י היו גדולים בימים האלו [ועי' בב"י שם מ"ש בשם מהר"י ן' חביב ולפירושו ענבה אינו מז' המינין. ובזה מיושב מה שהקשה בדעת קדושים ביו"ד שם במקדש מעט דאמאי אמרו גפן כדי רביעית כו' ולא אמרו לשיעור ענבה. ולמהר"י ן' חביב א"ש וגם להרש"ל י"ל דכיון דכתיב גפן ולא כתיב ענבה ש"מ שאתיא לשיעורא דיין שנקרא גפן ולא לכוליא ששיעורה כענבה] וראיתי בספר חידושי הרז"ה בהגהותיו לש"ע (ד"כ ע"ב) שכ' וז"ל לענ"ד תמיהא קיימת על הרש"ל ממה דאיתא בברכות (דל"ו ע"ב) אמר רב אסי הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן ששיעורו כפול הלבן נמצא מבואר לרב אסי שהיה בחו"ל בבבל ואחר חורבן ביהמ"ק ואעפ"כ אמר ששיעור בוסר דהיינו ענבה שלא נגמרה שיעורו כפול הלבן ש"מ דענבה שנגמרה גדולה מפול הלבן וצ"ע עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא דלא לחנם אמר רב אסי פול הלבן ולא אמר סתם פול והיינו שסתם פול ופול הלבן המה ב' מינים ועיקר קושית רש"ל הוא דהא חזינן דאין ענבה גדולה כסתם פול שבה שיעורו לענין טריפות ומזה למד שנשתנו אבל פול הלבן יוכל להיות שגם בזמנינו ענבה גדולה מפול הלבן. ועמ"א (סי' ר"ב ס"ק ל"ד) שכ' ועביו"ד סי' מ"ד שבימיהם היו הענבים גדולים אבל עכשיו פול גדול מעגבה ואפשר דה"ה פול הלבן עכ"ל הרי שנסתפק בזה אם הפול הלבן נשתנו או לא והרש"ל נראה דפשיטא ליה דלא נשתנו ורק הפול נשתנה וא"ש. עכ"פ מבואר שהדברים לענין הפירות הוא כפשוטו שנשתנו הרבה מאד מכפי מה שהי' וה"ה לענין הארץ שנשתנית ונתכווצה. ומ"ש האברבנאל דהוא מכח הנמנע הנה גם פתיחת פי הארץ הוא מהנמנע ועכ"ז היה. ועשו"ת הרשב"א ת"א סי' ס') ועי' כפתור ופרח (פי"א) שכ' שגם היום הוא ת' פרסה רק שתחשוב כל פרסה ב' מילין ומה שהוכיח האברבנאל מהכתוב במח"כ נעלם ממנו מדרש רבותינו ברבה פ' שלח שנתעוררו בזה וז"ל שם וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום והלא את מוצא שהלכו מן הדרום לצפון מ' יום ומ' יום הלכו את כולה אלא שגלוי הי' לפני הקב"ה שהן באין ואומרין לה"ר ונגזר על אותו הדור שנים של צרה יום לשנה יום לשנה וקפץ לפניהם הקב"ה את הדרך עכ"ל (ועי' בס' בית שמואל (דכ"ט ע"ג) שהביא זה בשם הגמרא וליתא רק דכן איתא במדרש) ועתה מה לו כי יזעק על זה אחרי אשר רבותינו הרגישו בזה ויישבו אותו. והנה דברי המדרש הללו הביאם רש"י בביאורו לתורה. וראיתי להלוית חן (די"א ע"ב) שכתב שדחוק הוא ונעלם ממנו שמקור מחצב דברי רש"י הוא מהמדרש רבה ומ"ש הוא לתרץ שגה בזה דלפי העולה מדבריו לא הלכו רק שלשה צדדים והוא פלא כי באמת הלכו באורך וברוחב. ובזה י"ל מ"ש רש"י דהלכו לאורכו ולרחבו ונתקשה בשו"ת מקום שמואל (בשער התירוצים) דלמה כתב רש"י זה דהא גם אם לא היה הולכין רק לאורכו או לרחבו שפיר הי' קשה איך הלכו בע' יום. אמנם עם האמור א"ש דרש"י בא לשלול דלא נתרץ כתירוצו של הלוית חן והבן. ומה שכתב שם הלוית חן דמבואר במדרש איכה דלעולי רגלים נעשה נס והלכו לא"י במרוצה. שגה בפשט דברי המדרש ואינו מבואר שם כלל דהיה נס בזה רק שהיה להם דרכים קצרים ומחילות וכמבואר בבבלי וירושלמי שהבאתי למעלה וכן מוכח מקושית הראשונים בב"מ שהבאתי למעלה דאל"כ לק"מ. ומ"ש האברבנאל ששלוחי ב"ד שבים בז' ימים והוא פלא היכן מצא כן ובר"מ ה' קידוש החודש פ"ה איתא שיצאו עשרה ימים בתשרי ולא הגיעו רק למקומות אחדים ובניסן הלכו יותר והיינו דמבואר בר"ה (כ"א א') דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ובתענית (ד"י ע"א) מבואר דצריך ט"ו ימים שיגיעו לנהר פרת ואף דלפי החשבון צריך כ' ימים כבר תירצו אותו התוס' שם [וע' שאילת יעבץ (ח"א סי' קס"ח) שכ' דלענין יו"ט שני תליא הכל בהשלוחים יכולים להגיע ואין חילוק כלל בין א"י לח"ל לענין יו"ט שני וחכמים שלא שימשו כל צרכן המה חילקו כן ע"ש. ואני אומר הן אמת שמדברי הר"מ נראה כדבריו וכמ"ש ג"כ בשו"ת מהריט"ץ. אולם בדברי הריטב"א בחי' לר"ה (י"ח א') האריך בזה והעלה דהיום דאנו בקיאין בקביעא דירחא והכל תלוי בהגזירה לכן אנו הולכין אחר הרוב ובח"ל ברוב המקומות לא הגיעו השלוחין ע"ש באורך שלפי דבריו נסתרו דברי השאילת יעבץ. גם מה שתמה ע"ד המג"א (סי' תצ"ו סק"ז) במ"ש שאין לנדות לבן א"י שעשה מלאכה ביו"ט שני בח"ל לק"מ והדברים מבוארים במבי"ט (ח"ב סי' קמ"ט) דאע"ג דהם אסורים במלאכה מפני המחלוקת עכ"ז החיוב בנידוי לא חל רק על בני ח"ל שהם אסורים בעצם לא על בני א"י. ומש"ש להסתייע לדבריו מדברי הת"צ סי' קס"ז. הנה דברי הח"צ המה נגד המנהג. ומצאתי למרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' כ"ו) שפסק דלא כותיה. ומה מאד נפלאתי על הג' מהרש"ז בשלחנו במה"ת (סי' א' ס"ח) שכ' וז"ל וזהו ג"כ הטעם ששורה קדושה עליונה בח"ל ביו"ט שני של גליות. ולכן גם בני א"י הבאים לח"ל חייבים בקדושת היום אף שדעתם לחזור כמו שנתבאר בה' יו"ט עכ"ל ובאמת נהפוך דהם אינם חייבים כלל בקדושת היום והמה מתפללים תפלת חול ורק שאסורים במידי דפרהסיא מפני המחלוקת והג' מהרש"ז בעצמו כתב כן בה' יו"ט סי' תצ"ו ס"ז וס"ת וס"ט וצ"ע] העולה מזה דמדברי המדר�� האלו נראה בעליל שס"ל דנשתנה הארץ ונתכווצה ולא כהאברבנאל. ובזה י"ל דברי מנחם והרד"ק במה שפירשו בכברת הארץ ולהצילם מהשגת הרמב"ן עליהם בפ' וישב שהוא ראה כאשר בא לארץ הקדושה ולא היה שם אפילו מיל יע"ש. אמנם אם נימא דנשתנה הארץ ונתכווצה לא קשה. ועי' בספר תבואות הארץ סוף פ"א שגם הוא רצה להוציא הדברים מפשטן בשביל שראה שהיום אינה מחזקת ת' פרסה וליתא והדברים המה כפשטן:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>מסייע לר"י בר חנינא ויהי גבולם מחלף כו'.</b> ע' בש"ק שכתב אך לפ"ז יש תימה בפסוק ויהי גבולם מחלף שבעה ערים כו' ערים תשעה עשר ולחשבון זה הם ערים כ"ב לפחות וצ"ע עכ"ל ונראה שהוא חשב ט"ו ערי מבצר הגם שיש ט"ז נראה שחשב מגדל אל חרם לחד. (ובמצודת דוד כ' שט"ז ערי מבצר יש נראה שחשב מגדל אל חרם לתרתי וכן נראה מבעל הטעמים אך בס' תבואות הארץ פרק ג' כ' מגדל אל חרם למזרח עכו בערך ג' שעות וחצי הכפר מדשד"ל אל קרי"ם והיא לפי דעתי משובשת מגדל אל חרים שתכונתם במחוז ההוא עכ"ל. וזה סיוע שהוא א') וע"כ מקשה דהט"ו וז' המה כ"ב. אולם לפי מה שראיתי בפי' נחלת יהושע ביהושע שם שכ' על פסוק ערים תשע עשרה ונ"ל ט"ו החשובים בין ערי מבצר ואדמי הנקב יבנאל לקים חקוקה הם י"ט כי חלף ואלון שמות מקומות ולא ערים עכ"ל א"כ י"ל דכן דעת הירושלמי דחלף ואלון לא חשיב ומה דאיתא בירושלמי מחלף חלף כו' הוא סימן למקומות ולא לערים ואף שחשב אדמי הנקב לתרתי י"ל דלא חשיב חקוקה ולפי הנחלת יהושע קשה למה לא חשיב אזנת תבור ע"כ דהגבול יצא לשם ולא להעיר א"כ י"ל להירושלמי גם בחקוקה כן וא"כ הם במכוון י"ט:
+
+Segment 8
+
+והא כתיב לוד ואיתאמרת תלא בגין דתנינן כו' עתוס' מגילה ד"ד ע"א שכתב הקשה הר"ר אלחנן דאמאי איצטרך לר' יהושע לאשמועינן דאינה מוקפת מימות יהושע והא משנה שלימה הוא וי"ל דאגב דאיצטרך לאשמועינן לוד וגיא החרשים תנא נמי אונו בהדייהו ע"ש. וראיתי להטורי אבן שהתפלא מאד על התוס' דמאי ענין אונו דהכא דהוא משל בנימין לההוא אונו דהתם דהוא משל יהודה והגלה דתרי נינהו ע"ש באורך וכן ראיתי בס' שלמי נדבה (ח"ב ד"ה ע"א) שהעלה"כ בצ"ע על התוס'. ובמחכ"ת לא ראו דברי הירושלמי האלו דמבואר להדיא דההוא אונו דהכא ודהתם חדא נינהו ולפי הירושלמי לא אמר הכא ואונו לפי שכבר תני ועמ"ש הש"ק בתוספותיו. עמ"ש הברכ"י סי' תרפ"ח סק"ג ובתבואות הארץ בפ"ג דס"ט ע"א ודו"ק:
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+<b>ולא עזרא תיקן כו'.</b> ע' בשירי קרבן מה שהקשה על המ"א סי' קל"ה מהירושלמי הזה. וע' בשו"ת חת"ס (סי' ט"ז) דמיישב קושיות הקה"ע דלפ"מ דדרשינן ממשפחה משפחה דכהנים מבטלין מעבודתן א"כ אין ראיה דניתקן כ"א בפ"ע ע"ש. ובאמת עדיין אינו מיושב קושיות הקה"ע דהא עכ"פ חזינן דהירושלמי סובר דתקנת עזרא היתה גם על הקריאה וכ"ה במס' סופרים פרק ו' דעזרא תיקן גוף הקריאה ולא כהנ חלת יעקב שם ששגג בזה וא"כ מנ"ל להמ"א לחדש מסתירת הירושלמי להבבלי דעזרא תיקן רק מנין הקרואים. ונ"ל דלהכי מנה הירושלמי תקנות עזרא ב' וה' ושבת במנחה לחד תקנה וש"ס דילן בב"ק (פ"ב א') מנה אותם נתרתי ולהנ"ל א"ש דלש"ס דילן אינה דומה ת קנות ב' וה' לתקנות מנחה דבמנחה תיקן גוף הקריאה ובב וה' תיקן רק הקרואים לכן מנה לב' משא"כ להירושלמי שוים המה ב' וה' למנחה לכן חשבינהו לחדא. ואולם ליישב קושיות הקה"ע י"ל לפמ"ש בחי' הריטב"א למגילה (ד"ב ע"א ד"ה אלא) ע"ש שכ' דהתקנה שתיקנו הנביאים לא היו חשובים בעיני אנשי הכפרים כיון שלא היה רק חד גברא ותלתא פסו��י או תלתא גברי ותלתא תלתא פסוקי ואח"כ כשתיקן עזרא תלתא גברי עשרה פסוקים היתה חשובה בעיניהם לילך להעיר יעו"ש. וכן י"ל לדעת המ"א דקודם שניתקן המנין והאנשים שיהיה שלשה לא היה חשובה בעיניהם וא"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כגון אנו שאין אנו צריכין לתלמודינו.</b> נ"ב ע' מה שפי' הקה"ע ובגליון הש"ס הניח בצ"ע מר"ן וב"י סי' תרפ"ח ובליקוטי הרמב"ן למגילה (ד"ב ע"א) העתיק הירושלמי כגון אנו שאין אנו צריכין [אלא] לתלמודינו. אולם בתשובת פאר הדור להרמב"ם (סי' י') העתיק הגירסא כמו שהוא לפנינו ופי' שמי שא"צ ללמוד עוד ולעיין בספרים יהיה א' מהי' בטלנין ולעסוק בצרכי ציבור משא"כ מי שצריך ללמוד עוד אינו רשאי לעסוק בצרכי ציבור יעו"ש באורך:
+<b>כפר שאין בו כו' ע' מה שפי' בו הקה"ע.</b> וכ"כ הרמב"ם בה' מגילה (פ"א ה"ח) אולם הראב"ד השיגו וע' בליקוטי הרמב"ן האריך בזה בירושלמי כרך שאין בו כו' וכ' שכ"ה גירסת הר"ח וע"ש מה שהעלה בביאורו וכ"כ הריטב"א בחידושים בשם הרשב"א. ובזה מיושבין דברי הראב"ד ובשו"ת הרדב"ז (ח"ה סי' ש"א רכ"ז) האריך לתמוה על הראב"ד דהא ירושלמי מפורש הוא ע"ש מה שדחק בזה. אולם באמת אין זה קושיא כלל דהראב"ד גרס בירושלמי כגירסת הר"ח והרמב"ן והרשב"א והריטב"א כרך שאין בו כו' ולזה רמז הר"ן במ"ש דהגירסאות מתחלפות בירושלמי ע"ש. וא"כ אין מבואר הדין הזה כלל בירושלמי והבן:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+אמר ר' מתנא על שם לא תטע לך אשירה כו' ע' בשדה יהושע (די"ז ע"א) שכ' כל עץ בימה של עץ היתה ואלו היה עושין אותה מאתמול קרינן ביה כל עץ אצל מזבח ד' אבל כשחל בחול לא חיישינן בהאי שעתא דפורתא הוא והא תנא דרך הלצה קאמר ליה ולא שיש איסור בדבר עכ"ל ואני תמה ע"ז דלמה הוציא דברי ר' מתנא לדרך הלצה ולא נימא דדינא קמשתעי דהא להדיא כ' הרמב"ם (פ"ו מה' עכו"ם ה"י) דאסור לנטוע במקדש כל עץ והראב"ד שם כ' דבימה שהיו עושין למלך בהקהל לשעתו היה עושין וע"ש ובראב"ד פ"י מה' בית הבחירה ה"ז וכ"מ שם ובסדר משנה דע"ז במה שהאריכו בזה. ונראה דדברי ר' מתנא המה מדינא דכל מה שיכולין למהר שלא תהיה עומדת הבימה בביהמ"ק בודאי נעשה. ואין להקשות מדוע היו עושין אותה של עץ ולא עשו אותה של אבן כבר יישב זה הבאר שבע בסוטה דף נ"ט ע"א ע"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>שמונים וחמשה זקנים כו' מצטערין על הדבר כו'.</b> כתב הקה"ע דדבר ששילשתי לך אין אתה רשאי לרבעה לפיכך אין להוסיף במצוה זו כמו שהוסיפו קצת מצות דרבנן כיון שיש בה קצת סתירה לד"ת. מבואר מדבריו דלולא זה לא היו עוברים בההוספה רק משום שהוא עד הדרשא מה ששילשתי לך. והנה מה דפשיטא ליה כן הנה פשיטא ליה להרמב"ן בהיפוך שכתב בביאורו לתורה פ' ואתחנן וז"ל ולפי דעתי בדא לעשות מצוה בפני עצמה כגון שעשה חג בחודש שבדא מלבו כמו ירבעם עובר בלאו וכך אומר לענין מקרא מגילה מאה ושמונים נביאים כו' ובירושלמי שמונים וחמשה זקנים כו' הרי שהיתה המצוה הזו אסורה להם א"כ הוא בכלל לא תוסיף עליו אלא שלא למדנו למוסיף עפ"י נביא אלא מן הכתוב שאמר אלה המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה עכ"ל מבואר מדבריו דעובר על בל תוסיף וכשהוא עפ"י נביא עובר על אלה המצות ולא כהקה"ע. ומזה קשיא לי ג"כ על היפה מראה שכתב בירושלמי כאן אין נביא אחר עתיד לחדש דבר ומה שחדשו נר חנוכה לא קשה כי אין זה חידוש ע"פ נבואה אלא מצוה דרבנן כעירובין ונט"י אבל מקרא מגילה הי' מחדשים מרדכי ואסתר ע"י נבואה דאסתר ברוח הקודש נאמרה מבואר מדבריו דשלא עפ"י נביא מותרין לחדש וזה היפוך דברי הרמב"ן דשלא ע"י נביא עובר על בל תוסיף וע"י נביא עובר על אלה המצות ומה דלא קשה באמת מחנוכה נראה דסמכו בזה על הק"ו דמעבדות לחירות אמרו שירה ממות לחיים לא כל שכן ומצאתי כן להדיא בחי' הריטב"א למגילה (י"ד א') שכתב וז"ל ורבנן דתקון בתר הכי נר חנוכה י"ל דסמכו נמי אהאי טעמא דק"ו מיהו מגילת אסתר הוי רבותא טפי שכתבוהו עכ"ל ומבואר מדבריו דגם הוא ס"ל כהרמב"ן דעובר בזה על בל תוסף וכ"כ הריטב"א בחי' למכות (כ"ג ב') גבי ג' דברים עשו ב"ד של מטה כו' מקרא מגילה דאל"כ היו עוברים על בל תוסיף וגם על אלה המצות ע"ש. וע' בתי' הר"ן בסנהדרין (דפ"א ע"ב) ואי' אגדות למהרש"א מגילה (דף ז' ע"א ודי"ד ע"א). גם הלום ראיתי להרא"ם בביאורו לסמ"ג ה' מגילה שכ' וז"ל וא"ת האיך מצו רבנן לחדש מצוה ולא חיישו משום בל תוסיף וי"ל דאיסור בל תוסיף לא שייך אלא כשמחדש המצוה אומר שהשם ציוהו להוסיף על מצות התורה אבל הכא דקאמרי בהדיא משום פרסומי ניסא לא וכ"כ הסמ"ג במצות בל תוסיף עכ"ל. ומהתימה ממנו שכתב בפשיטות היפוך דברי הרמב"ן והריטב"א. ומ"ש שכ"כ הסמ"ג לא מצאתי כן בסמ"ג וז"ל במל"ת (סי' שס"ד) אבל יש רשות לב"ד לאסור דבר המותר שהרי לעשות סייג לתורה אסרוה ולא שיהא אסורו מה"ת עכ"ל. הנה כ' דיכולים לעשות סייג ובזה מודה גם הרמב"ן בעצמו וכמש"ש בפ' ואתחנן אבל לחדש מצוה מה שאינו לסייג יוכל להיות שהסמ"ג מודה לדעת הרמב"ן והריטב"א:
+
+Segment 4
+
+<b>הנביאים והכתובים עתידים ליבעל כו' הדברים הם לכאורה תמוהים.</b> וע' בביאורו ברמב"ם ה' מגילה (פ"ה הי"ח) ובהשגות הראב"ד שם ובשו"ת הרשב"א (ח"א סימן צ"ג) ושו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תרס"ו וסי' תתכ"ח) יעו"ש מה שהאריכו בזה:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+אותו שנה היתה מעוברת מאי טעמא מיום ליום ומחודש לחודש שנים עשר הוא חודש אדר עשו"ת (ח"ס חא"ח סי' קס"ג) שפי' דמהכתוב שנים עשר מכלל דאיכא י"ג וע"ז כ' דצע"ג דא"כ נעשה הנס באדר הראשון ובהא כ"ע מודו דצריך לעשות באדר הראשון ומ"ט קבעוהו באדר השני ע"ש. אולם לפמ"ש הקה"ע וז"ל הוא חודש אדר למה לי אלא ה"ק לחודש י"ב שבכל שנה אבל עתה הוא חודש י"ג עכ"ל וא"כ לפ"ז מעיקרא לק"מ קושיות הח"ס ודו"ק:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+הלכה למשה מסיני שיהו כותבין בעורות כו' ודובקין בדבק כו' עקה"ע שפי' אם היה תפילין כתובין על ד' עורות מותר לדבק אותן ולהניח על היד. בתשב"ץ (ח"ג סי' ר"ז) כ' ואיני יודע טעם להשמטת הרמב"ם לזה הירושלמי ורבו הרי"ף ז"ל ואחרים כתבוהו להלכה עכ"ל. והנה לפי פי' הקה"ע דקאי על תפילין ש"י אם כתבן על ד' עורות שאם דבקן בדבק שרי א"ש מה שהשמיט הר"מ זה הירושלמי דהא הוא פסק בה' תפילין (פ"ג ה"ז) דאם כתבן על ד' עורות א"צ לדבקם וע"כ השמיט הירושלמי הזה. אולם פי' הקה"ע תמוה דהא איתא בש"ס מנחות (ל"ד ע"ב) דר' יוסי ס"ל דא"צ לדבקם וגם ר' יהודא א"ר בו וא"כ הירושלמי דלא כמאן וגם אם נימא דהירושלמי חולק בזה על ש"ס דילן וס"ל דצריך לדבק תקשה על מ"ש הקה"ע בש"ק דגם ברי"ף שהביא הירושלמי כן פירושו והוא תמוה דהא הרי"ף פסק בה' תפילין דא"צ לדבק וא"כ איך אפשר שיכתוב כאן שצריך לדבק וכנראה שנעלם ממנו שו"ת הריב"ש (סי' ל"א) שפי' הירושלמי דמיירי בתפילין שצריך לדבק הפרשיות ש"י בדבק או הקלף שכורך עליהן ולא נהגו כן ע"ש. וא"כ א"ש מה שהשמיט הר"מ לזה הירושלמי לפי המנהג ועשו"ת רדב"ז (ח"ג סי' תרמ"ז) שהשיג על הריב"ש וס"ל דהירושלמי מיירי לענין ס"ת ולא לענין תפילין ע"ש באורך וכ"ז לא ראה השירי קרבן:
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ראו אותו יוצא במנעל פחות ביה"כ.</b> ע' בקה"ע מבואר שפי' נפחת שהמנעל נפחת למטה. ואשתמיט מיניה דברי תה"ד (סי' קמ"ט) שכ' ראיה דמותר לעמוד ביה"כ ע"ג כלי עור וז"ל וראיה קצת דהא כתב הא"ז וז"ל ונראה דמותר לצאת במנעל קרוע ושיעור הקריעה איני יודע ומסתמא אינו רוצה לומר קרוע למטה בכף הרגל אלא קרוע למעלה וכיון דשרי מנעל קרוע כ"ש לעמוד ע"ג כלי עור דשרי עכ"ל. וכן פסק בש"ע א"ח (סי' תרי"ד ס"ב) וע"ש בביאורי הגר"א סק"י שכ' שדברי הא"ז דמותר לצאת במנעל קרוע הוא מדברי הירושלמי הללו. ובאמת מבואר כן להדיא בא"ז ה' יה"כ (סי' רע"ז) שלמד כן מדברי הירושלמי האלו. ועשו"ת רדב"ז (ח"א סי' שע"ז) וכיון דהתה"ד פי' דברי הא"ז דמיירי שנפחת למעלה א"כ האי נפחת הוא למעלה ולא למטה דאל"כ אין ראיה מזה לדינו של הש"ע דמותר לעמוד על כלי עור וע"כ הפי' בירושלמי שנפחת למעלה ולא למטה. וע' בפני משה שכ' וז"ל ודחי לה הש"ס דמה את ש"מ מזה. שכן אפי' יראי שמים יוצאין כך ביה"כ לפעמים אם א"א בענין אחר כגון במקום מטונף וכיוצא בזה עכ"ל ואם כן הוא הפי' בירושלמי א"כ אין ראיה לדינו של התה"ד וע"כ ליתא לפירושו רק שכן יראי שמים יוצאין היינו אפי' שלא לצורך וכן מבואר להדיא בא"ז דמותר לצאת במנעל קרוע אפי' לכתחלה:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+א"ר שמלאי דבורא כ"ה ג"כ בירושלמי תענית (פ"ב ה"ח) וע' בקה"ע שכ' כך שמו ובמדרש רבה קהלת פי' המ"כ שם מקום וע' בסדר הדורות שפי' דיבור שהוא עפ"י הדיבור ע"ש באורך וכן פי' הפני משה [והג"מ מהרצה"ח ז"ל כתב בספרו מבוא התלמוד (פרק י"ז) שנקרא דבורא על שם שדרש על קרא וכדבריך עשיתי]:
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+כראש תור היה נכנס מתוך חלקו של יוסף לתוך חלקו של בנימין ע' בס' תבואות הארץ פ"ג שכ' שלדעתו ט"ס הוא וצ"ל היה נכנס לתוך חלקו של יוסף מתוך חלקו של בנימין יעו"ש:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>מנשה הוה יתיב כו'.</b> במרדכי פ"ג דמגילה הגירסא מעשה בחד דהוי יתיב כו' וכתב דאיכא למימר דלא פליג אמתני' דאם קראה מתנמנם מאחר שהוציא בפיו אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא. וראיתי להשירי ברכה בא"ח סי' תר"צ סק"א שכ' בשם הראב"ן שכ' דאם קראה מתנמנם דיצא וה"ה לשומע ממתנמנם וא"כ איך יפרש הירושלמי הזה דלא יהיה נגד המשנה וע"ש מה שדחק בזה. אמנם לפמ"ש הקרבן העדה חזור לך דלא כוונית נראה דאק"ש קאי ובתוספותיו ביאר דק"ש קבלות עול מלכות שמים בעינן שיהיה ער ממש שיתכוון בכל לבו עכ"ל. א"כ לק"מ דבמגילה גם הירושלמי מודה וא"ש בפשיטות. ועשו"ת משכנ"י חא"ח (דף ס' ע"ג) שכ' וז"ל ואהא מייתי בירושלמי שאם קראה מתנמנם וצוה לחזור משום שלא כיון ומתני' דמכשיר איירי שכיון לבו בעת שהוא ער וכו' ומתורץ קושיות המרדכי ע"ש עכ"ל ולפ"ז א"ש ג"כ קושיות השיורי ברכה דהראב"ן מיירי כשכיון בעת שהיה ער אך דבריו לא נהירין דמנין היה יודע ר' זעירא שלא כיון דהא כוונה אינו יודע רק האיש בעצמו והנכון כמ"ש הקרבן העדה:
+
+Segment 6
+
+<b>הדא אמרה שהוא מותר בעשיית מלאכה נאמר בארבעה עשר בכרכים עי' ביאורו בקרבן העדה.</b> ועי' ברא"ש במגילה פ"ב שלא הביא הדחי' נראה שלא היה בגירסתו וכמ"ש במראה הפנים. ובזה א"ש מה שתמה השירי קרבן על הכל בו שדחק א"ע ליישב קושית הירושלמי דמיירי בשלא היה לו מגילה דהא הירושלמי בעצמו מתרץ זה דאין אסור במלאכה אלא ביומו אבל בכרכים כשקורין בי"ד אינו אסור במלאכה ע"ש ויותר היה לו לתמוה על הכלבו במ"ש להלן וז"ל ונוכל לומר שאינו אסור במלאכה רק לבני יומן ולאותן שהקדימו לקרות שאסורין ביום י"ד עכ"ל דמה כתב ונוכל לומר הא מבואר כן להדיא בירושלמי דאינו אסור רק לכ"א ביומו גם מ"ש דאסור ג"כ לאותן שהקדימו לקרות הוא היפוך דברי הירושלמי דכרכים שהקדימו לקרות באמת מותרים המה בעשיית מלאכה. אולם לפמ"ש דבנוסחות הראשונים לא היה כתוב כן בירושלמי א"ש. וראיתי להישועת יעקב (סי' תר"צ סק"ו) שהוכיח מהירושלמי הזה דאם לא כיון במגילה של לילה יצא דאל"כ קשה על הירושלמי מה הקשה הא גם אם נימא דאסור במלאכה עכ"ז מותר בלילה ואינו אסור במלאכה רק ביום דהא לענין משתה ושמחה קיי"ל דאינו נוהג רק ביום ולא בלילה וה"ה במלאכה וא"כ דלמא מיירי המשנה דהיה כותבה בלילה אע"כ דא"כ איך סיים דאם כיון לבו יצא דהא בקריאה של לילה אף אם לא כיון יצא עכ"ד. ובאמת אינו מוכח כלל לא מיבעיא לפ"ד הראבי"ה ההובא במרדכי במגילה דס"ל לענין שמחה דנוהג גם בלילה דס"ל דהאי ימי משתה ושמחה הוא כלילי שבת ויומי ואחריו החזיק הב"ח (בסי' תרצ"ה) לקיים כן וכ"נ מדברי הרמ"א שם בודאי לא קשה קושית הישועת יעקב. אולם גם לפ"ד החולק על הראבי"ה הא כ' הטורי אבן במגילה (ד"ו ע"ב) דיש חילוק בין קום ועשה דאינו נוהג רק ביום ומלאכה שהוא בשוא"ת נוהג גם בלילה יעו"ש. ובלא"ה לק"מ דהא כ' התה"ד (סי' קי"ב) דמלאכה של שמחה מותר והקשה מההיא דירושלמי דהיה כותבה כו' דהא כתיבת המגילה הוי דבר של שמחה וכ' וז"ל מיהו נאמר דלא בעי לארויי אלא שלא קבלו עליהם יו"ט ממש כדאיתא התם בגמרא דאי הוי יו"ט ממש ודאי היה אסורה לכתוב עכ"ל וא"כ כיון דהירושלמי דחה רק דלא קבלו עליהם ליו"ט ממש בזה היה נוהג ג"כ בלילה כיו"ט וא"כ לא קשה קושית הישועות יעקב:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+בן כרך מהו שיוציא את בן עיר ידי חובתו כו' בפרמ"ג במ"ז (סי' תרפ"ח סק"ד) כתב וז"ל ומ"ש הט"ז דיוצאין בי"ד לא הבנתי כי בפר"ח בריש הסימן הביא ירושלמי בן עיר מהו שיוציא בן כרך כו' ולא איפשטא הנה יראה דעל ר"ח רבה לית חולק דבן כרך יוצא בי"ד ואיבעיא הואיל לכתחלה לא הוי מחויב או דלמא הואיל ודיעבד [יצא] מחויב מקרי ולפ"ז נפשט האיבעיא לקולא ככל תיקו בדרבנן כו' א"כ טבריא והוצל לכתחלה קורין בב' ימים וברוכי רק בי"ד לא בט"ו דיוצא ממ"נ ואסור לברך בט"ו וא"צ לתירוץ הט"ז גם א"צ לטעמא הואיל וזמן קריאה לרוב העולם כדאמרן ולפ"ז יצא לנו הדין בן כרך שקרא בי"ד אסור לברך בט"ו וקורא בלא ברכה כקורא בתורה ואם קרא לבן עיר יצא בן עיר דתיקו דרבנן לקולא עכ"ל. ויש להעיר על דבריו מ"ש דליכא חולק על ההוא דר"ח רבה ולכן תמה על הט"ז ולק"מ דהנה בפ"ק ה"א דאיתא התם ר' חונה בשם ר"ח הכל יוצאין בי"ד שהוא זמן קריאתה כו' ר' יוסי ור' אחא הוון יתבין א"ר יוסי לר' אחא לא מסתברא לשעבר אבל לבא לא הא תני מקום שנהגו לקרותה ב' ימים קורין אותה ב' ימים (פי' הקה"ע והיינו במקום שמסופקים אם הוא כרך או עיר ואי ס"ד הכל יוצאין בי"ד למה קורין ב' ימים) א"ל אף אנא סובר כן (שאינו יוצא בי"ד) ויאות כו' הנה מבואר שיש חולקין על ההוא דר"ח רבה וסוברין דאין בן כרך יוצא בי"ד ועיירות המסופקות צריכין לקרות בשניהם ולא כהפרמ"ג דליכא חולק כלל (ועמ"ש הרא"פ בבי��ורו לירושלמי שקלים פ"א ה"א ובשו"ת זכרון יוסף חא"ח סי' י"ח י"ט בביאור דברי הירושלמי האלו) ולפ"ז כיון דיש חולקין על ר"ת רבה א"כ כשמספקא לן היינו אומרים דצריך לקרותם בב' ימים עכ"ז כיון דרוב העולם קורין בי"ד לכן הולכין אחר הרוב וא"ש דברי הט"ז. גם מ"ש דבן כרך מוציא לבן עיר. הנה הריטב"א בחי' למגילה (ד"ב ע"א) כ' וז"ל וזהו דעת הרשב"א והביא ראיה מדאמרינן בירושלמי בן כרך אינו קורא לבן עיר ובן עיר אינו קורא לבן כרך מבואר דגירסתו היתה בירושלמי שנפשטה האיבעיא דאינו מוציא לא בן עיר לבן כרך ולא בן כרך לבן עיר ועמ"ש התוס' והרא"ש בפ"ק דיבמות ובק"ן שם וע"כ פסקו של הפרמ"ג צל"ע:
+<b>אבל מפרשי ימים כו' א"ר מנא בעתיד לחזור למקומו כו' ע' קה"ע שפי' אפי' אם הם בני כרכים כו'.</b> אולם הריטב"א בחי' למגילה (דף י"ט א') יש לו פי' אחר בסוגיא וז"ל אמר ר' מנא בעתיד לחזור למקומו כו' וה"פ דדוקא בבן עיר שעקר דירתו ובכך הוא דמיבעיא לן אבל בן עיר שהוא מפרש בים או הולך במדבר ונמצא שם יום י"ד קורא כמקומו בי"ד שאע"פ שאינו במקום שום חיוב קורא כמקומו א"ר מנא בעתיד לחזור למקומו אבל אם דעתו לילך לכרך אינו קורא כלל שהרי כבר נעקר מן העיר ולכלל בן כרך לא בא וזה כאותו שאמרו בירושלמי במקום אחר בן כרך שעקר לילי י"ד נפטר מכאן ומכאן א"ר פנחס ע"כ היהודים כו' ר' פנחס מהדר איבעיא דר' יודן וקאמר שבן עיר שנתן דעתו לעקור לכרך ליל ט"ו כיון שעדיין הוא בי"ד בעיר קורא בעיר כיון שהוא פרזי באותו שעה עכ"ל מבואר מזה דס"ל דההיא דירושלמי מיירי דוקא בבן עיר. ובבן כרך לפי דעתו אולי קורא ג"כ כמקומו ויותר נראה שאינו קורא כלל. והן אמת שבהגהת המ"א סי' תרפ"ח ס"ה מבואר הדין דמפרש בים כו' בסתמא ובא"ר שם כ' להדיא דה"ה בבן כרך אולם להריטב"א צ"ע בזה. וגם מזה מבואר דהריטב"א פי' הירושלמי לעיל בבן כרך שעקר לילי י"ד נפטר כו' בניחותא דלא כהקה"ע שפירשו בתמיהא:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>תירגם עקילס כו'.</b> וכ"ה בירושלמי (מ"ק פ"ג ה"ז) ע' בשירי קרבן שכתב דביפה מראה כ' דבערוך הנוסחא [אתניסאה] לשון יון מות ולא מצאתי דבר זה בערוך כו' גם הגירסא דכאן כו' ע"ש. ונעלם ממנו מ"ש הערוך (ערך א' אות אתינס) דמבואר שם דנוסחתו היתה כן ופי' שם כן. ובמעריך שם האריך בזה שכ"ה פי' הירושלמי דלא כהמת"כ ע"ש [עי' בערוך השלם ע' אתנסיאה פי' בלי מות והוא השארת הנפש עיי"ש]:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+מכאן ואילך נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ כתב הפני משה מכאן ואילך אחר שאירע שקרא הקטן נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ ושוב לא יניחו שיקרא הקטן לרבים עכ"ל. ובמח"כ שגה בזה והכוונה אדרבה להיפוך דמכאן ואילך נהגו הרבים לקרותה בביהכ"נ גם ע"י קטנים דכן מבואר להדיא בתוספתא מגילה פ"ב ששם הובא ג"כ העובדא הזאת וסיימו שם מכאן ואילך הנהיגו שיהיה קטן קורא אותה לרבים. והתוספתא הזאת הובאה ג"כ בא"ז (ה' מגילה סי' שע"ז) מבואר להדיא ההיפוך מפי' הפני משה [וכ"ה בבעל העיטור בעשרת הדברות ה' מגילה שכ' והלכה כר' יהודא דאתא דרבנן ומפיק דרבנן ואשכחן דמנהגא כר' יהודא כדאיתא בתוספתא כו' מכאן ואילך הנהיגו שיהיו הקטנים קורין לרבים ש"מ מנהג כר' יהודא עכ"ל מבואר להדיא דלא כהפני משה]. ודע דקשיא לי ע"ז דאיתא בירושלמי כאן וכ"ה בתוספתא ובבבלי מגילה (ד"כ א') אין מביאין ראיה מן המתיר דא"כ מאי מקשה בירושלמי ברכות (פ"א ה"א) על מה דאיתא התם דר"ג הורה לבניו לקרות ק"ש עד עמוד השחר וע"ז הקשה בירושלמי שם ור"ג פלי�� על רבנן ועבד עובדא כותיה והא ר"מ פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותי' והא ר"ע פליג על רבנן ולא עבד עובדא כותיה כו' דהא חזינן כאן דאמרו לר"י דאין מביאין ראיה מן המתיר דמוכח דר"י כשחלק עם רבנן עבד עובדא כותיה וכ"ה בכל החכמים כמו שאמרו אין מביאין ראיה מן המתיר ואין לומר דדוקא באיסור דאורייתא אמרו כן דלא עבדו עובדא כותיה והכא בדרבנן עסקינן ובזה עבד עובדא כותיה דהא הך דר"מ שהביאו שמה הוא דסכין אלונתית דהוא רק משום גזירה ועכ"ז לא עבד ר"מ עובדא כותיה וצע"ק:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>מהו ליקח אבנים כו'.</b> עי' בשירי קרבן שהביא דברי ההג"א מא"ז פ' בני העיר שכ' דאסור ליקח אבנים מביהכ"נ ישינה כדי לבנות חדשה כי ליכא דוכתי לצלויי וכ' הוא לפרש דבביהכ"נ שנפל מיירי ואין שם אלא אבנים ואסור משום חורבן המקום ודברי הא"ז הם לקוחים מדברי הירושלמי יעו"ש. ובפרמ"ג (סי' קנ"ב במ"ז סק"א) כ' דההג"א סובר ג"כ הטעם משום פשיעותא ורק דמיירי דבנה מקצת החדשה דשוב אין מוכרין אפילו לפדיון שבוים יעו"ש. אולם המה כתבו כל זה לפי שלא נגלה לפניהם דברי הא"ז שבה' ביהכ"נ (סי' שפ"ה) מבואר להדיא דהוא פוסק רק כטעם דצלויי ודחה שם דברי הירושלמי הללו משום דסובר דהטעם משום פשיעתא יעו"ש מבואר דלא כהש"ק והפרמ"ג. וצדקו דברי הט"ז בהבנת ההג"א:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+וכן במותריהן ממה שגבו גבאי צדקה והותירו כהדא ר' חייא בר אבא אזיל כו' ע' בקה"ע שכ' חוץ ממה שגבו גבאי צדקה והותירו מותר לשנות כו' ולא ידעתי דהא קיי"ל כהמשנה דשקלים (פ"ב מ"ו) דמותר עני לעניים כו' והיא דמי לשאר דברים וכ"ה ביו"ד (סי' רנ"ג ס"ו) והא דמבואר שם דאם ראו הפרנסים כו' הוא כן בכל הדברים. ומלבד זאת לא ידעתי איך יתפרש הכוונה ממה שגבו גבאי צדקה דהוא חוץ ממה שגבו גבאי צדקה דזה הוא היפוך הכוונה ונראה שנעלם מהקה"ע שו"ת מהר"ם מרוטונבורג (סי' תתקמ"ב) שכ' דכל מה שלא בא ליד הגבאי יכול לשנות והביא הירושלמי הזה ע"ש דמבואר מזה דפי' הירושלמי דלא בא ליד גבאי. (ועשו"ת נ"ב מה"ת (חח"מ סי' נ') מ"ש בביאור הירושלמי הזה ע"ש שנראה שגם ממנו נעלמו דברי מהר"ם הללו) ועוד איך הי' רשאי ר' חייא לשנות כיון דהיה גבאי ואמרינן כיון שבא ליד גבאי אינו יכול לשנות ומה קשר זה לזה. ועשו"ת מהריט"ץ (סי' ע"ט) ומחנה אפרים ה' צדקה (סי' י"א) פירשו דר' חייא לא היה גבאי ע"ש. וא"כ נסתר פי' קרבן העדה ע"כ נראה דתיבת כהדא הוא ט"ס ופי' וכן במותריהן ממה שגבו כו' כלומר דגם ממה שגבו כו' הדין כן ומה שסיים אח"כ ר' חייא כו' הוא דבר אחר ור' חייא לא היה גבאי ופליגי בזה וכמ"ש המהריט"ץ והמחנה אפרים והבן:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ולא זכר יואש המלך.</b> ע' בשירי קרבן מה שתמה על התוס' מנחות דל"ב וכ' דט"ס הוא בתוס' ע"ש. אולם גם בא"ז ה' תפילין (סי' תקס"ג) שגם הוא כתב ממש כדברי התוס' ובודאי שלא אתרמי טעות בהרי דוכתא וצ"ל דכן היתה גירסתם בדברי הימים לא כמו שהוא לפנינו:
+
+Segment 7
+
+<b>אם כר"מ אין מוכרין כו'.</b> השירי קרבן הניח בתימה על הר"ן במגילה שם שלא ראה שקושיתו הוא קושיות הירושלמי ולא הביא תירוצו כו' ע"ש באורך. אולם באמת לא נעלם זה מעיני הר"ן והמעיין יראה שהר"ן קיצר דברי הרמב"ן בליקוטים למגילה (כ"ז ע"ב) ושם הביא דברי הירושלמי הללו דאוקים הרישא דמתני' בס"ת וסיים ע"ז אבל לפי מה שאמרו בגמרא שלנו מעיר גדולה לעיר קטנה מעיקרא קדושה והשתא קדושה מרבים ליחיד ליכא קדושה משמע דמתני' לאו בס"ת משמע להו ולית להו דר' חייא בר אבא דירושלמי אלא מתני' בביהכ"נ הוא כו' והנכון בכולהו מה שרש"י ז"ל מפרש כו' והן הן דברי הר"ן אלו אלא שקיצר אותם ולפי שראה הר"ן דהבבלי מחולק עם הירושלמי לכן לא הביא תירוצו וז"פ וע' בתמים דעים סי' קט"ו מ"ש בביאור הירושלמי:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' יוחנן מיקל לנשיא כו' עיין מ"ש בציון ירושלים.</b> הנה מ"ש דבש"ע איתא דמותר להשתמש בעליות ליתא דשם איתא דיש להסתפק בזה כו' וגם מ"ש דצ"ל דשאני כאן דדמי להיכל הוא תמוה ואין לו כותר גם מ"ש דדברי ר' יוחנן סותרים זה את זה י"ל לפמ"ש התוס' במכות (י"ג א' ד"ה אילן) לחלק דגגין אינם קודש והאויר הוא קודש. ועי' חי' מהרש"א שם ובמל"מ ה' שגגות (פי"א ה"ד) א"כ כאן בירושלמי דאיתא דשטחין בגדיהון על אוירא דבי מדרשא י"ל דהיה באויר שלא כנגד הגג ולק"מ (רק מה שהיה נתקדש בקדושת ביהמ"ד והיה שם אויר ושם שטחו הבגדים). וע' בשו"ת פאר הדור להר"מ (סי' ע"ד) שמותר להשתמש בעליות של ביהמ"ד ולכאורה הוא נגד פסק הש"ע דיש להסתפק בזה וי"ל דהר"מ אזיל לשיטתו שהשמיט (בפ"ו מה' בית הבחירה) דעליות ההיכל נתקדשו ועצל"ח פסחים (דפ"ו) שביאר דעת הר"מ דס"ל דאדחי במסקנא הך תירוצא וע"ש. ולפ"ז כיון דכל עיקר טעם הר"מ דיש להחמיר בעליות משום דדמי להיכל וכיון דס"ל להרמב"ם דגם בהיכל לא נתקדשו עליות מכ"ש בביהמ"ד משא"כ לפי שיטות הר"י ומהר"ם ותוס' שבועות (י"ז ב' ד"ה וטמא) דהעליות נתקדשו א"כ י"ל ה"ה בית המדרש. הן אמת שצלע"ק על הצל"ת שסובר בדעת הר"מ דגם עליות ההיכל לא נתקדשו דהא כ' בה' מעה"ק פ"ה ה"ד וז"ל אבל אם שחטן בגגן של היכל פסולין שאין הגגות ראויות לשחיטה כלל. וא"כ תקשה למה כתב הר"מ בגגות ולא כתב יותר רבותא דאפ' בעליות ההיכל פסול כששחטן מוכח דבעליות כשר ועכ"מ שם שמבואר להדיא כן וצ"ל דס"ל דכל עליות ההיכל היו פתוחות וכמ"ש הצל"ח בלשון ואולי וא"כ בעליות מותר כיון שפתוחות והבן. וצל"ע על העץ חיים (מדות) פ"ד מה' מלכים שכ' וז"ל ואפשר הדין דבעליות לא היה חייב הנכנס לשם ולא מן הדין הי' נזהרין ליכנס לשם אלא מעלה עשו בה שאין אסור אלא בבית קדשי הקדשים אשר שם הארון אבל העלי' ה"ל כמו גג עכ"ל דא"כ דהוא רק מעלה בעלמא מאי מקשה הש"ס בפסחים שם להוכיח דעליות נתקדשו דהא הוי רק מעלה וצע"ג. ועי' בריטב"א במכות שם שגג ההיכל לא נתקדש בקדושת ההיכל אבל עכ"ז אוכלין שם יע"ש:
+
+Segment 3
+
+<b>ההן פרוורה כו'.</b> עי' בפני משה שכתב שזהו החדר שבחצר לפני ביהכ"נ כו' וע' בפרי מגדים א"ח (סי' קנ"א סק"ד) שכתב וז"ל צ"ע בפאלי"ש מקום שמתפללין שם בקהלות גדולות אם רשאין לעשות קפנדריא עכ"ל. והוא תמוה דזה הוא האיבעיא בירושלמי כאן והוא לא הביאו כלל:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+צריך שיהא איש בראש דפא ואת בסופה שכן הוא שניץ ונחית כו' עיין בקרבן העדה מה שפי' ונעלם ממנו מ"ש הטוא"ח (סי' תרצ"א) הגירסא שניץ ונחיץ כהדין קנטורא ועי' בב"י שם מה שהאריך בפירושו שקאי האיך יהיה נכתבים איש ואת ועב"ח שם מה שפי' פי' אחר. ועי' בתניא (סי' ל"ט) גם שם העתיק כגירסת הטור ועמש"ש המגיה ובבעל העיטור נפל שם טעות יעו"ש:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>זה קורא וזה מברך.</b> עי' בקה"ע שכתב ואפ"ה מברך לקרות המגילה כו' נראה שסובר שגם בברכה שלפניה אמרינן דזה קורא וזה מברך. אולם במרדכי בחולין פ' כיסוי הדם כתב בשם ר' שמחה ��"ד הירושלמי הללו וז"ל מיהו נראה דהתם מיירי בברכה שלאחריה אבל בברכה שלפניה אין נראה שאחד מברך וא' קורא כו' עכ"ל. וכן ראיתי בבעל העיטור בה' מגילה שכתב ע"ד הירושלמי ומסתברא שבירך לפניה אבל לא בירך לאחריה. מבואר דבברכה שלפניה לא אמרינן זה מברך וזה קורא. אמנם ראיתי בא"ז פ"ג דמגילה (סי' שע"ט) שכ' דכן הדין בברכה ראשונה. וכ"ה בהג"א שם וכ"נ מרמ"א סי' תרצ"ג וצ"ע שלא הביאו דעת ר' שמחה ובעל העיטור ועי' מ"ש המרדכי מגילה (סי' תתל"ה) במחלוקת שבין ר' יואל ור' אפרים וצ"ע:
+<b>מכאן ששומע כקורא כתיב אשר קראו לפני המלך.</b> כ' הפני משה וז"ל וכה"ג מצינו דכתיב גבי המגילה שהביא ע"י בן שפן ליהוקים אשר קראו לפני מלך יהודא כו' והוא תמוה דלא נמצא שם כלל זה הכתוב והברור דהוא המגילה שקראו לפני יאשיהו (דהוא במלכים ב' כ"ב) וכן פי' הקה"ע וז"ב:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>עאל לכנישתא חמא חונה.</b> הפני משה כ' דכך שם המתרגם ולא ראה ברי"ף (פ' הקורא עומד) ובטוא"ח (סי' קמ"א) ובמנהיג ה' שבת (סי' כ"ז) ותשב"ץ (ח"ג סי' קס"ג) ותוס' ב"ב (דט"ו א' ד"ה שמנה) שהעתיקו חמא חזנא (ובב"י שם כ' שכ"כ הרי"ף והרא"ש ובאמת ברא"ש לא העתיק הירושלמי והשמיטו. ואולי דכוונתו שהביא התוספתא שצריך לחזן עליו) וכ"ה בכל בו (סי' כ') ושיבולי הלקט (סי' י"ט) וע' בא"ז ה' שבת (סי' מ"ג) שהביא שם תשובת ר' יואל לר' אפרים דלמד מהירושלמי הזה דאין אדם קורא בתורה עד שיהיה א' עומד והחזן עמו ור' אפרים השיב לו וז"ל ואשר הבאת מירושלמי שאין יכול לקרות בלא חזן משום סרסור מההוא בר נש ואית ספרי ירושלמי דגרסי חזנא כו' כמה שגית וטעית חדא זה אינו תחותיה שלא העמיד אחר לקרות הל"ל לא קם בר נש בהדיא מה תחותי' ועוד אמר חזנא והלא החזן קורא אחרים ועוד זהו סרסור ששניהם קורים כו' ופי' הירושלמי כן הוא קם חזנא קרי בספרא ולא קם בר נש תחותיה ולא עמד אחר במקומו לתרגם אלא החזן עצמו תרגם וזהו סרסור ששומע מפי הקורא ומתרגם לאחרים כמו סרסור זה שקונה מזה ומוכר לזה זהו פי' נכון ע"ש:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>הרב את ריבך כו'.</b> כתב בשירי קרבן ונראה דלכך פותחת בברוך לפי שגם מי שאינו קורא את המגילה צריך לברך ברכה זו. תמהני עליו שלא ראה שכן כתב הר"ן ובחי' הריטב"א במגילה שם ועבטוא"ח (סי' תרצ"ב). ודע שראיתי בכל בו (סי' מ"ה) שכתב ירושלמי לא אמרו ברכה לאחריה אלא בציבור. והובא ברמ"א בא"ח (סי' תרצ"ב ס"א) ולפנינו ליתא לזה בירושלמי ועי' ביאורי הגר"א שם. ובא"ר כתב דשאר הפוסקים חולקים ע"ז. וס"ל דאף ביחיד יש לברך. ונ"ל כן מתוך דברי הראב"ד בהשגותיו על בעל המאור בברכות פ' הרואה שכתב שברכה שאינה קבוע שאין מברכין אותה רק ברבים אין אומרים בה שם ומלכות ע"ש וא"כ הכא אם נימא דנתקנה רק בציבור א"כ אמאי יש בה שם ומלכות ע"כ דס"ל להראב"ד דגם ביחיד יש לברך אותה:
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<b>התקין שיהיו אופין פת בע"ש כדי שתהא פרוסה מצויה לעניים.</b> ע' בשירי קרבן מה שדחק בזה. אולם מצאתי בשיטה מקובצת לב"ק (כ"ב ב') שפי' בשם ר' יונתן בש"ס דילן וז"ל משכמת ואופה ביום ו' בשבת לכל ימות השבוע כדי שתהא פת מצויה לעניים לכל ימי השבוע וק"ו להדיוט מלחם הפנים שהיה נאכלים לח' ימים עכ"ל. וא"כ יש לפרש גם דברי הירושלמי כן דאופה בע"ש לכל ימי השבוע וא"צ לדוחקו של הקה"ע. ואין להקשות מ"ש דאופה בע"ש י"ל כמ"ש הדרכי משה בא"ח (סי' תר"ב) דמשום כבוד השבת אופין בלא"ה. ועפרמ"ג בא"ח (סי' רמ"ב בא"א סק"ד). וראיתי להמור וקציעה שכ' ע"ד הד"מ שהוא תמוה ש��א נמצא זה בגמרא ויש סמך לזה מדביתהו דר' חנינא בן דוסא כו' ע"ש ובמח"כ לא ראה דברי הירושלמי הללו. אולם מדברי הרמב"ם בה' אישות פכ"א שהעתיק זה בה"א ולא בה' שבת נראה שתכס עיקר כש"ס דילן ולא כהירושלמי. אולם באגודה (סי' ק"ב) ראיתי שהעתיק גם בש"ס דילן שתהא אשה משכמת ואופה בע"ש שחהא פת מצויה לעניים ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+אבל כשיש לו מתורגמן קוראין כו' עמ"ש הקה"ע ובש"ק והוא דחוק דמאי קוראין דקאמר אטו הם קוראים בהפטורה וצריך לומר נגד ג' קרואין והוא דחוק. אולם ביאור הירושלמי דסובר דסגי בג' פסוקים כשיש מתורגמן וכמ"ש ההגמי"י. ועשו"ת מהר"ם פאדו"ה (סי' ע"ח) שהאריך בביאור דברי הירושלמי הללו ופי' אותם דלא ישאר בקושיא ואישתמיט זה מהקה"ע:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אמר ר' יהודא כאן בשהביא ב' שערות כו'.</b> ע' בס' סת"ם (ה' תפילין סי' ל') שתמה על הירושלמי דאם לא הביא ב' שערות איך יכול לפרוס על שמע וע"ש שפי' הירושלמי בדרך רחוק. ולק"מ דבשהגיע לחינוך דמחויב מדרבנן מותר לפרוס על שמע דהוא ג"כ דרבנן דכמבואר במס' סופרים (פי"ד הי"ז) וע' בא"ז (ה' שבת סי' מ"ג) ובתשובה בח"א (סי' תשנ"ב) במה שהאריך בזה. ועי' במה שפי' הפני משה. ובמראה הפנים כ' נראה דהקושיא והתירוץ על נשיאות כפים בלחוד הוא דקאי וכן אמרינן בבבלי סוטה דל"ה דכשהביא ב' שערות נושא כפיו וע"ש דמשמע דבאקראי בעלמא וכ"כ הב"י סי' קכ"ח עכ"ל ודבריו תמוהים דמ"ש דקאי על נ"כ הוא דחוק למאד דהא מבואר בירושלמי והא תנינן קטן לא יפרוס את שמע מבואר דעיקר הקושיא הוא מפריסת שמע ואיך כתב הפ"מ דמקשה רק מנ"כ וגם לפ"ז עדיין תקשה דאיך מבואר בהמשנה דאביו או רבו עוברין עבורו לפני התיבה מבואר דפריסת שמע יכול הוא לפרוס לבדו וא"כ עדיין לא תירצו ע"ז ומלבד זה מ"ש הפ"מ דבקטן קודם י"ג שנה מבואר בבבלי דבהביא ב"ש נושא את כפיו. הוא תמוה מאד דבבבלי אין זכר לזה כלל ובב"י מבואר דבהי' לו י"ג שנה ולא הביא ב' שערות אינו נושא כפיו כלל בפני עצמו אפי' באקראי ובהביא ב' שערות והוא בן י"ג שנה נושא כפיו באקראי ובנתמלא זקנו נושא כפיו בתמידות א"כ אין זה ענין כלל לההוא דירושלמי דמיירי בהביא ב' שערות ולא היה בן י"ג ועתוס' סוכה (מ"ב ב') וחי' הרשב"א ספ"ק דחולין ובחי' הריטב"א בסוכה שם. ובישועת יעקב בא"ת (סי' נו"ן סק"ז) הביא דברי הירושלמי הללו וכ' דמכאן למד הר"מ בה' תפלה (פ"ח הי"א) דבפורס שמע הוא בהביא ב' שערות ופי' הך קטן בלא נתמלא זקנו וצ"ע דא"כ למה כ' הר"מ בפט"ו מה' תפלה דבנ"כ בעינן נתמלא זקנו דאם פסק כהירושלמי הזה הא גם בנ"כ מתיר אף בלא נתמלא זקנו וצ"ל דהר"מ פי' דהך עוברין לפניו הוא נ"כ ג"כ דהיא בכלל התפלה אבל פריסת שמע אינו מענין התפלה. ועשו"ת רדב"ז (ח"א בלשונות הר"מ סי' י') ע"ש:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>האמר יברכוך טובים ה"ז דרך המינות.</b> עי' בשירי קרבן שהביא פרש"י שצריכים לצרף פושעי ישראל בתפלה. וראיתי [להתפ"י] (ע"ד דמגילה ציון י"ב) שכתב תמהני הרי כתיב וחסידיך יברכוכה יראי ה' ברכו את ה' וכדומה הרבה וצ"ע עכ"ל ולדידי לק"מ דהתם בכתוב וחסידיך יברכוכה כתיב מקודם יודוך ה' כל מעשיך הרי כלל כל הברואים בשבחו של מקום וכן ביראי ה' הרי כתיב מתחלה בית ישראל ברכו כו' וכלל כל ישראל וא"כ ע"כ הכוונה במה שאמר אח"כ דכל חד לפי מדריגה שלו כן הוא מהלל לה' משא"כ אם אמר יברכך טובים לבד בזה שפיר כתב הקה"ע דנ��אה דאינו כולל רק הטובים:
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>מר עוקבן בשם רבנן דתמן לא דומה גנאי יחיד בציבור כו' עי' פני משה.</b> ובמת"כ אשתמיע מיניה דברי התוס' מגילה (כ"ה ב') דפירשו אדרבה להיפוך דגנאי יחיד בציבור יותר מגנאי ציבור בציבור וקאי הטעם על מה שמעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני לא מתרגם דהראשון היא גנאי ציבור בציבור והשני הוא גנאי יחיד בציבור. ועי' ברי"ף ורא"ש שכתבו שגם פסוק ויגוף אינו מתרגם והיינו דהפי' בירושלמי דאינו חולק על הקודם שעד לשמצה בקמיהם אינו מתרגם ורק הוא מוסיף פסוק ויגוף. ולא כהפני משה שפי' שהוא חולק על הקודמים וליתא. וכ"ה בר"מ ה' תפלה (פי"ב ה"ב) ובכ"מ כתב שם שלמד מדברי הרי"ף זה. ויותר היה לו לומר שלמד כן מהירושלמי. שוב ראיתי בתוי"ט שהעיר בזה ותו נעלם מהפני משה תוספתא בפ"ג דמגילה דאיתא התם להדיא ועוד פסוק ויגוף כו' מבואר דגם פסוק זה וגם הקודמים. ויש להעיר על הפני משה שי' במשנה הטעם דעגל שני לא מיתרגם שיטעו שיש ממש בזה. ולא היה לו ליכתוב כן בדברי הירושלמי דהוא סובר הטעם משום כבוד אהרון וכמ"ש התוס' על רש"י. וצל"ע על התוס' שכתב וז"ל וקשה דהא בירושלמי פליגי אמוראי ואיכא מאן דאמר מן ויאמר עד לשמצה בקמיהם הוא מעשה העגל והיינו סיפא דקרא וירא משה ולפרש"י לא היה לו לומר אלא תחלת הפסוק עכ"ל דאמאי כ' דהוא פלוגתא בירושלמי ואיכא מ"ד עד לשמצה כו' דהא קושיתם הוא אליבא דכ"ע דכל המ"ד סוברים דעד לשמצה אינו מתורגם ומה פלוגתא יש בזה והפלוגתא אינו רק אם מויאמר משה או מויאמר אהרן אבל כ"ע ס"ל דעד לשמצה וצ"ע. וגם קושיתם על רש"י לק"מ. דהנה לכאורה בלא"ה קשה על רש"י דלמה לא מתרגם כל הפרשה מויאמר משה. לא היה לו לתרגם רק הפסוק ויצא העגל הזה. וצ"ל עפ"י מ"ש הריטב"א בחי' למגילה דאלו היה מתרגם כל השאר כ"ש שהיו מעיינים מה שלא תרגם בזה. וא"כ י"ל גם קושית התוס' דאם היו מסיימים בהכתוב ויצא העגל הזה והפסוק שאח"ז היו מתרגמים היו מעיינים בהכתוב האחרון וע"כ תרגמו עוד פסוק א' וא"ש. וע' בטורי אבן שהקשה על התוס' דמה הקשו על רש"י הלא מש"ס דילן מוכח דלא ס"ל משום כבודו של אהרן מדלא אסרו לתרגם גם פסוק כי פרעה אהרן כו' ע"ש ולפענ"ד לק"מ דא"כ תקשה על הרי"ף והרא"ש שכתבו להדיא הטעם משום כבודו של אהרן ואעפ"כ כתבו דאינו מתרגם עד פסוק כי פרעה אהרן וכן תקשה על הר"מ דגם הוא ס"ל הטעם משום כבודו של אהרן וכמ"ש בפי' המשנה וכן מוכח ממ"ש ועוד פסוק ויגוף ועכ"ז כתב דעד פסוק כי פרעה כו' ועכצ"ל דפירשו דעד בכלל וגם ש"ס דילן פירשו התוס' דס"ל כהירושלמי רק מהש"ס דילן לא יכלו להקשות על רש"י דדלמא הפי' לא עד בכלל וע"כ הקשו מהירושלמי דמפורש להדיא כן וא"כ גם בש"ס דילן הפי' כן. וראיתי במס' סופרים (פ"ט ה"ט וי') דאיתא התם מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם והשני נקרא ולא מתרגם מהיכן הוא מתחיל מאנא חטא העם הזה. והנחלת יעקב כתב דהמ"ס ס"ל הטעם משום כבודו של אהרן וע"כ הוא מתחיל שלא לתרגם מאנא חטא כו' לפי שבסופו יש פסוק ויגוף כו'. וכן פי' בכסא רחמים שם ולפי דעתי הוא תמוה דאס"ד משום כבודו א"כ למה מתרגם עד כי פרעה אהרן כו' הלא פוגם בכבוד אהרן וע"כ נ"ל דאדרבה ס"ל כרש"י והפי' מהיכן מתחיל הוא שמאנא חטא הוא מתחיל לתרגם ולמעלה מזה לא מתרגם לפי שיש פסוק ויצא העגל הזה ומה שאינו מתחיל תיכף לתרגם הוא כמ"ש לעיל בשם הריטב"א שבכדי שלא יעיינו למה לא תרגם עד כה ע"כ אינו מתרגם עוד איזה פסוקים וא"ש והבן:
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+הגע עצמך שהיה שער גבוה כו' כנגד כתפי' כו' הראב"ד בה' מזוזה (פ"ו הי"ב) פסק כהירושלמי הזה וכן במרדכי בהלכות קטנות והמרדכי כ' שם דש"ס דילן לא פליג בזה ואדרבה צריך לפגוע כדי שיפגע במזוזה ע"ש. ולפ"ז י"ל דגם כל הפוסקים אינם חולקים בזה רק שהם מדברים בסתם פתח שאינו גבוה. ולכן כיון שהפוסקים סתמו דבריהם ובראב"ד ובמרדכי בשם ר"י בעל התוס' פסקו כהירושלמי ע"כ נראה שהלכה כמותו ובפרט דכן עשה ר' חנינה מעשה רב. וע' בב"ח ביו"ד (סי' רפ"ט) שאחר שהביא דברי המרדכי והראב"ד כתב דהכי נקטינן וכ"כ המעיו"ט ונראה שהוא מטעם שכתבתי וכן פסק הלבוש ובש"כ שם. וראיתי בקיצור ש"ע וסי' י"א ס"ה בהג"ה) שכ' דהוא תמוה מאד כיון דרוב הפוסקים ס"ל דש"ס דילן חולק על הירושלמי איך נניח רוב הפוסקים וניזול בתר מיעוטא ע"ש ולק"מ דרק בתוס' מבואר דס"ל דש"ס דילן חולק על הירושלמי אבל בשאר הפוסקים י"ל דהם מיירי בשאין הפתח גבוה ולא דברו מזה דהוא לא שכיח. ועי' בשירי קרבן שתמה על התוס' דמניין להם דש"ס דילן פליג. בשגם דמ"ש דלש"ס דילן פסול בדיעבד היכא שלא הניח בשליש העליון גם זה אינו מוסכם עי' במנוח ובטור ומ"ש הב"י ע"ז. וע"כ נראה עיקר כהכרעת האחרונים. [ובדרך אגב אעיר על מ"ש הרא"ש בהלק"ט אחר שכתב דבש"ס דילן מבואר דביהכ"נ פטור ממזוזה כ' וז"ל ובירושלמי פרק בתרא דמגילה משמע דבי מדרשא דר' חנינא היה בו מזוזות ומונחות בין כתפים של אדם עכ"ל. וראיתי בדברי חמודות שם שתמה ע"ז דלמה לו לסיים שהיו מונחות בין כתפים דלמאי צריכה הכא ע"ש ולענד"נ דהרא"ש הביא הירושלמי ונסתפק בו מה דאיתא דהיה בי מדרשא המזוזות ומונחות בין כתפים אם הכוונה דבי מדרשא היו חייבים במזוזה או שבין כתפי' פסולות למזוזה כיון שלא היה בשליש העליון רק לזכר מזוזה עשאוהו כך וכמו של בית מונבז במנחות (צ"ב ב') וע"כ אינו מוכח מזה דבית המדרש חייב במזוזה והבן]:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Moed Katan/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,369 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Moed Katan
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מועד קטן
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מועד קטן
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>אלו הן צרכי רבים כו' ופודין את השבויין.</b> הקרבן העדה לא פי' על זה כלום. ועי' במרדכי בה' חול המועד שכתב וז"ל וכתב ראבי"ה לא ידענא אמאי חשיב פדיון שבויים שהרי אפי' בשבת מותר ונ"ל למנות ולטלטל כסף הפדויים עכ"ל. ועיין בירושלמי שקלים (פ"א ה"א) ששם נשנה הברייתא הזאת ושם ליתא פדיון שבוים. וכן הוא בתוספתא פרק ב' דמועד קטן ואף שהמרדכי כתב שבתוספתא איתא פדיון שבוים. אולם בתוספתא שלפנינו ליתא וברמב"ם פ"ז מה' יום טוב העתיק גם כן ופודין את השבויים:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>אם היה כותלו כו'.</b> התירו סופו משום תחילתו. הקשה השיריי קרבן דאמאי לא חשבו זה במס' ביצה (י"א ב') בין הני דברים דהתירו סופן משום תחילתן ע"ש. ולק"מ לפמ"ש המפרשים שם דלא חשיב רק דברים השנויים במשנה ולא השנויים בברייתא ועוי"ל דהני דחשיב הוצרך למיכתב דאיכא למטעי דמשום טעם אחר הן כמבואר שם משא"כ הכא דליכא למטעי. וכ"כ התוס' בעירובין (מ"ד ב' ד"ה כל) ובר"ה (כ"ג ב' ד"ה שיהיה) וראיתי בשו"ת עמק הלכה (חא"ח סי' פ"ח) בהביא דברי הט"ז ביו"ד (סי' רס"ו שסובר דמותר לטלטל סכין אחר המילה והקשה ע"ז דא"כ אמאי לא חשבו אותן בתוך הנך דברים שהתירו סופן משום תחילתן וכמו שמקשה תוס' בר"ה ותירט דהנך דחשיב במתני' לא איצטרך למתני וא"כ מ"ש הט"ז דלא תנן ליחשב אותו עכ"ד ושנה בפשט דברי התוס' דהוא היה סובר בפי' דברי התוס' דהתוס' תירצו דמשום דחזרת העדים מפורש במתני' לכן לא חשב אותם ובאמת אדרבה הא כל הנך ג' דברים המה מפורשים במתני' וכוונת התוס' דא"א למטעי דהטעם משום דבר אחר משא"כ בהנך ג' וא"כ י"ל דגם בהך דינא דהט"ז א"א למטעי ובפרט לפמ"ש בשם המפרשים דלא חשיב רק דברים המפורשים במשנה א"כ בודאי דלא קשה על הט"ז:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ר' יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת עשו"ת שירי טהרה (סי' קצ"ב סי' ח') שכתב עיין בט"ז מ"ש בתירוץ השני משמע מדבריו די"ל דחשש זה של ז' נקיים הוי מה"ת גם בדורות הראשונים. ותמיה לי עליו איך לא הרגיש בירושלמי והביאו כל הפוסקים דלמדין דאין מערבין שמחה בשמחה ממ"ש לבן ליעקב מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת ומאי ראיה מהתם הרי י"ל התם הוי טעמא מכח ז"נ וחופת נדה לא רצה יעקב בודאי ומנ"ל דאין מערבין שמחה בשמחה וע"כ מוכת כתירוץ הא' דלא היה גזירה זו בימיו הראשונים וצע"ג על הט"ז בזה עכ"ל. והנה מלבד דאין זה קושיא כ"כ י"ל דאינך אמוראי דבירושלמי ובש"ס דילן דלא ילפי ממלא שבוע זאת באמת לא ילפי הך טעמא וי"ל דבאמת בזה פליגי אמוראי אך בעיקר הקושיא לא ראה מ"ש ה"ה בפי"א מהא"ב ה"י ע"מ שהקשה הראב"ד שם על הר"מ ועוד חופת איסורא האיך הוי עבדי. ע"ז כ' ה"ה דגם למאן דס"ל דחופת נדה אסור זה בודאי חופת נדה משא"כ בדם חימוד דאינו אלא ס שמא תראה בזה מותר לעשות חופה בתוך הז"נ ע"ש וא"כ לק"מ וז"ב:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>מחלפא שיטתיה דר' יהודא.</b> עיין בקרבן העדה שמהפך הגירסא וגרס תחלה דר' יוסי ואח"כ דר' יהודא ועמ"ש בשייירי קרבן ולא ראה בתורת האדם להרמב"ן (דל"ד ע"ח) ששם הביא דברי הירושלמי הללו וביארם בדרך יפה לפי הגירסא שלנו ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אמר ר' מונא אין ידע דלא מיזבן והוא פחת כו'.</b> עיין בשירי קרבן מה שהניח בצע"ג על דברי הריב"ש. אולם באמת צדקו דברי הריב"ש דבגירסת הריב"ש היה כתוב בירושלמי אמר ר' מונא אין ידע כ' ופחת מן קרנא אמר ר' יוסי בר בון אגרא וקרנא קרן הוא וא"כ ר' מונא סובר דרק קרנא אי פוחת אז מותר ואם אינו פוחת מן הקרן אסור אף שמפסיד בשכר ואמר ר"י בר בון אגרא וקרנא קרן הוא היינו דגם השכר נקרא קרן ואם פוחת מן השכר ג"כ מותר וע"ז אמר הריב"ש דהסמ"ג שפוסק דאם מפסיד מן השכר אסור ע"כ דפוסק כר, מונא. ועיין בשו"ת הריב"ש (סי' ש"כ) מבואר שם כן ובב"י (סי' תקצ"ט) נפל ט"ס בהעתקת דברי הריב"ש בדברי ר' מונא פוחת מן קרנא כתוב שם אגרא ובשביל זה גרס לו לבעל שירי קרבן להקשות כן והאמת כמו שכתבתי וא"ש:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>כלום אסרו בשר בכור להשקל בליטרא לא כדי שיהיה מוכרין בזול כו'.</b> מוכח מזה דבשר בכור צריך למכור בזול וכ"כ הא"ז בה' בכורות (סי' תק"ג להלכה כן. אולם לא ראיתי לא' מן הפוסקים שיפסקו כן. ונראה שהם דחו זה מהלכה דלפ"ז בודאי הוי רק מדרבנן מה דאסור לשקול בשר בכור בליטרא. והנה כבר הכריחו התוס' בבכורות (כ"א בד"ה אכילה ול"א ב' ד"ה חוץ) דהוא מה"ת והוכיחו כן מש"ס סנהדרין (קי"יב א') ותמורה (ח' א') וכן דעת רש". ב"ב (די"ג ע"א וגם אף אם נימא דהוא רק מדרבנן כמו שנראה מדברי הרמב"ן והרא"ש כ"ה דבכורות עכ"ז נראה מש"ס דילן דהוא אינו משום שמא ימכרו בזול ורק משום בזיון וכמבואר בש"ס זבחים (ע"ה ב') דאיתא התם בעי רמי בר חמא המתפיס בכור לבדק הבית מהו שישקל בליטרא רוחא דהקדש עדיף או דלמא זילותא דבכור עדיף מבואר להדיא דהוא משום זילותא ולא משום דימכרו בזול ולכן דחאו אותו מהלכה:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>רבי יודא כדעתיה.</b> דר' יהודא אמר אסור לפרוש בים הגדול כו'. עיין מ"ש בזה הקרבן העדה. וראיתי להטל אורות במ"ק (די"ד ע"א) שכתב וז"ל דברי המפרש הזה תמוהים בעיני בהא דפירש בהא דקאמר הירושלמי ר' יהודא לטעמיה כו' דמיירי דוקא בתוך ג' ימים ולא נזכר כלל זה בירושלמי וגם קשה דלא הו"ל למתלי זאת בר' יהודא דוקא דהרי כ"ע מודו בזה כו' והוא ברייתא בפ"ק דשבת כו' ולי היה נראה לפרש דברי הירושלמי בפשיטות דאפשר דר"י סובר דתמיד אסור לפרוש לים הגדיל ולאו דוקא ג' ימים קודם השבת אלא משום דים הגדול הוא מקום סכנה דהרי קיי"ל דד' צריכים להודות כו' וא' מהן הוא יורדי הים כו' ע"ש ודבריו תמוהים בעיני דנימא דר" יהודא יסבור דאסור לפרוש לים הגדול משום דד' צריכין להדות דהא בכל ים צריכים להודות וא"כ מ"ט דים הגדול דוקא ותו דהא גם הולכי דרכים המה מהד' הצריכים להודות וא"כ יהיה אסור לילך לדרך לר' יהודא וכ"ז ליתא והנכון כפי' הפני משה. ומה שהוקשה דלמה תלה זה דוקא בר' יהודא הא היא ברייתא סתמיות. לא ראה בירושלמי שבת (פ"א ה"יח) דאיתא התם אין מפרישין לים הגדול לא בע"ש ולא בה' בשבת ב"ש אוסרין אפי' בד' וב"ה מתירין ולשיטות הרשב"ם ההובא ברא"ש פ"ק דשבת ב"ה מתיריו אפי' בע"ש (ומה שהקשה ע"ז השירי קרבן דא"כ מאי מסיים בירושלמי שם דבמקום סכנה מותר הלא בלא"ה מותר י"ל דזה קאי לב"ש) עכ"פ חזינן דשיטות הירושלמי דלב"ה בד' מותר ור' יהודא פוסק בזה כב"ש וא"כ שפיר אמרינן דר' יהודא לטעמיה. ועיין בירושלמי פסחים (פ"ד ה"א) אלא מן הדין רבי תלמודיה דר' יהודא הוי דר' יהודא אמר אסור לפרוש ב��ם הגדול וכ' שם השירי קרבן וז"ל ותימה האיך יעלה על הדעת דאסור לפרוש כלל לים הגדול הרי הרבה תנאים וגם נביאים שפירשו לים הגדול לכן נ"ל דבד' בשבת איירי כו' עכ"ל הן אמת שקושיתו מהתנאים והנביאים שפירשו לים הגדול י"ל דהתם לדבר מצוה היה. ובזה מותר וכמ"ש הטל אורות לשיטתו. אולם בלא"ה תמוה דאין טעם כלל כמ"ש למעלה ועכ"פ חזינן דכן שיטת ר"י גם כאן ושפיר אמרינן ר"י לטעמיה (וצלע"ק על התוס' מנחות (ק"ד א' ד"ה מוריינא) שהצריכו להוכיח דר' יהודא היה בימי רבי וכאן בירושלמי מבואר להדיא דר' היה תלמידו של ר' יהודא) ודע דהרא"ש גרס כאן בירושלמי כיון במקום שכתוב בנוסחתינו כאן ועמ"ש הפר"ח בא"ח במנהגי איסור ע"ד הירושלמי הללו:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+ר' יהושע בן לוי שלח בתר חד בר נש כו' צל"ע בלשון הירושלמי דאמר אלולי דלא חרמית בר נש מן יומי הוינא מחרים להאי גברא שעל כ"ד דברים מנדין כו' דהא מפני כ"ד דברים מנדין שמענו ולא דמחרימין וא"כ האיך היה יכול להמרים האי גברא. ועיין בח"מ (סי' י"א ס"א). וגם צל"ע לפמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' ר"כ)וז"ל ומדקאמר ב"ד מנדין משמע חייבין לנדות וכן הוא בכל אותן הכ"ד דברים שהזכירן כאן הרמב"ם ז"ל עכ"ל וא"כ כיון שמחייבין לנדות איך לא נידה ריב"ל להאי גברא ובמאי נפקע חיובו. וראיתי להמל"מ ה' ת"ת (פי"ז הי"ג) שכ' וז"ל. הנה הריב"ש סי' ס"ה הביא דברי רבינו וכ' וז"ל וכיון שאין התלמיד ואפי' החכם מחויב לנדות לכבודו אבל שבח הוא לו שלא לנדות כו'. ועי' במ"ש סי' ר"כ בשם הראב"ד ז"ל שנראה שהוא חולק בזה עכ"ל. ולא ידעתי מניין לו שהראב"ד חולק בזה הא בסי' ר"כ סיים הריב"ש אחר שהביא דברי הר"מ וז"ל והרמב"ם ז"ל כ' שאסור לחכם למחול אם ביזהו בפרהסיא ואם מחל נענש כו' עכ"ל. הנה מבואר שאדרבה הביא דברי הר"מ ע"ד הראב"ד וכפי הנראה שהריב"ש פי' גם דברי הראב"ד דמיירי שביזהו בפרהסיא אבל בסתר מודה הראב"ד שרשות בידו למחול. והנה אם כנים הדברים י"ל ג"כ דברי הירושלמי דכיון דלא היה רק השליח לא הוי בפרהסיא וא"כ לכן הוי רשות ביד ריב"ל למחול. והנה הר"מ ה' ת"ת שם כתב וחכמים גדולים היו משתבחים במעשיהם הנאים ואומרים שמעולם לא נידו אדם כו' וכ' הכ"מ דלמדו מהאי עובדא דריב"ל כו' ע"ש וצ"ע דהיכא מבואר בירושלמי דהיו משתבחים בזה הא ריב"ל לא אמר רק דלא החרים לאדם מן יומי אבל אינו מבואר דהיה משתבח בזה. ונראה דהנה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ג (סי' תנ"ד) בתשובת ר' חיים פלטיאל כ' וז"ל ובירושלמי בפ' אלו מגלחין תיתי לי דלא שמית אינש מיומי כו' ע"ש מבואר דכן היתה גרסתו בירושלמי ומזה הוציא הר"מ דבריו:
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>חכם שנידה כו' בתשב"ץ (ח"א ענין ל"ג) הגירסא חסיד שנידה.</b> וגירסתינו מתיישבת יותר:
+<b>רשב"ל הוה מעייני כו' אתון ליסטא כו'.</b> מכאן תמיה לי על שו"ת הרד"כ (בית כ"ב חדר ד') שהוכח דע"ה לא יוכל לומר לת"ח אדרבה והעובדא דר"ל במ"ק די"ז היה האיש שנידה גדול מר"ל וכ"כ הרמ"כ ההובא בכ"מ ה' ת"ת (פ"ו הי"ד) וכ"ה בשו"ת מהרי"ק שורש קכ"ח וקכ"ט. ותמיה לי עליהם דהא בירושלמי מבואר שהיה ליסטים. ועשו"ת הר"י דילטאש (דל"ו וד"מ) שהוכיח דגם ע"ה יוכל לומר אדרבה מדברי הירושלמי הללו. וראיתי להשדה יהושע שכ' דליסטים היה לפי דעתו של ר"ל והוא דחוק. ושוב ראיתי בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' צ"ב) שכתב שנעלם מהפוסקים דברי הירושלמי וכן כתב המרכבת המשנה בה' תלמוד תורה יעויין שם:
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<b>שמעתי שאין מנדין כו'.</b> עיין ברמב"ם (פ"ז מהלכות תלמוד תורה ה"א) שכתב ממ�� כלשון הזה. ובמגדול עוז כתב שלא ידע מאין לו להרמב"ם זה ובאמת מבוארים הדברים בירושלמי כאן וכן כתב הכסף משנה שם:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>פתר לה בכותב להניח כו'\.</b> עיין מה שפי' בזה הקרבן העדה ופירושו הוא לשיטות הסוברים דמותר להניח תפילין בחוה"מ וכמו שפי' הסמ"ק. אולם להסוברים דאין להניח תפילין בחוה"מ תירץ הב"י בא"ח (סי' תקמ"ה) דהכי קאמר בד"א להניח כלומר להניח בקרן זויות כדי למוכרם אבל אם אין לו תו לחבירו תפילין וצריך להם כדי להניח לאחר יום טוב יכול לכתבן ע"ש. ועיין בספר תפילין דמרי עלמא מה שהאריך בביאור דברי הירושלמי:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>היך אפשר תיפתר שגררתו חיה כו' תיפתר שנסתם הגולל ע"ש אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת.</b> עי' תפארת למשה ביו"ד (סי' ת"ב) שכתב וז"ל. ועי' בירושלמי פא"מ ה"ה הביאו הרא"ש שם דין ק"ג דפריך כן אהא דאמרינן חל יום ח' בשבת ומשני דנתייאשו מלקברו ולא משני ע"י עכו"ם מיהו בלא"ה צ"ע דלא משני בשמועה קרובה בשבת ושלשבת אחרת הוי יום ח' ודו"ק עכ"ל. ובמחכ"ת לא עיין בגוף דברי הירושלמי דבאמת מבואר כן ב' התירוצים והוא לא ראה רק ברא"ש שהעתיק רק תירוץ א' ובאמת מבואר ב' התירוצים ג"כ בירושלמי ולק"מ. והנה בשירי קרבן הניח בצ"ע על ר' יחיאל שהביא הטור (סי' ת"ב) דמי ששמע שמועה קרובה בשבת אינו מן המנין דזה היפוך דברי הירושלמי ע"ש וכמי כן ראיתי בשו"ת דברי אמת (חיו"ד סי' ב ) שכתב שאישתמיט לר"י דברי הירושלמי ולפי דעתי לק"מ די"ל דר' יחיאל ראה בירושלמי דהביאו בשם אית דאמר והיינו די"א כן וסתמא דירושלמי מוקי לה כשנתייאשו מלבקש בשבת וכן ר' ראובן שפתר בנסתם הגולל ע"ש עם חשיכה ומדדחקי לאוקמי באוקימתות הללו שאינם מצוים כלל ולא מוקים לה בשמע שמועה קרובה ש"מ שלא ס"ל כן רק דשבת אינו עולה והיינו דהביאו בירושלמי בשם אית דאמרי דסתמא דהירושלמי איננה מסכמת לזה וע"כ צריך לחלק כמו שחילק הב"ח בין נתייאשו לקברו ובין שמע שמועה קרובה. ועי' ק"נ (סי' ק"ג) שהניח בצ"ע על ר' יחיאל דבמאי מוקים הא דתני חל יום ח' להיות בשבת כו'. אולם עכצ"ל כמ"ש הב"ח דבנתייאש מלבקש גם ר' יחיאל מודה. והנה להלכה פסק הב"י בשו"ע בא"ח (סי' תקמ"ח סי"ט וביו"ד (סי' ת"ב ס"י) דשבת עולה למנין ז' אך הכנה"ג בתשובותיו (סי' רל"ט) פסק דאינו עולה כפסקו של המהראנ"ח (ח"ב סי' נ"א) והעתיקו בברכ"י ביו"ד (סי' ת') ועקרי דינים יו"ד (סי' ל"ו) וזכור לאברהם (אות ש'). אמנם ראיתי להדברי אמת שכתב ועתה לרבים שומעין שאמרו כהלכה וכמו שאסף איש טהור הב"ח הלא המה הבה"ג (והסמ"ק) והמרדכי ותוס' ריב"ם והסמ"ק. ועוד אני מוסיף הירושלמי ובעלי התוס' והריטב"א ופסק הש"ע תכריע עכ"ל. ואני מוסיף דכ"ד הרוקח (סי' שי"ג) והמנהיג (דין אבל סי' קנ"ה) ובכל בו (סי' קט"ו) הביא ב' הדעות. ועשו"ת משיבת נפש חיו"ד (סי' נ"ב) ע"ש בדין הזה:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>יום הכפורים שחל להיות בשבת מראין לו פנים כו'.</b> עיין בקרבן העדה ששיבש הגירסא וכתב דה"ג יום הכפורים שחל להיות בשבת אין מראין לו פנים כו' ע"ש. אולם נעלם ממנו דברי הרמב"ן בתה"א (ענין האבילות דמ"ט א') שהביא. הגירסא מראין בו פנים וכתב דההוא עובדא דמייתי אחר כך הוא מעשה לסתור וכתב בשם מהר"י ן' גיאות שפסק דמראין לו פנים. ובב"י יו"ד (סי' שצ"ט) כתב דהעיקר כהרמב"ן ובשולחן ערוך לא הובא מזה. ומבואר דגרסתינו היא אמיתיות ולא כהקרבן העדה:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>הרואה תלמיד חכם שמת כרואה ס"ת שנשרף א"ר אבוהו יבא עלי אם טעמתי אותו יום.</b> ראיתי להיד המלך (פ"ד מה' אבילות ה"ט)שהרבה לתמוה ע"ז דמנ"ל בס"ת שנשרף גופיה דצריך להתענות. עוד הקשה דהא בס"ת צריך לעמוד דוקא בעת השריפה וכמו דאמרינן כן בקריעה. וגם במת א"צ לקרוע רק כשעומד בשעת יציאת נשמה והכא לא היה אצלו בעת מעשה עכ"ד. ואשתמיטתיה מ"ש הפרישה (ס' שע"ה) דהאי אמר ר' אבוהו הוא מאמר בפ"ע וקאי רק על מיתת ת"ח ומתחלה אמר דחמיר יום מיתתו כיום שנשרף בו ס"ת גם מ"ש דא"צ לקרוע על ת"ח רק כשעומד אצלו בשעת מעשה ליתא דזה הוא בשאר אדם מישראל אבל בת"ח אפי' מי שאינו עומד בשעת מעשה צריך לקרוע מסי' ש"מ ס"ו וז"ב:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חבריו.</b> ע' בקה"ע שכתב ה"ג ויגערו בו חבריו. הנה מה ששיבש הגירסא אמת שהנמ"י כתב דט"ס הוא בירושלמי. אולם ברמב"ם ה' אבל (פ"ו ה"ג ופ"י ה"ה) איתא או שיגערו בו חבריו. וע' בא"ז ה' אבילות (סי' תמ"ו) שפסק כההוא דירושלמי לפי הגירסא או. והיינו שיהיה יום או יומיים אחר ל' או שיגערו בו חבריו ע"ש. אולם בא"ז ח"א בשו"ת (סי' תשנ"ד) במה שהשיב אליו ר' ישעיה איתא דלא כהירושלמי ע"ש באורך. ועיין בב"י (סי' ש"צ):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Moed Katan/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,372 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Moed Katan
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מועד קטן
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Moed_Katan
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מועד קטן
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>אלו הן צרכי רבים כו' ופודין את השבויין.</b> הקרבן העדה לא פי' על זה כלום. ועי' במרדכי בה' חול המועד שכתב וז"ל וכתב ראבי"ה לא ידענא אמאי חשיב פדיון שבויים שהרי אפי' בשבת מותר ונ"ל למנות ולטלטל כסף הפדויים עכ"ל. ועיין בירושלמי שקלים (פ"א ה"א) ששם נשנה הברייתא הזאת ושם ליתא פדיון שבוים. וכן הוא בתוספתא פרק ב' דמועד קטן ואף שהמרדכי כתב שבתוספתא איתא פדיון שבוים. אולם בתוספתא שלפנינו ליתא וברמב"ם פ"ז מה' יום טוב העתיק גם כן ופודין את השבויים:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>אם היה כותלו כו'.</b> התירו סופו משום תחילתו. הקשה השיריי קרבן דאמאי לא חשבו זה במס' ביצה (י"א ב') בין הני דברים דהתירו סופן משום תחילתן ע"ש. ולק"מ לפמ"ש המפרשים שם דלא חשיב רק דברים השנויים במשנה ולא השנויים בברייתא ועוי"ל דהני דחשיב הוצרך למיכתב דאיכא למטעי דמשום טעם אחר הן כמבואר שם משא"כ הכא דליכא למטעי. וכ"כ התוס' בעירובין (מ"ד ב' ד"ה כל) ובר"ה (כ"ג ב' ד"ה שיהיה) וראיתי בשו"ת עמק הלכה (חא"ח סי' פ"ח) בהביא דברי הט"ז ביו"ד (סי' רס"ו שסובר דמותר לטלטל סכין אחר המילה והקשה ע"ז דא"כ אמאי לא חשבו אותן בתוך הנך דברים שהתירו סופן משום תחילתן וכמו שמקשה תוס' בר"ה ותירט דהנך דחשיב במתני' לא איצטרך למתני וא"כ מ"ש הט"ז דלא תנן ליחשב אותו עכ"ד ושנה בפשט דברי התוס' דהוא היה סובר בפי' דברי התוס' דהתוס' תירצו דמשום דחזרת העדים מפורש במתני' לכן לא חשב אותם ובאמת אדרבה הא כל הנך ג' דברים המה מפורשים במתני' וכוונת התוס' דא"א למטעי דהטעם משום דבר אחר משא"כ בהנך ג' וא"כ י"ל דגם בהך דינא דהט"ז א"א למטעי ובפרט לפמ"ש בשם המפרשים דלא חשיב רק דברים המפורשים במשנה א"כ בודאי דלא קשה על הט"ז:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ר' יעקב בר אחא שמע לה מן הדא מלא שבוע זאת עשו"ת שירי טהרה (סי' קצ"ב סי' ח') שכתב עיין בט"ז מ"ש בתירוץ השני משמע מדבריו די"ל דחשש זה של ז' נקיים הוי מה"ת גם בדורות הראשונים. ותמיה לי עליו איך לא הרגיש בירושלמי והביאו כל הפוסקים דלמדין דאין מערבין שמחה בשמחה ממ"ש לבן ליעקב מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת ומאי ראיה מהתם הרי י"ל התם הוי טעמא מכח ז"נ וחופת נדה לא רצה יעקב בודאי ומנ"ל דאין מערבין שמחה בשמחה וע"כ מוכת כתירוץ הא' דלא היה גזירה זו בימיו הראשונים וצע"ג על הט"ז בזה עכ"ל. והנה מלבד דאין זה קושיא כ"כ י"ל דאינך אמוראי דבירושלמי ובש"ס דילן דלא ילפי ממלא שבוע זאת באמת לא ילפי הך טעמא וי"ל דבאמת בזה פליגי אמוראי אך בעיקר הקושיא לא ראה מ"ש ה"ה בפי"א מהא"ב ה"י ע"מ שהקשה הראב"ד שם על הר"מ ועוד חופת איסורא האיך הוי עבדי. ע"ז כ' ה"ה דגם למאן דס"ל דחופת נדה אסור זה בודאי חופת נדה משא"כ בדם חימוד דאינו אלא ס שמא תראה בזה מותר לעשות חופה בתוך הז"נ ע"ש וא"כ לק"מ וז"ב:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>מחלפא שיטתיה דר' יהודא.</b> עיין בקרבן העדה שמהפך הגירסא וגרס תחלה דר' יוסי ואח"כ דר' יהודא ועמ"ש בשייירי קרבן ולא ראה בתורת האדם להרמב"ן (דל"ד ע"ח) ששם הביא דברי הירושלמי הללו וביארם בדרך יפה לפי הגירסא שלנו ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אמר ר' מונא אין ידע דלא מיזבן והוא פחת כו'.</b> עיין בשירי קרבן מה שהניח בצע"ג על דברי הריב"ש. אולם באמת צדקו דברי הריב"ש דבגירסת הריב"ש היה כתוב בירושלמי אמר ר' מונא אין ידע כ' ופחת מן קרנא אמר ר' יוסי בר בון אגרא וקרנא קרן הוא וא"כ ר' מונא סובר דרק קרנא אי פוחת אז מותר ואם אינו פוחת מן הקרן אסור אף שמפסיד בשכר ואמר ר"י בר בון אגרא וקרנא קרן הוא היינו דגם השכר נקרא קרן ואם פוחת מן השכר ג"כ מותר וע"ז אמר הריב"ש דהסמ"ג שפוסק דאם מפסיד מן השכר אסור ע"כ דפוסק כר, מונא. ועיין בשו"ת הריב"ש (סי' ש"כ) מבואר שם כן ובב"י (סי' תקצ"ט) נפל ט"ס בהעתקת דברי הריב"ש בדברי ר' מונא פוחת מן קרנא כתוב שם אגרא ובשביל זה גרס לו לבעל שירי קרבן להקשות כן והאמת כמו שכתבתי וא"ש:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>כלום אסרו בשר בכור להשקל בליטרא לא כדי שיהיה מוכרין בזול כו'.</b> מוכח מזה דבשר בכור צריך למכור בזול וכ"כ הא"ז בה' בכורות (סי' תק"ג להלכה כן. אולם לא ראיתי לא' מן הפוסקים שיפסקו כן. ונראה שהם דחו זה מהלכה דלפ"ז בודאי הוי רק מדרבנן מה דאסור לשקול בשר בכור בליטרא. והנה כבר הכריחו התוס' בבכורות (כ"א בד"ה אכילה ול"א ב' ד"ה חוץ) דהוא מה"ת והוכיחו כן מש"ס סנהדרין (קי"יב א') ותמורה (ח' א') וכן דעת רש". ב"ב (די"ג ע"א וגם אף אם נימא דהוא רק מדרבנן כמו שנראה מדברי הרמב"ן והרא"ש כ"ה דבכורות עכ"ז נראה מש"ס דילן דהוא אינו משום שמא ימכרו בזול ורק משום בזיון וכמבואר בש"ס זבחים (ע"ה ב') דאיתא התם בעי רמי בר חמא המתפיס בכור לבדק הבית מהו שישקל בליטרא רוחא דהקדש עדיף או דלמא זילותא דבכור עדיף מבואר להדיא דהוא משום זילותא ולא משום דימכרו בזול ולכן דחאו אותו מהלכה:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>רבי יודא כדעתיה.</b> דר' יהודא אמר אסור לפרוש בים הגדול כו'. עיין מ"ש בזה הקרבן העדה. וראיתי להטל אורות במ"ק (די"ד ע"א) שכתב וז"ל דברי המפרש הזה תמוהים בעיני בהא דפירש בהא דקאמר הירושלמי ר' יהודא לטעמיה כו' דמיירי דוקא בתוך ג' ימים ולא נזכר כלל זה בירושלמי וגם קשה דלא הו"ל למתלי זאת בר' יהודא דוקא דהרי כ"ע מודו בזה כו' והוא ברייתא בפ"ק דשבת כו' ולי היה נראה לפרש דברי הירושלמי בפשיטות דאפשר דר"י סובר דתמיד אסור לפרוש לים הגדיל ולאו דוקא ג' ימים קודם השבת אלא משום דים הגדול הוא מקום סכנה דהרי קיי"ל דד' צריכים להודות כו' וא' מהן הוא יורדי הים כו' ע"ש ודבריו תמוהים בעיני דנימא דר" יהודא יסבור דאסור לפרוש לים הגדול משום דד' צריכין להדות דהא בכל ים צריכים להודות וא"כ מ"ט דים הגדול דוקא ותו דהא גם הולכי דרכים המה מהד' הצריכים להודות וא"כ יהיה אסור לילך לדרך לר' יהודא וכ"ז ליתא והנכון כפי' הפני משה. ומה שהוקשה דלמה תלה זה דוקא בר' יהודא הא היא ברייתא סתמיות. לא ראה בירושלמי שבת (פ"א ה"יח) דאיתא התם אין מפרישין לים הגדול לא בע"ש ולא בה' בשבת ב"ש אוסרין אפי' בד' וב"ה מתירין ולשיטות הרשב"ם ההובא ברא"ש פ"ק דשבת ב"ה מתיריו אפי' בע"ש (ומה שהקשה ע"ז השירי קרבן דא"כ מאי מסיים בירושלמי שם דבמקום סכנה מותר הלא בלא"ה מותר י"ל דזה קאי לב"ש) עכ"פ חזינן דשיטות הירושלמי דלב"ה בד' מותר ור' יהודא פוסק בזה כב"ש וא"כ שפיר אמרינן דר' יהודא לטעמיה. ועיין בירושלמי פסחים (פ"ד ה"א) אלא מן הדין רבי תלמודיה דר' יהודא הוי דר' יהודא אמר אסור לפרוש בים הגדול וכ' שם השירי קרבן וז"ל ותימה האיך יעלה על הדעת דאסור לפרוש כלל לים הגדול הרי הרבה תנאים וגם נביאים שפירשו לים הגדול לכן נ"ל דבד' בשבת איירי כו' עכ"ל הן אמת שקושיתו מהתנאים והנביאים שפירשו לים הגדול י"ל דהתם לדבר מצוה היה. ובזה מותר וכמ"ש הטל אורות לשיטתו. אולם בלא"ה תמוה דאין טעם כלל כמ"ש למעלה ועכ"פ חזינן דכן שיטת ר"י גם כאן ושפיר אמרינן ר"י לטעמיה (וצלע"ק על התוס' מנחות (ק"ד א' ד"ה מוריינא) שהצריכו להוכיח דר' יהודא היה בימי רבי וכאן בירושלמי מבואר להדיא דר' היה תלמידו של ר' יהודא) ודע דהרא"ש גרס כאן בירושלמי כיון במקום שכתוב בנוסחתינו כאן ועמ"ש הפר"ח בא"ח במנהגי איסור ע"ד הירושלמי הללו:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+ר' יהושע בן לוי שלח בתר חד בר נש כו' צל"ע בלשון הירושלמי דאמר אלולי דלא חרמית בר נש מן יומי הוינא מחרים להאי גברא שעל כ"ד דברים מנדין כו' דהא מפני כ"ד דברים מנדין שמענו ולא דמחרימין וא"כ האיך היה יכול להמרים האי גברא. ועיין בח"מ (סי' י"א ס"א). וגם צל"ע לפמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' ר"כ)וז"ל ומדקאמר ב"ד מנדין משמע חייבין לנדות וכן הוא בכל אותן הכ"ד דברים שהזכירן כאן הרמב"ם ז"ל עכ"ל וא"כ כיון שמחייבין לנדות איך לא נידה ריב"ל להאי גברא ובמאי נפקע חיובו. וראיתי להמל"מ ה' ת"ת (פי"ז הי"ג) שכ' וז"ל. הנה הריב"ש סי' ס"ה הביא דברי רבינו וכ' וז"ל וכיון שאין התלמיד ואפי' החכם מחויב לנדות לכבודו אבל שבח הוא לו שלא לנדות כו'. ועי' במ"ש סי' ר"כ בשם הראב"ד ז"ל שנראה שהוא חולק בזה עכ"ל. ולא ידעתי מניין לו שהראב"ד חולק בזה הא בסי' ר"כ סיים הריב"ש אחר שהביא דברי הר"מ וז"ל והרמב"ם ז"ל כ' שאסור לחכם למחול אם ביזהו בפרהסיא ואם מחל נענש כו' עכ"ל. הנה מבואר שאדרבה הביא דברי הר"מ ע"ד הראב"ד וכפי הנראה שהריב"ש פי' גם דברי הראב"ד דמיירי שביזהו בפרהסיא אבל בסתר מודה הראב"ד שרשות בידו למחול. והנה אם כנים הדברים י"ל ג"כ דברי הירושלמי דכיון דלא היה רק השליח לא הוי בפרהסיא וא"כ לכן הוי רשות ביד ריב"ל למחול. והנה הר"מ ה' ת"ת שם כתב וחכמים גדולים היו משתבחים במעשיהם הנאים ואומרים שמעולם לא נידו אדם כו' וכ' הכ"מ דלמדו מהאי עובדא דריב"ל כו' ע"ש וצ"ע דהיכא מבואר בירושלמי דהיו משתבחים בזה הא ריב"ל לא אמר רק דלא החרים לאדם מן יומי אבל אינו מבואר דהיה משתבח בזה. ונראה דהנה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג ח"ג (סי' תנ"ד) בתשובת ר' חיים פלטיאל כ' וז"ל ובירושלמי בפ' אלו מגלחין תיתי לי דלא שמית אינש מיומי כו' ע"ש מבואר דכן היתה גרסתו בירושלמי ומזה הוציא הר"מ דבריו:
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>חכם שנידה כו' בתשב"ץ (ח"א ענין ל"ג) הגירסא חסיד שנידה.</b> וגירסתינו מתיישבת יותר:
+<b>רשב"ל הוה מעייני כו' אתון ליסטא כו'.</b> מכאן תמיה לי על שו"ת הרד"כ (בית כ"ב חדר ד') שהוכח דע"ה לא יוכל לומר לת"ח אדרבה והעובדא דר"ל במ"ק די"ז היה האיש שנידה גדול מר"ל וכ"כ הרמ"כ ההובא בכ"מ ה' ת"ת (פ"ו הי"ד) וכ"ה בשו"ת מהרי"ק שורש קכ"ח וקכ"ט. ותמיה לי עליהם דהא בירושלמי מבואר שהיה ליסטים. ועשו"ת הר"י דילטאש (דל"ו וד"מ) שהוכיח דגם ע"ה יוכל לומר אדרבה מדברי הירושלמי הללו. וראיתי להשדה יהושע שכ' דליסטים היה לפי דעתו של ר"ל והוא דחוק. ושוב ראיתי בשו"ת מהר"ם אלשקר (סי' צ"ב) שכתב שנעלם מהפוסקים דברי הירושלמי וכן כתב המרכבת המשנה בה' תלמוד תורה יעויין שם:
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<b>שמעתי שאין מנדין כו'.</b> עיין ברמב"ם (פ"ז מהלכות תלמוד תורה ה"א) שכתב ממש כלשון הזה. ובמגדול עוז כתב שלא ידע מאין לו להרמב"ם זה ובאמת מבוארים הדברים בירושלמי כאן וכן כתב הכסף משנה שם:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>פתר לה בכותב להניח כו'\.</b> עיין מה שפי' בזה הקרבן העדה ופירושו הוא לשיטות הסוברים דמותר להניח תפילין בחוה"מ וכמו שפי' הסמ"ק. אולם להסוברים דאין להניח תפילין בחוה"מ תירץ הב"י בא"ח (סי' תקמ"ה) דהכי קאמר בד"א להניח כלומר להניח בקרן זויות כדי למוכרם אבל אם אין לו תו לחבירו תפילין וצריך להם כדי להניח לאחר יום טוב יכול לכתבן ע"ש. ועיין בספר תפילין דמרי עלמא מה שהאריך בביאור דברי הירושלמי:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>היך אפשר תיפתר שגררתו חיה כו' תיפתר שנסתם הגולל ע"ש אית דבעי מימר שבאת לו שמועה קרובה בשבת.</b> עי' תפארת למשה ביו"ד (סי' ת"ב) שכתב וז"ל. ועי' בירושלמי פא"מ ה"ה הביאו הרא"ש שם דין ק"ג דפריך כן אהא דאמרינן חל יום ח' בשבת ומשני דנתייאשו מלקברו ולא משני ע"י עכו"ם מיהו בלא"ה צ"ע דלא משני בשמועה קרובה בשבת ושלשבת אחרת הוי יום ח' ודו"ק עכ"ל. ובמחכ"ת לא עיין בגוף דברי הירושלמי דבאמת מבואר כן ב' התירוצים והוא לא ראה רק ברא"ש שהעתיק רק תירוץ א' ובאמת מבואר ב' התירוצים ג"כ בירושלמי ולק"מ. והנה בשירי קרבן הניח בצ"ע על ר' יחיאל שהביא הטור (סי' ת"ב) דמי ששמע שמועה קרובה בשבת אינו מן המנין דזה היפוך דברי הירושלמי ע"ש וכמי כן ראיתי בשו"ת דברי אמת (חיו"ד סי' ב ) שכתב שאישתמיט לר"י דברי הירושלמי ולפי דעתי לק"מ די"ל דר' יחיאל ראה בירושלמי דהביאו בשם אית דאמר והיינו די"א כן וסתמא דירושלמי מוקי לה כשנתייאשו מלבקש בשבת וכן ר' ראובן שפתר בנסתם הגולל ע"ש עם חשיכה ומדדחקי לאוקמי באוקימתות הללו שאינם מצוים כלל ולא מוקים לה בשמע שמועה קרובה ש"מ שלא ס"ל כן רק דשבת אינו עולה והיינו דהביאו בירושלמי בשם אית דאמרי דסתמא דהירושלמי איננה מסכמת לזה וע"כ צריך לחלק כמו שחילק הב"ח בין נתייאשו לקברו ובין שמע שמועה קרובה. ועי' ק"נ (סי' ק"ג) שהניח בצ"ע על ר' יחיאל דבמאי מוקים הא דתני חל יום ח' להיות בשבת כו'. אולם עכצ"ל כמ"ש הב"ח דבנתייאש מלבקש גם ר' יחיאל מודה. והנה להלכה פסק הב"י בשו"ע בא"ח (סי' תקמ"ח סי"ט וביו"ד (סי' ת"ב ס"י) דשבת עולה למנין ז' אך הכנה"ג בתשובותיו (סי' רל"ט) פסק דאינו עולה כפסקו של המהראנ"ח (ח"ב סי' נ"א) והעתיקו בברכ"י ביו"ד (סי' ת') ועקרי דינים יו"ד (סי' ל"ו) וזכור לאברהם (אות ש'). אמנם ראיתי להדברי אמת שכתב ועתה לרבים שומעין שאמרו כהלכה וכמו שאסף איש טהור הב"ח הלא המה הבה"ג (והסמ"ק) והמרדכי ותוס' ריב"ם והסמ"ק. ועוד אני מוסיף הירושלמי ובעלי התוס' והריטב"א ופסק הש"ע תכריע עכ"ל. ואני מוסיף דכ"ד הרוקח (סי' שי"ג) והמנהיג (דין אבל סי' קנ"ה) ובכל בו (סי' קט"ו) הביא ב' הדעות. ועשו"ת משיבת נפש חיו"ד (סי' נ"ב) ע"ש בדין הזה:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>יום הכפורים שחל להיות בשבת מראין לו פנים כו'.</b> עיין בקרבן העדה ששיבש הגירסא וכתב דה"ג יום הכפורים שחל להיות בשבת אין מראין לו פנים כו' ע"ש. אולם נעלם ממנו דברי הרמב"ן בתה"א (ענין האבילות דמ"ט א') שהביא. הגירסא מראין בו פנים וכתב דההוא עובדא דמייתי אחר כך הוא מעשה לסתור וכתב בשם מהר"י ן' גיאות שפסק דמראין לו פנים. ובב"י יו"ד (סי' שצ"ט) כתב דהעיקר כהרמב"ן ובשולחן ערוך לא הובא מזה. ומבואר דגרסתינו היא אמיתיות ולא כהקרבן העדה:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>הרואה תלמיד חכם שמת כרואה ס"ת שנשרף א"ר אבוהו יבא עלי אם טעמתי אותו יום.</b> ראיתי להיד המלך (פ"ד מה' אבילות ה"ט)שהרבה לתמוה ע"ז דמנ"ל בס"ת שנשרף גופיה דצריך להתענות. עוד הקשה דהא בס"ת צריך לעמוד דוקא בעת השריפה וכמו דאמרינן כן בקריעה. וגם במת א"צ לקרוע רק כשעומד בשעת יציאת נשמה והכא לא היה אצלו בעת מעשה עכ"ד. ואשתמיטתיה מ"ש הפרישה (ס' שע"ה) דהאי אמר ר' אבוהו הוא מאמר בפ"ע וקאי רק על מיתת ת"ח ומתחלה אמר דחמיר יום מיתתו כיום שנשרף בו ס"ת גם מ"ש דא"צ לקרוע על ת"ח רק כשעומד אצלו בשעת מעשה ליתא דזה הוא בשאר אדם מישראל אבל בת"ח אפי' מי שאינו עומד בשעת מעשה צריך לקרוע מסי' ש"מ ס"ו וז"ב:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>עד שישלח פרע או עד שיגערו בו חבריו.</b> ע' בקה"ע שכתב ה"ג ויגערו בו חבריו. הנה מה ששיבש הגירסא אמת שהנמ"י כתב דט"ס הוא בירושלמי. אולם ברמב"ם ה' אבל (פ"ו ה"ג ופ"י ה"ה) איתא או שיגערו בו חבריו. וע' בא"ז ה' אבילות (סי' תמ"ו) שפסק כההוא דירושלמי לפי הגירסא או. והיינו שיהיה יום או יומיים אחר ל' או שיגערו בו חבריו ע"ש. אולם בא"ז ח"א בשו"ת (סי' תשנ"ד) במה שהשיב אליו ר' ישעיה איתא דלא כהירושלמי ע"ש באורך. ועיין בב"י (סי' ש"צ):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Pesachim/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,916 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Pesachim
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי פסחים
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי פסחים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ויתחיל אור לי"ג כו' אפי' מר"ח כו' ע' בקה"ע שפי' דפריך דיתחיל אור לי"ג לבדוק לאור הנר וקס"ד דאם בדק ליל י"ג צריך לבדוק עוד הפעם בליל י"ד ומשני דאה"נ אפי' מר"ח סגי אם בדק. וקשה לי ע"ז דא"כ איך כ' הראב"ן והובא במרדכי פ"ק דפסחים דאם בדק קודם י"ד יבדוק בי"ד והביא ראיה מהירושלמי דהא בכאן מבואר להיפוך. ושוב ראיתי להפר"ח (סי' תל"ג) שהקשה כן. אולם לדעתי לק"מ די"ל דהראב"ן פי' הירושלמי כמו שפי' השדה יהושע וז"ל ויתחיל יום י"ג והוי היום והלילה משומרים וגם בדיקת הנר יפה בלילה ומשני שזה רחוק מאד דא"כ תימא שיבדוק מר"ח והוי רחוק טובא עכ"ל. וא"כ מסקנת הירושלמי דלא מהני בדיקת י"ג וכן פי' הראב"ן. ושבתי וראיתי להברכ"י (סי' תל"ג ס"ק י"ג) שהאריך על הראב"ן מהירושל' ולפמ"ש א"ש בפשיטות:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> וכי יש חמה בלילה רוקח (סי' רס"ו:
+
+Segment 7
+
+<small>[כ"י]</small> לא כמא דהוא מנהר בליליא רוקח (סי' רס"ז):
+
+Segment 8
+
+<small>[כ"י]</small> בתי כנסיות ובתי מדרשות רוקח (סי' רס"ו):
+
+Segment 9
+
+<small>[כ"י]</small> חופפת וסורקת רוקח (סי' שע"ט):
+
+Segment 10
+
+<b>חורי הבית העליונים ותחתונים והיציע כו'.</b> ע' בשירי קרבן מה שהקשה שם על פירש"י בש"ס (דף ח' ע"א) דהגגים היו משופעים דא"כ פשיטא וגם דהא איתא אח"כ בירושלמי ובאותו שלא נשתמש בו חמץ כו' משמע דנוכל להשתמש שם. ע"כ כתב דאם שימש במגדל גם הגג צריך בדיקה. והוא תמוה דאם מסיק בירושלמי דלנפילה לא חיישינן מכ"ש דלא נימא גוד אסיק והחמץ יעלה מהמגדל על הגג ולהדיא כתב רש"י שם גג המגדל שנותנין לתוכו כלים ואוכלים תוכו צריך בדיקה ולא גגו עכ"ל מבואר דהגג אין צריך בדיקה אף ששימש בתוכו וכ"ה בש"ס (דף י' ע"ב) הכא ודאי דלא עבידא דסלקה מנפשה וע"כ צ"ל לפירוש רש"י דמכל מקום יכול להשתמש בהגג ע"י הדחק וקמ"ל דלא חיישינן שמא שימש ע"י הדחק עליה וכן בירושלמי אח"כ מיירי בששימש ע"י הדחק ולפמ"ש השדה יהושע לפרש דברי הירושלמי דהאי גבוה ג' היינו השיפוע ע"ש א"כ מבואר להדיא בירושלמי כפירש"י דמיירי במשופע:
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>לית כאן אפי' נשים כו'.</b> בשירי קרבן כ' דהרא"ש כ' ובירושלמי פליגי איכא מ"ד לא תתני נשים לפי שהן עצלניות כו' והקשה דהא הא מ"ד לא תתני נשים סיים שהן עצמן נאמנות וצ"ל שהיה לו גירסא אחרת כו' יעו"ש. אולם כבר ביאר הרדב"ז והשדה יהושע (דף ב' ע"ב) דהרא"ש פי' סיום הירושלמי מפני שהן עצלניות כו' פליג על המ"ד הא' וסובר דנשים אין נאמנות כלל דהן עצלניות יע"ש:
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<b>שואלין בהל' פסח הל' עצרת כו' הקה"ע כ' דה"ג ה' פסח בפסח.</b> וע' בס' תורת אביגדור (סי' תכ"ט) שפי' פי' זר בירושלמי ולא גרס בה' פסח יעו"ש ולא ראה ברוקח (סי' רמ"ד) שהעתיק הירושלמי ה' הפסח בפסח כו'. ותו אשתמיטתיה שהירושלמי הזה נובע מדברי התוספתא פ"ג דמגילה ושם הגירסא שואלין ה' הפסח בפסח וגם מ"ש על החק יעקב שהעתיק ובבית הועד שהגירסא הוא בית הועד ע"ש מ"ש בזה לא ראה בתי' הריטב"א לר"ה (דף ז א) דגם הוא העתיק ובבית הועד ונפלו כל דבריו:
+<small>[כ"י]</small> שואלין בה' הפסח רוקח (סי' רמ"ז):
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>כפה עליו כלי ולא מצאו אני אומר יד נטלתו.</b> לכאורה קשה מהא דאמרינן בחולין (דף י ע"א) דדרכן של שרצים לגלות אם כן ניחוש שמא גילו השרצים הכלים וראיתי במ"א (סי' תל"ד סק"ד) שכ' ונ"ל דאסור ליתן הכלי בחמץ ולכסותו מפני שדרכן של שרצים לגלות כדאיתא בחולין ד"י אבל כשכפה עליה כלי רחב אין יכולים לגלות עכ"ל ומצאתי למהר"ם חלאו"ה בחי' לפסחים (דף ו ע"ב) שהביא הירושלמי הזה וכ' וז"ל ומסתברא לי בשמצא הכלי כפויה או לא מצא כלל אבל אם מצא הכלי בלתי כפויה ולא מצא החמץ חיישינן לחולדה כו' א"נ התם בצלוחית שהכיסוי תלוי ועומד כו' אבל כאן בכפויה ע"ג קרקע כו' יע"ש:
+<small>[כ"י]</small> נשמעינה מן הדא כזית מן המת הוא תוספתא באהלות (פ"ד) ונעלם מהמצפה שמואל שם לציין להירושלמי הזה:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>מיעטו שאינו בחמץ.</b> ע' בקה"ע דאף כאן מיעוט הוא שאף ביום י"ד לא יהיה לו חמץ וע"כ תמה מזה בש"ק על רמב"ן פ' כי תשא שכ' דלמעט מאך שמלאכת המשכן אינו דוחה את השבת א"א שאדרבה זה ריבויא הוא דהכא משמע דבכל ענין ריבויא הוא אולם לכיי"מ שפי' הפרי מגדים דהכי נמי מיעוט הוא דממעטינן כל יום י"ד מאיסור חמץ דלא תימא יום הראשון י"ד הוא לכך כתיב אך דאינו אסור אלא מקצתו ובשעה אחת קודם שקיעת החמה סגי ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דברי הרמב"ן:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>לא יאכל חמץ אפילו לכלבים וכו' לבהמת הפקר.</b> רוקח (סי' רפ"ח):
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' ירמיה רעי פטר חמור כו'.</b> עי' אור חדש פסחים (דף כ"ז.) ושו"ת מחנה חיים (סי' צ"ו):
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>גגו של עכו"ם שהיה סמוך לגגו של ישראל כו'.</b> ראיתי בחי' מהר"ם חלק או"ח לפסח (ד"ו ע"ב) שהביא ראיה מהירושלמי הזה דגם כשלא ביטל עכ"ז אסור כשמצא חמץ ביו"ט לטלטלו דהא הכא מה דהוצרך הירושלמי שידחפנו בקנה הוא בכדי שלא יעבור על בל יראה ומשמע דהאי חמץ הוא במקום שאין היד שולטת בו ומה דהוצרך דחיפה הוא דאל"כ תזכה לו חצירו ועכ"ז אסור בשבת ויו"ט לדחפו בקנה ש"מ דגם כשלא ביטל אסור ביו"ט ושבת לטלטלו עכת"ד. ובאמת לא מוכח מידי מזה דמה דמצריך דחיפה בקנה ולא ביד הוא משום דחיישינן דלמא אתי למיכל. ועשו"ת ריב"ש (סי' ת"א) ובש"ע סי' תמ"ו ס"ב וט"ז ומ"א ואחרונים שם מבאר כן ולא מוכח מידי ולא ידעתי למה הביא הריב"ש הדין הזה בשם ר"י ן' גיאת:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אמר רב צריך שיאמר.</b> רוקח (בסי' רס"ו) גריס אמר רבי:
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ישראל ועכו"ם שבאו בספינה.</b> שם (סי' רס"ח):
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>מה פליגן במחמץ במימיו כו'.</b> כ"ה הגירסא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' של"ו.) ותוס' מנחות דנ"ד. אולם הסמ"ג (ה' חמץ לאוין ע"ט) גרס הדא דאמרת במחמץ בגופו של תפוח אבל במחמץ במימיו ד"ה מותר וע"ש ביאורו:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ביצה הישנה תפלוגתא כו'.</b> רוקח (סי' רפ"א):
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>מלוגמא שנסרחה.</b> נ"ב רוקח סימן רע"א:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>נדה כהנת חופפת וטובלת.</b> רוקח (סי' שע"ו) ובסי' שע"ט נדה חופפת וטובלת פי' כהנת האוכלת בתרומה והאוכלת על טהרת תרומה. נדה והיא כהנת חופפת וטובלת שלא תחלוק בין נדה לנדה:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ר' חנינא בריה דר' בחיי הוי ליה דבש מזוייף בסולת כו' ובמראה הפנים הקשה על הגהמי"י.</b> ובמחכ"ת נעלמה ממנו דברי הב"י בסי' תס"ז שעל מה שהביא שם בשם ראבי"ה והמרדכי דדבש לאסור לאכלו משום שמערבין בו סולת הקשה הב"י דמה בכך הא הוי מי פירות וע"ז כ' וז"ל ומיהו שמא עירב בו סולת אפשר דחיישינן שהסולת אנו מחזיקין בו דחמץ גמור משום שלותתין את החטים במים קודם טחינה וכמ"ש בתה"ד סי' ק"מ עכ"ל. וא"כ הכא מה דאסר לו ר' מנא הוא משום הסולת שהיה חמץ שלתתו אותו מקודם ומה דלמד בהגמי"י דהירושלמי סובר דמי פירות מחמיצין הוא משאר עובדי דהירושלמי דמייתי כאן אבל הך עובדא דדבש היתה משום הסלת וא"ש ועשו"ת דברי נחמיה חא"ח דף ל"א ע"ש:
+<b>חד מן אילין כו' הוה ליה גרבין.</b> רוקח (סי' רס"ג) וע"ש בבאורו ודלא כהפ"מ והקה"ע:
+<small>[כ"י]</small> <b>באילין גרביא דכותחא כו' ממלא אותו מים ג' ימים מעת לעת.</b> רוקח (סי' רנ"ח):
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+<small>[כ"י]</small> <b>קדירה שבישל כו' לא יבשל כו'.</b> (רוקח וסי' תפ"ז) וע"ש שלא גרס אלא:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>כאן בתלוש וכאן במחובר.</b> בפר"ח סי' תמ"ב כ' כלומר דאי הבצק דבוק ומחובר בעריבה הכלי מצרפו ומתני' דקתני דאי ליכא כזית במקום א' אע"ג דאיכא ב' חצאי זיתים בטלי מיירי בשלושים ואינם דבוקים בעריבה עכ"ל והוא תמוה דבתלוש לא יהיה מצורף. ובאמת הוא להיפך דבמחובר אינו מצטרף ובתלוש מצטרף וכן פי' הפ"מ והקה"ע ומצאתי להפחד יצחק אות ב' ערך בצק שתמה כי על הפר"ח ואין להאריך:
+<small>[כ"י]</small> <b>מהו מיעטו בטל.</b> עי' ש"ק ומה שהקשה ומה שתירץ בשו"ת רעק"א (סי' רי"ח):
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה כו'.</b> הקה"ע הקשה דכשמשייר חלה בתנור אינו מן המוקף ואיך מפריש לה י"ל לאחר שרודה הכל מן התנור החזיר לתוך התנור ע"ש והוא דחוק מאוד לומר שהחזירה אח"כ מה דלא נזכר כלל בירושלמי וביותר קשה דמזה יצא לו להקה"ע מה שהניח בתימה בד"ה כשהוא רודה דכשהם בתנור יקרא שם על א' מהן ולא יהיה צריך אח"כ להחזיר המצות להתנור כו' ע"ש אולם לדעתו הירושלמי אזיל לשיטתיה ספ"ב דחלה דדבר שאינו מקפיד על תערובתו הבית מצרף לחלה ולכן כאן מצטרף. וראיתי באו"ז (ח"א סי' רכ"ו) שכ"כ ביאור הירושלמי ובסי' ר"ל כתב דז"א אלא אם מתחלה היה בסל ואח"כ לענין מוקף מהני בית אבל אם מתחלה לא היה בסל לא מהני בית ע"ש ולפ"ז מיושבים כל דברי הירו' והתימה שתמה הקה"ע למה צריך להחזיר ג"כ לק"מ דבאמת א"צ להחזיר דצירוף בית מהני ולפ"ז יותר טוב שיקרא לה שם כאשר יוציאן מן התנור דבעודן בתנור יש לחוש שיטעה ויוציא את החלה וז"ב. ומ"ש בירושלמי תמן ר' ירמיה כו' והקה"ע דחק בביאורו וגם דלפי פירוש בית אינו מצטרף וזה היפוך דברי הירושלמי שכתבתי למעלה ובאו"ז שם פירש דמקשה א"ר ירמיה דבית אינו מצטרף לחמץ ולמה מצטרף לענין מוקף ומתרץ דחלה שנייא מחמץ דבית מצרף לחלה ולא לחמץ וא"ש:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>ר' אמא מיקל להון שהן ממעטין משמחת יו"ט.</b> בשירי קרבן הביא מה שהקשה המ"א בסי' תקל"ג על דברי הרמ"א שהתיר לצוד דגים בפרהסיא וכ' הוא דיצא לו להרמ"א מדברי הירושלמי ע"ש. ולדעתי לא הועיל כלל בתירוצו דמביאור דברי הירושלמי נראה דלפי שמבואר במשנה דמ"ק (פ"ב ה"ה) דמותר לצוד בצינעא וחרמי טבריא קבלו עליהם שלא לצוד אף בצינעא וע"ז מיקל להון שהם מונעים משמחת יו"ט ולא הניח להם שהחמירו מה שהוא מותר מצד הדין וא"כ מנין לנו להתיר בדגים בפרהסיא טפי מעופות וחיות ואם המשנה לא התירה בדגים רק בצינעא גם ר' אמי התיר כן ואם נימא דהמשנה לא מיירי מדגים דילמא ר' אמי ג"כ לא התיר בדגים וצ"ל דכוונת הש"ק עפ"י מה שכתוב בביאורי הגר"א (סי' תקל"ג ס"ק י"ב) ע"ד המרדכי והרמ"א שמתירים בדגים דהמשנה לא מיירי בדגים וכ' וז"ל ובירושלמי רפ"ב קבלו עליהן כו' צד הוא בחכה צד הוא במכמורת כו' אלמא מתני' בציידי דגים מיירי מדאמר בחכה וכמ"ש ותעש אדם כדגי הים כלה בחכה העלה ויאספהו במכמרתו עכ"ל. וא"כ כיון דחכה ומכמורת המה בדגים ש"מ שר' אמי מתיר גם בדגים. והן אמת שקושיות הגר"א על המרדכי לא הבנתי דהא יש לפרש להירושלמי דהמשנה לא מיירי מדגים דבדגים מותר גם בפרהסיא והציידים החמירו על עצמן אף שמותר דהא בין כך ובין כך נצרך לומר דהן החמירו על עצמן מה שמותר מן הדין וא"כ לא קשה כלל על המרדכי ורמ"א. גם מה שהכריח הגר"א דר' אמי מיירי בדגים מדנקט חכה ומכמורת אין זה הכרח כלל ונוכל לפרש דמיירי בחיות ועופות ולא התירו רק בצינעא דבתכה ומכמורת צדין גם חיות ועופות ע' פכ"כ מכלים מ"ה הרשתות והמכמרות וכ' הרע"ב שם מיני מצודות שצדין בהן חיות ועופות ודגים והר"ש כ' שם מכמורת מיני חכה וכ"ה בערוך ערך מכמר ורשתות ומכמורת פי' מיני חכין הן. מבואר דבמכמורת וחכה צדין בהן חיות ועופות ודגים וא"כ לא הועיל כלום הש"ק בתירוצו והנכון כמ"ש הגר"א שם שלא היה גורסים בגמרא ודגים. וראיתי בספר הפרדס (סי' קנ"ד) שכ' וז"ל וצדין חיות ועופות ודגים במכמורת ובחכה כדי שלא ימעט בשמחת יו"ט מבואר ג"כ מדברי' דצדין במכמורת ובחכה חיות ועופות. אולם צ"ע שלא פסק כר' אמי דמיקל להון וגם אמאי לא התנה שיהיה בצינעא ואולי דזה נכלל במ"ש במכמורת וחכה שהוא בצינעא ובחרם הוא בפרהסיא ובזה נוכל ליישב קצת דברי השירי קרבן אבל אין זה מוכרח:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אפי' בשר עגל כו'.</b> הקשה בש"ק בפ' כיצד צולין (ה"א) דאיתא שם מכניסים עגל מקולס כו' וזה היפוך ממה דמבואר כאן ובגליון הש"ס כתב דהכא מיירי במקום שנהגו לאכול צלי ובפ' כיצד צולין מיירי במקום שלא נהגו לאכול צלי. ובאמת שכבר כ"כ הפר"ח סי' תע"ו והוא מוכרח ומזה קשיא לי על רש"י פסחים (ע"ד א') שעל מה דאיתא שם איזהו גדי מקולס דתנן פ' מקום שנהגו שאסור לאכול צלי בע"פ בזה"ז במקום שלא נהגו והיינו דהוא סובר דגדי מקולס אינו אסור רק במקום שנהגו ואף במקום הזה אינו אסור רק בגדי מקולס ובמקום שלא נהגו גם גדי מקולס מותר וכן פ' הא"ז ה' פסחים (סי' ר"ל) דבריו. והוא מהתימה דהא מהירושלמי כאן מוכח דגדי מקולס אסור אף במקום שלא נהגו. ותו קשיא עליו ממשנה דביצה (כ"ב ב') ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרים מבואר דחכמים דהלכתא כוותייהו אוסרין ולא תליא במנהגא. וראיתי במחוקק יהודא (סי' תע"ו סק"א) שכ' שכל הפוסקים כתבו שלא כדברי רש"י ע"ש. והנה זה אמת שהפוסקים כ' היפוך דברי' כמבואר בר"מ (פ"ח מהחו"מ) ובטוש"ע (סי' תע"ו) וכן ראיתי בחי' הר"ח לפסחים וכ"ה בשאר פוסקים. אולם יותר הו"ל להעיר דמבואר במשנה ובירושלמי דלא כותיה. ועי' בא"ז שהביא פרש"י והביא לשון הירושלמי דביצה מותר לפי שאינו ממין השחיטה והקשה דאיך אפשר בביצה מקולס וכ' דאפשר לפרש דבמקולס אסור אף במקום שלא נהגו וגם עליו תקשה שלא הקשה על רש"י מהמשנה והירושלמ הנ"ל. וראיתי להצל"ח פסחים שם שכ' שדברי רש"י תמוהין מאד דמה ענין מקולס למקום שנהגו. מקולס בכל המקומות אסור ובמקום שלא נהגו אפי' אינו מקולס אין אוכלין צלי עכ"ל. וזה לא קשיא על רש"י דרש"י ז"ל מקולס במקום שנהגו ואינו מקולס מותר אף במקום שנהגו וכמ"ש הא"ז. עוד כ' הצל"ח וז"ל ועוד שרש"י כ' דתנן בפ' מקום שנהגו אסור לאכול צלי. ואומר אני לרש"י תנא תני מנהגא ורש"י קאמר איסורא והרי לא נזכר במשנה שם כלל לשון איסור וגם זה לא קשיא לרש"י דהוא אזיל לשיטתו בפסחים (ד"ב ע"ב) שכ' מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכה דמיירי במקום שנהגו והתוס' הקשו שם תנא תני איסורא ואת אמרת מנהגא. ועי' במגיני שלמה שם באורך דשייך מנהג גם במקום איסור כו' ע"ש וא"ש גם דבריו בכאן. ועי' במהרש"א פסחים דנ"ה ע"א ובפנ"י שם שכ' דאוסרין שייך במנהגא. ובזה י"ל ג"כ דברי רש"י מהמשה דביצה שהבאתי דאיתא וחכמים אוסרין דלרש"י י"ל דאוסרין במקום שנהגו ולר"ג אף במקום שנהגו מותר דלית ליה כלל המנהג הזה אך מדברי הירושלמי הללו מוכח שלא כפירש"י:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> ורבנן אמרין עשירים היו בבהמה היו עולין ועי' הקה"ע דמי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל ולכאורה אפשר ליישב זה מה שתמה החק יעקב (סי' תס"ח סק"י) על הכלבו סוף הל' חו"מ והרוקח סי' רס"ט שכ' גם הרצענין דמותרין להתחיל בי"ד ולפ"ד הירושלמי דחכמים השיבו דעשירים היו כו' והיינו משום שאין לו קרקע כו' והנה הרמב"ם השמיט דין דמי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל ועי' בצל"ח ובנ"ב ובאחרונים הטעם וא"כ אינו הלכה וגם מי שהוא עני עולה לרגל א"כ אין תשובת חכמים תשובה וע"כ פסקו כריבר"י אולם באמת לא נהירא כן דהא בש"ס דילן בפסחים (נ"ה ב') איתא הטעם משום דאין למדין תחלת מלאכה מסוף מלאכה ולא מטעם הירושלמי וא"כ אינו תלוי כלל אם יש לו קרקע וגם מ"ש הקה"ע דמי שאין לו קרקע כו' לא נהירא דהא מי שיש לו ד' אמות קרקע חייב לעלות אף שאינו עשיר וגם מי שהוא חייב הרבה מעות על קרקע חייב לעלות אף שבאמת הוא עני ע"כ אינו תלוי כלל בזה וגם י"ל דע"ש בירושלמי דבבהמההיו עולין הוא לכאורה היפוך ממה דאיתא בחגיגה (ג' א') ובסוכה (מ"ט ב') דדרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים כמה נאים רגליהן של ישראל בשעה שהולכין לרגל דמשמע דברגל היו הולכין אך ג"ז אינו מוכרח לפ"מ דאיתא בעץ יוסף שם בעין יעקב דהכונה שהיו הולכין מהר הבית לירושלים א"כ אינו מוכרח דהיו הולכין מבתיהן ברגליהן והנה בדברי הירושלמי הללו יש ליישב תמיהת התוס' בב"מ (כ"ח א') דאיך אמרו דהיה מהלך ט"ו ימים דהא לפי חשבון מהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות וא"י ת' על ת' פרסה וירושלים מן הירדן מהלך יום א' נשאר עוד לט' ימים ואיך אמרו דהוא רק ט"ו ימים וע"ש ולפ"ד הירושלמי א"ש דהיו מהלכין בבהמה וליישב דברי הרוקח והכל בו והצידה לדרך (שהוא השמיט ספר וכתב רצען) נראה לפ"מ דאיתא במו"ק (י"ג א') דמקשו שם על מה דאמרו שם דלכן הג' מלאכות מותרין לפי שההדיוט תופר כדרכו וא"כ יהיה כל מלאכות מותרות משום פועל שאין לו מה לאכול ורב פפא מקשה דאלא מעתה בנין לשתרי שכן כותל הגוהה לרה"ר הותר ובונה כדרכו ורבינא מקשה דלבלר תשתרי שכן כותבין קדושין כו' אלא אמר רב אשי דבארבעה הטעם דמותר משום שהוא צורך המועד ומידי דלא צורך יו"ט לא שרי רבנן וא"כ י"ל לכ"מ דמבואר בר'מ הל' תפלה (פ"ה ה"ה) דאיכא מדינות שהולכין יחף והיי��ו ארצות החמין כמו בבל וכדומה וא"כ י"ל דהת"ק שבמשנה לא התיר רק הג' מלאכות הוא בארצות שהולכין יחף ולא הוו המנעלים צורך המועד אבל בארצות שהולכין רק במנעלים ובאם לאו הוי בזיון גדול א"כ הוו צורך המועד כמו מלבוש שצריך ללבוש וע"כ החירו הכל בו והרוקח והצל"ד גם רצענין דבמדינתם היו הולכין במנעלים ובאם לא היה בזיון גדול כמו שהוא הולך ערום והוי שפיר צורך המועד (ויוכל היות דהת"ק ורבר"י לא פליגי דר"י היה במדינות שהולכין רק במנעלים) וע"כ הצל"ד שהשמיט ספר לפי שהיה במדינת שפניא ששם המנהג שהולכין בשער ובלא"ה לא היו מסתפרין ולא הוו צורך המועד כלל בגלוח ע"כ השמיט ספר והכניס רצען דזה הוה צורך שאסור לאדם שיאמר לחבירו הא לך את המעות. רוקח (סי' רס"ד):
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך.</b> עתוי"ט פסחים (פ"ד מ"ח) שכ' שרש"י היה גירסתו בירושלמי בין אחד לואהבת וכ' דמ"מ אין למחוק הגירסא דנ"ל דהרוקח גירסתו כך היתה שכ' ב"י בסי' פ"א בשמו להפסיק בין אחד לברוך ונ"ל שע"פ הירושלמי כתב כן עכ"ל. והנה ברוקח סי' ש"כ כ' בפסיקתא פ' מקום שנהגו משמע שצריך להפסיק בין ה' אחד ובשכמל"ו נ"ל דט"ס ברוקח מ"ש בפסיקתא וצ"ל <small>[) צ"ל בפסחים דף נ"ו א'.]</small> בירושלמי וזה כדברי התויו"ט (או שצ"ל בפסיקתא ובירושלמי כו') ועתוס' מנחות (ע"א א') שכתבו ובירושלמי אמרינן שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה ויש מי שאומר שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך הנה הך ויש מי שאומר הוא ג"כ מהירושלמי ומבואר שהיה גירסתם כך בין אחד לברוך:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ריב"ל אמר תפלות מאבות למדו כו'.</b> עי' בקרבן העדה שכ' ולא אסמכוה רבנן אקרבנות כו' וקשה דהא בבבלי ברכות (דף כ"ו ע"ב) איתא דריב"ל ס"ל דתפלות כנגד תמידין תקנוהו ולפ"ד הקה"ע יהיה דברי ריב"ל סותרים זה את זה. ותו דהא מסקינן התם דגם ר"י בר חנינא דס"ל דאבות תקנום עכ"ז מודה דגם אקרבנות סמכוהו דאל"כ תפלת מוסף מאי תיקן ואיך כתב הקרבן העדה דלא סמכוהו אקרבנות. ונראה דריב"ל ס"ל דסמכוהו אשניהם אקרבנות ומאבות תקנום ואין סותר את עצמו. ואחר כך ראיתי להפני משה ברכות (פ"ט הי"ג) כ' שם דמוחלפת השיטה דריב"ל מבבלי לירושלמי ואין צורך. ומצאתי להפנ"י בחי' לברכות (דכ"ו ע"ב) שכתב כמו שכתבתי:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>דר' אליעזר בן עזריה תנאי הוי כו'.</b> היפה מראה והקה"ע בפי' א' פירשו שהיה תנאי אצלו שבאם שיעלו לר"ג יחזירוהו וצ"ע שא"כ איך אמרו בש"ס ברכות (כ"ח א') נעברי' גמירי מעלין בקדש ואין מורידין הא תנאי מועיל בדבר שבקדושה שיוכלו להורידו כמבואר בטוש"ע א"ח (סי' מ"ב) ובכמה דוכתי. וראיתי בחי' המאירי למס' אבות בפתיחה שהביא הירושלמי הזה וכ' וז"ל א"ר שילא יונתן בן שאול אפי' נשים יודעות שדוד עתיד למלוך ראב"ע אישתייר ליה תנין לר"ג כלומר שנשאר לו שני לר"ג אחר שהחזירוהו לר"ג עכ"ל וזה כפי' הקה"ע בפי' השני וכן נכון:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>הדין דאכיל חביץ ובדעתו מיכל קיפד צריך מבער פיסת.</b> הפני משה פ' שצריך לבער חתיכת הגבינה מעל השלחן שמא יבא לאכול ממנה אחר הבשר וע"כ הקשה דמאי קמ"ל הלא מתני' היא בחולין ר"פ כל הבשר ע"ש מה שדחק בזה. ותמהני שנעלם ממנו מ"ש הטוי"ד (סי' צ"א) שפי' דברי הירושלמי שמי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכל עם הגבינה. וכן פסק בש"ע (סי' פ"ט) וא"כ לא קשה קושית הפני משה דמהמשנה דר"פ כל הבשר אין ללמוד רק שהגבינה אין להעלות על השלחן שאוכל בשר וכאן קמ"ל דגם שיורי הפת צריך לבער. ועי' בא"ז ה' בב"ח (סי' ת"ס) שכ' דראה בירושלמי זקן שהיה מנוקד תיבת לפיסתה ולא היה כתוב אלא למיעברה והיינו שצריך לבער הכל מעל השלחן ע"ש ובה' פסחים (סי' רל"ו):
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>שכן נצרכה לחלל כו'.</b> עי' בשירי קרבן מה שהאריך לתמוה אדברי תוס' פסחים (ע"ג א' ד"ה שחטו) אולם לפמ"ש בשו"ת נודע בשערים מה"ת חאה"ע (סי' ס"א) ובחידושיו לכתובות (דף ק"ח ב') ובשערי ירושלמי בחידושים (ד"נ ע"א) שט"ס בתוס' וצריך לציין על שחטו ונודע שמשכו בעלים א"ש דברי התוס'. הן אמת שמדברי המהרש"א נראה שהבין דהתוס' קאי על שחטו ונמצא טריפה אך האמת יורה דרכו דהצדק עם הנודע בשערים וע"ש שהאריך דהיכא דהיה יכול לבדוק אף שאינו מחויב מקרי שוגג ולא אונס. וכ"כ בשירי טהרה (סי' קפ"ז) ותמיהני על השירי טהרה שלא ראה שעיקר השאלה שלו היא כתובה בשו"ת פמ"א (ח"ב סימן מ"א וח"ג סימן י"ט) יעו"ש:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>אין תימר כורך עבה עביד ליה ר' יוסי הגלילי פסול כו'.</b> עי' בא"ז ה' פסחים (סי' רכ"ט) דבמקום שכתוב בנוסחתנו פסול כתוב שם כשר ובמקום כשר נכתב שם פסול וצ"ע בזה:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>תני בשם ר"י מחילות שתחת ההיכל חול כו'.</b> ראיתי בביאור הראב"ד לתמיד (פ"א מ"א) שהביא דברי הירושלמי האלו ולפניו היתה הגי' מחלות שתחת בהיכל קודש וע"כ דחק שם לפרש דעת ר' אמי דנראה דהיתה הכסא של כבוד לא תחת הבירה רק להלן והיינו משום שהמחילות תחת הבירה קודש וע"ז דחה ר' אמי דבלא"ה אין צואה טומאה והוא רק נקיות וע"כ דמשום כבוד בעלמא לא עשהו תחת הבירה והפי' הזה הוא רחוק ודחוק כמו שיראה המעיין ומה גם דלפ"ז הו"ל להביא תחלת המשנה דיוצא והולך לו במסבה ההולכת תחת הבירה דמזה עיקר הראיה ובירושלמי הביא רק הסוף שכסא של כבוד היה שם ומזה לא מוכח מידי ותו דהראב"ד הקשה דזה סותר מה שאיתא בשם ר"י בפסחים (פ"ו א') דהמחלות המה חול והוצרך לומר דהאי ר' יהודה הוא אמורא והלא בירושלמי איתא תני בשם ר"י ומזה מבואר דהוא ברייתא ומהתימה מהראב"ד מה שלא שיבש הגי' וצ"ל מחילות שתחת ההיכל חול וגגות ההיכל קודש וא"כ א"ש הירושלמי בפשיטות ודברי ר"י אינם סותרים זא"ז וגם מש"ש דצ"ל א"ר אסי דלא מצינו אמורא ר' יוסה הוא מהתימה דכל הירושלמי מלא ממימרת ר' יוסי דהוא אמורא והסה"ד כתב דהוא ר' אסי אולם בכ"ז נקרא בירושלמי ר' יוסי ומדוע הגיה כאן ולא בכל המקומות ועי' בס' חקר הלכות (אות ב' ביהכ"נ סי' ז') שהוכיח מהירו' הזה דאף שנתקדשו מותר לשמש אף תשמיש גנאי ולהראב"ד מוכח להיפך:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ורבי תלמידיה דר"י בן בתירה הוי לא תלמידיה דר' יעקב בן קודשיי הוי משמע מזה דרבי לא היה תלמידו דר' יהודה ומזה הקשה השירי קרבן לעיל (פ"ד ה"א) על מה שאמרו שם בירושלמי רבי תלמודי' דר' יהודה הוי ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דכאן אמרו דלא היה תלמידו של ר' יהודא בן בתירא אבל יוכל להיות שהיה תלמידו של סתם ר' יהודא דהוא ר' יהודא בר אלעי. ועי' ש"ס שבועות (י"ג א') דאמרינן או דלמא מדרבי סבר לה כר' יהודא אף ר' יהודא סבר לה כרבי מיהו אורחא דמילתא קתני למימרא דתלמיד סבר לה כרביה מבואר דרבי היה תלמיד דר' יהודה:
+<small>[כ"י]</small> <b>האוכל מצה בע"פ.</b> רוקת (סי' רס"ז ושנ"א):
+<small>[כ"י]</small> <b>רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה.</b> רוקח (סי' ע"ר ור"פ):
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין האטלקי בא"ז הל' חלה (סי' רכ"ו) הביא הירושלמי הזה בזה"ל וכמה הוא רביעית האטלקי לוג וכמה הוא לוג שיתא ביעין רביעית לוג ביעא ופלגא וכד את בעי משערין ללוגין את נסיב שיתא ביעין לא רב' ולא זעירין אלא מצעין ואת נסיב קדירה או כל מה דהוא מלא מים ומלא לי' ויהיב מלרע מנא חורין וקביל מיא ויהיב שית בעין ואלין מייא דנפלין במנא ארעיא הוא יהיב שיעורא דלוגא כזה הוא שיעורו של כוס עכ"ל ולפנינו ליתא לכל זה ועי' תוס' עירובין (ד"ד ע"א) ובשאר דוכתי:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>הביאו לפניו מצה כו'.</b> בא"ז ה' פסחים (סי' רנ"ב) כתב וז"ל דאמרינן בירושל' פ' ע"פ תני איזהו ברכת מצה מניח פרוסה ע"ג שלימה ופורס מן הפרוסה ומברך כו' וטמיש במלחא ולא אכיל עד דמברך על ההיא אומצא דהמוציא אק"ב כו' עכ"ל ולפנינו ליתא לכל זה. וע' טוא"ח (סי תע"ה) שכתב וז"ל וכ"ה לשון הירושלמי וטמש לי' במלחא ולא רשמו האחרונים אי' מקום הירושלמי אולם ברור שכן היתה נוסחות הטור בירושלמי. ועי' בר"מ ה' חמץ (פ"ח ה"ח) שכתב הנוסחא על אכילת מצה וה"ה כתב שם בהי"ב שהאחרונים השיגו עלי' ובירושלמי שהעתיק הא"ז מבואר כהר"מ:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> מה הטורח הזה רוקח (ס' רפ"ג):
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+כל שכתוב מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן כתב השירי קרבן ותימה הא גבי שבת נמי כתיב מקרא קודש וליכא למ"ד שאומר בו זמן עכ"ל. וי"ל לפמ"ש בשו"ת איתן האזרחי בק"א פ' אמור וז"ל שמעתי כד הוינא טליא הטעם שלא הוזכר בכל התורה גבי שבת מקרא קודש כ"א גבי מועדים וכאן מזכיר מקרא קודש גבי שבת ושמעתי שה"ט כי בודאי אין שייך להזכיר מקרא קודש שממילא ביום הז' הוא שבת שבתון ואין שייך להזכיר כ"א גבי מועדים שהן מוקדשין עפ"י ראי' שאז נקראו מקרא קודש אך בכאן מזכיר מקרא קודש אם מי שהולך במדבר או נתפס ואינו יודע איזו יום הוא שבת שאחז"ל שהוא מונה והולך ששה ימים ויום הז' הוא קודש וזה שכתב וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כי למי שאינו יודע איזהו יום השבת אז לדידי' מקרא קודש שמונה לעשות יום השביעי שבת ונקרא מקרא קודש לדידי' עכ"ל וא"כ שבת לחודיה אינו נקרא מקרא קודש רק למי שהולך במדבר וא"ש קושית הש"ק. אך ממה שתקנו בקידוש מקרא קודש נראה דלא כהאיתן האזרחי. אולם קושית הש"ק בלא"ה לא קשה כלל דהא קיי"ל גבי זמן דכל שהוא בתוך ל' יום אין אומרים זמן וא"כ שבת דהוא בכל ז' ימים אין אומרים זמן וז"פ וברור:
+<small>[כ"י]</small> כל שכתוב מקרא קודש רוקח (סי' רכ"ט ורצ"ה):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Pesachim/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,919 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Pesachim
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי פסחים
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Pesachim
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי פסחים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ויתחיל אור לי"ג כו' אפי' מר"ח כו' ע' בקה"ע שפי' דפריך דיתחיל אור לי"ג לבדוק לאור הנר וקס"ד דאם בדק ליל י"ג צריך לבדוק עוד הפעם בליל י"ד ומשני דאה"נ אפי' מר"ח סגי אם בדק. וקשה לי ע"ז דא"כ איך כ' הראב"ן והובא במרדכי פ"ק דפסחים דאם בדק קודם י"ד יבדוק בי"ד והביא ראיה מהירושלמי דהא בכאן מבואר להיפוך. ושוב ראיתי להפר"ח (סי' תל"ג) שהקשה כן. אולם לדעתי לק"מ די"ל דהראב"ן פי' הירושלמי כמו שפי' השדה יהושע וז"ל ויתחיל יום י"ג והוי היום והלילה משומרים וגם בדיקת הנר יפה בלילה ומשני שזה רחוק מאד דא"כ תימא שיבדוק מר"ח והוי רחוק טובא עכ"ל. וא"כ מסקנת הירושלמי דלא מהני בדיקת י"ג וכן פי' הראב"ן. ושבתי וראיתי להברכ"י (סי' תל"ג ס"ק י"ג) שהאריך על הראב"ן מהירושל' ולפמ"ש א"ש בפשיטות:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> וכי יש חמה בלילה רוקח (סי' רס"ו:
+
+Segment 7
+
+<small>[כ"י]</small> לא כמא דהוא מנהר בליליא רוקח (סי' רס"ז):
+
+Segment 8
+
+<small>[כ"י]</small> בתי כנסיות ובתי מדרשות רוקח (סי' רס"ו):
+
+Segment 9
+
+<small>[כ"י]</small> חופפת וסורקת רוקח (סי' שע"ט):
+
+Segment 10
+
+<b>חורי הבית העליונים ותחתונים והיציע כו'.</b> ע' בשירי קרבן מה שהקשה שם על פירש"י בש"ס (דף ח' ע"א) דהגגים היו משופעים דא"כ פשיטא וגם דהא איתא אח"כ בירושלמי ובאותו שלא נשתמש בו חמץ כו' משמע דנוכל להשתמש שם. ע"כ כתב דאם שימש במגדל גם הגג צריך בדיקה. והוא תמוה דאם מסיק בירושלמי דלנפילה לא חיישינן מכ"ש דלא נימא גוד אסיק והחמץ יעלה מהמגדל על הגג ולהדיא כתב רש"י שם גג המגדל שנותנין לתוכו כלים ואוכלים תוכו צריך בדיקה ולא גגו עכ"ל מבואר דהגג אין צריך בדיקה אף ששימש בתוכו וכ"ה בש"ס (דף י' ע"ב) הכא ודאי דלא עבידא דסלקה מנפשה וע"כ צ"ל לפירוש רש"י דמכל מקום יכול להשתמש בהגג ע"י הדחק וקמ"ל דלא חיישינן שמא שימש ע"י הדחק עליה וכן בירושלמי אח"כ מיירי בששימש ע"י הדחק ולפמ"ש השדה יהושע לפרש דברי הירושלמי דהאי גבוה ג' היינו השיפוע ע"ש א"כ מבואר להדיא בירושלמי כפירש"י דמיירי במשופע:
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>לית כאן אפי' נשים כו'.</b> בשירי קרבן כ' דהרא"ש כ' ובירושלמי פליגי איכא מ"ד לא תתני נשים לפי שהן עצלניות כו' והקשה דהא הא מ"ד לא תתני נשים סיים שהן עצמן נאמנות וצ"ל שהיה לו גירסא אחרת כו' יעו"ש. אולם כבר ביאר הרדב"ז והשדה יהושע (דף ב' ע"ב) דהרא"ש פי' סיום הירושלמי מפני שהן עצלניות כו' פליג על המ"ד הא' וסובר דנשים אין נאמנות כלל דהן עצלניות יע"ש:
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<b>שואלין בהל' פסח הל' עצרת כו' הקה"ע כ' דה"ג ה' פסח בפסח.</b> וע' בס' תורת אביגדור (סי' תכ"ט) שפי' פי' זר בירושלמי ולא גרס בה' פסח יעו"ש ולא ראה ברוקח (סי' רמ"ד) שהעתיק הירושלמי ה' הפסח בפסח כו'. ותו אשתמיטתיה שהירושלמי הזה נובע מדברי התוספתא פ"ג דמגילה ושם הגירסא שואלין ה' הפסח בפסח וגם מ"ש על החק יעקב שהעתיק ובבית הועד שהגירסא הוא בית הועד ע"ש מ"ש בזה לא ראה בתי' הריטב"א לר"ה (דף ז א) דגם הוא העתיק ובבית הועד ונפלו כל דבריו:
+<small>[כ"י]</small> שואלין בה' הפסח רוקח (סי' רמ"ז):
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>כפה עליו כלי ולא מצאו אני אומר יד נטלתו.</b> לכאורה קשה מהא דאמרינן בחולין (דף י ע"א) דדרכן של שרצים לגלות אם כן ניחוש שמא גילו השרצים הכלים וראיתי במ"א (סי' תל"ד סק"ד) שכ' ונ"ל דאסור ליתן הכלי בחמץ ולכסותו מפני שדרכן של שרצים לגלות כדאיתא בחולין ד"י אבל כשכפה עליה כלי רחב אין יכולים לגלות עכ"ל ומצאתי למהר"ם חלאו"ה בחי' לפסחים (דף ו ע"ב) שהביא הירושלמי הזה וכ' וז"ל ומסתברא לי בשמצא הכלי כפויה או לא מצא כלל אבל אם מצא הכלי בלתי כפויה ולא מצא החמץ חיישינן לחולדה כו' א"נ התם בצלוחית שהכיסוי תלוי ועומד כו' אבל כאן בכפויה ע"ג קרקע כו' יע"ש:
+<small>[כ"י]</small> נשמעינה מן הדא כזית מן המת הוא תוספתא באהלות (פ"ד) ונעלם מהמצפה שמואל שם לציין להירושלמי הזה:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>מיעטו שאינו בחמץ.</b> ע' בקה"ע דאף כאן מיעוט הוא שאף ביום י"ד לא יהיה לו חמץ וע"כ תמה מזה בש"ק על רמב"ן פ' כי תשא שכ' דלמעט מאך שמלאכת המשכן אינו דוחה את השבת א"א שאדרבה זה ריבויא הוא דהכא משמע דבכל ענין ריבויא הוא אולם לכיי"מ שפי' הפרי מגדים דהכי נמי מיעוט הוא דממעטינן כל יום י"ד מאיסור חמץ דלא תימא יום הראשון י"ד הוא לכך כתיב אך דאינו אסור אלא מקצתו ובשעה אחת קודם שקיעת החמה סגי ע"ש ולפ"ז אתי שפיר דברי הרמב"ן:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>לא יאכל חמץ אפילו לכלבים וכו' לבהמת הפקר.</b> רוקח (סי' רפ"ח):
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' ירמיה רעי פטר חמור כו'.</b> עי' אור חדש פסחים (דף כ"ז.) ושו"ת מחנה חיים (סי' צ"ו):
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>גגו של עכו"ם שהיה סמוך לגגו של ישראל כו'.</b> ראיתי בחי' מהר"ם חלק או"ח לפסח (ד"ו ע"ב) שהביא ראיה מהירושלמי הזה דגם כשלא ביטל עכ"ז אסור כשמצא חמץ ביו"ט לטלטלו דהא הכא מה דהוצרך הירושלמי שידחפנו בקנה הוא בכדי שלא יעבור על בל יראה ומשמע דהאי חמץ הוא במקום שאין היד שולטת בו ומה דהוצרך דחיפה הוא דאל"כ תזכה לו חצירו ועכ"ז אסור בשבת ויו"ט לדחפו בקנה ש"מ דגם כשלא ביטל אסור ביו"ט ושבת לטלטלו עכת"ד. ובאמת לא מוכח מידי מזה דמה דמצריך דחיפה בקנה ולא ביד הוא משום דחיישינן דלמא אתי למיכל. ועשו"ת ריב"ש (סי' ת"א) ובש"ע סי' תמ"ו ס"ב וט"ז ומ"א ואחרונים שם מבאר כן ולא מוכח מידי ולא ידעתי למה הביא הריב"ש הדין הזה בשם ר"י ן' גיאת:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אמר רב צריך שיאמר.</b> רוקח (בסי' רס"ו) גריס אמר רבי:
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ישראל ועכו"ם שבאו בספינה.</b> שם (סי' רס"ח):
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>מה פליגן במחמץ במימיו כו'.</b> כ"ה הגירסא בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' של"ו.) ותוס' מנחות דנ"ד. אולם הסמ"ג (ה' חמץ לאוין ע"ט) גרס הדא דאמרת במחמץ בגופו של תפוח אבל במחמץ במימיו ד"ה מותר וע"ש ביאורו:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ביצה הישנה תפלוגתא כו'.</b> רוקח (סי' רפ"א):
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>מלוגמא שנסרחה.</b> נ"ב רוקח סימן רע"א:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>נדה כהנת חופפת וטובלת.</b> רוקח (סי' שע"ו) ובסי' שע"ט נדה חופפת וטובלת פי' כהנת האוכל�� בתרומה והאוכלת על טהרת תרומה. נדה והיא כהנת חופפת וטובלת שלא תחלוק בין נדה לנדה:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ר' חנינא בריה דר' בחיי הוי ליה דבש מזוייף בסולת כו' ובמראה הפנים הקשה על הגהמי"י.</b> ובמחכ"ת נעלמה ממנו דברי הב"י בסי' תס"ז שעל מה שהביא שם בשם ראבי"ה והמרדכי דדבש לאסור לאכלו משום שמערבין בו סולת הקשה הב"י דמה בכך הא הוי מי פירות וע"ז כ' וז"ל ומיהו שמא עירב בו סולת אפשר דחיישינן שהסולת אנו מחזיקין בו דחמץ גמור משום שלותתין את החטים במים קודם טחינה וכמ"ש בתה"ד סי' ק"מ עכ"ל. וא"כ הכא מה דאסר לו ר' מנא הוא משום הסולת שהיה חמץ שלתתו אותו מקודם ומה דלמד בהגמי"י דהירושלמי סובר דמי פירות מחמיצין הוא משאר עובדי דהירושלמי דמייתי כאן אבל הך עובדא דדבש היתה משום הסלת וא"ש ועשו"ת דברי נחמיה חא"ח דף ל"א ע"ש:
+<b>חד מן אילין כו' הוה ליה גרבין.</b> רוקח (סי' רס"ג) וע"ש בבאורו ודלא כהפ"מ והקה"ע:
+<small>[כ"י]</small> <b>באילין גרביא דכותחא כו' ממלא אותו מים ג' ימים מעת לעת.</b> רוקח (סי' רנ"ח):
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+<small>[כ"י]</small> <b>קדירה שבישל כו' לא יבשל כו'.</b> (רוקח וסי' תפ"ז) וע"ש שלא גרס אלא:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>כאן בתלוש וכאן במחובר.</b> בפר"ח סי' תמ"ב כ' כלומר דאי הבצק דבוק ומחובר בעריבה הכלי מצרפו ומתני' דקתני דאי ליכא כזית במקום א' אע"ג דאיכא ב' חצאי זיתים בטלי מיירי בשלושים ואינם דבוקים בעריבה עכ"ל והוא תמוה דבתלוש לא יהיה מצורף. ובאמת הוא להיפך דבמחובר אינו מצטרף ובתלוש מצטרף וכן פי' הפ"מ והקה"ע ומצאתי להפחד יצחק אות ב' ערך בצק שתמה כי על הפר"ח ואין להאריך:
+<small>[כ"י]</small> <b>מהו מיעטו בטל.</b> עי' ש"ק ומה שהקשה ומה שתירץ בשו"ת רעק"א (סי' רי"ח):
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר"א אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה כו'.</b> הקה"ע הקשה דכשמשייר חלה בתנור אינו מן המוקף ואיך מפריש לה י"ל לאחר שרודה הכל מן התנור החזיר לתוך התנור ע"ש והוא דחוק מאוד לומר שהחזירה אח"כ מה דלא נזכר כלל בירושלמי וביותר קשה דמזה יצא לו להקה"ע מה שהניח בתימה בד"ה כשהוא רודה דכשהם בתנור יקרא שם על א' מהן ולא יהיה צריך אח"כ להחזיר המצות להתנור כו' ע"ש אולם לדעתו הירושלמי אזיל לשיטתיה ספ"ב דחלה דדבר שאינו מקפיד על תערובתו הבית מצרף לחלה ולכן כאן מצטרף. וראיתי באו"ז (ח"א סי' רכ"ו) שכ"כ ביאור הירושלמי ובסי' ר"ל כתב דז"א אלא אם מתחלה היה בסל ואח"כ לענין מוקף מהני בית אבל אם מתחלה לא היה בסל לא מהני בית ע"ש ולפ"ז מיושבים כל דברי הירו' והתימה שתמה הקה"ע למה צריך להחזיר ג"כ לק"מ דבאמת א"צ להחזיר דצירוף בית מהני ולפ"ז יותר טוב שיקרא לה שם כאשר יוציאן מן התנור דבעודן בתנור יש לחוש שיטעה ויוציא את החלה וז"ב. ומ"ש בירושלמי תמן ר' ירמיה כו' והקה"ע דחק בביאורו וגם דלפי פירוש בית אינו מצטרף וזה היפוך דברי הירושלמי שכתבתי למעלה ובאו"ז שם פירש דמקשה א"ר ירמיה דבית אינו מצטרף לחמץ ולמה מצטרף לענין מוקף ומתרץ דחלה שנייא מחמץ דבית מצרף לחלה ולא לחמץ וא"ש:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>ר' אמא מיקל להון שהן ממעטין משמחת יו"ט.</b> בשירי קרבן הביא מה שהקשה המ"א בסי' תקל"ג על דברי הרמ"א שהתיר לצוד דגים בפרהסיא וכ' הוא דיצא לו לה��מ"א מדברי הירושלמי ע"ש. ולדעתי לא הועיל כלל בתירוצו דמביאור דברי הירושלמי נראה דלפי שמבואר במשנה דמ"ק (פ"ב ה"ה) דמותר לצוד בצינעא וחרמי טבריא קבלו עליהם שלא לצוד אף בצינעא וע"ז מיקל להון שהם מונעים משמחת יו"ט ולא הניח להם שהחמירו מה שהוא מותר מצד הדין וא"כ מנין לנו להתיר בדגים בפרהסיא טפי מעופות וחיות ואם המשנה לא התירה בדגים רק בצינעא גם ר' אמי התיר כן ואם נימא דהמשנה לא מיירי מדגים דילמא ר' אמי ג"כ לא התיר בדגים וצ"ל דכוונת הש"ק עפ"י מה שכתוב בביאורי הגר"א (סי' תקל"ג ס"ק י"ב) ע"ד המרדכי והרמ"א שמתירים בדגים דהמשנה לא מיירי בדגים וכ' וז"ל ובירושלמי רפ"ב קבלו עליהן כו' צד הוא בחכה צד הוא במכמורת כו' אלמא מתני' בציידי דגים מיירי מדאמר בחכה וכמ"ש ותעש אדם כדגי הים כלה בחכה העלה ויאספהו במכמרתו עכ"ל. וא"כ כיון דחכה ומכמורת המה בדגים ש"מ שר' אמי מתיר גם בדגים. והן אמת שקושיות הגר"א על המרדכי לא הבנתי דהא יש לפרש להירושלמי דהמשנה לא מיירי מדגים דבדגים מותר גם בפרהסיא והציידים החמירו על עצמן אף שמותר דהא בין כך ובין כך נצרך לומר דהן החמירו על עצמן מה שמותר מן הדין וא"כ לא קשה כלל על המרדכי ורמ"א. גם מה שהכריח הגר"א דר' אמי מיירי בדגים מדנקט חכה ומכמורת אין זה הכרח כלל ונוכל לפרש דמיירי בחיות ועופות ולא התירו רק בצינעא דבתכה ומכמורת צדין גם חיות ועופות ע' פכ"כ מכלים מ"ה הרשתות והמכמרות וכ' הרע"ב שם מיני מצודות שצדין בהן חיות ועופות ודגים והר"ש כ' שם מכמורת מיני חכה וכ"ה בערוך ערך מכמר ורשתות ומכמורת פי' מיני חכין הן. מבואר דבמכמורת וחכה צדין בהן חיות ועופות ודגים וא"כ לא הועיל כלום הש"ק בתירוצו והנכון כמ"ש הגר"א שם שלא היה גורסים בגמרא ודגים. וראיתי בספר הפרדס (סי' קנ"ד) שכ' וז"ל וצדין חיות ועופות ודגים במכמורת ובחכה כדי שלא ימעט בשמחת יו"ט מבואר ג"כ מדברי' דצדין במכמורת ובחכה חיות ועופות. אולם צ"ע שלא פסק כר' אמי דמיקל להון וגם אמאי לא התנה שיהיה בצינעא ואולי דזה נכלל במ"ש במכמורת וחכה שהוא בצינעא ובחרם הוא בפרהסיא ובזה נוכל ליישב קצת דברי השירי קרבן אבל אין זה מוכרח:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אפי' בשר עגל כו'.</b> הקשה בש"ק בפ' כיצד צולין (ה"א) דאיתא שם מכניסים עגל מקולס כו' וזה היפוך ממה דמבואר כאן ובגליון הש"ס כתב דהכא מיירי במקום שנהגו לאכול צלי ובפ' כיצד צולין מיירי במקום שלא נהגו לאכול צלי. ובאמת שכבר כ"כ הפר"ח סי' תע"ו והוא מוכרח ומזה קשיא לי על רש"י פסחים (ע"ד א') שעל מה דאיתא שם איזהו גדי מקולס דתנן פ' מקום שנהגו שאסור לאכול צלי בע"פ בזה"ז במקום שלא נהגו והיינו דהוא סובר דגדי מקולס אינו אסור רק במקום שנהגו ואף במקום הזה אינו אסור רק בגדי מקולס ובמקום שלא נהגו גם גדי מקולס מותר וכן פ' הא"ז ה' פסחים (סי' ר"ל) דבריו. והוא מהתימה דהא מהירושלמי כאן מוכח דגדי מקולס אסור אף במקום שלא נהגו. ותו קשיא עליו ממשנה דביצה (כ"ב ב') ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרים מבואר דחכמים דהלכתא כוותייהו אוסרין ולא תליא במנהגא. וראיתי במחוקק יהודא (סי' תע"ו סק"א) שכ' שכל הפוסקים כתבו שלא כדברי רש"י ע"ש. והנה זה אמת שהפוסקים כ' היפוך דברי' כמבואר בר"מ (פ"ח מהחו"מ) ובטוש"ע (סי' תע"ו) וכן ראיתי בחי' הר"ח לפסחים וכ"ה בשאר פוסקים. אולם יותר הו"ל להעיר דמבואר במשנה ובירושלמי דלא כותיה. ועי' בא"ז שהביא פרש"י והביא לשון הירושלמי דביצ�� מותר לפי שאינו ממין השחיטה והקשה דאיך אפשר בביצה מקולס וכ' דאפשר לפרש דבמקולס אסור אף במקום שלא נהגו וגם עליו תקשה שלא הקשה על רש"י מהמשנה והירושלמ הנ"ל. וראיתי להצל"ח פסחים שם שכ' שדברי רש"י תמוהין מאד דמה ענין מקולס למקום שנהגו. מקולס בכל המקומות אסור ובמקום שלא נהגו אפי' אינו מקולס אין אוכלין צלי עכ"ל. וזה לא קשיא על רש"י דרש"י ז"ל מקולס במקום שנהגו ואינו מקולס מותר אף במקום שנהגו וכמ"ש הא"ז. עוד כ' הצל"ח וז"ל ועוד שרש"י כ' דתנן בפ' מקום שנהגו אסור לאכול צלי. ואומר אני לרש"י תנא תני מנהגא ורש"י קאמר איסורא והרי לא נזכר במשנה שם כלל לשון איסור וגם זה לא קשיא לרש"י דהוא אזיל לשיטתו בפסחים (ד"ב ע"ב) שכ' מאימתי י"ד אסור בעשיית מלאכה דמיירי במקום שנהגו והתוס' הקשו שם תנא תני איסורא ואת אמרת מנהגא. ועי' במגיני שלמה שם באורך דשייך מנהג גם במקום איסור כו' ע"ש וא"ש גם דבריו בכאן. ועי' במהרש"א פסחים דנ"ה ע"א ובפנ"י שם שכ' דאוסרין שייך במנהגא. ובזה י"ל ג"כ דברי רש"י מהמשה דביצה שהבאתי דאיתא וחכמים אוסרין דלרש"י י"ל דאוסרין במקום שנהגו ולר"ג אף במקום שנהגו מותר דלית ליה כלל המנהג הזה אך מדברי הירושלמי הללו מוכח שלא כפירש"י:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> ורבנן אמרין עשירים היו בבהמה היו עולין ועי' הקה"ע דמי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל ולכאורה אפשר ליישב זה מה שתמה החק יעקב (סי' תס"ח סק"י) על הכלבו סוף הל' חו"מ והרוקח סי' רס"ט שכ' גם הרצענין דמותרין להתחיל בי"ד ולפ"ד הירושלמי דחכמים השיבו דעשירים היו כו' והיינו משום שאין לו קרקע כו' והנה הרמב"ם השמיט דין דמי שאין לו קרקע אינו עולה לרגל ועי' בצל"ח ובנ"ב ובאחרונים הטעם וא"כ אינו הלכה וגם מי שהוא עני עולה לרגל א"כ אין תשובת חכמים תשובה וע"כ פסקו כריבר"י אולם באמת לא נהירא כן דהא בש"ס דילן בפסחים (נ"ה ב') איתא הטעם משום דאין למדין תחלת מלאכה מסוף מלאכה ולא מטעם הירושלמי וא"כ אינו תלוי כלל אם יש לו קרקע וגם מ"ש הקה"ע דמי שאין לו קרקע כו' לא נהירא דהא מי שיש לו ד' אמות קרקע חייב לעלות אף שאינו עשיר וגם מי שהוא חייב הרבה מעות על קרקע חייב לעלות אף שבאמת הוא עני ע"כ אינו תלוי כלל בזה וגם י"ל דע"ש בירושלמי דבבהמההיו עולין הוא לכאורה היפוך ממה דאיתא בחגיגה (ג' א') ובסוכה (מ"ט ב') דדרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמיך בנעלים כמה נאים רגליהן של ישראל בשעה שהולכין לרגל דמשמע דברגל היו הולכין אך ג"ז אינו מוכרח לפ"מ דאיתא בעץ יוסף שם בעין יעקב דהכונה שהיו הולכין מהר הבית לירושלים א"כ אינו מוכרח דהיו הולכין מבתיהן ברגליהן והנה בדברי הירושלמי הללו יש ליישב תמיהת התוס' בב"מ (כ"ח א') דאיך אמרו דהיה מהלך ט"ו ימים דהא לפי חשבון מהלך אדם בינוני ביום י' פרסאות וא"י ת' על ת' פרסה וירושלים מן הירדן מהלך יום א' נשאר עוד לט' ימים ואיך אמרו דהוא רק ט"ו ימים וע"ש ולפ"ד הירושלמי א"ש דהיו מהלכין בבהמה וליישב דברי הרוקח והכל בו והצידה לדרך (שהוא השמיט ספר וכתב רצען) נראה לפ"מ דאיתא במו"ק (י"ג א') דמקשו שם על מה דאמרו שם דלכן הג' מלאכות מותרין לפי שההדיוט תופר כדרכו וא"כ יהיה כל מלאכות מותרות משום פועל שאין לו מה לאכול ורב פפא מקשה דאלא מעתה בנין לשתרי שכן כותל הגוהה לרה"ר הותר ובונה כדרכו ורבינא מקשה דלבלר תשתרי שכן כותבין קדושין כו' אלא אמר רב אשי דבארבעה הטעם דמותר משום שהוא צורך המועד ומידי דלא צורך יו"ט לא שרי רבנן וא"כ י"ל לכ"מ דמבואר בר'מ הל' תפלה (פ"ה ה"ה) דאיכא מדינות שהולכין יחף והיינו ארצות החמין כמו בבל וכדומה וא"כ י"ל דהת"ק שבמשנה לא התיר רק הג' מלאכות הוא בארצות שהולכין יחף ולא הוו המנעלים צורך המועד אבל בארצות שהולכין רק במנעלים ובאם לאו הוי בזיון גדול א"כ הוו צורך המועד כמו מלבוש שצריך ללבוש וע"כ החירו הכל בו והרוקח והצל"ד גם רצענין דבמדינתם היו הולכין במנעלים ובאם לא היה בזיון גדול כמו שהוא הולך ערום והוי שפיר צורך המועד (ויוכל היות דהת"ק ורבר"י לא פליגי דר"י היה במדינות שהולכין רק במנעלים) וע"כ הצל"ד שהשמיט ספר לפי שהיה במדינת שפניא ששם המנהג שהולכין בשער ובלא"ה לא היו מסתפרין ולא הוו צורך המועד כלל בגלוח ע"כ השמיט ספר והכניס רצען דזה הוה צורך שאסור לאדם שיאמר לחבירו הא לך את המעות. רוקח (סי' רס"ד):
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אלא שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך.</b> עתוי"ט פסחים (פ"ד מ"ח) שכ' שרש"י היה גירסתו בירושלמי בין אחד לואהבת וכ' דמ"מ אין למחוק הגירסא דנ"ל דהרוקח גירסתו כך היתה שכ' ב"י בסי' פ"א בשמו להפסיק בין אחד לברוך ונ"ל שע"פ הירושלמי כתב כן עכ"ל. והנה ברוקח סי' ש"כ כ' בפסיקתא פ' מקום שנהגו משמע שצריך להפסיק בין ה' אחד ובשכמל"ו נ"ל דט"ס ברוקח מ"ש בפסיקתא וצ"ל <small>[) צ"ל בפסחים דף נ"ו א'.]</small> בירושלמי וזה כדברי התויו"ט (או שצ"ל בפסיקתא ובירושלמי כו') ועתוס' מנחות (ע"א א') שכתבו ובירושלמי אמרינן שלא היו מפסיקין בין תיבה לתיבה ויש מי שאומר שלא היו מפסיקין בין אחד לברוך הנה הך ויש מי שאומר הוא ג"כ מהירושלמי ומבואר שהיה גירסתם כך בין אחד לברוך:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ריב"ל אמר תפלות מאבות למדו כו'.</b> עי' בקרבן העדה שכ' ולא אסמכוה רבנן אקרבנות כו' וקשה דהא בבבלי ברכות (דף כ"ו ע"ב) איתא דריב"ל ס"ל דתפלות כנגד תמידין תקנוהו ולפ"ד הקה"ע יהיה דברי ריב"ל סותרים זה את זה. ותו דהא מסקינן התם דגם ר"י בר חנינא דס"ל דאבות תקנום עכ"ז מודה דגם אקרבנות סמכוהו דאל"כ תפלת מוסף מאי תיקן ואיך כתב הקרבן העדה דלא סמכוהו אקרבנות. ונראה דריב"ל ס"ל דסמכוהו אשניהם אקרבנות ומאבות תקנום ואין סותר את עצמו. ואחר כך ראיתי להפני משה ברכות (פ"ט הי"ג) כ' שם דמוחלפת השיטה דריב"ל מבבלי לירושלמי ואין צורך. ומצאתי להפנ"י בחי' לברכות (דכ"ו ע"ב) שכתב כמו שכתבתי:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>דר' אליעזר בן עזריה תנאי הוי כו'.</b> היפה מראה והקה"ע בפי' א' פירשו שהיה תנאי אצלו שבאם שיעלו לר"ג יחזירוהו וצ"ע שא"כ איך אמרו בש"ס ברכות (כ"ח א') נעברי' גמירי מעלין בקדש ואין מורידין הא תנאי מועיל בדבר שבקדושה שיוכלו להורידו כמבואר בטוש"ע א"ח (סי' מ"ב) ובכמה דוכתי. וראיתי בחי' המאירי למס' אבות בפתיחה שהביא הירושלמי הזה וכ' וז"ל א"ר שילא יונתן בן שאול אפי' נשים יודעות שדוד עתיד למלוך ראב"ע אישתייר ליה תנין לר"ג כלומר שנשאר לו שני לר"ג אחר שהחזירוהו לר"ג עכ"ל וזה כפי' הקה"ע בפי' השני וכן נכון:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>הדין דאכיל חביץ ובדעתו מיכל קיפד צריך מבער פיסת.</b> הפני משה פ' שצריך לבער חתיכת הגבינה מעל השלחן שמא יבא לאכול ממנה אחר הבשר וע"כ הקשה דמאי קמ"ל הלא מתני' היא בחולין ר"פ כל הבשר ע"ש מה שדחק בזה. ותמהני שנעלם ממנו מ"ש הטוי"ד (סי' צ"א) שפי' דברי הירושלמי שמי שאכל גבינה ורוצה לאכול בשר צריך לבער מעל השלחן שיורי פת שאכל עם הגבינה. וכן פסק בש"ע (סי' פ"ט) וא"כ לא קשה קושית הפני משה דמהמשנה דר"פ כל הבשר אין ללמוד רק שהגבינה אין להעלות על השלחן שאוכל בשר וכאן קמ"ל דגם שיורי הפת צריך לבער. ועי' בא"ז ה' בב"ח (סי' ת"ס) שכ' דראה בירושלמי זקן שהיה מנוקד תיבת לפיסתה ולא היה כתוב אלא למיעברה והיינו שצריך לבער הכל מעל השלחן ע"ש ובה' פסחים (סי' רל"ו):
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>שכן נצרכה לחלל כו'.</b> עי' בשירי קרבן מה שהאריך לתמוה אדברי תוס' פסחים (ע"ג א' ד"ה שחטו) אולם לפמ"ש בשו"ת נודע בשערים מה"ת חאה"ע (סי' ס"א) ובחידושיו לכתובות (דף ק"ח ב') ובשערי ירושלמי בחידושים (ד"נ ע"א) שט"ס בתוס' וצריך לציין על שחטו ונודע שמשכו בעלים א"ש דברי התוס'. הן אמת שמדברי המהרש"א נראה שהבין דהתוס' קאי על שחטו ונמצא טריפה אך האמת יורה דרכו דהצדק עם הנודע בשערים וע"ש שהאריך דהיכא דהיה יכול לבדוק אף שאינו מחויב מקרי שוגג ולא אונס. וכ"כ בשירי טהרה (סי' קפ"ז) ותמיהני על השירי טהרה שלא ראה שעיקר השאלה שלו היא כתובה בשו"ת פמ"א (ח"ב סימן מ"א וח"ג סימן י"ט) יעו"ש:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>אין תימר כורך עבה עביד ליה ר' יוסי הגלילי פסול כו'.</b> עי' בא"ז ה' פסחים (סי' רכ"ט) דבמקום שכתוב בנוסחתנו פסול כתוב שם כשר ובמקום כשר נכתב שם פסול וצ"ע בזה:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>תני בשם ר"י מחילות שתחת ההיכל חול כו'.</b> ראיתי בביאור הראב"ד לתמיד (פ"א מ"א) שהביא דברי הירושלמי האלו ולפניו היתה הגי' מחלות שתחת בהיכל קודש וע"כ דחק שם לפרש דעת ר' אמי דנראה דהיתה הכסא של כבוד לא תחת הבירה רק להלן והיינו משום שהמחילות תחת הבירה קודש וע"ז דחה ר' אמי דבלא"ה אין צואה טומאה והוא רק נקיות וע"כ דמשום כבוד בעלמא לא עשהו תחת הבירה והפי' הזה הוא רחוק ודחוק כמו שיראה המעיין ומה גם דלפ"ז הו"ל להביא תחלת המשנה דיוצא והולך לו במסבה ההולכת תחת הבירה דמזה עיקר הראיה ובירושלמי הביא רק הסוף שכסא של כבוד היה שם ומזה לא מוכח מידי ותו דהראב"ד הקשה דזה סותר מה שאיתא בשם ר"י בפסחים (פ"ו א') דהמחלות המה חול והוצרך לומר דהאי ר' יהודה הוא אמורא והלא בירושלמי איתא תני בשם ר"י ומזה מבואר דהוא ברייתא ומהתימה מהראב"ד מה שלא שיבש הגי' וצ"ל מחילות שתחת ההיכל חול וגגות ההיכל קודש וא"כ א"ש הירושלמי בפשיטות ודברי ר"י אינם סותרים זא"ז וגם מש"ש דצ"ל א"ר אסי דלא מצינו אמורא ר' יוסה הוא מהתימה דכל הירושלמי מלא ממימרת ר' יוסי דהוא אמורא והסה"ד כתב דהוא ר' אסי אולם בכ"ז נקרא בירושלמי ר' יוסי ומדוע הגיה כאן ולא בכל המקומות ועי' בס' חקר הלכות (אות ב' ביהכ"נ סי' ז') שהוכיח מהירו' הזה דאף שנתקדשו מותר לשמש אף תשמיש גנאי ולהראב"ד מוכח להיפך:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ורבי תלמידיה דר"י בן בתירה הוי לא תלמידיה דר' יעקב בן קודשיי הוי משמע מזה דרבי לא היה תלמידו דר' יהודה ומזה הקשה השירי קרב�� לעיל (פ"ד ה"א) על מה שאמרו שם בירושלמי רבי תלמודי' דר' יהודה הוי ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דכאן אמרו דלא היה תלמידו של ר' יהודא בן בתירא אבל יוכל להיות שהיה תלמידו של סתם ר' יהודא דהוא ר' יהודא בר אלעי. ועי' ש"ס שבועות (י"ג א') דאמרינן או דלמא מדרבי סבר לה כר' יהודא אף ר' יהודא סבר לה כרבי מיהו אורחא דמילתא קתני למימרא דתלמיד סבר לה כרביה מבואר דרבי היה תלמיד דר' יהודה:
+<small>[כ"י]</small> <b>האוכל מצה בע"פ.</b> רוקת (סי' רס"ז ושנ"א):
+<small>[כ"י]</small> <b>רבי לא היה אוכל לא חמץ ולא מצה.</b> רוקח (סי' ע"ר ור"פ):
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+ד' כוסות שאמרו ישנן רביעית יין האטלקי בא"ז הל' חלה (סי' רכ"ו) הביא הירושלמי הזה בזה"ל וכמה הוא רביעית האטלקי לוג וכמה הוא לוג שיתא ביעין רביעית לוג ביעא ופלגא וכד את בעי משערין ללוגין את נסיב שיתא ביעין לא רב' ולא זעירין אלא מצעין ואת נסיב קדירה או כל מה דהוא מלא מים ומלא לי' ויהיב מלרע מנא חורין וקביל מיא ויהיב שית בעין ואלין מייא דנפלין במנא ארעיא הוא יהיב שיעורא דלוגא כזה הוא שיעורו של כוס עכ"ל ולפנינו ליתא לכל זה ועי' תוס' עירובין (ד"ד ע"א) ובשאר דוכתי:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>הביאו לפניו מצה כו'.</b> בא"ז ה' פסחים (סי' רנ"ב) כתב וז"ל דאמרינן בירושל' פ' ע"פ תני איזהו ברכת מצה מניח פרוסה ע"ג שלימה ופורס מן הפרוסה ומברך כו' וטמיש במלחא ולא אכיל עד דמברך על ההיא אומצא דהמוציא אק"ב כו' עכ"ל ולפנינו ליתא לכל זה. וע' טוא"ח (סי תע"ה) שכתב וז"ל וכ"ה לשון הירושלמי וטמש לי' במלחא ולא רשמו האחרונים אי' מקום הירושלמי אולם ברור שכן היתה נוסחות הטור בירושלמי. ועי' בר"מ ה' חמץ (פ"ח ה"ח) שכתב הנוסחא על אכילת מצה וה"ה כתב שם בהי"ב שהאחרונים השיגו עלי' ובירושלמי שהעתיק הא"ז מבואר כהר"מ:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> מה הטורח הזה רוקח (ס' רפ"ג):
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+כל שכתוב מקרא קודש צריך להזכיר בו זמן כתב השירי קרבן ותימה הא גבי שבת נמי כתיב מקרא קודש וליכא למ"ד שאומר בו זמן עכ"ל. וי"ל לפמ"ש בשו"ת איתן האזרחי בק"א פ' אמור וז"ל שמעתי כד הוינא טליא הטעם שלא הוזכר בכל התורה גבי שבת מקרא קודש כ"א גבי מועדים וכאן מזכיר מקרא קודש גבי שבת ושמעתי שה"ט כי בודאי אין שייך להזכיר מקרא קודש שממילא ביום הז' הוא שבת שבתון ואין שייך להזכיר כ"א גבי מועדים שהן מוקדשין עפ"י ראי' שאז נקראו מקרא קודש אך בכאן מזכיר מקרא קודש אם מי שהולך במדבר או נתפס ואינו יודע איזו יום הוא שבת שאחז"ל שהוא מונה והולך ששה ימים ויום הז' הוא קודש וזה שכתב וביום השביעי שבת שבתון מקרא קודש כי למי שאינו יודע איזהו יום השבת אז לדידי' מקרא קודש שמונה לעשות יום השביעי שבת ונקרא מקרא קודש לדידי' עכ"ל וא"כ שבת לחודיה אינו נקרא מקרא קודש רק למי שהולך במדבר וא"ש קושית הש"ק. אך ממה שתקנו בקידוש מקרא קודש נראה דלא כהאיתן האזרחי. אולם קושית הש"ק בלא"ה לא קשה כלל דהא קיי"ל גבי זמן דכל שהוא בתוך ל' יום אין אומרים זמן וא"כ שבת דהוא בכל ז' ימים אין אומרים זמן וז"פ וברור:
+<small>[כ"י]</small> כל שכתוב מקרא קודש רוקח (סי' רכ"ט ורצ"ה):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Rosh Hashanah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,294 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Rosh Hashanah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ראש השנה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ראש השנה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח כו'.</b> עיין קרבן העדה. ומה שנסתפק בזה לא ראה שכן מבואר להדיא במדרש רות רבה על פסוק ויאמר לה בועז דאמר ר' הונא כל אותן ו' חדשים שהיה דוד בורח מאבשלום לא עלו לו מן המנין שהיה מתכפר לו בשעירה כהדיוט ומ"ש בגליון הש"ס דנראה הטעם משום דנצטרע כבר כתב כן הפרשת דרכים בדרך המלך סוף דרוש י"ב ע"ש:
+<small>[כ"י]</small> <b>כיצד למלכים מת באדר כו' א"ר יונה והוא שנכנס לניסן כו'.</b> נ"ב עי' מ"ש הקה"ע והפ"מ ומ"ש הפ"מ דקשה דבשנת ל"ח למלך יהודה מלכו ב' מלכים זה אחר זה זכריה ושלום בן יבש והדר קחשיב משנת ל"ט מלכו שלום בן יבש ומנחם בן גדי כו'. לא הבינותי דהא בקרא אינו מבואר כלל שבשנת ל"ח מלך מנחם וי"ל דזכריה מלך בששה חדשים וכלו בחדש אדר ובר"ח ניסן מלך שלום בן יבש אולם בחדושי הריטב"א מבואר שפי' הירושלמי מדכתיב וימלוך ירח ימים בשמרון ולא כתיב וימלוך שנה בשמרון ש"מ שהיכא שלא הגיע לניסן לא חשבינן ליה לשנה וע"ש שכתב שש"ס דילן לא ס"ל כן שוב נדפס ס' יפה עינים על ש"ס וראיתי בר"ה שהעיר בזה אך לא ראה דברי הריטב"א שהבאתי:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>שנה לו ושנה לחמורתו.</b> בגליון הש"ס כתב דצ"ע הא תמורת בכור אינה קריבה כו' ע"ש. והנה לפמ"ש התוס' יו"ט בבכורות פ"ט משנה ח' דלר' יהודה תמורת הבכור קריבה וכן הלכה א"כ לק"מ דכאן קיימינן להלכה כר' יהודה. אולם לכאורה תמהתי על מ"ש התוי"ט כדתנן ספ"ג דתמורה ושם אינו מבואר כלל רק דהתמורה הוי כבכור לענין שאין נשחטים באיטלז אבל לא לענין הקרבה שוב ראיתי בתוס' חדשים שהעיר בזה. אולם בלא"ה לק"מ דהא גם בעל מום נאכל בתוך שנתו וא"כ ה"א כשהמיר בכור ונפל בו מום שנחשב השנה מעת שנולד הבכור קמ"ל הקרא דחשבינן השנה מעת שהמיר וא"ש:
+<small>[כ"י]</small> <b>כתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה שנה לו ושנה לתמורתו.</b> נ"ב עי' גליון הש"ס שכתב דצ"ע כו' עי' זבחים ל"ב ב' כו' ולק"מ דנהי דאינה קריבה אבל עכ"ז צריך ליתן התמורה לכהן בתוך השנה והכהן יאכלנו בקדושת בכור. עי' תמורה כ"א א' ועיין מ"ש בעמודי ירושלים הראשון:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>מה עשה קרא שם על מעשר שבו כו'.</b> הקה"ע פירש שקרא להמעשר מעשר עני כו'. אולם ראיתי לרבינו נסים גאון בספר המפתח בעירובין (דף נ"ו א') שפירש דקרא לו מעשר שני ופדאו במעות והמעשר נתן לעניים והכסף אכל בירושלים ע"ש:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר' בא ור' חייה בשם ריב"ל מעממין על שלא נראה לקדשו כו'.</b> מתניתא פליגא כו'. קשה לכאורה אמאי לא הקשו כן בש"ס דילן. ומצאתי שהקשה כן הרשב"א בחידושיו לר"ה (כ"ה ב') ונראה דב' התלמודים אזלי לשיטתם דהנה הקה"ע הקשה דהאיך מוכח דאינה חשיכה לא דלמא כמ"ל דחשיכה אע"ג דמפרסמא מילתא מ"מ אין מקדשין ותירץ דדייק מראוהו ב"ד אע"ג דלא מפרסמא מלתא עכ"ד. והנה זה ניחא לשיטות הירושלמי דראוהו ב"ד מילתא באנפא נפשיה הוא וא"כ אע"ג דלא מפרסמא מלתא מ"מ אין מקדשין ושפיר מוכח כן. אבל לש"ס דילן דחדא מלתא הוא ראוהו כל ישראל לק"מ והבן:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>התיבון הרי של יעל הרי אינו קרוי לא קרן ולא שופר מאי כדון כההוא דאמר רבי לוי כו'.</b> נ"ב עיין מ"ש הקה"ע והפ"מ ולא ראו הרמב"ן בלקוטיו פי' הרי של יעל התמיה שאינו נקרא שופר ומפרקינן הרי אינו קרוי קרן פי' אע"פ שלא מצינו שנקרא שופר ומיהו אין לנו לומר שלא יהיה שמו שופר עד שנמצא שיזכירנו הכתוב בלשון קרן לחוד ואקשינן מאי כדון מה זה סמיכה שאתה סומך על טעם זה שמא אף של יעל יהא שמו קרן כמו של פרה אילו הזכירו הכתוב ומפרקינן עיקר הטעם הוא לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ומזה תבין דמה שהקשה בס' יום תרועה דכ"ו וז"ל איכא למידק מי דחקו לעולא ואביי לומר פעם דגם הוא לא נקרא שופר לכן הצריכו לחדש טעמים אחרים ולא קשה מידי ועיין באו"ז הל' ר"ה (סי' רע"ב) שכתב הירושלמי פרק ראוהו ב"ד כמה יהא שופר פי' רשב"ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן במשהו וכמה תהא אחיזת יד טפח עכ"ל ולא נמצא לפנינו בירושלמי:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>שופר של ר"ה.</b> עי' בא"ז הלכות ברכת המוציא (סימן קל"ט) והלכות שופר (סימן רע"א) שכתב בשם הירושלמי פ"ג דר"ה והתוקע בשופר צריך לברך ברוך כו' לשמוע בקול שופר ושהחיינו ואח"כ תוקע עכ"ל. והנה הרא"ש הביא בר"ה (פ"ד סימן י') בשם הראבי"ה שהוא כתב בשם הירושלמי כדברים האלה וראיתי להקרבן נתנאל שם שכתב דהוא טעות דמוכח מ"ש כן בשם הירושלמי דהא הרז"ה והרמב"ן נחלקו אם ברכת שופר הוא מתקנת הגאונים יעו"ש. אולם הרי לפנינו בא"ז בשני המקומות שכתוב כן בירושלמי ולפני הראבי"ה והא"ז היה כן הנוסח בירושלמי ולפני הרז"ה והרמב"ן לא היה כתוב בירושלמי כמו שהוא לפנינו וכן מוכח ממה שחקרו בספר הישר לר"ת ובבעל העיטור האיך הוא נוסח הברכה ולא פשטוה מהך דירוש' מוכח שלא היה בגירסתם:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים בירושלים.</b> נ"ב וכ"ה בסוכה (פ"ג הי"א) מבואר דהירושלמי פי' המשנה דבראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה מקדש היינו ירושלים ומדינה היינו שאר העיירות שבא"י ומזה הוכיח בש"ק שהירושלמי ס"ל כדעת הר"מ וכמו כן ראיתי לרבינו מנוח בהל' שופר (פ"ב ה"ח) שכתב וז"ל אך באמת כדעת הרב כן הוא שהרי בלולב כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים וכשתדקדק כל הכתוב לפני ה' בכל ירושלים הוא אא"כ פירש הכתוב ובקדשי קדשים או בחצר אהל מועד שהרי גבי מעשר גבי בכור וגבי שלמים כתיב לפני ה' כל ירושלים משתמע כו' גבי שופר כל ירושלים משתמע כו' וכן מצינו בירושלמי פ' ראוהו ב"ד ושמחתם לפני ד"א שבעת ימים בירושלים הילכך בשופר נמי ג"כ ותו לק"מ עכ"ל ומזה יש להעיר לכאורה על הטורי אבן בר"ה (ד"ל ע"א) שכתב על מה דאמרו בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה דהאי במקדש משמע לכאורה בעזרה דוקא ולא בירושלים דהא לפני ה' כתיב בהאי קרא דמשמע מקדש דוקא כו' ע"ש ומהתימה שלא העיר כלל מהירושלמי דפירש דהאי מקדש דהוא בירושלים אולם גם רש"י בסוכה (מ"א א') פי' על המשנה דלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א' דהאי במדינה הוא ירושלים והנה בזבחים (נ"ו ב') על מה דאמרו שם דהבכור והמעשר נאכלין בכל העיר פירש"י שם דמדלא קבעו בו מחיצה ש"מ דנאכלין בכל העיר והתוס' שם תמהו דאמאי לא בעו בכור ומעשר מחיצה כיון דכתיב בהו לפני ה' כמו שחיטה דדרשינן לעיל לפני ה' בעזרה כו' ע"ש א"כ תקשה ביותר על רש"י דפי' האי לפני ה' דלולב דהוא דוקא במקדש א"כ למה כתב דבשלמים לא קבע מקום וברמב"ם בפי' המשנה פ"ג דסוכה על המשנה דלולב ניטל במדינה יום א' כתב מדינה הוא כל עיירות שבא"י מלבד ירושלים וכבר בארנו זה במס' מע"ש וכוונתו עמ"ש במע"ש (פ"ג מ"ד) מדינה נקראת כל מדינה ומדינה ממדינת א"י לבד מירושלים ולזה כוון במ"ש בר"ה פ"ד כבר בארנו פעמים כי מקדש תקרא ירושלים כולה ומדינה שאר העיירות שבא"י עכ"ל כוונתו על מ"ש במע"ש וסוכה ובזה י"ל מה שהקשו על הרמב"ם דבכ"מ אמרינן מקדש והוא דוקא מקדש ולא ירושלים עי' יד דוד (דקצ"א ע"א) שהקשה כן בשם ס' דרך המלך וגט מקושר ואינם תחת ידי אולם כוונתו רק על היכא דאיתא גם מדינה ומדינה פירושו שאר עיירות שבא"י לבד ירושלים אז מוכרחין אנו לומר דמקדש גם ירושלים בכלל אבל היכא דכתיב רק מקדש הכוונה מקדש בדוקא והרמב"ם בפיה"מ דכלים (פ"א מ"ח) והובא בתוי"ט זבחים (פ"ה מ"ה) כתב הלימוד דשלמים נאכלין בכל העיר דכתיב ואכלתם שם לפני ה"א כו' מוכח דס"ל דלפני ה"א הוא בכל העיר ואזיל לשיטתיה בלולב דגם שם פי' לפני ה"א בכל העיר והתוס' בזבחים שם כתבו דלמד דבכור ומעשר נאכלין בכל העיר מהיקשא לשלמים וכן י"ל דס"ל להראב"ד והחולקים על הרמב"ם ואין הכרח דרבינו מנוח הכרח כלל והבן ועי' בר"מ (פי"א מה' מע"ש) גבי וידוי מע"ש שכתב ומצותו במקדש שנאמר ואמרת לפני ה"א ואם התודה בכל מקום יצא עכ"ל ואזל הראב"ד בזה לשיטתיה דלפני ה' אינו אלא במקדש ולהרמב"ם דכתב בכל מקום דמשמע אפי' שלא בירושלים צ"ל כמ"ש הכ"מ שם ועמ"ש המנחת חינוך סי' שכ"ח ע"ש:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>א"ר אחא בר פפא כו' בשם מן ר' אמר לה כו'.</b> עי' פ"מ שפי' שרבי סידר המשנה וסתם דבריו ולא פירש מה היה הקלקול בשם מי אמר לה אמר לון כו' לא כן רב אלא בשם ריב"ל אמר לה ע"ש והוא תמוה דר' יסתום משנה כריב"ל שהוא היה מן אמוראים כמ"ש רש"י נדה (י"ח ב') ולא עוד אלא שיאמר דסתם דברי ר' הוא מריב"ל והוא תמוה ועל המשנה דסוף עוקצין דהובא במשנה דברי ריב"ל כתבו האחרונים דהוא הוספה להמשנה והנכון כפירוש הקרבן העדה:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>כיני מתני' למקום הועד של חודש.</b> עי' בש"ק מה שהניח בצ"ע על רש"י שפי' שילך למקום הועד של ישיבה מהירושלמי הלז אולם לפי פירושו של הפני משה דהכונה דוקא בקידוש החודש ולא בד"מ לק"מ:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<small>[כ"י]</small> <b>בתפלה הוא אומר אלהי דוד ובונה ירושלים כו'.</b> עי' בש"ק מה שהניח בצ"ע דהא אין חותמין בשתים וי"ל דס"ל להירושלמי כשיטת בה"ג בברכות (מ"ט א') דגרס בש"ס שם חוץ מזו ומ"ש הני תרתי קידושי נינהו ומודי רבי דחתמינן בהו בשתים אבל נחמה חדא מילתא הוא ובחדא בעי למיחתם ע"ש ברש"י ולפ"ז היכי דהוו תרי עניני חותמין בשתים וא"כ הכא דאמר אלהי דוד ובונה ירושלים המה שני דברים חתמינן בהו בשתים ועמ"ש הלח"מ פ"ב מהל' ברכות הי"א. הנה רבינו מנוח הל' שופר (פ"ב ה"י) כתב וז"ל דהא גרסינן בירושלמי כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה לא שחל ר"ה להיות בשבת לא שאירעו אונס פי' כגון שאין שם ב"ד הראוין לתקוע א"נ שנתרשלו במצוה ולא לקחו שופר עכ"ל והנה לא נמצא כלל בירושלמי מימרא זו והוא בבבלי ר"ה (ט"ז ב') והתוס' פי' שם בשם הבה"ג לא דמיקלע בשבתא אלא דאתיליד אונסא וכן כתב זה בשם בה"ג בטור א"ח סי' תקפ"ה ובמהרי"ל פירשו באופן אחר דמיירי שביטלו במזיד ואי היה מבואר בירושלמי לא היה המהרי"ל מפרש דלא כהירושלמי ועי' בט"ז שם:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אין פוחתין מעשרה מלכיות כו'.</b> נוסחת הרוקח בסי' ר"ג כנגד עשרה הלולים שאמר דוד הללו ��ל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה הללויה ועשרה זכרונות כנגד עשרה וידוין שאמר ישעיה רחצו הזכו הסירו חדלו למדו דרשו אשרו שפטו ריבו לכו נא ונוכחה מי' שופרות כו':
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>שמצוות היום במוסף.</b> הרוקח בסוף סימן ר"ג מסיים ותנן השני מתקיע:
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>בכל הקרבנות כתיב חטאת.</b> נ"ב עי' רוקח סי' רצ"ה:
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אמר ר"א מתניתא בגדול ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת כו' אין מעכבין כו'.</b> עי' מה שפי' הקה"ע ופירושו דחוק. ומבואר בר"ן דהאי גדול היא קטן שהגיע לחינוך דמתעסקין עמו אפילו בשבת ובלא הגיע לחינוך ביו"ט אין בשבת לא ומעכבין אותו וכ"כ הריטב"א בחידושיו לר"ה בביאור הירושלמי. ועיין בה"ה פ"ב מהלכות שופר שכתב בשם הירושלמי דבשבת אסור. ובלחם יהודא וביום תרועה הקשו כן ולפי הנוסחא שלפנינו משמע כהר"ן וצ"ל דהיה לה"ה גירסא אחרת בירושלמי וע"ש בלחם יהודא שהשיג על הכ"מ שפי' בכוונת הרמב"ם אפילו בשבת שאינו ר"ה ומכ"ש בשבת של ר"ה דמניין לו כן. אולם אני מצאתי בתשב"ץ (ח"ב סימן קצ"ח) שפירש כן בפשיטות בדברי הר"מ וכתב דבירושלמי מבואר להיפך צריך לומר דגם לו היה הגי' כמו שהיה להרב המגיד:
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>וחורנה אמר תלת דקיקן.</b> עי' בקה"ע ופני משה ותמהני שלא העירו שיש נוסחא בירושלמי רקיקין כמו שהביא ב' הנוסחאות במגדל עוז הלכות שופר (פ"ג ה"ד) והיא גירסת הרמב"ם והר"י ן' גיאת בשם רב האי ורב שרירא גאון יע"ש:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הוא שיהא שם מראש התפלה.</b> וכתב הרוקח בסוף סימן רי"ח ופוטר משום דאוושא ברכות פוטר נמי עם שבשדות ותפלות של כל השנה טוב שיתפללו כל היודעים כדאיתא בפרק תפלת השחר (דף כ"ח) מתפלל אדם י"ח ברכות בכל יום כל ברכות שאינן הודאה מברך כל אחת ואחת:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Rosh Hashanah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,297 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Rosh Hashanah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ראש השנה
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Rosh_Hashanah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי ראש השנה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח כו'.</b> עיין קרבן העדה. ומה שנסתפק בזה לא ראה שכן מבואר להדיא במדרש רות רבה על פסוק ויאמר לה בועז דאמר ר' הונא כל אותן ו' חדשים שהיה דוד בורח מאבשלום לא עלו לו מן המנין שהיה מתכפר לו בשעירה כהדיוט ומ"ש בגליון הש"ס דנראה הטעם משום דנצטרע כבר כתב כן הפרשת דרכים בדרך המלך סוף דרוש י"ב ע"ש:
+<small>[כ"י]</small> <b>כיצד למלכים מת באדר כו' א"ר יונה והוא שנכנס לניסן כו'.</b> נ"ב עי' מ"ש הקה"ע והפ"מ ומ"ש הפ"מ דקשה דבשנת ל"ח למלך יהודה מלכו ב' מלכים זה אחר זה זכריה ושלום בן יבש והדר קחשיב משנת ל"ט מלכו שלום בן יבש ומנחם בן גדי כו'. לא הבינותי דהא בקרא אינו מבואר כלל שבשנת ל"ח מלך מנחם וי"ל דזכריה מלך בששה חדשים וכלו בחדש אדר ובר"ח ניסן מלך שלום בן יבש אולם בחדושי הריטב"א מבואר שפי' הירושלמי מדכתיב וימלוך ירח ימים בשמרון ולא כתיב וימלוך שנה בשמרון ש"מ שהיכא שלא הגיע לניסן לא חשבינן ליה לשנה וע"ש שכתב שש"ס דילן לא ס"ל כן שוב נדפס ס' יפה עינים על ש"ס וראיתי בר"ה שהעיר בזה אך לא ראה דברי הריטב"א שהבאתי:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>שנה לו ושנה לחמורתו.</b> בגליון הש"ס כתב דצ"ע הא תמורת בכור אינה קריבה כו' ע"ש. והנה לפמ"ש התוס' יו"ט בבכורות פ"ט משנה ח' דלר' יהודה תמורת הבכור קריבה וכן הלכה א"כ לק"מ דכאן קיימינן להלכה כר' יהודה. אולם לכאורה תמהתי על מ"ש התוי"ט כדתנן ספ"ג דתמורה ושם אינו מבואר כלל רק דהתמורה הוי כבכור לענין שאין נשחטים באיטלז אבל לא לענין הקרבה שוב ראיתי בתוס' חדשים שהעיר בזה. אולם בלא"ה לק"מ דהא גם בעל מום נאכל בתוך שנתו וא"כ ה"א כשהמיר בכור ונפל בו מום שנחשב השנה מעת שנולד הבכור קמ"ל הקרא דחשבינן השנה מעת שהמיר וא"ש:
+<small>[כ"י]</small> <b>כתיב לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה שנה לו ושנה לתמורתו.</b> נ"ב עי' גליון הש"ס שכתב דצ"ע כו' עי' זבחים ל"ב ב' כו' ולק"מ דנהי דאינה קריבה אבל עכ"ז צריך ליתן התמורה לכהן בתוך השנה והכהן יאכלנו בקדושת בכור. עי' תמורה כ"א א' ועיין מ"ש בעמודי ירושלים הראשון:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>מה עשה קרא שם על מעשר שבו כו'.</b> הקה"ע פירש שקרא להמעשר מעשר עני כו'. אולם ראיתי לרבינו נסים גאון בספר המפתח בעירובין (דף נ"ו א') שפירש דקרא לו מעשר שני ופדאו במעות והמעשר נתן לעניים והכסף אכל בירושלים ע"ש:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר' בא ור' חייה בשם ריב"ל מעממין על שלא נראה לקדשו כו'.</b> מתניתא פליגא כו'. קשה לכאורה אמאי לא הקשו כן בש"ס דילן. ומצאתי שהקשה כן הרשב"א בחידושיו לר"ה (כ"ה ב') ונראה דב' התלמודים אזלי לשיטתם דהנה הקה"ע הקשה דהאיך מוכח דאינה חשיכה לא דלמא כמ"ל דחשיכה אע"ג דמפרסמא מילתא מ"מ אין מקדשין ותירץ דדייק מראוהו ב"ד אע"ג דלא מפרסמא מלתא עכ"ד. והנה זה ניחא לשיטות הירושלמי דראוהו ב"ד מילתא באנפא נפשיה הוא וא"כ אע"ג דלא מפרסמא מלתא מ"מ אין מקדשין ושפיר מוכח כן. אבל לש"ס דילן דחדא מלתא הוא ראוהו כל ישראל לק"מ והבן:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>התיבון הרי של יעל הרי אינו קרוי לא קרן ולא שופר מאי כדון כההוא דאמר רבי לוי כו'.</b> נ"ב עיין מ"ש הקה"ע והפ"מ ולא ראו הרמב"ן בלקוטיו פי' הרי של יעל התמיה שאינו נקרא שופר ומפרקינן הרי אינו קרוי קרן פי' אע"פ שלא מצינו שנקרא שופר ומיהו אין לנו לומר שלא יהיה שמו שופר עד שנמצא שיזכירנו הכתוב בלשון קרן לחוד ואקשינן מאי כדון מה זה סמיכה שאתה סומך על טעם זה שמא אף של יעל יהא שמו קרן כמו של פרה אילו הזכירו הכתוב ומפרקינן עיקר הטעם הוא לפי שאין קטיגור נעשה סניגור ומזה תבין דמה שהקשה בס' יום תרועה דכ"ו וז"ל איכא למידק מי דחקו לעולא ואביי לומר פעם דגם הוא לא נקרא שופר לכן הצריכו לחדש טעמים אחרים ולא קשה מידי ועיין באו"ז הל' ר"ה (סי' רע"ב) שכתב הירושלמי פרק ראוהו ב"ד כמה יהא שופר פי' רשב"ג כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן במשהו וכמה תהא אחיזת יד טפח עכ"ל ולא נמצא לפנינו בירושלמי:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>שופר של ר"ה.</b> עי' בא"ז הלכות ברכת המוציא (סימן קל"ט) והלכות שופר (סימן רע"א) שכתב בשם הירושלמי פ"ג דר"ה והתוקע בשופר צריך לברך ברוך כו' לשמוע בקול שופר ושהחיינו ואח"כ תוקע עכ"ל. והנה הרא"ש הביא בר"ה (פ"ד סימן י') בשם הראבי"ה שהוא כתב בשם הירושלמי כדברים האלה וראיתי להקרבן נתנאל שם שכתב דהוא טעות דמוכח מ"ש כן בשם הירושלמי דהא הרז"ה והרמב"ן נחלקו אם ברכת שופר הוא מתקנת הגאונים יעו"ש. אולם הרי לפנינו בא"ז בשני המקומות שכתוב כן בירושלמי ולפני הראבי"ה והא"ז היה כן הנוסח בירושלמי ולפני הרז"ה והרמב"ן לא היה כתוב בירושלמי כמו שהוא לפנינו וכן מוכח ממה שחקרו בספר הישר לר"ת ובבעל העיטור האיך הוא נוסח הברכה ולא פשטוה מהך דירוש' מוכח שלא היה בגירסתם:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים בירושלים.</b> נ"ב וכ"ה בסוכה (פ"ג הי"א) מבואר דהירושלמי פי' המשנה דבראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה מקדש היינו ירושלים ומדינה היינו שאר העיירות שבא"י ומזה הוכיח בש"ק שהירושלמי ס"ל כדעת הר"מ וכמו כן ראיתי לרבינו מנוח בהל' שופר (פ"ב ה"ח) שכתב וז"ל אך באמת כדעת הרב כן הוא שהרי בלולב כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים וכשתדקדק כל הכתוב לפני ה' בכל ירושלים הוא אא"כ פירש הכתוב ובקדשי קדשים או בחצר אהל מועד שהרי גבי מעשר גבי בכור וגבי שלמים כתיב לפני ה' כל ירושלים משתמע כו' גבי שופר כל ירושלים משתמע כו' וכן מצינו בירושלמי פ' ראוהו ב"ד ושמחתם לפני ד"א שבעת ימים בירושלים הילכך בשופר נמי ג"כ ותו לק"מ עכ"ל ומזה יש להעיר לכאורה על הטורי אבן בר"ה (ד"ל ע"א) שכתב על מה דאמרו בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה דהאי במקדש משמע לכאורה בעזרה דוקא ולא בירושלים דהא לפני ה' כתיב בהאי קרא דמשמע מקדש דוקא כו' ע"ש ומהתימה שלא העיר כלל מהירושלמי דפירש דהאי מקדש דהוא בירושלים אולם גם רש"י בסוכה (מ"א א') פי' על המשנה דלולב ניטל במקדש שבעה ובמדינה יום א' דהאי במדינה הוא ירושלים והנה בזבחים (נ"ו ב') על מה דאמרו שם דהבכור והמעשר נאכלין בכל העיר פירש"י שם דמדלא קבעו בו מחיצה ש"מ דנאכלין בכל העיר והתוס' שם תמהו דאמאי לא בעו בכור ומעשר מחיצה כיון דכתיב בהו לפני ה' כמו שחיטה דדרשינן לעיל לפני ה' בעזרה כו' ע"ש א"כ תקשה ביותר על רש"י דפי' האי לפני ה' דלולב דהוא דוקא במקדש א"כ ��מה כתב דבשלמים לא קבע מקום וברמב"ם בפי' המשנה פ"ג דסוכה על המשנה דלולב ניטל במדינה יום א' כתב מדינה הוא כל עיירות שבא"י מלבד ירושלים וכבר בארנו זה במס' מע"ש וכוונתו עמ"ש במע"ש (פ"ג מ"ד) מדינה נקראת כל מדינה ומדינה ממדינת א"י לבד מירושלים ולזה כוון במ"ש בר"ה פ"ד כבר בארנו פעמים כי מקדש תקרא ירושלים כולה ומדינה שאר העיירות שבא"י עכ"ל כוונתו על מ"ש במע"ש וסוכה ובזה י"ל מה שהקשו על הרמב"ם דבכ"מ אמרינן מקדש והוא דוקא מקדש ולא ירושלים עי' יד דוד (דקצ"א ע"א) שהקשה כן בשם ס' דרך המלך וגט מקושר ואינם תחת ידי אולם כוונתו רק על היכא דאיתא גם מדינה ומדינה פירושו שאר עיירות שבא"י לבד ירושלים אז מוכרחין אנו לומר דמקדש גם ירושלים בכלל אבל היכא דכתיב רק מקדש הכוונה מקדש בדוקא והרמב"ם בפיה"מ דכלים (פ"א מ"ח) והובא בתוי"ט זבחים (פ"ה מ"ה) כתב הלימוד דשלמים נאכלין בכל העיר דכתיב ואכלתם שם לפני ה"א כו' מוכח דס"ל דלפני ה"א הוא בכל העיר ואזיל לשיטתיה בלולב דגם שם פי' לפני ה"א בכל העיר והתוס' בזבחים שם כתבו דלמד דבכור ומעשר נאכלין בכל העיר מהיקשא לשלמים וכן י"ל דס"ל להראב"ד והחולקים על הרמב"ם ואין הכרח דרבינו מנוח הכרח כלל והבן ועי' בר"מ (פי"א מה' מע"ש) גבי וידוי מע"ש שכתב ומצותו במקדש שנאמר ואמרת לפני ה"א ואם התודה בכל מקום יצא עכ"ל ואזל הראב"ד בזה לשיטתיה דלפני ה' אינו אלא במקדש ולהרמב"ם דכתב בכל מקום דמשמע אפי' שלא בירושלים צ"ל כמ"ש הכ"מ שם ועמ"ש המנחת חינוך סי' שכ"ח ע"ש:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>א"ר אחא בר פפא כו' בשם מן ר' אמר לה כו'.</b> עי' פ"מ שפי' שרבי סידר המשנה וסתם דבריו ולא פירש מה היה הקלקול בשם מי אמר לה אמר לון כו' לא כן רב אלא בשם ריב"ל אמר לה ע"ש והוא תמוה דר' יסתום משנה כריב"ל שהוא היה מן אמוראים כמ"ש רש"י נדה (י"ח ב') ולא עוד אלא שיאמר דסתם דברי ר' הוא מריב"ל והוא תמוה ועל המשנה דסוף עוקצין דהובא במשנה דברי ריב"ל כתבו האחרונים דהוא הוספה להמשנה והנכון כפירוש הקרבן העדה:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>כיני מתני' למקום הועד של חודש.</b> עי' בש"ק מה שהניח בצ"ע על רש"י שפי' שילך למקום הועד של ישיבה מהירושלמי הלז אולם לפי פירושו של הפני משה דהכונה דוקא בקידוש החודש ולא בד"מ לק"מ:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<small>[כ"י]</small> <b>בתפלה הוא אומר אלהי דוד ובונה ירושלים כו'.</b> עי' בש"ק מה שהניח בצ"ע דהא אין חותמין בשתים וי"ל דס"ל להירושלמי כשיטת בה"ג בברכות (מ"ט א') דגרס בש"ס שם חוץ מזו ומ"ש הני תרתי קידושי נינהו ומודי רבי דחתמינן בהו בשתים אבל נחמה חדא מילתא הוא ובחדא בעי למיחתם ע"ש ברש"י ולפ"ז היכי דהוו תרי עניני חותמין בשתים וא"כ הכא דאמר אלהי דוד ובונה ירושלים המה שני דברים חתמינן בהו בשתים ועמ"ש הלח"מ פ"ב מהל' ברכות הי"א. הנה רבינו מנוח הל' שופר (פ"ב ה"י) כתב וז"ל דהא גרסינן בירושלמי כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה לא שחל ר"ה להיות בשבת לא שאירעו אונס פי' כגון שאין שם ב"ד הראוין לתקוע א"נ שנתרשלו במצוה ולא לקחו שופר עכ"ל והנה לא נמצא כלל בירושלמי מימרא זו והוא בבבלי ר"ה (ט"ז ב') והתוס' פי' שם בשם הבה"ג לא דמיקלע בשבתא אלא דאתיליד אונסא וכן כתב זה בשם בה"ג בטור א"ח סי' תקפ"ה ובמהרי"ל פירשו באופן אחר דמיירי שביטלו במזיד ואי היה מבואר בירושלמי לא היה המהרי"ל מפרש דלא כהירושלמי ועי' בט"ז שם:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אין פוחתין מעשרה מלכיות כו'.</b> נוסחת הרוקח בסי' ר"ג כנגד עשרה הלולים שאמר דוד הללו אל בקדשו עד כל הנשמה תהלל יה הללויה ועשרה זכרונות כנגד עשרה וידוין שאמר ישעיה רחצו הזכו הסירו חדלו למדו דרשו אשרו שפטו ריבו לכו נא ונוכחה מי' שופרות כו':
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>שמצוות היום במוסף.</b> הרוקח בסוף סימן ר"ג מסיים ותנן השני מתקיע:
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>בכל הקרבנות כתיב חטאת.</b> נ"ב עי' רוקח סי' רצ"ה:
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אמר ר"א מתניתא בגדול ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת כו' אין מעכבין כו'.</b> עי' מה שפי' הקה"ע ופירושו דחוק. ומבואר בר"ן דהאי גדול היא קטן שהגיע לחינוך דמתעסקין עמו אפילו בשבת ובלא הגיע לחינוך ביו"ט אין בשבת לא ומעכבין אותו וכ"כ הריטב"א בחידושיו לר"ה בביאור הירושלמי. ועיין בה"ה פ"ב מהלכות שופר שכתב בשם הירושלמי דבשבת אסור. ובלחם יהודא וביום תרועה הקשו כן ולפי הנוסחא שלפנינו משמע כהר"ן וצ"ל דהיה לה"ה גירסא אחרת בירושלמי וע"ש בלחם יהודא שהשיג על הכ"מ שפי' בכוונת הרמב"ם אפילו בשבת שאינו ר"ה ומכ"ש בשבת של ר"ה דמניין לו כן. אולם אני מצאתי בתשב"ץ (ח"ב סימן קצ"ח) שפירש כן בפשיטות בדברי הר"מ וכתב דבירושלמי מבואר להיפך צריך לומר דגם לו היה הגי' כמו שהיה להרב המגיד:
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>וחורנה אמר תלת דקיקן.</b> עי' בקה"ע ופני משה ותמהני שלא העירו שיש נוסחא בירושלמי רקיקין כמו שהביא ב' הנוסחאות במגדל עוז הלכות שופר (פ"ג ה"ד) והיא גירסת הרמב"ם והר"י ן' גיאת בשם רב האי ורב שרירא גאון יע"ש:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הוא שיהא שם מראש התפלה.</b> וכתב הרוקח בסוף סימן רי"ח ופוטר משום דאוושא ברכות פוטר נמי עם שבשדות ותפלות של כל השנה טוב שיתפללו כל היודעים כדאיתא בפרק תפלת השחר (דף כ"ח) מתפלל אדם י"ח ברכות בכל יום כל ברכות שאינן הודאה מברך כל אחת ואחת:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Shabbat/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,1040 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Shabbat
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי שבת
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי שבת
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ויכלא העם מהביא נמנעו כו'.</b> הרוקח (סי' צ"ג) מסיים אני יוצא בתוך מצרים מלמד שהכנסה קרויה יציאה מזה נראה שכן היה הגירסא בירושלמי שלפניו:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+אין תימר פיו ופיו כו' עי' מה שפירשו הקה"ע והפ"מ ועיין בחדושי הר"ן שבת (ד"ה ע"א) שפי' הירושלמי באופן אחר וזה לשונו ונראה פירושא דרבנן דקיסרין סברי דאפי' זרק בימין וקלט בשמאל קא מיבעיא ליה לר' יוחנן ומספקא ליה אי הוי פטור או לא. אין תימא פיו ופיו בתמיה כלומר שאכל חצי זית חלב וחזר ואכל חצי זית אחר דהוא חייב והכא נמי דכותיה וליחייב אפ"ה לא דמי דהתם כיון שאכלה כאחד היא ומצטרפת האכילה אבל הכא נהי דביד שמאל קלט מ"מ ידו היא והרי היא כאלו קלט בימין ופטור או דילמא כיון שקלטה בשמאל חייב. ור' מונא בעי לר' יודן מעתה איכא לאקשויי דכיון דאמרת דאלו זרק בימין וקלט בשמאל חייב משום דדמי לשנים שזה זורק וזה קולט א"כ הוציא כגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת ואמר ליה ר' חייא בר אדא והדא היא בעשותה בתמיה לא כן היחיד שעשה וכו' כנ"ל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+הדא אמרה אפילו חשיכה עי' בשירי קרבן שכתב בשם ש"ג בשם צפנת פענת דמדקרי למנחה חשיכה קרינן ק"ש בזמן מנחה והוא מראב"ן (סי' קכ"ב) וראיתי להפני יהושע בק"א לברכות שכתב דכיון דהאי סמוך למנחה מוקמינן בתלמודא דידן דמיירי במנחה גדולה א"כ מוכח דגם בזמן מנחה גדולה קרינן ק"ש ע"ש ואיני יודע מניין לו להפנ"י שהירושלמי מוקי למתני' דמיירי במנחה גדולה אדרבה לפי השני טעמים שנתנו בירושלמי וכן ממה דאמרו הא ר"י והא רבנן משמע להדיא דמוקים להמשנה במנחה קטנה וכמ"ש ג"כ המראה הפנים ותלמודא דילן דמוקי במנחה גדולה אינו מבואר דקרינן למנחה סמוך לחשיכה וא"כ דברי הרב פני יהושע אינם מוכרחים כלל וז"ב:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אית חמי בדלין ממי שריחו רע.</b> ע' עצי עדן (פ"ב מ"ב):
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>תני רשב"ג אומר התינוקת מתקינן להם ראשי פסוקיהן כו' ואילן לא בעיי דיטפי בוצינא.</b> עי' בפני משה שפי' שיש מחלוקת בין התינוקת שאלו רוצים שיכבה הנר מאליו ולא יטו ואלו רוצים דלא יכבה וא"כ מסתמא מוחין זה בזה והוא דחוק דמאן יימר שינצחו אלו את אלו. ומצאתי לרבינו נסים גאון בספר המפתח (ד' כ"ט א') שהביא הירושלמי הזה וכתב וז"ל ופי' דבריהם כי התינוקות יתרחקו מן הקריאה ויאהבו שיכבה הנר ואנו בטוחים בהם כי הם לא יטו את הנר ולפיכך הותר להם לקרות לאור הנר דליכא למיחש שמא יטו אבל החזן לא יקרא דחיישינן שמא יטה לפי שלא ירצה שיכבה הנר לפיכך מבטלין התינוקת מן הקריאה עכ"ל והקה"ע כיון לפי' הזה מדעתי:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי הלל כתב הקרבן העדה אלו היו רוצין לעלות אבל חס ושלום לא היו הורגין אותן נ"ל עכ"ל. ונ"ל סעד לדבריו מדברי ר' סעדיה גאון שכתב ע"ד הקראים שכתבו שהיה הריגה בין בית שמאי ובית הלל ורב סעדיה כתב שלא נמצא כן בתלמוד וע"ז השיבו הקראים דמבואר כן בירושלמי. אולם לפי פי' הקה"ע א"ש דברי ר' סעדיה:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+על פיתן ועל גבינתן בספר העתים גרס ועל חמאותיהן כאשר כתב בשמו הסמ"ג הובא בב"י יו"ד (סי' קט"ו) וכן ראיתי באגור בה' בישולי עכו"ם. אך הפוסקים כתבו שלא נמצא כן בירושלמי. ועי' בתשב"ץ (ח"ב סי' י') שכתב שגם גבינתן הוא ט"ס דלא גזרו בי"ח דבר על הגבינה ע"ש. ומה שמבואר בירושלמי על כבושיהן כו' ועל מלוחיהן. כתב הקה"ע כבושיהן דגים וירק הכבושים במים דחיישינן שמא נתן הדגים בחומץ כו' מלוחיהן שמלחו העכו"ם עכ"ל. והנה צ"ל דס"ל להירושלמי דגם מלוח עכו"ם אסרו כמו מבושל וכר' יוחנן בש"ס ע"ז (ל"ח ב') וא"כ למה הוצרך לומר דכבוש אסור שמא נתן הדגים בחומץ ולפ"ז היכא דידעינן דלא עירב חומץ מותר ובאמת לפי שיטת הירושלמי אסור כבוש דהוי כמבשל וכ"ש הוא ממלוח ועי' בפר"ח ביו"ד (סי' קי"ג ס"ק כ"א). ומה דאיתא בירושלמי עדותן כתב הקה"ע וז"ל וקשה הא מה"ת עכו"ם פסול לעדות כדכתיב עד שקר העד כו' ועכו"ם לאו אחיו הוא ואפילו במסל"ת פסול מדאורייתא אלא דרבנן הקילו בעדות אשה להכשיר מסל"ת א"כ גזירתן למה עכ"ל. ונ"ל ליישב זה לא מיבעיא לפי שיטת חכמי הצרפתים ההובא בתשב"ץ (ח"א סי' ע"ח) דמה"ת כשרים עכו"ם לעדות שלא מצינו רמז בשום מקום לפסול אותן רק מדרבנן פסולים משום דמסתמא משקרי פשיטא דא"ש דברי הירושלמי ואפי' לפ"מ שהתשב"ץ השיג עליהם וס"ל דמה"ת פסולים מ"מ במלתא דעבידא לגלויי מהימנא מה"ת וכמ"ש בתשב"ץ (ח"א סי' פ"ב) דלהכי בעדות אשה מהימנא מה"ת (וי"ל דהסוברים דרק מדרבנן מהימנא בעדות אשה היינו לפי שחשבו זה ללא עבידא לגלויי בודאי. עשו"ת ריב"ש סי' קנ"ה ושיבת ציון סי' ל"ח אבל במילתא דבודאי עבידא לגלויי מהימן מה"ת) ומ"מ לשאר דברים פסולים אף דעבידא לגלויי כמו לענין קידוש החודש עי' ברמב"ם פ"ג מהקה"ת והיינו מדרבנן ולזה כיון הירושלמי דבאותו יום גזרו עליהן. ושוב נדפס גליון הש"ס וע"ש מ"ש בזה. והנה מבואר כאן דפיתן הואי מגזירת י"ח דבר וכן בישולי עכו"ם והוא מדרבנן והוא פשוט בש"ס ופוסקים. ע"כ מאד נפלאתי על ספר קב הישר (פרק ע"ה) שכתב שם וז"ל דראיתי מכשילה גדולה מה ששולחין לצלות בשר לא"י ושתים רעות עושין חדא דעוברים על האיסור יחוד שגזרו שמואל ודוד ועוד דכיון דאין הישראל מסייע לאופה הוא אסור מדאורייתא כו' ואוכלין איסור דאורייתא וכן כפל שם עוד הפעם דהוא איסור דאורייתא והוא מן התימה דהוא רק מגזירת י"ח דבר גם מה שכתב דאיסור יחוד עם עכו"ם שמואל ודוד גזרו הוא גם כן תמוה דדוד ושמואל גזרו רק יחיד ישראלית ועם עכו"ם הוא מגזירת שמאי והלל וזה פשוט:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כרשב"א כתב הקה"ע בשבת הא דאמרן ולא ראה דברי הבה"ג והרמב"ן בתורת האדם ובמלחמות ה' פ"ג דמ"ק וכנמ"י שהעתיקו הירושלמי בכלל גדול ובלפני אידיהן ובאבל מבואר דלא כפירושו וביאור הירושלמי עי' ביד מלאכי כלל ב' וראיתי ביד דוד בשבת (י"ז ב) שכתב בשם היד מלאכי דפי' שבת הוא הך דקיבולת והא ליתא דזה הוא פי' לפני אידיהן דשם מוזכר דינא דקיבולת:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+הדא דתימא במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפילו בשבת כו' עי' ביפה מראה שנתקשה דמנ"ל שהיה בשבת דלמא לא היה הז' ימים רצופין ע"ש מה שדחק בזה ולק"מ דהא יהושע החרים השלל לפי שהיה בשבת כמבואר במדרש במדבר פי"ד וא"כ מוכח דהוי בשבת והכתוב הוא כפשוטו וע"ש ביפ"מ שכתב ואין להקשות מאי אריא משום דיריח�� הוי מלחמת חובה אפילו במלחמת הרשות אם התחילה ג' ימים קודם השבת אין מפסיקין דהקפת העיר לאו התחלת מלחמה הוי אלא ביום השבת שנכנסו לעיר התחילו במלחמה עכ"ל. ומזה יש להעיר על מה שהניח הוא בצ"ע ביפ"ת בב"ר (פרשה ע') על מה שאמרו שם בבני רחל ולאה מלחמת בנה של זו דוחה שבת כו' וכתב היפה מראה דהכוונה על יריחו והקשה דהא ביום א' התחילו וקיי"ל אם התחילו ג' ימים קודם השבת אין מפסיקין ואפי' במלחמת הרשות עכ"ל דמאי קושיא הא הוא בעצמו כתב דההיקף לא הוי התחלה. תו יש להעיר עליו על מה דנראה מדבריו בד"ה עד רדתה דמוקמי ליה במלחמת חובה וכ"כ ביפ"ת והוא תמוה דהא האי פרשה דכי תצור במלחמת הרשות הכתוב מדבר כמבואר בספרי שם וכ"ה להדיא בבבלי שבת (ד' י"ט ע"א) אין צרין על עיירות של עכו"ם פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן היה שמאי אומר עד רדתה אפילו בשבת מבואר דהאי רדתה מיירי במלחמת הרשות דקודם ג' ימים מותר להלחם וממילא נדע דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת כמו במפליגין בספינה דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת וכן בירושלמי הפי' דעד רדתה קאי על הרישא דמיירי במלחמת הרשות וכן פי' הפני משה יהוא ברור דלא כהיפ"ת. וראיתי להרב חידושי הלכות דברים תמוהים בעיני שבע"ז (ד' כ"ה ע"א) הקשה דמאי חילול היה במלחמת עי כיון דהוי מלחמת חובה וכתב וז"ל דאיתא בירושלמי דיריחו נמי הוראת שעה היתה והכי אמרינן התם אם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת אמר הקב"ה אני אמרתי לו וסבות את העיר ז"פ כה תעשון ז' ימים ואין ז' ימים בלא שבת והא דדרשינן עד רדתה ואפילו בשבת היינו בהתחילו במלחמה ג' ימים. קודם שבת עכ"ל והוא תמוה דהא להדיא אמרינן כאן הדא דתימא במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפי' בשבת מבאר דבמלחמת מצוה אפילו בשבת מותר ועי' ברמב"ם פ"ב מה' שבת הכ"ה וה' מלכים פ"ו הי"א ובכ"מ ולח"מ שם. ועיין במ"כ במדרש רבה (פי"ד) על מה דאיתא התם דחללו את השבת כתב המ"כ וכ"ה בירושלמי פ"ק דשבת ויליף ליה התם מדכתיב עד רדתה אפילו בשבת. ושגה בזה דעד רדתה לא אתיא לאוריי אלא דמלחמת הרשות מותר אפי' בשבת ומה ענין זה לדברי המדרש דהתם. וצל"ע ע"ד שו"ת רדב"ז (ח"ד סי' ע"ז) שכתב שם להקשות על הרז"ה שסובר שמותר לצאת בשיירא למדבר ג' ימים קודם השבת אפי' ביודע בודאי שיחלל השבת וכתב וז"ל ותו קשיא לן דא"כ צריך לפרש האי דאין צרין על עיירות של עכו"ם במלחמת הרשות דוקא ואע"ג דבהכי איירי קרא דכתיב עד רדתה מ"מ ה"ל לפרושי דבמלחמת מצוה מותר כדפירשו בהך ברייתא בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי עכ"ל ונפלאתי ע"ז דהא באמת כן אמר בירושלמי דדוקא לרשות ולמצוה מותר אפילו בשבת ובש"ס דילן לא הוצרכו לפרש דממילא נדע כמו בספינה וצע"ג:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>מכיון שהוא רוצה באכולן כמבשל הוא.</b> עי' במראה הפנים שהקשה אמאי לא משני כן בבבלי יבמות (ד' ל"ג) ע"ש שדחק דמשמע זר ששימש אפי' כ"ש ובאמת אין צורך לזה דלש"ס דילן באמת אינו מחייב משום מבשל וכדמוכח ממ"ש רש"י שבת (ד' ע"ז) שכתב דשדא סכתא כו' לייבשו מוכח דאם מניחו שישרוף אינו מחייב משום מבשל ולהכי לא משני כן בש"ס דילן ועי' בנשמת אדם ה' שבת כלל כ' סק"ב:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+נח��דו להיות ממלין אותן עצים כו' כתב השירי קרבן ק"ק מאי איסורא איכא ואפשר כו' ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו דברי הרשב"א שבת (ד"מ ע"א) שכתב דכיון דנקבים פתוחין והוא דולק והולך בעודו רוחץ בו ודאי אתי לחתויי ולפיכך אסור בדולק בשבת ולק"מ:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+תני אם התנה מותר כו' בשירי קרבן הניח בצ"ע על הרמב"ן שהביא הר"ן ס"פ כירה דאיך יפרש הירושלמי אם לא שנאמר דלא היה כתוב לפניו מן הא דמה חמית מימר כו' עד מאן תנא ומדבריו אין נראה כן וצ"ע עכ"ל. אולם בהגלות אלינו דברי הרמב"ן בחי' לשבת (מ"ה א') מבואר שם להדיא דלא היה כתוב לפניו כן בירושלמי ואין כאן עיון כלל:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> רב נחמן בר יעקב אמר עמ"ש הנשמת אדם (כלל מ"ד סק"ג) ותורת אביגדור (סי' ש"ג):
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> מכה שנתרפאית כו' עמ"ש הב"י (סי' שכ"ח):
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+לאתים לאטין ע' קה"ע ופ"מ ולא ראו בערוך (ערך אבויין) שכ' וכתתו חרבותם לאתים תרגומו לאבויין במה אשה ירושלמי עכ"ל נראה שצ"ל וכ"ה בבמה אשה ירושלמי וא"כ צ"ל הכא לאבויין:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+תני רשב"ג לא שנו אלא מטבע ואבן כו' כ' הקה"ע כל דבר שהוא בר טילטול לעצמו הוא דמותר לטלטל לצורך גופו ומקומו כמו אגוז אבל אבן אפי' הקצהו לכך אסור דלאו בר טלטול הוא עכ"ל ולא ידענא מאין לו בפשיטות דלהירושלמי אפי' בהקצהו לכך ס"ל דאסור לכתחלה ולפ"ז יפלוג הירושלמי על הבבלי שבת (דכ"ה ע"ב) דאיתא התם דבאבן מותר לכתחלה בהקנהו לכך וכ"ה בטוש"ע (סי' ש"ג) הא י"ל דהירושלמי מיירי בלא הקצהו לכך ואינו פליג על הבבלי ומצאתי בא"ז ה' שבת סי' פ"ב שפי' להדיא כן בדברי הירושלמי דלא כהקה"ע:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<b>אי דהכא גברא שקר דאיסטרולייגנו דידיה שקרין.</b> עי' מה שפי' הקה"ע והוא דחוק וראיתי בחי' המאירי לשבת (דנ"ו ע"א) שהעתיק לשון הירושלמי או ההוא גברא שיקר או אצטרוגלינא דידיה שקר ולפ"ז נראה לפרש שאמר או שהוא בעצמו הוא שקרן שאינו יכול חכמת הכוכבים או שאצטרוגליניא דידיה שקר היינו הכלי שהוא מביט בה בכוכבים הוא שקר דאינו נעשה על מתכונתה וא"ש לשון הירושלמי:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+מניין לאבות מלאכות מה"ת רשב"נ בשם ר' יונתן כנגד ארבעים חסר א' מלאכה שכתוב בתורה כו' התוי"ט כתב דאם לא נחשוב המלאכה הכתוב בתורה וכתיב בהן אזהרה יהיה ארבעים דוק ותשכח. וראיתי במראה הפנים שכתב עלי' והנה הרואה יראה שאין החשבון שלו מכוון כלל וכלל וכתב שמלאכה הכתובה בתורה בלא אות השימוש הם נ"ד ובתוכם יש ט' אזהרות וד' עונשים בס"ה הם י"ג נשאר י"א ואותן הכתובים המלאכה והמלאכה למלאכה הם י' הרי כ"א ואותן שכתיב מלאכת ובמלאכת למלאכת מלבד האזהרות הם י' הרי ל"א ומלאכתו הם ד' הרי ל"ה ומלאכתך ב' הרי ל"ז וא' ממלאכתו הרי ל"ח והיכן היה הארבעים והיכן הוא הדוק ותשכח וע"כ לקח לו דרך אחר וכתב שהוא על קו האמת שלא קחשיב רק אותן שכתיב מלאכה ומלאכתו ומלאכתך המלאכה והמלאכה למלאכה מלאכתו מלאכתך אבל ממלאכתו אינו מן המנין יעו"ש שהאריך בזה. ובמח"כ שגגה גדולה יצתה מלפניו ובחנם השיג על התיו"ט והקורקונדאנציע הטעהו כי מה שחשב שמלאכה הם רק כ"ד. ובאמת המה כ"ה ולפי שראה בקורקונדאציע שחשב ובדעת ובכל מלאכה חשב אותו לא' ובאמת המה שנים שכ"ה בשמות (ל"א ג' ול"ה ל"א) ובקורקונדאנציע בכדי לקצר כ' בחד שיטה ורשם בצידו שכ"ה בשמות בב' המקומות וא"כ כתיב מלאכה כ"ה כעמים. והשגיאה הזה היה לו ג"כ במלאכת שחשב שנכתב פעם א' ובאמת נכתב ב' פעמים בשמות (כ"ז ז' וכ"ב י') וא"כ לפ"ז א"ש דברי התיו"ט שהמה מ' מלבד האזהרות והמראה הפנים חשב שהן רק ל"ח לפי שנשמטו ממנו שני המקומות ולפ"ז מבואר שדרך של המראה הפנים לא יתכן דא"כ יהיה מ"א דהוא חשב שמלאכה נכתב כ"ד פעמים ובאמת נכתב כ"ה פעמים. וראיתי להעיר ע"ד ר' חננאל ההובא בחי' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בשבת דמ"ט שכ' וז"ל פיר"ח שכתובין בתורה מלאכה ומלאכות ס"א טול מהן שלשה מלאכות הכתובין בויכולו שאינן ציוו וד' שכתוב בהן ועשית ויעש ותעשה ולרגל המלאכה אשר לפני וי"ג שכתוב בהן כל מלאכת עבודה הרי כ"א נשארו מ' ובכללם ששתי ימים תאכל מצות כו' עכ"ל ויש להעיר על דבריו מה שהוציא אותן ג' שכתוב בהן ויכולו ובאמת הוא כאן בירושלמי בעיא דלא איפשטא וצ"ל דגירסא אחרת היה לו בירושלמי וגם מ"ש דאותן שכתוב בהן מלאכת עבודה הן י"ד וצ"ע דהא הן רק י"ב (ויקרא כ"ג ז' ח' כ"א כ"ה ל"ה ל"ו) במדבר (כ"ח י"ח כ"ה כ"ו כ"ט א' י"ב ל"ה) וצ"ל דגם הב' כתובים שמות (ל"ו א') ועשית את כל מלאכת עבודת הקודש ושם (ג') למלאכת עבודת הקדש אותן ג"כ לא קחשיב דהוי כמו מלאכת עבודה. (רק שצ"ע לפ"ז מדוע קחשיב הכתוב לכל מלאכת העבודה שמות (ל"ה כ"ד) דלפ"ז ג"כ לא היה מהראוי להחשב) ומ"ש שנוציא ג' ועשית ויעש תעשה. יש להעיר דויעש לא נמצא כלל בתורה. ועשית נמצא ב' פעמים שמות (כ' ט') דברים (ה' י"ג) ותעשה נמצא ג' פעמים שמות (כ"ו י') ויקרא (כ"ג ל') דברים (ה' י"ד) מלבד מה שהוא בדברים (ט"ז ח') דאותו יש לחשוב כמ"ש הר"ת בשם הירושלמי. ולא נוציא תעשה מהמנין בשמות (ל"ה ב') ויקרא (כ"ג ג') א"כ צריך להוציא ה' כתובים והר"ח כ' רק ג' ועוד יש לתמוה מ"ש שבס"ה המה ס"א ובאמת המה ס"ה. מלאכה כתיב כ"ה פעמים. המלאכה ששה פעמים. למלאכה ב"פ והמלאכה א' למלאכה א' מלאכת תשעה עשר למלאכת ב' מלאכתך שתים מלאכתו ארבע ממלאכתו אחת במלאכת שתים ובס"ה המה ס"ה (וכאשר תראה כ"ז בקורקונדאנציע זולת מה שהביא בערך מלאכה הכתוב שמות (ל"ה כ"ט) ושם כתיב המלאכה בכל הספרים והיה לו להביאו בערך המלאכה) ומהתימה מהרמב"ן והרשב"א והריטב"א שלא העירו ע"ד הר"ח הללו. עכ"פ מבואר מכל זה דדברי התוי"ט צודקים ולפי דרך של המראה הפנים יהיה מ"א. מיהו י"ל בדרכו של המראה הפנים ליישב מה שהקשה בשו"ת ראשית ביכורים (דס"ז ע"א) בהגה"ה וז"ל הא דאיתא בשבת מ"ט דל"ט מלאכות הם כגגד מלאכה ומלאכתו שבתורה כו' וא"כ לר' יהודא דמוסיף את השובט ומדקדק בשבת צ"ז והשתא לדידיה יהיה האבות מלאכות ארבעים וא' וכנגד מי הם עכ"ל ולפמ"ש י"ל דר"י קחשיב כשיטות המראה הפנים ולפי חשבון שכתבתי יהיה ארבעים ואחת וא"ש ודו"ק:
+(עד כאן שייך לדף מ"ד):
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>אף את אשת אחיו למדה מדודתו כו'.</b> הנה בת"כ (פ' קדושים פי"ב) איתא אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר או אינו אלא אפי' באשת אחיו מאמו כו'. וראיתי בקרבן אהרן שם שכ' ולא ידעתי לענין מה אמר זה דאי לענין חיוב כרת הא אף אשת אח מן האם חייב עליה כרת ולא אמר זה לומר דאחר דאמר קרא בזו נדה הוא דמשמע דיש לה היתר אינו מדבר אלא באשת אח מן האב דאלו אשת אח מן האם אין לה היתר כלל אבל קושטא דמלתא דהא משבשתא היא כו' ע"ש ותמהני דבמח"כ לא ראה דברי התוס' יבמות (דף ב' ע"א) שהאריכו בזה ופירשו דאתי למעוטי מערירי דכתיב בהאי קרא ע"ש באורך. ועי' ביד המלך (פ"ו מהל' יבום וחליצה ה"ה) שבחר לו דרך אחר בביאור הת"כ ומהתימה ממנו אחרי שהתוס' רמזו שם לדברי הירושלמי הללו ומבואר כאן להדיא דממעטינן אשת האח מן אם כדאמרינן יצתה אשת אח מן האם שאין לה היתר לאחר איסורה ובירושלמי א"א לפרש כפירושו א"כ גם דברי הת"כ הכי מתפרשין וגם מהקרבן אהרן נעלמו דברי הירושלמי הללו. וע' בקרבן העדה שפי' מ"ש בירוש' אף אשת אחיו למידה מדודתו וז"ל ופריך אף אשת אחיו נוכל למילף מדודתו דדוקא אשת אחיו מאביו לא מאם עכ"ל ודבריו תמוהים דאדרבה הא לזה הוא עיקר הילפותא שפירש ר' יוסי כמבואר בדבריו שאמר דודתו יצתה למעט אשת אחיו מאמו וגם לפי דבריו מה זה שסיים בירושלמי דלר"ע ניחא ולפ"ז מאי ניחותא לר"ע. אולם בפשוטו נראה דכל זה סיום דברי ר' יוסי הוא ובניחותא הוא דאף אשת אחיו אין למדין מדודתו כו' ואח"כ מקשה דלר' ישמעאל דיליף מנדה אם כן אין צריך הילפותא הוא מזה וזה ברור וכן נראה מדברי התוס' שם. וע' בביאור הראב"ד לת"כ שנראה שהיתה בגירסתו עוד הוספה בת"כ שם ממה שהוא לפנינו:
+(עד כאן שייך לדף מ"ו):
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+
+
+Segment 19
+
+<b>מה חרישה היתה במשכן.</b> ע' בתפארת ישראל (בכלכלת שבת סי' א') שכ' וז"ל כגון זורע ונוטע שהיה במשכן כירושלמי בפרק שכתב שהיו חורשין במשכן ליטע סממנין וזה דלא כהרמ"כ שכ' הכ"מ בפ"ז דשבת משמו דנוטע לא היה במשכן וזה ג"כ דלא כרבינו הערוך ערך זמר שכ' ג"כ דנוטע אינו אב רק תולדות זורע א"כ לא היה נוטע במשכן והרי בירושלמי הנ"ל מוכח דנוטע היה במשכן עכ"ל. ולפ"ז תקשה ג"כ על התוס' שבת (ע"ג ב' ד"ה משום זורע) שגם הם כתבו דנוטע הוי תולדה וכמו שהאריך בזה היד דוד (דכ"ה ע"א) ותקשה עליהם מהירושלמי הנ"ל. אולם באמת לק"מ דכוונת הירושלמי ליטע סממנין אינו שנוטעים אילנות שיגדילו סממנין (שזה הוא נוטע באילנות) רק כוונתו שהיה זורעים סממנים בקרקע שזה מקרי זורע והירושלמי קרי לזה ג"כ נטיעה וראיה ממ"ש בירושלמי שם ובפ' הבונה ה"ב כמה יחרוש ויהיה חייב ר' מתני' אומר כדי ליטע כרישה ר' אחא בר רב כדי ליטע זכרותה של חיטה. הנה דלזריעת החיטה וכרשין קרי הירושל' נטיעה וגם כאן כוונתו כן שהיו זורעים הסממנים ולק"מ:
+<b>כמה יחרוש כו'.</b> ע' בשירי קרבן שכ' שאין א' מהפוסקים שיזכור בחרישה שיעור המבואר בירושלמי שם. אולם מצאתי בא"ז ה' שבת (סי' נ"ה) שכתב לדברי הירושלמי הללו וע"ש שהקשה קושית הש"ק ותירץ כתירוצו:
+
+Segment 20
+
+
+
+Segment 21
+
+<small>[כ"י]</small> <b>כל דבר שהוא מכחיל את הפירות חייב משום זורע.</b> נ"ב ברוקח סימן נ"ח הגירסא כל דבר שמכחיל את הפרי חייב משום נוטע כו' המזהם המפסל והמפנק המאבק כו' והעושה בתים וכל דבר המכחיל את הפרי חייב משום זורע:
+
+Segment 22
+
+
+
+Segment 23
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ההן דגזז ספוג גומי קרולין חייב משום קוצר.</b> נ"ב ברוקח סימן נ"ט הגירסא הדין גזז ספוג גנזי כסבר גרגר חייב משום קוצר:
+
+Segment 24
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ההן דשטח צלין צימוקין מסוסלה בוקלטה חייב משום מעמר.</b> נ"ב ברוקח סימן ס' ההוא דשטח צימוקין קולטה חייב משום מעמר :
+<small>[כ"י]</small> וכן גרס הקרבן עדה בגירסא השניה:
+
+Segment 25
+
+
+
+Segment 26
+
+
+
+Segment 27
+
+ההין דשחיק תומא כו' כד יהיב משקין משום דש ט"ס הוא וצ"ל משום לש וכמ"ש הקה"ע והפ"מ ובחי' הרב המאירי לשבת (ע"ג א') כתב כן משם הירושלמי דחייב משום לש והמגיה כ' דל"ל משום דש והוא שגגה. ועי' בס' יראים (סי קי"ב) שכ' שמעתי שהירושלמי אומר הנותן לתוכו משקין חייב משום לש ואיני יודע לתת חילוק בין שומין לשחלים וחרדל ונראה שחולק על תלמוד שלנו ולא קיי"ל כותי' עכ"ל והעתיקו ג"כ בא"ז ה' שבת (סי' ס"א) ועל מה דאיתא כאן כד מפרך כרשייא משום דש. ע' בסמ"ג (מל"ת סי' ס"ה) שכ' נ"ל דמיירי ששוחקים עם קליפתו שדומה לדש בתבואה אבל שוחק שום קלוף הוי טוחן גמור ע"ש:
+
+Segment 28
+
+
+
+Segment 29
+
+
+
+Segment 30
+
+
+
+Segment 31
+
+
+
+Segment 32
+
+
+
+Segment 33
+
+
+
+Segment 34
+
+
+
+Segment 35
+
+
+
+Segment 36
+
+
+
+Segment 37
+
+
+
+Segment 38
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ההן דחשר גורנבסין כו'.</b> רוקח סימן ס"ד האי מאן דחשר גיר חול עפר חייב משום מרקד:
+
+Segment 39
+
+
+
+Segment 40
+
+
+
+Segment 41
+
+
+
+Segment 42
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הדא איתתא דשרקא אפה דשרקא מעזלה.</b> נ"ב ברוקח סימן ס"ח הגירסא הדא איתתא דשרקא מעילא חייבת משום ליבום:
+
+Segment 43
+
+
+
+Segment 44
+
+
+
+Segment 45
+
+
+
+Segment 46
+
+<small>[כ"י]</small> <b>שהיו קושרין את המיתרים.</b> נ"ב ברוקח סימן ע"ד הגירסא שכן קושרין ומתירין וט"ס הוא ונ"ל קושרין המתרין:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>כתב בדיו על עלי ירקות כו' פטור.</b> נ"ב ברוקח סימן פ"ו הגירסא אסור:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+נשמטו רצועות מנעל וסנדל כו' וכ"ה בתוספתא פי"ג דשבת נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל כו' והובא הדין הזה בר"מ (פ"י מה' שבת ה"ד) ובטוש"ע שם (סי' שי"ז) דכ"ה במרדכי ההובא בב"י שם נשמטו לו רצועות כו' וע"כ תמהתי על הפני משה שפי' בפי' א' דהאי נשמטו שייך למעלה שני דפין נשמטו כו' והיא תמוה (ומה שרשם במסורת הש"ס שכ"ה בשבת דקי"ב ע"א הא ליתא דשם ליתא כלל להך דינא דנשמטו רצועות מנעל וסנדל רק היתר רצועות מנעל וסנדל ולא היכא שנשמטו וצריך להחזירם) ומ"ש בירושלמי חוטמו שנשמט פי' בקה"ע דהיינו רוב רגלו ואם כנים הדברים הי' תמי' על הט"ז בסי' שי"ז שכתב לתמוה על הש"ע שכ' דין דנשמט רוב הרגל דלא נזכר כלל בירושלמי זה הדין ע"ש ולפי פי' הקה"ע הא מבואר הדין הזה בירושלמי. אמנם אשתמיט להקה"ע התוספתא פי"ג דשבת דאיתא התם או שנשמט רוב הרגל כו' נשמטה חוטמו כו' מבואר דנשמט חוטמו אינו רוב הרגל וצ"ל כמ"ש הא"ר בסי' שי"ז סק"ח דמנעלים שלהם הי' עשויים פרקים פרקים יעו"ש:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ההן דמקפל על סיפסלה ע' קה"ע מה שפי' ולא ראה באורחת חיים (דנ"ז ע"ב) שהביא הירושלמי הזה ופירשו דהמתקן על הספסל מותחו ומתפשט קמטין קמטין והוא תיקון גמור והובא ג"כ בברכ"י (סי' ש"ב סק"ב):
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>רשב"י כד הוה חמי לאימיה כו'.</b> בספר חסידים סימן ק"י הגירסא אימא דר' ישמעאל:
+
+Chapter 16
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> אריב"ל הדא אגדתא כו' ברוקח סימן קי"ד הגירסא (קרא) [צ"ל הדא] אגדתא [הכותבה] אין לו חלק הדורשה מתחרך השומע אינו מקבל שכר וסיים הרוקח זהו ספר שהיו קורין בגירסא אבל עתה אמרינן באבות דרבי נתן [סוף פכ"ט] מי שלא ראה אגדה לא טעם יראת חטא:
+
+Segment 7
+
+<b>מאה ועשרים וג' פעמים הללויה כו'.</b> כ' בשירי קרבן וז"ל מה שפרשתי בקונטרס קכ"ג פעמים הללויה שישראל עונין על כל דבר כן פי' ביפה מראה כו' ודבריו תמוהים והלא בהלל יש יותר מן אלף תיבות והן עונין על כל דבר הללויה כו' ע"ש. ובאמת צדקו דברי היפה מראה ומהש"ק נעלמו דברי הרמב"ם (פ"ג מה' חנוכה הי"ב) שכ' וחוזר ואומר הללויה עבדי ד' וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם וכל העם עונין הללויה וכן על כל דבר עד שנמצא בכל ההלל הללויה קכ"ג פעמים סימן להם שנותיו של אהרן עכ"ל וה"ה כתב שם דכן מבואר במדרש תהלים (ותמהני על התיו"ט סוכה (פ"ה מ"ב) שכ' והכ"מ לא הראה מקומו איה ואני מצאתיו במ"ס פט"ז עכ"ל והרי ה"ה הראה מקומו במדרש תהלים וגם מפני מה לא הביא מהירושלמי. וע' בבעה"ע בעשרת הדברות במצות ערבה הביא דברי המדרש והירושלמי) והן הן דברי הירו' הללו ומבואר דלא הי' עונין על כל תיבה רק על כל פיסקא ופיסקא שהם רק קכ"ג וז"ב. ובמה דאמרו בכאן קמ"ז מזמורים יש בספר תהלים כתב השירי קרבן דמזמור ל"ב ל"ג ל"ד אחד הם וקשיא לי ע"ז מש"ס ברכות (ט' ב') דאמר ר' יהודא בריי' דר' שמעון בן פזי ק"ג פרשיות אמר דוד כו'. הני ק"ג ק"ד הוין כו' ולהשירי קרבן בצרי להו שנים והוי לי' למימר ק"א פרשיות כו'. וראית להנחלת יעקב בביאורו למס' ספרים (פרק ט"ז הי"א) שכ' דלא קחשיב הג' מאסף הימן ידותון כו' יעו"ש. ושגה בזה דמזמורי אסף הרבה המה בתהלים ובצרי לי' טובא. וע"כ נ"ל דאשרי ולמה רגשו חדא הוא וכמ"ש בש"ס ברכות שם. והתוס' כ' בפסחים (דקי"ז ע"א) שלא יתכן שיהי' המזמור ב' פסוקים וכ' המהרש"א שם דלפנינו יש מזמור קי"ז ב' פסוקים וע"כ דלפניהם הי' שייך לפרשה שלפניה או של אחריה וא"כ בציר להו מזמור א' (וכ"מ בזה לפי מ"ש הב"י בא"ח (ססי' תרמ"ד) וכ"ה באבודרה"ם ה' ר"ח לענין להפסיק בהלל בין הפרקים וז"ל ומקום בין הפרקים פשוט הוא זולת מן המיצר שנראה שהוא תחלת פרשה והרד"ק כ' שאינו תחילת מזמור דתחלת מזמור הוא מהודו לד' כי טוב שקודם מן המיצר עכ"ל. וא"כ יש נ"מ אם הללו את ה' כו' הוי בין הפרקים או באמצע הפרק לדעת התוס') וא"כ בציר לי' תרתי. ועוד יש מזמורים שנחשב אצלינו לב' ולפניהם היה חדא. שוב הגיע לידי כסא רחמים על מ"ס וע"ש מ"ש בזה:
+
+Chapter 17
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<small>[כ"י]</small> <b>מתני' אמרה כן שאסור לעשות חולה.</b> ע' בגליון הש"ס שכ' ומכאן מוכח דאף לר"א מהדרינן במכשירין לעשות דרך היתר וע' בחי' רמב"ן ורשב"א ר"פ וצ"ע עכ"ל אולם לפמ"ש הפ"מ לפרש דברי הירושלמי דמביא ראיה מהא דפליג ר"ע ואוסר דאמאי לא אמר ר"ע שיביא ע"י חולה ע"ש א"כ לפ"ז לק"מ ולעולם גם לר"א כשאפשר למיהדר אחר התירא לא מהדרינן וראייתי להעיר ע"ד הרמב"ן בחידושיו לשבת (דף ק"ל ע"א) שכ' להוכיח דר"א סובר שאפילו אם אפשר לעשות כן באופן שלא יתחלל שבת עכ"ז לא מהדרינן לעשות בהיתר וכ' וז"ל ומסקנא נמי בפ' המוציא תפילין משמע הכי דמכשיר מצוה לר"א אע"ג דאפשר לשנויי לא משנינן וכ"ש במכשירי מילה עכ"ל והוא תמוה ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דהמעיין בעירובין (ק"ג ב') דרבא אמר דמתני' ר"א הוא ומודה ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן והוכיח כן מהא דכהן שעלתה בו יבלת כו' ורצו לדחות לא לעולם רבנן ומקשו ע"ז וסיימו דר"א הוא ותו לא מידי ומוכח דמסקנת הש"ס דר"א מודה דכל דאפשר לשנויי משנינן וע' ברש"י שכ' דה"ג ואי רבנן נשקליה נהליה ביד ובס' המאור גרס נשקליה בכלי וע' ברש"ל ובת"ח ולכל הגירסאות המסקנא דר"א הוא ומוכח דכל דאפשר לשנויי משנינן היפוך דברי הרמב"ן וצע"ג:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Shabbat/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,1043 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Shabbat
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי שבת
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Shabbat
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי שבת
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ויכלא העם מהביא נמנעו כו'.</b> הרוקח (סי' צ"ג) מסיים אני יוצא בתוך מצרים מלמד שהכנסה קרויה יציאה מזה נראה שכן היה הגירסא בירושלמי שלפניו:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+אין תימר פיו ופיו כו' עי' מה שפירשו הקה"ע והפ"מ ועיין בחדושי הר"ן שבת (ד"ה ע"א) שפי' הירושלמי באופן אחר וזה לשונו ונראה פירושא דרבנן דקיסרין סברי דאפי' זרק בימין וקלט בשמאל קא מיבעיא ליה לר' יוחנן ומספקא ליה אי הוי פטור או לא. אין תימא פיו ופיו בתמיה כלומר שאכל חצי זית חלב וחזר ואכל חצי זית אחר דהוא חייב והכא נמי דכותיה וליחייב אפ"ה לא דמי דהתם כיון שאכלה כאחד היא ומצטרפת האכילה אבל הכא נהי דביד שמאל קלט מ"מ ידו היא והרי היא כאלו קלט בימין ופטור או דילמא כיון שקלטה בשמאל חייב. ור' מונא בעי לר' יודן מעתה איכא לאקשויי דכיון דאמרת דאלו זרק בימין וקלט בשמאל חייב משום דדמי לשנים שזה זורק וזה קולט א"כ הוציא כגרוגרת בשתי ידיו יהא פטור משום שנים שעשו מלאכה אחת ואמר ליה ר' חייא בר אדא והדא היא בעשותה בתמיה לא כן היחיד שעשה וכו' כנ"ל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+הדא אמרה אפילו חשיכה עי' בשירי קרבן שכתב בשם ש"ג בשם צפנת פענת דמדקרי למנחה חשיכה קרינן ק"ש בזמן מנחה והוא מראב"ן (סי' קכ"ב) וראיתי להפני יהושע בק"א לברכות שכתב דכיון דהאי סמוך למנחה מוקמינן בתלמודא דידן דמיירי במנחה גדולה א"כ מוכח דגם בזמן מנחה גדולה קרינן ק"ש ע"ש ואיני יודע מניין לו להפנ"י שהירושלמי מוקי למתני' דמיירי במנחה גדולה אדרבה לפי השני טעמים שנתנו בירושלמי וכן ממה דאמרו הא ר"י והא רבנן משמע להדיא דמוקים להמשנה במנחה קטנה וכמ"ש ג"כ המראה הפנים ותלמודא דילן דמוקי במנחה גדולה אינו מבואר דקרינן למנחה סמוך לחשיכה וא"כ דברי הרב פני יהושע אינם מוכרחים כלל וז"ב:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אית חמי בדלין ממי שריחו רע.</b> ע' עצי עדן (פ"ב מ"ב):
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>תני רשב"ג אומר התינוקת מתקינן להם ראשי פסוקיהן כו' ואילן לא בעיי דיטפי בוצינא.</b> עי' בפני משה שפי' שיש מחלוקת בין התינוקת שאלו רוצים שיכבה הנר מאליו ולא יטו ואלו רוצים דלא יכבה וא"כ מסתמא מוחין זה בזה והוא דחוק דמאן יימר שינצחו אלו את אלו. ומצאתי לרבינו נסים גאון בספר המפתח (ד' כ"ט א') שהביא הירושלמי הזה וכתב וז"ל ופי' דבריהם כי התינוקות יתרחקו מן הקריאה ויאהבו שיכבה הנר ואנו בטוחים בהם כי הם לא יטו את הנר ולפיכך הותר להם לקרות לאור הנר דליכא למיחש שמא יטו אבל החזן לא יקרא דחיישינן שמא יטה לפי שלא ירצה שיכבה הנר לפיכך מבטלין התינוקת מן הקריאה עכ"ל והקה"ע כיון לפי' הזה מדעתי:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+עמדו להן מלמטה והיו הורגין בתלמידי הלל כתב הקרבן העדה אלו היו רוצין לעלות אבל חס ושלום לא היו הורגין אותן נ"ל עכ"ל. ונ"ל סעד לדבריו מדברי ר' סעדיה גאון שכתב ע"ד הקראים שכתבו שהיה הריגה בי�� בית שמאי ובית הלל ורב סעדיה כתב שלא נמצא כן בתלמוד וע"ז השיבו הקראים דמבואר כן בירושלמי. אולם לפי פי' הקה"ע א"ש דברי ר' סעדיה:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+על פיתן ועל גבינתן בספר העתים גרס ועל חמאותיהן כאשר כתב בשמו הסמ"ג הובא בב"י יו"ד (סי' קט"ו) וכן ראיתי באגור בה' בישולי עכו"ם. אך הפוסקים כתבו שלא נמצא כן בירושלמי. ועי' בתשב"ץ (ח"ב סי' י') שכתב שגם גבינתן הוא ט"ס דלא גזרו בי"ח דבר על הגבינה ע"ש. ומה שמבואר בירושלמי על כבושיהן כו' ועל מלוחיהן. כתב הקה"ע כבושיהן דגים וירק הכבושים במים דחיישינן שמא נתן הדגים בחומץ כו' מלוחיהן שמלחו העכו"ם עכ"ל. והנה צ"ל דס"ל להירושלמי דגם מלוח עכו"ם אסרו כמו מבושל וכר' יוחנן בש"ס ע"ז (ל"ח ב') וא"כ למה הוצרך לומר דכבוש אסור שמא נתן הדגים בחומץ ולפ"ז היכא דידעינן דלא עירב חומץ מותר ובאמת לפי שיטת הירושלמי אסור כבוש דהוי כמבשל וכ"ש הוא ממלוח ועי' בפר"ח ביו"ד (סי' קי"ג ס"ק כ"א). ומה דאיתא בירושלמי עדותן כתב הקה"ע וז"ל וקשה הא מה"ת עכו"ם פסול לעדות כדכתיב עד שקר העד כו' ועכו"ם לאו אחיו הוא ואפילו במסל"ת פסול מדאורייתא אלא דרבנן הקילו בעדות אשה להכשיר מסל"ת א"כ גזירתן למה עכ"ל. ונ"ל ליישב זה לא מיבעיא לפי שיטת חכמי הצרפתים ההובא בתשב"ץ (ח"א סי' ע"ח) דמה"ת כשרים עכו"ם לעדות שלא מצינו רמז בשום מקום לפסול אותן רק מדרבנן פסולים משום דמסתמא משקרי פשיטא דא"ש דברי הירושלמי ואפי' לפ"מ שהתשב"ץ השיג עליהם וס"ל דמה"ת פסולים מ"מ במלתא דעבידא לגלויי מהימנא מה"ת וכמ"ש בתשב"ץ (ח"א סי' פ"ב) דלהכי בעדות אשה מהימנא מה"ת (וי"ל דהסוברים דרק מדרבנן מהימנא בעדות אשה היינו לפי שחשבו זה ללא עבידא לגלויי בודאי. עשו"ת ריב"ש סי' קנ"ה ושיבת ציון סי' ל"ח אבל במילתא דבודאי עבידא לגלויי מהימן מה"ת) ומ"מ לשאר דברים פסולים אף דעבידא לגלויי כמו לענין קידוש החודש עי' ברמב"ם פ"ג מהקה"ת והיינו מדרבנן ולזה כיון הירושלמי דבאותו יום גזרו עליהן. ושוב נדפס גליון הש"ס וע"ש מ"ש בזה. והנה מבואר כאן דפיתן הואי מגזירת י"ח דבר וכן בישולי עכו"ם והוא מדרבנן והוא פשוט בש"ס ופוסקים. ע"כ מאד נפלאתי על ספר קב הישר (פרק ע"ה) שכתב שם וז"ל דראיתי מכשילה גדולה מה ששולחין לצלות בשר לא"י ושתים רעות עושין חדא דעוברים על האיסור יחוד שגזרו שמואל ודוד ועוד דכיון דאין הישראל מסייע לאופה הוא אסור מדאורייתא כו' ואוכלין איסור דאורייתא וכן כפל שם עוד הפעם דהוא איסור דאורייתא והוא מן התימה דהוא רק מגזירת י"ח דבר גם מה שכתב דאיסור יחוד עם עכו"ם שמואל ודוד גזרו הוא גם כן תמוה דדוד ושמואל גזרו רק יחיד ישראלית ועם עכו"ם הוא מגזירת שמאי והלל וזה פשוט:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+בשבת ובאבל ובע"ז הלכה כרשב"א כתב הקה"ע בשבת הא דאמרן ולא ראה דברי הבה"ג והרמב"ן בתורת האדם ובמלחמות ה' פ"ג דמ"ק וכנמ"י שהעתיקו הירושלמי בכלל גדול ובלפני אידיהן ובאבל מבואר דלא כפירושו וביאור הירושלמי עי' ביד מלאכי כלל ב' וראיתי ביד דוד בשבת (י"ז ב) שכתב בשם היד מלאכי דפי' שבת הוא הך דקיבולת והא ליתא דזה הוא פי' לפני אידיהן דשם מוזכר דינא דקיבולת:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+הדא דתימא במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפילו בשבת כו' עי' ביפה מראה שנתקשה דמנ"ל שהיה בשבת דלמא לא היה הז' ימים רצופין ע"ש מה שדחק בזה ולק"מ דהא יהושע החרים השלל לפי שהיה בשבת כמבואר במדרש במדבר פי"ד וא"כ מוכח דהוי בשבת והכתוב הוא כפשוטו וע"ש ביפ"מ שכתב ואין להקשות מאי אריא משום דיריחו הוי מלחמת חובה אפילו במלחמת הרשות אם התחילה ג' ימים קודם השבת אין מפסיקין דהקפת העיר לאו התחלת מלחמה הוי אלא ביום השבת שנכנסו לעיר התחילו במלחמה עכ"ל. ומזה יש להעיר על מה שהניח הוא בצ"ע ביפ"ת בב"ר (פרשה ע') על מה שאמרו שם בבני רחל ולאה מלחמת בנה של זו דוחה שבת כו' וכתב היפה מראה דהכוונה על יריחו והקשה דהא ביום א' התחילו וקיי"ל אם התחילו ג' ימים קודם השבת אין מפסיקין ואפי' במלחמת הרשות עכ"ל דמאי קושיא הא הוא בעצמו כתב דההיקף לא הוי התחלה. תו יש להעיר עליו על מה דנראה מדבריו בד"ה עד רדתה דמוקמי ליה במלחמת חובה וכ"כ ביפ"ת והוא תמוה דהא האי פרשה דכי תצור במלחמת הרשות הכתוב מדבר כמבואר בספרי שם וכ"ה להדיא בבבלי שבת (ד' י"ט ע"א) אין צרין על עיירות של עכו"ם פחות משלשה ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין וכן היה שמאי אומר עד רדתה אפילו בשבת מבואר דהאי רדתה מיירי במלחמת הרשות דקודם ג' ימים מותר להלחם וממילא נדע דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת כמו במפליגין בספינה דלדבר מצוה מותר אפי' בשבת וכן בירושלמי הפי' דעד רדתה קאי על הרישא דמיירי במלחמת הרשות וכן פי' הפני משה יהוא ברור דלא כהיפ"ת. וראיתי להרב חידושי הלכות דברים תמוהים בעיני שבע"ז (ד' כ"ה ע"א) הקשה דמאי חילול היה במלחמת עי כיון דהוי מלחמת חובה וכתב וז"ל דאיתא בירושלמי דיריחו נמי הוראת שעה היתה והכי אמרינן התם אם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת אמר הקב"ה אני אמרתי לו וסבות את העיר ז"פ כה תעשון ז' ימים ואין ז' ימים בלא שבת והא דדרשינן עד רדתה ואפילו בשבת היינו בהתחילו במלחמה ג' ימים. קודם שבת עכ"ל והוא תמוה דהא להדיא אמרינן כאן הדא דתימא במלחמת הרשות אבל במלחמת חובה אפי' בשבת מבאר דבמלחמת מצוה אפילו בשבת מותר ועי' ברמב"ם פ"ב מה' שבת הכ"ה וה' מלכים פ"ו הי"א ובכ"מ ולח"מ שם. ועיין במ"כ במדרש רבה (פי"ד) על מה דאיתא התם דחללו את השבת כתב המ"כ וכ"ה בירושלמי פ"ק דשבת ויליף ליה התם מדכתיב עד רדתה אפילו בשבת. ושגה בזה דעד רדתה לא אתיא לאוריי אלא דמלחמת הרשות מותר אפי' בשבת ומה ענין זה לדברי המדרש דהתם. וצל"ע ע"ד שו"ת רדב"ז (ח"ד סי' ע"ז) שכתב שם להקשות על הרז"ה שסובר שמותר לצאת בשיירא למדבר ג' ימים קודם השבת אפי' ביודע בודאי שיחלל השבת וכתב וז"ל ותו קשיא לן דא"כ צריך לפרש האי דאין צרין על עיירות של עכו"ם במלחמת הרשות דוקא ואע"ג דבהכי איירי קרא דכתיב עד רדתה מ"מ ה"ל לפרושי דבמלחמת מצוה מותר כדפירשו בהך ברייתא בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שפיר דמי עכ"ל ונפלאתי ע"ז דהא באמת כן אמר בירושלמי דדוקא לרשות ולמצוה מותר אפילו בשבת ובש"ס דילן לא הוצרכו לפרש דממילא נדע כמו בספינה וצע"ג:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>מכיון שהוא רוצה באכולן כמבשל הוא.</b> עי' במראה הפנים שהקשה אמאי לא משני כן בבבלי יבמות (ד' ל"ג) ע"ש שדחק דמשמע זר ששימש אפי' כ"ש ובאמת אין צורך לזה דלש"ס דילן באמת אינו מחייב משום מבשל וכדמוכח ממ"ש רש"י שבת (ד' ע"ז) שכתב דשדא סכתא כו' לייבשו מוכח דאם מניחו שישרוף אינו מחייב משום מבשל ולהכי לא משני כן בש"ס דילן ועי' בנשמת אדם ה' שבת כלל כ' סק"ב:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+נחשדו להיות ממלין אותן עצים כו' כתב השירי קרבן ק"ק מאי איסורא איכא ואפשר כו' ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו דברי הרשב"א שבת (ד"מ ע"א) שכתב דכיון דנקבים פתוחין והוא דולק והולך בעודו רוחץ בו ודאי אתי לחתויי ולפיכך אסור בדולק בשבת ולק"מ:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+תני אם התנה מותר כו' בשירי קרבן הניח בצ"ע על הרמב"ן שהביא הר"ן ס"פ כירה דאיך יפרש הירושלמי אם לא שנאמר דלא היה כתוב לפניו מן הא דמה חמית מימר כו' עד מאן תנא ומדבריו אין נראה כן וצ"ע עכ"ל. אולם בהגלות אלינו דברי הרמב"ן בחי' לשבת (מ"ה א') מבואר שם להדיא דלא היה כתוב לפניו כן בירושלמי ואין כאן עיון כלל:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> רב נחמן בר יעקב אמר עמ"ש הנשמת אדם (כלל מ"ד סק"ג) ותורת אביגדור (סי' ש"ג):
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> מכה שנתרפאית כו' עמ"ש הב"י (סי' שכ"ח):
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+לאתים לאטין ע' קה"ע ופ"מ ולא ראו בערוך (ערך אבויין) שכ' וכתתו חרבותם לאתים תרגומו לאבויין במה אשה ירושלמי עכ"ל נראה שצ"ל וכ"ה בבמה אשה ירושלמי וא"כ צ"ל הכא לאבויין:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+תני רשב"ג לא שנו אלא מטבע ואבן כו' כ' הקה"ע כל דבר שהוא בר טילטול לעצמו הוא דמותר לטלטל לצורך גופו ומקומו כמו אגוז אבל אבן אפי' הקצהו לכך אסור דלאו בר טלטול הוא עכ"ל ולא ידענא מאין לו בפשיטות דלהירושלמי אפי' בהקצהו לכך ס"ל דאסור לכתחלה ולפ"ז יפלוג הירושלמי על הבבלי שבת (דכ"ה ע"ב) דאיתא התם דבאבן מותר לכתחלה בהקנהו לכך וכ"ה בטוש"ע (סי' ש"ג) הא י"ל דהירושלמי מיירי בלא הקצהו לכך ואינו פליג על הבבלי ומצאתי בא"ז ה' שבת סי' פ"ב שפי' להדיא כן בדברי הירושלמי דלא כהקה"ע:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<b>אי דהכא גברא שקר דאיסטרולייגנו דידיה שקרין.</b> עי' מה שפי' הקה"ע והוא דחוק וראיתי בחי' המאירי לשבת (דנ"ו ע"א) שהעתיק לשון הירושלמי או ההוא גברא שיקר או אצטרוגלינא דידיה שקר ולפ"ז נראה לפרש שאמר או שהוא בעצמו הוא שקרן שאינו יכול חכמת הכוכבים או שאצטרוגליניא דידיה שקר היינו הכלי שהוא מביט בה בכוכבים הוא שקר דאינו נעשה על מתכונתה וא"ש לשון הירושלמי:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+מניין לאבות מלאכות מה"ת רשב"נ בשם ר' יונתן כנגד ארבעים חסר א' מלאכה שכתוב בתורה כו' התוי"ט כתב דאם לא נחשוב המלאכה הכתוב בתורה וכתיב בהן אזהרה יהיה ארבעים דוק ותשכח. וראיתי במראה הפנים שכתב עלי' והנה הרואה יראה שאין החשבון שלו מכוון כלל וכלל וכתב שמלאכה הכתובה בתורה בלא אות השימוש הם נ"ד ובתוכם יש ט' אזהרות וד' עונשים בס"ה הם י"ג נשאר י"א ואותן הכתובים המלאכה והמלאכה למלאכה הם י' הרי כ"א ואותן שכתיב מלאכת ובמלאכת למלאכת מלבד האזהרות הם י' הרי ל"א ומלאכתו הם ד' הרי ל"ה ומלאכתך ב' הרי ל"ז וא' ממלאכתו הרי ל"ח והיכן היה הארבע��ם והיכן הוא הדוק ותשכח וע"כ לקח לו דרך אחר וכתב שהוא על קו האמת שלא קחשיב רק אותן שכתיב מלאכה ומלאכתו ומלאכתך המלאכה והמלאכה למלאכה מלאכתו מלאכתך אבל ממלאכתו אינו מן המנין יעו"ש שהאריך בזה. ובמח"כ שגגה גדולה יצתה מלפניו ובחנם השיג על התיו"ט והקורקונדאנציע הטעהו כי מה שחשב שמלאכה הם רק כ"ד. ובאמת המה כ"ה ולפי שראה בקורקונדאציע שחשב ובדעת ובכל מלאכה חשב אותו לא' ובאמת המה שנים שכ"ה בשמות (ל"א ג' ול"ה ל"א) ובקורקונדאנציע בכדי לקצר כ' בחד שיטה ורשם בצידו שכ"ה בשמות בב' המקומות וא"כ כתיב מלאכה כ"ה כעמים. והשגיאה הזה היה לו ג"כ במלאכת שחשב שנכתב פעם א' ובאמת נכתב ב' פעמים בשמות (כ"ז ז' וכ"ב י') וא"כ לפ"ז א"ש דברי התיו"ט שהמה מ' מלבד האזהרות והמראה הפנים חשב שהן רק ל"ח לפי שנשמטו ממנו שני המקומות ולפ"ז מבואר שדרך של המראה הפנים לא יתכן דא"כ יהיה מ"א דהוא חשב שמלאכה נכתב כ"ד פעמים ובאמת נכתב כ"ה פעמים. וראיתי להעיר ע"ד ר' חננאל ההובא בחי' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בשבת דמ"ט שכ' וז"ל פיר"ח שכתובין בתורה מלאכה ומלאכות ס"א טול מהן שלשה מלאכות הכתובין בויכולו שאינן ציוו וד' שכתוב בהן ועשית ויעש ותעשה ולרגל המלאכה אשר לפני וי"ג שכתוב בהן כל מלאכת עבודה הרי כ"א נשארו מ' ובכללם ששתי ימים תאכל מצות כו' עכ"ל ויש להעיר על דבריו מה שהוציא אותן ג' שכתוב בהן ויכולו ובאמת הוא כאן בירושלמי בעיא דלא איפשטא וצ"ל דגירסא אחרת היה לו בירושלמי וגם מ"ש דאותן שכתוב בהן מלאכת עבודה הן י"ד וצ"ע דהא הן רק י"ב (ויקרא כ"ג ז' ח' כ"א כ"ה ל"ה ל"ו) במדבר (כ"ח י"ח כ"ה כ"ו כ"ט א' י"ב ל"ה) וצ"ל דגם הב' כתובים שמות (ל"ו א') ועשית את כל מלאכת עבודת הקודש ושם (ג') למלאכת עבודת הקדש אותן ג"כ לא קחשיב דהוי כמו מלאכת עבודה. (רק שצ"ע לפ"ז מדוע קחשיב הכתוב לכל מלאכת העבודה שמות (ל"ה כ"ד) דלפ"ז ג"כ לא היה מהראוי להחשב) ומ"ש שנוציא ג' ועשית ויעש תעשה. יש להעיר דויעש לא נמצא כלל בתורה. ועשית נמצא ב' פעמים שמות (כ' ט') דברים (ה' י"ג) ותעשה נמצא ג' פעמים שמות (כ"ו י') ויקרא (כ"ג ל') דברים (ה' י"ד) מלבד מה שהוא בדברים (ט"ז ח') דאותו יש לחשוב כמ"ש הר"ת בשם הירושלמי. ולא נוציא תעשה מהמנין בשמות (ל"ה ב') ויקרא (כ"ג ג') א"כ צריך להוציא ה' כתובים והר"ח כ' רק ג' ועוד יש לתמוה מ"ש שבס"ה המה ס"א ובאמת המה ס"ה. מלאכה כתיב כ"ה פעמים. המלאכה ששה פעמים. למלאכה ב"פ והמלאכה א' למלאכה א' מלאכת תשעה עשר למלאכת ב' מלאכתך שתים מלאכתו ארבע ממלאכתו אחת במלאכת שתים ובס"ה המה ס"ה (וכאשר תראה כ"ז בקורקונדאנציע זולת מה שהביא בערך מלאכה הכתוב שמות (ל"ה כ"ט) ושם כתיב המלאכה בכל הספרים והיה לו להביאו בערך המלאכה) ומהתימה מהרמב"ן והרשב"א והריטב"א שלא העירו ע"ד הר"ח הללו. עכ"פ מבואר מכל זה דדברי התוי"ט צודקים ולפי דרך של המראה הפנים יהיה מ"א. מיהו י"ל בדרכו של המראה הפנים ליישב מה שהקשה בשו"ת ראשית ביכורים (דס"ז ע"א) בהגה"ה וז"ל הא דאיתא בשבת מ"ט דל"ט מלאכות הם כגגד מלאכה ומלאכתו שבתורה כו' וא"כ לר' יהודא דמוסיף את השובט ומדקדק בשבת צ"ז והשתא לדידיה יהיה האבות מלאכות ארבעים וא' וכנגד מי הם עכ"ל ולפמ"ש י"ל דר"י קחשיב כשיטות המראה הפנים ולפי חשבון שכתבתי יהיה ארבעים ואחת וא"ש ודו"ק:
+(עד כאן שייך לדף מ"ד):
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+<b>אף את אשת אחיו למדה מדודתו כו'.</b> הנה בת"כ (פ' קדושים פי"ב) איתא אשר יקח את אשת אחיו באשת אחיו מאביו הכתוב מדבר או אינו אלא אפי' באשת אחיו מאמו כו'. וראיתי בקרבן אהרן שם שכ' ולא ידעתי לענין מה אמר זה דאי לענין חיוב כרת הא אף אשת אח מן האם חייב עליה כרת ולא אמר זה לומר דאחר דאמר קרא בזו נדה הוא דמשמע דיש לה היתר אינו מדבר אלא באשת אח מן האב דאלו אשת אח מן האם אין לה היתר כלל אבל קושטא דמלתא דהא משבשתא היא כו' ע"ש ותמהני דבמח"כ לא ראה דברי התוס' יבמות (דף ב' ע"א) שהאריכו בזה ופירשו דאתי למעוטי מערירי דכתיב בהאי קרא ע"ש באורך. ועי' ביד המלך (פ"ו מהל' יבום וחליצה ה"ה) שבחר לו דרך אחר בביאור הת"כ ומהתימה ממנו אחרי שהתוס' רמזו שם לדברי הירושלמי הללו ומבואר כאן להדיא דממעטינן אשת האח מן אם כדאמרינן יצתה אשת אח מן האם שאין לה היתר לאחר איסורה ובירושלמי א"א לפרש כפירושו א"כ גם דברי הת"כ הכי מתפרשין וגם מהקרבן אהרן נעלמו דברי הירושלמי הללו. וע' בקרבן העדה שפי' מ"ש בירוש' אף אשת אחיו למידה מדודתו וז"ל ופריך אף אשת אחיו נוכל למילף מדודתו דדוקא אשת אחיו מאביו לא מאם עכ"ל ודבריו תמוהים דאדרבה הא לזה הוא עיקר הילפותא שפירש ר' יוסי כמבואר בדבריו שאמר דודתו יצתה למעט אשת אחיו מאמו וגם לפי דבריו מה זה שסיים בירושלמי דלר"ע ניחא ולפ"ז מאי ניחותא לר"ע. אולם בפשוטו נראה דכל זה סיום דברי ר' יוסי הוא ובניחותא הוא דאף אשת אחיו אין למדין מדודתו כו' ואח"כ מקשה דלר' ישמעאל דיליף מנדה אם כן אין צריך הילפותא הוא מזה וזה ברור וכן נראה מדברי התוס' שם. וע' בביאור הראב"ד לת"כ שנראה שהיתה בגירסתו עוד הוספה בת"כ שם ממה שהוא לפנינו:
+(עד כאן שייך לדף מ"ו):
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+
+
+Segment 19
+
+<b>מה חרישה היתה במשכן.</b> ע' בתפארת ישראל (בכלכלת שבת סי' א') שכ' וז"ל כגון זורע ונוטע שהיה במשכן כירושלמי בפרק שכתב שהיו חורשין במשכן ליטע סממנין וזה דלא כהרמ"כ שכ' הכ"מ בפ"ז דשבת משמו דנוטע לא היה במשכן וזה ג"כ דלא כרבינו הערוך ערך זמר שכ' ג"כ דנוטע אינו אב רק תולדות זורע א"כ לא היה נוטע במשכן והרי בירושלמי הנ"ל מוכח דנוטע היה במשכן עכ"ל. ולפ"ז תקשה ג"כ על התוס' שבת (ע"ג ב' ד"ה משום זורע) שגם הם כתבו דנוטע הוי תולדה וכמו שהאריך בזה היד דוד (דכ"ה ע"א) ותקשה עליהם מהירושלמי הנ"ל. אולם באמת לק"מ דכוונת הירושלמי ליטע סממנין אינו שנוטעים אילנות שיגדילו סממנין (שזה הוא נוטע באילנות) רק כוונתו שהיה זורעים סממנים בקרקע שזה מקרי זורע והירושלמי קרי לזה ג"כ נטיעה וראיה ממ"ש בירושלמי שם ובפ' הבונה ה"ב כמה יחרוש ויהיה חייב ר' מתני' אומר כדי ליטע כרישה ר' אחא בר רב כדי ליטע זכרותה של חיטה. הנה דלזריעת החיטה וכרשין קרי הירושל' נטיעה וגם כאן כוונתו כן שהיו זורעים הסממנים ולק"מ:
+<b>כמה יחרוש כו'.</b> ע' בשירי קרבן שכ' שאין א' מהפוסקים שיזכור בחרישה שיעור המבואר בירושלמי שם. אולם מצאתי בא"ז ה' שבת (סי' נ"ה) שכתב לדברי הירושלמי הללו וע"ש שהקשה קושית הש"ק ותירץ כתירוצו:
+
+Segment 20
+
+
+
+Segment 21
+
+<small>[כ"י]</small> <b>כל דבר שהוא מכחיל את הפירות חייב משום זורע.</b> נ"ב ברוקח סימן נ"ח הגירסא כל דבר שמכחיל את הפרי חייב משום נוטע כו' המזהם המפסל והמפנק המאבק כו' והעושה בתים וכל דבר המכחיל את הפרי חייב משום זורע:
+
+Segment 22
+
+
+
+Segment 23
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ההן דגזז ספוג גומי קרולין חייב משום קוצר.</b> נ"ב ברוקח סימן נ"ט הגירסא הדין גזז ספוג גנזי כסבר גרגר חייב משום קוצר:
+
+Segment 24
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ההן דשטח צלי�� צימוקין מסוסלה בוקלטה חייב משום מעמר.</b> נ"ב ברוקח סימן ס' ההוא דשטח צימוקין קולטה חייב משום מעמר :
+<small>[כ"י]</small> וכן גרס הקרבן עדה בגירסא השניה:
+
+Segment 25
+
+
+
+Segment 26
+
+
+
+Segment 27
+
+ההין דשחיק תומא כו' כד יהיב משקין משום דש ט"ס הוא וצ"ל משום לש וכמ"ש הקה"ע והפ"מ ובחי' הרב המאירי לשבת (ע"ג א') כתב כן משם הירושלמי דחייב משום לש והמגיה כ' דל"ל משום דש והוא שגגה. ועי' בס' יראים (סי קי"ב) שכ' שמעתי שהירושלמי אומר הנותן לתוכו משקין חייב משום לש ואיני יודע לתת חילוק בין שומין לשחלים וחרדל ונראה שחולק על תלמוד שלנו ולא קיי"ל כותי' עכ"ל והעתיקו ג"כ בא"ז ה' שבת (סי' ס"א) ועל מה דאיתא כאן כד מפרך כרשייא משום דש. ע' בסמ"ג (מל"ת סי' ס"ה) שכ' נ"ל דמיירי ששוחקים עם קליפתו שדומה לדש בתבואה אבל שוחק שום קלוף הוי טוחן גמור ע"ש:
+
+Segment 28
+
+
+
+Segment 29
+
+
+
+Segment 30
+
+
+
+Segment 31
+
+
+
+Segment 32
+
+
+
+Segment 33
+
+
+
+Segment 34
+
+
+
+Segment 35
+
+
+
+Segment 36
+
+
+
+Segment 37
+
+
+
+Segment 38
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ההן דחשר גורנבסין כו'.</b> רוקח סימן ס"ד האי מאן דחשר גיר חול עפר חייב משום מרקד:
+
+Segment 39
+
+
+
+Segment 40
+
+
+
+Segment 41
+
+
+
+Segment 42
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הדא איתתא דשרקא אפה דשרקא מעזלה.</b> נ"ב ברוקח סימן ס"ח הגירסא הדא איתתא דשרקא מעילא חייבת משום ליבום:
+
+Segment 43
+
+
+
+Segment 44
+
+
+
+Segment 45
+
+
+
+Segment 46
+
+<small>[כ"י]</small> <b>שהיו קושרין את המיתרים.</b> נ"ב ברוקח סימן ע"ד הגירסא שכן קושרין ומתירין וט"ס הוא ונ"ל קושרין המתרין:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 12
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>כתב בדיו על עלי ירקות כו' פטור.</b> נ"ב ברוקח סימן פ"ו הגירסא אסור:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 14
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 15
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+נשמטו רצועות מנעל וסנדל כו' וכ"ה בתוספתא פי"ג דשבת נשמטו לו רצועות מנעל וסנדל כו' והובא הדין הזה בר"מ (פ"י מה' שבת ה"ד) ובטוש"ע שם (סי' שי"ז) דכ"ה במרדכי ההובא בב"י שם נשמטו לו רצועות כו' וע"כ תמהתי על הפני משה שפי' בפי' א' דהאי נשמטו שייך למעלה שני דפין נשמטו כו' והיא תמוה (ומה שרשם במסורת הש"ס שכ"ה בשבת דקי"ב ע"א הא ליתא דשם ליתא כלל להך דינא דנשמטו רצועות מנעל וסנדל רק היתר רצועות מנעל וסנדל ולא היכא שנשמטו וצריך להחזירם) ומ"ש בירושלמי חוטמו שנשמט פי' בקה"ע דהיינו רוב רגלו ואם כנים הדברים הי' תמי' על הט"ז בסי' שי"ז שכתב לתמוה על הש"ע שכ' דין דנשמט רוב הרגל דלא נזכר כלל בירושלמי זה הדין ע"ש ולפי פי' הקה"ע הא מבואר הדין הזה בירושלמי. אמנם אשתמיט להקה"ע התוספתא פי"ג דשבת דאיתא התם או שנשמט רוב הרגל כו' נשמטה חוטמו כו' מבואר דנשמט חוטמו אינו רוב הרגל וצ"ל כמ"ש הא"ר בסי' שי"ז סק"ח דמנעלים שלהם הי' עשויים פרקים פרקים יעו"ש:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ההן דמקפל על סיפסלה ע' קה"ע מה שפי' ולא ראה באורחת חיים (דנ"ז ע"ב) שהביא הירושלמי הזה ופירשו דהמתקן על הספסל מותחו ומתפשט קמטין קמטין והוא תיקון גמור והובא ג"כ בברכ"י (סי' ש"ב סק"ב):
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>רשב"י כד הוה חמי לאימיה כו'.</b> בספר חסידים סימן ק"י הגירסא אימא דר' ישמעאל:
+
+Chapter 16
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<small>[כ"י]</small> אריב"ל הדא אגדתא כו' ברוקח סימן קי"ד הגירסא (קרא) [צ"ל הדא] אגדתא [הכותבה] אין לו חלק הדורשה מתחרך השומע אינו מקבל שכר וסיים הרוקח זהו ספר שהיו קורין בגירסא אבל עתה אמרינן באבות דרבי נתן [סוף פכ"ט] מי שלא ראה אגדה לא טעם יראת חטא:
+
+Segment 7
+
+<b>מאה ועשרים וג' פעמים הללויה כו'.</b> כ' בשירי קרבן וז"ל מה שפרשתי בקונטרס קכ"ג פעמים הללויה שישראל עונין על כל דבר כן פי' ביפה מראה כו' ודבריו תמוהים והלא בהלל יש יותר מן אלף תיבות והן עונין על כל דבר הללויה כו' ע"ש. ובאמת צדקו דברי היפה מראה ומהש"ק נעלמו דברי הרמב"ם (פ"ג מה' חנוכה הי"ב) שכ' וחוזר ואומר הללויה עבדי ד' וכל העם עונין הללויה וחוזר ואומר יהי שם ד' מבורך מעתה ועד עולם וכל העם עונין הללויה וכן על כל דבר עד שנמצא בכל ההלל הללויה קכ"ג פעמים סימן להם שנותיו של אהרן עכ"ל וה"ה כתב שם דכן מבואר במדרש תהלים (ותמהני על התיו"ט סוכה (פ"ה מ"ב) שכ' והכ"מ לא הראה מקומו איה ואני מצאתיו במ"ס פט"ז עכ"ל והרי ה"ה הראה מקומו במדרש תהלים וגם מפני מה לא הביא מהירושלמי. וע' בבעה"ע בעשרת הדברות במצות ערבה הביא דברי המדרש והירושלמי) והן הן דברי הירו' הללו ומבואר דלא הי' עונין על כל תיבה רק על כל פיסקא ופיסקא שהם רק קכ"ג וז"ב. ובמה דאמרו בכאן קמ"ז מזמורים יש בספר תהלים כתב השירי קרבן דמזמור ל"ב ל"ג ל"ד אחד הם וקשיא לי ע"ז מש"ס ברכות (ט' ב') דאמר ר' יהודא בריי' דר' שמעון בן פזי ק"ג פרשיות אמר דוד כו'. הני ק"ג ק"ד הוין כו' ולהשירי קרבן בצרי להו שנים והוי לי' למימר ק"א פרשיות כו'. וראית להנחלת יעקב בביאורו למס' ספרים (פרק ט"ז הי"א) שכ' דלא קחשיב הג' מאסף הימן ידותון כו' יעו"ש. ושגה בזה דמזמורי אסף הרבה המה בתהלים ובצרי לי' טובא. וע"כ נ"ל דאשרי ולמה רגשו חדא הוא וכמ"ש בש"ס ברכות שם. והתוס' כ' בפסחים (דקי"ז ע"א) שלא יתכן שיהי' המזמור ב' פסוקים וכ' המהרש"א שם דלפנינו יש מזמור קי"ז ב' פסוקים וע"כ דלפניהם הי' שייך לפרשה שלפניה או של אחריה וא"כ בציר להו מזמור א' (וכ"מ בזה לפי מ"ש הב"י בא"ח (ססי' תרמ"ד) וכ"ה באבודרה"ם ה' ר"ח לענין להפסיק בהלל בין הפרקים וז"ל ומקום בין הפרקים פשוט הוא זולת מן המיצר שנראה שהוא תחלת פרשה והרד"ק כ' שאינו תחילת מזמור דתחלת מזמור הוא מהודו לד' כי טוב שקודם מן המיצר עכ"ל. וא"כ יש נ"מ אם הללו את ה' כו' הוי בין הפרקים או באמצע הפרק לדעת התוס') וא"כ בציר לי' תרתי. ועוד יש מזמורים שנחשב אצלינו לב' ולפניהם היה חדא. שוב הגיע לידי כסא רחמים על מ"ס וע"ש מ"ש בזה:
+
+Chapter 17
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 18
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 19
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<small>[כ"י]</small> <b>מתני' אמרה כן שאסור לעשות חולה.</b> ע' בגליון הש"ס שכ' ומכאן מוכח דאף לר"א מהדרינן במכשירין לעשות דרך היתר וע' בחי' רמב"ן ורשב"א ר"פ וצ"ע עכ"ל אולם לפמ"ש הפ"מ לפרש דברי הירושלמי דמביא ראיה מהא דפליג ר"ע ואוסר דאמאי לא אמר ר"ע שיביא ע"י חולה ע"ש א"כ לפ"ז לק"מ ולעולם גם לר"א כשאפשר למיהדר אחר התירא לא מהדרינן וראייתי להעיר ע"ד הרמב"ן בחידושיו לשבת (דף ק"ל ע"א) שכ' להוכיח דר"א סובר שאפילו אם אפשר לעשות כן באופן שלא יתחלל שבת עכ"ז לא מהדרינן לעשות בהיתר וכ' וז"ל ומסקנא נמי בפ' המוציא תפילין משמע הכי דמכשיר מצוה לר"א אע"ג דאפשר לשנויי לא משנינן וכ"ש במכשירי מילה עכ"ל והוא תמוה ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דהמעיין בעירובין (ק"ג ב') דרבא אמר דמתני' ר"א הוא ומודה ר"א דכמה דאפשר לשנויי משנינן והוכיח כן מהא דכהן שעלתה בו יבלת כו' ורצו לדחות לא לעולם רבנן ומקשו ע"ז וסיימו דר"א הוא ותו לא מידי ומוכח דמסקנת הש"ס דר"א מודה דכל דאפשר לשנויי משנינן וע' ברש"י שכ' דה"ג ואי רבנן נשקליה נהליה ביד ובס' המאור גרס נשקליה בכלי וע' ברש"ל ובת"ח ולכל הגירסאות המסקנא דר"א הוא ומוכח דכל דאפשר לשנויי משנינן היפוך דברי הרמב"ן וצע"ג:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Shekalim/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,353 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Shekalim
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי שקלים
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי שקלים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+אדם לרבות את הגרים כתב הרא"פ וקשה לי מה צריך לרבות את הגרים הלא אף העכו"ם נודרים נדרים ונדבות ואתרבי להו מאיש איש. ובאמת כבר נשאל בזה ר' ישעיה הראשון בתשובתו ההובאה בא"ז סי' תשנ"ד יעו"ש מ"ש בזה ובקרבן אהרן פ' ויקרא:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ותני דבי רבי אם נתקרבה הבהמה כו'.</b> עי' ברא"פ ובקרבן העדה מה שדחקו בביאורו. אולם מצאתי בפי' רבינו הראב"ד לת"כ (פ' ויקרא פ' י"א ד"ה נפש) וז"ל הראב"ד ותו קשיא לי הא דתנן בשקלים פ"ב [מ"ב] הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו ושקלו על ידי עצמו אם נתרמה התרומה מעל ובפסקא אחריתי תנן השוקל שקלו ממעות הקדש אם נתרמה התרומה מעל ותנא (דברים) [דבי רבי] אם נתקרבה הבהמה וכז' ועלה אקשי [בירושלמי עי"ש] אפילו נתקרבה הבהמה אמאי מעל אלו גנב פרתו של חברו ושחטה סתם לא לבעלים הראשונים עלתה ושני לה במסויים של בית רבן גמליאל שהיה מתכוין ודוחפו לקופה של תרומה שלא יפול לשירים לפי שאין מועלין בשירים והרי הן כחולין אפי' לר' מאיר דאמר מועלין המסויים היה מבזין ותורמו לשמו אלמא יש מעילה בין התרומה והשירים שהרי אף בתרומה עצמה היה מעילה בין לשם בעלים והסתם משום נחת רוח בבעלים לא נגמר לבעלים עד שתתקרב הבהמה כי אז יאמר קרבו המעות לפני המקום. ובמסקנא דמילתא אקשינן ומה נהנה כלומר למאן דתני נתרמה התרומה. וא"ת מפני נחת רוח הרי אין לו נחת רוח א"ר אבין מתוך שנתנו ב"ד זמן למשכן ולא משכנו כאלו נהנה :
+והשתא קשיא לי לתנא דידן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כיון דרישא חשיב ליה כנהנה בהקדש מפני שלא משכנוהו ומשום הכי כיון שנתרמה התרומה מיד מעל אם כן סיפא נמי אמאי בעי קרבו הבהמה. ומתחזי לי פירוקא דהאי קושי' היינו טעמא דבעינן קרבה הבהמה משום דבגזבר עסקינן שכל ההקדשות תחת ידו ואם נטל שקלו ממעות בדק הבית ושקלה לתרומת המזבח לא נהנה כלום עד שתתקרב הבהמה. וא"ת כבר נהנה שהרי הציל עצמו ממשכון הרי שנינו אין ממשכנין הכהנים מפני דרכי שלום וכל שכן הגזברים שבידם הגבוי והמשכן והכל [בידם]. אבל רישא בישראל עסקינן שנתנו למשכון וכיון שהציל עצמו בהקדש שלא משכנו אותו חשוב כמו שנהנה. ולפי ביאורו תראה דמ"ש הרא"פ דמוכח בירושלמי דגם רישא מיירי בנקרב ולפי' הראב"ד לא מוכח מידי:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אין תימר נשתנה למחשבת פסול.</b> נ"ב עמ"ש הש"ק פסחים פ"ה ה"ב:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>גבו לו בחזקת שאין לו כו'.</b> ע' בקה"ע שפי' מה דא"ל אנא לא אמרית כו' דא"ל בכעס על מה שהשיב על דבריו וכן פי' הפ"מ וע"כ תמה המה"פ עמ"ש הרע"ב דהיכא דגבו לצורך קבורת המת מפני שהיו סבורין שאין לו ואח"כ נמצא שיש לו דלא אמרינן בכה"ג מותר המת ליורשיו כיון שהגביה היתה בטעות ושכ"נ מהירו' וע"ז תמה דבירוש' משמע להיפוך ולא נמצא בשום א' מהפוסקים לחלק בין הגביה היתה בטעות או לא ונעלם ממנו שו"ת הרא"ש (כלל ל) שכתב דהיכא דגבו לצורך שבוי ומת קודם שנפדה שלא זכו בהם יורשיו והיה מהצורך ליתן לכ"א מה שגבו ממנו והגם שהביא שם י"א דהם של יורשים הנה בח"מ סי' רפ"ג פ��ק כהרא"ש ועי' בח"מ סי' רנ"ג וע' בגליון הש"ס שהניח בצ"ע על הרא"ש מהירושלמי ולדעתי דברי הרא"ש והרע"ב צודקים דהא בירושלמי איתא דר' ירמיה סבר מימר כו' משמע דלא קאי הכי במסקנא ורק דרצה לומר כן וכשר' אידי חדית ליה הסברא דהא לא כיונו אלא ליה חזר בו וא"ל בניחותא אנא לא אמרית את מנא לך כלומר שתמה עליו שחידש הסברא הזאת מדעת עצמו אף שלא אמר לו ושיבח זאת הסברא וע"כ פסק הרע"ב כן וכ"ד הרא"ש וחלילה לומר על הרא"ש שנעלם ממנו דברי הירושלמי הללו והלא הרא"ש בעצמו סיים שם דברי הירושלמי דאין ממתין ביד הפרנסים דהיא שנויה אצלו וז"ב ועיין בביאורי הגר"א שנראה שפי' דברי הירושלמי כמו שכתבתי:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<small>[כ"י]</small> <b>קווץ לא יתרום.</b> נ"ב רוקח סימן רל"ג:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>לא נמצא כקומץ על השירים כו' עי' בקרבן העדה.</b> אולם מצאתי לרבינו הראב"ד בביאורו לת"כ (פ' בהר פ"א) שהעתיק הירושלמי הזה וכתב וז"ל פי' על משנת שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה קא מקשה וש"מ דספיחין אסורין בשביעית לגמרי עכ"ל מבואר דפי' הירושלמי דקאי על ספיחין. ובהיות כן י"ל דהירושלמי קאי בשיטת חכמים דסוברים דספיחין אסורין רק מד"ס וכמו שכן פסק הר"מ (פ"ד מה' שמיטה ה"ב) א"כ י"ל דלא אסרינן משום משקה האסור לישראל רק היכא שיש איסורא דאורייתא ולא באיסורא דרבנן. אולם גם לפ"ד הקה"ע לק"מ עפ"י מ"ש התוס' במנחות דפ"ד דבעומר לא אמרינן משקה המותר כו' כיון דהותר כך בכל שנה דיקרב מביא מעות ומחללן על הבנין. ומביא קטרת ומחללין עליהן. בשירי קרבן כאן הקשה על הרע"ב ורש"י שכתבו בפי' המשנה שנותנין למפטמי קטרת דהא הכא מסיק דנותנן לאומני הבנין יע"ש. אולם ראיתי בחי' הר"ן לשבועות (ד"ו ע"ב) שהעתיק דברי הירושלמי בזה"ל מביא ב' מעות מן החולין ומביא קטרת ומחללן עליהן כו' ע"ש שלא היה בגירסתו דנותנן לאומני הבנין וכן היתה גירסת רש"י ורע"ב ולק"מ. ועי' מה שכתב שם הר"ן בביאור דברי הירוש':
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>מביא מעות ומחללן על הבנין.</b> ומביא קטרת ומחללין עליהן. בשירי קרבן כאן הקשה על הרע"ב ורש"י שכתבו בפי' המשנה שנותנין למפטמי קטרת דהא הכא מסיק דנותנן לאומני הבנין יע"ש. אולם ראיתי בחי' הר"ן לשבועות (ד"ו ע"ב) שהעתיק דברי הירושלמי בזה"ל מביא ב' מעות מן החולין ומביא קטרת ומחללן עליהן כו' ע"ש שלא היה בגירסתו דנותנן לאומני הבנין וכן היתה גירסת רש"י ורע"ב ולק"מ. ועי' מה שכתב שם הר"ן בביאור דברי הירוש':
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+(שייך לעמוד הקודם) נקוניקה אישתכח כו' בקה"ע ובפי' הרא"פ פירשו מין קנקן וליתא רק פירושו בני מעים של שור ממולאים בבשר כן פי' (במעריך אות ו') ובפר"ח ביו"ד (סי' ס"ג סק"ג) וראיתי בספר שלמי נדבה ח"ב (ד"כ ע"א) שהקשה מהירושלמי הזה על תוס' חולין שכתבו דרק אי נקט ב' אבל אי נקט א' מותר וכאן מבואר דאף בא' אסור. ועוד הקשה דהא בב"מ דכ"ד ס"ל דר' יוחנן סובר בשר שנתעלם מן העין מותר וכאן סובר דאסור וקושיתו הא' כבר העיר בזה הפר"ח ובקושיתו השניה שגה מאד דאדרבה מבואר שם דר' יוחנן סובר דמותר דר' יוחנן מתיר בנמצא ביד עכו"ם ולרב אסור אף בנמצא ביד עכו"ם דלהירושלמי חמיר בנמצא ביד עכו"ם עי' ה"ה בהמ"א וב"י סי' ס"ג ולק"מ:
+
+Segment 10
+
+<small>[כ"י]</small> <b>גדי צלי אשתכח.</b> נ"ב רוקח סימן ת"ח:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<small>[כ"י]</small> <b>תני הסכין קשורה לה ה"ז כמותה.</b> נ"ב עמ"ש הישועת יעקב או"ח סימן שכ"ד ס"ק ד':
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+<small>[כ"י]</small> <b>המקדיש שקלים וביכורים הרי זה קודש.</b> נ"ב נשמט הציון לרמב"ם הלכות ערכין פ"ו הט"ז:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Shekalim/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,356 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Shekalim
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי שקלים
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Shekalim
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי שקלים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+אדם לרבות את הגרים כתב הרא"פ וקשה לי מה צריך לרבות את הגרים הלא אף העכו"ם נודרים נדרים ונדבות ואתרבי להו מאיש איש. ובאמת כבר נשאל בזה ר' ישעיה הראשון בתשובתו ההובאה בא"ז סי' תשנ"ד יעו"ש מ"ש בזה ובקרבן אהרן פ' ויקרא:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ותני דבי רבי אם נתקרבה הבהמה כו'.</b> עי' ברא"פ ובקרבן העדה מה שדחקו בביאורו. אולם מצאתי בפי' רבינו הראב"ד לת"כ (פ' ויקרא פ' י"א ד"ה נפש) וז"ל הראב"ד ותו קשיא לי הא דתנן בשקלים פ"ב [מ"ב] הנותן שקלו לחבירו לשקול על ידו ושקלו על ידי עצמו אם נתרמה התרומה מעל ובפסקא אחריתי תנן השוקל שקלו ממעות הקדש אם נתרמה התרומה מעל ותנא (דברים) [דבי רבי] אם נתקרבה הבהמה וכז' ועלה אקשי [בירושלמי עי"ש] אפילו נתקרבה הבהמה אמאי מעל אלו גנב פרתו של חברו ושחטה סתם לא לבעלים הראשונים עלתה ושני לה במסויים של בית רבן גמליאל שהיה מתכוין ודוחפו לקופה של תרומה שלא יפול לשירים לפי שאין מועלין בשירים והרי הן כחולין אפי' לר' מאיר דאמר מועלין המסויים היה מבזין ותורמו לשמו אלמא יש מעילה בין התרומה והשירים שהרי אף בתרומה עצמה היה מעילה בין לשם בעלים והסתם משום נחת רוח בבעלים לא נגמר לבעלים עד שתתקרב הבהמה כי אז יאמר קרבו המעות לפני המקום. ובמסקנא דמילתא אקשינן ומה נהנה כלומר למאן דתני נתרמה התרומה. וא"ת מפני נחת רוח הרי אין לו נחת רוח א"ר אבין מתוך שנתנו ב"ד זמן למשכן ולא משכנו כאלו נהנה :
+והשתא קשיא לי לתנא דידן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא כיון דרישא חשיב ליה כנהנה בהקדש מפני שלא משכנוהו ומשום הכי כיון שנתרמה התרומה מיד מעל אם כן סיפא נמי אמאי בעי קרבו הבהמה. ומתחזי לי פירוקא דהאי קושי' היינו טעמא דבעינן קרבה הבהמה משום דבגזבר עסקינן שכל ההקדשות תחת ידו ואם נטל שקלו ממעות בדק הבית ושקלה לתרומת המזבח לא נהנה כלום עד שתתקרב הבהמה. וא"ת כבר נהנה שהרי הציל עצמו ממשכון הרי שנינו אין ממשכנין הכהנים מפני דרכי שלום וכל שכן הגזברים שבידם הגבוי והמשכן והכל [בידם]. אבל רישא בישראל עסקינן שנתנו למשכון וכיון שהציל עצמו בהקדש שלא משכנו אותו חשוב כמו שנהנה. ולפי ביאורו תראה דמ"ש הרא"פ דמוכח בירושלמי דגם רישא מיירי בנקרב ולפי' הראב"ד לא מוכח מידי:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אין תימר נשתנה למחשבת פסול.</b> נ"ב עמ"ש הש"ק פסחים פ"ה ה"ב:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>גבו לו בחזקת שאין לו כו'.</b> ע' בקה"ע שפי' מה דא"ל אנא לא אמרית כו' דא"ל בכעס על מה שהשיב על דבריו וכן פי' הפ"מ וע"כ תמה המה"פ עמ"ש הרע"ב דהיכא דגבו לצורך קבורת המת מפני שהיו סבורין שאין לו ואח"כ נמצא שיש לו דלא אמרינן בכה"ג מותר המת ליורשיו כיון שהגביה היתה בטעות ושכ"נ מהירו' וע"ז תמה דבירוש' משמע להיפוך ולא נמצא בשום א' מהפוסקים לחלק בין הגביה היתה בטעות או לא ונעלם ממנו שו"ת הרא"ש (כלל ל) שכתב דהיכא דגבו לצורך שבוי ומת קודם שנפדה שלא זכו בהם יורש��ו והיה מהצורך ליתן לכ"א מה שגבו ממנו והגם שהביא שם י"א דהם של יורשים הנה בח"מ סי' רפ"ג פסק כהרא"ש ועי' בח"מ סי' רנ"ג וע' בגליון הש"ס שהניח בצ"ע על הרא"ש מהירושלמי ולדעתי דברי הרא"ש והרע"ב צודקים דהא בירושלמי איתא דר' ירמיה סבר מימר כו' משמע דלא קאי הכי במסקנא ורק דרצה לומר כן וכשר' אידי חדית ליה הסברא דהא לא כיונו אלא ליה חזר בו וא"ל בניחותא אנא לא אמרית את מנא לך כלומר שתמה עליו שחידש הסברא הזאת מדעת עצמו אף שלא אמר לו ושיבח זאת הסברא וע"כ פסק הרע"ב כן וכ"ד הרא"ש וחלילה לומר על הרא"ש שנעלם ממנו דברי הירושלמי הללו והלא הרא"ש בעצמו סיים שם דברי הירושלמי דאין ממתין ביד הפרנסים דהיא שנויה אצלו וז"ב ועיין בביאורי הגר"א שנראה שפי' דברי הירושלמי כמו שכתבתי:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<small>[כ"י]</small> <b>קווץ לא יתרום.</b> נ"ב רוקח סימן רל"ג:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>לא נמצא כקומץ על השירים כו' עי' בקרבן העדה.</b> אולם מצאתי לרבינו הראב"ד בביאורו לת"כ (פ' בהר פ"א) שהעתיק הירושלמי הזה וכתב וז"ל פי' על משנת שומרי ספיחים בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה קא מקשה וש"מ דספיחין אסורין בשביעית לגמרי עכ"ל מבואר דפי' הירושלמי דקאי על ספיחין. ובהיות כן י"ל דהירושלמי קאי בשיטת חכמים דסוברים דספיחין אסורין רק מד"ס וכמו שכן פסק הר"מ (פ"ד מה' שמיטה ה"ב) א"כ י"ל דלא אסרינן משום משקה האסור לישראל רק היכא שיש איסורא דאורייתא ולא באיסורא דרבנן. אולם גם לפ"ד הקה"ע לק"מ עפ"י מ"ש התוס' במנחות דפ"ד דבעומר לא אמרינן משקה המותר כו' כיון דהותר כך בכל שנה דיקרב מביא מעות ומחללן על הבנין. ומביא קטרת ומחללין עליהן. בשירי קרבן כאן הקשה על הרע"ב ורש"י שכתבו בפי' המשנה שנותנין למפטמי קטרת דהא הכא מסיק דנותנן לאומני הבנין יע"ש. אולם ראיתי בחי' הר"ן לשבועות (ד"ו ע"ב) שהעתיק דברי הירושלמי בזה"ל מביא ב' מעות מן החולין ומביא קטרת ומחללן עליהן כו' ע"ש שלא היה בגירסתו דנותנן לאומני הבנין וכן היתה גירסת רש"י ורע"ב ולק"מ. ועי' מה שכתב שם הר"ן בביאור דברי הירוש':
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>מביא מעות ומחללן על הבנין.</b> ומביא קטרת ומחללין עליהן. בשירי קרבן כאן הקשה על הרע"ב ורש"י שכתבו בפי' המשנה שנותנין למפטמי קטרת דהא הכא מסיק דנותנן לאומני הבנין יע"ש. אולם ראיתי בחי' הר"ן לשבועות (ד"ו ע"ב) שהעתיק דברי הירושלמי בזה"ל מביא ב' מעות מן החולין ומביא קטרת ומחללן עליהן כו' ע"ש שלא היה בגירסתו דנותנן לאומני הבנין וכן היתה גירסת רש"י ורע"ב ולק"מ. ועי' מה שכתב שם הר"ן בביאור דברי הירוש':
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+(שייך לעמוד הקודם) נקוניקה אישתכח כו' בקה"ע ובפי' הרא"פ פירשו מין קנקן וליתא רק פירושו בני מעים של שור ממולאים בבשר כן פי' (במעריך אות ו') ובפר"ח ביו"ד (סי' ס"ג סק"ג) וראיתי בספר שלמי נדבה ח"ב (ד"כ ע"א) שהקשה מהירושלמי הזה על תוס' חולין שכתבו דרק אי נקט ב' אבל אי נקט א' מותר וכאן מבואר דאף בא' אסור. ועוד הקשה דהא בב"מ דכ"ד ס"ל דר' יוחנן סובר בשר שנתעלם מן העין מותר וכאן סובר דאסור וקושיתו הא' כבר העיר בזה הפר"ח ובקושיתו השניה שגה מאד דאדרבה מבואר שם דר' יוחנן סובר דמותר דר' יוחנן מתיר בנמצא ביד עכו"ם ולרב אסור אף בנמצא ביד עכו"ם דלהירושלמי חמיר בנמצא ביד עכו"ם עי' ה"ה בהמ"א וב"י סי' ס"ג ולק"מ:
+
+Segment 10
+
+<small>[כ"י]</small> <b>גדי צלי אשתכח.</b> נ"ב רוקח סימן ת"ח:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<small>[כ"י]</small> <b>תני הסכין קשורה לה ה"ז כמותה.</b> נ"ב עמ"ש הישועת יעקב או"ח סימן שכ"ד ס"ק ד':
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+<small>[כ"י]</small> <b>המקדיש שקלים וביכורים הרי זה קודש.</b> נ"ב נשמט הציון לרמב"ם הלכות ערכין פ"ו הט"ז:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Sukkah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,406 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Sukkah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי סוכה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי סוכה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+<b>ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא מחצה על מחצה כשירה כו' באילן שדרכו ליפסע.</b> ועי' בק"ע ופ"מ. נ"ב וצל"ע על דברי הא"ז הלכות סוכה (סימן רפ"ד) שכתב וז"ל ירושלמי צילתה מרובה מחמתה כשירה הא מחצה על מחצה פסול וחמתה מרובה דקתני מתני' דפסולה דמחצה על מחצה קרי מרובה עכ"ל. וקשה דהא בירושלמי מקשה זה ומחלק בין דרכו ליפסע לאין דרכו ליפסע ואולי גירסא אחרת היתה לו:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>הוינן סברין מימר שלא בירך.</b> נ"ב בגליון הש"ס העלה בצ"ע מזה על הרא"ש פ"ו דברכות שנסתפק אם יש לברך בנ"ר ולק"מ דברכה א'. הכוונה מעין ג' וכ"כ בציון ירושלמי ומצאתי בא"ז הל' סוכה (סי' ש') שפירש כן דברי הירושלמי דבברכה א' הוא מעין ג':
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>בשגזלו משופה.</b> נ"ב עיין בש"ק מה שהקשה. אולם מצאתי להראב"ד בתמים דעים סימן רכ"ח שפירשו דקאי ליו"ט שני דאיכא פלוגתא בבבלי (דף ל' ע"א) אם לולב הגזול פסול ביו"ט שני ובא"ז הלכות ר"ה (סי' רע"ד) ששם הביא הירושלמי הזה מבואר שפירשו לענין שופר וכן ראיתי בהגהת הרי"ף לסמ"ק (סימן צ"ב) שפירשו לענין שופר וכל זה נעלם מהש"ק דלפ"ז לק"מ:
+<b>איזהו גזולה פסולה כל שהוא נכנס כו'.</b> נ"ב עי' בש"ק מה שהקשה על הרמ"א ומ"ש הקה"ע. אולם ראיתי בא"ז (שממנו מקור דברי הג"א) בהלכות סוכה (סימן ש"ב) פירוש הירושלמי דמ"ד כשירה בשגזל קרקע דה"ל שאולה דקרקע אינה נגזלת ומקשה דהא קשרן והוי שינוי מעשה ותירץ כשלא קשרן ור' יוחנן אמר בין כך ובין כך פסולה דסובר כר"א דשאלה פסלה ואח"כ גרס גמליאל דזוגא [א"ל] מאן סרי לך דאפי' רבנן לא מכשרי רק בדיעבד ע"ש בא"ז ונראה דלא גרס מתחלה איזהו סוכה פסולה כו' רק אח"כ ולפי הפי' הזה אינו מבואר כלל בירושלמי דמדמו אותם להדדי וא"ש דברי ההג"א והרמ"א:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>בשהוא נוטלו מהו אומר ברוך שהחיינו כו'.</b> נ"ב בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ג) הובא ג"כ הירושלמי הזה ושם ליתא להאי נתפלל בו רק כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב ואשר החיינו ובתשב"ץ ח"ב (סימן ר"ד) העתיק ירושלמי דכאן ג"כ בנוסחת דאשר החיינו. וע"כ תמוהין דברי השאילת שלום פ' ברכה (סימן קע"א) דעל מה שהשאילתות כתב נוסח הברכה אשר החיינו כתב דעד הנה לא מצא למי שיעתיק נוסח הברכה אשר החיינו ובמח"כ לא ראה שכ"ה בנוסח הירושלמי דברכות ולהתשב"ץ גם בירושלמי כאן הנוסח כן ובנוסח הדלקת נר חנוכה איתא כאן על מצות הדלקת נר חנוכה אולם בתניא סימן ל"ה כתב שיש לברך על הדלקת נ"ח שכ"ה בירושלמי וכן ראיתי בספר הפרדס (סימן מ"ב) רקמ"ש התניא הגירסא של חנוכה בספר הפרדס ליתא תיבת של ועמ"ש השל"ה בשם היש"ש (אולם בשבלי הלקט השלם סימן קפ"ד הביא בשם ירושלמי פ' לולב הגזול על מצות הדלקת נר חנוכה]:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>תני עכו"ם שבירך את השם כו' בשם אין עונין אחריו אמן.</b> נ"ב כ"ה ג"כ בב"ר (פ' ס"ו) וראיתי להיפה מראה בירושלמי ברכות (פ"ח סי' ו') שפי' דהאי בשם קאי שלישראל שהוא מברך בשם אין עונין אחריו ואין טעם לזה וכמו שהקשה הש"ק ומה שפי' הש"ק דיש לחלק בין ברכת השבח לברכת הודיה יש לגמגם בזה דדוקא למוד תורה דהוא משום גזל או בא על נערה המאורסה וכדאיתא בסנהדרין (נ"ט א') בזה אסור לו ללמוד אבל שאר מצות רשאי העכו"ם לעשות ויש לכאורה ראיה מדהצריכו להוציא שבת משמע דבשאר מצות אין הדין כן ואף די"ל דהתם הוצרך להוציא גם בששבת יום אחד מששת ימי המעשה וכמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים (פי"א ה"ט) מ"מ יש לחלק כן. וכן נ"ל מתוך דברי היפה תואר ב"ר (פ' צ"ב) על מה דאיתא שם דיוסף שמר את השבת וז"ל וה"ה כל המצות אלא דנקט שבת אגב אורחא כו' ועוד דהוי חידוש משום דבן נח מוזהר עליה עכ"ל משמע דבשאר מצות אין בן נח מוזהר עליהם ואולם ראיתי להתשב"ץ ח"ג סימן קל"ג שכתב להדיא דה"ה בכל המצות הדין כן. ועיין מה שפי' המת"כ שפי' בשם הוא בשם אחר יברך יוסי את יוסי מה שפי' בזה ואין לזה הבנה כלל ועיין בעש"מ מ' חיקור דין (ח"ב פי"א) שפי' הירוש' דקאי שמברך שם בשם ע"ש אולם לפי דעתי היה נ"ל דהאי בשם היא ט"ס וצ"ל כותי ומצאתי סעד לזה מדברי הטוא"ח סימן רט"ז שכתב וז"ל איתא בירושלמי עכו"ם שבירך את השם עונין אחריו אמן כותי אין עונין אחריו עכ"ל. וראיתי להתפארת שמואל בהגהותיו על הרא"ש (דק"ד) שכתב וז"ל אבל בטור דייק מדאמר בירושלמי עכו"ם עונין אחריו אמן כותי אין עונין אחריו אמן א"כ מיירי מדלא סיים הברכה מדלא עונין אמן אחר הכותי ואני ראיתי בירושלמי שלא כתב לשם מידי מכותי אלא עכו"ם עונין אחריו עב"ל. אולם לפי מה שכתבתי הנה מבואר להדיא כן בירושלמי ועיין באגודה ברכות סימן קצ"א והנה הן נדפס ובא פירוש הפני משה על הירושלמי וראיתי שגרס כן על פי התוספתא דברכות ונהניתי אולם לא הביא מאומה מדברי הטור הללו:
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>רבי אומר וכולם וכו'.</b> נ"ב עמ"ש הקה"ע ובגליון הש"ס ועיין בא"ז הלכות סוכה (סימן שי"ד) שאחר שהביא דברי ירושגמי האלו סיים ואין בידי לפרש' מלתא דרבי אי על כל השנויין קאי עכ"ל:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>וחורנא אמר אפי' בד אחד.</b> כתב הקרבן העדה ובו עלין. והוא לכאורה נגד ש"ס סוכה דף מ"ד ב' בד אחד ועלה א' וא"כ למה כתב ובו עלין דמשמע דצריך להיות הרבה עלין ועי' טוא"ח (סי' תרס"ד) שכתב בשם ר' האי דמכוער הדבר עלה א' בבד א' ויוכל להיות דהוציאו ממה דבירושלמי אינו מבואר בדברי רב ששת דסגי בעלה א' רק בד א' משמע דס"ל דצ"ל הרבה עלין. ועי' בר"מ הל' לולב פ"ז הכ"ב שכתב כיצד עושה לוקח בד א' כו' ולא כתב דסגי גם בעלה א' והמפרשים לא הערו בזה וצ"ע. ובעשרה מאמרות מאמר חיקור דין (ח"ב פכ"ה) פי' עלה א' ובד א' ר"ל עלה א' בבד ובד א' ובו עלה ע"ש ר"ל ב' בדין וב' עלין ויוכל להיות שכן דעת ר' אביגדור המובא בס' תניא (סי' פ"ה) שכתב דלא סגי בעלה א'. והוא לכאורה תמוה וי"ל שפי' כפי' העשרה מאמרות. ועי' בשיבולי הלקט סי' ק"כ שכתב בשם ר' חננאל שפסק דבעינן ג' בדין כרב נחמן ע"ש. והנה בגליון הש"ס תמה על הקה"ע שכתב דא"צ שיהיה ג' טפחים דזהו נגד פסק ההלכה בסי' תרס"ד. והנה דברי הקה"ע. המה מעותקים מדברי רש"י בסוכה (מ"ד ב') ויוכל להיות דס"ל להקה"ע כדעת הלבוש שם דס"ל דהג' טפחים הם רק לכתחלה ובדיעבד סגי בכ' ש ועי' בא"ז וא"ר שם:
+
+Segment 4
+
+<b>א"ל כשרים היו.</b> עי' בקה"ע שכתב כשרים היו הבעלי מומים לכך שלא הקיפו בערבה אלא בזקיפה. וכהן בעל מום מותר ליקרב לגבי המזבח. לישנא אחרינא כשרים היו שזקפו הערבה ולא בעלי מימים והראשון עיקר עכ"ל הנה מ"ש בפי' הא' שכהן בעל מום מותר ליקרב לגבי המזבח לא ידעתי דהא באמת אסור כדתנן בפ"ק דכלים ואם נימא דכוונתו דכיון דמצותו בזקיפה לא היה צריך לכנוס לגבי המזבח וסגי בעזרה כבר דחה הריטב"א בחי' לסוכה פי' זה דגם אי בעינן זקיפה צריך לקרב לגבי המזבח והכי ה"ל להקה"ע לומר דכשרים היו דאי בזקיפה היה כהן א' זוקף על הכל אך לפ"ז יהיה דברי ר' יוחנן בירושלמי נגד דבריו בבבלי סוכה מ"ד א' דאמר דילמא בתמימין וכן השמיט הר"מ שהכהנים בעלי מומין היו זוקפין כו' ונראה העיקר כפירוש השני דבעלי מומין לא היו נכנסין רק כשרים. ועי' בא"ז הלכות סוכה סימן שט"ו שעל מה שתמה על מנהגנו דישראל מקיפין למזבח. ולא כהנים כתב וז"ל ומצאתי סמך למנהגנו דאמר בירושלמי דשמעתין כיצד סדר ההקפה כל ישראל גדולים וקטנים נוטלן לולביהן בידיהן ימנית ואתרוגיהן בידיהן השמאלית ומקיפין הקפה א' ואותו היום מקיפין ז"פ הרי ראיה וכמך למנהגנו שהמקיפין היו ישראלים. אבל קשיא לתלמודין דידן דמשמע שלא היו מקיפין רק כהנים ונראה בעיני דלא פליגי ירושלמי וגמרא דידן ותרווייהו ס"ל דהיתה הקפה בישראל והיו ישראל נכנסין בין האולם ולמזבח ומקיפין וראיה מרשב"ל דכהן בעל מום זר לענין הזה שאסור לכנוס כל השנה בין האולם ולמזבח עתה מותר בעבור מצות הקפה כו' עכ"ל הא"ז ולפנינו ליתא לזה בירושלמי. ועי' ילקוט תהלים (ס"ס תש"ג) והנה בביאורי הגר"א בא"ח (סי' תרס"א סק"א) כתב וז"ל אבל צ"ע שם שאמר סדר ההקפה כל ישראל גדולים וכו' ואין ההקפה במקדש אלא בכהנים דאין זר נכנס בין האולם ולמזבח עכ"ל. אולם לפי דברי הא"ז לק"מ. ותנאן נ"ל ראיה למ"ש הר"מ הל' כלי המקדש פ"ו ה"א דכהן בעל מום אסור מה"ת ליקרב לגבי המזבח והרמב"ן בהשגותיו לספר המצות לאוין סי' ס"ט השיג עליו מהש"ס דסוכה דמוכח דהוא רק מדרבנן דאל"כ איך התירו לבעל מום ליכנס משום מצות ערבה וע"ש במגילת אסתר ומדברי הירושלמי שהביא הא"ז לא קשיא קושיות הרמב"ן דהא מבואר דגם ישראלים היו מקיפים וזר בודאי אסור מה"ת ע"כ צ"ל דהוא מטעם דעשה דוחה ל"ת ועי' בריטב"א בחי' לסוכה שחילק בין בע"מ לישראלים דישראל אסור ליכנוס מה"ת. אולם בירושלמי מבואר דגם ישראלים היו מקיפים ומש"ס דילן ליכא תברא לזה וכמ"ש הא"ז. ומדברי הא"ז מוכח דגם הוא סובר כהרמב"ם דהוא מה"ת מדכתב והא ראיה מרשב"ל דסובר דבעלי מומים נכנסים ה"ה לישראלים ומה ראיה הא זה מה"ת וזה מדרבנן אע"כ דס"ל דגם בעלי מומין אסורים מה"ת. עוד הביא הא"ז בשם הירושלמי ניחא בזמן שיש מזבח ובזמה"ז חזן הכנסת עומד כמלאך אלקים וס"ת בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח ע"כ וחסר לפנינו:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>לא אמרו אלא קטן.</b> עי' בק"ע מה שהקשה על רש"י. אולם מצאתי בא"ז ה' סוכה (סי' שט"ו) שכתב מיהו אין משם קושיא לרש"י דההוא סוגיא אזלא כר"נ דאמר לקמן אתרוג בשביעי אסור ואפשר שפיר להיות כפירש"י כו' עכ"ל וא"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>נקב שאינו מוציא מים מוציא יין ושאינו מוציא יין מוציא שמן.</b> בספר בני חייא בהשמטות ליו"ר (סי' צ"ט ס"א) שהניח בצ"ע ע"ד הירו' הללו ולק"מ כמ"ש השירי קרבן:
+<b>הדא אמרה הקדימן לזבח כשר.</b> עי' במראה הפנים והוא תמוה ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי ונראה דגם הירושלמי מודה דבשאר קרבנות יוכל להביא הנסכים מאוחר להקרבן כיון שאין קבוע זמן להנסכים משא"כ כאן דנקבע זמן לניסוך המים וכי נימא דאחר עשרה ימים אחר חג הסוכות יוכל לנסך המים דהוא חובת היום ולא חובת הקרבן וז"ב ופשוט ועי' בקה"ע ובגבורת ארי תענית ד"ב ע"ב שמביא כמ"ש. ולפ"ד הפני משה י"ל דהירושלמי והבבלי אזלי לשיטתם דהנה בפסחים (פ"ד ה"א) איתא דהשיר מעכב הקרבן והמראה הפנים שם כתב דע"כ ש"ס דילן לא ס"ל כן מדאמרינן דמביא נסכים אחר כמה ימים וא"כ ע"כ דאין השיר מעכב דהרי אין שיר בלא נסך וא"כ הירושלמי דס"ל דשיר מעכב ע"כ דס"ל דאין מביא אחר כמה ימים. אולם מזה אין ראיה כל כך משם והבן:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג.</b> עי' בשירי קרבן מ"ש ולא ידענא מאי קושיא הא לא אמרו אלא כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג אבל לא אמרו כל זמן שההלל נוהג החליל נוהג והוא מההקישים שאינם מתהפכים ולק"מ והרי כתב הריטב"א בחי' לסוכה (נ"ד א') שבשחיטת הפסח כששינו ושלשו את ההלל לא היו מכין אז בחליל וביאר שהיה הלל בלא חליל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>בר קפרא אמר וגובהן מאה אמה והא תני כל דתלי מאה אמין.</b> עיין במראה הפנים ומזה קשה לי על תפארת ישראל בסוכה פ"ה שכתב דלא היו המנורות גבוהות ק' אמה (או נ' אמה לש"ס דילן) דלא מסתברא שיהיו כליל זהב המנורות כל כך אלא שהיו המנורות עומדות על בימות גבוהות או סביב שפת גזוזטרא שעשו ע"ש דלפ"ז לא תקשה קושית הירושלמי דדוקא אם היתה המנורה גבוה ק' אמה אז צריך בסיס מן תלתין ותלתא משא"כ אם עמדה על בימה א"כ שוב א"צ להבסיס שיהיה כל כך וא"כ קושית הירושלמי לק"מ א"ו שהירושלמי ס"ל שהמנורה היתה גבוה ק' אמה ועי' מ"ש הקה"ע בפירושו שהקושיא קאי לאורך קפ"ז. וראיתי להעיר ע"ד המהרי"ל הל' סוכה שכתב וז"ל נשאל למהר"י סג"ל מ"ש סוכות דאומרים שמחתנו יותר משאר רגלים ואמר דהיתה בה שמחה יתירה שמדליקין ד' מנורות שהיו מאירין בכל ירושלים עכ"ל ולא ידעתי מנין לו שהיו ד' מנורות הלא במשנה איתא ומנורה של זהב היה שם ואינו מבואר כמה מנורות היו ועי' בפני משה שכתב ולפחות שני מנורות היו ומנין לו למהרי"ל שהיו ד' וצ"ע. גם במה שנקרא זמן שמחתנו נראה כפשוטו כיון שהוא עת האסיף התבואה ומזה נצמח שמחה לבני אדם. ועי' בערוך לנר בסוכה דף ק"ב ע"ב שכתב ג"כ שהיו ב' מנורות אלא שלא הביא כלל דברי המהרי"ל הללו:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Sukkah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,409 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Sukkah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי סוכה
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Sukkah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי סוכה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+<b>ושחמתה מרובה מצלתה פסולה הא מחצה על מחצה כשירה כו' באילן שדרכו ליפסע.</b> ועי' בק"ע ופ"מ. נ"ב וצל"ע על דברי הא"ז הלכות סוכה (סימן רפ"ד) שכתב וז"ל ירושלמי צילתה מרובה מחמתה כשירה הא מחצה על מחצה פסול וחמתה מרובה דקתני מתני' דפסולה דמחצה על מחצה קרי מרובה עכ"ל. וקשה דהא בירושלמי מקשה זה ומחלק בין דרכו ליפסע לאין דרכו ליפסע ואולי גירסא אחרת היתה לו:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>הוינן סברין מימר שלא בירך.</b> נ"ב בגליון הש"ס העלה בצ"ע מזה על הרא"ש פ"ו דברכות שנסתפק אם יש לברך בנ"ר ולק"מ דברכה א'. הכוונה מעין ג' וכ"כ בציון ירושלמי ומצאתי בא"ז הל' סוכה (סי' ש') שפירש כן דברי הירושלמי דבברכה א' הוא מעין ג':
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>בשגזלו משופה.</b> נ"ב עיין בש"ק מה שהקשה. אולם מצאתי להראב"ד בתמים דעים סימן רכ"ח שפירשו דקאי ליו"ט שני דאיכא פלוגתא בבבלי (דף ל' ע"א) אם לולב הגזול פסול ביו"ט שני ובא"ז הלכות ר"ה (סי' רע"ד) ששם הביא הירושלמי הזה מבואר שפירשו לענין שופר וכן ראיתי בהגהת הרי"ף לסמ"ק (סימן צ"ב) שפירשו לענין שופר וכל זה נעלם מהש"ק דלפ"ז לק"מ:
+<b>איזהו גזולה פסולה כל שהוא נכנס כו'.</b> נ"ב עי' בש"ק מה שהקשה על הרמ"א ומ"ש הקה"ע. אולם ראיתי בא"ז (שממנו מקור דברי הג"א) בהלכות סוכה (סימן ש"ב) פירוש הירושלמי דמ"ד כשירה בשגזל קרקע דה"ל שאולה דקרקע אינה נגזלת ומקשה דהא קשרן והוי שינוי מעשה ותירץ כשלא קשרן ור' יוחנן אמר בין כך ובין כך פסולה דסובר כר"א דשאלה פסלה ואח"כ גרס גמליאל דזוגא [א"ל] מאן סרי לך דאפי' רבנן לא מכשרי רק בדיעבד ע"ש בא"ז ונראה דלא גרס מתחלה איזהו סוכה פסולה כו' רק אח"כ ולפי הפי' הזה אינו מבואר כלל בירושלמי דמדמו אותם להדדי וא"ש דברי ההג"א והרמ"א:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>בשהוא נוטלו מהו אומר ברוך שהחיינו כו'.</b> נ"ב בירושלמי ברכות (פ"ט ה"ג) הובא ג"כ הירושלמי הזה ושם ליתא להאי נתפלל בו רק כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב ואשר החיינו ובתשב"ץ ח"ב (סימן ר"ד) העתיק ירושלמי דכאן ג"כ בנוסחת דאשר החיינו. וע"כ תמוהין דברי השאילת שלום פ' ברכה (סימן קע"א) דעל מה שהשאילתות כתב נוסח הברכה אשר החיינו כתב דעד הנה לא מצא למי שיעתיק נוסח הברכה אשר החיינו ובמח"כ לא ראה שכ"ה בנוסח הירושלמי דברכות ולהתשב"ץ גם בירושלמי כאן הנוסח כן ובנוסח הדלקת נר חנוכה איתא כאן על מצות הדלקת נר חנוכה אולם בתניא סימן ל"ה כתב שיש לברך על הדלקת נ"ח שכ"ה בירושלמי וכן ראיתי בספר הפרדס (סימן מ"ב) רקמ"ש התניא הגירסא של חנוכה בספר הפרדס ליתא תיבת של ועמ"ש השל"ה בשם היש"ש (אולם בשבלי הלקט השלם סימן קפ"ד הביא בשם ירושלמי פ' לולב הגזול על מצות הדלקת נר חנוכה]:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>תני עכו"ם שבירך את השם כו' בשם אין עונין אחריו אמן.</b> נ"ב כ"ה ג"כ בב"ר (פ' ס"ו) וראיתי להיפה מראה בירושלמי ברכות (פ"ח סי' ו') שפי' דהאי בשם קאי שלישראל שהוא מברך בשם אין עונין אחריו ואין טעם לזה וכמו שהקשה הש"ק ומה שפי' הש"ק דיש לחלק בין ברכת השבח לברכת הודיה יש לגמגם בזה דדוקא למוד תורה דהוא משום גזל או בא על נערה המאורסה וכדאיתא בסנהדרין (נ"ט א') בזה אסור לו ללמוד אבל שאר מצות רשאי העכו"ם לעשות ויש לכאורה ראיה מדהצריכו להוציא שבת משמע דבשאר מצות אין הדין כן ואף די"ל דהתם הוצרך להוציא גם בששבת יום אחד מששת ימי המעשה וכמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים (פי"א ה"ט) מ"מ יש לחלק כן. וכן נ"ל מתוך דברי היפה תואר ב"ר (פ' צ"ב) על מה דאיתא שם דיוסף שמר את השבת וז"ל וה"ה כל המצות אלא דנקט שבת אגב אורחא כו' ועוד דהוי חידוש משום דבן נח מוזהר עליה עכ"ל משמע דבשאר מצות אין בן נח מוזהר עליהם ואולם ראיתי להתשב"ץ ח"ג סימן קל"ג שכתב להדיא דה"ה בכל המצות הדין כן. ועיין מה שפי' המת"כ שפי' בשם הוא בשם אחר יברך יוסי את יוסי מה שפי' בזה ואין לזה הבנה כלל ועיין בעש"מ מ' חיקור דין (ח"ב פי"א) שפי' הירוש' דקאי שמברך שם בשם ע"ש אולם לפי דעתי היה נ"ל דהאי בשם היא ט"ס וצ"ל כותי ומצאתי סעד לזה מדברי הטוא"ח סימן רט"ז שכתב וז"ל איתא בירושלמי עכו"ם שבירך את השם עונין אחריו אמן כותי אין עונין אחריו עכ"ל. וראיתי להתפארת שמואל בהגהותיו על הרא"ש (דק"ד) שכתב וז"ל אבל בטור דייק מדאמר בירושלמי עכו"ם עונין אחריו אמן כותי אין עונין אחריו אמן א"כ מיירי מדלא סיים הברכה מדלא עונין אמן אחר הכותי ואני ראיתי בירושלמי שלא כתב לשם מידי מכותי אלא עכו"ם עונין אחריו עב"ל. אולם לפי מה שכתבתי הנה מבואר להדיא כן בירושלמי ועיין באגודה ברכות סימן קצ"א והנה הן נדפס ובא פירוש הפני משה על הירושלמי וראיתי שגרס כן על פי התוספתא דברכות ונהניתי אולם לא הביא מאומה מדברי הטור הללו:
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>רבי אומר וכולם וכו'.</b> נ"ב עמ"ש הקה"ע ובגליון הש"ס ועיין בא"ז הלכות סוכה (סימן שי"ד) שאחר שהביא דברי ירושגמי האלו סיים ואין בידי לפרש' מלתא דרבי אי על כל השנויין קאי עכ"ל:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>וחורנא אמר אפי' בד אחד.</b> כתב הקרבן העדה ובו עלין. והוא לכאורה נגד ש"ס סוכה דף מ"ד ב' בד אחד ועלה א' וא"כ למה כתב ובו עלין דמשמע דצריך להיות הרבה עלין ועי' טוא"ח (סי' תרס"ד) שכתב בשם ר' האי דמכוער הדבר עלה א' בבד א' ויוכל להיות דהוציאו ממה דבירושלמי אינו מבואר בדברי רב ששת דסגי בעלה א' רק בד א' משמע דס"ל דצ"ל הרבה עלין. ועי' בר"מ הל' לולב פ"ז הכ"ב שכתב כיצד עושה לוקח בד א' כו' ולא כתב דסגי גם בעלה א' והמפרשים לא הערו בזה וצ"ע. ובעשרה מאמרות מאמר חיקור דין (ח"ב פכ"ה) פי' עלה א' ובד א' ר"ל עלה א' בבד ובד א' ובו עלה ע"ש ר"ל ב' בדין וב' עלין ויוכל להיות שכן דעת ר' אביגדור המובא בס' תניא (סי' פ"ה) שכתב דלא סגי בעלה א'. והוא לכאורה תמוה וי"ל שפי' כפי' העשרה מאמרות. ועי' בשיבולי הלקט סי' ק"כ שכתב בשם ר' חננאל שפסק דבעינן ג' בדין כרב נחמן ע"ש. והנה בגליון הש"ס תמה על הקה"ע שכתב דא"צ שיהיה ג' טפחים דזהו נגד פסק ההלכה בסי' תרס"ד. והנה דברי הקה"ע. המה מעותקים מדברי רש"י בסו��ה (מ"ד ב') ויוכל להיות דס"ל להקה"ע כדעת הלבוש שם דס"ל דהג' טפחים הם רק לכתחלה ובדיעבד סגי בכ' ש ועי' בא"ז וא"ר שם:
+
+Segment 4
+
+<b>א"ל כשרים היו.</b> עי' בקה"ע שכתב כשרים היו הבעלי מומים לכך שלא הקיפו בערבה אלא בזקיפה. וכהן בעל מום מותר ליקרב לגבי המזבח. לישנא אחרינא כשרים היו שזקפו הערבה ולא בעלי מימים והראשון עיקר עכ"ל הנה מ"ש בפי' הא' שכהן בעל מום מותר ליקרב לגבי המזבח לא ידעתי דהא באמת אסור כדתנן בפ"ק דכלים ואם נימא דכוונתו דכיון דמצותו בזקיפה לא היה צריך לכנוס לגבי המזבח וסגי בעזרה כבר דחה הריטב"א בחי' לסוכה פי' זה דגם אי בעינן זקיפה צריך לקרב לגבי המזבח והכי ה"ל להקה"ע לומר דכשרים היו דאי בזקיפה היה כהן א' זוקף על הכל אך לפ"ז יהיה דברי ר' יוחנן בירושלמי נגד דבריו בבבלי סוכה מ"ד א' דאמר דילמא בתמימין וכן השמיט הר"מ שהכהנים בעלי מומין היו זוקפין כו' ונראה העיקר כפירוש השני דבעלי מומין לא היו נכנסין רק כשרים. ועי' בא"ז הלכות סוכה סימן שט"ו שעל מה שתמה על מנהגנו דישראל מקיפין למזבח. ולא כהנים כתב וז"ל ומצאתי סמך למנהגנו דאמר בירושלמי דשמעתין כיצד סדר ההקפה כל ישראל גדולים וקטנים נוטלן לולביהן בידיהן ימנית ואתרוגיהן בידיהן השמאלית ומקיפין הקפה א' ואותו היום מקיפין ז"פ הרי ראיה וכמך למנהגנו שהמקיפין היו ישראלים. אבל קשיא לתלמודין דידן דמשמע שלא היו מקיפין רק כהנים ונראה בעיני דלא פליגי ירושלמי וגמרא דידן ותרווייהו ס"ל דהיתה הקפה בישראל והיו ישראל נכנסין בין האולם ולמזבח ומקיפין וראיה מרשב"ל דכהן בעל מום זר לענין הזה שאסור לכנוס כל השנה בין האולם ולמזבח עתה מותר בעבור מצות הקפה כו' עכ"ל הא"ז ולפנינו ליתא לזה בירושלמי. ועי' ילקוט תהלים (ס"ס תש"ג) והנה בביאורי הגר"א בא"ח (סי' תרס"א סק"א) כתב וז"ל אבל צ"ע שם שאמר סדר ההקפה כל ישראל גדולים וכו' ואין ההקפה במקדש אלא בכהנים דאין זר נכנס בין האולם ולמזבח עכ"ל. אולם לפי דברי הא"ז לק"מ. ותנאן נ"ל ראיה למ"ש הר"מ הל' כלי המקדש פ"ו ה"א דכהן בעל מום אסור מה"ת ליקרב לגבי המזבח והרמב"ן בהשגותיו לספר המצות לאוין סי' ס"ט השיג עליו מהש"ס דסוכה דמוכח דהוא רק מדרבנן דאל"כ איך התירו לבעל מום ליכנס משום מצות ערבה וע"ש במגילת אסתר ומדברי הירושלמי שהביא הא"ז לא קשיא קושיות הרמב"ן דהא מבואר דגם ישראלים היו מקיפים וזר בודאי אסור מה"ת ע"כ צ"ל דהוא מטעם דעשה דוחה ל"ת ועי' בריטב"א בחי' לסוכה שחילק בין בע"מ לישראלים דישראל אסור ליכנוס מה"ת. אולם בירושלמי מבואר דגם ישראלים היו מקיפים ומש"ס דילן ליכא תברא לזה וכמ"ש הא"ז. ומדברי הא"ז מוכח דגם הוא סובר כהרמב"ם דהוא מה"ת מדכתב והא ראיה מרשב"ל דסובר דבעלי מומים נכנסים ה"ה לישראלים ומה ראיה הא זה מה"ת וזה מדרבנן אע"כ דס"ל דגם בעלי מומין אסורים מה"ת. עוד הביא הא"ז בשם הירושלמי ניחא בזמן שיש מזבח ובזמה"ז חזן הכנסת עומד כמלאך אלקים וס"ת בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת מזבח ע"כ וחסר לפנינו:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>לא אמרו אלא קטן.</b> עי' בק"ע מה שהקשה על רש"י. אולם מצאתי בא"ז ה' סוכה (סי' שט"ו) שכתב מיהו אין משם קושיא לרש"י דההוא סוגיא אזלא כר"נ דאמר לקמן אתרוג בשביעי אסור ואפשר שפיר להיות כפירש"י כו' עכ"ל וא"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>נקב שאינו מוציא מים מוציא יין ושאינו מוציא יין מוציא שמן.</b> בספר בני חייא בהשמטות ליו"ר (סי' צ"ט ס"א) שהניח בצ"ע ע"ד הירו' הללו ולק"מ כמ"ש השירי קרבן:
+<b>הדא אמרה הקדימן לזבח כשר.</b> עי' במראה הפנים והוא תמוה ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי ונראה דגם הירושלמי מודה דבשאר קרבנות יוכל להביא הנסכים מאוחר להקרבן כיון שאין קבוע זמן להנסכים משא"כ כאן דנקבע זמן לניסוך המים וכי נימא דאחר עשרה ימים אחר חג הסוכות יוכל לנסך המים דהוא חובת היום ולא חובת הקרבן וז"ב ופשוט ועי' בקה"ע ובגבורת ארי תענית ד"ב ע"ב שמביא כמ"ש. ולפ"ד הפני משה י"ל דהירושלמי והבבלי אזלי לשיטתם דהנה בפסחים (פ"ד ה"א) איתא דהשיר מעכב הקרבן והמראה הפנים שם כתב דע"כ ש"ס דילן לא ס"ל כן מדאמרינן דמביא נסכים אחר כמה ימים וא"כ ע"כ דאין השיר מעכב דהרי אין שיר בלא נסך וא"כ הירושלמי דס"ל דשיר מעכב ע"כ דס"ל דאין מביא אחר כמה ימים. אולם מזה אין ראיה כל כך משם והבן:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג.</b> עי' בשירי קרבן מ"ש ולא ידענא מאי קושיא הא לא אמרו אלא כל זמן שהחליל נוהג ההלל נוהג אבל לא אמרו כל זמן שההלל נוהג החליל נוהג והוא מההקישים שאינם מתהפכים ולק"מ והרי כתב הריטב"א בחי' לסוכה (נ"ד א') שבשחיטת הפסח כששינו ושלשו את ההלל לא היו מכין אז בחליל וביאר שהיה הלל בלא חליל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>בר קפרא אמר וגובהן מאה אמה והא תני כל דתלי מאה אמין.</b> עיין במראה הפנים ומזה קשה לי על תפארת ישראל בסוכה פ"ה שכתב דלא היו המנורות גבוהות ק' אמה (או נ' אמה לש"ס דילן) דלא מסתברא שיהיו כליל זהב המנורות כל כך אלא שהיו המנורות עומדות על בימות גבוהות או סביב שפת גזוזטרא שעשו ע"ש דלפ"ז לא תקשה קושית הירושלמי דדוקא אם היתה המנורה גבוה ק' אמה אז צריך בסיס מן תלתין ותלתא משא"כ אם עמדה על בימה א"כ שוב א"צ להבסיס שיהיה כל כך וא"כ קושית הירושלמי לק"מ א"ו שהירושלמי ס"ל שהמנורה היתה גבוה ק' אמה ועי' מ"ש הקה"ע בפירושו שהקושיא קאי לאורך קפ"ז. וראיתי להעיר ע"ד המהרי"ל הל' סוכה שכתב וז"ל נשאל למהר"י סג"ל מ"ש סוכות דאומרים שמחתנו יותר משאר רגלים ואמר דהיתה בה שמחה יתירה שמדליקין ד' מנורות שהיו מאירין בכל ירושלים עכ"ל ולא ידעתי מנין לו שהיו ד' מנורות הלא במשנה איתא ומנורה של זהב היה שם ואינו מבואר כמה מנורות היו ועי' בפני משה שכתב ולפחות שני מנורות היו ומנין לו למהרי"ל שהיו ד' וצ"ע. גם במה שנקרא זמן שמחתנו נראה כפשוטו כיון שהוא עת האסיף התבואה ומזה נצמח שמחה לבני אדם. ועי' בערוך לנר בסוכה דף ק"ב ע"ב שכתב ג"כ שהיו ב' מנורות אלא שלא הביא כלל דברי המהרי"ל הללו:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Taanit/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,476 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Taanit
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי תענית
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי תענית
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>אין קרי אלא מתשמיש המטה כו' ע"ש.</b> ראיתי להעיר ע"ד שו"ת ס' יהושע בפסקים וכתבים סי' קע"ח שכ' וז"ל השל"ה ז"ל כתב בהל' תשובה דאין קישוי בלא קרי ולכאורה הוא נגד הגמ' דנדה דט"ו ע"א דמקשה שם דתיפוק ליה דהוי בעל קרי ומשני דלא גמר ביאתו משמע להדיא דיש קישוי בלא קרי וי"ל בדוחק דמיירי ששימש באבר מת עכ"ל ובאמת אינו מועיל תירוצו דהא פסק הר"מ (בפ"ה מהאה"ט ה"ד) דש"ז בלא קישוי אינו מטמא ולפ"ז גם האדם אינו בעשה בעל קרי שיטמא רק בראה בקישוי וז"פ וכ"כ בחידושים שבסוף ספר דברי חיים. וא"כ למה לו להש"ס לשנויי דלא גמר ביאתו הלא בלא"ה גם אם ראה קרי שגמר ביאתו אינו מטמא כיון ששימש באבר מת (ויש לדחות דהש"ס קאי הכא לפי לישנא דש"ס נדה (דמ"ג) דאזרעי לא מזרע אבל מטמויי מטמא. ועי' בהשגות הראב"ד בהאה"ט וכ"מ שם) אך בלא"ה לק"מ והוא דהא השל"ה לא כתב רק שכבר נד ממקומו הזרע אבל עדיין לא יצא לחוץ וא"כ אינו מטמא עדיין דאינו נעשה בעל קרי עד שיצא לחוץ. ודע דדברי השל"ה עדיין לא מצאתי אותם. אולם ראיתי כן בספרי מוסר האחרונים:
+
+Segment 10
+
+<b>אמר ר' יוסי ובלבד יום שטבלה.</b> כתב הקה"ע מותרים לשמש דסמוך לטבילתה האשה מתעברת אבל בתר הכי אסור בתשמיש עכ"ל מבואר שפי' דגם לחשוכי בנים אסור שלא סמוך לטבילתה אולם בב"י א"ח (סי' תקע"ד) פי' הירושלמי דקאי אלמעלה עשה אשתך גלמודה כו' ובלבד יום שטבלה כו' דבזה מותר לכל אדם ותאבי בנים מותרים תמיד ופסק כן בש"ע וכ"כ הב"ח (סי' ר"מ) אולם המ"א והא"ר כ' בשם האגודה כהקה"ע. ועל מ"ש בירושלמי בשעה שאתה רואה חסרון בעולם כו' פי' בקה"ע כגון שיחסרו הבריות כו' משמע שעל כל צרה צריך לפרוש וכ"נ מפשט דברי הרמ"א (סי' ר"מ סי"ב) וכ"כ ביפה מראה. אולם בא"ר כתב בשם הכנה"ג דרק צרות דומיא דרעב כגון ירקון ושדפון ומזונות צריך לפרוש אבל שאר צרות כגון דבר וחרב וכיוצא בו מותר יע"ש:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אסור לארס אשה בערב שבת.</b> כו'. עי' בש"ג פט"ז דשבת (דף קל"ג ע"א) שהביא דברי הירושלמי האלו וכתב שסיים שם וכן לד"ת ופירש שממעטין בד"ת כדי לעסוק בצרכי שבת ע"ש ולפנינו חסר זה:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ובלבד ניסן של תקופה.</b> ער"מ הל' תענית פ"ג ה"י שהוא כשהגיע השמש לתחלת מזל שור וברש"י ר"ה (דף ט"ו א') והובא בב"י וסי' תקע"ה) כתב דהוא ל' יום ועי' לח"מ שם שכתב ע"ד הטור לתמוה עליו יען שהוא הבין בדברי הטור שחולק על פי' הר"מ. אולם באמת אינו מוכח כלל וי"ל דגם הטור פי' כהר"מ. ועי' בב"ח שפי' כן בדעת הטור דלא כהלח"מ:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ר' יהודא בר פזי כד הוי נפיק לתעניתא כו' ישב עפר ויתן גו רישיה.</b> בב"ר (פמ"ט) הגירסא יסב איהי קיטמא ויהיב בראשיה. ועי' במתנות כהונה שם שפי' דמזה מוכח דס"ל דוקא קיטמא צריך ולא עפר ע"ש. וראיתי בנבחר מפנינים שם שתמה מאד על המתנות כהונה מדברי הירושלמי האלו וע"כ הגיה גם שם דבמקום קיטמא צ"ל עפר ע"ש. ולא ראה שרש"י בביאורו למ"'ר כתב כדברי המ"כ וז"ל דהוי מכריז בציבורא ואמר בשעה שהיו מתענין ונותנין אפר מקלה בראש כל אדם והיה מכריז ואמר כל דלא מטי שליחא דציבורא לגביה למיתן קיטמיה ברישיה יסב איהי גופיה קיטמא ברישיה והיינו פליגי דלמ"ד להזכיר זכותו של אברהם דכתיב ביה עפר דקסבר עפר נמי נותנין פליגי אהא דר' יודן דאמר קיטמא ולא עפרא כו' בגמ' דתענית ירושלמי עכ"ל מבואר דגם בירושלמי כאן היתה גירסתו קיטמא ולא עפרא ומה שתמה דבשלמא אם הגירסא עפר שפי' היה האנשים יכולים ליקח עפר מהרחוב אבל אם הגירסא אפר כירה מאין היה להם ברחוב אפר כירה ע"ש לק"מ דהאפר כירה היה מוכן ברחוב ורק השמש נתן אותו בראש כל אדם בכדי לביישו שאינו דומה מתבייש כו' ולאותן האנשים שלא הגיע שהיו עומדין מרחוק היה הם בעצמם לוקחים מאפר כירה המוכן ברחוב ולק"מ:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<b>כל דבר שהוא לבא אומרים בעבודה.</b> עי' פני משה שפי' דנחם שהוא בקשה אומרה בעבודה. אולם בסמ"ג עשין י"ט) כתב דהירושלמי סובר דאומרה בהודאה וכ"כ באבודרהם (הובא בט"ז סי' תקנ"ז סק"א) והשיג עליו ובא"ר שם כתב שברש"י שעל הרי"ף מס' תענית פי' דנחם הוא לעבר שהוא תפלה על החורבן וביד אפרים כתב כן בשם הרא"ש סוף תענית וליתא שם כן ועי' ריטב"א תענית (ד"ל ע"א) שפי' כהפני משה:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>שכן מצאנו בר"ה מתריעין ולא מתענין.</b> עי' בציון ירושלים שכתב שלא מצא ברא"ש ראיה זו דאסור להתענות בר"ה. ונעלם ממנו דברי הרא"ש פ' בתרא דר"ה (סי' י"ג) שהביא כי לראיה בשם הראב"י וכ"ה בהגמ"י (פ"א מה שופר) ובראב"ן דס"ט ע"ב וכ"ה בטוא"ח (סי' תקצ"ז) יע"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ותני כן בעשרין ביה צמון.</b> כתב הפני משה ותני כן במגילת תענית בארבעה עשר בי' בניסן וכו' עכ"ל ובמח"כ לא עיין בפי"ב ממגילת תענית דאיתא שם בעשרים ביה צמאו עמא למטרא כו' וכיון שיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים הלכו להם אצל חוני המעגל כו' מבואר דא"א למיגרס בניסן (שהחגים שבניסן המה בפרק א') והקה"ע פי' שהוא בלשון בתמיה ע"ש ואין לשון הירושלמי סובל כן אבל העיקר נ"ל דלשון ערב פסחים הוא לאו דוקא ור"ל קודם פסח דמדשלח להם צאו והכניסו תנורי פסחים מבואר דהוא סמוך לפסח וע"כ אמר הדא אמרת שערב פסח היה כלומר סמוך לפסח וז"פ וברור:
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>כבר עבר רוב היום בקדושה.</b> עי' בקה"ע שכתב ורש"י כי' שכ"ה מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בזמן הסעודה וקשה דלא משמע כן הכא אלא הטעם משום שכבר רוב היום עכ"ל ולפ"ד לק"מ. דהנה ראיתי בכל בו (סי' ס"א) שכתב וז"ל ובירושלמי אחר חצות ישלימו שכבר עבר רוב היום בבקשה כלומר שהתחיל התענית שקודם חצות אין אדם מרגיש בתענית וע"ז אמרו בירושלמי אמר ר' אבא ר' חנינא אסור להתענות בשבת עד ששה שעות עכ"ל וא"כ י"ל דכן היתה גירסת רש"י ולק"מ:
+
+Segment 4
+
+<b>ר' יוחנן בן זכאי אמר לספריא כו'.</b> עי' בקה"ע מה שפי' שיאמר שר' רוצה לספר ואין בכחו מחמת הצער מירידת גשמים ע"ש וכ"נ שפי' הפני משה ומבואר מזה שהיו מסתפרים בתענית גשמים רק לפי שלא היה בכחו מחמת חלישת התענית להסתפר לכן לא היה מסתפר אבל בלא"ה היה מסתפר. וע"כ תמהתי על הבאר אבר��ם בחי' לר"ה (די"א ע"ב) שתירץ קושית הטורי אבן שם ע"מ דאיתא בש"ס שם (וכ"ה בירושלמי נדרים כ"ח ה"א ובמסורת הש"ס שם נשמט הציון לבבלי ר"ה) מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד ר"א ורחץ ור' יהושע וספר. והקשה הטורי אבן דהא בת"צ מותר תספורת וכתב הבאר אברהם דמדברי הירושלמי האלו מוכח לפי פי' הקה"ע דהגדולים היו מונעים א"ע מלהסתפר בת"צ ע"ש והוא מהתימה דאדרבה מבואר לפי פי' הקה"ע דהיו מסתפרים בתענית ורק מפני חלישות התענית לכן לא היה מסתבר ולפי פי' הפ"מ פשיטא שאין ראיה לדינו של הב"א:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<b>אם תאמר שהיא קרובה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל.</b> עי' תבואות הארץ פ"ג שכתב שהוא ט"ס וצ"ל ארבעה מיל יע"ש:
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<b>וי"א שהיו משחקין בכדור.</b> עי' בקה"ע שהביא חד פי' שהיו מבלים ימיהם בהם ולא עסקו בתורה ולפ"ז נדחה הוכחת הב"י (בא"ח סי' ש"ח) שהביא פלוגתא אם מותר לשחוק בכדור בשבת. וכתב ומיהו בירושלמי (פ"ב דתענית) מצאתי טור שמעון למה חרב י"א מפני הזנות וי"א שהיו משחקין בכדור עכ"ל. ולפי פי' הקה"ע לא מוכח מידי אך בגליון הש"ס כתב דכן איתא להדיא באיכה רבתא שהיו משחקין בכדור בשבת וא"ש דברי הב"י:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>רב מן דהוי אכיל כל צורכיה כו'.</b> עי' ביוחסין (אות ר') שהביא שם העשר מילי דחסידותא של רב וחשיב בהדייהו דלא אכל בסעודת הרשות ותמה שם בהג"ה דהא זה מוטל על כל ת"ח וע"כ הכניס תחתיו מה דאיתא במדרש איכה שהיה אוכל פיסתיה בקיטמא. והנה נראה שפי' שרב היה עושה כן בכל יום. וכ"כ הסה"ד (ח"ב אות א') בביאור דברים. אולם מדברי הירושלמי כאן לא נראה כן דאמר זהו עיקר סעודת ט"ב. מבואר שבעט"ב לבד היה עושה כן. ובאמת עיקר קושיתו שהקשה דהא סעודת הרשות מוטל על כל ת"ח להזהר א"כ תקשה ג"כ ממה דחשיב שם שאכל ג' סעודות וגם שלא הלך בקומה זקופה ובגילוי הראש שזה בודאי מוטל על כל ת"ח ועכצ"ל דעיקר הרבותא שהוא היה נזהר בהם מאד שלא היה פעם א' שלא עשה כן ובפרט בסעודת הרשות בשוין ולא בבת ת"ח לע"ה אינו רק מדרך המוסר וכמ"ש הר"מ (פ"ה מה' דעות) והנה העשר מלי דחסידותא של רב המה ג"כ מובאים בשו"ת הגאונים הנקראים שערי תשובה (סי' קע"ח) וחסר שם מדה ד'. וראיתי לחכם א' שחתר לדעת מה הוא ותמהני שלא ראה ביוחסין שהוא היה מכוון לבו בתפלה ע"ש:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Taanit/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,479 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Taanit
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי תענית
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Taanit
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי תענית
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>אין קרי אלא מתשמיש המטה כו' ע"ש.</b> ראיתי להעיר ע"ד שו"ת ס' יהושע בפסקים וכתבים סי' קע"ח שכ' וז"ל השל"ה ז"ל כתב בהל' תשובה דאין קישוי בלא קרי ולכאורה הוא נגד הגמ' דנדה דט"ו ע"א דמקשה שם דתיפוק ליה דהוי בעל קרי ומשני דלא גמר ביאתו משמע להדיא דיש קישוי בלא קרי וי"ל בדוחק דמיירי ששימש באבר מת עכ"ל ובאמת אינו מועיל תירוצו דהא פסק הר"מ (בפ"ה מהאה"ט ה"ד) דש"ז בלא קישוי אינו מטמא ולפ"ז גם האדם אינו בעשה בעל קרי שיטמא רק בראה בקישוי וז"פ וכ"כ בחידושים שבסוף ספר דברי חיים. וא"כ למה לו להש"ס לשנויי דלא גמר ביאתו הלא בלא"ה גם אם ראה קרי שגמר ביאתו אינו מטמא כיון ששימש באבר מת (ויש לדחות דהש"ס קאי הכא לפי לישנא דש"ס נדה (דמ"ג) דאזרעי לא מזרע אבל מטמויי מטמא. ועי' בהשגות הראב"ד בהאה"ט וכ"מ שם) אך בלא"ה לק"מ והוא דהא השל"ה לא כתב רק שכבר נד ממקומו הזרע אבל עדיין לא יצא לחוץ וא"כ אינו מטמא עדיין דאינו נעשה בעל קרי עד שיצא לחוץ. ודע דדברי השל"ה עדיין לא מצאתי אותם. אולם ראיתי כן בספרי מוסר האחרונים:
+
+Segment 10
+
+<b>אמר ר' יוסי ובלבד יום שטבלה.</b> כתב הקה"ע מותרים לשמש דסמוך לטבילתה האשה מתעברת אבל בתר הכי אסור בתשמיש עכ"ל מבואר שפי' דגם לחשוכי בנים אסור שלא סמוך לטבילתה אולם בב"י א"ח (סי' תקע"ד) פי' הירושלמי דקאי אלמעלה עשה אשתך גלמודה כו' ובלבד יום שטבלה כו' דבזה מותר לכל אדם ותאבי בנים מותרים תמיד ופסק כן בש"ע וכ"כ הב"ח (סי' ר"מ) אולם המ"א והא"ר כ' בשם האגודה כהקה"ע. ועל מ"ש בירושלמי בשעה שאתה רואה חסרון בעולם כו' פי' בקה"ע כגון שיחסרו הבריות כו' משמע שעל כל צרה צריך לפרוש וכ"נ מפשט דברי הרמ"א (סי' ר"מ סי"ב) וכ"כ ביפה מראה. אולם בא"ר כתב בשם הכנה"ג דרק צרות דומיא דרעב כגון ירקון ושדפון ומזונות צריך לפרוש אבל שאר צרות כגון דבר וחרב וכיוצא בו מותר יע"ש:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אסור לארס אשה בערב שבת.</b> כו'. עי' בש"ג פט"ז דשבת (דף קל"ג ע"א) שהביא דברי הירושלמי האלו וכתב שסיים שם וכן לד"ת ופירש שממעטין בד"ת כדי לעסוק בצרכי שבת ע"ש ולפנינו חסר זה:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ובלבד ניסן של תקופה.</b> ער"מ הל' תענית פ"ג ה"י שהוא כשהגיע השמש לתחלת מזל שור וברש"י ר"ה (דף ט"ו א') והובא בב"י וסי' תקע"ה) כתב דהוא ל' יום ועי' לח"מ שם שכתב ע"ד הטור לתמוה עליו יען שהוא הבין בדברי הטור שחולק על פי' הר"מ. אולם באמת אינו מוכח כלל וי"ל דגם הטור פי' כהר"מ. ועי' בב"ח שפי' כן בדעת הטור דלא כהלח"מ:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ר' יהודא בר פזי כד הוי נפיק לתעניתא כו' ישב עפר ויתן גו רישיה.</b> בב"ר (פמ"ט) הגירסא יסב איהי קיטמא ויהיב בראשיה. ועי' במתנות כהונה שם שפי' דמזה מוכח דס"ל דוקא קיטמא צריך ולא עפר ע"ש. וראיתי בנבחר מפנינים שם שתמה מאד על המתנות כהונה מדברי הירושלמי האלו וע"כ הגיה גם שם דבמקום קיטמא צ"ל עפר ע"ש. ולא ראה שר��"י בביאורו למ"'ר כתב כדברי המ"כ וז"ל דהוי מכריז בציבורא ואמר בשעה שהיו מתענין ונותנין אפר מקלה בראש כל אדם והיה מכריז ואמר כל דלא מטי שליחא דציבורא לגביה למיתן קיטמיה ברישיה יסב איהי גופיה קיטמא ברישיה והיינו פליגי דלמ"ד להזכיר זכותו של אברהם דכתיב ביה עפר דקסבר עפר נמי נותנין פליגי אהא דר' יודן דאמר קיטמא ולא עפרא כו' בגמ' דתענית ירושלמי עכ"ל מבואר דגם בירושלמי כאן היתה גירסתו קיטמא ולא עפרא ומה שתמה דבשלמא אם הגירסא עפר שפי' היה האנשים יכולים ליקח עפר מהרחוב אבל אם הגירסא אפר כירה מאין היה להם ברחוב אפר כירה ע"ש לק"מ דהאפר כירה היה מוכן ברחוב ורק השמש נתן אותו בראש כל אדם בכדי לביישו שאינו דומה מתבייש כו' ולאותן האנשים שלא הגיע שהיו עומדין מרחוק היה הם בעצמם לוקחים מאפר כירה המוכן ברחוב ולק"מ:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<b>כל דבר שהוא לבא אומרים בעבודה.</b> עי' פני משה שפי' דנחם שהוא בקשה אומרה בעבודה. אולם בסמ"ג עשין י"ט) כתב דהירושלמי סובר דאומרה בהודאה וכ"כ באבודרהם (הובא בט"ז סי' תקנ"ז סק"א) והשיג עליו ובא"ר שם כתב שברש"י שעל הרי"ף מס' תענית פי' דנחם הוא לעבר שהוא תפלה על החורבן וביד אפרים כתב כן בשם הרא"ש סוף תענית וליתא שם כן ועי' ריטב"א תענית (ד"ל ע"א) שפי' כהפני משה:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>שכן מצאנו בר"ה מתריעין ולא מתענין.</b> עי' בציון ירושלים שכתב שלא מצא ברא"ש ראיה זו דאסור להתענות בר"ה. ונעלם ממנו דברי הרא"ש פ' בתרא דר"ה (סי' י"ג) שהביא כי לראיה בשם הראב"י וכ"ה בהגמ"י (פ"א מה שופר) ובראב"ן דס"ט ע"ב וכ"ה בטוא"ח (סי' תקצ"ז) יע"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ותני כן בעשרין ביה צמון.</b> כתב הפני משה ותני כן במגילת תענית בארבעה עשר בי' בניסן וכו' עכ"ל ובמח"כ לא עיין בפי"ב ממגילת תענית דאיתא שם בעשרים ביה צמאו עמא למטרא כו' וכיון שיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים הלכו להם אצל חוני המעגל כו' מבואר דא"א למיגרס בניסן (שהחגים שבניסן המה בפרק א') והקה"ע פי' שהוא בלשון בתמיה ע"ש ואין לשון הירושלמי סובל כן אבל העיקר נ"ל דלשון ערב פסחים הוא לאו דוקא ור"ל קודם פסח דמדשלח להם צאו והכניסו תנורי פסחים מבואר דהוא סמוך לפסח וע"כ אמר הדא אמרת שערב פסח היה כלומר סמוך לפסח וז"פ וברור:
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>כבר עבר רוב היום בקדושה.</b> עי' בקה"ע שכתב ורש"י כי' שכ"ה מחצות ואילך חל התענית כיון שלא סעדו בזמן הסעודה וקשה דלא משמע כן הכא אלא הטעם משום שכבר רוב היום עכ"ל ולפ"ד לק"מ. דהנה ראיתי בכל בו (סי' ס"א) שכתב וז"ל ובירושלמי אחר חצות ישלימו שכבר עבר רוב היום בבקשה כלומר שהתחיל התענית שקודם חצות אין אדם מרגיש בתענית וע"ז אמרו בירושלמי אמר ר' אבא ר' חנינא אסור להתענות בשבת עד ששה שעות עכ"ל וא"כ י"ל דכן היתה גירסת רש"י ולק"מ:
+
+Segment 4
+
+<b>ר' יוחנן בן זכאי אמר לספריא כו'.</b> עי' בקה"ע מה שפי' שיאמר שר' רוצה לספר ואין בכחו מחמת הצער מירידת גשמים ע"ש וכ"נ שפי' הפני משה ומבואר מזה שהיו מסתפרים בתענית גשמים רק לפי שלא היה בכחו מחמת חלישת התענית להסתפר לכן לא היה מסתפר אבל בלא"ה היה מסתפר. וע"כ תמהתי על הבאר אברהם בחי' לר"ה (די"א ע"ב) שתירץ קושית הטורי אבן שם ע"מ דאיתא בש"ס שם (וכ"ה בירושלמי נדרים כ"ח ה"א ובמסורת הש"ס שם נשמט הציון לבבלי ר"ה) מעשה וגזרו תענית בחנוכה בלוד וירד ר"א ורחץ ור' יהושע וספר. והקשה הטורי אבן דהא בת"צ מותר תספורת וכתב הבאר אברהם דמדברי הירושלמי האלו מוכח לפי פי' הקה"ע דהגדולים היו מונעים א"ע מלהסתפר בת"צ ע"ש והוא מהתימה דאדרבה מבואר לפי פי' הקה"ע דהיו מסתפרים בתענית ורק מפני חלישות התענית לכן לא היה מסתבר ולפי פי' הפ"מ פשיטא שאין ראיה לדינו של הב"א:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<b>אם תאמר שהיא קרובה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל.</b> עי' תבואות הארץ פ"ג שכתב שהוא ט"ס וצ"ל ארבעה מיל יע"ש:
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+<b>וי"א שהיו משחקין בכדור.</b> עי' בקה"ע שהביא חד פי' שהיו מבלים ימיהם בהם ולא עסקו בתורה ולפ"ז נדחה הוכחת הב"י (בא"ח סי' ש"ח) שהביא פלוגתא אם מותר לשחוק בכדור בשבת. וכתב ומיהו בירושלמי (פ"ב דתענית) מצאתי טור שמעון למה חרב י"א מפני הזנות וי"א שהיו משחקין בכדור עכ"ל. ולפי פי' הקה"ע לא מוכח מידי אך בגליון הש"ס כתב דכן איתא להדיא באיכה רבתא שהיו משחקין בכדור בשבת וא"ש דברי הב"י:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>רב מן דהוי אכיל כל צורכיה כו'.</b> עי' ביוחסין (אות ר') שהביא שם העשר מילי דחסידותא של רב וחשיב בהדייהו דלא אכל בסעודת הרשות ותמה שם בהג"ה דהא זה מוטל על כל ת"ח וע"כ הכניס תחתיו מה דאיתא במדרש איכה שהיה אוכל פיסתיה בקיטמא. והנה נראה שפי' שרב היה עושה כן בכל יום. וכ"כ הסה"ד (ח"ב אות א') בביאור דברים. אולם מדברי הירושלמי כאן לא נראה כן דאמר זהו עיקר סעודת ט"ב. מבואר שבעט"ב לבד היה עושה כן. ובאמת עיקר קושיתו שהקשה דהא סעודת הרשות מוטל על כל ת"ח להזהר א"כ תקשה ג"כ ממה דחשיב שם שאכל ג' סעודות וגם שלא הלך בקומה זקופה ובגילוי הראש שזה בודאי מוטל על כל ת"ח ועכצ"ל דעיקר הרבותא שהוא היה נזהר בהם מאד שלא היה פעם א' שלא עשה כן ובפרט בסעודת הרשות בשוין ולא בבת ת"ח לע"ה אינו רק מדרך המוסר וכמ"ש הר"מ (פ"ה מה' דעות) והנה העשר מלי דחסידותא של רב המה ג"כ מובאים בשו"ת הגאונים הנקראים שערי תשובה (סי' קע"ח) וחסר שם מדה ד'. וראיתי לחכם א' שחתר לדעת מה הוא ותמהני שלא ראה ביוחסין שהוא היה מכוון לבו בתפלה ע"ש:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Yoma/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,296 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Yoma
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי יומא
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי יומא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב.</b> כ' הקה"ע אם רצה כהן יחידי להקריב את הכל כו' והעתיק זה מפירש"י (דף כ"ו ע"ב). אולם לא היה לו לפרש כן ע"ד הירושלמי דמפיק מוערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים דפרו של יחיד קרב בששה וא"כ לא הוי ליה לומר דקרב ביחידי ורש"י פי' כן לשיטות הבבלי (כ"ז א') דמפיק מזה לטלה דבעי ששה וא"כ קרבן יחיד נקרב ביחידי משא"כ להירושלמי. וע' במשנה למלך (פ"ו מה' מעה"ק הל' י"ט) מ"ש כן ליישב דברי הר"מ ולהירושלמי לא יתכן לפרש כן:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר' אימא מטלטל על פום מלויתא כו'.</b> וכ"ה בר"ה (פ"ב ה"א) וע' בשו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' קפ"ד) שכ' הטעם משום שאינו בנמצא שם אנשים ולא נהירא כן. ונראה העיקר משום דהיא מלתא דעבידא לגלויי דע"ז קאי שם בירושלמי וסובר דבמדל"ג גם פסולי עדות נאמנים. וכן ראיתי בשו"ת דברי אמת (חא"ח סי' א') שכ"ב. וע' תשב"ץ ח"א (סי' פ"ג) מ"ש בזה:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ת"ל גורל כו' בשירי קרבן כ' וז"ל בת"כ פ' אחרי מסיים א"כ למה נאמר גורלות שיהיו שוים וכו' ותימה מה קשיא להו הא איצטריך ליה שיעשה הגורלות מכל דבר כדמתחיל ברישא דברייתא גורלות של כל דבר כו' וצ"ע עכ"ל ולק"מ דהא הברייתא הזאת הובאה בבבלי יומא(ל"ז א')והתוס' שם כתבו תימה דמתחלה קאמר דמגורלות נפקא לן והדר מייתי ברייתא דמגורל גורל נפקא להו ועוד דלעיל דרשינן מדכתיב גורלות שיהיו שניהם שוין וי"ל דהא דקתני גורלות של כל דבר לאו ממשמעות דגורלות למדין אלא מגורל גורל ריבה עכ"ל וכ"כ התוס' ישנים שם וא"כ יתפרשו דברי הת"כ דרישא דקתני גורלות על כל דבר לאו מרבוי דגורלות נפקא רק הוא מריבוי דגורל גורל וצדקו דברי הת"כ. אולם דברי הקרבן אהרן שם צע"ק שנראה שלא ראה דברי התוס' האלו:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>שלחו ביד שנים מהו כו'.</b> עי' שירי קרבן ובמראה הפנים. אולם ראיתי בביאור הר"ש משאנץ לת"כ (פ' אחרי פ"ה) שכ' וז"ל ולא המשלח את המשלח שהמלוים המשלח אינם מטמאים בגדים ובירושלמי קא בעי שלחו ביד שנים מהו שיטמאו בגדים נשמעינה מן הדא המשלח ולא המשלח את המשלח הדא אמרה כו' עכ"ל מבואר מזה שגם לפירש"י המלוים א"ש דברי הירושלמי ושלחו ביד שנים הכוונה ששני אנשים הלכו א' שליח וא' מלוה אותו וא"ש קושיות הקה"ע ונ"ל דגם הר"מ פי' כפירש"י וע"כ השמיט הדין הזה דמשלח את המשלח ושלחו שנים בפ"ה מה' פרה. דפי' שעל המלוים אותו וכיון שכתב בה' עיו"כ (פ"ג ה"ז) דמלוים אותו מכל סוכה וכאן לא כ' שמטמא רק המשלח ממילא נדע דהמלוים אינם מטמאין:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>שלשה מילין מירושלים ועד בית חורן.</b> בש"ס יומא (פ"ח ב')איתא עד בית חידודו. וע' בס' תבואות הארץ (פ"ג ד"פ) שהוכיח דעיקר הגירסא כמו בש"ס דילן דמירושלים ועד בית חורן הוא רחוק יותר:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>אתי חמי ברחיצה אסיר כו'.</b> עיין בשירי קרבן ע"ש שתירץ בדוחק ונ"ל ליישב זה דהירושלמי סובר דנעילה הוא נעילת שערי שמים וכמאן דס"ל כן בירושלמי ברכות (פ"ד ה"א) ותענית (פ"ד ה"א) והוא עם יציאת הכוכבים וא"כ כיון שצריך להתפלל נעילה עד הלילה וע' יומא (פ"ח א' א"א לו לשמש מטתו וא"ש. וע' במראה הפנים בריש פרקין שכ' דהירושלמי ס"ל דהה' עינוים המה ד"ת וממ"ש הירושלמי כאן להקשות דלמה לו לומר דאסור בתשמיש המטה תיפוק ליה דאסור להתפלל מבואר דהירושלמי סובר דהה' עינויים המה מדרבנן דאל"כ צריך המשנה להודיענו דאסור בתשמיש המטה מדאורייתא וכבר נודע הנ"מ בין דאורייתא לדרבנן מוכח דלא כהפני משה גם מש"ש דה"ה פ"ב מה' שביתת עשור ס"ל כדעת הר"מ דהה' עינויין המה מדרבנן אני בעניי לא אדע מניין לו זה אדרבה מדהצריך ה"ה לומר דלא מנה אותם הר"מ למ"ע דהוי ענין מיוחד. וע' ביאורו בלח"מ מוכח דס"ל בדעת הר"מ דהה' עינויים המה אסורין מה"ת וכשיטות הר"ן בדעת הר"מ. וראיתי להשירי קרבן מה שפי' ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן דרוצה לומר שלא יפלוג אריב"ל דודאי דברי ריב"ל דאמר אין קרי אלא מתשמיש המטה הוא כששימש מיטתו בפועל וגם אם נפרש דברי רב הונא דמיירי בשחלם לו אשה עכ"ז יפלוג אריב"ל דהוא ס"ל דוקא דצריך לשמש מטתו וכ"נ שפי' הרא"פ פ"ג דברכות והפני משה שם. ובזה א"ש מה שהניח בקושיא הש"ק (ד"ה לית הדא פליגי) דדלמא ריב"ל אף בבא לו ע"י הירהור אשה מצריך טבילה וכדס"ד מעיקרא ולא קשיא הך ברייתא ע"ש והקושיא הזאת הוא לפי שיטתו שכתבתי אבל לפמ"ש דריב"ל ס"ל גם להס"ד דוקא בששימש מטתו בפועל לק"מ:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ההן דחטא על חבריה כו'.</b> מדברי הא"ז (ה' ערב יה"כ סי' רע"ו) מבואר שהיה גירסתו בירושלמי כאן בד"א בשאר עבירות אבל במוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה עולמית וכן היתה הגירסא כאן לפני רבינו מהר"ח ויטא"ל כאשר ראיתי בפרקים (פרק ו') המועתקים בספר לב דוד. ולפנינו ליתא כאן אולם הועתק בירושלמי ב"ק (פ"ח ה"ז) ובסמ"ג (מ"ע סי' ט"ז) העתיק ג"כ בשם ירושלמי בב"ק ע"ש:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Moed/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Yoma/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,299 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Yoma
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי יומא
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Yoma
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי יומא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>אבל בקרבנות היחיד אם רצה להקריב מקריב.</b> כ' הקה"ע אם רצה כהן יחידי להקריב את הכל כו' והעתיק זה מפירש"י (דף כ"ו ע"ב). אולם לא היה לו לפרש כן ע"ד הירושלמי דמפיק מוערכו שנים בני אהרן שנים הכהנים שנים דפרו של יחיד קרב בששה וא"כ לא הוי ליה לומר דקרב ביחידי ורש"י פי' כן לשיטות הבבלי (כ"ז א') דמפיק מזה לטלה דבעי ששה וא"כ קרבן יחיד נקרב ביחידי משא"כ להירושלמי. וע' במשנה למלך (פ"ו מה' מעה"ק הל' י"ט) מ"ש כן ליישב דברי הר"מ ולהירושלמי לא יתכן לפרש כן:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר' אימא מטלטל על פום מלויתא כו'.</b> וכ"ה בר"ה (פ"ב ה"א) וע' בשו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' קפ"ד) שכ' הטעם משום שאינו בנמצא שם אנשים ולא נהירא כן. ונראה העיקר משום דהיא מלתא דעבידא לגלויי דע"ז קאי שם בירושלמי וסובר דבמדל"ג גם פסולי עדות נאמנים. וכן ראיתי בשו"ת דברי אמת (חא"ח סי' א') שכ"ב. וע' תשב"ץ ח"א (סי' פ"ג) מ"ש בזה:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ת"ל גורל כו' בשירי קרבן כ' וז"ל בת"כ פ' אחרי מסיים א"כ למה נאמר גורלות שיהיו שוים וכו' ותימה מה קשיא להו הא איצטריך ליה שיעשה הגורלות מכל דבר כדמתחיל ברישא דברייתא גורלות של כל דבר כו' וצ"ע עכ"ל ולק"מ דהא הברייתא הזאת הובאה בבבלי יומא(ל"ז א')והתוס' שם כתבו תימה דמתחלה קאמר דמגורלות נפקא לן והדר מייתי ברייתא דמגורל גורל נפקא להו ועוד דלעיל דרשינן מדכתיב גורלות שיהיו שניהם שוין וי"ל דהא דקתני גורלות של כל דבר לאו ממשמעות דגורלות למדין אלא מגורל גורל ריבה עכ"ל וכ"כ התוס' ישנים שם וא"כ יתפרשו דברי הת"כ דרישא דקתני גורלות על כל דבר לאו מרבוי דגורלות נפקא רק הוא מריבוי דגורל גורל וצדקו דברי הת"כ. אולם דברי הקרבן אהרן שם צע"ק שנראה שלא ראה דברי התוס' האלו:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>שלחו ביד שנים מהו כו'.</b> עי' שירי קרבן ובמראה הפנים. אולם ראיתי בביאור הר"ש משאנץ לת"כ (פ' אחרי פ"ה) שכ' וז"ל ולא המשלח את המשלח שהמלוים המשלח אינם מטמאים בגדים ובירושלמי קא בעי שלחו ביד שנים מהו שיטמאו בגדים נשמעינה מן הדא המשלח ולא המשלח את המשלח הדא אמרה כו' עכ"ל מבואר מזה שגם לפירש"י המלוים א"ש דברי הירושלמי ושלחו ביד שנים הכוונה ששני אנשים הלכו א' שליח וא' מלוה אותו וא"ש קושיות הקה"ע ונ"ל דגם הר"מ פי' כפירש"י וע"כ השמיט הדין הזה דמשלח את המשלח ושלחו שנים בפ"ה מה' פרה. דפי' שעל המלוים אותו וכיון שכתב בה' עיו"כ (פ"ג ה"ז) דמלוים אותו מכל סוכה וכאן לא כ' שמטמא רק המשלח ממילא נדע דהמלוים אינם מטמאין:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>שלשה מילין מירושלים ועד בית חורן.</b> בש"ס יומא (פ"ח ב')איתא עד בית חידודו. וע' בס' תבואות הארץ (פ"ג ד"פ) שהוכיח דעיקר הגירסא כמו בש"ס דילן דמירושלים ועד בית חורן הוא רחוק יותר:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>אתי חמי ברחיצה אסיר כו'.</b> עיין בשירי קרבן ע"ש שתירץ בדוחק ונ"ל ליישב זה דהירושלמי סובר דנעילה הוא נעילת שערי שמים וכמאן דס"ל כן בירושלמי ברכות (פ"ד ה"א) ותענית (פ"ד ה"א) והוא עם יציאת הכוכבים וא"כ כיון שצריך להתפלל נעילה עד הלילה וע' יומא (פ"ח א' א"א לו לשמש מטתו וא"ש. וע' במראה הפנים בריש פרקין שכ' דהירושלמי ס"ל דהה' עינוים המה ד"ת וממ"ש הירושלמי כאן להקשות דלמה לו לומר דאסור בתשמיש המטה תיפוק ליה דאסור להתפלל מבואר דהירושלמי סובר דהה' עינויים המה מדרבנן דאל"כ צריך המשנה להודיענו דאסור בתשמיש המטה מדאורייתא וכבר נודע הנ"מ בין דאורייתא לדרבנן מוכח דלא כהפני משה גם מש"ש דה"ה פ"ב מה' שביתת עשור ס"ל כדעת הר"מ דהה' עינויין המה מדרבנן אני בעניי לא אדע מניין לו זה אדרבה מדהצריך ה"ה לומר דלא מנה אותם הר"מ למ"ע דהוי ענין מיוחד. וע' ביאורו בלח"מ מוכח דס"ל בדעת הר"מ דהה' עינויים המה אסורין מה"ת וכשיטות הר"ן בדעת הר"מ. וראיתי להשירי קרבן מה שפי' ולא ידעתי מי הכריחו לפרש כן דרוצה לומר שלא יפלוג אריב"ל דודאי דברי ריב"ל דאמר אין קרי אלא מתשמיש המטה הוא כששימש מיטתו בפועל וגם אם נפרש דברי רב הונא דמיירי בשחלם לו אשה עכ"ז יפלוג אריב"ל דהוא ס"ל דוקא דצריך לשמש מטתו וכ"נ שפי' הרא"פ פ"ג דברכות והפני משה שם. ובזה א"ש מה שהניח בקושיא הש"ק (ד"ה לית הדא פליגי) דדלמא ריב"ל אף בבא לו ע"י הירהור אשה מצריך טבילה וכדס"ד מעיקרא ולא קשיא הך ברייתא ע"ש והקושיא הזאת הוא לפי שיטתו שכתבתי אבל לפמ"ש דריב"ל ס"ל גם להס"ד דוקא בששימש מטתו בפועל לק"מ:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ההן דחטא על חבריה כו'.</b> מדברי הא"ז (ה' ערב יה"כ סי' רע"ו) מבואר שהיה גירסתו בירושלמי כאן בד"א בשאר עבירות אבל במוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה עולמית וכן היתה הגירסא כאן לפני רבינו מהר"ח ויטא"ל כאשר ראיתי בפרקים (פרק ו') המועתקים בספר לב דוד. ולפנינו ליתא כאן אולם הועתק בירושלמי ב"ק (פ"ח ה"ז) ובסמ"ג (מ"ע סי' ט"ז) העתיק ג"כ בשם ירושלמי בב"ק ע"ש:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Gittin/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,934 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Gittin
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי גיטין
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי גיטין
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>הלכה כרבי מאיר בגיטין והוה ר' זעירא מסתכל ביה כו'.</b> בשירי קרבן תמה על הרשב"א שמפרש אהא דאמר בסמוך המביא גט ולא אמר בפ"נ וע"ז תמה דאיך אפשר לומר כן הא בזה ר"מ לחומרא ואיך קאמר דאתמר הלכה כדברי המיקל בד"ס יע"ש ותמהני עליו דהא מבואר מדברי הרשב"א להדיא דהאי דיתמר כו' הוא מדברי רבו זעירא וכמבואר ממ"ש הרשב"א שם וז"ל ואפשר לומר דכיון דמתמה עליו רבי זעירא ואמר כיון דד"ס הוא ועוד דיחיד אצל רבים הוא לית הלכתא כר"מ א"כ כר"ז ק"ל עכ"ל מבואר להדיא דר' זעירא הוא שהשיב לר' יעקב בר אדא שתמה עליו מה דהוה מסתכל בו והשיב לו ר' זעירא דלכן הוי מסתכל בו משום דהלכה כהמיקל בד"ס ועוד דגם לענין הקולא דביחיד אצל רבים אפי' לקולא לא אמרינן ומכ"ש לחומרא וא"כ א"ש דברי הרשב"א. ועי' בפ"מ שפי' כן אף שלא ראה דברי הרשב"א. והן אמת שראיתי בא"ז ה' גיטין (סי' ת"ט) שכ' וז"ל והא דכ' בפי' ר"ח גמ' לקמן ר"מ אומר עכו כא"י לגיטין ירושלמי ר' יעקב בשם ר' לעזר הלכה כר"מ כו' דהיינו דפסק כר"מ דעכו כא"י לגיטין ואצ"ל בפ"נ ובפ"נ אבל לחומרא לא פסק כותי' כו' עכ"ל מבואר שלא פי' דברי הירושלמי כהרשב"א עכ"ז אין תמי' על הרשב"א אם פי' דברי הירושלמי דפסק כר"מ גם לחומרא. וראיתי בציון ירושלים שם שתמה ע"ז דמאי קאמר דהלכה כהמיקל בד"ס דהא ס' דרבנן באיתחזק איסורא הולכין להחמיר וא"ש הא הכא איתחזק איסורא ע"ש שהניח בצ"ע ומלבד דאינו קושיא כ"כ דהא דעת כמה פוסקים דסד"ר גם באיתחזק להקל והוא פלוגתא דתנאי א"כ י"ל דר' זעירא סובר דהולכין להקל גם באיתחזק. אולם בלא"ה זה אינו בספיקא דפלוגתא דבשביל החזקה לא ישתנה הדין והולכין בזה להקל וא"ש:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אתיא כמ"ד אין העדים חותמין כו'.</b> הפני משה הביא פלוגתת הראב"ד והרמב"ן דהראב"ד ס"ל היכא שאמר לעדים חתמו גט לאשתי דב' משום עדים ואינך משום תנאי כמבואר בגיטין די"ח דמ"מ צריכים שיחתמו הנך דמשום תנאי במעמד כולן אף דסגי שיחתמו עד עשרה ימים והרמב"ן ס"ל דא"צ שיחתמו במעמד כולן ומאי דאמרינן דאין עידי הגט חותמין זה שלא בפני זה גזירה משום כולכם הוא כשאמר כולכם משום עדים וכ' הפני משה דמהרמב"ם מבואר דס"ל כשיטות הרמב"ן שכ' בפ"ט מה' גירושין אמר להם כולכם חתומו אם חתמו זה היום וזה למחר אפי' לימים הרבה ה"ז גט כשר הרי שלא הצריך שיחתמו במעמד כולן וטעמא משום שאמר כולכם סתם ולא אמר משום עדים עכ"ד ובמח"כ שגג בזה ונעלמו ממנו דברי הר"מ בהלכה כ"ט שכ' ולמה אמרו חכמים עידי הגט אין תותמין אלא זה בפני זה גזירה שמא יאמר לרבים כולכם חתומין אם תאמר חותמין זה שלא בפני זה שמא יעידו שנים ותטול הגט בידה ותחשוב שכבר העידו בו ועדיין לא נתקיים התנאי עכ"ל מבואר להדיא דהר"מ ס"ל דעיקר הגזירה משום כולכם הוא היכא שאמר חתומו סתם דהוי משום תנאי ושמא לא יחתמו כלל וכדברי הראב"ד ולא כהרמב"ן וסובר דצריך לחתום זה במעמד זה וכ"כ להדיא הב"י באה"ע סי' ק"כ דהרמב"ם סובר כהראב"ד וז"ב. וראיתי להק"נ (פ"א דגיטין ס"ק ל"ח) שכ' וז"ל אבל לשיטות הראב"ד לק"מ דפי' גזירה משום כולכם הוי משום עדים כו' ובפ"ט מה' גירושין בהשגות לא מצאתי זה בשמו עכ"ל וכ"כ בפ"ב ס"ק כ"ח ובפ"ח סק"א לשיטת הראב"ד. ��במח"כ כ' בשם הראב"ד מה [דלא] ס"ל. דאדרבה הראב"ד סובר גזירה משום כולכם סתמא וסובר דצריך שיהי' במעמד כולם כמבואר בבעה"מ ובמלחמות ובכל הפוסקים בשמו. וראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' קנ"ז) שנשאל אם צריכים לחתום זה בפני זה וכ' מדלא אמר בש"ס הך איכא בינייהו משמע דאף אם משום תנאי צריכים לחתום זה בפני זה. וכן מצאתי לריטב"א שפסק כן עכ"ד ותמהני שלא זכר שהוא פלוגתת הראשונים בזה ודעת התוס' ור' משולם והרא"ש והר"ן דצריכים לחתום זה בפני זה וכ"ה שיטות הראב"ד והרמב"ן סובר דא"צ. וראיתי להעיר גם על הפני משה פ"ב דגיטין שכ' על מה שתלו שם בירושלמי הא דגט שיש עליו כמה עדים אם צריכים שהשליח יראה חתימת ב' העדים דתליא זה בפלוגתת ר"י ור"ל וכ' הפ"מ דמש"ס דילן מבואר דליתא מדלא אמרי הך איכא בינייהו בין ר"י ור"ל ואפי' אם המה עדים מסתמא עשו כהוגן ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו מ"ש בשו"ת הרא"ש (כלל מ"ו ס"ק ג') שהביא דברי הירושלמי ופסק כן. וע' בבית שמואל (סי' קמ"ב ס"ק נ"ד) ותורת גיטין שם וע"ש ברא"ש דלשיטות הפוסקים דרק בשעת הדחק סברינן דהן משום תנאי ה"נ כן בנ"ד. ומה שהקשה הפ"מ מדלא אמרו בש"ס הך איכא בינייהו אין להוכיח מזה כלל וכמ"ש הר"י ן' מיגא"ש הובאו דבריו בש"מ לב"ק (כ"ג א') וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בגיטין (ס"ג א') וכן מוכרח בלא"ה דלשיטות הרמב"ן דלמ"ד משום תנאי א"נ לחתום זה בפני זה מדוע לא אמרו הך איכא בינייהו אע"כ דליתא ובזה מיושבים ג"כ דברי השואל בתרומת הדשן (סי' י"א בפסקים) דבזה"ז יש להקל בזמן והתה"ד הקשה עליו מדוע לא אמרו בש"ס הך נ"מ ע"ש ולהנ"ל לק"מ:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>והיו עדיו עידי נכרים כו' ור"ל אמר כשר.</b> עי' בקרבן העדה שהקשה דבמאי מיירי אם בערכאות מ"ט דר"י הא לכ"ע כשר כו' ע"ש ובאמת שלק"מ שי"ל בערכאות. ומה שהקשה דבזה לכ"ע כשר. נעלמו ממנו דברי הרמב"ם (פכ"ז מה' מלוה ה"א) בשם רבותיו. וכ"ה דעת הראב"ד שם דבשטרי מלוה פסול וכאן מיירי בשטרי מלוה. ומצאתי בתומים (סי' ס"ח סק"ג) שכ' שמהירושלמי הזה ראי' לרבותיו של הרמב"ם דאל"כ במאי מיירי הירושלמי. הן אמת שאינו קושיא להר"מ די"ל דמיירי בשנעשה בהדיוט ובעידי מסירה וכמ"ש הש"ק. ומצאתי בא"ז בתשובתו (סי' תשמ"ה) ובה' גיטין (סי' תש"ה) שכ' וז"ל והבנתי מתוך לשונך כי זה השטר לא נעשה ע"פ ערכאות אלא בכנופיא דארמאי כו' וא"כ הוא נראה בעיני דהאי שטרא חספא בעלמא הוא ולית בי' ממשא מדאמר פ"ק דגיטין רבינא סבר לאכשורי בכנופיא דארמאי א"ל רפרם ערכאות תני כו' הא למדת דשטר שנעשה בכנופיא שלא ע"י ערכאות דלאו כלום היא וה"נ אמרינן בירושלמי דפרקין שטר יוצא בבית שאן כו' רשב"ל אמר כשר וקיי"ל ר"י ורשב"ל הלכה כר"יי עכ"ל מבואר מדבריו דפי' הירושלמי בהדיוטות שלא ע"י ערכאות ומיירי בכנופיא ור"ל מכשיר בכנופיא ופי' המשנה שלא בכנופיא ור"י פוסל והכי קיי"ל וא"כ סרה הוכחות התומים מהירושלמי הזה שמוכח כרבותיו של הרמב"ם ולפי המבואר לא מוכח מידי:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו תולי הא אם הבריא לא.</b> עי' תומים (סי' קכ"ה ס"ק י"ג) שהניח בתימה על הסוברים דשכיב מרע שאמר תן מנה לפלוני שאינו יכול לחזור בו אף אם עמד שבירושלמי כאן מבואר להיפוך יע"ש ולא ידענא מאי קושיא דהא הקה"ע פי' דקושית הירושלמי הוא דאם בשכיב מרע למה לי' לומר בברייתא בהדיא א"צ לומר זכה לו התקבל לו וע"ז אמר דמיירי בהבריא דיכול לחזור דבזה באומר זכה לו אינו יכול לחזור וא"כ י"ל דמיירי בשכיב מרע שציוה מחמת מיתה דבזה לכ"ע אם עמד חוזר וכמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' שמ"ו) ובש"כ (סימן קכ"ה ס"ק ל"ט) וא"כ לק"מ די"ל דהירושלמי מיירי בכה"ג ובזה אם עמד חוזר לכ"ע משא"כ היכא דהש"מ הוא נותן במתנת בריא כזה אינו חוזר ואף שפי' הקה"ע הוא דחוק כמבואר להמעיין והעיקר נראה כפי' הפני משה עכ"ז גם לפי פירושו י"ל דהירושלמי מיירי במתנת שכיב מרע ולק"מ:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אמר רבי אלעזר מה פליגין בגיטין אבל בשטרות כו'.</b> עי' במראוה הפנים שכ' שסוגיא זו פליגא אבבלי כו'. ומצאתי כן בבעל העיטור (מאמר ז') שכ' ע"ד הירושלמי ואיני יכול ליישבה דהא בגמ' דילן מחמיר ר"א בשטרות והכא מיקל ולישנא ונוסחא דיליה נמי לא דייקא עכ"ל:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ביורשי כהונה ולויה היא מתניתא אבל ביורשי עני אין לעני נחלה.</b> כ' הפני משה דשמא עשירים הן ולא הבינותי דאמאי לא חיישינן בעני גופי' שמא עשיר הוא וע"כ דידעינן זה וא"כ גם ביורשים נוכל לידע. וראיתי בדגול מרבבה ביו"ד (סי' רנ"ז ס"ה) שנסתפק בפי' הירושלמי אם הוא דוקא כשהיורשים עשירים או אפי' הם עניים ע"ש. אולם מצאתי בחי' הריטב"א לגיטין (נ"ו א') שכ' וז"ל פי' בירושלמי דדוקא כהן ולוי שהן זוכין במתנה מכח אביהן וכירושה דמי אבל עני אינו זוכה במתנות מכח אביו אלא מחמת שהוא עני וכך אמרו שם אין לעני נחלה עכ"ל. וא"כ נתברר פי' הירושלמי דאפי' אם הם עניים בבירור מ"מ כיון שאין הדבר בתורת ירושה רק מחמת עצמו הוא זוכה לכן הם אינם שייכים בנוים. וכן הוא בבעל התרומות (שער ס"ה ח"ג סי' ב') בשם הרמב"ן. וראיתי להג"ת שתמה שם על הרמב"ן שפי' לדברי הירושלמי לית ציבור כולא עתיר דהיינו שגובה כשיתנו רשות דלמה לו רשות הא המלוה לעני כו' א"צ רשות ואי כשמתו הא כ' הרמב"ן דלא מהני רשות ע"ש. אולם צדקו דברי הרמב"ן ובמלחמות ביאר דעתו דמיירי כשמתו וסיים וז"ל ואע"ג דאמר לעיל אבל ביורשי עני אין לעני נחלה ולומר שאפי' נתן רשות אין מפריש עליהן התם במלוה עני א' שאם הוא עני אפשר שאין עוני ירושה לדורות אלא שגלגל הוא שחוזר בעולם אבל ציבור אין כולם עשירים ולפיכך מפריש עליהן ברשותן עכ"ל ול"ק קושית הג"ת. וראיתי ביד שאול (סי' רנ"ז סק"ג) שכ' שהוא מסופק אם בעני יוכל לחזור בו והעלה דאינו יכול ע"ש ונעלמו ממנו דברי הריטב"א שכ' וז"ל ומיהו אפי' בב"ד אם רצה לחזור בו נראה שיכול לחזור בו כיון שאינו מפסיד מעותיו אבל ביורשים שהוא מפסיד מעותיו אינו יכול לחזור בו עכ"ל וזה קאי אעני כמבואר למעיין בדבריו מבואר דלא כהיד שאול:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>בתחילה צריך לומר אני פלוני כו'.</b> כ' הפ"מ לכתחלה צריך לכתוב אני פלוני שמיהודא עם כל שם שיש לי בגליל הואיל והוחזק כאן בב' שמות כו' ולפי פירושו כ' במראה הפנים שהירושלמי הזה הוא דלא כהלכתא דסובר דמקים הכתיבה הוא העיקר ומקדימין אותו למקום הנתינה דלא כמו דאיתא בגיטין (ל"ד ב') דמקום הנתינה עיקר ולפ"ז תקשה על הרשב"א בחי' שם שכ' דבתוספתא מבואר שמקום הכתיבה הוא העיקר אמאי לא כ' דגם בירושלמי מבואר כן וביותר תקשה על הרא"ש פ' השולח שכ' להוכיח דמקום הנתינה עיקר מהירושלמי ה��ה ע"ש דהא אדרבה מבואר בירושלמי דמקום הכתיבה עיקר אולם בחנם עשה הפ"מ מחלוקת בין הבבלי להירושלמי דבתוספתא דהגירסא שם אני פלוני שביהודא ושם דגליל עמו וכיון דכתוב שביהודא מבואר דעומד ביהודא ששם הכתיבה והאשה היא בגליל ושם מקום הנתינה ע"כ מוכח דהתוספתא חושבת עיקר למקום הכתיבה אבל בירושלמי דהגירסא שמיהודא שפיר י"ל דעומד בגליל ששם מקום הכתיבה וכותב אני פלוני שמיהודא ושם דגליל עמו וס"ל ג"כ דמקום הנתינה עיקר והבן. גם מה שפי' הפ"מ הגע עצמך טעמא דמתני' מפורש. תמהני דלמה נטה מפי' הרמב"ן בחידושיו שכ' וז"ל פי' קס"ד שיכתוב בפי' אני פלוני דמתקרי פלוני ופריך מה הועילו חכמים בתקנתן אם כותב שמות אחרים אלא כותב איש פלוני עם כל שמות שיש לו סתם וכל שום אחרין דאית ליה עכ"ל וצ"ל דגם הר"ן פי' כן דאל"כ אין הבנה לדבריו. ע' בשדה יהושע בגיטין פ"א. וע' שו"ת הרא"ש (כלל ט"ו סי' ד') וכ"ז נעלם מהפני משה:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>היוצוא בשן ועין בניו עבדים והיוצא משום ייאוש בניו בני חורין כו'.</b> בשו"ת שנות חיים וסי' שד"ם) דחק א"ע מאד בביאור הירושלמי הזה ולבסוף מיירי בבניו שהיה לו מקודם והמעיין יראה שדבריו תמוהים. ומצאתי בא"ז בתשובה (סי' תשנ"ט) שר' שמחה הביא הירושלמי הזה ופי' דמשום דמעוכב גט שיחרור לכן בניו עבדים דקרינן או חופשה לא ניתן לה ופליגי האמוראים בירושלמי אם מעוכב גט שיחרור או לא ע"ש ומבואר דקאי על הבנים שנולדו אח"כ ובמה שאיתא בירושלמי הואיל ולא שחררתה התורה כו' נ"ל לפרש עפ"י מ"ש התוס' סוכה (ל"ב ב' ד"ה וקרקע) לפרש דברי הירושלמי (פ"ז דכלאים) דהא דיש יאוש לקרקע אינו אלא מדרבנן ע"ש באורך ובתוס' דרבנן (אות קנ"ט) ועל פי זה יש לומר כיון דעבד איתקש לקרקע אם כן היאוש בעבד אינו אלא מדרבנן ואם כן זו כוונת הירושלמי דיאוש כיון דאינו מן התורה לכן לא מהני לגבי הבנים ואולי זה הפלוגתא שבין האמוראים שנחלקו אם היאוש הוא מן התורה אי רק מדרבנן והבן:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>כל נדר שידעו בו רבים.</b> כ' הפני משה בד"ה ר' יהודה עשרה מישראל או יותר. תמהתי למה פי' נגד ההלכה דבטוש"ע יו"ד סי' רכ"ח מבואר דרבים הם שלשה. וכ"ה בבעל העיטור (אות כ' כתובה) ואמת שהר"מ בפי' המשנה והרע"ב כ' ג"כ בהפ"מ ואולי פסקו כן לדינא אולם הפ"מ לא ה"ל לפרש נגד ההלכה דרבים הם ג' [ועי' בש"ס גיטין (דף מ"ו א') דרבים הם שנים וכן יש פוסקין כן וכמ"ש הב"י שם וכן ראיתי בפסקי תוס' נדרים סי' נ"ד ובפסקי תוס' שבועות סי' כ"ט וצל"ע דבתוס' כ' דאין ללמוד מכאן דרבים הם שנים דדעת הקב"ה שאני וא"כ מדוע פסקו בפסקי תוס' מה שדחו התוס']. וראיתי להמראה הפנים בגיטין (פ"ה ה"ו) שכ' על מ"ש הכ"מ (פ"ה מה' איסורי מזבח) לתמוה על הר"מ שהשמיט הדין בנודע לרבים שהיא גזולה אינה מכפרת כמה הם רבים וע"ז כ' המראה הפנים דכבר ביאר רבינו בפ"ז מה' נזיר דרבים הם ג' ולדעתי אין ראיה מזה דנראה לדעתי מה דאיתא בירושלמי שם אחר דאמר ר"ל דרבים הם ג' ר' אבין בשם ר' יונתן והבאתם גזול את הפסח ואת החולה מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי נ"ל דר' אבין פליג על ההוא דר"ל דסובר דסגי בג' והוא סובר דצריך עשרה בכדי שיהיה בגלוי ושוב ראיתי להתוי"ט והשדה יהושע בגיטין (דף י"ג א') שפי' כן א"כ ה"ל להר"מ לבאר כאן בכדי דלא נטעה ללמוד מפסח וחולה ויש לדחות ואח"כ נדפס שירי קרבן ע"ש מ"ש בזה:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>מהו קנין נכסים כו'.</b> במראה הפנים השיג על התוי"ט פ"ק דע"ז שכ' דכשנגמר ביד העכו"ם כ"ע מודו דיש קנין והביא ראיה מירושלמי שם ע"ש. אולם לפמ"ש בס' כפתור ופרח (ד"ז ע"ב) דפי' הירושלמי דנ"מ לגזילה וכן פי הר"א פ"ד דדמאי א"ש דברי התוי"ט. והן אמת שהכ"מ (פ"א דתרומות ה"י) פי' כהפ"מ וכ"ה בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (סי' ע"ט) אך זה פי' להר"מ אבל להראב"ד בהשגות דס"ל דגם כשנגמר ביד העכו"ם חייב שפיר קשה ליה להתוי"ט והבן:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>דרש ר' סימאי והאיש זה שליח בית דין כו'.</b> וכ"ה בב"מ (פ"ט הט"ו) מבואר מזה דהירושלמי ס"ל דב"ח מה"ת בבינונית ולפ"ז א"ש דברי הרי"ף והרא"ש בפ' הנזקין שכ' הנוסחא מפני מה אמרה תורה ב"ח בבינונית. וראיתי להק"נ שם שכ' וז"ל וטעות הוא היכן מצינו דב"ת בבינונית בתורה הא אמרינן להדיא בב"ק ד"ח ב"ח בזיבורית ע"ש. אולם לפ"ד הירושלמי א"ש דילפינן דב"ח בבינונית מקרא דוהאיש כו'. ומצאתי להפנ"י בתי' בפ' הנזקין שכ"כ ובקצה"ח (סי' ק"ב סק"א) השיג עליו וכ' דפלוגתת הבבלי והירושלמי אם שליח הב"ד רשאי לכנוס ובאמת זה אינו דהא כ' התוס' בב"ק (ד"ח ע"א) דגם אם שליח ב"ד נכנס לא הי' רשאי למשכנו רק מה שהלוה נותן לו ע"ש וי"ל דבזה פליגי הבבלי והירושלמי דהירושלמי סובר דהשליח ב"ד הי' רשאי למשכנו בעצמו. אולם הא גם לפ"ד הקצה"ח הא הביא דברי הרמב"ן בס' המצוות דדרך הגמ' לומר אמרה תורה ע"ד דרבנן ואף שיש לפקפק בזה ממ"ש בארעא דרבנן (אות שמ"ז) דלא שייך לומר מפני מה אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו אבל אמרה תורה שייך גם בדבר דרבנן ע"ש שכ"כ בשם תוס' מנחות דס"ה א"כ כאן שאמר מפני מה אמרה תורה כו' הוא רק בדבר שהוא מה"ת. אולם באמת דברי הארעא דרבנן המה תמוהים דבתוס' מבואר להיפוך וכבר העיר בזה ביעיר אזן (מערכת מ' אות כ"ה) ולפ"ז א"ש דברי הרי"ף והרא"ש וא"צ לשבש הגירסא כמו שכתב הקרבן נתנאל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אמר ר' יוחנן בתחלה אין מעמידין כו'.</b> עיין מה שפי' הפני משה ולפי פירושו היה דברי ר' יוחנן היפוך שכתוב בגיטין (נ"ב א') אולם מצאתי בתמים דעים (סי' רל"ט) שאוקים לההוא דר' יוחנן בשהאפטרופוס רוצה לגבות מהאחרים בשביל טענת היתומים עליהם בזה אמרינן אם חבו חבו אבל היכא שהאחרים טוענים על היתומים בזה לא אמרינו אם חבו חבו ואתי שפיר:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת הבעלים כו' כ' הש"ק וז"ל.</b> כ' הרמ"א בח"מ סי' רל"ו ס"א בהג"ה הי' הבעלים אומרים שהי' בידם ליקח והלוקח אמר שלא הי' בידם ליקח על הבעלים להביא ראיה דהקרקע בחזקת הלקוחות ע"כ והוא מדברי הר"ן בסוגיין ונוסחת מוטעת הוא בר"ן כו' וכצ"ל לעולם השדה בחזקת הבעלים כו' ע"ש ומהתימה ממנו שחשד לרבינו הרמ"א שפסק כפי הנוסחא המוטעת לפי דעתו. אולם באמת היא נוסחא צודקת בר"ן ולהכי כ' הר"ן שכ"כ הרשב"א בתשובה וכוונתו לאפוקי ממ"ש הרשב"א בחי' להיפוך. וכן מצאתי שהביא הבעה"ע (באות מ' מכירות שטרות) וז"ל ירושלמי בגיטין כו'. הן אומרים בידינו ליקח כו' הקרקע בחזקת הלקוחות שהממע"ה עכ"ל. הנה הביא הנוסחא כפי המבואר בר"ן וכן פסק הרמ"א. ואם גם בכאן יאמר הש"ק דהוא ט"ס. הנה עד הנאמן עלינו הוא ה"ה (פי"ב מה' שכנים הי"א) שכ' שם וז"ל זה נראה לפי ששדה בן המיצר אינו אלא מדבריהם ולפיכך הוא נקרא מוציא ועליו הראיה וכ"נ מהעיטור עכ"ל מבואר להדיא מדבריו דבעה"ע סובר שהלוקח נקרא מוחזק. ועיין בב"ח (סי' קע"ה) שכ' לענין בעל המיצר מי נקרא מוחזק תליא בב' הגירסאות והר"מ גורס כגירסא דידן ע"ש וא"כ לפ"מ דאנן פסקינן בסי' קע"ה דהלוקח הוא המוחזק א"כ קיי"ל כהך גירסא וגם הכא נקרא הלוקח מוחזק. ועי' שו"ת הלק"ט (ח"ב סי' ק"ח) שגם הוא הביא דברי הירושלמי דהקרקע בחזקת הלקוחות וכ' שכן פסק הרשב"א (סי' תתקט"ו) ועי' מהרימ"ט (חיו"ד סי' מ') מבואר מכל זה דצדקו דברי הרמ"א. ומה שהשיג עוד הש"ק על הסמ"ע דס"ל דאף בשלקחו תוך יב"ח אם אין ביד הבעלים לקנותם אז יכולים הבעלים לסלקו כו' דהא ליתא כו'. הנה מצאתי תנא דמסייע להסמ"ע הוא הר"ן בחי' לגיטין (נ"ה ב') שכ' וז"ל ומיהו משמע דבתוך יב"ח כל שיש בידם ליקח הן קודמין ואע"ג דמשמע בירושלמי דכי אמרינן דביש בידם ליקח הן קודמין לכל אדם דוקא כשיש בידו ליקח בשעת המקח אבל לאחר מכאן לא דגרסינן התם הן אומרים כו' בחזקת בעליה כו' (וצ"ע שזה סותר גירסתו בתי' להלכות) דאם איתא דבכל שעה שירצו יכולים לקנות לא הי' מקום למחלוקת זה אפ"ה משמע לי דכל שלקח בתוך יב"ח ויש לבעלים ליקח תוך זמן זה הם קודמים דבתוך יב"ח לא קפדינן אם האדון הי' בתוך סקריקין עכ"ל. הנה מבואר ממש כדברי הסמ"ע בזה. הן אמת שראיתי להריטב"א בחי' שם שכ' וז"ל והא דאמרינן דבזמן שיש בידם ליקח שהי קודמין לכל אדם ה"מ בשעת המקח או אחר המקח מיד שידעו בדבר אבל אם ידעד בדבר ולא רצו הבעלים ליקחו או שלא הי' בידם ליקח אחר זמן אין לבעלים כלום כו' והכי משמע בירושלמי כו' ואם [איתא] (ירצו) דכל זמן שירצו יכולים הם לקנות מה עיקר יש למחלוקת זה ואע"פ שזה ברור הצרכתי להאריך בזה מפני שראיתי בזה מי שסובר דהבעלים מוציאין מיד הלוקח לעולם כ"ז שהי' בידם ליקח כו' וז"א כדמוכח בירושלמי עכ"ל וזה היפוך דברי הסמ"ע. ועי' בתוי"ט בגיטין במה שהשיג על הסמ"ע ובנה"מ כ' שכדברי הסמ"ע כן מבואר בריב"ש ואני בעניי לא מצאתי כלל בריב"ש שיהי' מוכח כדברי הסמ"ע אולם בחי' הר"ן מבואר כן וכמ"ש:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>ומככסין כלי עכו"ם כו'.</b> עיין בקה"ע ששיבש הגירסא א) ולא ראה בטוח"מ (סי' רס"ו) שכ' ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים עם כל ישראל מפני דרכי שלום ומקורו הוא מכאן וכמ"ש הב"י שם מבואר שגרס ומכניסין כגירסא דידן וכ"ה הגירסא בירושלמי ע"ז (פ"א ה"ג). ב) ועי' בש"ק שהוכיח מדברי הר"מ ספ"י מה' מלכים דס"ל דאפי' בפ"ע קוברין מתיהם מדהביא הקרא דורחמיו על כל מעשיו ואינו מוכרח כל כך דהא הוא אינו רק מפני דרכי שלום ואינו מה"ת והקרא שהביא הוא רק להראות שאינו איסור. ואדרבה הב"ח ביו"ד (סי' קנ"א סי"א) כ' מיהו יש לדייק ממ"ש פ"י דמלכים דלקבור מתיהם הוא רק עם מתי ישראל דוקא מדכ' עם מתי ישראל הרי שהוכיח מדברי הר"מ היפוך ממה שהוכיח הש"ק ומש"ש הב"ח לפרש דברי הר"מ מ"ש עם מתי ישראל דרשאי לקבור ג"כ בחצר א' מפני דרכי שלום אני בעניי לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי לומר כן וחס להתיר דבר זה. והנכון לפרש האי עם כמו שפי' הרשב"א בחידושיו לגיטין (דס"א ע"א) לפרש כשם שמתעסק קאמר יע"ש וכן הפי' בר"מ ולא כפי' הב"ח וז"ב:
+
+Segment 10
+
+<b>גירדאי שאל לרבי אימי יום משתה של עכו"ם כו'.</b> עי' בשירי קרבן שתמה איך נסתפק ר' אימי ורצה להתיר הא מתני' בע"ז (ח' א') דאסור וגם על ר' אימי קשה למה לא הביא ראיה ממתני' ע"ש. והנה בע"ז שם כ' הב"ח דלא גר��ינן ביש ספרים במשנה שם שעשה משתה לבנו ע"ש. וכן נ"ל ממה דאיתא התם בדף י"ד ע"א והתניא עכו"ם שעשה משתה כו' משמע דאינה שנויה במשנה ועמש"ש בגליון מהרי"ף דצ"ל והתנן. אולם להיש ספרים א"ש דנן היתה גירסת התוס' ולפ"ז א"ש קושית הקה"ע. הן אמת שבירושלמי ע"ז (פ"א ה"ג) ממה דמקשה שם והתני משתהו ומשתה בנן כו' משמע דהי' כן במשנה שלהם וא"כ הדרא קושיא לדוכתה. אולם לכמ"ש הפ"מ דקאי אלבקר את החולה אם מותר במשתה שלהם א"ש. אולם ראיתי בר"ו פ"ק דעכו"ם שכ' דבנכנס שלא בכוונה לעכו"ם ביום אד שלו דמותר לשמוח עמו כיון דנכנס שלא בכוונה ובאקראי בעלמא ואינו אלא כמחניף ואעפ"כ בעל נפש א) [לפניו היתה הגירסא "ומכניסין" וכתב של"ל "ומכבסין". ב) א"ה בד"ו בגיטין הגירסא "ומכבסין" ובע"ז הגירסא ומכניסין]. ימעט ומביא ראיה מדברי הירושלמי הללו ע"ש שכ"כ בשם הרמב"ן מבואר להדיא מדבריו שפי' דברי הירושלמי דמיירי בנכנס שלא בכוונה ביום משתה שלו וא"ש דברי הירושלמי והתימה על הקה"ע שלא ראה זה. ועל הפ"מ יש להפליא ביותר שבמס' ע"ז הביא דברי הר"ן וכאן פי' דקאי על לבקר חולה ואולי נכלל זה בתוך פי' הר"ן והבן:
+<b>והתני ר"ח יום משתה של עכו"ם אסור.</b> מה שכתב הש"ק דצ"ע בפוסקים שלא חילקו בכך לק"מ דהפוסקים פי' דהירושלמי קאי לבקר אותו ביום משתה ולא לשאת ולתת עמהם וכמו שפי' הפ"מ ועמ"ש לעיל בשגם שאפי' לפי פי' הקה"ע דמיירי במו"מ לא קשיא כלל דכיון דהירושלמי מסיק דאסור ביום משתה וכן פסקו הפוסקים עטוש"ע יו"ד (סי' תמ"ח ס"ח) א"כ לא קשיא מידי ודברי הש"ק צ"ע:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>אמר רבי חנינה הלכה כרבן גמליאל כו' חד בר נש כו'.</b> הפני משה חילק דאם אמר יהא בידך לא מהני לחודא ואם אמר יהא לי בידך מהני ולא נמצא כלל החילוק הזה בפוסקים. אולם מצאתי בתי' הרמב"ן לגיטין (דס"ג) דגרס רבא קמיה דרב אם בא לחזור יחזור והקושיא דרב סותר את עצמו ותירץ דאם אמר יהא בידך דלא מהני ואם יהיה לי בידך מהני ולא יחזור (אולם בבעה"ע אות ש' שלישות גרס בעובדא דרב לא יחזור כגירסת הפני משה וע' בתמים דעים סי' רל"ט) וגם במה שפי' הפ"מ אם אומר אחר הדלת היה עומד ושומע דפי' בתמיה ומבואר מזה דבסתמא לא קפיד רק דוקא היכא דידעינן הוא נגד דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכל הפוסקים דאף בסתמא אמרינן דקפיד רק היכא דידעינן בודאי דלא קפיד ופירשו הירושלמי בניחותא והבן:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>נשאת בין היא בין אביה אם יש בה דעת כו'.</b> כ' הפ"מ כלומר היא ביש לה דעת להבחין בין גיטה לדבר אחר כדלקמי' ואביה בשאין לה דעת. והוא דחוק לפרש בין היא בין אביה לצדדין ומ"ש אח"כ אם יש בה כו' קאי אדלעיל והנכון דהירושלמי סובר דבאין לה דעת בין היא בין אביה שוין דאין יכולין לקבל גיטה וזה שכ' דבין היא בין איביה שווין בדבר וכן פי' הרמב"ן בקידושין דמ"ג. ועשו"ת רדב"ז ת"ג סי' תקע"ז מה שהאריך בביאור דברי הירושלמי הללו:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+הרי הוא במקום פלוני כו' הפ"מ כ' כלומר בזו היא שמודה ר"א כו' ולא פליג כו' והוא תמוה דא"כ אמאי נקט הירושלמי בהרי הוא הרבותא דר"א פליג באומר תן גט לאשתי במקום פלוני אבל בהרי הוא גם חכמים מודים והנכון דמתחלה אמר דר"א פליג גם באומר תן לאשתי במקום פלוני ואינו אומר רק במיחד ואמר אלא במקום פלוני ואח"כ אמר דבהרי הוא גם ר"א מודה כו' אף חכמים מודו כלומר דבזה גם חכמים מודו לר"א וא"ש ומצאתי להשדה יהושע שגם היא פי' כן:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>מ"ט דר"י אני אומר א' קרוב מצאו ולקח ממנו.</b> הכ"מ פי' שמצא קרוב להעיר א' ולקחו ממנו כו' ולדעתי יוצדק יותר לפרש דמצא א' שהוא קרוב לו ולכן לקח ממנו אע"פ שייחד לו ליקח מאחר מ"מ כיון שהוא קרוב אליו לכן לקח ממנו. ושוב ראיתי להרא"ש בדמאי (פ"ד ה"ד) שפי' כן:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>מי שאחזו קורדייקוס כו'.</b> כ' הפני משה דבבבלי אומר מי שאחזו רוח רעה מחמת שתיית יין ובירושלמי מפרש לה בענין אחר עכ"ל ולא ידעתי מניין לו דהירושלמי מפרש דלא כהבבלי דהא בירושלמי אי' מאי קורדייקוס אמר ר' יוסי המים וכי' הפ"מ שהוא מין חולי הנקראת כך ומי יודע אם החולי הזה אינה החולי שנזכרת בבבלי (והיינו שמחמת שהוא תולה ובריאתו נפסדת יש רשות להשד לחול עליו וכמ"ש בשו"ת ח"ש חיו"ד יע"ש. וראיה יש דהוא א' עם מה שנאמר בבבלי ממה דאמרינן אתי עובדא קומי ר' יוסי בחד טרסיא דהוי יהבין ליה סמיק גו אכים והוי לעי אכים גו סמיק והוי לעי והוא בשר עם יין והוא עצמו הרפואה הנאמרת בבבלי (ס"ז ב') וא"כ משמע דא' הם. וראיתי בפני משה שכ' דהוי לעי היינו שהי' תולה עדיין ופי' זהו קורדייקוס שאמרו חכמים היינו על הטרסיא הזה ולא נהירא כן. ולעי. פירושו שנתרפא וכן פי' השדה יהושע והוא כמבואר בבבלי ומ"ש זהו קורדייקוס כו' קאי אלמטה דקורדייקוס כו' פעמים שוטה פעמים חלים וא"כ הבבלי והירושלמי המה שפה אחת:
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>אדם מעיד עדותו מיושב כ' המראה הפנים משמע אפי' לכתחלה ופליג אהא דקיי"ל בבבלי.</b> יושב פסול לעדות ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי דגם כוונת הירושלמי הוא בדיעבד כשא"א בענין אתר כמו הכא באחזו קורדייקוס ומצאתי להדיא כן בתולדות אדם להרשב"א (שי' ס"ד) שהביא מהירושלמי הזה ראיה דבדיעבד כשר וכ"כ הר"ן בתי' שבועות ד"ל ע"ש באורך. וכן ראיתי בבעה"ע (אות ק' קבלות עדות) שכ' ר' אבא בשם ר' הונא צריכים העדים להיות עומדים בשעה שמקבלים עדות שנאמר ועמדו כו' ומסתברא דע"י הדחק וכדאמרינן בירושלמי פ' מי שאחזו עכ"ל. ונראה דצ"ל. ומסתברא דע"י הדחק שרי והביא ראיה מהירושלמי הזה והיינו דפי' הירושלמי דמיירי בע"י הדחק וכמ"ש הרשב"א. ושוב ראיתי בשו"ת תו"י (סי' כ"ב) שתמה על הרשב"א דמה ענין הירושלמי דמעידין יושב לכאן והחו"י (סי' כ"ג) כ' דנוסחא אחרת ה"ל להרשב"א. אולם להרשב"א הי' הגירסא כגרסיתינו ופי' הירושלמי הא דיליף דאף בעדות מהני הבדיקה ואי דבעת שהוא חלוש מסתמא הוא יושב על המטה אדם מעיד עדותו מיושב והדר מיבעיא אף לנדרים כן היינו דאף לנדרים בודקין אותו ולא כהפני משה שפי' דבאיבעיא אם גם לנדרים נשאלין מיושב. והנכון כמ"ש. ועי' בשער המשפט (סי' כ"ח סק"ה) מה שהקשה ע"ד הירושלמי הללו ולפמ"ש החו"י דהוא מימרא בפ"ע א"ש. אך לפי הנוסחא שהביא הרשב"א זאת אומרת א"א לפרש כן. שוב ראיתי בפני משה בירושלמי סנהדרין (פ"ז ה"ח) שמצא בחי' הרשב"א שבועות (ל"ב) שמשוה דעת הבבלי והירושלמי וחזר בו ממ"ש כאן והיינו כמ"ש למעלה. ועי' בהגה"ת הר"פ לסמ"ק (סי' רכ"ג) שכ' על מ"ש הסמ"ק דבדיעבד מותר בישיבה גבי כע"ד וז"ל מדאמר בירושלמי סנהדרין דיינים שקבלו עדותן מעומד פי' שהדיינים עומדים גבי מברך את השם ומסתמא ה"ה גבי עדים עכ"ל וקשה אמאי יליף לה מסתמא ולא מהירושלמי הזה דמבואר כן גבי [עדים] וצ"ל דהי' מקום לחלק בין עדות אשה לשאר עדות. ושוב ראיתי בחי' הגהות בטוח"מ (סי' י"ז סק"ה) ש��ביא דברי הפני משה בגיטין ולא ראה מ"ש בשנהדרין גם לא ראה דברי התו"י. ושוב נדפס פי' ש"ק. וראיתי שפי' אף לנדרים כמו שפרשתי דקאי לענין בדיקה והניח בצ"ע דהא בנדרים קיי"ל גמר בלבו א"צ שיוציא בשפתיו ולא ידענא מאי קושיא הא הבדיקה הוא דלמא מחמת חולי הוא אינו צלול בדעתו א"כ צריך לבדוק אותו אם מה שחשב הוא צלול בדעתו וז"פ:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+חברייא בשם ר' יוחנן אינה איסרטה ר' זעירא בשם ר' יוחנן אינה כגיטין אינה כמהנה ופי' הפ"מ אינה איסרטה כלומר דחבריא אמרו דכן השיב לו ר' יוחנן כו' ובלישנא בעלמא פליגי עכ"ל. וכן פי' הפני משה בירושלמי ב"ב (פ"ח ה"ט) ועמ"ש השדה יהושע (דנ"ד ע"ב) והוא דוחק לומר דפליגי בלישנא בעלמא וגם מלת איסרטה אין לו מובן כלל ונעלם ממנו שו"ת ר' בצלאל אשכנזי (סי' ט"ו) ששם הובא הירושלמי הזה והגירסא הוא איסתריתא והיינו שר' יוחנן מחלק בין איסור למתנה דגט דהוי איסורא הוי חזרה ובממונא דהוי מתנה לא הוי חזרה וא"ש. וראיתי בשו"ת רב"א שם שתמה על הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקס"ג) שפסק בהקדש דלא אמרינן באומר מהיום ולאחר ל' דיהיה הקדש דניין דא"א להיות הפרי מהיום ולאחר ל' והגוף יהיה של הקדש דא"כ תינוק החולין מהגוף של ההקדש וזה א"א לכן אמרינן דהוי חזרה וע"ז הקשה הר"ב דהא בירושלמי אמרינן להדיא דבהקדש כיון דאמרינן דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לא הוי חזרה ע"ש ולענ"ד לק"מ עפ"י מה שראיתי בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' קכ"ג) דמביא שם ירושלמי בקידושין (פ' האומר) דמבואר שם דסובר דההקדש יכול לינוק מהחולין ויכול להקדיש הגוף מהיום והפירות יהי' של חולין וכ' ע"ז הרשב"א דהוא נגד ש"ס דילן בב"ב ע"ש באורך וא"כ לפ"ז א"ש דאין ראיה מהירושלמי דגיטין דאנן קיי"ל כש"ס דילן דא"א להיות הגוף מהיום והפרי לאחר מיתה. ושפיר פסק הרשב"א דלא חל ההקדש כלל ואין ראיה מירושלמי דהוא סובר בקידושין דיכול להקדיש הגוף מהיום והפירי לאחר מיתה והירושלמי מקשה שם איך הדין בהקדש (ולא כפי' הרב"א דלמה לא קחשיב גם ההקדש בין ההפקר וכדומה דאינו חל רק דבאמת יוכל ל היות הפירי מהיום רק מקשה איך הדין בהקדש) ומשני דבהקדש כ"ע מודו כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט א"כ לא הוי חזרה וא"ש. וראיתי במחנה אפרים (ה' צדקה סי' ד') שהשיג ע"ד הרשב"א שהביא הר"ן שכ' שיכול לחזור דהוא פלוגתא בירושלמי. וכ' המחנה אפרים דכמדומה שכיון לירושלמי פ' האומר ואם לזה כיון אדרבה משם איכא למילף איפכא דבכל דוכתא קיי"ל כר' יצחק עכ"ד ולק"מ דהא הני תרי אמוראי פליגי אליבא דר' יוחנן ור' זעירא ור' אבוהי דסברי דהוי מכירה הוי תרי וכ"כ הרשב"א (בסי' קכ"ב) להדיא ועוד דהא ש"ס דילן פליגי אר' יוחנן לאותו מ"ד וז"פ. ושוב נדפס פי' ש"ק וראיתי ג"כ שהעיר ע"ד הרשב"א וכנראה שלא ראה דברי הרשב"א בתשו' שהבאתי שמשם באר"ה דדבריו צודקים ולק"מ:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אית תניי תני מאחר שנתנו לה כו'.</b> וראיתי להבני יעקב (דקכ"ו) שכ' דהפי' דמאן דתני שכתבו בגט ישן דמשמע דוקא אחר שכתבו אם נתיחד איכא למיחש לגט ישן אבל לאחר שנתנו ליכא למיחש והיינו כבית שמאי דהמגרש את אשתו ולנה עמה בפונדקית דא"צ גט שני ומ"ד שנתנו חיישינן ג"כ לגט ישן היינו כב"ה ע"ש והוא תמוה דהמעיין בירושלמי יראה דקאי על ב"ש בגט ישן ולא על לנה בפונדקית ועוד דא"כ יהי' דברי ב"ש סתרי אהדדי דהא משמע להדיא דב"ש ��וברים דאף אם נתיחד בין כתיבה לנתינה עכ"ז מותר לגרש באותו גט ולפירושו הוא להיפוך ע"כ נראה הנכון כפי' הפני משה:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>במה דברים אמורים בזמן שנישאו כו'.</b> עיין בפ"מ ובמראה הפנים שכ' שהר"ן פי' האי נשאו היינו שנשאו לאחר אבל לא נשאו לאחר מותר והפ"מ כ' דנראה לו דהאי נשאו היינו להבעל בנישואין אבל ארוסה מותר. והנה הפי' הזה לאו חדש הוא וכבר פי' כן בשו"ת הראנ"ח (סי' ו') והובא בג"פ סי' קי"ט ובפר"ח ע"ש שהאריכו בזה. וראיתי בשדה יהושע בגיטין (ק"ו א') שכ' דאחר העיון יש להכריח כפי' הר"ן בירושלמי הכא דאמר נשאו אנישואין האשה אחר גירושין קאמר דאל"כ אלא אנישואין דמגרש ומתגרשת קאי היכא קאמר ובכהנת אפי' לא נשאו ואמאי בכהנת אפי' מן האירוסין אסור מ"ש כהן מישראל לענין זה ע"ש. ותמהני דבודאי גם להך פי' יש נ"מ דבשלמא בכהן שאף מן האירוסין יש איסור דאורייתא ע"כ החמירו אף מן האירוסין משא"כ בישראל שקודם שנשאת א"כ אף אם תזנה עמו ליכא איסור גמור לכן הקילו בו מן האירוסין כיון דליכא רק איסור דרבנן לכן לא החמירו בארוסה שאין לבו גס בה משא"כ בכהנת שיש איסור לאו ס"ל להירושלמי דאסור גם מן האירוסין. ומצאתי בא"ז (ה' יבום סי' תרי"ח) שפי' להדיא הירושלמי כפי' הזה והאריך בביאורו ע"ש ולא ידעתי מה הקשה השדה יהושע ע"ז דהדברים נכונים כמ"ש ולפ"ז גם הירושלמי סובר דאסור בישראל גם בשלא נשאת לאחר ואינו צריך למיעבד פלוגתא בין הבבלי להירושלמי. ועי' ריטב"א כתובות (כ"ח א') שכ' להדיא דבישראל כל זמן שלא נשאת מותר אפילו בחצר ע"ש שפירש כן גם דברי רש"י ג"כ. ועי' מחנה אפרים בהג"ה לר"ן כתובות (דת"פ ע"ב) שגם הוא פי' הירושלמי כן:
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>השיב רבי על דברי רבי חנניה בן גמליאל גופו של גט כו'.</b> עי' פני משה שפי' שרבי השיב על דברי רבי חנניה בן גמליאל כו'. ועיין ברמב"ן בחי' לב"ב (דקע"ב) שלחד פירושא גרס כאן השיב רבי לקיים דברי רבי חנניה בן גמליאל כו' ע"ש באורך:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>תמן התורה אסרה עליו ברם הכא האי אסרה עליו כו'.</b> כ' הפ"מ דכיון דהוא בעצמו הגורם לאוסרה עליו לכן לא חשיב אותו והוא דחוק ולא ראה ברמב"ן ורשב"א וריטב"א בחי' לרפ"ק דיבמות שכ' הפי' דהיכא דאיסור אחר גורם לאוסרה עליו לא עקרי צרת ערוה והצרה מותרת:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+רבי יעקב בר אחא בשם ר' ינאי אפי' ריח פסול אין בה עיין פני משה שפירש דקאי אמגרשה חוץ מפלוני. אולם ראיתי בשאלות ותשובות מהרי"ט (ח"א סי' נ') שהסכים הש"ס ירושלמי לבבלי דסוברת דבזה פסולה לכהונה אך זה קאי אכנסי שטר חוב זה עיין שם שהאריך לבאר הירושלמי בדרך יפה. והפני משה לא ראה דברי המהרי"ט האלו. ועיין מה שכתב השדה יהושע (דף ק"ח ע"א) ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>רבי אליעזר בי רבי יוסי בעי קומי רבי יוסי כו'.</b> ראיתי להבני יעקב (דף ק"מ) שכתב בביאור הירושלמי שהקשה דכי היכא דגט א' לב' נשים לא מהני משום דכתיב לה ולא לה ולחברתה ה"נ ב' גיטין ואשה אחת לא תהני ופריך והא תנן נותן ב' לא' ומשני התם הי' כתוב מתחלה לשם כריתות ותערובות הוא שגרמה אבל ב' גיטין שנכתבו לשם ספק לא נכתבו לשם כריתות ומשני כיון שנמסר אח"כ לידה שרי וא"כ קשה על טעמא דמהרנא"ח שכ' בב' גיטין דהוי ברירה דהא כיון דנמסר אח"כ לידה לא הוי ברירה וכן הקשה על המהרי"ל יע"ש באורך ולענ"ד אינו קושיא כלל דפי' הבני יעקב בירושלמי הוא תמוה חדא דמאי הקשה דלא תהני ב' גיטין לאשה א' כי היכא דגט אחד לב' נשים הא שם איכא מיעוטא וכאן ליכא מיעוטא ועוד דבאמת אין דעתינו כ"א על גט א' ומחמת ספק עושין כן א"כ לא הוי רק גט א' ועוד דהירושלמי הזה הובא ג"כ בפ' כל הגט ה"א ושם א"א לפרש כן יעו"ש וע"כ הנכון כפי' הפ"מ ולפי ביאורו אין זה ענין לההיא דמהראנ"ח ומהרי"ל ולק"מ:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>אני אומר אפי' בעד אחד ודיין א' מקיימין כו'.</b> כ' הש"ק וז"ל כ' הב"י סי' מ"ו מחודש ט' בשם תשובת הרשב"א שטר שכתוב בו הנפק אם גובין בו אע"פ שאין מכירין חתימות הדיינין כו' אלא שבירושלמי משמע שא"צ קיום ועליו סמך מי שאומר שגובין בו ואינו אין לנו אלא גמרא שלנו ע"כ ותימה אנה מצא הרב הזה משמעות בירושלמי אדרבה כולה סוגיא מבוארת שצריך קיום ומהא דפלוני אם עד ודיין מצטרפין או לא נמי מוכח כן והיא גופה הראיה שמביא הרשב"א מגמ' בבלי וצ"ע עכ"ל. ובאמת צדקו דברי הרשב"א. דהנה בחי' הרמב"ן לכתובות (דף כ"א ע"א) ובחי' הריטב"א שם ותשב"ץ (ח"א סי' קע"ג) (וח"ג סי' כ"ב) הביאו הירושלמי ממס' שבועות פ' בתרא דאיתא התם ר' יודא אומר פרוזבל המקושר הדיינים חותמין מבפנים והעדים מבחוץ אמרו לו אין מעשה ב"ד צריכים קיום ומזה כ' הרמב"ן שלמדו דהירושלמי ס"ל דאין מעשה בית דין צריך קיום והתשב"ץ הביא שהרשב"א הקשה מההיא ירושלמי להירושלמי דגיטין דשם משמע דצריך קיום וחילק בין בית דין מפורסם לאינו מפורסם וא"כ א"ש קושיות הש"ק. והן אמת שבירושלמי שלנו במס' שבועות לא נמצא מה שהביאו בשמו אך נאמנים עלינו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והתשב"ץ שכן היתה גירסתם בירושלמי ולזה הירושלמי כיון ג"כ התשב"ץ בתשובה שהביא הב"י באה"ע סי' קמ"א ע"ש:
+<b>צריכין הדיינים מכירין את הנידונין כו'.</b> הש"ק הניח בצ"ע על מ"ש הר"מ בה' סנהדרין (פכ"ג ה"ו) דאם הדיין אינו מכיר הנידונין בודאי מה טוב דהוא היפוך המבואר כאן ומש"ש הש"ק וסתמא דמתני' דפ' ג"פ משמע כדעת הרמב"ם דתנן כותבין גט לאיש כו' ובלבד שיהיו מכירן [משמע דוקא] בגט ושובר הוא דבעינן שיכירן אבל לא בשאר דברים. משמע מדבריו דסובר לדעת הר"מ דדוקא בגט ושובר בעינן שיהיו מכירין. ובמח"כ הא ליתא דהא כתב הרמב"ם בה' מלוה (פכ"ד ה"ג) דה"ה בכל הדברים הדין כן וליישב דברי הר"ם נראה דסובר דבשעת הדין יותר טוב שלא יהי' הדיין מכיר אותו וזה מ"ש כאן. אולם בעת כתיבת הפס"ד אין כותבין אח"כ מכירין דלא יבא להערים וזה מ"ש בה' מלוה וזה ברור:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ואתיא דזקנים כב"ש כו'.</b> עיין בא"ז ה' נדה (סי' שס"ח) שהביא פלוגתת זקנים ור"ע ההובא בבבלי שבת (דף ס"ד) וכ' ונראה בעיני דרבנן כב"ש ור"ע לטעמיה כו' ע"ש ותמהני למה תלה אותו דנראה בעיני והא מבואר להדיא כאן בירושלמי. ועיין חה"ר שם ובמשנה למלך ה' גרושין (פ"י הכ"ב) וצע"ק:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Gittin/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,937 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Gittin
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי גיטין
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Gittin
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי גיטין
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>הלכה כרבי מאיר בגיטין והוה ר' זעירא מסתכל ביה כו'.</b> בשירי קרבן תמה על הרשב"א שמפרש אהא דאמר בסמוך המביא גט ולא אמר בפ"נ וע"ז תמה דאיך אפשר לומר כן הא בזה ר"מ לחומרא ואיך קאמר דאתמר הלכה כדברי המיקל בד"ס יע"ש ותמהני עליו דהא מבואר מדברי הרשב"א להדיא דהאי דיתמר כו' הוא מדברי רבו זעירא וכמבואר ממ"ש הרשב"א שם וז"ל ואפשר לומר דכיון דמתמה עליו רבי זעירא ואמר כיון דד"ס הוא ועוד דיחיד אצל רבים הוא לית הלכתא כר"מ א"כ כר"ז ק"ל עכ"ל מבואר להדיא דר' זעירא הוא שהשיב לר' יעקב בר אדא שתמה עליו מה דהוה מסתכל בו והשיב לו ר' זעירא דלכן הוי מסתכל בו משום דהלכה כהמיקל בד"ס ועוד דגם לענין הקולא דביחיד אצל רבים אפי' לקולא לא אמרינן ומכ"ש לחומרא וא"כ א"ש דברי הרשב"א. ועי' בפ"מ שפי' כן אף שלא ראה דברי הרשב"א. והן אמת שראיתי בא"ז ה' גיטין (סי' ת"ט) שכ' וז"ל והא דכ' בפי' ר"ח גמ' לקמן ר"מ אומר עכו כא"י לגיטין ירושלמי ר' יעקב בשם ר' לעזר הלכה כר"מ כו' דהיינו דפסק כר"מ דעכו כא"י לגיטין ואצ"ל בפ"נ ובפ"נ אבל לחומרא לא פסק כותי' כו' עכ"ל מבואר שלא פי' דברי הירושלמי כהרשב"א עכ"ז אין תמי' על הרשב"א אם פי' דברי הירושלמי דפסק כר"מ גם לחומרא. וראיתי בציון ירושלים שם שתמה ע"ז דמאי קאמר דהלכה כהמיקל בד"ס דהא ס' דרבנן באיתחזק איסורא הולכין להחמיר וא"ש הא הכא איתחזק איסורא ע"ש שהניח בצ"ע ומלבד דאינו קושיא כ"כ דהא דעת כמה פוסקים דסד"ר גם באיתחזק להקל והוא פלוגתא דתנאי א"כ י"ל דר' זעירא סובר דהולכין להקל גם באיתחזק. אולם בלא"ה זה אינו בספיקא דפלוגתא דבשביל החזקה לא ישתנה הדין והולכין בזה להקל וא"ש:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אתיא כמ"ד אין העדים חותמין כו'.</b> הפני משה הביא פלוגתת הראב"ד והרמב"ן דהראב"ד ס"ל היכא שאמר לעדים חתמו גט לאשתי דב' משום עדים ואינך משום תנאי כמבואר בגיטין די"ח דמ"מ צריכים שיחתמו הנך דמשום תנאי במעמד כולן אף דסגי שיחתמו עד עשרה ימים והרמב"ן ס"ל דא"צ שיחתמו במעמד כולן ומאי דאמרינן דאין עידי הגט חותמין זה שלא בפני זה גזירה משום כולכם הוא כשאמר כולכם משום עדים וכ' הפני משה דמהרמב"ם מבואר דס"ל כשיטות הרמב"ן שכ' בפ"ט מה' גירושין אמר להם כולכם חתומו אם חתמו זה היום וזה למחר אפי' לימים הרבה ה"ז גט כשר הרי שלא הצריך שיחתמו במעמד כולן וטעמא משום שאמר כולכם סתם ולא אמר משום עדים עכ"ד ובמח"כ שגג בזה ונעלמו ממנו דברי הר"מ בהלכה כ"ט שכ' ולמה אמרו חכמים עידי הגט אין תותמין אלא זה בפני זה גזירה שמא יאמר לרבים כולכם חתומין אם תאמר חותמין זה שלא בפני זה שמא יעידו שנים ותטול הגט בידה ותחשוב שכבר העידו בו ועדיין לא נתקיים התנאי עכ"ל מבואר להדיא דהר"מ ס"ל דעיקר הגזירה משום כולכם הוא היכא שאמר חתומו סתם דהוי משום תנאי ושמא לא יחתמו כלל וכדברי הראב"ד ולא כהרמב"ן וסובר דצריך לחתום זה במעמד זה וכ"כ להדיא הב"י באה"ע סי' ק"כ דהרמב"ם סובר כהראב"ד וז"ב. וראיתי להק"נ (פ"א דגיטין ס"ק ל"ח) שכ' וז"ל אבל לשיטות הראב"ד לק"מ דפי' גזירה משום כולכם הוי משום עדים כו' ��בפ"ט מה' גירושין בהשגות לא מצאתי זה בשמו עכ"ל וכ"כ בפ"ב ס"ק כ"ח ובפ"ח סק"א לשיטת הראב"ד. ובמח"כ כ' בשם הראב"ד מה [דלא] ס"ל. דאדרבה הראב"ד סובר גזירה משום כולכם סתמא וסובר דצריך שיהי' במעמד כולם כמבואר בבעה"מ ובמלחמות ובכל הפוסקים בשמו. וראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' קנ"ז) שנשאל אם צריכים לחתום זה בפני זה וכ' מדלא אמר בש"ס הך איכא בינייהו משמע דאף אם משום תנאי צריכים לחתום זה בפני זה. וכן מצאתי לריטב"א שפסק כן עכ"ד ותמהני שלא זכר שהוא פלוגתת הראשונים בזה ודעת התוס' ור' משולם והרא"ש והר"ן דצריכים לחתום זה בפני זה וכ"ה שיטות הראב"ד והרמב"ן סובר דא"צ. וראיתי להעיר גם על הפני משה פ"ב דגיטין שכ' על מה שתלו שם בירושלמי הא דגט שיש עליו כמה עדים אם צריכים שהשליח יראה חתימת ב' העדים דתליא זה בפלוגתת ר"י ור"ל וכ' הפ"מ דמש"ס דילן מבואר דליתא מדלא אמרי הך איכא בינייהו בין ר"י ור"ל ואפי' אם המה עדים מסתמא עשו כהוגן ע"ש ובמח"כ נעלם ממנו מ"ש בשו"ת הרא"ש (כלל מ"ו ס"ק ג') שהביא דברי הירושלמי ופסק כן. וע' בבית שמואל (סי' קמ"ב ס"ק נ"ד) ותורת גיטין שם וע"ש ברא"ש דלשיטות הפוסקים דרק בשעת הדחק סברינן דהן משום תנאי ה"נ כן בנ"ד. ומה שהקשה הפ"מ מדלא אמרו בש"ס הך איכא בינייהו אין להוכיח מזה כלל וכמ"ש הר"י ן' מיגא"ש הובאו דבריו בש"מ לב"ק (כ"ג א') וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והריטב"א בגיטין (ס"ג א') וכן מוכרח בלא"ה דלשיטות הרמב"ן דלמ"ד משום תנאי א"נ לחתום זה בפני זה מדוע לא אמרו הך איכא בינייהו אע"כ דליתא ובזה מיושבים ג"כ דברי השואל בתרומת הדשן (סי' י"א בפסקים) דבזה"ז יש להקל בזמן והתה"ד הקשה עליו מדוע לא אמרו בש"ס הך נ"מ ע"ש ולהנ"ל לק"מ:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>והיו עדיו עידי נכרים כו' ור"ל אמר כשר.</b> עי' בקרבן העדה שהקשה דבמאי מיירי אם בערכאות מ"ט דר"י הא לכ"ע כשר כו' ע"ש ובאמת שלק"מ שי"ל בערכאות. ומה שהקשה דבזה לכ"ע כשר. נעלמו ממנו דברי הרמב"ם (פכ"ז מה' מלוה ה"א) בשם רבותיו. וכ"ה דעת הראב"ד שם דבשטרי מלוה פסול וכאן מיירי בשטרי מלוה. ומצאתי בתומים (סי' ס"ח סק"ג) שכ' שמהירושלמי הזה ראי' לרבותיו של הרמב"ם דאל"כ במאי מיירי הירושלמי. הן אמת שאינו קושיא להר"מ די"ל דמיירי בשנעשה בהדיוט ובעידי מסירה וכמ"ש הש"ק. ומצאתי בא"ז בתשובתו (סי' תשמ"ה) ובה' גיטין (סי' תש"ה) שכ' וז"ל והבנתי מתוך לשונך כי זה השטר לא נעשה ע"פ ערכאות אלא בכנופיא דארמאי כו' וא"כ הוא נראה בעיני דהאי שטרא חספא בעלמא הוא ולית בי' ממשא מדאמר פ"ק דגיטין רבינא סבר לאכשורי בכנופיא דארמאי א"ל רפרם ערכאות תני כו' הא למדת דשטר שנעשה בכנופיא שלא ע"י ערכאות דלאו כלום היא וה"נ אמרינן בירושלמי דפרקין שטר יוצא בבית שאן כו' רשב"ל אמר כשר וקיי"ל ר"י ורשב"ל הלכה כר"יי עכ"ל מבואר מדבריו דפי' הירושלמי בהדיוטות שלא ע"י ערכאות ומיירי בכנופיא ור"ל מכשיר בכנופיא ופי' המשנה שלא בכנופיא ור"י פוסל והכי קיי"ל וא"כ סרה הוכחות התומים מהירושלמי הזה שמוכח כרבותיו של הרמב"ם ולפי המבואר לא מוכח מידי:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן והוא שמת מאותו תולי הא אם הבריא לא.</b> עי' תומים (סי' קכ"ה ס"ק י"ג) שהניח בתימה על הסוברים דשכיב מרע שאמר תן מנה לפלוני שאינו יכול לחזור בו אף אם עמד שבירושלמי כאן מבואר להיפוך יע"ש ולא ידענא מאי קושיא דהא הקה"ע פי' דקושית הירושלמי הוא דאם בשכיב מרע למה לי' לומר בברייתא בהדיא א"צ לומר זכה לו התקבל לו וע"ז אמר דמיירי בהבריא דיכול לחזור דבזה באומר זכה לו אינו יכול לחזור וא"כ י"ל דמיירי בשכיב מרע שציוה מחמת מיתה דבזה לכ"ע אם עמד חוזר וכמ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' שמ"ו) ובש"כ (סימן קכ"ה ס"ק ל"ט) וא"כ לק"מ די"ל דהירושלמי מיירי בכה"ג ובזה אם עמד חוזר לכ"ע משא"כ היכא דהש"מ הוא נותן במתנת בריא כזה אינו חוזר ואף שפי' הקה"ע הוא דחוק כמבואר להמעיין והעיקר נראה כפי' הפני משה עכ"ז גם לפי פירושו י"ל דהירושלמי מיירי במתנת שכיב מרע ולק"מ:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אמר רבי אלעזר מה פליגין בגיטין אבל בשטרות כו'.</b> עי' במראוה הפנים שכ' שסוגיא זו פליגא אבבלי כו'. ומצאתי כן בבעל העיטור (מאמר ז') שכ' ע"ד הירושלמי ואיני יכול ליישבה דהא בגמ' דילן מחמיר ר"א בשטרות והכא מיקל ולישנא ונוסחא דיליה נמי לא דייקא עכ"ל:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ביורשי כהונה ולויה היא מתניתא אבל ביורשי עני אין לעני נחלה.</b> כ' הפני משה דשמא עשירים הן ולא הבינותי דאמאי לא חיישינן בעני גופי' שמא עשיר הוא וע"כ דידעינן זה וא"כ גם ביורשים נוכל לידע. וראיתי בדגול מרבבה ביו"ד (סי' רנ"ז ס"ה) שנסתפק בפי' הירושלמי אם הוא דוקא כשהיורשים עשירים או אפי' הם עניים ע"ש. אולם מצאתי בחי' הריטב"א לגיטין (נ"ו א') שכ' וז"ל פי' בירושלמי דדוקא כהן ולוי שהן זוכין במתנה מכח אביהן וכירושה דמי אבל עני אינו זוכה במתנות מכח אביו אלא מחמת שהוא עני וכך אמרו שם אין לעני נחלה עכ"ל. וא"כ נתברר פי' הירושלמי דאפי' אם הם עניים בבירור מ"מ כיון שאין הדבר בתורת ירושה רק מחמת עצמו הוא זוכה לכן הם אינם שייכים בנוים. וכן הוא בבעל התרומות (שער ס"ה ח"ג סי' ב') בשם הרמב"ן. וראיתי להג"ת שתמה שם על הרמב"ן שפי' לדברי הירושלמי לית ציבור כולא עתיר דהיינו שגובה כשיתנו רשות דלמה לו רשות הא המלוה לעני כו' א"צ רשות ואי כשמתו הא כ' הרמב"ן דלא מהני רשות ע"ש. אולם צדקו דברי הרמב"ן ובמלחמות ביאר דעתו דמיירי כשמתו וסיים וז"ל ואע"ג דאמר לעיל אבל ביורשי עני אין לעני נחלה ולומר שאפי' נתן רשות אין מפריש עליהן התם במלוה עני א' שאם הוא עני אפשר שאין עוני ירושה לדורות אלא שגלגל הוא שחוזר בעולם אבל ציבור אין כולם עשירים ולפיכך מפריש עליהן ברשותן עכ"ל ול"ק קושית הג"ת. וראיתי ביד שאול (סי' רנ"ז סק"ג) שכ' שהוא מסופק אם בעני יוכל לחזור בו והעלה דאינו יכול ע"ש ונעלמו ממנו דברי הריטב"א שכ' וז"ל ומיהו אפי' בב"ד אם רצה לחזור בו נראה שיכול לחזור בו כיון שאינו מפסיד מעותיו אבל ביורשים שהוא מפסיד מעותיו אינו יכול לחזור בו עכ"ל וזה קאי אעני כמבואר למעיין בדבריו מבואר דלא כהיד שאול:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>בתחילה צריך לומר אני פלוני כו'.</b> כ' הפ"מ לכתחלה צריך לכתוב אני פלוני שמיהודא עם כל שם שיש לי בגליל הואיל והוחזק כאן בב' שמות כו' ולפי פירושו כ' במראה הפנים שהירושלמי הזה הוא דלא כהלכתא דסובר דמקים הכתיבה הוא העיקר ומקדימין אותו למקום הנתינה דלא כמו דאיתא בגיטין (ל"ד ב') דמקום הנתינה עיקר ולפ"ז תקשה על הרשב"א בחי' שם שכ' דבתוספתא מבואר שמקום הכתיבה הוא העיקר אמאי לא כ' דגם ביר��שלמי מבואר כן וביותר תקשה על הרא"ש פ' השולח שכ' להוכיח דמקום הנתינה עיקר מהירושלמי הזה ע"ש דהא אדרבה מבואר בירושלמי דמקום הכתיבה עיקר אולם בחנם עשה הפ"מ מחלוקת בין הבבלי להירושלמי דבתוספתא דהגירסא שם אני פלוני שביהודא ושם דגליל עמו וכיון דכתוב שביהודא מבואר דעומד ביהודא ששם הכתיבה והאשה היא בגליל ושם מקום הנתינה ע"כ מוכח דהתוספתא חושבת עיקר למקום הכתיבה אבל בירושלמי דהגירסא שמיהודא שפיר י"ל דעומד בגליל ששם מקום הכתיבה וכותב אני פלוני שמיהודא ושם דגליל עמו וס"ל ג"כ דמקום הנתינה עיקר והבן. גם מה שפי' הפ"מ הגע עצמך טעמא דמתני' מפורש. תמהני דלמה נטה מפי' הרמב"ן בחידושיו שכ' וז"ל פי' קס"ד שיכתוב בפי' אני פלוני דמתקרי פלוני ופריך מה הועילו חכמים בתקנתן אם כותב שמות אחרים אלא כותב איש פלוני עם כל שמות שיש לו סתם וכל שום אחרין דאית ליה עכ"ל וצ"ל דגם הר"ן פי' כן דאל"כ אין הבנה לדבריו. ע' בשדה יהושע בגיטין פ"א. וע' שו"ת הרא"ש (כלל ט"ו סי' ד') וכ"ז נעלם מהפני משה:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>היוצוא בשן ועין בניו עבדים והיוצא משום ייאוש בניו בני חורין כו'.</b> בשו"ת שנות חיים וסי' שד"ם) דחק א"ע מאד בביאור הירושלמי הזה ולבסוף מיירי בבניו שהיה לו מקודם והמעיין יראה שדבריו תמוהים. ומצאתי בא"ז בתשובה (סי' תשנ"ט) שר' שמחה הביא הירושלמי הזה ופי' דמשום דמעוכב גט שיחרור לכן בניו עבדים דקרינן או חופשה לא ניתן לה ופליגי האמוראים בירושלמי אם מעוכב גט שיחרור או לא ע"ש ומבואר דקאי על הבנים שנולדו אח"כ ובמה שאיתא בירושלמי הואיל ולא שחררתה התורה כו' נ"ל לפרש עפ"י מ"ש התוס' סוכה (ל"ב ב' ד"ה וקרקע) לפרש דברי הירושלמי (פ"ז דכלאים) דהא דיש יאוש לקרקע אינו אלא מדרבנן ע"ש באורך ובתוס' דרבנן (אות קנ"ט) ועל פי זה יש לומר כיון דעבד איתקש לקרקע אם כן היאוש בעבד אינו אלא מדרבנן ואם כן זו כוונת הירושלמי דיאוש כיון דאינו מן התורה לכן לא מהני לגבי הבנים ואולי זה הפלוגתא שבין האמוראים שנחלקו אם היאוש הוא מן התורה אי רק מדרבנן והבן:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>כל נדר שידעו בו רבים.</b> כ' הפני משה בד"ה ר' יהודה עשרה מישראל או יותר. תמהתי למה פי' נגד ההלכה דבטוש"ע יו"ד סי' רכ"ח מבואר דרבים הם שלשה. וכ"ה בבעל העיטור (אות כ' כתובה) ואמת שהר"מ בפי' המשנה והרע"ב כ' ג"כ בהפ"מ ואולי פסקו כן לדינא אולם הפ"מ לא ה"ל לפרש נגד ההלכה דרבים הם ג' [ועי' בש"ס גיטין (דף מ"ו א') דרבים הם שנים וכן יש פוסקין כן וכמ"ש הב"י שם וכן ראיתי בפסקי תוס' נדרים סי' נ"ד ובפסקי תוס' שבועות סי' כ"ט וצל"ע דבתוס' כ' דאין ללמוד מכאן דרבים הם שנים דדעת הקב"ה שאני וא"כ מדוע פסקו בפסקי תוס' מה שדחו התוס']. וראיתי להמראה הפנים בגיטין (פ"ה ה"ו) שכ' על מ"ש הכ"מ (פ"ה מה' איסורי מזבח) לתמוה על הר"מ שהשמיט הדין בנודע לרבים שהיא גזולה אינה מכפרת כמה הם רבים וע"ז כ' המראה הפנים דכבר ביאר רבינו בפ"ז מה' נזיר דרבים הם ג' ולדעתי אין ראיה מזה דנראה לדעתי מה דאיתא בירושלמי שם אחר דאמר ר"ל דרבים הם ג' ר' אבין בשם ר' יונתן והבאתם גזול את הפסח ואת החולה מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי נ"ל דר' אבין פליג על ההוא דר"ל דסובר דסגי בג' והוא סובר דצריך עשרה בכדי שיהיה בגלוי ושוב ראיתי להתוי"ט והשדה יהושע בגיטין (דף י"ג א') שפי' כן א"כ ה"ל להר"מ לבאר כאן בכדי דלא נטעה ללמוד מפסח וחולה ויש לדחות ואח"כ נדפס שירי קרבן ע"ש מ"ש בזה:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>מהו קנין נכסים כו'.</b> במראה הפנים השיג על התוי"ט פ"ק דע"ז שכ' דכשנגמר ביד העכו"ם כ"ע מודו דיש קנין והביא ראיה מירושלמי שם ע"ש. אולם לפמ"ש בס' כפתור ופרח (ד"ז ע"ב) דפי' הירושלמי דנ"מ לגזילה וכן פי הר"א פ"ד דדמאי א"ש דברי התוי"ט. והן אמת שהכ"מ (פ"א דתרומות ה"י) פי' כהפ"מ וכ"ה בשו"ת ר' בצלאל אשכנזי (סי' ע"ט) אך זה פי' להר"מ אבל להראב"ד בהשגות דס"ל דגם כשנגמר ביד העכו"ם חייב שפיר קשה ליה להתוי"ט והבן:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>דרש ר' סימאי והאיש זה שליח בית דין כו'.</b> וכ"ה בב"מ (פ"ט הט"ו) מבואר מזה דהירושלמי ס"ל דב"ח מה"ת בבינונית ולפ"ז א"ש דברי הרי"ף והרא"ש בפ' הנזקין שכ' הנוסחא מפני מה אמרה תורה ב"ח בבינונית. וראיתי להק"נ שם שכ' וז"ל וטעות הוא היכן מצינו דב"ת בבינונית בתורה הא אמרינן להדיא בב"ק ד"ח ב"ח בזיבורית ע"ש. אולם לפ"ד הירושלמי א"ש דילפינן דב"ח בבינונית מקרא דוהאיש כו'. ומצאתי להפנ"י בתי' בפ' הנזקין שכ"כ ובקצה"ח (סי' ק"ב סק"א) השיג עליו וכ' דפלוגתת הבבלי והירושלמי אם שליח הב"ד רשאי לכנוס ובאמת זה אינו דהא כ' התוס' בב"ק (ד"ח ע"א) דגם אם שליח ב"ד נכנס לא הי' רשאי למשכנו רק מה שהלוה נותן לו ע"ש וי"ל דבזה פליגי הבבלי והירושלמי דהירושלמי סובר דהשליח ב"ד הי' רשאי למשכנו בעצמו. אולם הא גם לפ"ד הקצה"ח הא הביא דברי הרמב"ן בס' המצוות דדרך הגמ' לומר אמרה תורה ע"ד דרבנן ואף שיש לפקפק בזה ממ"ש בארעא דרבנן (אות שמ"ז) דלא שייך לומר מפני מה אמרה תורה אלא בדבר שהצדוקים מודים בו אבל אמרה תורה שייך גם בדבר דרבנן ע"ש שכ"כ בשם תוס' מנחות דס"ה א"כ כאן שאמר מפני מה אמרה תורה כו' הוא רק בדבר שהוא מה"ת. אולם באמת דברי הארעא דרבנן המה תמוהים דבתוס' מבואר להיפוך וכבר העיר בזה ביעיר אזן (מערכת מ' אות כ"ה) ולפ"ז א"ש דברי הרי"ף והרא"ש וא"צ לשבש הגירסא כמו שכתב הקרבן נתנאל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אמר ר' יוחנן בתחלה אין מעמידין כו'.</b> עיין מה שפי' הפני משה ולפי פירושו היה דברי ר' יוחנן היפוך שכתוב בגיטין (נ"ב א') אולם מצאתי בתמים דעים (סי' רל"ט) שאוקים לההוא דר' יוחנן בשהאפטרופוס רוצה לגבות מהאחרים בשביל טענת היתומים עליהם בזה אמרינן אם חבו חבו אבל היכא שהאחרים טוענים על היתומים בזה לא אמרינו אם חבו חבו ואתי שפיר:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת הבעלים כו' כ' הש"ק וז"ל.</b> כ' הרמ"א בח"מ סי' רל"ו ס"א בהג"ה הי' הבעלים אומרים שהי' בידם ליקח והלוקח אמר שלא הי' בידם ליקח על הבעלים להביא ראיה דהקרקע בחזקת הלקוחות ע"כ והוא מדברי הר"ן בסוגיין ונוסחת מוטעת הוא בר"ן כו' וכצ"ל לעולם השדה בחזקת הבעלים כו' ע"ש ומהתימה ממנו שחשד לרבינו הרמ"א שפסק כפי הנוסחא המוטעת לפי דעתו. אולם באמת היא נוסחא צודקת בר"ן ולהכי כ' הר"ן שכ"כ הרשב"א בתשובה וכוונתו לאפוקי ממ"ש הרשב"א בחי' להיפוך. וכן מצאתי שהביא הבעה"ע (באות מ' מכירות שטרות) וז"ל ירושלמי בגיטין כו'. הן אומרים בידינו ליקח כו' הקרקע בחזקת הלקוחות שהממע"ה עכ"ל. הנה הביא הנוסחא כפי המבואר בר"ן וכן פסק הרמ"א. ואם גם בכאן יאמר הש"ק דהוא ט"ס. הנה עד הנאמן עלינו הוא ה"ה (פי"ב מה' שכנים הי"א) שכ' שם וז"ל זה נראה לפי ששדה בן המיצר אינו אלא מדבריהם ולפיכך הוא נקרא מוציא ועליו הראיה וכ"נ מהעיטור עכ"ל מבואר להדיא מדבריו דבעה"ע סובר שהלוקח נקרא מוחזק. ועיין בב"ח (סי' קע"ה) שכ' לענין בעל המיצר מי נקרא מוחזק תליא בב' הגירסאות והר"מ גורס כגירסא דידן ע"ש וא"כ לפ"מ דאנן פסקינן בסי' קע"ה דהלוקח הוא המוחזק א"כ קיי"ל כהך גירסא וגם הכא נקרא הלוקח מוחזק. ועי' שו"ת הלק"ט (ח"ב סי' ק"ח) שגם הוא הביא דברי הירושלמי דהקרקע בחזקת הלקוחות וכ' שכן פסק הרשב"א (סי' תתקט"ו) ועי' מהרימ"ט (חיו"ד סי' מ') מבואר מכל זה דצדקו דברי הרמ"א. ומה שהשיג עוד הש"ק על הסמ"ע דס"ל דאף בשלקחו תוך יב"ח אם אין ביד הבעלים לקנותם אז יכולים הבעלים לסלקו כו' דהא ליתא כו'. הנה מצאתי תנא דמסייע להסמ"ע הוא הר"ן בחי' לגיטין (נ"ה ב') שכ' וז"ל ומיהו משמע דבתוך יב"ח כל שיש בידם ליקח הן קודמין ואע"ג דמשמע בירושלמי דכי אמרינן דביש בידם ליקח הן קודמין לכל אדם דוקא כשיש בידו ליקח בשעת המקח אבל לאחר מכאן לא דגרסינן התם הן אומרים כו' בחזקת בעליה כו' (וצ"ע שזה סותר גירסתו בתי' להלכות) דאם איתא דבכל שעה שירצו יכולים לקנות לא הי' מקום למחלוקת זה אפ"ה משמע לי דכל שלקח בתוך יב"ח ויש לבעלים ליקח תוך זמן זה הם קודמים דבתוך יב"ח לא קפדינן אם האדון הי' בתוך סקריקין עכ"ל. הנה מבואר ממש כדברי הסמ"ע בזה. הן אמת שראיתי להריטב"א בחי' שם שכ' וז"ל והא דאמרינן דבזמן שיש בידם ליקח שהי קודמין לכל אדם ה"מ בשעת המקח או אחר המקח מיד שידעו בדבר אבל אם ידעד בדבר ולא רצו הבעלים ליקחו או שלא הי' בידם ליקח אחר זמן אין לבעלים כלום כו' והכי משמע בירושלמי כו' ואם [איתא] (ירצו) דכל זמן שירצו יכולים הם לקנות מה עיקר יש למחלוקת זה ואע"פ שזה ברור הצרכתי להאריך בזה מפני שראיתי בזה מי שסובר דהבעלים מוציאין מיד הלוקח לעולם כ"ז שהי' בידם ליקח כו' וז"א כדמוכח בירושלמי עכ"ל וזה היפוך דברי הסמ"ע. ועי' בתוי"ט בגיטין במה שהשיג על הסמ"ע ובנה"מ כ' שכדברי הסמ"ע כן מבואר בריב"ש ואני בעניי לא מצאתי כלל בריב"ש שיהי' מוכח כדברי הסמ"ע אולם בחי' הר"ן מבואר כן וכמ"ש:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>ומככסין כלי עכו"ם כו'.</b> עיין בקה"ע ששיבש הגירסא א) ולא ראה בטוח"מ (סי' רס"ו) שכ' ובכל מקום מכניסין כליהם מפני הגנבים עם כל ישראל מפני דרכי שלום ומקורו הוא מכאן וכמ"ש הב"י שם מבואר שגרס ומכניסין כגירסא דידן וכ"ה הגירסא בירושלמי ע"ז (פ"א ה"ג). ב) ועי' בש"ק שהוכיח מדברי הר"מ ספ"י מה' מלכים דס"ל דאפי' בפ"ע קוברין מתיהם מדהביא הקרא דורחמיו על כל מעשיו ואינו מוכרח כל כך דהא הוא אינו רק מפני דרכי שלום ואינו מה"ת והקרא שהביא הוא רק להראות שאינו איסור. ואדרבה הב"ח ביו"ד (סי' קנ"א סי"א) כ' מיהו יש לדייק ממ"ש פ"י דמלכים דלקבור מתיהם הוא רק עם מתי ישראל דוקא מדכ' עם מתי ישראל הרי שהוכיח מדברי הר"מ היפוך ממה שהוכיח הש"ק ומש"ש הב"ח לפרש דברי הר"מ מ"ש עם מתי ישראל דרשאי לקבור ג"כ בחצר א' מפני דרכי שלום אני בעניי לא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי לומר כן וחס להתיר דבר זה. והנכון לפרש האי עם כמו שפי' הרשב"א בחידושיו לגיטין (דס"א ע"א) לפרש כשם שמתעסק קאמר יע"ש וכן הפי' בר"מ ולא כפי' הב"ח וז"ב:
+
+Segment 10
+
+<b>גירדאי שאל לרבי אימי יום משתה של עכו"ם כו'.</b> עי' בשירי קרבן שתמה איך נסתפק ר' אימי ורצה להתיר הא מתני' בע"ז (ח' א') דאסור וגם על ר' אימי קשה למה לא הביא ראיה ממתני' ע"ש. והנה בע"ז שם כ' הב"ח דלא גרסינן ביש ספרים במשנה שם שעשה משתה לבנו ע"ש. וכן נ"ל ממה דאיתא התם בדף י"ד ע"א והתניא עכו"ם שעשה משתה כו' משמע דאינה שנויה במשנה ועמש"ש בגליון מהרי"ף דצ"ל והתנן. אולם להיש ספרים א"ש דנן היתה גירסת התוס' ולפ"ז א"ש קושית הקה"ע. הן אמת שבירושלמי ע"ז (פ"א ה"ג) ממה דמקשה שם והתני משתהו ומשתה בנן כו' משמע דהי' כן במשנה שלהם וא"כ הדרא קושיא לדוכתה. אולם לכמ"ש הפ"מ דקאי אלבקר את החולה אם מותר במשתה שלהם א"ש. אולם ראיתי בר"ו פ"ק דעכו"ם שכ' דבנכנס שלא בכוונה לעכו"ם ביום אד שלו דמותר לשמוח עמו כיון דנכנס שלא בכוונה ובאקראי בעלמא ואינו אלא כמחניף ואעפ"כ בעל נפש א) [לפניו היתה הגירסא "ומכניסין" וכתב של"ל "ומכבסין". ב) א"ה בד"ו בגיטין הגירסא "ומכבסין" ובע"ז הגירסא ומכניסין]. ימעט ומביא ראיה מדברי הירושלמי הללו ע"ש שכ"כ בשם הרמב"ן מבואר להדיא מדבריו שפי' דברי הירושלמי דמיירי בנכנס שלא בכוונה ביום משתה שלו וא"ש דברי הירושלמי והתימה על הקה"ע שלא ראה זה. ועל הפ"מ יש להפליא ביותר שבמס' ע"ז הביא דברי הר"ן וכאן פי' דקאי על לבקר חולה ואולי נכלל זה בתוך פי' הר"ן והבן:
+<b>והתני ר"ח יום משתה של עכו"ם אסור.</b> מה שכתב הש"ק דצ"ע בפוסקים שלא חילקו בכך לק"מ דהפוסקים פי' דהירושלמי קאי לבקר אותו ביום משתה ולא לשאת ולתת עמהם וכמו שפי' הפ"מ ועמ"ש לעיל בשגם שאפי' לפי פי' הקה"ע דמיירי במו"מ לא קשיא כלל דכיון דהירושלמי מסיק דאסור ביום משתה וכן פסקו הפוסקים עטוש"ע יו"ד (סי' תמ"ח ס"ח) א"כ לא קשיא מידי ודברי הש"ק צ"ע:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>אמר רבי חנינה הלכה כרבן גמליאל כו' חד בר נש כו'.</b> הפני משה חילק דאם אמר יהא בידך לא מהני לחודא ואם אמר יהא לי בידך מהני ולא נמצא כלל החילוק הזה בפוסקים. אולם מצאתי בתי' הרמב"ן לגיטין (דס"ג) דגרס רבא קמיה דרב אם בא לחזור יחזור והקושיא דרב סותר את עצמו ותירץ דאם אמר יהא בידך דלא מהני ואם יהיה לי בידך מהני ולא יחזור (אולם בבעה"ע אות ש' שלישות גרס בעובדא דרב לא יחזור כגירסת הפני משה וע' בתמים דעים סי' רל"ט) וגם במה שפי' הפ"מ אם אומר אחר הדלת היה עומד ושומע דפי' בתמיה ומבואר מזה דבסתמא לא קפיד רק דוקא היכא דידעינן הוא נגד דעת הרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכל הפוסקים דאף בסתמא אמרינן דקפיד רק היכא דידעינן בודאי דלא קפיד ופירשו הירושלמי בניחותא והבן:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>נשאת בין היא בין אביה אם יש בה דעת כו'.</b> כ' הפ"מ כלומר היא ביש לה דעת להבחין בין גיטה לדבר אחר כדלקמי' ואביה בשאין לה דעת. והוא דחוק לפרש בין היא בין אביה לצדדין ומ"ש אח"כ אם יש בה כו' קאי אדלעיל והנכון דהירושלמי סובר דבאין לה דעת בין היא בין אביה שוין דאין יכולין לקבל גיטה וזה שכ' דבין היא בין איביה שווין בדבר וכן פי' הרמב"ן בקידושין דמ"ג. ועשו"ת רדב"ז ת"ג סי' תקע"ז מה שהאריך בביאור דברי הירושלמי הללו:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+הרי הוא במקום פלוני כו' הפ"מ כ' כלומר בזו היא שמודה ר"א כו' ולא פליג כו' והוא תמוה דא"כ אמאי נקט הירושלמי בהרי הוא הרבותא דר"א פליג באומר תן גט לאשתי במקום פלוני אבל בהרי הוא גם חכמים מודים והנכון דמתחלה אמר דר"א פליג גם באומר תן לאשתי במקום פלוני ואינו אומר רק במיחד ואמר אלא במקום פלוני ואח"�� אמר דבהרי הוא גם ר"א מודה כו' אף חכמים מודו כלומר דבזה גם חכמים מודו לר"א וא"ש ומצאתי להשדה יהושע שגם היא פי' כן:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>מ"ט דר"י אני אומר א' קרוב מצאו ולקח ממנו.</b> הכ"מ פי' שמצא קרוב להעיר א' ולקחו ממנו כו' ולדעתי יוצדק יותר לפרש דמצא א' שהוא קרוב לו ולכן לקח ממנו אע"פ שייחד לו ליקח מאחר מ"מ כיון שהוא קרוב אליו לכן לקח ממנו. ושוב ראיתי להרא"ש בדמאי (פ"ד ה"ד) שפי' כן:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>מי שאחזו קורדייקוס כו'.</b> כ' הפני משה דבבבלי אומר מי שאחזו רוח רעה מחמת שתיית יין ובירושלמי מפרש לה בענין אחר עכ"ל ולא ידעתי מניין לו דהירושלמי מפרש דלא כהבבלי דהא בירושלמי אי' מאי קורדייקוס אמר ר' יוסי המים וכי' הפ"מ שהוא מין חולי הנקראת כך ומי יודע אם החולי הזה אינה החולי שנזכרת בבבלי (והיינו שמחמת שהוא תולה ובריאתו נפסדת יש רשות להשד לחול עליו וכמ"ש בשו"ת ח"ש חיו"ד יע"ש. וראיה יש דהוא א' עם מה שנאמר בבבלי ממה דאמרינן אתי עובדא קומי ר' יוסי בחד טרסיא דהוי יהבין ליה סמיק גו אכים והוי לעי אכים גו סמיק והוי לעי והוא בשר עם יין והוא עצמו הרפואה הנאמרת בבבלי (ס"ז ב') וא"כ משמע דא' הם. וראיתי בפני משה שכ' דהוי לעי היינו שהי' תולה עדיין ופי' זהו קורדייקוס שאמרו חכמים היינו על הטרסיא הזה ולא נהירא כן. ולעי. פירושו שנתרפא וכן פי' השדה יהושע והוא כמבואר בבבלי ומ"ש זהו קורדייקוס כו' קאי אלמטה דקורדייקוס כו' פעמים שוטה פעמים חלים וא"כ הבבלי והירושלמי המה שפה אחת:
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>אדם מעיד עדותו מיושב כ' המראה הפנים משמע אפי' לכתחלה ופליג אהא דקיי"ל בבבלי.</b> יושב פסול לעדות ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי דגם כוונת הירושלמי הוא בדיעבד כשא"א בענין אתר כמו הכא באחזו קורדייקוס ומצאתי להדיא כן בתולדות אדם להרשב"א (שי' ס"ד) שהביא מהירושלמי הזה ראיה דבדיעבד כשר וכ"כ הר"ן בתי' שבועות ד"ל ע"ש באורך. וכן ראיתי בבעה"ע (אות ק' קבלות עדות) שכ' ר' אבא בשם ר' הונא צריכים העדים להיות עומדים בשעה שמקבלים עדות שנאמר ועמדו כו' ומסתברא דע"י הדחק וכדאמרינן בירושלמי פ' מי שאחזו עכ"ל. ונראה דצ"ל. ומסתברא דע"י הדחק שרי והביא ראיה מהירושלמי הזה והיינו דפי' הירושלמי דמיירי בע"י הדחק וכמ"ש הרשב"א. ושוב ראיתי בשו"ת תו"י (סי' כ"ב) שתמה על הרשב"א דמה ענין הירושלמי דמעידין יושב לכאן והחו"י (סי' כ"ג) כ' דנוסחא אחרת ה"ל להרשב"א. אולם להרשב"א הי' הגירסא כגרסיתינו ופי' הירושלמי הא דיליף דאף בעדות מהני הבדיקה ואי דבעת שהוא חלוש מסתמא הוא יושב על המטה אדם מעיד עדותו מיושב והדר מיבעיא אף לנדרים כן היינו דאף לנדרים בודקין אותו ולא כהפני משה שפי' דבאיבעיא אם גם לנדרים נשאלין מיושב. והנכון כמ"ש. ועי' בשער המשפט (סי' כ"ח סק"ה) מה שהקשה ע"ד הירושלמי הללו ולפמ"ש החו"י דהוא מימרא בפ"ע א"ש. אך לפי הנוסחא שהביא הרשב"א זאת אומרת א"א לפרש כן. שוב ראיתי בפני משה בירושלמי סנהדרין (פ"ז ה"ח) שמצא בחי' הרשב"א שבועות (ל"ב) שמשוה דעת הבבלי והירושלמי וחזר בו ממ"ש כאן והיינו כמ"ש למעלה. ועי' בהגה"ת הר"פ לסמ"ק (סי' רכ"ג) שכ' על מ"ש הסמ"ק דבדיעבד מותר בישיבה גבי כע"ד וז"ל מדאמר בירושלמי סנהדרין דיינים שקבלו עדותן מעומד פי' שהדיינים עומדים גבי מברך את השם ומסתמא ה"ה גבי עדים עכ"ל וקשה אמאי יליף לה מסתמא ולא מהירושלמי הזה דמבואר כן גבי [עדים] וצ"ל דהי' מקום לחלק בין עדות אשה לשאר עדות. ושוב ראיתי בחי' הגהות בטוח"מ (סי' י"ז סק"ה) שהביא דברי הפני משה בגיטין ולא ראה מ"ש בשנהדרין גם לא ראה דברי התו"י. ושוב נדפס פי' ש"ק. וראיתי שפי' אף לנדרים כמו שפרשתי דקאי לענין בדיקה והניח בצ"ע דהא בנדרים קיי"ל גמר בלבו א"צ שיוציא בשפתיו ולא ידענא מאי קושיא הא הבדיקה הוא דלמא מחמת חולי הוא אינו צלול בדעתו א"כ צריך לבדוק אותו אם מה שחשב הוא צלול בדעתו וז"פ:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+חברייא בשם ר' יוחנן אינה איסרטה ר' זעירא בשם ר' יוחנן אינה כגיטין אינה כמהנה ופי' הפ"מ אינה איסרטה כלומר דחבריא אמרו דכן השיב לו ר' יוחנן כו' ובלישנא בעלמא פליגי עכ"ל. וכן פי' הפני משה בירושלמי ב"ב (פ"ח ה"ט) ועמ"ש השדה יהושע (דנ"ד ע"ב) והוא דוחק לומר דפליגי בלישנא בעלמא וגם מלת איסרטה אין לו מובן כלל ונעלם ממנו שו"ת ר' בצלאל אשכנזי (סי' ט"ו) ששם הובא הירושלמי הזה והגירסא הוא איסתריתא והיינו שר' יוחנן מחלק בין איסור למתנה דגט דהוי איסורא הוי חזרה ובממונא דהוי מתנה לא הוי חזרה וא"ש. וראיתי בשו"ת רב"א שם שתמה על הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקס"ג) שפסק בהקדש דלא אמרינן באומר מהיום ולאחר ל' דיהיה הקדש דניין דא"א להיות הפרי מהיום ולאחר ל' והגוף יהיה של הקדש דא"כ תינוק החולין מהגוף של ההקדש וזה א"א לכן אמרינן דהוי חזרה וע"ז הקשה הר"ב דהא בירושלמי אמרינן להדיא דבהקדש כיון דאמרינן דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט לא הוי חזרה ע"ש ולענ"ד לק"מ עפ"י מה שראיתי בשו"ת הרשב"א (ח"ג סי' קכ"ג) דמביא שם ירושלמי בקידושין (פ' האומר) דמבואר שם דסובר דההקדש יכול לינוק מהחולין ויכול להקדיש הגוף מהיום והפירות יהי' של חולין וכ' ע"ז הרשב"א דהוא נגד ש"ס דילן בב"ב ע"ש באורך וא"כ לפ"ז א"ש דאין ראיה מהירושלמי דגיטין דאנן קיי"ל כש"ס דילן דא"א להיות הגוף מהיום והפרי לאחר מיתה. ושפיר פסק הרשב"א דלא חל ההקדש כלל ואין ראיה מירושלמי דהוא סובר בקידושין דיכול להקדיש הגוף מהיום והפירי לאחר מיתה והירושלמי מקשה שם איך הדין בהקדש (ולא כפי' הרב"א דלמה לא קחשיב גם ההקדש בין ההפקר וכדומה דאינו חל רק דבאמת יוכל ל היות הפירי מהיום רק מקשה איך הדין בהקדש) ומשני דבהקדש כ"ע מודו כיון דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט א"כ לא הוי חזרה וא"ש. וראיתי במחנה אפרים (ה' צדקה סי' ד') שהשיג ע"ד הרשב"א שהביא הר"ן שכ' שיכול לחזור דהוא פלוגתא בירושלמי. וכ' המחנה אפרים דכמדומה שכיון לירושלמי פ' האומר ואם לזה כיון אדרבה משם איכא למילף איפכא דבכל דוכתא קיי"ל כר' יצחק עכ"ד ולק"מ דהא הני תרי אמוראי פליגי אליבא דר' יוחנן ור' זעירא ור' אבוהי דסברי דהוי מכירה הוי תרי וכ"כ הרשב"א (בסי' קכ"ב) להדיא ועוד דהא ש"ס דילן פליגי אר' יוחנן לאותו מ"ד וז"פ. ושוב נדפס פי' ש"ק וראיתי ג"כ שהעיר ע"ד הרשב"א וכנראה שלא ראה דברי הרשב"א בתשו' שהבאתי שמשם באר"ה דדבריו צודקים ולק"מ:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אית תניי תני מאחר שנתנו לה כו'.</b> וראיתי להבני יעקב (דקכ"ו) שכ' דהפי' דמאן דתני שכתבו בגט ישן דמשמע דוקא אחר שכתבו אם נתיחד איכא למיחש לגט ישן אבל לאחר שנתנו ליכא למיחש והיינו כבית שמאי דהמגרש את אשתו ולנה עמה בפונדקית דא"צ גט שני ומ"ד שנתנו חיישינן ג"כ לגט ישן היינו כב"ה ע"ש והוא תמוה דהמעיין בירושלמי יראה דקאי על ב"ש בגט ישן ולא על לנה בפונדקית ועוד דא"כ יהי' דברי ב"ש סתרי אהדדי דהא משמע להדיא דב"ש סוברים דאף אם נתיחד בין כתיבה לנתינה עכ"ז מותר לגרש באותו גט ולפירושו הוא להיפוך ע"כ נראה הנכון כפי' הפני משה:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>במה דברים אמורים בזמן שנישאו כו'.</b> עיין בפ"מ ובמראה הפנים שכ' שהר"ן פי' האי נשאו היינו שנשאו לאחר אבל לא נשאו לאחר מותר והפ"מ כ' דנראה לו דהאי נשאו היינו להבעל בנישואין אבל ארוסה מותר. והנה הפי' הזה לאו חדש הוא וכבר פי' כן בשו"ת הראנ"ח (סי' ו') והובא בג"פ סי' קי"ט ובפר"ח ע"ש שהאריכו בזה. וראיתי בשדה יהושע בגיטין (ק"ו א') שכ' דאחר העיון יש להכריח כפי' הר"ן בירושלמי הכא דאמר נשאו אנישואין האשה אחר גירושין קאמר דאל"כ אלא אנישואין דמגרש ומתגרשת קאי היכא קאמר ובכהנת אפי' לא נשאו ואמאי בכהנת אפי' מן האירוסין אסור מ"ש כהן מישראל לענין זה ע"ש. ותמהני דבודאי גם להך פי' יש נ"מ דבשלמא בכהן שאף מן האירוסין יש איסור דאורייתא ע"כ החמירו אף מן האירוסין משא"כ בישראל שקודם שנשאת א"כ אף אם תזנה עמו ליכא איסור גמור לכן הקילו בו מן האירוסין כיון דליכא רק איסור דרבנן לכן לא החמירו בארוסה שאין לבו גס בה משא"כ בכהנת שיש איסור לאו ס"ל להירושלמי דאסור גם מן האירוסין. ומצאתי בא"ז (ה' יבום סי' תרי"ח) שפי' להדיא הירושלמי כפי' הזה והאריך בביאורו ע"ש ולא ידעתי מה הקשה השדה יהושע ע"ז דהדברים נכונים כמ"ש ולפ"ז גם הירושלמי סובר דאסור בישראל גם בשלא נשאת לאחר ואינו צריך למיעבד פלוגתא בין הבבלי להירושלמי. ועי' ריטב"א כתובות (כ"ח א') שכ' להדיא דבישראל כל זמן שלא נשאת מותר אפילו בחצר ע"ש שפירש כן גם דברי רש"י ג"כ. ועי' מחנה אפרים בהג"ה לר"ן כתובות (דת"פ ע"ב) שגם הוא פי' הירושלמי כן:
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>השיב רבי על דברי רבי חנניה בן גמליאל גופו של גט כו'.</b> עי' פני משה שפי' שרבי השיב על דברי רבי חנניה בן גמליאל כו'. ועיין ברמב"ן בחי' לב"ב (דקע"ב) שלחד פירושא גרס כאן השיב רבי לקיים דברי רבי חנניה בן גמליאל כו' ע"ש באורך:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>תמן התורה אסרה עליו ברם הכא האי אסרה עליו כו'.</b> כ' הפ"מ דכיון דהוא בעצמו הגורם לאוסרה עליו לכן לא חשיב אותו והוא דחוק ולא ראה ברמב"ן ורשב"א וריטב"א בחי' לרפ"ק דיבמות שכ' הפי' דהיכא דאיסור אחר גורם לאוסרה עליו לא עקרי צרת ערוה והצרה מותרת:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+רבי יעקב בר אחא בשם ר' ינאי אפי' ריח פסול אין בה עיין פני משה שפירש דקאי אמגרשה חוץ מפלוני. אולם ראיתי בשאלות ותשובות מהרי"ט (ח"א סי' נ') שהסכים הש"ס ירושלמי לבבלי דסוברת דבזה פסולה לכהונה אך זה קאי אכנסי שטר חוב זה עיין שם שהאריך לבאר הירושלמי בדרך יפה. והפני משה לא ראה דברי המהרי"ט האלו. ועיין מה שכתב השדה יהושע (דף ק"ח ע"א) ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>רבי אליעזר בי רבי יוסי בעי קומי רבי יוסי כו'.</b> ראיתי להבני יעקב (דף ק"מ) שכתב בביאור הירושלמי שהקשה דכי היכא דגט א' לב' נשים לא מהני משום דכתיב לה ולא לה ולחברתה ה"נ ב' גיטין ואשה אחת לא תהני ופריך והא תנן נותן ב' לא' ומשני התם הי' כתוב מתחלה לשם כריתות ותערובות הוא שגרמה אבל ב' גיטין שנכתבו לשם ספק לא נכתבו לשם כריתות ומשני כיון שנמסר אח"כ לידה שרי וא"כ קשה על טעמא דמהרנא"ח שכ' בב' גיטין דהוי ברירה דהא כיון דנמסר אח"כ לידה לא הוי ברירה וכן הקשה על המהרי"ל יע"ש באורך ולענ"ד אינו קושיא כלל דפי' הבני יעקב בירושלמי הוא תמוה חדא דמאי הקשה דלא תהני ב' גיטין לאשה א' כי היכא דגט אחד לב' נשים הא שם איכא מיעוטא וכאן ליכא מיעוטא ועוד דבאמת אין דעתינו כ"א על גט א' ומחמת ספק עושין כן א"כ לא הוי רק גט א' ועוד דהירושלמי הזה הובא ג"כ בפ' כל הגט ה"א ושם א"א לפרש כן יעו"ש וע"כ הנכון כפי' הפ"מ ולפי ביאורו אין זה ענין לההיא דמהראנ"ח ומהרי"ל ולק"מ:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>אני אומר אפי' בעד אחד ודיין א' מקיימין כו'.</b> כ' הש"ק וז"ל כ' הב"י סי' מ"ו מחודש ט' בשם תשובת הרשב"א שטר שכתוב בו הנפק אם גובין בו אע"פ שאין מכירין חתימות הדיינין כו' אלא שבירושלמי משמע שא"צ קיום ועליו סמך מי שאומר שגובין בו ואינו אין לנו אלא גמרא שלנו ע"כ ותימה אנה מצא הרב הזה משמעות בירושלמי אדרבה כולה סוגיא מבוארת שצריך קיום ומהא דפלוני אם עד ודיין מצטרפין או לא נמי מוכח כן והיא גופה הראיה שמביא הרשב"א מגמ' בבלי וצ"ע עכ"ל. ובאמת צדקו דברי הרשב"א. דהנה בחי' הרמב"ן לכתובות (דף כ"א ע"א) ובחי' הריטב"א שם ותשב"ץ (ח"א סי' קע"ג) (וח"ג סי' כ"ב) הביאו הירושלמי ממס' שבועות פ' בתרא דאיתא התם ר' יודא אומר פרוזבל המקושר הדיינים חותמין מבפנים והעדים מבחוץ אמרו לו אין מעשה ב"ד צריכים קיום ומזה כ' הרמב"ן שלמדו דהירושלמי ס"ל דאין מעשה בית דין צריך קיום והתשב"ץ הביא שהרשב"א הקשה מההיא ירושלמי להירושלמי דגיטין דשם משמע דצריך קיום וחילק בין בית דין מפורסם לאינו מפורסם וא"כ א"ש קושיות הש"ק. והן אמת שבירושלמי שלנו במס' שבועות לא נמצא מה שהביאו בשמו אך נאמנים עלינו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והתשב"ץ שכן היתה גירסתם בירושלמי ולזה הירושלמי כיון ג"כ התשב"ץ בתשובה שהביא הב"י באה"ע סי' קמ"א ע"ש:
+<b>צריכין הדיינים מכירין את הנידונין כו'.</b> הש"ק הניח בצ"ע על מ"ש הר"מ בה' סנהדרין (פכ"ג ה"ו) דאם הדיין אינו מכיר הנידונין בודאי מה טוב דהוא היפוך המבואר כאן ומש"ש הש"ק וסתמא דמתני' דפ' ג"פ משמע כדעת הרמב"ם דתנן כותבין גט לאיש כו' ובלבד שיהיו מכירן [משמע דוקא] בגט ושובר הוא דבעינן שיכירן אבל לא בשאר דברים. משמע מדבריו דסובר לדעת הר"מ דדוקא בגט ושובר בעינן שיהיו מכירין. ובמח"כ הא ליתא דהא כתב הרמב"ם בה' מלוה (פכ"ד ה"ג) דה"ה בכל הדברים הדין כן וליישב דברי הר"ם נראה דסובר דבשעת הדין יותר טוב שלא יהי' הדיין מכיר אותו וזה מ"ש כאן. אולם בעת כתיבת הפס"ד אין כותבין אח"כ מכירין דלא יבא להערים וזה מ"ש בה' מלוה וזה ברור:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ואתיא דזקנים כב"ש כו'.</b> עיין בא"ז ה' נדה (סי' שס"ח) שהביא פלוגתת זקנים ור"ע ההובא בבבלי שבת (דף ס"ד) וכ' ונראה בעיני דרבנן כב"ש ור"ע לטעמיה כו' ע"ש ותמהני למה תלה אותו דנראה בעיני והא מבואר להדיא כאן בירושלמי. ועיין חה"ר שם ובמשנה למלך ה' גרושין (פ"י הכ"ב) וצע"ק:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Ketubot/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,828 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Ketubot
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי כתובות
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי כתובות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>הדא אמרת דלית רביעי כלום.</b> בשיטה מקובצת לכתובות (ט"ו ב') כ' כלומר שאינה תקנה קבועה דהא היכא דבתי דינין קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום ע"ש ותמהני ע"ז דהא לעיל בירושלמי איתא על דעתיה דר"א במקום שב"ד יושבין בכל יום תנשא בכל יום כו' שלא לעקור זמנו של רביעי כו' ע"ש דמבואר דלר"א אף במקום שב"ד יושבין בכל יום אין נושאין בכל יום לשיטות ר"א (וגם כאן קיימינן על דעתיה דר' אליעזר) ועי' פ"מ ומראה הפנים שם וזה הוא היפוך דברי הרא"ה וגם א"כ איך פשוט הירושלמי דבתולה מן הנישואין וגם בוגרות או מוכת עץ אינה נשאת ברביעי אם הפי' כאן משום דב"ד יושבין בכל יום. ומה שייכות הוא להאיבעיא. ולא ידעתי אמאי לא פי' כפשוטו דלכן אינה קבועה משום דשמא בתולה מן הנישואין היא או בוגרות דממוכת עץ לא חיישינן דשמא מוכת עץ היא דלא שכיח כמבואר לקמן (פ"ב ה"א) וצ"ע. וראיתי בשו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' רפ"ז) ובציון ירושלים בכתובות (פ"ב ה"א) שכתב וז"ל וקשה לי טובא שהרי בפ"א ה"א אמר ע"ד דר"א בוגרות כו' ופי' הפ"מ דאין שוב ראיה מרביעי דשמא בתולה מן הנישואין או מכ"ע היתה ע"ש. ולפ"ז ממ"נ מאי ראיה מהא דיוצא בהינומא דהא דלמא מוכת עץ היא ואיך לומר כדמשני הכא דלא חשו לדבר שאינו מצוי דאם כן שוב ראיה מרביעי וכדאמר לעיל וצע"ג עכ"ל. מבואר מדבריו שהבין דאין ראיה מרביעי שיכולה להנשא ברביעי ועכ"ז אין לה טענת בתולים וכן כתב להדיא בשואל ומשיב ולכן הקשה קושיתו. אולם באמת הא ליתא דאדרבה הפי' דאין ראיה מרביעי דהיינו אף שהיא אינה נשאת ברביעי ועכ"ז כתובתה מאתים וכ"כ הפ"מ והקרבן העדה. גם עיקר קושיתו לא קשה מידי דדוקא על מכ"ע בעצמה אמרו שאינו שכיח אבל בוגרות ובתולה מן הנישואין ומ"ע בהצטרפו כולם י"ל דשוב שכיחי ומעיקרא לא קשה מידי:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>חונה בשם שמואל בשקל הקודש כו' ע"ש כל הסוגיא ופ"מ ומראה הפנים שם.</b> והנה מה שהשיג שם על השדה יהושע דהכתובה אם היא דאורייתא היה התנאי קיים דהוי דבר שבממון זה אמת ומבואר כן בחי' הרמב"ן כתובות (נ"ז א') ובנח"מ (פי"ב מה' אישות ה"ו) אך עיקר פי' הפ"מ הוא דחוק ולא ראה דברי הרמב"ן כתובות (ק"ג ב') ששם הביא הסוגיא הזאת וביארה בדרך יפה דמקשה מדר' מנא אדר' מנא כו' ע"ש. וגם מ"ש הפ"מ ויתור מעונה דהוא שם חכם לא נמצא בכל הש"ס שם חכם כזה. ובחי' הרמב"ן שם מבואר דהגירסא משום הותנה היינו כיון שהתנה עמה כן וכתב לה כן פחות לכן אינה גובה רק מה שכתב לה:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ואם מתה היא יורשה כו'.</b> כ' הש"ק יש לתמוה למה השמיטו הפוסקים דין זה כו' גם לא ביארו הפוסקים דין פיקח שנשא חרשת שאינו יורשה כו' ע"ש. ובמחכ"ת נעלם ממני דברי הרמב"ם (פכ"ב מהל' אישות ה"ד) ובראב"ד שם וטוש"ע אה"ע (סי' נ' ס"ג) שמבואר שם הדינים האלו:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>הבא על שפחה משוחררת מהו כו' ע' פני משה ומראה הפנים.</b> והפי' שכ' בשם השדה יהושע הוא תמוה וכמ"ש הפ"מ וגם פי' הפי"מ הוא תמוה מה שפי' האיבעיא לענין קנס ובאמת אינו ענין להך דהכא דהא בענין כתובה עסקינן וגם לשון ר' יודן וכי בקנס הדבר תלוי משמע שהיא קושיא. ומצאתי פי' נחמ�� בכפתור ופרח פ"ו דהאיבעיא לענין כתובה רק הגירסא הוא שפחה משומרת והיינו דתנן שפחה שנפדית יתירה על בת ג' שנים ויום א' כתובתה מנה ומקשה אם היא משומרת מהו ופשיט דכיון שיש לה קנס כתובתה מאתים. ומקשה ר"י וכי קנס תלוי בכתובה ואמר ר"י תפתר האי ברייתא בפחות מבת ג' אבל לאחר ג' אפילו משומרת אין לה קנס ואמר ר' מנא דלא אפשר דאם בפחותה מבת ג' ישראלית היא וזה נכון. (ושוב נדפס בציון ירושלים רמז לזה) וראיתי בכפתור ופרח שם שכ' דתימה על הירושלמי דסובר דבתולה מו הנישואין יש לה קנס הא אנן נערה שנתארסה ונתגרשה תנן ולא מן הנישואין ע"ש. ויש לישב דמאי דתנן שנתארסה היינו לרבותא דאע"פ שנתארסה מ"מ לר"י הגלילי אין לה קנס אבל לדידן אפי' בתולה מן הנישואין יש לה קנס. וע' בפני משה בפ"א ה"ב והבן:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>וכן העדים שהעידו בין לטמא כו'.</b> בא"ז בתשובת (סי' תשמ"ה) גרס מבודין היינו. והיינו שאמרו שמעושין היו מתחילה לשקר והביא ראיה דאין נאמנין לומר שחתמו בשקר מדלא אמרו מבודין היינו וע"ש שגרס ההוא דאמר ר' יוסי תיכף אחר מימרא דרשב"ל והאריך בביאור הירושלמי:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+אתמול אמרה טמאה יומא דין טהורה בערוך (ערך סמרון) היה גירסתו אתמול אמרה טמאה אני סמרון טהורה ופי' סמרון הוא היום בלשון יון יע"ש:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אמרין בשם ר' יוחנן אשת לסטים כליסטים.</b> בש"ק כ' וז"ל וגדולה מזו דמתיק אמרו בשם ר"י אשת לסטים כלסטים הרי דר"י כרב דנשי גנבי כגנבי. ומכאן נ"ל ראיה לפסק הריטב"א שפסק כרב ודלא כלוי דהא ר' יוחנן קאי כותיה דרב עכ"ל ודבריו תמוהים דמאין מוכח זה דאם היה ר' יוחנן אומר אשת גנבי היה מוכח כן אבל באמרו אשת לסטים אדרבה נראה ההיפוך דסתם לסטים היינו לסטים מזוין והוי כההוא כלוי דאשת בן דינאי. וע' בש"מ שכ' שבן דינאי ליסטים היה ואם כן באמרו אשת לסטים היינו כלוי ועכ"פ אינו מוכח להיפוך דפסק כרב וז"ב:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>אפי' קרוב וקטן כו' בש"ק כתב לא ראיתי להפוסקים שהביאו דין זה דקרוב וקטן כשר כו' וצ"ע ע"ש.</b> והנה לא ראה שמובא הירושלמי הזה בשו"ת הרא"ש (כלל ב' סי' ה') ובא"ז בתשובה (ח"א סי' תשמ"ז) וע' בה"ה פ"כ מהא"ב שכתב דבנו ובתו נאמנים בין גדולים בין קטנים ועבדה ושפחתה צריכים להיות מסל"ת כו' מבואר להדיא דבנו ובתו קטנים נאמנים אף שהם קרובים. ובחושן משפט הביא גם כן דברי הירושלמי הללו ולפ"מ שנראה מהר"מ דהאי מעשה קאי אקטן וכן פירש הבית מאיר דברי הש"ע אם כן מבואר כן להדיא בר"מ וש"ע:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>נמנו באושא שיהיה אדם זן את בניו קטנים כו' אמר עולא מתני' אמרה כך אם היתה מניקה כו'.</b> נ"ל מתוך דברי הירושלמי הללו דסובר דתקנות אושא היתה כוללות גם לקטני קטנים. וכ' במהרי"ט בחי' לכתובות דק"ו ע"ש ובהכי א"ש דברי הרא"ש בנדרים (ל"ו ח') שכתב דתקנת אושא היתה לקטני קטנים ובראותי זאת נפלאתי דהא בש"ס כתובות (מ"ט) מבואר דתקנות אושא היתה בקטנים ובקטני קטנים הוא מימרא דעולא שם (דף ס"ה) וא"כ נראה דתקנות אושא לא היתה לקטני קטנים ושוב ��איתי בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' ע"ט) שתמה כן על הטאה"ע (סי' קי"ב) שגם הוא כ' דבקטני קטנים היתה תקנות אושא וכתב דגם בהגמי"י כתב כן ע"ש. ותמהני עליו שלא העיר מדברי הרא"ש הללו אך לפמ"ש יש לומר דסמכים א"ע על דברי הירושלמי הללו. וראיתי להבית הלל ביו"ד (סי' ) שכ' ואפשר שהרשב"א בתשובה פי' דברי הגמ' כמו שפירשם הרא"ש שם שטעם שזן את בניו מצוה הוא דאיכא ולא חיובא כדתנן בפ' נערה מצוה לזון את הבנים קטנים ואפי' אם נאמר דכופין בע"כ הטעם משום צדקה והוי דומיא דשוקל את שקלו ע"ש. והוא תמוה דאיך אפשר שהרא"ש יפרש כך דא"כ תינח בנים אבל אשתו מאי איכא למימר דבזה ודאי חובה איכא. ואף שכ' שם הרא"ש דבבנים מצוה הוא דאיכא ולא חובה כדתנן בכתובות כו' ונקטנים ליכא לאוקמי. דתקנתא דאושא היא ולא מתני' אבל לא מטעם מצוה דהוא רק (מצוה) [תקנה] וע' בפיסקי הרא"ש ותראה שכן הוא ודברי הב"ה צע"ג:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+מתו בעליהן אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ועי' בשיטה מקובצת לכתובות (דנ"ג ע"ב) שכ' בשם הרמב"ן וז"ל ונוסחא אחרת ראיתי בירושלמי מתו בעליהן אוכלת בתרומה והיא נראת עיקר עכ"ל:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+לא סוף דבר הכניסה אלא אפי' היא ראויה להכניס כהדא דתניא אשתו עולה עמו אבל לא יורדת עמו בקה"ע פי' על מה דאמרו אפי' היא ראויה להכניס שהכניסה לו נדוניא רבה ויש לקנות ממקצתה שפחות להכניס ולשמשה וכן פי' הפני משה. ותמהני שבמת"כ לא ראו בר"ן פ' אע"פ ובמ"מ ה' אישות פכ"א ה"ו שהשיגו על פירש"י שפי' האי ראויה להכניס שהכניסה לו נדוניא רבה דליתא והביאו ראיה מהירושלמי הזה דפירושו דדרך בנות משפחתה בכך וכ"כ הריטב"א שם מבואר שפי' הירושלמי כשדרך בנות משפחתה כך ולא כשהכניסה לו נדוניא רבה. אך מצאתי בשו"ת ב"י חאה"ע דיני נישואין (סי' ט"ו) שכ' שאפשר לומר ולפרש ג"כ דברי הירושלמי כפירוש רש"י ומה שמסיים בה דעולה עמו ואינה יורדת אינו פי' לשון ראיה להכניס אלא שזה הדין של המכנסת נדוניא רבה הוא נלמוד מדין עולה עמו ואינה יורדת מק"ו יע"ש עוד שהוכיח כן ולפ"ז א"ש דברי הפ"מ והקה"ע אולם תמהני שלא ראו כל זה:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>על דעתיה דרב כו'.</b> ע' בפני משה מה שפי' ופי' דחוק למאד ובמראה הפנים ב' א"א להחליף הגירסא דא"כ מאי קא משמע לן לר' יוחנן ועוד מאי משלה הא בשבת נמי חייב במזונותיה עכ"ל ודבריו תמוהים דהא הכא במשרה אשתו ע"י שליש עסקינן דנותן לה קביים חיטים ותני במשנה דאוכלת עמו ליל שבת וע"ז פליגי רב ור' יוחנן דמאן דמפרש אכילה תשמיש א"כ בליל שבת היא אוכלת משלה מהקביים שנתן לה וד' יוחנן דס"ל אכילה ממש ס"ל דאוכלת משלו היינו מלבד הקביים שנתן לה צריך הוא ליתן אליה סעודת ליל שבת וז ב ונכון בפשט הירו' והגירסא מהופכת. ומצאתי בחי' הרמב"ן לכתובות (דס"ד ע"ב) שכ' וז"ל אבל בירושלמי גרסינן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן אכילה ממש ואמרינן עלה על דעתיה דר' יוחנן אוכלת משלו אלמא למ"ד אכילה ממש משלו היא אוכלת עכ"ל מבואר שגם הוא מהפך הגירסא ודברי הפני משה תמוהים. ומתוך דברי המגדל עוז ה' אישות (פכ"א הי"א) הבנתי שמפרש דברי הירושל' הללו דקאי על מניקה דמוסיפין לה מזונות אם היא רוצה יותר פליגי אם אוכלת משלו או משלה ופי' זה דחוק וגם להראב"ד לא יוצדק זה וכמ"ש בעצמו והנכון כמ"ש וכן נראה מהרמב"ן שמפרש כן:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ר' בא בר כהן כו' נשים שאמרו כו'.</b> עפ"מ וקה"ע שמחקו תיבת אחד לפי שלא יכלו לפרשו כמו שהוא לפנינו. אולם לא ראו בשו"ת הגמי"י לה' אישות (סי' כ"ה) שהעתיק שם הגירסא אחד נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה ואחד נשים שאמרו יוצאת שלא בכתובה כו' ולפ"ז א"ש הגירסא אחד. ולפ"ז נסתר פי' הפ"מ להלן בירושלמי ונראה הפי' כמו שפי' שם הקה"ע ועשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ח"ג סי' ש"י):
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+הרי דדים הרי נוי באשה כו' הש"ק כ' וקשה הרי מתני' הוא בפ' אלו מומין דדין שוכבין כשל אשה ה"ז מומין בכהן וצ"ע עכ"ל ולענ"ד לא קשה מידי דהא במשנה שם בבכורות (מ"ד ב') איתא שוכבין והיינו שהם שוכבין על בטנו וכמ"ש הרמב"ם (פ"ח מהל' ביאת המקדש ה"ט) משא"כ כאן לא כ' דדין שוכבין והיינו דסובר דלענין נישואין הוי מום באיש כל שיש לו דדין אף שהם אינם שוכבין על בטנו דגם זה הוי שינוי. וע' שבת (נ"ג ב') ומקרי מום כן נ"ל ברור ופשוט:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+אתא עובדא קומי ר' ירמיה בכופיח כו' ואתיא דרב כו' הפני משה פי' כופיח שם מקום כו' ע"ש וביאורו אין לו מובן כלל ומתוך דברי ר' שמחה שבא"ז (סי' תשס"א) והובא ג"כ בתשו' הגמי"י ה' אישות (סי' ל"ג) הבנתי מתוך דברי הירושלמי כך דאותו עובדא בכופח והיינו שם שאין בבכורות (מ"ה ב') וכפאו ואתיא דרבנן כשהיה ודרשב"ג כשנולדו כלומר דהירושלמי פוסק הלכה כרבנן כשהיה וכרשב"ג כשנולדו דאז במומין גדולים כופין כן נ"ל מתוך דבריהם לפרש הירושלמי והוא נכון:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>שמדעתו הבקירו.</b> בשירי קרבן הרשה דאם כן גבי הפקר לעניים נמי נימא דחומרא היא לגבי בעל הבית שמא יחזור בו ועמ"ש בגליון הש"ס פאה (פ"ו ה"ב) ושניהם לא ראו שכבר העיר בזה המהרי"ט בחי' לכתובות דע"ה ע"ש מ"ש ליישב זה:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>תפתר שערב לו מן העכו"ם.</b> בש"ק הניח בצ"ע לפמ"ש ביו"ד סי' ק"ס סט"ז דריבית מותר ע"י שליח לוקמי בכה"ג ע"ש. וע' גם מ"ש בש"ק גיטין (פ"ה ה"ב. אולם לפמ"ש בשו"ת הגמי"י לספר משפטים (סי' י"ד) להקשות למה לא מוקי בשלוה ממעות של צדקה ותי' דלרווחא דמלתא נקט א"כ י"ל ג"כ קושיא הזאת והבן:
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אורחא דאיתתא כו' אלא כי אפשר כו'.</b> ע' פני משה ומראה הפנים שדחק מאד בביאור הירושלמי וע' חי' הרמב"ן כתובות הובא בש"מ כתובות פ"ט ב') דגרס בייא כשר יודי ליה וע"ש מה שהאריך בביאורו. וכן פי' הריב"ש שם ועי' חי' הריטב"א (מ"ד א') שפי' פי' אחר והפ"מ לא ראה:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>אין חייבין בקבורתה.</b> כ' הפ"מ ודוקא אם נשבעה על כתובתה קודם שמתה אבל אם נשבעה עכשיו אין היורין גובין כתובתה ועל יורשי הבעל מוטל לקוברה עכ"ל ותמהני למה כתב נגד פסק ההלכה המבואר בטוש"ע אה"ע סי' (פ"ט ס"ג) ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ובלבד מן השיפוי הא מאונס לא כו'.</b> הנה הרי"ף והרמב"ם השמיטו זה (ו��ה שנרשם בעין משפט מיי' פי"ח מהל' אישות הכ"ו ליתא דלא נמצא שם כלל). וע' בשירי קרבן סוטה (פ"ג ה"ד) שכ' שלכן השמיטו אותן הרי"ף והרמב"ם לפי שאין צורך בו דהא לכך הפסידה מזונותיה משתבעה כתובתה בב"ד לפי שמחלה על מזונותיה וכיון דמחללה בטעות הוי לא גרעה משאר מחילות ממון שהם בטעות שאינן כלום כו' ע"ש. נראה שס"ל שהטעם דתובעת כתובתה בב"ד דאין לה מזונות הוא מטעם מחילה. והא ליתא כמבואר בכמה סוגיות וכמו שהוכיחו בהוכחות ברורות בישועת יעקב (סי' צ"ג סק"ג) ובקרבן נתנאל כתובות (פ"ד סי' ל'). וע' בבית מאיר סי' צ"ג וא"כ לא הועיל כלום בתירוצו ומ"ש בישועת יעקב לתרץ דברי הרמב"ם הוא הנכון ע"ש:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כשם שקנסו בה כך קנסו בו כו'.</b> הק"נ כתובות (פ' אלמנה ניזונת ס"ק מ"ה) כ' וז"ל ואיני יודע אהיכי קאי אממאנת ואיילונית לא שייך קנס ואי אשניה הלא מה שקנסוה חכמים בשניה כדי לעקור ממנה תורת נישואין ואם כסף קידושין לדידה נראה כמו שיש נישואין. גם לא ראיתי כו' וצ"ע ע"ש. והנה מתוך דברי ר' ירוחם שהביא הב"י באה"ע (סי' נ') למדתי ביאור דברי הירושלמי שכ' הב"י וז"ל כ' ר' ירוחם נכ"ו ח"ב בשם הירושלמי כן אותם שיש להם כתובה דרך קנס כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לשם שקנסו לענין כתובה כך קנסו לענין קידושין שאם קידשה בליטרא זהב מאבד הכל עכ"ל מבואר מדבריו דהיה מפרש הירושלמי כשם שקנסו לענין כתובה כן קנסו לענין קידושין וצ"ל דגירסא אחרת היה לו. ומצאתי בשירי קרבן שהבית דברי ר' ירוחם הללו ותמה עליו דמדוע אמר שהכתובה הוא קנס אדרבה מה"ת יש להם כתובה ע"ש שהניח בצ"ע. ולא ידענא מאי קושיא הלא כ' רש"י בכתובות (ד"ק ע"ב) וז"ל אלמנה לכה"ג יש לה כתובה מפני שהיא פסולה וולדה פסול ע"י נישואין לפיכך אינה מרגילתו אלא הוא מרגילה ומשדלה לינשא לו לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה עכ"ל וכ"כ הר"ן א"כ מבואר דהכתובה הוא דרך קנס וא"ש דברי ר' ירוחם:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+שמענו שמוציא שמענו שכופין כו' בשירי קרבן כ' וז"ל כ' תוס' ר"פ המדיר דהירושלמי סובר דשייך כפיה בדברים ולא ידעתי איך אפשר לומר דבכפיה בדברים מיירי הא מעשין קאמר ואין עישוי בדברים וכ"כ תוס' דף נ' דמעשין דקאמר היינו בשוטים ע"ש עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא האי התוס' כתבו שם דהאי דקאמר שם עשיתינהו בעי היינו בדברים וסיימו ומיהו מצינו עישוי שלא בדברים כגון אין מעשיו אלא לפסולות עכ"ל. הנה מבואר מדבריהם דעישוי יוכל להיות בדברים. וכ"ה בהירושלמי בההוא דאין מעשין אלא לפסולות ומה שהם בעצמם פירשו ההוא דאין מעשין אלא לפסולות דהיינו בשוטים אזלי לשיטתם בר"פ המדיר דש"ס דילן סובר דמעשין בשוטים אבל להירושלמי גם ההיא [דאיך] מעשין אלא לפסילות הוא בדברים וז"ב:
+
+Chapter 12
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אל תרבו עלי תכריבין כו'.</b> מדברי התוס' כתובות (דף קי"א ע"ב) מבואר שהיה גירסתם כאך שעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן. וע' בבאר שבע פ' חלק (דף ע' ע"ב) שהעיר בזה שלא נמצא כן לפנינו. וכתב ולי נראה לפרש פשט הלשון שלפני דלהכי ציוה לבניו מעטו תכריכין משום שמרבה עליו הרימה כו' עכ"ל ותמהני שלא העיר שכך מבואר להדיא (בב"ר ע' ק') אל תרבו עלי תכריכין מפני הרימה מבואר להדיא כן:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ארבע מאות וששים ביהכ"נ כו'.</b> ע' בקה"ע ��כתב ד' מאות ושמונים כו'. וכן מצאתי בבבלי עכ"ל וזה אינו דאדרבה בבבלי (דף ק"ה א') איתא והא אמר ר' פנחס אמר ר' אושעיא שלש מאות וצ"ד ב"ד כו' וכנגדן בתי כנסיות כו' וע"ש בחידושי אגדות שכתב שרש"י בישעיה כ' תפ"א כמנין מלאתי ע"ש. אולם כדברי רש"י איתא בירושלמי מגילה (פרק ג' הלכה א') וכן הוא במדרש איכה בפתיחה סי' י"ג ת"פ בתי כנסיות היה לבד הבה"מ כמנין מלאתי (וע"ש במ"כ שכ"ה בירושלמי ר"פ דייני גזירות אולי גירסתו היתה גם כן בירושלמי) ובפסוק בלע ד' איתא דמלאתי חסר כתיב ובילקוט נביאים (רמז רנ"ז) ת"פ ב"כ כמנין מלאתי וברמז אלף י"ב תפ"א ב"כ כמנין מלאתי ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>מפייס הוינא ליה הוא מחיל לי.</b> בציון ירושלים כ' שמכאן מוכח דאף בשטר מועיל מחילה אף שהוא תופס השטר ע"ש. אולם לפמ"ש הנתיבות (סי' רמ"א סק"א) דאף מאן דס"ל דאינו מועיל מחילה כשתופס השטר היינו דא"צ להחזיר אליו השטר אבל אינו יכול לתבעו עם השטר דשיעבוד הגוף [אינו] נפקע ע"י מחילה ע"ש א"כ אין ראיה מזה דהוא היה יכול לומר אף שיש לו השטר לא איכפת לי כיון שאינו יכול לתבעו אותו ויתפוס השטר ואינה רוצה שיחזיר לו השטר וא"כ לא קשה מידי:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Ketubot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,831 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Ketubot
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי כתובות
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Ketubot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי כתובות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>הדא אמרת דלית רביעי כלום.</b> בשיטה מקובצת לכתובות (ט"ו ב') כ' כלומר שאינה תקנה קבועה דהא היכא דבתי דינין קבועין בכל יום אשה נשאת בכל יום ע"ש ותמהני ע"ז דהא לעיל בירושלמי איתא על דעתיה דר"א במקום שב"ד יושבין בכל יום תנשא בכל יום כו' שלא לעקור זמנו של רביעי כו' ע"ש דמבואר דלר"א אף במקום שב"ד יושבין בכל יום אין נושאין בכל יום לשיטות ר"א (וגם כאן קיימינן על דעתיה דר' אליעזר) ועי' פ"מ ומראה הפנים שם וזה הוא היפוך דברי הרא"ה וגם א"כ איך פשוט הירושלמי דבתולה מן הנישואין וגם בוגרות או מוכת עץ אינה נשאת ברביעי אם הפי' כאן משום דב"ד יושבין בכל יום. ומה שייכות הוא להאיבעיא. ולא ידעתי אמאי לא פי' כפשוטו דלכן אינה קבועה משום דשמא בתולה מן הנישואין היא או בוגרות דממוכת עץ לא חיישינן דשמא מוכת עץ היא דלא שכיח כמבואר לקמן (פ"ב ה"א) וצ"ע. וראיתי בשו"ת שואל ומשיב (ח"א סי' רפ"ז) ובציון ירושלים בכתובות (פ"ב ה"א) שכתב וז"ל וקשה לי טובא שהרי בפ"א ה"א אמר ע"ד דר"א בוגרות כו' ופי' הפ"מ דאין שוב ראיה מרביעי דשמא בתולה מן הנישואין או מכ"ע היתה ע"ש. ולפ"ז ממ"נ מאי ראיה מהא דיוצא בהינומא דהא דלמא מוכת עץ היא ואיך לומר כדמשני הכא דלא חשו לדבר שאינו מצוי דאם כן שוב ראיה מרביעי וכדאמר לעיל וצע"ג עכ"ל. מבואר מדבריו שהבין דאין ראיה מרביעי שיכולה להנשא ברביעי ועכ"ז אין לה טענת בתולים וכן כתב להדיא בשואל ומשיב ולכן הקשה קושיתו. אולם באמת הא ליתא דאדרבה הפי' דאין ראיה מרביעי דהיינו אף שהיא אינה נשאת ברביעי ועכ"ז כתובתה מאתים וכ"כ הפ"מ והקרבן העדה. גם עיקר קושיתו לא קשה מידי דדוקא על מכ"ע בעצמה אמרו שאינו שכיח אבל בוגרות ובתולה מן הנישואין ומ"ע בהצטרפו כולם י"ל דשוב שכיחי ומעיקרא לא קשה מידי:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>חונה בשם שמואל בשקל הקודש כו' ע"ש כל הסוגיא ופ"מ ומראה הפנים שם.</b> והנה מה שהשיג שם על השדה יהושע דהכתובה אם היא דאורייתא היה התנאי קיים דהוי דבר שבממון זה אמת ומבואר כן בחי' הרמב"ן כתובות (נ"ז א') ובנח"מ (פי"ב מה' אישות ה"ו) אך עיקר פי' הפ"מ הוא דחוק ולא ראה דברי הרמב"ן כתובות (ק"ג ב') ששם הביא הסוגיא הזאת וביארה בדרך יפה דמקשה מדר' מנא אדר' מנא כו' ע"ש. וגם מ"ש הפ"מ ויתור מעונה דהוא שם חכם לא נמצא בכל הש"ס שם חכם כזה. ובחי' הרמב"ן שם מבואר דהגירסא משום הותנה היינו כיון שהתנה עמה כן וכתב לה כן פחות לכן אינה גובה רק מה שכתב לה:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>ואם מתה היא יורשה כו'.</b> כ' הש"ק יש לתמוה למה השמיטו הפוסקים דין זה כו' גם לא ביארו הפוסקים דין פיקח שנשא חרשת שאינו יורשה כו' ע"ש. ובמחכ"ת נעלם ממני דברי הרמב"ם (פכ"ב מהל' אישות ה"ד) ובראב"ד שם וטוש"ע אה"ע (סי' נ' ס"ג) שמבואר שם הדינים האלו:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>הבא על שפחה משוחררת מהו כו' ע' פני משה ומראה הפנים.</b> והפי' שכ' בשם השדה יהושע הוא תמוה וכמ"ש הפ"מ וגם פי' הפי"מ הוא תמוה מה שפי' האיבעיא לענין קנס ובאמת אינו ענין להך דהכא דהא ��ענין כתובה עסקינן וגם לשון ר' יודן וכי בקנס הדבר תלוי משמע שהיא קושיא. ומצאתי פי' נחמד בכפתור ופרח פ"ו דהאיבעיא לענין כתובה רק הגירסא הוא שפחה משומרת והיינו דתנן שפחה שנפדית יתירה על בת ג' שנים ויום א' כתובתה מנה ומקשה אם היא משומרת מהו ופשיט דכיון שיש לה קנס כתובתה מאתים. ומקשה ר"י וכי קנס תלוי בכתובה ואמר ר"י תפתר האי ברייתא בפחות מבת ג' אבל לאחר ג' אפילו משומרת אין לה קנס ואמר ר' מנא דלא אפשר דאם בפחותה מבת ג' ישראלית היא וזה נכון. (ושוב נדפס בציון ירושלים רמז לזה) וראיתי בכפתור ופרח שם שכ' דתימה על הירושלמי דסובר דבתולה מו הנישואין יש לה קנס הא אנן נערה שנתארסה ונתגרשה תנן ולא מן הנישואין ע"ש. ויש לישב דמאי דתנן שנתארסה היינו לרבותא דאע"פ שנתארסה מ"מ לר"י הגלילי אין לה קנס אבל לדידן אפי' בתולה מן הנישואין יש לה קנס. וע' בפני משה בפ"א ה"ב והבן:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>וכן העדים שהעידו בין לטמא כו'.</b> בא"ז בתשובת (סי' תשמ"ה) גרס מבודין היינו. והיינו שאמרו שמעושין היו מתחילה לשקר והביא ראיה דאין נאמנין לומר שחתמו בשקר מדלא אמרו מבודין היינו וע"ש שגרס ההוא דאמר ר' יוסי תיכף אחר מימרא דרשב"ל והאריך בביאור הירושלמי:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+אתמול אמרה טמאה יומא דין טהורה בערוך (ערך סמרון) היה גירסתו אתמול אמרה טמאה אני סמרון טהורה ופי' סמרון הוא היום בלשון יון יע"ש:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אמרין בשם ר' יוחנן אשת לסטים כליסטים.</b> בש"ק כ' וז"ל וגדולה מזו דמתיק אמרו בשם ר"י אשת לסטים כלסטים הרי דר"י כרב דנשי גנבי כגנבי. ומכאן נ"ל ראיה לפסק הריטב"א שפסק כרב ודלא כלוי דהא ר' יוחנן קאי כותיה דרב עכ"ל ודבריו תמוהים דמאין מוכח זה דאם היה ר' יוחנן אומר אשת גנבי היה מוכח כן אבל באמרו אשת לסטים אדרבה נראה ההיפוך דסתם לסטים היינו לסטים מזוין והוי כההוא כלוי דאשת בן דינאי. וע' בש"מ שכ' שבן דינאי ליסטים היה ואם כן באמרו אשת לסטים היינו כלוי ועכ"פ אינו מוכח להיפוך דפסק כרב וז"ב:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>אפי' קרוב וקטן כו' בש"ק כתב לא ראיתי להפוסקים שהביאו דין זה דקרוב וקטן כשר כו' וצ"ע ע"ש.</b> והנה לא ראה שמובא הירושלמי הזה בשו"ת הרא"ש (כלל ב' סי' ה') ובא"ז בתשובה (ח"א סי' תשמ"ז) וע' בה"ה פ"כ מהא"ב שכתב דבנו ובתו נאמנים בין גדולים בין קטנים ועבדה ושפחתה צריכים להיות מסל"ת כו' מבואר להדיא דבנו ובתו קטנים נאמנים אף שהם קרובים. ובחושן משפט הביא גם כן דברי הירושלמי הללו ולפ"מ שנראה מהר"מ דהאי מעשה קאי אקטן וכן פירש הבית מאיר דברי הש"ע אם כן מבואר כן להדיא בר"מ וש"ע:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>נמנו באושא שיהיה אדם זן את בניו קטנים כו' אמר עולא מתני' אמרה כך אם היתה מניקה כו'.</b> נ"ל מתוך דברי הירושלמי הללו דסובר דתקנות אושא היתה כוללות גם לקטני קטנים. וכ' במהרי"ט בחי' לכתובות דק"ו ע"ש ובהכי א"ש דברי הרא"ש בנדרים (ל"ו ח') שכתב דתקנת אושא היתה לקטני קטנים ובראותי זאת נפלאתי דהא בש"ס כתובות (מ"ט) מבואר דתקנות אושא היתה בקטנים ו��קטני קטנים הוא מימרא דעולא שם (דף ס"ה) וא"כ נראה דתקנות אושא לא היתה לקטני קטנים ושוב ראיתי בשו"ת מהר"ם מלובלין (סי' ע"ט) שתמה כן על הטאה"ע (סי' קי"ב) שגם הוא כ' דבקטני קטנים היתה תקנות אושא וכתב דגם בהגמי"י כתב כן ע"ש. ותמהני עליו שלא העיר מדברי הרא"ש הללו אך לפמ"ש יש לומר דסמכים א"ע על דברי הירושלמי הללו. וראיתי להבית הלל ביו"ד (סי' ) שכ' ואפשר שהרשב"א בתשובה פי' דברי הגמ' כמו שפירשם הרא"ש שם שטעם שזן את בניו מצוה הוא דאיכא ולא חיובא כדתנן בפ' נערה מצוה לזון את הבנים קטנים ואפי' אם נאמר דכופין בע"כ הטעם משום צדקה והוי דומיא דשוקל את שקלו ע"ש. והוא תמוה דאיך אפשר שהרא"ש יפרש כך דא"כ תינח בנים אבל אשתו מאי איכא למימר דבזה ודאי חובה איכא. ואף שכ' שם הרא"ש דבבנים מצוה הוא דאיכא ולא חובה כדתנן בכתובות כו' ונקטנים ליכא לאוקמי. דתקנתא דאושא היא ולא מתני' אבל לא מטעם מצוה דהוא רק (מצוה) [תקנה] וע' בפיסקי הרא"ש ותראה שכן הוא ודברי הב"ה צע"ג:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+מתו בעליהן אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ועי' בשיטה מקובצת לכתובות (דנ"ג ע"ב) שכ' בשם הרמב"ן וז"ל ונוסחא אחרת ראיתי בירושלמי מתו בעליהן אוכלת בתרומה והיא נראת עיקר עכ"ל:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+לא סוף דבר הכניסה אלא אפי' היא ראויה להכניס כהדא דתניא אשתו עולה עמו אבל לא יורדת עמו בקה"ע פי' על מה דאמרו אפי' היא ראויה להכניס שהכניסה לו נדוניא רבה ויש לקנות ממקצתה שפחות להכניס ולשמשה וכן פי' הפני משה. ותמהני שבמת"כ לא ראו בר"ן פ' אע"פ ובמ"מ ה' אישות פכ"א ה"ו שהשיגו על פירש"י שפי' האי ראויה להכניס שהכניסה לו נדוניא רבה דליתא והביאו ראיה מהירושלמי הזה דפירושו דדרך בנות משפחתה בכך וכ"כ הריטב"א שם מבואר שפי' הירושלמי כשדרך בנות משפחתה כך ולא כשהכניסה לו נדוניא רבה. אך מצאתי בשו"ת ב"י חאה"ע דיני נישואין (סי' ט"ו) שכ' שאפשר לומר ולפרש ג"כ דברי הירושלמי כפירוש רש"י ומה שמסיים בה דעולה עמו ואינה יורדת אינו פי' לשון ראיה להכניס אלא שזה הדין של המכנסת נדוניא רבה הוא נלמוד מדין עולה עמו ואינה יורדת מק"ו יע"ש עוד שהוכיח כן ולפ"ז א"ש דברי הפ"מ והקה"ע אולם תמהני שלא ראו כל זה:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>על דעתיה דרב כו'.</b> ע' בפני משה מה שפי' ופי' דחוק למאד ובמראה הפנים ב' א"א להחליף הגירסא דא"כ מאי קא משמע לן לר' יוחנן ועוד מאי משלה הא בשבת נמי חייב במזונותיה עכ"ל ודבריו תמוהים דהא הכא במשרה אשתו ע"י שליש עסקינן דנותן לה קביים חיטים ותני במשנה דאוכלת עמו ליל שבת וע"ז פליגי רב ור' יוחנן דמאן דמפרש אכילה תשמיש א"כ בליל שבת היא אוכלת משלה מהקביים שנתן לה וד' יוחנן דס"ל אכילה ממש ס"ל דאוכלת משלו היינו מלבד הקביים שנתן לה צריך הוא ליתן אליה סעודת ליל שבת וז ב ונכון בפשט הירו' והגירסא מהופכת. ומצאתי בחי' הרמב"ן לכתובות (דס"ד ע"ב) שכ' וז"ל אבל בירושלמי גרסינן שמעון בר בא בשם ר' יוחנן אכילה ממש ואמרינן עלה על דעתיה דר' יוחנן אוכלת משלו אלמא למ"ד אכילה ממש משלו היא אוכלת עכ"ל מבואר שגם הוא מהפך הגירסא ודברי הפני משה תמוהים. ומתוך דברי המגדל עוז ה' אישות (פכ"א הי"א) הבנתי שמפרש דברי הירושל' הללו דקאי על מניקה דמוסיפין לה מזונות אם היא רוצה יותר פליגי אם אוכלת משלו או משלה ופי' זה דחוק וגם להראב"ד לא יוצדק זה וכמ"ש בעצמו והנכון כמ"ש וכן נראה מהרמב"ן שמפרש כן:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ר' בא בר כהן כו' נשים שאמרו כו'.</b> עפ"מ וקה"ע שמחקו תיבת אחד לפי שלא יכלו לפרשו כמו שהוא לפנינו. אולם לא ראו בשו"ת הגמי"י לה' אישות (סי' כ"ה) שהעתיק שם הגירסא אחד נשים שאמרו חכמים אין להם כתובה ואחד נשים שאמרו יוצאת שלא בכתובה כו' ולפ"ז א"ש הגירסא אחד. ולפ"ז נסתר פי' הפ"מ להלן בירושלמי ונראה הפי' כמו שפי' שם הקה"ע ועשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (ח"ג סי' ש"י):
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+הרי דדים הרי נוי באשה כו' הש"ק כ' וקשה הרי מתני' הוא בפ' אלו מומין דדין שוכבין כשל אשה ה"ז מומין בכהן וצ"ע עכ"ל ולענ"ד לא קשה מידי דהא במשנה שם בבכורות (מ"ד ב') איתא שוכבין והיינו שהם שוכבין על בטנו וכמ"ש הרמב"ם (פ"ח מהל' ביאת המקדש ה"ט) משא"כ כאן לא כ' דדין שוכבין והיינו דסובר דלענין נישואין הוי מום באיש כל שיש לו דדין אף שהם אינם שוכבין על בטנו דגם זה הוי שינוי. וע' שבת (נ"ג ב') ומקרי מום כן נ"ל ברור ופשוט:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+אתא עובדא קומי ר' ירמיה בכופיח כו' ואתיא דרב כו' הפני משה פי' כופיח שם מקום כו' ע"ש וביאורו אין לו מובן כלל ומתוך דברי ר' שמחה שבא"ז (סי' תשס"א) והובא ג"כ בתשו' הגמי"י ה' אישות (סי' ל"ג) הבנתי מתוך דברי הירושלמי כך דאותו עובדא בכופח והיינו שם שאין בבכורות (מ"ה ב') וכפאו ואתיא דרבנן כשהיה ודרשב"ג כשנולדו כלומר דהירושלמי פוסק הלכה כרבנן כשהיה וכרשב"ג כשנולדו דאז במומין גדולים כופין כן נ"ל מתוך דבריהם לפרש הירושלמי והוא נכון:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>שמדעתו הבקירו.</b> בשירי קרבן הרשה דאם כן גבי הפקר לעניים נמי נימא דחומרא היא לגבי בעל הבית שמא יחזור בו ועמ"ש בגליון הש"ס פאה (פ"ו ה"ב) ושניהם לא ראו שכבר העיר בזה המהרי"ט בחי' לכתובות דע"ה ע"ש מ"ש ליישב זה:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>תפתר שערב לו מן העכו"ם.</b> בש"ק הניח בצ"ע לפמ"ש ביו"ד סי' ק"ס סט"ז דריבית מותר ע"י שליח לוקמי בכה"ג ע"ש. וע' גם מ"ש בש"ק גיטין (פ"ה ה"ב. אולם לפמ"ש בשו"ת הגמי"י לספר משפטים (סי' י"ד) להקשות למה לא מוקי בשלוה ממעות של צדקה ותי' דלרווחא דמלתא נקט א"כ י"ל ג"כ קושיא הזאת והבן:
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אורחא דאיתתא כו' אלא כי אפשר כו'.</b> ע' פני משה ומראה הפנים שדחק מאד בביאור הירושלמי וע' חי' הרמב"ן כתובות הובא בש"מ כתובות פ"ט ב') דגרס בייא כשר יודי ליה וע"ש מה שהאריך בביאורו. וכן פי' הריב"ש שם ועי' חי' הריטב"א (מ"ד א') שפי' פי' אחר והפ"מ לא ראה:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 11
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>אין חייבין בקבורתה.</b> כ' הפ"מ ודוקא אם נשבעה על כתובתה קודם שמתה אבל אם נשבעה עכשיו אין היורין גובין כתובתה ועל יורשי הבעל מוטל לקוברה עכ"ל ותמהני למה כתב נגד פסק ההלכה המבואר בטוש"ע אה"ע סי' (פ"ט ס"ג) ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>ובלבד מן השיפוי הא מאונס לא כו'.</b> הנה הרי"ף והרמב"ם השמיטו זה (ומה שנרשם בעין משפט מיי' פי"ח מהל' אישות הכ"ו ליתא דלא נמצא שם כלל). וע' בשירי קרבן סוטה (פ"ג ה"ד) שכ' שלכן השמיטו אותן הרי"ף והרמב"ם לפי שאין צורך בו דהא לכך הפסידה מזונותיה משתבעה כתובתה בב"ד לפי שמחלה על מזונותיה וכיון דמחללה בטעות הוי לא גרעה משאר מחילות ממון שהם בטעות שאינן כלום כו' ע"ש. נראה שס"ל שהטעם דתובעת כתובתה בב"ד דאין לה מזונות הוא מטעם מחילה. והא ליתא כמבואר בכמה סוגיות וכמו שהוכיחו בהוכחות ברורות בישועת יעקב (סי' צ"ג סק"ג) ובקרבן נתנאל כתובות (פ"ד סי' ל'). וע' בבית מאיר סי' צ"ג וא"כ לא הועיל כלום בתירוצו ומ"ש בישועת יעקב לתרץ דברי הרמב"ם הוא הנכון ע"ש:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>כשם שקנסו בה כך קנסו בו כו'.</b> הק"נ כתובות (פ' אלמנה ניזונת ס"ק מ"ה) כ' וז"ל ואיני יודע אהיכי קאי אממאנת ואיילונית לא שייך קנס ואי אשניה הלא מה שקנסוה חכמים בשניה כדי לעקור ממנה תורת נישואין ואם כסף קידושין לדידה נראה כמו שיש נישואין. גם לא ראיתי כו' וצ"ע ע"ש. והנה מתוך דברי ר' ירוחם שהביא הב"י באה"ע (סי' נ') למדתי ביאור דברי הירושלמי שכ' הב"י וז"ל כ' ר' ירוחם נכ"ו ח"ב בשם הירושלמי כן אותם שיש להם כתובה דרך קנס כגון אלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט לשם שקנסו לענין כתובה כך קנסו לענין קידושין שאם קידשה בליטרא זהב מאבד הכל עכ"ל מבואר מדבריו דהיה מפרש הירושלמי כשם שקנסו לענין כתובה כן קנסו לענין קידושין וצ"ל דגירסא אחרת היה לו. ומצאתי בשירי קרבן שהבית דברי ר' ירוחם הללו ותמה עליו דמדוע אמר שהכתובה הוא קנס אדרבה מה"ת יש להם כתובה ע"ש שהניח בצ"ע. ולא ידענא מאי קושיא הלא כ' רש"י בכתובות (ד"ק ע"ב) וז"ל אלמנה לכה"ג יש לה כתובה מפני שהיא פסולה וולדה פסול ע"י נישואין לפיכך אינה מרגילתו אלא הוא מרגילה ומשדלה לינשא לו לפיכך קנסו אותו ליתן כתובה עכ"ל וכ"כ הר"ן א"כ מבואר דהכתובה הוא דרך קנס וא"ש דברי ר' ירוחם:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+שמענו שמוציא שמענו שכופין כו' בשירי קרבן כ' וז"ל כ' תוס' ר"פ המדיר דהירושלמי סובר דשייך כפיה בדברים ולא ידעתי איך אפשר לומר דבכפיה בדברים מיירי הא מעשין קאמר ואין עישוי בדברים וכ"כ תוס' דף נ' דמעשין דקאמר היינו בשוטים ע"ש עכ"ל ולא ידענא מאי קושיא האי התוס' כתבו שם דהאי דקאמר שם עשיתינהו בעי היינו בדברים וסיימו ומיהו מצינו עישוי שלא בדברים כגון אין מעשיו אלא לפסולות עכ"ל. הנה מבואר מדבריהם דעישוי יוכל להיות בדברים. וכ"ה בהירושלמי בההוא דאין מעשין אלא לפסולות ומה שהם בעצמם פירשו ההוא דאין מעשין אלא לפסולות דהיינו בשוטים אזלי לשיטתם בר"פ המדיר דש"ס דילן סובר דמעשין בשוטים אבל להירושלמי גם ההיא [דאיך] מעשין אלא לפסילות הוא בדברים וז"ב:
+
+Chapter 12
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אל תרבו עלי תכריבין כו'.</b> מדברי התוס' כתובות (דף קי"א ע"ב) מבואר שהיה גירסתם כאך שעתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן. וע' בבאר שבע פ' חלק (דף ע' ע"ב) שהעיר בזה שלא נמצא כן לפנינו. וכתב ולי נראה לפרש פשט הלשון שלפני דלהכי ציוה לבניו מעטו תכריכין משום שמרבה עליו הרימה כו' עכ"ל ותמהני שלא העיר שכך מבואר להדיא (בב"ר ע' ק') אל תרבו עלי תכריכין מפני הרימה מבואר ל��דיא כן:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ארבע מאות וששים ביהכ"נ כו'.</b> ע' בקה"ע שכתב ד' מאות ושמונים כו'. וכן מצאתי בבבלי עכ"ל וזה אינו דאדרבה בבבלי (דף ק"ה א') איתא והא אמר ר' פנחס אמר ר' אושעיא שלש מאות וצ"ד ב"ד כו' וכנגדן בתי כנסיות כו' וע"ש בחידושי אגדות שכתב שרש"י בישעיה כ' תפ"א כמנין מלאתי ע"ש. אולם כדברי רש"י איתא בירושלמי מגילה (פרק ג' הלכה א') וכן הוא במדרש איכה בפתיחה סי' י"ג ת"פ בתי כנסיות היה לבד הבה"מ כמנין מלאתי (וע"ש במ"כ שכ"ה בירושלמי ר"פ דייני גזירות אולי גירסתו היתה גם כן בירושלמי) ובפסוק בלע ד' איתא דמלאתי חסר כתיב ובילקוט נביאים (רמז רנ"ז) ת"פ ב"כ כמנין מלאתי וברמז אלף י"ב תפ"א ב"כ כמנין מלאתי ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>מפייס הוינא ליה הוא מחיל לי.</b> בציון ירושלים כ' שמכאן מוכח דאף בשטר מועיל מחילה אף שהוא תופס השטר ע"ש. אולם לפמ"ש הנתיבות (סי' רמ"א סק"א) דאף מאן דס"ל דאינו מועיל מחילה כשתופס השטר היינו דא"צ להחזיר אליו השטר אבל אינו יכול לתבעו עם השטר דשיעבוד הגוף [אינו] נפקע ע"י מחילה ע"ש א"כ אין ראיה מזה דהוא היה יכול לומר אף שיש לו השטר לא איכפת לי כיון שאינו יכול לתבעו אותו ויתפוס השטר ואינה רוצה שיחזיר לו השטר וא"כ לא קשה מידי:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Kiddushin/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,617 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Kiddushin
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי קידושין
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי קידושין
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ולא סוף דבר בכדרכה אלא אפי' שלא כדרכה.</b> וכ"ה בכתובות (פ"ג ה"ו) הנה הרמב"ם (פ"ג מהל' אישות ה"ה) פסק דבעל קונה את אשתו אפי' שלא כדרכה וכן פסק הרמ"א באה"ע (סי' ל"ג). וראיתי להשער המלך (פ"א מהל' אישות ה"א) שכתב על מ"ש ה"ה שם דכ"ה בפ"ק דקידושין דף ט' משכחת לה בביאה שלא כדרכה דאין ראיה דהתם קאי להס"ד דבעינן כסף וביאה לכן קונה גם ביאה שלא כדרכה אבל להמסקנא דביאה לחודה קונה א"כ יש לומר דבעינן דוקא כדרכה לכן כתב דילפינן זה מגזירה שוה דקיחה קיחה כי היכא דילפינן בפ' הבע"י לענין הערה ע"ש באידך. ובאמת עדיין לא הועיל לשיטות הר"מ פ"ו מהל' אישות דסבירא ליה דההוא ג"ש לא הוי אלא לענין חופה לבד דס"ל כשיטות הרי"ף פ' הבע"י וכמ"ש הר"ן בפ"ח דקידושין א"כ הדרא קושיא לדוכתה. וראיתי להשער המלך שם שכתב וז"ל ואף לדעת הרי"ף אפשר לומר דוקא לענין הערה לא ילפינן מג"ש דקיחה קיחה משום דאיכא טעמא כל הבועל דעתו על גמר ביאה אבל משום ביאה שלא כדרכה דליכא טעמא ה"נ ילפינן מיניה לתחלת קנין עכ"ל וא"כ היה מקום לומר גם להר"מ כן. אולם באמת הא ליתא דהר"מ ע"כ לא ס"ל כן דהא הלחם משנה פ"ג מה"א הקשה שם דמנ"ל להר"מ דאם פירש דרוצה לקנות בתחילת ביאה דתהיה מקודשת דהא הבעל הלכות לא הוציא זה כ"א לתרץ קושיות התוס' דפ' הבע"י אבל להר"מ דס"ל כשיטות הרי"ף דלא הוי רק חופה לבד א"כ מעיקרא לא קשה. מידי ומנ"ל להר"מ זה הדין דאם פירש תהיה מקודשת בתחילת ביאה. ותירץ דהוציא זה לתרץ קושית התוס' (דף ד' ע"ב) דהקשו דמאי מקשה הגמרא ומצרכי ללמוד על ביאה נילוף מג"ש דקיחה קיחה ולהנ"ל א"ש דזה לא נלמוד רק על חופה עכ"ד הלח"מ. וא"כ מוכח דלא כהשער המלך ומוכח דגם אפי' ללימוד אחר לא בהערה סובר ג"כ הר"מ דהוי רק כמו חופה. אמנם תמיה לי עליהם שלא כתבו מקור נפתח לדברי הרמב"ם מדברי הירושלמי הללו דקאי לענין קידושי אשה מבואר להדיא דאשה מתקדשת שלא כדרכה. (ועם שי"ל פירושים אחרים אבל הר"מ פירשו לענין קידושי אשה) וע"ש בשער המלך שחקר דאיך אשה מתקדשת בביאה בע"כ הא לית לה הנאה מזה. וראיתי בפתחי תשובה באה"ע (סי' ל"ג סק"א) שכתב עליו ותימא שלא הזכיר הגמרא דקידושין דף כ"ב ע"ב מאן לימא לן דלאו הנאה אית לתרווייהו ע"ש עכ"ל. אולם צדקו דברי השער המלך דע"כ האי ודלמא דרך דחויא איתמר ועיקר הסמך הוא על קושיא השניה. דמשכבי אשה כתיב וראיה דהא התוס' יומא (ס"ב ב' ד"ה מה) כתבו וז"ל מ"מ בלא הנאה נמי מחייבי כגון שלא כדרכה עכ"ל הרי שתפסו בפשיטות דשלא כדרכה לית לה הנאה. וכ"כ התוס' ביבמות (ל"ד ב' ד"ה ולא) שלא כדרכה לפי שמצערת בכך שנאמר וישכב אותה ויענה שעינה אותה שלא כדרכה וכן אם תענה את בנותי שלא כדרכן עכ"ל וכ"כ רש"י ותוס' סנהדרין (דף נ"ט) וא"כ תקשה עליהם מהסוגיא הנ"ל. ועכצ"ל דס"ל דהאי ודלמא הוא דרך דיחוי וקושטא דמלתא אינו כן. וראיתי בחידושי מהרי"ט בקידושין שם שכ' ע"ד התוס' דסנהדרין שכתבו על הכתוב דויענה שלא כדרכה וכ' המהרי"ט וז"ל ותמה אני דליתא בשום דוכתא הכי עכ"ל ותמהני ע"ז דהא כן מבואר להדיא בבראשית רבה (פרשה פ') וצ"ע. ואולי קאי על מ"ש התוס' אם תענה את בנותי. וע' ברמב"ן בפי' החומש שכתב שכל ביאה שלא כדרכה מקרי עינוי. וכ"כ בס' קהלת יעקב במדות חכמים סי' ע"ד בשם הרמ"ז בגופי הלכות שאינה נהנה שלא כדרכה מבואר מזה דצדקו דברי השער המלך ולא נעלם ממנו הש"ס דקידושין. ושוב נדפס שו"ת שאילת שמואל. וראיתי לו בכלילות שמואל (אות ב' סי' ת') שגם הוא כתב דנעלם מהשעה"מ הש"ס הנ"ל וליתא. מיהו לפמ"ש המהרי"ט שם יש ליישב קושית השעה"מ. ועי' יד דוד (דרכ"ג ע"ב ודו"ק. ודע שראיתי להמשנה למלך (פיי"ז מהא"ב הי"ג) שהביא ראיה לדברי הר"מ דאנס אשה שלא כדרכה אינו משלם קנס מסוגיא דסנהדרין דף ע"ג ע"ש. אמנס לפמ"ש הרשב"א בתשובה (ח"ג סי' שע"ז) לא מוכח מידי והבן. ודע שראיתי להכנה"ג באה"ע סי' ל"ג כתב על מ"ש הב"י שם שהר"מ פ"ג מהל' אישות כתב דקונה גם בשלא כדרכה וכתב הכנה"ג בהשמטות שלא מצא זה בדברי הר"מ ע"ש. אולם לפנינו מבואר כן בר"מ (פ"ג ה"ה) והנה בנחל איתן בהא"ב (פ"ג הט"ו) על מ"ש הר"מ וכן אם בא עליה שלא כדרכה פטור כ' וז"ל כ"ה גירסת ה"ה בדברי רבינו אך איכא ספרים דלא גרסי כל זה בדברי רבינו ולכאורה תמוה דאיך ישמט רבינו דין זה דהוא גמרא ערוכה בספ"ב דכריתות בלא שום חולק ע"ש מה שדחק דהר"מ ס"ל דחייב בשפחה חרופה גם בשלא כדרכה ע"ש ואשתמיט מיניה דברי הר"ם הל' שגגות (פ"ט ה"א) שכתב הבא על שפחה חרופה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם והוא שתהיה גדולה ומזידה וברצונה ותהיה בעילה כדרכה כו' ומפי השמועה למדו בגמר ביאה כדי שתלקה כו' מבואר דדוקא בכדרכה מביאה אשם תלוי ולוקה ולא בשלא כדרכה ומ"ש שיש נוסחאות דלא גרסו לה. הוא שגגה דאינו נוסחאות שונות ומהתימה מהנחל איתן שלא ראה שכן הוא בכל המקומות שכתב הר"מ הדין דשלא כדרכה הוא מוסגר ויש ספרים שלא היה כתוב כן והיינו מפני אימת המלכות נשמטו מהדפוס כמבואר בהל' אישות (פ"ג ה"ה) שיש ספרים שנשמט שם דין דקונה אשה שלא כדרכה וכמ"ש בשם הכנה"ג וכ"ה בהל' יבום (פ"ב ה"ג) ובהלכות נערה בתולה (פ"ב ה"ח) ושם (פ"ג ה"י) ובהא"ב (פ"א ה"י והט"ו וט"ז וי"ז ובפ"ג ה"ה ופ"ד ה"א ופי"ז הי"ד ופי"ח ה"ו ופי"ט ה"ב ופכ"א ה"ט) ובהלכות אה"ט (פ"ה ה"ט) וכן שם בה"ט מה דאיתא עכו"ם או בהמה והמעיין בכל אלו המקומות יראה דצדקו דברי שנשמט זה מפני אימת המלכות ובחנם טרח הנחל איתן והסיע דברי הרמב"ם שלא כהלכה והא ליתא וכמ"ש:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>(עד כאן שייך לדף א' ע"א) הוא מתחייב כו'.</b> ע' פני משה מ"ש ליישב דברי הר"מ פ"ט מהל' מלכים דדיינינן להו גם בדינינו לענין עדים והתראה ע"ש מצאתי שכתב כן להדיא ר' יונה בחידושיו לסנהדרין דף נ"ז יע"ש:
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+<b>(עד כאן שייך לדף א' ע"ב) הדא פליגא עליה דרב כו'.</b> השירי קרבן הביא דברי הר"ן פ"ב דגיטין דעל מה דאיתא התם דגט שנכתב על איסורי הנאה שכשר דבדבר שצריך ביעור מן העולם וצריך שריפה הגט בטל. וכתב הש"ק וקשה לפ"ז מאי פריך הש"ס מחמץ דלמא שאני חמץ דצריך ביעור מן העולם וצ"ע ואם תאמר מאי נינהו איסורי הנאה שאין צריך ביעור שריפה או קבורה כדתנן סוף תמורה יש לומר דאיירי כשהדירה הנאה ממנו עכ"ל. מבואר מדבריו דהבין מדברי הר"ן דגם מה שצריך קבורה הגט בטל. ולכן הקשה מאן נינהו איסורי הנאה שא"צ או שריפה או קבורה ובמחכ"ת לא כן הוא דדברי הר"ן לא נאמרו רק באיסורי הנאה הטעונין שריפה בזה סובר דהגט בטל דכיון דקיימא לן כר"ש דכל העומד לשרוף כשרוף דמי אם כן הוי כאינו בעולם אבל במידי שצריך רק קבורה מודה הר"ן דהגט כשר והיינו ההוא דכתבו על איסורי הנאה שכשר. ועפר"ח אה"ע סי' קכ"ד ושער המלך ה' גירושין (פ"ד הלכה ב') דאפילו אם כתב על ע"ז של ישראל כיון שאין צריך שרי פה רק גניזה מגזירת הכתוב דושם בסתר מותר לכתוב עליו לטעמו של הר"ן ומכל שכן בשאר הנקברים שאין צריך מן התורה כלל קבורה והוא רק משום שלא יכשלו בזה ב"א מודה הר"ן דכשר וא"כ לק"מ גם מהירושלמי הזה די"ל דהירושלמי ס"ל כחכמים בפסחים פ"ב דחמץ הוא מהנקברין ומכ"ש דמיירי כאן בחמץ דרבנן ובזה בודאי מודה הר"ן ואין כאן קושיא כלל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+
+
+Segment 19
+
+היתיב ר' תנחום כו' בירושלמי שעם פי' השדה יהושע הגירסא הרי פרשת נחלות הרי עשית את כבן ושאר קרובים כבן אם עושה בן בן כבן וכאן שלא עשית את כבן ושאר קרובים כבן אין אתה עושה בן בן כבן אמר הא אזיל קונדיטין והדברים הם תמוהים דלמה אזלו הקונדוטין הרי יישב לו בטוב החילוק. והשדה יהושע כתב ב' פירושים ואין בהם כדי שביעה כלל. אולם הגירסא הנכונה היא כמו שהוא בירושלמי יבמות (פ"י ה"ז) וחסר מתיבין רבנן דקסרין הרי פרשת הטומאה עשית אח כבן ושאר כל הקרובים כבן ואין אתה עושה בן בן כבן אמר הא אזיל קונדיטין ולפ"ז א"ש בפשיטות:
+
+Segment 20
+
+
+
+Segment 21
+
+
+
+Segment 22
+
+
+
+Segment 23
+
+
+
+Segment 24
+
+
+
+Segment 25
+
+
+
+Segment 26
+
+
+
+Segment 27
+
+
+
+Segment 28
+
+
+
+Segment 29
+
+ויבא לידי כרשינה כו' השירי קרבן כתב וקשה הא קיימא לן דהמטיל מום בקדשים הרי זה לוקה כדאיתא בפרק פסולי המוקדשים ולא יגרע אדם מן הבהמה ועוד כיון דכתיב בכהנים וקדשתו בע"כ פשיטא שמצוה שלא לעשותו בעל מום כו' ע"ש ולענ"ד לא קשה מידי דמה שהקשה דהמטיל מום לוקה ויליף אדם מבהמה ונראה מדבריו דיש מלקות במטיל מום באדם. ואני תמה על זה דהא בש"ס בכורות (מ"ג א') איתא דאדם מקדשים לא יליף שכן הוא בעצמו קרב לגבי המזבח. וע"ש בתוס' שכתבו דלגבי איזה נקרא מום ילפינן מהדדי דכיון דגלי גלי אבל לגבי שאר מילי לא ילפינן מהדדי. וע' בת"כ פ' אמור (פרק ג') לענין שעבר מומו שיהיה כשר לעבודה ומצרכינן קרא באדם דלא נוכל ללמוד מבהמה וא"כ גם לגבי שיהיה אסור להטיל מום באדם לא נוכל ללמוד מבהמה. ומה שהקשה מעשה דוקדשתו. הנה לדעת כמה פוסקים הוי אסמכתא בעלמא וכמ"ש לעיל. וגם אם נאמר דהוי דאורייתא יש לומר דבזה לכולי עלמא הוי דרבנן כיון שכבר הוא מחולל דנשא שפחה ואם כן בודאי קאי הרציעה גם עליו. ועשו"ת שואל ומשיב (ח"ג סי' ט"ז) מה שחקר אם מותר לחתוך יותרת אצבע בכהן ע"ש ותמהני שלא העיר מדברי המל"מ ה' עבדים (פ"ג ה"ח) דבבעל מום מותר להטיל מוס ע"ש. ואם כן בעובדא דידיה היה מותר לחתכו. אך בזה"ז בודאי דבלא"ה מותר להטיל מום בכהן:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>בכור שנטרף בתוך ל' יום כו'.</b> עי' מראה הפנים שכתב שמוכח דלא כרש"י דהא קאמר כמו שמת ע"ש אולם ר' ישעיה הובאו דבריו בשיטה מקובצת לב"ק (די"א ע"ב) פי' דברי הירושלמי גם לרש"י דהרי הוא כמו שמת מעצמו יעו"ש. וראיתי בש"מ שם שכתב על דברי הפוסקים שהביא שהם סוברים דבנולד בטריפות חייב בפדיון וכתב ע"ז וז"ל יראה משמועה הזו שהזכרנו שלא נאמר כן אלא בטריפה של ב' ראשין מטעם דבגלגולת תליא רחמנא הא בשאר טריפות לא כו' עכ"ל נראה מדבריו דפי' הש"ס דדוקא בגלגולת התיר רתמנא ולא בשאר טריפות ומזה נראה דצדקו דברי הש"ך ביו"ד (סי' ש"ה ס"ק ט"ז) דבודאי טריפה אפי' חי כמה פטו�� מפדיון. וראיתי להגאון יעבץ במגדול עוז (בברכת הורי פלג א' ס"ל) שכתב דליתא דהא מבואר בש"ס דכיון דיותרת חי אח"כ אף דהוי טריפה עכ"ז חייב בפדיון וה"ה לכל העריפות עכ"ד. אולם לפ"ד המאירי א"ש דברי הש"ך דדוקא בגלגולת הדין כן דבגלגולת תליא רחמנא ולא בשאר טריפות וא"ש. וראיתי להער על מה שכתב בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ד') שנשאל בנולדו ב' גופים מחולקין שכל הגוף היה מחולק רק שהראשים היו מחוברים מה דינם ע"ש באורך. ובהגהת הג' מהרי"ש שם כתב דהא דאסורים להנשא שכ' השבו"י משום דאסור לשמש בפני כל חי דלמה לא אמר משים אחות אשה. וכ' דלפמ"ש המהר"ח אלפנדרי דטריפה מותר משום אחות אשה ה"ה הכא והקשה על הרשב"א דסבירא ליה דיותרת חי יב"ח מש"ס מנחות דל"ז דמקשה שם דהא הוי טריפה ולפמ"ש הרשב"א דלמא כה"ג לא נפטר מפדיון עכ"ד. ולדעתי ליתנייהו לדבריו דמלבד דהדין דמהרח"א דבטריפה מותר משום אחות אשה אינו ברור לדעתי. וע' בקהלת יעקב (מדות חכמים סימן קכ"ב) שכתב דאסור וכן כתב במי נדה (ד"נ ע"א) יע"ש. וכן הוא לפי דעת רבינו תם שכתב הכ"מ פי"ג מהלכות גירושין דטריפות דאדם חי יב"ח אם כן לדידיה בודאי אסירה משום אחות אשה. ואמת שבברכת הזבח זבחים (קט"ז א') השיג על הכ"מ וכן הפר"ח בסי' ל"א תמה עליו וע"ש בת"ש. אולם הבית שמואל (סי' י"ז) והפלתי (סי' ל"א) קיימו דברי רבינו תם לפ"ד הכ"מ ואם כן אין הדין של מהרח"א ברור. אולם גם אם נודה לדבריו הא עיקר טעמו מה דסבירא ליה דטריפה מותר באחות אשתו דאינה אסורה אלא בחייה וטריפה אינה חיה אבל בנ"ד דגם אם ממא דהיא טריפה עכ"ז כיון דיוכל לחיות הרבה אם כן פשיטא דאיכא איסורא דאחות אשה וז"ב. גם מ"ש בפשיטות דבאופן שצייר השבו"י הוי בעל מום אינו נראה דא"כ עשית לאדם הראשון וחוה בעלי מומין דהא הם נולדו ממש דו פרצופין וכציור הזה והדבר פשוט דבכי האי גוונא אינו טריפה כלל ולא דמי לציור של הש"ס דהתם הוי גוף א' וב' ראשין הוי טריפה משא"כ בנ"ד דהם באמת ב' גופים אינו טריפה כלל. גם מה שהקשה על הרשב"א דאימא יותרת חייב בפדיון נראה דזה באמת תירוצו של הש"ס דכיון דהוי ב' גלגולת והוי רק יותרת לכן חייבים. ועי' בדברי הג' יעבץ במגדל עוז שם שפי' כן דברי הגמרא וז"ל טריפה כי האי חי משום הכי אינם בכלל טריפות דמיעט קרא עכ"ל. וע"ש שכתב שמזה סיוע להרשב"א והן אמת שלפ"ז לשון הש"ס דחוק מאד ויותר נראה כמ"ש בשם השיטה מקובצת ואם כן אתי שפיר בפשיטות. (ועי' בפרמ"ג בפתיחה להלכות טריפות שנסתפק אם יותרת מוליד ולכאורה קשה ע"ז דהא בתשב"ץ (ח"ב סי' קע"ב) מבואר דאינו מוליד ויש לומר דס"ל דהוא אינו חי) אחר כך נדפס שו"ת שואל ומשיב (ח"ג סי' י"ז) שהוסיף על דבריו דזה גרע מטריפה ע"ש ולא ניתנו דבריו להאמר כלל. ועיין בא"ז הלכות אבילות (סי' תכ"ד) שכתב כמה תמיהות איכא בתלמוד מה שאינו הוה בעולם כגון ההוא דס"פ הקומץ רבה דבעו מיניה פלימו מי שיש לו ב' ראשים כו' ע"ש ולא ידעתי מדוע חשב זה לנמנע הא חזינן דהוי בעולם וכמ"ש התוס' שם וכן היה בימי השבות יעקב. ועיין שו"ת תודת שלמים (סי' כ"ט) בשם ספר מעשה טוביה שהביא שהיה כן. ועיין שו"ת ח"ס חיו"ד (סי' צ"ח) שמשם סיוע לדברינו שכתבנו למעלה:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>רבי בא רב חונא בשם רב ואפילו ציבור בציבורין כו'.</b> עיין פני משה ומראה הפנים שפי' הסוגיא דרב הונא ור"א פליגי בדברי הר"ח והר"ן אם צריך לשום בחליפין ע"ש. אולם מצאתי בשיטה מקובצת לב"מ שכתב בשם הרמב"ן שהביא הירושלמי הזה ופירשו כדברי ר"ת ור"ח סובר דאפילו ציבור בציבורין שהן שוין צריך לשומן ור"א סובר בדבר שוה שאין צריך שומא ואתיא דר"ה כר"י דאפי' גדיים נגד גדיים לקוחות הן ולכן צריכין לשומן בהן דמים ור"א סובר דזה חלקו הראוי שאין נעשה דמים אלו לאלו ולכן א"צ לשומן ע"ש באורך:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>סמיכה גבי חדא פרוטייא כו'.</b> עיין מה שפי' הפ"מ והעולה מדבריו דאם נשאר רק מקצת החוב הוי כחוב שלא מחמת המכר. ואין הבנה לזה דהא הטעם כתב ה"ה (פ"ה מהלכות מכירה) דהוי כאלו החליפו עכשיו. ועיין לח"מ שם ואם כן הדין כן אם כבר נתן מקצת הדמים. ועיין בדברי הרמב"ן והריטב"א שבשיטה מקובצת לב"מ (דמ"ו ע"ב) דגרס סמכי' גבי טרפוזא והיינו המחה אצל שולחני ואם כן הוי חוב ע"ש באורך ותבין:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<small>[כ"י]</small> מהו מקיים ר' יוסי בי ר' חנינא ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וחותמים כו' כתב הש"ק וקשה הא כתיב נמי בהך פרשה ועמי הארצות המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור יקח מהם בשבת וביום קודש דזהו ודאי רק מדרבנן אולם באמת לא קשה מידי דהא דמקח וממכר הוא רק מדרבנן הוא רק כשנקנה דרך ארעי אבל מי שקובע למכור כל היום הוא עובר על עשה דביום השבת תשבות וזה שכתב הרמב"ן בפרשה אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה ע"ש באורך וזהו כונת ה"ה (פכ"א מהל' שבת ה"א) שכתב נאמר בתורה תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן וכתב ה"ה כונת רבינו הוא שהתורה אסרה פרטי המלאכות המבוארות עפ"י הדרך שנתבארו עניניהן ושיעוריהן ועדיין היה האדם יכול להיות עמל בדברים שאינן מלאכות כל היום שכך אמרה התורה תשבות וכן כתב הרמב"ן בפירוש התורה שלו והלחם משנה שם דחק לפרש דברי הרב המגיד דקאי לח"ש ע"ש. ומלבד הדוחק שיש בדבריו הנה ה"ה כ' שכ"כ הרמב"ן בפירוש התורה והא לא הוזכר כלל ברמב"ן מזה אלא כונתו דמה שאין מלאכה מותר מן התורה הוא רק דרך ארעאי אבל להיות כל היום בחנות אסור מן התורה ועובר על מצות עשה דתשבות ועיין בארעא דרבנן (מהדורא בתרא אות רכ"ד) שכתב דבר הזה דראה בפתקא בירושלים בשם הריטב"א וסיים זו מרגניתא שבידינו מרבינו הגדול הרמב"ן וסיים הארעא דרבנן ולזה נוטה גם דברי הרמב"ם (פרק ד' מהלכות שבת הלכה י"ב) עכ"ל ואשתמיט מיניה דברי הרמב"ם פרק כ"א ודברי הרב המגיד הללו שמבואר כן ועיין שאלות ותשובות חתם סופר (חח"מ סי' קצ"ה) שרמז לדברי הרמב"ם הללו ולא העיר מדברי הלחם משנה שם:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>אמר ר' מתנא חומר הוא בעריות.</b> כ"ה ג"כ בעירובין (פ"ג ה"ה) ועד"ש בקה"ע מה שפי'. וראיתי בש"ק שם שכ' דמדברי הירושל' הזה ראיה ברורה לדברי הגאונים שהביא ה"ה דבממון לא בעינן תנאי כפול כו' ע"ש. ולא ראה דברי בעה"ע (אות תנאי כפול) והובא ג"כ במרדכי גיטין (פ' מי שאחזו) שפי' בכל אתר כו' היינו באיסורים וא"כ לא מוכח מידי. וע' בפ"מ כאן. והנה בבעה"ע שם גרס מעקרי קידושין ופי' דהיינו דתפסי ג"כ קידושי שני. אך כ' זה דוקא לפי דעתו דגם ר"מ בעצמו סובר בקידושין דוקא לחומרא אמרה אבל לפי מה דס"ל דלר"מ בעינן מה"ת משפטי התנאים מוכרחין אנו לפרש כפי' הקה"ע. ובזה נ"ל ליישב סוגית הירושל' גיטין (פ"ד ה"ח) דעל מה דאי' במשנה המוציא את אשתו משום איילונית ר' יהודא אומר לא יחזור וחכ"א יחזור ואמרי' שם בירושל' אמר ר' יוחנן לית כאן ר' יהודא אלא ר"מ ותני כן משום ר' מאיר אומר אומרין לה שתיקותך יפה מדיבורך. ולכאורה הוא תמוה דהא בש"ס בבלי גיטין (מ"ו ע"ב) מקשינן על חכמים דכאן אמרו יחזור ולעיל (מ"ה ב') אומרים דמשום נדר ושם רע לא יחזור ומתרץ דחכמים היינו ר"מ והכי במאי עסקינן בדלא כפלי' לתנאה. אם כן אמאי סובר ר' מאיר דיחזור כיון דמיירי בלא כפלי' לתנאה. אמנם אם נאמר כדעת בעה"ע דמשום חומר דעריות גם אם לא כפלי' לתנאה אזלינן הכא והכא לחומרא א"ש דגם החכמים סוברים כר"מ דבעינן תנאי כפול רק הם סוברים דקידושין וגיטין שוים לשאר איסורים דבעינן תנאי כפול משא"כ ר"מ לגרמי' סובר דקידושין וגיטין משום חומר דעריות אזלינן הכא והכא לחומרא וא"ש והבן:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' לעזר אמר מקודשת אפי' בעדים כו'.</b> ע' בפ"מ שפי' דהיא מקודשת ודאי ובמראה הפנים כתב דצ"ל דברי הירושלמי הללו קודם הלכה ד' עיין שם וגרם לו זה שלא ראה דברי הרמב"ן ההובאו בבעל התרומות (שער נ"א ח"ו) ששם פי' דאפילו אם יש עדים שאומרים שהוא סבור שהיא עשירה כו' וע"ש שביאר כל דברי הירושלמי הזה ושוב מצאתי להשירי רבן שהביא דברי הבעל התרומות הללו וצריך לי עיון מה שלא נזכר בשולחן ערוך בשום מקום הך דלא יקחו הדיין והעדים החפץ משום הרחק מן הכיעור כמבואר בחולין דף מ"ד ע"ב ע"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<small>[כ"י]</small> <b>שמואל אומר בעניותינו צריכה ממנו גט.</b> נ"ב עשו"ת ח"ס (חאה"ע סי' ע"ט):
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ואין למדין ממנו דבר אחר.</b> עיין בש"ק שחילק דהכא יש טעמא שתשאר עגונה כו'. אולם בפני משה ביבמות (פ"ב הי"א)חילק דהכא מירתת שיבא האחר ונמצא שיודע שבא על א"א אבל הכא יחזור השדה והפירות. ובזה י"ל מה שתמה הט"ז בח"מ (סי' תכ"ב ס"ד) על מש"ש הע"ש והסמ"ע דצריך שבועה דהא בההיא דנאמן לכנוס נאמן בלא שבועה ע"ש ולהנ"ל א"ש דהתם איכא מורתת ולכן נאמן בלא שבועה ועיין בהגהת אמרי ברוך שם מש"ש לפי שלא ראה דברי הט"ז. וע' בקה"ע ששיבש הגירסא שלפנינו אף בקידושין כן ולא ראה דברי המהרי"ט בחי' על הרי"ף. שפי' הירו' כפי הנוסחא שלפינינו יע"ש:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 13
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+הונא בשם ר' יוסף אמר אין הלכה כר' יוסי לעתיד לבוא ובש"ס דילן פסקינן דהלכה כר' יוסי וכן כתב הרי"ף שם. וראיתי בהגהות החו"י הנדפסים שם בגליון שכתב דצ"ע וכ' הלכתא למשיחא ע"ש. ובמח"כ נעלם ממנו תוס' זבחים (מ"ה א' ד"ה הלכתא) שהקשו כן וכתבו דנ"מ לענין להתרחק ממשפחות שאינן ידועות. וכ"ה בא"ז הלכות יבום וקידושין (סי' תר"ה) וכ"ה בחי' הרמב"ן והרשב"א ובר"ן והוא פשוט עטואה"ע סי' ב':
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>הדא אמרה יהושע ריחקן.</b> ע' בפני משה שדחק בביאורו ואשתמיטתיה שהרמב"ן בחי' יבמות דף ע"ח ביאר הירושלמי בדרך יפה ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' אבהו בשם ר' יוחנן.</b> נכתב בצדו עשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"א סי' י"ג):
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+וחכמים מטמאין שדרך תינוק לטפח בעיסה בקה"ע כ' דלא גרסינן בעיסה כו' ע"ש ובמח"כ לא ראה בתוס' חולין (פ"ו א' ד"הרוב) ונדה (י"ח ב' ד"ה רוב) ובר"ש טהרות (פ"ג מ"ח) שהביאו הירושלמי הזה וגורסים בעיסה והביאו ראיה מזה דלא כפירש"י דרק התינוק הוא ודאי טמא והספק הוא אם נגע בעיסה. וע' במראה הפנים שכ' שזה ראיה לר"ת ולא ראה שהתוס' והר"ש הביאו הראיה הזאת ונראה שהקה"ע כ' כן לרש"י והוא אולי לא גרס בירושלמי בעיסה. ועיין ערוך לנר נדה (דכ"ה ע"ב) אבל גם זאת תקשה למה פי' כפירש"י ולא כר"ת כיון שהתוס' והרא"ש הכריחו כן. וכן ראיתי להר"מ בפי' המשנה ובחיבורו ה' אה"ט (פט"ז ה"ו) שפירש כן ע"ש:
+<b>ומניין שהורגין על החזקות כו' כתיב ומכה אביו ואמו כו'.</b> בשירי קרבן כתב ודלמא התם היינו טעמא דאיכא נמי רובא דרוב בעילות אחר הבעל כדאמרינן בבבלי פ"ק דחולין אבל בחזקה דליכא רובא מנ"ל דהורגין ולא קשה מידי דהאי רוב בעילות אחר הבעל מנ"ל זה דלמא היה פרוש ממנה וע"כ דהוא משום חזקה דחזקה על כל הנושאים זה את זה דהוא בועל אותה ולכן אנו אומרים דרוב בעילות אחר הבעל אבל העיקר הוא החזקה. ועיין בב"ש (סי' י"ט סק"א) ובשו"ת ח"ס (חאה"ע סי' מ"א) וא"כ הוי רק חזקה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Kiddushin/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,620 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Kiddushin
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי קידושין
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Kiddushin
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי קידושין
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ולא סוף דבר בכדרכה אלא אפי' שלא כדרכה.</b> וכ"ה בכתובות (פ"ג ה"ו) הנה הרמב"ם (פ"ג מהל' אישות ה"ה) פסק דבעל קונה את אשתו אפי' שלא כדרכה וכן פסק הרמ"א באה"ע (סי' ל"ג). וראיתי להשער המלך (פ"א מהל' אישות ה"א) שכתב על מ"ש ה"ה שם דכ"ה בפ"ק דקידושין דף ט' משכחת לה בביאה שלא כדרכה דאין ראיה דהתם קאי להס"ד דבעינן כסף וביאה לכן קונה גם ביאה שלא כדרכה אבל להמסקנא דביאה לחודה קונה א"כ יש לומר דבעינן דוקא כדרכה לכן כתב דילפינן זה מגזירה שוה דקיחה קיחה כי היכא דילפינן בפ' הבע"י לענין הערה ע"ש באידך. ובאמת עדיין לא הועיל לשיטות הר"מ פ"ו מהל' אישות דסבירא ליה דההוא ג"ש לא הוי אלא לענין חופה לבד דס"ל כשיטות הרי"ף פ' הבע"י וכמ"ש הר"ן בפ"ח דקידושין א"כ הדרא קושיא לדוכתה. וראיתי להשער המלך שם שכתב וז"ל ואף לדעת הרי"ף אפשר לומר דוקא לענין הערה לא ילפינן מג"ש דקיחה קיחה משום דאיכא טעמא כל הבועל דעתו על גמר ביאה אבל משום ביאה שלא כדרכה דליכא טעמא ה"נ ילפינן מיניה לתחלת קנין עכ"ל וא"כ היה מקום לומר גם להר"מ כן. אולם באמת הא ליתא דהר"מ ע"כ לא ס"ל כן דהא הלחם משנה פ"ג מה"א הקשה שם דמנ"ל להר"מ דאם פירש דרוצה לקנות בתחילת ביאה דתהיה מקודשת דהא הבעל הלכות לא הוציא זה כ"א לתרץ קושיות התוס' דפ' הבע"י אבל להר"מ דס"ל כשיטות הרי"ף דלא הוי רק חופה לבד א"כ מעיקרא לא קשה. מידי ומנ"ל להר"מ זה הדין דאם פירש תהיה מקודשת בתחילת ביאה. ותירץ דהוציא זה לתרץ קושית התוס' (דף ד' ע"ב) דהקשו דמאי מקשה הגמרא ומצרכי ללמוד על ביאה נילוף מג"ש דקיחה קיחה ולהנ"ל א"ש דזה לא נלמוד רק על חופה עכ"ד הלח"מ. וא"כ מוכח דלא כהשער המלך ומוכח דגם אפי' ללימוד אחר לא בהערה סובר ג"כ הר"מ דהוי רק כמו חופה. אמנם תמיה לי עליהם שלא כתבו מקור נפתח לדברי הרמב"ם מדברי הירושלמי הללו דקאי לענין קידושי אשה מבואר להדיא דאשה מתקדשת שלא כדרכה. (ועם שי"ל פירושים אחרים אבל הר"מ פירשו לענין קידושי אשה) וע"ש בשער המלך שחקר דאיך אשה מתקדשת בביאה בע"כ הא לית לה הנאה מזה. וראיתי בפתחי תשובה באה"ע (סי' ל"ג סק"א) שכתב עליו ותימא שלא הזכיר הגמרא דקידושין דף כ"ב ע"ב מאן לימא לן דלאו הנאה אית לתרווייהו ע"ש עכ"ל. אולם צדקו דברי השער המלך דע"כ האי ודלמא דרך דחויא איתמר ועיקר הסמך הוא על קושיא השניה. דמשכבי אשה כתיב וראיה דהא התוס' יומא (ס"ב ב' ד"ה מה) כתבו וז"ל מ"מ בלא הנאה נמי מחייבי כגון שלא כדרכה עכ"ל הרי שתפסו בפשיטות דשלא כדרכה לית לה הנאה. וכ"כ התוס' ביבמות (ל"ד ב' ד"ה ולא) שלא כדרכה לפי שמצערת בכך שנאמר וישכב אותה ויענה שעינה אותה שלא כדרכה וכן אם תענה את בנותי שלא כדרכן עכ"ל וכ"כ רש"י ותוס' סנהדרין (דף נ"ט) וא"כ תקשה עליהם מהסוגיא הנ"ל. ועכצ"ל דס"ל דהאי ודלמא הוא דרך דיחוי וקושטא דמלתא אינו כן. וראיתי בחידושי מהרי"ט בקידושין שם שכ' ע"ד התוס' דסנהדרין שכתבו על הכתוב דויענה שלא כדרכה וכ' המהרי"ט וז"ל ותמה אני דליתא בשום דוכתא הכי עכ"ל ותמהני ע"ז דהא כן מבואר להדיא בבראשית רבה (פרשה פ') וצ"ע. ואולי קאי על מ"ש התוס' אם תענה את בנותי. וע' ברמב"ן בפי' החומש שכתב שכל ביאה שלא כדרכה מקרי עינוי. וכ"כ בס' קהלת יעקב במדות חכמים סי' ע"ד בשם הרמ"ז בגופי הלכות שאינה נהנה שלא כדרכה מבואר מזה דצדקו דברי השער המלך ולא נעלם ממנו הש"ס דקידושין. ושוב נדפס שו"ת שאילת שמואל. וראיתי לו בכלילות שמואל (אות ב' סי' ת') שגם הוא כתב דנעלם מהשעה"מ הש"ס הנ"ל וליתא. מיהו לפמ"ש המהרי"ט שם יש ליישב קושית השעה"מ. ועי' יד דוד (דרכ"ג ע"ב ודו"ק. ודע שראיתי להמשנה למלך (פיי"ז מהא"ב הי"ג) שהביא ראיה לדברי הר"מ דאנס אשה שלא כדרכה אינו משלם קנס מסוגיא דסנהדרין דף ע"ג ע"ש. אמנס לפמ"ש הרשב"א בתשובה (ח"ג סי' שע"ז) לא מוכח מידי והבן. ודע שראיתי להכנה"ג באה"ע סי' ל"ג כתב על מ"ש הב"י שם שהר"מ פ"ג מהל' אישות כתב דקונה גם בשלא כדרכה וכתב הכנה"ג בהשמטות שלא מצא זה בדברי הר"מ ע"ש. אולם לפנינו מבואר כן בר"מ (פ"ג ה"ה) והנה בנחל איתן בהא"ב (פ"ג הט"ו) על מ"ש הר"מ וכן אם בא עליה שלא כדרכה פטור כ' וז"ל כ"ה גירסת ה"ה בדברי רבינו אך איכא ספרים דלא גרסי כל זה בדברי רבינו ולכאורה תמוה דאיך ישמט רבינו דין זה דהוא גמרא ערוכה בספ"ב דכריתות בלא שום חולק ע"ש מה שדחק דהר"מ ס"ל דחייב בשפחה חרופה גם בשלא כדרכה ע"ש ואשתמיט מיניה דברי הר"ם הל' שגגות (פ"ט ה"א) שכתב הבא על שפחה חרופה בין בזדון בין בשגגה מביא אשם והוא שתהיה גדולה ומזידה וברצונה ותהיה בעילה כדרכה כו' ומפי השמועה למדו בגמר ביאה כדי שתלקה כו' מבואר דדוקא בכדרכה מביאה אשם תלוי ולוקה ולא בשלא כדרכה ומ"ש שיש נוסחאות דלא גרסו לה. הוא שגגה דאינו נוסחאות שונות ומהתימה מהנחל איתן שלא ראה שכן הוא בכל המקומות שכתב הר"מ הדין דשלא כדרכה הוא מוסגר ויש ספרים שלא היה כתוב כן והיינו מפני אימת המלכות נשמטו מהדפוס כמבואר בהל' אישות (פ"ג ה"ה) שיש ספרים שנשמט שם דין דקונה אשה שלא כדרכה וכמ"ש בשם הכנה"ג וכ"ה בהל' יבום (פ"ב ה"ג) ובהלכות נערה בתולה (פ"ב ה"ח) ושם (פ"ג ה"י) ובהא"ב (פ"א ה"י והט"ו וט"ז וי"ז ובפ"ג ה"ה ופ"ד ה"א ופי"ז הי"ד ופי"ח ה"ו ופי"ט ה"ב ופכ"א ה"ט) ובהלכות אה"ט (פ"ה ה"ט) וכן שם בה"ט מה דאיתא עכו"ם או בהמה והמעיין בכל אלו המקומות יראה דצדקו דברי שנשמט זה מפני אימת המלכות ובחנם טרח הנחל איתן והסיע דברי הרמב"ם שלא כהלכה והא ליתא וכמ"ש:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>(עד כאן שייך לדף א' ע"א) הוא מתחייב כו'.</b> ע' פני משה מ"ש ליישב דברי הר"מ פ"ט מהל' מלכים דדיינינן להו גם בדינינו לענין עדים והתראה ע"ש מצאתי שכתב כן להדיא ר' יונה בחידושיו לסנהדרין דף נ"ז יע"ש:
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+<b>(עד כאן שייך לדף א' ע"ב) הדא פליגא עליה דרב כו'.</b> השירי קרבן הביא דברי הר"ן פ"ב דגיטין דעל מה דאיתא התם דגט שנכתב על איסורי הנאה שכשר דבדבר שצריך ביעור מן העולם וצריך שריפה הגט בטל. וכתב הש"ק וקשה לפ"ז מאי פריך הש"ס מחמץ דלמא שאני חמץ דצריך ביעור מן העולם וצ"ע ואם תאמר מאי נינהו איסורי הנאה שאין צריך ביעור שריפה או קבורה כדתנן סוף תמורה יש לומר דאיירי כשהדירה הנאה ממנו עכ"ל. מבואר מדבריו דהבין מדברי הר"ן דגם מה שצריך קבורה הגט בטל. ולכן הקשה מאן נינהו איסורי הנאה שא"צ או שריפה או קבורה ובמחכ"ת לא כן הוא דדברי הר"ן לא נאמרו רק באיסורי הנאה הטעונין שריפה בזה סובר דהגט בטל דכיון דקיימא לן כר"ש דכל העומד לשרוף כשרוף דמי אם כן הוי כאינו בעולם אבל במידי שצריך רק קבורה מודה הר"ן דהגט כשר והיינו ההוא דכתב�� על איסורי הנאה שכשר. ועפר"ח אה"ע סי' קכ"ד ושער המלך ה' גירושין (פ"ד הלכה ב') דאפילו אם כתב על ע"ז של ישראל כיון שאין צריך שרי פה רק גניזה מגזירת הכתוב דושם בסתר מותר לכתוב עליו לטעמו של הר"ן ומכל שכן בשאר הנקברים שאין צריך מן התורה כלל קבורה והוא רק משום שלא יכשלו בזה ב"א מודה הר"ן דכשר וא"כ לק"מ גם מהירושלמי הזה די"ל דהירושלמי ס"ל כחכמים בפסחים פ"ב דחמץ הוא מהנקברין ומכ"ש דמיירי כאן בחמץ דרבנן ובזה בודאי מודה הר"ן ואין כאן קושיא כלל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+
+
+Segment 18
+
+
+
+Segment 19
+
+היתיב ר' תנחום כו' בירושלמי שעם פי' השדה יהושע הגירסא הרי פרשת נחלות הרי עשית את כבן ושאר קרובים כבן אם עושה בן בן כבן וכאן שלא עשית את כבן ושאר קרובים כבן אין אתה עושה בן בן כבן אמר הא אזיל קונדיטין והדברים הם תמוהים דלמה אזלו הקונדוטין הרי יישב לו בטוב החילוק. והשדה יהושע כתב ב' פירושים ואין בהם כדי שביעה כלל. אולם הגירסא הנכונה היא כמו שהוא בירושלמי יבמות (פ"י ה"ז) וחסר מתיבין רבנן דקסרין הרי פרשת הטומאה עשית אח כבן ושאר כל הקרובים כבן ואין אתה עושה בן בן כבן אמר הא אזיל קונדיטין ולפ"ז א"ש בפשיטות:
+
+Segment 20
+
+
+
+Segment 21
+
+
+
+Segment 22
+
+
+
+Segment 23
+
+
+
+Segment 24
+
+
+
+Segment 25
+
+
+
+Segment 26
+
+
+
+Segment 27
+
+
+
+Segment 28
+
+
+
+Segment 29
+
+ויבא לידי כרשינה כו' השירי קרבן כתב וקשה הא קיימא לן דהמטיל מום בקדשים הרי זה לוקה כדאיתא בפרק פסולי המוקדשים ולא יגרע אדם מן הבהמה ועוד כיון דכתיב בכהנים וקדשתו בע"כ פשיטא שמצוה שלא לעשותו בעל מום כו' ע"ש ולענ"ד לא קשה מידי דמה שהקשה דהמטיל מום לוקה ויליף אדם מבהמה ונראה מדבריו דיש מלקות במטיל מום באדם. ואני תמה על זה דהא בש"ס בכורות (מ"ג א') איתא דאדם מקדשים לא יליף שכן הוא בעצמו קרב לגבי המזבח. וע"ש בתוס' שכתבו דלגבי איזה נקרא מום ילפינן מהדדי דכיון דגלי גלי אבל לגבי שאר מילי לא ילפינן מהדדי. וע' בת"כ פ' אמור (פרק ג') לענין שעבר מומו שיהיה כשר לעבודה ומצרכינן קרא באדם דלא נוכל ללמוד מבהמה וא"כ גם לגבי שיהיה אסור להטיל מום באדם לא נוכל ללמוד מבהמה. ומה שהקשה מעשה דוקדשתו. הנה לדעת כמה פוסקים הוי אסמכתא בעלמא וכמ"ש לעיל. וגם אם נאמר דהוי דאורייתא יש לומר דבזה לכולי עלמא הוי דרבנן כיון שכבר הוא מחולל דנשא שפחה ואם כן בודאי קאי הרציעה גם עליו. ועשו"ת שואל ומשיב (ח"ג סי' ט"ז) מה שחקר אם מותר לחתוך יותרת אצבע בכהן ע"ש ותמהני שלא העיר מדברי המל"מ ה' עבדים (פ"ג ה"ח) דבבעל מום מותר להטיל מוס ע"ש. ואם כן בעובדא דידיה היה מותר לחתכו. אך בזה"ז בודאי דבלא"ה מותר להטיל מום בכהן:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>בכור שנטרף בתוך ל' יום כו'.</b> עי' מראה הפנים שכתב שמוכח דלא כרש"י דהא קאמר כמו שמת ע"ש אולם ר' ישעיה הובאו דבריו בשיטה מקובצת לב"ק (די"א ע"ב) פי' דברי הירושלמי גם לרש"י דהרי הוא כמו שמת מעצמו יעו"ש. וראיתי בש"מ שם שכתב על דברי הפוסקים שהביא שהם סוברים דבנולד בטריפות חייב בפדיון וכתב ע"ז וז"ל יראה משמועה הזו שהזכרנו שלא נאמר כן אלא בטריפה של ב' ראשין מטעם דבגלגולת תליא רחמנא הא בשאר טריפות לא כו' עכ"ל נראה מדבריו דפי' הש"ס דדוקא בגלגולת התיר רתמנא ולא בשאר טריפות ומזה נראה דצדקו דברי הש"ך ביו"ד (סי' ש"ה ס"ק ט"ז) דבודאי טריפה אפי' חי כמה פטור מפדיון. וראיתי להגאון יעבץ במגדול עוז (בברכת הורי פלג א' ס"ל) שכתב דליתא דהא מבואר בש"ס דכיון דיותרת חי אח"כ אף דהוי טריפה עכ"ז חייב בפדיון וה"ה לכל העריפות עכ"ד. אולם לפ"ד המאירי א"ש דברי הש"ך דדוקא בגלגולת הדין כן דבגלגולת תליא רחמנא ולא בשאר טריפות וא"ש. וראיתי להער על מה שכתב בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' ד') שנשאל בנולדו ב' גופים מחולקין שכל הגוף היה מחולק רק שהראשים היו מחוברים מה דינם ע"ש באורך. ובהגהת הג' מהרי"ש שם כתב דהא דאסורים להנשא שכ' השבו"י משום דאסור לשמש בפני כל חי דלמה לא אמר משים אחות אשה. וכ' דלפמ"ש המהר"ח אלפנדרי דטריפה מותר משום אחות אשה ה"ה הכא והקשה על הרשב"א דסבירא ליה דיותרת חי יב"ח מש"ס מנחות דל"ז דמקשה שם דהא הוי טריפה ולפמ"ש הרשב"א דלמא כה"ג לא נפטר מפדיון עכ"ד. ולדעתי ליתנייהו לדבריו דמלבד דהדין דמהרח"א דבטריפה מותר משום אחות אשה אינו ברור לדעתי. וע' בקהלת יעקב (מדות חכמים סימן קכ"ב) שכתב דאסור וכן כתב במי נדה (ד"נ ע"א) יע"ש. וכן הוא לפי דעת רבינו תם שכתב הכ"מ פי"ג מהלכות גירושין דטריפות דאדם חי יב"ח אם כן לדידיה בודאי אסירה משום אחות אשה. ואמת שבברכת הזבח זבחים (קט"ז א') השיג על הכ"מ וכן הפר"ח בסי' ל"א תמה עליו וע"ש בת"ש. אולם הבית שמואל (סי' י"ז) והפלתי (סי' ל"א) קיימו דברי רבינו תם לפ"ד הכ"מ ואם כן אין הדין של מהרח"א ברור. אולם גם אם נודה לדבריו הא עיקר טעמו מה דסבירא ליה דטריפה מותר באחות אשתו דאינה אסורה אלא בחייה וטריפה אינה חיה אבל בנ"ד דגם אם ממא דהיא טריפה עכ"ז כיון דיוכל לחיות הרבה אם כן פשיטא דאיכא איסורא דאחות אשה וז"ב. גם מ"ש בפשיטות דבאופן שצייר השבו"י הוי בעל מום אינו נראה דא"כ עשית לאדם הראשון וחוה בעלי מומין דהא הם נולדו ממש דו פרצופין וכציור הזה והדבר פשוט דבכי האי גוונא אינו טריפה כלל ולא דמי לציור של הש"ס דהתם הוי גוף א' וב' ראשין הוי טריפה משא"כ בנ"ד דהם באמת ב' גופים אינו טריפה כלל. גם מה שהקשה על הרשב"א דאימא יותרת חייב בפדיון נראה דזה באמת תירוצו של הש"ס דכיון דהוי ב' גלגולת והוי רק יותרת לכן חייבים. ועי' בדברי הג' יעבץ במגדל עוז שם שפי' כן דברי הגמרא וז"ל טריפה כי האי חי משום הכי אינם בכלל טריפות דמיעט קרא עכ"ל. וע"ש שכתב שמזה סיוע להרשב"א והן אמת שלפ"ז לשון הש"ס דחוק מאד ויותר נראה כמ"ש בשם השיטה מקובצת ואם כן אתי שפיר בפשיטות. (ועי' בפרמ"ג בפתיחה להלכות טריפות שנסתפק אם יותרת מוליד ולכאורה קשה ע"ז דהא בתשב"ץ (ח"ב סי' קע"ב) מבואר דאינו מוליד ויש לומר דס"ל דהוא אינו חי) אחר כך נדפס שו"ת שואל ומשיב (ח"ג סי' י"ז) שהוסיף על דבריו דזה גרע מטריפה ע"ש ולא ניתנו דבריו להאמר כלל. ועיין בא"ז הלכות אבילות (סי' תכ"ד) שכתב כמה תמיהות איכא בתלמוד מה שאינו הוה בעולם כגון ההוא דס"פ הקומץ רבה דבעו מיניה פלימו מי שיש לו ב' ראשים כו' ע"ש ולא ידעתי מדוע חשב זה לנמנע הא חזינן דהוי בעולם וכמ"ש התוס' שם וכן היה בימי השבות יעקב. ועיין שו"ת תודת שלמים (סי' כ"ט) בשם ספר מעשה טוביה שהביא שהיה כן. ועיין שו"ת ח"ס חיו"ד (סי' צ"ח) שמשם סיוע לדברינו שכתבנו למעלה:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>רבי בא רב חונא בשם רב ואפילו ציבור בציבורין כו'.</b> עיין פני משה ומראה הפנים שפי' הסוגיא דרב הונא ור"א פליגי בדברי הר"ח והר"ן אם צריך לשום בחליפין ע"ש. אולם מצאתי בשיטה מקובצת לב"מ שכתב בשם הרמב"ן שהביא הירושלמי הזה ופירשו כדברי ר"ת ור"ח סובר דאפילו ציבור בציבורין שהן שוין צריך לשומן ור"א סובר בדבר שוה שאין צריך שומא ואתיא דר"ה כר"י דאפי' גדיים נגד גדיים לקוחות הן ולכן צריכין לשומן בהן דמים ור"א סובר דזה חלקו הראוי שאין נעשה דמים אלו לאלו ולכן א"צ לשומן ע"ש באורך:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>סמיכה גבי חדא פרוטייא כו'.</b> עיין מה שפי' הפ"מ והעולה מדבריו דאם נשאר רק מקצת החוב הוי כחוב שלא מחמת המכר. ואין הבנה לזה דהא הטעם כתב ה"ה (פ"ה מהלכות מכירה) דהוי כאלו החליפו עכשיו. ועיין לח"מ שם ואם כן הדין כן אם כבר נתן מקצת הדמים. ועיין בדברי הרמב"ן והריטב"א שבשיטה מקובצת לב"מ (דמ"ו ע"ב) דגרס סמכי' גבי טרפוזא והיינו המחה אצל שולחני ואם כן הוי חוב ע"ש באורך ותבין:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<small>[כ"י]</small> מהו מקיים ר' יוסי בי ר' חנינא ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה וחותמים כו' כתב הש"ק וקשה הא כתיב נמי בהך פרשה ועמי הארצות המביאים את המקחות וכל שבר ביום השבת למכור יקח מהם בשבת וביום קודש דזהו ודאי רק מדרבנן אולם באמת לא קשה מידי דהא דמקח וממכר הוא רק מדרבנן הוא רק כשנקנה דרך ארעי אבל מי שקובע למכור כל היום הוא עובר על עשה דביום השבת תשבות וזה שכתב הרמב"ן בפרשה אמור בפסוק שבתון זכרון תרועה ע"ש באורך וזהו כונת ה"ה (פכ"א מהל' שבת ה"א) שכתב נאמר בתורה תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן וכתב ה"ה כונת רבינו הוא שהתורה אסרה פרטי המלאכות המבוארות עפ"י הדרך שנתבארו עניניהן ושיעוריהן ועדיין היה האדם יכול להיות עמל בדברים שאינן מלאכות כל היום שכך אמרה התורה תשבות וכן כתב הרמב"ן בפירוש התורה שלו והלחם משנה שם דחק לפרש דברי הרב המגיד דקאי לח"ש ע"ש. ומלבד הדוחק שיש בדבריו הנה ה"ה כ' שכ"כ הרמב"ן בפירוש התורה והא לא הוזכר כלל ברמב"ן מזה אלא כונתו דמה שאין מלאכה מותר מן התורה הוא רק דרך ארעאי אבל להיות כל היום בחנות אסור מן התורה ועובר על מצות עשה דתשבות ועיין בארעא דרבנן (מהדורא בתרא אות רכ"ד) שכתב דבר הזה דראה בפתקא בירושלים בשם הריטב"א וסיים זו מרגניתא שבידינו מרבינו הגדול הרמב"ן וסיים הארעא דרבנן ולזה נוטה גם דברי הרמב"ם (פרק ד' מהלכות שבת הלכה י"ב) עכ"ל ואשתמיט מיניה דברי הרמב"ם פרק כ"א ודברי הרב המגיד הללו שמבואר כן ועיין שאלות ותשובות חתם סופר (חח"מ סי' קצ"ה) שרמז לדברי הרמב"ם הללו ולא העיר מדברי הלחם משנה שם:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>אמר ר' מתנא חומר הוא בעריות.</b> כ"ה ג"כ בעירובין (פ"ג ה"ה) ועד"ש בקה"ע מה שפי'. וראיתי בש"ק שם שכ' דמדברי הירושל' הזה ראיה ברורה לדברי הגאונים שהביא ה"ה דבממון לא בעינן תנאי כפול כו' ע"ש. ולא ראה דברי בעה"ע (אות תנאי כפול) והובא ג"כ במרדכי גיטין (פ' מי שאחזו) שפי' בכל אתר כו' היינו באיסורים וא"כ לא מוכח מידי. וע' בפ"מ כאן. והנה בבעה"ע שם גרס מעקרי קידושין ופי' דהיינו דתפסי ג"כ קידושי שני. אך כ' זה דוקא לפי דעתו דגם ר"מ בעצמו סובר בקידושין דוקא לחומרא אמרה אבל לפי מה דס"ל דלר"מ בעינן מה"ת משפטי התנאים מוכרחין אנו לפרש כפי' הקה"ע. ובזה נ"ל ליישב סוגית הירושל' גיטין (פ"ד ה"ח) דעל מה דאי' במשנה המוציא את אשתו משום איילונית ר' יהודא אומר לא יחזור וחכ"א יחזור ואמרי' שם בירושל' אמר ר' יוחנן לית כאן ר' יהודא אלא ר"מ ותני כן משום ר' מאיר אומר אומרין לה שתיקותך יפה מדיבורך. ולכאורה הוא תמוה דהא בש"ס בבלי גיטין (מ"ו ע"ב) מקשינן על חכמים דכאן אמרו יחזור ולעיל (מ"ה ב') אומרים דמשום נדר ושם רע לא יחזור ומתרץ דחכמים היינו ר"מ והכי במאי עסקינן בדלא כפלי' לתנאה. אם כן אמאי סובר ר' מאיר דיחזור כיון דמיירי בלא כפלי' לתנאה. אמנם אם נאמר כדעת בעה"ע דמשום חומר דעריות גם אם לא כפלי' לתנאה אזלינן הכא והכא לחומרא א"ש דגם החכמים סוברים כר"מ דבעינן תנאי כפול רק הם סוברים דקידושין וגיטין שוים לשאר איסורים דבעינן תנאי כפול משא"כ ר"מ לגרמי' סובר דקידושין וגיטין משום חומר דעריות אזלינן הכא והכא לחומרא וא"ש והבן:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' לעזר אמר מקודשת אפי' בעדים כו'.</b> ע' בפ"מ שפי' דהיא מקודשת ודאי ובמראה הפנים כתב דצ"ל דברי הירושלמי הללו קודם הלכה ד' עיין שם וגרם לו זה שלא ראה דברי הרמב"ן ההובאו בבעל התרומות (שער נ"א ח"ו) ששם פי' דאפילו אם יש עדים שאומרים שהוא סבור שהיא עשירה כו' וע"ש שביאר כל דברי הירושלמי הזה ושוב מצאתי להשירי רבן שהביא דברי הבעל התרומות הללו וצריך לי עיון מה שלא נזכר בשולחן ערוך בשום מקום הך דלא יקחו הדיין והעדים החפץ משום הרחק מן הכיעור כמבואר בחולין דף מ"ד ע"ב ע"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<small>[כ"י]</small> <b>שמואל אומר בעניותינו צריכה ממנו גט.</b> נ"ב עשו"ת ח"ס (חאה"ע סי' ע"ט):
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ואין למדין ממנו דבר אחר.</b> עיין בש"ק שחילק דהכא יש טעמא שתשאר עגונה כו'. אולם בפני משה ביבמות (פ"ב הי"א)חילק דהכא מירתת שיבא האחר ונמצא שיודע שבא על א"א אבל הכא יחזור השדה והפירות. ובזה י"ל מה שתמה הט"ז בח"מ (סי' תכ"ב ס"ד) על מש"ש הע"ש והסמ"ע דצריך שבועה דהא בההיא דנאמן לכנוס נאמן בלא שבועה ע"ש ולהנ"ל א"ש דהתם איכא מורתת ולכן נאמן בלא שבועה ועיין בהגהת אמרי ברוך שם מש"ש לפי שלא ראה דברי הט"ז. וע' בקה"ע ששיבש הגירסא שלפנינו אף בקידושין כן ולא ראה דברי המהרי"ט בחי' על הרי"ף. שפי' הירו' כפי הנוסחא שלפינינו יע"ש:
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 13
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+הונא בשם ר' יוסף אמר אין הלכה כר' יוסי לעתיד לבוא ובש"ס דילן פסקינן דהלכה כר' יוסי וכן כתב הרי"ף שם. וראיתי בהגהות החו"י הנדפסים שם בגליון שכתב דצ"ע וכ' הלכתא למשיחא ע"ש. ובמח"כ נעלם ממנו תוס' זבחים (מ"ה א' ד"ה הלכתא) שהקשו כן וכתבו דנ"מ לענין להתרחק ממשפחות שאינן ידועות. וכ"ה בא"ז הלכות יבום וקידושין (סי' תר"ה) וכ"ה בחי' הרמב"ן והרשב"א ובר"ן והוא פשוט עטואה"ע סי' ב':
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>הדא אמרה יהושע ריחקן.</b> ע' בפני משה שדחק בביאורו ואשתמיטתיה שהרמב"ן בחי' יבמות דף ע"ח ביאר הירושלמי בדרך יפה ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' אבהו בשם ר' יוחנן.</b> נכתב בצדו עשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"א סי' י"ג):
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+וחכמים מטמאין שדרך תינוק לטפח בעיסה בקה"ע כ' דלא גרסי��ן בעיסה כו' ע"ש ובמח"כ לא ראה בתוס' חולין (פ"ו א' ד"הרוב) ונדה (י"ח ב' ד"ה רוב) ובר"ש טהרות (פ"ג מ"ח) שהביאו הירושלמי הזה וגורסים בעיסה והביאו ראיה מזה דלא כפירש"י דרק התינוק הוא ודאי טמא והספק הוא אם נגע בעיסה. וע' במראה הפנים שכ' שזה ראיה לר"ת ולא ראה שהתוס' והר"ש הביאו הראיה הזאת ונראה שהקה"ע כ' כן לרש"י והוא אולי לא גרס בירושלמי בעיסה. ועיין ערוך לנר נדה (דכ"ה ע"ב) אבל גם זאת תקשה למה פי' כפירש"י ולא כר"ת כיון שהתוס' והרא"ש הכריחו כן. וכן ראיתי להר"מ בפי' המשנה ובחיבורו ה' אה"ט (פט"ז ה"ו) שפירש כן ע"ש:
+<b>ומניין שהורגין על החזקות כו' כתיב ומכה אביו ואמו כו'.</b> בשירי קרבן כתב ודלמא התם היינו טעמא דאיכא נמי רובא דרוב בעילות אחר הבעל כדאמרינן בבבלי פ"ק דחולין אבל בחזקה דליכא רובא מנ"ל דהורגין ולא קשה מידי דהאי רוב בעילות אחר הבעל מנ"ל זה דלמא היה פרוש ממנה וע"כ דהוא משום חזקה דחזקה על כל הנושאים זה את זה דהוא בועל אותה ולכן אנו אומרים דרוב בעילות אחר הבעל אבל העיקר הוא החזקה. ועיין בב"ש (סי' י"ט סק"א) ובשו"ת ח"ס (חאה"ע סי' מ"א) וא"כ הוי רק חזקה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Nazir/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,304 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Nazir
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נזיר
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נזיר
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>האומר הריני מיץ של ערלה כו'.</b> הפני משה והקרבן עדה פי' מיץ פירות של ערלה ואין הבנה כלל מה זה ענין לנזירות והברור שצ"ל מיין של ערלה וכן הוא גירסת הרמב"ן. ובשירי קרבן הקשה דאיך אמרו שם וכאן בכולל אנן קיימין דמה כולל יש ומה שכתב הפני משה דמיירי דאמר הריני מיין ומחרצנים וממיץ של ערלה לא נהירא דאם כן מאי טעמא דריב"ח דאמר לא אמר כלום וגם הא בירושלמי מבואר להדיא שאמר רק הריני מיין של ערלה אך הברור דנחלקו אם הריני הוי נזיר דריב"ח סבירא ליה דהוי רק כאומר שיהיה נזיר מיין של ערלה ולפיכך לא אמר כלום וחברייא סבירא להו דהריני הוי נזיר גמור וכשאומר מיין של ערלה הוי כולל. ועיין בחי' המאירי לנזיר (דף ג' ע"ב) במ"ש המגיה שם דמצא מכ"י רבני קמאי דהוי גרסי הנודר מיין של ערלה ע"ש. ולפ"ז א"ש מה שהקשה הש"ק דל"ל משל ערלה הא בלא"ה הנוזר מדבר א' לא הוי נזיר ולפי הגירסא דבנדר אנן קיימינן א"ש:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+<b>שחמתית ונמצאת אגרון אפילו ביום לא עשה כלום.</b> בשירי קרבן כתב וקשה דגרסינן פ"ב דתרומות כל מין חיטין אחד לכן צריכה אפי' בשחמתית על אגרון כו' שמע מינה דמאגרון על שחמתית הוי תרומה וכל שכן בכי האי גוונא שטעה דהוי תרומה וצ"ע עכ"ל וסבור הייתי לומר דאף על גב דמאגרון על שחמתית הוי תרומה כשידע דהוי מין א' עכ"ז כשטעה אמרינן דהוי תרומה בטעות דהוא לא נתכוין לתרום מן השחמתית ולא האגרון ושוב ראיתי בפני משה שכתב כן. אך בעיקר קושיתו של הש"ק אני תמה דבמח"כ נעלם ממנו ש"ס חולין (קל"ו ע"ב) דאמרינן שם דתניא היה לו שני מינים תאנים שחורות ולבנות וכן שני מיני חטין כו' אין תורמי ר' יצחק אומר משום ר"א בש"א אין תורמין ובה"א תורמין והת"ק ס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר הזה. ועי' חי' הרשב"א שם וא"כ י"ל דרבי אבוהו בשם ר' יוחנן ס"ל כהברייתא דכ"ע ס"ל דלבנות ושחורות הוי ב' מינים. ועי' שו"ת פמ"א (ח"א סי' ו') שהניח בצ"ע על הר"מ שפסק דכל מין חיטין א' דלפי סוגית הש"ס חולין הנ"ל מהראוי לפסוק דב' מינין הן וא"כ מאי קשה על ר' יוחנן אם הוא באמת ס"ל כן להלכה. ועי' בינת אדם בשער מצוות הארץ (פ"ט סק"א):
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>רבי בא בר ממל בעי כזית מצה שחלקה בפיו כו'.</b> בשו"ת מחנה חיים (סי' ל"ב) כתב וז"ל פלא על המג"א בסי' תע"ה שסובר במצת מצוה צריך אכילה בבת אחת מירושל' נזיר פ"ו שמבואר במצה שרי בחילקו לתוך פיו וצע"ג עכ"ל ולא קשה מידי דהא אמרינן שם בירושלמי מכל מקום לא נהנה חכו בכזית ויש לומר דהפי' דאינו יוצא כלל כיון שלא נהנה בכזית בפעם א' וכן פי' הקה"ע בפי' הא'. וגם אם נפרש כפי' השני וכן פי' הפ"מ דהירושלמי סובר דיוצא עכ"ז לא קשה מידי על המ"א דהא כתב המ"א דזה צריך רק לכתחילה ובדיעבד כתב בעצמו דיוצא וכמבואר שם בדבריו ואם כן לא קשיא כלל מהירושלמי דהירושלמי בעי אם גם בדיעבד אינו יוצא ופשט לו דיוצא בדיעבד וא"כ לא קשה מידי. ועי' מ"ש ה��ירי קרבן ובמחצית השקל סי' תע"ה והבן:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>אכריז ר' ינאי כו'.</b> עיין בשירי קרבן שפי' דברי הראב"ד הלכות נזירות (פ"ה הט"ז) דכהנים בזה"ז מותרים לטמאות א"ע דאיכא איסורא דרבנן דלא כהמל"מ (פ"ג מהל' אבל) וס"ל להראב"ד דהכהנים מותרים לטמאות א"ע לצורך מצוה. ולא ידעתי כיון שפי' דברי הראב"ד לענין מלקות שס"ל שאין לוקין א"כ יש לומר דאיכא איסורא דאורייתא ולפ"ז גם לצורך מצוה אסור. ועי' בדגול מרבבה ביו"ד (סי' שע"ב) שכ"כ באמת להראב"ד דאיכא איסורא דאורייתא ואין לוקין עליו. ובשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' של"ח) כתב שמצא כן להדיא בתמים דעים (סי' רל"ו) ואינו מוכח כלל משם דכתב דאיסורא איכא יש לומר דכוונתו איסורא דרבנן ולא איסורא מן התורה וגם אם כוונתו איסורא מן התורה יש לומר דמיירי בחיבורן בשעה שמתעסק עם המת אבל בשפירש יוכל להיות דרבנן וצ"ע בזה:
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>מהו שיטמא לנשיאת כפים כו'.</b> הקשה הפני משה דאמאי לא פשיט ממשנה דאלו מציאות (ל"ב א') דאם היתה האבידה בבית הקברות אל יטמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה והכי נמי כן ע"ש ויש לומר דהירושלמי סובר דליכא רק ל"ת ולא עשה והא דלא דחיה היינו משום דלא הוי בעידנא וכמ"ש כה"ג ה"ה פי"א מהל' גזילה אמנם מדברי הרשב"א שבשיטה מקובצת לב"מ (דף ל' ע"א) מבואר שסבירא ליה להירושלמי דאיכא עשה ול"ת יע"ש:
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+<b>תני הכתפים אסורים בנעילת הסנדל שמא יפסק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה.</b> בש"ק הביא הש"ס סוטה דף מ' דאמרינן אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן שמא נפסקת לו רצועה בסנדלו ויתיר למקטרי' וחבריו מברכין ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא והקשה הש"ק דמשמע דהיכא דליכא למיחש לזה כגון שבניו נושאין כפיהן שרי ואמאי לא אמרו הטעם שמא יתעכב מן המצוה וא"ל דהכא שאני שהרבה עומדים שם לזכות במצוה זו כדתנן נושאי המטה וחלופיהן כו' וכשמתעכב אזדא ליה מצוותו משא"כ בכהן ימתינו עליו דאם כן איך יאמרו שהוא בן גרושה כיון דממתינן עליו עכ"ד. והנה מה שהבין השירי קרבן הפי' היינו שהוא יתעכב ולא יעשה המצוה במחכ"ת לא כן הוא ונעלם ממנו דברי הכ"מ הלכות אבל (פ"ד ה"ג שעל מה שהביא הר"מ דין זה מהירושלמי (ומהנר מערבי נעלמו דברי הר"מ הללו ולא ציין להר"מ רק להש"ע) כתב הכ"מ וז"ל ונ"ל דהיינו דוקא בזמנם שהיו להם אנשים מיוחדים לשאת את המטה אבל האידנא שאין לנו כתפים מיוחדים אלא הכל מסייעים לישא לית לן בה ומיהו מדיהיב טעמא דנמצא מתעכב מן המצוה משמע דאף לדידן נמי אבל מתוך שלא נהגו להקפיד בכך נראה כלשון הראשון עכ"ל. וכ"ה בש"ע יו"ד (סי' שנ"ח ס"ג) במקום שיש כתפים מיוחדים לשאת את המטה אסור בנעילת הסנדל כו'. וכן ראיתי בחי' הר"ד ערמא"ה בהלכות אבל שכת ירושלמי הכתפים כו' ופירושו הם היו מיועדים לכך כו' ולפיכך חיישינן כו' אבל עתה אם לא ישא זה ישא זה עכ"ל. הנה מבואר אדרבה להיפוך ממ"ש השירי קרבן דהטעם משום שהרבה עומדים לזכות במצוה כו' דאדרבה אין החששא משום שמא יתבטל הוא מן המצוה רק שמא יתבטל המצוה לגמרי ואם כן יש לומר דלהכי אמרו בש"ס סוטה וחבריו מברכין כו' דאם כן לא יתבטל המצוה ולמאי דהוא יתבטל מן המצוה לא חיישינן וא"ש. אולם יש לעיין מדוע לא ניחוש באמת שמא יתבטל מן המצוה ומה דלא חיישינן כאן בירושלמי אין ראיה דזה אין מצוה חיוביות עליו משא"כ בנשיאת כפים דהוא חובה. ומצאתי בטורי אבן ר"ה (ל"א ב') שהניח בקושיא דאמאי לא אמר הטעם דעובר על י' עשה ולמה אמר הטעם משום בן גרושה ויש לעיין בזה:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>כל הקברות מתפנין כו' אמרו לו לר"ע כו'.</b> עיין בפ"מ ובקה"ע מה שפירשו בזה ודבריהם תמוהים חדא מה אמרו לו לר"ע וכי היכן נזכר מאמר ר"ע בזה ותו דלפי דבריהם קברי בית דוד היה מתפנין ובמח"כ נעלם מהם דברי הר"מ ה' בית הבחירה (פ"ז הי"ד) שכתב וז"ל ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה כו' מבואר שגם קברי בית דוד לא היו מפנין ובאמת שבירושלמי ובמסכת שמחות הגירסא משובשת וצ"ל כמו שהוא בתוספתא פ"ק דב"ב וז"ל כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא רע"א אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין אמרו לו והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם אמר להם משם ראיה מחילה היתה להם והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרון עכ"ל וכצ"ל בירושל' וא"ש ועכ"מ שם. ועיין בתוספתא נגעים פי"ב דאי' התם ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה שהיה שם מימות נביאים הראשונים. וראיתי בפני זקן שם שכ' חולדה הנביאה קבורה ברגלי ההר חוץ לירושלים וצ"ע עכ"ל ובמח"כ נעלם ממנו שכבר ישב על מדוכה זו בשו"ת מהרימ"ט (חיו"ד סי' ל"ז) וע"ש מה שתירץ בזה בב' אופנים ועשו"ת רדב"ז (ח"ב סי' רל"ג) שגם הוא האריך ליישב זה ע"ש:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Nazir/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,307 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Nazir
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נזיר
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Nazir
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נזיר
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>האומר הריני מיץ של ערלה כו'.</b> הפני משה והקרבן עדה פי' מיץ פירות של ערלה ואין הבנה כלל מה זה ענין לנזירות והברור שצ"ל מיין של ערלה וכן הוא גירסת הרמב"ן. ובשירי קרבן הקשה דאיך אמרו שם וכאן בכולל אנן קיימין דמה כולל יש ומה שכתב הפני משה דמיירי דאמר הריני מיין ומחרצנים וממיץ של ערלה לא נהירא דאם כן מאי טעמא דריב"ח דאמר לא אמר כלום וגם הא בירושלמי מבואר להדיא שאמר רק הריני מיין של ערלה אך הברור דנחלקו אם הריני הוי נזיר דריב"ח סבירא ליה דהוי רק כאומר שיהיה נזיר מיין של ערלה ולפיכך לא אמר כלום וחברייא סבירא להו דהריני הוי נזיר גמור וכשאומר מיין של ערלה הוי כולל. ועיין בחי' המאירי לנזיר (דף ג' ע"ב) במ"ש המגיה שם דמצא מכ"י רבני קמאי דהוי גרסי הנודר מיין של ערלה ע"ש. ולפ"ז א"ש מה שהקשה הש"ק דל"ל משל ערלה הא בלא"ה הנוזר מדבר א' לא הוי נזיר ולפי הגירסא דבנדר אנן קיימינן א"ש:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+<b>שחמתית ונמצאת אגרון אפילו ביום לא עשה כלום.</b> בשירי קרבן כתב וקשה דגרסינן פ"ב דתרומות כל מין חיטין אחד לכן צריכה אפי' בשחמתית על אגרון כו' שמע מינה דמאגרון על שחמתית הוי תרומה וכל שכן בכי האי גוונא שטעה דהוי תרומה וצ"ע עכ"ל וסבור הייתי לומר דאף על גב דמאגרון על שחמתית הוי תרומה כשידע דהוי מין א' עכ"ז כשטעה אמרינן דהוי תרומה בטעות דהוא לא נתכוין לתרום מן השחמתית ולא האגרון ושוב ראיתי בפני משה שכתב כן. אך בעיקר קושיתו של הש"ק אני תמה דבמח"כ נעלם ממנו ש"ס חולין (קל"ו ע"ב) דאמרינן שם דתניא היה לו שני מינים תאנים שחורות ולבנות וכן שני מיני חטין כו' אין תורמי ר' יצחק אומר משום ר"א בש"א אין תורמין ובה"א תורמין והת"ק ס"ל דלא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר הזה. ועי' חי' הרשב"א שם וא"כ י"ל דרבי אבוהו בשם ר' יוחנן ס"ל כהברייתא דכ"ע ס"ל דלבנות ושחורות הוי ב' מינים. ועי' שו"ת פמ"א (ח"א סי' ו') שהניח בצ"ע על הר"מ שפסק דכל מין חיטין א' דלפי סוגית הש"ס חולין הנ"ל מהראוי לפסוק דב' מינין הן וא"כ מאי קשה על ר' יוחנן אם הוא באמת ס"ל כן להלכה. ועי' בינת אדם בשער מצוות הארץ (פ"ט סק"א):
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>רבי בא בר ממל בעי כזית מצה שחלקה בפיו כו'.</b> בשו"ת מחנה חיים (סי' ל"ב) כתב וז"ל פלא על המג"א בסי' תע"ה שסובר במצת מצוה צריך אכילה בבת אחת מירושל' נזיר פ"ו שמבואר במצה שרי בחילקו לתוך פיו וצע"ג עכ"ל ולא קשה מידי דהא אמרינן שם בירושלמי מכל מקום לא נהנה חכו בכזית ויש לומר דהפי' דאינו יוצא כלל כיון שלא נהנה בכזית בפעם א' וכן פי' הקה"ע בפי' הא'. וגם אם נפרש כפי' השני וכן פי' הפ"מ דהירושלמי סובר דיוצא עכ"ז לא קשה מידי על המ"א דהא כתב המ"א דזה צריך רק לכתחילה ובדיעבד כתב בעצמו דיוצא וכמבואר שם בדבריו ואם כן לא קשיא כלל מהירושלמי ��הירושלמי בעי אם גם בדיעבד אינו יוצא ופשט לו דיוצא בדיעבד וא"כ לא קשה מידי. ועי' מ"ש השירי קרבן ובמחצית השקל סי' תע"ה והבן:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>אכריז ר' ינאי כו'.</b> עיין בשירי קרבן שפי' דברי הראב"ד הלכות נזירות (פ"ה הט"ז) דכהנים בזה"ז מותרים לטמאות א"ע דאיכא איסורא דרבנן דלא כהמל"מ (פ"ג מהל' אבל) וס"ל להראב"ד דהכהנים מותרים לטמאות א"ע לצורך מצוה. ולא ידעתי כיון שפי' דברי הראב"ד לענין מלקות שס"ל שאין לוקין א"כ יש לומר דאיכא איסורא דאורייתא ולפ"ז גם לצורך מצוה אסור. ועי' בדגול מרבבה ביו"ד (סי' שע"ב) שכ"כ באמת להראב"ד דאיכא איסורא דאורייתא ואין לוקין עליו. ובשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' של"ח) כתב שמצא כן להדיא בתמים דעים (סי' רל"ו) ואינו מוכח כלל משם דכתב דאיסורא איכא יש לומר דכוונתו איסורא דרבנן ולא איסורא מן התורה וגם אם כוונתו איסורא מן התורה יש לומר דמיירי בחיבורן בשעה שמתעסק עם המת אבל בשפירש יוכל להיות דרבנן וצ"ע בזה:
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<b>מהו שיטמא לנשיאת כפים כו'.</b> הקשה הפני משה דאמאי לא פשיט ממשנה דאלו מציאות (ל"ב א') דאם היתה האבידה בבית הקברות אל יטמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה והכי נמי כן ע"ש ויש לומר דהירושלמי סובר דליכא רק ל"ת ולא עשה והא דלא דחיה היינו משום דלא הוי בעידנא וכמ"ש כה"ג ה"ה פי"א מהל' גזילה אמנם מדברי הרשב"א שבשיטה מקובצת לב"מ (דף ל' ע"א) מבואר שסבירא ליה להירושלמי דאיכא עשה ול"ת יע"ש:
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+<b>תני הכתפים אסורים בנעילת הסנדל שמא יפסק סנדלו של אחד מהן ונמצא מתעכב מן המצוה.</b> בש"ק הביא הש"ס סוטה דף מ' דאמרינן אין הכהנים רשאין לעלות בסנדליהן לדוכן שמא נפסקת לו רצועה בסנדלו ויתיר למקטרי' וחבריו מברכין ואמרי בן גרושה או בן חלוצה הוא והקשה הש"ק דמשמע דהיכא דליכא למיחש לזה כגון שבניו נושאין כפיהן שרי ואמאי לא אמרו הטעם שמא יתעכב מן המצוה וא"ל דהכא שאני שהרבה עומדים שם לזכות במצוה זו כדתנן נושאי המטה וחלופיהן כו' וכשמתעכב אזדא ליה מצוותו משא"כ בכהן ימתינו עליו דאם כן איך יאמרו שהוא בן גרושה כיון דממתינן עליו עכ"ד. והנה מה שהבין השירי קרבן הפי' היינו שהוא יתעכב ולא יעשה המצוה במחכ"ת לא כן הוא ונעלם ממנו דברי הכ"מ הלכות אבל (פ"ד ה"ג שעל מה שהביא הר"מ דין זה מהירושלמי (ומהנר מערבי נעלמו דברי הר"מ הללו ולא ציין להר"מ רק להש"ע) כתב הכ"מ וז"ל ונ"ל דהיינו דוקא בזמנם שהיו להם אנשים מיוחדים לשאת את המטה אבל האידנא שאין לנו כתפים מיוחדים אלא הכל מסייעים לישא לית לן בה ומיהו מדיהיב טעמא דנמצא מתעכב מן המצוה משמע דאף לדידן נמי אבל מתוך שלא נהגו להקפיד בכך נראה כלשון הראשון עכ"ל. וכ"ה בש"ע יו"ד (סי' שנ"ח ס"ג) במקום שיש כתפים מיוחדים לשאת את המטה אסור בנעילת הסנדל כו'. וכן ראיתי בחי' הר"ד ערמא"ה בהלכות אבל שכת ירושלמי הכתפים כו' ופירושו הם היו מיועדים לכך כו' ולפיכך חיישינן כו' אבל עתה אם לא ישא זה ישא זה עכ"ל. הנה מבואר אדרבה להיפוך ממ"ש השירי קרבן דהטעם משום שהרבה עומדים לזכות במצוה כו' דאדרבה אין החששא משום שמא יתבטל הוא מן המצוה רק שמא יתבטל המצוה לגמרי ואם כן יש לומר דלהכי אמרו בש"ס סוטה וחבריו מברכין כו' דאם כן לא יתבטל המצוה ולמאי דהוא יתבטל מן המצוה לא חיישינן וא"ש. אולם יש לעיין מדוע לא ניחוש באמת שמא יתבטל מן המצוה ומה דלא חיישינן כאן בירושלמי אין ראיה דזה אין מצוה חיוביות עליו משא"כ בנשיאת כפים דהוא חובה. ומצאתי בטורי אבן ר"ה (ל"א ב') שהניח בקושיא דאמאי לא אמר הטעם דעובר על י' עשה ולמה אמר הטעם משום בן גרושה ויש לעיין בזה:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>כל הקברות מתפנין כו' אמרו לו לר"ע כו'.</b> עיין בפ"מ ובקה"ע מה שפירשו בזה ודבריהם תמוהים חדא מה אמרו לו לר"ע וכי היכן נזכר מאמר ר"ע בזה ותו דלפי דבריהם קברי בית דוד היה מתפנין ובמח"כ נעלם מהם דברי הר"מ ה' בית הבחירה (פ"ז הי"ד) שכתב וז"ל ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה כו' מבואר שגם קברי בית דוד לא היו מפנין ובאמת שבירושלמי ובמסכת שמחות הגירסא משובשת וצ"ל כמו שהוא בתוספתא פ"ק דב"ב וז"ל כל הקברות מתפנין חוץ מקבר המלך ומקבר הנביא רע"א אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין אמרו לו והלא קברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה בירושלים ולא נגע בהן אדם מעולם אמר להם משם ראיה מחילה היתה להם והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרון עכ"ל וכצ"ל בירושל' וא"ש ועכ"מ שם. ועיין בתוספתא נגעים פי"ב דאי' התם ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה שהיה שם מימות נביאים הראשונים. וראיתי בפני זקן שם שכ' חולדה הנביאה קבורה ברגלי ההר חוץ לירושלים וצ"ע עכ"ל ובמח"כ נעלם ממנו שכבר ישב על מדוכה זו בשו"ת מהרימ"ט (חיו"ד סי' ל"ז) וע"ש מה שתירץ בזה בב' אופנים ועשו"ת רדב"ז (ח"ב סי' רל"ג) שגם הוא האריך ליישב זה ע"ש:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Nedarim/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,658 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Nedarim
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נדרים
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נדרים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>כל כינויי נדרים כנדרים כו'.</b> הנה התוס' בנדרים (ד"ב ע"א) והר"ן שם והתוס' נזיר (ד"ב א') הקשו למ"ד כינויין המה לשון שבדו להן חכמים איך מביאין חולין לעזרה ומ"ש התוס' דבנזיר לא אמרו כן צ"ע מירושלמי ריש נזיר דגם שם הובא הפלוגתא הזאת. ולכאורה לא זכיתי להבין מה הקשו דהא בנזיר כ"ט א' מבואר דר"ל סובר חולין בעזרה דרבנן וא"כ מאי מקשו על ר"ל דסובר לשון שבדו להם חכמים איך מביא חב"ע הא מדרבנן הוי קרבן וחב"ע הוי רק מדרבנן. ושוב ראיתי להאורח מישור שהקשה כן. ונ"ל לתרץ זה עפ"י מ"ש הג' מהרש"ק אלי בתשובה והיא נדפסה בשו"ת שיורי טהרה (ח"ב סי' פ"ג) דהיכא דמביא בתורת קרבן כ"ע ס"ל דחב"ע דאורייתא ואני הקשיתי עליו מסוגיא דנזיר הנ"ל דמבואר לר"ל דחב"ע מדרבנן אף דמביא בתורת קרבן וע"ז תרץ הג" הנ"ל (שם סי' פ"ז) דמיירי שהאב נתן לבנו מתנות והקטן הקדישן ומדאורייתא לא הוי הקדש וא"כ לא הוי בתורת קרבן וע"כ לא הוי האיסור כ"א מדרבנן דהקדישו הקדש ומדרבנן הוי נזיר עכ"ד וא"כ מקשו התוס' שפיר דבשלמא בנזיר דמיירי בקטן יש לצייר כן ע"פ הדרך שכתב הג' מהרש"ק משא"כ הכא דמיירי בגדול והוא יביא אותו בתורת קרבן כ"ע ס"ל דהוא מה"ת לכך הקשו התוס' שפיר. ובזה י"ל מה שהקשה השער המלך (פי"ב מהל' עכו"ם הי"א וז"ל מיהו הא קשיא לי דהא מבואר בפ' כ"ש דכ"ב דר' יהודא ס"ל חב"ע דרבנן וא"כ איך אמר רבא אליבא דר' יהודא דעל ס' נזיר לא מצי מייתי קרבן משום חולין בעזרה הא כיון דחב"ע דרבנן כל תיקונא גברא לא גזרו רבנן דומיא דהקפה עכ"ל והניח בקושיא ולהנ"ל א"ש כיון דמייתי בתורת קרבן הוא מדאורייתא ואין מתירין משום תיקונא גברא איסור דאורייתא. והן אמת שמתוס' זבחים (ס"ח א' ד"ה אומר) ושם (ע"ז ב' ד"ה הדם) מוכח דס"ל דאף היכא דמייתי בתורת קרבן הוא ג"כ מדרבן. אך י"ל דהתוס' בנדרים ונזיר ס"ל כן. ועי' בא"ז ה' בכורות סי' תק"ד שהיה לו הגירסא אמר רשב"ל אמר ריב"ח וכתב שם שהוא תנא ע"ש. וכ"ה הנוסחא בנזיר בקצת דפוסים וא"כ י"ל דרשב"ל אמר כן בשם ריב"ח ולי' לא ס"ל כן וא"כ א"ש דבריהם בפשיטות:
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>אמר ר' יודן בנדרים אסור כו'.</b> עי' במראה הפנים שכתב דהרשב"א פסק כר' יודן דנדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר לא מהני וכ"כ הר"ן וז"ל משום דר' יודן ור' מנא קיימו בחד שיטה וע"ז כתב המראה הפנים ואפשר דגרסי ר' מנא במקום ר' חנניה דלעיל דס"ל נמי כר' יודן כדפרישת לעיל עכ"ל. גם ראיתי להש"ק שכתב דמדברי הרשב"א והר"ן נראה דגרסו ר' יודן ור' מנא בין בנדרים ובין בשבועות מותר אולם מדברי הרמב"ן מוכח דגרס כגרסתינו עכ"ד. אולם המה כתבו כל זה לפי שלא נגלה בימיהם דברי הרמב"ן דשמה מבואר גירסתו ושליכא חילוק כלל בינו ובין גירסת הרשב"א ושלא גריס ר' מנא במקום ר' חנניה וכך הוא גירסתו א"ר' יודן בנדרים אסור ובשבועות מותר (פי' כשאומר עלי אסור בנדרים ומותר בשבועות) איסור הרי הוא עלי אסור הרי הוא עלי איסור אסיר שבועה הרי הוא עלי מותר הרי הוא עלי שבועה מותר א"ר מנא איסור הרי היא מותר (פי' כשהזכיר בנדר ל' שבועה הרי עלי איסור אסור שבועה הרי עלי אסור הרי עלי שבועה מותר פי' דר' מנא ס"ל ג"כ דנדר בל' שבועה לא מהני ושבועה בל' נדר ג"כ לא מהני ורק כשהזכיר בתחלה שבועה ובסופו עלי ס"ל דאסו��) וכ"כ הריטב"א פ"ב דנדרים בשם הרמב"ן בחי' שבועות שפי' כן דברי הירושלמי והנוסחא הלז הוא ג"כ ברמב"ן לנדרים פ"ב ומבואר מכל זה גירסת הרמב"ן והרשב"א והר"ן בהירושלמי ורק שהרמב"ן ס"ל דש"ס דילן חולקת על הירושלמי. ומדי דברי בהך דינא דנדר בלשון שבועה ראיתי להעיר בדין נזירות בלשון שבועה אי מהני. וראיתי להש"ך ביו"ד (סי' ר"ו סק"י) עמש"ש בש"ע דבנזירות בלשון שבועה לד"ה אסור. וע"ז כתב הש"ך דז"א בב"י אבל במבי"ט ח"א סי' ע"ב בשם הרדב"ז כתב דלכ"ע מהני דהוא איסור גברא והמבי"ט חלק עליו והש"ך ס"ל כהרידב"ז ע"ש. והנה מש"ש הש"ך שבב"י לא נמצא זה לכאורה חשבתי למצוא. שכ"ה דעת הב"י שכתב כן בתשובתו באבקת רוכל סי' קצ"ח דנזירות מועיל בלשון שבועה ותמה ע"ז שם. אולם אחרי אשר עיינתי במבי"ט מבואר דהתשובה הזאת איננה מתורת מרן והוא למהר"י טיטייני"ק ובטעות נחתם ע"ז שם מרן. אולם בבדק הבית מבואר וכמ"ש היד שאול. ואולם מ"ש הש"ך בשם הרדב"ז דס"ל דבנזירות לכ"ע מהני הן אמת שכ"ה ברדב"ז ח"א סי' מ"ב וקל"ג ובח"ד סי' קכ"ו ורע"ט דבנזירות לכ"ע מהני בלשון שבועה דהוי איסור גברא [ועוד כתב שם דכיון דנהגו כן להוציא בלשון שבועה מהני וכ"כ בח"א סי' קכ"ד והמבי"ט תמה עליו דזה לא מועיל רק בלשונות השבועה ולא בנ"ד ע"ש ותמהני עליו שבמחכ"ת הקדושה לא ראה ברא"ש פ"ק דנדרים שכ"כ לענין נדר בלשון שבועה דאף שדעתו דלא מהני מ"מ כיון שנהגו כן צריכין להתירן שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ע"ש דהוא כדברי הרדב"ז] וכ"כ בח"ה סימן ש"א רמ"ד והיא היא התשובה שהביאה המבי"ט. וצל"ע על הרדב"ז ממ"ש בח"ה סי' ש"א פ"ה באשה שאמרה הריני נזירה כשמשון שלא אתקן לך בגד. וכתב הרדב"ז דנידון זה הוא במחלוקת ואמאי תלה אותו במחלוקת הא בזה לכ"ע מהני וצע"ק (וי"ל כיון שבלא"ה דעתו שם להקל לכן לא רצה להאריך והוא דוחק) אמנם צל"ע עמ"ש הרדב"ז ח"א סי' תל"ו בא' שנדר נזירות שמשון שיעשה השתדלות לישא אשה והוא מושבע ועומד שלא ישא אחרת וע"ז כתב הרדב"ז וז"ל כבר ידעת כי הנזירות הוא מכלל הנדרים והנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות הלכך חלין נמי על השבועה עכ"ל. והוא לכאורה תמוה דכיון דס"ל בכל אלו המקומות דנזירות הוא איסור גברא כמו שבועות א"כ מהראוי שלא תחול ע"ד מצוה כמו שבועה ואמאי כתב כאן בהיפוך והיה מקום ליישב זה דמפקינן לה מהא דאמרינן בנזיר (דף ג') דמיין ושכר יזיר לאסור ייין מצוה כיין הרשות א"כ מבואר דס"ל דנזירות חלין ע"ד מצוה. דמלבד דאין המסקנא בש"ס כן. עשו"ת מהרי"ט בתשו' מהר"י באסין ח"א סי' נ"א) עוד זאת הקשה דדברי הרדב"ז שפתיו ברור מללו דהטעם דחלין ע"ד מצוה דהוא כמו נדרים וא"כ מבואר דכאן כתב ההיפוך ממ"ש בכל המקומות שהבאתי למעלה דס"ל דנזירות דמי לשבועה דהוי איסור חפצא. וכן יש לתמוה ע"ד הריטב"א שבספ"ק דנדרים כתב דנזירות הוי איסור חפצא וכ"כ בפ"ב דנדרים. ואמנם בחי' לשבועות [דכ"ד ע"ב הובאו דבריו בדברי המגיה לחי' נזיר להרב המאירי ד"ג] כתב על ההיא דבעי רב אסי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה וז"ל ופרש"י דאין כאן שבועה ונראה מדברי רבינו ז"ל דנזירות חיוב גברא הוא דאי איסור חפצא הוא הא קיי"ל דשבועה חלה על הנדר ונדר על השבועה דהאי איסור גברא והאי איסור חפצא כו'. וכן עיקר דהא נזיר לא אסר עליו מידי אלא שקבל עליו נזירות ורחמנא אסרו כו' עכ"ל הרי דס"ל דנזירות הוי איסור גברא היפוך דבריו מנדרים וצ"ע. והנה דברי הרדב"ז האלו יש ליישבם לפמ"ש הרדב"ז (בח"ג סי' תקי"ט) ובסי' תקנ"ב באורך דנזירות מועיל בין בלשון נדר בין בלשון שבועה דיש בהן מה דאסר חפציו עליו כמו יין ולגבי טומאה ותגלחת אסר נפשיה מן חפצא דלא שייך בהו אסר חפצי' עליו ע"ש באורך וכיון שכן זכינו דס"ל דנזירות הוי איסור גברא ואיסור חפצא ודנינן להו לחומרא וע"כ חל על דבר שאין בו ממש כמו שבועה וג"כ חל על דבר מצוה כמו נדר וא"ש דבריו והבן כי נכון הוא. אולם דברי הריטב"א א"א ליישב כן. ועי' ברדב"ז שם בסי' תקי"ט שהביא דברי הריטב"א בריש נדרים דגם שם כתב דנזירות הוי איסור גברא ע"ש וזה סותר דבריו מ"ש בפ"ק ובפ"ב דנדרים. ואמת שלא מצאתי זה בחי' הריטב"א נדרים שלפנינו וגם דבריו אלו היה מקום ליישבם כמ"ש לדעת הרדב"ז דהוי איסור גברא ואיסור חפצא. אולם דבריו שבשבועות א"א ליישב כן דאם הוי איסור גברא ואיסור חפצא מהראוי שתחול על שבועות לחומרא. ובעיקר הדין עי' שו"ת מהרי"ט וחלק א' סימן נ"ג ונ"ד) ורשד"ם (חלק יו"ד סי' ע"ו) ופמ"א (ח"א סי' ע"ז):
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>שבועה שלא אוכל ג' ימים כו'.</b> הנה בילקוט נביאים (רמז תתרנ"ו) איתא איך היו צמים ג' ימים לילה ויום ולא היו מתים אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום. וראיתי בשו"ת איתן האזרחי בק"א (דס"ג ע"א) שכתב וז"ל המדרש הזה צריך נגר ובר נגר להלמו וחל עלינו חובת הביאור כו' כי הקושיא אינו מה שהקשה ואיך היו צמים כו' והוא תמוה הלא אנחנו רואים כמה אנשים ונשים צמים כן' גם התירוץ שכתב לפי שהיו מפסיקין מבעו"י אינו מובן כלל כי איך יתיישב הקושיא ואדרבא קשיא איך לא היו מתים עכ"ל. ובאמת לק"מ דמה שנתקשה על מה שהקשה המדרש ואיך היו צמים כו' לק"מ דהא מבואר בירושלמי כאן שבועה שלא אוכל ג' ימים ממתינים אותו עד שיאכל ומלקין אותו ופי' הפ"מ שקרוב להסתכן וכ"כ הר"ן בשבועות פ"ג. ועי' בכ"מ פ"ה מה' שבועות והיינו אף דנמצאו אנשים שיכולים להתענות כמה ימים [עי' בש"ס ע"ז ד"ח דאדם הראשון ישב ח' ימים בתענית והיינו לילה ויום עי' בתורת חיים שם. ועי' בפרקי דר"א פרק א' גבי ר"א בן הורקנוס עשה שתי שבתות ולא טעם כלום] אבל איך הכריזו כן על כל העדה אנשים ונשים דבודאי ימצאו בהם אנשים שמסתכנים שלא יהיו יכולים לעמוד בהצום ויסתכנו וכמו שכתב בירושלמי דממתינין אותו כו'. ומה שהקשה על מ"ש המדרש דמפסיקין היו לא ראה מ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' תט"ז) וז"ל פי' שלא היו ג' צומות שקבלו ג' צומות בלתי רצופים אלא שבכ"א יפסיקו מבעו"י כמו שאנו עושין בט"ב וביוה"כ ולזה אמר לילה ויום עכ"ל ואתי שפיר דברי המדרש ואינו טעות ספר כמו שחשב האיתן האזרחי:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>למפריען קדשו או מכאן ולבא כו'.</b> כתב בשירי קרבן והפוסקים השמיטו בעיא זו ולא ידעתי למה וצ"ע עכ"ל ולענ"ד לק"מ עפ"י מ"ש בס' קהלת יעקב (אות א' סי' ק"ד) להוכיח דש"ס דילן ס"ל דאמדינן דעתו שיחול ההקדש משעה הראשונה והוי כאמר מעכשיו כו' ע"ש באורך וא"כ אין מציאות להאיבעיא זאת לפי סוגית ש"ס דילן דבודאי ס"ל דחל ההקדש משעה הראשונה והוי כאמר מעכשיו וא"ש:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אמר ר' יוחנן בר מרייה כתיב ביום ההוא כרת כו'.</b> כתב הפני משה דצ"ל וירא ה' אל אברהם כו' ואתנה בריתי כו' ע"ש. ובזה מיושב מה שהניח בצ"ע הש"ק על הר"מ בפי' המשנה והתוי"ט שכתב דההתחלה היא מואתנה את בריתי וכ"כ ג"כ הרמב"ם בחיבורו (פ"ג מה' מילה ה"ט) דהוא היפוך דברי הירושלמי ולהנ"ל א"ש דגם הם היו גורסים כגירסת הפני משה. אמנם ראיתי בחי' המאירי לנדרים (ל"א ב') שכתב וז"ל וכשעיינו בשניהם לא מצינו בפרשת מילה אלא י"ב בריתות כו' ומ"מ פירשו בתלמוד המערב י"ג בריתות אלו מביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית כו' והוא בפרשת בתריס עכ"ל מבואר שגרס כגרסתינו בירושלמי. אולם תמהני דלא קחשיב לברית עולם (ועמ"ש המגיה שם) ואולי דסובר דוהקמותי את בריתי אתו לברית עולם הם א' דהפירוש שהברית שהקימותי אתו הוא ברית עולם וע"כ הם נחשבים לא' והוא דחוק. ועי' בס' המפתח לרבינו ניסים גאון (דנ"ב א') שגם שם קחשיב הי"ג בריתות אך שם נדפסו בשיבוש וכמ"ש המגיה שם:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ואפי' בבעל חוב שדוחק נישמעינה מן הדא תדע לך כו'.</b> עי' פני משה כתובות (פי"ג ה"ב) מה שפי' בו ותמהני שלא זכר מדברי הש"כ (סי' קכ"ח סק"ג) שכ' דהירושלמי מוכיח מדמקריב עליו קינין כו' אע"פ שהיו ממשכנין אותו ומשני דהתם מיירי שכבר הפריש קרבנותיו ונאבדו ביד הכהן דתו לא מיחייב בעה"ב. וראיתי לההפלאה בכתובות (דק"ח א' ד"ה אפי') שכ' ע"ד הש"כ ודבריו אינם מובנים כלל חדא דהא קיי"ל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן וה"ה בכל מחוסרי כפרה ומ"ש דכשמסרם ביד הכהן ונאבד הכהן חייב באחריותן קשה דהא נתמעטו קדשים מדין שמירה אפי' מפשיעה כדקיי"ל בח"מ סי' ש"א עכ"ל. וכן הקשה השירי קרבן כאן. ולענ"ד להצדיק דברי הש"כ דמה שהקשה ההפלאה דהא בחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן נ' דדעת הש"כ דבאשם יולדות ממשכנין אותן דהא הטעם דאין ממשכנין משום דכיון דאסור לאכול בקדשים א"כ ממילא מביא הקרבן אבל אשם יולדת דאין מעכבו מלאכול בקדשים כמבואר ברמב"ם פ"א מה' מח"כ ואמת שהכ"מ כ' שם דהוא ט"ס. אולם בלח"מ (פ"ו מה' נזירות) כ' דהעיקר הוא כנוסחתינו א"כ שוב ממשכנין דחיישינן דיאחר אותו מלהביא כיון שאין מעכבו מלאכול בקדשים והכא במשנה נזכר אשמות וע"כ צדקו דברי הש"כ. ועי"ל לפמ"ש הרמב"ן הובא במל"מ (פי"ד מה' מעה"ק הי"ז) דהיכא דעברו ג' רגלים ממשכנין גם בחייבי חטאות ואשמות א"כ י"ל דהירושלמי הוכיח דהא סתמא קאמר כאן דמביא הכהן אע"ג דעברו עליו ג' רגלים וא"ש דברי הש"כ ומה שהקשה ההפלאה על הש"כ דהא קדשים נמעטו מדין שמירה י"ל דהש"כ אזיל לשיטתו בח"מ (סי' ס"ו ס"ק קכ"ו) דחייב בפשיעה. וע' בשדה יהושע בכתובות (דמ"ב ע"ד) שנוסחא אחרת היתה לו בירושלמי ע"ש. וראיתי בתומים (סק"א) שכ' על מ"ש הש"כ דאם הפריש קיני זבין ונפסלו דאין הבעה"ב חייב לקנות אחרת דמעולם לא שמענו כזאת ובודאי משנפסל חייב להביא אחר. וראיתי להקצות החשן סק"ב ולהנה"מ שם שכתבו עליו דנעלם ממנו משנה מפורשת בשקלים (כ"ז מ"ז) דהקינין הפסולות היו באין משל ציבור או משל המספק והיא תמי' נפלאה דא"כ הבעה"ב פטור וליישב דברי התומים נראה לפמ"ש בס' תפארת ישראל בשקלים שם דדוקא אם נפסלו מאותן שקנו הב"ד אבל אם הביאו הן עצמן צריכות להביא אחירות וא"כ נ"ל דגם דעת התומים היתה כן וסובר דכיון דבמשנה סתמא קתני משמע אפי' הביאו הן עצמן ולא הב"ד וא"ש דבריו:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>לא יעשה עמו באומן דברי ר' מאיר.</b> הקרבן העדה העיר בכאן דלמה לא פסקו כר' מאיר הא הלכה כר"מ בגזירותיו ועשו"ת חקר הלכה (סי' ה') שנשאל בזה ובשב שמעתתא (שער ז' סי' י"א) תמה בזה וכ' שלא ראה מי שהעיר בזה ולא ראה דברי הש"ק כאן. וגם מ"ש שכל הראשונים ס"ל דאין הלכה כר"מ בקנסותיו לא ראה בס' יראים (סי' י' שנ"ב) דגם בקנסותיו הלכה כמותו ועי' שאילת שלום סי' ט"ז:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>קונם שאיני נהנה כוי" כמ"ד לאחר האיסור.</b> הנה ראיתי להמחנה אפרים ה' שבועות (סי' ע') שכ' ונלע"ד דהפי' דלמ"ד לאחר האיסור כלומר דאין חכם מתיר אא"כ חל הנדר מש"ה קתני נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני שאין חכם מתיר הנדר עד שיחול ולמדנו מזה דאע"פ שהוא נדר א' לא אמרינן הותר מקצתו הותר כולו כל כמה דלא חל האיסור עכ"ל ובמחכת"ה לא ראה בירושלמי נדרים (פ"ו ה"ג ופי"א ה"ט) שמבואר שם להדיא דהך מ"ד דפליגי אם לאחר הנדר או לאחר האיסור המה ר' ישמעאל ור' עקיבא דפליגי אם הולכין אחר אמירת הנדר או אחר השעה שהנדר חל ולא כהמחנה אפרים שסבר דפליגי אם מתירין קודם שיחול הנדר ובירושלמי באלו המקומות מבואר ההיפוך והוא ברור. ועיין בקה"ע שכ' וקאמר הך ברייתא דתני בה נשאל בין על הראשון בין על השני אתיא כר"י דאזיל בתר חלות האיסור ואין שני הנדרים חלין באחת ולא שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו הלכך צריך לשאול גם על השני והך ברייתא דתני בה ואין נשאל על השני אתיא כר"ע דבתר אמירה אזלינן ואז הי' הב' נדרים כא' הלכך כיון שנשאל על הראשון ה"ל כנדר שהותר מקצתו ובטל כולו וא"צ לשאול על השני. ה"ג ברם כמ"ד לאחר הנדר עכ"ל. והנה מ"ש דגרסינן כמ"ד לאחר הנדר היא ט"ס לפי שיטתו וצ"ל ברם כמ"ד לאחר האיסור. אולם לפ"ד תקשה על הרמב"ם שפסק בה' נדרים (פי"ג הט"ז) כר"ע דאזלינן בתר האיסור ומדוע פסק בה' שבועות (פ"ו הט"ו) דצריך לשאול על שניהם וכ"פ כל הפוסקים והא לפ"ד הוי תרתי דסתרי וע"כ נראה העיקר כמו שפי' הפ"ע להיפוך וא"ש פסקי הרמב"ם והפוסקים:
+<b>ר' יוחנן אמר מפני הבושה כו'.</b> בשירי קרבן הביא פי' הר"ן דבנודר לתועלת חבירו לא יתירו לו אלא בפניו כדי שיתבייש ממנו ויקיים נדרו והשיג עליו דהא המודר הנאה בפניו קתני משמע שאסר עליו הנאתו וע"ש עה שדחק ליישב דברי הר"ן. ובמחכ"ת לא ראה בשו"ת הר"ן (סי' י"ז) שכ' ועוד ששם בנדרים יש מי שגרס המודר הנאה מחבירו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו משמע דהא שלא בפניו מתירין לו אפילו שלא בפניו וסמכתי לפי גירסא זו לפי שאמרו בירושלמי דנדרים פ' השותפין והביאו בתוס' גיטין מטו"ך בלשון הזה המודר הנאה מחבירו בפניו כו' ר' יוחנן אמר מפני הבושה כו' והיא שיטה מחוורת ואע"פ שאינה מסכמת עם מה שכתבתי בפירושי בנדרים לפי שכתבתיה ע"פ ספרינו ועדיין לא באו לידי התוס' מטו"ך אפשר שאתקן שם מעט ואודיעכם עכ"ל וא"כ מה שדחק ליישב דברי הר"ן ליתא דהר"ן בעצמו הודה שדבריו המה נגד הירושלמי רק שהתנצל שכתב אותו קודם שראה אותו הגירסא:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>הדירו אביו מנכסיו כו'.</b> עיין בשירי קרבן שכ' וז"ל כ' תוס' בבבא בתרא דף קל"ג ע"ב בד"ה בא עליו כו' נראה לרשב"א דהאי גברא הדירו נכסיו מבניו בחייו ובמותו כו' ע"ש וקשה למה לי שהדירו במותו הא אפילו אם הדירו בחייו אסור בהן כל ימי חייו וכדתנן בבבא קמא פ' הגוזל וצ"ע עכ"ל. ולא ידעינא מאי קושיא הא אם לא הי' אומר במותו בודאי היו זוכין הבנים בלא המתנה מיונתן בן עוזיאל מכח ירושה כדאיתא במשנה בב"ק (דף ק"ח סוף ע"ב) דאם אמר בחייו ירשנו הבנים וכ"כ הרש"ל בח"ש והב"ח בהגהותיו שם והוא ברור:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>כל נון דלא אכיל פחות מן ליטרא כילכוד אנא טעים כו'.</b> עיין בתפארת ישראל (ד"ע ע"ד) שהביא הג��רסא פחות מליטרא כולכית כו' וכ' ומכאן קשה על המפרשים דכולכית הוא מין דג טמא וצ"ע עכ"ל. וראיתי בביאורי מהרא"ל מה"ר אליעזר לוי היילפערין בבאורו על רש"י בחומש (פרשה שמיני דמ"ו א') שיישב זה עפ"י מ"ש הבח ביורה דעה סי' פ"ג דקודם שפירשו מותר. ורק אחר שפירשו אסור יע"ש. ולדעתי שגה בזה ואינו עולה ארוכה כלל דהא אמרינן להלן בירושלמי לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם לית אורחיה דבר נש מימר לחבריה זבין לי נון וזבין ליה כלכוד וא"כ נראה שהוא זבין ליה ומוציאו מן הציר כמו שמוציא שאר דגים כשקונה אותן. וא"כ שוב הוי פירש וגם אם נדחוק לומר דמיירי דלוקחו עם הציר נראה ודאי דאין לשון בני אדם כן כשיאמר לחבירו ליקח לו דג בודאי כוונתו על סתם דג שיקח אותו ויבשלהו או יצלהו ולא שיקח לו כולכית שלא יוכל ליקח אותו מן הציר ויוכרח לישתות אותו בהכלי שקנהו אכן נראה דהסוברים דכולכית הוא דג טמא גורסים כילכוד כגירסא שלנו והוא מין דג אחר שהוא טהור ואיננו כולכית וז"ב [עיין ערוך השלם ערך כלכית א', ב', מ"ש ע"ז:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>עולשין חשובין הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית.</b> בשירי קרבן כ' וז"ל הרמב"ם בה' טומאת אוכלין השמיט עולשין שהן מטמאין טומאת אוכלין והי' נ"ל לפום ריהטא שטעמו דמסיק הש"ס משהתיר רבי וכו' לעולם אין העולשין מטמאין טומאת אוכלין אך קשה וכו' וצ"ע עכ"ל ובמחכ"ת לא ראה בר"מ ה' טומאת אוכלים (פ"ג ה"ג) וז"ל עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהן לאדם אין מקבלין טומאה עד שיחשוב עליהן אחר שיתלשו שמחשבת חיבור אינה מחשבה. עולשין שליקטן לבהמתו והדיחן ונמלך עליהן לאדם צריכין הכשר שני אחר המחשבה עכ"ל מבואר להדיא שלא השמיט הדין דעולשין מטמאין טומאת אוכלין דלא כהשירי קרבן:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>קרבייא לאו בשר כו'.</b> בקה"ע הניח בצ"ע ע"ד ר"י ההובא בטיו"ד סי' ק"י דקרבייא אינה חתיכה הראויה להתכבד דהא בגמ' אמרינן דזה לענין זביני כו'. וגם זה רק דברי רשב"ג ולא קיי"ל כן ע"ש. ולא ידענא מאי קושיא הא סוף סוף חזינן דאמרינן דמי שיכול לקנות בשר וקונה קרביים לאו בר אינש הוא א"כ איך נאמר דהוא חה"ל הא בודאי אינם מכבדים בזה אף שנאמר שהוא אכילה שע"י הדחק עכ"ז בודאי אינם מכבדים בזה ומ"ש דזה רק מדברי רשב"ג הנה רש"י עי' דהיא מילתא אחריתא ואינו חולק כלל בזה. ומצאתי בחי' המאירי שגם הוא פי' כן ומ"ש הקה"ע בשם הרשב"א נ"ל דגם לדעת הרשב"א שכ' דדברי רשב"ג הוא לענין נדרים. ובזה הלכה כר"ע עכ"ז הדבר ההוא בעצמו גם ר"ע מודה ולא נחלקו במציאות. וראי' מהא דאמר רבא בביצה (ל"ג א') לשמעי' טוי לי בר אווזא ושדי מעי' לשונרא א"כ מבואר שלא היה אוכל המעיים ואף לפמ"ש התוס' שם ורש"י בשבת (קמ"ג א') דביו"ט שיש בשר אינם אוכלים המעיים מבואר עכ"פ מזה שאינה אכילה חשובה ושוב לא מקרי חה"ל כנ"ל פשוט וברור:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד בבבלי ר"ה דף י"ח ע"ב ושם הנוסחא ר"א ורחץ ור' יהושע וסיפר ובמסורת הש"ס נשמט הציון לר"ה:
+<b>רבי אבין ציים כל ערובת סוכות עי' בקה"ע שהגיה שצ"ל ערב שבת.</b> וכן מצאתי ברוקח בשורש קדושת היחוד שהעתיק כן רק ששם הגירסא ר' אבא. ועי' בהגהת מהר"ם די לונזאנו בסוף המס' שכ' ר' אבון ציים כל ערובת שבא כצ"ל נ"ב שבת שבין ר"ה ליה"כ עכ"ל. ונ"ל שכן היתה דעת הטור. ומיושב מ"ש בסי' רמ"ט שדרך אנשי מעשה להתענות בכל ע"ש שהביא ראיה מדאמרינן בעירובין בפ' בכל מערבין הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי אלמא שדרך להתענות בע"ש. וראיתי למרן הב"י שכ' ע"ז שהראי' שהביא אינה מוכרחת וממקום אתר הו"ל להביא ראיה מבוארת מירושלמי פ"ב דתענית ר' אבון ציים כל ערובת שבא עכ"ל. אמנם אם נאמר דהטור פי' כפי' הר"מ די לונזאנו שקאי על שבת שבין ר"ה ליה"כ א"ש. ועי' במ"א סי' רמ"ט סק"ז כתב והב"ח כתב בשם הפוסקים והירושלמי דאסור להתענות בע"ש לא ידעתי היכן מצאו בירושלמי כן ועיינתי בב"ח לא כתב כן בשם הירושלמי רק בשם הרוקח ודברי המ"א צ"ע או שט"ס בהם. ומה שהקשה שם מההיא דר' אבון ציים כו' ודחק לומר שהי' איסטניס לפמ"ש בשס הר"ם די לונזאנו א"ש בלא"ה:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>וגובין מן המטלטלין אמר רבי בא אף על גב דתימר דגובין מן המטלטלין כ'.</b> עיין מה שפירש הפני משה והוא דחוק ואתיא מרחוק ואין לו ביאור כלל ולולי דמסתפינא הייתי אומר דט"ס בירושלמי וצריך להיות אף על גב דתימר אין גובין כו'. והכוונה דהנה הב"י באבן העזר סי' קי"ט הביא פלוגתת הפוסקים אם יכול לגרש את אשתו אם אין לו לשלם כתובתה. ולדעתי היה נראה דהוא פלוגתא בין שני התלמודים. דהנה בירושלמי ב"מ (פ"ח הו"ד) איתא דאשה שנתגרשה ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה והרי"ף פ' בתרא דכתובות כ' דמתלמודא דידן לא נראה כן. והיה נראה דבזה תליא פלוגתתן דלהירושלמי דחייב במזונותיה א"כ משמע דאינו יכול לגרשה בלא כתובתה וכן כשגירשה חייב עדיין במזונותיה. אולם לשיטת תלמודא דידן דסובר שאינו חייב במזונותיה נראה דסובר דיכול לגרשה בלא כתובתה. ושוב ראיתי להג"פ (סי' קי"ט ס"ק מ"ו) שכ"כ ע"ש (והן אמת שנל"ע ע"ז דהא הב"י הביא שם בשם תשובת הרי"ף דאין לו לגרשה כשאין לו לשלם כתובתה וא"כ לפ"ז יהיו דברי הרי"ף סותרין זה את זה. אך הב"י כ' דלאו הרי"ף חתום עלה ע"ש) וא"כ א"ש. דהנה לכאורה מסוגית הש"ס דנדרים שם מכח דיכול לגרשה כשאין לו לשלם כתובתה דאמרינן שם דהמטלטלים הם לפרנסתו ואינו צריך למכור המטלטלים לשלם לה כתובתה. ומצאתי בשו"ת ס' יהושע בפסקים וכתבים (סימן מ"ו) שהתעורר בזה. אך באמת הש"ס דילן אזיל לשיטתו והירושלמי אזיל ג"כ לשיטתו לכן אמר ר' בא דאע"ג דהמטלטלים אינם משועבדים לכתובתה עכ"ז אומרים לו שיתן כיון שנדרת ואתה מוכרח אותה לגרשה וצריך אתה לשלם לה כתובתה לכן תמכור המטלטלין לשלם כתובתה:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>אין נשאלין נדרים אלא [עטופים] (מעומד) כו'.</b> עיין בשירי קרבן מה שתמה על הש"כ סי' רכ"ח סק"ט שכ' דבפתח צריך מיושב אבל בחרטה מתירין מעומד דהא מסקינן בסוף פרקין דגם בנדר הניתר ע"י חרטה צריך עטיפה ע"ש ולא ידענא מאי קושיא הא אדרבה אמרינן שם דלא צריך עטיפה בע"י חרטה כמו בע"י פתח וסגי בפלינס בעלמא וא"כ חזינן דיש חילוק בין חרטה לפתח. ומזה ראיית הש"כ לענין מיושב. ומ"מ בעינן עטיפה קצת מפני הכבוד. ומ"ש שהש"כ סותר א"ע ממ"ש בסי' רמ"ו דהא דשואלין הלכות מעומד היינו בזמן הבית א"כ איך יליף מהירושלמי הזה דמתירין הנדרים מיושב (ט"ס וצ"ל מעומד) לק"מ דהא הש"כ כתב דאף דמן הדין היו השואל הלכות צריך לשאול מעומד עכ"ז אחר חורבן הבית שירד חולשא לעולם והיו לומדים בישיבה שוב היו רשאין לישב אבל שאר דינים ונדר בזה גם היום מעומד והדינים המבוארים בירושלמי שצריך עטיפה והנשאל מיושב נשארים אדינם. ומה לי בזמן הבית או אח"כ. ולכן מה שהקשה עוד שם ממה דמבואר בירושלמי דגם אחר החורבן היו מתעטפין לק"מ דבזה גם הש"כ מודה וז"ב. ודרך אגב אעיר על מ"ש הר"מ בה' ת"ת (פ"ד ה"ז) דהשואל היו בעמידה והרמ"א בד"מ השיג עליו מהירושלמי הזה. וכן ממה דאיתא בבבלי עמד השואל וכו' ובש"כ שם חילק בין זמן הבית לאחר הבית וביד שאול השיג עליו דההוא ר"ג היה נכדו ע"ש. אולם בחי' הרשב"א למגילה (ד"כ ע"ב) מבואר כדברי הש"כ ובק"נ פ"ג דמגילה השיג עליו. ועיין ביערות דבש (ת"ב סי' י"א) תירץ דהיכא דשואל לפלפולא צריך לישב והשואל להלכה ומעשה צריך לעמוד וצל"ע דהא בירושלמי אי' אגדות מעומד ומאי הלכה למעשה יש באגדות. ועיין בספר סדר משנה שכ' שדברי הר"מ מבוארים בתוספתא פ"ז דסנהדרין וכ' שם שהר"מ ס"ל דגם קודם חורבן היה לומד הרב מיושב. ומיושב בזה מה שתמה הטורי אבן במגילה דף כ"ד מש"ס עירובין דמשה רבינו היה לומד מיושב ולהנ"ל א"ש. ועמ"ש הפרשת דרכים דרוש ט"ו:
+
+Chapter 11
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>איסטרטיות נכנסו לעיר כו'.</b> עיין בס' בני אהובה (פכ"ד מה' אישות ה"כ) שהוכיח מדברי הירושלמי הללו כהמהרי"ק דאשה שסברה שמותר לזנות אסורה לבעלה ע"ש. ולכאורה לפי מה שפי' הפני משה אין ראיה כלל אולם דבריו תמוהים. עיין בשו"ת נ"ב (מה"ת תאה"ע סי' י"ב) ולפ"ד צדקו דברי הבני אהובה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Nedarim/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,661 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Nedarim
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נדרים
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Nedarim
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נדרים
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>כל כינויי נדרים כנדרים כו'.</b> הנה התוס' בנדרים (ד"ב ע"א) והר"ן שם והתוס' נזיר (ד"ב א') הקשו למ"ד כינויין המה לשון שבדו להן חכמים איך מביאין חולין לעזרה ומ"ש התוס' דבנזיר לא אמרו כן צ"ע מירושלמי ריש נזיר דגם שם הובא הפלוגתא הזאת. ולכאורה לא זכיתי להבין מה הקשו דהא בנזיר כ"ט א' מבואר דר"ל סובר חולין בעזרה דרבנן וא"כ מאי מקשו על ר"ל דסובר לשון שבדו להם חכמים איך מביא חב"ע הא מדרבנן הוי קרבן וחב"ע הוי רק מדרבנן. ושוב ראיתי להאורח מישור שהקשה כן. ונ"ל לתרץ זה עפ"י מ"ש הג' מהרש"ק אלי בתשובה והיא נדפסה בשו"ת שיורי טהרה (ח"ב סי' פ"ג) דהיכא דמביא בתורת קרבן כ"ע ס"ל דחב"ע דאורייתא ואני הקשיתי עליו מסוגיא דנזיר הנ"ל דמבואר לר"ל דחב"ע מדרבנן אף דמביא בתורת קרבן וע"ז תרץ הג" הנ"ל (שם סי' פ"ז) דמיירי שהאב נתן לבנו מתנות והקטן הקדישן ומדאורייתא לא הוי הקדש וא"כ לא הוי בתורת קרבן וע"כ לא הוי האיסור כ"א מדרבנן דהקדישו הקדש ומדרבנן הוי נזיר עכ"ד וא"כ מקשו התוס' שפיר דבשלמא בנזיר דמיירי בקטן יש לצייר כן ע"פ הדרך שכתב הג' מהרש"ק משא"כ הכא דמיירי בגדול והוא יביא אותו בתורת קרבן כ"ע ס"ל דהוא מה"ת לכך הקשו התוס' שפיר. ובזה י"ל מה שהקשה השער המלך (פי"ב מהל' עכו"ם הי"א וז"ל מיהו הא קשיא לי דהא מבואר בפ' כ"ש דכ"ב דר' יהודא ס"ל חב"ע דרבנן וא"כ איך אמר רבא אליבא דר' יהודא דעל ס' נזיר לא מצי מייתי קרבן משום חולין בעזרה הא כיון דחב"ע דרבנן כל תיקונא גברא לא גזרו רבנן דומיא דהקפה עכ"ל והניח בקושיא ולהנ"ל א"ש כיון דמייתי בתורת קרבן הוא מדאורייתא ואין מתירין משום תיקונא גברא איסור דאורייתא. והן אמת שמתוס' זבחים (ס"ח א' ד"ה אומר) ושם (ע"ז ב' ד"ה הדם) מוכח דס"ל דאף היכא דמייתי בתורת קרבן הוא ג"כ מדרבן. אך י"ל דהתוס' בנדרים ונזיר ס"ל כן. ועי' בא"ז ה' בכורות סי' תק"ד שהיה לו הגירסא אמר רשב"ל אמר ריב"ח וכתב שם שהוא תנא ע"ש. וכ"ה הנוסחא בנזיר בקצת דפוסים וא"כ י"ל דרשב"ל אמר כן בשם ריב"ח ולי' לא ס"ל כן וא"כ א"ש דבריהם בפשיטות:
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>אמר ר' יודן בנדרים אסור כו'.</b> עי' במראה הפנים שכתב דהרשב"א פסק כר' יודן דנדר בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר לא מהני וכ"כ הר"ן וז"ל משום דר' יודן ור' מנא קיימו בחד שיטה וע"ז כתב המראה הפנים ואפשר דגרסי ר' מנא במקום ר' חנניה דלעיל דס"ל נמי כר' יודן כדפרישת לעיל עכ"ל. גם ראיתי להש"ק שכתב דמדברי הרשב"א והר"ן נראה דגרסו ר' יודן ור' מנא בין בנדרים ובין בשבועות מותר אולם מדברי הרמב"ן מוכח דגרס כגרסתינו עכ"ד. אולם המה כתבו כל זה לפי שלא נגלה בימיהם דברי הרמב"ן דשמה מבואר גירסתו ושליכא חילוק כלל בינו ובין גירסת הרשב"א ושלא גריס ר' מנא במקום ר' חנניה וכך הוא גירסתו א"ר' יודן בנדרים אסור ובשבועות מותר (פי' כשאומר עלי אסור בנדרים ומותר בשבועות) איסור הרי הוא עלי אסור הרי הוא עלי איסור אסיר שבועה הרי הוא עלי מותר הרי הוא עלי שבועה מותר א"ר מנא איסור הרי היא מותר (פי' כשהזכיר בנדר ל' שבועה הרי עלי איסור אסור שבועה הרי עלי אסור הרי עלי שבועה מותר פי' דר' מנא ס"ל ג"כ דנדר ב��' שבועה לא מהני ושבועה בל' נדר ג"כ לא מהני ורק כשהזכיר בתחלה שבועה ובסופו עלי ס"ל דאסור) וכ"כ הריטב"א פ"ב דנדרים בשם הרמב"ן בחי' שבועות שפי' כן דברי הירושלמי והנוסחא הלז הוא ג"כ ברמב"ן לנדרים פ"ב ומבואר מכל זה גירסת הרמב"ן והרשב"א והר"ן בהירושלמי ורק שהרמב"ן ס"ל דש"ס דילן חולקת על הירושלמי. ומדי דברי בהך דינא דנדר בלשון שבועה ראיתי להעיר בדין נזירות בלשון שבועה אי מהני. וראיתי להש"ך ביו"ד (סי' ר"ו סק"י) עמש"ש בש"ע דבנזירות בלשון שבועה לד"ה אסור. וע"ז כתב הש"ך דז"א בב"י אבל במבי"ט ח"א סי' ע"ב בשם הרדב"ז כתב דלכ"ע מהני דהוא איסור גברא והמבי"ט חלק עליו והש"ך ס"ל כהרידב"ז ע"ש. והנה מש"ש הש"ך שבב"י לא נמצא זה לכאורה חשבתי למצוא. שכ"ה דעת הב"י שכתב כן בתשובתו באבקת רוכל סי' קצ"ח דנזירות מועיל בלשון שבועה ותמה ע"ז שם. אולם אחרי אשר עיינתי במבי"ט מבואר דהתשובה הזאת איננה מתורת מרן והוא למהר"י טיטייני"ק ובטעות נחתם ע"ז שם מרן. אולם בבדק הבית מבואר וכמ"ש היד שאול. ואולם מ"ש הש"ך בשם הרדב"ז דס"ל דבנזירות לכ"ע מהני הן אמת שכ"ה ברדב"ז ח"א סי' מ"ב וקל"ג ובח"ד סי' קכ"ו ורע"ט דבנזירות לכ"ע מהני בלשון שבועה דהוי איסור גברא [ועוד כתב שם דכיון דנהגו כן להוציא בלשון שבועה מהני וכ"כ בח"א סי' קכ"ד והמבי"ט תמה עליו דזה לא מועיל רק בלשונות השבועה ולא בנ"ד ע"ש ותמהני עליו שבמחכ"ת הקדושה לא ראה ברא"ש פ"ק דנדרים שכ"כ לענין נדר בלשון שבועה דאף שדעתו דלא מהני מ"מ כיון שנהגו כן צריכין להתירן שלא ינהגו קלות ראש בנדרים ע"ש דהוא כדברי הרדב"ז] וכ"כ בח"ה סימן ש"א רמ"ד והיא היא התשובה שהביאה המבי"ט. וצל"ע על הרדב"ז ממ"ש בח"ה סי' ש"א פ"ה באשה שאמרה הריני נזירה כשמשון שלא אתקן לך בגד. וכתב הרדב"ז דנידון זה הוא במחלוקת ואמאי תלה אותו במחלוקת הא בזה לכ"ע מהני וצע"ק (וי"ל כיון שבלא"ה דעתו שם להקל לכן לא רצה להאריך והוא דוחק) אמנם צל"ע עמ"ש הרדב"ז ח"א סי' תל"ו בא' שנדר נזירות שמשון שיעשה השתדלות לישא אשה והוא מושבע ועומד שלא ישא אחרת וע"ז כתב הרדב"ז וז"ל כבר ידעת כי הנזירות הוא מכלל הנדרים והנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות הלכך חלין נמי על השבועה עכ"ל. והוא לכאורה תמוה דכיון דס"ל בכל אלו המקומות דנזירות הוא איסור גברא כמו שבועות א"כ מהראוי שלא תחול ע"ד מצוה כמו שבועה ואמאי כתב כאן בהיפוך והיה מקום ליישב זה דמפקינן לה מהא דאמרינן בנזיר (דף ג') דמיין ושכר יזיר לאסור ייין מצוה כיין הרשות א"כ מבואר דס"ל דנזירות חלין ע"ד מצוה. דמלבד דאין המסקנא בש"ס כן. עשו"ת מהרי"ט בתשו' מהר"י באסין ח"א סי' נ"א) עוד זאת הקשה דדברי הרדב"ז שפתיו ברור מללו דהטעם דחלין ע"ד מצוה דהוא כמו נדרים וא"כ מבואר דכאן כתב ההיפוך ממ"ש בכל המקומות שהבאתי למעלה דס"ל דנזירות דמי לשבועה דהוי איסור חפצא. וכן יש לתמוה ע"ד הריטב"א שבספ"ק דנדרים כתב דנזירות הוי איסור חפצא וכ"כ בפ"ב דנדרים. ואמנם בחי' לשבועות [דכ"ד ע"ב הובאו דבריו בדברי המגיה לחי' נזיר להרב המאירי ד"ג] כתב על ההיא דבעי רב אסי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה וז"ל ופרש"י דאין כאן שבועה ונראה מדברי רבינו ז"ל דנזירות חיוב גברא הוא דאי איסור חפצא הוא הא קיי"ל דשבועה חלה על הנדר ונדר על השבועה דהאי איסור גברא והאי איסור חפצא כו'. וכן עיקר דהא נזיר לא אסר עליו מידי אלא שקבל עליו נזירות ורחמנא אסרו כו' עכ"ל הרי דס"ל דנזירות הוי איסור גברא היפוך דבריו מנדרים וצ"ע. והנה דברי הרדב"ז האלו יש ליישבם לפמ"ש הרדב"ז (בח"ג סי' תקי"ט) ובסי' תקנ"ב באורך דנזירות מועיל בין בלשון נדר בין בלשון שבועה דיש בהן מה דאסר חפציו עליו כמו יין ולגבי טומאה ותגלחת אסר נפשיה מן חפצא דלא שייך בהו אסר חפצי' עליו ע"ש באורך וכיון שכן זכינו דס"ל דנזירות הוי איסור גברא ואיסור חפצא ודנינן להו לחומרא וע"כ חל על דבר שאין בו ממש כמו שבועה וג"כ חל על דבר מצוה כמו נדר וא"ש דבריו והבן כי נכון הוא. אולם דברי הריטב"א א"א ליישב כן. ועי' ברדב"ז שם בסי' תקי"ט שהביא דברי הריטב"א בריש נדרים דגם שם כתב דנזירות הוי איסור גברא ע"ש וזה סותר דבריו מ"ש בפ"ק ובפ"ב דנדרים. ואמת שלא מצאתי זה בחי' הריטב"א נדרים שלפנינו וגם דבריו אלו היה מקום ליישבם כמ"ש לדעת הרדב"ז דהוי איסור גברא ואיסור חפצא. אולם דבריו שבשבועות א"א ליישב כן דאם הוי איסור גברא ואיסור חפצא מהראוי שתחול על שבועות לחומרא. ובעיקר הדין עי' שו"ת מהרי"ט וחלק א' סימן נ"ג ונ"ד) ורשד"ם (חלק יו"ד סי' ע"ו) ופמ"א (ח"א סי' ע"ז):
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>שבועה שלא אוכל ג' ימים כו'.</b> הנה בילקוט נביאים (רמז תתרנ"ו) איתא איך היו צמים ג' ימים לילה ויום ולא היו מתים אלא שהיו מפסיקין מבעוד יום. וראיתי בשו"ת איתן האזרחי בק"א (דס"ג ע"א) שכתב וז"ל המדרש הזה צריך נגר ובר נגר להלמו וחל עלינו חובת הביאור כו' כי הקושיא אינו מה שהקשה ואיך היו צמים כו' והוא תמוה הלא אנחנו רואים כמה אנשים ונשים צמים כן' גם התירוץ שכתב לפי שהיו מפסיקין מבעו"י אינו מובן כלל כי איך יתיישב הקושיא ואדרבא קשיא איך לא היו מתים עכ"ל. ובאמת לק"מ דמה שנתקשה על מה שהקשה המדרש ואיך היו צמים כו' לק"מ דהא מבואר בירושלמי כאן שבועה שלא אוכל ג' ימים ממתינים אותו עד שיאכל ומלקין אותו ופי' הפ"מ שקרוב להסתכן וכ"כ הר"ן בשבועות פ"ג. ועי' בכ"מ פ"ה מה' שבועות והיינו אף דנמצאו אנשים שיכולים להתענות כמה ימים [עי' בש"ס ע"ז ד"ח דאדם הראשון ישב ח' ימים בתענית והיינו לילה ויום עי' בתורת חיים שם. ועי' בפרקי דר"א פרק א' גבי ר"א בן הורקנוס עשה שתי שבתות ולא טעם כלום] אבל איך הכריזו כן על כל העדה אנשים ונשים דבודאי ימצאו בהם אנשים שמסתכנים שלא יהיו יכולים לעמוד בהצום ויסתכנו וכמו שכתב בירושלמי דממתינין אותו כו'. ומה שהקשה על מ"ש המדרש דמפסיקין היו לא ראה מ"ש בשו"ת הריב"ש (סי' תט"ז) וז"ל פי' שלא היו ג' צומות שקבלו ג' צומות בלתי רצופים אלא שבכ"א יפסיקו מבעו"י כמו שאנו עושין בט"ב וביוה"כ ולזה אמר לילה ויום עכ"ל ואתי שפיר דברי המדרש ואינו טעות ספר כמו שחשב האיתן האזרחי:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>למפריען קדשו או מכאן ולבא כו'.</b> כתב בשירי קרבן והפוסקים השמיטו בעיא זו ולא ידעתי למה וצ"ע עכ"ל ולענ"ד לק"מ עפ"י מ"ש בס' קהלת יעקב (אות א' סי' ק"ד) להוכיח דש"ס דילן ס"ל דאמדינן דעתו שיחול ההקדש משעה הראשונה והוי כאמר מעכשיו כו' ע"ש באורך וא"כ אין מציאות להאיבעיא זאת לפי סוגית ש"ס דילן דבודאי ס"ל דחל ההקדש משעה הראשונה והוי כאמר מעכשיו וא"ש:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אמר ר' יוחנן בר מרייה כתיב ביום ההוא כרת כו'.</b> כתב הפני משה דצ"ל וירא ה' אל אברהם כו' ואתנה בריתי כו' ע"ש. ובזה מיושב מה שהניח בצ"ע הש"ק על הר"מ בפי' המשנה והתוי"ט שכתב דההתחלה היא מואתנה את בריתי וכ"כ ג"כ הרמב"ם בחיבורו (פ"ג מה' מילה ה"ט) דהוא היפוך דברי הירושלמי ולהנ"ל א"ש דגם הם היו גורסים כגירסת הפני משה. אמנם ראיתי בחי' המאירי לנדרים (ל"א ב') שכתב וז"ל וכשעיינו בשניהם לא מצינו בפרשת מילה אלא י"ב בריתות כו' ומ"מ פירשו בתלמוד המערב י"ג בריתות אלו מביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית כו' והוא בפרשת בתריס עכ"ל מבואר שגרס כגרסתינו בירושלמי. אולם תמהני דלא קחשיב לברית עולם (ועמ"ש המגיה שם) ואולי דסובר דוהקמותי את בריתי אתו לברית עולם הם א' דהפירוש שהברית שהקימותי אתו הוא ברית עולם וע"כ הם נחשבים לא' והוא דחוק. ועי' בס' המפתח לרבינו ניסים גאון (דנ"ב א') שגם שם קחשיב הי"ג בריתות אך שם נדפסו בשיבוש וכמ"ש המגיה שם:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ואפי' בבעל חוב שדוחק נישמעינה מן הדא תדע לך כו'.</b> עי' פני משה כתובות (פי"ג ה"ב) מה שפי' בו ותמהני שלא זכר מדברי הש"כ (סי' קכ"ח סק"ג) שכ' דהירושלמי מוכיח מדמקריב עליו קינין כו' אע"פ שהיו ממשכנין אותו ומשני דהתם מיירי שכבר הפריש קרבנותיו ונאבדו ביד הכהן דתו לא מיחייב בעה"ב. וראיתי לההפלאה בכתובות (דק"ח א' ד"ה אפי') שכ' ע"ד הש"כ ודבריו אינם מובנים כלל חדא דהא קיי"ל חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן וה"ה בכל מחוסרי כפרה ומ"ש דכשמסרם ביד הכהן ונאבד הכהן חייב באחריותן קשה דהא נתמעטו קדשים מדין שמירה אפי' מפשיעה כדקיי"ל בח"מ סי' ש"א עכ"ל. וכן הקשה השירי קרבן כאן. ולענ"ד להצדיק דברי הש"כ דמה שהקשה ההפלאה דהא בחייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן נ' דדעת הש"כ דבאשם יולדות ממשכנין אותן דהא הטעם דאין ממשכנין משום דכיון דאסור לאכול בקדשים א"כ ממילא מביא הקרבן אבל אשם יולדת דאין מעכבו מלאכול בקדשים כמבואר ברמב"ם פ"א מה' מח"כ ואמת שהכ"מ כ' שם דהוא ט"ס. אולם בלח"מ (פ"ו מה' נזירות) כ' דהעיקר הוא כנוסחתינו א"כ שוב ממשכנין דחיישינן דיאחר אותו מלהביא כיון שאין מעכבו מלאכול בקדשים והכא במשנה נזכר אשמות וע"כ צדקו דברי הש"כ. ועי"ל לפמ"ש הרמב"ן הובא במל"מ (פי"ד מה' מעה"ק הי"ז) דהיכא דעברו ג' רגלים ממשכנין גם בחייבי חטאות ואשמות א"כ י"ל דהירושלמי הוכיח דהא סתמא קאמר כאן דמביא הכהן אע"ג דעברו עליו ג' רגלים וא"ש דברי הש"כ ומה שהקשה ההפלאה על הש"כ דהא קדשים נמעטו מדין שמירה י"ל דהש"כ אזיל לשיטתו בח"מ (סי' ס"ו ס"ק קכ"ו) דחייב בפשיעה. וע' בשדה יהושע בכתובות (דמ"ב ע"ד) שנוסחא אחרת היתה לו בירושלמי ע"ש. וראיתי בתומים (סק"א) שכ' על מ"ש הש"כ דאם הפריש קיני זבין ונפסלו דאין הבעה"ב חייב לקנות אחרת דמעולם לא שמענו כזאת ובודאי משנפסל חייב להביא אחר. וראיתי להקצות החשן סק"ב ולהנה"מ שם שכתבו עליו דנעלם ממנו משנה מפורשת בשקלים (כ"ז מ"ז) דהקינין הפסולות היו באין משל ציבור או משל המספק והיא תמי' נפלאה דא"כ הבעה"ב פטור וליישב דברי התומים נראה לפמ"ש בס' תפארת ישראל בשקלים שם דדוקא אם נפסלו מאותן שקנו הב"ד אבל אם הביאו הן עצמן צריכות להביא אחירות וא"כ נ"ל דגם דעת התומים היתה כן וסובר דכיון דבמשנה סתמא קתני משמע אפי' הביאו הן עצמן ולא הב"ד וא"ש דבריו:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>לא יעשה עמו באומן דברי ר' מאיר.</b> הקרבן העדה העיר בכאן דלמה לא פסקו כר' מאיר הא הלכה כר"מ בגזירותיו ועשו"ת חקר הלכה (סי' ה') שנשאל בזה ובשב שמעתתא (שער ז' סי' י"א) תמה בזה וכ' שלא ראה מי שהעיר בזה ולא ראה דברי הש"ק כאן. וגם מ"ש שכל הראשונים ס"ל דאין הלכה כר"מ בקנסותיו לא ראה בס' יראים (סי' י' שנ"ב) דגם בקנסותיו הלכה כמותו ועי' שאילת שלום סי' ט"ז:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>קונם שאיני נהנה כוי" כמ"ד לאחר האיסור.</b> הנה ראיתי להמחנה אפרים ה' שבועות (סי' ע') שכ' ונלע"ד דהפי' דלמ"ד לאחר האיסור כלומר דאין חכם מתיר אא"כ חל הנדר מש"ה קתני נשאל על הראשון ואח"כ נשאל על השני שאין חכם מתיר הנדר עד שיחול ולמדנו מזה דאע"פ שהוא נדר א' לא אמרינן הותר מקצתו הותר כולו כל כמה דלא חל האיסור עכ"ל ובמחכת"ה לא ראה בירושלמי נדרים (פ"ו ה"ג ופי"א ה"ט) שמבואר שם להדיא דהך מ"ד דפליגי אם לאחר הנדר או לאחר האיסור המה ר' ישמעאל ור' עקיבא דפליגי אם הולכין אחר אמירת הנדר או אחר השעה שהנדר חל ולא כהמחנה אפרים שסבר דפליגי אם מתירין קודם שיחול הנדר ובירושלמי באלו המקומות מבואר ההיפוך והוא ברור. ועיין בקה"ע שכ' וקאמר הך ברייתא דתני בה נשאל בין על הראשון בין על השני אתיא כר"י דאזיל בתר חלות האיסור ואין שני הנדרים חלין באחת ולא שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו הלכך צריך לשאול גם על השני והך ברייתא דתני בה ואין נשאל על השני אתיא כר"ע דבתר אמירה אזלינן ואז הי' הב' נדרים כא' הלכך כיון שנשאל על הראשון ה"ל כנדר שהותר מקצתו ובטל כולו וא"צ לשאול על השני. ה"ג ברם כמ"ד לאחר הנדר עכ"ל. והנה מ"ש דגרסינן כמ"ד לאחר הנדר היא ט"ס לפי שיטתו וצ"ל ברם כמ"ד לאחר האיסור. אולם לפ"ד תקשה על הרמב"ם שפסק בה' נדרים (פי"ג הט"ז) כר"ע דאזלינן בתר האיסור ומדוע פסק בה' שבועות (פ"ו הט"ו) דצריך לשאול על שניהם וכ"פ כל הפוסקים והא לפ"ד הוי תרתי דסתרי וע"כ נראה העיקר כמו שפי' הפ"ע להיפוך וא"ש פסקי הרמב"ם והפוסקים:
+<b>ר' יוחנן אמר מפני הבושה כו'.</b> בשירי קרבן הביא פי' הר"ן דבנודר לתועלת חבירו לא יתירו לו אלא בפניו כדי שיתבייש ממנו ויקיים נדרו והשיג עליו דהא המודר הנאה בפניו קתני משמע שאסר עליו הנאתו וע"ש עה שדחק ליישב דברי הר"ן. ובמחכ"ת לא ראה בשו"ת הר"ן (סי' י"ז) שכ' ועוד ששם בנדרים יש מי שגרס המודר הנאה מחבירו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו משמע דהא שלא בפניו מתירין לו אפילו שלא בפניו וסמכתי לפי גירסא זו לפי שאמרו בירושלמי דנדרים פ' השותפין והביאו בתוס' גיטין מטו"ך בלשון הזה המודר הנאה מחבירו בפניו כו' ר' יוחנן אמר מפני הבושה כו' והיא שיטה מחוורת ואע"פ שאינה מסכמת עם מה שכתבתי בפירושי בנדרים לפי שכתבתיה ע"פ ספרינו ועדיין לא באו לידי התוס' מטו"ך אפשר שאתקן שם מעט ואודיעכם עכ"ל וא"כ מה שדחק ליישב דברי הר"ן ליתא דהר"ן בעצמו הודה שדבריו המה נגד הירושלמי רק שהתנצל שכתב אותו קודם שראה אותו הגירסא:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>הדירו אביו מנכסיו כו'.</b> עיין בשירי קרבן שכ' וז"ל כ' תוס' בבבא בתרא דף קל"ג ע"ב בד"ה בא עליו כו' נראה לרשב"א דהאי גברא הדירו נכסיו מבניו בחייו ובמותו כו' ע"ש וקשה למה לי שהדירו במותו הא אפילו אם הדירו בחייו אסור בהן כל ימי חייו וכדתנן בבבא קמא פ' הגוזל וצ"ע עכ"ל. ולא ידעינא מאי קושיא הא אם לא הי' אומר במותו בודאי היו זוכין הבנים בלא המתנה מיונתן בן עוזיאל מכח ירושה כדאיתא במשנה בב"ק (דף ק"ח סוף ע"ב) דאם אמר בחייו ירשנו הבנים וכ"כ הרש"ל בח"ש והב"ח בהגהותיו שם והוא ברור:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>כ�� נון דלא אכיל פחות מן ליטרא כילכוד אנא טעים כו'.</b> עיין בתפארת ישראל (ד"ע ע"ד) שהביא הגירסא פחות מליטרא כולכית כו' וכ' ומכאן קשה על המפרשים דכולכית הוא מין דג טמא וצ"ע עכ"ל. וראיתי בביאורי מהרא"ל מה"ר אליעזר לוי היילפערין בבאורו על רש"י בחומש (פרשה שמיני דמ"ו א') שיישב זה עפ"י מ"ש הבח ביורה דעה סי' פ"ג דקודם שפירשו מותר. ורק אחר שפירשו אסור יע"ש. ולדעתי שגה בזה ואינו עולה ארוכה כלל דהא אמרינן להלן בירושלמי לית הדא פליגא על ר' יוחנן דר' יוחנן אמר הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם לית אורחיה דבר נש מימר לחבריה זבין לי נון וזבין ליה כלכוד וא"כ נראה שהוא זבין ליה ומוציאו מן הציר כמו שמוציא שאר דגים כשקונה אותן. וא"כ שוב הוי פירש וגם אם נדחוק לומר דמיירי דלוקחו עם הציר נראה ודאי דאין לשון בני אדם כן כשיאמר לחבירו ליקח לו דג בודאי כוונתו על סתם דג שיקח אותו ויבשלהו או יצלהו ולא שיקח לו כולכית שלא יוכל ליקח אותו מן הציר ויוכרח לישתות אותו בהכלי שקנהו אכן נראה דהסוברים דכולכית הוא דג טמא גורסים כילכוד כגירסא שלנו והוא מין דג אחר שהוא טהור ואיננו כולכית וז"ב [עיין ערוך השלם ערך כלכית א', ב', מ"ש ע"ז:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>עולשין חשובין הן לטמא טומאת אוכלין בשביעית.</b> בשירי קרבן כ' וז"ל הרמב"ם בה' טומאת אוכלין השמיט עולשין שהן מטמאין טומאת אוכלין והי' נ"ל לפום ריהטא שטעמו דמסיק הש"ס משהתיר רבי וכו' לעולם אין העולשין מטמאין טומאת אוכלין אך קשה וכו' וצ"ע עכ"ל ובמחכ"ת לא ראה בר"מ ה' טומאת אוכלים (פ"ג ה"ג) וז"ל עולשין שזרען לבהמה ונמלך עליהן לאדם אין מקבלין טומאה עד שיחשוב עליהן אחר שיתלשו שמחשבת חיבור אינה מחשבה. עולשין שליקטן לבהמתו והדיחן ונמלך עליהן לאדם צריכין הכשר שני אחר המחשבה עכ"ל מבואר להדיא שלא השמיט הדין דעולשין מטמאין טומאת אוכלין דלא כהשירי קרבן:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>קרבייא לאו בשר כו'.</b> בקה"ע הניח בצ"ע ע"ד ר"י ההובא בטיו"ד סי' ק"י דקרבייא אינה חתיכה הראויה להתכבד דהא בגמ' אמרינן דזה לענין זביני כו'. וגם זה רק דברי רשב"ג ולא קיי"ל כן ע"ש. ולא ידענא מאי קושיא הא סוף סוף חזינן דאמרינן דמי שיכול לקנות בשר וקונה קרביים לאו בר אינש הוא א"כ איך נאמר דהוא חה"ל הא בודאי אינם מכבדים בזה אף שנאמר שהוא אכילה שע"י הדחק עכ"ז בודאי אינם מכבדים בזה ומ"ש דזה רק מדברי רשב"ג הנה רש"י עי' דהיא מילתא אחריתא ואינו חולק כלל בזה. ומצאתי בחי' המאירי שגם הוא פי' כן ומ"ש הקה"ע בשם הרשב"א נ"ל דגם לדעת הרשב"א שכ' דדברי רשב"ג הוא לענין נדרים. ובזה הלכה כר"ע עכ"ז הדבר ההוא בעצמו גם ר"ע מודה ולא נחלקו במציאות. וראי' מהא דאמר רבא בביצה (ל"ג א') לשמעי' טוי לי בר אווזא ושדי מעי' לשונרא א"כ מבואר שלא היה אוכל המעיים ואף לפמ"ש התוס' שם ורש"י בשבת (קמ"ג א') דביו"ט שיש בשר אינם אוכלים המעיים מבואר עכ"פ מזה שאינה אכילה חשובה ושוב לא מקרי חה"ל כנ"ל פשוט וברור:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד בבבלי ר"ה דף י"ח ע"ב ושם הנוסחא ר"א ורחץ ור' יהושע וסיפר ובמסורת הש"ס נשמט הציון לר"ה:
+<b>רבי אבין ציים כל ערובת סוכות עי' בקה"ע שהגיה שצ"ל ערב שבת.</b> וכן מצאתי ברוקח בשורש קדושת היחוד שהעתיק כן רק ששם הגירסא ר' אבא. ועי' בהגהת מהר"ם די לונזאנו בסוף המס' שכ' ר' אבון ציים כל ערובת שבא כצ"ל נ"ב שבת שבין ר"ה ליה"כ עכ"ל. ונ"ל שכן היתה דעת הטור. ומיושב מ"ש בסי' רמ"ט שדרך אנשי מעשה להתענות בכל ע"ש שהביא ראיה מדאמרינן בעירובין בפ' בכל מערבין הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי אלמא שדרך להתענות בע"ש. וראיתי למרן הב"י שכ' ע"ז שהראי' שהביא אינה מוכרחת וממקום אתר הו"ל להביא ראיה מבוארת מירושלמי פ"ב דתענית ר' אבון ציים כל ערובת שבא עכ"ל. אמנם אם נאמר דהטור פי' כפי' הר"מ די לונזאנו שקאי על שבת שבין ר"ה ליה"כ א"ש. ועי' במ"א סי' רמ"ט סק"ז כתב והב"ח כתב בשם הפוסקים והירושלמי דאסור להתענות בע"ש לא ידעתי היכן מצאו בירושלמי כן ועיינתי בב"ח לא כתב כן בשם הירושלמי רק בשם הרוקח ודברי המ"א צ"ע או שט"ס בהם. ומה שהקשה שם מההיא דר' אבון ציים כו' ודחק לומר שהי' איסטניס לפמ"ש בשס הר"ם די לונזאנו א"ש בלא"ה:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>וגובין מן המטלטלין אמר רבי בא אף על גב דתימר דגובין מן המטלטלין כ'.</b> עיין מה שפירש הפני משה והוא דחוק ואתיא מרחוק ואין לו ביאור כלל ולולי דמסתפינא הייתי אומר דט"ס בירושלמי וצריך להיות אף על גב דתימר אין גובין כו'. והכוונה דהנה הב"י באבן העזר סי' קי"ט הביא פלוגתת הפוסקים אם יכול לגרש את אשתו אם אין לו לשלם כתובתה. ולדעתי היה נראה דהוא פלוגתא בין שני התלמודים. דהנה בירושלמי ב"מ (פ"ח הו"ד) איתא דאשה שנתגרשה ולא נתן לה כתובתה חייב במזונותיה והרי"ף פ' בתרא דכתובות כ' דמתלמודא דידן לא נראה כן. והיה נראה דבזה תליא פלוגתתן דלהירושלמי דחייב במזונותיה א"כ משמע דאינו יכול לגרשה בלא כתובתה וכן כשגירשה חייב עדיין במזונותיה. אולם לשיטת תלמודא דידן דסובר שאינו חייב במזונותיה נראה דסובר דיכול לגרשה בלא כתובתה. ושוב ראיתי להג"פ (סי' קי"ט ס"ק מ"ו) שכ"כ ע"ש (והן אמת שנל"ע ע"ז דהא הב"י הביא שם בשם תשובת הרי"ף דאין לו לגרשה כשאין לו לשלם כתובתה וא"כ לפ"ז יהיו דברי הרי"ף סותרין זה את זה. אך הב"י כ' דלאו הרי"ף חתום עלה ע"ש) וא"כ א"ש. דהנה לכאורה מסוגית הש"ס דנדרים שם מכח דיכול לגרשה כשאין לו לשלם כתובתה דאמרינן שם דהמטלטלים הם לפרנסתו ואינו צריך למכור המטלטלים לשלם לה כתובתה. ומצאתי בשו"ת ס' יהושע בפסקים וכתבים (סימן מ"ו) שהתעורר בזה. אך באמת הש"ס דילן אזיל לשיטתו והירושלמי אזיל ג"כ לשיטתו לכן אמר ר' בא דאע"ג דהמטלטלים אינם משועבדים לכתובתה עכ"ז אומרים לו שיתן כיון שנדרת ואתה מוכרח אותה לגרשה וצריך אתה לשלם לה כתובתה לכן תמכור המטלטלין לשלם כתובתה:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>אין נשאלין נדרים אלא [עטופים] (מעומד) כו'.</b> עיין בשירי קרבן מה שתמה על הש"כ סי' רכ"ח סק"ט שכ' דבפתח צריך מיושב אבל בחרטה מתירין מעומד דהא מסקינן בסוף פרקין דגם בנדר הניתר ע"י חרטה צריך עטיפה ע"ש ולא ידענא מאי קושיא הא אדרבה אמרינן שם דלא צריך עטיפה בע"י חרטה כמו בע"י פתח וסגי בפלינס בעלמא וא"כ חזינן דיש חילוק בין חרטה לפתח. ומזה ראיית הש"כ לענין מיושב. ומ"מ בעינן עטיפה קצת מפני הכבוד. ומ"ש שהש"כ סותר א"ע ממ"ש בסי' רמ"ו דהא דשואלין הלכות מעומד היינו בזמן הבית א"כ איך יליף מהירושלמי הזה דמתירין הנדרים מיושב (ט"ס וצ"ל מעומד) לק"מ דהא הש"כ כתב דאף דמן הדין היו השואל הלכות צריך לשאול מעומד עכ"ז אחר חורבן הבית שירד חולשא לעולם והיו לומדים בישיבה שוב היו רשאין לישב אבל שאר דינים ונדר בזה גם היום מעומד והדינים המבוארים בירושלמי שצריך עטיפה והנשאל מיושב נשארים אדינם. ומה לי בזמן הבית או אח"כ. ולכן מה שהקשה עוד שם ממה דמבואר בירושלמי דגם אחר החורבן היו מתעטפין לק"מ דבזה גם הש"כ מודה וז"ב. ודרך אגב אעיר על מ"ש הר"מ בה' ת"ת (פ"ד ה"ז) דהשואל היו בעמידה והרמ"א בד"מ השיג עליו מהירושלמי הזה. וכן ממה דאיתא בבבלי עמד השואל וכו' ובש"כ שם חילק בין זמן הבית לאחר הבית וביד שאול השיג עליו דההוא ר"ג היה נכדו ע"ש. אולם בחי' הרשב"א למגילה (ד"כ ע"ב) מבואר כדברי הש"כ ובק"נ פ"ג דמגילה השיג עליו. ועיין ביערות דבש (ת"ב סי' י"א) תירץ דהיכא דשואל לפלפולא צריך לישב והשואל להלכה ומעשה צריך לעמוד וצל"ע דהא בירושלמי אי' אגדות מעומד ומאי הלכה למעשה יש באגדות. ועיין בספר סדר משנה שכ' שדברי הר"מ מבוארים בתוספתא פ"ז דסנהדרין וכ' שם שהר"מ ס"ל דגם קודם חורבן היה לומד הרב מיושב. ומיושב בזה מה שתמה הטורי אבן במגילה דף כ"ד מש"ס עירובין דמשה רבינו היה לומד מיושב ולהנ"ל א"ש. ועמ"ש הפרשת דרכים דרוש ט"ו:
+
+Chapter 11
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>איסטרטיות נכנסו לעיר כו'.</b> עיין בס' בני אהובה (פכ"ד מה' אישות ה"כ) שהוכיח מדברי הירושלמי הללו כהמהרי"ק דאשה שסברה שמותר לזנות אסורה לבעלה ע"ש. ולכאורה לפי מה שפי' הפני משה אין ראיה כלל אולם דבריו תמוהים. עיין בשו"ת נ"ב (מה"ת תאה"ע סי' י"ב) ולפ"ד צדקו דברי הבני אהובה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Sotah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,480 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Sotah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי סוטה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי סוטה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>דמר ר' יוחנן וכו' כי יסיתך אחיך כו' מתיחד אדם עם אמו ודר עמה כו'.</b> המל"מ (פ"א מה' סוטה ה"ג) כ' שטעם הירושלמי דמקנין לשנים כאחד דה"א כיון דאינו אסור ביחוד לא תאסר וסיים שם שוב זיכני ד' ומצאתי בירושלמי באותו פרק על המ"ד דמקנא לה ע"י אביו ובנה ההוא דאמר ר"י כי יסיתך כו' מבואר הדבר כמ"ש דמה דאיצטרך לומר דמקנא ע"י אביו הוא משום דליכא איסור יחוד וכן מה שבעי לה מהו שיקנא משנים פכ"ד. אולם באמת אין התחלת ראיה מהירושלמי הזה דזה תורף דברי הירושלמי דמקשה ע"ד ר"י בר"י דסובר דמקנא לה עפ"י עצמו דא"כ אין לדבר סוף דמי שיתקוטט עם אשתו יאמר שקינא לה מאיש פלוני והיא שלא ידעה מאותה הקינוי תסתתר עמו ותאסור ומקשה הירושלמי דמה לה באמת להתיחד עם אותו האיש דהא יחוד אסיר מה"ת רק הקושיא הוא לר"א דסובר דמשקה לה עפ"י עצמו וא"כ יקנא לה עפ"י שנים ואח"כ יאמר שנסתרה עם אותו האיש. אח"כ אמר דגם על ר"י בר"י קשה דהוא יאמר שקינא לה מאביו ומותרת להתיחד עם אביו כדאמר ר"י וא"כ אין ראיה להמל"מ דהטעם דה"א כיון דאינו אסור ביחוד לא תיאסר דז"א דמה דהביא דברי ר' יוחנן הוא בכדי שתקשה גם לר"א דיאמר שקינא לה מאביו וז"ב. ומש"ש המל"מ ע"ד הב"י (סי' קע"ח) כבר מחקו הב"י בבדק הבית. ומש"ש ע"ד הירושלמי באמת הוא ט"ס בירושלמי וכמ"ש המראה הפנים:
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>נתייחדה עמו בפני שנים כו'.</b> בס"ק כ' עמ"ש בהנמי"י לה' אישות (סי' כ"ח) דאף אם ב' עדים ראו כיעור אפי' בזאח"ז כמאן דחזי בב"א דמי כו' וכן משמע מהא דגרסינן בירושלמי פ"ק דסוטה נתיחדה כו'. וכ' הש"ק דתימה דאדרבה מהכא משמע דאפי' לענין כיעור לא מצטרפינן דהא פשוט לן מדר"ל בן תודאי דאין זה יחוד כו' וצ"ע עכ"ל ותמהני עליו שבמת"כ לא נזכר מדברי הב"י בח"מ (סי' נ' ס"ז) שהביא גירסת הירושלמי או ייבא כהדא אין מקבלין כו' והיינו דשאל האיבעיא בנסתרה בע"א בשחרית כו'. אם נפשטה מנתייחדה כו' ומסקנא כו' דאיתא דאין זה עדות או דנפשטה מההוא דר' יהושע בן קרחה כו' וע"ש בב"י באורך מ"ש לבאר דברי הירושלמי ומ"ש עליו בשו"ת ר"א ן' ששון (סי' י"ז) ובש"ת זכרון יוסף (האה"ע סי' ז') ע"ש. דלפ"ז א"ש דברי בהגמי"י. וגם ע"ש הפני משה לפרש בלשון מאחר שהוא איש והיא אשה דהוא לשון יתר והוא בלשון הקינוי הנה מבואר בב"י שם דאף שהוא אותו האיש ואותה האשה עכ"ז אין מצטרפין ולא הוי שפת יתר כלל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+הוא שדוד אמר פדה בשלום נפשי כו' כי ברבים היו עמדי כ' ביפה מראה שהרבים והם ראשי סנהדריות היו בעזרו. וראיתי להש"ק שכ' ולא מצינו במקרא שיקראו החכמים רבים. ולק"מ ודברי היפה מראה צודקים. דהנה במדרש שוחר טוב (מזמור ד') דרש רבים קמים עלי. רבים בתורה דואג ואחיתופל דואג אב ב"ד ואחיתופל כו' מבואר דפי' רבים גדולים בתורה ובספר התחיה והפדות לר' סעדיה גאון כ' ופתרון ורבים הם הנלוים והנבחרים ולא ככל רבים ההדיוטים כמו ורבים מעמי הארץ מתיהדים והם מעטים היקרים עכ"ל מבואר דצדקו דברי היפה מראה:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+מטרונה שאלה את רבי לעזר כו' שלש מאות כור מעשר בכל שנה כו' הקרבן העדה כתב שרבי אלעזר כהן היה. ותמוה מניין לו שהיה כהן וגם הא מעשר הוא ללוי. והן אמת שכן פירש גם כן הידי משה במדבר רבה פ' נשא. אולם כבר תמהו עליו הסדר הדורות אות א' מחלק ב' ובביאורי הרד"ל לפרקי דרבי אלעזר בבית צדיק ע"ש וכן תקשה גם כן כאן על הקרבן העדה:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>בארץ הכנעני אילו בין החוי כו'.</b> הפני משה כתב בארץ הכנעני לאו כנעני ממש אלא אלו בין החוי דהא שכם תוי הוא דכתיב שכם בן חמור החוי וקרי ליה על שם כנעני. מבואר לדעתו דרבי אלעזר פי' בארץ הכנעני הכוונה על חוי רק שקרא לה על שם כנעני. ודבריו תמוהים ודחוקים דמבואר הפי' דר' אלעזר מקשה זה על דברי ר' יהודא דאיך אפשר לפרש כפירושו הא דכתיב בארץ הכנעני וארץ חוי הוא ולא כנעני וכן כתיב בערבה וזה בין ההרים. וכן כתיב מול הגלגל ואלוני מורה ואין כאן גלגול ואלוני מורה אע"כ הכוונה כדפי' ראב"י. ונראה דלשון רש"י בש"ס סוטה (ל"ג ב') שכ' בארץ הכנעני ארץ החוי הוא בניחותא אטעייה לבעל פני משה והכוונה ברש"י דארץ החוי הוא בניחותא וארץ הכנעני הוא בתמיה והכוונה כתיב בארץ הכנעני והלא חוי הוא בניחותא וזה קושיא על דברי ר' יהודא וכן השארא וז"ב דלא כהפני משה:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>והא כתיב ויבא המלך דוד.</b> הפני משה והקרבן העדה כאן וביומא (פ"ג ה"ב) פי' דהקושיא קאי לר' אמי דאמר אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה. ולפי זה יסתרו דברי ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש למה דאיתה במדרש שוחר טוב (מזמור א') דיש [ישיבה] במקום מלכות בית דוד [לבד] ולא בעזרה וכאן אמר ישב בתפלה. אולם ראיתי להרמ"ע בעשרה מאמרות (מאמר אם כל חי ס"ג סי' י') שכתב שם דמה דאמרינן אין ישיבה בעזרה כו' הוא משנבנה בית עולמים ע"י מלכות בית דוד אז נתחדשה ההלכה דיש למלכי בית דוד ישיבה ומקודם לזה לא הי' ישיבה ע"ש א"כ כאן קאי הקושיא על ר' חייא דגם לדידיה תקשה על דוד עצמו שהי' אסור לישב ולא קאי הקושיא על ר"ל וא"ש:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>מיכן ואילך משל אוצר.</b> עי' מה שפי' הקרבן העדה ובשירי קרבן הוכיח מזה דלא כמ"ש הסמ"ע (סי' י"ד סקכ"ג) בשם הריב"ש דבלא יצא הנתבע חייב בדין אין צריך לשלם יציאת התובע ע"ש ולפי מה שפי' בדברי הירושלמי הפני משה אין ראיה לדעת הש"ק ומוכח דהריב"ש פי' כפי' הפני משה:
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>אבל עכשיו נפרעין ממנו וממשפחתו.</b> השירי קרבן כ' דקשה דאמרינן נעיל פ"ז ה"ה ביבנה יצא קול ואמר אין לכם עסק בנסתרות וצ"ע עכ"ל ולק"מ דהתם הפי' על נסתרות שאין יודעין כלל וכבר עשו ופשפשו מה שבכוחם ועכ"ז לא ידע�� ע"ז יצא הקול שאין לכם עסק בנסתרות (ועי' כבוד חכמים בירושלמי פ"ז שם) משא"כ כאן מיירי בנסתרות שיכולים לידע והם מחפין עליו (עי' פני משה כאן) וא"כ אין כאן סתירה כלל וז"ב:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Sotah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,483 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Sotah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי סוטה
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Sotah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי סוטה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>דמר ר' יוחנן וכו' כי יסיתך אחיך כו' מתיחד אדם עם אמו ודר עמה כו'.</b> המל"מ (פ"א מה' סוטה ה"ג) כ' שטעם הירושלמי דמקנין לשנים כאחד דה"א כיון דאינו אסור ביחוד לא תאסר וסיים שם שוב זיכני ד' ומצאתי בירושלמי באותו פרק על המ"ד דמקנא לה ע"י אביו ובנה ההוא דאמר ר"י כי יסיתך כו' מבואר הדבר כמ"ש דמה דאיצטרך לומר דמקנא ע"י אביו הוא משום דליכא איסור יחוד וכן מה שבעי לה מהו שיקנא משנים פכ"ד. אולם באמת אין התחלת ראיה מהירושלמי הזה דזה תורף דברי הירושלמי דמקשה ע"ד ר"י בר"י דסובר דמקנא לה עפ"י עצמו דא"כ אין לדבר סוף דמי שיתקוטט עם אשתו יאמר שקינא לה מאיש פלוני והיא שלא ידעה מאותה הקינוי תסתתר עמו ותאסור ומקשה הירושלמי דמה לה באמת להתיחד עם אותו האיש דהא יחוד אסיר מה"ת רק הקושיא הוא לר"א דסובר דמשקה לה עפ"י עצמו וא"כ יקנא לה עפ"י שנים ואח"כ יאמר שנסתרה עם אותו האיש. אח"כ אמר דגם על ר"י בר"י קשה דהוא יאמר שקינא לה מאביו ומותרת להתיחד עם אביו כדאמר ר"י וא"כ אין ראיה להמל"מ דהטעם דה"א כיון דאינו אסור ביחוד לא תיאסר דז"א דמה דהביא דברי ר' יוחנן הוא בכדי שתקשה גם לר"א דיאמר שקינא לה מאביו וז"ב. ומש"ש המל"מ ע"ד הב"י (סי' קע"ח) כבר מחקו הב"י בבדק הבית. ומש"ש ע"ד הירושלמי באמת הוא ט"ס בירושלמי וכמ"ש המראה הפנים:
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>נתייחדה עמו בפני שנים כו'.</b> בס"ק כ' עמ"ש בהנמי"י לה' אישות (סי' כ"ח) דאף אם ב' עדים ראו כיעור אפי' בזאח"ז כמאן דחזי בב"א דמי כו' וכן משמע מהא דגרסינן בירושלמי פ"ק דסוטה נתיחדה כו'. וכ' הש"ק דתימה דאדרבה מהכא משמע דאפי' לענין כיעור לא מצטרפינן דהא פשוט לן מדר"ל בן תודאי דאין זה יחוד כו' וצ"ע עכ"ל ותמהני עליו שבמת"כ לא נזכר מדברי הב"י בח"מ (סי' נ' ס"ז) שהביא גירסת הירושלמי או ייבא כהדא אין מקבלין כו' והיינו דשאל האיבעיא בנסתרה בע"א בשחרית כו'. אם נפשטה מנתייחדה כו' ומסקנא כו' דאיתא דאין זה עדות או דנפשטה מההוא דר' יהושע בן קרחה כו' וע"ש בב"י באורך מ"ש לבאר דברי הירושלמי ומ"ש עליו בשו"ת ר"א ן' ששון (סי' י"ז) ובש"ת זכרון יוסף (האה"ע סי' ז') ע"ש. דלפ"ז א"ש דברי בהגמי"י. וגם ע"ש הפני משה לפרש בלשון מאחר שהוא איש והיא אשה דהוא לשון יתר והוא בלשון הקינוי הנה מבואר בב"י שם דאף שהוא אותו האיש ואותה האשה עכ"ז אין מצטרפין ולא הוי שפת יתר כלל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+הוא שדוד אמר פדה בשלום נפשי כו' כי ברבים היו עמדי כ' ביפה מראה שהרבים והם ראשי סנהדריות היו בעזרו. וראיתי להש"ק שכ' ולא מצינו במקרא שיקראו החכמים רבים. ולק"מ ודברי היפה מראה צודקים. דהנה במדרש שוחר טוב (מזמור ד') דרש רבים קמים עלי. רבים בתורה דואג ואחיתופל דואג אב ב"ד ואחיתופל כו' מבואר דפי' רבים גדולים בתורה ובספר התחיה והפדות לר' סעדיה גאון כ' ופתרון ורבים הם הנלוים והנבחרים ול�� ככל רבים ההדיוטים כמו ורבים מעמי הארץ מתיהדים והם מעטים היקרים עכ"ל מבואר דצדקו דברי היפה מראה:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+מטרונה שאלה את רבי לעזר כו' שלש מאות כור מעשר בכל שנה כו' הקרבן העדה כתב שרבי אלעזר כהן היה. ותמוה מניין לו שהיה כהן וגם הא מעשר הוא ללוי. והן אמת שכן פירש גם כן הידי משה במדבר רבה פ' נשא. אולם כבר תמהו עליו הסדר הדורות אות א' מחלק ב' ובביאורי הרד"ל לפרקי דרבי אלעזר בבית צדיק ע"ש וכן תקשה גם כן כאן על הקרבן העדה:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>בארץ הכנעני אילו בין החוי כו'.</b> הפני משה כתב בארץ הכנעני לאו כנעני ממש אלא אלו בין החוי דהא שכם תוי הוא דכתיב שכם בן חמור החוי וקרי ליה על שם כנעני. מבואר לדעתו דרבי אלעזר פי' בארץ הכנעני הכוונה על חוי רק שקרא לה על שם כנעני. ודבריו תמוהים ודחוקים דמבואר הפי' דר' אלעזר מקשה זה על דברי ר' יהודא דאיך אפשר לפרש כפירושו הא דכתיב בארץ הכנעני וארץ חוי הוא ולא כנעני וכן כתיב בערבה וזה בין ההרים. וכן כתיב מול הגלגל ואלוני מורה ואין כאן גלגול ואלוני מורה אע"כ הכוונה כדפי' ראב"י. ונראה דלשון רש"י בש"ס סוטה (ל"ג ב') שכ' בארץ הכנעני ארץ החוי הוא בניחותא אטעייה לבעל פני משה והכוונה ברש"י דארץ החוי הוא בניחותא וארץ הכנעני הוא בתמיה והכוונה כתיב בארץ הכנעני והלא חוי הוא בניחותא וזה קושיא על דברי ר' יהודא וכן השארא וז"ב דלא כהפני משה:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>והא כתיב ויבא המלך דוד.</b> הפני משה והקרבן העדה כאן וביומא (פ"ג ה"ב) פי' דהקושיא קאי לר' אמי דאמר אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה. ולפי זה יסתרו דברי ר' אמי בשם ר' שמעון בן לקיש למה דאיתה במדרש שוחר טוב (מזמור א') דיש [ישיבה] במקום מלכות בית דוד [לבד] ולא בעזרה וכאן אמר ישב בתפלה. אולם ראיתי להרמ"ע בעשרה מאמרות (מאמר אם כל חי ס"ג סי' י') שכתב שם דמה דאמרינן אין ישיבה בעזרה כו' הוא משנבנה בית עולמים ע"י מלכות בית דוד אז נתחדשה ההלכה דיש למלכי בית דוד ישיבה ומקודם לזה לא הי' ישיבה ע"ש א"כ כאן קאי הקושיא על ר' חייא דגם לדידיה תקשה על דוד עצמו שהי' אסור לישב ולא קאי הקושיא על ר"ל וא"ש:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>מיכן ואילך משל אוצר.</b> עי' מה שפי' הקרבן העדה ובשירי קרבן הוכיח מזה דלא כמ"ש הסמ"ע (סי' י"ד סקכ"ג) בשם הריב"ש דבלא יצא הנתבע חייב בדין אין צריך לשלם יציאת התובע ע"ש ולפי מה שפי' בדברי הירושלמי הפני משה אין ראיה לדעת הש"ק ומוכח דהריב"ש פי' כפי' הפני משה:
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>אבל עכשיו נפרעין ממנו וממשפחתו.</b> השירי קרבן כ' דקשה דאמרינן נעיל פ"ז ה"ה ביבנה יצא קול ואמר אין לכם עסק בנסתרות וצ"ע עכ"ל ולק"מ דהתם הפי' על נסתרות שאין יודעין כלל וכבר עשו ופשפשו מה שבכוחם ועכ"ז לא ידעו ע"ז יצא הקול שאין לכם עסק בנסתרות (ועי' כבוד חכמים בירושלמי פ"ז שם) משא"כ כאן מיירי בנסתרות שיכולים לידע והם מחפין עליו (עי' פני משה כאן) וא"כ אין כאן סתירה כלל וז"ב:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Yevamot/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,1039 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Yevamot
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי יבמות
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי יבמות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<small>[כ"י]</small> כתיב כי את כל עיין ביאור כל הסוגיא בשו"ת ברית אברהם חאה"ע (סי' קכ"ו):
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>כן אנן קיימין כשמת והניח אשתו מעוברת כו'.</b> ע' ש"ק שהניח בתימה דהא אקרא קאי ומה"ת סומכין על רוב ולדות שהן בני קימא ומדוע צריכה להמתין ולדעתי י"ל לפמ"ש הרא"ם בפ' משפטים וכן ראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' ר') דהולד קודם שנולד לית ביה הרוב מה"ת ע"ש וא"כ כיון שלא נולד עדיין לית ביה הרוב וע' פמ"ג (א"א סי' שמ"ג) שהניח בקושיא על המ"א שם דהא רוב לאו בני נפלים נינהו ע"ש ולפ"ד הרא"ם והרדב"ז הללו לק"מ וע' שו"ת ח"ס (חיו"ד סי' שע"ד) שהביא קושית הפמ"ג הזאת ולא הרגיש שיש ליישבו עם מ"ש הרא"ם והרדב"ז ושו"ר להפמ"ג במ"ז (סי' שכ"ח סק"א) שהוא בעצמו חולק כסברת הרדב"ז וא"כ מהתימה עליו שהניח בקושיא בסי' שמ"ג והן אמת שמדברי הפענח רזא (פ' משפטים) שכ' וז"ל ענש יענש פירש"י דמי ולדות וקשה דלמא נפל הוי וי"ל דאזלינן בת"ר כמו רוצח דלא חיישינן שמא טריפה הוא וכיוצא בזה עכ"ל מבואר דסובר דגם זה הוה רובא מעליא (אולם קשיא לי מ"ש דהטעם דאזלינן בתר רובא דהא קיי"ל דבממון לא אזלינן בתר רובא (אמר נחום אליהו בנו ותלמידו לפי משמעות התוס' בסנהדרין (ג' ב' ד"ה ד"מ) נראה דברוב גמור אזלינן בתר רובא גם בד"מ אם כן מיושב קושיות מר"ן אבי עט"ר זללה"ה) ולכאורה יש להביא ראיה לזה ממסכת שבת (דף ק"ז ע"ב)הושיט ידו למעי בהמה ודלדל העובר שבמעיה דחייב ופירשו הרמב"ם בהל' שבת פ"י והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן שם דחייב משום נטילת נשמה והנה אם נפל הוא לית ביה חיותא אינו חייב וע"כ מה דחייב הוא משום דאזלינן בתר רובא דלאו נפלים נינהו מוכח דגם קודם שנולד אמרינן דרוב לאו נפלים נינהו ואין לחלק בין אדם לבהמה דבבהמה גם במעי אמה יש לה תורת רוב דבבהמה כולם נולדו בשלימותם משא"כ באדם דהא ליתא דהא בב"ב (צ"ג א') ובירושלמי ב"ק (פ"ה ה"א) איתא להדיא דגם בבהמה איכא רק רובא ויש לעיין מזה ג"כ על שו"ת בית יהודה (חאה"ע סי' י"ד) שכתב דלהרוג עובר במעי אמו איכא איסורא וע"כ לא התיר לעשות רפואה לאשה מעוברת שתפיל הולד משום צורך אמו משמע דסבירא ליה דגם במעי אמו יש לו חזקת חיות הן אמת שקשיא לי עליו שלא הביא דברי המהרי"ט בתשובותיו (ח"א סי' צ"ח) שנראה מדבריו דלצורך אמו מותר וע"ש בסי' צ"ז ומ"א (סי' ש"ל סקט"ו) וכן ראיתי להצידה לדרך (דס"ט ע"ב) שכ' דגם איסורא ליכא והוכיח מפ"ק דערכין האשה שיוצאות ליהרג כו' פשיטא כו' ומאי פשיטותא דאמאי לא נמתין עד שתלד אע"כ דליכא גם איסורא ע"ש וכ"ז נעלם מהבית יהודה [גם מש"ש לפרש דברי הרמב"ם פ"ב מהל' רוצח דיצא ראשו כו' מיירי בקים לן שכלו חדשיו אינו מוכרח עשו"ת נוב"י מה"ת (חח"מ סי' נ"ט) שדחה פירוש זה והן אמת שהצידה לדרך (דס"ח ע"ג) הבין כן בדעת הרמב"ם וכן ראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תרצ"ה) שפי' כן בדעת הרמב"ם וכן כתב התשב"ץ (ח"ג סי' רפ"ה) וקשיא לי על הנוב"י שלא ראה דברי הריב"ש במקורן (בסי' תמ"ו) שכ' להדיא בסי' כלו לו חדשיו אף שנגמרו סימניו אינו נהרג אם לא שהה ל' יום ולא כהנו"ב שם שכ' דלהרמ"ם נהרג בנגמרו סימניו (וע' ראב"ן סי' שע"ב)שכתב וכן כל השנוים במסכת נדה דתינוק בן יום א' ��טמא בזבים ובנגעים ובטמא מת וזוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכילה בתרומה ופוסל מן התרומה ונוחל ומנחיל וההורגו חייב כולהו בקים לן שכלו חדשיו עכ"ל ויש להעיר על המהרי"ט שם בסי' צ"ז שכתב דלהתעסק עם עכו"ם שתפיל אסור לגמרי דעובר על לפ"ע אם לא שיש רופאים אחרים ולא הוי כתרי עברי דנהרא וק"ל עליו דסוף סוף איסורא דרבנן מיהא איכא וכמ"ש התוס' פ"ק דשבת ומוכח מזה דסובר דבעכו"ם לא שייך זה וכמ"ש הש"כ יו"ד סי' קנ"א אולם בלא"ה ק"ל ע"ז דאם יש רופאים אחרים אינו מקרי מצוי לו כיון דגם אחרים יעשו איסור וכמ"ש המל"מ (פ"ד מהל' מלוה ה"ב) ומוכח מזה דמהרי"ט סובר כשיטת הפני משה שם דגם בכה"ג מותר ע"ש ותו ק"ל על הרדב"ז שסותר דברי עצמו שכתב שם (ח"ה סי' ש"א קנ"ג) דלכך לא הוי התראת ס' באלמנה לכ"ג משום לא יחלל זרעו אף דשמא לא תלד דהוי רוב דרוב נשים מתעברות ויולדות ע"ש והנה מ"ש משום דהוי רוב לא הוי הת"ס הנה כי כן כתבו התוס' בכמה דוכתי דהיכי דהוה רוב לא הוי התראת ספק וכמ"ש התוס' גיטין (ל"ג א' ד"ה ואפקעינהו) נדה (מ"ו ב' ד"ה ר"י) וע' תוס' מכות (ט"ו ב' ד"ה במאי) וכ"כ הרא"ש הובא בשיטה מקובצת (מג"א) בנזיר וכתובות (ג. א) וב"ק (מ"ד ב) וכ"כ הריטב"א נדה (מ"ו ב) בשם הרשב"א ומזה תמיה לי על שו"ת הלק"ט (ח"ב סי' רל"א) שכ' דאף דאיכא רוב הוי הת"ס ע"ש והא ליתא הן אמת שלכאורה נראה כן ממ"ש המאירי ביצה (ד"כ ע"ב) שכ' דאם התרו בו ביום א' של יו"ט אע"ג דרוב שנים אדר ואלול אינן מעוברין אין הולכין במלקות אחר הרוב והו"ל הת"ס עכ"ל וזה מורה כדעת ההלק"ט אולם יש ליישב זה עפמ"ש בשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' ט) דרוב הנעשה בידי אדם לא הוי רוב לענין התראת ספק ע"ש וא"כ ה"נ כיון דהדבר תלוי בב"ד שוב לא הוה רוב לענין הת"ס ומזה תמוהין לי דברי הס' שלמי נדבה (ח"ב ד"ז ע"ב) שכ' ליישב קושית התוס' ביצה (די"ב) דאמאי לא אמר ר"ע הוא ועז"כ דלר"ע גם בשוחט שלמי נדבה לוקה דדילמא טריפה יהיה וליכא למימר דהוה התראת ספק דע"כ ברייתא הזאת סוברת דהוה התראה דאל"כ עולת נדבה נמי הוה הת"ס שמא ישאל עכ"ד והנה מ"ש דהוה התראת ספק הא ליתא כיון דרובה לאו טריפות נינהו לא הוה התראת ספק (ויש לדחוק דלמאן דחייש למיעוטא הוה הת"ס) ומה שהוכיח דא"כ בעולת נדבה ניחוש שמא ישאל הוא תמוה ונעלם ממנו מ"ש התוס' גיטין (דל"ג) ובשאר דוכתי דמשום שמא ישאל לא הוי הת"ס דאוקמינן אחזקתיה ועמ"ש הט"ז והנה"כ בסי' שכ"ג וא"כ מבואר מזה דצדקו דברי הרדב"ז דרוב לא הוה הת"ס ולוקין ע"ז אולם ק"ל ע"ז לפמ"ש הוא בעצמו דקודם שנולד לא הוה רוב כלל א"כ אין כאן רוב גם מש"ש ע"ד רש"י שס"ל דכהן הדיוט בזונה דלוקה שתים הא הוה הת"ס ועז"כ דס"ל דה"ס שמה התראה ולכאורה לפי גי' רש"י במכות (ט"ו ב') ס"ל לר"י דלא שמה התראה וא"כ כיון דאיפליגו בזה ר"י ור"ל מהראוי לפסוק דלאו שמיה התראה דר"י ור"ל הלכה כר"י ועשו"ת שו"מ (מהדו"ג ח"א סי' של"ה) שהקשה על מה דאיתא בשבת (ע"ח ב) דשוחט חייב משום צובע דניחא ליה דליתווסא בית השחיטה דמא כי היכי דלזבני מיניה דהא הוי הת"ס דדילמא לא יצא דם כדאיתא בחולין (ל"ג א) השוחט ולא יצא דם ע"ש מה שחידש בזה דבר שלא ניתן להאמר אולם באמת לא קשה מידי דכיון דעפ"י רוב יוצא דם בשעת שחיטה לא הוי הת"ס וז"ב:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>אי תימר תורה הרי דוד שנשא רצפה בת איה כו'.</b> ע' בישועת יעקב אה"ע (סי' ט"ו שכתב וז"ל קשה לי רצפה היתה פילגש לשאול ולא תהיה אשת חמיו חמורה מחמותו דקיי"ל ע"י אונס ומפותה מותר וה"ה פילגש ע"ש. ומצאתי בא"ז הל' יבום וקידושין (סי' תקצ"ו) שהביא דברי הירושלמי האלו וכ' ומשמע לי ששאול קידש רצפה בת איה דאם היתה פילגש לא היתה ראויה עכ"ל וא"ש. וכבר העיר על הקושיא הזאת הכנה"ג בא"ח בלשונות הר"מ לה' מלכים. וע' בק"נ פ"ב דיבמות ובשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"א סי' ל"ט) שם העתיק הישועת יעקב בעצמו דברי הכנה"ג ע"ש וראיתי להעיר על דברי שו"ת נ"ב מה"ק חאה"ע (סי' כ"ו) שהניח בתמיה על דברי התוס' יבמות (כ"א א' ד"ה ומותר) שכ' באשת חמיו וב' חורגין אסורין מפני מ"ע וכתב ע"ז ואע"ג דשמעתין שרי להו אשת חמיו וחורגו שמא אח"כ אסרום וע"ז תמה הנ"ב דהרי התוס' כתב בע"ב ד"ה לא אסרו דקים להו דהנהו שרי והרי רבא היה זמן רב אחרי ר' חנינא כו' ע"ש שהניח בתימה על התוס'. וכן ראיתי להכתונת פסים (ד"ז ע"ג) שתמה כן. ואני בעניי איני יודע מה קשיא להו הא ביש"ש יבמות (פ"ב סי' ה') כ' וז"ל וכ' התוס' והרא"ש אף דבגמ' משמע דתרווייהו להיתר כו' מ"מ שמא אחר התלמוד אסרו הגאונים עכ"ל א"כ מבואר הפי' שהוא גזירת הגאונים עכ"ל א"כ סרה תמיהת הנ"ב דכוונת התוס' אינו על בעלי הגמרא רק על הגאונים דבימיהם אסרו וכמו כן מצאתי להב"ח באה"ע (סי' ט"ו ס"ח) שכ' בשם האגודה וז"ל על מעשה דר"ת ושמא אחר התלמוד אסרום הגאונים עכ"ל. שוב ראיתי בשו"ת ח"ס חאה"ע ח"א (סי' ל"ח) שכ' וז"ל. והנה היש"ש כ' דבדורות האחרונים שכ' התוס' והרא"ש היינו בימי הגאונים וכו' וכונתו בימי בה"ג גזרו. והנה התוס' והרא"ש לאו להכי נתכוונו דא"כ לא הוי מייתי מידי מב' חורגים דר"פ משוח מלחמה דמה ראיה מש"ס לתקנות הגאונים עכ"ל ותמהני עליו שבמח"כ לא שפיל לסיפא דדברי היש"ש שכ' וז"ל וכ' התוס' והרא"ש ומיהו בתלמודא דידן מצאו דלא חשו למ"ע כו' וצריך פי' לפירושם כי אין שייך לומר כאן שלאחר התלמוד אסרו מאיזה טעם נאסר בשלמא אי לית להו שפיר איכא למימר דלאחר התלמוד אסרוה כי בימי התלמוד היו נזהרים בעריות כולם וידעו בי' לא גזרי ואח"כ ראו דלא זהירא כל כך ולא ידעו כל כך גזרו אבל השתא שאף בימי התלמוד רצו לאסור משום גזירה והתירו חכמי התלמוד משום שיש לה קול שחורגים הם ולא יטעו העולם לומר אחותה היא א"כ מזה הטעם לא נשתנה מידי לאסור אחרי התלמוד עכ"ל וא"כ מבואר שהיש"ש הרגיש בזה ופי' דבריהם לפ"ז. וגם לא הזכיר הח"ס כלל מדברי האגודה והב"ח שמבואר להדיא כן. וראיתי להבאר שבע (דס"א ע"ב) שכתב וז"ל. וכ' הרא"ש פ"ב דיבמות גבי הא דתנן חורגו מותר בבתו ובעל הלכות כ' כדברי הירושלמי וקשה לי טובא האיך הניחו מסקנת הגמרא ערוכה דידן בשמעתין ותפסו דברי הירושלמי עכ"ל ותמהני עליו דהא כ' התוס' והרא"ש דשמא אח"כ אסרוה והיינו בימי הגאונים וס"ל להה"ג דאשתני דרא וגזרו בזה ולק"מ. וראיתי להעיר ע"ד הכנה"ג באה"ע (סי' ט"ו) שכתב וז"ל בת חורגו אסורה לו מפני מראית העין תשובת הגאונים סי' רנ"א. אמר המאסף ונ"ל שט"ס הוא דבת בנה אסורה לו מה"ת וסבור הייתי להגיה אשת חורגו אלא שגם זה אינו דבפ"ב דיבמות תנא מותר אדם באשת חורגו וחורגו מותר באשתו ולא נתבאר שם שמפני מ"ע אסור ומנ"ל לתשובת הגאונים ז"ל לומר דמפני מ"ע אסור כו' גם מהרי"ל ז"ל בתשובה סי' פ"ה כ' דאשת חורגו אסורה לו וצ"ע עכ"ל. ותמהני ע"ז דודאי לפי שיטת הירושלמי דב' חורגין אסורין מפני מ"ע ה"ה אשת חורגו דהטעם שהעולם לא ידעו שהיא חורגו ויסברו שהיא אחותו או אחיו וא"כ מטעם זה גם אשת חורגו אסור וראיה דהא התוס' כ' על ההוא דירושלמי ואע"ג דשמעתין שרא להו אשת חמיו וחורגו שמא אח"כ אסרוה עכ"ל מבואר שאשת חורגו שוה לב' חורגין. ועוד תמהני עליו שבמח"כ לא ראה דברי הב"ח שהביא תשובת הגאונים הזאת והגיה כך ע"ש. וע' בשירי קרבן ירושלמי מכות (פ"ב ה"ד ד"ה אלא) שכ' שגם בפסיקתא (פ' אחרי) כ' דאשת חמיו וחורגו אסורים מפני מ"ע ע"ש ואינו תחת ידי ועמ"ש בשו"ת מהר"ח כהן ראפופרט חאה"ע (סי' י"ז) ותפארת צבי חאה"ע דיני עריות (סי' ה') ע"ש:
+<small>[כ"י]</small> <b>אי תימר תורה.</b> נ"ב עשו"ת ח"ס (ח"א חאה"ע סימן ל"ח ובח"ב סימן קכ"ט):
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>(שייך לדף י"ג ע"א) ר' אבין בעי ובנו לכל דבר אפי' לפ"ו ולשני' כו'.</b> ע' בשירי קרבן שתמה על רמ"א באה"ע (סי' א') שפסק בממזר דקיים פ"ו והכא איבעיא דלא איפשטא. ומהתימה ממנו אחרי שראה שהרשב"א בחידושיו כתב כן. וכן ראיתי להריטב"א שכתב כן וכ"כ הרב המאירי כמו שהביא בשמו הברכ"י (סי' א' סי"ב) שכך היתה גירסתם בירושלמי א"כ מה לו כי יזעק על הרמ"א ומ"ש שהרשב"א לפרש דברי הירושלמי בא. לא ניתן להיאמר כלל. וע' בברכ"י שכתב שנוסחתינו בטילה אחרי שהראשונים לא גרסו כן וא"ש דברי הרמ"א. ומה שהקשה על הגירסא דלשניה דאמאי נקט טפי שניה מכל עריות שבתורה. י"ל דהיינו יכולים לומר כיון דהוא זרע פסול לא גזרו חכמים בו איסור שניה דאינו זרע כשר בלא"ה להכי אשמעינן דבזה ג"כ גזרו גזירתם ומכ"ש בעריות שבתורה דבזה בודאי אסורין וז"פ:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+מתניתא פליגא על רב כו' תמן הוחזקה כו' וכ"ה בקידושין (פ"ג ה"ז) וכתב הפני משה דהתם הוי בחזקת א"א כו' ואין לזה הבנה דכיון דהתורה האמינה לאביו על בתו כשהיא קטנה מאת בתי נתתי לאיש א"כ מדוע יהיה נגד החזקה. אך לא ראה דברי הרמב"ן בחי' ליבמות (דק"ו ע"ב) שפי' דהתם הוחזקה בא"א ודאי ואפי' בא עליה מ"מ יש לחוש שמא זה מוציאה מתחת בעלה שיבא אחריה אבל הכא שאין כאן אלא גט מזה או שכונסה אין לחוש שהרי אם יבאו עדים יוצאה מידו של זה:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>אמר לו עבור על ד"ת כו'.</b> ע' בשירי קרבן שכ' קשה הא ודאי שפיר קא חליץ דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת דאלמנה כו' וצ"ע עכ"ל. ולדעתי י"ל זה לפי שיטות הירושלמי לעיל (פ"א ה"א) דמדאורייתא חייבי לאוין אינם עולים ליבום והיה מהראוי שגם לא יעלו לחליצה ורק יבמתו ריבה לחליצה א"כ י"ל דהריבוי הוא רק לשאר חייבי לאוין אבל לאלמנה לכה"ג דכתיב לא יקח ומשמע אפי' קידושין (כשיטות אביי בקידושין דע"ח) ואם קידש לוקה א"כ אם נימא דחליצה הוי קנין כמו קידושין א"כ עושה איסור בהחליצה וע"כ אסור לחלוץ ומוקמינן הריבוי לשאר חייבי לאוין דבהם אם קידש אינו לוקה ולא באלמנה לכה"ג דעושה איסור בהחליצה ולכן הקשה שפיר אמר לו עבור על ד"ת. ובזה י"ל מה שבירושלמי פ"ק אמרינן אחרי דאמרינן יבמתו ריבה לחליצה איבעיא אלמנה לכה"ג מהו ודחק שם הפני משה דלית ליה דרשא דיבמתו והוא דחוק ולהנ"ל א"ש דאפי' אם אית ליה הדרשא דיבמתו מ"מ אבעיא ליה משום דס"ל דחליצה קנין והוי כמו הקידושין וא"כ מסתברא דלא קאי ע"ז הריבוי. ובזה י"ל מה שהקשה שם השירי קרבן דהא מתני' היא אלמנה לכה"ג חולצת וע"ש מה שדחק בזה. ולהנ"ל י"ל דהאיבעיא היה די"ל דהמשנה ס"ל דחלוצה פוטר והוא ס"ל דחליצה עושה קנין ובמ"ש י"ל מה שהקשה הש"ק ביבמות (פ"ו ה"ד) על מ"ש התוס' ביבמות (ס"א א' ד"ה כה"ג) שכ' דאשמועינן דחולץ דסד"א דמשום בזיון לא תחלוץ קמ"��. והקשה השירי קרבן דהא כבר שני לה ברישא ועוד היכי סד"א דמשום בזיון לא תחלוץ ע"ש ולהנ"ל י"ל דה"א דהא דחייבי לאוין צריכין חליצה הוא מריבוי דיבמתו ועל אלמנה לכה"ג לא קאי כיון שעושין לו בזיון וקאי על שאר חייבי לאוין. ומ"ש הש"ק דכי חמיר כבוד כה"ג מכבוד הת"ח. י"ל דהוי אמינא דחמיר דהא כ' התוס' בסוטה (מ"א ב' ד"ה מצוה) דמצות כיבוד המלך הוא מוטל גם על הת"ח ועכ"ז כבוד הכ"ג חמיר משל מלך דהכ"ג אינו עומד לפני המלך אלא המלך עומד לפני הכ"ג כמ"ש הר"מ (פ"ב מהל' מלכים ה"ה) קמ"ל דלא וגם הכ"ג חולץ. ומ"ש הש"ק דמ"מ שמעינן לה מרישא לק"מ דדרך התנא לאשמועינן אגב דין אף שכבר שנאו במקום אחר וכמ"ש התוס' בברכות (ד"ב א' וכ"כ התוי"ט (בפ"ו מ"ד) אחרי שהביא דברי תוס' אלו וז"ל ועמ"ש בריש ברכות וכוונתו למה שכתבתי. ובדרך אגב אעיר על מ"ש התפארת ישראל בסנהדרין (פ"ב ציון כ') על מש"ש במשנה ר' יהודא אומר אם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב וז"ל דס"ל דיכול למחול על כבודו ואפילו שלא במקום מצוה כנשיאת אלמנה ולוית המת דמתיר לקמן במשנה עכ"ל ושגה בזה ונעלם ממנו ש"ס מפורש בסנהדרין (די"ט ע"ב) דמקשה הש"ס על ר' יהודא והא אמר רב אשי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומתרץ מצוה שאני מבואר להדיא דגם לר' יהודא אין המלך יכול למחול על כבודו אלא הכא משום מצוה שאני. ומה שהביא התפארת ישראל ראיה מנשיאת אלמנה לא מוכח מידי דלר' יהודא אין זה כלל בזיון מה שהמלך נושא אלמנותו והרי הר"מ בפי' המשנה והרע"ב פסקו באמת בזה כר' יהודא ומ"ש מהלוית המת גם זה מצוה ודברי התפארת ישראל תמוהים:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ר' יהודא אומר מטמא מעל"ע כו'.</b> הפלוגתא הזאת הובאה ג"כ בתוספתא נדה (פרק א') וראיתי שם בפני זקן שכ' וז"ל לא ידעתי מהו אם סובר דמעל"ע בעוד שהיא עכו"ם לא מיטמאה פשיטא ואם כבר היתה גיורת מה חילוק יש בין גיורת לישראלית עכ"ל ובמח"כ לא ראה שהפלוגתא הזאת הוא ג"כ בש"ס בבלי בכתובות (ל"ו א') ופי' שם רש"י דראתה בו ביום דם דר"י ס"ל דיה שעתה דכיון דלא אפשר לקיים בה טומאת מעל"ע דבהמעל"ע עדיין היתה עכו"ם לכן גם מפקידה לפקידה אינה מטמאה ור"י ס"ל דמטמאה מעל"ע כלומר בתורת מעל"ע משעת הטבילה וכן פירשו שם התוס' והרא"ש והריטב"א. ובשיטה מקובצת פי' שם דאפילו אם ראתה אחר מעל"ע אינה מטמאה למפרע דטומאת מעל"ע גזירה דרבנן היא ולא גזרו בגיורת רק משעה שתראה ואילך. וראיתי להשירי קרבן שכ' וז"ל וקשה למה תהא מטמאה מעל"ע דאימור כותלי בית הרחם העמידוהו הא מיהת אין הנכרית מטמאה כנדה ואיו כאן שום טומאה ועוד קשה דהא בלא"ה טמאין הטהרות שנגעה בהך דקיי"ל דגזרו על העכו"ם שיהיו מטמאין כזבין לכל דבריהם ואפשר דנ"מ דעל טומאת עכו"ם איך שורפין תרומה משא"כ בטומאת מעל"ע עכ"ל. ובמחכ"ת דבריו תמוהים דקושיתו הראשונה שהקשה דלמה תהא מטמאה כו' לק"מ ונעלם ממנו מ"ש רש"י דגם אחר הטבילה אינה מטמאה כיון דאי אפשר לקיים בה גזירת מעל'ע. ומ"ש דבטומאת מעל"ע שורפין תרומה הוא תמוה דהרי בטומאת מעל"ע אין שורפין כמבואר בש"ס נדה (ד"ו ע"ב) וברמב"ם המו"מ (פ"ג ה"ט) ובטומאת עכו"ם מבואר בת"כ (פ' מצורע) בפרשה זבים דשורפין עליהן וכ"ה בתוספתא זבים פ"ב וער"ש שם. אולם י"ל קושיתו דנ"מ בגיורת פחותה מג' שנים ויום א' שאז לא גזרו עליהם כמבואר בש"ס ע"ז (דל"ז) ובר"מ (פ"ב מהמטמו"מ) ולענין דמיה מטמא למפרע מעל"ע כשראתה ב' פעמים ונראה דלכן השמיט הר"מ הך דינא כיון דאין נפקא מינה רק לענין תינוקת כשראתה ב' פעמים שזה לא שכיח. ומה שהקשה השירי קרבן עוד על עבדים דהא אף שאינם משוחררים מטמאים בזיבה ע"ש היה נראה מזה לסייע לגירסת הילקוט פרשה מצורע (רמז תקס"ז) דגרס עבדים משוחררים ע"ש. אך לא נראה כן ע' בנה"כ ביו"ד (סי' א') ובעיקר קושיתו נראה דפלוגתתן הוא רק בגיורת ולא בעבדים ולכן אמרו בירושלמי שם דיה שעתה ולא שעתו דקאי רק על גיורת וכ"ה בתוספתא הפלוגתא רק בגיורת ולא קשה מידי ולפמ"ש הגן המלך (סי' ק"א) דשפחה אינה מטמאה רק מאסמכתא א"ש אך דבריו תמוהין וכמ"ש הס"ט ביו"ד (סי' קפ"ג סק"א) ע"ש וע"כ הנכון כמ"ש לעיל:
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 13
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 14
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 15
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אע"ג דר' יהושע אמר כו'.</b> וכ"ה בקידושין (פ"ג הי"ב) וראיתי להיד המלך (הא"ב פי"ח ה"א) שכתב והנה מלתא זו דהירושלמי נאמרה ונשנית בלא טעם כו' ע"ש ונעלם ממנו ש"ס יבמות (דמ"ה ע"א) דאיתא התם דין הזה ומייתי לס בק"ו מאלמנה לכה"ג ע"ש וכ"ה דברי הירושלמי וז"פ:
+
+Halakhah 16
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אע"ג דר' יהושע אמר כו'.</b> וכ"ה בקדושין (פ"ג הי"ב) וראיתי להיד המלך (הא"ב פי"ח ה"א) שכתב והנה מלתא זו דהירושלמי נאמרה ונשנית בלא טעם כו' ע"ש. ונעלם ממנו ש"ס יבמות (דמ"ה ע"א) דאיתא התם דין הזה ומייתי לה בק"ו מאלמנה לכ"ג ע"ש וכן הוא דברי הירושלמי וזה פשוט:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>נשאת לחמישי וילדה מהו תחזור על רביעי אומרים לה שתיקתיך יפה מדיבורך.</b> ראיתי להיד המלך ה' אישות (פט"ו הי"ד) שכ' ע"ד הירושלמי הללו וז"ל ובגמרא דילן אדחי טעם זה ומסיק דטעמא הוא משום דהשתא הוא דבריית ומהתימה על תלמוד ירושלמי דלשיטתו קיימא קושיות גמרא דידן דאם הוא שתק אנן מי שתקינן ליה ונמצא הגט בטל ובניה ממזרים וצ"ע עכ"ל ולענ"ד לק"מ והוא בהקדם מה שראיתי בחי' הריטב"א יבמות (דס"ה א') שכ' וז"ל אמר רב פפא השתא הוא דבריית פי' בתוס' דהכא לא מצי לקלקלה משום דיכולה למימר השתא הוא דבריית ומש"ה התם דבאיילנות ליכא למימר השתא היא דבריית כו' ורש"י ז"ל פי' אלא אמר רב פפא כו' ע"ש מבואר מדבריו דשיטת התוס' דלא גרסי אלא והיינו דלא חזרו מהא דאמרינן לה שתיקתך יפה מדיבורך דבאמת אינו יכול לקלקלה דאמרינן השתא הוא דבריית רק אם תתבע כתובתה לומר דגם מעיקרא היתה בריאה אמרינן לה שתיקותך יפה מדבורך דלפי דבריך א"כ יכול לקלקלה וע"כ תשתוק ולא תתבע הכתובה ולפ"ז א"ש דברי הירושלמי דגם הירושלמי ס"ל כש"ס דילן ואמרינן לה שתיקתך יפה מדיבורך. ובזה א"ש מה דקשה על הירושלמי דהא שם אמרו לעיל הטעם דאם נשאת לרביעי וחמישי ולא ילדה דאין יכולים הראשונים לחזור עליהם דאמרינן השתא הוא דנתעקרה א"כ אמאי לא אמרו גם הכא הטעם דהשתא הוא דאברית. ולפמ"ש בביאור הירושלמי א"ש דגם כאן הכוונה כן רק דנקט לה ביתר שאת דאמרינן לה שאם תדבר אז תקלקל ובאמת אינו יכול לקלקל דאמרינן השתא הוא דאברית וא"כ אינו מגיע לה כתובה וא"ש:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>א"ל הרי עבדי מלוג כו' משלך נתנו לך כו'.</b> ע' בפני משה שכתב משלך נתנו לך כלומר בעבדי צאן ברזל דלאו מדאורייתא אכלו כדמסיק בדין הוא שלא יאכלו דהרי הם לאו כשלו ממש אלא הואיל וחייב באחריותן קתני וכן אמר רב ספרא בבבלי שם כו' ולפ"ז לא תירץ ר"א כלום לר' יוחנן וא"כ הודה ר"א לר"י כיוך שלא מצא מענה וא"כ איך מבואר אח"כ בירושלמי דעדיין הוא מחלוקת וגם הדבר הוא תמוה דעבדי צאן ברזל לא יאכלו מדאורייתא הא הוא חייב באחריותן ופשיטא דאכלו מדאורייתא עבור זה ואין זה דומה להא דמבואר בבבלי יבמות (ס"ו ב') דהתם קאי כשגירשה והוא רוצה ליקח הנכסים שלם וע"ז אמר דהדין עמה דאין לו עליהן כ"א חיוב אחריות וכשרוצה ליקח אותן הדין עמה אבל לענין אכילת תרומה בודאי דמה"ת הן אוכלין בשביל חיוב אחריות. האמנם מצאתי בתמים דעים להראב"ד (סי' רל"ט) שגרס אמר ליה ר' אליעזר הגע עצמך כו' ונ"ל פירושו דר"א אמר לר"י על מה שהקשה לו דהלא גם עבדי מלוג מכוחו הן אוכלין בתרומה ועכ"ז אינן מכורין כשמכרן ה"ה בנכסי צאן ברזל אע"ג דהן אוכלין בתרומה מכוחו לא יהיה מכורין ותירץ לו ר"א דאינו דומה דבשלמא נכסי צאן ברזל דהן אוכלין מדאורייתא בתרומה שפיר י"ל דגם אם מכרו אינן מכורין כיון דחזינן דיש לו כח להאכילן בדאורייתא בתרומה משא"כ בנכסי מלוג דרק מדרבנו הן אוכלין בתרומה ומדינא לא היה להם ראוי לאכול כלל בתרומה א"כ י"ל דכיון דרק מדרבנן הן אוכלין הן אמרו והן אמרו כנ"ל לפרש דברי הירושלמי:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ולא סוף דבר נפצעה.</b> נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאה"ע (ח"א סימן ס"ו):
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הרי שעלתה חטטין.</b> נ"ב עשו"ת ח"ס חאה"ע (ח"א סי' מ"ד):
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>אמר ר' מתנה משחררין לו שפחה כו'.</b> בשירי קרבן תמה ע"ז וגרס משיאין לו שפחה ולפ"ז מוכח דעמוני מותר בשפחה ולא כהחלקת מחוקק (סי' ד') שנסתפק בזה וכבר תמה עליו השער המלך (פט"ו מהא"ב) מדברי הירושל' הללו ובישועת יעקב העיר ג"כ על הח"מ כן. ומ"ש הישועת יעקב דהרשב"א גרס ג"כ משיאין הוא תמוה דהרשב"א גרס משחררין לו וכמבואר בחי' הרשב"א יבמות (דע"ז ע"ב) ע"ש:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>הוו להון לנשים לקדם כו'.</b> ע' במראה הפנים שכ' דאף שהקושיא שעל עמוני במקומה עומדת מ"מ הואיל וכללם הכתוב בחד קרא דרשינן הכא לתרווייהו ע"ש. וקשה לי דהא קיי"ל דכל מקום דאיכא למיקש לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן אם כן אדרבה היה להם להקיש לחומרא דיאסרו בתרווייהו ומצאתי בחי' הרשב"א יבמות (ע"ו ב') שכ"כ להדיא דאם היה גבי עמון לא שייך הך טעמא דהיה להם לקדם היה אסורין תרווייהו ועוד דהמעיין בסמ"ג (לאוין קי"ד) ובעמודי שלמה שם וברמב"ן (פ' תצא) מבואר דהירושלמי ס"ל כש"ס דילן בהא וע"כ צ"ל דהירושלמי לא חש לקושיא הזאת משום דחיה דש"ס דילן ולא ביארו להדיא וכיוצא בזה יש הרבה בירושלמי ועוד יש לומר דהפירוש היה להם לנשים לקדם בתמיה דכי היה להם לנשים לקדם וכן נראה דלהפני משה העיקר חסר מן הספר דהפי' לקראת נשים. אחר כך ראיתי בגליון הש"ס שכ"כ. ועיין בזוהר חדש רות (ד"ה ויקחו) שכתב ועוד כתיב באורייתא תרי טעמא ע"ד אשר לא קדמו כו' ואשר שכר כו' עיקרא דמלתא גוברין היה כו' ע"ש ודו"ק:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל כו'.</b> כ"ה הגירסא כאן בירושלמי והיינו דהמשנה סוברת דהותרו כשירות להנשא לפסולין. וכ"ה גירסת הרמב"ם שם בפי' המשנה. ומזה תמיה לי על שו"ת מאיר נתיבים (ח"ב פרשה תצא) שכתב שם דבכה"ג מותרות להתייבם דבביאה הראשונה מתקיימת מצות יבום. וזה מותר מה"ת לחייבי לאוין ואינו אסור רק משום גזירה אטו ביאה שניה. וכאן בביאה הראשונה תעשה חללה ותהיה מותרת לו אח"כ. דהא מבואר כאן להדיא דאסורה להתייבם. ועל שאר הפוסקים לק"מ די"ל דהם סוברים כפי' התוס' דבחללה איכא ג"כ עשה והוא עשה ול"ת ומה"ת אינו עולה ליבום אבל מה יעשה לשיטות הרמב"ם שגם הוא העתיק הגירסא הזאת והוא ס"ל בפי"ז מהא"ב דליכא רק לאו מוכח דלא ס"ל כשיטות המאיר נתיבים:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>אמר ר' ירמיה שאין לו עליה אלא אכילת פירות כו'.</b> ולפי דבריו תקשה מה שמקשה אח"כ מהו ולא פירות. ובשירי קרנן הקשה כן. וכ' דנ"ל דה"ג אמר ר"י שאין לו עליו אכילות פירות ע"ש. ומצאתי בחי' הרמב"ן ליבמות (פ"ד א') שהביא דברי הירושלמי הללו וגרס שם כן יעו"ש:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>לא תדמינה לחלבים שכן כו'.</b> ע' בשירי קרבן שהניח בצ"ע על הרשב"א בתהה"א שהוכיח דסד"א לחומרא מ"ה דאל"כ אשם תלוי האיך משכחת לה דהא לר' יוסי ליכא לדמויי אשם תלוי לשאר ספיקות יעו"ש. וי"ל זה לפמ"ש בק"א לשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' י"ח דר' יוסי ס"ל כר' אלעזר דאדם מתנדב אשם תלוי בכל יום והכא כוונתו מטעם נדבה ע"ש. א"כ א"ש דלדידן דלא סבירא ליה כר"א שפיר הוכיח הרשב"א והבן:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>פשיטא הדא מילתא.</b> נ"ב עיין ביאורו בשו"ת ח"ס (חאה"ע סימן י"ד):
+
+Chapter 11
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>מהו שיעידו עדות אחד ותעלה להן עדות אחת אי ייתא כהדא כו' ע"ש.</b> וע' בשירי קרבן שתמה על זה דהא קיימא לן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"ש שהניח בקושיא וכן תמה בשו"ת שיבת ציון (סי' ק"א) וכתב דדברי הירושלמי סתומים וצריכים ביאור. ומהתימה שנעלם מהם דברי התוס' סנהדרין (ל"א א') שכתבו דהא דקיימא לך אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה הוא דוקא היכא שידעינן מי הוא העד הפסול אבל היכא דלא ידעינן מי הוא העד הפסול לא שייך הך דינא יעו"ש. ואם כן הכא דלא ידעינן מי הוא העד הפסול ועל כל חד מהן מספקינן אם הוא הכשר או הפסול לא שייך הך דינא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולהו זה ברור:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>שאל לר' יוסי א"ל לית צריך כו'.</b> ע' מה שפי' בו הפני משה והקה"ע. ועי' חי' הרמב"ן יבמות (דף פ' ע"א) שהביא דברי הירושלמי האלו ולפי מה שפי' בו נראה ההיפוך ממה שפי' הפ"מ והקה"ע דסימנים היה בו כו' קאי על העובדא והיה בו סימנים בן ח' וכן במה שמשני כשפי' כו' היינו שהיה בן ח' וכבר האריך בזה בשו"ת בית דוד בק"א (סי' ב') ע"ש. וע' בשערי ירושלמי בהגהות וחידושים (דף ג ע"א) שמחלק בין אנינות דאורייתא לאנינות בזה"ז עיין שם וצ"ע מעובדא דירושלמי הנ"ל דהעובדא היה לאחר החורבן ויש להאריך בזה:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>הכה את זה כו'.</b> ע' כל הסוגיא בירושלמי ובמה שפי' הפני משה. והנה מבואר מהסוגיא דהיכא דאגלאי מלתא למפרע סובר ר"י דכ"ע מודו דלא הוי התראת ספק. ור"ל סובר דאין חילוק כלל בין היכא דאגלאי מלתא להיכא דלא אגלאי מילתא למפרע. וע' בירושלמי (ס"פ האשה שהלך) ובפרק ב' נזיר��ן (ה"א) ופני משה שם. ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה המל"מ (פי"ז מה' סנהדרין מסתירה דברי התוס' יבמות (ד"פ ע"א) שכתבו דבאגלאי מילתא למפרע הוי התראה אף דהוי ה"ס ובנדה (דמ"ו ע"ב) כתבו דהוי התראת ספק ע"ש שהניח בצ"ע. ולי קשה ג"כ מתוס' חולין (די"א ע"ב ד"ה וכ"ת) דגם שם הוי איגלאי מילתא. ומ"מ כ' דהוי ה"ס. וכן קשה לי על המהרש"א קידושין (י"א ד"ה חייבים) שכ' דמ"מ הוי ה"ס אף דהוי נגלה הדבר למפרע. אולם לפי דברי הירושלמי הללו אתי שפיר דביבמות כתבו דלא נצרך לומר דרב סובר דה"ס לא שמה התראה די"ל דסובר כשיטות ר' יוחנן משא"כ בנדה אזלי לר"ל ולדידיה אין חילוק כלל וא"ש הכל. ומצאתי בשער המלך (פ"ב מהל' אישות) שחקר בזה והמעיין יראה דלפמ"ש א"ש. ובזה י"ל דברי האלגזי שהוכיח דהתוס' ס"ל דה"ס לא שמה התראה ממ"ש בכתובות (ל"ג א') שכתבו ותיפוק ליה דהוי ה"ס ומאי קושיא דלמא ס"ל לרבא דה"ס הוי התראה אע"כ דס"ל להלכה דלא שמה התראה וראיתי בכסף נבחר (כלל נ"א) שכ' שאשתמטתיה ש"ס מפורש בחולין דפ"א דרבא ס"ל דלא שמה התראה [והנה כמו כן ראיתי בריטב"א בקידושין (דע"ח) שהקשה לרבא דאם בעל אח"כ לוקה דהא הוי ה"ס. ותירץ דס"ל שמה התראה אף ה"ס. וכ"כ הריטב"א בחידושיו למכות (ט"ו א') וכן מוכח ממ"ש הרשב"א בחי' לשבועות (ט"ז ב') דההיא בעיא דשהיה למלקות קאי למ"ד דה"ס שמה התראה ושם רבא בעי לה. מוכח דס"ל דלרבא ה"ס שמה התראה. וכ"כ הריטב"א בחי' לשבועות שם. ועתוס' ב"מ ד"י ע"ב ובשיטה מקובצת שם ודו"ק וא"כ תקשה על הרשב"א והריטב"א דס"ל לרבא דה"ס שמה התראה דזה היפוך ש"ס חולין הנ"ל (וע"ש בגירסת רש"י ותוס')] וע' באור חדש פסחים (ד"ה ע"א) שכ' דרבא ס"ל דה"ס ל"ש התראה ע"ש וכ"כ בפני יהושע בפסחים ד"ס וליתא. אמנם עם האמור י"ל דעד כאן לא אמר רבא בחולין דלא שמה התראה אלא בספק אם ישפך הדם אם לא ואף שאח"כ נשפך הדם מ"מ בשעת ההתראה הוי ספק ולא הוי גילוי מילתא משא"כ הכא כשבאו העדים לב"ד והעידו ומקודם התרו בהן שלא יעידו שקר ואח"כ העידו שקר א"כ הדעת נוטה דגם מעיקרא בא לב"ד על מנת כן והוי כמו אגלאי מילתא למפרע וא"כ מנ"ל להתוס' להקשות דלמא מודה רבא בהו דהוי התראה אע"כ דסוברים דבכל מקום לא הוי החראה [וע' סנהדרין (דע"ז ע"ב) דאיתא התם ואמר רבא זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה חייב ותנא תונא כגון אלו המשחק בכדור שהרגו במזיד נהרגין בשוגג גולין פשיטא במזיד נהרגין איצטרך ליה מהו דתימא ה"ס הוא מי יימר דהדרה קמ"ל וא"כ גם רבא הוצרך לאשמועינן זה משום דה"א דהוי ה"ס ש"מ שס"ל שה"ס לא שמה התראה] ודע דהר"מ פסק דה"ס לא הוי התראה רק כשהוא מפורש ופי' בשו"ת נ"ב מה"ת (חאה"ע סי' ע"ז) דדוקא היכא שלעולם תהיה בספק אז שמה התראה משא"כ היכא שיוכל להיות ודאי. ומיושב בזה מה שהקשה השער המלך (פ"ט מהל' כלאים) דמשמע מהר"מ דאפי' הרביע עליו בהמה וחיה אינו לוקה דלדעת הר"מ דה"ס שמה התראה ילקה. ולהנ"ל א"ש דלאו דהרבעה משכחת לה בודאי. [ודברי הלח"מ פ"א מהל' ק"פ צע"ג ובפרט לפמ"ש בעצמו בפ"ה מהל' שבועות. אך ראיתי ביד דוד פסחים דס"ג שכ' שט"ס הוא בלח"מ ובתפארת ישראל פ"ד דפסחים תמה ג"כ על הלח"מ] ובזה י"ל דברי ה"ה (פ"כ מהא"ב הי"ג) שכ' על מ"ש הר"מ שם דמי שבא בזה"ז ואמר שכהן הוא אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה אבל אוסר עצמו בזונה גרושה וחללה ואם נשא או נטמא לוקה וכתב ה"ה הטעם דכיון שהחזיק עצמו לכהן כשהן מתרין בו לאו ה"ס הוא לגבי עצמו. וראיתי בשו"ת מהר"ם מרוטינבורג האחרונים חאה"ע (סי' י"ב) שכ' ע"ד ה"ה דהיא משנה שאינה צריכה דלא יהא ה"ס הלא רבינו פסק בהל' סנהדרין דה"ס שמה התראה ע"ש. ולהנ"ל א"ש דכיון דיוכל להיות ודאי בזה סובר הר"מ דלא שמה התראה. ובזה י"ל דברי החכם ההובא בשו"ת תפארת צבי (ה' נדה סי' קפ"ה) שכ' וז"ל ומה שאמר החכם שאינו לוקה מפני הספק. שגג שגגה גדולה דאנן פסקינן דלוקין על ה"ס דה"ס שמה התראה. ולהנ"ל צדקו דברי החכם דבנדה פסקינן דה"ס לא שמיה התראה דיוכל להיות ודאי בזה ודו"ק. וראיתי להנודע ביהודא שם שכ' וז"ל דפלוגתא דרבי יוחנן ור"ל לדעתי לא נחלקו אלא במלקות אבל במיתה מודה ר"י לר"ל דלא שמיה התראה. ובכלילות שמואל (אות ז' סי' ל"ג) חיזק דבריו. ובזה י"ל דברי רש"י סנהדרין (ע"ח ב') שכ' בנתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם דפטור משום דהוי ה"ס. וראיתי להתפארת ישראל בסנהדרין פ"ט שכ' ע"ז ותמוה דהרי קיי"ל ר"י ור"ל הלכה כר"י לבר מתלת ור"י ס"ל דה"ס שמה התראה ע"ש. האמנם לפי האמור דבמיתה לכ"ע לא שמיה התראה א"ש. ומיושב בזה קושית תוס' [גיטין] (ל"ג א' ד"ה אפקינהו) שהקשו שם דהא הוי ה"ס. וראיתי בשו"ת מנחת עני (סי' ק"ח) שהקשה דהא קיי"ל שמה התראה. ולהנ"ל א"ש דבמיתה כ"ע ס"ל דלא שמיה התראה. הן באמת שמדברי הרשב"א בתשובותיו (ח"א סי' קמ"ו) ומדברי ר' ירוחם ספר אדם (נתיב א' ח"ד) מבואר דגם במיתה קיי"ל דשמיה התראה. האמנם תמיה ליה על הנ"ב דא"כ נסתרה קושית הירושלמי דמקשה לר"י ור"ל דאיתפלגין בב' יו"ט של גליות מהכה זה וחזר והכה זה. דשאני התם דהוי מיתה אע"כ דאיך לחלק. ומדברי הירושלמי הללו יש להעיר ג"כ על שו"ת תועפת ראם (חאה"ע סי' ל"ד) והתורת גיטין בחי' לגיטין (דע"ו ע"ב) שחילקו בין היכא שהספק הוא בעיקר האיסור להיכא שספק בגברא וכבר קדמם בזה השער המלך ונסתר זה מדברי הירושלמי הללו דהא מבואר דגם בב' י"ט של גליות אגלאי מילתא למפרע אף דהוי הספק בעיקר האיסור. וגם במ"ש הנ"ב דהיכא דהדבר תלוי בידי אחרים ולהעובר בעצמו הוא ספק לא אמר אדם מעולם דיהיה שמה התראה קשה מב' י"ט של גליות דלא נודע להעובר בעצמו אם קידשו ב"ד את החודש ועכ"ז נחלקו בזה. וראיתי להפני משה ס"פ האשה שהלך שכ' על מה דמקשה הירושלמי דלמה אינו נעשה סריס בן סורר ומורה דשמא יביא שערות בתוך ג' חדשים כמ"ד אין מקבלין התראה על הספק. וכ' הפני משה דאף דאגלאי מלתא למפרע. התם דנתרי בי' מספק למיקטליה לא שייך אגלאי מלתא למפרע עכ"ל והדברים המה סתומים וחחומים אין לו ביאור כלל דמ"ש זה מאוכל חלב כו'. ובאמת נראה הפי' בירושלמי כמ"ד איך מקבלין התראה על הספק היינו אף בכה"ג וכמו שסובר ר"ל וכמ"ש למעלה (ולדעת הנ"ב שכ' לחלק בין מלקות למיתה י"ל ג"כ דלענין בן סורר ומורה דהיא קטלא לא אמרינן כן. אך כבר כתבתי דלא נראה כך מהירושלמי) וי"ל לפי מ"ש הרמב"ם (פ"ז מהל' ממרים) דטומטום שנקרע אף דאגלאי מלתא למפרע דהוי בן מ"מ כיון שבשעת ההתראה לא ידענו אינו נעשה בן סורר ומורה א"כ נימא כן גם לענין גדול כיון דבשעת ההתראה לא ידענו אף דאח"כ אגלאי מילתא לא נעשה בן סורר ומורה. אך י"ל דדוקא לענין אי הוי זכר גלי קרא ולא לענין גדלות דהא לפירש"י צריכין אנו לידע שהוא בן משעת לידה ופשיטה דלא שייך זה לענין גדלות א"כ ה"ה לפי' הר"מ. ובביאור הירושלמי י"ל לפמ"ש בשו"ת נ"ב מה"ק (אה"ע סי' י') די"ל כוונת הש"ס לענין חטאת אבל מלקות אין לוקין ע"ש א"כ מתיישבין ג"כ דברי הירושלמי הנ"ל גם י"ל לפי מה דאמרינן דבן סורר ומורה נידון על שם סופו וא"כ י"ל דאין דומה לשאר איסורין דהמה איסור בעצם משא"כ בבן סורר ומורה דאינו אסור בעצמותו רק גזירת הכתוב שיהיה נידון על שם סופו וא"כ כשהקטן אינו ראוי לכך אינו איסור דלא היה בזה גזה"כ ואינו דומה לאכילת חלב והבן. שוב נדפס שו"ת נודע בשערים וראיתי במה"ת (חאה"ע סי' ר"ז) שפי' דברי הירושלמי עפ"י דברי הר"מ וכבר כתבתי שיש לפקפק בזה. עכ"פ נראה מדברי הר"מ דדוקא בבן סורר ומורה אם נקרע אח"כ גלי קרא דלא מהני ומשמע דבשאר איסורים לא אמרינן כן ולהכי תמהתי על הפרי מגדים בפתיחה כוללת לאורח חיים (ח"ב סי' כ"ה) שכתב ואם טמא עצמו ונקרע ונמצא זכר אין לוקין עליו דאף על גב דה"ס שמה התראה כהאי גוונא לא שמה התראה לכולי עלמא עכ"ל והוא מהתימה דמדברי הר"מ נראה להיפוך. ושוב ראיתי בשאלות ותשובות שיבת ציון (סי' פ"ט) שנראה שהעיר מהירושלמי על הנ"ב. ועשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' ט') וחח"מ (סי' כ"ה):
+
+Chapter 12
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>סנדל של עץ חבריא בשם רב הן שיהיה חובטין של עץ כו'.</b> פירש הפני משה והן שיהיה כו' תחתיתו של סנדל שהן מעמידין אבל על גביה צריך שיהיה של עור. אולם הלשון הוא דאמר והן שיהיה משמע דקפידא הוא שיהיה לו חובטין של עץ והל"ל דדוקא החובטין יהיה של עץ דרשאי אבל ע"ג לא. אולם ראיתי בחי' הרמב"ן שבת (ס"ו א') שהביא הירושלמי הזה בזה"ל חבטיא של עור תמן אמרין כו' והוא שיהיה תרסיותיו של עור פירש חבטים מה שהרגל חובט עליה והיינו מבפנים מחופה עור ותרסיותיו עור וכן הוא בחי' הרשב"א שם ואתי שפיר:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אמר ליה כן אנן אמרין לסתום אוירא כו'.</b> כתב הפני משה דלפיר"ח דבחלון המצרית קאמר צ"ל דאתיא הך דהכא דלא כר' אלעי דאמר שם דיכול למחות ובאמת אינו מוכרח לדייק כן דיש לומר דהר"ח פירוש הירושלמי כפי' הי"א ההובא בחי' הרמב"ן לב"ב דנ"ח דהפי' הוא בניחותא דלסתום אוירא באפי' והיינו ההיא דר' אלעי וא"ש:
+<small>[כ"י]</small> מהו לפתוח חלון מצרית ע' בפ"מ שכתב ובבבלי פ' חזקת כו' אולם גם לפירוש הרשב"ם שם קשיא מההוא דירושלמי דאמר שם דבחלון מצרית בין מלמעלן מד' אמות בין מלמטה אין לו חזקה וגם השכן אין לו למחות והכא מדבעי רק מלמעלה מד' אמות מבואר דבלמטה יכול למחות וע"ש בחידושי הרמב"ן שהכריח דהעובדא דהירושלמי והבבלי אחד הוא ע"ש והמפרשים לא ראו אותו:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>וקשיא דר' כהנא על דר' יהודא כו' כמ"ד מאליהן כו'.</b> בשירי קרבן כ' קשה הא ר"י סובר תרומה בזה"ז דאורייתא כמפורש בבבלי פ' יוצא דופן וצ"ע עכ"ל. ולא ידענא מאי קושיא דהיכן מוכח דר"י ס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא אי משום דאיתא התם (דמ"ו ע"ב) קטן שלא הביא ב' שערות ר' יהודא אומר אין תרומתו תרומה לק"מ מזה על הירושלמי דאזיל בזה לשיטתו בתרומות (פ"א מ"ג) דגורס שם ר' יהודא אומר תרומתו תרומה וכמו שהאריך בזה הר"ש שם דמוכח כן מהירושלמי שם. וע' ביאורי הגר"א שם ואס ממה דאיתא התם (דמ"ז א') דעיסה שנדמעת כו' חייבת בחלה י"ל דס"ל דנהי דחייבת בחלה דאורייתא עכ"ז בתרומה ס"ל דהוא דרבנן וכדס"ל לרבנן דבי רב שם וכ"ה שיטות הירושלמי ולא קשה כלל ועמ"ש בשו"ת עדות ביהוסף (סי' י"ד ענף ז') והבן:
+
+Chapter 14
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>אפילו אשם תלוי אין בה כו'.</b> ע' בשירי קרבן שתמה על הר"ם למה פסק שקידושי חרש אינן מה"ת הא בש"ס יבמות (קי"ג א') איכא ב' לישני והר"מ פוסק כל"ב וגם ר"א סובר כן ע"ש ולדעתי י"ל דהר"מ סמך א"ע על הסוגיא דשבת (קנ"ג ב') ששם מבואר דקיי"ל כרבנן וכמ"ש התוס' שם וגם הא אי נימא דקידושי חרש הם סד"א היינו משום שספק שמא חייבים במצות וכמ"ש רש"י שם. והנה בש"ס חגיגה (ג' א') מבואר שם בלא מחלוקת דחרש פטור ממצות ולהכי כתב הר"מ וכל הפוסקים דקידושי חרש הם דרבנן. וראיתי בשו"ת מהרי"מ מווארשא (חאה"ע סי' כ"ז) דהש"ג שפסק בשבת דנותנין לקטן היינו משום דס"ל כר"א ע"ש ולענ"ד אינו מוכרח לומר כן ומ"ש דנותנין לקטן י"ל דס"ל כדעת רש"י ההובא בתוס' ע"ז (ז' א' ד"ה ב"ש) ובר"ן שם בשם הרי"ף דבשל ד"ס קיי"ל כאיכא דאמרי בתרא ולכן כיון דהאיכא דאמרי בתרא ס"ל דגם לרבנן יהבינן לקטן דחרש אתי לאחלופי לכך פסק כמותן וכל הפוסקים ס"ל דקידושי חרש המה רק מדרבנן. וראיתי להעיר ע"ד הפנ"י בגיטין (ע"א א' ד"ה אמר ר"ז) שכ' וז"ל אמנם ראיתי שהרמב"ם ז"ל כ' בהל' עדות דעשרה פסולין לעדות וקחשיב חרש בהדייהו ויהיב טעמא לכולהו מהיכא מימעטו ובחרש לא כ' שום טעם וכך הא דחרש אינו שייך במצוות נמי לאו הלכה פסוקה דבמס' תרומות בירושלמי מייתי תנאי דחרש שייך בכל המצוות וקידושיו קידושין גמורין ובתלמודא דידן נמי מצינו ביבמות דאשת חרש לר"א חייבין באשם תלוי כו' עכ"ל. והנה מ"ש דהר"מ לא יהיב טעמא למה חרש פסול לסדות תמהני עליו דלהדיא כ' הר"מ בהל' עדות (פ"ט הי"א) החרש כשוטה שאין דעתו נכונה ואינו בן מצוות עכ"ל הרי שכ' להדיא שהטעם משום שאינו בן מצוות. ומ"ש דלאו הלכה פסוקה הוא הנה אצלינו הוא הלכה פסוקה דחש"ו פטורים מכל המצוות ואנן לא קיי"ל כר"א וכמ"ש למעלה. ודברי הירושלמי ממס' תרומות פ"א שהביא דקידושיו קידושין גמורים אף דאיזה אחרונים פירשו דמיירי לענין קידושי אשה עכ"ז העיקר דמיירי לענין קידושי אפר פרה עת"ג (סי' קכ"א סק"ה). [וע' מ"ש הגאון מהרי"ש בהסכמתו לפתחי תשובה אה"ע וז"ל ואני תמה על הגאון נב"י והנמשכים אחריו איך אפשר לטעות בזה שקאי על קידושי אשה לא יפול הלשון קידש בינו לביו עצמו או בינו לבין אחרים רק שקידש לפני עדים אי שלא בפני עדים עכ"ל והא ליתא דהא הכוונה לפי שיטתם שיהיה אחרים עומדים על גבי' וילמדו אותו. (ע' ישועת יעקב סי' קכ"א סק"ד) וא"כ שפיר שייך הלשון לפני אחרים] וע"כ דברי הפנ"י המה תמוהים:
+
+Chapter 15
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הדא אמרה שע"א נאמן בשעת מלחמה.</b> נ"ב שו"ת ר' שמחה בר שמואל שהועתקה בשו"ת זכרון יהודה (דמ"ט ע"ב) אי' בזה"ל סבורני דגרסינן שע"א אין נאמן במלחמה ע"ש:
+
+Segment 5
+
+היא אמרה על מטתו מת כו' עמ"ש הפני משה וע' בא"ז (ה' עגונה סי' תרצ"ג) שגרסתו היתה היא אומרת במלחמה ואינו על מטתו מת סבורה היא להתיר את עצמה והיינו דומיא דרישא ולישנא דסבורה משמע שאנו מאמינים אותה לומר מת כיון שידענו שממקום שלום באת כ"ש הכא דמותרת. שמה שאמרה במלחמה שהיא סבורה שבזה תהיה מותרת ביותר ולפי שאנחנו יודעים שלא הלך במלחמה אנו אומרים שאמת שמת רק על מטתו מת יעו"ש באורך:
+ב' פעמים ונראה דלכן השמיט הר"מ הך דינא כיון דאין נפקא מינה רק לענין תינוקת כשראתה ב' פעמים שזה לא שכיח. ומה שהקשה השירי קרבן עוד על עבדים דהא אף שאינם משוחררים מטמאים בזיבה ע"ש היה נראה מזה לסייע לגירסת הילקוט פרשה מצורע (רמז תקס"ז) דגרס עבדים משוחררים ע"ש. אך לא נראה כן ע' בנה"כ ביו"ד (סי' א') ובעיקר קושיתו נראה דפלוגתתן הוא רק בגיורת ולא בעבדים ולכן אמרו בירושלמי שם דיה שעתה ולא שעתו דקאי רק על גיורת וכ"ה בתוספתא הפלוגתא רק בגיורת ולא קשה מידי ולפמ"ש הגן המלך (סי' ק"א) דשפחה אינה מטמאה רק מאסמכתא א"ש אך דבריו תמוהין וכמ"ש הס"ט ביו"ד (סי' קפ"ג סק"א) ע"ש וע"כ הנכון כמ"ש לעיל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ותהא נאמנת לומר.</b> נ"ב עשו"ת ח"ס חאה"ע ח"א סי' מ"ב:
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>קידש א' מה' נשים כו'.</b> ע' בפני משה דמיירי בקידושי ביאה דקנסוהו חכמים כו'. וכן הוא בבבלי (דף קי"ח ע"ב) ומצאתי בבעל העיטור (אות ק' קידושין דף ח' ע"ב) שנראה שגירסתו היתה בירושלמי בשינוי ממה שלפנינו וז"ל וה"ג בירושלמי במה דברים אמורים שקידשה בשטר אבל בכסף נותן גט וכתובה לאחת וגט וכתובה לאחת ומסתברא דלא גרסינן בהל' ביאה ואם קידשה בביאה קנסוה חכמים ונותן כתובה לכ"א עכ"ל. והן אמת שצל"ע ע"ז מירושלמי ב"מ (פ"ג ה"ג) שאיתא שם אמר ר' אילא אוף אנן תנינא ואמר היא גזילה היא בעילה היא מלוה (כלומר דבכולהו פליג רבי טרפוו עם ר' עקיבא). ואם כן מדמכנה לדינא דהמשנה בלשון בעילה שמע מינה שמיירי בקידושי ביאה וכדמוקי בש"ס דילן וצע"ק:
+
+Chapter 16
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>אע"פ שיש סימנין בגופו ובכלים ולא כן תני כו'.</b> ע' בישועות יעקב באה"ע (סי' ז' ס"ק כ"ב) שכתב שהירושלמי הלז נראה שנעלם מכל האחרונים וגם מדעת הקדמונים. עי בראב"ד הובא בש"מ לב"מ כתב שם שאין שייך סברת עשויה להשתנות זולת בשומא ולא בשאר סימני הגוף ועשו"ת גבעת שאול ונעלם מהם הירושלמי הלז עכ"ל. ובאמת חלילה לומר כן על מאור עינינו הראב"ד שנעלם ממנו דברי הירושלמי ונראה שפירש הירושלמי כמו שפירש השירי קרבן דהירושלמי מיישב דלא קשיא מהמשנה על הברייתא דמתניתין מיירי בסימנין העשויין להשתנות והברייתא איירי בסימנין שאין עשויין להשתנות רק שהשירי קרבן חלק בין מובהקין לאין מובהקין ולהראב"ד החילוק בין שומא לשאר סימנין ואם כן אתי שפיר דברי הראב"ד והאחרונים. ועשו"ת משכנ"י חאה"ע (סי' ט') שכתב ע"ד הירושלמי הללו וז"ל משמע להדיא דסבירא ליה דסימנים דאורייתא רק משום דסימנין עשויין להשתנות ואיירי בשומא וכיוצא בה עכ"ל הרי שפירש דברי הירושלמי דמיירי בשומא. אולם לפמ"ש בביאור הירושלמי א"ש יותר:
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>שהעביר הכרת פניהם.</b> נ"ב עשו"ת ח"ס חאה"ע (חלק א' סימן נ"ב):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nashim/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Yevamot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,1042 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Yevamot
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי יבמות
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Yevamot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי יבמות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<small>[כ"י]</small> כתיב כי את כל עיין ביאור כל הסוגיא בשו"ת ברית אברהם חאה"ע (סי' קכ"ו):
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>כן אנן קיימין כשמת והניח אשתו מעוברת כו'.</b> ע' ש"ק שהניח בתימה דהא אקרא קאי ומה"ת סומכין על רוב ולדות שהן בני קימא ומדוע צריכה להמתין ולדעתי י"ל לפמ"ש הרא"ם בפ' משפטים וכן ראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' ר') דהולד קודם שנולד לית ביה הרוב מה"ת ע"ש וא"כ כיון שלא נולד עדיין לית ביה הרוב וע' פמ"ג (א"א סי' שמ"ג) שהניח בקושיא על המ"א שם דהא רוב לאו בני נפלים נינהו ע"ש ולפ"ד הרא"ם והרדב"ז הללו לק"מ וע' שו"ת ח"ס (חיו"ד סי' שע"ד) שהביא קושית הפמ"ג הזאת ולא הרגיש שיש ליישבו עם מ"ש הרא"ם והרדב"ז ושו"ר להפמ"ג במ"ז (סי' שכ"ח סק"א) שהוא בעצמו חולק כסברת הרדב"ז וא"כ מהתימה עליו שהניח בקושיא בסי' שמ"ג והן אמת שמדברי הפענח רזא (פ' משפטים) שכ' וז"ל ענש יענש פירש"י דמי ולדות וקשה דלמא נפל הוי וי"ל דאזלינן בת"ר כמו רוצח דלא חיישינן שמא טריפה הוא וכיוצא בזה עכ"ל מבואר דסובר דגם זה הוה רובא מעליא (אולם קשיא לי מ"ש דהטעם דאזלינן בתר רובא דהא קיי"ל דבממון לא אזלינן בתר רובא (אמר נחום אליהו בנו ותלמידו לפי משמעות התוס' בסנהדרין (ג' ב' ד"ה ד"מ) נראה דברוב גמור אזלינן בתר רובא גם בד"מ אם כן מיושב קושיות מר"ן אבי עט"ר זללה"ה) ולכאורה יש להביא ראיה לזה ממסכת שבת (דף ק"ז ע"ב)הושיט ידו למעי בהמה ודלדל העובר שבמעיה דחייב ופירשו הרמב"ם בהל' שבת פ"י והרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן שם דחייב משום נטילת נשמה והנה אם נפל הוא לית ביה חיותא אינו חייב וע"כ מה דחייב הוא משום דאזלינן בתר רובא דלאו נפלים נינהו מוכח דגם קודם שנולד אמרינן דרוב לאו נפלים נינהו ואין לחלק בין אדם לבהמה דבבהמה גם במעי אמה יש לה תורת רוב דבבהמה כולם נולדו בשלימותם משא"כ באדם דהא ליתא דהא בב"ב (צ"ג א') ובירושלמי ב"ק (פ"ה ה"א) איתא להדיא דגם בבהמה איכא רק רובא ויש לעיין מזה ג"כ על שו"ת בית יהודה (חאה"ע סי' י"ד) שכתב דלהרוג עובר במעי אמו איכא איסורא וע"כ לא התיר לעשות רפואה לאשה מעוברת שתפיל הולד משום צורך אמו משמע דסבירא ליה דגם במעי אמו יש לו חזקת חיות הן אמת שקשיא לי עליו שלא הביא דברי המהרי"ט בתשובותיו (ח"א סי' צ"ח) שנראה מדבריו דלצורך אמו מותר וע"ש בסי' צ"ז ומ"א (סי' ש"ל סקט"ו) וכן ראיתי להצידה לדרך (דס"ט ע"ב) שכ' דגם איסורא ליכא והוכיח מפ"ק דערכין האשה שיוצאות ליהרג כו' פשיטא כו' ומאי פשיטותא דאמאי לא נמתין עד שתלד אע"כ דליכא גם איסורא ע"ש וכ"ז נעלם מהבית יהודה [גם מש"ש לפרש דברי הרמב"ם פ"ב מהל' רוצח דיצא ראשו כו' מיירי בקים לן שכלו חדשיו אינו מוכרח עשו"ת נוב"י מה"ת (חח"מ סי' נ"ט) שדחה פירוש זה והן אמת שהצידה לדרך (דס"ח ע"ג) הבין כן בדעת הרמב"ם וכן ראיתי בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סי' תרצ"ה) שפי' כן בדעת הרמב"ם וכן כתב התשב"ץ (ח"ג סי' רפ"ה) וקשיא לי על הנוב"י שלא ראה דברי הריב"ש במקורן (בסי' תמ"ו) שכ' להדיא בסי' כלו לו חדשיו אף שנגמרו סימניו אינו נהרג אם לא שהה ל' יום ולא כהנו"ב שם שכ' דלהר��"ם נהרג בנגמרו סימניו (וע' ראב"ן סי' שע"ב)שכתב וכן כל השנוים במסכת נדה דתינוק בן יום א' מטמא בזבים ובנגעים ובטמא מת וזוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכילה בתרומה ופוסל מן התרומה ונוחל ומנחיל וההורגו חייב כולהו בקים לן שכלו חדשיו עכ"ל ויש להעיר על המהרי"ט שם בסי' צ"ז שכתב דלהתעסק עם עכו"ם שתפיל אסור לגמרי דעובר על לפ"ע אם לא שיש רופאים אחרים ולא הוי כתרי עברי דנהרא וק"ל עליו דסוף סוף איסורא דרבנן מיהא איכא וכמ"ש התוס' פ"ק דשבת ומוכח מזה דסובר דבעכו"ם לא שייך זה וכמ"ש הש"כ יו"ד סי' קנ"א אולם בלא"ה ק"ל ע"ז דאם יש רופאים אחרים אינו מקרי מצוי לו כיון דגם אחרים יעשו איסור וכמ"ש המל"מ (פ"ד מהל' מלוה ה"ב) ומוכח מזה דמהרי"ט סובר כשיטת הפני משה שם דגם בכה"ג מותר ע"ש ותו ק"ל על הרדב"ז שסותר דברי עצמו שכתב שם (ח"ה סי' ש"א קנ"ג) דלכך לא הוי התראת ס' באלמנה לכ"ג משום לא יחלל זרעו אף דשמא לא תלד דהוי רוב דרוב נשים מתעברות ויולדות ע"ש והנה מ"ש משום דהוי רוב לא הוי הת"ס הנה כי כן כתבו התוס' בכמה דוכתי דהיכי דהוה רוב לא הוי התראת ספק וכמ"ש התוס' גיטין (ל"ג א' ד"ה ואפקעינהו) נדה (מ"ו ב' ד"ה ר"י) וע' תוס' מכות (ט"ו ב' ד"ה במאי) וכ"כ הרא"ש הובא בשיטה מקובצת (מג"א) בנזיר וכתובות (ג. א) וב"ק (מ"ד ב) וכ"כ הריטב"א נדה (מ"ו ב) בשם הרשב"א ומזה תמיה לי על שו"ת הלק"ט (ח"ב סי' רל"א) שכ' דאף דאיכא רוב הוי הת"ס ע"ש והא ליתא הן אמת שלכאורה נראה כן ממ"ש המאירי ביצה (ד"כ ע"ב) שכ' דאם התרו בו ביום א' של יו"ט אע"ג דרוב שנים אדר ואלול אינן מעוברין אין הולכין במלקות אחר הרוב והו"ל הת"ס עכ"ל וזה מורה כדעת ההלק"ט אולם יש ליישב זה עפמ"ש בשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' ט) דרוב הנעשה בידי אדם לא הוי רוב לענין התראת ספק ע"ש וא"כ ה"נ כיון דהדבר תלוי בב"ד שוב לא הוה רוב לענין הת"ס ומזה תמוהין לי דברי הס' שלמי נדבה (ח"ב ד"ז ע"ב) שכ' ליישב קושית התוס' ביצה (די"ב) דאמאי לא אמר ר"ע הוא ועז"כ דלר"ע גם בשוחט שלמי נדבה לוקה דדילמא טריפה יהיה וליכא למימר דהוה התראת ספק דע"כ ברייתא הזאת סוברת דהוה התראה דאל"כ עולת נדבה נמי הוה הת"ס שמא ישאל עכ"ד והנה מ"ש דהוה התראת ספק הא ליתא כיון דרובה לאו טריפות נינהו לא הוה התראת ספק (ויש לדחוק דלמאן דחייש למיעוטא הוה הת"ס) ומה שהוכיח דא"כ בעולת נדבה ניחוש שמא ישאל הוא תמוה ונעלם ממנו מ"ש התוס' גיטין (דל"ג) ובשאר דוכתי דמשום שמא ישאל לא הוי הת"ס דאוקמינן אחזקתיה ועמ"ש הט"ז והנה"כ בסי' שכ"ג וא"כ מבואר מזה דצדקו דברי הרדב"ז דרוב לא הוה הת"ס ולוקין ע"ז אולם ק"ל ע"ז לפמ"ש הוא בעצמו דקודם שנולד לא הוה רוב כלל א"כ אין כאן רוב גם מש"ש ע"ד רש"י שס"ל דכהן הדיוט בזונה דלוקה שתים הא הוה הת"ס ועז"כ דס"ל דה"ס שמה התראה ולכאורה לפי גי' רש"י במכות (ט"ו ב') ס"ל לר"י דלא שמה התראה וא"כ כיון דאיפליגו בזה ר"י ור"ל מהראוי לפסוק דלאו שמיה התראה דר"י ור"ל הלכה כר"י ועשו"ת שו"מ (מהדו"ג ח"א סי' של"ה) שהקשה על מה דאיתא בשבת (ע"ח ב) דשוחט חייב משום צובע דניחא ליה דליתווסא בית השחיטה דמא כי היכי דלזבני מיניה דהא הוי הת"ס דדילמא לא יצא דם כדאיתא בחולין (ל"ג א) השוחט ולא יצא דם ע"ש מה שחידש בזה דבר שלא ניתן להאמר אולם באמת לא קשה מידי דכיון דעפ"י רוב יוצא דם בשעת שחיטה לא הוי הת"ס וז"ב:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>אי תימר תורה הרי דוד שנשא רצפה בת איה כו'.</b> ע' בישועת יעקב אה"ע (סי' ט"ו שכתב וז"ל קשה לי רצפה היתה פילגש לשאול ולא תהיה אשת חמיו חמורה מחמותו דקיי"ל ע"י אונס ומפותה מותר וה"ה פילגש ע"ש. ומצאתי בא"ז הל' יבום וקידושין (סי' תקצ"ו) שהביא דברי הירושלמי האלו וכ' ומשמע לי ששאול קידש רצפה בת איה דאם היתה פילגש לא היתה ראויה עכ"ל וא"ש. וכבר העיר על הקושיא הזאת הכנה"ג בא"ח בלשונות הר"מ לה' מלכים. וע' בק"נ פ"ב דיבמות ובשו"ת ח"ס (חאה"ע ח"א סי' ל"ט) שם העתיק הישועת יעקב בעצמו דברי הכנה"ג ע"ש וראיתי להעיר על דברי שו"ת נ"ב מה"ק חאה"ע (סי' כ"ו) שהניח בתמיה על דברי התוס' יבמות (כ"א א' ד"ה ומותר) שכ' באשת חמיו וב' חורגין אסורין מפני מ"ע וכתב ע"ז ואע"ג דשמעתין שרי להו אשת חמיו וחורגו שמא אח"כ אסרום וע"ז תמה הנ"ב דהרי התוס' כתב בע"ב ד"ה לא אסרו דקים להו דהנהו שרי והרי רבא היה זמן רב אחרי ר' חנינא כו' ע"ש שהניח בתימה על התוס'. וכן ראיתי להכתונת פסים (ד"ז ע"ג) שתמה כן. ואני בעניי איני יודע מה קשיא להו הא ביש"ש יבמות (פ"ב סי' ה') כ' וז"ל וכ' התוס' והרא"ש אף דבגמ' משמע דתרווייהו להיתר כו' מ"מ שמא אחר התלמוד אסרו הגאונים עכ"ל א"כ מבואר הפי' שהוא גזירת הגאונים עכ"ל א"כ סרה תמיהת הנ"ב דכוונת התוס' אינו על בעלי הגמרא רק על הגאונים דבימיהם אסרו וכמו כן מצאתי להב"ח באה"ע (סי' ט"ו ס"ח) שכ' בשם האגודה וז"ל על מעשה דר"ת ושמא אחר התלמוד אסרום הגאונים עכ"ל. שוב ראיתי בשו"ת ח"ס חאה"ע ח"א (סי' ל"ח) שכ' וז"ל. והנה היש"ש כ' דבדורות האחרונים שכ' התוס' והרא"ש היינו בימי הגאונים וכו' וכונתו בימי בה"ג גזרו. והנה התוס' והרא"ש לאו להכי נתכוונו דא"כ לא הוי מייתי מידי מב' חורגים דר"פ משוח מלחמה דמה ראיה מש"ס לתקנות הגאונים עכ"ל ותמהני עליו שבמח"כ לא שפיל לסיפא דדברי היש"ש שכ' וז"ל וכ' התוס' והרא"ש ומיהו בתלמודא דידן מצאו דלא חשו למ"ע כו' וצריך פי' לפירושם כי אין שייך לומר כאן שלאחר התלמוד אסרו מאיזה טעם נאסר בשלמא אי לית להו שפיר איכא למימר דלאחר התלמוד אסרוה כי בימי התלמוד היו נזהרים בעריות כולם וידעו בי' לא גזרי ואח"כ ראו דלא זהירא כל כך ולא ידעו כל כך גזרו אבל השתא שאף בימי התלמוד רצו לאסור משום גזירה והתירו חכמי התלמוד משום שיש לה קול שחורגים הם ולא יטעו העולם לומר אחותה היא א"כ מזה הטעם לא נשתנה מידי לאסור אחרי התלמוד עכ"ל וא"כ מבואר שהיש"ש הרגיש בזה ופי' דבריהם לפ"ז. וגם לא הזכיר הח"ס כלל מדברי האגודה והב"ח שמבואר להדיא כן. וראיתי להבאר שבע (דס"א ע"ב) שכתב וז"ל. וכ' הרא"ש פ"ב דיבמות גבי הא דתנן חורגו מותר בבתו ובעל הלכות כ' כדברי הירושלמי וקשה לי טובא האיך הניחו מסקנת הגמרא ערוכה דידן בשמעתין ותפסו דברי הירושלמי עכ"ל ותמהני עליו דהא כ' התוס' והרא"ש דשמא אח"כ אסרוה והיינו בימי הגאונים וס"ל להה"ג דאשתני דרא וגזרו בזה ולק"מ. וראיתי להעיר ע"ד הכנה"ג באה"ע (סי' ט"ו) שכתב וז"ל בת חורגו אסורה לו מפני מראית העין תשובת הגאונים סי' רנ"א. אמר המאסף ונ"ל שט"ס הוא דבת בנה אסורה לו מה"ת וסבור הייתי להגיה אשת חורגו אלא שגם זה אינו דבפ"ב דיבמות תנא מותר אדם באשת חורגו וחורגו מותר באשתו ולא נתבאר שם שמפני מ"ע אסור ומנ"ל לתשובת הגאונים ז"ל לומר דמפני מ"ע אסור כו' גם מהרי"ל ז"ל בתשובה סי' פ"ה כ' דאשת חורגו אסורה לו וצ"ע עכ"ל. ותמהני ע"ז דודאי לפי שיטת הירושלמי דב' חורגין אסורין מפני מ"ע ה"ה אשת חורגו דהטעם שהעולם לא ידעו שהיא חורגו ויסברו שהיא אחותו או אחיו וא"כ מטעם זה גם אשת חורגו אסור וראיה דהא הת��ס' כ' על ההוא דירושלמי ואע"ג דשמעתין שרא להו אשת חמיו וחורגו שמא אח"כ אסרוה עכ"ל מבואר שאשת חורגו שוה לב' חורגין. ועוד תמהני עליו שבמח"כ לא ראה דברי הב"ח שהביא תשובת הגאונים הזאת והגיה כך ע"ש. וע' בשירי קרבן ירושלמי מכות (פ"ב ה"ד ד"ה אלא) שכ' שגם בפסיקתא (פ' אחרי) כ' דאשת חמיו וחורגו אסורים מפני מ"ע ע"ש ואינו תחת ידי ועמ"ש בשו"ת מהר"ח כהן ראפופרט חאה"ע (סי' י"ז) ותפארת צבי חאה"ע דיני עריות (סי' ה') ע"ש:
+<small>[כ"י]</small> <b>אי תימר תורה.</b> נ"ב עשו"ת ח"ס (ח"א חאה"ע סימן ל"ח ובח"ב סימן קכ"ט):
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>(שייך לדף י"ג ע"א) ר' אבין בעי ובנו לכל דבר אפי' לפ"ו ולשני' כו'.</b> ע' בשירי קרבן שתמה על רמ"א באה"ע (סי' א') שפסק בממזר דקיים פ"ו והכא איבעיא דלא איפשטא. ומהתימה ממנו אחרי שראה שהרשב"א בחידושיו כתב כן. וכן ראיתי להריטב"א שכתב כן וכ"כ הרב המאירי כמו שהביא בשמו הברכ"י (סי' א' סי"ב) שכך היתה גירסתם בירושלמי א"כ מה לו כי יזעק על הרמ"א ומ"ש שהרשב"א לפרש דברי הירושלמי בא. לא ניתן להיאמר כלל. וע' בברכ"י שכתב שנוסחתינו בטילה אחרי שהראשונים לא גרסו כן וא"ש דברי הרמ"א. ומה שהקשה על הגירסא דלשניה דאמאי נקט טפי שניה מכל עריות שבתורה. י"ל דהיינו יכולים לומר כיון דהוא זרע פסול לא גזרו חכמים בו איסור שניה דאינו זרע כשר בלא"ה להכי אשמעינן דבזה ג"כ גזרו גזירתם ומכ"ש בעריות שבתורה דבזה בודאי אסורין וז"פ:
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+מתניתא פליגא על רב כו' תמן הוחזקה כו' וכ"ה בקידושין (פ"ג ה"ז) וכתב הפני משה דהתם הוי בחזקת א"א כו' ואין לזה הבנה דכיון דהתורה האמינה לאביו על בתו כשהיא קטנה מאת בתי נתתי לאיש א"כ מדוע יהיה נגד החזקה. אך לא ראה דברי הרמב"ן בחי' ליבמות (דק"ו ע"ב) שפי' דהתם הוחזקה בא"א ודאי ואפי' בא עליה מ"מ יש לחוש שמא זה מוציאה מתחת בעלה שיבא אחריה אבל הכא שאין כאן אלא גט מזה או שכונסה אין לחוש שהרי אם יבאו עדים יוצאה מידו של זה:
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>אמר לו עבור על ד"ת כו'.</b> ע' בשירי קרבן שכ' קשה הא ודאי שפיר קא חליץ דאתי עשה דיבום ודחי ל"ת דאלמנה כו' וצ"ע עכ"ל. ולדעתי י"ל זה לפי שיטות הירושלמי לעיל (פ"א ה"א) דמדאורייתא חייבי לאוין אינם עולים ליבום והיה מהראוי שגם לא יעלו לחליצה ורק יבמתו ריבה לחליצה א"כ י"ל דהריבוי הוא רק לשאר חייבי לאוין אבל לאלמנה לכה"ג דכתיב לא יקח ומשמע אפי' קידושין (כשיטות אביי בקידושין דע"ח) ואם קידש לוקה א"כ אם נימא דחליצה הוי קנין כמו קידושין א"כ עושה איסור בהחליצה וע"כ אסור לחלוץ ומוקמינן הריבוי לשאר חייבי לאוין דבהם אם קידש אינו לוקה ולא באלמנה לכה"ג דעושה איסור בהחליצה ולכן הקשה שפיר אמר לו עבור על ד"ת. ובזה י"ל מה שבירושלמי פ"ק אמרינן אחרי דאמרינן יבמתו ריבה לחליצה איבעיא אלמנה לכה"ג מהו ודחק שם הפני משה דלית ליה דרשא דיבמתו והוא דחוק ולהנ"ל א"ש דאפי' אם אית ליה הדרשא דיבמתו מ"מ אבעיא ליה משום דס"ל דחליצה קנין והוי כמו הקידושין וא"כ מסתברא דלא קאי ע"ז הריבוי. ובזה י"ל מה שהקשה שם השירי קרבן דהא מתני' היא אלמנה לכה"ג חולצת וע"ש מה שדחק בזה. ולהנ"ל י"ל דהאיבעיא היה די"ל דהמשנה ס"ל דחלוצה פוטר והוא ס"ל דחליצה עושה קנין ובמ"ש י"ל מה שהקשה הש"ק ביבמות (פ"ו ה"��) על מ"ש התוס' ביבמות (ס"א א' ד"ה כה"ג) שכ' דאשמועינן דחולץ דסד"א דמשום בזיון לא תחלוץ קמ"ל. והקשה השירי קרבן דהא כבר שני לה ברישא ועוד היכי סד"א דמשום בזיון לא תחלוץ ע"ש ולהנ"ל י"ל דה"א דהא דחייבי לאוין צריכין חליצה הוא מריבוי דיבמתו ועל אלמנה לכה"ג לא קאי כיון שעושין לו בזיון וקאי על שאר חייבי לאוין. ומ"ש הש"ק דכי חמיר כבוד כה"ג מכבוד הת"ח. י"ל דהוי אמינא דחמיר דהא כ' התוס' בסוטה (מ"א ב' ד"ה מצוה) דמצות כיבוד המלך הוא מוטל גם על הת"ח ועכ"ז כבוד הכ"ג חמיר משל מלך דהכ"ג אינו עומד לפני המלך אלא המלך עומד לפני הכ"ג כמ"ש הר"מ (פ"ב מהל' מלכים ה"ה) קמ"ל דלא וגם הכ"ג חולץ. ומ"ש הש"ק דמ"מ שמעינן לה מרישא לק"מ דדרך התנא לאשמועינן אגב דין אף שכבר שנאו במקום אחר וכמ"ש התוס' בברכות (ד"ב א' וכ"כ התוי"ט (בפ"ו מ"ד) אחרי שהביא דברי תוס' אלו וז"ל ועמ"ש בריש ברכות וכוונתו למה שכתבתי. ובדרך אגב אעיר על מ"ש התפארת ישראל בסנהדרין (פ"ב ציון כ') על מש"ש במשנה ר' יהודא אומר אם רצה לחלוץ או לייבם זכור לטוב וז"ל דס"ל דיכול למחול על כבודו ואפילו שלא במקום מצוה כנשיאת אלמנה ולוית המת דמתיר לקמן במשנה עכ"ל ושגה בזה ונעלם ממנו ש"ס מפורש בסנהדרין (די"ט ע"ב) דמקשה הש"ס על ר' יהודא והא אמר רב אשי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ומתרץ מצוה שאני מבואר להדיא דגם לר' יהודא אין המלך יכול למחול על כבודו אלא הכא משום מצוה שאני. ומה שהביא התפארת ישראל ראיה מנשיאת אלמנה לא מוכח מידי דלר' יהודא אין זה כלל בזיון מה שהמלך נושא אלמנותו והרי הר"מ בפי' המשנה והרע"ב פסקו באמת בזה כר' יהודא ומ"ש מהלוית המת גם זה מצוה ודברי התפארת ישראל תמוהים:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>ר' יהודא אומר מטמא מעל"ע כו'.</b> הפלוגתא הזאת הובאה ג"כ בתוספתא נדה (פרק א') וראיתי שם בפני זקן שכ' וז"ל לא ידעתי מהו אם סובר דמעל"ע בעוד שהיא עכו"ם לא מיטמאה פשיטא ואם כבר היתה גיורת מה חילוק יש בין גיורת לישראלית עכ"ל ובמח"כ לא ראה שהפלוגתא הזאת הוא ג"כ בש"ס בבלי בכתובות (ל"ו א') ופי' שם רש"י דראתה בו ביום דם דר"י ס"ל דיה שעתה דכיון דלא אפשר לקיים בה טומאת מעל"ע דבהמעל"ע עדיין היתה עכו"ם לכן גם מפקידה לפקידה אינה מטמאה ור"י ס"ל דמטמאה מעל"ע כלומר בתורת מעל"ע משעת הטבילה וכן פירשו שם התוס' והרא"ש והריטב"א. ובשיטה מקובצת פי' שם דאפילו אם ראתה אחר מעל"ע אינה מטמאה למפרע דטומאת מעל"ע גזירה דרבנן היא ולא גזרו בגיורת רק משעה שתראה ואילך. וראיתי להשירי קרבן שכ' וז"ל וקשה למה תהא מטמאה מעל"ע דאימור כותלי בית הרחם העמידוהו הא מיהת אין הנכרית מטמאה כנדה ואיו כאן שום טומאה ועוד קשה דהא בלא"ה טמאין הטהרות שנגעה בהך דקיי"ל דגזרו על העכו"ם שיהיו מטמאין כזבין לכל דבריהם ואפשר דנ"מ דעל טומאת עכו"ם איך שורפין תרומה משא"כ בטומאת מעל"ע עכ"ל. ובמחכ"ת דבריו תמוהים דקושיתו הראשונה שהקשה דלמה תהא מטמאה כו' לק"מ ונעלם ממנו מ"ש רש"י דגם אחר הטבילה אינה מטמאה כיון דאי אפשר לקיים בה גזירת מעל'ע. ומ"ש דבטומאת מעל"ע שורפין תרומה הוא תמוה דהרי בטומאת מעל"ע אין שורפין כמבואר בש"ס נדה (ד"ו ע"ב) וברמב"ם המו"מ (פ"ג ה"ט) ובטומאת עכו"ם מבואר בת"כ (פ' מצורע) בפרשה זבים דשורפין עליהן וכ"ה בתוספתא זבים פ"ב וער"ש שם. אולם י"ל קושיתו דנ"מ בגיורת פחותה מג' שנים ויום א' שאז לא גזרו עליהם כמבואר בש"ס ע"ז (דל"ז) ובר"מ (פ"ב מהמטמו"מ) ולענין דמיה מטמא למפרע מעל"ע כשראתה ב' פעמים ונראה דלכן השמיט הר"מ הך דינא כיון דאין נפקא מינה רק לענין תינוקת כשראתה ב' פעמים שזה לא שכיח. ומה שהקשה השירי קרבן עוד על עבדים דהא אף שאינם משוחררים מטמאים בזיבה ע"ש היה נראה מזה לסייע לגירסת הילקוט פרשה מצורע (רמז תקס"ז) דגרס עבדים משוחררים ע"ש. אך לא נראה כן ע' בנה"כ ביו"ד (סי' א') ובעיקר קושיתו נראה דפלוגתתן הוא רק בגיורת ולא בעבדים ולכן אמרו בירושלמי שם דיה שעתה ולא שעתו דקאי רק על גיורת וכ"ה בתוספתא הפלוגתא רק בגיורת ולא קשה מידי ולפמ"ש הגן המלך (סי' ק"א) דשפחה אינה מטמאה רק מאסמכתא א"ש אך דבריו תמוהין וכמ"ש הס"ט ביו"ד (סי' קפ"ג סק"א) ע"ש וע"כ הנכון כמ"ש לעיל:
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 13
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 14
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 15
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אע"ג דר' יהושע אמר כו'.</b> וכ"ה בקידושין (פ"ג הי"ב) וראיתי להיד המלך (הא"ב פי"ח ה"א) שכתב והנה מלתא זו דהירושלמי נאמרה ונשנית בלא טעם כו' ע"ש ונעלם ממנו ש"ס יבמות (דמ"ה ע"א) דאיתא התם דין הזה ומייתי לס בק"ו מאלמנה לכה"ג ע"ש וכ"ה דברי הירושלמי וז"פ:
+
+Halakhah 16
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>אע"ג דר' יהושע אמר כו'.</b> וכ"ה בקדושין (פ"ג הי"ב) וראיתי להיד המלך (הא"ב פי"ח ה"א) שכתב והנה מלתא זו דהירושלמי נאמרה ונשנית בלא טעם כו' ע"ש. ונעלם ממנו ש"ס יבמות (דמ"ה ע"א) דאיתא התם דין הזה ומייתי לה בק"ו מאלמנה לכ"ג ע"ש וכן הוא דברי הירושלמי וזה פשוט:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>נשאת לחמישי וילדה מהו תחזור על רביעי אומרים לה שתיקתיך יפה מדיבורך.</b> ראיתי להיד המלך ה' אישות (פט"ו הי"ד) שכ' ע"ד הירושלמי הללו וז"ל ובגמרא דילן אדחי טעם זה ומסיק דטעמא הוא משום דהשתא הוא דבריית ומהתימה על תלמוד ירושלמי דלשיטתו קיימא קושיות גמרא דידן דאם הוא שתק אנן מי שתקינן ליה ונמצא הגט בטל ובניה ממזרים וצ"ע עכ"ל ולענ"ד לק"מ והוא בהקדם מה שראיתי בחי' הריטב"א יבמות (דס"ה א') שכ' וז"ל אמר רב פפא השתא הוא דבריית פי' בתוס' דהכא לא מצי לקלקלה משום דיכולה למימר השתא הוא דבריית ומש"ה התם דבאיילנות ליכא למימר השתא היא דבריית כו' ורש"י ז"ל פי' אלא אמר רב פפא כו' ע"ש מבואר מדבריו דשיטת התוס' דלא גרסי אלא והיינו דלא חזרו מהא דאמרינן לה שתיקתך יפה מדיבורך דבאמת אינו יכול לקלקלה דאמרינן השתא הוא דבריית רק אם תתבע כתובתה לומר דגם מעיקרא היתה בריאה אמרינן לה שתיקותך יפה מדבורך דלפי דבריך א"כ יכול לקלקלה וע"כ תשתוק ולא תתבע הכתובה ולפ"ז א"ש דברי הירושלמי דגם הירושלמי ס"ל כש"ס דילן ואמרינן לה שתיקתך יפה מדיבורך. ובזה א"ש מה דקשה על הירושלמי דהא שם אמרו לעיל הטעם דאם נשאת לרביעי וחמישי ולא ילדה דאין יכולים הראשונים לחזור עליהם דאמרינן השתא הוא דנתעקרה א"כ אמאי לא אמרו גם הכא הטעם דהשתא הוא דאברית. ולפמ"ש בביאור הירושלמי א"ש דגם כאן הכוונה כן רק דנקט לה ביתר שאת דאמרינן לה שאם תדבר אז תקלקל ובאמת אינו יכול לקלקל דאמרינן השתא הוא דאברית וא"כ אינו מגיע לה כתובה וא"ש:
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>א"ל הרי עבדי מלוג כו' משלך נתנו לך כו'.</b> ע' בפני משה שכתב משלך נתנו לך כלומר בעבדי צאן ברזל דלאו מדאורייתא אכלו כדמסיק בדין הוא שלא יאכלו דהרי הם לאו כשלו ממש אלא הואיל וחייב באחריותן קתני וכן אמר רב ספרא בבבלי שם כו' ולפ"ז לא תירץ ר"א כלום לר' יוחנן וא"כ הודה ר"א לר"י כיוך שלא מצא מענה וא"כ איך מבואר אח"כ בירושלמי דעדיין הוא מחלוקת וגם הדבר הוא תמוה דעבדי צאן ברזל לא יאכלו מדאורייתא הא הוא חייב באחריותן ופשיטא דאכלו מדאורייתא עבור זה ואין זה דומה להא דמבואר בבבלי יבמות (ס"ו ב') דהתם קאי כשגירשה והוא רוצה ליקח הנכסים שלם וע"ז אמר דהדין עמה דאין לו עליהן כ"א חיוב אחריות וכשרוצה ליקח אותן הדין עמה אבל לענין אכילת תרומה בודאי דמה"ת הן אוכלין בשביל חיוב אחריות. האמנם מצאתי בתמים דעים להראב"ד (סי' רל"ט) שגרס אמר ליה ר' אליעזר הגע עצמך כו' ונ"ל פירושו דר"א אמר לר"י על מה שהקשה לו דהלא גם עבדי מלוג מכוחו הן אוכלין בתרומה ועכ"ז אינן מכורין כשמכרן ה"ה בנכסי צאן ברזל אע"ג דהן אוכלין בתרומה מכוחו לא יהיה מכורין ותירץ לו ר"א דאינו דומה דבשלמא נכסי צאן ברזל דהן אוכלין מדאורייתא בתרומה שפיר י"ל דגם אם מכרו אינן מכורין כיון דחזינן דיש לו כח להאכילן בדאורייתא בתרומה משא"כ בנכסי מלוג דרק מדרבנו הן אוכלין בתרומה ומדינא לא היה להם ראוי לאכול כלל בתרומה א"כ י"ל דכיון דרק מדרבנן הן אוכלין הן אמרו והן אמרו כנ"ל לפרש דברי הירושלמי:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ולא סוף דבר נפצעה.</b> נ"ב ע' שו"ת ח"ס חאה"ע (ח"א סימן ס"ו):
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הרי שעלתה חטטין.</b> נ"ב עשו"ת ח"ס חאה"ע (ח"א סי' מ"ד):
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>אמר ר' מתנה משחררין לו שפחה כו'.</b> בשירי קרבן תמה ע"ז וגרס משיאין לו שפחה ולפ"ז מוכח דעמוני מותר בשפחה ולא כהחלקת מחוקק (סי' ד') שנסתפק בזה וכבר תמה עליו השער המלך (פט"ו מהא"ב) מדברי הירושל' הללו ובישועת יעקב העיר ג"כ על הח"מ כן. ומ"ש הישועת יעקב דהרשב"א גרס ג"כ משיאין הוא תמוה דהרשב"א גרס משחררין לו וכמבואר בחי' הרשב"א יבמות (דע"ז ע"ב) ע"ש:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>הוו להון לנשים לקדם כו'.</b> ע' במראה הפנים שכ' דאף שהקושיא שעל עמוני במקומה עומדת מ"מ הואיל וכללם הכתוב בחד קרא דרשינן הכא לתרווייהו ע"ש. וקשה לי דהא קיי"ל דכל מקום דאיכא למיקש לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן אם כן אדרבה היה להם להקיש לחומרא דיאסרו בתרווייהו ומצאתי בחי' הרשב"א יבמות (ע"ו ב') שכ"כ להדיא דאם היה גבי עמון לא שייך הך טעמא דהיה להם לקדם היה אסורין תרווייהו ועוד דהמעיין בסמ"ג (לאוין קי"ד) ובעמודי שלמה שם וברמב"ן (פ' תצא) מבואר דהירושלמי ס"ל כש"ס דילן בהא וע"כ צ"ל דהירושלמי לא חש לקושיא הזאת משום דחיה דש"ס דילן ולא ביארו להדיא וכיוצא בזה יש הרבה בירושלמי ועוד יש לומר דהפירוש היה להם לנשים לקדם בתמיה דכי היה להם לנשים לקדם וכן נראה דלהפני משה העיקר חסר מן הספר דהפי' לקראת נשים. אחר כך ראיתי בגליון הש"ס שכ"כ. ועיין בזוהר חדש רות (ד"ה ויקחו) שכתב ועוד כתיב באורייתא תרי טעמא ע"ד אשר לא קדמו כו' ואשר שכר כו' עיקרא דמלתא גוברין היה כו' ע"ש ודו"ק:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל כו'.</b> כ"ה הגירסא כאן בירושלמי והיינו דהמשנה סוברת דהותרו כשירות להנשא לפסולין. וכ"ה גירסת הרמב"ם שם בפי' המשנה. ומזה תמיה לי על שו"ת מאיר נתיבים (ח"ב פרשה תצא) שכתב שם דבכה"ג מותרות להתייבם דבביאה הראשונה מתקיימת מצות יבום. וזה מותר מה"ת לחייבי לאוין ואינו אסור רק משום גזירה אטו ביאה שניה. וכאן בביאה הראשונה תעשה חללה ותהיה מותרת לו אח"כ. דהא מבואר כאן להדיא דאסורה להתייבם. ועל שאר הפוסקים לק"מ די"ל דהם סוברים כפי' התוס' דבחללה איכא ג"כ עשה והוא עשה ול"ת ומה"ת אינו עולה ליבום אבל מה יעשה לשיטות הרמב"ם שגם הוא העתיק הגירסא הזאת והוא ס"ל בפי"ז מהא"ב דליכא רק לאו מוכח דלא ס"ל כשיטות המאיר נתיבים:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>אמר ר' ירמיה שאין לו עליה אלא אכילת פירות כו'.</b> ולפי דבריו תקשה מה שמקשה אח"כ מהו ולא פירות. ובשירי קרנן הקשה כן. וכ' דנ"ל דה"ג אמר ר"י שאין לו עליו אכילות פירות ע"ש. ומצאתי בחי' הרמב"ן ליבמות (פ"ד א') שהביא דברי הירושלמי הללו וגרס שם כן יעו"ש:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>לא תדמינה לחלבים שכן כו'.</b> ע' בשירי קרבן שהניח בצ"ע על הרשב"א בתהה"א שהוכיח דסד"א לחומרא מ"ה דאל"כ אשם תלוי האיך משכחת לה דהא לר' יוסי ליכא לדמויי אשם תלוי לשאר ספיקות יעו"ש. וי"ל זה לפמ"ש בק"א לשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' י"ח דר' יוסי ס"ל כר' אלעזר דאדם מתנדב אשם תלוי בכל יום והכא כוונתו מטעם נדבה ע"ש. א"כ א"ש דלדידן דלא סבירא ליה כר"א שפיר הוכיח הרשב"א והבן:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>פשיטא הדא מילתא.</b> נ"ב עיין ביאורו בשו"ת ח"ס (חאה"ע סימן י"ד):
+
+Chapter 11
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>מהו שיעידו עדות אחד ותעלה להן עדות אחת אי ייתא כהדא כו' ע"ש.</b> וע' בשירי קרבן שתמה על זה דהא קיימא לן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ע"ש שהניח בקושיא וכן תמה בשו"ת שיבת ציון (סי' ק"א) וכתב דדברי הירושלמי סתומים וצריכים ביאור. ומהתימה שנעלם מהם דברי התוס' סנהדרין (ל"א א') שכתבו דהא דקיימא לך אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטילה הוא דוקא היכא שידעינן מי הוא העד הפסול אבל היכא דלא ידעינן מי הוא העד הפסול לא שייך הך דינא יעו"ש. ואם כן הכא דלא ידעינן מי הוא העד הפסול ועל כל חד מהן מספקינן אם הוא הכשר או הפסול לא שייך הך דינא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולהו זה ברור:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>שאל לר' יוסי א"ל לית צריך כו'.</b> ע' מה שפי' בו הפני משה והקה"ע. ועי' חי' הרמב"ן יבמות (דף פ' ע"א) שהביא דברי הירושלמי האלו ולפי מה שפי' בו נראה ההיפוך ממה שפי' הפ"מ והקה"ע דסימנים היה בו כו' קאי על העובדא והיה בו סימנים בן ח' וכן במה שמשני כשפי' כו' היינו שהיה בן ח' וכבר האריך בזה בשו"ת בית דוד בק"א (סי' ב') ע"ש. וע' בשערי ירושלמי בהגהות וחידושים (דף ג ע"א) שמחלק בין אנינות דאורייתא לאנינות בזה"ז עיין שם וצ"ע מעובדא דירושלמי הנ"ל דהעובדא היה לאחר החורבן ויש להאריך בזה:
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>הכה את זה כו'.</b> ע' כל הסוגיא בירושלמי ובמה שפי' הפני משה. והנה מבואר מהסוגיא דהיכא דאגלאי מלתא למפרע סובר ר"י דכ"ע מודו דלא הוי התראת ספק. ור"ל סובר דאין חילוק כלל בין ה��כא דאגלאי מלתא להיכא דלא אגלאי מילתא למפרע. וע' בירושלמי (ס"פ האשה שהלך) ובפרק ב' נזירין (ה"א) ופני משה שם. ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה המל"מ (פי"ז מה' סנהדרין מסתירה דברי התוס' יבמות (ד"פ ע"א) שכתבו דבאגלאי מילתא למפרע הוי התראה אף דהוי ה"ס ובנדה (דמ"ו ע"ב) כתבו דהוי התראת ספק ע"ש שהניח בצ"ע. ולי קשה ג"כ מתוס' חולין (די"א ע"ב ד"ה וכ"ת) דגם שם הוי איגלאי מילתא. ומ"מ כ' דהוי ה"ס. וכן קשה לי על המהרש"א קידושין (י"א ד"ה חייבים) שכ' דמ"מ הוי ה"ס אף דהוי נגלה הדבר למפרע. אולם לפי דברי הירושלמי הללו אתי שפיר דביבמות כתבו דלא נצרך לומר דרב סובר דה"ס לא שמה התראה די"ל דסובר כשיטות ר' יוחנן משא"כ בנדה אזלי לר"ל ולדידיה אין חילוק כלל וא"ש הכל. ומצאתי בשער המלך (פ"ב מהל' אישות) שחקר בזה והמעיין יראה דלפמ"ש א"ש. ובזה י"ל דברי האלגזי שהוכיח דהתוס' ס"ל דה"ס לא שמה התראה ממ"ש בכתובות (ל"ג א') שכתבו ותיפוק ליה דהוי ה"ס ומאי קושיא דלמא ס"ל לרבא דה"ס הוי התראה אע"כ דס"ל להלכה דלא שמה התראה וראיתי בכסף נבחר (כלל נ"א) שכ' שאשתמטתיה ש"ס מפורש בחולין דפ"א דרבא ס"ל דלא שמה התראה [והנה כמו כן ראיתי בריטב"א בקידושין (דע"ח) שהקשה לרבא דאם בעל אח"כ לוקה דהא הוי ה"ס. ותירץ דס"ל שמה התראה אף ה"ס. וכ"כ הריטב"א בחידושיו למכות (ט"ו א') וכן מוכח ממ"ש הרשב"א בחי' לשבועות (ט"ז ב') דההיא בעיא דשהיה למלקות קאי למ"ד דה"ס שמה התראה ושם רבא בעי לה. מוכח דס"ל דלרבא ה"ס שמה התראה. וכ"כ הריטב"א בחי' לשבועות שם. ועתוס' ב"מ ד"י ע"ב ובשיטה מקובצת שם ודו"ק וא"כ תקשה על הרשב"א והריטב"א דס"ל לרבא דה"ס שמה התראה דזה היפוך ש"ס חולין הנ"ל (וע"ש בגירסת רש"י ותוס')] וע' באור חדש פסחים (ד"ה ע"א) שכ' דרבא ס"ל דה"ס ל"ש התראה ע"ש וכ"כ בפני יהושע בפסחים ד"ס וליתא. אמנם עם האמור י"ל דעד כאן לא אמר רבא בחולין דלא שמה התראה אלא בספק אם ישפך הדם אם לא ואף שאח"כ נשפך הדם מ"מ בשעת ההתראה הוי ספק ולא הוי גילוי מילתא משא"כ הכא כשבאו העדים לב"ד והעידו ומקודם התרו בהן שלא יעידו שקר ואח"כ העידו שקר א"כ הדעת נוטה דגם מעיקרא בא לב"ד על מנת כן והוי כמו אגלאי מילתא למפרע וא"כ מנ"ל להתוס' להקשות דלמא מודה רבא בהו דהוי התראה אע"כ דסוברים דבכל מקום לא הוי החראה [וע' סנהדרין (דע"ז ע"ב) דאיתא התם ואמר רבא זרק צרור בכותל וחזרה לאחוריה והרגה חייב ותנא תונא כגון אלו המשחק בכדור שהרגו במזיד נהרגין בשוגג גולין פשיטא במזיד נהרגין איצטרך ליה מהו דתימא ה"ס הוא מי יימר דהדרה קמ"ל וא"כ גם רבא הוצרך לאשמועינן זה משום דה"א דהוי ה"ס ש"מ שס"ל שה"ס לא שמה התראה] ודע דהר"מ פסק דה"ס לא הוי התראה רק כשהוא מפורש ופי' בשו"ת נ"ב מה"ת (חאה"ע סי' ע"ז) דדוקא היכא שלעולם תהיה בספק אז שמה התראה משא"כ היכא שיוכל להיות ודאי. ומיושב בזה מה שהקשה השער המלך (פ"ט מהל' כלאים) דמשמע מהר"מ דאפי' הרביע עליו בהמה וחיה אינו לוקה דלדעת הר"מ דה"ס שמה התראה ילקה. ולהנ"ל א"ש דלאו דהרבעה משכחת לה בודאי. [ודברי הלח"מ פ"א מהל' ק"פ צע"ג ובפרט לפמ"ש בעצמו בפ"ה מהל' שבועות. אך ראיתי ביד דוד פסחים דס"ג שכ' שט"ס הוא בלח"מ ובתפארת ישראל פ"ד דפסחים תמה ג"כ על הלח"מ] ובזה י"ל דברי ה"ה (פ"כ מהא"ב הי"ג) שכ' על מ"ש הר"מ שם דמי שבא בזה"ז ואמר שכהן הוא אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה אבל אוסר עצמו בזונה גרושה וחללה ואם נשא או נטמא לוקה וכתב ה"ה הטעם דכיון שהחזיק עצמו לכהן כשהן מתרין בו לאו ה"ס הוא לגבי עצמו. וראיתי בשו"ת מהר"ם מרוטינבורג האחרונים ��אה"ע (סי' י"ב) שכ' ע"ד ה"ה דהיא משנה שאינה צריכה דלא יהא ה"ס הלא רבינו פסק בהל' סנהדרין דה"ס שמה התראה ע"ש. ולהנ"ל א"ש דכיון דיוכל להיות ודאי בזה סובר הר"מ דלא שמה התראה. ובזה י"ל דברי החכם ההובא בשו"ת תפארת צבי (ה' נדה סי' קפ"ה) שכ' וז"ל ומה שאמר החכם שאינו לוקה מפני הספק. שגג שגגה גדולה דאנן פסקינן דלוקין על ה"ס דה"ס שמה התראה. ולהנ"ל צדקו דברי החכם דבנדה פסקינן דה"ס לא שמיה התראה דיוכל להיות ודאי בזה ודו"ק. וראיתי להנודע ביהודא שם שכ' וז"ל דפלוגתא דרבי יוחנן ור"ל לדעתי לא נחלקו אלא במלקות אבל במיתה מודה ר"י לר"ל דלא שמיה התראה. ובכלילות שמואל (אות ז' סי' ל"ג) חיזק דבריו. ובזה י"ל דברי רש"י סנהדרין (ע"ח ב') שכ' בנתכוין להרוג את הבהמה והרג את האדם דפטור משום דהוי ה"ס. וראיתי להתפארת ישראל בסנהדרין פ"ט שכ' ע"ז ותמוה דהרי קיי"ל ר"י ור"ל הלכה כר"י לבר מתלת ור"י ס"ל דה"ס שמה התראה ע"ש. האמנם לפי האמור דבמיתה לכ"ע לא שמיה התראה א"ש. ומיושב בזה קושית תוס' [גיטין] (ל"ג א' ד"ה אפקינהו) שהקשו שם דהא הוי ה"ס. וראיתי בשו"ת מנחת עני (סי' ק"ח) שהקשה דהא קיי"ל שמה התראה. ולהנ"ל א"ש דבמיתה כ"ע ס"ל דלא שמיה התראה. הן באמת שמדברי הרשב"א בתשובותיו (ח"א סי' קמ"ו) ומדברי ר' ירוחם ספר אדם (נתיב א' ח"ד) מבואר דגם במיתה קיי"ל דשמיה התראה. האמנם תמיה ליה על הנ"ב דא"כ נסתרה קושית הירושלמי דמקשה לר"י ור"ל דאיתפלגין בב' יו"ט של גליות מהכה זה וחזר והכה זה. דשאני התם דהוי מיתה אע"כ דאיך לחלק. ומדברי הירושלמי הללו יש להעיר ג"כ על שו"ת תועפת ראם (חאה"ע סי' ל"ד) והתורת גיטין בחי' לגיטין (דע"ו ע"ב) שחילקו בין היכא שהספק הוא בעיקר האיסור להיכא שספק בגברא וכבר קדמם בזה השער המלך ונסתר זה מדברי הירושלמי הללו דהא מבואר דגם בב' י"ט של גליות אגלאי מילתא למפרע אף דהוי הספק בעיקר האיסור. וגם במ"ש הנ"ב דהיכא דהדבר תלוי בידי אחרים ולהעובר בעצמו הוא ספק לא אמר אדם מעולם דיהיה שמה התראה קשה מב' י"ט של גליות דלא נודע להעובר בעצמו אם קידשו ב"ד את החודש ועכ"ז נחלקו בזה. וראיתי להפני משה ס"פ האשה שהלך שכ' על מה דמקשה הירושלמי דלמה אינו נעשה סריס בן סורר ומורה דשמא יביא שערות בתוך ג' חדשים כמ"ד אין מקבלין התראה על הספק. וכ' הפני משה דאף דאגלאי מלתא למפרע. התם דנתרי בי' מספק למיקטליה לא שייך אגלאי מלתא למפרע עכ"ל והדברים המה סתומים וחחומים אין לו ביאור כלל דמ"ש זה מאוכל חלב כו'. ובאמת נראה הפי' בירושלמי כמ"ד איך מקבלין התראה על הספק היינו אף בכה"ג וכמו שסובר ר"ל וכמ"ש למעלה (ולדעת הנ"ב שכ' לחלק בין מלקות למיתה י"ל ג"כ דלענין בן סורר ומורה דהיא קטלא לא אמרינן כן. אך כבר כתבתי דלא נראה כך מהירושלמי) וי"ל לפי מ"ש הרמב"ם (פ"ז מהל' ממרים) דטומטום שנקרע אף דאגלאי מלתא למפרע דהוי בן מ"מ כיון שבשעת ההתראה לא ידענו אינו נעשה בן סורר ומורה א"כ נימא כן גם לענין גדול כיון דבשעת ההתראה לא ידענו אף דאח"כ אגלאי מילתא לא נעשה בן סורר ומורה. אך י"ל דדוקא לענין אי הוי זכר גלי קרא ולא לענין גדלות דהא לפירש"י צריכין אנו לידע שהוא בן משעת לידה ופשיטה דלא שייך זה לענין גדלות א"כ ה"ה לפי' הר"מ. ובביאור הירושלמי י"ל לפמ"ש בשו"ת נ"ב מה"ק (אה"ע סי' י') די"ל כוונת הש"ס לענין חטאת אבל מלקות אין לוקין ע"ש א"כ מתיישבין ג"כ דברי הירושלמי הנ"ל גם י"ל לפי מה דאמרינן דבן סורר ומורה נידון על שם סופו וא"כ י"ל דאין דומה לשאר איסורין דהמה איסור בעצם משא"כ בבן סורר ומורה דאינו אסור בעצמותו רק גזירת הכתוב שיהיה נידון על שם סופו וא"כ כשהקטן אינו ראוי לכך אינו איסור דלא היה בזה גזה"כ ואינו דומה לאכילת חלב והבן. שוב נדפס שו"ת נודע בשערים וראיתי במה"ת (חאה"ע סי' ר"ז) שפי' דברי הירושלמי עפ"י דברי הר"מ וכבר כתבתי שיש לפקפק בזה. עכ"פ נראה מדברי הר"מ דדוקא בבן סורר ומורה אם נקרע אח"כ גלי קרא דלא מהני ומשמע דבשאר איסורים לא אמרינן כן ולהכי תמהתי על הפרי מגדים בפתיחה כוללת לאורח חיים (ח"ב סי' כ"ה) שכתב ואם טמא עצמו ונקרע ונמצא זכר אין לוקין עליו דאף על גב דה"ס שמה התראה כהאי גוונא לא שמה התראה לכולי עלמא עכ"ל והוא מהתימה דמדברי הר"מ נראה להיפוך. ושוב ראיתי בשאלות ותשובות שיבת ציון (סי' פ"ט) שנראה שהעיר מהירושלמי על הנ"ב. ועשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' ט') וחח"מ (סי' כ"ה):
+
+Chapter 12
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>סנדל של עץ חבריא בשם רב הן שיהיה חובטין של עץ כו'.</b> פירש הפני משה והן שיהיה כו' תחתיתו של סנדל שהן מעמידין אבל על גביה צריך שיהיה של עור. אולם הלשון הוא דאמר והן שיהיה משמע דקפידא הוא שיהיה לו חובטין של עץ והל"ל דדוקא החובטין יהיה של עץ דרשאי אבל ע"ג לא. אולם ראיתי בחי' הרמב"ן שבת (ס"ו א') שהביא הירושלמי הזה בזה"ל חבטיא של עור תמן אמרין כו' והוא שיהיה תרסיותיו של עור פירש חבטים מה שהרגל חובט עליה והיינו מבפנים מחופה עור ותרסיותיו עור וכן הוא בחי' הרשב"א שם ואתי שפיר:
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אמר ליה כן אנן אמרין לסתום אוירא כו'.</b> כתב הפני משה דלפיר"ח דבחלון המצרית קאמר צ"ל דאתיא הך דהכא דלא כר' אלעי דאמר שם דיכול למחות ובאמת אינו מוכרח לדייק כן דיש לומר דהר"ח פירוש הירושלמי כפי' הי"א ההובא בחי' הרמב"ן לב"ב דנ"ח דהפי' הוא בניחותא דלסתום אוירא באפי' והיינו ההיא דר' אלעי וא"ש:
+<small>[כ"י]</small> מהו לפתוח חלון מצרית ע' בפ"מ שכתב ובבבלי פ' חזקת כו' אולם גם לפירוש הרשב"ם שם קשיא מההוא דירושלמי דאמר שם דבחלון מצרית בין מלמעלן מד' אמות בין מלמטה אין לו חזקה וגם השכן אין לו למחות והכא מדבעי רק מלמעלה מד' אמות מבואר דבלמטה יכול למחות וע"ש בחידושי הרמב"ן שהכריח דהעובדא דהירושלמי והבבלי אחד הוא ע"ש והמפרשים לא ראו אותו:
+
+Chapter 13
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>וקשיא דר' כהנא על דר' יהודא כו' כמ"ד מאליהן כו'.</b> בשירי קרבן כ' קשה הא ר"י סובר תרומה בזה"ז דאורייתא כמפורש בבבלי פ' יוצא דופן וצ"ע עכ"ל. ולא ידענא מאי קושיא דהיכן מוכח דר"י ס"ל דתרומה בזה"ז דאורייתא אי משום דאיתא התם (דמ"ו ע"ב) קטן שלא הביא ב' שערות ר' יהודא אומר אין תרומתו תרומה לק"מ מזה על הירושלמי דאזיל בזה לשיטתו בתרומות (פ"א מ"ג) דגורס שם ר' יהודא אומר תרומתו תרומה וכמו שהאריך בזה הר"ש שם דמוכח כן מהירושלמי שם. וע' ביאורי הגר"א שם ואס ממה דאיתא התם (דמ"ז א') דעיסה שנדמעת כו' חייבת בחלה י"ל דס"ל דנהי דחייבת בחלה דאורייתא עכ"ז בתרומה ס"ל דהוא דרבנן וכדס"ל לרבנן דבי רב שם וכ"ה שיטות הירושלמי ולא קשה כלל ועמ"ש בשו"ת עדות ביהוסף (סי' י"ד ענף ז') והבן:
+
+Chapter 14
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>אפילו אשם תלוי אין בה כו'.</b> ע' בשירי קרבן שתמה על הר"ם למה פסק שקידושי חרש אינן מה"ת הא בש"ס יבמות (קי"ג א') איכא ב' לישני והר"מ פוסק כל"ב וגם ר"א סובר כן ע"ש ולדעתי י"ל דהר"מ סמך א"ע על הסוגיא דשבת (קנ"ג ב') ששם מבואר דקיי"ל כרבנן וכמ"ש התוס' שם וגם הא אי נימא דקידושי חרש הם סד"א היינו משום שספק שמא חייבים במצות וכמ"ש רש"י שם. והנה בש"ס חגיגה (ג' א') מבואר שם בלא מחלוקת דחרש פטור ממצות ולהכי כתב הר"מ וכל הפוסקים דקידושי חרש הם דרבנן. וראיתי בשו"ת מהרי"מ מווארשא (חאה"ע סי' כ"ז) דהש"ג שפסק בשבת דנותנין לקטן היינו משום דס"ל כר"א ע"ש ולענ"ד אינו מוכרח לומר כן ומ"ש דנותנין לקטן י"ל דס"ל כדעת רש"י ההובא בתוס' ע"ז (ז' א' ד"ה ב"ש) ובר"ן שם בשם הרי"ף דבשל ד"ס קיי"ל כאיכא דאמרי בתרא ולכן כיון דהאיכא דאמרי בתרא ס"ל דגם לרבנן יהבינן לקטן דחרש אתי לאחלופי לכך פסק כמותן וכל הפוסקים ס"ל דקידושי חרש המה רק מדרבנן. וראיתי להעיר ע"ד הפנ"י בגיטין (ע"א א' ד"ה אמר ר"ז) שכ' וז"ל אמנם ראיתי שהרמב"ם ז"ל כ' בהל' עדות דעשרה פסולין לעדות וקחשיב חרש בהדייהו ויהיב טעמא לכולהו מהיכא מימעטו ובחרש לא כ' שום טעם וכך הא דחרש אינו שייך במצוות נמי לאו הלכה פסוקה דבמס' תרומות בירושלמי מייתי תנאי דחרש שייך בכל המצוות וקידושיו קידושין גמורין ובתלמודא דידן נמי מצינו ביבמות דאשת חרש לר"א חייבין באשם תלוי כו' עכ"ל. והנה מ"ש דהר"מ לא יהיב טעמא למה חרש פסול לסדות תמהני עליו דלהדיא כ' הר"מ בהל' עדות (פ"ט הי"א) החרש כשוטה שאין דעתו נכונה ואינו בן מצוות עכ"ל הרי שכ' להדיא שהטעם משום שאינו בן מצוות. ומ"ש דלאו הלכה פסוקה הוא הנה אצלינו הוא הלכה פסוקה דחש"ו פטורים מכל המצוות ואנן לא קיי"ל כר"א וכמ"ש למעלה. ודברי הירושלמי ממס' תרומות פ"א שהביא דקידושיו קידושין גמורים אף דאיזה אחרונים פירשו דמיירי לענין קידושי אשה עכ"ז העיקר דמיירי לענין קידושי אפר פרה עת"ג (סי' קכ"א סק"ה). [וע' מ"ש הגאון מהרי"ש בהסכמתו לפתחי תשובה אה"ע וז"ל ואני תמה על הגאון נב"י והנמשכים אחריו איך אפשר לטעות בזה שקאי על קידושי אשה לא יפול הלשון קידש בינו לביו עצמו או בינו לבין אחרים רק שקידש לפני עדים אי שלא בפני עדים עכ"ל והא ליתא דהא הכוונה לפי שיטתם שיהיה אחרים עומדים על גבי' וילמדו אותו. (ע' ישועת יעקב סי' קכ"א סק"ד) וא"כ שפיר שייך הלשון לפני אחרים] וע"כ דברי הפנ"י המה תמוהים:
+
+Chapter 15
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הדא אמרה שע"א נאמן בשעת מלחמה.</b> נ"ב שו"ת ר' שמחה בר שמואל שהועתקה בשו"ת זכרון יהודה (דמ"ט ע"ב) אי' בזה"ל סבורני דגרסינן שע"א אין נאמן במלחמה ע"ש:
+
+Segment 5
+
+היא אמרה על מטתו מת כו' עמ"ש הפני משה וע' בא"ז (ה' עגונה סי' תרצ"ג) שגרסתו היתה היא אומרת במלחמה ואינו על מטתו מת סבורה היא להתיר את עצמה והיינו דומיא דרישא ולישנא דסבורה משמע שאנו מאמינים אותה לומר מת כיון שידענו שממקום שלום באת כ"ש הכא דמותרת. שמה שאמרה במלחמה שהיא סבורה שבזה תהיה מותרת ביותר ולפי שאנחנו יודעים שלא הלך במלחמה אנו אומרים שאמת שמת רק על מטתו מת יעו"ש באורך:
+ב' פעמים ונראה דלכן השמיט הר"מ הך דינא כיון דאין נפקא מינה רק לענין תינוקת כשראתה ב' פעמים שזה לא שכיח. ומה שהקשה השירי קרבן עוד על עבדים דהא אף שאינם משוחררים מטמאים בזיבה ע"ש היה נראה מזה לסייע לגירסת הילקוט פרשה מצורע (רמז תקס"ז) דגרס עבדים משוחררים ע"ש. אך לא נראה כן ע' בנה"כ ביו"ד (סי' א') ובעיקר קושיתו נראה דפלוגתתן הוא רק בגיורת ולא בעבדים ולכן אמרו בירושלמי שם דיה שעתה ולא שעתו דקאי רק על גיורת וכ"ה בתוספתא הפלוגתא רק בגיורת ולא קשה מידי ולפמ"ש הגן המלך (סי' ק"א) דשפח�� אינה מטמאה רק מאסמכתא א"ש אך דבריו תמוהין וכמ"ש הס"ט ביו"ד (סי' קפ"ג סק"א) ע"ש וע"כ הנכון כמ"ש לעיל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ותהא נאמנת לומר.</b> נ"ב עשו"ת ח"ס חאה"ע ח"א סי' מ"ב:
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>קידש א' מה' נשים כו'.</b> ע' בפני משה דמיירי בקידושי ביאה דקנסוהו חכמים כו'. וכן הוא בבבלי (דף קי"ח ע"ב) ומצאתי בבעל העיטור (אות ק' קידושין דף ח' ע"ב) שנראה שגירסתו היתה בירושלמי בשינוי ממה שלפנינו וז"ל וה"ג בירושלמי במה דברים אמורים שקידשה בשטר אבל בכסף נותן גט וכתובה לאחת וגט וכתובה לאחת ומסתברא דלא גרסינן בהל' ביאה ואם קידשה בביאה קנסוה חכמים ונותן כתובה לכ"א עכ"ל. והן אמת שצל"ע ע"ז מירושלמי ב"מ (פ"ג ה"ג) שאיתא שם אמר ר' אילא אוף אנן תנינא ואמר היא גזילה היא בעילה היא מלוה (כלומר דבכולהו פליג רבי טרפוו עם ר' עקיבא). ואם כן מדמכנה לדינא דהמשנה בלשון בעילה שמע מינה שמיירי בקידושי ביאה וכדמוקי בש"ס דילן וצע"ק:
+
+Chapter 16
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>אע"פ שיש סימנין בגופו ובכלים ולא כן תני כו'.</b> ע' בישועות יעקב באה"ע (סי' ז' ס"ק כ"ב) שכתב שהירושלמי הלז נראה שנעלם מכל האחרונים וגם מדעת הקדמונים. עי בראב"ד הובא בש"מ לב"מ כתב שם שאין שייך סברת עשויה להשתנות זולת בשומא ולא בשאר סימני הגוף ועשו"ת גבעת שאול ונעלם מהם הירושלמי הלז עכ"ל. ובאמת חלילה לומר כן על מאור עינינו הראב"ד שנעלם ממנו דברי הירושלמי ונראה שפירש הירושלמי כמו שפירש השירי קרבן דהירושלמי מיישב דלא קשיא מהמשנה על הברייתא דמתניתין מיירי בסימנין העשויין להשתנות והברייתא איירי בסימנין שאין עשויין להשתנות רק שהשירי קרבן חלק בין מובהקין לאין מובהקין ולהראב"ד החילוק בין שומא לשאר סימנין ואם כן אתי שפיר דברי הראב"ד והאחרונים. ועשו"ת משכנ"י חאה"ע (סי' ט') שכתב ע"ד הירושלמי הללו וז"ל משמע להדיא דסבירא ליה דסימנים דאורייתא רק משום דסימנין עשויין להשתנות ואיירי בשומא וכיוצא בה עכ"ל הרי שפירש דברי הירושלמי דמיירי בשומא. אולם לפמ"ש בביאור הירושלמי א"ש יותר:
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>שהעביר הכרת פניהם.</b> נ"ב עשו"ת ח"ס חאה"ע (חלק א' סימן נ"ב):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,798 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+אפילו מלוה בשטר אובדת כו' מאי כדון מלוה אובדת שלא במשכון מלוה [שאינה] אובדת במשכון מבואר להדיא דמלוה על משכון עדיף ממלוה בשטר דאפי' מ"ד דמלוה שלא במשכון הוא מלוה אובדת במלוה במשכון מודה דהוא מלוה שאינה אובדת וע"כ לא ידעתי מ"ש הכ"מ בפ"ט (מה' ע"ז ה"א) וז"ל כתב ר' ירוחם דמשמע בירושלמי דמלוה על משכון הוי כמלוה בשטר עכ"ל ולא ידעתי מאי משמע דקאמר הא מבואר להדיא כן וגם מ"ש דהוא כמלוה בשטר ובאמת הוא עדיף מיניה:
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<small>[כ"י]</small> <b>קרייא מסייע למה דאמרי חברייא.</b> נ"ב רוקח (סי' כ"א):
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+הא במקום שנהגו למכור כו' הדבר ברור שבירושלמי אמרו זה לפסק הלכה שבמקום שנהגו למכור מותר להשכיר אף לבית דירה ולא דייק זה מהמשנה וכ"ה פעמים רבות בירושלמי וע"כ לא ידעתי מה נתקשה מהר"ש אלגזי בלחם סתרים (דכ"א בתוס' ד"ה אף) דמהיכי דייקי כן זה בירושלמי ע"ש שהניח בקושיא ובאמת הוא רק פסק הלכה. וראיתי בס' עבודת עבודה לע"ז (דמ"ב ע"ד) שכ' וז"ל הנה בהיותי בזה ראיתי דבזה אפשר לפרש כוונת הירושלמי שהביאו התוס' לעיל דבח"ל מותר להשכיר להם בתים והתוס' נדחקו מה בין א"י לח"ל ולפמ"ש א"ש כיון דקיי"ל דנכרים שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם וא"כ י"ל דזה כוונת הירושלמי דבא"י נכרים שם הם עובדי ע"ז ולכך לא סמכינן שם על תנאי דלא ציית אבל בח"ל דאין עובדי ע"ז סומכין על הך סברא דציית ומותר ע"י תנאי עכ"ל ואני אומר דשפיר עבדי התוס' שלא פירשו כן (מלבד דלומר מה דאיתא בירושלמי דמותר גם לבית דירה יהיה פירושו ע"י תנאי ולא יפרשו בירושלמי דהוא דוקא כשמזהירין לו שלא יכניס ע"ז הוא דוחק גדול) דהא בירושלמי שם איתא הא במקום שנהגו למכור מוכר לו כו' והיינו לר"מ בח"ל ובסוריא לר' יוסי מותר ג"כ להשכיר לבית דירה ואי ס"ד דהטעם הוא כמ"ש בעבודת עבודה א"כ מדוע בסוריא מותר לר' יוסי להשכיר לבית דירה הא רק עכו"ם שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם ולא עכו"ם שבסוריא שהם בכלל א"י אע"כ דליתא לפירושו. וע' בחי' מהר"ם חלאו"ה פסחים (ד"ה ע"ב) מ"ש על הירושלמי הזה:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>ואין האשה בכלל שפיכת דמים אמר ר' אמי תיפתר בבריאה כו'.</b> עי' תוס' ע"ז (כ"ה ב' ד"ה א"ב) מ"ש בביאור הירושלמי דבריאה הוא שתוכל לעמוד נגדם ולא יקטלוה כו' ע"ש. אולם בא"ז ח"א בתשובה (סי' תשמ"ז) כ' וז"ל ונראה בעיני דר' מנא אסר לה לומר נכרית אני ולהכי מוקמי לה בבריאה דוקא שיכולה לסבול התשמיש עכ"ל נראה מזה שפי' דברי הירושלמי דר' מנא ס"ל דוקא בבריאה שיכלה לסבול תשמיש בזה אמרינן דלא יהרגה דכלי זיינה עלה ור' בון ס"ל דאפי' באשה שאינה יכולה לסבול התשמיש עכ"ז ליכא חשש דשפיכת דמים דיכולה לומר נכרית אני וזה פי' חדש ומבואר מזה דלפי' הא"ז גם הירושלמי ס"ל דאשה כלי זיינה עלה היינו שלא יהרגו אותה מפני התשמיש והיינו כפירש"י בע"ז שם ולא כפי' התוס' דכלי זיינה עלה שאינה בעלת מלחמה כו' וכן מצאת�� בתוס' רי"ד בע"ז במה"ק ובמהדורא תליתאה. שעם שבפי' הגמ' נטה מדרך רש"י עכ"ז הסכים לפירש"י בזה דכלי זיינה עלה מפני שיכולים לזנות עמה וכ"ה בחי' הריטב"א במה שפי' שם בשם הר"מ הלוי דגם הוא הסכים לפירש"י בהא דכלי זיינה עלה. ובזה יש ללמד זכות על רבינו הב"י בתשובותיו (חאה"ע בדין עכו"ם מסל"ת סי' ז') שכ' דנער בארצות ישמעאל דחשודין על משכב זכור דין נער כמו אשה שזיינה עלה ע"ש. וראיתי בשו"ת תפארת צבי חאה"ע בדין תקנות עגונות (ססי' י"ח) שהניח בתימה ע"ז מדברי התוס' הנ"ל שלפי פירושם אין ענין לנער ע"ש. אמנם לפמ"ש צדקו דברי מרן הב"י כיון דרש"י והא"ז ותוס' רי"ד והר"ם הלוי והר"י פירשו כלי זיינה לענין עריות לכן יש לפסוק כן דרבים נינהו נגד התוס' וא"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ואית דאמרין איתגיירת.</b> נ"ב עי' בקרבן העדה בשבת (פי"ב ה"ד) שכתב לפי שסברה שאף ר' יוחנן יקבץ ממון מרפואה זו והוא לא עשה כן אלא גילה הדבר לבני ישראל אמרה ראויה אומה זו לידבק בה. הנה מדכתב לפי שסברה שאף ר' יוחנן מקבץ ממון מרפואה זו נראה שסובר שהמטרוניתא שהיא אדונית והיתה בתו של השר מטבריה קיבלה מעות עבור הרפואה. ואינו נראה כן. וראיה לזה דלא קיבלה שכר לפ"ד ההג"א פ"ב דע"ז שכ' דמה דאסור להתרפאות בחולי של חלל הוא דוקא כשמרפא בחנם אבל אם מרפא בשכר מותר דלא יפסיד שכרו וכותיה פסק הרמ"א ביו"ד (סי' קנ"ה) וקשה לפ"ז ממה דמקשה הגמ' בע"ז (כ"ח א') ור"י היכי עביד הכי כו' הא י"ל דהיה בשכר דמותר לדעת ההג"א וכבר הקשה כן בס' עבודת עבודה והניח בצ"ע ע"ש והוא קושיא גדולה ועכצ"ל דכיון דהיא היתה מטרוניתא לא קבלה שכר עבור זה והיתה מרפאות בחנם וזהו דלא כהקרבן העדה שנראה מדבריו דהיתה מקבלת שכר ולא ידעתי מי הכריחו לומר כן דשפיר י"ל דכיון דראתה דר' יוחנן יש לו לב טוב וגלה לרבים על כן נתגיירת וכן פירש היפה מראה בירושלמי שם:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<small>[כ"י]</small> <b>עד כדון כשאמר לו.</b> נ"ב סמ"ג (מל"ת סי' מ"ה):
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>רבנן דקיסרין בשם ר' יהודא בר טיטוס כ"ה ג"כ הנוסחא בתה"ה (שער ג' בית ה') ובמשמרת הבית שם.</b> אולם בכנה"ג (יו"ד סי' קכ"ג הגב"י ס"ק י"ח) כ' דאין ספק דיש כאן ט"ס דהא ודאי לא מסקינן בשמייהו ומצא בתמים דעים (סי' ק"א) שהביא הגירסא בן אנטיגנוס. ועי' בסה"ד (ח"ב אות ט') שהוסיף על מה שהשמיט היוחסין טיטוס ר' חייא בר טיטוס ולפ"ד הכנה"ג גם שם יש ט"ס ולכן לא הביאו היוחסין:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ארפון לון מדידהון אינון אכלין וכתב בציון ירושלים בשם הגהות אשר"י שמבואר דאסור להתעסק בקבורתו.</b> נ"ב עיין באור זרוע הלכות גיד הנשה סוף סימן תמ"ח אחר שהביא את המעשה הזאת מן ירושלמי תרומות פ"ח כתב הא למדת שאפילו כלבים אוכלים את בשרו אין להבריחן מעליו וכל שכן שאין להתעסק בקבורתו וה"מ שלא עשה תשובה אבל עשה תשובה אין לך דבר שעומד לפני בעל תשובה ע"ש שהאריך:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+רבי יעקב בר אחא בשם רבנן יין שאסור בשתייה ומותר בהנאה כו' פינהו וכנס לתוכו יין אחר היין אסור והקנקנים מותרים. בבית מאיר ביו"ד (סי' קל"ה ס"ב) כ' וז"ל תו איכא למידק מהירושלמי הנ"ל להמבואר בפוסקים דסתם קנקן הוא כלי שמכניסין לקיום ואפי' נשתמש לשעה גזרו עליו בהכשר עירוי א"כ למה התיר הירושלמי הקנקן בשכשוך וע"כ לומר שלא גזרו לשעה אלא בכלי נכרי ולא בכלי ישר��ל עכ"ל ולק"מ דהא כתב המראה הפנים בתוספותיו לירושלמי לקמן כנס הנכרי לתוכן מים וז"ל ומיהו שמעינן מהני ברייתות דמילוי מים ג' ימים מעל"ע בעינן ולא כדאמר הכא לעיל דאחר שנתן לתוכן ג"פ יין הקנקנים מותרים וההוא אליבא דר' יעקב בר אחא איתמר עכ"ל. וא"כ לק"מ דההוא דהכא דלא כהלכתא ור' יעקב סובר דלא בעינן ג' ימים משא"כ לדידן שפיר כתבו הפוסקים דצריך הכשר עירוי וא"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>ביצה צלויה כו' חזקיה אסור כו'.</b> מיחלפא שיטתיה דחזקיה ממה דס"ל בש"ס דילן בע"ז (ל"ח ב') דשרי והמפרש לא העיר בזה ומדברי רש"י בס' הפרדס סי' ר"ן משמע קצת דהיה גירסתו גם בירושלמי כמו בש"ס דילן ולא ידעתי מדוע לא הובא בש"ע סי' קי"ג הך דינא דגם בלא דעתו אסור ובפרדס (סי' רנ"א) מבואר שפסק דאסור גם בנצלו מאליהן ע"ש:
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<small>[כ"י]</small> חוורנס אין בו משום בשולו נכרים כו' נ"ב כתב הפני משה חוורנס זהו הטריות רכות שנזכר ברפ"ו דנדרים והוא קמח של חטים מבושל במים והוא מהתימה דהרי בנדרים שם פירש הפני משה בעצמו על הטריות רכות דהן דילועין רכות וכן פירש הקרבן העדה שם גם מה שכתב הפני משה על ויוצאין בה משום ערובי תבשילין אם בישלן הנכרי הוא לפלא למה כתב אם בישלן הנכרי דעיקר הרבותא הוא דנקרא תבשיל ויוצאין בה משום ערובי תבשילין אף אם בישלה ישראל:
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ישראל שופת ועכו"ם מנער מי מחזיר כו' בפני משה כ' מי מגיס הקדירה ומחזיר המאכל בתוכו כדי שיתבשל ואינו מובן דכיון דקאמר דעכו"ם מנער א"כ מאי שאל מי מגיס הקדירה דהיינו מנער היינו מגיס הקדירה והנכון דפירושו אם רוצה העכו"ם ליקח הקדירה ולהחזירה אם רשאי ואמר דהישראל צריך להחזיר דאף שהישראל שפת הקדירה עכ"ז באש שהעכו"ם מחזיר הקדירה אסור וזה כדעת הרשב"א בתהה"א (שער ז' בית ג') ולא כדעת הב"ח ביו"ד (סי' קי"ג) ועפר"ח שם (ס"ק י"ז) ופרי תואר (ס"ק י"ב):
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+<b>אינו שליט בים כו'.</b> ע' פני משה שם שכ' הם עצמן לפי טעותן מודים שהע"ז אין לה שליטה בים עכ"ל. וכן פי' בבנין ירושלים ובחי' מהרש"א (פ' כי תשא) שפי' בשם אחיו לפרש כמה מאמרים כו' ע"ש. ובאמת הא ליתא דהא מקרא מלא ביונה כשהחל הים לזעוף דצעקו לאלוהיהם והפי' בירושלמי נראה דחלקו היבשה והים לשני אלהות ומי ששולט ביבשה אינו שולט בים ומי ששולט בים אינו שולט ביבשה. ועי' בירושלמי סנהדרין (פ"ז ה"ב) וביפה מראה כאן ועי' באהבת יונתן בהפטורת ז' של פסח שהוכיח מכאן דכישוף אינו שולט בים ולדעתי נראה כמו שכתבתי ואינו מוכח מזה כלל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>והדא כוסות דבר של בזיון הוא.</b> נ"ב סמ"ג (מל"ת סי' כ"ב):
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>השתחוה לביצה חזקיה אמר כו'.</b> ע' בספר מקור מים חיים ביו"ד (סי' קמ"ה) שכ' ודע דבירושלמי פ' כל הצלמים ה"ה מצאתי מחלוקת אם ביצים מיקרי בע"ח לעניי דאינם נאסרים להדיוט והפוסקים לא הביאו דבר מזה עכ"ל ולק"מ דהא דבר זה הוא איבעיא דלא איפשטא גם בש"ס דילן בע"ז ד' מ"ו והר"מ בה' עכו"ם (פ"ח ה"ג) פסק לחומרא וכמ"ש הכ"מ שם וכ"כ הפני משה בתוספותיו וא"כ ל"ק כלל ועמ"ש הברכ"י ביו"ד (סי' קמ"ה סק"א) באורך על דברי הפני משה:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אבל אם העלים עיניו ממנו לא בדא.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ד תצ"ה) והגירסא שם רב חנה:
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>גת שפקקה נכרי מבפנים אסורה ומבחוץ מותרת.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ה):
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הקילוח כבור רבי.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ה):
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>שכן דרך בע"ח לעמוד בגיתות ובגרנות.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ו):
+<small>[כ"י]</small> <b>אין לו מלוה כו'.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ו):
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>השוכר את הפועל להביא יין לחולה כו'.</b> עיין בפני משה ובמראה הפנים במה שפירשו דברי הירושלמי דאינו משלם לו רק דמי רגלו ומזה הוליד פלוגתא בין הירושלמי להתוספתא פ"ז דב"מ הסוברת דצריך לשלם לו כל שכרו משלם. אולם באמת אין הכרח לזה די"ל הפי' בירושלמי דבצוה להביא לו ממקום פלוני דחייב ליתן לו היינו משלם והסיום בירושלמי דמי רגלו נותן לו וכא לא דמי רגלו נותן לו היינו דמחלק דממקום פלוני כיון שייחד לו מקום להביא משם א"כ נראה שהשכר שקצב לו הוא בשביל דמי רגלו לכן צריך ליתן לו שכרו משלם אבל כשלא ייחד לו ממקום פלוני אז א"צ ליתן לו כלל דהשכר הוה בשביל היין. ועיין מחנה אפרים ה' שכירות (סי' ח') נראה שהבין כן וא"כ נראה שאין פלוגתא בין הירושלמי להתוספתא:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>מה שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידים.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ה):
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>למידין מק"ו ואין עונשין מק"ו.</b> ע' בציון ירושלים שתמה על המל"מ פ"ב מה' נזירות שחקר אי עונשין ממה מצינו. דהא הכא מבואר שאין עונשין ממה מצינו ואמאי לא הביאו ראיה מהירושלמי הזה ע"ש ולענ"ד אינו מוכרח דהנה בש"ס דילן בקידושין דנ"ז איתא ג"כ הך סוגיא דאי מה שלי בשלך כו' והוא לכאורה תמוה דהא אין עונשין ממה מצינו ועיין בעצמות יוסף שהעיר בזה ע"ש ובסדר משנה ה' עכו"ם (פ"י ה"א). אולם נראה דש"ס דילן ס"ל דעונשין ממה מצינו וא"כ הוי מחלוקת הירושלמי והבבלי ובודאי דנקטינן כהבבלי. ועמ"ש הלח"מ ה' אישות (פ"א ה"ב):
+
+Halakhah 13
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 14
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 15
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' אמא סליק עם ר' יודן נשייא לחמתא דגרר כו'.</b> עיין בס' מקור מים חיים (חיו"ד סי' ק"כ) שהניח בתימה על מה דקיי"ל דהלוקח כסף מעכו"ם ועושה אותו כלי דא"צ טבילה דכאן מוכח להיפוך דדוקא משום דהוי שאול אבל אי הוי לקוח היה צריך טבילה ע"ש ובאמת לק"מ. דהנה בשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' קי"ד) פי' דברי הירושלמי בזה האופן דלא נסתפקו דשואל א"צ טבילה גם אם קנה כסף מעכו"ם ועשאו ישראל כלי דא"צ טבילה רק הכא הי' העובדא דשאלו כסף מעכו"ם להחזיר לו לאחר זמן ובתוך ימי שאלה התיכן ישראל ועשה מהם כלים וכיון דאיכא תרתי שיכול להפקיע לגמרי וגם קנה שבח הכלי ושינה אותו ואין לעכו"ם תביעה [אלא] על כסף שבור לא [על] גוף הכלי ע"כ הצריכו טבילה רק כיון דעדיין מעורב יד העכו"ם באמצע לכן יש סברא דלא מהני טבילה לכן סיים דר' הושע זבן ומטבילן דמזבן מן העכו"ם אחר שנעשה כלי שנכנס לגמרי לקדושת ישראל עכ"ד בקצרה ולפ"ז א"ש קושיות המקור מים חיים [ועי' חתם סופר מה שנדפס לעיל]:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>סכין תוחבה בארץ ג"פ.</b> נ"ב רוקח (סי' רנ"ח תפ"א ותפ"ח):
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' בא בשם ר"י הדא דתימא בסכין קטנה.</b> נ"ב רוקח (סי' תפ"ח):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,801 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Avodah Zarah
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Avodah_Zarah
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+אפילו מלוה בשטר אובדת כו' מאי כדון מלוה אובדת שלא במשכון מלוה [שאינה] אובדת במשכון מבואר להדיא דמלוה על משכון עדיף ממלוה בשטר דאפי' מ"ד דמלוה שלא במשכון הוא מלוה אובדת במלוה במשכון מודה דהוא מלוה שאינה אובדת וע"כ לא ידעתי מ"ש הכ"מ בפ"ט (מה' ע"ז ה"א) וז"ל כתב ר' ירוחם דמשמע בירושלמי דמלוה על משכון הוי כמלוה בשטר עכ"ל ולא ידעתי מאי משמע דקאמר הא מבואר להדיא כן וגם מ"ש דהוא כמלוה בשטר ובאמת הוא עדיף מיניה:
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+<small>[כ"י]</small> <b>קרייא מסייע למה דאמרי חברייא.</b> נ"ב רוקח (סי' כ"א):
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+הא במקום שנהגו למכור כו' הדבר ברור שבירושלמי אמרו זה לפסק הלכה שבמקום שנהגו למכור מותר להשכיר אף לבית דירה ולא דייק זה מהמשנה וכ"ה פעמים רבות בירושלמי וע"כ לא ידעתי מה נתקשה מהר"ש אלגזי בלחם סתרים (דכ"א בתוס' ד"ה אף) דמהיכי דייקי כן זה בירושלמי ע"ש שהניח בקושיא ובאמת הוא רק פסק הלכה. וראיתי בס' עבודת עבודה לע"ז (דמ"ב ע"ד) שכ' וז"ל הנה בהיותי בזה ראיתי דבזה אפשר לפרש כוונת הירושלמי שהביאו התוס' לעיל דבח"ל מותר להשכיר להם בתים והתוס' נדחקו מה בין א"י לח"ל ולפמ"ש א"ש כיון דקיי"ל דנכרים שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם וא"כ י"ל דזה כוונת הירושלמי דבא"י נכרים שם הם עובדי ע"ז ולכך לא סמכינן שם על תנאי דלא ציית אבל בח"ל דאין עובדי ע"ז סומכין על הך סברא דציית ומותר ע"י תנאי עכ"ל ואני אומר דשפיר עבדי התוס' שלא פירשו כן (מלבד דלומר מה דאיתא בירושלמי דמותר גם לבית דירה יהיה פירושו ע"י תנאי ולא יפרשו בירושלמי דהוא דוקא כשמזהירין לו שלא יכניס ע"ז הוא דוחק גדול) דהא בירושלמי שם איתא הא במקום שנהגו למכור מוכר לו כו' והיינו לר"מ בח"ל ובסוריא לר' יוסי מותר ג"כ להשכיר לבית דירה ואי ס"ד דהטעם הוא כמ"ש בעבודת עבודה א"כ מדוע בסוריא מותר לר' יוסי להשכיר לבית דירה הא רק עכו"ם שבח"ל לאו עובדי ע"ז הם ולא עכו"ם שבסוריא שהם בכלל א"י אע"כ דליתא לפירושו. וע' בחי' מהר"ם חלאו"ה פסחים (ד"ה ע"ב) מ"ש על הירושלמי הזה:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>ואין האשה בכלל שפיכת דמים אמר ר' אמי תיפתר בבריאה כו'.</b> עי' תוס' ע"ז (כ"ה ב' ד"ה א"ב) מ"ש בביאור הירושלמי דבריאה הוא שתוכל לעמוד נגדם ולא יקטלוה כו' ע"ש. אולם בא"ז ח"א בתשובה (סי' תשמ"ז) כ' וז"ל ונראה בעיני דר' מנא אסר לה לומר נכרית אני ולהכי מוקמי לה בבריאה דוקא שיכולה לסבול התשמיש עכ"ל נראה מזה שפי' דברי הירושלמי דר' מנא ס"ל דוקא בבריאה שיכלה לסבול תשמיש בזה אמרינן דלא יהרגה דכלי זיינה עלה ור' בון ס"ל דאפי' באשה שאינה יכולה לסבול התשמיש עכ"ז ליכא חשש דשפיכת דמים דיכולה לומר נכרית אני וזה פי' חדש ומבואר מזה דלפי' הא"ז גם הירושלמי ס"ל דאשה כלי זיינה עלה היינו שלא יהרגו אותה מפני התשמיש והיינו כפירש"י בע"ז שם ולא כפי' התוס' דכלי זיינה עלה שאינה בעלת מלחמה כו' וכן מצאתי בתוס' רי"ד בע"ז במה"ק ובמהדורא תליתאה. שעם שבפי' הגמ' נטה מדרך רש"י עכ"ז הסכים לפירש"י בזה דכלי זיינה עלה מפני שיכולים לזנות עמה וכ"ה בחי' הריטב"א במה שפי' שם בשם הר"מ הלוי דגם הוא הסכים לפירש"י בהא דכלי זיינה עלה. ובזה יש ללמד זכות על רבינו הב"י בתשובותיו (חאה"ע בדין עכו"ם מסל"ת סי' ז') שכ' דנער בארצות ישמעאל דחשודין על משכב זכור דין נער כמו אשה שזיינה עלה ע"ש. וראיתי בשו"ת תפארת צבי חאה"ע בדין תקנות עגונות (ססי' י"ח) שהניח בתימה ע"ז מדברי התוס' הנ"ל שלפי פירושם אין ענין לנער ע"ש. אמנם לפמ"ש צדקו דברי מרן הב"י כיון דרש"י והא"ז ותוס' רי"ד והר"ם הלוי והר"י פירשו כלי זיינה לענין עריות לכן יש לפסוק כן דרבים נינהו נגד התוס' וא"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ואית דאמרין איתגיירת.</b> נ"ב עי' בקרבן העדה בשבת (פי"ב ה"ד) שכתב לפי שסברה שאף ר' יוחנן יקבץ ממון מרפואה זו והוא לא עשה כן אלא גילה הדבר לבני ישראל אמרה ראויה אומה זו לידבק בה. הנה מדכתב לפי שסברה שאף ר' יוחנן מקבץ ממון מרפואה זו נראה שסובר שהמטרוניתא שהיא אדונית והיתה בתו של השר מטבריה קיבלה מעות עבור הרפואה. ואינו נראה כן. וראיה לזה דלא קיבלה שכר לפ"ד ההג"א פ"ב דע"ז שכ' דמה דאסור להתרפאות בחולי של חלל הוא דוקא כשמרפא בחנם אבל אם מרפא בשכר מותר דלא יפסיד שכרו וכותיה פסק הרמ"א ביו"ד (סי' קנ"ה) וקשה לפ"ז ממה דמקשה הגמ' בע"ז (כ"ח א') ור"י היכי עביד הכי כו' הא י"ל דהיה בשכר דמותר לדעת ההג"א וכבר הקשה כן בס' עבודת עבודה והניח בצ"ע ע"ש והוא קושיא גדולה ועכצ"ל דכיון דהיא היתה מטרוניתא לא קבלה שכר עבור זה והיתה מרפאות בחנם וזהו דלא כהקרבן העדה שנראה מדבריו דהיתה מקבלת שכר ולא ידעתי מי הכריחו לומר כן דשפיר י"ל דכיון דראתה דר' יוחנן יש לו לב טוב וגלה לרבים על כן נתגיירת וכן פירש היפה מראה בירושלמי שם:
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<small>[כ"י]</small> <b>עד כדון כשאמר לו.</b> נ"ב סמ"ג (מל"ת סי' מ"ה):
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<b>רבנן דקיסרין בשם ר' יהודא בר טיטוס כ"ה ג"כ הנוסחא בתה"ה (שער ג' בית ה') ובמשמרת הבית שם.</b> אולם בכנה"ג (יו"ד סי' קכ"ג הגב"י ס"ק י"ח) כ' דאין ספק דיש כאן ט"ס דהא ודאי לא מסקינן בשמייהו ומצא בתמים דעים (סי' ק"א) שהביא הגירסא בן אנטיגנוס. ועי' בסה"ד (ח"ב אות ט') שהוסיף על מה שהשמיט היוחסין טיטוס ר' חייא בר טיטוס ולפ"ד הכנה"ג גם שם יש ט"ס ולכן לא הביאו היוחסין:
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ארפון לון מדידהון אינון אכלין וכתב בציון ירושלים בשם הגהות אשר"י שמבואר דאסור להתעסק בקבורתו.</b> נ"ב עיין באור זרוע הלכות גיד הנשה סוף סימן תמ"ח אחר שהביא את המעשה הזאת מן ירושלמי תרומות פ"ח כתב הא למדת שאפילו כלבים אוכלים את בשרו אין להבריחן מעליו וכל שכן שאין להתעסק בקבורתו וה"מ שלא עשה תשובה אבל עשה תשובה אין לך דבר שעומד לפני בעל תשובה ע"ש שהאריך:
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+רבי יעקב בר אחא בשם רבנן יין שאסור בשתייה ומותר בהנאה כו' פינהו וכנס לתוכו יין אחר היין אסור והקנקנים מותרים. בבית מאיר ביו"ד (סי' קל"ה ס"ב) כ' וז"ל תו איכא למידק מהירושלמי הנ"ל להמבואר בפוסקים דסתם קנקן הוא כלי שמכניסין לקיום ואפי' נשתמש לשעה גזרו עליו בהכשר עירוי א"כ למה התיר הירושלמי הקנקן בשכשוך וע"כ לומר שלא גזרו לשעה אלא בכלי נכרי ולא בכלי ישראל עכ"ל ולק"מ דהא כתב המראה הפנים בתוספותיו לירושלמי לקמן כנס הנכרי לתוכן מים וז"ל ומיהו שמעינן מהני ברייתות דמילוי מים ג' ימים מעל"ע בעינן ולא כדאמר הכא לעיל דאחר שנתן לתוכן ג"פ יין הקנקנים מותרים וההוא אליבא דר' יעקב בר אחא איתמר עכ"ל. וא"כ לק"מ דההוא דהכא דלא כהלכתא ור' יעקב סובר דלא בעינן ג' ימים משא"כ לדידן שפיר כתבו הפוסקים דצריך הכשר עירוי וא"ש:
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+<b>ביצה צלויה כו' חזקיה אסור כו'.</b> מיחלפא שיטתיה דחזקיה ממה דס"ל בש"ס דילן בע"ז (ל"ח ב') דשרי והמפרש לא העיר בזה ומדברי רש"י בס' הפרדס סי' ר"ן משמע קצת דהיה גירסתו גם בירושלמי כמו בש"ס דילן ולא ידעתי מדוע לא הובא בש"ע סי' קי"ג הך דינא דגם בלא דעתו אסור ובפרדס (סי' רנ"א) מבואר שפסק דאסור גם בנצלו מאליהן ע"ש:
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+<small>[כ"י]</small> חוורנס אין בו משום בשולו נכרים כו' נ"ב כתב הפני משה חוורנס זהו הטריות רכות שנזכר ברפ"ו דנדרים והוא קמח של חטים מבושל במים והוא מהתימה דהרי בנדרים שם פירש הפני משה בעצמו על הטריות רכות דהן דילועין רכות וכן פירש הקרבן העדה שם גם מה שכתב הפני משה על ויוצאין בה משום ערובי תבשילין אם בישלן הנכרי הוא לפלא למה כתב אם בישלן הנכרי דעיקר הרבותא הוא דנקרא תבשיל ויוצאין בה משום ערובי תבשילין אף אם בישלה ישראל:
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+ישראל שופת ועכו"ם מנער מי מחזיר כו' בפני משה כ' מי מגיס הקדירה ומחזיר המאכל בתוכו כדי שיתבשל ואינו מובן דכיון דקאמר דעכו"ם מנער א"כ מאי שאל מי מגיס הקדירה דהיינו מנער היינו מגיס הקדירה והנכון דפירושו אם רוצה העכו"ם ליקח הקדירה ולהחזירה אם רשאי ואמר דהישראל צריך להחזיר דאף שהישראל שפת הקדירה עכ"ז באש שהעכו"ם מחזיר הקדירה אסור וזה כדעת הרשב"א בתהה"א (שער ז' בית ג') ולא כדעת הב"ח ביו"ד (סי' קי"ג) ועפר"ח שם (ס"ק י"ז) ופרי תואר (ס"ק י"ב):
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+
+
+Segment 10
+
+
+
+Segment 11
+
+
+
+Segment 12
+
+
+
+Segment 13
+
+
+
+Segment 14
+
+
+
+Segment 15
+
+
+
+Segment 16
+
+
+
+Segment 17
+
+<b>אינו שליט בים כו'.</b> ע' פני משה שם שכ' הם עצמן לפי טעותן מודים שהע"ז אין לה שליטה בים עכ"ל. וכן פי' בבנין ירושלים ובחי' מהרש"א (פ' כי תשא) שפי' בשם אחיו לפרש כמה מאמרים כו' ע"ש. ובאמת הא ליתא דהא מקרא מלא ביונה כשהחל הים לזעוף דצעקו לאלוהיהם והפי' בירושלמי נראה דחלקו היבשה והים לשני אלהות ומי ששולט ביבשה אינו שולט בים ומי ששולט בים אינו שולט ביבשה. ועי' בירושלמי סנהדרין (פ"ז ה"ב) וביפה מראה כאן ועי' באהבת יונתן בהפטורת ז' של פסח שהוכיח מכאן דכישוף אינו שולט בים ולדעתי נראה כמו שכתבתי ואינו מוכח מזה כלל:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>והדא כוסות דבר של בזיון הוא.</b> נ"ב סמ"ג (מל"ת סי' כ"ב):
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>השתחוה לביצה חזקיה אמר כו'.</b> ע' בספר מקור מים חיים ביו"ד (סי' קמ"ה) שכ' ודע דבירושלמי פ' כל הצלמים ה"ה מצאתי מחלוקת אם ביצים מיקרי בע"ח לעניי דאינם נאסרים ל��דיוט והפוסקים לא הביאו דבר מזה עכ"ל ולק"מ דהא דבר זה הוא איבעיא דלא איפשטא גם בש"ס דילן בע"ז ד' מ"ו והר"מ בה' עכו"ם (פ"ח ה"ג) פסק לחומרא וכמ"ש הכ"מ שם וכ"כ הפני משה בתוספותיו וא"כ ל"ק כלל ועמ"ש הברכ"י ביו"ד (סי' קמ"ה סק"א) באורך על דברי הפני משה:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>אבל אם העלים עיניו ממנו לא בדא.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ד תצ"ה) והגירסא שם רב חנה:
+
+Segment 3
+
+<small>[כ"י]</small> <b>גת שפקקה נכרי מבפנים אסורה ומבחוץ מותרת.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ה):
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הקילוח כבור רבי.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ה):
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>שכן דרך בע"ח לעמוד בגיתות ובגרנות.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ו):
+<small>[כ"י]</small> <b>אין לו מלוה כו'.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ו):
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>השוכר את הפועל להביא יין לחולה כו'.</b> עיין בפני משה ובמראה הפנים במה שפירשו דברי הירושלמי דאינו משלם לו רק דמי רגלו ומזה הוליד פלוגתא בין הירושלמי להתוספתא פ"ז דב"מ הסוברת דצריך לשלם לו כל שכרו משלם. אולם באמת אין הכרח לזה די"ל הפי' בירושלמי דבצוה להביא לו ממקום פלוני דחייב ליתן לו היינו משלם והסיום בירושלמי דמי רגלו נותן לו וכא לא דמי רגלו נותן לו היינו דמחלק דממקום פלוני כיון שייחד לו מקום להביא משם א"כ נראה שהשכר שקצב לו הוא בשביל דמי רגלו לכן צריך ליתן לו שכרו משלם אבל כשלא ייחד לו ממקום פלוני אז א"צ ליתן לו כלל דהשכר הוה בשביל היין. ועיין מחנה אפרים ה' שכירות (סי' ח') נראה שהבין כן וא"כ נראה שאין פלוגתא בין הירושלמי להתוספתא:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>מה שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידים.</b> נ"ב רוקח (סי' תצ"ה):
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 11
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 12
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+
+
+Segment 9
+
+<b>למידין מק"ו ואין עונשין מק"ו.</b> ע' בציון ירושלים שתמה על המל"מ פ"ב מה' נזירות שחקר אי עונשין ממה מצינו. דהא הכא מבואר שאין עונשין ממה מצינו ואמאי לא הביאו ראיה מהירושלמי הזה ע"ש ולענ"ד אינו מוכרח דהנה בש"ס דילן בקידושין דנ"ז איתא ג"כ הך סוגיא דאי מה שלי בשלך כו' והוא לכאורה תמוה דהא אין עונשין ממה מצינו ועיין בעצמות יוסף שהעיר בזה ע"ש ובסדר משנה ה' עכו"ם (פ"י ה"א). אולם נראה דש"ס דילן ס"ל דעונשין ממה מצינו וא"כ הוי מחלוקת הירושלמי והבבלי ובודאי דנקטינן כהבבלי. ועמ"ש הלח"מ ה' אישות (פ"א ה"ב):
+
+Halakhah 13
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 14
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 15
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' אמא סליק עם ר' יודן נשייא לחמתא דגרר כו'.</b> עיין בס' מקור מים חיים (חיו"ד סי' ק"כ) שהניח בתימה על מה דקיי"ל דהלוקח כסף מעכו"ם ועושה אותו כלי דא"צ טבילה דכאן מוכח להיפוך דדוקא משום דהוי שאול אבל אי הוי לקוח היה צריך טבילה ע"ש ובאמת לק"מ. דהנה בשו"ת ח"ס (חיו"ד סי' קי"ד) פי' דברי הירושלמי בזה האופן דלא נסתפקו דשואל א"צ טבילה גם אם קנה כסף מעכו"ם ועשאו ישראל כלי דא"צ טבילה רק הכא הי' העובדא דשאלו כסף מעכו"ם להחזיר לו לאחר זמן ובתוך ימי שאלה התיכן ישראל ועשה מהם כלים וכיון דאיכא תרתי שיכול להפקיע לגמרי וגם קנה שבח הכלי ושינה אותו ואין לעכו"ם תביעה [אלא] על כסף שבור לא [על] גוף הכלי ע"כ הצריכו טבילה רק כיון דעדיין מעורב יד העכו"ם באמצע לכן יש סברא דלא מהני טבילה לכן סיים דר' הושע זבן ומטבילן דמזבן מן העכו"ם אחר שנעשה כלי שנכנס לגמרי לקדושת ישראל עכ"ד בקצרה ולפ"ז א"ש קושיות המקור מים חיים [ועי' חתם סופר מה שנדפס לעיל]:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+<small>[כ"י]</small> <b>סכין תוחבה בארץ ג"פ.</b> נ"ב רוקח (סי' רנ"ח תפ"א ותפ"ח):
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' בא בשם ר"י הדא דתימא בסכין קטנה.</b> נ"ב רוקח (סי' תפ"ח):

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Batra/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,373 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Batra
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>וכתבי הקדש אע"פ ששניהן רוצין לא יחלוקו אמר ר' הושעיה כגון תילים ודברי הימים כו'.</b> הנה ראיתי להפני משה והבנין ירושלים כאן שכתבו דלהכי בשותפין בתהלים ודברי הימים [אינם] חולקים אף על פי ששניהם רוצים דאע"פ ששניהם כתובים מכל מקום קדושת תהלים חמורה שברוה"ק נאמרה עכ"ד. משמע מדבריהם דדברי הימים לא נאמרה ברוה"ק ובעיני יפלא לומר כן וממשנה דידים (פ"ג מ"ה) דאמרינן כל כתבי הקודש מטמאין את הידים ופליגי בקהלת ושיר השירים מבואר דדברי הימים ברוה"ק נאמרה דהא החולקים סוברים דלכן אין מטמאין דמחכמתו נאמרה ולא ברוה"ק ואם כן מדוע לא הוציאו גם דברי הימים מבואר דד"ה מטמא הידים דנאמרה ברוה"ק וידעתי שיש לדחות ולומר דתנא ושייר ואין לומר מאי שייר דהאי שייר יש לומר דשייר אסתר לדעת שמואל במגילה (ז' א') דאינו מטמא את הידים. והן אמת דהרמב"ם בהלכות אבות הטומאה (פ"ט הלכה ו') פסק דלא כשמואל שכתב כל כתבי הקדש אפילו שיר השירים וקהלת שהן דברי חכמה מטמאין את הידים עכ"ל ומדסתם משמע דהוא הדין למגילת אסתר. וכמ"ש המ"א (סי' קמ"ז סק"א) ומ"ש הפנים מאירות (ח"א סי' ע"ו) דהלכה כשמואל מש"ס סנהדרין דף ק"א דמגילה לא בעי מטפחת מוכח דאינו מטמא הידים וכשמואל. אינו מוכח להרמב"ם. דיש לומר דסבירא ליה דהא דאסור לאחוז ערום הוא דוקא בספר תורה והמטפחת לא היה בשביל האחיזה רק דפליגי בדינא אם צריך מטפחת או לא. והנה מצאתי חבר להרמב"ם דאין הלכה כשמואל הוא ראש הגאונים רב האי גאון ז"ל בתשובת הגאונים הנדפסים בליק (סי' ) שנשאל לרב האי אם הלכה כשמואל והשיב בזה"ל למאי הלכתא איצטרכא להך הלכתא מי אית לן השתא טומאת ידים ותרומה וקודש אלא בדין הוא דלית הלכתא כשמואל דאיתוקם כיחידאה והלכתא כסתם מתני' ולא עוד אלא שכל ישראל חשבין ליה בהדי כתבי הקדש עכ"ל מבואר דסבירא ליה לרב האי כהרמב"ם דלית הלכתא כשמואל (והמגיה שם תמה על רב האי דנפקא מיניה לענין לאחוז ערום ולא קשה מידי דרב האי סבירא ליה דוקא ספר תורה ולא שאר כתבי הקודש גם מ"ש דנפקא מינה להציל מפני הדליקה אין נפקא מיניה גם כן בזה"ז דניתנו ליקרות וכל כתבי הקודש מצילין. עיין בש"ע א"ח (סי' של"ד סי"ב וסי"ג) וצדקו דברי רב האי). וע' שו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תשע"א) שכתב דנמנו וגמרו דמגילת אסתר מטמא את הידים. אולם צל"ע על מש"ש דמאן דסבירא ליה דהוא הדין בכל כתבי הקודש פי' האי ערום היינו שהאדם הוא ערום ומאן דפי' שהספר הוא ערום סבירא ליה דוקא בספר תורה ולא בשאר כתבי הקודש. וקשה על זה דנהי דבדברי התוס' שבת (י"ד א') יש לפרש כן. אולם באגודת שבת (סי' י"ט) שכתב האוחז ספר תורה ערום פי' בתוס' ה"ה כל כתבי הקודש אסור ליגע בלא מטפחת ובתוס' ד"ה כיון אפי' נוגע סמוך לנטילה גזרו עליה שלא חלקו עכ"ל מבואר להדיא דס"ל דכה"ק אסור לאחוז בהן בלא מטפחת ולא כהרדב"ז. וצל"ע על האבן עזרא בשיר השירים שכתב דבשיר השירים ליתא מחלוקת כלל אם מטמא את הידים. ובאמת מבואר במשנה בידים שם בדברי ר' יוסי ור' שמעון דיש פלוגתא בשיר השירים ודעת ר"ע שם דבשיר השירים אין בו מחלוקת ובמסקנא אמר ר' יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר"ע כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו מבואר בהמסקנא דפליגי בקהלת ושיר השירים אם מטמאין הידים והיינו דפליגי אם נאמרה ברוח הקודש או שנאמרה בחכמה. ולפ"ז קשה לי על הר"מ שכתב דמטמאין הידים אף על פי שהן דברי חכמה. דנראה דאם נסבור שהן דברי חכמה שוב אין מטמאין הידים (ובעל עין משפט שגה שציין להא דקהלת אינו מטמא הידים להר"מ ובאמת מבואר בר"מ להיפוך) אולם כזאת יש להעיר גם על מ"ש בהלכות יסה"ת (פ"ב ה"ה) וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר וכן כתב הר"מ זה הלשון על פסוקי קהלת שם בהיסה"ת (פרק ה' ה"ח) והת"ת (פ"ז הל' י"ג) והל' תשובה (פ"ז הלכה ב') דהא קיימא לן דקהלת מטמא הידים והיינו דהוא ברוח הקודש ולמה אמר הר"מ דהוא מחכמתו. אולם ראינו שגם על פסוקי משלי כתב הר"מ לשון הזה בהיסה"ת (פ"ב הלכה י"ב) והל' דעות (פ"ג הלכה ג' ופ"ד הט"ו הי"ט ופרק ז' הלכה ד') והת"ת (פרק ג' הלכה י"ב). אולם ראיתי גם בש"ס סנהדרין (ק"ז א') וסוטה (מ"ד א') שגם שם אמרו כן על פסוקי משלי ועיין בבאר שבע שם בסנהדרין וסוטה שתמה כן על הש"ס ועמ"ש בכסא רחמים בתוספותיו למסכת כלה (פ"ד סי' ה') מ"ש ע"ז אולם כן ראיתי גם כן בש"ס ברכות (דף ד' ע"א) ועליו אמר שלמה בחכמתו בני אם חכם לבך כו' והוא במשלי וכן הוא בש"ס שבת (קנ"ג א') על פסוקי קהלת. אולם יש ליישב זה ע"פ מה שראיתי בילקוט נביאים (רמז תתקנ"ה) היה לבו של שלמה מלא חכמה ולא היה יודעים חכמתו עד ששרתה עליו רוח הקודש וידעו הכל מה חכמתו מבואר דחכמתו נתגלה על ידי רוח הקודש. ועיין בזוה"ק ויקרא (ס"ד א') דאיתא התם פתח ואמר מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק הא אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא וכלהו בחכמתא אמרין תא חזי ג' ספרין דחכמתא אפיק שלמה לעלמא וכולהו בחכמתא עילאה שיר השירים חכמה קהלת תבונה ומשלי דעת לקביל ג' אילן עבד ג' ספרים כו' יעו"ש מבואר דהאי חכמה הוא חכמה עילאה וזה כוונת הגמרא ששלמה אמר בחכמתו דהוא חכמה עילאה וזה הוי על ידי רוח הקודש ולא קשה מידי. ואם כן אתי שפיר גם כן דברי הרמב"ם עכ"פ לפי מה דפסקינן דלא כשמואל אם כן לא שייר כלום וגם דברי הימים בכלל הכתובים וגם לשמואל שהוציא אסתר. בדברי הימים מודה דהתם הטעם דלא ניתנה לכתוב אבל בדברי הימים לא מצינו כן והבא לחדש דבר כזה עליו הראיה. ועיין ש"ס מגילה (י"א א') ובויקרא רבה (פ"א) וילקוט נביאים (רמז אלף ע"ז) ר' סימון בשם ריב"ל אמר ר' חמא אבוה דר' אושעיה לא ניתנה דברי הימים אלא לדרוש ע"ש. וראיתי להעיר על מ"ש האהבת יונתן (בהפטרה של ז' ימי הפסח) דרוח הקודש קודם בזמן מנבואה דברוח הקודש יש כל סוד כמוס וכל אוצרות חכמה ולכך יסדו אנשי כנסת הגדולה בתפלת מוסף דראש השנה במלכיות זכרונות שופרות תלתא פסוקי מן התורה ומן כתבי הקדש ואחר כך מן הנביאים. ותמיהני על זה שכתב בפשיטות דכתבי הקודש קודמים וגדולים מן הנבואה ומבואר בכמה דוכתי ההיפוך והר"ן כתב הטעם שלכן הקדימו הכתובים לנביאים מפני שקדושת נביאים גדולה ומעלין בקודש כו' והובא גם כן באורח חיים (סי' תקצ"א) וגם לפמ"ש התוספות יום טוב (פרק ד' דראש השנה מ"ו) והמ"א (סי' קנ"ג סק"ב) דהר"ן חזר בו היינו דשוים המה אבל לא דכתובים גדולים מנביאים זה לא עלה על דעת אדם מעולם. והנה בירושלמי סוטה (פ"ט הלכה י"ג) איתא משמתו נביאים ראשונים כו' זה שמואל ודוד וכך הוא בש"ס דילן סוטה [מ"ח ב' ושם איתא זה דוד ושמואל ובהגהת הג' ר' ישעיה ברלין הגיה שצ"ל שמואל ודוד אולם רש"י ביומא (נ"ג ב') העתיק דוד ושמואל] וכתב השירי קרבן דמכאן שמ��ינן דדוד ושלמה נקראו נביאים ולא כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פמ"ה) דדוד ושלמה לא היו נביאים אלא בעלי רוח הקודש עכ"ל. ולכאורה יש ליישב זה עפ"י מש"ש להלן בירושלמי דזה ירמיה וברוך וכתב היפה מראה וז"ל ואף על גב דברוך לא זכה לנבואה כדכתיב ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש מפני שהיה מבני הנביאים סייעתו של ירמיה שהיו מבקשים דרכי הנבואה קרי ליה נביא עכ"ל. אם כן חזינן דנקרא נביא אף על גב דלאו נביא ממש הוא ורק משום שהיה מבקש להיות נביא אם כן מכל שכן שנוכל לומר כן על דוד ושלמה. אולם באמת נעלם מבעל יפה מראה דברי רש"י מגילה (י"ד א') שכתב בשם הבעל הלכות גדולות דחשיב מ"ח נביאים וקחשיב לברוך בהדייהו דמוכח דהיה נביא ממש. [והן אמת שבבעל הלכות גדולות שבידינו הלכות הספד לא נחשב שם ברוך בהדי המ"ח ואדרבה סיים בסופו דברוך בן נריה ושריה בן מחסיא ומרדכי וחנמאל ושנום נתנבאו לצורך שעה עכ"ל מוכח אדרבה שלא קחשיב אותם לפי שלא נתנבאו לדורות וע"ש בהלכות גדולות שקחשיב אותם באופן אחר ממ"ש רש"י וגם לפי חשבונו נחסר שנים ונראה שצריך לעייל ירמיה שנשמט בהדפוס ועלי ועיין בטורי אבן שהקשה דהוה ליה ליחשב אליהוא בן ברכאל הבוזי ע"ש. אולם כבר תירץ אותו הבעל הלכות גדולות במ"ש אלו נתנבאו במצרים משנתנה תורה לישראל ולמעלה מזה כתב דאליהוא בן ברכאל הבוזי ניבא קודם שניתנה תורה כו' ואם כן לא קשה מידי. אולם בעל הלכות גדולות לא קחשיב גם לאברהם יצחק ויעקב לפי שנתנבאו קודם שניתנה התורה. אולם לרש"י שקחשיב לאברהם יצחק ויעקב תקשה קושית הט"א מדוע לא קחשיב לאליהוא בן ברכאל הבוזי אך מדברי הבעל הלכות גדולות נראה שסבירא ליה שאליהוא בן ברכאל היה עובד כוכבים והיינו שחשיב אותם עם הנביאים שנתנבאו לעובדי כוכבים וסיים משניתנה תורה לישראל פסקה רוח הקודש מן האומות (והיינו משום שבירושלמי סוטה (פ"ה הלכה ו') סוברים הרבה דהוי עובד כוכבים ולראב"ע דהיה יצחק נכלל כבר שקחשיב אי"ו) ואם כן לפי זה גם לרש"י לא קשה מידי] אך לכאורה תמיה מהמקרא דאל תבקש כו' דלא ניבא. אולם יש לומר לפי מה דאיתא בש"ס מגילה (ט"ו א') דאמרינן שם ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי ובלשן חגי וזכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש אם כן יש לומר דהכתוב דאל תבקש לך גדולות (ירמיה מ"ה) היה זה בשנת הרביעית ליהוקים אם כן יש לומר דאחר כך בשנת שתים לדריוש שהיה מאוחר טובא אז נתנבא ואתי שפיר. אולם עיקר הקושיא שהקשה השירי קרבן לא קשה מידי דהא הר"מ סיים שם במורה נבוכים בזה"ל וכן בסדר כתבי הקודש לא שמו הפרש בין משלי וקהלת ודניאל ותהלים ומגילת רות ומגילת אסתר הכל ברוח הקודש נכתבו ואלו גם כן כולם יקראו נביאים בכלל עכ"ל אם כן מבואר שגם הר"מ מודה דנקראו נביאים וע"כ שפיר קראו אותם נביאים הראשונים. וכן בש"ס מגילה (ט"ו א') אמרינן שם דדניאל נתנבא ואלו במגילה (דף ג' ע"א) אמרינן דהוא לאו נביא כו' אע"כ דגם על בעלי רוח הקודש לא נמנעו חכמים לקרותם נביאים (ואולי יש לומר דזה טעם הבעל הלכות גדולות שהביא רש"י שקחשיב דניאל בהדי המ"ח נביאים ורש"י הקשה עליו מהש"ס הנזכר לעיל דאמרינן הוא לאו נביא כו' ולהנזכר לעיל יש לומר דסבירא ליה דהסוגיא דדף ט"ו דאמרו דדניאל נתנבא חולקת על הסוגיא דר' גמליאל וסבירא ליה דהיה נביא ועיין ר"מ הלכות יסודי התורה (פ"א הלכה י"ז) שנביא אחד אומר שראה להקב"ה לבושיו כתלג חיור כו' והוא על דניאל וכבר ראיתי לחכם אחד שתמה על הר"מ שקרא אותו נביא ולפי מ"ש אתי שפיר. ועיין בבראשית רבה פ' כ"ז אמר ר' יודן גדול כוחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה שנאמר ואשמע קול אדם כו' והוא בדניאל מבואר דלא נמנע לקרותו נביא וביפ"ת שם כתב דסבירא ליה כהברייתא דדף ט"ו משמע דסבירא דפליגי. ולפמ"ש אינו מוכרח דפליגי. ובסדר עולם איתא (והובא בהגהת מהר"ץ מגילה פ"ק) איתא אסתר נביאה היתה דכתיב ותכתוב אסתר וכתב המהר"ץ כי לא ניתן לכתוב שום דבר שלא בא בנבואה כו' וכן אנשי כנסת הגדולה שכתבו כתבי הקודש מפני שהיה בהם נביאים. ולפ"ז אתי שפיר ש"ס דברכות סוף פרק קמא דאמרינן נביא הוא דמסדר לשבחיה כו' ומהר"ץ שם הניח בקושיא דהא לא הוה נביאים ע"ש ולדברי עצמו במגילה אתי שפיר. ושוב ראיתי במעיני הישועה להאברבנאל (מעין ג') שהאריך בזה והוכיח דמה שאמרו בש"ס לאו נביא היינו שלא היה נביא בשליחות לישראל אבל הוא בעצמו היה נביא. הדרן לדמעיקרא דנראה דדברי הימים נאמרה ברוח הקודש וביאור דברי הירושלמי למדת מתוך דברי ר' יונה ההובא בשיטה מקובצת לב"ב (דף י"ג ב') דר' הושעיה סבירא ליה הטעם בכדי שיהיה לכל אחד שני ספרים הן תורה והן כתובים לכן ס"ל בתהלים וד"ה דאין חולקין כדי שיהיה לכל א' שניהם וילמדו שניהם ולכן בתהלים ותהלים חולקין ולר"ע הטעם בכדי שיתאספו יחד ולא ילמדו ביחיד. וקרוב לזה פי' היפה מראה וא"כ אין צורך למה שחידשו הפני משה והבנין ירושלים דדברי הימים לא נאמרה ברוח הקודש ויטלו מה שחידשו:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הכא את מר מפני שהסלעים מרתיחין כו'.</b> נ"ב עיין תוס' ב"ב (י"ט א') שהביאו ירושלמי הזה והעתיקו בזה הלשון התם איתמר שהסלעין מרתיחין והכא איתמר שאין הסלעין מרתיחין ובחידושי מהר"ם מלובלין כתב דט"ס הוא וצ"ל הכא איתמר כו' והתם איתמר כו' אולם לא ראה בירושלמי שבאמת הגירסא הכא כו' והכא כו':
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ר' יוחנן ור"ל אמרין אף אריס ובן אריס אין לו חזקה כו' וק' דבבבלי (מ"ז א') מבואר דר"י ס"ל דבן אריס יש לו חזקה וא"כ סותר ר"י א"ע. ומצאתי להתומים (סי' קל"ד סק"ד) שהקשה כן ותירץ דכאן מיירי בבא מחמת ירושה ע"ש. וכן נראה ודאי דהא מייתי ראיה מהא דאמר ר"י אריס שהוריד אריס אין לו חזקה והיינו מטעם שבא מחמת האריס וא"כ ה"ה בן אריס מיירי בבא בירושה מחמת האריס ודברי המראה הפנים בד"ה באריס לעולם המה תמוהים בעיני:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+<small>[כ"י]</small> לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין הרשב"א בתשובותיו ח"ה (תשובה קי"א) האריך בביאור דברי המשנה והירושלמי וזה לשונו שכך שנינו במשנתינו ולא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין אבל פותח הוא פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון לרשות הרבים. ואם באנו לדקדק מרישא להתיר כלומר לחצר השותפין הוא דלא יפתח אבל פותח הוא למבוי. תיקשי לן (דוקא) [דיוקא] דסיפא דמשמע ברשות הרבים הוא דפותח אבל אינו פותח במבוי. ומיהו מסתברא דרישא דוקא אבל במבוי מותר. והא דקתני סיפא אבל פותח הוא לרשות הרבים לאו רשות הרבים גמורה קאמר אלא רשות שהרבים נכנסים בה ואפילו מבוי משמע וכענין שאמרו בעלמא מאי רשות הרבים סימטא ואמאי קרי ליה רשות הרבים לפי שאינה רשות היחיד. ותדע לך שאם אי אתה אומר כן כיון שדקדקו עליה בגמרא ואמרו מאי איריא חצר השותפין אפילו רשות היחיד נמי. אם איתא דרשות הרבים דקתני רשות הרבים גמור קאמר. הוה להו למידק נמי רישא אסיפא כדרך שהוא עושה בכמה מקומות בתלמוד והיה להם לשאול מבוי מאי. אלא שרשות הרבים דקתני סיפא רשות שהרבים דרים בה קאמר ואפילו מבוי במשמע ולא אסרו אלא חצר השותפין ואי נמי מבוי שאין הרבים נכנסים בו וכמ"ש בירושלמי בעלמא יש מבוי שהוא כחצר מבוי שאין אדם בוש לאכול בתוכו כחצר. וכאן נמי מבוי שאין אדם מצניע עצמו הרבה מן השכנים במבוי שאין שם דיורין הרבה הרי הוא כחצר השותפין ואסור עד שיהא מבוי שרבים דרין בו. ולפיכך הוציאו התנא בלשון אבל פותח הוא לרשות הרבים. ואף על פי שבחצר השותפין לא חלקו בין שיש שותפין מועטים או מרובים חצר השותפים שאני לפי שבני החצר רגילין הן להיות זה אצל זה ואינן מצניעין עצמן הרבה זה מזה ועושין מלאכתן כנגד פתחיהן אע"פ שבני החצר עוברים ושבים שם. ולפיכך כשזה פותח פתח כנגד פתח הוא מזיקו הרבה דכשהן עומדים בחצר או עוברים בו הוא יכול להצניע עצמו ואם לעתים רואים אותו אינו מקפיד כ"כ ומבני הבתים אינו יכול להצניע עצמו ומקפיד שלא יראו מלאכתו בקבע כשהם בבתיהם. אבל במבוי שאין רגילין כ"כ עם בני המבוי כשהם רבים ומקפיד הוא אפי' (ארואים) [על רואים] אותו דרך העברה צריך הוא להצניע מהם אפי' דרך העברה ולפיכך יכול לומר הא בעית איצטנועי מבני המבוי איצטנע מינאי כדרך שאמרו בבני רשות הרבים דמה הפרש יש בין רבים בני מבוי ובין רבים בני רשות הרבים. וכן נ"ל מן הירושלמי דפי' דרשות הרבים דמתני' היינו רשות שהרבים דרין שם ואפילו מבוי במשמע מדגרסינן התם גבי מתניתין דלא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. הכא איתמר פתח כנגד פתח מותר והכא איתמר פתח כנגד פתח אסור. ופריק הדא דתימא מותר במבוי והדא דתימא אסור בחצר השותפין ע"כ ואם רשות הרבים דקתני במתני' היינו רשות הרבים גמורה מאי קושיא אם ברשות הרבים מותר ובחצר השותפין אסור ומאי פריק נמי כאן במבוי כאן בחצר השותפין הא לא אמר מותר אלא ברשות הרבים. אלא שהם פירשו רשות הרבים רשות של רבים כלומר שדרין שם רבים. ולפיכך הקשו הכא איתמר כל שרבים דרים בה מותר אלמא אפילו חצר שהרבים דרים בה מותר והכא איתמר דכל חצר השותפין אסור ואפילו דרים שם רבים. ופריק דלעולם דבחצר אסור ולא התירו אלא רשות הרבים כלומר שאינו רשות היחיד והיינו מבוי ומן הטעם שאמרתי:
+<small>[כ"י]</small> ומיהו לעיקר דינא ממש דמבוי הקשו עוד שם בירושלמי דגרסינן התם על זה הפירוק והא דתניא כשם שבני החצר מעכבין זה על זה כן בני המבוי מעכבין זה על זה. ופרקו אמר ר' אילא כאן בשנתן רשות כאן בשלא נתן רשות ונראה לי דר' אילא לא בא לחלוק על התירוץ הראשון שחלקו בין מבוי לחצר השותפין ושפירשו דרשות הרבים דמשנתנו היינו מבוי דאלו בא ר' אילא לחלוק היה להם לומר אלא אמר ר' אילא. אלמא ר' אילא לא בא לחלוק בדבר אלא שבא להעמיד התירוץ ולבארו. והכי פירושא וכאן בשנתן רשות כאן בשלא נתן רשות כלומר בחצר השותפין לעולם אסור ואפילו נתן לו חבירו רשות לפתוח כנגד פתחו יכול הוא לחזור בו ולומר סבור הייתי לקבלו עכשיו איני יכול לקבל. והיינו דקא כייל לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין לא שנא נתן לו רשות ולא שנא לא נתן לו רשות אבל ברשות הרבים דהיינו מבוי אינו אסור לעולם דלעתים מותר. והיכי דמי בשנתן לו רשות אבל בשלא נתן לו רשות אפילו במבוי נמי אסור והיינו דברייתא דקתני כשם שבני החצר יכולין לעכב כך בני המבוי יכולין לעכב ולא להשוות מבוי לחצר לגמרי קאתי ולומר שבכל ענין דיכול לעכב בחצר יכול לעכב במבוי. אלא להשוות דינן באיסור פתיחה כשלא נתן לו רשות ולפי זה הא דרב אילא שייכא בר' שמעון בן גמליאל בירושלמי דפרק לא יחפור דתנן התם כופין בני מבוי שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסקי ולשכנו אינו כופהו. ר' שמעון בן גמליאל אומר אף לשכנו כופהו. וגרסינן עלה בירושלמי תני לשכנו [תיבת הוא ליתא בירושלמי שלפנינו]. הוא יכול לחזור בו משקיבל עליו אינו יכול לחזור בו. רשב"ג אומר אף בשקיבל עליו יכול לחזור בו דיכול למימר ליה אינון אזלין ואתו הכא בעון לך ולא משכחין לך והן מרבין עלינו את הדרך וכו' אתיא הא דרשב"ג כר"מ דתנינן תמן על כולן אמר ר"מ יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שהייתי יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל. אלמא לת"ק דרשב"ג אינו יכול לעולם לומר סבור הייתי בשום מקום לקבל בין במבוי בין בחצר דא"כ כולהו אתו כר"מ. וכיון שכן הוא דר' אילא דמשמע דבחצר יכול הוא לחזור בו אפילו משקבל עליו (כרשב"ג ור"מ) [דרשב"ג בדר"מ] שייכא ולא קיימא לן כוותייהו אלא כחכמים דר"מ וכת"ק דרשב"ג ובין בחצר ובין במבוי כשקיבל עליו אינו יכול לחזור בו. ומעתה מתני' דקתני אבל הוא פותח לרשות הרבים דהיינו מבוי אפי' בשלא קיבל הוא דומיא דחצר השותפין. הברייתא דקמייתא לה בירושלמי ואיתא נמי בתוספתא דבבא בתרא (פ"ב) דקתני כשם שבני חצר יכולין לעכב זה על זה כך בני המבוי מעכבין זה על זה. ברייתא היא אלא מייתי לה בגמרין. ובספר העיטור כתוב בו דנחלקו בו הראשונים יש אומרים דדין מבוי שאינו מפולש כדין חצר השותפין ויש אומרים דאינו כחצר דבחצר השותפין אסור ובמבוי מותר. ואף על פי שהרב ז"ל כתב דמסתברא כמ"ד דדינו כחצר השותפין. אני מה שנראה לי כתבתי:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>מעשה בר"ג כו' וראו את יהודא בן פפוס כו'.</b> עיין יוחסין בסדר תנאים (אות פ') שנוסחתו היתה בכאן פפוס בן יהודה ועיין מ"ש עליו בסדר הדורות בח"ב אות פ' ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' יצחק שאל כו'.</b> נ"ב עי' בפני משה שלפי פירושו נפשט האיבעיא שהמוכר חצי הראש מכר חצי הרגלים אולם בשו"ת הרדב"ז (ח"ה סי' ש"א ר"א) נשאל על דברי הירושלמי הללו וע"ש מה שפירש ולפי פירושו נפשט שלא מכר חצי הרגלים וכן מצאתי בחידושי רד"ע בהל' מכירה (פ' כ"ז) שפירש דברי הירושלמי באופן אחר מדברי הרדב"ז ועכ"ז נפשט גם לפי פירושו שלא מכר חצי רגלים ובש"ע ח"מ סי' ר"כ נשמט הירושלמי הזה וצ"ע:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>רחבן כמה ר' חגי אמר עד ארבע אמות כו'.</b> וכתב המראה הפנים עד ארבע טפחים כצ"ל וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל הביאו ה"ה כו' ע"ש וליתא ובחנם שיבש הגירסא וצ"ל ארבע אמות וקאי אשאין גבוהין עשרה שנמדדין עמה וכן כתב הרשב"א ז"ל בחי' ההובא בש"מ לב"ב (ק"ב ב') ע"ש באורך והפני משה לא ראה רק מה שהביא ה"ה בשמו וז"ל ובירושלמי בעי לה היה שם נקע עמוק עשרה ואין בו ארבע ומתוך מה שאמרו שם משמע שהוא נמדד מכל מקום משמע התם בהדיא מתוך בעיא זו שאם יש ברוחבן ארבע על ארבע אין נמדדין כדברי רש"י ז"ל אלא שבסלעין שאין גבוהין עשרה ונקעין שנמדדין עמה אמרו שם רחבן כמה ר' ינאי אמר עד עשרה טפחים ר' יוסי בר בון אמר עד ארבע אמות עכ"ל מבואר דהרשב"א גרס כגרסתינו בהירושלמי ומפרש לה דקאי אשאין גבוהין עשרה דיותר מאר��ע אמות אין נמדדין עמה (וע"ש בדף ק"ג ע"ב בחי' הר"ן והרשב"א בש"מ שם שמבואר שגרסו בירושלמי אחר ובסלע ששילחו בית רובע אין נמדד עמה גרסו היה חלוק נמדד עמה ולפנינו נשמט זה בירושלמי) ועיין בחידושי הרמב"ן שפירשו בנקעים מלאים מים וגרס גם כן רחבן בכמה ר' ינאי אומר עד עשרה ר' יוסי בר בון אומר עד ארבע אמות כו' יע"ש ועיין בטוח"מ סי' רי"ח וסמ"ע שם וכ"ז לא ראה הפני משה:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>חד בר נש אפקיד כו'.</b> עיין במראה הפנים שהקשה על מ"ש הנמ"י דר' אבא בר ממל סבירא ליה כרבנן דפליגי על ר' שמעון בן גמליאל דהא רבי בא בר ממל גופיה אמר להו אתון קקו פדיפטי הבי לי מה דיהבית לכון כו' ואם כן כרשב"ג ס"ל כו' ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דגם רבנן הא סבירא להו מה דעשה עשה ואם כן שפיר קאמר להו ר' בא בר ממל שלא היה נותן להם את המחצה שנתן להם ול"ק קושית הפני משה. וביותר יש להעיר על תירוצו שכתב ושמא יש לומר דלהפחידם אמר כן שלא יתבעו ממנו החצי שנתן לו אבל לא שיטול מהן חלקם דהלכה כחכמים כו' ע"ש מבואר מדבריו דלהחכמים היה צריך ליתן להם והא ליתא דגם להחכמים אף על פי שאין רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ז מה שעשה עשה ושפיר זכה בו ר' בא בר ממל ולא נמצא זכר מזה בש"ס שלא יהיה רוח חכמים נוחה מהמקבל רק מהנותן ואם כן אתי שפיר דברי הנמ"י. ונ"ל דהאי כהדא כו' קאי על מה שמבואר בהמשנה דמה שעשה עשה ע"ז הביא ההיא עובדא דהיה בר' אבא בר ממל ומבואר משם דמה שעשה עשה. ובדרך אגב אעיר על מ"ש הרא"ם פרשה חיי שהקשה על מה שנתן אברהם כל אשר לו ליצחק דאיך העביר הנחלה כו' ע"ש. ועמ"ש הג"א שם ומ"ש עליו הלבוש האורה להקשות על הגור אריה שהוא הקשה דאיך נתן מתנות לבני הפלגשים דאיך העביר הנחלה מיצחק ועל זה הקשה הלבוש דשלא בשעת מיתה רשאי ליתן מה שירצה ולא ידענא מדוע שתק להרא"ם והוצרך לבוא לתירוצו של הרא"ם דלפי דעתו הא גם קושית הרא"ם מאברהם לגבי יצחק גם כן לא קשה מידי דכיון דהיה בחייו שלא בשעת מיתה היה רשאי אברהם לעשות כן. ועיין ביפ"ת ב"ר פנ"ט שתירץ באמת כן. ומה שהקשה על הג"א דשרה שאמרה לא ירש כו' לא היה עדיין בני קטורה בעולם כו'. הנה כי כן הו"ל להקשות ג"כ על הרא"ם לפמ"ש הוא בעצמו בפ' ויגש דגם הקרא כי ביצחק יקרא לך זרע לא קאי רק על ישמעאל ולא על הבני קטורה. וכבר הקשה כן המל"מ ה' מלכים (פ"י ה"ז) ומ"ש הלבוש שם דעבורי אחסנתא הוא רק בקרקעות לא במטלטלין לא נראה כן מתוך סוגיא דב"ב (קל"ג ב') לגבי יוסי בן יעזר דהו"ל עליותא דדינרא כו' ע"ש דמבואר שם דגם במעות הדין דעבורי אחסנתא. ושוב ראיתי בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' רכ"ז) שרצה לחלק מדעת עצמו בין קרקעות למטלטלין וחזר בו מתוך הסוגיא דב"ב הנ"ל ונהנתי [וע"ש בסי' רס"ח שהקשה מהא דאל יבזבז יותר מחומש הא הוי עיבורי אחסנתא וכן הקשה מערכין פ' המקדש דס"ל לר"א דאין אדם יכול לבזבז כל נכסיו הא בלאו הכי הוי עיבורי אחסנתא ולפמ"ש למעלה דבחייו לא הוי עיבורי אחסנתא לק"מ] גם מה שהקשה על אברהם דאיך שינה בן בין הבנים דעדיין לא נצטווה עד יעקב קשה לזה דהא קיים אברהם כל התורה אף קודם שנצטוו ואולי יש לומר דהאיסור הזה אינו בעצם רק משום שקרה בבני יעקב גזרו כן לעולם וקודם שגזרו לא היה אסור כלל. אולם עיקר קושיתו של הרא"ם לא קשה מידי דהא הטעם שלא לעבור נחלה הוא משום דילמא נפק מיניה זרעא מעליא ואם כן אברהם היה נביא והיה יודע שלא יצא ממנו זרעא מעליא ע"כ היה רשאי לשנות ולכן לא קשה מידי מה שהקשה הרא"ם. ושוב ראיתי להבאר שבע (דף ע"א ע"א) שיישב כן. וגם קושית הלבוש מאל ישנה אדם כו' יש לומר דאין איסור רק היכא דהבנים המה שוים משא"כ היכא שיש טעם שזה הבן הוא עדיף מחבירו מותר לשנות. וכמ"ש בשו"ת דברי נחמיה (חאה"ע סי' מ"ח) וע"כ היה רשאי אברהם לשנות ליצחק מבין הבנים כיון דהיה עדיף אצלו וא"ש:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>א"ר לא אם אמרן בב"ד.</b> נ"ב וכ' הפני משה דכיון שבפני הב"ד אמרו ראו מה שהניח לפני אבא כו' וכדי שהב"ד יתאמצו בדבר לתקן מי שיטריח בשביל הקטנים כו' אולם מצאתי בשו"ת הרשב"א (ח"ד סי' קנ"ב) שהביא הירושל' הזה וכתב דבפירוש ר"ח גרס א"ר אמי אם אמרו ראו לא אמרו בב"ד כו' ואם הגירסא כן פירושו דלומר דאמרי ששנו במשנתינו אין צריך בב"ד והגירסא הזאת נראית יותר והעתיקה מר"ן באה"ע (סי' צ"ה) ומהתימה מהפני משה שאשתמיט מיניה:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+חד בר נש נפק לשליחותא כו' כך אנו אומרים אדם שיצא כו' בפני משה כתב שהיה מתמיה ר' אמי וכי אם יצא לליסטים כו'. ולפ"ז אם אחד מהשותפים יצא לליסטים אין להאחר חלק אולם באמת פסק בהגמי"י (פ"ה מהלכות שותפין) בשם הר"ר שמשון בן אברהם והבעל העיטור בשם בעל נתיבות דחולקין וכוותייהו פסק הרמ"א בח"מ (סי' קע"ו ס"ק י"ב). והן אמת שהש"כ והט"ז שם חולקין על הרמ"א. אולם עכ"ז לא היה לו להפני משה להשמיט דעתם והמה מפרשים הירושלמי בפשוטו בלא תמיה וכמ"ש הר"ן. והן אמת שמ"ש הש"כ שם ובסי' ס"ב להקשות על הרמ"א דהא בירושלמי מדמה מציאה וגזל לאהדדי לא ידעתי דלפי המבואר בירושלמי שלפנינו אינו מדמה כלל לאהדדי זה לזה וכן היתה גירסת הרמ"א ולק"מ:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Batra/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,376 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Batra
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Bava_Batra
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא בתרא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>וכתבי הקדש אע"פ ששניהן רוצין לא יחלוקו אמר ר' הושעיה כגון תילים ודברי הימים כו'.</b> הנה ראיתי להפני משה והבנין ירושלים כאן שכתבו דלהכי בשותפין בתהלים ודברי הימים [אינם] חולקים אף על פי ששניהם רוצים דאע"פ ששניהם כתובים מכל מקום קדושת תהלים חמורה שברוה"ק נאמרה עכ"ד. משמע מדבריהם דדברי הימים לא נאמרה ברוה"ק ובעיני יפלא לומר כן וממשנה דידים (פ"ג מ"ה) דאמרינן כל כתבי הקודש מטמאין את הידים ופליגי בקהלת ושיר השירים מבואר דדברי הימים ברוה"ק נאמרה דהא החולקים סוברים דלכן אין מטמאין דמחכמתו נאמרה ולא ברוה"ק ואם כן מדוע לא הוציאו גם דברי הימים מבואר דד"ה מטמא הידים דנאמרה ברוה"ק וידעתי שיש לדחות ולומר דתנא ושייר ואין לומר מאי שייר דהאי שייר יש לומר דשייר אסתר לדעת שמואל במגילה (ז' א') דאינו מטמא את הידים. והן אמת דהרמב"ם בהלכות אבות הטומאה (פ"ט הלכה ו') פסק דלא כשמואל שכתב כל כתבי הקדש אפילו שיר השירים וקהלת שהן דברי חכמה מטמאין את הידים עכ"ל ומדסתם משמע דהוא הדין למגילת אסתר. וכמ"ש המ"א (סי' קמ"ז סק"א) ומ"ש הפנים מאירות (ח"א סי' ע"ו) דהלכה כשמואל מש"ס סנהדרין דף ק"א דמגילה לא בעי מטפחת מוכח דאינו מטמא הידים וכשמואל. אינו מוכח להרמב"ם. דיש לומר דסבירא ליה דהא דאסור לאחוז ערום הוא דוקא בספר תורה והמטפחת לא היה בשביל האחיזה רק דפליגי בדינא אם צריך מטפחת או לא. והנה מצאתי חבר להרמב"ם דאין הלכה כשמואל הוא ראש הגאונים רב האי גאון ז"ל בתשובת הגאונים הנדפסים בליק (סי' ) שנשאל לרב האי אם הלכה כשמואל והשיב בזה"ל למאי הלכתא איצטרכא להך הלכתא מי אית לן השתא טומאת ידים ותרומה וקודש אלא בדין הוא דלית הלכתא כשמואל דאיתוקם כיחידאה והלכתא כסתם מתני' ולא עוד אלא שכל ישראל חשבין ליה בהדי כתבי הקדש עכ"ל מבואר דסבירא ליה לרב האי כהרמב"ם דלית הלכתא כשמואל (והמגיה שם תמה על רב האי דנפקא מיניה לענין לאחוז ערום ולא קשה מידי דרב האי סבירא ליה דוקא ספר תורה ולא שאר כתבי הקודש גם מ"ש דנפקא מינה להציל מפני הדליקה אין נפקא מיניה גם כן בזה"ז דניתנו ליקרות וכל כתבי הקודש מצילין. עיין בש"ע א"ח (סי' של"ד סי"ב וסי"ג) וצדקו דברי רב האי). וע' שו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תשע"א) שכתב דנמנו וגמרו דמגילת אסתר מטמא את הידים. אולם צל"ע על מש"ש דמאן דסבירא ליה דהוא הדין בכל כתבי הקודש פי' האי ערום היינו שהאדם הוא ערום ומאן דפי' שהספר הוא ערום סבירא ליה דוקא בספר תורה ולא בשאר כתבי הקודש. וקשה על זה דנהי דבדברי התוס' שבת (י"ד א') יש לפרש כן. אולם באגודת שבת (סי' י"ט) שכתב האוחז ספר תורה ערום פי' בתוס' ה"ה כל כתבי הקודש אסור ליגע בלא מטפחת ובתוס' ד"ה כיון אפי' נוגע סמוך לנטילה גזרו עליה שלא חלקו עכ"ל מבואר להדיא דס"ל דכה"ק אסור לאחוז בהן בלא מטפחת ולא כהרדב"ז. וצל"ע על האבן עזרא בשיר השירים שכתב דבשיר השירים ליתא מחלוקת כלל אם מטמא את הידים. ובאמת מבואר במשנה בידים שם בדברי ר' יוסי ור' שמעון דיש פלוגתא בשיר השירים ודעת ר"ע שם דבשיר השירים אין בו מחלוקת ובמסקנא אמר ר' יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר"ע כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו מבואר בהמסקנא דפליגי בקהלת ושיר השירים אם מטמאין הידים והיינו דפליגי אם נאמרה ברוח הקודש או שנאמרה בחכמה. ולפ"ז קשה לי על הר"מ שכתב דמטמאין הידים אף על פי שהן דברי חכמה. דנראה דאם נסבור שהן דברי חכמה שוב אין מטמאין הידים (ובעל עין משפט שגה שציין להא דקהלת אינו מטמא הידים להר"מ ובאמת מבואר בר"מ להיפוך) אולם כזאת יש להעיר גם על מ"ש בהלכות יסה"ת (פ"ב ה"ה) וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר וכן כתב הר"מ זה הלשון על פסוקי קהלת שם בהיסה"ת (פרק ה' ה"ח) והת"ת (פ"ז הל' י"ג) והל' תשובה (פ"ז הלכה ב') דהא קיימא לן דקהלת מטמא הידים והיינו דהוא ברוח הקודש ולמה אמר הר"מ דהוא מחכמתו. אולם ראינו שגם על פסוקי משלי כתב הר"מ לשון הזה בהיסה"ת (פ"ב הלכה י"ב) והל' דעות (פ"ג הלכה ג' ופ"ד הט"ו הי"ט ופרק ז' הלכה ד') והת"ת (פרק ג' הלכה י"ב). אולם ראיתי גם בש"ס סנהדרין (ק"ז א') וסוטה (מ"ד א') שגם שם אמרו כן על פסוקי משלי ועיין בבאר שבע שם בסנהדרין וסוטה שתמה כן על הש"ס ועמ"ש בכסא רחמים בתוספותיו למסכת כלה (פ"ד סי' ה') מ"ש ע"ז אולם כן ראיתי גם כן בש"ס ברכות (דף ד' ע"א) ועליו אמר שלמה בחכמתו בני אם חכם לבך כו' והוא במשלי וכן הוא בש"ס שבת (קנ"ג א') על פסוקי קהלת. אולם יש ליישב זה ע"פ מה שראיתי בילקוט נביאים (רמז תתקנ"ה) היה לבו של שלמה מלא חכמה ולא היה יודעים חכמתו עד ששרתה עליו רוח הקודש וידעו הכל מה חכמתו מבואר דחכמתו נתגלה על ידי רוח הקודש. ועיין בזוה"ק ויקרא (ס"ד א') דאיתא התם פתח ואמר מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק הא אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא וכלהו בחכמתא אמרין תא חזי ג' ספרין דחכמתא אפיק שלמה לעלמא וכולהו בחכמתא עילאה שיר השירים חכמה קהלת תבונה ומשלי דעת לקביל ג' אילן עבד ג' ספרים כו' יעו"ש מבואר דהאי חכמה הוא חכמה עילאה וזה כוונת הגמרא ששלמה אמר בחכמתו דהוא חכמה עילאה וזה הוי על ידי רוח הקודש ולא קשה מידי. ואם כן אתי שפיר גם כן דברי הרמב"ם עכ"פ לפי מה דפסקינן דלא כשמואל אם כן לא שייר כלום וגם דברי הימים בכלל הכתובים וגם לשמואל שהוציא אסתר. בדברי הימים מודה דהתם הטעם דלא ניתנה לכתוב אבל בדברי הימים לא מצינו כן והבא לחדש דבר כזה עליו הראיה. ועיין ש"ס מגילה (י"א א') ובויקרא רבה (פ"א) וילקוט נביאים (רמז אלף ע"ז) ר' סימון בשם ריב"ל אמר ר' חמא אבוה דר' אושעיה לא ניתנה דברי הימים אלא לדרוש ע"ש. וראיתי להעיר על מ"ש האהבת יונתן (בהפטרה של ז' ימי הפסח) דרוח הקודש קודם בזמן מנבואה דברוח הקודש יש כל סוד כמוס וכל אוצרות חכמה ולכך יסדו אנשי כנסת הגדולה בתפלת מוסף דראש השנה במלכיות זכרונות שופרות תלתא פסוקי מן התורה ומן כתבי הקדש ואחר כך מן הנביאים. ותמיהני על זה שכתב בפשיטות דכתבי הקודש קודמים וגדולים מן הנבואה ומבואר בכמה דוכתי ההיפוך והר"ן כתב הטעם שלכן הקדימו הכתובים לנביאים מפני שקדושת נביאים גדולה ומעלין בקודש כו' והובא גם כן באורח חיים (סי' תקצ"א) וגם לפמ"ש התוספות יום טוב (פרק ד' דראש השנה מ"ו) והמ"א (סי' קנ"ג סק"ב) דהר"ן חזר בו היינו דשוים המה אבל לא דכתובים גדולים מנביאים זה לא עלה על דעת אדם מעולם. והנה בירושלמי סוטה (פ"ט הלכה י"ג) איתא משמתו נביאים ראשונים כו' זה שמואל ודוד וכך הוא בש"ס דילן סוטה [מ"ח ב' ושם איתא זה דוד ושמואל ובהגהת הג' ר' ישעיה ברלי�� הגיה שצ"ל שמואל ודוד אולם רש"י ביומא (נ"ג ב') העתיק דוד ושמואל] וכתב השירי קרבן דמכאן שמעינן דדוד ושלמה נקראו נביאים ולא כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פמ"ה) דדוד ושלמה לא היו נביאים אלא בעלי רוח הקודש עכ"ל. ולכאורה יש ליישב זה עפ"י מש"ש להלן בירושלמי דזה ירמיה וברוך וכתב היפה מראה וז"ל ואף על גב דברוך לא זכה לנבואה כדכתיב ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש מפני שהיה מבני הנביאים סייעתו של ירמיה שהיו מבקשים דרכי הנבואה קרי ליה נביא עכ"ל. אם כן חזינן דנקרא נביא אף על גב דלאו נביא ממש הוא ורק משום שהיה מבקש להיות נביא אם כן מכל שכן שנוכל לומר כן על דוד ושלמה. אולם באמת נעלם מבעל יפה מראה דברי רש"י מגילה (י"ד א') שכתב בשם הבעל הלכות גדולות דחשיב מ"ח נביאים וקחשיב לברוך בהדייהו דמוכח דהיה נביא ממש. [והן אמת שבבעל הלכות גדולות שבידינו הלכות הספד לא נחשב שם ברוך בהדי המ"ח ואדרבה סיים בסופו דברוך בן נריה ושריה בן מחסיא ומרדכי וחנמאל ושנום נתנבאו לצורך שעה עכ"ל מוכח אדרבה שלא קחשיב אותם לפי שלא נתנבאו לדורות וע"ש בהלכות גדולות שקחשיב אותם באופן אחר ממ"ש רש"י וגם לפי חשבונו נחסר שנים ונראה שצריך לעייל ירמיה שנשמט בהדפוס ועלי ועיין בטורי אבן שהקשה דהוה ליה ליחשב אליהוא בן ברכאל הבוזי ע"ש. אולם כבר תירץ אותו הבעל הלכות גדולות במ"ש אלו נתנבאו במצרים משנתנה תורה לישראל ולמעלה מזה כתב דאליהוא בן ברכאל הבוזי ניבא קודם שניתנה תורה כו' ואם כן לא קשה מידי. אולם בעל הלכות גדולות לא קחשיב גם לאברהם יצחק ויעקב לפי שנתנבאו קודם שניתנה התורה. אולם לרש"י שקחשיב לאברהם יצחק ויעקב תקשה קושית הט"א מדוע לא קחשיב לאליהוא בן ברכאל הבוזי אך מדברי הבעל הלכות גדולות נראה שסבירא ליה שאליהוא בן ברכאל היה עובד כוכבים והיינו שחשיב אותם עם הנביאים שנתנבאו לעובדי כוכבים וסיים משניתנה תורה לישראל פסקה רוח הקודש מן האומות (והיינו משום שבירושלמי סוטה (פ"ה הלכה ו') סוברים הרבה דהוי עובד כוכבים ולראב"ע דהיה יצחק נכלל כבר שקחשיב אי"ו) ואם כן לפי זה גם לרש"י לא קשה מידי] אך לכאורה תמיה מהמקרא דאל תבקש כו' דלא ניבא. אולם יש לומר לפי מה דאיתא בש"ס מגילה (ט"ו א') דאמרינן שם ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי ובלשן חגי וזכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש אם כן יש לומר דהכתוב דאל תבקש לך גדולות (ירמיה מ"ה) היה זה בשנת הרביעית ליהוקים אם כן יש לומר דאחר כך בשנת שתים לדריוש שהיה מאוחר טובא אז נתנבא ואתי שפיר. אולם עיקר הקושיא שהקשה השירי קרבן לא קשה מידי דהא הר"מ סיים שם במורה נבוכים בזה"ל וכן בסדר כתבי הקודש לא שמו הפרש בין משלי וקהלת ודניאל ותהלים ומגילת רות ומגילת אסתר הכל ברוח הקודש נכתבו ואלו גם כן כולם יקראו נביאים בכלל עכ"ל אם כן מבואר שגם הר"מ מודה דנקראו נביאים וע"כ שפיר קראו אותם נביאים הראשונים. וכן בש"ס מגילה (ט"ו א') אמרינן שם דדניאל נתנבא ואלו במגילה (דף ג' ע"א) אמרינן דהוא לאו נביא כו' אע"כ דגם על בעלי רוח הקודש לא נמנעו חכמים לקרותם נביאים (ואולי יש לומר דזה טעם הבעל הלכות גדולות שהביא רש"י שקחשיב דניאל בהדי המ"ח נביאים ורש"י הקשה עליו מהש"ס הנזכר לעיל דאמרינן הוא לאו נביא כו' ולהנזכר לעיל יש לומר דסבירא ליה דהסוגיא דדף ט"ו דאמרו דדניאל נתנבא חולקת על הסוגיא דר' גמליאל וסבירא ליה דהיה נביא ועיין ר"מ הלכות יסודי התורה (פ"א הלכה י"ז) שנביא אחד אומר שראה להקב"ה לבושיו כתלג חיור כו' והוא על דניאל וכבר ראיתי לחכם אחד שתמה על הר"מ שקרא אותו נביא ולפי מ"ש אתי שפיר. ועיין בבראשית רבה פ' כ"ז אמר ר' יודן גדול כוחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה שנאמר ואשמע קול אדם כו' והוא בדניאל מבואר דלא נמנע לקרותו נביא וביפ"ת שם כתב דסבירא ליה כהברייתא דדף ט"ו משמע דסבירא דפליגי. ולפמ"ש אינו מוכרח דפליגי. ובסדר עולם איתא (והובא בהגהת מהר"ץ מגילה פ"ק) איתא אסתר נביאה היתה דכתיב ותכתוב אסתר וכתב המהר"ץ כי לא ניתן לכתוב שום דבר שלא בא בנבואה כו' וכן אנשי כנסת הגדולה שכתבו כתבי הקודש מפני שהיה בהם נביאים. ולפ"ז אתי שפיר ש"ס דברכות סוף פרק קמא דאמרינן נביא הוא דמסדר לשבחיה כו' ומהר"ץ שם הניח בקושיא דהא לא הוה נביאים ע"ש ולדברי עצמו במגילה אתי שפיר. ושוב ראיתי במעיני הישועה להאברבנאל (מעין ג') שהאריך בזה והוכיח דמה שאמרו בש"ס לאו נביא היינו שלא היה נביא בשליחות לישראל אבל הוא בעצמו היה נביא. הדרן לדמעיקרא דנראה דדברי הימים נאמרה ברוח הקודש וביאור דברי הירושלמי למדת מתוך דברי ר' יונה ההובא בשיטה מקובצת לב"ב (דף י"ג ב') דר' הושעיה סבירא ליה הטעם בכדי שיהיה לכל אחד שני ספרים הן תורה והן כתובים לכן ס"ל בתהלים וד"ה דאין חולקין כדי שיהיה לכל א' שניהם וילמדו שניהם ולכן בתהלים ותהלים חולקין ולר"ע הטעם בכדי שיתאספו יחד ולא ילמדו ביחיד. וקרוב לזה פי' היפה מראה וא"כ אין צורך למה שחידשו הפני משה והבנין ירושלים דדברי הימים לא נאמרה ברוח הקודש ויטלו מה שחידשו:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>הכא את מר מפני שהסלעים מרתיחין כו'.</b> נ"ב עיין תוס' ב"ב (י"ט א') שהביאו ירושלמי הזה והעתיקו בזה הלשון התם איתמר שהסלעין מרתיחין והכא איתמר שאין הסלעין מרתיחין ובחידושי מהר"ם מלובלין כתב דט"ס הוא וצ"ל הכא איתמר כו' והתם איתמר כו' אולם לא ראה בירושלמי שבאמת הגירסא הכא כו' והכא כו':
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+ר' יוחנן ור"ל אמרין אף אריס ובן אריס אין לו חזקה כו' וק' דבבבלי (מ"ז א') מבואר דר"י ס"ל דבן אריס יש לו חזקה וא"כ סותר ר"י א"ע. ומצאתי להתומים (סי' קל"ד סק"ד) שהקשה כן ותירץ דכאן מיירי בבא מחמת ירושה ע"ש. וכן נראה ודאי דהא מייתי ראיה מהא דאמר ר"י אריס שהוריד אריס אין לו חזקה והיינו מטעם שבא מחמת האריס וא"כ ה"ה בן אריס מיירי בבא בירושה מחמת האריס ודברי המראה הפנים בד"ה באריס לעולם המה תמוהים בעיני:
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 10
+
+
+
+Segment 1
+
+<small>[כ"י]</small> לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין הרשב"א בתשובותיו ח"ה (תשובה קי"א) האריך בביאור דברי המשנה והירושלמי וזה לשונו שכך שנינו במשנתינו ולא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין אבל פותח הוא פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון לרשות הרבים. ואם באנו לדקדק מרישא להתיר כלומר לחצר השותפין הוא דלא יפתח אבל פותח הוא למבוי. תיקשי לן (דוקא) [דיוקא] דסיפא דמשמע ברשות הרבים הוא דפותח אבל אינו פותח במבוי. ומיהו מסתברא דרישא דוקא אבל במבוי מותר. והא דקתני סיפא אבל פותח הוא לרשות הרבים לאו רשות הרבים גמורה קאמר אלא רשות שהרבים נכנסים בה ואפילו מבוי משמע וכענין שאמרו בעלמא מאי רשות הרבים סימטא ואמאי קרי ליה רשות הרבים לפי שאינה רשות היחיד. ותדע לך שאם אי אתה אומר כן כיון שדקדקו עליה בגמרא ואמרו מאי איריא חצר השותפין אפילו רשות היחיד נמי. אם איתא דרשות הרבים דקתני רשות הרבים גמור קאמר. הוה להו למידק נמי רישא אסיפא כדרך שהוא עושה בכמה מקומות בתלמוד והיה להם לשאול מבוי מאי. אלא שרשות הרבים דקתני סיפא רשות שהרבים דרים בה קאמר ואפילו מבוי במשמע ולא אסרו אלא חצר השותפין ואי נמי מבוי שאין הרבים נכנסים בו וכמ"ש בירושלמי בעלמא יש מבוי שהוא כחצר מבוי שאין אדם בוש לאכול בתוכו כחצר. וכאן נמי מבוי שאין אדם מצניע עצמו הרבה מן השכנים במבוי שאין שם דיורין הרבה הרי הוא כחצר השותפין ואסור עד שיהא מבוי שרבים דרין בו. ולפיכך הוציאו התנא בלשון אבל פותח הוא לרשות הרבים. ואף על פי שבחצר השותפין לא חלקו בין שיש שותפין מועטים או מרובים חצר השותפים שאני לפי שבני החצר רגילין הן להיות זה אצל זה ואינן מצניעין עצמן הרבה זה מזה ועושין מלאכתן כנגד פתחיהן אע"פ שבני החצר עוברים ושבים שם. ולפיכך כשזה פותח פתח כנגד פתח הוא מזיקו הרבה דכשהן עומדים בחצר או עוברים בו הוא יכול להצניע עצמו ואם לעתים רואים אותו אינו מקפיד כ"כ ומבני הבתים אינו יכול להצניע עצמו ומקפיד שלא יראו מלאכתו בקבע כשהם בבתיהם. אבל במבוי שאין רגילין כ"כ עם בני המבוי כשהם רבים ומקפיד הוא אפי' (ארואים) [על רואים] אותו דרך העברה צריך הוא להצניע מהם אפי' דרך העברה ולפיכך יכול לומר הא בעית איצטנועי מבני המבוי איצטנע מינאי כדרך שאמרו בבני רשות הרבים דמה הפרש יש בין רבים בני מבוי ובין רבים בני רשות הרבים. וכן נ"ל מן הירושלמי דפי' דרשות הרבים דמתני' היינו רשות שהרבים דרין שם ואפילו מבוי במשמע מדגרסינן התם גבי מתניתין דלא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. הכא איתמר פתח כנגד פתח מותר והכא איתמר פתח כנגד פתח אסור. ופריק הדא דתימא מותר במבוי והדא דתימא אסור בחצר השותפין ע"כ ואם רשות הרבים דקתני במתני' היינו רשות הרבים גמורה מאי קושיא אם ברשות הרבים מותר ובחצר השותפין אסור ומאי פריק נמי כאן במבוי כאן בחצר השותפין הא לא אמר מותר אלא ברשות הרבים. אלא שהם פירשו רשות הרבים רשות של רבים כלומר שדרין שם רבים. ולפיכך הקשו הכא איתמר כל שרבים דרים בה מותר אלמא אפילו חצר שהרבים דרים בה מותר והכא איתמר דכל חצר השותפין אסור ואפילו דרים שם רבים. ופריק דלעולם דבחצר אסור ולא התירו אלא רשות הרבים כלומר שאינו רשות היחיד והיינו מבוי ומן הטעם שאמרתי:
+<small>[כ"י]</small> ומיהו לעיקר דינא ממש דמבוי הקשו עוד שם בירושלמי דגרסינן התם על זה הפירוק והא דתניא כשם שבני החצר מעכבין זה על זה כן בני המבוי מעכבין זה על זה. ופרקו אמר ר' אילא כאן בשנתן רשות כאן בשלא נתן רשות ונראה לי דר' אילא לא בא לחלוק על התירוץ הראשון שחלקו בין מבוי לחצר השותפין ושפירשו דרשות הרבים דמשנתנו היינו מבוי דאלו בא ר' אילא לחלוק היה להם לומר אלא אמר ר' אילא. אלמא ר' אילא לא בא לחלוק בדבר אלא שבא להעמיד התירוץ ולבארו. והכי פירושא וכאן בשנתן רשות כאן בשלא נתן רשות כלומר בחצר השותפין לעולם אסור ואפילו נתן לו חבירו רשות לפתוח כנגד פתחו יכול הוא לחזור בו ולומר סבור הייתי לקבלו עכשיו איני יכול לקבל. והיינו דקא כייל לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין לא שנא נתן לו רשות ולא שנא לא נתן לו רשות אבל ברשות הרבים דהיינו מבוי אינו אסור לעולם דלעתים מותר. והיכי דמי בשנתן לו רשות אבל בשלא נתן לו רשות אפילו במבוי נמי אסור והיינו דברייתא דקתני כשם שבני החצר יכולין לעכב כך בני המבוי יכולין לעכב ולא להשוות מבוי לחצר לגמרי קאתי ולומר שבכל ענין דיכול לעכב בחצר יכול לעכב במבוי. אלא להשוות דינן באיסור פתיחה כשלא נתן לו רשות ולפי זה הא דרב אילא שייכא בר' שמעון בן גמליאל בירושלמי דפרק לא יחפור דתנן התם כופין בני מבוי שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסקי ולשכנו אינו כופהו. ר' שמעון בן גמליאל אומר אף לשכנו כופהו. וגרסינן עלה בירושלמי תני לשכנו [תיבת הוא ליתא בירושלמי שלפנינו]. הוא יכול לחזור בו משקיבל עליו אינו יכול לחזור בו. רשב"ג אומר אף בשקיבל עליו יכול לחזור בו דיכול למימר ליה אינון אזלין ואתו הכא בעון לך ולא משכחין לך והן מרבין עלינו את הדרך וכו' אתיא הא דרשב"ג כר"מ דתנינן תמן על כולן אמר ר"מ יכולה היא שתאמר סבורה הייתי שהייתי יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל. אלמא לת"ק דרשב"ג אינו יכול לעולם לומר סבור הייתי בשום מקום לקבל בין במבוי בין בחצר דא"כ כולהו אתו כר"מ. וכיון שכן הוא דר' אילא דמשמע דבחצר יכול הוא לחזור בו אפילו משקבל עליו (כרשב"ג ור"מ) [דרשב"ג בדר"מ] שייכא ולא קיימא לן כוותייהו אלא כחכמים דר"מ וכת"ק דרשב"ג ובין בחצר ובין במבוי כשקיבל עליו אינו יכול לחזור בו. ומעתה מתני' דקתני אבל הוא פותח לרשות הרבים דהיינו מבוי אפי' בשלא קיבל הוא דומיא דחצר השותפין. הברייתא דקמייתא לה בירושלמי ואיתא נמי בתוספתא דבבא בתרא (פ"ב) דקתני כשם שבני חצר יכולין לעכב זה על זה כך בני המבוי מעכבין זה על זה. ברייתא היא אלא מייתי לה בגמרין. ובספר העיטור כתוב בו דנחלקו בו הראשונים יש אומרים דדין מבוי שאינו מפולש כדין חצר השותפין ויש אומרים דאינו כחצר דבחצר השותפין אסור ובמבוי מותר. ואף על פי שהרב ז"ל כתב דמסתברא כמ"ד דדינו כחצר השותפין. אני מה שנראה לי כתבתי:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>מעשה בר"ג כו' וראו את יהודא בן פפוס כו'.</b> עיין יוחסין בסדר תנאים (אות פ') שנוסחתו היתה בכאן פפוס בן יהודה ועיין מ"ש עליו בסדר הדורות בח"ב אות פ' ע"ש:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>ר' יצחק שאל כו'.</b> נ"ב עי' בפני משה שלפי פירושו נפשט האיבעיא שהמוכר חצי הראש מכר חצי הרגלים אולם בשו"ת הרדב"ז (ח"ה סי' ש"א ר"א) נשאל על דברי הירושלמי הללו וע"ש מה שפירש ולפי פירושו נפשט שלא מכר חצי הרגלים וכן מצאתי בחידושי רד"ע בהל' מכירה (פ' כ"ז) שפירש דברי הירושלמי באופן אחר מדברי הרדב"ז ועכ"ז נפשט גם לפי פירושו שלא מכר חצי רגלים ובש"ע ח"מ סי' ר"כ נשמט הירושלמי הזה וצ"ע:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>רחבן כמה ר' חגי אמר עד ארבע אמות כו'.</b> וכתב המראה הפנים עד ארבע טפחים כצ"ל וכן נראה מדברי הרשב"א ז"ל הביאו ה"ה כו' ע"ש וליתא ובחנם שיבש הגירסא וצ"ל ארבע אמות וקאי אשאין גבוהין עשרה שנמדדין עמה וכן כתב הרשב"א ז"ל בחי' ההובא בש"מ לב"ב (ק"ב ב') ע"ש באורך והפני משה לא ראה רק מה שהביא ה"ה בשמו וז"ל ובירושלמי בעי לה היה שם נקע עמוק עשרה ואין בו ארבע ומתוך מה שאמרו שם משמע שהוא נמדד מכל מקום משמע התם בהדיא מתוך בעיא זו שאם יש ברוחבן ארבע על ארבע אין נמדדין כדברי רש"י ז"ל אלא שבסלעין שאין גבוהין עשרה ונקעין שנמדדין עמה אמרו שם רחבן כמה ר' ינאי אמר עד עשרה טפחים ר' יוסי בר בון אמר עד ארבע אמ��ת עכ"ל מבואר דהרשב"א גרס כגרסתינו בהירושלמי ומפרש לה דקאי אשאין גבוהין עשרה דיותר מארבע אמות אין נמדדין עמה (וע"ש בדף ק"ג ע"ב בחי' הר"ן והרשב"א בש"מ שם שמבואר שגרסו בירושלמי אחר ובסלע ששילחו בית רובע אין נמדד עמה גרסו היה חלוק נמדד עמה ולפנינו נשמט זה בירושלמי) ועיין בחידושי הרמב"ן שפירשו בנקעים מלאים מים וגרס גם כן רחבן בכמה ר' ינאי אומר עד עשרה ר' יוסי בר בון אומר עד ארבע אמות כו' יע"ש ועיין בטוח"מ סי' רי"ח וסמ"ע שם וכ"ז לא ראה הפני משה:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>חד בר נש אפקיד כו'.</b> עיין במראה הפנים שהקשה על מ"ש הנמ"י דר' אבא בר ממל סבירא ליה כרבנן דפליגי על ר' שמעון בן גמליאל דהא רבי בא בר ממל גופיה אמר להו אתון קקו פדיפטי הבי לי מה דיהבית לכון כו' ואם כן כרשב"ג ס"ל כו' ע"ש ולא ידענא מאי קושיא דגם רבנן הא סבירא להו מה דעשה עשה ואם כן שפיר קאמר להו ר' בא בר ממל שלא היה נותן להם את המחצה שנתן להם ול"ק קושית הפני משה. וביותר יש להעיר על תירוצו שכתב ושמא יש לומר דלהפחידם אמר כן שלא יתבעו ממנו החצי שנתן לו אבל לא שיטול מהן חלקם דהלכה כחכמים כו' ע"ש מבואר מדבריו דלהחכמים היה צריך ליתן להם והא ליתא דגם להחכמים אף על פי שאין רוח חכמים נוחה הימנו עכ"ז מה שעשה עשה ושפיר זכה בו ר' בא בר ממל ולא נמצא זכר מזה בש"ס שלא יהיה רוח חכמים נוחה מהמקבל רק מהנותן ואם כן אתי שפיר דברי הנמ"י. ונ"ל דהאי כהדא כו' קאי על מה שמבואר בהמשנה דמה שעשה עשה ע"ז הביא ההיא עובדא דהיה בר' אבא בר ממל ומבואר משם דמה שעשה עשה. ובדרך אגב אעיר על מ"ש הרא"ם פרשה חיי שהקשה על מה שנתן אברהם כל אשר לו ליצחק דאיך העביר הנחלה כו' ע"ש. ועמ"ש הג"א שם ומ"ש עליו הלבוש האורה להקשות על הגור אריה שהוא הקשה דאיך נתן מתנות לבני הפלגשים דאיך העביר הנחלה מיצחק ועל זה הקשה הלבוש דשלא בשעת מיתה רשאי ליתן מה שירצה ולא ידענא מדוע שתק להרא"ם והוצרך לבוא לתירוצו של הרא"ם דלפי דעתו הא גם קושית הרא"ם מאברהם לגבי יצחק גם כן לא קשה מידי דכיון דהיה בחייו שלא בשעת מיתה היה רשאי אברהם לעשות כן. ועיין ביפ"ת ב"ר פנ"ט שתירץ באמת כן. ומה שהקשה על הג"א דשרה שאמרה לא ירש כו' לא היה עדיין בני קטורה בעולם כו'. הנה כי כן הו"ל להקשות ג"כ על הרא"ם לפמ"ש הוא בעצמו בפ' ויגש דגם הקרא כי ביצחק יקרא לך זרע לא קאי רק על ישמעאל ולא על הבני קטורה. וכבר הקשה כן המל"מ ה' מלכים (פ"י ה"ז) ומ"ש הלבוש שם דעבורי אחסנתא הוא רק בקרקעות לא במטלטלין לא נראה כן מתוך סוגיא דב"ב (קל"ג ב') לגבי יוסי בן יעזר דהו"ל עליותא דדינרא כו' ע"ש דמבואר שם דגם במעות הדין דעבורי אחסנתא. ושוב ראיתי בשו"ת הלק"ט (ח"ב סי' רכ"ז) שרצה לחלק מדעת עצמו בין קרקעות למטלטלין וחזר בו מתוך הסוגיא דב"ב הנ"ל ונהנתי [וע"ש בסי' רס"ח שהקשה מהא דאל יבזבז יותר מחומש הא הוי עיבורי אחסנתא וכן הקשה מערכין פ' המקדש דס"ל לר"א דאין אדם יכול לבזבז כל נכסיו הא בלאו הכי הוי עיבורי אחסנתא ולפמ"ש למעלה דבחייו לא הוי עיבורי אחסנתא לק"מ] גם מה שהקשה על אברהם דאיך שינה בן בין הבנים דעדיין לא נצטווה עד יעקב קשה לזה דהא קיים אברהם כל התורה אף קודם שנצטוו ואולי יש לומר דהאיסור הזה אינו בעצם רק משום שקרה בבני יעקב גזרו כן לעולם וקודם שגזרו לא היה אסור כלל. אולם עיקר קושיתו של הרא"ם לא קשה מידי דהא הטעם שלא לעבור נחלה הוא משום דילמא נפק מיניה זרעא מעליא ואם כן אברהם היה נביא והיה יודע שלא יצא ממנו זרעא מעליא ע"כ היה רשאי לשנות ולכן לא קשה מידי מה שהקשה הרא"ם. ושוב ראיתי להבאר שבע (דף ע"א ע"א) שיישב כן. וגם קושית הלבוש מאל ישנה אדם כו' יש לומר דאין איסור רק היכא דהבנים המה שוים משא"כ היכא שיש טעם שזה הבן הוא עדיף מחבירו מותר לשנות. וכמ"ש בשו"ת דברי נחמיה (חאה"ע סי' מ"ח) וע"כ היה רשאי אברהם לשנות ליצחק מבין הבנים כיון דהיה עדיף אצלו וא"ש:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<small>[כ"י]</small> <b>א"ר לא אם אמרן בב"ד.</b> נ"ב וכ' הפני משה דכיון שבפני הב"ד אמרו ראו מה שהניח לפני אבא כו' וכדי שהב"ד יתאמצו בדבר לתקן מי שיטריח בשביל הקטנים כו' אולם מצאתי בשו"ת הרשב"א (ח"ד סי' קנ"ב) שהביא הירושל' הזה וכתב דבפירוש ר"ח גרס א"ר אמי אם אמרו ראו לא אמרו בב"ד כו' ואם הגירסא כן פירושו דלומר דאמרי ששנו במשנתינו אין צריך בב"ד והגירסא הזאת נראית יותר והעתיקה מר"ן באה"ע (סי' צ"ה) ומהתימה מהפני משה שאשתמיט מיניה:
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+חד בר נש נפק לשליחותא כו' כך אנו אומרים אדם שיצא כו' בפני משה כתב שהיה מתמיה ר' אמי וכי אם יצא לליסטים כו'. ולפ"ז אם אחד מהשותפים יצא לליסטים אין להאחר חלק אולם באמת פסק בהגמי"י (פ"ה מהלכות שותפין) בשם הר"ר שמשון בן אברהם והבעל העיטור בשם בעל נתיבות דחולקין וכוותייהו פסק הרמ"א בח"מ (סי' קע"ו ס"ק י"ב). והן אמת שהש"כ והט"ז שם חולקין על הרמ"א. אולם עכ"ז לא היה לו להפני משה להשמיט דעתם והמה מפרשים הירושלמי בפשוטו בלא תמיה וכמ"ש הר"ן. והן אמת שמ"ש הש"כ שם ובסי' ס"ב להקשות על הרמ"א דהא בירושלמי מדמה מציאה וגזל לאהדדי לא ידעתי דלפי המבואר בירושלמי שלפנינו אינו מדמה כלל לאהדדי זה לזה וכן היתה גירסת הרמ"א ולק"מ:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Kamma/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,440 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Kamma
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא קמא
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא קמא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>אם מושב בטפח כו' משכב בד' טפחים כו'.</b> עי' בביאור הראב"ד לת"כ בברייתא דר' ישמעאל שגרס משכב בשלשה וע"ש מ"ש בביאור הירושלמי במסורת התלמוד שם וזה לשון הראב"ד שם מפורש בגמרא דבני מערבא [ב"ק פ"א ה"א] אם טמא מושב בטפח יטמא משכב בשלשה [אצלנו הגירסא בארבעה טפחים וגירסת הראב"ד מתוקנת ע"פ הבבלי מעילה דף י"ח] ומפני שטמא מושב בשלשה יטמא (מושב) [משכב] בטפח והכי פירושו שאלו כתב במושב ולא כתב במשכב לא הייתי למד אותו מן המושב מפני שזה די לו למלאכתו בטפח וזה איך די לו בשלשה טפחים. ואם כתב במשכב ולא כתב במושב הייתי למד אותו ממנו לטמא בשיעור המשכב בשלשה טפחים אבל בטפח לא כדי שלא יהא חמור הלמד מן המלמד לכך הוצרכו שניהם עכ"ל הראב"ד ז"ל:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>וכן שני אנשים כו'.</b> עיין נמוקי יוסף שכתב דבירושלמי אמרינן עלה דמתניתן הדא אמרינן המזיק את חבירו והזיק בו פטור וחסר לפנינו:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה ר"ל אמר יאוש טעות הוא.</b> וכ"ה בירושלמי סנהדרין (פ"ו ה"ב ופ"י ה"ז) ובשו"ת מנחת יהודא חא"ח סי' ל"ח כ' ושוב שמעתי שבירושלמי יש פלוגתא דר"ב פליג אר' יוחנן וסובר דאינו זוכה בו כל המחזיק כו' לא ידעתי מקומו איה עכ"ל והרי הוא מבואר בירושלמי כאן ובסנהדרין:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>שור ולא שור בכליו חמור ולא חמור בכליו שהיה בדין מה אם בור נזקין כו'.</b> הברייתא הזאת הוא ממכילתא פ' משפטים (פרשה י"א) ושם הלשון ומה במקום שפטור על הבהמה חייב על הכלים כו'. וע"כ כ' הפנ"י בתי' לב"ק (דנ"ד ע"א) וז"ל לשון המכילתא סתום שלא פירש היכן פטר על הבהמה וחייב על הכלים ונ"ל דקאי אאש דפטור בב"ח היכא שאינו כפות כו' ע"ש. ובמח"כ לא ראה שדברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר שכאן בירושלמי מבואר להדיא שקאי על בור פחות מט' טפחים וא"ש:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו כו' כ' השדה יהושע (דט"ז ע"א) אם אמר אני מוכרה לך חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ד' וה' ואם אמר חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו פטור משום דכתיב וטבחו מידי דהוי אטביחה לאפוקי מידי דלא הוי בטביחה ומכירה נמי דומי דטביחה שאם אמר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו הרי שייר מידי דטביחה עכ"ל ותמהני דא"כ איך אמר דחוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם כו' הא אדרבה כיון דשייר מידי דטביחה הי' לו להיות פטור והפני משה שיבש הגירסא דצ"ל דבדבר שהנשמה תלויה בו דפטור. וראיתי להרשב"א הובא בשיטה מקובצת (ע"ח ב') שכ' על התוספתא שהיא משובשת וה"ג חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו אינו משלם ד' וה' אלא שגם בירושלמי מצאתי כמו שהוא בתוספתא ולפי אותה הגירסא איני יודע למה עכ"ל והשדה יהושע לא הרגיש בזה:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>במקום שאינו נראה נותן לו שנים.</b> ע' במראה הפנים שהביא דברי הראב"ד (פ"ב מה' חובל) וכ' דהראב"ד פי' האי שאינו במקום רואין ע"ש ולפי דעתי פי' האי במקום שאינו נראה היינו בגבו כמו שפי' הרמב"ם אלא שהוסיף דמיירי ג"כ במקום שאינו רואין דאם היו עומדין אנשים בשעת מעשה הוי בושת וראיה ממ"ש הראב"ד בשיטה מקובצת לב"ק (נ"ז א') וז"ל עד שראיתי בירושלמי פ' החובל הכהו במקום שאינו נראה וצבה נותו לו ב' צער וריפוי אבל בושת לא אלמא איכא נזק בלא בושת והוא מקום שאינו נראה הלכך איכא לפרושי הכי שאם נתכוין להזיקו במקום שאינו נראה כו' עכ"ל הרי שגם הראב"ד פי' הירושלמי דמיירי שהכהו במקום שאינו נראה והיינו מקום שאינו רואין הוסיף דצ"ל זה ג"כ והבן:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+גזלתיך והלותני הפקדת אצלי והחזרתי לך כו' הפני משה פי' דזה סובר בברי שהחזיר לו והוא תמוה דכיון דהוא טוען ברי בין בתביעה בין בחזרה מדוע יהיה חייב. וע' תומים (סי' ע"ה ס"ק י"ט) שפי' דהאי והחזרתי הוא שאלה ששואל לו אם החזיר לו שהוא מסופק בדבר ע"ש וא"ש. וראיתי בפלתי ה' ריבית בכללא דריביתא שכ' והנה דקדקתי על לשון הירושלמי שכ' והחזרתי לך דהרי מיירי נמי בגזילה ופיקדון ואמאי לא נקט והחזרתי דהא דבר מסוים הוא עכ"ל. וע"כ פי' פירוש זר בדברי הירושלמי כאשר יראה המעיין ובפרט מה שפי' דהאי חייב להעמיד לו היא שבועה הוא תמוה וקושיותו מעיקרא לק"מ דכיון דנכלל גם הלואה דלא הדרא בעינא א"כ לא יוכל למינקט והחזרתי' ומהתימה ממנו מה יענה בלשון המשנה שם דאיתא האומר לחבירו גזלתיך והלותני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ששם א"א לפרש כלל כפירושו א"כ מדוע לא נקט והחזרתי' ועכצ"ל כמ"ש דכיון דנקט בתוכם הלואה להכי נקט החזרתי וזה פשוט:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Kamma/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,443 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Kamma
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא קמא
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Bava_Kamma
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא קמא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+
+
+Segment 8
+
+<b>אם מושב בטפח כו' משכב בד' טפחים כו'.</b> עי' בביאור הראב"ד לת"כ בברייתא דר' ישמעאל שגרס משכב בשלשה וע"ש מ"ש בביאור הירושלמי במסורת התלמוד שם וזה לשון הראב"ד שם מפורש בגמרא דבני מערבא [ב"ק פ"א ה"א] אם טמא מושב בטפח יטמא משכב בשלשה [אצלנו הגירסא בארבעה טפחים וגירסת הראב"ד מתוקנת ע"פ הבבלי מעילה דף י"ח] ומפני שטמא מושב בשלשה יטמא (מושב) [משכב] בטפח והכי פירושו שאלו כתב במושב ולא כתב במשכב לא הייתי למד אותו מן המושב מפני שזה די לו למלאכתו בטפח וזה איך די לו בשלשה טפחים. ואם כתב במשכב ולא כתב במושב הייתי למד אותו ממנו לטמא בשיעור המשכב בשלשה טפחים אבל בטפח לא כדי שלא יהא חמור הלמד מן המלמד לכך הוצרכו שניהם עכ"ל הראב"ד ז"ל:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>וכן שני אנשים כו'.</b> עיין נמוקי יוסף שכתב דבירושלמי אמרינן עלה דמתניתן הדא אמרינן המזיק את חבירו והזיק בו פטור וחסר לפנינו:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ר' יוחנן אמר כל הקודם בו זכה ר"ל אמר יאוש טעות הוא.</b> וכ"ה בירושלמי סנהדרין (פ"ו ה"ב ופ"י ה"ז) ובשו"ת מנחת יהודא חא"ח סי' ל"ח כ' ושוב שמעתי שבירושלמי יש פלוגתא דר"ב פליג אר' יוחנן וסובר דאינו זוכה בו כל המחזיק כו' לא ידעתי מקומו איה עכ"ל והרי הוא מבואר בירושלמי כאן ובסנהדרין:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+<b>שור ולא שור בכליו חמור ולא חמור בכליו שהיה בדין מה אם בור נזקין כו'.</b> הברייתא הזאת הוא ממכילתא פ' משפטים (פרשה י"א) ושם הלשון ומה במקום שפטור על הבהמה חייב על הכלים כו'. וע"כ כ' הפנ"י בתי' לב"ק (דנ"ד ע"א) וז"ל לשון המכילתא סתום שלא פירש היכן פטר על הבהמה וחייב על הכלים ונ"ל דקאי אאש דפטור בב"ח היכא שאינו כפות כו' ע"ש. ובמח"כ לא ראה שדברי תורה עניים במקום זה ועשירים במקום אחר שכאן בירושלמי מבואר להדיא שקאי על בור פחות מט' טפחים וא"ש:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+רבי אומר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו כו' כ' השדה יהושע (דט"ז ע"א) אם אמר אני מוכרה לך חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם תשלומי ד' וה' ואם אמר חוץ מדבר שאין הנשמה תלויה בו פטור משום דכתיב וטבחו מידי דהוי אטביחה לאפוקי מידי דלא הוי בטביחה ומכירה נמי דומי דטביחה שאם אמר חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו הרי שייר מידי דטביחה עכ"ל ותמהני דא"כ איך אמר דחוץ מדבר שהנשמה תלויה בו משלם כו' הא אדרבה כיון דשייר מידי דטביחה הי' לו להיות פטור והפני משה שיבש הגירסא דצ"ל דבדבר שהנשמה תלויה בו דפטור. וראיתי להרשב"א הובא בשיטה מקובצת (ע"ח ב') שכ' על התוספתא שהיא משובשת וה"ג חוץ מדבר שהנשמה תלויה בו אינו משלם ד' וה' אלא שגם בירושלמי מצאתי כמו שהוא בתוספתא ולפי אותה הגירסא איני יודע למה עכ"ל והשדה יהושע לא הרגיש בזה:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>במקום שאינו נראה נותן לו שנים.</b> ע' במראה הפנים שהביא דברי הראב"ד (פ"ב מה' חובל) וכ' דהראב"ד פי' האי שאינו במקום רואין ע"ש ולפי דעתי פי' האי במקום שאינו נראה היינו בגבו כמו שפי' הרמב"ם אלא שהוסיף דמיירי ג"כ במקום שאינו רואין דאם היו עומדין אנשים בשעת מעשה הוי בושת וראיה ממ"ש הראב"ד בשיטה מקובצת לב"ק (נ"ז א') וז"ל עד שראיתי בירושלמי פ' החובל הכהו במקום שאינו נראה וצבה נותו לו ב' צער וריפוי אבל בושת לא אלמא איכא נזק בלא בושת והוא מקום שאינו נראה הלכך איכא לפרושי הכי שאם נתכוין להזיקו במקום שאינו נראה כו' עכ"ל הרי שגם הראב"ד פי' הירושלמי דמיירי שהכהו במקום שאינו נראה והיינו מקום שאינו רואין הוסיף דצ"ל זה ג"כ והבן:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+גזלתיך והלותני הפקדת אצלי והחזרתי לך כו' הפני משה פי' דזה סובר בברי שהחזיר לו והוא תמוה דכיון דהוא טוען ברי בין בתביעה בין בחזרה מדוע יהיה חייב. וע' תומים (סי' ע"ה ס"ק י"ט) שפי' דהאי והחזרתי הוא שאלה ששואל לו אם החזיר לו שהוא מסופק בדבר ע"ש וא"ש. וראיתי בפלתי ה' ריבית בכללא דריביתא שכ' והנה דקדקתי על לשון הירושלמי שכ' והחזרתי לך דהרי מיירי נמי בגזילה ופיקדון ואמאי לא נקט והחזרתי דהא דבר מסוים הוא עכ"ל. וע"כ פי' פירוש זר בדברי הירושלמי כאשר יראה המעיין ובפרט מה שפי' דהאי חייב להעמיד לו היא שבועה הוא תמוה וקושיותו מעיקרא לק"מ דכיון דנכלל גם הלואה דלא הדרא בעינא א"כ לא יוכל למינקט והחזרתי' ומהתימה ממנו מה יענה בלשון המשנה שם דאיתא האומר לחבירו גזלתיך והלותני הפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך ששם א"א לפרש כלל כפירושו א"כ מדוע לא נקט והחזרתי' ועכצ"ל כמ"ש דכיון דנקט בתוכם הלואה להכי נקט החזרתי וזה פשוט:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Metzia/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,329 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Metzia
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אשה שהיתה רכובה על גבי בהמה כו'.</b> ע' במגדל עוז להג' יעבץ (בדיני קניית בהמה סי"ז) הביא הירושלמי הזה וב' והוא כדברי ספר החתום ובדקתי בספרים ואין פותר כו' ע"ש מה שדחק בביאורו. ובמח"כ לא ראה ע"ש הרשב"א בחי' לקידושין (ס"ה ע"ב) ותורף דבריו דכוונת הירושלמי דכיון שכ"א קבלה גט מחבירו א"כ כ"א הכחיש טענתו הראשונה במה שקיבל הגט ומיירי היכא דהחזיקו בחבילה בשוה לכן חולקין בשוה. ובזה א"ש דברי הירושלמי. וראיתי להשדה יהושע (דכ"ב) שכ' דע"כ דהירו' סובר דאף דליכא סהדי אסורא לעלמא וצריכה גט דהא כאן לא סיים דגובה כתובתה וגם במה שצריכה לשחרר שניהם ש"מ שאף שלא שייך בהו קבלת הכתובה עכ"ז צריכה לשחררם ה"ה גבי אשה צריכה גט. ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי דבודאי אינו עולה על הדעת דצריכה גט משום אמירת האיש וגם הירושלמי מודה בזה ומה שצריכה לשחררה וגם מה שצריכה לקבל הגט אין הטעם בכדי להתירה לעלמא רק הוא תנאי דאם עשו כן אז יד כולם שוה בהחבילה. וראיתי להרמ"כ הובא דבריו בש"מ לב"מ (דף ט' ע"א) שהביא הירושלמי הזה וכ' וצ"ע אי גיטא שקלה תשקול כתובתה מן החבילה ותו לא כו' ע"ש. ולהנ"ל א"ש דכיון דגם המה מקבלים גט השיחרור א"כ יד כולם שוה בזה וא"ש. והנה גם הפני משה כתב דצריכה גט להתירה לעלמא ולדעתי נראה כמ"ש. ובמראה הפנים הביא דברי הרשב"א וכתב וז"ל ולפי גירסתו דהכא דקתני וצריכה לשחרר משמע דמדינא בעי שיחרור ולפי פירושי דוקא אם קיבלו גט שיחרור דבזה הכחישו טענתם הראשונה עכ"ל ואין זה השגה על הרשב"א דהא בבבלי איתא בברייתא צריכה שני גיטין ועכ"ז אוקמה בגמ' שם דאינה צריכה רק הוא תנאי אם היא רוצה לקבל כתובתה אז אם קבלה גיטה גובה כתובתה וה"נ יש לפרש כן בירושלמי וא"ש:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+אמר נשבע אני וראה אותן שמגלגלין כו' הרי"ף הביא הירושלמי הזה בס"פ כל הנשבעין ותמהו עליו דהא יצטרך לשבע שבועה שאינו ברשותו ושוב יגלגל עליו שאר התביעות. וי"ל דמיירי במינו מצוי בשוק דלא יצטרך לישבע ועי"ל דמיירי דנגנבה בפני עדים דשוב ליכא למיחש שמא עיניו נתן בה:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר' לא אמר עירבון היה ר' זירא אמר מקצת דמים נתן לו עיין מה שכתב הפני משה.</b> אולם בשאלות ותשובות הרי"ף שהובא בשיטה מקובצת לבבא מציעא (דף ע"ז ע"ב) פי' דברי הירושלמי באופן אחר וז"ל והקרוב אצלי במחלוקת ר' אילא ור' זירא הוא אם היה העירבון הנזכר דינרים לא כספים ואמר ר' אילא שהדין בהם כדין עירבון לקבל מי שפרע שאולי יחליפם למוכר ויתן לו תמורתם כספים ואמר ר' זירא אין אתה צריך לזה אבל בדינרים עצמן ככספים לפי שהם מטבע והעולם נושאים ונותנים בהם כו' ע"ש והפני משה לא ראהו:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>רב נחמן בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו כו'.</b> עי' בפני יהושע בק"א למס' כתובות (סי' קל"ה) שהביא ראיה מהירושלמי הזה דכל מה שאומר אדם בלשון חייב מהני אפי' בדבר שלא בא לעולם ואינו ברשותו ע"ש. אולם לפי פי' הפני משה לא מוכח מידי כאשר יראה המעיין:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>המבטל שדה חבירו חייב לשפות לו כו' בשדה יהושע ופני משה חילקו משום דבפירות בריא היזיקו.</b> אולם ראיתי בשיטה מקובצת לב"ק (כ"א א') דמיירי הכא דוקא במקבל שדה חבירו והובירה והוי דומיא דנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ולא לקח יעו"ש:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>בני טיבריא שעלו לשכר בית מעון.</b> עי' בפני משה שפי' שבני טבריא משכירין. אמנם מדברי הנמ"י ושו"ת הריב"ש (סי' תע"ה) מבואר שמיירי שבני טבריא שוכרין הפועלים יעו"ש:
+<b>תניי בית דין הוא שתהא השכמה של פועלין כו'.</b> עי' פני משה מה שפירש ובמראה הפנים כתב זהו כפירש"י כו' ע"ש נראה מדבריו דמהירושלמי מוכח דס"ל כרש"י ובמח"כ אשתמיט מיניה דברי הב"ח בח"מ (סי' של"א) שאדרבה הוכיח דמוכח מהירושלמי מבואר שס"ל כפיר"ח וכן ביפ"ת בביאורו לב"ר פ' ע"ב (דתי"ח ע"ג) הוכיח כן ע"ש דדחיקא ליה לומר דפי' של פועלין ושל בעה"ב דשלהן הוא ובסיפא בע"ש יהיה פירושו בין השכמה בין הערבה משל בעה"ב היינו בהיפוך שהבעה"ב מוותר ע"ש. וכן ראיתי בחי' הריטב"א לב"מ שם בש"מ שאחר שהביא דברי הר"ח כ' דכ"ה בירושלמי. הן אמת שראיתי שם בשם הרשב"א שאחר שהביא דברי התוס' כתב וכן נ"ל מתוך הירושלמי דגרסינן התם ערבי שבתות בין השכמה בין הערבה משל בעה"ב מבואר כהפני משה. ועכ"ז לא הו"ל להפני משה לומר דזהו כפירש"י כיון דיש לפרש הירושלמי גם לדעת ר"ח כמו שפי' הב"ח. ועי' במכילתא (פ' בא פי"א) דאיתא התם ללמדך כשתצא לדרך הכנס בכי טוב צא בכי טוב וכו'. וכ"ה אומר תשת חשך כו' מכאן ואילך יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב וכ' שם בבירורי המדות וז"ל שלא יצא עד אחר זריחת השמש ולא יהיה שם רק עדי ערב שיכנס קודם הערב עכ"ל מבואר שס"ל שיצא אחר זריחת השמש ויכנס קודם הערב לביתו וזה דלא כשיטות ב' התלמודים לכל הפירושים ויש לכוון דעת המכילתא שלא תהיה סותר דברי הש"ס אך דברי הבירורי המדות תמוהין. ודרך אגב אעיר ע"ד המהרש"א שם שכ' ע"ד הר"ח וז"ל לקיים הא דאמר לעולם יכנס אדם בכי טוב אבל מה שממהר לצאת קודם הנץ החמה מקרי שפיר יצא בכי טוב כיון דכבר עלה עמוד השחר עכ"ל ולפי דעתי לא נהירא כן מש"ס פסחים (ד"ב ע"א) דאמרינן שם וכמ"ד צפרא נהיר וכדר"י אמר רב דאמר ר"י אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב כו' מבואר דבעינן שיהיה צפרא נהיר שהוא הנץ החמה וכ"כ רש"י שם למדך הכתיב דרך ארץ מאחי יוסף שהמתינו עד שהאיר המזרח כו' ולמחר ימתין עד הנץ החמה ויצא כו' מבואר להדיא דעד הנץ החמה מי שהולך לא הוי בכי טוב ועצל"ח ואור חדש שם שמבואר בדבריהם ג"כ כך וקושיות המהרש"א בלא"ה לק"מ די"ל דר"ח ס"ל כדעת ר"ת בתוס' ב"ק (ס ב') שכ' דדוקא בנכנס מעיר אחרת צריך לכנוס בכי טוב שמא יש בדרך מוקשים ופחתים אבל בצאתו מביתו בודאי מכיר המוקשים ופחתים לא בעינן שיצא בכי טוב וא"כ שפיר כ' הר"ח דוקא על יציאתו מהשדה אבל ביציאתו מביתו לא בעינן שיצא בכי טוב וקושית מהרש"א לק"מ. והנה ראיתי בס' תי' הרז"ה בשיעור ביה"ש (סי' ו') שכ' וז"ל מה שאמרו רז"ל לעולם יצא אדם בכי טוב היינו בעמוד השחר ושם הניח בתימה על רמב"ן ור"ח שס"ל דג' מילין ורביע אחר שקיעת החמה עדיין הוא יום וע"ז הקשה וז"ל ממה שאמרו בתענית (דף י' ע"ב) אל תרגזו בדרך א"ל יוסף לאחיו תכנסו בחמה לעיר כדרב יהודא דאמר רב יהודא אמר רב לעולם כו' ופירש"י תכנסו חמה בעיר כשאתם לנים בדרך בעיירות תכנסו לעיר בעוד שהחמה זורחות כו' עכ"ל והאי קרא דהבקר אור [פירושי ע"ה] כמבואר בירושלמי ברכות (פ"א ה"א) והשתא בשלמא כו' אבל לדעת הרמב"ן וסייעתו שמפרשים דברי ר"ת דג' מילין ורביעי אחרי שקיעת החמה עדיין יום הוא ודאי תימה דמנ"ל שהזהירם שיכנסו בחמה דלמא לא הזהירם אלא שיכנסו באור לעיר כשעדיין יש אור בעולם אפי' אחר שקה"ח כמו בע"ה וצ"ע עכ"ל. ואני אומר דלק"מ על הרמב"ן. והחי' הרז"ה לפי ששגה בההקדמה שהקדים ע"כ השיג עליו דהוא הניח להקדמה מוחלטת דבאי אל יצא אדם כו' הוא בע"ה וע"כ הקשה קושיתו. אולם כבר כתבתי דמוכח מהסוגיא דפסחים דאחר הנה"ח יצא ולא קודם. ומ"ש מהירושלמי. עי' בפי' ספר חרדים ששם מבואר הפי' בירושלמי אדרבה להיפוך וז"ל הבקר אור התורה קראה דפי' הכתוב הבקר דהיינו אור גמור שנראה בעולם דהיינו אחר עבור החמה עובי הרקיע עכ"ל א"כ מבואר בירושלמי להיפוך וא"כ לק"מ על הרמב"ן דכמו שהזהירם בבקר שיצאו בהנה"ח אף שמע"ה יום הוא כן הזהירם שיבאו בעוד החמה על הארץ אף שעדיין יום הוא וא"ש דברי הרמב"ן. ונראה שהיצא בכי טוב הוא מהנה"ת ומ"ש האיר המזרח היינו כל המזרח שהוא הנץ החמה:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ברתיה הוות ממשכנה כו'.</b> עי' בשדה יהושע שכתב ביתיה הכי גרסינן ולא ברתיה כדכתב בספרי דפוס עכ"ל ובאמת עיקר הגירסא ברתיה וכמ"ש הב"י בח"מ (סי' שי"ב) בשם הרשב"א. וכ"ה בשיטה מקובצת לב"מ בדברי הרמ"כ בשם הר"י ן' גיאות. וע' ביאורו במראה הפנים שהאריך בזה:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ובלבד כדי שיעמוד הרחת ר' אבוהו בשם ריב"ח והוא שיהא בית מכנס שלה מלמעלה.</b> עי' מה שפי' הפ"מ ופירושו דחוק ולא ראה דברי הרשב"א בש"מ לב"מ (ק"ה א') שכ' נ"ל דה"פ להאי גיסא שהוא מקום הכונס ובית יד שלו מלמעלה או כדי להעמיד הרחת על בית יד שלו ומקום הכונס למעלה ופשוט כל שאין כונס שלו רואה פני חמה ואמר דכדי להעמיד הרחת מבית (צ"ל אבית) הכונס שלו קאמר והוא השיעור המועט יותר כו' יעו"ש וא"ש דברי הירושלמי:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>תני נכמר כתנור.</b> עי' פני משה מה שפי' בזה והוא דחוק. ועשו"ת רדב"ז (ח"ה ס' ש"א קי"ב) שביאר כל הסוגיא באופן נאות:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Metzia/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,332 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Bava Metzia
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Bava_Metzia
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי בבא מציעא
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>אשה שהיתה רכובה על גבי בהמה כו'.</b> ע' במגדל עוז להג' יעבץ (בדיני קניית בהמה סי"ז) הביא הירושלמי הזה וב' והוא כדברי ספר החתום ובדקתי בספרים ואין פותר כו' ע"ש מה שדחק בביאורו. ובמח"כ לא ראה ע"ש הרשב"א בחי' לקידושין (ס"ה ע"ב) ותורף דבריו דכוונת הירושלמי דכיון שכ"א קבלה גט מחבירו א"כ כ"א הכחיש טענתו הראשונה במה שקיבל הגט ומיירי היכא דהחזיקו בחבילה בשוה לכן חולקין בשוה. ובזה א"ש דברי הירושלמי. וראיתי להשדה יהושע (דכ"ב) שכ' דע"כ דהירו' סובר דאף דליכא סהדי אסורא לעלמא וצריכה גט דהא כאן לא סיים דגובה כתובתה וגם במה שצריכה לשחרר שניהם ש"מ שאף שלא שייך בהו קבלת הכתובה עכ"ז צריכה לשחררם ה"ה גבי אשה צריכה גט. ובחנם עשה פלוגתא בין הבבלי להירושלמי דבודאי אינו עולה על הדעת דצריכה גט משום אמירת האיש וגם הירושלמי מודה בזה ומה שצריכה לשחררה וגם מה שצריכה לקבל הגט אין הטעם בכדי להתירה לעלמא רק הוא תנאי דאם עשו כן אז יד כולם שוה בהחבילה. וראיתי להרמ"כ הובא דבריו בש"מ לב"מ (דף ט' ע"א) שהביא הירושלמי הזה וכ' וצ"ע אי גיטא שקלה תשקול כתובתה מן החבילה ותו לא כו' ע"ש. ולהנ"ל א"ש דכיון דגם המה מקבלים גט השיחרור א"כ יד כולם שוה בזה וא"ש. והנה גם הפני משה כתב דצריכה גט להתירה לעלמא ולדעתי נראה כמ"ש. ובמראה הפנים הביא דברי הרשב"א וכתב וז"ל ולפי גירסתו דהכא דקתני וצריכה לשחרר משמע דמדינא בעי שיחרור ולפי פירושי דוקא אם קיבלו גט שיחרור דבזה הכחישו טענתם הראשונה עכ"ל ואין זה השגה על הרשב"א דהא בבבלי איתא בברייתא צריכה שני גיטין ועכ"ז אוקמה בגמ' שם דאינה צריכה רק הוא תנאי אם היא רוצה לקבל כתובתה אז אם קבלה גיטה גובה כתובתה וה"נ יש לפרש כן בירושלמי וא"ש:
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 3
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+אמר נשבע אני וראה אותן שמגלגלין כו' הרי"ף הביא הירושלמי הזה בס"פ כל הנשבעין ותמהו עליו דהא יצטרך לשבע שבועה שאינו ברשותו ושוב יגלגל עליו שאר התביעות. וי"ל דמיירי במינו מצוי בשוק דלא יצטרך לישבע ועי"ל דמיירי דנגנבה בפני עדים דשוב ליכא למיחש שמא עיניו נתן בה:
+
+Chapter 4
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>ר' לא אמר עירבון היה ר' זירא אמר מקצת דמים נתן לו עיין מה שכתב הפני משה.</b> אולם בשאלות ותשובות הרי"ף שהובא בשיטה מקובצת לבבא מציעא (דף ע"ז ע"ב) פי' דברי הירושלמי באופן אחר וז"ל והקרוב אצלי במחלוקת ר' אילא ור' זירא הוא אם היה העירבון הנזכר דינרים לא כספים ואמר ר' אילא שהדין בהם כדין עירבון לקבל מי שפרע שאולי יחליפם למוכר ויתן לו תמורתם כספים ואמר ר' זירא אין אתה צריך לזה אבל בדינרים עצמן ככספים לפי שהם מטבע והעולם נושאים ונותנים בהם כו' ע"ש והפני משה לא ראהו:
+
+Chapter 5
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+<b>רב נחמן בר יעקב סבר מימר חייב להעמיד לחבירו כו'.</b> עי' בפני יהושע בק"א למס' כתובות (סי' קל"ה) שהביא ראיה מהירושלמי הזה דכל מה שאומר אדם בלשון חייב מהני אפי' בדבר שלא בא לעולם ואינו ברשותו ע"ש. א��לם לפי פי' הפני משה לא מוכח מידי כאשר יראה המעיין:
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>המבטל שדה חבירו חייב לשפות לו כו' בשדה יהושע ופני משה חילקו משום דבפירות בריא היזיקו.</b> אולם ראיתי בשיטה מקובצת לב"ק (כ"א א') דמיירי הכא דוקא במקבל שדה חבירו והובירה והוי דומיא דנותן מעות לחבירו ליקח בהן פירות למחצית שכר ולא לקח יעו"ש:
+
+Chapter 6
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 7
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+<b>בני טיבריא שעלו לשכר בית מעון.</b> עי' בפני משה שפי' שבני טבריא משכירין. אמנם מדברי הנמ"י ושו"ת הריב"ש (סי' תע"ה) מבואר שמיירי שבני טבריא שוכרין הפועלים יעו"ש:
+<b>תניי בית דין הוא שתהא השכמה של פועלין כו'.</b> עי' פני משה מה שפירש ובמראה הפנים כתב זהו כפירש"י כו' ע"ש נראה מדבריו דמהירושלמי מוכח דס"ל כרש"י ובמח"כ אשתמיט מיניה דברי הב"ח בח"מ (סי' של"א) שאדרבה הוכיח דמוכח מהירושלמי מבואר שס"ל כפיר"ח וכן ביפ"ת בביאורו לב"ר פ' ע"ב (דתי"ח ע"ג) הוכיח כן ע"ש דדחיקא ליה לומר דפי' של פועלין ושל בעה"ב דשלהן הוא ובסיפא בע"ש יהיה פירושו בין השכמה בין הערבה משל בעה"ב היינו בהיפוך שהבעה"ב מוותר ע"ש. וכן ראיתי בחי' הריטב"א לב"מ שם בש"מ שאחר שהביא דברי הר"ח כ' דכ"ה בירושלמי. הן אמת שראיתי שם בשם הרשב"א שאחר שהביא דברי התוס' כתב וכן נ"ל מתוך הירושלמי דגרסינן התם ערבי שבתות בין השכמה בין הערבה משל בעה"ב מבואר כהפני משה. ועכ"ז לא הו"ל להפני משה לומר דזהו כפירש"י כיון דיש לפרש הירושלמי גם לדעת ר"ח כמו שפי' הב"ח. ועי' במכילתא (פ' בא פי"א) דאיתא התם ללמדך כשתצא לדרך הכנס בכי טוב צא בכי טוב וכו'. וכ"ה אומר תשת חשך כו' מכאן ואילך יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב וכ' שם בבירורי המדות וז"ל שלא יצא עד אחר זריחת השמש ולא יהיה שם רק עדי ערב שיכנס קודם הערב עכ"ל מבואר שס"ל שיצא אחר זריחת השמש ויכנס קודם הערב לביתו וזה דלא כשיטות ב' התלמודים לכל הפירושים ויש לכוון דעת המכילתא שלא תהיה סותר דברי הש"ס אך דברי הבירורי המדות תמוהין. ודרך אגב אעיר ע"ד המהרש"א שם שכ' ע"ד הר"ח וז"ל לקיים הא דאמר לעולם יכנס אדם בכי טוב אבל מה שממהר לצאת קודם הנץ החמה מקרי שפיר יצא בכי טוב כיון דכבר עלה עמוד השחר עכ"ל ולפי דעתי לא נהירא כן מש"ס פסחים (ד"ב ע"א) דאמרינן שם וכמ"ד צפרא נהיר וכדר"י אמר רב דאמר ר"י אמר רב לעולם יכנס אדם בכי טוב כו' מבואר דבעינן שיהיה צפרא נהיר שהוא הנץ החמה וכ"כ רש"י שם למדך הכתיב דרך ארץ מאחי יוסף שהמתינו עד שהאיר המזרח כו' ולמחר ימתין עד הנץ החמה ויצא כו' מבואר להדיא דעד הנץ החמה מי שהולך לא הוי בכי טוב ועצל"ח ואור חדש שם שמבואר בדבריהם ג"כ כך וקושיות המהרש"א בלא"ה לק"מ די"ל דר"ח ס"ל כדעת ר"ת בתוס' ב"ק (ס ב') שכ' דדוקא בנכנס מעיר אחרת צריך לכנוס בכי טוב שמא יש בדרך מוקשים ופחתים אבל בצאתו מביתו בודאי מכיר המוקשים ופחתים לא בעינן שיצא בכי טוב וא"כ שפיר כ' הר"ח דוקא על יציאתו מהשדה אבל ביציאתו מביתו לא בעינן שיצא בכי טוב וקושית מהרש"א לק"מ. והנה ראיתי בס' תי' הרז"ה בשיעור ביה"ש (סי' ו') שכ' וז"ל מה שאמרו רז"ל לעולם יצא אדם בכי טוב היינו בעמוד השחר ושם הניח בתימה על רמב"ן ור"ח שס"ל דג' מילין ורביע אחר שקיעת החמה עדיין הוא יום וע"ז הקשה וז"ל ממה שאמרו בתענית (דף י' ע"ב) אל תרגזו בדרך א"ל יוסף לאחיו תכנסו בחמה לעיר כדרב יהודא דאמר רב יהודא אמר רב לעולם כו' ��פירש"י תכנסו חמה בעיר כשאתם לנים בדרך בעיירות תכנסו לעיר בעוד שהחמה זורחות כו' עכ"ל והאי קרא דהבקר אור [פירושי ע"ה] כמבואר בירושלמי ברכות (פ"א ה"א) והשתא בשלמא כו' אבל לדעת הרמב"ן וסייעתו שמפרשים דברי ר"ת דג' מילין ורביעי אחרי שקיעת החמה עדיין יום הוא ודאי תימה דמנ"ל שהזהירם שיכנסו בחמה דלמא לא הזהירם אלא שיכנסו באור לעיר כשעדיין יש אור בעולם אפי' אחר שקה"ח כמו בע"ה וצ"ע עכ"ל. ואני אומר דלק"מ על הרמב"ן. והחי' הרז"ה לפי ששגה בההקדמה שהקדים ע"כ השיג עליו דהוא הניח להקדמה מוחלטת דבאי אל יצא אדם כו' הוא בע"ה וע"כ הקשה קושיתו. אולם כבר כתבתי דמוכח מהסוגיא דפסחים דאחר הנה"ח יצא ולא קודם. ומ"ש מהירושלמי. עי' בפי' ספר חרדים ששם מבואר הפי' בירושלמי אדרבה להיפוך וז"ל הבקר אור התורה קראה דפי' הכתוב הבקר דהיינו אור גמור שנראה בעולם דהיינו אחר עבור החמה עובי הרקיע עכ"ל א"כ מבואר בירושלמי להיפוך וא"כ לק"מ על הרמב"ן דכמו שהזהירם בבקר שיצאו בהנה"ח אף שמע"ה יום הוא כן הזהירם שיבאו בעוד החמה על הארץ אף שעדיין יום הוא וא"ש דברי הרמב"ן. ונראה שהיצא בכי טוב הוא מהנה"ת ומ"ש האיר המזרח היינו כל המזרח שהוא הנץ החמה:
+
+Chapter 8
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 7
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 8
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 9
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ברתיה הוות ממשכנה כו'.</b> עי' בשדה יהושע שכתב ביתיה הכי גרסינן ולא ברתיה כדכתב בספרי דפוס עכ"ל ובאמת עיקר הגירסא ברתיה וכמ"ש הב"י בח"מ (סי' שי"ב) בשם הרשב"א. וכ"ה בשיטה מקובצת לב"מ בדברי הרמ"כ בשם הר"י ן' גיאות. וע' ביאורו במראה הפנים שהאריך בזה:
+
+Chapter 9
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>ובלבד כדי שיעמוד הרחת ר' אבוהו בשם ריב"ח והוא שיהא בית מכנס שלה מלמעלה.</b> עי' מה שפי' הפ"מ ופירושו דחוק ולא ראה דברי הרשב"א בש"מ לב"מ (ק"ה א') שכ' נ"ל דה"פ להאי גיסא שהוא מקום הכונס ובית יד שלו מלמעלה או כדי להעמיד הרחת על בית יד שלו ומקום הכונס למעלה ופשוט כל שאין כונס שלו רואה פני חמה ואמר דכדי להעמיד הרחת מבית (צ"ל אבית) הכונס שלו קאמר והוא השיעור המועט יותר כו' יעו"ש וא"ש דברי הירושלמי:
+
+Chapter 10
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+<b>תני נכמר כתנור.</b> עי' פני משה מה שפי' בזה והוא דחוק. ועשו"ת רדב"ז (ח"ה ס' ש"א קי"ב) שביאר כל הסוגיא באופן נאות:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Horayot/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,44 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Horayot
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי הוריות
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי הוריות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>כהדא דתני אם יאמרו לך כו'.</b> הנה הדרשא הזאת לכאורה חולקת על הספרי פ' שופטים הובא בפרש"י שם דאיתא שם להיפוך דאפי' אם יאמרו לך כו'. וע' ברא"ם שם מ"ש ע"ד רש"י וראיתי להיד המלך ה' ממרים (פ"א ה"ב) שהאריך לתמוה ע"ד הרא"ם שמבואר מדבריו דאם הורו בבירור להיפוך (גם) [מחויב] לשמוע אליהם וזה היפוך דברי הש"ס רפ"ק דהוריות דטעה לשמוע דברי חכמים כו' מבואר שם שאינו מחויב לשמוע אליהם וע"כ תמה על רש"י והרא"ם דאיך נעלם מהם ש"ס הנ"ל יעו"ש. ובאמת לק"מ דהא מבואר בסנהדרין והא בזה בודאי פשיטא ליה דשגו בזה דהא הוי איש מפי איש ועכ"ז הוי זקן ממרא וסיים הש"ס שם דכל זה הוא כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל מבואר שאינו דומה זקן ממרא לשאר מקומות ואם א' רואה שהב"ד שגו יוכל לעשות להיפוך אבל בזקן ממרא כדי שלא ירבו מחלוקת מחויב לשמוע אליהם וא"כ לא קשיא מפ"ק דהוריות. וע' במראה הפנים כאן שכ' דהש"ס דילן סוברת כהספרי. ויוכל להיות דהירושלמי סובר כסברת רב כהנא דבהוא מפי השמועה והם מסברתם אינו נהרג באמת והיינו דס"ל כדרשת הירושלמי וא"כ בזה דהוא [ידע] בבירור ששגו אינו מחויב לשמוע אליהם וזקן ממרא הוא כשאומר מסברתו והם מפי השמועה וא"כ אינו בבירור אצלו ששגו וא"כ הר"מ שפסק בפ"ד מה' ממרים כר' אלעזר דאפי' אם הוא אומר מפי השמועה כו' הוי זקן ממרא א"כ סובר ג"כ כהספרי ודלא כהיד המלך שכ' שהר"מ חולק על דרשת הספרי ומה שלא הביאו לא הוצרך לזה כיון שהביא דין של הש"ס הנ"ל ומ"ש בה' שגגות לק"מ דשאני הכא כדי שלא ירבו מחלוקת וא"ש. וע' ברוקח שהעתיק הספרי וז"ל אפ' נראה בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין ישמע להם עכ"ל. וכ"ה בשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' שכ"ב) ואפי' הם אומרים על ימין שהוא שמאל כלומר אפי' על מה שיראה בעיניך שהוא ימין והם אומרים שהוא שמאל ישמע להם עכ"ל. מבואר דס"ל דוקא אם בעיניו נראה כן אבל אינו יודע בבירור שלא כן הוא [מחויב לשמוע להם אבל אם יודע בבירור שלא כן הוא] דאז אינו מחויב לשמוע אליהם. ובאמת נ"ל שגם דעת הרא"ם כן דז"ל ימין ושמאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל כו' פי' אפי' אם תחשוב בלבך שהוא טועה בדין כו' הנה מלשון הרא"ם אדרבה נראה שאינו [יודע] בבירור גמור שטעו רק שבלבו הוא סובר כן שאין הדין כן אבל יוכל להיות שהצדק עמהם וכן נראה יותר ממה שסיים הרא"ם כי רוח השי"ת על משרתי מקדשו תמיד וישמרם מן הטעות ומן המכשול ולא יצא מפיהם כי אם האמת עכ"ל מבואר שאדרבה שבאמת עמהם הצדק ולא טעו רק שהוא סובר בלבו שהמה טעו. ומ"ש הרא"ם שם איך אוכל החלב הזה שהוא חלב גמור אין כוונתו על חלב שאין בו מחלוקת כלל רק כוונתו שהמה הורו במין חלב שהוא אינו בכלל חלב ובדעתו שהוא בכלל חלב וא"כ סרה לגמרי תלונות היד המלך מהרא"ם. אולם הגור אריה [כ'] שאפי' אם טעו בבירור צריך לשמוע אליהם ע"ש. ולפ"ז הטעם כדי שלא ירבה מחלוקת בישראל. ועי' בס' החינוך (סי' תצ"ו) שכ' ג"כ שאפי' אם טעו בודאי חייב לשמוע אליהם וכ' דטוב לסבול טעות ולא ליתן לכ"א תורתו בידו ויש בענין זה תנאי א' כפי מה שאמרו ז"ל במס' הוריות באם היה בזמן הסנהדרין איש חכם וראוי להוראה או שהוא מכלל הסנהדרין והורו ב"ד הגדול בדבר שלא כדעתו שאינו רשאי להתיר עצמו באותו דבר האסור לדעתו עד שישא ויתן בדבר ואחר שיסכימו כולם או רובם בביטול הדעת ההוא וישבשו עליו סברתו ויעשו הסכמה שהוא טועה אז הוא רשאי לנהוג בעצמו היתר במה שהיה בדעתו לאיסור וגם מצוה הוא ע"ז לקבל דעתם עכ"ל והוא מדברי הרמב"ן בס' המצוות שורש ראשון מבואר מדבריו שאינה סותרת הסוגיא דהוריות לדרשת הספרי וצ"ע לכוין הסוגיא לזה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Horayot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,47 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Horayot
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי הוריות
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Horayot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי הוריות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Segment 2
+
+
+
+Segment 3
+
+
+
+Segment 4
+
+
+
+Segment 5
+
+
+
+Segment 6
+
+
+
+Segment 7
+
+<b>כהדא דתני אם יאמרו לך כו'.</b> הנה הדרשא הזאת לכאורה חולקת על הספרי פ' שופטים הובא בפרש"י שם דאיתא שם להיפוך דאפי' אם יאמרו לך כו'. וע' ברא"ם שם מ"ש ע"ד רש"י וראיתי להיד המלך ה' ממרים (פ"א ה"ב) שהאריך לתמוה ע"ד הרא"ם שמבואר מדבריו דאם הורו בבירור להיפוך (גם) [מחויב] לשמוע אליהם וזה היפוך דברי הש"ס רפ"ק דהוריות דטעה לשמוע דברי חכמים כו' מבואר שם שאינו מחויב לשמוע אליהם וע"כ תמה על רש"י והרא"ם דאיך נעלם מהם ש"ס הנ"ל יעו"ש. ובאמת לק"מ דהא מבואר בסנהדרין והא בזה בודאי פשיטא ליה דשגו בזה דהא הוי איש מפי איש ועכ"ז הוי זקן ממרא וסיים הש"ס שם דכל זה הוא כדי שלא להרבות מחלוקת בישראל מבואר שאינו דומה זקן ממרא לשאר מקומות ואם א' רואה שהב"ד שגו יוכל לעשות להיפוך אבל בזקן ממרא כדי שלא ירבו מחלוקת מחויב לשמוע אליהם וא"כ לא קשיא מפ"ק דהוריות. וע' במראה הפנים כאן שכ' דהש"ס דילן סוברת כהספרי. ויוכל להיות דהירושלמי סובר כסברת רב כהנא דבהוא מפי השמועה והם מסברתם אינו נהרג באמת והיינו דס"ל כדרשת הירושלמי וא"כ בזה דהוא [ידע] בבירור ששגו אינו מחויב לשמוע אליהם וזקן ממרא הוא כשאומר מסברתו והם מפי השמועה וא"כ אינו בבירור אצלו ששגו וא"כ הר"מ שפסק בפ"ד מה' ממרים כר' אלעזר דאפי' אם הוא אומר מפי השמועה כו' הוי זקן ממרא א"כ סובר ג"כ כהספרי ודלא כהיד המלך שכ' שהר"מ חולק על דרשת הספרי ומה שלא הביאו לא הוצרך לזה כיון שהביא דין של הש"ס הנ"ל ומ"ש בה' שגגות לק"מ דשאני הכא כדי שלא ירבו מחלוקת וא"ש. וע' ברוקח שהעתיק הספרי וז"ל אפ' נראה בעיניך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין ישמע להם עכ"ל. וכ"ה בשו"ת הרשב"א (ח"ב סי' שכ"ב) ואפי' הם אומרים על ימין שהוא שמאל כלומר אפי' על מה שיראה בעיניך שהוא ימין והם אומרים שהוא שמאל ישמע להם עכ"ל. מבואר דס"ל דוקא אם בעיניו נראה כן אבל אינו יודע בבירור שלא כן הוא [מחויב לשמוע להם אבל אם יודע בבירור שלא כן הוא] דאז אינו מחויב לשמוע אליהם. ובאמת נ"ל שגם דעת הרא"ם כן דז"ל ימין ושמאל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל כו' פי' אפי' אם תחשוב בלבך שהוא טועה בדין כו' הנה מלשון הרא"ם אדרבה נראה שאינו [יודע] בבירור גמור שטעו רק שבלבו הוא סובר כן שאין הדין כן אבל יוכל להיות שהצדק עמהם וכן נראה יותר ממה שסיים הרא"ם כי רוח השי"ת על משרתי מקדשו תמיד וישמרם מן הטעות ומן המכשול ולא יצא מפיהם כי אם האמת עכ"ל מבואר שאדרבה שבאמת עמהם הצדק ולא טעו רק שהוא סובר בלבו שהמה טעו. ומ"ש הרא"ם שם איך אוכל החלב הזה שהוא חלב גמור אין כוונתו על חלב שאין בו מחלוקת כלל רק כוונתו שהמה הורו במין חלב שהוא אינו בכלל חלב ובדעתו שהוא בכלל חלב וא"כ סרה לגמרי תלונות היד המלך מהרא"ם. אולם הגור אריה [כ'] שאפי' אם טעו בבירור צריך לשמוע אליהם ע"ש. ולפ"ז הטעם כדי שלא ירבה מחלוקת בישראל. ועי' בס' החינוך (סי' תצ"ו) שכ' ג"כ שאפי' אם טעו בודאי חייב לשמוע אליהם וכ' דטוב לסבול טעות ולא ליתן לכ"א תורתו בידו ויש בענין זה תנאי א' כפי מה שאמרו ז"ל במס' הוריות באם היה בזמן הסנהדרין איש חכם וראוי להוראה או שהוא מכלל הסנהדרין והורו ב"ד הגדול בדבר שלא כדעתו שאינו רשאי להתיר עצמו באותו דבר האסור לדעתו עד שישא ויתן בדבר ואחר שיסכימו כולם או רובם בביטול הדעת ההוא וישבשו עליו סברתו ויעשו הסכמה שהוא טועה אז הוא רשאי לנהוג בעצמו היתר במה שהיה בדעתו לאיסור וגם מצוה הוא ע"ז לקבל דעתם עכ"ל והוא מדברי הרמב"ן בס' המצוות שורש ראשון מבואר מדבריו שאינה סותרת הסוגיא דהוריות לדרשת הספרי וצ"ע לכוין הסוגיא לזה:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Makkot/Hebrew/Piotrków, 1898-1900.txt

@@ -0,0 +1,72 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Makkot
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מכות
+Piotrków, 1898-1900
+https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מכות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>לאיכן גולין לערי מקלט.</b> עיין פני משה שכתב ומ"ב ערי הלוים נמי קולטות כולן אלא שאלו ו' ערי מקלט קולטות בין לדעת כו' נראה מתוך דבריו שסבירא ליה דמ"ב ערי הלוים קולטות. אולם בשו"ת רדב"ז ח"ה (סי' ש"א קל"ח) מבואר שם שלשיטות הירושלמי ס"ל דאין מ"ב הערים קולטות ע"ש. אולם איו ראיותיו מוכרחות כל כך:

txt/Talmud/Yerushalmi/Commentary/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud/Seder Nezikin/Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Makkot/Hebrew/merged.txt

@@ -0,0 +1,75 @@
+Amudei Yerushalayim on Jerusalem Talmud Makkot
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מכות
+merged
+https://www.sefaria.org/Amudei_Yerushalayim_on_Jerusalem_Talmud_Makkot
+This file contains merged sections from the following text versions:
+-Piotrków, 1898-1900
+-https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
+
+עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי מכות
+
+
+
+Chapter 1
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Chapter 2
+
+
+
+Halakhah 1
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 2
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 3
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 4
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 5
+
+
+
+Segment 1
+
+
+
+Halakhah 6
+
+
+
+Segment 1
+
+<b>לאיכן גולין לערי מקלט.</b> עיין פני משה שכתב ומ"ב ערי הלוים נמי קולטות כולן אלא שאלו ו' ערי מקלט קולטות בין לדעת כו' נראה מתוך דבריו שסבירא ליה דמ"ב ערי הלוים קולטות. אולם בשו"ת רדב"ז ח"ה (סי' ש"א קל"ח) מבואר שם שלשיטות הירושלמי ס"ל דאין מ"ב הערים קולטות ע"ש. אולם איו ראיותיו מוכרחות כל כך: