diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Arakhin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Arakhin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9b1a33af6451e63c678f6e2d13598d077e844e2b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Arakhin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1041 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Arakhin",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין ערכין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הכל מעריכין
באמר ערכי עלי, או שאמר ערך פלוני עלי. ומלת הכל, לאתויי בן י\"ב שנים ויום א' שהביא ב' שערות, אע\"ג דבכה\"ג נתשבין רק כשומא [ווארצע בל\"א]. וכ\"כ בן י\"ג שנים ויום א' שלא הביא ב' שערות*), דאע\"ג דשניהן אינן נחשבין גדולים, עכ\"פ מדיודעין להפלא ולפרש לשם מי העריך ולשם מי אמר דמי עלי, לפיכך שניהן נקראין מיפלא הסמוך לאיש, ויכולין שפיר להעריך:"
+ ],
+ [
+ "ונערכין
הכל דנערכין, לאתויי מנוול ומוכה שחין, אף שאינו שוה פרוטה, אפ\"ה יכול אדם להעריכן:"
+ ],
+ [
+ "נודרים
באמר דמי עלי, או שאמר דמי פלוני עלי. והכל דנודרין, משום נדרין נקט לה:"
+ ],
+ [
+ "ונידרים
הכל דבנדרין, לאתויי פחות מבן חודש, אע\"פ שאין בו ערך:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים וישראלים
כהנים אצטרכי לאשמעינן, מדכתיב בערכין והעמידו לפני הכהן, וסד\"א דהיינו ישראל לפני הכהן, ולא כהן לפני כהן, קמ\"ל. ואגב כהן נקט נמי לוי וישראל:"
+ ],
+ [
+ "נשים ועבדים
ואשה כשהעריכה, משלמת כשתתאלמן או תתגרש. והעבד משלם כשישתחרר. או כשיתן להם אדם אחד מעות על מנת שאין להבעל או להאדון רשות בהמעות. אמנם עבד כנעני שנערך, דינו כשאר זכר שנערך, אף דבמצות דינו כאשה:"
+ ],
+ [
+ "טומטום ואנררוגינוס נודרים ונידרים
באמר דמי טומטום ואנדרוגינוס זה עלי:"
+ ],
+ [
+ "ומעריכין
את אחרים, אם אמרו הם ערך פלוני עלי:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא נערכין
בהעריכו את עצמן, או שהעריכום אחרים, אין ערך לטומטום ואנדרוגינוס:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מעריך אבל לא נערך
מדכתיב בערכין רבוי ומיעוט. רבוי דכתיב איש כי יפליא, דמשמע כל איש, אפילו עכומ\"ז. ומיעוט, דכתיב בני ישראל, למעט עכומ\"ז. וס\"ל לר\"מ דמסתבר טפי לשדיי הרבוי על הנערך, מדמצינו רבוי בנערכין, דהרי חרש שוטה וקטן נערכין אף שאין מערוכין. ה\"נ עכומ\"ז נערך ולא מעריך. ואף דחרש שוטה וקטן שאני, דאינן בני דעה, ואי אפשר שיהיו מעריכין, עכ\"פ בלא זה מצינו שנתמעטו עכומ\"ז מלקבל נדבתם לבדק הבית, והרי דמי הנערך ניתן לבדק הבית. ואע\"ג דזהו דוקא בתחלת הבניין, מדחיישינן שירפו ידי ישראל בבניין, משא\"כ כשכבר נבנה, דהרי באמרו דמי עלי מקבלין ממנו. אפ\"ה אהני הא ואהני הא, למעט שלא יהיו עכומ\"ז מעריכין. ור' יהודה ס\"ל דמסתבר למשדי הריבוי אמעריכין, מדמצינו טומטום ואנדרוגינוס מעריכין ולא נערכין. [אב\"י ל\"מ נ\"ל דבהא פליגי, דלר\"מ להכי מדמינן מכומ\"ז לחש\"ו, דבשניהן החסרון בדעת, דבהנך חסר הדעת, וזהו דעתו מקילקל. ולר\"י לא מחשב לעכומ\"ז כחסרון בדעת, רק החסרון בגופו שלא מל וטבל, ולהכי טפי ראוי לדמותו לטומטוס ואנדרוגינוס]:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה מודים שנודרין ונידרין
לענין דמי עלי, או דמי פלוני עלי:"
+ ],
+ [
+ "הגוסס
ר\"ל אדם שקרוב למות, ואינו בר דמים אז, דרוב גוססין למיתה להכי אינו נידר. וג\"כ לא נערך, מדכתיב והעמיד והעריך, והאי והעמיד לשון קיום הוא לאפוקי גוסס שאינו בר קיום. [ועי' בח\"מ סי' רי\"א פי' מלת גוסס. ולפעד\"נ דנקרא כך. דתרגוס של על צד תאמנה, על גססיא יתנטלון. ור\"ל הכא דמתתיל לצדד אצדודי מדרך החיים. או נ\"ל ששרשו גוס, ועניינו פיהוק, כמו שפירש רש\"י [נדה ס\"ג ב'], על מלת רותת וגוסה, ופי' רש\"י שם בַאִילָלער בלשון צרפת, והוא געהנען בל\"א. כאדם שרוצה לישן, שפותת פיו ושואף אויר חדש לתוכו וחוזר ודוחהו וסוגר פיו, וכן ג\"כ דרך הנוטה למות לפהק. ואף שיש גוססין שיש להן סמנים אחרים, אפ\"ה בתרו חז\"ל לכנותו בסי' הזה, משום שזה נאות יותר לפי מעמדו. שרוצה ג\"כ לישן שינת עולם. ונכתב גוׁסָס?, ככל נחי עין ויו בבנין פוּעל. שיורה על חוזק הפעולה]:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא ליהרג
בדין הסנהדרין, שהצלתו רחוקה, מדכבר חפשו הב\"ד היטב כל אופני זכותו ולא מצאו, ולפיכך ג\"כ אינו בר דמים. וגם אינו נערך, מדכתיב כל חרם אשר יחרם מהאדם לא יפדה, וה\"ק קרא, מי שמוכן לחרם והרג אינו בכלל פדיון, מדאינו נערך כלל. מיהו בנתחייב הרג בדיני מלכות, בין מלך ישראל או אינו ישראל, נידר ונערך, משום דברצונו תליא מלתא, ורצון של אדם משתנה. משא\"כ בנתחייב מיתה מסנהדרין בדין תורה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שדמיו קצובין
ומוקי קרא דכל חרם, שלא יפדה מיתתו בכופר [ככתובות דל\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואם הזיק חייב בתשלומין
ר\"ל היורשים חייבים לשלם מה שהזיק, דס\"ל מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי, ולהכי גובה מיורשים. ות\"ק ס\"ל כמלוה על פה דמי, ואינו גובה מיורשים. ודוקא במזיק פליגי. משא\"כ בנודר, מעריך, ומקדיש, כ\"ע מודו דגובה מיורשים, דאלים שעבודא דהקדש, וחל מיד כאילו כתוב בשטר. וקיי\"ל דמלוה על פה נגבת מיורשים, כשצוה בחליו לשלם, או שיש עדים שלוה לזמן שלא הגיע עדיין, או שנידוהו שישלם ומת בנדויו [ח\"מ ק\"ח]. משום דבהנך ג' גוונא ברור שחייב, ולהכי בכה\"ג גובה מיורשים, ולא משום דשעבודא דאורייתא, דהא ספיקא דדינא הוה, ודלמא אפילו מלוה הכתובה בתורה בפירוש, לאו דאורייתא היא, [כש\"ך ח\"מ ל\"ט סק\"ב]. רק מה\"ט בהנך גוונא גובה מיורשים, כדי שלא תנעל דלת לפני לווין. וכל זה דוקא לגבות מקרקעות שהניח האב. אבל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע\"ח. ורק לדידן תקנת הגאונים הוא שיגבה בע\"ח גם ממטלטלין שהניח האב [ח\"מ ק\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "האשה שהיא יוצאה ליהרג
שנגמר דינה למיתה בדין ישראל:"
+ ],
+ [
+ "אין ממתינין לה עד שתלד
סד\"א וולדות ממונא דבעל הן, ולא נפסדינהו מניה, קמ\"ל דעכ\"פ אין מענין דינה משום וולדות:"
+ ],
+ [
+ "ישבה על המשבר
געבערשטוהל. ולאו דוקא, רק ר\"ל שכבר יש לה חבלי לידה:"
+ ],
+ [
+ "ממתינין לה עד שתלד
אף שכבר נגמר דינה, ואיך יענו דינה. עכ\"פ מדנעקר הולד לצאת, גוף אחר הוא, ומשום צער גופה בענוי הדין, אין דוחין חייו. [ואף לר' יוסי [נדרים ד\"פ ע\"ב] דאפילו כביסתו קודם לחיי חבירו. הכא דבדידן תליא, שב ואל תעשה עדיף]:"
+ ],
+ [
+ "האשה שנהרגה נהנין בשערה
שגזזו ממנה לאחר שנגמר דינה קודם שנהרגה. אבל שער עצמה שנשאר מחובר בגופה בשעת הריגה או מיתה, אסור מדאורייתא. ואפילו פיאה נכרית שקשורה בה או רק קלועה בשערותיה בשעה שנהרגה או שמתה, אסור עכ\"פ מדרבנן [ב\"ח י\"ד שמ\"ט. וכן נ\"ל דלא גרע מכלים שזרקו על מת ונגעו במטה דאסורים אם נתכוון שיקברום עמו. דאז דמי לתכריכי המת דאסורים בהנאה, ה\"נ בנשארו השערות מחוברין בגופה בשעת מיתה. ואפילו רק ע\"י קליעה, הו\"ל כהתכוונה בעצמה שיהיה כגופה להקבר עמה. ולא דמי למלבושים שלבשה בשעת מיתה דמותרים בהנאה, דבשער שאני, שעשתן שיהיה נראין כגופה, ועי\"ז טפי איכא למחלף לשער הגוף ממש דאסור מדאורייתא. ולרמב\"ם פי\"ב מסנהדרין וסוף הלכות אבל מתני' מיירי אפילו בשער עצמה שהיה מחובר בה בשעת מיתה בין במת ובין בנהרג, משום דשער אינו כגופה, ונ\"ל דטעמו משום דאין השער משתנה בשעת מיתה. וכמ\"ש רש\"י. ומבהמה בסיפא משמע כרמב\"ם [עש\"ס]. ולא דמי לכלים שנגעו במטה דאסורים. דהתם מדזרקום על המת הו\"ל כיחדום בפירוש להקבר עמו, אם לא שהתכוון להיפך]. מיהו בצוותה שיתנו הפיאה נכרית שעליה לשום אדם, לכ\"ע הו\"ל ככלים שנגעו במטה על דעת שלא לקברן עמו, ושריין. אבל שערות המת ממש שנשארו מחוברין בו בשעת מיתה, אפילו אמר שיתנום לשום אדם, לדודו אסורים בהנאה מדאורייתא [י\"ד סי' שמ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בהמה שנהרגה
בדין ישראל:"
+ ],
+ [
+ "אסורה בהנייה
אפילו שערה, והחילוק שבין אשה לבהמה, דאשה רק מיתתה אוסרתה בהנאה, דקודם מיתתה מותרת בהנאה [כלעיל סי' כ'], והרי השער לא מת, דאינו מתפעל מהמיתה. משא\"כ בהמה גמר דינה אוסרתה, וכל המחובר בגוף בשעת גמר דינה נאסר מדאורייתא, מדרבי קרא בשור הנסקל את בשרו את הטפל לבשרו [כב\"ק דמ\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין בערכין פחות מסלע
דעני שהעריך את עצמו או אפילו את עשיר, ואין לו להמעריך דמי הערך רק סלע, נותנו ופטור. ובאין לו רק פחות מזה, לא יתן כלל:"
+ ],
+ [
+ "כיצד נתן סלע
עני שהעריך לשום אדם, ולא היה המעריך רק סלע א' ונתנו:"
+ ],
+ [
+ "פחות מסלע
ר\"ל אבל אם נתן פחות מסלע, ואפילו לא היה לו יותר, [וכ\"ש בהיה לו יותר, ולא נתן סלע לר\"מ. וכל מה שיש לו לרבנן, דפליגי לקמן במתני']:"
+ ],
+ [
+ "והעשיר נותן חמשים סלע
אם היה הנערך בשעה שנערך מבן עשרים עד שנת ס':"
+ ],
+ [
+ "היה בידיו חמש סלעים
מיירי שהיה הנערך למעלה מה' שנים, [ומ\"ש רש\"י ור\"ב שהיה בן כ' לאו דוקא]. וה\"ה בהיה הנערך מבן חודש עד בן ה' שנים, ולא היה להמעריך רק ג' או ד' סלעים. רק נקט שהיה בידו ה' סלעים לאשמעינן רבותא אליבא דר\"מ, אף דה' סלעים הם עכ\"פ כדי נתינה למבן חודש ומעלה, אפ\"ה א\"צ ליתן מהן רק סלע. כבני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת
דס\"ל דכל שאין לו כפי ערך הראוי, סגי בשיתן סלע:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים נותן את כולם
דס\"ל דדוקא בשאין לו יותר נפטר בסלע, אבל כשיש לו יותר צריך ליתן כל מה שיש לו משיעור הערך שחייב ונפטר:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על חמשים סלע
אף דכבר תנא הכי ברישא, הדר תנא לה הכא, לאשמעינן מדיוקא סתמא כרבנן, כדי שיהיה מחלוקת ואח\"כ סתם, #א) דקיי\"ל אז דהלכה כסתם. דמרישא הוה משמע מדיוקא, דהא פחות מנ' ויתר מסלע איכא, וסד\"א דהיינו בערכין הקצובים, כגון ה' וכ' וט\"ו. להכי הדר אשמעינן הך בבא יתירא, לאשמעינן דהך דיוקא דהא פחות מנ' ויתר מסלע איכא, קאי אכל המניינים שבין סך שקל לנ' שקלים, דכשאין לו כפי שהתחייב יתן מה שיש לו, והיינו כרבנן. ומהשתא איידי דנקט תנא בערכין אין פחות ויתר, נקט אגבה נמי עד סוף פרקין שאר עניינים שיש בהן אין פחות ויתר. אמר המפרש וכדי לבאר יפה הך בבא דאין פתח בטועה, ראיתי להקדים כאן ג' עקרים. (א) כבר כתבנו בהקדמתנו לטהרות וסי' ע'), דנדה דאורייתא הוא, כשתתחיל אשה לראות דם בילדותה, כל ז' ימים הראשונים היא נקראת נדה, בין שראתה יום ראשון לבד, או שתראה דם בכל הז' ימים, ואם רק ביום הז' קודם הערב פסקה מלראות דם, אז טובלת בלילה שלאחריו או גם בימים שאח\"כ, ומותרת לבעלה. ואחר הז' ימים בין שטבלה או שלא טבלה בסוף מתחילין הי\"א ימי זיבה, שאם תראה בהן יום א' או ב' ימים דם, טמאה לבעלה עד שתמנה יום א' בטהרה. אמנם כשתראה בי\"א יעים הנ\"ל ג' ימים רצופין, צריכה למנות ז' נקיים [נמצא שיש בימי נדה וזיבה, בכ\"א קולא וחומרא. ודו\"ק]. ואחר הי\"א יום הנ\"ל חוזרת שוב לתחלת ימי נדה, וכך כל ימיה חוזרת חלילה, ז' ימי נדה וי\"א ימי זיבה, וכל התחלת ימי נדה נקרא פתח, דפתח ר\"ל התחלה, כמ\"ש פתח דבריך יאיר. (ב) ואם לא ראתה בכל י\"א ימי זיבה, או שנמשך נקייתה מזיבה חודש או שנה, כל שתראה דם אח\"כ זהו פתח ותחלת נדתה. (ג) ואם ראתה כל הי\"א ימי זיבה, או שנמשך ראייתה מתוך הי\"א ימי זיבה חודש או שנה, אינה חוזרת להתחלת ימי נדתה, עד שתספור ז' נקיים. [כך הוא דעת רש\"י ורמב\"ן. אמנם לרמב\"ם [פ\"ו מאסו\"ב], אף דמודה בכלל ב' שזכרנו [שם ה\"ו], עכ\"פ בכלל ג' הנ\"ל פליג, וס\"ל דכשראתה בימי זיבה ט' י' וי\"א וי\"ב, ראייה שביום י\"ב נתשב לתחלת ימי נדה. וכששלמו ז' ימי נדה אינה טהורה לבעלה עד שתספור ז' נקיים לראיות ט' וי' וי\"א שראתה בסוף י\"א ימי זיבה, משא\"כ לרש\"י ורמב\"ן הנ\"ל לא היה נחשב ראיית יום י\"ב להתחלת נדות. ואינה חוזרת לנדתה עד שתספור ז' נקיים תחלה. אולם אם לא ראתה בסוף י\"א ימי זיבה רק יום א' או ב', כגון שראתה ביום י\"א, או ביום י' וי\"א, בכה\"ג לכ\"ע ראיית י\"ב נחשב להתתלת ימי נדה, ואחר כלות ז' ימי נדה תמנה יום א' בטהרה נגד הראייה א' או ב' שראתה בי\"א ימי זיבה]. ועתה נבוא לבאר המשנה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על שבעה עשר
ר\"ל אשה שהיתה טהורה וראתה עכשיו דם, והיא טועה ומסתפקת אם היתה טהורה מתוך ימי נדתה, וראייתה זו התחלת ימי זיבה. או שהיתה טהורה מתוך ימי זיבה, וראייתה זו התחלת ימי נדה. אז אצל הטועה ומסתפקת הזאת, אין פתח ימי נדתה מתחילין, לא פחות מעד אחר ז' ימים, ולא יותר מעד אחר י\"ז ימים. כיצד. הרי שראתה עכשו דם רק יום א', ומסתפקת אם היום התחלת ימי נדתה, וא\"כ צריכה למטת עוד ו' ימים קודם שתטהר לבעלה [כפי כלל א'], או שמא היום יום ראשון מימי זיבה הוא, וא\"צ לשמור בטהרה רק יום א' כנגדו. להכי לבעלה סגי בשתספור ו' והוא, וגם בתוך אותן הז' ימים צריך שלא תראה דם ג' ימים רצופים, וגם שלא תראה דם ביום הז' שלה, וכשיש ג' תנאים הנ\"ל, טובלת בערב שאחר יום הז' הנ\"ל, ומותרת לבעלה. אבל עדיין לא יצאה בזה מידי ספיקה וטעותה, עד שיהיה לה י\"ז ימים נקיים מלבד יום הראייה הנ\"ל, ואם תראה אח\"כ וודאי התחלת ימי נדה הוא, משום דראייה ראשונה שמסתפקת בה, הרי מדראתה אותה מתוך ימי טהרה אין ספק רק אם הוא יום ראשון מימי נדה או יום ראשון מימי זיבתה, וא\"כ ממ\"נ, אם יום הראשון מימי הנדה היה, אם כן אחר שבעה עשר ימים חוץ מיום זה, חוזרת להתחלת תקופת נדתה, ככל הנשים שתקופת ימיהן הם י\"ח ימים. ואם יום הראשון מימי הזיבה היה. א\"כ כיון שנמשך נקייתה מהזיבה עד י\"ז ימים, כל דם שתראה אח\"כ, אז יהיה יום ראשון לנדתה [כפי כלל ב']. מיהו להכי צריך שיהיו כל הי\"ז הנ\"ל נקיים, דאם תראה בהם דם, שוב יהיה ספק באותה ראייה אם בימי נדה או זיבה הוא. ואם המסתפקת הנ\"ל ראתה ב' ימים רצופים, לבעלה סגי בה' מהן, ולתקונה צריכה ג\"כ י\"ז ימים נקיים, דאם שניהן התחלת ימי נדה הם, היה סגי בשתמנה עוד ט\"ז ימים, שהן יחד י\"ח ימי תקופת נדת וזיבה. ואם ראיית ב' ימים הנ\"ל ב' ימים הראשונים, של זיבה היו, ג\"כ תהיה ראייה הראשונה שתראה אחר ט\"ז ימים, יום הראשון של נדתה. ואפ\"ה צריכה גם בזה י\"ז נקיים, דשמא יום ראשון שראתה היה יום הי\"א מימי זיבתה, ויום ב' שראתה היה א\"כ יום הראשון מימי נדתה, ונשאר לה א\"כ מימי תקופתה עוד י\"ז ימים. לכן גם במסתפקת בראיית ב' ימים רצופים צריכה ג\"כ י\"ז נקיים, וראייה שתראה אח\"כ הוא וודאי יום ראשון של נדתה. ואם המסתפקת הנ\"ל ראתה ג' ימים רצופים, ג\"כ הדין כך, דממ\"נ אם ג' ימים הראשונים של נדתה היו, א\"כ היה סגי לה עוד ט\"ו ימים נקיים. וכ\"כ אם ג' ימים הראשונים של זיבה היו, ג\"כ חוזרת לתחלת חשבונה אחר ט\"ו יום, מדהיתה נקייה ביני ביני. ואם יום ראשון מראייתה היה יום ז' של נדתה, וב' ימים האחרונים שראתה בהן היו ב' ימים הראשונים של זיבתה, כבר היתה חוזרת לתחלת חשבונה אחר ט' ימים נקיים. אולם יש לחוש, שמא ב' ימים הראשונים שראתה היו מסוף ימי זיבתה, ויום הג' שראתה היה הראשון לנדתה. לכן גם בראתה ג' ימים רצופים צריכה ג\"כ י\"ז נקיים, כדין המסתפקת שראתה יום א' כלעיל. ולבעלה צריכה ז\"נ מספק. ואם ראתה ד' ימים רצופים, יש להסתפק שמא אלו הד' ימים, ד' ימים הראשונים של נדתה היו, וסגי לה שתחזור להתחלת חשבונה אחר י\"ד ימים נקיים. או שמא ד' ימים הראשונים של ימי זיבתה היו, אז ג\"כ חוזרת לתחלת חשבונה אחר י\"ד ימים נקיים. אבל ליכא לספוקי, שמא ג' ימים הראשונים, [סוף] ימי זיבה היו, ויום הד' היה הראשון מימי נדה. ותצטרך שוב י\"ז נקיים. ליתא, דהרי א\"כ כבר נעשת זבה גדולה ע\"י ראיית ג' הראשונים, ובכה\"ג כבר אינה חוזרת לימי נדתה רק אחר שתספור ז' נקיים [כלעיל בכלל ג'. ואף לרמב\"ם הנ\"ל שם הי\"ג היה סגי שתחזור לתחלת חשבונה אחר י\"ג ימים נקיים]. אולם יש לחוש שמא ב' ימים הראשונים, יום י' וי\"א של ימי זיבתה היו, וב' ימים האחרונים שראתה היו א' וב' של ימי נדתה, לכן משום הך ספיקא תספור עוד ט\"ז נקיים וכשתראה אח\"כ תחזור לתחלת חשבונה. וכמו כן כשתראה ה' או ו' או ז' או ח' או ט' ימים רצופים, בכולן יש לחוש שמא רק ב' ימים הראשונים יום י' וי\"א שבסוף ימי זיבה שלה היו, ושאר הימים שראתה היו מימי נדה שלה. לכן כשראתה ה' ימים צריכה ט\"ו נקיים. ואם ו' ימים צריכה י\"ד נקיים. ואם ז', צריכה י\"ג נקיים. ואם ח' י\"ב נקיים. ואם ט' צריכה י\"א נקיים. אמנם כשראתה י' ימים רצופים, יש לחוש שמא ב' ימים הראשונים י' וי\"א של זיבה היו, ואח\"כ ז' של נדה, ויום י' שראתה, שוב היה הראשון של ימי זיבה. לכן צריכה י' נקיים, דהיינו תשלום ימי הזיבה, כדי שיהיו יחד י\"א יום עם היום האחרון שראתה בו, שחשבנוהו לתחלת ימי זיבה. ואם ראתה י\"א או י\"ב ימים רצופים, אנו חוששים שב' הראשונים של זיבה היו, ואח\"כ ז' של נדה, ושאר ימים האחרונים שוב של זיבה. לכן בראתה י\"א יום צריכה ט' נקיים. ובראתה י\"ב, צריכה ח' נקיים מטעם שאמרנו. אמנם כשראתה י\"ג ימים רצופים או מי\"ג ימים ולמעלה, אז אפילו נחוש לחומרא, שהיו ז' ימים האמצעים מימי נדה, אפ\"ה ישארו ג' ימים או יותר קודם ימי הנדה או אחר ימי הנדה. והן וודאי ג' ימי זיבה היו, והרי כשראתה ג' ימי זיבה, אינה חוזרת שוב לימי נדה עד שתספור ז' נקיים [ככלל ג']. לכן כשראתה י\"ג ימים רצופים או יותר, סגי לה בכל גוונא ז' נקיים, וכשתראה אח\"כ תדע שהוא וודאי יום ראשון של נדתה. והיינו דתנן הכא. שאין פתח נדתה של הטועה מתחלת, בפחות מן ז' ולא יותר על י\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אין בנגעים
להחליט או לטהר:"
+ ],
+ [
+ "פחות משבוע אחד
[אמר המפרש. כאן הוא משנה חמורה שכל רבותינו ר\"מ ורש\"י ותוס' ורע\"ב לא ביארו לנו כל הצורך האיך יפורש זאת הבבא אין בנגעים פחות משבוע א', והרי יש נגעים שמחליטין אותן מיד בתחלה [כנגעים פ\"א מ\"ג]. ותו דבש\"ס אמרי' אהך בבא דקאי אנגעי אדם, והך לישנא נקטו נמי ר\"מ ור\"ב. ותמוה הרי גם בנגעי בגדים ובתים נמי משכח\"ל טומאה וטהרה אחר שבוע א', ואין בנגעיהן בפחות משבוע א'. ולכן אפרש כפי הנראה לע\"ד וכיד ה' הטובה עלי] אין בנגעים וכו', ר\"ל כל מי שיש בו נגע ונזקק להסגר, א\"א שיפטר מדין הנגע בתחלה דהיינו מההסגר, בפחות משבוע א', דבסוף שבוע ראשונה מהסגרו אפשר שיוחלט לגמרי, כשיראה בו אז א' מג' סימני טומאה, דהיינו שער לבן, פסיון, מחיה [וסימנך ועל שפם יעטה]. גם אפשר שיטהר אז לגמרי, בלי שום תיקין, כגון בכהה מראית הנגע אז, טהור, כדמשמע קרא, דכתיב בסוף הסגר ראשון, והנה הנגע עמד בעיניו, ופי' רש\"י במראיתו ושיעורו [ועי' במזרחי שם], אז והסגירו ז' ימים שנית. משמע אם כהה מראיתו אז, אף שנשאר שיעור נגע, טהור [ואף לרמב\"ם [פ\"א מנגעים הי\"א] דבכהה בסוף שבוע ראשון של הסגר אדם לא נטהר לגמרי, ולפעד\"נ ראיה לדבריו, דהרי במשנה [פ\"א מ\"ה וו' מנגעים] לא הזכיר מכהה, ודו\"ק. עכ\"פ מודה הרמב\"ם דבכהה אז למטה מד' מראות, טהור, וכמ\"ש הרמב\"ם בעצמו [שם], אף שגם זה לא נזכר במשנה שם. וכ\"כ בנתמעט הנגע מכגריס בסוף שבוע א'. ג\"כ לכ\"ע טהור [כנגעים פ\"א מ\"ה]. אבל בפחות משבוע א' א\"א שנפטר מהסגרו, דבין בכהה באמצע שבוע ראשונה של הסגרו, או שנראה בהנגע באמצע שבוע ראשונה אחד מג' סימני טומאה הנ\"ל, אפ\"ה לא נטהר ולא נחלט, עד שיעבור השבוע, ואז ישפוט הכהן ולפי מה שיראה אז. מיהו כל זה בנגעי אדם, אבל בשאר נגעים לא איירי תנא, דבהם אפי' בסוף שבוע ראשונה, אף שאפשר שיוחלט אז, כגון ע\"י פסיון וכדומה, עכ\"פ א\"א שיפטור לגמרי בלי שום תיקון בסוף שבוע א', דבנגעי בגדים בכהה בסוף שבוע ראשונה, אפילו למטה מב' המראות ירקרק ואדמדם, ונתהווה מהן מראה שלישי, צריך עכ\"פ כבוס [כתוספתא שהביא הר\"ש נגעים פי\"א מ\"ה]. וכ\"כ בבתים, אפילו הלכה לה הנגע לגמרי בסוף שבוע ראשון, צריך עכ\"פ לקלוף מקום הנגע [כנגעים פי\"ג מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על שלשה שבועות
היינו בנגעי בתים, דאין לך בכל מיני נגעים שיהיה צריך ג' הסגרות לג' שבועות רק נגעי בתים. אבל גם בנגעי בתים א\"א שיסגרו יותר מג' שבועות [כנגעים פי\"ג מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה
שישראל מונין המועדות לחדשי הלבנה. וחדשה הוא ימי הקפתה סביב לארץ, שהם כ\"ט יום י\"ב שעות ועוד 793/1930 חלקי שעה. [וחלקו השעה לתתר\"ף חלקים, מדנוכל לחלק המספר הזה למחצה שליש ורביע חמישית וכו'. חוץ משביעית]. ולפי שאי אפשר שיהיה מקצת שעות ראשונות של יום נמנות לחודש זה, ומקצת שעות האחרונות ימנו לחודש שלאחריו, דהרי כתיב עד חודש ימים, ימים עתה מחשב לחודש, ולא שעות [כמגילה ד\"ה א']. לפיכך היתה התקנה לעשות חדש א' מלא, דהיינו של ל' יום, וחדש א' חסר, דהיינו של כ\"ט יום [ועי' בשבילי דרקיע שלנו סי' א' ד' ז' בס\"ד]. נמצא שבשנת הלבנה שהן י\"ב חדש לבנה, יהיו ו' חדשים מהן מלאים, דהיינו של ל' ל' יום, וששה חדשים האחרים שבהן, יהיו חסרים, דהיינו של כ\"ט כ\"ט יום [עי' בהנ\"ל סי' ח'] אולם מפני שברוב הימים יתקבצו יחד בחשבון כל התשצ\"ג חלקים שנשארו בכל חדש, עד שיהיו יום שלם או יותר. ועי\"ז צריך שיהיו חדשים מעוברים יותר מששה. ולפעמים מפני שיש ארבעה דחיות. שהן לא אד\"ו ראש. מולד וקן בל תדרוש. ג\"ט ר\"ד בשנה פשוט גרוש. בט\"ו תקפ\"ט אחר עיבור, עקור מלשרוש [ועי' פירושם בהנ\"ל סי' יא]. שחמתן נדחה ר\"ה יום א' או ב' ימים יותר מהראוי, ויחסר משנה הבאה אותן ב' ימים. עי\"ז צריכין לעשות אז בשנה הבאה חדשים חסרים יותר מששה, [ועי' במפרש לרמב\"ם בקדוש החדש פ\"ה ה\"ה. ומ\"ש רתוי\"ט דלהכי יצטרכו לחסר לפעמים יותר מששה חדשים, לפי שלפעמים לא יתקבצו התשלגי\"ן היתרים, בשיעור ב' ימים שהותירו בב' חדשים שמלאו, ולפיכך לשנה הבאה יצטרפו לחסר יותר מהששה חדשים, כדי לחסר מה שהותירו אשתקד, עכת\"ד. ולפע\"ד אין זה טעם מספיק דאם לא יתקבצו היתרות הנ\"ל לב' מלאים, למה לן לעשות ח' מלאים, הו\"ל לעשוה ז' מלאים, ולשנה הבאה כשיתמלא חשבון יום אחד, עם הנותר מהתשצגי\"ן בשנה זו, שוב נעשה ז' מלאים]. והיינו דקאמר הכא אין פוחתין מד' חדשים מעוברים בשנה, דהיינו שיעשו רק ב' חדשים חסרים יתר מהראוי, ור\"ל דאין ר\"ה שאח\"כ נדחה יותר מב' ימים מוקדם יותר מהראוי:"
+ ],
+ [
+ "ולא נראה יתר על שמנה
ר\"ל לא נראה לחכמים לעשות חדשים מעוברים בשנה יותר על שמונה דהייני שאפשר שיעשו רק ב' חדשים מעוברים יותר מהראוי. [ונ\"ל דלהכי נקט כי הך לינשא, ולא בקיצור, ולא יותר על שמונה. משום דברישא כשמחסרין הב\"ד חדשים יותר מהראוי. אין זילותא לב\"ד, דאמרי אינשי אתחזי להו לרבנן הלבנה בחדשה כבר אף שלא ראינהו [וכדאמר בש\"ס]. ומה\"ט היה מסתבר לנו שבעת הצורך יחסרו חדשים יותר מח'. ולהכי קאמרה מתני' דאפ\"ה אין מחסרים יותר מב' חדשים יתר מהראוי. משא\"כ בסיפא דמייתי כשהב\"ד מעברים חדשים יותר מהראוי. בכה\"ג ודאי יש להם להב\"ד רק התנצלות מעט על זה, והרי הכל ראו כבר הלבנה החדשה והם עברו החודש העבר, וליכא למימר רק דלאו אדעתייהו דאינשי לדקדק אחר הב\"ד, ולהכי בכה\"ג קאמרה מתני' ולא נראה וכו'. ר\"ל בכה\"ג ודאי לא מסתבר שיעברו יותר מב' חדשים יותר מהראוי]:"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם
שמביאין בביהמ\"ק בעצרת:"
+ ],
+ [
+ "נאכלות אין פחות משנים
ר\"ל ליום ב' לאפייתן, דהיינו כשנאפו מעיו\"ט ונאכלות ביו\"ט אחר שהניפן עם החזה ושוק של ב' כבשי עצרת [מנחות ס\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על שלשה
דכשחל עיו\"ט בשבת נאפות בערב שבת ונאכלות ביום א'. דאין אפייתן דוחה שבת וי\"ט. [ואילה\"ק מ\"ש מכל הקרבנות שהכהנים מבשלין אותן ביו\"ט לאכלן, ורק כשחל יו\"ט בשבת. אין צליית או בשול של שעירי מוסף של רגלים דוחה שבת [כפסחים דע\"א א'], נישמע דבשאר יו\"ט יכולין לבשלן. א\"כ יאפו נמי הב' לחם לאכלן היום. י\"ל דהתם כהנים מבשלים אותן כשכבר זכום משולחן גבוה. משא\"כ הב' לחם בשעה שנאפות יעדיין שייכים לגבוה דהרי מדנאפות בפנים [כמנחות צ\"ה ב']. נתקדשו בתנור, ואסור לאכלן קודם תנופה, גם אין עומדין לגבוה, דהרי אינן ולא קצת מהן נקרב]:"
+ ],
+ [
+ "לחם הפנים
שמסדרין בהיכל בכל שבת:"
+ ],
+ [
+ "נאכל אין פחות מתשעה
ר\"ל ליום ט' לאפייתן, דהיינו כבמורגל, דנאפות בע\"ש, ומסדרן בהיכל בשבת, ונאכלות בשבת האחרת אחר שהקטירו ב' בזיכי הלבונה שהניחו על השולחי עם הלחם הפנים:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על אחד עשר
דאם חל יו\"ט בע\"ש, נאפות ביום ה' ונאכלות ביום היו\"ד, ואם חלו ב' יו\"ט של ר\"ה ביום ה' ו', נאפות ביום ד', ונאכלות בשבת האחרת שהוא יום הי\"א:"
+ ],
+ [
+ "קטן נמול אין פחות משמונה
דהיינו כבמורגל:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על שנים עשר
דבנולד בין השמשות של ע\"ש, אינו נימול בשבת, משום דביה\"ש הוא ספק יום ספק לילה, ושמא יום הוא והו\"ל שבת יום ט', דהו\"ל מילה שלא בזמנה, שאינה דוחה שבת או יו\"ט. לפיכך מלין אותו ביום א' שהוא יום י' ללידתי. ואם חל יו\"ט ביום א', נמול ביום ב' שהוא י\"א ללידתו. ואם חלו ב' ימים של ר\"ה ביום א' ב', נמול ביום ג' שהוא י\"ב ללידתו:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעה במקדש
היינו בכל יום. ג' לפתיחת שערים, דהיינו תר\"ת. ט' לתמיד השחר, דהיינו תר\"ת לכל פרק שבשיר שמשוררין בשעה שמנסכין היין של תמיד השחר ע\"ג המזבח, שמחלקין השיר לג' פרקים. וכמו כן ט' לנסכי שיר תמיד של בין הערביים:"
+ ],
+ [
+ "ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה
דהיינו בע\"ש שחל תוך ימי חג הסוכות, תקעו כ\"א תקיעות שבכל יום. וי\"ב לנסוך המים, דהיינו ג' לשער העליון כשיוצאין לשאוב. וג' אז לשער התחתון. וג' כששאבו וחזרו ובאו לשער המים שבעזרה. וג' כשזקפו אח\"כ הערבה בצדי המזבח, דהו\"ל יחד י\"ב. וט' לשיר נסוך של מוסף. וג' סמוך לערב לבטל העם ממלאכה. וג' להבדיל בין קודש לחול כשנכנס שבת [כמפורש סוכה פ\"ה מ\"ה]. ואף דזמנין מוסיפין עד נ\"ז תקיעות, דהיינו כשחל ערב פסח בשבת, דהיינו כ\"א שבכל יום. וט' לשיר נסוך מוסף שבת. וכ\"ז לשחיטת פסח שנשחט בג' כתות, וכל כת קראו בשעת שחיטה הלל ג\"פ, ובכל פעם קודם שיתחילו את ההלל תוקעין תר\"ת, דהו\"ל יחד נ\"ז. י\"ל דמדלא שכיח שיהיה חל ע\"פ בשבת, משו\"ה לא חשיב ליה. משא\"כ ע\"ש בסוכות חל בכל שנה:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין משני נבלין
פיאלינע. דבשעה שהלוים אומרים שירה בכל יום בשעת ניסוך, אחרים שעומדים אצל המשוררים, מזמרים בכמה מיני זמר. ולא היו פוחתין בנבלין באותו זמר פחות מב':"
+ ],
+ [
+ "ולא מוסיפין על ששה
כך שיערו חז\"ל, דבפחות או ביותר מאלה יושחת נועם הזמר:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין משני חלילין
פלעטהע:"
+ ],
+ [
+ "ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח
המזמר בחליל צריך להכות באצבעות על נקבי החליל, כפי שצריך לדקדק או להעבות הקול. ולפיכך נופל בו לשון הכאה, וקאמר הכא דרק בי\"ב ימים בשנה היו מזמרים בחליל בין שאר המזמרים. וזה היה לסימן שאז גומרים לומר כל מזמורי ההלל שלמין. או דעשו כן לכבוד היום. [ואפשר לפע\"ד דר\"ל דבכל יום היה החליל מכה בשעת השיר בין שאר המזמרים על הדוכן. אבל בי\"ב ימים אלו תופסי החלילים עומדים ומזמרים לפני המזבח. אמנם מתוס' שנביא דבריהם לקמן סי' מ\"ז לא משמע הכי]:"
+ ],
+ [
+ "בשחיטת פסח ראשון
בשעה שקוראין ההלל בשעת שחיטת הפסח [כלעיל סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ובשחיטת פסח שני
ג\"כ קראו הלל:"
+ ],
+ [
+ "ובשמנה ימי החג
של סוכות שגומרין בהן בכל יום את ההלל, מדחלוקין בקרבנותיהן. משא\"כ פסח. מיהו אנן שגומרין ההלל גם בחנוכה, היינו כדי לפרסם הנס שנעשה אז. והא דלא חשיב נמי חליל של שואבה, דהיינו כששואבין מים לחג, שאז ג\"כ החליל מכה לפניהן [כסוכה פ\"ה]. ה\"ט משום דחליל וכלי זמר של שואבה היו רק משום שמחה יתירה ואינו דוחה השבת. משא\"כ חליל וכלי זמר שבהנך י\"ב יום דחשיב תנא, צורך קרבן היה. ומה\"ט אף דקי\"ל עיקר שירה בפה, עכ\"פ כיון דצורך קרבן היה אין שבות במקדש ודחי שבת:"
+ ],
+ [
+ "ולא היה מכה באבוב של נחשת
פלעטהע של נחושת:"
+ ],
+ [
+ "ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי
כשמסיימין כל חלק שבשיר, היה חליל א' מאריך בקולו ושאר כלי הזמר שותקין:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מחליק יפה
שכך ערב לאוזן יותר [הנה בחרתי הסתופף בפי' רש\"י שפי' מחליק לשון חולק וחותך, ומצינו דוגמתי במשנה [פ\"ג דפאה מ\"ג] המחליק בכלים לחים וכו', וכעי' ר\"מ ור\"ש שם. ומדברי הר\"ב איו הכרע דאפשר שם שכוונתו לפרשו בלשון חלק, גלאטט בל\"א, ור\"ל קול הממשיך פשוט וכדברי בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א. ולי לא היה נראה כך דאינו נופל עליו אח\"כ מלת יפה]:"
+ ],
+ [
+ "ועבדי הכהנים היו
המנגנים בכלי זמר על הדוכן. דס\"ל אין מעלין מדוכן ליוחסין ולא לקבל מעשרות, להכי לא אכפת לן אם ינגנו עבדים:"
+ ],
+ [
+ "ובית צפריה
משפתות מיוחסות היו:"
+ ],
+ [
+ "ומאמאום
שם מקום. שלא הניחו למי שאינו מיוחס לדור במקומן:"
+ ],
+ [
+ "היו משיאין לכהונה
שהכהנים היו נושאין בנותיהן, מדהיו מיוחסות. וס\"ל דמעלין מהדוכן אף להשיא לכהונה, לפיכך לא הניחו לנגן מי שאינו מיוחס:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו
דס\"ל דמעלין מדוכן למעשר ולא ליוחסין. ולא פליגו רק במזמרים בכלי. אבל במשוררים בפה לכ\"ע רק לויים היו:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים
מדקיי\"ל דכבש התמיד צריך לבקרו ממום, ד' ימים קודם הקרבתו, כמו פסח שהקריבו במצרים, שלקחוהו בי' בניסן והקריבוהו בי\"ד בו. הלכך ד' ימים קודם חנוך המזבח מבקרין ח' טלאים ממום. ומעמידין אותן בלשכת הטלאים. וביום החנוך מקריב ב' לתמידי היום, נשארו ו'. וקודם הלילה שוב מבקרין ב' טלאים מהשוק, ומעמידין בלשכה. וכן בכל יום נוטלין ב' ומעמידין ב' אחרים תחתיהן בלשכה. ואלו הב' שמעמיד חוזרין ונוטלין אותן ביום ה' להעמדתן:"
+ ],
+ [
+ "כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה
נקט רה\"ש. משום דבזמן המקדש לא היה אפשר שיחולו ג' ימים שבתון בהדי הדדי רק ר\"ה, דאם העדים שראו הלבנה החדשה לא באו ביום א' דר\"ה עד אחר מנחה, אז נוהגין אותו יום קודש ומחר קודש [ר\"ה ד\"ל ע\"ב]. ואז בזמן שקדשו על פי ראייה היה אפשר שיחול ר\"ה ביום ה' ו' או ביום א' ב'. ומשו\"ה אף דביקור התמיד ד' ימים קודם שחיטתו גזירת הכתוב הוא, אפ\"ה קאמר הכא לסימנא בעלמא, דכי היכא דאי חלו שבת וב' יו\"ט של ר\"ה בהדי הדדי, אז אותו טלה של תמיד השחר שאחר ג' ימי השבתון הנ\"ל, יצטרך להקדים ולבקרו כשקנהו ביום הד' קודם שחיטתו, דבשבת ויו\"ט אי אפשר לקנותו, ובליל קודם שחיטתו אינו מצוי למכור. כ\"כ בכל קרבן תמיד צריך לבקרו ממום ד' ימים קודם שחיטתו [ועי' מ\"ש בס\"ד בחומר בקודש פ\"ב סי' כ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ומוסיפין עד לעולם
כשירצו יוסיפו בלשכה טלאים מבוקרים יותר מו':"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין משתי חצוצרות
טראמפעטע לשיר הלוים [ונ\"ל דלהכי הפסיק תנא בבבא דטלאים בין ב' בבות דחלילין וחצוצרות, אע\"ג דשניהן מעניני השיר. ה\"ט משום דבכל הבבות מרי\"ש פרקן עד בבא דחלילין מיירי באין פוחתין ואין מוסיפין, ובבא דטלאים מבוקרין מתחיל למתני ענין חדש דאין פוחתין אבל מוסיפין לעולם, ולפיכך בהך גוונא ראוי למנקט תחלה ענין הטלאים שהוא מקרבן התמיד, שמקריבין אותו קודם השיר]:"
+ ],
+ [
+ "ומוסיפין עד לעולם
בגמ' מפרש דלא יוסיפו על ק\"ך. [ואילה\"ק א\"כ הו\"ל למנקט חצוצרות אצל בבי דאין פוחתין ואין מוסיפין. נ\"ל דה\"ט מדלא שכיח שיוסיפו עד ק\"ך חצוצרות דמדקולו עב וחזק, ישחית ניעם קולות הדקות של חילילין ונבלין שהן בכלל אין פוחתין ואין מוסיפין. ועי' לעיל סי' כ\"ד ד\"ה ואף ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "והצלצל
שעללען, והן כעין קערות נחושת שמכין זו בזו:"
+ ],
+ [
+ "לבד
ר\"ל רק זוג א', דרק ב' קערות"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין משנים עשר לוים.
לרמב\"ם [פ\"ג מכלי מקדש] ר\"ל י\"ב משוררים בפה, דבפה לא היו משוררים רק לויים, ולתוס' [מכילתן ד\"י ע\"ב] ר\"ל י\"ב לוים בכלי שיר, דהיינו ט' כנורות, וב' נבלים, וזוג לצלצל א', ולא חשיב ב' חצוצרות משום דרק כהנים תקעו בחצוצרות על שולחן החלבים לסימן שיתחילו הלויים שבדוכן לשורר, ולא חשיב נמי חליל, משום דרק בי\"ב יום בשנה מכה בחליל, [אולם אפשר דלתוס' המזמרים היה ג\"כ משוררים, וא\"כ יש חילוק בין כלי זמר של נפיחה או של תנועות האצבעות]:"
+ ],
+ [
+ "עומדים על הדוכן.
הוא אצטבא בלשון ישמעאל [ערוך], שהיה כעין אצטבא עם ג' מדריגות, שעליו עומדין הלויים המשוררים והמזמרים:"
+ ],
+ [
+ "אין קטן נכנס לעבודה.
ר\"ל אין הקטן כשר לשום עבודה ושימוש שבמקדש:"
+ ],
+ [
+ "אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר.
אז נכנסים הלויים הקטנים לשורר עמהן, דרק לעבודה זו כשרים [כך פי' רש\"י הכא וכ\"כ הראב\"ד (פ\"ה מכלי מקדש), אמנם לרמב\"ם שם ר\"ל דהמתחיל לעבוד במקדש, אינו נכנס להתחיל עבודתו רק בשעה שהלויים עומדים בשיר, ולישנא דמתני' קצת משמע כרמב\"ם דקטן דנקט מתני' היינו המתחיל בעבודה, דאל\"כ הול\"ל אין הקטן כשר לעבודה רק לשיר, וגם מסוגיא דחולין [דכ\"ד ב'] משמע כרמב\"ם, וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ולא היו אומרים בנבל וכנור.
ר\"ל דהקטנים לא זמרו בכלי שיר, דמסתמא אינן בעלי מלאכה גדולה בחכמה זו [ולשון אמירה שייך נמי בכלי שיר, כדאשכחן בקרא, הנבאים בכנורות [ד\"ה א' כ\"ה] אמנם לרבינו תוי\"ט שכתב דה\"ק קרא שהיו משוררים בפה ומנגנים ביד, נ\"ל לדבריו טעמא דמתני' דלהכי אין הקטנים מזמרים בשעה שמשוררים, משום שחושיהם חלשין מלעשות ב' דברים אלו בשלמות יחד מבלי שיושחת נעימות סדר השיר]:"
+ ],
+ [
+ "כדי ליתן תבל בנעימה.
ר\"ל ליתן תבלין בנעימות הקול, דקול הקטנים דק וצלול, ומתבל קול העב של הגדולים:"
+ ],
+ [
+ "אין עולין למנין.
שאין הקטנים מצטרפין למנין הי\"ב לוים הצריכים לשורר בדוכן, [ואף אי נימא דלתוס' הנ\"ל סי' מ\"ז די\"ב דחשיב תנא היינו מזמרים, ושהמזמרים לא היו משוררים, נ\"ל דאפ\"ה שייך למתני גבי קטנים שאינן עולין למנין, דהיינו למנין המשוררים, דאף למשוררים היה מסתמא מנין י' דכל דבר שבקדושה אין פחות מעשרה [כמגילה כ\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואין עומדים על הדוכן.
כדי שלא יטעו לצרפן למנין:"
+ ],
+ [
+ "וצוערי הלוים היו נקראין.
דלשון צוערי תרתי משמע, לשון ילדות, כמו ורב יעבוד צעיר, ומשמע נמי לשון צער, שע\"י שקולם דק מצערים את לויים הגדולים שיתחזקו גם הם להרים קולם כדי להנעים כמותן, שכשישורר בנמיכה יהיה קולם עב ובלתי מקובל ונעים נגד קול הקטנים [כך נ\"ל, ודלא כמשמע לכאורה מרש\"י ומהר\"ב שהגדולים מצטערים שאינן יכולין לבסם כמותן, דאדרבה ע\"י עירוב קולות שניהן ינתן תבלין בנעימה]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש בערכין להקל ולהחמיר
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "אחד שהעריך את הנאה שבישראל
דאפילו שוה ק' מנה, נותן כשהעריכו מבן כ' עד ס' רק נ' סלע והיינו להקל:"
+ ],
+ [
+ "ואת הכעור שבישראל
אפינו שוה פחות מנ' סלע, ואפילו אינו שוה כלום, כמנוול ומוכה שחין, אפ\"ה נותן נ' סלע, והיינו להחמיר:"
+ ],
+ [
+ "נותן חמשים סלע
כשהוא מבן כ' עד ס':"
+ ],
+ [
+ "בשדה אחוזה
שדה שירש ממורישיו והקדישה:"
+ ],
+ [
+ "בחולת המחוז
חולת הוא לשון חול. ומחוז הוא שפת הים, כמ\"ש חכם אה\"ע א' שבלשון ערבי קוראין לשפת הים חוז [והמ\"ם של מחוז הוא כמ\"ם של משכן ומקדש]. ור\"ל משום שבשפת הים מצוי חול רב, כמ\"ש אשר שמתי חול גבול לים [ירמיה ה' כ\"ב]. ולכן השדה גרוע מאד:"
+ ],
+ [
+ "ואחד המקדיש בפרדסות
בוים אונד לוסטגארטען."
+ ],
+ [
+ "סבסטי
ר\"ל בגנות שסביב שומרון שנקרא ג\"כ סבסטי ששם הגנות מעולים מאד:"
+ ],
+ [
+ "נותן
הפודה אותן מיד הגזבר, בין שהבעלים פודה או איש אחר, נותן וכו':"
+ ],
+ [
+ "בזרע חומר שעורים
ר\"ל בעד מקום שיוכל לזרוע שם ל' סאה שעורים, שהוא גדול טפי מכדי לזרוע ל' סאה חטין. ושיעור המקום הוא ע\"ה אלף אמה על אמה מרובעים. או רע\"ד אמות בריבוע בקירוב:"
+ ],
+ [
+ "חמשים שקל כסף
אם פודה בתחלת היובל. אבל כשפודהו בשנים שלאח\"כ, מנכה סלע ופונדיון בעד כל שנה ושנה שבשנים שעברו מהתחלת היובל. וכל זה בעד הקרקע לבד. אבל כשיש בה ג\"כ אילנות, מוסיף על הנ\"ל דמי שוווין. מיהו כשהקרקע טרשין, שאינה ראוייה לזריעה כלל, נותן בעד הקרקע רק דמי שווייה:"
+ ],
+ [
+ "ובשדה מקנה
ר\"ל כשהקדיש שדה שהמקדיש זכה אותה מאחר ע\"י מקנה וכדומה, חוץ מירושה:"
+ ],
+ [
+ "ואחד שדה מקנה
דינן שוה, דנותן בעד מקום זרע חומר שעורים נ' כסף, כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה
דאם דינן שוה למה לא כללם הכתוב:"
+ ],
+ [
+ "אלא שבשדה אחוזה נותן חומש
דכשהבעלים פודין אותה נותן חומש יותר מהערך, דאם הערך הוא בעד ד' שנים, שהן ד' סלעים וד' פונדין, משלם ה' סלעים וה' פונדין, וכן לעולם, מוסיף חמישית מלבר:"
+ ],
+ [
+ "ובשדה מקנה אינו נותן חומש
וה\"ה דהוה מצי נמי למימר עוד חילוק אחר, דבשדה אחוזה שהקדישה, אם פודה אחר, מתחלקת לכהנים ביובל, ובשדה מקנה שהקדישה ופודה אחר, חוזרת לבעלים ביובל. אלא דנקט רק החילוק בין אחוזה למקנה, כשמקדיש עצמו פודה:"
+ ],
+ [
+ "המית בן חורין נותן את שוויו
של ניזק:"
+ ],
+ [
+ "חבל בזה ובזה
כשחבל את בן חורין או עבד ולא המיתן:"
+ ],
+ [
+ "משלם נזק שלם
כמה היה שוה קודם שנחבל וכמה אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל
משפחה שפלה:"
+ ],
+ [
+ "נותן חמשים סלע
לאביה, בעד הנאת שכיבה:"
+ ],
+ [
+ "והפגם
ר\"ל דמלבד נ' סלע קנס הנ\"ל, ישלם נמי דמי בושת ופגם. ופגם היינו דשמין כמה נפגמה מדמים ע\"י שנבעלה. ואף דאין בת ישראל גדולה נמכרת. ותו דאם היתה בת חשובים, וכי ס\"ד שאביה ימכור אותה, והאיך ישומו דמיה. י\"ל דשמין אותה לפי יפיה כאילו היתה שפחה, וירצה אדם לקנותה לעבדו שאוהבו, וירצה גם הוא לעשות לו נחת, שמין כמה יתן אדון כזה בעדה כשהיא בתולה יכמה כשהיא בעולה:"
+ ],
+ [
+ "הכל לפי המבייש והמתבייש
נ\"ל דאתרווייהו קאי *), אבושת ופגם, דבבושת, אדם נקלה שבייש, בשתו מרובה ביותר [ועי' מ\"ש בס\"ד ב\"ק פ\"ח סי' י\"ג], והמתבייש לפי חשיבותו בשתו. וכמו כן בפגם, בנבעלה למנוול ומוכה שחין או לשפל אנשים, נפגמה ביותר. ואם היא יפת תואר לא נפגם דמיה כל כך. והרי רבו רוצה לעשות נחת רוח לעבד, וא\"כ איך ישוה בעיני העבד אם נפגמה ביותר או לא:"
+ ],
+ [
+ "נותן מאה סלע
לאבי האשה. [ואף שכבר יצאתה מרשות האב. עכ\"פ הרי בייש ביתו, שיאמרו שבבית האב זנתה, ויאמרו ראו גדולים שגדלתם, כשיסקלו אותה על פתח בית אביה [ככתובות מ\"ה א']. וזה שלא כדברי הרמב\"ן בפרשת כי תצא, שכתב דלהכי יתן ק' סלע, דהיינו הכפל ממה שרצה להפסידה מוהר הבתולות שהוא כ' סלע. דדרך התורה לקנוס כפל, עכ\"ל. ותמוה דכיון דכתובתה שלה א\"כ הו\"ל ליתן לה הק' סלע. ואת\"ל דעכ\"פ חייבתו תורה קנס כפל ממה שרצה להרוויח. עכ\"פ ק' א\"כ מה קאמר תנא נמצא האומר בפיו חמור מעושה מעשה. מנ\"ל, דלמא כמו שהמוציא שם רע ישלם כפל ממה שרצה להפסידה. דהרי רצה להוציאה בלא כלום, כמו כן המאנס ומפתה שהפסידה מה שכתובת בתולה יתירה על כתובת בעולה, דהיינו כ\"ה סלעים, [שהן ק' זוז] ישלם כפל דהיינו נ' סלע. ואף שזה תיקון חכמים היא שבעולה תגבה ק'. כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. עכ\"פ גם לרמב\"ן ק' כך דהרי קיי\"ל דגם כתובת בתולה מדרבנן הוא [כאה\"ע סי' ס\"ו]. ואף שכתוב בתורה כמהר הבתולות. על כרחך צ\"ל דגם קודם תיקון חז\"ל היה כבר מוהר הבתולות, רק שלא היה חיוב בדבר, אלא כך היה במורגל לתת לבתולה חמשים סלעים למוהר, דהיינו ר' זוז, ואתו רבנן ותקנו הדבר לחיוב, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. א\"כ מאן לימא לן שבאלמנה לא היה ג\"כ כי הך גונא מנהג ישראל ליתן כ\"ה סלעים מוהר לאלמנה, ואתו רבנן ותקנוה לחיוב מטעם הנ\"ל. וכן הסברא נותנת, שלא חידשו חכמים באלמנה טפי מבתולה. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה
שהרי המאנס והמפתה נותן רק נ', ומוציא שם רע נותן ק' סלע:"
+ ],
+ [
+ "שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר
שלא לכנס לא\"י בימי מרגלים:"
+ ],
+ [
+ "אלא על לשון הרע
שדברו רק על אדמה שאין לה הרגשת בזיון:"
+ ],
+ [
+ "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי
דמדכתיב מלת זה, דמיותר לגמרי, משמע דזה העון לבד שקול ככל העשר פעמים שלא שמעו בקולי, וגרם העונש. ולא משום דמניין גורם, שעי\"ז נתמלא סאתן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השג יד בנודר
ר\"ל מה שהעני נדון בערכין כפי השגת ידו, בתר נודר אזלינן ולא בתר נידר, וכדמפרש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "והשנים בנידר
דמה שיש חילוק בערכין בשנים, אזלינן בתר נידר, דילד שהעריך זקן נותן ערך זקן:"
+ ],
+ [
+ "והערכים בנערך
ר\"ל החילוק שבערכין בין זכר לנקבה, אזלינן בתר נערך ולא בתר מעריך. ול\"מ היה נ\"ל דעורכין קרינן בחולם:"
+ ],
+ [
+ "והערך בזמן הערך
כדמפרש לקמן, דבהעריך א\"ע כשהוא ילד, וכשמשלם הוא זקן, משנם כפי חיובו בשעה שהעריך א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אף בערכין כן
ר\"ל אילו אתרמי בערכין דומיא דקרבנות, אז דינו כקרבנות, רק עני שהעריך לעשיר דקאמרת שאין דינו כקרבנות, ה\"ט משום דלא דמי אהדדי, וכדמפרש:"
+ ],
+ [
+ "שאין העשיר חייב כלום
והא דקאמר ערך של זה עלי, לא נתכוון רק לפי מדת שנות הנערך כך יתחייב, הלכך נידון כפי השג יד הנודר. אבל מצורע, שאמר עליו אחר, קרבנות של מצורע זה עלי, הרי המצורע חייב להביא, להכי משלם זה כפי חיוב המצורע. ואת\"ל עכ\"פ מה נ\"מ בין דידי לדידך, הרי בין כך או כך נותן בערך כפי הנודר. להכי מסיים אבל וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי
הרי זה דמי למצורע, ולדידי נותן וכו':"
+ ],
+ [
+ "נותן ערך עשיר
ואם עני הוא נותן כל מה שיש לו, והשאר נשאר חוב עליו. [וכחכמים לעיל רפ\"ב]. אבל לדידך דקאמרת סתמא דאזלינן בתר הנודר, ולא מחלקת בין שהנידור מחוייב או לא, א\"כ גם בכה\"ג נותן ערך עני, דהיינו כפי הנודר:"
+ ],
+ [
+ "או עשיר והעני
ר\"ל עני שהעריך, וקודם שהעריכו הכהן כמה יתן, נתעשר, או שהיה עשיר כשהעריך, ונתעני קודם שהעריכו הכהן:"
+ ],
+ [
+ "נותן ערך עשיר
ואם הוא עני נותן כל מה שיש לו, והשאר ישאר חוב עליו שכשיהיה לו ישלם. [וקמ\"ל הכא דבכה\"ג אינו נכלל במאי דקאמר במשנה א' דהערך בזמן הערך, דהיינו רק לעניין זמן סך שנות המעריך גופיה, ולא לעניין זמן השגת ידו. ולהכי קאמר כזמן הערך, ולא קאמר כזמן הנדר. ואפ\"ה נקט הך בבא הכא, ולא לקמן כשמפרש הערך בזמן הערך, משום דאיירי הכא בשהעריך כשהוא עני או כשהוא עשיר, להכי נקט נמי כשהעריך כשהוא עני והעשיר או איפכא]:"
+ ],
+ [
+ "אבל בקרבנות
של מצורע:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אביו מת והניח לו רבוא
ר\"ל אפילו אם בשעה שנתחייב בקרבן היה אביו גוסס, והרי רוב גוססין למיתה, ועכשיו מת, וירש רבוא:"
+ ],
+ [
+ "ספינתו בים ובאו בריבואות
עדיין לא באו בשעה שנתחייב. ולא מיירי שהיה הסחורה שלו, דאם כן עשיר היה. רק ר\"ל שפסקו לו רבואות שכר ספינתו. והרי שכירתו אינה משתלמת רק לבסוף [כב\"מ פ\"ט מי\"א]. ואי משום ספינתו. האי תנא ס\"ל כמ\"ד דמניח לו הגזבר להמעריך הדבר שמתפרנס ממנו [כפ\"ו מ\"ג]. ולא קיי\"ל כן, דעכ\"פ ספינה לא נחשבת כלי אומנת:"
+ ],
+ [
+ "ילד
שיודע לשם מי מעריך:"
+ ],
+ [
+ "שהעריך את הזקן
ילד וזקן שנקט תנא לאו דוקא, רק ר\"ל שהיה המעריך פחות בשנים מהנערך:"
+ ],
+ [
+ "נותן כזמן הערך
נקט הנך לאשמעינן דאפילו לקולא אמרינן דאזלינן בתר זמן הערך. וכ\"ש דאזלינן בכה\"ג לחומרא. וכגון שהעריך פחות מבן ששים ונעשה בן ששים צריך ליתן נ' סלע:"
+ ],
+ [
+ "יום שלשים כלמטה ממנו
דבהעריך את פחות מבן ל' יום או ביום ל' שלו, אינו נותן כלום:"
+ ],
+ [
+ "הן
ר\"ל ואם תאמר וכי כך הוא:"
+ ],
+ [
+ "אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר
דערך הפחות מששים מרובה על ערך יתר מבן ס':"
+ ],
+ [
+ "נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה להקל
דהערך של מי שאינו עדיין בן ה' וכ' הוא פחות מערך של בן ה' וכ':"
+ ],
+ [
+ "בין להקל בין להחמיר
דדוקא לעיל דבעי למילף במה מצינו, מחלקינן בין להקל או להחמיר, משום דמה מצינו אדם דן מעצמו, ולהכי מסתבר שאין ללמוד קולא וחומרא מהדדי. אבל הכא ג\"ש שאין אדם דן אותה מעצמו אם לא שמקובל הלממ\"ס, וודאי אין לחלק בין קולא לחומרא:"
+ ],
+ [
+ "חדש ויום אחד
ר\"ל שנת ה' וכ' וס', בכולן נחשב כלמטה ממנו, עד שיהיה הנערך, חודש ויום א' יתר על שנת ה' וכ' וס'. דיליף מפדיון בכור, דצריך ג\"כ שיהיה בן ל' ויום א'. דילפינן מבכורות המדבר שכשנפדו ע\"י משה, דכתיב גביה, מבן חודש ומעלה תפקדם [כבכורות פ\"ח מ\"ו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אם זהב זהב
הכל כפי שנדר, והא קמ\"ל דהא בלא פירש, נותן כפחות מדברים הנשקלים במקום שנדר, ואפילו זפת או בצלים, ברגילים למכרן שם במשקל. ודוקא באמר שלכך נתכוון, דאל\"כ, סתם נדרים להחמיר [כלח\"מ פ\"ב דערכין]:"
+ ],
+ [
+ "מעשה באמה של ירמטיה
חסורי מחסרא וה\"ק, ואם הנודר עשיר, אף שלא פירש איזה משקל נדר נותן לפי עשרו, ומעשה נמי באמה של ירמטיא וכו' והיינו דקמ\"ל מתני':"
+ ],
+ [
+ "ונתנה משקלה זהב
מדהיתה עשירה ביותר:"
+ ],
+ [
+ "משקל ידי עלי
והאיך אפשר לשקלה, שכשירצה מקילה או מכבידה:"
+ ],
+ [
+ "ומכניסה עד מרפקו
עללענבאגען."
+ ],
+ [
+ "ושוקל בשר חמור וגידין ועצמות
קודם שיניחו במים, דאח\"כ יתנפח מהמים:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוכה עד שתתמלא
דבשר חמור משקלו כבשר אדם, והשתא ידע כמה המשקל מנפוח ידו בדבר שהוא כמשקל ידו:"
+ ],
+ [
+ "ועצמות כנגד עצמות
שמא בשר או עצמות החמור שלקח, הוא יתר או פחות על בשר או עצמות ידו:"
+ ],
+ [
+ "וכמה הוא שוה בלא יד
לא דשמין אותו כמה שוה כשנקטעה ידו, דמי שנקטעה ידו נקנה בזול ביותר, מדהוא מזולזל, והרי הוא אמר דמי ידי עלי כשלא נקטעת ידו. אלא דשמין אותו כעבד כמה שוה כשמכרו רבו חוץ מידו, וכמה שוה כשמכרו כולו, ומה שיש בין זה לזה נותן להקדש:"
+ ],
+ [
+ "זה חומר בנדרים מבערכין
דבנדרים באמר דמי ידי עלי נותן כדלעיל, ובערכין באמר ערך ידי עלי, אינו נותן כלום:"
+ ],
+ [
+ "יתנו היורשין
משום שדמיו קצובים. ודוקא כשעמד כבר בדין, וחייבו הכהן, דאז הו\"ל כמלוה בשטר ונגבית מיורשים. [אב\"י כ\"כ הר\"ב והרמב\"ם, אבל הראב\"ד כ' דהשתא דקיי\"ל דמלוה ע\"פ נגבית מיורשים דשעבודא דאורייתא, א\"צ שעמד בדין]:"
+ ],
+ [
+ "לא יתנו היורשים
אף שעמד כבר בדין, אבל לא קצצו הב\"ד עדיין דמיו, פטור:"
+ ],
+ [
+ "שאין דמים למתים
ר\"ל דמדנדר רק כפי שישמוהו ב\"ד, לא חייב כלום עד שישמוהו, וכיון שמת קודם ששמוהו, הרי בשעת שומא לא חזי למכרו כעבד, ובחייו לא ידע זה בכמה נשתעבד [כך כתב רש\"י. ותמוהין דברי רתוי\"ט שכתב דלהכי אין דמים למת, דמת אסור בהנאה, ותמוה וכי בחייו שמין בשרו]:"
+ ],
+ [
+ "ערך ראשי וערך כבדי עלי נותן ערך כולו
דנדר בערכך נפשות כתיב, ובהנך נפש החיות תלוי בהן. ונקט ראש שהוא אחד מאברים החצונים. וכבד מדהוא אחד מאברים הפנימיים. [אב\"י ל\"מ נ\"ל דנקט ראש אף שיש בו חלקים שאין החיות תלוי בהן כאזנים וחוטם. ונקט כבד אף דרובו א\"צ לחיות. דבכזית א' סגי [כחולין מ\"ו א'] עכ\"ל בני הרב נ\"י. ומה שהקשה בני הרב שליט\"א, מ\"ש מערך רגלי שיש בה ג\"כ חלק שהחיות תלוי בו מארכובה ולמעלה. נ\"ל דבכלל לשון בנ\"א לא נכלל בשם רגל רק ארכוכה הנמכרת עם הראש דהיינו מארכובה ולמטה [וכב\"ב דפ\"ג ב' וחולין עו\"א ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו
זה הכלל לאתויי שאר אברים שהנשמה תלויה בהן. ואפילו מארכובה ולמעלה שיכול לכוות ולחיות [כחולין דמ\"ב], עכ\"פ כל זמן שלא נכוותה אינה בת חיות:"
+ ],
+ [
+ "ערך חציי עלי נותן ערך כולו
דחצי הגוף הו\"ל כאבר שהנשמה תלויה בו:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו
לאתויי באמר דמי חצי ארכובה ולמעלה שלי עלי, אף על גב דבניטל חצי צומת הגידין כשר, עכ\"פ החצי נכלל ברובו, ומחשב נשמה תלויה בו [כך נ\"ל כוונת הש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "יתנו היורשין
והוא שעמד הנערך בדין קודם שמת, דבמת הנערך קודם שעמד בדין, אפילו המעריך קיים, פטור, [אב\"י עיין לעיל סימן י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בית זה קרבן
לבדק הבית. וקמ\"ל קדשי מזבח, וקמ\"ל קדשי בדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "ונפל הבית
קודם שהחזיק בו הגזבר. וה\"ה בנגנב או נאבד השור, שישנו בעולם [עיין חולין קל\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב לשלם
מדלא הקדיש רק שור או בית זה:"
+ ],
+ [
+ "דמי
בהמשנה שבגמרא ל\"ג מלת דמי, ואעפ\"כ הכי מיירי [ועש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "חייב לשלם
דמדקאמר עלי, כוונתו שיתחייב באחריותו כמאן דדרי אכתפיה. מיהו כולהו מתני' מיירי בהקדישן לדמיהן, אז כיון דאמר עלי, שהתחייב באחריותו אע\"ג דאמר זה, א\"א לומר שהתכוון במלת זה שיתחייב רק בגוף זה ולהפטר כשיאבד, ליתא, דהרי הקדישן לדמיהן, ולא הקדיש הגוף מעולם, אלא ע\"כ התכוון במלת זה, להודיע כמה דמים הקדיש, אבל בהקדיש גוף השור בעצמו שיהיה עולה, דוקא בלא אמר מלת זה, רק הרי שור עלי עולה, והפרישו ונאבד, חייב באחריותו. הא אם אמר מלת זה אע\"ג דאמר נמי מלת עלי, כגון שאמר שור זה עלי עולה, ונאבד השור, פטור, דמדאמר זה לא התחייב אלא ליתן גופו, אף על גב דהדר קאמר נמי עלי, אמרינן שהתכוון לקבל על עצמו טרחת הבאתו לעזרה [כך כ' רש\"י. ול\"מ נ\"ל דאילו אמר שור זה עולה ולא אמר עלי, יוכל ליתנו לאחר שיקריבו בעבור מה שהתחייב האחר. ועיין ערכין פ\"ח מ\"ז. לפי זה מ\"ש בש\"ס הכא, עלי להביאו קאמר, ר\"ל שהתחייב להקריבו בשביל עצמו]:"
+ ],
+ [
+ "חייבי ערכים ממשכנין אותן
וה\"ה בחייבי דמים:"
+ ],
+ [
+ "חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן
דמדאתו לכפרה לא משהי להו. מיהו חטאת נזיר דלא אתי לכפרה, וגם אין הבאתו מעכבתו מלשתות יין ומלהטמא למתים, דהרי משנזרק בעדו דם של א' מקרבנותיו, מותר ביין ובטומאה. לפיכך זמנין דפשע ומשהי להביאו, ולפיכך ממשכנין אותו על חטאתו. אבל אשם שמביא נזיר טמא, אף דג\"כ אין מעכבתו מלמנות נזירות טהרה [כנזיר די\"ח], אפ\"ה כיון דלכפרה אתא על שלא נזהר מלהתטמא, לא משהי ליה ואין ממשכנין אותו:"
+ ],
+ [
+ "חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן
אף דעולה נמי מכפרת על עשה ועל לאו שניתק לעשה, עכ\"פ מדלאו חובה נינהו, אתי לשהויי וממשכנין אותו, מיהו עולת מצורע, דמעכבת טהרתו, לא משהי ליה ואין ממשכנין אותו עליו:"
+ ],
+ [
+ "לרצונו
אפ\"ה כשב\"ד ממשכנין אותו כופין וכו':"
+ ],
+ [
+ "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
ר\"ל וסגי בהכי. דמה\"ט כתיב לרצון בל' ולא ברצון בב'. דקמ\"ל קרא דאע\"ג שכפוהו שיאמר רוצה אני, ואינו ברצון, עכ\"פ מדהתרצה בבחירה מיראת המכות, וה\"ל לרצון, ר\"ל שהולך ונוטה לרצונו, אף שאינו ברצון גמור, סגי, וכתלוהו וזבן זביניה זבינא [ב\"ב דמ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "וכן אתה אומר בגטי נשים
כל שדינו שיכפוהו לגרשה:"
+ ],
+ [
+ "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
ולא סגי בנתינה לחוד, רק צריך לבטל גם כל מודעי, דהרי בגט נמי צריך רצונו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שום היתומים שלשים יום
ר\"ל כשהב\"ד מגבין מקרקעות של יתומים קטנים פחותים מי\"ג שנה, לשלם לבעל חוב [רשב\"ם ב\"ב ל\"ג א'], שמין ב\"ד הקרקעות תחלה, ומכריזין אח\"כ ל' יום רצופים בבוקר ובערב, וכדמסיק. ואם רצו מכריזין ס' יום, כל ב' וה' שבהן. ואף דבכה\"ג לא יהיו ימי ההכרזה רק י\"ח ימים דהרי אפילו יתחילו להכריז ביום ב' או ה', לא יהיו בכל י' מס' ימים הנ\"ל רק ג' ימי הכרזה. אפ\"ה הכי עדיף טפי, דמדמשכי מלתא טובא, שמעי אינשי טפי. והא דנקט שום היתומים, ה\"ה כ\"ע כשמוכרין ב\"ד קרקעותיו להגבות לבע\"ח, כך דינו, רק קמ\"ל דאפילו ביתומים, שב\"ד מפקחין תמיד לטובתם, אפ\"ה לא מחמרינן טפי משלשים יום [תוס']. ואע\"ג דכל מלוה אפילו כשהיא בשטר מקוים, וכתוב בו שהאמינו לוה למלוה נגד יורשיו, אפ\"ה אינה נגבית מיורשים קטנים [ומלוה על פה אפילו מיתומים גדולים אינה נגבה [ח\"מ ק\"ח]. מכל מקום הכא מיירי דאיכא חזקה שלא פרע, דאז אפילו מלוה על פה נגבית אפילו מיורשי קטנים, ובלא שבועה. וכגון שצוה אביהן בחליו לשלם לזה חובו. או שנגבה עדית בחיי אב שהיה הלואה לזמן, ושעדיין לא הגיע זמן הפרעון, דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו. או שנידו לאביהן שישלם לזה, ומת בנדרו. ובכל הנך ג' גוונא חזקה שלא פרע [שם]. וה\"ה היכא דאיכא רווחא ליתמי כשישלמו החוב עכשיו, אז נפרעין אפילו מנכסי יתומים קטנים. וכגון שחייבים לנכרי ברבית [ומיירי שהנכרי רוצה להמתין ימי הכרזה בלי רבית, דאל\"כ מוכרין מיד בלי הכרזה]. או שרוצה הבעל חוב לוותר קצת מחובו כשישלמו לי מיד. או שתבעה אלמנת אביהן הכתובה, שעי\"ז שישלמו ירוויחו היתומים מלזונה. ואף דבתבעה כתובתה אפילו לא ישלמו לה עכשיו, כבר הפסידה מזונותיה. עכ\"פ אם לא ישלמו לה לבסוף, אף היא לא תתבע כתובתה בתתלה. בכל כה\"ג דאיכא רווחא ליתמי, גובין מהן בשבועה [ח\"מ ק\"י]. וכ\"כ שור המועד שהזיק ומת בעליו, גובה ממטלטלי דיתמי, או מזבורית שבקרקעות שלהן כשאין להם מטלטלין [ח\"מ תי\"ט]. מיהו דוקא במגבין מקרקעות צריך שומא והכרזה. אבל במגבין משטרות, מטלטלין, עבדים [וסי' שמע] מוכרין שלא בהכרזה. משום דשטרות ומטלטלין יש לחוש שמא יגנבו כשיתאספו הרבה ימים עליהן ללקחן, ועבדים שמא יברחו כשישמעו שרוצין למכרן לאחר [ח\"מ ק\"ט ג']:"
+ ],
+ [
+ "ושום ההקדש
ר\"ל המקדיש שדה שקנה, שנפדית לפי שווייה [אב\"י ל\"מ נ\"ל דה\"ה שדה אחוזה בשעה שאין היובל נוהג כלקמן רפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ששים יום
וצריך הכרזה: ס' יום רצופין:"
+ ],
+ [
+ "ומכריזין בבקר ובערב
גם אשום יתומים קאי, דמכריזין בשעה שיוצאין הפועלים למלאכתן בבוקר, ובשעה שחוזרין מהשדה בערב ונכנסין לעיר, דאז אין מתבטלין. דמי שרוצה ללוקחה אומר להן כששמע הכרזה שיראוה אם היא יפה, וכששומע ההכרזה בערב נזכר לשאלן אם מצאוה טובה. [ולרמב\"ם ותוס' ור\"ן, הוצאת פועלים דקאמר בש\"ס היינו בערב שמוציאן בעה\"ב ממלאכתן, והכנסתן היינו בבוקר שיכניסן למלאכתן. וא\"כ לא נקט בש\"ס כסדר המשנה. ואכתי לא עיילתיה למלאכתו אפיקתיה [ועי' פסחים ס\"ח א'. ועיין עוד ב\"מ דפ\"ג ב' בתוס' שם שהאריכו]. וכך אומרים כשיכריזו, שדה פלונית יש למכור, כך וכך מצריה, וכך וכך עושה תבואה בכל שנה, וכך וכך שמוה ב\"ד. וכשמוכרין אותה לכתובה, מכריזין שלצורך תשלומי כתוב' ימכרוה. וכשימכרוה לתשלומי בע\"ח, יכריזו שלשלם לבע\"ח ימכרוה, מדאיכא דניחא ליה בתשלומי כתובה, משום שהאלמנה לוקחת גם בתשלומי פורתא פורתא, ואיכא דניתא לי בתשלומי בע\"ח, מדאין הסוחר מקפיד על דנרין חסרין:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר כשיגרשנה ידיר הנאה
על דעת הרבים, שאין לה התרה, שלא יחזירה לעולם. דשמא מגרשה בערמה כדי שתגבה כתובתה מההקדש, דהקש דמים אינו מפקיע מידי שעבוד [כרש\"י פסחים ל\"א א', וח\"מ ססקי\"ז. והכי קיי\"ל. אבל הרמב\"ם [בפי\"ח ה\"ז מהל' מלוים] משמע מדבריו דגם קדושת דמים מפקיע משעבוד, וכן כ' [בפ\"ז הי\"ד] מערכין. ולדבריו, החילוק הוא דקדושת הגוף לעולם לא פקע, וקדושת דמים פקע אחר פדיון. אב\"י ותמהני על רבינו המגיד בפי\"ח מלוים שכ' לא מצא לו חבר לרבינו בזה בכל המפרשים, והרי גם הר\"ן כ' כן בשם ר\"ת [בנדרים דמ\"ו ב', ד\"ה ה\"ד. ודפ\"ו ב' ד\"ה דאמר רבא]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר אינו צריך
דס\"ל כב\"ה [נזיר רפ\"ה], דנשאלין אהקדשות. ולפירך ליכא למיחש שיערים, שהרי יכול להתיר נדרו. ור\"א ס\"ל כב\"ש [שם], דאין אדם רשאי בהקדש להתיר נדרו, דאפילו אומר שלא לדעת כן נדר, ובטעות הקדיש, אפ\"ה הקדש בטעות הוה הקדש, ולהכי גם הכא חיישינן שיערים:"
+ ],
+ [
+ "והיה בעלה מגרשה
ואין לבעל נכסים, א\"צ הערב לשלם עד שידיר הנאה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ויחזיר את אשתו
וקיי\"ל כר\"א וכשב\"ג, דאף דקיי\"ל כב\"ה דנשאלין אהקדשות, אפ\"ה חיישינן לקנוניא, דחייש אימר לא מזדקק ליה חכם [כשבת מ\"ו ב'], וג' הדיוטות לא יהיו מצויים לו, ויצטרך לעשות קנוניא, [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב
שגרשה או שלוה קודם שהקדיש, דאז ליכא חשש קנוניא, והיה החוב פחות משיויו הנכסים שהקדיש:"
+ ],
+ [
+ "ולא בעל חוב את חובו
ר\"ל לא יגבו חובן ליקח מהשדה עצמה כפי שיעור חובן, דאז איכא למיחש שיאמרו הקדש יוצא בלי פדיון. וכ\"ש שלא יתנו להן מעות הקדש להדיא:"
+ ],
+ [
+ "אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו
ר\"ל אלא כל הרוצה לפדות נותן לההקדש המעות שהשדה שוה יתר מהחוב, והמעות שכנגד החוב נותן ממעות שלו שהן חולין להאשה או לבע\"ח משום דאין הקדש דמים שהקדיש הלוה חל על שעבודן. אבל האשה ובע\"ח בעצמן אסורים ליטול השדה אף שירצו ליתן להקדש מה ששוה השדה יתר על חובן, דהרואה כך לא ידע שנתנו המותר להקדש ויחשוב שהקדש יוצא בלי פדיון [ועיין רמב\"ם פרק ז' מערכין]. מיהו קודם שישתלם הבע\"ח והאשה ישבעו שבועת המשנה, כדין הבא לגבות מנכסים משועבדים לא יפרעו רק בשבועה, [ואע\"ג דאין נשבעין להקדשות [כשבועות מ\"ב ב'], היינו שבועה דאורייתא שנשבע לפטור אבל שבועת המשנה שהיא לטול, או היסת. נשבעין [כח\"מ צ\"ה ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והיה חובו מאה מנה
דנמצא כשיתן הפודה דמי השדה להבעל חוב, יצא ההקדש בלא כלום, קמ\"ל בהך בבא, דאף כשהחוב הוא יותר מדמי השדה, נמי חיישינן שיאמרו שכל הקדש יוצא בלי פדיון, לפיכך מוסיף וכו':"
+ ],
+ [
+ "ופודה בו את הנכסים הללו
ר\"ל המלוה יוסיף להלוות להלוה עוד דינר, כדי שיפדה הלוה בעד אותו דינר את הנכסים על מנת וכו':"
+ ],
+ [
+ "על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו
אחר שישבעו כלעיל סימן י\"א. [כך פי' תוס'. ולרמב\"ם פ\"ז מערכין ולרש\"י הכא, המלוה בעצמו פודה. ונ\"ל דלתוס' להכי לא יפדה המלוה בעצמו, דמשום דהשדה משועבדת לו, לא מחזי כפודה, והדינר שמוסיף מחזי כמקדישו מחדש ולא כנותנו בעבור פדיון, ועיין מ\"ש דוגמת זה בפירושנו בנדרים [פ\"ד סי' י\"ב]. ועי' עוד שקלים [פ\"ד ל\"א]. אמנם אם הנכסים שהקדיש אינן שוין חצי החוב, לא גבי מלוה מנייהו כלל, דוודאי לאו אדעתא דהנהו נכסים אוזפיה, מדאין אדם קונה קרקע פי שנים משויה. [כך כתב רש\"י ור\"ב. אמנם מתוספתא שהביא תוס' נראה ברור דהא דקאמר בש\"ס אבל בציר מפלגא לא, ר\"ל א\"צ ליתן עוד דינר, רק הבע\"ח נוטל השדה כמו שהיא. ונ\"ל טעמא. דכיון דכל עיקר נתינת הדינר הוא משום שיטעו הרואים לומר שהשדה שוה יותר מהחוב, ונמצא הקדש יוצא בלי פדיון. משו\"ה כשאין השדה שוה חצי חובו שוב לא יטעו. דהרי נראה לכל, שהקדיש דבר שאינו שלו ושוב אין לחוש שיאמרו הקדש יוצא וכו']:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו מזון שלשים יום
כנצרך לל' יום:"
+ ],
+ [
+ "ומטה מוצעת וסנדלין ותפילין
ובכולן אם אין לו, משיירין לו מעות כדי לקנותן:"
+ ],
+ [
+ "לו אבל לא לאשתו ולא לבניו
אף שחייב במזונתן וכסותן אפ\"ה אין נותנין להן הראויין להן לי\"ב חודש, אבל מה שכבר ייחד להן אין לוקחין מהן [וכמשנה ה']:"
+ ],
+ [
+ "אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "חרש
ציממערמאן:"
+ ],
+ [
+ "נותנין שני מעצדין
הובעל:"
+ ],
+ [
+ "ושתי מגרות
זעגע, שאם ישבר האחד ויצטרך לתקנו יעשה ביני ביני מלאכתו בהכלי האחר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם היה אכר
לאנדמאן שמלאכתו לעבוד האדמה:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו את צמדו
זוג שוורים לחרישה:"
+ ],
+ [
+ "חמר
מוליך תבואה על חמורים מעיר לעיר למכור:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו את חמורו
ולא קיי\"ל כן, דאין אלו כלי אומנות. וכ\"כ לא קיי\"ל כהך דספינה [לעיל פ\"ד מ\"ג], אלא כולהו כשאר נכסים הם [ח\"מ צ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ומין אחד מועט
ג' מצעדים ומגרה א':"
+ ],
+ [
+ "וליקח לו מן המועט
ולא אמרינן דעד השתא היה לו להשאיל לאחרים ממין המרובה, והם חזרו והשאילו לו בעבור זה ממין שהיה לו מועט, והשתא אם הגזבר ישכין ממנו ממין המרובה, מי ישאיל לו מהמועט, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מעלין לו את תפיליו
רתוי\"ט פי' דר\"ל מסלקין מעליו תפילין שלו [ולפעד\"נ דא\"כ הול\"ל מעלין מעליו תפילין. דאע\"ג דבש\"ס קאמר סליקו ליה תפיליו, עכ\"פ כל עלוי שהוא לשון סילוק קשור עם מם, כמו ונעלה הענן מעל המשכן]. ולי נראה דהאי מעלין לשון עלוי הוא [אב\"י כן משמע מרש\"י ב\"ק פ\"ב ב', דפי' מעלין שמין], וכלקמן [פ\"ח מ\"ז] הקדש עלוי. וכ\"כ מעלינן ליה כנכסי דבר מריון [ב\"ב י\"ב ב'], ר\"ל אויסשטייגערן. ומלת לו ר\"ל בעבורו [כרש\"י בראשית כ\"ד פ\"ז]. ור\"ל הכא דמוכרין בעבור תשלום חובו גם תפיליו בעלוי, מי יתן בעדם יותר. דדוקא באמר ערכי עלי שלא קבל עליו רק לשלם הערך אז באין לו אין לוקחין תפיליו להשתלם מהן. משא\"כ הכא דהקדיש בפירוש כל נכסיו, גם תפילין בכלל נכסיו:"
+ ],
+ [
+ "אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו
ר\"ל אין לו להמקדיש כח להקדיש [אב\"י ולרש\"י ב\"ק שם ר\"ל אין לו להגזבר לגבות]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בצבע שצבען לשמן
רתוי\"ט פי' דר\"ל בגדים [ולפעד\"נ זה דוחק, דמלבד שחסר מלת בגד. ג\"כ ק' דהול\"ל בגדי צבעונין (כע\"ז ד\"כ ע\"ב), וכדמסיים בלשון רבים שצבען. וגם בב\"ק דק\"ב ב' ומתוס' שם לא משמע הכי יע\"ש]. ולי נראה דצבע ממש קאמר, ור\"ל אם צבע בגדיהן לשמן אין שמין לההקדש מה ששוין הבגדים עי\"ז יותר, דלא משתעבד, אפילו לא לבשום עדיין. ולא זו אף זו קתני, דלא מבעייא הבגדים עצמן דלא משתעבדי, אלא אפילו דמי הצבע, שאין הצבע נצרך להם כל כך להאשה ובנים, אפ\"ה לא משתעבדי. ולא דמי לדלעיל מ\"ג, דאין נותנין לאשתו כסות ומנעלים. התם ר\"ל כדי לקנות להן להבא:"
+ ],
+ [
+ "ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן
אף שלא נעלו אותן עדיין, ולא זו אף זו קתני, לא מבעייא כסות שכבר לבשו והשתמשו בהן, אלא אפילו בצבע בגדיהן שלא נשתמשו בהן משצבען. ולא מבעיא בצבען, דעכ\"פ כבר נשתמשו בעיקר הכסות קודם שנצבעו, אלא אפילו סנדלין חדשים שלא השתמשו בהן עדיין כלל, כולהו אינו יכול להקדיש. מיהו פשיטא דגם כסות שקנה לשמן, או ספרים שקנה לבניו ללמוד בהן, אינו מקדישן. אבל ספרים שקנה לצרכו, או בגדי שבת שקנה לאשתו ובניו, ממשכנין, וי\"ח [ח\"מ צ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח
דכשנמכר בכסות יפה, שוה יותר:"
+ ],
+ [
+ "משביח הוא מנה
יותר ממה ששוה עכשיו. [ואע\"ג דאין מפרכסין אדם ובהמה כדי להשבית מקחן, מדהו\"ל כגונב העין (כח\"מ רכ\"ח ס\"ט). היינו בשמתכוון לרמאות שיחשוב הקונה שיש בהמקח דבר שאין בו באמת כגון שצובע שחור זקן עבד זקן כדי שיראה בחור, וכדומה. אבל מותר לרחצו ולסכו כדי לעורר חפץ הקונים לקנותו, וה\"נ להלבישו במלבושין יפים, ולמכרו כך בהמלבושים]. ודוקא כשיש לו כסות כבר, אבל אין משהין אותו כדי לקנות לו כסות כדי שישתבח מקחו, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "וכן פרה אם ממתינים אותה לאטליס
יום השוק:"
+ ],
+ [
+ "אם מעלין אותה לכרך
שמצויין שם עשירים לקנות מרגליות:"
+ ],
+ [
+ "אין להקדש אלא מקומו
של המרגליות:"
+ ],
+ [
+ "ושעתו
של עבד ופרה. דחיישינן שכשישהה אותן יפסידו. ולהכי רק בקרקעות משהין ס' יום מלמכרן, ולא במטלטלין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין מקדישין
שדה שירש:"
+ ],
+ [
+ "לפני היובל פחות משתי שנים
דכשהקדישה, ופודה י' או כ' שנה קודם היובל, נותן בעד כל שנה שיש עד היובל סלע ופונדיון לשנה. וכשפודה פחות מב' שנים ליובל, חייב ליתן נ' סלעים כאלו גואלה בתחלת היובל [עי' בפתיחה למכלתן סי' ב אות א']. וקאמר תנא הכא שאינו מן הראוי שיקדיש בפחות מב' שנים ליובל, שלח יפסיד מעותיו [כלקמן פ\"ח מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ולא גואלין לאחר היובל פחות משנה
ר\"ל א\"צ לגאול השדה כשהקדישה פחות מתוך שנה אחר היובל, דהיינו כשהקדישה תוך שנת היובל עצמה, משום דאינה קדושה כלל, דאז אינה שלו. מיהו דוקא ישראל אבל כהן ולוי מקדישין לעולם, כלקמן סוף פרקן [כך פירשתי לפי מאי דקיי\"ל בשמואל בש\"ם [כרמב\"ם ערכין פ\"ד ה\"י]. והכי דייק לישנא דמתני' טפי. דברישא נקט לפני היובל היינו בסמוך ליובל, מסתבר דה\"נ מה דנקט אח\"כ לאחר היובל, היינו בסמוך לו. והר\"ב והרמב\"ם פי' דר\"ל בהקדיש באמצע א מהשנים שאחר היובל, אינו פודה בפחות משנה, ר\"ל שצריך ליתן בעד כל השנה הסלע ופונדיון, אף שפדה רק באמצע השנה. והיינו אוקימתא דש\"ס לרב דס\"ל דבמקדיש בשנת היובל קדשה, להכי אצטרכינן לדחוקא דמתני' מה טעם קאמר, דמשו\"ה אין גואלין פחות משנה משום דאין מחשבין חדשים להקדש אבל הרי לא קיי\"ל כרב דהמקדיש בשנת היובל דקדשה]:"
+ ],
+ [
+ "אין מחשבין חדשים להקדש
דכשבא לגאול באמצע השנה משנות היובל, לא אמרינן דדי שיתן בעד חצי השנה הנותרת חצי סלע וחצי פונדיון, רק נותן סלע ופונדיון, כאילו פדה בתחלת השנה ולא באמצעה:"
+ ],
+ [
+ "אבל ההקדש מחשב חדשים
ר\"ל אבל היכא דאיכא רווח להקדש, ע\"י שהחדשים שיצאו יחשבום כיציאה גמורה, כגון שבא לגאל באמצע שנת מ\"ח בשנות היובל, דאם לא נחשוב חדשים שיצאו כיציאה גמורה הו\"ל כמקדיש בתחלת שנת מ\"ח ולא יצטרכו הבעלים הגואלים ליתן רק ב' סלעים וב' פונדיון, ויפסיד ההקדש עי\"ז, להכי חשבינן חדשים שיצאו כיציאה גמורה, והו\"ל כמקדיש תוך ב' שנים ליובל, ונותן נ' סלעים שלמים. [זהו שיטת רש\"י. אבל לרמב\"ם ולראב\"ד [פ\"ד מערכין ה\"ח וט']. הברירה ביד הגזבר, כמ\"ש בפתיחה למכילתן סי' ב' אות א' וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "המקדיש את שדהו בשעת היובל
ר\"ל בזמן שהיובל נוהג, דהיינו בשעה שכל ישראל יושבים בא\"י [כרפ\"ח], ורוצה לגאלה בשנה ראשונה מהיובל:"
+ ],
+ [
+ "נותן בזרע חומר שעורים
בעד מקום שיוכל לזרוע שם חומר שעורים זריעה בינונית לא מקובץ ולא מפוזר ביותר:"
+ ],
+ [
+ "חמשים שקל כסף
אבל בזמן שאין היובל נוהג, פודה בשווייה:"
+ ],
+ [
+ "היו שם נקעים
גומות מלאות מים:"
+ ],
+ [
+ "אין נמדדים עמה
דהנך סלעים ונקעין לא קדשי כלל מדאינן ראויין לזריעה דבית זרע כתיב. [ואע\"ג דהמקדיש שדהו אפילו בור גת ושובך קדשי [כב\"ב פ\"ד מ\"ט]. נ\"ל דהתם עכ\"פ מקום הבור וגת שראוי לזריעה, וודאי הקדישן, והבניין מדקבע וצריך לקרקע שהקדיש, בטל אגב קרקע [כרשב\"ם שם], משא\"כ הכא. מדמלאות מים, חשיבי להיות מקום בפני עצמן ולא קדשי]. ודוקא שהגומות מלאות מים, דאל\"כ קדשי. רק דמתחשבין בפני עצמן [רכ\"מ ערכין פ\"ד]. ולרש\"י ותוס' [קדושין ס\"א] במלאים מים קדשי ונפדין לפי שויין. ובאינן מלאין מים נפדין לפי חשבון נ' סלעים לבית כור, רק דמתחשבין בפני עצמן ולא בכללות השדה, ונפקא מנה, דבמתחשבין בפ\"ע אין המדרון מתחשב:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאן
שאינן עמוקים או גבוהין י' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "נמדדים עמה
אף שהגומות מלאות מים דלא חזו לזריעה, אפ\"ה בטלי אגב השדה, ומתחשבי כראוי לזריעה בכללות השדה [כרפ\"ז דב\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אלא נותן את כולו כאחד
ר\"ל כל מה שרוצה לפדות מהשדה, נותן דמיו כאחת. אבל רשאי לפדות רק חצי שדה [כלקמן פ\"ט מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אחד הבעלים ואחד כל האדם
נותן נ' סלע בזרע חומר, בין ששוה השדה אלף שקל או רק ה' שקלים:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהבעלים נותנים חומש
מוסיף חומש מלבר על הדמים שנותן, דאם הדמים ד' זוז נותן ה':"
+ ],
+ [
+ "הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל
דבגאלה אחר יוצא מידו ביובל ומתחלקת אז לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "גאלה אחר או אחד מן הקרובים
של המקדיש:"
+ ],
+ [
+ "וגאלה מידו
המקדיש גאלה מהגואל:"
+ ],
+ [
+ "אינה יוצאה מידו ביובל
וי\"ג יוצאה מידו ביובל, והוה שפיר לא זו אף זו, דלא מיבעיא אחר אלא אפילו קרוב. ולגירסתנו נמי הוה לא זו אף זו. דאפילו בגאלה קרוב, יותא כשחזר וגאלה ממנו, דאל\"כ אינה יוצאה ביובל למקדיש רק להקדש:"
+ ],
+ [
+ "גאלה אחד מן הכהנים
מיד הגזבר:"
+ ],
+ [
+ "והרי היא תחת ידו
שלא גאלה הבעלים מידו:"
+ ],
+ [
+ "לא יאמר
הכהן כשיגיע היובל:"
+ ],
+ [
+ "הגיע היובל ולא נגאלה
מיד הקדש:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים
של המשמר שהיובל פוגע בו:"
+ ],
+ [
+ "נכנסים לתוכה ונותנים את דמיה
נ' סלע בזרע חומר, ויפלו הדמים לבדק הבית, וכמו כן הפירות שצמחו עד היובל הן לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי יהודה
דיליף ג\"ש קודש קודש ממקדיש בית, דפירש ביה קרא דאינו יוצא מהקדש בלי דמים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא נותנין
דיליף קודש קודש מכבשי עצרת, דכתיב בהו קודש יהיו לכהן, והיינו בחנם, דניחא ליה למילף מקדיש שדה אחוזה מכבשי עצרת, דשניהן מתנות כהונה, משא\"כ בית אינו ניתן לכהנים לעולם. ולר' יהודה מסתבר טפי למילף ג\"ש מקדיש שדה ממקדיש בית, מדשניהן לבדק הבית, משא\"כ כבשי עצרת קדשי מזבח:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר לא נכנסין ולא נותנין
דהך ג\"ש לא קבלה מרבותיו, והרי לא פי' קרא שתצא לכהנים [עי' תוס' שבת צ\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "אלא נקראת שדה רטושים
ר\"ל עזובה מבעליה. ונקראת בשם כך כדי שתהיה ידועה וניכרת, שכשיגאלה אחר תצא לכהנים ביובל:"
+ ],
+ [
+ "עד שיגאלנה אחר
ואז כשתצא מידו יכנסו בה כהנים:"
+ ],
+ [
+ "מת אביו ואחר כך הקדישה הרי היא כשדה אחוזה
וכשפודאה פודה בית כור בנ' שקל, וכשלא נגאלה מהקדש, או שגאלה אחר, תצא לכהנים ביובל:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כשדה מקנה
וגואלה בשווייה. וכשלא נגאלה, או שגאלה אחר, חוזרת לו ביובל, דבתר שעת הקדשה אזלינן, והרי באותה שעה לא היה גוף השדה שלו, דעתידה לחזור לאביו ביובל כשאר שדה מכורה, והו\"ל כמקדיש שדה מקנה שחוזרת ביובל לבעלה הראשון, דהיינו לאביו של זה, וזה יורש כח אביו:"
+ ],
+ [
+ "יוצאת זו שהיא ראויה להיות שדה אחיזה
דהכי משמע קרא, דהרי מלת משדה מיותר, מדלא כתיב אשר לא אחוזתו היא אלא וודאי ה\"ק קרא, שדה שאינה ראוייה וכו' [כך פי' רש\"י הכא. ורשב\"ם (ב\"ב דע\"ב דייק מדכתיב משדה אחוזתו במם יתירה]:"
+ ],
+ [
+ "שדה מקנה
שדה שלקחה או זכה בה במתנה וכדומה והקדישה, ונשארה ביד הקדש או שגאלה אחר:"
+ ],
+ [
+ "שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו
והרי אין הקרקע שייך לו רק עד היובל:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים מקדישים לעולם
שדה אחוזה, ואפילו בשנת היובל עצמה, משא\"כ ישראל שהקדיש שדהו בשנת היובל, אינה קדושה [כמשנה א ]:"
+ ],
+ [
+ "בין לאחר היובל
משא\"כ ישראל כשלא גאל קודם היובל, אינו גואל עוד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המקדיש את שדהו
שדה אחוזה:"
+ ],
+ [
+ "בשעה שאינה יובל
ר\"ל בזמן שאין יובל נוהג, דהיינו שגלו כבר קצת השבטים, שאין כל ישראל יושבים בא\"י, דאז אפילו שדה אחוזה נגאלת בשווייה:"
+ ],
+ [
+ "אומרים לו פתח אתה ראשון
ר\"ל כופין לבעלים לפתוח ראשון ולומר בכמה רוצה לפדותה. וג' מדריגות יש (א) שדה אחוזה בזמן יובל ' נגאלת זרע חומר בנ' שקל, ואין כופין לבעלים לפתוח ראשון, אבל עכ\"פ מצוה שיגאלנה הוא, וכשלא גאלה עד היובל, יוצאת לכהנים [אב\"י ולראב\"ד בהא בתתילה כופין שיגאלנה]. (ב) שדה אחוזה בזמן שאין יובל, נגאלת בשווייה, וכופין לבעלים לפתוח ראשון, וכשלא גאלה עד היובל אינה יוצאת לכהנים, אלא נגאלת לעולם. מיהו בין בזמן שיובל נוהג או לא, כשהבעלים פודין מוסיף חומש. (ג) אבל שדה מקנה, בין בזמן שיובל נוהג או לא, נגאלת בשווייה. ואין כופין אותו לפתוח ראשון, ואינו מוסיף חומש. מיהו בזמן שיובל נוהג, בין שנגאלה או לא, יוצאת ביובל לבעליה הראשונים. ובזמן שאין יובל נוהג נגאלת לעולם [רמב\"ם פ\"ד ופ\"ה מערכין]:"
+ ],
+ [
+ "שהבעלים נותנים חומש
דהיינו כל דמי שווייה ורביע יותר, דהיינו חומש מנבר [ככל חומש שבתורה, דכתיב ויסף חמישיתו עליו, שנותן בעד ד' ה']. ולהכי משתדלין שיפתח הבעלים ראשון, מדמרוויח ההקדש עי\"ז. ויש עוד ב' טעמים. א' דהבעלים יוסיפו בפדיון עצמו יותר מאדם אחר, דרוצה אדם בקב שלו. ב' משום דמצוה היא שיגאלנה בעלים:"
+ ],
+ [
+ "מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה
שהיה ההוצאה שבה יתר על השבח:"
+ ],
+ [
+ "אמר הרי היא שלי באיסר
הוא ח' פרוטות, והוא המטבע היותר קטנה שיוכל לפדות בה לת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי לא אמר זה אלא בכביצה
ר\"ל לא כך היה מעשה שלא אמר באיסר, אלא בביצה:"
+ ],
+ [
+ "שההקרש נפדה בכסף
ובהא גם ת\"ק מודה, רק לת\"ק אין פודין הקדש בפחות משווייה ד' פרוטות כדי שיהיה החומש פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו
הגזבר להמקדיש:"
+ ],
+ [
+ "נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו
והא דלא מייתי פלוגתא דת\"ק ור\"י בלי הך מעשה. נ\"ל דקמ\"ל דאף במקדיש שדהו מפני רעתה, אפ\"ה ס\"ל לת\"ק שאינה נפדת רק בד' פרוטות. [והא דקאמר נמצא מפסיד איסר. ולא קאמר נמצא הקדיש איסר. ה\"ט משום דבהכרח פדאה, ולא כך עלה במחשבה לפניו בתחלה, לכך לא מקרי הקדש שהוא נדבת הלב. והא דלא קאמר נמצא הפסיד איסר וחומשו, ה\"ט משום דהא דקאמר נמצא מפסיד וכו', על שעת פדיון קאי, ולא על שעת הקדשו, וכדאמרו. והרי החומש כבר נתתייב משעת הקדשו]:"
+ ],
+ [
+ "מוכרים אותה בשויה ונפרעים משל עשר את המותר
ודוקא כשחזרו זה אחר זה. אבל בחזרו כולן כאחד משלשין ההפסד ביניהן בשוה. כיצד. אמר א י', וא' כ', וא' כ' ד, וחזרו בהן ג' וב', יניחוה לראשון בי', וימשכנו מב' וג' מכל א' בז', ונמצא ההקדש גובה כ\"ד. וכן כשחזרו כל הג', ונמכר לאחר בשלש, ממשכנין מכל א' משלשתן בעד ז'. וכן לעולם [רמב\"ם פ\"ח מערכין]. ולרש\"י וראב\"ד משלשין ר\"ל, כשחזרו כולן, יתן בן כ\"ד לבד ד' שהפסיד, וליו\"ד שהפסיד בן כ', יתן הוא ובן כ\"ד כל א' ה', ולז' שהפסיד בן י', יתן בן י' ובן כ' ובן כ\"ד כל א' שליש, מדכולן התרצו בהן:"
+ ],
+ [
+ "הבעלים
שאמרו בכ':"
+ ],
+ [
+ "נותנים עשרים ושש
בעל כרחן. דמדאמרו בעלים תחלה כ', יהיה עם החומש בכ\"ה, ואיך נתנהו לזה שאמר בכ\"א, שיפסיד ההקדש. ואם נניחנה לבעלים שאמרו בכ' הרי יפסיד ההקדש מהקרן, שהרי זה אמר בכ\"א קרן. לכן בעלים יתנו בע\"כ כ\"א קרן וה' לחומש. אבל לסלע שהוסיף זה, א\"צ בעלים להוסיף חומש. מיהו היכא דשמוה ג' בנ\"א שהשדה שוה כ\"א קרן, מוסיפין הבעלים חומש על כל הכ\"א:"
+ ],
+ [
+ "הבעלים נותנים עשרים ושבע
בעל כרחן, ומטעם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הבעלים נותנים שלשים
ואי\"ל אמאי בכה\"ג יכריחו לבעלים, הרי השתא כשנניחנה להאחר לא יפסיד ההקדש מהקרן, דהרי הקרן של האחר הוא מרובה כקרן וחומש של הבעלים, י\"ל דמיירי דאמרי בעלים תחלה כ' שקל ופרוטה, ולא דק תנא למנקט אותה פרוטה, וא\"כ אם נניחנה להאחר בכ\"ה יפסיד ההקדש הפרוטה:"
+ ],
+ [
+ "הבעלים קודמים
אין ר\"ל שאם ירצו בעליו השתא ליתן ל\"א ודינר הבעלים קודמין, דליתא דהרי אם ירצו בעלים שיפדו הם השדה אחר שאמר זה כ\"ו, עכ\"פ צריך שיתנו הבעלים כ\"ו קרן כמו שאמר האחר, כדי שלא יתמעט הקרן, וא\"כ יהיה עם החומש מלבר שיוסיף הבעלים ל\"ב ומחצה, אלא ה\"ק מתני', אם כשפתחו הבעלים תחלה, רצו ליתן כ\"א שקל, דהו\"ל עם החומש כ\"ו שקל ודינר [דשקל הוא ד' דינרין], וכשנתן אחר כ\"ו שקלים, הרי יוכרחו הבעלים להוסיף על כ\"ו שקל ודינר שאמרו תחלה, עוד ה' שקל של עלוי של זה, דהו\"ל יחד ל\"א שקל ודינר, א\"כ הבעלים קודמין, ומכריחין אותם ללקחה בסך הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
שלא פתחו הבעלים תחלה רק בכ' ואמר אחר בכ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אומרים הגיעתך
ולא מהדרינן אבעלים, דהרי האחר נותן כל כך בקרן, כסך קרן וחומש של הבעלים, וכולה מתניתין מיירי רק בשדה אחוזה, ובזמן שאין יובל נוהג, כלעיל סי' ג':"
+ ],
+ [
+ "מחרים אדם
כל חרם ניתן לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "ומשדה אחוזתו
מקצת מכל מין ומין:"
+ ],
+ [
+ "ואם החרים את כולן
כל המין:"
+ ],
+ [
+ "אינן מוחרמין
ולא קיי\"ל כן, רק בדיעבד מהני, אבל רק לכתחילה לא יעשה כן:"
+ ],
+ [
+ "מה אם לגבוה
דגם חרם של כהנים מחשב וגבוה, מדקדש קדושת הגוף כשאר הקדש כל זמן שלא נתנן לכהן, ורח אחר שקבלן הכהן הי כחולין:"
+ ],
+ [
+ "על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו
שלא יבזבז לדבר הדיוט, ואפילו לעניים אל יבזבז יותר מחומש [י\"ד רמ\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו
דאע\"ג דעבד עברי גופו קנוי [כקידושין דכ\"ח]. עכ\"פ אין לאדון רשות לשוב למכרו לאחר כבהמה. ואע\"ג דבתו קטנה יכול למכרה. עכ\"פ לכשתגדל תצא. [אב\"י ואע\"ג דשדה מקנה חוזרת לבעלים ביובל ואפ\"ה יכול להחרימה. עכ\"פ יכול למכרה לעולם. דהיינו עד היובל]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר הכהנים אינן מחרימין שהחרמים שלהם
ר\"ל לענין מה יוחרם, דכיון דכל חרם שייך לכהן, הרי מיד זכי בה המחרים, וכל חרם משבא ליד כהן יצא לחולין, [כערכין כ\"ט א']. ואף ע\"ג דכל חרם צריך ליתנו לכהנים שבאותו משמר [כערכין כ\"ח ב']. הכא שאני שהחרם שלו הוא לא גרע מקרבן שחייב הכהן שעבודתה ועורה שלו וא\"צ לתנו לאנשי המשמר [כתמורה פ\"ג מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ודברי רבי שמעון במטלטלים שאין החרמים שלהם
ה\"ק נראין דברי ר\"י לר\"ש וס\"ל כוותיה, בקרקעות, דלא יחרימום הלוים. דכתיב אחוזת עולם היא להם, ורק במטלטלין ס\"ל לר\"ש דלויים מחרימין מדאינן שלהן:"
+ ],
+ [
+ "אלא ניתנים לכהנים
אבל חרמי בדק הבית נפדין, מדאין ראוי לבדק הבית רק מעות, אדעתא דהכי אחרמינהו:"
+ ],
+ [
+ "ועל קדשים קלים
כדמפרש במשנה ז':"
+ ],
+ [
+ "אם נדר
שאמר הרי עלי עולה, והפרישה, ואח\"כ החרימה:"
+ ],
+ [
+ "נותן את הדמים
דמדאמר הרי עלי, חייב באחריותה, והיא כשלו, להכי נותן כל דמיה:"
+ ],
+ [
+ "אם נדבה
שאמר הרי זו עולה, דאז אינו חייב באחריותה:"
+ ],
+ [
+ "נותן את טובתו
דהרי אין לו בה רק טובת הנאה, שיכול להקריבה דורון לקונו, וכשתמות או תאבד לא הפסיד רק הנאה זו. לכן כשהחרימה נותן לכהנים כפי טובת הנאה שיש לו בה. כיצד. אמר שור וכו':"
+ ],
+ [
+ "שור זה עולה
והחרימו:"
+ ],
+ [
+ "אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו רשאי
ר\"ל שאינו חייב בה [דתרגום נושה רשיא] ומתכוון רק להקריב דורון לקונו, וכסך זה יתן המחרים לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "מחרימין אותו
הישראל בעל הבכור מותר להחרימו וכ\"כ הכהן אחר שניתן לו, ושניהן מותרין להחרימו בין שהוא תם או בעל מום אף שאינו יכול להמיר עליו [כתמורה פ\"א מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הפודין אומדים כמה אדם רוצה ליתן
לבעל הבהמה:"
+ ],
+ [
+ "או לבן אחותו
שהן כהנים ודוקא נקט בן בתו וכו'. אבל כהן לעצמו או לבן בנו, אסור ליתן להבעלים מעות שיתן לו הבכור, דכיון שהוא עצמו כהן. הו\"ל ככהן המסייע לבעה\"ב לדוש בגורן, כדי שיתן לו התרומה בשכרו, דנמצא דלא ניתן לו התרומה בתורת מתנת כהונה, רק בשכר מלאכתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר
בבכור:"
+ ],
+ [
+ "אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי
להעלותו בדמים [אויסשטייגערן], דהיינו כמה יתן אדם לקנות בהמה כזו לעולה שאינו חייב בה, וכלעיל. וי\"א כמה יתן אדם להבעלים שיתן בכור זה לבן בתו כהן, וכסך זה יתן לבדק הבית או לכהנים, כפי מה שהחרים:"
+ ],
+ [
+ "ואין אתה מקדישו הקדש מזבח
שיחול עליו שם קרבן. ולרבנן [לעיל מ\"ו] דילפי הך דרשא מכל חרם, מצרכי לקראי דרבי ישמעאל למלתא אחריתא. תקדיש, דמצוה להקדישו בפה ולומר שיהא קדוש לבכור, ואל תקדיש, דבמתפיס עליו שם קרבן אחר, עובר בלאו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוכר את שדהו בשעת היובל
ר\"ל בזמן שהיובל נוהג. דאילו כשמכר בשנת היובל עצמו, המכר בטל, דמכורה כבר יוצאה, שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:"
+ ],
+ [
+ "אינו מותר לגאול פחות משתי שנים
משעה שקנה אפילו התרצה גם הלוקח, עוברים בעשה [רמב\"ם פי\"א משמיטה ה\"ט]. מיהו נ\"ל לכאורה דדוקא בלשון גאולה אסור, אבל בנותן זה לזה השדה והמעות במתנה רשאים. ואפשר דאסור מטעם הערמה:"
+ ],
+ [
+ "במספר שני תבואות ימכר לך
וכתיב שני, לשון רבים, ואינו פחות מב'. אבל לאחר ב' שנים, כשירצה מוכר, פודה בעל כרחו של לוקח בדמים שלקח. כיצד. מכרה לו בעד כ' סלע, והיה עוד י' שנים עד היובל, נמצא מגיע ב' סלעים לשנה, ונשארה ביד הלוקח ד' שנים, מנכה לו ח' סלעים ומחזיר לו י\"ב סלעים ולוקח שדהו לחזרה:"
+ ],
+ [
+ "היתה שנת שדפון וירקון
בכל הארץ, דומיא דשביעית:"
+ ],
+ [
+ "אינה עולה לו מן המנין
לב' שנים הנ\"ל. גם לא ינכה לו עבורן, דכתיב שני תבואות:"
+ ],
+ [
+ "נרה
שחרשה ולא זרעה:"
+ ],
+ [
+ "או הובירה
שהניחה בורה ולא חרשה כלל [והא דלא נקט בקיצור לא זרעה. נ\"ל דרבותא קמ\"ל לא מבעייא שלא חרשה. די\"ל איהו דאפסיד אנפשיה. אלא אפילו חרשה דגלי אדעתיה שרוצה לזרעה רק שנאנס אח\"כ מלזרעה. ולא מבעייא בכה\"ג דעכ\"פ הוא המונע מלזרוע, אבל הובירה שדעתו כדי שתנוח ותוסיף פירות בשנה הבאה, סד\"א דעכ\"פ יהיה לו חלק בתבואות בשנה הבאה. קמ\"ל דאפ\"ה נחשבים לו, דעכ\"פ שני תבואות היו, ורק הוא לא אסף תבואות]:"
+ ],
+ [
+ "עולה לו מן המנין
דאיהו דאפסיד אנפשיה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים
ואפ\"ה אינו מנכה לו רק ב' תבואות. ודברי הכל היא:"
+ ],
+ [
+ "אינו מחשב אלא עם הראשון
כפי חשבונו עם הראשון נותן לשני כשבא לגאלה מידו. ואפ\"ה אין לשני על הראשון כלום:"
+ ],
+ [
+ "לאיש
ומדלא כתיב לאשר מכר לו, דמלת לאיש ל\"ל. אלא לאיש שהוא בעל השדה קאמר, דהיינו לאיש וכו':"
+ ],
+ [
+ "לאיש אשר בתוכה
דאיש ר\"ל אדון, כדכתיב איש מלחמה. וכן בלשון חכמים, אישי כה\"ג. וה\"ק קרא, חדא מתרתי סגי, או שיהיה השתא אדון השדה, או אשר מכר לו. ודרשינן לקולא למוכר ולא איפכא. דגמרינן גאולה גאולה מעבד עברי, דג\"כ גלי רחמנא גביה דאזלינן בגאולתו לקולא לגואל, דבהוקר או הוזל נגאל תמיד כשעת הזול:"
+ ],
+ [
+ "ויגאול בקרוב
ר\"ל אינו רשאי למכור שדה רחוקה מהעיר כדי לגאול זו שקרובה להעיר, וכן איפכא:"
+ ],
+ [
+ "ברע ויגאול ביפה
לא ימכור שדה רעה כדי לגאול זו היפה וכן איפכא:"
+ ],
+ [
+ "לא ילוה
מעות מאחרים:"
+ ],
+ [
+ "ולא יגאל לחצאים
אלא גואל כולה או כלל לא:"
+ ],
+ [
+ "ובהקדש מותר בכולן
דמותר למכור שדה אחרת או ללות מעות, כדי לגאול השדה שהקדיש, ורשאי נמי לגואלה לחצאין [ועי' לעיל פ\"ז מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גואל מיד
לא כשדה אחוזה שאינו גואל תוך ב' שנים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה כמין ריבית
שכשמחזיר המוכר כל המעות להלוקח, הרי השתמש בו הלוקח בשכר המתנת מעותיו:"
+ ],
+ [
+ "ואינה ריבית
דס\"ל כר' יהודה [ב\"מ ס\"ג א'] דצד א' ברבית מותר, וה\"נ צד א' הוא, דבשעת המכר היה ספק שמא לא יפדנה ותהיה מוחלטת לו, לפיכך לא מחשב כהלואה ברבית ושרי. ולדידן דקיי\"ל צד א' ברבית, הו\"ל אבק רבית מדרבנן, אפ\"ה התורה התירתו:"
+ ],
+ [
+ "מת המוכר יגאל בנו
בתוך שנה, לכשירצה:"
+ ],
+ [
+ "אינו מונה לו שנה
בין מוכר או בנו:"
+ ],
+ [
+ "אלא משעה שמכר לו
ללוקח ראשון. ולא לזמן שמכרה לוקח ראשון לשני:"
+ ],
+ [
+ "עד מלאת לו שנה תמימה
לו דייקא:"
+ ],
+ [
+ "וכשהוא אומר תמימה להביא חדש העיבור
דכשהשנה מעוברת יכול לגאלה י\"ג חודש:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר יתן לו שנה ועיבורה
בין לשנה פשוטה או מעוברת נותנין לו י\"ב חדשי לבנה שהן שנ\"ד יום, ועוד י\"א יום ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה, דהרי בעבורן אנו עושין ז' עבורין בכל י\"ט שנה [ועי' בשבילי דרקיע שלנו בריש סדר מועד אות יח]:"
+ ],
+ [
+ "אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה
כשרוצה הנותן גואלה תוך שנתו, ואם לאו חלוטה ללוקח:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר לצמיתות
מדמצי למכתב לצמית, וכתיב לצמיתות, לרבות מתנה:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היה נטמן
הלוקח:"
+ ],
+ [
+ "שיהא חולש את מעותיו בלשכה
ר\"ל מניח מעותיו בלשכה של ב\"ד:"
+ ],
+ [
+ "אימתי שירצה הלה
הלוקח:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא לפנים מן החומה
לרבות בתי בדים שמעצרין שם השמן, ומרחצאות ומגדלים ובורות שיחין ומערות שאינן ראויין לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כבתי ערי חומה
ונחלט בסוף שנה:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אף השדות
לאו שדות ממש, דהא בית כתיב, רק קרקע של סלעין, שטטלין משם אבנים לבניין:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אינו כבתי ערי חומה
ודינו כשדה במשנה א':"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כותל החיצון היא חומתו
ודינו כבתי ערי חומה:"
+ ],
+ [
+ "עיר שגגותיה חומתה
שאין לה חומה רק הקיפוה בתים תכופים סביב כתימה [ונ\"ל דבהא גם ר\"ש (במ\"ה) מודה, דדוקא התם שכל העיר דינה כמוקפת חומה, להכי לר\"ש גם הבית כן. או י\"ל דהתם הבית סמוך רק לחומה, וכותל הד' של הבית הוא החומה, אבל ראש החומה גבוה הרבה מהבית, להכי לר\"ש דינו כבית בעיר חומה. משא\"כ הכא. גגות הבתים הן ראש החומה, ודל בתים אין כאן חומה. ובהא מתורץ קו' רתוי\"ט למה לא קאמר תנא עיר שכותלי הבתים חומתם. ולדברינו אז הוה משמע, דאבל ראש החומה גבוה מגג הבתים, והרי בכה\"ג פליג ר\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון
בשעה שכבש א\"י:"
+ ],
+ [
+ "שלש חצרות
או יותר:"
+ ],
+ [
+ "מוקפות חומה מימות יהושע בן נון
אז מיקרי עיר חומה. מיהו צריך נמי שתהיה מוקפת בביאת עזרא דקודם עזרא כשגלו בטלה קדושת הארץ, דקדושה ראשונה של ארץ ישראל לא קדשה על לע\"ל. [ורק קדושת המקדש קידש לעתיד לבא הרמב\"ם פ\"ו מבחירה הט\"ז. ולראב\"ד שם גם קדושת המקדש לא קידש לע\"ל. והנכנס השתא למקום המקדש פטור מכרת. ועי' תשובת מהרמי\"ט חי\"ד סי' ל\"ז]. אבל כשהיתה מוקפת בימי יהושע וגם כשעלה עזרא, אף שחרב חומתה בינתיים, וגם השתא אין לה חומה, אפ\"ה דינה כערי חומה, מדכתיב אשר לא חומה באל\"ף, ואפ\"ה צריך הקורא לחשוב בשעה שקורא כאילו כתוב לו בוי\"ו. מזה משמע אפילו אין לה עכשיו והיה לה חומה קודם לכן [ולרש\"י דרשינן הכי מדכתיב לוא. ולתוס' כתיב לו בוי\"ו וקרינן באל\"ף. ובס\"ת שלנו הוא בהיפך]:"
+ ],
+ [
+ "כגון קצרה הישנה של ציפורים
שם עיר קטנה סמוך לצפורי:"
+ ],
+ [
+ "ויודפת הישנה וגמלא וגדוד וחדיד ואונו וירושלים
אין זו ירושלים הקדושה, דהרי קיי\"ל דלא נתחלקה לשבטים, ולפיכך אין בית חלוט בה. אלא עיר אחרת קטנה היתה בא\"י שנקראת ג\"כ ירושלים הקטנה:"
+ ],
+ [
+ "וכן כיוצא בהן
והא דנקט תנא הנך ח' דוקא. קמ\"ל דדוקא דוגמת אלו שכשעלה עזרא מצאן מוקפין וקדשם בב' תודות וכו' [כשבועות פ\"ב מ\"ב]. אבל כל עיירות האחרות אף שהיו מוקפין בימי יהושע, אפ\"ה כשגלו לבבל בטלה קדושתן, דלא קדשן עזרא. [רמב\"ם פי\"ב משמיטה]. [ובש\"ס מייתי ב' ברייתות דפליגי בהכי אי הנך ח' דוקא. וק' הרי במתניתין תני וכיוצא בהן, ועל כרחך הנך ח' לאו דוקא, וא\"כ הו\"ל לש\"ס להוכיח ממתני' דאידך ברייתא משבשתא. ונ\"ל דחד ברייתא ס\"ל דנקט הנך ח' מדקדשם עזרא, ואהא נקט וכיוצא בהו, דכל עיירות אחרות שקדשן עזרא, דינו כערי חומה. ולאידך ברייתא נקט הנך ח' מדמצאן מוקפין, ונקט וכיוצא בהן, להביא כל עיר שהיא מוקפת מימי יהושע]. [אב\"י וערש\"י מגילה (ד\"י ע\"א סד\"ה את אלו), כתב רש\"י דנקט במתני' ט' עיירות. והרי במשנה שלפנינו לא נמנו רק ח'. אלא רש\"י לשיטתיה שכתב [מגילה ד\"ד א' ד\"ה לוד] דגרסינן במשנתנו גם לוד ועי' מהרש\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "בתי החצרים
שאין להם חומה:"
+ ],
+ [
+ "וכח היפה שבשדות
כדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ונגאלין כל שנים עשר חדש כבתים
שאין צריך להשהותן ביד לוקח ב' שנים:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאים ביובל
חוזרים אז לבעלים בלי כסף:"
+ ],
+ [
+ "ובגרעון כסף
דכשגאלה מנכה ללוקח כפי שמגיע להשנים ששהה בידו:"
+ ],
+ [
+ "ישראל שירש
בתי ערי חומה:"
+ ],
+ [
+ "אינו גואל כסדר הזה
ה\"ק אינו גואל כסדר הזה של לוי, דכתיב גביה, גאולת עולם תהיה ללוים, אלא גואל כישראל שביתו נחלט לסוף שנה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין הדברים אמורים אלא בערי הלוים
ואפילו המוכר והקונה ישראלים, דבר זה אינו תלוי בבעלים, רק בהמקום, וגואל שם לעולם, והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין עושים שדה מגרש
הוא מקום פנוי אלף אמה סביב לעיר, בלי בניין ובלי זרעים:"
+ ],
+ [
+ "ולא מגרש שדה
ר\"ל לא יהפכו שדה למגרש או איפכא. אבל מותר ליטע שם אילנות ורק תוך כ\"ה אמה לעיר אסור משום נוי העיר [כב\"ב דכ\"ד ב']. [וכן משמע מרש\"י (ישעיה ו' פי\"ג) שהיה לפני שערי ירושלים אילנות נטועים. וכל זה דלא כר\"ב שכתב סוטה [פ\"ה מ\"ג] דגס אילנות אסור ליטע שס, אמנם כפי הנראה חזר בו ז\"ל, דהרי בכאן לא הזכיר איסור מאילנות]:"
+ ],
+ [
+ "עושין שדה מגרש
דכשיש בזה נוי ועיר, הרבה קופצים לדור בתוכה, ומתיישבת:"
+ ],
+ [
+ "ולא מגרש שדה
דזה אסור שלא לנוול חזותה של עיר [ובש\"ס ב\"ב דכ\"ד ב', גרסינן דלר\"א עושין שדה מגרש ומגרש שדה. ובילקוט סוף פרשת בהר הביא ב' הגירסות. ובש\"ך (ח\"מ קנ\"ה סקי\"ב) הגיה במשנתינו דצ\"ל בשניהן עושין, כפי הגירסא דנקט בש\"ס ב\"ב הנ\"ל. וכן משמע מרמב\"ם (פי\"ג משמיטה), שלא הזכיר כלל ערי ישראל]:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יחריבו את ערי ישראל
ר\"א פליג את\"ק, ולא מפרש דבריו, דלת\"ק דין ערי ישראל ולוים שוין [וכן מוכח לע\"ד מש\"ס. מדקאמר דכ\"ע מיהת וכו'. ש\"מ וודאי דפליגי. וש\"מ נמי דליתנה להך כללא דכיילו קמאי, דהיכא דקאמר בש\"ס ר' פלוני אומר, אז פליג. והיכא דקאמר, אמר ר' פלוני, אז לא פליג. [ועי' מבוא התלמוד דקכ\"ט ע\"א ד\"ה על הרוב. ועי' רש\"י ותוס' (סנהדרין דס\"ז א'), שכתבו ממש בהיפך וזה פלא]. מיהו מצינו דוגמתו סוטה סוף פ\"ח ועי' רתוי\"ט בכורים פ\"ג מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים והלוים מוכרים לעולם
שדה אחוזה שלהן. ולא כישראל שאינו מוכר בפחות מב' שנים סמוך ליובל. אבל אלו מוכרין סמוך ליובל, אבל ביובל עצמו לא, דמכורה כבר יוצאה, שאינה מכורה ק\"ו שלא תמכר:"
+ ],
+ [
+ "וגואלים לעולם
אם מכר בית בעיר חומה, אינו נחלט בסוף שנה. ובמכר שדה א\"צ שתעמוד ביד לוקח ב' שנים, רק כשירצה גואל מיד:"
+ ],
+ [
+ "גאולת עולם תהיה ללוים
וכהנים נמי נקראים לוים, שנאמר והכהנים הלוים בני צדוק:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Arakhin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Arakhin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..166e5fd622febe46bb084d535c2099e4728ce93c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Arakhin/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1037 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Arakhin",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Arakhin",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הכל מעריכין
באמר ערכי עלי, או שאמר ערך פלוני עלי. ומלת הכל, לאתויי בן י\"ב שנים ויום א' שהביא ב' שערות, אע\"ג דבכה\"ג נתשבין רק כשומא [ווארצע בל\"א]. וכ\"כ בן י\"ג שנים ויום א' שלא הביא ב' שערות*), דאע\"ג דשניהן אינן נחשבין גדולים, עכ\"פ מדיודעין להפלא ולפרש לשם מי העריך ולשם מי אמר דמי עלי, לפיכך שניהן נקראין מיפלא הסמוך לאיש, ויכולין שפיר להעריך:"
+ ],
+ [
+ "ונערכין
הכל דנערכין, לאתויי מנוול ומוכה שחין, אף שאינו שוה פרוטה, אפ\"ה יכול אדם להעריכן:"
+ ],
+ [
+ "נודרים
באמר דמי עלי, או שאמר דמי פלוני עלי. והכל דנודרין, משום נדרין נקט לה:"
+ ],
+ [
+ "ונידרים
הכל דבנדרין, לאתויי פחות מבן חודש, אע\"פ שאין בו ערך:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים וישראלים
כהנים אצטרכי לאשמעינן, מדכתיב בערכין והעמידו לפני הכהן, וסד\"א דהיינו ישראל לפני הכהן, ולא כהן לפני כהן, קמ\"ל. ואגב כהן נקט נמי לוי וישראל:"
+ ],
+ [
+ "נשים ועבדים
ואשה כשהעריכה, משלמת כשתתאלמן או תתגרש. והעבד משלם כשישתחרר. או כשיתן להם אדם אחד מעות על מנת שאין להבעל או להאדון רשות בהמעות. אמנם עבד כנעני שנערך, דינו כשאר זכר שנערך, אף דבמצות דינו כאשה:"
+ ],
+ [
+ "טומטום ואנררוגינוס נודרים ונידרים
באמר דמי טומטום ואנדרוגינוס זה עלי:"
+ ],
+ [
+ "ומעריכין
את אחרים, אם אמרו הם ערך פלוני עלי:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא נערכין
בהעריכו את עצמן, או שהעריכום אחרים, אין ערך לטומטום ואנדרוגינוס:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מעריך אבל לא נערך
מדכתיב בערכין רבוי ומיעוט. רבוי דכתיב איש כי יפליא, דמשמע כל איש, אפילו עכומ\"ז. ומיעוט, דכתיב בני ישראל, למעט עכומ\"ז. וס\"ל לר\"מ דמסתבר טפי לשדיי הרבוי על הנערך, מדמצינו רבוי בנערכין, דהרי חרש שוטה וקטן נערכין אף שאין מערוכין. ה\"נ עכומ\"ז נערך ולא מעריך. ואף דחרש שוטה וקטן שאני, דאינן בני דעה, ואי אפשר שיהיו מעריכין, עכ\"פ בלא זה מצינו שנתמעטו עכומ\"ז מלקבל נדבתם לבדק הבית, והרי דמי הנערך ניתן לבדק הבית. ואע\"ג דזהו דוקא בתחלת הבניין, מדחיישינן שירפו ידי ישראל בבניין, משא\"כ כשכבר נבנה, דהרי באמרו דמי עלי מקבלין ממנו. אפ\"ה אהני הא ואהני הא, למעט שלא יהיו עכומ\"ז מעריכין. ור' יהודה ס\"ל דמסתבר למשדי הריבוי אמעריכין, מדמצינו טומטום ואנדרוגינוס מעריכין ולא נערכין. [אב\"י ל\"מ נ\"ל דבהא פליגי, דלר\"מ להכי מדמינן מכומ\"ז לחש\"ו, דבשניהן החסרון בדעת, דבהנך חסר הדעת, וזהו דעתו מקילקל. ולר\"י לא מחשב לעכומ\"ז כחסרון בדעת, רק החסרון בגופו שלא מל וטבל, ולהכי טפי ראוי לדמותו לטומטוס ואנדרוגינוס]:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה מודים שנודרין ונידרין
לענין דמי עלי, או דמי פלוני עלי:"
+ ],
+ [
+ "הגוסס
ר\"ל אדם שקרוב למות, ואינו בר דמים אז, דרוב גוססין למיתה להכי אינו נידר. וג\"כ לא נערך, מדכתיב והעמיד והעריך, והאי והעמיד לשון קיום הוא לאפוקי גוסס שאינו בר קיום. [ועי' בח\"מ סי' רי\"א פי' מלת גוסס. ולפעד\"נ דנקרא כך. דתרגוס של על צד תאמנה, על גססיא יתנטלון. ור\"ל הכא דמתתיל לצדד אצדודי מדרך החיים. או נ\"ל ששרשו גוס, ועניינו פיהוק, כמו שפירש רש\"י [נדה ס\"ג ב'], על מלת רותת וגוסה, ופי' רש\"י שם בַאִילָלער בלשון צרפת, והוא געהנען בל\"א. כאדם שרוצה לישן, שפותת פיו ושואף אויר חדש לתוכו וחוזר ודוחהו וסוגר פיו, וכן ג\"כ דרך הנוטה למות לפהק. ואף שיש גוססין שיש להן סמנים אחרים, אפ\"ה בתרו חז\"ל לכנותו בסי' הזה, משום שזה נאות יותר לפי מעמדו. שרוצה ג\"כ לישן שינת עולם. ונכתב גוׁסָס?, ככל נחי עין ויו בבנין פוּעל. שיורה על חוזק הפעולה]:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא ליהרג
בדין הסנהדרין, שהצלתו רחוקה, מדכבר חפשו הב\"ד היטב כל אופני זכותו ולא מצאו, ולפיכך ג\"כ אינו בר דמים. וגם אינו נערך, מדכתיב כל חרם אשר יחרם מהאדם לא יפדה, וה\"ק קרא, מי שמוכן לחרם והרג אינו בכלל פדיון, מדאינו נערך כלל. מיהו בנתחייב הרג בדיני מלכות, בין מלך ישראל או אינו ישראל, נידר ונערך, משום דברצונו תליא מלתא, ורצון של אדם משתנה. משא\"כ בנתחייב מיתה מסנהדרין בדין תורה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שדמיו קצובין
ומוקי קרא דכל חרם, שלא יפדה מיתתו בכופר [ככתובות דל\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואם הזיק חייב בתשלומין
ר\"ל היורשים חייבים לשלם מה שהזיק, דס\"ל מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי, ולהכי גובה מיורשים. ות\"ק ס\"ל כמלוה על פה דמי, ואינו גובה מיורשים. ודוקא במזיק פליגי. משא\"כ בנודר, מעריך, ומקדיש, כ\"ע מודו דגובה מיורשים, דאלים שעבודא דהקדש, וחל מיד כאילו כתוב בשטר. וקיי\"ל דמלוה על פה נגבת מיורשים, כשצוה בחליו לשלם, או שיש עדים שלוה לזמן שלא הגיע עדיין, או שנידוהו שישלם ומת בנדויו [ח\"מ ק\"ח]. משום דבהנך ג' גוונא ברור שחייב, ולהכי בכה\"ג גובה מיורשים, ולא משום דשעבודא דאורייתא, דהא ספיקא דדינא הוה, ודלמא אפילו מלוה הכתובה בתורה בפירוש, לאו דאורייתא היא, [כש\"ך ח\"מ ל\"ט סק\"ב]. רק מה\"ט בהנך גוונא גובה מיורשים, כדי שלא תנעל דלת לפני לווין. וכל זה דוקא לגבות מקרקעות שהניח האב. אבל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע\"ח. ורק לדידן תקנת הגאונים הוא שיגבה בע\"ח גם ממטלטלין שהניח האב [ח\"מ ק\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "האשה שהיא יוצאה ליהרג
שנגמר דינה למיתה בדין ישראל:"
+ ],
+ [
+ "אין ממתינין לה עד שתלד
סד\"א וולדות ממונא דבעל הן, ולא נפסדינהו מניה, קמ\"ל דעכ\"פ אין מענין דינה משום וולדות:"
+ ],
+ [
+ "ישבה על המשבר
געבערשטוהל. ולאו דוקא, רק ר\"ל שכבר יש לה חבלי לידה:"
+ ],
+ [
+ "ממתינין לה עד שתלד
אף שכבר נגמר דינה, ואיך יענו דינה. עכ\"פ מדנעקר הולד לצאת, גוף אחר הוא, ומשום צער גופה בענוי הדין, אין דוחין חייו. [ואף לר' יוסי [נדרים ד\"פ ע\"ב] דאפילו כביסתו קודם לחיי חבירו. הכא דבדידן תליא, שב ואל תעשה עדיף]:"
+ ],
+ [
+ "האשה שנהרגה נהנין בשערה
שגזזו ממנה לאחר שנגמר דינה קודם שנהרגה. אבל שער עצמה שנשאר מחובר בגופה בשעת הריגה או מיתה, אסור מדאורייתא. ואפילו פיאה נכרית שקשורה בה או רק קלועה בשערותיה בשעה שנהרגה או שמתה, אסור עכ\"פ מדרבנן [ב\"ח י\"ד שמ\"ט. וכן נ\"ל דלא גרע מכלים שזרקו על מת ונגעו במטה דאסורים אם נתכוון שיקברום עמו. דאז דמי לתכריכי המת דאסורים בהנאה, ה\"נ בנשארו השערות מחוברין בגופה בשעת מיתה. ואפילו רק ע\"י קליעה, הו\"ל כהתכוונה בעצמה שיהיה כגופה להקבר עמה. ולא דמי למלבושים שלבשה בשעת מיתה דמותרים בהנאה, דבשער שאני, שעשתן שיהיה נראין כגופה, ועי\"ז טפי איכא למחלף לשער הגוף ממש דאסור מדאורייתא. ולרמב\"ם פי\"ב מסנהדרין וסוף הלכות אבל מתני' מיירי אפילו בשער עצמה שהיה מחובר בה בשעת מיתה בין במת ובין בנהרג, משום דשער אינו כגופה, ונ\"ל דטעמו משום דאין השער משתנה בשעת מיתה. וכמ\"ש רש\"י. ומבהמה בסיפא משמע כרמב\"ם [עש\"ס]. ולא דמי לכלים שנגעו במטה דאסורים. דהתם מדזרקום על המת הו\"ל כיחדום בפירוש להקבר עמו, אם לא שהתכוון להיפך]. מיהו בצוותה שיתנו הפיאה נכרית שעליה לשום אדם, לכ\"ע הו\"ל ככלים שנגעו במטה על דעת שלא לקברן עמו, ושריין. אבל שערות המת ממש שנשארו מחוברין בו בשעת מיתה, אפילו אמר שיתנום לשום אדם, לדודו אסורים בהנאה מדאורייתא [י\"ד סי' שמ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בהמה שנהרגה
בדין ישראל:"
+ ],
+ [
+ "אסורה בהנייה
אפילו שערה, והחילוק שבין אשה לבהמה, דאשה רק מיתתה אוסרתה בהנאה, דקודם מיתתה מותרת בהנאה [כלעיל סי' כ'], והרי השער לא מת, דאינו מתפעל מהמיתה. משא\"כ בהמה גמר דינה אוסרתה, וכל המחובר בגוף בשעת גמר דינה נאסר מדאורייתא, מדרבי קרא בשור הנסקל את בשרו את הטפל לבשרו [כב\"ק דמ\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין בערכין פחות מסלע
דעני שהעריך את עצמו או אפילו את עשיר, ואין לו להמעריך דמי הערך רק סלע, נותנו ופטור. ובאין לו רק פחות מזה, לא יתן כלל:"
+ ],
+ [
+ "כיצד נתן סלע
עני שהעריך לשום אדם, ולא היה המעריך רק סלע א' ונתנו:"
+ ],
+ [
+ "פחות מסלע
ר\"ל אבל אם נתן פחות מסלע, ואפילו לא היה לו יותר, [וכ\"ש בהיה לו יותר, ולא נתן סלע לר\"מ. וכל מה שיש לו לרבנן, דפליגי לקמן במתני']:"
+ ],
+ [
+ "והעשיר נותן חמשים סלע
אם היה הנערך בשעה שנערך מבן עשרים עד שנת ס':"
+ ],
+ [
+ "היה בידיו חמש סלעים
מיירי שהיה הנערך למעלה מה' שנים, [ומ\"ש רש\"י ור\"ב שהיה בן כ' לאו דוקא]. וה\"ה בהיה הנערך מבן חודש עד בן ה' שנים, ולא היה להמעריך רק ג' או ד' סלעים. רק נקט שהיה בידו ה' סלעים לאשמעינן רבותא אליבא דר\"מ, אף דה' סלעים הם עכ\"פ כדי נתינה למבן חודש ומעלה, אפ\"ה א\"צ ליתן מהן רק סלע. כבני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אינו נותן אלא אחת
דס\"ל דכל שאין לו כפי ערך הראוי, סגי בשיתן סלע:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים נותן את כולם
דס\"ל דדוקא בשאין לו יותר נפטר בסלע, אבל כשיש לו יותר צריך ליתן כל מה שיש לו משיעור הערך שחייב ונפטר:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על חמשים סלע
אף דכבר תנא הכי ברישא, הדר תנא לה הכא, לאשמעינן מדיוקא סתמא כרבנן, כדי שיהיה מחלוקת ואח\"כ סתם, #א) דקיי\"ל אז דהלכה כסתם. דמרישא הוה משמע מדיוקא, דהא פחות מנ' ויתר מסלע איכא, וסד\"א דהיינו בערכין הקצובים, כגון ה' וכ' וט\"ו. להכי הדר אשמעינן הך בבא יתירא, לאשמעינן דהך דיוקא דהא פחות מנ' ויתר מסלע איכא, קאי אכל המניינים שבין סך שקל לנ' שקלים, דכשאין לו כפי שהתחייב יתן מה שיש לו, והיינו כרבנן. ומהשתא איידי דנקט תנא בערכין אין פחות ויתר, נקט אגבה נמי עד סוף פרקין שאר עניינים שיש בהן אין פחות ויתר. אמר המפרש וכדי לבאר יפה הך בבא דאין פתח בטועה, ראיתי להקדים כאן ג' עקרים. (א) כבר כתבנו בהקדמתנו לטהרות וסי' ע'), דנדה דאורייתא הוא, כשתתחיל אשה לראות דם בילדותה, כל ז' ימים הראשונים היא נקראת נדה, בין שראתה יום ראשון לבד, או שתראה דם בכל הז' ימים, ואם רק ביום הז' קודם הערב פסקה מלראות דם, אז טובלת בלילה שלאחריו או גם בימים שאח\"כ, ומותרת לבעלה. ואחר הז' ימים בין שטבלה או שלא טבלה בסוף מתחילין הי\"א ימי זיבה, שאם תראה בהן יום א' או ב' ימים דם, טמאה לבעלה עד שתמנה יום א' בטהרה. אמנם כשתראה בי\"א יעים הנ\"ל ג' ימים רצופין, צריכה למנות ז' נקיים [נמצא שיש בימי נדה וזיבה, בכ\"א קולא וחומרא. ודו\"ק]. ואחר הי\"א יום הנ\"ל חוזרת שוב לתחלת ימי נדה, וכך כל ימיה חוזרת חלילה, ז' ימי נדה וי\"א ימי זיבה, וכל התחלת ימי נדה נקרא פתח, דפתח ר\"ל התחלה, כמ\"ש פתח דבריך יאיר. (ב) ואם לא ראתה בכל י\"א ימי זיבה, או שנמשך נקייתה מזיבה חודש או שנה, כל שתראה דם אח\"כ זהו פתח ותחלת נדתה. (ג) ואם ראתה כל הי\"א ימי זיבה, או שנמשך ראייתה מתוך הי\"א ימי זיבה חודש או שנה, אינה חוזרת להתחלת ימי נדתה, עד שתספור ז' נקיים. [כך הוא דעת רש\"י ורמב\"ן. אמנם לרמב\"ם [פ\"ו מאסו\"ב], אף דמודה בכלל ב' שזכרנו [שם ה\"ו], עכ\"פ בכלל ג' הנ\"ל פליג, וס\"ל דכשראתה בימי זיבה ט' י' וי\"א וי\"ב, ראייה שביום י\"ב נתשב לתחלת ימי נדה. וכששלמו ז' ימי נדה אינה טהורה לבעלה עד שתספור ז' נקיים לראיות ט' וי' וי\"א שראתה בסוף י\"א ימי זיבה, משא\"כ לרש\"י ורמב\"ן הנ\"ל לא היה נחשב ראיית יום י\"ב להתחלת נדות. ואינה חוזרת לנדתה עד שתספור ז' נקיים תחלה. אולם אם לא ראתה בסוף י\"א ימי זיבה רק יום א' או ב', כגון שראתה ביום י\"א, או ביום י' וי\"א, בכה\"ג לכ\"ע ראיית י\"ב נחשב להתתלת ימי נדה, ואחר כלות ז' ימי נדה תמנה יום א' בטהרה נגד הראייה א' או ב' שראתה בי\"א ימי זיבה]. ועתה נבוא לבאר המשנה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על שבעה עשר
ר\"ל אשה שהיתה טהורה וראתה עכשיו דם, והיא טועה ומסתפקת אם היתה טהורה מתוך ימי נדתה, וראייתה זו התחלת ימי זיבה. או שהיתה טהורה מתוך ימי זיבה, וראייתה זו התחלת ימי נדה. אז אצל הטועה ומסתפקת הזאת, אין פתח ימי נדתה מתחילין, לא פחות מעד אחר ז' ימים, ולא יותר מעד אחר י\"ז ימים. כיצד. הרי שראתה עכשו דם רק יום א', ומסתפקת אם היום התחלת ימי נדתה, וא\"כ צריכה למטת עוד ו' ימים קודם שתטהר לבעלה [כפי כלל א'], או שמא היום יום ראשון מימי זיבה הוא, וא\"צ לשמור בטהרה רק יום א' כנגדו. להכי לבעלה סגי בשתספור ו' והוא, וגם בתוך אותן הז' ימים צריך שלא תראה דם ג' ימים רצופים, וגם שלא תראה דם ביום הז' שלה, וכשיש ג' תנאים הנ\"ל, טובלת בערב שאחר יום הז' הנ\"ל, ומותרת לבעלה. אבל עדיין לא יצאה בזה מידי ספיקה וטעותה, עד שיהיה לה י\"ז ימים נקיים מלבד יום הראייה הנ\"ל, ואם תראה אח\"כ וודאי התחלת ימי נדה הוא, משום דראייה ראשונה שמסתפקת בה, הרי מדראתה אותה מתוך ימי טהרה אין ספק רק אם הוא יום ראשון מימי נדה או יום ראשון מימי זיבתה, וא\"כ ממ\"נ, אם יום הראשון מימי הנדה היה, אם כן אחר שבעה עשר ימים חוץ מיום זה, חוזרת להתחלת תקופת נדתה, ככל הנשים שתקופת ימיהן הם י\"ח ימים. ואם יום הראשון מימי הזיבה היה. א\"כ כיון שנמשך נקייתה מהזיבה עד י\"ז ימים, כל דם שתראה אח\"כ, אז יהיה יום ראשון לנדתה [כפי כלל ב']. מיהו להכי צריך שיהיו כל הי\"ז הנ\"ל נקיים, דאם תראה בהם דם, שוב יהיה ספק באותה ראייה אם בימי נדה או זיבה הוא. ואם המסתפקת הנ\"ל ראתה ב' ימים רצופים, לבעלה סגי בה' מהן, ולתקונה צריכה ג\"כ י\"ז ימים נקיים, דאם שניהן התחלת ימי נדה הם, היה סגי בשתמנה עוד ט\"ז ימים, שהן יחד י\"ח ימי תקופת נדת וזיבה. ואם ראיית ב' ימים הנ\"ל ב' ימים הראשונים, של זיבה היו, ג\"כ תהיה ראייה הראשונה שתראה אחר ט\"ז ימים, יום הראשון של נדתה. ואפ\"ה צריכה גם בזה י\"ז נקיים, דשמא יום ראשון שראתה היה יום הי\"א מימי זיבתה, ויום ב' שראתה היה א\"כ יום הראשון מימי נדתה, ונשאר לה א\"כ מימי תקופתה עוד י\"ז ימים. לכן גם במסתפקת בראיית ב' ימים רצופים צריכה ג\"כ י\"ז נקיים, וראייה שתראה אח\"כ הוא וודאי יום ראשון של נדתה. ואם המסתפקת הנ\"ל ראתה ג' ימים רצופים, ג\"כ הדין כך, דממ\"נ אם ג' ימים הראשונים של נדתה היו, א\"כ היה סגי לה עוד ט\"ו ימים נקיים. וכ\"כ אם ג' ימים הראשונים של זיבה היו, ג\"כ חוזרת לתחלת חשבונה אחר ט\"ו יום, מדהיתה נקייה ביני ביני. ואם יום ראשון מראייתה היה יום ז' של נדתה, וב' ימים האחרונים שראתה בהן היו ב' ימים הראשונים של זיבתה, כבר היתה חוזרת לתחלת חשבונה אחר ט' ימים נקיים. אולם יש לחוש, שמא ב' ימים הראשונים שראתה היו מסוף ימי זיבתה, ויום הג' שראתה היה הראשון לנדתה. לכן גם בראתה ג' ימים רצופים צריכה ג\"כ י\"ז נקיים, כדין המסתפקת שראתה יום א' כלעיל. ולבעלה צריכה ז\"נ מספק. ואם ראתה ד' ימים רצופים, יש להסתפק שמא אלו הד' ימים, ד' ימים הראשונים של נדתה היו, וסגי לה שתחזור להתחלת חשבונה אחר י\"ד ימים נקיים. או שמא ד' ימים הראשונים של ימי זיבתה היו, אז ג\"כ חוזרת לתחלת חשבונה אחר י\"ד ימים נקיים. אבל ליכא לספוקי, שמא ג' ימים הראשונים, [סוף] ימי זיבה היו, ויום הד' היה הראשון מימי נדה. ותצטרך שוב י\"ז נקיים. ליתא, דהרי א\"כ כבר נעשת זבה גדולה ע\"י ראיית ג' הראשונים, ובכה\"ג כבר אינה חוזרת לימי נדתה רק אחר שתספור ז' נקיים [כלעיל בכלל ג'. ואף לרמב\"ם הנ\"ל שם הי\"ג היה סגי שתחזור לתחלת חשבונה אחר י\"ג ימים נקיים]. אולם יש לחוש שמא ב' ימים הראשונים, יום י' וי\"א של ימי זיבתה היו, וב' ימים האחרונים שראתה היו א' וב' של ימי נדתה, לכן משום הך ספיקא תספור עוד ט\"ז נקיים וכשתראה אח\"כ תחזור לתחלת חשבונה. וכמו כן כשתראה ה' או ו' או ז' או ח' או ט' ימים רצופים, בכולן יש לחוש שמא רק ב' ימים הראשונים יום י' וי\"א שבסוף ימי זיבה שלה היו, ושאר הימים שראתה היו מימי נדה שלה. לכן כשראתה ה' ימים צריכה ט\"ו נקיים. ואם ו' ימים צריכה י\"ד נקיים. ואם ז', צריכה י\"ג נקיים. ואם ח' י\"ב נקיים. ואם ט' צריכה י\"א נקיים. אמנם כשראתה י' ימים רצופים, יש לחוש שמא ב' ימים הראשונים י' וי\"א של זיבה היו, ואח\"כ ז' של נדה, ויום י' שראתה, שוב היה הראשון של ימי זיבה. לכן צריכה י' נקיים, דהיינו תשלום ימי הזיבה, כדי שיהיו יחד י\"א יום עם היום האחרון שראתה בו, שחשבנוהו לתחלת ימי זיבה. ואם ראתה י\"א או י\"ב ימים רצופים, אנו חוששים שב' הראשונים של זיבה היו, ואח\"כ ז' של נדה, ושאר ימים האחרונים שוב של זיבה. לכן בראתה י\"א יום צריכה ט' נקיים. ובראתה י\"ב, צריכה ח' נקיים מטעם שאמרנו. אמנם כשראתה י\"ג ימים רצופים או מי\"ג ימים ולמעלה, אז אפילו נחוש לחומרא, שהיו ז' ימים האמצעים מימי נדה, אפ\"ה ישארו ג' ימים או יותר קודם ימי הנדה או אחר ימי הנדה. והן וודאי ג' ימי זיבה היו, והרי כשראתה ג' ימי זיבה, אינה חוזרת שוב לימי נדה עד שתספור ז' נקיים [ככלל ג']. לכן כשראתה י\"ג ימים רצופים או יותר, סגי לה בכל גוונא ז' נקיים, וכשתראה אח\"כ תדע שהוא וודאי יום ראשון של נדתה. והיינו דתנן הכא. שאין פתח נדתה של הטועה מתחלת, בפחות מן ז' ולא יותר על י\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אין בנגעים
להחליט או לטהר:"
+ ],
+ [
+ "פחות משבוע אחד
[אמר המפרש. כאן הוא משנה חמורה שכל רבותינו ר\"מ ורש\"י ותוס' ורע\"ב לא ביארו לנו כל הצורך האיך יפורש זאת הבבא אין בנגעים פחות משבוע א', והרי יש נגעים שמחליטין אותן מיד בתחלה [כנגעים פ\"א מ\"ג]. ותו דבש\"ס אמרי' אהך בבא דקאי אנגעי אדם, והך לישנא נקטו נמי ר\"מ ור\"ב. ותמוה הרי גם בנגעי בגדים ובתים נמי משכח\"ל טומאה וטהרה אחר שבוע א', ואין בנגעיהן בפחות משבוע א'. ולכן אפרש כפי הנראה לע\"ד וכיד ה' הטובה עלי] אין בנגעים וכו', ר\"ל כל מי שיש בו נגע ונזקק להסגר, א\"א שיפטר מדין הנגע בתחלה דהיינו מההסגר, בפחות משבוע א', דבסוף שבוע ראשונה מהסגרו אפשר שיוחלט לגמרי, כשיראה בו אז א' מג' סימני טומאה, דהיינו שער לבן, פסיון, מחיה [וסימנך ועל שפם יעטה]. גם אפשר שיטהר אז לגמרי, בלי שום תיקין, כגון בכהה מראית הנגע אז, טהור, כדמשמע קרא, דכתיב בסוף הסגר ראשון, והנה הנגע עמד בעיניו, ופי' רש\"י במראיתו ושיעורו [ועי' במזרחי שם], אז והסגירו ז' ימים שנית. משמע אם כהה מראיתו אז, אף שנשאר שיעור נגע, טהור [ואף לרמב\"ם [פ\"א מנגעים הי\"א] דבכהה בסוף שבוע ראשון של הסגר אדם לא נטהר לגמרי, ולפעד\"נ ראיה לדבריו, דהרי במשנה [פ\"א מ\"ה וו' מנגעים] לא הזכיר מכהה, ודו\"ק. עכ\"פ מודה הרמב\"ם דבכהה אז למטה מד' מראות, טהור, וכמ\"ש הרמב\"ם בעצמו [שם], אף שגם זה לא נזכר במשנה שם. וכ\"כ בנתמעט הנגע מכגריס בסוף שבוע א'. ג\"כ לכ\"ע טהור [כנגעים פ\"א מ\"ה]. אבל בפחות משבוע א' א\"א שנפטר מהסגרו, דבין בכהה באמצע שבוע ראשונה של הסגרו, או שנראה בהנגע באמצע שבוע ראשונה אחד מג' סימני טומאה הנ\"ל, אפ\"ה לא נטהר ולא נחלט, עד שיעבור השבוע, ואז ישפוט הכהן ולפי מה שיראה אז. מיהו כל זה בנגעי אדם, אבל בשאר נגעים לא איירי תנא, דבהם אפי' בסוף שבוע ראשונה, אף שאפשר שיוחלט אז, כגון ע\"י פסיון וכדומה, עכ\"פ א\"א שיפטור לגמרי בלי שום תיקון בסוף שבוע א', דבנגעי בגדים בכהה בסוף שבוע ראשונה, אפילו למטה מב' המראות ירקרק ואדמדם, ונתהווה מהן מראה שלישי, צריך עכ\"פ כבוס [כתוספתא שהביא הר\"ש נגעים פי\"א מ\"ה]. וכ\"כ בבתים, אפילו הלכה לה הנגע לגמרי בסוף שבוע ראשון, צריך עכ\"פ לקלוף מקום הנגע [כנגעים פי\"ג מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על שלשה שבועות
היינו בנגעי בתים, דאין לך בכל מיני נגעים שיהיה צריך ג' הסגרות לג' שבועות רק נגעי בתים. אבל גם בנגעי בתים א\"א שיסגרו יותר מג' שבועות [כנגעים פי\"ג מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברים בשנה
שישראל מונין המועדות לחדשי הלבנה. וחדשה הוא ימי הקפתה סביב לארץ, שהם כ\"ט יום י\"ב שעות ועוד 793/1930 חלקי שעה. [וחלקו השעה לתתר\"ף חלקים, מדנוכל לחלק המספר הזה למחצה שליש ורביע חמישית וכו'. חוץ משביעית]. ולפי שאי אפשר שיהיה מקצת שעות ראשונות של יום נמנות לחודש זה, ומקצת שעות האחרונות ימנו לחודש שלאחריו, דהרי כתיב עד חודש ימים, ימים עתה מחשב לחודש, ולא שעות [כמגילה ד\"ה א']. לפיכך היתה התקנה לעשות חדש א' מלא, דהיינו של ל' יום, וחדש א' חסר, דהיינו של כ\"ט יום [ועי' בשבילי דרקיע שלנו סי' א' ד' ז' בס\"ד]. נמצא שבשנת הלבנה שהן י\"ב חדש לבנה, יהיו ו' חדשים מהן מלאים, דהיינו של ל' ל' יום, וששה חדשים האחרים שבהן, יהיו חסרים, דהיינו של כ\"ט כ\"ט יום [עי' בהנ\"ל סי' ח'] אולם מפני שברוב הימים יתקבצו יחד בחשבון כל התשצ\"ג חלקים שנשארו בכל חדש, עד שיהיו יום שלם או יותר. ועי\"ז צריך שיהיו חדשים מעוברים יותר מששה. ולפעמים מפני שיש ארבעה דחיות. שהן לא אד\"ו ראש. מולד וקן בל תדרוש. ג\"ט ר\"ד בשנה פשוט גרוש. בט\"ו תקפ\"ט אחר עיבור, עקור מלשרוש [ועי' פירושם בהנ\"ל סי' יא]. שחמתן נדחה ר\"ה יום א' או ב' ימים יותר מהראוי, ויחסר משנה הבאה אותן ב' ימים. עי\"ז צריכין לעשות אז בשנה הבאה חדשים חסרים יותר מששה, [ועי' במפרש לרמב\"ם בקדוש החדש פ\"ה ה\"ה. ומ\"ש רתוי\"ט דלהכי יצטרכו לחסר לפעמים יותר מששה חדשים, לפי שלפעמים לא יתקבצו התשלגי\"ן היתרים, בשיעור ב' ימים שהותירו בב' חדשים שמלאו, ולפיכך לשנה הבאה יצטרפו לחסר יותר מהששה חדשים, כדי לחסר מה שהותירו אשתקד, עכת\"ד. ולפע\"ד אין זה טעם מספיק דאם לא יתקבצו היתרות הנ\"ל לב' מלאים, למה לן לעשות ח' מלאים, הו\"ל לעשוה ז' מלאים, ולשנה הבאה כשיתמלא חשבון יום אחד, עם הנותר מהתשצגי\"ן בשנה זו, שוב נעשה ז' מלאים]. והיינו דקאמר הכא אין פוחתין מד' חדשים מעוברים בשנה, דהיינו שיעשו רק ב' חדשים חסרים יתר מהראוי, ור\"ל דאין ר\"ה שאח\"כ נדחה יותר מב' ימים מוקדם יותר מהראוי:"
+ ],
+ [
+ "ולא נראה יתר על שמנה
ר\"ל לא נראה לחכמים לעשות חדשים מעוברים בשנה יותר על שמונה דהייני שאפשר שיעשו רק ב' חדשים מעוברים יותר מהראוי. [ונ\"ל דלהכי נקט כי הך לינשא, ולא בקיצור, ולא יותר על שמונה. משום דברישא כשמחסרין הב\"ד חדשים יותר מהראוי. אין זילותא לב\"ד, דאמרי אינשי אתחזי להו לרבנן הלבנה בחדשה כבר אף שלא ראינהו [וכדאמר בש\"ס]. ומה\"ט היה מסתבר לנו שבעת הצורך יחסרו חדשים יותר מח'. ולהכי קאמרה מתני' דאפ\"ה אין מחסרים יותר מב' חדשים יתר מהראוי. משא\"כ בסיפא דמייתי כשהב\"ד מעברים חדשים יותר מהראוי. בכה\"ג ודאי יש להם להב\"ד רק התנצלות מעט על זה, והרי הכל ראו כבר הלבנה החדשה והם עברו החודש העבר, וליכא למימר רק דלאו אדעתייהו דאינשי לדקדק אחר הב\"ד, ולהכי בכה\"ג קאמרה מתני' ולא נראה וכו'. ר\"ל בכה\"ג ודאי לא מסתבר שיעברו יותר מב' חדשים יותר מהראוי]:"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם
שמביאין בביהמ\"ק בעצרת:"
+ ],
+ [
+ "נאכלות אין פחות משנים
ר\"ל ליום ב' לאפייתן, דהיינו כשנאפו מעיו\"ט ונאכלות ביו\"ט אחר שהניפן עם החזה ושוק של ב' כבשי עצרת [מנחות ס\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על שלשה
דכשחל עיו\"ט בשבת נאפות בערב שבת ונאכלות ביום א'. דאין אפייתן דוחה שבת וי\"ט. [ואילה\"ק מ\"ש מכל הקרבנות שהכהנים מבשלין אותן ביו\"ט לאכלן, ורק כשחל יו\"ט בשבת. אין צליית או בשול של שעירי מוסף של רגלים דוחה שבת [כפסחים דע\"א א'], נישמע דבשאר יו\"ט יכולין לבשלן. א\"כ יאפו נמי הב' לחם לאכלן היום. י\"ל דהתם כהנים מבשלים אותן כשכבר זכום משולחן גבוה. משא\"כ הב' לחם בשעה שנאפות יעדיין שייכים לגבוה דהרי מדנאפות בפנים [כמנחות צ\"ה ב']. נתקדשו בתנור, ואסור לאכלן קודם תנופה, גם אין עומדין לגבוה, דהרי אינן ולא קצת מהן נקרב]:"
+ ],
+ [
+ "לחם הפנים
שמסדרין בהיכל בכל שבת:"
+ ],
+ [
+ "נאכל אין פחות מתשעה
ר\"ל ליום ט' לאפייתן, דהיינו כבמורגל, דנאפות בע\"ש, ומסדרן בהיכל בשבת, ונאכלות בשבת האחרת אחר שהקטירו ב' בזיכי הלבונה שהניחו על השולחי עם הלחם הפנים:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על אחד עשר
דאם חל יו\"ט בע\"ש, נאפות ביום ה' ונאכלות ביום היו\"ד, ואם חלו ב' יו\"ט של ר\"ה ביום ה' ו', נאפות ביום ד', ונאכלות בשבת האחרת שהוא יום הי\"א:"
+ ],
+ [
+ "קטן נמול אין פחות משמונה
דהיינו כבמורגל:"
+ ],
+ [
+ "ולא יתר על שנים עשר
דבנולד בין השמשות של ע\"ש, אינו נימול בשבת, משום דביה\"ש הוא ספק יום ספק לילה, ושמא יום הוא והו\"ל שבת יום ט', דהו\"ל מילה שלא בזמנה, שאינה דוחה שבת או יו\"ט. לפיכך מלין אותו ביום א' שהוא יום י' ללידתי. ואם חל יו\"ט ביום א', נמול ביום ב' שהוא י\"א ללידתו. ואם חלו ב' ימים של ר\"ה ביום א' ב', נמול ביום ג' שהוא י\"ב ללידתו:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעה במקדש
היינו בכל יום. ג' לפתיחת שערים, דהיינו תר\"ת. ט' לתמיד השחר, דהיינו תר\"ת לכל פרק שבשיר שמשוררין בשעה שמנסכין היין של תמיד השחר ע\"ג המזבח, שמחלקין השיר לג' פרקים. וכמו כן ט' לנסכי שיר תמיד של בין הערביים:"
+ ],
+ [
+ "ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה
דהיינו בע\"ש שחל תוך ימי חג הסוכות, תקעו כ\"א תקיעות שבכל יום. וי\"ב לנסוך המים, דהיינו ג' לשער העליון כשיוצאין לשאוב. וג' אז לשער התחתון. וג' כששאבו וחזרו ובאו לשער המים שבעזרה. וג' כשזקפו אח\"כ הערבה בצדי המזבח, דהו\"ל יחד י\"ב. וט' לשיר נסוך של מוסף. וג' סמוך לערב לבטל העם ממלאכה. וג' להבדיל בין קודש לחול כשנכנס שבת [כמפורש סוכה פ\"ה מ\"ה]. ואף דזמנין מוסיפין עד נ\"ז תקיעות, דהיינו כשחל ערב פסח בשבת, דהיינו כ\"א שבכל יום. וט' לשיר נסוך מוסף שבת. וכ\"ז לשחיטת פסח שנשחט בג' כתות, וכל כת קראו בשעת שחיטה הלל ג\"פ, ובכל פעם קודם שיתחילו את ההלל תוקעין תר\"ת, דהו\"ל יחד נ\"ז. י\"ל דמדלא שכיח שיהיה חל ע\"פ בשבת, משו\"ה לא חשיב ליה. משא\"כ ע\"ש בסוכות חל בכל שנה:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין משני נבלין
פיאלינע. דבשעה שהלוים אומרים שירה בכל יום בשעת ניסוך, אחרים שעומדים אצל המשוררים, מזמרים בכמה מיני זמר. ולא היו פוחתין בנבלין באותו זמר פחות מב':"
+ ],
+ [
+ "ולא מוסיפין על ששה
כך שיערו חז\"ל, דבפחות או ביותר מאלה יושחת נועם הזמר:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין משני חלילין
פלעטהע:"
+ ],
+ [
+ "ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח
המזמר בחליל צריך להכות באצבעות על נקבי החליל, כפי שצריך לדקדק או להעבות הקול. ולפיכך נופל בו לשון הכאה, וקאמר הכא דרק בי\"ב ימים בשנה היו מזמרים בחליל בין שאר המזמרים. וזה היה לסימן שאז גומרים לומר כל מזמורי ההלל שלמין. או דעשו כן לכבוד היום. [ואפשר לפע\"ד דר\"ל דבכל יום היה החליל מכה בשעת השיר בין שאר המזמרים על הדוכן. אבל בי\"ב ימים אלו תופסי החלילים עומדים ומזמרים לפני המזבח. אמנם מתוס' שנביא דבריהם לקמן סי' מ\"ז לא משמע הכי]:"
+ ],
+ [
+ "בשחיטת פסח ראשון
בשעה שקוראין ההלל בשעת שחיטת הפסח [כלעיל סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ובשחיטת פסח שני
ג\"כ קראו הלל:"
+ ],
+ [
+ "ובשמנה ימי החג
של סוכות שגומרין בהן בכל יום את ההלל, מדחלוקין בקרבנותיהן. משא\"כ פסח. מיהו אנן שגומרין ההלל גם בחנוכה, היינו כדי לפרסם הנס שנעשה אז. והא דלא חשיב נמי חליל של שואבה, דהיינו כששואבין מים לחג, שאז ג\"כ החליל מכה לפניהן [כסוכה פ\"ה]. ה\"ט משום דחליל וכלי זמר של שואבה היו רק משום שמחה יתירה ואינו דוחה השבת. משא\"כ חליל וכלי זמר שבהנך י\"ב יום דחשיב תנא, צורך קרבן היה. ומה\"ט אף דקי\"ל עיקר שירה בפה, עכ\"פ כיון דצורך קרבן היה אין שבות במקדש ודחי שבת:"
+ ],
+ [
+ "ולא היה מכה באבוב של נחשת
פלעטהע של נחושת:"
+ ],
+ [
+ "ולא היה מחליק אלא באבוב יחידי
כשמסיימין כל חלק שבשיר, היה חליל א' מאריך בקולו ושאר כלי הזמר שותקין:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מחליק יפה
שכך ערב לאוזן יותר [הנה בחרתי הסתופף בפי' רש\"י שפי' מחליק לשון חולק וחותך, ומצינו דוגמתי במשנה [פ\"ג דפאה מ\"ג] המחליק בכלים לחים וכו', וכעי' ר\"מ ור\"ש שם. ומדברי הר\"ב איו הכרע דאפשר שם שכוונתו לפרשו בלשון חלק, גלאטט בל\"א, ור\"ל קול הממשיך פשוט וכדברי בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א. ולי לא היה נראה כך דאינו נופל עליו אח\"כ מלת יפה]:"
+ ],
+ [
+ "ועבדי הכהנים היו
המנגנים בכלי זמר על הדוכן. דס\"ל אין מעלין מדוכן ליוחסין ולא לקבל מעשרות, להכי לא אכפת לן אם ינגנו עבדים:"
+ ],
+ [
+ "ובית צפריה
משפתות מיוחסות היו:"
+ ],
+ [
+ "ומאמאום
שם מקום. שלא הניחו למי שאינו מיוחס לדור במקומן:"
+ ],
+ [
+ "היו משיאין לכהונה
שהכהנים היו נושאין בנותיהן, מדהיו מיוחסות. וס\"ל דמעלין מהדוכן אף להשיא לכהונה, לפיכך לא הניחו לנגן מי שאינו מיוחס:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנניא בן אנטיגנוס אומר לוים היו
דס\"ל דמעלין מדוכן למעשר ולא ליוחסין. ולא פליגו רק במזמרים בכלי. אבל במשוררים בפה לכ\"ע רק לויים היו:"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים
מדקיי\"ל דכבש התמיד צריך לבקרו ממום, ד' ימים קודם הקרבתו, כמו פסח שהקריבו במצרים, שלקחוהו בי' בניסן והקריבוהו בי\"ד בו. הלכך ד' ימים קודם חנוך המזבח מבקרין ח' טלאים ממום. ומעמידין אותן בלשכת הטלאים. וביום החנוך מקריב ב' לתמידי היום, נשארו ו'. וקודם הלילה שוב מבקרין ב' טלאים מהשוק, ומעמידין בלשכה. וכן בכל יום נוטלין ב' ומעמידין ב' אחרים תחתיהן בלשכה. ואלו הב' שמעמיד חוזרין ונוטלין אותן ביום ה' להעמדתן:"
+ ],
+ [
+ "כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה
נקט רה\"ש. משום דבזמן המקדש לא היה אפשר שיחולו ג' ימים שבתון בהדי הדדי רק ר\"ה, דאם העדים שראו הלבנה החדשה לא באו ביום א' דר\"ה עד אחר מנחה, אז נוהגין אותו יום קודש ומחר קודש [ר\"ה ד\"ל ע\"ב]. ואז בזמן שקדשו על פי ראייה היה אפשר שיחול ר\"ה ביום ה' ו' או ביום א' ב'. ומשו\"ה אף דביקור התמיד ד' ימים קודם שחיטתו גזירת הכתוב הוא, אפ\"ה קאמר הכא לסימנא בעלמא, דכי היכא דאי חלו שבת וב' יו\"ט של ר\"ה בהדי הדדי, אז אותו טלה של תמיד השחר שאחר ג' ימי השבתון הנ\"ל, יצטרך להקדים ולבקרו כשקנהו ביום הד' קודם שחיטתו, דבשבת ויו\"ט אי אפשר לקנותו, ובליל קודם שחיטתו אינו מצוי למכור. כ\"כ בכל קרבן תמיד צריך לבקרו ממום ד' ימים קודם שחיטתו [ועי' מ\"ש בס\"ד בחומר בקודש פ\"ב סי' כ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ומוסיפין עד לעולם
כשירצו יוסיפו בלשכה טלאים מבוקרים יותר מו':"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין משתי חצוצרות
טראמפעטע לשיר הלוים [ונ\"ל דלהכי הפסיק תנא בבבא דטלאים בין ב' בבות דחלילין וחצוצרות, אע\"ג דשניהן מעניני השיר. ה\"ט משום דבכל הבבות מרי\"ש פרקן עד בבא דחלילין מיירי באין פוחתין ואין מוסיפין, ובבא דטלאים מבוקרין מתחיל למתני ענין חדש דאין פוחתין אבל מוסיפין לעולם, ולפיכך בהך גוונא ראוי למנקט תחלה ענין הטלאים שהוא מקרבן התמיד, שמקריבין אותו קודם השיר]:"
+ ],
+ [
+ "ומוסיפין עד לעולם
בגמ' מפרש דלא יוסיפו על ק\"ך. [ואילה\"ק א\"כ הו\"ל למנקט חצוצרות אצל בבי דאין פוחתין ואין מוסיפין. נ\"ל דה\"ט מדלא שכיח שיוסיפו עד ק\"ך חצוצרות דמדקולו עב וחזק, ישחית ניעם קולות הדקות של חילילין ונבלין שהן בכלל אין פוחתין ואין מוסיפין. ועי' לעיל סי' כ\"ד ד\"ה ואף ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "והצלצל
שעללען, והן כעין קערות נחושת שמכין זו בזו:"
+ ],
+ [
+ "לבד
ר\"ל רק זוג א', דרק ב' קערות"
+ ],
+ [
+ "אין פוחתין משנים עשר לוים.
לרמב\"ם [פ\"ג מכלי מקדש] ר\"ל י\"ב משוררים בפה, דבפה לא היו משוררים רק לויים, ולתוס' [מכילתן ד\"י ע\"ב] ר\"ל י\"ב לוים בכלי שיר, דהיינו ט' כנורות, וב' נבלים, וזוג לצלצל א', ולא חשיב ב' חצוצרות משום דרק כהנים תקעו בחצוצרות על שולחן החלבים לסימן שיתחילו הלויים שבדוכן לשורר, ולא חשיב נמי חליל, משום דרק בי\"ב יום בשנה מכה בחליל, [אולם אפשר דלתוס' המזמרים היה ג\"כ משוררים, וא\"כ יש חילוק בין כלי זמר של נפיחה או של תנועות האצבעות]:"
+ ],
+ [
+ "עומדים על הדוכן.
הוא אצטבא בלשון ישמעאל [ערוך], שהיה כעין אצטבא עם ג' מדריגות, שעליו עומדין הלויים המשוררים והמזמרים:"
+ ],
+ [
+ "אין קטן נכנס לעבודה.
ר\"ל אין הקטן כשר לשום עבודה ושימוש שבמקדש:"
+ ],
+ [
+ "אלא בשעה שהלוים עומדים בשיר.
אז נכנסים הלויים הקטנים לשורר עמהן, דרק לעבודה זו כשרים [כך פי' רש\"י הכא וכ\"כ הראב\"ד (פ\"ה מכלי מקדש), אמנם לרמב\"ם שם ר\"ל דהמתחיל לעבוד במקדש, אינו נכנס להתחיל עבודתו רק בשעה שהלויים עומדים בשיר, ולישנא דמתני' קצת משמע כרמב\"ם דקטן דנקט מתני' היינו המתחיל בעבודה, דאל\"כ הול\"ל אין הקטן כשר לעבודה רק לשיר, וגם מסוגיא דחולין [דכ\"ד ב'] משמע כרמב\"ם, וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ולא היו אומרים בנבל וכנור.
ר\"ל דהקטנים לא זמרו בכלי שיר, דמסתמא אינן בעלי מלאכה גדולה בחכמה זו [ולשון אמירה שייך נמי בכלי שיר, כדאשכחן בקרא, הנבאים בכנורות [ד\"ה א' כ\"ה] אמנם לרבינו תוי\"ט שכתב דה\"ק קרא שהיו משוררים בפה ומנגנים ביד, נ\"ל לדבריו טעמא דמתני' דלהכי אין הקטנים מזמרים בשעה שמשוררים, משום שחושיהם חלשין מלעשות ב' דברים אלו בשלמות יחד מבלי שיושחת נעימות סדר השיר]:"
+ ],
+ [
+ "כדי ליתן תבל בנעימה.
ר\"ל ליתן תבלין בנעימות הקול, דקול הקטנים דק וצלול, ומתבל קול העב של הגדולים:"
+ ],
+ [
+ "אין עולין למנין.
שאין הקטנים מצטרפין למנין הי\"ב לוים הצריכים לשורר בדוכן, [ואף אי נימא דלתוס' הנ\"ל סי' מ\"ז די\"ב דחשיב תנא היינו מזמרים, ושהמזמרים לא היו משוררים, נ\"ל דאפ\"ה שייך למתני גבי קטנים שאינן עולין למנין, דהיינו למנין המשוררים, דאף למשוררים היה מסתמא מנין י' דכל דבר שבקדושה אין פחות מעשרה [כמגילה כ\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואין עומדים על הדוכן.
כדי שלא יטעו לצרפן למנין:"
+ ],
+ [
+ "וצוערי הלוים היו נקראין.
דלשון צוערי תרתי משמע, לשון ילדות, כמו ורב יעבוד צעיר, ומשמע נמי לשון צער, שע\"י שקולם דק מצערים את לויים הגדולים שיתחזקו גם הם להרים קולם כדי להנעים כמותן, שכשישורר בנמיכה יהיה קולם עב ובלתי מקובל ונעים נגד קול הקטנים [כך נ\"ל, ודלא כמשמע לכאורה מרש\"י ומהר\"ב שהגדולים מצטערים שאינן יכולין לבסם כמותן, דאדרבה ע\"י עירוב קולות שניהן ינתן תבלין בנעימה]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יש בערכין להקל ולהחמיר
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "אחד שהעריך את הנאה שבישראל
דאפילו שוה ק' מנה, נותן כשהעריכו מבן כ' עד ס' רק נ' סלע והיינו להקל:"
+ ],
+ [
+ "ואת הכעור שבישראל
אפינו שוה פחות מנ' סלע, ואפילו אינו שוה כלום, כמנוול ומוכה שחין, אפ\"ה נותן נ' סלע, והיינו להחמיר:"
+ ],
+ [
+ "נותן חמשים סלע
כשהוא מבן כ' עד ס':"
+ ],
+ [
+ "בשדה אחוזה
שדה שירש ממורישיו והקדישה:"
+ ],
+ [
+ "בחולת המחוז
חולת הוא לשון חול. ומחוז הוא שפת הים, כמ\"ש חכם אה\"ע א' שבלשון ערבי קוראין לשפת הים חוז [והמ\"ם של מחוז הוא כמ\"ם של משכן ומקדש]. ור\"ל משום שבשפת הים מצוי חול רב, כמ\"ש אשר שמתי חול גבול לים [ירמיה ה' כ\"ב]. ולכן השדה גרוע מאד:"
+ ],
+ [
+ "ואחד המקדיש בפרדסות
בוים אונד לוסטגארטען."
+ ],
+ [
+ "סבסטי
ר\"ל בגנות שסביב שומרון שנקרא ג\"כ סבסטי ששם הגנות מעולים מאד:"
+ ],
+ [
+ "נותן
הפודה אותן מיד הגזבר, בין שהבעלים פודה או איש אחר, נותן וכו':"
+ ],
+ [
+ "בזרע חומר שעורים
ר\"ל בעד מקום שיוכל לזרוע שם ל' סאה שעורים, שהוא גדול טפי מכדי לזרוע ל' סאה חטין. ושיעור המקום הוא ע\"ה אלף אמה על אמה מרובעים. או רע\"ד אמות בריבוע בקירוב:"
+ ],
+ [
+ "חמשים שקל כסף
אם פודה בתחלת היובל. אבל כשפודהו בשנים שלאח\"כ, מנכה סלע ופונדיון בעד כל שנה ושנה שבשנים שעברו מהתחלת היובל. וכל זה בעד הקרקע לבד. אבל כשיש בה ג\"כ אילנות, מוסיף על הנ\"ל דמי שוווין. מיהו כשהקרקע טרשין, שאינה ראוייה לזריעה כלל, נותן בעד הקרקע רק דמי שווייה:"
+ ],
+ [
+ "ובשדה מקנה
ר\"ל כשהקדיש שדה שהמקדיש זכה אותה מאחר ע\"י מקנה וכדומה, חוץ מירושה:"
+ ],
+ [
+ "ואחד שדה מקנה
דינן שוה, דנותן בעד מקום זרע חומר שעורים נ' כסף, כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "מה בין שדה אחוזה לשדה מקנה
דאם דינן שוה למה לא כללם הכתוב:"
+ ],
+ [
+ "אלא שבשדה אחוזה נותן חומש
דכשהבעלים פודין אותה נותן חומש יותר מהערך, דאם הערך הוא בעד ד' שנים, שהן ד' סלעים וד' פונדין, משלם ה' סלעים וה' פונדין, וכן לעולם, מוסיף חמישית מלבר:"
+ ],
+ [
+ "ובשדה מקנה אינו נותן חומש
וה\"ה דהוה מצי נמי למימר עוד חילוק אחר, דבשדה אחוזה שהקדישה, אם פודה אחר, מתחלקת לכהנים ביובל, ובשדה מקנה שהקדישה ופודה אחר, חוזרת לבעלים ביובל. אלא דנקט רק החילוק בין אחוזה למקנה, כשמקדיש עצמו פודה:"
+ ],
+ [
+ "המית בן חורין נותן את שוויו
של ניזק:"
+ ],
+ [
+ "חבל בזה ובזה
כשחבל את בן חורין או עבד ולא המיתן:"
+ ],
+ [
+ "משלם נזק שלם
כמה היה שוה קודם שנחבל וכמה אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אחד שאנס ופתה את הגדולה שבכהונה ואת הקטנה שבישראל
משפחה שפלה:"
+ ],
+ [
+ "נותן חמשים סלע
לאביה, בעד הנאת שכיבה:"
+ ],
+ [
+ "והפגם
ר\"ל דמלבד נ' סלע קנס הנ\"ל, ישלם נמי דמי בושת ופגם. ופגם היינו דשמין כמה נפגמה מדמים ע\"י שנבעלה. ואף דאין בת ישראל גדולה נמכרת. ותו דאם היתה בת חשובים, וכי ס\"ד שאביה ימכור אותה, והאיך ישומו דמיה. י\"ל דשמין אותה לפי יפיה כאילו היתה שפחה, וירצה אדם לקנותה לעבדו שאוהבו, וירצה גם הוא לעשות לו נחת, שמין כמה יתן אדון כזה בעדה כשהיא בתולה יכמה כשהיא בעולה:"
+ ],
+ [
+ "הכל לפי המבייש והמתבייש
נ\"ל דאתרווייהו קאי *), אבושת ופגם, דבבושת, אדם נקלה שבייש, בשתו מרובה ביותר [ועי' מ\"ש בס\"ד ב\"ק פ\"ח סי' י\"ג], והמתבייש לפי חשיבותו בשתו. וכמו כן בפגם, בנבעלה למנוול ומוכה שחין או לשפל אנשים, נפגמה ביותר. ואם היא יפת תואר לא נפגם דמיה כל כך. והרי רבו רוצה לעשות נחת רוח לעבד, וא\"כ איך ישוה בעיני העבד אם נפגמה ביותר או לא:"
+ ],
+ [
+ "נותן מאה סלע
לאבי האשה. [ואף שכבר יצאתה מרשות האב. עכ\"פ הרי בייש ביתו, שיאמרו שבבית האב זנתה, ויאמרו ראו גדולים שגדלתם, כשיסקלו אותה על פתח בית אביה [ככתובות מ\"ה א']. וזה שלא כדברי הרמב\"ן בפרשת כי תצא, שכתב דלהכי יתן ק' סלע, דהיינו הכפל ממה שרצה להפסידה מוהר הבתולות שהוא כ' סלע. דדרך התורה לקנוס כפל, עכ\"ל. ותמוה דכיון דכתובתה שלה א\"כ הו\"ל ליתן לה הק' סלע. ואת\"ל דעכ\"פ חייבתו תורה קנס כפל ממה שרצה להרוויח. עכ\"פ ק' א\"כ מה קאמר תנא נמצא האומר בפיו חמור מעושה מעשה. מנ\"ל, דלמא כמו שהמוציא שם רע ישלם כפל ממה שרצה להפסידה. דהרי רצה להוציאה בלא כלום, כמו כן המאנס ומפתה שהפסידה מה שכתובת בתולה יתירה על כתובת בעולה, דהיינו כ\"ה סלעים, [שהן ק' זוז] ישלם כפל דהיינו נ' סלע. ואף שזה תיקון חכמים היא שבעולה תגבה ק'. כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. עכ\"פ גם לרמב\"ן ק' כך דהרי קיי\"ל דגם כתובת בתולה מדרבנן הוא [כאה\"ע סי' ס\"ו]. ואף שכתוב בתורה כמהר הבתולות. על כרחך צ\"ל דגם קודם תיקון חז\"ל היה כבר מוהר הבתולות, רק שלא היה חיוב בדבר, אלא כך היה במורגל לתת לבתולה חמשים סלעים למוהר, דהיינו ר' זוז, ואתו רבנן ותקנו הדבר לחיוב, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. א\"כ מאן לימא לן שבאלמנה לא היה ג\"כ כי הך גונא מנהג ישראל ליתן כ\"ה סלעים מוהר לאלמנה, ואתו רבנן ותקנוה לחיוב מטעם הנ\"ל. וכן הסברא נותנת, שלא חידשו חכמים באלמנה טפי מבתולה. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה
שהרי המאנס והמפתה נותן רק נ', ומוציא שם רע נותן ק' סלע:"
+ ],
+ [
+ "שכן מצינו שלא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר
שלא לכנס לא\"י בימי מרגלים:"
+ ],
+ [
+ "אלא על לשון הרע
שדברו רק על אדמה שאין לה הרגשת בזיון:"
+ ],
+ [
+ "וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי
דמדכתיב מלת זה, דמיותר לגמרי, משמע דזה העון לבד שקול ככל העשר פעמים שלא שמעו בקולי, וגרם העונש. ולא משום דמניין גורם, שעי\"ז נתמלא סאתן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השג יד בנודר
ר\"ל מה שהעני נדון בערכין כפי השגת ידו, בתר נודר אזלינן ולא בתר נידר, וכדמפרש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "והשנים בנידר
דמה שיש חילוק בערכין בשנים, אזלינן בתר נידר, דילד שהעריך זקן נותן ערך זקן:"
+ ],
+ [
+ "והערכים בנערך
ר\"ל החילוק שבערכין בין זכר לנקבה, אזלינן בתר נערך ולא בתר מעריך. ול\"מ היה נ\"ל דעורכין קרינן בחולם:"
+ ],
+ [
+ "והערך בזמן הערך
כדמפרש לקמן, דבהעריך א\"ע כשהוא ילד, וכשמשלם הוא זקן, משנם כפי חיובו בשעה שהעריך א\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אף בערכין כן
ר\"ל אילו אתרמי בערכין דומיא דקרבנות, אז דינו כקרבנות, רק עני שהעריך לעשיר דקאמרת שאין דינו כקרבנות, ה\"ט משום דלא דמי אהדדי, וכדמפרש:"
+ ],
+ [
+ "שאין העשיר חייב כלום
והא דקאמר ערך של זה עלי, לא נתכוון רק לפי מדת שנות הנערך כך יתחייב, הלכך נידון כפי השג יד הנודר. אבל מצורע, שאמר עליו אחר, קרבנות של מצורע זה עלי, הרי המצורע חייב להביא, להכי משלם זה כפי חיוב המצורע. ואת\"ל עכ\"פ מה נ\"מ בין דידי לדידך, הרי בין כך או כך נותן בערך כפי הנודר. להכי מסיים אבל וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושמע העני ואמר מה שאמר זה עלי
הרי זה דמי למצורע, ולדידי נותן וכו':"
+ ],
+ [
+ "נותן ערך עשיר
ואם עני הוא נותן כל מה שיש לו, והשאר נשאר חוב עליו. [וכחכמים לעיל רפ\"ב]. אבל לדידך דקאמרת סתמא דאזלינן בתר הנודר, ולא מחלקת בין שהנידור מחוייב או לא, א\"כ גם בכה\"ג נותן ערך עני, דהיינו כפי הנודר:"
+ ],
+ [
+ "או עשיר והעני
ר\"ל עני שהעריך, וקודם שהעריכו הכהן כמה יתן, נתעשר, או שהיה עשיר כשהעריך, ונתעני קודם שהעריכו הכהן:"
+ ],
+ [
+ "נותן ערך עשיר
ואם הוא עני נותן כל מה שיש לו, והשאר ישאר חוב עליו שכשיהיה לו ישלם. [וקמ\"ל הכא דבכה\"ג אינו נכלל במאי דקאמר במשנה א' דהערך בזמן הערך, דהיינו רק לעניין זמן סך שנות המעריך גופיה, ולא לעניין זמן השגת ידו. ולהכי קאמר כזמן הערך, ולא קאמר כזמן הנדר. ואפ\"ה נקט הך בבא הכא, ולא לקמן כשמפרש הערך בזמן הערך, משום דאיירי הכא בשהעריך כשהוא עני או כשהוא עשיר, להכי נקט נמי כשהעריך כשהוא עני והעשיר או איפכא]:"
+ ],
+ [
+ "אבל בקרבנות
של מצורע:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אביו מת והניח לו רבוא
ר\"ל אפילו אם בשעה שנתחייב בקרבן היה אביו גוסס, והרי רוב גוססין למיתה, ועכשיו מת, וירש רבוא:"
+ ],
+ [
+ "ספינתו בים ובאו בריבואות
עדיין לא באו בשעה שנתחייב. ולא מיירי שהיה הסחורה שלו, דאם כן עשיר היה. רק ר\"ל שפסקו לו רבואות שכר ספינתו. והרי שכירתו אינה משתלמת רק לבסוף [כב\"מ פ\"ט מי\"א]. ואי משום ספינתו. האי תנא ס\"ל כמ\"ד דמניח לו הגזבר להמעריך הדבר שמתפרנס ממנו [כפ\"ו מ\"ג]. ולא קיי\"ל כן, דעכ\"פ ספינה לא נחשבת כלי אומנת:"
+ ],
+ [
+ "ילד
שיודע לשם מי מעריך:"
+ ],
+ [
+ "שהעריך את הזקן
ילד וזקן שנקט תנא לאו דוקא, רק ר\"ל שהיה המעריך פחות בשנים מהנערך:"
+ ],
+ [
+ "נותן כזמן הערך
נקט הנך לאשמעינן דאפילו לקולא אמרינן דאזלינן בתר זמן הערך. וכ\"ש דאזלינן בכה\"ג לחומרא. וכגון שהעריך פחות מבן ששים ונעשה בן ששים צריך ליתן נ' סלע:"
+ ],
+ [
+ "יום שלשים כלמטה ממנו
דבהעריך את פחות מבן ל' יום או ביום ל' שלו, אינו נותן כלום:"
+ ],
+ [
+ "הן
ר\"ל ואם תאמר וכי כך הוא:"
+ ],
+ [
+ "אם עשה שנת ששים כלמטה ממנה להחמיר
דערך הפחות מששים מרובה על ערך יתר מבן ס':"
+ ],
+ [
+ "נעשה שנת חמש ושנת עשרים כלמטה ממנה להקל
דהערך של מי שאינו עדיין בן ה' וכ' הוא פחות מערך של בן ה' וכ':"
+ ],
+ [
+ "בין להקל בין להחמיר
דדוקא לעיל דבעי למילף במה מצינו, מחלקינן בין להקל או להחמיר, משום דמה מצינו אדם דן מעצמו, ולהכי מסתבר שאין ללמוד קולא וחומרא מהדדי. אבל הכא ג\"ש שאין אדם דן אותה מעצמו אם לא שמקובל הלממ\"ס, וודאי אין לחלק בין קולא לחומרא:"
+ ],
+ [
+ "חדש ויום אחד
ר\"ל שנת ה' וכ' וס', בכולן נחשב כלמטה ממנו, עד שיהיה הנערך, חודש ויום א' יתר על שנת ה' וכ' וס'. דיליף מפדיון בכור, דצריך ג\"כ שיהיה בן ל' ויום א'. דילפינן מבכורות המדבר שכשנפדו ע\"י משה, דכתיב גביה, מבן חודש ומעלה תפקדם [כבכורות פ\"ח מ\"ו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אם זהב זהב
הכל כפי שנדר, והא קמ\"ל דהא בלא פירש, נותן כפחות מדברים הנשקלים במקום שנדר, ואפילו זפת או בצלים, ברגילים למכרן שם במשקל. ודוקא באמר שלכך נתכוון, דאל\"כ, סתם נדרים להחמיר [כלח\"מ פ\"ב דערכין]:"
+ ],
+ [
+ "מעשה באמה של ירמטיה
חסורי מחסרא וה\"ק, ואם הנודר עשיר, אף שלא פירש איזה משקל נדר נותן לפי עשרו, ומעשה נמי באמה של ירמטיא וכו' והיינו דקמ\"ל מתני':"
+ ],
+ [
+ "ונתנה משקלה זהב
מדהיתה עשירה ביותר:"
+ ],
+ [
+ "משקל ידי עלי
והאיך אפשר לשקלה, שכשירצה מקילה או מכבידה:"
+ ],
+ [
+ "ומכניסה עד מרפקו
עללענבאגען."
+ ],
+ [
+ "ושוקל בשר חמור וגידין ועצמות
קודם שיניחו במים, דאח\"כ יתנפח מהמים:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוכה עד שתתמלא
דבשר חמור משקלו כבשר אדם, והשתא ידע כמה המשקל מנפוח ידו בדבר שהוא כמשקל ידו:"
+ ],
+ [
+ "ועצמות כנגד עצמות
שמא בשר או עצמות החמור שלקח, הוא יתר או פחות על בשר או עצמות ידו:"
+ ],
+ [
+ "וכמה הוא שוה בלא יד
לא דשמין אותו כמה שוה כשנקטעה ידו, דמי שנקטעה ידו נקנה בזול ביותר, מדהוא מזולזל, והרי הוא אמר דמי ידי עלי כשלא נקטעת ידו. אלא דשמין אותו כעבד כמה שוה כשמכרו רבו חוץ מידו, וכמה שוה כשמכרו כולו, ומה שיש בין זה לזה נותן להקדש:"
+ ],
+ [
+ "זה חומר בנדרים מבערכין
דבנדרים באמר דמי ידי עלי נותן כדלעיל, ובערכין באמר ערך ידי עלי, אינו נותן כלום:"
+ ],
+ [
+ "יתנו היורשין
משום שדמיו קצובים. ודוקא כשעמד כבר בדין, וחייבו הכהן, דאז הו\"ל כמלוה בשטר ונגבית מיורשים. [אב\"י כ\"כ הר\"ב והרמב\"ם, אבל הראב\"ד כ' דהשתא דקיי\"ל דמלוה ע\"פ נגבית מיורשים דשעבודא דאורייתא, א\"צ שעמד בדין]:"
+ ],
+ [
+ "לא יתנו היורשים
אף שעמד כבר בדין, אבל לא קצצו הב\"ד עדיין דמיו, פטור:"
+ ],
+ [
+ "שאין דמים למתים
ר\"ל דמדנדר רק כפי שישמוהו ב\"ד, לא חייב כלום עד שישמוהו, וכיון שמת קודם ששמוהו, הרי בשעת שומא לא חזי למכרו כעבד, ובחייו לא ידע זה בכמה נשתעבד [כך כתב רש\"י. ותמוהין דברי רתוי\"ט שכתב דלהכי אין דמים למת, דמת אסור בהנאה, ותמוה וכי בחייו שמין בשרו]:"
+ ],
+ [
+ "ערך ראשי וערך כבדי עלי נותן ערך כולו
דנדר בערכך נפשות כתיב, ובהנך נפש החיות תלוי בהן. ונקט ראש שהוא אחד מאברים החצונים. וכבד מדהוא אחד מאברים הפנימיים. [אב\"י ל\"מ נ\"ל דנקט ראש אף שיש בו חלקים שאין החיות תלוי בהן כאזנים וחוטם. ונקט כבד אף דרובו א\"צ לחיות. דבכזית א' סגי [כחולין מ\"ו א'] עכ\"ל בני הרב נ\"י. ומה שהקשה בני הרב שליט\"א, מ\"ש מערך רגלי שיש בה ג\"כ חלק שהחיות תלוי בו מארכובה ולמעלה. נ\"ל דבכלל לשון בנ\"א לא נכלל בשם רגל רק ארכוכה הנמכרת עם הראש דהיינו מארכובה ולמטה [וכב\"ב דפ\"ג ב' וחולין עו\"א ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו
זה הכלל לאתויי שאר אברים שהנשמה תלויה בהן. ואפילו מארכובה ולמעלה שיכול לכוות ולחיות [כחולין דמ\"ב], עכ\"פ כל זמן שלא נכוותה אינה בת חיות:"
+ ],
+ [
+ "ערך חציי עלי נותן ערך כולו
דחצי הגוף הו\"ל כאבר שהנשמה תלויה בו:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל דבר שהנשמה תלויה בו נותן ערך כולו
לאתויי באמר דמי חצי ארכובה ולמעלה שלי עלי, אף על גב דבניטל חצי צומת הגידין כשר, עכ\"פ החצי נכלל ברובו, ומחשב נשמה תלויה בו [כך נ\"ל כוונת הש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "יתנו היורשין
והוא שעמד הנערך בדין קודם שמת, דבמת הנערך קודם שעמד בדין, אפילו המעריך קיים, פטור, [אב\"י עיין לעיל סימן י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בית זה קרבן
לבדק הבית. וקמ\"ל קדשי מזבח, וקמ\"ל קדשי בדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "ונפל הבית
קודם שהחזיק בו הגזבר. וה\"ה בנגנב או נאבד השור, שישנו בעולם [עיין חולין קל\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב לשלם
מדלא הקדיש רק שור או בית זה:"
+ ],
+ [
+ "דמי
בהמשנה שבגמרא ל\"ג מלת דמי, ואעפ\"כ הכי מיירי [ועש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "חייב לשלם
דמדקאמר עלי, כוונתו שיתחייב באחריותו כמאן דדרי אכתפיה. מיהו כולהו מתני' מיירי בהקדישן לדמיהן, אז כיון דאמר עלי, שהתחייב באחריותו אע\"ג דאמר זה, א\"א לומר שהתכוון במלת זה שיתחייב רק בגוף זה ולהפטר כשיאבד, ליתא, דהרי הקדישן לדמיהן, ולא הקדיש הגוף מעולם, אלא ע\"כ התכוון במלת זה, להודיע כמה דמים הקדיש, אבל בהקדיש גוף השור בעצמו שיהיה עולה, דוקא בלא אמר מלת זה, רק הרי שור עלי עולה, והפרישו ונאבד, חייב באחריותו. הא אם אמר מלת זה אע\"ג דאמר נמי מלת עלי, כגון שאמר שור זה עלי עולה, ונאבד השור, פטור, דמדאמר זה לא התחייב אלא ליתן גופו, אף על גב דהדר קאמר נמי עלי, אמרינן שהתכוון לקבל על עצמו טרחת הבאתו לעזרה [כך כ' רש\"י. ול\"מ נ\"ל דאילו אמר שור זה עולה ולא אמר עלי, יוכל ליתנו לאחר שיקריבו בעבור מה שהתחייב האחר. ועיין ערכין פ\"ח מ\"ז. לפי זה מ\"ש בש\"ס הכא, עלי להביאו קאמר, ר\"ל שהתחייב להקריבו בשביל עצמו]:"
+ ],
+ [
+ "חייבי ערכים ממשכנין אותן
וה\"ה בחייבי דמים:"
+ ],
+ [
+ "חייבי חטאות ואשמות אין ממשכנין אותן
דמדאתו לכפרה לא משהי להו. מיהו חטאת נזיר דלא אתי לכפרה, וגם אין הבאתו מעכבתו מלשתות יין ומלהטמא למתים, דהרי משנזרק בעדו דם של א' מקרבנותיו, מותר ביין ובטומאה. לפיכך זמנין דפשע ומשהי להביאו, ולפיכך ממשכנין אותו על חטאתו. אבל אשם שמביא נזיר טמא, אף דג\"כ אין מעכבתו מלמנות נזירות טהרה [כנזיר די\"ח], אפ\"ה כיון דלכפרה אתא על שלא נזהר מלהתטמא, לא משהי ליה ואין ממשכנין אותו:"
+ ],
+ [
+ "חייבי עולות ושלמים ממשכנין אותן
אף דעולה נמי מכפרת על עשה ועל לאו שניתק לעשה, עכ\"פ מדלאו חובה נינהו, אתי לשהויי וממשכנין אותו, מיהו עולת מצורע, דמעכבת טהרתו, לא משהי ליה ואין ממשכנין אותו עליו:"
+ ],
+ [
+ "לרצונו
אפ\"ה כשב\"ד ממשכנין אותו כופין וכו':"
+ ],
+ [
+ "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
ר\"ל וסגי בהכי. דמה\"ט כתיב לרצון בל' ולא ברצון בב'. דקמ\"ל קרא דאע\"ג שכפוהו שיאמר רוצה אני, ואינו ברצון, עכ\"פ מדהתרצה בבחירה מיראת המכות, וה\"ל לרצון, ר\"ל שהולך ונוטה לרצונו, אף שאינו ברצון גמור, סגי, וכתלוהו וזבן זביניה זבינא [ב\"ב דמ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "וכן אתה אומר בגטי נשים
כל שדינו שיכפוהו לגרשה:"
+ ],
+ [
+ "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני
ולא סגי בנתינה לחוד, רק צריך לבטל גם כל מודעי, דהרי בגט נמי צריך רצונו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שום היתומים שלשים יום
ר\"ל כשהב\"ד מגבין מקרקעות של יתומים קטנים פחותים מי\"ג שנה, לשלם לבעל חוב [רשב\"ם ב\"ב ל\"ג א'], שמין ב\"ד הקרקעות תחלה, ומכריזין אח\"כ ל' יום רצופים בבוקר ובערב, וכדמסיק. ואם רצו מכריזין ס' יום, כל ב' וה' שבהן. ואף דבכה\"ג לא יהיו ימי ההכרזה רק י\"ח ימים דהרי אפילו יתחילו להכריז ביום ב' או ה', לא יהיו בכל י' מס' ימים הנ\"ל רק ג' ימי הכרזה. אפ\"ה הכי עדיף טפי, דמדמשכי מלתא טובא, שמעי אינשי טפי. והא דנקט שום היתומים, ה\"ה כ\"ע כשמוכרין ב\"ד קרקעותיו להגבות לבע\"ח, כך דינו, רק קמ\"ל דאפילו ביתומים, שב\"ד מפקחין תמיד לטובתם, אפ\"ה לא מחמרינן טפי משלשים יום [תוס']. ואע\"ג דכל מלוה אפילו כשהיא בשטר מקוים, וכתוב בו שהאמינו לוה למלוה נגד יורשיו, אפ\"ה אינה נגבית מיורשים קטנים [ומלוה על פה אפילו מיתומים גדולים אינה נגבה [ח\"מ ק\"ח]. מכל מקום הכא מיירי דאיכא חזקה שלא פרע, דאז אפילו מלוה על פה נגבית אפילו מיורשי קטנים, ובלא שבועה. וכגון שצוה אביהן בחליו לשלם לזה חובו. או שנגבה עדית בחיי אב שהיה הלואה לזמן, ושעדיין לא הגיע זמן הפרעון, דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו. או שנידו לאביהן שישלם לזה, ומת בנדרו. ובכל הנך ג' גוונא חזקה שלא פרע [שם]. וה\"ה היכא דאיכא רווחא ליתמי כשישלמו החוב עכשיו, אז נפרעין אפילו מנכסי יתומים קטנים. וכגון שחייבים לנכרי ברבית [ומיירי שהנכרי רוצה להמתין ימי הכרזה בלי רבית, דאל\"כ מוכרין מיד בלי הכרזה]. או שרוצה הבעל חוב לוותר קצת מחובו כשישלמו לי מיד. או שתבעה אלמנת אביהן הכתובה, שעי\"ז שישלמו ירוויחו היתומים מלזונה. ואף דבתבעה כתובתה אפילו לא ישלמו לה עכשיו, כבר הפסידה מזונותיה. עכ\"פ אם לא ישלמו לה לבסוף, אף היא לא תתבע כתובתה בתתלה. בכל כה\"ג דאיכא רווחא ליתמי, גובין מהן בשבועה [ח\"מ ק\"י]. וכ\"כ שור המועד שהזיק ומת בעליו, גובה ממטלטלי דיתמי, או מזבורית שבקרקעות שלהן כשאין להם מטלטלין [ח\"מ תי\"ט]. מיהו דוקא במגבין מקרקעות צריך שומא והכרזה. אבל במגבין משטרות, מטלטלין, עבדים [וסי' שמע] מוכרין שלא בהכרזה. משום דשטרות ומטלטלין יש לחוש שמא יגנבו כשיתאספו הרבה ימים עליהן ללקחן, ועבדים שמא יברחו כשישמעו שרוצין למכרן לאחר [ח\"מ ק\"ט ג']:"
+ ],
+ [
+ "ושום ההקדש
ר\"ל המקדיש שדה שקנה, שנפדית לפי שווייה [אב\"י ל\"מ נ\"ל דה\"ה שדה אחוזה בשעה שאין היובל נוהג כלקמן רפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ששים יום
וצריך הכרזה: ס' יום רצופין:"
+ ],
+ [
+ "ומכריזין בבקר ובערב
גם אשום יתומים קאי, דמכריזין בשעה שיוצאין הפועלים למלאכתן בבוקר, ובשעה שחוזרין מהשדה בערב ונכנסין לעיר, דאז אין מתבטלין. דמי שרוצה ללוקחה אומר להן כששמע הכרזה שיראוה אם היא יפה, וכששומע ההכרזה בערב נזכר לשאלן אם מצאוה טובה. [ולרמב\"ם ותוס' ור\"ן, הוצאת פועלים דקאמר בש\"ס היינו בערב שמוציאן בעה\"ב ממלאכתן, והכנסתן היינו בבוקר שיכניסן למלאכתן. וא\"כ לא נקט בש\"ס כסדר המשנה. ואכתי לא עיילתיה למלאכתו אפיקתיה [ועי' פסחים ס\"ח א'. ועיין עוד ב\"מ דפ\"ג ב' בתוס' שם שהאריכו]. וכך אומרים כשיכריזו, שדה פלונית יש למכור, כך וכך מצריה, וכך וכך עושה תבואה בכל שנה, וכך וכך שמוה ב\"ד. וכשמוכרין אותה לכתובה, מכריזין שלצורך תשלומי כתוב' ימכרוה. וכשימכרוה לתשלומי בע\"ח, יכריזו שלשלם לבע\"ח ימכרוה, מדאיכא דניחא ליה בתשלומי כתובה, משום שהאלמנה לוקחת גם בתשלומי פורתא פורתא, ואיכא דניתא לי בתשלומי בע\"ח, מדאין הסוחר מקפיד על דנרין חסרין:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר כשיגרשנה ידיר הנאה
על דעת הרבים, שאין לה התרה, שלא יחזירה לעולם. דשמא מגרשה בערמה כדי שתגבה כתובתה מההקדש, דהקש דמים אינו מפקיע מידי שעבוד [כרש\"י פסחים ל\"א א', וח\"מ ססקי\"ז. והכי קיי\"ל. אבל הרמב\"ם [בפי\"ח ה\"ז מהל' מלוים] משמע מדבריו דגם קדושת דמים מפקיע משעבוד, וכן כ' [בפ\"ז הי\"ד] מערכין. ולדבריו, החילוק הוא דקדושת הגוף לעולם לא פקע, וקדושת דמים פקע אחר פדיון. אב\"י ותמהני על רבינו המגיד בפי\"ח מלוים שכ' לא מצא לו חבר לרבינו בזה בכל המפרשים, והרי גם הר\"ן כ' כן בשם ר\"ת [בנדרים דמ\"ו ב', ד\"ה ה\"ד. ודפ\"ו ב' ד\"ה דאמר רבא]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר אינו צריך
דס\"ל כב\"ה [נזיר רפ\"ה], דנשאלין אהקדשות. ולפירך ליכא למיחש שיערים, שהרי יכול להתיר נדרו. ור\"א ס\"ל כב\"ש [שם], דאין אדם רשאי בהקדש להתיר נדרו, דאפילו אומר שלא לדעת כן נדר, ובטעות הקדיש, אפ\"ה הקדש בטעות הוה הקדש, ולהכי גם הכא חיישינן שיערים:"
+ ],
+ [
+ "והיה בעלה מגרשה
ואין לבעל נכסים, א\"צ הערב לשלם עד שידיר הנאה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ויחזיר את אשתו
וקיי\"ל כר\"א וכשב\"ג, דאף דקיי\"ל כב\"ה דנשאלין אהקדשות, אפ\"ה חיישינן לקנוניא, דחייש אימר לא מזדקק ליה חכם [כשבת מ\"ו ב'], וג' הדיוטות לא יהיו מצויים לו, ויצטרך לעשות קנוניא, [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "המקדיש נכסיו והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב
שגרשה או שלוה קודם שהקדיש, דאז ליכא חשש קנוניא, והיה החוב פחות משיויו הנכסים שהקדיש:"
+ ],
+ [
+ "ולא בעל חוב את חובו
ר\"ל לא יגבו חובן ליקח מהשדה עצמה כפי שיעור חובן, דאז איכא למיחש שיאמרו הקדש יוצא בלי פדיון. וכ\"ש שלא יתנו להן מעות הקדש להדיא:"
+ ],
+ [
+ "אלא הפודה פודה על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו
ר\"ל אלא כל הרוצה לפדות נותן לההקדש המעות שהשדה שוה יתר מהחוב, והמעות שכנגד החוב נותן ממעות שלו שהן חולין להאשה או לבע\"ח משום דאין הקדש דמים שהקדיש הלוה חל על שעבודן. אבל האשה ובע\"ח בעצמן אסורים ליטול השדה אף שירצו ליתן להקדש מה ששוה השדה יתר על חובן, דהרואה כך לא ידע שנתנו המותר להקדש ויחשוב שהקדש יוצא בלי פדיון [ועיין רמב\"ם פרק ז' מערכין]. מיהו קודם שישתלם הבע\"ח והאשה ישבעו שבועת המשנה, כדין הבא לגבות מנכסים משועבדים לא יפרעו רק בשבועה, [ואע\"ג דאין נשבעין להקדשות [כשבועות מ\"ב ב'], היינו שבועה דאורייתא שנשבע לפטור אבל שבועת המשנה שהיא לטול, או היסת. נשבעין [כח\"מ צ\"ה ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והיה חובו מאה מנה
דנמצא כשיתן הפודה דמי השדה להבעל חוב, יצא ההקדש בלא כלום, קמ\"ל בהך בבא, דאף כשהחוב הוא יותר מדמי השדה, נמי חיישינן שיאמרו שכל הקדש יוצא בלי פדיון, לפיכך מוסיף וכו':"
+ ],
+ [
+ "ופודה בו את הנכסים הללו
ר\"ל המלוה יוסיף להלוות להלוה עוד דינר, כדי שיפדה הלוה בעד אותו דינר את הנכסים על מנת וכו':"
+ ],
+ [
+ "על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו
אחר שישבעו כלעיל סימן י\"א. [כך פי' תוס'. ולרמב\"ם פ\"ז מערכין ולרש\"י הכא, המלוה בעצמו פודה. ונ\"ל דלתוס' להכי לא יפדה המלוה בעצמו, דמשום דהשדה משועבדת לו, לא מחזי כפודה, והדינר שמוסיף מחזי כמקדישו מחדש ולא כנותנו בעבור פדיון, ועיין מ\"ש דוגמת זה בפירושנו בנדרים [פ\"ד סי' י\"ב]. ועי' עוד שקלים [פ\"ד ל\"א]. אמנם אם הנכסים שהקדיש אינן שוין חצי החוב, לא גבי מלוה מנייהו כלל, דוודאי לאו אדעתא דהנהו נכסים אוזפיה, מדאין אדם קונה קרקע פי שנים משויה. [כך כתב רש\"י ור\"ב. אמנם מתוספתא שהביא תוס' נראה ברור דהא דקאמר בש\"ס אבל בציר מפלגא לא, ר\"ל א\"צ ליתן עוד דינר, רק הבע\"ח נוטל השדה כמו שהיא. ונ\"ל טעמא. דכיון דכל עיקר נתינת הדינר הוא משום שיטעו הרואים לומר שהשדה שוה יותר מהחוב, ונמצא הקדש יוצא בלי פדיון. משו\"ה כשאין השדה שוה חצי חובו שוב לא יטעו. דהרי נראה לכל, שהקדיש דבר שאינו שלו ושוב אין לחוש שיאמרו הקדש יוצא וכו']:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו מזון שלשים יום
כנצרך לל' יום:"
+ ],
+ [
+ "ומטה מוצעת וסנדלין ותפילין
ובכולן אם אין לו, משיירין לו מעות כדי לקנותן:"
+ ],
+ [
+ "לו אבל לא לאשתו ולא לבניו
אף שחייב במזונתן וכסותן אפ\"ה אין נותנין להן הראויין להן לי\"ב חודש, אבל מה שכבר ייחד להן אין לוקחין מהן [וכמשנה ה']:"
+ ],
+ [
+ "אם היה אומן נותנין לו שני כלי אומנות מכל מין ומין
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "חרש
ציממערמאן:"
+ ],
+ [
+ "נותנין שני מעצדין
הובעל:"
+ ],
+ [
+ "ושתי מגרות
זעגע, שאם ישבר האחד ויצטרך לתקנו יעשה ביני ביני מלאכתו בהכלי האחר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם היה אכר
לאנדמאן שמלאכתו לעבוד האדמה:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו את צמדו
זוג שוורים לחרישה:"
+ ],
+ [
+ "חמר
מוליך תבואה על חמורים מעיר לעיר למכור:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו את חמורו
ולא קיי\"ל כן, דאין אלו כלי אומנות. וכ\"כ לא קיי\"ל כהך דספינה [לעיל פ\"ד מ\"ג], אלא כולהו כשאר נכסים הם [ח\"מ צ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ומין אחד מועט
ג' מצעדים ומגרה א':"
+ ],
+ [
+ "וליקח לו מן המועט
ולא אמרינן דעד השתא היה לו להשאיל לאחרים ממין המרובה, והם חזרו והשאילו לו בעבור זה ממין שהיה לו מועט, והשתא אם הגזבר ישכין ממנו ממין המרובה, מי ישאיל לו מהמועט, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מעלין לו את תפיליו
רתוי\"ט פי' דר\"ל מסלקין מעליו תפילין שלו [ולפעד\"נ דא\"כ הול\"ל מעלין מעליו תפילין. דאע\"ג דבש\"ס קאמר סליקו ליה תפיליו, עכ\"פ כל עלוי שהוא לשון סילוק קשור עם מם, כמו ונעלה הענן מעל המשכן]. ולי נראה דהאי מעלין לשון עלוי הוא [אב\"י כן משמע מרש\"י ב\"ק פ\"ב ב', דפי' מעלין שמין], וכלקמן [פ\"ח מ\"ז] הקדש עלוי. וכ\"כ מעלינן ליה כנכסי דבר מריון [ב\"ב י\"ב ב'], ר\"ל אויסשטייגערן. ומלת לו ר\"ל בעבורו [כרש\"י בראשית כ\"ד פ\"ז]. ור\"ל הכא דמוכרין בעבור תשלום חובו גם תפיליו בעלוי, מי יתן בעדם יותר. דדוקא באמר ערכי עלי שלא קבל עליו רק לשלם הערך אז באין לו אין לוקחין תפיליו להשתלם מהן. משא\"כ הכא דהקדיש בפירוש כל נכסיו, גם תפילין בכלל נכסיו:"
+ ],
+ [
+ "אחד המקדיש את נכסיו ואחד המעריך את עצמו אין לו
ר\"ל אין לו להמקדיש כח להקדיש [אב\"י ולרש\"י ב\"ק שם ר\"ל אין לו להגזבר לגבות]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בצבע שצבען לשמן
רתוי\"ט פי' דר\"ל בגדים [ולפעד\"נ זה דוחק, דמלבד שחסר מלת בגד. ג\"כ ק' דהול\"ל בגדי צבעונין (כע\"ז ד\"כ ע\"ב), וכדמסיים בלשון רבים שצבען. וגם בב\"ק דק\"ב ב' ומתוס' שם לא משמע הכי יע\"ש]. ולי נראה דצבע ממש קאמר, ור\"ל אם צבע בגדיהן לשמן אין שמין לההקדש מה ששוין הבגדים עי\"ז יותר, דלא משתעבד, אפילו לא לבשום עדיין. ולא זו אף זו קתני, דלא מבעייא הבגדים עצמן דלא משתעבדי, אלא אפילו דמי הצבע, שאין הצבע נצרך להם כל כך להאשה ובנים, אפ\"ה לא משתעבדי. ולא דמי לדלעיל מ\"ג, דאין נותנין לאשתו כסות ומנעלים. התם ר\"ל כדי לקנות להן להבא:"
+ ],
+ [
+ "ולא בסנדלים חדשים שלקחן לשמן
אף שלא נעלו אותן עדיין, ולא זו אף זו קתני, לא מבעייא כסות שכבר לבשו והשתמשו בהן, אלא אפילו בצבע בגדיהן שלא נשתמשו בהן משצבען. ולא מבעיא בצבען, דעכ\"פ כבר נשתמשו בעיקר הכסות קודם שנצבעו, אלא אפילו סנדלין חדשים שלא השתמשו בהן עדיין כלל, כולהו אינו יכול להקדיש. מיהו פשיטא דגם כסות שקנה לשמן, או ספרים שקנה לבניו ללמוד בהן, אינו מקדישן. אבל ספרים שקנה לצרכו, או בגדי שבת שקנה לאשתו ובניו, ממשכנין, וי\"ח [ח\"מ צ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאמרו עבדים נמכרים בכסותן לשבח
דכשנמכר בכסות יפה, שוה יותר:"
+ ],
+ [
+ "משביח הוא מנה
יותר ממה ששוה עכשיו. [ואע\"ג דאין מפרכסין אדם ובהמה כדי להשבית מקחן, מדהו\"ל כגונב העין (כח\"מ רכ\"ח ס\"ט). היינו בשמתכוון לרמאות שיחשוב הקונה שיש בהמקח דבר שאין בו באמת כגון שצובע שחור זקן עבד זקן כדי שיראה בחור, וכדומה. אבל מותר לרחצו ולסכו כדי לעורר חפץ הקונים לקנותו, וה\"נ להלבישו במלבושין יפים, ולמכרו כך בהמלבושים]. ודוקא כשיש לו כסות כבר, אבל אין משהין אותו כדי לקנות לו כסות כדי שישתבח מקחו, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "וכן פרה אם ממתינים אותה לאטליס
יום השוק:"
+ ],
+ [
+ "אם מעלין אותה לכרך
שמצויין שם עשירים לקנות מרגליות:"
+ ],
+ [
+ "אין להקדש אלא מקומו
של המרגליות:"
+ ],
+ [
+ "ושעתו
של עבד ופרה. דחיישינן שכשישהה אותן יפסידו. ולהכי רק בקרקעות משהין ס' יום מלמכרן, ולא במטלטלין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין מקדישין
שדה שירש:"
+ ],
+ [
+ "לפני היובל פחות משתי שנים
דכשהקדישה, ופודה י' או כ' שנה קודם היובל, נותן בעד כל שנה שיש עד היובל סלע ופונדיון לשנה. וכשפודה פחות מב' שנים ליובל, חייב ליתן נ' סלעים כאלו גואלה בתחלת היובל [עי' בפתיחה למכלתן סי' ב אות א']. וקאמר תנא הכא שאינו מן הראוי שיקדיש בפחות מב' שנים ליובל, שלח יפסיד מעותיו [כלקמן פ\"ח מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ולא גואלין לאחר היובל פחות משנה
ר\"ל א\"צ לגאול השדה כשהקדישה פחות מתוך שנה אחר היובל, דהיינו כשהקדישה תוך שנת היובל עצמה, משום דאינה קדושה כלל, דאז אינה שלו. מיהו דוקא ישראל אבל כהן ולוי מקדישין לעולם, כלקמן סוף פרקן [כך פירשתי לפי מאי דקיי\"ל בשמואל בש\"ם [כרמב\"ם ערכין פ\"ד ה\"י]. והכי דייק לישנא דמתני' טפי. דברישא נקט לפני היובל היינו בסמוך ליובל, מסתבר דה\"נ מה דנקט אח\"כ לאחר היובל, היינו בסמוך לו. והר\"ב והרמב\"ם פי' דר\"ל בהקדיש באמצע א מהשנים שאחר היובל, אינו פודה בפחות משנה, ר\"ל שצריך ליתן בעד כל השנה הסלע ופונדיון, אף שפדה רק באמצע השנה. והיינו אוקימתא דש\"ס לרב דס\"ל דבמקדיש בשנת היובל קדשה, להכי אצטרכינן לדחוקא דמתני' מה טעם קאמר, דמשו\"ה אין גואלין פחות משנה משום דאין מחשבין חדשים להקדש אבל הרי לא קיי\"ל כרב דהמקדיש בשנת היובל דקדשה]:"
+ ],
+ [
+ "אין מחשבין חדשים להקדש
דכשבא לגאול באמצע השנה משנות היובל, לא אמרינן דדי שיתן בעד חצי השנה הנותרת חצי סלע וחצי פונדיון, רק נותן סלע ופונדיון, כאילו פדה בתחלת השנה ולא באמצעה:"
+ ],
+ [
+ "אבל ההקדש מחשב חדשים
ר\"ל אבל היכא דאיכא רווח להקדש, ע\"י שהחדשים שיצאו יחשבום כיציאה גמורה, כגון שבא לגאל באמצע שנת מ\"ח בשנות היובל, דאם לא נחשוב חדשים שיצאו כיציאה גמורה הו\"ל כמקדיש בתחלת שנת מ\"ח ולא יצטרכו הבעלים הגואלים ליתן רק ב' סלעים וב' פונדיון, ויפסיד ההקדש עי\"ז, להכי חשבינן חדשים שיצאו כיציאה גמורה, והו\"ל כמקדיש תוך ב' שנים ליובל, ונותן נ' סלעים שלמים. [זהו שיטת רש\"י. אבל לרמב\"ם ולראב\"ד [פ\"ד מערכין ה\"ח וט']. הברירה ביד הגזבר, כמ\"ש בפתיחה למכילתן סי' ב' אות א' וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "המקדיש את שדהו בשעת היובל
ר\"ל בזמן שהיובל נוהג, דהיינו בשעה שכל ישראל יושבים בא\"י [כרפ\"ח], ורוצה לגאלה בשנה ראשונה מהיובל:"
+ ],
+ [
+ "נותן בזרע חומר שעורים
בעד מקום שיוכל לזרוע שם חומר שעורים זריעה בינונית לא מקובץ ולא מפוזר ביותר:"
+ ],
+ [
+ "חמשים שקל כסף
אבל בזמן שאין היובל נוהג, פודה בשווייה:"
+ ],
+ [
+ "היו שם נקעים
גומות מלאות מים:"
+ ],
+ [
+ "אין נמדדים עמה
דהנך סלעים ונקעין לא קדשי כלל מדאינן ראויין לזריעה דבית זרע כתיב. [ואע\"ג דהמקדיש שדהו אפילו בור גת ושובך קדשי [כב\"ב פ\"ד מ\"ט]. נ\"ל דהתם עכ\"פ מקום הבור וגת שראוי לזריעה, וודאי הקדישן, והבניין מדקבע וצריך לקרקע שהקדיש, בטל אגב קרקע [כרשב\"ם שם], משא\"כ הכא. מדמלאות מים, חשיבי להיות מקום בפני עצמן ולא קדשי]. ודוקא שהגומות מלאות מים, דאל\"כ קדשי. רק דמתחשבין בפני עצמן [רכ\"מ ערכין פ\"ד]. ולרש\"י ותוס' [קדושין ס\"א] במלאים מים קדשי ונפדין לפי שויין. ובאינן מלאין מים נפדין לפי חשבון נ' סלעים לבית כור, רק דמתחשבין בפני עצמן ולא בכללות השדה, ונפקא מנה, דבמתחשבין בפ\"ע אין המדרון מתחשב:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאן
שאינן עמוקים או גבוהין י' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "נמדדים עמה
אף שהגומות מלאות מים דלא חזו לזריעה, אפ\"ה בטלי אגב השדה, ומתחשבי כראוי לזריעה בכללות השדה [כרפ\"ז דב\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אלא נותן את כולו כאחד
ר\"ל כל מה שרוצה לפדות מהשדה, נותן דמיו כאחת. אבל רשאי לפדות רק חצי שדה [כלקמן פ\"ט מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אחד הבעלים ואחד כל האדם
נותן נ' סלע בזרע חומר, בין ששוה השדה אלף שקל או רק ה' שקלים:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהבעלים נותנים חומש
מוסיף חומש מלבר על הדמים שנותן, דאם הדמים ד' זוז נותן ה':"
+ ],
+ [
+ "הקדישה וגאלה אינה יוצאה מידו ביובל
דבגאלה אחר יוצא מידו ביובל ומתחלקת אז לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "גאלה אחר או אחד מן הקרובים
של המקדיש:"
+ ],
+ [
+ "וגאלה מידו
המקדיש גאלה מהגואל:"
+ ],
+ [
+ "אינה יוצאה מידו ביובל
וי\"ג יוצאה מידו ביובל, והוה שפיר לא זו אף זו, דלא מיבעיא אחר אלא אפילו קרוב. ולגירסתנו נמי הוה לא זו אף זו. דאפילו בגאלה קרוב, יותא כשחזר וגאלה ממנו, דאל\"כ אינה יוצאה ביובל למקדיש רק להקדש:"
+ ],
+ [
+ "גאלה אחד מן הכהנים
מיד הגזבר:"
+ ],
+ [
+ "והרי היא תחת ידו
שלא גאלה הבעלים מידו:"
+ ],
+ [
+ "לא יאמר
הכהן כשיגיע היובל:"
+ ],
+ [
+ "הגיע היובל ולא נגאלה
מיד הקדש:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים
של המשמר שהיובל פוגע בו:"
+ ],
+ [
+ "נכנסים לתוכה ונותנים את דמיה
נ' סלע בזרע חומר, ויפלו הדמים לבדק הבית, וכמו כן הפירות שצמחו עד היובל הן לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי יהודה
דיליף ג\"ש קודש קודש ממקדיש בית, דפירש ביה קרא דאינו יוצא מהקדש בלי דמים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא נותנין
דיליף קודש קודש מכבשי עצרת, דכתיב בהו קודש יהיו לכהן, והיינו בחנם, דניחא ליה למילף מקדיש שדה אחוזה מכבשי עצרת, דשניהן מתנות כהונה, משא\"כ בית אינו ניתן לכהנים לעולם. ולר' יהודה מסתבר טפי למילף ג\"ש מקדיש שדה ממקדיש בית, מדשניהן לבדק הבית, משא\"כ כבשי עצרת קדשי מזבח:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר לא נכנסין ולא נותנין
דהך ג\"ש לא קבלה מרבותיו, והרי לא פי' קרא שתצא לכהנים [עי' תוס' שבת צ\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "אלא נקראת שדה רטושים
ר\"ל עזובה מבעליה. ונקראת בשם כך כדי שתהיה ידועה וניכרת, שכשיגאלה אחר תצא לכהנים ביובל:"
+ ],
+ [
+ "עד שיגאלנה אחר
ואז כשתצא מידו יכנסו בה כהנים:"
+ ],
+ [
+ "מת אביו ואחר כך הקדישה הרי היא כשדה אחוזה
וכשפודאה פודה בית כור בנ' שקל, וכשלא נגאלה מהקדש, או שגאלה אחר, תצא לכהנים ביובל:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כשדה מקנה
וגואלה בשווייה. וכשלא נגאלה, או שגאלה אחר, חוזרת לו ביובל, דבתר שעת הקדשה אזלינן, והרי באותה שעה לא היה גוף השדה שלו, דעתידה לחזור לאביו ביובל כשאר שדה מכורה, והו\"ל כמקדיש שדה מקנה שחוזרת ביובל לבעלה הראשון, דהיינו לאביו של זה, וזה יורש כח אביו:"
+ ],
+ [
+ "יוצאת זו שהיא ראויה להיות שדה אחיזה
דהכי משמע קרא, דהרי מלת משדה מיותר, מדלא כתיב אשר לא אחוזתו היא אלא וודאי ה\"ק קרא, שדה שאינה ראוייה וכו' [כך פי' רש\"י הכא. ורשב\"ם (ב\"ב דע\"ב דייק מדכתיב משדה אחוזתו במם יתירה]:"
+ ],
+ [
+ "שדה מקנה
שדה שלקחה או זכה בה במתנה וכדומה והקדישה, ונשארה ביד הקדש או שגאלה אחר:"
+ ],
+ [
+ "שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו
והרי אין הקרקע שייך לו רק עד היובל:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים מקדישים לעולם
שדה אחוזה, ואפילו בשנת היובל עצמה, משא\"כ ישראל שהקדיש שדהו בשנת היובל, אינה קדושה [כמשנה א ]:"
+ ],
+ [
+ "בין לאחר היובל
משא\"כ ישראל כשלא גאל קודם היובל, אינו גואל עוד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המקדיש את שדהו
שדה אחוזה:"
+ ],
+ [
+ "בשעה שאינה יובל
ר\"ל בזמן שאין יובל נוהג, דהיינו שגלו כבר קצת השבטים, שאין כל ישראל יושבים בא\"י, דאז אפילו שדה אחוזה נגאלת בשווייה:"
+ ],
+ [
+ "אומרים לו פתח אתה ראשון
ר\"ל כופין לבעלים לפתוח ראשון ולומר בכמה רוצה לפדותה. וג' מדריגות יש (א) שדה אחוזה בזמן יובל ' נגאלת זרע חומר בנ' שקל, ואין כופין לבעלים לפתוח ראשון, אבל עכ\"פ מצוה שיגאלנה הוא, וכשלא גאלה עד היובל, יוצאת לכהנים [אב\"י ולראב\"ד בהא בתתילה כופין שיגאלנה]. (ב) שדה אחוזה בזמן שאין יובל, נגאלת בשווייה, וכופין לבעלים לפתוח ראשון, וכשלא גאלה עד היובל אינה יוצאת לכהנים, אלא נגאלת לעולם. מיהו בין בזמן שיובל נוהג או לא, כשהבעלים פודין מוסיף חומש. (ג) אבל שדה מקנה, בין בזמן שיובל נוהג או לא, נגאלת בשווייה. ואין כופין אותו לפתוח ראשון, ואינו מוסיף חומש. מיהו בזמן שיובל נוהג, בין שנגאלה או לא, יוצאת ביובל לבעליה הראשונים. ובזמן שאין יובל נוהג נגאלת לעולם [רמב\"ם פ\"ד ופ\"ה מערכין]:"
+ ],
+ [
+ "שהבעלים נותנים חומש
דהיינו כל דמי שווייה ורביע יותר, דהיינו חומש מנבר [ככל חומש שבתורה, דכתיב ויסף חמישיתו עליו, שנותן בעד ד' ה']. ולהכי משתדלין שיפתח הבעלים ראשון, מדמרוויח ההקדש עי\"ז. ויש עוד ב' טעמים. א' דהבעלים יוסיפו בפדיון עצמו יותר מאדם אחר, דרוצה אדם בקב שלו. ב' משום דמצוה היא שיגאלנה בעלים:"
+ ],
+ [
+ "מעשה באחד שהקדיש את שדהו מפני רעתה
שהיה ההוצאה שבה יתר על השבח:"
+ ],
+ [
+ "אמר הרי היא שלי באיסר
הוא ח' פרוטות, והוא המטבע היותר קטנה שיוכל לפדות בה לת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי לא אמר זה אלא בכביצה
ר\"ל לא כך היה מעשה שלא אמר באיסר, אלא בביצה:"
+ ],
+ [
+ "שההקרש נפדה בכסף
ובהא גם ת\"ק מודה, רק לת\"ק אין פודין הקדש בפחות משווייה ד' פרוטות כדי שיהיה החומש פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו
הגזבר להמקדיש:"
+ ],
+ [
+ "נמצא מפסיד איסר ושדהו לפניו
והא דלא מייתי פלוגתא דת\"ק ור\"י בלי הך מעשה. נ\"ל דקמ\"ל דאף במקדיש שדהו מפני רעתה, אפ\"ה ס\"ל לת\"ק שאינה נפדת רק בד' פרוטות. [והא דקאמר נמצא מפסיד איסר. ולא קאמר נמצא הקדיש איסר. ה\"ט משום דבהכרח פדאה, ולא כך עלה במחשבה לפניו בתחלה, לכך לא מקרי הקדש שהוא נדבת הלב. והא דלא קאמר נמצא הפסיד איסר וחומשו, ה\"ט משום דהא דקאמר נמצא מפסיד וכו', על שעת פדיון קאי, ולא על שעת הקדשו, וכדאמרו. והרי החומש כבר נתתייב משעת הקדשו]:"
+ ],
+ [
+ "מוכרים אותה בשויה ונפרעים משל עשר את המותר
ודוקא כשחזרו זה אחר זה. אבל בחזרו כולן כאחד משלשין ההפסד ביניהן בשוה. כיצד. אמר א י', וא' כ', וא' כ' ד, וחזרו בהן ג' וב', יניחוה לראשון בי', וימשכנו מב' וג' מכל א' בז', ונמצא ההקדש גובה כ\"ד. וכן כשחזרו כל הג', ונמכר לאחר בשלש, ממשכנין מכל א' משלשתן בעד ז'. וכן לעולם [רמב\"ם פ\"ח מערכין]. ולרש\"י וראב\"ד משלשין ר\"ל, כשחזרו כולן, יתן בן כ\"ד לבד ד' שהפסיד, וליו\"ד שהפסיד בן כ', יתן הוא ובן כ\"ד כל א' ה', ולז' שהפסיד בן י', יתן בן י' ובן כ' ובן כ\"ד כל א' שליש, מדכולן התרצו בהן:"
+ ],
+ [
+ "הבעלים
שאמרו בכ':"
+ ],
+ [
+ "נותנים עשרים ושש
בעל כרחן. דמדאמרו בעלים תחלה כ', יהיה עם החומש בכ\"ה, ואיך נתנהו לזה שאמר בכ\"א, שיפסיד ההקדש. ואם נניחנה לבעלים שאמרו בכ' הרי יפסיד ההקדש מהקרן, שהרי זה אמר בכ\"א קרן. לכן בעלים יתנו בע\"כ כ\"א קרן וה' לחומש. אבל לסלע שהוסיף זה, א\"צ בעלים להוסיף חומש. מיהו היכא דשמוה ג' בנ\"א שהשדה שוה כ\"א קרן, מוסיפין הבעלים חומש על כל הכ\"א:"
+ ],
+ [
+ "הבעלים נותנים עשרים ושבע
בעל כרחן, ומטעם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הבעלים נותנים שלשים
ואי\"ל אמאי בכה\"ג יכריחו לבעלים, הרי השתא כשנניחנה להאחר לא יפסיד ההקדש מהקרן, דהרי הקרן של האחר הוא מרובה כקרן וחומש של הבעלים, י\"ל דמיירי דאמרי בעלים תחלה כ' שקל ופרוטה, ולא דק תנא למנקט אותה פרוטה, וא\"כ אם נניחנה להאחר בכ\"ה יפסיד ההקדש הפרוטה:"
+ ],
+ [
+ "הבעלים קודמים
אין ר\"ל שאם ירצו בעליו השתא ליתן ל\"א ודינר הבעלים קודמין, דליתא דהרי אם ירצו בעלים שיפדו הם השדה אחר שאמר זה כ\"ו, עכ\"פ צריך שיתנו הבעלים כ\"ו קרן כמו שאמר האחר, כדי שלא יתמעט הקרן, וא\"כ יהיה עם החומש מלבר שיוסיף הבעלים ל\"ב ומחצה, אלא ה\"ק מתני', אם כשפתחו הבעלים תחלה, רצו ליתן כ\"א שקל, דהו\"ל עם החומש כ\"ו שקל ודינר [דשקל הוא ד' דינרין], וכשנתן אחר כ\"ו שקלים, הרי יוכרחו הבעלים להוסיף על כ\"ו שקל ודינר שאמרו תחלה, עוד ה' שקל של עלוי של זה, דהו\"ל יחד ל\"א שקל ודינר, א\"כ הבעלים קודמין, ומכריחין אותם ללקחה בסך הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
שלא פתחו הבעלים תחלה רק בכ' ואמר אחר בכ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אומרים הגיעתך
ולא מהדרינן אבעלים, דהרי האחר נותן כל כך בקרן, כסך קרן וחומש של הבעלים, וכולה מתניתין מיירי רק בשדה אחוזה, ובזמן שאין יובל נוהג, כלעיל סי' ג':"
+ ],
+ [
+ "מחרים אדם
כל חרם ניתן לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "ומשדה אחוזתו
מקצת מכל מין ומין:"
+ ],
+ [
+ "ואם החרים את כולן
כל המין:"
+ ],
+ [
+ "אינן מוחרמין
ולא קיי\"ל כן, רק בדיעבד מהני, אבל רק לכתחילה לא יעשה כן:"
+ ],
+ [
+ "מה אם לגבוה
דגם חרם של כהנים מחשב וגבוה, מדקדש קדושת הגוף כשאר הקדש כל זמן שלא נתנן לכהן, ורח אחר שקבלן הכהן הי כחולין:"
+ ],
+ [
+ "על אחת כמה וכמה שיהא אדם חייב להיות חס על נכסיו
שלא יבזבז לדבר הדיוט, ואפילו לעניים אל יבזבז יותר מחומש [י\"ד רמ\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "שאין אדם מחרים דבר שאינו שלו
דאע\"ג דעבד עברי גופו קנוי [כקידושין דכ\"ח]. עכ\"פ אין לאדון רשות לשוב למכרו לאחר כבהמה. ואע\"ג דבתו קטנה יכול למכרה. עכ\"פ לכשתגדל תצא. [אב\"י ואע\"ג דשדה מקנה חוזרת לבעלים ביובל ואפ\"ה יכול להחרימה. עכ\"פ יכול למכרה לעולם. דהיינו עד היובל]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר הכהנים אינן מחרימין שהחרמים שלהם
ר\"ל לענין מה יוחרם, דכיון דכל חרם שייך לכהן, הרי מיד זכי בה המחרים, וכל חרם משבא ליד כהן יצא לחולין, [כערכין כ\"ט א']. ואף ע\"ג דכל חרם צריך ליתנו לכהנים שבאותו משמר [כערכין כ\"ח ב']. הכא שאני שהחרם שלו הוא לא גרע מקרבן שחייב הכהן שעבודתה ועורה שלו וא\"צ לתנו לאנשי המשמר [כתמורה פ\"ג מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ודברי רבי שמעון במטלטלים שאין החרמים שלהם
ה\"ק נראין דברי ר\"י לר\"ש וס\"ל כוותיה, בקרקעות, דלא יחרימום הלוים. דכתיב אחוזת עולם היא להם, ורק במטלטלין ס\"ל לר\"ש דלויים מחרימין מדאינן שלהן:"
+ ],
+ [
+ "אלא ניתנים לכהנים
אבל חרמי בדק הבית נפדין, מדאין ראוי לבדק הבית רק מעות, אדעתא דהכי אחרמינהו:"
+ ],
+ [
+ "ועל קדשים קלים
כדמפרש במשנה ז':"
+ ],
+ [
+ "אם נדר
שאמר הרי עלי עולה, והפרישה, ואח\"כ החרימה:"
+ ],
+ [
+ "נותן את הדמים
דמדאמר הרי עלי, חייב באחריותה, והיא כשלו, להכי נותן כל דמיה:"
+ ],
+ [
+ "אם נדבה
שאמר הרי זו עולה, דאז אינו חייב באחריותה:"
+ ],
+ [
+ "נותן את טובתו
דהרי אין לו בה רק טובת הנאה, שיכול להקריבה דורון לקונו, וכשתמות או תאבד לא הפסיד רק הנאה זו. לכן כשהחרימה נותן לכהנים כפי טובת הנאה שיש לו בה. כיצד. אמר שור וכו':"
+ ],
+ [
+ "שור זה עולה
והחרימו:"
+ ],
+ [
+ "אומדים כמה אדם רוצה ליתן בשור זה להעלותו עולה שאינו רשאי
ר\"ל שאינו חייב בה [דתרגום נושה רשיא] ומתכוון רק להקריב דורון לקונו, וכסך זה יתן המחרים לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "מחרימין אותו
הישראל בעל הבכור מותר להחרימו וכ\"כ הכהן אחר שניתן לו, ושניהן מותרין להחרימו בין שהוא תם או בעל מום אף שאינו יכול להמיר עליו [כתמורה פ\"א מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הפודין אומדים כמה אדם רוצה ליתן
לבעל הבהמה:"
+ ],
+ [
+ "או לבן אחותו
שהן כהנים ודוקא נקט בן בתו וכו'. אבל כהן לעצמו או לבן בנו, אסור ליתן להבעלים מעות שיתן לו הבכור, דכיון שהוא עצמו כהן. הו\"ל ככהן המסייע לבעה\"ב לדוש בגורן, כדי שיתן לו התרומה בשכרו, דנמצא דלא ניתן לו התרומה בתורת מתנת כהונה, רק בשכר מלאכתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר כתוב אחד אומר
בבכור:"
+ ],
+ [
+ "אמור מעתה מקדישו אתה הקדש עילוי
להעלותו בדמים [אויסשטייגערן], דהיינו כמה יתן אדם לקנות בהמה כזו לעולה שאינו חייב בה, וכלעיל. וי\"א כמה יתן אדם להבעלים שיתן בכור זה לבן בתו כהן, וכסך זה יתן לבדק הבית או לכהנים, כפי מה שהחרים:"
+ ],
+ [
+ "ואין אתה מקדישו הקדש מזבח
שיחול עליו שם קרבן. ולרבנן [לעיל מ\"ו] דילפי הך דרשא מכל חרם, מצרכי לקראי דרבי ישמעאל למלתא אחריתא. תקדיש, דמצוה להקדישו בפה ולומר שיהא קדוש לבכור, ואל תקדיש, דבמתפיס עליו שם קרבן אחר, עובר בלאו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוכר את שדהו בשעת היובל
ר\"ל בזמן שהיובל נוהג. דאילו כשמכר בשנת היובל עצמו, המכר בטל, דמכורה כבר יוצאה, שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:"
+ ],
+ [
+ "אינו מותר לגאול פחות משתי שנים
משעה שקנה אפילו התרצה גם הלוקח, עוברים בעשה [רמב\"ם פי\"א משמיטה ה\"ט]. מיהו נ\"ל לכאורה דדוקא בלשון גאולה אסור, אבל בנותן זה לזה השדה והמעות במתנה רשאים. ואפשר דאסור מטעם הערמה:"
+ ],
+ [
+ "במספר שני תבואות ימכר לך
וכתיב שני, לשון רבים, ואינו פחות מב'. אבל לאחר ב' שנים, כשירצה מוכר, פודה בעל כרחו של לוקח בדמים שלקח. כיצד. מכרה לו בעד כ' סלע, והיה עוד י' שנים עד היובל, נמצא מגיע ב' סלעים לשנה, ונשארה ביד הלוקח ד' שנים, מנכה לו ח' סלעים ומחזיר לו י\"ב סלעים ולוקח שדהו לחזרה:"
+ ],
+ [
+ "היתה שנת שדפון וירקון
בכל הארץ, דומיא דשביעית:"
+ ],
+ [
+ "אינה עולה לו מן המנין
לב' שנים הנ\"ל. גם לא ינכה לו עבורן, דכתיב שני תבואות:"
+ ],
+ [
+ "נרה
שחרשה ולא זרעה:"
+ ],
+ [
+ "או הובירה
שהניחה בורה ולא חרשה כלל [והא דלא נקט בקיצור לא זרעה. נ\"ל דרבותא קמ\"ל לא מבעייא שלא חרשה. די\"ל איהו דאפסיד אנפשיה. אלא אפילו חרשה דגלי אדעתיה שרוצה לזרעה רק שנאנס אח\"כ מלזרעה. ולא מבעייא בכה\"ג דעכ\"פ הוא המונע מלזרוע, אבל הובירה שדעתו כדי שתנוח ותוסיף פירות בשנה הבאה, סד\"א דעכ\"פ יהיה לו חלק בתבואות בשנה הבאה. קמ\"ל דאפ\"ה נחשבים לו, דעכ\"פ שני תבואות היו, ורק הוא לא אסף תבואות]:"
+ ],
+ [
+ "עולה לו מן המנין
דאיהו דאפסיד אנפשיה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אומר מכרה לו לפני ראש השנה והיא מלאה פירות הרי זה אוכל ממנה שלש תבואות לשתי שנים
ואפ\"ה אינו מנכה לו רק ב' תבואות. ודברי הכל היא:"
+ ],
+ [
+ "אינו מחשב אלא עם הראשון
כפי חשבונו עם הראשון נותן לשני כשבא לגאלה מידו. ואפ\"ה אין לשני על הראשון כלום:"
+ ],
+ [
+ "לאיש
ומדלא כתיב לאשר מכר לו, דמלת לאיש ל\"ל. אלא לאיש שהוא בעל השדה קאמר, דהיינו לאיש וכו':"
+ ],
+ [
+ "לאיש אשר בתוכה
דאיש ר\"ל אדון, כדכתיב איש מלחמה. וכן בלשון חכמים, אישי כה\"ג. וה\"ק קרא, חדא מתרתי סגי, או שיהיה השתא אדון השדה, או אשר מכר לו. ודרשינן לקולא למוכר ולא איפכא. דגמרינן גאולה גאולה מעבד עברי, דג\"כ גלי רחמנא גביה דאזלינן בגאולתו לקולא לגואל, דבהוקר או הוזל נגאל תמיד כשעת הזול:"
+ ],
+ [
+ "ויגאול בקרוב
ר\"ל אינו רשאי למכור שדה רחוקה מהעיר כדי לגאול זו שקרובה להעיר, וכן איפכא:"
+ ],
+ [
+ "ברע ויגאול ביפה
לא ימכור שדה רעה כדי לגאול זו היפה וכן איפכא:"
+ ],
+ [
+ "לא ילוה
מעות מאחרים:"
+ ],
+ [
+ "ולא יגאל לחצאים
אלא גואל כולה או כלל לא:"
+ ],
+ [
+ "ובהקדש מותר בכולן
דמותר למכור שדה אחרת או ללות מעות, כדי לגאול השדה שהקדיש, ורשאי נמי לגואלה לחצאין [ועי' לעיל פ\"ז מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גואל מיד
לא כשדה אחוזה שאינו גואל תוך ב' שנים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה כמין ריבית
שכשמחזיר המוכר כל המעות להלוקח, הרי השתמש בו הלוקח בשכר המתנת מעותיו:"
+ ],
+ [
+ "ואינה ריבית
דס\"ל כר' יהודה [ב\"מ ס\"ג א'] דצד א' ברבית מותר, וה\"נ צד א' הוא, דבשעת המכר היה ספק שמא לא יפדנה ותהיה מוחלטת לו, לפיכך לא מחשב כהלואה ברבית ושרי. ולדידן דקיי\"ל צד א' ברבית, הו\"ל אבק רבית מדרבנן, אפ\"ה התורה התירתו:"
+ ],
+ [
+ "מת המוכר יגאל בנו
בתוך שנה, לכשירצה:"
+ ],
+ [
+ "אינו מונה לו שנה
בין מוכר או בנו:"
+ ],
+ [
+ "אלא משעה שמכר לו
ללוקח ראשון. ולא לזמן שמכרה לוקח ראשון לשני:"
+ ],
+ [
+ "עד מלאת לו שנה תמימה
לו דייקא:"
+ ],
+ [
+ "וכשהוא אומר תמימה להביא חדש העיבור
דכשהשנה מעוברת יכול לגאלה י\"ג חודש:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר יתן לו שנה ועיבורה
בין לשנה פשוטה או מעוברת נותנין לו י\"ב חדשי לבנה שהן שנ\"ד יום, ועוד י\"א יום ששנת החמה יתירה על שנת הלבנה, דהרי בעבורן אנו עושין ז' עבורין בכל י\"ט שנה [ועי' בשבילי דרקיע שלנו בריש סדר מועד אות יח]:"
+ ],
+ [
+ "אחד הלוקח ואחד שניתן לו מתנה
כשרוצה הנותן גואלה תוך שנתו, ואם לאו חלוטה ללוקח:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר לצמיתות
מדמצי למכתב לצמית, וכתיב לצמיתות, לרבות מתנה:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היה נטמן
הלוקח:"
+ ],
+ [
+ "שיהא חולש את מעותיו בלשכה
ר\"ל מניח מעותיו בלשכה של ב\"ד:"
+ ],
+ [
+ "אימתי שירצה הלה
הלוקח:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא לפנים מן החומה
לרבות בתי בדים שמעצרין שם השמן, ומרחצאות ומגדלים ובורות שיחין ומערות שאינן ראויין לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא כבתי ערי חומה
ונחלט בסוף שנה:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אף השדות
לאו שדות ממש, דהא בית כתיב, רק קרקע של סלעין, שטטלין משם אבנים לבניין:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אינו כבתי ערי חומה
ודינו כשדה במשנה א':"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כותל החיצון היא חומתו
ודינו כבתי ערי חומה:"
+ ],
+ [
+ "עיר שגגותיה חומתה
שאין לה חומה רק הקיפוה בתים תכופים סביב כתימה [ונ\"ל דבהא גם ר\"ש (במ\"ה) מודה, דדוקא התם שכל העיר דינה כמוקפת חומה, להכי לר\"ש גם הבית כן. או י\"ל דהתם הבית סמוך רק לחומה, וכותל הד' של הבית הוא החומה, אבל ראש החומה גבוה הרבה מהבית, להכי לר\"ש דינו כבית בעיר חומה. משא\"כ הכא. גגות הבתים הן ראש החומה, ודל בתים אין כאן חומה. ובהא מתורץ קו' רתוי\"ט למה לא קאמר תנא עיר שכותלי הבתים חומתם. ולדברינו אז הוה משמע, דאבל ראש החומה גבוה מגג הבתים, והרי בכה\"ג פליג ר\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון
בשעה שכבש א\"י:"
+ ],
+ [
+ "שלש חצרות
או יותר:"
+ ],
+ [
+ "מוקפות חומה מימות יהושע בן נון
אז מיקרי עיר חומה. מיהו צריך נמי שתהיה מוקפת בביאת עזרא דקודם עזרא כשגלו בטלה קדושת הארץ, דקדושה ראשונה של ארץ ישראל לא קדשה על לע\"ל. [ורק קדושת המקדש קידש לעתיד לבא הרמב\"ם פ\"ו מבחירה הט\"ז. ולראב\"ד שם גם קדושת המקדש לא קידש לע\"ל. והנכנס השתא למקום המקדש פטור מכרת. ועי' תשובת מהרמי\"ט חי\"ד סי' ל\"ז]. אבל כשהיתה מוקפת בימי יהושע וגם כשעלה עזרא, אף שחרב חומתה בינתיים, וגם השתא אין לה חומה, אפ\"ה דינה כערי חומה, מדכתיב אשר לא חומה באל\"ף, ואפ\"ה צריך הקורא לחשוב בשעה שקורא כאילו כתוב לו בוי\"ו. מזה משמע אפילו אין לה עכשיו והיה לה חומה קודם לכן [ולרש\"י דרשינן הכי מדכתיב לוא. ולתוס' כתיב לו בוי\"ו וקרינן באל\"ף. ובס\"ת שלנו הוא בהיפך]:"
+ ],
+ [
+ "כגון קצרה הישנה של ציפורים
שם עיר קטנה סמוך לצפורי:"
+ ],
+ [
+ "ויודפת הישנה וגמלא וגדוד וחדיד ואונו וירושלים
אין זו ירושלים הקדושה, דהרי קיי\"ל דלא נתחלקה לשבטים, ולפיכך אין בית חלוט בה. אלא עיר אחרת קטנה היתה בא\"י שנקראת ג\"כ ירושלים הקטנה:"
+ ],
+ [
+ "וכן כיוצא בהן
והא דנקט תנא הנך ח' דוקא. קמ\"ל דדוקא דוגמת אלו שכשעלה עזרא מצאן מוקפין וקדשם בב' תודות וכו' [כשבועות פ\"ב מ\"ב]. אבל כל עיירות האחרות אף שהיו מוקפין בימי יהושע, אפ\"ה כשגלו לבבל בטלה קדושתן, דלא קדשן עזרא. [רמב\"ם פי\"ב משמיטה]. [ובש\"ס מייתי ב' ברייתות דפליגי בהכי אי הנך ח' דוקא. וק' הרי במתניתין תני וכיוצא בהן, ועל כרחך הנך ח' לאו דוקא, וא\"כ הו\"ל לש\"ס להוכיח ממתני' דאידך ברייתא משבשתא. ונ\"ל דחד ברייתא ס\"ל דנקט הנך ח' מדקדשם עזרא, ואהא נקט וכיוצא בהו, דכל עיירות אחרות שקדשן עזרא, דינו כערי חומה. ולאידך ברייתא נקט הנך ח' מדמצאן מוקפין, ונקט וכיוצא בהן, להביא כל עיר שהיא מוקפת מימי יהושע]. [אב\"י וערש\"י מגילה (ד\"י ע\"א סד\"ה את אלו), כתב רש\"י דנקט במתני' ט' עיירות. והרי במשנה שלפנינו לא נמנו רק ח'. אלא רש\"י לשיטתיה שכתב [מגילה ד\"ד א' ד\"ה לוד] דגרסינן במשנתנו גם לוד ועי' מהרש\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "בתי החצרים
שאין להם חומה:"
+ ],
+ [
+ "וכח היפה שבשדות
כדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ונגאלין כל שנים עשר חדש כבתים
שאין צריך להשהותן ביד לוקח ב' שנים:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאים ביובל
חוזרים אז לבעלים בלי כסף:"
+ ],
+ [
+ "ובגרעון כסף
דכשגאלה מנכה ללוקח כפי שמגיע להשנים ששהה בידו:"
+ ],
+ [
+ "ישראל שירש
בתי ערי חומה:"
+ ],
+ [
+ "אינו גואל כסדר הזה
ה\"ק אינו גואל כסדר הזה של לוי, דכתיב גביה, גאולת עולם תהיה ללוים, אלא גואל כישראל שביתו נחלט לסוף שנה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין הדברים אמורים אלא בערי הלוים
ואפילו המוכר והקונה ישראלים, דבר זה אינו תלוי בבעלים, רק בהמקום, וגואל שם לעולם, והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין עושים שדה מגרש
הוא מקום פנוי אלף אמה סביב לעיר, בלי בניין ובלי זרעים:"
+ ],
+ [
+ "ולא מגרש שדה
ר\"ל לא יהפכו שדה למגרש או איפכא. אבל מותר ליטע שם אילנות ורק תוך כ\"ה אמה לעיר אסור משום נוי העיר [כב\"ב דכ\"ד ב']. [וכן משמע מרש\"י (ישעיה ו' פי\"ג) שהיה לפני שערי ירושלים אילנות נטועים. וכל זה דלא כר\"ב שכתב סוטה [פ\"ה מ\"ג] דגס אילנות אסור ליטע שס, אמנם כפי הנראה חזר בו ז\"ל, דהרי בכאן לא הזכיר איסור מאילנות]:"
+ ],
+ [
+ "עושין שדה מגרש
דכשיש בזה נוי ועיר, הרבה קופצים לדור בתוכה, ומתיישבת:"
+ ],
+ [
+ "ולא מגרש שדה
דזה אסור שלא לנוול חזותה של עיר [ובש\"ס ב\"ב דכ\"ד ב', גרסינן דלר\"א עושין שדה מגרש ומגרש שדה. ובילקוט סוף פרשת בהר הביא ב' הגירסות. ובש\"ך (ח\"מ קנ\"ה סקי\"ב) הגיה במשנתינו דצ\"ל בשניהן עושין, כפי הגירסא דנקט בש\"ס ב\"ב הנ\"ל. וכן משמע מרמב\"ם (פי\"ג משמיטה), שלא הזכיר כלל ערי ישראל]:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יחריבו את ערי ישראל
ר\"א פליג את\"ק, ולא מפרש דבריו, דלת\"ק דין ערי ישראל ולוים שוין [וכן מוכח לע\"ד מש\"ס. מדקאמר דכ\"ע מיהת וכו'. ש\"מ וודאי דפליגי. וש\"מ נמי דליתנה להך כללא דכיילו קמאי, דהיכא דקאמר בש\"ס ר' פלוני אומר, אז פליג. והיכא דקאמר, אמר ר' פלוני, אז לא פליג. [ועי' מבוא התלמוד דקכ\"ט ע\"א ד\"ה על הרוב. ועי' רש\"י ותוס' (סנהדרין דס\"ז א'), שכתבו ממש בהיפך וזה פלא]. מיהו מצינו דוגמתו סוטה סוף פ\"ח ועי' רתוי\"ט בכורים פ\"ג מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים והלוים מוכרים לעולם
שדה אחוזה שלהן. ולא כישראל שאינו מוכר בפחות מב' שנים סמוך ליובל. אבל אלו מוכרין סמוך ליובל, אבל ביובל עצמו לא, דמכורה כבר יוצאה, שאינה מכורה ק\"ו שלא תמכר:"
+ ],
+ [
+ "וגואלים לעולם
אם מכר בית בעיר חומה, אינו נחלט בסוף שנה. ובמכר שדה א\"צ שתעמוד ביד לוקח ב' שנים, רק כשירצה גואל מיד:"
+ ],
+ [
+ "גאולת עולם תהיה ללוים
וכהנים נמי נקראים לוים, שנאמר והכהנים הלוים בני צדוק:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין ערכין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Chullin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Chullin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..304fcae59591e85880354aef3697ead5ac2937a6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Chullin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1992 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Chullin",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין חולין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הכל שוחטין ושחיטתן כשרה
הכל שוחטין משמע לכתחילה ושחיטתן כשרה משמע בדיעבד. אלא הכי קאמר כל המומחים שידענום שיודעין הלכות שחיטה. מותרים לשחוט לכתחלה. אף שאין מוחזקים לבלי להתעלף כשישחטו. דהיינו אף שלא שחטו לפנינו עדיין ג' פעמים בלי התבהלות. והרי בכל עילוף יש חשש שהוי. לא חיישינן לעילוף. אבל כשלא ידענום שיודעים הלכות שחיטה. לכתחילה לא ישחטו על סמך שיבדקום אחר שחיטה. דשמא ישכח מלבדקם. ועכ\"פ אם שחטו בדיעבד. שחיטתן כשרה כשיבדקום וימצאום שבקיאין בהלכות שחיטה. [ואיכא אוקימתא בש\"ס איפכא. דלכתחילה ודיעבד דמתניתין קאי אעילוף. דלכתחילה צריך לידע שאינו מתעלף. ובדיעבד סגי בשיאמר אח\"כ לא נתעלפתי. אבל בבקיאתו בהלכות שחיטה. א\"צ לבדוק כלל. דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן. ועוד יש אוקמתי טובא בש\"ס לתרוצי לכתחילה ודיעבד דמתניתין. דס\"ל דלשאינן מומחין או לעלפויי לא חיישינן. דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן. וגם רובם אינן מתבהלין בשעת שחיטה]. וקיי\"ל דא\"צ לחוש לשאינו בקי בדינים או למתבהל. ומותר ליתן לו לשחוט לכתחילה על סמך שיבדקוהו בדינין אח\"כ. וא\"צ לשאלו לבסוף אם נתעלף. דלא חיישינן כלל לעלפוייה. דאם התעלף היה אומר לנו. כיון שיודע הדין שיש לחוש בה לשהוי. וי\"א דלא ישחוט לכתחילה עד שיבדקוהו בדינים. ונוהגין שלא ישחוט בינו לבין עצמו עד שיקבל כתב הרשאה מחכם שמעיד שבקי בדינין וששחט לפניו ג\"פ ולא נתעלף [י\"ד סי' א' ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחרש
ודוקא שאינו שומע ואינו מדבר. ואפילו פקח ונתחרש נמי דיניה הכי. אבל מדבר ואינו שומע או איפכא. רק לכתחילה לא ישחטו. דלכתחילה ברכה מעכבת. והרי אין יכולין לברך ברכה כראוי. ובדיעבד שחיטתן כשרה [שם ו']. מיהו כשאחר מברך שוחטים אפילו לכתחילה [ש\"ך שם ס\"ק ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שוטה
דהיינו שיוצא יחידי בלילה. או מקרע כסותו. או לן בבית הקברות. או מאבד מה שנתנו לו. ודוקא בעשה א' מהנהו דרך שטות וגם רגיל בכך. דאל\"כ אפילו עשה כולהו אינו בכלל שוטה [ש\"ך שם סקכ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וקטן
דהיינו פחות מבן י\"ג שנה ויום א'. [ונ\"ל דבן י\"ג א\"צ ב\"ש דהרי להרא\"ש בהגיע לחנוך בשחיטה סגי]. ואפילו הוא מומחה ויודע לאמן ידיו [ש\"ך שם סקכ\"ה]. ונוהגין שלא ישחוט עד שיהיה בן י\"ח שנה. מיהו בבן תורה וירא שמים אפילו בפחות מבן י\"ח סגי [ש\"ך שם סקכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "שמא יקלקלו בשחיטתן
והנך ג' אם אחרים עומדין ע\"ג לראות ששוחטין כראוי. ויש ג\"כ ב' לטיבותא שבקיאין בדיני שחיטה ויודעין ג\"כ לאמן ידיהן כראוי. אז שוחטין לכתחילה. ובחדא לטיבותא. שבקיאין בדינין או ידעו לאמן ידם. אז אף שאחרים עומדין ע\"ג רק בדיעבד שחיטתן כשרה. ובב' לריעותא. שאין בקיאין בדינין וגם אינן יודעין לאמן ידן. אף שאחרים עומדים ע\"ג. או אפילו ב' לטיבותא אבל אין אחרים עוע\"ג. אפילו בדיעבד שחיטתן אסורה [ש\"ך שם סקכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה
מדלא קתני ואם שחטו. רק וכולן ששחטו. משמע דלאו אחרש שוטה וקטן לחוד קאי. רק גם ארישא. דהיינו אשאין יודעין בו שיודע הדינין ושאינו מתבהל. אם שחטו והלכו לעלמא. שא\"א תו לבדקן אז אם אחרים ראו אותן ששחטו כהוגן שחיטתן כשרה. [ונ\"ל דנקט אחרים בל\"ר. דקמ\"ל דאפ\"ה לכתחילה לא ולתוס' דלכתחילה שרי קמ\"ל דל\"א דסמיך חד אחבריה [כב\"ב כ\"ד ב']. מיהו אנן קיי\"ל דאפילו אין אחרים רואין אותן ואי אפשר למבדקינהו שחיטתן כשרה. דרוב המצויין בשחיטה. מומחין הן. וגם לעילוף לא חיישינן. ורק בחרש שו\"ק. אפילו בדיעבד שחיטתן אסורה כשאין אחרים רואין אותן. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "שחיטת נכרי
ואפילו אינו עובד עכומ\"ז. ואפילו קטן:"
+ ],
+ [
+ "נבלה
ואסור מדאורייתא אפילו אחרים רואין אותו. וה\"ה מומר לעכומ\"ז. אפילו עבד רק פ\"א ובצנעא. דינו כמומר להכעיס [י\"ד קנ\"ח]. וכ\"כ המומר לחלל שבתות בפרהסיא דהיינו בפני עשרה ישראלים. אפילו עשה רק פעם אחת [ש\"ך י\"ד סי' ב'. סקט\"ז] ואפילו עשה רק חלול שבת דרבנן. כגון שטלטל מוקצה או שהוציא חוץ לערוב בשבת. דינו כמומר לעכומ\"ז [תוס' עירובין דס\"ט א' וא\"ח שפ\"ה ס\"ג. ובשמ\"ח מקיל במומר לחלל שבת באיסור דרבנן]. וה\"ה במומר לדבר אחד להכעיס. אפילו עשה רק פעם א'. או אפיקורס שמלגלג על דברי חז\"ל וכדומה. או מומר לאכול טריפות בלא תיאבון אף שאינו עושה להכעיס. כגון שאין רואה. כולן שחיטתן אסור מדאורייתא [י\"ד סי' ב' ס\"ה]. וביצא מהדת דינו כמומר להכעיס [מג\"א קפ\"ט סק\"א]. ובמסור יש מתירין [י\"ד סי' ב' ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ומטמאה במשא
שאין שחיטה רק בישראל. וכששחט נכרי הו\"ל כמתה מאליה:"
+ ],
+ [
+ "השוחט בלילה
באפילה:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
בדיעבד. וה\"ה בשחט ביום במקום אפל. מיהו לכתחילה לא ישחוט בכה\"ג. שמא ישהה או ידרוס ולא ירגיש. עד שיהיה אבוקה כנגדו. דהיינו נר עם ב' פתילות נפרדות. וב' נרות חשובים כאבוקה. ואפילו קלועין יחד [י\"ד י\"א ס\"א]. רק צריך שיהיו הפתולות פרודות והלהבות נוגעות זב\"ז [שמ\"ח שם]. ולאור הלבנה לא ישחוט רק בשעת הדחק ורק כשאורה מבהקת ביותר [פר\"ח שם]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט בשבת וביום הכפורים
בשוגג:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שמתחייב בנפשו
ר\"ל אף שאם היה במזיד היה חייב סקילה בשבת. וביו\"כ מלקות. ככל חייבי כריתות:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
מיהו מדנקט שבת ויו\"כ והרי יו\"כ דקיל כ\"ש הוא משבת דחמיר. אלא קמ\"ל שבת דומיא דיו\"כ. דעכ\"פ אסור באכילה ביומו. מיהו בשחט באמת במזיד. שחיטתו פסולה לגמרי. אמנם בשחט לחולה מסוכן בשבת. מותר לכל לאכלו באותו שבת חי. אבל כשבשל לו בשבת אסור באותו יום לאחרינא שמא ירבה בשבילו [א\"ח שי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט במגל יד
האנד זיכעל שפיה אחד חלק ופיה השני מלא פגימות. ואסור לכתחילה לשחוט בפה החלק שמא יטעה לשחוט בצד האחר ולא ירגיש. וה\"ה וכ\"ש בסכין שיש בו פגימה [רש\"י דט\"ו ב' ד\"ה דלמא]. או שיש עוקץ בראשו. או שיש עוקץ בין. קתא לסכין. בכולהו אפילו יש בסכין כשיעור ב' צווארים חוץ ממקום הפגימה. אפ\"ה לא ישחט בו לכתחילה. ואפילו כרך מטלית על הפגימה. ורק בשעת הדחק שרי בשכורך מטלית על הפגימה. מיהו בדיעבד. אם בשעת השחיטה ידע שיש שם פגימה. ואמר השתא ברי לי שלא נגעתי במקום הפגימה. שרי אפילו לא היה מטלית כרוך על הפגימה [י\"ד סי' ו']:"
+ ],
+ [
+ "בצור
אבן מחודד:"
+ ],
+ [
+ "ובקנה
שילף ראהר. ומיירי שהיו ב' אלו תלושין. אף שחברן אח\"כ בקרקע. רק שלא נשתרשו שם עדיין. וגם לא בטלן שיהיו שם לעולם. קיי\"ל דכתלושין דמי:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
ואפ\"ה לכתחילה לא ישחוט בהן מדנראין כמחובר. מיהו מחובר מעיקרא בקרקע או בגוף חי. אפילו בדיעבד פסול. ותלוש גמור אפילו לכתחלה כשר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הכל שוחטין
לאתויי מומר לעבירה א' שלא להכעיס. דלגבי שחיטה נאמן. מיהו מומר לאכול נבילות לתיאבון. בודק סכין ונותן לו שישחט אפילו בינו לבין עצמו כשיודעין בו שיודע הלכות שחיטה. ולכתחילה צריכין אנו לבדוק סכינו גם לאחר שחיטה. ובדיעבד כשר אפילו בלא זה. אבל אסור ליתן לו לכתחילה לשחוט בלי בדיקה שבתחילה על סמך שיבדוק סכינו אחר שחיטה. דשמא ישכח מלבדוק. ולרמב\"ם אפילו מומר לשאר עבירות. צריכין אנו לבדוק סכינו תחלה. ולכתחלה גם לאחר שחיטה [י\"ד ב' ב' ו']:"
+ ],
+ [
+ "ולעולם שוחטין
אפילו בלילה לאור אבוקה. ואפילו בספינה כששוחט על דופן הספינה אף שהדם שותת לתוך המים. אין חוששין שיאמרו ששוחט לשר המים:"
+ ],
+ [
+ "ובכל שוחטין
אפילו בזכוכית ובכל דבר חד:"
+ ],
+ [
+ "חוץ ממגל קציר
זענזע. שפגימותיה כולן נוטין לצד אחד. אף שכששוחט מושך הסכין לצד שכנגדו:"
+ ],
+ [
+ "והמגירה
זעגע. וזו ואצ\"ל זו קתני. דמגירה שיניה נוטין לכאן ולכאן. שבין בהולכה בין בהבאה קורע הסימנין:"
+ ],
+ [
+ "והשינים
ב' שנים שקבועין בלחי של בהמה מתה. ודוקא כשהן ב' שניים או יותר. דמדיש פגימה בין שן לשן. הו\"ל כמגירה. אבל משום מחובר לא מפסל. מדהו\"ל לחי כבית יד:"
+ ],
+ [
+ "והציפורן
המחוברת בגוף חי:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן חונקין
ר\"ל קורעין הסימנין. וטעמא דשארא קתני. אבל ציפורן פסול משום מחובר:"
+ ],
+ [
+ "השוחט במגל קציר בדרך הליכתה
ששניה כפופין מאד ואין קורעין דרך הולכה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי פוסלין
ר\"ל מטמאין כנבילה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מכשירין
ר\"ל מטהרין. דלענין טומאה אין חוששין שמא שחט דרך הבאה. דאפושי טומאה לא מפשינן. אבל מודים דאסור באכילה מטעם זה:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כסכין
נ\"ל דקמ\"ל דלא גזרינן אטו לא החליק:"
+ ],
+ [
+ "השוחט מתוך הטבעת
הגרגרת עשוי טבעות טבעות. וכל א' מופסקת באמצע. וחוט בשר מחבר ב' קצוות של כל הטבעות. רק טבעת העליונה שלצד הראש. היא לבד שלימה. ולכן נקראת טבעת הגדולה. ובה איירי הכא. ששחט בה:"
+ ],
+ [
+ "ושייר בה מלא החוט
ר\"ל כל שהוא מרחבה:"
+ ],
+ [
+ "על פני כולה
לצד הראש של הבהמה. שלא יצא הסכין מתוך הטבעת לצד הראש. רק שחט באמצע רוחב הטבעת עד גמר השחיטה:"
+ ],
+ [
+ "מלא החוט על פני רובה
ר\"ל אפילו אם אחר ששחט רוב הגרגרת באמצע רוחב הטבעת. אח\"כ הטה הסכין חוץ להטבעת לצד הראש. אפ\"ה כשר. דאחר ששחט הרוב. מחתך בבשר בעלמא הוא. וקיי\"ל כרבי יוסי. מיהו נוהגין לאסור. מדהו\"ל הגרמה במיעוט בתרא. וכ\"כ בכל חמש הלכות שחיטה. פוסלין אפילו במיעוט בתרא [י\"ד כ\"ד י\"ב]. ובהפ\"מ קיי\"ל אפילו בשייר בחיטי דהיינו ששחט למעלה מהטבעת הגדולה באמצע רוחב החיטי שמונחין למעלה מהטבעות. ושייר קצת מארכן לצד הראש. כשרה. ובלא שייר מהן לצד הראש. פסול. וזהו גבול מקום שחיטת הגרגרת למעלה בין בעוף ובין בבהמה. וגבול מקום שחיטה של הקנה למטה. בבהמה הוא עד סמוך לכנף אונה של שמאל. ובעוף עד חלל הגוף. ובוושט גבול שחיטתו למעלה הוא כל עוד שחותך במקום ההוא וכווץ. אבל כל שחותך שם ועומד במקומו. זהו נקרח תורבץ, וכששחט שם פסול וזהו בין בעוף בין בבהמה. וגבול שחיטת הוושט למטה. בבהמה הוא עד סמוך למקום שישער שם הוושט. דהיינו סמוך לכרס יש תוך חללו של וושט כמין שערות של בשר. ושם פסול לשחוט. ובעוף גבול התחתון בוושט עד גגו של זפק. דהיינו מקום שמתחיל הוושט להתרחב בחללו. ובעוף שאין לו זפק. גבול שחיטת הוושט למטה הוא עד חלל הגוף. וזה א' מה' הלכות שחיטה. שהן הלממ\"ס שנקראת הגרמה . ר\"ל שהגרים והטה הסכין לשחוט חוץ ממקום שחיטה. [ולא הזכיר התנא כל גבולות הוושט והקנה. לרוב פשטותם. דכל המצויין אצל שחיטה בקיאין בהן. ומה דנקט תנא קצת מגבול הגרמה הכא. היינו רק לאשמעינן פלוגתא דת\"ק ור' יוסי. וכ\"כ צ\"ל לקמן פ\"ב מ\"ג ומ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט מן הצדדין
צדדי הצואר:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
אף שנשחט גם רוב המפרקת. ואפילו לא החזיר הסימנין לצדדי הצואר. ודוקא כשידע ששחט הסימנין קודם שחתך המפרקת. מיהו לכתחילה לא ישחוט כן [ש\"ך כ' סק\"ח] [אב\"י והר\"ן הקשה על רש\"י שכ' דלכתחילה מותר לשחוט מהצדדים [וכן כ' הר\"ב]. מנ\"ל זה. ול\"מ נ\"ל דרש\"י דייק מדקאמר במשנה לבסוף שכל הצואר כשר לשחיטה. משמע דהכל שוה לענין הכשר והכל כשר לכתחילה]. וקיי\"ל דאף כששחט כל הסימנים תחלה כראוי ולא מצדדי הצואר. אם אח\"כ שחט רוב חוט השדרה רק בהפ\"מ כשר [י\"ד כ\"ד ה'. וש\"ך ורט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "מליקתו פסולה
דבמליקה כתיב ממול ערפו. דהיינו אחורי הצואר [ועי' זבחים פ\"ו סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו פסולה
מיהו בהחזיר הסימנין לשם ושחטן קודם ששחט העורף. כשר. רק שנוהגין לאסור כלעיל סי' ל\"ו:"
+ ],
+ [
+ "מליקתו כשרה
ואיידי דנקט השוחט. דאפילי בדיעבד פסול. נקט נמי הכא לשון דיעבד:"
+ ],
+ [
+ "שכל העורף כשר למליקה
לאו באחורי הפרצוף. רק באחורי הצואר שהוא מול הרואה העורף. [ונ\"ל דהיינו דקאמר נ\"ט שכל וכו'. ר\"ל מדקאמר כשר בזה פסול בזה. משמע דשניהן זה מול זה. ואי נימא דמליקה יהיה בעורף ממש. הרי ממולו הוא הפרצוף ושם אינו מקום הכשר לשחיטה]:"
+ ],
+ [
+ "וכל הצואר כשר לשחיטה
ולכתחילה צריך שישחט בהצואר מול פני הבהמה ולא מהצד:"
+ ],
+ [
+ "פסול במליקה
לאתויי מחזיר סימנין לאחורי עורף. דנמי פסול במליקה:"
+ ],
+ [
+ "פסול בשחיטה
איידי דרישא נקט נמי הך בבא אף דא\"צ לה כלל:"
+ ],
+ [
+ "כשר בבני יונה פסול בתורין
דתורין אינן כשרין למליקה רק כשיגדלו כל כך שיזהבו נוצתן סביב צוארן. ובני יונה אינן כשרין רק כשעדיין קטנים כל כך שעוקר נוצה מהכנף ויוצא דם [רמב\"ם פ\"ג מאיסורי מזבח ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כשר בפרה
פרה אדומה צריכה דוקא שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "פסול בעגלה
עגלה ערופה. דוקא בעריפה כשרה מדכתיב וערפו שם. וכתיב העגלה הערופה. שינה עליו הכתוב לעכב:"
+ ],
+ [
+ "כשר בלוים פסול בכהנים
דכהנים רק במומין נפסלין. אבל בשנים. דהיינו משיביא ב' שערות. כשר כל ימיו לעבודה. אפילו כשיזקין מאד. רק שלא יהא גופו רותת כדעומד. אבל בלויים אין מום פוסלן. אבל שנים פוסלין בהן. דבאהל מועד במדבר לא היה כשר רק משיהיה בן ל' שנים עד שיהיה בן נ'. ובמקדש משיביא ב' שערות עד שיתקלקל קולו מחמת זקנה. ולרמב\"ם אפילו משנתקלקל קולו פסול רק לשיר. אבל כשר להיות מהשוערים בבהמ\"ק [ע\"ש פ\"ג מכלי מקדש]:"
+ ],
+ [
+ "טהור בכל הכלים טמא בכלי חרש
דכלי חרס נטמא כשנתלה טומאה אל תוכו. אף שלא נגעה בו. אבל בנגע טומאה בגבו לא נטמא בכך. ובשאר כלי בנגע טומאה אפילו בגבו. נטמא. ובנתלה טומאה באוירו ולא נגעה בו. טהור:"
+ ],
+ [
+ "טמא בכלי עץ
דגולמי כלי עץ. דהיינו כלי עץ שנגמר חקיקתן. אבל לא נשלם כל מלאכתן. מקבלין טומאה. אבל פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה מדאורייתא [עיין ביבקש דעת סי' מ\"ז]. וכלי מתכות דינן להיפך. פשוטיהן מקט\"ו. וגולמיהן אין מקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "החייב במתוקים פטור במרים
שקדים המרים דרכן להאכל כשהן קטנים. ולהכי חייבין אז בתרומת ומעשרות. אבל לא כשיגדלו. דאז מחמת מרירתן אין ראויין לאכילה. אבל שקדים מתוקים להיפך. קטנים פטורים מדלא חזו. עדיין לאכילה. וגדולים חייבים. ועד כאן מיירי תנא בב' מילי דדבר הנוהג ב\"ה אינו נוהג בזה. במתניתין דלקמן מיירי בחד מלתא. דבזמן שזה נוהג בה אין זה נוהג בה:"
+ ],
+ [
+ "התמד
היא מים שנותנין ע\"ג חרצנים וזגין או ע\"ג שמרי יין. וכשמתחיל להיות תוסס. קולט טעמן ונעשה כיין. ובזמן שנתן ג' מדות מים. והוציא ד'. יין מעליא הוה. אפילו לא החמיץ. דהו\"ל כיין מזוג. אבל הכא מיירי בשלא הוציא רק מעט יותר ממה שנתן. ולא ד' שלימות:"
+ ],
+ [
+ "אינו ניקח בכסף מעשר
דאז מיא בעלמא הוא. ואינו רשאי ללקחו במעות מעשר בירושלים. מדצריך לקח בו רק דבר שהוא פרי מפרי וגדולו מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל את המקוה
דהו\"ל כשאר מים שאובין. שכשנפלו מהן ג' לוגין למקוה שאין בה מ' סאה. פסולה:"
+ ],
+ [
+ "ניקח בכסף מעשר
דכיין חשוב:"
+ ],
+ [
+ "ואינו פוסל את המקוה
אם לא נשתנה מראית מי המקוה עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "האחין השותפין
שהן שותפין בירושתן:"
+ ],
+ [
+ "כשחייבין בקלבון
קָאלִיבֻּוס בלשון יווני הוא אַזשִיאָ בל\"א. ועי'. ספ\"א דשקלים:"
+ ],
+ [
+ "פטורין ממעשר בהמה
דהיינו כשחלקו ואחר כך נשתתפו. והוה להו כשאר שותפין. וחייבין כל א' ליתן קלבון כששוקלין חצי שקליהן. אפילו כששוקלין שניהן יחד שקל שלם. אבל אז פטורין ממעשר בהמה בכל הנולדים להן בשותפתן. שהשותפין פטורים ממעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "פטורים מן הקלבון
דהיינו כשלא חלקו הירושה כלל. חייבים במעשר בהמה מכל הנולדים להם בשותפתן. דמדהו\"ל תפוסת הבית קיים. הו\"ל כאילו אביהן עדיין חי. דכששוקל עבורם פטור מקלבון. ומה\"ט נמי חייבין במעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שיש מכר אין קנס
שאדם יכול למכור בתו כשהיא קטנה. אבל קטנה שנאנסה או נתפתת. אין הבועל משלם הנ' כסף קנס שכתבה תורה גבי נערה:"
+ ],
+ [
+ "אין מכר
דנערה יש לאביה קנס. ואין אביה יכול למכרה עוד. מיהו זו דברי ר\"מ. אבל חכמים אומרים דמשנולדה עד שתהיה בת ג' שנים ויום א' נמכרת. אבל אין לה קנס מדאינה ראויה לביאה עוד. ומבת ג' עד שתביא ב' שערות אחר שתהיה בת י\"ב שנה. יש לה מכר וקנס. ומשהביאה ב' שערות אז עד ו' חדשים אחר כך יש לה קנס ואינה נמכרת. ואחר כך נעשת בוגרת ואין לה קנס ואינה נמכרת [ועפ\"ג דכתובות מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אין חליצה
יתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה אפילו לדעתה. יכולה למאן עד שתביא ב' שערות ויוצאת בלי גט. וקודם שתביא ב' שערות אינה ראוייה לחליצה:"
+ ],
+ [
+ "וכל מקום שיש חליצה
דהיינו משהביאה ב' שערות"
+ ],
+ [
+ "אין מאון
מאז אינה יכולה עוד למאן [וערפי\"ג דיבמות]:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שיש תקיעה
דכשהיו ישראל בישובן. כל סמוך לשבת תוקעין ג' תקיעות במקום גבוה. כדי שישמעו העם ויפסקו ממלאכתן. וביה\"ש תוקע ומריע ותוקע ושובת [כא\"ח רנ\"ו ועי' סוכה פ\"ה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אין הבדלה
אין מבדילין לא בתפלה ולא על הכוס. ובמתניתין לקמן מפרש היכא משכח\"ל כה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "תוקעין
כדי להבטיל העם גם ממלאכת אוכל נפש. ואע\"ג דתקיעה בי\"ט שבות דרבנן הוא [ועי' רמג\"א תקצ\"ו סק\"ב]. אפ\"ה העשה דרבנן להבטיל העם ממלאכה. דוחה הל\"ת דרבנן דתקיעה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מבדילין
מפני שקדושת יום הנכנס חמור מהיוצא:"
+ ],
+ [
+ "מבדילין ולא תוקעין
שהיוצא חמור מהנכנס. ומה\"ט נמי מבדילין:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מבדילין
בין שבת ליו\"ט כשחל יו\"ט במוצאי שבת:"
+ ],
+ [
+ "בין קדש חמור לקדש הקל
וקיי\"ל כת\"ק דלא מזלזלינן כל כך ביו\"ט לקרותו בהברכה קודש קל [א\"ח תצ\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שחיטתו כשרה
ולכתחילה צריך לשחוט ב' הסימנים גם בעוף:"
+ ],
+ [
+ "ורובו של אחד כמוהו
וצריך שיהיה רוב הנראה לעינים. מיהו במקום הפסד סגי אפילו ברוב במדידה. ולכתחילה צריך שישחוט כל הסי' לשנים [י\"ד כ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "עד שישחוט את הוורידין
הן גידי דם שמונחין על המפרקת. ואעוף לחוד קאי. שלפעמים צולהו כולו כאחד לפיכך אפילו דעתו לנתחו. חיישינן דממלך. ושישחוט דקאמר לאו דוקא. אלא ר\"ל שינקוב לכל הפחות ב' וורידים בשעת שחיטה או בשעה שמפרכס מדעדיין אז הדם חם. דאתר כך כשיקרוש. לא נפק גם ע\"י מליחה. ויאסר כשיצלנו. וקיי\"ל כר\"י [דלא כר\"ב]. מיהו אם לא ניקבן ומלחן כך. יש מחמירין לקלוף הבשר סביב הוורידין. אבל בצלאו. אסור הבשר סביבן כדי נטילה. דהיינו כעובי אצבע [ולר\"ן חולין [דרצ\"ד א']. כל כדי נטילה הוא רק מעט עב יותר מקליפה. וכן משמע מרש\"י פסחים [ע\"ה ב'] ד\"ה יטול את מקומו]. אמנם בהסיר הוורידין או חתך הראש קודם מליחה או קודם צלייה. לכ\"ע הכל שרי [כ\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "חצי אחד בעוף
ה\"ה חצי כל א':"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
אע\"ג דכבר תנא הכי ברישא. תירץ בש\"ס [דכ\"ט א'] דרישא בחולין דאף דאין צריך לדם אפ\"ה צריך רוב. וסיפא קמ\"ל אף דבקדשים דצריך לדם לזרקה אפ\"ה סגי ברובו:"
+ ],
+ [
+ "השוחט שני ראשין כאחד שחיטתו כשרה
בקדשים מיירי. דבהו אסור לכתחילה לשחוט ב' כאחת:"
+ ],
+ [
+ "שנים אוחזין בסכין ושוחטין
בהמה אחת חולין אפילו לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אחד למעלה ואחד למטה
א' אוחז בקתא. ואחד בראש הסכין ואף שראש הסכין נוטה למטה. לא חיישינן שכח העליון חזק מכח התחתון ויעשה דרסה:"
+ ],
+ [
+ "התיז את הראש בבת אחת
שדחק הסכין בכח למטה. ופסק הסימנין בלי הולכה והבאה:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
דהו\"ל דרסה. וזו הלכה ב' שמחמשה הלכות שחיטה שהן הלכה למשה מסיני. ונ\"ל דרק משום סיפא נקט התיז הראש. אבל באמת אפילו לא התיז רק הסימנין פסול משם דרסה [ולרמב\"ן התזת ב' הסימנין נקרא התזת הראש ועי' לחם חמודות]. ומה\"ט לא ישחוט עוף בסכין גסה. ובדיעבד כשר [שפתי דעת ח' סק\"ב]. ובהניח אצבע על הסכין בשעת שחיטה. או ששחט בישיבה. רק בהפסד מרובה שרי. דחיישינן שמא דרס. ורק כשיודע שלא דרס. אף שלא בהפ\"מ שרי [שפתי דעת כ\"ד סק\"ה]. ובשיכור חיישינן לדרסה:"
+ ],
+ [
+ "היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת
האי בבת אחת דהכא ר\"ל ששחט ע\"י הולכה א' או הבאה א'. וגם בזו התזת ב' הסימנין נקרא התזת הראש:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בסכין מלא צואר
ר\"ל כשיעור צואר חוץ לצואר. דצריך שיהיה אורך הסכין כשיעור עובי ב' צווארים:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ובהוליך והביא אפילו בסכין כל שהוא כשר. וכדמסיק. ונוהגין להחמיר אפילו בשחט בהולכה והבאה. עד שיהיה אורך הסכין כעובי הצואר ומעט יותר [סי' כ\"ד]. ולכתחילה צריך שיהיה אורך הסכין כב' צוארים [סי' ח']. וכל זה בשלא חתך גם רוב המפרקת. דהיינו רוב עובי חוט השדרה. דכששחט כן. אפילו בשחט בהולכה והבאה. נוהגין להחמיר במקום שאין הפ\"מ [ש\"ך וט\"ז סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "היה שוחט והתיז שני ראשים בבת אחת
ר\"ל בהולכה א':"
+ ],
+ [
+ "אם יש בסכין מלא צואר אחד
חוץ לב' הצווארים:"
+ ],
+ [
+ "אפילו כל שהוא
שאורך הסכין כ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אפילו באיזמל
תער דק וקטן. ולא גזרינן אטו איזמל שיש לו קרניים על גביו לנוי. כמו שנהגו. [ונ\"ל דכ\"ש דכשאין חודו העליון נוטה לאחוריו. אלא שיש לו חוד פשוט ולא מעוקם כקרן] והרי בו אסור לשחוט. דהקרניים מחלידין או נוקבין הסימנין:"
+ ],
+ [
+ "וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל
הא הפילה הוא. אף שלא התכוון לשחוט. כשרה. דרק בקדשים צריך כוונה לשחיטה [סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "נפלה סכין והגביהה
שבשעת שחיטה נפל ממנו והגביהו. ושהה בהגבהה זו:"
+ ],
+ [
+ "נפלו כליו
בגדיו:"
+ ],
+ [
+ "השחיז את הסכין
קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ועף
ר\"ל שע\"י ההשחזה נעשה עיף באמצע שחיטה ולא גמרה:"
+ ],
+ [
+ "ובא חבירו ושחט
גמר השחיטה. וה\"ה בגמרה הוא אחר ששהה:"
+ ],
+ [
+ "אם שהה כדי שחיטה
כדי שיעור שיגביה וירבץ הבהמה וישחט רוב הוושט ומיעוט הקנה של אותו המין ששוחט השתא. אם גסה גסה ואם דקה דקה [תב\"ש כ\"ג סק\"ו]. ושיעור שהוי בעוף כשיעור שהייה בדקה. וי\"א דשהוי בעוף כדי שחיטת רוב סימן א' שלו [סי' כ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
וזהו הלכה ג' שמחמש הלכות שחיטה. שנקרא שהוי :"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אם שהה כדי ביקור
כדי שיעור שיבקר ויבדוק סכינו. ונוהגין להחמיר בשהוי משהו בעוף ובבהמה. ואפילו נמצא גמי רך בוושט שנשחט עמו. דהיינו שנמצא קצת מהגמי בחלק הוושט שבראש. וקצתו הב' בהוושט שנשאר בהגוף. או שנמצא חתך בהגמי. אסור [רמ\"א שם]. ובספק אם נחתך הגמי. שרי אף בעוף [שפתי דעת כ\"ג סק\"ח]. ואם חתך באצבעו בשעת שחיטה ונתבהל. רק בהפ\"מ יש להקל בבהמה גסה. אבל בעוף דשהייתו מועטת. הוה ספיקא דאורייתא. ולהכי אף בהפ\"מ אסור. אם לא שבשעת שחיטה לא הרגיש שחתך באצבעו. אז גם בעוף מותר [תשו'. עה\"ג צ\"ו]. וסובין שיצא מהוושט בשעת שחיטה. גם בעוף מותר. ובנגע בסכין בשעת שחיטה בכותל או בקרקע. נהגו להחמיר אף בבהמה [שפתי דעת כ\"ג סק\"ח]. ובנדחה ידו בשעת שחיטה בצואר ממקום למקום. בבהמה שרי ובעוף יש להחמיר [משבצות שם סק\"ב]. ובשחט בסכין שאינו חד [עי' ש\"ך כ\"ג סק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ופסק את הגרגרת
שנתקו וקרעו ממקום חבורו בראש. ובבהמה מיירי דצריך ב' סימנין. וה\"ה בעוף שנעקר סי' ראשון קודם ששחטו. והוא הנקרא עיקור הלכה ד' שבהלכות שחיטה. וה\"ה בשוחט בסכין פגום, דהו\"ל נמי עיקור:"
+ ],
+ [
+ "או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה
[נ\"ל דלהכי נקט והמתין ולא קאמר כפשוטו. או ששחט רק סי' א'. ה\"ט משום דאי לא הוה תני והמתין וכו'. לא הוה שייך שפיר למתני אחר כך או שהחליד וכו'. מדלא הוה תני עדיין הפוכו]:"
+ ],
+ [
+ "או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו
שאחר ששחט סי' א'. תחב הסכין עם חודו למעלה. בין סי' שני למפרקת. ופסק וחתכו דרך הולכה והבאה מלמטה למעלה. וזהו הלכה הה' שבהלכות שחיטה שנקרא חלדה. לשון הטמנה להסכין. כחולדה שטומנת עצמה בארץ. וה\"ה בהחליד הסכין תחת העור. או תחת צמר מסובך של בהמה או תחת מטלית הקשור או הדבוק בצווארה. ויש אוסרים אפילו באין המטלית קשור. רק פרוס על מקום השחיטה [סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נבילה
ומטמאה במשא:"
+ ],
+ [
+ "טריפה
ואינה מטמאה:"
+ ],
+ [
+ "ודבר אחר גרם לה ליפסל
כגון שהיו בה א' מהטרפיות השנויות בפרק אלו טרפית:"
+ ],
+ [
+ "כשרים
ולא אמרינן שמתה קודם גמר שחיטה. וקמ\"ל נמי דאין הבשר אסור משום דם. דאעפ\"כ דם איברים שלא פירש מותר [ש\"ך כ\"ח סק\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלים בידים מסואבות
ר\"ל כשידי האוכלן טמאות. דגזרו על סתם ידים כשלא נטל ידיו שיהיו כשניות לטומאה [ועי' ביבקש דעת ה' ונ\"ה]. והרי יטמאו הבשר. [ואילה\"ק הרי מדתני חיה ועוף. לא מיירי בקדשים. וא\"כ הרי בחולין אין שני עושה שלישי. י\"ל דהכא מיירי במי שאוכל רק חולין שנעשה על טהרות קדש. אבל אין לומר דמיירי שנעשה על טהרת תרומה. דהרי בבשר לא שייך שנעשה על טהרת תרומה]:"
+ ],
+ [
+ "לפי שלא הוכשרו בדם
ר\"ל דעכ\"פ אין אוכל מקבל טומאה עד שיבוא עליו אחד מז' משקין. דם. מים חלב. דבש דבורים. יין. טל. שמן [וסימנך דם חד יטש] והא דנקט בידים מסואבות. ה\"ה דגם טמא ממש מותר ליגע בהן ולא מטמאן רק אורחא דמילתא נקט. ואילה\"ק עכ\"פ הרי הכשרו בהדחה שקודם מליחה. י\"ל דלצלי מיירי דלא בעי הדחה דנורא משאב שאיב. א\"נ מיירי שהודח ונתבשל במי פירות. שאינן מכשירין רק ז' משקין [ועי' תוס']:"
+ ],
+ [
+ "הוכשרו בשחיטה
דמגו דמכשרת שחיטת הבשר לאכילה. מכשירתו נמי לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את המסוכנת
דהיינו שכשמעמידין אותה בהכאת מקל או בגערה ואינה עומדת. ואף שאוכלת כבריאה. ואף שכשמעמידה [ביד] נשארת עומדת. אפ\"ה נקראת מסוכנת. [ובש\"ס [דל\"ז ב'] אמרינן אפילו אוכלת בקעיות ואפילו אוכלת קורות. ונ\"ל דבקעיות הם פקועות. והם אבטיחים מרים. כמו שמן פקועות [פ\"ב דשבת]. וקורות היינו רך של דקל שנעשה עץ בשנה הבאה [כברכות דל\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "עד שתפרכס
שנענעה א\"ע באבריה. צאפפעלן בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ביד וברגל
שכשלא פרכסה חיישינן שמתה קודם גמר שחיטה. מיהו בהמת עכו\"ם מסוכנת אסור לשחטה [מגיד ע\"ד ממאכלות]. [ולהכי תני תנא לשון דיעבד] :"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר דיה אם זינקה
מלת זינוק הוא לשון קפיצה. כמו יזנק מן הבשן. ור\"ל הכא שקפץ הדם בקילוח מבית השחיטה. ע\"י שהבהמה רגילה אחר שחיטה לנפוח בגרונה. וזה סימן שלא מתה מקודם:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון אף השוחט בלילה
מסוכנת ולא ידע אם פרכסה:"
+ ],
+ [
+ "ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם
ר\"ל שמצא דם בכותלי הצואר הנשחט. [ונ\"ל דהיינו על העור שבצד מקום השחיטה. דאילו תוך בית השחיטה ממש מה ראייה. והרי גם כשחותך בשר מתה אגב דוחקא דסכינא נפק דמא]:"
+ ],
+ [
+ "שזינקה וכמדת רבי אליעזר
דס\"ל דסגי בזינקה:"
+ ],
+ [
+ "או עד שתכשכש בזנבה
תנענעו לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בהמה גסה
ובעוף סגי ברפרף בגפו:"
+ ],
+ [
+ "שאינה אלא הוצאת נפש בלבד
אבל ברגלה סגי בכפפה או פשטה אותו דברגלה כחה חזק טפי וסגי בהכי [ועי' מ\"ש זבים פ\"ד סי' ס\"ב ודו\"ק]. מיהו בגסה סגי בכפפה או פשטה אפילו ביד. וכל פרכס צריך שיהיה בסוף שחיטה עד אחר שחיטה. וקיי\"ל כחכמים [סי' י\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט לנכרי
בהמת נכרי:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
ואפילו לכתחילה מותר. ולא חיישינן שיתכוון נכרי לע\"ז ותאסר בהנאה ויעבור ישראל ג\"כ אלפני עוור לא תתן מכשול:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אליעזר פוסל
דאסור בהנאה. דמסתמא מתכוון לע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אליעזר אפילו שחטה שיאכל הנכרי מחצר כבד שלה
הוא יתרת הכבד. ורצה לומר אפילו דבר מועט. ונ\"ל דמיירי שמכר העכומ\"ז הבהמה כולה לישראל ולא השאיר לעצמו רק דבר מועט [ועי' רש\"י דל\"ט ב' ד\"ה לר\"א]:"
+ ],
+ [
+ "קל וחומר הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין
רצה לומר דהיינו במוקדשין שנפסלין בפיגול. כשחישב בא מד' העבודות. שחיטה. קבלת הדם. הולכה. זריקה. לאכל מהן אחר זמן אכילתן:"
+ ],
+ [
+ "אין הכל הולך אלא אחר העובד
אבל בעלים לא פסלו במחשבתן:"
+ ],
+ [
+ "מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין
דהיינו בחולין. שאין בשרן נפסל במחשבת ע\"ז רק בב' עבודות. שחיטה וזריקה. אבל קבלה והולכה לא כתיב בה:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט
ולא אחר מחשבת העכו\"ם בעל הבהמה. והכי קיי\"ל [סי' ד']:"
+ ],
+ [
+ "לשם מדברות
שמתכוון לעבדן בזה:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו פסולה
רצה לומר אסורה באכילה מדדמי לשוחט לע\"ז. ואפילו נתכוון לאכל לרפואה ולא להקריבה. אסורה. אבל מותר בהנאה. דמחובר אינו נעשה ע\"ז. מיהו בשחט לשם מלאך הממונה על אלו. אסור נמי בהנאה. אפילו לא נתכוון לעבדם [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד לשם דבר כשר
ר\"ל לשש סתם שחיטה כשרה. אפילו שחטו ב' בני אדם בב' סכינין. ומיירי שהן שותפין. דאל\"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וי\"א דאפילו שותף אינו אוסר דבר שאינו שלו. רק הכא מיירי במומר או בשהתרו בו [סי' ד']:"
+ ],
+ [
+ "ולא לתוך נהרות
שלא יאמרו לשר של ים או של נהרות שוחט:"
+ ],
+ [
+ "ולא לתוך כלים
שלא יאמרו שמקבל דמה לזרוק לע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אבל שוחט הוא לתוך עוגא
גומא:"
+ ],
+ [
+ "של מים
ר\"ל דוקא כשיש שם מים. דאז לא חזי לזריקה. ודוקא במים עכורים. אבל בצלולין לא. שיחשודוהו ששוחט לפרצוף פניו הנראה במים:"
+ ],
+ [
+ "ובספינה על גבי כלים
ר\"ל אם האדם בספינה. והמקום דחוק לו. שוחט ע\"ג כלים או דפין ארוכין. שמניח קצה א' מהן בספינה. וקצה הב' מהן לחוץ. בדרך מדרן. ושוחט ע\"ג הכלים. והדם שותת לים. אבל לתוך הכלים אסור [ס' י' א]:"
+ ],
+ [
+ "אין שוחטין לגומא
שאין בה מים:"
+ ],
+ [
+ "כל עיקר
אפילו בבית די\"ל דרוצה לנקר ביתו. יחשידוהו שעושה חוק המינין. [ונ\"ל דאפשר דר\"ל נמי במלת כל עיקר אמאי דסמוך ליה. דהיינו אפילו לשחוט ע\"ג כלים שירד מעליהן לגומא אסור. דבשלמא בשוחט למים דאסור משום חשדא ששחט לשר המים. לפיכך בשוחט ע\"ג כלים. אף ששותת אח\"כ למים. אין כאן חשש. ששוחט לשר המים. אבל בשוחט לתוך גומא. דהחשד יהיה שרוצה לכנס הדם לזורקו לע\"ז. לפיכך גם בשוחט ע\"ג כלים לגומא. יש חשד זה]:"
+ ],
+ [
+ "אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה
ששוחט בקרקע בחוץ והדם שותת לשם. כדי לנקר חצירו:"
+ ],
+ [
+ "ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין
נ\"ל דר\"ל שלא יעשה חוקים עם המינים. והאי את ר\"ל עם. ואי\"ל א\"כ ברישא נמי כל שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור [ביצה ד\"ט א']. י\"ל דהיינו באפשר לחושדו בצנעא כמו בפרהסיא. ושמא גם בצנעא יראהו אדם ויחשדנו. משא\"כ הכא בבית מדמשנה לשחוט חוץ לגומא. ידונו טפי דלנקר חצירו עביד. ועי' תוס' [ע\"ז די\"ב א']. דמכאן מוכח דלא קיי\"ל הך דבחדרי חדרים אסור. ועי' רמג\"א [א\"ח ש\"א סקנ\"ו שכתב כן ג\"כ בשם הר\"ן ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט
חולין בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "לשם אשם תלוי
דכשהיו מונחים לפני אדם ב' חתיכות אחת חלב ואחת שומן. ואכל א' מהן. ואינו יודע אם החלב או השומן אכל. מביא אשם תלוי. וכן כל כדומה לזה בכל איסור כרת שאתחזיק איסורא. ואינו יודע אם התחייב בו חטאת. ומתניתין ר\"א היא דס\"ל אדם מנדב אשם תלוי בכל יום כשירצה. והו\"ל גם כן דינו כעולה ושלמים ודכוותייהו שהן בר נידר ונידב ולהכי אפשר לחשדו שהקדישו:"
+ ],
+ [
+ "לשם פסח
דגם כן יכול לנדרו ולהפרישו בכל ימות השנה ולהניחו עד זמנו. וכי שחט ליה השתא קודם זמנו הו\"ל שלמים. והו\"ל כשוחט שלמים בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו פסולה
דאף שבאמת לא הקדישו. עכ\"פ הרואה סובר ששוחט קדשים בחוץ. ואפילו היא בעלת מום שמא לא יראה הרואה את מומן. והכי קיי\"ל [י\"ד סי' ה']:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מכשיר
דלא חייש למראית עין רק לכתחלה. אבל לא שיפסל עי\"ז בדיעבד. אבל לכתחילה ודאי חייש. דאל\"כ לפלג נמי בגומא לעיל:"
+ ],
+ [
+ "שנים אוחזין בסכין
ואפילו בב' סכינין וב' מקומות. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו פסולה
אע\"ג דכבר קמ\"ל הכי לעיל [מ\"ח]. קמ\"ל הכא דאף דכל האיסור הוא רק מדנראה כשוחט קדשים בחוץ ואינו עושה איסור ממש אפ\"ה אסור. ואף לי\"א לעיל סי' נ\"ז. דגם שותף אינו אוסר דבר שאינו שלו. זהו דוקא בדבר שאסור מדינא. אמרינן דהעושה התכוון להקניטו לבעליו. ושרי. אבל הכא דרק משום מראית עין אסור. להכי אפילו אין לו בה שותפות כלל. עכ\"פ איכא מראית עין שיחשוב הרואה שהשוחט קדשים בחוץ מותר לאכלן:"
+ ],
+ [
+ "לשם אשם ודאי
אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופה. דמדכולן באין על חטא וודאי. להכי קרי ליה אשם וודאי. [כך כ' רש\"י]:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
דאם היה חייב באלו היה קול לדבר. ומדאין קול ידעו שמשקר:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל דבר שנידר ונידב
זה הכלל לאתויי עולת נזיר דלא אמרינן אילו היה נודר בנזיר היה קול להדבר. ליתא. דראוי להצניע נזירותו [כא\"ח תקס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ושאינו נידר ונידב
זה הכלל לאתויי עולת יולדת דכשר בששחט לשמו.:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נקובת הוושט
ה\"ה כשניקב תורבץ הוושט [הוא מקום דבוק הוושט להלחי]. או גגו של זפק שניקב. או המעי שבין וושט לקורקבן. מיהו לוושט יש ב' עורות. ולהכי דוקא בניקבו שניהן טריפה. ואפילו נקבו זה שלא כנגד זה. אם הנקבים ברוח א' של הוושט. טריפה. משום דדרך עורות וושט להתמשך. ועי\"ז אפשר שיתרמו אהדדי הנקבים. ואפילו רחוקים ב' הנקבים שבהעורות זמ\"ז. עד שאי אפשר שיתרמו אהדדי. אפ\"ה טריפה [רט\"ז ל\"ב סק\"ה]. מיהו כל זה במקבו ע\"י חולי. אבל בנתנקב ע\"י קוץ. אז אפילו ניקב רק עור הפנימי. טריפה. דוושט אין לו בדיקה מבחוץ. אבל בניקב עור החיצון לבד. יש חילוק. דבניקב בקוץ או מחט לפנינו במקוה ידוע. או בניקב ע\"י חולי. אז כשר כשיבדוק עור הפנימי כנגד הנקב. אבל כשניקב בקוץ שלא במקום ידוע. אפילו לא נתנקב רק החיצון לבד. טריפה [שם ל\"ג ש\"ך סק\"ז]. ולא עוד אלא אפילו נקרע רק עור הצואר קצת. הוה כשלא במקום ידוע וטריפה. ואפילו מרט רק נוצה א' מהצואר ויצא דם. טריפה מה\"ט [ש\"ך ל\"ג סקי\"ד]. מיהו אם יש שחין על העור אפילו של עוף. ישחט בצדו ויבדוק העור במקום הגרד שכשלא ניקב מעל\"ע כשר [רט\"ז סי' כ\"ג סק\"ח]. ובהפ\"מ אף בתלש שער מבהמה ויצא דם. או בהתחיל לחתוך העור של בהמה ויצא דם. או אפילו מרט נוצה של עוף ויצא דם. ישחט בצדו ויבדוק העור במקום החתך שכשלא ניקב מעל\"ע כשר [ש\"ך כ\"ג סק\"כ וכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ופסוקת הגרגרת
שנפסק רוב חללה לרחבה. ועובי התנוך שבגרגרת לאורכה. אינו משלים לרוב. מיהו כשנפסקה גרגרת לארכה. אז אפילו לא נשתייר רק חוליא א' למעלה וחוליא א' למטה. כשרה. דחוזר ומתרפא. [אמנם בניקבה הקנה למטה ממקום שחיטה במשהו טריפה. וה\"ה בג' הפיצולים שמתפצלת הקנה בסופה. אחד ללב. וא' לכבד. וא' לריאה. כל א' מהן נקיבתן במשהו]. וכל זה בניקב הגרגרת מחמת חולי. או בקוץ בשעה שאחז הגרגרת לבד וניקבה. שידע שלא נגע בוושט. אבל בניקב בקוץ שלא במקום ידוע טריפה. דחיישינן שניקב גם הוושט. ולא גרע מנקרע עור הצואר [ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ניקב קרום של מוח
ב' קרומים יש למוח. א' דבוק על המוח עצמו. וא' דבוק בגלגולת בפנים. ובניקב התחתון נקב מפולש לבד. טריפה. מיהו שלא בהפ\"מ אפילו בניקב עליון לבד נמי טריפה מספק [רמ\"א ותב\"ש בסי' ל\"א]. וי\"א דבניקב העליון לבד אפילו הגלגולת שלם ואפילו בהפ\"מ טריפה [ש\"ך ורט\"ז שם]. מיהו אם נפחת הגלגולת וחסר ממנו כסלע. ששעורו קצת פחות משליש טפח. טריפה. דספו לנקוב הקרום. וה\"ה נקבים רבים בגלגולת שיש בין כולם חסרון כסלע. מצטרפין. ובעוף כל שניקב הגלגולת וחסר כל שהוא. טריפה מספק שנתנקב הקרום. רק דבעוף דיבשה מהני כשתשהה כ\"א ימים שלא תניח בהן ביצים. וכשתתחיל להניח ביצים אחר כך. כשרה. משא\"כ בעוף המים כשניקב הגלגולת לא מהני שהוי. ופשוט שכשנחסר בגלגולת העוף כפי שעור סלע בבהמה. אז גם בעוף יבשה לא מהני שהוי [שפתי דעת ל' סק\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ניקב הלב לבית חללו
ג' חללים יש ללב. ובניקב אחד מהן טריפה [סי' מ']. ונקט הכא לבית חללו. אף על גב דבכל נקובי דמתניתין כך הוא. ה\"ט משום דהלב דופנו עב. ושייך בי' נקב שלא לבית חללו. משא\"כ באחרינהו אינו מצוי בהו נקב שלא לבית חללו. מדדופנותיהן דק*):"
+ ],
+ [
+ "נשברה השדרה
ווירבעלזיילע:"
+ ],
+ [
+ "ונפסק החוט שלה
כמין חוט לבן יוצא מהמוח. ועובר בתוך כל חוליות השדרה. וקרום דק מקיף את החוט. וכשנפסק רוב היקף קרום זה ברחבו. טריפה. אף שלא נשברה השדרה. רק אורחא דמלתא נקט. דרוב פסיקת החוט ע\"י שבירת השדרה היא. אבל נשברה השדרה ולא נפסק עור החוט. או שנפסק המוח שבחוט ועורו קיים. כשר. וטריפות חוט השדרה אינו רק עד פי פרשה ג'. ועד בכלל. ומפני שכשמגיע החוט נגד הירכיים מתחיל להתפצל. להכי בנפסקו ב' חוטי פיצול הראשונים והשניים. טריפה. אבל בנפסקו השלישיים. כשר. דשם כבר הירכיים מעמידין אותה. ואינה מתה. ובעוף שנשברה שדרתו או נתעקמה. צריך לבדוק החוט עד נגד סוף שכיבת עצם הגף המחובר לגוף. והיינו נגד שכיבתו מחוץ לגוף. ובהפ\"מ יש להקל לבלי לבדוק רק עד סוף חיבור אותו עצם בגוף [הט\"ז ל\"ב סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום
וה\"ה ביבשה הכבד עד ששרטוט צפורן נראה עליה. דינה כניטל. מיהו קיי\"ל בחסרה או יבשה צריך שיהיה נשאר כזית במקום מרה וכזית במקום דבוקה. ומדספקינן אי במקום דבוקה בכליות. או במקום דבוקה בטרפש. להכי צריך שישאר ג' זיתים אלו [ש\"ך ורט\"ז. מ\"א סק\"א]. וה\"ה בניטל א' מג' זיתים אלו. ונשאר שאר הכבד. טריפה. ושיעור כזית היינו רק בגסה. אבל בדקה או בעוף. הכל לפי גדלו וקטנו [שם ב' וג']:"
+ ],
+ [
+ "הריאה שניקבה
ב' קרומית יש לריאה. ודוקא בנקבו שניהן זה כנגד זה טריפה. ונוהגין להחמיר אפילו בניקבו זה שלא כנגד זה [ל\"ו]. וכ\"כ בניקבו הסימפונות זל\"ז. ואין בשר הריאה סותם הנקב. טריפה [ל\"ו ו']. ומטעם נקב מטרפינן כל סרכות הריאה כשהן שלא כסדרן. י\"א משום דסרכא מעידה שכבר יש שם נקב. וי\"א משום דסופו להנתק ולהנקב. משא\"כ כשהסרכא כסדרן. לטעם א' כשרה. מדאמרינן שהסרכא לא מחמת נקב נתהוות רק מחמת ששוכבת יחד. וי\"א דכסדרן כשר לטעם א' משום דאפילו יש שם נקב. חבירתה מגנת עליה. מדהו\"ל סתימא דמעיקרא. מיהו לטעם ב' הנ\"ל. משו\"ה כסדרן כשרה. דמדהן כסדרן לא יתנתקו. וי\"א דאפי' בכסדרן צריך בדיקה מדינא. וכל כה\"ג אין אנו בקיאין לבדוק. מיהו אנן נוהגין להכשיר כל שהסירכא בין החתוכים מעיקר האונות עד חציין ואפילו יש חלון. ובהפ\"מ אפילו בין אונא לאומא הדין כן [שפתי דעת ל\"ט סקי\"ב]. אבל אם הסירכא מעיקר האונות עד ראשן בלי חלון. כשר [ש\"ך ל\"ט סקי\"ד]. וה\"ה בין אונא לאומא בהפ\"מ. עוד יש בכלל נקובה [ולא ידעתי למה לא הזכיר הר\"ב רק סרכות]. אטום בריאה. שאינו עולה בנפיחה [מבואר סי' ל\"ו ס\"ט]. ויבש בריאה [מבואר ל\"ו י\"ג]. ומראות פסולות בריאה. שהן. שחור. לבן. געלב [וסימנך שלג]. [ומבוארים סי' ל\"ח]. ואלו הג'. אטום יבש. מראה. מדפוסלין משום נקב. להכי אפילו במשהו טריפה. וכ\"כ יש בכלל נקובה. אופתא . דהיינו שקשה במשמושה כעץ. או קלה כעץ. או שנמצאת נפוחה [מבוארים בסי' ל\"ו י' וי\"ב]. או ריאה שנתמסמסה [ל\"ו י\"א]. או ב' בועות דסמיכי בלי הפרש בשר כרוחב ב' שערות [ל\"ז ג']. או בועא בשיפולי בלי חוט בשר המקיף כרוחב שער א' דנוהגין לאסרו [ל\"ז ד']. או בועא מעבר לעבר במקום סמפונות. דנוהגין לאסרו [ל\"ז ה']. כולן אסורים או מטעם נקובה או סופה לנקוב. אבל צמקה אונא שלימה ע\"י אדם שהחרידה [ל\"ו י\"ד] מטעם חסרה אסורה:"
+ ],
+ [
+ "או שחסרה
שחסר א' ממניין האונות מהג' שבימין או מהב' שבשמאל. או בחסר או יתר הוורדא לדידן. או ששנתה מקומה. תוארה. או מעמדה. דהיינו שהיא הפוכה. שכולן מטעם חסר הוורד מטרפינן. [ש\"ך ל\"ה סק\"ט]. וה\"ה ביתר אונא. דכל יתר כנטול דמי. ודוקא מגבה. שסופה להנקב ע\"י חכוך בצלעות. אבל בשאר דוכתי הוי רביתייהו. וכשר [ל\"ה ג']. ושיעור אונא הוא כפרק אמצעי של גודל. ואם חסר גדולה משיעור זה אחר נפיחה. טריפה. וכן הוא ג\"כ שיעור וורדא. אבל יתרת מגבה מטרפינן אפילו בגדול רק כצפורן של אגודל [ל\"ה ובדיקות אחרונים]. [והיינו דמספקינן בשיעור טרפא דאסא כמה הוא. י\"א שהוא כצפורן של אגודל וי\"א כפרק אמצעי של אגודל. מדיש מין אסא כך וכך. לכן אזלינן ביתר או חסר בכל דוכתא לחומרא [ד\"מ י\"ד סי' ל\"ט סקי\"א]. וי\"א דה\"ה בחסר מבשר הריאה מבחוץ. כמין גומא שמחזיק ביצה ומחצה. או בחסר משיפולי הריאה כמין כף כפופה עד מקום הסמפונות. ובשניהן יש להכשיר בהפ\"מ [ש\"ך והט\"ז סי' ל\"ו ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "עד שתינקב לבית הסמפונות
בית הסמפונות הוא הסמפון הגדול שכל הסמפונות וקנוקנות שבריאה נפתחין לתוכו. וס\"ל דאינו מטריף רק בשהנקב נגדו ממש. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ניקבה הקיבה
נקב מפולש. מיהו הקיבה עשוייה כקשת. והחלב שעל העיגול מבחוץ אינו סותם הנקב. אבל חלב שעל היתר. דהיינו על צד פנימי של עיגול. אף שאסור באכילה. סותם [מ\"א]. מיהו אנן לא בקאינן בזה. ובכל דוכתא אינו סותם [משבצות שם א']:"
+ ],
+ [
+ "ניקבה המרה
במקום שאין הכבד סותמתה. ובניקבה הכבד כנגד הנקב שבכיס המרה. טריפה ובחסרה המרה. יצלה הכבד ויקרענה אח\"כ. אם ימצא בה טעם מר. כשרה. ואם לאו טריפה. מיהו יונים וצבאים שחסר לכל המין המרה. כשרין [מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ניקבו הדקין
ואותו קרום שגוררין מהדקין מבפנים קודם בשולן. אינו סותם הנקב. מיהו הדרא דכנתא געקרעזע בל\"א. שניקב א' מהן לחבירו. חבירו סותם הנקב ושרי. דמכ\"ש דשומן טהור שבכנתא. דסותם:"
+ ],
+ [
+ "הכרס הפנימית שניקבה
כרס הפנימי הוא אותו כיס הגדול שהמאכל נכנס לתוכו מהוושט. ונקרא פאנץ בל\"א וכשניקב אין החלב שעליו סותם הנקב דחלב טמא הוא. ואפילו הטחול שמונח על הכרס אינו סותם. מדמפסיק חלב טמא שעל הטחול [מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "או שנקרע רוב החיצונה
הוא בשר החופה רוב הכרס. והוא הקרום העב שתחת עור הבהמה. שעובר על כל חלל הבטן מהחזה עד הירכיים. והכרס עצמו שבפנים. מעוטו נחבה תחת צלעות הבהמה. ורובו מונח תחת קרום הנ\"ל. ואם נקרע רוב אותו קרום מה שיש ממנה כנגד רוב הכרס הנ\"ל. טריפה:"
+ ],
+ [
+ "הגדולה טפח
ר\"ל בנקרע קרום הנ\"ל בבהמה גדולה. שבה אורך הקרום הנ\"ל מהצלעות עד מקום שכלה הכרס (יותר מטפח) [ב' טפחים]. אז סגי בנקרע טפח:"
+ ],
+ [
+ "והקטנה ברובה
ר\"ל בבהמה קטנה שאין בקרום הנ\"ל אורך (טפח) [ב' טפחים]. משערין בנקרע רוב אותו אורך. והכי קיי\"ל [מ\"ח ס\"ג]. וה\"ה בהיה הקרע ההוא בעיגול. אם יש בו כדי למתחו לשיעור טפח בגדולה או לשיעור רוב ארכה בקטנה. טריפה. ובנקרע רוב עובי אותו קרום באורך טפח רק בהפ\"מ כשר [עיין ש\"ך שם]. וכל זה בניקב ע\"י חולי. אבל בניקב לחלל ע\"י קוץ. אפילו נקב משהו טריפה. דחיישינן שניקב א' מאברים הפנימיים. שאין להם בדיקה במקום שאין ידוע. מיהו אם עור הבהמה שלם אף שהבשר נקוב תחתיו. כמו שנעשה כמה פעמים ע\"י נגיחה. כשר [משבצות שם ה']:"
+ ],
+ [
+ "המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ
סוף הכרס עשוי ככובע. ונקרא בית הכוסות. וההמסס מונח אצלו [ונקרא כלשון רומי אמאזוס. דוגמת המסס שבלשון המשנה. ועי' מ\"ש פסחים פ\"י סי' נ\"א. ואין המסס רק לבהמות מעלת גרה]. ודופן ההמסס דבוק אל דופן בית הכוסות. וביניהן חור ששופכין בו המאכלים מזה לזה. ולהכי אם נקבו במקום חבורן יחד. מזה לזה. כשר. דהרי בלא\"ה שפכו שם אהדדי [ודלא כר\"ב]. אבל בניקב זה או זה נקב מפולש שלא במקום חבורן. דהיינו לחוץ. טריפה. וי\"א דהמסס שעורו דק. וכ\"כ בית הכוסות במקום שעורו דק. וכ\"כ כל הכרס. מדעורו דק. להכי בניקבו ע\"י מחט. אפילו מצ\"א. ואפילו אין קורט דם כנגד המחט מבחוץ. רק יש קורט דם בצד שהמחט תחוב. טריפה. וכן נוהגין. אם לא בהפ\"מ [מ\"ח ז']:"
+ ],
+ [
+ "נפלה מן הגג
בנפלה מעצמה. אם יש מכריסה עד המקום שנפלה שם י' טפחים. ובהפילוה אחרים. ולא ידעה שרוצים להפילה. או שהפילוה בבת אחת אפילו בפחות מי' טפחים. בכולם. אם שחטה קודם שעמדה. טריפה. דחיישינן שנתרסקו איבריה. מיהו בשהתה מעל\"ע. או עמדה מעצמה אף רק ע\"י גערה או מקל [עי' פ\"ב מ\"ו] אעפ\"י שלא שהתה. בשניהן צריכה בדיקה מדינא. ואנו אין בקיאין בכל בדיקה שהיא מדינא. אבל בהלכה ד' אמות הילוך יפה. א\"צ בדיקה. וכשרה. ואפילו מצאו אח\"כ שינוי באבריה בפנים. כשרה. כל זמן שאין טריפות בהשנוי. וכל זה אף בעוף. וה\"ה בנפל עליה אבן או קורה. ואינה יכולה לעמוד ולילך. מיהו בכה\"ג. אפילו הלכה יפה צריך בדיקה במקום הכאה בחוט השדרה. ובהך בדיקה אנו בקיאין. אבל בהוכתה נגד הריאה אין אנו בקיאין [ל\"ב הט\"ז ק\"ד ובסי' נ\"ח הש\"ך סק\"ד. ונ\"ל לחלק בין ריאה לשדרה דחוט השדרה שעצם מקיפו סביב. ואינו נפסד כל כך מהר ע\"י הכאה. לכן הוה בדיקתו רק חומרא בעלמא. כדאמרינן בריאה של עוף שנפל לאור דצלעותיה מגינות עליה [כסי' נ\"ב א']. ושם א\"צ בדיקה כלל. אבל הכא דאיכא הרעדת ההכאה. בצלעות צריכה ריאה בדיקה מדינא. אבל בשדרה שעצם מקיפו סביב. בדיקתו הוא רק חומרא בעלמא. או נ\"ל דחוט השדרה מתוך שהוא דק אילו שלט בו הרעדת ההכאה. בדקותו היה מתנתק לגמרי. ובזה ודאי אנו בקיאין לראות אם נתנתק או לא. משא\"כ ריאה שמא נתרועע ע\"י ההכאה בשנוי מראה. שאין אנו בקיאין לבדוק אחריו [כמ\"ש בשפתי דעת נ\"ה ד']. ושור שמפילין לסחטו. לכתחילה יקשרו רק ב' רגליו. ובדיעבד גם בקשר ג' רגליה שרי. אבל בקשרו כל רגליה. חוששין בה לריסוק כלעיל [נ\"ח הט\"ז וש\"ך שם]:"
+ ],
+ [
+ "נשתברו רוב צלעותיה
י\"ח חוליות יש בשדרה. ג' ראשונות שסמוכות לזנב. אין בהן צלעות. ג' שניות יש בהן צלעות לכאן ולכאן ואין בהצלעות מוח. ואח\"כ יש י\"א חוליות. שיש בכל א' צלע לכאן ולכאן. ויש בהן מוח. ואח\"כ יש חוליא א' למעלה. שיש בה רק צלע קטן מכאן וצלע קטן מכאן שנחשבת לחזה. נמצא יש לבהמה כ\"ב צלעות גדולות שיש בהן מוח. ובנשברו בהן י\"ב מחציו ולמעלה כלפי שדרה. טריפה [נ\"ד]. ובעוף שנשבר רק צלע א' ויש בו עוקץ. אף שלא כנגד הריאה אין להתיר רק לכבוד שבת והפ\"מ. מיהו כשהבשר שלם על העוקץ כשר [שפתי דעת נ\"ז סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ודרוסת הזאב
דרוסה היינו הכאה. שהטורף מכה בצפרניו בבהמה. ואין דרוסה רק ביד של הטורף. וכשהטורף חי. ומכה מדעת. וסי' יחד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר
מלתא דת\"ק מפרש. והלכה כוותיה:"
+ ],
+ [
+ "דרוסת הזאב בדקה
בכבש ועז. אבל לא בשור. ובעגל רק בהפ\"מ שרי [ש\"ך נ\"ז סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ודרוסת ארי בגסה
וכ\"ש בדקה ועוף:"
+ ],
+ [
+ "דרוסת הנץ
שפערבער :"
+ ],
+ [
+ "בעוף הדק
יונים. וה\"ה בתרנגולים קטנים. ואפילו גדולים מהדורס:"
+ ],
+ [
+ "ודרוסת הגס
האביכט:"
+ ],
+ [
+ "בעוף הגס
אווזים וברבורים. וקיי\"ל דנץ וגס יש להן דריסה אפילו בגדיים וטלאים. וכ\"ש בעופות הגדולים מהם. מיהו בגדיים וטלאים אין להם דריסה רק כשהגיע צפרנם לחלל [ש\"ך נ\"ז סקי\"ב]. אבל שאר עופות הדורסים. יש להן דריסה בעוף השוה להן בגודל. ולא בגדול מהן [נ\"ז ג']. וכל דרוסה צריך בדיקה. ואנן לא בקאינן לבדוק. רק אם היא תרנגולת. יוכל להשהותה עד שיעברו עליה כ\"א יום שלא תניח בהן ביצה. ואם אח\"כ שוב תתחיל להניח ביצים. כשרה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "טרפה
ר\"ל כל שהוכתה מכת מות שאי אפשר לחיות עוד י\"ב חודש. טריפה [ונקט מלת כמוה*). דר\"ל אפילו היא חיה כמה שנים. אמרינן שהיא מהמיעוט. דרובן אינן חיין] וזה הכלל דנקט. מרבה ד' טריפיות שנזכרו בדוכתא אחרינא במשנה. בהמה שנחתכו רגליה [לקמן פ\"ד מ\"ו]. ונעקר חוליא א' מהשדרה. אפילו מאותן שאין בהן צלעות. ואפילו במקום שאין פסיקת חוט השדרה פוסל. טריפה [כאהלות פ\"ב מ\"ג]. וגלודה [לקמן מ\"ב]. וחרותה [שם]. ועוד מרבינן בזה הכלל. ז' מיני טרפיות. ואלו הן א) קולית הירך. הוא העצם השלישי שברגל. כשנמנה ממטה למעלה. והעצם הזה עגול בראשו כעין תפוח שבראש המכתש. והתפוח הזה תקוע בחור שבעצם שבגוף שעשוי כמכתשת. ואם נשמט המכתש הזה מהמכתשת. היינו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה. וכך דינו. אם גם נרקבו רוב הניבין. והן הגידין שאחוז בהן המכתש בהמכתשת. טריפה. ואנן לא בקאינן בבדיקת רקיבה. ולהכי בשף מדוכתא אפילו לא נרקבו ולא נפסקו הניבין טריפה. ובדמשק אליעזר לי\"ד כתב שהסי' הוא אם ירך א' גבוה מחברתה הוא סי' דשף מדוכתא. ואילה\"ק מבכורות [פ\"ו מ\"ז] דחשבינן לה בין המומין. א\"כ אינה טריפה. י\"ל התם מיירי בלא אתעכל ניביה. מיהו בהפ\"מ מכשירין בב' תנאים. (א') שעור ובשר חופין את רובו [עיי' פי' זה בי\"ד נ\"ה מסעיף ז' ולהלן] (ב') שהניבין ג\"כ שלימין ובריאים. ופירוש ניבין. לרמב\"ם ומחבר ר\"ל העור הגידים שבשפת המכתשת סביב. והעור ההיא דבוק ואחוז גם כן במכתש סביב חוץ למכתשת. ולרש\"י הוא גיד כמו חבל שבראש התפוח הנ\"ל שקשור בו ג\"כ בעומק המכתשת. ויש לחוש גם לפי' זה [שפתי דעת נ\"ה א' וח']. וביש חכוך ושריטות בראש המכתש. ומכ\"ש בנשבר המכתש או המכתשת. דינו כנשמט. דאז ודאי נשמט הקולית ממקומו [שפתי דעת נ\"ה סק\"ח']. וכן נ\"ל ראיה דאל\"כ לא משכח\"ל שף שלא יהיה לכה\"פ ג\"כ אפסיק ניביה. וא\"כ נפל התירא דשף בלא אפסיק ניביה בבירא. אע\"כ דגם בכה\"ג מחשב שף]. וכ\"כ בנשבר עצם הקולית תוך ד' גודלין סמוך לגוף בגסה. ותוך ב' בדקה. ותוך אגודל בעוף הגס. ובעוף קטן לפי קטנו. אפילו חזר ונקשר היטב. טריפה. אפילו לא נרקבו ולא נפסקו הניבי. דדינו כשמוט. מיהו בהפ\"מ מכשירין בכה\"ג אם עור ובשר חופין את רוב השבירה. ואף שנפסקו הניבין אם רק לא נרקבו. ובהא קיל נשבר. יותר מאילו ודאי שף. דבודאי שף צריך גם בהפ\"מ שלא נרקבו וגם לא נפסקו הניבין [שם]. ובנתעכל הניבי ולא נשבר ולא נשמט הקולית. כשר [ופ\"ח מחמיר. ולא קיי\"ל כוותיה] [שפתי דעת נ\"ה סק\"ו]: ב) כוליא שנתמסמס ונרקב בשרה. או שנחלקה לב' במכת חרב בכח [עפר\"ח]. בשניהן אם הגיע הלקותא בתוך הלובן שבתוך הכוליא טריפה. וה\"ה בהיה הלקותא בהלובן לבד. טריפה. וכל זה באין מוגלא. אבל בלקתה במוגלא או במים עכורים. אפילו אינה רק בועא קטנה שעליה מבחוץ. טריפה. וכ\"ש אם בועא קטנה בפנים עד החריץ. מדנגע בחריץ לא מחשב חסרון מבפנים וטריפה אבל בלקתה במים זכים ומתוקים. אפילו הלקותא היא ג\"כ בלובן. כשר. רק צריך שישאר קצת מהלובן קיים [רט\"ז מ\"ד סק\"ו וס\"ק ח']. וי\"א דאף בנתמסמס הבשר א\"צ שיגיע ללובן [ש\"ך שם סק\"ה]. וי\"א דאף מוגלא אינו פוסל רק כשהוא בלובן [פר\"ח שם]. מיהו כשיש מוגלא בתוך בשר הכוליא. ולא נתגלה לחוץ וגם לא לחריץ. כשר מדהו\"ל חסרון מבפנים [ט\"ז שם סק\"ו]. ואין טריפות כוליא בעוף [מ\"ד]. ג) טחול שניקב נקב מפולש במקום העב שלו. ולא נשאר החצי מעובי אותו מקום בטחול. טריפה. ובאין הפ\"מ כל מה שמונח מהטחול על הכרס אף שאינו דבוק לו. אם ניקב טריפה. ואפילו בהדק שבצד העב נמי יש להחמיר באין הפ\"מ. ובהפ\"מ כל שאין דבוק להכרס. נקרא דק. וכשר כשניקב [שפתי דעת מ\"ג ה']. ועגלים שמצוי בהם נקב בטחול בצד הגס הכשיר רט\"ז [מ\"ג סק\"ב]. ומשמע מדבריו אף באין מצוי ברובם. וכן הסכים ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל. ואין טריפות בטחול בעוף. וראוי להחמיר לעצמו [שם]. ד) נתדלדלו הסימנין ברוב מקום דבוקן בלחי. ולא נשאר רק כאן מעט וכאן מעט. טריפה [סי' כ\"ד ט\"ז]. וכ\"כ סימנין שנדלדלו זמ\"ז ברוב ארכן. טריפה [ל\"ג] ה) צלע גדולה שנעקרה עם חצי חוליתה טריפה. ובנעקרה צלע קטנה וחצי חוליתה. או שנעקר צלע א' מעיקרא בלי חוליא. באין הפ\"מ יש להטריף [ש\"ך נ\"ד סק\"ד]. ו) עצם הגלגולת שנתרוצץ. אף שלא נפחת העצם ולא ניקב הקרום. בין שהרצוץ הוא ברוב גבהה [דהיינו שנתרוצץ המקום שמהעינים עד הקרניים ברוחב חוט שלא בעיגול ההיקף. רק דרך גובה. וברוב גובה אותו מקום] או ברוב הקפה (דהיינו שנתרוצץ רוב היקף מקום הנ\"ל ברוחב חוט). טריפה [סי' ל']. ז) יש אומרים דכרס החיצונה דמתניתין. הוא חלק מכרס הפנימי [כש\"ס ד\"נ ע\"ב]. וא\"כ מרבה נמי בזה הכלל בשר החופה את רוב הכרס. וכמבואר לעיל סי' ט\"ו ט\"ז. ובכל הנקבים שבמשנתינו שאוסרים יש ה' דברים שהם כנקב (וסי' מסמים). ואלו הן א) מראה שנשתנה. באבר שנקב פוסל בו. ודוקא כשיש מוגלא או בשר בלוי על המראה וכשמגרר המוגלא והבשר הבלוי. עדיין נשאר שנוי. מראה בבשר הבריא שתחת המוגלא. אז הו\"ל כנקוב [שפתי דעת מ\"ג ד']. אבל כשהבשר בריא לגמרי. רק שנשתנה מראיתו כשר. דאין מראה פוסל רק בד' מיני טריפות [אורך סימן]. ואלו הן (א) נפלה לאור ונתאדמו בני מעיה הירוקות. או הוריקו האדומות טריפה [נ\"ב]. (ב) וושט יש לו ב' עורות. חיצון אדום ופנימי לבן. ואי חליף ברובו טריפה [ל\"ג ה']. (ג) ריאה שיש עליה א' מג' מראות הפסולות. שחור. לבן. געלב. כלעיל [ל\"ח]. (ד) כוליא שיש בה לובן או שחור או געלב. י\"א שהיא לקותה [מ\"ד]. [וכ\"כ מראה אדום או שחור פוסל בדרוסה כסי' נ\"ז. רק דאנן לא בקאינן למבדק בדרוסה]. אולם כשהמראה שחור. אף שהבשר בריא ושלם דינו כנקוב בכל האיברים באין הפ\"מ [משבצות מ\"ג ה']. ב) סירכא בשאר איברים חוץ מריאה. בעי בדיקה לכתחילה אחר נקב. ובדיעבד מותר בשאר אברים בלא בדקו שם אחר נקב. חוץ מטרפש שנסרך להמסס. ולא בדקו אחר מחט. אסור אפילו בדיעבד [משבצות מ\"ב א']. ג) מכה מעבר לעבר או בשר שלקוי קצת. הו\"ל כבשר שנתמסמס שהרופא גורדו. וכנקוב דמי [מ\"ח ש\"ך סק\"ט וט\"ז שם]. ד) יבלת ווארצע. דינו כקרום שמחמת מכה. ואם הוא מעבר לעבר כנקוב דמי [שפתי דעת מ\"ט ב']. ה) מחט שתחוב בא' מבני מעים מצד פנים. ומצד חוץ כנגד פי המחט יש מראה. או סירכא. או מכה. או יבלת. או קורט דם [היינו טפת דם ממש או דם נצרר. [שפתי דעת מ\"ו סק\"ט]. או שיש מבחוץ חלודה כנגד פי המחט. טריפה [שפתי דעת ססמ\"א. ומ\"ח ס\"ט]. אבל באין מחט תחוב כנגדן מבפנים. כשרים כל הנהו בשבשר שלם תחתיהן [צ\"צ סי' מ\"ט]. מיהו במונח המחט בבמ\"ע ואינה תחובה. ויש סרכא בחוץ. רק בהפ\"מ יש להתיר (שפתי דעת ססמ\"א):"
+ ],
+ [
+ "ואלו כשרות בבהמה
כולהו צריכי. וכדנפרש:"
+ ],
+ [
+ "ניקבה הגרגרת
ואינו חסר מגוף הגרגרת כשיעור איסר. וכדמפרש לקמן. והא קמ\"ל דבנקב כאיסר טריפה [ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "או שנסדקה
מיהו בזה צריך שישאר בה למעלה ולמטה משהו שלם במקום שראוי לשחיטה [ל\"ד ז']:"
+ ],
+ [
+ "עד כמה תחסר
כשניקבה שתטרף:"
+ ],
+ [
+ "עד כאיסר האיטלקי
והכי קיי\"ל. ולדידן משערין כשהנקב כרוב רוחב חלל הקנה [שם]. והא דלא נקט להך טריפה במשנה א'. וכ\"כ קשה למה לא נקט התם גלודה דטריפה לחכמים כמ\"ב. וכ\"כ לא נקט ניקב טחול בסומכא דטריפה. י\"ל דכולהו אתרבו בזה הכלל וכדמשני בש\"ס [דמ\"ב ב'] מדיש עוד כמה מיני טריפות דלא פרט להו במתניתין ואתרבו כולהו בזה הכלל:"
+ ],
+ [
+ "נפחתה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח
קמ\"ל דבנפחת הגלגולת בלי נקיבת קרום כשר. ולא אמרינן וודאי סופו לנקוב הקרום. מיהו כשנקב הגלגולת גדול כסלע. והוא מעט פחות משליש טפח. אין זה פחת אלא חסרון וטריפה [ל']:"
+ ],
+ [
+ "ניקב הלב ולא לבית חללו
קמ\"ל הכא דלא תימא דמשנה א' מיירי אפילו סמוך לבית חללו. דבכל תורה כולה רובו ככולו.:"
+ ],
+ [
+ "נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה
קמ\"ל דלא תימא רישא או או קתני. או י\"ל דסד\"א דברישא תרתי בעי. נשבר ונפסק. קמ\"ל דהא בנפסק לחוד טריפה:"
+ ],
+ [
+ "ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית
קמ\"ל דרישא דנקט ולא נשתייר ממנה כלום טריפה. היינו רק אליבא דר\"ש ב) [דמ\"ו א'] דס\"ל דבנשתייר אפילו קצת כשרה. ולהכי נקט הכא דבנשאר כזית כשרה. והיינו כר' חייא. וכדקיי\"ל כוותיה:"
+ ],
+ [
+ "המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה
קמ\"ל דלא תימא לחוץ דרישא ר\"ל מפולש. ואפילו במקום חבורן. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ניטל הטחול
קמ\"ל הא ניקב בסומכיה טריפה. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ניטלו הכליות
אפילו נטלו כל ב' הכליות. או שהיו ג' כליות. ואפילו דבוקים יחד במקום חריץ. אף דבכל דוכתא כל יתר כנטול דמי. הכא כשר [ב\"ח מ\"ד]. וה\"ה בניקב הכוליא או שיש חתך בהכוליא ואפילו במקום חריץ. רק שלא נחלקה לשנים כשר [עי' רפ\"ח מ\"ד סק\"ה]. מיהו דוקא כשנבראת בלי כליות. או שניטלו על ידי אדם. אבל בנטלו הכליות ע\"י חולי לש\"ך ורט\"ז ולמחבר טריפה. ולרש\"ל כשרה. והסימן שנבראת כך. הוא כשהכיס שבו הכליות מלא שומן. אבל כשכיסן ריק. סי' הוא שנמוחו ע\"י חולי [שם]. אמנם כוליא שהקטינה. לכ\"ע יש חילוק דאם אין פניה שבחוץ כווץ. סי' הוא שנבראת כך וכשרה. אבל כשהוא כווץ. ע\"י חולי הקטינה. ואז צריך שישאר בגסה יותר מכשיעור ענבה בינונית [ולרט\"ז ר\"ל חלק א' מכוליא שכולה עשויה ענבים ענבים]. ובדקה יותר משעור פול. וי\"א דסגי כענבה בגסה וכפול בדקה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ניטל לחי התחתון
ממעל לוושט וקנה. באופן דליכא עיקור סימנין. כשרה. ודוקא בשיכולה לחיות על ידי שיתחוב המאכל לגרונה [ל\"ג. וה\"ג בש\"ס דנ\"ה ב'. ותמהני וכי ס\"ד שבהמה שצבתה פיה שאינה יכולה לחיות ע\"י המראה והלעטה נימא דטריפה. דאף דכלל בידינו כל שאין כמוה חיה טריפה. היינו ע\"י החבורה בעצמה. ולא ע\"י שאינה יכולה לאכל. ואת\"ל דבשאינה יכולה לחיות ע\"י המראה והלעטה. הוה אות דהרעותא גדולה ותמות מצד החבורה בעצמה. ה\"ת אי גרסינן בש\"ס אמר ר' זירא. י\"ל דהכי קבל מרבותיו. אבל אי נימא כרא\"ש דרק הגאונים כתבו כן מסברא דנפשייהו. קשה שפיר מנ\"ל. וכי להוסיף על הטריפות יש בידינו. כלעיל [דנ\"ג א']. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "ניטל האם שלה
הוא הכיס שהולד מונח בתוכו ברחם. ובעוף י\"א דרק בהפ\"מ כשר. ובניקב האם דינו כניטל. וי\"א דבניקב. אף בבהמה אין להכשיר רק בהפ\"מ ובנימוק הולד. י\"א דטריפה. וביצים צבויים בעוף. המנהג להקל לצורך [מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "וחרותה בידי שמים
שצמק בשר הריאה שלה. שכשמנפחין אותה. עולות רק הסמפונות. בנפיחה. והבשר שבין סמפון לסמפון נשאר מונח מת. ועל ידי זה נראות כחריות וענפי אילן נפוחות. אם נעשה זה בידי שמים על ידי רעם שנפחדה על ידו. או מפחד חיות רעות. כשרות. דהדרא בריא. [ומ\"ש בספר חכמת אדם דלא מצא לאחד מראשונים שכתב הטעם דהדרא בריא. א) במחילת כבודו אשתמיטתיה מניה שכך כתב רש\"י בפירוש [חולין דנ\"ה ב']. אבל בהופחדה ע\"י אדם ששחט אחרת לפניה וכדומה. אז דוקא כשלא צמקה אונא שלימה כשרה. וכשנשרה הריאה כ\"ד שעות במים פושרין בחורף ובצוננים בקיץ. והדרא בריא. הוא סימן שנעשה בידי שמים. אבל אין אנו בקיאין בבדיקה רק כשמסתבר שבא לה ע\"י רעם וכדומה. ולרש\"ל ורט\"ז בכה\"ג א\"צ בדיקה [ל\"ו ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "הגלודה
שנפשט כל עורה ע\"י אדם או ע\"י חולי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים פוסלין
וקיי\"ל כחכמים. מיהו בנשאר כרוחב סלע [הוא מעט פחות משליש טפח. כסי' ל']. על הטבור. וכרוחב סלע על ראשי אבריה. וכרוחב סלע על השדרה כולה. כשרה. ובנטלן אלו ושאר העור קיים. דוקא בנטלו כל ג' שעורי רוחב סלע הנ\"ל. אבל בניטל רק א' מהן ושאר העור קיים. כשר. ועוף שניטל כל נוצותיו מחמת חולי ונשאר ערום. טריפה [נ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו טרפות בעוף
אף דכל הטרפיות שבבהמה. ה\"ה בעוף [כש\"ס דנ\"ו סע\"א]. [ואי\"ל דהרי מצינו בענף היוצא מבד במעיים טריפה בבהמה וכשר בעוף [כש\"ס דנ\"ח ע\"ב]. י\"ל דהיינו בנברא כך ומטעם דכל חיווי ברייתא הכי אית להו. אבל בקלקול אבר. אין חילוק בין עוף לבהמה. והא דטחול שניקב בעוף דכשר [כי\"ד סי' מ\"ג]. היינו מדאינו דומה בתוארו כבבהמה. אינו נקרא טחול ודומה כאין לעוף טחול כלל [אב\"י טעם זה ששם ע\"ר שליט\"א בפי הרמב\"ם. פנים חדשות בא לכאן. כי לא מצאתיו לשום מפורש ב). והוא כפתור ופרח. ובו מתורץ קו' הר\"ן על הרמב\"ם שכתב [בפ\"י משחיטה ה\"י] דמדהוא עגול אין בו טריפות נקובה. והרי אדרבה מדא\"א לחלק בו בין סומכא לקולשא. הול\"ל ספיקא לחומרא ויהיה הכל כסומכא. ולע\"ר הנ\"ל ניחא. דלא לחנם נקט הרמב\"ם יתור לשון. עגול הוא כעינב. ואינו כטחול בהמה עכ\"ל. אלא ר\"ל מדהוא עגול אינו כטחול כלל. דאע\"ג דריאה של עוף נמי אינו דומה בתוארה לריאה דבהמה. מדאין לעוף חתוכה דאוני. ואפ\"ה דינה כריאת בהמה. י\"ל דעכ\"פ תוארה הכללי הוא ממש כשל בהמה. וגם בבהמה מצוי שלא יהיו לה חתוכי דאוני. משא\"כ טחול עגול אינו מצוי כלל בבהמה. ועוד דגם התלמוד הזכירה בכלל ריאה כחולין [דנ\"ז א']. אפ\"ה קמ\"ל הך מתניתין דכולהו צריכי:"
+ ],
+ [
+ "פסוקת הגרגרת
נקובת הוושט אגב פסוקת הגרגרת נקט לה. דלא תימא בעוף דזוטר חיותה. אפילו לא נפסק רוב חלל הגרגרת לרחבה טריפה. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הכתה חולדה
וויעזעל. וה\"ה בהיה הנושך או הנשוך מין הגדול יותר. רק אורחא דמלתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "על ראשה
מיירי שהכתה ברגליה. או שנשכה בשיניה. דאלו ביד יש דרוסה לחולדה בעופות. וכל כנגד חללה טריפה [ונ\"ל דמקום כו' דנקט תנא. לאו אמוכה לחודא קאי. רק גם אמכה. ור\"ל מקום שבחולדה שעושה להמוכה בו טריפה ולא דרוסה] ג):"
+ ],
+ [
+ "מקום שעושה אותה טרפה
ר\"ל שניקבה העצם. שיש לחוש שניקב קרום של מוח. וצריך בדיקה. והא דלא נקט ניקב הגלגולת. קמ\"ל דכל שהכתה חולדה אף שלא חזינן שניקב הגולגולת. צריך בדיקה. וכדקאמר בש\"ס. אבל בבהמה אין חוששין לנקיבת הקרום. ורק בנפחת הגולגולת כסלע. טריפה בלא\"ה. דסופו לנקוב הקרום. ולדידן כל שניקב הגולגולת בעוף. אין אנו בקיאין בבדיקה [ל']. וי\"א דקמ\"ל בעוף. דאף בעוף לא מטרף בנשבר הגלגולת רק בניקב הקרום. וי\"א דקמ\"ל דבעוף בניקב העליון לבד טריפה:"
+ ],
+ [
+ "ניקב הקורקבן
מאגען. פופפעק. ודוקא בניקב מפולש גם הכיס שבפנים. ובנמצא מחט תחוב בקורקבן מצד חוץ אף שלא נקב מעבר לעבר. לא גרע ממחט שנמצא מונח בחלול הגוף. דטריפה. דחיישינן לנקיבת אחד מאברים הפנימיים [מ\"ח ס\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ניקבו הדקין
קא משמע לן משום סיפא. דאלו כשרות בעוף יצאו ב\"מ ולא ניקבו. דלא תימא בעוף אפילו ביצאו לחוד טריפה. ולפעד\"נ קמ\"ל דדוקא נקבו הדקין טריפה. הא בניקב כרס החיצונה בעוף כשר. כל שאין חשש שניקב העור ע\"י קוץ [כדט\"ז ססמ\"ט]. מיהו בנמצא מחט תוך חלול הדקין של עוף בתחוב במקצת טריפה. ובלא תחוב ואין רושם מבחוץ מותר בהפ\"מ [מ\"ו ש\"ך סקי\"א]. [ובר אוז שבועות במעיו. יש לבדוק בפנים. שכשתולעים נושכים נגד הבועות טריפה]:"
+ ],
+ [
+ "נפלה לאור ונחמרו
נתחממו. וי\"א דר\"ל נתכווצו:"
+ ],
+ [
+ "אם אדומים כשרים
מתניתי' מיירי בהאברים שאדומים בטבע. כגון לב וקורקבן וכבד [וה\"ה טחול בסימנה]. להכי דוקא כשנראה שם משהו ירוק. טריפה. אפילו אין הירקות מעבר לעבר. מיהו ה\"ה האברים שהן ירוקים בטבע. כהמעיים ומרה. כשהאדים שם משהו טריפה אפילו אין האדמימות מעבר לעבר [ונ\"ל ל\"מ דמשנתינו מפורש בה דבירוקה מיירי דמלת נחמרו פירושו נתאדמו. כמו יין חמר (תהלים ע\"ה) שפירושו יין אדום א\"כ אין כאן חסרון כלל בלשון המשנה. עוד נראה לי לפי דעת רבותינו דמשנתינו רק באדומים בטבע מיירי. הא דנקטה מתניתין רק מאותן שהן אדומים בטבע ה\"ט דאדומים בטבע אינן רק לב קורקבן וכבד וסד\"א דמדמונחין תחת עצם החזה. אין שנוי מראה פוסלת בהן. כמו דלא חיישינן בריאה ש?נפלה לאור מה\"ט מדטמונה תחת הצלעות [כש\"ס דנ\"ז א']. קמ\"ל דאפ\"ה דוקא בריאה דטמונה שם מג' צדדים. משא\"כ לב וכו' דאין עצם החזה מגין עליהן רק מצד א']. מיהו כשנשתנו מראיתן ושלקן [היינו אפילו בישול מרובה כרתוי\"ט תרומות פ\"י מ\"י וי\"א]. וחזרו למראיתן כשר [ובשפתי דעת נ\"ב סקי\"ט כתב דאנן לא בקאינן בשליקא. ולא ידענא אמאי. הן אמת שכך כתב הש\"ך (סי' ע\"ג סק\"ח). אבל זה אינו רק התם דהשליקה היא חומרא. אבל הכא דהשליקה היא קולא. דאם חזרו למראיתן גם ע\"י בישול מרובה שרי. א\"כ לו יהא שאין אנו בקיאין ונתבשלה רק בישול מועט. כיון שחזרה ע\"י בישול מועט כ\"ש שתחזור ע\"י בישול מרובה]. ובכל שנפלה לאור אין אנו בקיאין בבדיקה [ש\"ך סוף סי' נ\"ב]. ולרט\"ז ותב\"ש גם אנו בקיאין [שפתי דעת שם]. וגם בבהמה יש דין נפלה לאור. רק נקט עוף. מדמצוי כך. ולרמב\"ם בבהמה מותר דעורה מגין עליה [עי' רא\"ש]. ואין להתיר רק בהפ\"מ [ש\"ך נ\"ב סק\"ז]. אבל אם וודאי נחמרו במ\"ע. יש להחמיר גם בבהמה אפילו בהפ\"מ. דהרי רפ\"ח ותב\"ש מחמרי גם בבהמה לבדוק אם נחמרו. אמנם בנמצא שנוי מראה באברי עוף ואינו ידוע שנפל לאור. לרי\"ף אסור. לפיכך לדידן דוקא בהפ\"מ כשר. [ש\"ך ורפ\"ח נ\"ב]. ולכאורה נ\"ל ראיה להתיר מדקאמר ר\"נ [דנ\"ו ב'] אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה. ואי נימא דגם בשלא נפלה לאור חיישינן. הול\"ל בקיצור אדומין ששלקן והוריקו טריפה. אע\"כ דדוקא בשנפלו לאור חיישינן. וקאמר שפיר אדומין שלא הוריקו ע\"י נפילתן לאש. מיהו י\"ל דלעולם בשלא נפלה לאור מיירי. וה\"ק לא מבעיא בשלא ראה אותן קודם שבשלן. ודאי חיישינן שמא מקמי בישול ירוקין היו אלא אפילו כשראה אותן קודם בישול שלא הוריקו. דוודאי הוריקו מחמת בישול. אפ\"ה אסור]:"
+ ],
+ [
+ "דרסה
אדם ברגלו:"
+ ],
+ [
+ "וטרפה בכותל
ר\"ל או שדחה אותה בכח אל הכותל:"
+ ],
+ [
+ "או שריצצתה בהמה
כתתה אותה בהמה ע\"י דחיפה והפילתה. ונ\"ל דנקט הני ג' דקמ\"ל דבין שההכאה היה ע\"י שנפל דבר קשה עליה מלמעלה. כדריסת אדם. או שנדחקה בכח אל דבר קשה שמן הצד. כטרפה בכותל. או שנפלה על דבר קשה. כדחיפת בהמה. בכולהו חיישינן לריסוק אברים. וה\"ה בנפלה ממקום גבוה. מיהו בשקפצה מעצמה בלי שרודפה אדם. אפילו גבוה מאד רפ\"ה אין חוששין לה. ואפילו אינה יכולה לילך אח\"כ [נ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומפרכסת
נ\"ל דר\"ל אף שמנענעה א\"ע וזוחלת ממקומה. אבל אינה יכולה לילך הלוך יפה:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
מיהו צריכא בדיקה. ואנן לא בקיאין בבדיקה. אבל בהלכה אח\"כ הילוך יפה ד' אמות. אף שנמצא שנוי באבריה בדבר שלא מטרפא בה בלא\"ה. כשרה. וא\"צ בדיקה [נ\"ח]. ונ\"ל דמה\"ט נקט הכא ושחטה. והרי פשיטא דבשחטה מיירי. וגם מ\"ש הכא מכולה מ\"ד דלא נקט התם ושחטה. י\"ל דה\"ט משום דאי לא תנא ושחטה סד\"א דגם קודם ששחטה כיון ששהתה נחזיקנה כשרה. ויהיה חלבה מותר. והרי זה ליתא. דהרי צריכה בדיקה להכי קאמר ושחטה כשרה. ר\"ל אפשר שתהיה אז כשרה כשיבדקנה. וענ\"ל דלא תקשי דלא נקט הכא אם לא שהתה טריפה. דהרי באלו טריפות בעוף מיירי כולה משנתינו. ה\"ט משום דלא פסוקה לוה דהרי גם בלא שהתה אם רק עמדה. כשרה בבדיקה. והא דלא תני לה הכי במתניתין. [ה\"ט דמק\"ו שמעינן לה משהתה]:"
+ ],
+ [
+ "ניקבה הגרגרת או שנסדקה
דינה כבהמה לעיל סי' ל\"א ל\"ב:"
+ ],
+ [
+ "מקום שאינו עושה אותה טרפה
שהכתה ברגליה או בשיניה. דכל שלא כנגד המוח א\"צ בדיקה [ונ\"ל דקמ\"ל דלא גזרינן הכתה ברגל אטו ביד]. וה\"ה בנקבה הגולגולת ולא הקרום. מיהו לדידן כל עוף שניקב עצם הגולגולת. טריפה מספק שמא ניקב הקרום. ובתרנגולת מהני כשתשהה מלהניח ביצים כ\"א יום. ותחזור להניח ביצים. אבל בעוף המים לא מהני שהוי בניקב הגולגולת לבד. דטריפה וודאית היא וה\"ה בעוף היבשה שניקב עצם הגלגולת כפי שעור סלע בבהמה. לא מהני שהוי [שפתי דעת סס\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ניקב הזפק
קראפף מיהו גגו של זפק. דהיינו כל מה שמשפע ממנו כשמושך הוושט. דינו כוושט. ונקיבתו במשהו [ל\"ג י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר אפילו ניטל
וקיי\"ל כחכמים דאסור אפילו נשתייר ממנו כשיעור שיעבור ממנו המאכל לקורקבן [ססל\"ג]. והא דלא נקט ניטל ברישא גבי טריפות בעוף. רק הכא בסיפא שמעינן לה מכח דיוקא דניקבה. ה\"ט מדבעי לאשמעינן רבותא לרבי. דאפילו ניטל מכשיר:"
+ ],
+ [
+ "יצאו בני מעיה ולא נקבו
אף שלא הוחזרו עדיין. מיהו בהוחזרו. דוקא ביודע וודאי שלא נתהפכו. דכשנתהפכו סופן להרקב ולהנקב. וה\"ה בלא יצרו ומצאן בבטן מהופכין טריפה [שפתי דעת מ\"ו ט']. וכל זה ה\"ה בבהמה. רק נקט עוף מדרגיל שיצאו מעיו. ובפרט כשמנחת ביצים:"
+ ],
+ [
+ "נשתברו גפיה
אפילו נשבר סמוך לגוף כל שאין עוקץ בשבירה בעצם הריצון נגד הגוף שניחש שנקב העוקץ את הריאה. ודוקא שהבוכנא קיים. דאל\"כ הו\"ל כשמוטת גף וטריפה. דשמא נתנקבה הריאה כשנשמט הגף. דשם מונחת הריאה. מיהו אנן נוהגין לאסור כשרין מהגוף לתחילת השבירה כרוחב אגודל. דהיינו ב' שעורות באורך מלבד מה שתחוב מהבוכנא בחור שבעצם שבגוף. ואפילו אגודל מצומצם סגי. אבל בשנשבר תוך שיעור הנ\"ל סמוך לגוף. הו\"ל כשמוטת גף. ואפילו בחזרו ונדבקו העצמות שבשבירה. שבר אל שבר יחדיו היטב. טריפה. ולעת הצורך יש להקל בכה\"ג כשנדבקו היטב והבוכנא קיים. ואין עוקץ בשבירה. ואין ריעותא בצלעות [ש\"ך ל\"ג סק\"ו ומנחת יעקב כלל פ\"ז אות ל\"ח]. [גם בכו\"פ הכשיר עכ\"פ בהפ\"מ אמנם בשפתי דעת סי' נ\"ו סקי\"ב כתב שאין המנהג להקל בזה]. ובנשבר הגף רחוק מהגוף כשיעור הנ\"ל. ויש עוקץ בשבירה. יבדק אם נצרר הדם בצלעות בפנים. טריפה. דשמא ניקבה הריאה [שפתי דעת נ\"ג ט']:"
+ ],
+ [
+ "נשתברו רגליה
מן הארכובה ולמטה [עי' מ\"ש לקמן פ\"ד מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "נמרטו כנפיה
הם הנוצות הגדולות שעל כל גופה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם נטלה הנוצה פסולה
הם הנוצות הדקים שנקראין פלאם פעדערען. והא דלא חשיב לה לעיל באלו טריפות בעוף. [במ\"ג] היינו משום דהאי תנא פליג אר\"י. וקיי\"ל דגם בכה\"ג כשר. ואפ\"ה נהגו להחמיר בכה\"ג. אם לא שנשרו מריבוי שומנו [נ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אחוזת הדם
שנתרבה דמה פתאום. ועד השתא הוה נקט תנא בחולי שבאברים. והשתא נקט חולי של כל גופה:"
+ ],
+ [
+ "והמעושנת
שנכנס עשן בגופה:"
+ ],
+ [
+ "והמצוננת
שנצטננה:"
+ ],
+ [
+ "ושאכלה הרדופני
מין עשב והוא סם המות לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ושאכלה צואת תרנגולים
שהבהמות מתות כשיאכלוה:"
+ ],
+ [
+ "או ששתת מים הרעים
מים מגולים. דאפשר ששתה מהן נחש. וה\"ה שאר חולי שהוחלה כל גופה על ידו. רק נקט הנהו שמסתכנת בהן ביותר:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ודינה כשאר מסוכנת [לעיל פ\"ב מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אכלה סם המות
ר\"ל דבר שהוא סם המות לאדם ולא לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "או שהכישה נחש
שהאוכל מבשרה מסתכן:"
+ ],
+ [
+ "ואסורה משום סכנת נפשות
:"
+ ],
+ [
+ "סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה
דכשהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה. טהורה:"
+ ],
+ [
+ "אבל אמרו חכמים
ר\"ל כך מקובלנו הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "כל עוף הדורס
היינו שמגביה מאכלו מהקרקע בין אצבעותיו ואוכל. וי\"א דר\"ל שדורס הבעל חי לארץ. ונועץ צפרניו בו כדי לאכלו. ואפי' אינו אוכלו בעודו חי [ודלא כר\"ב. ועש\"ך פ\"ג סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואסור באכילה:"
+ ],
+ [
+ "כל שיש לו אצבע יתירה
אצבע קטנה שאחורי הרגל ממעל להאצבעות האחרות. וי\"א דר\"ל שהאצבע האמצעי שברגלו ארוכה מחברותיה:"
+ ],
+ [
+ "וזפק
קראפף:"
+ ],
+ [
+ "וקורקבנו נקלף
שהכיס שבתוך הקורקבן נקלף ממנו ביד בלי צורך חתוך סכין:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ודוקא כשהוא ידוע שאינו דורס. וכשחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז דאז ידוע שאינו דורס ויש לו עוד ג' סימני טהרה הנ\"ל. שרי מדינא [ש\"ך פ\"ב סק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בר צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו
שכשמעמידו על חוט חולק אצבעותיו לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דאז ידוע שהוא דורס. וה\"ה כשקולט מאכלו מהאויר ואינו מניחו על הארץ קודם שיאכל. והכי קיי\"ל. מיהו לדידן אין שום עוף נאכל רק במקובל שהוא טהור. ורק באותו ארץ שמקובלת כך שמותר. לא בארץ אחרת [עי' צ\"צ ססי' כ\"ט]. וכל כה\"ג א\"צ לבדוק אחר סימנים [פ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ובחגבים
זהו סימן טהרתן. כל וכו':"
+ ],
+ [
+ "וקרסולים
הן רגלים ארוכים. שמלבד הד' רגלים יש לו עוד ב' רגלים סמוך לצואר. שכשידלג יתחזק א\"ע בהך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר ושמו חגב
דאף שיש בו כל הסימנים אינו כשר אא\"כ שמו חגב ונוהגין השתא שלא לאכול חגבים כלל [רט\"ז סי' פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כל שיש לו סנפיר
פלאם פעדער אחת:"
+ ],
+ [
+ "וקשקשת
שופפע אחד:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר שני קשקשין וסנפיר אחד
וקיי\"ל כת\"ק וי\"א דאין להתיר בקשקשת אחד. רק כשהיא תחת הסנפיר או תחת לחייו או בתחתית זנבו [פ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן קשקשין הקבועין בו
שאינו מנענע אותן כששט [ואפשר לפע\"ד כוונת המשנה לאפוקי כשהן מגוף הדג עצמו, כעין שטיינבוטטען שלנו שיש לו על גביו כעין תנוכים קשים ועבים שאי אפשר לטלן ממנו רק בחוזק. נמצא שאינן כדבר הקבוע בו. רק מגוף הדג בעצמו הן. ואין נקראים קשקשין]:"
+ ],
+ [
+ "הפורח בהן
ששט בהן. [ונ\"ל דקמ\"ל לאפוקי כשזוחל על סנפיריו ביבשה כמו שעושה אאל]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והוציא העובר את ידו
אורחא דמלתא נקט. דכשמוציא העובר ידו דרך אמו להתקשה לילד. ומדאין יכולה לילד בדרך זה רגילין לשחטה קודם לידתה:"
+ ],
+ [
+ "והחזירו
ושחט האם קודם שילדתו:"
+ ],
+ [
+ "מותר באכילה
ר\"ל כל הנשאר מהעובר בפנים. וגם מקום חתך עצמו כשחתך היוצא לחוץ. מותרים ע\"י שחיטת אמו. ומה שיצא מהאבר לחוץ אסור אפילו החזרו. אבל בלא החזר האבר. אז אסור מקום החתך. מיהו דוקא בלא ילדתו קודם ששחטו האם. אבל בילדתו ושחט הולד. גם האבר שיצא מותר [סי' י\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "הוציא את ראשו
רוב פדחתו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה כילוד
ואינו ניתר תו בשחיטת אמו. ולפיכך בין שמצאו בהבטן מת אפילו היה בן ט'. או שהיה בן ח' אפילו חי. כולו אסור. רק כשיש ב' לטיבותא שמצאו בן ט' חי. אז ניתר כולו בשחיטת עצמו אפילו אמו טריפה [שם]."
+ ],
+ [
+ "חותך מעובר שבמעיה
ולא הוציא האבר שחתך. ושחט האם [ונקט לשון חותך. דאפילו לכתחילה מותר. דכשיש לו שום צורך בדבר אין כאן משום צער בע\"ח והכא הרי עושה כן להקל יציאתו ולהציל האם [כאה\"ע סוף סי' ה']:"
+ ],
+ [
+ "מותר באכילה
דהותרו הולד והנחתך ממנו בשחיטת האם:"
+ ],
+ [
+ "מן הטחול ומן הכליות
של האם. שהן אברים שלא נטרפו בו כשנחתך ממנו. דבטחול מצי איירי בנחתך במקום הדק. ובכליות מיירי שנא חתך בכח. או שלא הגיע החתך לחריץ. [אמנם תמהני האיך אפשר שיושיט ידו למעי בהמה ויחתוך מטחול וכליות. הרי טחול וכליות הם תוך חלל הגוף. מחוץ לפנימיות המעיים. ואיך אפשר שיושיט ידו לתוך החלחולית ויחתוך דרך שם הטחול וכליות. ולא ינקב הטבחיא שתטרף בו ואפילו חלחולית שנקבה לחלל טריפה [מ\"ו ס\"ה]. מיהו בהמשנה אפשר לומר שחתך בסכין מבחוץ נגד הטחול והכליות. ולא גרע מתרנגולים מסורסים דשריין בשנעשה ע\"י אומן בקי שלא ינקב שאר האיברים [כשפתי דעת מ\"ו סק\"י]. אבל בש\"ע סי' י\"ד כתוב הושיט ידו למעי בהמה. וזה א\"א וכדאמרן א). ונ\"ל דמיירי שהושיט ידו להרחם וניקבו. וחתך דרך שם מהטחול וכליות. וכן משמע ממתני' דנקט לה במקשה לילד. דבל\"ז מי פתי יסור הנה ויחתוך וכו' אלא שהיה מקשה לילד והושיט ידו להרחם ורצה לחתוך העובר לאברים. כי כן אורחא (כלקמן מ\"ב) וחתך שלא בכוונה מטחול וכליות. ומכאן משמע ראיה דלא כי\"א סי' מ\"ה דס\"ל דניקב האם טריפה]:"
+ ],
+ [
+ "אסור באכילה
אף שנשארו בתוכה:"
+ ],
+ [
+ "שאינו גופה מותר
לאתויי ולד שפרסותיו קלוטות שנמצא במעי פרה. דאף דלר\"ש קלוט שנולד אסור [ש\"ס ס\"ח ב']. עכ\"פ כשנשאר במעי אמו שרי:"
+ ],
+ [
+ "ומשליך לכלבים
ומכ\"ש דמותר למכור אז כל העובר לנכרים קודם שנולד. דכל כמה דלא נפיק רובו לא קדיש בבכורה:"
+ ],
+ [
+ "יצא רובו
כאחד. וחתכו. ור\"ל שלא חתכו אברים אברים מקמי הכי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה יקבר
ר\"ל כולו יקבר. דדינו כבכור שמת שצריך קבורה. אבל במחתך אברים אברים ומניחן לפניו עד שיצא הרוב. אז א\"צ קבורה רק האברים שיצאו אחר שיצא הרוב ולא האברים שיצאו תחלה. דקיי\"ל דכשיצא הרוב מכאן ולהבא הוא קדוש [כש\"ך*) שי\"ט סק\"ו]. והיה כשמכר לנכרי המיעוט שיצא קודם שיצא הרוב. לא קדש בבכורה למפרע לכשיצא הרוב אח\"כ [שי\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "ונפטרה מן הבכורה
לרמב\"ם אסיפא לחוד קאי. דדוקא כשהראשון יצא רובו. דאז הראשון קדיש בבכורה וצריך קבורה. לפיכך הבא אחריו אינו בכור. ולרש\"י ותוספות גם ארישא קאי. דאפילו השליך לכלבים כל אברי הראשון אחת אחת כשיצא. אפ\"ה עכ\"פ אין הבא אחריו פטר רחם. ואינו בכור [שי\"ט ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דולד טהורה טהור מק\"ו. דאם הועיל לו מחיצת אמו להתיר באכילה את הולד כשמת במעיה ונשחטה אמו. מכ\"ש שתועיל לו חית אמו לטהרו מידי נבילה. ובהמה טמאה איתקש בתורה לטהורה:"
+ ],
+ [
+ "ובטהורה טהור
ס\"ל טומאה בלועה מטמא. ומדכתיב נפש כי תגע בנבלת בהמה טמאה. והרי גם נבלת בהמה טהורה מטמאה. אע\"כ דקרא מיירי בולד שמת במעי אמו דאז רק באמו טמאה טמא ובטהורה טהור:"
+ ],
+ [
+ "החיה טמאה טומאת שבעה
מדנגעה במת. מיהו טומאתה רק מדרבנן. דהרי טומאה בלועה אינה מטמאה. ואפ\"ה טמאה מדרבנן. משום דירכי אשה מכסים רחמה. להכי חיישינן שמא יוציא העובר ראשו והחיה תהיה סבורה שעדיין הוא במעיה. משא\"כ ברועה לעיל. משום דבהמה רחמה בגלוי וא\"א שיטעה הרועה:"
+ ],
+ [
+ "והאשה טהורה עד שיצא הולד
דאשה אי אפשר שתטעה כחיה. דמרגשת בעצמה כשיצא ראש הולד חוץ לפרוזדור. ואת\"ל חיה נמי בשעה שתגע בהולד תשאל לאמו אם כבר יצא ראשו. נ\"ל דמדטרודה היא אז. שמא תשכח לשאל לאמו. וגזרינן שאלה אטו לא שאלה:"
+ ],
+ [
+ "בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה
דירא שמא יחזירו ויקש לדתו. והרי אבר הנחתך מהחי מטמא כנבילה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך שחט את אמו הבשר טהור
בשר העובר שנשאר בבטן אמו טהור. דאף דכשחתך האבר נגע העובר במקום חתך באמה\"ח שהוא טמא. בהמה אין מקט\"ו מחיים. ואף שהעובר היה אז מתי עכ\"פ אמו היתה אז חי. והעובר שבמעיה כגופה חשיב. מדמהני ליה שחיטת אמו לטהרו מטומאת נבילות:"
+ ],
+ [
+ "שחט את אמו
אחר שהוציא הולד ידו:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך חתכה
חתך היד שהוציא הולד:"
+ ],
+ [
+ "הבשר מגע נבלה
ר\"ל בשר העובר טמא כאילו נגע בנבילה. מדנגע העובר במקום חתך באבר מן החי. ואע\"ג שקודם שחתכו מגע בית הסתרים היה. שאינו מטמא. עכ\"פ בשעת פרישה מטמאו. ואי נמי התיז האבר מהעובר בב\"א. עכ\"פ כיון דעומד היה לחתוך כחתוך דמי. ולא מקרי בית הסתרים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מגע טרפה שחוטה
ר\"ל כאילו נגע בטריפה שחוטה. שאינה מטמאה רק לקדשים מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "מנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה
דהרי מסתבר שלא תטהרנה שחיטתה. דהרי בהמה וכו'."
+ ],
+ [
+ "מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה
הכי מרבינן מקרא:"
+ ],
+ [
+ "אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטרפה שהיתה לה שעת הכושר
קודם שנטרפה אז וודאי היה שחיטתה מטהרתה, ולהכי תו לא פקע ממנה דין זה אף כשתטרף אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "טול לך מה שהבאת
ר\"ל טול לך הראיה שהבאת. דאינה כלום:"
+ ],
+ [
+ "הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין
מנין שתטהרנה שחיטתה. דהרי לא היה פ\"א שעת הכושר. שהיה שחיטת עצמו מטהרתו:"
+ ],
+ [
+ "לא אם אמרת בבהמה טמאה שכן אין במינה שחיטה תאמר בטרפה שיש במינה שחיטה
וכיון דאין סברא חיצונה לטמא טריפה. א\"צ נמי קרא לטהרה. דבכל דבר רק לחומרא צריך קרא ולא לקולא:"
+ ],
+ [
+ "בן שמנה חי
שנולד חי ושחטו:"
+ ],
+ [
+ "אין שחיטתו מטהרתו
מטומאת נבילות:"
+ ],
+ [
+ "לפי שאין במינו שחיטה
דרק כשהוא במעי אמו שחיטת אמו מטהרתו. מדעובר ירך אמו:"
+ ],
+ [
+ "קורעו
ר\"ל א\"צ שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ומוציא את דמו
אבל חלבו וגידו מותרים. מדהן עומדין לעצמן. משא\"כ דמו מתערב בדם הבהמה. ולא גרע מדם איברים של אם שכשפירש הוא בלאו. ויש אוסרים גם חלבו וגידו אם מצאו בן ט' חי והכי קיי\"ל [ס\"ד ש\"ך ד']:"
+ ],
+ [
+ "מצא בן תשעה חי טעון שחיטה
דס\"ל דהשלמת חדשיו גרמה ליה לשווי' בהמה לנפשה. שלא תותר בשחיטת אמו:"
+ ],
+ [
+ "וחייב באותו ואת בנו
שלא ישחטנו עם אמו ביום א':"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו
דס\"ל חדשיו ולידה גרמו שיהיה בהמה לעצמו. מיהו בהפריס ע\"ג קרקע. טעון שחיטה מדרבנן. דאתי לאחלופי בשאר בהמות דעלמא. אבל שאר טריפות אינו פוסל בו [י\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "קרעה
להאם. או שנתנבלה אמו או נטרפה:"
+ ],
+ [
+ "לפי שלא נשחטה אמו
ואם הוא בן ט' מת או בן ח' חי. אסור. ומטעם זה לדידן כל ולד שימצא אפילו בן ט' חי בבהמה. אם נטרפה אמו או נתנבלה. אסור. דשמא לא גמרו חדשיו [י\"ג ג']:"
+ ],
+ [
+ "בהמה שנחתכו רגליה
האחרונים. והא דפסיק ורמי הך מתניתין שהוא מענייני טריפות הרגל בין דיני דברים הנמצאים תוך הבהמה אחר שחיטה. וטפי הו\"ל למנקטה לעיל רפ\"ג. נ\"ל דה\"ט מדנקט לעיל דיני הוציא הולד ידו וחתכו דמה שבפנים מותר. דסתמא משמע אף שחתך הרגל במקום שעושה אותה טריפה. מדאין דין טריפות בוולד. להכי נקט סמיך ליה. הא בבהמה גופה יש חילוק:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ג' פרקים יש ברגלים האחרונים. הפרק התחתון היא ארכובה הנמכרת עם הראש. למעלה ממנו פרק ב' שנקרא שוק. וצומת הגידין בתחתיתו. למעלה ממנו פרק ג'. הוא הנקרא קולית. והוא האבר התחוב כמו בוכנא ומכתש בחור עגול שבעצם שבגוף. והחור ההוא נקרא אסיתא. והכא מיירי שנחתך או נשבר העצם התחתון שהוא מן סוף הברכיים ולמטה:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
ואפילו אם נשארו הצומת הגידין שלמין:"
+ ],
+ [
+ "וכן שניטל צומת הגידין
מלת צומת הגידין ר\"ל קליעת הגידין. כמו גלי צמתך [ישעיה מ\"ז] ר\"ל סתרי קליעת שערותיך. כי כך היה דרך אבילות בנשים המזרחיות [כיבמות דקט\"ז ב'. דקאמר סתרי מזיך]. והכא ר\"ל שנטלו הגידין במקום שהן קלועין יחד. והוא ברגליים האחרונים. ומתחילין מהעצמות הקטנים שמונחין בין ארכובה התחתונה לשוק ונקראין טשיך. ומשם מאריכין הגידין ועולין בעצם השוק. בבהמה גסה באורך ט\"ז גודלין וי\"א ד' גודלין אחר הבוכנא התחתון של השוק. ובדקה כל עוד שה לבנים ממש וקשים. ובעוף הגס באורך ב' גודלין מהבוכנא הנ\"ל. ובעוף הדק אגודל א'. וכולן מלבד הבוכנא. ובין בבהמה או בעוף אין דין צומת הגידין לפסול. מאמצעית עצם השוק ולמעלה. אבל כשחצי אורך העצם פחות משיעורים הנ\"ל. אין דין צומת הגידין רק בחצי התחתון של אורך עצם השוק. ומניין הגידין הנ\"ל. הן ג' בבהמה וט\"ז בעוף. ובבהמה ובעוף כולן כלפי הזנב. וי\"א כלפי פנים. ויש להחמיר כב' הדיעות. וכל שניטל רוב אחד מהן אפילו בבהמה [ש\"ך נ\"ו סק\"ו] ואפילו לא ניטל לגמרי. רק שנעקר ונקפל מן העצם כל ארכו [ב\"ח ורט\"ז וש\"ך ופר\"ח בסימן נ\"ו ודלא כרב\"י ולבוש]. או אפילו בנפסק רוב אחד מהן באמצע. טריפה. ובהפ\"מ יש להכשיר בבהמה בנפסק גיד אחד העב. מדנשאר רוב מניין. דהיינו ב' גידין הדקין. או בנפסקו ב' גידין הדקין. מדנשאר רוב בניין. דהיינו גיד אחד העב.. אבל בעוף. אפילו נפסק רק אחד מהט\"ז גידין. טריפה. אפילו בהפ\"מ [שם]. וכשיש נפוח ורקבון במקום הגידין. בבהמה בקאינן לבדוק הגידין. וה\"ה באווזה ובענגלישען האהן. בקאינן לבדקן כשיש הפסד קצת. אבל בעוף הדק. כל שהרקבון גדול במקום צה\"ג עד שכמעט אין הגידין ניכרין מרוב דם ורקביבות. אין לו בדיקה וטריפה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נשבר העצם
של בע\"ח במקום שאינו ניטרף כשנשבר שם:"
+ ],
+ [
+ "אם רוב הבשר קיים
ר\"ל שעור ובשר מכסין רוב עובי חללו ורוב הקיפו של שבר. כגון שהעצם רחב מצד אחד ומתקצר מצד אחר. שעיגול העצם מחודד מצד א' כזה* שבחלק העליון הוא רוב עובי חללו. אבל לא רוב עובי הקיפו. ובחלק התחתון הוא רוב עובי הקיפו אבל לא רוב עובי חללו. להכי מצרכינן תרתי [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו מטהרתו
להאבר המדולדל שיהיה מותר באכילה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו
ונאסר האבר. וקיי\"ל דאין אנו בקיאין בעור ובשר חופין רובו. מיהו כשהעור והבשר שלימין בלי ריעותא. מכשירין [ש\"ך נ\"ה סקי\"ד]. אמנם אפילו בנשמט ולא נשבר צריך שהעור והבשר שלם. וזה הכלל בטריפות הרגל. הדין נחלק לה' חלקים (א) ארכובה התחתונה הנמכרת עם הראש. כל מקום שיחתך או ישבר. הבהמה כשרה. מיהו בלא חזר ונקשר. אסור כל הנשבר ומעט למעלה ממנו [או עד הפרק כשאינו דבר חשוב]. וזה משום מצות פרישה מדרבנן. ונוהגין לאסור כל שלא נקשר. אפילו כשעור ובשר שלם סביבו [שפתי דעת נ\"ה י\"ג]. ונכון אז שלא ליתנו לנכרי. מדהוא רק הפסד מועט. גזרינן משום אמה\"ח [שם סקי\"א]. ובחזר ונקשר. אף ששוכבים העצמות. דבוקים יחד שלא כתולדתן. אז אם רק העור והבשר שלימין בלי ריעותא. מותר האבר. וה\"ה אפילו יש ריעותא בעור ובשר. אבל חזרו השברים ונקשרו כתולדתן. אף שעב במקום השבירה. או שזזו השברים קצת למעלה או למטה. ואפילו יש נמי עוקצין בשבירה. אז גם האבר מותר [רט\"ז נ\"ה סקי\"א. וש\"ך נ\"ה סקי\"ד]. (ב) ערקום הוא למעלה מהארכובה קודם שיתחיל השוק והם עצמות קטנים המונחים בין ארכובה לשוק. הנקראים ערקום. או טשיך בל\"א. ודין שבירתו חלוק לג' אופנים (א). אם נשבר או נחתך בין הערקום לארכובה. נוהגין להתיר [פרי חדש נ\"ה]. (ב). ואם נשבר או נחתך תוך הערקום גופיה לב\"י ורמ\"א ובן חביב ורט\"ז [נ\"ה סק\"א] כשר. ולש\"ך [שם ובסי' נ\"ו סק\"ד] יש בו ב' טרפיות. א' משום שבירת עצם. ב' משום קלקול בצומות הגידין שלמעלה מהן בהשוק. ולכן אם העור והבשר מעל השבירה שלמין. וגם אין שום ריעותא בנידין שלמעלה מהן בשוק. יש להכשיר. כיון דבלא\"ה רוב הפוסקין מכשירין בכה\"ג אפילו בכל גוונא. מיהו בחזר ונקשר שם. גם לש\"ך מהני בדיקת הגידין. דהרי אפילו בנשבר במקום צומת הגידין עצמן בבהמה מהני כשחזר ונקשר [כש\"ך נ\"ו סקי\"ג]. (ג) אבל בנשבר או נחתך בין ערקום לשוק. לכ\"ע טריפה. רק דבחזר ונקשר. והעור והבשר שלמין. יש להכשיר ע\"י בדיקת הגידין. וכל זה בבהמה. אבל בעוף לא מהני בדיקת הגידין. רק בענגלישען האהן. ובאווזה ג\"כ יש להקל בהפסד קצת. אם יבדק הגידין וימצאם שלימין [שפתי דעת נ\"ו סקי\"ג]. (ג) שוק הוא הפרק הב'. דין שבירתו נחלק לג' אופנים. (א) אם נשבר במקום צומת הגידין. דהיינו בבהמה גסה תוך ט\"ז גודלים מהתחלת השוק אחר הבוכנא תחתונה שלה הסמוך לארכובה התחתונה. ובדקה כלעיל. או בעוף הגס תוך ב' גודלין אחר הבוכנא. ובעוף הדק תוך אגודל אחר הבוכנא שבין השוק להארכובה [ובתנאי שיהיו כל השיעורים הללו למטה מחצי עצם השוק. דלמעלה מחצי עצם השוק לעולם אין שם צומת הגידין]. בכל הנך כשנשבר שם ולא חזר ונקשר. אפילו בבהמה טריפה ולא מהני בדיקה. ואפילו אם העור ובשר שלימין. דמלבד הטרפיות דשמא נתקלקלו שם הגידין. יש שם ג\"כ טריפות משום שבירת עצם שפוסל בכל שלמעלה מהארכובה. אמנם בנקשרו שם השברים יחד יפה כתולדתן כלעיל סימן א'. וגם אין ריעותא בעור ובשר שלמעלה מהשבירה וסביב לו. אז בבהמה יבדוק הצומת הגידין. וכשהן כתיקונן כשרה. וכמו כן בעוף הגס בהפסד קצת. משא\"כ בעוף הדק אפילו בכה\"ג טריפה [ש\"ך ססי' נ\"ו]. ובספר שער המים בשם כנסת הגדולה כתב. דבבהמה אפילו נקשרו השברים שלא כתולדתן. יש להכשיר כשאין ריעותא בעור ובשר. והצומת הגידין שלמין. (ב) ובנשבר השוק למעלה משיעור הנ\"ל. דהיינו למעלה מצומת הגידין. כך הוא דינו. אם ב' לריעותא. שלא נקשר כלל ויש ג\"כ ריעותא בעור ובשר. אז אפילו בהפסד מרובה טריפה. ובלא נדבקו כלל אבל אין ריעותא בעור ובשר רק בהפ\"מ וצורך גדול כשר. ובנדבקו יחד שלא כתולדתן ויש ריעותא בעור ובשר. ראוי להחמיר. ורק בהפ\"מ וצורך גדול המקיל לא הפסיד. אבל בנדבקו יחד כתולדתן. אף שיש ריעותא בעור ובשר. או שנדבקו שלא כתולדתן אבל עור ובשר הם בלי ריעותא. כשר אפילו שלא בהפ\"מ [נ\"ו שפתי דעת סקי\"ג]. (ג) ובנשבר השוק בראשו העליון במקום שמחובר לקולית. או שנשבר שם ראש הקולית במקום שמחובר לשוק. צריך עכ\"פ שיהיה העור ובשר סביב השבר שלמין בלי ריעותא. אבל בנשמטו שם ב' ראשי השוק והקולית זה מזה ולא נשברו א\"צ עור ובשר שלימין סביב [ש\"ך נ\"ה סק\"ז]. אבל השפתי דעת [נ\"ה סק\"א] הביא בשם כמה פוסקים דס\"ל דשמוט דינו כשבור. וצריך עור ובשר שלמין סביב בלי ריעותא. (ד) קולית שנשבר. יש בו ג\"כ ג' אופנים (א) בנשבר למטה מד' גודלין מהבוכנא העליונה סמוך לגוף בגסה. ולמטה ב' אגודלין בדקה. וא' לעוף הגס. ובעוף הקטן הכל לפי קטנו. בכל אורך העצם הקולית עד מקום חבורו בשוק. בנשבר שם. דינו שוה לשוק שנשבר למעלה מצומת הגידין. וכמבואר לעיל בדיני שוק סי' ב'. (ב) אולם בנשבר תוך שיעור הנ\"ל דהיינו תוך ד' אגודלין לגסה וב' בדקה וכו'. דינו כשמוט דחיישינן דאיעכל ניביה. וטריפה. [ומבואר לעיל פ\"ג סי' כ\"ט]. ואפילו בדק הניבין ומצאן שלימין. אנן לא בקיאינן בבדיקה. ואפילו נדבקו השברים יפה כתולדתן זה בזה. לא אמרינן הרי טריפה אינה משבחת [חולין נ\"ז ב']. ואילו היה איעכל ניביה לא היה חוזר ונדבק יפה. דליתא. דרק במידי דמיטרפא בה אינה משבחת. אבל הכא מה שמטריפין שבירת הקולית אינו משום שבירת העצם גופיה. רק מחשש איעכל ניבא [וכ\"כ י\"ל בשבירת השוק בעוף במקום צוה\"ג]. לפיכך אפשר שפיר שיתקשר העצם יפה אחר שאתעכל הניבא. מיהו בהפ\"מ. אם נדבקו שם השברים יפה כתולדתן אף שאין עור ובשר סביבן שלמין בלי רועותא. כשר. וכ\"כ בנדבקו שלא כתולדתן או שלא נדבקו כלל. רק שהעור ובשר שלימין בלי ריעותא. וגם בדק בניבין ומצאן שלימין. כשר בהפ\"ע [ש\"ך נ\"ה סקי\"ד]. (ג) בנשבר ראש הקולית המחובר לגוף. דהיינו בוכנא עצמה שנשברה. כבר כתבנו דינו לעיל פ\"ג בדיני קולית. ובכל דוכתא שמכשירין כשלא נקשרו העצמות שנשברו. כשאין ריעותא בעור ובשר. אפ\"ה אסור עכ\"פ אותו אבר וכלעיל סי' א'. ופשוט. (ה) ידי הבהמה שנשברו דהיינו אחד מב' רגליה הראשונים שנשבר או נחתך אם רחוק ממקום חבורן מעצם שבגוף כשיעור הנ\"ל [אות ד סי' (א)]. דינו כארכובה התחתונה שנשברה. כלעיל סי' א. אבל בנשבר או נחתך תוך שיעור הנ\"ל סמוך לגוף או בנשמטו שם. אף דאין לחוששם לאיעכל ניביה. עכ\"פ אם רואין שנצרר שם הדם בחלל הבהמה מעבר לצלעות. טריפה. דשמא ניקבה הריאה. מיהו א\"צ לבדוק בצלעות [נ\"ג א']. והב\"ח מחמיר גם ביד שנשבר או נשמט. מחשש עיכול ניביה. ומה דקאמר בש\"ס [דנ\"ז א'] דבנשמטו ידי הבהמה כשר. היינו קצה התחתון במקים שמחובר לארכובה התחתונה. ורש\"ל מחמיר רק בנשבר סמוך לגוף. ולא בנשמט. שמבואר בש\"ס להיתר [ונ\"ל טעם רש\"ל. דדוקא בנשבר חיישינן שמא ע\"י חוזק השבירה נקרע עור הריאה לפנים. אף שלא ראינו שנצרר הדם. או שמא היה נצרר הדם בדופן הבהמה וחזר ונתרפא]. והפר\"ח כתב דבבהמת עכו\"ם ראוי להחמיר בנשבר או נשמט. ובבהמת ישראל כשר בשניהן. ונ\"ל דאף לב\"ח דחייש לעיכול ניבא. עכ\"פ מהני בדיקה שלא נתעכל:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הבהמה ומצא בה שליא
הוא כעין כיס ברחם הבהמה שהעובר מונח בתוכו:"
+ ],
+ [
+ "נפש היפה
ר\"ל מי שאינו קץ לאכול השליא מחמת מיאוס:"
+ ],
+ [
+ "תאכלנה
דאע\"ג דתלוש ועומד הוא. לא הוה כאבר מן החי. וניתר בשחוטת האם:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מטמאה לא טומאת אוכלין
דבנגעה השליא בטומאה לא נטמאת. דלא חשיב מאכל שיקבל טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ולא טומאת נבלות
במתה הבהמה. לא חשיב כבשר הבהמה:"
+ ],
+ [
+ "חישב עליה
שיאכל השליא:"
+ ],
+ [
+ "מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות
דמחשבתו החשיבתו כמאכל. אבל לא שיהיה כבשר:"
+ ],
+ [
+ "שליא שיצתה מקצתה
קודם שחיטת האם:"
+ ],
+ [
+ "אסורה באכילה
אף החלק שנשאר ממנה בפנים אסור. וגם הולד שבהשליא בפנים. אסור דחיישינן שמא באותה מקצת כבר יצא רוב ראש הולד והו\"ל כילוד שאינו ניתר בשחיטת אמו:"
+ ],
+ [
+ "סימן ולד באשה
דכל שיצא השליא אף שלא נמצא בו ולד. אמו טמאה לידה. דודאי היה שם ונימוח [קצ\"ד ד']:"
+ ],
+ [
+ "וסימן ולד בבהמה
לכדאמרן סי' נ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "המבכרת
בהמה שלא ילדה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "שהפילה שליא ישליכנה לכלבים
ואע\"ג דאין שליא בלא ולד. ובכור אסור לכלבים. י\"ל דעכ\"פ הוה רוב לפטור. דדלמא נקיבה הוה. או נדמה [פערהזעהעניס בל\"א] הוה. שלא היה כמין אמו [ואף שהוא מיעוט שאינו מצוי. אפ\"ה אמרינן גבי' סמוך]. ובכה\"ג לא קדש בבכור:"
+ ],
+ [
+ "ובמוקדשין
כגון שלמים שהפילה. וכ\"ש חטאת דהרי אפילו ילדה ולד ממש הרי הוא אחד מחטאות המתות:"
+ ],
+ [
+ "תקבר
דהרי בין זכר או נקיבה קדש הולד:"
+ ],
+ [
+ "ואין קוברין אותה
כל שליא שהפילה בהמה:"
+ ],
+ [
+ "בפרשת דרכים
במקום שהדרכים מתפרשים לשנים:"
+ ],
+ [
+ "ואין תולין אותה באילן
דבב' אופנים אלו חושבין לניחוש שלא תפיל עוד:"
+ ],
+ [
+ "מפני דרכי האמורי
שאסרתו תורה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אותו ואת בנו
דאסרה תורה לשחטן ביום א'. מיהו דוקא באם והולד או איפכא ששחטן לוקה. ובכרוך הולד לילך אחריה תמיד. מחזקינן ליה שהוא ולדה. אבל באב. דוקא בידוע וודאי שזה אביו. וגם אז רק אסור לשחטן ביום א'. אבל אין לוקין בששחטן. מיהו אפילו אם והולד שנשחטו ביום א' מותר לאכלן. ויש אוסרין להשוחט האחרון מלאכלו [רט\"ז והש\"ך סי' ט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ
פשיטא דנוהג בכל מקום דהרי חובת הגוף הוא ואינו תלוי בקרקע וגדוליה [עי' קדושין דל\"ז א']. אלא איידי אחרינא נקטה:"
+ ],
+ [
+ "בפני הבית
בזמן שהמקדש קיים:"
+ ],
+ [
+ "ושלא בפני הבית
דסד\"א מדכתיב בעניינא דקדשים. נהוג רק בפני הבית:"
+ ],
+ [
+ "בחולין ובמוקדשין
בין ששניהן חולין או שניהן מוקדשין או אחד חולין ואחד מוקדשים. מיהו שאינו נוהג בחיה ועוף א\"צ למתני. דבהדיא כתיב. שור ועז כי יולד:"
+ ],
+ [
+ "חולין בחוץ
שניהן חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "שניהם כשרים
לי\"א לעיל סי' א'. נ\"ל דר\"ל כשרים לאחרים:"
+ ],
+ [
+ "והשני סופג את הארבעים
משום לאו דאותו ואת בנו. ל\"ש האם או הבן תחילה. ואפילו בתרי גברי. [ולהכי נמי נקט והשני סופג. ולא ועל השני סופג. ומילת סופג. נ\"ל שהוא מלשון ספוג ששופג את הכל. כלומר שבולע המלקות. שע\"י חטאו מושך לעצמו המכות. כספוג שטבעו לבלוע המים. או נ\"ל שהוא מלשון קנוח. כמו מסתפג באלונטית. ור\"ל ע\"י שנתלכלך בחטאו. מתקנח ומתטהר ממנו ע\"י המלקות שילקוהו. ולפ\"ז יהיה מלת את לשון עם. כמו אשר הלכו אתי. ובערוך פירש שהוא מלשון סופק כמו ויספיק את כפיו. וק\"ל א\"כ יהיה פעול יוצא. ומשמעותו שהוא מכה אחרים]:"
+ ],
+ [
+ "קדשים בחוץ
אם שחט שניהן קדשים בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "הראשון חייב כרת
משום שחוטי חוץ. והיינו כשלא התרו בו למלקות. דכשהלקוהו נפטר מהכרת. אבל השני פטור מכרת משחוטי חוץ. דהרי השני שהוא קדשים אינו ראוי בפנים מדמחוסר זמן. ובכה\"ג פטור מכרת בשחטו בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ושניהם פסולים
מדנשחטו קדשים בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ושניהם סופגים את הארבעים
הראשון לוקה כשהתרו בו למלקות של שחוטי חוץ. והב' לוקה משום אותו ואת בנו:"
+ ],
+ [
+ "חולין בפנים שניהם פסולים
משום חולין שנשחטו בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "והשני סופג את הארבעים
משום אותו ואת בנו. אבל משום חולין בעזרה פטור. דרק לאו הבא מכלל עשה הוא. ולא לקי עליה:"
+ ],
+ [
+ "ופסול
מדהוא מחוסר זמן:"
+ ],
+ [
+ "חולין וקדשים בחוץ
דוקא נקט ששחט ראשון חולין ושני קדשים. ושניהן בחוץ. וכן כל השנויין במשנתינו דוקא נקט להו:"
+ ],
+ [
+ "הראשון בשר ופטור והשני סופג את הארבעים
משום אותו ואת בנו. אבל משום קדשים בחוץ פטור. מדלא חזי לפנים:"
+ ],
+ [
+ "חולין וקדשים בפנים שניהם פסולים
הראשון משום חולין בעזרה. והשני משום מחוסר זמן:"
+ ],
+ [
+ "ופסול
מדשחטו חולין בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "ושניהם פסולים
הראשון מדהוא קדשים בחוץ. והשני מדהוא מחוסר זמן:"
+ ],
+ [
+ "ופסול
מדשחטו קדשים בחוץ. [ונקט תנא הכא רק ו' בבי (א) שניהן חולין בחוץ. או שניהן קדשים בחוץ. (ב) שניהן חולין בפנים או שניהן קדשים בפנים. (ג) חולין וקדשים בחוץ. או קדשים וחולין בחוץ. (ד) חולין וקדשים בפנים. או קדשים וחולין בפנים. (ה) חולין בחוץ ובפנים. או קדשים בחוץ ובפנים. (ו) חולין בפנים ובחוץ. או קדשים בפנים ובחוץ. ומדנקט לעיל דאותו ואת בנו נוהג בחולין ובמוקדשין. נקט הכי דבכל גוונא חייב. ולאפוקי מדר\"ש דס\"ל שחיטה שאינה ראוייה לא שמה שחיטה. וכדקאמר בש\"ס. מיהו תני ושייר עוד ב' בבי. (א) חולין בחוץ וקדשים בפנים. או קדשים בחוץ וחולין בפנים. (ב) חולין בפנים וקדשים בחוץ. או קדשים בפנים וחולין בחוץ]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט
בהמה ראשונה של אותו ואת בנו:"
+ ],
+ [
+ "והשוחט פרת חטאת
פרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "ושור הנסקל
לאחר שנגמר דינו דאסור בהנאה אפילו בשחטו:"
+ ],
+ [
+ "ועגלה ערופה
דג\"כ נאסר בהנאה משירדה לנחל איתן [והכי קיי\"ל כרמב\"ם פרק י' מרוצח] אפילו לא נערפה עדיין. מיהו בש\"ס מסיק דפרה נפדת אפילו שחוטה ומונחת ע\"ג מערכתה. ועגלה ערופה עכ\"פ מחיים מותרת. ולפיכך לא פטר בהו ר\"ש. ואינן משנה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון פוטר
דס\"ל שחיטה שאינה ראוייה לא שמה שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מחייבין
וקיי\"ל כחכמים [י\"ד סי' ט\"ז]. מיהו בע\"ז דוקא בשחט אדם אחר ראשון לע\"ז. ואח\"כ שחט זה השני. אי נמי ששחט השני לע\"ז ומיירי בלא אתרו ביה משום ע\"ז חייב מלקות משום אותו ואת בנו. אבל באתרו ביה שיתחייב משום שוחט לע\"ז. הרי חייב מיתה משום ע\"ז. ולפיכך גם לרבנן פטור ממלקות. דקים ליה בדרבה מניה [דדוקא בנתחייב מיתה ותשלומין. פטור מתשלומין אפילו לא אתרו בי' ממיתה. אבל בנתחייב מיתה ומלקות. אז רק בהתרו בו ממיתה פטור ממלקות [רמב\"ם פי\"ב משחיטה ופ\"א מנערה]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט ונתנבלה בידו
ע\"י שלא שחט רוב הסימנין. או ע\"י שהייה דרסה חלדה הגרמה. אף שלא עשה כן בכוונה. והרי הוא לשחטה נתכוון:"
+ ],
+ [
+ "והנוחר
שקרע הבהמה מנחיריה עד הצואר:"
+ ],
+ [
+ "והמעקר
שעקר הסימנין ושחטן אח\"כ. ואף דבכה\"ג קודם שחיטה הבהמה כשרה היא. רק שאין שחיטה מועלת בה [כי\"ד כ\"ד ט\"ו]. [ואפשר דנחירה נמי מיירי ששחטה אחר שנחרה. והוה שפיר לא זו אף זו נגד הרישא שנתנבלה בשחיטה ולא נשחטה כלל. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "פטור משום אותו ואת בנו
והא דקאמר משום אותו וא\"ב. פשיטא דבהכי איירי. נ\"ל דה\"פ אין כאן מצות אותו וא\"ב ומותר לשחוט אחריהם [י\"ד ט\"ז ט']:"
+ ],
+ [
+ "שנים שלקחו פרה ובנה
ובאין לדין. שכל אחד רוצה לשחוט תחילה:"
+ ],
+ [
+ "איזה שלקח ראשון ישחוט ראשון
מיהו ביש דין זה בין המוכר להלוקח הלוקח שוחט תחילה. ונ\"ל הטעם מדקיי\"ל דכל זכות שבגוף הדבר שמכר. מוכר בעין יפה מכר. [ח\"מ רט\"ו סמ\"ע סקל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ואם קדם השני זכה
נ\"ל דקמ\"ל דא\"צ לשלם להאחר ההיזק שנתהווה לו ע\"י שעיכבו מלשחוט. דלא מחשב דיני דגרמי. דעכ\"פ לא עשה מעשה בגוף הדבר הניזק [כמ\"ש הרא\"ש פ\"ק דב\"ב אות י\"ז. וח\"מ שפ\"ו]. מיהו קנו שניהן מב' מוכרים. כל הקודם לשחוט זריז ונשכר [י\"ד ט\"ז. והא דאפסיק תנא בהך בבא שהוא מדיני ממונות בין בבא דנוחר ומעקר ובבא דשחט הפרה. דכולהו איירי בחיובי דמלקות ולמה הפסיק תנא בינייהו. נ\"ל דקמ\"ל מציעתא דאף שהיה דינו לשחוט ראשון. אפ\"ה בקדם שני ושחט. אם שחט אח\"כ האחר. השני חייב ולא הראשון]:"
+ ],
+ [
+ "שחט פרה ואחר כך שני בניה סופג שמונים
דעל כל חד עבר בלאו:"
+ ],
+ [
+ "סופג את הארבעים
דלא שחט באיסור רק אחד:"
+ ],
+ [
+ "שחטה ואת בת בתה
אכתי לא עבד איסורא:"
+ ],
+ [
+ "סומכוס אומר משום רבי מאיר סופג שמונים
מדאתי החיוב מתוך ב' גופים. וה\"ה ברישא בשחט ב' ולדיה. ואח\"כ שחט האם נמי פליג. רק נקט פלוגתייהו בסיפא לרבותא דרבנן. דאע\"ג דהו\"ל ב' שמות. אותו ואת בנו. ובנו ואותו. אפ\"ה לא לקי רק מ':"
+ ],
+ [
+ "בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו
ללוקח:"
+ ],
+ [
+ "בתה מכרתי לשחוט
מדדרך ישראל להרבות אז בסעודה. וכל הלוקח אז. ודאי שחטה מיד. ושמא כבר שחטה. אבל בשאר ימים. אפילו בהמה דקה דליכא לספוקי בחרישה. עכ\"פ איכא ס\"ס. ספק שלא ישחוט זה או שלא ישחוט זה היום. לפיכך א\"צ להודיעו. [מיהו דוקא המוכר שיודע ודאי שלקחו שניהם. צריך לזהר שלא יכשיל להקונה. אבל הלוקח א\"צ לשאול. דאזלינן בחר רובא שאינן או\"ב. א) ולא מחזקינן אסורא]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג
של סוכות. דשמיני רגל בפ\"ע הוא. משא\"כ בעיו\"ט ראשון. כ\"ע טרידי בסוכה ולולב. ואין להם פנאי להרבות בשחיטה:"
+ ],
+ [
+ "וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל
אבל בשאר מדינות לא נהגו לאכל אז בשר בהמה. רק עופות ודגים. מדקלים להתעכל. ולא יכבידו התענית. מיהו אף בד' זמנים אלו. אם לא הודיעו המוכר שמכר היום האחר. שוחט הלוקח ואינו חושש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין לו ריוח
ר\"ל שמכרן ביום א':"
+ ],
+ [
+ "אבל יש לו ריוח
שמכרן בב' ימים:"
+ ],
+ [
+ "אין צריך להודיעו
ולא חיישינן לאיסור שישחטו שניהן ביום א'. גם לא למקח טעות כשיתגלה ללוקח השני שכבר שחט הראשון. והכל מדאיכא ספק ספיקא. והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומודה רבי יהודה במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה שצריך להודיע
אף שקנו בב' ימים [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בידוע ששניהם שוחטין ביום אחד
וה\"ה בשאר בני אדם שניכר מתוך מעשיהם שרוצין לשחוט שניהן מיד:"
+ ],
+ [
+ "בארבעה פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כרחו
בשנתן"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בפני הבית ושלא בפני הבית
מדבעי למתני שאינו נוהג במוקדשין. תני אגבייהו גם הני:"
+ ],
+ [
+ "בחולין אבל לא במוקדשין
בחטאת עוף ועולות עוף או בקדשי בדק הבית שעבר ושחטן א\"צ כסוי:"
+ ],
+ [
+ "ונוהג בחיה ובעוף
קמ\"ל דאבל בהמה לא. ולא תימא דאע\"ג דקרא נקט חיה בהמה בכלל חיה [כחולין ד\"ע ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "במזומן
עוף הגדל בבית:"
+ ],
+ [
+ "ונוהג בכוי
יש אומרים שהוא הביפעל. וכך נ\"ל דאי נימא דהיינו *) הבא מעז וצביה. א\"כ ע\"כ משום דספיקא הוא אי ניחש נמי לזרע אם. וא\"כ ק' למה לא נקט לה נמי לעיל בפ' אותו ואת בנו שאינו נוהג בחיה. אע\"כ דכוי דהכא מין מיוחד הוא. שמסופק בי' תנא אם הוא חיה או בהמה. ולהכי שפיר לא נקט לי' תנא באותו ואת בנו. דאפילו יהיה בהמה. רק שור ושה אמר רחמנא ולא שאר מין בהמה. וכבר מעטיה רחמנא דלא נילף שור שור משבת [כתוס' חולין דע\"ח א' ד\"ה ועוד]. ועוד ראיה לדברי דיש כוי שאינו מב' מינים רק מין מיוחד שמסופקים בו. מפ\"ק דבכורות מ\"ה. וע\"ש ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא ספק
ספק חיה. ומה\"ט יכסה בלי ברכה [י\"ד סי' כ\"ח ועי' תוס' יומא דע\"ד ע\"ב ד\"ה כוי שיש כוי שאינו לא חיה ולא בהמה]:"
+ ],
+ [
+ "ואין שוחטין אותו ביום טוב
דשמא בהמה הוא וא\"צ כסוי. ואפילו יש לו עפר מוכן דאז א\"צ לעשות מלאכה כשיכסה. אפ\"ה מדטרח ביו\"ט לכסותו. יחשוב הרואה שוודאי חיה הוא ויבוא עי\"ז להתיר חלבו שהוא ספק כרת:"
+ ],
+ [
+ "ואם שחטו אין מכסין את דמו
ביו\"ט. דיכולין חכמים לעקור דבר מהתורה בשב ואל תעשה [כיבמות פ\"ט ב'] וכשישנו במוי\"ט יכסה. מיהו אף שלא כיסה. מותר גם השוחט בעצמו לאכול ממנה. [ולא דמי לפ\"ה סי' א'. דהכא כסוי מצוה באנפי נפשה. ותו דלא עבר הכא רק בשב ואל תעשה]. אמנם כשפרוצים בה ביותר אסור השחיטה להחוטא [ש\"ך כ\"ה ג']:"
+ ],
+ [
+ "והשוחט חולין בפנים
בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "וקדשים בחוץ
חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "חיה ועוף הנסקלים
שכבר נגמר דינן לסקילה. מדהרגו אדם או מדנרבעת מאדם [סנהדרין דנ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר מחייב
דס\"ל שחיטה שאינה ראוייה שמה שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים פוטרין
וקיי\"ל בכסוי דם כחכמים דל\"ש שחיטה. מדכתיב אשר יאכל. ובאותו ואת בנו לעיל [פ\"ה מ\"ג] ג\"כ קיי\"ל כחכמים דשמה שחיטה. ובספק טריפה יכסה בלא ברכה [כ\"ח כ']:"
+ ],
+ [
+ "הנוחר והמעקר
עי' מ\"ש פ\"ה מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "חרש שוטה וקטן
שהיו מומחין בשחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ששחטו ואחרים רואין אותם חייב לכסות
דהרי כה\"ג שחיטתן כשרה. להכי חייב גדול הרואה לכסות. [ונ\"ל דדוקא כשרואה שהקטן אינו מכסה. אבל מותר להניח להקטן לכסות. דאע\"ג דבכל המצות אין הקטן פוטר את הגדול. דקטן פטור מדאורייתא. וכל הפטור מדבר אינו מוציא אחר יד\"ח [ברכות ד\"כ ע\"ב]. הכא שאני. דאע\"ג דרמי חיובא על הרואה. היינו כשאין השוחט מכסה. אבל הכא עיקר חיובא על השוחט רמי [כחולין פ\"ז א']. אבל כששחט הגדול. אינו רשאי לחנך הקטן בהכסוי. משום דחיובא על השוחט רמיא ואיך יפטרנו הקטן ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "פטור מלכסות
דרוב מעשיהן מקולקלין. ומה\"ט אסור לכסות. דהרואה שטורח לכסות. וודאי יחשוב ששחיטתן מותרת [ש\"ך שם סקכ\"ד. ועי' מ\"ש לעיל סי' ח'. ואילה\"ק מ\"ש מכוי דבחול יכסה. ולא חיישינן שהרואה שטורח לכסות יאמר חלבו מותר. נ\"ל ע\"פ מה שהקשו רבעתו\"ס [דפ\"ו א' ד\"ה מאי] אמאי דקאמר הש\"ס דלר\"מ באכל משחיטת קטן לוקה משום נבילה. ואמאי הרי ר\"מ חייש למעוטי. ושמא שחטו יפה. ותרצו דכיון דאכ\"ל סמוך רוב מעשיהן מקולקלין לחזקת אמה\"ח. והו\"ל מעוט ששוחטין יפה כמיעוטה דמיעוטה. דגם ר\"מ לא חייש לה [כע\"ז ל\"ד ב']. א\"כ י\"ל דוקא בכוי בחול. אמרינן שיחשוב הרואה דמשום ספק טרח ומכסה [כביצה ד\"ח ב']. משא\"כ הכא. אי נמי יחשוב הרואה כן. אתא לידי קלקול. דזהו בעצמו הקלקול. שהרואה יחשוב שאסור רק מספק. ויביא להקל בס\"ס. והרי באמת לר\"מ הוא אסור בוודאי מדאיכא רובא ולקי עליה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר מתיר לשחוט אחריהן
כסוי ואותו וא\"ב שניהן לרבותא דר\"מ נקט. קתני כסוי. לרבותא אע\"ג דעי\"ז מתבטל ממצוה. אפ\"ה לא יכסה. וקתני או\"ב לרבותא. דאפילו בדבר רשות ועושה מעשה בידים. אפ\"ה לאחייש שעובר על לאו. ועוד דאי מרישא סד\"א דלהכי לא יכסה. משום חשש שכשיראה הרואה שטורח לכסות יחשוב ששחיטתו מותרת. אבל בסיפא דאין כאן חשש הרואין. דאפילו כשיראו שלא ישחוט אחריהם. יאמר בשרא הוא דלא צריך ליה [כש\"ס]. וסד\"א דמש\"ה נאסור לשחוט אחריהן. דשמא שחט יפה. קמ\"ל דאפ\"ה מותר לכתחילה לשחוט אחריהן. דלר\"מ שחיטת קטן נבילה גמורה היא:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרים
ארישא נמי פליגי. דס\"ל דרק ספק נבילה הוא. דלדידהו אין ברור שרוב מעשיהן מקולקלין. ולהכי צריך לכסות שחיטתן. ואסור לשחוט אחריהן. וקיי\"ל כר\"מ [שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר שחט חיה יכסנה ואחר כך ישחוט את העוף
דכתיב חיה או עוף. ומדלא כתיב ועוף דרשינן או לחלק. שיצטרך כסוי לכל אחד לבר. ונ\"ל דה\"ה בשחט איפכא. מיהו כ\"ע מודו דא\"צ רק ברכה אחת לשניהן:"
+ ],
+ [
+ "שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות
דהמצוה מוטלת על כל ישראל. רק שהשוחט קודם לאחר:"
+ ],
+ [
+ "כסהו הרוח חייב לכסות
אם חזר ונתגלה דאל\"כ פטור מלכסות [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו מראית דם חייב לכסות
ואפילו נפל הדם לתוך המים. לא אמרינן קמי קמי דמטי בטיל [כזבחים פ\"ח מ\"ו]. דהכא שאני דאין דחוי אצל מצות. להכי נראה ונדחה חוזר ונראה:"
+ ],
+ [
+ "נתערב ביין
יין אדום:"
+ ],
+ [
+ "רואין אותו כאילו הוא מים
ואם אז היה בו מראה דם. חייב לכסות:"
+ ],
+ [
+ "נתערב
דם הצריך כסוי:"
+ ],
+ [
+ "או בדם החיה
ר\"ל בדם בעל חי של הקזה אפילו של עוף או חיה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם
דאפילו אילו היה מים לא היה בו מראה דם. אפ\"ה חייב לכסות. דס\"ל מין במינו לא בטל. וקיי\"ל כחכמים [שם]:"
+ ],
+ [
+ "חייב לכסות
וגורר אותו על עפר. דהרי כשמכסה צריך שיתן ג\"כ עפר למטה. ואח\"כ מכסה:"
+ ],
+ [
+ "פטור מלכסות
דאין צריך לכסות רק מקצת דם הנפש. ורבי יהודה רק מפרש דברי תנא קמא. ולא פליגי בהא:"
+ ],
+ [
+ "בסיד ובחרסית
שערבען כתוש:"
+ ],
+ [
+ "ובלבנה ובמגופה
שטעפסעל של חרס:"
+ ],
+ [
+ "שכתשן
אחרסית ולבינה נמי קאי:"
+ ],
+ [
+ "ולא בלבנה ומגופה שלא כתשן
נקט לבינה לרבותא דסיפא. אף שאינה כלי אפ\"ה כשלא כתשה לא יכסה בה. וקתני מגופה לרבותא דרישא אף שהיתה כלי. אפ\"ה כשכתשה יכסה בה:"
+ ],
+ [
+ "דבר שמגדל בו צמחין
כשיזרעו בהן:"
+ ],
+ [
+ "אין מכסין בו
וחרס כתוש דברישא. אע\"ג דאינו מצמיח. אפ\"ה רשאי לכסות בו. הואיל ומעיקרא קודם שנשרף בכבשן היה מגדל צמחין. וכ\"כ מכסין נמי באפר. אפילו מבגדים שרופים. או מזהב טחון. מדנקראו בתנ\"ך עפר [ועי' תוס' ביצה ד\"ח ע\"א ד\"ה הכי]. אבל בשאר מתכות טחון. או בקמח או במורסן אסור לכסות. וכ\"כ לא יכסה בעפר לח. דהא דקאמר קרא וכסהו בעפר. רק דק משמע [סוף סימן כ\"ח]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "גיד הנשה
שאסור ברגלים האחרונים:"
+ ],
+ [
+ "בפני הבית
כולהו אגב תנינהו. מדאצטריך למתני דנוהג במוקדשים. אף באותן שאין נאכלין:"
+ ],
+ [
+ "בחולין ובמוקדשים
אפילו בעולה שכולה כליל. ומעלה הירך שלימה למזבח. מדאין מדרך הכבוד שיעלנה מפורעת. ושם למעלה מוציא הגיד ומשליכו על גל האפר שעל אמצעית המזבח:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין לו כף
ר\"ל בשר שסביב הקולית של עוף. אינו מקיפו בעיגול סביב העצם כבבהמה. רק מונח שם רדוד. מיהו ביש לו כף אסור גידו:"
+ ],
+ [
+ "ונוהג בשליל
כל ששלמו חדשיו ומצאו חי [ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אינו נוהג בשליל
וקיי\"ל כת\"ק בגיד הנשה להחמיר:"
+ ],
+ [
+ "וחלבו
של שליל:"
+ ],
+ [
+ "ואין הטבחין נאמנין על גיד הנשה
לומר שהוציאוהו. דמדיש להם הרבה בהמות טריחא להו מלתא לחטט אחריו בכל אחת. ותו מדיש להם הפסד ממון עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב
חלב דעלמא דגם בניקור החלב חייש ר\"מ דמשום טרחא לא יחטטו אחריו. וקיי\"ל כרבנן. ואפ\"ה אין לוקחין אפילו בשר מטבח ששוחט ומוכר בעצמו. אא\"כ מוחזק בכשרות ביותר [ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "שגיד הנשה בתוכה
מיירי בשאומר הישראל לנכרי שהיא כשרה. דאז אין השומע דבריו צריך לחוש דלמא משקר. דהרי אסור לגנוב דעתו של נכרי. ואפ\"ה אין חוששין שמא השומע דבריו יקננה מנכרי ויאכלנה בגידה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שמקומו ניכר
אם היה נחטט ממנה [והא דלא נקט שחוטי חלב בתוכה. נ\"ל דלא מבעייא קאמר לא מבעייא חלב שידוע לכל אופן ניקורו. אלא אפילו גידין שאין הכל בקיאין בניקורו. וסד\"א דאפילו שלימה לא נשדר. שמא יחשוב שניטל גידו מבפנים. או שמא יעשה בה עכו\"ם בכיוון כעין שחותך ישראל ליטל הגיד. קמ\"ל דחתוכה דעכו\"ם מידע ידיע]:"
+ ],
+ [
+ "כדי לקיים בו מצות נטילה
ר\"ל קולפה מלמעלה כעובי אצבע בצד פנימי של ירך. וקיי\"ל דצריך לחטט אחריו. מיהו ב' גידין הן. א'. בצד פנימי של ירך. סמוך לעצם. ואסור מן התורה. ב'. בצד חיצון של ירך סמוך לבשר. ואסורה רק מדרבנן. אבל הענפים שמסתעפים מהפנימי ומהחיצון. שניהן אסורין רק מדרבנן. וגם שמנן של ב' הגידין רק מדרבנן אסורין [ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "האוכל מגיד הנשה כזית
מהפנימי:"
+ ],
+ [
+ "אכלו
כולו:"
+ ],
+ [
+ "חייב
מדהוא בריה. דכל שהוא איסור שלם. ושהיה בו חיות. וצורתו גורמת איסורו [סי' שחץ]. הו\"ל בריה. וחייב עליו בכל שהוא:"
+ ],
+ [
+ "ומזה כזית
ר\"ל כזית מגיד שבירך ימין וכזית מגיד שבירך שמאל:"
+ ],
+ [
+ "סופג שמונים
אפילו בהתראה אחת מיירי. ואע\"ג דבאוכל חלב וחלב מב' בהמות בהתראה אחת חייב רק מ' [כרמב\"ם פ\"ו משגגות ה\"ב]. הכא מדאחד הוא של ימין ואחד של שמאל. חשיב ליה כב' מיני איסורים. ולפ\"ז באכל ב' זיתים מב' ימיניים מב' בהמות גרע טפי. והו\"ל כחלב וחלב מב' בהמות דאינו חייב רק מ'. אמנם לי\"א [שהביא רמ\"מ פ\"ח ממ\"א ה\"ג] מיירי הכא בב' התראות דוקא. ואפילו מירך א' חייב פ' על ב' זיתים. רק נקט מב' ירכות משום ר' יהודה דס\"ל דבב' ירכות חייב רק מ':"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים
דס\"ל דנוהג רק בימין. מיהו מדלא פליג רק לעניין מלקות. נ\"ל דר\"י מודה דגם בשמאל אסור עכ\"פ מדרבנן וקיי\"ל כרבנן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בה בנותן טעם
בהירך:"
+ ],
+ [
+ "כבשר בלפת
אילו היה בשר כשיעור הגיד. וכשיעור הירך לפת. היה נותן בה טעם. אסור. ואף דאילו היה הירך מין אחר. היה צריך פחות או יותר משיעור גודל הגיד. אעפ\"כ הלממ\"ס הוא דבהכי משערינן. מיהו אנן קיי\"ל דאין בגידין בנותן טעם. אבל נגד השומן והקנוקנות צריך ס'. ונוהגין דאפילו במליחה צריך ס' וגם כדי נטילה [ש\"ך ק\"ה סקי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "גיד הנשה שנתבשל עם הגידים
המותרים:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמכירו בנותן טעם
דבלא נתן טעם. דהיינו שיש ס' כנגדו. משליכו והאחרים מותרים:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו כולן אסורין
ולא בטל ברוב. מדהוא בריה. וכלעיל סי' ט\"ו [ח']:"
+ ],
+ [
+ "והרוטב בנותן טעם
דאף ע\"ג שכל התערובות אסור מדאינו מכיר האיסור. אפ\"ה בשיש בהרוטב עם החתיכות ס' נגד האיסור. מותר הרוטב:"
+ ],
+ [
+ "שנתבשלו עם החתיכות
קמ\"ל דלא מבעיי' גיד דהו\"ל אבר שלם. מחשב ברי' ולא בטל. אלא גם חתיכה אפשר שלא תתבטל. כגון דהו\"ל חתיכה הראוייה להתכבד [כש\"ס ד\"ק ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו כולן אסורות
ואין חתיכת האיסור בטל ברוב. דחתיכה הראויה להתכבד לא בטל [ק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והרוטב בנותן טעם
אף שהתערובות אסור מדאינו מכיר האיסור. אפ\"ה הרוטב ניכר שאין בו איסור ומדיש ס' נגד חתיכת האיסור מותרת. ופסק הלכה בזה עי' בסוף פרקן:"
+ ],
+ [
+ "נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה
שכשאכל גיד הנשה של בהמה טמאה. פטור מכלום. למאי דקיי\"ל אין בגידין בנ\"ט. ולמ\"ד יש בגידין בנותן טעם. לוקה משום טמאה לבד ולא משום גיד:"
+ ],
+ [
+ "ועדיין בהמה טמאה מותרת להן
מדלא ניתנה התורה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו בסיני נאמר
אותו פסוק שמזהיר עליו מלאכלו:"
+ ],
+ [
+ "אלא שנכתב במקומו
דכשניתנה תורה. נכתב במקום המעשה. למה נאסר אחר מתן תורה. וקיי\"ל כחכמים. [אמר המפרש מאחר שראיתי שרבינו הר\"ב ז\"ל החל להביא לעיל כמשנה ה' כללי איסור והיתר ובטולן. לכן אמרתי לילך בעקבותיו גם אני. אולם לאשר הביא הכל בקצירת האומר מאד. וגם כמה דברים לא הזכירם כלל. ובל\"ז (בכמה) [בשני] דברים אחמ\"כ אינן אליבא דהלכתא. לכן אמינא. אפתח אנא פתחא לנפשאי בס\"ד. לסדר כל הענינים כראוי באר היטיב. וד' יהיה לי לתשועה לבאר כל הסתעפות עניינים אלה בקיצור מדוייק. וכאשר מורין בבי מדרשא כוותן. ורק לבלי להפסיק בין הפרקים שם בהרחבה כזו. לכן הבאתים כאן בסוף הפרק. ונאמר כי ביאור זה נחלק לג' חלקים. א) צריך לבאר איזה דבר בטל ברוב ואיזהו שבטל בטעם. ב) באיזה אופן יתבטל הטעם. ג) איזה דברים הם שאינן בטלין כלל. ונחל בעזהש\"י].
א) [דברים שבטלים ברוב או בטעם]. יש בעניין זה ד' אופנים. (א) יבש ביבש שנתערבו מין במינו. ולא נתבשלו יחד. בטל ברוב. ואפילו מדרבנן סגי בהכי. מדלא יכול לבוא ע\"י בישול לנ\"ט [ק\"ט א']. ואפילו חד בתרי א\"צ. רק סגי בשיש משהו יותר בהיתר מבהאיסור [ש\"ך ק\"ט סק\"ו ופר\"ח שם. וכ\"מ במג\"א תנ\"ה סקט\"ו]. ומשכחת לה בב' חתיכות גדולות וא' קטנה. או אחד גדולה וב' קטנות. והב' הקטנות הם יחד יותר מהגדולה. אז כשאינו יודע איזה מהג' חתיכות הוא האיסור בטלה ברוב [וי\"ח]. ומותר אדם א' לאכול כולם זא\"ז. רק שלא יאכל כל הג' חתיכות בבת א'. דאז בולע וודאי איסור. וראוי להחמיר שלא יאכלם אדם א' אפילו זא\"ז. רק יאכלום ב' בנ\"א. ואם משליך א' או נתנו לנכרי. עדיף טפי. ודוקא כשאכלן כך מבלי שיבשלם. אבל אסור לבשלם יחד עד שיוסיף עד ס' נגד חתיכת האיסור. *) (וה\"ה ברוצה לבשל כל א' מהן לבד. יוסיף עד ס' נגד כל חתיכה. כדי שלא תתן טעם במים ובקדירה). מיהו בדיעבד אם בישל כל התערובות בקדירה א' אף אחר שנתבטלו ביבש ברוב. ואין ס' נגד חתיכת האיסור. אסור. דהרי יש כאן וודאי טעם איסור. אבל אם בישל התערובות בב' קדירות. מותר אף שאין ס' נגד החתיכה שבקדירה. מדכבר נתבטלו. ולרא\"ש אפילו בבישל כל התערובת בקדירה א' אחר שנודע התערובות ונתבטלה ברוב. מותר אפילו אין ס'. מדכבר נתבטלה אין כאן איסור. והכי קיי\"ל במקום הפסד [שם]. (ב) יבש ביבש שנתערבו מין בשאינו מינו [ומשכח\"ל נמי בשאינו יודע איזהו מהן הוא איסור]. מדאורייתא גם זה בטל ברוב אבל מדרבנן צריך ס'. גזירה שמא יבשלם ויתן טעם [ק\"ט ש\"ך סק\"י]. מיהו באיסור דרבנן באינו מינו יבש ביבש. בטל ברוב [ק\"ט ש\"ך סק\"ט]. וי\"א דעכ\"פ בכה\"ג צריך ס' מדרבנן [מנחת יעקב כלל ל\"ט סק\"י]. (ג) לח בלח מין במינו שנתערבו. מדאורייתא ברובא בטל. ומדרבנן צריך ס' אפילו לא נתבשלו יחד. דעכ\"פ מדמתערב יפה. הרי יהיב טעמא. וגזרינן אטו אינו מינו דאז טעם כעיקר דאורייתא. ואפילו למ\"ד לאו דאורייתא. גזרינן אטו בנתערב באינו מינו כזית בכדי אכילת פרס דהוי לכ\"ע דאורייתא. [ופרס הוא לרמב\"ם [פי\"ד ממ\"א] ג' ביצים. ולרש\"י [כריתות די\"ב ב'] ד' ביצים. וכזית הוא מעט פחות מחצי ביצה] [רמג\"א תפ\"ו]. אבל יבש ביבש מין במינו לא גזרינן אטו אינו מינו ואטו יבשלם. מדהו\"ל גזירה לגזירה [שפתי דעת ק\"ט]. ואפילו לח בלח במין במינו באיסור דרבנן. נמי צריך ס' מדרבנן [שם]. (ד) לח בלח שנתערב באינו מינו. מדאורייתא צריך ס' אפילו לא נתבשל יחד. דטעם כעיקר דאורייתא בכל איסורין. ולרש\"י ורמב\"ם [פט\"ו ממ\"א] רק בבו\"ח הוה טכ\"ע דאורייתא אבל בשאר איסורין אסור רק מדרבנן. ולא קיי\"ל כן [י\"ד צ\"ח].
ב) באיזה אופן יתבטל הטעם. (ה) זה אפשר ע\"י ג' אופנים. (א) ע\"י שהאיסור נטל\"פ בהיתר [י\"ד ק\"ג]. (ב) ע\"י טעימת קפילה עכומ\"ז [ר\"ל מבשל עכומ\"ז הבקי להרגיש הטעם]. (ג) ע\"י ביטול בס' [וסימן קנס]. שכך שיערו חז\"ל שרוב מאכלים כשנתבטלו בס' שוב אין נותנין טעם. אבל אנן לא סמכינן על טעימת קפילה. ואפילו הוא ג\"כ מסיח לפי תומו. וגם כשיש בו גם חזקת אומן לא מרעי אומנתיה. אפ\"ה לא סמכינן עליה [צ\"ח א' וב']. מיהו על ישראל סומכין. אפילו אינו קפילא. ואפילו בפחות מס' ואומר שאינו מרגיש טעם האיסור. מותר. וכגון דבר שנדר ממנו אדם. שנפל לתוך התבשיל [צ\"ח ורט\"ז בש\"ך סקכ\"ו]. או בחתך צנון בסכין של בשר [צ\"ו ש\"ך סק\"ה]. טועמו הישראל. וכשאינו מרגיש טעם איסור בו. שרי. ובמרגיש טעם האיסור. אפילו נתבטל כבר בס' אסור [צ\"ח ח']. (ו) בטול בששים שייך בכל האיסורים שבתורה. מיהו גם איסור דרבנן צריך ששים. מלבד כחל שבשלה עם שאר בשר. סגי בתשע וחמישים. ויש כמה טעמים בזה [סי' צ'. וצ\"ח ח']. ומלבד ביצה שיש בה אפרוח או שנמצא בה קורט דם. ונתבשלה עם שאר ביצים צריך ס\"א. משום דיש ביצים גדולים וקטנים. אבל בנתבשלה עם שאר תבשיל. סגי בס' [פ\"ו ה'. וצ\"ח ז']. ודוקא כשידוע שהיה הקורט דם שבביצה על קשר החלמון וגם על החלבון. דאל\"כ. אפילו נימא דם ביצים אסור מדאורייתא. וא\"כ אם היה הדם במקום שאסר. מדשדי תכלא בכולה. מחשבה כולה כדם. אפ\"ה גם בנתערב בחד בחד עם ביצה אחרת. ונטרפו יחד. גם בלא נתבשלו בטל. מדיש כאן ספק ספיקא. דשמא לא היה הדם במקום שאסרה כל הביצה. ושמא הביצה האחרת רבה עליה. והו\"ל ספק ספיקא נגד איסור תורה. ואף דעכ\"פ אף שיש רוב. אסור מדרבנן. כיון דליכא ס' נגד הביצה האסורה. אפ\"ה אינו רק ספק דרבנן. דשמא לא היה הדם במקום שנאסרה כל הביצה. וטפת הדם כבר נתבטלה. אולם בנתערב הביצה עם אינו מינו. כגון עם קמח. אז הו\"ל ספק דאורייתא. וצריך ס' נגד הביצה [ש\"ך ס\"ו סק\"י]. אמנם ביצה שמסופק בה אם היה הדם במקום שאוסרה. שנתערבה עם ביצים אחרים וקמח. אמרינן סליק את הקמח שהוא אינו מינו. כמי שאינו. ושאר הביצים שהן מינה רבין עליו ומבטלו. וא\"כ ליכא איסור תורה. ושמא לא היה הדם במקום שאוסר הביצה. והו\"ל ספק דרבנן ולקולא [הט\"ז ס\"ו סק\"ה]. ומכ\"ש בנתערבו תחלה הביצים לבד. ואח\"כ שמו התערובות בקמח. אף דליכא רק רוב קמח נגד הביצה האסורה. שרי. מדכבר נתבטל [משבצות שם]. וכל זה בנודע תערובות קודם שנתבשלה הביצה. אבל בלא נודע שנתערב האיסור רק אחר שנתבשלה התערובות יחד. אפילו לא נתערב הביצה האסורה רק עם אינו מינו. דהיינו בקמח לבד. אפ\"ה בטל ברוב. דהרי אף אם היה הדם במקום שאוסרה. ושדי תיכלא בכולה. ומחשב עי\"ז כאילו כל הביצה כולה דם. עכ\"פ הרי דם שבשלו אסור רק מדרבנן ומדיש ספק שמא לא היה הדם במקום שאוסרה הביצה. הדר הו\"ל ספק דרבנן אפילו למ\"ד דם ביצים דאורייתא. דרק כשלא נתערב אסורה מצד המנהג [שפתי דעת ס\"ו סק\"י]. (ז) כל האיסורין שמשערין בס'. משערין בכל מה שבקדירה. דאם הכל ס' נגד האיסור. מותר. ולעולם משערים ההיתר והאיסור כמו שבאין לפנינו. אף שנתמעטו בבישול [צ\"ט ד']. מיהו אסורי הנאה שנתנו טעם בקדירה. אף שאין ס' נגד האיסור ואסור באכילה. אעפ\"כ מותר בהנאה. דאין העכומ\"ז נותן יותר עבור שקבל הטעם [משבצות פ\"ז סק\"ב]. מיהו פשוט בבו\"ח שנתערבו. אף שאין העכומ\"ז נותן יותר עבור מעט החלב שנתערב בהבשר. או בעבור שהגיסו בהבשר בכף תולבת. על כ\"פ מדאין ס'. הבשר בעצמו נאסר בהנאה. (ח) סוגר הדברים מהעניינים שדברנו. הוא שכל האיסורים בטלים מדאורייתא ברוב. חוץ מלח בלח באינו מינו. דמדאורייתא צריך ס'. וכל האיסורים צריכין מדרבנן ששים חוץ ממין במינו שנתערב יבש ביבש. שגם מדרבנן בטל ברוב. אבל יש שאמרו רבנן שאינן בטלין כלל. וכמו שנבארם בחלק ג'. אבל כל זה מדרבנן. דמדאורייתא כל האיסורים שבעולם בטלין ברוב או בס'. וכלעיל [וכפרי חדש ק' סק\"ג].
ג) דברים שאינן סותרין אף שנתבטל הטעם. (ט) יש דברים שהצריכו חכמים בהן לבטולן יותר מס' בין בלח בין ביבש. כשנתערבו במינן. וזה משום דחמיר איסורן. ואלו הן. התרומה. והחלה. והבכורים בטלין במינן. בק\"א [ערלה פ\"ב מ\"א. וי\"ד שכ\"ג א']. ערלה וכלאי כרם בטלין במינן בר\"א [שם]. אבל בשאינן מינן דין כל אלו כשאר אסורין. ובטלין בס' [רמב\"ם פי\"ג מתרומות ה\"ב. וי\"ד שכ\"ג]. (י) יש דברים שבמינן אינן בטלין מדרבנן ואפילו באלף. ושלא במינן בטלין בס'. ואלו הן. השביעית [רמב\"ם פט\"ו ממאכלות ה\"ח]. טבל ויי\"נ [ע\"ז דע\"ג ב']. אבל סתם יינן בטל בס' אף במינן. ובלבד שיוליך הנאה לים המלח [ש\"ך קל\"ד סקט\"ו]. אמנם יין אף דלפי מה שאמרנו דכשנתערב באינו מינו בטל בס' [וכש\"ך קל\"ד סקכ\"א]. עכ\"פ בנתערב יין במים בטל בששה חלקים [שם]. וי\"א דאף בנתערב בשאר משקין. כל שנפסד טעם היין בהתערובות. בטל בו' חלקים [י\"ד קי\"ד הט\"ז שם סק\"ד. וכן כ' רמג\"א סי' ר\"ב סק\"ג. ור\"ד סקט\"ז]. דבר שיש לו מתירין . ג\"כ רק במינו באלף לא בטל. אבל באינו מינו בטל בס' [ק\"ב]. (יא) מיהו כל איסורין שאוסרים ע\"י טעמן. ר\"ל שמתבטלין בס' בכל גוונא. כמו שבארנו בחלק ב'. באלו אזלינן במין במינו שלהן בתר טעמא . דכל השוה להאיסור בטעם נקרא מינו. אבל אותן האיסורין שצריך לבטולן מדרבנן יותר מס'. ככל האיסורין שזכרנו בזה החלק. כתרומה וכו' עד דשיל\"מ. בכולן אזלינן בתר שמא . דרק השוין בשמא נקרא מינו [ש\"ך צ\"ח ורפ\"ח שם. וק\"ב ש\"ך סק\"ג]. (יב) יש איסורין שהחמירו בהם חז\"ל ואמרו שאין מתבטלין אפילו באלף. בין בנתערבו במינן או שלא במינן. בין בלח או ביבש. והן עשרה דברים. ואלו הן (א) דבר חשוב [ק\"י ש\"ך סק\"א]. (ב) בעלי חיים. אפילו קטן וכחוש [שפתי דעת ק\"י סק\"ז]. (ג) בריה [תנאיה מבוארים בסי' ק']. (ד) חתיכה הראויה להתכבד [עי' תנאיה בסי' ק\"א]. (ה) דבר המעמיד. כשאסור מצד עצמו [פ\"ז ש\"ך סק\"ל ול\"ה. אמנם לרמג\"א [א\"ח תמ\"ב סק\"ט] מעמיד מדאורייתא לא בטל. דהו\"ל כאילו הוה האיסור בעין. ולחק יעקב גם זה רק מדרבנן לא בטל. מיהו בזה וזה גורם. גם דבר המעמיד בטל [רמג\"א שם]. וי\"א דכל האיסורין שאוסרין במשהו. אם העמידו בצירוף היתר. אף שנסתלק אח\"כ האיסור והו\"ל רק זוז\"ג. אפ\"ה אסור [א\"ח תמ\"ה רמג\"א סק\"ה וסק\"ו]. (ו) כל דעביד לטעמא לא בטיל. אם הוא אסור מעצמו וחריף. [צ\"ח הט\"ז סקי\"א]. אמנם לפר\"ח ולכרו\"פ [שם סקכ\"ז]. כל דלטעמא עביד מדאורייתא לא בטל. אבל לש\"ך [צ\"ח סקכ\"ט]. גם הוא רק מדרבנן. (ז) חזותא [י\"ד סי' ק\"ב א'. וא\"ח (קי\"ג) [תי\"ג] ג']. ולפר\"ח [שם סק\"ה]. אין חזותא אוסר עד שיהא עשוי לחזותא. ונתנו למאכל אדעתא דחזותא. ולמנחת יעקב [כלל ע\"ד ה'] חזותא אינו אוסר במאכל. ורק בבגד אוסר הצבע שנצבע באיסור. ובמשבצות [בי\"ד ק' א'] קיהה בדבריו. ובאיסור דרבנן אינו אוסר חזותא [נדה (ד\"ט) [ד\"ס] ב' וב\"ק דק\"א] ורק בנולד שהחמירו כבדאורייתא. (ח) חמץ בפסח [א\"ח תמ\"ז]. (ט) ע\"ז או תקרובת שלה [י\"ד ק\"מ]. (י) הקדש ר\"ל נתחי הקרבנות [ועי' יבמות דפ\"א ב' ורש\"י שם. ועי' ברמב\"ם פ\"ו מפסוהמו\"ק]. [ונ\"ל הטעם משום חשיבות. ועי' תוס' חולין [ד\"ק ע\"א ד\"ה ושאני]. אבל אי\"ל משום דאפשר למתשל עלה לא בטל [כתוס' כריתות י\"ג ב' ד\"ה ארבע] ואף אחר שנזרק דמן ישנן בשאלה [כר\"ן נדרים דע\"ח א' ד\"ה לומר]. דא\"כ תרומה נמי ישנה בשאלה. אע\"כ דעכ\"פ לא מצוה לאתשולי עלה [כנדרים דנ\"ט א']. א\"כ מי גריעי קדשים מתרומה. וכמ\"ש הר\"ן שם]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הבשר
של בהמה חיה ועוף:"
+ ],
+ [
+ "אסור לבשל בחלב
לישנא דקרא נקט. דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו. ור\"ל הכא. דאסור לאכלו כשהוא מבושל בחלב. אבל בשר בהמה אסור מדאורייתא. ובשר חיה ועוף אסור לאכלן רק מדרבנן. מיהו דוקא לאכלן. אבל לבשלן בחלב. או ליהנות מבשולן בחלב. דוקא כשהבשר והחלב שניהן מהבהמה טהורה. אסור מדאורייתא. אבל בשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה. מותר לכתחילה לבשלן ולהנות מבשולן [י\"ד פ\"ז ג']. ואין לחוש למראית עין שיחשבו שמבשל בשר בהמה. דבשר חיה ועוף ניכרים [כלבוש שם]. ואילה\"ק דעכ\"פ כיון דבאיסור דרבנן נמי חיישינן למראית עין [כא\"ח תרע\"א ח']. א\"כ ה\"נ יחשידוהו שמבשלן לאכלן. ואי\"ל דרק שיחשדוהו שכבר עשה עבירה. או שעושה השתא עבירה חיישינן למראית עין. משא\"כ הכא אף שעושה פעולה שנוכל לדונה שמכין א\"ע לעשות עבירה. עכ\"פ כיון דלהבא הוא. דניחש שיחשדוהו שיעשה עבירה להבא. לא חיישינן. ליתא. דהרי לא תצא בהמה בשבת בזוג שבצוארה. מדמחזי כאזלא לחינגא [כא\"ח ש\"ה י\"א]. והרי התם להבא הוא שיחשידוהו שמוליכה למכרה. ואפ\"ה חיישינן. ונ\"ל דדוקא כשהפעולה שעושה מצוי לאיסור טפי מלהיתר. כיציאת בהמה בזוג. דמצוי טפי שעושה כן שישמעו הקונים קול הזוג וידעו שרוצה למכרה. להכי חיישינן לחשדא. אבל הכא. וכי כל המבשל לצורך אכילת עצמו מבשל. ולא להאכיל לאחרים או לכלבים. תדע. דאל\"כ כל דבר האסור באכילה יהיה אסור נמי לבשל מה\"ט. שיחשידוהו שלאכילתו מבשל [ועיין מש\"כ ב?קופת הרוכלים ?בס\"ד דף י\"א ע\"ב] וכן יש להביא ראיה מחולין [פ\"ב מ\"י] סי' ע\"ג וע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מבשר דגים וחגבים
דמותר באכילה אף מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן
תנא בישול לרבותא דהיתירא דבשר דגים. ותנא העלאה לרבותא דאיסורא דשאר בשר. דאפילו בשר עוף דאסור רק מדרבנן. אסור להעלות עם הגבינה על השולחן. דגזרינן שמא יעלה בשר בהמה בכלי ראשון על השולחן. ויאכלנו ביחד עם הגבינה מכלי ראשון. דאסור מדאוריתא. דהו\"ל כמבושל [פ\"ח]. [ואילה\"ק עכ\"פ הו\"ל גזירה לגזירה. דנגזר עוף אטו בהמה והעלאה אטו אכילה. וכדאמרינן בש\"ס [ק\"ד ב'] גזירה העלאה אטו אכילה. וצ\"ל דלשון גזירה דנקט הש\"ס לאו דוקא. והעלאה אטו אכילה לא מחשב גזירה]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מבשר רגים וחגבים
דהרי אפילו באכילה נמי מותר. ואיידי דרישא דנקט לשון בישול כסי' ב'. נקט נמי הכא בכלל ללשון בשול:"
+ ],
+ [
+ "מותר בבשר דגים וחגבים
כגון שיש הוכחה שנדר רק מבשר בהמה [ועוף]. מיהו לדידן דגים לא נקראו בשר. ומותר בהן בכל גוונא. דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם [י\"ד רי\"ז הט\"ז סק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לא עולה ולא נאכל
נ\"ל דנקט ולא נאכל. אף דכ\"ש הוא וממילא נשמע. דכיון דלא עולה כ\"ש דלא נאכל. אבל אתא לאשוויי לא עולה ללא נאכל. דכמו בלא נאכל מודו ב\"ש דאפילו בצונן. ה\"ה בלא עולה אפילו בצונן אסור. ולא אמרינן גזירה לגזירה הוא. וכלעיל]:"
+ ],
+ [
+ "ומחומרי בית הלל
הא קמ\"ל דת\"ק ר' יוסי הוא. וה\"ק ר' יוסי. כל הבשר אפילו של עוף אסור להעלות עם הגבינה לשולחן. משום דב\"ש וב\"ה פליגי בה. והרי הלכה כב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בשולחן שאוכל עליו
דרק שם חיישינן שיערבם רותחין ויאכלם."
+ ],
+ [
+ "נותן זה בצד זה ואינו חושש
למראית עין. שיחשבו שיאכלוני יחד. או אינו חושש שיטעה עי\"ז לאכלם יחד. ובלבד שלא יגעו זב\"ז. וכמ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "צורר אדם בשר וגבינה במטפחת
טוך:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה
וכשנגעו זה בזה ואחד מהן לח וצונן. צריך להדיח מקום נגיעתן יחד [ש\"ך צ\"א סק\"א]. וכשאחד מהן שמן. שומן מסרך סריך ובעי שפשוף היטב [תורת הבית קי\"ב א']. וה\"ה כשנגע בשר או גבינה בפת. ורוצה לאכלו עם מין אחר ממין שנגע בו. נמי דינא הכי [צ\"א ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר שני אכסנאין
שסתם אכסנאין אין מכירין זה את זה:"
+ ],
+ [
+ "ואין חוששין
אין לחוש שיאכל זה משל זה דאין מכירין זא\"ז. אבל במכירין זה את זה. אפילו מקפידין זה על זה. חיישינן שיאכלו יחד. מיהו בהניחו ביניהן להכירא. דבר שאין דרך להביאו על השולחן. או שדרך להביאו אבל אין משתמשין בו בשעת אכילתן. מותרים לאכול יחד אפילו מכירין זא\"ז [פ\"ח ב']. [ואין לדקדק. דטפי הוה שייך למנקט הך דרשב\"ג במשנה א'. דנמי מיירי בחשש אכילה. דנ\"ל דנקט למלתא דרשב\"ג הכא. לאפוקי מת\"ק דמ\"ב. דמשמע מדבריו דרק בנגיעה אין חוששין שיגעו זב\"ז במופרשין זמ\"ז. אבל בחשש אכילה אפילו מופרשין חיישינן שיאכלם יחד. וכמשנה א'. להכי קמ\"ל רשב\"ג דלא מבעיי' לנגיעה אין חוששין כשמופרשין. אלא גם לאכילה אין חוששין כשמופרשין זמ\"ז. דהיינו באין מכירין זא\"ז. ומשנה א' דתנא אסור לעלותן. מיירי במיוחדין לאדם אחד. או במכירין זא\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "טיפת חלב שנפלה על החתיכה
על חתיכת בשר שבתוך קדירה רותחת:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה
ר\"ל שאין בחתיכה ס' נגד הטיפה שנפלה עליה:"
+ ],
+ [
+ "אסור
ואפילו היו עוד חתיכות בקדירה. רק שחתיכה זו שנפלה עליה הטיפת חלב. היתה מונחת על חתיכה אחרת שמקצתה חוץ לרוטב. ועי\"ז החתיכה שנפל עליה הטפה היתה כולה חוץ לרוטב. אם לא הגיס ג\"כ ולא כסה הקדירה מיד אחר נפילת הטפה. ג\"כ כך הדין. שצריך שיהיה באותה חתיכה ס' ואין השאר שבקדירה מצטרף לבטל הטיפה. וכשאין בה ס'. שאר החתיכות מותרות. רק שאותה חתיכה שהיתה מונחת עליה החתיכה שנאסרה. ונגעה בה. נאסרה כדי נטילה במקום נגיעתה [כדי נטילה הוא כעובי רוחב אגודל [ק\"ה ס\"ד]. ולר\"ן חולין [דרצ\"ד א']. כדי נטילה הוא רק קצת עב יותר מקליפה]. ודוקא כשהחיכות כחושות. דכל חם בחם בלא רוטב. דוקא כשהאיסור אסור מחמת עצמו כנבילה. או בשר חם שנגע בגבינה חמה. אוסר כולו. דגם בב\"ח מחשב איסור מחמת עצמו. ולא בקאינן גביה לחלק בין כחוש לשמן כבכל איסור מחמת עצמו. אבל הכא שהחתיכה העליונה אינה אסורה מחמת עצמה. רק מחמת שבלעה חלב. בקאינן גבה לחלק בין כחוש לשמן. דהחלב שבלעה מחשב איסור כחוש. ואם היא עצמה ג\"כ כחושה. וגם החתיכות שאצלה כחושות. אינה אוסרת לחתיכה שנגעה בה רק כדי נטילה. אבל אם אחד מהחתיכות שמינה אז אוסרת לחתיכה שנגעה בה כולה [ש\"ך ק\"ה סקי\"ז ושפתי דעת שם]. מיהו אם ניער או כיסה הקדירה אחר זמן מה אחר נפילת הטיפה. אפילו היו החתיכות כחושות צריך שיהיה ס' נגד כל החתיכה שנפל עליה הטיפה. [ואילה\"ק למה בנפלה הטיפה על חתיכה שכולה חוץ לרוטב נאסרה כולה. הרי כל חתיכה צלוייה. מלוחה. אפויה [וסי' צמא]. כשהן חמין ונגע בהן איסור כחוש. והן ג\"כ כחושין לא נאסרו רק כדי נטילה [כסי' ק\"ה ס\"ה]. והרי טפת חלב איסור כחוש הוא. ומדסתם התנא. משמע אפילו החתיכה נמי כחושה. ואי\"ל דהכא שאני דהחלב איסור צלול. ליתא דהרי אף באיסור צלול אמרינן בנטף רוטבו על החרס חם וחזר אליו סגי בנטילה [כפסחים פ\"ז מ\"ב]. ואי\"ל דהכא שאני. מדנגע האיסור דהיינו החלב בהחתיכה שתוך הקדירה. ועי\"ז נבלע יותר בעומק החתיכה ע\"י הבל הקדירה. [כמשבצות צ\"ד סק\"א]. ליתא. דהרי אף בכה\"ג א\"צ הכא יותר מכדי נטילה [כסי' ק\"ה. ס\"ד]. י\"ל דהכא דאיכא תרתי. שהאיסור צלול. וההיתר תוך הקדירה. אוסר כולו. מיהו לדידן דלא בקאינן לחלק בין כחוש לשמן. בלא\"ה לא ק' מידי. דאף דהבשר כחוש. כיון דחתיכת בשר חם שנגע בחלב חם. מחשב כאיסור מחמת עצמו. והרי בכה\"ג אפילו כחוש אסור לדידן [כש\"ך ק\"ה סקי\"ד]. ודלא כמשמע לכאורה מש\"ך צ\"ב סק\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ניער את הקדרה
מיד אחר שנפלה הטפה על החתיכה. ניער הקדירה שתבוא החתיכה שנפל עליה תוך הרוטב. וה\"ה בכיסה הקדירה מיד:"
+ ],
+ [
+ "אסור
דמדניער מיד. הכל מצערף לבטל החלב. [וכל זה לר\"י בתוס'. דמתניתין מיירי שנפלה הטיפה על חתיכה שכולה חוץ לרוטב. אבל לרש\"י מיירי מתניתין אפילו בנפלה הטיפה על חתיכה שמקצתה חוץ לרוטב. ויש לכל אחד מהפירושים קולא וחומרא. לרש\"י קולא. דכשאין בכל הקדירה ס\"י נגד הטיפה שנפלה על חתיכה שקצתה תוך הרוטב. ולא ניער ולא כיסה. אז רק החתיכה אסורה. ושאר שבקדירה מותר. ולר\"י בכה\"ג הכל אסור מדמקצתה תוך הרוטב [דלא כרט\"ז צ\"ב סק\"ב]. ולרש\"י חומרא. דכשאין בחתיכה זו ס' נגד הטיפה. רק יש בכל הקדירה ס' נגד הטיפה ולא ניער ולא כיסה מיד. לרש\"י נאסרה החתיכה מיד. ואם אח\"כ ניער וכיסה. צריכין שאר החתיכות ס' נגד החתיכה. ולר\"י הכל מצטרף לבטל הטפה. מדמקצתה תוך הרוטב. ולהט\"ז קייל כרש\"י. ולש\"ך ולפר\"ח רוב הפוסקים ס\"ל כר\"י [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הכחל
דדי הבהמה. ואפילו של קטנה שלא הניקה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "קורעו
שתי וערב:"
+ ],
+ [
+ "ומוציא את חלבו
ע\"י שמטיחו בכותל. או ע\"י שנותנו במכבש. או שמקרעו שתי וערב בהרבה מקומות. ואז מותר לדידן לצלי אפילו לכתחילה. אבל אם בישלו. רק בהפסד מרובה מותר. אפילו בבישלו עם בשר. מיהו הצולאו מותר לצלותו בשפוד שצולה בשר. ולתתו אח\"כ אף כשעדיין חס בכלי בשר. רק שאחר צלייה לא יבשלנו לכתחילה. ובדיעבד מותר [צ']:"
+ ],
+ [
+ "לא קרעו
כדינו:"
+ ],
+ [
+ "אינו עובר עליו
משום בו\"ח. אבל עכ\"פ אסור אפילו בישלו לבדו. עד שיהא חמשים וט' במים נגד הכחל [ש\"ך צ' סקט\"ז] אז מותר גם הכחל. אבל בצלאו בלי קריעה מותר בדיעבד כשצלאו לבדו [צ' ב']:"
+ ],
+ [
+ "הלב קורעו ומוציא את דמו
קודם מליחה. ואח\"כ מותר לבשלו. ובלא קרעו. וכבר מלחו או צלאו. קרעו אח\"כ ומותר. דע\"י מליחה או צליה לא בלע. דכבולעו כך פולטו. ואע\"ג דעכ\"פ הדם בעין מקובץ בחללו. ובדם בעין שנפל על בשר בשעת מליחה. הרי לא אמרינן כבולעו כך פולטו. עכ\"פ שאני לב דשיע וחלק. ואינו בולע במליחה וצלייה אפילו דם בעין [ש\"ך ע\"ב סק\"ג]. והמנהג להתיר גם הבשר שנמלח עמו. דדם המכונס תוך הלב הו\"ל לגבי שאר החתיכות כדם פלוטה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא קרעו
ונתבשל או נמלח כך:"
+ ],
+ [
+ "אינו עובר עליו
דדם שבשלו או מלחו אסור רק מדרבנן. אבל עכ\"פ נאסר הלב [כך הסכמת רוב הפוסקים [תוס' חולין ק\"ט א'. וק\"כ ע\"א. וקי\"א א'. והט\"ז סי' ס\"ט סקכ\"ד. וש\"ך שם סקמ\"ב. ופר\"ח שם]. מיהו לרש\"י חולין [שם]. ולרמב\"ם [פ\"ו ממאכלות ה\"ו וכפי שיטת רמ\"מ שם]. דם שבשלו או מלחו ואכלו חייב כרת. והכא להכי אינו עובר עליו. מדאיירי בלב עוף שאין בדמו שבלב כזית. ונקט תנא בעוף לאשמעינן דיוקא. דאפ\"ה אסור הוא. דחצי שיעור אסור מן התורה. ועי' בפרי מגדים בפתיחתו למליחה בעיקר א'. דאף דקיי\"ל דם שבשלו או מלחו אסור מדרבנן אפ\"ה אין להקל בכל ספקותיו]:"
+ ],
+ [
+ "אינו עובד בלא תעשה
ר\"ל אינו יכול לבוא לידי לא תעשה. דאי נמי אכיל ליה אינו עובר בלאו. ואילה\"ק למה ליה הארכת לישנא. טפי הול\"ל האוכל עוף בחלב פטור. ותו דאין כאן מקומו סמוך ללב שלא קרעו. נ\"ל דקמ\"ל תנא דלא תקשה למה צריך לקרוע הלב קודם מליחה. הרי מדשיע וחלק לא בלע. ואי\"ל שמא ישכח ויאכלנו אח\"כ עם דמו. הרי נמי אי אכיל ליה לא עבר אדאורייתא. דדם שמלחו מדרבנן. ונחשב כס' דרבנן דלקולא. דוגמת מ\"ש רט\"ז [רסי' צ\"א] דכל שבדיעבד מותר לא חיישינן לכתחילה שמא ישכח. להכי קאמר שפיר בסמוך לו. המעלה את העוף וכו'. ור\"ל הרי גם בשר עוף בגבינה נמי אי ישכח ויאכלנו לא עבר אדאורייתא. ואפ\"ה אסור לכתחילה להעלותם [כמ\"א]. אע\"כ דדוקא היכא דבדיעבד לא עבד אפילו איסור דרבנן. לא חיישינן לכתחילה שמא ישכח. משא\"כ הכא דאי משתלי עביד איסור דרבנן. אסור להכניס א\"ע בספק דרבנן לכחחילה. ותו דמדמצוי כך לא מחשב ספק כלל. דהרי תולין במצוי אפילו להקל באיסור דאורייתא במשגרן כרעיה לאחורה [כי\"ד ל\"ב ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מותר לבשל ומותר בהנאה
ועכ\"פ מפני מראית עין אסור שיחשדוהו שמבשל בשר טהור. ונפקא מינה דבעשה היכר שרי [פ\"ז]. מיהו בשאפשר שיחשדוהו שעושה רק איסור דרבנן. שרי בצנעה. דאע\"ג דכל שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסר [כשבת קמ\"ו ב']. זהו רק באיסור דאורייתא [כא\"ח רמ\"ג בט\"ז סק\"ג. ומג\"א ש\"א סקנ\"ו. ועי' תוס' כתובות ס' ע\"א ולתוספות ע\"ז [די\"ב א'] בשם רבינו ניסים גאון לא קיי\"ל כן אפילו באיסור דאורייתא. וכ\"כ הר\"ן פ\"ק דביצה [דקפ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה
שאינן נקראים גדי:"
+ ],
+ [
+ "תלמוד לומר בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם
ונפקא מינה בין ר\"ע לר' יוסי. חיה. דלר\"ע חיה מותרת מדאורייתא בחלב. ועוף ג\"כ לדידי' עכ\"פ מדרבנן אסר. וכדקאמר אחיה ועוף שניהן אינן מן התורה. משמע דעכ\"פ מדרבנן אסור. ולר' יוסי חיה אסור מדאורייתא. ועוף אף מדרבנן שרי. עוי\"ל דנ\"מ בהמה טמאה דלר\"ע שרי מדאורייתא ולריה\"ג מדאסור משום נבילה ויש לה חלב אם אסור. וקיי\"ל כר\"ע [פ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "קבת נכרי ושל נבלה
ר\"ל חלב שנמצא קרוש בקיבת עגל היונק ששחטו נכרי ששחיטתו כשאר נבילה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו אסורה
ולא קיי\"ל כן. אלא כל החלב שבקיבת נבילה שינקה מטהורה שרי. דלא כגופה מחשבה. וגם. לא חיישינן שהטהורה ינקה מטמאה מדלא שכיח כן. ועכ\"פ דין חלב יש לו אפילו הוא קרוש. ונאסר כשבשלו עם בשר [ש\"ך פ\"ז סקכ\"ה. והט\"ז שם סק\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "המעמיד בעור של קבה כשרה
שנתן עור הקיבה לתוך החלב כדי שעי\"ז יקרש החלב ויהיה נעשה גבינה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בנותן טעם
שאין בהחלב ס' נגד העור:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו אסורה
דאף דדבר המעמיד אפילו באלף לא בטל. היינו כשהדבר המעמיד אסור מחמת עצמו. כגון עור קיבת נבילה. ומשא\"כ בבשר וחלב שאינו אוסר רק ע\"י תערובתו [פ\"ז י\"א]. מיהו בשר שנתיבש כעץ שרי בדיעבד בהעמיד בו. אפילו אם הבשר היה מנבילה. וא\"צ לבטלו בס'. ורק לכתחילה אסור [שם] ועי' מ\"ש בדינים אלו מגבינת [בע\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה
ר\"ל חלב שנמצא בקיבתה. וי\"א דלפי מאי דמסיק הש\"ס דהלכתא דכשרה שינקה מטריפה שרי. א\"כ לא קיי\"ל כמתני'. ואפילו נמצא החלב צלול. פירשא בעלמא הוא. ולא קיי\"ל כן. אלא בין קרוש בין צלול לכתחילה אסור. ובדיעבד שכבר נתערב או שכבר העמיד. מותר [פ\"מ ש\"ך סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שכנוס במיעיה
ונוהגין לאסור לכתחילה אפילו החלב קרוש. מדמחזי כאוכל מגוף הטריפה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב
משום סיפא. דבעי למנקט שהדם נוהג וכו'. תנא ליה הכא:"
+ ],
+ [
+ "חומר בחלב שהחלב מועלין בו
אף בקדשים קלין שאין בהן מעילה בחייהן. מדהן ממון בעלים. עכ\"פ יש מעילה באימוריהן לאחר שנזרק דמן:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא
באכלו בשוגג בטומאת הגוף. חייב ב' חטאות. משום חלב ומשום טומאה. וה\"ה באכלן פגול או נותר. חייב ב' חטאות:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין כן בדם
דממעילה מיעטיה קרא. ופיגול ג\"כ אינו חייב רק בשאכל דבר שניתר ע\"י עבודה שבדבר אחר. כגון שאוכל חלב מקרבן שנתפגל. הרי הדם כשנזרק מתיר החלב למזבח. משא\"כ דם מקרבן שנתפגל. הרי הוא מתיר א\"ע לזריקה. ומנותר וטומאה ג\"כ מיעטיה קרא בהדיא שלא יתחייב בו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "העור
שהופשט מבהמה והשאיר בהעור מחובר פחות מכביצה בשר שנטמא. שאינו מטמא אחרים. מדהוא פחות מכשיעור. אבל ע\"י שמחובר בהעור ששומר הבשר שלא יופסד. מצטרף העור להבשר. דכששניהן יחד כשיעור מטמא לאחרים:"
+ ],
+ [
+ "והרוטב
מיירי שהרוטב קרוש שאינה נאכלת בפ\"ע. לכן אמק\"ט אוכלין בפ\"ע. אבל מדעכ\"פ נאכלת עם הבשר מצטרפת לו לכשיעור:"
+ ],
+ [
+ "והקיפה
תבלין שבקדירה ג\"כ אין נאכלין בפ\"ע רק עם הבשר:"
+ ],
+ [
+ "והאלל
הוא כעין גיד רחב לבן וקשה שעובר תחת מפרקת הבהמה. ונקרא האארץ. אי נמי בשר שנפלט מהסכין כשהפשיט הבהמה. ונשאר מרודד מחובר בהעור. ולא חשיב אוכל בפ\"ע אפי' הוא כביצה. מדלא חישב רק שיאכל קצת מאותו בשר ולא פירש איזה קצת. ואפ\"ה מצטרף לשאר אוכלין לשיעור כביצה:"
+ ],
+ [
+ "והעצמות
שיש בהן מוח שהעצם שומרו:"
+ ],
+ [
+ "והגידין
המותרין באכילה. אבל אינן נאכלין בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "והקרנים
סמוך לעיקרן. מקום שחותכן ויוצא מהן דם:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין לטמא טומאת אוכלים
דכל אוכל שנטמא אינו מטמא אחרים אם אין בו כביצה [ועי' יבקש דעת סי' נ\"ב]. ולהכי כשיש בשר פחות מכביצה וחד מהנך דמתני' מחובר להבשר. והן יחד כביצה. מצטרף לטמא מאכלים אחרים. דאע\"ג דכל הנך לאו אוכל נינהו באנפי נפשייהו. עכ\"פ מדהו\"ל שומר להאוכל. או מדנאכלין עמו. מצטרפי מדאורייתא עם האוכל לטמא אחרים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא טומאת נבלות
דאם מנבילה הן. אין מטמאין בפני עצמן. וגם אין מצטרפין להשלים שיעור כזית מנבילה. שמטמא לאדם הנוגע או הנושא אותו. וגם אם באותו שעה שנטמא בה נגע בכלים או בגדים. נטמאו. ]עי' יבקש דעת סי' י\"ד]. משא\"כ הנהו אין דינן. כנבילה [והא דקאמר הכא דעצם נבילה אמ\"ט. מיירי באין בו מוח או בשר כזית. או ביש בו והוא סתום. דאל\"כ בחד מהנך אף דאין שומר מצטרף לטומאה חמורה [כחולין קי\"ז ב']. עכ\"פ כל כזית בשר נבילה העצם שבו מטמא משום שומר. כלקמן מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט בהמה טמאה לנכרי
ישראל ששחט בהמה טמאה לצורך נכרי:"
+ ],
+ [
+ "ומפרכסת
ר\"ל ועודה מפרכסת:"
+ ],
+ [
+ "מטמאה טומאת אוכלין
דבנגע בה אז טומאה נטמאה. ואע\"ג דאז אינה ראויה לאכילה. ואיך תהיה טמאה טומאת אוכלין. דהרי כל עוד שמפרכסת אסורה לנכרי. דהרי אפילו בהמה טהורה ששחטה. וחתך ממנה אבר בעודה מפרכסת. אז דוקא בנשחטה כהוגן מותרת לאכילת נכרי אחר שתמות. מדמותרת אז לישראל [ורק כל עוד שמפרכסת אסור הנחתך ממנו] אבל בלא נשחטה כהוגן. מדלא מהני שחיטתה לישראל. להכי בנחתך ממנה אז אבר בעודה מפרכסת אסורה גם לנכרי. גם אחר שתמות. [והרי להרמב\"ם גם בטהורה שנשחטה כהוגן. ונחתך ממנה בשר בעודה מפרכסת אסור לנכרי אף אחר שתמות. ומכ\"ש בטמאה אפילו נשחטה כהוגן ראוי שיאסר לנכרי מה שנחתך ממנה בעודה מפרכסת. אף אחר שתמות [כש\"ך כ\"ו סק\"ב]. עכ\"פ לענין טומאה אמרינן דמדנשחטה ע\"י ישראל. מחשבתו משוי לה אוכל. ובנגע בה טומאה בעודה מפרכסת מקבלת טומאה. אבל בשחטה נכרי אין מחשבתו משוי לה אוכל. דמדלא נצטווה הנכרי בשחיטה. להכי רק מיתתה משוי לה אוכל:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא טומאת נבלות
שאינה מטמאה כנבילה:"
+ ],
+ [
+ "או עד שיתיז את ראשה
דאז אפילו מפרכסת מטמאה כשאר נבילה:"
+ ],
+ [
+ "ריבה
ר\"ל ריבתה תורה:"
+ ],
+ [
+ "לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות
דהרי כל הני דלעיל מטמאי טומאת אוכלין ולא טומאת נבילות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר האלל המכונס
אלל דהכא מיירי רק בבשר שנפלט מעצמו מהסכין כשהפשיט ונשאר אדוק בעור. וכינס כל החתיכות הקטנות ההם עד כשיעור כזית יחד. והן מנבילה. אז אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "חייב עליו
בנגע בהן ונכנס למקדש או אכל קודש חייב כרת [כך כתב רש\"י ור\"ב. ונל\"פ דכ\"ש בנשאן. ועי' לקמן סי' נ\"ז]. ואע\"ג דכל חד לחודא בעודו מחובר בעור. בטל לגבי עור ולא מחשב אוכל. עכ\"פ מדכנסו בידים מחשבתו משוי ליה אוכל. [והא דלא נקט טמא. ה\"ט דסד\"א דרק מדרבנן טמא. מיהו ודאי גם לענין טומאת אוכלין. אף דאין חייבין עליו על ביאת מקדש. עכ\"פ ס\"ל לר\"י דמדכנסו מטמאה טומאת אוכלין] מיהו באכלן אפי' לא כנסן חייב. דע\"י אכילתו אחשביה אוכל:"
+ ],
+ [
+ "אלו שעורותיהן כבשרן
שיטמא עורן אפי' אחר שהופשט. ואפי' בלי צירוף אוכל ממש. ואפי' טומאת נבילות מטמא:"
+ ],
+ [
+ "ועור חזיר של ישוב
אבל עור חזיר הבר. עורו קשה ואינו נאכל:"
+ ],
+ [
+ "ועור חטוטרת
בוקקעל:"
+ ],
+ [
+ "של גמל הרכה
כל זמן שלא טען עדיין משא:"
+ ],
+ [
+ "ועור הראש של עגל הרך
שיונק עדיין:"
+ ],
+ [
+ "ועור הפרסות
כל עור עצם הארכובה הנמכרת עם הראש:"
+ ],
+ [
+ "ועור בית הבושת
שסמוך לבית הרחם של נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "ועור השליל
עובר שנמצא במעי בהמה שנשחטה:"
+ ],
+ [
+ "ועור שתחת האליה
עור רך שבזנב לצד הגוף שאין שם שטר:"
+ ],
+ [
+ "ועור האנקה
איגעל :"
+ ],
+ [
+ "והכח
גאריל. והוא מין עקרב גדול מאד:"
+ ],
+ [
+ "והלטאה
איידעקסע:"
+ ],
+ [
+ "והחומט
שנעקקע . אבל שאר הד' מהח' שרצים אין עורן כבשר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר הלטאה כחולדה
דעורה אינה כבשר. וה\"ה שאר הד' דלא נקטינהו ברישא. רק הראשון מהח' שרצים נקט:"
+ ],
+ [
+ "וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה
ששטחן כדי להלוך בהן ולדרסן כשיעור זמן הילוך ד' מילין שאז מתעבדין קצת:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
דאז הו\"ל עור ולא מטמא תו כנבלה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מעור האדם
דבמעובד טמא מדרבנן. כדי שלא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין לפרוס על המטה לנוי וכדי לזוכרן כל שעה. והרי מת אסור בהנאה. ולפיכך לפי חיבתן טומאתן [כידים פ\"ד ע\"ו. כך נ\"ל א). ועיין תוס']:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי אומר שמנה שרצים
האמורים בפרשת שמיני:"
+ ],
+ [
+ "יש להן עורות
ר\"ל אין עורותן כבשרן. ולא כת\"ק דחשב ד' מהן שעורן כבשרן:"
+ ],
+ [
+ "בטהורה ובטמאה
ר\"ל בין שהיא טהורה שחוטה. אבל המפשיט היה טמא. או שהיתה נבילה והמפשיט היה טהור. [כך כתב רש\"י ור\"ב. אבל הרמב\"ם [פ\"א מאה\"ט ה\"ו] משמע דטהורה וטמאה ממש קאמר. וכן משמע מתוספתא [פ\"ח] שכ' המפשיט בבהמה ובחיה ובטמאה כו' ולא בהזכיר בטהורה. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "בדקה ובגסה
ר\"ל או או:"
+ ],
+ [
+ "לשטיח
ר\"ל אם הפשיט העור לעשותו שטיח ומצע על מטה ושולחן. שאז עושה מתחילה חתך לאורך הבהמה. מן הצואר לאורך הבטן עד נקב האחוריים. ואח\"כ מפשיט הבהמה מב' הצדדים:"
+ ],
+ [
+ "כדי אחיזה
ר\"ל עד שהפשיט כדי אחיזה. שהוא שיעור ב' טפחים. עד אז הוה העור יד לבשר. וחבור עדיין להנבילה. שתטמא הנבילה לאדם המפשיט. כשנגע רק בהעור. ואם הבשר טהור והמפשיט טמא. נכנס טומאה להבשר מהמפשיט. אבל בשנפשט כבר יותר מב' טפחים. אין העור עוד חיבור להבשר להכניס או להוציא ממנו טומאה. [ולרמב\"ם פ\"א מאה\"ט ה\"י] השיעור ב' טפחים הוא עד ולא עד בכלל. וכן מסתבר לע\"ד. דהרי עד דסיפא. עד שיפשיט החזה. לכ\"ע עד ולא עד בכלל ב)]:"
+ ],
+ [
+ "ולחמת
שלויך בלי תפירה. דכשמפשיט לעשות חמת. אינו עושה החתך בתחלה לאורך הבהמה. אלא מפשיט סביב בעיגול מהתחלת הצואר עד הזנב. כדי שיהיה העור סביב שלם:"
+ ],
+ [
+ "עד שיפשיט את החזה
עד אז הוה העור יד וחיבור להבשר. להכניס או להוציא טומאה. משום שהחזה קשה להפשיט בדרך זה יותר מכל האיברים. ולהכי לפעמים כשמגיע להפשיטה שם מניחה כך שעה א'. וכשבתוך כך צריך לטלטלה. אוחזה בהעור המופשט ומטלטלה. והוה העור המופשט יד. אבל משהפשיט החזה. השאר נפשט מהר. ואין דרך להניחה בלי גמר ההפשט:"
+ ],
+ [
+ "המרגיל
שג\"כ מפשיט לחמת. אבל אינו מתחיל להפשיט מהצואר רק מהרגלים. ומפשיטן ג\"כ סביב בעגול. ואח\"כ מהזנב לצד הצואר:"
+ ],
+ [
+ "כולו חבור לטומאה
משום דהמרגיל מפשיט החזה לבסוף. לפיכך הוה חיבור עד שיפשיט כולו. [כך כ' רש\"י ור\"ב. ותמהני דא\"כ מרגיל נמי שעורו בחזה. ולמה חלקינהו תנא לב' בבי. ול\"מ נ\"ל דהמרגיל שמוציא העור כולו דרך מרגלות הבהמה [כרכ\"מ]. לפיכך אפילו כבר הפשיט החזה. עדיין קשה הפשיטו עד שהפשיט כולו והפריד העור מהבהמה. וכן משמע מרמב\"ם שם]:"
+ ],
+ [
+ "ליטמא ולטמא
אכולהו קאי ור\"ל כל השיעורים הנ\"ל הם ליטמא ולטמא. והשתא פליגי ר' יוחנן ורבנן בפירוש מלת כולו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי אומר אינו חבור
דמעצמו נפשט. להכי אפילו לא הפשיט עדיין הצואר. תו אינו חבור:"
+ ],
+ [
+ "עור שיש עליו כזית בשר
כזית נבילה במקום אחד. [ונ\"ל דהכא מיירי כשהכזית מכונס במקום אחד ואינו מרודד. דאל\"כ היינו אלל דמשנה א' דאמ\"ט כלל. אי נמי דהכא לא מיירי שנפלט הכזית מהסכין כשהפשיט. רק שנשך כלב הכזית בשר מהבהמה. וכשהפשיטה אח\"כ נשאר הכזית מדולדל בהעור. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בציב היוצא ממנו
ר\"ל אדם או כלי הנוגע בציב. וציב היינו כמין חוט ותלתול בשר היוצא מאותו בשר שמדובק בהעור. והציב אינו כזית בפ\"ע. אבל מעורה להכזית:"
+ ],
+ [
+ "ובשערה שכנגדו
ר\"ל או שנגע בשער שבהעור בחוץ כנגד אותו בשר:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דציב וודאי כבשר. וגם שער עכ\"פ הו\"ל שומר לבשר. דעור חלחולי מחלחלה [כחולין קי\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "היו עליו
על העור:"
+ ],
+ [
+ "כשני חצאי זיתים מטמא במשא
דהרי נשא כזית:"
+ ],
+ [
+ "ולא במגע
דב' נגיעות אין מצטרפות:"
+ ],
+ [
+ "בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם
שפענכען:"
+ ],
+ [
+ "והסיטן
נענען. דהיינו משא:"
+ ],
+ [
+ "שהוא טמא
וה\"ה באינן תחובין יחד. ונגע בהן דטמא. דס\"ל ב' נגיעות מצטרפות. דאי\"ל דס\"ל דב' מגעות אמ\"צ. רק בתחובים יחד בקיסום דא\"כ במשא נמי לא לטמא. דכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא [כמשנה ה']:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהעור מבטלן
להכי בין במגע ובין במשא טהור:"
+ ],
+ [
+ "קולית המת
כל עצם חלול שיש בו מוח. קרוי קולית:"
+ ],
+ [
+ "וקולית המוקדשים
שהיה בו מוח של פגול או נותר. שגזרו בהן רבנן שיטמאו הידים משום גזירה שמא יותירו מהקרבן מחמת עצלות. או שמא יפגלוהו כדי לפסול הקרבן. כשישנאו את בעליו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דבמת לא מהני סתום. דהרי גם כשעורה מהעצם בלי מוח מטמא מדאו' במגע ובמשא. וכ\"כ במוקדשין ג\"כ העצמות אפי' בלי מוח מטמאים כששמשו לפיגול ונותר:"
+ ],
+ [
+ "קולית נבלה וקולית השרץ
שניהן נתמעטו בקרא שעצמותיהן לא יטמאו:"
+ ],
+ [
+ "סתומים טהורים
דאע\"ג דעצם שומר לטומאה שבפנים. עכ\"פ לא רבתה תורה שומר שיטמא רק בשאפשר שיגע בהטומאה גופה:"
+ ],
+ [
+ "מנין שאף במשא
שרץ בכל גוונא אינו מטמא במשא. רק אנבילה קבעי מניין וכו'. [אמנם תמוה לפע\"ד דקולית נבלה נקובה למה לא יטמא במשא ומה מניין דקאמר. ונ\"ל דעיקר הך מניין ארישא קאי. דקאמר דסתומין טהורין. ומקשה שפיר מניין דסתומין לא יטמא במשא. הרי עכ\"פ נשא נבילה. אלא דנטר תנא עד דסיים לכולא מלתא. והדר מקשה מניין דאף במשא. ר\"ל מניין דמשא שוה למגע בכל גוונא בין בנקובין בין בסתומין. וכן מוכח דאסתומין נמי קאי. מדסיים לא בא וכו'. והרי זהו בסתומין]:"
+ ],
+ [
+ "ביצת השרץ
בח' שרצים שמטמאין במותם כלעיל. יש בהם שלשה שמטילין ביצים. צב. לטאה. וחומט:"
+ ],
+ [
+ "המרוקמת
שנגע בה כשהיא שלימה. ואח\"כ כששברה ראה שכבר יש בה שרטוטי תואר אברי שרץ:"
+ ],
+ [
+ "
דבסתומה אי אפשר ליגע באפרוח שבפנים:"
+ ],
+ [
+ "עכבר שחציו בשר וחציו אדמה
מין עכבר שאינו פרה ורבה. רק גדל מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואילה\"ק מ\"ש מאזוב מדברי שאינו בכלל סתם אזוב שכתבה תורה. [בחולין פ\"ב ב'] ה\"נ האי עכבר וודאי אינו בכלל עכבר סתם שכתבה תורה. י\"ל שאני הכא דרביא קרא במלת בשרץ יתירה [כש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
נ\"ל דה\"ק. לא מבעיי' בנגע בחציו אדמה דטמא. מדסופו להיות בשר. אלא אפילו נגע בהאדמה שכנגד הבשר. ר\"ל סמוך להאדמה שסופו להתהפך לבשר. אפ\"ה טמא. מדהוא עם השרץ גוש א' יסמוך לו. א\"נ ה\"ק. לא מבעייא בנגע בהאדמה שמשוקע תוך השרץ בין ב' דפנותיו דטמא אלא אפילו נגע בהאדמה שכנגד הבשר מבחוץ נמי טמא. מדעכ\"פ סופו להיות בשר:"
+ ],
+ [
+ "האבר
אבר היינו ביש בו עצם בשר וגיד:"
+ ],
+ [
+ "והבשר
ר\"ל או בשר:"
+ ],
+ [
+ "המדולדלין
תלויין:"
+ ],
+ [
+ "בבהמה
שנתלשו מבעל חי. ועדיין מעורין במקצת. באופן שא\"א שיחזור להתדבק יחד ויתרפא. והרי אמה\"ח מטמא אדם וכלום כנבילה. ובשר שנתלש מהחי טהור לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין טומאת אוכלין במקומן
ר\"ל אף שעדיין מעורין במקומן בבעל חי. אפ\"ה אם חישב להאכילן לאדם. מחשבו אוכל לק\"ט כשנגעו בטומאה. וגם חוזרים ומטמאין מאכלים אחרים. אבל טומאת אמה\"ח עצמו אין בהאבר עד שיתלש לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "וצריכין הכשר
ר\"ל אינן מקבלין טומאה עד אחר שהביא עליהם מים אחר שנדלדל. ככל מאכל שצריך הכשר:"
+ ],
+ [
+ "נשחטה בהמה
דאז אף שנשארו באיסור אכילה משום אמה\"ח. עכ\"פ נטהרו ע\"י שחיטה מטומאת אמה\"ח. דאין שחיטה עושה ניפול. והו\"ל כמחוברין אז:"
+ ],
+ [
+ "הוכשרו בדמיה
דאפילו לא באו במים אחר שנדלדלו. מקבלים טומאה. ככל בהמה שהוכשר בשרה לקבל טומאה ע\"י דם שיצא ממנה כשנשחטה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון אומר לא הוכשרו
ר\"מ ס\"ל דם מכשיר. אבל ר\"ש לטעמיה [פ\"ב מ\"ה]. דס\"ל רק שחיטה מכשרת דמשויא ליה אוכל. והכא הרי אין השחיטה מכשירה לאכילה. [כך מסיק הש\"ס הכא. ונ\"ל דאע\"ג דמודה דדם משקה הוא. וכיון שכן למה לא יכשיר. אבל ס\"ל דזהו דוקא דם חלל אדם. דהוא לבד נקרא משקה וכמ\"ש ודם חללים ישתה. והיקישא דעל הארץ תשפכנו כמים לא קבל מרבו:"
+ ],
+ [
+ "הבשר צריך הכשר
ר\"ל הבשר של אבר המדולדל. דאין בו טומאת נבילה. דמיתה עושה ניפול. והו\"ל כאילו נפרד כבר מהבהמה בחייה. שלא נעשה עמה נבילה כשמתה. ובשר הפורש מבהמה בחייה. טהור. אבל מקבל טומאה לאחר שיוכשר במים:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מטמא משום אבר נבלה
דמיתה עושה ניפול. והו\"ל כנפל ממנה האבר קודם מיתתה. ונ\"מ דבשר הפורש מאמה\"ח. טהור. וכזית בשר הפורש מאבר נבילה. טמא:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מטהר
אסיפא פליג. דקאמר ר\"מ דכשמתה הבהמה. הבשר מקט\"ו כשיוכשר. ועל זה קאמר ור\"ש מטהר. אפילו הוכשר אינו מקט\"ו. דס\"ל מיתה עושה ניפול. ואסור לעכו\"ם משום אמה\"ח. וא\"כ מדלא חזי לאכילה לשום אדם. לא מחשב אוכל לקט\"ו. וכ\"ש דפליג ברישא בעוד הבהמה חיה. מדאסור האבר לנכרי משום אמה\"ח. מכ\"ש דמה\"ט לא מחשב הבשר אוכל לקט\"ו. דכל המעורה במחובר כמחובר דמי [כעוקצין פ\"ג מ\"ח. כך מסקנת הש\"ס. ותימה על הר\"ב דפי' דלא כמסקנא. ועל רתיו\"ט דשתק ליה]:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
אף שאין יכולין לחזור להדבק ולהתרפא:"
+ ],
+ [
+ "הבשר
שפירש אח\"כ מאבר המדולדל:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמיתה עושה ניפול. וכאילו פירש מחיים דמי. והרי בשר הפורש מחי טהור:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מטמא משום אבר מן המת
אף דמיתה עושה ניפול. ולא פי' ת\"ק בדבריו מאי נ\"מ אי נחשב להאי אבר כאמה\"ח או כאבר ממת. די\"ל דהנ\"מ לעניין בשר כזית הפורש מהאבר. וס\"ל כמ\"ד בש\"ס דהבשר הפורש מאמה\"ח טהור. והפורש מאבר המת טמא. או דהנ\"מ הוא לעניין עצם כשעורה הפורש מהאבר. וס\"ל כאידך מ\"ד בש\"ס דעצם כשעורה הפורש מאמה\"ח טהור. והפורש מאבר ממת טמא. אבל בשר הפורש מאמה\"ח ס\"ל דטמא רק בבשר הפורש מהחי ס\"ל ברישא דטהור. ולא בפירש מאמה\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מטהר
בכל גוונא. בין בבשר ובין בעצם הפורש מהחי. בשניהן מטהר ר\"ש. [כך מסקנת הש\"ס. ודלא כר\"ב. וכך פירשתי לפי' רש\"י ותוס' שם. אמנם ל\"מ הא דקאמר בש\"ס במסקנא כזית בשר ועצם כשעורה איכא בינייהו. ר\"ל דלת\"ק רק בשר הפורש מאמה\"ח טהור כמו בשר הפורש מהחי ברישא. אבל עצם כשעורה הפורש מאמה\"ח טמא. כר' נחוניא בש\"ס. ור\"ש ס\"ל דבין בבשר ובין בעצם הפורש מאמה\"ח טהור:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזרוע והלחיים והקבה
שניתן לכהן מכל בהמה שנשחטה:"
+ ],
+ [
+ "נוהגין בארץ ובחוצה לארץ
וקיי\"ל דאין נוהגין בח\"ל [י\"ד ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בפני הבית
בזמן שהמקדש קיים:"
+ ],
+ [
+ "חייבין במתנות
זרוע ולחיים וקיבה:"
+ ],
+ [
+ "תלמוד לומר
בחזה ושוק של קדשים:"
+ ],
+ [
+ "אין לו אלא מה שאמור בענין
דאותם מיעוט הוא. דהוה מצי למכתב ואתנם:"
+ ],
+ [
+ "כל הקדשים
קדשי מזבח:"
+ ],
+ [
+ "שקדם מום קבוע להקדשן
בין בהקדישן להביא בדמיהן קרבנות למזבח. או בהקדישן סתם למזבח. עכ\"פ מדיש בהן מום. הו\"ל כמקדיש עצים ואבנים לדמיהן למזבח. ואין בהן קדושת הגוף. רק קדושת דמים. ואע\"ג דכל המקדיש בעמ\"ו למזבח אפילו בהקדישו לדמיו עבר בלאו [כתמורה ד\"ו ב']. אפ\"ה קמ\"ל הכא האיך דינו:"
+ ],
+ [
+ "חייבין בבכורה
אם ילדו אחר שנפדו. וכדמסיק. ואף דנתעברו קודם פדיונן. אבל בילדו קודם פדיונן אז קדושת דמים מדחה הולד מבכורה [כבכורות דכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין לחולין להגזז ולהעבד
אחר פדיונן:"
+ ],
+ [
+ "וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן
מלת לאחר פדיונן. אכולהו דתנא עד הכא קאי וכדאמרן. אבל קודם פדיונן. גזרינן קדושת דמים למזבח. אטו בהקדיש תמימים למזבח. והרי אפילו קדשי בדק הבית. דלא שייך בהו פסול מום. אסורים עכ\"פ מדרבנן בגיזה ועבודה [כבכורות דכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "והשוחטן בחוץ פטור
אפילו קודם פדיונן. ואפילו במום קל כדוק שבעין. דבנתהוו בבהמה שהוקדשה תמימה. היה חייב עליהן כששחטן בחוץ. אפ\"ה הכא שהקדישה במום כזה. פטור:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתו יפדו
דא\"צ העמדה והערכה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר
ואף בקדם מומן להקדישן. עכ\"פ בכור קדושתו בפטר רחם תליא אפילו נולד במומו. ובמעשר כתיב לא יבקר בין טוב לרע:"
+ ],
+ [
+ "או מום עובר להקדישן
והרי מום עובר כליתא דמי:"
+ ],
+ [
+ "וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן
מלת לאחר פדיונן אכולה דתנא עד הכא קאי. ודוקא שנתעבר הקרבן קודם פדיון קדש הולד:"
+ ],
+ [
+ "והשוחטן בחוץ חייב
דוקא בהומם בדוק שבעין. מדבכה\"ג בפנים אם עלו לא ירדו. אבל בשאר מומין דלא חזו כלל בפנים. פטור כששחטן בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ועושין תמורה
קודם פדיונן:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתו
מעצמן:"
+ ],
+ [
+ "יקברו
דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים. ותו דהרי צריכים העמדה והערכה:"
+ ],
+ [
+ "בכור
שהוא בעל מום:"
+ ],
+ [
+ "שנתערב במאה
שנתערב בק' בהמות של חולין. ומשכחת לה שלא ניכר הבעל מום. כגון שהיה לכולן מום שוה [תוס']. או שלא נודע שנתערב עד אחר שנשחטו והופשטו:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמאה שוחטין את כולן
ר\"ל בזמן שק' הבהמות שייכים לק' אנשים. אפילו שחטום כולן ביחד. וה\"ה בשייכים כולן לאדם אחד. ולא שחטן כאחת. דאז בכל שחיטה ושחיטה מצי לדחויי לכהן לומר זהו הבכור. רק תנא מלתא דפסיקא נקט:"
+ ],
+ [
+ "פוטרין את כולן
דבכל חד מצי למדחיה ולומר זהו הבכור שפטור מהמתנות. ומיירי בבכור שקבלו הכהן והומם ואח\"כ מכרו לישראל ונתערב. דאי בבכור שנתערב בעודו ביד ישראל. אמאי פטור ממתנות. לימא כהן ממ\"נ תתן לי המתנות. דאי בכור הוא. הרי כולו שלי הוא. ואי חולין הוא. תן לי המתנות:"
+ ],
+ [
+ "אחד שוחט את כולן
שכל הק' שייכים לחד ושחטן יחד. דבשחטן זא\"ז מדחהו מכל חד וחד ואומר זהו הבכור. דהממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "פוטרין לו אחד
ואפילו הוא היותר שמן. מצי לדחותו לומר אולי זהו הבכור:"
+ ],
+ [
+ "השוחט לכהן ולנכרי
בהמת כהן או בהמת נכרי. דאילו בהמת ישראל ששחטן לצורך נכרי. וודאי חייב במתנות דלא גרע משחטה לאכילת כלבים דחייב במתנות [כי\"ד סי' ס\"א ס\"ו]. [ונ\"ל דבזה מיושב התוספתא (פ\"ט דחולין) דקתני דהשוחט לכהן ולנכרי חייב במתנות. אע\"כ דתוספתא מיירי בששחט בהמת ישראל לצורך כהן ונכרי]:"
+ ],
+ [
+ "פטור מן המתנות
קמ\"ל אף דדין הכהן לתבוע המתנות מהטבח. אפ\"ה כששחט בהמת נכרי וכהן פטור הטבח:"
+ ],
+ [
+ "והמשתתף עמהן צריך שירשום
ר\"ל יעשה סימן. לפרסם שלהכי אינו נותן המתנות מדיש לאלה חלק בה. כדי שלא יחשדוהו:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמר חוץ מן המתנות
שמכר כהן לישראל בהמה בתנאי חוץ מהמתנות:"
+ ],
+ [
+ "פטור מן המתנות
ולא אמרינן דהמתנות שלקח הכהן והנכרי ממנה שלו הן. דהרי לא מכרן לו. ועכ\"פ לתחייב הלוקח ליתן לכהן מהבהמה דמי המתנות. קמ\"ל. מיהו אם המוכר ישראל הוה. מתחייב הלוקח. ועל השוחט רמיא למתבינהו [כרש\"י קל\"ד א' ד\"ה חוץ]. ואפילו אין להשוחט חלק בהבהמה. רק טובת הנאה לבעלים. שיתנם השוחט למי שירצו הבעלים [ס\"א]."
+ ],
+ [
+ "אמר
ישראל לחבירו טבח:"
+ ],
+ [
+ "נותנן לכהן
הלוקח חייב ליתנן:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מנכה לו מן הדמים
אין הלוקח מנכה להמוכר מהדמים מדידע לוקח כשקנה אותן שהמתנות ביניהן. ומיירי שאין ידוע כמה הן דמי מעים דאל\"כ נחזי אי דמי כולן או מקצתן נתן [כב\"ב צ\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "לקח הימנו במשקל
כל ליטרא מהמעים בכך וכך:"
+ ],
+ [
+ "נותנן לכהן
הלוקח נותנם להכהן. שהגזילה אצלו:"
+ ],
+ [
+ "ומנכה לו מן הדמים
שהרי מכר לו דבר שאינו שלו. וכל טבח שאינו נותן המתנות. שאר הבשר מותר. אבל מנדין אותו:"
+ ],
+ [
+ "שהמוציא מחבירו עליו הראיה
ולא דמי לספק לקט שחייב לתנו [כספ\"א דפיאה]. התם קמת ישראל בחזקת חיוב קיימי. משא\"כ הכא פרה של נכרי בחזקת פטור היתה. ואע\"ג דבחלה בספק נתגלגלה קודם שנתגייר או אח\"כ. חייב [כחלה פ\"ג מ\"ו]. התם חלה אסור לזר. משא\"כ מתנות מותרים לזר. והו\"ל רק ספק ממונא דהממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "מן הפרק של ארכובה עד כף של יד
עד ועד בכלל. דכל רגל יש בו ג' עצמות התחתון שבו הפרסות עד הברכיים נקראת ארכובה. למעלה ממנו שוק. למעלה ממנו קולית המחובר לעצם שבגוף. ומאלה נותן להכהן השוק והקולית של רגל ימין שלפניה:"
+ ],
+ [
+ "והוא של נזיר
ר\"ל וכך נותן ג\"כ הנזיר הזרוע בשילה משלמיו לכהן:"
+ ],
+ [
+ "שוק
דבכל השלמים ואפילו בשלמי נזיר הנ\"ל. צריך ליתן להכהן השוק ככתוב. וקאמר הכא דהיינו השוק והקולית הימיני של רגלים האחרונים [ושניהן יחד נקראים ג\"כ ירך]:"
+ ],
+ [
+ "עד סובך של רגל
ר\"ל עד התחלת הקולית. דס\"ל דא\"צ ליתן בשוק של שלמים רק עצם האמצעי הנקרא שוק [ומ\"ש ברתוי\"ט. דבזרוע פליג ר\"י ט\"ס וכן מוכח מדברי עצמו]:"
+ ],
+ [
+ "איזהו לחי
שצריך ליתן ג\"כ מכל בהמת חולין שישחט. כל לחי התחתון ועד היכן:"
+ ],
+ [
+ "מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת
ר\"ל עד טבעת הגדולה העליונה שבקנה. שהוא עגול כפיקה. ונקרא פיקה. מדהוא ככדור עגול נקוב באמצע. שתוחבים בו האורגים הפלך כשרוצים לטוות. והוא נקרא פיקה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ראשית הגז
כל הגוזז צאנו אפי' ק' פעמים. נותן מכל גיזה מתנה לכהן כפי השיעור דלקמן:"
+ ],
+ [
+ "נוהג בארץ ובחוצה לארץ
ונהגו להקל בה בח\"ל [י\"ד של\"ג]."
+ ],
+ [
+ "בחולין אבל לא במוקדשין
ואפי' בקדשי בדק הבית. דאסורים לגזזן רק מדרבנן. ומיירי שהקדיש חוץ מגיזה וחוץ מהכחישה שתכחיש ע\"י שיגזזה. דאז מותר לגזזה לכתחילה והגיזה שלו. אפ\"ה א\"צ ליתן ממנה לכהן. אבל קדשי מזבח. אפי' הקדיש חוץ מגיזה וכחישה. אפ\"ה פשטה קדושה בכולה. דהרי מתנה עמשכ\"ב. והוה כאומר רגלה של זו עולה. הרי כולה עולה דפשטה קדושה בכולה [כתמורה פ\"א מ\"ג] ואסור לגזזן מדאורייתא. ואם אעפ\"כ גזזן הגיזה להקדש."
+ ],
+ [
+ "מראשית הגז
נקט הנך. ששניהן נוהגין בבהמה:"
+ ],
+ [
+ "שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בבקר ובצאן
כולל רחלים ועזים:"
+ ],
+ [
+ "במרובה ובמועט
ר\"ל אפי' לא שחט רק א':"
+ ],
+ [
+ "וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות
ה\"ה (בנקיבות) [בזכרים] כסוף פרקן. ורק לא בעזים ובקר:"
+ ],
+ [
+ "יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן
אלמא דב' נקראים צאן. והרי כתיב ראשית גז צאנך תתן לו:"
+ ],
+ [
+ "חמש צאן עשיות
ר\"ל שמעשות בעליהן לקיים מצוה שלא היה מצווה עליהן בפחות ממספרם. והיינו על כרחך ראשית הגז. דאי מצות בכור או מתנות. הרי בתרווייהו כתוב שור דמשמע אפי'. אחד:"
+ ],
+ [
+ "רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס
ר\"ל שכל אחת נגזזת ממנה צמר במשקל מנה וחצי. דהיינו ק\"ן דינר. וכל דינר הוא משקל צ\"ו שעורות. שהן קווינט א'. נמצא שצמר כל אחת צריך שיהיה משקלו א' פפונט וכ\"ב קווינט [ועי' פירושינו שבועות פ\"ו מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן
וקיי\"ל דהאי כל שהן היינו משקל י\"ב סלעים לכל כבש. דהיינו י\"ב לאטה [של\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וכמה נותנין לו
ר\"ל המחלק ראשית הגז מגיזה מרובה. כמה יתן לכל כהן:"
+ ],
+ [
+ "משקל חמש סלעים
הן ה' לאטה:"
+ ],
+ [
+ "ביהודה שהן עשר סלעים בגליל
דסלעים דגליל לא היו רק חצי דיהודה:"
+ ],
+ [
+ "מלובן ולא צואי
לא שיצטרך הישראל להלבינו. אבל יתן לו צמר שאינו מכובס. בשיעור שכשיכבסנו הכהן יהיה משקלו ה' לאטה:"
+ ],
+ [
+ "כדי לעשות ממנו בגד קטן
הראוי לשרת בבית המקדש. דהיינו אבנט שצריך למלאכתו ה' לאטה. [ותמהני שהאבנט שארכו ל\"ב אמה. ורחבו ג' גודלין [כירושלמי ספ\"ז דיומא. ורמב\"ם פ\"ח מכלי מקדש]. וכל חוט שבו כפול כ\"ד מצמר ופשתים יחדו. איך לא יהיה משקלו יותר מה' לאטה. ואפשר דבדיעבד סגי בארכו פחות מל\"ב אמה. וכן משמע מתוס' [ערכין דט\"ו ב' ד\"ה אבנט] שכתבו שמקיפו ב' פעמים סביבו. משמע לכאורה דכך אורכו]:"
+ ],
+ [
+ "תתן לו שיהא בו כדי מתנה
אבל השיעור מה יתן מכל גיזתו. אינו קבוע מדאורייתא. ורק מדרבנן שיעורו אחד מס' [של\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פטור
דקניי' בשינוי. והו\"ל כמזיק מתנות כהונה. או שאכלן דפטור מדיני אדם. מדהו\"ל ממון שאין לו תובעים:"
+ ],
+ [
+ "לבנו ולא צבעו חייב
דהרי בעינא הוא כדהוה:"
+ ],
+ [
+ "אם שייר המוכר
מהגיזה עצמה לעצמו:"
+ ],
+ [
+ "המוכר חייב
דא\"ל לוקח למוכר. ראשית של הכהן גבך הוא. דמסתמא לא זבן המתנות [כלעיל פ\"י מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח חייב
דא\"ל מוכר ללוקח ראשית של הכהן לא מכרתי לך. מדלא לקחת במשקל:"
+ ],
+ [
+ "שחופות
גרויע:"
+ ],
+ [
+ "זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו
דלבנות טובות משחופות. ושל נקיבות רך וטוב יותר משל זכרים. גם אסור להפריש מרע על יפה. כששניהן שלו [של\"ג סי\"ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בחולין אבל לא במוקדשין
אף דאין שלוח הקן נוהג רק באינו מזומן. אפ\"ה שייך במוקדשין. כגון שהקדיש עוף שברשותו. ואח\"כ ברח העוף. וחזר ומצאו רובץ על הקן. ואפי' בקדשי בדק הבית אינו נוהג:"
+ ],
+ [
+ "חומר בכסוי הדם משלוח הקן
נקט הנך ששניהן נוהגין בעופות:"
+ ],
+ [
+ "כגון אווזין ותרנגולין שקננו בפרדס
ר\"ל אפילו אווזים ותרנגולים דבייתות הן. אפ\"ה מדמרדו אח\"כ כאינו מזומן דמי. ואע\"פ שמצאן אחר מרידתן בפרדס שלו. אפ\"ה כיון שהפרדס כחצר שאינו משתמר. לא קנתה לו חצירו רק בעומד בצד החצר ואומר זכתה לי שדי [כח\"מ רס\"ח]. ולהכי הו\"ל אינו מזומן:"
+ ],
+ [
+ "וכן יוני הרדסיאות
כך נקראין מין א' של יונים פראים שנעשו בייתות. על שם הורדוס שהמציא לגדלן בביתו. וקמ\"ל דבין בתרנגולים שהן מין בייתות. או בהנך יונים שהן מין הפקר. לא תליא במין. רק לפי שהוא באמת. וה\"ה צפרים שקננו בטפיחין או אצל החלון. כל שלא זכה באם או בבנים חייב בשלוח [עי' בסרצ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "עוף טמא פטור מלשלח
דכתיב בתורה צפור. ורק טהור משמע:"
+ ],
+ [
+ "קורא זכר
רעבהוהן. ודרכו שהזכר מקנן על הביצים [ומ\"ש רש\"י אחרים ל\"ד. אלא כך דרכו]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב
בשאר מינים מודה ר\"א דכשהזכר רובץ פטור מלשלח. דרחמנא אמר והאם רובצת. ולא כשהזכר רובץ. אבל רק בקורא ס\"ל לר\"א דמדכתיב גביה בקרא לשון דגירה. גלוקקען בל\"א [ירמיה ט\"ז] כמו בנקבה. להכי חייב:"
+ ],
+ [
+ "היתה מעופפת בזמן שכנפיה נוגעות בקן
ר\"ל באפרוחים או בביצים:"
+ ],
+ [
+ "פטור מלשלח
דרובצת כתיב:"
+ ],
+ [
+ "חייב לשלח
דאע\"ג דסתם קן משמע ב' [כרתוי\"ט קנים פ\"א מ\"א]. הכא נמי האם והולד ב' הם:"
+ ],
+ [
+ "היו שם אפרוחין מפריחין
שכבר יכלו לפרוח:"
+ ],
+ [
+ "או ביצים מוזרות
ביצים מושחתים שאין שוב אפרוח בא מהם:"
+ ],
+ [
+ "יצאו מוזרות
שסופן להסריח לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "שלח תשלח
ודוקא בחזרה מעצמה. אז לא מקרי שלוח קמא שלוח. אבל מותר לחזר ולתפסה אחר ששלחה ויצאה מתחת ידו. ובלבד שלא יחתוך כנפיה קודם שלוחה [י\"ד רצ\"ב ד' וה' ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "חייב לשלח
אף שכבר שילח הבנים:"
+ ],
+ [
+ "נטל הבנים
אחר ששילח האם. דאסור לזכות בהם עד שישלח האם:"
+ ],
+ [
+ "פטור מלשלח
דמדזכה בהן כבר. מזומן הם. וה\"ה בקננו ברשותו. ושלח האם אף דלא נטל והגביה הבנים. אם חזרה עליהן פטור מלשלח [ש\"ך שם. ופשוט דמיירי בחצר המשתמר. או באינו משתמר ואמר אחר ששלח האם זכתה לי שדי. ועי' לעיל סי' ג'. והא דקאמר לעיל בשלחה וחזרה חייב לשלח. היינו בחזרה קודם שזכה בבנים]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח
דסבירא ליה דאינו לאו הניתק לעשה רק ה\"ק קרא. שלח תשלח מעיקרא. ולרבי יהודה לא משכחת לה לאו הניתק לעשה. רק בהשבת הגזילה. דבהא ליכא למימר השב מעיקרא. דכיון שלא גזל מה ישיב:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה
והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין לוקין עליה
אם קיים אותה אח\"כ. מיהו במתה מאליה. וכ\"ש כששחטה הוא. שאי אפשר עוד שיקיים העשה. חייב. [ודוקא למ\"ד קיימו ולא קיימו. אבל למ\"ד בטלו ולא בטלו אינו חייב רק כששחטה הוא וביטל העשה שבה. וקיי\"ל כמ\"ד קיימו ולא קיימו [עי' ר\"ן סוף מכילתן. וברכ\"מ פט\"ז מסנהדרין]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו לטהר את המצורע
ולא נקט אפילו לטהר היולדת שמצוי טפי ממצורע. רבותא קמ\"ל. דלא מבעי ביולדת שכשיקריב העוף יבטל העשה מדאי אפשר לשלחה אח\"כ. וא\"כ איך ידחה עשה דיולדת העשה ול\"ת דשילוח. אלא אפילו לקחה לטהר מצורע דאחר שיטבול אותה במים חיים ישלחה על פני השדה כדינו בשילוח הקן. רק דביני ביני עבר אעשה. סד\"א דתבוא עשה דטהרת מצורע דחמיר. דגדול השלום. שהרי ע\"י שיתטהר יהיה מותר בפריה ורביה שנאסר בה תחלה. ולהכי הו\"א דלדחי לעשה דשלוח. קמ\"ל דמדכתיב תשלח משמע מכל מקום אפילו במקום קיום מצוה. [ואילה\"ק ל\"ל קרא דלא לדחי. הרי בל\"ז לא דחי. דלא הוה בעידנא. דבשעה שמבטל (הלאו) [העשה] לא מקיים העשה. י\"ל דכבר כתבו פסקי תוס' [זבחים סי' ס\"ט] דהיכא דלא אפשר לקיים העשה מבלי שיעבור על הלאו. אז א\"צ שיהיה בעידנא. עוד י\"ל דעשה דטהרת מצורע דחמיר וכדאמרן. אפשר דדחי לעשה אפילו אינו בעידנא [כתוס' פסחים נ\"ט א']. ואילת\"ק עכ\"פ אכתי ל\"ל קרא דלא לדחי הרי באפשר לקיים שניהן אפילו ל\"ת לא נדחה מקמי עשה [שבת קל\"ג א']. והרי הכא אפשר שימתין עד שיזדמן לו עוף אחר. י\"ל דשהויי מצוה לא משהינן. דנמי מקרי דחוי [כתוס' שבועות ד\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר
הוא חלק כ\"ד מדינר. שאפשר שיוציאנו בעד צפור קטן לטהרתו. ע\"י שיקיים מצות שלוח הקן:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Chullin/Hebrew/Wikisource.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Chullin/Hebrew/Wikisource.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..277c7b66c0d8b177ffbe80a5a16a3d1b5d9230e6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Chullin/Hebrew/Wikisource.json
@@ -0,0 +1,97 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Chullin",
+ "versionSource": "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%A2%D7%9C_%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%94#%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9F",
+ "versionTitle": "Wikisource",
+ "status": "locked",
+ "priority": 1.0,
+ "license": "CC-BY-SA",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין חולין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "בארבעה פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כרחו
בשנתן להקצב דינר על בשר בהמה שיש כבר ביד הקצב. מכריחו שישחטנה אף שאין להטבח קונים לשאר הבשר. והטעם דמן התורה מעות קונות ורק חכמים תקנו שרק משיכה קונה [כפ\"ב דב\"מ מ\"ב]. והכא משום צורך יו\"ט אקמוה אדאורייתא (שו\"ע חו\"מ קצט, ג). ונקט להך דינא הכא אף דלא שייך רק בסדר נזיקין אלא דקמל\"ן במכר להטבח בד' פרקים אלו וודאי יכריחוהו לשחוט אותו יום וצריך להודיע להלוקח השני:"
+ ],
+ [
+ "מת ללוקח. אבל מפסיד רק המעות שכבר נתן:"
+ ],
+ [
+ "אבל בשאר ימות השנה אינו כן. דאז קודם שמשך יכול לחזור בו זה וזה:"
+ ],
+ [
+ "יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. כלומר הליכת היום הוא אחר הללה שקדמה להיום. וכמו כן בכל דבר חוץ מאכילת קדשים שבהם הלילה הולך אחר היום שקדם לה:"
+ ],
+ [
+ "מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה. דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Chullin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Chullin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9b16640097c704a3c7195b1fac1b11e900de27f1
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Chullin/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,2004 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Chullin",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Chullin",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הכל שוחטין ושחיטתן כשרה
הכל שוחטין משמע לכתחילה ושחיטתן כשרה משמע בדיעבד. אלא הכי קאמר כל המומחים שידענום שיודעין הלכות שחיטה. מותרים לשחוט לכתחלה. אף שאין מוחזקים לבלי להתעלף כשישחטו. דהיינו אף שלא שחטו לפנינו עדיין ג' פעמים בלי התבהלות. והרי בכל עילוף יש חשש שהוי. לא חיישינן לעילוף. אבל כשלא ידענום שיודעים הלכות שחיטה. לכתחילה לא ישחטו על סמך שיבדקום אחר שחיטה. דשמא ישכח מלבדקם. ועכ\"פ אם שחטו בדיעבד. שחיטתן כשרה כשיבדקום וימצאום שבקיאין בהלכות שחיטה. [ואיכא אוקימתא בש\"ס איפכא. דלכתחילה ודיעבד דמתניתין קאי אעילוף. דלכתחילה צריך לידע שאינו מתעלף. ובדיעבד סגי בשיאמר אח\"כ לא נתעלפתי. אבל בבקיאתו בהלכות שחיטה. א\"צ לבדוק כלל. דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן. ועוד יש אוקמתי טובא בש\"ס לתרוצי לכתחילה ודיעבד דמתניתין. דס\"ל דלשאינן מומחין או לעלפויי לא חיישינן. דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן. וגם רובם אינן מתבהלין בשעת שחיטה]. וקיי\"ל דא\"צ לחוש לשאינו בקי בדינים או למתבהל. ומותר ליתן לו לשחוט לכתחילה על סמך שיבדקוהו בדינין אח\"כ. וא\"צ לשאלו לבסוף אם נתעלף. דלא חיישינן כלל לעלפוייה. דאם התעלף היה אומר לנו. כיון שיודע הדין שיש לחוש בה לשהוי. וי\"א דלא ישחוט לכתחילה עד שיבדקוהו בדינים. ונוהגין שלא ישחוט בינו לבין עצמו עד שיקבל כתב הרשאה מחכם שמעיד שבקי בדינין וששחט לפניו ג\"פ ולא נתעלף [י\"ד סי' א' ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחרש
ודוקא שאינו שומע ואינו מדבר. ואפילו פקח ונתחרש נמי דיניה הכי. אבל מדבר ואינו שומע או איפכא. רק לכתחילה לא ישחטו. דלכתחילה ברכה מעכבת. והרי אין יכולין לברך ברכה כראוי. ובדיעבד שחיטתן כשרה [שם ו']. מיהו כשאחר מברך שוחטים אפילו לכתחילה [ש\"ך שם ס\"ק ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שוטה
דהיינו שיוצא יחידי בלילה. או מקרע כסותו. או לן בבית הקברות. או מאבד מה שנתנו לו. ודוקא בעשה א' מהנהו דרך שטות וגם רגיל בכך. דאל\"כ אפילו עשה כולהו אינו בכלל שוטה [ש\"ך שם סקכ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וקטן
דהיינו פחות מבן י\"ג שנה ויום א'. [ונ\"ל דבן י\"ג א\"צ ב\"ש דהרי להרא\"ש בהגיע לחנוך בשחיטה סגי]. ואפילו הוא מומחה ויודע לאמן ידיו [ש\"ך שם סקכ\"ה]. ונוהגין שלא ישחוט עד שיהיה בן י\"ח שנה. מיהו בבן תורה וירא שמים אפילו בפחות מבן י\"ח סגי [ש\"ך שם סקכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "שמא יקלקלו בשחיטתן
והנך ג' אם אחרים עומדין ע\"ג לראות ששוחטין כראוי. ויש ג\"כ ב' לטיבותא שבקיאין בדיני שחיטה ויודעין ג\"כ לאמן ידיהן כראוי. אז שוחטין לכתחילה. ובחדא לטיבותא. שבקיאין בדינין או ידעו לאמן ידם. אז אף שאחרים עומדין ע\"ג רק בדיעבד שחיטתן כשרה. ובב' לריעותא. שאין בקיאין בדינין וגם אינן יודעין לאמן ידן. אף שאחרים עומדים ע\"ג. או אפילו ב' לטיבותא אבל אין אחרים עוע\"ג. אפילו בדיעבד שחיטתן אסורה [ש\"ך שם סקכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואחרים רואין אותן שחיטתן כשרה
מדלא קתני ואם שחטו. רק וכולן ששחטו. משמע דלאו אחרש שוטה וקטן לחוד קאי. רק גם ארישא. דהיינו אשאין יודעין בו שיודע הדינין ושאינו מתבהל. אם שחטו והלכו לעלמא. שא\"א תו לבדקן אז אם אחרים ראו אותן ששחטו כהוגן שחיטתן כשרה. [ונ\"ל דנקט אחרים בל\"ר. דקמ\"ל דאפ\"ה לכתחילה לא ולתוס' דלכתחילה שרי קמ\"ל דל\"א דסמיך חד אחבריה [כב\"ב כ\"ד ב']. מיהו אנן קיי\"ל דאפילו אין אחרים רואין אותן ואי אפשר למבדקינהו שחיטתן כשרה. דרוב המצויין בשחיטה. מומחין הן. וגם לעילוף לא חיישינן. ורק בחרש שו\"ק. אפילו בדיעבד שחיטתן אסורה כשאין אחרים רואין אותן. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "שחיטת נכרי
ואפילו אינו עובד עכומ\"ז. ואפילו קטן:"
+ ],
+ [
+ "נבלה
ואסור מדאורייתא אפילו אחרים רואין אותו. וה\"ה מומר לעכומ\"ז. אפילו עבד רק פ\"א ובצנעא. דינו כמומר להכעיס [י\"ד קנ\"ח]. וכ\"כ המומר לחלל שבתות בפרהסיא דהיינו בפני עשרה ישראלים. אפילו עשה רק פעם אחת [ש\"ך י\"ד סי' ב'. סקט\"ז] ואפילו עשה רק חלול שבת דרבנן. כגון שטלטל מוקצה או שהוציא חוץ לערוב בשבת. דינו כמומר לעכומ\"ז [תוס' עירובין דס\"ט א' וא\"ח שפ\"ה ס\"ג. ובשמ\"ח מקיל במומר לחלל שבת באיסור דרבנן]. וה\"ה במומר לדבר אחד להכעיס. אפילו עשה רק פעם א'. או אפיקורס שמלגלג על דברי חז\"ל וכדומה. או מומר לאכול טריפות בלא תיאבון אף שאינו עושה להכעיס. כגון שאין רואה. כולן שחיטתן אסור מדאורייתא [י\"ד סי' ב' ס\"ה]. וביצא מהדת דינו כמומר להכעיס [מג\"א קפ\"ט סק\"א]. ובמסור יש מתירין [י\"ד סי' ב' ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ומטמאה במשא
שאין שחיטה רק בישראל. וכששחט נכרי הו\"ל כמתה מאליה:"
+ ],
+ [
+ "השוחט בלילה
באפילה:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
בדיעבד. וה\"ה בשחט ביום במקום אפל. מיהו לכתחילה לא ישחוט בכה\"ג. שמא ישהה או ידרוס ולא ירגיש. עד שיהיה אבוקה כנגדו. דהיינו נר עם ב' פתילות נפרדות. וב' נרות חשובים כאבוקה. ואפילו קלועין יחד [י\"ד י\"א ס\"א]. רק צריך שיהיו הפתולות פרודות והלהבות נוגעות זב\"ז [שמ\"ח שם]. ולאור הלבנה לא ישחוט רק בשעת הדחק ורק כשאורה מבהקת ביותר [פר\"ח שם]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט בשבת וביום הכפורים
בשוגג:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שמתחייב בנפשו
ר\"ל אף שאם היה במזיד היה חייב סקילה בשבת. וביו\"כ מלקות. ככל חייבי כריתות:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
מיהו מדנקט שבת ויו\"כ והרי יו\"כ דקיל כ\"ש הוא משבת דחמיר. אלא קמ\"ל שבת דומיא דיו\"כ. דעכ\"פ אסור באכילה ביומו. מיהו בשחט באמת במזיד. שחיטתו פסולה לגמרי. אמנם בשחט לחולה מסוכן בשבת. מותר לכל לאכלו באותו שבת חי. אבל כשבשל לו בשבת אסור באותו יום לאחרינא שמא ירבה בשבילו [א\"ח שי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט במגל יד
האנד זיכעל שפיה אחד חלק ופיה השני מלא פגימות. ואסור לכתחילה לשחוט בפה החלק שמא יטעה לשחוט בצד האחר ולא ירגיש. וה\"ה וכ\"ש בסכין שיש בו פגימה [רש\"י דט\"ו ב' ד\"ה דלמא]. או שיש עוקץ בראשו. או שיש עוקץ בין. קתא לסכין. בכולהו אפילו יש בסכין כשיעור ב' צווארים חוץ ממקום הפגימה. אפ\"ה לא ישחט בו לכתחילה. ואפילו כרך מטלית על הפגימה. ורק בשעת הדחק שרי בשכורך מטלית על הפגימה. מיהו בדיעבד. אם בשעת השחיטה ידע שיש שם פגימה. ואמר השתא ברי לי שלא נגעתי במקום הפגימה. שרי אפילו לא היה מטלית כרוך על הפגימה [י\"ד סי' ו']:"
+ ],
+ [
+ "בצור
אבן מחודד:"
+ ],
+ [
+ "ובקנה
שילף ראהר. ומיירי שהיו ב' אלו תלושין. אף שחברן אח\"כ בקרקע. רק שלא נשתרשו שם עדיין. וגם לא בטלן שיהיו שם לעולם. קיי\"ל דכתלושין דמי:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
ואפ\"ה לכתחילה לא ישחוט בהן מדנראין כמחובר. מיהו מחובר מעיקרא בקרקע או בגוף חי. אפילו בדיעבד פסול. ותלוש גמור אפילו לכתחלה כשר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הכל שוחטין
לאתויי מומר לעבירה א' שלא להכעיס. דלגבי שחיטה נאמן. מיהו מומר לאכול נבילות לתיאבון. בודק סכין ונותן לו שישחט אפילו בינו לבין עצמו כשיודעין בו שיודע הלכות שחיטה. ולכתחילה צריכין אנו לבדוק סכינו גם לאחר שחיטה. ובדיעבד כשר אפילו בלא זה. אבל אסור ליתן לו לכתחילה לשחוט בלי בדיקה שבתחילה על סמך שיבדוק סכינו אחר שחיטה. דשמא ישכח מלבדוק. ולרמב\"ם אפילו מומר לשאר עבירות. צריכין אנו לבדוק סכינו תחלה. ולכתחלה גם לאחר שחיטה [י\"ד ב' ב' ו']:"
+ ],
+ [
+ "ולעולם שוחטין
אפילו בלילה לאור אבוקה. ואפילו בספינה כששוחט על דופן הספינה אף שהדם שותת לתוך המים. אין חוששין שיאמרו ששוחט לשר המים:"
+ ],
+ [
+ "ובכל שוחטין
אפילו בזכוכית ובכל דבר חד:"
+ ],
+ [
+ "חוץ ממגל קציר
זענזע. שפגימותיה כולן נוטין לצד אחד. אף שכששוחט מושך הסכין לצד שכנגדו:"
+ ],
+ [
+ "והמגירה
זעגע. וזו ואצ\"ל זו קתני. דמגירה שיניה נוטין לכאן ולכאן. שבין בהולכה בין בהבאה קורע הסימנין:"
+ ],
+ [
+ "והשינים
ב' שנים שקבועין בלחי של בהמה מתה. ודוקא כשהן ב' שניים או יותר. דמדיש פגימה בין שן לשן. הו\"ל כמגירה. אבל משום מחובר לא מפסל. מדהו\"ל לחי כבית יד:"
+ ],
+ [
+ "והציפורן
המחוברת בגוף חי:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן חונקין
ר\"ל קורעין הסימנין. וטעמא דשארא קתני. אבל ציפורן פסול משום מחובר:"
+ ],
+ [
+ "השוחט במגל קציר בדרך הליכתה
ששניה כפופין מאד ואין קורעין דרך הולכה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי פוסלין
ר\"ל מטמאין כנבילה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מכשירין
ר\"ל מטהרין. דלענין טומאה אין חוששין שמא שחט דרך הבאה. דאפושי טומאה לא מפשינן. אבל מודים דאסור באכילה מטעם זה:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כסכין
נ\"ל דקמ\"ל דלא גזרינן אטו לא החליק:"
+ ],
+ [
+ "השוחט מתוך הטבעת
הגרגרת עשוי טבעות טבעות. וכל א' מופסקת באמצע. וחוט בשר מחבר ב' קצוות של כל הטבעות. רק טבעת העליונה שלצד הראש. היא לבד שלימה. ולכן נקראת טבעת הגדולה. ובה איירי הכא. ששחט בה:"
+ ],
+ [
+ "ושייר בה מלא החוט
ר\"ל כל שהוא מרחבה:"
+ ],
+ [
+ "על פני כולה
לצד הראש של הבהמה. שלא יצא הסכין מתוך הטבעת לצד הראש. רק שחט באמצע רוחב הטבעת עד גמר השחיטה:"
+ ],
+ [
+ "מלא החוט על פני רובה
ר\"ל אפילו אם אחר ששחט רוב הגרגרת באמצע רוחב הטבעת. אח\"כ הטה הסכין חוץ להטבעת לצד הראש. אפ\"ה כשר. דאחר ששחט הרוב. מחתך בבשר בעלמא הוא. וקיי\"ל כרבי יוסי. מיהו נוהגין לאסור. מדהו\"ל הגרמה במיעוט בתרא. וכ\"כ בכל חמש הלכות שחיטה. פוסלין אפילו במיעוט בתרא [י\"ד כ\"ד י\"ב]. ובהפ\"מ קיי\"ל אפילו בשייר בחיטי דהיינו ששחט למעלה מהטבעת הגדולה באמצע רוחב החיטי שמונחין למעלה מהטבעות. ושייר קצת מארכן לצד הראש. כשרה. ובלא שייר מהן לצד הראש. פסול. וזהו גבול מקום שחיטת הגרגרת למעלה בין בעוף ובין בבהמה. וגבול מקום שחיטה של הקנה למטה. בבהמה הוא עד סמוך לכנף אונה של שמאל. ובעוף עד חלל הגוף. ובוושט גבול שחיטתו למעלה הוא כל עוד שחותך במקום ההוא וכווץ. אבל כל שחותך שם ועומד במקומו. זהו נקרח תורבץ, וכששחט שם פסול וזהו בין בעוף בין בבהמה. וגבול שחיטת הוושט למטה. בבהמה הוא עד סמוך למקום שישער שם הוושט. דהיינו סמוך לכרס יש תוך חללו של וושט כמין שערות של בשר. ושם פסול לשחוט. ובעוף גבול התחתון בוושט עד גגו של זפק. דהיינו מקום שמתחיל הוושט להתרחב בחללו. ובעוף שאין לו זפק. גבול שחיטת הוושט למטה הוא עד חלל הגוף. וזה א' מה' הלכות שחיטה. שהן הלממ\"ס שנקראת הגרמה . ר\"ל שהגרים והטה הסכין לשחוט חוץ ממקום שחיטה. [ולא הזכיר התנא כל גבולות הוושט והקנה. לרוב פשטותם. דכל המצויין אצל שחיטה בקיאין בהן. ומה דנקט תנא קצת מגבול הגרמה הכא. היינו רק לאשמעינן פלוגתא דת\"ק ור' יוסי. וכ\"כ צ\"ל לקמן פ\"ב מ\"ג ומ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט מן הצדדין
צדדי הצואר:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
אף שנשחט גם רוב המפרקת. ואפילו לא החזיר הסימנין לצדדי הצואר. ודוקא כשידע ששחט הסימנין קודם שחתך המפרקת. מיהו לכתחילה לא ישחוט כן [ש\"ך כ' סק\"ח] [אב\"י והר\"ן הקשה על רש\"י שכ' דלכתחילה מותר לשחוט מהצדדים [וכן כ' הר\"ב]. מנ\"ל זה. ול\"מ נ\"ל דרש\"י דייק מדקאמר במשנה לבסוף שכל הצואר כשר לשחיטה. משמע דהכל שוה לענין הכשר והכל כשר לכתחילה]. וקיי\"ל דאף כששחט כל הסימנים תחלה כראוי ולא מצדדי הצואר. אם אח\"כ שחט רוב חוט השדרה רק בהפ\"מ כשר [י\"ד כ\"ד ה'. וש\"ך ורט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "מליקתו פסולה
דבמליקה כתיב ממול ערפו. דהיינו אחורי הצואר [ועי' זבחים פ\"ו סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו פסולה
מיהו בהחזיר הסימנין לשם ושחטן קודם ששחט העורף. כשר. רק שנוהגין לאסור כלעיל סי' ל\"ו:"
+ ],
+ [
+ "מליקתו כשרה
ואיידי דנקט השוחט. דאפילי בדיעבד פסול. נקט נמי הכא לשון דיעבד:"
+ ],
+ [
+ "שכל העורף כשר למליקה
לאו באחורי הפרצוף. רק באחורי הצואר שהוא מול הרואה העורף. [ונ\"ל דהיינו דקאמר נ\"ט שכל וכו'. ר\"ל מדקאמר כשר בזה פסול בזה. משמע דשניהן זה מול זה. ואי נימא דמליקה יהיה בעורף ממש. הרי ממולו הוא הפרצוף ושם אינו מקום הכשר לשחיטה]:"
+ ],
+ [
+ "וכל הצואר כשר לשחיטה
ולכתחילה צריך שישחט בהצואר מול פני הבהמה ולא מהצד:"
+ ],
+ [
+ "פסול במליקה
לאתויי מחזיר סימנין לאחורי עורף. דנמי פסול במליקה:"
+ ],
+ [
+ "פסול בשחיטה
איידי דרישא נקט נמי הך בבא אף דא\"צ לה כלל:"
+ ],
+ [
+ "כשר בבני יונה פסול בתורין
דתורין אינן כשרין למליקה רק כשיגדלו כל כך שיזהבו נוצתן סביב צוארן. ובני יונה אינן כשרין רק כשעדיין קטנים כל כך שעוקר נוצה מהכנף ויוצא דם [רמב\"ם פ\"ג מאיסורי מזבח ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כשר בפרה
פרה אדומה צריכה דוקא שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "פסול בעגלה
עגלה ערופה. דוקא בעריפה כשרה מדכתיב וערפו שם. וכתיב העגלה הערופה. שינה עליו הכתוב לעכב:"
+ ],
+ [
+ "כשר בלוים פסול בכהנים
דכהנים רק במומין נפסלין. אבל בשנים. דהיינו משיביא ב' שערות. כשר כל ימיו לעבודה. אפילו כשיזקין מאד. רק שלא יהא גופו רותת כדעומד. אבל בלויים אין מום פוסלן. אבל שנים פוסלין בהן. דבאהל מועד במדבר לא היה כשר רק משיהיה בן ל' שנים עד שיהיה בן נ'. ובמקדש משיביא ב' שערות עד שיתקלקל קולו מחמת זקנה. ולרמב\"ם אפילו משנתקלקל קולו פסול רק לשיר. אבל כשר להיות מהשוערים בבהמ\"ק [ע\"ש פ\"ג מכלי מקדש]:"
+ ],
+ [
+ "טהור בכל הכלים טמא בכלי חרש
דכלי חרס נטמא כשנתלה טומאה אל תוכו. אף שלא נגעה בו. אבל בנגע טומאה בגבו לא נטמא בכך. ובשאר כלי בנגע טומאה אפילו בגבו. נטמא. ובנתלה טומאה באוירו ולא נגעה בו. טהור:"
+ ],
+ [
+ "טמא בכלי עץ
דגולמי כלי עץ. דהיינו כלי עץ שנגמר חקיקתן. אבל לא נשלם כל מלאכתן. מקבלין טומאה. אבל פשוטי כלי עץ אין מקבלין טומאה מדאורייתא [עיין ביבקש דעת סי' מ\"ז]. וכלי מתכות דינן להיפך. פשוטיהן מקט\"ו. וגולמיהן אין מקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "החייב במתוקים פטור במרים
שקדים המרים דרכן להאכל כשהן קטנים. ולהכי חייבין אז בתרומת ומעשרות. אבל לא כשיגדלו. דאז מחמת מרירתן אין ראויין לאכילה. אבל שקדים מתוקים להיפך. קטנים פטורים מדלא חזו. עדיין לאכילה. וגדולים חייבים. ועד כאן מיירי תנא בב' מילי דדבר הנוהג ב\"ה אינו נוהג בזה. במתניתין דלקמן מיירי בחד מלתא. דבזמן שזה נוהג בה אין זה נוהג בה:"
+ ],
+ [
+ "התמד
היא מים שנותנין ע\"ג חרצנים וזגין או ע\"ג שמרי יין. וכשמתחיל להיות תוסס. קולט טעמן ונעשה כיין. ובזמן שנתן ג' מדות מים. והוציא ד'. יין מעליא הוה. אפילו לא החמיץ. דהו\"ל כיין מזוג. אבל הכא מיירי בשלא הוציא רק מעט יותר ממה שנתן. ולא ד' שלימות:"
+ ],
+ [
+ "אינו ניקח בכסף מעשר
דאז מיא בעלמא הוא. ואינו רשאי ללקחו במעות מעשר בירושלים. מדצריך לקח בו רק דבר שהוא פרי מפרי וגדולו מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל את המקוה
דהו\"ל כשאר מים שאובין. שכשנפלו מהן ג' לוגין למקוה שאין בה מ' סאה. פסולה:"
+ ],
+ [
+ "ניקח בכסף מעשר
דכיין חשוב:"
+ ],
+ [
+ "ואינו פוסל את המקוה
אם לא נשתנה מראית מי המקוה עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "האחין השותפין
שהן שותפין בירושתן:"
+ ],
+ [
+ "כשחייבין בקלבון
קָאלִיבֻּוס בלשון יווני הוא אַזשִיאָ בל\"א. ועי'. ספ\"א דשקלים:"
+ ],
+ [
+ "פטורין ממעשר בהמה
דהיינו כשחלקו ואחר כך נשתתפו. והוה להו כשאר שותפין. וחייבין כל א' ליתן קלבון כששוקלין חצי שקליהן. אפילו כששוקלין שניהן יחד שקל שלם. אבל אז פטורין ממעשר בהמה בכל הנולדים להן בשותפתן. שהשותפין פטורים ממעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "פטורים מן הקלבון
דהיינו כשלא חלקו הירושה כלל. חייבים במעשר בהמה מכל הנולדים להם בשותפתן. דמדהו\"ל תפוסת הבית קיים. הו\"ל כאילו אביהן עדיין חי. דכששוקל עבורם פטור מקלבון. ומה\"ט נמי חייבין במעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שיש מכר אין קנס
שאדם יכול למכור בתו כשהיא קטנה. אבל קטנה שנאנסה או נתפתת. אין הבועל משלם הנ' כסף קנס שכתבה תורה גבי נערה:"
+ ],
+ [
+ "אין מכר
דנערה יש לאביה קנס. ואין אביה יכול למכרה עוד. מיהו זו דברי ר\"מ. אבל חכמים אומרים דמשנולדה עד שתהיה בת ג' שנים ויום א' נמכרת. אבל אין לה קנס מדאינה ראויה לביאה עוד. ומבת ג' עד שתביא ב' שערות אחר שתהיה בת י\"ב שנה. יש לה מכר וקנס. ומשהביאה ב' שערות אז עד ו' חדשים אחר כך יש לה קנס ואינה נמכרת. ואחר כך נעשת בוגרת ואין לה קנס ואינה נמכרת [ועפ\"ג דכתובות מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אין חליצה
יתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה אפילו לדעתה. יכולה למאן עד שתביא ב' שערות ויוצאת בלי גט. וקודם שתביא ב' שערות אינה ראוייה לחליצה:"
+ ],
+ [
+ "וכל מקום שיש חליצה
דהיינו משהביאה ב' שערות"
+ ],
+ [
+ "אין מאון
מאז אינה יכולה עוד למאן [וערפי\"ג דיבמות]:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שיש תקיעה
דכשהיו ישראל בישובן. כל סמוך לשבת תוקעין ג' תקיעות במקום גבוה. כדי שישמעו העם ויפסקו ממלאכתן. וביה\"ש תוקע ומריע ותוקע ושובת [כא\"ח רנ\"ו ועי' סוכה פ\"ה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אין הבדלה
אין מבדילין לא בתפלה ולא על הכוס. ובמתניתין לקמן מפרש היכא משכח\"ל כה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "תוקעין
כדי להבטיל העם גם ממלאכת אוכל נפש. ואע\"ג דתקיעה בי\"ט שבות דרבנן הוא [ועי' רמג\"א תקצ\"ו סק\"ב]. אפ\"ה העשה דרבנן להבטיל העם ממלאכה. דוחה הל\"ת דרבנן דתקיעה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מבדילין
מפני שקדושת יום הנכנס חמור מהיוצא:"
+ ],
+ [
+ "מבדילין ולא תוקעין
שהיוצא חמור מהנכנס. ומה\"ט נמי מבדילין:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מבדילין
בין שבת ליו\"ט כשחל יו\"ט במוצאי שבת:"
+ ],
+ [
+ "בין קדש חמור לקדש הקל
וקיי\"ל כת\"ק דלא מזלזלינן כל כך ביו\"ט לקרותו בהברכה קודש קל [א\"ח תצ\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שחיטתו כשרה
ולכתחילה צריך לשחוט ב' הסימנים גם בעוף:"
+ ],
+ [
+ "ורובו של אחד כמוהו
וצריך שיהיה רוב הנראה לעינים. מיהו במקום הפסד סגי אפילו ברוב במדידה. ולכתחילה צריך שישחוט כל הסי' לשנים [י\"ד כ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "עד שישחוט את הוורידין
הן גידי דם שמונחין על המפרקת. ואעוף לחוד קאי. שלפעמים צולהו כולו כאחד לפיכך אפילו דעתו לנתחו. חיישינן דממלך. ושישחוט דקאמר לאו דוקא. אלא ר\"ל שינקוב לכל הפחות ב' וורידים בשעת שחיטה או בשעה שמפרכס מדעדיין אז הדם חם. דאתר כך כשיקרוש. לא נפק גם ע\"י מליחה. ויאסר כשיצלנו. וקיי\"ל כר\"י [דלא כר\"ב]. מיהו אם לא ניקבן ומלחן כך. יש מחמירין לקלוף הבשר סביב הוורידין. אבל בצלאו. אסור הבשר סביבן כדי נטילה. דהיינו כעובי אצבע [ולר\"ן חולין [דרצ\"ד א']. כל כדי נטילה הוא רק מעט עב יותר מקליפה. וכן משמע מרש\"י פסחים [ע\"ה ב'] ד\"ה יטול את מקומו]. אמנם בהסיר הוורידין או חתך הראש קודם מליחה או קודם צלייה. לכ\"ע הכל שרי [כ\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "חצי אחד בעוף
ה\"ה חצי כל א':"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
אע\"ג דכבר תנא הכי ברישא. תירץ בש\"ס [דכ\"ט א'] דרישא בחולין דאף דאין צריך לדם אפ\"ה צריך רוב. וסיפא קמ\"ל אף דבקדשים דצריך לדם לזרקה אפ\"ה סגי ברובו:"
+ ],
+ [
+ "השוחט שני ראשין כאחד שחיטתו כשרה
בקדשים מיירי. דבהו אסור לכתחילה לשחוט ב' כאחת:"
+ ],
+ [
+ "שנים אוחזין בסכין ושוחטין
בהמה אחת חולין אפילו לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אחד למעלה ואחד למטה
א' אוחז בקתא. ואחד בראש הסכין ואף שראש הסכין נוטה למטה. לא חיישינן שכח העליון חזק מכח התחתון ויעשה דרסה:"
+ ],
+ [
+ "התיז את הראש בבת אחת
שדחק הסכין בכח למטה. ופסק הסימנין בלי הולכה והבאה:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
דהו\"ל דרסה. וזו הלכה ב' שמחמשה הלכות שחיטה שהן הלכה למשה מסיני. ונ\"ל דרק משום סיפא נקט התיז הראש. אבל באמת אפילו לא התיז רק הסימנין פסול משם דרסה [ולרמב\"ן התזת ב' הסימנין נקרא התזת הראש ועי' לחם חמודות]. ומה\"ט לא ישחוט עוף בסכין גסה. ובדיעבד כשר [שפתי דעת ח' סק\"ב]. ובהניח אצבע על הסכין בשעת שחיטה. או ששחט בישיבה. רק בהפסד מרובה שרי. דחיישינן שמא דרס. ורק כשיודע שלא דרס. אף שלא בהפ\"מ שרי [שפתי דעת כ\"ד סק\"ה]. ובשיכור חיישינן לדרסה:"
+ ],
+ [
+ "היה שוחט והתיז את הראש בבת אחת
האי בבת אחת דהכא ר\"ל ששחט ע\"י הולכה א' או הבאה א'. וגם בזו התזת ב' הסימנין נקרא התזת הראש:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בסכין מלא צואר
ר\"ל כשיעור צואר חוץ לצואר. דצריך שיהיה אורך הסכין כשיעור עובי ב' צווארים:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ובהוליך והביא אפילו בסכין כל שהוא כשר. וכדמסיק. ונוהגין להחמיר אפילו בשחט בהולכה והבאה. עד שיהיה אורך הסכין כעובי הצואר ומעט יותר [סי' כ\"ד]. ולכתחילה צריך שיהיה אורך הסכין כב' צוארים [סי' ח']. וכל זה בשלא חתך גם רוב המפרקת. דהיינו רוב עובי חוט השדרה. דכששחט כן. אפילו בשחט בהולכה והבאה. נוהגין להחמיר במקום שאין הפ\"מ [ש\"ך וט\"ז סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "היה שוחט והתיז שני ראשים בבת אחת
ר\"ל בהולכה א':"
+ ],
+ [
+ "אם יש בסכין מלא צואר אחד
חוץ לב' הצווארים:"
+ ],
+ [
+ "אפילו כל שהוא
שאורך הסכין כ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אפילו באיזמל
תער דק וקטן. ולא גזרינן אטו איזמל שיש לו קרניים על גביו לנוי. כמו שנהגו. [ונ\"ל דכ\"ש דכשאין חודו העליון נוטה לאחוריו. אלא שיש לו חוד פשוט ולא מעוקם כקרן] והרי בו אסור לשחוט. דהקרניים מחלידין או נוקבין הסימנין:"
+ ],
+ [
+ "וזבחת ואכלת מה שאתה זובח אתה אוכל
הא הפילה הוא. אף שלא התכוון לשחוט. כשרה. דרק בקדשים צריך כוונה לשחיטה [סי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "נפלה סכין והגביהה
שבשעת שחיטה נפל ממנו והגביהו. ושהה בהגבהה זו:"
+ ],
+ [
+ "נפלו כליו
בגדיו:"
+ ],
+ [
+ "השחיז את הסכין
קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ועף
ר\"ל שע\"י ההשחזה נעשה עיף באמצע שחיטה ולא גמרה:"
+ ],
+ [
+ "ובא חבירו ושחט
גמר השחיטה. וה\"ה בגמרה הוא אחר ששהה:"
+ ],
+ [
+ "אם שהה כדי שחיטה
כדי שיעור שיגביה וירבץ הבהמה וישחט רוב הוושט ומיעוט הקנה של אותו המין ששוחט השתא. אם גסה גסה ואם דקה דקה [תב\"ש כ\"ג סק\"ו]. ושיעור שהוי בעוף כשיעור שהייה בדקה. וי\"א דשהוי בעוף כדי שחיטת רוב סימן א' שלו [סי' כ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
וזהו הלכה ג' שמחמש הלכות שחיטה. שנקרא שהוי :"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אם שהה כדי ביקור
כדי שיעור שיבקר ויבדוק סכינו. ונוהגין להחמיר בשהוי משהו בעוף ובבהמה. ואפילו נמצא גמי רך בוושט שנשחט עמו. דהיינו שנמצא קצת מהגמי בחלק הוושט שבראש. וקצתו הב' בהוושט שנשאר בהגוף. או שנמצא חתך בהגמי. אסור [רמ\"א שם]. ובספק אם נחתך הגמי. שרי אף בעוף [שפתי דעת כ\"ג סק\"ח]. ואם חתך באצבעו בשעת שחיטה ונתבהל. רק בהפ\"מ יש להקל בבהמה גסה. אבל בעוף דשהייתו מועטת. הוה ספיקא דאורייתא. ולהכי אף בהפ\"מ אסור. אם לא שבשעת שחיטה לא הרגיש שחתך באצבעו. אז גם בעוף מותר [תשו'. עה\"ג צ\"ו]. וסובין שיצא מהוושט בשעת שחיטה. גם בעוף מותר. ובנגע בסכין בשעת שחיטה בכותל או בקרקע. נהגו להחמיר אף בבהמה [שפתי דעת כ\"ג סק\"ח]. ובנדחה ידו בשעת שחיטה בצואר ממקום למקום. בבהמה שרי ובעוף יש להחמיר [משבצות שם סק\"ב]. ובשחט בסכין שאינו חד [עי' ש\"ך כ\"ג סק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ופסק את הגרגרת
שנתקו וקרעו ממקום חבורו בראש. ובבהמה מיירי דצריך ב' סימנין. וה\"ה בעוף שנעקר סי' ראשון קודם ששחטו. והוא הנקרא עיקור הלכה ד' שבהלכות שחיטה. וה\"ה בשוחט בסכין פגום, דהו\"ל נמי עיקור:"
+ ],
+ [
+ "או ששחט אחד מהן והמתין לה עד שמתה
[נ\"ל דלהכי נקט והמתין ולא קאמר כפשוטו. או ששחט רק סי' א'. ה\"ט משום דאי לא הוה תני והמתין וכו'. לא הוה שייך שפיר למתני אחר כך או שהחליד וכו'. מדלא הוה תני עדיין הפוכו]:"
+ ],
+ [
+ "או שהחליד את הסכין תחת השני ופסקו
שאחר ששחט סי' א'. תחב הסכין עם חודו למעלה. בין סי' שני למפרקת. ופסק וחתכו דרך הולכה והבאה מלמטה למעלה. וזהו הלכה הה' שבהלכות שחיטה שנקרא חלדה. לשון הטמנה להסכין. כחולדה שטומנת עצמה בארץ. וה\"ה בהחליד הסכין תחת העור. או תחת צמר מסובך של בהמה או תחת מטלית הקשור או הדבוק בצווארה. ויש אוסרים אפילו באין המטלית קשור. רק פרוס על מקום השחיטה [סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נבילה
ומטמאה במשא:"
+ ],
+ [
+ "טריפה
ואינה מטמאה:"
+ ],
+ [
+ "ודבר אחר גרם לה ליפסל
כגון שהיו בה א' מהטרפיות השנויות בפרק אלו טרפית:"
+ ],
+ [
+ "כשרים
ולא אמרינן שמתה קודם גמר שחיטה. וקמ\"ל נמי דאין הבשר אסור משום דם. דאעפ\"כ דם איברים שלא פירש מותר [ש\"ך כ\"ח סק\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלים בידים מסואבות
ר\"ל כשידי האוכלן טמאות. דגזרו על סתם ידים כשלא נטל ידיו שיהיו כשניות לטומאה [ועי' ביבקש דעת ה' ונ\"ה]. והרי יטמאו הבשר. [ואילה\"ק הרי מדתני חיה ועוף. לא מיירי בקדשים. וא\"כ הרי בחולין אין שני עושה שלישי. י\"ל דהכא מיירי במי שאוכל רק חולין שנעשה על טהרות קדש. אבל אין לומר דמיירי שנעשה על טהרת תרומה. דהרי בבשר לא שייך שנעשה על טהרת תרומה]:"
+ ],
+ [
+ "לפי שלא הוכשרו בדם
ר\"ל דעכ\"פ אין אוכל מקבל טומאה עד שיבוא עליו אחד מז' משקין. דם. מים חלב. דבש דבורים. יין. טל. שמן [וסימנך דם חד יטש] והא דנקט בידים מסואבות. ה\"ה דגם טמא ממש מותר ליגע בהן ולא מטמאן רק אורחא דמילתא נקט. ואילה\"ק עכ\"פ הרי הכשרו בהדחה שקודם מליחה. י\"ל דלצלי מיירי דלא בעי הדחה דנורא משאב שאיב. א\"נ מיירי שהודח ונתבשל במי פירות. שאינן מכשירין רק ז' משקין [ועי' תוס']:"
+ ],
+ [
+ "הוכשרו בשחיטה
דמגו דמכשרת שחיטת הבשר לאכילה. מכשירתו נמי לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את המסוכנת
דהיינו שכשמעמידין אותה בהכאת מקל או בגערה ואינה עומדת. ואף שאוכלת כבריאה. ואף שכשמעמידה [ביד] נשארת עומדת. אפ\"ה נקראת מסוכנת. [ובש\"ס [דל\"ז ב'] אמרינן אפילו אוכלת בקעיות ואפילו אוכלת קורות. ונ\"ל דבקעיות הם פקועות. והם אבטיחים מרים. כמו שמן פקועות [פ\"ב דשבת]. וקורות היינו רך של דקל שנעשה עץ בשנה הבאה [כברכות דל\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "עד שתפרכס
שנענעה א\"ע באבריה. צאפפעלן בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ביד וברגל
שכשלא פרכסה חיישינן שמתה קודם גמר שחיטה. מיהו בהמת עכו\"ם מסוכנת אסור לשחטה [מגיד ע\"ד ממאכלות]. [ולהכי תני תנא לשון דיעבד] :"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר דיה אם זינקה
מלת זינוק הוא לשון קפיצה. כמו יזנק מן הבשן. ור\"ל הכא שקפץ הדם בקילוח מבית השחיטה. ע\"י שהבהמה רגילה אחר שחיטה לנפוח בגרונה. וזה סימן שלא מתה מקודם:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון אף השוחט בלילה
מסוכנת ולא ידע אם פרכסה:"
+ ],
+ [
+ "ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם
ר\"ל שמצא דם בכותלי הצואר הנשחט. [ונ\"ל דהיינו על העור שבצד מקום השחיטה. דאילו תוך בית השחיטה ממש מה ראייה. והרי גם כשחותך בשר מתה אגב דוחקא דסכינא נפק דמא]:"
+ ],
+ [
+ "שזינקה וכמדת רבי אליעזר
דס\"ל דסגי בזינקה:"
+ ],
+ [
+ "או עד שתכשכש בזנבה
תנענעו לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בהמה גסה
ובעוף סגי ברפרף בגפו:"
+ ],
+ [
+ "שאינה אלא הוצאת נפש בלבד
אבל ברגלה סגי בכפפה או פשטה אותו דברגלה כחה חזק טפי וסגי בהכי [ועי' מ\"ש זבים פ\"ד סי' ס\"ב ודו\"ק]. מיהו בגסה סגי בכפפה או פשטה אפילו ביד. וכל פרכס צריך שיהיה בסוף שחיטה עד אחר שחיטה. וקיי\"ל כחכמים [סי' י\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט לנכרי
בהמת נכרי:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
ואפילו לכתחילה מותר. ולא חיישינן שיתכוון נכרי לע\"ז ותאסר בהנאה ויעבור ישראל ג\"כ אלפני עוור לא תתן מכשול:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אליעזר פוסל
דאסור בהנאה. דמסתמא מתכוון לע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אליעזר אפילו שחטה שיאכל הנכרי מחצר כבד שלה
הוא יתרת הכבד. ורצה לומר אפילו דבר מועט. ונ\"ל דמיירי שמכר העכומ\"ז הבהמה כולה לישראל ולא השאיר לעצמו רק דבר מועט [ועי' רש\"י דל\"ט ב' ד\"ה לר\"א]:"
+ ],
+ [
+ "קל וחומר הדברים ומה במקום שהמחשבה פוסלת במוקדשין
רצה לומר דהיינו במוקדשין שנפסלין בפיגול. כשחישב בא מד' העבודות. שחיטה. קבלת הדם. הולכה. זריקה. לאכל מהן אחר זמן אכילתן:"
+ ],
+ [
+ "אין הכל הולך אלא אחר העובד
אבל בעלים לא פסלו במחשבתן:"
+ ],
+ [
+ "מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין
דהיינו בחולין. שאין בשרן נפסל במחשבת ע\"ז רק בב' עבודות. שחיטה וזריקה. אבל קבלה והולכה לא כתיב בה:"
+ ],
+ [
+ "אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט
ולא אחר מחשבת העכו\"ם בעל הבהמה. והכי קיי\"ל [סי' ד']:"
+ ],
+ [
+ "לשם מדברות
שמתכוון לעבדן בזה:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו פסולה
רצה לומר אסורה באכילה מדדמי לשוחט לע\"ז. ואפילו נתכוון לאכל לרפואה ולא להקריבה. אסורה. אבל מותר בהנאה. דמחובר אינו נעשה ע\"ז. מיהו בשחט לשם מלאך הממונה על אלו. אסור נמי בהנאה. אפילו לא נתכוון לעבדם [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד לשם דבר כשר
ר\"ל לשש סתם שחיטה כשרה. אפילו שחטו ב' בני אדם בב' סכינין. ומיירי שהן שותפין. דאל\"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וי\"א דאפילו שותף אינו אוסר דבר שאינו שלו. רק הכא מיירי במומר או בשהתרו בו [סי' ד']:"
+ ],
+ [
+ "ולא לתוך נהרות
שלא יאמרו לשר של ים או של נהרות שוחט:"
+ ],
+ [
+ "ולא לתוך כלים
שלא יאמרו שמקבל דמה לזרוק לע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אבל שוחט הוא לתוך עוגא
גומא:"
+ ],
+ [
+ "של מים
ר\"ל דוקא כשיש שם מים. דאז לא חזי לזריקה. ודוקא במים עכורים. אבל בצלולין לא. שיחשודוהו ששוחט לפרצוף פניו הנראה במים:"
+ ],
+ [
+ "ובספינה על גבי כלים
ר\"ל אם האדם בספינה. והמקום דחוק לו. שוחט ע\"ג כלים או דפין ארוכין. שמניח קצה א' מהן בספינה. וקצה הב' מהן לחוץ. בדרך מדרן. ושוחט ע\"ג הכלים. והדם שותת לים. אבל לתוך הכלים אסור [ס' י' א]:"
+ ],
+ [
+ "אין שוחטין לגומא
שאין בה מים:"
+ ],
+ [
+ "כל עיקר
אפילו בבית די\"ל דרוצה לנקר ביתו. יחשידוהו שעושה חוק המינין. [ונ\"ל דאפשר דר\"ל נמי במלת כל עיקר אמאי דסמוך ליה. דהיינו אפילו לשחוט ע\"ג כלים שירד מעליהן לגומא אסור. דבשלמא בשוחט למים דאסור משום חשדא ששחט לשר המים. לפיכך בשוחט ע\"ג כלים. אף ששותת אח\"כ למים. אין כאן חשש. ששוחט לשר המים. אבל בשוחט לתוך גומא. דהחשד יהיה שרוצה לכנס הדם לזורקו לע\"ז. לפיכך גם בשוחט ע\"ג כלים לגומא. יש חשד זה]:"
+ ],
+ [
+ "אבל עושה גומא בתוך ביתו בשביל שיכנס הדם לתוכה
ששוחט בקרקע בחוץ והדם שותת לשם. כדי לנקר חצירו:"
+ ],
+ [
+ "ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינין
נ\"ל דר\"ל שלא יעשה חוקים עם המינים. והאי את ר\"ל עם. ואי\"ל א\"כ ברישא נמי כל שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור [ביצה ד\"ט א']. י\"ל דהיינו באפשר לחושדו בצנעא כמו בפרהסיא. ושמא גם בצנעא יראהו אדם ויחשדנו. משא\"כ הכא בבית מדמשנה לשחוט חוץ לגומא. ידונו טפי דלנקר חצירו עביד. ועי' תוס' [ע\"ז די\"ב א']. דמכאן מוכח דלא קיי\"ל הך דבחדרי חדרים אסור. ועי' רמג\"א [א\"ח ש\"א סקנ\"ו שכתב כן ג\"כ בשם הר\"ן ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט
חולין בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "לשם אשם תלוי
דכשהיו מונחים לפני אדם ב' חתיכות אחת חלב ואחת שומן. ואכל א' מהן. ואינו יודע אם החלב או השומן אכל. מביא אשם תלוי. וכן כל כדומה לזה בכל איסור כרת שאתחזיק איסורא. ואינו יודע אם התחייב בו חטאת. ומתניתין ר\"א היא דס\"ל אדם מנדב אשם תלוי בכל יום כשירצה. והו\"ל גם כן דינו כעולה ושלמים ודכוותייהו שהן בר נידר ונידב ולהכי אפשר לחשדו שהקדישו:"
+ ],
+ [
+ "לשם פסח
דגם כן יכול לנדרו ולהפרישו בכל ימות השנה ולהניחו עד זמנו. וכי שחט ליה השתא קודם זמנו הו\"ל שלמים. והו\"ל כשוחט שלמים בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו פסולה
דאף שבאמת לא הקדישו. עכ\"פ הרואה סובר ששוחט קדשים בחוץ. ואפילו היא בעלת מום שמא לא יראה הרואה את מומן. והכי קיי\"ל [י\"ד סי' ה']:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מכשיר
דלא חייש למראית עין רק לכתחלה. אבל לא שיפסל עי\"ז בדיעבד. אבל לכתחילה ודאי חייש. דאל\"כ לפלג נמי בגומא לעיל:"
+ ],
+ [
+ "שנים אוחזין בסכין
ואפילו בב' סכינין וב' מקומות. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו פסולה
אע\"ג דכבר קמ\"ל הכי לעיל [מ\"ח]. קמ\"ל הכא דאף דכל האיסור הוא רק מדנראה כשוחט קדשים בחוץ ואינו עושה איסור ממש אפ\"ה אסור. ואף לי\"א לעיל סי' נ\"ז. דגם שותף אינו אוסר דבר שאינו שלו. זהו דוקא בדבר שאסור מדינא. אמרינן דהעושה התכוון להקניטו לבעליו. ושרי. אבל הכא דרק משום מראית עין אסור. להכי אפילו אין לו בה שותפות כלל. עכ\"פ איכא מראית עין שיחשוב הרואה שהשוחט קדשים בחוץ מותר לאכלן:"
+ ],
+ [
+ "לשם אשם ודאי
אשם גזילות ואשם מעילות ואשם שפחה חרופה. דמדכולן באין על חטא וודאי. להכי קרי ליה אשם וודאי. [כך כ' רש\"י]:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו כשרה
דאם היה חייב באלו היה קול לדבר. ומדאין קול ידעו שמשקר:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל דבר שנידר ונידב
זה הכלל לאתויי עולת נזיר דלא אמרינן אילו היה נודר בנזיר היה קול להדבר. ליתא. דראוי להצניע נזירותו [כא\"ח תקס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ושאינו נידר ונידב
זה הכלל לאתויי עולת יולדת דכשר בששחט לשמו.:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נקובת הוושט
ה\"ה כשניקב תורבץ הוושט [הוא מקום דבוק הוושט להלחי]. או גגו של זפק שניקב. או המעי שבין וושט לקורקבן. מיהו לוושט יש ב' עורות. ולהכי דוקא בניקבו שניהן טריפה. ואפילו נקבו זה שלא כנגד זה. אם הנקבים ברוח א' של הוושט. טריפה. משום דדרך עורות וושט להתמשך. ועי\"ז אפשר שיתרמו אהדדי הנקבים. ואפילו רחוקים ב' הנקבים שבהעורות זמ\"ז. עד שאי אפשר שיתרמו אהדדי. אפ\"ה טריפה [רט\"ז ל\"ב סק\"ה]. מיהו כל זה במקבו ע\"י חולי. אבל בנתנקב ע\"י קוץ. אז אפילו ניקב רק עור הפנימי. טריפה. דוושט אין לו בדיקה מבחוץ. אבל בניקב עור החיצון לבד. יש חילוק. דבניקב בקוץ או מחט לפנינו במקוה ידוע. או בניקב ע\"י חולי. אז כשר כשיבדוק עור הפנימי כנגד הנקב. אבל כשניקב בקוץ שלא במקום ידוע. אפילו לא נתנקב רק החיצון לבד. טריפה [שם ל\"ג ש\"ך סק\"ז]. ולא עוד אלא אפילו נקרע רק עור הצואר קצת. הוה כשלא במקום ידוע וטריפה. ואפילו מרט רק נוצה א' מהצואר ויצא דם. טריפה מה\"ט [ש\"ך ל\"ג סקי\"ד]. מיהו אם יש שחין על העור אפילו של עוף. ישחט בצדו ויבדוק העור במקום הגרד שכשלא ניקב מעל\"ע כשר [רט\"ז סי' כ\"ג סק\"ח]. ובהפ\"מ אף בתלש שער מבהמה ויצא דם. או בהתחיל לחתוך העור של בהמה ויצא דם. או אפילו מרט נוצה של עוף ויצא דם. ישחט בצדו ויבדוק העור במקום החתך שכשלא ניקב מעל\"ע כשר [ש\"ך כ\"ג סק\"כ וכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ופסוקת הגרגרת
שנפסק רוב חללה לרחבה. ועובי התנוך שבגרגרת לאורכה. אינו משלים לרוב. מיהו כשנפסקה גרגרת לארכה. אז אפילו לא נשתייר רק חוליא א' למעלה וחוליא א' למטה. כשרה. דחוזר ומתרפא. [אמנם בניקבה הקנה למטה ממקום שחיטה במשהו טריפה. וה\"ה בג' הפיצולים שמתפצלת הקנה בסופה. אחד ללב. וא' לכבד. וא' לריאה. כל א' מהן נקיבתן במשהו]. וכל זה בניקב הגרגרת מחמת חולי. או בקוץ בשעה שאחז הגרגרת לבד וניקבה. שידע שלא נגע בוושט. אבל בניקב בקוץ שלא במקום ידוע טריפה. דחיישינן שניקב גם הוושט. ולא גרע מנקרע עור הצואר [ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ניקב קרום של מוח
ב' קרומים יש למוח. א' דבוק על המוח עצמו. וא' דבוק בגלגולת בפנים. ובניקב התחתון נקב מפולש לבד. טריפה. מיהו שלא בהפ\"מ אפילו בניקב עליון לבד נמי טריפה מספק [רמ\"א ותב\"ש בסי' ל\"א]. וי\"א דבניקב העליון לבד אפילו הגלגולת שלם ואפילו בהפ\"מ טריפה [ש\"ך ורט\"ז שם]. מיהו אם נפחת הגלגולת וחסר ממנו כסלע. ששעורו קצת פחות משליש טפח. טריפה. דספו לנקוב הקרום. וה\"ה נקבים רבים בגלגולת שיש בין כולם חסרון כסלע. מצטרפין. ובעוף כל שניקב הגלגולת וחסר כל שהוא. טריפה מספק שנתנקב הקרום. רק דבעוף דיבשה מהני כשתשהה כ\"א ימים שלא תניח בהן ביצים. וכשתתחיל להניח ביצים אחר כך. כשרה. משא\"כ בעוף המים כשניקב הגלגולת לא מהני שהוי. ופשוט שכשנחסר בגלגולת העוף כפי שעור סלע בבהמה. אז גם בעוף יבשה לא מהני שהוי [שפתי דעת ל' סק\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ניקב הלב לבית חללו
ג' חללים יש ללב. ובניקב אחד מהן טריפה [סי' מ']. ונקט הכא לבית חללו. אף על גב דבכל נקובי דמתניתין כך הוא. ה\"ט משום דהלב דופנו עב. ושייך בי' נקב שלא לבית חללו. משא\"כ באחרינהו אינו מצוי בהו נקב שלא לבית חללו. מדדופנותיהן דק*):"
+ ],
+ [
+ "נשברה השדרה
ווירבעלזיילע:"
+ ],
+ [
+ "ונפסק החוט שלה
כמין חוט לבן יוצא מהמוח. ועובר בתוך כל חוליות השדרה. וקרום דק מקיף את החוט. וכשנפסק רוב היקף קרום זה ברחבו. טריפה. אף שלא נשברה השדרה. רק אורחא דמלתא נקט. דרוב פסיקת החוט ע\"י שבירת השדרה היא. אבל נשברה השדרה ולא נפסק עור החוט. או שנפסק המוח שבחוט ועורו קיים. כשר. וטריפות חוט השדרה אינו רק עד פי פרשה ג'. ועד בכלל. ומפני שכשמגיע החוט נגד הירכיים מתחיל להתפצל. להכי בנפסקו ב' חוטי פיצול הראשונים והשניים. טריפה. אבל בנפסקו השלישיים. כשר. דשם כבר הירכיים מעמידין אותה. ואינה מתה. ובעוף שנשברה שדרתו או נתעקמה. צריך לבדוק החוט עד נגד סוף שכיבת עצם הגף המחובר לגוף. והיינו נגד שכיבתו מחוץ לגוף. ובהפ\"מ יש להקל לבלי לבדוק רק עד סוף חיבור אותו עצם בגוף [הט\"ז ל\"ב סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום
וה\"ה ביבשה הכבד עד ששרטוט צפורן נראה עליה. דינה כניטל. מיהו קיי\"ל בחסרה או יבשה צריך שיהיה נשאר כזית במקום מרה וכזית במקום דבוקה. ומדספקינן אי במקום דבוקה בכליות. או במקום דבוקה בטרפש. להכי צריך שישאר ג' זיתים אלו [ש\"ך ורט\"ז. מ\"א סק\"א]. וה\"ה בניטל א' מג' זיתים אלו. ונשאר שאר הכבד. טריפה. ושיעור כזית היינו רק בגסה. אבל בדקה או בעוף. הכל לפי גדלו וקטנו [שם ב' וג']:"
+ ],
+ [
+ "הריאה שניקבה
ב' קרומית יש לריאה. ודוקא בנקבו שניהן זה כנגד זה טריפה. ונוהגין להחמיר אפילו בניקבו זה שלא כנגד זה [ל\"ו]. וכ\"כ בניקבו הסימפונות זל\"ז. ואין בשר הריאה סותם הנקב. טריפה [ל\"ו ו']. ומטעם נקב מטרפינן כל סרכות הריאה כשהן שלא כסדרן. י\"א משום דסרכא מעידה שכבר יש שם נקב. וי\"א משום דסופו להנתק ולהנקב. משא\"כ כשהסרכא כסדרן. לטעם א' כשרה. מדאמרינן שהסרכא לא מחמת נקב נתהוות רק מחמת ששוכבת יחד. וי\"א דכסדרן כשר לטעם א' משום דאפילו יש שם נקב. חבירתה מגנת עליה. מדהו\"ל סתימא דמעיקרא. מיהו לטעם ב' הנ\"ל. משו\"ה כסדרן כשרה. דמדהן כסדרן לא יתנתקו. וי\"א דאפי' בכסדרן צריך בדיקה מדינא. וכל כה\"ג אין אנו בקיאין לבדוק. מיהו אנן נוהגין להכשיר כל שהסירכא בין החתוכים מעיקר האונות עד חציין ואפילו יש חלון. ובהפ\"מ אפילו בין אונא לאומא הדין כן [שפתי דעת ל\"ט סקי\"ב]. אבל אם הסירכא מעיקר האונות עד ראשן בלי חלון. כשר [ש\"ך ל\"ט סקי\"ד]. וה\"ה בין אונא לאומא בהפ\"מ. עוד יש בכלל נקובה [ולא ידעתי למה לא הזכיר הר\"ב רק סרכות]. אטום בריאה. שאינו עולה בנפיחה [מבואר סי' ל\"ו ס\"ט]. ויבש בריאה [מבואר ל\"ו י\"ג]. ומראות פסולות בריאה. שהן. שחור. לבן. געלב [וסימנך שלג]. [ומבוארים סי' ל\"ח]. ואלו הג'. אטום יבש. מראה. מדפוסלין משום נקב. להכי אפילו במשהו טריפה. וכ\"כ יש בכלל נקובה. אופתא . דהיינו שקשה במשמושה כעץ. או קלה כעץ. או שנמצאת נפוחה [מבוארים בסי' ל\"ו י' וי\"ב]. או ריאה שנתמסמסה [ל\"ו י\"א]. או ב' בועות דסמיכי בלי הפרש בשר כרוחב ב' שערות [ל\"ז ג']. או בועא בשיפולי בלי חוט בשר המקיף כרוחב שער א' דנוהגין לאסרו [ל\"ז ד']. או בועא מעבר לעבר במקום סמפונות. דנוהגין לאסרו [ל\"ז ה']. כולן אסורים או מטעם נקובה או סופה לנקוב. אבל צמקה אונא שלימה ע\"י אדם שהחרידה [ל\"ו י\"ד] מטעם חסרה אסורה:"
+ ],
+ [
+ "או שחסרה
שחסר א' ממניין האונות מהג' שבימין או מהב' שבשמאל. או בחסר או יתר הוורדא לדידן. או ששנתה מקומה. תוארה. או מעמדה. דהיינו שהיא הפוכה. שכולן מטעם חסר הוורד מטרפינן. [ש\"ך ל\"ה סק\"ט]. וה\"ה ביתר אונא. דכל יתר כנטול דמי. ודוקא מגבה. שסופה להנקב ע\"י חכוך בצלעות. אבל בשאר דוכתי הוי רביתייהו. וכשר [ל\"ה ג']. ושיעור אונא הוא כפרק אמצעי של גודל. ואם חסר גדולה משיעור זה אחר נפיחה. טריפה. וכן הוא ג\"כ שיעור וורדא. אבל יתרת מגבה מטרפינן אפילו בגדול רק כצפורן של אגודל [ל\"ה ובדיקות אחרונים]. [והיינו דמספקינן בשיעור טרפא דאסא כמה הוא. י\"א שהוא כצפורן של אגודל וי\"א כפרק אמצעי של אגודל. מדיש מין אסא כך וכך. לכן אזלינן ביתר או חסר בכל דוכתא לחומרא [ד\"מ י\"ד סי' ל\"ט סקי\"א]. וי\"א דה\"ה בחסר מבשר הריאה מבחוץ. כמין גומא שמחזיק ביצה ומחצה. או בחסר משיפולי הריאה כמין כף כפופה עד מקום הסמפונות. ובשניהן יש להכשיר בהפ\"מ [ש\"ך והט\"ז סי' ל\"ו ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "עד שתינקב לבית הסמפונות
בית הסמפונות הוא הסמפון הגדול שכל הסמפונות וקנוקנות שבריאה נפתחין לתוכו. וס\"ל דאינו מטריף רק בשהנקב נגדו ממש. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ניקבה הקיבה
נקב מפולש. מיהו הקיבה עשוייה כקשת. והחלב שעל העיגול מבחוץ אינו סותם הנקב. אבל חלב שעל היתר. דהיינו על צד פנימי של עיגול. אף שאסור באכילה. סותם [מ\"א]. מיהו אנן לא בקאינן בזה. ובכל דוכתא אינו סותם [משבצות שם א']:"
+ ],
+ [
+ "ניקבה המרה
במקום שאין הכבד סותמתה. ובניקבה הכבד כנגד הנקב שבכיס המרה. טריפה ובחסרה המרה. יצלה הכבד ויקרענה אח\"כ. אם ימצא בה טעם מר. כשרה. ואם לאו טריפה. מיהו יונים וצבאים שחסר לכל המין המרה. כשרין [מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ניקבו הדקין
ואותו קרום שגוררין מהדקין מבפנים קודם בשולן. אינו סותם הנקב. מיהו הדרא דכנתא געקרעזע בל\"א. שניקב א' מהן לחבירו. חבירו סותם הנקב ושרי. דמכ\"ש דשומן טהור שבכנתא. דסותם:"
+ ],
+ [
+ "הכרס הפנימית שניקבה
כרס הפנימי הוא אותו כיס הגדול שהמאכל נכנס לתוכו מהוושט. ונקרא פאנץ בל\"א וכשניקב אין החלב שעליו סותם הנקב דחלב טמא הוא. ואפילו הטחול שמונח על הכרס אינו סותם. מדמפסיק חלב טמא שעל הטחול [מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "או שנקרע רוב החיצונה
הוא בשר החופה רוב הכרס. והוא הקרום העב שתחת עור הבהמה. שעובר על כל חלל הבטן מהחזה עד הירכיים. והכרס עצמו שבפנים. מעוטו נחבה תחת צלעות הבהמה. ורובו מונח תחת קרום הנ\"ל. ואם נקרע רוב אותו קרום מה שיש ממנה כנגד רוב הכרס הנ\"ל. טריפה:"
+ ],
+ [
+ "הגדולה טפח
ר\"ל בנקרע קרום הנ\"ל בבהמה גדולה. שבה אורך הקרום הנ\"ל מהצלעות עד מקום שכלה הכרס (יותר מטפח) [ב' טפחים]. אז סגי בנקרע טפח:"
+ ],
+ [
+ "והקטנה ברובה
ר\"ל בבהמה קטנה שאין בקרום הנ\"ל אורך (טפח) [ב' טפחים]. משערין בנקרע רוב אותו אורך. והכי קיי\"ל [מ\"ח ס\"ג]. וה\"ה בהיה הקרע ההוא בעיגול. אם יש בו כדי למתחו לשיעור טפח בגדולה או לשיעור רוב ארכה בקטנה. טריפה. ובנקרע רוב עובי אותו קרום באורך טפח רק בהפ\"מ כשר [עיין ש\"ך שם]. וכל זה בניקב ע\"י חולי. אבל בניקב לחלל ע\"י קוץ. אפילו נקב משהו טריפה. דחיישינן שניקב א' מאברים הפנימיים. שאין להם בדיקה במקום שאין ידוע. מיהו אם עור הבהמה שלם אף שהבשר נקוב תחתיו. כמו שנעשה כמה פעמים ע\"י נגיחה. כשר [משבצות שם ה']:"
+ ],
+ [
+ "המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ
סוף הכרס עשוי ככובע. ונקרא בית הכוסות. וההמסס מונח אצלו [ונקרא כלשון רומי אמאזוס. דוגמת המסס שבלשון המשנה. ועי' מ\"ש פסחים פ\"י סי' נ\"א. ואין המסס רק לבהמות מעלת גרה]. ודופן ההמסס דבוק אל דופן בית הכוסות. וביניהן חור ששופכין בו המאכלים מזה לזה. ולהכי אם נקבו במקום חבורן יחד. מזה לזה. כשר. דהרי בלא\"ה שפכו שם אהדדי [ודלא כר\"ב]. אבל בניקב זה או זה נקב מפולש שלא במקום חבורן. דהיינו לחוץ. טריפה. וי\"א דהמסס שעורו דק. וכ\"כ בית הכוסות במקום שעורו דק. וכ\"כ כל הכרס. מדעורו דק. להכי בניקבו ע\"י מחט. אפילו מצ\"א. ואפילו אין קורט דם כנגד המחט מבחוץ. רק יש קורט דם בצד שהמחט תחוב. טריפה. וכן נוהגין. אם לא בהפ\"מ [מ\"ח ז']:"
+ ],
+ [
+ "נפלה מן הגג
בנפלה מעצמה. אם יש מכריסה עד המקום שנפלה שם י' טפחים. ובהפילוה אחרים. ולא ידעה שרוצים להפילה. או שהפילוה בבת אחת אפילו בפחות מי' טפחים. בכולם. אם שחטה קודם שעמדה. טריפה. דחיישינן שנתרסקו איבריה. מיהו בשהתה מעל\"ע. או עמדה מעצמה אף רק ע\"י גערה או מקל [עי' פ\"ב מ\"ו] אעפ\"י שלא שהתה. בשניהן צריכה בדיקה מדינא. ואנו אין בקיאין בכל בדיקה שהיא מדינא. אבל בהלכה ד' אמות הילוך יפה. א\"צ בדיקה. וכשרה. ואפילו מצאו אח\"כ שינוי באבריה בפנים. כשרה. כל זמן שאין טריפות בהשנוי. וכל זה אף בעוף. וה\"ה בנפל עליה אבן או קורה. ואינה יכולה לעמוד ולילך. מיהו בכה\"ג. אפילו הלכה יפה צריך בדיקה במקום הכאה בחוט השדרה. ובהך בדיקה אנו בקיאין. אבל בהוכתה נגד הריאה אין אנו בקיאין [ל\"ב הט\"ז ק\"ד ובסי' נ\"ח הש\"ך סק\"ד. ונ\"ל לחלק בין ריאה לשדרה דחוט השדרה שעצם מקיפו סביב. ואינו נפסד כל כך מהר ע\"י הכאה. לכן הוה בדיקתו רק חומרא בעלמא. כדאמרינן בריאה של עוף שנפל לאור דצלעותיה מגינות עליה [כסי' נ\"ב א']. ושם א\"צ בדיקה כלל. אבל הכא דאיכא הרעדת ההכאה. בצלעות צריכה ריאה בדיקה מדינא. אבל בשדרה שעצם מקיפו סביב. בדיקתו הוא רק חומרא בעלמא. או נ\"ל דחוט השדרה מתוך שהוא דק אילו שלט בו הרעדת ההכאה. בדקותו היה מתנתק לגמרי. ובזה ודאי אנו בקיאין לראות אם נתנתק או לא. משא\"כ ריאה שמא נתרועע ע\"י ההכאה בשנוי מראה. שאין אנו בקיאין לבדוק אחריו [כמ\"ש בשפתי דעת נ\"ה ד']. ושור שמפילין לסחטו. לכתחילה יקשרו רק ב' רגליו. ובדיעבד גם בקשר ג' רגליה שרי. אבל בקשרו כל רגליה. חוששין בה לריסוק כלעיל [נ\"ח הט\"ז וש\"ך שם]:"
+ ],
+ [
+ "נשתברו רוב צלעותיה
י\"ח חוליות יש בשדרה. ג' ראשונות שסמוכות לזנב. אין בהן צלעות. ג' שניות יש בהן צלעות לכאן ולכאן ואין בהצלעות מוח. ואח\"כ יש י\"א חוליות. שיש בכל א' צלע לכאן ולכאן. ויש בהן מוח. ואח\"כ יש חוליא א' למעלה. שיש בה רק צלע קטן מכאן וצלע קטן מכאן שנחשבת לחזה. נמצא יש לבהמה כ\"ב צלעות גדולות שיש בהן מוח. ובנשברו בהן י\"ב מחציו ולמעלה כלפי שדרה. טריפה [נ\"ד]. ובעוף שנשבר רק צלע א' ויש בו עוקץ. אף שלא כנגד הריאה אין להתיר רק לכבוד שבת והפ\"מ. מיהו כשהבשר שלם על העוקץ כשר [שפתי דעת נ\"ז סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ודרוסת הזאב
דרוסה היינו הכאה. שהטורף מכה בצפרניו בבהמה. ואין דרוסה רק ביד של הטורף. וכשהטורף חי. ומכה מדעת. וסי' יחד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר
מלתא דת\"ק מפרש. והלכה כוותיה:"
+ ],
+ [
+ "דרוסת הזאב בדקה
בכבש ועז. אבל לא בשור. ובעגל רק בהפ\"מ שרי [ש\"ך נ\"ז סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ודרוסת ארי בגסה
וכ\"ש בדקה ועוף:"
+ ],
+ [
+ "דרוסת הנץ
שפערבער :"
+ ],
+ [
+ "בעוף הדק
יונים. וה\"ה בתרנגולים קטנים. ואפילו גדולים מהדורס:"
+ ],
+ [
+ "ודרוסת הגס
האביכט:"
+ ],
+ [
+ "בעוף הגס
אווזים וברבורים. וקיי\"ל דנץ וגס יש להן דריסה אפילו בגדיים וטלאים. וכ\"ש בעופות הגדולים מהם. מיהו בגדיים וטלאים אין להם דריסה רק כשהגיע צפרנם לחלל [ש\"ך נ\"ז סקי\"ב]. אבל שאר עופות הדורסים. יש להן דריסה בעוף השוה להן בגודל. ולא בגדול מהן [נ\"ז ג']. וכל דרוסה צריך בדיקה. ואנן לא בקאינן לבדוק. רק אם היא תרנגולת. יוכל להשהותה עד שיעברו עליה כ\"א יום שלא תניח בהן ביצה. ואם אח\"כ שוב תתחיל להניח ביצים. כשרה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "טרפה
ר\"ל כל שהוכתה מכת מות שאי אפשר לחיות עוד י\"ב חודש. טריפה [ונקט מלת כמוה*). דר\"ל אפילו היא חיה כמה שנים. אמרינן שהיא מהמיעוט. דרובן אינן חיין] וזה הכלל דנקט. מרבה ד' טריפיות שנזכרו בדוכתא אחרינא במשנה. בהמה שנחתכו רגליה [לקמן פ\"ד מ\"ו]. ונעקר חוליא א' מהשדרה. אפילו מאותן שאין בהן צלעות. ואפילו במקום שאין פסיקת חוט השדרה פוסל. טריפה [כאהלות פ\"ב מ\"ג]. וגלודה [לקמן מ\"ב]. וחרותה [שם]. ועוד מרבינן בזה הכלל. ז' מיני טרפיות. ואלו הן א) קולית הירך. הוא העצם השלישי שברגל. כשנמנה ממטה למעלה. והעצם הזה עגול בראשו כעין תפוח שבראש המכתש. והתפוח הזה תקוע בחור שבעצם שבגוף שעשוי כמכתשת. ואם נשמט המכתש הזה מהמכתשת. היינו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה. וכך דינו. אם גם נרקבו רוב הניבין. והן הגידין שאחוז בהן המכתש בהמכתשת. טריפה. ואנן לא בקאינן בבדיקת רקיבה. ולהכי בשף מדוכתא אפילו לא נרקבו ולא נפסקו הניבין טריפה. ובדמשק אליעזר לי\"ד כתב שהסי' הוא אם ירך א' גבוה מחברתה הוא סי' דשף מדוכתא. ואילה\"ק מבכורות [פ\"ו מ\"ז] דחשבינן לה בין המומין. א\"כ אינה טריפה. י\"ל התם מיירי בלא אתעכל ניביה. מיהו בהפ\"מ מכשירין בב' תנאים. (א') שעור ובשר חופין את רובו [עיי' פי' זה בי\"ד נ\"ה מסעיף ז' ולהלן] (ב') שהניבין ג\"כ שלימין ובריאים. ופירוש ניבין. לרמב\"ם ומחבר ר\"ל העור הגידים שבשפת המכתשת סביב. והעור ההיא דבוק ואחוז גם כן במכתש סביב חוץ למכתשת. ולרש\"י הוא גיד כמו חבל שבראש התפוח הנ\"ל שקשור בו ג\"כ בעומק המכתשת. ויש לחוש גם לפי' זה [שפתי דעת נ\"ה א' וח']. וביש חכוך ושריטות בראש המכתש. ומכ\"ש בנשבר המכתש או המכתשת. דינו כנשמט. דאז ודאי נשמט הקולית ממקומו [שפתי דעת נ\"ה סק\"ח']. וכן נ\"ל ראיה דאל\"כ לא משכח\"ל שף שלא יהיה לכה\"פ ג\"כ אפסיק ניביה. וא\"כ נפל התירא דשף בלא אפסיק ניביה בבירא. אע\"כ דגם בכה\"ג מחשב שף]. וכ\"כ בנשבר עצם הקולית תוך ד' גודלין סמוך לגוף בגסה. ותוך ב' בדקה. ותוך אגודל בעוף הגס. ובעוף קטן לפי קטנו. אפילו חזר ונקשר היטב. טריפה. אפילו לא נרקבו ולא נפסקו הניבי. דדינו כשמוט. מיהו בהפ\"מ מכשירין בכה\"ג אם עור ובשר חופין את רוב השבירה. ואף שנפסקו הניבין אם רק לא נרקבו. ובהא קיל נשבר. יותר מאילו ודאי שף. דבודאי שף צריך גם בהפ\"מ שלא נרקבו וגם לא נפסקו הניבין [שם]. ובנתעכל הניבי ולא נשבר ולא נשמט הקולית. כשר [ופ\"ח מחמיר. ולא קיי\"ל כוותיה] [שפתי דעת נ\"ה סק\"ו]: ב) כוליא שנתמסמס ונרקב בשרה. או שנחלקה לב' במכת חרב בכח [עפר\"ח]. בשניהן אם הגיע הלקותא בתוך הלובן שבתוך הכוליא טריפה. וה\"ה בהיה הלקותא בהלובן לבד. טריפה. וכל זה באין מוגלא. אבל בלקתה במוגלא או במים עכורים. אפילו אינה רק בועא קטנה שעליה מבחוץ. טריפה. וכ\"ש אם בועא קטנה בפנים עד החריץ. מדנגע בחריץ לא מחשב חסרון מבפנים וטריפה אבל בלקתה במים זכים ומתוקים. אפילו הלקותא היא ג\"כ בלובן. כשר. רק צריך שישאר קצת מהלובן קיים [רט\"ז מ\"ד סק\"ו וס\"ק ח']. וי\"א דאף בנתמסמס הבשר א\"צ שיגיע ללובן [ש\"ך שם סק\"ה]. וי\"א דאף מוגלא אינו פוסל רק כשהוא בלובן [פר\"ח שם]. מיהו כשיש מוגלא בתוך בשר הכוליא. ולא נתגלה לחוץ וגם לא לחריץ. כשר מדהו\"ל חסרון מבפנים [ט\"ז שם סק\"ו]. ואין טריפות כוליא בעוף [מ\"ד]. ג) טחול שניקב נקב מפולש במקום העב שלו. ולא נשאר החצי מעובי אותו מקום בטחול. טריפה. ובאין הפ\"מ כל מה שמונח מהטחול על הכרס אף שאינו דבוק לו. אם ניקב טריפה. ואפילו בהדק שבצד העב נמי יש להחמיר באין הפ\"מ. ובהפ\"מ כל שאין דבוק להכרס. נקרא דק. וכשר כשניקב [שפתי דעת מ\"ג ה']. ועגלים שמצוי בהם נקב בטחול בצד הגס הכשיר רט\"ז [מ\"ג סק\"ב]. ומשמע מדבריו אף באין מצוי ברובם. וכן הסכים ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל. ואין טריפות בטחול בעוף. וראוי להחמיר לעצמו [שם]. ד) נתדלדלו הסימנין ברוב מקום דבוקן בלחי. ולא נשאר רק כאן מעט וכאן מעט. טריפה [סי' כ\"ד ט\"ז]. וכ\"כ סימנין שנדלדלו זמ\"ז ברוב ארכן. טריפה [ל\"ג] ה) צלע גדולה שנעקרה עם חצי חוליתה טריפה. ובנעקרה צלע קטנה וחצי חוליתה. או שנעקר צלע א' מעיקרא בלי חוליא. באין הפ\"מ יש להטריף [ש\"ך נ\"ד סק\"ד]. ו) עצם הגלגולת שנתרוצץ. אף שלא נפחת העצם ולא ניקב הקרום. בין שהרצוץ הוא ברוב גבהה [דהיינו שנתרוצץ המקום שמהעינים עד הקרניים ברוחב חוט שלא בעיגול ההיקף. רק דרך גובה. וברוב גובה אותו מקום] או ברוב הקפה (דהיינו שנתרוצץ רוב היקף מקום הנ\"ל ברוחב חוט). טריפה [סי' ל']. ז) יש אומרים דכרס החיצונה דמתניתין. הוא חלק מכרס הפנימי [כש\"ס ד\"נ ע\"ב]. וא\"כ מרבה נמי בזה הכלל בשר החופה את רוב הכרס. וכמבואר לעיל סי' ט\"ו ט\"ז. ובכל הנקבים שבמשנתינו שאוסרים יש ה' דברים שהם כנקב (וסי' מסמים). ואלו הן א) מראה שנשתנה. באבר שנקב פוסל בו. ודוקא כשיש מוגלא או בשר בלוי על המראה וכשמגרר המוגלא והבשר הבלוי. עדיין נשאר שנוי. מראה בבשר הבריא שתחת המוגלא. אז הו\"ל כנקוב [שפתי דעת מ\"ג ד']. אבל כשהבשר בריא לגמרי. רק שנשתנה מראיתו כשר. דאין מראה פוסל רק בד' מיני טריפות [אורך סימן]. ואלו הן (א) נפלה לאור ונתאדמו בני מעיה הירוקות. או הוריקו האדומות טריפה [נ\"ב]. (ב) וושט יש לו ב' עורות. חיצון אדום ופנימי לבן. ואי חליף ברובו טריפה [ל\"ג ה']. (ג) ריאה שיש עליה א' מג' מראות הפסולות. שחור. לבן. געלב. כלעיל [ל\"ח]. (ד) כוליא שיש בה לובן או שחור או געלב. י\"א שהיא לקותה [מ\"ד]. [וכ\"כ מראה אדום או שחור פוסל בדרוסה כסי' נ\"ז. רק דאנן לא בקאינן למבדק בדרוסה]. אולם כשהמראה שחור. אף שהבשר בריא ושלם דינו כנקוב בכל האיברים באין הפ\"מ [משבצות מ\"ג ה']. ב) סירכא בשאר איברים חוץ מריאה. בעי בדיקה לכתחילה אחר נקב. ובדיעבד מותר בשאר אברים בלא בדקו שם אחר נקב. חוץ מטרפש שנסרך להמסס. ולא בדקו אחר מחט. אסור אפילו בדיעבד [משבצות מ\"ב א']. ג) מכה מעבר לעבר או בשר שלקוי קצת. הו\"ל כבשר שנתמסמס שהרופא גורדו. וכנקוב דמי [מ\"ח ש\"ך סק\"ט וט\"ז שם]. ד) יבלת ווארצע. דינו כקרום שמחמת מכה. ואם הוא מעבר לעבר כנקוב דמי [שפתי דעת מ\"ט ב']. ה) מחט שתחוב בא' מבני מעים מצד פנים. ומצד חוץ כנגד פי המחט יש מראה. או סירכא. או מכה. או יבלת. או קורט דם [היינו טפת דם ממש או דם נצרר. [שפתי דעת מ\"ו סק\"ט]. או שיש מבחוץ חלודה כנגד פי המחט. טריפה [שפתי דעת ססמ\"א. ומ\"ח ס\"ט]. אבל באין מחט תחוב כנגדן מבפנים. כשרים כל הנהו בשבשר שלם תחתיהן [צ\"צ סי' מ\"ט]. מיהו במונח המחט בבמ\"ע ואינה תחובה. ויש סרכא בחוץ. רק בהפ\"מ יש להתיר (שפתי דעת ססמ\"א):"
+ ],
+ [
+ "ואלו כשרות בבהמה
כולהו צריכי. וכדנפרש:"
+ ],
+ [
+ "ניקבה הגרגרת
ואינו חסר מגוף הגרגרת כשיעור איסר. וכדמפרש לקמן. והא קמ\"ל דבנקב כאיסר טריפה [ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "או שנסדקה
מיהו בזה צריך שישאר בה למעלה ולמטה משהו שלם במקום שראוי לשחיטה [ל\"ד ז']:"
+ ],
+ [
+ "עד כמה תחסר
כשניקבה שתטרף:"
+ ],
+ [
+ "עד כאיסר האיטלקי
והכי קיי\"ל. ולדידן משערין כשהנקב כרוב רוחב חלל הקנה [שם]. והא דלא נקט להך טריפה במשנה א'. וכ\"כ קשה למה לא נקט התם גלודה דטריפה לחכמים כמ\"ב. וכ\"כ לא נקט ניקב טחול בסומכא דטריפה. י\"ל דכולהו אתרבו בזה הכלל וכדמשני בש\"ס [דמ\"ב ב'] מדיש עוד כמה מיני טריפות דלא פרט להו במתניתין ואתרבו כולהו בזה הכלל:"
+ ],
+ [
+ "נפחתה הגלגלת ולא ניקב קרום של מוח
קמ\"ל דבנפחת הגלגולת בלי נקיבת קרום כשר. ולא אמרינן וודאי סופו לנקוב הקרום. מיהו כשנקב הגלגולת גדול כסלע. והוא מעט פחות משליש טפח. אין זה פחת אלא חסרון וטריפה [ל']:"
+ ],
+ [
+ "ניקב הלב ולא לבית חללו
קמ\"ל הכא דלא תימא דמשנה א' מיירי אפילו סמוך לבית חללו. דבכל תורה כולה רובו ככולו.:"
+ ],
+ [
+ "נשברה השדרה ולא נפסק החוט שלה
קמ\"ל דלא תימא רישא או או קתני. או י\"ל דסד\"א דברישא תרתי בעי. נשבר ונפסק. קמ\"ל דהא בנפסק לחוד טריפה:"
+ ],
+ [
+ "ניטלה הכבד ונשתייר הימנה כזית
קמ\"ל דרישא דנקט ולא נשתייר ממנה כלום טריפה. היינו רק אליבא דר\"ש ב) [דמ\"ו א'] דס\"ל דבנשתייר אפילו קצת כשרה. ולהכי נקט הכא דבנשאר כזית כשרה. והיינו כר' חייא. וכדקיי\"ל כוותיה:"
+ ],
+ [
+ "המסס ובית הכוסות שניקבו זה לתוך זה
קמ\"ל דלא תימא לחוץ דרישא ר\"ל מפולש. ואפילו במקום חבורן. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ניטל הטחול
קמ\"ל הא ניקב בסומכיה טריפה. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ניטלו הכליות
אפילו נטלו כל ב' הכליות. או שהיו ג' כליות. ואפילו דבוקים יחד במקום חריץ. אף דבכל דוכתא כל יתר כנטול דמי. הכא כשר [ב\"ח מ\"ד]. וה\"ה בניקב הכוליא או שיש חתך בהכוליא ואפילו במקום חריץ. רק שלא נחלקה לשנים כשר [עי' רפ\"ח מ\"ד סק\"ה]. מיהו דוקא כשנבראת בלי כליות. או שניטלו על ידי אדם. אבל בנטלו הכליות ע\"י חולי לש\"ך ורט\"ז ולמחבר טריפה. ולרש\"ל כשרה. והסימן שנבראת כך. הוא כשהכיס שבו הכליות מלא שומן. אבל כשכיסן ריק. סי' הוא שנמוחו ע\"י חולי [שם]. אמנם כוליא שהקטינה. לכ\"ע יש חילוק דאם אין פניה שבחוץ כווץ. סי' הוא שנבראת כך וכשרה. אבל כשהוא כווץ. ע\"י חולי הקטינה. ואז צריך שישאר בגסה יותר מכשיעור ענבה בינונית [ולרט\"ז ר\"ל חלק א' מכוליא שכולה עשויה ענבים ענבים]. ובדקה יותר משעור פול. וי\"א דסגי כענבה בגסה וכפול בדקה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ניטל לחי התחתון
ממעל לוושט וקנה. באופן דליכא עיקור סימנין. כשרה. ודוקא בשיכולה לחיות על ידי שיתחוב המאכל לגרונה [ל\"ג. וה\"ג בש\"ס דנ\"ה ב'. ותמהני וכי ס\"ד שבהמה שצבתה פיה שאינה יכולה לחיות ע\"י המראה והלעטה נימא דטריפה. דאף דכלל בידינו כל שאין כמוה חיה טריפה. היינו ע\"י החבורה בעצמה. ולא ע\"י שאינה יכולה לאכל. ואת\"ל דבשאינה יכולה לחיות ע\"י המראה והלעטה. הוה אות דהרעותא גדולה ותמות מצד החבורה בעצמה. ה\"ת אי גרסינן בש\"ס אמר ר' זירא. י\"ל דהכי קבל מרבותיו. אבל אי נימא כרא\"ש דרק הגאונים כתבו כן מסברא דנפשייהו. קשה שפיר מנ\"ל. וכי להוסיף על הטריפות יש בידינו. כלעיל [דנ\"ג א']. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "ניטל האם שלה
הוא הכיס שהולד מונח בתוכו ברחם. ובעוף י\"א דרק בהפ\"מ כשר. ובניקב האם דינו כניטל. וי\"א דבניקב. אף בבהמה אין להכשיר רק בהפ\"מ ובנימוק הולד. י\"א דטריפה. וביצים צבויים בעוף. המנהג להקל לצורך [מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "וחרותה בידי שמים
שצמק בשר הריאה שלה. שכשמנפחין אותה. עולות רק הסמפונות. בנפיחה. והבשר שבין סמפון לסמפון נשאר מונח מת. ועל ידי זה נראות כחריות וענפי אילן נפוחות. אם נעשה זה בידי שמים על ידי רעם שנפחדה על ידו. או מפחד חיות רעות. כשרות. דהדרא בריא. [ומ\"ש בספר חכמת אדם דלא מצא לאחד מראשונים שכתב הטעם דהדרא בריא. א) במחילת כבודו אשתמיטתיה מניה שכך כתב רש\"י בפירוש [חולין דנ\"ה ב']. אבל בהופחדה ע\"י אדם ששחט אחרת לפניה וכדומה. אז דוקא כשלא צמקה אונא שלימה כשרה. וכשנשרה הריאה כ\"ד שעות במים פושרין בחורף ובצוננים בקיץ. והדרא בריא. הוא סימן שנעשה בידי שמים. אבל אין אנו בקיאין בבדיקה רק כשמסתבר שבא לה ע\"י רעם וכדומה. ולרש\"ל ורט\"ז בכה\"ג א\"צ בדיקה [ל\"ו ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "הגלודה
שנפשט כל עורה ע\"י אדם או ע\"י חולי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים פוסלין
וקיי\"ל כחכמים. מיהו בנשאר כרוחב סלע [הוא מעט פחות משליש טפח. כסי' ל']. על הטבור. וכרוחב סלע על ראשי אבריה. וכרוחב סלע על השדרה כולה. כשרה. ובנטלן אלו ושאר העור קיים. דוקא בנטלו כל ג' שעורי רוחב סלע הנ\"ל. אבל בניטל רק א' מהן ושאר העור קיים. כשר. ועוף שניטל כל נוצותיו מחמת חולי ונשאר ערום. טריפה [נ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו טרפות בעוף
אף דכל הטרפיות שבבהמה. ה\"ה בעוף [כש\"ס דנ\"ו סע\"א]. [ואי\"ל דהרי מצינו בענף היוצא מבד במעיים טריפה בבהמה וכשר בעוף [כש\"ס דנ\"ח ע\"ב]. י\"ל דהיינו בנברא כך ומטעם דכל חיווי ברייתא הכי אית להו. אבל בקלקול אבר. אין חילוק בין עוף לבהמה. והא דטחול שניקב בעוף דכשר [כי\"ד סי' מ\"ג]. היינו מדאינו דומה בתוארו כבבהמה. אינו נקרא טחול ודומה כאין לעוף טחול כלל [אב\"י טעם זה ששם ע\"ר שליט\"א בפי הרמב\"ם. פנים חדשות בא לכאן. כי לא מצאתיו לשום מפורש ב). והוא כפתור ופרח. ובו מתורץ קו' הר\"ן על הרמב\"ם שכתב [בפ\"י משחיטה ה\"י] דמדהוא עגול אין בו טריפות נקובה. והרי אדרבה מדא\"א לחלק בו בין סומכא לקולשא. הול\"ל ספיקא לחומרא ויהיה הכל כסומכא. ולע\"ר הנ\"ל ניחא. דלא לחנם נקט הרמב\"ם יתור לשון. עגול הוא כעינב. ואינו כטחול בהמה עכ\"ל. אלא ר\"ל מדהוא עגול אינו כטחול כלל. דאע\"ג דריאה של עוף נמי אינו דומה בתוארה לריאה דבהמה. מדאין לעוף חתוכה דאוני. ואפ\"ה דינה כריאת בהמה. י\"ל דעכ\"פ תוארה הכללי הוא ממש כשל בהמה. וגם בבהמה מצוי שלא יהיו לה חתוכי דאוני. משא\"כ טחול עגול אינו מצוי כלל בבהמה. ועוד דגם התלמוד הזכירה בכלל ריאה כחולין [דנ\"ז א']. אפ\"ה קמ\"ל הך מתניתין דכולהו צריכי:"
+ ],
+ [
+ "פסוקת הגרגרת
נקובת הוושט אגב פסוקת הגרגרת נקט לה. דלא תימא בעוף דזוטר חיותה. אפילו לא נפסק רוב חלל הגרגרת לרחבה טריפה. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הכתה חולדה
וויעזעל. וה\"ה בהיה הנושך או הנשוך מין הגדול יותר. רק אורחא דמלתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "על ראשה
מיירי שהכתה ברגליה. או שנשכה בשיניה. דאלו ביד יש דרוסה לחולדה בעופות. וכל כנגד חללה טריפה [ונ\"ל דמקום כו' דנקט תנא. לאו אמוכה לחודא קאי. רק גם אמכה. ור\"ל מקום שבחולדה שעושה להמוכה בו טריפה ולא דרוסה] ג):"
+ ],
+ [
+ "מקום שעושה אותה טרפה
ר\"ל שניקבה העצם. שיש לחוש שניקב קרום של מוח. וצריך בדיקה. והא דלא נקט ניקב הגלגולת. קמ\"ל דכל שהכתה חולדה אף שלא חזינן שניקב הגולגולת. צריך בדיקה. וכדקאמר בש\"ס. אבל בבהמה אין חוששין לנקיבת הקרום. ורק בנפחת הגולגולת כסלע. טריפה בלא\"ה. דסופו לנקוב הקרום. ולדידן כל שניקב הגולגולת בעוף. אין אנו בקיאין בבדיקה [ל']. וי\"א דקמ\"ל בעוף. דאף בעוף לא מטרף בנשבר הגלגולת רק בניקב הקרום. וי\"א דקמ\"ל דבעוף בניקב העליון לבד טריפה:"
+ ],
+ [
+ "ניקב הקורקבן
מאגען. פופפעק. ודוקא בניקב מפולש גם הכיס שבפנים. ובנמצא מחט תחוב בקורקבן מצד חוץ אף שלא נקב מעבר לעבר. לא גרע ממחט שנמצא מונח בחלול הגוף. דטריפה. דחיישינן לנקיבת אחד מאברים הפנימיים [מ\"ח ס\"י]:"
+ ],
+ [
+ "ניקבו הדקין
קא משמע לן משום סיפא. דאלו כשרות בעוף יצאו ב\"מ ולא ניקבו. דלא תימא בעוף אפילו ביצאו לחוד טריפה. ולפעד\"נ קמ\"ל דדוקא נקבו הדקין טריפה. הא בניקב כרס החיצונה בעוף כשר. כל שאין חשש שניקב העור ע\"י קוץ [כדט\"ז ססמ\"ט]. מיהו בנמצא מחט תוך חלול הדקין של עוף בתחוב במקצת טריפה. ובלא תחוב ואין רושם מבחוץ מותר בהפ\"מ [מ\"ו ש\"ך סקי\"א]. [ובר אוז שבועות במעיו. יש לבדוק בפנים. שכשתולעים נושכים נגד הבועות טריפה]:"
+ ],
+ [
+ "נפלה לאור ונחמרו
נתחממו. וי\"א דר\"ל נתכווצו:"
+ ],
+ [
+ "אם אדומים כשרים
מתניתי' מיירי בהאברים שאדומים בטבע. כגון לב וקורקבן וכבד [וה\"ה טחול בסימנה]. להכי דוקא כשנראה שם משהו ירוק. טריפה. אפילו אין הירקות מעבר לעבר. מיהו ה\"ה האברים שהן ירוקים בטבע. כהמעיים ומרה. כשהאדים שם משהו טריפה אפילו אין האדמימות מעבר לעבר [ונ\"ל ל\"מ דמשנתינו מפורש בה דבירוקה מיירי דמלת נחמרו פירושו נתאדמו. כמו יין חמר (תהלים ע\"ה) שפירושו יין אדום א\"כ אין כאן חסרון כלל בלשון המשנה. עוד נראה לי לפי דעת רבותינו דמשנתינו רק באדומים בטבע מיירי. הא דנקטה מתניתין רק מאותן שהן אדומים בטבע ה\"ט דאדומים בטבע אינן רק לב קורקבן וכבד וסד\"א דמדמונחין תחת עצם החזה. אין שנוי מראה פוסלת בהן. כמו דלא חיישינן בריאה ש?נפלה לאור מה\"ט מדטמונה תחת הצלעות [כש\"ס דנ\"ז א']. קמ\"ל דאפ\"ה דוקא בריאה דטמונה שם מג' צדדים. משא\"כ לב וכו' דאין עצם החזה מגין עליהן רק מצד א']. מיהו כשנשתנו מראיתן ושלקן [היינו אפילו בישול מרובה כרתוי\"ט תרומות פ\"י מ\"י וי\"א]. וחזרו למראיתן כשר [ובשפתי דעת נ\"ב סקי\"ט כתב דאנן לא בקאינן בשליקא. ולא ידענא אמאי. הן אמת שכך כתב הש\"ך (סי' ע\"ג סק\"ח). אבל זה אינו רק התם דהשליקה היא חומרא. אבל הכא דהשליקה היא קולא. דאם חזרו למראיתן גם ע\"י בישול מרובה שרי. א\"כ לו יהא שאין אנו בקיאין ונתבשלה רק בישול מועט. כיון שחזרה ע\"י בישול מועט כ\"ש שתחזור ע\"י בישול מרובה]. ובכל שנפלה לאור אין אנו בקיאין בבדיקה [ש\"ך סוף סי' נ\"ב]. ולרט\"ז ותב\"ש גם אנו בקיאין [שפתי דעת שם]. וגם בבהמה יש דין נפלה לאור. רק נקט עוף. מדמצוי כך. ולרמב\"ם בבהמה מותר דעורה מגין עליה [עי' רא\"ש]. ואין להתיר רק בהפ\"מ [ש\"ך נ\"ב סק\"ז]. אבל אם וודאי נחמרו במ\"ע. יש להחמיר גם בבהמה אפילו בהפ\"מ. דהרי רפ\"ח ותב\"ש מחמרי גם בבהמה לבדוק אם נחמרו. אמנם בנמצא שנוי מראה באברי עוף ואינו ידוע שנפל לאור. לרי\"ף אסור. לפיכך לדידן דוקא בהפ\"מ כשר. [ש\"ך ורפ\"ח נ\"ב]. ולכאורה נ\"ל ראיה להתיר מדקאמר ר\"נ [דנ\"ו ב'] אדומין שלא הוריקו ושלקן והוריקו טריפה. ואי נימא דגם בשלא נפלה לאור חיישינן. הול\"ל בקיצור אדומין ששלקן והוריקו טריפה. אע\"כ דדוקא בשנפלו לאור חיישינן. וקאמר שפיר אדומין שלא הוריקו ע\"י נפילתן לאש. מיהו י\"ל דלעולם בשלא נפלה לאור מיירי. וה\"ק לא מבעיא בשלא ראה אותן קודם שבשלן. ודאי חיישינן שמא מקמי בישול ירוקין היו אלא אפילו כשראה אותן קודם בישול שלא הוריקו. דוודאי הוריקו מחמת בישול. אפ\"ה אסור]:"
+ ],
+ [
+ "דרסה
אדם ברגלו:"
+ ],
+ [
+ "וטרפה בכותל
ר\"ל או שדחה אותה בכח אל הכותל:"
+ ],
+ [
+ "או שריצצתה בהמה
כתתה אותה בהמה ע\"י דחיפה והפילתה. ונ\"ל דנקט הני ג' דקמ\"ל דבין שההכאה היה ע\"י שנפל דבר קשה עליה מלמעלה. כדריסת אדם. או שנדחקה בכח אל דבר קשה שמן הצד. כטרפה בכותל. או שנפלה על דבר קשה. כדחיפת בהמה. בכולהו חיישינן לריסוק אברים. וה\"ה בנפלה ממקום גבוה. מיהו בשקפצה מעצמה בלי שרודפה אדם. אפילו גבוה מאד רפ\"ה אין חוששין לה. ואפילו אינה יכולה לילך אח\"כ [נ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומפרכסת
נ\"ל דר\"ל אף שמנענעה א\"ע וזוחלת ממקומה. אבל אינה יכולה לילך הלוך יפה:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
מיהו צריכא בדיקה. ואנן לא בקיאין בבדיקה. אבל בהלכה אח\"כ הילוך יפה ד' אמות. אף שנמצא שנוי באבריה בדבר שלא מטרפא בה בלא\"ה. כשרה. וא\"צ בדיקה [נ\"ח]. ונ\"ל דמה\"ט נקט הכא ושחטה. והרי פשיטא דבשחטה מיירי. וגם מ\"ש הכא מכולה מ\"ד דלא נקט התם ושחטה. י\"ל דה\"ט משום דאי לא תנא ושחטה סד\"א דגם קודם ששחטה כיון ששהתה נחזיקנה כשרה. ויהיה חלבה מותר. והרי זה ליתא. דהרי צריכה בדיקה להכי קאמר ושחטה כשרה. ר\"ל אפשר שתהיה אז כשרה כשיבדקנה. וענ\"ל דלא תקשי דלא נקט הכא אם לא שהתה טריפה. דהרי באלו טריפות בעוף מיירי כולה משנתינו. ה\"ט משום דלא פסוקה לוה דהרי גם בלא שהתה אם רק עמדה. כשרה בבדיקה. והא דלא תני לה הכי במתניתין. [ה\"ט דמק\"ו שמעינן לה משהתה]:"
+ ],
+ [
+ "ניקבה הגרגרת או שנסדקה
דינה כבהמה לעיל סי' ל\"א ל\"ב:"
+ ],
+ [
+ "מקום שאינו עושה אותה טרפה
שהכתה ברגליה או בשיניה. דכל שלא כנגד המוח א\"צ בדיקה [ונ\"ל דקמ\"ל דלא גזרינן הכתה ברגל אטו ביד]. וה\"ה בנקבה הגולגולת ולא הקרום. מיהו לדידן כל עוף שניקב עצם הגולגולת. טריפה מספק שמא ניקב הקרום. ובתרנגולת מהני כשתשהה מלהניח ביצים כ\"א יום. ותחזור להניח ביצים. אבל בעוף המים לא מהני שהוי בניקב הגולגולת לבד. דטריפה וודאית היא וה\"ה בעוף היבשה שניקב עצם הגלגולת כפי שעור סלע בבהמה. לא מהני שהוי [שפתי דעת סס\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ניקב הזפק
קראפף מיהו גגו של זפק. דהיינו כל מה שמשפע ממנו כשמושך הוושט. דינו כוושט. ונקיבתו במשהו [ל\"ג י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר אפילו ניטל
וקיי\"ל כחכמים דאסור אפילו נשתייר ממנו כשיעור שיעבור ממנו המאכל לקורקבן [ססל\"ג]. והא דלא נקט ניטל ברישא גבי טריפות בעוף. רק הכא בסיפא שמעינן לה מכח דיוקא דניקבה. ה\"ט מדבעי לאשמעינן רבותא לרבי. דאפילו ניטל מכשיר:"
+ ],
+ [
+ "יצאו בני מעיה ולא נקבו
אף שלא הוחזרו עדיין. מיהו בהוחזרו. דוקא ביודע וודאי שלא נתהפכו. דכשנתהפכו סופן להרקב ולהנקב. וה\"ה בלא יצרו ומצאן בבטן מהופכין טריפה [שפתי דעת מ\"ו ט']. וכל זה ה\"ה בבהמה. רק נקט עוף מדרגיל שיצאו מעיו. ובפרט כשמנחת ביצים:"
+ ],
+ [
+ "נשתברו גפיה
אפילו נשבר סמוך לגוף כל שאין עוקץ בשבירה בעצם הריצון נגד הגוף שניחש שנקב העוקץ את הריאה. ודוקא שהבוכנא קיים. דאל\"כ הו\"ל כשמוטת גף וטריפה. דשמא נתנקבה הריאה כשנשמט הגף. דשם מונחת הריאה. מיהו אנן נוהגין לאסור כשרין מהגוף לתחילת השבירה כרוחב אגודל. דהיינו ב' שעורות באורך מלבד מה שתחוב מהבוכנא בחור שבעצם שבגוף. ואפילו אגודל מצומצם סגי. אבל בשנשבר תוך שיעור הנ\"ל סמוך לגוף. הו\"ל כשמוטת גף. ואפילו בחזרו ונדבקו העצמות שבשבירה. שבר אל שבר יחדיו היטב. טריפה. ולעת הצורך יש להקל בכה\"ג כשנדבקו היטב והבוכנא קיים. ואין עוקץ בשבירה. ואין ריעותא בצלעות [ש\"ך ל\"ג סק\"ו ומנחת יעקב כלל פ\"ז אות ל\"ח]. [גם בכו\"פ הכשיר עכ\"פ בהפ\"מ אמנם בשפתי דעת סי' נ\"ו סקי\"ב כתב שאין המנהג להקל בזה]. ובנשבר הגף רחוק מהגוף כשיעור הנ\"ל. ויש עוקץ בשבירה. יבדק אם נצרר הדם בצלעות בפנים. טריפה. דשמא ניקבה הריאה [שפתי דעת נ\"ג ט']:"
+ ],
+ [
+ "נשתברו רגליה
מן הארכובה ולמטה [עי' מ\"ש לקמן פ\"ד מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "נמרטו כנפיה
הם הנוצות הגדולות שעל כל גופה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם נטלה הנוצה פסולה
הם הנוצות הדקים שנקראין פלאם פעדערען. והא דלא חשיב לה לעיל באלו טריפות בעוף. [במ\"ג] היינו משום דהאי תנא פליג אר\"י. וקיי\"ל דגם בכה\"ג כשר. ואפ\"ה נהגו להחמיר בכה\"ג. אם לא שנשרו מריבוי שומנו [נ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אחוזת הדם
שנתרבה דמה פתאום. ועד השתא הוה נקט תנא בחולי שבאברים. והשתא נקט חולי של כל גופה:"
+ ],
+ [
+ "והמעושנת
שנכנס עשן בגופה:"
+ ],
+ [
+ "והמצוננת
שנצטננה:"
+ ],
+ [
+ "ושאכלה הרדופני
מין עשב והוא סם המות לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ושאכלה צואת תרנגולים
שהבהמות מתות כשיאכלוה:"
+ ],
+ [
+ "או ששתת מים הרעים
מים מגולים. דאפשר ששתה מהן נחש. וה\"ה שאר חולי שהוחלה כל גופה על ידו. רק נקט הנהו שמסתכנת בהן ביותר:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ודינה כשאר מסוכנת [לעיל פ\"ב מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אכלה סם המות
ר\"ל דבר שהוא סם המות לאדם ולא לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "או שהכישה נחש
שהאוכל מבשרה מסתכן:"
+ ],
+ [
+ "ואסורה משום סכנת נפשות
:"
+ ],
+ [
+ "סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה
דכשהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה. טהורה:"
+ ],
+ [
+ "אבל אמרו חכמים
ר\"ל כך מקובלנו הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "כל עוף הדורס
היינו שמגביה מאכלו מהקרקע בין אצבעותיו ואוכל. וי\"א דר\"ל שדורס הבעל חי לארץ. ונועץ צפרניו בו כדי לאכלו. ואפי' אינו אוכלו בעודו חי [ודלא כר\"ב. ועש\"ך פ\"ג סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואסור באכילה:"
+ ],
+ [
+ "כל שיש לו אצבע יתירה
אצבע קטנה שאחורי הרגל ממעל להאצבעות האחרות. וי\"א דר\"ל שהאצבע האמצעי שברגלו ארוכה מחברותיה:"
+ ],
+ [
+ "וזפק
קראפף:"
+ ],
+ [
+ "וקורקבנו נקלף
שהכיס שבתוך הקורקבן נקלף ממנו ביד בלי צורך חתוך סכין:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ודוקא כשהוא ידוע שאינו דורס. וכשחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז דאז ידוע שאינו דורס ויש לו עוד ג' סימני טהרה הנ\"ל. שרי מדינא [ש\"ך פ\"ב סק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בר צדוק אומר כל עוף החולק את רגליו
שכשמעמידו על חוט חולק אצבעותיו לכאן ולכאן:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דאז ידוע שהוא דורס. וה\"ה כשקולט מאכלו מהאויר ואינו מניחו על הארץ קודם שיאכל. והכי קיי\"ל. מיהו לדידן אין שום עוף נאכל רק במקובל שהוא טהור. ורק באותו ארץ שמקובלת כך שמותר. לא בארץ אחרת [עי' צ\"צ ססי' כ\"ט]. וכל כה\"ג א\"צ לבדוק אחר סימנים [פ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ובחגבים
זהו סימן טהרתן. כל וכו':"
+ ],
+ [
+ "וקרסולים
הן רגלים ארוכים. שמלבד הד' רגלים יש לו עוד ב' רגלים סמוך לצואר. שכשידלג יתחזק א\"ע בהך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר ושמו חגב
דאף שיש בו כל הסימנים אינו כשר אא\"כ שמו חגב ונוהגין השתא שלא לאכול חגבים כלל [רט\"ז סי' פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כל שיש לו סנפיר
פלאם פעדער אחת:"
+ ],
+ [
+ "וקשקשת
שופפע אחד:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר שני קשקשין וסנפיר אחד
וקיי\"ל כת\"ק וי\"א דאין להתיר בקשקשת אחד. רק כשהיא תחת הסנפיר או תחת לחייו או בתחתית זנבו [פ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן קשקשין הקבועין בו
שאינו מנענע אותן כששט [ואפשר לפע\"ד כוונת המשנה לאפוקי כשהן מגוף הדג עצמו, כעין שטיינבוטטען שלנו שיש לו על גביו כעין תנוכים קשים ועבים שאי אפשר לטלן ממנו רק בחוזק. נמצא שאינן כדבר הקבוע בו. רק מגוף הדג בעצמו הן. ואין נקראים קשקשין]:"
+ ],
+ [
+ "הפורח בהן
ששט בהן. [ונ\"ל דקמ\"ל לאפוקי כשזוחל על סנפיריו ביבשה כמו שעושה אאל]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והוציא העובר את ידו
אורחא דמלתא נקט. דכשמוציא העובר ידו דרך אמו להתקשה לילד. ומדאין יכולה לילד בדרך זה רגילין לשחטה קודם לידתה:"
+ ],
+ [
+ "והחזירו
ושחט האם קודם שילדתו:"
+ ],
+ [
+ "מותר באכילה
ר\"ל כל הנשאר מהעובר בפנים. וגם מקום חתך עצמו כשחתך היוצא לחוץ. מותרים ע\"י שחיטת אמו. ומה שיצא מהאבר לחוץ אסור אפילו החזרו. אבל בלא החזר האבר. אז אסור מקום החתך. מיהו דוקא בלא ילדתו קודם ששחטו האם. אבל בילדתו ושחט הולד. גם האבר שיצא מותר [סי' י\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "הוציא את ראשו
רוב פדחתו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה כילוד
ואינו ניתר תו בשחיטת אמו. ולפיכך בין שמצאו בהבטן מת אפילו היה בן ט'. או שהיה בן ח' אפילו חי. כולו אסור. רק כשיש ב' לטיבותא שמצאו בן ט' חי. אז ניתר כולו בשחיטת עצמו אפילו אמו טריפה [שם]."
+ ],
+ [
+ "חותך מעובר שבמעיה
ולא הוציא האבר שחתך. ושחט האם [ונקט לשון חותך. דאפילו לכתחילה מותר. דכשיש לו שום צורך בדבר אין כאן משום צער בע\"ח והכא הרי עושה כן להקל יציאתו ולהציל האם [כאה\"ע סוף סי' ה']:"
+ ],
+ [
+ "מותר באכילה
דהותרו הולד והנחתך ממנו בשחיטת האם:"
+ ],
+ [
+ "מן הטחול ומן הכליות
של האם. שהן אברים שלא נטרפו בו כשנחתך ממנו. דבטחול מצי איירי בנחתך במקום הדק. ובכליות מיירי שנא חתך בכח. או שלא הגיע החתך לחריץ. [אמנם תמהני האיך אפשר שיושיט ידו למעי בהמה ויחתוך מטחול וכליות. הרי טחול וכליות הם תוך חלל הגוף. מחוץ לפנימיות המעיים. ואיך אפשר שיושיט ידו לתוך החלחולית ויחתוך דרך שם הטחול וכליות. ולא ינקב הטבחיא שתטרף בו ואפילו חלחולית שנקבה לחלל טריפה [מ\"ו ס\"ה]. מיהו בהמשנה אפשר לומר שחתך בסכין מבחוץ נגד הטחול והכליות. ולא גרע מתרנגולים מסורסים דשריין בשנעשה ע\"י אומן בקי שלא ינקב שאר האיברים [כשפתי דעת מ\"ו סק\"י]. אבל בש\"ע סי' י\"ד כתוב הושיט ידו למעי בהמה. וזה א\"א וכדאמרן א). ונ\"ל דמיירי שהושיט ידו להרחם וניקבו. וחתך דרך שם מהטחול וכליות. וכן משמע ממתני' דנקט לה במקשה לילד. דבל\"ז מי פתי יסור הנה ויחתוך וכו' אלא שהיה מקשה לילד והושיט ידו להרחם ורצה לחתוך העובר לאברים. כי כן אורחא (כלקמן מ\"ב) וחתך שלא בכוונה מטחול וכליות. ומכאן משמע ראיה דלא כי\"א סי' מ\"ה דס\"ל דניקב האם טריפה]:"
+ ],
+ [
+ "אסור באכילה
אף שנשארו בתוכה:"
+ ],
+ [
+ "שאינו גופה מותר
לאתויי ולד שפרסותיו קלוטות שנמצא במעי פרה. דאף דלר\"ש קלוט שנולד אסור [ש\"ס ס\"ח ב']. עכ\"פ כשנשאר במעי אמו שרי:"
+ ],
+ [
+ "ומשליך לכלבים
ומכ\"ש דמותר למכור אז כל העובר לנכרים קודם שנולד. דכל כמה דלא נפיק רובו לא קדיש בבכורה:"
+ ],
+ [
+ "יצא רובו
כאחד. וחתכו. ור\"ל שלא חתכו אברים אברים מקמי הכי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה יקבר
ר\"ל כולו יקבר. דדינו כבכור שמת שצריך קבורה. אבל במחתך אברים אברים ומניחן לפניו עד שיצא הרוב. אז א\"צ קבורה רק האברים שיצאו אחר שיצא הרוב ולא האברים שיצאו תחלה. דקיי\"ל דכשיצא הרוב מכאן ולהבא הוא קדוש [כש\"ך*) שי\"ט סק\"ו]. והיה כשמכר לנכרי המיעוט שיצא קודם שיצא הרוב. לא קדש בבכורה למפרע לכשיצא הרוב אח\"כ [שי\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "ונפטרה מן הבכורה
לרמב\"ם אסיפא לחוד קאי. דדוקא כשהראשון יצא רובו. דאז הראשון קדיש בבכורה וצריך קבורה. לפיכך הבא אחריו אינו בכור. ולרש\"י ותוספות גם ארישא קאי. דאפילו השליך לכלבים כל אברי הראשון אחת אחת כשיצא. אפ\"ה עכ\"פ אין הבא אחריו פטר רחם. ואינו בכור [שי\"ט ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דולד טהורה טהור מק\"ו. דאם הועיל לו מחיצת אמו להתיר באכילה את הולד כשמת במעיה ונשחטה אמו. מכ\"ש שתועיל לו חית אמו לטהרו מידי נבילה. ובהמה טמאה איתקש בתורה לטהורה:"
+ ],
+ [
+ "ובטהורה טהור
ס\"ל טומאה בלועה מטמא. ומדכתיב נפש כי תגע בנבלת בהמה טמאה. והרי גם נבלת בהמה טהורה מטמאה. אע\"כ דקרא מיירי בולד שמת במעי אמו דאז רק באמו טמאה טמא ובטהורה טהור:"
+ ],
+ [
+ "החיה טמאה טומאת שבעה
מדנגעה במת. מיהו טומאתה רק מדרבנן. דהרי טומאה בלועה אינה מטמאה. ואפ\"ה טמאה מדרבנן. משום דירכי אשה מכסים רחמה. להכי חיישינן שמא יוציא העובר ראשו והחיה תהיה סבורה שעדיין הוא במעיה. משא\"כ ברועה לעיל. משום דבהמה רחמה בגלוי וא\"א שיטעה הרועה:"
+ ],
+ [
+ "והאשה טהורה עד שיצא הולד
דאשה אי אפשר שתטעה כחיה. דמרגשת בעצמה כשיצא ראש הולד חוץ לפרוזדור. ואת\"ל חיה נמי בשעה שתגע בהולד תשאל לאמו אם כבר יצא ראשו. נ\"ל דמדטרודה היא אז. שמא תשכח לשאל לאמו. וגזרינן שאלה אטו לא שאלה:"
+ ],
+ [
+ "בהמה המקשה לילד והוציא עובר את ידו וחתכה
דירא שמא יחזירו ויקש לדתו. והרי אבר הנחתך מהחי מטמא כנבילה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך שחט את אמו הבשר טהור
בשר העובר שנשאר בבטן אמו טהור. דאף דכשחתך האבר נגע העובר במקום חתך באמה\"ח שהוא טמא. בהמה אין מקט\"ו מחיים. ואף שהעובר היה אז מתי עכ\"פ אמו היתה אז חי. והעובר שבמעיה כגופה חשיב. מדמהני ליה שחיטת אמו לטהרו מטומאת נבילות:"
+ ],
+ [
+ "שחט את אמו
אחר שהוציא הולד ידו:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך חתכה
חתך היד שהוציא הולד:"
+ ],
+ [
+ "הבשר מגע נבלה
ר\"ל בשר העובר טמא כאילו נגע בנבילה. מדנגע העובר במקום חתך באבר מן החי. ואע\"ג שקודם שחתכו מגע בית הסתרים היה. שאינו מטמא. עכ\"פ בשעת פרישה מטמאו. ואי נמי התיז האבר מהעובר בב\"א. עכ\"פ כיון דעומד היה לחתוך כחתוך דמי. ולא מקרי בית הסתרים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מגע טרפה שחוטה
ר\"ל כאילו נגע בטריפה שחוטה. שאינה מטמאה רק לקדשים מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "מנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה
דהרי מסתבר שלא תטהרנה שחיטתה. דהרי בהמה וכו'."
+ ],
+ [
+ "מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה
הכי מרבינן מקרא:"
+ ],
+ [
+ "אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטרפה שהיתה לה שעת הכושר
קודם שנטרפה אז וודאי היה שחיטתה מטהרתה, ולהכי תו לא פקע ממנה דין זה אף כשתטרף אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "טול לך מה שהבאת
ר\"ל טול לך הראיה שהבאת. דאינה כלום:"
+ ],
+ [
+ "הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין
מנין שתטהרנה שחיטתה. דהרי לא היה פ\"א שעת הכושר. שהיה שחיטת עצמו מטהרתו:"
+ ],
+ [
+ "לא אם אמרת בבהמה טמאה שכן אין במינה שחיטה תאמר בטרפה שיש במינה שחיטה
וכיון דאין סברא חיצונה לטמא טריפה. א\"צ נמי קרא לטהרה. דבכל דבר רק לחומרא צריך קרא ולא לקולא:"
+ ],
+ [
+ "בן שמנה חי
שנולד חי ושחטו:"
+ ],
+ [
+ "אין שחיטתו מטהרתו
מטומאת נבילות:"
+ ],
+ [
+ "לפי שאין במינו שחיטה
דרק כשהוא במעי אמו שחיטת אמו מטהרתו. מדעובר ירך אמו:"
+ ],
+ [
+ "קורעו
ר\"ל א\"צ שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ומוציא את דמו
אבל חלבו וגידו מותרים. מדהן עומדין לעצמן. משא\"כ דמו מתערב בדם הבהמה. ולא גרע מדם איברים של אם שכשפירש הוא בלאו. ויש אוסרים גם חלבו וגידו אם מצאו בן ט' חי והכי קיי\"ל [ס\"ד ש\"ך ד']:"
+ ],
+ [
+ "מצא בן תשעה חי טעון שחיטה
דס\"ל דהשלמת חדשיו גרמה ליה לשווי' בהמה לנפשה. שלא תותר בשחיטת אמו:"
+ ],
+ [
+ "וחייב באותו ואת בנו
שלא ישחטנו עם אמו ביום א':"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים שחיטת אמו מטהרתו
דס\"ל חדשיו ולידה גרמו שיהיה בהמה לעצמו. מיהו בהפריס ע\"ג קרקע. טעון שחיטה מדרבנן. דאתי לאחלופי בשאר בהמות דעלמא. אבל שאר טריפות אינו פוסל בו [י\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "קרעה
להאם. או שנתנבלה אמו או נטרפה:"
+ ],
+ [
+ "לפי שלא נשחטה אמו
ואם הוא בן ט' מת או בן ח' חי. אסור. ומטעם זה לדידן כל ולד שימצא אפילו בן ט' חי בבהמה. אם נטרפה אמו או נתנבלה. אסור. דשמא לא גמרו חדשיו [י\"ג ג']:"
+ ],
+ [
+ "בהמה שנחתכו רגליה
האחרונים. והא דפסיק ורמי הך מתניתין שהוא מענייני טריפות הרגל בין דיני דברים הנמצאים תוך הבהמה אחר שחיטה. וטפי הו\"ל למנקטה לעיל רפ\"ג. נ\"ל דה\"ט מדנקט לעיל דיני הוציא הולד ידו וחתכו דמה שבפנים מותר. דסתמא משמע אף שחתך הרגל במקום שעושה אותה טריפה. מדאין דין טריפות בוולד. להכי נקט סמיך ליה. הא בבהמה גופה יש חילוק:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ג' פרקים יש ברגלים האחרונים. הפרק התחתון היא ארכובה הנמכרת עם הראש. למעלה ממנו פרק ב' שנקרא שוק. וצומת הגידין בתחתיתו. למעלה ממנו פרק ג'. הוא הנקרא קולית. והוא האבר התחוב כמו בוכנא ומכתש בחור עגול שבעצם שבגוף. והחור ההוא נקרא אסיתא. והכא מיירי שנחתך או נשבר העצם התחתון שהוא מן סוף הברכיים ולמטה:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
ואפילו אם נשארו הצומת הגידין שלמין:"
+ ],
+ [
+ "וכן שניטל צומת הגידין
מלת צומת הגידין ר\"ל קליעת הגידין. כמו גלי צמתך [ישעיה מ\"ז] ר\"ל סתרי קליעת שערותיך. כי כך היה דרך אבילות בנשים המזרחיות [כיבמות דקט\"ז ב'. דקאמר סתרי מזיך]. והכא ר\"ל שנטלו הגידין במקום שהן קלועין יחד. והוא ברגליים האחרונים. ומתחילין מהעצמות הקטנים שמונחין בין ארכובה התחתונה לשוק ונקראין טשיך. ומשם מאריכין הגידין ועולין בעצם השוק. בבהמה גסה באורך ט\"ז גודלין וי\"א ד' גודלין אחר הבוכנא התחתון של השוק. ובדקה כל עוד שה לבנים ממש וקשים. ובעוף הגס באורך ב' גודלין מהבוכנא הנ\"ל. ובעוף הדק אגודל א'. וכולן מלבד הבוכנא. ובין בבהמה או בעוף אין דין צומת הגידין לפסול. מאמצעית עצם השוק ולמעלה. אבל כשחצי אורך העצם פחות משיעורים הנ\"ל. אין דין צומת הגידין רק בחצי התחתון של אורך עצם השוק. ומניין הגידין הנ\"ל. הן ג' בבהמה וט\"ז בעוף. ובבהמה ובעוף כולן כלפי הזנב. וי\"א כלפי פנים. ויש להחמיר כב' הדיעות. וכל שניטל רוב אחד מהן אפילו בבהמה [ש\"ך נ\"ו סק\"ו] ואפילו לא ניטל לגמרי. רק שנעקר ונקפל מן העצם כל ארכו [ב\"ח ורט\"ז וש\"ך ופר\"ח בסימן נ\"ו ודלא כרב\"י ולבוש]. או אפילו בנפסק רוב אחד מהן באמצע. טריפה. ובהפ\"מ יש להכשיר בבהמה בנפסק גיד אחד העב. מדנשאר רוב מניין. דהיינו ב' גידין הדקין. או בנפסקו ב' גידין הדקין. מדנשאר רוב בניין. דהיינו גיד אחד העב.. אבל בעוף. אפילו נפסק רק אחד מהט\"ז גידין. טריפה. אפילו בהפ\"מ [שם]. וכשיש נפוח ורקבון במקום הגידין. בבהמה בקאינן לבדוק הגידין. וה\"ה באווזה ובענגלישען האהן. בקאינן לבדקן כשיש הפסד קצת. אבל בעוף הדק. כל שהרקבון גדול במקום צה\"ג עד שכמעט אין הגידין ניכרין מרוב דם ורקביבות. אין לו בדיקה וטריפה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נשבר העצם
של בע\"ח במקום שאינו ניטרף כשנשבר שם:"
+ ],
+ [
+ "אם רוב הבשר קיים
ר\"ל שעור ובשר מכסין רוב עובי חללו ורוב הקיפו של שבר. כגון שהעצם רחב מצד אחד ומתקצר מצד אחר. שעיגול העצם מחודד מצד א' כזה* שבחלק העליון הוא רוב עובי חללו. אבל לא רוב עובי הקיפו. ובחלק התחתון הוא רוב עובי הקיפו אבל לא רוב עובי חללו. להכי מצרכינן תרתי [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "שחיטתו מטהרתו
להאבר המדולדל שיהיה מותר באכילה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אין שחיטתו מטהרתו
ונאסר האבר. וקיי\"ל דאין אנו בקיאין בעור ובשר חופין רובו. מיהו כשהעור והבשר שלימין בלי ריעותא. מכשירין [ש\"ך נ\"ה סקי\"ד]. אמנם אפילו בנשמט ולא נשבר צריך שהעור והבשר שלם. וזה הכלל בטריפות הרגל. הדין נחלק לה' חלקים (א) ארכובה התחתונה הנמכרת עם הראש. כל מקום שיחתך או ישבר. הבהמה כשרה. מיהו בלא חזר ונקשר. אסור כל הנשבר ומעט למעלה ממנו [או עד הפרק כשאינו דבר חשוב]. וזה משום מצות פרישה מדרבנן. ונוהגין לאסור כל שלא נקשר. אפילו כשעור ובשר שלם סביבו [שפתי דעת נ\"ה י\"ג]. ונכון אז שלא ליתנו לנכרי. מדהוא רק הפסד מועט. גזרינן משום אמה\"ח [שם סקי\"א]. ובחזר ונקשר. אף ששוכבים העצמות. דבוקים יחד שלא כתולדתן. אז אם רק העור והבשר שלימין בלי ריעותא. מותר האבר. וה\"ה אפילו יש ריעותא בעור ובשר. אבל חזרו השברים ונקשרו כתולדתן. אף שעב במקום השבירה. או שזזו השברים קצת למעלה או למטה. ואפילו יש נמי עוקצין בשבירה. אז גם האבר מותר [רט\"ז נ\"ה סקי\"א. וש\"ך נ\"ה סקי\"ד]. (ב) ערקום הוא למעלה מהארכובה קודם שיתחיל השוק והם עצמות קטנים המונחים בין ארכובה לשוק. הנקראים ערקום. או טשיך בל\"א. ודין שבירתו חלוק לג' אופנים (א). אם נשבר או נחתך בין הערקום לארכובה. נוהגין להתיר [פרי חדש נ\"ה]. (ב). ואם נשבר או נחתך תוך הערקום גופיה לב\"י ורמ\"א ובן חביב ורט\"ז [נ\"ה סק\"א] כשר. ולש\"ך [שם ובסי' נ\"ו סק\"ד] יש בו ב' טרפיות. א' משום שבירת עצם. ב' משום קלקול בצומות הגידין שלמעלה מהן בהשוק. ולכן אם העור והבשר מעל השבירה שלמין. וגם אין שום ריעותא בנידין שלמעלה מהן בשוק. יש להכשיר. כיון דבלא\"ה רוב הפוסקין מכשירין בכה\"ג אפילו בכל גוונא. מיהו בחזר ונקשר שם. גם לש\"ך מהני בדיקת הגידין. דהרי אפילו בנשבר במקום צומת הגידין עצמן בבהמה מהני כשחזר ונקשר [כש\"ך נ\"ו סקי\"ג]. (ג) אבל בנשבר או נחתך בין ערקום לשוק. לכ\"ע טריפה. רק דבחזר ונקשר. והעור והבשר שלמין. יש להכשיר ע\"י בדיקת הגידין. וכל זה בבהמה. אבל בעוף לא מהני בדיקת הגידין. רק בענגלישען האהן. ובאווזה ג\"כ יש להקל בהפסד קצת. אם יבדק הגידין וימצאם שלימין [שפתי דעת נ\"ו סקי\"ג]. (ג) שוק הוא הפרק הב'. דין שבירתו נחלק לג' אופנים. (א) אם נשבר במקום צומת הגידין. דהיינו בבהמה גסה תוך ט\"ז גודלים מהתחלת השוק אחר הבוכנא תחתונה שלה הסמוך לארכובה התחתונה. ובדקה כלעיל. או בעוף הגס תוך ב' גודלין אחר הבוכנא. ובעוף הדק תוך אגודל אחר הבוכנא שבין השוק להארכובה [ובתנאי שיהיו כל השיעורים הללו למטה מחצי עצם השוק. דלמעלה מחצי עצם השוק לעולם אין שם צומת הגידין]. בכל הנך כשנשבר שם ולא חזר ונקשר. אפילו בבהמה טריפה ולא מהני בדיקה. ואפילו אם העור ובשר שלימין. דמלבד הטרפיות דשמא נתקלקלו שם הגידין. יש שם ג\"כ טריפות משום שבירת עצם שפוסל בכל שלמעלה מהארכובה. אמנם בנקשרו שם השברים יחד יפה כתולדתן כלעיל סימן א'. וגם אין ריעותא בעור ובשר שלמעלה מהשבירה וסביב לו. אז בבהמה יבדוק הצומת הגידין. וכשהן כתיקונן כשרה. וכמו כן בעוף הגס בהפסד קצת. משא\"כ בעוף הדק אפילו בכה\"ג טריפה [ש\"ך ססי' נ\"ו]. ובספר שער המים בשם כנסת הגדולה כתב. דבבהמה אפילו נקשרו השברים שלא כתולדתן. יש להכשיר כשאין ריעותא בעור ובשר. והצומת הגידין שלמין. (ב) ובנשבר השוק למעלה משיעור הנ\"ל. דהיינו למעלה מצומת הגידין. כך הוא דינו. אם ב' לריעותא. שלא נקשר כלל ויש ג\"כ ריעותא בעור ובשר. אז אפילו בהפסד מרובה טריפה. ובלא נדבקו כלל אבל אין ריעותא בעור ובשר רק בהפ\"מ וצורך גדול כשר. ובנדבקו יחד שלא כתולדתן ויש ריעותא בעור ובשר. ראוי להחמיר. ורק בהפ\"מ וצורך גדול המקיל לא הפסיד. אבל בנדבקו יחד כתולדתן. אף שיש ריעותא בעור ובשר. או שנדבקו שלא כתולדתן אבל עור ובשר הם בלי ריעותא. כשר אפילו שלא בהפ\"מ [נ\"ו שפתי דעת סקי\"ג]. (ג) ובנשבר השוק בראשו העליון במקום שמחובר לקולית. או שנשבר שם ראש הקולית במקום שמחובר לשוק. צריך עכ\"פ שיהיה העור ובשר סביב השבר שלמין בלי ריעותא. אבל בנשמטו שם ב' ראשי השוק והקולית זה מזה ולא נשברו א\"צ עור ובשר שלימין סביב [ש\"ך נ\"ה סק\"ז]. אבל השפתי דעת [נ\"ה סק\"א] הביא בשם כמה פוסקים דס\"ל דשמוט דינו כשבור. וצריך עור ובשר שלמין סביב בלי ריעותא. (ד) קולית שנשבר. יש בו ג\"כ ג' אופנים (א) בנשבר למטה מד' גודלין מהבוכנא העליונה סמוך לגוף בגסה. ולמטה ב' אגודלין בדקה. וא' לעוף הגס. ובעוף הקטן הכל לפי קטנו. בכל אורך העצם הקולית עד מקום חבורו בשוק. בנשבר שם. דינו שוה לשוק שנשבר למעלה מצומת הגידין. וכמבואר לעיל בדיני שוק סי' ב'. (ב) אולם בנשבר תוך שיעור הנ\"ל דהיינו תוך ד' אגודלין לגסה וב' בדקה וכו'. דינו כשמוט דחיישינן דאיעכל ניביה. וטריפה. [ומבואר לעיל פ\"ג סי' כ\"ט]. ואפילו בדק הניבין ומצאן שלימין. אנן לא בקיאינן בבדיקה. ואפילו נדבקו השברים יפה כתולדתן זה בזה. לא אמרינן הרי טריפה אינה משבחת [חולין נ\"ז ב']. ואילו היה איעכל ניביה לא היה חוזר ונדבק יפה. דליתא. דרק במידי דמיטרפא בה אינה משבחת. אבל הכא מה שמטריפין שבירת הקולית אינו משום שבירת העצם גופיה. רק מחשש איעכל ניבא [וכ\"כ י\"ל בשבירת השוק בעוף במקום צוה\"ג]. לפיכך אפשר שפיר שיתקשר העצם יפה אחר שאתעכל הניבא. מיהו בהפ\"מ. אם נדבקו שם השברים יפה כתולדתן אף שאין עור ובשר סביבן שלמין בלי רועותא. כשר. וכ\"כ בנדבקו שלא כתולדתן או שלא נדבקו כלל. רק שהעור ובשר שלימין בלי ריעותא. וגם בדק בניבין ומצאן שלימין. כשר בהפ\"ע [ש\"ך נ\"ה סקי\"ד]. (ג) בנשבר ראש הקולית המחובר לגוף. דהיינו בוכנא עצמה שנשברה. כבר כתבנו דינו לעיל פ\"ג בדיני קולית. ובכל דוכתא שמכשירין כשלא נקשרו העצמות שנשברו. כשאין ריעותא בעור ובשר. אפ\"ה אסור עכ\"פ אותו אבר וכלעיל סי' א'. ופשוט. (ה) ידי הבהמה שנשברו דהיינו אחד מב' רגליה הראשונים שנשבר או נחתך אם רחוק ממקום חבורן מעצם שבגוף כשיעור הנ\"ל [אות ד סי' (א)]. דינו כארכובה התחתונה שנשברה. כלעיל סי' א. אבל בנשבר או נחתך תוך שיעור הנ\"ל סמוך לגוף או בנשמטו שם. אף דאין לחוששם לאיעכל ניביה. עכ\"פ אם רואין שנצרר שם הדם בחלל הבהמה מעבר לצלעות. טריפה. דשמא ניקבה הריאה. מיהו א\"צ לבדוק בצלעות [נ\"ג א']. והב\"ח מחמיר גם ביד שנשבר או נשמט. מחשש עיכול ניביה. ומה דקאמר בש\"ס [דנ\"ז א'] דבנשמטו ידי הבהמה כשר. היינו קצה התחתון במקים שמחובר לארכובה התחתונה. ורש\"ל מחמיר רק בנשבר סמוך לגוף. ולא בנשמט. שמבואר בש\"ס להיתר [ונ\"ל טעם רש\"ל. דדוקא בנשבר חיישינן שמא ע\"י חוזק השבירה נקרע עור הריאה לפנים. אף שלא ראינו שנצרר הדם. או שמא היה נצרר הדם בדופן הבהמה וחזר ונתרפא]. והפר\"ח כתב דבבהמת עכו\"ם ראוי להחמיר בנשבר או נשמט. ובבהמת ישראל כשר בשניהן. ונ\"ל דאף לב\"ח דחייש לעיכול ניבא. עכ\"פ מהני בדיקה שלא נתעכל:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הבהמה ומצא בה שליא
הוא כעין כיס ברחם הבהמה שהעובר מונח בתוכו:"
+ ],
+ [
+ "נפש היפה
ר\"ל מי שאינו קץ לאכול השליא מחמת מיאוס:"
+ ],
+ [
+ "תאכלנה
דאע\"ג דתלוש ועומד הוא. לא הוה כאבר מן החי. וניתר בשחוטת האם:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מטמאה לא טומאת אוכלין
דבנגעה השליא בטומאה לא נטמאת. דלא חשיב מאכל שיקבל טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ולא טומאת נבלות
במתה הבהמה. לא חשיב כבשר הבהמה:"
+ ],
+ [
+ "חישב עליה
שיאכל השליא:"
+ ],
+ [
+ "מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות
דמחשבתו החשיבתו כמאכל. אבל לא שיהיה כבשר:"
+ ],
+ [
+ "שליא שיצתה מקצתה
קודם שחיטת האם:"
+ ],
+ [
+ "אסורה באכילה
אף החלק שנשאר ממנה בפנים אסור. וגם הולד שבהשליא בפנים. אסור דחיישינן שמא באותה מקצת כבר יצא רוב ראש הולד והו\"ל כילוד שאינו ניתר בשחיטת אמו:"
+ ],
+ [
+ "סימן ולד באשה
דכל שיצא השליא אף שלא נמצא בו ולד. אמו טמאה לידה. דודאי היה שם ונימוח [קצ\"ד ד']:"
+ ],
+ [
+ "וסימן ולד בבהמה
לכדאמרן סי' נ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "המבכרת
בהמה שלא ילדה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "שהפילה שליא ישליכנה לכלבים
ואע\"ג דאין שליא בלא ולד. ובכור אסור לכלבים. י\"ל דעכ\"פ הוה רוב לפטור. דדלמא נקיבה הוה. או נדמה [פערהזעהעניס בל\"א] הוה. שלא היה כמין אמו [ואף שהוא מיעוט שאינו מצוי. אפ\"ה אמרינן גבי' סמוך]. ובכה\"ג לא קדש בבכור:"
+ ],
+ [
+ "ובמוקדשין
כגון שלמים שהפילה. וכ\"ש חטאת דהרי אפילו ילדה ולד ממש הרי הוא אחד מחטאות המתות:"
+ ],
+ [
+ "תקבר
דהרי בין זכר או נקיבה קדש הולד:"
+ ],
+ [
+ "ואין קוברין אותה
כל שליא שהפילה בהמה:"
+ ],
+ [
+ "בפרשת דרכים
במקום שהדרכים מתפרשים לשנים:"
+ ],
+ [
+ "ואין תולין אותה באילן
דבב' אופנים אלו חושבין לניחוש שלא תפיל עוד:"
+ ],
+ [
+ "מפני דרכי האמורי
שאסרתו תורה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אותו ואת בנו
דאסרה תורה לשחטן ביום א'. מיהו דוקא באם והולד או איפכא ששחטן לוקה. ובכרוך הולד לילך אחריה תמיד. מחזקינן ליה שהוא ולדה. אבל באב. דוקא בידוע וודאי שזה אביו. וגם אז רק אסור לשחטן ביום א'. אבל אין לוקין בששחטן. מיהו אפילו אם והולד שנשחטו ביום א' מותר לאכלן. ויש אוסרין להשוחט האחרון מלאכלו [רט\"ז והש\"ך סי' ט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ
פשיטא דנוהג בכל מקום דהרי חובת הגוף הוא ואינו תלוי בקרקע וגדוליה [עי' קדושין דל\"ז א']. אלא איידי אחרינא נקטה:"
+ ],
+ [
+ "בפני הבית
בזמן שהמקדש קיים:"
+ ],
+ [
+ "ושלא בפני הבית
דסד\"א מדכתיב בעניינא דקדשים. נהוג רק בפני הבית:"
+ ],
+ [
+ "בחולין ובמוקדשין
בין ששניהן חולין או שניהן מוקדשין או אחד חולין ואחד מוקדשים. מיהו שאינו נוהג בחיה ועוף א\"צ למתני. דבהדיא כתיב. שור ועז כי יולד:"
+ ],
+ [
+ "חולין בחוץ
שניהן חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "שניהם כשרים
לי\"א לעיל סי' א'. נ\"ל דר\"ל כשרים לאחרים:"
+ ],
+ [
+ "והשני סופג את הארבעים
משום לאו דאותו ואת בנו. ל\"ש האם או הבן תחילה. ואפילו בתרי גברי. [ולהכי נמי נקט והשני סופג. ולא ועל השני סופג. ומילת סופג. נ\"ל שהוא מלשון ספוג ששופג את הכל. כלומר שבולע המלקות. שע\"י חטאו מושך לעצמו המכות. כספוג שטבעו לבלוע המים. או נ\"ל שהוא מלשון קנוח. כמו מסתפג באלונטית. ור\"ל ע\"י שנתלכלך בחטאו. מתקנח ומתטהר ממנו ע\"י המלקות שילקוהו. ולפ\"ז יהיה מלת את לשון עם. כמו אשר הלכו אתי. ובערוך פירש שהוא מלשון סופק כמו ויספיק את כפיו. וק\"ל א\"כ יהיה פעול יוצא. ומשמעותו שהוא מכה אחרים]:"
+ ],
+ [
+ "קדשים בחוץ
אם שחט שניהן קדשים בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "הראשון חייב כרת
משום שחוטי חוץ. והיינו כשלא התרו בו למלקות. דכשהלקוהו נפטר מהכרת. אבל השני פטור מכרת משחוטי חוץ. דהרי השני שהוא קדשים אינו ראוי בפנים מדמחוסר זמן. ובכה\"ג פטור מכרת בשחטו בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ושניהם פסולים
מדנשחטו קדשים בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ושניהם סופגים את הארבעים
הראשון לוקה כשהתרו בו למלקות של שחוטי חוץ. והב' לוקה משום אותו ואת בנו:"
+ ],
+ [
+ "חולין בפנים שניהם פסולים
משום חולין שנשחטו בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "והשני סופג את הארבעים
משום אותו ואת בנו. אבל משום חולין בעזרה פטור. דרק לאו הבא מכלל עשה הוא. ולא לקי עליה:"
+ ],
+ [
+ "ופסול
מדהוא מחוסר זמן:"
+ ],
+ [
+ "חולין וקדשים בחוץ
דוקא נקט ששחט ראשון חולין ושני קדשים. ושניהן בחוץ. וכן כל השנויין במשנתינו דוקא נקט להו:"
+ ],
+ [
+ "הראשון בשר ופטור והשני סופג את הארבעים
משום אותו ואת בנו. אבל משום קדשים בחוץ פטור. מדלא חזי לפנים:"
+ ],
+ [
+ "חולין וקדשים בפנים שניהם פסולים
הראשון משום חולין בעזרה. והשני משום מחוסר זמן:"
+ ],
+ [
+ "ופסול
מדשחטו חולין בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "ושניהם פסולים
הראשון מדהוא קדשים בחוץ. והשני מדהוא מחוסר זמן:"
+ ],
+ [
+ "ופסול
מדשחטו קדשים בחוץ. [ונקט תנא הכא רק ו' בבי (א) שניהן חולין בחוץ. או שניהן קדשים בחוץ. (ב) שניהן חולין בפנים או שניהן קדשים בפנים. (ג) חולין וקדשים בחוץ. או קדשים וחולין בחוץ. (ד) חולין וקדשים בפנים. או קדשים וחולין בפנים. (ה) חולין בחוץ ובפנים. או קדשים בחוץ ובפנים. (ו) חולין בפנים ובחוץ. או קדשים בפנים ובחוץ. ומדנקט לעיל דאותו ואת בנו נוהג בחולין ובמוקדשין. נקט הכי דבכל גוונא חייב. ולאפוקי מדר\"ש דס\"ל שחיטה שאינה ראוייה לא שמה שחיטה. וכדקאמר בש\"ס. מיהו תני ושייר עוד ב' בבי. (א) חולין בחוץ וקדשים בפנים. או קדשים בחוץ וחולין בפנים. (ב) חולין בפנים וקדשים בחוץ. או קדשים בפנים וחולין בחוץ]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט
בהמה ראשונה של אותו ואת בנו:"
+ ],
+ [
+ "והשוחט פרת חטאת
פרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "ושור הנסקל
לאחר שנגמר דינו דאסור בהנאה אפילו בשחטו:"
+ ],
+ [
+ "ועגלה ערופה
דג\"כ נאסר בהנאה משירדה לנחל איתן [והכי קיי\"ל כרמב\"ם פרק י' מרוצח] אפילו לא נערפה עדיין. מיהו בש\"ס מסיק דפרה נפדת אפילו שחוטה ומונחת ע\"ג מערכתה. ועגלה ערופה עכ\"פ מחיים מותרת. ולפיכך לא פטר בהו ר\"ש. ואינן משנה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון פוטר
דס\"ל שחיטה שאינה ראוייה לא שמה שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מחייבין
וקיי\"ל כחכמים [י\"ד סי' ט\"ז]. מיהו בע\"ז דוקא בשחט אדם אחר ראשון לע\"ז. ואח\"כ שחט זה השני. אי נמי ששחט השני לע\"ז ומיירי בלא אתרו ביה משום ע\"ז חייב מלקות משום אותו ואת בנו. אבל באתרו ביה שיתחייב משום שוחט לע\"ז. הרי חייב מיתה משום ע\"ז. ולפיכך גם לרבנן פטור ממלקות. דקים ליה בדרבה מניה [דדוקא בנתחייב מיתה ותשלומין. פטור מתשלומין אפילו לא אתרו בי' ממיתה. אבל בנתחייב מיתה ומלקות. אז רק בהתרו בו ממיתה פטור ממלקות [רמב\"ם פי\"ב משחיטה ופ\"א מנערה]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט ונתנבלה בידו
ע\"י שלא שחט רוב הסימנין. או ע\"י שהייה דרסה חלדה הגרמה. אף שלא עשה כן בכוונה. והרי הוא לשחטה נתכוון:"
+ ],
+ [
+ "והנוחר
שקרע הבהמה מנחיריה עד הצואר:"
+ ],
+ [
+ "והמעקר
שעקר הסימנין ושחטן אח\"כ. ואף דבכה\"ג קודם שחיטה הבהמה כשרה היא. רק שאין שחיטה מועלת בה [כי\"ד כ\"ד ט\"ו]. [ואפשר דנחירה נמי מיירי ששחטה אחר שנחרה. והוה שפיר לא זו אף זו נגד הרישא שנתנבלה בשחיטה ולא נשחטה כלל. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "פטור משום אותו ואת בנו
והא דקאמר משום אותו וא\"ב. פשיטא דבהכי איירי. נ\"ל דה\"פ אין כאן מצות אותו וא\"ב ומותר לשחוט אחריהם [י\"ד ט\"ז ט']:"
+ ],
+ [
+ "שנים שלקחו פרה ובנה
ובאין לדין. שכל אחד רוצה לשחוט תחילה:"
+ ],
+ [
+ "איזה שלקח ראשון ישחוט ראשון
מיהו ביש דין זה בין המוכר להלוקח הלוקח שוחט תחילה. ונ\"ל הטעם מדקיי\"ל דכל זכות שבגוף הדבר שמכר. מוכר בעין יפה מכר. [ח\"מ רט\"ו סמ\"ע סקל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ואם קדם השני זכה
נ\"ל דקמ\"ל דא\"צ לשלם להאחר ההיזק שנתהווה לו ע\"י שעיכבו מלשחוט. דלא מחשב דיני דגרמי. דעכ\"פ לא עשה מעשה בגוף הדבר הניזק [כמ\"ש הרא\"ש פ\"ק דב\"ב אות י\"ז. וח\"מ שפ\"ו]. מיהו קנו שניהן מב' מוכרים. כל הקודם לשחוט זריז ונשכר [י\"ד ט\"ז. והא דאפסיק תנא בהך בבא שהוא מדיני ממונות בין בבא דנוחר ומעקר ובבא דשחט הפרה. דכולהו איירי בחיובי דמלקות ולמה הפסיק תנא בינייהו. נ\"ל דקמ\"ל מציעתא דאף שהיה דינו לשחוט ראשון. אפ\"ה בקדם שני ושחט. אם שחט אח\"כ האחר. השני חייב ולא הראשון]:"
+ ],
+ [
+ "שחט פרה ואחר כך שני בניה סופג שמונים
דעל כל חד עבר בלאו:"
+ ],
+ [
+ "סופג את הארבעים
דלא שחט באיסור רק אחד:"
+ ],
+ [
+ "שחטה ואת בת בתה
אכתי לא עבד איסורא:"
+ ],
+ [
+ "סומכוס אומר משום רבי מאיר סופג שמונים
מדאתי החיוב מתוך ב' גופים. וה\"ה ברישא בשחט ב' ולדיה. ואח\"כ שחט האם נמי פליג. רק נקט פלוגתייהו בסיפא לרבותא דרבנן. דאע\"ג דהו\"ל ב' שמות. אותו ואת בנו. ובנו ואותו. אפ\"ה לא לקי רק מ':"
+ ],
+ [
+ "בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו
ללוקח:"
+ ],
+ [
+ "בתה מכרתי לשחוט
מדדרך ישראל להרבות אז בסעודה. וכל הלוקח אז. ודאי שחטה מיד. ושמא כבר שחטה. אבל בשאר ימים. אפילו בהמה דקה דליכא לספוקי בחרישה. עכ\"פ איכא ס\"ס. ספק שלא ישחוט זה או שלא ישחוט זה היום. לפיכך א\"צ להודיעו. [מיהו דוקא המוכר שיודע ודאי שלקחו שניהם. צריך לזהר שלא יכשיל להקונה. אבל הלוקח א\"צ לשאול. דאזלינן בחר רובא שאינן או\"ב. א) ולא מחזקינן אסורא]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג
של סוכות. דשמיני רגל בפ\"ע הוא. משא\"כ בעיו\"ט ראשון. כ\"ע טרידי בסוכה ולולב. ואין להם פנאי להרבות בשחיטה:"
+ ],
+ [
+ "וכדברי רבי יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל
אבל בשאר מדינות לא נהגו לאכל אז בשר בהמה. רק עופות ודגים. מדקלים להתעכל. ולא יכבידו התענית. מיהו אף בד' זמנים אלו. אם לא הודיעו המוכר שמכר היום האחר. שוחט הלוקח ואינו חושש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אימתי בזמן שאין לו ריוח
ר\"ל שמכרן ביום א':"
+ ],
+ [
+ "אבל יש לו ריוח
שמכרן בב' ימים:"
+ ],
+ [
+ "אין צריך להודיעו
ולא חיישינן לאיסור שישחטו שניהן ביום א'. גם לא למקח טעות כשיתגלה ללוקח השני שכבר שחט הראשון. והכל מדאיכא ספק ספיקא. והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומודה רבי יהודה במוכר את האם לחתן ואת הבת לכלה שצריך להודיע
אף שקנו בב' ימים [שם]:"
+ ],
+ [
+ "בידוע ששניהם שוחטין ביום אחד
וה\"ה בשאר בני אדם שניכר מתוך מעשיהם שרוצין לשחוט שניהן מיד:"
+ ],
+ [
+ "בארבעה פרקים אלו משחיטין את הטבח בעל כרחו
בשנתן להקצב דינר על בשר בהמה שיש כבר ביד הקצב. מכריחו שישחטנה אף שאין להטבח קונים לשאר הבשר. והטעם דמן התורה מעות קונות ורק חכמים תקנו שרק משיכה קונה [כפ\"ב דב\"מ מ\"ב]. והכא משום צורך יו\"ט אקמוה אדאורייתא (שו\"ע חו\"מ קצט, ג). ונקט להך דינא הכא אף דלא שייך רק בסדר נזיקין אלא דקמל\"ן במכר להטבח בד' פרקים אלו וודאי יכריחוהו לשחוט אותו יום וצריך להודיע להלוקח השני:"
+ ],
+ [
+ "מת ללוקח. אבל מפסיד רק המעות שכבר נתן:"
+ ],
+ [
+ "אבל בשאר ימות השנה אינו כן. דאז קודם שמשך יכול לחזור בו זה וזה:"
+ ],
+ [
+ "יום אחד האמור באותו ואת בנו היום הולך אחר הלילה. כלומר הליכת היום הוא אחר הללה שקדמה להיום. וכמו כן בכל דבר חוץ מאכילת קדשים שבהם הלילה הולך אחר היום שקדם לה:"
+ ],
+ [
+ "מה יום אחד האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה. דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בפני הבית ושלא בפני הבית
מדבעי למתני שאינו נוהג במוקדשין. תני אגבייהו גם הני:"
+ ],
+ [
+ "בחולין אבל לא במוקדשין
בחטאת עוף ועולות עוף או בקדשי בדק הבית שעבר ושחטן א\"צ כסוי:"
+ ],
+ [
+ "ונוהג בחיה ובעוף
קמ\"ל דאבל בהמה לא. ולא תימא דאע\"ג דקרא נקט חיה בהמה בכלל חיה [כחולין ד\"ע ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "במזומן
עוף הגדל בבית:"
+ ],
+ [
+ "ונוהג בכוי
יש אומרים שהוא הביפעל. וכך נ\"ל דאי נימא דהיינו *) הבא מעז וצביה. א\"כ ע\"כ משום דספיקא הוא אי ניחש נמי לזרע אם. וא\"כ ק' למה לא נקט לה נמי לעיל בפ' אותו ואת בנו שאינו נוהג בחיה. אע\"כ דכוי דהכא מין מיוחד הוא. שמסופק בי' תנא אם הוא חיה או בהמה. ולהכי שפיר לא נקט לי' תנא באותו ואת בנו. דאפילו יהיה בהמה. רק שור ושה אמר רחמנא ולא שאר מין בהמה. וכבר מעטיה רחמנא דלא נילף שור שור משבת [כתוס' חולין דע\"ח א' ד\"ה ועוד]. ועוד ראיה לדברי דיש כוי שאינו מב' מינים רק מין מיוחד שמסופקים בו. מפ\"ק דבכורות מ\"ה. וע\"ש ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא ספק
ספק חיה. ומה\"ט יכסה בלי ברכה [י\"ד סי' כ\"ח ועי' תוס' יומא דע\"ד ע\"ב ד\"ה כוי שיש כוי שאינו לא חיה ולא בהמה]:"
+ ],
+ [
+ "ואין שוחטין אותו ביום טוב
דשמא בהמה הוא וא\"צ כסוי. ואפילו יש לו עפר מוכן דאז א\"צ לעשות מלאכה כשיכסה. אפ\"ה מדטרח ביו\"ט לכסותו. יחשוב הרואה שוודאי חיה הוא ויבוא עי\"ז להתיר חלבו שהוא ספק כרת:"
+ ],
+ [
+ "ואם שחטו אין מכסין את דמו
ביו\"ט. דיכולין חכמים לעקור דבר מהתורה בשב ואל תעשה [כיבמות פ\"ט ב'] וכשישנו במוי\"ט יכסה. מיהו אף שלא כיסה. מותר גם השוחט בעצמו לאכול ממנה. [ולא דמי לפ\"ה סי' א'. דהכא כסוי מצוה באנפי נפשה. ותו דלא עבר הכא רק בשב ואל תעשה]. אמנם כשפרוצים בה ביותר אסור השחיטה להחוטא [ש\"ך כ\"ה ג']:"
+ ],
+ [
+ "והשוחט חולין בפנים
בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "וקדשים בחוץ
חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "חיה ועוף הנסקלים
שכבר נגמר דינן לסקילה. מדהרגו אדם או מדנרבעת מאדם [סנהדרין דנ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר מחייב
דס\"ל שחיטה שאינה ראוייה שמה שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים פוטרין
וקיי\"ל בכסוי דם כחכמים דל\"ש שחיטה. מדכתיב אשר יאכל. ובאותו ואת בנו לעיל [פ\"ה מ\"ג] ג\"כ קיי\"ל כחכמים דשמה שחיטה. ובספק טריפה יכסה בלא ברכה [כ\"ח כ']:"
+ ],
+ [
+ "הנוחר והמעקר
עי' מ\"ש פ\"ה מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "חרש שוטה וקטן
שהיו מומחין בשחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ששחטו ואחרים רואין אותם חייב לכסות
דהרי כה\"ג שחיטתן כשרה. להכי חייב גדול הרואה לכסות. [ונ\"ל דדוקא כשרואה שהקטן אינו מכסה. אבל מותר להניח להקטן לכסות. דאע\"ג דבכל המצות אין הקטן פוטר את הגדול. דקטן פטור מדאורייתא. וכל הפטור מדבר אינו מוציא אחר יד\"ח [ברכות ד\"כ ע\"ב]. הכא שאני. דאע\"ג דרמי חיובא על הרואה. היינו כשאין השוחט מכסה. אבל הכא עיקר חיובא על השוחט רמי [כחולין פ\"ז א']. אבל כששחט הגדול. אינו רשאי לחנך הקטן בהכסוי. משום דחיובא על השוחט רמיא ואיך יפטרנו הקטן ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "פטור מלכסות
דרוב מעשיהן מקולקלין. ומה\"ט אסור לכסות. דהרואה שטורח לכסות. וודאי יחשוב ששחיטתן מותרת [ש\"ך שם סקכ\"ד. ועי' מ\"ש לעיל סי' ח'. ואילה\"ק מ\"ש מכוי דבחול יכסה. ולא חיישינן שהרואה שטורח לכסות יאמר חלבו מותר. נ\"ל ע\"פ מה שהקשו רבעתו\"ס [דפ\"ו א' ד\"ה מאי] אמאי דקאמר הש\"ס דלר\"מ באכל משחיטת קטן לוקה משום נבילה. ואמאי הרי ר\"מ חייש למעוטי. ושמא שחטו יפה. ותרצו דכיון דאכ\"ל סמוך רוב מעשיהן מקולקלין לחזקת אמה\"ח. והו\"ל מעוט ששוחטין יפה כמיעוטה דמיעוטה. דגם ר\"מ לא חייש לה [כע\"ז ל\"ד ב']. א\"כ י\"ל דוקא בכוי בחול. אמרינן שיחשוב הרואה דמשום ספק טרח ומכסה [כביצה ד\"ח ב']. משא\"כ הכא. אי נמי יחשוב הרואה כן. אתא לידי קלקול. דזהו בעצמו הקלקול. שהרואה יחשוב שאסור רק מספק. ויביא להקל בס\"ס. והרי באמת לר\"מ הוא אסור בוודאי מדאיכא רובא ולקי עליה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר מתיר לשחוט אחריהן
כסוי ואותו וא\"ב שניהן לרבותא דר\"מ נקט. קתני כסוי. לרבותא אע\"ג דעי\"ז מתבטל ממצוה. אפ\"ה לא יכסה. וקתני או\"ב לרבותא. דאפילו בדבר רשות ועושה מעשה בידים. אפ\"ה לאחייש שעובר על לאו. ועוד דאי מרישא סד\"א דלהכי לא יכסה. משום חשש שכשיראה הרואה שטורח לכסות יחשוב ששחיטתו מותרת. אבל בסיפא דאין כאן חשש הרואין. דאפילו כשיראו שלא ישחוט אחריהם. יאמר בשרא הוא דלא צריך ליה [כש\"ס]. וסד\"א דמש\"ה נאסור לשחוט אחריהן. דשמא שחט יפה. קמ\"ל דאפ\"ה מותר לכתחילה לשחוט אחריהן. דלר\"מ שחיטת קטן נבילה גמורה היא:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרים
ארישא נמי פליגי. דס\"ל דרק ספק נבילה הוא. דלדידהו אין ברור שרוב מעשיהן מקולקלין. ולהכי צריך לכסות שחיטתן. ואסור לשחוט אחריהן. וקיי\"ל כר\"מ [שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר שחט חיה יכסנה ואחר כך ישחוט את העוף
דכתיב חיה או עוף. ומדלא כתיב ועוף דרשינן או לחלק. שיצטרך כסוי לכל אחד לבר. ונ\"ל דה\"ה בשחט איפכא. מיהו כ\"ע מודו דא\"צ רק ברכה אחת לשניהן:"
+ ],
+ [
+ "שחט ולא כסה וראהו אחר חייב לכסות
דהמצוה מוטלת על כל ישראל. רק שהשוחט קודם לאחר:"
+ ],
+ [
+ "כסהו הרוח חייב לכסות
אם חזר ונתגלה דאל\"כ פטור מלכסות [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו מראית דם חייב לכסות
ואפילו נפל הדם לתוך המים. לא אמרינן קמי קמי דמטי בטיל [כזבחים פ\"ח מ\"ו]. דהכא שאני דאין דחוי אצל מצות. להכי נראה ונדחה חוזר ונראה:"
+ ],
+ [
+ "נתערב ביין
יין אדום:"
+ ],
+ [
+ "רואין אותו כאילו הוא מים
ואם אז היה בו מראה דם. חייב לכסות:"
+ ],
+ [
+ "נתערב
דם הצריך כסוי:"
+ ],
+ [
+ "או בדם החיה
ר\"ל בדם בעל חי של הקזה אפילו של עוף או חיה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין דם מבטל דם
דאפילו אילו היה מים לא היה בו מראה דם. אפ\"ה חייב לכסות. דס\"ל מין במינו לא בטל. וקיי\"ל כחכמים [שם]:"
+ ],
+ [
+ "חייב לכסות
וגורר אותו על עפר. דהרי כשמכסה צריך שיתן ג\"כ עפר למטה. ואח\"כ מכסה:"
+ ],
+ [
+ "פטור מלכסות
דאין צריך לכסות רק מקצת דם הנפש. ורבי יהודה רק מפרש דברי תנא קמא. ולא פליגי בהא:"
+ ],
+ [
+ "בסיד ובחרסית
שערבען כתוש:"
+ ],
+ [
+ "ובלבנה ובמגופה
שטעפסעל של חרס:"
+ ],
+ [
+ "שכתשן
אחרסית ולבינה נמי קאי:"
+ ],
+ [
+ "ולא בלבנה ומגופה שלא כתשן
נקט לבינה לרבותא דסיפא. אף שאינה כלי אפ\"ה כשלא כתשה לא יכסה בה. וקתני מגופה לרבותא דרישא אף שהיתה כלי. אפ\"ה כשכתשה יכסה בה:"
+ ],
+ [
+ "דבר שמגדל בו צמחין
כשיזרעו בהן:"
+ ],
+ [
+ "אין מכסין בו
וחרס כתוש דברישא. אע\"ג דאינו מצמיח. אפ\"ה רשאי לכסות בו. הואיל ומעיקרא קודם שנשרף בכבשן היה מגדל צמחין. וכ\"כ מכסין נמי באפר. אפילו מבגדים שרופים. או מזהב טחון. מדנקראו בתנ\"ך עפר [ועי' תוס' ביצה ד\"ח ע\"א ד\"ה הכי]. אבל בשאר מתכות טחון. או בקמח או במורסן אסור לכסות. וכ\"כ לא יכסה בעפר לח. דהא דקאמר קרא וכסהו בעפר. רק דק משמע [סוף סימן כ\"ח]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "גיד הנשה
שאסור ברגלים האחרונים:"
+ ],
+ [
+ "בפני הבית
כולהו אגב תנינהו. מדאצטריך למתני דנוהג במוקדשים. אף באותן שאין נאכלין:"
+ ],
+ [
+ "בחולין ובמוקדשים
אפילו בעולה שכולה כליל. ומעלה הירך שלימה למזבח. מדאין מדרך הכבוד שיעלנה מפורעת. ושם למעלה מוציא הגיד ומשליכו על גל האפר שעל אמצעית המזבח:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין לו כף
ר\"ל בשר שסביב הקולית של עוף. אינו מקיפו בעיגול סביב העצם כבבהמה. רק מונח שם רדוד. מיהו ביש לו כף אסור גידו:"
+ ],
+ [
+ "ונוהג בשליל
כל ששלמו חדשיו ומצאו חי [ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אינו נוהג בשליל
וקיי\"ל כת\"ק בגיד הנשה להחמיר:"
+ ],
+ [
+ "וחלבו
של שליל:"
+ ],
+ [
+ "ואין הטבחין נאמנין על גיד הנשה
לומר שהוציאוהו. דמדיש להם הרבה בהמות טריחא להו מלתא לחטט אחריו בכל אחת. ותו מדיש להם הפסד ממון עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים נאמנין עליו ועל החלב
חלב דעלמא דגם בניקור החלב חייש ר\"מ דמשום טרחא לא יחטטו אחריו. וקיי\"ל כרבנן. ואפ\"ה אין לוקחין אפילו בשר מטבח ששוחט ומוכר בעצמו. אא\"כ מוחזק בכשרות ביותר [ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "שגיד הנשה בתוכה
מיירי בשאומר הישראל לנכרי שהיא כשרה. דאז אין השומע דבריו צריך לחוש דלמא משקר. דהרי אסור לגנוב דעתו של נכרי. ואפ\"ה אין חוששין שמא השומע דבריו יקננה מנכרי ויאכלנה בגידה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שמקומו ניכר
אם היה נחטט ממנה [והא דלא נקט שחוטי חלב בתוכה. נ\"ל דלא מבעייא קאמר לא מבעייא חלב שידוע לכל אופן ניקורו. אלא אפילו גידין שאין הכל בקיאין בניקורו. וסד\"א דאפילו שלימה לא נשדר. שמא יחשוב שניטל גידו מבפנים. או שמא יעשה בה עכו\"ם בכיוון כעין שחותך ישראל ליטל הגיד. קמ\"ל דחתוכה דעכו\"ם מידע ידיע]:"
+ ],
+ [
+ "כדי לקיים בו מצות נטילה
ר\"ל קולפה מלמעלה כעובי אצבע בצד פנימי של ירך. וקיי\"ל דצריך לחטט אחריו. מיהו ב' גידין הן. א'. בצד פנימי של ירך. סמוך לעצם. ואסור מן התורה. ב'. בצד חיצון של ירך סמוך לבשר. ואסורה רק מדרבנן. אבל הענפים שמסתעפים מהפנימי ומהחיצון. שניהן אסורין רק מדרבנן. וגם שמנן של ב' הגידין רק מדרבנן אסורין [ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "האוכל מגיד הנשה כזית
מהפנימי:"
+ ],
+ [
+ "אכלו
כולו:"
+ ],
+ [
+ "חייב
מדהוא בריה. דכל שהוא איסור שלם. ושהיה בו חיות. וצורתו גורמת איסורו [סי' שחץ]. הו\"ל בריה. וחייב עליו בכל שהוא:"
+ ],
+ [
+ "ומזה כזית
ר\"ל כזית מגיד שבירך ימין וכזית מגיד שבירך שמאל:"
+ ],
+ [
+ "סופג שמונים
אפילו בהתראה אחת מיירי. ואע\"ג דבאוכל חלב וחלב מב' בהמות בהתראה אחת חייב רק מ' [כרמב\"ם פ\"ו משגגות ה\"ב]. הכא מדאחד הוא של ימין ואחד של שמאל. חשיב ליה כב' מיני איסורים. ולפ\"ז באכל ב' זיתים מב' ימיניים מב' בהמות גרע טפי. והו\"ל כחלב וחלב מב' בהמות דאינו חייב רק מ'. אמנם לי\"א [שהביא רמ\"מ פ\"ח ממ\"א ה\"ג] מיירי הכא בב' התראות דוקא. ואפילו מירך א' חייב פ' על ב' זיתים. רק נקט מב' ירכות משום ר' יהודה דס\"ל דבב' ירכות חייב רק מ':"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אינו סופג אלא ארבעים
דס\"ל דנוהג רק בימין. מיהו מדלא פליג רק לעניין מלקות. נ\"ל דר\"י מודה דגם בשמאל אסור עכ\"פ מדרבנן וקיי\"ל כרבנן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בה בנותן טעם
בהירך:"
+ ],
+ [
+ "כבשר בלפת
אילו היה בשר כשיעור הגיד. וכשיעור הירך לפת. היה נותן בה טעם. אסור. ואף דאילו היה הירך מין אחר. היה צריך פחות או יותר משיעור גודל הגיד. אעפ\"כ הלממ\"ס הוא דבהכי משערינן. מיהו אנן קיי\"ל דאין בגידין בנותן טעם. אבל נגד השומן והקנוקנות צריך ס'. ונוהגין דאפילו במליחה צריך ס' וגם כדי נטילה [ש\"ך ק\"ה סקי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "גיד הנשה שנתבשל עם הגידים
המותרים:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמכירו בנותן טעם
דבלא נתן טעם. דהיינו שיש ס' כנגדו. משליכו והאחרים מותרים:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו כולן אסורין
ולא בטל ברוב. מדהוא בריה. וכלעיל סי' ט\"ו [ח']:"
+ ],
+ [
+ "והרוטב בנותן טעם
דאף ע\"ג שכל התערובות אסור מדאינו מכיר האיסור. אפ\"ה בשיש בהרוטב עם החתיכות ס' נגד האיסור. מותר הרוטב:"
+ ],
+ [
+ "שנתבשלו עם החתיכות
קמ\"ל דלא מבעיי' גיד דהו\"ל אבר שלם. מחשב ברי' ולא בטל. אלא גם חתיכה אפשר שלא תתבטל. כגון דהו\"ל חתיכה הראוייה להתכבד [כש\"ס ד\"ק ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו כולן אסורות
ואין חתיכת האיסור בטל ברוב. דחתיכה הראויה להתכבד לא בטל [ק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והרוטב בנותן טעם
אף שהתערובות אסור מדאינו מכיר האיסור. אפ\"ה הרוטב ניכר שאין בו איסור ומדיש ס' נגד חתיכת האיסור מותרת. ופסק הלכה בזה עי' בסוף פרקן:"
+ ],
+ [
+ "נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה
שכשאכל גיד הנשה של בהמה טמאה. פטור מכלום. למאי דקיי\"ל אין בגידין בנ\"ט. ולמ\"ד יש בגידין בנותן טעם. לוקה משום טמאה לבד ולא משום גיד:"
+ ],
+ [
+ "ועדיין בהמה טמאה מותרת להן
מדלא ניתנה התורה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו בסיני נאמר
אותו פסוק שמזהיר עליו מלאכלו:"
+ ],
+ [
+ "אלא שנכתב במקומו
דכשניתנה תורה. נכתב במקום המעשה. למה נאסר אחר מתן תורה. וקיי\"ל כחכמים. [אמר המפרש מאחר שראיתי שרבינו הר\"ב ז\"ל החל להביא לעיל כמשנה ה' כללי איסור והיתר ובטולן. לכן אמרתי לילך בעקבותיו גם אני. אולם לאשר הביא הכל בקצירת האומר מאד. וגם כמה דברים לא הזכירם כלל. ובל\"ז (בכמה) [בשני] דברים אחמ\"כ אינן אליבא דהלכתא. לכן אמינא. אפתח אנא פתחא לנפשאי בס\"ד. לסדר כל הענינים כראוי באר היטיב. וד' יהיה לי לתשועה לבאר כל הסתעפות עניינים אלה בקיצור מדוייק. וכאשר מורין בבי מדרשא כוותן. ורק לבלי להפסיק בין הפרקים שם בהרחבה כזו. לכן הבאתים כאן בסוף הפרק. ונאמר כי ביאור זה נחלק לג' חלקים. א) צריך לבאר איזה דבר בטל ברוב ואיזהו שבטל בטעם. ב) באיזה אופן יתבטל הטעם. ג) איזה דברים הם שאינן בטלין כלל. ונחל בעזהש\"י].
א) [דברים שבטלים ברוב או בטעם]. יש בעניין זה ד' אופנים. (א) יבש ביבש שנתערבו מין במינו. ולא נתבשלו יחד. בטל ברוב. ואפילו מדרבנן סגי בהכי. מדלא יכול לבוא ע\"י בישול לנ\"ט [ק\"ט א']. ואפילו חד בתרי א\"צ. רק סגי בשיש משהו יותר בהיתר מבהאיסור [ש\"ך ק\"ט סק\"ו ופר\"ח שם. וכ\"מ במג\"א תנ\"ה סקט\"ו]. ומשכחת לה בב' חתיכות גדולות וא' קטנה. או אחד גדולה וב' קטנות. והב' הקטנות הם יחד יותר מהגדולה. אז כשאינו יודע איזה מהג' חתיכות הוא האיסור בטלה ברוב [וי\"ח]. ומותר אדם א' לאכול כולם זא\"ז. רק שלא יאכל כל הג' חתיכות בבת א'. דאז בולע וודאי איסור. וראוי להחמיר שלא יאכלם אדם א' אפילו זא\"ז. רק יאכלום ב' בנ\"א. ואם משליך א' או נתנו לנכרי. עדיף טפי. ודוקא כשאכלן כך מבלי שיבשלם. אבל אסור לבשלם יחד עד שיוסיף עד ס' נגד חתיכת האיסור. *) (וה\"ה ברוצה לבשל כל א' מהן לבד. יוסיף עד ס' נגד כל חתיכה. כדי שלא תתן טעם במים ובקדירה). מיהו בדיעבד אם בישל כל התערובות בקדירה א' אף אחר שנתבטלו ביבש ברוב. ואין ס' נגד חתיכת האיסור. אסור. דהרי יש כאן וודאי טעם איסור. אבל אם בישל התערובות בב' קדירות. מותר אף שאין ס' נגד החתיכה שבקדירה. מדכבר נתבטלו. ולרא\"ש אפילו בבישל כל התערובת בקדירה א' אחר שנודע התערובות ונתבטלה ברוב. מותר אפילו אין ס'. מדכבר נתבטלה אין כאן איסור. והכי קיי\"ל במקום הפסד [שם]. (ב) יבש ביבש שנתערבו מין בשאינו מינו [ומשכח\"ל נמי בשאינו יודע איזהו מהן הוא איסור]. מדאורייתא גם זה בטל ברוב אבל מדרבנן צריך ס'. גזירה שמא יבשלם ויתן טעם [ק\"ט ש\"ך סק\"י]. מיהו באיסור דרבנן באינו מינו יבש ביבש. בטל ברוב [ק\"ט ש\"ך סק\"ט]. וי\"א דעכ\"פ בכה\"ג צריך ס' מדרבנן [מנחת יעקב כלל ל\"ט סק\"י]. (ג) לח בלח מין במינו שנתערבו. מדאורייתא ברובא בטל. ומדרבנן צריך ס' אפילו לא נתבשלו יחד. דעכ\"פ מדמתערב יפה. הרי יהיב טעמא. וגזרינן אטו אינו מינו דאז טעם כעיקר דאורייתא. ואפילו למ\"ד לאו דאורייתא. גזרינן אטו בנתערב באינו מינו כזית בכדי אכילת פרס דהוי לכ\"ע דאורייתא. [ופרס הוא לרמב\"ם [פי\"ד ממ\"א] ג' ביצים. ולרש\"י [כריתות די\"ב ב'] ד' ביצים. וכזית הוא מעט פחות מחצי ביצה] [רמג\"א תפ\"ו]. אבל יבש ביבש מין במינו לא גזרינן אטו אינו מינו ואטו יבשלם. מדהו\"ל גזירה לגזירה [שפתי דעת ק\"ט]. ואפילו לח בלח במין במינו באיסור דרבנן. נמי צריך ס' מדרבנן [שם]. (ד) לח בלח שנתערב באינו מינו. מדאורייתא צריך ס' אפילו לא נתבשל יחד. דטעם כעיקר דאורייתא בכל איסורין. ולרש\"י ורמב\"ם [פט\"ו ממ\"א] רק בבו\"ח הוה טכ\"ע דאורייתא אבל בשאר איסורין אסור רק מדרבנן. ולא קיי\"ל כן [י\"ד צ\"ח].
ב) באיזה אופן יתבטל הטעם. (ה) זה אפשר ע\"י ג' אופנים. (א) ע\"י שהאיסור נטל\"פ בהיתר [י\"ד ק\"ג]. (ב) ע\"י טעימת קפילה עכומ\"ז [ר\"ל מבשל עכומ\"ז הבקי להרגיש הטעם]. (ג) ע\"י ביטול בס' [וסימן קנס]. שכך שיערו חז\"ל שרוב מאכלים כשנתבטלו בס' שוב אין נותנין טעם. אבל אנן לא סמכינן על טעימת קפילה. ואפילו הוא ג\"כ מסיח לפי תומו. וגם כשיש בו גם חזקת אומן לא מרעי אומנתיה. אפ\"ה לא סמכינן עליה [צ\"ח א' וב']. מיהו על ישראל סומכין. אפילו אינו קפילא. ואפילו בפחות מס' ואומר שאינו מרגיש טעם האיסור. מותר. וכגון דבר שנדר ממנו אדם. שנפל לתוך התבשיל [צ\"ח ורט\"ז בש\"ך סקכ\"ו]. או בחתך צנון בסכין של בשר [צ\"ו ש\"ך סק\"ה]. טועמו הישראל. וכשאינו מרגיש טעם איסור בו. שרי. ובמרגיש טעם האיסור. אפילו נתבטל כבר בס' אסור [צ\"ח ח']. (ו) בטול בששים שייך בכל האיסורים שבתורה. מיהו גם איסור דרבנן צריך ששים. מלבד כחל שבשלה עם שאר בשר. סגי בתשע וחמישים. ויש כמה טעמים בזה [סי' צ'. וצ\"ח ח']. ומלבד ביצה שיש בה אפרוח או שנמצא בה קורט דם. ונתבשלה עם שאר ביצים צריך ס\"א. משום דיש ביצים גדולים וקטנים. אבל בנתבשלה עם שאר תבשיל. סגי בס' [פ\"ו ה'. וצ\"ח ז']. ודוקא כשידוע שהיה הקורט דם שבביצה על קשר החלמון וגם על החלבון. דאל\"כ. אפילו נימא דם ביצים אסור מדאורייתא. וא\"כ אם היה הדם במקום שאסר. מדשדי תכלא בכולה. מחשבה כולה כדם. אפ\"ה גם בנתערב בחד בחד עם ביצה אחרת. ונטרפו יחד. גם בלא נתבשלו בטל. מדיש כאן ספק ספיקא. דשמא לא היה הדם במקום שאסרה כל הביצה. ושמא הביצה האחרת רבה עליה. והו\"ל ספק ספיקא נגד איסור תורה. ואף דעכ\"פ אף שיש רוב. אסור מדרבנן. כיון דליכא ס' נגד הביצה האסורה. אפ\"ה אינו רק ספק דרבנן. דשמא לא היה הדם במקום שנאסרה כל הביצה. וטפת הדם כבר נתבטלה. אולם בנתערב הביצה עם אינו מינו. כגון עם קמח. אז הו\"ל ספק דאורייתא. וצריך ס' נגד הביצה [ש\"ך ס\"ו סק\"י]. אמנם ביצה שמסופק בה אם היה הדם במקום שאוסרה. שנתערבה עם ביצים אחרים וקמח. אמרינן סליק את הקמח שהוא אינו מינו. כמי שאינו. ושאר הביצים שהן מינה רבין עליו ומבטלו. וא\"כ ליכא איסור תורה. ושמא לא היה הדם במקום שאוסר הביצה. והו\"ל ספק דרבנן ולקולא [הט\"ז ס\"ו סק\"ה]. ומכ\"ש בנתערבו תחלה הביצים לבד. ואח\"כ שמו התערובות בקמח. אף דליכא רק רוב קמח נגד הביצה האסורה. שרי. מדכבר נתבטל [משבצות שם]. וכל זה בנודע תערובות קודם שנתבשלה הביצה. אבל בלא נודע שנתערב האיסור רק אחר שנתבשלה התערובות יחד. אפילו לא נתערב הביצה האסורה רק עם אינו מינו. דהיינו בקמח לבד. אפ\"ה בטל ברוב. דהרי אף אם היה הדם במקום שאוסרה. ושדי תיכלא בכולה. ומחשב עי\"ז כאילו כל הביצה כולה דם. עכ\"פ הרי דם שבשלו אסור רק מדרבנן ומדיש ספק שמא לא היה הדם במקום שאוסרה הביצה. הדר הו\"ל ספק דרבנן אפילו למ\"ד דם ביצים דאורייתא. דרק כשלא נתערב אסורה מצד המנהג [שפתי דעת ס\"ו סק\"י]. (ז) כל האיסורין שמשערין בס'. משערין בכל מה שבקדירה. דאם הכל ס' נגד האיסור. מותר. ולעולם משערים ההיתר והאיסור כמו שבאין לפנינו. אף שנתמעטו בבישול [צ\"ט ד']. מיהו אסורי הנאה שנתנו טעם בקדירה. אף שאין ס' נגד האיסור ואסור באכילה. אעפ\"כ מותר בהנאה. דאין העכומ\"ז נותן יותר עבור שקבל הטעם [משבצות פ\"ז סק\"ב]. מיהו פשוט בבו\"ח שנתערבו. אף שאין העכומ\"ז נותן יותר עבור מעט החלב שנתערב בהבשר. או בעבור שהגיסו בהבשר בכף תולבת. על כ\"פ מדאין ס'. הבשר בעצמו נאסר בהנאה. (ח) סוגר הדברים מהעניינים שדברנו. הוא שכל האיסורים בטלים מדאורייתא ברוב. חוץ מלח בלח באינו מינו. דמדאורייתא צריך ס'. וכל האיסורים צריכין מדרבנן ששים חוץ ממין במינו שנתערב יבש ביבש. שגם מדרבנן בטל ברוב. אבל יש שאמרו רבנן שאינן בטלין כלל. וכמו שנבארם בחלק ג'. אבל כל זה מדרבנן. דמדאורייתא כל האיסורים שבעולם בטלין ברוב או בס'. וכלעיל [וכפרי חדש ק' סק\"ג].
ג) דברים שאינן סותרין אף שנתבטל הטעם. (ט) יש דברים שהצריכו חכמים בהן לבטולן יותר מס' בין בלח בין ביבש. כשנתערבו במינן. וזה משום דחמיר איסורן. ואלו הן. התרומה. והחלה. והבכורים בטלין במינן. בק\"א [ערלה פ\"ב מ\"א. וי\"ד שכ\"ג א']. ערלה וכלאי כרם בטלין במינן בר\"א [שם]. אבל בשאינן מינן דין כל אלו כשאר אסורין. ובטלין בס' [רמב\"ם פי\"ג מתרומות ה\"ב. וי\"ד שכ\"ג]. (י) יש דברים שבמינן אינן בטלין מדרבנן ואפילו באלף. ושלא במינן בטלין בס'. ואלו הן. השביעית [רמב\"ם פט\"ו ממאכלות ה\"ח]. טבל ויי\"נ [ע\"ז דע\"ג ב']. אבל סתם יינן בטל בס' אף במינן. ובלבד שיוליך הנאה לים המלח [ש\"ך קל\"ד סקט\"ו]. אמנם יין אף דלפי מה שאמרנו דכשנתערב באינו מינו בטל בס' [וכש\"ך קל\"ד סקכ\"א]. עכ\"פ בנתערב יין במים בטל בששה חלקים [שם]. וי\"א דאף בנתערב בשאר משקין. כל שנפסד טעם היין בהתערובות. בטל בו' חלקים [י\"ד קי\"ד הט\"ז שם סק\"ד. וכן כ' רמג\"א סי' ר\"ב סק\"ג. ור\"ד סקט\"ז]. דבר שיש לו מתירין . ג\"כ רק במינו באלף לא בטל. אבל באינו מינו בטל בס' [ק\"ב]. (יא) מיהו כל איסורין שאוסרים ע\"י טעמן. ר\"ל שמתבטלין בס' בכל גוונא. כמו שבארנו בחלק ב'. באלו אזלינן במין במינו שלהן בתר טעמא . דכל השוה להאיסור בטעם נקרא מינו. אבל אותן האיסורין שצריך לבטולן מדרבנן יותר מס'. ככל האיסורין שזכרנו בזה החלק. כתרומה וכו' עד דשיל\"מ. בכולן אזלינן בתר שמא . דרק השוין בשמא נקרא מינו [ש\"ך צ\"ח ורפ\"ח שם. וק\"ב ש\"ך סק\"ג]. (יב) יש איסורין שהחמירו בהם חז\"ל ואמרו שאין מתבטלין אפילו באלף. בין בנתערבו במינן או שלא במינן. בין בלח או ביבש. והן עשרה דברים. ואלו הן (א) דבר חשוב [ק\"י ש\"ך סק\"א]. (ב) בעלי חיים. אפילו קטן וכחוש [שפתי דעת ק\"י סק\"ז]. (ג) בריה [תנאיה מבוארים בסי' ק']. (ד) חתיכה הראויה להתכבד [עי' תנאיה בסי' ק\"א]. (ה) דבר המעמיד. כשאסור מצד עצמו [פ\"ז ש\"ך סק\"ל ול\"ה. אמנם לרמג\"א [א\"ח תמ\"ב סק\"ט] מעמיד מדאורייתא לא בטל. דהו\"ל כאילו הוה האיסור בעין. ולחק יעקב גם זה רק מדרבנן לא בטל. מיהו בזה וזה גורם. גם דבר המעמיד בטל [רמג\"א שם]. וי\"א דכל האיסורין שאוסרין במשהו. אם העמידו בצירוף היתר. אף שנסתלק אח\"כ האיסור והו\"ל רק זוז\"ג. אפ\"ה אסור [א\"ח תמ\"ה רמג\"א סק\"ה וסק\"ו]. (ו) כל דעביד לטעמא לא בטיל. אם הוא אסור מעצמו וחריף. [צ\"ח הט\"ז סקי\"א]. אמנם לפר\"ח ולכרו\"פ [שם סקכ\"ז]. כל דלטעמא עביד מדאורייתא לא בטל. אבל לש\"ך [צ\"ח סקכ\"ט]. גם הוא רק מדרבנן. (ז) חזותא [י\"ד סי' ק\"ב א'. וא\"ח (קי\"ג) [תי\"ג] ג']. ולפר\"ח [שם סק\"ה]. אין חזותא אוסר עד שיהא עשוי לחזותא. ונתנו למאכל אדעתא דחזותא. ולמנחת יעקב [כלל ע\"ד ה'] חזותא אינו אוסר במאכל. ורק בבגד אוסר הצבע שנצבע באיסור. ובמשבצות [בי\"ד ק' א'] קיהה בדבריו. ובאיסור דרבנן אינו אוסר חזותא [נדה (ד\"ט) [ד\"ס] ב' וב\"ק דק\"א] ורק בנולד שהחמירו כבדאורייתא. (ח) חמץ בפסח [א\"ח תמ\"ז]. (ט) ע\"ז או תקרובת שלה [י\"ד ק\"מ]. (י) הקדש ר\"ל נתחי הקרבנות [ועי' יבמות דפ\"א ב' ורש\"י שם. ועי' ברמב\"ם פ\"ו מפסוהמו\"ק]. [ונ\"ל הטעם משום חשיבות. ועי' תוס' חולין [ד\"ק ע\"א ד\"ה ושאני]. אבל אי\"ל משום דאפשר למתשל עלה לא בטל [כתוס' כריתות י\"ג ב' ד\"ה ארבע] ואף אחר שנזרק דמן ישנן בשאלה [כר\"ן נדרים דע\"ח א' ד\"ה לומר]. דא\"כ תרומה נמי ישנה בשאלה. אע\"כ דעכ\"פ לא מצוה לאתשולי עלה [כנדרים דנ\"ט א']. א\"כ מי גריעי קדשים מתרומה. וכמ\"ש הר\"ן שם]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל הבשר
של בהמה חיה ועוף:"
+ ],
+ [
+ "אסור לבשל בחלב
לישנא דקרא נקט. דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו. ור\"ל הכא. דאסור לאכלו כשהוא מבושל בחלב. אבל בשר בהמה אסור מדאורייתא. ובשר חיה ועוף אסור לאכלן רק מדרבנן. מיהו דוקא לאכלן. אבל לבשלן בחלב. או ליהנות מבשולן בחלב. דוקא כשהבשר והחלב שניהן מהבהמה טהורה. אסור מדאורייתא. אבל בשר חיה ועוף אפילו בחלב טהורה. מותר לכתחילה לבשלן ולהנות מבשולן [י\"ד פ\"ז ג']. ואין לחוש למראית עין שיחשבו שמבשל בשר בהמה. דבשר חיה ועוף ניכרים [כלבוש שם]. ואילה\"ק דעכ\"פ כיון דבאיסור דרבנן נמי חיישינן למראית עין [כא\"ח תרע\"א ח']. א\"כ ה\"נ יחשידוהו שמבשלן לאכלן. ואי\"ל דרק שיחשדוהו שכבר עשה עבירה. או שעושה השתא עבירה חיישינן למראית עין. משא\"כ הכא אף שעושה פעולה שנוכל לדונה שמכין א\"ע לעשות עבירה. עכ\"פ כיון דלהבא הוא. דניחש שיחשדוהו שיעשה עבירה להבא. לא חיישינן. ליתא. דהרי לא תצא בהמה בשבת בזוג שבצוארה. מדמחזי כאזלא לחינגא [כא\"ח ש\"ה י\"א]. והרי התם להבא הוא שיחשידוהו שמוליכה למכרה. ואפ\"ה חיישינן. ונ\"ל דדוקא כשהפעולה שעושה מצוי לאיסור טפי מלהיתר. כיציאת בהמה בזוג. דמצוי טפי שעושה כן שישמעו הקונים קול הזוג וידעו שרוצה למכרה. להכי חיישינן לחשדא. אבל הכא. וכי כל המבשל לצורך אכילת עצמו מבשל. ולא להאכיל לאחרים או לכלבים. תדע. דאל\"כ כל דבר האסור באכילה יהיה אסור נמי לבשל מה\"ט. שיחשידוהו שלאכילתו מבשל [ועיין מש\"כ ב?קופת הרוכלים ?בס\"ד דף י\"א ע\"ב] וכן יש להביא ראיה מחולין [פ\"ב מ\"י] סי' ע\"ג וע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מבשר דגים וחגבים
דמותר באכילה אף מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ואסור להעלותו עם הגבינה על השלחן
תנא בישול לרבותא דהיתירא דבשר דגים. ותנא העלאה לרבותא דאיסורא דשאר בשר. דאפילו בשר עוף דאסור רק מדרבנן. אסור להעלות עם הגבינה על השולחן. דגזרינן שמא יעלה בשר בהמה בכלי ראשון על השולחן. ויאכלנו ביחד עם הגבינה מכלי ראשון. דאסור מדאוריתא. דהו\"ל כמבושל [פ\"ח]. [ואילה\"ק עכ\"פ הו\"ל גזירה לגזירה. דנגזר עוף אטו בהמה והעלאה אטו אכילה. וכדאמרינן בש\"ס [ק\"ד ב'] גזירה העלאה אטו אכילה. וצ\"ל דלשון גזירה דנקט הש\"ס לאו דוקא. והעלאה אטו אכילה לא מחשב גזירה]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מבשר רגים וחגבים
דהרי אפילו באכילה נמי מותר. ואיידי דרישא דנקט לשון בישול כסי' ב'. נקט נמי הכא בכלל ללשון בשול:"
+ ],
+ [
+ "מותר בבשר דגים וחגבים
כגון שיש הוכחה שנדר רק מבשר בהמה [ועוף]. מיהו לדידן דגים לא נקראו בשר. ומותר בהן בכל גוונא. דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם [י\"ד רי\"ז הט\"ז סק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לא עולה ולא נאכל
נ\"ל דנקט ולא נאכל. אף דכ\"ש הוא וממילא נשמע. דכיון דלא עולה כ\"ש דלא נאכל. אבל אתא לאשוויי לא עולה ללא נאכל. דכמו בלא נאכל מודו ב\"ש דאפילו בצונן. ה\"ה בלא עולה אפילו בצונן אסור. ולא אמרינן גזירה לגזירה הוא. וכלעיל]:"
+ ],
+ [
+ "ומחומרי בית הלל
הא קמ\"ל דת\"ק ר' יוסי הוא. וה\"ק ר' יוסי. כל הבשר אפילו של עוף אסור להעלות עם הגבינה לשולחן. משום דב\"ש וב\"ה פליגי בה. והרי הלכה כב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בשולחן שאוכל עליו
דרק שם חיישינן שיערבם רותחין ויאכלם."
+ ],
+ [
+ "נותן זה בצד זה ואינו חושש
למראית עין. שיחשבו שיאכלוני יחד. או אינו חושש שיטעה עי\"ז לאכלם יחד. ובלבד שלא יגעו זב\"ז. וכמ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "צורר אדם בשר וגבינה במטפחת
טוך:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יהו נוגעין זה בזה
וכשנגעו זה בזה ואחד מהן לח וצונן. צריך להדיח מקום נגיעתן יחד [ש\"ך צ\"א סק\"א]. וכשאחד מהן שמן. שומן מסרך סריך ובעי שפשוף היטב [תורת הבית קי\"ב א']. וה\"ה כשנגע בשר או גבינה בפת. ורוצה לאכלו עם מין אחר ממין שנגע בו. נמי דינא הכי [צ\"א ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר שני אכסנאין
שסתם אכסנאין אין מכירין זה את זה:"
+ ],
+ [
+ "ואין חוששין
אין לחוש שיאכל זה משל זה דאין מכירין זא\"ז. אבל במכירין זה את זה. אפילו מקפידין זה על זה. חיישינן שיאכלו יחד. מיהו בהניחו ביניהן להכירא. דבר שאין דרך להביאו על השולחן. או שדרך להביאו אבל אין משתמשין בו בשעת אכילתן. מותרים לאכול יחד אפילו מכירין זא\"ז [פ\"ח ב']. [ואין לדקדק. דטפי הוה שייך למנקט הך דרשב\"ג במשנה א'. דנמי מיירי בחשש אכילה. דנ\"ל דנקט למלתא דרשב\"ג הכא. לאפוקי מת\"ק דמ\"ב. דמשמע מדבריו דרק בנגיעה אין חוששין שיגעו זב\"ז במופרשין זמ\"ז. אבל בחשש אכילה אפילו מופרשין חיישינן שיאכלם יחד. וכמשנה א'. להכי קמ\"ל רשב\"ג דלא מבעיי' לנגיעה אין חוששין כשמופרשין. אלא גם לאכילה אין חוששין כשמופרשין זמ\"ז. דהיינו באין מכירין זא\"ז. ומשנה א' דתנא אסור לעלותן. מיירי במיוחדין לאדם אחד. או במכירין זא\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "טיפת חלב שנפלה על החתיכה
על חתיכת בשר שבתוך קדירה רותחת:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בה בנותן טעם באותה חתיכה
ר\"ל שאין בחתיכה ס' נגד הטיפה שנפלה עליה:"
+ ],
+ [
+ "אסור
ואפילו היו עוד חתיכות בקדירה. רק שחתיכה זו שנפלה עליה הטיפת חלב. היתה מונחת על חתיכה אחרת שמקצתה חוץ לרוטב. ועי\"ז החתיכה שנפל עליה הטפה היתה כולה חוץ לרוטב. אם לא הגיס ג\"כ ולא כסה הקדירה מיד אחר נפילת הטפה. ג\"כ כך הדין. שצריך שיהיה באותה חתיכה ס' ואין השאר שבקדירה מצטרף לבטל הטיפה. וכשאין בה ס'. שאר החתיכות מותרות. רק שאותה חתיכה שהיתה מונחת עליה החתיכה שנאסרה. ונגעה בה. נאסרה כדי נטילה במקום נגיעתה [כדי נטילה הוא כעובי רוחב אגודל [ק\"ה ס\"ד]. ולר\"ן חולין [דרצ\"ד א']. כדי נטילה הוא רק קצת עב יותר מקליפה]. ודוקא כשהחיכות כחושות. דכל חם בחם בלא רוטב. דוקא כשהאיסור אסור מחמת עצמו כנבילה. או בשר חם שנגע בגבינה חמה. אוסר כולו. דגם בב\"ח מחשב איסור מחמת עצמו. ולא בקאינן גביה לחלק בין כחוש לשמן כבכל איסור מחמת עצמו. אבל הכא שהחתיכה העליונה אינה אסורה מחמת עצמה. רק מחמת שבלעה חלב. בקאינן גבה לחלק בין כחוש לשמן. דהחלב שבלעה מחשב איסור כחוש. ואם היא עצמה ג\"כ כחושה. וגם החתיכות שאצלה כחושות. אינה אוסרת לחתיכה שנגעה בה רק כדי נטילה. אבל אם אחד מהחתיכות שמינה אז אוסרת לחתיכה שנגעה בה כולה [ש\"ך ק\"ה סקי\"ז ושפתי דעת שם]. מיהו אם ניער או כיסה הקדירה אחר זמן מה אחר נפילת הטיפה. אפילו היו החתיכות כחושות צריך שיהיה ס' נגד כל החתיכה שנפל עליה הטיפה. [ואילה\"ק למה בנפלה הטיפה על חתיכה שכולה חוץ לרוטב נאסרה כולה. הרי כל חתיכה צלוייה. מלוחה. אפויה [וסי' צמא]. כשהן חמין ונגע בהן איסור כחוש. והן ג\"כ כחושין לא נאסרו רק כדי נטילה [כסי' ק\"ה ס\"ה]. והרי טפת חלב איסור כחוש הוא. ומדסתם התנא. משמע אפילו החתיכה נמי כחושה. ואי\"ל דהכא שאני דהחלב איסור צלול. ליתא דהרי אף באיסור צלול אמרינן בנטף רוטבו על החרס חם וחזר אליו סגי בנטילה [כפסחים פ\"ז מ\"ב]. ואי\"ל דהכא שאני. מדנגע האיסור דהיינו החלב בהחתיכה שתוך הקדירה. ועי\"ז נבלע יותר בעומק החתיכה ע\"י הבל הקדירה. [כמשבצות צ\"ד סק\"א]. ליתא. דהרי אף בכה\"ג א\"צ הכא יותר מכדי נטילה [כסי' ק\"ה. ס\"ד]. י\"ל דהכא דאיכא תרתי. שהאיסור צלול. וההיתר תוך הקדירה. אוסר כולו. מיהו לדידן דלא בקאינן לחלק בין כחוש לשמן. בלא\"ה לא ק' מידי. דאף דהבשר כחוש. כיון דחתיכת בשר חם שנגע בחלב חם. מחשב כאיסור מחמת עצמו. והרי בכה\"ג אפילו כחוש אסור לדידן [כש\"ך ק\"ה סקי\"ד]. ודלא כמשמע לכאורה מש\"ך צ\"ב סק\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ניער את הקדרה
מיד אחר שנפלה הטפה על החתיכה. ניער הקדירה שתבוא החתיכה שנפל עליה תוך הרוטב. וה\"ה בכיסה הקדירה מיד:"
+ ],
+ [
+ "אסור
דמדניער מיד. הכל מצערף לבטל החלב. [וכל זה לר\"י בתוס'. דמתניתין מיירי שנפלה הטיפה על חתיכה שכולה חוץ לרוטב. אבל לרש\"י מיירי מתניתין אפילו בנפלה הטיפה על חתיכה שמקצתה חוץ לרוטב. ויש לכל אחד מהפירושים קולא וחומרא. לרש\"י קולא. דכשאין בכל הקדירה ס\"י נגד הטיפה שנפלה על חתיכה שקצתה תוך הרוטב. ולא ניער ולא כיסה. אז רק החתיכה אסורה. ושאר שבקדירה מותר. ולר\"י בכה\"ג הכל אסור מדמקצתה תוך הרוטב [דלא כרט\"ז צ\"ב סק\"ב]. ולרש\"י חומרא. דכשאין בחתיכה זו ס' נגד הטיפה. רק יש בכל הקדירה ס' נגד הטיפה ולא ניער ולא כיסה מיד. לרש\"י נאסרה החתיכה מיד. ואם אח\"כ ניער וכיסה. צריכין שאר החתיכות ס' נגד החתיכה. ולר\"י הכל מצטרף לבטל הטפה. מדמקצתה תוך הרוטב. ולהט\"ז קייל כרש\"י. ולש\"ך ולפר\"ח רוב הפוסקים ס\"ל כר\"י [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הכחל
דדי הבהמה. ואפילו של קטנה שלא הניקה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "קורעו
שתי וערב:"
+ ],
+ [
+ "ומוציא את חלבו
ע\"י שמטיחו בכותל. או ע\"י שנותנו במכבש. או שמקרעו שתי וערב בהרבה מקומות. ואז מותר לדידן לצלי אפילו לכתחילה. אבל אם בישלו. רק בהפסד מרובה מותר. אפילו בבישלו עם בשר. מיהו הצולאו מותר לצלותו בשפוד שצולה בשר. ולתתו אח\"כ אף כשעדיין חס בכלי בשר. רק שאחר צלייה לא יבשלנו לכתחילה. ובדיעבד מותר [צ']:"
+ ],
+ [
+ "לא קרעו
כדינו:"
+ ],
+ [
+ "אינו עובר עליו
משום בו\"ח. אבל עכ\"פ אסור אפילו בישלו לבדו. עד שיהא חמשים וט' במים נגד הכחל [ש\"ך צ' סקט\"ז] אז מותר גם הכחל. אבל בצלאו בלי קריעה מותר בדיעבד כשצלאו לבדו [צ' ב']:"
+ ],
+ [
+ "הלב קורעו ומוציא את דמו
קודם מליחה. ואח\"כ מותר לבשלו. ובלא קרעו. וכבר מלחו או צלאו. קרעו אח\"כ ומותר. דע\"י מליחה או צליה לא בלע. דכבולעו כך פולטו. ואע\"ג דעכ\"פ הדם בעין מקובץ בחללו. ובדם בעין שנפל על בשר בשעת מליחה. הרי לא אמרינן כבולעו כך פולטו. עכ\"פ שאני לב דשיע וחלק. ואינו בולע במליחה וצלייה אפילו דם בעין [ש\"ך ע\"ב סק\"ג]. והמנהג להתיר גם הבשר שנמלח עמו. דדם המכונס תוך הלב הו\"ל לגבי שאר החתיכות כדם פלוטה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא קרעו
ונתבשל או נמלח כך:"
+ ],
+ [
+ "אינו עובר עליו
דדם שבשלו או מלחו אסור רק מדרבנן. אבל עכ\"פ נאסר הלב [כך הסכמת רוב הפוסקים [תוס' חולין ק\"ט א'. וק\"כ ע\"א. וקי\"א א'. והט\"ז סי' ס\"ט סקכ\"ד. וש\"ך שם סקמ\"ב. ופר\"ח שם]. מיהו לרש\"י חולין [שם]. ולרמב\"ם [פ\"ו ממאכלות ה\"ו וכפי שיטת רמ\"מ שם]. דם שבשלו או מלחו ואכלו חייב כרת. והכא להכי אינו עובר עליו. מדאיירי בלב עוף שאין בדמו שבלב כזית. ונקט תנא בעוף לאשמעינן דיוקא. דאפ\"ה אסור הוא. דחצי שיעור אסור מן התורה. ועי' בפרי מגדים בפתיחתו למליחה בעיקר א'. דאף דקיי\"ל דם שבשלו או מלחו אסור מדרבנן אפ\"ה אין להקל בכל ספקותיו]:"
+ ],
+ [
+ "אינו עובד בלא תעשה
ר\"ל אינו יכול לבוא לידי לא תעשה. דאי נמי אכיל ליה אינו עובר בלאו. ואילה\"ק למה ליה הארכת לישנא. טפי הול\"ל האוכל עוף בחלב פטור. ותו דאין כאן מקומו סמוך ללב שלא קרעו. נ\"ל דקמ\"ל תנא דלא תקשה למה צריך לקרוע הלב קודם מליחה. הרי מדשיע וחלק לא בלע. ואי\"ל שמא ישכח ויאכלנו אח\"כ עם דמו. הרי נמי אי אכיל ליה לא עבר אדאורייתא. דדם שמלחו מדרבנן. ונחשב כס' דרבנן דלקולא. דוגמת מ\"ש רט\"ז [רסי' צ\"א] דכל שבדיעבד מותר לא חיישינן לכתחילה שמא ישכח. להכי קאמר שפיר בסמוך לו. המעלה את העוף וכו'. ור\"ל הרי גם בשר עוף בגבינה נמי אי ישכח ויאכלנו לא עבר אדאורייתא. ואפ\"ה אסור לכתחילה להעלותם [כמ\"א]. אע\"כ דדוקא היכא דבדיעבד לא עבד אפילו איסור דרבנן. לא חיישינן לכתחילה שמא ישכח. משא\"כ הכא דאי משתלי עביד איסור דרבנן. אסור להכניס א\"ע בספק דרבנן לכחחילה. ותו דמדמצוי כך לא מחשב ספק כלל. דהרי תולין במצוי אפילו להקל באיסור דאורייתא במשגרן כרעיה לאחורה [כי\"ד ל\"ב ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מותר לבשל ומותר בהנאה
ועכ\"פ מפני מראית עין אסור שיחשדוהו שמבשל בשר טהור. ונפקא מינה דבעשה היכר שרי [פ\"ז]. מיהו בשאפשר שיחשדוהו שעושה רק איסור דרבנן. שרי בצנעה. דאע\"ג דכל שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסר [כשבת קמ\"ו ב']. זהו רק באיסור דאורייתא [כא\"ח רמ\"ג בט\"ז סק\"ג. ומג\"א ש\"א סקנ\"ו. ועי' תוס' כתובות ס' ע\"א ולתוספות ע\"ז [די\"ב א'] בשם רבינו ניסים גאון לא קיי\"ל כן אפילו באיסור דאורייתא. וכ\"כ הר\"ן פ\"ק דביצה [דקפ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "פרט לחיה ולעוף ולבהמה טמאה
שאינן נקראים גדי:"
+ ],
+ [
+ "תלמוד לומר בחלב אמו יצא עוף שאין לו חלב אם
ונפקא מינה בין ר\"ע לר' יוסי. חיה. דלר\"ע חיה מותרת מדאורייתא בחלב. ועוף ג\"כ לדידי' עכ\"פ מדרבנן אסר. וכדקאמר אחיה ועוף שניהן אינן מן התורה. משמע דעכ\"פ מדרבנן אסור. ולר' יוסי חיה אסור מדאורייתא. ועוף אף מדרבנן שרי. עוי\"ל דנ\"מ בהמה טמאה דלר\"ע שרי מדאורייתא ולריה\"ג מדאסור משום נבילה ויש לה חלב אם אסור. וקיי\"ל כר\"ע [פ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "קבת נכרי ושל נבלה
ר\"ל חלב שנמצא קרוש בקיבת עגל היונק ששחטו נכרי ששחיטתו כשאר נבילה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו אסורה
ולא קיי\"ל כן. אלא כל החלב שבקיבת נבילה שינקה מטהורה שרי. דלא כגופה מחשבה. וגם. לא חיישינן שהטהורה ינקה מטמאה מדלא שכיח כן. ועכ\"פ דין חלב יש לו אפילו הוא קרוש. ונאסר כשבשלו עם בשר [ש\"ך פ\"ז סקכ\"ה. והט\"ז שם סק\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "המעמיד בעור של קבה כשרה
שנתן עור הקיבה לתוך החלב כדי שעי\"ז יקרש החלב ויהיה נעשה גבינה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בנותן טעם
שאין בהחלב ס' נגד העור:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו אסורה
דאף דדבר המעמיד אפילו באלף לא בטל. היינו כשהדבר המעמיד אסור מחמת עצמו. כגון עור קיבת נבילה. ומשא\"כ בבשר וחלב שאינו אוסר רק ע\"י תערובתו [פ\"ז י\"א]. מיהו בשר שנתיבש כעץ שרי בדיעבד בהעמיד בו. אפילו אם הבשר היה מנבילה. וא\"צ לבטלו בס'. ורק לכתחילה אסור [שם] ועי' מ\"ש בדינים אלו מגבינת [בע\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "כשרה שינקה מן הטרפה קבתה אסורה
ר\"ל חלב שנמצא בקיבתה. וי\"א דלפי מאי דמסיק הש\"ס דהלכתא דכשרה שינקה מטריפה שרי. א\"כ לא קיי\"ל כמתני'. ואפילו נמצא החלב צלול. פירשא בעלמא הוא. ולא קיי\"ל כן. אלא בין קרוש בין צלול לכתחילה אסור. ובדיעבד שכבר נתערב או שכבר העמיד. מותר [פ\"מ ש\"ך סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שכנוס במיעיה
ונוהגין לאסור לכתחילה אפילו החלב קרוש. מדמחזי כאוכל מגוף הטריפה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב
משום סיפא. דבעי למנקט שהדם נוהג וכו'. תנא ליה הכא:"
+ ],
+ [
+ "חומר בחלב שהחלב מועלין בו
אף בקדשים קלין שאין בהן מעילה בחייהן. מדהן ממון בעלים. עכ\"פ יש מעילה באימוריהן לאחר שנזרק דמן:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין עליו משום פגול ונותר וטמא
באכלו בשוגג בטומאת הגוף. חייב ב' חטאות. משום חלב ומשום טומאה. וה\"ה באכלן פגול או נותר. חייב ב' חטאות:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין כן בדם
דממעילה מיעטיה קרא. ופיגול ג\"כ אינו חייב רק בשאכל דבר שניתר ע\"י עבודה שבדבר אחר. כגון שאוכל חלב מקרבן שנתפגל. הרי הדם כשנזרק מתיר החלב למזבח. משא\"כ דם מקרבן שנתפגל. הרי הוא מתיר א\"ע לזריקה. ומנותר וטומאה ג\"כ מיעטיה קרא בהדיא שלא יתחייב בו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "העור
שהופשט מבהמה והשאיר בהעור מחובר פחות מכביצה בשר שנטמא. שאינו מטמא אחרים. מדהוא פחות מכשיעור. אבל ע\"י שמחובר בהעור ששומר הבשר שלא יופסד. מצטרף העור להבשר. דכששניהן יחד כשיעור מטמא לאחרים:"
+ ],
+ [
+ "והרוטב
מיירי שהרוטב קרוש שאינה נאכלת בפ\"ע. לכן אמק\"ט אוכלין בפ\"ע. אבל מדעכ\"פ נאכלת עם הבשר מצטרפת לו לכשיעור:"
+ ],
+ [
+ "והקיפה
תבלין שבקדירה ג\"כ אין נאכלין בפ\"ע רק עם הבשר:"
+ ],
+ [
+ "והאלל
הוא כעין גיד רחב לבן וקשה שעובר תחת מפרקת הבהמה. ונקרא האארץ. אי נמי בשר שנפלט מהסכין כשהפשיט הבהמה. ונשאר מרודד מחובר בהעור. ולא חשיב אוכל בפ\"ע אפי' הוא כביצה. מדלא חישב רק שיאכל קצת מאותו בשר ולא פירש איזה קצת. ואפ\"ה מצטרף לשאר אוכלין לשיעור כביצה:"
+ ],
+ [
+ "והעצמות
שיש בהן מוח שהעצם שומרו:"
+ ],
+ [
+ "והגידין
המותרין באכילה. אבל אינן נאכלין בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "והקרנים
סמוך לעיקרן. מקום שחותכן ויוצא מהן דם:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין לטמא טומאת אוכלים
דכל אוכל שנטמא אינו מטמא אחרים אם אין בו כביצה [ועי' יבקש דעת סי' נ\"ב]. ולהכי כשיש בשר פחות מכביצה וחד מהנך דמתני' מחובר להבשר. והן יחד כביצה. מצטרף לטמא מאכלים אחרים. דאע\"ג דכל הנך לאו אוכל נינהו באנפי נפשייהו. עכ\"פ מדהו\"ל שומר להאוכל. או מדנאכלין עמו. מצטרפי מדאורייתא עם האוכל לטמא אחרים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא טומאת נבלות
דאם מנבילה הן. אין מטמאין בפני עצמן. וגם אין מצטרפין להשלים שיעור כזית מנבילה. שמטמא לאדם הנוגע או הנושא אותו. וגם אם באותו שעה שנטמא בה נגע בכלים או בגדים. נטמאו. ]עי' יבקש דעת סי' י\"ד]. משא\"כ הנהו אין דינן. כנבילה [והא דקאמר הכא דעצם נבילה אמ\"ט. מיירי באין בו מוח או בשר כזית. או ביש בו והוא סתום. דאל\"כ בחד מהנך אף דאין שומר מצטרף לטומאה חמורה [כחולין קי\"ז ב']. עכ\"פ כל כזית בשר נבילה העצם שבו מטמא משום שומר. כלקמן מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "השוחט בהמה טמאה לנכרי
ישראל ששחט בהמה טמאה לצורך נכרי:"
+ ],
+ [
+ "ומפרכסת
ר\"ל ועודה מפרכסת:"
+ ],
+ [
+ "מטמאה טומאת אוכלין
דבנגע בה אז טומאה נטמאה. ואע\"ג דאז אינה ראויה לאכילה. ואיך תהיה טמאה טומאת אוכלין. דהרי כל עוד שמפרכסת אסורה לנכרי. דהרי אפילו בהמה טהורה ששחטה. וחתך ממנה אבר בעודה מפרכסת. אז דוקא בנשחטה כהוגן מותרת לאכילת נכרי אחר שתמות. מדמותרת אז לישראל [ורק כל עוד שמפרכסת אסור הנחתך ממנו] אבל בלא נשחטה כהוגן. מדלא מהני שחיטתה לישראל. להכי בנחתך ממנה אז אבר בעודה מפרכסת אסורה גם לנכרי. גם אחר שתמות. [והרי להרמב\"ם גם בטהורה שנשחטה כהוגן. ונחתך ממנה בשר בעודה מפרכסת אסור לנכרי אף אחר שתמות. ומכ\"ש בטמאה אפילו נשחטה כהוגן ראוי שיאסר לנכרי מה שנחתך ממנה בעודה מפרכסת. אף אחר שתמות [כש\"ך כ\"ו סק\"ב]. עכ\"פ לענין טומאה אמרינן דמדנשחטה ע\"י ישראל. מחשבתו משוי לה אוכל. ובנגע בה טומאה בעודה מפרכסת מקבלת טומאה. אבל בשחטה נכרי אין מחשבתו משוי לה אוכל. דמדלא נצטווה הנכרי בשחיטה. להכי רק מיתתה משוי לה אוכל:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא טומאת נבלות
שאינה מטמאה כנבילה:"
+ ],
+ [
+ "או עד שיתיז את ראשה
דאז אפילו מפרכסת מטמאה כשאר נבילה:"
+ ],
+ [
+ "ריבה
ר\"ל ריבתה תורה:"
+ ],
+ [
+ "לטמא טומאת אוכלין ממה שריבה לטמא טומאת נבלות
דהרי כל הני דלעיל מטמאי טומאת אוכלין ולא טומאת נבילות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר האלל המכונס
אלל דהכא מיירי רק בבשר שנפלט מעצמו מהסכין כשהפשיט ונשאר אדוק בעור. וכינס כל החתיכות הקטנות ההם עד כשיעור כזית יחד. והן מנבילה. אז אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "חייב עליו
בנגע בהן ונכנס למקדש או אכל קודש חייב כרת [כך כתב רש\"י ור\"ב. ונל\"פ דכ\"ש בנשאן. ועי' לקמן סי' נ\"ז]. ואע\"ג דכל חד לחודא בעודו מחובר בעור. בטל לגבי עור ולא מחשב אוכל. עכ\"פ מדכנסו בידים מחשבתו משוי ליה אוכל. [והא דלא נקט טמא. ה\"ט דסד\"א דרק מדרבנן טמא. מיהו ודאי גם לענין טומאת אוכלין. אף דאין חייבין עליו על ביאת מקדש. עכ\"פ ס\"ל לר\"י דמדכנסו מטמאה טומאת אוכלין] מיהו באכלן אפי' לא כנסן חייב. דע\"י אכילתו אחשביה אוכל:"
+ ],
+ [
+ "אלו שעורותיהן כבשרן
שיטמא עורן אפי' אחר שהופשט. ואפי' בלי צירוף אוכל ממש. ואפי' טומאת נבילות מטמא:"
+ ],
+ [
+ "ועור חזיר של ישוב
אבל עור חזיר הבר. עורו קשה ואינו נאכל:"
+ ],
+ [
+ "ועור חטוטרת
בוקקעל:"
+ ],
+ [
+ "של גמל הרכה
כל זמן שלא טען עדיין משא:"
+ ],
+ [
+ "ועור הראש של עגל הרך
שיונק עדיין:"
+ ],
+ [
+ "ועור הפרסות
כל עור עצם הארכובה הנמכרת עם הראש:"
+ ],
+ [
+ "ועור בית הבושת
שסמוך לבית הרחם של נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "ועור השליל
עובר שנמצא במעי בהמה שנשחטה:"
+ ],
+ [
+ "ועור שתחת האליה
עור רך שבזנב לצד הגוף שאין שם שטר:"
+ ],
+ [
+ "ועור האנקה
איגעל :"
+ ],
+ [
+ "והכח
גאריל. והוא מין עקרב גדול מאד:"
+ ],
+ [
+ "והלטאה
איידעקסע:"
+ ],
+ [
+ "והחומט
שנעקקע . אבל שאר הד' מהח' שרצים אין עורן כבשר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר הלטאה כחולדה
דעורה אינה כבשר. וה\"ה שאר הד' דלא נקטינהו ברישא. רק הראשון מהח' שרצים נקט:"
+ ],
+ [
+ "וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה
ששטחן כדי להלוך בהן ולדרסן כשיעור זמן הילוך ד' מילין שאז מתעבדין קצת:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
דאז הו\"ל עור ולא מטמא תו כנבלה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מעור האדם
דבמעובד טמא מדרבנן. כדי שלא יעשה עורות אביו ואמו שטיחין לפרוס על המטה לנוי וכדי לזוכרן כל שעה. והרי מת אסור בהנאה. ולפיכך לפי חיבתן טומאתן [כידים פ\"ד ע\"ו. כך נ\"ל א). ועיין תוס']:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי אומר שמנה שרצים
האמורים בפרשת שמיני:"
+ ],
+ [
+ "יש להן עורות
ר\"ל אין עורותן כבשרן. ולא כת\"ק דחשב ד' מהן שעורן כבשרן:"
+ ],
+ [
+ "בטהורה ובטמאה
ר\"ל בין שהיא טהורה שחוטה. אבל המפשיט היה טמא. או שהיתה נבילה והמפשיט היה טהור. [כך כתב רש\"י ור\"ב. אבל הרמב\"ם [פ\"א מאה\"ט ה\"ו] משמע דטהורה וטמאה ממש קאמר. וכן משמע מתוספתא [פ\"ח] שכ' המפשיט בבהמה ובחיה ובטמאה כו' ולא בהזכיר בטהורה. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "בדקה ובגסה
ר\"ל או או:"
+ ],
+ [
+ "לשטיח
ר\"ל אם הפשיט העור לעשותו שטיח ומצע על מטה ושולחן. שאז עושה מתחילה חתך לאורך הבהמה. מן הצואר לאורך הבטן עד נקב האחוריים. ואח\"כ מפשיט הבהמה מב' הצדדים:"
+ ],
+ [
+ "כדי אחיזה
ר\"ל עד שהפשיט כדי אחיזה. שהוא שיעור ב' טפחים. עד אז הוה העור יד לבשר. וחבור עדיין להנבילה. שתטמא הנבילה לאדם המפשיט. כשנגע רק בהעור. ואם הבשר טהור והמפשיט טמא. נכנס טומאה להבשר מהמפשיט. אבל בשנפשט כבר יותר מב' טפחים. אין העור עוד חיבור להבשר להכניס או להוציא ממנו טומאה. [ולרמב\"ם פ\"א מאה\"ט ה\"י] השיעור ב' טפחים הוא עד ולא עד בכלל. וכן מסתבר לע\"ד. דהרי עד דסיפא. עד שיפשיט החזה. לכ\"ע עד ולא עד בכלל ב)]:"
+ ],
+ [
+ "ולחמת
שלויך בלי תפירה. דכשמפשיט לעשות חמת. אינו עושה החתך בתחלה לאורך הבהמה. אלא מפשיט סביב בעיגול מהתחלת הצואר עד הזנב. כדי שיהיה העור סביב שלם:"
+ ],
+ [
+ "עד שיפשיט את החזה
עד אז הוה העור יד וחיבור להבשר. להכניס או להוציא טומאה. משום שהחזה קשה להפשיט בדרך זה יותר מכל האיברים. ולהכי לפעמים כשמגיע להפשיטה שם מניחה כך שעה א'. וכשבתוך כך צריך לטלטלה. אוחזה בהעור המופשט ומטלטלה. והוה העור המופשט יד. אבל משהפשיט החזה. השאר נפשט מהר. ואין דרך להניחה בלי גמר ההפשט:"
+ ],
+ [
+ "המרגיל
שג\"כ מפשיט לחמת. אבל אינו מתחיל להפשיט מהצואר רק מהרגלים. ומפשיטן ג\"כ סביב בעגול. ואח\"כ מהזנב לצד הצואר:"
+ ],
+ [
+ "כולו חבור לטומאה
משום דהמרגיל מפשיט החזה לבסוף. לפיכך הוה חיבור עד שיפשיט כולו. [כך כ' רש\"י ור\"ב. ותמהני דא\"כ מרגיל נמי שעורו בחזה. ולמה חלקינהו תנא לב' בבי. ול\"מ נ\"ל דהמרגיל שמוציא העור כולו דרך מרגלות הבהמה [כרכ\"מ]. לפיכך אפילו כבר הפשיט החזה. עדיין קשה הפשיטו עד שהפשיט כולו והפריד העור מהבהמה. וכן משמע מרמב\"ם שם]:"
+ ],
+ [
+ "ליטמא ולטמא
אכולהו קאי ור\"ל כל השיעורים הנ\"ל הם ליטמא ולטמא. והשתא פליגי ר' יוחנן ורבנן בפירוש מלת כולו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי אומר אינו חבור
דמעצמו נפשט. להכי אפילו לא הפשיט עדיין הצואר. תו אינו חבור:"
+ ],
+ [
+ "עור שיש עליו כזית בשר
כזית נבילה במקום אחד. [ונ\"ל דהכא מיירי כשהכזית מכונס במקום אחד ואינו מרודד. דאל\"כ היינו אלל דמשנה א' דאמ\"ט כלל. אי נמי דהכא לא מיירי שנפלט הכזית מהסכין כשהפשיט. רק שנשך כלב הכזית בשר מהבהמה. וכשהפשיטה אח\"כ נשאר הכזית מדולדל בהעור. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "הנוגע בציב היוצא ממנו
ר\"ל אדם או כלי הנוגע בציב. וציב היינו כמין חוט ותלתול בשר היוצא מאותו בשר שמדובק בהעור. והציב אינו כזית בפ\"ע. אבל מעורה להכזית:"
+ ],
+ [
+ "ובשערה שכנגדו
ר\"ל או שנגע בשער שבהעור בחוץ כנגד אותו בשר:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דציב וודאי כבשר. וגם שער עכ\"פ הו\"ל שומר לבשר. דעור חלחולי מחלחלה [כחולין קי\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "היו עליו
על העור:"
+ ],
+ [
+ "כשני חצאי זיתים מטמא במשא
דהרי נשא כזית:"
+ ],
+ [
+ "ולא במגע
דב' נגיעות אין מצטרפות:"
+ ],
+ [
+ "בשני חצאי זיתים שתחבן בקיסם
שפענכען:"
+ ],
+ [
+ "והסיטן
נענען. דהיינו משא:"
+ ],
+ [
+ "שהוא טמא
וה\"ה באינן תחובין יחד. ונגע בהן דטמא. דס\"ל ב' נגיעות מצטרפות. דאי\"ל דס\"ל דב' מגעות אמ\"צ. רק בתחובים יחד בקיסום דא\"כ במשא נמי לא לטמא. דכל שלא בא לכלל מגע לא בא לכלל משא [כמשנה ה']:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהעור מבטלן
להכי בין במגע ובין במשא טהור:"
+ ],
+ [
+ "קולית המת
כל עצם חלול שיש בו מוח. קרוי קולית:"
+ ],
+ [
+ "וקולית המוקדשים
שהיה בו מוח של פגול או נותר. שגזרו בהן רבנן שיטמאו הידים משום גזירה שמא יותירו מהקרבן מחמת עצלות. או שמא יפגלוהו כדי לפסול הקרבן. כשישנאו את בעליו:"
+ ],
+ [
+ "טמא
דבמת לא מהני סתום. דהרי גם כשעורה מהעצם בלי מוח מטמא מדאו' במגע ובמשא. וכ\"כ במוקדשין ג\"כ העצמות אפי' בלי מוח מטמאים כששמשו לפיגול ונותר:"
+ ],
+ [
+ "קולית נבלה וקולית השרץ
שניהן נתמעטו בקרא שעצמותיהן לא יטמאו:"
+ ],
+ [
+ "סתומים טהורים
דאע\"ג דעצם שומר לטומאה שבפנים. עכ\"פ לא רבתה תורה שומר שיטמא רק בשאפשר שיגע בהטומאה גופה:"
+ ],
+ [
+ "מנין שאף במשא
שרץ בכל גוונא אינו מטמא במשא. רק אנבילה קבעי מניין וכו'. [אמנם תמוה לפע\"ד דקולית נבלה נקובה למה לא יטמא במשא ומה מניין דקאמר. ונ\"ל דעיקר הך מניין ארישא קאי. דקאמר דסתומין טהורין. ומקשה שפיר מניין דסתומין לא יטמא במשא. הרי עכ\"פ נשא נבילה. אלא דנטר תנא עד דסיים לכולא מלתא. והדר מקשה מניין דאף במשא. ר\"ל מניין דמשא שוה למגע בכל גוונא בין בנקובין בין בסתומין. וכן מוכח דאסתומין נמי קאי. מדסיים לא בא וכו'. והרי זהו בסתומין]:"
+ ],
+ [
+ "ביצת השרץ
בח' שרצים שמטמאין במותם כלעיל. יש בהם שלשה שמטילין ביצים. צב. לטאה. וחומט:"
+ ],
+ [
+ "המרוקמת
שנגע בה כשהיא שלימה. ואח\"כ כששברה ראה שכבר יש בה שרטוטי תואר אברי שרץ:"
+ ],
+ [
+ "
דבסתומה אי אפשר ליגע באפרוח שבפנים:"
+ ],
+ [
+ "עכבר שחציו בשר וחציו אדמה
מין עכבר שאינו פרה ורבה. רק גדל מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואילה\"ק מ\"ש מאזוב מדברי שאינו בכלל סתם אזוב שכתבה תורה. [בחולין פ\"ב ב'] ה\"נ האי עכבר וודאי אינו בכלל עכבר סתם שכתבה תורה. י\"ל שאני הכא דרביא קרא במלת בשרץ יתירה [כש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
נ\"ל דה\"ק. לא מבעיי' בנגע בחציו אדמה דטמא. מדסופו להיות בשר. אלא אפילו נגע בהאדמה שכנגד הבשר. ר\"ל סמוך להאדמה שסופו להתהפך לבשר. אפ\"ה טמא. מדהוא עם השרץ גוש א' יסמוך לו. א\"נ ה\"ק. לא מבעייא בנגע בהאדמה שמשוקע תוך השרץ בין ב' דפנותיו דטמא אלא אפילו נגע בהאדמה שכנגד הבשר מבחוץ נמי טמא. מדעכ\"פ סופו להיות בשר:"
+ ],
+ [
+ "האבר
אבר היינו ביש בו עצם בשר וגיד:"
+ ],
+ [
+ "והבשר
ר\"ל או בשר:"
+ ],
+ [
+ "המדולדלין
תלויין:"
+ ],
+ [
+ "בבהמה
שנתלשו מבעל חי. ועדיין מעורין במקצת. באופן שא\"א שיחזור להתדבק יחד ויתרפא. והרי אמה\"ח מטמא אדם וכלום כנבילה. ובשר שנתלש מהחי טהור לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "מטמאין טומאת אוכלין במקומן
ר\"ל אף שעדיין מעורין במקומן בבעל חי. אפ\"ה אם חישב להאכילן לאדם. מחשבו אוכל לק\"ט כשנגעו בטומאה. וגם חוזרים ומטמאין מאכלים אחרים. אבל טומאת אמה\"ח עצמו אין בהאבר עד שיתלש לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "וצריכין הכשר
ר\"ל אינן מקבלין טומאה עד אחר שהביא עליהם מים אחר שנדלדל. ככל מאכל שצריך הכשר:"
+ ],
+ [
+ "נשחטה בהמה
דאז אף שנשארו באיסור אכילה משום אמה\"ח. עכ\"פ נטהרו ע\"י שחיטה מטומאת אמה\"ח. דאין שחיטה עושה ניפול. והו\"ל כמחוברין אז:"
+ ],
+ [
+ "הוכשרו בדמיה
דאפילו לא באו במים אחר שנדלדלו. מקבלים טומאה. ככל בהמה שהוכשר בשרה לקבל טומאה ע\"י דם שיצא ממנה כשנשחטה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון אומר לא הוכשרו
ר\"מ ס\"ל דם מכשיר. אבל ר\"ש לטעמיה [פ\"ב מ\"ה]. דס\"ל רק שחיטה מכשרת דמשויא ליה אוכל. והכא הרי אין השחיטה מכשירה לאכילה. [כך מסיק הש\"ס הכא. ונ\"ל דאע\"ג דמודה דדם משקה הוא. וכיון שכן למה לא יכשיר. אבל ס\"ל דזהו דוקא דם חלל אדם. דהוא לבד נקרא משקה וכמ\"ש ודם חללים ישתה. והיקישא דעל הארץ תשפכנו כמים לא קבל מרבו:"
+ ],
+ [
+ "הבשר צריך הכשר
ר\"ל הבשר של אבר המדולדל. דאין בו טומאת נבילה. דמיתה עושה ניפול. והו\"ל כאילו נפרד כבר מהבהמה בחייה. שלא נעשה עמה נבילה כשמתה. ובשר הפורש מבהמה בחייה. טהור. אבל מקבל טומאה לאחר שיוכשר במים:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מטמא משום אבר נבלה
דמיתה עושה ניפול. והו\"ל כנפל ממנה האבר קודם מיתתה. ונ\"מ דבשר הפורש מאמה\"ח. טהור. וכזית בשר הפורש מאבר נבילה. טמא:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מטהר
אסיפא פליג. דקאמר ר\"מ דכשמתה הבהמה. הבשר מקט\"ו כשיוכשר. ועל זה קאמר ור\"ש מטהר. אפילו הוכשר אינו מקט\"ו. דס\"ל מיתה עושה ניפול. ואסור לעכו\"ם משום אמה\"ח. וא\"כ מדלא חזי לאכילה לשום אדם. לא מחשב אוכל לקט\"ו. וכ\"ש דפליג ברישא בעוד הבהמה חיה. מדאסור האבר לנכרי משום אמה\"ח. מכ\"ש דמה\"ט לא מחשב הבשר אוכל לקט\"ו. דכל המעורה במחובר כמחובר דמי [כעוקצין פ\"ג מ\"ח. כך מסקנת הש\"ס. ותימה על הר\"ב דפי' דלא כמסקנא. ועל רתיו\"ט דשתק ליה]:"
+ ],
+ [
+ "טהורין
אף שאין יכולין לחזור להדבק ולהתרפא:"
+ ],
+ [
+ "הבשר
שפירש אח\"כ מאבר המדולדל:"
+ ],
+ [
+ "טהור
דמיתה עושה ניפול. וכאילו פירש מחיים דמי. והרי בשר הפורש מחי טהור:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מטמא משום אבר מן המת
אף דמיתה עושה ניפול. ולא פי' ת\"ק בדבריו מאי נ\"מ אי נחשב להאי אבר כאמה\"ח או כאבר ממת. די\"ל דהנ\"מ לעניין בשר כזית הפורש מהאבר. וס\"ל כמ\"ד בש\"ס דהבשר הפורש מאמה\"ח טהור. והפורש מאבר המת טמא. או דהנ\"מ הוא לעניין עצם כשעורה הפורש מהאבר. וס\"ל כאידך מ\"ד בש\"ס דעצם כשעורה הפורש מאמה\"ח טהור. והפורש מאבר ממת טמא. אבל בשר הפורש מאמה\"ח ס\"ל דטמא רק בבשר הפורש מהחי ס\"ל ברישא דטהור. ולא בפירש מאמה\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מטהר
בכל גוונא. בין בבשר ובין בעצם הפורש מהחי. בשניהן מטהר ר\"ש. [כך מסקנת הש\"ס. ודלא כר\"ב. וכך פירשתי לפי' רש\"י ותוס' שם. אמנם ל\"מ הא דקאמר בש\"ס במסקנא כזית בשר ועצם כשעורה איכא בינייהו. ר\"ל דלת\"ק רק בשר הפורש מאמה\"ח טהור כמו בשר הפורש מהחי ברישא. אבל עצם כשעורה הפורש מאמה\"ח טמא. כר' נחוניא בש\"ס. ור\"ש ס\"ל דבין בבשר ובין בעצם הפורש מאמה\"ח טהור:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזרוע והלחיים והקבה
שניתן לכהן מכל בהמה שנשחטה:"
+ ],
+ [
+ "נוהגין בארץ ובחוצה לארץ
וקיי\"ל דאין נוהגין בח\"ל [י\"ד ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בפני הבית
בזמן שהמקדש קיים:"
+ ],
+ [
+ "חייבין במתנות
זרוע ולחיים וקיבה:"
+ ],
+ [
+ "תלמוד לומר
בחזה ושוק של קדשים:"
+ ],
+ [
+ "אין לו אלא מה שאמור בענין
דאותם מיעוט הוא. דהוה מצי למכתב ואתנם:"
+ ],
+ [
+ "כל הקדשים
קדשי מזבח:"
+ ],
+ [
+ "שקדם מום קבוע להקדשן
בין בהקדישן להביא בדמיהן קרבנות למזבח. או בהקדישן סתם למזבח. עכ\"פ מדיש בהן מום. הו\"ל כמקדיש עצים ואבנים לדמיהן למזבח. ואין בהן קדושת הגוף. רק קדושת דמים. ואע\"ג דכל המקדיש בעמ\"ו למזבח אפילו בהקדישו לדמיו עבר בלאו [כתמורה ד\"ו ב']. אפ\"ה קמ\"ל הכא האיך דינו:"
+ ],
+ [
+ "חייבין בבכורה
אם ילדו אחר שנפדו. וכדמסיק. ואף דנתעברו קודם פדיונן. אבל בילדו קודם פדיונן אז קדושת דמים מדחה הולד מבכורה [כבכורות דכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין לחולין להגזז ולהעבד
אחר פדיונן:"
+ ],
+ [
+ "וולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן
מלת לאחר פדיונן. אכולהו דתנא עד הכא קאי וכדאמרן. אבל קודם פדיונן. גזרינן קדושת דמים למזבח. אטו בהקדיש תמימים למזבח. והרי אפילו קדשי בדק הבית. דלא שייך בהו פסול מום. אסורים עכ\"פ מדרבנן בגיזה ועבודה [כבכורות דכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "והשוחטן בחוץ פטור
אפילו קודם פדיונן. ואפילו במום קל כדוק שבעין. דבנתהוו בבהמה שהוקדשה תמימה. היה חייב עליהן כששחטן בחוץ. אפ\"ה הכא שהקדישה במום כזה. פטור:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתו יפדו
דא\"צ העמדה והערכה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר
ואף בקדם מומן להקדישן. עכ\"פ בכור קדושתו בפטר רחם תליא אפילו נולד במומו. ובמעשר כתיב לא יבקר בין טוב לרע:"
+ ],
+ [
+ "או מום עובר להקדישן
והרי מום עובר כליתא דמי:"
+ ],
+ [
+ "וולדן וחלבן אסור לאחר פדיונן
מלת לאחר פדיונן אכולה דתנא עד הכא קאי. ודוקא שנתעבר הקרבן קודם פדיון קדש הולד:"
+ ],
+ [
+ "והשוחטן בחוץ חייב
דוקא בהומם בדוק שבעין. מדבכה\"ג בפנים אם עלו לא ירדו. אבל בשאר מומין דלא חזו כלל בפנים. פטור כששחטן בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ועושין תמורה
קודם פדיונן:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתו
מעצמן:"
+ ],
+ [
+ "יקברו
דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים. ותו דהרי צריכים העמדה והערכה:"
+ ],
+ [
+ "בכור
שהוא בעל מום:"
+ ],
+ [
+ "שנתערב במאה
שנתערב בק' בהמות של חולין. ומשכחת לה שלא ניכר הבעל מום. כגון שהיה לכולן מום שוה [תוס']. או שלא נודע שנתערב עד אחר שנשחטו והופשטו:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמאה שוחטין את כולן
ר\"ל בזמן שק' הבהמות שייכים לק' אנשים. אפילו שחטום כולן ביחד. וה\"ה בשייכים כולן לאדם אחד. ולא שחטן כאחת. דאז בכל שחיטה ושחיטה מצי לדחויי לכהן לומר זהו הבכור. רק תנא מלתא דפסיקא נקט:"
+ ],
+ [
+ "פוטרין את כולן
דבכל חד מצי למדחיה ולומר זהו הבכור שפטור מהמתנות. ומיירי בבכור שקבלו הכהן והומם ואח\"כ מכרו לישראל ונתערב. דאי בבכור שנתערב בעודו ביד ישראל. אמאי פטור ממתנות. לימא כהן ממ\"נ תתן לי המתנות. דאי בכור הוא. הרי כולו שלי הוא. ואי חולין הוא. תן לי המתנות:"
+ ],
+ [
+ "אחד שוחט את כולן
שכל הק' שייכים לחד ושחטן יחד. דבשחטן זא\"ז מדחהו מכל חד וחד ואומר זהו הבכור. דהממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "פוטרין לו אחד
ואפילו הוא היותר שמן. מצי לדחותו לומר אולי זהו הבכור:"
+ ],
+ [
+ "השוחט לכהן ולנכרי
בהמת כהן או בהמת נכרי. דאילו בהמת ישראל ששחטן לצורך נכרי. וודאי חייב במתנות דלא גרע משחטה לאכילת כלבים דחייב במתנות [כי\"ד סי' ס\"א ס\"ו]. [ונ\"ל דבזה מיושב התוספתא (פ\"ט דחולין) דקתני דהשוחט לכהן ולנכרי חייב במתנות. אע\"כ דתוספתא מיירי בששחט בהמת ישראל לצורך כהן ונכרי]:"
+ ],
+ [
+ "פטור מן המתנות
קמ\"ל אף דדין הכהן לתבוע המתנות מהטבח. אפ\"ה כששחט בהמת נכרי וכהן פטור הטבח:"
+ ],
+ [
+ "והמשתתף עמהן צריך שירשום
ר\"ל יעשה סימן. לפרסם שלהכי אינו נותן המתנות מדיש לאלה חלק בה. כדי שלא יחשדוהו:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמר חוץ מן המתנות
שמכר כהן לישראל בהמה בתנאי חוץ מהמתנות:"
+ ],
+ [
+ "פטור מן המתנות
ולא אמרינן דהמתנות שלקח הכהן והנכרי ממנה שלו הן. דהרי לא מכרן לו. ועכ\"פ לתחייב הלוקח ליתן לכהן מהבהמה דמי המתנות. קמ\"ל. מיהו אם המוכר ישראל הוה. מתחייב הלוקח. ועל השוחט רמיא למתבינהו [כרש\"י קל\"ד א' ד\"ה חוץ]. ואפילו אין להשוחט חלק בהבהמה. רק טובת הנאה לבעלים. שיתנם השוחט למי שירצו הבעלים [ס\"א]."
+ ],
+ [
+ "אמר
ישראל לחבירו טבח:"
+ ],
+ [
+ "נותנן לכהן
הלוקח חייב ליתנן:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מנכה לו מן הדמים
אין הלוקח מנכה להמוכר מהדמים מדידע לוקח כשקנה אותן שהמתנות ביניהן. ומיירי שאין ידוע כמה הן דמי מעים דאל\"כ נחזי אי דמי כולן או מקצתן נתן [כב\"ב צ\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "לקח הימנו במשקל
כל ליטרא מהמעים בכך וכך:"
+ ],
+ [
+ "נותנן לכהן
הלוקח נותנם להכהן. שהגזילה אצלו:"
+ ],
+ [
+ "ומנכה לו מן הדמים
שהרי מכר לו דבר שאינו שלו. וכל טבח שאינו נותן המתנות. שאר הבשר מותר. אבל מנדין אותו:"
+ ],
+ [
+ "שהמוציא מחבירו עליו הראיה
ולא דמי לספק לקט שחייב לתנו [כספ\"א דפיאה]. התם קמת ישראל בחזקת חיוב קיימי. משא\"כ הכא פרה של נכרי בחזקת פטור היתה. ואע\"ג דבחלה בספק נתגלגלה קודם שנתגייר או אח\"כ. חייב [כחלה פ\"ג מ\"ו]. התם חלה אסור לזר. משא\"כ מתנות מותרים לזר. והו\"ל רק ספק ממונא דהממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "מן הפרק של ארכובה עד כף של יד
עד ועד בכלל. דכל רגל יש בו ג' עצמות התחתון שבו הפרסות עד הברכיים נקראת ארכובה. למעלה ממנו שוק. למעלה ממנו קולית המחובר לעצם שבגוף. ומאלה נותן להכהן השוק והקולית של רגל ימין שלפניה:"
+ ],
+ [
+ "והוא של נזיר
ר\"ל וכך נותן ג\"כ הנזיר הזרוע בשילה משלמיו לכהן:"
+ ],
+ [
+ "שוק
דבכל השלמים ואפילו בשלמי נזיר הנ\"ל. צריך ליתן להכהן השוק ככתוב. וקאמר הכא דהיינו השוק והקולית הימיני של רגלים האחרונים [ושניהן יחד נקראים ג\"כ ירך]:"
+ ],
+ [
+ "עד סובך של רגל
ר\"ל עד התחלת הקולית. דס\"ל דא\"צ ליתן בשוק של שלמים רק עצם האמצעי הנקרא שוק [ומ\"ש ברתוי\"ט. דבזרוע פליג ר\"י ט\"ס וכן מוכח מדברי עצמו]:"
+ ],
+ [
+ "איזהו לחי
שצריך ליתן ג\"כ מכל בהמת חולין שישחט. כל לחי התחתון ועד היכן:"
+ ],
+ [
+ "מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת
ר\"ל עד טבעת הגדולה העליונה שבקנה. שהוא עגול כפיקה. ונקרא פיקה. מדהוא ככדור עגול נקוב באמצע. שתוחבים בו האורגים הפלך כשרוצים לטוות. והוא נקרא פיקה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ראשית הגז
כל הגוזז צאנו אפי' ק' פעמים. נותן מכל גיזה מתנה לכהן כפי השיעור דלקמן:"
+ ],
+ [
+ "נוהג בארץ ובחוצה לארץ
ונהגו להקל בה בח\"ל [י\"ד של\"ג]."
+ ],
+ [
+ "בחולין אבל לא במוקדשין
ואפי' בקדשי בדק הבית. דאסורים לגזזן רק מדרבנן. ומיירי שהקדיש חוץ מגיזה וחוץ מהכחישה שתכחיש ע\"י שיגזזה. דאז מותר לגזזה לכתחילה והגיזה שלו. אפ\"ה א\"צ ליתן ממנה לכהן. אבל קדשי מזבח. אפי' הקדיש חוץ מגיזה וכחישה. אפ\"ה פשטה קדושה בכולה. דהרי מתנה עמשכ\"ב. והוה כאומר רגלה של זו עולה. הרי כולה עולה דפשטה קדושה בכולה [כתמורה פ\"א מ\"ג] ואסור לגזזן מדאורייתא. ואם אעפ\"כ גזזן הגיזה להקדש."
+ ],
+ [
+ "מראשית הגז
נקט הנך. ששניהן נוהגין בבהמה:"
+ ],
+ [
+ "שהזרוע והלחיים והקיבה נוהגים בבקר ובצאן
כולל רחלים ועזים:"
+ ],
+ [
+ "במרובה ובמועט
ר\"ל אפי' לא שחט רק א':"
+ ],
+ [
+ "וראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלות
ה\"ה (בנקיבות) [בזכרים] כסוף פרקן. ורק לא בעזים ובקר:"
+ ],
+ [
+ "יחיה איש עגלת בקר ושתי צאן
אלמא דב' נקראים צאן. והרי כתיב ראשית גז צאנך תתן לו:"
+ ],
+ [
+ "חמש צאן עשיות
ר\"ל שמעשות בעליהן לקיים מצוה שלא היה מצווה עליהן בפחות ממספרם. והיינו על כרחך ראשית הגז. דאי מצות בכור או מתנות. הרי בתרווייהו כתוב שור דמשמע אפי'. אחד:"
+ ],
+ [
+ "רבי דוסא בן הרכינס אומר חמש רחלות גוזזות מנה מנה ופרס
ר\"ל שכל אחת נגזזת ממנה צמר במשקל מנה וחצי. דהיינו ק\"ן דינר. וכל דינר הוא משקל צ\"ו שעורות. שהן קווינט א'. נמצא שצמר כל אחת צריך שיהיה משקלו א' פפונט וכ\"ב קווינט [ועי' פירושינו שבועות פ\"ו מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים חמש רחלות גוזזות כל שהן
וקיי\"ל דהאי כל שהן היינו משקל י\"ב סלעים לכל כבש. דהיינו י\"ב לאטה [של\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וכמה נותנין לו
ר\"ל המחלק ראשית הגז מגיזה מרובה. כמה יתן לכל כהן:"
+ ],
+ [
+ "משקל חמש סלעים
הן ה' לאטה:"
+ ],
+ [
+ "ביהודה שהן עשר סלעים בגליל
דסלעים דגליל לא היו רק חצי דיהודה:"
+ ],
+ [
+ "מלובן ולא צואי
לא שיצטרך הישראל להלבינו. אבל יתן לו צמר שאינו מכובס. בשיעור שכשיכבסנו הכהן יהיה משקלו ה' לאטה:"
+ ],
+ [
+ "כדי לעשות ממנו בגד קטן
הראוי לשרת בבית המקדש. דהיינו אבנט שצריך למלאכתו ה' לאטה. [ותמהני שהאבנט שארכו ל\"ב אמה. ורחבו ג' גודלין [כירושלמי ספ\"ז דיומא. ורמב\"ם פ\"ח מכלי מקדש]. וכל חוט שבו כפול כ\"ד מצמר ופשתים יחדו. איך לא יהיה משקלו יותר מה' לאטה. ואפשר דבדיעבד סגי בארכו פחות מל\"ב אמה. וכן משמע מתוס' [ערכין דט\"ו ב' ד\"ה אבנט] שכתבו שמקיפו ב' פעמים סביבו. משמע לכאורה דכך אורכו]:"
+ ],
+ [
+ "תתן לו שיהא בו כדי מתנה
אבל השיעור מה יתן מכל גיזתו. אינו קבוע מדאורייתא. ורק מדרבנן שיעורו אחד מס' [של\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פטור
דקניי' בשינוי. והו\"ל כמזיק מתנות כהונה. או שאכלן דפטור מדיני אדם. מדהו\"ל ממון שאין לו תובעים:"
+ ],
+ [
+ "לבנו ולא צבעו חייב
דהרי בעינא הוא כדהוה:"
+ ],
+ [
+ "אם שייר המוכר
מהגיזה עצמה לעצמו:"
+ ],
+ [
+ "המוכר חייב
דא\"ל לוקח למוכר. ראשית של הכהן גבך הוא. דמסתמא לא זבן המתנות [כלעיל פ\"י מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח חייב
דא\"ל מוכר ללוקח ראשית של הכהן לא מכרתי לך. מדלא לקחת במשקל:"
+ ],
+ [
+ "שחופות
גרויע:"
+ ],
+ [
+ "זה נותן לעצמו וזה נותן לעצמו
דלבנות טובות משחופות. ושל נקיבות רך וטוב יותר משל זכרים. גם אסור להפריש מרע על יפה. כששניהן שלו [של\"ג סי\"ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בחולין אבל לא במוקדשין
אף דאין שלוח הקן נוהג רק באינו מזומן. אפ\"ה שייך במוקדשין. כגון שהקדיש עוף שברשותו. ואח\"כ ברח העוף. וחזר ומצאו רובץ על הקן. ואפי' בקדשי בדק הבית אינו נוהג:"
+ ],
+ [
+ "חומר בכסוי הדם משלוח הקן
נקט הנך ששניהן נוהגין בעופות:"
+ ],
+ [
+ "כגון אווזין ותרנגולין שקננו בפרדס
ר\"ל אפילו אווזים ותרנגולים דבייתות הן. אפ\"ה מדמרדו אח\"כ כאינו מזומן דמי. ואע\"פ שמצאן אחר מרידתן בפרדס שלו. אפ\"ה כיון שהפרדס כחצר שאינו משתמר. לא קנתה לו חצירו רק בעומד בצד החצר ואומר זכתה לי שדי [כח\"מ רס\"ח]. ולהכי הו\"ל אינו מזומן:"
+ ],
+ [
+ "וכן יוני הרדסיאות
כך נקראין מין א' של יונים פראים שנעשו בייתות. על שם הורדוס שהמציא לגדלן בביתו. וקמ\"ל דבין בתרנגולים שהן מין בייתות. או בהנך יונים שהן מין הפקר. לא תליא במין. רק לפי שהוא באמת. וה\"ה צפרים שקננו בטפיחין או אצל החלון. כל שלא זכה באם או בבנים חייב בשלוח [עי' בסרצ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "עוף טמא פטור מלשלח
דכתיב בתורה צפור. ורק טהור משמע:"
+ ],
+ [
+ "קורא זכר
רעבהוהן. ודרכו שהזכר מקנן על הביצים [ומ\"ש רש\"י אחרים ל\"ד. אלא כך דרכו]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב
בשאר מינים מודה ר\"א דכשהזכר רובץ פטור מלשלח. דרחמנא אמר והאם רובצת. ולא כשהזכר רובץ. אבל רק בקורא ס\"ל לר\"א דמדכתיב גביה בקרא לשון דגירה. גלוקקען בל\"א [ירמיה ט\"ז] כמו בנקבה. להכי חייב:"
+ ],
+ [
+ "היתה מעופפת בזמן שכנפיה נוגעות בקן
ר\"ל באפרוחים או בביצים:"
+ ],
+ [
+ "פטור מלשלח
דרובצת כתיב:"
+ ],
+ [
+ "חייב לשלח
דאע\"ג דסתם קן משמע ב' [כרתוי\"ט קנים פ\"א מ\"א]. הכא נמי האם והולד ב' הם:"
+ ],
+ [
+ "היו שם אפרוחין מפריחין
שכבר יכלו לפרוח:"
+ ],
+ [
+ "או ביצים מוזרות
ביצים מושחתים שאין שוב אפרוח בא מהם:"
+ ],
+ [
+ "יצאו מוזרות
שסופן להסריח לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "שלח תשלח
ודוקא בחזרה מעצמה. אז לא מקרי שלוח קמא שלוח. אבל מותר לחזר ולתפסה אחר ששלחה ויצאה מתחת ידו. ובלבד שלא יחתוך כנפיה קודם שלוחה [י\"ד רצ\"ב ד' וה' ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "חייב לשלח
אף שכבר שילח הבנים:"
+ ],
+ [
+ "נטל הבנים
אחר ששילח האם. דאסור לזכות בהם עד שישלח האם:"
+ ],
+ [
+ "פטור מלשלח
דמדזכה בהן כבר. מזומן הם. וה\"ה בקננו ברשותו. ושלח האם אף דלא נטל והגביה הבנים. אם חזרה עליהן פטור מלשלח [ש\"ך שם. ופשוט דמיירי בחצר המשתמר. או באינו משתמר ואמר אחר ששלח האם זכתה לי שדי. ועי' לעיל סי' ג'. והא דקאמר לעיל בשלחה וחזרה חייב לשלח. היינו בחזרה קודם שזכה בבנים]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לוקה ואינו משלח
דסבירא ליה דאינו לאו הניתק לעשה רק ה\"ק קרא. שלח תשלח מעיקרא. ולרבי יהודה לא משכחת לה לאו הניתק לעשה. רק בהשבת הגזילה. דבהא ליכא למימר השב מעיקרא. דכיון שלא גזל מה ישיב:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים משלח ואינו לוקה
והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין לוקין עליה
אם קיים אותה אח\"כ. מיהו במתה מאליה. וכ\"ש כששחטה הוא. שאי אפשר עוד שיקיים העשה. חייב. [ודוקא למ\"ד קיימו ולא קיימו. אבל למ\"ד בטלו ולא בטלו אינו חייב רק כששחטה הוא וביטל העשה שבה. וקיי\"ל כמ\"ד קיימו ולא קיימו [עי' ר\"ן סוף מכילתן. וברכ\"מ פט\"ז מסנהדרין]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו לטהר את המצורע
ולא נקט אפילו לטהר היולדת שמצוי טפי ממצורע. רבותא קמ\"ל. דלא מבעי ביולדת שכשיקריב העוף יבטל העשה מדאי אפשר לשלחה אח\"כ. וא\"כ איך ידחה עשה דיולדת העשה ול\"ת דשילוח. אלא אפילו לקחה לטהר מצורע דאחר שיטבול אותה במים חיים ישלחה על פני השדה כדינו בשילוח הקן. רק דביני ביני עבר אעשה. סד\"א דתבוא עשה דטהרת מצורע דחמיר. דגדול השלום. שהרי ע\"י שיתטהר יהיה מותר בפריה ורביה שנאסר בה תחלה. ולהכי הו\"א דלדחי לעשה דשלוח. קמ\"ל דמדכתיב תשלח משמע מכל מקום אפילו במקום קיום מצוה. [ואילה\"ק ל\"ל קרא דלא לדחי. הרי בל\"ז לא דחי. דלא הוה בעידנא. דבשעה שמבטל (הלאו) [העשה] לא מקיים העשה. י\"ל דכבר כתבו פסקי תוס' [זבחים סי' ס\"ט] דהיכא דלא אפשר לקיים העשה מבלי שיעבור על הלאו. אז א\"צ שיהיה בעידנא. עוד י\"ל דעשה דטהרת מצורע דחמיר וכדאמרן. אפשר דדחי לעשה אפילו אינו בעידנא [כתוס' פסחים נ\"ט א']. ואילת\"ק עכ\"פ אכתי ל\"ל קרא דלא לדחי הרי באפשר לקיים שניהן אפילו ל\"ת לא נדחה מקמי עשה [שבת קל\"ג א']. והרי הכא אפשר שימתין עד שיזדמן לו עוף אחר. י\"ל דשהויי מצוה לא משהינן. דנמי מקרי דחוי [כתוס' שבועות ד\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר
הוא חלק כ\"ד מדינר. שאפשר שיוציאנו בעד צפור קטן לטהרתו. ע\"י שיקיים מצות שלוח הקן:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ],
+ [
+ "Wikisource",
+ "https://he.wikisource.org/wiki/%D7%AA%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C_%D7%A2%D7%9C_%D7%97%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%94#%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%9F"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין חולין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Kinnim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Kinnim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..ecf1c48c9d3ca9f586d8d4fb6c8114112f6fea6d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Kinnim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,527 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Kinnim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין קינים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "חטאת העוף נעשית למטה
מזה דמה למטה מחוט הסיקרא שחוגר את המזבח באמצע גבהו, דהיינו אמה אחת למטה מגג הסובב. ולהכי חטאת נעשית למטה מחוט זה. מדכתיב גבה והזה מדמה על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח. ולשון ימצה משמע ממילא, והיינו משום דמלת ימצה קאי לא לבד על הנשאר בדם, רק גם על הדם שהיזה, שכשהוזה, מתמצה וזב ממילא למטה, ואמרה תורה שיזה באופן שיזוב ליסוד. וא\"כ על כרחך כולה קרא בקיר המזבח שתחת חוט הסיקרא מיירי, דאז גם דם ההזיה אפשר שיזוב להיסוד. דאי בקיר שלמעלה מהחוט, אפשר שיזוב לסובב, וכגון שהזה דמה למעלה מסובב. [ונ\"ל דהא דהקדים תנא הך דינא הכא, משום דכל ענייני מכילתן סובב על עניין זה, דמדחטאת עוף נעשה למטה. ועולת עוף למעלה, לכן כשנתערבו נולד ספק. והקדים דיני חטאת, מדקדים לעולה. ואגב זה נקט נמי דיני דם חטאת ועולת בהמה]:"
+ ],
+ [
+ "וחטאת בהמה למעלה
דכתיב בחטאת בהמה והזה דמה על קרנות המזבח, ר\"ל מול הקרן, דהיינו למעלה מהסובב [ומ\"ש הר\"ב הכא ובזבחים פ\"ה מ\"ג, דבקרן גופא זורק, לא קי\"ל כן. כרמב\"ם פ\"ה מקרבנות ורכ\"מ שם]:"
+ ],
+ [
+ "עולת העוף נעשית למעלה
דכתיב גבה ומלק והקטיר ונמצה דמו, מה הקטרה בראש המזבח, אף מליקה ומצוי, יהיו בראש המזבח, דהיינו למעלה מהחוט:"
+ ],
+ [
+ "ועולת הבהמה למטה
דכתיב בה יסוד, ר\"ל מול היסוד. שהכהן עומד למטה ברצפה נגד זוית מזרחית צפונית של מזבח שיש שם יסוד, וזורק הדם מהכלי לזוית שבסובב שלמעלה מהיסוד. וכן עושה אח\"כ בזוית מערבית דרומית נגד היסוד, וכן הדין ג\"כ באשם שלמים ותודה, רק תנא נקט עולה, מדרצה רק לאשמעינן החילוק שיש בין בהמה לעוף, והרי בעוף ליכא רק חטאת ועולה [וסי' לחלוק הזה שיש בין דם עוף לדם בהמה, כתב המפרש עע טט, ר\"ל בעולת עוף יש ע, וכן במלת למעלה, ובחטאת עוף יש ט, וכן במלת למטה, וממילא ידעינן דין בהמה דהוה איפכא. ויש מסמנין עעע, ר\"ת עוף עולה למעלה. מהא ידעינן כולה. ולי נראה סי' בהמלות עצמן, העוף עולה למעלה, ר\"ל דרך העוף לעוף למעלה, ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "אם שינה בזה ובזה פסול
ודוקא ששינה בהזאה של א' מכולן, ובעולת עוף שאין בו הזאה ששינה במצוי, אז פסולין. אבל מצוי שבחטאת העוף, אינו מעכב. מיהו מליקה של עולה וחטאת, כשר בכל מקום למזבח:"
+ ],
+ [
+ "סדר קנים כך הוא
דמי שנתחייב קרבנות עוף, מביא ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת. והן נקראין קן:"
+ ],
+ [
+ "החובה
דהיינו זב וזבה שחייבין להביא קן, אפילו כשהן עשירים. וכן יולדת כשהיא עשירה מביאה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת, עכ\"פ כשלא תשיג ידה להביא קרבן בהמה, חייבת להביא קן, א' לעולה וא' לחטאת. וכן מצורע כשנתטהר. או מי שנשבע לשקר שאינו יודע העדות שבקשו ממנו. או מי שעבר על שבועת בטוי. או מי שנטמא ונכנס למקדש או אכל קודש בשגגה, כל אלו כשלא תשיג ידן לקרבן בהמה שחייבים, חייבין להביא קן, והיא הנקרא קן חובה:"
+ ],
+ [
+ "אחד חטאת ואחד עולה
מיהו נכרי שנתגייר, אע\"ג שחייב ג\"כ בקן חובה, אפ\"ה שניהן עולות. ולא איירי ביה תנא הכא, מדלא שכיח. ותו דאין קרבנותיו מפורשים בתורה:"
+ ],
+ [
+ "בנדרים ונדבות כולן עולות
ר\"ל אבל המנדר או המנדב קן לקרבן, יקריב שניהן עולות:"
+ ],
+ [
+ "האומר הרי עלי עולה
או שלמים, או מנחה:"
+ ],
+ [
+ "האומר הרי זו עולה
אפילו אמר נמי עלי, כגון שאמר שור זה עלי עולה, אפ\"ה אינו חייב באחריותו, דבמלת עלי ר\"ל עלי להביאו קאמר [כערכין ד\"כ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מתו או נגנבו אין חייבים באחריותן
אחר שהפרישן:"
+ ],
+ [
+ "ועולה בחטאת
בעופות מיירי בכולה מכילתן:"
+ ],
+ [
+ "ימותו כולם
דאז בכל חד איכא ספיקא, שמא חטאת עוף או עולת עוף הוא, ואיך יזרק דמן, והרי בשינה בזה או בזה פסול [כמ\"א]. מיהו גם ברובא לא בטל, דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "חטאת שנתערבה בחובה
ר\"ל עוף א' חטאת שנתערב בקן חובה שלא נתפרש בהן עדיין איזה עולה ואיזה חטאת:"
+ ],
+ [
+ "אין כשר אלא במנין חטאות שבחובה
דמאותן הג' פרידות יקריב רק א' חטאת, דכשר ממה נפשך. דאם יקריב ב' חטאות, שמא הן הקן של חובה, שדינן שיהיה א' מהן עולה. וכמו כן אי אפשר שיקריב א' מהתערובות עולה, דשמא הוא החטאת שנתערב:"
+ ],
+ [
+ "וכן עולה שנתערבה בחובה
עוף א' עולה שנתערב בקן סתום שלא נתפרש בהן איזה עולה ואיזה חטאת:"
+ ],
+ [
+ "אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה
דיקריב רק א' מהן לעולה, ולא ב' לעולה. וחטאת כלל כלל לא, וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "בין שהחובה מרובה והנדבה ממועטת
ה\"ק בין שכשהחובה שהן הסתומין היו מרובין, והנדבה שהן העולות המפורשות, שנתערבו בהחובות, היו מועטין. כגון שהיה כאן ב' או ג' קנין של חובה סתומין, שדינן שיהיה חציין עולות וחציין חטאות, ונתערב בהן עולה א' או ב' מפורשות:"
+ ],
+ [
+ "והחובה ממועטת
ר\"ל שכשהחובה שהן הסתומין היו מועטין, והנדבה שהן העולות המפורשות היו מרובין. כגון קן א' סתום שדינן שיהיו אחד לעולה ואחד לחטאת, נתערבו בד' עולות מפורשות. וה\"ה בהיו המפורשות חטאות רק להכי נקט תנא שהנדבה מרובה או מועטת, דהיינו עולות, מדאיירי בסיפא בעולה שנתערבה בחובה:"
+ ],
+ [
+ "בין ששתיהן שוות
ב' עולות או ב' חטאות שהיו מפורשות, שנתערבו בקן א' סתום. בכולן אם המפורשות היו עולות, מקריב מהתערובות רק כמניין העולות שבקן הסתום, ואם המפורשות היו חטאות, מקריב רק כמנין החטאות שבקן הסתום מטעם שבסי' ט\"ז:"
+ ],
+ [
+ "בחובה ובנדבה
קני חובה סתומים שחציין עולה וחציין חטאת, ונתערבו עם קני נדבה, דאע\"ג שהן סתומין ידעינן שכולן עולות. וה\"ה קן חובה סתום שנתערבה בעולה או חטאת מפורשת, שהיו של חובה, בכולן אין כשר מהתערובות רק כמנין העולה או החטאת של חובה, וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "אבל בחובה שנתערבה זו בזו
קן חובה של אדם זה, והוא סתום. ונתערב בקן חובה סתום של אדם אחר:"
+ ],
+ [
+ "שלש לזו ושלש לזו
ר\"ל בין שהיה לכל אשה קן א' או ב' או ג' קנין, ונתערבו בשל חבירתה שהי' לה ג\"כ כמנין זה. ונקט תנא באשה, דבנשים מצוי רוב קני חובה בלי חטא, מדמצויין בזיבה ויולדות:"
+ ],
+ [
+ "מחצה כשר ומחצה פסול
דכשנתערבו ג' קנין בג' קנין, שהן יחד ו' קנין, מקריב מהן רק ג' חטאות וג' עולות שהן חצי התערובות, דכשרין בכל גוונא, דהרי כיון שכל הו' פרידות ששייכים לכל אחת מהן, הם ג' חטאות וג' עולות, וכלן סתומות, לפיכך מאיזו מהנשים שיקריב אותן ג' חטאות, וג' עולות, עביד שפיר. רק מדמסופק למי שייך כל פרידה, להכי יקריב כל א' לשם מי ששייך לו. אבל לא יקריב ד' חטאות או ד' עולות, דשמא כל הד' שייכים לאשה אחת, והרי כל אחת חייבת רק ג' חטאות וג' עולות:"
+ ],
+ [
+ "ומאה לזו
ר\"ל אבל בנתערב קן אחד חובה בב' קנין חובה, או בג' או בעשר או בק' קנין חובה, וכולן היו סתומות. וה\"ה בנתערבו כל המספרים יחד, או בהיה התערובות באופן אחר, והיה א' מועט וא' מרובה:"
+ ],
+ [
+ "המועט כשר
דכשנתערב ב' קנין בג' קנין, מקריב מהן רק ב' קנין, דהיינו ב' עולות וב' חטאות. דאם יקריב ג' עולות או ג' חטאות, שמא כולן של אותה שיש רק ב' עולות וב' חטאות. וה\"ה בכל אופן שנתערב קנין מועטים בקנין מרובים, אין כשר רק מניין המועט, מטעמא דאמרן:"
+ ],
+ [
+ "בין משתי נשים
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "זיבה וזיבה
ר\"ל בין שנתערב לאשה אחת קן שהביאה ללידה זו, בקן שהביאה ללידה אחרת, או שנתערב לה קן שמזיבה זו עם קן שמזיבה אחרת שלה:"
+ ],
+ [
+ "משם אחד
ר\"ל זהו משם א':"
+ ],
+ [
+ "משני שמות על זו לידה ועל זו זיבה
בכולן הדין כריש מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה
לכאורה מיירי שב' נשים שחייבת כל א' קן, וקנו ד' פרידות ביחד, אז רשאי הכהן להקריב איזה ב' שירצה לחטאת, והב' אחרות שירצה לעולות. אבל אי אפשר לומר כן, דהרי קיי\"ל בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל\"ח א']. ואף דאין לחוש שמא קן רחל הקריב ללאה, דהרי רשאי להקריב כל קן לשם מי שהוא, וכדקיי\"ל בריש זבחים דכל קרבן סתמא לשם בעליו קאי. עכ\"פ מדאין ברירה יש לחוש שמא כל קרבן רחל הקריב למעלה וכל קרבן לאה הקריב למטה, ונמצא הקריב חטאת רחל למעלה ועולת לאה למטה. והרי מדאין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר למפרע דאותן שהקריב למעלה היו העולות של זו ושל זו, ואותן שהקריב למטה היו החטאות של זו ושל זו. ולפיכך מפרש הש\"ס [עירובין דל\"ז א'] דר' יוסי מיירי שהיו דמי קניהן בעירוב, וקנו בהן ד' פרידות, והתנו מיד בשעת הלקיחה, זה יהיה קן שלי וזה קן שלך, ולא נתערבו. וכן בנתנו המעות המעורב לכהן, מיירי שאמר הכהן בשעה שלקח, זה יהא קן רחל וזה קן לאה. וה\"ק ב' נשים שלקחו קיניהם בעירוב, ר\"ל במעות מעורבין, או שנתנו המעות מעורבין לכהן, איזה שרצה הכהן [וכ\"ש הן] בשעת לקיחה יקריב חטאת, ואיזה וכו'. ומדנקט בב' נשים קמ\"ל דאע\"ג שהיה תערובות בדמי קנין שלהן לא חיישינן התנו אטו לא התנו, דאז לא היה כשר רק קן א', וכלעיל באחת לזו ואחת לזו שנתערבו. מיהו מדקאמר איזה שירצה יקריב עולה וכו', והרי לא הוה צריך להזכיר עולה וחטאת, הול\"ל רק איזה שירצה יקריב לזו ואיזה וכו'. אלא דקמ\"ל נמי דאין הקנין מתפרשין איזה לעולה ואיזה לחטאת רק בהתנו כן הבעלים בשעת לקיחה אבל בלקחו בעירוב, אפילו פירשו אח\"כ בין לקיחה להקרבה שזה יהא לעולה וזה לחטאת, איזה שירצה וכו', ויכול הכהן לשנות ולעשות איפכא. [כך פירשתי על פי דעת רבעתוס' (עירוביו דל\"ז א' ד\"ה כשהתנו) ע\"ש]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קן סתומה
של חובה שלא פירש בשעת לקיחה איזה חטאת ואיזה עולה:"
+ ],
+ [
+ "או שפרח בין המתות
ר\"ל לבין הקנין שמשפטן שימותו כולן. וכגון שנתערב בהן חטאת בעולה [כפ\"א מ\"ב]. אבל בפרח א' מהקן הסתום לבין חטאות הקריבות, רשאי להקריב כל התערובות כדין חטאות, ואפילו לא היו החטאות הקריבות שלו, יכול להתנות שאותה הפרידה שהיא שלי, תעלה לו לשם חטאת [וכלעיל פ\"א סי' ל\"ב ודו\"ק, ועי' רתוי\"ט כאן ד\"ה או]. ואותה הפרידה שלא נתערבה יקריב עולה. וה\"ה בפרח א' מקן סתום לבין עולות הקריבות יעשה איפכא:"
+ ],
+ [
+ "או שמת אחד מהן יקח זוג לשני
וכ\"ש דבפרח א' מקן מפורש, ויודע איזה נשאר, דאין זקוקין זל\"ז כלל, ויקח זוג לשני. אלא דקמ\"ל פרח א' מסתום, דסד\"א מדהיו ב' הפרידות זקוקות זל\"ז, וכל א' מהן היה ראוי לקבוע עליו שם חטאת או עולה, ורק ע\"י שיוקרב ראשונה לחטאת יבורר שהנשארת היא עולה. וא\"כ הכא, מדהלכה א' מהן לאיבוד, הו\"ל הנשארת כאילו חטאת ועולה מעורב בה ותמות קמ\"ל. מיהו סיפא בפרח לבין הקריבות דוקא בפרח מקן סתום, פסול ופוסל א' כנגדו. אבל פרידה מפורשת לעולה שפרח לתוך קן סתום, אין כשר רק כמנין העולות שבקנין שפרח לשם. וה\"ה בחטאת מפורשת שפרח לתוך קן סתום, יקריב מהתערובות רק כמניין החטאות שבהסתום [כפ\"א מ\"ב]. ובאינו יודע אם החטאת או העולה פרח מהמפורשת להסתום, אז התערובות וגם הפרידה הנשארת כולן פסולין [כנזיר די\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "פרח לבין הקריבות
ר\"ל פרח פרידה א' מקן הסתום לבין קנין סתומות העומדת ליקרב:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל אחד כנגדו
ר\"ל פסול הפורח גופא במקום שפרח לשם, ואין מקריבין מהתערובות רק כמניין חטאות ועולות שהיו קודם שפרח לשם. ופוסל ג\"כ א' כנגדו במקום שפרח משם, [וטעמו של דבר עיין לקמן סי' ו']:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל אחד כנגדו
תמוה, דמה נ\"ט הוא זה, והוא הוא הדין בעצמו. ותו דתני סתם, שהפורח פסול כו', והרי רק בפרידה סתומה שפרח לבין הקריבות דינא הכי. ונ\"ל דהתנא בהך בבא שהגוזל הפורח וכו', קמ\"ל רבותא וטעמא בחד זימנא. וה\"ק, אעפ\"י שהגוזל הפורח פסול במקום התערובות, לא דמי לנפל א' מהן לים דאז שרי להקריב הנשארים, קמ\"ל דאפ\"ה כיון שהגוזל הפורח רק נפסל, ולא נאבד לגמרי מהעולם, להכי פוסל א' כנגדו, ולא תלינן שאותו שנפסל בהתערובות הוא חבירו של זה הנשאר יחידי [ועי' תוס' זבחים דע\"ד א' ד\"ה נפלה]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד שתי נשים
בכולה מכילתן נקט הדוגמא בנשים, משום דמצוי בהן קנין מחיובי זבות ויולדות וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ולזו שתי קנים
וכולן סתימות, שתוכל כל אחת לעשות מב' קינין שלה כל ב' מהן שתתרצה לעולות והשאר הב' לחטאות. [ונ\"ל דלהכי נקט כיצד, אף שכבר מפורש הדין יפה במשנה א'. משום דאתא לאשמעינן דינא דסיפא, דבחזר פוסל א' בחזירתו. ומה\"ט נמי נקט הדוגמא בשיש לכל אחת ב' קנין, אף דביש לכל אשה רק קן א' נמי יוכל לצייר שיפסול הפורח ושפוסל א' כנגדו. היינו משום דבכה\"ג לא מצי למנקט בסיפא דפוסל א' בחזירתו, דהיינו במקום שפרח לשם, משום דהפרידה הנשארת כבר פסול וקאי, גם קודם שחזר ופרח לשם מהתערובות. ומכ\"ש דלא הוה מצי תנא למנקט שהיה לאחת קן א' ולשנייה ב' קנין ופרח מבעלת א' לבעלת ב'. ליתא, דבכה\"ג לא שייך לומר דפוסל א' בחזירתו, דהרי פסול וקאי וכדאמרן. ולא שייך נמי סיפא דסיפא, דבפרח וחזר, ופרח וחזר, לא הפסיד כלום, מטעם שאפילו מעורבות אין פחות משנים. ליתא דהרי בקן אחת לאשה אחת, ונתערבה עם אותה של ב' קנין, אז רק המועט כשר, וכפ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פרח
פרידה אחת:"
+ ],
+ [
+ "מזו לזו פוסל אחד בהליכתו
ר\"ל בהליכתו כשפרח נפסל א' במקום שפרח משם. ומכ\"ש שנפסל א' במקום שפרח לשם, מדנתערב בהם הפורח והוא שם מיותר. מיהו פשיטא שאותה אשה שפרח ממנה א' היתה יכולה להקריב ג' פרידות הנותרים ב' מהן חטאת וא' עולה, וא\"כ נחשוב שאותו שפרח לבין הד' עולה היה, ולפיכך הו\"ל כעולה שנתערב בחובה [פ\"א מ\"ב] ותקריב חברתה מהתערובות ב' עולות, ותפסיד כל החטאת שבב' קינים שלה. אלא דלא מסתבר שנפסיד לזו שלא פשעה כדי שתרוויח זו שפשעה ולא שמרה קיניה יפה שלא יפרח מהם. וטעם הדבר דכשפרח א' מהד' פרידות לתוך ד' פרידות האחרות, נשארו כאן ג' ושם ה', ואסור להקריב מהג' רק ב' פרידות, א' לחטאת וא' לעולה. דאם יקריבו מהג' ב' חטאות, אז יוקבע הפרידה הג' הנשארת וגם הפרידה שנתערב, להיות ב' עולות, ושמא יעשו בהתערובות את הפורח ג\"כ חטאת, והרי הוקבע להיות עולה. ומה\"ט נמי אי אפשר שיקריבו מהג' הנשארים ב' עולות. וכ\"כ בעלת ה' אי אפשר שתקריב מהה' פרידות רק שתי עולות וב' חטאות, דאם תקריב ג' חטאות או ג' עולות, שמא כל הג' משלה הן, והרי חייבת רק ב' חטאות וב' עולות:"
+ ],
+ [
+ "חזר
שחזר ופרח א' מהה' פרידות לתוך הג', ונמצא השתא ד' מכאן וד' מכאן כבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "פוסל אחד בחזירתו
דמאותן שהיה תחלה ה' והשתא ד', נפסל מלבד א' שבתחלה, עוד א', ואי אפשר תו להקריב מהד' רק א' חטאת וא' עולה, דאם יקריבו מהן ב' חטאות או ב' עולות, שמא אותו שחזר ופרח ממנה, משלה היה, ויעשוהו ג\"כ שם חטאת או עולה במקום שפרח לשם, ונמצא שיקריבו ג' חטאות או ג' עולות מב' קנין שלה. וכ\"כ מאותן שהיו תחלה ג' והשתא ד', אי אפשר להקריב עכשו רק א' חטאת וא' עולה כקודם שחזרו, דאם יקריבו מהן ב' חטאות או ב' עולות, יש לחוש שמא לא חזר אליהן אותה הפרידה שפרח תחלה, ושמא אותה הפרידה שפרח לה תחלה, יעשוהו במקום התערובות ג\"כ חטאת או עולה, ונמצא שיקריבו משלה ג' חטאות או ג' עולות, והרי אינה רשאי להביא מב' קנין רק ב' חטאות וב' עולות:"
+ ],
+ [
+ "לא הפסיד כלום
ממה שהיתה רשאה להקריב אחר פריחה וחזרה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "שאפילו הן מעורבות אין פחות משתים
ר\"ל דהרי אפילו יתערבו הכל יחד, יכול להקריב מכל התערובות ב' חטאות וב' עולות, דהרי בין שיהיו כל הנקרבים משל אשה א' או משל ב' הנשים, יקריבו שפיר ב' חטאות וב' עולות כב' לזו וב' לזו [פ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לזו שבע
וכולן סתומות:"
+ ],
+ [
+ "לשביעית
ר\"ל שפרח א' מבעלת ב קנין לבעלת ג קנין, ומבעלת ג קנין חזר ופרח א' לבעלת ד. וכן כולן:"
+ ],
+ [
+ "חזר
דחזר ופרח א' מבעלת ז לבעלת ו, ומשם חזר ופרח א' לבעלת ה, ומשם חזר ופרח א' לבעלת ד וכו':"
+ ],
+ [
+ "פוסל אחד בהליכתו
דכשפרח תחילה מבעלת א לבעלת ב, נפסל לבעלת א הפרידה הנשאר, דאם יקריבוהו עולה או חטאת, יש לחוש שגם אותו שפרח לה יעשוהו עולה או חטאת, והרי אינה חייבת רק א'. חטאת וא' עולה. ובעלת ב שיש לה השתא ה' פרידות לא תקריב מהן ג' חטאות או ג' עולות, דשמא כל הג' משלה הן, והרי אינה חייבת רק ב' חטאות וב' עולות. וכ\"כ כשחזר ופרח מבעלת ב לבעלת ג, חיישינן שמא הפרידה שפרח מקניה, משלה היה, ולא נשאר אצל בעלת הב' מקנין שלה רק ג' פרידות, וא' מבעלת א, ולפיכך לא תקריב רק א' חטאת וא' עולה. דאם תקריב ב' חטאות או ב' עולות, שמא אותה שפרח מקנין שלה ג\"כ יעשוה חטאת או עולה, והרי אינה רשאה להקריב מקניה רק ב' חטאות וב' עולות. ובעלת ג כשפרח אליה פרידה א' מבעלת ב, לא תקריב מז' פרידות שלה רק ג' חטאות וג' עולות, מטעם שאמרנו לעיל כשפרח מא' לב'. וכשחזר ופרח מג' לד', חיישינן ג\"כ שמא מקנין שלה פרח, ולא נשאר אצל הבעלת ג רק ה' פרידות משלה, וא' משל בעלת ב, ולפיכך אינה רשאה להקריב מהו' פרידות רק ב' חטאות וב' עולות. דאם תקריב ג' חטאות וג' עולות, יש לחוש שהפרידה שפרח מקניה ג\"כ יעשוהו חטאת או עולה, נמצא שד' חטאות או ד' עולות קריבות מבעלת ג' קנין. וכן כולן, שבעלת ד כשפרח מקניה פרידה א', אין כשר לה מה\"ט רק ג' קנין. ובעלת ה כשפרח לה א' מקניה לבעלת ו, אין כשר לה רק ד' קנין. ובעלת ו אין כשר לה רק ה' קנין, הכל מטעם הנ\"ל. אבל בעלת ז כשפרח אליה א' מבעלת ו, תקריב ז' חטאות וז' עולות. דמדלא פרח מקניה כלום, למאי ניחוש לה. רק אותה פרידה שנשאר לה בלי זוג, אי אפשר שיקריבוהו לחטאת או לעולה, דשמא מקנין של בעלת ז הוא נמצא שיקריבו מז' קנין שלה ח' חטאת או ח' עולות:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בחזירתו
דכשחזר ופרת מבעלת ז לבעלת ו, ומשם פרח שוב א' לבעלת ה, ומשם לבעלת ד וכו' שוב פוסל לכל אשה קן א. ע\"י שפרח משם. דבעלת ז לא תקריב מי\"ד פרידות שלה רק ששה חטאות וו' עולות, דדלמא אותו הפרידה שפרח מקניה לבעלת ו, משלה היה, ולא נשאר מקניה רק י\"ג פרידות, והפרידה הי\"ד הוא אותו שפרח תחלה לקניה מבעלת הו. ואם תקריב מהי\"ד שאצלה ז' חטאות או ז' עולות, יש לחוש שמא גם אותו שפרח מקניה ג\"כ יעשוהו חטאת או עולה במקום שנתערב, ונמצא שיקריבו מז' קנין שלה ח' חטאות או ח' עולות. וכשחזר ופרח מבעלת ו לבעלת ה, לא תקריב בעלת ו רק ד' חטאות וד' עולות, דשמא אותן שפרחו לה, א' בתחלה לבעלת ז, וא' השתא לבעלת ה, מקנין שלה פרחו, ויעשום במקום שפרחו לשם שתיהן חטאות או שתיהן עולות, ואם תקריב מהי\"ב פרידות שנשאר לה השתא ה' חטאות או ה' עולות, שמא כולן משלה תקריבם, ונמצא שהקריבו מו' קנין שלה ז' חטאות או ז' עולות, והרי אינה חייבת רק ו' חטאות וו' עולות: וכן כשפרח מבעלת ה לבעלת ד, ומד' לג', ומג' לב', שוב הפסידה כל אחת קן א' מה\"ט. וגם בעלת ג אינה מקרבת מו' פרידות שיש לה, רק א חטאת וא' עולה. דאם תקריב ב' חטאות או ב' עולות, חיישינן שמא אותה פרידה שפרח לה תחלה לבעלת ד ואותה פרידה שפרח לה השתא לבעלת ב, מקנין שלה פרחו, ושמא יקריבום במקום שפרחו לשם שניהן חטאות או שניהן עולות, ונמצא שיקריבו מקניה ד' חטאות או ד' עולות, והרי אינה חייבת רק ג'. מיהו בעלת ב אינה רשאי להקריב מקניה כלל, דבפריחה ראשונה כבר הפסידה קן א', ולא היתה רשאה להקריב רק א' חטאת וא' עולה. ועתה שחזר ופרח ממנה לבעלת א, הפסידה הכל. דאם תקריב א' חטאת וא' עולה, שמא אותן שפרחו ממנה תחלה וסוף משלה היו, ושמא יקריבו במקום שנתערבו שתיהן לחטאות או שתיהן לעולות, ונמצא שיקריבו מקנין שלה ג' חטאות או ג' עולות, והרי אין חייבת רק ב' חטאות וב' עולות. ומה\"ט גם בעלת א הפסידה הכל, והיינו דקאמר הראשונה וכו':"
+ ],
+ [
+ "פרח וחזר
לאו שחזר ופרח מבעלת א וב', ליתא, דהרי כיון דכבר מפריחה וחזרה ראשונה אין להם כלום, א\"כ הו\"ל כחטאות המתות, שכשפרח א' מהן לבין שאר הקנין, ימותו כולן, כדקתני בסיפא שאם פרח מבין המתות כולן ימותו. אלא תנא מיירי שחזר ופרח מג' לד', ומד' לה', ומה' וכו' עד לז', וחזר ופרח מז' לו', ומו' לה', ומה' וכו' עד לג':"
+ ],
+ [
+ "השלישית והרביעית אין להם כלום
דהרי מבעלת ג כבר פרחו ג' פרידות, ב' בהלכה וחזרה ראשונה, וא' בהליכה שנייה, דבחזירה לא פרח ממנה כלום. ושמא כל הג' שפרחו ממנה, מקנין שלה פרחו, ושמא יקריבו כל הג' במקום תערובתן כולן עולות או כולן חטאות, ואם תקריב מג' פרידות שנשארו לה עוד א' עולה או אחת חטאת, נמצא הקריבה מג' קנין שלה ד' חטאות או ד' עולות. וכן בעלת ד שפרח ממנה ד' פעמים, ב' בהליכה וחזרה ראשונה, וב' בהליכה וחזרה שנייה, שמא כל הד' משלה פרחו, וכל הד' יקרבו במקום שפרחו כולן חטאות או כולן עולות, ואם תקריב מב' קנין שנשארו לה רק עוד אחד חטאת וא' עולה, נמצא הקריבה מד' קנין שלה ה' חטאות או ה' עולות. להכי בעלת ג ובעלת ד לא יקריבו כלל:"
+ ],
+ [
+ "החמישית יש לה אחת
דכיון דפרח ממנה ג\"כ ד' פעמים, שמא משלה פרחו, וכלן יקרבו במקום תערובתן כולן חטאות או כולן עולות, וכשתקריב מג' קנין שנשארו לה רק עוד ב' חטאות או ב' עולות, נמצא שתקריב בעלת ה מה' קנין שלה ו' חטאות או ו' עולות:"
+ ],
+ [
+ "הששית יש לה שתים
דאם תעשה בעלת ו ג' חטאות או ג' עולות, יש לחוש שמא כל הד' שפרחו ממנה בהליכה וחזירה ראשונה ושנייה, כולן משלה היו, ויקרבו כולן חטאות או כולן עולות, נמצא ז' חטאות או ז' עולות קריבות מבעלת ו קנין:"
+ ],
+ [
+ "השביעית יש לה חמש
ר\"ל בעלת ז תקריב מקנין שנשארו לה חמשה קנין, דהרי מבעלת ז לא פרח מבין קניה רק ב' פעמים, אחד בחזירה ראשונה וא' בחזירה שניה, ואם תקריב מקנין שנשארו אצלה ו' חטאות או ו' עולות איכא למיחש שמא גם הב' שפרחו ממנה, מקנין שלה פרחו, ויקרבו שניהן לחטאות או לעולות, ונמצא ח' חטאות או ח' עולות קריבות מבעלת ז. [מיהו הכא נמי איכא לאקשויי כלעיל סי' י\"ט [בבועז ג'], דכיון דבעלת ג וד' לא יקרבו משלהן כלום, א\"כ תוכל בעלת ה להקריב ג' חטאות וג' עולות דהרי אותן ב' שפרחו ממנה בב' חזרות לבעלת ד לא יקריבום. וי\"ל כדתרצינן לעיל, אי משום דגזרינן גבה בעלת ה אטו בעלת ו שנאסר לה א' בכל פריחה. או משום דבדיעבד כשרה מה שתקרב בעלת ד מכח ספק ספיקא. להכי חיישינן גם גבי בעלת ה]:"
+ ],
+ [
+ "פרח וחזר
ר\"ל שפרח מה' לו', ומו' לז', ומז' חזר לו', ומו' לה'. דאי שפרח תו מאחד מהקנין שלמטה מה', הרי כולן מתות הן, וכלעיל סי' כ':"
+ ],
+ [
+ "החמישית והששית אין להם כלום
מטעם הנ\"ל סי' כ\"א:"
+ ],
+ [
+ "השביעית יש לה ארבע
דמדפרח ממנה לשאר הקנין ג' פרידות בג' חזרות, הפסידה ג' קנין, כלעיל שבכל פריחה הפסידה קן אחד. [ואע\"ג דהשתא לא יקרבו בשאר הקנין כלל, והו\"ל כפרח לבין המתות דלא הפסידה כלום. י\"ל דגזרינן אטו שאר הקנין שלמטה ממנה שמפסידים בכל פריחה קן א'. או י\"ל דגזרינן פריחה וחזרה ג' אטו פריחה א' וב'. או משום שיש גבי קנין שלמטה ממנה ספק ספיקא, וכמבואר לעיל]:"
+ ],
+ [
+ "ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום
ר\"ל בחזרה שלישית לא הפסידה כלום, רק תקריב ה' חטאות וה' עולות כמו לאחר פריחה וחזרה ב', דהרי שאר קנין לא יקרבו כלל, ואין כאן חשש שיקרבו אותו שפרח לה חטאת או לעולה יותר מהראוי לבעלת ז [דס\"ל דגבי בעלת ז לא גזרינן אטו שאר הקנין וכלעיל. דבעלת ו לא דמי להו, דבעלת ז אינה מפסדת בהליכה בשום פעם, רק בחזרה. ואלו בשאר הקנין מפסידין בכל פעם בין בהליכה בין בחזירה. ואפילו לאידך תרוצא דתרצינן לעיל משום ספק ספיקא, אילה\"ק א\"כ הכא בעלת ז תפסיד בחזירה שלישית דשמא תקריב בעלת ו ויהיה כשר מה שהקריבה מכח ספק ספיקא וכלעיל. נ\"ל דדוקא כשיש מהנשים האחרות שמקריבין קיניהן. להכי חיישינן שגם אותן נשים שמן הדין לא יקריבו אפ\"ה יקריבו, ויהיה כשר מכח ספק ספיקא וכדאמרן. אבל הכא שכל הקנין נפסלו ורק הבעלת ז תקריב, והיא משונה משאר הקנין, וכלעיל. להכי לא חיישינן שיקרבו הן. אבל אין לומר די\"א ה\"ק, לא הפסידה כלום, ר\"ל דהשתא שאין שאר הקנין מקריבין. תוכל בעלת ז להקריב ז' חטאות וז' עולות. משום ממ\"נ, דאם הנקרב הוא שלה, שפיר, ואם יהיה ג' מהן משל ה או משל ו (דהרי ג' פעמים פרח משל ה ומשל ו אל בעלת הז') הרי גם בעלת ה וו חייבות כל אחת לכל הפחות ג' חטאות וג' עולות. ליתא, דא\"כ הול\"ל לי\"א דבעלת ז נשכרה בפריחה שלישית. אמנם למה באמת לא נשכרה. דהרי ליכא למיחש למידי. נ\"ל דכיון דכבר נדחו מקני בעלת ז' ב' קנין בפריחה א' וב', אינו חוזר ונראה. וכדקיי\"ל [זבחים י\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ואם פרח מבין המתות לכולם
ר\"ל אם כל פעם כשפרח, פרח מבין אותן הקנין דאמרינן בפריחה שלפני פריחה זו, שלא יקרבו כלל. או דבאמת פרח להנך אחד מהקנין אחת מחטאות המתות, כגון שמתו או כפרו בעליה:"
+ ],
+ [
+ "הרי כולם ימותו
דבע\"ח חשיבי ולא בטלי. ולא אמרי' נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש, גזירה שמא יקח מהקבוע [כזבחים ע\"ג ב]:"
+ ],
+ [
+ "קן סתומה
שלא פירש בה בשעת קניי' איזה תהי' חטאת ואיזה עולה:"
+ ],
+ [
+ "וקן מפורשת
שפירש בשעת קנייתן זו חטאת וזו עולה:"
+ ],
+ [
+ "פרח מן הסתומה למפורשת
ונתערבו כל הג' שבמפורשת, שאסור להקריב מהן כלל מדאינו יודע איזה חטאת ואיזה עולה מהמפורשת:"
+ ],
+ [
+ "יקח זוג לשני
של הסתומה. דהו\"ל כפרח לבין המתות [במ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "חזר
ר\"ל ואם חזר ופרח א' מהתערובות שבמפורשת, אל הא' שנשאר בהסתומה:"
+ ],
+ [
+ "או שפרח מן המפורשת ראשון
ר\"ל או שבתחלה פרח אחד מהמפורשות להסתומה, ולא ידע אם חטאת או עולה פרח אליה:"
+ ],
+ [
+ "הרי כולן ימותו
דבין בסתומה בין במפורשות הרי לא ידעינן עתה איזה חטאת ואיזה עולה:"
+ ],
+ [
+ "וסתומה באמצע
ר\"ל שהי' מונח חטאת א' מפורשת מצד אחד, ובצד הב' היה מונח עולה מפורשת, ובאמצע היו מונחים ב' פרידות סתומות שלא נתפרש בהן עדיין איזה חטאת ואיזה עולה:"
+ ],
+ [
+ "אחד הלך ואחד הלך לא הפסיד כלום
דהרי ידע באיזה מקום מונח העולה המפורשת ובאיזה מקום החטאת המפורשת, והסתומה שנתערב כאן וכאן, יכול לעשות אותה שנתערבה עם החטאת לחטאת, ואידך שעם העולה, יקריב עולה:"
+ ],
+ [
+ "עולה
ר\"ל שיאמר הכהן כך כשיקריבן. דהרי אין הקנין מתפרשות רק בשעת קניי' ע\"י הבעלים, או בשעת הקרבה ע\"י הכהן, ולא ביני ביני [כיומא דמ\"א א]:"
+ ],
+ [
+ "חזר לאמצע
ר\"ל אם אח\"כ חזר א' מכל צד, ופרחו ב' יחד לאמצע, נמצא שמונחים השתא כבתחילה אחד מכל צד וב' באמצע, רק דלא ידעינן בב' שבאמצע אם הם מהסתומות או מהמפורשות, או א' מהסתומות ואחת מהמפורשות. ובאותן שבצדדים ליכא ספק אם חטאת או עולה, דהרי ידע מקום החטאת ומקום העולה, רק מסופק אם היא סתומה או מפורשת:"
+ ],
+ [
+ "האמצעיים ימותו
מדמסופק אם היא חטאת מפורשת או עולה מפורשת:"
+ ],
+ [
+ "ואלו יקרבו עולות
ר\"ל אותן שבב' הצדדין. ואע\"ג דנקט לעיל שלא הי' בכל צד רק פרידה אחת, נקט הכא אלו ואלו, דקמ\"ל דה\"ה בהי' הרבה חטאות מפורשות בצד זה, והרבה עולות מפורשות בצד האחר, ופרח מהסתומות שבאמצע אחד לכל צד, וחזר ופרח אחד מכל צד אל האמצע, נמי דינא הכי, דאותן שבצדדי' כשרי', ואותן שבאמצע פסולין:"
+ ],
+ [
+ "חזר
ר\"ל ואם חזר אחד מהאמצעי' ופרח א' לכל צד, והרי השתא גם בהצדדים מעורב בכל צד אחת מחטאות המתות:"
+ ],
+ [
+ "או שפרח מן האמצע לצדדין
נ\"ל דר\"ל, או שפרחו מהאמצעיים לשאר צדדים, ולא נתערבו שוב היונים, רק ע\"י פריחה זה נתערבו הצדדים זה בזה שלא ידע באיזה צד מונחים הכשרות ובאיזה צד המתות. או נ\"ל דהא דקאמר חזר, היינו דשניהן שבאמצע חזרו ופרחו אחד לכאן ואחד לכאן, והא דקאמר או שפרח מהאמצע להצדדים, ר\"ל שפרח רק אחד מהאמצעיים לא' מהצדדים ולא ידעינן לאיזה צד מהצדדים פרח:"
+ ],
+ [
+ "הרי כולן ימותו
דהרי אמצעיים חטאות מתות הן:"
+ ],
+ [
+ "ולא בני יונה כנגד תורין
אלא או שתיהן תורין או שניהן בני יונה. (ונקט הכא הך משנה כהקדמה לפרק הבא דמחלקינן ביה בסוף הפרק בין מין א' לב' מינין ודו\"ק):"
+ ],
+ [
+ "וחטאתה בן יונה
ה\"ג. וקמ\"ל דבין שהפרישה או הקריבה החטאת או העולה תחילה, הכל הולך אחר מין החטאת:"
+ ],
+ [
+ "הולכין אחר הראשון
בין שהוא עולה או חטאת:"
+ ],
+ [
+ "יביאו היורשין עולתה
דנשתעבדו נכסיה להקדש:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאו היורשין חטאתה
דהרי הוה חטאת שמתו בעליה. ואע\"ג דצריך להקריב חטאת קודם לעולה [כפסחים נ\"ט א]. היינו רק למצוה אבל לא לעכב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בכהן נמלך
אפרקא קמא קאי, דתני התם [פ\"א מ\"ב וג'] ג' בבי בסתומים שנתערבו, א' לזו ואחד לזו וכו' מחצה כשר, אחד לזו וג' לזו וכו' המועט כשר, וחטאת שנתערבה בעולה וכו' כולן ימותו, ואהנך בבא קאמר הכא בד\"א וכו', ור\"ל דכל זה לכתחילה, שהכהן נמלך ובא לשאל מהב\"ד האיך יעשה, אבל וכו':"
+ ],
+ [
+ "אבל בכהן שאינו נמלך
רק כבר הקריב הכל לדעת עצמו:"
+ ],
+ [
+ "שלש לזו ושלש לזו
וכולן סתומות ונתערבו, דאמרינן לעיל פ\"א מ\"ג דלכתחלה רק מחצה כשר, דהיינו חצי חציין לחטאות וחצי חציין לעולות, אבל הכא שכבר הקריבן עשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מחצה כשר ומחצה פסול
דהיינו רק החצי שהן עולות, דהרי חצי מנין הפרידות חטאות היו, וכשהקריבן למעלה נפסלו:"
+ ],
+ [
+ "מחצה כשר ומחצה פסול
דהרי חצי מניין הפרידות עולות היו והוא הקריבן למטה:"
+ ],
+ [
+ "חצים למעלה וחצים למטה
לא מיירי שהיה כל קן וקן מקושר ב' לבד, ונתערבו הקנין, ובא הכהן וחילק כל קן וקן, והקריב מכל קן א' למטה וא' למעלה, ליתא, דאי כך עשה בכה\"ג היו כולן כשרות, אלא מיירי שהיה כל פרידה ופרידה לבד, ונתערבו הפרידות, והכהן חילק מנין הפרידות, חצי מניינן הקריב למטה, ושאר החצי למעלה:"
+ ],
+ [
+ "ואת שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול
שהרי החשש היותר גדול שאפשר שיהיה לך, הוא שמא כל קיני אשה אחת עשה למעלה, וכל קיני האשה אחרת הקריב למטה, והרי גם בכה\"ג נפסל רק החצי שלמטה והחצי שלמעלה. והרי אפשר שלא הקריב כל קיני אשה א' במקום א', רק חילקם, והקריב קצת מהן למטה וקצת מהן למעלה, והוכשרו יותר מחצי התערובות. רק דאנן חיישינן לחומרא:"
+ ],
+ [
+ "אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו ועשר לזו ומאה לזו
שנתערב קן א' עם ב' או עם ג' או עם ד' וכו' קינין. או שנתערבו א' וב' וג' וכו' יחד, דאמרינן לעיל פ\"א מ\"ג דהמועט כשר. אבל כאן שכבר הקריב הכל, עשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "כולן למטן מחצה כשר ומחצה פסול
דהרי בין שעשה כך או כך, הקריב חצי הנקרבין במקומן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "חצין למעלן וחצין למטן המרובה כשר
ר\"ל מנין אותן הקנין של האשה שהקנין שלה מרובין מחברותיה, כולן כשרין [ויביאו קינין אחרים תחת אלה שנפסלו ויתנו ביניהן (כלעיל פ\"א סי' ל\"ב)]. למשל כשנתערבו קיני א' ב', שהן יחד ו' פרידות והקריב מהן הכהן ג' פרידות למעלה וג' פרידות למטה, אז ב' קינין כשרים, דממ\"נ, אם כל הג' פרידות שהקריב למעלה של בעלת ב' היו, א\"כ ב' כשרות למעלה. ואם משל בעלת א' היו הב' פרידות למעלה, והפרידה הג' שהקריב למעלה של בעלת ב' היה, א\"כ ג\"כ הוקרבו ב' פרידות כראוי למעלה. וכן יש האי ממ\"נ בג' פרידות שהקריב למטה. וכן כשנתערבו א' וג' או א' וד'. או בכל תערובות ותערובות שזכרנו [לעיל סי' ח'], לעולם אותה שיש לה המנין המרובה כשר. ואפילו כשנתערבו א' וב' וג' וי' וק' יחד כלעיל, שהן יחד קט\"ז קינין, והכהן שחילקן, הקריב מהן קט\"ז פרידות למעלה וקט\"ז פרידות למטה, ג\"כ אותה שיש לה המנין היותר מרובה, דהיינו הק' קינין, כשרין, ושאר הט\"ז קינין פסולים. דממ\"נ אם כל הקט\"ז פרידות שהקריב למעלה, היו של בעלת הק', א\"כ ק' פרידות כשרות וט\"ז פסולות למעלה. ואם הקט\"ז פרידות שהקריב למעלה, היו בהן כל הט\"ז קנין של הנשים האחרות שהן ל\"ב פרידות, ושאר הפ\"ד פרידות שהקריב למעלה של בעלת הק' היו, א\"כ הפ\"ד של בעלת הק' כולן כשרות, ושאר הל\"ב פרידות של שאר הנשים, ט\"ז מהן כשרות. א\"כ גם בכה\"ג ק'. פרידות כשרות למעלה. וכ\"כ איכא האי ממ\"נ בקט\"ז פרידות שהקריב למטה נמצא שק' כשרות למעלה וק' כשרות למטה:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנין ולא יהו משל אשה אחת בין מלמעלן בין מלמטן
ר\"ל כל שאפשר לומר שכשחילק הכהן הקינין שנתערבו והקריב חציין למטה וחציין למעלה, לא חילק הקינין של אשה אחת, רק כל הפרידות שהקריב למעלה אפשר שהיו כל הקינין של אשה אחת או כל הקינין של קצת הנשים, והפרידות שהקריב למטה היו כל הקינין של הנשים האחרות. נמצא שלא היו קצת קינין של אשה אחת למטה וקצתן למעלה. וזה אפשר כשכל מספרי הקינין שנתערבו הוא מנין זוגי כפול, דהיינו לא לבד שמספר כל קיני התערובות יהיה מניין זוגי בכלל, כגון כשכל התערובות הוא ד' קינין, או ו', או ח', או י', או י\"ב קינין וכדומה, דבכה\"ג כשחילק הכהן מנין הפרידות והקריב קצתן למטה וקצתן למעלה לא היה צריך לחלק שום קן. בהכי לא סגי, רק צריך ג\"כ שיהיה כל מספרי הקינין מנין זוגיי בפרטים, באופן שכשחילק הפרידות והקריב קצתן למטה וקצתן למעלה, לא היה צריך לחלק שום מספר הקינין של אשה אחת. כגון שנתערבו קיני א' ב' ג', שמספר קיני כל התערובות הוא ו', ואפשר לחלקו לחלקין שוין, נמצא שכל מספר התערובות הוא זוגיי. אמנם גם כל המספרים בפרטיהם זוגיים, שאפשר לחלק המספרים מבלי שנצטרך לחלק מספר אחד, דהרי א' ב' הוא חצי מספר התערובות, וחצי השני של התערובת הוא ג'. ולפיכך כשחילק הכהן הפרידות והקריב ו' פרידות מהתערובות למטה, וו' פרידות אחרות למעלה, אפשר שהקריב כל קיני הנשים של א' ב' בצד א', וכל קיני בעלת ג' הקריב בצד האחר, ונמצא שאפשר שלא הקריב קצת מקיני אשה א' למעלה וקצת מהן למטה:"
+ ],
+ [
+ "מחצה כשר ומחצה פסול
דחיישינן לחומרא שמא באמת עשה כן, והקריב ג' הקינין של ב' נשים למטה, וג' קינין של האשה האחת למעלה, ונפסלו ג' פרידות למטה, וג' פרידות למעלה. וכן בכל תערובות קינין שמספרי התערובות הוא זוגי כפול שכשנחלקם לא לבד שלא נצטרך לחלק שום קן, אלא גם לא נצטרך לחלק שום מספר מהמספרים שנתערבו, דבכה\"ג אפשר שלא הקריב קצת מקיני אשה אחת למטה וקצת מקיני אותה אשה למעלה. כגון שנתערבו קיני א' ג' ד' שסך הקינין כולן הן ח', נמצא הוא זוגיי בכלל, אבל הוא גם זוגיי בפרטים, דאפשר לחלקן לב' חצאים שוין מבלי שנצטרך לחלק שום מספר, שאפשר שהקריב א' ג' מצד אחד וד' מצד השני. או שנתערבו קיני א' ד' ה' שסך הקינין כולן הוא י' וחצים ה' ויש לחלקן לב' חלקים שוין א' ד' מצד אחד וה' מצד השני. או שנתערבו קיני א' ב' ד' ה' שסך כולן הוא י\"ב קינין, ויש לחלקם לב' חלקים שוין, א' ה' מצד א', וב' ד' מצד השני. או שנתערבו קיני ב' ג' ד' ט' שסך כולן הם י\"ח קינין, ויש לחלקן לב' חלקים שוין, ב' ג' ד' מצד א', וט' מצד השני. וכן בכל כדומה לזה כל שהוא זוגיי כפול, אז רק מחצה מהקינין כשר ומחצה פסול:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנין עד שהוא משל אשה אחת בין מלמעלן בין מלמטן
ר\"ל אבל אם מספר תערובות הקינין הוא באופן שאי אפשר לחלק כל התערובות כשהקריב חציין למטה וחציין למעלה, אם לא שנאמר שהקריב קצת מפרידות אשה א' למטה, וקצתן הקריב למעלה. וזה, לא לבד כשמספר הכלל של קני התערובות אינו זוגיי, כגון שנתערבו קני א' ב' שהן יחד ג' קינין, נמצא שמספר הכלל של הקינין, אי אפשר לחלקו לחלקים שוין, ועל כרחך שהכהן חילק עכ\"פ קן א'. וכ\"כ כשנתערבו קיני א' ב' ד' שמספר הכלל של התערובות הוא ז' קינין, שעל כרחך לכל הפחות קן א' של אשה אחת חלקו והקריב פרידה א' ממנו למטה ופרידה האחרת למעלה, שהרי מספר כלל התערובות אינו זוגיי. אלא אפילו כשמספר הכלל של התערובות הוא זוגיי, אבל אין התערובות זוגיי בפרטים, כגון שנתערבו קיני ג' ד' ה' שהן יחד י\"ב קינין, נמצא שהוא זוגיי בכלל, שאפשר לחלק הקינין לחלקים שוין, ו' קינין לכל חלק, אבל אינו זוגיי בפרטים, שהרי אי אפשר לחלק מנין קיני התערובות, אם לא שנחלק מספר קינין של אשה אחת, ועל כרחך הקריב קצת מקיני אשה אחת למטה, וקצת מקיני אותה אשה למעלה. וכמו כן במשל שזכרה המשנה לעיל שנתערבו קני א ב ג י ק שהן יחד קט\"ז קנין, וחציין הוא נ\"ח קנין, והרי אין בהמספרים הללו מנין קינין שע\"י צירופן יעלו נ\"ח, אם לא שנאמר שקצת מקני אשה אחת הקריב למעלה וקצת מקני אותה אשה הקריב למטה:"
+ ],
+ [
+ "המרובה כשר
ר\"ל אז מנין הקנין של האשה שקניה מרובין משל חברותיה, כשרין, והשאר פסולין. כגון במשל שזכרנו שנתערבו קני א' ב' ד', והלא קני בעלת ד' מרובין מחברותיה א' ב' שאינן רק ג' קנין, לכן ד' קנין כשרין והשאר הג' פסולין. וכמו כן בנתערבו קני ג' ד' ה', הרי כשתחלק המספרים יהיו קני בעלת ג' ד' שהן יחד ז' קינין מרובין מקני בעלת ה', לכן ז' קינין כשרין. וכמו כן בנתערבו קיני א ב ג י ק, הרי קיני בעלת ק' מרובין מקיני בעלת א ב ג י שאינן רק ט\"ז קינין, לכן ק' קינין כשרין וט\"ז פסולין. וכן בכל תערובות ותערובות, שבאם קני אשה אחת מרובין מכל קיני הנשים האחרות, קני אותה שקניה מרובין כשרין. ואם קיני הנשים האחרות יחד מרובין מקיני האשה שקניה מרובין מכל אחת ואחת, אז מספר הקינין של הנשים שקניהן יחד יותר מרובין משל זו כשרין. כגון שנתערבו קיני א ב ט, והרי קיני בעלת ט' מרובין מקיני בעלת א' ב' שאינן רק ג' קינין, לכן ט' כשרות. וכן כשנתערבו קיני א ב ה ז, והרי קני א ב ה שהן יחד ח' קינין, מרובין מקיני בעלת ז', לכן ח' קינין כשרות. ומזה תדון בכל תערובות קינין:"
+ ],
+ [
+ "חטאת לזו ועולה לזו
הא נמי אפרקא קמא קאי, דתני התם [במשנה ב'] דחטאת שנתערבה בעולה, כולן ימותו. קאמר הכא דהיינו לכתחילה, אבל בלא נמלך, עשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "עשה כולן למעלן מחצה כשר ומחצה פסול
דמדהיה מנין החטאות כמנין העולות, בין שעשה כולן למעלה או כולן למטה עשה מחציתן כדינן:"
+ ],
+ [
+ "ועולה למטן
ונפסלו כולן, מדכולן מפורשות היו:"
+ ],
+ [
+ "ומפורשת
בב' נשים מיירי, וכדמסיק דמחלקין ביניהן. ובאמת גם בהיה לאשה אחת ג' קינין הללו, או בהיה כל קן לכל אשה לבד ולא נתערבו הקינין, ג\"כ כך הוא הדין, רק נקט בב' נשים, כדי לאשמעינן סיפא, דבהקריב חציין למטה וחציין למעלה מחלקין ביניהן, אף שיש חשש ברירה בכה\"ג. [אבל אי\"ל כלעיל סי' י\"ז [בבועז ב'], דלהכי נקט בב' נשים, משום דמתני' ר' יהושע היא, והרי לדידיה באשה אחת, היה גם העולה שנעשית למטה עכ\"פ כשר לאכילה, והרי במתני' רצה למנקט דפסול. די\"ל דמשום הך טעמא לא היה מוכרח התנא למנקט בב' נשים, דאע\"ג דתנא פסול, מסתבר שפיר לומר דהיינו שלא עלתה לבעלים, דזהו ההיפך ממה דקתני בהסתומות דמתחלקת ביניהן, דהיינו דעלתה לבעלים, משא\"כ לעיל ודו\"ק]. והתנא אמשנה ג' דלעיל קאי, דקתני בה חטאת לזו ועולה לזו וכו', ואהא קתני הכא חטאת ועולה, ר\"ל כלעיל, שהיה חטאת לזו ועולה לזו, ועוד היה להן קן סתומה וקן מפורשת בשותפות. וכגון שרחל היתה חייבת ב' חטאות ועולה א', ולאה היתה חייבת ב' עולות וחטאת א', וקנו ג' קינין בשותפות. קן אחת פירשו בה בשעת שקנו שתהיה פרידה זו לחטאת שחייבת רחל, והפרידה האחרת שבקן ההוא תהיה עולה שחייבת לאה. והקן הב' הניחו סתום לגמרי, שלא פירשו בה איזה פרידה שבה תהיה חטאת ואיזה תהיה עולה, וגם לא פירשו למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי העולה שבה. והקן השלישי פירשו בה איזה פרידה שבה לחטאת ואיזה תהיה עולה, אבל לא פירשו בה למי מהן תהיה החטאת שבה, ולמי העולה שבה. ונתנו כל הג' קינין הנ\"ל להכהן להקריבם:"
+ ],
+ [
+ "עשה כולן למעלן מחצה כשר ומחצה פסול
כדין חטאות שנתערבו בעולות במ\"ג. אמר המחבר מכאן עד סוף הפרק יש ג' משניות, שהן המשניות היותר חמורות שבכל שתא סדרי משנה, ורבו בהם הפירושים. והענין בעצמו הוא עמוק בחכמת החשבון וכלליה, ונקרא בלשונם פערמעטציאן. אולם כדי לסדר הבנת פירוש המשנה הזאת ובאופן שיהיה שוה לכל נפש. לכן ראינו ליתן סימן מיוחד לכל פרידה, ונאמר למשל שהחטאת המיוחדת לרחל תקרא א'. והעולה המיוחד ללאה תקרא ב'. וב' הסתומות הנ\"ל יקראו גג, דהיינו סי' ג' לכל פרידה. והחטאת שבקן השלישי שאינה מיוחדת למי מהן תהיה תקרא ד'. והעולה שאינה מיוחדת למי מהן תהיה תקרא ה'. ומיירי הכא שהיה כל קן וקן מקושר לבד. כגון אב. גג, דה, והכהן רק טעה וחשב שכל הקינין סתומות, ולכן הקריב מכל קן אחד למטה ואחד למעלה:"
+ ],
+ [
+ "חצין למעלן וחצין למטן אין כשר אלא סתומה
דהרי פרידות א' וב', שהם החטאת המיוחדת לרחל והעולה המיוחדת ללאה, שניהן פסולות, מדלא ידענו אם הקריבו החטאת למטה והעולה למעלה כדינן או איפכא. וכמו כן הפרידות ד' וה' שזכרנו, שלא פירשו בה הנשים למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי מהן העולה שבה, עכ\"פ מדפירשו בהקן שהפרידה ד' תהיה חטאת, והפרידה ה' תהיה עולה, לפיכך ג\"כ שניהן פסולות מה\"ט, דהרי גם בהם לא ידענו אם הקריבן הכהן כל אחת במקום הראוי לה. ורק הב' פרידות גג שהן הקן הסתום שזכרנו, שניהן כשרות, דהרי מדלא פירשו בה הנשים בשעת לקיחה, איזה מהפרידות שבה תהיה חטאת ואיזה עולה, כל פרידה מקן הזה שהקריב למטה והשנית שהקריב למעלה, שניהן כשרות הן, כיון שחילקן הכהן והקריב אחת מהן למעלה ואחת למטה:"
+ ],
+ [
+ "והיא מתחלקת ביניהן
דכיון שנפסל להן פרידות ד' וה' שהן החטאת והעולה שבקן הג' שזכרנו, שלא פירשו בה למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי מהן העולה שבה, להכי הרשות ביד הנשים לומר שיהיה העולה שבקן הסתום של רחל, ותביא עוד חטאת תחת פרידה ד' שהיא החטאת שנפסל בקן הג'. והחטאת שבקן הסתום יהיה של לאה, ותביא לאה עוד עולה תחת פרידה ה' שהיא עולה שנפסל לה בקן הג'. מיהו פשוט שמלבד ב' פרידות אלו שצריכות להביא זו לחטאת, וזו לעולה, כמו שאמרנו, צריכה רחל להביא עוד חטאת תחת פרידה א שהיתה החטאת המיוחדת לרחל ונפסלה. ולאה צריכה להביא עוד עולה עבור פרידה ב שהיא העולה שהיתה מיוחדת ללאה ונפסלה. והנה כל המשנה הזאת לכאורה משנה שא\"צ היא, דבב' הקינין א ב וד ה שנתפרש בכל קן איזה חטאת ואיזה עולה, פשוט דשניהן פסולין, כיון שיש בכל קן ספק שמא הקריב החטאת למעלה והעולה למטה, וכמבואר במשנה ג'. ושהסתומה כשרה ג\"כ לא צריך לאשמעינן, דכיון שלא נתפרשו בהקן הזה איזה תהיה חטאת ואיזה עולה, פשיטא שכיון שחילקן הכהן והקריב אחת למטה ואחת למעלה, אותה הפרידה שהקריב הכהן למטה הוא החטאת, והפרידה שהקריב למעלה הוא עולה, ושניהן כשרות, דמדלא פירשו הנשים איזה החטאת ואיזה העולה, ודאי בעשיית כהן תליא מילתא [כעירובין ל\"ז א']. וגם שאירע ענין זה בב' נשים, לכאורה אין בו נ\"מ, דגם אילו היו שייכים כולן לאשה א' היה כך דינן, אלא הא קמ\"ל דסתומה מתחלקת ביניהן, אע\"ג דהשתא הוא שבחרו להם זו החטאת שבסתומה זו, וזו העולה שבה, והו\"ל כעין ברירה למפרע, והרי קיי\"ל בדאורייתא אין ברירה, וכ\"ש הכא דהו\"ל כברירה כפולה, שיהיה החטאת שבסתומה שהוכשרה והעולה שבמפורשת שנפסלה, שייכים לזו, והעולה שבסתומה שהוכשרה והחטאת שבמפורשת שנפסלה, יהיו שייכים לחברתה. אפ\"ה כיון דעל כרחך מיירי בהתנו מעיקרא קודם שהביאו הג' קנים בתחלה, שכל מה שתברר לבסוף יהיה שלה, דאל\"כ היה גם הסתומה פסולה, [וכעירובין דל\"ז א'], א\"כ בבירר מעיקרא אין כאן שייכות איסור ברירה לבסוף כשיבררו השתא איזה לזו ואיזה לזו [וכתוס' גיטין דכ\"ה ב' ד\"ה דברי]. נמצא שלפי דברי רש\"י ורמב\"ם שאפשר שהקריבו הקינין באחד מד' תמונות שבצורה א', כזה חיישינן לחומרא שמא ?ציור? הקריבן כתמונה א' ולא הוכשרו רק ב' הסתומות וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין כשר אלא מנין חטאת שבחובה
אמשנה ב' בפ\"א קאי, דקתני התם, חטאת מפורשת שנתערבה בקן או בקינין סתומה, אין כשר להקריב לכתחילה מהתערובות רק כמנין חטאות שבחובה. ומדקתני התם סתמא, משמע בין שפרידות הסתומות הן כמנין פרידות המפורשות, ובין שפרידות הסתומות כפולות במספר מנין החטאות המפורשות שנתערבו בהן, או שהמפורשות כפולות מהסתומות, לעולם אין כשר להקריב לכתחילה רק מנין חטאות הסתומות שבחובה, אבל עולה כלל כלל לא. ועל זה קאמר הכא כבאינך מתני' דלעיל, דבד\"א בכהן נמלך, אבל בכהן שלא נמלך, חובה וכו':"
+ ],
+ [
+ "חובה שנים בחטאת
כלומר אם פרידות החובה הסתומים היו כפולים פי שנים ממנין החטאות המפורשות שנתערבו בהם. כגון ד' פרידות סתומות, שב' מהן חטאות וב' מהן עולות, ונתערב עם ד' פרידות אלו ב' חטאות מפורשות, והכהן לא נמלך, ועשה ג' מהן למעלה וג' למטה:"
+ ],
+ [
+ "ומחצה פסול
ר\"ל מחצה מנין התערובות כשר, דהיינו ב' חטאות ועולה א'. דבג' שהקריב למטה, ודאי ב' חטאות מהן כשרים, דממ\"נ אם מהמפורשות הם, הרי הם חטאות מפורשות. ואם מהסתומות הם, הרי גם מהסתומות עכ\"פ ב' כשרים לחטאות. ומהג' שנעשו למעלה, ודאי עולה א' כשר, דהרי אפילו נחוש לחומרא שעשה למעלה כל הב' חטאות המפורשות, עכ\"פ השלישי שנעשה נמעלה ודאי מהסתומות היה, והרי הוא כשר לעולה:"
+ ],
+ [
+ "וחטאת שנים בחובה
ר\"ל אבל אם פרידות החטאות המפורשות, כפולות פי שנים ממנין פרידות החובה. כגון שנתערבו ד' חטאות מפורשות עם קן א' חובה סתום, שא' מהן חטאת וא' עולה, והכהן חצה אותן, והקריב ג' מהן למטה וג' למעלה:"
+ ],
+ [
+ "המנין שבחובה כשר
ר\"ל אז אין כשר מכל התערובות רק חטאות כמנין כל הפרידות של חובה הסתומים. דהיינו ב' חטאות כשרים. דהרי כל הג' שהקריב למעלה כולן פסולין. מדאיכא למיחש שמא כולן הן מהד' חטאות המפורשות שנתערבו שם. ורק מהג' שלמטה, עכ\"פ ב' מהן כשרין ממ\"נ, דאם כל הג' שהוקרבו למטה, מה חטאות המפורשות הן, הרי כל הג' כשרים. ואם שנים מהנקרבין למטה היו הב' סתומות, והשלישי היה מהחטאות המפורשות, א\"כ השלישי ודאי כשר, ומהב' סתומות ג\"כ עכ\"פ א' ראוי לחטאת וכשר. לפיכך כשר מכל התערובות רק ב' חטאות, והיינו כמנין ב' פרידות החובה הסתומות. וכן בכל המספרים, כשמנין הסתומות כפול ממנין החטאות המפורשות, ויהיה א\"כ בהסתומות ב' שלישית מהתערובות, ובהמפורשות שליש א' מהתערובות. כגון ח' פרידות סתומות שנתערבו בד' חטאות מפורשות, או י\"ב סתומות שנתערבו בו' מפורשות, או כ' סתומות בי' מפורשות, וכדומה, שבכולן אפשר להכהן לחלק כל התערובות, והקריב חציין למטה וחציין למעלה, אז חצי מנין כל פרידות התערובות כשר. דהיינו ב' שלישית מפרידות שנעשו למטה [שהוא שליש של כל התערובות], ועוד שליש מפרידות שנעשו למעלה [שהוא חצי שליש של כל התערובות]. אבל אם מנין חטאות המפורשות כפול ממנין הסתומות, והכהן הקריב מהתערובות חציין למטה וחציין למעלה, אז אין כשר מכל התערובות רק ב' שלישים מאותן שנעשו למטה לחטאת, דהיינו שליש של כל פרידות התערובות. וזהו כמנין פרידות הסתומות, שהן ג\"כ שליש של כל התערובות:"
+ ],
+ [
+ "אין כשר אלא מנין עולות שבחובה
ר\"ל וכן הא דתנינן לעיל פ\"א מ\"ב דעולה מפורשת שנתערב בקן או בקינין סתומין, אין כשר להקריב מהתערובות רק כמנין העולות שיש בסתומין. ומדקתני התם סתמא, משמע בין שהפרידות הסתומין כפולים מהעולות המפורשות שנתערבו שם, ובין שהעולות המפורשות כפולות ממנין פרידות הסתומות שנתערבו עמהן. ועל זה קאמר הכא, בד\"א בכהן נמלך. אבל בכהן שאינו נמלך חובה וכו':"
+ ],
+ [
+ "חובה שנים בעולה
כלומר אם פרידות החובה הסתומה כפולות מהעולות המפורשות שנתערבו בהן. כגון, ד' סתומות שנתערבו עם ב' עולות, והכהן עשה ג' למעלה וג' למטה:"
+ ],
+ [
+ "מחצה כשר ומחצה פסול
ר\"ל, אז ג' פרידות, שהוא מחצה מנין התערובות, כשרות. דהרי בג' של מעלה, אפילו היו כולן מהסתומות, עכ\"פ גם בהסתומות יש ב' עולות כשרות. ובג' שלמטה, אף שיש לחוש שמא ב' מהן הן העולות המפורשות, עכ\"פ השלישי שבהן הוא וודאי מהסתומות. וכשר לחטאת. נמצא שמכל התערובות הוכשרו ג' פרידות, והוא חצי מנין התערובות:"
+ ],
+ [
+ "המנין שבחובה כשר
ר\"ל אבל אם נתערבו ד' עולות מפורשות עם ב' פרידות סתומות שא' מהן חטאת וא' עולה, והכהן הקריב ג' מהן למטה וג' למעלה אז ג' שלמטה כולן פסולין, דאולי כולן הן מהד' עולות המפורשות. ובג' שלמעלה הרי בין שכולן הן מהעולות המפורשות, או שב' מהן הן ב' הסתומות, והשלישי הוא מהעולות המפורשות, עכ\"פ ב' מהן הוכשרו. נמצא שמכל התערובות בכה\"ג הוכשרו ב' פרידות. וזהו שאמר התנא דכשר רק כמנין פרודות החובה הסתומות. והכל כמו שפירשנו למעלה גבי חטאת. [קרא הגבר, אשר אל ה' אלהיו לא סבר, הכון לך יושב חבר לקראת משנה ו'. כי גם האחרון הכביד, ותהי לצעירת רגלים, ולכהות עינים, משנה חמורה ורבו בה פירושי רבותינו המונים המונים, בפרושים שונים, וכל דבריהם כגחלי אש בוערות ברוב אונים, ואיך גמול ידו הדה בלי אסונים. גם דלה דלו לנו רבותינו הענקים, מים עמוקים למצוקים, לוקים מבוקים ומבולקים. והרבה יגעתי ומצאתי דאתא לידי משמע מוציא מיד משמע בעזרת אלהי אבותינו לבאר תעלומות דבריהם הקדושים. וזאת חזיתי ואספרה, בהגיסי היטב את הקדירה, כי לגבר אין איל כמוני קציר ראי, אשר ישלח ידו לא בעי, לא שקטה רוחי היטב רק בפי' רש\"י (זבחים דס\"ז א'). ולכן מלהביא דבריו ראשונה לא אוחר, באשר הם כמטבע עובר לסוחר, ואחר אחרון אני בא עם שאר דברי רבותינו נ\"ע סחרחר, וכאוות נפשו יבחר הבוחר]:"
+ ],
+ [
+ "האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר
ר\"ל מלבד הקן שאני חייבת ללידתי שאחד מהן חטאת ואחד עולה, הרי עלי להקריב אחר לידתי גם עוד קן אחד לנדבה ששתיהן עולות, דאין חטאת בא בנדבה. [ואורחא דמלתא נקט, דדרך הנשים לשמוח טפי כשיולדות זכר, משום דחבלי נקיבה מרובים משל זכר (כנדה ל\"א א'). והרשב\"ץ כתב שהנשים שמחות טפי עם זכר, מדהו\"ל עי\"ז חוטרא לידה [ככתובות ס\"ד א']. אבל באיש הוא להיפך ששמח יותר כשתלד אשתו נקיבה, וכדאוקימנא למתני' [ב\"ב קמ\"א]. דבמבשרני קאמר, שאומר מי שיבשרני במה נפטר רחמה של אשתי, אם נקיבה יטול ר' ואם זכר ק', עכ\"ל. ואנא בעניותי וקטנותי לא ידענא שמחה מה זו עושה התם, הרי כבר הם אמרו [פסחים ס\"ה א'] אשרי מי שבניו זכרים. ולפענ\"ד, התם בב\"ב רק בפטר רחם מיירי. וכדקאמר תנא במה נפטר רחמה של אשתי ומשום דבת תחלה סימן יפה לבנים (ב\"ב שם), שמסייעת לאבותיה לגדלן להבנים. וכן אמרינן בנדה (דל\"א ב'), דזכר הכל שמחין בו, נקיבה הכל עצבין בה]:"
+ ],
+ [
+ "מביאה
ר\"ל חייבת להביא כשתלד זכר:"
+ ],
+ [
+ "אחת לנדרה
ששתיהן עולות:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לחובתה
שאחד חטאת ואחד עולה. ובענייה עסקינן, דאילו עשירה מביאה לחובתה כבש לעולה ופרידה אח' לחטאת [ונ\"ל דלהכי הזכיר התנא הקרבת קן של נדרה קודם הקרבת קן של חובתה, אע\"ג דצריך להקריב קן של חובה ואח\"כ הקן של נדרה [כלקמן סי' מ\"ג]. די\"ל דזהו כשמביאה ב' הקינין ביחד, אז ודאי חובתה שחייבתה תורה הוא קודם בהקרבה להקן שהתחייבה את עצמה [עי' זבחים פ\"י מ\"ד ונדה ל\"א ב']. אבל מן הדין אין לה להמתין כל כך רק מיד שתלד ראוי לה לבלי להשהות, ותשלח קן נדרם לעזרה להקריבו, דערל וטמא משלחין קרבנותיהן לעזרה [כפסחים ס\"ב א']. אבל זמן הקרבת חובתה לא מטיא זימני עד אחר מ' לזכר ופ' לנקיבה]:"
+ ],
+ [
+ "נתנתם לכהן
וכל ד' הפרידות היו עדיין סתומות, שכל א' מהן כשר להיות חטאת או עולה:"
+ ],
+ [
+ "והכהן צריך לעשות שלש פרידים מלמעלן ואחת מלמטן
דהרי הב' קינין שהביאה יש בהן ג' פרידות עולות שקרבין למעלה, ופרידה א' חטאת שקריבה למטה:"
+ ],
+ [
+ "אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן
דהיה הכהן סבור דב' קינין שהביאה היה ב' קיני חובה:"
+ ],
+ [
+ "ולא נמלך
שלא שאל להאשה על מה מביאה ב' הקינין, ועי\"ז טעה בהקרבתן:"
+ ],
+ [
+ "צריכה להביא עוד פרידה אחת
דהרי נפסל לה עולה א' מב' קינין הראשונים, שהרי פרידה א' מג' העולות שהיו בהן, הקריבו הכהן למטה כחטאת. להכי תביא השתא תחתיו פרידה אחרת לעולה, מאותו המין שהביאה תחילה הד' פרידות:"
+ ],
+ [
+ "ויקריבנה למעלן
כדין עולה. [ואילה\"ק ל\"ל לתנא למנקט שהקריב ב' למעלה. הרי בל\"ז מיד שהקריב מהד' פרידות ב' למטה צריכה להביא השתא פרידה אחרת תחתיה. ותו ק' למה נקט תנא והכהן הקריב ב' למעלה וב' למטה, והיינו שלא כדינא, דהרי חטאת קדמה לעולה [כלעיל פ\"ב מ\"ה]. ואם כי בדיעבד גם איפכא כשר. כמבואר שם. עכ\"פ ל\"ל למנקט באופן שהקריב הכהן גם בזה בשיבוש. ונ\"ל דלרש\"י לשטתיה יתיישב שפיר, דהרי רש\"י ס\"ל דלעולם הקן שהקריב ראשון בתחלה, נחשב לחובתה [כלקמן סי' מ\"ג]. לפיכך סד\"א, דהכא שהקריב ב' עולות ראשון בתחלה, הן הן קן חובתה, ונפסל לה מיד כבר פרידת החטאת של חובתה. וכשהקריב אח\"כ ב' פרידות האחרות למטה, והן הן קן של נדרה, ונפסלו שניהן, דהרי היה ראוי להקריבן למעלה, מדהן עולות. וא\"כ תהיה חייבת להביא השתא חטאת א' לחובתה וב' עולות לנדרה. קמ\"ל דדווקא ב' פרידות שהקריב ראשונה כדינו נחשב לחובתה, ולא כשהוקרב שלא כדינו, דאז טפי ראוי להחשיבו לעולת נדרה ולהכשירו ג\"כ, ולא תתחייב השתא רק עולה א']:"
+ ],
+ [
+ "ממין אחד
ר\"ל בד\"א כשהד' פרידות שהביאה תחלה היו כולן ממין א', דהיינו כולן תורין או כולן בני יונה, להכי סגי שתביא השתא רק עוד פרידה א' לעולה מהמין שהביאה תחילה:"
+ ],
+ [
+ "משני מינין
ר\"ל אבל אם הביאה תחלה ב' הקינין מב' מינין, קן א' תורין וקן א' בני יונה והכהן חילק כל קן והקריב א' מהקן למטה וא' למעלה, ולא ידע איזה מין מהב' קינין הקריב לבסוף:"
+ ],
+ [
+ "תביא שתים
דלעולם הקן שהקריב ראשון נחשב לחובתה, וקן שהקריב לבסוף נחשב לנדרה. וא\"כ לא נפסל פרידה א' רק מהקן שהקריב לבסוף. ומדמסופק איזה מין מהב' קינין הקריב לבסוף, והרי צריך להשלים הפרידה שנפסל כאותו המין שהקריב תחלה כבר ממנו פרידה א', וכדתנינן לעיל ספ\"ב, אין מביאין תורין עד בני יונה וכו'. להכי משום ספק, תביא השתא תור אחד ובן יונה אחד ושתיהן לעולות. [ונ\"ל דה\"ה בהביאו הד' פרידות תחלה ממין א' וכולן סתומות, והכהן הקריב מהן ב' למטה וב' למעלה, והיא והכהן אינן יודעין איזה מין הביאה, ג\"כ כך הדין שתביא השתא תור א' ובן יונה א', ושתיהן עולות. דהרי חד טעמא הוא עם כשהביאה בתחלה ב' מינין ולא ידע איזה מין תקריב בסוף. דאפ\"ה לא נקט תנא הכי, מדאינו מצוי, וכלקמן סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "פירשה נדרה
ר\"ל ואם כשנדרה הרי עלי קן כשאלד זכר, פירשה מאיזה מין תביאהו, ואח\"כ כשילדה הביאו ב' הקנין ממין אחד, והכהן הקריב מהן ב' למטה וב' למעלה. והשתא שכחה איזה מין נדרה, אבל יודעת מאיזה מין הביאה הב' קינין:"
+ ],
+ [
+ "צריכה להביא עוד שלש פרידים
דהקן הראשון שהביאה, לחובתה היה [כלעיל סי' מ\"ג], וכשר היה בין שהיה תורים או בני יונה. והקן השני שהיה לנדרה, אפילו הביאתו כהמין שנדרה, אפ\"ה נפסל בו א' מדהקריבתו למטה, שהרי הקן של נדרה שניהן עולות. להכי צריכה לזווג לו א' מאותו המין שהביאה תחלה. ועוד צריכה להביא ב' עולות ממין אחר ממה שהביאה תחלה, דשמא לא הביאה תחילה כאותו המין שנדרה, ונפסלו לה ב' הפרידות תחלה. [אבל ביודעת איזה מין נדרה ומסופקת רק איזה מין הביאה, פשוט דסגי בשתביא השתא ב' פרידות ממין שנדרה. וכ\"כ בשכחה איזה מין נדרה, ומסופקת ג\"כ איזה מין הביאה צריכה להביא השתא ד', דהיינו ב' פרידות מכל מין, דשמא נדרה תורים והביאה בני יונה, או איפכא, ובין כך או כך נפסלו שניהן, וצריכה להביא ב' אחרים תחתיהן. ואפ\"ה לא נקט תנא בכה\"ג, מדלא שכיח שתשכח גם היא גם הכהן מאיזה מין הביאה [כא\"ח סי' רע\"ה]. ורק בסוף המשנה נקט ולא ידעה מה הביאה, מדרצה לאשמעינן שתביא ז', והא לא אפשר רק באופן זה. אבל הכא טפי ניחא ליה למנקט בבבא שנייה דפירשה נדרה. שהביאה ב' מינין. ואין הכהן יודע איזה מין הקריב לבסוף, דזה מצוי טפי ובזה נכללים דין ב' האופנים שזכרנו, ודו\"ק, דדא ודא א' היא]:"
+ ],
+ [
+ "ממין אחד
ר\"ל בד\"א, כשהביאו תחילה כל הב' קינין ממין א', אז סגי כשתביא השתא ג', דהיינו פרידה א' מאותו מין שהביאה תחלה, וב' פרידות ממין האחר:"
+ ],
+ [
+ "משני מינין
ר\"ל אבל אם פירשה תחלה מאיזה מין תביא נדרה, והביאה ב' קינין מב' מינין, ושכחה השתא איזה מין נדרה:"
+ ],
+ [
+ "תביא ארבע
דמספקא לן שמא נדרה תורים והכהן הקריב הבני יונה לבסוף, או שמא נדרה בני יונה והכהן הקריב התורים לבסוף, ובין כך או כך הרי נפסלו לה שניהן, מדלא הקריבו לה לבסוף כהמין שנדרה. להכי צריכה להביא השתא מכל מין קן א', וכולן עולות לתשלומי נדרה, ותתנה שאותו קן שאינה חייבת מנדרה, יהיה נדבה מעכשיו, [אבל אם היתה יודעת איזה מין נדרה, רק שאינה יודעת איזה מין הקריב הכהן לבסוף, היה די לה שתביא השתא קן א' מאותו מין שנדרה ושתיהן עולות, ותתנה שאם כבר הקריב הכהן תחלה הקן שלבסוף כאותו מין שנדרה, וא\"כ לא נפסל לה בתחלה רק פרידה א' מאותו מין, מדעשתה אותו תחלה חטאת, אז א' מב' העולות שתקריב השתא, יהיה נדבה מעכשיו. וה\"ה ביודעת איזה מין הקריב לבסוף, למשל שיודעת שתורים הקריב לבסוף אבל מסופקת אם תורים או בני יונה נדרה, אז הוה סגי לה שתביא תור א' וב' בני יונה, וכולן עולות [והיינו עצמו דינא דרישא, כשהביאה תחלה כל הד' ממין א' ודו\"ק]. ותתנה שאותן העולות שאינה חייבת השתא לתשלומי נדרה יהיו נדבה]:"
+ ],
+ [
+ "קבעה נדרה
ר\"ל אם קבעה מתחלה זמן א' להבאת נדרה עם עולת חובתה, שאמרה הרי עלי להביא ביחד עולת חובתי עם ב' עולות של נדרי. ופירשה ג\"כ מאיזה מין תביא קן של נדרה והביאה ב' קינין ממין א', והכהן הקריב ב' מהן למעלה וב' למטה, והיא שכחה מאיזה מין פירשה נדרה, אבל יודעת מאיזה מין הביאה הב' קינין:"
+ ],
+ [
+ "צריכה להביא עוד חמש פרידים
דלמשל אם הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א, יש לחוש שמא נדרה ממין ב, ונפסלו לה הב' של נדרה שהביאה ממין א. וגם עולת חובתה נפסל, דמדלא הביאתה עם עולת נדרה כמו שנדרה, א\"כ אינה עולת חיובה. ואפי' נדרה ממין א כמו שבאמת הביאה תחלה, עכ\"פ מדנפסל לה עולה אחת מב' של נדרה שהקריבתו למטה א\"כ נפסלו לה גם כל הב' עולות שהביאה תחלה א' לנדרה וא' לחובתה, דהרי נדרה להביא כל הג' עולות ביחד. דאי\"ל דעכ\"פ ידי חובתה ראוי לה לצאת דהרי מצות א\"צ כוונה. י\"ל כל שמתכוון שלא לצאת לכ\"ע לא יצא [כר\"ן ר\"ה רי\"ד א']. נמצא שמכל הד' פרידות שהביאה תחלה, לא הוכשר לה רק חטאת חובתה. לפיכך תביא השתא, קן ממין א וקן ממין ב, לספק נדרה, דשמא כך או כך נדרה. ועוד תביא פרידה ה' לעולת חובתה ממין א, דהיינו כמין החטאת שהקריבה תחלה ותקריב כל ה' עולות אלה ביחד. [אבל אם היתה יודעת מאיזה מין נדרה, כגון שיודעת שנדרה ממין א, אבל אינה יודעת מאיזה מין הקריבה, אם ממין א, או ממין ב, אף שבאופן זה נמי יש לחוש, שאפי' אם הקריבה תחלה הד' פרידות ממין א כמו שנדרה, אפ\"ה הרי נפסלו לה כל הב' עולות שהקריבה תחלה, דהיתה חייבת להביא כל הג' עולות ביחד, והיא לא הביאה רק ב' עולות. עכ\"פ מדיודעת איזה מין נדרה, א\"צ להביא השתא רק ד' פרידות, דהיינו ב' ממין א כמו שנדרה, דשמא ממין ב הביאה כל הד' פרידות תחלה ומדמסופקת מאיזה מין הקריבה החטאת שלחובתה בין ד' פרידות הראשונות, והרי כמין ההוא צריך שיהיה נמי עולת חובתה שתקריב השתא עם הב' עולות של נדרה ביחד. להכי תביא השתא עוד עולה א' ממין א, ועולה א' ממין ב משום ספק שמא כך או כך היה החטאת שהביאה תחלה. נמצא דבכה\"ג לא היתה צריכה להביא השתא רק ד' פרידות. וגם הך גוונא לא אשמעינן תנא, מדאינו שכיח שתשכח גם היא גם הכהן מה הביאה, וכמ\"ש לעיל סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ממין אחד
ר\"ל בד\"א כשהביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א':"
+ ],
+ [
+ "משני מינין
ר\"ל אבל אם הביאה תחלה כל הד' פרידות מב' מינין, והכהן הקריב מכל מין א' למטה וא' למעלה:"
+ ],
+ [
+ "תביא שש
דמדאינה יודעת איזה מין נדרה, צריכה להביא השתא קן ממין א וקן ממין ב, הרי ד' פרידות. ומדמסופקת נמי מאיזה מין היה הקן שהקריבה ראשון בתחלה, שבו היה ג\"כ החטאת שחייבת לחובתה, והרי כאותו מין של חטאת צריכה נמי להביא השתא עולת חובתה עם קן של נדרה, לפיכך מלבד ב' קינין של נדרה הנ\"ל, צריכה להביא השתא עוד עולה א' ממין א ועולה ממין ב דשמא כך היה החטאת בקן הראשון שהקריבה תחלה. נמצא שמביאה השתא ו' פרידות. [וה\"ה אם הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א', רק שמסופקת מאיזה מין הביאתן, מלבד הספק שמסופקת מאיזה מין נדרה, ג\"כ צריכה להביא השתא ו' פרידות דהיינו קן א' ממין א וקן א' ממין ב. דשמא כך או כך נדרה, ושמא לא הביאה כמו שנדרה. ועוד צריכה להביא עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב דשמא כך או כך היה החטאת שהקריבה תחלה. ואפ\"ה לא נקט התנא כה\"ג, מדאינו מצוי שישכחו שניהן היא והכהן מה הביאה, וכמש\"ל. ואילה\"ק דעכ\"פ כמו דמחלק התנא בקבעה נדרה וגם פירשה נדרה, בין אם הביאה תחלה מין א' או ב' מינין. ה\"נ הו\"ל להתנא לחלוקי בקבעה נדרה ולא פירשה נדרה, דאם ממין א' הביאה תחלה כל הד' פרידות, והכהן עשה ב' למטה וב' למעלה, אז צריכה להביא השתא ג' עולות, דהיינו ב' לנדרה מאיזה מין שתרצה, ועוד עולה א' לחובתה ממין החטאת שהביאה תחלה, דהרי מדנפסל לה א' מעולות הראשונים של נדרה שהקריבתו למטה, נפסלו גם עולת נדרה ועולת תובתה שהקריבה תחלה, מדנדרה להביאן יחד. ואם מב' מינין הביאה הד' פרידות הראשונות, ואינה יודעת איזה מין קן הקריבה ראשון בתחלה, אז צריכה להביא השתא ד' עולות, דהיינו קן א' לנדרה מאיזה מין שתרצה, ועוד ב' עולות לחובתה, דהיינו עולה א' תור ועולה א' בן יונה. דשמא כך או כך היה החטאת של הקן הראשון שהקריבה תחלה. והרי כל העולות שהקריבה תחלה נפסלו כולן, מדלא הקריבתן ג' עולות ביחד כמו שנדרה. נ\"ל דאין ה\"נ, וממילא משתמע מסיפא בקבעה וגם פירשה נדרה. רק דהתנא מהדר למנקט סדרי דבבי דמתני', באופן שיהא מוסיף והולך בבבא שמביא אח\"כ מהבבא שהביא תחלה, שאפשר שיוסיף עד ז' פרידות ולא יותר. ואפשר שבזה יתורץ גם הדקדוקים שהביאנו בסי' מ\"ה. מ\"ח. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה
אבבא דלעיל קאי שפירשה נדרה ולא ידעה מה פירשה. רק דקאמר הכא במסופקת נמי אם נתנה להכהן ב' קינין תורים, או ב' קינין בני יונה, או קן תורים וקן בני יונה [ותמוה, דהרי זה פשוט דה\"ה בידעה שהביאה קן תורים וקן בני יונה רק שהכהן מסופק איזה עשה לבסוף, כך הוא הדין שתביא ז' פרידות, דהרי לא חידש התנא בהך בבא טפי מבבא הקודמת, רק שתביא גם חטאת, ולכה\"ג הוה סגי בשפירשה נדרה וקבעה ג\"כ נדרה והביאה ב' מינין, כולה כבבא דלעיל שתייבת להביא ו' עולות, ורק מדהכא הכהן מסופק ג\"כ שמא עשה כולן למעלה, צריכה להביא גם חטאת. וא\"כ ל\"ל לתנא למנקט הכא שמסתפקת נמי מה הביאה. ונ\"ל דה\"ט דנקט הכי, משום דבבא זו מיירי שלא ידע הכהן האיך הקריבם, להכי נקט שלא ידעה האשה נמי מה נתנה, כדי לאשמעינן בזה רבותא, דלא מבעיי' בידעה ברור שהביאה תחלה ב' מינין, בוודאי צריכה להביא השתא לספק קן חיובה ב' עולות מב' מינין, מדאיכא ס\"ס לחומרא, דשמא הקריבה חחלה כל הד' פרידות של הב' מינין, למטה, ולא הקריבה עדיין עולות כלל. ואת\"ל שהקריב' תחלה ב' עולות, שמא כל התורין הקריב הכהן למטה, וכל הבני יונה למעלה, או איפכא, והו\"ל כאילו לא הקריבה עדיין עולת חובתה כלל, דהרי כמין החטאת צריך שיהיה נמי העולה. ומדאיכא נמי לספוקי שמא החטאות כולן תורין או בני יונה היו וכדאמרן, להכי צריכה השתא לחובתה עולה תור ועולה בן יונה. אלא אפי' איכא לספוקי נמי שמא הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין אחד. דאז את\"ל שהקריב תחלה קצתן עולות, כבר יצאו יד\"ח מין א', שהקריבה מהמין ההוא א' למטה וא' למעלה. ויהיה תורין או בני יונה. ורק מדאיכא למיחש נמי שמא הקריבה תחלה כל הד' פרידות ממין אחד למטה, להכי סד\"א דתסגי לה שתביא השתא עוד פרידה א' לשם עולת חובתה מאיזה מין שתרצה, ותהיה יוצאת בו ממ\"נ, דאי תחלה הקריבה מקצתן למטה ומקצתן למעלה, כבר יצאתה מתחלה יד\"ח קן חובתה לגמרי. ואי הביאתן בתחלה כולן למטה, שמא זה העולה שתביא השתא הוא מהמין של הד' פרידות שהביאה מתחלה. ואת\"ל שאינו ממין הד' פרידות שהביאה תחלה, הרי תביא השתא גם חטאת ממין העולה שתביא השתא, ויוצאה בזה יד\"ח קן חובתה. קמ\"ל דאפי' בכה\"ג צריכה השתא פרידה מכל מין לעולה לספק חובתה, דס\"ס לא מהני בקדשים וכמ\"ש לקמן בבועז סוף אות ח']:"
+ ],
+ [
+ "הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה
דהכהן מסופק נמי אם הקריבן כולן למטה או כולן למעלה, או ב' מהן למטה וב' מהן למעלה. נמצא שאף ידי חטאת לא יצאתה עדיין, דשמא הקריבן הכהן כולם למטה ולא הקריב עדיין עולה כלל, או שמא הקריב כולן למעלה ולא הקריב עדיין חטאת כלל:"
+ ],
+ [
+ "צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה
דמדאיכא למיחש שמא פירשה נדרה ממין א והיא הביאה תחלה הד' ממין ב, או שמא נדרה ממין ב והיא הביאה ממין א, להכי צריכה להביא השתא קן ממין א, וקן ממין ב, דשמא כך או כך נדרה, והיא הביאה ממין האחר:"
+ ],
+ [
+ "ושתים לחובתה
פרידה א' ממין א ופרידה א' ממין ב, דשמא הקריבה כל הד' פרידות תחלה למטה, וכולן ממין א או כולן ממין ב, והרי כמין החטאת צריך שיהיה נמי עולת חובתה:"
+ ],
+ [
+ "וחטאת אחת
מאיזה מין שתרצה, דשמא כל הד' פרידות שהקריבה תחלה הקריבו כולן למעלה, ולא הקריבו עדיין חטאתה כלל. ואע\"ג דאם היה כך עכ\"פ כבר קרב עולת חובתה. הרי א\"צ לדקדק שיהיה חטאתה כמין עולת חובתה שהקריבה תחלה. ומדמביאה השתא עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב לספק נדרה, תוכל לזווג החטאת שתביא השתא לאיזה מין עולה שתביא השתא עמו:"
+ ],
+ [
+ "בן עזאי אומר שתי חטאות
לטעמיה אזל דס\"ל [פ\"א מ\"ה] דהכל הולך אחר הראשון. וכיון דמסופקת שמא הד' פרידות כולן נעשו למעלה. נמצא שכבר קרב עולת חובתה, ומחוייבת להביא חטאתה כמין עולה שהביאה תחלה. ומדאינה יודעת מאיזה מין הקריבה תחלה עולת חובתה, לפיכך תביא השתא ב' חטאות, א' תור וא' בן יונה. וכל חטאות כאלו בין לת\"ק בין לבן עזאי, הרי באות על הספק, ואינן נאכלות, דשמא כבר הביאה חטאתה תחלה, ונפסל חטאת זה, שאין חטאת בא בנדבה. [והא דמפרש תנא הכא ד' פרידות לנדרה וב' לחובתה, ובבבא דלעיל כלל התנא כולן יחד ואמר תביא שש. נ\"ל דה\"ט משום דלעיל מיירי בקבעה נדרה, כלל ותנא תביא שש, לאשמעינן שצריך שתביאם יחד. מה שאין כן הכא דבלא קבעה להביאם יחד מיירי, נקט פרטי פרטי. שתוכל להביא ד' לבד לנדרה והדר ב' לבד לספק חובתה]. ומעתה נביא גם פי' שאר רבותינו אשר מימיהם אנו שותים, ונעיר ג\"כ בכל א' מה דקשיא לן בפירושם. רק שבתחלה נביא כוונת המשנה כפי הנראה מדברי הרמב\"ם [בפ\"י מפסוהמ\"ק], והוא ג\"כ פי' הר\"ב, אף שאינו סגנון דבריו ממש. וזה החלי:",
+ "מב) משני מינין
אבל אם הביאה מתחלה הב' קינין מב' מינין, והכהן הקריב ב' מהם ממין א' למטה, וב' שממין ב' למעלה, ואינה יודעת איזה מין עשה למטה ואיזה מין עשה למעלה:",
+ "מג) תביא שתים
דהב' שעשתה תחלה למעלה, נחשבים לב' עולות נדרה, בין שהיו תורים או בנ\"י. ומהב' שעשתה תחלה למטה, הוכשר חטאת א' של חובתה ומדאינה יודעת אם ב' תורין או ב' בנ\"י הקריבה למטה, והרי העולת חובה שתביא השתא צריך שיהיה ממין החטאת שהביאה תחלה, להכי צריכה השתא תור א' ובן יונה אחת, שניהן עולות להשלמת עולת חובתה. [ונ\"ל דגם במסופקת ג\"כ שמא הקריב מכל מין מהב' מיני קנין א' למטה ואחד למעלה, ג\"כ סגי בהכי. דהרי גם אם הקריב ודאי כך. לא היתה חייבת להביא השתא רק פרידה אחת לעולה. משום די\"ל שקן א' מהב' קנין שהקריב ממנו בתחלה אחד למטה ואחד למעלה, יעלה לה לקרבן חיובה, והעולה מהמין הב' שהוכשר לה תחלה יחשב לנדרה, ונמצא שאינה חייבת רק עוד עולה אחד, ותביאנו השתא מאיזה מין שתרצה. ואפשר עוד דבכה\"ג ס\"ל לרמב\"ם דב' העולות שנעשו תחלה למעלה נחשבין שפיר לתשלומי נדרה אף שאינן ממין אחד, [ואינה חייבת רק עוד עולה אחת כדי לזווגו לאחד מב' החטאות שהביאה תחלה]. וכן משמע נמי ממ\"ש הרמב\"ם הנ\"ל סוף ה\"א, שאין אדם מביא קן חובתו אחד תור ואחד בן יונה. ומדהתנה הרמב\"ם כן רק בחובתה. ש\"מ דבנדר רשאה לעשות כן. ובודאי פשטא דלישנא דמתני' ? משמע, דקאמר [לעיל ספ\"ב], אין מביאין תורין נגד בני יונה וכו', כיצד הביא עולתו תור וחטאתו בן יונה וכו'. ומדלא מייתי נמי הך גוונא בב' עולות של נדר. ש\"מ דבנדר רשאה להביא קן מב' מינין. וזה דלא כשיטת רש\"י שהבאנו לעיל [סי' מ\"ג], דס\"ל דגם בב' עולות של נדר צריך שיהיו ממין א'. ולדברי רש\"י צ\"ל דהא דהזכירה המשנה לעיל כיצד בחטאת ועולה דוקא, היינו רק לאשמעינן דבחטאת ועולה, הכל הולך אחר החטאת דוקא. ועוד נראה מבבא זו ומפירוש הרמב\"ם בשאר הבבות שנביא בס\"ד, דגם בהא פליג הרמב\"ם על רש\"י, דלרש\"י לעולם הקן הראשון שהקריבו נחשב לחובתה. ולהרמב\"ם תוכל לחשוב הקן הראשון לנדבה לכשתרצה]:",
+ "מד) פירשה נדרה
ר\"ל אם כשהביאה הד' פרידות תחלה ממין א', אמרה בפירוש על ב' מהן אלו יהיו לנדרי, ואלו לחובתי, והכהן עשה ב' מהן למטה וב' למעלה, ולא ידע איזו ב' נעשו למטה ואיזו ב' נעשו למעלה:",
+ "מה) צריכה להביא עוד שלש פרידים
דמדיש כאן לספוקי בג' אופנים, (א) שמא הקריב מכל קן וקן, של נדרה ושל חובתה, א' מהן למטה וא' למעלה, נמצאת שחייבת רק עולה א' להשלמת עולת נדרה. שנפסל לה תחלה. (ב) או שמא ב' של נדרה הקריב למעלה וב' חיובה למטה, נמצא שחייבת עוד רק עולה א' להשלמת עולת חובתה. (ג) או שמא הקריב איפכא, ב' של נדרה למטה ונפסלו שניהן, וב' חיובה הקריבו למעלה ונפסל לה שוב א', ונמצאת חייבת השתא ב' עולות להשלמת נדרה, וחטאת א' להשלמת חובתה. להכי חיישינן לחומרא שמא נעשו באופן (ג) שזכרנו, דכשתביא השתא ב' עולות וחטאת א' מהמין שהביאה תחלה, יוצאת בהן ממ\"נ בכל אופן שהקריבה הד' פרידות תחלה:",
+ "מו) ממין אחד
ר\"ל בד\"א, אם אותן הד' שפירשה בב' מהן שיהיו לנדרה, היו כולם ממין א', אז סגי לה השתא בב' עולות דהרי אפילו אם נעשו תחלה ב' של נדרה למעלה וב' חיובה למטה דאז אינה חייבת עוד רק עולה א' להשלמת חובתה שלא הקריבתו עדיין, עכ\"פ הרי יכולה לצאת ידי חובת עולה זו בא' מב' העולות שתביא השתא לספק נדרה:",
+ "מז) משני מינין
אבל אם הביאה תחלה הד' פרידות מב' מינין, ויודעת למשל שפירשה על קן שהביאה ממין א, שיהיה לתשלומי נדרה. אבל מסופקת האיך הקריבה הכהן:",
+ "מח) תביא ארבע
גם כאן יש ג' חששות. (א) שמא הקריב מכל קן וקן א' למטה וא' למעלה, ונמצאת חייבת רק עולה א' ממין א, דהיינו כאותו מין שפירשה שיהיה לתשלומי נדרה. (ב) או שמא ב' של נדרה שממין א הקריבה למעלה, וב' חובתה שממין ב הקריבה למטה, וחייבת רק עולה א' ממין ב לתשלום עולת חיובה. (ג) או שמא ב' של נדרה שהיו ממין א, הקריבה למטה, וב' של חיובה שהיו ממין ב הוקרבו למעלה, ונמצא חייבת עוד ב' עולות ממין א לתשלומי נדרה, וחטאת א' ממין ב לתשלום חטאת חיובה. להכי חיישינן לחומרא שמא הוקרבו כאופן (ג), ותביא השתא ב' עולות ממין א כמו שנדרה, ועוד חטאת א' ממין ב לזווג לעולת חיובה, שמא הקריבתו תחלה ממין ב. אמנם תביא עוד עולה ממין ב, שמא הוקרבו הד' פרידות תחלה כאופן (ב):",
+ "מט) קבעה נדרה
שקבעה ואמרה מין פלוני עלי, וכשילדה הביאה ב' קינין ממין אחד, ואמרה על ב' מהן אלו יהיו לנדרי [דבבא דקבעה נדרה אבבא קמייתא שפירשה נדרה קאי], והכהן לא ידע איזה ב' מהד' הקריב למטה, ואיזה ב' למעלה, וגם היא שכחה איזה מין נדרה, אפי' יודעת איזה מין הביאה:",
+ "נ) צריכה להביא עוד חמש פרידים
דלא מבעייא בשכחה גם איזה מי הביאה, בוודאי צריכה להביא השתא ב' פרידות ממין א וב' ממין ב', שמא כך או כך נדרה ושמא לא הביאה כמין שנדרה. אלא אפי' יודעת איזה מין הביאה, אפ\"ה צריכא להביא השתא שוב גם אותו קן, דאפי' הביאה הקן שנדרה, עכ\"פ שמא הכהן עשה הקן של נדרה למטה ונפסלו שניהן תחלה. מיהו מדאיכא למיחש נמי שמא נעשה קן חיובה למעלה ולא הקריבה עדיין החטאת שחייבת, להכי תביא השתא עוד חטאת א', אבל רשאה להביאו מאיזה מין שתרצה, דהרי בד' אופנים אפשר שהקריבה הד' פרידות לכתחילה. ובכל אופן ואופן רשאה להביא השתא החטאת מאיזה מין שתרצה, דממ\"נ (א) דאי נדרה הקן ממין א, והביאה כל הד' פרידות בתחלה ממין א, רק שהקריבה אותן ב' של נדרה למטה, א\"כ עכ\"פ עולה א' ממין א מהשנים שעשתה תחלה למעלה, וב' עולות ממין ב מהד' עולות שתביא השתא, כל הג' עולות אלה כשרים הם, והם יתירים על תשלומי נדרה, דהרי הביאה השתא לתשלומי נדרה ב' עולות ממין א כמו שנדרה, וא\"כ רשאה שפיר לזווג חטאת שתביא השתא מאיזה מין שתרצה, לעולה שממין א שהביאה תחלה, או לא' מב' עולות שממין ב שתביא השתא. (ב) וכ\"ש אי נדרה ממין א והביאה תחלה הד' פרידות ממין א, והקריבתן לב' עולות של נדר תחלה כדינן למעלה, א\"כ כבר הוכשר לה תחלה החטאת שממין א ותוכל לזווג לה א' מב' עולות שממין א שתביא השתא, שאינן צריכים לה לתשלומי נדרה, דהרי גם ב' עולות של נדרה הוכשרו כבר תחלה. (ג) ואם נדרה ממין א והביאה תחלה הד' פרידות ממין א, והקריבה מכל קן וקן א' למטה וא' למעלה, א\"כ כבר יצאתה יד\"ח חטאת ועולה של חיובה, בהנך שהביאה תחלה, ואין נ\"מ לן מאיזה מין תביא השתא חטאתה, דהרי בין כך וכך פסול הוא. (ד) ואי לא הביאה כמין שנדרה, כגון שנדרה ממין ב והביאם ממין א, א\"כ כבר הוכשר תחלה החטאת שממין א וגם כל הב' עולות שהביאה תחלה ממין א, דאף את\"ל דאותן ב' שהקריבה למטה היו הקן שאמרה כשהביאתן הרי אלו לנדרי, אפ\"ה לא חל עליהן עי\"ז שם עולה, ושיפסלו כשהקריבן למטה, דהרי קיי\"ל כב\"ה [רפ\"ה דנזיר] דהקדש בטעות אינו הקדש, והכא הרי בטעות אמרה הרי אלו לנדרים, מדלא הביאה כמין שנדרה. וא\"כ כיון שכבר יצאת יד\"ח חטאת ועולת חיובה, וחטאת שתביא השתא פסול הוא, מה נ\"מ לן מניה אם תביא החטאת הפסול ממין זה או ממין האחר:",
+ "נא) ממין אחד
ר\"ל בד\"א כשהביאה תחלה הד' פרידות ממין א':",
+ "נב) משני מינין
אבל כשהביאתן תחלה היו מב' מינים, וכשהביאתן אמרה על ב' מהן אלו יהיו לנדרי, והכהן אינו יודע איזה ב' עשה למטה ואיזה ב' למעלה, וגם היא שכחה איזה מין נדרה:",
+ "נג) תביא שש
דהיינו ב' ממין א וב' ממין ב כולן עולות שמא כך או כך נדרה, ושמא ב' של נדרה עשה הכהן למטה ונפסלו שניהן. ועוד חייבת ב' חטאות, א' ממין א וא' ממין ב. ולא סגי בחטאת א' באיזה מין שתרצה, כמו לעיל כשהביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א', דבשלמא התם, בכל אופן מהד' אופנים שהביאה והקריבה הד' פרידות תחלה, יש לה לכה\"פ עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב יתירים על הראוי לה, שתוכל לסמוך על זה או על זה לזווג לו חטאת כמינו, וכמש\"ל. משא\"כ הכא אם אפי' נדרה ממין א, והביאה ב' ממין א וב' ממין ב, יש לחוש שמא הקריבה ב' שממין א למטה ונפסלו שניהן, דהרי ב' של נדרה עולות הן, ולא נשאר לה עוד עולות כשרות ממין א רק הב' עולות שממין א שתביא עכשיו, והרי הם נצרכים לה לתשלומי נדרה. וא\"כ איך תביא השתא חטאת מאיזה מין שתרצה, הרי כשתביא השתא חטאת ממין א אין לה עולה מאותו מין יתירה על הצריך לה כדי לזווגו לחטאת שתביא עכשו. [וטעמא של חלוק זה, הוא דבשלמא כשהביאה כל הד' פרידות הראשונות ממין אחד, כגון ממין א, והשתא מביאה עוד ב' עולות ממין א' וב' עולות ממין ב, מצי שפיר להביא החטאת עכשו מאיזה מין שתרצה, מדאי אפשר שנפסלו לה כל הב' עולות שהקריבה תחלה. דממ\"נ אי נדרה ממין א, והביאה הד' פרידות תחלה כולן ממין א, א\"כ אפי' ניחוש שמא הב' של מין א שהקריבה תחלה למטה, היו אותן ב' שאמרה עליהן הרי אלו לנדרי, ונפסלו שניהן, עכ\"פ אותן ב' של מין א שהקריבתן תחלה למעלה, עולות כשרות היו, והם א\"צ לה לתשלומי נדרה, מדמביאה השתא ב' של מין א לספק תשלומי נדרה. וכיון שמביאה השתא עוד ב' עולות של מין ב שא\"צ לה, דהרי ממין א נדרה, א\"כ יש לה ב' עולות יתירים, ממין א, וב' עולות יתירים ממין ב, ותוכל שפיר לזווג חטאת מאיזה מין שתרצה, לא' מב' העולות שממין א או לא' מב' שממין ב הנ\"ל. ואי היה נדרה ממין ב והיא הביאה כל הד' פרידות תחלה ממין א, א\"כ אפי' נחוש שאותן שאמרה עליהן הרי אלו לעולות נדרי, הקריבתן למטה, הרי נדר בטעות היה, שהרי ממין ב נדרה, וכבר יצאת שפיר יד\"ח חטאת חיובה בא' מב' חטאות שעשתה תחלה למטה וידי עולת חובתה בא' מב' העולות שעשתה תחלה למעלה ושניהן ממין אחד. וא\"כ החטאת שתביא השתא פסול הוא, מדא\"צ לה, ולא נפקא לן מידי מאיזה מין יהיה החטאת הפסול הזה. משא\"כ כשהביאה תחלה הד' פרידות מב' מינין, יש לחוש שמא אותו מין שנדרה הקריבתן למטה שתיהן, כגון שנדרה ממין א ואותן ב' שהביאה ממין א נפסלו שניהן ע\"י שהקריבתן למטה, ולא נשאר לה מהד' פרידות שעשתה תחלה שום עולה כשרה ממין א, ורק הב' פרידות שתביא השתא לעולות, הם כשרות, אבל נצרכים לה לספק תשלום נדרה. וא\"כ איך נתיר לה להביא השתא חטאת חיובה מאיזה מין שתרצה, הרי כשתביא החטאת השתא ממין א. אפשר שאין לה עולה יתירה בעולות שהביאה, לזווג לו]. לפיכך מדיש לחוש שמא על ב' שממין א אמרה תחלה הרי אלו לנדרי והקריבתן למטה, והב' האחרים שממין ב שהיו לחובתה, הקריבתן למעלה, נמצא שחסר לתשלומי חיובה, חטאת ממין ב, כדי לזווגו לעולה ממין ב שהקריבה תחלה. או שמא הוה איפכא, וחסר לה חטאת ממין א. לפיכך כשתביא השתא חטאת ממין א וחטאת ממין ב מלבד הב' עולות שממין א והב' עולות שממין ב שתביא ג\"כ השתא לספק נדרה, אז יוצאת גם יד\"ח ב' של חיובה בכל גוונא. וה\"ה שתוכל להביא השתא תחת ב' חטאות שממין א' וב', קן א' מאיזה מין שתרצה, א' לעולה וא' לחטאת, דאז ג\"כ יוצאת ממ\"נ, דאפי' נפסלו לה הב' התחתונים כשהקריבתן תחלה בין הד' פרידות, ונמצא שלא הקריבה חטאתה עדיין, ורק עולת חיובה הוכשר לה בתחלה, עכ\"פ הרי אינה מחויבת להביא החטאת כמין העולה, ורשאה להביא השתא חטאת ועולה של חיובה ממין שאינו כמין עולת חיובה שהוכשר תחלה בהד' פרידות, והעולה הראשונה ההיא יחשב לה לנדבה. וכן כתב באמת הרמב\"ם בחבורו [בפ\"י מפסוהמ\"ק]. [ונ\"ל דלהכי נקט הרמב\"ם הך תקנתא, משום דהכי עדיף טפי, דהרי כל החטאות שנזכרו במשנתינו שבאות על הספק, אין נאכלות מדיש בהם חשש פסול, שמא א\"צ להם, וכמ\"ש באמת הרמב\"ם [בסוף פרק הנ\"ל]. ולהכי וודאי עדיף טפי למעט בהבאת חטאת ספק פסולות. מדיכולה להתקן בשתביא תחתיהן חטאת א' ועולה א', דהרי העולה שהקריב השתא אפי' א\"צ לה, בכל גוונא כשרה היא, מדיכול לחשבה לנדבה, משא\"כ חטאת אינה באה בנדבה. והר\"ב דנקט שתביא ב' חטאות, נ\"ל דרבותא קמ\"ל דאף כשלא תביא השתא עולה לחובתה אפ\"ה שפיר יוצאת יד\"ח קרבנותיה. ודו\"ק]:",
+ "נד) נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה
הכא לרמב\"ם אי אפשר לפרש דה\"ק תנא, דכל הנך בבי דלעיל מיירי ביודעת איזה מין הביאה תחלה, ומשו\"ה תוכל לסמוך על קצת מהן לתשלומי נדרה וחיובה, אבל בבא זו מיירי שאינה יודעת כלל איזה מין הביאה. ליתא, דהרי לרמב\"ם לשטתיה גם בבא דתביא ה' מיירי בשכחה איזה מין הביאה, וכמ\"ש סי' נ'. ועוד לרמב\"ם הך בבא מיירי שלא לבד ב' של נדרה קבעתן, רק גם ב' של חובתה קבעתן מאיזה מין תביאם, וקשה היכא נזכר דבר זה במתני'. לפיכך נ\"ל דלרמב\"ם ה\"פ. ואינה ידוע מה נתנה, ר\"ל, בבא דלעיל אף דמיירי באינה יודעת אם ב' של נדרה נתנה כדינה, עכ\"פ יודעת היא שב של חיובה וודאי כדינה נתנה, דהרי רשאה להביא חובתה מאיזה מין שתרצה. אבל בבבא זו יש ספק יתר מבבי דלעיל, שבכל הד' פרידות שנתנה תחלה להכהן אינה יודעת כלל מה נתנה, ר\"ל אם הביאתן כדינן. וכגון שלא לבד ב' של נדרה קבעתם מאיזה מין תביאם, אלא גם ב' פרידות של חובתה קבעתן להביאם ממין ידוע, והשתא אינה יודעת אם הביאה ב' נדרה כמין שנדרה, וגם בב' חובתה שיודעת שקבעתן במין ידוע, עכ\"פ מסתפקת באיזה מין קבעתן אם בב' תורים או בב' בני יונה, או שמא התחייבה להביא קרבן יולדת עשירה, דהיינו תור או בן יונה לחטאת וכבש א' לעולה. והשתא אינה יודעת אם הביאתן כמו שקבעתן. [ואילה\"ק הרי ע\"כ בעניה מיירי מתני', דהרי מסתפקת אם קבעה לקרבן חובתה ב' עופות, ואי בעשירה, הרי עשיר שהביא קרבן עני לא יצא וכרמב\"ם סוף מחוכ\"פ]. אע\"כ דבעניה מיירי מתני', וא\"כ האיך תוכל לקבוע לחובתה כבש, הרי אין לה כדי כבש. י\"ל דבעני שנדר קרבן עשיר, צריך ליתן כל אשר לו, והשאר נשאר עליו חוב, עד שתשיג ידו לשלם חיובו [ועי' ערכין די\"ז א' ורמב\"ם פ\"ג מערכין ה\"ז]:",
+ "נה) הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה
ר\"ל ועוד ספק יש כאן יתר מבבבות דלעיל, דלעיל בכל הבבות אף שהכהן מסופק איזה עשה למטה ואיזה למעלה, עכ\"פ ידע מה עשה, דידע שהקריב חציין כחטאות וחציין כעולות, רק שלא ידע אם הקריבן כדינן במקומן. אבל בבבא זו מיירי שלא ידע לגמרי מה עשה, אם עשאן כולן למטה כחטאות, או כולן למעלה כעולות, או חציין למטה וחציין למעלה:",
+ "נו) צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה
דהיינו ב' תורין וב' בני יונה כולן עולות, דשמא כך או כך נדרה, ולא הביאה תחלה כמין שנדרה, או שהביאה תחלה כמין שנדרה אבל הקריבן תחלה כולן למטה ולא שלמה עדיין נדרה, וכלעיל:",
+ "נז) ושתים לחובתה
קן א' לחובתה, א' לחטאת וא' לעולה, שניהן ממין א', אבל מאיזה מין שתרצה. דשמא כמין זה נדרה להביא קרבן חיובה, ושמא לא הביאה תחלה כמין ההוא:",
+ "נח) וחטאת אחת
בהיפוך מהקן הנ\"ל שמביאה השתא לספק חובתה, דאם הקן ההוא שניהן ממין א, תביא החטאת הזה ממין ב, ואם מביאה הקן הנ\"ל ממין ב, תביא החטאת הזה ממין א. ואז ליכא תו למיחש לשום ספק דהרי לספק קן של נדרה, אפי' נפסלו לה ב' של נדר בהד' פרידות שהביאה תחלה, הרי מביאה השתא קן ממין א וקן ממין ב כולן עולות, ובין שכך או כך נדרה, יצאתה יד\"ח נדרה בב' הקנין שמביאה השתא. ולספק קרבן חיובא, שאולי נפסלו לה החטאת והעולה של חיובה בד' פרידות הראשונים, הרי אם קבעה ב' של חובתה ממין א, הרי תביא השתא לחיובה חטאת ועולה ממין א. ואם קבעתן ממין ב, נמצא שלא יצאתה יד\"ח קרבן חובתה בחטאת ועולה שמביאה השתא ממין א, עכ\"פ הרי מביאה השתא גם חטאת ממין ב כמו שנדרה, ותוכל לזווג לו א' מב' העולות שממין ב שמביאה לספק נדרה. ואם התחייבה להביא חובתה כקרבן יולדת עשירה שמביאה חטאת עוף וכבש לעולה, הרי תוכל לסמוך על א' מב' חטאות העוף שמביאה, וכלעיל, ותביא עמה כבש כדין יולדת עשירה. והתנא לא הזכיר הכבש, מדלא רצה לאשמעינן רק רבוי העופות שחייבת להביא:",
+ "נט) בן עזאי אומר שתי חטאות
דמספקי ליה לבן עזאי ג\"כ שמא קבעה חובת חטאת שיהיה עם הכבש תור או בן יונה, [כך פי' רתוי\"ט]. ושעשע יונק שדי אמנו להביא גם פי' המפרש למסכת קינין. בתחלה הביא פי' רש\"י, דפירשה נדרה ר\"ל שפירשה מאיזה מין תביא נדרה. ובבא דקבעה נדרה קאי אבבא דרישא, שפירשה נדרה אבל התחייבה להביא ב' של נדרה עם עולת חובתה ביחד, והכל כמו שפירש רש\"י ממש, וכמש\"ל. ואח\"כ הביא המפרש פי' רבינו יצחק. וארא והנה עלה כולו קמשוני הטעיות, והוצרכתי להוסיף ולגרע בדבריו, אבל זה כוונת רבינו הנ\"ל. קבעה נדרה, ר\"ל דקאי אבבא דרישא, שפירשה מאיזה מין תביא נדרה, והביאה ד' פרידות ממין א', וקבעה ואמרה על ב' מהן אלו יהיו לחובתי ופירשה ג\"כ איזה מהב' יהיה לחטאת ואיזה לעולה. והכהן לא ידע איזה ב' מהד' עשה למטה ואיזה ב' מהן עשה למעלה, וגם היא שכחה איזה מין פירשה לנדרה, אבל יודעת שפיר איזה מין הביאה, דלמשל שיודעת שהביאה הד' פרידות תחלה כולן ממין א, אבל מסופקת שמא ממין א או ממין ב נדרה. תביא ה' פרידות. דהיינו ב' ממין א וב' ממין ב כולן עולות, משום ספק נדרה, דשמא כך או כך פירשה נדרה. דהרי אף אם פירשה נדרה כהמין שהביאה ממנו הד' פרידות, דהיינו ממין א, עכ\"פ מדקבעה ואמרה על ב' מהן כשהביאתן, הרי אלו לחיובי, ממילא הב' האחרים הן לנדרה, ושמא עשה הכהן אותן ב' של נדרה שניהן למטה ונפסלו, דהרי עולות הן. להכי צריכה להביא השתא ב' אחרות תחתיהן גם ממין א ועוד תביא פרידה א' לחטאת ממין א, כהמין שהביאה תחלה דשמא ב' חובתה הוקרבו תחלה למעלה ולא שלמה חטאת חובתה עדיין. אבל א\"צ להביא פרידה לעולת חובתה. דממ\"נ אם לא הביאה תחלה הד' פרידות כמין שנדרה אז אע\"ג שאמרה כשהביאתן אלו לנדרי, הקדש בטעות הוא ואינו כלום, ולפיכך אחת מהנקרבים למטה עלה לה לשם חטאת חובתה וא' מהנקרבים למעלה עלה לה לשם עולת חובתה, דהרי לחובתה תוכל להקריב כל מין שתרצה, ואז א\"צ להקריב השתא לחובתה כלום. ואם הד' פרידות שהביאה תחלה, היו כמין שנדרה, הרי רק בג' אופנים אפשר שהקריב הכהן הד' הפרידות תחלה (א) אם בתחלה הקריב הכהן ב' של נדרה למעלה, וב' חובתה למטה, הרי כבר יצאת ידי חובת ב' של נדרה שהקריבתן בתחלה למעלה כדינן, ולא חסר לה רק עולת חובתה ממין א, דהיינו כהמין שהקריבה ממנה בתחלה החטאת למטה, ותוכל לצאת בא' מב' עולות של מין א שתקריב השתא לספק נדרה. (ב) ואם הקריבה תחלה ב' של נדרה למטה, א\"כ הקריבה אז ב' של חובתה למעלה, והרי יצאת יד\"ח עולת חובתה בא' מהעולות שממין א שהקריבה תחלה למעלה, ותוכל לזווגו להחטאת שממין א שתקריב השתא כדינו למטה. (ג) ואם הקריבה תחלה ב' של נדרה א' למטה וא' למעלה, וא\"כ ב' של חובתה הקריבה נמי א' למטה וא' למעלה, ומדפירשה חובתה ואמרה זה יהיה חטאת וזה עולה, יש לחוש שמא הקריבה החטאת למעלה והעולה למטה ונפסלו הב' של חובתה. עכ\"פ א' ממין א שהקריבה למעלה מב' של נדרה, עולה כשרה היא, וצריכה רק עוד עולה א' מהב' עולות שתביא עכשיו ממין א לתשלומי נדרה, והפרידה האחרת ממין א שתביא עכשיו, תוכל לזווגו שפיר להחטאת ממין א שתביא השתא. אבל אינה רשאה להביא השתא החטאת ממין ב, דהיינו מין אחר ממין שהביאה הד' פרידות תחלה. משום דאז יש לחוש שמא גם נדרה פירשה להביא ממין ב, ושמא ב' שממין א שאמרה עליהן כשהביאתן תחלה הרי אלו לחובתי, הקריבו שניהן למעלה, ונמצא שלא הקריבה חטאתה עדיין. וע\"כ שתפטר נפשה מקרבן חובתה, רק בהחטאת שממין ב שתביא השתא. והרי אין לה עולה ממין ב לזווג להחטאת הזו, דהב' עולות שממין ב שתביא השתא, הרי נצרכים לה לתשלומי נדרה, דהרי ממין ב נדרה. אמנם כל זה בשידע שהביאה תחלה הד' פרידות ממין אחד. אבל משני מינים, ר\"ל כלעיל שפירשו מאיזה מין תביא נדרה, וגם בשעת הבאת הד' פרידות, קבעה ואמרה על ב' מהם אלו יהיו לחובתי, וגם פירשה איזה מהב' יהיה לחטאת ואיזה לעולה, כולה כלעיל. רק שכאן מיירי שהד' פרידות שהביאה תחלה היו ב' מינין, קן ממין א, וקן ממין ב, והכהן חלק כל קן והקריב ממנו א' למטה וא' למעלה, והאשה אינה יודעת איזה מין פירשה להביא ממנו נדרה. תביא ו' פרידות, משום דהחטאת והעולה שבקן א' שיחדה מתחלה לחובתה, הרי נפסלו מספק, שמא הקריב החטאת למעלה והעולה למטה. והקן שממין השני, שיחדה תחלה לנדרה, גם בו נפסל הפרידה שהקריבו ממנו למטה, דהרי ב' של נדר, שניהן עולות וצריך להקריב שניהן למעלה. א\"כ לא הוכשר לה מכל הד' פרידות שהקריבה תחלה רק עולה א'. ומדלא ידעינן מאיזה מין היה העולה הכשרה ההיא, אם ממין א או ממין ב, לפיכך תביא חטאת ממין א וחטאת ממין ב, כדי לצרף א' מהחטאת להעולה הכשרה ההיא, ובזה שלמה קרבן חיובה. ועוד תביא לשלם קרבנות נדרה, ב' עולות ממין א וב' עולות ממין ב לספק נדרה, שמא כך או כך נדרה. ולא נשאר לנו לבאר, רק כי כל החטאות שנזכרו במשנתינו אליבייהו דכל הדעות אינן נאכלות, מדבאות רק על הספק, ושמא כבר יצאתה יד\"ח חטאת בא' מהד' פרידות שהקריבו לה תחלה, וא\"כ נפסל לה החטאת הזה, מדאין חטאת בא בנדבה:"
+ ],
+ [
+ "וכשהוא מת קולו שבעה
סימנא בעלמא נקט, דכמו שמצינו בכבש שכשהוא חי מוציא גופו רק קול א' בגרונו. וכשהוא מת שאז ראוי שיפסק קולו נחרבו ויוצאים מגופו ז' קולות, וי\"א ח', כדמפרש ואזיל. ה\"נ בקני אשה זו. דהרי כל יולדת אפשר שכשהיא עשירה ולא אירע בה שום ספק, היתה חייבת רק עוף א' לחטאת. אבל עכשיו שהקריבה כבר קרבנה, והיה מן הראוי שתפטר לגמרי מקרבן, ואפ\"ה אפשר שתתחייב ז' קרבנות לת\"ק וח' לבן עזאי, ע\"י שנדרה ג\"כ, ועי\"ז נולדו בקרבנות שהביאה כמה ספקות, דלא ידעה מה פירשה ומה הביאה ואיך הקריבם הכהן. [ולולא מסתפינא היה נ\"ל דאפשר שלא לחנם נקט ר' יהושע המשל הזה, אלא משום דבכל הבבות שבמשנתינו מסתם קסתם תנאוקאמר, תביא ב' ג' ד' ה' ו', ולא פי' אם גם חטאת מכלל ביניהם או לא. ולכן באמת ס\"ד של קצת רבותינו הנ\"ל לומר, שבכל סך וסך גם חטאת כלול ביניהם. ולפי דבריהם מוכרחנו לומר, דבן עזאי דפליג לא אסיפא פליג, כ\"א אכולהו בבי קמייתא. לכן נקט ר' יהושע המשל הזה, להשמיענו דכמו דבהמשל פליגי רק במניין ז' וח', כמו כן בהדין לא פליגי בן עזאי וחכמים רק בסיפא שנזכר שם מניין ז' יח'. והיינו כדעת רש\"י, דאי כפירוש שאר רבותינו הרי לא פליגי במספר ז' וח' רק בשאר המספרים]:"
+ ],
+ [
+ "שתי חצוצרות
שופרות דקרינן לשופר חצוצרה [כסוכה ל\"ד א']. א\"נ דוקא חצוצרות הכהנים היו של כסף, כשלהי תמיד, אבל חצוצרות הלויים בתמונה ההיא, של קרן היו:"
+ ],
+ [
+ "שתי שוקיו
עצמות שוקיו:"
+ ],
+ [
+ "שני חלילין
פפייפע:"
+ ],
+ [
+ "עורו לתוף
פויקע:"
+ ],
+ [
+ "מעיו לנבלים
לייטע. וי\"א פיאלינע:"
+ ],
+ [
+ "בני מעיו
הם מעים הדקים, כגון אותן של הדרא דכנתא:"
+ ],
+ [
+ "לכינורות
הארפע. הרי ז' קולות:"
+ ],
+ [
+ "אף צמרו לתכלת
לעשות ממנו רימוני תכלת על שולי המעיל, שמקישין את הפעמונים, שבין רמון לרמון, כשנוגעין בהם, מדסמוכין יחד, ויתנועעו. ולרמב\"ן בחומש היה פעמון זהב תלוי תוך חלל רימוני התכלת, ונשמע קול הפעמון מתוך הרימון הפתוח בתחתיתו [ועי' מ\"ש בס\"ד בקופת הרוכלין ד' י\"ד ע\"ג]. ות\"ק לא חשב הא, משום דעכ\"פ אין הרימון משמיע הקול, רק הזג שבתוך הפעמון:"
+ ],
+ [
+ "דעתן מיטרפת עליהן
ר\"ל מחשבותם מתקרעים ומתבלבלים:"
+ ],
+ [
+ "מסיר שפה לנאמנים
למי שכלי המבטא נאמנים לו, להמליץ יפה מחשבותיו:"
+ ],
+ [
+ "וטעם זקנים יקח
טעם ר\"ל שכל, כמו אשה יפה וסרת טעם, ור\"ל הכא שהשכל הראוי לפי דרך הטבע בזקנים, משום כמה הרפתקאי דעדו עלי' [קדושין דל\"ג א], אפ\"ה לפעמים הקב\"ה לוקחו מהם, [ועי' שבת קנ\"ב א']. ובעם הארץ משתעי קרא, כדכתיב לעיל מנה מסיר לב ראשי עם הארץ:"
+ ],
+ [
+ "דעתן מתישבת עליהן
ר\"ל מתישבת ומשתרשת בחוזק. ומה\"ט נקט הך מילתא הכא בסיומא דסדר קדשים שנקרא חכמה [כשבת ל\"א א' ], ודמי נמי להך דלעיל, דהכא נמי כשמזקין הת\"ח וכח גופו מתחיל להיות נראה כמתרופף, אז אדרבה כח שכלו מתוסף ומתחזק בעזרתם מקודש, ועי\"ז מוסיפין שלימות להנשמה, מדכבר נח רוגזיה דיצ\"ה, ויש להם ג\"כ מנוחה מטרדת עסקי הגוף, ועי\"ז יוכל כח שכלם לפרוש כנפיו לתימן ולהזדקק היטב בתורת ה', ולה' הישועה:"
+ ],
+ [
+ "בישישים חכמה
רישא דהך קראי דלעיל הוא. ומדסיפא דקרא בעם הארץ מיירי, רישא דקרא בת\"ח. ונקטי' תנא בסוף כדי לסיים בטוב:"
+ ],
+ [
+ "ואורך ימים תבונה
ר\"ל כל עוד שיאריכו ימים יותר, יוסיפו להשיג התבונה, שהיא מדריגה יותר גדולה ונשאה מחכמה. וביותר בחכמת התורה הקדושה, אשר במקורה היא שבעה ספרים [שבת קט\"ז א'] ונתנה בשבעה קולות שנאמרו על המים, הנזכרים בפסחים [ק\"ב א'], כי גם תה\"ק נמשלת למים, שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך [כתענית ד\"ז א'].",
+ "והנה באתי עד הלום, לפרש בעזרת אבינו שבשמים, מסכת קינין החמורה שבחמורות שבכל הש\"ס, בפירוש מספיק מזוקק שבעתיים, אשר עד הנה לא זכיתי לראות עוד על מסכת זו פירוש שלם אשר יפלש כל סתרי תעלומותיו. וביחוד מאן גבר ומאן גבר למשרי כל קטרין בג' משניות אלו האחרונות, מכלל דאיכא ראשונות שונות שבה. אשר עד הנה עם כל רבוי פרושי רבותינו היו כספר החתום, חמורות קשורות, וקמורות טמורות, והן הן גופי הלכות שמורות [כאבות סוף פ\"ג]. ואני בעניי במקלי ותרמילי, ובעיני כהות חכללי, אנה אני בא, ומה כחי כי איחל לירד לעמקי תהום רבה זה, כבר אמוראי בפרוותא דמשמהג למיסק מרגניתא וכסיתא ולא אשכחה נפשי ננס וקטע, זוחל כתולע, קצר שכל ודע, חסר אמרים מהשתרע, ועל יריכו צולע, עיף ויגע. והנה זה לעיני, הים הגדול רחב ידים, יהוממו ירוממו מימיו, יעלו שמים ירדו תהומות, שם תהום אל תהום קורא בהמון גלים בתלתלים כגלגלים, ושאון משברים כבהררי נמרים, במסכת זו חמרים חמרים. שם התנינים הגדולים, ברעש עולים, ולויתנים איתנים, בחרבותם מזויינים, עושים כוונים, בנעמנים נאמנים, חדשים גם ישנים. ובכל זאת מקולות מים רבים אדירים כבירים, יחילו יבהילו ירגזו תהומות. שמעו גם בעלי תריסי התורה וירגזון, חיל אחז יושבי גזית מדרשות. כי גם דדלו דיילי גם בהון נפל סתר פתר, כי גם שרים עצרו במילין, ולוחמי מלחמת התורה כף ישימו לפיהם, יודו ולא בושו, כי בסלע המחלקות הזה, הנה קהה הברזל חרבותם, כי סגור ומסוגר המסכת זאת כעיר בצורה, וכבריח ארמון נצורה, וסובו ורובו בעל חיצים, וישיבו חרבותם אל נדנה:",
+ "ויהי עד כה וכה, והשמים התקדרו בעבים, וקול ה' חוצב להבות אש להבים, וה' אמר לשכון בערפל, אני את דכא ושפל רוח, ולהחלש יאמר גבור אני. ומאחר עלות הביאני, וצעיר ונבזה מבור שאון העלני, ובין נבכי ים נורא הזה הוליכני, ובחסדו הקימני, ובישועתו הקדמני, ובאורו האירני, וכל יקר סתרי גנזיו הראני, וישם רגלי כחילות בתוך הים ביבשה. ויהי כמעט אשר נסתה כף רגלי היונה העלובה, הצג על הארץ לעלות מהים ליבשה, ואשא עיני עוד לאחור. ולא יכולתי לתת מעצר לרוחי, מלהלל גבורות ה' ולהשמיע קול תהלתו על לוחי, על חסדו ואמונתו אשר היה אתי עמי בכל הדרך הזה, אשר הלכתי בטוחי. ואומר מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' ממך הכל ה' אלהי אבותי, כי מי אנכי ה\"א ומי בית אבי כי הבאתני עד הלום. ברוך אשר עשה הים הגדול והנורא הזה, וברוך אשר בין שאון גליו הנחני בדרך אמת. בדרך אמת. אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים, כרוה נכבדי עם, ומשם רועה אבן ישראל. כי הוא הנותן כח לעשות חיל, לעומד בבית ה' בליל, עיף ויגע בלי כח ואיל. ואקרב אל המזבח, להקריב אלף תודות לנחוח ריח, לאדון עולם רזים מפענח, ויושע לננס אשר קומתו שוחח. ואני תבענה שפתי תהלה ותפלה, כום ישועות אשא ובשם ה' אקרא מלה במלה, אתה ה' צורי וגואלי, אשר פדית נפשי מכל צרה יקרה בנואלי, ותהי עמדי בכל הדרך אשר הלכתי בפועלי, ותשלח לי עזרתך מקודש ותוציאני מהמבוכות, סבוכות במצוקות, קצרות וארוכות, חזקני ואמצני ה' אלהי אבותי, עם כל זרע קודש אשר חננת את עבדך, לא אודותי, רק למען לעבדך שכם אחד, והסר מלפנינו כל המניעות והטרדות, כדי שנוכל ליחד ולקדש כל מחשבותינו בעסק תורתך ובקיום מצותיך באהבה, וטהר לבבינו לעבדך שכם אחד באמת, כי אתה אלהים אמת, ודברך אמת וקים לעד, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד עולם אמן ואמן."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Kinnim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Kinnim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a99ca3417fd7886ae6b69991163a2c7c11f6531e
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Kinnim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,523 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Kinnim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Kinnim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "חטאת העוף נעשית למטה
מזה דמה למטה מחוט הסיקרא שחוגר את המזבח באמצע גבהו, דהיינו אמה אחת למטה מגג הסובב. ולהכי חטאת נעשית למטה מחוט זה. מדכתיב גבה והזה מדמה על קיר המזבח והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח. ולשון ימצה משמע ממילא, והיינו משום דמלת ימצה קאי לא לבד על הנשאר בדם, רק גם על הדם שהיזה, שכשהוזה, מתמצה וזב ממילא למטה, ואמרה תורה שיזה באופן שיזוב ליסוד. וא\"כ על כרחך כולה קרא בקיר המזבח שתחת חוט הסיקרא מיירי, דאז גם דם ההזיה אפשר שיזוב להיסוד. דאי בקיר שלמעלה מהחוט, אפשר שיזוב לסובב, וכגון שהזה דמה למעלה מסובב. [ונ\"ל דהא דהקדים תנא הך דינא הכא, משום דכל ענייני מכילתן סובב על עניין זה, דמדחטאת עוף נעשה למטה. ועולת עוף למעלה, לכן כשנתערבו נולד ספק. והקדים דיני חטאת, מדקדים לעולה. ואגב זה נקט נמי דיני דם חטאת ועולת בהמה]:"
+ ],
+ [
+ "וחטאת בהמה למעלה
דכתיב בחטאת בהמה והזה דמה על קרנות המזבח, ר\"ל מול הקרן, דהיינו למעלה מהסובב [ומ\"ש הר\"ב הכא ובזבחים פ\"ה מ\"ג, דבקרן גופא זורק, לא קי\"ל כן. כרמב\"ם פ\"ה מקרבנות ורכ\"מ שם]:"
+ ],
+ [
+ "עולת העוף נעשית למעלה
דכתיב גבה ומלק והקטיר ונמצה דמו, מה הקטרה בראש המזבח, אף מליקה ומצוי, יהיו בראש המזבח, דהיינו למעלה מהחוט:"
+ ],
+ [
+ "ועולת הבהמה למטה
דכתיב בה יסוד, ר\"ל מול היסוד. שהכהן עומד למטה ברצפה נגד זוית מזרחית צפונית של מזבח שיש שם יסוד, וזורק הדם מהכלי לזוית שבסובב שלמעלה מהיסוד. וכן עושה אח\"כ בזוית מערבית דרומית נגד היסוד, וכן הדין ג\"כ באשם שלמים ותודה, רק תנא נקט עולה, מדרצה רק לאשמעינן החילוק שיש בין בהמה לעוף, והרי בעוף ליכא רק חטאת ועולה [וסי' לחלוק הזה שיש בין דם עוף לדם בהמה, כתב המפרש עע טט, ר\"ל בעולת עוף יש ע, וכן במלת למעלה, ובחטאת עוף יש ט, וכן במלת למטה, וממילא ידעינן דין בהמה דהוה איפכא. ויש מסמנין עעע, ר\"ת עוף עולה למעלה. מהא ידעינן כולה. ולי נראה סי' בהמלות עצמן, העוף עולה למעלה, ר\"ל דרך העוף לעוף למעלה, ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "אם שינה בזה ובזה פסול
ודוקא ששינה בהזאה של א' מכולן, ובעולת עוף שאין בו הזאה ששינה במצוי, אז פסולין. אבל מצוי שבחטאת העוף, אינו מעכב. מיהו מליקה של עולה וחטאת, כשר בכל מקום למזבח:"
+ ],
+ [
+ "סדר קנים כך הוא
דמי שנתחייב קרבנות עוף, מביא ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת. והן נקראין קן:"
+ ],
+ [
+ "החובה
דהיינו זב וזבה שחייבין להביא קן, אפילו כשהן עשירים. וכן יולדת כשהיא עשירה מביאה כבש לעולה ובן יונה או תור לחטאת, עכ\"פ כשלא תשיג ידה להביא קרבן בהמה, חייבת להביא קן, א' לעולה וא' לחטאת. וכן מצורע כשנתטהר. או מי שנשבע לשקר שאינו יודע העדות שבקשו ממנו. או מי שעבר על שבועת בטוי. או מי שנטמא ונכנס למקדש או אכל קודש בשגגה, כל אלו כשלא תשיג ידן לקרבן בהמה שחייבים, חייבין להביא קן, והיא הנקרא קן חובה:"
+ ],
+ [
+ "אחד חטאת ואחד עולה
מיהו נכרי שנתגייר, אע\"ג שחייב ג\"כ בקן חובה, אפ\"ה שניהן עולות. ולא איירי ביה תנא הכא, מדלא שכיח. ותו דאין קרבנותיו מפורשים בתורה:"
+ ],
+ [
+ "בנדרים ונדבות כולן עולות
ר\"ל אבל המנדר או המנדב קן לקרבן, יקריב שניהן עולות:"
+ ],
+ [
+ "האומר הרי עלי עולה
או שלמים, או מנחה:"
+ ],
+ [
+ "האומר הרי זו עולה
אפילו אמר נמי עלי, כגון שאמר שור זה עלי עולה, אפ\"ה אינו חייב באחריותו, דבמלת עלי ר\"ל עלי להביאו קאמר [כערכין ד\"כ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מתו או נגנבו אין חייבים באחריותן
אחר שהפרישן:"
+ ],
+ [
+ "ועולה בחטאת
בעופות מיירי בכולה מכילתן:"
+ ],
+ [
+ "ימותו כולם
דאז בכל חד איכא ספיקא, שמא חטאת עוף או עולת עוף הוא, ואיך יזרק דמן, והרי בשינה בזה או בזה פסול [כמ\"א]. מיהו גם ברובא לא בטל, דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "חטאת שנתערבה בחובה
ר\"ל עוף א' חטאת שנתערב בקן חובה שלא נתפרש בהן עדיין איזה עולה ואיזה חטאת:"
+ ],
+ [
+ "אין כשר אלא במנין חטאות שבחובה
דמאותן הג' פרידות יקריב רק א' חטאת, דכשר ממה נפשך. דאם יקריב ב' חטאות, שמא הן הקן של חובה, שדינן שיהיה א' מהן עולה. וכמו כן אי אפשר שיקריב א' מהתערובות עולה, דשמא הוא החטאת שנתערב:"
+ ],
+ [
+ "וכן עולה שנתערבה בחובה
עוף א' עולה שנתערב בקן סתום שלא נתפרש בהן איזה עולה ואיזה חטאת:"
+ ],
+ [
+ "אין כשר אלא כמנין עולות שבחובה
דיקריב רק א' מהן לעולה, ולא ב' לעולה. וחטאת כלל כלל לא, וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "בין שהחובה מרובה והנדבה ממועטת
ה\"ק בין שכשהחובה שהן הסתומין היו מרובין, והנדבה שהן העולות המפורשות, שנתערבו בהחובות, היו מועטין. כגון שהיה כאן ב' או ג' קנין של חובה סתומין, שדינן שיהיה חציין עולות וחציין חטאות, ונתערב בהן עולה א' או ב' מפורשות:"
+ ],
+ [
+ "והחובה ממועטת
ר\"ל שכשהחובה שהן הסתומין היו מועטין, והנדבה שהן העולות המפורשות היו מרובין. כגון קן א' סתום שדינן שיהיו אחד לעולה ואחד לחטאת, נתערבו בד' עולות מפורשות. וה\"ה בהיו המפורשות חטאות רק להכי נקט תנא שהנדבה מרובה או מועטת, דהיינו עולות, מדאיירי בסיפא בעולה שנתערבה בחובה:"
+ ],
+ [
+ "בין ששתיהן שוות
ב' עולות או ב' חטאות שהיו מפורשות, שנתערבו בקן א' סתום. בכולן אם המפורשות היו עולות, מקריב מהתערובות רק כמניין העולות שבקן הסתום, ואם המפורשות היו חטאות, מקריב רק כמנין החטאות שבקן הסתום מטעם שבסי' ט\"ז:"
+ ],
+ [
+ "בחובה ובנדבה
קני חובה סתומים שחציין עולה וחציין חטאת, ונתערבו עם קני נדבה, דאע\"ג שהן סתומין ידעינן שכולן עולות. וה\"ה קן חובה סתום שנתערבה בעולה או חטאת מפורשת, שהיו של חובה, בכולן אין כשר מהתערובות רק כמנין העולה או החטאת של חובה, וכדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "אבל בחובה שנתערבה זו בזו
קן חובה של אדם זה, והוא סתום. ונתערב בקן חובה סתום של אדם אחר:"
+ ],
+ [
+ "שלש לזו ושלש לזו
ר\"ל בין שהיה לכל אשה קן א' או ב' או ג' קנין, ונתערבו בשל חבירתה שהי' לה ג\"כ כמנין זה. ונקט תנא באשה, דבנשים מצוי רוב קני חובה בלי חטא, מדמצויין בזיבה ויולדות:"
+ ],
+ [
+ "מחצה כשר ומחצה פסול
דכשנתערבו ג' קנין בג' קנין, שהן יחד ו' קנין, מקריב מהן רק ג' חטאות וג' עולות שהן חצי התערובות, דכשרין בכל גוונא, דהרי כיון שכל הו' פרידות ששייכים לכל אחת מהן, הם ג' חטאות וג' עולות, וכלן סתומות, לפיכך מאיזו מהנשים שיקריב אותן ג' חטאות, וג' עולות, עביד שפיר. רק מדמסופק למי שייך כל פרידה, להכי יקריב כל א' לשם מי ששייך לו. אבל לא יקריב ד' חטאות או ד' עולות, דשמא כל הד' שייכים לאשה אחת, והרי כל אחת חייבת רק ג' חטאות וג' עולות:"
+ ],
+ [
+ "ומאה לזו
ר\"ל אבל בנתערב קן אחד חובה בב' קנין חובה, או בג' או בעשר או בק' קנין חובה, וכולן היו סתומות. וה\"ה בנתערבו כל המספרים יחד, או בהיה התערובות באופן אחר, והיה א' מועט וא' מרובה:"
+ ],
+ [
+ "המועט כשר
דכשנתערב ב' קנין בג' קנין, מקריב מהן רק ב' קנין, דהיינו ב' עולות וב' חטאות. דאם יקריב ג' עולות או ג' חטאות, שמא כולן של אותה שיש רק ב' עולות וב' חטאות. וה\"ה בכל אופן שנתערב קנין מועטים בקנין מרובים, אין כשר רק מניין המועט, מטעמא דאמרן:"
+ ],
+ [
+ "בין משתי נשים
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "זיבה וזיבה
ר\"ל בין שנתערב לאשה אחת קן שהביאה ללידה זו, בקן שהביאה ללידה אחרת, או שנתערב לה קן שמזיבה זו עם קן שמזיבה אחרת שלה:"
+ ],
+ [
+ "משם אחד
ר\"ל זהו משם א':"
+ ],
+ [
+ "משני שמות על זו לידה ועל זו זיבה
בכולן הדין כריש מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ולאיזה שירצה כהן יקריב עולה
לכאורה מיירי שב' נשים שחייבת כל א' קן, וקנו ד' פרידות ביחד, אז רשאי הכהן להקריב איזה ב' שירצה לחטאת, והב' אחרות שירצה לעולות. אבל אי אפשר לומר כן, דהרי קיי\"ל בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל\"ח א']. ואף דאין לחוש שמא קן רחל הקריב ללאה, דהרי רשאי להקריב כל קן לשם מי שהוא, וכדקיי\"ל בריש זבחים דכל קרבן סתמא לשם בעליו קאי. עכ\"פ מדאין ברירה יש לחוש שמא כל קרבן רחל הקריב למעלה וכל קרבן לאה הקריב למטה, ונמצא הקריב חטאת רחל למעלה ועולת לאה למטה. והרי מדאין ברירה לא אמרינן הוברר הדבר למפרע דאותן שהקריב למעלה היו העולות של זו ושל זו, ואותן שהקריב למטה היו החטאות של זו ושל זו. ולפיכך מפרש הש\"ס [עירובין דל\"ז א'] דר' יוסי מיירי שהיו דמי קניהן בעירוב, וקנו בהן ד' פרידות, והתנו מיד בשעת הלקיחה, זה יהיה קן שלי וזה קן שלך, ולא נתערבו. וכן בנתנו המעות המעורב לכהן, מיירי שאמר הכהן בשעה שלקח, זה יהא קן רחל וזה קן לאה. וה\"ק ב' נשים שלקחו קיניהם בעירוב, ר\"ל במעות מעורבין, או שנתנו המעות מעורבין לכהן, איזה שרצה הכהן [וכ\"ש הן] בשעת לקיחה יקריב חטאת, ואיזה וכו'. ומדנקט בב' נשים קמ\"ל דאע\"ג שהיה תערובות בדמי קנין שלהן לא חיישינן התנו אטו לא התנו, דאז לא היה כשר רק קן א', וכלעיל באחת לזו ואחת לזו שנתערבו. מיהו מדקאמר איזה שירצה יקריב עולה וכו', והרי לא הוה צריך להזכיר עולה וחטאת, הול\"ל רק איזה שירצה יקריב לזו ואיזה וכו'. אלא דקמ\"ל נמי דאין הקנין מתפרשין איזה לעולה ואיזה לחטאת רק בהתנו כן הבעלים בשעת לקיחה אבל בלקחו בעירוב, אפילו פירשו אח\"כ בין לקיחה להקרבה שזה יהא לעולה וזה לחטאת, איזה שירצה וכו', ויכול הכהן לשנות ולעשות איפכא. [כך פירשתי על פי דעת רבעתוס' (עירוביו דל\"ז א' ד\"ה כשהתנו) ע\"ש]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קן סתומה
של חובה שלא פירש בשעת לקיחה איזה חטאת ואיזה עולה:"
+ ],
+ [
+ "או שפרח בין המתות
ר\"ל לבין הקנין שמשפטן שימותו כולן. וכגון שנתערב בהן חטאת בעולה [כפ\"א מ\"ב]. אבל בפרח א' מהקן הסתום לבין חטאות הקריבות, רשאי להקריב כל התערובות כדין חטאות, ואפילו לא היו החטאות הקריבות שלו, יכול להתנות שאותה הפרידה שהיא שלי, תעלה לו לשם חטאת [וכלעיל פ\"א סי' ל\"ב ודו\"ק, ועי' רתוי\"ט כאן ד\"ה או]. ואותה הפרידה שלא נתערבה יקריב עולה. וה\"ה בפרח א' מקן סתום לבין עולות הקריבות יעשה איפכא:"
+ ],
+ [
+ "או שמת אחד מהן יקח זוג לשני
וכ\"ש דבפרח א' מקן מפורש, ויודע איזה נשאר, דאין זקוקין זל\"ז כלל, ויקח זוג לשני. אלא דקמ\"ל פרח א' מסתום, דסד\"א מדהיו ב' הפרידות זקוקות זל\"ז, וכל א' מהן היה ראוי לקבוע עליו שם חטאת או עולה, ורק ע\"י שיוקרב ראשונה לחטאת יבורר שהנשארת היא עולה. וא\"כ הכא, מדהלכה א' מהן לאיבוד, הו\"ל הנשארת כאילו חטאת ועולה מעורב בה ותמות קמ\"ל. מיהו סיפא בפרח לבין הקריבות דוקא בפרח מקן סתום, פסול ופוסל א' כנגדו. אבל פרידה מפורשת לעולה שפרח לתוך קן סתום, אין כשר רק כמנין העולות שבקנין שפרח לשם. וה\"ה בחטאת מפורשת שפרח לתוך קן סתום, יקריב מהתערובות רק כמניין החטאות שבהסתום [כפ\"א מ\"ב]. ובאינו יודע אם החטאת או העולה פרח מהמפורשת להסתום, אז התערובות וגם הפרידה הנשארת כולן פסולין [כנזיר די\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "פרח לבין הקריבות
ר\"ל פרח פרידה א' מקן הסתום לבין קנין סתומות העומדת ליקרב:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל אחד כנגדו
ר\"ל פסול הפורח גופא במקום שפרח לשם, ואין מקריבין מהתערובות רק כמניין חטאות ועולות שהיו קודם שפרח לשם. ופוסל ג\"כ א' כנגדו במקום שפרח משם, [וטעמו של דבר עיין לקמן סי' ו']:"
+ ],
+ [
+ "ופוסל אחד כנגדו
תמוה, דמה נ\"ט הוא זה, והוא הוא הדין בעצמו. ותו דתני סתם, שהפורח פסול כו', והרי רק בפרידה סתומה שפרח לבין הקריבות דינא הכי. ונ\"ל דהתנא בהך בבא שהגוזל הפורח וכו', קמ\"ל רבותא וטעמא בחד זימנא. וה\"ק, אעפ\"י שהגוזל הפורח פסול במקום התערובות, לא דמי לנפל א' מהן לים דאז שרי להקריב הנשארים, קמ\"ל דאפ\"ה כיון שהגוזל הפורח רק נפסל, ולא נאבד לגמרי מהעולם, להכי פוסל א' כנגדו, ולא תלינן שאותו שנפסל בהתערובות הוא חבירו של זה הנשאר יחידי [ועי' תוס' זבחים דע\"ד א' ד\"ה נפלה]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד שתי נשים
בכולה מכילתן נקט הדוגמא בנשים, משום דמצוי בהן קנין מחיובי זבות ויולדות וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ולזו שתי קנים
וכולן סתימות, שתוכל כל אחת לעשות מב' קינין שלה כל ב' מהן שתתרצה לעולות והשאר הב' לחטאות. [ונ\"ל דלהכי נקט כיצד, אף שכבר מפורש הדין יפה במשנה א'. משום דאתא לאשמעינן דינא דסיפא, דבחזר פוסל א' בחזירתו. ומה\"ט נמי נקט הדוגמא בשיש לכל אחת ב' קנין, אף דביש לכל אשה רק קן א' נמי יוכל לצייר שיפסול הפורח ושפוסל א' כנגדו. היינו משום דבכה\"ג לא מצי למנקט בסיפא דפוסל א' בחזירתו, דהיינו במקום שפרח לשם, משום דהפרידה הנשארת כבר פסול וקאי, גם קודם שחזר ופרח לשם מהתערובות. ומכ\"ש דלא הוה מצי תנא למנקט שהיה לאחת קן א' ולשנייה ב' קנין ופרח מבעלת א' לבעלת ב'. ליתא, דבכה\"ג לא שייך לומר דפוסל א' בחזירתו, דהרי פסול וקאי וכדאמרן. ולא שייך נמי סיפא דסיפא, דבפרח וחזר, ופרח וחזר, לא הפסיד כלום, מטעם שאפילו מעורבות אין פחות משנים. ליתא דהרי בקן אחת לאשה אחת, ונתערבה עם אותה של ב' קנין, אז רק המועט כשר, וכפ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פרח
פרידה אחת:"
+ ],
+ [
+ "מזו לזו פוסל אחד בהליכתו
ר\"ל בהליכתו כשפרח נפסל א' במקום שפרח משם. ומכ\"ש שנפסל א' במקום שפרח לשם, מדנתערב בהם הפורח והוא שם מיותר. מיהו פשיטא שאותה אשה שפרח ממנה א' היתה יכולה להקריב ג' פרידות הנותרים ב' מהן חטאת וא' עולה, וא\"כ נחשוב שאותו שפרח לבין הד' עולה היה, ולפיכך הו\"ל כעולה שנתערב בחובה [פ\"א מ\"ב] ותקריב חברתה מהתערובות ב' עולות, ותפסיד כל החטאת שבב' קינים שלה. אלא דלא מסתבר שנפסיד לזו שלא פשעה כדי שתרוויח זו שפשעה ולא שמרה קיניה יפה שלא יפרח מהם. וטעם הדבר דכשפרח א' מהד' פרידות לתוך ד' פרידות האחרות, נשארו כאן ג' ושם ה', ואסור להקריב מהג' רק ב' פרידות, א' לחטאת וא' לעולה. דאם יקריבו מהג' ב' חטאות, אז יוקבע הפרידה הג' הנשארת וגם הפרידה שנתערב, להיות ב' עולות, ושמא יעשו בהתערובות את הפורח ג\"כ חטאת, והרי הוקבע להיות עולה. ומה\"ט נמי אי אפשר שיקריבו מהג' הנשארים ב' עולות. וכ\"כ בעלת ה' אי אפשר שתקריב מהה' פרידות רק שתי עולות וב' חטאות, דאם תקריב ג' חטאות או ג' עולות, שמא כל הג' משלה הן, והרי חייבת רק ב' חטאות וב' עולות:"
+ ],
+ [
+ "חזר
שחזר ופרח א' מהה' פרידות לתוך הג', ונמצא השתא ד' מכאן וד' מכאן כבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "פוסל אחד בחזירתו
דמאותן שהיה תחלה ה' והשתא ד', נפסל מלבד א' שבתחלה, עוד א', ואי אפשר תו להקריב מהד' רק א' חטאת וא' עולה, דאם יקריבו מהן ב' חטאות או ב' עולות, שמא אותו שחזר ופרח ממנה, משלה היה, ויעשוהו ג\"כ שם חטאת או עולה במקום שפרח לשם, ונמצא שיקריבו ג' חטאות או ג' עולות מב' קנין שלה. וכ\"כ מאותן שהיו תחלה ג' והשתא ד', אי אפשר להקריב עכשו רק א' חטאת וא' עולה כקודם שחזרו, דאם יקריבו מהן ב' חטאות או ב' עולות, יש לחוש שמא לא חזר אליהן אותה הפרידה שפרח תחלה, ושמא אותה הפרידה שפרח לה תחלה, יעשוהו במקום התערובות ג\"כ חטאת או עולה, ונמצא שיקריבו משלה ג' חטאות או ג' עולות, והרי אינה רשאי להביא מב' קנין רק ב' חטאות וב' עולות:"
+ ],
+ [
+ "לא הפסיד כלום
ממה שהיתה רשאה להקריב אחר פריחה וחזרה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "שאפילו הן מעורבות אין פחות משתים
ר\"ל דהרי אפילו יתערבו הכל יחד, יכול להקריב מכל התערובות ב' חטאות וב' עולות, דהרי בין שיהיו כל הנקרבים משל אשה א' או משל ב' הנשים, יקריבו שפיר ב' חטאות וב' עולות כב' לזו וב' לזו [פ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לזו שבע
וכולן סתומות:"
+ ],
+ [
+ "לשביעית
ר\"ל שפרח א' מבעלת ב קנין לבעלת ג קנין, ומבעלת ג קנין חזר ופרח א' לבעלת ד. וכן כולן:"
+ ],
+ [
+ "חזר
דחזר ופרח א' מבעלת ז לבעלת ו, ומשם חזר ופרח א' לבעלת ה, ומשם חזר ופרח א' לבעלת ד וכו':"
+ ],
+ [
+ "פוסל אחד בהליכתו
דכשפרח תחילה מבעלת א לבעלת ב, נפסל לבעלת א הפרידה הנשאר, דאם יקריבוהו עולה או חטאת, יש לחוש שגם אותו שפרח לה יעשוהו עולה או חטאת, והרי אינה חייבת רק א'. חטאת וא' עולה. ובעלת ב שיש לה השתא ה' פרידות לא תקריב מהן ג' חטאות או ג' עולות, דשמא כל הג' משלה הן, והרי אינה חייבת רק ב' חטאות וב' עולות. וכ\"כ כשחזר ופרח מבעלת ב לבעלת ג, חיישינן שמא הפרידה שפרח מקניה, משלה היה, ולא נשאר אצל בעלת הב' מקנין שלה רק ג' פרידות, וא' מבעלת א, ולפיכך לא תקריב רק א' חטאת וא' עולה. דאם תקריב ב' חטאות או ב' עולות, שמא אותה שפרח מקנין שלה ג\"כ יעשוה חטאת או עולה, והרי אינה רשאה להקריב מקניה רק ב' חטאות וב' עולות. ובעלת ג כשפרח אליה פרידה א' מבעלת ב, לא תקריב מז' פרידות שלה רק ג' חטאות וג' עולות, מטעם שאמרנו לעיל כשפרח מא' לב'. וכשחזר ופרח מג' לד', חיישינן ג\"כ שמא מקנין שלה פרח, ולא נשאר אצל הבעלת ג רק ה' פרידות משלה, וא' משל בעלת ב, ולפיכך אינה רשאה להקריב מהו' פרידות רק ב' חטאות וב' עולות. דאם תקריב ג' חטאות וג' עולות, יש לחוש שהפרידה שפרח מקניה ג\"כ יעשוהו חטאת או עולה, נמצא שד' חטאות או ד' עולות קריבות מבעלת ג' קנין. וכן כולן, שבעלת ד כשפרח מקניה פרידה א', אין כשר לה מה\"ט רק ג' קנין. ובעלת ה כשפרח לה א' מקניה לבעלת ו, אין כשר לה רק ד' קנין. ובעלת ו אין כשר לה רק ה' קנין, הכל מטעם הנ\"ל. אבל בעלת ז כשפרח אליה א' מבעלת ו, תקריב ז' חטאות וז' עולות. דמדלא פרח מקניה כלום, למאי ניחוש לה. רק אותה פרידה שנשאר לה בלי זוג, אי אפשר שיקריבוהו לחטאת או לעולה, דשמא מקנין של בעלת ז הוא נמצא שיקריבו מז' קנין שלה ח' חטאת או ח' עולות:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בחזירתו
דכשחזר ופרת מבעלת ז לבעלת ו, ומשם פרח שוב א' לבעלת ה, ומשם לבעלת ד וכו' שוב פוסל לכל אשה קן א. ע\"י שפרח משם. דבעלת ז לא תקריב מי\"ד פרידות שלה רק ששה חטאות וו' עולות, דדלמא אותו הפרידה שפרח מקניה לבעלת ו, משלה היה, ולא נשאר מקניה רק י\"ג פרידות, והפרידה הי\"ד הוא אותו שפרח תחלה לקניה מבעלת הו. ואם תקריב מהי\"ד שאצלה ז' חטאות או ז' עולות, יש לחוש שמא גם אותו שפרח מקניה ג\"כ יעשוהו חטאת או עולה במקום שנתערב, ונמצא שיקריבו מז' קנין שלה ח' חטאות או ח' עולות. וכשחזר ופרח מבעלת ו לבעלת ה, לא תקריב בעלת ו רק ד' חטאות וד' עולות, דשמא אותן שפרחו לה, א' בתחלה לבעלת ז, וא' השתא לבעלת ה, מקנין שלה פרחו, ויעשום במקום שפרחו לשם שתיהן חטאות או שתיהן עולות, ואם תקריב מהי\"ב פרידות שנשאר לה השתא ה' חטאות או ה' עולות, שמא כולן משלה תקריבם, ונמצא שהקריבו מו' קנין שלה ז' חטאות או ז' עולות, והרי אינה חייבת רק ו' חטאות וו' עולות: וכן כשפרח מבעלת ה לבעלת ד, ומד' לג', ומג' לב', שוב הפסידה כל אחת קן א' מה\"ט. וגם בעלת ג אינה מקרבת מו' פרידות שיש לה, רק א חטאת וא' עולה. דאם תקריב ב' חטאות או ב' עולות, חיישינן שמא אותה פרידה שפרח לה תחלה לבעלת ד ואותה פרידה שפרח לה השתא לבעלת ב, מקנין שלה פרחו, ושמא יקריבום במקום שפרחו לשם שניהן חטאות או שניהן עולות, ונמצא שיקריבו מקניה ד' חטאות או ד' עולות, והרי אינה חייבת רק ג'. מיהו בעלת ב אינה רשאי להקריב מקניה כלל, דבפריחה ראשונה כבר הפסידה קן א', ולא היתה רשאה להקריב רק א' חטאת וא' עולה. ועתה שחזר ופרח ממנה לבעלת א, הפסידה הכל. דאם תקריב א' חטאת וא' עולה, שמא אותן שפרחו ממנה תחלה וסוף משלה היו, ושמא יקריבו במקום שנתערבו שתיהן לחטאות או שתיהן לעולות, ונמצא שיקריבו מקנין שלה ג' חטאות או ג' עולות, והרי אין חייבת רק ב' חטאות וב' עולות. ומה\"ט גם בעלת א הפסידה הכל, והיינו דקאמר הראשונה וכו':"
+ ],
+ [
+ "פרח וחזר
לאו שחזר ופרח מבעלת א וב', ליתא, דהרי כיון דכבר מפריחה וחזרה ראשונה אין להם כלום, א\"כ הו\"ל כחטאות המתות, שכשפרח א' מהן לבין שאר הקנין, ימותו כולן, כדקתני בסיפא שאם פרח מבין המתות כולן ימותו. אלא תנא מיירי שחזר ופרח מג' לד', ומד' לה', ומה' וכו' עד לז', וחזר ופרח מז' לו', ומו' לה', ומה' וכו' עד לג':"
+ ],
+ [
+ "השלישית והרביעית אין להם כלום
דהרי מבעלת ג כבר פרחו ג' פרידות, ב' בהלכה וחזרה ראשונה, וא' בהליכה שנייה, דבחזירה לא פרח ממנה כלום. ושמא כל הג' שפרחו ממנה, מקנין שלה פרחו, ושמא יקריבו כל הג' במקום תערובתן כולן עולות או כולן חטאות, ואם תקריב מג' פרידות שנשארו לה עוד א' עולה או אחת חטאת, נמצא הקריבה מג' קנין שלה ד' חטאות או ד' עולות. וכן בעלת ד שפרח ממנה ד' פעמים, ב' בהליכה וחזרה ראשונה, וב' בהליכה וחזרה שנייה, שמא כל הד' משלה פרחו, וכל הד' יקרבו במקום שפרחו כולן חטאות או כולן עולות, ואם תקריב מב' קנין שנשארו לה רק עוד אחד חטאת וא' עולה, נמצא הקריבה מד' קנין שלה ה' חטאות או ה' עולות. להכי בעלת ג ובעלת ד לא יקריבו כלל:"
+ ],
+ [
+ "החמישית יש לה אחת
דכיון דפרח ממנה ג\"כ ד' פעמים, שמא משלה פרחו, וכלן יקרבו במקום תערובתן כולן חטאות או כולן עולות, וכשתקריב מג' קנין שנשארו לה רק עוד ב' חטאות או ב' עולות, נמצא שתקריב בעלת ה מה' קנין שלה ו' חטאות או ו' עולות:"
+ ],
+ [
+ "הששית יש לה שתים
דאם תעשה בעלת ו ג' חטאות או ג' עולות, יש לחוש שמא כל הד' שפרחו ממנה בהליכה וחזירה ראשונה ושנייה, כולן משלה היו, ויקרבו כולן חטאות או כולן עולות, נמצא ז' חטאות או ז' עולות קריבות מבעלת ו קנין:"
+ ],
+ [
+ "השביעית יש לה חמש
ר\"ל בעלת ז תקריב מקנין שנשארו לה חמשה קנין, דהרי מבעלת ז לא פרח מבין קניה רק ב' פעמים, אחד בחזירה ראשונה וא' בחזירה שניה, ואם תקריב מקנין שנשארו אצלה ו' חטאות או ו' עולות איכא למיחש שמא גם הב' שפרחו ממנה, מקנין שלה פרחו, ויקרבו שניהן לחטאות או לעולות, ונמצא ח' חטאות או ח' עולות קריבות מבעלת ז. [מיהו הכא נמי איכא לאקשויי כלעיל סי' י\"ט [בבועז ג'], דכיון דבעלת ג וד' לא יקרבו משלהן כלום, א\"כ תוכל בעלת ה להקריב ג' חטאות וג' עולות דהרי אותן ב' שפרחו ממנה בב' חזרות לבעלת ד לא יקריבום. וי\"ל כדתרצינן לעיל, אי משום דגזרינן גבה בעלת ה אטו בעלת ו שנאסר לה א' בכל פריחה. או משום דבדיעבד כשרה מה שתקרב בעלת ד מכח ספק ספיקא. להכי חיישינן גם גבי בעלת ה]:"
+ ],
+ [
+ "פרח וחזר
ר\"ל שפרח מה' לו', ומו' לז', ומז' חזר לו', ומו' לה'. דאי שפרח תו מאחד מהקנין שלמטה מה', הרי כולן מתות הן, וכלעיל סי' כ':"
+ ],
+ [
+ "החמישית והששית אין להם כלום
מטעם הנ\"ל סי' כ\"א:"
+ ],
+ [
+ "השביעית יש לה ארבע
דמדפרח ממנה לשאר הקנין ג' פרידות בג' חזרות, הפסידה ג' קנין, כלעיל שבכל פריחה הפסידה קן אחד. [ואע\"ג דהשתא לא יקרבו בשאר הקנין כלל, והו\"ל כפרח לבין המתות דלא הפסידה כלום. י\"ל דגזרינן אטו שאר הקנין שלמטה ממנה שמפסידים בכל פריחה קן א'. או י\"ל דגזרינן פריחה וחזרה ג' אטו פריחה א' וב'. או משום שיש גבי קנין שלמטה ממנה ספק ספיקא, וכמבואר לעיל]:"
+ ],
+ [
+ "ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום
ר\"ל בחזרה שלישית לא הפסידה כלום, רק תקריב ה' חטאות וה' עולות כמו לאחר פריחה וחזרה ב', דהרי שאר קנין לא יקרבו כלל, ואין כאן חשש שיקרבו אותו שפרח לה חטאת או לעולה יותר מהראוי לבעלת ז [דס\"ל דגבי בעלת ז לא גזרינן אטו שאר הקנין וכלעיל. דבעלת ו לא דמי להו, דבעלת ז אינה מפסדת בהליכה בשום פעם, רק בחזרה. ואלו בשאר הקנין מפסידין בכל פעם בין בהליכה בין בחזירה. ואפילו לאידך תרוצא דתרצינן לעיל משום ספק ספיקא, אילה\"ק א\"כ הכא בעלת ז תפסיד בחזירה שלישית דשמא תקריב בעלת ו ויהיה כשר מה שהקריבה מכח ספק ספיקא וכלעיל. נ\"ל דדוקא כשיש מהנשים האחרות שמקריבין קיניהן. להכי חיישינן שגם אותן נשים שמן הדין לא יקריבו אפ\"ה יקריבו, ויהיה כשר מכח ספק ספיקא וכדאמרן. אבל הכא שכל הקנין נפסלו ורק הבעלת ז תקריב, והיא משונה משאר הקנין, וכלעיל. להכי לא חיישינן שיקרבו הן. אבל אין לומר די\"א ה\"ק, לא הפסידה כלום, ר\"ל דהשתא שאין שאר הקנין מקריבין. תוכל בעלת ז להקריב ז' חטאות וז' עולות. משום ממ\"נ, דאם הנקרב הוא שלה, שפיר, ואם יהיה ג' מהן משל ה או משל ו (דהרי ג' פעמים פרח משל ה ומשל ו אל בעלת הז') הרי גם בעלת ה וו חייבות כל אחת לכל הפחות ג' חטאות וג' עולות. ליתא, דא\"כ הול\"ל לי\"א דבעלת ז נשכרה בפריחה שלישית. אמנם למה באמת לא נשכרה. דהרי ליכא למיחש למידי. נ\"ל דכיון דכבר נדחו מקני בעלת ז' ב' קנין בפריחה א' וב', אינו חוזר ונראה. וכדקיי\"ל [זבחים י\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ואם פרח מבין המתות לכולם
ר\"ל אם כל פעם כשפרח, פרח מבין אותן הקנין דאמרינן בפריחה שלפני פריחה זו, שלא יקרבו כלל. או דבאמת פרח להנך אחד מהקנין אחת מחטאות המתות, כגון שמתו או כפרו בעליה:"
+ ],
+ [
+ "הרי כולם ימותו
דבע\"ח חשיבי ולא בטלי. ולא אמרי' נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש, גזירה שמא יקח מהקבוע [כזבחים ע\"ג ב]:"
+ ],
+ [
+ "קן סתומה
שלא פירש בה בשעת קניי' איזה תהי' חטאת ואיזה עולה:"
+ ],
+ [
+ "וקן מפורשת
שפירש בשעת קנייתן זו חטאת וזו עולה:"
+ ],
+ [
+ "פרח מן הסתומה למפורשת
ונתערבו כל הג' שבמפורשת, שאסור להקריב מהן כלל מדאינו יודע איזה חטאת ואיזה עולה מהמפורשת:"
+ ],
+ [
+ "יקח זוג לשני
של הסתומה. דהו\"ל כפרח לבין המתות [במ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "חזר
ר\"ל ואם חזר ופרח א' מהתערובות שבמפורשת, אל הא' שנשאר בהסתומה:"
+ ],
+ [
+ "או שפרח מן המפורשת ראשון
ר\"ל או שבתחלה פרח אחד מהמפורשות להסתומה, ולא ידע אם חטאת או עולה פרח אליה:"
+ ],
+ [
+ "הרי כולן ימותו
דבין בסתומה בין במפורשות הרי לא ידעינן עתה איזה חטאת ואיזה עולה:"
+ ],
+ [
+ "וסתומה באמצע
ר\"ל שהי' מונח חטאת א' מפורשת מצד אחד, ובצד הב' היה מונח עולה מפורשת, ובאמצע היו מונחים ב' פרידות סתומות שלא נתפרש בהן עדיין איזה חטאת ואיזה עולה:"
+ ],
+ [
+ "אחד הלך ואחד הלך לא הפסיד כלום
דהרי ידע באיזה מקום מונח העולה המפורשת ובאיזה מקום החטאת המפורשת, והסתומה שנתערב כאן וכאן, יכול לעשות אותה שנתערבה עם החטאת לחטאת, ואידך שעם העולה, יקריב עולה:"
+ ],
+ [
+ "עולה
ר\"ל שיאמר הכהן כך כשיקריבן. דהרי אין הקנין מתפרשות רק בשעת קניי' ע\"י הבעלים, או בשעת הקרבה ע\"י הכהן, ולא ביני ביני [כיומא דמ\"א א]:"
+ ],
+ [
+ "חזר לאמצע
ר\"ל אם אח\"כ חזר א' מכל צד, ופרחו ב' יחד לאמצע, נמצא שמונחים השתא כבתחילה אחד מכל צד וב' באמצע, רק דלא ידעינן בב' שבאמצע אם הם מהסתומות או מהמפורשות, או א' מהסתומות ואחת מהמפורשות. ובאותן שבצדדים ליכא ספק אם חטאת או עולה, דהרי ידע מקום החטאת ומקום העולה, רק מסופק אם היא סתומה או מפורשת:"
+ ],
+ [
+ "האמצעיים ימותו
מדמסופק אם היא חטאת מפורשת או עולה מפורשת:"
+ ],
+ [
+ "ואלו יקרבו עולות
ר\"ל אותן שבב' הצדדין. ואע\"ג דנקט לעיל שלא הי' בכל צד רק פרידה אחת, נקט הכא אלו ואלו, דקמ\"ל דה\"ה בהי' הרבה חטאות מפורשות בצד זה, והרבה עולות מפורשות בצד האחר, ופרח מהסתומות שבאמצע אחד לכל צד, וחזר ופרח אחד מכל צד אל האמצע, נמי דינא הכי, דאותן שבצדדי' כשרי', ואותן שבאמצע פסולין:"
+ ],
+ [
+ "חזר
ר\"ל ואם חזר אחד מהאמצעי' ופרח א' לכל צד, והרי השתא גם בהצדדים מעורב בכל צד אחת מחטאות המתות:"
+ ],
+ [
+ "או שפרח מן האמצע לצדדין
נ\"ל דר\"ל, או שפרחו מהאמצעיים לשאר צדדים, ולא נתערבו שוב היונים, רק ע\"י פריחה זה נתערבו הצדדים זה בזה שלא ידע באיזה צד מונחים הכשרות ובאיזה צד המתות. או נ\"ל דהא דקאמר חזר, היינו דשניהן שבאמצע חזרו ופרחו אחד לכאן ואחד לכאן, והא דקאמר או שפרח מהאמצע להצדדים, ר\"ל שפרח רק אחד מהאמצעיים לא' מהצדדים ולא ידעינן לאיזה צד מהצדדים פרח:"
+ ],
+ [
+ "הרי כולן ימותו
דהרי אמצעיים חטאות מתות הן:"
+ ],
+ [
+ "ולא בני יונה כנגד תורין
אלא או שתיהן תורין או שניהן בני יונה. (ונקט הכא הך משנה כהקדמה לפרק הבא דמחלקינן ביה בסוף הפרק בין מין א' לב' מינין ודו\"ק):"
+ ],
+ [
+ "וחטאתה בן יונה
ה\"ג. וקמ\"ל דבין שהפרישה או הקריבה החטאת או העולה תחילה, הכל הולך אחר מין החטאת:"
+ ],
+ [
+ "הולכין אחר הראשון
בין שהוא עולה או חטאת:"
+ ],
+ [
+ "יביאו היורשין עולתה
דנשתעבדו נכסיה להקדש:"
+ ],
+ [
+ "לא יביאו היורשין חטאתה
דהרי הוה חטאת שמתו בעליה. ואע\"ג דצריך להקריב חטאת קודם לעולה [כפסחים נ\"ט א]. היינו רק למצוה אבל לא לעכב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בכהן נמלך
אפרקא קמא קאי, דתני התם [פ\"א מ\"ב וג'] ג' בבי בסתומים שנתערבו, א' לזו ואחד לזו וכו' מחצה כשר, אחד לזו וג' לזו וכו' המועט כשר, וחטאת שנתערבה בעולה וכו' כולן ימותו, ואהנך בבא קאמר הכא בד\"א וכו', ור\"ל דכל זה לכתחילה, שהכהן נמלך ובא לשאל מהב\"ד האיך יעשה, אבל וכו':"
+ ],
+ [
+ "אבל בכהן שאינו נמלך
רק כבר הקריב הכל לדעת עצמו:"
+ ],
+ [
+ "שלש לזו ושלש לזו
וכולן סתומות ונתערבו, דאמרינן לעיל פ\"א מ\"ג דלכתחלה רק מחצה כשר, דהיינו חצי חציין לחטאות וחצי חציין לעולות, אבל הכא שכבר הקריבן עשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מחצה כשר ומחצה פסול
דהיינו רק החצי שהן עולות, דהרי חצי מנין הפרידות חטאות היו, וכשהקריבן למעלה נפסלו:"
+ ],
+ [
+ "מחצה כשר ומחצה פסול
דהרי חצי מניין הפרידות עולות היו והוא הקריבן למטה:"
+ ],
+ [
+ "חצים למעלה וחצים למטה
לא מיירי שהיה כל קן וקן מקושר ב' לבד, ונתערבו הקנין, ובא הכהן וחילק כל קן וקן, והקריב מכל קן א' למטה וא' למעלה, ליתא, דאי כך עשה בכה\"ג היו כולן כשרות, אלא מיירי שהיה כל פרידה ופרידה לבד, ונתערבו הפרידות, והכהן חילק מנין הפרידות, חצי מניינן הקריב למטה, ושאר החצי למעלה:"
+ ],
+ [
+ "ואת שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול
שהרי החשש היותר גדול שאפשר שיהיה לך, הוא שמא כל קיני אשה אחת עשה למעלה, וכל קיני האשה אחרת הקריב למטה, והרי גם בכה\"ג נפסל רק החצי שלמטה והחצי שלמעלה. והרי אפשר שלא הקריב כל קיני אשה א' במקום א', רק חילקם, והקריב קצת מהן למטה וקצת מהן למעלה, והוכשרו יותר מחצי התערובות. רק דאנן חיישינן לחומרא:"
+ ],
+ [
+ "אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו ועשר לזו ומאה לזו
שנתערב קן א' עם ב' או עם ג' או עם ד' וכו' קינין. או שנתערבו א' וב' וג' וכו' יחד, דאמרינן לעיל פ\"א מ\"ג דהמועט כשר. אבל כאן שכבר הקריב הכל, עשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "כולן למטן מחצה כשר ומחצה פסול
דהרי בין שעשה כך או כך, הקריב חצי הנקרבין במקומן הראוי:"
+ ],
+ [
+ "חצין למעלן וחצין למטן המרובה כשר
ר\"ל מנין אותן הקנין של האשה שהקנין שלה מרובין מחברותיה, כולן כשרין [ויביאו קינין אחרים תחת אלה שנפסלו ויתנו ביניהן (כלעיל פ\"א סי' ל\"ב)]. למשל כשנתערבו קיני א' ב', שהן יחד ו' פרידות והקריב מהן הכהן ג' פרידות למעלה וג' פרידות למטה, אז ב' קינין כשרים, דממ\"נ, אם כל הג' פרידות שהקריב למעלה של בעלת ב' היו, א\"כ ב' כשרות למעלה. ואם משל בעלת א' היו הב' פרידות למעלה, והפרידה הג' שהקריב למעלה של בעלת ב' היה, א\"כ ג\"כ הוקרבו ב' פרידות כראוי למעלה. וכן יש האי ממ\"נ בג' פרידות שהקריב למטה. וכן כשנתערבו א' וג' או א' וד'. או בכל תערובות ותערובות שזכרנו [לעיל סי' ח'], לעולם אותה שיש לה המנין המרובה כשר. ואפילו כשנתערבו א' וב' וג' וי' וק' יחד כלעיל, שהן יחד קט\"ז קינין, והכהן שחילקן, הקריב מהן קט\"ז פרידות למעלה וקט\"ז פרידות למטה, ג\"כ אותה שיש לה המנין היותר מרובה, דהיינו הק' קינין, כשרין, ושאר הט\"ז קינין פסולים. דממ\"נ אם כל הקט\"ז פרידות שהקריב למעלה, היו של בעלת הק', א\"כ ק' פרידות כשרות וט\"ז פסולות למעלה. ואם הקט\"ז פרידות שהקריב למעלה, היו בהן כל הט\"ז קנין של הנשים האחרות שהן ל\"ב פרידות, ושאר הפ\"ד פרידות שהקריב למעלה של בעלת הק' היו, א\"כ הפ\"ד של בעלת הק' כולן כשרות, ושאר הל\"ב פרידות של שאר הנשים, ט\"ז מהן כשרות. א\"כ גם בכה\"ג ק'. פרידות כשרות למעלה. וכ\"כ איכא האי ממ\"נ בקט\"ז פרידות שהקריב למטה נמצא שק' כשרות למעלה וק' כשרות למטה:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שאתה יכול לחלוק את הקנין ולא יהו משל אשה אחת בין מלמעלן בין מלמטן
ר\"ל כל שאפשר לומר שכשחילק הכהן הקינין שנתערבו והקריב חציין למטה וחציין למעלה, לא חילק הקינין של אשה אחת, רק כל הפרידות שהקריב למעלה אפשר שהיו כל הקינין של אשה אחת או כל הקינין של קצת הנשים, והפרידות שהקריב למטה היו כל הקינין של הנשים האחרות. נמצא שלא היו קצת קינין של אשה אחת למטה וקצתן למעלה. וזה אפשר כשכל מספרי הקינין שנתערבו הוא מנין זוגי כפול, דהיינו לא לבד שמספר כל קיני התערובות יהיה מניין זוגי בכלל, כגון כשכל התערובות הוא ד' קינין, או ו', או ח', או י', או י\"ב קינין וכדומה, דבכה\"ג כשחילק הכהן מנין הפרידות והקריב קצתן למטה וקצתן למעלה לא היה צריך לחלק שום קן. בהכי לא סגי, רק צריך ג\"כ שיהיה כל מספרי הקינין מנין זוגיי בפרטים, באופן שכשחילק הפרידות והקריב קצתן למטה וקצתן למעלה, לא היה צריך לחלק שום מספר הקינין של אשה אחת. כגון שנתערבו קיני א' ב' ג', שמספר קיני כל התערובות הוא ו', ואפשר לחלקו לחלקין שוין, נמצא שכל מספר התערובות הוא זוגיי. אמנם גם כל המספרים בפרטיהם זוגיים, שאפשר לחלק המספרים מבלי שנצטרך לחלק מספר אחד, דהרי א' ב' הוא חצי מספר התערובות, וחצי השני של התערובת הוא ג'. ולפיכך כשחילק הכהן הפרידות והקריב ו' פרידות מהתערובות למטה, וו' פרידות אחרות למעלה, אפשר שהקריב כל קיני הנשים של א' ב' בצד א', וכל קיני בעלת ג' הקריב בצד האחר, ונמצא שאפשר שלא הקריב קצת מקיני אשה א' למעלה וקצת מהן למטה:"
+ ],
+ [
+ "מחצה כשר ומחצה פסול
דחיישינן לחומרא שמא באמת עשה כן, והקריב ג' הקינין של ב' נשים למטה, וג' קינין של האשה האחת למעלה, ונפסלו ג' פרידות למטה, וג' פרידות למעלה. וכן בכל תערובות קינין שמספרי התערובות הוא זוגי כפול שכשנחלקם לא לבד שלא נצטרך לחלק שום קן, אלא גם לא נצטרך לחלק שום מספר מהמספרים שנתערבו, דבכה\"ג אפשר שלא הקריב קצת מקיני אשה אחת למטה וקצת מקיני אותה אשה למעלה. כגון שנתערבו קיני א' ג' ד' שסך הקינין כולן הן ח', נמצא הוא זוגיי בכלל, אבל הוא גם זוגיי בפרטים, דאפשר לחלקן לב' חצאים שוין מבלי שנצטרך לחלק שום מספר, שאפשר שהקריב א' ג' מצד אחד וד' מצד השני. או שנתערבו קיני א' ד' ה' שסך הקינין כולן הוא י' וחצים ה' ויש לחלקן לב' חלקים שוין א' ד' מצד אחד וה' מצד השני. או שנתערבו קיני א' ב' ד' ה' שסך כולן הוא י\"ב קינין, ויש לחלקם לב' חלקים שוין, א' ה' מצד א', וב' ד' מצד השני. או שנתערבו קיני ב' ג' ד' ט' שסך כולן הם י\"ח קינין, ויש לחלקן לב' חלקים שוין, ב' ג' ד' מצד א', וט' מצד השני. וכן בכל כדומה לזה כל שהוא זוגיי כפול, אז רק מחצה מהקינין כשר ומחצה פסול:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שאין אתה יכול לחלוק את הקנין עד שהוא משל אשה אחת בין מלמעלן בין מלמטן
ר\"ל אבל אם מספר תערובות הקינין הוא באופן שאי אפשר לחלק כל התערובות כשהקריב חציין למטה וחציין למעלה, אם לא שנאמר שהקריב קצת מפרידות אשה א' למטה, וקצתן הקריב למעלה. וזה, לא לבד כשמספר הכלל של קני התערובות אינו זוגיי, כגון שנתערבו קני א' ב' שהן יחד ג' קינין, נמצא שמספר הכלל של הקינין, אי אפשר לחלקו לחלקים שוין, ועל כרחך שהכהן חילק עכ\"פ קן א'. וכ\"כ כשנתערבו קיני א' ב' ד' שמספר הכלל של התערובות הוא ז' קינין, שעל כרחך לכל הפחות קן א' של אשה אחת חלקו והקריב פרידה א' ממנו למטה ופרידה האחרת למעלה, שהרי מספר כלל התערובות אינו זוגיי. אלא אפילו כשמספר הכלל של התערובות הוא זוגיי, אבל אין התערובות זוגיי בפרטים, כגון שנתערבו קיני ג' ד' ה' שהן יחד י\"ב קינין, נמצא שהוא זוגיי בכלל, שאפשר לחלק הקינין לחלקים שוין, ו' קינין לכל חלק, אבל אינו זוגיי בפרטים, שהרי אי אפשר לחלק מנין קיני התערובות, אם לא שנחלק מספר קינין של אשה אחת, ועל כרחך הקריב קצת מקיני אשה אחת למטה, וקצת מקיני אותה אשה למעלה. וכמו כן במשל שזכרה המשנה לעיל שנתערבו קני א ב ג י ק שהן יחד קט\"ז קנין, וחציין הוא נ\"ח קנין, והרי אין בהמספרים הללו מנין קינין שע\"י צירופן יעלו נ\"ח, אם לא שנאמר שקצת מקני אשה אחת הקריב למעלה וקצת מקני אותה אשה הקריב למטה:"
+ ],
+ [
+ "המרובה כשר
ר\"ל אז מנין הקנין של האשה שקניה מרובין משל חברותיה, כשרין, והשאר פסולין. כגון במשל שזכרנו שנתערבו קני א' ב' ד', והלא קני בעלת ד' מרובין מחברותיה א' ב' שאינן רק ג' קנין, לכן ד' קנין כשרין והשאר הג' פסולין. וכמו כן בנתערבו קני ג' ד' ה', הרי כשתחלק המספרים יהיו קני בעלת ג' ד' שהן יחד ז' קינין מרובין מקני בעלת ה', לכן ז' קינין כשרין. וכמו כן בנתערבו קיני א ב ג י ק, הרי קיני בעלת ק' מרובין מקיני בעלת א ב ג י שאינן רק ט\"ז קינין, לכן ק' קינין כשרין וט\"ז פסולין. וכן בכל תערובות ותערובות, שבאם קני אשה אחת מרובין מכל קיני הנשים האחרות, קני אותה שקניה מרובין כשרין. ואם קיני הנשים האחרות יחד מרובין מקיני האשה שקניה מרובין מכל אחת ואחת, אז מספר הקינין של הנשים שקניהן יחד יותר מרובין משל זו כשרין. כגון שנתערבו קיני א ב ט, והרי קיני בעלת ט' מרובין מקיני בעלת א' ב' שאינן רק ג' קינין, לכן ט' כשרות. וכן כשנתערבו קיני א ב ה ז, והרי קני א ב ה שהן יחד ח' קינין, מרובין מקיני בעלת ז', לכן ח' קינין כשרות. ומזה תדון בכל תערובות קינין:"
+ ],
+ [
+ "חטאת לזו ועולה לזו
הא נמי אפרקא קמא קאי, דתני התם [במשנה ב'] דחטאת שנתערבה בעולה, כולן ימותו. קאמר הכא דהיינו לכתחילה, אבל בלא נמלך, עשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "עשה כולן למעלן מחצה כשר ומחצה פסול
דמדהיה מנין החטאות כמנין העולות, בין שעשה כולן למעלה או כולן למטה עשה מחציתן כדינן:"
+ ],
+ [
+ "ועולה למטן
ונפסלו כולן, מדכולן מפורשות היו:"
+ ],
+ [
+ "ומפורשת
בב' נשים מיירי, וכדמסיק דמחלקין ביניהן. ובאמת גם בהיה לאשה אחת ג' קינין הללו, או בהיה כל קן לכל אשה לבד ולא נתערבו הקינין, ג\"כ כך הוא הדין, רק נקט בב' נשים, כדי לאשמעינן סיפא, דבהקריב חציין למטה וחציין למעלה מחלקין ביניהן, אף שיש חשש ברירה בכה\"ג. [אבל אי\"ל כלעיל סי' י\"ז [בבועז ב'], דלהכי נקט בב' נשים, משום דמתני' ר' יהושע היא, והרי לדידיה באשה אחת, היה גם העולה שנעשית למטה עכ\"פ כשר לאכילה, והרי במתני' רצה למנקט דפסול. די\"ל דמשום הך טעמא לא היה מוכרח התנא למנקט בב' נשים, דאע\"ג דתנא פסול, מסתבר שפיר לומר דהיינו שלא עלתה לבעלים, דזהו ההיפך ממה דקתני בהסתומות דמתחלקת ביניהן, דהיינו דעלתה לבעלים, משא\"כ לעיל ודו\"ק]. והתנא אמשנה ג' דלעיל קאי, דקתני בה חטאת לזו ועולה לזו וכו', ואהא קתני הכא חטאת ועולה, ר\"ל כלעיל, שהיה חטאת לזו ועולה לזו, ועוד היה להן קן סתומה וקן מפורשת בשותפות. וכגון שרחל היתה חייבת ב' חטאות ועולה א', ולאה היתה חייבת ב' עולות וחטאת א', וקנו ג' קינין בשותפות. קן אחת פירשו בה בשעת שקנו שתהיה פרידה זו לחטאת שחייבת רחל, והפרידה האחרת שבקן ההוא תהיה עולה שחייבת לאה. והקן הב' הניחו סתום לגמרי, שלא פירשו בה איזה פרידה שבה תהיה חטאת ואיזה תהיה עולה, וגם לא פירשו למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי העולה שבה. והקן השלישי פירשו בה איזה פרידה שבה לחטאת ואיזה תהיה עולה, אבל לא פירשו בה למי מהן תהיה החטאת שבה, ולמי העולה שבה. ונתנו כל הג' קינין הנ\"ל להכהן להקריבם:"
+ ],
+ [
+ "עשה כולן למעלן מחצה כשר ומחצה פסול
כדין חטאות שנתערבו בעולות במ\"ג. אמר המחבר מכאן עד סוף הפרק יש ג' משניות, שהן המשניות היותר חמורות שבכל שתא סדרי משנה, ורבו בהם הפירושים. והענין בעצמו הוא עמוק בחכמת החשבון וכלליה, ונקרא בלשונם פערמעטציאן. אולם כדי לסדר הבנת פירוש המשנה הזאת ובאופן שיהיה שוה לכל נפש. לכן ראינו ליתן סימן מיוחד לכל פרידה, ונאמר למשל שהחטאת המיוחדת לרחל תקרא א'. והעולה המיוחד ללאה תקרא ב'. וב' הסתומות הנ\"ל יקראו גג, דהיינו סי' ג' לכל פרידה. והחטאת שבקן השלישי שאינה מיוחדת למי מהן תהיה תקרא ד'. והעולה שאינה מיוחדת למי מהן תהיה תקרא ה'. ומיירי הכא שהיה כל קן וקן מקושר לבד. כגון אב. גג, דה, והכהן רק טעה וחשב שכל הקינין סתומות, ולכן הקריב מכל קן אחד למטה ואחד למעלה:"
+ ],
+ [
+ "חצין למעלן וחצין למטן אין כשר אלא סתומה
דהרי פרידות א' וב', שהם החטאת המיוחדת לרחל והעולה המיוחדת ללאה, שניהן פסולות, מדלא ידענו אם הקריבו החטאת למטה והעולה למעלה כדינן או איפכא. וכמו כן הפרידות ד' וה' שזכרנו, שלא פירשו בה הנשים למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי מהן העולה שבה, עכ\"פ מדפירשו בהקן שהפרידה ד' תהיה חטאת, והפרידה ה' תהיה עולה, לפיכך ג\"כ שניהן פסולות מה\"ט, דהרי גם בהם לא ידענו אם הקריבן הכהן כל אחת במקום הראוי לה. ורק הב' פרידות גג שהן הקן הסתום שזכרנו, שניהן כשרות, דהרי מדלא פירשו בה הנשים בשעת לקיחה, איזה מהפרידות שבה תהיה חטאת ואיזה עולה, כל פרידה מקן הזה שהקריב למטה והשנית שהקריב למעלה, שניהן כשרות הן, כיון שחילקן הכהן והקריב אחת מהן למעלה ואחת למטה:"
+ ],
+ [
+ "והיא מתחלקת ביניהן
דכיון שנפסל להן פרידות ד' וה' שהן החטאת והעולה שבקן הג' שזכרנו, שלא פירשו בה למי מהן תהיה החטאת שבה ולמי מהן העולה שבה, להכי הרשות ביד הנשים לומר שיהיה העולה שבקן הסתום של רחל, ותביא עוד חטאת תחת פרידה ד' שהיא החטאת שנפסל בקן הג'. והחטאת שבקן הסתום יהיה של לאה, ותביא לאה עוד עולה תחת פרידה ה' שהיא עולה שנפסל לה בקן הג'. מיהו פשוט שמלבד ב' פרידות אלו שצריכות להביא זו לחטאת, וזו לעולה, כמו שאמרנו, צריכה רחל להביא עוד חטאת תחת פרידה א שהיתה החטאת המיוחדת לרחל ונפסלה. ולאה צריכה להביא עוד עולה עבור פרידה ב שהיא העולה שהיתה מיוחדת ללאה ונפסלה. והנה כל המשנה הזאת לכאורה משנה שא\"צ היא, דבב' הקינין א ב וד ה שנתפרש בכל קן איזה חטאת ואיזה עולה, פשוט דשניהן פסולין, כיון שיש בכל קן ספק שמא הקריב החטאת למעלה והעולה למטה, וכמבואר במשנה ג'. ושהסתומה כשרה ג\"כ לא צריך לאשמעינן, דכיון שלא נתפרשו בהקן הזה איזה תהיה חטאת ואיזה עולה, פשיטא שכיון שחילקן הכהן והקריב אחת למטה ואחת למעלה, אותה הפרידה שהקריב הכהן למטה הוא החטאת, והפרידה שהקריב למעלה הוא עולה, ושניהן כשרות, דמדלא פירשו הנשים איזה החטאת ואיזה העולה, ודאי בעשיית כהן תליא מילתא [כעירובין ל\"ז א']. וגם שאירע ענין זה בב' נשים, לכאורה אין בו נ\"מ, דגם אילו היו שייכים כולן לאשה א' היה כך דינן, אלא הא קמ\"ל דסתומה מתחלקת ביניהן, אע\"ג דהשתא הוא שבחרו להם זו החטאת שבסתומה זו, וזו העולה שבה, והו\"ל כעין ברירה למפרע, והרי קיי\"ל בדאורייתא אין ברירה, וכ\"ש הכא דהו\"ל כברירה כפולה, שיהיה החטאת שבסתומה שהוכשרה והעולה שבמפורשת שנפסלה, שייכים לזו, והעולה שבסתומה שהוכשרה והחטאת שבמפורשת שנפסלה, יהיו שייכים לחברתה. אפ\"ה כיון דעל כרחך מיירי בהתנו מעיקרא קודם שהביאו הג' קנים בתחלה, שכל מה שתברר לבסוף יהיה שלה, דאל\"כ היה גם הסתומה פסולה, [וכעירובין דל\"ז א'], א\"כ בבירר מעיקרא אין כאן שייכות איסור ברירה לבסוף כשיבררו השתא איזה לזו ואיזה לזו [וכתוס' גיטין דכ\"ה ב' ד\"ה דברי]. נמצא שלפי דברי רש\"י ורמב\"ם שאפשר שהקריבו הקינין באחד מד' תמונות שבצורה א', כזה חיישינן לחומרא שמא ?ציור? הקריבן כתמונה א' ולא הוכשרו רק ב' הסתומות וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין כשר אלא מנין חטאת שבחובה
אמשנה ב' בפ\"א קאי, דקתני התם, חטאת מפורשת שנתערבה בקן או בקינין סתומה, אין כשר להקריב לכתחילה מהתערובות רק כמנין חטאות שבחובה. ומדקתני התם סתמא, משמע בין שפרידות הסתומות הן כמנין פרידות המפורשות, ובין שפרידות הסתומות כפולות במספר מנין החטאות המפורשות שנתערבו בהן, או שהמפורשות כפולות מהסתומות, לעולם אין כשר להקריב לכתחילה רק מנין חטאות הסתומות שבחובה, אבל עולה כלל כלל לא. ועל זה קאמר הכא כבאינך מתני' דלעיל, דבד\"א בכהן נמלך, אבל בכהן שלא נמלך, חובה וכו':"
+ ],
+ [
+ "חובה שנים בחטאת
כלומר אם פרידות החובה הסתומים היו כפולים פי שנים ממנין החטאות המפורשות שנתערבו בהם. כגון ד' פרידות סתומות, שב' מהן חטאות וב' מהן עולות, ונתערב עם ד' פרידות אלו ב' חטאות מפורשות, והכהן לא נמלך, ועשה ג' מהן למעלה וג' למטה:"
+ ],
+ [
+ "ומחצה פסול
ר\"ל מחצה מנין התערובות כשר, דהיינו ב' חטאות ועולה א'. דבג' שהקריב למטה, ודאי ב' חטאות מהן כשרים, דממ\"נ אם מהמפורשות הם, הרי הם חטאות מפורשות. ואם מהסתומות הם, הרי גם מהסתומות עכ\"פ ב' כשרים לחטאות. ומהג' שנעשו למעלה, ודאי עולה א' כשר, דהרי אפילו נחוש לחומרא שעשה למעלה כל הב' חטאות המפורשות, עכ\"פ השלישי שנעשה נמעלה ודאי מהסתומות היה, והרי הוא כשר לעולה:"
+ ],
+ [
+ "וחטאת שנים בחובה
ר\"ל אבל אם פרידות החטאות המפורשות, כפולות פי שנים ממנין פרידות החובה. כגון שנתערבו ד' חטאות מפורשות עם קן א' חובה סתום, שא' מהן חטאת וא' עולה, והכהן חצה אותן, והקריב ג' מהן למטה וג' למעלה:"
+ ],
+ [
+ "המנין שבחובה כשר
ר\"ל אז אין כשר מכל התערובות רק חטאות כמנין כל הפרידות של חובה הסתומים. דהיינו ב' חטאות כשרים. דהרי כל הג' שהקריב למעלה כולן פסולין. מדאיכא למיחש שמא כולן הן מהד' חטאות המפורשות שנתערבו שם. ורק מהג' שלמטה, עכ\"פ ב' מהן כשרין ממ\"נ, דאם כל הג' שהוקרבו למטה, מה חטאות המפורשות הן, הרי כל הג' כשרים. ואם שנים מהנקרבין למטה היו הב' סתומות, והשלישי היה מהחטאות המפורשות, א\"כ השלישי ודאי כשר, ומהב' סתומות ג\"כ עכ\"פ א' ראוי לחטאת וכשר. לפיכך כשר מכל התערובות רק ב' חטאות, והיינו כמנין ב' פרידות החובה הסתומות. וכן בכל המספרים, כשמנין הסתומות כפול ממנין החטאות המפורשות, ויהיה א\"כ בהסתומות ב' שלישית מהתערובות, ובהמפורשות שליש א' מהתערובות. כגון ח' פרידות סתומות שנתערבו בד' חטאות מפורשות, או י\"ב סתומות שנתערבו בו' מפורשות, או כ' סתומות בי' מפורשות, וכדומה, שבכולן אפשר להכהן לחלק כל התערובות, והקריב חציין למטה וחציין למעלה, אז חצי מנין כל פרידות התערובות כשר. דהיינו ב' שלישית מפרידות שנעשו למטה [שהוא שליש של כל התערובות], ועוד שליש מפרידות שנעשו למעלה [שהוא חצי שליש של כל התערובות]. אבל אם מנין חטאות המפורשות כפול ממנין הסתומות, והכהן הקריב מהתערובות חציין למטה וחציין למעלה, אז אין כשר מכל התערובות רק ב' שלישים מאותן שנעשו למטה לחטאת, דהיינו שליש של כל פרידות התערובות. וזהו כמנין פרידות הסתומות, שהן ג\"כ שליש של כל התערובות:"
+ ],
+ [
+ "אין כשר אלא מנין עולות שבחובה
ר\"ל וכן הא דתנינן לעיל פ\"א מ\"ב דעולה מפורשת שנתערב בקן או בקינין סתומין, אין כשר להקריב מהתערובות רק כמנין העולות שיש בסתומין. ומדקתני התם סתמא, משמע בין שהפרידות הסתומין כפולים מהעולות המפורשות שנתערבו שם, ובין שהעולות המפורשות כפולות ממנין פרידות הסתומות שנתערבו עמהן. ועל זה קאמר הכא, בד\"א בכהן נמלך. אבל בכהן שאינו נמלך חובה וכו':"
+ ],
+ [
+ "חובה שנים בעולה
כלומר אם פרידות החובה הסתומה כפולות מהעולות המפורשות שנתערבו בהן. כגון, ד' סתומות שנתערבו עם ב' עולות, והכהן עשה ג' למעלה וג' למטה:"
+ ],
+ [
+ "מחצה כשר ומחצה פסול
ר\"ל, אז ג' פרידות, שהוא מחצה מנין התערובות, כשרות. דהרי בג' של מעלה, אפילו היו כולן מהסתומות, עכ\"פ גם בהסתומות יש ב' עולות כשרות. ובג' שלמטה, אף שיש לחוש שמא ב' מהן הן העולות המפורשות, עכ\"פ השלישי שבהן הוא וודאי מהסתומות. וכשר לחטאת. נמצא שמכל התערובות הוכשרו ג' פרידות, והוא חצי מנין התערובות:"
+ ],
+ [
+ "המנין שבחובה כשר
ר\"ל אבל אם נתערבו ד' עולות מפורשות עם ב' פרידות סתומות שא' מהן חטאת וא' עולה, והכהן הקריב ג' מהן למטה וג' למעלה אז ג' שלמטה כולן פסולין, דאולי כולן הן מהד' עולות המפורשות. ובג' שלמעלה הרי בין שכולן הן מהעולות המפורשות, או שב' מהן הן ב' הסתומות, והשלישי הוא מהעולות המפורשות, עכ\"פ ב' מהן הוכשרו. נמצא שמכל התערובות בכה\"ג הוכשרו ב' פרידות. וזהו שאמר התנא דכשר רק כמנין פרודות החובה הסתומות. והכל כמו שפירשנו למעלה גבי חטאת. [קרא הגבר, אשר אל ה' אלהיו לא סבר, הכון לך יושב חבר לקראת משנה ו'. כי גם האחרון הכביד, ותהי לצעירת רגלים, ולכהות עינים, משנה חמורה ורבו בה פירושי רבותינו המונים המונים, בפרושים שונים, וכל דבריהם כגחלי אש בוערות ברוב אונים, ואיך גמול ידו הדה בלי אסונים. גם דלה דלו לנו רבותינו הענקים, מים עמוקים למצוקים, לוקים מבוקים ומבולקים. והרבה יגעתי ומצאתי דאתא לידי משמע מוציא מיד משמע בעזרת אלהי אבותינו לבאר תעלומות דבריהם הקדושים. וזאת חזיתי ואספרה, בהגיסי היטב את הקדירה, כי לגבר אין איל כמוני קציר ראי, אשר ישלח ידו לא בעי, לא שקטה רוחי היטב רק בפי' רש\"י (זבחים דס\"ז א'). ולכן מלהביא דבריו ראשונה לא אוחר, באשר הם כמטבע עובר לסוחר, ואחר אחרון אני בא עם שאר דברי רבותינו נ\"ע סחרחר, וכאוות נפשו יבחר הבוחר]:"
+ ],
+ [
+ "האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר
ר\"ל מלבד הקן שאני חייבת ללידתי שאחד מהן חטאת ואחד עולה, הרי עלי להקריב אחר לידתי גם עוד קן אחד לנדבה ששתיהן עולות, דאין חטאת בא בנדבה. [ואורחא דמלתא נקט, דדרך הנשים לשמוח טפי כשיולדות זכר, משום דחבלי נקיבה מרובים משל זכר (כנדה ל\"א א'). והרשב\"ץ כתב שהנשים שמחות טפי עם זכר, מדהו\"ל עי\"ז חוטרא לידה [ככתובות ס\"ד א']. אבל באיש הוא להיפך ששמח יותר כשתלד אשתו נקיבה, וכדאוקימנא למתני' [ב\"ב קמ\"א]. דבמבשרני קאמר, שאומר מי שיבשרני במה נפטר רחמה של אשתי, אם נקיבה יטול ר' ואם זכר ק', עכ\"ל. ואנא בעניותי וקטנותי לא ידענא שמחה מה זו עושה התם, הרי כבר הם אמרו [פסחים ס\"ה א'] אשרי מי שבניו זכרים. ולפענ\"ד, התם בב\"ב רק בפטר רחם מיירי. וכדקאמר תנא במה נפטר רחמה של אשתי ומשום דבת תחלה סימן יפה לבנים (ב\"ב שם), שמסייעת לאבותיה לגדלן להבנים. וכן אמרינן בנדה (דל\"א ב'), דזכר הכל שמחין בו, נקיבה הכל עצבין בה]:"
+ ],
+ [
+ "מביאה
ר\"ל חייבת להביא כשתלד זכר:"
+ ],
+ [
+ "אחת לנדרה
ששתיהן עולות:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לחובתה
שאחד חטאת ואחד עולה. ובענייה עסקינן, דאילו עשירה מביאה לחובתה כבש לעולה ופרידה אח' לחטאת [ונ\"ל דלהכי הזכיר התנא הקרבת קן של נדרה קודם הקרבת קן של חובתה, אע\"ג דצריך להקריב קן של חובה ואח\"כ הקן של נדרה [כלקמן סי' מ\"ג]. די\"ל דזהו כשמביאה ב' הקינין ביחד, אז ודאי חובתה שחייבתה תורה הוא קודם בהקרבה להקן שהתחייבה את עצמה [עי' זבחים פ\"י מ\"ד ונדה ל\"א ב']. אבל מן הדין אין לה להמתין כל כך רק מיד שתלד ראוי לה לבלי להשהות, ותשלח קן נדרם לעזרה להקריבו, דערל וטמא משלחין קרבנותיהן לעזרה [כפסחים ס\"ב א']. אבל זמן הקרבת חובתה לא מטיא זימני עד אחר מ' לזכר ופ' לנקיבה]:"
+ ],
+ [
+ "נתנתם לכהן
וכל ד' הפרידות היו עדיין סתומות, שכל א' מהן כשר להיות חטאת או עולה:"
+ ],
+ [
+ "והכהן צריך לעשות שלש פרידים מלמעלן ואחת מלמטן
דהרי הב' קינין שהביאה יש בהן ג' פרידות עולות שקרבין למעלה, ופרידה א' חטאת שקריבה למטה:"
+ ],
+ [
+ "אלא עשה שתים למעלן ושתים למטן
דהיה הכהן סבור דב' קינין שהביאה היה ב' קיני חובה:"
+ ],
+ [
+ "ולא נמלך
שלא שאל להאשה על מה מביאה ב' הקינין, ועי\"ז טעה בהקרבתן:"
+ ],
+ [
+ "צריכה להביא עוד פרידה אחת
דהרי נפסל לה עולה א' מב' קינין הראשונים, שהרי פרידה א' מג' העולות שהיו בהן, הקריבו הכהן למטה כחטאת. להכי תביא השתא תחתיו פרידה אחרת לעולה, מאותו המין שהביאה תחילה הד' פרידות:"
+ ],
+ [
+ "ויקריבנה למעלן
כדין עולה. [ואילה\"ק ל\"ל לתנא למנקט שהקריב ב' למעלה. הרי בל\"ז מיד שהקריב מהד' פרידות ב' למטה צריכה להביא השתא פרידה אחרת תחתיה. ותו ק' למה נקט תנא והכהן הקריב ב' למעלה וב' למטה, והיינו שלא כדינא, דהרי חטאת קדמה לעולה [כלעיל פ\"ב מ\"ה]. ואם כי בדיעבד גם איפכא כשר. כמבואר שם. עכ\"פ ל\"ל למנקט באופן שהקריב הכהן גם בזה בשיבוש. ונ\"ל דלרש\"י לשטתיה יתיישב שפיר, דהרי רש\"י ס\"ל דלעולם הקן שהקריב ראשון בתחלה, נחשב לחובתה [כלקמן סי' מ\"ג]. לפיכך סד\"א, דהכא שהקריב ב' עולות ראשון בתחלה, הן הן קן חובתה, ונפסל לה מיד כבר פרידת החטאת של חובתה. וכשהקריב אח\"כ ב' פרידות האחרות למטה, והן הן קן של נדרה, ונפסלו שניהן, דהרי היה ראוי להקריבן למעלה, מדהן עולות. וא\"כ תהיה חייבת להביא השתא חטאת א' לחובתה וב' עולות לנדרה. קמ\"ל דדווקא ב' פרידות שהקריב ראשונה כדינו נחשב לחובתה, ולא כשהוקרב שלא כדינו, דאז טפי ראוי להחשיבו לעולת נדרה ולהכשירו ג\"כ, ולא תתחייב השתא רק עולה א']:"
+ ],
+ [
+ "ממין אחד
ר\"ל בד\"א כשהד' פרידות שהביאה תחלה היו כולן ממין א', דהיינו כולן תורין או כולן בני יונה, להכי סגי שתביא השתא רק עוד פרידה א' לעולה מהמין שהביאה תחילה:"
+ ],
+ [
+ "משני מינין
ר\"ל אבל אם הביאה תחלה ב' הקינין מב' מינין, קן א' תורין וקן א' בני יונה והכהן חילק כל קן והקריב א' מהקן למטה וא' למעלה, ולא ידע איזה מין מהב' קינין הקריב לבסוף:"
+ ],
+ [
+ "תביא שתים
דלעולם הקן שהקריב ראשון נחשב לחובתה, וקן שהקריב לבסוף נחשב לנדרה. וא\"כ לא נפסל פרידה א' רק מהקן שהקריב לבסוף. ומדמסופק איזה מין מהב' קינין הקריב לבסוף, והרי צריך להשלים הפרידה שנפסל כאותו המין שהקריב תחלה כבר ממנו פרידה א', וכדתנינן לעיל ספ\"ב, אין מביאין תורין עד בני יונה וכו'. להכי משום ספק, תביא השתא תור אחד ובן יונה אחד ושתיהן לעולות. [ונ\"ל דה\"ה בהביאו הד' פרידות תחלה ממין א' וכולן סתומות, והכהן הקריב מהן ב' למטה וב' למעלה, והיא והכהן אינן יודעין איזה מין הביאה, ג\"כ כך הדין שתביא השתא תור א' ובן יונה א', ושתיהן עולות. דהרי חד טעמא הוא עם כשהביאה בתחלה ב' מינין ולא ידע איזה מין תקריב בסוף. דאפ\"ה לא נקט תנא הכי, מדאינו מצוי, וכלקמן סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "פירשה נדרה
ר\"ל ואם כשנדרה הרי עלי קן כשאלד זכר, פירשה מאיזה מין תביאהו, ואח\"כ כשילדה הביאו ב' הקנין ממין אחד, והכהן הקריב מהן ב' למטה וב' למעלה. והשתא שכחה איזה מין נדרה, אבל יודעת מאיזה מין הביאה הב' קינין:"
+ ],
+ [
+ "צריכה להביא עוד שלש פרידים
דהקן הראשון שהביאה, לחובתה היה [כלעיל סי' מ\"ג], וכשר היה בין שהיה תורים או בני יונה. והקן השני שהיה לנדרה, אפילו הביאתו כהמין שנדרה, אפ\"ה נפסל בו א' מדהקריבתו למטה, שהרי הקן של נדרה שניהן עולות. להכי צריכה לזווג לו א' מאותו המין שהביאה תחלה. ועוד צריכה להביא ב' עולות ממין אחר ממה שהביאה תחלה, דשמא לא הביאה תחילה כאותו המין שנדרה, ונפסלו לה ב' הפרידות תחלה. [אבל ביודעת איזה מין נדרה ומסופקת רק איזה מין הביאה, פשוט דסגי בשתביא השתא ב' פרידות ממין שנדרה. וכ\"כ בשכחה איזה מין נדרה, ומסופקת ג\"כ איזה מין הביאה צריכה להביא השתא ד', דהיינו ב' פרידות מכל מין, דשמא נדרה תורים והביאה בני יונה, או איפכא, ובין כך או כך נפסלו שניהן, וצריכה להביא ב' אחרים תחתיהן. ואפ\"ה לא נקט תנא בכה\"ג, מדלא שכיח שתשכח גם היא גם הכהן מאיזה מין הביאה [כא\"ח סי' רע\"ה]. ורק בסוף המשנה נקט ולא ידעה מה הביאה, מדרצה לאשמעינן שתביא ז', והא לא אפשר רק באופן זה. אבל הכא טפי ניחא ליה למנקט בבבא שנייה דפירשה נדרה. שהביאה ב' מינין. ואין הכהן יודע איזה מין הקריב לבסוף, דזה מצוי טפי ובזה נכללים דין ב' האופנים שזכרנו, ודו\"ק, דדא ודא א' היא]:"
+ ],
+ [
+ "ממין אחד
ר\"ל בד\"א, כשהביאו תחילה כל הב' קינין ממין א', אז סגי כשתביא השתא ג', דהיינו פרידה א' מאותו מין שהביאה תחלה, וב' פרידות ממין האחר:"
+ ],
+ [
+ "משני מינין
ר\"ל אבל אם פירשה תחלה מאיזה מין תביא נדרה, והביאה ב' קינין מב' מינין, ושכחה השתא איזה מין נדרה:"
+ ],
+ [
+ "תביא ארבע
דמספקא לן שמא נדרה תורים והכהן הקריב הבני יונה לבסוף, או שמא נדרה בני יונה והכהן הקריב התורים לבסוף, ובין כך או כך הרי נפסלו לה שניהן, מדלא הקריבו לה לבסוף כהמין שנדרה. להכי צריכה להביא השתא מכל מין קן א', וכולן עולות לתשלומי נדרה, ותתנה שאותו קן שאינה חייבת מנדרה, יהיה נדבה מעכשיו, [אבל אם היתה יודעת איזה מין נדרה, רק שאינה יודעת איזה מין הקריב הכהן לבסוף, היה די לה שתביא השתא קן א' מאותו מין שנדרה ושתיהן עולות, ותתנה שאם כבר הקריב הכהן תחלה הקן שלבסוף כאותו מין שנדרה, וא\"כ לא נפסל לה בתחלה רק פרידה א' מאותו מין, מדעשתה אותו תחלה חטאת, אז א' מב' העולות שתקריב השתא, יהיה נדבה מעכשיו. וה\"ה ביודעת איזה מין הקריב לבסוף, למשל שיודעת שתורים הקריב לבסוף אבל מסופקת אם תורים או בני יונה נדרה, אז הוה סגי לה שתביא תור א' וב' בני יונה, וכולן עולות [והיינו עצמו דינא דרישא, כשהביאה תחלה כל הד' ממין א' ודו\"ק]. ותתנה שאותן העולות שאינה חייבת השתא לתשלומי נדרה יהיו נדבה]:"
+ ],
+ [
+ "קבעה נדרה
ר\"ל אם קבעה מתחלה זמן א' להבאת נדרה עם עולת חובתה, שאמרה הרי עלי להביא ביחד עולת חובתי עם ב' עולות של נדרי. ופירשה ג\"כ מאיזה מין תביא קן של נדרה והביאה ב' קינין ממין א', והכהן הקריב ב' מהן למעלה וב' למטה, והיא שכחה מאיזה מין פירשה נדרה, אבל יודעת מאיזה מין הביאה הב' קינין:"
+ ],
+ [
+ "צריכה להביא עוד חמש פרידים
דלמשל אם הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א, יש לחוש שמא נדרה ממין ב, ונפסלו לה הב' של נדרה שהביאה ממין א. וגם עולת חובתה נפסל, דמדלא הביאתה עם עולת נדרה כמו שנדרה, א\"כ אינה עולת חיובה. ואפי' נדרה ממין א כמו שבאמת הביאה תחלה, עכ\"פ מדנפסל לה עולה אחת מב' של נדרה שהקריבתו למטה א\"כ נפסלו לה גם כל הב' עולות שהביאה תחלה א' לנדרה וא' לחובתה, דהרי נדרה להביא כל הג' עולות ביחד. דאי\"ל דעכ\"פ ידי חובתה ראוי לה לצאת דהרי מצות א\"צ כוונה. י\"ל כל שמתכוון שלא לצאת לכ\"ע לא יצא [כר\"ן ר\"ה רי\"ד א']. נמצא שמכל הד' פרידות שהביאה תחלה, לא הוכשר לה רק חטאת חובתה. לפיכך תביא השתא, קן ממין א וקן ממין ב, לספק נדרה, דשמא כך או כך נדרה. ועוד תביא פרידה ה' לעולת חובתה ממין א, דהיינו כמין החטאת שהקריבה תחלה ותקריב כל ה' עולות אלה ביחד. [אבל אם היתה יודעת מאיזה מין נדרה, כגון שיודעת שנדרה ממין א, אבל אינה יודעת מאיזה מין הקריבה, אם ממין א, או ממין ב, אף שבאופן זה נמי יש לחוש, שאפי' אם הקריבה תחלה הד' פרידות ממין א כמו שנדרה, אפ\"ה הרי נפסלו לה כל הב' עולות שהקריבה תחלה, דהיתה חייבת להביא כל הג' עולות ביחד, והיא לא הביאה רק ב' עולות. עכ\"פ מדיודעת איזה מין נדרה, א\"צ להביא השתא רק ד' פרידות, דהיינו ב' ממין א כמו שנדרה, דשמא ממין ב הביאה כל הד' פרידות תחלה ומדמסופקת מאיזה מין הקריבה החטאת שלחובתה בין ד' פרידות הראשונות, והרי כמין ההוא צריך שיהיה נמי עולת חובתה שתקריב השתא עם הב' עולות של נדרה ביחד. להכי תביא השתא עוד עולה א' ממין א, ועולה א' ממין ב משום ספק שמא כך או כך היה החטאת שהביאה תחלה. נמצא דבכה\"ג לא היתה צריכה להביא השתא רק ד' פרידות. וגם הך גוונא לא אשמעינן תנא, מדאינו שכיח שתשכח גם היא גם הכהן מה הביאה, וכמ\"ש לעיל סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ממין אחד
ר\"ל בד\"א כשהביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א':"
+ ],
+ [
+ "משני מינין
ר\"ל אבל אם הביאה תחלה כל הד' פרידות מב' מינין, והכהן הקריב מכל מין א' למטה וא' למעלה:"
+ ],
+ [
+ "תביא שש
דמדאינה יודעת איזה מין נדרה, צריכה להביא השתא קן ממין א וקן ממין ב, הרי ד' פרידות. ומדמסופקת נמי מאיזה מין היה הקן שהקריבה ראשון בתחלה, שבו היה ג\"כ החטאת שחייבת לחובתה, והרי כאותו מין של חטאת צריכה נמי להביא השתא עולת חובתה עם קן של נדרה, לפיכך מלבד ב' קינין של נדרה הנ\"ל, צריכה להביא השתא עוד עולה א' ממין א ועולה ממין ב דשמא כך היה החטאת בקן הראשון שהקריבה תחלה. נמצא שמביאה השתא ו' פרידות. [וה\"ה אם הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א', רק שמסופקת מאיזה מין הביאתן, מלבד הספק שמסופקת מאיזה מין נדרה, ג\"כ צריכה להביא השתא ו' פרידות דהיינו קן א' ממין א וקן א' ממין ב. דשמא כך או כך נדרה, ושמא לא הביאה כמו שנדרה. ועוד צריכה להביא עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב דשמא כך או כך היה החטאת שהקריבה תחלה. ואפ\"ה לא נקט התנא כה\"ג, מדאינו מצוי שישכחו שניהן היא והכהן מה הביאה, וכמש\"ל. ואילה\"ק דעכ\"פ כמו דמחלק התנא בקבעה נדרה וגם פירשה נדרה, בין אם הביאה תחלה מין א' או ב' מינין. ה\"נ הו\"ל להתנא לחלוקי בקבעה נדרה ולא פירשה נדרה, דאם ממין א' הביאה תחלה כל הד' פרידות, והכהן עשה ב' למטה וב' למעלה, אז צריכה להביא השתא ג' עולות, דהיינו ב' לנדרה מאיזה מין שתרצה, ועוד עולה א' לחובתה ממין החטאת שהביאה תחלה, דהרי מדנפסל לה א' מעולות הראשונים של נדרה שהקריבתו למטה, נפסלו גם עולת נדרה ועולת תובתה שהקריבה תחלה, מדנדרה להביאן יחד. ואם מב' מינין הביאה הד' פרידות הראשונות, ואינה יודעת איזה מין קן הקריבה ראשון בתחלה, אז צריכה להביא השתא ד' עולות, דהיינו קן א' לנדרה מאיזה מין שתרצה, ועוד ב' עולות לחובתה, דהיינו עולה א' תור ועולה א' בן יונה. דשמא כך או כך היה החטאת של הקן הראשון שהקריבה תחלה. והרי כל העולות שהקריבה תחלה נפסלו כולן, מדלא הקריבתן ג' עולות ביחד כמו שנדרה. נ\"ל דאין ה\"נ, וממילא משתמע מסיפא בקבעה וגם פירשה נדרה. רק דהתנא מהדר למנקט סדרי דבבי דמתני', באופן שיהא מוסיף והולך בבבא שמביא אח\"כ מהבבא שהביא תחלה, שאפשר שיוסיף עד ז' פרידות ולא יותר. ואפשר שבזה יתורץ גם הדקדוקים שהביאנו בסי' מ\"ה. מ\"ח. ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה
אבבא דלעיל קאי שפירשה נדרה ולא ידעה מה פירשה. רק דקאמר הכא במסופקת נמי אם נתנה להכהן ב' קינין תורים, או ב' קינין בני יונה, או קן תורים וקן בני יונה [ותמוה, דהרי זה פשוט דה\"ה בידעה שהביאה קן תורים וקן בני יונה רק שהכהן מסופק איזה עשה לבסוף, כך הוא הדין שתביא ז' פרידות, דהרי לא חידש התנא בהך בבא טפי מבבא הקודמת, רק שתביא גם חטאת, ולכה\"ג הוה סגי בשפירשה נדרה וקבעה ג\"כ נדרה והביאה ב' מינין, כולה כבבא דלעיל שתייבת להביא ו' עולות, ורק מדהכא הכהן מסופק ג\"כ שמא עשה כולן למעלה, צריכה להביא גם חטאת. וא\"כ ל\"ל לתנא למנקט הכא שמסתפקת נמי מה הביאה. ונ\"ל דה\"ט דנקט הכי, משום דבבא זו מיירי שלא ידע הכהן האיך הקריבם, להכי נקט שלא ידעה האשה נמי מה נתנה, כדי לאשמעינן בזה רבותא, דלא מבעיי' בידעה ברור שהביאה תחלה ב' מינין, בוודאי צריכה להביא השתא לספק קן חיובה ב' עולות מב' מינין, מדאיכא ס\"ס לחומרא, דשמא הקריבה חחלה כל הד' פרידות של הב' מינין, למטה, ולא הקריבה עדיין עולות כלל. ואת\"ל שהקריב' תחלה ב' עולות, שמא כל התורין הקריב הכהן למטה, וכל הבני יונה למעלה, או איפכא, והו\"ל כאילו לא הקריבה עדיין עולת חובתה כלל, דהרי כמין החטאת צריך שיהיה נמי העולה. ומדאיכא נמי לספוקי שמא החטאות כולן תורין או בני יונה היו וכדאמרן, להכי צריכה השתא לחובתה עולה תור ועולה בן יונה. אלא אפי' איכא לספוקי נמי שמא הביאה תחלה כל הד' פרידות ממין אחד. דאז את\"ל שהקריב תחלה קצתן עולות, כבר יצאו יד\"ח מין א', שהקריבה מהמין ההוא א' למטה וא' למעלה. ויהיה תורין או בני יונה. ורק מדאיכא למיחש נמי שמא הקריבה תחלה כל הד' פרידות ממין אחד למטה, להכי סד\"א דתסגי לה שתביא השתא עוד פרידה א' לשם עולת חובתה מאיזה מין שתרצה, ותהיה יוצאת בו ממ\"נ, דאי תחלה הקריבה מקצתן למטה ומקצתן למעלה, כבר יצאתה מתחלה יד\"ח קן חובתה לגמרי. ואי הביאתן בתחלה כולן למטה, שמא זה העולה שתביא השתא הוא מהמין של הד' פרידות שהביאה מתחלה. ואת\"ל שאינו ממין הד' פרידות שהביאה תחלה, הרי תביא השתא גם חטאת ממין העולה שתביא השתא, ויוצאה בזה יד\"ח קן חובתה. קמ\"ל דאפי' בכה\"ג צריכה השתא פרידה מכל מין לעולה לספק חובתה, דס\"ס לא מהני בקדשים וכמ\"ש לקמן בבועז סוף אות ח']:"
+ ],
+ [
+ "הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה
דהכהן מסופק נמי אם הקריבן כולן למטה או כולן למעלה, או ב' מהן למטה וב' מהן למעלה. נמצא שאף ידי חטאת לא יצאתה עדיין, דשמא הקריבן הכהן כולם למטה ולא הקריב עדיין עולה כלל, או שמא הקריב כולן למעלה ולא הקריב עדיין חטאת כלל:"
+ ],
+ [
+ "צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה
דמדאיכא למיחש שמא פירשה נדרה ממין א והיא הביאה תחלה הד' ממין ב, או שמא נדרה ממין ב והיא הביאה ממין א, להכי צריכה להביא השתא קן ממין א, וקן ממין ב, דשמא כך או כך נדרה, והיא הביאה ממין האחר:"
+ ],
+ [
+ "ושתים לחובתה
פרידה א' ממין א ופרידה א' ממין ב, דשמא הקריבה כל הד' פרידות תחלה למטה, וכולן ממין א או כולן ממין ב, והרי כמין החטאת צריך שיהיה נמי עולת חובתה:"
+ ],
+ [
+ "וחטאת אחת
מאיזה מין שתרצה, דשמא כל הד' פרידות שהקריבה תחלה הקריבו כולן למעלה, ולא הקריבו עדיין חטאתה כלל. ואע\"ג דאם היה כך עכ\"פ כבר קרב עולת חובתה. הרי א\"צ לדקדק שיהיה חטאתה כמין עולת חובתה שהקריבה תחלה. ומדמביאה השתא עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב לספק נדרה, תוכל לזווג החטאת שתביא השתא לאיזה מין עולה שתביא השתא עמו:"
+ ],
+ [
+ "בן עזאי אומר שתי חטאות
לטעמיה אזל דס\"ל [פ\"א מ\"ה] דהכל הולך אחר הראשון. וכיון דמסופקת שמא הד' פרידות כולן נעשו למעלה. נמצא שכבר קרב עולת חובתה, ומחוייבת להביא חטאתה כמין עולה שהביאה תחלה. ומדאינה יודעת מאיזה מין הקריבה תחלה עולת חובתה, לפיכך תביא השתא ב' חטאות, א' תור וא' בן יונה. וכל חטאות כאלו בין לת\"ק בין לבן עזאי, הרי באות על הספק, ואינן נאכלות, דשמא כבר הביאה חטאתה תחלה, ונפסל חטאת זה, שאין חטאת בא בנדבה. [והא דמפרש תנא הכא ד' פרידות לנדרה וב' לחובתה, ובבבא דלעיל כלל התנא כולן יחד ואמר תביא שש. נ\"ל דה\"ט משום דלעיל מיירי בקבעה נדרה, כלל ותנא תביא שש, לאשמעינן שצריך שתביאם יחד. מה שאין כן הכא דבלא קבעה להביאם יחד מיירי, נקט פרטי פרטי. שתוכל להביא ד' לבד לנדרה והדר ב' לבד לספק חובתה]. ומעתה נביא גם פי' שאר רבותינו אשר מימיהם אנו שותים, ונעיר ג\"כ בכל א' מה דקשיא לן בפירושם. רק שבתחלה נביא כוונת המשנה כפי הנראה מדברי הרמב\"ם [בפ\"י מפסוהמ\"ק], והוא ג\"כ פי' הר\"ב, אף שאינו סגנון דבריו ממש. וזה החלי:",
+ "מב) משני מינין
אבל אם הביאה מתחלה הב' קינין מב' מינין, והכהן הקריב ב' מהם ממין א' למטה, וב' שממין ב' למעלה, ואינה יודעת איזה מין עשה למטה ואיזה מין עשה למעלה:",
+ "מג) תביא שתים
דהב' שעשתה תחלה למעלה, נחשבים לב' עולות נדרה, בין שהיו תורים או בנ\"י. ומהב' שעשתה תחלה למטה, הוכשר חטאת א' של חובתה ומדאינה יודעת אם ב' תורין או ב' בנ\"י הקריבה למטה, והרי העולת חובה שתביא השתא צריך שיהיה ממין החטאת שהביאה תחלה, להכי צריכה השתא תור א' ובן יונה אחת, שניהן עולות להשלמת עולת חובתה. [ונ\"ל דגם במסופקת ג\"כ שמא הקריב מכל מין מהב' מיני קנין א' למטה ואחד למעלה, ג\"כ סגי בהכי. דהרי גם אם הקריב ודאי כך. לא היתה חייבת להביא השתא רק פרידה אחת לעולה. משום די\"ל שקן א' מהב' קנין שהקריב ממנו בתחלה אחד למטה ואחד למעלה, יעלה לה לקרבן חיובה, והעולה מהמין הב' שהוכשר לה תחלה יחשב לנדרה, ונמצא שאינה חייבת רק עוד עולה אחד, ותביאנו השתא מאיזה מין שתרצה. ואפשר עוד דבכה\"ג ס\"ל לרמב\"ם דב' העולות שנעשו תחלה למעלה נחשבין שפיר לתשלומי נדרה אף שאינן ממין אחד, [ואינה חייבת רק עוד עולה אחת כדי לזווגו לאחד מב' החטאות שהביאה תחלה]. וכן משמע נמי ממ\"ש הרמב\"ם הנ\"ל סוף ה\"א, שאין אדם מביא קן חובתו אחד תור ואחד בן יונה. ומדהתנה הרמב\"ם כן רק בחובתה. ש\"מ דבנדר רשאה לעשות כן. ובודאי פשטא דלישנא דמתני' ? משמע, דקאמר [לעיל ספ\"ב], אין מביאין תורין נגד בני יונה וכו', כיצד הביא עולתו תור וחטאתו בן יונה וכו'. ומדלא מייתי נמי הך גוונא בב' עולות של נדר. ש\"מ דבנדר רשאה להביא קן מב' מינין. וזה דלא כשיטת רש\"י שהבאנו לעיל [סי' מ\"ג], דס\"ל דגם בב' עולות של נדר צריך שיהיו ממין א'. ולדברי רש\"י צ\"ל דהא דהזכירה המשנה לעיל כיצד בחטאת ועולה דוקא, היינו רק לאשמעינן דבחטאת ועולה, הכל הולך אחר החטאת דוקא. ועוד נראה מבבא זו ומפירוש הרמב\"ם בשאר הבבות שנביא בס\"ד, דגם בהא פליג הרמב\"ם על רש\"י, דלרש\"י לעולם הקן הראשון שהקריבו נחשב לחובתה. ולהרמב\"ם תוכל לחשוב הקן הראשון לנדבה לכשתרצה]:",
+ "מד) פירשה נדרה
ר\"ל אם כשהביאה הד' פרידות תחלה ממין א', אמרה בפירוש על ב' מהן אלו יהיו לנדרי, ואלו לחובתי, והכהן עשה ב' מהן למטה וב' למעלה, ולא ידע איזו ב' נעשו למטה ואיזו ב' נעשו למעלה:",
+ "מה) צריכה להביא עוד שלש פרידים
דמדיש כאן לספוקי בג' אופנים, (א) שמא הקריב מכל קן וקן, של נדרה ושל חובתה, א' מהן למטה וא' למעלה, נמצאת שחייבת רק עולה א' להשלמת עולת נדרה. שנפסל לה תחלה. (ב) או שמא ב' של נדרה הקריב למעלה וב' חיובה למטה, נמצא שחייבת עוד רק עולה א' להשלמת עולת חובתה. (ג) או שמא הקריב איפכא, ב' של נדרה למטה ונפסלו שניהן, וב' חיובה הקריבו למעלה ונפסל לה שוב א', ונמצאת חייבת השתא ב' עולות להשלמת נדרה, וחטאת א' להשלמת חובתה. להכי חיישינן לחומרא שמא נעשו באופן (ג) שזכרנו, דכשתביא השתא ב' עולות וחטאת א' מהמין שהביאה תחלה, יוצאת בהן ממ\"נ בכל אופן שהקריבה הד' פרידות תחלה:",
+ "מו) ממין אחד
ר\"ל בד\"א, אם אותן הד' שפירשה בב' מהן שיהיו לנדרה, היו כולם ממין א', אז סגי לה השתא בב' עולות דהרי אפילו אם נעשו תחלה ב' של נדרה למעלה וב' חיובה למטה דאז אינה חייבת עוד רק עולה א' להשלמת חובתה שלא הקריבתו עדיין, עכ\"פ הרי יכולה לצאת ידי חובת עולה זו בא' מב' העולות שתביא השתא לספק נדרה:",
+ "מז) משני מינין
אבל אם הביאה תחלה הד' פרידות מב' מינין, ויודעת למשל שפירשה על קן שהביאה ממין א, שיהיה לתשלומי נדרה. אבל מסופקת האיך הקריבה הכהן:",
+ "מח) תביא ארבע
גם כאן יש ג' חששות. (א) שמא הקריב מכל קן וקן א' למטה וא' למעלה, ונמצאת חייבת רק עולה א' ממין א, דהיינו כאותו מין שפירשה שיהיה לתשלומי נדרה. (ב) או שמא ב' של נדרה שממין א הקריבה למעלה, וב' חובתה שממין ב הקריבה למטה, וחייבת רק עולה א' ממין ב לתשלום עולת חיובה. (ג) או שמא ב' של נדרה שהיו ממין א, הקריבה למטה, וב' של חיובה שהיו ממין ב הוקרבו למעלה, ונמצא חייבת עוד ב' עולות ממין א לתשלומי נדרה, וחטאת א' ממין ב לתשלום חטאת חיובה. להכי חיישינן לחומרא שמא הוקרבו כאופן (ג), ותביא השתא ב' עולות ממין א כמו שנדרה, ועוד חטאת א' ממין ב לזווג לעולת חיובה, שמא הקריבתו תחלה ממין ב. אמנם תביא עוד עולה ממין ב, שמא הוקרבו הד' פרידות תחלה כאופן (ב):",
+ "מט) קבעה נדרה
שקבעה ואמרה מין פלוני עלי, וכשילדה הביאה ב' קינין ממין אחד, ואמרה על ב' מהן אלו יהיו לנדרי [דבבא דקבעה נדרה אבבא קמייתא שפירשה נדרה קאי], והכהן לא ידע איזה ב' מהד' הקריב למטה, ואיזה ב' למעלה, וגם היא שכחה איזה מין נדרה, אפי' יודעת איזה מין הביאה:",
+ "נ) צריכה להביא עוד חמש פרידים
דלא מבעייא בשכחה גם איזה מי הביאה, בוודאי צריכה להביא השתא ב' פרידות ממין א וב' ממין ב', שמא כך או כך נדרה ושמא לא הביאה כמין שנדרה. אלא אפי' יודעת איזה מין הביאה, אפ\"ה צריכא להביא השתא שוב גם אותו קן, דאפי' הביאה הקן שנדרה, עכ\"פ שמא הכהן עשה הקן של נדרה למטה ונפסלו שניהן תחלה. מיהו מדאיכא למיחש נמי שמא נעשה קן חיובה למעלה ולא הקריבה עדיין החטאת שחייבת, להכי תביא השתא עוד חטאת א', אבל רשאה להביאו מאיזה מין שתרצה, דהרי בד' אופנים אפשר שהקריבה הד' פרידות לכתחילה. ובכל אופן ואופן רשאה להביא השתא החטאת מאיזה מין שתרצה, דממ\"נ (א) דאי נדרה הקן ממין א, והביאה כל הד' פרידות בתחלה ממין א, רק שהקריבה אותן ב' של נדרה למטה, א\"כ עכ\"פ עולה א' ממין א מהשנים שעשתה תחלה למעלה, וב' עולות ממין ב מהד' עולות שתביא השתא, כל הג' עולות אלה כשרים הם, והם יתירים על תשלומי נדרה, דהרי הביאה השתא לתשלומי נדרה ב' עולות ממין א כמו שנדרה, וא\"כ רשאה שפיר לזווג חטאת שתביא השתא מאיזה מין שתרצה, לעולה שממין א שהביאה תחלה, או לא' מב' עולות שממין ב שתביא השתא. (ב) וכ\"ש אי נדרה ממין א והביאה תחלה הד' פרידות ממין א, והקריבתן לב' עולות של נדר תחלה כדינן למעלה, א\"כ כבר הוכשר לה תחלה החטאת שממין א ותוכל לזווג לה א' מב' עולות שממין א שתביא השתא, שאינן צריכים לה לתשלומי נדרה, דהרי גם ב' עולות של נדרה הוכשרו כבר תחלה. (ג) ואם נדרה ממין א והביאה תחלה הד' פרידות ממין א, והקריבה מכל קן וקן א' למטה וא' למעלה, א\"כ כבר יצאתה יד\"ח חטאת ועולה של חיובה, בהנך שהביאה תחלה, ואין נ\"מ לן מאיזה מין תביא השתא חטאתה, דהרי בין כך וכך פסול הוא. (ד) ואי לא הביאה כמין שנדרה, כגון שנדרה ממין ב והביאם ממין א, א\"כ כבר הוכשר תחלה החטאת שממין א וגם כל הב' עולות שהביאה תחלה ממין א, דאף את\"ל דאותן ב' שהקריבה למטה היו הקן שאמרה כשהביאתן הרי אלו לנדרי, אפ\"ה לא חל עליהן עי\"ז שם עולה, ושיפסלו כשהקריבן למטה, דהרי קיי\"ל כב\"ה [רפ\"ה דנזיר] דהקדש בטעות אינו הקדש, והכא הרי בטעות אמרה הרי אלו לנדרים, מדלא הביאה כמין שנדרה. וא\"כ כיון שכבר יצאת יד\"ח חטאת ועולת חיובה, וחטאת שתביא השתא פסול הוא, מה נ\"מ לן מניה אם תביא החטאת הפסול ממין זה או ממין האחר:",
+ "נא) ממין אחד
ר\"ל בד\"א כשהביאה תחלה הד' פרידות ממין א':",
+ "נב) משני מינין
אבל כשהביאתן תחלה היו מב' מינים, וכשהביאתן אמרה על ב' מהן אלו יהיו לנדרי, והכהן אינו יודע איזה ב' עשה למטה ואיזה ב' למעלה, וגם היא שכחה איזה מין נדרה:",
+ "נג) תביא שש
דהיינו ב' ממין א וב' ממין ב כולן עולות שמא כך או כך נדרה, ושמא ב' של נדרה עשה הכהן למטה ונפסלו שניהן. ועוד חייבת ב' חטאות, א' ממין א וא' ממין ב. ולא סגי בחטאת א' באיזה מין שתרצה, כמו לעיל כשהביאה תחלה כל הד' פרידות ממין א', דבשלמא התם, בכל אופן מהד' אופנים שהביאה והקריבה הד' פרידות תחלה, יש לה לכה\"פ עולה א' ממין א ועולה א' ממין ב יתירים על הראוי לה, שתוכל לסמוך על זה או על זה לזווג לו חטאת כמינו, וכמש\"ל. משא\"כ הכא אם אפי' נדרה ממין א, והביאה ב' ממין א וב' ממין ב, יש לחוש שמא הקריבה ב' שממין א למטה ונפסלו שניהן, דהרי ב' של נדרה עולות הן, ולא נשאר לה עוד עולות כשרות ממין א רק הב' עולות שממין א שתביא עכשיו, והרי הם נצרכים לה לתשלומי נדרה. וא\"כ איך תביא השתא חטאת מאיזה מין שתרצה, הרי כשתביא השתא חטאת ממין א אין לה עולה מאותו מין יתירה על הצריך לה כדי לזווגו לחטאת שתביא עכשו. [וטעמא של חלוק זה, הוא דבשלמא כשהביאה כל הד' פרידות הראשונות ממין אחד, כגון ממין א, והשתא מביאה עוד ב' עולות ממין א' וב' עולות ממין ב, מצי שפיר להביא החטאת עכשו מאיזה מין שתרצה, מדאי אפשר שנפסלו לה כל הב' עולות שהקריבה תחלה. דממ\"נ אי נדרה ממין א, והביאה הד' פרידות תחלה כולן ממין א, א\"כ אפי' ניחוש שמא הב' של מין א שהקריבה תחלה למטה, היו אותן ב' שאמרה עליהן הרי אלו לנדרי, ונפסלו שניהן, עכ\"פ אותן ב' של מין א שהקריבתן תחלה למעלה, עולות כשרות היו, והם א\"צ לה לתשלומי נדרה, מדמביאה השתא ב' של מין א לספק תשלומי נדרה. וכיון שמביאה השתא עוד ב' עולות של מין ב שא\"צ לה, דהרי ממין א נדרה, א\"כ יש לה ב' עולות יתירים, ממין א, וב' עולות יתירים ממין ב, ותוכל שפיר לזווג חטאת מאיזה מין שתרצה, לא' מב' העולות שממין א או לא' מב' שממין ב הנ\"ל. ואי היה נדרה ממין ב והיא הביאה כל הד' פרידות תחלה ממין א, א\"כ אפי' נחוש שאותן שאמרה עליהן הרי אלו לעולות נדרי, הקריבתן למטה, הרי נדר בטעות היה, שהרי ממין ב נדרה, וכבר יצאת שפיר יד\"ח חטאת חיובה בא' מב' חטאות שעשתה תחלה למטה וידי עולת חובתה בא' מב' העולות שעשתה תחלה למעלה ושניהן ממין אחד. וא\"כ החטאת שתביא השתא פסול הוא, מדא\"צ לה, ולא נפקא לן מידי מאיזה מין יהיה החטאת הפסול הזה. משא\"כ כשהביאה תחלה הד' פרידות מב' מינין, יש לחוש שמא אותו מין שנדרה הקריבתן למטה שתיהן, כגון שנדרה ממין א ואותן ב' שהביאה ממין א נפסלו שניהן ע\"י שהקריבתן למטה, ולא נשאר לה מהד' פרידות שעשתה תחלה שום עולה כשרה ממין א, ורק הב' פרידות שתביא השתא לעולות, הם כשרות, אבל נצרכים לה לספק תשלום נדרה. וא\"כ איך נתיר לה להביא השתא חטאת חיובה מאיזה מין שתרצה, הרי כשתביא החטאת השתא ממין א. אפשר שאין לה עולה יתירה בעולות שהביאה, לזווג לו]. לפיכך מדיש לחוש שמא על ב' שממין א אמרה תחלה הרי אלו לנדרי והקריבתן למטה, והב' האחרים שממין ב שהיו לחובתה, הקריבתן למעלה, נמצא שחסר לתשלומי חיובה, חטאת ממין ב, כדי לזווגו לעולה ממין ב שהקריבה תחלה. או שמא הוה איפכא, וחסר לה חטאת ממין א. לפיכך כשתביא השתא חטאת ממין א וחטאת ממין ב מלבד הב' עולות שממין א והב' עולות שממין ב שתביא ג\"כ השתא לספק נדרה, אז יוצאת גם יד\"ח ב' של חיובה בכל גוונא. וה\"ה שתוכל להביא השתא תחת ב' חטאות שממין א' וב', קן א' מאיזה מין שתרצה, א' לעולה וא' לחטאת, דאז ג\"כ יוצאת ממ\"נ, דאפי' נפסלו לה הב' התחתונים כשהקריבתן תחלה בין הד' פרידות, ונמצא שלא הקריבה חטאתה עדיין, ורק עולת חיובה הוכשר לה בתחלה, עכ\"פ הרי אינה מחויבת להביא החטאת כמין העולה, ורשאה להביא השתא חטאת ועולה של חיובה ממין שאינו כמין עולת חיובה שהוכשר תחלה בהד' פרידות, והעולה הראשונה ההיא יחשב לה לנדבה. וכן כתב באמת הרמב\"ם בחבורו [בפ\"י מפסוהמ\"ק]. [ונ\"ל דלהכי נקט הרמב\"ם הך תקנתא, משום דהכי עדיף טפי, דהרי כל החטאות שנזכרו במשנתינו שבאות על הספק, אין נאכלות מדיש בהם חשש פסול, שמא א\"צ להם, וכמ\"ש באמת הרמב\"ם [בסוף פרק הנ\"ל]. ולהכי וודאי עדיף טפי למעט בהבאת חטאת ספק פסולות. מדיכולה להתקן בשתביא תחתיהן חטאת א' ועולה א', דהרי העולה שהקריב השתא אפי' א\"צ לה, בכל גוונא כשרה היא, מדיכול לחשבה לנדבה, משא\"כ חטאת אינה באה בנדבה. והר\"ב דנקט שתביא ב' חטאות, נ\"ל דרבותא קמ\"ל דאף כשלא תביא השתא עולה לחובתה אפ\"ה שפיר יוצאת יד\"ח קרבנותיה. ודו\"ק]:",
+ "נד) נתנתם לכהן ואין ידוע מה נתנה
הכא לרמב\"ם אי אפשר לפרש דה\"ק תנא, דכל הנך בבי דלעיל מיירי ביודעת איזה מין הביאה תחלה, ומשו\"ה תוכל לסמוך על קצת מהן לתשלומי נדרה וחיובה, אבל בבא זו מיירי שאינה יודעת כלל איזה מין הביאה. ליתא, דהרי לרמב\"ם לשטתיה גם בבא דתביא ה' מיירי בשכחה איזה מין הביאה, וכמ\"ש סי' נ'. ועוד לרמב\"ם הך בבא מיירי שלא לבד ב' של נדרה קבעתן, רק גם ב' של חובתה קבעתן מאיזה מין תביאם, וקשה היכא נזכר דבר זה במתני'. לפיכך נ\"ל דלרמב\"ם ה\"פ. ואינה ידוע מה נתנה, ר\"ל, בבא דלעיל אף דמיירי באינה יודעת אם ב' של נדרה נתנה כדינה, עכ\"פ יודעת היא שב של חיובה וודאי כדינה נתנה, דהרי רשאה להביא חובתה מאיזה מין שתרצה. אבל בבבא זו יש ספק יתר מבבי דלעיל, שבכל הד' פרידות שנתנה תחלה להכהן אינה יודעת כלל מה נתנה, ר\"ל אם הביאתן כדינן. וכגון שלא לבד ב' של נדרה קבעתם מאיזה מין תביאם, אלא גם ב' פרידות של חובתה קבעתן להביאם ממין ידוע, והשתא אינה יודעת אם הביאה ב' נדרה כמין שנדרה, וגם בב' חובתה שיודעת שקבעתן במין ידוע, עכ\"פ מסתפקת באיזה מין קבעתן אם בב' תורים או בב' בני יונה, או שמא התחייבה להביא קרבן יולדת עשירה, דהיינו תור או בן יונה לחטאת וכבש א' לעולה. והשתא אינה יודעת אם הביאתן כמו שקבעתן. [ואילה\"ק הרי ע\"כ בעניה מיירי מתני', דהרי מסתפקת אם קבעה לקרבן חובתה ב' עופות, ואי בעשירה, הרי עשיר שהביא קרבן עני לא יצא וכרמב\"ם סוף מחוכ\"פ]. אע\"כ דבעניה מיירי מתני', וא\"כ האיך תוכל לקבוע לחובתה כבש, הרי אין לה כדי כבש. י\"ל דבעני שנדר קרבן עשיר, צריך ליתן כל אשר לו, והשאר נשאר עליו חוב, עד שתשיג ידו לשלם חיובו [ועי' ערכין די\"ז א' ורמב\"ם פ\"ג מערכין ה\"ז]:",
+ "נה) הלך הכהן ועשה ואין ידוע מה עשה
ר\"ל ועוד ספק יש כאן יתר מבבבות דלעיל, דלעיל בכל הבבות אף שהכהן מסופק איזה עשה למטה ואיזה למעלה, עכ\"פ ידע מה עשה, דידע שהקריב חציין כחטאות וחציין כעולות, רק שלא ידע אם הקריבן כדינן במקומן. אבל בבבא זו מיירי שלא ידע לגמרי מה עשה, אם עשאן כולן למטה כחטאות, או כולן למעלה כעולות, או חציין למטה וחציין למעלה:",
+ "נו) צריכה להביא עוד ארבעה פרידים לנדרה
דהיינו ב' תורין וב' בני יונה כולן עולות, דשמא כך או כך נדרה, ולא הביאה תחלה כמין שנדרה, או שהביאה תחלה כמין שנדרה אבל הקריבן תחלה כולן למטה ולא שלמה עדיין נדרה, וכלעיל:",
+ "נז) ושתים לחובתה
קן א' לחובתה, א' לחטאת וא' לעולה, שניהן ממין א', אבל מאיזה מין שתרצה. דשמא כמין זה נדרה להביא קרבן חיובה, ושמא לא הביאה תחלה כמין ההוא:",
+ "נח) וחטאת אחת
בהיפוך מהקן הנ\"ל שמביאה השתא לספק חובתה, דאם הקן ההוא שניהן ממין א, תביא החטאת הזה ממין ב, ואם מביאה הקן הנ\"ל ממין ב, תביא החטאת הזה ממין א. ואז ליכא תו למיחש לשום ספק דהרי לספק קן של נדרה, אפי' נפסלו לה ב' של נדר בהד' פרידות שהביאה תחלה, הרי מביאה השתא קן ממין א וקן ממין ב כולן עולות, ובין שכך או כך נדרה, יצאתה יד\"ח נדרה בב' הקנין שמביאה השתא. ולספק קרבן חיובא, שאולי נפסלו לה החטאת והעולה של חיובה בד' פרידות הראשונים, הרי אם קבעה ב' של חובתה ממין א, הרי תביא השתא לחיובה חטאת ועולה ממין א. ואם קבעתן ממין ב, נמצא שלא יצאתה יד\"ח קרבן חובתה בחטאת ועולה שמביאה השתא ממין א, עכ\"פ הרי מביאה השתא גם חטאת ממין ב כמו שנדרה, ותוכל לזווג לו א' מב' העולות שממין ב שמביאה לספק נדרה. ואם התחייבה להביא חובתה כקרבן יולדת עשירה שמביאה חטאת עוף וכבש לעולה, הרי תוכל לסמוך על א' מב' חטאות העוף שמביאה, וכלעיל, ותביא עמה כבש כדין יולדת עשירה. והתנא לא הזכיר הכבש, מדלא רצה לאשמעינן רק רבוי העופות שחייבת להביא:",
+ "נט) בן עזאי אומר שתי חטאות
דמספקי ליה לבן עזאי ג\"כ שמא קבעה חובת חטאת שיהיה עם הכבש תור או בן יונה, [כך פי' רתוי\"ט]. ושעשע יונק שדי אמנו להביא גם פי' המפרש למסכת קינין. בתחלה הביא פי' רש\"י, דפירשה נדרה ר\"ל שפירשה מאיזה מין תביא נדרה. ובבא דקבעה נדרה קאי אבבא דרישא, שפירשה נדרה אבל התחייבה להביא ב' של נדרה עם עולת חובתה ביחד, והכל כמו שפירש רש\"י ממש, וכמש\"ל. ואח\"כ הביא המפרש פי' רבינו יצחק. וארא והנה עלה כולו קמשוני הטעיות, והוצרכתי להוסיף ולגרע בדבריו, אבל זה כוונת רבינו הנ\"ל. קבעה נדרה, ר\"ל דקאי אבבא דרישא, שפירשה מאיזה מין תביא נדרה, והביאה ד' פרידות ממין א', וקבעה ואמרה על ב' מהן אלו יהיו לחובתי ופירשה ג\"כ איזה מהב' יהיה לחטאת ואיזה לעולה. והכהן לא ידע איזה ב' מהד' עשה למטה ואיזה ב' מהן עשה למעלה, וגם היא שכחה איזה מין פירשה לנדרה, אבל יודעת שפיר איזה מין הביאה, דלמשל שיודעת שהביאה הד' פרידות תחלה כולן ממין א, אבל מסופקת שמא ממין א או ממין ב נדרה. תביא ה' פרידות. דהיינו ב' ממין א וב' ממין ב כולן עולות, משום ספק נדרה, דשמא כך או כך פירשה נדרה. דהרי אף אם פירשה נדרה כהמין שהביאה ממנו הד' פרידות, דהיינו ממין א, עכ\"פ מדקבעה ואמרה על ב' מהן כשהביאתן, הרי אלו לחיובי, ממילא הב' האחרים הן לנדרה, ושמא עשה הכהן אותן ב' של נדרה שניהן למטה ונפסלו, דהרי עולות הן. להכי צריכה להביא השתא ב' אחרות תחתיהן גם ממין א ועוד תביא פרידה א' לחטאת ממין א, כהמין שהביאה תחלה דשמא ב' חובתה הוקרבו תחלה למעלה ולא שלמה חטאת חובתה עדיין. אבל א\"צ להביא פרידה לעולת חובתה. דממ\"נ אם לא הביאה תחלה הד' פרידות כמין שנדרה אז אע\"ג שאמרה כשהביאתן אלו לנדרי, הקדש בטעות הוא ואינו כלום, ולפיכך אחת מהנקרבים למטה עלה לה לשם חטאת חובתה וא' מהנקרבים למעלה עלה לה לשם עולת חובתה, דהרי לחובתה תוכל להקריב כל מין שתרצה, ואז א\"צ להקריב השתא לחובתה כלום. ואם הד' פרידות שהביאה תחלה, היו כמין שנדרה, הרי רק בג' אופנים אפשר שהקריב הכהן הד' הפרידות תחלה (א) אם בתחלה הקריב הכהן ב' של נדרה למעלה, וב' חובתה למטה, הרי כבר יצאת ידי חובת ב' של נדרה שהקריבתן בתחלה למעלה כדינן, ולא חסר לה רק עולת חובתה ממין א, דהיינו כהמין שהקריבה ממנה בתחלה החטאת למטה, ותוכל לצאת בא' מב' עולות של מין א שתקריב השתא לספק נדרה. (ב) ואם הקריבה תחלה ב' של נדרה למטה, א\"כ הקריבה אז ב' של חובתה למעלה, והרי יצאת יד\"ח עולת חובתה בא' מהעולות שממין א שהקריבה תחלה למעלה, ותוכל לזווגו להחטאת שממין א שתקריב השתא כדינו למטה. (ג) ואם הקריבה תחלה ב' של נדרה א' למטה וא' למעלה, וא\"כ ב' של חובתה הקריבה נמי א' למטה וא' למעלה, ומדפירשה חובתה ואמרה זה יהיה חטאת וזה עולה, יש לחוש שמא הקריבה החטאת למעלה והעולה למטה ונפסלו הב' של חובתה. עכ\"פ א' ממין א שהקריבה למעלה מב' של נדרה, עולה כשרה היא, וצריכה רק עוד עולה א' מהב' עולות שתביא עכשיו ממין א לתשלומי נדרה, והפרידה האחרת ממין א שתביא עכשיו, תוכל לזווגו שפיר להחטאת ממין א שתביא השתא. אבל אינה רשאה להביא השתא החטאת ממין ב, דהיינו מין אחר ממין שהביאה הד' פרידות תחלה. משום דאז יש לחוש שמא גם נדרה פירשה להביא ממין ב, ושמא ב' שממין א שאמרה עליהן כשהביאתן תחלה הרי אלו לחובתי, הקריבו שניהן למעלה, ונמצא שלא הקריבה חטאתה עדיין. וע\"כ שתפטר נפשה מקרבן חובתה, רק בהחטאת שממין ב שתביא השתא. והרי אין לה עולה ממין ב לזווג להחטאת הזו, דהב' עולות שממין ב שתביא השתא, הרי נצרכים לה לתשלומי נדרה, דהרי ממין ב נדרה. אמנם כל זה בשידע שהביאה תחלה הד' פרידות ממין אחד. אבל משני מינים, ר\"ל כלעיל שפירשו מאיזה מין תביא נדרה, וגם בשעת הבאת הד' פרידות, קבעה ואמרה על ב' מהם אלו יהיו לחובתי, וגם פירשה איזה מהב' יהיה לחטאת ואיזה לעולה, כולה כלעיל. רק שכאן מיירי שהד' פרידות שהביאה תחלה היו ב' מינין, קן ממין א, וקן ממין ב, והכהן חלק כל קן והקריב ממנו א' למטה וא' למעלה, והאשה אינה יודעת איזה מין פירשה להביא ממנו נדרה. תביא ו' פרידות, משום דהחטאת והעולה שבקן א' שיחדה מתחלה לחובתה, הרי נפסלו מספק, שמא הקריב החטאת למעלה והעולה למטה. והקן שממין השני, שיחדה תחלה לנדרה, גם בו נפסל הפרידה שהקריבו ממנו למטה, דהרי ב' של נדר, שניהן עולות וצריך להקריב שניהן למעלה. א\"כ לא הוכשר לה מכל הד' פרידות שהקריבה תחלה רק עולה א'. ומדלא ידעינן מאיזה מין היה העולה הכשרה ההיא, אם ממין א או ממין ב, לפיכך תביא חטאת ממין א וחטאת ממין ב, כדי לצרף א' מהחטאת להעולה הכשרה ההיא, ובזה שלמה קרבן חיובה. ועוד תביא לשלם קרבנות נדרה, ב' עולות ממין א וב' עולות ממין ב לספק נדרה, שמא כך או כך נדרה. ולא נשאר לנו לבאר, רק כי כל החטאות שנזכרו במשנתינו אליבייהו דכל הדעות אינן נאכלות, מדבאות רק על הספק, ושמא כבר יצאתה יד\"ח חטאת בא' מהד' פרידות שהקריבו לה תחלה, וא\"כ נפסל לה החטאת הזה, מדאין חטאת בא בנדבה:"
+ ],
+ [
+ "וכשהוא מת קולו שבעה
סימנא בעלמא נקט, דכמו שמצינו בכבש שכשהוא חי מוציא גופו רק קול א' בגרונו. וכשהוא מת שאז ראוי שיפסק קולו נחרבו ויוצאים מגופו ז' קולות, וי\"א ח', כדמפרש ואזיל. ה\"נ בקני אשה זו. דהרי כל יולדת אפשר שכשהיא עשירה ולא אירע בה שום ספק, היתה חייבת רק עוף א' לחטאת. אבל עכשיו שהקריבה כבר קרבנה, והיה מן הראוי שתפטר לגמרי מקרבן, ואפ\"ה אפשר שתתחייב ז' קרבנות לת\"ק וח' לבן עזאי, ע\"י שנדרה ג\"כ, ועי\"ז נולדו בקרבנות שהביאה כמה ספקות, דלא ידעה מה פירשה ומה הביאה ואיך הקריבם הכהן. [ולולא מסתפינא היה נ\"ל דאפשר שלא לחנם נקט ר' יהושע המשל הזה, אלא משום דבכל הבבות שבמשנתינו מסתם קסתם תנאוקאמר, תביא ב' ג' ד' ה' ו', ולא פי' אם גם חטאת מכלל ביניהם או לא. ולכן באמת ס\"ד של קצת רבותינו הנ\"ל לומר, שבכל סך וסך גם חטאת כלול ביניהם. ולפי דבריהם מוכרחנו לומר, דבן עזאי דפליג לא אסיפא פליג, כ\"א אכולהו בבי קמייתא. לכן נקט ר' יהושע המשל הזה, להשמיענו דכמו דבהמשל פליגי רק במניין ז' וח', כמו כן בהדין לא פליגי בן עזאי וחכמים רק בסיפא שנזכר שם מניין ז' יח'. והיינו כדעת רש\"י, דאי כפירוש שאר רבותינו הרי לא פליגי במספר ז' וח' רק בשאר המספרים]:"
+ ],
+ [
+ "שתי חצוצרות
שופרות דקרינן לשופר חצוצרה [כסוכה ל\"ד א']. א\"נ דוקא חצוצרות הכהנים היו של כסף, כשלהי תמיד, אבל חצוצרות הלויים בתמונה ההיא, של קרן היו:"
+ ],
+ [
+ "שתי שוקיו
עצמות שוקיו:"
+ ],
+ [
+ "שני חלילין
פפייפע:"
+ ],
+ [
+ "עורו לתוף
פויקע:"
+ ],
+ [
+ "מעיו לנבלים
לייטע. וי\"א פיאלינע:"
+ ],
+ [
+ "בני מעיו
הם מעים הדקים, כגון אותן של הדרא דכנתא:"
+ ],
+ [
+ "לכינורות
הארפע. הרי ז' קולות:"
+ ],
+ [
+ "אף צמרו לתכלת
לעשות ממנו רימוני תכלת על שולי המעיל, שמקישין את הפעמונים, שבין רמון לרמון, כשנוגעין בהם, מדסמוכין יחד, ויתנועעו. ולרמב\"ן בחומש היה פעמון זהב תלוי תוך חלל רימוני התכלת, ונשמע קול הפעמון מתוך הרימון הפתוח בתחתיתו [ועי' מ\"ש בס\"ד בקופת הרוכלין ד' י\"ד ע\"ג]. ות\"ק לא חשב הא, משום דעכ\"פ אין הרימון משמיע הקול, רק הזג שבתוך הפעמון:"
+ ],
+ [
+ "דעתן מיטרפת עליהן
ר\"ל מחשבותם מתקרעים ומתבלבלים:"
+ ],
+ [
+ "מסיר שפה לנאמנים
למי שכלי המבטא נאמנים לו, להמליץ יפה מחשבותיו:"
+ ],
+ [
+ "וטעם זקנים יקח
טעם ר\"ל שכל, כמו אשה יפה וסרת טעם, ור\"ל הכא שהשכל הראוי לפי דרך הטבע בזקנים, משום כמה הרפתקאי דעדו עלי' [קדושין דל\"ג א], אפ\"ה לפעמים הקב\"ה לוקחו מהם, [ועי' שבת קנ\"ב א']. ובעם הארץ משתעי קרא, כדכתיב לעיל מנה מסיר לב ראשי עם הארץ:"
+ ],
+ [
+ "דעתן מתישבת עליהן
ר\"ל מתישבת ומשתרשת בחוזק. ומה\"ט נקט הך מילתא הכא בסיומא דסדר קדשים שנקרא חכמה [כשבת ל\"א א' ], ודמי נמי להך דלעיל, דהכא נמי כשמזקין הת\"ח וכח גופו מתחיל להיות נראה כמתרופף, אז אדרבה כח שכלו מתוסף ומתחזק בעזרתם מקודש, ועי\"ז מוסיפין שלימות להנשמה, מדכבר נח רוגזיה דיצ\"ה, ויש להם ג\"כ מנוחה מטרדת עסקי הגוף, ועי\"ז יוכל כח שכלם לפרוש כנפיו לתימן ולהזדקק היטב בתורת ה', ולה' הישועה:"
+ ],
+ [
+ "בישישים חכמה
רישא דהך קראי דלעיל הוא. ומדסיפא דקרא בעם הארץ מיירי, רישא דקרא בת\"ח. ונקטי' תנא בסוף כדי לסיים בטוב:"
+ ],
+ [
+ "ואורך ימים תבונה
ר\"ל כל עוד שיאריכו ימים יותר, יוסיפו להשיג התבונה, שהיא מדריגה יותר גדולה ונשאה מחכמה. וביותר בחכמת התורה הקדושה, אשר במקורה היא שבעה ספרים [שבת קט\"ז א'] ונתנה בשבעה קולות שנאמרו על המים, הנזכרים בפסחים [ק\"ב א'], כי גם תה\"ק נמשלת למים, שמניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך [כתענית ד\"ז א'].",
+ "והנה באתי עד הלום, לפרש בעזרת אבינו שבשמים, מסכת קינין החמורה שבחמורות שבכל הש\"ס, בפירוש מספיק מזוקק שבעתיים, אשר עד הנה לא זכיתי לראות עוד על מסכת זו פירוש שלם אשר יפלש כל סתרי תעלומותיו. וביחוד מאן גבר ומאן גבר למשרי כל קטרין בג' משניות אלו האחרונות, מכלל דאיכא ראשונות שונות שבה. אשר עד הנה עם כל רבוי פרושי רבותינו היו כספר החתום, חמורות קשורות, וקמורות טמורות, והן הן גופי הלכות שמורות [כאבות סוף פ\"ג]. ואני בעניי במקלי ותרמילי, ובעיני כהות חכללי, אנה אני בא, ומה כחי כי איחל לירד לעמקי תהום רבה זה, כבר אמוראי בפרוותא דמשמהג למיסק מרגניתא וכסיתא ולא אשכחה נפשי ננס וקטע, זוחל כתולע, קצר שכל ודע, חסר אמרים מהשתרע, ועל יריכו צולע, עיף ויגע. והנה זה לעיני, הים הגדול רחב ידים, יהוממו ירוממו מימיו, יעלו שמים ירדו תהומות, שם תהום אל תהום קורא בהמון גלים בתלתלים כגלגלים, ושאון משברים כבהררי נמרים, במסכת זו חמרים חמרים. שם התנינים הגדולים, ברעש עולים, ולויתנים איתנים, בחרבותם מזויינים, עושים כוונים, בנעמנים נאמנים, חדשים גם ישנים. ובכל זאת מקולות מים רבים אדירים כבירים, יחילו יבהילו ירגזו תהומות. שמעו גם בעלי תריסי התורה וירגזון, חיל אחז יושבי גזית מדרשות. כי גם דדלו דיילי גם בהון נפל סתר פתר, כי גם שרים עצרו במילין, ולוחמי מלחמת התורה כף ישימו לפיהם, יודו ולא בושו, כי בסלע המחלקות הזה, הנה קהה הברזל חרבותם, כי סגור ומסוגר המסכת זאת כעיר בצורה, וכבריח ארמון נצורה, וסובו ורובו בעל חיצים, וישיבו חרבותם אל נדנה:",
+ "ויהי עד כה וכה, והשמים התקדרו בעבים, וקול ה' חוצב להבות אש להבים, וה' אמר לשכון בערפל, אני את דכא ושפל רוח, ולהחלש יאמר גבור אני. ומאחר עלות הביאני, וצעיר ונבזה מבור שאון העלני, ובין נבכי ים נורא הזה הוליכני, ובחסדו הקימני, ובישועתו הקדמני, ובאורו האירני, וכל יקר סתרי גנזיו הראני, וישם רגלי כחילות בתוך הים ביבשה. ויהי כמעט אשר נסתה כף רגלי היונה העלובה, הצג על הארץ לעלות מהים ליבשה, ואשא עיני עוד לאחור. ולא יכולתי לתת מעצר לרוחי, מלהלל גבורות ה' ולהשמיע קול תהלתו על לוחי, על חסדו ואמונתו אשר היה אתי עמי בכל הדרך הזה, אשר הלכתי בטוחי. ואומר מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה' ממך הכל ה' אלהי אבותי, כי מי אנכי ה\"א ומי בית אבי כי הבאתני עד הלום. ברוך אשר עשה הים הגדול והנורא הזה, וברוך אשר בין שאון גליו הנחני בדרך אמת. בדרך אמת. אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה, באר חפרוה שרים, כרוה נכבדי עם, ומשם רועה אבן ישראל. כי הוא הנותן כח לעשות חיל, לעומד בבית ה' בליל, עיף ויגע בלי כח ואיל. ואקרב אל המזבח, להקריב אלף תודות לנחוח ריח, לאדון עולם רזים מפענח, ויושע לננס אשר קומתו שוחח. ואני תבענה שפתי תהלה ותפלה, כום ישועות אשא ובשם ה' אקרא מלה במלה, אתה ה' צורי וגואלי, אשר פדית נפשי מכל צרה יקרה בנואלי, ותהי עמדי בכל הדרך אשר הלכתי בפועלי, ותשלח לי עזרתך מקודש ותוציאני מהמבוכות, סבוכות במצוקות, קצרות וארוכות, חזקני ואמצני ה' אלהי אבותי, עם כל זרע קודש אשר חננת את עבדך, לא אודותי, רק למען לעבדך שכם אחד, והסר מלפנינו כל המניעות והטרדות, כדי שנוכל ליחד ולקדש כל מחשבותינו בעסק תורתך ובקיום מצותיך באהבה, וטהר לבבינו לעבדך שכם אחד באמת, כי אתה אלהים אמת, ודברך אמת וקים לעד, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד עולם אמן ואמן."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין קינים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Menachot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Menachot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d0209cc054711587fad517dd98c2d75babe4ddb6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Menachot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,2196 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Menachot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין מנחות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כל המנחות שנקמצו
עבודה קמייתא נקט בכל דוכתא בפרקן. וה\"ה נתינת הקומץ בכלי. או הלכה. או הקטרה:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשמן
ד' מיני מנחה הם. מנחת סולת. מנחת מחבת. מנחת מרחשת. מנחת מאפה [ומין מנחה זאת כוללת חלות ורקיקין. שכשירצה יביא זה או זה. סימן המנחות סחרא או סחרחר] וקאמר הכא שאם קמץ מנחה אחת במזיד על שם מין מנחה אחרת. או שקמץ מנחת נדבה לשם מנחת חוטא. או שקמצה שלא לשם בעליה [וזה הכל כמזיד. דבשוגג עקירה בטעות לאו שמה עקירה. כמ\"ש בפ\"א דזבחים]:"
+ ],
+ [
+ "כשרות
ומקטיר הקומץ. ושיריה נאכלין. משום דקמיצת המנחה הוא במקום שחיטת הזבח. והרי זבח שנשחט שלא לשמו כשר:"
+ ],
+ [
+ "אלא שלא עלו לבעלים משום חובה
דצריך להביא אחרת כמו שנדר. והא דקתני אלא שלא וכו'. ולא תני ולא עלו וכו'. קמ\"ל דאינה משונה ממנחה כשרה אלא וכו'. דבשאר דיניה היא כמנחה כשרה. דאסור לשנויי בה בשאר עבודותיה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ ממנחת חוטא
כגון בטומאת מקדש וקדשיו. ואין יד החוטא משגת לב' תורים או ב' בני יונה. שמביא מנחה תחתיהן:"
+ ],
+ [
+ "מנחת חוטא ומנחת קנאות
מנחת סוטה:"
+ ],
+ [
+ "שקמצן שלא לשמן
שקמצן לשם מנחת נדבה. או נתן וכו':"
+ ],
+ [
+ "נתן בכלי
את הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "והלך והקטיר
ר\"ל או הוליכו או הקטירו שלל\"ש:"
+ ],
+ [
+ "או לשמן ושלא לשמן
בין בעבודה א' או בב' עבודות:"
+ ],
+ [
+ "כיצד לשמן ושלא לשמן
[עי' זבחים פ\"א מ\"ד]. והא דבעי כיצד. והרי פשוט הוא מהו שלא לשמן. נ\"ל דקמ\"ל דאפילו בעשה א' מד' עבודת במנחת חוטא לשם נדבה או איפכא. דדמו אהדדי רק דבמנחת חוטא אין בה שמן ולבונה. אבל בכל זה אין שנוי בגוף המנחה ובעבודתה בין זה לזה. אפ\"ה מחשב שלא לשמה. ומכ\"ש במחבת לשם מרחשת. או בשינוי בעלים שנראה וניכר השינוי בגוף הבעלים. מכ\"ש דמחשב שלא לשמו:"
+ ],
+ [
+ "זר
אפילו כהן בעל מום מחשב כזר:"
+ ],
+ [
+ "אונן
ביום מיתת קרובו אפילו לאחר קבורה נקרא אונן [עי' זבחים פ\"ב סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "טבול יום
שטבל מטומאתו ולא העריב שמשו:"
+ ],
+ [
+ "מחוסר בגדים
שחיסר מלהתלבש א' מבגדי כהונה:"
+ ],
+ [
+ "מחוסר כפורים
שהיה צריך להביא קרבן אחר שנטהר מטבילתו. ולא הביאו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "שלא רחוץ ידים ורגלים
והרי צריך לקדש ידים ורגלים קודם עבודה:"
+ ],
+ [
+ "ערל
שלא מל. ואפילו מחמת אונס:"
+ ],
+ [
+ "טמא
קמ\"ל דוקא בטומאה וודאית אבל לא בנטמא טומאת התהום:"
+ ],
+ [
+ "יושב
והרי צריך לעמוד בשעת עבודה:"
+ ],
+ [
+ "על גבי רגלי חברו
שאחד מאלו היה חוצץ בין רגליו לרצפה. וה\"ה בהיה חציצה בין בשרו לבגדים. או בין ידיו להדבר הנקרב [ועי' פי' מרווח בכל זה בזבחים פ\"ב מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בן בתירא אומר יחזיר
הקומץ לתוך השיריים:"
+ ],
+ [
+ "ויחזור ויקמוץ בימין
ה\"ה בשאר פסולים דלעיל ודלקמן בפרקן. בכולהו ס\"ל לבן בתירא דמהני החזרה. והא דנקט החזרה רק בשמאל. ה\"ט דקמ\"ל רבותא לת\"ק דאפילו שמאל דכשר לכה\"ג ביו\"כ [כיומא פ\"ה מ\"א]. אפ\"ה לא מהני גבה החזרה:"
+ ],
+ [
+ "קמץ ועלה בידו צרור
נמצא שחסר מהקומץ כשיעור מקום הצרור. ומיירי שהיה המנחה עשרון בלי שיעור הצרור. דאל\"כ בל\"ז פסול מדלא היה מנחתו עשרון שלם. ונקט סתמא מדהיו רגילין לבלי לצמצם בשיעור עשרון. והביאו קצת יותר. כדי שלא יטעו להחסיר שיעורו [כך כתבו תוס'. ולכאורה יש ראיה לרבעתוס' דעשרון היתר מעט כשר מדקאמר בש\"ס (ד\"ט ב') בעשרון שאם חסר כ\"ש פסול. משמע הא יתר מעט כשר. אבל באמת אין זה ראיה דהרי תני התם נמי גבי שמן הכי. והרי בשמן וודאי גם יתר פסול. (כמ\"ג). ואדרבה דבריהן תמוהין. דהרי לקמן (פ\"ה מ\"א). מוכח דלכ\"ע בעשרון יתר מעט דמי לחסר מעט ושניהן פסולין. וכ\"כ מתוספתא שהביא רכ\"מ (פ\"ב ממעק\"ר ה\"ה) נראה ג\"כ כך. אולם קו' רבעתוס' אחמ\"כ בל\"ז לק\"מ די\"ל מסתמא בסתם מנחה שיש בה עשרון מיירי. שנפל בה צרור אחר שנמדד]:"
+ ],
+ [
+ "או גרגיר מלח
שנזדמן שנתערב, דהרי א\"צ למלוח המנחה רק הקומץ. וקמ\"ל אף דמלח בת הקרבה היא עם הקומץ. אפ\"ה מחשב הקומץ על ידו כחסר. אם נקמץ עמו:"
+ ],
+ [
+ "או קורט של לבונה
קמ\"ל אף דהלבונה איקבע בהדי מנחה שהרי מביא כל המנחה (והקומץ) [והלבונה] עליו בכלי א'. אפ\"ה כשנקמץ עם הקומץ. דינו כחסר הקומץ. ולהכי כשירצה הכהן לקמוץ המנחה. מלקט ובורר ממנה הלבונה. ומניחו מן הצד. וקומץ רק מהמנחה. ונותן הקומץ בכלי קודש. ומניח עליו הלבונה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסל
אי\"ל בל\"ז פסול. מדחוצץ הקורט בין ידו להקמח. או בין קמח לקמח. שהגרגיר חולק הקומץ ונראה כב' חצאי קומצים. י\"ל דמיירי אפילו הגרגיר דבוק מן הצד של קומץ. למעלה אצל אגודל. או למטה אצל אצבע קטנה. דשם אין בשר ידו נוגע בקומץ. וגם מדרוב הגרגיר מגולה אינו חולק הקומץ ואפ\"ה פסול משום שחסר עכ\"פ שיעור הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא היתר שקמצו מבורץ
מלא וגדוש יותר משיעורו:"
+ ],
+ [
+ "וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו
שלא כפף אצבעותיו על פס ידו בשעת קמיצה. וה\"ה בהיה הקורט או שאר דבר מחסר הקומץ. רק בסיפא נקט שקמץ בראשי אצבעותיו. לאשמעינן באיזה אופן צריך לקמוץ:"
+ ],
+ [
+ "פושט את אצבעותיו על פס ידו
כך הוא עבודת הקמיצה. קודם שיתחב אצבעותיו בהקמח כופף ופושט אצבעותיו על פס ידו. ומניח רווח בין האצבעות להפס יד. ומכניס צד פסת ידו בהקמח. ועי\"ז הקמח נדחק ונכנס לתוך הרווח שבין האצבעות הכפופים להפס יד ומוציא ידו מהקמח. ואח\"כ מוחק באגודל את הקמח מצד זה. ובאצבע הקטנה מצד האחר. כדי שלא יהא בהקמיצה יותר ממה שנכנס תחת הג' האצבעות האמצעיים. וזהו שאמרו שהקמיצה א' מעבודות הקשות שבמקדש. שהרי במנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור. שהיו כולן אפויין ופתותין. וכל פתיתה היה צריך שיהיה כזית [כפ\"ו סי' כ\"ז]. ואפ\"ה היה צריך ליזהר מאד כשמחק בהאגודל ובהאצבע קטנה כלעיל. שלא יהא שם חסר או יתר בהקמיצה:"
+ ],
+ [
+ "ריבה שמנה
להכי לא נקט ריבה לה שמן. דקמ\"ל דדוקא בריבה לה כשיעור שמנה פסול. דשיעור שמן להעשרון של מנחה הוא לוג. ולהכי דוקא בנתן ב' לוגין לעשרון פסול [כרמב\"ם פי\"א מפסוהמ\"ק ה\"ט] מיהו לרש\"י ב' לוגין דקאמר בש\"ס שלא יתנם לעשרון. ר\"ל אפילו בנתן ב' לוגין בעשרון פסול. אף דחזי לב' מנחות. וכ\"ש בהוסיף רק קצת על לוג או חיסר כ\"ש. פסול:"
+ ],
+ [
+ "וחסר שמנה
שחיסר כ\"ש מהלוג שמן לעשרון. או חיסר וכו':"
+ ],
+ [
+ "חסר לבונתה
דצריך שיתן על הקומץ שבכלי לכל הפחות ב' קרטין לבונה. ובלא נתן רק קורט א' פסול. מיהו בריבה לבונתה לא פסל. רק בנתן בה יותר מב' קומצים לבונה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול שיריה בחוץ
חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "או להקטיר לבונתה בחוץ
להכי לא קאמר או כזית מלבונה בחוץ כבהנך דלעיל. משום דבלבונה א\"צ רק ב' קרטין:"
+ ],
+ [
+ "פסול ואין בו כרת
דהקומץ במנחה הוא כמו הדם שבזבח. והלבונה הוא כנגד האימורין. ומה שפוסל בד' עבודות שבדם. שחיטה. קבלה. הולכה. זריקה. פוסל כנגדן במנחה בד' עבודות שבה. דהיינו, בהקמיצה ובנתינת הקומץ בהכלי. ובהולכה. ובהקטרה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול שיריה למחר
לאחר זמן אכילתו. דמנחה נאכלת רק ליום ולילה:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל הקומץ
או נותן בכלי וכו'. וכולהו או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול
שיריים:"
+ ],
+ [
+ "ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר
דהיינו הקומץ. ולאפוקי בחישב לאכול הקומץ או להקטיר השיריים. חוץ לזמנו או חוץ למקומו. לא נפסל:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיקרב המתיר כמצותו
כאילו היה כשר. שלא היה שם עוד פסול אחר. דאל\"כ לא נתפגלה המנחה:"
+ ],
+ [
+ "קמץ בשתיקה
שלא חישב בה מחשבת פסול ולא מחשבת הכשר. ורבותא קמ\"ל דאע\"ג דהיה בשתיקה. לא אמרי' דפסול. ומכ\"ש בקמץ במחשבת הכשר:"
+ ],
+ [
+ "ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו
שהיו כולן במחשבת חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו
שהיו כל עבודתיה במחשבת חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "קמץ חוץ למקומו
שחישב לאכול או להקטיר כדת ממנה חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו
שהיו כל עבודות הללו בה במחשבת חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו
ר\"ל או שעשה א' מאלה על מנת לאכל השיריים או להקטיר הקומץ חוץ למקומו. ושאר ג' העבודות עשה ע\"מ חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "מנחת חוטא ומנחת קנאות
שדינן כחטאת להפסל גם בשלא לשמו:"
+ ],
+ [
+ "ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן
שעשה חד מהנך של\"ש והשאר חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "לאכול כזית בחוץ וכזית למחר
לעיל נמי בכה\"ג מיירי שחישב על כזית א' בחוץ ועל כזית אחר למחר. רק דלעיל מיירי בחישב בב' עבודות. בא' חוץ לזמנו ובב' חוץ למקומו. אבל הכא מיירי שחישב בא' מד' עבודות המנחה ב' מחשבות. כזית א' חוץ לזמנו וכזית אחד חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "וחייבים עליו כרת
אפילו היו ב' המחשבות בעבודה א'. תפוס לשון ראשון:"
+ ],
+ [
+ "ואין כו כרת
אף דחכמים היינו ת\"ק. אפ\"ה הדר ותנא וחכ\"א וכו' דלא תימא דסיפא דלאכול כחצי זית וכו' נמי מלתא דר\"י היא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הקומץ את המנחה לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר מודה רבי יוסי בזה שהוא פגול וחייבין עליו כרת
ולא אמרינן הרי הקומץ חצי מתיר הוא. דהרי צריך להקטיר נמי הלבונה. והרי איו מפגלין בחצי מתיר [כמ\"ה]. די\"ל דהכא בשעת קמיצה לכ\"ע לא מחשב חצי מתיר. דהרי א\"צ לקמוץ רק הקומץ בלי הלבונה, משא\"כ לקמן במשנה ה' שחישב בשעת הקטרה, מחשב חצי מתיר. מדצריך להקטיר שניהן:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו כרת
לאו משום אין מפגלין בחצי מתיר. רק משום דאין עבודת מתיר אחד מפגל במחשבת מין מתיר אחר:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין עליו כרת
דלא אמרינן גביה אין מתיר מפגל מתיר. רק בלא איקבעו בחד מנא. כגון ב' כבשי עצרת. דשניהן מתירין הב' לחם שבאין עמהן. להכי בחישב בשחיטת א' ע\"מ לאכול חבירו למחר. שניהן כשרות [כמ\"ה]. אבל הכא. בקומץ והלבונה ששניהן מונחין בכלי א'. הו\"ל כמתיר א':"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מה שנה זו מן הזבח
שכששחט ע\"מ להקטיר אימורין למחר נתפגל אע\"ג דשחיטה והקטרה ב' מתירין הן:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם שהזבח דמו ובשרו ואמוריו אחד
שהכל תלוי זה בזה שהדם מתיר להקטיר האימורין. והקטרת האימורין מתיר הבשר לאכילה. ולהכי מחשבו אימורין כהבשר שיהיה כניתר ולא כמתיר:"
+ ],
+ [
+ "ולבונה אינה מן המנחה
ר\"ל אינו כשיריים של מנחה שאסור לאכלן עד שיקטיר הקומץ. אבל לבונה. אם ירצה יכול להקטירו קודם הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "שחט שני כבשים
של עצרת. שמביא עמהן ב' חלות ומניפן עם הכבשים. ומתקדשות רק בשחיטת הכבשים:"
+ ],
+ [
+ "לאכול אחת מן החלות למחר
והרי זמן אכילתן ככל מנחה ליום ולילה:"
+ ],
+ [
+ "הקטיר שני בזיכין
של לבונה. שמניחין בכל שבת על ב' סדרי לחם הפנים. ובשבת האחר מקטירין הלבונה. והלחם נאכל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "לאכול אחד מן הסדרים למחר
והרי זמן אכילתן רק ליום ולילה. וה\"ה בחישב על חלה א' מהסדרים. רק נקט רבותא אליבא דר' יוסי. דאפילו חישב על סדר שלם. לא נתפגל הסדר השני. [וה\"ה לקמן בנטמא א' מהסדרים. נקט סדר שלם לרבותא דחכמים, דאפילו נטמא סדר שלם אפילו הכי נאכל סדר השני]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אותה החלה
של ב' הלחם:"
+ ],
+ [
+ "ואותו הסדר
של לחם הפנים:"
+ ],
+ [
+ "והשני פסול ואין בו כרת
דלא דמי לחישב על כזית מבשר בהמה. דאז אפילו אכל כזית אחר ממנה חייב כרת. דהתם היה הכל גוף א'. וכ\"כ במנחה היה הכל בכלי א'. משא\"כ באלו. לאו גוף א'. ולא בכלי א' באו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים זה וזה פגול וחייבין עליו כרת
דדינם כגוף א':"
+ ],
+ [
+ "שאין קרבן צבור חלוק
ר\"ל כך קבלתי מרבותי. שכל קרבן צבור שנפסל חציו. כולו פסול אפילו בחלות וכ\"ש בבשר:"
+ ],
+ [
+ "והטהור יאכל
ודוקא בנטמא א' מב' הלחם קודם זריקת דם הכבשים. או שנטמא אחד מהסדרים קודם הקטרת הבזיכין. אבל בנטמא אח\"כ מודה ר\"י דהטהור נאכל:"
+ ],
+ [
+ "והלחם אינו מפגל את התודה
שהתודה עיקר והלחם טפל לה. דאין הלחם מתקדש רק בשחיטת התודה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול ממנה למחר
וה\"ה לזרוק דמה או להקטיר אימוריה למחר. רק נקט לאכול לרבותא דסיפא. דכשחישב על הלחם אז אף מה דדמי לה באכילה בהתודה גופה. אפ\"ה אינו מתפגל:"
+ ],
+ [
+ "מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים
דהלחם טפלין לכבשים. כלחמי תודה לתודה:"
+ ],
+ [
+ "והכבשים אינן מפוגלין
וקמ\"ל תודה אף דלא הוזקקו לחמיו עמו בתנופה. אפ\"ה כשפיגל התודה נפגלו עמה. וקמ\"ל כבשים אף דהוזקקו עמן בתנופה. אפ\"ה כי מפגל לחם לא נפגלו כבשים:"
+ ],
+ [
+ "הזבח מפגל את הנסכין משקדשו בכלי
דאם כשפיגל הזבח כבר היו הנסכים מקודשין בכלי שרת. נתפגלו גם הן. והשותה היין או האוכל הסולת חייב כרת:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי מאיר
דס\"ל דדם של זבח מתיר הנסכים למזבח. ומדיש להן מתיר מתפגלין במחשבת חוץ לזמנו. אבל לרבנן, נסכים אין להם מתיר. מדבאין גם לאח\"ז ולפיכך אין מתפגלין *):"
+ ],
+ [
+ "כיצד השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר
וה\"ה להקריב למחר. רק נקט לאכול לרבותא דרישא. דאפ\"ה מתפגלין גם הנסכים אף דלא קיימי לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "פיגל בקומץ
שחישב בשעת הקטרת הקומץ לאכול שיריים למחר:"
+ ],
+ [
+ "עד שיפגל את כל המתיר
בהקטרת הקומץ וגם בהקטרת הלבונה. אבל מודו דעכ\"פ נפסל מדרבנן כשפיגל בחצי מתיר. משום דכשפיגל בקומץ גזרינן אטו בחישב בקומץ דמנחת חוטא דאין בו לבונה. והו\"ל הקומץ מתיר שלם. וכמו כן בפיגל בלבונה. גזרינן אטו שחישב בב' בזיכי לחם הפנים דאין עמהן קומץ. והו\"ל מתיר שלם. ובפיגל בכבש א' של כבשי עצרת. גזרינן אטו שפיגל גם בחבירו [מדשוין בשם ודו\"ק]. ובבזך אטו בזך חבירו [מנחות די\"ד] ועי' לעיל מ\"א מ\"ש ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ובמנחת קנאות
שאין בהן לבונה:"
+ ],
+ [
+ "וחבירו כשר
דאין מתיר מפגל מתיר אחר רק באקבעו בחד מנא:"
+ ],
+ [
+ "שניהם כשרים
דאין יכול לחול מחשבת פגול ממתיר לחבירו. והרי הב' כבשים שניהן מתירין הב' חלות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לאכול
חוץ לזמנו או חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "דבר שאין דרכו לאכול
כקומץ או לבונה:"
+ ],
+ [
+ "דבר שאין דרכו להקטיר
כגון שיריים:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר פוסל
מדאיירי ר\"א נמי בחוץ למקומו. להכי נקט לשון פסול דשייך בתרווייהו. אבל באמת בחוץ לזמנו הו\"ל פגול גמור לר\"א:"
+ ],
+ [
+ "שאין אכילה והקטרה מצטרפין
אף דכבר תנא ליה לעיל [פ\"א מ' ד]. קמ\"ל הכא. דאפילו לר\"א. לא תימא דמדרבנן פסל ברישא. דגזיר מחשבה שלא כדרכה אטו כדרכה. וא\"כ כמו כן לגזר הכא פחות מכזית אטו כזית. קמ\"ל הכא דלעיל מדאורייתא פסול מדרבייא רחמנא אם האכל יאכל. בב' אכילות הכתוב מדבר. אכילת אדם ואכילת מזבח שיהיו שניהן שוין, משא\"כ הכא דלא רבייה קרא. כשר:"
+ ],
+ [
+ "לא יצק
או או קתני כולה מתניתין. וכך הוא סדר הבאת המנחה. מביא עשרון סולת ולוג שמן. ונותן תחלה מעט משמן בכלי חול והסולת עליו. ואח\"כ חוזר ויוצק מעט מהלוג שמן על הסולת ובולל הכל יחד [ולתוספות חולין (דל\"ו ד\"ה צריך. וזבחים דפ\"ח ד\"ה מדות). צריך שיהיה הבלילה בכלי שרת]. ואחר שבלל נותנה בכלי שרת. ויוצק עליה השמן הנשאר עוד מהלוג. ונותן עליה קומץ לבונה. ומביא להכהן. והכהן מביאה לזוית דרומית מערבית של מזבח. ומגיש הכלי שבה המנחה לחודו של אותו זוית. ואח\"כ מלקט כל גרגרי הלבונה שבמנחה לצד אחד. כדי שלא יתערב גרגיר ממנה בהמנחה. ואח\"כ קומץ. ונותן הקומץ לכלי שרת אחר. ומלקט כל הלבונה מהשיריים ונותנו על הקומץ. ומעלהו למזבח ומולחו ומקטירו והשירים נאכלין. זהו במנחת סולת. אבל במנחת מחבת או מרחשת אחר שבלל כנ\"ל לשה בפושרין ואופה במחבת או במרחשת כפי שנדר. (עם מעט מהשמן הנותר מהלוג). ולאחר שנאפו פותתן לפתיתין כזיתים. ויוצק על הפתיתין שמן הנשאר מהלוג. ונותן אח\"כ כל הפתיתין לכלי שרת והקומץ לבונה עליה. ומביא הכל אל הכהן. והכהן עושה בה כבמנחת סולת כנ\"ל. והשיריים נאכלין. וכ\"כ במנחת מאפה תנור. אם נדר חלות. אז מביא עשרון סולת ולוג שמן כנ\"ל. אבל אין בהן מתן שמן בכלי תחלה. אלא בולל הסולת מיד עם כל הלוג שמן. ולש בפושרין ואופה בתנור במקדש. ופותת כנ\"ל. ונותן אח\"כ הפתיתין לכלי שרת. [ונותן לבונתה] ומגיש וקומץ כנ\"ל. ואם רקיקין נדר. אז לש מיד הסולת בפושרין לבד ועושה הרקיקין ואופה אותן. ולאחר האפייה לוקח לוג שמן ומושח הרקיקין. לרמב\"ם [פי\"ב מקרבנות ה\"ה] מושחן עד שיבלע בהן כל הלוג שמן. ולרכ\"מ [שם] מושחן בהשמן רק כמין כי יוונית. ומחלק שאר השמן לכהנים. ואח\"כ פותת הרקיקין [ונותן לכלי שרת ולבונתה עליה] ומגיש וקומץ כלעיל. וכל מנחה שצריכה פתיתה. עושה מכל עשרון י' חלות. ובכל א' מחמשה מיני מנחה הנ\"ל. מקטיר עם הקומץ גם קומץ לבונה כלעיל [רמב\"ם פי\"ג מקרבנות. ורמל\"מ שם ה\"ה]. ולא יצק דקאמר כאן. ר\"ל לא יצק כהן אלא ישראל. דבין היציקה שנותן שמן תחלה בכלי. או היציקה שאח\"כ על הסולת או הפתיתין. הכל כשר בישראל אפילו לכתחילה. אבל אם לא יצק כלל. פסול. דיציקת שמן במנחה מעכב:"
+ ],
+ [
+ "לא בלל
אפילו לא בלל כלל כשר:"
+ ],
+ [
+ "לא פתת
ר\"ל אם בכל המנחות שצריכות פתיתה לא פתת כלל. רק כשקמץ לקח חתיכה עבה כשיעור קומץ [ולרש\"י ור\"ב עכ\"פ הקמיצה בעצמה צריכה פתיתה]:"
+ ],
+ [
+ "לא מלח
ר\"ל לא מלח כהן אלא זר.:"
+ ],
+ [
+ "לא הניף
מנחת עומר ומנחת סוטה. שצריכים תנופה קודם הגשה:"
+ ],
+ [
+ "לא הגיש
כל מנחה קודם שיקמיצנה מגישה לחוד קרן דרומית מערבית של מזבח. כנ\"ל. [ונ\"ל דהתנא נקט הכל כסדר. דאף דהיציקה היא אחר הבלילה בכל המנחות [כמנחות דע\"ד]. אפ\"ה נקטה תחלה. משום דיציקה נזכרה בהדיא במנחת סולת. ומנחת סולת כתיבא בקרא תחילה. משא\"כ בלילה לא נזכרה בהדיא בקרא רק במנחת מאפה. והיא כתובה בתורה אחר מנחת סולת . ואחר בלילה. נקט התנא פתיתה שנזכרה בתורה במנחת מחבת שכתובה אחר מנחת מאפה. שבה נזכר בלילה. ואחר הפתיתה נקט התנא לא מלח. משום דדין מליחה לכל הקרבנות נזכרה בתורה בסוף כל העניין [בויקרא ב']. ואחר לא מלח נקט תנופה והגשה. דאע\"ג דהגשה נעשה בכל מנחה קודם שיקמוץ וימלחנה. ותו הרי גם בתורה [שם] נזכר הגשה במרחשת קודם למליחה שלא נזכר עד לבסוף כל העניין. אפ\"ה נקט התנא אלה הד' יחד. יציקה. בלילה. פתיתה. מליחה. דכולן כשרין לכתחילה בזר (כמ\"ש זבחים פי\"ד סי' כ\"ט). והדר נקט תנופה והגשה דרק בדיעבד כשרין בזר [עי' שם]. מיהו נקט תנופה קודם הגשה. משום שכך סדר עשייתן בעומר ובסוטה. מניף ואח\"כ מגיש. וברוך המאיר עיני המחכים לו]:"
+ ],
+ [
+ "או שפתתן פתים מרובות
דצריך שיהיה הפתיתין כזיתים. ואם פתתן כפתיתין מרובות. בין שמרובות במנין ע\"י שהקטינם. בין שמרובות בשיעור גם יותר מכזית. או לא וכו':"
+ ],
+ [
+ "ולא משחן
ר\"ל שלא משח רקיקין הטעונות משיחה כמ\"ש לעיל סי' ו' דבחסר שמנה לגמרי. פסול:"
+ ],
+ [
+ "נתערב קומצה בקומץ חברתה
כשרה לרבנן מדאין עולין מבטלין זה את זה. [כזבחים פ\"ח מ\"ו]. ולר\"י ג\"כ כשרה משום דמין במינו לא בטל. או שנתערב הקומץ ממנחת נדבה במנחת וכו':"
+ ],
+ [
+ "במנחת כהנים
שכולה כליל כהקומץ. או שנתערב הקומץ במנחת וכו':"
+ ],
+ [
+ "במנחת כהן המשיח
חביתי כה\"ג שמקריבין משלו בכל יום. והן ג\"כ כליל. או שנתערב הקומץ במנחת וכו':"
+ ],
+ [
+ "במנחת נסכין
המנחה שמקריבין עם הקרבנות [כלקמן פ\"ט מ\"ו]. והיא ג\"כ כולה כליל:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
נ\"ל דר\"ל התערובת כשרה להקריב. דת\"ק ס\"ל דשתיהן כשרות:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
פסולה התערובות:"
+ ],
+ [
+ "שזו בלילתה עבה
קומץ של מנחת נדבה עבה. שנעשית מלוג א' שמן לעשרון סולת:"
+ ],
+ [
+ "וזו בלילתה רכה
מנחת כהן משיח ומנחת נסכים היא רכה. דמנחת כהן משיח נעשית מעשרון סולת וג' לוגין שמן. וכ\"כ מנחת נסכים עשרון סולת וג' לוגין לכבש. וב' עשרונים בד' לוגין לאיל. וג' עשרונים בו' לוגין לפר:"
+ ],
+ [
+ "והן בולעות זו מזו
ר\"ל הקומץ העב בולע ממנחה הרכה. ואף דלא מפסל הקומץ משום דריבה שמנה. דהרי ריבה שמנה אינו פוסל רק כשהוסיף לוג [כפ\"א סי' ל\"א]. והכא הקומץ שהוא כשיעור ב' זיתים. אי אפשר שיבלע לוג שהוא כשיעור (ב') [ו'] ביצים. עכ\"פ נתבטל הקומץ בשמן של המנחה הרכה. והו\"ל כאילו לא הקטיר הקומץ כלל. ונפסלה עי\"ז המנחה. ואף דלר\"י מין במינו לא בטל. עכ\"פ הכא דנתערב סולת ושמן בהדי סולת ושמן. הו\"ל תערובות כל חד וחד כאילו נתערב עם מינו ואינו מינו. ובכה\"ג ס\"ל לר\"י דסליק את מינו כמי שאינו. ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. והמנחת נסכים נמי פסולה. משום דקומץ העב בלע ממנה ומיעט שמנה:"
+ ],
+ [
+ "שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו
שנפלו שניהן לתוך כלי א' זו בצד זו. ונוגעין זב\"ז באמצע וכבר נתקדשו בכלי:"
+ ],
+ [
+ "אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה
שנשאר מכל אחת כדי שיעור לקמוץ ממנה בלי תערובות:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פסולות
דלא דמי לעירוב ב' דמים [זבחים פ\"ח מ\"ט] דשתיהן כשרות. די\"ל התם בכל שהוא מכל אחד שיש בהתערובות כשהגיע למזבח סגי. אבל הכא בעינן קומץ שלם מהמנחה עצמה. דכתיב וקמץ מסלתה ולא מסולת חבירתה. ומדנתערב אי אפשר כן:"
+ ],
+ [
+ "לא יקטיר
דמצות הקטרה בקומץ הוא שיהיה לבד. ולא דבר אחר עמו. ואף בדאפשר לקמוץ במקום שנתערבו. ויהיה שם ב' קומצין. עכ\"פ דלמא בכל קומץ יש מתערובות חבירתה. וליכא קומץ שלם:"
+ ],
+ [
+ "ואם הקטיר
כל התערובות:"
+ ],
+ [
+ "וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים
דקמיצה מעכבת:"
+ ],
+ [
+ "לא יקטיר
כל התערובות דמצות הקטרה בקומץ צריך שיהיה בלי תערובות. ותו הרי כל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו. והרי השיריים יש ממנו הקומץ לאישים:"
+ ],
+ [
+ "ואם הקטיר עלתה לבעלים
ואי\"ל בכל הנך הרי הקומץ נתבטל ברוב של השיריים. י\"ל דכמו דעולין אין מבטלין זא\"ז. ה\"נ ילפינן מנה שיריים בג\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הציץ מרצה
וא\"צ להביא מנחה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "אבדו שיריה
קודם שהקטיר הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "כמדת רבי אליעזר כשרה
ר\"ל לפי דעת ר\"א דס\"ל [פסחים דע\"ז א'] דזורקין הדם אף שאבד הבשר. ה\"נ במנחה מקריב הקומץ אף שאבדו או נטמאו שיריים:"
+ ],
+ [
+ "וכמדת רבי יהושע פסולה
דרבי יהושע ס\"ל התם אם אין בשר אין דם. ה\"נ פסול להקריב הקומץ. מיהו בנשאר קצת משיריים או בקרבן צבור. כשר לכ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שלא בכלי שרת
ר\"ל אם לא קידש הקומץ בכלי שרת קודם הקטרה והקטירו כך:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מכשיר
מיהו בלא קידש המנחה תחילה בכלי שרת. אז לכ\"ע פסול:"
+ ],
+ [
+ "הקטיר קומצה פעמים
שהקטיר הקומץ לחצאין:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ודוקא בהקטירו בב' חצאין. דמדאין קומץ פחות מב' זיתים. נמצא שהיה בכל הקטרה כזית. אבל בהקטירו ביותר מב' חלקים. פסול. דאין הקטרה פחות מכזית:"
+ ],
+ [
+ "מעוטו מעכב את רובו
דבחסר כל שהוא פסול:"
+ ],
+ [
+ "מעוטו מעכב את רובו
דכל מנחה צריכה שתהיה עשרון שלם סולת. ולא פחות. ואף דמדת עשרון למנחה קודמת לקמיצה. אפ\"ה הקדים תנא דין הקומץ. משום דביה משתעי תנא בכל מתני' דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "מעוטו מעכב את רובו
דצריך שיהיה לנסכים של פר ו' לוגין. ולאיל ד' לוגין. ולכבש ג' לוגין. ואם חיסר פסול:"
+ ],
+ [
+ "מעוטו מעכב את רובו
דצריך שיהיה שיעורו למנחת נסכים. כשיעור היין. ולמנחת נדבה צריך לוג לעשרון. והא דלא כלל תנא כולן יחד הקומץ והעשרון וכו' מיעוטן מעכב את רובן. ה\"ט משום דכל חד מהנך מקרא אחרינא נפקא. [והא דהפסיק תנא ביין בין העשרון סולת לשמנו והרי קומץ ועשרון ושמן שייכי טפי גבי הדדי. ותו דגם בקרא בדיני נסכים נזכר השמן קודם היין. נ\"ל מזה ראיה לרמב\"ם [פי\"א מפסוהמ\"ק ה\"ט] דפסק דשמן אינו נפסל כשהוסיף. רק כשהוסיף ונתן ב' לוגין לעשרון. א\"כ להכי שפיר רצף התנא למתני קומץ ועשרון ויין בחדא מחתא. מדכולהו בחסר או יתר דינייהו שוין. דבקומץ חסר או יתר מעט פסול [כפ\"א מ\"ב]. ובעשרון וביין כבר הביא רכ\"מ [פ\"ב ממעק\"ר ה\"ה] בשם התוספתא דבשניהן בחסר או יתר מעט פסול. משא\"כ בשמן מדמשונה בדיני יתר מכולהו. להכי עשה לו תנא מחיצה בפ\"ע לבסוף. ועי' לעיל פ\"א סי' כד]:"
+ ],
+ [
+ "הסלת והשמן
שצריכים שניהן בכל מנחה:"
+ ],
+ [
+ "שני שעירי יום הכפורים
שמטילין עליהן גורלות ביו\"כ. א' לה' ואחד לעזאזל:"
+ ],
+ [
+ "שני כבשי עצרת
הבאין בעצרת עם ב' הלחם. והן שלמי צבור:"
+ ],
+ [
+ "שתי חלות
הן ב' הלחם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שני סדרים
של לחם הפנים. כל סדר ו' חלות:"
+ ],
+ [
+ "מעכבין זה את זה
וכ\"ש החלות גופייהו:"
+ ],
+ [
+ "שני בזיכין
ב' כפות מלאות לבונה. שמשימין בין ב' סדרים של לחה\"פ:"
+ ],
+ [
+ "הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה
דבאין לו מין א' לא יביא הב':"
+ ],
+ [
+ "שני מינים שבנזיר
דנזיר צריך שיביא ב' מיני לחם. חלות מצות. ורקיקי מצות:"
+ ],
+ [
+ "שלשה שבפרה
עץ ארז. ואזוב. ושני תולעת. שצריך להשליך כולן לתוך שריפת הפרה:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה שבתודה
ד' מיני לחם שצריך להביא עם קרבן תודה. דהיינו חלות מצות. ורקיקי מצות. וסולת מורבכת. ולחם חמץ. כל א' י' חלות:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה שבלולב
לולב. אתרוג. הדס. ערבה. שלא נטלן כולן ביום שמצוה ליטלן לא יצא. מיהו בנטלן כולן. אבל שלא ביחד. רק שהה ביניהן כמה שעות. יצא. דקיי\"ל לולב א\"צ אגוד. ורק מצוה לאגדו משום נוי מצוה [א\"ח תרנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה שבמצורע
עץ ארז. ואזוב. ושני תולעת. וצפרים:"
+ ],
+ [
+ "מעכבין זה את זה
ותנא ושייר מים חיים של מצורע. ופרים ואלים דחג. ועוד טובא:"
+ ],
+ [
+ "שבע הזיות שבפרה
שמזה מדם פרה אדומה נגד פתח ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "שבע הזיות של בין הבדים
שמזה הכה\"ג ביו\"כ בק\"ק מדם הפר לבד ואח\"כ מדם השעיר:"
+ ],
+ [
+ "ושעל הפרוכת
שמזה הכה\"ג שם מדמים הנ\"ל ביו\"כ. וכמו כן מה שמזה שם מדם פר העלם דבר של צבור. ומפר כהן המשיח. ומשעירי ע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "מעכבות זו את זו
ותנא ושייר ז' הזאות של מצורע ועוד טובא:"
+ ],
+ [
+ "שבעה נרותיה
בראש כל קנה של המנורה. היה קבוע כעין בזך שבו נותנין השמן והפתילה [רמב\"ם פ\"ג מבית הבחירה. וכ\"כ הריב\"ש בתשובה (סי' ת\"י). שהבזיכין קבועין בהקנים]:"
+ ],
+ [
+ "שתי פרשיות שבמזוזה
שמע והיה אם שמוע:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו כתב אחד מעכבן
ר\"ל אפילו אופן הכתב של אות אחד מעכב. שכשדבוק לחבירו. פוסל בספר תורה. תפילין. ומזוזה:"
+ ],
+ [
+ "ארבע פרשיות שבתפילין
לרמב\"ם ורש\"י סדר הנחתן בהבתים הוא כמו שמסודרין בתורה. דהיינו. קדש. והיה כי יביאך. שמע. והיה אם שמוע. כולן משמאל המניח לימינו. ולר\"ת צריך להקדים והיה אם שמוע לשמע. כדי שיהיה שמע מימין המניח [א\"ח ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות
דאין מעכבות זא\"ז. וקיי\"ל דמעכבות [א\"ח י\"ג. וראה דהתנא נקט הכל כסדר. במשנה ו' נקט כל המעכבים זא\"ז כפי הסדר שכתובים בתורה עד הסדרים והבזיכין. ואח\"כ נקט תנא כסדר המספרים ב'. ג'. ד'. ז'. וכולן מעניני קרבנות והנלוה עליהם. רק שילב ביניהן גם מיני לולב דכתיב גביה ושמחתם לפני ה' אלהיכם דהיינו בביהמ\"ק. ואח\"כ נקט עניינים אחרים שבתשמישי קדושה. ונקטן כפי סדר קדושתן. מנורה. ואח\"כ מזוזה שהיא מצוה השוה בכל אדם ובכל זמן טפי מתפילין. ואח\"כ תפילין. ובתר כולהו נקט ציצית דבצר קדושתייהו מכולהו דתשמישיה נזרקין [כמגילה כ\"ו ב']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והלבן אינו מעכב את התכלת
דמצוה לתת בכל כנף ד' חוטין. חוט א'. או ב' תכלת. והשאר לבן. ואם היו כולן לבן או כולן תכלת. יצא. [אב\"י הקשו רבעתו\"ס למה לא נימא כבתפלה של יד אינה מעכבת של ראש דר\"ל אינה מעכבת כלל. ה\"נ נימא דסגי בב' חוטין לבן או תכלת. ונ\"ל מדנקט תכלת ולא חוטי תכלת. וגם מדנקט מעכבת ולא מעכבין ש\"מ דאצבע קאי. דרק הוא אינו מעכב. אבל חוטין מעכבי]:"
+ ],
+ [
+ "ושל ראש אינה מעכבת של יד
דכל אחד מצוה לבד היא. ולהכי באין לו שניהן. יניח אחד. אם של ראש. יברך ב' ברכות. ואם לא יוכל להניח רק של יד. יברך להניח לבד [א\"ח כ\"ו]. [ונקראין תפילין מלשון מחשבה. כמו ראות פניך לא פללתי. מדאסור להסיח מחשבתו מהן בעודן עליו]:"
+ ],
+ [
+ "אינם מעכבין את היין
של מנחת נסכים:"
+ ],
+ [
+ "המתנות שעל מזבח החיצון
מכל הקרבנות שצריכים יותר ממתן אחד [כזבחים פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אינן מעכבות זו את זו
דבנתן מהן מתנה אחת כיפר:"
+ ],
+ [
+ "הפרים והאילים והכבשים
ר\"ל שבעה כבשים. ופר אחד. וב' אילים. שבאין כולן עם ב' הלחם בעצרת. וב' פרים. ואיל אחד. ושבעה כבשים. של מוספי עצרת:"
+ ],
+ [
+ "אינן מעכבין זה את זה
דמוספין אין מעכבין קרבנות הלחם. וקרבנות הלחם אין מעכבין המוספים וכ\"כ קרבנות המוספים גופייהו אין מעכבין זא\"ז. מיהו קרבנות הלחם גופייהו מעכבין זא\"ז מדכתיב בהו הויה. וכ\"כ פרים אילים וכבשים דחג הסוכות מעכבין זה את זה. דכמשפטם כתיב בהו:"
+ ],
+ [
+ "ולא היו להם נסכים
ר\"ל כשהיה להם מעות כדי לקנות כל הפרים הנצרכים רק שכשיקנו אותן אי אפשר שיקנו כל הנסכים הנצרכים לכל הפרים:"
+ ],
+ [
+ "הפר והאילים והכבשים והשעיר
הבאין עם הלחם בעצרת. וכולן עולות חוץ מהשעיר שהוא חטאת:"
+ ],
+ [
+ "ולא הלחם מעכבן
שיוכלו להביא זה בלא זה:"
+ ],
+ [
+ "הלחם מעכב את הכבשים
הן שני כבשים שהן שלמי צבור שמניפן עם ב' הלחם:"
+ ],
+ [
+ "והכבשים אינן מעכבין את הלחם
שכשלא נמצאו כבשים יביאו לחם לבד משא\"כ איפכא:"
+ ],
+ [
+ "והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבי כבשים בלא לחם
דאין ב' לחם באים רק מהארץ [כלקמן רפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס
דכבשים מעכבין לחם:"
+ ],
+ [
+ "אבל אין הטעם כדבריו
דטעמו משום דבמדבר קרבו ב' כבשי שלמים של עצרת בלי לחם. אף שכתובים הכבשים בספר ויקרא. אבל אני אומר. שכל וכו':"
+ ],
+ [
+ "שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים
ספר ויקרא:"
+ ],
+ [
+ "לא קרב במדבר
דהרי הנך ב' כבשי עצרת כתובים בויקרא בפרשת אמור [פכ\"ג פ\"כ]. ובתחלת אותה פרשה [פ\"י] כתיב ביאת הארץ. [והרמב\"ם כתב. דכך היתה קבלה בידם דלא קרבו במדבר. וכך העתיק רתוי\"ט דבריו. וכפי הנראה במח\"כ נשמט מרבותינו הפסוק שזכרנו. ודוחק לומר דהאי כי תבואו ומושבות דכתיב שם [בפי\"ד] לא קאי על הב' כבשים]:"
+ ],
+ [
+ "ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם לחם בלא כבשים אין לי מי יתירנו
שאין ב' הלחם מותרים לכהנים. עד שיקרבו הכבשים:"
+ ],
+ [
+ "ולא המוספים מעכבין את התמידים
דאם הקריב תמיד השחר ותמיד הערביים קודם למוספין. או המוספין קודם להן. או שהקריב התמידין ולא המוספים או המוספין ולא התמידין. הקרבנות כשרים. דאע\"ג דבכל דוכתא תדיר קודם היינו רק לכתחלה. ואע\"ג דאין דבר נקרב קודם לתמיד השחר או מאוחר לתמיד הערביים. היינו גם כן רק לכתחלה [ועי' פתיחה פ\"ד סי' ט] אבל אי\"ל דמתני' מיירי באין לו כדי שניהן. שיקריב איזה מהן שירצה. ליתא. דבכה\"ג וודאי תמיד קדים דתדיר]:"
+ ],
+ [
+ "ולא המוספים מעכבין זה את זה
דאפילו הקריב העולות שבמוסף קודם לחטאות כשר. דאע\"ג דחטאת קודמת לעולה. זהו רק לכתחלה [תוס' פסחים דנ\"ט א' ד\"ה זה]. וה\"ק זבל\"ז כשר. א\"נ ביום שיש בו ב' מיני מוספין. והקריב שאינו תדיר קודם. כשר בדיעבד [רמב\"ם פ\"ט מתמידין]:"
+ ],
+ [
+ "לא הקריבו כבש בבקר
ר\"ל כבש התמיד [ולהכי לא תני לא הקריבו תמיד השחר וכו'. מדאיכא למטעי בתר הכי. דקאמר יקריב בין הערביים. דסד\"א דר\"ל יקריבו גם אותו בין הערביים מלבד התמיד של ביהע\"ר. להכי תני כבש. דקמ\"ל דרק כבש אחד יקריבו ביהע\"ר]:"
+ ],
+ [
+ "יקריבו בין הערבים
אי כדקתני. אם כן מה שאין מחנכין וכו'. דקאמר ר\"ש. הרי בלא נתחנך לא מיירי ת\"ק כלל. אלא חסורי מחסרא וה\"ק לא הקריבו תמיד שחרית. לא יקריבו בין הערביים. במה דברים אמורים בשלא נתחנך המזבח עדיין. אבל בשכבר נתחנך. וכבר הקריבו עליו קרבנות. אז אפילו לא הקריבו תמיד השחר יקרבו של ביהע\"ר:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון אימתי
ר\"ל אימתי אמרינן שכשכבר נתחנך ולא הקריבו בשחר יקריבו ביהע\"ר:"
+ ],
+ [
+ "לא יקריבו בין הערבים
אותן כהנים שהזידו בשחר. רק כהנים אחרים יקריבוה. ונקט סתמא. מדכך הדין שאותן שמקריבין בשחרית מקריבים בין הערביים בלי פיוס חדש. חוץ מבקטורת [כיומא דכ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "לא הקטירו קטרת בבקר
לאו מלתא דר\"ש היא. דאם כן למה הדר נקט בסוף אר\"ש. אלא בבא אחריתא היא. ומסקנא מלתא דת\"ק הוא. וקאמר דבקטורת אפילו (בנתחנך) [בלא נתחנך] כ\"ע מודו:"
+ ],
+ [
+ "יקטירו בין הערבים
אפילו לר\"ש. ואפילו אותן כהנים המזידין בשחרית. רשאין להקטיר בעצמן ביהע\"ר. משום דלא שכיח שיזכה אדם בה. רק פ\"א כל ימי חייו. דלא הניחו לשום אדם לזכות בה פעמיים. משום שמקריביה מתעשרין [כיומא דכ\"ז]. לפיכך לא שכיח שיפשע בה אדם. ומלתא דלא שכיחא ל\"ג בה רבנן [כביצה י\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון וכולה היתה קרבה בין הערבים
ולת\"ק לא יקטירו רק קטורת של בין הערביים. כדכתיב. *) מחציתה בבוקר ומחציתה בערב:"
+ ],
+ [
+ "שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים
השתא קאמר תנא טעמא לכולה מתני'. דלהכי בלא נתחנך המזבח כ\"ע מודו דרק בקטורת בלא הקטירו בשחרית יקטירו בין הערביים. ובתמיד בלא הקריבו בשחרית לא יקריבו ביהע\"ר. ה\"ט משום שאין מחנכין וכו':"
+ ],
+ [
+ "חביתי כהן גדול
הן הי\"ב חלות שמביאין משל כה\"ג בכל יום. ומדנאפות במחבת קרי ליה חביתין. ומקריבין מחציתן בבוקר ומחציתן בערב:"
+ ],
+ [
+ "לא היו באות חציים
ר\"ל שאינו מביא חצי עשרון בבוקר וחצי השני בערב:"
+ ],
+ [
+ "ומחצה בין הערבים
לרמב\"ם [פי\"ג מקרבנות]. חולק החלות. ומקריב י\"ב חצאין בבוקר וי\"ב חצי חלות בערב. ולראב\"ד מקריב ששה חלות בבוקר. וששה חלות בערב. [ול\"מ מרבינו הרמב\"ם נלפע\"ד דלשון המשנה דקאמר וחוצהו לשון יחיד ולא וחוצם. טפי מכריע כהראב\"ד. דמשמע דרק העשרון סולת חוצהו]:"
+ ],
+ [
+ "אלא מביא עשרון שלם
ר\"ל יביאן משל כה\"ג השני עשרון שלם. ויקדשו כולו בכלי שרת:"
+ ],
+ [
+ "ומקריב מחצה ומחצה אבד
ר\"ל יפסל בלינה וישרף אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "ושני חציים אובדין
חצי עשרונו של ראשון וחצי עשרונו של שני שעמד תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר משל צבור
מתרומת הלשכה:"
+ ],
+ [
+ "ושלימה היתה קריבה
אותה של ערב. בין לר\"ש בין לר\"י:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל המנחות
אף לחם הפנים וב' הלחם נקראים מנחות:"
+ ],
+ [
+ "ושתי הלחם
של עצרת:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר שאור בודה להן מתוכן ומחמצן
ר\"ל מוציא ולוקח מעט קמח מתוך העשר עשרונות שנצרכים לי' חלות (מצה) [חמץ] שבתודה [כרפ\"ז]. או מתוך ב' העשרונות שנצרכות לב' הלחם שבעצרת. ולש אותו קמח. שיהיה שאור. וממנו יחמץ העיסה שיעשה מהקמח הנשאר מהעשרונים הנ\"ל. אבל לא יביא שאור ממקום אחר להחמיץ העשרונות הנ\"ל. דא\"כ תהיה מנחה יתירה [ולשון בודה הוא לשון הוצאה כמו אשר בדא מלבו [תוס'] ול\"מ נ\"ל שהוא מלשון בד בבד יהיה. ור\"ל ייחדו להשאור מהעשרונות הנ\"ל לחמצו לבד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר
שמתוך שנתחמץ השאור מחדש לא יחמץ העיסה של העשרונות יפה:"
+ ],
+ [
+ "אלא מביא את השאור
מתוך ביתו. שנתחמץ מימים רבים:"
+ ],
+ [
+ "וממלא את המדה
עם הסולת. כדי למדוד העשרונות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אף היא היתה חסירה או יתירה
שאם היה השאור גיבול עב עם מעט מים. נדחק הקמח יחד ביותר. ויהיה הכל יתר מעשרון. ואם היה גיבולו רך. הרי המים שרבו בו מחסרין מדת הקמח. ור\"י לא חש להך קושיא. דאפשר שימדוד הקמח שעושה ממנו השאור. וכאותו שיעור יחסיר אח\"כ מהעשרונות. ונמצא שכשיתן אחר כך השאור להעיסה שיעשה מהעשרונות לא יעדיף ולא יחסיר מדתן. מיהו רבנן גזרו דלמא ישכח לחזור וליטול מהעשרונות כשיעור שיעשה ממנו השאור:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות נלושות בפושרין
שכך יפה לפת:"
+ ],
+ [
+ "ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה
אפילו מה שנאכל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ
ארישא קאי. דלהכי משמרה מחימוץ. שנאמר וכו'. אבל שלא יחמיץ שיריים ילפינן מדכתיב לא תאפה חמץ חלקם וגו':"
+ ],
+ [
+ "ועל עריכתה
לישה הוא כשמגבל עיסה במים. ועריכה היינו כשעושה תואר הלחם ומקטפו במים:"
+ ],
+ [
+ "ועל אפייתה
ר\"ל כשנתחמצו השיריים בלישה וערכן ואפאן חייב ג'. על לישתה. ועריכתה. ואפייתה. אף שכבר נפסלה כשנתחמצה. או דמיירי במנחת מאפה. דהרי כבר נתקדשה בכלי משנלושה [כמנחות דצ\"ו א']. וחייב ג' על המנחה כולה. מיהו דבש מותר לערב בהשיריים. ורק הקומץ אסור להקטירו בדבש:"
+ ],
+ [
+ "והמרחשת
בהתנדב מנחת סולת או מחבת או מרחשת. וקמ\"ל אף שהתנדב סתם ולא פירש שמן ולבונה. אפ\"ה צריך שיביאן עמה:"
+ ],
+ [
+ "והרקיקין
בהתנדב מנחת מאפה. מביא או חלות או רקיקין. ואף דבתורה נזכר מנחת מאפה מיד אחר מנחת סולת אפ\"ה לא נקטן תנא כסדר הזה. משום דנקט דטעונות שמן. והנך ג' דנקט יחד ברישא. שוין בשמן שלהן לעניין יציקה ובלילה. משא\"כ מנחת מאפה [כלקמן פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מנחת כהנים
כהן שהתנדב א' מד' מיני מנחות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהן משיח
הם חביתי כה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת נשים
ר\"ל עכו\"ם או אשה שהתנדב מנחה:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת העומר
שקרב בט\"ז בניסן. אבל מנחת וכו':"
+ ],
+ [
+ "מנחת נסכין
שמביאין אותו עם בהמת הקרבן. זאת לבדה טעונה וכו':"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם
של עצרת:"
+ ],
+ [
+ "מנחת חוטא
שמביא הדל שנטמא בטומאת מקדש וקדשיו:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת קנאות
ר\"ל מנחת סוטה:"
+ ],
+ [
+ "ועל הלבונה בפני עצמה
כשנתן שמן או לבונה במנחת חוטא או קנאות. חייב מלקות:"
+ ],
+ [
+ "נתן כלי על גבי כלי
שנתן כלי עם שמן על סולת המנחה:"
+ ],
+ [
+ "לא פסלה
וק' והרי כתב ונתת על המערכת לבונה זכה אע\"ג שהבזך שהוא כלי מפסיק [עי' פי\"א מ\"ה]. וי\"ל התם הכי אורחא אבל הכא הא דכתיב לא ישים עליה שמן היינו כבשאר מנחה:"
+ ],
+ [
+ "יש טעונות הגשה
שקודם שיקמוץ המנחה יגיש ונוגע הכלי שבו המנחה אל חוד זוית דרומית מערבית של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין בהן קמיצה
מדכולה כליל:"
+ ],
+ [
+ "ואין טעונין הגשה
נ\"ל דלהכי לא נקט הכא כלעיל. דהיינו תרווייהו בהן. אלא חד בהן וחד בלאו. משום דלעיל והכא נקט תחילה אותה ששייך ברוב המנחות:"
+ ],
+ [
+ "לוג שמן של מצורע
שמביא המצורע ביום טהרתו, שמזה הכהן ממנו ז' הזאות נגד פתח ההיכל. ואח\"כ נותן ממנו על תנוך ובהונות של המצורע:"
+ ],
+ [
+ "כדברי רבי אליעזר בן יעקב
דס\"ל דגם בכורים טעונים תנופה:"
+ ],
+ [
+ "ואמורי שלמי יחיד
שקרבין במזבח:"
+ ],
+ [
+ "וחזה ושוק שלהן
שניתן לכהנים משלמי יחיד. כולן צריכים תנופה:"
+ ],
+ [
+ "אחד אנשים
ר\"ל בין שלמים של אנשים או וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואחד נשים
ה\"ה שלמים של גוי צריכים תנופה ורק ישראל רשאי לאכלן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא באחרים
ר\"ל ותנופה עצמה דוקא בישראל. דבקרבן נשים או נכרים מניף הכהן לבד. ואע\"ג דסוטה מניפה מנחתה [כסוטה פ\"ג מ\"א] התם שאני דרבייא קרא בג\"ש משלמים וכש\"ס התם:"
+ ],
+ [
+ "ושני כבשי עצרת
שהן שלמי צבור הבאים עם הלחם:"
+ ],
+ [
+ "נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים
בצדן ולא על ממש:"
+ ],
+ [
+ "מוליך ומביא
למזרח. ולדרום. למערב. ולצפון. ואם הניף כ\"א בפ\"ע יצא [רמב\"ם פ\"ח מתמידין הי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אשר הונף ואשר הורם
הונף. זו הולכה והבאה. הורם. זהו מעלה ומוריד:"
+ ],
+ [
+ "תנופה היתה במזרח
ר\"ל אף במזרח המזבח יכול להניף וכ\"ש במערבו שקרוב יותר להיכל. רק מי שאינו כהן אינו רשאי לכנוס לשם שלא לצורך:"
+ ],
+ [
+ "ותנופות קודמות להגשות
ר\"ל בתחילה מניף המנחה. ואח\"כ מגישה. ובמנחת עומר וקנאות קמיירי:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר שלשה מינים
מיני קרבן:"
+ ],
+ [
+ "שתים בכל אחת ואחת
ב' מן הג' מצות יש בכל א' מהן:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן
הג' מיני קרבן:"
+ ],
+ [
+ "זבחי שלמי יחיד טעונים סמיכה חיים
שהבעלים סומכין ידיהן על ראש הקרבן קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ותנופה שחוטים
לאימורין וחזה ושוק שלהן:"
+ ],
+ [
+ "זבחי שלמי צבור
ב' כבשי עצרת:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהן סמיכה
דאין בקרבנות צבור סמיכה רק בפר העלם ושעיר המשתלח:"
+ ],
+ [
+ "האומר הרי עלי במחבת
שאמר הרי עלי להביא מנחת מחבת:"
+ ],
+ [
+ "במרחשת לא יביא במחבת
רבותא קמ\"ל. אף דשניהן נעשין בכלי. אפ\"ה לא ישנה. וכ\"ש שלא ישנה לא' משאר מיני מנחה:"
+ ],
+ [
+ "והמחבת אין לה כיסוי
דדרש מחבת לשון חבוי וחפוי ומכוסה כלומר נטול כסוין כמו לדשן המזבח:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנניה בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים
שמתוך שהכלי עמוק נותנין בו שמן הרבה. ועי\"ז השמן רוחש ומתנענע בהכלי כשירתיח. וגם העוגה בעצמה מתנענעת אז עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ומחבת צפה
כמין טס רדוד בלי שפה:"
+ ],
+ [
+ "ומעשיה קשים
שאם יהיה הבצק רך יצוף לחוץ. מדאין שפה להכלי:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא מאפה כופח
ר\"ל שלא יביא ממנחה שאפוה בתנור שאין בו רק מקום שפיתת קדירה א' בנקב שיש בהתנור למעלה [ועי' מ\"ש שבת רפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ומאפה רעפים
שאפוה ע\"ג רעפים שהסיקום:"
+ ],
+ [
+ "ומאפה יורות הערבים
הוא גומא שבקרקע שטחין אותה בטיט סביב ומסיקין אותה ואופין בה כמפורש במסכת כלים [פ\"ה מ\"ט]. [ואע\"ג דכל המנחות לישתן ועריכתן בפנים [כמנחות דצ\"ו א'] ובפנים אינן מצויין כל הנך. י\"ל דמיירי שהוציאן אחר לישתן ואפאן בחוץ. דרק לכתחלה אסור להוציאן. אבל לא נפסלו בזה [כתוס' מנחות דצ\"ה ב' ד\"ה לישתו]. א\"נ רק לכתחלה צריך לישה בפנים]:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין
דכל המנחות נעשות מעשרון. ועושין ממנו י' לחמין. להכי קאמר הכא. שלא יביא קצת מהעשר עשויות חלות. וקצת רקיקין. רק או כולן כך או כך. ומחצה דקאמר. לאו דוקא רק ר\"ל קצת [כמנחות דק\"ה א' ורש\"י שם ד\"ה כיון]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא קרבן אחד
ששניהן כתובים בתורה במנחה אחת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "[הסדר שבפרקי מסכת זו במשניות משונה מאותן שבגמרא. שהפרקים שהן במשניות ו' ז' ח' ט' י'. בגמרא שלנו מסודרים באופן אחר י' ו' ז' ח' ט'. ולפ\"ז פרק זה הוא שם פרק ז' ]:",
+ "מנחת סולת
נקמצת לאחר שבללה בשמן בעודה עיסה:"
+ ],
+ [
+ "והרקיקין
אלו הד' מינין. אופן ואח\"כ פותתן לפתיתים כזיתים. וקומץ הפתיתין:"
+ ],
+ [
+ "מנחת נשים
בהתנדב עכו\"ם או אשה א' מה' מיני מנחות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מנחת חוטא
שמביא דל שנטמא בטומאת מקדש או קדשיו:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת קנאות
מנחת סוטה. ואלו הב' נקמצות בעודן קמח:"
+ ],
+ [
+ "והשיריים קרבים לעצמן
אבל לת\"ק כל מנחת כליל אינה נקמצת [כלעיל פ\"ה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מנחת כהנים
בין בחיוב או נדבה. וה\"ה מנחת כהן שמביא ביום שנתחנך לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהן משיח
חביתי כה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת נסכים
שקריבה עם בהמת הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "למזבח
ר\"ל מקריב כולן במזבח. ואין שום אחד מהן נקמצת:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהם לכהנים
משא\"כ עולה. שייך עכ\"פ עורה לכהנים. ומשא\"כ עולת העוף. שייך עכ\"פ מוראה ונוצה לכהנים. ומשא\"כ נסכים. כולן לשיתין אזלו ולא לאש שבמזבח:"
+ ],
+ [
+ "בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים
להכי נקט בזה. דקמ\"ל דדוקא בזה יפה כח המזבח. אבל בנדב יין למזבח אינו מזלפו לאשים. רק מנסכו כשאר נסכים. ויורד לשיתין. שהוא חלול שתחת המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהם למזבח
משא\"כ חטאת עוף. דמה למזבח. ולוג שמן של מצורע. הרי מזה ממנו נגד ההיכל ונותן מתנותיו [כפ\"ה סי' כ\"ט]. אבל ב' הלחם אין מגופן כלום למזבח. רק אימורי הכבשים הבאין. עמן נקרבין במזבח. וכ\"כ לחם הפנים. אין מגופן כלום למזבח. רק ב' בזיכי לבונה הבאין עמן נקרבים:"
+ ],
+ [
+ "ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח
נקט בזה. דקמ\"ל דבהנך. אפילו ב' הלחם כשבאין בפני עצמן. כגון שלא היו כבשים. אפ\"ה זכו בהן הכהנים. אף שאין שם כבשים להתירן:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות הנעשות בכלי
כגון מחבת ומרחשת. ולאפוקי מנחת מאפה. שאין טעונים יציקה. ואי\"ל דנקט הנעשות בכלי לאפוקי ב' הלחם ולחם הפנים. ומנחת חוטא וקנאות. ליתא. דהרי אלו אין טעונות שמן כלל:"
+ ],
+ [
+ "יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן
בתחילה נותן שמן מעט בהכלי. ואח\"כ נותן הסולת עליו. ואח\"כ יוצק שמן על הסולת ובוללן יחד. ואח\"כ נותנה בכלי שרת. ואח\"כ חוזר ויוצק עליה שמן הנשאר מהלוג [כלעיל פ\"ג סי' ו']. ולפיכך. תנא ממטה למעלה קחשיב. דיציקה. היינו דלבסוף. ובלילה דנקט. היינו שנותן שמן על הסולת כדי לבלול. ומתן שמן דנקט. היינו המתן שמן שבכלי תחלה. והא דנקטיה תנא לבסוף. ה\"ט משום דקרא דנפק משם מתן שמן בכלי. דהיינו מדכתיב סולת בשמן תעשה. הוא נכתב מאוחר בתורה אחר יציקה ובלילה:"
+ ],
+ [
+ "והחלות
שבמנחת מאפה. מחבת. ומרחשת:"
+ ],
+ [
+ "בוללן
ר\"ל בלילה שלהן עושה כשכבר נאפו החלות ונפתתו. בולל הפתיתין:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים סלת
שבלילה שלהן נעשה בעודן סולת:"
+ ],
+ [
+ "החלות
שבמנחת מאפה [כלעיל פ\"א סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מושחן כמין כי
בכף רפוייה. כי יוונית ?X [ועיין מ\"ש זבחים פ\"י סי' ל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות הנעשות בכלי
נ\"ל דהכא לא אאפייה בכלי קאי. דהרי גם חלות ורקיקין שאין נאפות בכלי טעונות פתיתה [כרמב\"ם פי\"ג מקרבנות]. רק ר\"ל כל מנחה שנתנה בכלי שרת. ולאפוקי ב' לחם ולחה\"פ שאינן נתנין לקמיצה בכלי שרת ואין טעונין פתיתה [ולא נקט כל מנחה שנקמצת טעון פתיתה. ה\"ט משום דבמלת פתיתה גם קיפול במשמע. כמו שנראה מתשובות ר\"ש במשנה. והרי מנחת כהנים שאינה נקמצת [ואפ\"ה צריכה קיפול]:"
+ ],
+ [
+ "מנחת ישראל כופל אחד לשנים
כופל כל עוגה לב':"
+ ],
+ [
+ "ושנים לארבעה ומבדיל
שכל פעם שכופל העוגה. משברה במקום שכופלה:"
+ ],
+ [
+ "מנחת כהן המשיח לא היה מכפלה
לד' רק לב':"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה
ר\"ל לא היה מקפלה [רש\"י]:"
+ ],
+ [
+ "וכולן כזיתים
כל הצריכים פתיתה אחר שכפל לד' חוזר וכופל לח' ולט\"ז וכו' עד שיהיו הפתיתים כזיתים:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה
שמשפשף החיטין קודם טחינה בין ידו לכלי. כדי שיהיה נוח להסיר הקליפות מהגרעינים אח\"כ ע\"י הבעיטה:"
+ ],
+ [
+ "וחמש מאות בעיטה
שבועט באגרופו לתוך החיטין. כיצד הוא עושה. שף אחד ובועט ב'. שף ב' ובועט ג'. ועושה כסדר הזה ק' פעמים. ויהיה ש' שיפה ות\"ק בעיטה:"
+ ],
+ [
+ "והשיפה והבעיטה בחטים
כדי להסיר קליפתן יפה קודם טחינה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אף בבצק
ר\"ל בשתיהן. וי\"ג בבצק. ר\"ל רק בבצק כדי שיתגבל יפה:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות באות עשר עשר
דמכל עשרון עושה י' חלות:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מלחם הפנים
שנעשות י\"ב חלות מכ\"ד עשרונים:"
+ ],
+ [
+ "וחביתי כהן גדול
שנעשות בכל יום י\"ב חלות מעשרון אחד:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחלות תודה
שנעשות מ' לחמין מכ' עשרונים. דהיינו י' עשרונים לג' מיני מצה. שכל מין י' חלות. וי' העשרונים האחרים לי' לחמי חמץ:"
+ ],
+ [
+ "והנזירות
שמביא י' חלות מצה. וי' רקיקי מצה. כל אחת משליש עשרון:"
+ ],
+ [
+ "העומר
שמקריבין בט\"ז בניסן:"
+ ],
+ [
+ "היה בא עשרון משלש סאין
שהיה קוצר ג' סאין שעורין וטוחנן. והלכה למשה מסיני שאחר טחינה ירקדן בי\"ג נפות. כל אחד דקה מחבירתה. שבהן מנפן וחוזר ומנפן עד שיצא עשרון סולת נקי [רש\"י]. ולהכי צריך ג' סאין. מפני שהתבואה חדשה ורכה. וג\"כ היא של שעורים שהסובין שלהן מרובין ואינו יכול להוציא עשרון רק מג' סאין:"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם שני עשרונים משלש סאין
דאע\"ג דהן ג\"כ באות מתבואה חדשה. אפ\"ה כיון דמחיטין אתיין. אין סובין שלהן מרובין. ויכול להוציא ב' עשרונים מג' סאין:"
+ ],
+ [
+ "לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונים מעשרים וארבע סאין
דמדאתו מחיטין ומתבואה ישנה. נפק עשרון מובחר מכל סאה:"
+ ],
+ [
+ "העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה
כל א' דקה מחבירתה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר לא היה לה קצבה
מכמה סאין יביא העומר וב' הלחם ולחם הפנים. גם אין שיעור בכמה נפות ירקדן [ומצינו כמה פלוגתות גם בהלממ\"ס]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות
ר\"ל שכשבאו לירושלים הוסיפו על המדות. שמן ו' סאין שמדדו בהן במדבר בימי משה. עשו בירושלים ה' סאין:"
+ ],
+ [
+ "שתי איפות
ר\"ל הנך ו' סאין מדבריות היו ב' איפות שבכל איפה י' עשרונים:"
+ ],
+ [
+ "האיפה שלש סאין
שהם עשרים וכו':"
+ ],
+ [
+ "עשרה
י' עשרונים:"
+ ],
+ [
+ "עשרון לחלה
דכל אחד מי' חלות החמץ שבתודה. נעשה מעשרון:"
+ ],
+ [
+ "ורבוכה
ר\"ל שנגבלת בשמן רותח קודם שיאפוה [מכילתא]. ולרמב\"ם [פ\"ט מקרבנות] ר\"ל שחולט הסולת במים רותחין. ואופה אותו מעט. ואח\"כ מטגנה בשמן הרבה. מדהיה במין זה רביעית שמן. להכי נקראת רבוכה. משא\"כ בחלות או ברקיקין לא היה בכל מין רק שמינית שמן:"
+ ],
+ [
+ "שלש חלות לעשרון
וכל זה לפי מדה מדבריות שהיו שם עשרונים. אבל במדה וכו':"
+ ],
+ [
+ "במדה ירושלמית היו שלשים קב
דכל סאה ו' קבין. נמצא ה' סאין הם ל' קבין:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו חמשת קבים לכל מין
ובכל מין י' חלות. נמצא שתי וכו':"
+ ],
+ [
+ "המלואים
שהביאו כשהוקם המשכן. ונתחנכו אהרן ובניו לכהונה:"
+ ],
+ [
+ "הנזירות
לחמי נזיר שמביא ביום תגלחתו:"
+ ],
+ [
+ "היתה באה שתי ידות במצה שבתודה
ר\"ל ב' חלקים של מיני מצה שבתודה. וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "נמצא
נמצאו שהיה נצרך למצה בנזירות י' וכו':"
+ ],
+ [
+ "עשרה קבים ירושלמיות שהן ששה עשרונות ועדוין
ר\"ל י' קבין ירושלמיות. היו ו' עשרונות. ועוד נוסף עליהן עוד ב' שלישי עשרון. דהרי לתודה היה לכל מין ג' עשרונות ושליש עשרון. נמצאו ב' מינין שבתודה הן ו' עשרונים וב' שלישים. והיינו ועדויין דקאמר:"
+ ],
+ [
+ "ומכולן
ר\"ל מכל מין מד' מינין שבתודה וב' שבנזיר:"
+ ],
+ [
+ "היה נוטל
הכהן:"
+ ],
+ [
+ "שלא יטול פרוס
ר\"ל שבור. רק חלה שלימה יטול. ודוקא בנשבר אחר זריקה תורם מהשלם על הפרוס. אבל בנשבר קודם שחיטה נפסלה איתה החלה. ובנשבר בין שחיטה לזריקה. כל החלות פסולות:"
+ ],
+ [
+ "שיהו כל הקרבנות שוין
שיהיה מניינם שוה. י' בכל מין. וגם מדת כל לחם בכל מין שוה לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "ושלא יטול מקרבן לחברו
שלא יטול ממין זה ב' וממין האחר ולא כלום:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את התודה בפנים
בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "ולחמה חוץ לחומה
היה חוץ לחומת ירושלים [ערוך ערך בית פאגי ורש\"י הכא וכן מוכח בירושלמי ספ\"ו דיומא. דרבי יוחנן דקאמר בש\"ס דידן פסחים דס\"ג בית פאגי קאמר התם בפירוש חוץ לחומת ירושלים]. ולרמב\"ם ר\"ל שהיה הלחם חוץ לחומה החיצונה של הר הבית [וכן פירש רש\"י בפסחים (דס\"ג ב'). ולשון בית פאגי דנקט הש\"ס. בין למר או למר הוא דבר חצוני לדבר ומקיפו. כמו חמור ובית פאגיה [ב\"מ ד\"ט א']. דהיינו הרצועה שסביב לראשו שהאוחז בו מושך החמור כולו. כמו כן החומה החיצונה. המחזיק בה יש ברשותו העיר המוקף כולו. אב\"י לולא מסתפינא נ\"ל דמלת פאגי נגזר מלשון יון. שנקרא אכילה פאגיין. ולפ\"ז שפיר נקרא חומת בית פאגי. שלפנים ממנו אוכלי קדשים]:"
+ ],
+ [
+ "לא קדש הלחם
דכל שלא קרמו כולן לא מקריין עדיין לחם שלם ולא קדשו אפילו אותן שקרמו כבר:"
+ ],
+ [
+ "שחטה
ע\"מ לאכלה או להקטיר אמוריה חוץ וכו':"
+ ],
+ [
+ "קדש הלחם
ונתפגלו או נפסלו עם הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "לא קדש הלחם
דפסולו קודם שחיטה הוא:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר קדש
מיירי דמומו הוא דוק שבעין. וס\"ל לר\"א דכיון דכשר לכתחילה בעופות. להכי בבהמה אם עלה לא ירד. ומה\"ט תופס את הלחם שיקדש עמו. אבל בשחטה ונמצאת טריפה מודה. דהרי טריפה וודאי אם עלה ירד:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים לא קדש
דכיון דעכ\"פ לכתחילה לא יעלה למזבח להכי אינו מקדש ללחם אע\"ג דהקרבן עצמו לכ\"ע נתפגל:"
+ ],
+ [
+ "וכן איל המלואים
שהביאו כשחינכו המשכן. דכקרבן יחיד חשיב. וה\"ה באיל נזיר שמביאין לחם עמו:"
+ ],
+ [
+ "נסכים שקדשו בכלי
ר\"ל שנתקדשו בשעת שחיטה בכלי. דתרתי בעינן שחיטת הזבח. ושיתקדשו בכלי שרת בשעת שחיטת הזבח. אז מתקדשין שיאסר לשנותן לקרבן אחר מיהו שיפסלו בלינה סגי בשקידשו בכלי לבד:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא הזבח פסול
בנפסל בשחיטה לא קידשו ולא נפסלו הנסכים. רק מיירי שנפסל הזבח מקבלה ואילך. [ומה\"ט נקט ונמצא הזבח פסול ולא קאמר ונמצא הקרבן פסול. אלא לאורויי שכשכבר היה זבוח מיירי]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם זבח אחר
שאין עמו נסכים עדיין:"
+ ],
+ [
+ "יקרבו עמו
בנסכי קרבן צבור מיירי. דלב ב\"ד מתנה עליהן שכשלא יצטרכו לזבח זה. יהיו לזבח אחר. ודוקא בהיה הזבח השני כבר זבוח בשעה שנפסל קרבן הראשון. דאל\"כ. או בקרבן יחיד. אז אפילו היה זבוח השני בשעה שנפסל קרבן הראשון. נפסלו הנסכים עם הקרבן הראשון. דגזרינן שיאמרו נסכים שהפרישן לזבח זה כשרים לזבח אחר אפילו בלא תנאי ובלא נפסל הקרבן הראשון. אבל כשהיה הזבח הב' כבר זבוח בשעה שנפסל הא'. הו\"ל כאילו הובאו להזבח הב'. מיהו בלא נתקדשו הנסכים בכלי. יכול להביא הקרבן היום והנסכים לאחר כמה ימים. בין בקרבן יחיד או *) צבור:"
+ ],
+ [
+ "ולד תודה ותמורתה
תמורת תודה:"
+ ],
+ [
+ "אינן טעונים לחם
ר\"ל בין שנמצאת שוב הראשונה אחר הקרבת שנייה. שא\"צ תו להראשונה. או שנמצאת ראשונה קודם הקרבה שנייה שא\"צ תו לשנייה. אותה שא\"צ לה א\"צ לחם:"
+ ],
+ [
+ "ולא חליפתה
היינו תודה שנתכפר בחבירתה. וא\"צ לזו:"
+ ],
+ [
+ "ולא תמורתה
שאמר הר\"ז תמורת זו:"
+ ],
+ [
+ "יביא היא ולחמה מן החולין
ולא מדמי מעשר שני. דכל דבר שבחובה צריך שיביא מחולין:"
+ ],
+ [
+ "יביא לחמה מן החולין
דלחם נגרר אחר תודה. ומדנדר תודה מחולין נתחייב מיד ג\"כ בלחמה מחולין. ולא מהני ליה מה דקאמר אח\"כ שיהיה לחמה ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "יביא
כמו שאמר. ומכ\"ש דרשאי להביא שניהן מחולין:"
+ ],
+ [
+ "ולא יביא
הלחמי תודה:"
+ ],
+ [
+ "אלא ממעות מעשר שני
דלחם דומיא דשלמים בעינן. שאי אפשר שיבואו ממעשר שני עצמו. אף לחם כן:"
+ ],
+ [
+ "מה הפסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין
דפסח מצרים וודאי הקריבוהו מחולין. מדלא היה להן עדיין מעשר שני שאינו נוהג רק בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "הואיל והם באים חובה
מדקאמר הרי עלי. אף דבלא נדרו לא היה חייב:"
+ ],
+ [
+ "לא יבואו אלא מן החולין
וכ\"ש בנתחייב עולה וחטאת. דעולה כולה כליל. והרי במעשר שני כתיב ואכלת ושמחת. וחטאת נמי בהדיא כתיב ביה את פר החטאת אשר לו. משלו. ובאשם נמי כתיב אשר לו. משלו [כתוס' פ\"ג א' ד\"ה מה אשם]:"
+ ],
+ [
+ "והנסכים בכל מקום לא יבואו אלא מן החולין
להכי נקט בכל מקום. דבתודה ושלמים. אם אמר הרי עלי להביאן ממעשר. רשאי. משא\"כ בנסכים. אפילו אמר כך. יביאן מחולין. וטעמא משום דאינן בני אכילה כלל. וה\"ה עולה מה\"ט:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מן החדש ומן הישן
רק במנחות מיירי דשייך בהו תבואה חדשה. ותו דאי בזבחים. הרי בכור ומעשר אין באין מח\"ל [כספ\"ג דתמורה] ומיירי שלא הוכשרו החטים דאל\"כ הרי נטמאו עכ\"פ מאויר ח\"ל [כשבת ט\"ו ב']. ואע\"ג דטל לא מעצר [כתענית ד\"ג ב']. והרי טל מכשיר [כמכשירין פ\"ו מ\"ד]. י\"ל דכיון דרוצה להקריבו למנחה לא ניחא ליה שירד עליו הטל. וכל כה\"ג אינו מכשיר מדכתיב כי יותן חסר וי\"ו. היינו כי יותן דומיא דכי יתן דניח\"ל [ב\"מ כ\"ב ב']. מיהו כל זה לב\"ש [מכשירין פ\"א מ\"ג] דס\"ל דגם מחובר מוכשר. אבל קיי\"ל כב\"ה התם דאין הכשר במחובר ולפ\"ז משכח\"ל שתתנגב קודם שתלשו:"
+ ],
+ [
+ "וכולן אינן באים אלא מן המובחר
ארישא קאי. אבל עומר וב' לחם. אי אפשר שיקרבו רק מהקרוב לירושלים אפילו גרוע [כפרק י']:"
+ ],
+ [
+ "מכמס ומזוניחה אלפא לסולת
סולת של אותו מחוזה היה ראשון ומובחר מכל סלתות אחרות. כאלף זו שהיא ראשונה לאותיות:"
+ ],
+ [
+ "שנייה להם
במדריגה המובחר:"
+ ],
+ [
+ "חפריים בבקעה
ב' חפריים הוו. אחד בהר ואחד בבקעה. ואותה שבבקעה היתה מושבחת:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין
שום מנחה:"
+ ],
+ [
+ "לא מבית הזבלים
ארץ כחושה שצריך לזבלה. דאפשר שלא נזבלה כראוי. א\"נ משום דהזבל. מפסיד טעם הפרי:"
+ ],
+ [
+ "ולא מבית השלחים
ארץ יבישה וצמיאה. דמתוך כך פירותיה כחושים:"
+ ],
+ [
+ "ולא מבית האילן
תבואה שבין האילנות. שהאילנות יונקים הרבה מהקרקע ומכחישין הזרעים:"
+ ],
+ [
+ "נרה
חורש השדה כדי שלא יעלו צמחים ויכחישו כחה:"
+ ],
+ [
+ "ובשניה זורעה קודם לפסח שבעים יום והיא עושה סולת מרובה
דמקודם לפסח כבר יש לארץ כח לזרוע עליה. ובש\"ס מסיק דה\"ק שנה ראשונה חורש כולה וזורע רק חציה. ובשנייה חורש כולה וזורע רק חצי השני. וכן בכל שנה ושנה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד הוא בודק
את הקמח. אם מנופה יפה:"
+ ],
+ [
+ "עלה בה אבק
קמח דק וגרוע:"
+ ],
+ [
+ "עד שיניפנה
להעביר האבק הדק:"
+ ],
+ [
+ "ואם התליעה
רוב החטה. או רוב הקמח:"
+ ],
+ [
+ "תקועה אלפא לשמן
שמן שלה הוא היותר מובחר:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממה שנזרע ביניהם
ר\"ל לא מן זיתים שנזרע ביניהם. שהזרעים הכחישו הקרקע:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין אנפיקנון
הוא שמן שבא מזיתים שלא נתבשלו שליש בישולן באילן. והשמן זה מר מאד:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים
ר\"ל לא מן זיתים שנפלו מאילן. שאין מוציאין שמנן אא\"כ נשרו במים תחילה. והמים מקלקלין השמן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן הכבושים
בחומץ:"
+ ],
+ [
+ "ובהן שלשה שלשה שמנים
ר\"ל ג\"פ בשנה מלקטין הזיתים. ובכל פעם יש ג' מיני שמנים. [ואילה\"ק א\"כ האיך יתחייבו זיתים בפיאה. דהרי כל שאין לקיטתו כאחד פטור מפיאה [פיאה פ\"א מ\"ד]. והרי בהדיא תנן דזיתים חייבים בפיאה. נ\"ל דהיינו רק בפירות שאין מתבשלין כאחד. אבל זיתים מתבשלין כאחד. רק מניחין אותן באילן להשביח יותר]:"
+ ],
+ [
+ "הזית הראשון
ר\"ל הזיתים שמלקט פעם ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "מגרגרו בראש הזית
ר\"ל לוקט בראש האילן א' א' מאותן שנתבשלו שם כבר יפה [ובש\"ס קאמר מגלגלו תנן. ר\"ל שאינו מלקטן עד שנתרככו יפה יפה בבישול החמה. כמו ביצה מגולגלת. דר\"ל צלויה]:"
+ ],
+ [
+ "וכותש
כותש אותן הזיתים במכתשת:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוך הסל
והשמן מסתנן ונוזל להכלי שתחת הסל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר סביבות הסל
שנותן הזיתים הנכתשין תוך הסל על דפנותיו ולא בשולי הסל כדי שירחק מקום זיבת השמן דרך דופני הסל ושוליו ויסתנן ויזדקק יפה:"
+ ],
+ [
+ "זה ראשון
ר\"ל הוא היותר מובחר:"
+ ],
+ [
+ "טען בקורה
ר\"ל אח\"כ הניח קורה על אותן זיתים הכתושין:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר באבנים
אחת. אחת. שעי\"ז אין נכבשין בחוזק בפעם אחד. משא\"כ קורה מכבדת ביותר בפ\"א. וכובשת השמן והשמרים ביחד:"
+ ],
+ [
+ "חזר וטחן
הזיתים שרק נכתשו תחילה. השתא טוחנן יותר דק ברחיים:"
+ ],
+ [
+ "וטען
הקורה עליהן להוציא יתר שמנן:"
+ ],
+ [
+ "הזית השני
שלוקט בפעם ב':"
+ ],
+ [
+ "מגרגרו בראש הגג
אילני זית שלהן היו נטועים סמוך לכתלי הבית. והן גדלים עד ממעל לגגותיהן. ולהכי בפעם ב' מלקט אותן זיתים שסמוכין להגג. ר\"ל באמצע האילן. שהן מתבשלין יותר מאוחר מאותן שבראשי האילנות:"
+ ],
+ [
+ "הזית השלישי
שמלקט פעם שלישית:"
+ ],
+ [
+ "עוטנו
ר\"ל מניחו במעטן. והוא כלי שמניחין בו הזיתים כדי שיתחממו ויתרככו. דמשום שלא נתבשלו יפה עד בשלהי הקיץ. כבר נחלש כח החמה מלרככם:"
+ ],
+ [
+ "בתוך הבית עד שילקה
שיתחילו להתרכך ולהתרקב:"
+ ],
+ [
+ "ומעלהו ומנגבו בראש הגג
מהמוהל והזיע שעליהן שמסריח את השמן:"
+ ],
+ [
+ "השני שבראשון והראשון שבשני שוין
לא שוין ממש. דהרי ב' שבראשון כשר רק למנחות. וא' שבשני כשר גם למנורה. אלא ר\"ל שוין למנחות. אע\"ג שגם למנחות צריך שיביא היותר מובחר. למנחות שניהן נקראין מובחרין:"
+ ],
+ [
+ "המנחות שהן לאכילה
נ\"ל דר\"ל לאכילת המזבח. דכתיב בי' ריח ניחוח מדמקריבין ממנו הקומץ. דאי לאכילת כהנים קאמר מה ק\"ו איכא. והרי וודאי לגבוה צריך מובחר טפי. ותו הרי מנחת נסכים ומנחת כהנים וכדומה לא היה בהן אכילת כהנים כלל:"
+ ],
+ [
+ "קרותים והטולים
שם מקומות:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין ולא ממה שנזרע ביניהן
מגפנים שהיה זרוע ביניהן שהכחישו הקרקע:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין אליוסטן
מתוק. שתלו ענבים תלושין בשמש ונתמתקו. שמש בלשון יון יוסטון:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין ישן
שעבר עליו שנה. וחלף אדמימותו:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין לא מתוק
שכל יין מתוק מחמת עצמו אין בו חוזק. וי\"א דר\"ל יין שלא עברו מ' יום משנעצרו הענבים דאז עדיין הוא מתוק ולא חזק:"
+ ],
+ [
+ "ולא מעושן
שנתעשנו הענבים כדי שיתמתקו. וי\"א שנתעשן החבית בגפרית. רק צריך שיהיה חזק מצד עצמו:"
+ ],
+ [
+ "ולא מבושל
באש:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין מן הדליות
גפנים המודלות ע\"ג כלונסות:"
+ ],
+ [
+ "אלא מן הרוגליות
גפנים ששוכבים ע\"ג קרקע בין רגלי בני אדם. שהן מובחרים ביותר. מדקרוב גידולן לארץ:"
+ ],
+ [
+ "ומן הכרמים העבודים
שחפרו סביבם ב' פעמים בשנה:"
+ ],
+ [
+ "לא היו כונסים אותו
את היין:"
+ ],
+ [
+ "בחצבים גדולים
שבכלים גדולים נפגם טעם היין כשמסתפק ממנו:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא ריחו נודף
שע\"י שיהיה מקום פנוי מפסיק בין היין למגופה. יתכנס באותו רווח ההבל שיעלה מהיין. ויפסיק אותו הבל בין היין לאויר שבחוץ להכלי. ולא יתערב בריחו שום ריח אחר שבחוץ כשיפתח המגופה:"
+ ],
+ [
+ "לא מפיה
מפי החבית:"
+ ],
+ [
+ "מפני הקמחין
הוא כמין קמח שצף על היין:"
+ ],
+ [
+ "אלא מביא משלישה ומאמצעה
ר\"ל נוקב החבית באמצע שליש האמצעי של החבית. ולשם תוחב הברזא:"
+ ],
+ [
+ "הגזבר יושב והקנה בידו
כך היה דרכם שהגזבר היה תמיד בידו קנה המטה. לסימן שררותו:"
+ ],
+ [
+ "זרק את הגיד
ר\"ל כשרואה הגזבר שכבר בא בקלוח היין שזורק כמין גיד של שמרים:"
+ ],
+ [
+ "והקיש בקנה
לסימן שיסתמו החבית. אבל לא אמר כן בפירוש. משום שהדיבור קשה לריח היין. לכן עשו זה לגדר. שלא ידבר כלל אפילו מלה א'. וכמו שהביאו מנחות ונסכים ממקום ידוע. כמו כן הביאו הקרבנות ממקום המובחר. דהיינו אילים ממואב. כבשים מחברון. עגלים משרון. גוזלות מהר המלך. מיהו תנא לא נקט להו. דרק באלו מדהיו גדולי קרקע. היו מדקדקים מאוד במקומות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שתי מדות של יבש היו במקדש
ר\"ל ב' מיני מדות היו שם. דאל\"כ הרי כל הכלים היה להם שניים ושלישים. ואלו ב' מיני המדות שזכר התנא. היו מחזיקות כשהן מחוקות. כמדתן [כדמוכח בש\"ס ד\"צ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר עשרון עשרון
ר\"ל ב' מיני מדות עשרון היו במקדש. א' מחזיק עשרון כשהכלי גדוש. ואחד היה מחזיק עשרון כשהכלי מחוק. בגדוש היה מודד לכל המנחות. מפני שכך נראה יפה ומהודר. ובמחוק היה מודד לחביתי כה\"ג. מפני שיחזור לחלקו לב' חצאי עשרון. ואם היה גדוש. יתפזר ממנו לארץ כשישוב לחלקו. והא דב' מיני מדות היו במקדש. מקרא יליף לה:"
+ ],
+ [
+ "עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשל שלשה לפר
ר\"ל פר שהצריכה תורה למנחתו ג' עשרונים. לא מדד במדה אחת שמחזקת ג' עשרונים. ונ\"ל דהיינו טעמא משום הגודשין כלקמן משנה ה' ומה\"ט ל\"ק מ\"ש הכא שהיה מודד כל עשרון בפ\"ע. ולקמן סוף מ\"ב לא היה מודד בלוג ובחצי לוג. אלא משום דהתם בלח לא היה גודש. עוי\"ל הכא הזכירה תורה מנין העשרונים להכי צריך שיהיו יחידיים. אבל בלח הזכירה תורה שם כולל חצי הין שלישית רביעית ההין. מחציתה בבוקר וגו' ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אלא מודדן עשרונות
כל עשרון עשרון לבד:"
+ ],
+ [
+ "מחצה בבקר ומחצה בין הערבים
הכה\"ג מביא משלו עשרון שלם בכל יום. והוא כשיעור מ\"ג ביצה וחומש. והוא שיעור חלה. וחוצין אותו במקדש. במדת חצי עשרון שיש שם. ועושין מכל חצי עשרון ו' חלות. ובולל הסולת בקצת מרביעית שמן שלוקח לכל חלה. וחולט אחר כך רותחין על הסולת. ולש כל חלה לבדה. ואופה כל הי\"ב חלות יחד בבוקר. ואח\"כ מטגן כל חלה בקצת מרביעית השמן שנשאר מלישת כל חלה. ואחר כך מחלק כל חלה לב'. ופותת י\"ב חצאי החלות ומקריבן בבוקר. וי\"ב חצאין האחרים פותתן ומקריבן בערב [רמב\"ם פי\"ג מקרבנות]. ולראב\"ד שם מקריב ששה חלות בבוקר וששה חלות בערב [כלעיל פ\"ד ל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שנתות
סימנים. ע\"י מסמרות או פגימות:"
+ ],
+ [
+ "עד כאן לפר
חצי הין שמן. וחצי הין יין:"
+ ],
+ [
+ "עד כאן לאיל
שלישית ההין ליין וכן לשמן:"
+ ],
+ [
+ "עד כאן לכבש
רביעית ההין לזה וכן לזה. והא דלא פליג נמי בלוג שיהיה בו שנתות לחצי ולרביעית הלוג. ה\"ט. משום שהלוג כלי קטן. ואי אפשר להציץ בו יפה אחר השנתות שבו. א\"נ משום דחצי לוג ורביעית הלוג אינן מפורשין בתורה. להכי ראוי לעשות למדתן מדה מיוחדת. כדי לחזק הקבלה [כתענית די\"ז ב' וכתובות דנ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "וכי מה היה ההין משמש
ר\"ל והרי לא הוצרכו אליו כלל. שלא היה שום דבר במקדש נמדד בו. רק לשמן המשחה שעשה משרע\"ה. ואחר כך נגנז מדלא הוצרכו לו עוד:"
+ ],
+ [
+ "אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שבה היה מודד למנחת כהן גדול
הן חביתין הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לוג ומחצה בבקר
ר\"ל לו' חלות שמקריבין אז. דהיינו רביעית הלוג לכל חלה:"
+ ],
+ [
+ "רביעית
ר\"ל רביעית הלוג. דהשתא מפרש תנא כל הנך ז' מדות דחשיב בריש משנה ב'. למה היו צריכים. רק דחשיב להו ממטה למעלה:"
+ ],
+ [
+ "רביעית מים למצורע
כדכתיב ושחט הצפור האחת על מים החיים. והיה צריך לזה רביעית מים. ואע\"ג שא\"צ שיתטהר בהצפרים במקדש [כתוספתא נגעים פ\"ח]. אפ\"ה כך רגילין לעשות כל טהרתו במקדש:"
+ ],
+ [
+ "ורביעית שמן לנזיר
לכל החלות והרקיקין שמביא. מיהו לב' דברים אלו לא היה צריך לקדש הרביעית. דמצורע הרי אסור לכנס למקדש. וכל מעשיו היו בחוץ לשער נקנור ולא בעזרה. והנזיר לחמיו אינן מתקדשין בכלי רק בשחיטת האיל. ואפ\"ה קדשו כלי מדת הרביעית. מדהוצרכו לו גם ליקח רביעית לכל חלה וחלה של חביתי כוה\"ג. ולא הוזכר דבר זה במשנה. דרבי שכחו. והזכירו ר' חייא אחר שסידר ר' כבר המשנה. וכבר היתה שגורה כך בפי תלמידי רבי:"
+ ],
+ [
+ "חצי לוג מים לסוטה
למחיקת המגילה:"
+ ],
+ [
+ "וחצי לוג שמן לתודה
לכל ג' מיני מצה שמביא. לוקח חצי לוג שמן. דכך הלכה למשה מסיני. דהיינו רביעית שמן לרבוכה. ושמינית להחלות. ושמינית הנשאר להרקיקין. החלות בוללן בו. והרקיקין מושחן בו [מנחות ע\"ד ב']. מיהו גם לב' דברים אלו לא היה צריך לקדש חצי הלוג. דסוטה מימיה כבר נתקדשו בהכיור. וא\"צ תו לקדשן בהכלי. ואף שגם כל דבר שנתקדש כבר בכלי שרת. אסור לשומו שוב בכלי חול. היינו בדבר הקרב למזבח. ומשום גנאי. אבל מי סוטה מותר לתנן בכלי חול. וכמו כן לחצי לוג של לחמי תודה נמי א\"צ לקדש מדת חצי הלוג. דלחמין אין מתקדשין רק בשחיטת התודה. ואפ\"ה קדשו מדת החצי לוג. מדהוצרכו לו גם למדוד השמן חצי לוג לכל נר ונר שבמנורה. וגם זה שכח רבי להזכיר במשנה. והזכירו בנו רבי שמעון אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "ובלוג היה מודד לכל המנחות
והא דלא חשיב נמי לוג שמן שלמתן בהונות של מצורע. י\"ל דלתוך כף הכהן היה יצקו [כנגעים פי\"ד מ\"י]. לא היה צריך לקדשו בכלי:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מנחה של ששים עשרון
להכי נקט ס' עשרון. דביותר. אין נבלל בכלי אחד [כפי\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אין לה אלא לוגה
ולא קיי\"ל בהא כראב\"י [ואילה\"ק הרי משנת ראב\"י קב ונקי [כיבמות דל\"ז]. ואי\"ל דנגד רבים לית הלכתא כוותיה [כר\"ן שבועות דש\"ט ב']. ליתא דהרי ביבמות [ד\"ס ע\"א] מוכח דגם נגד רבים קיי\"ל כוותיה. ונ\"ל דהכא ה\"ט משום דלא מסתבר כוותיה. וכל כי האי גוונא לא קיי\"ל כוותיה [כרא\"ש בפירושו לנדרים דכ\"ג ב'. וכן כתב בפסקיו שם ריש פרק ה']. וכן כתבו התוס' [בכורות דכ\"ג ב']. וכ\"כ ברא\"ש הלכות קטנות [דס\"ד כ']. מיהו ע\"כ צ\"ל שאין זה מכלל הק\"ב דברים שהלכה כמותו במשנה וברייתא [כרא\"ש עירובין פ\"ד סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "ששה לפר
השתא מפרש תנא חצי ההין ושלישית ההין ורביעית הין דתנא לעיל ריש משנה ב'. וקאמר הכא דחצי ההין היה מחזיק ו' לוגי שמן שנצרכו לכל ג' העשרונים של פר:"
+ ],
+ [
+ "מחצי לוג לכל נר
שזהו השיעור שתדליק הנר עם פתילה בינונית. מיהו בלילי חורף הארוכים לקחו פתילה דקה. ובלילי קיץ הקצרים עשוה עבה:"
+ ],
+ [
+ "מערבין נסכי אילים בנסכי פרים
מתני' מיירי ביינן של נסכים. ושכבר הוקטר סלתן ושמנן של זה וזה. או שכבר נתערבו סלתן ושמנן של זב\"ז. אז מותר לערב לכתחילה גם יינן. משום דנסכיהן שוה לפי ערך. דהרי בפר היה ג' עשרון סולת. וששה לוגי יין. ובאיל ב' עשרון סולת וד' לוגי היין. דהו\"ל בשניהן ב' לוגי יין לעשרון. אבל הסולת והשמן של מנחות. אף שנבללו כבר כל אחד לעצמה. אסור לכתחילה לערבם יחד. דכתיב והקריבו צריך שיקריב כל קרבן לעצמו:"
+ ],
+ [
+ "נסכי כבשים בנסכי כבשים
ששניהן נסכיו יין ג' לוגין לעשרון. וקמ\"ל משום דיוקא דסיפא דאע\"ג דכבשים עם כבשים שוין לגמרי. אפ\"ה אם לא נתערב כבר סלתן ושמנן. אסור לערב יינן:"
+ ],
+ [
+ "של יום בשל אמש
דאפשר שיהיה לו נסכים של אמש. מדקיי\"ל אדם מקריב קרבנו היום. ונסכיו לאחר זמן:"
+ ],
+ [
+ "בנסכי פרים ואילים
דמדאין נסכי כבשים שוין לנסכי פרים. להכי אפילו נתערבו כבר סלתן. ושמנן. אפ\"ה אין מערבין יינן. דמדאינן שוין גזרינן שיערב גם סלתן ושמנן של פרים וכבשים. מיהו בהוקטרו כבר סלתן ושמנן. אז גם בפרים וכבשים מערבין יינן לכתחילה. דבהוקטרו תו ליכא למגזר כלל [ועי' רכ\"מ פ\"י מתמידין וברלח\"מ שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו
שבלל תחילה כל סולת כל מנחה עם שמנה. ואחר כך נתערבו יחד. אפילו של פרים בשל כבשים [כרבנן פ\"ג מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא בלל
שקודם שבלל כל אחד לבדה. נתערבו סלתן ושמנן:"
+ ],
+ [
+ "פסול
כל התערובות. דשל כבש חסירה שמן. ושל איל יתירה שמן:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שמנחתו כפולה
מדמביא עמו ב' עשרונים סולת:"
+ ],
+ [
+ "לא היו נסכיו כפולין
דאין לו רק ג' לוגין שמן וג' לוגין יין:"
+ ],
+ [
+ "היו נגדשות
אי כרבנן לעיל [מ\"א]. הרי כולן מחוקות היו. אלא על כרחך דר\"מ היא. ומאי כל. הרי גם לדידי' רק חד גדוש היה [כסימן ב']. על כרחך ה\"ק כל המדידות שבמקדש למנחות היו גדושות. וכר\"מ אתי:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל כהן גדול
היינו חביתין וכלעיל סי' ב':"
+ ],
+ [
+ "שהיה גודשה לתוכה
ר\"ל שכשהיא מחוקה היה מחזיק כשאר עשרון גדוש:"
+ ],
+ [
+ "מדות הלח בירוציהן
כמו פרוציהן. ור\"ל מה שפורץ ונופל לחוץ המותר מן הגודש. זהו נקרא בירוץ. דבלח נמי איכא גודש [כך פירש רש\"י וערוך. ולר\"ב תמוה שכתב דבירוץ היינו גודש. א\"כ ק' למה שני תנא בלישניה. ותו דא\"כ סותר לדבריו ברישא דקאמר דמדות שבמקדש נגדשות. דמשמע אף ביבש הגודש קודש]:"
+ ],
+ [
+ "קדש
דס\"ל דכלי לח נמשח בשמן המשחה בפנים ובחוץ. הלכך מה שיצא לחוץ. נתקדש בדופנות הכלי. והלכך אם יש שם זבח אחר. יקרבו הברוצין עמו במנחה הצריכים לו. או יקייצו בברוצים המזבח. או יפסלום בלינה:"
+ ],
+ [
+ "ומדות היבש בירוציהן חול
מדלא נמשחה רק בפנים. הלכך מה שלא נגע רק בדופנתיה בחוץ. לא קדש:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מדות הלח קדש
דס\"ל דנמשח בפנים ובחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ומדות היבש חול
דס\"ל דלא נמשח כלל. ואפ\"ה קדש מה שמודדין בו בקדושת פה. ולהכי רק מה דצריך מקדש בפה. ולא מה שנופל מהגודש. שא\"צ לו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לא משום זה
דס\"ל דשניהן נמשחו רק מבפנים ולא מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהלח נעכר
ה\"ג נעקר ור\"ל שבלח הגודש שנכנס לתוך הכלי. חוזר ונעקר ויוצא לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והיבש אינו
והרי לא היה הגודש בתוך הכלי. ואם כן לא נתקדש כשנופל לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והפסח והחטאת
אפילו חטאת צבור:"
+ ],
+ [
+ "טעונים נסכים
מדאין בא על חטא. [ואע\"ג דחטא בלה\"ר [בערכין די\"ד ב']. כבר סבל ענשו כשנתנגע. ומחלו לו עוונו. דהרי חזר ונתרפא]. משא\"כ נזיר חוטא הוא שציער עצמו מהיין [כנזיר די\"ט א']. לפיכך אין בחטאתו נסכים. ותנא ושייר. דגם עופות ומנחות אף שנקראו קרבן א\"צ נסכים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הפר הבא על כל המצות
זהו פר העלם דבר של צבור [עי' זבחים פ\"ד סי' כ\"ה]. וג' מזקני סנהדרין סומכין עליו:"
+ ],
+ [
+ "ושעיר המשתלח
לעזאזל ביו\"כ. כה\"ג סומך עליו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אף שעירי ע\"ז
בהורו הסנהדרין בטעות בעבודה אחד לע\"ז שמותרת. שמביא כל שבט פר לעולה ושעיר לחטאת. סומכין עליו ב\"ד כלעיל [ועי' זבחים פ\"ד סי' כ\"ו]. והאי אף דקאמר ר\"ש לא קאי אשעיר משתלח. דביה פליג ר\"ש וס\"ל דעכ\"פ ישראל המתכפרים בו א\"צ סמיכה. רק אפר העלם דרישא קאמר אף [עש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה
חוץ מעופות:"
+ ],
+ [
+ "והיורש
שכשהקדיש אביו עולה או שלמים ומת. מביאו בנו:"
+ ],
+ [
+ "סומך ומביא נסכים וממיר
לקרבן שירש. דדינו כאביו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחרש שוטה וקטן
מדאין בהן דעת:"
+ ],
+ [
+ "סומא
מדאשכחן סמיכה בפר העלם ע\"י הסנהדרין שלא היה בהן סומא. ה\"נ בשאר קרבנות:"
+ ],
+ [
+ "ונכרי
דכתיב בסמיכה דבר אל בני ישראל:"
+ ],
+ [
+ "והעבד
נ\"ל דקמ\"ל דאף דידו כיד רבו [כעירובין פ\"ז מ\"ו]. עכ\"פ הכא דכתיב ידו הו\"ל חובת הגוף. ואין העבד כגופו ממש לענין חובת הגוף:"
+ ],
+ [
+ "והשליח
אף דעדיף מעבד שהוא בר מצוות. ושלוחו של אדם כמותו. הכא בחובת הגוף שאני:"
+ ],
+ [
+ "והאשה
אע\"ג דאשתו כגופו ממש. ואף בקרבן שלה. אפ\"ה בני ישראל כתיב. ולא בנות. ועוד הרי חובת הגוף הוא:"
+ ],
+ [
+ "וסמיכה שירי מצוה
שאינה מעכבת. מיהו לא נתכפר יפה:"
+ ],
+ [
+ "ובמקום שסומכין שוחטין
דבסמך חוץ לעזרה. חוזר וסומך בפנים. משום דתיכף וכו' [ול\"מ נ\"ל דקו' הש\"ס מה קאמר ר\"ל מדקאמר תיכף. פשיטא דבמקום וכו'. שלא ישהה. ומשני דה\"ק שתיכף וכו'. ונ\"מ כשלא ירחיק כ\"ב אמה שרי [ועתוס' סוטה ל\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "שאחד מניף לכל החברים
דהרבה שהתנדבו קרבן אחד. אחד מניף בעד כולן:"
+ ],
+ [
+ "ואין אחד סומך לכל החברים
רק כולן סומכין זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "שהתנופה נוהגת בקרבנות היחיד
כבחזה ושוק ואימורין של שלמים:"
+ ],
+ [
+ "בחיים ובשחוטין
כבשי עצרת שמניפן חיים וגם אחר שחיטתן:"
+ ],
+ [
+ "בדבר שיש בו רוח חיים
קרבן בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ובדבר שאין בו רוח חיים
כלחמי תודה ונזיר ועומר ומנחת סוטה:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין כן בסמיכה
דאף דאשכחן סמיכה בשחוטין. שהכה\"ג סומך על האברים קודם שיקטירום במזבח [כתמיד פ\"ז מ\"ג]. התם רק ליקרא דכה\"ג קעבדינן שיהיה נראה כאילו הקריב הוא הכל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בשבת משלש סאין
ר\"ל העומר עשירית האיפה קמח שעורים שמקריבין בט\"ז בניסן להתיר התבואה החדשה. ודינו ככל קרבן צבור שזמנו קבוע דדחי שבת וטומאה. להכי קאמר הכא דכשחל בשבת לא יקצרו רק כדי ג' סאין קמח:"
+ ],
+ [
+ "ובחול מחמש
ר\"ל ואם חל בחול יקצרו בכדי ה' סאין קמח. דס\"ל דעשרון מובחר לא נפק רק מה' סאין. מיהו ע\"י טרחא יוכל להוציאו גם מג' סאין. ולהכי בשבת מוטב שירבה במלאכה א'. דהיינו לרקד הרבה פעמים עד שיהיה מובחר. ואל ירבה במלאכות הרבה לקצור ולזרות ולטחון ולרקד ב' סאין יותר:"
+ ],
+ [
+ "משלש היה בא
כדי שלא להטריח הצבור העומדים שם בשעת קצירה. ועוד. כדי שיהיה להם פנאי לעשות כל המלאכות הנצרכות בו עד שעה שיהיה ראוי להקרבה. (ועוד כדי שלא להטריח הצבור המתכנסים שם). וגם כדי להתיר החדש מהר כשיקריבו העומר:"
+ ],
+ [
+ "ובקופה אחת
כמין סל היה. ורגילין היו להכניס בו תבן ושבלים כשהן קצרים [כשבת רפי\"ח]. ולהכי הכא בקצירת העומר מדהיה תבואה רכה. תמיד לא היה התבן שלה עדיין ארוך כל כך כדי לאגדו בחבילה. לכן לקחו תמיד קופות לעמר בהם השבלים. וקאמר הכא דבשבת לקחו רק קופה א' כדי למעט בהוצאה לר\"ה שלא לצורך:"
+ ],
+ [
+ "ובחול בשלשה
בג' בנ\"א כדי לפרסם שקצירת העומר בט\"ז בניסן למחרת יו\"ט ראשון של פסח. ולא למחרת שבת בראשית כבייתוסים. וכתב ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל דמכאן מוכח דבמילה בשבת מותר להיות חתוך ע\"י אחד ופריעה ע\"י אחר:"
+ ],
+ [
+ "ובשלש מגלות
בקופה ובמגל גרסינן שלש. לשון נקיבה. כדקאמר בסיפא מגל זו קופה זו. [אמנם יש לדקדק למה לא נקט תנא סידרא דרישא אדם מגל קופה. וכן בדין. דהרי בתחילה קוצר במגל ואח\"כ מכניס הנקצר בהקופה. וכלקמן בשאלה. שתחלה שואל מגל זו ואח\"כ קופה זו. ונ\"ל דה\"ט משום דגם לרבי חנינא בשבת צריך לפרסם שקצירת העומר דוחה שבת. ובחול. שא\"צ שבת בראשית. דלא כבייתוסים. ולכן בשבת נושא היחיד המגל בגלוי כדי שיראו הכל שהולך לקצור [כפי\"ט דשבת] משא\"כ בשנושאין בג' בנ\"א דהיינו בחול. א\"צ לישא המגל בגלוי לפרסם. דבכל בג' בנ\"א ממילא הדבר מפורסם [כביצה די\"ד ב']. לכן תנא דג' בנ\"א נושאין ג' קופות. ובתוך הקופות מונחים המגלות]:"
+ ],
+ [
+ "ובשלש מגלות
כדי שיקצרו כל הג' ביחד לפרסם שדוחה השבת. שלא כבייתוסים וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "מצות העומר לבוא מן הקרוב
ר\"ל ממקום שקרוב לירושלים. אי משום כדי שיהא רך ומלא. כדכתיב כרמל תקריב. או משום דאין מעבירין על המצות:"
+ ],
+ [
+ "לא ביכר הקרוב לירושלים
שלא נתבשלה שם תבואה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "מבקעת עין סוכר
שהיו רחוקים מירושלים. מדהחריבו הגייסות המחוז:"
+ ],
+ [
+ "ועושים אותו כריכות במחובר לקרקע
כרכו וקשרו ראשי השבלים יחד במחובר כשיעור שימלא כפו קוצר:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא נוח לקצור
ר\"ל כדי לקצרו מהר במוצאי יו\"ט מטעמים הנ\"ל [בסי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "וכל העיירות הסמוכות לשם
אותן שהיו תוך תחום שבת:"
+ ],
+ [
+ "מתכנסות לשם
בשעת קצירה:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא נקצר בעסק גדול
בקול המולה ובפרסום [כסי' ה']:"
+ ],
+ [
+ "כיון שחשכה
מוצאי יום א' של פסח:"
+ ],
+ [
+ "אומר להם
כל א' מהקוצרים אומר לכל העומדים:"
+ ],
+ [
+ "בא השמש
להודיע שמדקדק היטב לידע אם כבר הוא לילה שאינו מחלל יו\"ט. ואפ\"ה אינו חושש משום שבת מדנדחה הוא:"
+ ],
+ [
+ "מגל זו
האם אקצר במגל זו. שלא אשנה במלאכה לקצור בסכין וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "קופה זו
האכניס השבלים שאקצור לתוך קופה זו. בלי שום שנוי בעימור:"
+ ],
+ [
+ "שבת זו
האם אעשה כל המלאכות האלה בשבת זו:"
+ ],
+ [
+ "אקצור
האתחיל לקצור מיד:"
+ ],
+ [
+ "קצור
קצור משמע מיד. משא\"כ כשישיבוהו הן אין בו זריזות כל כך:"
+ ],
+ [
+ "שלשה פעמים על כל דבר ודבר
ג' פעמים שואל על כל דבר:"
+ ],
+ [
+ "אין קצירת העומר במוצאי יום טוב
ר\"ל במוצאי ט\"ו ניסן. רק במוצאי שבת הראשון שאחר יום א' של פסח. להכי כך שואל ומשיבין לו. כדי לפרסם שהכל מודים בדבר ושלא מדעתו לבד עושה וצדוקים ובייתוסים היו ב' כתות לאפיקורסים שבישראל שהכחישו בתורה שבעל פה. כל אחת באופן אחר [ועי' במאור עינים בפי\"ג מאמרי בינה]. והם היו אומרים דהא דכתיב בעומר ממחרת השבת יניפנו הכהן. היינו יום א' בשבוע. שהוא מחרתו של שבת בראשית. אבל אנו קבלנו ממשרע\"ה דהיינו ממחרת יוט\"ר של פסח:"
+ ],
+ [
+ "היו מהבהבין אותו באור
ר\"ל חרכו השבלים באור:"
+ ],
+ [
+ "כדי לקיים בו מצות קלי
כדכתיב בעומר. קלוי באש:"
+ ],
+ [
+ "בקנים ובקליחות חובטים אותו
ר\"ל קודם שיחריכו הגרעינים. חובטין אותן בקנים לחים ובקלחי כרוב כדי להוציא הגרעינין מהשבלים. אבל לר\"מ דס\"ל שבעודן בשבלים הבהבום באור. כבר נתייבשו הגרעינין. היו דשין במקלות אחר ההבהוב שלא יתמעכו הגרעינין:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יתמעך
ר\"ל להכי לא חבטום במקלות קשים. דעי\"ז היתה התבואה הלחה מתמעכה בחביטה:"
+ ],
+ [
+ "נתנוהו לאבוב
[ברעגנער] שיקלה יפה. משא\"כ לר\"מ:"
+ ],
+ [
+ "והרוח מנשבת בו
שיתיבש הזיע. מהגרעינין שהזיעו באבוב:"
+ ],
+ [
+ "נתנוהו ברחיים של גרוסות
שאינה טוחנת הגרעינין דק דק. כדי שלא יטחנו עמן הסובין שמקליפת הגרעינין:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מנופה משלש עשרה נפה
י\"ג פעמים נפוהו. וכל פעם בנפה יותר דקה מהנפה שקודם לה. [מיהו להכי לא נפוה מיד בתחלה בנפה היותר דקה. דע\"י רבוי הקמח הגס שבתחלה בהעומר. לא היה מתברר יפה הסולת מיד לצאת דרך נקבי הנפה. ועוד דבעוד הקמח הגס מעורב בהסולת. היה הקמח הגס ההוא סותם נקבי הנפה הדקין. ולא היה הסולת יוצא יפה. והא דנפוה דוקא בי\"ג נפה. לרש\"י הלממ\"ס היה. ואפשר עוד דכך שיערו חכמים. שבי\"ג נפה יצא כל הסולת שבג' סאין. עד שלכה\"פ יהיה עומר סולת בין שיהיו מגרעינים יפים או לא]:"
+ ],
+ [
+ "וחייב בחלה
דחיוב חלה משעת גלגול העיסה. ואז כבר נפדה והוא חולין:"
+ ],
+ [
+ "ופטור מן המעשרות
דחיוב מעשר חל בשעת מרוח ואז הקדש היה:"
+ ],
+ [
+ "ובמעשרות
דס\"ל דמתחלה לא נתנו מעות הקדש רק בעד העשרון שיצטרך. ונמצא שהשאר לא היה קדוש בשעת מרוח. ולא הוצרך לפדותו. [ואילה\"ק. א\"כ היה בתחלה חולין וקודש מעורבין. ואיך יהיה השאר מותר. הרי בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל\"ח א']. נ\"ל דמיירי דהתנה הגזבר בשעת קנייה שלא יהיה העשרון קודש עד שיפרישו. ועמ\"ש בפירושינו ת\"ל חגיגה פ\"ג סי' מ'. ובביצה ספ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לעשרון
ר\"ל אותו המתעסק בו. בא לו להעשרון שנפוהו. וכל המעשים שנזכרו במתניתין בבבא זו צריך שיהיה כשהאיר כבר היום של ט\"ז ניסן. רק א\"צ כהן. דרק מקמיצה ואילך מצות כהונה:"
+ ],
+ [
+ "ונתן שמנו ולבונתו
רצה לומר נתן מן הלוג שמן קצת למטה בהכלי. ונותן הקמח עליו. והלבונה הניח מן הצד בכלי:"
+ ],
+ [
+ "יצק
ר\"ל יצק מהשמן שבלוג גם על הסולת:"
+ ],
+ [
+ "ובלל
ואחר הבלילה חוזר ויוצק מהשמן על הסולת הבלול. שכל המנחות טעונות ג' מתנות שמן [כלעיל פ\"ג סי' ו']. רק שא\"צ התנא להזכיר יציקה זו. מדכבר נכלל במלת יצק:"
+ ],
+ [
+ "הניף והגיש
שהגיע הכלי עם המנחה לקרן דרומית מערבית של מזבח [כלעיל שם]:"
+ ],
+ [
+ "והקטיר
אבל מולח הקומץ קודם שמקטירו עם הלבונה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שלא ברצון חכמים
דהרי מדכבר הביאו הקמח לשוק מיד אחר ההקרבה. וודאי שקצרו התבואה וטחנוה מקודם. ואף דבקצירה י\"ל שקצרו בבית השלחין. אפ\"ה מדרבנן אסור גם שם דלמא בשעת קצירה יאכלו ממנה קודם הקרבת העומר ואעפ\"כ לא היה כת ביד הסנהדרין לכוף המון עם לעשות כתורה. ומוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין [כביצה ד\"ל ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ברצון חכמים היו עושים
דלא גזרינן כנ\"ל. דחדש בדיל מניה מדאינו רגיל בה. ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "והרחוקים
שלא ידעו מתי יקריבוהו בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מותרים מחצות היום ולהלן
ר\"ל כשיהיה חצות היום בירושלים. ולא לפי חצות היום שבמקום האכילה:"
+ ],
+ [
+ "משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף
יום ט\"ז בניסן שבו מניפין העומר:"
+ ],
+ [
+ "כולו אסור
מלאכול בו חדש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה והלא מן התורה הוא אסור
ומה צריך שיתקן כן רבן יוחנן:"
+ ],
+ [
+ "עד עצם היום הזה
דס\"ל דעד עצם היום הזה. משמע עד ועד בכלל יהיה אסור החדש. והיינו בזמן שאין ביהמ\"ק קיים. ומה דכתיב באיסור אכילת חדש עד הביאכם את קרבן. היינו בזמן שביהמ\"ק קיים. אבל רבן יוחנן ס\"ל דהא דכתיב באיסור אכילת חדש עד עצם היום. היינו עד ולא עד בכלל. לאשמעינן דכשאין ביהמ\"ק קיים מותר מיד כשהאיר המזרח. ומשו\"ה אעפ\"כ תיקן הוא שיהא אסור כל היום. דשמא יבנה המקדש ולא יהיה להם פנאי להקריב העומר עד סמוך לערב. ואפ\"ה יאכלו חדש קודם הקרבת העומר כמו שמורגלין בזמן החורבן. ולא ידעו הדין דהשתא שהמקדש בנוי אסור לאכול חדש עד אחר הקרבת העומר. כדכתיב עד הביאכם [כך הוא שיטת פשט הש\"ס כאן. ובר\"ה [ד\"ל ע\"א]. ובסוכה [דמ\"א א']. מיהו אנן קיי\"ל דרבי יהודה לא פליג אר' יוחנן. ותרווייהו ס\"ל חדש בזה\"ז כל יום ט\"ז אסור מדאורייתא ולוקין עליו. ומה שהתקין. היינו דדרש ב' קראי הנ\"ל דסתרי אהדדי. והתקין התקנה. ולעולם מודה דאסור מדאורייתא כל יום ט\"ז. ולדידן גם כל יום י\"ז אסור. מדהו\"ל ספיקא דיומא [י\"ד רצ\"ג ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן
בזמן שביהמק\"ק בין *) לר\"י ובין לר\"מ:"
+ ],
+ [
+ "העומר היה מתיר במדינה
לאכל חדש בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "ושתי הלחם
שמקריבין בעצרת:"
+ ],
+ [
+ "במקדש
שקודם הקרבת הב' לחם. אין מקריבין שום מנחה מתבואה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין
מתבואה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת בהמה
ר\"ל מנחת נסכים שמקריבין עם קרבן בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ואם הביא פסול
ר\"ל נתקדשו ונפסלו. מדלא הותר חדש עדיין מכללו אפילו אצל הדיוט. ובכורים דתנא במתניתין מיירי בבכורי תבואה [כפ\"א דבכורים]. שאסורים להדיוט קודם העומר:"
+ ],
+ [
+ "ואם הביא כשר
מדכבר הותר מכללו אצל הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "והכוסמין ושבולת שועל והשיפון חייבין בחלה ומצטרפים זה עם זה
אפילו עשה מכל מין. עיסה בפני עצמו. וחזר ולש העיסות יחד. וכ\"ש בעירבן קמח ולשן יחד מצטרפין להשלים שיעור עיסה לחלה. אבל בנשכו רק העיסות יחד. אמ\"צ רק חטין עם כוסמין. וכוסמין עם כל הה' מיני דגן [וסי' חשך שש. חטין. שעורין. כוסמין. שבולת שועל. שיפון]. ושיפון מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם שבולת שועל וחטין. ושבולת שועל מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם חטין ושיפון. וכל זה בשלא היה כשיעור בכל א'. אבל כשהיה כשיעור בכל א'. אין מפרישין רק ממינו. דהיינו. חטין מין א'. כוסמין ושיפון מין א'. שבולת שועל ושעורין מין א'. [י\"ד שכ\"ד ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומלקצור מלפני העומר
הרא\"ש פ\"א דחלה גרס איפכא. אסור בחדש לפני העומר. ומלקצור לפני הפסח. דביו\"ט הרי בל\"ז אי אפשר לקצור. ור\"ל דכל תבואה שהשריש כבר מה' מינין אלו. אסור לקצרן או לאכלן קודם הקרבת העומר. ובזה\"ז אסור עד תחלת ליל י\"ז בניסן בא\"י. ועד תחלת ליל י\"ח בח\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
רצה לומר ואם לא השרישו עד אחר הקרבת העומר:"
+ ],
+ [
+ "אסורים עד שיבוא עומר הבא
לשנה הבאה. ולפ\"ז במדינתינו שרוב התבואות חוץ משיפון נזרעין לאחר הפסח. אסורים כל אותה שנה עד שיבא ליל י\"ח ניסן הבא. אמנם מפני שרוב חיי הנפש תלויין בהן באכילה ושתייה. התירוה רבותינו מטעם ספק ספיקא. ספק שהתבואה מאשתקד. וספק שהשריש קודם העומר [י\"ד רצ\"ג ג']. [אב\"י ואף שאין הס\"ס מתהפך [עי' ש\"ך ס\"ס ססי' י\"ג]. י\"ל דהוה כספק על [שם סט\"ו] דהרי בתחלה צריך אתה לדון מאיזה שנה הוא. ובכה\"ג א\"צ להיות מתהפך. ובהא מתורץ מ\"ש רט\"ז [י\"ד מ\"ט סק\"ג] דספק ע\"י חולי. ואת\"ל ע\"י קוץ שמא לא ניקב החיצון. דהוה ס\"ס אף שאינו מתהפך. מיהו לרפ\"ח י\"ד בס\"ס [סי' ל\"ח] בל\"ז ל\"ק. דס\"ל דא\"צ שיהיה הס\"ס מתהפך. וע\"ש]. וסמכו גם את\"ק דר\"א [קידושין דל\"ח] דס\"ל דחדש אינו נוהג בח\"ל [רט\"ז שם סק\"ד. ועיין מ\"ש ת\"ל חלה פ\"א סי' ז']:"
+ ],
+ [
+ "קוצרים בית השלחים שבעמקים
ר\"ל מותר לקצור קודם העומר ארץ יבישה שצמאה למים. אם היא ג\"כ בעמק. שאז תבואתה רעה. ואם הביא העומר משם פסול. להכי מותר לקצור משם קודם העומר. אבל מבית השלחין לתודה שאינה בעמקים. או מאינך דתני לעיל [פ\"ח מ\"ב] דלא יביא ואם הביא כשר. לא יקצור מהן קודם העומר. [אב\"י מה שתמה רתוי\"ט דלעיל [פ\"ח מ\"ב] למה לא תנא של עמקים עי' רש\"י פסחים [די\"א א' ד\"ה אלא. ושם דנ\"ה ב' ד\"ה וקוצרין דגרס שם בית עמקים]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא גודשין
ר\"ל אבל אסור לעשותן גדיש. דדוקא קצירה התירו. שכשלא יקצרוה מיד אפשר שתפסד. משא\"כ להגדיש ליכא פסידא כשימתין:"
+ ],
+ [
+ "אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים
דשדותיהן בית השלחין שבעמק הוו:"
+ ],
+ [
+ "קוצר לשחת ומאכיל לבהמה
שחת היינו תבואה שלא נגמרה יפה. ור\"ל מותר לקצור תבואה חדשה שחת. כדי להאכיל לבהמה קודם לעומר:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהתחיל עד שלא הביאה שליש
שהתחיל לקצרה לצורך בהמתו קודם שנגמר שליש הראשון לרש\"י. ושליש האחרון לרמב\"ם ור\"ב [ובר\"ה די\"ג א' משמע כרמב\"ם]. אז מותר לקצרה גם לאחר שנגמרה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אף יקצור ויאכיל אף משהביאה שליש
דאף שנגמרה מותר להתחיל לקצור לבהמתו:"
+ ],
+ [
+ "קוצרין
קודם לעומר:"
+ ],
+ [
+ "מפני הנטיעות
תבואה שעומדת בין אילנות הרכים שנפסדים עי\"ז. וי\"א משום כלאים. והוא פלוגתא דרבותינו. דלרמב\"ם [פ\"א מכלאים ה\"ו] אין כלאים מזרעים הסמוכין לאילן ומותר לזרען סמוכין לכתחלה. ולראב\"ד שם אסור:"
+ ],
+ [
+ "מפני בית האבל
ר\"ל או כדי שיהיה להם מקום פנוי לברך שם ברכת רחבה כשחוזרין מהקבורה [כב\"ב ד\"ק ע\"ב. ועי' מ\"ש מגילה פ\"ד מ\"ג. ומלח בית ר\"ל מקום. כמו בית הפרס. בית השלחין. וכדומה]:"
+ ],
+ [
+ "מפני בטול בית המדרש
ר\"ל כדי שיהיה מקום פנוי לתלמידים לישב ללמוד. דרגילים היו שכשהמקום דחוק לתלמידים לישב ללמוד. למדו בשדה [כעירובין ל\"ד ב']. וטעמא דהנך דמותרים. מדאינו קוצרן לצורך אכילת הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "לא יעשה אותן כריכות
כדרך האוגד לדישה:"
+ ],
+ [
+ "אבל מניחן צבתים
אגודות שאינן קשורים [ודוגמתו מצאן צבתיים. עירובין פ\"י מ\"א]. וה\"ט מדסגי בהכי שלא יתבטל מברכת האבל ושלא יתבטל מביהמ\"ד. חיישינן בשאר שיאכל מחדש:"
+ ],
+ [
+ "לבא מן הקמה
שיהיה קוצר העומר ממחובר לשמו:"
+ ],
+ [
+ "לא מצא
שכבר נקצר הכל. ואין מחובר מצוי לו:"
+ ],
+ [
+ "מצותו לבא מן הלח
כשלא נמצא במחובר ולוקח תלוש. עכ\"פ יביא תלוש שרטוב עדיין:"
+ ],
+ [
+ "מצותו לקצור בלילה
דכתיב מהחל חרמש תספור. מה ספירה בלילה. דהרי בעינן שבועות תמימות. אף קצירה בלילה:"
+ ],
+ [
+ "ודוחה את השבת
להך מ\"ד דס\"ל נקצר ביום כשר בדיעבד. אין קצירתה דוחה שבת. כיון דבדיעבד כשר בקצרו מע\"ש. א\"כ הא דקתני ודוחה את השבת. ר\"ל הקרבתו דוחה את השבת. מיהו אנן קיי\"ל דנקצר ביום פסול. ולהכי באמת אפילו קצירתו דוחה שבת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שתי הלחם
שבאות בעצרת:"
+ ],
+ [
+ "נילושות אחת אחת
כל לחם נילוש בפ\"ע מעשרון סולת:"
+ ],
+ [
+ "ונאפות אחת אחת
שאין אופין בתנור בבת אחת שתי הלחם. רק כל לחם בפעם א'. מגזירת הכתוב:"
+ ],
+ [
+ "שנים
שמושיב ב' לחמים בפעם אחת בתנור. וגם זה מגזירת הכתוב. וכל לחם מב' עשרונים:"
+ ],
+ [
+ "ובטפוס
פארם:"
+ ],
+ [
+ "וכשהוא רדן
כשמוציאן מהתנור:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יתקלקלו
ר\"ל שלא ישתברו ויתקלקל צורתן. מפני שכל לחם שלהם עשוי כמין תיבה בלי כסוי. שנפרצו ב' מדפנותיה. שלא נשאר בה רק השולים וב' דפנות זו כנגד זו. ולכן נעשות בדפוס שיהיה מכוון יפה תאר הדפנות. וכשמוציאה מהתנור חוזר ונותנו בדפוס. כדי שלא יתעקמו הדפנות ביני ביני קודם שיכניסום על השולחן.:"
+ ],
+ [
+ "ואחד לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ
דמדת היבש שנמדדת בו בפנים. לא נתקדש [לעיל פ\"ט מ\"ה]. דאי נתקדשה הוה מגניא מלתא כשיוציא הקמח לחוץ ללושו. אבל משום יוצא לא מפסלו. דדוקא מנחה שכולה כליל מפסלה ביוצא אחר שנתקדש בכלי. אבל ב' הלחם לא מפסלו ביוצא עד שנשחטו הכבשים. וכ\"כ שאר מנחות הנקמצות לא מפסלו ביוצא רק אחר קמיצה [תוס' לעיל ד\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "ואפייתן בפנים
דתנור מקדש. ומגניא מלתא להוציא התנור לחוץ. א\"נ מגניא מלתא להוציא מנחה שכבר נתקדשה. אבל אינה נפסלת ביוצא עד אחר קמיצה [ועי' תוס' מנחות ד\"ט ע\"א ד\"ה ריש]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן דוחות את השבת
דאסור לאפותן בשבת. ובש\"ס מקשינן דאי נתקדש הלחם בהתנור הרי אפסול בלינה. והול\"ל דדוחה השבת. וכתבו תוס' דלמסקנא אמרינן תברא. ובאמת למ\"ד אפייתן בפנים. דחי שבת. אבל הרמב\"ם [פ\"ה מתמידין ה\"ז] כתב כלישנא דמתניתין [ועי' מ\"ש בבועז אות ג' בס\"פ דלעיל בד\"ה ובהא. במה שיש לישב דברי הרמב\"ם]:"
+ ],
+ [
+ "וכשרות בבית פאגי
היינו חוץ לחומת עזרה [ועיין מ\"ש פ\"ז סי' כ\"א]. ומדלא היה לו סמך מקרא לדין זה אלא כך קיבל מרבותיו. לכן הזהיר להרגיל א\"ע לומר כך בע\"פ. כעניין שאמרו תנא מני' מ' זמנין ודמי כמאן דמנח בכיסי' [מגילה ד\"ז ב'] ועי' עוד [מנחות צ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "חביתי כהן גדול
הם י\"ב חלות שמקריבין משלו בכל יום מחציתן בבקר ומחציתן בערב:"
+ ],
+ [
+ "לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים
דהרי אותו חצי עשרון שחולק בו העשרון שמביא הכה\"ג בכל יום. לכ\"ע מקדש המנחה [כפ\"ט סי' ל\"ט]. ותו מדנילוש בשמן. הרי מדת הלח נתקדש. ומפסל ביוצא. מדכולה כליל [עיי' לעיל סי' ח']. וה\"ה שאר מנחות מאפה הנקמצות. נילושות ונאפות מבפנים מדנתקדש שמנן. אף דמדאין כולן כליל אין נפסלות ביוצא רק אחר קמיצה. עכ\"פ מגניא מלתא להוציאן לחוץ אחר שנתקדשו בכלי כלעיל. והא דלא נקט להו. ה\"ט משום דבעי למימר דדוחות השבת. והא אינו רק בחביתין ולא בשאר מנחות [אב\"י בהא מתורץ קושית תוספות פסחים דל\"ו ד\"ה במקום. וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ודוחות את השבת
דכשיאפו מאתמול אתקדשו בתנור ואפסלו בלינה. [ר\"ל אף למ\"ש רש\"י ור\"ב לעיל [פ\"ז מ\"ד] בנסכים. דאף שקדשו בכלי אפ\"ה לא מפסלו בלינה. היינו מדעיקר קדושתייהו בשחיטת הזבח. משא\"כ חביתין מדאינן נקמצות אין בהן קדושה אחרת. להכי וודאי קדשו בכלי קדושה גמורה. אמנם תוספ' [דע\"ט א' ד\"ה אין]. ס\"ל דאף נסכים משקדשן בכלי נפסלו בלינה. וכך כתב גם הרמב\"ם [בפ\"ב ממעהק\"ר הי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "יש בהן מעשה כלי בפנים
מדתנא לעיל [מ\"ב] דב' לחם ולחה\"פ רק אפייתן בפנים. אבל לישתן ועריכתן בחוץ. ותנא נמי [מ\"ג]. דחביתי כה\"ג [וה\"ה כל שאר המנחות]. גם לישתן ועריכתן בפנים. ורק טחינה והרקדה בחוץ. להכי תנא הכא לפרש כל מלת בפנים ובחוץ דתנא בפרקן. וה\"ק. כל מעשה שנעשה בכל המנחות בפנים. צריך שיעשו בכלי קודש דוקא:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהן מעשה כלי בחוץ
ר\"ל אבל כל מעשה שנעשה בכל המנחות בחוץ אין נעשין בכלי קודש:"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם
ר\"ל כיצד נעשות הב' לחם:"
+ ],
+ [
+ "ארכן שבעה
טפחים"
+ ],
+ [
+ "וקרנותיהן ארבע אצבעות
שהיה מדביק בכל א' מד' זוית הלחם. חתיכת בצק מרובע גובה ד' אצבעות. כקרנות המזבח [רש\"י. ולרמב\"ם [פ\"ח מתמידין ה\"ח] משמע לכאורה שלא היה ללחם קרנות. וקרנות דקאמר תנא היינו קצוות הלחם. ששם היה עביו ד' אצבעות. וכ\"כ לכאורה פליגי רש\"י ורמב\"ם בקרנות של לחם הפנים לקמן. מיהו א\"א לומר כן דהרי בפירוש לימוד ערוך הוא בידינו. דלחם הפנים עביין טפח [כפסחים דל\"ו א']. והרי זה א\"א שיהיה עביו כ\"כ בכל התפשטות הלחם. וכאשר ביררנו בס\"ד בפתיחה פ\"ב סי' נ\"א ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר שלא תטעה זד\"ד יה\"ז
דב' לחם ארכן ז' טפחים. ורחבן ד' טפחים. וגובה הקרנות ד' אצבעות. ולחה\"פ ארכן י' טפחים ורחבן ה' טפחים וגובה הקרנות ז' אצבעות:"
+ ],
+ [
+ "שיהא לו פנים
בן זומא לא פליג את\"ק. רק קאמר שיהיה גם להלחם פנים. דהיינו שיהיה בקצוותיו עביו טפח [כפסחים דל\"ז א'] דאין פנים פחות מטפח [כסוכה ד\"ה א']. ואפשר עוד דבן זומא אמשנה ה' קאי. ותנא והדר מפרש. שיכפוף הלחם מכאן ומכאן. ועי\"ז יהיה לו פנים. דהיינו תוך הכפיפה [ובש\"ס משנה ג' ד' ה' הכל משנה א']:"
+ ],
+ [
+ "ארכו עשרה
טפחים. כדכתיב אמתיים ארכו. ור\"י לטעמיה דס\"ל כל אמות כלים בת ה' טפחים [כלים פי\"ז מ\"י]. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "נותן ארכו
של לחם:"
+ ],
+ [
+ "וכופל
ר\"ל שבעודה עיסה. כופף העוגה מכאן ומכאן שיהיה לה כעין ב' דפנות. דמדכתיב לחם הפנים משמע שיהיה לו פנים רבים. ומדלא פירש לנו הכתוב כמה פנים יהיה לו. יגיד עליו ריעו. מה לחם י\"ב אף הפנים שבכל לחם. יהיו י\"ב. לכן כופף הלחם מכאן ומכאן. שיהיה עי\"ז י\"ב פנים לכל לחם. דהרי העוגה יש לה ד' שטחים. למעלה ולמטה וב' צדדים. [ולא חשיב לב' ראשי העוגה. משום דהוה כייף להו לראשי העוגה לגוויה דלחם [כש\"ס צ\"ו א']. נמצא ששפת ראשי העוגה היה עגול למעלה ואין כאן פנים]. וע\"י שכופף העוגה מכאן ומכאן יהיה בכל כפיפה ד' עברים. נמצא שיהיה י\"ב עברים. בכל לחם:"
+ ],
+ [
+ "ארכו ממלא כל רחבו של שלחן
דרחבו של לחם מחזיק חצי ארכו של שולחן. וכשמסדר ב' סדרים לחם בצד לחם. נמצא שולחן כולו מלא:"
+ ],
+ [
+ "השלחן ארכו שנים עשר
דס\"ל כל אמות בת ו' טפחים. חוץ ממזבח הזהב וקרנות מזבח החיצון ויסוד וסובב שלו. וקיי\"ל בלחה\"פ כר\"מ. משום דאבא שאול מודה לו:"
+ ],
+ [
+ "וטפחיים ריוח באמצע
בין ב' הסדרים:"
+ ],
+ [
+ "כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן
שלא יתעפש. דאין סומכין על הנס שהיה בלחה\"פ שנשארים חם כשיקחם מהשולחן כבשעת סדורן [כיומא כ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר שם
ר\"ל באותו רווח שבין ב' הסדרים:"
+ ],
+ [
+ "ונתת על המערכת לבונה זכה
דמשמע עליו ממש:"
+ ],
+ [
+ "ועליו מטה מנשה
דמשמע בצדו. וה\"נ הכא. והכי קיי\"ל [רמב\"ם פ\"ה מתמידין ה\"ב] וכ\"כ בלחם וכבשים של עצרת קיי\"ל דמניחן זה בצד זה. מדכתיב בהו והניף על הלחם [כש\"ס ס\"ב א'] קיי\"ל נמי דעל היינו בסמוך [כרמב\"ם פ\"ח מתמידין הי\"א] וק' בש\"ס סוכה [ד\"ז ב'] ס\"ל לרבנן דעל היינו על ממש והא דכתיב וסכות על הארון הפרוכת. היינו דניכוף ביה פורתא. י\"ל דכתיב וסכות. משמע טפי על ממש]:"
+ ],
+ [
+ "ארבע סניפין של זהב
שטיטצען של זהב:"
+ ],
+ [
+ "מופצלין
געצווייגט. שהיו כמין ענפים יוצאין מהן:"
+ ],
+ [
+ "מראשיהן
ר\"ל משום דהסניפין עומדים בארץ. ב' לארכו של שולחן מזה. וב' לארכו השני של שולחן. להכי קאמר שמפוצלין בראשיהן. ר\"ל שהפצולין היו בהסניפין באותו חלק של סניפין שממעל לשולחן:"
+ ],
+ [
+ "ושנים לסדר זה
שהיה בכל סניף ה' פצולין כזה? ומעמיד ב' הסניפין שבאורך זה של השולחן. נגד ב' הסניפין שהעמיד באורך השני. כדי להתמיך כל קנה וקנה שמניח בין הלחמין כלקמן בפצולי הסניפין שמכאן ומכאן. ראש א' מהקנה בפיצול שבסניף זה. וראשו השני של הקנה נתמך בפיצול שבסניף שכנגדו באורך השני של השולחן:"
+ ],
+ [
+ "ועשרים ושמנה קנים
כל א' היה כחצי וכו':"
+ ],
+ [
+ "וארבעה עשר לסדר זה
שהיה מניח לחם א' על טהרו של שולחן. ועליו מניח ג' קנים. שנסמכין ראשיהן בפיצולי הסניפין שעומדין מכאן ומכאן לשולחן. וחוזר ומניח לחם א' על הג' הקנים הנ\"ל. וג' קנים על הלחם כלעיל. וכן בין כל לחם ולחם ג' קנים. ומדהיה ו' לחמין בכל סדר מונחים זע\"ז. שנמצא שהיה בין הו' לחמין ה' רווחים. ובכל רווח הניח ג' קנים. חוץ מהרווח שתחת הלחם העליון. שלא הניח שם רק ב'. קנים. מדאין עליו משא. נמצא בין הכל י\"ד קנים בסדר זה. וי\"ד בסדר השני:"
+ ],
+ [
+ "לא סדור קנים
כשמניחן בין הלחמין בכל שבת:"
+ ],
+ [
+ "ולא נטילתן
כשחוזר ושולפן מביניהן בשבת האחרת:"
+ ],
+ [
+ "אלא נכנס מערב שבת ושומטן
שולפן מבין הלחמין:"
+ ],
+ [
+ "ונותנן לארכו של שלחן
בהרווח שבין ב' הסדרים שהיה באורך של שולחן. כלעיל [מ\"ה] ולתוס' מניח הקנים ברצפת ההיכל סמוך לשולחן. לאורך הבית ממש. ולא לרוחב הבית. כדי שלא יכשלו בהן רגלי הכהנים הנכנסין להקטיר ולהיטב הנרות. [ואף דטלטול הקנים אסור רק שחשש מוקצה אפ\"ה אסרוה במקדש. כדאסרו שם כמה מיני מוקצה שאין בהן צורך עבודה [כרתוי\"ט סוף עירובין]. מיהו בת\"כ משמע לכאורה דסידור קנים מדאורייתא אסור בשבת. דיליף מדכתיב יערכנו ולא שיעריך הקנים עמן בשבת. ואפשר דרק אסמכתא בעלמא הוא]:"
+ ],
+ [
+ "ארכן לארכו של בית
מיהו בלפני ולפנים לא מיירי. דהרי ארון מונח לרוחב הבית. וי\"א דתנא ושייר ארון. וגם מנורה. דהרי סדר נרותיה זה בצד זה דהיינו ארכה. עומד לרוחב הבית [רמב\"ם פ\"ג מבחירה]. ולראב\"ד שם בין מזרח למערב מונחים הנרות:"
+ ],
+ [
+ "על פתח הבית
באולם אצל פתח ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו
אחר שנאפו וקודם שיסדרום על השולחן. נותנן על של שיש. כדי שיתקררו מחום הטבעי של האפייה. ולא יתעפשו:"
+ ],
+ [
+ "ועל של זהב ביציאתו
כשיסלקום מהשולחן שבפנים בשבת. מניחן על השולחן זהב שבאולם. עד שיקטירו הבזיכין:"
+ ],
+ [
+ "שמעלין בקדש ולא מורידין
ולהכי מדהיו מונחים על של זהב בפנים. אינו בדין שיניחנו אח\"כ על של שיש או של כסף:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה כהנים נכנסין
בכל שבת:"
+ ],
+ [
+ "המכניסים עומדים בצפון
מפני שההכנסה היא עבודה. להכי מן הראוי שיהיו המכניסין בצד צפון. שחשוב טפי. לשחיטת קדשי קדשים:"
+ ],
+ [
+ "אלו מושכין
הלחם מהשולחן מעט מעט. ובתוך כך ואלו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואלו מניחין
מערכת הלחם החדשה מעט מעט על השולחן:"
+ ],
+ [
+ "לפני תמיד
לכן לא יסלקו המערכה. הישנה. עד שיונחו שם מיד אל יד המערכה החדשה:"
+ ],
+ [
+ "אף זו היתה תמיד
דתמיד. ר\"ל שלא ילין השולחן ליל ח' בלי לחם. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים
בין משמר היוצא והנכנס שוה בשוה:"
+ ],
+ [
+ "חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב
שלחה\"פ נאכלין רק ביום סלוקן ובלילה שלאחריו:"
+ ],
+ [
+ "שעיר של יום הכפורים
של מוסף יו\"כ שהוא חטאת:"
+ ],
+ [
+ "הבבליים
כהנים שעלו לרגל מבבל:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין אותו
בערב:"
+ ],
+ [
+ "כשהוא חי
מדאסור לבשלו בשבת:"
+ ],
+ [
+ "מפני שדעתן יפה
ואינן קצין מלאכול בשר חי. ושרי אחר שהדיחו הבשר ונקרו חוטי הדם. אף שלא מלחוהו [כי\"ד סי' ס\"ז ב'].:"
+ ],
+ [
+ "ואת הבזיכים לאחר שבת
והרי הדין הוא שיסדר שניהן יחד בשבת:"
+ ],
+ [
+ "והקטיר את הבזיכים בשבת פסולה
נפסל הלחם.. דהרי לא שהו הבזיכין על השולחן רק ו' ימים. ואין להן תיקון שיניח הלחם והבזיכין עד שבת הבאה. דהרי הלחם נסדר כדינו. וכשיעבור שבת שנייה נפסל בלינה ונאסר לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליהן משום פגול
אם הקטיר הבזיכין על מנת לאכול הלחמין למחר:"
+ ],
+ [
+ "נותר
כשאכל הלחם אחר שנתותרו עד יום א':"
+ ],
+ [
+ "וטמא
כשאכלן בטומאת הגוף שהוא בכרת. וטעמא דפטור בהני. משום דכל הקטרה שאינו כדינו. לא מצי משווי פיגול על ידה. וגם איסור נותר וטמא לא חיילי על הלחם. מדבל\"ז לא חזי לאכילה ואין איסור חל על איסור:"
+ ],
+ [
+ "סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר שבת פסול ואין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא
מדנפסלו הבזיכין בלינה. הרי לא הוקטר המתיר כמצותו [כפ\"א דמנחות מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד יעשה
אם סידר הלחם והבזיכין לאחר שבת:"
+ ],
+ [
+ "יניחנה
מלסלק הלחם והבזיכין:"
+ ],
+ [
+ "לשבת הבאה
ואז יסלקם:"
+ ],
+ [
+ "שאפילו היא על השלחן ימים רבים
לאו דוקא. אלא ר\"ל טפי מז' ימים. אבל בשהו על השלחן טפי מב' שבתות. ודאי נפסלו. דהרי בשבת ראשונה נתקדשו:"
+ ],
+ [
+ "אין בכך כלום
דלא נפסלו בשבת הראשונה כלעיל סי' ס\"א. י\"ל דהכא דלא נסדרו כמצוותן. לא קדשן השולחן עד שבת הראשון. ויקטירם כדין בשבת הב':"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים
ביום ב' משנאפה:"
+ ],
+ [
+ "חל יום טוב להיות אחר השבת
שחל עצרת ביום א':"
+ ],
+ [
+ "נאכלות לשלשה
מדאפאום בע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "לחם הפנים נאכל אין פחות מט' ולא יתר על אחד עשר
ואע\"ג דמשכח\"ל דנאכל לי\"ג ויותר והיינו כשלא נסדר כדינו וכמשנה ח'. י\"ל דהכא רק בנסדר כדינו מיירי:"
+ ],
+ [
+ "נאפה בערב שבת ונאכל בשבת
הב':"
+ ],
+ [
+ "שני ימים טובים של ראש השנה
שחלו ביום ה' ו':"
+ ],
+ [
+ "נאכל לאחד עשר
דהרי אפאום ביום ד'. ונאכלין בשבת שנייה. ואף דאז הוא יו\"כ. היו יכולין להאכילן לזכרי כהונה קטנים שאינן מתענין. ותו דאף גדולים יכולין לאכלן בלילה שלאחריו. דבקדשים הלילה הולך אחר יום שעבר:"
+ ],
+ [
+ "ואינו דוחה
אפייתן:"
+ ],
+ [
+ "ולא את יום טוב
דאין אופין ומבשלין ליו\"ט רק מה שצריך לאותו יום. דכתיב לכם:"
+ ],
+ [
+ "את יום טוב
דס\"ל דהאי לכם ר\"ל ולא לעכומ\"ז [פסחים דמ\"ז]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשן בכלי
רק הקדישן בפה:"
+ ],
+ [
+ "יש להם פדיון
מדלא קידשו עדיין קדושת הגוף רק קדושת דמים. מיהו כשלא נטמאו. כל הראוי למזבח אין לו פדיון:"
+ ],
+ [
+ "אין להם פדיון
ואם נסכים לחין נטמאו. עושין להם מערכה בפ\"ע בראש המזבח ושורפן [רמב\"ם פ\"ו מאיסורי מזבח]:"
+ ],
+ [
+ "העופות
שהוממו לאחר שהוקדשו.:"
+ ],
+ [
+ "והעצים והלבונה וכלי שרת
שנטמאו או נפסלו:"
+ ],
+ [
+ "שלא נאמר אלא בהמה
דרק בבהמה כתיב שכשתומם תפדה. אבל הנך דקדשי קדושת הגוף כבהמה. אין נפדין כשנפסלו:"
+ ],
+ [
+ "מה שהביא הביא
ומחשב כנדבה:"
+ ],
+ [
+ "וידי חובתו לא יצא
וקמ\"ל אפילו מחבת ומרחשת דדמו אהדדי. אפ\"ה לא יצא כששינה מזו לזו. וכ\"ש במיני מנחה אחריני כששינה מזו לזו:"
+ ],
+ [
+ "זו להביא במחבת
שהיה עשרון סולת מונח לפניו. ואמר הרי זו עלי להביאו במחבת:"
+ ],
+ [
+ "והביא במרחשת במרחשת והביא במחבת הרי זו פסולה
דהרי שינה ממה שנדר בה בפירוש:"
+ ],
+ [
+ "והביא בשני כלים
וא\"כ יקריב מהן ב' קומצין. והרי לא נדר רק קומץ א'. ועוד שהרי כל מנחה מב' המנחות חסירה ממה שנדר:"
+ ],
+ [
+ "והביא בכלי אחד
וא\"כ מיעט בקומצין. ועוד הרי מנחה יתירה היא:"
+ ],
+ [
+ "והביא בכלי אחד
ומיירי שהביאן בכלי אחד מעורבין. שאינו יכול לקמוץ מכל אחד בפני עצמה:"
+ ],
+ [
+ "פסולין
ולא אמרינן כסי' ז'. שיחשבו כנדבה אחרת. דשאני הכא. דמדאמרו לו בכלי אחד נדרת. ולא השיב זו לנדבה אחרת הבאתיה. ש\"מ דלתשלומי נדרו קמא מתכוון. וה\"ה במחבת ומרחשת:"
+ ],
+ [
+ "נתנו בכלי אחד
אם לאחר שנתנן בב' כלים חזר ינתנן בכלי א':"
+ ],
+ [
+ "כשתי מנחות שנתערבו
כפ\"ג מ\"ג. דביכול לקמוץ מכל אחד בפ\"ע. כשרות. ואם לאו פסולות. [ונ\"ל דקמ\"ל הכא דלא אמרינן מדהביאן תחילה בכלי אחד. והשתא נמי חזר ונתנן בכלי א' גלי אדעתיה שלנדבה אחרת מתכוון בה. והא שחלקן ביני ביני כשא\"ל בב' כלים נדרת. רק שכחה היתה לפניו שדעתו בזו לנדבה אחרת. קמ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי מנחה מן השעורין
והרי מנחת נדבה באה רק מחיטין:"
+ ],
+ [
+ "שלא התנדב כדרך המתנדבים
והא דפליגי. דוקא בשאומר אלו הייתי יודע הדין הייתי אומר שאביאה מחטין. וכדומה. אבל באומר אלו הייתי יודע הדין לא הייתי נודר כלום. לכ\"ע פטור מכלום. [ולא דמי לאומר הרי עלי תודה מחולין ולחמה ממעשר דיביא גם לחמה מחולין. ולא בדקינן כי הכא [כפ\"ז מ\"ה]. די\"ל דהתם עיקר הקרבן נדר כדינו. רק שאמר שיהיה ממעות מעשר. ובזה לא יצא יד\"ח נדרו. משא\"כ הכא עיקר הקרבן לא נדר כדינו ועפי\"ג סי' נ\"ט]. ולא קיי\"ל כר\"ש. מיהו דוקא הנהו. דכולהו שייכו למנחה. ואפילו שעורין אפשר במנחת עומר וסוטה. אבל באומר הריני נזיר מגרוגרת. גם לדידן פטור מנזירות [כפ\"ב דנזיר]. דבגרוגרת לא שייכי נזירות כלל:"
+ ],
+ [
+ "שכן צבור מביא ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד
דהיינו ג' עשרונים לפר. הרי לי\"ג פרים ל\"ט עשרונים. ועשרון לכבש. הרי לי\"ד כבשים י\"ד עשרונים. וב' עשרונים לאיל. הרי לב' אילים ד' עשרונים. כל אלו למוספי החג אז. ועוד לב' כשבי מוסף שבת שני עשרונים. ולב' כשבי תמידין ב' עשרונים. הרי בין הכל ס\"א עשרונים שמביא ביום זה:"
+ ],
+ [
+ "דיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד
דבכל דוכתא מצינו קרבנות הצבור מרובות מקרבנות היחיד:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון והלא אלו לפרים ואלו לכבשים ואינם נבללים זה עם זה
דכשיערבם נפסלו. דמנחת פרים עבה ב' לוגי שמן לעשרון. ומנחת כבשים רכה ג' לוגין לעשרון. ופסולין כשיתערבו [כפ\"ט מ\"ד]. וא\"כ היכא ילפת מזה מנחת נדבה של יחיד שמביא כולן בכלי א':"
+ ],
+ [
+ "אלא
להכי יחיד מביא רק ס' עשרון בכלי א':"
+ ],
+ [
+ "עד ששים יכולים להבלל
אפילו למאי דקיי\"ל דמביא לכל עשרון לוג. עכ\"פ כל שהסולת רב יותר מס' עשרון. אינו יכול לבלול הסולת כולו עם השמן בכלי אחד יפה:"
+ ],
+ [
+ "וששים ואחד אין נבללים
בתמיה:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן כל מדות חכמים כן
ר\"ל בכל מקום שנתנו שיעור. הוא בצמצום חזק. וי\"א דר\"ל כנים ואמיתיים ולא בגוזמא [כמו כן דברת. שמות י' פכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בארבעים סאה חסר קרטוב
הוא חלק ס\"ד שבלוג:"
+ ],
+ [
+ "אין מתנדבים לוג שנים וחמשה
ר\"ל אין מתנדבין לוג יין לנסכים. או ב' או ה' לוגין. מדלא מצינו בהקרבה דוגמת מניין לוגין כאלו בנסכים של חיוב. [ואף דבהתנדב חצי עשרון. יביא עשרון שלם [כמ\"ג]. וה\"נ בהתנדב פחות מהראוי הול\"ל שיביא כראוי. י\"ל התם שיעור מנחת סולת כתוב בהדיא. אבל הכא נדבת יין לא כתיב בקרא בהדיא. ורק מיתורה דקרא ילפינן לה [כמ\"ה]. להכי אינו חייב בה רק כשפירש כן בהדיא. רק בשכבר נתחייב וודאי. כגון שנדר ה' לוגין. אז צריך להוסיף עד ו'. כדי שיהיה ראוי לב' כבשים]:"
+ ],
+ [
+ "אבל מתנדבים שלשה וארבעה וששה
לוגין יין:"
+ ],
+ [
+ "ומששה ולמעלה
דג' חזי לכבש. וד' לאיל. ו' לפר. וז' חזו ג' לכבש וד' לאיל. וח' חזו לב' אילים. וט' לכבש ופר. י' לאיל ופר. או לב' כבשים ואיל. י\"א לב' אילים ולכבש. וכן ממניין זה ולמעלה:"
+ ],
+ [
+ "מתנדבים יין
בלא סולת ושמן. ומנסכו לשיתין [ועמ\"ש פ\"ו מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מתנדבים שמן
בלא סולת:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר מתנדבין שמן
ומפריש ממנו בכלי כשיעור קומץ. דהיינו כב' זיתים. ומקטירן. והשאר נאכל לכהנים. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אם אמרת ביין שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו
שכשמקריבו עם חובתו. הוא נקרב בפני עצמו. ולא מעורב במנחה:"
+ ],
+ [
+ "תאמר בשמן שאינו קרב חובתו בפני עצמו
דאע\"ג דשמן של מצורע קרב בפני עצמו ומזה ממנו הז' הזאות נגד ק\"ק. עכ\"פ אינו קרב בשום דוכתא במזבח בפני עצמו ומדלא אשכחן שקרב בפני עצמו בחובה. גם בנדבה לא יביאוהו בפני עצמו:"
+ ],
+ [
+ "אבל מתנדבים עולה ושלמים
בשותפות:"
+ ],
+ [
+ "ובעוף אפילו פרידה אחת
בן יונה או תור מותר לנדבו בשותפות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עשרונים יביא שנים
כולה פשיטא. רק סיפא קמ\"ל בשלא ידע כמה פירש.:"
+ ],
+ [
+ "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
שכחתי המנין כמה מנחות נדרתי:"
+ ],
+ [
+ "יביא ששים עשרון
מיירי דאמר פירשתי מנין עשרונות. אבל לא אמרתי שיהיו כולן בכלי א'. להכי אפילו רבי דקאמר לקמן [במ\"ב] דמייתי מא' עד ס'. התם מיירי שאמר שיהיה כל נדבותיו בכלי א'. משא\"כ הכא שלא פי' שיהיו כולן בכלי א'. להכי סגי שיביא ס' עשרונים בס' כלים. [אמנם אילה\"ק א\"כ ניחוש שנדר טפי ממנין זה [וכדלקמן מ\"ד] י\"ל דהתם אין מנין מורגל להקדשות זהב וכסף. משא\"כ הכא מסתמא לא הקדיש טפי (ממנין) [כמנין] מנחות שמורגל בצבור ביום היותר מרובה [כלעיל פי\"ב מ\"ד]. ולחזקיה בש\"ס ה\"נ מיירי בכלי א'. ומתניתין אתיא כרבנן לקמן [מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "יביא איזו שירצה
מן החמשה מיני מנחות. דד' מיני מנחות יש כמ\"ש ריש מכילתן. סולת. מחבת. מרחשת. מאפ\"ה [ובמאפה נכלל חלות. ורקיקין. וסימן להמנחות סחרא או סחרחר]:"
+ ],
+ [
+ "שהיא מיוחדת שבמנחות
דסולת נקראת בתורה סתם בשם מנחה בלי שם לווי. משא\"כ שאר מנחות יש להן שם לווי בתורה. מנחת מחבת וכו':"
+ ],
+ [
+ "מנחה מין המנחה
אם אמר הרי עלי מנחה. או שאמר הרי עלי מין מנחה:"
+ ],
+ [
+ "מין המנחות
שאמר כך או כך:"
+ ],
+ [
+ "יביא שתים
ב' מנחות ממין א' מה' מיני מנחות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
פירשתי איזה מין אביא ושכחתי:"
+ ],
+ [
+ "יביא חמשתן
כל ה' מיני מנחה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואיני יודע מה פירשתי
הכא מיירי שאמר שנדר שיהיה כל מנין העשרונות בכלי א' ושכח המנין:"
+ ],
+ [
+ "יביא מנחה של ששים עשרון
דאפילו נדר פחות מזה. הרי קיי\"ל כרבנן [לקמן מ\"ח] בנדר קטן והביא גדול יצא. וביתר מס' ליכא לספוקי. דאין מנחה יתירה מס':"
+ ],
+ [
+ "מאחד ועד ששים
דס\"ל קטן והביא גדול לא יצא. לפיכך יביא ס' מנחות בס' כלים. באחת א'. ובאחת ב'. ובאחת ג' וכו'. עד ס'. נמצא בין הכל אלף תת\"ל עשרונים [וחשבון זה נעשה בנקלות מאד. בשנזווג המספר הראשון עם המספר האחרון. והיוצא נכפילו עם חצי מספר הכללי. למשל בעניינינו שהמספר הכללי הוא ס'. נמצא שחציו הוא 30. וכשנזווג המספר הראשון שהוא 1. עם מספר האחרון שהוא 60. יהיו יחד. 61. וכן המספר הב' שהוא 2 עם המספר שהוא קודם האחרון. דהיינו 59. הם יחד ג\"כ 61 וכן 3 עם 58. 4 עם 57. וכן כולן. ולכן נכפיל 30 פעם 61 יצא 1830 ועי' תוס']. מיהו נ\"ל פשוט דאם יאמר לא נתכוונתי לכך הרבה. סגי בפחות מזה [וכמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות משני גזירין
מדקאמר עצים לשון רבים. ואורך כל עץ צריך שיהיה אמה. ורחבו אמה. ועוביו כמחק גדיש של סאה. מיהו בנדר עץ. מביא חתיכה א' כזאת [רמב\"ם פ\"ז מאסורי מזבח]:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מקומץ
ואע\"ג דלעיל [פ\"א מ\"ג] תני דבמנחה סגי בב' קרטין לבונה. היינו בדיעבד. אבל הכא בנדר לבונה בפ\"ע. אפילו בדיעבד לא יצא בפחות מקומץ. וי\"א דה\"נ בדיעבד יצא בב' קרטין. [כך כ' רתוי\"ט ע\"פ פלוגתא דבש\"ס [די\"א ב']. ול\"מ נ\"ל דהכא כ\"ע מודי דצריך קומץ שלם. משום דסתם נדרים להחמיר [כנדרים פ\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "המעלה את הקומץ בחוץ חייב
כרת. ואפילו לא הקטיר כל הקומץ רק כזית ממנו. חייב. וה\"ט משום דבכה\"ג שמה הקטרה [כזבחים פי\"ג מ\"ד]. ואפ\"ה נקט הכא קומץ. רק לאפוקי מר\"א [שם מ\"ו] שמצריך עד שיקטיר ב' קומצין:"
+ ],
+ [
+ "ושני בזיכין
ב' בזיכי לבונה שמושיבין בין ב' סדרי לחה\"פ [כפי\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "טעונין שני קמצים
קומץ לכל בזך:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי זהב
לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מדינר זהב
ודוקא בדקאמר מטבע. דאל\"כ דלמא רק חתיכה קאמר. וסגי בכדי לעשות מזלג קטן למחוט בה נרות שבמקדש. [ואילה\"ק נימא סתם נדרים להחמיר. ויהיה חייב כל כך עד שיאמר לא לכך נתכוונתי. כבסיפא. נ\"ל דבסיפא שאני. דפירש ושכח. משא\"כ הכא דנדר סתם. תפסת מרובה לא תפסת [כר\"ה ד\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מדינר כסף
ה\"נ מיירי בדקאמר מטבע:"
+ ],
+ [
+ "נחושת לא יפחות ממעה כסף
יביא נחשת ששוה מעה כסף:"
+ ],
+ [
+ "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
שנדרתי כמה זהב. או כסף. או נחושת. אביא. ושכחתי וה\"ה בשכח המין:"
+ ],
+ [
+ "הוא מביא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי
שיהיה כל כך רב עד שידע בוודאי שלא נתכוון לכך:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי יין
לנסכים:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות משלשה לוגין
שהוא הפחות שבנסכים. רביעית ההין לכבש. והרי ההין י\"ב לוגין. מיהו מותר להוסיף בשיעור היין בין בחובה ובין בנדבה:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מלוג
ג\"כ כפחות שבמנחת נדבה. שהוא עשרון סולת בלוג שמן. וגמרינן שמן נדבה ממנחת נדבה. ודון מינה ומינה. מה התם לוג. ה\"נ לוג ואסור להוסיף:"
+ ],
+ [
+ "שלשה לוגין
דס\"ל דון מינה ממנחת נדבה. ואוקי באתרא. דשמן הבא בפ\"ע הו\"ל כיין הבא בפ\"ע. דשיעורו ג' לוגין. וקיי\"ל כת\"ק. [ואף דקיי\"ל שבועות רפ\"ד] דון מינה ואוקי באתרא. תי' רבינו בבה\"ז. דזהו דוקא היכא דנלמד בג\"ש. דהו\"ל כאלו נכתב בפירוש בהלמוד. ולהכי קי\"ל אוקי באתרא. אבל היכא דהלמוד הוא בהיקש או ברבוי. קי\"ל דון מינה ומינה. ותמהני הרי פלוגתא היא הי מנייהו עדיף. ובזבחים [דמ\"ח א'] אמרינן בפירוש דהיקש עדיף מג\"ש [ועי' תוס' שם]. ולפעד\"נ דהכא לא מחשב כ\"כ באתרא בהלמוד. דהרי ג' לוגין לא כתיבא בנדבת שמן. רק דגם בהא ילפינן מנסכי יין. והרי יש לחלק ביניהן הרבה. דיין כולו מתנסך. אבל שמן רק קומצו מקטיר [כפי\"ב סי' ל\"ב]. ודלמא משו\"ה נמי תסגי בפחות מג' לוגין]:"
+ ],
+ [
+ "ואיני יודע מה פירשתי
פירשתי כמה שמן או יין אביא ושכחתי כמה נדרתי:"
+ ],
+ [
+ "יביא כיום המרובה
דהיינו יום א' דסוכות שחל בשבת. שקרבנות חובה שבאותו יום. הן ב' כבשי תמידים. ב' כבשי מוסף שבת. י\"ג פרים למוספי החג וי\"ד כבשים וב' אילים [ועוד שעיר חטאת שבמוספין. רק שאין נסכים לחטאת]. והנסכים הצריכים להקרבנות הללו. הם ו' לוגין שמן וו' לוגין יין לכל פר. וג' שמן וג' יין לכל כבש. וד' וד' לכל איל. הרי לכולן ק\"מ לוגין שמן וק\"מ לוגין יין. נמצא שאותו היום מרובה בנסכים מכל השנה. [ואילה\"ק לת\"ק [פי\"ב מ\"ד] דקאמר די ליחיד שיפחות א'. א\"כ ה\"נ נימא הכי ויביא רק קל\"ט לוגין. נ\"ל דשאני הכא דמצינו כחו יפה. דרשאי להוסיף כמו שירצה. בין בחובה בין בנדבה. ביחיד כבצבור. משא\"כ בשיעור הסולת אסור להוסיף או לגרוע [פ\"ה מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה אומר או תור או בן יונה
ולא פליגי. דבאתרא דמר קורין רק לעולת בהמה עולה סתם. ובאתרא דמר קורין גם לעולת עוף עולה סתם:"
+ ],
+ [
+ "ואיני יודע מה פירשתי
ששכחתי מין הבקר שנדרתי:"
+ ],
+ [
+ "יביא פר ועגל
פר כשר מיום ל\"א שבשנה שלישית שלו עד סוף שנת ג' שלו. [ולרמב\"ם פ\"א מקרבנות. פר כשר מיום ל\"א שבשנה ב' שלו עד סוף שנת ג' שלו]. ועגל כשר מיום ל\"א מלידתו. עד סוף שנתו. ורק זכרים יביא. דהרי עולה אינו אלא זכר. מיהו כל זה לר'. אבל לרבנן דס\"ל קטן והביא גדול יצא [כמ\"ח]. ה\"נ סגי בשיביא פר:"
+ ],
+ [
+ "מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי
ששכחתי איזה בהמה נדרתי:"
+ ],
+ [
+ "יביא פר ועגל איל גדי וטלה
כולן זכרים ועי' לקמן מסימן מ\"א ולהלן:"
+ ],
+ [
+ "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
ששכחתי איזה מין נדרתי. שמא מין עוף:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי תודה ושלמים
ר\"ל או שאמר הרי עלי שלמים:"
+ ],
+ [
+ "יביא כבש
מיום ל\"א משנולד עד סוף שנתו נקרא כבש. והוא היותר קטן שאפשר בתודה או בשלמים:"
+ ],
+ [
+ "פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי
ששכח איזה מין בקר נדר לתודה. או ששכח איזה מין בקר נדר לשלמים:"
+ ],
+ [
+ "יביא פר ופרה עגל ועגלה
דתודה ושלמים באין זכרים או נקיבות. ולרבנן לעיל סגי בפר ובפרה:"
+ ],
+ [
+ "איל ורחל
מיום ל\"א משנה שנייה עד סוף שנת ב' נקרא הזכר איל והנקיבה רחל. והא דלא יביא נמי עוף דהרי גם עוף נכלל במלת בהמה כדאמרינן [חולין ט\"ז ב'] צואר בהמה למטה. ומוקמינן לה בעופי דקליל. י\"ל לשון חכמים לחוד ולשון בנ\"א כהנודר לחוד. ובל\"ז גם בלשון תורה אין עוף בכלל בהמה כדאמרינן [ב\"ק נ\"ד ב'] אם לרבות עופות. ועי' עוד [תמורה פ\"א מ\"ו] וע\"כ צ\"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "גדי וגדיה
עז מיום ל\"א משנולד עד סוף שנתו נקרא הזכר גדי והנקבה גדיה:"
+ ],
+ [
+ "שעיר ושעירה
עז מיום ל\"א משנה שניי' עד סוף שנת ב' שלהן נקרא הזכר שעיר ונקיבה שעירה. ובש\"ס גרסינן שעיר ושעירה קודם גדי וגדיה. וכן הנכון:"
+ ],
+ [
+ "טלה וטליה
בכבש מיום ל\"א משנולד עד יום אחרון משנתו. נקרא הזכר טלה ונקיבה טליה:"
+ ],
+ [
+ "יביא הוא ונסכיו במנה
שיהא שוה השור והסולת והשמן והיין שמביא עמו שוין יחד ק' דנרין. דהיינו כ\"ה סלעין [ולפי מעות שלנו הוא טורט. [ועמ\"ש בשבועות פ\"ו סי' ב']. ולרמב\"ם פט\"ז מקרבנות זהו דמי בינוני לא כחוש ולא שמן. אמנם הכל לפי הזמן והמקום]:"
+ ],
+ [
+ "יביא הוא ונסכיו בחמש
סלעין:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר לא יצא
מייתי הכא הפלוגתא בסוף. דקמ\"ל דמשנה ו' רבי היא:"
+ ],
+ [
+ "שור זה עולה ונסתאב
שנפל בו מום:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה יביא בדמיו
כשיפדהו:"
+ ],
+ [
+ "שנים
וכשירצה יוכל להביא כבש או איל דמדהומם אזל ליה נדריה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אוסר
וארישא נמי פליג. מיהו בדיעבד מודה בתרווייהו דיצא:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה יביא בדמיו כבש
ה\"ה בשור שהומם יוכל להביא מין בהמה אחרת בדמיו. רק להכי לא נקט הכי. מדאינו מצוי שיהא דמי שור שהומם רק כדמי בהמה דקה:"
+ ],
+ [
+ "הגדול שבהן הקדש
דכל מקדיש בעין יפה מקדיש:"
+ ],
+ [
+ "הבינוני שבהן הקדש
ר\"ל חוששין אף לבינוני. דשמא אליו נתכוון. מדעכ\"פ יפה הוא נגד הקטן. ודלמא רק בעין יפה כזה סגי ליה. ולהכי כיצד יעשה שיהיה מותר לו א' מהן. ממתין עד שיומם א' מהם. ומחללה על האחרת התמימה. דאז הבע\"מ מותר ממ\"נ. אם היא היתה הקדושה. הרי הוממה ונתחללה. ואם חבירתה היתה הקדושה. א\"כ הבע\"מ חולין גמורים היתה מעיקרא. מיהו בהומם הגדולה. צריך להביא קרבן גם בעד דמים היתרים שבגדולה על הבינוני. [ואילה\"ק איך ימתין מלהקריב עד שיומם א' מהן. הרי מדעכ\"פ חד מנייהו קדיש. עובר עליו בבל תאחר. י\"ל כיון שאינו יכול להקריב א' מהן. דהרי אפשר שיקריב חולין בעזרה. לא חייבוהו להקדיש השני מספק כדי שיהיה יוכל להקריבו. ולהכי מדאינו יכול להקריבן לא עבר בבל תאחר]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי אבא
בצוואתו. וקמ\"ל דלא אמרינן השתא נכסי בחזקת יורש קיימי. ונחשב הקדש כשמוציא מחבירו עליו הראיה. דליתא. דעכ\"פ משנדרה אביו בי גזא דרחמנא איתא [כר\"ה ד\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "הגדול שבהן הקדש
אפילו יש שם בינוני. דבשלמא כשלא פירש. לא היתה שעה שיהיה ההקדש מוחזק בא' מהן בוודאי. להכי מחשב הקדש הממע\"ה. משא\"כ הכא הרי פירש וחל הקדש על א' מהן וודאי שעה א'. וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. ולהכי מחשב הוא מוציא מחבירו מהקדש. [כך נ\"ל. ועי' בכורים פ\"ב מ\"ח ודו\"ק. ואפשר זה כוונת רש\"י הכא. שכתב דכשפירש אין כאן ספק. דוודאי גדול פירש]:"
+ ],
+ [
+ "ואם הקריבה בבית חוניו
דכשמת שמעון הצדיק בן חוניו. צוה שבנו חוניו ישמש בכהונה גדולה. מדהיה ת\"ח יותר משמעי אחיו. וכשמת אביהם. מחל לו חוניו לשמעי הכהונה גדולה. מדהיה גדול מחוניו ב' שנים ומחצה. ואח\"כ נתחרט על מחילתו. וביקש לעשות לשמעי לשחוק בעיני הכהנים. לכן אמר לו שסדר עבודת כה\"ג ביום שמתחנך. שילבש בגדי אשתו ויקרב אצל המזבח. ומפני שלא היה שמעי בן תורה האמין לדבריו. ולבש בגדי אשתו וקרב אצל המזבח. ואמר חוניו להכהנים. ראו שכך הבטיח שמעי לאשתו שילבש בגדיה בעבודת חנוכו. ורצו הכהנים להרוג לשמעי. וסיפר להם שמעי כל המאורע. חזרו ונתכעסו על חוניו להרגו. וברח מפניהם למצרים. שהיו שם רבבות אלפי ישראל בכבוד גדול מזמן חורבן בית ראשון [כסוכה נ\"א ב']. ונטל שם רשות מתלמי המלך הוא פטאלמעאוס הג'. לבנות שם בית בדוגמת ביהמ\"ק שבירושלים. וגם ישראל נתרצו לו בזה. מדדרש להם המקרא [ישעיה י\"ט פי\"ט] ביום ההוא יהיה מזבח לה' בארץ מצרים. ובאמת הכתוב אומר שיקריבו עליו הנכרים לה'. אבל הוא פתה אותם להאמין. שיקריבו בו גם ישראל. לכן הקריבו שם קרבנות הישראלים וגם תושבי הארץ לפנים. שנקראין עדיין שם קאפטען [ובלשון חז\"ל נקראין גיפטים [מגילה י\"א א']. והוא דוגמת מלת עגיפטען]. ועמד הבית ההיא קרוב לר\"ן שנה. עד שאחר החורבן של ירושלים כשמרדו גם הם במלכות רומי. סגר אספסיאנוס [הוא פעספאסיאנוס קיסר] הבית הזה. אמנם מדהיה בזמן איסור במות היה אסור לישראל להקריב שם. כדכתיב פן תעלה עולותיך בכל מקום וגו':"
+ ],
+ [
+ "לא יצא
וחייב נמי כרת משום שחוטי חוץ. דהרי קרא עליה שם עולה:"
+ ],
+ [
+ "ואם הקריבה בבית חוניו יצא
פטור יד\"ח נדרו וא\"צ להביא עולה אחרת. וה\"ה נמי כשהרגה בכל מקום פטור [ועי' רש\"י בגמ' ד\"ה והקריב]. דהו\"ל כאומר הרי עלי עולה. על מנת שכשאהרגנה לא אתחייב באחריותה. דפטור כשהרגה [כערכין ד\"כ ע\"ב]. מיהו כשהקריבה בבח\"נ חייב כרת משום שחוטי חוץ [רמב\"ם פי\"ד ממעק\"ר]:"
+ ],
+ [
+ "אין זו עולה
מדנדר שלא כדרך המתנדבים [כלעיל פי\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואם גלח בבית חוניו לא יצא
ויחזור ויגלח ויביא קרבנותיו במקדש:"
+ ],
+ [
+ "ואם גלח בבית חוניו יצא
ופטור משום שחוטי חוץ דאמרינן דקיבל עליו הנזירות בתנאי. שכשירצה לגלח בב\"ח אזי לא יהיה נזיר. רק יצער עצמו מיין גלוח וטומאה בדרך נדר עד שיהרוג ג' הבהמות בב\"ח. וכיון שגילח בב\"ח ולא במקדש. אין כאן נזירות ואין אלו קרבנות. לפיכך פטור כששחטם בחוץ. ודוקא בשאמר כן כשהיה רחוק מירושלים. דטריחא ליה מלתא לעלות לשם. אבל בשהיה קרוב לירושלים כמו לב\"ח. וודאי כיון שאמר הריני נזיר נתחייב בנזירות כבר לגלח במקדש. ולא יכול שוב לבטל דבריו בשיאמר ע\"מ שאגלח בב\"ח:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אין זה נזיר
ומותר לשתות יין. ואין הלכה כר\"ש. ונ\"ל דר\"ש לטעמיה לעיל [פי\"ב מ\"ג] דכשלא התנדב כדינו פטור לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "לא ישמשו במקדש בירושלם
אבל בנוב וגבעון רשאין היו לעבוד. וכ\"ש דכשרים לדוכן ולעלות לתורה לכהן. אף דעברו על לאו:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך לומר לדבר אחר
ר\"ל דכ\"ש כששמשו לע\"ז דפסולים לעבוד בביהמ\"ק: אף שחזרו השתא בתשובה:"
+ ],
+ [
+ "חולקין ואוכלין
בהגיע משמר שלו:"
+ ],
+ [
+ "ללמד שאחד המרבה
עשיר שמרבה בקרבנות נדבה כפי עשרו:"
+ ],
+ [
+ "ואחד הממעיט
עני הממעט בקרבנותיו מחמת עניו. שניהן שוין. שמתקבלין קרבנותיהן לרצון. אם רק יהיה כונתן כראוי לאביהם שבשמים. וסיים בכוונה בזה מסכת מנחות. שהוא הקטן שבקרבנות ה':"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Menachot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Menachot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..3696af4302761578a729641c108e2c21827b3375
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Menachot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,2192 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Menachot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Menachot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כל המנחות שנקמצו
עבודה קמייתא נקט בכל דוכתא בפרקן. וה\"ה נתינת הקומץ בכלי. או הלכה. או הקטרה:"
+ ],
+ [
+ "שלא לשמן
ד' מיני מנחה הם. מנחת סולת. מנחת מחבת. מנחת מרחשת. מנחת מאפה [ומין מנחה זאת כוללת חלות ורקיקין. שכשירצה יביא זה או זה. סימן המנחות סחרא או סחרחר] וקאמר הכא שאם קמץ מנחה אחת במזיד על שם מין מנחה אחרת. או שקמץ מנחת נדבה לשם מנחת חוטא. או שקמצה שלא לשם בעליה [וזה הכל כמזיד. דבשוגג עקירה בטעות לאו שמה עקירה. כמ\"ש בפ\"א דזבחים]:"
+ ],
+ [
+ "כשרות
ומקטיר הקומץ. ושיריה נאכלין. משום דקמיצת המנחה הוא במקום שחיטת הזבח. והרי זבח שנשחט שלא לשמו כשר:"
+ ],
+ [
+ "אלא שלא עלו לבעלים משום חובה
דצריך להביא אחרת כמו שנדר. והא דקתני אלא שלא וכו'. ולא תני ולא עלו וכו'. קמ\"ל דאינה משונה ממנחה כשרה אלא וכו'. דבשאר דיניה היא כמנחה כשרה. דאסור לשנויי בה בשאר עבודותיה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ ממנחת חוטא
כגון בטומאת מקדש וקדשיו. ואין יד החוטא משגת לב' תורים או ב' בני יונה. שמביא מנחה תחתיהן:"
+ ],
+ [
+ "מנחת חוטא ומנחת קנאות
מנחת סוטה:"
+ ],
+ [
+ "שקמצן שלא לשמן
שקמצן לשם מנחת נדבה. או נתן וכו':"
+ ],
+ [
+ "נתן בכלי
את הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "והלך והקטיר
ר\"ל או הוליכו או הקטירו שלל\"ש:"
+ ],
+ [
+ "או לשמן ושלא לשמן
בין בעבודה א' או בב' עבודות:"
+ ],
+ [
+ "כיצד לשמן ושלא לשמן
[עי' זבחים פ\"א מ\"ד]. והא דבעי כיצד. והרי פשוט הוא מהו שלא לשמן. נ\"ל דקמ\"ל דאפילו בעשה א' מד' עבודת במנחת חוטא לשם נדבה או איפכא. דדמו אהדדי רק דבמנחת חוטא אין בה שמן ולבונה. אבל בכל זה אין שנוי בגוף המנחה ובעבודתה בין זה לזה. אפ\"ה מחשב שלא לשמה. ומכ\"ש במחבת לשם מרחשת. או בשינוי בעלים שנראה וניכר השינוי בגוף הבעלים. מכ\"ש דמחשב שלא לשמו:"
+ ],
+ [
+ "זר
אפילו כהן בעל מום מחשב כזר:"
+ ],
+ [
+ "אונן
ביום מיתת קרובו אפילו לאחר קבורה נקרא אונן [עי' זבחים פ\"ב סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "טבול יום
שטבל מטומאתו ולא העריב שמשו:"
+ ],
+ [
+ "מחוסר בגדים
שחיסר מלהתלבש א' מבגדי כהונה:"
+ ],
+ [
+ "מחוסר כפורים
שהיה צריך להביא קרבן אחר שנטהר מטבילתו. ולא הביאו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "שלא רחוץ ידים ורגלים
והרי צריך לקדש ידים ורגלים קודם עבודה:"
+ ],
+ [
+ "ערל
שלא מל. ואפילו מחמת אונס:"
+ ],
+ [
+ "טמא
קמ\"ל דוקא בטומאה וודאית אבל לא בנטמא טומאת התהום:"
+ ],
+ [
+ "יושב
והרי צריך לעמוד בשעת עבודה:"
+ ],
+ [
+ "על גבי רגלי חברו
שאחד מאלו היה חוצץ בין רגליו לרצפה. וה\"ה בהיה חציצה בין בשרו לבגדים. או בין ידיו להדבר הנקרב [ועי' פי' מרווח בכל זה בזבחים פ\"ב מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בן בתירא אומר יחזיר
הקומץ לתוך השיריים:"
+ ],
+ [
+ "ויחזור ויקמוץ בימין
ה\"ה בשאר פסולים דלעיל ודלקמן בפרקן. בכולהו ס\"ל לבן בתירא דמהני החזרה. והא דנקט החזרה רק בשמאל. ה\"ט דקמ\"ל רבותא לת\"ק דאפילו שמאל דכשר לכה\"ג ביו\"כ [כיומא פ\"ה מ\"א]. אפ\"ה לא מהני גבה החזרה:"
+ ],
+ [
+ "קמץ ועלה בידו צרור
נמצא שחסר מהקומץ כשיעור מקום הצרור. ומיירי שהיה המנחה עשרון בלי שיעור הצרור. דאל\"כ בל\"ז פסול מדלא היה מנחתו עשרון שלם. ונקט סתמא מדהיו רגילין לבלי לצמצם בשיעור עשרון. והביאו קצת יותר. כדי שלא יטעו להחסיר שיעורו [כך כתבו תוס'. ולכאורה יש ראיה לרבעתוס' דעשרון היתר מעט כשר מדקאמר בש\"ס (ד\"ט ב') בעשרון שאם חסר כ\"ש פסול. משמע הא יתר מעט כשר. אבל באמת אין זה ראיה דהרי תני התם נמי גבי שמן הכי. והרי בשמן וודאי גם יתר פסול. (כמ\"ג). ואדרבה דבריהן תמוהין. דהרי לקמן (פ\"ה מ\"א). מוכח דלכ\"ע בעשרון יתר מעט דמי לחסר מעט ושניהן פסולין. וכ\"כ מתוספתא שהביא רכ\"מ (פ\"ב ממעק\"ר ה\"ה) נראה ג\"כ כך. אולם קו' רבעתוס' אחמ\"כ בל\"ז לק\"מ די\"ל מסתמא בסתם מנחה שיש בה עשרון מיירי. שנפל בה צרור אחר שנמדד]:"
+ ],
+ [
+ "או גרגיר מלח
שנזדמן שנתערב, דהרי א\"צ למלוח המנחה רק הקומץ. וקמ\"ל אף דמלח בת הקרבה היא עם הקומץ. אפ\"ה מחשב הקומץ על ידו כחסר. אם נקמץ עמו:"
+ ],
+ [
+ "או קורט של לבונה
קמ\"ל אף דהלבונה איקבע בהדי מנחה שהרי מביא כל המנחה (והקומץ) [והלבונה] עליו בכלי א'. אפ\"ה כשנקמץ עם הקומץ. דינו כחסר הקומץ. ולהכי כשירצה הכהן לקמוץ המנחה. מלקט ובורר ממנה הלבונה. ומניחו מן הצד. וקומץ רק מהמנחה. ונותן הקומץ בכלי קודש. ומניח עליו הלבונה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו הקומץ היתר והחסר פסל
אי\"ל בל\"ז פסול. מדחוצץ הקורט בין ידו להקמח. או בין קמח לקמח. שהגרגיר חולק הקומץ ונראה כב' חצאי קומצים. י\"ל דמיירי אפילו הגרגיר דבוק מן הצד של קומץ. למעלה אצל אגודל. או למטה אצל אצבע קטנה. דשם אין בשר ידו נוגע בקומץ. וגם מדרוב הגרגיר מגולה אינו חולק הקומץ ואפ\"ה פסול משום שחסר עכ\"פ שיעור הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא היתר שקמצו מבורץ
מלא וגדוש יותר משיעורו:"
+ ],
+ [
+ "וחסר שקמצו בראשי אצבעותיו
שלא כפף אצבעותיו על פס ידו בשעת קמיצה. וה\"ה בהיה הקורט או שאר דבר מחסר הקומץ. רק בסיפא נקט שקמץ בראשי אצבעותיו. לאשמעינן באיזה אופן צריך לקמוץ:"
+ ],
+ [
+ "פושט את אצבעותיו על פס ידו
כך הוא עבודת הקמיצה. קודם שיתחב אצבעותיו בהקמח כופף ופושט אצבעותיו על פס ידו. ומניח רווח בין האצבעות להפס יד. ומכניס צד פסת ידו בהקמח. ועי\"ז הקמח נדחק ונכנס לתוך הרווח שבין האצבעות הכפופים להפס יד ומוציא ידו מהקמח. ואח\"כ מוחק באגודל את הקמח מצד זה. ובאצבע הקטנה מצד האחר. כדי שלא יהא בהקמיצה יותר ממה שנכנס תחת הג' האצבעות האמצעיים. וזהו שאמרו שהקמיצה א' מעבודות הקשות שבמקדש. שהרי במנחת מחבת ומרחשת ומאפה תנור. שהיו כולן אפויין ופתותין. וכל פתיתה היה צריך שיהיה כזית [כפ\"ו סי' כ\"ז]. ואפ\"ה היה צריך ליזהר מאד כשמחק בהאגודל ובהאצבע קטנה כלעיל. שלא יהא שם חסר או יתר בהקמיצה:"
+ ],
+ [
+ "ריבה שמנה
להכי לא נקט ריבה לה שמן. דקמ\"ל דדוקא בריבה לה כשיעור שמנה פסול. דשיעור שמן להעשרון של מנחה הוא לוג. ולהכי דוקא בנתן ב' לוגין לעשרון פסול [כרמב\"ם פי\"א מפסוהמ\"ק ה\"ט] מיהו לרש\"י ב' לוגין דקאמר בש\"ס שלא יתנם לעשרון. ר\"ל אפילו בנתן ב' לוגין בעשרון פסול. אף דחזי לב' מנחות. וכ\"ש בהוסיף רק קצת על לוג או חיסר כ\"ש. פסול:"
+ ],
+ [
+ "וחסר שמנה
שחיסר כ\"ש מהלוג שמן לעשרון. או חיסר וכו':"
+ ],
+ [
+ "חסר לבונתה
דצריך שיתן על הקומץ שבכלי לכל הפחות ב' קרטין לבונה. ובלא נתן רק קורט א' פסול. מיהו בריבה לבונתה לא פסל. רק בנתן בה יותר מב' קומצים לבונה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול שיריה בחוץ
חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "או להקטיר לבונתה בחוץ
להכי לא קאמר או כזית מלבונה בחוץ כבהנך דלעיל. משום דבלבונה א\"צ רק ב' קרטין:"
+ ],
+ [
+ "פסול ואין בו כרת
דהקומץ במנחה הוא כמו הדם שבזבח. והלבונה הוא כנגד האימורין. ומה שפוסל בד' עבודות שבדם. שחיטה. קבלה. הולכה. זריקה. פוסל כנגדן במנחה בד' עבודות שבה. דהיינו, בהקמיצה ובנתינת הקומץ בהכלי. ובהולכה. ובהקטרה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול שיריה למחר
לאחר זמן אכילתו. דמנחה נאכלת רק ליום ולילה:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל הקומץ
או נותן בכלי וכו'. וכולהו או או קתני:"
+ ],
+ [
+ "והמקטיר לאכול דבר שדרכו לאכול
שיריים:"
+ ],
+ [
+ "ולהקטיר דבר שדרכו להקטיר
דהיינו הקומץ. ולאפוקי בחישב לאכול הקומץ או להקטיר השיריים. חוץ לזמנו או חוץ למקומו. לא נפסל:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיקרב המתיר כמצותו
כאילו היה כשר. שלא היה שם עוד פסול אחר. דאל\"כ לא נתפגלה המנחה:"
+ ],
+ [
+ "קמץ בשתיקה
שלא חישב בה מחשבת פסול ולא מחשבת הכשר. ורבותא קמ\"ל דאע\"ג דהיה בשתיקה. לא אמרי' דפסול. ומכ\"ש בקמץ במחשבת הכשר:"
+ ],
+ [
+ "ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו
שהיו כולן במחשבת חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ לזמנו
שהיו כל עבודתיה במחשבת חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "קמץ חוץ למקומו
שחישב לאכול או להקטיר כדת ממנה חוץ לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "או שקמץ חוץ לזמנו ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו
שהיו כל עבודות הללו בה במחשבת חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "או שקמץ ונתן בכלי והלך והקטיר חוץ למקומו
ר\"ל או שעשה א' מאלה על מנת לאכל השיריים או להקטיר הקומץ חוץ למקומו. ושאר ג' העבודות עשה ע\"מ חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "מנחת חוטא ומנחת קנאות
שדינן כחטאת להפסל גם בשלא לשמו:"
+ ],
+ [
+ "ונתן בכלי והלך והקטיר שלא לשמן
שעשה חד מהנך של\"ש והשאר חוץ לזמנו:"
+ ],
+ [
+ "לאכול כזית בחוץ וכזית למחר
לעיל נמי בכה\"ג מיירי שחישב על כזית א' בחוץ ועל כזית אחר למחר. רק דלעיל מיירי בחישב בב' עבודות. בא' חוץ לזמנו ובב' חוץ למקומו. אבל הכא מיירי שחישב בא' מד' עבודות המנחה ב' מחשבות. כזית א' חוץ לזמנו וכזית אחד חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "וחייבים עליו כרת
אפילו היו ב' המחשבות בעבודה א'. תפוס לשון ראשון:"
+ ],
+ [
+ "ואין כו כרת
אף דחכמים היינו ת\"ק. אפ\"ה הדר ותנא וחכ\"א וכו' דלא תימא דסיפא דלאכול כחצי זית וכו' נמי מלתא דר\"י היא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הקומץ את המנחה לאכול שיריה או להקטיר קומצה למחר מודה רבי יוסי בזה שהוא פגול וחייבין עליו כרת
ולא אמרינן הרי הקומץ חצי מתיר הוא. דהרי צריך להקטיר נמי הלבונה. והרי איו מפגלין בחצי מתיר [כמ\"ה]. די\"ל דהכא בשעת קמיצה לכ\"ע לא מחשב חצי מתיר. דהרי א\"צ לקמוץ רק הקומץ בלי הלבונה, משא\"כ לקמן במשנה ה' שחישב בשעת הקטרה, מחשב חצי מתיר. מדצריך להקטיר שניהן:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו כרת
לאו משום אין מפגלין בחצי מתיר. רק משום דאין עבודת מתיר אחד מפגל במחשבת מין מתיר אחר:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין עליו כרת
דלא אמרינן גביה אין מתיר מפגל מתיר. רק בלא איקבעו בחד מנא. כגון ב' כבשי עצרת. דשניהן מתירין הב' לחם שבאין עמהן. להכי בחישב בשחיטת א' ע\"מ לאכול חבירו למחר. שניהן כשרות [כמ\"ה]. אבל הכא. בקומץ והלבונה ששניהן מונחין בכלי א'. הו\"ל כמתיר א':"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מה שנה זו מן הזבח
שכששחט ע\"מ להקטיר אימורין למחר נתפגל אע\"ג דשחיטה והקטרה ב' מתירין הן:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם שהזבח דמו ובשרו ואמוריו אחד
שהכל תלוי זה בזה שהדם מתיר להקטיר האימורין. והקטרת האימורין מתיר הבשר לאכילה. ולהכי מחשבו אימורין כהבשר שיהיה כניתר ולא כמתיר:"
+ ],
+ [
+ "ולבונה אינה מן המנחה
ר\"ל אינו כשיריים של מנחה שאסור לאכלן עד שיקטיר הקומץ. אבל לבונה. אם ירצה יכול להקטירו קודם הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "שחט שני כבשים
של עצרת. שמביא עמהן ב' חלות ומניפן עם הכבשים. ומתקדשות רק בשחיטת הכבשים:"
+ ],
+ [
+ "לאכול אחת מן החלות למחר
והרי זמן אכילתן ככל מנחה ליום ולילה:"
+ ],
+ [
+ "הקטיר שני בזיכין
של לבונה. שמניחין בכל שבת על ב' סדרי לחם הפנים. ובשבת האחר מקטירין הלבונה. והלחם נאכל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "לאכול אחד מן הסדרים למחר
והרי זמן אכילתן רק ליום ולילה. וה\"ה בחישב על חלה א' מהסדרים. רק נקט רבותא אליבא דר' יוסי. דאפילו חישב על סדר שלם. לא נתפגל הסדר השני. [וה\"ה לקמן בנטמא א' מהסדרים. נקט סדר שלם לרבותא דחכמים, דאפילו נטמא סדר שלם אפילו הכי נאכל סדר השני]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אותה החלה
של ב' הלחם:"
+ ],
+ [
+ "ואותו הסדר
של לחם הפנים:"
+ ],
+ [
+ "והשני פסול ואין בו כרת
דלא דמי לחישב על כזית מבשר בהמה. דאז אפילו אכל כזית אחר ממנה חייב כרת. דהתם היה הכל גוף א'. וכ\"כ במנחה היה הכל בכלי א'. משא\"כ באלו. לאו גוף א'. ולא בכלי א' באו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים זה וזה פגול וחייבין עליו כרת
דדינם כגוף א':"
+ ],
+ [
+ "שאין קרבן צבור חלוק
ר\"ל כך קבלתי מרבותי. שכל קרבן צבור שנפסל חציו. כולו פסול אפילו בחלות וכ\"ש בבשר:"
+ ],
+ [
+ "והטהור יאכל
ודוקא בנטמא א' מב' הלחם קודם זריקת דם הכבשים. או שנטמא אחד מהסדרים קודם הקטרת הבזיכין. אבל בנטמא אח\"כ מודה ר\"י דהטהור נאכל:"
+ ],
+ [
+ "והלחם אינו מפגל את התודה
שהתודה עיקר והלחם טפל לה. דאין הלחם מתקדש רק בשחיטת התודה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול ממנה למחר
וה\"ה לזרוק דמה או להקטיר אימוריה למחר. רק נקט לאכול לרבותא דסיפא. דכשחישב על הלחם אז אף מה דדמי לה באכילה בהתודה גופה. אפ\"ה אינו מתפגל:"
+ ],
+ [
+ "מפגלין את הלחם והלחם אינו מפגל את הכבשים
דהלחם טפלין לכבשים. כלחמי תודה לתודה:"
+ ],
+ [
+ "והכבשים אינן מפוגלין
וקמ\"ל תודה אף דלא הוזקקו לחמיו עמו בתנופה. אפ\"ה כשפיגל התודה נפגלו עמה. וקמ\"ל כבשים אף דהוזקקו עמן בתנופה. אפ\"ה כי מפגל לחם לא נפגלו כבשים:"
+ ],
+ [
+ "הזבח מפגל את הנסכין משקדשו בכלי
דאם כשפיגל הזבח כבר היו הנסכים מקודשין בכלי שרת. נתפגלו גם הן. והשותה היין או האוכל הסולת חייב כרת:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי מאיר
דס\"ל דדם של זבח מתיר הנסכים למזבח. ומדיש להן מתיר מתפגלין במחשבת חוץ לזמנו. אבל לרבנן, נסכים אין להם מתיר. מדבאין גם לאח\"ז ולפיכך אין מתפגלין *):"
+ ],
+ [
+ "כיצד השוחט את הזבח לאכול ממנו למחר
וה\"ה להקריב למחר. רק נקט לאכול לרבותא דרישא. דאפ\"ה מתפגלין גם הנסכים אף דלא קיימי לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "פיגל בקומץ
שחישב בשעת הקטרת הקומץ לאכול שיריים למחר:"
+ ],
+ [
+ "עד שיפגל את כל המתיר
בהקטרת הקומץ וגם בהקטרת הלבונה. אבל מודו דעכ\"פ נפסל מדרבנן כשפיגל בחצי מתיר. משום דכשפיגל בקומץ גזרינן אטו בחישב בקומץ דמנחת חוטא דאין בו לבונה. והו\"ל הקומץ מתיר שלם. וכמו כן בפיגל בלבונה. גזרינן אטו שחישב בב' בזיכי לחם הפנים דאין עמהן קומץ. והו\"ל מתיר שלם. ובפיגל בכבש א' של כבשי עצרת. גזרינן אטו שפיגל גם בחבירו [מדשוין בשם ודו\"ק]. ובבזך אטו בזך חבירו [מנחות די\"ד] ועי' לעיל מ\"א מ\"ש ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ובמנחת קנאות
שאין בהן לבונה:"
+ ],
+ [
+ "וחבירו כשר
דאין מתיר מפגל מתיר אחר רק באקבעו בחד מנא:"
+ ],
+ [
+ "שניהם כשרים
דאין יכול לחול מחשבת פגול ממתיר לחבירו. והרי הב' כבשים שניהן מתירין הב' חלות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לאכול
חוץ לזמנו או חוץ למקומו:"
+ ],
+ [
+ "דבר שאין דרכו לאכול
כקומץ או לבונה:"
+ ],
+ [
+ "דבר שאין דרכו להקטיר
כגון שיריים:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר פוסל
מדאיירי ר\"א נמי בחוץ למקומו. להכי נקט לשון פסול דשייך בתרווייהו. אבל באמת בחוץ לזמנו הו\"ל פגול גמור לר\"א:"
+ ],
+ [
+ "שאין אכילה והקטרה מצטרפין
אף דכבר תנא ליה לעיל [פ\"א מ' ד]. קמ\"ל הכא. דאפילו לר\"א. לא תימא דמדרבנן פסל ברישא. דגזיר מחשבה שלא כדרכה אטו כדרכה. וא\"כ כמו כן לגזר הכא פחות מכזית אטו כזית. קמ\"ל הכא דלעיל מדאורייתא פסול מדרבייא רחמנא אם האכל יאכל. בב' אכילות הכתוב מדבר. אכילת אדם ואכילת מזבח שיהיו שניהן שוין, משא\"כ הכא דלא רבייה קרא. כשר:"
+ ],
+ [
+ "לא יצק
או או קתני כולה מתניתין. וכך הוא סדר הבאת המנחה. מביא עשרון סולת ולוג שמן. ונותן תחלה מעט משמן בכלי חול והסולת עליו. ואח\"כ חוזר ויוצק מעט מהלוג שמן על הסולת ובולל הכל יחד [ולתוספות חולין (דל\"ו ד\"ה צריך. וזבחים דפ\"ח ד\"ה מדות). צריך שיהיה הבלילה בכלי שרת]. ואחר שבלל נותנה בכלי שרת. ויוצק עליה השמן הנשאר עוד מהלוג. ונותן עליה קומץ לבונה. ומביא להכהן. והכהן מביאה לזוית דרומית מערבית של מזבח. ומגיש הכלי שבה המנחה לחודו של אותו זוית. ואח\"כ מלקט כל גרגרי הלבונה שבמנחה לצד אחד. כדי שלא יתערב גרגיר ממנה בהמנחה. ואח\"כ קומץ. ונותן הקומץ לכלי שרת אחר. ומלקט כל הלבונה מהשיריים ונותנו על הקומץ. ומעלהו למזבח ומולחו ומקטירו והשירים נאכלין. זהו במנחת סולת. אבל במנחת מחבת או מרחשת אחר שבלל כנ\"ל לשה בפושרין ואופה במחבת או במרחשת כפי שנדר. (עם מעט מהשמן הנותר מהלוג). ולאחר שנאפו פותתן לפתיתין כזיתים. ויוצק על הפתיתין שמן הנשאר מהלוג. ונותן אח\"כ כל הפתיתין לכלי שרת והקומץ לבונה עליה. ומביא הכל אל הכהן. והכהן עושה בה כבמנחת סולת כנ\"ל. והשיריים נאכלין. וכ\"כ במנחת מאפה תנור. אם נדר חלות. אז מביא עשרון סולת ולוג שמן כנ\"ל. אבל אין בהן מתן שמן בכלי תחלה. אלא בולל הסולת מיד עם כל הלוג שמן. ולש בפושרין ואופה בתנור במקדש. ופותת כנ\"ל. ונותן אח\"כ הפתיתין לכלי שרת. [ונותן לבונתה] ומגיש וקומץ כנ\"ל. ואם רקיקין נדר. אז לש מיד הסולת בפושרין לבד ועושה הרקיקין ואופה אותן. ולאחר האפייה לוקח לוג שמן ומושח הרקיקין. לרמב\"ם [פי\"ב מקרבנות ה\"ה] מושחן עד שיבלע בהן כל הלוג שמן. ולרכ\"מ [שם] מושחן בהשמן רק כמין כי יוונית. ומחלק שאר השמן לכהנים. ואח\"כ פותת הרקיקין [ונותן לכלי שרת ולבונתה עליה] ומגיש וקומץ כלעיל. וכל מנחה שצריכה פתיתה. עושה מכל עשרון י' חלות. ובכל א' מחמשה מיני מנחה הנ\"ל. מקטיר עם הקומץ גם קומץ לבונה כלעיל [רמב\"ם פי\"ג מקרבנות. ורמל\"מ שם ה\"ה]. ולא יצק דקאמר כאן. ר\"ל לא יצק כהן אלא ישראל. דבין היציקה שנותן שמן תחלה בכלי. או היציקה שאח\"כ על הסולת או הפתיתין. הכל כשר בישראל אפילו לכתחילה. אבל אם לא יצק כלל. פסול. דיציקת שמן במנחה מעכב:"
+ ],
+ [
+ "לא בלל
אפילו לא בלל כלל כשר:"
+ ],
+ [
+ "לא פתת
ר\"ל אם בכל המנחות שצריכות פתיתה לא פתת כלל. רק כשקמץ לקח חתיכה עבה כשיעור קומץ [ולרש\"י ור\"ב עכ\"פ הקמיצה בעצמה צריכה פתיתה]:"
+ ],
+ [
+ "לא מלח
ר\"ל לא מלח כהן אלא זר.:"
+ ],
+ [
+ "לא הניף
מנחת עומר ומנחת סוטה. שצריכים תנופה קודם הגשה:"
+ ],
+ [
+ "לא הגיש
כל מנחה קודם שיקמיצנה מגישה לחוד קרן דרומית מערבית של מזבח. כנ\"ל. [ונ\"ל דהתנא נקט הכל כסדר. דאף דהיציקה היא אחר הבלילה בכל המנחות [כמנחות דע\"ד]. אפ\"ה נקטה תחלה. משום דיציקה נזכרה בהדיא במנחת סולת. ומנחת סולת כתיבא בקרא תחילה. משא\"כ בלילה לא נזכרה בהדיא בקרא רק במנחת מאפה. והיא כתובה בתורה אחר מנחת סולת . ואחר בלילה. נקט התנא פתיתה שנזכרה בתורה במנחת מחבת שכתובה אחר מנחת מאפה. שבה נזכר בלילה. ואחר הפתיתה נקט התנא לא מלח. משום דדין מליחה לכל הקרבנות נזכרה בתורה בסוף כל העניין [בויקרא ב']. ואחר לא מלח נקט תנופה והגשה. דאע\"ג דהגשה נעשה בכל מנחה קודם שיקמוץ וימלחנה. ותו הרי גם בתורה [שם] נזכר הגשה במרחשת קודם למליחה שלא נזכר עד לבסוף כל העניין. אפ\"ה נקט התנא אלה הד' יחד. יציקה. בלילה. פתיתה. מליחה. דכולן כשרין לכתחילה בזר (כמ\"ש זבחים פי\"ד סי' כ\"ט). והדר נקט תנופה והגשה דרק בדיעבד כשרין בזר [עי' שם]. מיהו נקט תנופה קודם הגשה. משום שכך סדר עשייתן בעומר ובסוטה. מניף ואח\"כ מגיש. וברוך המאיר עיני המחכים לו]:"
+ ],
+ [
+ "או שפתתן פתים מרובות
דצריך שיהיה הפתיתין כזיתים. ואם פתתן כפתיתין מרובות. בין שמרובות במנין ע\"י שהקטינם. בין שמרובות בשיעור גם יותר מכזית. או לא וכו':"
+ ],
+ [
+ "ולא משחן
ר\"ל שלא משח רקיקין הטעונות משיחה כמ\"ש לעיל סי' ו' דבחסר שמנה לגמרי. פסול:"
+ ],
+ [
+ "נתערב קומצה בקומץ חברתה
כשרה לרבנן מדאין עולין מבטלין זה את זה. [כזבחים פ\"ח מ\"ו]. ולר\"י ג\"כ כשרה משום דמין במינו לא בטל. או שנתערב הקומץ ממנחת נדבה במנחת וכו':"
+ ],
+ [
+ "במנחת כהנים
שכולה כליל כהקומץ. או שנתערב הקומץ במנחת וכו':"
+ ],
+ [
+ "במנחת כהן המשיח
חביתי כה\"ג שמקריבין משלו בכל יום. והן ג\"כ כליל. או שנתערב הקומץ במנחת וכו':"
+ ],
+ [
+ "במנחת נסכין
המנחה שמקריבין עם הקרבנות [כלקמן פ\"ט מ\"ו]. והיא ג\"כ כולה כליל:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
נ\"ל דר\"ל התערובת כשרה להקריב. דת\"ק ס\"ל דשתיהן כשרות:"
+ ],
+ [
+ "פסולה
פסולה התערובות:"
+ ],
+ [
+ "שזו בלילתה עבה
קומץ של מנחת נדבה עבה. שנעשית מלוג א' שמן לעשרון סולת:"
+ ],
+ [
+ "וזו בלילתה רכה
מנחת כהן משיח ומנחת נסכים היא רכה. דמנחת כהן משיח נעשית מעשרון סולת וג' לוגין שמן. וכ\"כ מנחת נסכים עשרון סולת וג' לוגין לכבש. וב' עשרונים בד' לוגין לאיל. וג' עשרונים בו' לוגין לפר:"
+ ],
+ [
+ "והן בולעות זו מזו
ר\"ל הקומץ העב בולע ממנחה הרכה. ואף דלא מפסל הקומץ משום דריבה שמנה. דהרי ריבה שמנה אינו פוסל רק כשהוסיף לוג [כפ\"א סי' ל\"א]. והכא הקומץ שהוא כשיעור ב' זיתים. אי אפשר שיבלע לוג שהוא כשיעור (ב') [ו'] ביצים. עכ\"פ נתבטל הקומץ בשמן של המנחה הרכה. והו\"ל כאילו לא הקטיר הקומץ כלל. ונפסלה עי\"ז המנחה. ואף דלר\"י מין במינו לא בטל. עכ\"פ הכא דנתערב סולת ושמן בהדי סולת ושמן. הו\"ל תערובות כל חד וחד כאילו נתערב עם מינו ואינו מינו. ובכה\"ג ס\"ל לר\"י דסליק את מינו כמי שאינו. ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו. והמנחת נסכים נמי פסולה. משום דקומץ העב בלע ממנה ומיעט שמנה:"
+ ],
+ [
+ "שתי מנחות שלא נקמצו ונתערבו זו בזו
שנפלו שניהן לתוך כלי א' זו בצד זו. ונוגעין זב\"ז באמצע וכבר נתקדשו בכלי:"
+ ],
+ [
+ "אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמה ומזו בפני עצמה
שנשאר מכל אחת כדי שיעור לקמוץ ממנה בלי תערובות:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פסולות
דלא דמי לעירוב ב' דמים [זבחים פ\"ח מ\"ט] דשתיהן כשרות. די\"ל התם בכל שהוא מכל אחד שיש בהתערובות כשהגיע למזבח סגי. אבל הכא בעינן קומץ שלם מהמנחה עצמה. דכתיב וקמץ מסלתה ולא מסולת חבירתה. ומדנתערב אי אפשר כן:"
+ ],
+ [
+ "לא יקטיר
דמצות הקטרה בקומץ הוא שיהיה לבד. ולא דבר אחר עמו. ואף בדאפשר לקמוץ במקום שנתערבו. ויהיה שם ב' קומצין. עכ\"פ דלמא בכל קומץ יש מתערובות חבירתה. וליכא קומץ שלם:"
+ ],
+ [
+ "ואם הקטיר
כל התערובות:"
+ ],
+ [
+ "וזו שלא נקמצה לא עלתה לבעלים
דקמיצה מעכבת:"
+ ],
+ [
+ "לא יקטיר
כל התערובות דמצות הקטרה בקומץ צריך שיהיה בלי תערובות. ותו הרי כל שממנו לאישים הוא בבל תקטירו. והרי השיריים יש ממנו הקומץ לאישים:"
+ ],
+ [
+ "ואם הקטיר עלתה לבעלים
ואי\"ל בכל הנך הרי הקומץ נתבטל ברוב של השיריים. י\"ל דכמו דעולין אין מבטלין זא\"ז. ה\"נ ילפינן מנה שיריים בג\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הציץ מרצה
וא\"צ להביא מנחה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "אבדו שיריה
קודם שהקטיר הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "כמדת רבי אליעזר כשרה
ר\"ל לפי דעת ר\"א דס\"ל [פסחים דע\"ז א'] דזורקין הדם אף שאבד הבשר. ה\"נ במנחה מקריב הקומץ אף שאבדו או נטמאו שיריים:"
+ ],
+ [
+ "וכמדת רבי יהושע פסולה
דרבי יהושע ס\"ל התם אם אין בשר אין דם. ה\"נ פסול להקריב הקומץ. מיהו בנשאר קצת משיריים או בקרבן צבור. כשר לכ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שלא בכלי שרת
ר\"ל אם לא קידש הקומץ בכלי שרת קודם הקטרה והקטירו כך:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מכשיר
מיהו בלא קידש המנחה תחילה בכלי שרת. אז לכ\"ע פסול:"
+ ],
+ [
+ "הקטיר קומצה פעמים
שהקטיר הקומץ לחצאין:"
+ ],
+ [
+ "כשרה
ודוקא בהקטירו בב' חצאין. דמדאין קומץ פחות מב' זיתים. נמצא שהיה בכל הקטרה כזית. אבל בהקטירו ביותר מב' חלקים. פסול. דאין הקטרה פחות מכזית:"
+ ],
+ [
+ "מעוטו מעכב את רובו
דבחסר כל שהוא פסול:"
+ ],
+ [
+ "מעוטו מעכב את רובו
דכל מנחה צריכה שתהיה עשרון שלם סולת. ולא פחות. ואף דמדת עשרון למנחה קודמת לקמיצה. אפ\"ה הקדים תנא דין הקומץ. משום דביה משתעי תנא בכל מתני' דלעיל:"
+ ],
+ [
+ "מעוטו מעכב את רובו
דצריך שיהיה לנסכים של פר ו' לוגין. ולאיל ד' לוגין. ולכבש ג' לוגין. ואם חיסר פסול:"
+ ],
+ [
+ "מעוטו מעכב את רובו
דצריך שיהיה שיעורו למנחת נסכים. כשיעור היין. ולמנחת נדבה צריך לוג לעשרון. והא דלא כלל תנא כולן יחד הקומץ והעשרון וכו' מיעוטן מעכב את רובן. ה\"ט משום דכל חד מהנך מקרא אחרינא נפקא. [והא דהפסיק תנא ביין בין העשרון סולת לשמנו והרי קומץ ועשרון ושמן שייכי טפי גבי הדדי. ותו דגם בקרא בדיני נסכים נזכר השמן קודם היין. נ\"ל מזה ראיה לרמב\"ם [פי\"א מפסוהמ\"ק ה\"ט] דפסק דשמן אינו נפסל כשהוסיף. רק כשהוסיף ונתן ב' לוגין לעשרון. א\"כ להכי שפיר רצף התנא למתני קומץ ועשרון ויין בחדא מחתא. מדכולהו בחסר או יתר דינייהו שוין. דבקומץ חסר או יתר מעט פסול [כפ\"א מ\"ב]. ובעשרון וביין כבר הביא רכ\"מ [פ\"ב ממעק\"ר ה\"ה] בשם התוספתא דבשניהן בחסר או יתר מעט פסול. משא\"כ בשמן מדמשונה בדיני יתר מכולהו. להכי עשה לו תנא מחיצה בפ\"ע לבסוף. ועי' לעיל פ\"א סי' כד]:"
+ ],
+ [
+ "הסלת והשמן
שצריכים שניהן בכל מנחה:"
+ ],
+ [
+ "שני שעירי יום הכפורים
שמטילין עליהן גורלות ביו\"כ. א' לה' ואחד לעזאזל:"
+ ],
+ [
+ "שני כבשי עצרת
הבאין בעצרת עם ב' הלחם. והן שלמי צבור:"
+ ],
+ [
+ "שתי חלות
הן ב' הלחם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שני סדרים
של לחם הפנים. כל סדר ו' חלות:"
+ ],
+ [
+ "מעכבין זה את זה
וכ\"ש החלות גופייהו:"
+ ],
+ [
+ "שני בזיכין
ב' כפות מלאות לבונה. שמשימין בין ב' סדרים של לחה\"פ:"
+ ],
+ [
+ "הסדרים והבזיכין מעכבין זה את זה
דבאין לו מין א' לא יביא הב':"
+ ],
+ [
+ "שני מינים שבנזיר
דנזיר צריך שיביא ב' מיני לחם. חלות מצות. ורקיקי מצות:"
+ ],
+ [
+ "שלשה שבפרה
עץ ארז. ואזוב. ושני תולעת. שצריך להשליך כולן לתוך שריפת הפרה:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה שבתודה
ד' מיני לחם שצריך להביא עם קרבן תודה. דהיינו חלות מצות. ורקיקי מצות. וסולת מורבכת. ולחם חמץ. כל א' י' חלות:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה שבלולב
לולב. אתרוג. הדס. ערבה. שלא נטלן כולן ביום שמצוה ליטלן לא יצא. מיהו בנטלן כולן. אבל שלא ביחד. רק שהה ביניהן כמה שעות. יצא. דקיי\"ל לולב א\"צ אגוד. ורק מצוה לאגדו משום נוי מצוה [א\"ח תרנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה שבמצורע
עץ ארז. ואזוב. ושני תולעת. וצפרים:"
+ ],
+ [
+ "מעכבין זה את זה
ותנא ושייר מים חיים של מצורע. ופרים ואלים דחג. ועוד טובא:"
+ ],
+ [
+ "שבע הזיות שבפרה
שמזה מדם פרה אדומה נגד פתח ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "שבע הזיות של בין הבדים
שמזה הכה\"ג ביו\"כ בק\"ק מדם הפר לבד ואח\"כ מדם השעיר:"
+ ],
+ [
+ "ושעל הפרוכת
שמזה הכה\"ג שם מדמים הנ\"ל ביו\"כ. וכמו כן מה שמזה שם מדם פר העלם דבר של צבור. ומפר כהן המשיח. ומשעירי ע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "מעכבות זו את זו
ותנא ושייר ז' הזאות של מצורע ועוד טובא:"
+ ],
+ [
+ "שבעה נרותיה
בראש כל קנה של המנורה. היה קבוע כעין בזך שבו נותנין השמן והפתילה [רמב\"ם פ\"ג מבית הבחירה. וכ\"כ הריב\"ש בתשובה (סי' ת\"י). שהבזיכין קבועין בהקנים]:"
+ ],
+ [
+ "שתי פרשיות שבמזוזה
שמע והיה אם שמוע:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו כתב אחד מעכבן
ר\"ל אפילו אופן הכתב של אות אחד מעכב. שכשדבוק לחבירו. פוסל בספר תורה. תפילין. ומזוזה:"
+ ],
+ [
+ "ארבע פרשיות שבתפילין
לרמב\"ם ורש\"י סדר הנחתן בהבתים הוא כמו שמסודרין בתורה. דהיינו. קדש. והיה כי יביאך. שמע. והיה אם שמוע. כולן משמאל המניח לימינו. ולר\"ת צריך להקדים והיה אם שמוע לשמע. כדי שיהיה שמע מימין המניח [א\"ח ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר ארבעתן ארבע מצות
דאין מעכבות זא\"ז. וקיי\"ל דמעכבות [א\"ח י\"ג. וראה דהתנא נקט הכל כסדר. במשנה ו' נקט כל המעכבים זא\"ז כפי הסדר שכתובים בתורה עד הסדרים והבזיכין. ואח\"כ נקט תנא כסדר המספרים ב'. ג'. ד'. ז'. וכולן מעניני קרבנות והנלוה עליהם. רק שילב ביניהן גם מיני לולב דכתיב גביה ושמחתם לפני ה' אלהיכם דהיינו בביהמ\"ק. ואח\"כ נקט עניינים אחרים שבתשמישי קדושה. ונקטן כפי סדר קדושתן. מנורה. ואח\"כ מזוזה שהיא מצוה השוה בכל אדם ובכל זמן טפי מתפילין. ואח\"כ תפילין. ובתר כולהו נקט ציצית דבצר קדושתייהו מכולהו דתשמישיה נזרקין [כמגילה כ\"ו ב']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והלבן אינו מעכב את התכלת
דמצוה לתת בכל כנף ד' חוטין. חוט א'. או ב' תכלת. והשאר לבן. ואם היו כולן לבן או כולן תכלת. יצא. [אב\"י הקשו רבעתו\"ס למה לא נימא כבתפלה של יד אינה מעכבת של ראש דר\"ל אינה מעכבת כלל. ה\"נ נימא דסגי בב' חוטין לבן או תכלת. ונ\"ל מדנקט תכלת ולא חוטי תכלת. וגם מדנקט מעכבת ולא מעכבין ש\"מ דאצבע קאי. דרק הוא אינו מעכב. אבל חוטין מעכבי]:"
+ ],
+ [
+ "ושל ראש אינה מעכבת של יד
דכל אחד מצוה לבד היא. ולהכי באין לו שניהן. יניח אחד. אם של ראש. יברך ב' ברכות. ואם לא יוכל להניח רק של יד. יברך להניח לבד [א\"ח כ\"ו]. [ונקראין תפילין מלשון מחשבה. כמו ראות פניך לא פללתי. מדאסור להסיח מחשבתו מהן בעודן עליו]:"
+ ],
+ [
+ "אינם מעכבין את היין
של מנחת נסכים:"
+ ],
+ [
+ "המתנות שעל מזבח החיצון
מכל הקרבנות שצריכים יותר ממתן אחד [כזבחים פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אינן מעכבות זו את זו
דבנתן מהן מתנה אחת כיפר:"
+ ],
+ [
+ "הפרים והאילים והכבשים
ר\"ל שבעה כבשים. ופר אחד. וב' אילים. שבאין כולן עם ב' הלחם בעצרת. וב' פרים. ואיל אחד. ושבעה כבשים. של מוספי עצרת:"
+ ],
+ [
+ "אינן מעכבין זה את זה
דמוספין אין מעכבין קרבנות הלחם. וקרבנות הלחם אין מעכבין המוספים וכ\"כ קרבנות המוספים גופייהו אין מעכבין זא\"ז. מיהו קרבנות הלחם גופייהו מעכבין זא\"ז מדכתיב בהו הויה. וכ\"כ פרים אילים וכבשים דחג הסוכות מעכבין זה את זה. דכמשפטם כתיב בהו:"
+ ],
+ [
+ "ולא היו להם נסכים
ר\"ל כשהיה להם מעות כדי לקנות כל הפרים הנצרכים רק שכשיקנו אותן אי אפשר שיקנו כל הנסכים הנצרכים לכל הפרים:"
+ ],
+ [
+ "הפר והאילים והכבשים והשעיר
הבאין עם הלחם בעצרת. וכולן עולות חוץ מהשעיר שהוא חטאת:"
+ ],
+ [
+ "ולא הלחם מעכבן
שיוכלו להביא זה בלא זה:"
+ ],
+ [
+ "הלחם מעכב את הכבשים
הן שני כבשים שהן שלמי צבור שמניפן עם ב' הלחם:"
+ ],
+ [
+ "והכבשים אינן מעכבין את הלחם
שכשלא נמצאו כבשים יביאו לחם לבד משא\"כ איפכא:"
+ ],
+ [
+ "והלחם אינו מעכב את הכבשים שכן מצינו כשהיו ישראל במדבר ארבעים שנה קרבי כבשים בלא לחם
דאין ב' לחם באים רק מהארץ [כלקמן רפ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אף כאן יקרבו כבשים בלא לחם אמר רבי שמעון הלכה כדברי בן ננס
דכבשים מעכבין לחם:"
+ ],
+ [
+ "אבל אין הטעם כדבריו
דטעמו משום דבמדבר קרבו ב' כבשי שלמים של עצרת בלי לחם. אף שכתובים הכבשים בספר ויקרא. אבל אני אומר. שכל וכו':"
+ ],
+ [
+ "שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים
ספר ויקרא:"
+ ],
+ [
+ "לא קרב במדבר
דהרי הנך ב' כבשי עצרת כתובים בויקרא בפרשת אמור [פכ\"ג פ\"כ]. ובתחלת אותה פרשה [פ\"י] כתיב ביאת הארץ. [והרמב\"ם כתב. דכך היתה קבלה בידם דלא קרבו במדבר. וכך העתיק רתוי\"ט דבריו. וכפי הנראה במח\"כ נשמט מרבותינו הפסוק שזכרנו. ודוחק לומר דהאי כי תבואו ומושבות דכתיב שם [בפי\"ד] לא קאי על הב' כבשים]:"
+ ],
+ [
+ "ומפני מה אני אומר יקרבו כבשים בלא לחם שהכבשים מתירין את עצמן בלא לחם לחם בלא כבשים אין לי מי יתירנו
שאין ב' הלחם מותרים לכהנים. עד שיקרבו הכבשים:"
+ ],
+ [
+ "ולא המוספים מעכבין את התמידים
דאם הקריב תמיד השחר ותמיד הערביים קודם למוספין. או המוספין קודם להן. או שהקריב התמידין ולא המוספים או המוספין ולא התמידין. הקרבנות כשרים. דאע\"ג דבכל דוכתא תדיר קודם היינו רק לכתחלה. ואע\"ג דאין דבר נקרב קודם לתמיד השחר או מאוחר לתמיד הערביים. היינו גם כן רק לכתחלה [ועי' פתיחה פ\"ד סי' ט] אבל אי\"ל דמתני' מיירי באין לו כדי שניהן. שיקריב איזה מהן שירצה. ליתא. דבכה\"ג וודאי תמיד קדים דתדיר]:"
+ ],
+ [
+ "ולא המוספים מעכבין זה את זה
דאפילו הקריב העולות שבמוסף קודם לחטאות כשר. דאע\"ג דחטאת קודמת לעולה. זהו רק לכתחלה [תוס' פסחים דנ\"ט א' ד\"ה זה]. וה\"ק זבל\"ז כשר. א\"נ ביום שיש בו ב' מיני מוספין. והקריב שאינו תדיר קודם. כשר בדיעבד [רמב\"ם פ\"ט מתמידין]:"
+ ],
+ [
+ "לא הקריבו כבש בבקר
ר\"ל כבש התמיד [ולהכי לא תני לא הקריבו תמיד השחר וכו'. מדאיכא למטעי בתר הכי. דקאמר יקריב בין הערביים. דסד\"א דר\"ל יקריבו גם אותו בין הערביים מלבד התמיד של ביהע\"ר. להכי תני כבש. דקמ\"ל דרק כבש אחד יקריבו ביהע\"ר]:"
+ ],
+ [
+ "יקריבו בין הערבים
אי כדקתני. אם כן מה שאין מחנכין וכו'. דקאמר ר\"ש. הרי בלא נתחנך לא מיירי ת\"ק כלל. אלא חסורי מחסרא וה\"ק לא הקריבו תמיד שחרית. לא יקריבו בין הערביים. במה דברים אמורים בשלא נתחנך המזבח עדיין. אבל בשכבר נתחנך. וכבר הקריבו עליו קרבנות. אז אפילו לא הקריבו תמיד השחר יקרבו של ביהע\"ר:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון אימתי
ר\"ל אימתי אמרינן שכשכבר נתחנך ולא הקריבו בשחר יקריבו ביהע\"ר:"
+ ],
+ [
+ "לא יקריבו בין הערבים
אותן כהנים שהזידו בשחר. רק כהנים אחרים יקריבוה. ונקט סתמא. מדכך הדין שאותן שמקריבין בשחרית מקריבים בין הערביים בלי פיוס חדש. חוץ מבקטורת [כיומא דכ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "לא הקטירו קטרת בבקר
לאו מלתא דר\"ש היא. דאם כן למה הדר נקט בסוף אר\"ש. אלא בבא אחריתא היא. ומסקנא מלתא דת\"ק הוא. וקאמר דבקטורת אפילו (בנתחנך) [בלא נתחנך] כ\"ע מודו:"
+ ],
+ [
+ "יקטירו בין הערבים
אפילו לר\"ש. ואפילו אותן כהנים המזידין בשחרית. רשאין להקטיר בעצמן ביהע\"ר. משום דלא שכיח שיזכה אדם בה. רק פ\"א כל ימי חייו. דלא הניחו לשום אדם לזכות בה פעמיים. משום שמקריביה מתעשרין [כיומא דכ\"ז]. לפיכך לא שכיח שיפשע בה אדם. ומלתא דלא שכיחא ל\"ג בה רבנן [כביצה י\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון וכולה היתה קרבה בין הערבים
ולת\"ק לא יקטירו רק קטורת של בין הערביים. כדכתיב. *) מחציתה בבוקר ומחציתה בערב:"
+ ],
+ [
+ "שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים
השתא קאמר תנא טעמא לכולה מתני'. דלהכי בלא נתחנך המזבח כ\"ע מודו דרק בקטורת בלא הקטירו בשחרית יקטירו בין הערביים. ובתמיד בלא הקריבו בשחרית לא יקריבו ביהע\"ר. ה\"ט משום שאין מחנכין וכו':"
+ ],
+ [
+ "חביתי כהן גדול
הן הי\"ב חלות שמביאין משל כה\"ג בכל יום. ומדנאפות במחבת קרי ליה חביתין. ומקריבין מחציתן בבוקר ומחציתן בערב:"
+ ],
+ [
+ "לא היו באות חציים
ר\"ל שאינו מביא חצי עשרון בבוקר וחצי השני בערב:"
+ ],
+ [
+ "ומחצה בין הערבים
לרמב\"ם [פי\"ג מקרבנות]. חולק החלות. ומקריב י\"ב חצאין בבוקר וי\"ב חצי חלות בערב. ולראב\"ד מקריב ששה חלות בבוקר. וששה חלות בערב. [ול\"מ מרבינו הרמב\"ם נלפע\"ד דלשון המשנה דקאמר וחוצהו לשון יחיד ולא וחוצם. טפי מכריע כהראב\"ד. דמשמע דרק העשרון סולת חוצהו]:"
+ ],
+ [
+ "אלא מביא עשרון שלם
ר\"ל יביאן משל כה\"ג השני עשרון שלם. ויקדשו כולו בכלי שרת:"
+ ],
+ [
+ "ומקריב מחצה ומחצה אבד
ר\"ל יפסל בלינה וישרף אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "ושני חציים אובדין
חצי עשרונו של ראשון וחצי עשרונו של שני שעמד תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר משל צבור
מתרומת הלשכה:"
+ ],
+ [
+ "ושלימה היתה קריבה
אותה של ערב. בין לר\"ש בין לר\"י:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל המנחות
אף לחם הפנים וב' הלחם נקראים מנחות:"
+ ],
+ [
+ "ושתי הלחם
של עצרת:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר שאור בודה להן מתוכן ומחמצן
ר\"ל מוציא ולוקח מעט קמח מתוך העשר עשרונות שנצרכים לי' חלות (מצה) [חמץ] שבתודה [כרפ\"ז]. או מתוך ב' העשרונות שנצרכות לב' הלחם שבעצרת. ולש אותו קמח. שיהיה שאור. וממנו יחמץ העיסה שיעשה מהקמח הנשאר מהעשרונים הנ\"ל. אבל לא יביא שאור ממקום אחר להחמיץ העשרונות הנ\"ל. דא\"כ תהיה מנחה יתירה [ולשון בודה הוא לשון הוצאה כמו אשר בדא מלבו [תוס'] ול\"מ נ\"ל שהוא מלשון בד בבד יהיה. ור\"ל ייחדו להשאור מהעשרונות הנ\"ל לחמצו לבד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף היא אינה מן המובחר
שמתוך שנתחמץ השאור מחדש לא יחמץ העיסה של העשרונות יפה:"
+ ],
+ [
+ "אלא מביא את השאור
מתוך ביתו. שנתחמץ מימים רבים:"
+ ],
+ [
+ "וממלא את המדה
עם הסולת. כדי למדוד העשרונות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אף היא היתה חסירה או יתירה
שאם היה השאור גיבול עב עם מעט מים. נדחק הקמח יחד ביותר. ויהיה הכל יתר מעשרון. ואם היה גיבולו רך. הרי המים שרבו בו מחסרין מדת הקמח. ור\"י לא חש להך קושיא. דאפשר שימדוד הקמח שעושה ממנו השאור. וכאותו שיעור יחסיר אח\"כ מהעשרונות. ונמצא שכשיתן אחר כך השאור להעיסה שיעשה מהעשרונות לא יעדיף ולא יחסיר מדתן. מיהו רבנן גזרו דלמא ישכח לחזור וליטול מהעשרונות כשיעור שיעשה ממנו השאור:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות נלושות בפושרין
שכך יפה לפת:"
+ ],
+ [
+ "ומשמרן שלא יחמיצו ואם החמיצו שיריה
אפילו מה שנאכל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ
ארישא קאי. דלהכי משמרה מחימוץ. שנאמר וכו'. אבל שלא יחמיץ שיריים ילפינן מדכתיב לא תאפה חמץ חלקם וגו':"
+ ],
+ [
+ "ועל עריכתה
לישה הוא כשמגבל עיסה במים. ועריכה היינו כשעושה תואר הלחם ומקטפו במים:"
+ ],
+ [
+ "ועל אפייתה
ר\"ל כשנתחמצו השיריים בלישה וערכן ואפאן חייב ג'. על לישתה. ועריכתה. ואפייתה. אף שכבר נפסלה כשנתחמצה. או דמיירי במנחת מאפה. דהרי כבר נתקדשה בכלי משנלושה [כמנחות דצ\"ו א']. וחייב ג' על המנחה כולה. מיהו דבש מותר לערב בהשיריים. ורק הקומץ אסור להקטירו בדבש:"
+ ],
+ [
+ "והמרחשת
בהתנדב מנחת סולת או מחבת או מרחשת. וקמ\"ל אף שהתנדב סתם ולא פירש שמן ולבונה. אפ\"ה צריך שיביאן עמה:"
+ ],
+ [
+ "והרקיקין
בהתנדב מנחת מאפה. מביא או חלות או רקיקין. ואף דבתורה נזכר מנחת מאפה מיד אחר מנחת סולת אפ\"ה לא נקטן תנא כסדר הזה. משום דנקט דטעונות שמן. והנך ג' דנקט יחד ברישא. שוין בשמן שלהן לעניין יציקה ובלילה. משא\"כ מנחת מאפה [כלקמן פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מנחת כהנים
כהן שהתנדב א' מד' מיני מנחות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהן משיח
הם חביתי כה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת נשים
ר\"ל עכו\"ם או אשה שהתנדב מנחה:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת העומר
שקרב בט\"ז בניסן. אבל מנחת וכו':"
+ ],
+ [
+ "מנחת נסכין
שמביאין אותו עם בהמת הקרבן. זאת לבדה טעונה וכו':"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם
של עצרת:"
+ ],
+ [
+ "מנחת חוטא
שמביא הדל שנטמא בטומאת מקדש וקדשיו:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת קנאות
ר\"ל מנחת סוטה:"
+ ],
+ [
+ "ועל הלבונה בפני עצמה
כשנתן שמן או לבונה במנחת חוטא או קנאות. חייב מלקות:"
+ ],
+ [
+ "נתן כלי על גבי כלי
שנתן כלי עם שמן על סולת המנחה:"
+ ],
+ [
+ "לא פסלה
וק' והרי כתב ונתת על המערכת לבונה זכה אע\"ג שהבזך שהוא כלי מפסיק [עי' פי\"א מ\"ה]. וי\"ל התם הכי אורחא אבל הכא הא דכתיב לא ישים עליה שמן היינו כבשאר מנחה:"
+ ],
+ [
+ "יש טעונות הגשה
שקודם שיקמוץ המנחה יגיש ונוגע הכלי שבו המנחה אל חוד זוית דרומית מערבית של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין בהן קמיצה
מדכולה כליל:"
+ ],
+ [
+ "ואין טעונין הגשה
נ\"ל דלהכי לא נקט הכא כלעיל. דהיינו תרווייהו בהן. אלא חד בהן וחד בלאו. משום דלעיל והכא נקט תחילה אותה ששייך ברוב המנחות:"
+ ],
+ [
+ "לוג שמן של מצורע
שמביא המצורע ביום טהרתו, שמזה הכהן ממנו ז' הזאות נגד פתח ההיכל. ואח\"כ נותן ממנו על תנוך ובהונות של המצורע:"
+ ],
+ [
+ "כדברי רבי אליעזר בן יעקב
דס\"ל דגם בכורים טעונים תנופה:"
+ ],
+ [
+ "ואמורי שלמי יחיד
שקרבין במזבח:"
+ ],
+ [
+ "וחזה ושוק שלהן
שניתן לכהנים משלמי יחיד. כולן צריכים תנופה:"
+ ],
+ [
+ "אחד אנשים
ר\"ל בין שלמים של אנשים או וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואחד נשים
ה\"ה שלמים של גוי צריכים תנופה ורק ישראל רשאי לאכלן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא באחרים
ר\"ל ותנופה עצמה דוקא בישראל. דבקרבן נשים או נכרים מניף הכהן לבד. ואע\"ג דסוטה מניפה מנחתה [כסוטה פ\"ג מ\"א] התם שאני דרבייא קרא בג\"ש משלמים וכש\"ס התם:"
+ ],
+ [
+ "ושני כבשי עצרת
שהן שלמי צבור הבאים עם הלחם:"
+ ],
+ [
+ "נותן שתי הלחם על גבי שני כבשים
בצדן ולא על ממש:"
+ ],
+ [
+ "מוליך ומביא
למזרח. ולדרום. למערב. ולצפון. ואם הניף כ\"א בפ\"ע יצא [רמב\"ם פ\"ח מתמידין הי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אשר הונף ואשר הורם
הונף. זו הולכה והבאה. הורם. זהו מעלה ומוריד:"
+ ],
+ [
+ "תנופה היתה במזרח
ר\"ל אף במזרח המזבח יכול להניף וכ\"ש במערבו שקרוב יותר להיכל. רק מי שאינו כהן אינו רשאי לכנוס לשם שלא לצורך:"
+ ],
+ [
+ "ותנופות קודמות להגשות
ר\"ל בתחילה מניף המנחה. ואח\"כ מגישה. ובמנחת עומר וקנאות קמיירי:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר שלשה מינים
מיני קרבן:"
+ ],
+ [
+ "שתים בכל אחת ואחת
ב' מן הג' מצות יש בכל א' מהן:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן
הג' מיני קרבן:"
+ ],
+ [
+ "זבחי שלמי יחיד טעונים סמיכה חיים
שהבעלים סומכין ידיהן על ראש הקרבן קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ותנופה שחוטים
לאימורין וחזה ושוק שלהן:"
+ ],
+ [
+ "זבחי שלמי צבור
ב' כבשי עצרת:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהן סמיכה
דאין בקרבנות צבור סמיכה רק בפר העלם ושעיר המשתלח:"
+ ],
+ [
+ "האומר הרי עלי במחבת
שאמר הרי עלי להביא מנחת מחבת:"
+ ],
+ [
+ "במרחשת לא יביא במחבת
רבותא קמ\"ל. אף דשניהן נעשין בכלי. אפ\"ה לא ישנה. וכ\"ש שלא ישנה לא' משאר מיני מנחה:"
+ ],
+ [
+ "והמחבת אין לה כיסוי
דדרש מחבת לשון חבוי וחפוי ומכוסה כלומר נטול כסוין כמו לדשן המזבח:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנניה בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשים
שמתוך שהכלי עמוק נותנין בו שמן הרבה. ועי\"ז השמן רוחש ומתנענע בהכלי כשירתיח. וגם העוגה בעצמה מתנענעת אז עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ומחבת צפה
כמין טס רדוד בלי שפה:"
+ ],
+ [
+ "ומעשיה קשים
שאם יהיה הבצק רך יצוף לחוץ. מדאין שפה להכלי:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא מאפה כופח
ר\"ל שלא יביא ממנחה שאפוה בתנור שאין בו רק מקום שפיתת קדירה א' בנקב שיש בהתנור למעלה [ועי' מ\"ש שבת רפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ומאפה רעפים
שאפוה ע\"ג רעפים שהסיקום:"
+ ],
+ [
+ "ומאפה יורות הערבים
הוא גומא שבקרקע שטחין אותה בטיט סביב ומסיקין אותה ואופין בה כמפורש במסכת כלים [פ\"ה מ\"ט]. [ואע\"ג דכל המנחות לישתן ועריכתן בפנים [כמנחות דצ\"ו א'] ובפנים אינן מצויין כל הנך. י\"ל דמיירי שהוציאן אחר לישתן ואפאן בחוץ. דרק לכתחלה אסור להוציאן. אבל לא נפסלו בזה [כתוס' מנחות דצ\"ה ב' ד\"ה לישתו]. א\"נ רק לכתחלה צריך לישה בפנים]:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא מחצה חלות ומחצה רקיקין
דכל המנחות נעשות מעשרון. ועושין ממנו י' לחמין. להכי קאמר הכא. שלא יביא קצת מהעשר עשויות חלות. וקצת רקיקין. רק או כולן כך או כך. ומחצה דקאמר. לאו דוקא רק ר\"ל קצת [כמנחות דק\"ה א' ורש\"י שם ד\"ה כיון]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא קרבן אחד
ששניהן כתובים בתורה במנחה אחת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "[הסדר שבפרקי מסכת זו במשניות משונה מאותן שבגמרא. שהפרקים שהן במשניות ו' ז' ח' ט' י'. בגמרא שלנו מסודרים באופן אחר י' ו' ז' ח' ט'. ולפ\"ז פרק זה הוא שם פרק ז' ]:",
+ "מנחת סולת
נקמצת לאחר שבללה בשמן בעודה עיסה:"
+ ],
+ [
+ "והרקיקין
אלו הד' מינין. אופן ואח\"כ פותתן לפתיתים כזיתים. וקומץ הפתיתין:"
+ ],
+ [
+ "מנחת נשים
בהתנדב עכו\"ם או אשה א' מה' מיני מנחות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מנחת חוטא
שמביא דל שנטמא בטומאת מקדש או קדשיו:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת קנאות
מנחת סוטה. ואלו הב' נקמצות בעודן קמח:"
+ ],
+ [
+ "והשיריים קרבים לעצמן
אבל לת\"ק כל מנחת כליל אינה נקמצת [כלעיל פ\"ה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מנחת כהנים
בין בחיוב או נדבה. וה\"ה מנחת כהן שמביא ביום שנתחנך לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת כהן משיח
חביתי כה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת נסכים
שקריבה עם בהמת הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "למזבח
ר\"ל מקריב כולן במזבח. ואין שום אחד מהן נקמצת:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהם לכהנים
משא\"כ עולה. שייך עכ\"פ עורה לכהנים. ומשא\"כ עולת העוף. שייך עכ\"פ מוראה ונוצה לכהנים. ומשא\"כ נסכים. כולן לשיתין אזלו ולא לאש שבמזבח:"
+ ],
+ [
+ "בזה יפה כח המזבח מכח הכהנים
להכי נקט בזה. דקמ\"ל דדוקא בזה יפה כח המזבח. אבל בנדב יין למזבח אינו מזלפו לאשים. רק מנסכו כשאר נסכים. ויורד לשיתין. שהוא חלול שתחת המזבח:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהם למזבח
משא\"כ חטאת עוף. דמה למזבח. ולוג שמן של מצורע. הרי מזה ממנו נגד ההיכל ונותן מתנותיו [כפ\"ה סי' כ\"ט]. אבל ב' הלחם אין מגופן כלום למזבח. רק אימורי הכבשים הבאין. עמן נקרבין במזבח. וכ\"כ לחם הפנים. אין מגופן כלום למזבח. רק ב' בזיכי לבונה הבאין עמן נקרבים:"
+ ],
+ [
+ "ובזה יפה כח הכהנים מכח המזבח
נקט בזה. דקמ\"ל דבהנך. אפילו ב' הלחם כשבאין בפני עצמן. כגון שלא היו כבשים. אפ\"ה זכו בהן הכהנים. אף שאין שם כבשים להתירן:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות הנעשות בכלי
כגון מחבת ומרחשת. ולאפוקי מנחת מאפה. שאין טעונים יציקה. ואי\"ל דנקט הנעשות בכלי לאפוקי ב' הלחם ולחם הפנים. ומנחת חוטא וקנאות. ליתא. דהרי אלו אין טעונות שמן כלל:"
+ ],
+ [
+ "יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קודם לעשייתן
בתחילה נותן שמן מעט בהכלי. ואח\"כ נותן הסולת עליו. ואח\"כ יוצק שמן על הסולת ובוללן יחד. ואח\"כ נותנה בכלי שרת. ואח\"כ חוזר ויוצק עליה שמן הנשאר מהלוג [כלעיל פ\"ג סי' ו']. ולפיכך. תנא ממטה למעלה קחשיב. דיציקה. היינו דלבסוף. ובלילה דנקט. היינו שנותן שמן על הסולת כדי לבלול. ומתן שמן דנקט. היינו המתן שמן שבכלי תחלה. והא דנקטיה תנא לבסוף. ה\"ט משום דקרא דנפק משם מתן שמן בכלי. דהיינו מדכתיב סולת בשמן תעשה. הוא נכתב מאוחר בתורה אחר יציקה ובלילה:"
+ ],
+ [
+ "והחלות
שבמנחת מאפה. מחבת. ומרחשת:"
+ ],
+ [
+ "בוללן
ר\"ל בלילה שלהן עושה כשכבר נאפו החלות ונפתתו. בולל הפתיתין:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים סלת
שבלילה שלהן נעשה בעודן סולת:"
+ ],
+ [
+ "החלות
שבמנחת מאפה [כלעיל פ\"א סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "כיצד מושחן כמין כי
בכף רפוייה. כי יוונית ?X [ועיין מ\"ש זבחים פ\"י סי' ל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות הנעשות בכלי
נ\"ל דהכא לא אאפייה בכלי קאי. דהרי גם חלות ורקיקין שאין נאפות בכלי טעונות פתיתה [כרמב\"ם פי\"ג מקרבנות]. רק ר\"ל כל מנחה שנתנה בכלי שרת. ולאפוקי ב' לחם ולחה\"פ שאינן נתנין לקמיצה בכלי שרת ואין טעונין פתיתה [ולא נקט כל מנחה שנקמצת טעון פתיתה. ה\"ט משום דבמלת פתיתה גם קיפול במשמע. כמו שנראה מתשובות ר\"ש במשנה. והרי מנחת כהנים שאינה נקמצת [ואפ\"ה צריכה קיפול]:"
+ ],
+ [
+ "מנחת ישראל כופל אחד לשנים
כופל כל עוגה לב':"
+ ],
+ [
+ "ושנים לארבעה ומבדיל
שכל פעם שכופל העוגה. משברה במקום שכופלה:"
+ ],
+ [
+ "מנחת כהן המשיח לא היה מכפלה
לד' רק לב':"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר מנחת כהנים ומנחת כהן משיח אין בהם פתיתה
ר\"ל לא היה מקפלה [רש\"י]:"
+ ],
+ [
+ "וכולן כזיתים
כל הצריכים פתיתה אחר שכפל לד' חוזר וכופל לח' ולט\"ז וכו' עד שיהיו הפתיתים כזיתים:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה
שמשפשף החיטין קודם טחינה בין ידו לכלי. כדי שיהיה נוח להסיר הקליפות מהגרעינים אח\"כ ע\"י הבעיטה:"
+ ],
+ [
+ "וחמש מאות בעיטה
שבועט באגרופו לתוך החיטין. כיצד הוא עושה. שף אחד ובועט ב'. שף ב' ובועט ג'. ועושה כסדר הזה ק' פעמים. ויהיה ש' שיפה ות\"ק בעיטה:"
+ ],
+ [
+ "והשיפה והבעיטה בחטים
כדי להסיר קליפתן יפה קודם טחינה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אף בבצק
ר\"ל בשתיהן. וי\"ג בבצק. ר\"ל רק בבצק כדי שיתגבל יפה:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות באות עשר עשר
דמכל עשרון עושה י' חלות:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מלחם הפנים
שנעשות י\"ב חלות מכ\"ד עשרונים:"
+ ],
+ [
+ "וחביתי כהן גדול
שנעשות בכל יום י\"ב חלות מעשרון אחד:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחלות תודה
שנעשות מ' לחמין מכ' עשרונים. דהיינו י' עשרונים לג' מיני מצה. שכל מין י' חלות. וי' העשרונים האחרים לי' לחמי חמץ:"
+ ],
+ [
+ "והנזירות
שמביא י' חלות מצה. וי' רקיקי מצה. כל אחת משליש עשרון:"
+ ],
+ [
+ "העומר
שמקריבין בט\"ז בניסן:"
+ ],
+ [
+ "היה בא עשרון משלש סאין
שהיה קוצר ג' סאין שעורין וטוחנן. והלכה למשה מסיני שאחר טחינה ירקדן בי\"ג נפות. כל אחד דקה מחבירתה. שבהן מנפן וחוזר ומנפן עד שיצא עשרון סולת נקי [רש\"י]. ולהכי צריך ג' סאין. מפני שהתבואה חדשה ורכה. וג\"כ היא של שעורים שהסובין שלהן מרובין ואינו יכול להוציא עשרון רק מג' סאין:"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם שני עשרונים משלש סאין
דאע\"ג דהן ג\"כ באות מתבואה חדשה. אפ\"ה כיון דמחיטין אתיין. אין סובין שלהן מרובין. ויכול להוציא ב' עשרונים מג' סאין:"
+ ],
+ [
+ "לחם הפנים עשרים וארבעה עשרונים מעשרים וארבע סאין
דמדאתו מחיטין ומתבואה ישנה. נפק עשרון מובחר מכל סאה:"
+ ],
+ [
+ "העומר היה מנופה בשלש עשרה נפה
כל א' דקה מחבירתה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר לא היה לה קצבה
מכמה סאין יביא העומר וב' הלחם ולחם הפנים. גם אין שיעור בכמה נפות ירקדן [ומצינו כמה פלוגתות גם בהלממ\"ס]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "התודה היתה באה חמש סאין ירושלמיות שהן שש מדבריות
ר\"ל שכשבאו לירושלים הוסיפו על המדות. שמן ו' סאין שמדדו בהן במדבר בימי משה. עשו בירושלים ה' סאין:"
+ ],
+ [
+ "שתי איפות
ר\"ל הנך ו' סאין מדבריות היו ב' איפות שבכל איפה י' עשרונים:"
+ ],
+ [
+ "האיפה שלש סאין
שהם עשרים וכו':"
+ ],
+ [
+ "עשרה
י' עשרונים:"
+ ],
+ [
+ "עשרון לחלה
דכל אחד מי' חלות החמץ שבתודה. נעשה מעשרון:"
+ ],
+ [
+ "ורבוכה
ר\"ל שנגבלת בשמן רותח קודם שיאפוה [מכילתא]. ולרמב\"ם [פ\"ט מקרבנות] ר\"ל שחולט הסולת במים רותחין. ואופה אותו מעט. ואח\"כ מטגנה בשמן הרבה. מדהיה במין זה רביעית שמן. להכי נקראת רבוכה. משא\"כ בחלות או ברקיקין לא היה בכל מין רק שמינית שמן:"
+ ],
+ [
+ "שלש חלות לעשרון
וכל זה לפי מדה מדבריות שהיו שם עשרונים. אבל במדה וכו':"
+ ],
+ [
+ "במדה ירושלמית היו שלשים קב
דכל סאה ו' קבין. נמצא ה' סאין הם ל' קבין:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו חמשת קבים לכל מין
ובכל מין י' חלות. נמצא שתי וכו':"
+ ],
+ [
+ "המלואים
שהביאו כשהוקם המשכן. ונתחנכו אהרן ובניו לכהונה:"
+ ],
+ [
+ "הנזירות
לחמי נזיר שמביא ביום תגלחתו:"
+ ],
+ [
+ "היתה באה שתי ידות במצה שבתודה
ר\"ל ב' חלקים של מיני מצה שבתודה. וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "נמצא
נמצאו שהיה נצרך למצה בנזירות י' וכו':"
+ ],
+ [
+ "עשרה קבים ירושלמיות שהן ששה עשרונות ועדוין
ר\"ל י' קבין ירושלמיות. היו ו' עשרונות. ועוד נוסף עליהן עוד ב' שלישי עשרון. דהרי לתודה היה לכל מין ג' עשרונות ושליש עשרון. נמצאו ב' מינין שבתודה הן ו' עשרונים וב' שלישים. והיינו ועדויין דקאמר:"
+ ],
+ [
+ "ומכולן
ר\"ל מכל מין מד' מינין שבתודה וב' שבנזיר:"
+ ],
+ [
+ "היה נוטל
הכהן:"
+ ],
+ [
+ "שלא יטול פרוס
ר\"ל שבור. רק חלה שלימה יטול. ודוקא בנשבר אחר זריקה תורם מהשלם על הפרוס. אבל בנשבר קודם שחיטה נפסלה איתה החלה. ובנשבר בין שחיטה לזריקה. כל החלות פסולות:"
+ ],
+ [
+ "שיהו כל הקרבנות שוין
שיהיה מניינם שוה. י' בכל מין. וגם מדת כל לחם בכל מין שוה לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "ושלא יטול מקרבן לחברו
שלא יטול ממין זה ב' וממין האחר ולא כלום:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את התודה בפנים
בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "ולחמה חוץ לחומה
היה חוץ לחומת ירושלים [ערוך ערך בית פאגי ורש\"י הכא וכן מוכח בירושלמי ספ\"ו דיומא. דרבי יוחנן דקאמר בש\"ס דידן פסחים דס\"ג בית פאגי קאמר התם בפירוש חוץ לחומת ירושלים]. ולרמב\"ם ר\"ל שהיה הלחם חוץ לחומה החיצונה של הר הבית [וכן פירש רש\"י בפסחים (דס\"ג ב'). ולשון בית פאגי דנקט הש\"ס. בין למר או למר הוא דבר חצוני לדבר ומקיפו. כמו חמור ובית פאגיה [ב\"מ ד\"ט א']. דהיינו הרצועה שסביב לראשו שהאוחז בו מושך החמור כולו. כמו כן החומה החיצונה. המחזיק בה יש ברשותו העיר המוקף כולו. אב\"י לולא מסתפינא נ\"ל דמלת פאגי נגזר מלשון יון. שנקרא אכילה פאגיין. ולפ\"ז שפיר נקרא חומת בית פאגי. שלפנים ממנו אוכלי קדשים]:"
+ ],
+ [
+ "לא קדש הלחם
דכל שלא קרמו כולן לא מקריין עדיין לחם שלם ולא קדשו אפילו אותן שקרמו כבר:"
+ ],
+ [
+ "שחטה
ע\"מ לאכלה או להקטיר אמוריה חוץ וכו':"
+ ],
+ [
+ "קדש הלחם
ונתפגלו או נפסלו עם הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "לא קדש הלחם
דפסולו קודם שחיטה הוא:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר קדש
מיירי דמומו הוא דוק שבעין. וס\"ל לר\"א דכיון דכשר לכתחילה בעופות. להכי בבהמה אם עלה לא ירד. ומה\"ט תופס את הלחם שיקדש עמו. אבל בשחטה ונמצאת טריפה מודה. דהרי טריפה וודאי אם עלה ירד:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים לא קדש
דכיון דעכ\"פ לכתחילה לא יעלה למזבח להכי אינו מקדש ללחם אע\"ג דהקרבן עצמו לכ\"ע נתפגל:"
+ ],
+ [
+ "וכן איל המלואים
שהביאו כשחינכו המשכן. דכקרבן יחיד חשיב. וה\"ה באיל נזיר שמביאין לחם עמו:"
+ ],
+ [
+ "נסכים שקדשו בכלי
ר\"ל שנתקדשו בשעת שחיטה בכלי. דתרתי בעינן שחיטת הזבח. ושיתקדשו בכלי שרת בשעת שחיטת הזבח. אז מתקדשין שיאסר לשנותן לקרבן אחר מיהו שיפסלו בלינה סגי בשקידשו בכלי לבד:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא הזבח פסול
בנפסל בשחיטה לא קידשו ולא נפסלו הנסכים. רק מיירי שנפסל הזבח מקבלה ואילך. [ומה\"ט נקט ונמצא הזבח פסול ולא קאמר ונמצא הקרבן פסול. אלא לאורויי שכשכבר היה זבוח מיירי]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם זבח אחר
שאין עמו נסכים עדיין:"
+ ],
+ [
+ "יקרבו עמו
בנסכי קרבן צבור מיירי. דלב ב\"ד מתנה עליהן שכשלא יצטרכו לזבח זה. יהיו לזבח אחר. ודוקא בהיה הזבח השני כבר זבוח בשעה שנפסל קרבן הראשון. דאל\"כ. או בקרבן יחיד. אז אפילו היה זבוח השני בשעה שנפסל קרבן הראשון. נפסלו הנסכים עם הקרבן הראשון. דגזרינן שיאמרו נסכים שהפרישן לזבח זה כשרים לזבח אחר אפילו בלא תנאי ובלא נפסל הקרבן הראשון. אבל כשהיה הזבח הב' כבר זבוח בשעה שנפסל הא'. הו\"ל כאילו הובאו להזבח הב'. מיהו בלא נתקדשו הנסכים בכלי. יכול להביא הקרבן היום והנסכים לאחר כמה ימים. בין בקרבן יחיד או *) צבור:"
+ ],
+ [
+ "ולד תודה ותמורתה
תמורת תודה:"
+ ],
+ [
+ "אינן טעונים לחם
ר\"ל בין שנמצאת שוב הראשונה אחר הקרבת שנייה. שא\"צ תו להראשונה. או שנמצאת ראשונה קודם הקרבה שנייה שא\"צ תו לשנייה. אותה שא\"צ לה א\"צ לחם:"
+ ],
+ [
+ "ולא חליפתה
היינו תודה שנתכפר בחבירתה. וא\"צ לזו:"
+ ],
+ [
+ "ולא תמורתה
שאמר הר\"ז תמורת זו:"
+ ],
+ [
+ "יביא היא ולחמה מן החולין
ולא מדמי מעשר שני. דכל דבר שבחובה צריך שיביא מחולין:"
+ ],
+ [
+ "יביא לחמה מן החולין
דלחם נגרר אחר תודה. ומדנדר תודה מחולין נתחייב מיד ג\"כ בלחמה מחולין. ולא מהני ליה מה דקאמר אח\"כ שיהיה לחמה ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "יביא
כמו שאמר. ומכ\"ש דרשאי להביא שניהן מחולין:"
+ ],
+ [
+ "ולא יביא
הלחמי תודה:"
+ ],
+ [
+ "אלא ממעות מעשר שני
דלחם דומיא דשלמים בעינן. שאי אפשר שיבואו ממעשר שני עצמו. אף לחם כן:"
+ ],
+ [
+ "מה הפסח שהוא בא בחובה אינו בא אלא מן החולין
דפסח מצרים וודאי הקריבוהו מחולין. מדלא היה להן עדיין מעשר שני שאינו נוהג רק בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "הואיל והם באים חובה
מדקאמר הרי עלי. אף דבלא נדרו לא היה חייב:"
+ ],
+ [
+ "לא יבואו אלא מן החולין
וכ\"ש בנתחייב עולה וחטאת. דעולה כולה כליל. והרי במעשר שני כתיב ואכלת ושמחת. וחטאת נמי בהדיא כתיב ביה את פר החטאת אשר לו. משלו. ובאשם נמי כתיב אשר לו. משלו [כתוס' פ\"ג א' ד\"ה מה אשם]:"
+ ],
+ [
+ "והנסכים בכל מקום לא יבואו אלא מן החולין
להכי נקט בכל מקום. דבתודה ושלמים. אם אמר הרי עלי להביאן ממעשר. רשאי. משא\"כ בנסכים. אפילו אמר כך. יביאן מחולין. וטעמא משום דאינן בני אכילה כלל. וה\"ה עולה מה\"ט:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מן החדש ומן הישן
רק במנחות מיירי דשייך בהו תבואה חדשה. ותו דאי בזבחים. הרי בכור ומעשר אין באין מח\"ל [כספ\"ג דתמורה] ומיירי שלא הוכשרו החטים דאל\"כ הרי נטמאו עכ\"פ מאויר ח\"ל [כשבת ט\"ו ב']. ואע\"ג דטל לא מעצר [כתענית ד\"ג ב']. והרי טל מכשיר [כמכשירין פ\"ו מ\"ד]. י\"ל דכיון דרוצה להקריבו למנחה לא ניחא ליה שירד עליו הטל. וכל כה\"ג אינו מכשיר מדכתיב כי יותן חסר וי\"ו. היינו כי יותן דומיא דכי יתן דניח\"ל [ב\"מ כ\"ב ב']. מיהו כל זה לב\"ש [מכשירין פ\"א מ\"ג] דס\"ל דגם מחובר מוכשר. אבל קיי\"ל כב\"ה התם דאין הכשר במחובר ולפ\"ז משכח\"ל שתתנגב קודם שתלשו:"
+ ],
+ [
+ "וכולן אינן באים אלא מן המובחר
ארישא קאי. אבל עומר וב' לחם. אי אפשר שיקרבו רק מהקרוב לירושלים אפילו גרוע [כפרק י']:"
+ ],
+ [
+ "מכמס ומזוניחה אלפא לסולת
סולת של אותו מחוזה היה ראשון ומובחר מכל סלתות אחרות. כאלף זו שהיא ראשונה לאותיות:"
+ ],
+ [
+ "שנייה להם
במדריגה המובחר:"
+ ],
+ [
+ "חפריים בבקעה
ב' חפריים הוו. אחד בהר ואחד בבקעה. ואותה שבבקעה היתה מושבחת:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין
שום מנחה:"
+ ],
+ [
+ "לא מבית הזבלים
ארץ כחושה שצריך לזבלה. דאפשר שלא נזבלה כראוי. א\"נ משום דהזבל. מפסיד טעם הפרי:"
+ ],
+ [
+ "ולא מבית השלחים
ארץ יבישה וצמיאה. דמתוך כך פירותיה כחושים:"
+ ],
+ [
+ "ולא מבית האילן
תבואה שבין האילנות. שהאילנות יונקים הרבה מהקרקע ומכחישין הזרעים:"
+ ],
+ [
+ "נרה
חורש השדה כדי שלא יעלו צמחים ויכחישו כחה:"
+ ],
+ [
+ "ובשניה זורעה קודם לפסח שבעים יום והיא עושה סולת מרובה
דמקודם לפסח כבר יש לארץ כח לזרוע עליה. ובש\"ס מסיק דה\"ק שנה ראשונה חורש כולה וזורע רק חציה. ובשנייה חורש כולה וזורע רק חצי השני. וכן בכל שנה ושנה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד הוא בודק
את הקמח. אם מנופה יפה:"
+ ],
+ [
+ "עלה בה אבק
קמח דק וגרוע:"
+ ],
+ [
+ "עד שיניפנה
להעביר האבק הדק:"
+ ],
+ [
+ "ואם התליעה
רוב החטה. או רוב הקמח:"
+ ],
+ [
+ "תקועה אלפא לשמן
שמן שלה הוא היותר מובחר:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממה שנזרע ביניהם
ר\"ל לא מן זיתים שנזרע ביניהם. שהזרעים הכחישו הקרקע:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין אנפיקנון
הוא שמן שבא מזיתים שלא נתבשלו שליש בישולן באילן. והשמן זה מר מאד:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין מן הגרגרים שנשרו במים
ר\"ל לא מן זיתים שנפלו מאילן. שאין מוציאין שמנן אא\"כ נשרו במים תחילה. והמים מקלקלין השמן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן הכבושים
בחומץ:"
+ ],
+ [
+ "ובהן שלשה שלשה שמנים
ר\"ל ג\"פ בשנה מלקטין הזיתים. ובכל פעם יש ג' מיני שמנים. [ואילה\"ק א\"כ האיך יתחייבו זיתים בפיאה. דהרי כל שאין לקיטתו כאחד פטור מפיאה [פיאה פ\"א מ\"ד]. והרי בהדיא תנן דזיתים חייבים בפיאה. נ\"ל דהיינו רק בפירות שאין מתבשלין כאחד. אבל זיתים מתבשלין כאחד. רק מניחין אותן באילן להשביח יותר]:"
+ ],
+ [
+ "הזית הראשון
ר\"ל הזיתים שמלקט פעם ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "מגרגרו בראש הזית
ר\"ל לוקט בראש האילן א' א' מאותן שנתבשלו שם כבר יפה [ובש\"ס קאמר מגלגלו תנן. ר\"ל שאינו מלקטן עד שנתרככו יפה יפה בבישול החמה. כמו ביצה מגולגלת. דר\"ל צלויה]:"
+ ],
+ [
+ "וכותש
כותש אותן הזיתים במכתשת:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוך הסל
והשמן מסתנן ונוזל להכלי שתחת הסל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר סביבות הסל
שנותן הזיתים הנכתשין תוך הסל על דפנותיו ולא בשולי הסל כדי שירחק מקום זיבת השמן דרך דופני הסל ושוליו ויסתנן ויזדקק יפה:"
+ ],
+ [
+ "זה ראשון
ר\"ל הוא היותר מובחר:"
+ ],
+ [
+ "טען בקורה
ר\"ל אח\"כ הניח קורה על אותן זיתים הכתושין:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר באבנים
אחת. אחת. שעי\"ז אין נכבשין בחוזק בפעם אחד. משא\"כ קורה מכבדת ביותר בפ\"א. וכובשת השמן והשמרים ביחד:"
+ ],
+ [
+ "חזר וטחן
הזיתים שרק נכתשו תחילה. השתא טוחנן יותר דק ברחיים:"
+ ],
+ [
+ "וטען
הקורה עליהן להוציא יתר שמנן:"
+ ],
+ [
+ "הזית השני
שלוקט בפעם ב':"
+ ],
+ [
+ "מגרגרו בראש הגג
אילני זית שלהן היו נטועים סמוך לכתלי הבית. והן גדלים עד ממעל לגגותיהן. ולהכי בפעם ב' מלקט אותן זיתים שסמוכין להגג. ר\"ל באמצע האילן. שהן מתבשלין יותר מאוחר מאותן שבראשי האילנות:"
+ ],
+ [
+ "הזית השלישי
שמלקט פעם שלישית:"
+ ],
+ [
+ "עוטנו
ר\"ל מניחו במעטן. והוא כלי שמניחין בו הזיתים כדי שיתחממו ויתרככו. דמשום שלא נתבשלו יפה עד בשלהי הקיץ. כבר נחלש כח החמה מלרככם:"
+ ],
+ [
+ "בתוך הבית עד שילקה
שיתחילו להתרכך ולהתרקב:"
+ ],
+ [
+ "ומעלהו ומנגבו בראש הגג
מהמוהל והזיע שעליהן שמסריח את השמן:"
+ ],
+ [
+ "השני שבראשון והראשון שבשני שוין
לא שוין ממש. דהרי ב' שבראשון כשר רק למנחות. וא' שבשני כשר גם למנורה. אלא ר\"ל שוין למנחות. אע\"ג שגם למנחות צריך שיביא היותר מובחר. למנחות שניהן נקראין מובחרין:"
+ ],
+ [
+ "המנחות שהן לאכילה
נ\"ל דר\"ל לאכילת המזבח. דכתיב בי' ריח ניחוח מדמקריבין ממנו הקומץ. דאי לאכילת כהנים קאמר מה ק\"ו איכא. והרי וודאי לגבוה צריך מובחר טפי. ותו הרי מנחת נסכים ומנחת כהנים וכדומה לא היה בהן אכילת כהנים כלל:"
+ ],
+ [
+ "קרותים והטולים
שם מקומות:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין לא מבית הזבלים ולא מבית השלחין ולא ממה שנזרע ביניהן
מגפנים שהיה זרוע ביניהן שהכחישו הקרקע:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין אליוסטן
מתוק. שתלו ענבים תלושין בשמש ונתמתקו. שמש בלשון יון יוסטון:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין ישן
שעבר עליו שנה. וחלף אדמימותו:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין לא מתוק
שכל יין מתוק מחמת עצמו אין בו חוזק. וי\"א דר\"ל יין שלא עברו מ' יום משנעצרו הענבים דאז עדיין הוא מתוק ולא חזק:"
+ ],
+ [
+ "ולא מעושן
שנתעשנו הענבים כדי שיתמתקו. וי\"א שנתעשן החבית בגפרית. רק צריך שיהיה חזק מצד עצמו:"
+ ],
+ [
+ "ולא מבושל
באש:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין מן הדליות
גפנים המודלות ע\"ג כלונסות:"
+ ],
+ [
+ "אלא מן הרוגליות
גפנים ששוכבים ע\"ג קרקע בין רגלי בני אדם. שהן מובחרים ביותר. מדקרוב גידולן לארץ:"
+ ],
+ [
+ "ומן הכרמים העבודים
שחפרו סביבם ב' פעמים בשנה:"
+ ],
+ [
+ "לא היו כונסים אותו
את היין:"
+ ],
+ [
+ "בחצבים גדולים
שבכלים גדולים נפגם טעם היין כשמסתפק ממנו:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא ריחו נודף
שע\"י שיהיה מקום פנוי מפסיק בין היין למגופה. יתכנס באותו רווח ההבל שיעלה מהיין. ויפסיק אותו הבל בין היין לאויר שבחוץ להכלי. ולא יתערב בריחו שום ריח אחר שבחוץ כשיפתח המגופה:"
+ ],
+ [
+ "לא מפיה
מפי החבית:"
+ ],
+ [
+ "מפני הקמחין
הוא כמין קמח שצף על היין:"
+ ],
+ [
+ "אלא מביא משלישה ומאמצעה
ר\"ל נוקב החבית באמצע שליש האמצעי של החבית. ולשם תוחב הברזא:"
+ ],
+ [
+ "הגזבר יושב והקנה בידו
כך היה דרכם שהגזבר היה תמיד בידו קנה המטה. לסימן שררותו:"
+ ],
+ [
+ "זרק את הגיד
ר\"ל כשרואה הגזבר שכבר בא בקלוח היין שזורק כמין גיד של שמרים:"
+ ],
+ [
+ "והקיש בקנה
לסימן שיסתמו החבית. אבל לא אמר כן בפירוש. משום שהדיבור קשה לריח היין. לכן עשו זה לגדר. שלא ידבר כלל אפילו מלה א'. וכמו שהביאו מנחות ונסכים ממקום ידוע. כמו כן הביאו הקרבנות ממקום המובחר. דהיינו אילים ממואב. כבשים מחברון. עגלים משרון. גוזלות מהר המלך. מיהו תנא לא נקט להו. דרק באלו מדהיו גדולי קרקע. היו מדקדקים מאוד במקומות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שתי מדות של יבש היו במקדש
ר\"ל ב' מיני מדות היו שם. דאל\"כ הרי כל הכלים היה להם שניים ושלישים. ואלו ב' מיני המדות שזכר התנא. היו מחזיקות כשהן מחוקות. כמדתן [כדמוכח בש\"ס ד\"צ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר עשרון עשרון
ר\"ל ב' מיני מדות עשרון היו במקדש. א' מחזיק עשרון כשהכלי גדוש. ואחד היה מחזיק עשרון כשהכלי מחוק. בגדוש היה מודד לכל המנחות. מפני שכך נראה יפה ומהודר. ובמחוק היה מודד לחביתי כה\"ג. מפני שיחזור לחלקו לב' חצאי עשרון. ואם היה גדוש. יתפזר ממנו לארץ כשישוב לחלקו. והא דב' מיני מדות היו במקדש. מקרא יליף לה:"
+ ],
+ [
+ "עשרון מה היה משמש שבו היה מודד לכל המנחות לא היה מודד לא בשל שלשה לפר
ר\"ל פר שהצריכה תורה למנחתו ג' עשרונים. לא מדד במדה אחת שמחזקת ג' עשרונים. ונ\"ל דהיינו טעמא משום הגודשין כלקמן משנה ה' ומה\"ט ל\"ק מ\"ש הכא שהיה מודד כל עשרון בפ\"ע. ולקמן סוף מ\"ב לא היה מודד בלוג ובחצי לוג. אלא משום דהתם בלח לא היה גודש. עוי\"ל הכא הזכירה תורה מנין העשרונים להכי צריך שיהיו יחידיים. אבל בלח הזכירה תורה שם כולל חצי הין שלישית רביעית ההין. מחציתה בבוקר וגו' ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אלא מודדן עשרונות
כל עשרון עשרון לבד:"
+ ],
+ [
+ "מחצה בבקר ומחצה בין הערבים
הכה\"ג מביא משלו עשרון שלם בכל יום. והוא כשיעור מ\"ג ביצה וחומש. והוא שיעור חלה. וחוצין אותו במקדש. במדת חצי עשרון שיש שם. ועושין מכל חצי עשרון ו' חלות. ובולל הסולת בקצת מרביעית שמן שלוקח לכל חלה. וחולט אחר כך רותחין על הסולת. ולש כל חלה לבדה. ואופה כל הי\"ב חלות יחד בבוקר. ואח\"כ מטגן כל חלה בקצת מרביעית השמן שנשאר מלישת כל חלה. ואחר כך מחלק כל חלה לב'. ופותת י\"ב חצאי החלות ומקריבן בבוקר. וי\"ב חצאין האחרים פותתן ומקריבן בערב [רמב\"ם פי\"ג מקרבנות]. ולראב\"ד שם מקריב ששה חלות בבוקר וששה חלות בערב [כלעיל פ\"ד ל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שנתות
סימנים. ע\"י מסמרות או פגימות:"
+ ],
+ [
+ "עד כאן לפר
חצי הין שמן. וחצי הין יין:"
+ ],
+ [
+ "עד כאן לאיל
שלישית ההין ליין וכן לשמן:"
+ ],
+ [
+ "עד כאן לכבש
רביעית ההין לזה וכן לזה. והא דלא פליג נמי בלוג שיהיה בו שנתות לחצי ולרביעית הלוג. ה\"ט. משום שהלוג כלי קטן. ואי אפשר להציץ בו יפה אחר השנתות שבו. א\"נ משום דחצי לוג ורביעית הלוג אינן מפורשין בתורה. להכי ראוי לעשות למדתן מדה מיוחדת. כדי לחזק הקבלה [כתענית די\"ז ב' וכתובות דנ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "וכי מה היה ההין משמש
ר\"ל והרי לא הוצרכו אליו כלל. שלא היה שום דבר במקדש נמדד בו. רק לשמן המשחה שעשה משרע\"ה. ואחר כך נגנז מדלא הוצרכו לו עוד:"
+ ],
+ [
+ "אלא מדה יתירה של לוג ומחצה היתה שבה היה מודד למנחת כהן גדול
הן חביתין הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לוג ומחצה בבקר
ר\"ל לו' חלות שמקריבין אז. דהיינו רביעית הלוג לכל חלה:"
+ ],
+ [
+ "רביעית
ר\"ל רביעית הלוג. דהשתא מפרש תנא כל הנך ז' מדות דחשיב בריש משנה ב'. למה היו צריכים. רק דחשיב להו ממטה למעלה:"
+ ],
+ [
+ "רביעית מים למצורע
כדכתיב ושחט הצפור האחת על מים החיים. והיה צריך לזה רביעית מים. ואע\"ג שא\"צ שיתטהר בהצפרים במקדש [כתוספתא נגעים פ\"ח]. אפ\"ה כך רגילין לעשות כל טהרתו במקדש:"
+ ],
+ [
+ "ורביעית שמן לנזיר
לכל החלות והרקיקין שמביא. מיהו לב' דברים אלו לא היה צריך לקדש הרביעית. דמצורע הרי אסור לכנס למקדש. וכל מעשיו היו בחוץ לשער נקנור ולא בעזרה. והנזיר לחמיו אינן מתקדשין בכלי רק בשחיטת האיל. ואפ\"ה קדשו כלי מדת הרביעית. מדהוצרכו לו גם ליקח רביעית לכל חלה וחלה של חביתי כוה\"ג. ולא הוזכר דבר זה במשנה. דרבי שכחו. והזכירו ר' חייא אחר שסידר ר' כבר המשנה. וכבר היתה שגורה כך בפי תלמידי רבי:"
+ ],
+ [
+ "חצי לוג מים לסוטה
למחיקת המגילה:"
+ ],
+ [
+ "וחצי לוג שמן לתודה
לכל ג' מיני מצה שמביא. לוקח חצי לוג שמן. דכך הלכה למשה מסיני. דהיינו רביעית שמן לרבוכה. ושמינית להחלות. ושמינית הנשאר להרקיקין. החלות בוללן בו. והרקיקין מושחן בו [מנחות ע\"ד ב']. מיהו גם לב' דברים אלו לא היה צריך לקדש חצי הלוג. דסוטה מימיה כבר נתקדשו בהכיור. וא\"צ תו לקדשן בהכלי. ואף שגם כל דבר שנתקדש כבר בכלי שרת. אסור לשומו שוב בכלי חול. היינו בדבר הקרב למזבח. ומשום גנאי. אבל מי סוטה מותר לתנן בכלי חול. וכמו כן לחצי לוג של לחמי תודה נמי א\"צ לקדש מדת חצי הלוג. דלחמין אין מתקדשין רק בשחיטת התודה. ואפ\"ה קדשו מדת החצי לוג. מדהוצרכו לו גם למדוד השמן חצי לוג לכל נר ונר שבמנורה. וגם זה שכח רבי להזכיר במשנה. והזכירו בנו רבי שמעון אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "ובלוג היה מודד לכל המנחות
והא דלא חשיב נמי לוג שמן שלמתן בהונות של מצורע. י\"ל דלתוך כף הכהן היה יצקו [כנגעים פי\"ד מ\"י]. לא היה צריך לקדשו בכלי:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מנחה של ששים עשרון
להכי נקט ס' עשרון. דביותר. אין נבלל בכלי אחד [כפי\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אין לה אלא לוגה
ולא קיי\"ל בהא כראב\"י [ואילה\"ק הרי משנת ראב\"י קב ונקי [כיבמות דל\"ז]. ואי\"ל דנגד רבים לית הלכתא כוותיה [כר\"ן שבועות דש\"ט ב']. ליתא דהרי ביבמות [ד\"ס ע\"א] מוכח דגם נגד רבים קיי\"ל כוותיה. ונ\"ל דהכא ה\"ט משום דלא מסתבר כוותיה. וכל כי האי גוונא לא קיי\"ל כוותיה [כרא\"ש בפירושו לנדרים דכ\"ג ב'. וכן כתב בפסקיו שם ריש פרק ה']. וכן כתבו התוס' [בכורות דכ\"ג ב']. וכ\"כ ברא\"ש הלכות קטנות [דס\"ד כ']. מיהו ע\"כ צ\"ל שאין זה מכלל הק\"ב דברים שהלכה כמותו במשנה וברייתא [כרא\"ש עירובין פ\"ד סי' ב']:"
+ ],
+ [
+ "ששה לפר
השתא מפרש תנא חצי ההין ושלישית ההין ורביעית הין דתנא לעיל ריש משנה ב'. וקאמר הכא דחצי ההין היה מחזיק ו' לוגי שמן שנצרכו לכל ג' העשרונים של פר:"
+ ],
+ [
+ "מחצי לוג לכל נר
שזהו השיעור שתדליק הנר עם פתילה בינונית. מיהו בלילי חורף הארוכים לקחו פתילה דקה. ובלילי קיץ הקצרים עשוה עבה:"
+ ],
+ [
+ "מערבין נסכי אילים בנסכי פרים
מתני' מיירי ביינן של נסכים. ושכבר הוקטר סלתן ושמנן של זה וזה. או שכבר נתערבו סלתן ושמנן של זב\"ז. אז מותר לערב לכתחילה גם יינן. משום דנסכיהן שוה לפי ערך. דהרי בפר היה ג' עשרון סולת. וששה לוגי יין. ובאיל ב' עשרון סולת וד' לוגי היין. דהו\"ל בשניהן ב' לוגי יין לעשרון. אבל הסולת והשמן של מנחות. אף שנבללו כבר כל אחד לעצמה. אסור לכתחילה לערבם יחד. דכתיב והקריבו צריך שיקריב כל קרבן לעצמו:"
+ ],
+ [
+ "נסכי כבשים בנסכי כבשים
ששניהן נסכיו יין ג' לוגין לעשרון. וקמ\"ל משום דיוקא דסיפא דאע\"ג דכבשים עם כבשים שוין לגמרי. אפ\"ה אם לא נתערב כבר סלתן ושמנן. אסור לערב יינן:"
+ ],
+ [
+ "של יום בשל אמש
דאפשר שיהיה לו נסכים של אמש. מדקיי\"ל אדם מקריב קרבנו היום. ונסכיו לאחר זמן:"
+ ],
+ [
+ "בנסכי פרים ואילים
דמדאין נסכי כבשים שוין לנסכי פרים. להכי אפילו נתערבו כבר סלתן. ושמנן. אפ\"ה אין מערבין יינן. דמדאינן שוין גזרינן שיערב גם סלתן ושמנן של פרים וכבשים. מיהו בהוקטרו כבר סלתן ושמנן. אז גם בפרים וכבשים מערבין יינן לכתחילה. דבהוקטרו תו ליכא למגזר כלל [ועי' רכ\"מ פ\"י מתמידין וברלח\"מ שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואם בללן אלו בפני עצמן ואלו בפני עצמן ונתערבו
שבלל תחילה כל סולת כל מנחה עם שמנה. ואחר כך נתערבו יחד. אפילו של פרים בשל כבשים [כרבנן פ\"ג מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא בלל
שקודם שבלל כל אחד לבדה. נתערבו סלתן ושמנן:"
+ ],
+ [
+ "פסול
כל התערובות. דשל כבש חסירה שמן. ושל איל יתירה שמן:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שמנחתו כפולה
מדמביא עמו ב' עשרונים סולת:"
+ ],
+ [
+ "לא היו נסכיו כפולין
דאין לו רק ג' לוגין שמן וג' לוגין יין:"
+ ],
+ [
+ "היו נגדשות
אי כרבנן לעיל [מ\"א]. הרי כולן מחוקות היו. אלא על כרחך דר\"מ היא. ומאי כל. הרי גם לדידי' רק חד גדוש היה [כסימן ב']. על כרחך ה\"ק כל המדידות שבמקדש למנחות היו גדושות. וכר\"מ אתי:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל כהן גדול
היינו חביתין וכלעיל סי' ב':"
+ ],
+ [
+ "שהיה גודשה לתוכה
ר\"ל שכשהיא מחוקה היה מחזיק כשאר עשרון גדוש:"
+ ],
+ [
+ "מדות הלח בירוציהן
כמו פרוציהן. ור\"ל מה שפורץ ונופל לחוץ המותר מן הגודש. זהו נקרא בירוץ. דבלח נמי איכא גודש [כך פירש רש\"י וערוך. ולר\"ב תמוה שכתב דבירוץ היינו גודש. א\"כ ק' למה שני תנא בלישניה. ותו דא\"כ סותר לדבריו ברישא דקאמר דמדות שבמקדש נגדשות. דמשמע אף ביבש הגודש קודש]:"
+ ],
+ [
+ "קדש
דס\"ל דכלי לח נמשח בשמן המשחה בפנים ובחוץ. הלכך מה שיצא לחוץ. נתקדש בדופנות הכלי. והלכך אם יש שם זבח אחר. יקרבו הברוצין עמו במנחה הצריכים לו. או יקייצו בברוצים המזבח. או יפסלום בלינה:"
+ ],
+ [
+ "ומדות היבש בירוציהן חול
מדלא נמשחה רק בפנים. הלכך מה שלא נגע רק בדופנתיה בחוץ. לא קדש:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מדות הלח קדש
דס\"ל דנמשח בפנים ובחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ומדות היבש חול
דס\"ל דלא נמשח כלל. ואפ\"ה קדש מה שמודדין בו בקדושת פה. ולהכי רק מה דצריך מקדש בפה. ולא מה שנופל מהגודש. שא\"צ לו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לא משום זה
דס\"ל דשניהן נמשחו רק מבפנים ולא מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהלח נעכר
ה\"ג נעקר ור\"ל שבלח הגודש שנכנס לתוך הכלי. חוזר ונעקר ויוצא לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והיבש אינו
והרי לא היה הגודש בתוך הכלי. ואם כן לא נתקדש כשנופל לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "והפסח והחטאת
אפילו חטאת צבור:"
+ ],
+ [
+ "טעונים נסכים
מדאין בא על חטא. [ואע\"ג דחטא בלה\"ר [בערכין די\"ד ב']. כבר סבל ענשו כשנתנגע. ומחלו לו עוונו. דהרי חזר ונתרפא]. משא\"כ נזיר חוטא הוא שציער עצמו מהיין [כנזיר די\"ט א']. לפיכך אין בחטאתו נסכים. ותנא ושייר. דגם עופות ומנחות אף שנקראו קרבן א\"צ נסכים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הפר הבא על כל המצות
זהו פר העלם דבר של צבור [עי' זבחים פ\"ד סי' כ\"ה]. וג' מזקני סנהדרין סומכין עליו:"
+ ],
+ [
+ "ושעיר המשתלח
לעזאזל ביו\"כ. כה\"ג סומך עליו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אף שעירי ע\"ז
בהורו הסנהדרין בטעות בעבודה אחד לע\"ז שמותרת. שמביא כל שבט פר לעולה ושעיר לחטאת. סומכין עליו ב\"ד כלעיל [ועי' זבחים פ\"ד סי' כ\"ו]. והאי אף דקאמר ר\"ש לא קאי אשעיר משתלח. דביה פליג ר\"ש וס\"ל דעכ\"פ ישראל המתכפרים בו א\"צ סמיכה. רק אפר העלם דרישא קאמר אף [עש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "כל קרבנות היחיד טעונים סמיכה
חוץ מעופות:"
+ ],
+ [
+ "והיורש
שכשהקדיש אביו עולה או שלמים ומת. מביאו בנו:"
+ ],
+ [
+ "סומך ומביא נסכים וממיר
לקרבן שירש. דדינו כאביו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחרש שוטה וקטן
מדאין בהן דעת:"
+ ],
+ [
+ "סומא
מדאשכחן סמיכה בפר העלם ע\"י הסנהדרין שלא היה בהן סומא. ה\"נ בשאר קרבנות:"
+ ],
+ [
+ "ונכרי
דכתיב בסמיכה דבר אל בני ישראל:"
+ ],
+ [
+ "והעבד
נ\"ל דקמ\"ל דאף דידו כיד רבו [כעירובין פ\"ז מ\"ו]. עכ\"פ הכא דכתיב ידו הו\"ל חובת הגוף. ואין העבד כגופו ממש לענין חובת הגוף:"
+ ],
+ [
+ "והשליח
אף דעדיף מעבד שהוא בר מצוות. ושלוחו של אדם כמותו. הכא בחובת הגוף שאני:"
+ ],
+ [
+ "והאשה
אע\"ג דאשתו כגופו ממש. ואף בקרבן שלה. אפ\"ה בני ישראל כתיב. ולא בנות. ועוד הרי חובת הגוף הוא:"
+ ],
+ [
+ "וסמיכה שירי מצוה
שאינה מעכבת. מיהו לא נתכפר יפה:"
+ ],
+ [
+ "ובמקום שסומכין שוחטין
דבסמך חוץ לעזרה. חוזר וסומך בפנים. משום דתיכף וכו' [ול\"מ נ\"ל דקו' הש\"ס מה קאמר ר\"ל מדקאמר תיכף. פשיטא דבמקום וכו'. שלא ישהה. ומשני דה\"ק שתיכף וכו'. ונ\"מ כשלא ירחיק כ\"ב אמה שרי [ועתוס' סוטה ל\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "שאחד מניף לכל החברים
דהרבה שהתנדבו קרבן אחד. אחד מניף בעד כולן:"
+ ],
+ [
+ "ואין אחד סומך לכל החברים
רק כולן סומכין זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "שהתנופה נוהגת בקרבנות היחיד
כבחזה ושוק ואימורין של שלמים:"
+ ],
+ [
+ "בחיים ובשחוטין
כבשי עצרת שמניפן חיים וגם אחר שחיטתן:"
+ ],
+ [
+ "בדבר שיש בו רוח חיים
קרבן בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ובדבר שאין בו רוח חיים
כלחמי תודה ונזיר ועומר ומנחת סוטה:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין כן בסמיכה
דאף דאשכחן סמיכה בשחוטין. שהכה\"ג סומך על האברים קודם שיקטירום במזבח [כתמיד פ\"ז מ\"ג]. התם רק ליקרא דכה\"ג קעבדינן שיהיה נראה כאילו הקריב הוא הכל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בשבת משלש סאין
ר\"ל העומר עשירית האיפה קמח שעורים שמקריבין בט\"ז בניסן להתיר התבואה החדשה. ודינו ככל קרבן צבור שזמנו קבוע דדחי שבת וטומאה. להכי קאמר הכא דכשחל בשבת לא יקצרו רק כדי ג' סאין קמח:"
+ ],
+ [
+ "ובחול מחמש
ר\"ל ואם חל בחול יקצרו בכדי ה' סאין קמח. דס\"ל דעשרון מובחר לא נפק רק מה' סאין. מיהו ע\"י טרחא יוכל להוציאו גם מג' סאין. ולהכי בשבת מוטב שירבה במלאכה א'. דהיינו לרקד הרבה פעמים עד שיהיה מובחר. ואל ירבה במלאכות הרבה לקצור ולזרות ולטחון ולרקד ב' סאין יותר:"
+ ],
+ [
+ "משלש היה בא
כדי שלא להטריח הצבור העומדים שם בשעת קצירה. ועוד. כדי שיהיה להם פנאי לעשות כל המלאכות הנצרכות בו עד שעה שיהיה ראוי להקרבה. (ועוד כדי שלא להטריח הצבור המתכנסים שם). וגם כדי להתיר החדש מהר כשיקריבו העומר:"
+ ],
+ [
+ "ובקופה אחת
כמין סל היה. ורגילין היו להכניס בו תבן ושבלים כשהן קצרים [כשבת רפי\"ח]. ולהכי הכא בקצירת העומר מדהיה תבואה רכה. תמיד לא היה התבן שלה עדיין ארוך כל כך כדי לאגדו בחבילה. לכן לקחו תמיד קופות לעמר בהם השבלים. וקאמר הכא דבשבת לקחו רק קופה א' כדי למעט בהוצאה לר\"ה שלא לצורך:"
+ ],
+ [
+ "ובחול בשלשה
בג' בנ\"א כדי לפרסם שקצירת העומר בט\"ז בניסן למחרת יו\"ט ראשון של פסח. ולא למחרת שבת בראשית כבייתוסים. וכתב ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל דמכאן מוכח דבמילה בשבת מותר להיות חתוך ע\"י אחד ופריעה ע\"י אחר:"
+ ],
+ [
+ "ובשלש מגלות
בקופה ובמגל גרסינן שלש. לשון נקיבה. כדקאמר בסיפא מגל זו קופה זו. [אמנם יש לדקדק למה לא נקט תנא סידרא דרישא אדם מגל קופה. וכן בדין. דהרי בתחילה קוצר במגל ואח\"כ מכניס הנקצר בהקופה. וכלקמן בשאלה. שתחלה שואל מגל זו ואח\"כ קופה זו. ונ\"ל דה\"ט משום דגם לרבי חנינא בשבת צריך לפרסם שקצירת העומר דוחה שבת. ובחול. שא\"צ שבת בראשית. דלא כבייתוסים. ולכן בשבת נושא היחיד המגל בגלוי כדי שיראו הכל שהולך לקצור [כפי\"ט דשבת] משא\"כ בשנושאין בג' בנ\"א דהיינו בחול. א\"צ לישא המגל בגלוי לפרסם. דבכל בג' בנ\"א ממילא הדבר מפורסם [כביצה די\"ד ב']. לכן תנא דג' בנ\"א נושאין ג' קופות. ובתוך הקופות מונחים המגלות]:"
+ ],
+ [
+ "ובשלש מגלות
כדי שיקצרו כל הג' ביחד לפרסם שדוחה השבת. שלא כבייתוסים וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "מצות העומר לבוא מן הקרוב
ר\"ל ממקום שקרוב לירושלים. אי משום כדי שיהא רך ומלא. כדכתיב כרמל תקריב. או משום דאין מעבירין על המצות:"
+ ],
+ [
+ "לא ביכר הקרוב לירושלים
שלא נתבשלה שם תבואה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "מבקעת עין סוכר
שהיו רחוקים מירושלים. מדהחריבו הגייסות המחוז:"
+ ],
+ [
+ "ועושים אותו כריכות במחובר לקרקע
כרכו וקשרו ראשי השבלים יחד במחובר כשיעור שימלא כפו קוצר:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא נוח לקצור
ר\"ל כדי לקצרו מהר במוצאי יו\"ט מטעמים הנ\"ל [בסי' ג']:"
+ ],
+ [
+ "וכל העיירות הסמוכות לשם
אותן שהיו תוך תחום שבת:"
+ ],
+ [
+ "מתכנסות לשם
בשעת קצירה:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיהא נקצר בעסק גדול
בקול המולה ובפרסום [כסי' ה']:"
+ ],
+ [
+ "כיון שחשכה
מוצאי יום א' של פסח:"
+ ],
+ [
+ "אומר להם
כל א' מהקוצרים אומר לכל העומדים:"
+ ],
+ [
+ "בא השמש
להודיע שמדקדק היטב לידע אם כבר הוא לילה שאינו מחלל יו\"ט. ואפ\"ה אינו חושש משום שבת מדנדחה הוא:"
+ ],
+ [
+ "מגל זו
האם אקצר במגל זו. שלא אשנה במלאכה לקצור בסכין וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "קופה זו
האכניס השבלים שאקצור לתוך קופה זו. בלי שום שנוי בעימור:"
+ ],
+ [
+ "שבת זו
האם אעשה כל המלאכות האלה בשבת זו:"
+ ],
+ [
+ "אקצור
האתחיל לקצור מיד:"
+ ],
+ [
+ "קצור
קצור משמע מיד. משא\"כ כשישיבוהו הן אין בו זריזות כל כך:"
+ ],
+ [
+ "שלשה פעמים על כל דבר ודבר
ג' פעמים שואל על כל דבר:"
+ ],
+ [
+ "אין קצירת העומר במוצאי יום טוב
ר\"ל במוצאי ט\"ו ניסן. רק במוצאי שבת הראשון שאחר יום א' של פסח. להכי כך שואל ומשיבין לו. כדי לפרסם שהכל מודים בדבר ושלא מדעתו לבד עושה וצדוקים ובייתוסים היו ב' כתות לאפיקורסים שבישראל שהכחישו בתורה שבעל פה. כל אחת באופן אחר [ועי' במאור עינים בפי\"ג מאמרי בינה]. והם היו אומרים דהא דכתיב בעומר ממחרת השבת יניפנו הכהן. היינו יום א' בשבוע. שהוא מחרתו של שבת בראשית. אבל אנו קבלנו ממשרע\"ה דהיינו ממחרת יוט\"ר של פסח:"
+ ],
+ [
+ "היו מהבהבין אותו באור
ר\"ל חרכו השבלים באור:"
+ ],
+ [
+ "כדי לקיים בו מצות קלי
כדכתיב בעומר. קלוי באש:"
+ ],
+ [
+ "בקנים ובקליחות חובטים אותו
ר\"ל קודם שיחריכו הגרעינים. חובטין אותן בקנים לחים ובקלחי כרוב כדי להוציא הגרעינין מהשבלים. אבל לר\"מ דס\"ל שבעודן בשבלים הבהבום באור. כבר נתייבשו הגרעינין. היו דשין במקלות אחר ההבהוב שלא יתמעכו הגרעינין:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יתמעך
ר\"ל להכי לא חבטום במקלות קשים. דעי\"ז היתה התבואה הלחה מתמעכה בחביטה:"
+ ],
+ [
+ "נתנוהו לאבוב
[ברעגנער] שיקלה יפה. משא\"כ לר\"מ:"
+ ],
+ [
+ "והרוח מנשבת בו
שיתיבש הזיע. מהגרעינין שהזיעו באבוב:"
+ ],
+ [
+ "נתנוהו ברחיים של גרוסות
שאינה טוחנת הגרעינין דק דק. כדי שלא יטחנו עמן הסובין שמקליפת הגרעינין:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מנופה משלש עשרה נפה
י\"ג פעמים נפוהו. וכל פעם בנפה יותר דקה מהנפה שקודם לה. [מיהו להכי לא נפוה מיד בתחלה בנפה היותר דקה. דע\"י רבוי הקמח הגס שבתחלה בהעומר. לא היה מתברר יפה הסולת מיד לצאת דרך נקבי הנפה. ועוד דבעוד הקמח הגס מעורב בהסולת. היה הקמח הגס ההוא סותם נקבי הנפה הדקין. ולא היה הסולת יוצא יפה. והא דנפוה דוקא בי\"ג נפה. לרש\"י הלממ\"ס היה. ואפשר עוד דכך שיערו חכמים. שבי\"ג נפה יצא כל הסולת שבג' סאין. עד שלכה\"פ יהיה עומר סולת בין שיהיו מגרעינים יפים או לא]:"
+ ],
+ [
+ "וחייב בחלה
דחיוב חלה משעת גלגול העיסה. ואז כבר נפדה והוא חולין:"
+ ],
+ [
+ "ופטור מן המעשרות
דחיוב מעשר חל בשעת מרוח ואז הקדש היה:"
+ ],
+ [
+ "ובמעשרות
דס\"ל דמתחלה לא נתנו מעות הקדש רק בעד העשרון שיצטרך. ונמצא שהשאר לא היה קדוש בשעת מרוח. ולא הוצרך לפדותו. [ואילה\"ק. א\"כ היה בתחלה חולין וקודש מעורבין. ואיך יהיה השאר מותר. הרי בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל\"ח א']. נ\"ל דמיירי דהתנה הגזבר בשעת קנייה שלא יהיה העשרון קודש עד שיפרישו. ועמ\"ש בפירושינו ת\"ל חגיגה פ\"ג סי' מ'. ובביצה ספ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בא לו לעשרון
ר\"ל אותו המתעסק בו. בא לו להעשרון שנפוהו. וכל המעשים שנזכרו במתניתין בבבא זו צריך שיהיה כשהאיר כבר היום של ט\"ז ניסן. רק א\"צ כהן. דרק מקמיצה ואילך מצות כהונה:"
+ ],
+ [
+ "ונתן שמנו ולבונתו
רצה לומר נתן מן הלוג שמן קצת למטה בהכלי. ונותן הקמח עליו. והלבונה הניח מן הצד בכלי:"
+ ],
+ [
+ "יצק
ר\"ל יצק מהשמן שבלוג גם על הסולת:"
+ ],
+ [
+ "ובלל
ואחר הבלילה חוזר ויוצק מהשמן על הסולת הבלול. שכל המנחות טעונות ג' מתנות שמן [כלעיל פ\"ג סי' ו']. רק שא\"צ התנא להזכיר יציקה זו. מדכבר נכלל במלת יצק:"
+ ],
+ [
+ "הניף והגיש
שהגיע הכלי עם המנחה לקרן דרומית מערבית של מזבח [כלעיל שם]:"
+ ],
+ [
+ "והקטיר
אבל מולח הקומץ קודם שמקטירו עם הלבונה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שלא ברצון חכמים
דהרי מדכבר הביאו הקמח לשוק מיד אחר ההקרבה. וודאי שקצרו התבואה וטחנוה מקודם. ואף דבקצירה י\"ל שקצרו בבית השלחין. אפ\"ה מדרבנן אסור גם שם דלמא בשעת קצירה יאכלו ממנה קודם הקרבת העומר ואעפ\"כ לא היה כת ביד הסנהדרין לכוף המון עם לעשות כתורה. ומוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין [כביצה ד\"ל ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ברצון חכמים היו עושים
דלא גזרינן כנ\"ל. דחדש בדיל מניה מדאינו רגיל בה. ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "והרחוקים
שלא ידעו מתי יקריבוהו בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מותרים מחצות היום ולהלן
ר\"ל כשיהיה חצות היום בירושלים. ולא לפי חצות היום שבמקום האכילה:"
+ ],
+ [
+ "משחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא יום הנף
יום ט\"ז בניסן שבו מניפין העומר:"
+ ],
+ [
+ "כולו אסור
מלאכול בו חדש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה והלא מן התורה הוא אסור
ומה צריך שיתקן כן רבן יוחנן:"
+ ],
+ [
+ "עד עצם היום הזה
דס\"ל דעד עצם היום הזה. משמע עד ועד בכלל יהיה אסור החדש. והיינו בזמן שאין ביהמ\"ק קיים. ומה דכתיב באיסור אכילת חדש עד הביאכם את קרבן. היינו בזמן שביהמ\"ק קיים. אבל רבן יוחנן ס\"ל דהא דכתיב באיסור אכילת חדש עד עצם היום. היינו עד ולא עד בכלל. לאשמעינן דכשאין ביהמ\"ק קיים מותר מיד כשהאיר המזרח. ומשו\"ה אעפ\"כ תיקן הוא שיהא אסור כל היום. דשמא יבנה המקדש ולא יהיה להם פנאי להקריב העומר עד סמוך לערב. ואפ\"ה יאכלו חדש קודם הקרבת העומר כמו שמורגלין בזמן החורבן. ולא ידעו הדין דהשתא שהמקדש בנוי אסור לאכול חדש עד אחר הקרבת העומר. כדכתיב עד הביאכם [כך הוא שיטת פשט הש\"ס כאן. ובר\"ה [ד\"ל ע\"א]. ובסוכה [דמ\"א א']. מיהו אנן קיי\"ל דרבי יהודה לא פליג אר' יוחנן. ותרווייהו ס\"ל חדש בזה\"ז כל יום ט\"ז אסור מדאורייתא ולוקין עליו. ומה שהתקין. היינו דדרש ב' קראי הנ\"ל דסתרי אהדדי. והתקין התקנה. ולעולם מודה דאסור מדאורייתא כל יום ט\"ז. ולדידן גם כל יום י\"ז אסור. מדהו\"ל ספיקא דיומא [י\"ד רצ\"ג ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מפני מה הרחוקים מותרים מחצות היום ולהלן
בזמן שביהמק\"ק בין *) לר\"י ובין לר\"מ:"
+ ],
+ [
+ "העומר היה מתיר במדינה
לאכל חדש בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "ושתי הלחם
שמקריבין בעצרת:"
+ ],
+ [
+ "במקדש
שקודם הקרבת הב' לחם. אין מקריבין שום מנחה מתבואה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין
מתבואה חדשה:"
+ ],
+ [
+ "ומנחת בהמה
ר\"ל מנחת נסכים שמקריבין עם קרבן בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ואם הביא פסול
ר\"ל נתקדשו ונפסלו. מדלא הותר חדש עדיין מכללו אפילו אצל הדיוט. ובכורים דתנא במתניתין מיירי בבכורי תבואה [כפ\"א דבכורים]. שאסורים להדיוט קודם העומר:"
+ ],
+ [
+ "ואם הביא כשר
מדכבר הותר מכללו אצל הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "והכוסמין ושבולת שועל והשיפון חייבין בחלה ומצטרפים זה עם זה
אפילו עשה מכל מין. עיסה בפני עצמו. וחזר ולש העיסות יחד. וכ\"ש בעירבן קמח ולשן יחד מצטרפין להשלים שיעור עיסה לחלה. אבל בנשכו רק העיסות יחד. אמ\"צ רק חטין עם כוסמין. וכוסמין עם כל הה' מיני דגן [וסי' חשך שש. חטין. שעורין. כוסמין. שבולת שועל. שיפון]. ושיפון מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם שבולת שועל וחטין. ושבולת שועל מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם חטין ושיפון. וכל זה בשלא היה כשיעור בכל א'. אבל כשהיה כשיעור בכל א'. אין מפרישין רק ממינו. דהיינו. חטין מין א'. כוסמין ושיפון מין א'. שבולת שועל ושעורין מין א'. [י\"ד שכ\"ד ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומלקצור מלפני העומר
הרא\"ש פ\"א דחלה גרס איפכא. אסור בחדש לפני העומר. ומלקצור לפני הפסח. דביו\"ט הרי בל\"ז אי אפשר לקצור. ור\"ל דכל תבואה שהשריש כבר מה' מינין אלו. אסור לקצרן או לאכלן קודם הקרבת העומר. ובזה\"ז אסור עד תחלת ליל י\"ז בניסן בא\"י. ועד תחלת ליל י\"ח בח\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
רצה לומר ואם לא השרישו עד אחר הקרבת העומר:"
+ ],
+ [
+ "אסורים עד שיבוא עומר הבא
לשנה הבאה. ולפ\"ז במדינתינו שרוב התבואות חוץ משיפון נזרעין לאחר הפסח. אסורים כל אותה שנה עד שיבא ליל י\"ח ניסן הבא. אמנם מפני שרוב חיי הנפש תלויין בהן באכילה ושתייה. התירוה רבותינו מטעם ספק ספיקא. ספק שהתבואה מאשתקד. וספק שהשריש קודם העומר [י\"ד רצ\"ג ג']. [אב\"י ואף שאין הס\"ס מתהפך [עי' ש\"ך ס\"ס ססי' י\"ג]. י\"ל דהוה כספק על [שם סט\"ו] דהרי בתחלה צריך אתה לדון מאיזה שנה הוא. ובכה\"ג א\"צ להיות מתהפך. ובהא מתורץ מ\"ש רט\"ז [י\"ד מ\"ט סק\"ג] דספק ע\"י חולי. ואת\"ל ע\"י קוץ שמא לא ניקב החיצון. דהוה ס\"ס אף שאינו מתהפך. מיהו לרפ\"ח י\"ד בס\"ס [סי' ל\"ח] בל\"ז ל\"ק. דס\"ל דא\"צ שיהיה הס\"ס מתהפך. וע\"ש]. וסמכו גם את\"ק דר\"א [קידושין דל\"ח] דס\"ל דחדש אינו נוהג בח\"ל [רט\"ז שם סק\"ד. ועיין מ\"ש ת\"ל חלה פ\"א סי' ז']:"
+ ],
+ [
+ "קוצרים בית השלחים שבעמקים
ר\"ל מותר לקצור קודם העומר ארץ יבישה שצמאה למים. אם היא ג\"כ בעמק. שאז תבואתה רעה. ואם הביא העומר משם פסול. להכי מותר לקצור משם קודם העומר. אבל מבית השלחין לתודה שאינה בעמקים. או מאינך דתני לעיל [פ\"ח מ\"ב] דלא יביא ואם הביא כשר. לא יקצור מהן קודם העומר. [אב\"י מה שתמה רתוי\"ט דלעיל [פ\"ח מ\"ב] למה לא תנא של עמקים עי' רש\"י פסחים [די\"א א' ד\"ה אלא. ושם דנ\"ה ב' ד\"ה וקוצרין דגרס שם בית עמקים]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא גודשין
ר\"ל אבל אסור לעשותן גדיש. דדוקא קצירה התירו. שכשלא יקצרוה מיד אפשר שתפסד. משא\"כ להגדיש ליכא פסידא כשימתין:"
+ ],
+ [
+ "אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים
דשדותיהן בית השלחין שבעמק הוו:"
+ ],
+ [
+ "קוצר לשחת ומאכיל לבהמה
שחת היינו תבואה שלא נגמרה יפה. ור\"ל מותר לקצור תבואה חדשה שחת. כדי להאכיל לבהמה קודם לעומר:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהתחיל עד שלא הביאה שליש
שהתחיל לקצרה לצורך בהמתו קודם שנגמר שליש הראשון לרש\"י. ושליש האחרון לרמב\"ם ור\"ב [ובר\"ה די\"ג א' משמע כרמב\"ם]. אז מותר לקצרה גם לאחר שנגמרה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אף יקצור ויאכיל אף משהביאה שליש
דאף שנגמרה מותר להתחיל לקצור לבהמתו:"
+ ],
+ [
+ "קוצרין
קודם לעומר:"
+ ],
+ [
+ "מפני הנטיעות
תבואה שעומדת בין אילנות הרכים שנפסדים עי\"ז. וי\"א משום כלאים. והוא פלוגתא דרבותינו. דלרמב\"ם [פ\"א מכלאים ה\"ו] אין כלאים מזרעים הסמוכין לאילן ומותר לזרען סמוכין לכתחלה. ולראב\"ד שם אסור:"
+ ],
+ [
+ "מפני בית האבל
ר\"ל או כדי שיהיה להם מקום פנוי לברך שם ברכת רחבה כשחוזרין מהקבורה [כב\"ב ד\"ק ע\"ב. ועי' מ\"ש מגילה פ\"ד מ\"ג. ומלח בית ר\"ל מקום. כמו בית הפרס. בית השלחין. וכדומה]:"
+ ],
+ [
+ "מפני בטול בית המדרש
ר\"ל כדי שיהיה מקום פנוי לתלמידים לישב ללמוד. דרגילים היו שכשהמקום דחוק לתלמידים לישב ללמוד. למדו בשדה [כעירובין ל\"ד ב']. וטעמא דהנך דמותרים. מדאינו קוצרן לצורך אכילת הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "לא יעשה אותן כריכות
כדרך האוגד לדישה:"
+ ],
+ [
+ "אבל מניחן צבתים
אגודות שאינן קשורים [ודוגמתו מצאן צבתיים. עירובין פ\"י מ\"א]. וה\"ט מדסגי בהכי שלא יתבטל מברכת האבל ושלא יתבטל מביהמ\"ד. חיישינן בשאר שיאכל מחדש:"
+ ],
+ [
+ "לבא מן הקמה
שיהיה קוצר העומר ממחובר לשמו:"
+ ],
+ [
+ "לא מצא
שכבר נקצר הכל. ואין מחובר מצוי לו:"
+ ],
+ [
+ "מצותו לבא מן הלח
כשלא נמצא במחובר ולוקח תלוש. עכ\"פ יביא תלוש שרטוב עדיין:"
+ ],
+ [
+ "מצותו לקצור בלילה
דכתיב מהחל חרמש תספור. מה ספירה בלילה. דהרי בעינן שבועות תמימות. אף קצירה בלילה:"
+ ],
+ [
+ "ודוחה את השבת
להך מ\"ד דס\"ל נקצר ביום כשר בדיעבד. אין קצירתה דוחה שבת. כיון דבדיעבד כשר בקצרו מע\"ש. א\"כ הא דקתני ודוחה את השבת. ר\"ל הקרבתו דוחה את השבת. מיהו אנן קיי\"ל דנקצר ביום פסול. ולהכי באמת אפילו קצירתו דוחה שבת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שתי הלחם
שבאות בעצרת:"
+ ],
+ [
+ "נילושות אחת אחת
כל לחם נילוש בפ\"ע מעשרון סולת:"
+ ],
+ [
+ "ונאפות אחת אחת
שאין אופין בתנור בבת אחת שתי הלחם. רק כל לחם בפעם א'. מגזירת הכתוב:"
+ ],
+ [
+ "שנים
שמושיב ב' לחמים בפעם אחת בתנור. וגם זה מגזירת הכתוב. וכל לחם מב' עשרונים:"
+ ],
+ [
+ "ובטפוס
פארם:"
+ ],
+ [
+ "וכשהוא רדן
כשמוציאן מהתנור:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יתקלקלו
ר\"ל שלא ישתברו ויתקלקל צורתן. מפני שכל לחם שלהם עשוי כמין תיבה בלי כסוי. שנפרצו ב' מדפנותיה. שלא נשאר בה רק השולים וב' דפנות זו כנגד זו. ולכן נעשות בדפוס שיהיה מכוון יפה תאר הדפנות. וכשמוציאה מהתנור חוזר ונותנו בדפוס. כדי שלא יתעקמו הדפנות ביני ביני קודם שיכניסום על השולחן.:"
+ ],
+ [
+ "ואחד לחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ
דמדת היבש שנמדדת בו בפנים. לא נתקדש [לעיל פ\"ט מ\"ה]. דאי נתקדשה הוה מגניא מלתא כשיוציא הקמח לחוץ ללושו. אבל משום יוצא לא מפסלו. דדוקא מנחה שכולה כליל מפסלה ביוצא אחר שנתקדש בכלי. אבל ב' הלחם לא מפסלו ביוצא עד שנשחטו הכבשים. וכ\"כ שאר מנחות הנקמצות לא מפסלו ביוצא רק אחר קמיצה [תוס' לעיל ד\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "ואפייתן בפנים
דתנור מקדש. ומגניא מלתא להוציא התנור לחוץ. א\"נ מגניא מלתא להוציא מנחה שכבר נתקדשה. אבל אינה נפסלת ביוצא עד אחר קמיצה [ועי' תוס' מנחות ד\"ט ע\"א ד\"ה ריש]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן דוחות את השבת
דאסור לאפותן בשבת. ובש\"ס מקשינן דאי נתקדש הלחם בהתנור הרי אפסול בלינה. והול\"ל דדוחה השבת. וכתבו תוס' דלמסקנא אמרינן תברא. ובאמת למ\"ד אפייתן בפנים. דחי שבת. אבל הרמב\"ם [פ\"ה מתמידין ה\"ז] כתב כלישנא דמתניתין [ועי' מ\"ש בבועז אות ג' בס\"פ דלעיל בד\"ה ובהא. במה שיש לישב דברי הרמב\"ם]:"
+ ],
+ [
+ "וכשרות בבית פאגי
היינו חוץ לחומת עזרה [ועיין מ\"ש פ\"ז סי' כ\"א]. ומדלא היה לו סמך מקרא לדין זה אלא כך קיבל מרבותיו. לכן הזהיר להרגיל א\"ע לומר כך בע\"פ. כעניין שאמרו תנא מני' מ' זמנין ודמי כמאן דמנח בכיסי' [מגילה ד\"ז ב'] ועי' עוד [מנחות צ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "חביתי כהן גדול
הם י\"ב חלות שמקריבין משלו בכל יום מחציתן בבקר ומחציתן בערב:"
+ ],
+ [
+ "לישתן ועריכתן ואפייתן בפנים
דהרי אותו חצי עשרון שחולק בו העשרון שמביא הכה\"ג בכל יום. לכ\"ע מקדש המנחה [כפ\"ט סי' ל\"ט]. ותו מדנילוש בשמן. הרי מדת הלח נתקדש. ומפסל ביוצא. מדכולה כליל [עיי' לעיל סי' ח']. וה\"ה שאר מנחות מאפה הנקמצות. נילושות ונאפות מבפנים מדנתקדש שמנן. אף דמדאין כולן כליל אין נפסלות ביוצא רק אחר קמיצה. עכ\"פ מגניא מלתא להוציאן לחוץ אחר שנתקדשו בכלי כלעיל. והא דלא נקט להו. ה\"ט משום דבעי למימר דדוחות השבת. והא אינו רק בחביתין ולא בשאר מנחות [אב\"י בהא מתורץ קושית תוספות פסחים דל\"ו ד\"ה במקום. וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ודוחות את השבת
דכשיאפו מאתמול אתקדשו בתנור ואפסלו בלינה. [ר\"ל אף למ\"ש רש\"י ור\"ב לעיל [פ\"ז מ\"ד] בנסכים. דאף שקדשו בכלי אפ\"ה לא מפסלו בלינה. היינו מדעיקר קדושתייהו בשחיטת הזבח. משא\"כ חביתין מדאינן נקמצות אין בהן קדושה אחרת. להכי וודאי קדשו בכלי קדושה גמורה. אמנם תוספ' [דע\"ט א' ד\"ה אין]. ס\"ל דאף נסכים משקדשן בכלי נפסלו בלינה. וכך כתב גם הרמב\"ם [בפ\"ב ממעהק\"ר הי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "יש בהן מעשה כלי בפנים
מדתנא לעיל [מ\"ב] דב' לחם ולחה\"פ רק אפייתן בפנים. אבל לישתן ועריכתן בחוץ. ותנא נמי [מ\"ג]. דחביתי כה\"ג [וה\"ה כל שאר המנחות]. גם לישתן ועריכתן בפנים. ורק טחינה והרקדה בחוץ. להכי תנא הכא לפרש כל מלת בפנים ובחוץ דתנא בפרקן. וה\"ק. כל מעשה שנעשה בכל המנחות בפנים. צריך שיעשו בכלי קודש דוקא:"
+ ],
+ [
+ "ואין בהן מעשה כלי בחוץ
ר\"ל אבל כל מעשה שנעשה בכל המנחות בחוץ אין נעשין בכלי קודש:"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם
ר\"ל כיצד נעשות הב' לחם:"
+ ],
+ [
+ "ארכן שבעה
טפחים"
+ ],
+ [
+ "וקרנותיהן ארבע אצבעות
שהיה מדביק בכל א' מד' זוית הלחם. חתיכת בצק מרובע גובה ד' אצבעות. כקרנות המזבח [רש\"י. ולרמב\"ם [פ\"ח מתמידין ה\"ח] משמע לכאורה שלא היה ללחם קרנות. וקרנות דקאמר תנא היינו קצוות הלחם. ששם היה עביו ד' אצבעות. וכ\"כ לכאורה פליגי רש\"י ורמב\"ם בקרנות של לחם הפנים לקמן. מיהו א\"א לומר כן דהרי בפירוש לימוד ערוך הוא בידינו. דלחם הפנים עביין טפח [כפסחים דל\"ו א']. והרי זה א\"א שיהיה עביו כ\"כ בכל התפשטות הלחם. וכאשר ביררנו בס\"ד בפתיחה פ\"ב סי' נ\"א ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר שלא תטעה זד\"ד יה\"ז
דב' לחם ארכן ז' טפחים. ורחבן ד' טפחים. וגובה הקרנות ד' אצבעות. ולחה\"פ ארכן י' טפחים ורחבן ה' טפחים וגובה הקרנות ז' אצבעות:"
+ ],
+ [
+ "שיהא לו פנים
בן זומא לא פליג את\"ק. רק קאמר שיהיה גם להלחם פנים. דהיינו שיהיה בקצוותיו עביו טפח [כפסחים דל\"ז א'] דאין פנים פחות מטפח [כסוכה ד\"ה א']. ואפשר עוד דבן זומא אמשנה ה' קאי. ותנא והדר מפרש. שיכפוף הלחם מכאן ומכאן. ועי\"ז יהיה לו פנים. דהיינו תוך הכפיפה [ובש\"ס משנה ג' ד' ה' הכל משנה א']:"
+ ],
+ [
+ "ארכו עשרה
טפחים. כדכתיב אמתיים ארכו. ור\"י לטעמיה דס\"ל כל אמות כלים בת ה' טפחים [כלים פי\"ז מ\"י]. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "נותן ארכו
של לחם:"
+ ],
+ [
+ "וכופל
ר\"ל שבעודה עיסה. כופף העוגה מכאן ומכאן שיהיה לה כעין ב' דפנות. דמדכתיב לחם הפנים משמע שיהיה לו פנים רבים. ומדלא פירש לנו הכתוב כמה פנים יהיה לו. יגיד עליו ריעו. מה לחם י\"ב אף הפנים שבכל לחם. יהיו י\"ב. לכן כופף הלחם מכאן ומכאן. שיהיה עי\"ז י\"ב פנים לכל לחם. דהרי העוגה יש לה ד' שטחים. למעלה ולמטה וב' צדדים. [ולא חשיב לב' ראשי העוגה. משום דהוה כייף להו לראשי העוגה לגוויה דלחם [כש\"ס צ\"ו א']. נמצא ששפת ראשי העוגה היה עגול למעלה ואין כאן פנים]. וע\"י שכופף העוגה מכאן ומכאן יהיה בכל כפיפה ד' עברים. נמצא שיהיה י\"ב עברים. בכל לחם:"
+ ],
+ [
+ "ארכו ממלא כל רחבו של שלחן
דרחבו של לחם מחזיק חצי ארכו של שולחן. וכשמסדר ב' סדרים לחם בצד לחם. נמצא שולחן כולו מלא:"
+ ],
+ [
+ "השלחן ארכו שנים עשר
דס\"ל כל אמות בת ו' טפחים. חוץ ממזבח הזהב וקרנות מזבח החיצון ויסוד וסובב שלו. וקיי\"ל בלחה\"פ כר\"מ. משום דאבא שאול מודה לו:"
+ ],
+ [
+ "וטפחיים ריוח באמצע
בין ב' הסדרים:"
+ ],
+ [
+ "כדי שתהא הרוח מנשבת ביניהן
שלא יתעפש. דאין סומכין על הנס שהיה בלחה\"פ שנשארים חם כשיקחם מהשולחן כבשעת סדורן [כיומא כ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר שם
ר\"ל באותו רווח שבין ב' הסדרים:"
+ ],
+ [
+ "ונתת על המערכת לבונה זכה
דמשמע עליו ממש:"
+ ],
+ [
+ "ועליו מטה מנשה
דמשמע בצדו. וה\"נ הכא. והכי קיי\"ל [רמב\"ם פ\"ה מתמידין ה\"ב] וכ\"כ בלחם וכבשים של עצרת קיי\"ל דמניחן זה בצד זה. מדכתיב בהו והניף על הלחם [כש\"ס ס\"ב א'] קיי\"ל נמי דעל היינו בסמוך [כרמב\"ם פ\"ח מתמידין הי\"א] וק' בש\"ס סוכה [ד\"ז ב'] ס\"ל לרבנן דעל היינו על ממש והא דכתיב וסכות על הארון הפרוכת. היינו דניכוף ביה פורתא. י\"ל דכתיב וסכות. משמע טפי על ממש]:"
+ ],
+ [
+ "ארבע סניפין של זהב
שטיטצען של זהב:"
+ ],
+ [
+ "מופצלין
געצווייגט. שהיו כמין ענפים יוצאין מהן:"
+ ],
+ [
+ "מראשיהן
ר\"ל משום דהסניפין עומדים בארץ. ב' לארכו של שולחן מזה. וב' לארכו השני של שולחן. להכי קאמר שמפוצלין בראשיהן. ר\"ל שהפצולין היו בהסניפין באותו חלק של סניפין שממעל לשולחן:"
+ ],
+ [
+ "ושנים לסדר זה
שהיה בכל סניף ה' פצולין כזה? ומעמיד ב' הסניפין שבאורך זה של השולחן. נגד ב' הסניפין שהעמיד באורך השני. כדי להתמיך כל קנה וקנה שמניח בין הלחמין כלקמן בפצולי הסניפין שמכאן ומכאן. ראש א' מהקנה בפיצול שבסניף זה. וראשו השני של הקנה נתמך בפיצול שבסניף שכנגדו באורך השני של השולחן:"
+ ],
+ [
+ "ועשרים ושמנה קנים
כל א' היה כחצי וכו':"
+ ],
+ [
+ "וארבעה עשר לסדר זה
שהיה מניח לחם א' על טהרו של שולחן. ועליו מניח ג' קנים. שנסמכין ראשיהן בפיצולי הסניפין שעומדין מכאן ומכאן לשולחן. וחוזר ומניח לחם א' על הג' הקנים הנ\"ל. וג' קנים על הלחם כלעיל. וכן בין כל לחם ולחם ג' קנים. ומדהיה ו' לחמין בכל סדר מונחים זע\"ז. שנמצא שהיה בין הו' לחמין ה' רווחים. ובכל רווח הניח ג' קנים. חוץ מהרווח שתחת הלחם העליון. שלא הניח שם רק ב'. קנים. מדאין עליו משא. נמצא בין הכל י\"ד קנים בסדר זה. וי\"ד בסדר השני:"
+ ],
+ [
+ "לא סדור קנים
כשמניחן בין הלחמין בכל שבת:"
+ ],
+ [
+ "ולא נטילתן
כשחוזר ושולפן מביניהן בשבת האחרת:"
+ ],
+ [
+ "אלא נכנס מערב שבת ושומטן
שולפן מבין הלחמין:"
+ ],
+ [
+ "ונותנן לארכו של שלחן
בהרווח שבין ב' הסדרים שהיה באורך של שולחן. כלעיל [מ\"ה] ולתוס' מניח הקנים ברצפת ההיכל סמוך לשולחן. לאורך הבית ממש. ולא לרוחב הבית. כדי שלא יכשלו בהן רגלי הכהנים הנכנסין להקטיר ולהיטב הנרות. [ואף דטלטול הקנים אסור רק שחשש מוקצה אפ\"ה אסרוה במקדש. כדאסרו שם כמה מיני מוקצה שאין בהן צורך עבודה [כרתוי\"ט סוף עירובין]. מיהו בת\"כ משמע לכאורה דסידור קנים מדאורייתא אסור בשבת. דיליף מדכתיב יערכנו ולא שיעריך הקנים עמן בשבת. ואפשר דרק אסמכתא בעלמא הוא]:"
+ ],
+ [
+ "ארכן לארכו של בית
מיהו בלפני ולפנים לא מיירי. דהרי ארון מונח לרוחב הבית. וי\"א דתנא ושייר ארון. וגם מנורה. דהרי סדר נרותיה זה בצד זה דהיינו ארכה. עומד לרוחב הבית [רמב\"ם פ\"ג מבחירה]. ולראב\"ד שם בין מזרח למערב מונחים הנרות:"
+ ],
+ [
+ "על פתח הבית
באולם אצל פתח ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו
אחר שנאפו וקודם שיסדרום על השולחן. נותנן על של שיש. כדי שיתקררו מחום הטבעי של האפייה. ולא יתעפשו:"
+ ],
+ [
+ "ועל של זהב ביציאתו
כשיסלקום מהשולחן שבפנים בשבת. מניחן על השולחן זהב שבאולם. עד שיקטירו הבזיכין:"
+ ],
+ [
+ "שמעלין בקדש ולא מורידין
ולהכי מדהיו מונחים על של זהב בפנים. אינו בדין שיניחנו אח\"כ על של שיש או של כסף:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה כהנים נכנסין
בכל שבת:"
+ ],
+ [
+ "המכניסים עומדים בצפון
מפני שההכנסה היא עבודה. להכי מן הראוי שיהיו המכניסין בצד צפון. שחשוב טפי. לשחיטת קדשי קדשים:"
+ ],
+ [
+ "אלו מושכין
הלחם מהשולחן מעט מעט. ובתוך כך ואלו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואלו מניחין
מערכת הלחם החדשה מעט מעט על השולחן:"
+ ],
+ [
+ "לפני תמיד
לכן לא יסלקו המערכה. הישנה. עד שיונחו שם מיד אל יד המערכה החדשה:"
+ ],
+ [
+ "אף זו היתה תמיד
דתמיד. ר\"ל שלא ילין השולחן ליל ח' בלי לחם. וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "הקטירו הבזיכין והחלות מתחלקות לכהנים
בין משמר היוצא והנכנס שוה בשוה:"
+ ],
+ [
+ "חל יום הכפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב
שלחה\"פ נאכלין רק ביום סלוקן ובלילה שלאחריו:"
+ ],
+ [
+ "שעיר של יום הכפורים
של מוסף יו\"כ שהוא חטאת:"
+ ],
+ [
+ "הבבליים
כהנים שעלו לרגל מבבל:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין אותו
בערב:"
+ ],
+ [
+ "כשהוא חי
מדאסור לבשלו בשבת:"
+ ],
+ [
+ "מפני שדעתן יפה
ואינן קצין מלאכול בשר חי. ושרי אחר שהדיחו הבשר ונקרו חוטי הדם. אף שלא מלחוהו [כי\"ד סי' ס\"ז ב'].:"
+ ],
+ [
+ "ואת הבזיכים לאחר שבת
והרי הדין הוא שיסדר שניהן יחד בשבת:"
+ ],
+ [
+ "והקטיר את הבזיכים בשבת פסולה
נפסל הלחם.. דהרי לא שהו הבזיכין על השולחן רק ו' ימים. ואין להן תיקון שיניח הלחם והבזיכין עד שבת הבאה. דהרי הלחם נסדר כדינו. וכשיעבור שבת שנייה נפסל בלינה ונאסר לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליהן משום פגול
אם הקטיר הבזיכין על מנת לאכול הלחמין למחר:"
+ ],
+ [
+ "נותר
כשאכל הלחם אחר שנתותרו עד יום א':"
+ ],
+ [
+ "וטמא
כשאכלן בטומאת הגוף שהוא בכרת. וטעמא דפטור בהני. משום דכל הקטרה שאינו כדינו. לא מצי משווי פיגול על ידה. וגם איסור נותר וטמא לא חיילי על הלחם. מדבל\"ז לא חזי לאכילה ואין איסור חל על איסור:"
+ ],
+ [
+ "סדר את הלחם ואת הבזיכין בשבת והקטיר את הבזיכין לאחר שבת פסול ואין חייבין עליהן משום פגול ונותר וטמא
מדנפסלו הבזיכין בלינה. הרי לא הוקטר המתיר כמצותו [כפ\"א דמנחות מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד יעשה
אם סידר הלחם והבזיכין לאחר שבת:"
+ ],
+ [
+ "יניחנה
מלסלק הלחם והבזיכין:"
+ ],
+ [
+ "לשבת הבאה
ואז יסלקם:"
+ ],
+ [
+ "שאפילו היא על השלחן ימים רבים
לאו דוקא. אלא ר\"ל טפי מז' ימים. אבל בשהו על השלחן טפי מב' שבתות. ודאי נפסלו. דהרי בשבת ראשונה נתקדשו:"
+ ],
+ [
+ "אין בכך כלום
דלא נפסלו בשבת הראשונה כלעיל סי' ס\"א. י\"ל דהכא דלא נסדרו כמצוותן. לא קדשן השולחן עד שבת הראשון. ויקטירם כדין בשבת הב':"
+ ],
+ [
+ "שתי הלחם נאכלות אין פחות משנים
ביום ב' משנאפה:"
+ ],
+ [
+ "חל יום טוב להיות אחר השבת
שחל עצרת ביום א':"
+ ],
+ [
+ "נאכלות לשלשה
מדאפאום בע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "לחם הפנים נאכל אין פחות מט' ולא יתר על אחד עשר
ואע\"ג דמשכח\"ל דנאכל לי\"ג ויותר והיינו כשלא נסדר כדינו וכמשנה ח'. י\"ל דהכא רק בנסדר כדינו מיירי:"
+ ],
+ [
+ "נאפה בערב שבת ונאכל בשבת
הב':"
+ ],
+ [
+ "שני ימים טובים של ראש השנה
שחלו ביום ה' ו':"
+ ],
+ [
+ "נאכל לאחד עשר
דהרי אפאום ביום ד'. ונאכלין בשבת שנייה. ואף דאז הוא יו\"כ. היו יכולין להאכילן לזכרי כהונה קטנים שאינן מתענין. ותו דאף גדולים יכולין לאכלן בלילה שלאחריו. דבקדשים הלילה הולך אחר יום שעבר:"
+ ],
+ [
+ "ואינו דוחה
אפייתן:"
+ ],
+ [
+ "ולא את יום טוב
דאין אופין ומבשלין ליו\"ט רק מה שצריך לאותו יום. דכתיב לכם:"
+ ],
+ [
+ "את יום טוב
דס\"ל דהאי לכם ר\"ל ולא לעכומ\"ז [פסחים דמ\"ז]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המנחות והנסכים שנטמאו עד שלא קדשן בכלי
רק הקדישן בפה:"
+ ],
+ [
+ "יש להם פדיון
מדלא קידשו עדיין קדושת הגוף רק קדושת דמים. מיהו כשלא נטמאו. כל הראוי למזבח אין לו פדיון:"
+ ],
+ [
+ "אין להם פדיון
ואם נסכים לחין נטמאו. עושין להם מערכה בפ\"ע בראש המזבח ושורפן [רמב\"ם פ\"ו מאיסורי מזבח]:"
+ ],
+ [
+ "העופות
שהוממו לאחר שהוקדשו.:"
+ ],
+ [
+ "והעצים והלבונה וכלי שרת
שנטמאו או נפסלו:"
+ ],
+ [
+ "שלא נאמר אלא בהמה
דרק בבהמה כתיב שכשתומם תפדה. אבל הנך דקדשי קדושת הגוף כבהמה. אין נפדין כשנפסלו:"
+ ],
+ [
+ "מה שהביא הביא
ומחשב כנדבה:"
+ ],
+ [
+ "וידי חובתו לא יצא
וקמ\"ל אפילו מחבת ומרחשת דדמו אהדדי. אפ\"ה לא יצא כששינה מזו לזו. וכ\"ש במיני מנחה אחריני כששינה מזו לזו:"
+ ],
+ [
+ "זו להביא במחבת
שהיה עשרון סולת מונח לפניו. ואמר הרי זו עלי להביאו במחבת:"
+ ],
+ [
+ "והביא במרחשת במרחשת והביא במחבת הרי זו פסולה
דהרי שינה ממה שנדר בה בפירוש:"
+ ],
+ [
+ "והביא בשני כלים
וא\"כ יקריב מהן ב' קומצין. והרי לא נדר רק קומץ א'. ועוד שהרי כל מנחה מב' המנחות חסירה ממה שנדר:"
+ ],
+ [
+ "והביא בכלי אחד
וא\"כ מיעט בקומצין. ועוד הרי מנחה יתירה היא:"
+ ],
+ [
+ "והביא בכלי אחד
ומיירי שהביאן בכלי אחד מעורבין. שאינו יכול לקמוץ מכל אחד בפני עצמה:"
+ ],
+ [
+ "פסולין
ולא אמרינן כסי' ז'. שיחשבו כנדבה אחרת. דשאני הכא. דמדאמרו לו בכלי אחד נדרת. ולא השיב זו לנדבה אחרת הבאתיה. ש\"מ דלתשלומי נדרו קמא מתכוון. וה\"ה במחבת ומרחשת:"
+ ],
+ [
+ "נתנו בכלי אחד
אם לאחר שנתנן בב' כלים חזר ינתנן בכלי א':"
+ ],
+ [
+ "כשתי מנחות שנתערבו
כפ\"ג מ\"ג. דביכול לקמוץ מכל אחד בפ\"ע. כשרות. ואם לאו פסולות. [ונ\"ל דקמ\"ל הכא דלא אמרינן מדהביאן תחילה בכלי אחד. והשתא נמי חזר ונתנן בכלי א' גלי אדעתיה שלנדבה אחרת מתכוון בה. והא שחלקן ביני ביני כשא\"ל בב' כלים נדרת. רק שכחה היתה לפניו שדעתו בזו לנדבה אחרת. קמ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי מנחה מן השעורין
והרי מנחת נדבה באה רק מחיטין:"
+ ],
+ [
+ "שלא התנדב כדרך המתנדבים
והא דפליגי. דוקא בשאומר אלו הייתי יודע הדין הייתי אומר שאביאה מחטין. וכדומה. אבל באומר אלו הייתי יודע הדין לא הייתי נודר כלום. לכ\"ע פטור מכלום. [ולא דמי לאומר הרי עלי תודה מחולין ולחמה ממעשר דיביא גם לחמה מחולין. ולא בדקינן כי הכא [כפ\"ז מ\"ה]. די\"ל דהתם עיקר הקרבן נדר כדינו. רק שאמר שיהיה ממעות מעשר. ובזה לא יצא יד\"ח נדרו. משא\"כ הכא עיקר הקרבן לא נדר כדינו ועפי\"ג סי' נ\"ט]. ולא קיי\"ל כר\"ש. מיהו דוקא הנהו. דכולהו שייכו למנחה. ואפילו שעורין אפשר במנחת עומר וסוטה. אבל באומר הריני נזיר מגרוגרת. גם לדידן פטור מנזירות [כפ\"ב דנזיר]. דבגרוגרת לא שייכי נזירות כלל:"
+ ],
+ [
+ "שכן צבור מביא ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד
דהיינו ג' עשרונים לפר. הרי לי\"ג פרים ל\"ט עשרונים. ועשרון לכבש. הרי לי\"ד כבשים י\"ד עשרונים. וב' עשרונים לאיל. הרי לב' אילים ד' עשרונים. כל אלו למוספי החג אז. ועוד לב' כשבי מוסף שבת שני עשרונים. ולב' כשבי תמידין ב' עשרונים. הרי בין הכל ס\"א עשרונים שמביא ביום זה:"
+ ],
+ [
+ "דיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד
דבכל דוכתא מצינו קרבנות הצבור מרובות מקרבנות היחיד:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון והלא אלו לפרים ואלו לכבשים ואינם נבללים זה עם זה
דכשיערבם נפסלו. דמנחת פרים עבה ב' לוגי שמן לעשרון. ומנחת כבשים רכה ג' לוגין לעשרון. ופסולין כשיתערבו [כפ\"ט מ\"ד]. וא\"כ היכא ילפת מזה מנחת נדבה של יחיד שמביא כולן בכלי א':"
+ ],
+ [
+ "אלא
להכי יחיד מביא רק ס' עשרון בכלי א':"
+ ],
+ [
+ "עד ששים יכולים להבלל
אפילו למאי דקיי\"ל דמביא לכל עשרון לוג. עכ\"פ כל שהסולת רב יותר מס' עשרון. אינו יכול לבלול הסולת כולו עם השמן בכלי אחד יפה:"
+ ],
+ [
+ "וששים ואחד אין נבללים
בתמיה:"
+ ],
+ [
+ "אמר להן כל מדות חכמים כן
ר\"ל בכל מקום שנתנו שיעור. הוא בצמצום חזק. וי\"א דר\"ל כנים ואמיתיים ולא בגוזמא [כמו כן דברת. שמות י' פכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בארבעים סאה חסר קרטוב
הוא חלק ס\"ד שבלוג:"
+ ],
+ [
+ "אין מתנדבים לוג שנים וחמשה
ר\"ל אין מתנדבין לוג יין לנסכים. או ב' או ה' לוגין. מדלא מצינו בהקרבה דוגמת מניין לוגין כאלו בנסכים של חיוב. [ואף דבהתנדב חצי עשרון. יביא עשרון שלם [כמ\"ג]. וה\"נ בהתנדב פחות מהראוי הול\"ל שיביא כראוי. י\"ל התם שיעור מנחת סולת כתוב בהדיא. אבל הכא נדבת יין לא כתיב בקרא בהדיא. ורק מיתורה דקרא ילפינן לה [כמ\"ה]. להכי אינו חייב בה רק כשפירש כן בהדיא. רק בשכבר נתחייב וודאי. כגון שנדר ה' לוגין. אז צריך להוסיף עד ו'. כדי שיהיה ראוי לב' כבשים]:"
+ ],
+ [
+ "אבל מתנדבים שלשה וארבעה וששה
לוגין יין:"
+ ],
+ [
+ "ומששה ולמעלה
דג' חזי לכבש. וד' לאיל. ו' לפר. וז' חזו ג' לכבש וד' לאיל. וח' חזו לב' אילים. וט' לכבש ופר. י' לאיל ופר. או לב' כבשים ואיל. י\"א לב' אילים ולכבש. וכן ממניין זה ולמעלה:"
+ ],
+ [
+ "מתנדבים יין
בלא סולת ושמן. ומנסכו לשיתין [ועמ\"ש פ\"ו מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מתנדבים שמן
בלא סולת:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר מתנדבין שמן
ומפריש ממנו בכלי כשיעור קומץ. דהיינו כב' זיתים. ומקטירן. והשאר נאכל לכהנים. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אם אמרת ביין שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו
שכשמקריבו עם חובתו. הוא נקרב בפני עצמו. ולא מעורב במנחה:"
+ ],
+ [
+ "תאמר בשמן שאינו קרב חובתו בפני עצמו
דאע\"ג דשמן של מצורע קרב בפני עצמו ומזה ממנו הז' הזאות נגד ק\"ק. עכ\"פ אינו קרב בשום דוכתא במזבח בפני עצמו ומדלא אשכחן שקרב בפני עצמו בחובה. גם בנדבה לא יביאוהו בפני עצמו:"
+ ],
+ [
+ "אבל מתנדבים עולה ושלמים
בשותפות:"
+ ],
+ [
+ "ובעוף אפילו פרידה אחת
בן יונה או תור מותר לנדבו בשותפות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עשרונים יביא שנים
כולה פשיטא. רק סיפא קמ\"ל בשלא ידע כמה פירש.:"
+ ],
+ [
+ "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
שכחתי המנין כמה מנחות נדרתי:"
+ ],
+ [
+ "יביא ששים עשרון
מיירי דאמר פירשתי מנין עשרונות. אבל לא אמרתי שיהיו כולן בכלי א'. להכי אפילו רבי דקאמר לקמן [במ\"ב] דמייתי מא' עד ס'. התם מיירי שאמר שיהיה כל נדבותיו בכלי א'. משא\"כ הכא שלא פי' שיהיו כולן בכלי א'. להכי סגי שיביא ס' עשרונים בס' כלים. [אמנם אילה\"ק א\"כ ניחוש שנדר טפי ממנין זה [וכדלקמן מ\"ד] י\"ל דהתם אין מנין מורגל להקדשות זהב וכסף. משא\"כ הכא מסתמא לא הקדיש טפי (ממנין) [כמנין] מנחות שמורגל בצבור ביום היותר מרובה [כלעיל פי\"ב מ\"ד]. ולחזקיה בש\"ס ה\"נ מיירי בכלי א'. ומתניתין אתיא כרבנן לקמן [מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "יביא איזו שירצה
מן החמשה מיני מנחות. דד' מיני מנחות יש כמ\"ש ריש מכילתן. סולת. מחבת. מרחשת. מאפ\"ה [ובמאפה נכלל חלות. ורקיקין. וסימן להמנחות סחרא או סחרחר]:"
+ ],
+ [
+ "שהיא מיוחדת שבמנחות
דסולת נקראת בתורה סתם בשם מנחה בלי שם לווי. משא\"כ שאר מנחות יש להן שם לווי בתורה. מנחת מחבת וכו':"
+ ],
+ [
+ "מנחה מין המנחה
אם אמר הרי עלי מנחה. או שאמר הרי עלי מין מנחה:"
+ ],
+ [
+ "מין המנחות
שאמר כך או כך:"
+ ],
+ [
+ "יביא שתים
ב' מנחות ממין א' מה' מיני מנחות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
פירשתי איזה מין אביא ושכחתי:"
+ ],
+ [
+ "יביא חמשתן
כל ה' מיני מנחה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואיני יודע מה פירשתי
הכא מיירי שאמר שנדר שיהיה כל מנין העשרונות בכלי א' ושכח המנין:"
+ ],
+ [
+ "יביא מנחה של ששים עשרון
דאפילו נדר פחות מזה. הרי קיי\"ל כרבנן [לקמן מ\"ח] בנדר קטן והביא גדול יצא. וביתר מס' ליכא לספוקי. דאין מנחה יתירה מס':"
+ ],
+ [
+ "מאחד ועד ששים
דס\"ל קטן והביא גדול לא יצא. לפיכך יביא ס' מנחות בס' כלים. באחת א'. ובאחת ב'. ובאחת ג' וכו'. עד ס'. נמצא בין הכל אלף תת\"ל עשרונים [וחשבון זה נעשה בנקלות מאד. בשנזווג המספר הראשון עם המספר האחרון. והיוצא נכפילו עם חצי מספר הכללי. למשל בעניינינו שהמספר הכללי הוא ס'. נמצא שחציו הוא 30. וכשנזווג המספר הראשון שהוא 1. עם מספר האחרון שהוא 60. יהיו יחד. 61. וכן המספר הב' שהוא 2 עם המספר שהוא קודם האחרון. דהיינו 59. הם יחד ג\"כ 61 וכן 3 עם 58. 4 עם 57. וכן כולן. ולכן נכפיל 30 פעם 61 יצא 1830 ועי' תוס']. מיהו נ\"ל פשוט דאם יאמר לא נתכוונתי לכך הרבה. סגי בפחות מזה [וכמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות משני גזירין
מדקאמר עצים לשון רבים. ואורך כל עץ צריך שיהיה אמה. ורחבו אמה. ועוביו כמחק גדיש של סאה. מיהו בנדר עץ. מביא חתיכה א' כזאת [רמב\"ם פ\"ז מאסורי מזבח]:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מקומץ
ואע\"ג דלעיל [פ\"א מ\"ג] תני דבמנחה סגי בב' קרטין לבונה. היינו בדיעבד. אבל הכא בנדר לבונה בפ\"ע. אפילו בדיעבד לא יצא בפחות מקומץ. וי\"א דה\"נ בדיעבד יצא בב' קרטין. [כך כ' רתוי\"ט ע\"פ פלוגתא דבש\"ס [די\"א ב']. ול\"מ נ\"ל דהכא כ\"ע מודי דצריך קומץ שלם. משום דסתם נדרים להחמיר [כנדרים פ\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "המעלה את הקומץ בחוץ חייב
כרת. ואפילו לא הקטיר כל הקומץ רק כזית ממנו. חייב. וה\"ט משום דבכה\"ג שמה הקטרה [כזבחים פי\"ג מ\"ד]. ואפ\"ה נקט הכא קומץ. רק לאפוקי מר\"א [שם מ\"ו] שמצריך עד שיקטיר ב' קומצין:"
+ ],
+ [
+ "ושני בזיכין
ב' בזיכי לבונה שמושיבין בין ב' סדרי לחה\"פ [כפי\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "טעונין שני קמצים
קומץ לכל בזך:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי זהב
לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מדינר זהב
ודוקא בדקאמר מטבע. דאל\"כ דלמא רק חתיכה קאמר. וסגי בכדי לעשות מזלג קטן למחוט בה נרות שבמקדש. [ואילה\"ק נימא סתם נדרים להחמיר. ויהיה חייב כל כך עד שיאמר לא לכך נתכוונתי. כבסיפא. נ\"ל דבסיפא שאני. דפירש ושכח. משא\"כ הכא דנדר סתם. תפסת מרובה לא תפסת [כר\"ה ד\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מדינר כסף
ה\"נ מיירי בדקאמר מטבע:"
+ ],
+ [
+ "נחושת לא יפחות ממעה כסף
יביא נחשת ששוה מעה כסף:"
+ ],
+ [
+ "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
שנדרתי כמה זהב. או כסף. או נחושת. אביא. ושכחתי וה\"ה בשכח המין:"
+ ],
+ [
+ "הוא מביא עד שיאמר לא לכך נתכוונתי
שיהיה כל כך רב עד שידע בוודאי שלא נתכוון לכך:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי יין
לנסכים:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות משלשה לוגין
שהוא הפחות שבנסכים. רביעית ההין לכבש. והרי ההין י\"ב לוגין. מיהו מותר להוסיף בשיעור היין בין בחובה ובין בנדבה:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות מלוג
ג\"כ כפחות שבמנחת נדבה. שהוא עשרון סולת בלוג שמן. וגמרינן שמן נדבה ממנחת נדבה. ודון מינה ומינה. מה התם לוג. ה\"נ לוג ואסור להוסיף:"
+ ],
+ [
+ "שלשה לוגין
דס\"ל דון מינה ממנחת נדבה. ואוקי באתרא. דשמן הבא בפ\"ע הו\"ל כיין הבא בפ\"ע. דשיעורו ג' לוגין. וקיי\"ל כת\"ק. [ואף דקיי\"ל שבועות רפ\"ד] דון מינה ואוקי באתרא. תי' רבינו בבה\"ז. דזהו דוקא היכא דנלמד בג\"ש. דהו\"ל כאלו נכתב בפירוש בהלמוד. ולהכי קי\"ל אוקי באתרא. אבל היכא דהלמוד הוא בהיקש או ברבוי. קי\"ל דון מינה ומינה. ותמהני הרי פלוגתא היא הי מנייהו עדיף. ובזבחים [דמ\"ח א'] אמרינן בפירוש דהיקש עדיף מג\"ש [ועי' תוס' שם]. ולפעד\"נ דהכא לא מחשב כ\"כ באתרא בהלמוד. דהרי ג' לוגין לא כתיבא בנדבת שמן. רק דגם בהא ילפינן מנסכי יין. והרי יש לחלק ביניהן הרבה. דיין כולו מתנסך. אבל שמן רק קומצו מקטיר [כפי\"ב סי' ל\"ב]. ודלמא משו\"ה נמי תסגי בפחות מג' לוגין]:"
+ ],
+ [
+ "ואיני יודע מה פירשתי
פירשתי כמה שמן או יין אביא ושכחתי כמה נדרתי:"
+ ],
+ [
+ "יביא כיום המרובה
דהיינו יום א' דסוכות שחל בשבת. שקרבנות חובה שבאותו יום. הן ב' כבשי תמידים. ב' כבשי מוסף שבת. י\"ג פרים למוספי החג וי\"ד כבשים וב' אילים [ועוד שעיר חטאת שבמוספין. רק שאין נסכים לחטאת]. והנסכים הצריכים להקרבנות הללו. הם ו' לוגין שמן וו' לוגין יין לכל פר. וג' שמן וג' יין לכל כבש. וד' וד' לכל איל. הרי לכולן ק\"מ לוגין שמן וק\"מ לוגין יין. נמצא שאותו היום מרובה בנסכים מכל השנה. [ואילה\"ק לת\"ק [פי\"ב מ\"ד] דקאמר די ליחיד שיפחות א'. א\"כ ה\"נ נימא הכי ויביא רק קל\"ט לוגין. נ\"ל דשאני הכא דמצינו כחו יפה. דרשאי להוסיף כמו שירצה. בין בחובה בין בנדבה. ביחיד כבצבור. משא\"כ בשיעור הסולת אסור להוסיף או לגרוע [פ\"ה מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה אומר או תור או בן יונה
ולא פליגי. דבאתרא דמר קורין רק לעולת בהמה עולה סתם. ובאתרא דמר קורין גם לעולת עוף עולה סתם:"
+ ],
+ [
+ "ואיני יודע מה פירשתי
ששכחתי מין הבקר שנדרתי:"
+ ],
+ [
+ "יביא פר ועגל
פר כשר מיום ל\"א שבשנה שלישית שלו עד סוף שנת ג' שלו. [ולרמב\"ם פ\"א מקרבנות. פר כשר מיום ל\"א שבשנה ב' שלו עד סוף שנת ג' שלו]. ועגל כשר מיום ל\"א מלידתו. עד סוף שנתו. ורק זכרים יביא. דהרי עולה אינו אלא זכר. מיהו כל זה לר'. אבל לרבנן דס\"ל קטן והביא גדול יצא [כמ\"ח]. ה\"נ סגי בשיביא פר:"
+ ],
+ [
+ "מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי
ששכחתי איזה בהמה נדרתי:"
+ ],
+ [
+ "יביא פר ועגל איל גדי וטלה
כולן זכרים ועי' לקמן מסימן מ\"א ולהלן:"
+ ],
+ [
+ "פירשתי ואיני יודע מה פירשתי
ששכחתי איזה מין נדרתי. שמא מין עוף:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי תודה ושלמים
ר\"ל או שאמר הרי עלי שלמים:"
+ ],
+ [
+ "יביא כבש
מיום ל\"א משנולד עד סוף שנתו נקרא כבש. והוא היותר קטן שאפשר בתודה או בשלמים:"
+ ],
+ [
+ "פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי
ששכח איזה מין בקר נדר לתודה. או ששכח איזה מין בקר נדר לשלמים:"
+ ],
+ [
+ "יביא פר ופרה עגל ועגלה
דתודה ושלמים באין זכרים או נקיבות. ולרבנן לעיל סגי בפר ובפרה:"
+ ],
+ [
+ "איל ורחל
מיום ל\"א משנה שנייה עד סוף שנת ב' נקרא הזכר איל והנקיבה רחל. והא דלא יביא נמי עוף דהרי גם עוף נכלל במלת בהמה כדאמרינן [חולין ט\"ז ב'] צואר בהמה למטה. ומוקמינן לה בעופי דקליל. י\"ל לשון חכמים לחוד ולשון בנ\"א כהנודר לחוד. ובל\"ז גם בלשון תורה אין עוף בכלל בהמה כדאמרינן [ב\"ק נ\"ד ב'] אם לרבות עופות. ועי' עוד [תמורה פ\"א מ\"ו] וע\"כ צ\"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "גדי וגדיה
עז מיום ל\"א משנולד עד סוף שנתו נקרא הזכר גדי והנקבה גדיה:"
+ ],
+ [
+ "שעיר ושעירה
עז מיום ל\"א משנה שניי' עד סוף שנת ב' שלהן נקרא הזכר שעיר ונקיבה שעירה. ובש\"ס גרסינן שעיר ושעירה קודם גדי וגדיה. וכן הנכון:"
+ ],
+ [
+ "טלה וטליה
בכבש מיום ל\"א משנולד עד יום אחרון משנתו. נקרא הזכר טלה ונקיבה טליה:"
+ ],
+ [
+ "יביא הוא ונסכיו במנה
שיהא שוה השור והסולת והשמן והיין שמביא עמו שוין יחד ק' דנרין. דהיינו כ\"ה סלעין [ולפי מעות שלנו הוא טורט. [ועמ\"ש בשבועות פ\"ו סי' ב']. ולרמב\"ם פט\"ז מקרבנות זהו דמי בינוני לא כחוש ולא שמן. אמנם הכל לפי הזמן והמקום]:"
+ ],
+ [
+ "יביא הוא ונסכיו בחמש
סלעין:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר לא יצא
מייתי הכא הפלוגתא בסוף. דקמ\"ל דמשנה ו' רבי היא:"
+ ],
+ [
+ "שור זה עולה ונסתאב
שנפל בו מום:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה יביא בדמיו
כשיפדהו:"
+ ],
+ [
+ "שנים
וכשירצה יוכל להביא כבש או איל דמדהומם אזל ליה נדריה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אוסר
וארישא נמי פליג. מיהו בדיעבד מודה בתרווייהו דיצא:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה יביא בדמיו כבש
ה\"ה בשור שהומם יוכל להביא מין בהמה אחרת בדמיו. רק להכי לא נקט הכי. מדאינו מצוי שיהא דמי שור שהומם רק כדמי בהמה דקה:"
+ ],
+ [
+ "הגדול שבהן הקדש
דכל מקדיש בעין יפה מקדיש:"
+ ],
+ [
+ "הבינוני שבהן הקדש
ר\"ל חוששין אף לבינוני. דשמא אליו נתכוון. מדעכ\"פ יפה הוא נגד הקטן. ודלמא רק בעין יפה כזה סגי ליה. ולהכי כיצד יעשה שיהיה מותר לו א' מהן. ממתין עד שיומם א' מהם. ומחללה על האחרת התמימה. דאז הבע\"מ מותר ממ\"נ. אם היא היתה הקדושה. הרי הוממה ונתחללה. ואם חבירתה היתה הקדושה. א\"כ הבע\"מ חולין גמורים היתה מעיקרא. מיהו בהומם הגדולה. צריך להביא קרבן גם בעד דמים היתרים שבגדולה על הבינוני. [ואילה\"ק איך ימתין מלהקריב עד שיומם א' מהן. הרי מדעכ\"פ חד מנייהו קדיש. עובר עליו בבל תאחר. י\"ל כיון שאינו יכול להקריב א' מהן. דהרי אפשר שיקריב חולין בעזרה. לא חייבוהו להקדיש השני מספק כדי שיהיה יוכל להקריבו. ולהכי מדאינו יכול להקריבן לא עבר בבל תאחר]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי אבא
בצוואתו. וקמ\"ל דלא אמרינן השתא נכסי בחזקת יורש קיימי. ונחשב הקדש כשמוציא מחבירו עליו הראיה. דליתא. דעכ\"פ משנדרה אביו בי גזא דרחמנא איתא [כר\"ה ד\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "הגדול שבהן הקדש
אפילו יש שם בינוני. דבשלמא כשלא פירש. לא היתה שעה שיהיה ההקדש מוחזק בא' מהן בוודאי. להכי מחשב הקדש הממע\"ה. משא\"כ הכא הרי פירש וחל הקדש על א' מהן וודאי שעה א'. וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא. ולהכי מחשב הוא מוציא מחבירו מהקדש. [כך נ\"ל. ועי' בכורים פ\"ב מ\"ח ודו\"ק. ואפשר זה כוונת רש\"י הכא. שכתב דכשפירש אין כאן ספק. דוודאי גדול פירש]:"
+ ],
+ [
+ "ואם הקריבה בבית חוניו
דכשמת שמעון הצדיק בן חוניו. צוה שבנו חוניו ישמש בכהונה גדולה. מדהיה ת\"ח יותר משמעי אחיו. וכשמת אביהם. מחל לו חוניו לשמעי הכהונה גדולה. מדהיה גדול מחוניו ב' שנים ומחצה. ואח\"כ נתחרט על מחילתו. וביקש לעשות לשמעי לשחוק בעיני הכהנים. לכן אמר לו שסדר עבודת כה\"ג ביום שמתחנך. שילבש בגדי אשתו ויקרב אצל המזבח. ומפני שלא היה שמעי בן תורה האמין לדבריו. ולבש בגדי אשתו וקרב אצל המזבח. ואמר חוניו להכהנים. ראו שכך הבטיח שמעי לאשתו שילבש בגדיה בעבודת חנוכו. ורצו הכהנים להרוג לשמעי. וסיפר להם שמעי כל המאורע. חזרו ונתכעסו על חוניו להרגו. וברח מפניהם למצרים. שהיו שם רבבות אלפי ישראל בכבוד גדול מזמן חורבן בית ראשון [כסוכה נ\"א ב']. ונטל שם רשות מתלמי המלך הוא פטאלמעאוס הג'. לבנות שם בית בדוגמת ביהמ\"ק שבירושלים. וגם ישראל נתרצו לו בזה. מדדרש להם המקרא [ישעיה י\"ט פי\"ט] ביום ההוא יהיה מזבח לה' בארץ מצרים. ובאמת הכתוב אומר שיקריבו עליו הנכרים לה'. אבל הוא פתה אותם להאמין. שיקריבו בו גם ישראל. לכן הקריבו שם קרבנות הישראלים וגם תושבי הארץ לפנים. שנקראין עדיין שם קאפטען [ובלשון חז\"ל נקראין גיפטים [מגילה י\"א א']. והוא דוגמת מלת עגיפטען]. ועמד הבית ההיא קרוב לר\"ן שנה. עד שאחר החורבן של ירושלים כשמרדו גם הם במלכות רומי. סגר אספסיאנוס [הוא פעספאסיאנוס קיסר] הבית הזה. אמנם מדהיה בזמן איסור במות היה אסור לישראל להקריב שם. כדכתיב פן תעלה עולותיך בכל מקום וגו':"
+ ],
+ [
+ "לא יצא
וחייב נמי כרת משום שחוטי חוץ. דהרי קרא עליה שם עולה:"
+ ],
+ [
+ "ואם הקריבה בבית חוניו יצא
פטור יד\"ח נדרו וא\"צ להביא עולה אחרת. וה\"ה נמי כשהרגה בכל מקום פטור [ועי' רש\"י בגמ' ד\"ה והקריב]. דהו\"ל כאומר הרי עלי עולה. על מנת שכשאהרגנה לא אתחייב באחריותה. דפטור כשהרגה [כערכין ד\"כ ע\"ב]. מיהו כשהקריבה בבח\"נ חייב כרת משום שחוטי חוץ [רמב\"ם פי\"ד ממעק\"ר]:"
+ ],
+ [
+ "אין זו עולה
מדנדר שלא כדרך המתנדבים [כלעיל פי\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואם גלח בבית חוניו לא יצא
ויחזור ויגלח ויביא קרבנותיו במקדש:"
+ ],
+ [
+ "ואם גלח בבית חוניו יצא
ופטור משום שחוטי חוץ דאמרינן דקיבל עליו הנזירות בתנאי. שכשירצה לגלח בב\"ח אזי לא יהיה נזיר. רק יצער עצמו מיין גלוח וטומאה בדרך נדר עד שיהרוג ג' הבהמות בב\"ח. וכיון שגילח בב\"ח ולא במקדש. אין כאן נזירות ואין אלו קרבנות. לפיכך פטור כששחטם בחוץ. ודוקא בשאמר כן כשהיה רחוק מירושלים. דטריחא ליה מלתא לעלות לשם. אבל בשהיה קרוב לירושלים כמו לב\"ח. וודאי כיון שאמר הריני נזיר נתחייב בנזירות כבר לגלח במקדש. ולא יכול שוב לבטל דבריו בשיאמר ע\"מ שאגלח בב\"ח:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אין זה נזיר
ומותר לשתות יין. ואין הלכה כר\"ש. ונ\"ל דר\"ש לטעמיה לעיל [פי\"ב מ\"ג] דכשלא התנדב כדינו פטור לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "לא ישמשו במקדש בירושלם
אבל בנוב וגבעון רשאין היו לעבוד. וכ\"ש דכשרים לדוכן ולעלות לתורה לכהן. אף דעברו על לאו:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך לומר לדבר אחר
ר\"ל דכ\"ש כששמשו לע\"ז דפסולים לעבוד בביהמ\"ק: אף שחזרו השתא בתשובה:"
+ ],
+ [
+ "חולקין ואוכלין
בהגיע משמר שלו:"
+ ],
+ [
+ "ללמד שאחד המרבה
עשיר שמרבה בקרבנות נדבה כפי עשרו:"
+ ],
+ [
+ "ואחד הממעיט
עני הממעט בקרבנותיו מחמת עניו. שניהן שוין. שמתקבלין קרבנותיהן לרצון. אם רק יהיה כונתן כראוי לאביהם שבשמים. וסיים בכוונה בזה מסכת מנחות. שהוא הקטן שבקרבנות ה':"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין מנחות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Middot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Middot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c3bf8bb0953d737f7f20d205a675a752a7769926
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Middot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1080 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Middot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין מדות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש
מדאורייתא. ולא מפחד גנבים. רק מפני הכבוד שומרים שם יום ולילה. [עי' מ\"ש בס\"ד ריש תמיד]:"
+ ],
+ [
+ "בבית אבטינס
עלייה היתה עיג שער המים בדרום העזרה, ושם מרקחין הקטורת. וגם בית הטבילה היה בצדו ע\"ג השער [כך כתב הרמב\"ם ריש פ\"ה דמדות]:"
+ ],
+ [
+ "ובבית המוקד
שניהן היו בכותל צפון של עזרה. בבית המוקד היה מדורה גדולה מעצים שמרבין להבה שיתחממו בה הכהנים שהולכים יחף על רצפה של שיש. ובבית הניצוץ שהיה למערב מבית המוקד, היה מבעירין עצים שנוצוציו מתקיימין זמן מרובה, שכשתכבה האש שבמערכה [דאין סומכין על הנס שנזכר בפ\"ה דאבות דלא כיבו הגשמים וכו']. יבעירוהו משם [עי' פ\"א דתמיד סי' ג'] ולפיכך נקרא בית הניצוץ, ר\"ל שניצוציו מתקיימין הרבה:"
+ ],
+ [
+ "והלוים
שומרים:"
+ ],
+ [
+ "על ארבע פנותיו
נגד הזוית ממש:"
+ ],
+ [
+ "מתוכו
ר\"ל וכולן מבפנים לחומת הר הבית:"
+ ],
+ [
+ "חמשה על חמשה שערי העזרה
למ\"ד רק ה' שערים היה לעזרה. ואפילו למ\"ד ז' שערים היה לעזרה [כלקמן מ\"ד], אפ\"ה לא היו שומרים רק על ה' אלו, דאינך ב' מדהיו תכופין לשאר השערים א\"צ שמור. [ועי' רמל\"מ פ\"ח מבחירה שכ' טעם אחר]:"
+ ],
+ [
+ "על ארבע פנותיה מבחוץ
דלפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, להכי שומרים כאן מבחוץ שכשיקשה על השומר העמידה, יוכל לישב שם. [ומלת בחוץ לפע\"ד אשומרי שערים נמי קאי, דגם שומרי השערים שומרים מה\"ט מבחוץ, דרק שערי הר הבית לא נתקדשו [כירושלמי פ\"ז דפסחים], אבל בשערי העזרה, רק שער נקנור לא נתקדש [כפסחים פ\"ה ב']. אבל שאר שערי עזרה נתקדשו [ועי' ברמל\"מ פ\"ז מבחירה הי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בלשכת הקרבן
היא היתה במערבית דרומית בבית המוקד הגדול [כלקמן מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בלשכת הפרוכת
ששם אורגים הפרוכת. ולא ידעתי מקומה. וכפי הנראה היתה תוך רווח העזרה. ואפשר שהיתה אחת מל\"ח תאים שסביב ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ואחד לאחורי בית הכפורת
ר\"ל אחורי ק\"ק, ששם הכפורת מונח על הארון. ונ\"ל דמשום דעיקר קדושת ק\"ק הוא רק מדיש שם גלוי שכינה, כמ\"ש ודברתי אתך מעל הכפורת, משו\"ה נקרא הק\"ק בית הכפורת:"
+ ],
+ [
+ "איש הר הבית
שר הר הבית. שהיו כמה שרים ממונים על השומרים, ומתחלפים בכל לילה לסבב על השומרים, וראש שעל כולן נקרא בן ביבאי, ע\"ש הראשון שהיה שמו כך [כיומא כ\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "היה מחזר על כל משמר ומשמר
בכל לילה היה ביד א' מהשרים ההם מפתחות לפתוח שערי הר הבית והעזרה, כדי לחזור על כל משמרות כהנום ולויים לראות אם נעורים:"
+ ],
+ [
+ "ואבוקות דולקין לפניו
מדלא קאמר ונושאים אבוקות לפניו, משמע שהאבוקות עומדות במקומן בפנסין סביב, שלא יתכבו ברוח. ובשבת הדליקום שם מע\"ש. ומשו\"ה היו האבוקות דולקות, כדי שכשהשומר ער, יראה להשר ויקום לפניו:"
+ ],
+ [
+ "שלום עליך
דאולי נחלש ולא יכול לקום, או אולי בעל מחשבות הוא. לפיכך דורש השר בשלומו, שאם הוא ער יענהו. [וי\"ג שאינו עומד ואומר לו איש כו'. ור\"ל כל שאין השומר עומד ואומר להשר, אתה איש הר הבית שלום עליך. ניכר וכו'. וק\"ל אמירה למה. הרי כשקם לחוד כבר ניכר שהוא ער]:"
+ ],
+ [
+ "ניכר שהוא ישן
ר\"ל כבר ניכר שהוא ישן, מדלא השיבו:"
+ ],
+ [
+ "חובטו במקלו
בפקיע שבהמקל [כיומא כ\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "ורשות היה לו
הכל לפי פשע שינתו:"
+ ],
+ [
+ "לשרוף את כסותו
ר\"ל רק כסותו העליון שמסתמא התחתל בו, ובא עי\"ז לשינה. וגם דמסתמא לא הניחו לעמוד ערום. [ואין כאן משום בל תשחית, כמקרע על מת יותר מדאי [כב\"ק צא ב']. דנ\"ל דכל שהוא משום קנסא, הו\"ל כלצורך אדם, דאין בו משום בל תשחית [כשבת ק\"א ב' וחולין פ\"ה ב']. תדע דהרי גם ההורג בהמה שלא לצורך עובר משום בל תשחית [כחולין ד\"ז ב'], ואפי' לגרום לה טריפות אסור מה\"ט [כרש\"י מ\"ז די\"א א'] ואפ\"ה קאמר שאול המלך [שמואל א' י\"א פ\"ז] ככה יעשה לבקרו. ואי\"ל אין למדין מן המלכות [כירושלמי כלאים דט\"ו ב']. ליתא, דזה רק בבני מלכים שהולכין בשרירות וכדקאמר התם, משא\"כ שאול המלך צדיק גמור היה, דכתיב גביה בתר הך מעשה, בן שנה שאול במלכו, ודרשינן [יומא ד\"כ ב'] כבן שנה בלי חטא]:"
+ ],
+ [
+ "והם אומרים
שאר השומרים כששומעין בלילה צעקת הנלקה אומרים וכו'. ועי\"ז נזהרים טפי, והיינו דקמ\"ל הכא:"
+ ],
+ [
+ "קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים שישן לו על משמרו
אבל כהן שישן על משמרו קנסוהו באופן אחר, ולא במלקות, ושריפת כסותו דכתיב וקדשתו. צריך שינהג בו כבוד, [כגיטין דנ\"ט ב]. [ואע\"ג שמצינו שגם הכהן בשרצה להטעות הממונה בהפייס היה לוקה בפקיע, [כיומא כ\"ג א']., התם בצנעא, וכת\"ח שסרח שאין מבזין אותו בפרהסיא (וכמ\"ק י\"ז א'). וגם בל\"ז התם פשע טובא, משא\"כ הכא איכא אונס שינה. וכ\"ש דלא ק' מכהן שחייב מלקות, דאפי' כה\"ג לוקה (כסנהדרין די\"ח ב'), וכ\"כ בשימש בטומאה, שפוצעין מוחו בגזרין, (כפ\"ט דסנהדרין), וכ\"כ בשאר חייבי מיתות שלא חששו לכבודו., בהנך כולה טעמא מדפשע טובא וחייב כן מדאורייתא, משא\"כ הכא מדרבנן, ואף שהוא אונס קנסוהו, אבל בכהן חששו לכבודו לבלי לבזותו כ\"כ בפרהסיא. וכו לא משכנו אותו על השקלים, משום כבודו, (כירושלמי פ\"א דשקלים מ\"ג). וכן משמע לישנא דמתני', דקאמר בן לוי לוקה. ואע\"ג דאמרינן (תמיד דכ\"ז ב') דבכ\"ד מקומות נקראים כהנים לויים. לשון תורה לחוד וכו' (כחולין קל\"ז ב'). ולפי מ\"ש לעיל סי' י\"ג. דאיש הר הבית לא היה המפתחות של עזרה בידו, וא\"כ לא היה יכול לסבב כלל בפנים להשגיח על משמרות הכהנים שהיו לפנים בעזרה, ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן ושרפו את כסותו
נ\"ל דאע\"ג דמדות ראב\"י היא [כיומא דט\"ז א'] אפ\"ה בהא פליג את\"ק וס\"ל שלא הלקוהו בפקיע, דלא קנסוהו כ\"כ בתרתי, דהרי אפי' היה חייב מלקות מדינא, אינו לוקה ומשלם [ככתובות ל\"ח]. וקמ\"ל נמי דאפי' השומר נכבד, לא חששו לו:"
+ ],
+ [
+ "חמשה שערים היו להר הבית
היא החומה החצונה שמקיף הביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "משמשין כניסה ויציאה
לפי שירושלים בדרום העזרה היה [כיחזקאל מ' פ\"ב] לפיכך היה רוב הכניסה ויציאה שם, וגם רוב תשמישי העזרה היה שם, להכי הוצרך בצד זה ב' שערים, ונקראין שערי חולדה, שבמקדש ראשון היתה חולדה הנביאה רגילה לקרוא שם נבואותיה באזני רוב העם הנכנסים ויוצאין שם:"
+ ],
+ [
+ "קיפונוס מן המערב
אפשר שנקרא קופינוס, ע\"ש שהיה שם אחורי ק\"ק גנת וורדין שנקרא כך בלשון יון. ועשוהו שם לכבוד הק\"ק שהיה לפניו במזרח [ובשלטי גבורים פ\"ג כתב, דקיפוס בלשון יון גן, ופינוס ר\"ל עבודה. דהיינו עבודת הגן, וא\"כ היה צ\"ל קיפוספונוס. רק דדרך לשון יון כשמחבר ב' מלות שסופו של זה דומה כראשיתו של זה יקצר המלה. כגון כשירצו לומר \"טבע הזהב\" צ\"ל בלשון יון בשלימות \"דינאמוס קריסוס\" אבל יקצר היווני ויאמר דינאקריסוס. ה\"נ יקצר ויאמר תחת \"קיפוספונוס, קיפונוס\"]. וי\"א שנקרא כך ע\"ש אותו שהתנדב לבנותו, וכשער נקנור (כיומא פ\"ג מ\"י):"
+ ],
+ [
+ "טדי מן הצפון
נקרא טדי, שהוא תרגום של סוד והצנע, מדעשוי שער זה למי שנכנס או יוצא בהצנע, כבעל קרי כשיצא [כשלהי פרקן], וכדומה לזה. [אב\"י ול\"מ נ\"ל שנגזר ממלת, ?deum Te שפירושו שיר תודה, ור\"ל שער המשוררים. וזה לפע\"ד פי' הפייט בטעמים יעידוך, ועי' תוי\"ט בשם רבעתוס']. וי\"ג טרי מפני שהיה משקוף של שער זה עשוי מב' אבנים זקופות זה כנגד זה, כזה*, שהוא בדוגמת משולש, ובלשון יון נקרא משולש טרי. ונ\"ל דלהכי היה משולש שמשונה מצורת שאר השערים, כדי שיהיה לסימן להרוצה לכנוס או לצאת בהצנע למקום שאין רגל בני אדם מצוי שם בפנים ובחוץ. [ובש\"ג (שם) דטרי בלשון יון ר\"ל חלש. דהיינו שער החלש, מדהיה ב' אבנים שבמשקוף שלו תמוכים זה על זה, כאילו כל אחד חלש מלעמוד מבלי תמיכת חבירו. או שנגזר ממלת שהוא בל\"י קיץ. מדהיו מסתופפים תחתיו בקיץ, משום שהיה שער הזה בצפון שהוא מקורר ומעודר קרני השמש]:"
+ ],
+ [
+ "לא היה משמש כלום
ר\"ל רק לפרקים לבעל קרי. ובש\"ג [שם] כ' הגאון מהו' משה קאזי זצ\"ל דר\"ל שלא היה תשמיש של שער זה מיוחד לכניסה ויציאה בקביעות, רק לפרקים לחתנים ואבלים, כנזכר בפרקי דר\"א:"
+ ],
+ [
+ "שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה
כשעלו בני הגולה ציירו ממעל לשער זה את שושן הבירה, מדהיתה המטריפולין של מלך פרס, ועשו כן לכבוד המלכות, לומר שלמלכות ההוא שייכים. או כדי לפרסם לרוב הבאים למקדש גם דרך שם להשתחוות נגד ההיכל, שמלך פרס בנה הבית, ולהיות לו זכר נגד שער ההיכל שמכוון כגד שער זה:"
+ ],
+ [
+ "שבו כהן גדול השורף את הפרה
וה\"ה כהן אחר כשעושה הפרה. רק רגילה להעשות ע\"י כה\"ג [כפרה פ\"ג מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ופרה וכל מסעדיה
כל המסייעים וכל הסומכין לעשייתה:"
+ ],
+ [
+ "יוצאים להר המשחה
הוא הר הזיתים שבמזרח ירושלים ששם שורפין פרה האדומה, ולכן יוצאין בשער המזרח:"
+ ],
+ [
+ "שבדרום שער הדלק
סמוך למערב היה. ונקרא שער הדלק, משום שבו מכניסין עצים למערכה. וי\"א משום שבו מכניסין בכל יום אש הדיוט למזבח, דאע\"ג שכבר ירד אש משמים על המזבח כשנתחנך, אעפ\"כ מצוה להביא בכל יום אש למזבח מההדיוט [כעירובין דס\"ג א']. [ואילה\"ק הרי יכולין להביא אש מבית הניצוץ ומבית המוקד. נ\"ל דהנהו לא חשיבי אש של הדיוט מדהודלקו משל קודש. ואי\"ל א\"כ האיך התחממו שם הכהנים, דאף דמעילה ליכא, איסורא מיהו איכא (כביצה דל\"ט א'). י\"ל כך התנו על השלהבת דעת ב\"ד מתחלה, כמו שהתנו על המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים מהן [כשקלי' פ\"ז מ\"ז)]:"
+ ],
+ [
+ "שני לו שער הבכורות
שבו מכניסין הבכורות. ונ\"ל שלפי שהבכורות כולן לכהנים, כמו כל ק\"ק ושלא יטעו עי\"ז לומר שיפסל כשישחטנו לבכור בדרום, להכי קבעו שער לכניסתו על שמו בדרום, להודיע כי הוא כשאר קדשים קלים לשחטו בדרום:"
+ ],
+ [
+ "שלישי לו שער המים
הוא הי' לעומת המזבח, להכניס שם בדרך ישר את המים לנסך על המזבח בחג הסוכות. דמדנשאב בשמחה יתירה, להכי נאות להכניסו בדרך ישר [ועי' לקמן ספ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שבמזרח שער נקנור
הוא שנדב דלתות ההם [כיומא פ\"ג מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "אחת לשכת פנחס המלביש
שם יושב הממונה להלביש ולהפשיט שם לכהנים בגדי כהונה. ומפני שהממונה הראשון נקרא פנחס, נקראו כולן כך [ועי' מ\"ש שקלים פ\"ה סי' ב']. ונ\"ל דלהכי היתה לשכה זו בצפון השער, כדי שיהי' סמוך לבית המטבחיים, שכשילבישו הכהן, ילך מיד להמטבחיים לעשות הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לשכת עושי חביתין
שלשין ואופין שם הי\"ב חלות שמקריבין בכל יום משל כה\"ג מחציתן בבוקר ומחציתן בערב:"
+ ],
+ [
+ "ושבצפון שער הנצוץ
עי' לעיל סי' ג':"
+ ],
+ [
+ "ועלייה בנויה על גביו
ב' כותלים היו מזה ומזה נשער, לצד פנים בעזרה, והיינו אכסדרה, רק שעלייה שאינה מקורה בנוייה על הב' כתלים. [ומ\"ש הר\"ב שהעלייה זו בולטת לצד הר הבית, וכוונתו כדי שיהיה יכול השומר לישב שם. אבל תמהני מנ\"ל הא. גם א\"צ לזה, דהרי היה פתוח לחיל וכדמסיק, ותנן (מע\"ש פ\"ג מ\"ח) לשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול. וכ\"ש הכא דהיה עלייה והרי גגין ועליות לא נתקדשו. ורק גג ההיכל נתקדש (כפסחים דפ\"ה ב'). אמנם המפרש (תמיד דכ\"ו ב') כתב שהיה מקצתה בעזרה]:"
+ ],
+ [
+ "והלוים מלמטן
והוא אחד ממקום השמירות שהיו הלויים שומרים בשערי העזרה, כלעיל במשנה א':"
+ ],
+ [
+ "ופתח היה לו לחיל
שעלייה זו לא היתה פתוחה לעזרה, רק היה לו פתח ואצלו מדריגות שיורדין ממנו לחיל, והחיל הוא הרווח שמקיף סביב לעזרה מבחוץ. משום שבין חומת הר הבית לחומת העזרה היה ההר משפע ועולה, ועל אותו השפוע היה שוב בין ב' החומות חומה נמוכה, שוה לקרקע שלמעלה ממנה [ועל החומה נמוכה זאת היה הסורג גבוה י\"ט]. ואותה החומה נמוכה נקראת חיל [כמו חיל וחומה יחדו [איכה ב' פ\"ח]. ומפני שהרצפה שלפנים מחומה נמוכה מזו, שוה לראש החומה הנמוכה ונדמה כעובי אותה החומה, להכי נקרא כל הרווח ההוא גם כן בשם חיל:"
+ ],
+ [
+ "שני לו שער הקרבן
שבו מכניסין ק\"ק ששחיטתן בצפון:"
+ ],
+ [
+ "שלישי לו בית המוקד
עי' לעיל סי' ג'. [ובציור רתוי\"ט בסוף המסכת נרשם בית המוקד מכווץ ממש מול המזבח בצפון, וזה טעות מבורר מהמדפיסים, דבלתי ספק לא נעלם מרבינו הסוגיא (יומא רט\"ז ב'), דקחשיב כלי רוחב העזרה לעומת המזבח, ולא קחשיב בית המוקד. ואעפ\"כ נ\"ל שלא היה בית המוקד רחוק מהמזבח להלן לצד מערב, כמו שציירו המדפיסים בציור ביהמ\"ק בש\"ס. רק היה סמוך למקום המטבחיים ששם מצויין הכהנים תדיר, כדי שיוכלו למהר לשם להתחמם כשיתקררו, ולמהר לחזור לעבודתם]:"
+ ],
+ [
+ "כקיטונות פתוחות לטרקלין
טרקלין הוא טירת מלכים שהוא בנוי ברווח גדול [עי' מ\"ש בס\"ד פסחים פ\"י סי' נ\"א, למה נקרא כך]. וקיטונות הם חדרים קטנים הפתוחים לחדר הגדול [ערוך]:"
+ ],
+ [
+ "וראשי פיספסין מבדילין בין קדש לחול
ראשי קורות שרחבות כפיסת היד יוצאות מזה ומזה בכותלי מזרח ומערב באמצע הכותל מן התקרה עד הרצפה, להבדיל בין גבול הקודש לחול. שד' לשכות שהיו בו, היו ב' בקודש וב' בחול, וא\"כ היה הרווח שבבית המוקד החצי שבולט לחיל חול. ולהכי היה צריך היכר שם כדי לידע עד היכן אסור לישב ועד היכן אוכלין ק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ומה היו משמשות
ד' לשכות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "היא היתה לשכת טלאי קרבן
שם היו תמיד עומדים ו' טלאים מבוקרין [כערכין פ\"ב מ\"ה]. ושם היה שומר א' של לוים [כמשנה א'], [ולא הזכירו התנא לעיל מ\"א בפירוש כמו שלא הזכיר שום מקום כששמר הלוי לבד שם. ורק מקום שהיה שמירה כפולה מכהן ומלוי, שם מודיע לנו התנא חשיבות הכהן, שלא היו שומרים יחד רק זה למעלה וזה למטה, כבבית הניצוץ, וזה בפנים וזה מבחוץ כבבית המוקד. עוד נ\"ל שבלשכת הקרבן וכ\"כ בכל מקום שהיתה השמירה במקום קדוש, היו השומרים מתחלפין משעות לשעות, כדי שלא יצטרך השומר לעמוד כל הלילה (ועי' מ\"ש תמיד פ\"א מ\"א)]:"
+ ],
+ [
+ "דרומית מזרחית היא היתה לשכת עושי לחם הפנים
שם לשין ואופין אותן במקום הקודש. ונ\"ל דהנך ב' לשכות מדעשויות לדברים קדושים, להכי הכינום בדרום של בית המוקד, דהיינו בחצי שלפנים שהיה קדוש. ואתיא כמ\"ד דלחה\"פ נאפות בפנים [כמנחות פי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון
כשמשלו היוונים על ישראל בימי אנטיוכוס, הקריבו הרשעים לע\"ז על המזבח הקדוש שבביהמ\"ק, כרי להכעיס לישראל. וכשנגאלו ע\"י חשמונאי ובניו, גנזו אבני אותו המזבח בזאת הלשכה. [ונ\"ל דמדהיו האבנים משוקצין, לכן היתה הלשכה זאת בחציה שבחול. ואילה\"ק אמאי הרסו המזבח, הרי בכל דוכתא מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע (כלעיל סי' מ\"ה), והרי קרקע עולם לא נאסר (כע\"ז מ\"ה א'). ואת\"ל דאע\"ג שלא נאסר, אפ\"ה מכוער הדבר להקריב עליו לשמים. עכ\"פ ק' כיון דמדינא מותר להקריב עליו, האיך הרסוהו ועברו על לא תעשו כן לה' אלקיך (ספרי). נ\"ל מדעשו כן לכבוד שמים אינו דרך השחתה ושרי. (כרמב\"ם פ\"א מבחירה). א\"נ נ\"ל דלהכי היו רשאין לקעקע כל בנין המזבח, משום שכשנכנסו עכו\"ם להיכל, נעשה הכל גם המזבח חולין מדכתיב ובאו בה פריצים וחללוהו (כע\"ז נ\"ב ב'). ומה דקאמר התם נתברינהו, ופי' רש\"י דהיינו לבטלן ע\"י עכו\"ם. היינו הכל מדרבנן, דלא גרע ממשתחוה להר דאבניו אסורים למזבח (כע\"ז דמ\"ו ב') והיינו הכל מדרבנן, אבל מדאורייתא לא נאסרו כלל]. ובאותה לשכה מכרו ג\"כ החותמות לקרבנות [כתמיד פ\"ג מ\"ג], רק הכא קמ\"ל למה היתה בחול, והתם קמ\"ל מה היתה משמשת תדיר:"
+ ],
+ [
+ "צפונית מערבית בה יורדים לבית הטבילה
כהן שראה קרי כשישן בבית המוקד ונטמא, יורד דרך לשכה זו במחילה לבית הטבילה. ומה\"ט היתה גם זו בחציה שבחול. ובאותה לשכה היה ג\"כ מדורות בית המוקד הקטן שיתחמם שם הכהן שטבל, שאינו טהור עדיין עד שיעריב שמשו. ובבית המוקד הגדול התחממו הכהנים הטהורים [כתמיד פ\"ג מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד פתוח לעזרה
דלצד צפון פתוח לחיל ולצד דרום פתוח לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "פשפש קטן היה לו
ר\"ל פתח קטן היה בתוך דלת הגדול של השער:"
+ ],
+ [
+ "שבו נכנסין לבלוש את העזרה
שבכל בוקר קודם שיתחיל בעבודה נכנסין בפתח קטן הזה, ולחפש ולבדוק אם כל כלי השרת הם במקומן כראוי [כפ\"א דתמיד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בית המוקד כיפה
ר\"ל לא כחדר עליית בית הניצוץ שהיה בלי תקרה על גביו, וגם תחתיו היה אכסדרא שלפני השער לצד פנים. אבל בית המוקד היה מקורה עם גג עגול, ורווחו מתפשט יותר מעובי התימה לצד פנים ולצד החיל:"
+ ],
+ [
+ "ובית גדול היה
ר\"ל מתחת לגג העגול היה בית גדול ורחב, ומדהיה לו כותלים סביב ומקורה, להכי נקרא בית. ומדהיו ד' לשכות בתוכו להכי נקרא גדול:"
+ ],
+ [
+ "מוקף רובדין של אבן
ר\"ל בתוך הבית המוקד היה סמוך לכותלים סביב בנין אבנים יוצאת כמין אצטבא ומדרגה סביב. ועל גבה היה שוב שורה אחרת קצרה משורה שתחתיה. וכן היה שורה ע\"ג שורה עד הרובד העליון כעין מדריגות. וברובד העליון היו ישנים זקני הבית אב שישמש למחר. ובאצטבאות האמצעים היו ישנים שאר הכהנים. רק למטה מהאצטבאות על רצפת בית המוקד היו ישנים הכהנים הרכים עדיין בשנים, וכדמסיק לקמן. [ונ\"ל שפתחי הד' לשכות היו מבינות גובה האצטבאות הנ\"ל, באופן שרווח הלשכות בעצמן היה תחת רובדי האצטבאות, והאצטבאות היו גגי הלשכות אבל אחורי הלשכות לא היה בולט כלל לחוץ אחורי כותלי בית המוקד. אולם המפרש למסכת מדות פ\"א מ\"א כתב, שב' לשכות מאלו הד' היו מזה ומזה לשער בחיל, וב' האחרות היו מזה ומזה לשער בעזרה. נמצא שכל הד' לשכות היו חוץ מבית המקד. וכ' עוד שבית המוקד עצמו עלייה היה ממעל להשער. ולא זכיתי לכוון דבריו עם מ\"ש בריש תמיד דרק אבטינוס וניצוץ עליות היו. אבל בהמוקד הממונה בא ודופק והן פותחין לו. ותו אין מובן לפי דבריו מאי דאמרינן (יומא י\"ז א') טלאי צדודי הוה מצדד]:"
+ ],
+ [
+ "וזקני בית אב ישנים שם
ר\"ל השרים של הבית אב שישמש מחר, משום כבודן ישנים למעלה. [ולהמפרש הנ\"ל שכל הבית המוקד עלייה היה, היו מותרים לישן שם בכל מקום, דעליות לא נתקדשו, וא\"כ ל\"ל פספסין. ולרתוי\"ט ריש תמיד שהיו ישנים בחציה של חול. על כרחך דס\"ל שלא היה עלייה רק כדברינו הנ\"ל, שהיה בנוי על הארץ, וקצת רווחו בולט לקודש, וקצתו בולט לחול]:"
+ ],
+ [
+ "ומפתחות העזרה בידם
נ\"ל דר\"ל ברשותן, שלא היה אדם רשאי לטלן מתחת הטבלא בלי רשותן, [ועי' רמל\"מ פ\"ח מבחירה סוף ה\"ב שנתקשה בזה]:"
+ ],
+ [
+ "ופרחי כהונה
ר\"ל הכהנים שהגיעו לעבודה ועדיין רכים בשנים:"
+ ],
+ [
+ "איש כסתו בארץ
ר\"ל היו מניחין כרים וכסתות שלהן למטה מהרובדין. ולא היו הכל ישנים, רק א' היה נעור, ומתחלפין משעה לשעה. [כך משמע מש\"ס (תמיד כ\"ו ב') דקאמר סגי בחד שומר. משמע דרק א' היה נעור. עוד נ\"ל שהיו מתחלפין (בד') [בג'] משמרות הלילה הנזכרין בריש ברכות (ד\"ג א'). ועי' פ\"א דתמיד מ\"א ומ\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "אמה על אמה
למטה מהרובדין בהחצי שבחול, שהרי א' הי' ישן על הטבלא וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "וטבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בה
בהטבלא, כדי לטלטל הטבלא ע\"י הטבעת:"
+ ],
+ [
+ "ושלשלת שהמפתחות היו תלויות בה
דשלשלת נמי הי' קבוע בטבלא בעבר הפנימי שלה. ותחת הטבלא גומה מרובעת והשלשלת והמפתחות תלויין לתוכה:"
+ ],
+ [
+ "הגיע זמן הנעילה
לנעול שערי העזרה:"
+ ],
+ [
+ "ונטל את המפתחות מן השלשלת ונעל הכהן מבפנים ובן לוי ישן לו מבחוץ
שהלוי *) עמד לשמור בחיל על שער בית המוקד:"
+ ],
+ [
+ "אירע קרי באחד מהם
והרי בעל קרי משתלח מב' מחנות, ואסור לשהות בהר הבית [רמל\"מ פ\"ז מבחירה הט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "יוצא והולך לו במסיבה
כעין כבש הי' שיורד בה למערה:"
+ ],
+ [
+ "ההולכת תחת הבירה
כל המקדש כולו נקרא בירה:"
+ ],
+ [
+ "והנרות דולקים מכאן ומכאן
בהמערה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן יעקב אומר במסיבה ההולכת תחת החיל
דס\"ל שלא היה המחילה ההיא רק תחת החיל:"
+ ],
+ [
+ "יוצא והולך לו בטדי
הוא שער הבית שבצפון. ומסקנת דברי ראב\"י הוא, דס\"ל שאינו רשאי לשוב לאחיו הכהנים אחר שטבל, מדלא העריב שמשו עדיין, ורק מותר לכנוס למחילה לטבול, דמחילות לא נתקדשו [כפסחים פ\"ה ב']. אבל לרבנן לא היה המחילה שטבל בה יוצאת לחיל, ולהכי מדלא אפשר, מותר לשוב לבית המוקד, ולהמתין מלצאת עד שהשערים נפתחים [כתמיד פ\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הר הבית
ר\"ל ההר שהביהמ\"ק בנוי עליו, וההר ההוא מוקף חומה סביב:"
+ ],
+ [
+ "היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה
רווח ההוא שתוך החומה היה ת\"ק על ת\"ק אמות:"
+ ],
+ [
+ "רובו מן הדרום
שתוך חומת הר הבית היה סביב לחומת העזרה הסורג, והוא היה רחוק מחומת העזרה י' אמות בכל צד בשוה וכלקמן. אבל המרחק מחומת הר הבית עד הסורג בצד דרום היה יותר מהמרחקים שבאחד משאר הצדדים:"
+ ],
+ [
+ "שני לו מן המזרח
ששם היה המרחק מרובה טפי מהמרחק שבצפון:"
+ ],
+ [
+ "שלישי לו מן הצפון
מרובה ממרחק שבמערב:"
+ ],
+ [
+ "מקום שהיה רוב מדתו שם היה רוב תשמישו
להשתמש שם מה שצריך לעבודת המקדש. ולדעת השלטי גבורים [פ\"ב] היה הרווח בצד דרום רס\"ה אמות, והרווח מצד צפון ק' אמה. והרווח מצד מזרח ר\"נ אמה. והרווח מצד מערב ס\"ג אמות. ובכל הרווח ההוא בנויים לשכות, שלשכות הנזכרות במכילתן לא הספיקו לכל תשמישי המקדש, ובאותן הרווחים היה דירת כל הט\"ו ממונים של הר הבית. ואפשר שגם הכה\"ג דר שם. [עי' תמיד פ\"ז סי' ו']. ובש\"ג [סוף פכ\"ה] מונה מ\"ה לשכות שנזכרו בקרא ובש\"ס, המעט מהם היו תוך היקף העזרה, והשאר היו בהר הבית רובם בדרום. ועשו כל לשכה במקום הנאות לתשמישה, רק בחרו רוב התשמישים בדרום, משום דירושלים בדרום בית המקדש היה, והיה רוב כניסת העם משם. ונ\"ל דלהכי היה שם רוב אצטבאות המכוסות שישבו שם העם בעת הגשם [כרש\"י פסחים די\"ג ב] [וכל הר הבית מקורה, וכן אמרי' בירושלמי [פ\"ח דתענית ד\"ט ב'] הדא דתימא הר הבית מקורה היה. ונ\"ל שהי' ארובות בקרוי כדי להביא אור תחת הקרוי, ולא ימששו שם בחושך]: ובכל הר הבית סביב ישבו עם פסחיהם עד הערב, בערב פסח שחל בשבת, שלא היו רשאים להוציאו לחוץ לחומה עד מוצאי שבת [כפסחים ס\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "נכנסין דרך ימין
דמשנכנס לשער ורוצה להפנות לצד מהצדדים, פונה לצד ימינו מהשער:"
+ ],
+ [
+ "ומקיפין ויוצאין דרך שמאל
ר\"ל דכשיוצא מקיף ויוצא בהשער שהיה בשמאלו כשנכנס. כגון בנכנס בשער שושן שבמזרח הר הבית, פונה בכניסתו לצפון, ומסבב דרך המערב, ויוצא דרך שער דרום, כדי שלא יצטרך להפוך אחוריו להיכל. וכן כל הנכנס בשאר השערים. [מיהו נ\"ל דדוקא כשרוצה להקיף. אבל כשרוצה לכנוס משער שושן לעזרת ישראל, עולה משער שושן לעזרת נשים להדיא, ומשם לשער נקנור, וכשחוזר ויוצא חוזר על העקב דרך אחוריו בשער נקנור ויוצא מעזרת נשים ומקיף את הבית דרך ימין כלעיל. דבעזרה גופה א\"א שיקיף, דהרי אין ישראל רשאי לכנס לעזרת כהנים רק לסמיכה ולשחיטה ולתנופה [ככלים פ\"א מ\"ח]. ואע\"ג דלקמן סי' נ\"ט הוכחנו בס\"ד דסמיכה ותנופה ל\"ד. אלא כל שלצורך היה ישראל רשאי לילך עד ההיכל וסביב לו בכל מקום. עכ\"פ הקפה זו לא מחשב צורך כל כך, וגם יכול להקיף מבחוץ דרך הר הבית. תדע מדאמרינן [יומא דנ\"ג א'] דישראל במעמדן חוזרין דרך אחורן על העקב. ואמאי, הרי היו יכולין להקיף מבפנים, אע\"כ כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ ממי שאירעו דבר
שהוא אבל או מנודה וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מקיף לשמאל
ועושה כן כדי להודיע צערו לרבים ויתפללו עליו [שבת דס\"ז א'], דעי\"ז אומרים לו מה וכו'. ונ\"ל עוד דמשום דרוב הכניסה בדרום היה [כפ\"א סי' כ\"ד] נמצא מי שנכנס דרך שערי דרום ופונה לשמאלו מקדים וממהר למקום המקדש, ונותן בזה רמז לרואיו שצריך לרחמי שמים, והוא כילד שהוא בצער שהוא רץ ובא לבית אביו מיד:"
+ ],
+ [
+ "מה לך מקיף לשמאל
ומשיב שהוא וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאני אבל
ואומרים לו השוכן וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאני מנודה
דכשיאמרו לו כן משתמע כאילו עשו לו חביריו שלא כדין, ונדוהו שלא כהלכה:"
+ ],
+ [
+ "אלא
כך אומרים לו, השוכן וכו':"
+ ],
+ [
+ "ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך
דבכה\"ג משתמע שהוא עשה שלא כדין, וצריך תשובה:"
+ ],
+ [
+ "לפנים ממנו
ר\"ל לפנים מחומת הר הבית:"
+ ],
+ [
+ "סורג גבוה עשרה טפחים
ר\"ל מחיצה עשוייה ע\"י דפין ארוכים וקצרים שמרכיבין אותן באלכסון זה ע\"ג זה, והיא מלאה נקבים כמטה מסורגת. והיא היתה מקפת מחוץ לחומת העזרה, ברחוק י' אמות מחומת העזרה, והיה רק לסימן שאין נכרי וטמא מת רשאין לכנוס ממנו ולהלן. וכנגד כל שער היה הסורג פתוח. [ולראבי\"ה לא היה הסורג פתוח רק בצד מזרח, ולא ידענא מנ\"ל. גם הוא נגד הסברא, שיהיו כל הנכנסין ויוצאין דרך כל השערים דוחקין א\"ע בפתח א', ומה הועילו רבוי השערים והלא הכל זקוקים לפתח זה שבסורג. ואפילו נימא שלראבי\"ה היה כל רוח המזרחי או רובו פרוץ, לא מתישב יפה, דהרי כל עיקר עשייתו הוא לסימן. שאין נכרי וטמא מת רשאין לכנס לפנים ממנו כפ\"ק דכלים [כמ\"ש רתוי\"ט]. ועשוהו סורג רק לנוי, גם שיוכלו להציץ דרך הנקבים מקום הקודש. ולראבי\"ה הנ\"ל אי נימא שכל רוח המזרחי פרוץ היה, מה סימן היה לטמא מת בצד מזרח]:"
+ ],
+ [
+ "שפרצום מלכי יון
שפרצוהו מכמה צדדים, כדי שיכנסו גם הנכרים לפנים ממנו:"
+ ],
+ [
+ "חזרו וגדרום
ר\"ל כשחזרו ישראל וכבשו היוונים, חזרו וגדרו אותן הפרצות [וטעו המדפיסים בש\"ס וציירו הפרצות]:"
+ ],
+ [
+ "וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות
שכל המקיף העזרה בכניסתו לשם כלעיל, כשמגיע נגד המקום שגדרו הפרצה, משתחווה בפישוט ידים ורגלים כדי להודות על אבדן ממשלת יון ובטול גזירותיהן:"
+ ],
+ [
+ "לפנים ממנו
לפנים מהסורג:"
+ ],
+ [
+ "עשר אמות
שהיה מהסורג עד חומת העזרה רווח י' אמות, והרווח ההוא נקרא חיל [ועי' לעיל פ\"א סי' מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ושלחה חצי אמה
שבאותן י' אמות רווח שמהחיל עד חומת העזרה, היה ד' אמות הראשונים קרקע שוה, וששה אמות הנותרים היו מגביהים א\"ע בשפוע, ובו' אמות אלה עשו הי\"ב מעלות שזכרה המשנה, נמצא שהיו הי\"ב מעלות תכופין זה אצל זה. רום מעלה חצי אמה ורחבה חצי אמה. [אבל אי\"ל שכל הי' אמות שמהחיל עד חומת העזרה, כולן הגביהו א\"ע בשפוע, וא\"כ הי\"ב מעלות דנקט תנא לא היו תכופים זה אצל זה. ליתא, דא\"כ לא היה אפשר שיהיה רוחב כל מעלה מהי\"ב מעלות חצי אמה, דהרי כל הרווח המפסיק בין מעלה לחברתה, הוא רחבה של מעלה, ויהיה רוחב כל מעלה לכל הפחות אמה וב' שלישי אמה. אע\"כ כדאמרן. עוד נ\"ל שהמעלות הללו, לא לבד בין השערים שלמטה ושלמעלה היו, רק היו מקיפים כל הר הבית, והם הם שהוזכרו בש\"ס [פסחים די\"ג ב'] אדקאמר הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו, ופי' רש\"י התם סביב סביב. אלמא דסביב לכל הר הבית היו המעלות הללו. אבל הרווח בחוץ מהסורג לא היה אפשר שיהיה עשוי אצטבאות אצטבאות דהרי כולו קרקע שוה היה עד הסורג. מיהו ממעל להאצטבאות הנ\"ל היה גג, דמוכח בסוגיא דפסחים הנ\"ל. וכן בכל המעלות שבמכילתן. כגון הט\"ו מעלות שמעזרת נשים לעזרת ישראל, וג' המעלות שבין עזרת ישראל לעזרת כהנים, והי\"ב מעלות שבין מזבח לאולם, כולן לא לבד נגד הפתח היו, כ\"א בכל רוחב העזרה מצפון לדרום. ועי' מ\"ש לקמן פ\"ג סי' ס\"א. ורבותינו לא הזכירו לנו דבר מזה. והמדפיסים בש\"ס צורת ביהמ\"ק ציירו המעלות רק נגד השערים וכבר הוכחנו כ\"פ שהציור ההוא לא נעשה בדקדוק, ואין ללמוד ממנו. ומה\"ט נמי לא הזכיר התנא צורת המעלות אלו אם היו טרוטות או עגולות. כמו שהזכיר התנא לקמן בט\"ו מעלות שעולות מעזרת נשים לעזרת ישראל. משום דהכא לא שייך לומר כן, מדהיו מקיפות כל ההר הקדוש סביב]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל אולם
ר\"ל חוץ מהמעלות שבין אולם למזבח שלא היו כולן כך [כלקמן פ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל אולם
שהיה גובהו מ' ורחבו כ' אמה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "כל השערים שהיו שם היו להן שקופות
ר\"ל שהיה להם משקוף, דהיינו קרוי שוה. דכל השערים היו מחומשות, דהיינו בעלות ה' צלעות כזה * כמו שנזכר בבנין שלמה:"
+ ],
+ [
+ "שהיו שם
במקום המשקוף:"
+ ],
+ [
+ "שתי אבנים מוטות זו על גב זו
ר\"ל שהמשקוף היה עשוי מב' אבנים מונחות באלכסון זה כנגד זה, כזה*. ועשהו כן לסימן לכל הצריך לצאת בהצנע, שיצא בשער זה. [והא דשני תנא בלישניה. דלעיל נקט כל הפתחים, והכא כל השערים. נ\"ל משום דמלת פתח כולל נמי כשאין לו דלתות. להכי נקט הכא שער, שאינו בלי דלתות, כדי לאפוקי פתח האולם. שלא היה לו דלתות לומר שקרוי שעל פתח האולם לא היה לו שקופות דהיינו בעלת ה' צלעות. רק קרוי שוה מה' אמלתראות [כלקמן פ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נשתנו להיות של זהב
דכשעלו בני הגולה, עניים היו, ובנו לפי עניותם. וכאשר אח\"כ נתעשרו ציפו כל הדלתות זהב:"
+ ],
+ [
+ "מפני שנעשה בהן נס
שכשהביאום דרך ים, היה הים הולך וסוער, והטילו אחת מהשערים לים להקל הספינה, והיה הצדיק נקנור שהביאם מצטער מאד על שנאבדה בים. ונעשה להם נס שכשבאו לנמל ראו אותו שער שהטילו לים נשאר פרוף ותלוי תחת הספינה:"
+ ],
+ [
+ "ויש אומרים מפני שנחשתן מצהיב
יותר משל זהב:"
+ ],
+ [
+ "כל הכתלים שהיו שם
בכל בנייני הר הבית:"
+ ],
+ [
+ "היו גבוהים
הרבה מאד, עד שמלבד הפתחים שכולן גבוהין כ' אמה, היה המשקוף שע\"ג הפתחים גבוה הרבה מאד [רש\"י יומא דט\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מכותל המזרחי
ר\"ל כותל מזרח של חומת הר הבית שרק היא היתה גבוה רק מעט יותר מכ' אמה. [ולתוס' ישנים [יומא דט\"ז א'], לא היה המשקוף שעל השער שם גבוה יותר מו' אמות]:"
+ ],
+ [
+ "שהכהן השורף את הפרה עומד בראש הר המשחה
הר הזיתים שבמזרח ביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ומתכוין ורואה בפתחו של היכל בשעת הזיית הדם
לפי שמחומת הר הבית היה קרקע ישרה עד החיל. ומשם עד שער עזרת נשים י\"ב מעלות שכל א' גבוה חצי אמה. ועזרת נשים שוב היתה קרקע ישרה עד סמוך לעזרת ישראל, שהיה שם ט\"ו מעלות כאלו. אח\"כ שוב היתה משער עזרת ישראל קרקע ישרה עד התחלת עזרת כהנים שגבוה אמה מעזרת ישראל. ואח\"כ הדוכן סמוך לו והוא גבוה ג' מעלות כלעיל. ואח\"כ קרקע ישרה עד בין המזבח לאולם שהיה שם י\"ב מעלות כלעיל. נמצא שהיה שם בין הכל מ\"ב מעלות משער הר הבית המזרחי עד מפתן ההיכל, וכל מעלה היה גבוה חצי אמה. נמצא שעם האמה שעזרת כהנים גבוה מעזרת ישראל, היה בין קרקע שער הר הבית למפתן ההיכל כ\"ב אמה. ולפיכך היה גובה הר הבית סותם את פתח שער המזרח שגבוה רק כ' אמות, ואין הכהן השורף הפרה במזרח הר הבית יכול להשקיף דרך פתח שער המזרח את פתח ההיכל, דאע\"ג דהשערים מכוונים היו זה כנגד זה, עכ\"פ אסקופת פתח ההיכל היה גבוה ממשקוף של שער המזרח ב' אמות. להכי עשו המשקוף של שער המזרח של הר הבית נמוך, ועי\"ז יכול הכהן השורף הפרה להציץ ממעל למשקוף שער המזרח, קצת מחלל פתח ההיכל דרך חלל שאר השערים, דאף דמשקוף שלהן גבוה הרבה מאד, [כרש\"י יומא דט\"ז א'], עכ\"פ אסקופת שער ההיכל גבוה מאסקופת שער עזרת נשים רק ט\"ז אמות, מדלא היה ביניהן רק ל' מעלות וגובה אמה א'. נמצא שד' אמות תחתונות של שער ההיכל נראין דרך שער עזרת נשים שגבוה חללו כ' אמות שלא נתכסו ממנו ע\"י גובה ההר רק ט\"ז אמות:"
+ ],
+ [
+ "עזרת הנשים
שהיה תוך חומת העזרה, אבל רק לצד מזרח של עזרה. [והיה לעזרת נשים שער בצד מזרח. וכן כתב רש\"י יומא ט\"ז א'], וכן מצוייר ג\"כ בכל ציורי המקדש שראיתי. [ואני בעניי לא מצאתי בשום מקום במשנה שהיה לעזרת נשים שער, אף שמסתבר כן. אולם גם כאן שבשו המדפיסים בציור ביהמ\"ק של הרמב\"ם בש\"ס, בשמצויר סדר המעלות משער התחתון עד שער האולם, קראו לשער זה שמהחיל לעזרת נשים, בשם שער שושן. ושם עמוד ב' קראוהו בשם שער נקנור. ולא זה וזה יש בהן רוח חיים, דשער שושן היה בחומת הר הבית החצונה [כמדות פ\"א מ\"ג], ושער נקנור היה בין עזרת נשים לעזרת ישראל [כסוף פ\"ב דמדות]. אבל שער זה שמחיל לעזרת נשים, לא היה לו שם פרטי כלל]:"
+ ],
+ [
+ "היתה אורך מאה ושלשים וחמש
אמות, ממזרח למערב:"
+ ],
+ [
+ "על רחב מאה ושלשים וחמש
אמות מצפון לדרום. וסימנך נשים דעתן קלה [כקידושין ד\"פ ב']:"
+ ],
+ [
+ "וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה
בפנים:"
+ ],
+ [
+ "של ארבעים ארבעים אמה
כל לשכה מ' אורך ומ' רוחב:"
+ ],
+ [
+ "ויוציאני אל החצר החיצונה
היא עזרת נשים שהיא חיצונה לעזרה הפנימית וביניהן חומה ושער. משא\"כ עזרת ישראל ועזרת כהנים, לאחת יחשבו, מדאין ביניהן חומה ושער, וכלקמן:"
+ ],
+ [
+ "בארבעת מקצעות החצר חצרות קטורות ואין קטורות אלא שאינן מקורות
דקטורת ר\"ל מעלות קטור עשן כשמבערין שם אש, מדאין עליהן תקרה:"
+ ],
+ [
+ "ומגלחין את שערן ומשלחים תחת הדוד
משליכין השער תחת היורה שמבשלין בה שלמים שלהן:"
+ ],
+ [
+ "ששם הכהנים בעלי מומין מתליעין העצים
בודקין העצים, להסיר כל עץ שהתליע בלח. ובהתליע ביבש גוררו וכשר [מנחות פ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "היא היתה לשכת מצורעים
שאחר שטבל בז' והעריב שמשו, רשאי לכנס לעזרת נשים. רק מדהוא עדיין מחוסר כפורים, אסור לכנוס לעזרת ישראל עד שיביא קרבנותיו ביום ח' [ככלים פ\"א]. מיהו כשצריך להכניס בהנותיו למתן דם ושמן ביום ח', טובל בלשכה זאת מקודם, וממתין שם עד שיכניס בהונותיו למתן דם ושמן, דרך שער עזרת ישראל. [ומדמוכח משמו תשמישו, להכי א\"צ תנא לפרשו]:"
+ ],
+ [
+ "היא היתה נקראת לשכת בית שמניה
נ\"ל דיחדו לכל לשכה מקום הראוי, דלשכת השמנים יחדוה במערבית דרומית משום דמקום הניסוך במזבח ליין ג\"כ במזרחית דרומית היה, וגם מנורה בדרום היה. וצפונית מערבית למצורעים מדמוכנים לקרבן להכניס בהונות והרי כל ק\"ק נשחטין בצפון. אולם בצפונית מזרחית להתלעת עצים, דעצים צריכים לקרבנות שקרבים למזבח דהיינו עולה וכדומה שנשחטין בצפון, ורק מדלא היו ראויין עדיין עד אחר התלעה לכן יחדוה בצד מזרח דהיינו רחוק מהמקדש. ומזרחית דרומית יחדוה לבשל שלמי נזיר, מדהוא דבר של חול, דבר שגם בירושלים היה רשאי לעשות, רק משום שכמה נזירים שהיו מעיירות אחרות ואין להם מכיר בעיר, יחדו להם לשכה בעזרה."
+ ],
+ [
+ "וחלקה היתה בראשונה
אעזרת נשים קאי, דמתחלה היה גובה כתליה חלק בלי בליטה באמצע גובהן:"
+ ],
+ [
+ "והקיפוה כצוצרה
ר\"ל שאח\"כ עשו גזוזטרא, דהיינו תקרה בולטת מאמצע גובה כתליה:"
+ ],
+ [
+ "שהנשים רואות מלמעלן
כשעומדות על הגזוזטרא:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יהו מעורבין
בשעת שמחת בית השואבה שעשו בעזרת נשים בחג הסוכות:"
+ ],
+ [
+ "וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה
מעזרת נשים:"
+ ],
+ [
+ "לעזרת ישראל
דכל עזרת נשים היתה קרקע שוה, רק בסופה סמוך לעזרת ישראל, היו ט\"ו מעלות:"
+ ],
+ [
+ "שעליהן הלוים אומרים בשיר
בשמחת בית השואבה עמדו שם בט\"ו שורות על הט\"ו מעלות, ובכל שורה שררו שיר המעלות אחר, שורה אחר שורה. ולהכי נקראין המזמורים ההם שיר המעלות, וסיימו העומדים וגו' בלילות של סוכות:"
+ ],
+ [
+ "לא היו טרוטות
ר\"ל שהמעלות הללו לא היו ארוכות ובעלות זויות:"
+ ],
+ [
+ "אלא מוקפות
ר\"ל רק היו עגולות:"
+ ],
+ [
+ "כחצי גורן עגולה
דמדעמדו עליהן בשיר השורות של הלויים בשמחת השואבה, להכי היו עגולות כדי שיוכלו הכל לראותן יפה. ועוד דמדהן עגולות ובולטות באמצע כבטן, ועי\"ז יחזיקי מזמרים הרבה [כסוכה נ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "על רוחב אחת עשרה
:"
+ ],
+ [
+ "על רוחב אחת עשרה
שאין ישראל רשאין לכנוס משם ולהלן רק בשעת סמיכה ותנופה [כפ\"א דכלים]. [מיהו י\"ל דאע\"ג דהמשנה שם לא הזכירה רק סמיכה ותנופה. ה\"ה כל שהיה צורך היו ישראל מותרים לבוא שם. דהרי ברגלים כשהיתה עזרה מלאה מישראל, נמשכין משם לבין בית החליפות וכותל העזרה, ומשם לי\"א אמה שאחורי בית הכפורת [כיומא דכ\"א א' ורש\"י שם], וכמו שכתבתי לעיל [ועמ\"ש לקמן פ\"ה סי' ט']:"
+ ],
+ [
+ "וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים
ר\"ל ראשי קורות שרחבות כפסת היד, יוצאות בכל גובה החומה שבסוף עזרת ישראל וסמוך להתחלת עזרת כהנים, בכותל צפון ודרום. כדי שיהיו לסימן לישראל שאינן רשאין לילך להלן לעזרת כהנים:"
+ ],
+ [
+ "מעלה היתה וגבוהה אמה
ר\"ל מעלה שגבוה אמה מפסקת בין עזרת ישראל לעזרת כהנים. ואע\"ג דכל מסכת מדות ראב\"י היא [כיומא ט\"ז א'], אפ\"ה קאמר הכא ראב\"י אומר, דקמ\"ל דפליג בהא את\"ק, ואפ\"ה, קיי\"ל כראב\"י דמשנתו קב ונקי [יבמות מ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "והדוכן
הוא אצטבא של אבן שחצבו בה ג' מדרגות:"
+ ],
+ [
+ "נתון עליה
נ\"ל דר\"ל שהדוכן היה מונח למעלה וסמוך לאותה מעלה בעזרת כהנים. וכנגד הדוכן שוב היה ההר מגביה א\"ע אמה וחצי. [אבל אי\"ל שהדוכן היה מונח ממש על אותה מעלה. והחצי אמה היתירה של הדוכן היה פורח באויר. ליתא, דהרי לקמן במתני' קאמר דעזרת כהנים היה גבוה מעזרת ישראל ב' אמות ומחצה, דהיינו אותה מעלה של אמה ואמה וחצי של דוכן]:"
+ ],
+ [
+ "ובה שלש מעלות של חצי חצי אמה
בגובה, שעליהן עמדו הכהנים לברך העם [רש\"י]. [ואע\"ג דבשלהי תמיד תנינן דעל מעלות האולם עמדו לברך העם. נ\"ל דכשהיה להם שם המקום דחוק מריבוי כהנים עמדו השאר על המעלות הללו בשעת ברכת כהנים. וראיה ברורה לדברי נ\"ל דמהא דאמרינן [קדושין דע\"א א'], אמר ר' טרפון, פ\"א עליתי אחר אחי אמי לדוכן [ופירש\"י לברכת כהנים] והטיתי אזני לכה\"ג, ושמעתי שהיה מבליע השם בנעימות אחיו הכהנים. ור\"ל שהכה\"ג לא רצה לעמוד צפוף בין רבוי הכהנים שעל מעלות האולם, עמד כאן בין המועטים ברווח. אבל אי\"ל דרק הכהנים שעבדו באותו יום עמדו על מעלות האולם, אבל שאר הכהנים שלא עבדו אותו יום עמדו על הדוכן בשעת ברכת כהנים. ליתא. דהאיך אפשר שיהיה הכה\"ג בביהמ\"ק ולא יעבוד, והרי מקטיר חלק בראש [יומא די\"א א']. ותו אפילו לא עבד היה ראוי לכבדו לעמוד במקום הראוי יותר לברכת כהנים. אלא וודאי כדאמרן. מיהו עיקר תשמיש הדוכן היה ללוים לומר עליו שירה בזמר בכל יום [כערכין סוף פ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "נמצאת עזרת הכהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה
ר\"ל רוב רוחב עזרת כהנים. דהרי מהמעלה העליון ולמטה לא היה גבוה כל כך, והרי כל המעלות הללו בעזרת כהנים היו:"
+ ],
+ [
+ "כל העזרה היתה אורך מאה ושמונים ושבע
דהיינו משער המזרחי של עזרת ישראל עד החומה המערבי שאחר י\"א אמה שאחורי ק\"ק [כלקמן ריש פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ושלש עשרה השתחויות היו שם
דכל המקיף רווח העזרה זו כלעיל סי' ז', היה צריך להשתחוות י\"ג פעמים:"
+ ],
+ [
+ "כנגד שלשה עשר שערים
כדקא חשיב להו ואזיל. דכשהגיע המקיף מבחוץ נגד כל שער הפתוח לעזרה, משתחווה לה' ומודה על נוי הבנין לעיני הנכנסין שם. ולמ\"ד [לעיל פ\"א מ\"ד] ז' שערים היו לעזרה, נותן טעם לי\"ג השתחויות נגד י\"ג פרצות שפרצו מלכי יון [לעיל מ\"ג], דכשמגיע המקיף בפנים נגד כל פרצה שפרצו בהסורג שחזרו ישראל וגדרוה, משתחווה. והא דלא חשיב הכא הפתח שמלשכת הגזית לחוץ, ושמלשכת פרהדרין לחוץ, שהרי על כרחך היו פתוחין לקודש ולחול [כיומא דכ\"ה א'], וא\"כ הו\"ל כשאר פתחי עזרה שיוכלו לצאת ולכנוס בהן מהחול להקודש. יש לומר הנך רק פתחים קטנים היו לאדם יחידי ולא נאות להם שם שער:"
+ ],
+ [
+ "שערים דרומיים סמוכים למערב
רצה לומר ד' שערים דרומיים היו יותר קרובים למערב. ואלו הן, שער וכו':"
+ ],
+ [
+ "שער העליון
דמדהיתה העזרה משפע ועולה, לכן השער היותר קרוב למערב נקרא שער העליון, ולא אתפרש מה היה משמש:"
+ ],
+ [
+ "שער הדלק
שבו מכניסין עצים למערכה. או שבו מכניסין אש למזבח [כלעיל פ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "שער הבכורות
שבו מכניסין בכורות לסימן, שאע\"ג שכולו לכהנים אפ\"ה מותר לשחטן גם בדרום [שם מ\"ד]. וכל אלו השערים שמן מוכיח עליהן מה היו משמשין. גם אין בהן פלוגתא. להכי לא שאל התנא למה נקרא שמן כך:"
+ ],
+ [
+ "שער המים
עי' לעיל פ\"א מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ובו המים מפכים
ר\"ל נחל קטן יצא בשער זה רחב כמלא פי פך קטן. [ואפשר שהוא היה אמת המים שעובר בעזרה הנזכר [פסחים כ\"ב ב'] ובכמה דוכתי בש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית
של ההיכל. שעיקר יציאתו כקרני חגבים יוצא מק\"ק. [ולא ידענא למה לא נקרא שער המים משום בית הטבילה שהיה ע\"ב [כיומא דל\"א א']. ואפשר משום דהיא היא, דהבית הטבילה שעל השער נתהווה ע\"י וואססערקונסט מהנחל שעובר תחתיו. ואע\"ג דביומא שם אמרינן דמעין עיטם באו המים לבית הטבילה הנ\"ל, י\"ל דגם הנחל הקטן הזה יוצא מעין עיטם. או דעשו סימן מדבר הנראה לכל]:"
+ ],
+ [
+ "שער יכניה
מפורש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "שער הקרבן
שבו מכניסין ק\"ק ששחיטתן בצפון:"
+ ],
+ [
+ "שער הנשים
שבו נכנסין הנשים לסמוך על קרבנן. ואף למאי דקיי\"ל [ברמב\"ם פ\"ג מקרבנות] דאין נשים רשאין לסמוך. עכ\"פ צריכין לכנוס שם לעמוד אצל הקרבת קרבנן, כדאמרינן האיך קרבנו של אדם קרב ולא יעמוד על גביו, [כתענית כ\"ז א'], וראבי\"ה כתב שבו יוצאות הנשים מהעזרה שלהן, שאינך יכולין לצאת בשער שבו נכנסו, כדי שלא יהפכו אחוריהן אל ההיכל. [ותמהני מי עדיפי מישראל שיוצאין מהעזרה דרך אחוריהן [כיומא דנ\"ג א'], ותו דכיון דכל השערים הללו בעזרה היו לפנים מעזרת נשים, א\"כ מה מקשה [קדושין נ\"ב ב'] אשה בעזרה מניין, והרי משכח\"ל שהיתה רוצה לצאת דרך העזרה. ואילה\"ק בל\"ז מה מקשה התם אשה בעזרה מניין, הרי נכנסו לעמוד על קרבנן, וכדאמרן. י\"ל זהו מלתא דלא שכיחי שתביא אשה קרבנות ולא בעלה. וכן תרצו שם תוס' על הקו' מסוטה ונזירה. אבל לראבי\"ה שהיה להם שער בעזרה לצאת שם, הרי זה דבר מורגל שתבוא לביהמ\"ק כמו אנשים]. ונ\"ל עוד שזהו שער קטן דלא חשיב ליה תנא לעיל [פ\"א מ\"ה], דמדמיוחד רק להנשים, ולדבר שאינו מצוי כל כך, להכי לא היה גדול כשאר השערים. וגם כדי שיהיה להנשים סימן באיזה שער יכנסו, לכן היה משונה בקטנו משאר השערים. ושער השיר דקחשיב תנא הכא, נ\"ל דהוא שער בית המוקד דקחשיב התם. וא\"כ מדמונה התנא השעריס כסדר ממערב למזרח, היה שער הנשים בין שער הקרבן לשער המוקד. אבל אי\"ל דשער המוקד הוא שער הנשים, ושער השיר היה למזרח משער המוקד, והוא היה השער הקטן דלא חשיב ליה התם. דאין טעם למה יעשו לשער השיר קטן. ובל\"ז לא מסתבר שיחדו שער לנשים דרך ביהמו\"ק מקום שמצויין שם פרחי כהונה להחם. ועי' נזיר [דמ\"ה ריש ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שער השיר
שבו מכניסין הכלי שיר ממחילה שלהן שבעזרת נשים:"
+ ],
+ [
+ "שבו יצא יכניה בגלותו
בבית ראשון, כשהוגלה לבבל נכנס תחלה לעזרה והתפלל, ויצא דרך שער זה. ולא פירש התנא טעם קריאת שם רק לשער זה, משום דאין שמו מוכיח למה נקרא כך. וג\"ר' עוד שהוא שער הנוציץ שהזכירו התנא לעיל [פ\"א מ\"ה], דהרי ממערב למזרח קחשיב סידור שערי צפון, כדחשיב בסדור שערי דרום, והרי שער נצוץ היה היותר קרוב למערב, ומסתמא ממנו התחיל התנא למנות סדר השערים. רק שבתחלה היה נקרא שער יכניה, ואח\"כ יחדוהו לקיום האש. וכמש\"ל [בפ\"א] ולכן קראוהו שער הניצוץ:"
+ ],
+ [
+ "שבמזרח שער נקנור
נקרא כך על שם המנדבו:"
+ ],
+ [
+ "ושני פשפשים היו לו
שערים קטנים:"
+ ],
+ [
+ "אחד מימינו ואחד משמאלו
ר\"ל שני פתחים קטנים הא' משוך כלפי דרום והב' כלפי צפון, כדי שהיוצאין בו לא יצטרכו לפנות אחוריהן מול ההיכל להדיא, ששער נקנור מכוון היה מול שער ההיכל, [וגם פה נשתבשו המדפיסים בציור ביהמ\"ק שבש\"ס ומשניות שלא ציירו ב' שערים קטנים אלו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "[ פתיחה לתפארת ישראל פרק ג מדות אמר המפרש, כדי להבין דברי משנה א' היטיב, ראינו להקדים כי כך מעשה המזבח. מביא דפוס מרובע עשוי מד' קרשים, שיהיה אורך ורוחב הדפוס ל\"ב על ל\"ב אמה, של ו' ו' טפחים, וגובה דפנות הדפוס ה' טפחים. ומעמיד הדפוס במקום שרוצה לבנות המזבח. ומביא עוד ב' קורות, שאורך כל קורה ל\"א אמה [וטפח], ורחבן ועביין ה' ה' טפחים, ומחבר אלו ב' הקורות יחד במקצוע, כמין ד', ומניחן כך בתוך הדפוס הנ\"ל במקטע מזרחית דרומית, כדי שכשישפוך אח\"כ סיד הממוחה לתוך הדפוס, כלקמן, יעכבו ב' הקורות הללו שלא יבא הסיד הממוחה במקומן. וזה כדי שלא יהא במקום הקורות יסוד וכתמונה א כאן כזה*. ואח\"כ מניח תוך הדפוס הנ\"ל אבנים גדולות וקטנות שלימות וחלקות [כך כתב הרמב\"ם בפ\"ב הט\"ז מבחירה וש\"ס זבחים דנ\"ד א'. אבל תוס' חולין (די\"ח) כתבו שלא לקח רק אבנים קטנות וחלקות] בלי שום פגימה בהן כחגירת צפורן. ואח\"כ ממחה יחד סיד. וזפת. וקוניא [הוא עופרת מהותך שעושין ממנו גלאזור על כלי חרס [רש\"י זבחים דנ\"ד]. ובלתי ספק, היו יודעין להפליא במלאכתן באופן שנשכח מדורינו האחרון. איך יתערבו ב' מינין אלו יחד להתקשות יחד כאבן. והרי כשיושם עופרת מהותך לתוך סיד (ועופרת) [וזפת] הלחים, מיד יתקשה העופרת ויקפה לבד לגולם א', ולא יתערב עם המימיים הלחים. ותו איך לא חששו שכשיניחו אח\"כ אש על המזבח. יותכו תלקי העופרת והזפת, ויתהווה המזבת פגום. אולם סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם איך יערבו ג' מינין הנ\"ל באופן שלא יהיו שם חששות שאמרנו. ואפשר נמי שהיה בנס שלא יותך העופרת המעורב. והרי בל\"ז כ' בשלטי גבורים (פכ\"ז) שהיה נס גדול במזבח החיצון יותר במזבח הזהב. דעל מזבח החיצון היו ג' מערכות גדולות ועצומות, ואש תמיד תוקד עליו, והכהנים גורפין עליהן במגרפות וצנורות יומם ולילה, ואיך לא יפגמו האבנים עי\"ז ויפסלו. אלא שהיה בנס, ה\"נ שלא יותך העופרת נס היה. ומה\"ט לא חשיב להו בכלל ניסי דבראי שנעשו בביהמ\"ק (כיומא דכ\"א א'). מדהוו ניסי דקביעי תמיד, וכדמשני התם על קו' אחריתא יע\"ש]. ומערבין ג' מינין אלו יחד יפה יפה, ושופכן על האבנים שבתוך הדפוס, עד שיתמלא הדפוס. וכשנתיבשו היטב, מסיר הדפוס עם הקורות הנ\"ל שהניח במקצוע. ונמצא שנשאר בנוי כולו מקשה א' שארכו בצפון ובמערב ל\"ב ל\"ב אמה, ואורך מזרח ודרום רק ל' [אמה וב' טפחים] ל' אמה [וב' טפחים], וגובה כל הבניין ה' טפחים. כנראה בתמונה ב כזה *. אח\"כ חוזר ומעמיד על בניין התחתון הזה דפוס שני, שארכו ורחבו ל' אמה וב' טפחים, וגובהו ה' אמות, וכל האמות של דפוס זה בת ו' ו' טפחים, ומעמידו באופן שיהיה בניין התחתון הנ\"ל בולט ברחבו בכל צד מערב וצפון ה' טפחים בכל רוח. וזאת הבליטה נקרא יסוד. וממלא גם דפוס זה באבנים, סיד, וזפת, וקוניא כמעשה היסוד. וכשנתיבש, מסיר גם זה הדפוס ונמצא בנוי על בניין התחתון הנ\"ל שוב מקשה א', שארכו ורחבו ל' אמה וב' טפחים על ל' אמה וב' טפחים. אח\"כ חוזר ומביא דפוס שלישי שארכו ורחבו כ\"ח אמה וד' טפחים בכל צד, וגבהו ג' אמות, וכל האמות של דפוס זה ג\"כ היו בת ו' ו' טפחים, ומעמיד הדפוס הזה על הבניין האמצעי הנ\"ל, באופן שיהיה הבניין האמצעי הנ\"ל שוב בולט מתחת הדפוס הג', ה' טפחים ברוחב סביב הדפוס לכל רוח, וזאת הבליטה נקראת סובב לפי שהוא סובב ומקיף המזבח מד' רוחות. משא\"כ יסוד. וממלא גם דפוס זה באבנים וכו' כמעשה היסוד וסובב. וכשנתיבש מסיר הדפוס, ונמצא שוב בנוי על ידו מקשה א' באורך ורוחב כ\"ח אמה וד' טפחים בכל צד. והמזבח עולה ג' אמות והבניין העליון הזה נקרא מזבח. אח\"כ מביא ד' דפוסין, שארכן ורחבן ו' טפחים על ו' טפחים, וגבהן ה' טפחים. ומעמיד בכל זוית מזבח בקצת רחוק מהזוית [ודו\"ק] דפוס א' מהד' דפוסין, ומעמיד באמצע כל דפוס קורה קטנה מרובעת, אשר גבהה ה' טפחים, ומשים תוך כל דפוס מד' דפוסין הנ\"ל, סביב להעץ המרובע שעומד באמצע כל אחד מהן, אבנים וסיד וכו' כמעשה גוף המזבח. וכשנתיבשו, מסיר גם אלו הדפוסים, ונמצא שיהיה על גגו של מזבח, בכל זוית בולט מרובע של ו' על ו' טפחים וגבהו ה' טפחים והוא חלול באמצע. ואותן ד' הבליטות שבד' זוית המזבח על גגו, נקראים קרנות המזבח. נמצא שגבהו של כל המזבח עם גובה הקרנות, י' אמות. וחוזר ובונה בצד דרום של מזבח כמין גשר משופע, אטום מתחתיו מאבנים וסיד וכו' כמעשה המזבח, ואורך הגשר ההוא ל\"ב אמה ורחבו ט\"ז אמה. ובונהו באמצע צד דרום של גגו של המזבח. כדי שיהיה המזבח בולט למזרח ולמערב של הגשר ח' אמות לכל רוח, וזאת הגשר נקראת כבש. עוד ראינו להקדים שכל האמות האמורות בפרקן אצל בניין המזבח, היו של ו' ו' טפחים, ככל אמות הבנין של ביהמ\"ק. רק אמות של גובה היסוד וגובה הקרנות, וכניסת היסוד וכניסת הסובב, כל אלה לא היו רק אמות של ה' ה' טפחים, [ועיין פ\"ז דכלים ובמנחות דנ\"ז]. ועתה אחר שהקדמנו כל זה נבוא לבאר דברי המשנה בס\"ד דבר דבר על אופניו:]",
+ "המזבח היה שלשים ושתים
ר\"ל רבוע התחתון של בניין המזבח הי' ל\"ב אמה על ל\"ב אמה, וגבוה אמה. והיינו, חוץ מצד מזרח ודרום שלא הי' המרובע התחתון הזה ארוך ורחב שם רק ל\"א אמה בכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "עלה אמה וכנס אמה זה היסוד
שעל בניין התחתון הנ\"ל בנוי באמצעו מרובע אחר שארכו ורחבו רק ל' על ל' אמה. ועי\"ז הי' הבניין התחתון הנ\"ל בולט מתחת ברחבו, אמה אחת בכל המשך צד מערב, ואמה אחת ברחבו בכל המשך צד צפון, והבליטה הזאת שגבוה אמה ורחבה אמה נקראת יסוד. והיינו דקאמר, עלה אמה וכנס אמה, זהו יסוד:"
+ ],
+ [
+ "נמצא שלשים על שלשים
ר\"ל נמצא שגגו של בניין השני הזה הי' באורך ורוחב ל' על ל' אמה:"
+ ],
+ [
+ "עלה חמש וכנס אמה זה הסובב
שבנין השני הזה היה גבוה ה' אמות, ועליו חזרו ובנו מרובע שלישי שארכו ורחבו כ\"ח על כ\"ח אמה, והעמידו המרובע השלישי הזה באמצע ריבוע השני, באופן שיהי' הריבוע השני שוב בולט אמה אחת בכל סביביו, והבליטה הזאת של רבוע השני נקרא סובב. והיינו דקאמר, עלה חמש וכנס אמה זהו סובב. ובאמה העליונה שבגובה הסובב למעלה מחוט הסקרא היו מצויירים פרחים וציצים בולטים מהקיר סביב, ובתחתיתו הי' חוט הסקרא מקיף, כדי להבדיל בין דמים תחתונים לעליונים [כך מסיק הש\"ס זבחים ס\"ב א', ועיי' רש\"י שם. ותמהני שהשמיטו הרמב\"ם, והרי קיי\"ל כרבי מחברו. ותו הרי בתר הכי תניא כוותי' דרבי. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה
ר\"ל נמצא שגגו של מזבח כ\"ח על כ\"ח אמה:"
+ ],
+ [
+ "מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה
ר\"ל על גגו של מרובע השלישי הוא המזבח, עושה בכל זוית בניין מרובע חלול ופתוח למעלה, שיפלו ויבלעו לתוך חללו טיפי דם חטאת שניתנין על הקרן [רש\"י זבחים נ\"ד ב' ועיין בחומר בהקודש פ\"ה סי' ד'], והם נקראין קרנות המזבח. גובה כל קרן חוץ מן ארכו ורחבו, ה' ה' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "נמצא עשרים ושש על עשרים ושש
ר\"ל נמצא נשאר רוחב שטח המזבח למעלה לפנים מהקרנות מקום מרובע של כ\"ו על כ\"ו אמה [מלבד הד' טפחים לכל צד דלא דין בהן התנא מדאינן אמה. ולראב\"ד הי' ג\"כ כל קרן רחוק מהשפה לכל צד ב' טפחים]:"
+ ],
+ [
+ "מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה
דחוזרין ומניחין מקרנות ולפנים, אמה א' סביב בגג המזבח לצורך הילוך רגלי הכהנים, והיו ב' אמות אלו שבין הקרנות ושל הילוך הכהנים משוקעים קצת שלא יחליקו הכהנים ויפלו מהשפה. [ונ\"ל דגם בסובב הי' מה\"ט שפתו גבוה קצת סביב] ועי\"ז היה שפה גבוה קצת לגגו של מזבח סביב. דהיינו, הרוחב אמה שבין קרן לקרן סביב והרוחב אמה סביב שמיוחד להלוך רגלי הכהנים סביב למזבח, רוחב ב' אמות הללו היו משוקעים קצת בגג המזבח, ועי\"ז הי' כעין מעקה סביב לגג המזבח, כדי שלא יחליקו הכהנים משם ויפלו [כש\"ס זבחים ס\"ב א'. וגם זה נשמט ברמב\"ם, וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "מקום מערכה
ר\"ל נמצא שאחר שהניחו אמה סביב בגגו של המזבח להלוך רגלי הכהנים, נשאר המרובע שלפנים, כ\"ד על כ\"ד אמה לצורך המערכה [מלבד הד' טפחים באורך, וד' טפחים ברוחב, כלעיל. ולראב\"ד (פ\"ב מבחירה) לא היו מעמידין הקרנות על הזויות ממש, רק העמידום רחוקים ב' טפחים משפת המזבח לכל צד. ולפ\"ז נשאר באמת כ\"ד אמה על כ\"ד אמות למקום המערכה]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי מתחלה
בימי שלמה:"
+ ],
+ [
+ "לא היה
שטח היסוד:"
+ ],
+ [
+ "כונס ועולה במדה זו
דיסוד עולה אמה ובולט ה' טפחים סביב לסובב. וסובב עולה ה' אמות, ובולט סביב למזבח ה' טפחים לכל צד. והמזבח עולה ג' אמות, ובראש המזבח היה אמה אחת לכל קרן וקרן בזוית. ושוב אמה אחת סביב להלוך הכהנים, עד שנמצא וכו':"
+ ],
+ [
+ "וארבע אמות מן המערב כמין גמא
כך נקרא אות שלישית של אלפא בעטא יונית ותמונתה כזה*. כן הוסיפו ד' אמות בכל המשך צד דרום של מזבח, וד' אמות בכל המשך צד מערב של מזבח. וטעמם היה משום דבמקדש ראשון, הבור הוא השיתין ששתתו לתוכו הנסכים שמנסכין על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית, היה כרוי חוץ למזבח, למטה ברצפה סמוך לאותו קרן, ולא עשו הבור תחת המזבח ממש, ולא היו נקבים במזבח לנסך בהן, מדכתיב מזבח אדמה, משמע שיהי' המזבח אטום כאדמה, שלא יהא בו נקב חלול. ומשמע ג\"כ שיהיה מחובר בקרקע אטום, שלא יהיה חלול תחת המזבח. להכי עשו הבור בצד המזבח. וכשנסכו הנסכים על המזבח ממש, היו שותתין מהמזבח לרצפה, ומהרצפה לבור שבצדו שנקרא שיתין. אולם כשעלו בני הגולה, כבר נתגלה להם ע\"י יחזקאל הנביא שאינו נכון שירדו הנסכין לצד המזבח, רק שכמו שהקרבנות מתעכלין במקום המזבח, כמו כן הנסכין צריך שיזובו למקום המזבח ולא לצדו. ולפי שהשיתין נברא להנסכים שירדו לכם, א\"כ לפי דעת הנביא צריך שיהיה השיתין תחת גג המזבח, והנסכים יהיו שותתין ויורדין דרך נקב שבגג לתוך השיתין תחת המזבח. ומה שחשבו בתחלה דמה שכתוב בתורה מזבח אדמה, היינו שיהא אטום כאדמה בלי חלול בעביו, נתגלה להם השתא שאינו כן, רק ר\"ל מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה, לאפוקי שלא יבנוהו באויר ע\"ג כיפין [געוועלב בל\"א], אבל רשאי להיות נקב חלול בעביו. גם מה שחשבו בתחלה דמ\"ש מזבח אדמה היינו שלא יהא חלול תחתיו, וא\"כ אי אפשר שיהיה חלל השיתין תחת גג המזבח, נתגלה להו השתא דדוקא שיהיה מחילה תחת כל המזבח אסור, משום דאז לא יהיה המזבח נבנה כלל באדמה רק על החלל שמתחתיו. אבל רשאי להיות חלל השיתין תחת גג המזבח, דהרי רוב המזבח סביב השיתין יהי' בנוי על מקום אטום. ולכן הסכימו בני הגולה לעשות השיתין תחת המזבח, ולא בצדו כבתחלה [כך נ\"ל כוונת המסקנא (זבחים ס\"ב א'). ולתוס' שם משו\"ה מותר שיהיה השיתין תחת גג המזבח משום דהוה צורך המזבח, ולא הוה מה\"ט כשאר מחילה. ואע\"ג דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה [כמגילה ד\"ב ב']. וגם בל\"ז אין פונין בדברי נביא במצות התורה אלא כלשאר יחיד (כרמב\"ם הקדמה לסדר זרעים) דלא בשמים היא (כב\"מ נ\"ט ב'). נ\"ל דבניין בהמ\"ק שאני דרק ע\"פ נביא דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל]. אולם משום שלא היו יכולין להעתיק השיתין או המזבח ממקומן שבתחלה, דהשיתין היה מחילה שנבראת מששת ימי בראשית להנסכים שיזובו לשם. [כסוכה מ\"ט א', ועיי' רש\"י סוכה נ\"ג א' ד\"ה בשעה שכרה וכו']. וגם המזבח לא יכלו להעתיקו ממקומו, כי הוא המקום שמעפרו נברא אדה\"ר, ושם הקריב הוא קרבן, וקין והבל ונח שם הקריבו, גם באותו מקום נעקד יצחק [כרמב\"ם פ\"ב מבחירה]. ולכן לאשר מדת ארכו ורחבו וקומתו של מזבח אינן מעכבין, ורק קרנות וכבש, יסוד וריבוע מעכבין [כזבחים שם], להכי הרחיבו מקום המזבח ד' אמות לדרום ממעל לשיתין, וד' אמות למערב, כדי שישאר הריבוע כדינו. וגם השאירו בשעת הבניין מיד, ב' נקבים שיורדין מגג המזבח לשיתין, לשפוך הנסכים לתוכן, שיהי' שותתין הנסכים ררך אותן הנקבים לשיתין. אבל לא עשו הנקבים במרצע אחר שנבנה, כדי שלא לפגום האבנים, דאז יפסול המזבח עי\"ז, רק מיד בשעת הבניין, הניחו במקום הנקבים קנה ארוך במקום הנקב, וכשנתייבש הסיד והעופרת הוציאום, ונשארים הנקבים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר
התנא נותן טעם היכן כתיב שיהיה המזבח למעלה כ\"ד על כ\"ד אמה. שנאמר וכו':"
+ ],
+ [
+ "והאריאל
לפע\"ד כך נקרא גג המזבח על שם אש המערכה שעל גביו, שהיה כתמונת ארי גדול של אש [כיומא דכ\"א ב']. ואל לשון חוזק וגודל הוא, כמו הררי אל, וה\"נ היה תמונת הארי זה גדול וחזק, שהיה בהיר כחמה, ואוכל לחים כיבשים, כמבואר שם [ועי' ספ\"ד שגם ההיכל נקרא אריאל]:"
+ ],
+ [
+ "מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח
דהיינו כ\"ד על כ\"ד אמה:"
+ ],
+ [
+ "וחוט של סיקרא חוגרו באמצע
קו אדום היה עשוי סביב במזבח באמצע גבהו, דהיינו ו' טפחים למטה מגג הסובב, שבאותן ו' טפחים היה כיור וציור פרחים וציצים, והיינו כרכוב של נוי שבמזבח [כזבחים ס\"ב א'], ותחת וסמוך להו' טפחים של ציור זה היה הקו האדום שזכרנו, והקו הזה היה רחב קצת, ומתפשט למעלה ולמטה מסוף טפח הו', מדאי אפשר לצמצם:"
+ ],
+ [
+ "להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים
דעולת העוף וחטאת בהמה דמן ניתן במזבח למעלה מהחוט. וחטאת העוף וכל שאר הקרבנות בהמה דמן נזרק למטה מהחוט [וסימנך העוף עולה למעלה]:"
+ ],
+ [
+ "ואוכל בדרום אמה אחת
שהיסוד שבמערב מושך והולך לדרום אמה אחת, יותר להלן מהסובב:"
+ ],
+ [
+ "ובמזרח אמה אחת
שגם יסוד שבצפון נמשך והולך לצד מזרח, אמה אחת יותר מהסובב [ועי' לעיל רפ\"ג בתמונת המזבח]:"
+ ],
+ [
+ "ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים
סמוך לקצה גג היסוד שם:"
+ ],
+ [
+ "שהדמים הניתנין על יסוד מערבי
הן שיירי הדם של חטאות הפנימיות, שדמן נזרק בהיכל או בק\"ק, ושיירי הדם נשפך אח\"כ על כל אורך יסוד המערבי ונמשכין ושותתין לנקב המערבי:"
+ ],
+ [
+ "ועל יסוד דרומי
הן שיירי הדם של כל שאר הקרבנות, שאחר שנזרק דמן על מזבח החיצון כל א' כדינו, שופך שיורי הדם לנקב המזרחי שבאמה של יסוד המערבי, במקום שבולט לצד דרום:"
+ ],
+ [
+ "יורדין בהן
דרך אותן הנקבים. [ונ\"ל דמה\"ט היה ב' נקבים שם א' לדם הפנימיות וא' לחצוניות. ומסתבר שנקב המערבי מיוחד לשיירי דם חטאות הפנימיות שנשפכין ליסוד מערבי. ונקב המזרחי שהיה יותר נוטה לצד דרום של מזבח, היה מיוחד לשיירי דם של שאר כל הקרבנות שנשפכין ליסוד דרומי. ונ\"ל עוד דמדאי אפשר לומר ששפכו הדמים אל הנקבים ממש, דהרי אמרינן במשנה שהנקבים רק כעין חוטמין דקין היו, והאיך אפשר לצמצמם לשפוך לנקבים דקים כאלו דם העב. ותו תינח שיירי דם שנשפכין ביסוד דרומי, אבל שיירי הדם שנשפכין ביסוד המערבי הרי על כרחך היו נשפכין ביסוד להלן מהנקבים שהיה ביסוד דרומי. אע\"כ שפכו הדם על היסוד ממש. ומשם זוחלין והולכין כל דם אל נקב המיוחד לו, אבל היה ביסוד שפה גבוה קצת סביב, כדי שיהיה גג שלו כעין מזחילה, שכשישפוך שם הדם בכל סביבו, לא יזובו הדמים לרצפה, רק כל א' להנקב המיוחד לו]:"
+ ],
+ [
+ "ומתערבין באמה
שדרך הנקבים הנ\"ל יורדים הדמים לחלל קטן שתחת המזבח שם, שנקרא שית כלקמן. ומשם שותתין תחת הרצפה במזחילה, אל הנחל הרחב אמה שעובר בעזרה. והנחל ההוא היה מיוחד ג\"כ להדיח העזרה, שכשרצו לנקות הרצפה מהדמים פקקו מקום יציאת הנחל מהעזרה, ועי\"ז מימיו ממלאין כל הרצפה שבעזרה, שנמוכה הרבה מרצפת ההיכל, ונרחצת עי\"ז יפה ואח\"כ פותחין הסתימה ויצא הכל [כפסחים ס\"ד א']:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין לנחל קדרון
שהיה חוץ לירושלים. ומשם נמכר הדם לגננין לזבל בו שדותיהן, ודמי המקח להקדש:"
+ ],
+ [
+ "למטה ברצפה באותו הקרן
ר\"ל סמוך לקרן מערבית דרומית של יסוד המזבח:"
+ ],
+ [
+ "שבו יורדין לשית
שמגביהין הטבלא ע\"י הטבעת שבו ויורדים משם בסולם אל החלל הקטן שתחת היסוד שם שנקרא שית [כלעיל סי' כ\"ה] ששותתין לשם הדמים ששפכו באותו קרן [ונקרא זה החלל שית על שם ששותתין לשם הדמים, כמו שגם מטעם זה נקרא גם החלל האחר שתחת המזבח שמיוחד לנסכים שיתין על ששותתין לשם הנסכים שזה הטעם מסתבר, טפי מדנימא שלהכי נקרא שיתין על שהושתת מראשית בריאת עולם, ואע\"ג שבאמת כך היה (כסוכה מ\"ט א'). עכ\"פ לא מפני כך נקרא שיתין. ורק באבן שבק\"ק אמרינן בש\"ס (יומא נ\"ד ב') דמה\"ט נקרא האבן ההוא שתים שמשם הושתת העולם. אבל שית ושיתין שתחת המזבח, שניהן על שם שתיתה נקראו, דהיינו שתיתת הדם והיין. ונקרא זה שית וזה שיתין כדי לסמן כל אחד יפה]:"
+ ],
+ [
+ "ומנקין אותו
לנקותו מהדמים שברוב הזמן נקרש שם הדם, וסותם החוטמין והמזחילה שיוצא משם תחת הרצפה עד הנחל. לכן אז הכהנים יורדין לשם ומנקין ופותחין החוטמין והמזחילה:"
+ ],
+ [
+ "וכבש היה לדרומו של מזבח
כעין גשר משופע היה בדרומו של מזבח אטום מתחתיו. ונמשך ועולה ל\"ב אמה בשפוע מהרצפה אל גג המזבח, ורחב ט\"ז אמות ממזרח למערב, ובראשו היה רחוק קצת מגג המזבח ריחוק ניכר [כתוס' זבחים ס\"ב ב']. והיה הכהן המקריב עומד בכבש וזורק הנתחים ממעלה למרחק המפסיק ההוא, לאש המערכה שעל המזבח, ואחר שזורקן כך, מסדרן יפה על המערכה. ומסתבר שהיה בהכבש בב' שפתיו למזרח ולמערב, שפה גבוה קצת, כדי שלא יפלו הכהנים משם בעלותן למזבח [ועי' בסימני צורת המזבח]:"
+ ],
+ [
+ "שלשים ושתים על רחב שש עשרה
ומדהיה הכבש באמצע רוחב המזבח, נמצא שהיה תחתית של המזבח מעדיף על רוחב הכבש ח' אמות למזרח וח' אמות למערב. וגג המזבח היה מעדיף על רוחב הכבש למעלה ו' אמות למזרח וו' אמות למערב:"
+ ],
+ [
+ "ורבובה היתה לו במערבו
ר\"ל שבמערב הכבש בגגו במקום שגג הכבש סמוך לגג המזבח, שם היה בגג הכבש גומא חלולה מרובעת רחבה אמה על אמה, ועמקה כאורך זרוע:"
+ ],
+ [
+ "ששם היו נותנים פסולי חטאת העוף
לפי שכל קרבן שנפסל וודאי בגופו, נשרף מיד בבית הדשן שבעזרה. אבל כשאין פסולו בגופו, רק מחמת הדם או מחמת הבעלים שנפסלו [כפסחים דפ\"ב ב'], או שפסולו בגופו, אבל רק מחמת ספק, כהיסח הדעת שפוסל שמא נטמא [כפסחים דל\"ד א'], או שנפסל מחמת שאר ספק, אז אינו נשרף מיד, רק צריך תחלה עיבור צורה, דהיינו שימתינו מלשרפו עד שיעבור מראית הבשר הרטוב, ע\"י שילינוהו לילה א', ואח\"כ ישרפוהו בבית השריפה שבעזרה [רמב\"ם פסולי המוקדשין פי\"ט ה\"ב], ולהכי כל פסולי חטאת העוף כה\"ג הניחום שם עד שיבאו לידי נותר, ואח\"כ ישרפוהו במקום הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מבקעת בית כרם
משם מביאין אותן, מדהיה שם אבנים חלקות בלי פגם:"
+ ],
+ [
+ "וחופרין למטה מהבתולה
ר\"ל למטה מקרקע בתולה, שניכרת שלא חפרוה מעולם, וגם לא נגע בהן שם ברזל. [ונ\"ל דחומרא בעלמא היה להביא מקרקע בתולה., דמצד הדין אף אותן שלמעלה ממנה כשרים, דמהיכא תיתא נחזיק איסורא שנגע בהן ברזל]:"
+ ],
+ [
+ "ומביאים משם אבנים שלמות
וחלקות:"
+ ],
+ [
+ "שלא הונף עליהן ברזל
ר\"ל שלא נגע בהן ברזל:"
+ ],
+ [
+ "שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה לכל דבר
נ\"ל דהאי לכל דבר ר\"ל לא לבד למזבח ולכבש, דכתיב בהו בהדיא לא תניף עליהן ברזל אלא אפי' אבני היכל ועזרות, כשנגע בהן ברזל, או כשנפגמו פסולות. רק דבהיכל ועזרות אין נגיעת ברזל או פגימה פוסלין, רק כשנפגמו, או כשנגע בהן ברזל בפנים, כשכבר הם במקום הקודש, אבל בחוץ ממקום המקדש מותר לסתתן בברזל. וכ\"כ כשנפגמו בחוץ לא נפסלו, רק מחליק הפגם ומכניסן לבניין. אבל אבני המזבח וכבש, אפי' נגע בהן ברזל או נפגמו בחוץ. פסולים למזבח וכבש [כרמב\"ם פ\"ב מבחירה הט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "נפגמה אחת מהן
אפי' אחר שנבנת האבן במזבח:"
+ ],
+ [
+ "ומלבנים אותן פעמים בשנה
בסיד מפני רבוי הדמים שמצויים שם, וגם מדיד הכהנים ממשמש בהן יותר מבהיכל:"
+ ],
+ [
+ "ואחת בחג
ר\"ל קודם הפסח וקודם חג הסוכות:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל מקנחו במפה לחה לנקותו לכבוד שבת. גם קודם שיצא המשמור מקנחים הדמים שזרקו כל השבוע [ול\"מ נ\"ל דמדלא קאמר מקנחו או הול\"ל מדיחו, משמע דהאי מלבנו ר\"ל מלבנו ארעי במפה טבולה בסיד וכן משמע קצת מרמב\"ם פ\"ב מבחירה ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "מפני הדמים
אבל מודה דבפסח וסוכות מלבנו יפה בכפיס עץ בסיד. ולרמב\"ם במפה טבולה בסיד:"
+ ],
+ [
+ "לא היו סדין אותן
המזבח וכבש והיכל ועזרות:"
+ ],
+ [
+ "בכפיס של ברזל
מוירער קעללע של ברזל:"
+ ],
+ [
+ "שמא יגע ויפסול
נ\"ל דבמלת שמא קמ\"ל דאפילו רוצה המסייד ליגע בכפיס רק בטפילת סיד שבמזבח, והרי הוא חוצץ בין המזבח לאבן. אפ\"ה חיישינן שמא יגע באבן ממש. [ואילה\"ק הרי היו משתמשין בראש המזבח במגריפות וצנורות (כרפ\"ב דתמיד). דאף את\"ל של נחושת היו, ורק ברזל פוסל במזבח, ולא נחושת ושאר מיני מתכות. דהרי מזבח עצמו של נחושת היה במדבר, עכ\"פ גם סכיני ברזל מצויין שם (כרפ\"ו דזבחים), ואיך אפשר ליזהר שלא יגעו הכהנים בסכיני ברזל במזבח, רק שעל כרחך שהיו הכהנים נזהרין מליגע בהן באבן במזבח, אלמא דלא חיישינן שיגע בברזל באבן עצמו. י\"ל התם כהנים בעבודתן זריזין הן [כשבת ד\"כ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שהברזל נברא לקצר ימיו
לא שלזה לבד נברא, דהרי נברא לכמה מלאכות שלצורך חיי האדם. אבל ר\"ל שהוא עשוי לקצר ימיו של אדם, שכל המלחמות נקראו על שם חרב, וגם אין לך דבר שממית במקצתו כברזל (כסנהדרין דע\"ו א' ויבמות דע\"ו א'):"
+ ],
+ [
+ "והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם
שאדם חוטא ומקריב קרבן, וקול ה' קורא גם ה' העביר חטאתך לא תמות. וגם כהן שחייב מיתה, ועובד עבודה, מאריך ימיו עד שיגמור עבודתו [מכות די\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "אינו בדין שיונף המקצר על המאריך
דאין קטיגור נעשה סניגור [כר\"ה כ\"ו א']. להכי מחמרינן בה לחוש בה אפילו בספק נגיעה. וילפינן היכל ממזבח:"
+ ],
+ [
+ "וטבעות היו לצפונו של מזבח
קבועות היו ברצפה בצפון המזבח, להכניס בהן צואר הקרבנות בשעת שחיטה. [ונ\"ל דלא השתמשו בטבעות רק לשחיטה גסה שהיא חזקה ומפרפרת בכת ומנענעת ראשה בשעת קבלת הדם, ועי\"ז אפשר שישפוך מקצת דם הנפש והרי צריך הכהן לקבל כל דם הנפש (כיומא דמ\"ח א'). ומה\"ט בראשונה היו נוהגין לחבוט על ראשה במקל אב קודם שחיטה, כדי שיהיה אח\"כ ראשה מונח בהשקט בשעת שחיטה, עד שהוכיחם יוחנן כה\"ג על זה והתקין הטבעות (כסוטה מ\"ח א'). ומה\"ט נ\"ל דאפילו קדשים קלים ששחיטתן בכל מקום, אפ\"ה כשהיה הקרבן בהמה גסה שחטוה בטבעות, רק קבעו הטבעות בצפון המזבח משום הק\"ק ששחיטתן בצפון דוקא. אבל כל קרבן של בהמה דקה, אפילו ק\"ק לא שחטוה כלל בטבעות, ורק התמיד (כתמיד פ\"ד מ\"א), מדלא כפתוהו כלל (כרמב\"ם ספ\"א מתמידין). ותמוהין דברי הר\"ב שכתב. וז\"ל דלפי שלא היו כופתין התמיד, להכי התקין יוחנן כה\"ג הכ\"ד טבעות, דהיינו טבעת מיוחד לכל א' מהכ\"ד משמורות. ומשמע מדבריו דרק התמיד שחטו בטבעות. וק\"ל תרתי, חדא דהרי רפ\"ד דתמיד כתב הר\"ב גופיה שהיו כופתין התמיד כל יד עם רגל, ור\"ל לא ב' הידים לבד וב' הרגלים לבד, א\"כ עכ\"פ כפות היה. ותו דבסוטה (דמ\"ח א') אמרינן בפירוש דרק משום עגלי הקרבן התקין יוחנן כה\"ג הטבעות, והרי עגל בתמיד ליכא. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "שעליהן שוחטים את הקדשים
ר\"ל שעל ידיהן שוחטין:"
+ ],
+ [
+ "בית המטבחיים
כבר פירשנו [בפ\"ג דתמיד] דלא היה בית ממש מוקף כותלים, דא\"כ לא שחטום על ירך מזבח צפונה, שהכותל מפסיק, והרי מה\"ט היה הכיור משוך כנפי כבש לדרום, כדי שלא יפסיק בין אולם למזבח, מדכתיב ונתת המזבח פתח אהל מועד, שלא יהא כיור מפסיק [כזבחים דנ\"ט א']. רק כל מקום קבוע שמחזיק דבר מה נקרא בית, כמו בית הפרס בית סאה בית רובע, וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ועליו
ר\"ל על אותו מקום [מהכא נמי מוכח כדברינו הנ\"ל, דאי מוקף כתלים הול\"ל ובתוכו]:"
+ ],
+ [
+ "שמנה עמודים ננסין
ר\"ל עמודי אבן שנמוכין כננסין, הרבה פחות מקומת איש המפשיט:"
+ ],
+ [
+ "ורביעין של ארז על גביהן
ר\"ל חתיכות מרובעות של ארז כבדין מונחין על העמודין, אבל לא היו מחוברין בהעמודים, דכל עץ שאינו משוקע בבניין, אם רק בולט מהבניין, אסור לחברו בבניין בעזרה, משום לא תטע כל עץ וגו' [עי' פ\"א סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואונקליות
האקען:"
+ ],
+ [
+ "היו קבועין בהם
בהרבעיות של ארז:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה סדרים היו לכל אחד ואחד
כבר פירשנו [תמיד פ\"ג סי' ל\"ח] דמסתבר כראבי\"ה, דר\"ל שהאונקלות היו רק לג' צדדי העמוד כדי לתלות בהן הקרבנות. אבל לצד מערב של עמוד לא היה אונקל, כדי שלא יצטרך המפשיט לפנות אחוריו אל ההיכל בשעה שיפשיט:"
+ ],
+ [
+ "על שלחנות
ר\"ל אצל השולחנות וסמוך להן מפשיטין, כדי להניח עליהן הסכין כשיצטרך. ולתוס' יומא [דט\"ז], כשתלו בהמה גדולה בננסין, הניחו התחתון שלה על השולחנות ממש [ועי' מ\"ש תמיד פ\"ג סי' ל\"ח. ונ\"ל דאף שהיו השולחנות רחוקים מהננסין ד' אמות (כלקמן פ\"ה מ\"ב). ועוד דלרש\"י ותוס' (יומא דט\"ז) עמדו שם בב' שורות של ד' ד' מצפון לדרום ולרמב\"ם פ\"ה מבחירה, עמדו שם בשורה א'. היינו שלא בשעת תשמישן, אבל כשרצה להשתמש בהן לקח משם שולחן א' והעמידו בין הננסין] ואותן השולחנות משתמשין ג\"כ להדיח עליהן הקרביים [כשקלים פ\"ו מ\"ד, ועי' לקמן פ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומשוך כלפי הדרום
ר\"ל לא שהיה הכיור עומד ממוצע בין אולם למזבח ממש, רק משוך טפי כלפי דרום, נגד הרווח שבין אולם למזבח [כלעיל סי' נ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ושלחה אמה
ר\"ל כל מעלה גבוה חצי אמה, ורחבה, דהיינו מקום דריסת הרגל היה רחב אמה [ונ\"ל שהמעלות הללו לא לבד נגד פתח האולם היו, רק בכל רוחב האולם מבחוץ מצפון לדרום. וראיה לדברינו, דהרי חזינן במשנתינו כשהזכיר התנא המעלות שבין אולם למזבח, קאמר התנא, וי\"ב מעלות היו שם. והרי עדיין לא הזכיר התנא שום דבר מפתח האולם. ומדסתם בלישני' ש\"מ דהי\"ב מעלות שזכר היו בכל המשך הרווח ההוא מצפון לדרום. וכן משמע מרתוי\"ט (לקמן פ\"ד מ\"ו ד\"ה האוטם ע\"ש) שהי\"ב מעלות הללו היו בכל רוחב האולם, ודו\"ק. וא\"כ הבאר, שממעל לו היה תלוי הכיור בגלגל, הבאר ההוא היה בנוי באמצע המעלות לצד דרום, על שפוע ההר. ולפ\"ז נ\"ל עוד, מדהוכחנו (לקמן פ\"ד סי' נ\"ב) שהמעלות שלפני האולם כסו האוטם, מדהי' האולם בנוי על האוטם א\"כ לפי דברינו כאן שהתפשטו המעלות ככל רחב האולם, לא היה נראה האוטם כלל בצד מזרח. ואפ\"ה חשב התנא (פ\"ד מ\"ו) גובה האוטם בכלל גובה בניין ההיכל, אעפ\"י שהאוטם לא נראה כלל במזרח, הרי עכ\"פ נראה גבהו בשאר ג' צדדי ההיכל דהיינו בצד צפון מערב ודרום תוך חלול הט\"ו תאים שבדיוטא התחתונה שבג' צדדי' הנ\"ל שהיו בנויין סמוך לאוטם, והאוטם הוא כתלם מצ\"א. ובזה מיושב תמיהת רתוי\"ט (פ\"ד מ\"ו ד\"ה האוטם, ע\"ש)]:"
+ ],
+ [
+ "ורובד ארבע
נ\"ל דה\"פ, שכל הי\"ב מעלות הללו היו על דרך זה, דהיינו ב' מעלות היו כל אחת רחבה אמה, ומעלה שלישית היתה רובד [ר\"ל רצפה רחבה] ג' אמות. וכך היה ג' פעמים, כל פעם מעלה א' וב' כל אחת רחבה אמה, ואח\"כ רובד ג' אמות. נמצא היה מהמזבח עד סוף רובד ג', מרחק ט\"ז אמות, דהרי המעלה התחתונה היתה רחוקה מהמזבח אמה כרוחב המעלות, דאלו היתה גג מעלה הראשונה סמוכה ממש למזבח, לא היה עליה שם מעלה. נמצא שהיה מהמזבח עד סוף הרובד הראשון ו' אמות, ועד סוף רובד ב' י\"א אמות, ועד סוף רובד ג' ט\"ז אמות. אח\"כ היה סדר ד', שהוא העליון של כל סדרי המעלות, והוא היה ב' מעלות שכל אחת רחבה אמה, והרובד שבראשם היה רחב ד' אמות. נמצא שכל הי\"ב מעלות שמהמזבח עד פתח האולם, היו כוללים מרחק כ\"ב אמות. כנראה בצורה א כזה *:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד חמש
דס\"ל דגג של המדריגה התחתונה היה סמוך לקיר המזבח, ואפ\"ה שם מעלה עליה, מדהיתה המעלה ההיא מתפשטת גם לצפון ולדרום של מזבח, והרי משם היה ניכר שהמזבח עומד נמוך מהמדריגה ההיא. נמצא חסר במרחק שבין מזבח לאולם אמה אחת. ולהכי תחת זה היה לר' יהודה הרובד העליון שסמוך לאולם רחב ה' אמות כנראה בצורה ב כזה*, נמצא שלדברינו לכ\"ע היה ד' סדרים, ואע\"ג דהתנא לא זכר רק ג' סדרים, כן דרך התנא כמו שנוכיח לקמן בס\"ד:"
+ ],
+ [
+ "פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה
שההיכל עם כל הבניינים הסמוכים לו מצפון ומדרום, היה הכל יחד מצפון לדרום ע' אמה. והאולם עודף על כל אלה מבחוץ ט\"ו אמה לצפון וט\"ו אמה לדרום. נמצא שהיה האולם רחב ק' אמה מצפון לדרום. והוה לו פתח האולם באמצע מזרח רחב כ' וגבוה מ' אמה, דהיינו כרוחב חלל ההיכל מבפנים, כולו ברחבו וגבהו. [ונ\"ל דאף עפ\"כ נקרא האולם בש\"ס בשם אכסדרא (כע\"ז דמ\"ג א'), אע\"ג דכל אכסדרא אין לה דופן רביעית דפרוץ במלואה (כתוס' סוכה די\"ח), והרי האולם היה רחבו מלבד הט\"ו אמה שמכאן ומכאן עוד ע' אמה, והפתח שהיה לאולם באמצע הע' אמה היה רחב רק כ' אמה, על כרחך שלא היה כותל המזרחי שלו פרוץ במלואה, רק היה לו פצימין כ\"ה אמה לכל צד מהפתח. אפ\"ה נקרא אכסדרא, מדהיה לו פתח גבוה ורחב ביותר ככל מדת חללו של היכל כולו, והו\"ל כפרוץ במלואו. וזה לפע\"ד כוונת תוס' ע\"ז (דמ\"ג א') יע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "וחמש מלתראות
ר\"ל קורות מפותחות ומצויירות. ואמלתרא הוא נוטרקין מול תרעא ר\"ל נגד השער:"
+ ],
+ [
+ "של מילת
ר\"ל הקורות היו של עץ שגדלים בו עפצים. וי\"א דמילת ר\"ל שצבועות כמו מילת, והוא בגד משי אדום:"
+ ],
+ [
+ "היו על גביו
ממעל להפתח. קבועות ומשוקעות בבניין, ואין ראשי הקורות בולטות לחוץ, דאז אין בהן משום לא תטע כל עץ [כמ\"ש לעיל פ\"א סי' מ\"ה. ועי' מ\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "התחתונה
הקורה התחתונה מהאמלתרות:"
+ ],
+ [
+ "עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה
נמצא שארכה עשרים ושתים אמות:"
+ ],
+ [
+ "שלמעלה ממנה עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה
נמצא ארכה כ\"ד אמות, והשלישית כ\"ו, והרביעית כ\"ח, נמצאת וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת
שורה של אבנים מרובעות, היה בין אמלתרא לאמלתרא שעליה, לנוי:"
+ ],
+ [
+ "וכלונסות של ארז
ר\"ל קורות עגולות ועבות. וכן נקרא בש\"ס כל עץ ארוץ ועגול. רק שבכאן היו עבות כדי לתמוך הכותלים:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יבעט
כדי שלא יטו הכותלים לפול מחמת גבהן, מדהי' גובה חלל האולם הרבה יותר מגובה חלל ההיכל, והיינו משום דחללו הי' מגוע בגובה גם נגד חלל העלייה של היכל, ולא הי' מעזיבה מפסקת בכל גובה חלל הזה, להכי הי' צריך שיהי' כלונסאות לתמוך גבהן ק' אמה [ועי' סי' ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ושרשרות של זהב היו קבועין בתקרת האולם
מכאן מוכח בבירור שהאולם היה מקורה [דלא כמ\"כ מי שטעה בזה]. והשרשרות משולשלות מהתקרה למטה לתוך האולם:"
+ ],
+ [
+ "שבהן פרחי כהונה
נ\"ל דלהכי נקט פרחי כהונה, דמתוך שילדים קלים ברגליהן לעלות ע\"י שרשרות, וגם משתוקקים לראות יופי מלאכת העטרות כלקמן שלא ראום עדיין, להכי מפסגין בהשרשרות הללו עד נגד העטרות שממעל לחלונות ההיכל שהיו תחת תקרת האולם. שהרי תקרת האולם ממעל לחלל ההיכל וחלונותיו היה [כלעיל מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ורואין את העטרות
לתוס' גיטין [ד\"ז א'] בשם הגאונים, היו כיפות מוזהבות ממעל להחלונות של היכל בחוץ, ועשוייות כעטרות. וכן מוכח דאם העטרות בפנים ההיכל היו, האיך כשיפסגו באולם יהיו יכולים לראות העטרות שבפנים. ודוחק לומר שמתוך החלון הציצו לפנים. אולם לתוס' הא דקאמר קרא לזכרון בהיכל ד', היינו לא שיהי' העטרות תוך ההיכל, רק הזכרון יהי' בפנים ודו\"ק. א\"נ בהיכל י\"ל בצד ההיכל שכלפי חוץ:"
+ ],
+ [
+ "והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה'
שהן נדבו אותן:"
+ ],
+ [
+ "גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל
ממעל לפתח ההיכל מבחוץ היה עומד גפן של זהב לנוי. ונ\"ל דבחרו בתמונה זו, מדהיא מרמזת לכנסת ישראל שנמשלה לגפן [כחולין צ\"ב א'], משום שהגפן רך וחלש ופריו מתוק, וכמו כן האומה הקדושה חלשה ואין לה כח בארץ. כמ\"ש חז\"ל [שבת קנ\"ו א'] אין מזל לישראל, ורק תתחזק במה שתקבל מידי אביה שבשמים. אבל פרי מעשיה מתוקים. ועוד צורת הגפן מרמז לתורה שנמשלה לגפן [כחולין שם] דמה גפן צריך סעד לתמכו, כך צריך לתמוך התורה אצל לומדיה דאם אין קמח אין תורה. והרי הכהנים הם שומרי כרם התורה, כדכתיב כאשר יורו אתכם הכהנים, יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לכן עה שהיה נותר מהעלים והגרגרים של זהב שנדבום לבדק הבית, היו נותנין לפרנסת כהנים עניים, דוגמת פירות זהב של מקדש [כיומא דל\"ט ב']. ואדעתא דהכי נדרו, דאי לאו עליא לא אתקיימו אתכליא [כחולין צ\"ב א']. [אב\"י ל\"מ היה נ\"ל עוד שבחרו בתמונת גפן כדי להזכיר זכות אבות, כדאמרינן [רבה כי תשא פמ\"ד]. למה נמשלו ישראל לגפן וכו'. מה גפן חיה ונשענת על עצים מתים כך ישראל חיים וקיימים ונשענים על המתים, אלו האבות וכו' עכ\"ל. ולפ\"ז עשו גם בעבודת שבפנים, זכרון לזכות אבות, וכמו שעשו כמה סימנים בשחיטת התמיד בחוץ, כדי להזכיר זכות אבות [כתמיד פ\"ג מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומודלה על גבי כלונסות
הגפן היה מושכב ע\"ג גבעולין, כגפן ממש מושכב על שבכה, כדי לרמז יפה מה שהוא מרמז:"
+ ],
+ [
+ "או אשכול
של זהב לתלותו שם:"
+ ],
+ [
+ "מביא ותולה בה
הכהנים הם תלוהו שם. וכשהיו צריכים לזהב לבדק הבית או לפרנסת הכהנים, אז צוה הגזבר, ולקחו משם כמו שצריך:"
+ ],
+ [
+ "מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים
לפרק העלין והאשכולת שתלו שם. וגוזמא בעלמא נקט. רק ר\"ל כהנים הרבה היו צריכים לזה, וקמ\"ל שזהב הרבה התנדבו לשם. [מיהו העודף על צורך בדק הבית התפרנסו ממנו עניי הכהנים [כיומא דל\"ט ב']. ואילה\"ק שם הרי גדולי הקדש אסורים [כפסחים דנ\"ו ב'] וכי משום שגדל בנס מגרע גרע. נ\"ל שגם גוף הנדבות היו על דעת כך שהמותר. יתפרנסו ממנו העניים. ואילה\"ק נמי הרי אין ליהנות ממעשה נסים [כתענית כ\"ד ב']. דנ\"ל דשעת הדחק שאני, וכן מצינו הרבה בש\"ס]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ורחבו עשר אמות
דהיינו כחצי גבהו וחצי רחבו של פתח האולם. ומפני שההיכל רוחב חללו הפנימי כ' אמה, וגובה חללו מ' אמה, א\"כ נשאר מבפני' ה' אמות חלל מצד זה ומצד זה מהפתח, וכ' אמות חלל מבפנים ממעל להפתח:"
+ ],
+ [
+ "שתים דלתות להיכל ולקדש
להיכל היינו כלפי חוץ, ולקודש היינו כלפי פנים:"
+ ],
+ [
+ "לכסות עוביו של כותל
דעובי כותל ההיכל היה ו' אמות, ולסוף אמה החצונה של עובי הכותל בתוך הפתח היו ב' דלתות החצונות, א' מימין וא' משמאל, כל דלת רחב ה' אמות. וכשננעלו נוגעים הדלתות זב\"ז וסותמות רוחב חלל הפתח שהי' י' אמות. וכשנפתחות לצד פנים, מכסה כל דלת את ה' אמות הנותרים מעובי הכותל:"
+ ],
+ [
+ "והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות
דעוד היו דלתות אחרות כמדת הראשונות שזכרנו, שהיו קבועות בסוף עובי הכותל לצד פנים, וכשנפתחות לאחוריהן מכסות את הה' אמות של כותל ההיכל שאחורי הפתת מבפנים עד זוית צפון ודרום של היכל:"
+ ],
+ [
+ "שכל הבית טוח בזהב חוץ מאחר הדלתות
שהדלתות של זהב היו, וההיכל כולו מצופה זהב, תוץ מאותן ה' אמות מזה ומזה לדלתות כגובה הדלתות, דמדאין הזהב נראה כשנפתחות, התורה חסה על ממון ישראל [כמנחות דפ\"ט א\"]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו עומדות
דלתות שבפנים ודלתות שבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "וכמין איצטרמיטה היו
ר\"ל כל דלת הי' עשוי מב' פרקים, מחיברות יחד בחוליות:"
+ ],
+ [
+ "ונקפלות לאחוריהן
דכשרוצה לפתוח נכפפות ונכפלות ב' חלקי הדלת זו ע\"ג זו:"
+ ],
+ [
+ "אלו שני אמות ומחצה
ר\"ל כל דלת של אלו הד' דלתות של פנים וחוץ, הי' כל אחת רחב ה' אמות, עשוי מב' לוחות, שכל לוח רחב ב' אמות וחצי:"
+ ],
+ [
+ "חצי
דעובי כותל ההיכל שהי' ו' אמות, הי' נשאר ממנה חצי אמה מצפון וחצי אמה מדרום תוך הפתח, לב' מזוזות לדלתות שמבחוץ. וכמו כן תני אמה מזה וחצי אמה מזה תוך חלל הפתח לצד פנים לב' מזוזות לב' דלתות שבפנים. נמצא שנשאר עוד רווח תוך חלל הפתח ה' אמות בין ב' דלתות שבחוץ לב' דלתות שבפנים. וכשנפתח כל דלת החיצון לצד פנים, הרי הדלת הי' נכפף באמצע ונכפל לאחוריו, ועי\"ז מכסה מה' אמות הנשארים תוך חלל הפתח הנ\"ל רק ב' אמות ומחצה. וכ\"כ כשנפתח דלת שבפנים לצד חוץ, הוא ג\"כ נכפף באמצע לאחוריו, ומכסה ב' אמות ומחצה של תוך חלל הפתח הנשארות:"
+ ],
+ [
+ "ושתים דלתות לדלתות
ר\"ל ב' דלתות הי' לכל א' מהדלתות:"
+ ],
+ [
+ "שתים מוסבות דלתות
ר\"ל לכל דלת היתה מוסבת ונכפפת לב' חלקים:"
+ ],
+ [
+ "ושתי דלתות לאחרת
ר\"ל כן הי' לדלת האחת, וכן להאחרת:"
+ ],
+ [
+ "ושני פשפשין
ב' פתחים קטנים:"
+ ],
+ [
+ "היו לו לשער הגדול
שער ההיכל נקרא שער הגדול, לא בערך ב' הפשפשין שבצדו, דהרי גם לשער נקנור שבמזרח הר הבית הי' לו פשפש בצפון ופשפש בדרום ואפ\"ה לא נקרא שער הגדול. רק שער ההיכל נקרא גדול בערך קדושתו נגד כל שערי המקדש [ועי' שבועות דמ\"ז ב']. ואע\"ג דפתח ק\"ק קדוש ממנו, עכ\"פ בק\"ק לא הי' שער רק ב' פרוכת [כיומא דנ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "אחד בצפון ואחד בדרום
א' בתא שמימין לשער וא' בתא שמשמאל לשער והם מהתאים שנזכרו לקמן בע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור
ר\"ל אע\"ג שהי' סגור אפשר להקב\"ה כ\"י לבוא בו. והיה שער זה רק להודיע שכל השערים הנשארים אינן רק לצורך בנ\"א לכנוס בהן, אבל הקב\"ה א\"צ לשער לכן נשאר סגור:"
+ ],
+ [
+ "נטל את המפתח ופתח את הפשפש
כשרצה הלוי לפתוח שער ההיכל בשחרית, נטל המפתח של פשפש הצפוני ופתחו:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס להתא ומהתא להיכל
שכשהוא בתא, פתח במפתח אחר את הדלת שמהתא להיכל. דגם מהתא להיכל הי' דלת [כדמשמע בתמיד פ\"ג מ\"ו ומהר\"ב שם מ\"ז, ודלא כמשמע לכאורה מרמב\"ם פ\"ד מבחירה ה\"ו, ומהראב\"ד שם הי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "עד שנמצא עומד בין שני השערים
דס\"ל דמן התא הזה לא נכנס להיכל, רק לחלל שבאמצע כותל המזרחי של היכל, שהיה בצד שמאל של הנכנס לתא זה. והולך מהתא לתוך חלל זה שפתוח אליו, עד שמגיע להחלל שבין דלתות החיצונות והפנימיות של שער ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ואת הפנימיות מבחוץ
דשערו היכל החיצונות היה העומד שם פותחן מכפנים, ושערי היכל הפנימיים היה פותחן שם מבחוץ. דהחלל שבין ב' דלתות החיצונות והפנימיות, הוא פנימי לדלתות החצונות וחיצון לדלתות הפנימיות ובאותו חלל פותח דלתות הפנימיות והחיצונות:"
+ ],
+ [
+ "ושלשים ושמנה תאים
לשכות:"
+ ],
+ [
+ "היו שם
סביב ג' כותלי ההיכל מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ושמנה במערב
דסביב לג' כותלי ההיכל היו י\"ג לשכות, ה' ממזרח למערב בצפון ההיכל, וה' ממזרח למערב בדרום ההיכל, וג' מצפון לדרום במערב ההיכל. ומכל תא היה יכול לכנוס לתא שבצדו ע\"י פתח שבניהם כזה *, ועל אלו הי\"ג לשכות היה שוב י\"ג לשכות בדוגמת הי\"ג התחתוניות, לשכה ע\"ג לשכה שתחתיה. וממעל לי\"ג לשכות האמצעיים, היה שוב (ח') [י\"ב] לשכות, דהיינו ה' בצפון, וה' בדרום, וב' במערב, נמצא שהיה בין הכל ל\"ח לשכות. והיינו דקאמר מתני' שבצפון ושבדרום חמשה על גביו כו': אמנם רוחב כל תא מצפון לדרום היה ו' אמות, אבל ארכו של כל תא ממזרח למערב, כמו כן גבהו של כל תא, לא נזכר במשנה כמה היה. ועכ\"פ על כרחך צ\"ל שגובה כל ג' דיוטות התאים שזה למעלה מזה, היה נמוך הרבה מגובה רווח ההיכל מבפנים, שהיה גבהו מ' אמה, וגגי התאים העליונים היה למטה מהמ' אמה, כדי שלמעלה מגגי התאים העליונים יהיו חלונות ההיכל. שוב היה כותל החיצונה של התאים שמקיף כל התאים שמג' צדדי ההיכל. עביה של כותל זה ה' אמות, ובאותו כותל היו חלונות התאים. [אבל תמהני איה היה חלונות של התאים שסמוכים לזוית צפונית מערבית של ההיכל, שהרי המסיבה שבצד צפון מהתאים הצפוניים שהיתה כעין גשר, היתה מגביה א\"ע ועולה בשפוע בכל צד צפון של כותל התאים כמו שנאמר לקמן בס\"ד, עד שבזוית צפונית מערבית היה גובה המסיבה כגובה גגי התאים העליונים, נמצא שהמסיבה סתמה כל אויר הצפון של כותל הצפוני של התאים שבזוית זה, ומאין יבא לשם אורה. ונ\"ל שבתאים אלו הסתפקו מהאור שבא להם דרך פתחי הג' תאים שיקיפוהו ממזרח וממערב ומלמעלה]. וחוץ לכותל שמקיף את התאים, היה בצפון ובדרום רווח, בכל צד ג' אמות מצפון וכן לדרום. וברווח הזה שבצד צפון היה המסיבה, והוא כעין גשר שהיה בכל צד צפון של כותל התאים הצפוניים, ועולה בשפוע ממזרח למערב. עד שכשיגיע ראש הגשר הזה לגג התאים המערביים בקרן צפונית מערבית של היכל, נפסק הגשר ההוא, כי העולה בה, כשהוא מגיע לשם יכול לילך על גגי תאים המערביים. עד שכשמגיע על גגי התאים לקרן דרומית מערבית של היכל, אז שוב מתחלת גשר משתפע ממערב למזרח, ממעל לגגי תאים הדרומיים שמחוץ לכותל ההיכל. והגשר הזה עולה בשפוע עד פתח העלייה של ההיכל, והפתח הזה היה סמוך לקרן דרומית מזרחית של ההיכל מבחוץ. ושם בעלייה בפנים סמוך להפתח הזה היה סולם לעלות מעלייה לגג ההיכל, דרך לול שבגג. ולג' דברים אלו עשו המסיבה היא הגשר הנ\"ל, כדי לעלות בה לגג התאים, ולעלייה של היכל ולגג ההיכל. אולם הרווח של ג' אמות שהיה חוץ לתאים הדרומיים, היה נקרא בית הורדת המים כי גג ההיכל וגג התאים כולם, היו משתפעין קצת נגד רוח זה שיטפו לשם נטפי הגשמים. אמנם בצד צפון כדי להיות מעקה למסיבה של הרווח הצפוני הוא המסיבה, היה שוב כותל שעביה ה' אמות, שמושכת והולכת ממזרח למערב, ככל אורך המסיבה בצד צפון כדי להיות מעקה למסיבה, וכשמגיע כותל זה לקרן צפונית מערבית של היכל נפסקת, מדאין שם מסיבה וההולך על גגי התאים המערביים, הרי יש מעקה על גגי כל התאים סביב לשפת גגיה. וכ\"כ היה כותל בדרום של בית הורדת המים, שעביה חמשה אמות, וארכה כאורך התאים הדרומיים של היכל הנ\"ל. והיה הכותל הזה לפע\"ד לחוזק, וגם להשתוות, שיהיה תאר הבניין שוה בדרום כבצפון. אולם כותלי ההיכל גופיה היו גבוהים הרבה מכל כותלי התאים ומכותלי המסיבה ובית הורדת המים. ושם היה חלונות ההיכל, וחלונות של ק\"ק, וחלונות העלייה של היכל. ועל כל חלון היה כיפה מוזהבת [כפ\"ג מ\"ח]. ועתה ראה בציור שציירנו כאן בס\"ד ותבין בעהש\"י כל העניין היטב [ולרמב\"ם ור\"ב שיטה אחרת בכל זה, ולא הארכנו בו, מדיש קושיות הרבה על דברי קדשם, אשר לפע\"ד לא יתורצו רק בדוחק]:"
+ ],
+ [
+ "ושנים על גביהם
ואורך אלו הב' יחד, מצפון לדרום, היה כאורך כל הג' לשכות שתחת הב':"
+ ],
+ [
+ "ואחד לתא שעל גביו
דכל העומד בתא מן התאים, ופניו להיכל ואחוריו לצד חוץ [דאיפכא אסור], היה לתא ההוא שעומד בו, פתח מימין להתא שבצד ימין ופתח משמאל לתא שבשמאל, ופתח לתא שעל גביו. [מיהו הא דקאמר מתני' שהיה לכל תא ג' פתחים להתאים שבצדו, לא לכל תאים היה כן, שהרי התאים שפתוחין להגג. לא היה פתח שעל גבן פתוח לתא. וכ\"כ ג' התאים שבזוית צפונית מזרחית זה ע\"ג זה, הרי מלבד התא התחתון שם, שפירש בו התנא שהיה לו ה' פתחים כדמסיק, עכ\"פ גם ב' תאים שעל גביו זה על גבי זה. למה יהיה להן פתח לצד חוץ למזרח. והרי גבוהים הרבה מהרצפה ואינן עשוין לכניסה ויציאה דרך שם. ואת\"ל שאעפ\"כ היה שם פתח לאויר או לאורה. עכ\"פ על פתיחה כזה אין עליה שם פתח רק שם חלון, ומתני' קאמר ג' פתחים היה לכל א'. ודוחק לומר שהיה שם פתחים לכניסה ויציאה, ועולין לשם דרך סולם, דזה לא נאות בצד שער ההיכל. וכה\"ג יקשה בג' תאים שזה ע\"ג זה בקרן דרומית מזרחית של היכל, [ועי' לקמן סי' כ\"ז]. אע\"כ מה שאמר התנא שכל התאים מלבד התא שבצפונית מזרחית, היו להן ב' פתחים לב' תאים, רק ברוב תאים מיירי תנא]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד למסיבה ואחד לפשפש
ר\"ל באותה לשכה שנזכרת לעיל במשנה ב' סי' י\"ח, שהיתה קרן מזרחית צפונית, היה לו ה' פתחים, א' לצד חוץ למזרח, והוא הפשפוש הצפוני לשער ההיכל שזכרנו שם. וא' להיכל, וכמו שזכרנו שם. וא' אל התא הב' שבצדו למערב. וא' למסיבה. וא' לתא שעל גביו. ולפי מה שנברר לקמן [בסי' ל\"ב] שהתאים שבדיוטא התחתונה היו בנוים כנגד האוטם, א\"כ תא זה דקאמר תנא שהיה לו ה' פתחים, על כרחך ר\"ל שהחא שבצפונית מזרחית, שבדיוטא האמצעית קאמר. דאי בתא התחתון קאמר, הרי ממנו לא היה אפשר לכנוס להיכל מדהוא בנוי נגד האוטם. אע\"כ דהתא האמצעי בגובה, הוא שהיה לו ה' פתחים שנזכרים במשנה. וא\"כ צ\"ל נמי שהפתח שהיה לו לזה התא למסיבה, ר\"ל שיורד משם למסיבה דרך סולם שגבוה ו' אמות כגובה האוטם, שהרי התא האמצעי הזה היה בנוי ממעל לאוטם והמסיבה היה שם נמוך ממנו ו' אמות, מדמתחיל למטה בקרקע ועולה בשפוע. ועוד צ\"ל שהג' פתחים שהיו להתא שבצפונית מזרחית בדיוטא התחתונה שכנגד האוטם, היינו א' לתא שבצדו במערב, וא' לתא שעל גביו, וא' למסיבה. דהרי בב' כותלי מזרח ודרום שבהתא התחתון זה, לא היה אפשר לעשות פתח, מדסמוכים לאוטם של היכל ושל אולם, שגם האולם היה בנוי על האוטם [וכלקמן סי' נ\"ב]. [אמנם נ\"ל עוד מה דקאמר מתניתן דלשאר תאים היה ג' פתחים לכל א' ואחד לאו דוקא, דהרי תא שבזוית דרומית מזרחית על כרחך שמלבד ג' פתחים שזכרנו במשנה, יה לו עוד פתח להיכל, הרי בפתח שלו שפתוח לחוץ למזרח כתיב כי ה' אלהי ישראל בא בו, ור\"ל להיכל, ואע\"ג דח\"ו שצריך לפתח, עכ\"פ על כרחך משמע שהיה שם פתח להיכל. ואת\"ל דעכ\"פ התא הזה לגודל ורוב קדושתו לא היה פתח בינו לתא שבצדו, ורק לתא שעל גביו היה פתוח, כעין לולין שבעליות ק\"ק, כדי להוריד האומנין דרך שם, וא\"כ היה גם לתא זה רק ג' פתחים, פתח לחוץ, ופתח להיכל, ופתח לתא שעל גביו. עכ\"פ לפ\"ז לא היו ג' פתחים הללו שבתא זה כשאר פתחים שבכל התאים. ועל כרחך רק ברוב התאים מיירי תנא. או ר\"ל דבתאים שמשתמשים בהן מיירי תנא. ולא בתא זה שבמזרחית דרומית שאין משתמשין בו כלל]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד להיכל
והא דלא חשיב תנא הלול שהיה גבוה ח' אמות [ומסתמא היה רחבו ד' אמות כדי שיהא עליו שם פתח] שהיה באחד מתאי המערביים, כדי להכשיר שחיטת קדשים קלים גם במערב ההיכל [כזבחים דנ\"ה ב']. נ\" דמדלא היה לו דלת, דהרי מה\"ט נקרא בש\"ס בשם לול, משא\"כ שאר פתחי התאים לכולן היה להן דלתות להכי לא ניחא ליה לתנא למכלליניה בהדי אינך שאר פתחים [ותמהני שנשמע גם לול זה בדברי רבינו הרמב\"ם]:"
+ ],
+ [
+ "התחתונה חמשה
ר\"ל דיוטא התחתונה של התאים סביב אוטם ההיכל בצפון מערב דרום, היה רוחב חלל כל אחד מהתאים הצפונים והדרומיים, מצפון לדרום ה' אמות. וכמו כן רוחב חלל הג' תאים המערביים, היה ה' אמות ממזרח למערב:"
+ ],
+ [
+ "ורובד ששה
ר\"ל מקום דריסת הרגלים שעל גבי תקרת הדיוטא התחתונה, והוא רוחב של חלל של כל תא מתאי האמצעים, ו' אמות, דהיינו אמה אחת יתירה מחלל תאי דיוטא שתחתיה. וזה מפני שהתקרות של התאים היו נסמכיו על כותל ההיכל, וכותל ההיכל מתמעטת בעוביה למעלה נגד תקרת דיוטא התחתונה, אמה אחת. לפיכך נתרחב חלל התאים שבהדיוטא האמצעית אמה אחת יותר מחלל התאים שבדיוטא התחתונה:"
+ ],
+ [
+ "ורובד שבע
דנגד התקרה השנייה היה כותל ההיכל שוב מתמעטת בעביה אמה אחת, כדי להניח על אותה כניסה קירות התקרה שעל דיוטא שנייה:"
+ ],
+ [
+ "והעליונה שבע
דמקום דריסת הרגלים של דיוטא השלישית שהיא העליונה של ג' הדיוטאות, היתה רחבה עוד אמה אחת יותר מאותה שתחתיה א\"כ היה רחבה ז' אמות. וזה ג\"כ מטעם הנ\"ל, ששם כותל ההיכל שוב נתמעט מעוביה אמה אחת:"
+ ],
+ [
+ "היציע התחתונה
ר\"ל מקום דריסת הרגלים שעל רצפה של דיוטא התחתונה:"
+ ],
+ [
+ "והתיכונה
ר\"ל מקום דריסת הרגלים שעל רצפת האמצעית:"
+ ],
+ [
+ "והשלישית
ר\"ל רצפת העליונה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "שבע באמה רחבה
וסיפי' דקרא \"כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה\" ר\"ל חומת ההיכל היתה עביה מתמעטת והולכת מבחוץ, אמה אחת נגד כל תקרה ותקרה של התאים. \"לבלתי אחוז בקירות הבית\" ר\"ל כדי שלא יצטרך לעשות נקבים בכותל ההיכל לתחוב שם קורות של תקרת התאים. אבל השתא שכותל ההיכל מתמעט והולך נגד כל תקרה ותקרה כעין מדריגות, היה משכיב ומניח ראשי קורות התקרות של התאים על אותו מדריגה שנתמעט החומה על ידי זה, ועי' בציור בבועז ותבין:"
+ ],
+ [
+ "ומסבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית
נ\"ל שהוא המסיבה רוחב ג' שנזכר לקמן במשנה ז', שהיה סמוך לכותל התאים מבחוץ והיה כעין כבש בצד צפון מההיכל. והכבש הזאת מתחלת להשתפע ועולה, ממקום התא שבקרן צפונית מזרחית של ההיכל מול המערב. ונקרא מסיבה, מפני שהיה הכבש הזאת עשוייה כדי לסבב ולבוא לגג התאים, ולהעלייה של היכל, ולהגג של היכל, כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "לקרן צפונית מערבית
שכשמגיע הכבש הזאת לקרן צפונית מערבית, כבר היא שוה לגג התאים [ונ\"ל שהכבש הזה היתה חלולה תחתיה כדי לפתוח לשם תחת הכבש את חלונות התאים שבצפון, במקום שהגביה א\"ע הכבש הזה סמוך למערב, ועי' מ\"ש לעיל סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "שבה היו עולים לגגות התאים
לתקן בדק גג התאים או להשתמש שם בדבר. או לכנס מעל להגג לפתח של עלייה של היכל, כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "היה עולה במסבה
על גגות התאים שבמערב ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מגיע לפתחה של עליה
נ\"ל דר\"ל שהכבש הזאת שוב מתחלת בגגי התאים מקרן מערבית דרומית של היכל, ומשפע ועולה ממעל לגגי התאים שבדרום של היכל, עד שמגעת לפתח של עליית ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "שפתחה של עליה פתוח לדרום
ר\"ל דפתח עליית ההיכל בכותל דרום של העלייה היה:"
+ ],
+ [
+ "היו שתי כלונסות של ארז
ר\"ל בעליה סמוך לפתח מבפנים היו כלונסאות של ארז, שמחוברות בשליבות, כעין טרעפפע שלנו [כך כתב רתוי\"ט. ונ\"ל דלהכי לא קאמר תנא לשון סולם. דאז הוה משמע ששליבותיו דקות. אבל הכא שהיה גבוה הרבה יותר ממ' אמה עד לגג היה צריך שתהיה עבה וחזקה. ולהכי נקט לשון כלונסאות שהן חזקות שמעמידין בהן התקרה (כב\"ב דס\"ז). אמנם להכי לא עשו לשם כבש כבושה כראוי. ה\"ט כדי שלא להרגיל רגלי אדם לשם, מדחמירה קדושת עלייה טפי מהק\"ק עצמה [כפסחים דפ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "שבהן היו עולין לגגה של עליה
עליית ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "וראשי פספסין
ראשי קורות בולטות מכותלי העלייה מצפון ודרום. ואפשר שהיו מאבנים בולטות [ועי' לעיל פ\"א סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מבדילים בעליה בין הקדש לבין קדש הקדשים
אע\"ג שהיה שם ב' פרוכת בין עליית ההיכל לעליית ק\"ק [כרמב\"ם ספ\"ז מכלי מקדש]. אפ\"ה היה שם גם הפספסין, מפני חומר קדושת עליית ק\"ק יותר מהק\"ק עצמו, שהרי אין נכנסין שם רק אחת בז' שנים. וי\"א פ\"א ביובל [כפסחים דפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "לבית קדש הקדשים
ר\"ל שעשו ארובות בתקרת ק\"ק סמוך לכותלי ק\"ק סביב. וכל ארובה רחוק מחברתה בכדי הושטת היד:"
+ ],
+ [
+ "שבהן היו משלשלין את האומנים בתיבות
שכשהיו צריכין לתקן כותלי ק\"ק, היו מורידין האומנין בתיבות דרך ארובות אלו, בהחבל שקושרין בהתיבה שיושב בה האומן. והתיבה סתומה מג' צדדים כדי שלא יביטו סביבותיהם ויהנו, והרי קול מראה וריח אף שאין בהן מעילה, עכ\"פ איסורא איכא [כפסחים דכ\"ו א'] [והקשה בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א בבחרותו. א\"כ למה התירו לעולי רגלים להציץ לק\"ק שגללו להן הפרוכת [כיומא דנ\"ד א']. ונ\"ל כיון דרק מדרבנן אסור, א\"כ לצורך מצוה שיראו הכרובים מעורין זב\"ז, ויבינו עי\"ז חבתן לפני המקום, שרו רבנן מה\"ט] ורק הצד שבתיבה המשולשלת שלעומת כותל הק\"ק, פרוצה במלואה, כדי לעשות מלאכתו בהתיקון דרך שם:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יזונו עיניהן מבית קדשי הקדשים
ר\"ל שלא ישביעו עיניהן ממראית נוי המלאכה. ואם אפשר היו לוקחין בעלי מלאכות שהיו כהנים תמימין ואם לאו כל ישראל מותרים:"
+ ],
+ [
+ "וההיכל מאה על מאה על רום מאה
ר\"ל כל בניין הבית, שבכללו הם ההיכל והק\"ק, והתאים שמקיפין אותו והמסיבה שחוצה להן, והאולם שלפני ההיכל, הכל ביחד היה בו אורך ק' אמה. ורוחב ק' אמה, וגובה ק' אמה. כיצד גבוה ק'. האוטם וכו':"
+ ],
+ [
+ "האוטם שש אמות
הוא היסוד [פונדאמענט בל\"א], היה גבוה ששה אמות. מפני שההר משפע ועולה, וההיכל והאולם בנויין בראש ההר על קרקע שוה והכותלים עומדים סמוכים למקום שמתחיל ההר להיות בשפוע. ולהכי כדי ליתן יסוד להבית לבלי ימוט, משו\"ה בנו יסוד מאבני גזית סביב לקרקע השוה הנ\"ל, גבוה ו' אמות. ומפני שאותו היסוד כולו אטום מבפנים עם קרקע, עד שתוך חלל האולם וההיכל אינו נראה כלל, להכי נקרא אוטם. וגם מבחוץ לא היה האוטם נראה רק בצפון מערב ודרום תוך חדרי התאים שבדיוטא התחתונה. אבל בצד מזרח, היו הי\"ב מעלות שבין המזבח לאולם שגבהן ו' אמות מכסים גובה האוטם שכנגדן:"
+ ],
+ [
+ "וגובהו
של כותל ההיכל עצמו:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים אמה אמה כיור
ר\"ל פטורי ציצים של גיפס מוזהבים היו כמו שפה גבוה אמה ממעל להמ' אמה הנ\"ל סביב, נראה מבחוץ ומבפנים:"
+ ],
+ [
+ "ואמתים בית דלפה
ר\"ל קורות רחבות, עבות בגובה ב' אמות, שהיה שוכבות על אורך הכותלים סביב שנקראו מייער לאטטען, ונקראו בית דלפא, נוטריקון בית די לייף, על שם שאלו הקורות שהן כמלבן מרובע מחברים יחד ומחזקים כל בניין הכותלים שתחתיהן:"
+ ],
+ [
+ "ואמה תקרה
הנסרים המונחים על המויער לאטטען הנ\"ל, היה עוביין אמה:"
+ ],
+ [
+ "ואמה מעזיבה
הטיט והסיד שמשימין על התקרה. ועליהן הניחו האבנים המרובעות לרצפה של עלייה:"
+ ],
+ [
+ "ואמה מעזיבה ושלש אמות מעקה
כמין דופן געלענדער היה בשפת הגג סביב גבוה ג' אמות:"
+ ],
+ [
+ "ואמה כלה עורב
שכל שטח הגג וראש המעקה של ההיכל מחופה בטבלאות של ברזל שקבועין בהן מסמרות של ברזל חדין, וחדודין כלפי השמים וגבוהין אמה. ונקראו כליא עורב, משום שעל ידן יכלאו ויגרשו העורבים מלישב על הגג ולטנפו, או להביא דבר טמא לשם:"
+ ],
+ [
+ "מהמזרח למערב מאה אמה כותל האולם
עובי כתלו שבמזרח:"
+ ],
+ [
+ "והאולם אחד עשר
ממזרח למערב:"
+ ],
+ [
+ "אמה טרקסין
במקדש ראשון היה חומה שעביה אמה מפסקת בין ההיכל לק\"ק. וקראו לאותה חומה טרקסין, שהוא בלשון יון מקום שהוא פנים וחוץ מדמבדיל בין פנים לחוץ. וי\"א שהוא נוטריקון טרק סין, ר\"ל שסוגר דבר של סיני, דהיינו הלוחות והארון והצנצנת מן שקבלנו מסיני וכו' [עי' רש\"י ותוס' יומא דנ\"א ב' ודנ\"ב ב']. ובבית שני שהיה גבוה הרבה מבית ראשון, דבית ראשון היה גבוה חלל ההיכל ל' אמה [כסוכה ד\"ה ב'], ובבית שני גבוה יותר ממ' אמה, והרי חומה שעביה רק אמה, א\"א שתתחזק לעמוד בגובה מ' אמה, לכן הוצרכו לעשות פרוכת ההיכל לק\"ק. ומדהסתפקו באותה אמה של עובי החומה שהיה במקדש ראשון אם קדושתה כהיכל ויתלו הפרוכת לפנים ממנה, או שמא קדושתה כק\"ק, ויתלו הפרוכת לחוץ ממנה. להכי עשו ב' פרוכת, בין ההיכל לק\"ק, וביניהן רווח אותה אמה שנסתפקו בה. [וקרא תנא לאותו רווח של אמה טרקסין, אף דבבית שני לא היה הארון, דיאשיה המלך גנזו (כיומא דנ\"ב ב'), גם חומה לא היה בינתים, א\"כ אין כאן לא טרק ולא סין, וה\"נ אמרינן ביומא (דנ\"א ב') דבבית שני לא הוה טרקסין. וי\"ל דהתנא קרא לאותה אמה טרקסין בנרדף על שם הראשון שהיה שם טרקסין, ובפרט שגם בבית שני היה שם הארון נגנז במקום הק\"ק (כיומא דנ\"ג ב'), ושייך מה\"ט שפיר לקרות לאותה אמה טרקסין]:"
+ ],
+ [
+ "כותל ההיכל
ר\"ל עובי כותל המערבי של ק\"ק. שכל הבניין כולו נקרא במשנה בשם היכל, כלעיל במשנה א':"
+ ],
+ [
+ "והתא שש
דכך היה רוחב התאים בסדר האמצעי [ועי' מש\"כ לעיל סי' ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כותל המסבה חמש
עוביה מצפון לדרום:"
+ ],
+ [
+ "והמסבה שלש
רחבה מצפון לדרום:"
+ ],
+ [
+ "כותל התא
עובי כותל הצפוני של תא הצפוני:"
+ ],
+ [
+ "ובית הורדת המים
כך היה נקרא הרווח שמדרום לכותל דרום של תאים הדרומיים. ונ\"ל דנקרא הרווח ההוא בית הורדת המים, משום שגג ההיכל וגגי התאים הדרומיים כולן היו משופעין ויורדים מצפון לדרום, כדי שירדו כל מימי הגג למקום רווח ההוא:"
+ ],
+ [
+ "והכותל
שבדרום מבית הורדת המים, היה כותל ממזרח למערב כאורך כל התאים שבדרום:"
+ ],
+ [
+ "וחמש עשרה אמה מן הדרום
ר\"ל דמצד צפון לכותל המסיבה, היה האולם עוד מתרחב והולך עד ט\"ו אמה מדרום לצפון, דהיינו כותל האולם שבצפון עוביה ה' אמה, ועוד י' אמה חלל. ורוחב החלל הזה ממזרח למערב היה י\"א אמה כנזכר לעיל במשנה. וכמו כן בצד דרום מכותל בית הורדת המים שבדרום, היה ג\"כ האולם מתרחב עוד ט\"ו אמה להלן, מצפון לדרום, מחוץ לכותל דרומי של בית הורדת המים:"
+ ],
+ [
+ "והוא היה נקרא בית החליפות
אותו רווח של י' אמה מצפון לדרום וי\"א אמה ממזרח למערב, שהיה האולם יתר לכאן ולכאן, היה חדר מכאן ומכאן, ונקראו בית חליפות:"
+ ],
+ [
+ "ששם גונזים את הסכינים
דלכל משמר ומשמר היה שם ארגז מיוחד בכותל לגנוז שם סכיניהן. וסכין נקרא בלשון יון חליף, ובלשון יון שבזמנינו לא נקרא סכין כך, רק יקראוהו מאכערא, והיינו כמ\"ש רש\"י בשם תנחימא בפרשה ויחי על כלי חמס מכורותיהם אבל ברזל הנדוואי שנקרא שטאהל בל\"א נקרא בל\"י חליפס, ונראה דהיינו שהברת פס בל\"י כמעט דומה להברת ף, שהראשון תמונתו ותמונת השני ?, ולכן בנקל החליפו זה בזה, והיינו משום דבל\"ז הברת פס אינה נאותה ללשון עברי. ולכל א' מב' בתי החליפות שבאולם היו ב' פתחים, א' לאולם, וא' בזוית. דהיינו אותו בית החליפות שבאולם בצפון, היה לו פתח הב' בזוית צפונית מערבית. ואותו בית החליפות שבאולם בדרום היה לו פתח הב' בזוית דרומית מערבית. וכל א' מב' אלו הפתחים היה גבוה ח' אמות והיה זה כדי להכשיר כל עזרה כולה שם לשחיטת קדשים קלים דכתיב גבייהו ושחטו פתח אהל מועד, והאולם והתאים כולן קרויים אהל מועד (זבחים דכ\"ה ב') [ותמהני שנשמטו ברמב\"ם ובציור של רתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וההיכל
הוא שם כולל לכל בנין ההיכל והתאים ומסיבה ובית הורדת המים וכל המחובר אליהם, וגם האולם שהיה בצד מזרח הבית שהיה מתרחב ומתפשט ט\"ו אמה יתירים לצפון וט\"ו אמה יתירים לדרום:"
+ ],
+ [
+ "ורחב מלפניו
דהרי המשך כותל מזרח של אולם מצפון לדרום, היה ק' אמה, והמשך כותל המערבי של התאים המערביים, היה רק ע' אמה. לפ\"ז היה כל הבנין בדוגמת ארי רחב מלפניו יותר מלאחריו דבמלת היכל כאן כלל גם האולם, דעם האולם היה רחב מלפניו וצר מלאחריו [ורבינו הר\"ב לא רצה להבין כאן דברים ברורים שבמשנה]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל העזרה
דהיינו כל הרווח שבתוך החומה הפנימית, מהתחלת עזרת ישראל במזרח עד סוף י\"א אמה שאחורי ק\"ק במערב:"
+ ],
+ [
+ "היתה אורך מאה ושמונים ושבע
ממזרח למערב:"
+ ],
+ [
+ "על רחב מאה ושלשים וחמש
מצפון לדרום:"
+ ],
+ [
+ "מן המזרח למערב מאה ושמונים ושבע
כיצד. מקום וכו':"
+ ],
+ [
+ "מקום דריסת ישראל אחת עשרה אמה
ממזרח למערב וקל\"ה אמה מצפון לדרום. והרווח הזה נקרא עזרת ישראל:"
+ ],
+ [
+ "מקום דריסת הכהנים אחת עשרה אמה
ממזרח למערב, וקל\"ה מצפון לדרום, והרווח הזה נקרא עזרת כהנים:"
+ ],
+ [
+ "המזבח שלשים ושתים
ממזרח למערב. דאע\"ג דחסר אמה אחת, שהרי לא היה יסוד ברוב שטח המזרח של המזבח, עכ\"פ הרי היה בולט אמה א' של יסוד בקרן מזרחית צפונית [ועי' לעיל רפ\"ג], ולהכי נקרא אמה רווח ההוא יסוד אף שלא היה שם יסוד:"
+ ],
+ [
+ "ההיכל מאה אמה
דהיינו מהתחלת כותל מזרח של אולם, שהיה במזרח ההיכל עד אחר כותל המערבי של התאים שהיו במערב ק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ואחת עשרה אמה לאחורי בית הכפורת
דהיינו הרווח שבין כותל מערבי של התאים המערביים, עד כותל המערבי של העזרה, היה הרווח ההוא י\"א אמה:"
+ ],
+ [
+ "מן הצפון לדרום מאה ושלשים וחמש
כיצד. הכבש וכו':"
+ ],
+ [
+ "הכבש והמזבח ששים ושתים
אמה. דרוחב היסוד מצפון לדרום היה ל\"ב אמה [עיין לעיל סי' ז']. והכבש אע\"ג שג\"כ היה שפועו מצפון לדרום ל\"ב אמה, עכ\"פ ב' אמות העליונות של כבש היה פורחים ממעל לבליטת אמה שכנגד היסוד וממעל לאמה של סובב. נמצא שלא היה שפועו חוץ מב' אמות הנ\"ל רק ל' אמה. א\"כ המזבח והכבש יחד תפסו מצפון לדרום רק ס\"ב אמה:"
+ ],
+ [
+ "מן המזבח לטבעות שמונה אמות
מצפון לדרום:"
+ ],
+ [
+ "מקוםהטבעות עשרים וארבע
דהיינו ד' שורות זו אחר זו ממזרח למערב. ובכל שורה ו' טבעות מצפון לדרום שהיו מחזיקים הו' טבעות הנ\"ל כ\"ד אמה עם ה' הרווחין שבין הו' טבעות:"
+ ],
+ [
+ "מן הטבעות לשלחנות ארבע
דח' שולחנות של שיש עמדו בין הטבעות לננסין, רוחב כל שולחן אמה על אמה, והשלחנות הללו עמדו על אותן ח' אמות שמן הטבעות לננסין בסדר א' מצפון לדרום. נמצא שהשולחנות ממלאין כל אותו רווח של ח' אמות. וה\"פ דמתני' מן הטבעות למחצית מקום השולחנות ד' אמות, וממחצית מקום השולחנות עד הננסין ד' אמות [כך דעת הרמב\"ם בפ\"ה מבחירה. אמנם לתוספות [יומא דף ט\"ז ב'] השולחנות עמדו בב' שורות שנמשכות מצפון לדרום, בכל שורה ד' שולחנות. נמצא חסר כאן במשנה לחשוב עוד ד' אמות מצפון לדרום למקום השולחנות. ונ\"ל דלהכי לא תשב להו תנא, מדלא היו קבועים תמיד במקום א', דכשרצה להפשיט עליהן, מתטלטלין ממקומן לבין הננסין [כמ\"ש לעיל פ\"ג סי' נ\"ט]. אבל לעולם היה מיוחד להן ד' אמות, לבד מן הד' אמות שבין הטבעות לשולחנות, ולבד מהד' אמות שמן השולחנות לננסין]:"
+ ],
+ [
+ "והמותר
כ\"ה אמות הנותרים. [ולתוס' יומא הנ\"ל שהיה עוד ד' אמות מיוחדין מצפון לדרום למקום השולחנות לא נשארו רק כ\"א אמות]:"
+ ],
+ [
+ "ומקום הננסין
י\"ב אמות ומחצה לכאן, וי\"ב אמות ומחצה לכאן:"
+ ],
+ [
+ "ושלש בדרום:"
+ ],
+ [
+ "שבצפון
שבדרום כך הגי' נכונה [לרמב\"ם פ\"ה מבחירה ולרתוי\"ט כאן]:"
+ ],
+ [
+ "לשכת המדיחים
ממזרח למערב קחשיב. דבקצה זוית מזרחית דרומית של עזרת ישראל, היה לשכת המלח, ואחריה סמוך לה למערב פרוה, וסמוך לה למערב לשכת המדיחין, כולן עומדים בשורה אחת סמוכין זה לזה ממזרח למערב:"
+ ],
+ [
+ "ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים
דה' פעמים מחליף הכה\"ג בגדיו ביו\"כ, מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. ובין כל פעם ופעם טובל כאן, חוץ מטבילה ראשונה שטובל בחול בבות הטבילה שעל גבי שער המים, והרי עובי החומה לא נתקדש רק בשוה לקרקע העזרה [כפסחים דפ\"ו א']. והעלו המים להגג ע\"י סילונות מעשה אמן [וואססער קונסט בל\"א], באופן שלא יהיו שאובין. ונקראת הלשכה הזאת ע\"ש האדם שבנאה באומנות נפלאה וגדולה, להעלות המים תוך עובי כתליה, עד שהיה נראה כאילו בנאה והעלה בה המים בכשוף. [כך נ\"ל פי' הש\"ס [יומא דל\"ה א'] פרוה אמגושי. וזה, כדי שלא תקשה קו' רתוי\"ט דהאיך יקיימו בביהמ\"ק בניין שעשה בכישוף. מיהו אע\"ג דגם בית הטבילה שע\"ג שער המים, ע\"כ ג\"כ נבנה בסילונות ובאומנות גדולה כנ\"ל, אפשר ששם היו ניכרין הסילונות, משא\"כ בפרוה לא היו נכרין הסילונות כלל. והיה דומה כאילו באו המים לשם מעצמן בדרך נעלם ונפלא]:"
+ ],
+ [
+ "לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי הקדשים
שמדיחין שם הכרס והקיבה שמלאין רפש. אבל הבני מעים האחרים, היו מדיחין על השולחנות של שיש שאצל הננסין [ועיין תמיד פ\"ד סי' כ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ומשם מסבה
כמין כבש בלי מעלות ומדהולכת בעיגול נקראת מסיבה:"
+ ],
+ [
+ "עולה לגג בית הפרוה
נ\"ל שהכבש היתה מבחוץ לבית המדיחין, ועולה ממעל לבית המדיחין עד גג הפרוה:"
+ ],
+ [
+ "לשכת הגולה
הגולה גרסינן:"
+ ],
+ [
+ "לשכת הגזית
לקמן מפרש טעם לשמות הלשכות:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר לשכת כהן גדול
היא לשכת פרהדרין שנזכרת בריש יומא. ונקראת לשכת העץ, לאו משום שהיתה של עץ, דהרי אסור לבנות עץ מחובר ובולט מעזרת ישראל ולפנים. רק כנוהו כך, כדי להזכיר לכה\"ג ע\"י שם לשכתו, שכשיקלקל מעשיו, יהיה בלשכתו כעץ העשוי להרקב, ולא יהיה לו קיום זמן מרובה. וכשיתקן מעשיו כראוי, והיה כעץ עושה פרי לפרנס במעשיו את בני דורו, אז צדיק כתמר יפרח, ויאריך ימים כימי עץ ימי עמי [כיומא ד\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "והיא היתה אחורי שתיהן
לשון אחורי היינו טמונת שתיהן. ור\"ל שלשכת הגזית היתה במזרח להב' לשכות האחרות, והיה ארכה מצפון לדרום, כאורך לשכת עץ ולשכת גולה מצפון לדרום יחד. וטעם שהיתה הגזית גדולה כל כך, משום שהיו נאספים בה בני אדם הרבה. מיהו לשכת עץ וגזית על כרחך שהיו סמוכין לכותל צפוני של עזרה, דאל\"כ היה אסור לסנהדרין ולכה\"ג לישב בלשכתן. ועל כרחך שהיו ג\"כ פתוחין לחול [כמש\"כ סי' כ\"ו], ועי' בצורה שציירנו בס\"ד בשלהי מסכת זאת [אות כ\"ז], וא\"כ גזית טמונה בין הב':"
+ ],
+ [
+ "וגג שלשתן שוה
שאלו הג' לשכות לא היתה אחת גבוה מחבירתה. [ונ\"ל עוד דקמ\"ל דאע\"ג דבניין התחתון של לשכת הגזית ולשכת פלהדרין, היה מקצתו בחול ומקצתו בקודש (כיומא כ\"ה א') אפ\"ה היה כל ג' הגגין שוה בלי סימן בין קודש לחול, דהרי גגין ועליות לא נתקדשו אפילו כשהבניין בנוי כולו בקודש [כפסחים פ\"ה ב'). ואע\"ג דבעליית ק\"ק היה הבדלה, פספסין ופרוכת בין נגד ההיכל לנגד ק\"ק. י\"ל דהיכל שאני, שכך קבלו מהנביאים, וכדקאמר התם]:"
+ ],
+ [
+ "שם היה בור קבוע
*)הר\"ב פירש שנקראת כך על שם הבור שחפרו שם בני הגולה. ותמהני וכי זו בלבד, הרי כל המקדש והלשכות עשו בני הגולה. ונ\"ל דגולה גרסינן, ור\"ל שפל, כמו וגולה על ראשה [זכריה ד']. וה\"ק, שם היה בור של הגולה הקבוע, דהיינו שהיה ממעל להבור ספל שממלאים אותו כל יום ממימי הבור, והספל היה קבוע בכותל או ברצפה. או נ\"ל דמלת עליו שבסוף, גם אגולה קאי, וה\"ק, שם היה בור והגולה הקבוע והגלגל היה נתון למעלה מהבור' ומלאוהו בכל יום בשחרית, כדי שלא יצטרכו לשאוב מהבור בכל זמן שיצטרך מים. ונקט הכא שהיה הספל קבוע, ר\"ל לא כספל של הכיור שאצל המזבח, שהיה הספל ההוא עם י\"ב דדיו מתטלטל ע\"י הגלגל שתלוי בו הספל, שמשקעין אותו בכל לילה לתוך הבור שלא יפסלו מימיו בלינה [כיומא דל\"ז א'], אבל זה קבוע היה:"
+ ],
+ [
+ "והגלגל נתון עליו
ממעל להספל, כדי שכשישאבו בהדלי ע\"י הגלגל מהבור, יוכלו לשפוך המים להספל בקלות:"
+ ],
+ [
+ "ומשם מספיקים מים לכל העזרה
דמימי האמה שעוברת בעזרה, היו מיוחדים רק להדחה, אבל מים אלו שבלשכה מתוקים ונאותים לבשול ולשתייה:"
+ ],
+ [
+ "לשכת הגזית
אף דכל העזרה היתה בנוייה מאבנים, זו שמיוחדת לכבוד הסנהדרין שיושבים שם, בנוה באבני גזית מרובעים:"
+ ],
+ [
+ "שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת
שהיתה בנויה חציה בקודש וחציה בחול, ופתוחה ב' פתחים, א' לקודש וא' לחול, וסנהדרין יושבין בחציה שבחול [כיומא דכ\"ה] וביומא [כ\"ה א'] אמרינן שכמין בסילקי גדולה היתה, וכ' בש\"ג [דרע\"ב] שכסילקי גרסינן בכף, ופירושו בלשון יון מקום גדול ונכבד מאד:"
+ ],
+ [
+ "ודנה את הכהונה
כל ענייני כהונה, שאין כהן נכנס לעבודה עד שבודקין אחר יחוסו, ושאין בו מום. וכמו כן דנין שם את הלויים שאין בהן דבר הפוסלן לשירות, וכמו כן דנו על כל דבר שיארע בקרבנות שבמקדש, ועל כל דבר שיארע בישראל, כי משם דת ודין יוצא לכל ישראל [כסנהדרין פ\"א מ\"ב], רק נקט הכא כהונה, שרוב התעסקם שם היה בענייני כהונה:"
+ ],
+ [
+ "ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים
לובש היינו הכתונת, ומתעטף היינו בראשו ור\"ל המצנפת:"
+ ],
+ [
+ "ויום טוב היו עושים
בסוף היום כשדנו הכהנים ומצאום כשרים, עשו הסנהדרין משתה ושמחה. או ר\"ל אותן שנדונו ונמצאו כשרים עשו יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ברוך המקום ברוך הוא
מפני שלשכת הגזית נקראת מקום, שנאמר וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', לכן היו מכנים עכשיו את הקב\"ה בשם מקום, לומר שהוא מקומו של עולם, שבכחו יתברך הגביל את העולם ואויר המקיפו שהסמיכו אל התהו, שאין בו ממש. אמנם כדי שלא יטעה השומע לומר שעל המקום הגשמי מתכוונים. לכן חזרו ואמרו ברוך הוא, ר\"ל ברוך אותו הנעלה על כל ברכה ותהלה, א\"ס:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Middot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Middot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..d993673be9db6ca1db2d464f249d5b4ec189cfd2
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Middot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1076 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Middot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Middot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "בשלשה מקומות הכהנים שומרים בבית המקדש
מדאורייתא. ולא מפחד גנבים. רק מפני הכבוד שומרים שם יום ולילה. [עי' מ\"ש בס\"ד ריש תמיד]:"
+ ],
+ [
+ "בבית אבטינס
עלייה היתה עיג שער המים בדרום העזרה, ושם מרקחין הקטורת. וגם בית הטבילה היה בצדו ע\"ג השער [כך כתב הרמב\"ם ריש פ\"ה דמדות]:"
+ ],
+ [
+ "ובבית המוקד
שניהן היו בכותל צפון של עזרה. בבית המוקד היה מדורה גדולה מעצים שמרבין להבה שיתחממו בה הכהנים שהולכים יחף על רצפה של שיש. ובבית הניצוץ שהיה למערב מבית המוקד, היה מבעירין עצים שנוצוציו מתקיימין זמן מרובה, שכשתכבה האש שבמערכה [דאין סומכין על הנס שנזכר בפ\"ה דאבות דלא כיבו הגשמים וכו']. יבעירוהו משם [עי' פ\"א דתמיד סי' ג'] ולפיכך נקרא בית הניצוץ, ר\"ל שניצוציו מתקיימין הרבה:"
+ ],
+ [
+ "והלוים
שומרים:"
+ ],
+ [
+ "על ארבע פנותיו
נגד הזוית ממש:"
+ ],
+ [
+ "מתוכו
ר\"ל וכולן מבפנים לחומת הר הבית:"
+ ],
+ [
+ "חמשה על חמשה שערי העזרה
למ\"ד רק ה' שערים היה לעזרה. ואפילו למ\"ד ז' שערים היה לעזרה [כלקמן מ\"ד], אפ\"ה לא היו שומרים רק על ה' אלו, דאינך ב' מדהיו תכופין לשאר השערים א\"צ שמור. [ועי' רמל\"מ פ\"ח מבחירה שכ' טעם אחר]:"
+ ],
+ [
+ "על ארבע פנותיה מבחוץ
דלפי שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד, להכי שומרים כאן מבחוץ שכשיקשה על השומר העמידה, יוכל לישב שם. [ומלת בחוץ לפע\"ד אשומרי שערים נמי קאי, דגם שומרי השערים שומרים מה\"ט מבחוץ, דרק שערי הר הבית לא נתקדשו [כירושלמי פ\"ז דפסחים], אבל בשערי העזרה, רק שער נקנור לא נתקדש [כפסחים פ\"ה ב']. אבל שאר שערי עזרה נתקדשו [ועי' ברמל\"מ פ\"ז מבחירה הי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בלשכת הקרבן
היא היתה במערבית דרומית בבית המוקד הגדול [כלקמן מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד בלשכת הפרוכת
ששם אורגים הפרוכת. ולא ידעתי מקומה. וכפי הנראה היתה תוך רווח העזרה. ואפשר שהיתה אחת מל\"ח תאים שסביב ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ואחד לאחורי בית הכפורת
ר\"ל אחורי ק\"ק, ששם הכפורת מונח על הארון. ונ\"ל דמשום דעיקר קדושת ק\"ק הוא רק מדיש שם גלוי שכינה, כמ\"ש ודברתי אתך מעל הכפורת, משו\"ה נקרא הק\"ק בית הכפורת:"
+ ],
+ [
+ "איש הר הבית
שר הר הבית. שהיו כמה שרים ממונים על השומרים, ומתחלפים בכל לילה לסבב על השומרים, וראש שעל כולן נקרא בן ביבאי, ע\"ש הראשון שהיה שמו כך [כיומא כ\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "היה מחזר על כל משמר ומשמר
בכל לילה היה ביד א' מהשרים ההם מפתחות לפתוח שערי הר הבית והעזרה, כדי לחזור על כל משמרות כהנום ולויים לראות אם נעורים:"
+ ],
+ [
+ "ואבוקות דולקין לפניו
מדלא קאמר ונושאים אבוקות לפניו, משמע שהאבוקות עומדות במקומן בפנסין סביב, שלא יתכבו ברוח. ובשבת הדליקום שם מע\"ש. ומשו\"ה היו האבוקות דולקות, כדי שכשהשומר ער, יראה להשר ויקום לפניו:"
+ ],
+ [
+ "שלום עליך
דאולי נחלש ולא יכול לקום, או אולי בעל מחשבות הוא. לפיכך דורש השר בשלומו, שאם הוא ער יענהו. [וי\"ג שאינו עומד ואומר לו איש כו'. ור\"ל כל שאין השומר עומד ואומר להשר, אתה איש הר הבית שלום עליך. ניכר וכו'. וק\"ל אמירה למה. הרי כשקם לחוד כבר ניכר שהוא ער]:"
+ ],
+ [
+ "ניכר שהוא ישן
ר\"ל כבר ניכר שהוא ישן, מדלא השיבו:"
+ ],
+ [
+ "חובטו במקלו
בפקיע שבהמקל [כיומא כ\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "ורשות היה לו
הכל לפי פשע שינתו:"
+ ],
+ [
+ "לשרוף את כסותו
ר\"ל רק כסותו העליון שמסתמא התחתל בו, ובא עי\"ז לשינה. וגם דמסתמא לא הניחו לעמוד ערום. [ואין כאן משום בל תשחית, כמקרע על מת יותר מדאי [כב\"ק צא ב']. דנ\"ל דכל שהוא משום קנסא, הו\"ל כלצורך אדם, דאין בו משום בל תשחית [כשבת ק\"א ב' וחולין פ\"ה ב']. תדע דהרי גם ההורג בהמה שלא לצורך עובר משום בל תשחית [כחולין ד\"ז ב'], ואפי' לגרום לה טריפות אסור מה\"ט [כרש\"י מ\"ז די\"א א'] ואפ\"ה קאמר שאול המלך [שמואל א' י\"א פ\"ז] ככה יעשה לבקרו. ואי\"ל אין למדין מן המלכות [כירושלמי כלאים דט\"ו ב']. ליתא, דזה רק בבני מלכים שהולכין בשרירות וכדקאמר התם, משא\"כ שאול המלך צדיק גמור היה, דכתיב גביה בתר הך מעשה, בן שנה שאול במלכו, ודרשינן [יומא ד\"כ ב'] כבן שנה בלי חטא]:"
+ ],
+ [
+ "והם אומרים
שאר השומרים כששומעין בלילה צעקת הנלקה אומרים וכו'. ועי\"ז נזהרים טפי, והיינו דקמ\"ל הכא:"
+ ],
+ [
+ "קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים שישן לו על משמרו
אבל כהן שישן על משמרו קנסוהו באופן אחר, ולא במלקות, ושריפת כסותו דכתיב וקדשתו. צריך שינהג בו כבוד, [כגיטין דנ\"ט ב]. [ואע\"ג שמצינו שגם הכהן בשרצה להטעות הממונה בהפייס היה לוקה בפקיע, [כיומא כ\"ג א']., התם בצנעא, וכת\"ח שסרח שאין מבזין אותו בפרהסיא (וכמ\"ק י\"ז א'). וגם בל\"ז התם פשע טובא, משא\"כ הכא איכא אונס שינה. וכ\"ש דלא ק' מכהן שחייב מלקות, דאפי' כה\"ג לוקה (כסנהדרין די\"ח ב'), וכ\"כ בשימש בטומאה, שפוצעין מוחו בגזרין, (כפ\"ט דסנהדרין), וכ\"כ בשאר חייבי מיתות שלא חששו לכבודו., בהנך כולה טעמא מדפשע טובא וחייב כן מדאורייתא, משא\"כ הכא מדרבנן, ואף שהוא אונס קנסוהו, אבל בכהן חששו לכבודו לבלי לבזותו כ\"כ בפרהסיא. וכו לא משכנו אותו על השקלים, משום כבודו, (כירושלמי פ\"א דשקלים מ\"ג). וכן משמע לישנא דמתני', דקאמר בן לוי לוקה. ואע\"ג דאמרינן (תמיד דכ\"ז ב') דבכ\"ד מקומות נקראים כהנים לויים. לשון תורה לחוד וכו' (כחולין קל\"ז ב'). ולפי מ\"ש לעיל סי' י\"ג. דאיש הר הבית לא היה המפתחות של עזרה בידו, וא\"כ לא היה יכול לסבב כלל בפנים להשגיח על משמרות הכהנים שהיו לפנים בעזרה, ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן ושרפו את כסותו
נ\"ל דאע\"ג דמדות ראב\"י היא [כיומא דט\"ז א'] אפ\"ה בהא פליג את\"ק וס\"ל שלא הלקוהו בפקיע, דלא קנסוהו כ\"כ בתרתי, דהרי אפי' היה חייב מלקות מדינא, אינו לוקה ומשלם [ככתובות ל\"ח]. וקמ\"ל נמי דאפי' השומר נכבד, לא חששו לו:"
+ ],
+ [
+ "חמשה שערים היו להר הבית
היא החומה החצונה שמקיף הביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "משמשין כניסה ויציאה
לפי שירושלים בדרום העזרה היה [כיחזקאל מ' פ\"ב] לפיכך היה רוב הכניסה ויציאה שם, וגם רוב תשמישי העזרה היה שם, להכי הוצרך בצד זה ב' שערים, ונקראין שערי חולדה, שבמקדש ראשון היתה חולדה הנביאה רגילה לקרוא שם נבואותיה באזני רוב העם הנכנסים ויוצאין שם:"
+ ],
+ [
+ "קיפונוס מן המערב
אפשר שנקרא קופינוס, ע\"ש שהיה שם אחורי ק\"ק גנת וורדין שנקרא כך בלשון יון. ועשוהו שם לכבוד הק\"ק שהיה לפניו במזרח [ובשלטי גבורים פ\"ג כתב, דקיפוס בלשון יון גן, ופינוס ר\"ל עבודה. דהיינו עבודת הגן, וא\"כ היה צ\"ל קיפוספונוס. רק דדרך לשון יון כשמחבר ב' מלות שסופו של זה דומה כראשיתו של זה יקצר המלה. כגון כשירצו לומר \"טבע הזהב\" צ\"ל בלשון יון בשלימות \"דינאמוס קריסוס\" אבל יקצר היווני ויאמר דינאקריסוס. ה\"נ יקצר ויאמר תחת \"קיפוספונוס, קיפונוס\"]. וי\"א שנקרא כך ע\"ש אותו שהתנדב לבנותו, וכשער נקנור (כיומא פ\"ג מ\"י):"
+ ],
+ [
+ "טדי מן הצפון
נקרא טדי, שהוא תרגום של סוד והצנע, מדעשוי שער זה למי שנכנס או יוצא בהצנע, כבעל קרי כשיצא [כשלהי פרקן], וכדומה לזה. [אב\"י ול\"מ נ\"ל שנגזר ממלת, ?deum Te שפירושו שיר תודה, ור\"ל שער המשוררים. וזה לפע\"ד פי' הפייט בטעמים יעידוך, ועי' תוי\"ט בשם רבעתוס']. וי\"ג טרי מפני שהיה משקוף של שער זה עשוי מב' אבנים זקופות זה כנגד זה, כזה*, שהוא בדוגמת משולש, ובלשון יון נקרא משולש טרי. ונ\"ל דלהכי היה משולש שמשונה מצורת שאר השערים, כדי שיהיה לסימן להרוצה לכנוס או לצאת בהצנע למקום שאין רגל בני אדם מצוי שם בפנים ובחוץ. [ובש\"ג (שם) דטרי בלשון יון ר\"ל חלש. דהיינו שער החלש, מדהיה ב' אבנים שבמשקוף שלו תמוכים זה על זה, כאילו כל אחד חלש מלעמוד מבלי תמיכת חבירו. או שנגזר ממלת שהוא בל\"י קיץ. מדהיו מסתופפים תחתיו בקיץ, משום שהיה שער הזה בצפון שהוא מקורר ומעודר קרני השמש]:"
+ ],
+ [
+ "לא היה משמש כלום
ר\"ל רק לפרקים לבעל קרי. ובש\"ג [שם] כ' הגאון מהו' משה קאזי זצ\"ל דר\"ל שלא היה תשמיש של שער זה מיוחד לכניסה ויציאה בקביעות, רק לפרקים לחתנים ואבלים, כנזכר בפרקי דר\"א:"
+ ],
+ [
+ "שער המזרחי עליו שושן הבירה צורה
כשעלו בני הגולה ציירו ממעל לשער זה את שושן הבירה, מדהיתה המטריפולין של מלך פרס, ועשו כן לכבוד המלכות, לומר שלמלכות ההוא שייכים. או כדי לפרסם לרוב הבאים למקדש גם דרך שם להשתחוות נגד ההיכל, שמלך פרס בנה הבית, ולהיות לו זכר נגד שער ההיכל שמכוון כגד שער זה:"
+ ],
+ [
+ "שבו כהן גדול השורף את הפרה
וה\"ה כהן אחר כשעושה הפרה. רק רגילה להעשות ע\"י כה\"ג [כפרה פ\"ג מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ופרה וכל מסעדיה
כל המסייעים וכל הסומכין לעשייתה:"
+ ],
+ [
+ "יוצאים להר המשחה
הוא הר הזיתים שבמזרח ירושלים ששם שורפין פרה האדומה, ולכן יוצאין בשער המזרח:"
+ ],
+ [
+ "שבדרום שער הדלק
סמוך למערב היה. ונקרא שער הדלק, משום שבו מכניסין עצים למערכה. וי\"א משום שבו מכניסין בכל יום אש הדיוט למזבח, דאע\"ג שכבר ירד אש משמים על המזבח כשנתחנך, אעפ\"כ מצוה להביא בכל יום אש למזבח מההדיוט [כעירובין דס\"ג א']. [ואילה\"ק הרי יכולין להביא אש מבית הניצוץ ומבית המוקד. נ\"ל דהנהו לא חשיבי אש של הדיוט מדהודלקו משל קודש. ואי\"ל א\"כ האיך התחממו שם הכהנים, דאף דמעילה ליכא, איסורא מיהו איכא (כביצה דל\"ט א'). י\"ל כך התנו על השלהבת דעת ב\"ד מתחלה, כמו שהתנו על המלח ועל העצים שיהיו הכהנים נאותים מהן [כשקלי' פ\"ז מ\"ז)]:"
+ ],
+ [
+ "שני לו שער הבכורות
שבו מכניסין הבכורות. ונ\"ל שלפי שהבכורות כולן לכהנים, כמו כל ק\"ק ושלא יטעו עי\"ז לומר שיפסל כשישחטנו לבכור בדרום, להכי קבעו שער לכניסתו על שמו בדרום, להודיע כי הוא כשאר קדשים קלים לשחטו בדרום:"
+ ],
+ [
+ "שלישי לו שער המים
הוא הי' לעומת המזבח, להכניס שם בדרך ישר את המים לנסך על המזבח בחג הסוכות. דמדנשאב בשמחה יתירה, להכי נאות להכניסו בדרך ישר [ועי' לקמן ספ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שבמזרח שער נקנור
הוא שנדב דלתות ההם [כיומא פ\"ג מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "אחת לשכת פנחס המלביש
שם יושב הממונה להלביש ולהפשיט שם לכהנים בגדי כהונה. ומפני שהממונה הראשון נקרא פנחס, נקראו כולן כך [ועי' מ\"ש שקלים פ\"ה סי' ב']. ונ\"ל דלהכי היתה לשכה זו בצפון השער, כדי שיהי' סמוך לבית המטבחיים, שכשילבישו הכהן, ילך מיד להמטבחיים לעשות הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לשכת עושי חביתין
שלשין ואופין שם הי\"ב חלות שמקריבין בכל יום משל כה\"ג מחציתן בבוקר ומחציתן בערב:"
+ ],
+ [
+ "ושבצפון שער הנצוץ
עי' לעיל סי' ג':"
+ ],
+ [
+ "ועלייה בנויה על גביו
ב' כותלים היו מזה ומזה נשער, לצד פנים בעזרה, והיינו אכסדרה, רק שעלייה שאינה מקורה בנוייה על הב' כתלים. [ומ\"ש הר\"ב שהעלייה זו בולטת לצד הר הבית, וכוונתו כדי שיהיה יכול השומר לישב שם. אבל תמהני מנ\"ל הא. גם א\"צ לזה, דהרי היה פתוח לחיל וכדמסיק, ותנן (מע\"ש פ\"ג מ\"ח) לשכות הבנויות בקודש ופתוחות לחול תוכן חול. וכ\"ש הכא דהיה עלייה והרי גגין ועליות לא נתקדשו. ורק גג ההיכל נתקדש (כפסחים דפ\"ה ב'). אמנם המפרש (תמיד דכ\"ו ב') כתב שהיה מקצתה בעזרה]:"
+ ],
+ [
+ "והלוים מלמטן
והוא אחד ממקום השמירות שהיו הלויים שומרים בשערי העזרה, כלעיל במשנה א':"
+ ],
+ [
+ "ופתח היה לו לחיל
שעלייה זו לא היתה פתוחה לעזרה, רק היה לו פתח ואצלו מדריגות שיורדין ממנו לחיל, והחיל הוא הרווח שמקיף סביב לעזרה מבחוץ. משום שבין חומת הר הבית לחומת העזרה היה ההר משפע ועולה, ועל אותו השפוע היה שוב בין ב' החומות חומה נמוכה, שוה לקרקע שלמעלה ממנה [ועל החומה נמוכה זאת היה הסורג גבוה י\"ט]. ואותה החומה נמוכה נקראת חיל [כמו חיל וחומה יחדו [איכה ב' פ\"ח]. ומפני שהרצפה שלפנים מחומה נמוכה מזו, שוה לראש החומה הנמוכה ונדמה כעובי אותה החומה, להכי נקרא כל הרווח ההוא גם כן בשם חיל:"
+ ],
+ [
+ "שני לו שער הקרבן
שבו מכניסין ק\"ק ששחיטתן בצפון:"
+ ],
+ [
+ "שלישי לו בית המוקד
עי' לעיל סי' ג'. [ובציור רתוי\"ט בסוף המסכת נרשם בית המוקד מכווץ ממש מול המזבח בצפון, וזה טעות מבורר מהמדפיסים, דבלתי ספק לא נעלם מרבינו הסוגיא (יומא רט\"ז ב'), דקחשיב כלי רוחב העזרה לעומת המזבח, ולא קחשיב בית המוקד. ואעפ\"כ נ\"ל שלא היה בית המוקד רחוק מהמזבח להלן לצד מערב, כמו שציירו המדפיסים בציור ביהמ\"ק בש\"ס. רק היה סמוך למקום המטבחיים ששם מצויין הכהנים תדיר, כדי שיוכלו למהר לשם להתחמם כשיתקררו, ולמהר לחזור לעבודתם]:"
+ ],
+ [
+ "כקיטונות פתוחות לטרקלין
טרקלין הוא טירת מלכים שהוא בנוי ברווח גדול [עי' מ\"ש בס\"ד פסחים פ\"י סי' נ\"א, למה נקרא כך]. וקיטונות הם חדרים קטנים הפתוחים לחדר הגדול [ערוך]:"
+ ],
+ [
+ "וראשי פיספסין מבדילין בין קדש לחול
ראשי קורות שרחבות כפיסת היד יוצאות מזה ומזה בכותלי מזרח ומערב באמצע הכותל מן התקרה עד הרצפה, להבדיל בין גבול הקודש לחול. שד' לשכות שהיו בו, היו ב' בקודש וב' בחול, וא\"כ היה הרווח שבבית המוקד החצי שבולט לחיל חול. ולהכי היה צריך היכר שם כדי לידע עד היכן אסור לישב ועד היכן אוכלין ק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ומה היו משמשות
ד' לשכות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "היא היתה לשכת טלאי קרבן
שם היו תמיד עומדים ו' טלאים מבוקרין [כערכין פ\"ב מ\"ה]. ושם היה שומר א' של לוים [כמשנה א'], [ולא הזכירו התנא לעיל מ\"א בפירוש כמו שלא הזכיר שום מקום כששמר הלוי לבד שם. ורק מקום שהיה שמירה כפולה מכהן ומלוי, שם מודיע לנו התנא חשיבות הכהן, שלא היו שומרים יחד רק זה למעלה וזה למטה, כבבית הניצוץ, וזה בפנים וזה מבחוץ כבבית המוקד. עוד נ\"ל שבלשכת הקרבן וכ\"כ בכל מקום שהיתה השמירה במקום קדוש, היו השומרים מתחלפין משעות לשעות, כדי שלא יצטרך השומר לעמוד כל הלילה (ועי' מ\"ש תמיד פ\"א מ\"א)]:"
+ ],
+ [
+ "דרומית מזרחית היא היתה לשכת עושי לחם הפנים
שם לשין ואופין אותן במקום הקודש. ונ\"ל דהנך ב' לשכות מדעשויות לדברים קדושים, להכי הכינום בדרום של בית המוקד, דהיינו בחצי שלפנים שהיה קדוש. ואתיא כמ\"ד דלחה\"פ נאפות בפנים [כמנחות פי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון
כשמשלו היוונים על ישראל בימי אנטיוכוס, הקריבו הרשעים לע\"ז על המזבח הקדוש שבביהמ\"ק, כרי להכעיס לישראל. וכשנגאלו ע\"י חשמונאי ובניו, גנזו אבני אותו המזבח בזאת הלשכה. [ונ\"ל דמדהיו האבנים משוקצין, לכן היתה הלשכה זאת בחציה שבחול. ואילה\"ק אמאי הרסו המזבח, הרי בכל דוכתא מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע (כלעיל סי' מ\"ה), והרי קרקע עולם לא נאסר (כע\"ז מ\"ה א'). ואת\"ל דאע\"ג שלא נאסר, אפ\"ה מכוער הדבר להקריב עליו לשמים. עכ\"פ ק' כיון דמדינא מותר להקריב עליו, האיך הרסוהו ועברו על לא תעשו כן לה' אלקיך (ספרי). נ\"ל מדעשו כן לכבוד שמים אינו דרך השחתה ושרי. (כרמב\"ם פ\"א מבחירה). א\"נ נ\"ל דלהכי היו רשאין לקעקע כל בנין המזבח, משום שכשנכנסו עכו\"ם להיכל, נעשה הכל גם המזבח חולין מדכתיב ובאו בה פריצים וחללוהו (כע\"ז נ\"ב ב'). ומה דקאמר התם נתברינהו, ופי' רש\"י דהיינו לבטלן ע\"י עכו\"ם. היינו הכל מדרבנן, דלא גרע ממשתחוה להר דאבניו אסורים למזבח (כע\"ז דמ\"ו ב') והיינו הכל מדרבנן, אבל מדאורייתא לא נאסרו כלל]. ובאותה לשכה מכרו ג\"כ החותמות לקרבנות [כתמיד פ\"ג מ\"ג], רק הכא קמ\"ל למה היתה בחול, והתם קמ\"ל מה היתה משמשת תדיר:"
+ ],
+ [
+ "צפונית מערבית בה יורדים לבית הטבילה
כהן שראה קרי כשישן בבית המוקד ונטמא, יורד דרך לשכה זו במחילה לבית הטבילה. ומה\"ט היתה גם זו בחציה שבחול. ובאותה לשכה היה ג\"כ מדורות בית המוקד הקטן שיתחמם שם הכהן שטבל, שאינו טהור עדיין עד שיעריב שמשו. ובבית המוקד הגדול התחממו הכהנים הטהורים [כתמיד פ\"ג מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד פתוח לעזרה
דלצד צפון פתוח לחיל ולצד דרום פתוח לעזרה:"
+ ],
+ [
+ "פשפש קטן היה לו
ר\"ל פתח קטן היה בתוך דלת הגדול של השער:"
+ ],
+ [
+ "שבו נכנסין לבלוש את העזרה
שבכל בוקר קודם שיתחיל בעבודה נכנסין בפתח קטן הזה, ולחפש ולבדוק אם כל כלי השרת הם במקומן כראוי [כפ\"א דתמיד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בית המוקד כיפה
ר\"ל לא כחדר עליית בית הניצוץ שהיה בלי תקרה על גביו, וגם תחתיו היה אכסדרא שלפני השער לצד פנים. אבל בית המוקד היה מקורה עם גג עגול, ורווחו מתפשט יותר מעובי התימה לצד פנים ולצד החיל:"
+ ],
+ [
+ "ובית גדול היה
ר\"ל מתחת לגג העגול היה בית גדול ורחב, ומדהיה לו כותלים סביב ומקורה, להכי נקרא בית. ומדהיו ד' לשכות בתוכו להכי נקרא גדול:"
+ ],
+ [
+ "מוקף רובדין של אבן
ר\"ל בתוך הבית המוקד היה סמוך לכותלים סביב בנין אבנים יוצאת כמין אצטבא ומדרגה סביב. ועל גבה היה שוב שורה אחרת קצרה משורה שתחתיה. וכן היה שורה ע\"ג שורה עד הרובד העליון כעין מדריגות. וברובד העליון היו ישנים זקני הבית אב שישמש למחר. ובאצטבאות האמצעים היו ישנים שאר הכהנים. רק למטה מהאצטבאות על רצפת בית המוקד היו ישנים הכהנים הרכים עדיין בשנים, וכדמסיק לקמן. [ונ\"ל שפתחי הד' לשכות היו מבינות גובה האצטבאות הנ\"ל, באופן שרווח הלשכות בעצמן היה תחת רובדי האצטבאות, והאצטבאות היו גגי הלשכות אבל אחורי הלשכות לא היה בולט כלל לחוץ אחורי כותלי בית המוקד. אולם המפרש למסכת מדות פ\"א מ\"א כתב, שב' לשכות מאלו הד' היו מזה ומזה לשער בחיל, וב' האחרות היו מזה ומזה לשער בעזרה. נמצא שכל הד' לשכות היו חוץ מבית המקד. וכ' עוד שבית המוקד עצמו עלייה היה ממעל להשער. ולא זכיתי לכוון דבריו עם מ\"ש בריש תמיד דרק אבטינוס וניצוץ עליות היו. אבל בהמוקד הממונה בא ודופק והן פותחין לו. ותו אין מובן לפי דבריו מאי דאמרינן (יומא י\"ז א') טלאי צדודי הוה מצדד]:"
+ ],
+ [
+ "וזקני בית אב ישנים שם
ר\"ל השרים של הבית אב שישמש מחר, משום כבודן ישנים למעלה. [ולהמפרש הנ\"ל שכל הבית המוקד עלייה היה, היו מותרים לישן שם בכל מקום, דעליות לא נתקדשו, וא\"כ ל\"ל פספסין. ולרתוי\"ט ריש תמיד שהיו ישנים בחציה של חול. על כרחך דס\"ל שלא היה עלייה רק כדברינו הנ\"ל, שהיה בנוי על הארץ, וקצת רווחו בולט לקודש, וקצתו בולט לחול]:"
+ ],
+ [
+ "ומפתחות העזרה בידם
נ\"ל דר\"ל ברשותן, שלא היה אדם רשאי לטלן מתחת הטבלא בלי רשותן, [ועי' רמל\"מ פ\"ח מבחירה סוף ה\"ב שנתקשה בזה]:"
+ ],
+ [
+ "ופרחי כהונה
ר\"ל הכהנים שהגיעו לעבודה ועדיין רכים בשנים:"
+ ],
+ [
+ "איש כסתו בארץ
ר\"ל היו מניחין כרים וכסתות שלהן למטה מהרובדין. ולא היו הכל ישנים, רק א' היה נעור, ומתחלפין משעה לשעה. [כך משמע מש\"ס (תמיד כ\"ו ב') דקאמר סגי בחד שומר. משמע דרק א' היה נעור. עוד נ\"ל שהיו מתחלפין (בד') [בג'] משמרות הלילה הנזכרין בריש ברכות (ד\"ג א'). ועי' פ\"א דתמיד מ\"א ומ\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "אמה על אמה
למטה מהרובדין בהחצי שבחול, שהרי א' הי' ישן על הטבלא וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "וטבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בה
בהטבלא, כדי לטלטל הטבלא ע\"י הטבעת:"
+ ],
+ [
+ "ושלשלת שהמפתחות היו תלויות בה
דשלשלת נמי הי' קבוע בטבלא בעבר הפנימי שלה. ותחת הטבלא גומה מרובעת והשלשלת והמפתחות תלויין לתוכה:"
+ ],
+ [
+ "הגיע זמן הנעילה
לנעול שערי העזרה:"
+ ],
+ [
+ "ונטל את המפתחות מן השלשלת ונעל הכהן מבפנים ובן לוי ישן לו מבחוץ
שהלוי *) עמד לשמור בחיל על שער בית המוקד:"
+ ],
+ [
+ "אירע קרי באחד מהם
והרי בעל קרי משתלח מב' מחנות, ואסור לשהות בהר הבית [רמל\"מ פ\"ז מבחירה הט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "יוצא והולך לו במסיבה
כעין כבש הי' שיורד בה למערה:"
+ ],
+ [
+ "ההולכת תחת הבירה
כל המקדש כולו נקרא בירה:"
+ ],
+ [
+ "והנרות דולקים מכאן ומכאן
בהמערה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן יעקב אומר במסיבה ההולכת תחת החיל
דס\"ל שלא היה המחילה ההיא רק תחת החיל:"
+ ],
+ [
+ "יוצא והולך לו בטדי
הוא שער הבית שבצפון. ומסקנת דברי ראב\"י הוא, דס\"ל שאינו רשאי לשוב לאחיו הכהנים אחר שטבל, מדלא העריב שמשו עדיין, ורק מותר לכנוס למחילה לטבול, דמחילות לא נתקדשו [כפסחים פ\"ה ב']. אבל לרבנן לא היה המחילה שטבל בה יוצאת לחיל, ולהכי מדלא אפשר, מותר לשוב לבית המוקד, ולהמתין מלצאת עד שהשערים נפתחים [כתמיד פ\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הר הבית
ר\"ל ההר שהביהמ\"ק בנוי עליו, וההר ההוא מוקף חומה סביב:"
+ ],
+ [
+ "היה חמש מאות אמה על חמש מאות אמה
רווח ההוא שתוך החומה היה ת\"ק על ת\"ק אמות:"
+ ],
+ [
+ "רובו מן הדרום
שתוך חומת הר הבית היה סביב לחומת העזרה הסורג, והוא היה רחוק מחומת העזרה י' אמות בכל צד בשוה וכלקמן. אבל המרחק מחומת הר הבית עד הסורג בצד דרום היה יותר מהמרחקים שבאחד משאר הצדדים:"
+ ],
+ [
+ "שני לו מן המזרח
ששם היה המרחק מרובה טפי מהמרחק שבצפון:"
+ ],
+ [
+ "שלישי לו מן הצפון
מרובה ממרחק שבמערב:"
+ ],
+ [
+ "מקום שהיה רוב מדתו שם היה רוב תשמישו
להשתמש שם מה שצריך לעבודת המקדש. ולדעת השלטי גבורים [פ\"ב] היה הרווח בצד דרום רס\"ה אמות, והרווח מצד צפון ק' אמה. והרווח מצד מזרח ר\"נ אמה. והרווח מצד מערב ס\"ג אמות. ובכל הרווח ההוא בנויים לשכות, שלשכות הנזכרות במכילתן לא הספיקו לכל תשמישי המקדש, ובאותן הרווחים היה דירת כל הט\"ו ממונים של הר הבית. ואפשר שגם הכה\"ג דר שם. [עי' תמיד פ\"ז סי' ו']. ובש\"ג [סוף פכ\"ה] מונה מ\"ה לשכות שנזכרו בקרא ובש\"ס, המעט מהם היו תוך היקף העזרה, והשאר היו בהר הבית רובם בדרום. ועשו כל לשכה במקום הנאות לתשמישה, רק בחרו רוב התשמישים בדרום, משום דירושלים בדרום בית המקדש היה, והיה רוב כניסת העם משם. ונ\"ל דלהכי היה שם רוב אצטבאות המכוסות שישבו שם העם בעת הגשם [כרש\"י פסחים די\"ג ב] [וכל הר הבית מקורה, וכן אמרי' בירושלמי [פ\"ח דתענית ד\"ט ב'] הדא דתימא הר הבית מקורה היה. ונ\"ל שהי' ארובות בקרוי כדי להביא אור תחת הקרוי, ולא ימששו שם בחושך]: ובכל הר הבית סביב ישבו עם פסחיהם עד הערב, בערב פסח שחל בשבת, שלא היו רשאים להוציאו לחוץ לחומה עד מוצאי שבת [כפסחים ס\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "נכנסין דרך ימין
דמשנכנס לשער ורוצה להפנות לצד מהצדדים, פונה לצד ימינו מהשער:"
+ ],
+ [
+ "ומקיפין ויוצאין דרך שמאל
ר\"ל דכשיוצא מקיף ויוצא בהשער שהיה בשמאלו כשנכנס. כגון בנכנס בשער שושן שבמזרח הר הבית, פונה בכניסתו לצפון, ומסבב דרך המערב, ויוצא דרך שער דרום, כדי שלא יצטרך להפוך אחוריו להיכל. וכן כל הנכנס בשאר השערים. [מיהו נ\"ל דדוקא כשרוצה להקיף. אבל כשרוצה לכנוס משער שושן לעזרת ישראל, עולה משער שושן לעזרת נשים להדיא, ומשם לשער נקנור, וכשחוזר ויוצא חוזר על העקב דרך אחוריו בשער נקנור ויוצא מעזרת נשים ומקיף את הבית דרך ימין כלעיל. דבעזרה גופה א\"א שיקיף, דהרי אין ישראל רשאי לכנס לעזרת כהנים רק לסמיכה ולשחיטה ולתנופה [ככלים פ\"א מ\"ח]. ואע\"ג דלקמן סי' נ\"ט הוכחנו בס\"ד דסמיכה ותנופה ל\"ד. אלא כל שלצורך היה ישראל רשאי לילך עד ההיכל וסביב לו בכל מקום. עכ\"פ הקפה זו לא מחשב צורך כל כך, וגם יכול להקיף מבחוץ דרך הר הבית. תדע מדאמרינן [יומא דנ\"ג א'] דישראל במעמדן חוזרין דרך אחורן על העקב. ואמאי, הרי היו יכולין להקיף מבפנים, אע\"כ כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ ממי שאירעו דבר
שהוא אבל או מנודה וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מקיף לשמאל
ועושה כן כדי להודיע צערו לרבים ויתפללו עליו [שבת דס\"ז א'], דעי\"ז אומרים לו מה וכו'. ונ\"ל עוד דמשום דרוב הכניסה בדרום היה [כפ\"א סי' כ\"ד] נמצא מי שנכנס דרך שערי דרום ופונה לשמאלו מקדים וממהר למקום המקדש, ונותן בזה רמז לרואיו שצריך לרחמי שמים, והוא כילד שהוא בצער שהוא רץ ובא לבית אביו מיד:"
+ ],
+ [
+ "מה לך מקיף לשמאל
ומשיב שהוא וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאני אבל
ואומרים לו השוכן וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאני מנודה
דכשיאמרו לו כן משתמע כאילו עשו לו חביריו שלא כדין, ונדוהו שלא כהלכה:"
+ ],
+ [
+ "אלא
כך אומרים לו, השוכן וכו':"
+ ],
+ [
+ "ותשמע לדברי חבריך ויקרבוך
דבכה\"ג משתמע שהוא עשה שלא כדין, וצריך תשובה:"
+ ],
+ [
+ "לפנים ממנו
ר\"ל לפנים מחומת הר הבית:"
+ ],
+ [
+ "סורג גבוה עשרה טפחים
ר\"ל מחיצה עשוייה ע\"י דפין ארוכים וקצרים שמרכיבין אותן באלכסון זה ע\"ג זה, והיא מלאה נקבים כמטה מסורגת. והיא היתה מקפת מחוץ לחומת העזרה, ברחוק י' אמות מחומת העזרה, והיה רק לסימן שאין נכרי וטמא מת רשאין לכנוס ממנו ולהלן. וכנגד כל שער היה הסורג פתוח. [ולראבי\"ה לא היה הסורג פתוח רק בצד מזרח, ולא ידענא מנ\"ל. גם הוא נגד הסברא, שיהיו כל הנכנסין ויוצאין דרך כל השערים דוחקין א\"ע בפתח א', ומה הועילו רבוי השערים והלא הכל זקוקים לפתח זה שבסורג. ואפילו נימא שלראבי\"ה היה כל רוח המזרחי או רובו פרוץ, לא מתישב יפה, דהרי כל עיקר עשייתו הוא לסימן. שאין נכרי וטמא מת רשאין לכנס לפנים ממנו כפ\"ק דכלים [כמ\"ש רתוי\"ט]. ועשוהו סורג רק לנוי, גם שיוכלו להציץ דרך הנקבים מקום הקודש. ולראבי\"ה הנ\"ל אי נימא שכל רוח המזרחי פרוץ היה, מה סימן היה לטמא מת בצד מזרח]:"
+ ],
+ [
+ "שפרצום מלכי יון
שפרצוהו מכמה צדדים, כדי שיכנסו גם הנכרים לפנים ממנו:"
+ ],
+ [
+ "חזרו וגדרום
ר\"ל כשחזרו ישראל וכבשו היוונים, חזרו וגדרו אותן הפרצות [וטעו המדפיסים בש\"ס וציירו הפרצות]:"
+ ],
+ [
+ "וגזרו כנגדם שלש עשרה השתחויות
שכל המקיף העזרה בכניסתו לשם כלעיל, כשמגיע נגד המקום שגדרו הפרצה, משתחווה בפישוט ידים ורגלים כדי להודות על אבדן ממשלת יון ובטול גזירותיהן:"
+ ],
+ [
+ "לפנים ממנו
לפנים מהסורג:"
+ ],
+ [
+ "עשר אמות
שהיה מהסורג עד חומת העזרה רווח י' אמות, והרווח ההוא נקרא חיל [ועי' לעיל פ\"א סי' מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ושלחה חצי אמה
שבאותן י' אמות רווח שמהחיל עד חומת העזרה, היה ד' אמות הראשונים קרקע שוה, וששה אמות הנותרים היו מגביהים א\"ע בשפוע, ובו' אמות אלה עשו הי\"ב מעלות שזכרה המשנה, נמצא שהיו הי\"ב מעלות תכופין זה אצל זה. רום מעלה חצי אמה ורחבה חצי אמה. [אבל אי\"ל שכל הי' אמות שמהחיל עד חומת העזרה, כולן הגביהו א\"ע בשפוע, וא\"כ הי\"ב מעלות דנקט תנא לא היו תכופים זה אצל זה. ליתא, דא\"כ לא היה אפשר שיהיה רוחב כל מעלה מהי\"ב מעלות חצי אמה, דהרי כל הרווח המפסיק בין מעלה לחברתה, הוא רחבה של מעלה, ויהיה רוחב כל מעלה לכל הפחות אמה וב' שלישי אמה. אע\"כ כדאמרן. עוד נ\"ל שהמעלות הללו, לא לבד בין השערים שלמטה ושלמעלה היו, רק היו מקיפים כל הר הבית, והם הם שהוזכרו בש\"ס [פסחים די\"ג ב'] אדקאמר הר הבית סטיו כפול היה סטיו לפנים מסטיו, ופי' רש\"י התם סביב סביב. אלמא דסביב לכל הר הבית היו המעלות הללו. אבל הרווח בחוץ מהסורג לא היה אפשר שיהיה עשוי אצטבאות אצטבאות דהרי כולו קרקע שוה היה עד הסורג. מיהו ממעל להאצטבאות הנ\"ל היה גג, דמוכח בסוגיא דפסחים הנ\"ל. וכן בכל המעלות שבמכילתן. כגון הט\"ו מעלות שמעזרת נשים לעזרת ישראל, וג' המעלות שבין עזרת ישראל לעזרת כהנים, והי\"ב מעלות שבין מזבח לאולם, כולן לא לבד נגד הפתח היו, כ\"א בכל רוחב העזרה מצפון לדרום. ועי' מ\"ש לקמן פ\"ג סי' ס\"א. ורבותינו לא הזכירו לנו דבר מזה. והמדפיסים בש\"ס צורת ביהמ\"ק ציירו המעלות רק נגד השערים וכבר הוכחנו כ\"פ שהציור ההוא לא נעשה בדקדוק, ואין ללמוד ממנו. ומה\"ט נמי לא הזכיר התנא צורת המעלות אלו אם היו טרוטות או עגולות. כמו שהזכיר התנא לקמן בט\"ו מעלות שעולות מעזרת נשים לעזרת ישראל. משום דהכא לא שייך לומר כן, מדהיו מקיפות כל ההר הקדוש סביב]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל אולם
ר\"ל חוץ מהמעלות שבין אולם למזבח שלא היו כולן כך [כלקמן פ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משל אולם
שהיה גובהו מ' ורחבו כ' אמה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "כל השערים שהיו שם היו להן שקופות
ר\"ל שהיה להם משקוף, דהיינו קרוי שוה. דכל השערים היו מחומשות, דהיינו בעלות ה' צלעות כזה * כמו שנזכר בבנין שלמה:"
+ ],
+ [
+ "שהיו שם
במקום המשקוף:"
+ ],
+ [
+ "שתי אבנים מוטות זו על גב זו
ר\"ל שהמשקוף היה עשוי מב' אבנים מונחות באלכסון זה כנגד זה, כזה*. ועשהו כן לסימן לכל הצריך לצאת בהצנע, שיצא בשער זה. [והא דשני תנא בלישניה. דלעיל נקט כל הפתחים, והכא כל השערים. נ\"ל משום דמלת פתח כולל נמי כשאין לו דלתות. להכי נקט הכא שער, שאינו בלי דלתות, כדי לאפוקי פתח האולם. שלא היה לו דלתות לומר שקרוי שעל פתח האולם לא היה לו שקופות דהיינו בעלת ה' צלעות. רק קרוי שוה מה' אמלתראות [כלקמן פ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נשתנו להיות של זהב
דכשעלו בני הגולה, עניים היו, ובנו לפי עניותם. וכאשר אח\"כ נתעשרו ציפו כל הדלתות זהב:"
+ ],
+ [
+ "מפני שנעשה בהן נס
שכשהביאום דרך ים, היה הים הולך וסוער, והטילו אחת מהשערים לים להקל הספינה, והיה הצדיק נקנור שהביאם מצטער מאד על שנאבדה בים. ונעשה להם נס שכשבאו לנמל ראו אותו שער שהטילו לים נשאר פרוף ותלוי תחת הספינה:"
+ ],
+ [
+ "ויש אומרים מפני שנחשתן מצהיב
יותר משל זהב:"
+ ],
+ [
+ "כל הכתלים שהיו שם
בכל בנייני הר הבית:"
+ ],
+ [
+ "היו גבוהים
הרבה מאד, עד שמלבד הפתחים שכולן גבוהין כ' אמה, היה המשקוף שע\"ג הפתחים גבוה הרבה מאד [רש\"י יומא דט\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מכותל המזרחי
ר\"ל כותל מזרח של חומת הר הבית שרק היא היתה גבוה רק מעט יותר מכ' אמה. [ולתוס' ישנים [יומא דט\"ז א'], לא היה המשקוף שעל השער שם גבוה יותר מו' אמות]:"
+ ],
+ [
+ "שהכהן השורף את הפרה עומד בראש הר המשחה
הר הזיתים שבמזרח ביהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ומתכוין ורואה בפתחו של היכל בשעת הזיית הדם
לפי שמחומת הר הבית היה קרקע ישרה עד החיל. ומשם עד שער עזרת נשים י\"ב מעלות שכל א' גבוה חצי אמה. ועזרת נשים שוב היתה קרקע ישרה עד סמוך לעזרת ישראל, שהיה שם ט\"ו מעלות כאלו. אח\"כ שוב היתה משער עזרת ישראל קרקע ישרה עד התחלת עזרת כהנים שגבוה אמה מעזרת ישראל. ואח\"כ הדוכן סמוך לו והוא גבוה ג' מעלות כלעיל. ואח\"כ קרקע ישרה עד בין המזבח לאולם שהיה שם י\"ב מעלות כלעיל. נמצא שהיה שם בין הכל מ\"ב מעלות משער הר הבית המזרחי עד מפתן ההיכל, וכל מעלה היה גבוה חצי אמה. נמצא שעם האמה שעזרת כהנים גבוה מעזרת ישראל, היה בין קרקע שער הר הבית למפתן ההיכל כ\"ב אמה. ולפיכך היה גובה הר הבית סותם את פתח שער המזרח שגבוה רק כ' אמות, ואין הכהן השורף הפרה במזרח הר הבית יכול להשקיף דרך פתח שער המזרח את פתח ההיכל, דאע\"ג דהשערים מכוונים היו זה כנגד זה, עכ\"פ אסקופת פתח ההיכל היה גבוה ממשקוף של שער המזרח ב' אמות. להכי עשו המשקוף של שער המזרח של הר הבית נמוך, ועי\"ז יכול הכהן השורף הפרה להציץ ממעל למשקוף שער המזרח, קצת מחלל פתח ההיכל דרך חלל שאר השערים, דאף דמשקוף שלהן גבוה הרבה מאד, [כרש\"י יומא דט\"ז א'], עכ\"פ אסקופת שער ההיכל גבוה מאסקופת שער עזרת נשים רק ט\"ז אמות, מדלא היה ביניהן רק ל' מעלות וגובה אמה א'. נמצא שד' אמות תחתונות של שער ההיכל נראין דרך שער עזרת נשים שגבוה חללו כ' אמות שלא נתכסו ממנו ע\"י גובה ההר רק ט\"ז אמות:"
+ ],
+ [
+ "עזרת הנשים
שהיה תוך חומת העזרה, אבל רק לצד מזרח של עזרה. [והיה לעזרת נשים שער בצד מזרח. וכן כתב רש\"י יומא ט\"ז א'], וכן מצוייר ג\"כ בכל ציורי המקדש שראיתי. [ואני בעניי לא מצאתי בשום מקום במשנה שהיה לעזרת נשים שער, אף שמסתבר כן. אולם גם כאן שבשו המדפיסים בציור ביהמ\"ק של הרמב\"ם בש\"ס, בשמצויר סדר המעלות משער התחתון עד שער האולם, קראו לשער זה שמהחיל לעזרת נשים, בשם שער שושן. ושם עמוד ב' קראוהו בשם שער נקנור. ולא זה וזה יש בהן רוח חיים, דשער שושן היה בחומת הר הבית החצונה [כמדות פ\"א מ\"ג], ושער נקנור היה בין עזרת נשים לעזרת ישראל [כסוף פ\"ב דמדות]. אבל שער זה שמחיל לעזרת נשים, לא היה לו שם פרטי כלל]:"
+ ],
+ [
+ "היתה אורך מאה ושלשים וחמש
אמות, ממזרח למערב:"
+ ],
+ [
+ "על רחב מאה ושלשים וחמש
אמות מצפון לדרום. וסימנך נשים דעתן קלה [כקידושין ד\"פ ב']:"
+ ],
+ [
+ "וארבע לשכות היו בארבע מקצעותיה
בפנים:"
+ ],
+ [
+ "של ארבעים ארבעים אמה
כל לשכה מ' אורך ומ' רוחב:"
+ ],
+ [
+ "ויוציאני אל החצר החיצונה
היא עזרת נשים שהיא חיצונה לעזרה הפנימית וביניהן חומה ושער. משא\"כ עזרת ישראל ועזרת כהנים, לאחת יחשבו, מדאין ביניהן חומה ושער, וכלקמן:"
+ ],
+ [
+ "בארבעת מקצעות החצר חצרות קטורות ואין קטורות אלא שאינן מקורות
דקטורת ר\"ל מעלות קטור עשן כשמבערין שם אש, מדאין עליהן תקרה:"
+ ],
+ [
+ "ומגלחין את שערן ומשלחים תחת הדוד
משליכין השער תחת היורה שמבשלין בה שלמים שלהן:"
+ ],
+ [
+ "ששם הכהנים בעלי מומין מתליעין העצים
בודקין העצים, להסיר כל עץ שהתליע בלח. ובהתליע ביבש גוררו וכשר [מנחות פ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "היא היתה לשכת מצורעים
שאחר שטבל בז' והעריב שמשו, רשאי לכנס לעזרת נשים. רק מדהוא עדיין מחוסר כפורים, אסור לכנוס לעזרת ישראל עד שיביא קרבנותיו ביום ח' [ככלים פ\"א]. מיהו כשצריך להכניס בהנותיו למתן דם ושמן ביום ח', טובל בלשכה זאת מקודם, וממתין שם עד שיכניס בהונותיו למתן דם ושמן, דרך שער עזרת ישראל. [ומדמוכח משמו תשמישו, להכי א\"צ תנא לפרשו]:"
+ ],
+ [
+ "היא היתה נקראת לשכת בית שמניה
נ\"ל דיחדו לכל לשכה מקום הראוי, דלשכת השמנים יחדוה במערבית דרומית משום דמקום הניסוך במזבח ליין ג\"כ במזרחית דרומית היה, וגם מנורה בדרום היה. וצפונית מערבית למצורעים מדמוכנים לקרבן להכניס בהונות והרי כל ק\"ק נשחטין בצפון. אולם בצפונית מזרחית להתלעת עצים, דעצים צריכים לקרבנות שקרבים למזבח דהיינו עולה וכדומה שנשחטין בצפון, ורק מדלא היו ראויין עדיין עד אחר התלעה לכן יחדוה בצד מזרח דהיינו רחוק מהמקדש. ומזרחית דרומית יחדוה לבשל שלמי נזיר, מדהוא דבר של חול, דבר שגם בירושלים היה רשאי לעשות, רק משום שכמה נזירים שהיו מעיירות אחרות ואין להם מכיר בעיר, יחדו להם לשכה בעזרה."
+ ],
+ [
+ "וחלקה היתה בראשונה
אעזרת נשים קאי, דמתחלה היה גובה כתליה חלק בלי בליטה באמצע גובהן:"
+ ],
+ [
+ "והקיפוה כצוצרה
ר\"ל שאח\"כ עשו גזוזטרא, דהיינו תקרה בולטת מאמצע גובה כתליה:"
+ ],
+ [
+ "שהנשים רואות מלמעלן
כשעומדות על הגזוזטרא:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יהו מעורבין
בשעת שמחת בית השואבה שעשו בעזרת נשים בחג הסוכות:"
+ ],
+ [
+ "וחמש עשרה מעלות עולות מתוכה
מעזרת נשים:"
+ ],
+ [
+ "לעזרת ישראל
דכל עזרת נשים היתה קרקע שוה, רק בסופה סמוך לעזרת ישראל, היו ט\"ו מעלות:"
+ ],
+ [
+ "שעליהן הלוים אומרים בשיר
בשמחת בית השואבה עמדו שם בט\"ו שורות על הט\"ו מעלות, ובכל שורה שררו שיר המעלות אחר, שורה אחר שורה. ולהכי נקראין המזמורים ההם שיר המעלות, וסיימו העומדים וגו' בלילות של סוכות:"
+ ],
+ [
+ "לא היו טרוטות
ר\"ל שהמעלות הללו לא היו ארוכות ובעלות זויות:"
+ ],
+ [
+ "אלא מוקפות
ר\"ל רק היו עגולות:"
+ ],
+ [
+ "כחצי גורן עגולה
דמדעמדו עליהן בשיר השורות של הלויים בשמחת השואבה, להכי היו עגולות כדי שיוכלו הכל לראותן יפה. ועוד דמדהן עגולות ובולטות באמצע כבטן, ועי\"ז יחזיקי מזמרים הרבה [כסוכה נ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "על רוחב אחת עשרה
:"
+ ],
+ [
+ "על רוחב אחת עשרה
שאין ישראל רשאין לכנוס משם ולהלן רק בשעת סמיכה ותנופה [כפ\"א דכלים]. [מיהו י\"ל דאע\"ג דהמשנה שם לא הזכירה רק סמיכה ותנופה. ה\"ה כל שהיה צורך היו ישראל מותרים לבוא שם. דהרי ברגלים כשהיתה עזרה מלאה מישראל, נמשכין משם לבין בית החליפות וכותל העזרה, ומשם לי\"א אמה שאחורי בית הכפורת [כיומא דכ\"א א' ורש\"י שם], וכמו שכתבתי לעיל [ועמ\"ש לקמן פ\"ה סי' ט']:"
+ ],
+ [
+ "וראשי פספסין מבדילין בין עזרת ישראל לעזרת הכהנים
ר\"ל ראשי קורות שרחבות כפסת היד, יוצאות בכל גובה החומה שבסוף עזרת ישראל וסמוך להתחלת עזרת כהנים, בכותל צפון ודרום. כדי שיהיו לסימן לישראל שאינן רשאין לילך להלן לעזרת כהנים:"
+ ],
+ [
+ "מעלה היתה וגבוהה אמה
ר\"ל מעלה שגבוה אמה מפסקת בין עזרת ישראל לעזרת כהנים. ואע\"ג דכל מסכת מדות ראב\"י היא [כיומא ט\"ז א'], אפ\"ה קאמר הכא ראב\"י אומר, דקמ\"ל דפליג בהא את\"ק, ואפ\"ה, קיי\"ל כראב\"י דמשנתו קב ונקי [יבמות מ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "והדוכן
הוא אצטבא של אבן שחצבו בה ג' מדרגות:"
+ ],
+ [
+ "נתון עליה
נ\"ל דר\"ל שהדוכן היה מונח למעלה וסמוך לאותה מעלה בעזרת כהנים. וכנגד הדוכן שוב היה ההר מגביה א\"ע אמה וחצי. [אבל אי\"ל שהדוכן היה מונח ממש על אותה מעלה. והחצי אמה היתירה של הדוכן היה פורח באויר. ליתא, דהרי לקמן במתני' קאמר דעזרת כהנים היה גבוה מעזרת ישראל ב' אמות ומחצה, דהיינו אותה מעלה של אמה ואמה וחצי של דוכן]:"
+ ],
+ [
+ "ובה שלש מעלות של חצי חצי אמה
בגובה, שעליהן עמדו הכהנים לברך העם [רש\"י]. [ואע\"ג דבשלהי תמיד תנינן דעל מעלות האולם עמדו לברך העם. נ\"ל דכשהיה להם שם המקום דחוק מריבוי כהנים עמדו השאר על המעלות הללו בשעת ברכת כהנים. וראיה ברורה לדברי נ\"ל דמהא דאמרינן [קדושין דע\"א א'], אמר ר' טרפון, פ\"א עליתי אחר אחי אמי לדוכן [ופירש\"י לברכת כהנים] והטיתי אזני לכה\"ג, ושמעתי שהיה מבליע השם בנעימות אחיו הכהנים. ור\"ל שהכה\"ג לא רצה לעמוד צפוף בין רבוי הכהנים שעל מעלות האולם, עמד כאן בין המועטים ברווח. אבל אי\"ל דרק הכהנים שעבדו באותו יום עמדו על מעלות האולם, אבל שאר הכהנים שלא עבדו אותו יום עמדו על הדוכן בשעת ברכת כהנים. ליתא. דהאיך אפשר שיהיה הכה\"ג בביהמ\"ק ולא יעבוד, והרי מקטיר חלק בראש [יומא די\"א א']. ותו אפילו לא עבד היה ראוי לכבדו לעמוד במקום הראוי יותר לברכת כהנים. אלא וודאי כדאמרן. מיהו עיקר תשמיש הדוכן היה ללוים לומר עליו שירה בזמר בכל יום [כערכין סוף פ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "נמצאת עזרת הכהנים גבוהה מעזרת ישראל שתי אמות ומחצה
ר\"ל רוב רוחב עזרת כהנים. דהרי מהמעלה העליון ולמטה לא היה גבוה כל כך, והרי כל המעלות הללו בעזרת כהנים היו:"
+ ],
+ [
+ "כל העזרה היתה אורך מאה ושמונים ושבע
דהיינו משער המזרחי של עזרת ישראל עד החומה המערבי שאחר י\"א אמה שאחורי ק\"ק [כלקמן ריש פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ושלש עשרה השתחויות היו שם
דכל המקיף רווח העזרה זו כלעיל סי' ז', היה צריך להשתחוות י\"ג פעמים:"
+ ],
+ [
+ "כנגד שלשה עשר שערים
כדקא חשיב להו ואזיל. דכשהגיע המקיף מבחוץ נגד כל שער הפתוח לעזרה, משתחווה לה' ומודה על נוי הבנין לעיני הנכנסין שם. ולמ\"ד [לעיל פ\"א מ\"ד] ז' שערים היו לעזרה, נותן טעם לי\"ג השתחויות נגד י\"ג פרצות שפרצו מלכי יון [לעיל מ\"ג], דכשמגיע המקיף בפנים נגד כל פרצה שפרצו בהסורג שחזרו ישראל וגדרוה, משתחווה. והא דלא חשיב הכא הפתח שמלשכת הגזית לחוץ, ושמלשכת פרהדרין לחוץ, שהרי על כרחך היו פתוחין לקודש ולחול [כיומא דכ\"ה א'], וא\"כ הו\"ל כשאר פתחי עזרה שיוכלו לצאת ולכנוס בהן מהחול להקודש. יש לומר הנך רק פתחים קטנים היו לאדם יחידי ולא נאות להם שם שער:"
+ ],
+ [
+ "שערים דרומיים סמוכים למערב
רצה לומר ד' שערים דרומיים היו יותר קרובים למערב. ואלו הן, שער וכו':"
+ ],
+ [
+ "שער העליון
דמדהיתה העזרה משפע ועולה, לכן השער היותר קרוב למערב נקרא שער העליון, ולא אתפרש מה היה משמש:"
+ ],
+ [
+ "שער הדלק
שבו מכניסין עצים למערכה. או שבו מכניסין אש למזבח [כלעיל פ\"א מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "שער הבכורות
שבו מכניסין בכורות לסימן, שאע\"ג שכולו לכהנים אפ\"ה מותר לשחטן גם בדרום [שם מ\"ד]. וכל אלו השערים שמן מוכיח עליהן מה היו משמשין. גם אין בהן פלוגתא. להכי לא שאל התנא למה נקרא שמן כך:"
+ ],
+ [
+ "שער המים
עי' לעיל פ\"א מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ובו המים מפכים
ר\"ל נחל קטן יצא בשער זה רחב כמלא פי פך קטן. [ואפשר שהוא היה אמת המים שעובר בעזרה הנזכר [פסחים כ\"ב ב'] ובכמה דוכתי בש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "ועתידין להיות יוצאין מתחת מפתן הבית
של ההיכל. שעיקר יציאתו כקרני חגבים יוצא מק\"ק. [ולא ידענא למה לא נקרא שער המים משום בית הטבילה שהיה ע\"ב [כיומא דל\"א א']. ואפשר משום דהיא היא, דהבית הטבילה שעל השער נתהווה ע\"י וואססערקונסט מהנחל שעובר תחתיו. ואע\"ג דביומא שם אמרינן דמעין עיטם באו המים לבית הטבילה הנ\"ל, י\"ל דגם הנחל הקטן הזה יוצא מעין עיטם. או דעשו סימן מדבר הנראה לכל]:"
+ ],
+ [
+ "שער יכניה
מפורש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "שער הקרבן
שבו מכניסין ק\"ק ששחיטתן בצפון:"
+ ],
+ [
+ "שער הנשים
שבו נכנסין הנשים לסמוך על קרבנן. ואף למאי דקיי\"ל [ברמב\"ם פ\"ג מקרבנות] דאין נשים רשאין לסמוך. עכ\"פ צריכין לכנוס שם לעמוד אצל הקרבת קרבנן, כדאמרינן האיך קרבנו של אדם קרב ולא יעמוד על גביו, [כתענית כ\"ז א'], וראבי\"ה כתב שבו יוצאות הנשים מהעזרה שלהן, שאינך יכולין לצאת בשער שבו נכנסו, כדי שלא יהפכו אחוריהן אל ההיכל. [ותמהני מי עדיפי מישראל שיוצאין מהעזרה דרך אחוריהן [כיומא דנ\"ג א'], ותו דכיון דכל השערים הללו בעזרה היו לפנים מעזרת נשים, א\"כ מה מקשה [קדושין נ\"ב ב'] אשה בעזרה מניין, והרי משכח\"ל שהיתה רוצה לצאת דרך העזרה. ואילה\"ק בל\"ז מה מקשה התם אשה בעזרה מניין, הרי נכנסו לעמוד על קרבנן, וכדאמרן. י\"ל זהו מלתא דלא שכיחי שתביא אשה קרבנות ולא בעלה. וכן תרצו שם תוס' על הקו' מסוטה ונזירה. אבל לראבי\"ה שהיה להם שער בעזרה לצאת שם, הרי זה דבר מורגל שתבוא לביהמ\"ק כמו אנשים]. ונ\"ל עוד שזהו שער קטן דלא חשיב ליה תנא לעיל [פ\"א מ\"ה], דמדמיוחד רק להנשים, ולדבר שאינו מצוי כל כך, להכי לא היה גדול כשאר השערים. וגם כדי שיהיה להנשים סימן באיזה שער יכנסו, לכן היה משונה בקטנו משאר השערים. ושער השיר דקחשיב תנא הכא, נ\"ל דהוא שער בית המוקד דקחשיב התם. וא\"כ מדמונה התנא השעריס כסדר ממערב למזרח, היה שער הנשים בין שער הקרבן לשער המוקד. אבל אי\"ל דשער המוקד הוא שער הנשים, ושער השיר היה למזרח משער המוקד, והוא היה השער הקטן דלא חשיב ליה התם. דאין טעם למה יעשו לשער השיר קטן. ובל\"ז לא מסתבר שיחדו שער לנשים דרך ביהמו\"ק מקום שמצויין שם פרחי כהונה להחם. ועי' נזיר [דמ\"ה ריש ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שער השיר
שבו מכניסין הכלי שיר ממחילה שלהן שבעזרת נשים:"
+ ],
+ [
+ "שבו יצא יכניה בגלותו
בבית ראשון, כשהוגלה לבבל נכנס תחלה לעזרה והתפלל, ויצא דרך שער זה. ולא פירש התנא טעם קריאת שם רק לשער זה, משום דאין שמו מוכיח למה נקרא כך. וג\"ר' עוד שהוא שער הנוציץ שהזכירו התנא לעיל [פ\"א מ\"ה], דהרי ממערב למזרח קחשיב סידור שערי צפון, כדחשיב בסדור שערי דרום, והרי שער נצוץ היה היותר קרוב למערב, ומסתמא ממנו התחיל התנא למנות סדר השערים. רק שבתחלה היה נקרא שער יכניה, ואח\"כ יחדוהו לקיום האש. וכמש\"ל [בפ\"א] ולכן קראוהו שער הניצוץ:"
+ ],
+ [
+ "שבמזרח שער נקנור
נקרא כך על שם המנדבו:"
+ ],
+ [
+ "ושני פשפשים היו לו
שערים קטנים:"
+ ],
+ [
+ "אחד מימינו ואחד משמאלו
ר\"ל שני פתחים קטנים הא' משוך כלפי דרום והב' כלפי צפון, כדי שהיוצאין בו לא יצטרכו לפנות אחוריהן מול ההיכל להדיא, ששער נקנור מכוון היה מול שער ההיכל, [וגם פה נשתבשו המדפיסים בציור ביהמ\"ק שבש\"ס ומשניות שלא ציירו ב' שערים קטנים אלו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "[ פתיחה לתפארת ישראל פרק ג מדות אמר המפרש, כדי להבין דברי משנה א' היטיב, ראינו להקדים כי כך מעשה המזבח. מביא דפוס מרובע עשוי מד' קרשים, שיהיה אורך ורוחב הדפוס ל\"ב על ל\"ב אמה, של ו' ו' טפחים, וגובה דפנות הדפוס ה' טפחים. ומעמיד הדפוס במקום שרוצה לבנות המזבח. ומביא עוד ב' קורות, שאורך כל קורה ל\"א אמה [וטפח], ורחבן ועביין ה' ה' טפחים, ומחבר אלו ב' הקורות יחד במקצוע, כמין ד', ומניחן כך בתוך הדפוס הנ\"ל במקטע מזרחית דרומית, כדי שכשישפוך אח\"כ סיד הממוחה לתוך הדפוס, כלקמן, יעכבו ב' הקורות הללו שלא יבא הסיד הממוחה במקומן. וזה כדי שלא יהא במקום הקורות יסוד וכתמונה א כאן כזה*. ואח\"כ מניח תוך הדפוס הנ\"ל אבנים גדולות וקטנות שלימות וחלקות [כך כתב הרמב\"ם בפ\"ב הט\"ז מבחירה וש\"ס זבחים דנ\"ד א'. אבל תוס' חולין (די\"ח) כתבו שלא לקח רק אבנים קטנות וחלקות] בלי שום פגימה בהן כחגירת צפורן. ואח\"כ ממחה יחד סיד. וזפת. וקוניא [הוא עופרת מהותך שעושין ממנו גלאזור על כלי חרס [רש\"י זבחים דנ\"ד]. ובלתי ספק, היו יודעין להפליא במלאכתן באופן שנשכח מדורינו האחרון. איך יתערבו ב' מינין אלו יחד להתקשות יחד כאבן. והרי כשיושם עופרת מהותך לתוך סיד (ועופרת) [וזפת] הלחים, מיד יתקשה העופרת ויקפה לבד לגולם א', ולא יתערב עם המימיים הלחים. ותו איך לא חששו שכשיניחו אח\"כ אש על המזבח. יותכו תלקי העופרת והזפת, ויתהווה המזבת פגום. אולם סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם איך יערבו ג' מינין הנ\"ל באופן שלא יהיו שם חששות שאמרנו. ואפשר נמי שהיה בנס שלא יותך העופרת המעורב. והרי בל\"ז כ' בשלטי גבורים (פכ\"ז) שהיה נס גדול במזבח החיצון יותר במזבח הזהב. דעל מזבח החיצון היו ג' מערכות גדולות ועצומות, ואש תמיד תוקד עליו, והכהנים גורפין עליהן במגרפות וצנורות יומם ולילה, ואיך לא יפגמו האבנים עי\"ז ויפסלו. אלא שהיה בנס, ה\"נ שלא יותך העופרת נס היה. ומה\"ט לא חשיב להו בכלל ניסי דבראי שנעשו בביהמ\"ק (כיומא דכ\"א א'). מדהוו ניסי דקביעי תמיד, וכדמשני התם על קו' אחריתא יע\"ש]. ומערבין ג' מינין אלו יחד יפה יפה, ושופכן על האבנים שבתוך הדפוס, עד שיתמלא הדפוס. וכשנתיבשו היטב, מסיר הדפוס עם הקורות הנ\"ל שהניח במקצוע. ונמצא שנשאר בנוי כולו מקשה א' שארכו בצפון ובמערב ל\"ב ל\"ב אמה, ואורך מזרח ודרום רק ל' [אמה וב' טפחים] ל' אמה [וב' טפחים], וגובה כל הבניין ה' טפחים. כנראה בתמונה ב כזה *. אח\"כ חוזר ומעמיד על בניין התחתון הזה דפוס שני, שארכו ורחבו ל' אמה וב' טפחים, וגובהו ה' אמות, וכל האמות של דפוס זה בת ו' ו' טפחים, ומעמידו באופן שיהיה בניין התחתון הנ\"ל בולט ברחבו בכל צד מערב וצפון ה' טפחים בכל רוח. וזאת הבליטה נקרא יסוד. וממלא גם דפוס זה באבנים, סיד, וזפת, וקוניא כמעשה היסוד. וכשנתיבש, מסיר גם זה הדפוס ונמצא בנוי על בניין התחתון הנ\"ל שוב מקשה א', שארכו ורחבו ל' אמה וב' טפחים על ל' אמה וב' טפחים. אח\"כ חוזר ומביא דפוס שלישי שארכו ורחבו כ\"ח אמה וד' טפחים בכל צד, וגבהו ג' אמות, וכל האמות של דפוס זה ג\"כ היו בת ו' ו' טפחים, ומעמיד הדפוס הזה על הבניין האמצעי הנ\"ל, באופן שיהיה הבניין האמצעי הנ\"ל שוב בולט מתחת הדפוס הג', ה' טפחים ברוחב סביב הדפוס לכל רוח, וזאת הבליטה נקראת סובב לפי שהוא סובב ומקיף המזבח מד' רוחות. משא\"כ יסוד. וממלא גם דפוס זה באבנים וכו' כמעשה היסוד וסובב. וכשנתיבש מסיר הדפוס, ונמצא שוב בנוי על ידו מקשה א' באורך ורוחב כ\"ח אמה וד' טפחים בכל צד. והמזבח עולה ג' אמות והבניין העליון הזה נקרא מזבח. אח\"כ מביא ד' דפוסין, שארכן ורחבן ו' טפחים על ו' טפחים, וגבהן ה' טפחים. ומעמיד בכל זוית מזבח בקצת רחוק מהזוית [ודו\"ק] דפוס א' מהד' דפוסין, ומעמיד באמצע כל דפוס קורה קטנה מרובעת, אשר גבהה ה' טפחים, ומשים תוך כל דפוס מד' דפוסין הנ\"ל, סביב להעץ המרובע שעומד באמצע כל אחד מהן, אבנים וסיד וכו' כמעשה גוף המזבח. וכשנתיבשו, מסיר גם אלו הדפוסים, ונמצא שיהיה על גגו של מזבח, בכל זוית בולט מרובע של ו' על ו' טפחים וגבהו ה' טפחים והוא חלול באמצע. ואותן ד' הבליטות שבד' זוית המזבח על גגו, נקראים קרנות המזבח. נמצא שגבהו של כל המזבח עם גובה הקרנות, י' אמות. וחוזר ובונה בצד דרום של מזבח כמין גשר משופע, אטום מתחתיו מאבנים וסיד וכו' כמעשה המזבח, ואורך הגשר ההוא ל\"ב אמה ורחבו ט\"ז אמה. ובונהו באמצע צד דרום של גגו של המזבח. כדי שיהיה המזבח בולט למזרח ולמערב של הגשר ח' אמות לכל רוח, וזאת הגשר נקראת כבש. עוד ראינו להקדים שכל האמות האמורות בפרקן אצל בניין המזבח, היו של ו' ו' טפחים, ככל אמות הבנין של ביהמ\"ק. רק אמות של גובה היסוד וגובה הקרנות, וכניסת היסוד וכניסת הסובב, כל אלה לא היו רק אמות של ה' ה' טפחים, [ועיין פ\"ז דכלים ובמנחות דנ\"ז]. ועתה אחר שהקדמנו כל זה נבוא לבאר דברי המשנה בס\"ד דבר דבר על אופניו:]",
+ "המזבח היה שלשים ושתים
ר\"ל רבוע התחתון של בניין המזבח הי' ל\"ב אמה על ל\"ב אמה, וגבוה אמה. והיינו, חוץ מצד מזרח ודרום שלא הי' המרובע התחתון הזה ארוך ורחב שם רק ל\"א אמה בכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "עלה אמה וכנס אמה זה היסוד
שעל בניין התחתון הנ\"ל בנוי באמצעו מרובע אחר שארכו ורחבו רק ל' על ל' אמה. ועי\"ז הי' הבניין התחתון הנ\"ל בולט מתחת ברחבו, אמה אחת בכל המשך צד מערב, ואמה אחת ברחבו בכל המשך צד צפון, והבליטה הזאת שגבוה אמה ורחבה אמה נקראת יסוד. והיינו דקאמר, עלה אמה וכנס אמה, זהו יסוד:"
+ ],
+ [
+ "נמצא שלשים על שלשים
ר\"ל נמצא שגגו של בניין השני הזה הי' באורך ורוחב ל' על ל' אמה:"
+ ],
+ [
+ "עלה חמש וכנס אמה זה הסובב
שבנין השני הזה היה גבוה ה' אמות, ועליו חזרו ובנו מרובע שלישי שארכו ורחבו כ\"ח על כ\"ח אמה, והעמידו המרובע השלישי הזה באמצע ריבוע השני, באופן שיהי' הריבוע השני שוב בולט אמה אחת בכל סביביו, והבליטה הזאת של רבוע השני נקרא סובב. והיינו דקאמר, עלה חמש וכנס אמה זהו סובב. ובאמה העליונה שבגובה הסובב למעלה מחוט הסקרא היו מצויירים פרחים וציצים בולטים מהקיר סביב, ובתחתיתו הי' חוט הסקרא מקיף, כדי להבדיל בין דמים תחתונים לעליונים [כך מסיק הש\"ס זבחים ס\"ב א', ועיי' רש\"י שם. ותמהני שהשמיטו הרמב\"ם, והרי קיי\"ל כרבי מחברו. ותו הרי בתר הכי תניא כוותי' דרבי. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "נמצא עשרים ושמנה על עשרים ושמנה
ר\"ל נמצא שגגו של מזבח כ\"ח על כ\"ח אמה:"
+ ],
+ [
+ "מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה
ר\"ל על גגו של מרובע השלישי הוא המזבח, עושה בכל זוית בניין מרובע חלול ופתוח למעלה, שיפלו ויבלעו לתוך חללו טיפי דם חטאת שניתנין על הקרן [רש\"י זבחים נ\"ד ב' ועיין בחומר בהקודש פ\"ה סי' ד'], והם נקראין קרנות המזבח. גובה כל קרן חוץ מן ארכו ורחבו, ה' ה' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "נמצא עשרים ושש על עשרים ושש
ר\"ל נמצא נשאר רוחב שטח המזבח למעלה לפנים מהקרנות מקום מרובע של כ\"ו על כ\"ו אמה [מלבד הד' טפחים לכל צד דלא דין בהן התנא מדאינן אמה. ולראב\"ד הי' ג\"כ כל קרן רחוק מהשפה לכל צד ב' טפחים]:"
+ ],
+ [
+ "מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה
דחוזרין ומניחין מקרנות ולפנים, אמה א' סביב בגג המזבח לצורך הילוך רגלי הכהנים, והיו ב' אמות אלו שבין הקרנות ושל הילוך הכהנים משוקעים קצת שלא יחליקו הכהנים ויפלו מהשפה. [ונ\"ל דגם בסובב הי' מה\"ט שפתו גבוה קצת סביב] ועי\"ז היה שפה גבוה קצת לגגו של מזבח סביב. דהיינו, הרוחב אמה שבין קרן לקרן סביב והרוחב אמה סביב שמיוחד להלוך רגלי הכהנים סביב למזבח, רוחב ב' אמות הללו היו משוקעים קצת בגג המזבח, ועי\"ז הי' כעין מעקה סביב לגג המזבח, כדי שלא יחליקו הכהנים משם ויפלו [כש\"ס זבחים ס\"ב א'. וגם זה נשמט ברמב\"ם, וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "מקום מערכה
ר\"ל נמצא שאחר שהניחו אמה סביב בגגו של המזבח להלוך רגלי הכהנים, נשאר המרובע שלפנים, כ\"ד על כ\"ד אמה לצורך המערכה [מלבד הד' טפחים באורך, וד' טפחים ברוחב, כלעיל. ולראב\"ד (פ\"ב מבחירה) לא היו מעמידין הקרנות על הזויות ממש, רק העמידום רחוקים ב' טפחים משפת המזבח לכל צד. ולפ\"ז נשאר באמת כ\"ד אמה על כ\"ד אמות למקום המערכה]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי מתחלה
בימי שלמה:"
+ ],
+ [
+ "לא היה
שטח היסוד:"
+ ],
+ [
+ "כונס ועולה במדה זו
דיסוד עולה אמה ובולט ה' טפחים סביב לסובב. וסובב עולה ה' אמות, ובולט סביב למזבח ה' טפחים לכל צד. והמזבח עולה ג' אמות, ובראש המזבח היה אמה אחת לכל קרן וקרן בזוית. ושוב אמה אחת סביב להלוך הכהנים, עד שנמצא וכו':"
+ ],
+ [
+ "וארבע אמות מן המערב כמין גמא
כך נקרא אות שלישית של אלפא בעטא יונית ותמונתה כזה*. כן הוסיפו ד' אמות בכל המשך צד דרום של מזבח, וד' אמות בכל המשך צד מערב של מזבח. וטעמם היה משום דבמקדש ראשון, הבור הוא השיתין ששתתו לתוכו הנסכים שמנסכין על גבי המזבח בקרן דרומית מערבית, היה כרוי חוץ למזבח, למטה ברצפה סמוך לאותו קרן, ולא עשו הבור תחת המזבח ממש, ולא היו נקבים במזבח לנסך בהן, מדכתיב מזבח אדמה, משמע שיהי' המזבח אטום כאדמה, שלא יהא בו נקב חלול. ומשמע ג\"כ שיהיה מחובר בקרקע אטום, שלא יהיה חלול תחת המזבח. להכי עשו הבור בצד המזבח. וכשנסכו הנסכים על המזבח ממש, היו שותתין מהמזבח לרצפה, ומהרצפה לבור שבצדו שנקרא שיתין. אולם כשעלו בני הגולה, כבר נתגלה להם ע\"י יחזקאל הנביא שאינו נכון שירדו הנסכין לצד המזבח, רק שכמו שהקרבנות מתעכלין במקום המזבח, כמו כן הנסכין צריך שיזובו למקום המזבח ולא לצדו. ולפי שהשיתין נברא להנסכים שירדו לכם, א\"כ לפי דעת הנביא צריך שיהיה השיתין תחת גג המזבח, והנסכים יהיו שותתין ויורדין דרך נקב שבגג לתוך השיתין תחת המזבח. ומה שחשבו בתחלה דמה שכתוב בתורה מזבח אדמה, היינו שיהא אטום כאדמה בלי חלול בעביו, נתגלה להם השתא שאינו כן, רק ר\"ל מזבח אדמה, שיהא מחובר באדמה, לאפוקי שלא יבנוהו באויר ע\"ג כיפין [געוועלב בל\"א], אבל רשאי להיות נקב חלול בעביו. גם מה שחשבו בתחלה דמ\"ש מזבח אדמה היינו שלא יהא חלול תחתיו, וא\"כ אי אפשר שיהיה חלל השיתין תחת גג המזבח, נתגלה להו השתא דדוקא שיהיה מחילה תחת כל המזבח אסור, משום דאז לא יהיה המזבח נבנה כלל באדמה רק על החלל שמתחתיו. אבל רשאי להיות חלל השיתין תחת גג המזבח, דהרי רוב המזבח סביב השיתין יהי' בנוי על מקום אטום. ולכן הסכימו בני הגולה לעשות השיתין תחת המזבח, ולא בצדו כבתחלה [כך נ\"ל כוונת המסקנא (זבחים ס\"ב א'). ולתוס' שם משו\"ה מותר שיהיה השיתין תחת גג המזבח משום דהוה צורך המזבח, ולא הוה מה\"ט כשאר מחילה. ואע\"ג דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה [כמגילה ד\"ב ב']. וגם בל\"ז אין פונין בדברי נביא במצות התורה אלא כלשאר יחיד (כרמב\"ם הקדמה לסדר זרעים) דלא בשמים היא (כב\"מ נ\"ט ב'). נ\"ל דבניין בהמ\"ק שאני דרק ע\"פ נביא דכתיב הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל]. אולם משום שלא היו יכולין להעתיק השיתין או המזבח ממקומן שבתחלה, דהשיתין היה מחילה שנבראת מששת ימי בראשית להנסכים שיזובו לשם. [כסוכה מ\"ט א', ועיי' רש\"י סוכה נ\"ג א' ד\"ה בשעה שכרה וכו']. וגם המזבח לא יכלו להעתיקו ממקומו, כי הוא המקום שמעפרו נברא אדה\"ר, ושם הקריב הוא קרבן, וקין והבל ונח שם הקריבו, גם באותו מקום נעקד יצחק [כרמב\"ם פ\"ב מבחירה]. ולכן לאשר מדת ארכו ורחבו וקומתו של מזבח אינן מעכבין, ורק קרנות וכבש, יסוד וריבוע מעכבין [כזבחים שם], להכי הרחיבו מקום המזבח ד' אמות לדרום ממעל לשיתין, וד' אמות למערב, כדי שישאר הריבוע כדינו. וגם השאירו בשעת הבניין מיד, ב' נקבים שיורדין מגג המזבח לשיתין, לשפוך הנסכים לתוכן, שיהי' שותתין הנסכים ררך אותן הנקבים לשיתין. אבל לא עשו הנקבים במרצע אחר שנבנה, כדי שלא לפגום האבנים, דאז יפסול המזבח עי\"ז, רק מיד בשעת הבניין, הניחו במקום הנקבים קנה ארוך במקום הנקב, וכשנתייבש הסיד והעופרת הוציאום, ונשארים הנקבים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר
התנא נותן טעם היכן כתיב שיהיה המזבח למעלה כ\"ד על כ\"ד אמה. שנאמר וכו':"
+ ],
+ [
+ "והאריאל
לפע\"ד כך נקרא גג המזבח על שם אש המערכה שעל גביו, שהיה כתמונת ארי גדול של אש [כיומא דכ\"א ב']. ואל לשון חוזק וגודל הוא, כמו הררי אל, וה\"נ היה תמונת הארי זה גדול וחזק, שהיה בהיר כחמה, ואוכל לחים כיבשים, כמבואר שם [ועי' ספ\"ד שגם ההיכל נקרא אריאל]:"
+ ],
+ [
+ "מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח
דהיינו כ\"ד על כ\"ד אמה:"
+ ],
+ [
+ "וחוט של סיקרא חוגרו באמצע
קו אדום היה עשוי סביב במזבח באמצע גבהו, דהיינו ו' טפחים למטה מגג הסובב, שבאותן ו' טפחים היה כיור וציור פרחים וציצים, והיינו כרכוב של נוי שבמזבח [כזבחים ס\"ב א'], ותחת וסמוך להו' טפחים של ציור זה היה הקו האדום שזכרנו, והקו הזה היה רחב קצת, ומתפשט למעלה ולמטה מסוף טפח הו', מדאי אפשר לצמצם:"
+ ],
+ [
+ "להבדיל בין הדמים העליונים לדמים התחתונים
דעולת העוף וחטאת בהמה דמן ניתן במזבח למעלה מהחוט. וחטאת העוף וכל שאר הקרבנות בהמה דמן נזרק למטה מהחוט [וסימנך העוף עולה למעלה]:"
+ ],
+ [
+ "ואוכל בדרום אמה אחת
שהיסוד שבמערב מושך והולך לדרום אמה אחת, יותר להלן מהסובב:"
+ ],
+ [
+ "ובמזרח אמה אחת
שגם יסוד שבצפון נמשך והולך לצד מזרח, אמה אחת יותר מהסובב [ועי' לעיל רפ\"ג בתמונת המזבח]:"
+ ],
+ [
+ "ובקרן מערבית דרומית היו שני נקבים
סמוך לקצה גג היסוד שם:"
+ ],
+ [
+ "שהדמים הניתנין על יסוד מערבי
הן שיירי הדם של חטאות הפנימיות, שדמן נזרק בהיכל או בק\"ק, ושיירי הדם נשפך אח\"כ על כל אורך יסוד המערבי ונמשכין ושותתין לנקב המערבי:"
+ ],
+ [
+ "ועל יסוד דרומי
הן שיירי הדם של כל שאר הקרבנות, שאחר שנזרק דמן על מזבח החיצון כל א' כדינו, שופך שיורי הדם לנקב המזרחי שבאמה של יסוד המערבי, במקום שבולט לצד דרום:"
+ ],
+ [
+ "יורדין בהן
דרך אותן הנקבים. [ונ\"ל דמה\"ט היה ב' נקבים שם א' לדם הפנימיות וא' לחצוניות. ומסתבר שנקב המערבי מיוחד לשיירי דם חטאות הפנימיות שנשפכין ליסוד מערבי. ונקב המזרחי שהיה יותר נוטה לצד דרום של מזבח, היה מיוחד לשיירי דם של שאר כל הקרבנות שנשפכין ליסוד דרומי. ונ\"ל עוד דמדאי אפשר לומר ששפכו הדמים אל הנקבים ממש, דהרי אמרינן במשנה שהנקבים רק כעין חוטמין דקין היו, והאיך אפשר לצמצמם לשפוך לנקבים דקים כאלו דם העב. ותו תינח שיירי דם שנשפכין ביסוד דרומי, אבל שיירי הדם שנשפכין ביסוד המערבי הרי על כרחך היו נשפכין ביסוד להלן מהנקבים שהיה ביסוד דרומי. אע\"כ שפכו הדם על היסוד ממש. ומשם זוחלין והולכין כל דם אל נקב המיוחד לו, אבל היה ביסוד שפה גבוה קצת סביב, כדי שיהיה גג שלו כעין מזחילה, שכשישפוך שם הדם בכל סביבו, לא יזובו הדמים לרצפה, רק כל א' להנקב המיוחד לו]:"
+ ],
+ [
+ "ומתערבין באמה
שדרך הנקבים הנ\"ל יורדים הדמים לחלל קטן שתחת המזבח שם, שנקרא שית כלקמן. ומשם שותתין תחת הרצפה במזחילה, אל הנחל הרחב אמה שעובר בעזרה. והנחל ההוא היה מיוחד ג\"כ להדיח העזרה, שכשרצו לנקות הרצפה מהדמים פקקו מקום יציאת הנחל מהעזרה, ועי\"ז מימיו ממלאין כל הרצפה שבעזרה, שנמוכה הרבה מרצפת ההיכל, ונרחצת עי\"ז יפה ואח\"כ פותחין הסתימה ויצא הכל [כפסחים ס\"ד א']:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאין לנחל קדרון
שהיה חוץ לירושלים. ומשם נמכר הדם לגננין לזבל בו שדותיהן, ודמי המקח להקדש:"
+ ],
+ [
+ "למטה ברצפה באותו הקרן
ר\"ל סמוך לקרן מערבית דרומית של יסוד המזבח:"
+ ],
+ [
+ "שבו יורדין לשית
שמגביהין הטבלא ע\"י הטבעת שבו ויורדים משם בסולם אל החלל הקטן שתחת היסוד שם שנקרא שית [כלעיל סי' כ\"ה] ששותתין לשם הדמים ששפכו באותו קרן [ונקרא זה החלל שית על שם ששותתין לשם הדמים, כמו שגם מטעם זה נקרא גם החלל האחר שתחת המזבח שמיוחד לנסכים שיתין על ששותתין לשם הנסכים שזה הטעם מסתבר, טפי מדנימא שלהכי נקרא שיתין על שהושתת מראשית בריאת עולם, ואע\"ג שבאמת כך היה (כסוכה מ\"ט א'). עכ\"פ לא מפני כך נקרא שיתין. ורק באבן שבק\"ק אמרינן בש\"ס (יומא נ\"ד ב') דמה\"ט נקרא האבן ההוא שתים שמשם הושתת העולם. אבל שית ושיתין שתחת המזבח, שניהן על שם שתיתה נקראו, דהיינו שתיתת הדם והיין. ונקרא זה שית וזה שיתין כדי לסמן כל אחד יפה]:"
+ ],
+ [
+ "ומנקין אותו
לנקותו מהדמים שברוב הזמן נקרש שם הדם, וסותם החוטמין והמזחילה שיוצא משם תחת הרצפה עד הנחל. לכן אז הכהנים יורדין לשם ומנקין ופותחין החוטמין והמזחילה:"
+ ],
+ [
+ "וכבש היה לדרומו של מזבח
כעין גשר משופע היה בדרומו של מזבח אטום מתחתיו. ונמשך ועולה ל\"ב אמה בשפוע מהרצפה אל גג המזבח, ורחב ט\"ז אמות ממזרח למערב, ובראשו היה רחוק קצת מגג המזבח ריחוק ניכר [כתוס' זבחים ס\"ב ב']. והיה הכהן המקריב עומד בכבש וזורק הנתחים ממעלה למרחק המפסיק ההוא, לאש המערכה שעל המזבח, ואחר שזורקן כך, מסדרן יפה על המערכה. ומסתבר שהיה בהכבש בב' שפתיו למזרח ולמערב, שפה גבוה קצת, כדי שלא יפלו הכהנים משם בעלותן למזבח [ועי' בסימני צורת המזבח]:"
+ ],
+ [
+ "שלשים ושתים על רחב שש עשרה
ומדהיה הכבש באמצע רוחב המזבח, נמצא שהיה תחתית של המזבח מעדיף על רוחב הכבש ח' אמות למזרח וח' אמות למערב. וגג המזבח היה מעדיף על רוחב הכבש למעלה ו' אמות למזרח וו' אמות למערב:"
+ ],
+ [
+ "ורבובה היתה לו במערבו
ר\"ל שבמערב הכבש בגגו במקום שגג הכבש סמוך לגג המזבח, שם היה בגג הכבש גומא חלולה מרובעת רחבה אמה על אמה, ועמקה כאורך זרוע:"
+ ],
+ [
+ "ששם היו נותנים פסולי חטאת העוף
לפי שכל קרבן שנפסל וודאי בגופו, נשרף מיד בבית הדשן שבעזרה. אבל כשאין פסולו בגופו, רק מחמת הדם או מחמת הבעלים שנפסלו [כפסחים דפ\"ב ב'], או שפסולו בגופו, אבל רק מחמת ספק, כהיסח הדעת שפוסל שמא נטמא [כפסחים דל\"ד א'], או שנפסל מחמת שאר ספק, אז אינו נשרף מיד, רק צריך תחלה עיבור צורה, דהיינו שימתינו מלשרפו עד שיעבור מראית הבשר הרטוב, ע\"י שילינוהו לילה א', ואח\"כ ישרפוהו בבית השריפה שבעזרה [רמב\"ם פסולי המוקדשין פי\"ט ה\"ב], ולהכי כל פסולי חטאת העוף כה\"ג הניחום שם עד שיבאו לידי נותר, ואח\"כ ישרפוהו במקום הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מבקעת בית כרם
משם מביאין אותן, מדהיה שם אבנים חלקות בלי פגם:"
+ ],
+ [
+ "וחופרין למטה מהבתולה
ר\"ל למטה מקרקע בתולה, שניכרת שלא חפרוה מעולם, וגם לא נגע בהן שם ברזל. [ונ\"ל דחומרא בעלמא היה להביא מקרקע בתולה., דמצד הדין אף אותן שלמעלה ממנה כשרים, דמהיכא תיתא נחזיק איסורא שנגע בהן ברזל]:"
+ ],
+ [
+ "ומביאים משם אבנים שלמות
וחלקות:"
+ ],
+ [
+ "שלא הונף עליהן ברזל
ר\"ל שלא נגע בהן ברזל:"
+ ],
+ [
+ "שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה לכל דבר
נ\"ל דהאי לכל דבר ר\"ל לא לבד למזבח ולכבש, דכתיב בהו בהדיא לא תניף עליהן ברזל אלא אפי' אבני היכל ועזרות, כשנגע בהן ברזל, או כשנפגמו פסולות. רק דבהיכל ועזרות אין נגיעת ברזל או פגימה פוסלין, רק כשנפגמו, או כשנגע בהן ברזל בפנים, כשכבר הם במקום הקודש, אבל בחוץ ממקום המקדש מותר לסתתן בברזל. וכ\"כ כשנפגמו בחוץ לא נפסלו, רק מחליק הפגם ומכניסן לבניין. אבל אבני המזבח וכבש, אפי' נגע בהן ברזל או נפגמו בחוץ. פסולים למזבח וכבש [כרמב\"ם פ\"ב מבחירה הט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "נפגמה אחת מהן
אפי' אחר שנבנת האבן במזבח:"
+ ],
+ [
+ "ומלבנים אותן פעמים בשנה
בסיד מפני רבוי הדמים שמצויים שם, וגם מדיד הכהנים ממשמש בהן יותר מבהיכל:"
+ ],
+ [
+ "ואחת בחג
ר\"ל קודם הפסח וקודם חג הסוכות:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ל מקנחו במפה לחה לנקותו לכבוד שבת. גם קודם שיצא המשמור מקנחים הדמים שזרקו כל השבוע [ול\"מ נ\"ל דמדלא קאמר מקנחו או הול\"ל מדיחו, משמע דהאי מלבנו ר\"ל מלבנו ארעי במפה טבולה בסיד וכן משמע קצת מרמב\"ם פ\"ב מבחירה ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "מפני הדמים
אבל מודה דבפסח וסוכות מלבנו יפה בכפיס עץ בסיד. ולרמב\"ם במפה טבולה בסיד:"
+ ],
+ [
+ "לא היו סדין אותן
המזבח וכבש והיכל ועזרות:"
+ ],
+ [
+ "בכפיס של ברזל
מוירער קעללע של ברזל:"
+ ],
+ [
+ "שמא יגע ויפסול
נ\"ל דבמלת שמא קמ\"ל דאפילו רוצה המסייד ליגע בכפיס רק בטפילת סיד שבמזבח, והרי הוא חוצץ בין המזבח לאבן. אפ\"ה חיישינן שמא יגע באבן ממש. [ואילה\"ק הרי היו משתמשין בראש המזבח במגריפות וצנורות (כרפ\"ב דתמיד). דאף את\"ל של נחושת היו, ורק ברזל פוסל במזבח, ולא נחושת ושאר מיני מתכות. דהרי מזבח עצמו של נחושת היה במדבר, עכ\"פ גם סכיני ברזל מצויין שם (כרפ\"ו דזבחים), ואיך אפשר ליזהר שלא יגעו הכהנים בסכיני ברזל במזבח, רק שעל כרחך שהיו הכהנים נזהרין מליגע בהן באבן במזבח, אלמא דלא חיישינן שיגע בברזל באבן עצמו. י\"ל התם כהנים בעבודתן זריזין הן [כשבת ד\"כ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שהברזל נברא לקצר ימיו
לא שלזה לבד נברא, דהרי נברא לכמה מלאכות שלצורך חיי האדם. אבל ר\"ל שהוא עשוי לקצר ימיו של אדם, שכל המלחמות נקראו על שם חרב, וגם אין לך דבר שממית במקצתו כברזל (כסנהדרין דע\"ו א' ויבמות דע\"ו א'):"
+ ],
+ [
+ "והמזבח נברא להאריך ימיו של אדם
שאדם חוטא ומקריב קרבן, וקול ה' קורא גם ה' העביר חטאתך לא תמות. וגם כהן שחייב מיתה, ועובד עבודה, מאריך ימיו עד שיגמור עבודתו [מכות די\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "אינו בדין שיונף המקצר על המאריך
דאין קטיגור נעשה סניגור [כר\"ה כ\"ו א']. להכי מחמרינן בה לחוש בה אפילו בספק נגיעה. וילפינן היכל ממזבח:"
+ ],
+ [
+ "וטבעות היו לצפונו של מזבח
קבועות היו ברצפה בצפון המזבח, להכניס בהן צואר הקרבנות בשעת שחיטה. [ונ\"ל דלא השתמשו בטבעות רק לשחיטה גסה שהיא חזקה ומפרפרת בכת ומנענעת ראשה בשעת קבלת הדם, ועי\"ז אפשר שישפוך מקצת דם הנפש והרי צריך הכהן לקבל כל דם הנפש (כיומא דמ\"ח א'). ומה\"ט בראשונה היו נוהגין לחבוט על ראשה במקל אב קודם שחיטה, כדי שיהיה אח\"כ ראשה מונח בהשקט בשעת שחיטה, עד שהוכיחם יוחנן כה\"ג על זה והתקין הטבעות (כסוטה מ\"ח א'). ומה\"ט נ\"ל דאפילו קדשים קלים ששחיטתן בכל מקום, אפ\"ה כשהיה הקרבן בהמה גסה שחטוה בטבעות, רק קבעו הטבעות בצפון המזבח משום הק\"ק ששחיטתן בצפון דוקא. אבל כל קרבן של בהמה דקה, אפילו ק\"ק לא שחטוה כלל בטבעות, ורק התמיד (כתמיד פ\"ד מ\"א), מדלא כפתוהו כלל (כרמב\"ם ספ\"א מתמידין). ותמוהין דברי הר\"ב שכתב. וז\"ל דלפי שלא היו כופתין התמיד, להכי התקין יוחנן כה\"ג הכ\"ד טבעות, דהיינו טבעת מיוחד לכל א' מהכ\"ד משמורות. ומשמע מדבריו דרק התמיד שחטו בטבעות. וק\"ל תרתי, חדא דהרי רפ\"ד דתמיד כתב הר\"ב גופיה שהיו כופתין התמיד כל יד עם רגל, ור\"ל לא ב' הידים לבד וב' הרגלים לבד, א\"כ עכ\"פ כפות היה. ותו דבסוטה (דמ\"ח א') אמרינן בפירוש דרק משום עגלי הקרבן התקין יוחנן כה\"ג הטבעות, והרי עגל בתמיד ליכא. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "שעליהן שוחטים את הקדשים
ר\"ל שעל ידיהן שוחטין:"
+ ],
+ [
+ "בית המטבחיים
כבר פירשנו [בפ\"ג דתמיד] דלא היה בית ממש מוקף כותלים, דא\"כ לא שחטום על ירך מזבח צפונה, שהכותל מפסיק, והרי מה\"ט היה הכיור משוך כנפי כבש לדרום, כדי שלא יפסיק בין אולם למזבח, מדכתיב ונתת המזבח פתח אהל מועד, שלא יהא כיור מפסיק [כזבחים דנ\"ט א']. רק כל מקום קבוע שמחזיק דבר מה נקרא בית, כמו בית הפרס בית סאה בית רובע, וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ועליו
ר\"ל על אותו מקום [מהכא נמי מוכח כדברינו הנ\"ל, דאי מוקף כתלים הול\"ל ובתוכו]:"
+ ],
+ [
+ "שמנה עמודים ננסין
ר\"ל עמודי אבן שנמוכין כננסין, הרבה פחות מקומת איש המפשיט:"
+ ],
+ [
+ "ורביעין של ארז על גביהן
ר\"ל חתיכות מרובעות של ארז כבדין מונחין על העמודין, אבל לא היו מחוברין בהעמודים, דכל עץ שאינו משוקע בבניין, אם רק בולט מהבניין, אסור לחברו בבניין בעזרה, משום לא תטע כל עץ וגו' [עי' פ\"א סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואונקליות
האקען:"
+ ],
+ [
+ "היו קבועין בהם
בהרבעיות של ארז:"
+ ],
+ [
+ "ושלשה סדרים היו לכל אחד ואחד
כבר פירשנו [תמיד פ\"ג סי' ל\"ח] דמסתבר כראבי\"ה, דר\"ל שהאונקלות היו רק לג' צדדי העמוד כדי לתלות בהן הקרבנות. אבל לצד מערב של עמוד לא היה אונקל, כדי שלא יצטרך המפשיט לפנות אחוריו אל ההיכל בשעה שיפשיט:"
+ ],
+ [
+ "על שלחנות
ר\"ל אצל השולחנות וסמוך להן מפשיטין, כדי להניח עליהן הסכין כשיצטרך. ולתוס' יומא [דט\"ז], כשתלו בהמה גדולה בננסין, הניחו התחתון שלה על השולחנות ממש [ועי' מ\"ש תמיד פ\"ג סי' ל\"ח. ונ\"ל דאף שהיו השולחנות רחוקים מהננסין ד' אמות (כלקמן פ\"ה מ\"ב). ועוד דלרש\"י ותוס' (יומא דט\"ז) עמדו שם בב' שורות של ד' ד' מצפון לדרום ולרמב\"ם פ\"ה מבחירה, עמדו שם בשורה א'. היינו שלא בשעת תשמישן, אבל כשרצה להשתמש בהן לקח משם שולחן א' והעמידו בין הננסין] ואותן השולחנות משתמשין ג\"כ להדיח עליהן הקרביים [כשקלים פ\"ו מ\"ד, ועי' לקמן פ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומשוך כלפי הדרום
ר\"ל לא שהיה הכיור עומד ממוצע בין אולם למזבח ממש, רק משוך טפי כלפי דרום, נגד הרווח שבין אולם למזבח [כלעיל סי' נ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ושלחה אמה
ר\"ל כל מעלה גבוה חצי אמה, ורחבה, דהיינו מקום דריסת הרגל היה רחב אמה [ונ\"ל שהמעלות הללו לא לבד נגד פתח האולם היו, רק בכל רוחב האולם מבחוץ מצפון לדרום. וראיה לדברינו, דהרי חזינן במשנתינו כשהזכיר התנא המעלות שבין אולם למזבח, קאמר התנא, וי\"ב מעלות היו שם. והרי עדיין לא הזכיר התנא שום דבר מפתח האולם. ומדסתם בלישני' ש\"מ דהי\"ב מעלות שזכר היו בכל המשך הרווח ההוא מצפון לדרום. וכן משמע מרתוי\"ט (לקמן פ\"ד מ\"ו ד\"ה האוטם ע\"ש) שהי\"ב מעלות הללו היו בכל רוחב האולם, ודו\"ק. וא\"כ הבאר, שממעל לו היה תלוי הכיור בגלגל, הבאר ההוא היה בנוי באמצע המעלות לצד דרום, על שפוע ההר. ולפ\"ז נ\"ל עוד, מדהוכחנו (לקמן פ\"ד סי' נ\"ב) שהמעלות שלפני האולם כסו האוטם, מדהי' האולם בנוי על האוטם א\"כ לפי דברינו כאן שהתפשטו המעלות ככל רחב האולם, לא היה נראה האוטם כלל בצד מזרח. ואפ\"ה חשב התנא (פ\"ד מ\"ו) גובה האוטם בכלל גובה בניין ההיכל, אעפ\"י שהאוטם לא נראה כלל במזרח, הרי עכ\"פ נראה גבהו בשאר ג' צדדי ההיכל דהיינו בצד צפון מערב ודרום תוך חלול הט\"ו תאים שבדיוטא התחתונה שבג' צדדי' הנ\"ל שהיו בנויין סמוך לאוטם, והאוטם הוא כתלם מצ\"א. ובזה מיושב תמיהת רתוי\"ט (פ\"ד מ\"ו ד\"ה האוטם, ע\"ש)]:"
+ ],
+ [
+ "ורובד ארבע
נ\"ל דה\"פ, שכל הי\"ב מעלות הללו היו על דרך זה, דהיינו ב' מעלות היו כל אחת רחבה אמה, ומעלה שלישית היתה רובד [ר\"ל רצפה רחבה] ג' אמות. וכך היה ג' פעמים, כל פעם מעלה א' וב' כל אחת רחבה אמה, ואח\"כ רובד ג' אמות. נמצא היה מהמזבח עד סוף רובד ג', מרחק ט\"ז אמות, דהרי המעלה התחתונה היתה רחוקה מהמזבח אמה כרוחב המעלות, דאלו היתה גג מעלה הראשונה סמוכה ממש למזבח, לא היה עליה שם מעלה. נמצא שהיה מהמזבח עד סוף הרובד הראשון ו' אמות, ועד סוף רובד ב' י\"א אמות, ועד סוף רובד ג' ט\"ז אמות. אח\"כ היה סדר ד', שהוא העליון של כל סדרי המעלות, והוא היה ב' מעלות שכל אחת רחבה אמה, והרובד שבראשם היה רחב ד' אמות. נמצא שכל הי\"ב מעלות שמהמזבח עד פתח האולם, היו כוללים מרחק כ\"ב אמות. כנראה בצורה א כזה *:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר העליונה אמה אמה ורובד חמש
דס\"ל דגג של המדריגה התחתונה היה סמוך לקיר המזבח, ואפ\"ה שם מעלה עליה, מדהיתה המעלה ההיא מתפשטת גם לצפון ולדרום של מזבח, והרי משם היה ניכר שהמזבח עומד נמוך מהמדריגה ההיא. נמצא חסר במרחק שבין מזבח לאולם אמה אחת. ולהכי תחת זה היה לר' יהודה הרובד העליון שסמוך לאולם רחב ה' אמות כנראה בצורה ב כזה*, נמצא שלדברינו לכ\"ע היה ד' סדרים, ואע\"ג דהתנא לא זכר רק ג' סדרים, כן דרך התנא כמו שנוכיח לקמן בס\"ד:"
+ ],
+ [
+ "פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה
שההיכל עם כל הבניינים הסמוכים לו מצפון ומדרום, היה הכל יחד מצפון לדרום ע' אמה. והאולם עודף על כל אלה מבחוץ ט\"ו אמה לצפון וט\"ו אמה לדרום. נמצא שהיה האולם רחב ק' אמה מצפון לדרום. והוה לו פתח האולם באמצע מזרח רחב כ' וגבוה מ' אמה, דהיינו כרוחב חלל ההיכל מבפנים, כולו ברחבו וגבהו. [ונ\"ל דאף עפ\"כ נקרא האולם בש\"ס בשם אכסדרא (כע\"ז דמ\"ג א'), אע\"ג דכל אכסדרא אין לה דופן רביעית דפרוץ במלואה (כתוס' סוכה די\"ח), והרי האולם היה רחבו מלבד הט\"ו אמה שמכאן ומכאן עוד ע' אמה, והפתח שהיה לאולם באמצע הע' אמה היה רחב רק כ' אמה, על כרחך שלא היה כותל המזרחי שלו פרוץ במלואה, רק היה לו פצימין כ\"ה אמה לכל צד מהפתח. אפ\"ה נקרא אכסדרא, מדהיה לו פתח גבוה ורחב ביותר ככל מדת חללו של היכל כולו, והו\"ל כפרוץ במלואו. וזה לפע\"ד כוונת תוס' ע\"ז (דמ\"ג א') יע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "וחמש מלתראות
ר\"ל קורות מפותחות ומצויירות. ואמלתרא הוא נוטרקין מול תרעא ר\"ל נגד השער:"
+ ],
+ [
+ "של מילת
ר\"ל הקורות היו של עץ שגדלים בו עפצים. וי\"א דמילת ר\"ל שצבועות כמו מילת, והוא בגד משי אדום:"
+ ],
+ [
+ "היו על גביו
ממעל להפתח. קבועות ומשוקעות בבניין, ואין ראשי הקורות בולטות לחוץ, דאז אין בהן משום לא תטע כל עץ [כמ\"ש לעיל פ\"א סי' מ\"ה. ועי' מ\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "התחתונה
הקורה התחתונה מהאמלתרות:"
+ ],
+ [
+ "עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה
נמצא שארכה עשרים ושתים אמות:"
+ ],
+ [
+ "שלמעלה ממנה עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה
נמצא ארכה כ\"ד אמות, והשלישית כ\"ו, והרביעית כ\"ח, נמצאת וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת
שורה של אבנים מרובעות, היה בין אמלתרא לאמלתרא שעליה, לנוי:"
+ ],
+ [
+ "וכלונסות של ארז
ר\"ל קורות עגולות ועבות. וכן נקרא בש\"ס כל עץ ארוץ ועגול. רק שבכאן היו עבות כדי לתמוך הכותלים:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יבעט
כדי שלא יטו הכותלים לפול מחמת גבהן, מדהי' גובה חלל האולם הרבה יותר מגובה חלל ההיכל, והיינו משום דחללו הי' מגוע בגובה גם נגד חלל העלייה של היכל, ולא הי' מעזיבה מפסקת בכל גובה חלל הזה, להכי הי' צריך שיהי' כלונסאות לתמוך גבהן ק' אמה [ועי' סי' ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ושרשרות של זהב היו קבועין בתקרת האולם
מכאן מוכח בבירור שהאולם היה מקורה [דלא כמ\"כ מי שטעה בזה]. והשרשרות משולשלות מהתקרה למטה לתוך האולם:"
+ ],
+ [
+ "שבהן פרחי כהונה
נ\"ל דלהכי נקט פרחי כהונה, דמתוך שילדים קלים ברגליהן לעלות ע\"י שרשרות, וגם משתוקקים לראות יופי מלאכת העטרות כלקמן שלא ראום עדיין, להכי מפסגין בהשרשרות הללו עד נגד העטרות שממעל לחלונות ההיכל שהיו תחת תקרת האולם. שהרי תקרת האולם ממעל לחלל ההיכל וחלונותיו היה [כלעיל מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ורואין את העטרות
לתוס' גיטין [ד\"ז א'] בשם הגאונים, היו כיפות מוזהבות ממעל להחלונות של היכל בחוץ, ועשוייות כעטרות. וכן מוכח דאם העטרות בפנים ההיכל היו, האיך כשיפסגו באולם יהיו יכולים לראות העטרות שבפנים. ודוחק לומר שמתוך החלון הציצו לפנים. אולם לתוס' הא דקאמר קרא לזכרון בהיכל ד', היינו לא שיהי' העטרות תוך ההיכל, רק הזכרון יהי' בפנים ודו\"ק. א\"נ בהיכל י\"ל בצד ההיכל שכלפי חוץ:"
+ ],
+ [
+ "והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה'
שהן נדבו אותן:"
+ ],
+ [
+ "גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל
ממעל לפתח ההיכל מבחוץ היה עומד גפן של זהב לנוי. ונ\"ל דבחרו בתמונה זו, מדהיא מרמזת לכנסת ישראל שנמשלה לגפן [כחולין צ\"ב א'], משום שהגפן רך וחלש ופריו מתוק, וכמו כן האומה הקדושה חלשה ואין לה כח בארץ. כמ\"ש חז\"ל [שבת קנ\"ו א'] אין מזל לישראל, ורק תתחזק במה שתקבל מידי אביה שבשמים. אבל פרי מעשיה מתוקים. ועוד צורת הגפן מרמז לתורה שנמשלה לגפן [כחולין שם] דמה גפן צריך סעד לתמכו, כך צריך לתמוך התורה אצל לומדיה דאם אין קמח אין תורה. והרי הכהנים הם שומרי כרם התורה, כדכתיב כאשר יורו אתכם הכהנים, יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל. לכן עה שהיה נותר מהעלים והגרגרים של זהב שנדבום לבדק הבית, היו נותנין לפרנסת כהנים עניים, דוגמת פירות זהב של מקדש [כיומא דל\"ט ב']. ואדעתא דהכי נדרו, דאי לאו עליא לא אתקיימו אתכליא [כחולין צ\"ב א']. [אב\"י ל\"מ היה נ\"ל עוד שבחרו בתמונת גפן כדי להזכיר זכות אבות, כדאמרינן [רבה כי תשא פמ\"ד]. למה נמשלו ישראל לגפן וכו'. מה גפן חיה ונשענת על עצים מתים כך ישראל חיים וקיימים ונשענים על המתים, אלו האבות וכו' עכ\"ל. ולפ\"ז עשו גם בעבודת שבפנים, זכרון לזכות אבות, וכמו שעשו כמה סימנים בשחיטת התמיד בחוץ, כדי להזכיר זכות אבות [כתמיד פ\"ג מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומודלה על גבי כלונסות
הגפן היה מושכב ע\"ג גבעולין, כגפן ממש מושכב על שבכה, כדי לרמז יפה מה שהוא מרמז:"
+ ],
+ [
+ "או אשכול
של זהב לתלותו שם:"
+ ],
+ [
+ "מביא ותולה בה
הכהנים הם תלוהו שם. וכשהיו צריכים לזהב לבדק הבית או לפרנסת הכהנים, אז צוה הגזבר, ולקחו משם כמו שצריך:"
+ ],
+ [
+ "מעשה היה ונמנו עליה שלש מאות כהנים
לפרק העלין והאשכולת שתלו שם. וגוזמא בעלמא נקט. רק ר\"ל כהנים הרבה היו צריכים לזה, וקמ\"ל שזהב הרבה התנדבו לשם. [מיהו העודף על צורך בדק הבית התפרנסו ממנו עניי הכהנים [כיומא דל\"ט ב']. ואילה\"ק שם הרי גדולי הקדש אסורים [כפסחים דנ\"ו ב'] וכי משום שגדל בנס מגרע גרע. נ\"ל שגם גוף הנדבות היו על דעת כך שהמותר. יתפרנסו ממנו העניים. ואילה\"ק נמי הרי אין ליהנות ממעשה נסים [כתענית כ\"ד ב']. דנ\"ל דשעת הדחק שאני, וכן מצינו הרבה בש\"ס]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ורחבו עשר אמות
דהיינו כחצי גבהו וחצי רחבו של פתח האולם. ומפני שההיכל רוחב חללו הפנימי כ' אמה, וגובה חללו מ' אמה, א\"כ נשאר מבפני' ה' אמות חלל מצד זה ומצד זה מהפתח, וכ' אמות חלל מבפנים ממעל להפתח:"
+ ],
+ [
+ "שתים דלתות להיכל ולקדש
להיכל היינו כלפי חוץ, ולקודש היינו כלפי פנים:"
+ ],
+ [
+ "לכסות עוביו של כותל
דעובי כותל ההיכל היה ו' אמות, ולסוף אמה החצונה של עובי הכותל בתוך הפתח היו ב' דלתות החצונות, א' מימין וא' משמאל, כל דלת רחב ה' אמות. וכשננעלו נוגעים הדלתות זב\"ז וסותמות רוחב חלל הפתח שהי' י' אמות. וכשנפתחות לצד פנים, מכסה כל דלת את ה' אמות הנותרים מעובי הכותל:"
+ ],
+ [
+ "והפנימיות נפתחות לתוך הבית לכסות אחר הדלתות
דעוד היו דלתות אחרות כמדת הראשונות שזכרנו, שהיו קבועות בסוף עובי הכותל לצד פנים, וכשנפתחות לאחוריהן מכסות את הה' אמות של כותל ההיכל שאחורי הפתת מבפנים עד זוית צפון ודרום של היכל:"
+ ],
+ [
+ "שכל הבית טוח בזהב חוץ מאחר הדלתות
שהדלתות של זהב היו, וההיכל כולו מצופה זהב, תוץ מאותן ה' אמות מזה ומזה לדלתות כגובה הדלתות, דמדאין הזהב נראה כשנפתחות, התורה חסה על ממון ישראל [כמנחות דפ\"ט א\"]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בתוך הפתח היו עומדות
דלתות שבפנים ודלתות שבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "וכמין איצטרמיטה היו
ר\"ל כל דלת הי' עשוי מב' פרקים, מחיברות יחד בחוליות:"
+ ],
+ [
+ "ונקפלות לאחוריהן
דכשרוצה לפתוח נכפפות ונכפלות ב' חלקי הדלת זו ע\"ג זו:"
+ ],
+ [
+ "אלו שני אמות ומחצה
ר\"ל כל דלת של אלו הד' דלתות של פנים וחוץ, הי' כל אחת רחב ה' אמות, עשוי מב' לוחות, שכל לוח רחב ב' אמות וחצי:"
+ ],
+ [
+ "חצי
דעובי כותל ההיכל שהי' ו' אמות, הי' נשאר ממנה חצי אמה מצפון וחצי אמה מדרום תוך הפתח, לב' מזוזות לדלתות שמבחוץ. וכמו כן תני אמה מזה וחצי אמה מזה תוך חלל הפתח לצד פנים לב' מזוזות לב' דלתות שבפנים. נמצא שנשאר עוד רווח תוך חלל הפתח ה' אמות בין ב' דלתות שבחוץ לב' דלתות שבפנים. וכשנפתח כל דלת החיצון לצד פנים, הרי הדלת הי' נכפף באמצע ונכפל לאחוריו, ועי\"ז מכסה מה' אמות הנשארים תוך חלל הפתח הנ\"ל רק ב' אמות ומחצה. וכ\"כ כשנפתח דלת שבפנים לצד חוץ, הוא ג\"כ נכפף באמצע לאחוריו, ומכסה ב' אמות ומחצה של תוך חלל הפתח הנשארות:"
+ ],
+ [
+ "ושתים דלתות לדלתות
ר\"ל ב' דלתות הי' לכל א' מהדלתות:"
+ ],
+ [
+ "שתים מוסבות דלתות
ר\"ל לכל דלת היתה מוסבת ונכפפת לב' חלקים:"
+ ],
+ [
+ "ושתי דלתות לאחרת
ר\"ל כן הי' לדלת האחת, וכן להאחרת:"
+ ],
+ [
+ "ושני פשפשין
ב' פתחים קטנים:"
+ ],
+ [
+ "היו לו לשער הגדול
שער ההיכל נקרא שער הגדול, לא בערך ב' הפשפשין שבצדו, דהרי גם לשער נקנור שבמזרח הר הבית הי' לו פשפש בצפון ופשפש בדרום ואפ\"ה לא נקרא שער הגדול. רק שער ההיכל נקרא גדול בערך קדושתו נגד כל שערי המקדש [ועי' שבועות דמ\"ז ב']. ואע\"ג דפתח ק\"ק קדוש ממנו, עכ\"פ בק\"ק לא הי' שער רק ב' פרוכת [כיומא דנ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "אחד בצפון ואחד בדרום
א' בתא שמימין לשער וא' בתא שמשמאל לשער והם מהתאים שנזכרו לקמן בע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר אלי ה' השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי ה' אלהי ישראל בא בו והיה סגור
ר\"ל אע\"ג שהי' סגור אפשר להקב\"ה כ\"י לבוא בו. והיה שער זה רק להודיע שכל השערים הנשארים אינן רק לצורך בנ\"א לכנוס בהן, אבל הקב\"ה א\"צ לשער לכן נשאר סגור:"
+ ],
+ [
+ "נטל את המפתח ופתח את הפשפש
כשרצה הלוי לפתוח שער ההיכל בשחרית, נטל המפתח של פשפש הצפוני ופתחו:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס להתא ומהתא להיכל
שכשהוא בתא, פתח במפתח אחר את הדלת שמהתא להיכל. דגם מהתא להיכל הי' דלת [כדמשמע בתמיד פ\"ג מ\"ו ומהר\"ב שם מ\"ז, ודלא כמשמע לכאורה מרמב\"ם פ\"ד מבחירה ה\"ו, ומהראב\"ד שם הי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "עד שנמצא עומד בין שני השערים
דס\"ל דמן התא הזה לא נכנס להיכל, רק לחלל שבאמצע כותל המזרחי של היכל, שהיה בצד שמאל של הנכנס לתא זה. והולך מהתא לתוך חלל זה שפתוח אליו, עד שמגיע להחלל שבין דלתות החיצונות והפנימיות של שער ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ואת הפנימיות מבחוץ
דשערו היכל החיצונות היה העומד שם פותחן מכפנים, ושערי היכל הפנימיים היה פותחן שם מבחוץ. דהחלל שבין ב' דלתות החיצונות והפנימיות, הוא פנימי לדלתות החצונות וחיצון לדלתות הפנימיות ובאותו חלל פותח דלתות הפנימיות והחיצונות:"
+ ],
+ [
+ "ושלשים ושמנה תאים
לשכות:"
+ ],
+ [
+ "היו שם
סביב ג' כותלי ההיכל מבחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ושמנה במערב
דסביב לג' כותלי ההיכל היו י\"ג לשכות, ה' ממזרח למערב בצפון ההיכל, וה' ממזרח למערב בדרום ההיכל, וג' מצפון לדרום במערב ההיכל. ומכל תא היה יכול לכנוס לתא שבצדו ע\"י פתח שבניהם כזה *, ועל אלו הי\"ג לשכות היה שוב י\"ג לשכות בדוגמת הי\"ג התחתוניות, לשכה ע\"ג לשכה שתחתיה. וממעל לי\"ג לשכות האמצעיים, היה שוב (ח') [י\"ב] לשכות, דהיינו ה' בצפון, וה' בדרום, וב' במערב, נמצא שהיה בין הכל ל\"ח לשכות. והיינו דקאמר מתני' שבצפון ושבדרום חמשה על גביו כו': אמנם רוחב כל תא מצפון לדרום היה ו' אמות, אבל ארכו של כל תא ממזרח למערב, כמו כן גבהו של כל תא, לא נזכר במשנה כמה היה. ועכ\"פ על כרחך צ\"ל שגובה כל ג' דיוטות התאים שזה למעלה מזה, היה נמוך הרבה מגובה רווח ההיכל מבפנים, שהיה גבהו מ' אמה, וגגי התאים העליונים היה למטה מהמ' אמה, כדי שלמעלה מגגי התאים העליונים יהיו חלונות ההיכל. שוב היה כותל החיצונה של התאים שמקיף כל התאים שמג' צדדי ההיכל. עביה של כותל זה ה' אמות, ובאותו כותל היו חלונות התאים. [אבל תמהני איה היה חלונות של התאים שסמוכים לזוית צפונית מערבית של ההיכל, שהרי המסיבה שבצד צפון מהתאים הצפוניים שהיתה כעין גשר, היתה מגביה א\"ע ועולה בשפוע בכל צד צפון של כותל התאים כמו שנאמר לקמן בס\"ד, עד שבזוית צפונית מערבית היה גובה המסיבה כגובה גגי התאים העליונים, נמצא שהמסיבה סתמה כל אויר הצפון של כותל הצפוני של התאים שבזוית זה, ומאין יבא לשם אורה. ונ\"ל שבתאים אלו הסתפקו מהאור שבא להם דרך פתחי הג' תאים שיקיפוהו ממזרח וממערב ומלמעלה]. וחוץ לכותל שמקיף את התאים, היה בצפון ובדרום רווח, בכל צד ג' אמות מצפון וכן לדרום. וברווח הזה שבצד צפון היה המסיבה, והוא כעין גשר שהיה בכל צד צפון של כותל התאים הצפוניים, ועולה בשפוע ממזרח למערב. עד שכשיגיע ראש הגשר הזה לגג התאים המערביים בקרן צפונית מערבית של היכל, נפסק הגשר ההוא, כי העולה בה, כשהוא מגיע לשם יכול לילך על גגי תאים המערביים. עד שכשמגיע על גגי התאים לקרן דרומית מערבית של היכל, אז שוב מתחלת גשר משתפע ממערב למזרח, ממעל לגגי תאים הדרומיים שמחוץ לכותל ההיכל. והגשר הזה עולה בשפוע עד פתח העלייה של ההיכל, והפתח הזה היה סמוך לקרן דרומית מזרחית של ההיכל מבחוץ. ושם בעלייה בפנים סמוך להפתח הזה היה סולם לעלות מעלייה לגג ההיכל, דרך לול שבגג. ולג' דברים אלו עשו המסיבה היא הגשר הנ\"ל, כדי לעלות בה לגג התאים, ולעלייה של היכל ולגג ההיכל. אולם הרווח של ג' אמות שהיה חוץ לתאים הדרומיים, היה נקרא בית הורדת המים כי גג ההיכל וגג התאים כולם, היו משתפעין קצת נגד רוח זה שיטפו לשם נטפי הגשמים. אמנם בצד צפון כדי להיות מעקה למסיבה של הרווח הצפוני הוא המסיבה, היה שוב כותל שעביה ה' אמות, שמושכת והולכת ממזרח למערב, ככל אורך המסיבה בצד צפון כדי להיות מעקה למסיבה, וכשמגיע כותל זה לקרן צפונית מערבית של היכל נפסקת, מדאין שם מסיבה וההולך על גגי התאים המערביים, הרי יש מעקה על גגי כל התאים סביב לשפת גגיה. וכ\"כ היה כותל בדרום של בית הורדת המים, שעביה חמשה אמות, וארכה כאורך התאים הדרומיים של היכל הנ\"ל. והיה הכותל הזה לפע\"ד לחוזק, וגם להשתוות, שיהיה תאר הבניין שוה בדרום כבצפון. אולם כותלי ההיכל גופיה היו גבוהים הרבה מכל כותלי התאים ומכותלי המסיבה ובית הורדת המים. ושם היה חלונות ההיכל, וחלונות של ק\"ק, וחלונות העלייה של היכל. ועל כל חלון היה כיפה מוזהבת [כפ\"ג מ\"ח]. ועתה ראה בציור שציירנו כאן בס\"ד ותבין בעהש\"י כל העניין היטב [ולרמב\"ם ור\"ב שיטה אחרת בכל זה, ולא הארכנו בו, מדיש קושיות הרבה על דברי קדשם, אשר לפע\"ד לא יתורצו רק בדוחק]:"
+ ],
+ [
+ "ושנים על גביהם
ואורך אלו הב' יחד, מצפון לדרום, היה כאורך כל הג' לשכות שתחת הב':"
+ ],
+ [
+ "ואחד לתא שעל גביו
דכל העומד בתא מן התאים, ופניו להיכל ואחוריו לצד חוץ [דאיפכא אסור], היה לתא ההוא שעומד בו, פתח מימין להתא שבצד ימין ופתח משמאל לתא שבשמאל, ופתח לתא שעל גביו. [מיהו הא דקאמר מתני' שהיה לכל תא ג' פתחים להתאים שבצדו, לא לכל תאים היה כן, שהרי התאים שפתוחין להגג. לא היה פתח שעל גבן פתוח לתא. וכ\"כ ג' התאים שבזוית צפונית מזרחית זה ע\"ג זה, הרי מלבד התא התחתון שם, שפירש בו התנא שהיה לו ה' פתחים כדמסיק, עכ\"פ גם ב' תאים שעל גביו זה על גבי זה. למה יהיה להן פתח לצד חוץ למזרח. והרי גבוהים הרבה מהרצפה ואינן עשוין לכניסה ויציאה דרך שם. ואת\"ל שאעפ\"כ היה שם פתח לאויר או לאורה. עכ\"פ על פתיחה כזה אין עליה שם פתח רק שם חלון, ומתני' קאמר ג' פתחים היה לכל א'. ודוחק לומר שהיה שם פתחים לכניסה ויציאה, ועולין לשם דרך סולם, דזה לא נאות בצד שער ההיכל. וכה\"ג יקשה בג' תאים שזה ע\"ג זה בקרן דרומית מזרחית של היכל, [ועי' לקמן סי' כ\"ז]. אע\"כ מה שאמר התנא שכל התאים מלבד התא שבצפונית מזרחית, היו להן ב' פתחים לב' תאים, רק ברוב תאים מיירי תנא]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד למסיבה ואחד לפשפש
ר\"ל באותה לשכה שנזכרת לעיל במשנה ב' סי' י\"ח, שהיתה קרן מזרחית צפונית, היה לו ה' פתחים, א' לצד חוץ למזרח, והוא הפשפוש הצפוני לשער ההיכל שזכרנו שם. וא' להיכל, וכמו שזכרנו שם. וא' אל התא הב' שבצדו למערב. וא' למסיבה. וא' לתא שעל גביו. ולפי מה שנברר לקמן [בסי' ל\"ב] שהתאים שבדיוטא התחתונה היו בנוים כנגד האוטם, א\"כ תא זה דקאמר תנא שהיה לו ה' פתחים, על כרחך ר\"ל שהחא שבצפונית מזרחית, שבדיוטא האמצעית קאמר. דאי בתא התחתון קאמר, הרי ממנו לא היה אפשר לכנוס להיכל מדהוא בנוי נגד האוטם. אע\"כ דהתא האמצעי בגובה, הוא שהיה לו ה' פתחים שנזכרים במשנה. וא\"כ צ\"ל נמי שהפתח שהיה לו לזה התא למסיבה, ר\"ל שיורד משם למסיבה דרך סולם שגבוה ו' אמות כגובה האוטם, שהרי התא האמצעי הזה היה בנוי ממעל לאוטם והמסיבה היה שם נמוך ממנו ו' אמות, מדמתחיל למטה בקרקע ועולה בשפוע. ועוד צ\"ל שהג' פתחים שהיו להתא שבצפונית מזרחית בדיוטא התחתונה שכנגד האוטם, היינו א' לתא שבצדו במערב, וא' לתא שעל גביו, וא' למסיבה. דהרי בב' כותלי מזרח ודרום שבהתא התחתון זה, לא היה אפשר לעשות פתח, מדסמוכים לאוטם של היכל ושל אולם, שגם האולם היה בנוי על האוטם [וכלקמן סי' נ\"ב]. [אמנם נ\"ל עוד מה דקאמר מתניתן דלשאר תאים היה ג' פתחים לכל א' ואחד לאו דוקא, דהרי תא שבזוית דרומית מזרחית על כרחך שמלבד ג' פתחים שזכרנו במשנה, יה לו עוד פתח להיכל, הרי בפתח שלו שפתוח לחוץ למזרח כתיב כי ה' אלהי ישראל בא בו, ור\"ל להיכל, ואע\"ג דח\"ו שצריך לפתח, עכ\"פ על כרחך משמע שהיה שם פתח להיכל. ואת\"ל דעכ\"פ התא הזה לגודל ורוב קדושתו לא היה פתח בינו לתא שבצדו, ורק לתא שעל גביו היה פתוח, כעין לולין שבעליות ק\"ק, כדי להוריד האומנין דרך שם, וא\"כ היה גם לתא זה רק ג' פתחים, פתח לחוץ, ופתח להיכל, ופתח לתא שעל גביו. עכ\"פ לפ\"ז לא היו ג' פתחים הללו שבתא זה כשאר פתחים שבכל התאים. ועל כרחך רק ברוב התאים מיירי תנא. או ר\"ל דבתאים שמשתמשים בהן מיירי תנא. ולא בתא זה שבמזרחית דרומית שאין משתמשין בו כלל]:"
+ ],
+ [
+ "ואחד להיכל
והא דלא חשיב תנא הלול שהיה גבוה ח' אמות [ומסתמא היה רחבו ד' אמות כדי שיהא עליו שם פתח] שהיה באחד מתאי המערביים, כדי להכשיר שחיטת קדשים קלים גם במערב ההיכל [כזבחים דנ\"ה ב']. נ\" דמדלא היה לו דלת, דהרי מה\"ט נקרא בש\"ס בשם לול, משא\"כ שאר פתחי התאים לכולן היה להן דלתות להכי לא ניחא ליה לתנא למכלליניה בהדי אינך שאר פתחים [ותמהני שנשמע גם לול זה בדברי רבינו הרמב\"ם]:"
+ ],
+ [
+ "התחתונה חמשה
ר\"ל דיוטא התחתונה של התאים סביב אוטם ההיכל בצפון מערב דרום, היה רוחב חלל כל אחד מהתאים הצפונים והדרומיים, מצפון לדרום ה' אמות. וכמו כן רוחב חלל הג' תאים המערביים, היה ה' אמות ממזרח למערב:"
+ ],
+ [
+ "ורובד ששה
ר\"ל מקום דריסת הרגלים שעל גבי תקרת הדיוטא התחתונה, והוא רוחב של חלל של כל תא מתאי האמצעים, ו' אמות, דהיינו אמה אחת יתירה מחלל תאי דיוטא שתחתיה. וזה מפני שהתקרות של התאים היו נסמכיו על כותל ההיכל, וכותל ההיכל מתמעטת בעוביה למעלה נגד תקרת דיוטא התחתונה, אמה אחת. לפיכך נתרחב חלל התאים שבהדיוטא האמצעית אמה אחת יותר מחלל התאים שבדיוטא התחתונה:"
+ ],
+ [
+ "ורובד שבע
דנגד התקרה השנייה היה כותל ההיכל שוב מתמעטת בעביה אמה אחת, כדי להניח על אותה כניסה קירות התקרה שעל דיוטא שנייה:"
+ ],
+ [
+ "והעליונה שבע
דמקום דריסת הרגלים של דיוטא השלישית שהיא העליונה של ג' הדיוטאות, היתה רחבה עוד אמה אחת יותר מאותה שתחתיה א\"כ היה רחבה ז' אמות. וזה ג\"כ מטעם הנ\"ל, ששם כותל ההיכל שוב נתמעט מעוביה אמה אחת:"
+ ],
+ [
+ "היציע התחתונה
ר\"ל מקום דריסת הרגלים שעל רצפה של דיוטא התחתונה:"
+ ],
+ [
+ "והתיכונה
ר\"ל מקום דריסת הרגלים שעל רצפת האמצעית:"
+ ],
+ [
+ "והשלישית
ר\"ל רצפת העליונה:"
+ ],
+ [],
+ [
+ "שבע באמה רחבה
וסיפי' דקרא \"כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה\" ר\"ל חומת ההיכל היתה עביה מתמעטת והולכת מבחוץ, אמה אחת נגד כל תקרה ותקרה של התאים. \"לבלתי אחוז בקירות הבית\" ר\"ל כדי שלא יצטרך לעשות נקבים בכותל ההיכל לתחוב שם קורות של תקרת התאים. אבל השתא שכותל ההיכל מתמעט והולך נגד כל תקרה ותקרה כעין מדריגות, היה משכיב ומניח ראשי קורות התקרות של התאים על אותו מדריגה שנתמעט החומה על ידי זה, ועי' בציור בבועז ותבין:"
+ ],
+ [
+ "ומסבה היתה עולה מקרן מזרחית צפונית
נ\"ל שהוא המסיבה רוחב ג' שנזכר לקמן במשנה ז', שהיה סמוך לכותל התאים מבחוץ והיה כעין כבש בצד צפון מההיכל. והכבש הזאת מתחלת להשתפע ועולה, ממקום התא שבקרן צפונית מזרחית של ההיכל מול המערב. ונקרא מסיבה, מפני שהיה הכבש הזאת עשוייה כדי לסבב ולבוא לגג התאים, ולהעלייה של היכל, ולהגג של היכל, כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "לקרן צפונית מערבית
שכשמגיע הכבש הזאת לקרן צפונית מערבית, כבר היא שוה לגג התאים [ונ\"ל שהכבש הזה היתה חלולה תחתיה כדי לפתוח לשם תחת הכבש את חלונות התאים שבצפון, במקום שהגביה א\"ע הכבש הזה סמוך למערב, ועי' מ\"ש לעיל סי' כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "שבה היו עולים לגגות התאים
לתקן בדק גג התאים או להשתמש שם בדבר. או לכנס מעל להגג לפתח של עלייה של היכל, כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "היה עולה במסבה
על גגות התאים שבמערב ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מגיע לפתחה של עליה
נ\"ל דר\"ל שהכבש הזאת שוב מתחלת בגגי התאים מקרן מערבית דרומית של היכל, ומשפע ועולה ממעל לגגי התאים שבדרום של היכל, עד שמגעת לפתח של עליית ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "שפתחה של עליה פתוח לדרום
ר\"ל דפתח עליית ההיכל בכותל דרום של העלייה היה:"
+ ],
+ [
+ "היו שתי כלונסות של ארז
ר\"ל בעליה סמוך לפתח מבפנים היו כלונסאות של ארז, שמחוברות בשליבות, כעין טרעפפע שלנו [כך כתב רתוי\"ט. ונ\"ל דלהכי לא קאמר תנא לשון סולם. דאז הוה משמע ששליבותיו דקות. אבל הכא שהיה גבוה הרבה יותר ממ' אמה עד לגג היה צריך שתהיה עבה וחזקה. ולהכי נקט לשון כלונסאות שהן חזקות שמעמידין בהן התקרה (כב\"ב דס\"ז). אמנם להכי לא עשו לשם כבש כבושה כראוי. ה\"ט כדי שלא להרגיל רגלי אדם לשם, מדחמירה קדושת עלייה טפי מהק\"ק עצמה [כפסחים דפ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "שבהן היו עולין לגגה של עליה
עליית ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "וראשי פספסין
ראשי קורות בולטות מכותלי העלייה מצפון ודרום. ואפשר שהיו מאבנים בולטות [ועי' לעיל פ\"א סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מבדילים בעליה בין הקדש לבין קדש הקדשים
אע\"ג שהיה שם ב' פרוכת בין עליית ההיכל לעליית ק\"ק [כרמב\"ם ספ\"ז מכלי מקדש]. אפ\"ה היה שם גם הפספסין, מפני חומר קדושת עליית ק\"ק יותר מהק\"ק עצמו, שהרי אין נכנסין שם רק אחת בז' שנים. וי\"א פ\"א ביובל [כפסחים דפ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "לבית קדש הקדשים
ר\"ל שעשו ארובות בתקרת ק\"ק סמוך לכותלי ק\"ק סביב. וכל ארובה רחוק מחברתה בכדי הושטת היד:"
+ ],
+ [
+ "שבהן היו משלשלין את האומנים בתיבות
שכשהיו צריכין לתקן כותלי ק\"ק, היו מורידין האומנין בתיבות דרך ארובות אלו, בהחבל שקושרין בהתיבה שיושב בה האומן. והתיבה סתומה מג' צדדים כדי שלא יביטו סביבותיהם ויהנו, והרי קול מראה וריח אף שאין בהן מעילה, עכ\"פ איסורא איכא [כפסחים דכ\"ו א'] [והקשה בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א בבחרותו. א\"כ למה התירו לעולי רגלים להציץ לק\"ק שגללו להן הפרוכת [כיומא דנ\"ד א']. ונ\"ל כיון דרק מדרבנן אסור, א\"כ לצורך מצוה שיראו הכרובים מעורין זב\"ז, ויבינו עי\"ז חבתן לפני המקום, שרו רבנן מה\"ט] ורק הצד שבתיבה המשולשלת שלעומת כותל הק\"ק, פרוצה במלואה, כדי לעשות מלאכתו בהתיקון דרך שם:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא יזונו עיניהן מבית קדשי הקדשים
ר\"ל שלא ישביעו עיניהן ממראית נוי המלאכה. ואם אפשר היו לוקחין בעלי מלאכות שהיו כהנים תמימין ואם לאו כל ישראל מותרים:"
+ ],
+ [
+ "וההיכל מאה על מאה על רום מאה
ר\"ל כל בניין הבית, שבכללו הם ההיכל והק\"ק, והתאים שמקיפין אותו והמסיבה שחוצה להן, והאולם שלפני ההיכל, הכל ביחד היה בו אורך ק' אמה. ורוחב ק' אמה, וגובה ק' אמה. כיצד גבוה ק'. האוטם וכו':"
+ ],
+ [
+ "האוטם שש אמות
הוא היסוד [פונדאמענט בל\"א], היה גבוה ששה אמות. מפני שההר משפע ועולה, וההיכל והאולם בנויין בראש ההר על קרקע שוה והכותלים עומדים סמוכים למקום שמתחיל ההר להיות בשפוע. ולהכי כדי ליתן יסוד להבית לבלי ימוט, משו\"ה בנו יסוד מאבני גזית סביב לקרקע השוה הנ\"ל, גבוה ו' אמות. ומפני שאותו היסוד כולו אטום מבפנים עם קרקע, עד שתוך חלל האולם וההיכל אינו נראה כלל, להכי נקרא אוטם. וגם מבחוץ לא היה האוטם נראה רק בצפון מערב ודרום תוך חדרי התאים שבדיוטא התחתונה. אבל בצד מזרח, היו הי\"ב מעלות שבין המזבח לאולם שגבהן ו' אמות מכסים גובה האוטם שכנגדן:"
+ ],
+ [
+ "וגובהו
של כותל ההיכל עצמו:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים אמה אמה כיור
ר\"ל פטורי ציצים של גיפס מוזהבים היו כמו שפה גבוה אמה ממעל להמ' אמה הנ\"ל סביב, נראה מבחוץ ומבפנים:"
+ ],
+ [
+ "ואמתים בית דלפה
ר\"ל קורות רחבות, עבות בגובה ב' אמות, שהיה שוכבות על אורך הכותלים סביב שנקראו מייער לאטטען, ונקראו בית דלפא, נוטריקון בית די לייף, על שם שאלו הקורות שהן כמלבן מרובע מחברים יחד ומחזקים כל בניין הכותלים שתחתיהן:"
+ ],
+ [
+ "ואמה תקרה
הנסרים המונחים על המויער לאטטען הנ\"ל, היה עוביין אמה:"
+ ],
+ [
+ "ואמה מעזיבה
הטיט והסיד שמשימין על התקרה. ועליהן הניחו האבנים המרובעות לרצפה של עלייה:"
+ ],
+ [
+ "ואמה מעזיבה ושלש אמות מעקה
כמין דופן געלענדער היה בשפת הגג סביב גבוה ג' אמות:"
+ ],
+ [
+ "ואמה כלה עורב
שכל שטח הגג וראש המעקה של ההיכל מחופה בטבלאות של ברזל שקבועין בהן מסמרות של ברזל חדין, וחדודין כלפי השמים וגבוהין אמה. ונקראו כליא עורב, משום שעל ידן יכלאו ויגרשו העורבים מלישב על הגג ולטנפו, או להביא דבר טמא לשם:"
+ ],
+ [
+ "מהמזרח למערב מאה אמה כותל האולם
עובי כתלו שבמזרח:"
+ ],
+ [
+ "והאולם אחד עשר
ממזרח למערב:"
+ ],
+ [
+ "אמה טרקסין
במקדש ראשון היה חומה שעביה אמה מפסקת בין ההיכל לק\"ק. וקראו לאותה חומה טרקסין, שהוא בלשון יון מקום שהוא פנים וחוץ מדמבדיל בין פנים לחוץ. וי\"א שהוא נוטריקון טרק סין, ר\"ל שסוגר דבר של סיני, דהיינו הלוחות והארון והצנצנת מן שקבלנו מסיני וכו' [עי' רש\"י ותוס' יומא דנ\"א ב' ודנ\"ב ב']. ובבית שני שהיה גבוה הרבה מבית ראשון, דבית ראשון היה גבוה חלל ההיכל ל' אמה [כסוכה ד\"ה ב'], ובבית שני גבוה יותר ממ' אמה, והרי חומה שעביה רק אמה, א\"א שתתחזק לעמוד בגובה מ' אמה, לכן הוצרכו לעשות פרוכת ההיכל לק\"ק. ומדהסתפקו באותה אמה של עובי החומה שהיה במקדש ראשון אם קדושתה כהיכל ויתלו הפרוכת לפנים ממנה, או שמא קדושתה כק\"ק, ויתלו הפרוכת לחוץ ממנה. להכי עשו ב' פרוכת, בין ההיכל לק\"ק, וביניהן רווח אותה אמה שנסתפקו בה. [וקרא תנא לאותו רווח של אמה טרקסין, אף דבבית שני לא היה הארון, דיאשיה המלך גנזו (כיומא דנ\"ב ב'), גם חומה לא היה בינתים, א\"כ אין כאן לא טרק ולא סין, וה\"נ אמרינן ביומא (דנ\"א ב') דבבית שני לא הוה טרקסין. וי\"ל דהתנא קרא לאותה אמה טרקסין בנרדף על שם הראשון שהיה שם טרקסין, ובפרט שגם בבית שני היה שם הארון נגנז במקום הק\"ק (כיומא דנ\"ג ב'), ושייך מה\"ט שפיר לקרות לאותה אמה טרקסין]:"
+ ],
+ [
+ "כותל ההיכל
ר\"ל עובי כותל המערבי של ק\"ק. שכל הבניין כולו נקרא במשנה בשם היכל, כלעיל במשנה א':"
+ ],
+ [
+ "והתא שש
דכך היה רוחב התאים בסדר האמצעי [ועי' מש\"כ לעיל סי' ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כותל המסבה חמש
עוביה מצפון לדרום:"
+ ],
+ [
+ "והמסבה שלש
רחבה מצפון לדרום:"
+ ],
+ [
+ "כותל התא
עובי כותל הצפוני של תא הצפוני:"
+ ],
+ [
+ "ובית הורדת המים
כך היה נקרא הרווח שמדרום לכותל דרום של תאים הדרומיים. ונ\"ל דנקרא הרווח ההוא בית הורדת המים, משום שגג ההיכל וגגי התאים הדרומיים כולן היו משופעין ויורדים מצפון לדרום, כדי שירדו כל מימי הגג למקום רווח ההוא:"
+ ],
+ [
+ "והכותל
שבדרום מבית הורדת המים, היה כותל ממזרח למערב כאורך כל התאים שבדרום:"
+ ],
+ [
+ "וחמש עשרה אמה מן הדרום
ר\"ל דמצד צפון לכותל המסיבה, היה האולם עוד מתרחב והולך עד ט\"ו אמה מדרום לצפון, דהיינו כותל האולם שבצפון עוביה ה' אמה, ועוד י' אמה חלל. ורוחב החלל הזה ממזרח למערב היה י\"א אמה כנזכר לעיל במשנה. וכמו כן בצד דרום מכותל בית הורדת המים שבדרום, היה ג\"כ האולם מתרחב עוד ט\"ו אמה להלן, מצפון לדרום, מחוץ לכותל דרומי של בית הורדת המים:"
+ ],
+ [
+ "והוא היה נקרא בית החליפות
אותו רווח של י' אמה מצפון לדרום וי\"א אמה ממזרח למערב, שהיה האולם יתר לכאן ולכאן, היה חדר מכאן ומכאן, ונקראו בית חליפות:"
+ ],
+ [
+ "ששם גונזים את הסכינים
דלכל משמר ומשמר היה שם ארגז מיוחד בכותל לגנוז שם סכיניהן. וסכין נקרא בלשון יון חליף, ובלשון יון שבזמנינו לא נקרא סכין כך, רק יקראוהו מאכערא, והיינו כמ\"ש רש\"י בשם תנחימא בפרשה ויחי על כלי חמס מכורותיהם אבל ברזל הנדוואי שנקרא שטאהל בל\"א נקרא בל\"י חליפס, ונראה דהיינו שהברת פס בל\"י כמעט דומה להברת ף, שהראשון תמונתו ותמונת השני ?, ולכן בנקל החליפו זה בזה, והיינו משום דבל\"ז הברת פס אינה נאותה ללשון עברי. ולכל א' מב' בתי החליפות שבאולם היו ב' פתחים, א' לאולם, וא' בזוית. דהיינו אותו בית החליפות שבאולם בצפון, היה לו פתח הב' בזוית צפונית מערבית. ואותו בית החליפות שבאולם בדרום היה לו פתח הב' בזוית דרומית מערבית. וכל א' מב' אלו הפתחים היה גבוה ח' אמות והיה זה כדי להכשיר כל עזרה כולה שם לשחיטת קדשים קלים דכתיב גבייהו ושחטו פתח אהל מועד, והאולם והתאים כולן קרויים אהל מועד (זבחים דכ\"ה ב') [ותמהני שנשמטו ברמב\"ם ובציור של רתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וההיכל
הוא שם כולל לכל בנין ההיכל והתאים ומסיבה ובית הורדת המים וכל המחובר אליהם, וגם האולם שהיה בצד מזרח הבית שהיה מתרחב ומתפשט ט\"ו אמה יתירים לצפון וט\"ו אמה יתירים לדרום:"
+ ],
+ [
+ "ורחב מלפניו
דהרי המשך כותל מזרח של אולם מצפון לדרום, היה ק' אמה, והמשך כותל המערבי של התאים המערביים, היה רק ע' אמה. לפ\"ז היה כל הבנין בדוגמת ארי רחב מלפניו יותר מלאחריו דבמלת היכל כאן כלל גם האולם, דעם האולם היה רחב מלפניו וצר מלאחריו [ורבינו הר\"ב לא רצה להבין כאן דברים ברורים שבמשנה]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל העזרה
דהיינו כל הרווח שבתוך החומה הפנימית, מהתחלת עזרת ישראל במזרח עד סוף י\"א אמה שאחורי ק\"ק במערב:"
+ ],
+ [
+ "היתה אורך מאה ושמונים ושבע
ממזרח למערב:"
+ ],
+ [
+ "על רחב מאה ושלשים וחמש
מצפון לדרום:"
+ ],
+ [
+ "מן המזרח למערב מאה ושמונים ושבע
כיצד. מקום וכו':"
+ ],
+ [
+ "מקום דריסת ישראל אחת עשרה אמה
ממזרח למערב וקל\"ה אמה מצפון לדרום. והרווח הזה נקרא עזרת ישראל:"
+ ],
+ [
+ "מקום דריסת הכהנים אחת עשרה אמה
ממזרח למערב, וקל\"ה מצפון לדרום, והרווח הזה נקרא עזרת כהנים:"
+ ],
+ [
+ "המזבח שלשים ושתים
ממזרח למערב. דאע\"ג דחסר אמה אחת, שהרי לא היה יסוד ברוב שטח המזרח של המזבח, עכ\"פ הרי היה בולט אמה א' של יסוד בקרן מזרחית צפונית [ועי' לעיל רפ\"ג], ולהכי נקרא אמה רווח ההוא יסוד אף שלא היה שם יסוד:"
+ ],
+ [
+ "ההיכל מאה אמה
דהיינו מהתחלת כותל מזרח של אולם, שהיה במזרח ההיכל עד אחר כותל המערבי של התאים שהיו במערב ק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ואחת עשרה אמה לאחורי בית הכפורת
דהיינו הרווח שבין כותל מערבי של התאים המערביים, עד כותל המערבי של העזרה, היה הרווח ההוא י\"א אמה:"
+ ],
+ [
+ "מן הצפון לדרום מאה ושלשים וחמש
כיצד. הכבש וכו':"
+ ],
+ [
+ "הכבש והמזבח ששים ושתים
אמה. דרוחב היסוד מצפון לדרום היה ל\"ב אמה [עיין לעיל סי' ז']. והכבש אע\"ג שג\"כ היה שפועו מצפון לדרום ל\"ב אמה, עכ\"פ ב' אמות העליונות של כבש היה פורחים ממעל לבליטת אמה שכנגד היסוד וממעל לאמה של סובב. נמצא שלא היה שפועו חוץ מב' אמות הנ\"ל רק ל' אמה. א\"כ המזבח והכבש יחד תפסו מצפון לדרום רק ס\"ב אמה:"
+ ],
+ [
+ "מן המזבח לטבעות שמונה אמות
מצפון לדרום:"
+ ],
+ [
+ "מקוםהטבעות עשרים וארבע
דהיינו ד' שורות זו אחר זו ממזרח למערב. ובכל שורה ו' טבעות מצפון לדרום שהיו מחזיקים הו' טבעות הנ\"ל כ\"ד אמה עם ה' הרווחין שבין הו' טבעות:"
+ ],
+ [
+ "מן הטבעות לשלחנות ארבע
דח' שולחנות של שיש עמדו בין הטבעות לננסין, רוחב כל שולחן אמה על אמה, והשלחנות הללו עמדו על אותן ח' אמות שמן הטבעות לננסין בסדר א' מצפון לדרום. נמצא שהשולחנות ממלאין כל אותו רווח של ח' אמות. וה\"פ דמתני' מן הטבעות למחצית מקום השולחנות ד' אמות, וממחצית מקום השולחנות עד הננסין ד' אמות [כך דעת הרמב\"ם בפ\"ה מבחירה. אמנם לתוספות [יומא דף ט\"ז ב'] השולחנות עמדו בב' שורות שנמשכות מצפון לדרום, בכל שורה ד' שולחנות. נמצא חסר כאן במשנה לחשוב עוד ד' אמות מצפון לדרום למקום השולחנות. ונ\"ל דלהכי לא תשב להו תנא, מדלא היו קבועים תמיד במקום א', דכשרצה להפשיט עליהן, מתטלטלין ממקומן לבין הננסין [כמ\"ש לעיל פ\"ג סי' נ\"ט]. אבל לעולם היה מיוחד להן ד' אמות, לבד מן הד' אמות שבין הטבעות לשולחנות, ולבד מהד' אמות שמן השולחנות לננסין]:"
+ ],
+ [
+ "והמותר
כ\"ה אמות הנותרים. [ולתוס' יומא הנ\"ל שהיה עוד ד' אמות מיוחדין מצפון לדרום למקום השולחנות לא נשארו רק כ\"א אמות]:"
+ ],
+ [
+ "ומקום הננסין
י\"ב אמות ומחצה לכאן, וי\"ב אמות ומחצה לכאן:"
+ ],
+ [
+ "ושלש בדרום:"
+ ],
+ [
+ "שבצפון
שבדרום כך הגי' נכונה [לרמב\"ם פ\"ה מבחירה ולרתוי\"ט כאן]:"
+ ],
+ [
+ "לשכת המדיחים
ממזרח למערב קחשיב. דבקצה זוית מזרחית דרומית של עזרת ישראל, היה לשכת המלח, ואחריה סמוך לה למערב פרוה, וסמוך לה למערב לשכת המדיחין, כולן עומדים בשורה אחת סמוכין זה לזה ממזרח למערב:"
+ ],
+ [
+ "ועל גגה היה בית הטבילה לכהן גדול ביום הכפורים
דה' פעמים מחליף הכה\"ג בגדיו ביו\"כ, מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. ובין כל פעם ופעם טובל כאן, חוץ מטבילה ראשונה שטובל בחול בבות הטבילה שעל גבי שער המים, והרי עובי החומה לא נתקדש רק בשוה לקרקע העזרה [כפסחים דפ\"ו א']. והעלו המים להגג ע\"י סילונות מעשה אמן [וואססער קונסט בל\"א], באופן שלא יהיו שאובין. ונקראת הלשכה הזאת ע\"ש האדם שבנאה באומנות נפלאה וגדולה, להעלות המים תוך עובי כתליה, עד שהיה נראה כאילו בנאה והעלה בה המים בכשוף. [כך נ\"ל פי' הש\"ס [יומא דל\"ה א'] פרוה אמגושי. וזה, כדי שלא תקשה קו' רתוי\"ט דהאיך יקיימו בביהמ\"ק בניין שעשה בכישוף. מיהו אע\"ג דגם בית הטבילה שע\"ג שער המים, ע\"כ ג\"כ נבנה בסילונות ובאומנות גדולה כנ\"ל, אפשר ששם היו ניכרין הסילונות, משא\"כ בפרוה לא היו נכרין הסילונות כלל. והיה דומה כאילו באו המים לשם מעצמן בדרך נעלם ונפלא]:"
+ ],
+ [
+ "לשכת המדיחין ששם היו מדיחין קרבי הקדשים
שמדיחין שם הכרס והקיבה שמלאין רפש. אבל הבני מעים האחרים, היו מדיחין על השולחנות של שיש שאצל הננסין [ועיין תמיד פ\"ד סי' כ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ומשם מסבה
כמין כבש בלי מעלות ומדהולכת בעיגול נקראת מסיבה:"
+ ],
+ [
+ "עולה לגג בית הפרוה
נ\"ל שהכבש היתה מבחוץ לבית המדיחין, ועולה ממעל לבית המדיחין עד גג הפרוה:"
+ ],
+ [
+ "לשכת הגולה
הגולה גרסינן:"
+ ],
+ [
+ "לשכת הגזית
לקמן מפרש טעם לשמות הלשכות:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר לשכת כהן גדול
היא לשכת פרהדרין שנזכרת בריש יומא. ונקראת לשכת העץ, לאו משום שהיתה של עץ, דהרי אסור לבנות עץ מחובר ובולט מעזרת ישראל ולפנים. רק כנוהו כך, כדי להזכיר לכה\"ג ע\"י שם לשכתו, שכשיקלקל מעשיו, יהיה בלשכתו כעץ העשוי להרקב, ולא יהיה לו קיום זמן מרובה. וכשיתקן מעשיו כראוי, והיה כעץ עושה פרי לפרנס במעשיו את בני דורו, אז צדיק כתמר יפרח, ויאריך ימים כימי עץ ימי עמי [כיומא ד\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "והיא היתה אחורי שתיהן
לשון אחורי היינו טמונת שתיהן. ור\"ל שלשכת הגזית היתה במזרח להב' לשכות האחרות, והיה ארכה מצפון לדרום, כאורך לשכת עץ ולשכת גולה מצפון לדרום יחד. וטעם שהיתה הגזית גדולה כל כך, משום שהיו נאספים בה בני אדם הרבה. מיהו לשכת עץ וגזית על כרחך שהיו סמוכין לכותל צפוני של עזרה, דאל\"כ היה אסור לסנהדרין ולכה\"ג לישב בלשכתן. ועל כרחך שהיו ג\"כ פתוחין לחול [כמש\"כ סי' כ\"ו], ועי' בצורה שציירנו בס\"ד בשלהי מסכת זאת [אות כ\"ז], וא\"כ גזית טמונה בין הב':"
+ ],
+ [
+ "וגג שלשתן שוה
שאלו הג' לשכות לא היתה אחת גבוה מחבירתה. [ונ\"ל עוד דקמ\"ל דאע\"ג דבניין התחתון של לשכת הגזית ולשכת פלהדרין, היה מקצתו בחול ומקצתו בקודש (כיומא כ\"ה א') אפ\"ה היה כל ג' הגגין שוה בלי סימן בין קודש לחול, דהרי גגין ועליות לא נתקדשו אפילו כשהבניין בנוי כולו בקודש [כפסחים פ\"ה ב'). ואע\"ג דבעליית ק\"ק היה הבדלה, פספסין ופרוכת בין נגד ההיכל לנגד ק\"ק. י\"ל דהיכל שאני, שכך קבלו מהנביאים, וכדקאמר התם]:"
+ ],
+ [
+ "שם היה בור קבוע
*)הר\"ב פירש שנקראת כך על שם הבור שחפרו שם בני הגולה. ותמהני וכי זו בלבד, הרי כל המקדש והלשכות עשו בני הגולה. ונ\"ל דגולה גרסינן, ור\"ל שפל, כמו וגולה על ראשה [זכריה ד']. וה\"ק, שם היה בור של הגולה הקבוע, דהיינו שהיה ממעל להבור ספל שממלאים אותו כל יום ממימי הבור, והספל היה קבוע בכותל או ברצפה. או נ\"ל דמלת עליו שבסוף, גם אגולה קאי, וה\"ק, שם היה בור והגולה הקבוע והגלגל היה נתון למעלה מהבור' ומלאוהו בכל יום בשחרית, כדי שלא יצטרכו לשאוב מהבור בכל זמן שיצטרך מים. ונקט הכא שהיה הספל קבוע, ר\"ל לא כספל של הכיור שאצל המזבח, שהיה הספל ההוא עם י\"ב דדיו מתטלטל ע\"י הגלגל שתלוי בו הספל, שמשקעין אותו בכל לילה לתוך הבור שלא יפסלו מימיו בלינה [כיומא דל\"ז א'], אבל זה קבוע היה:"
+ ],
+ [
+ "והגלגל נתון עליו
ממעל להספל, כדי שכשישאבו בהדלי ע\"י הגלגל מהבור, יוכלו לשפוך המים להספל בקלות:"
+ ],
+ [
+ "ומשם מספיקים מים לכל העזרה
דמימי האמה שעוברת בעזרה, היו מיוחדים רק להדחה, אבל מים אלו שבלשכה מתוקים ונאותים לבשול ולשתייה:"
+ ],
+ [
+ "לשכת הגזית
אף דכל העזרה היתה בנוייה מאבנים, זו שמיוחדת לכבוד הסנהדרין שיושבים שם, בנוה באבני גזית מרובעים:"
+ ],
+ [
+ "שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת
שהיתה בנויה חציה בקודש וחציה בחול, ופתוחה ב' פתחים, א' לקודש וא' לחול, וסנהדרין יושבין בחציה שבחול [כיומא דכ\"ה] וביומא [כ\"ה א'] אמרינן שכמין בסילקי גדולה היתה, וכ' בש\"ג [דרע\"ב] שכסילקי גרסינן בכף, ופירושו בלשון יון מקום גדול ונכבד מאד:"
+ ],
+ [
+ "ודנה את הכהונה
כל ענייני כהונה, שאין כהן נכנס לעבודה עד שבודקין אחר יחוסו, ושאין בו מום. וכמו כן דנין שם את הלויים שאין בהן דבר הפוסלן לשירות, וכמו כן דנו על כל דבר שיארע בקרבנות שבמקדש, ועל כל דבר שיארע בישראל, כי משם דת ודין יוצא לכל ישראל [כסנהדרין פ\"א מ\"ב], רק נקט הכא כהונה, שרוב התעסקם שם היה בענייני כהונה:"
+ ],
+ [
+ "ושלא נמצא בו פסול לובש לבנים ומתעטף לבנים
לובש היינו הכתונת, ומתעטף היינו בראשו ור\"ל המצנפת:"
+ ],
+ [
+ "ויום טוב היו עושים
בסוף היום כשדנו הכהנים ומצאום כשרים, עשו הסנהדרין משתה ושמחה. או ר\"ל אותן שנדונו ונמצאו כשרים עשו יו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ברוך המקום ברוך הוא
מפני שלשכת הגזית נקראת מקום, שנאמר וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ה', לכן היו מכנים עכשיו את הקב\"ה בשם מקום, לומר שהוא מקומו של עולם, שבכחו יתברך הגביל את העולם ואויר המקיפו שהסמיכו אל התהו, שאין בו ממש. אמנם כדי שלא יטעה השומע לומר שעל המקום הגשמי מתכוונים. לכן חזרו ואמרו ברוך הוא, ר\"ל ברוך אותו הנעלה על כל ברכה ותהלה, א\"ס:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין מדות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Temurah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Temurah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..720b676e086a6d97377bf49aa63693d319fe85c7
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Kodashim/Yachin on Mishnah Temurah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,779 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Temurah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Temurah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הכל ממירים
ר\"ל כל מי שיאמר על בהמת חולין שלו שתהיה תמורה על בהמת הקדש שלו [או של חבירו שנתן לו רשות להמיר בה], שניהם קדושים. והכל לאתויי יורש שהמיר על קרבן שהפריש מורישו בחייו:"
+ ],
+ [
+ "אחד אנשים ואחד נשים
אע\"ג דבכל לא תעשה, אשה שוה לאיש. קמ\"ל הכא, דסד\"א דהני מילי בעונש השוה בכל אבל מימר דאין ענשו שוה בכל, דהרי צבור ושותפין אין ממירין, ואי אפשר שילקו כשהמירו, ולפיכך סד\"א דגם אשה כשהמירה לא תלקה, קמ\"ל [ש\"ס ד\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "אלא שאם המיר מומר
נתפס בקדושה כלעיל סי' א'. [אב\"י והא דלא נקט תנא בקיצור, הכל שהמירו תמורתם תמורה אלא שלוקה. תירץ רש\"י ריש חולין, דכך הוא לשון התנאים, הכל שוחטין. הכל סומכין, הכל חייבין, ולתוס' כאן י\"ל דלישנא אלימא נקט, לאשמעינן דאפילו במזיד עושה תמורה. או דסד\"א דאשה אף דלוקה, מ\"מ לא מקרב תמורה דידה. דאהני מיעוטא דלא יחליפנו, בלשון זכר, דלא מקרב תמורתה, ואהני רבוייא דהמר ימיר דתלקה. קמ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "וסופג את הארבעים
ואע\"ג דבכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. י\"ל דתמורה שאני דהו\"ל כחוסם בקול, שע\"י דבורו נעשה מעשה, ה\"נ על ידי דבורו נעשה מחולין קדשים [ש\"ס ד\"ג ב'], אבל בכל לאו שאין בו מעשה לא לקי חוץ מנשבע לשוא או לשקר, ומקלל חבירו בשם, וכמו כן מוציא שם רע ועדים זוממין דכתיב בהו בפירוש שנענשין [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים ממירים את שלהם
בקרבנן שהפרישו בעצמן:"
+ ],
+ [
+ "ולא בככור
שנתן לו ישראל להקריבן."
+ ],
+ [
+ "וכי מפני מה אין ממירים בבכור
ר\"ל בשלמא חטאת ואשם אף שנתנו לו מישראל. עדיין יש שייכות להבעלים בהקרבן להתכפר בו, והרי בממיר בתר מתכפר אזלינן, דרק הוא יכול להמיר [כש\"ס ד\"י ע\"א]. ותו דגם כשנתנו להכהן, אינו שייך לו לבד, רק שייך לכל אנשי המשמר להקריבו ולאכלו [כמנחות ע\"ד א' ורמב\"ם פ\"ד מכלי מקדש]. וגם בזה אין לכל הכהנים שום שייכות בו, דכולן רק משולחן גבוה קא זכו [כקדושין דנ\"ב ב']. וא\"כ האיך ימיר הכהן בזה הקרבן שאינו שלו כלל. אבל בכור שניתן להכהן מישראל, אין להבעלים שום שייכות בו לכפרה, והכהן יקריבנו ויאכל בשרו לבדו אפילו כשאין זמן משמר שלו. ולא שייך בכה\"ג משולחן גבוה קזכי, דהרי כבר הוא שלו כולו, ולמה לא ימיר בו:"
+ ],
+ [
+ "והבכור מתנה לכהן
דשניהן הן מכ\"ד מתנות כהונה המפורשים סוף פרשת קרח:"
+ ],
+ [
+ "אף הבכור לא ימירנו בו
דכיון דנלמדו מהדדי במה מצינו, אין לחלק בכל הנ\"ל, מדעכ\"פ השתא בחיי הקרבן שוין חטאת ואשם לבכור, ואין להכהן השתא זכייה בשניהן, ולפיכך כל הנך פרכות הנ\"ל שאינן בבכור רק אחר הקרבתו, לא מחשבו רק פרכות כל דהו, מדעכ\"פ השתא אין בזה קולא וחומרא בשניהן, וילפינן להו שפיר מהדדי. [ונ\"ל דמה\"ט נמי ליכא למפרך דמה לחטאת ואשם דכשיומם אין להכהן שום זכייה בו, אבל בכור כשיומם הרי כולו שייך לכהן. [עי' בש\"ס] דליתא, דעכ\"פ השתא כשהמיר בו כשהוא תם אין לו זכייה בו, כל כה\"ג הו\"ל פירכא כל דהו, דלא פרכינן בה במה מצינו. והרי בבכור בעל מום כשימירו בו לא תפיס בה המרה. ורק בתם שייך בו המרה, ואז אין לו שום זכייה בו]:"
+ ],
+ [
+ "שאין זכין בהן בחייהם
דגם בחיי הקרבן יש חילוק גדול ביניהן, דחטאת ואשם אף שניתנו לו מישראל שיקריבו בעדו, אין הכהן יכול למכרו אפילו לכהן אחר, והו\"ל כממיר בקרבן שאינו שלו:"
+ ],
+ [
+ "דבבכור אף שכשהוא תם בא\"י שאין הכהן יכול למכרו מדעומד להקרבה, עכ\"פ מצינו בבכור תם שנולד בח\"ל, רשאי הכהן למכרו, אף דחזי להקרבה, דס\"ל כמשנה דלקמן [סוף פ\"ג] דאע\"ג דלכתחילה לא יעלהו לא\"י להקריבו, עכ\"פ בהעלהו רשאי להקריבו [ולא קי\"ל כן]. וא\"כ כיון דגם בחיי הקרבן וכשהוא תם יש להכהן זכייה בגוויה, אינו דומה לחטאת ואשם, וליכא למילף להו מהדדי במה מצינו, מדאיכא למפרך פרכא גמורה בינייהו [ודו\"ק היטב]:"
+ ],
+ [
+ "והיה הוא ותמורתו יהיה קדש
דהוקשו אהדדי הקרבן והתמורה בפירוש לענין הוויית קדושתן:"
+ ],
+ [
+ "היכן קדושה חלה עליו
על הקרבן שהקדיש:"
+ ],
+ [
+ "אף תמורה בבית הבעלים
ולפיכך דוקא הבעלים ממירים על הבכור כל זמן שהוא ברשותם, מדחלה הקדושה ברשותן על עיקר הקרבן. אבל הכהן לא:"
+ ],
+ [
+ "מן הזכרים על הנקבות ומן הנקבות על הזכרים
וכולהו ולפינן להו מדכתיב בהמה בבהמה, והרי כולהו בהמות נינהו:"
+ ],
+ [
+ "לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב
טוב חולין ברע קודש. דמלה קמא דנקט קרא היינו החולין. ובמלת רע דנקט קרא יש במשמע נמי בעל מום, [וערתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "איזהו טוב ברע
כלומר איזה רע של קודש שעושה תמורה:"
+ ],
+ [
+ "בעלי מומין שקדם הקדישן את מומם
אבל כשקדם מומן להקדישן לא חלה עליו קדושה ולא עביד תמורה. וילפינן הכי, מדמייתרו תרתי מלות טוב בקרא, דהוה סגי למכתב לא יחליפנו ולא ימיר אותו ברע או רע בו, אלא חד טוב קמ\"ל דאפילו בממיר בטוב לקי, ואידך טוב קמ\"ל דרק טוב מעיקרא עושה תמורה. [כך מסקנת הש\"ס אליבא דרבא, דבכל דוכתא דבריו הם טפי עיקר ממילי דאביי, מדהוא בתרא. והר\"ב תפס הפי' של אביי. והיינו אי נימא דמלה קמא דקרא היינו החולין ופרושינו לפי שיטה בכורות [די\"ד ב'] דמלה קמא של קרא היינו הקודש. ודו\"ק]. מיהו כל קרבן כשיומם וצריך אחר, אסור להמיר הבעמ\"ו רק מוכרו, או פודהו לעצמו במעות, וקונה בהן בהמה ומקריב:"
+ ],
+ [
+ "ממירים אחד בשנים ושנים באחד
א' של חולין בב' דקודש, או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "והיה הוא ותמורתו מה הוא מיוחד אף תמורתו מיוחדת
אב\"י ולרבנן הוא, לאפוקי ולד דאין עושה תמורה, כלקמן מ\"ה, ולר\"ש יליף ולד מהקישא דמעשר, דגם במעשר אין קדוש הולד שלה שהיה לה בשעה שנעשרה [כמעילה פ\"ג מ\"ו]. או דר\"ש סבר ולד עושה תמורה:"
+ ],
+ [
+ "ולא עוברים באברים
דבאמר רגל בהמת חולין זו תהיה תמורה על העובר שבמעי בהמת קודש זו, אז אין האבר נתפס בקדושה. וה\"ה איפכא:"
+ ],
+ [
+ "ולא שלמים בהן
אבר או עובר של חולין, לא ימירנה בבהמה שלימה של קודש. או איפכא. ועובר אפילו לרבנן לקמן [מ\"ה] אצטריך דס\"ל דאפילו ולד אין ממיר בו, אפ\"ה סד\"א עובר ירך אמו ומחובר בקדושה, ואפ\"ה עדיף מאבר דאית ליה חיות בפ\"ע, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר ממירים אברין בשלמים
אבר של בהמת חולין בשלימה של קודש, וחלה קדושה על האבר ופשטה קדושה על כל הבהמה ותקרב:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי והלא במוקדשין
ר\"ל בתחלת ההקדש:"
+ ],
+ [
+ "כולה עולה
ולת\"ק דוקא במקדיש אבר שהנשמה תלוייה בו, אז כולה עולה [עי' חולין רפי\"א]. וא\"כ נראה פשוט דבממיר באבר שנשמה תלוייה בו, מודו רבנן:"
+ ],
+ [
+ "אין המדומע מדמע אלא לפי השבון
תרומה שנתערב בפחות מק' חולין, ונאסר הדמוע לזר. וחזר ונפל מדמוע הזה סאה א' למקום אחר, א\"צ שוב ק' חולין נגד הסאה שנפלה, רק משערין יפה כמה תרומה יש בסאה זו לפי תערובות הראשון, נקט כל הבבות אלו הכא, אגב סיפא דמשנה ה'. דאין תמורה עושה תמורה:"
+ ],
+ [
+ "אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון
דאם חימץ בשאור תרומה עיסת חולין, ונאסרה העיסה לזר, וחזר וחימץ מעיסה זו שנאסרה, עיסת חולין אחרת, לא חשבינן לעיסת חולין הב' כאילו נתחמצה מתרומה לבד, רק משערין יפה כמה שאור תרומה היה בחתיכת העיסה שנתערבה בהעיסה הב', ולא נאסרה העיסה הב' רק בהיה באותו שיעור התרומה שבו כח להחמיץ העיסה הב' מבלי החולין שמעורבין עמה. ואין אומרים בכל הנך חנ\"נ מדאין אסור מחמת עצמו התרומה:"
+ ],
+ [
+ "אין המים שאובים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון
דמקוה שהוא כולה מים שאובין פסול מדאורייתא. אבל מי גשמים שירדו לגומא והם מ' סאה. כשרין לטבול בהן, וגם אין נפסלין אפילו אם נפלו שוב לתוכן אלף סאה מים שאובין, כיון שמתחלה היה מ' סאה מים כשרין. וקאמר הכא שאם היה מתחלה מים כשרים פחות ממ' סאה ונתמלאה עד מ' סאה ממים שאובין ע\"י המשכה ע\"ג קרקע, אז אין השאובין פוסלין המקוה החסירה הנ\"ל רק לפי חשבון. ר\"ל דבנפלו השאובין לתוכה בהמשכה יש חילוק, דאם הרוב מהמ' סאה היו שאובין, נפסלה כל המקוה למחשבו כולה שאובין, בין שקדמו השאובים למים הכשרים או איפכא, ואפילו ירדו השאובין לתוכה ע\"י המשכה ע\"ג קרקע. אבל כשהיה מתחלה בהגומא כ' סאה ומשהו מים כשרים, והמשיך לתוכן ע\"ג קרקע ממש באורך ג' טפחים, כ' סאה חסר משהו מים שאובין, או יותר, כשרה כל המקוה [י\"ד ר\"א סמ\"ה]. מיהו מי מעין כל שהוא מותר למלאותה עד מ' סאה ויותר מים שאובין אפילו בלי המשכה, ואפילו המי מעין מועט [שם סט\"ו], ורק לכתחילה יש להחמיר גם במעין ליתן לתוכן השאובין בהמשכה [שם ס\"מ]. עוד יש לפרש ע\"פ המשנה במסכת מקואות פ\"ג משנה א' ב' ג'. או ע\"פ המשנה שם פ\"ה מ\"א. וי\"א דה\"פ דמתני', דהרי ג' לוגין שאובין שנפלו מהכלי בלי המשכה ע\"ג קרקע, לתוך מקוה מים כשרים שאינן מ' סאה, נפסלו כולן, ומחשבו כאילו כולן שאובין, בין שקדמו המים כשרין להשאובין או איפכא. וקאמר הכא דג' לוגין שפוסלין המקוה אינן פוסלין רק לפי חשבון, ר\"ל שיהיו חשבון הכלים שנפלו מתוכן השאובין כחשבון הלוגין, דהיינו דוקא כשנפלו הג' לוגין מג' כלים או פחות. אבל בנפלו מד' כלים או יותר, לא נפסלו המים הכשרים אפילו נפלו מכל הד' כלים ביחד. ודוקא שלא נתכוון לרבות, ר\"ל שלא נתכוון ששופך לשם הג' לוגין כדי שיהיה בהמקוה מים בשפע רב. א\"נ שלא התכוון מיד בתחלה להפיל לשם כל הג' לוגין, דבחד מהנך גוונא אפילו הטיל הג' לוגין מכמה כלים, וזה אחר זה, אפ\"ה נפסלה המקוה [שם סט\"ו. ועש\"ך שם סקמ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אין מי חטאת נעשין מי חטאת
לטהר בזריקה, ולטמא הנושאן:"
+ ],
+ [
+ "אלא עם מתן אפר
ונ\"ל דהא דנקט רק הנך אין אין, והרי עוד טובא אין אין איכא בתורה, כגון אין מים המאררים נעשין מאררים רק בנתינת אפר ומחיקת מגילה, ואין מים חיים של מצורע כשרים להזייה אלא בדם צפיר, ואין מנחה כשרה לקמיצה אלא במתן שמן ולבונה, ועוד טובא טובא. אלא דלא בעי למנקט רק הנך כולהו דדמו לאין תמורה עושה תמורה, דבכולהו הוה ס\"ד, דמתתבר שיהא כח בדבר הנפעל שיעשה לדבר אחר שיהיה כמותו, שיהיה המחומץ מחמץ גם לדבר ארר כשנתערב בו, וששאובין שוב יעשו שאובין לכשנתערב, וגם מי חטאת אם נתערבו במים אחרים נעשה גם התערובות כדין מי חטאת. להכי קאמר הכא שאין נעשין מי חטאת רק עם נתינת אפר, ר\"ל עד שיהיו מים תחלה בכלי ואח\"כ יתן האפר על המים. דאע\"ג דכתיב ונתן עליו מים חיים. אין הכוונה שיתן המים על האפר, ליתא, דהרי כתיב מים חיים אל כלי, ומשמע שלא יחצץ האפר בין המים להכלי. רק ה\"ק קרא, דלאחר שנתן האפר על המים שבכלי, ונתן עליו וגו'. ר\"ל יערב המים יפה יפה עד שיעלו ממעל להאפר [ש\"ס הכא י\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "אין בית הפרס עושה בית הפרס
החורש על הקבר עושה בית הפרס, דהיינו כל שחורש מהקבר ק' אמה לכל רוח, העפר ההוא מטמא במגע ובמשא, משום שכך שיערו חכמים דעד שם יכול להתגלגל עצם כשעורה מהקבר ע\"י עגלת המחרישה. ואפילו קבור בעומק מאד או תוך ארון של אבן, אפ\"ה כל שחרש ע\"ג הקבר גזרו כך משום לא פלוג. וקאמר הכא דאין ביהפ\"ר עושה ביהפ\"ר, דאם חזר וחרש משדה ביהפ\"ר שכבר נטמא, לשדה אחרת הסמוכה לה, לא חיישינן שהעצמות כשעורה שבביהפ\"ר הראשון שכבר נטמא, הובאו ע\"י המחרישה לשדה הסמוכה לה. א\"נ דאם לאחר שחרש מהקבר מ' או נ' אמה הפסיק, וחזר וחרש ממקום שהפסיק עד יותר מק' אמה מהקבר, אין מטמא רק עד מקום כלות הק' אמה מהקבר. והיינו דלא כר\"א דס\"ל [אהלות פי\"ז מ\"ב] דדוקא בחרש בפעם א' יותר מק' אמה מהקבר, אינו עושה פרס רק עד ק' אמה מהקבר, דאין המחרישה מוליך העצם כשעורה שבא לתוכו מהקבר רק עד ק' אמה. אבל בחרש מהקבר והפסיק תוך הק' אמה, וחזר וחרש ממקום שהפסיק, חוזר ומטמא שוב משם ולהלן ק' אמה [כך פי' שם הרא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ולא תרומה אחר תרומה
שותפין בתבואה שתרמו שניהן כל א' מדעת חבירו, תרומת הראשון תרומה, דהרי מדעת חבירו תרם. אבל תרומת האחרון אינה תרומה שהרי כבר נתרם. ומתני' ר\"ע היא, אבל ר\"א ס\"ל דתרומת שניהן תרומה, דהיינו כל א' לפי חלקו בהתבואה, דמדחזר השני ותרם, גלי דעתיה שחזר בו קודם שתרם הראשון, ולא הוה ניחא ליה שיתרום הראשון על חלקו. ולר\"ע גלוי דעת למפרע לא אמרינן, כיון שלא גילה דעתו קודם שתרם שלוחו. אבל בתרמו כל א' שלא מדעת חבירו, היינו פלוגתא שנזכרה [בתרומות פ\"ג מ\"ג], דלר\"ע תרומת שניהן תרומה, כל א' לפי חלקו בהתבואה, ולחכמים שם גם בכה\"ג רק תרומת הראשון תרומה, וקיי\"ל כר\"ע. ודוקא בתרם הראשון א' ממ', כעין יפה, או א' מס', דהיינו כעין רעה. אבל בתרם הראשון כבינוני, דהיינו א' מנ' קיי\"ל דאין תרומת השני תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ולא תמורה עושה תמורה
דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו. אבל בהמיר אפילו אלף בהמות על קרבן אחד כולן קדושים, בין שהמירן בבת אחת או בזה אחר זה על הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "ולא הולד עושה תמורה
דכתיב והיה הוא, ולא ולד של קודש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר הולד עושה תמורה
דמלת יהיה מיותר, לרבות ולד שנתהווה:"
+ ],
+ [
+ "לא הולד ולא תמורה עושין תמורה
א\"ל היינו ת\"ק. ונ\"ל דה\"ק, רק בהקדש כתיב תמורה, אבל ולד הרי לא כתיב כלל גבי תמורה, ומנ\"ל שימיר בה. ואי משום יהיה דקאמרת, לאו לרבות ולד, רק לרבות שוגג שנתהווה ממילא, אפ\"ה דינו כמזיד, דבחישב להמיר שור שחור והמיר לבן אע\"ג דבהקדש כה\"ג קיי\"ל דהקדש טעות אינו הקדש, אפ\"ה בתמורה כה\"ג קדוש:"
+ ],
+ [
+ "שלא נאמר אלא בבהמה
דכתיב ואם המר ימיר בהמה. [ואע\"ג דבחולין [דט\"ז ב'] קאמרינן צואר בהמה למעלה, ומוקי לה בעופא דקליל. י\"ל לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד (כחולין קל\"ז ב'). תדע. (דבב\"ק דנ\"ד ב'), קאמר אם לרבות העופות. אע\"ג דהתם בהפרשה בהר סיני כתיב אם בהמה, ש\"מ דבלישנא דקרא אין עוף בכלל בהמה, ורק חיה בכלל בהמה ובהמה בכלל חיה (כב\"ק שם. וחולין ד\"ע ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אינן עושין תמורה
מדכתיב בתמורה קרבן, וקדשי בדק הבית לא מקרו קרבן:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי שמעון והלא המעשר בכלל היה
ר\"ל מעשר בהמה היה בכלל כל הקרבנות שעושין תמורה:"
+ ],
+ [
+ "ולמה יצא
דפרט ביה קרא שעושה תמורה:"
+ ],
+ [
+ "יצאו קרבנות צבור
וה\"ה שותפין נמי נתמעטו, דהרי שותפין פטורין ממעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "יצאו קרבנות בדק הבית
דהו\"ל מעשר דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד דלא ללמד ע\"ע יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. דר\"ש ס\"ל דקדשי בדק הבית מקרו קרבן, להכי אצטריך קרא לממעטינהו הכא"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שקרבנות היחיד עושים תמורה
היינו רק בעיקר הזבח. אבל ולד הזבח, או תמורתו, אף כשהן של יחיד אינו עושה תמורה [כפ\"א מ\"ה]. וכמו כן עוף קרבן יחיד אינו עושה תמורה, [כפ\"א מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "קרבנות היחיד נוהגין בזכרים ובנקבות
דעולה ואשם של יחיד, הם תמיד זכרים. וחטאת ושלמים של יחיד, לפעמים הן זכרים ולפעמים נקיבות:"
+ ],
+ [
+ "וקרבנות צבור אין נוהגין אלא בזכרים
דבין עולה או חטאת או שלמים של צבור לעולם הן זכרים:"
+ ],
+ [
+ "קרבנות היחיד חייבין באחריותן
בקרבנות שאין קבוע להם זמן, גם צבור חייב באחריותן, כפר העלם ושעיר ע\"ז. אבל רק בקבוע להן זמן מיירי, דאז רק ביחיד אפשר שחייב להביאן אפילו אחר שעבר זמן חיובם, כגון עולת יולדת וקרבנות מצורע, שחייבין להביא קרבנותיהן ביום ח' לטהרתן, וכשלא הביאן אז יביאם אח\"כ, מיהו ודאי יש גם בקרבנות יחיד דבעבר זמנן בטל קרבנן, כחביתי כה\"ג, שיביאו עבורו משלו בכל יום [מנחות פ\"ד מ\"ה]. וכ\"כ פר יו\"כ שהכה\"ג מביאו ג\"כ מביתו:"
+ ],
+ [
+ "ובאחריות נסכיהם
דמדחייב באחריות הקרבן, חייב להביא גם נסכיו, והיינו המנחה והיין שמביאין עם הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "וקרבנות הצבור אינן חייבין לא באחריותן
דקרבנות הצבור שקבוע להן זמן, כולן בעבר זמנן בטל קרבנן. אבל כשאין קבוע להן זמן כגון פר העלם דבר שהפרישוהו ונאבד ודאי חייבים באחריותו."
+ ],
+ [
+ "ולא באחריות נסכיהן
דכשעבר זמנן ולא הביאו הקרבן פטורים גם מלהביא נסכי קרבן ההוא:"
+ ],
+ [
+ "אבל חייבין באחריות נסכיהן משקרב הזבח
דאפילו צבור אם הקריבו הקרבן בזמנו בלי נסכים, חייבים להביא הנסכים אפילו לאחר כמה ימים:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי מאיר והלא חביתי כהן גדול
י\"ב חלות שנעשין במחבת ובאין משל כה\"ג בכל יום, ומקריבין מחציתן בבקר ומחציתן בערב:"
+ ],
+ [
+ "ופר יום הכפורים
שג\"כ מביאו הכה\"ג משלו כיו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אלא שזמנן קבוע
ר\"ל אפילו קרבן יחיד, כל שזמנו קבוע דוחה שבת וטומאה, אבל כל שאין זמנו קבוע כגון פר העלם של צבור וכדומה גם בצבור אינו דוחה שבת וטומאה. ובהנך גם ת\"ק מודה, ואפ\"ה קרו להו קרבן צבור, כיון דעכ\"פ הצבור חייבים בהם, אף שבאין משל יחיד, כקרבן צבור דמי. והנ\"מ בין ת\"ק לר\"מ, פסח שני, דלכ\"ע מדלא אתי בכנופיא קרבן יחיד הוא [כיומא דנ\"א א'], דלר\"מ מדזמנו קבוע דוחה שבת וטומאה, ולרבנן לא דחי. וקיי\"ל דדוחה שבת אבל לא טומאה, דמפני טומאה דחיתו ואיך יחזור ויעשה בטומאה:"
+ ],
+ [
+ "שכפרו בעליו
שאבדה ונתכפר באחרת, ואח\"כ נמצאת הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "מתות
נועל דלת בפניה עד שתמות ברעב, וזה הלכה למשה מסיני:"
+ ],
+ [
+ "ושל צבור
שאבדה, ונתכפרו צבור באחרת ונמצאת אח\"כ הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ימותו
פליגי אם ההלכה למשה מסיני, גם בשל צבור היתה. וזה א' מג' אלפים הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משרע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בצבור
דה' חטאות המתות הן, ולד חטאת, תמורת חטאת, מתה בעליה, נתכפרו בעליה, עברה שנתה [וסי' ותמנע היתה פלגש]. מיהו אין דין כל הה' שוין, כלקמן [פ\"ד מ\"א]. ולהכי קאמר הכא דכמו שג' מהן לא משכחת בקרבן צבור, דולד חטאת אי אפשר בקרבן צבור, דהרי כל חטאות הצבור זכרים הם. ותמורת החטאת ג\"כ א\"א בצבור, דקרבן הצבור אינו עושה תמורה. ומתו בעליו נמי לא שייך בצבור, שאין צבור מתים:"
+ ],
+ [
+ "אף שכפרו הבעלים ושעברה שנתן ביחיד דברים אמורים
שימותו:"
+ ],
+ [
+ "ואין תמורה עושה תמורה
דכתיב והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו:"
+ ],
+ [
+ "ומקדישים אברים ועוברים
ר\"ל רשאי כל אדם להקדיש וכו' ועי' לעיל פ\"א סי' כ\"ה."
+ ],
+ [
+ "אבל לא ממירים
לאו מדכתיב בהמה בבהמה, דהרי עובר נקרא בהמה [כרפ\"ד דחולין]. אלא מהיקישא דר\"ש קא יליף [כפ\"א מ\"ו], דכמו דמעשר אינו באברים ועוברים, מדכתיב כל אשר יעבור תחת השבט, כמו כן בתמורה. [אב\"י עמ\"ש פ\"א סי' כ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "להגזז ולהעבד
שכשהמיר בהמת חולין בעל מום על בהמת קודש תמימה, חלה קדושה חמורה על הבעל מום, שאף אם יפדוה מותרים רק באכילה, ואסורים בגיזה ובעבודה, דדינו כקדשים שקדם הקדשן למומן. וה\"ט, משום דגלי קרא דאפילו בקדם מומן אפ\"ה כשהמיר בהן תחול עליהן הקדושה, דכתיב טוב ברע או רע בטוב, ורע היינו בעל מום. משא\"כ קדשים שקדם מומן להקדשן, כשנפדו מותרין אף בגיזה ועבודה [כחולין פ\"י מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בתמורה
שכשהתכוון לומר הר\"ז תמורת עולה שלי, ואמר הר\"ז תמורת שלמים שלי, והיה לו שלמים בביתו, הר\"ז קדיש ולוקה, וכ\"כ בהתכוון לומר שור שחור שיצא מביתי יהיה תמורה על בהמת קדשים זו ויצא מפיו לבן, ויצא מביתו לבן. או שאמר תצא זו ותכנס זו תחתיה, בכולהו קדיש ולוקה, דבכולהו אע\"ג שהיה שוגג בדבר, עכ\"פ בגוף ההמרה מזיד היה. אבל בהיה שוגג בההמרה, שהיה סבור שמותר להמיר, אע\"ג דקדיש פטור ממלקות [רמב\"ם פ\"א מתמורה]. ולראב\"ד כל לקי דנקט ש\"ס בהנך עניינים היינו דבגזז או עבד בבהמת התמורה לקי. אבל על ההמרה לא לקי]:"
+ ],
+ [
+ "במוקדשים
דבכל שוגג בקדשים קיי\"ל כב\"ה [נזיר רפ\"ה] דהקדש טעות אינו הקדש. ומה\"ט אם הנקדש בטעות היה בעל מום, אע\"ג דכל המקדיש בעמ\"ו למזבח לקי, אפ\"ה זה אינו לוקה מדבטעות היה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אומר הכלאים
שנולד מעז ורחל:"
+ ],
+ [
+ "והטרפה ויוצא דופן
שנתקשה אמו בלדתו, וחתך דפנה של בטן האם והוציאו הולד דרך שם:"
+ ],
+ [
+ "טומטום
שנולד עם עור שמכסה ערותו בב' המקומות, ואינו ניכר אם זכר, או נקיבה הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואנדרוגינוס
שיש לו זכרות ונקבות:"
+ ],
+ [
+ "לא קדשים
שאין תמורה חל עליהן, וכ\"ש דבהקדישן אינן קדושים:"
+ ],
+ [
+ "ולא מקדישים
שאם היו קדושים, ואח\"כ אירע פסולן, כגון בטריפה שנטרפה אח\"כ, ובכלאים ויוצא דופן וכו' משכחת לה שהיו ולדות קדשים שהקדישו אמן קודם שנתעברה, דאז חלה קדושה על כרחך על הולד אף שנפסל מהקרבה, ואם המיר אח\"כ על ולד זה בהמת חולין, אין התמורה קדושה, אפילו לר\"י דס\"ל [פ\"א מ\"ה] ולד עושה תמורה, הני לא עבדי תמורה, משום דלא דמי לבעל מום דעושה תמורה, דבעל מום יש במינו קרבן, משא\"כ הנהו אין במינן קרבן [דטומטום ואנדרוגינוס ויוצא דופן אופן ברייתן משונה], וטריפה נמי אף דיש במינן קרבן, עכ\"פ אסור באכילה, ולא דמי לבעל מום דמותר באכילה. להכי הנך דמו טפי לבהמה טמאה של קודש, שאין עושה תמורה. וכ\"כ באמר על כלאים וטריפה וכו' שיהיו תמורה על קרבן אין התמורה קודש, דלא דמי לבעמ\"ו, דהנך אין במינן קרבן והו\"ל כהמירה על גמל וחמור [רמב\"ם פ\"ב מתמורה הי\"ז]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וולדן
של שלמים או של תמורת שלמים:"
+ ],
+ [
+ "וולד ולדן עד סוף העולם
ר\"ל אפילו ולד ולד ולד וכו' עד סוף העולם. ובגמרא פריך, עד סוף העולם ל\"ל, דמ\"ש ולד ולדן מולד ולד ולדן. ומשני, דקמ\"ל לר\"א דס\"ל ולד שלמים ימות דחייש שיגדל מהן עדרים [כסי' ד']. להכי קמ\"ל תנא דאפילו עד סוף העולם דודאי חזינן דלגדל קבעי, אפ\"ה יקרב שלמים:"
+ ],
+ [
+ "וטעונים סמיכה ונסכים ותנופה וחזה ושוק
בש\"ס גרסינן תנופת חזה ושוק:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים
רק כונסו לכיפה וימות ברעב, וזהו מדרבנן דאי נימא יקרב, ישהה לאם שתרבה וולדות ואתא בהו לידי תקלה בגיזה ועבודה, או לעבור בבל תאחר, מיהו דוקא בשלמים גזר, מדאית לבעלים הנאה מיניה, וגם שכיחי. אבל בולד תודה דלא שכיח לא גזר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים יקרב
[חכמים היינו ת\"ק. (תוס'). ונ\"ל דסד\"א דת\"ק מודה לר\"א דגזרי' שיבא לידי תקלה, רק דלת\"ק סגי למגזר מה\"ט לכתחילה, אבל בששחטן כבר, דאז תו ליכא למגזר שיגדל מהן עדרים, להכי יקריבן. ולר\"א עכ\"פ לא גרע מאשם שכפרו בעליו, דאע\"ג דאינו אסור בהקרבה רק מדרבנן. מדגזרו לאחר כפרה אטו לפני כפרה (כפסחים ע\"ג), אפ\"ה דוקא בניתק לרעיא כבר, בדיעבד יקריבנו, משא\"כ בלא ניתק דלא עשה מעשה בגוף הקרבן. אפילו בדיעבד לא יקריבנו. דאל\"כ מה הועילו חכמים בתקנתן (כתובות ד\"י ע\"א). א\"כ ה\"נ בולד ותמורת שלמים אפילו בכבר שחטן לא יקריבן. ולעולם לכתחילה לכ\"ע אסור להקריבן. להכי קמ\"ל חכמים דסיפא תקרב, דהיינו לכתחילה. א\"נ י\"ל דר\"ש בסיפא מתרץ קו' זאת, והיינו דקאמר לא נחלקו ר\"א וחכמים וכו'. אבל לת\"ק אפילו ולד ולד נמי יקרב, וכמפורש בדבריו]."
+ ],
+ [
+ "ועל ולד ולד תמורה שלא יקרב
דמחשבתו ניכרת ממעשיו דלגדל ולדות בעי:"
+ ],
+ [
+ "העיד רבי יהושע ורבי פפייס
דלא כר\"א:"
+ ],
+ [
+ "על ולד שלמים שיקרב שלמים אמר רבי פפייס אני מעיד
כבר העיד על רבו שכך קבל מרבותיו, והכא הלכה למעשה קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואכלנו ולדה שלמים בחג
בחג השבועות. דבפסח לא הקריבוהו, דמיירי דהיה אז תוך ז' ימים משנולד, ואפשר נמי דבחג הסוכות קאמר, דאע\"ג דא\"כ איך עבר בעשה כשלא הקריבו בעצרת, דהרי רק בבל תאחר לא עבר עד שיעבור עליו ג' רגלים. י\"ל דמיירי שהיה הולד חולה בעצרת דפסול אז לקרבן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כתודה
שיקרבו אימוריהן במזבח, והבשר יאכל ליום ולילה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שאינן טעונין לחם
דכתיב על לחם התודה, רק תודה עצמה צריכה לחם:"
+ ],
+ [
+ "תמורת עולה
שהמיר זכר בעולה. דבהמיר נקיבה בעולה תרעה עד שתסתאב:"
+ ],
+ [
+ "וולד תמורה
דולד עולה אי אפשר, דהרי עולה זכר הוא:"
+ ],
+ [
+ "המפריש נקבה לעולה
והרי אין עולה נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו עולה
דדוקא בולד תמורת עולה, וולדן וכו' [כלעיל מ\"ב] יקרבו, משום דהעולה גופה שאלו באו מכחה ג\"כ קריבה, דהרי זכר הוא. משא\"כ הכא, דהעולה גופה נקיבה היתה, ותרעה עד שתסתאב, להכי גם הבאים מכחה ירעו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר הוא עצמו יקרב עולה
ר' אלעזר גרסינן בלא יו\"ד, דסתמו הוא ר\"א בן שמוע רבו של רבינו הקדוש [כיבמות דפ\"ד א']. אבל ר' אליעזר ביו\"ד, סתמו הוא ר\"א בן הורקנס שהיה הוא ור' יהושע שניהן תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, שהיה בזמן החורבן כבר קודם לנשיאותו של רבן גמליאל זקינו של רבי [כמ\"ש בפירושינו לאבות פ\"ב סי' ס\"ז]. ומוכח דהך ר\"א דהכא היינו ר\"א בן שמוע שהיה אחרון בזמן לר\"א בן הורקנס, דהרי לקמן במתני' בתמורת אשם נקט תרי ר\"א, ר\"א אומר ימותו ור\"א אומר יביא בדמיה עולות, ומסתמא הך דקדים בזמן נקט ליה תחלה. והיינו ר\"א בן הורקנס, ור\"א דנקט לבסוף היינו ר\"א בן שמוע. ומדמקשה ש\"ס מר\"א בתרא דהתם דקאמר יביא בדמיה עולות, אר\"א דהכא דקאמר שהוא עצמו יקרב עולה, ש\"מ דתרווייהו ר' אלעזר בן שמוע הן]:"
+ ],
+ [
+ "ותמכר ויביא בדמיה אשם
ובלא מום לא תמכר, דאע\"ג דלא חזי לאשם לא הוה הא כמום גמור, דעכ\"פ מדנחית לה קדושת דמים, נחית לה נמי קדושת הגוף להא מלתא, דנבעי מום ממש. [ונקט הכא הדין במפריש נקיבה לאשם שלא תמכר בלי מום. אע\"ג דלא אשכחן אשם שיהיה נקבה. וא\"כ כ\"ש בהקדיש נקיבה לעולה, דלא תמכר בלי מום, דהרי אשכחן בעולת עוף דרשאי להיות נקבה. וכ\"כ מה\"ט לא נקט לעיל במפריש נקבה לאשם וילדה זכר, דלא יקרב הולד לאשם. משום דג\"כ מכח ק\"ו שמעינן לה מולד עולה דנקט. דמה ולד עולה, דאפשר שיחול שם עולה על אמו הנקבה במיני עופות. אפ\"ה לא יקרב הולד, מכ\"ש בולד אשם שא\"א כלל שיחול שם אשם על אמו הנקבה, ומה\"ט באמת ר\"א דפליג בולד עולה מודה בולד אשם שלא יקרב הוא עצמו. או נ\"ל דברישא לא נקט באשם, דא\"כ לא הוה פליג ר\"א, דכה\"ג לכ\"ע. ירעה, דבכל שבחטאת מתה באשם ירעה, ובסיפא לא נקט בעולה כה\"ג, דקמ\"ל רבותא, אע\"ג שעי\"ז באשם מתעכב כפרתו עד שיסתאב. אפ\"ה לת\"ק ירעה]:"
+ ],
+ [
+ "אם קרב אשמו
ותו א\"צ לזאת:"
+ ],
+ [
+ "יפלו דמיה לנדבה
להקריב ממנו עולות נדבה כשהמזבח פנוי:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר תמכר שלא במום
דהו\"ל כבעלת מום [ועי' מנחות פי\"ב מ\"ג]. אבל בעולה שהפרישה נקבה, מודה שתמתין עד שתומם, מדאשכחן עולת נקבה בעוף:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ימותו
זהו ר' אליעזר בן הורקנס [מדהקדימו לר' אלעזר דסיפא, שהוא ר\"א בן שמוע שהיה מאוחר לר\"א בן הורקנס, כלעיל סי' ט\"ז]. וס\"ל דמדכתיב כחטאת כאשם, הוקשו אהדדי שיהיה דינם שוה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אלעזר אומר יביא בדמיה עולות
עולת יחיד:"
+ ],
+ [
+ "אשם שמתו בעליו
או או קתני:",
+ "והיינו שנאבד וכפר בעליו באחר, ואח\"כ נמצא הראשון:"
+ ],
+ [
+ "וימכר ויפלו דמיו לנדבה
לנדבת צבור כלעיל סי' י\"ט. משא\"כ בחטאת בכה\"ג ימותו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ימותו
וצריכי, דסד\"א דוקא באשם שכפרו בעליו קאמר ר\"א ימותו, משום דגזור אחר שנתכפר בראשון, אטו שיקריבהו עולה קודם שנתכפר בראשון, ואז אסור להקריבו עולה, דבעוד שלא נתכפר קיימי דמיו לאשם. אבל בתמורת אשם, דלאו להקרבה קאי אימא מודה לרבנן. ואי תנא תמורה סד\"א בהא קאמרי רבנן, אבל בנתכפרו אימא דמודו לר\"א צריכי:"
+ ],
+ [
+ "והלא אף הנדבה עולה היא
פרושי קמפרש לפלוגתא דלעיל, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "אלא בזמן שהיא באה חובה
כדקאמר ר' אלעזר:"
+ ],
+ [
+ "הוא סומך עליה
בב' ידיו קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה כהן
ר\"ל אם בעל האשם שמקריב בדמיה עולה, היה כהן:"
+ ],
+ [
+ "עבודתה ועורה שלו
שהוא עצמו מקריבה ונוטל ג\"כ עורה, אף שאינו אז במשמר של אותה שבוע:"
+ ],
+ [
+ "ונסכיה משל צבור
דהרי של צבור היא:"
+ ],
+ [
+ "עבודתה ועורה של אנשי משמר
של אותה שבוע:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כבכור וכמעשר
לא שיקרבו, דהרי מעטינהו קרא שלא יקרבו [כבכורות פ\"ט סימן ס\"ג]. רק ר\"ל שירעו עד שיסתאבו, וישחטו כבכור ומעשר שנפל בהם מום, שאין נמכרין באטלס כשנשחטו במומן:"
+ ],
+ [
+ "ויאכלו במומם לבעלים
בכור לכהן ומעשר לבעלים:"
+ ],
+ [
+ "מה בין הבכור והמעשר לבין כל הקדשים
כשהוממו אלו ואלו:"
+ ],
+ [
+ "שכל הקדשים
כשהוממו:"
+ ],
+ [
+ "נמכרים באטליס
הוא השוק שמוכרים שם בהמות חיים וגם בשר:"
+ ],
+ [
+ "ונשקלין בליטרא
דעי\"ז ימכרו ביוקר טפי, ויהי הרווחה להקדש, להביא קרבן מובחר שצריך להביא בדמים שיקבל:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר
דכשיוממו א\"צ להביא בדמי מכירתן קרבן אחר, א\"כ כשימכרם באטלס ובליטרא יהיה הרווחה רק להדיוט, ומשום הרווחתו לא מזלזלינן בהקדש למכרן בפרהסיא כחולין. [ואע\"ג דאמרינן (תמורה ד\"ה ב') דבבכור נאמר לא יפדה, דהיינו כשיומם אינו יכול לפדותו להתיר בו גיזה ועבודה. משא\"כ בשאר קדשים. אבל רשאי הכהן למכרו שיאכלו הקונה בתורת קדושת בכור. אבל במעשר נאמר לא יגאל. וגאולה היינו מכירה (בג\"ש מחרס) ור\"ל שאינו רשאי למכרו כלל. וא\"כ היכי קאמר הכא דאין המעשר נמכר באטלס ובליטרא, הרי בל\"ז אינו רשאי למכרו כלל. י\"ל דדוקא תם אסור למכרו מדאורייתא, אבל בעל מום רק מדרבנן אסור למוכרו, משום גזירה אטו תם, ומשו\"ה היכא דאיכא פסידא דיתמי, שאינן יכולין לאכלו כולו. מותר למכרו [כמבואר בבכורות דל\"א ב']. וקאמר הכא, דרק משום הפסדן התירו, אבל משום הרווחתן לא מזלזלינן בהקדש]:"
+ ],
+ [
+ "ויש להן פדיון
דכשיוממו פודם בשוויין ומוסיף חומש, או מכרן לאחר, ובדמי הפדייה או המכירה מביא קרבן אחר כמותו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר
דשניהן כשיוממו אינן נפדין להתירן בגיזה ועבודה, וגם אין המעות שיקבל נתפס בקדושה, מדא\"צ להביא תחתיהן קרבן אחר כמותן. רק כשיוממו יאכלו הן עצמן במומן לבעלים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הבכור ומן המעשר
שאין מביאין אותן לכתחלה מח\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואם בעלי מומין יאכלו במומן לבעלים
דבשר הבכור שייך לכהן, והמעשר לבעלים:"
+ ],
+ [
+ "שהבכור והמעשר יש להן פרנסה במקומן
ר\"ל יש להן תקנה בח\"ל, שירעו עד שיסתאבו ויאכלו שם:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו בקדושתן
דאף כשיוממו צריך לפדותן להעלות דמיהן להקריב הקרבן בעדן. ומדנשאר בהן קדושה גם כשיוממו, להכי כשהן תמימים יעלה הן עצמן להקריבן. ואנן קיי\"ל כר\"ע [סוף פרק בתרא דחלה] דבכור ומעשר שעלו תמימים מח\"ל, אפילו בדיעבר לא יקרבו [רמב\"ם פ\"א מבכורות ה\"ה]. [אב\"י ותמוהים דברי רתוי\"ט רפ\"ט דבכורות שכתב דרמב\"ם לא ס\"ל כר\"ע, ע\"ש]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ימותו
סוגר דלת בפניה עד שתמות ברעב [רש\"י קדושין דנ\"ה]."
+ ],
+ [
+ "שעברה שנתה
דחטאת כשרה רק תוך שנתה:"
+ ],
+ [
+ "ושאבדה ונמצאת בעלת מום
האי שנאבדה קאי לכאן ולכאן, ור\"ל שעברה שנתה ונאבדה ונמצאת, או שנאבדה ונמצאת בעלת מום, אע\"ג דה\"ל ב' לריעותא ודחוייה לגמרי בשעה שנתכפר באחרת, אפ\"ה בנמצאת אחר שכפרו בעלים באחרת, תמות:"
+ ],
+ [
+ "אם משכיפרו הבעלים
נמצאת:"
+ ],
+ [
+ "תמות
אבל באבודה שנמצאת קודם שנתכפרו בעליה באחרת, אפילו רק בחדא לריעותא, כגון שנמצאת תמימה ותוך שנתה, תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה אחרת, וכדמסיק בסיפא. וה\"ה בעברה שנתה לחוד, תרעה עד וכו'. וכ\"כ בחטאת שהוממה לחוד, יביא מיד בדמיה אחרת [כך הוא שיטת התוס' ריש פרקן, ורמב\"ם פ\"ד מפסוהמ\"ק ה\"א ג' וז' וח'. ומ\"ש הרמב\"ם שם ה\"ח דבאבדה ונמצאת קודם שנתכפרו בעליה באחרת, שתרעה עד שתומם ויפלו דמיה לנדבה. לכאורה תמוה, דהיכי מיירי, אי בשאחר שנמצאת האבודה נתכפר באחרת. הרי בכה\"ג פסק רבינו (בה\"ג) דבכה\"ג האבודה תמות, מדדחיה בידים. ואי בלא נתכפר עדיין הרי כבר פסק שם רבינו דאמרינן ליה שיקריב אותה שנאבדה, והאיך כתב רבינו כאן שתרעה. ונ\"ל דמ\"ש רבינו כאן שתרעה, היינו אותה שלא נאבדה. וכש\"ס (כ\"ג א'). או ר\"ל אם הורו לו ב\"ד בטעות שיקריב שאינה אבודה, אז הואיל ולא דחי להאבודה בידים רק בהוראת ב\"ד, תרעה ויפלו דמיה לנדבה. ולרש\"י ור\"ב ה\"פ אם משכפרו בעלים באחרת באו בעלים לשאול על האבודה שנמצאת קודם שנתכפרו בהאחרת, אז תמות האבודה, ואפילו לרבנן במ\"ג דס\"ל דאין חטאת אבודה מתה רק בנמצאת לאחר שכפרו בעליה באחרת, הכא מודו דתמות. מדאיכא ב' לריעותא. ורכ\"מ אחמ\"כ רצה (בה\"ח) לקרב המרוחקין בזרוע. לומר דרמב\"ם ס\"ל כרש\"י בזה. והרואה יראה שאין הדבר כן ווצ\"ע):"
+ ],
+ [
+ "ואינה עושה תמורה
דמדלא היא ולא דמיה קרבין לא אלים קדושתה למתפס תמורה:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנין
מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלין
אם נהנה מהן, פטור מקרבן מעילה, מטעם שבסי' ו':"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא כפרו הבעלים
נמצאת [ולרש\"י הנ\"ל סי' ה' מיירי שלא רצו להתכפר באחרת. ותמהני מאד וכי ברצונו תליא לעבור על לאו ועשה [ר\"ה ד\"ו א'] להשהות קרבנו, והרי גם דבחטאות אין ממשכנין [כספ\"ה דערכין] אפ\"ה בחטאת נזיר שאינו בא לכפרה חיישינן שישההו וממשכנין, ומכ\"ש הכא שאומר בפירוש שישההו, ואפשר שלא יומם כלל, ולא יתכפר לעולם וצריך לדחוק דמיירי שאומר האדם שירצה להשהות מלהביא קרבנו עד קודם שיעבור על בל תאחר. דאולי תומם חטאת זו מקודם]:"
+ ],
+ [
+ "ותמכר ויביא בדמיה אחרת
אעברה שנתה ואבדה קאי. דאילו בנאבדה ונמצאת בעלת מום, תמכר מיד רביא בדמיה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בה
דהואיל ודמיה עומדין להקרבה, יש בה קדושה."
+ ],
+ [
+ "תמות
דהרי נתכפרו בעליה [כמשנה א', רק דלרמב\"ם נקט במ\"א ב' לריעותא לרבותא. ולרש\"י דב' לריעותא דבמ\"א דוקא. סתם בנמצאת קודם שנתכפרו בעלים באחרת]:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך נמצאו המעות ילכו לים המלח
דכל שהבהמה תמות, המעות ילכו לים המלח:"
+ ],
+ [
+ "והשאר יפלו לנדבה
לנדבת צבור (כפ\"ג סי' י\"ט), ככל מעות שנתותר ממעות שהפריש לחטאת, ודוקא שעירב המעות יחד. אבל בלא ערבן. והביא חטאתו מא' מהן, הו\"ל כחטאת שכפרו בעליה באחרת, ומדחו המעות האחרות לים המלח:"
+ ],
+ [
+ "והרי חטאת בעלת מום
שהוממה. דאילו היתה תמימה, היא תקרב והמעות ילכו לים המלח. דכל הנך אליבא דר' לקמן סי' ט\"ז, דס\"ל דכשהיתה החטאת אבודה בשעה שהפריש אחרת, האבודה למיתה אזלה, ה\"נ הנך מעות שהיו אבודים בשעה שהפריש אחרת, אף שנמצאו קודם שנתכפרו בהאחרת, ילכו לים המלח:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי
אע\"ג שלא הקריב עדיין האחרת בשעה שנמצאת הראשונה, אפ\"ה מדהיתה אבודה בשעה שהפריש האחרת, להכי כשהקריב האחרת תלך זו למיתה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין חטאת מתה
ר\"ל אין חטאת אבודה מתה:"
+ ],
+ [
+ "ואין המעות הולכות לים המלח אלא שנמצאו מאחר שכפרו הבעלים
מיהו כ\"ע מודו בנתכפר באחת מהן, אפילו נתכפר באבודה, שאינה אבודה מתה, דמדנתכפר בלי שאלת ב\"ד הרי דחי להאחרת בידים. כי פליגי רק בבא לשאל בב\"ד איזה יקריב דלרבנן אמרינן ליה שיקריב האבידה, ושאינה אבודה תרעה, ולרבי כל איזה מהן שיקריב, חברתה תמות:"
+ ],
+ [
+ "המפריש חטאתו והרי היא בעלת מום
ר\"ל שהוממה אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "מוכרה ויביא בדמיה אחרת
אבל כשלא מכרה עדיין בשעה שמתכפר באחרת, תמות:"
+ ],
+ [
+ "תמות
אף שכבר מכרה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד מערימים על הבכור
לשון ערסה פירושו תחבולה ליסט בל\"א בין באופן המותר או שאינו מותר. והיינו בין להזיק, כמו והנחש היה ערום (בראשית ג' א'). בין להנצל, כמו ערום ראה רעה ונסתר (משלי כ\"ב ג'). בין להרוויח לעצמו או לאחרים, כמו שומר תוכחת יערים (משלי ט\"ו ה'), וערומים יכתירו דעת (משלי י\"ד י\"ח). אבל מרמה הוא תמיד באופן שאינו מותר, משום שיוזק בו אחר, ופירושו הינטערגעהען. והכא בלשון ערמה ר\"ל כיצד רשאי לעשות תחבולה להרוויח בהיתר בכור שיוולד בעדרו:"
+ ],
+ [
+ "ילדה זכר יקרב עולה
אף שנתחייב כבר בעולה, יכול לפטור א\"ע בזה. משום שאינו קדוש, רק כשפטר הרחם ויצא, להכי רשאי להקדישו מקודם. ואע\"ג דכתיב אשר יבכר לה' לא יקדיש אותו. האי יבכר על כרחך לשון עבר הוא, דכשכבר בוכר ונולד שוב אינו מקדישו, אבל רשאי להקדישו קודם שנולד, שלא תחול עליו קדושת בכור כשיוולד. ודוקא עולה, שמעלהו מקדושה קלה לחמורה. אבל אינו רשאי לעשותה שלמים, דמורידה מקדושתה, דבכור נאכל רק לכהן, ושלמים לכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "זבחי שלמים
לא במבכרת מיירי, דהרי נקיבה לא קדש בבכורה, ולמה יערים עליה. גם אי\"ל דמיירי בחולין וכמשנה ב', דהרי קאמר כיצד מערימין, ואי בחולין, מה צריך להערים, רק מיירי שמערים בחטאת, שהקדישה ונתעברה אח\"כ, ומתירא שכשתלד, וולד חטאת למיתה אזלא. להכי מתנה שיהיה הולד שלמים, דקדושת אם לא חל על ולד, רק בהווייתו כשיצא מרחם, יתקדש בקדושת אמו, ולפיכך יכול להקדישו מקודם בקדושה אחרת, ואע\"ג דשלמים נגד חטאת הו\"ל הורדה מקדושה, עכ\"פ כיון דכשלא יעשה כן למיתה אזל, לא חיישינן. מיהו אנן קיי\"ל עובר ירך אמו, ולהכי ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים כקדושת אמן [רמב\"ם פ\"ד דתמורה הי\"ב. ועיין רמב\"ם פסוה\"מ פ\"ד ה\"ד, ופי\"ח הכ\"ג. ועי' ראב\"ד ורלח\"מ עבדים פ\"ז ה\"ה, דלפי דעתם קיי\"ל עובר לאו ירך אמו]:"
+ ],
+ [
+ "אם נקבה זבחי שלמים
שאמר כך. וה\"נ מיירי בחטאת שנתעברה. ואע\"ג דהיה יכול להתנות ששניהן יהיו שלמים. אורחא דמלתא דחושב שכשתלד ב' ויהיה לו א' לשלמים, יקריב הב' הראוי לעולה עולה:"
+ ],
+ [
+ "הזכר יקרב עולה והנקבה תקרב שלמים
נ\"ל דקמ\"ל דלא אמרינן דלא התנה רק על א' לבד ולא עלה בדעתו שתלד תאומים [ועי' ב\"ב פ\"ט מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ודמיו חולין
הך בבא ע\"כ מיירי שהתנה כן על חולין מעוברת. דאי בקדשים, הרי לא חל קדושת עולה רק על זכר א', והב' נשאר בקדושת אמו, ואם האם חטאת, ב' הולדות ימותו, דהרי נתערב עולה בחטאת המתה, משום דבדאורייתא אין ברירה [עי' מ\"ש לקמן פ\"ו מ\"ו.]. אלא מיירי בחולין מעוברת, ולהכי לעניין איסור, אמרינן אין ברירה בדאורייתא, ושניהן עולה. אבל לעניין ממונא, הרי רק א' נדר, להכי דמי השני חולין:"
+ ],
+ [
+ "אין קדושה חלה עליהן
הך בבא שוב לא מיירי בחולין מעוברת, דפשיטא דלא חל עליה שום קדושה, דאפילו למאי דקיי\"ל דעכ\"פ טומטם ספיקא הוה [כספ\"ו דבכורות]. היינו לעניין קדושה הבאה מאליה, כקדושת בכור דקמא שמיא גליא. משא\"כ הכא קדושה לא נחית לבהמה רק מדעת המקדיש, והרי לא התנה רק על זכר או נקיבה וודאין. רק מיירי בהתנה כן על קדשים מעוברת. [והא דלא נקט הן בבא לעיל גבי קדשים מעוברת. ה\"ט מדלא רצה להפסיק בפלוגתא בין הבבות]. ורשב\"ג ס\"ל דטומטם בריה בפ\"ע הוא, והו\"ל כבעל מום, וס\"ל נמי וולדות קדשים בהווייתן כשיצא מרחם נקדשין, להכי הו\"ל כהוקדם מומן להקדשן, ואין קדושת אם חל עליהן. ומה\"ט גם קדושת פה לא חל עליהן, דבריה בפ\"ע הם, והו\"ל כבעל מום מעיקרא. אבל אי הוה ס\"ל טומטם ספיקא הוה, עכ\"פ היה קדש בקדושת האם:"
+ ],
+ [
+ "האומר
על חולין מעוברת:"
+ ],
+ [
+ "דבריו קיימים
דקדושת הולד קדים לקדושת האם [מכאן נמי מוכח כמ\"ש לקמן בס\"ד (פ\"ו סי' ל\"ו), דאע\"ג דעובר ירך אמו לעשות ולד כאם, עכ\"פ לא הוה ירך אמו לעשות אם כולד, דהרי בהקדיש באמת ירך אמו, צריך למכרה כולה למי שצריך עולה (כרמב\"ם רפט\"ו ממעק\"ר). מיהו נ\"ל דבשעת לידה לכ\"ע אז אין עובר ירך אמו מדאז כבר התחיל לפרוש מאמו, וכדמוכח (באהלות פ\"ז מ\"ה), דכשיצא ראשון מת, השני טהור, אף שוודאי אמו נטמאה באהל המת לא אמרינן דנטמאה הולד עמה. אב\"י וה\"נ אמרינן ערכין [ד\"ז א] כיון דעקרא גופה אחרינא הוא]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו ולד שלמים
דמדהיתה מעוברת כשהקדישה, חל הקדושה גם על הולד, ותו לא מצי למהדר לעשות הולד עולה, דתפיס לשון ראשון. ואפילו למ\"ד ולדות קדשים בהווייתן לאויר עולם קדשי. היינו בהקדיש, ואח\"כ נתעברה, ולא בהקדיש מעוברת:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי אם לכן נתכוין מתחלה
שכשאמר היא שלמים נתכוון לומר בסוף שהולד יהיה עולה, אף שהיה יכול להקדים להקדיש הולד קודם לאם [ולפ\"ז איצטריך מ\"ג לרבותא דר' יוסי, ומ\"ד לרבותא דר\"מ ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "דבריו קיימים
דאף בגמר דבריו אדם נתפס:"
+ ],
+ [
+ "ואם משאמר הרי זו שלמים
אף שלא התכוון אז כלל על הולד, אפ\"ה מדלא התכוון איפכא נתפס בקדושת אמו."
+ ],
+ [
+ "נמלך ואמר ולדה עולה הרי זו ולד שלמים
ואף שהיה תוך כדי דיבור, והרי קיי\"ל דכל חזרה תוך כדי דבור כדבור דמי. בהנך ו' דברים מקדיש מימר, מגדף, ע\"ז, מקדש, מגרש [וסימנך קם געגק], אף שחזר תוך כדי דיבור לא מהני [עיין רמב\"ם סוף פ\"ב מתמורה ופט\"ו מקרבנות. ואה\"ע סי' מ\"ט ב\"ש שם סנ\"ג. ואה\"ע סי' ל\"ז סכ\"ה וכ\"ז. וסל\"ח סעיף ל\"ד. ועי' בח\"מ רנ\"ה ש\"ך סק\"ה דהביא ראיה ברורה דרק בד' דברים מגדף. ע\"ז. מקדש, מגרש, לא אמרינן תוך כ\"ד כדיבור דמי. אב\"י עי' ר\"ן נדרים דפ\"ז א' ד\"ה והלכתא, טעם הנך דל\"א גבייהו תכ\"ד כדיבור דמי]. ושיעור תוך כדי דיבור, הוא בכדי לומר ג' תיבות, שלם עליך רבי [תוס' הכא, ובב\"ק דע\"ג ב' ד\"ה כי לית. וש\"ך י\"ד ר\"י סק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תמורת עולה ותמורת שלמים
כגון שהתכוון על עולה ושלמים ידועין והמיר בהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תמורת עולה
דתפיס לשון ראשון:"
+ ],
+ [
+ "דבריו קיימין
ותרעה עד שתומם, ותמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, ואי\"ל האיך נאמינו שנתכוון מתחלה לתרווייהו, דא\"כ הול\"ל תמורת עולה ושלמים. י\"ל דמצי לתרוצי שחשב, שכשיאמר כך תרעה, כדין האומר חציה עולה וחציה שלמים. אבל כשיאמר תמורה אכל חד וחד, היה סבור שתקרב. מיהו באומר שתהיה חטאת ועולה, תמות. ודוקא כשהיה חייב חטאת, דאל\"כ אפילו אמר הר\"ז חטאת אינה קדושה [כספ\"ב דחולין]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תחת זו
או שאמר וכו':"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תמורה
דכולן לשון תמורה הן:"
+ ],
+ [
+ "אינו תמורה
דלשון חלול היינו שיצא ההקדש מקדושה לחול, והרי אין הקדש תמים יוצא לחולין:"
+ ],
+ [
+ "יוצא לחולין
ונתפסה האחרת בקדושתה, אעפ\"י שאין זאת שחילל עליה שוה כמו ההקדש, עכ\"פ מדאורייתא ההקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה, הר\"ז מחולל. וגם בלא זה מדאורייתא אין אונאה להקדש:"
+ ],
+ [
+ "וצריך לעשות דמים
ר\"ל דעכ\"פ מדרבנן צריך לחשוב בדקדוק דמים של זה נגד זה, כדי שלא יפסיד ההקדש, ומה ששוה ההקדש יותר מהחולין, יוסיף מכיסו."
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
מדלא הודיע על איזה חטאת עולה הוא ממיר:"
+ ],
+ [
+ "היה לו דבריו קיימין
אב\"י עי' מ\"ש ע\"ר נ\"י בפירושו [ביצה פ\"ב סי' ז']."
+ ],
+ [
+ "הרי אלו לעולה
משמע לדמי עולה, דהיינו למכרה ולקנות בהדמים עולה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אוסרים כל שהן
ר\"ל כל בהמות שפסולות להקרבה, דינן שאם נתערבו אפילו באלף, כולן אסורות להקריב כשאין ניכר האיסור. ואם הבהמות שנתערבו ביניהן הפסולין, הם קדשים, הרי כל התערובות ירעו עד שיוממו וימכרו אז להדיוט (כרפ\"ח דזבחים). ואלו הן הפסולים להקרבה, הרובע וכו':"
+ ],
+ [
+ "והנרבע
מיירי שהעיד כן ע\"א או הבעלים. דביש ב' עדים, אסור גם להדיוט:"
+ ],
+ [
+ "והמוקצה
שהפרישוה להקריבה לע\"ז [ועי' בפתיחה לסדר זה פ\"ב אות ל\"ד]. ודוקא שעשו בה כבר הכומרים קצת מעשה להכינה להקרבה, כגון שרחצוה או גזזו שערה ליפותה להקרבה, אז נאסרה לגבוה. [וי\"א דהא דאמרינן בש\"ס, אינה אסורה עד שיעשו בה מעשה, היינו עד ולא עד בכלל, ור\"ל שכשעשו בה מעשה שחרשו בה. או שעשו בה מעשה אחרת, אפילו לצורך ע\"ז, אפ\"ה הותרה. דתו לא מקרבו לה לע\"ז. מיהו ל\"מ לפע\"ד לא משמע כן לישנא דגמ'. דא\"כ הול\"ל,,רק עד שיעשו בה מעשה\". או מילת אינה מיותר]:"
+ ],
+ [
+ "והנעבד
שעבדוה כע\"ז. אבל להדיוט מותרת דכל בעל חי שנעבד לא נאסר להדיוט [ונ\"ל הטעם. משום דבע\"ת למעלתו מדומם וצומח. נתנה לו תורה קצת חזקה בחיות שלו, שיהא שייך לעצמו. באופן שלא יהא אדם יכול לאסרו, אם לא עשה מעשה בגופו, והו\"ל כמי שאוסר דבר שאינו שלו כל זמן שחי הבע\"ת. משא\"כ בדומם וצומח, אמרה תורה השחת שרוף וכלה. אבל אי\"ל משום דבע\"ח הו\"ל כגדולי קרקע (ועי' רמ\"מ פי\"ט הי\"א מהל' שבת). והו\"ל כאילן שנטעו ואח\"כ עבדו דאינו נאסר רק כשיעשה בו מעשה [כע\"ז מ\"ח א'). ואף דבהחליף בע\"ת על ע\"ז נאסרה אף שלא נעשו בו מעשה (כי\"ד ססקמ\"ה). התם שאני דרבייא קרא, והיית חרם, כל שאתה מהייה ממנה יהיה כמוה (כע\"ז נ\"ד ב'). ליתא. דהרי דגים לא מחשבו גדולי קרקע (כעירובין כ\"ז ב'). והרי לא מצינו חילוק בין דגים לשאר בע\"ח שנעבדו, משמע דכולן מותרים. אמנם אילה\"ק למה התירה תורה נעבד להדיוט, מ\"ש מנרבע דאסור להדיוט, הואיל ובא לאדם תקלה על ידה. כבר תירץ הש\"ס [סנהדרין נ\"ה א'], דנרבע שאני דנטפל בה בדבר שקלונו מרובה, משא\"כ נעבד. וה\"ה בחרש בשור ובחמור, או בעשה בבהמה מלאכה בשבת, וכדומה, בכולן מותרות להדיוט מה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואתנן
מפורש במ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "ומחיר
מפורש במ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "והכלאים
שנולד מעז ורחל:"
+ ],
+ [
+ "והטרפה
ומשכחת לה שנתערב ואינו ניכר, כגון שבין בהמות קדשים שכולן נקובות בקוץ נגד חללה של בהמה, אבל לא נקבו לחלל, נתערב ביניהן בהמה שנדרסה וג\"כ לא נתנקבה בצפורן של החיה לבית חללה של בהמה, שאפ\"ה דרוסה כה\"ג טריפה, דהארס שורף והולך להחלל. ומפני שכולן ניקבו בשוה, לא מינכרה הדרוסה בין נקובות הקיץ. או י\"ל דמיירי שנתערבה נפולה בין שאר בהמות, וס\"ל דנפולה אפילו הלכה צריכה בדיקה לאחר שחיטה. ולהכי כשירעו ויוממו מותרים להדיוט ע\"י שיבדוק כל אחת שלא נתרסקו אבריה. משא\"כ לגבוה אפילו בבדיקה אסורים, מדיש בה חשש טריפות, הקריבהו נא לפחתך. ואנן קיי\"ל דנפולה צריך לשהות, מעל\"ע, ובעמדה א\"צ לשהות מעל\"ע, ושניהן צריכין בדיקה, אבל בהלכה א\"צ בדיקה, ובזה\"ז כל שצריכים בדיקה, אסורה, דלא בקאינן השתא בבדיקתם (י\"ד נ\"ח). א\"נ דמתני' מיירי שנתערב ולד טריפה בין בהמות קדשים, ור\"א היא דס\"ל (חולין נ\"ח א') דולד טריפה אסור להדיוט, וכ\"ש לגבוה, ואנן קיי\"ל דולד טריפה כשר אפילו לגבוה [כרמב\"ם פ\"ז מאסומ\"ז], וכ\"ש דשרי להדיוט [כי\"ד ע\"ט ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא דופן
שהקישה אמה בלידתה, וקרע דופן האם והוציא הולד:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא מוקצה המוקצה לעבודה זרה
שהפרישוה להקריבה לע\"ז כלעיל סי' ג':"
+ ],
+ [
+ "הוא אסור
להקריבה לגבוה:"
+ ],
+ [
+ "ומה שעליו מותר
ר\"ל תכשיטין שעל המוקצה מותרין הן ודמיהן לקרבנות המזבח."
+ ],
+ [
+ "הוא ומה שעליו אסור
למזבח:"
+ ],
+ [
+ "זה וזה
מוקצה ונעבד:"
+ ],
+ [
+ "מותרין באכילה
להדיוט, דבע\"ח לא נאסר, וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "איזהו אתנן האומר לזונה
שאינה ישראלית, או שהיא ישראלית, והיא לו מחייבי לאוין, וכ\"ש כשהיא מחייבי כריתות או מיתות ב\"ד. ואפילו אתנן שנתן לבוא על הזכר, או אתנן נדה, אף שמותרת לו לאחר זמן. אבל אתנן פנוייה ישראלית, או אתנן שנתן לאשתו נדה, או אתנן שנתנה נקיבה לזכר, מותרים למזבח [רמב\"ם פ\"ד מאסומ\"ז ה\"ט וי']:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מאה כולן אסורין
ר\"ל אפילו התנה לשלוח לה טלה א' ושלח ק' טלאים, לא אמרינן שהיתרים מאותו טלה שהבטיח, למתנה בעלמא שלחן, קמ\"ל דכולן דינן כאתנן:"
+ ],
+ [
+ "ותלין שפחתך אצל עבדי
בעבד עברי שאין לו אשה ישראלית מיירי, דאז אסור לרבו למסור לו שפחה כנענית. אבל בעבד כנעני, או בעבד עברי שיש לו כבר ישראלית, מותר בשפחה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר אינו אתנן
דס\"ל דאפילו באין לו אשה מותר בשפחה. א\"נ ס\"ל דאף דכשאין לו אשה אסור בשפחה, עכ\"פ הואיל והותר מכללה, להכי אף באופן שאסורה לו אינו אתנן. [ול\"מ היה נ\"ל דפי' בתרא עיקר, דאי כפי' קמא, למה להו דפליגי באתנן ולא פליגי בעבד גופיה אם מוחר בשפחה באין לו אשה]:"
+ ],
+ [
+ "אחר נטל עשרה
טלאים:"
+ ],
+ [
+ "ואחד נטל תשעה וכלב
כנגד העשרה טלאים שנטל חבירו:"
+ ],
+ [
+ "שכנגד הכלב
רצה לומר אותן עשרה טלאים שנטל האחר כנגד הט' והכלב שלקח חבירו, כולן אסורים. והיינו למאי דקיימא לן כמאן דאמר דבדאורייתא אין ברירה. ולמ\"ד דאפילו בדאורייתא יש ברירה, אילה\"ק דלשקול חד נגד הכלב, ואינך כולהו לשתרי. י\"ל, דמיירי שלא היה בכל י' הטלאים שכנגד הט' והכלב, טלה א' ששוה כדמי הכלב, וכגון שכל א' מאותן הטלאים שכנגד הכלב שוה דינר, ואותן ט' שעם הכלב שוה כל א' דינר חסר מעה, והכלב שוה דינר וט' מעין, נמצא שבאותן י' שכנגד הכלב יש בהן ט' שיש בכל א' מעה א' מחיר הכלב, והעשירי היא כולו מחיר הכלב, להכי כולן אסורים. אבל בהיה בין י' הטלאים שכנגד הכלב, א' ששוה ממש כהכלב, אז יוכל המחליף לומר שזה יהיה מחיר הכלב ויאסר, והשאר יהיו מותרים [כך מוכח פי' הסוגיא הכא, ומש\"ס בכורות (דנ\"ז א'), דרק למ\"ד יש ברירה בדאורייתא מקשי הש\"ס הכא לברור חד להדי כלבא, ואינך לשתרו. ומתורץ קו' כתוי\"ט הכא]:"
+ ],
+ [
+ "אתנן כלב
שנתן טלה לחבירו שירשוהו לבוא על כלבו:"
+ ],
+ [
+ "ומחיר זונה
שהחליף טלה בזונה:"
+ ],
+ [
+ "שנים
ר\"ל שנאמר אתנן זונה ומחיר כלב וגו' כי תועבת ה' אלהיך גם שניהם."
+ ],
+ [
+ "ולא ארבעה
ר\"ל ולא שיהיו גם אתנן כלב ומחיר זונה אסורים שהן יחד ד':"
+ ],
+ [
+ "ולדותיהן
של אתנן ומחיר:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר הן
מדכתיב גם שניהן, דרשינן כאילו כתיב שנים הן, דהו\"ל מיעוט:"
+ ],
+ [
+ "נתן לה כספים
להזונה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מותרין
לקנות בהן קרבן:"
+ ],
+ [
+ "אסור
למזבח. מיהו בנתן לה חיטין ועשתן קמח ענבים ועשתן יין, וכדומה, שנשתנו, מותרים למזבח, דכתיב הן ולא שנוייהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מותרין
אפילו בהפריש טלה לפסחו ואח\"כ המנה זונה על הפסח בשכר שיבעלנה, דסד\"א דמדיוכל להמנות אחרים על פסחו, והמעות שיקבל מהן עבור זה, הם חולין גמורים, דעל מנת כן הקדישו ישראל פסחיהן, א\"כ שלו הוא הפסח, ויהיה יכול לאסרו באתנן. קמ\"ל דאפ\"ה שרי, מדכתיב ולא תביא אתנן וגו' לכל נדר, פרט לכל הנדור כבר:"
+ ],
+ [
+ "עופות
ר\"ל ואם נתן לה עופות, כגון יונים באתנן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו אסורין
לקרבן:"
+ ],
+ [
+ "להביא את העוף
דמלת כל, רבוי הוא:"
+ ],
+ [
+ "ולדותיהן מותרים
מיהו בנרבע, מוקצה, נעבד, נוגח, בהנך דוקא בנעשה בה איסור ואח\"כ נתעברה, אז הולד מותר לקרבן, דהרי אבי הולד, של היתר הוא, והו\"ל זה וזה גורם, דשרי. אבל בהיתה מעוברת ואח\"כ נעשה בה איסור הנ\"ל אסורה, להקרבה, דהיא וולדה נרבעו או נעבדו או הוקצו, או נגחו:"
+ ],
+ [
+ "ולד טרפה
מיירי שנתעברה ואח\"כ נטרפה. אבל בנטרפה ואח\"כ נתעברה אי אפשר דמיירי, דהרי קיי\"ל טריפה אינה יולדת:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר לא יקרב על גבי המזבח
דס\"ל עובר ירך אמו, ובאמת אפילו להדיוט ס\"ל דאסור, דהיא וולדה נטרפה, רק רבותא קמ\"ל אליבא דחכמים [תוס' ד\"ה ר' אליעזר]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים יקרב
דס\"ל דוקא בנרבעה אמו אמרינן עובר ירך אמו. אבל טריפות, מדהוא דבר התלוי בחיות האם, והרי הולד בריא וחי, להכי שרי אפילו לגבוה וכ\"ש להדיוט. והכי קיי\"ל [י\"ד ע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "פסולה מעל גבי המזבח
מיירי שינקה כל ימיה חלב טריפה רותח בכל שחרית, אף שאכלה בינתיים דברים אחרים, והו\"ל זוז\"ג אפ\"ה אסור, מדיכולה לעמוד מעל\"ע בלי אכילה כשינקה חלב רותח מקודם, א\"כ הו\"ל רק גורם אחד, דעל החלב לבד נתגדל. ולהדיוט בכהאי גונא ספיקא הוה [ש\"ך י\"ד סי' ס' סק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "להאכילן לכלבים
ואם נמצאת טרפה אחר הפדיון הר\"ז תקבר, והמעות חולין, דהרי מקח טעות הוא, והרי קיי\"ל דהקדש טעות אינה הקדש [כרפ\"ה דנזיר]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שקדשי מזבח עושים תמורה
חוץ מבעופות ובמנחות:"
+ ],
+ [
+ "ולדן וחלבן אסור לאחר פדיונם
בהוממה אמן ונתעברה ונפדית וילדה. ומיירי שנתעברה ואח\"כ נפדת ואח\"כ ילדה, דבכה\"ג אף למ\"ד וולדות קדשים רק כשיוולדו נקדשו, והרי אז אמן חולין. אפ\"ה כשנולדו נקדשו מעצמן, דפדיון אמן לא תפס בוולדות, מדהיו אז תמימין במעי אמן. ואפ\"ה אסור להקריבן, מדאתו מכח קדושה דחוייה, דהרי אמן נדחית מהקדושה. אבל בנתעברה וילדה קודם פדיון, אז י\"א דיקרבו וי\"א דירעו [ועי' פ\"ו סי' ל\"ט ודו\"ק]. ובנתעברה וילדה אחר שנפדת, שרי להדיוט. מיהו קדשי בדק הבית, אפילו נתעברו קודם פדיון וילדו אחר פדיון, שרו, דמדקדשי רק הדמים, לא אלימי קדושתייהו, ונתפסין גם הולדות התמימין שבמעיה בפדיונה:"
+ ],
+ [
+ "והשוחטם בחוץ
חוץ לעזרה, והן תמימין:"
+ ],
+ [
+ "חייב
כרת:"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנים מהם לאומנים בשכרן
ר\"ל אומנין המתקנין דבר מה במקדש, נותנין להן שכרן ממעות קדשי בדק הבית, ולא ממעות המיוחד לקדשי מזבח:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין בן בקדשי בדק הבית
והא דלא תני נמי דרק קדשי מזבח אסורים בגיזה ועבודה מדאורייתא, משא\"כ קדשי בדק הבית [כבכורות דכ\"ה א'] י\"ל כיון דגם קדשי בדק הבית עכ\"פ מדרבנן אסור, כמבואר שם להכי לא תני לה."
+ ],
+ [
+ "הקדש בדק הבית חל על הכל
אפילו על בעל מום, בהמה טמאה או אבנים. או אפילו על דבר שאינו חשוב, שאין גופן אפשר שיתפס בקדושת המזבח, וכגון שהקדיש קורה לבדק הבית מועלין בשפאין הנושרין מהמעצד כשמחליקין הקורה. וכמו כן בהקדיש אילן לבדק הבית, מועלין גם בעלין שנושרין ממנו. משא\"כ בהקדיש קורה או אילן לעצים שלמזבח, אין מעילה בהנך. מיהו בקנה גזבר קורה לבדק הבית, אין מועלין בשפאין:"
+ ],
+ [
+ "ומועלין בגדוליהן
דבהקדיש בהמה לבדה\"ב מועלין בחלבה, ובהקדיש תרנגולת, מועלין בביצתה. משא\"כ חלב וביצים של קדשי מזבח, לא נהנין ולא מועלין. [וכולה מתני' לא מיירי רק בהקדיש גופן למזבח. אבל בהקדיש דבר שיהיה דמיו למזבח, דינו לכל דבר כקדשי בדה\"ב, שחל גם על דברים שאין גופן ראוי למזבח, ומועלין גם בגדוליהן [כמעילה די\"א ודי\"ב]."
+ ],
+ [
+ "ואין בהם הנאה לכהנים
אבל קדשי מזבח, רובן כהנים נהנין מהן. ואפילו עולה שכולה כליל, נהנין עכ\"פ בעורה, ובשאר קרבנות נהנין אף בבשר. חוץ ממעשר ופסח, שאין לכהנים שום חלק בהן, רק כולו לבעלים. וחוץ מפרים הנשרפין ושעירים הנשרפין שאין לשום אדם חלק בהן:"
+ ],
+ [
+ "אין משנין אותן מקדושה לקדושה
דקדשי מזבח לא ישנה, להקדיש עולה שיהיה שלמים או להיפך, וכדומה. וקדשי בדה\"ב לא ישנה מחמור לקל, כגון קדושת בדק ההיכל לא ישנהו לתקן המזבח [רמב\"ם פ\"ד מתמורה]. ולרש\"י וראב\"ד אף מחמור לקל רשאי לשנות הקדש בדק הבית, ורק לשנות ולעשות מקדושת בדה\"ב קדושת מזבח וכ\"ש איפכא, אסור:"
+ ],
+ [
+ "ומקדישין אותן
אקדשי מזבח קאי:"
+ ],
+ [
+ "הקדש עלוי
להעלותן בדמים, אויסשטיינערן בל\"א. כגון באומר עולה זו תהיה לבדה\"ב, יאמדו כמה הנאה יש לו בה, דאם היא קרבן נדר, שאמר הרי עלי זו לעולה, הרי חייב באחריותה, וכשלו דמיא, להכי נותן כל דמיה לבדה\"ב. ובאמר הרי זו עולה, דהו\"ל נדבה, שאינו חייב באחריותה, אז בהקדישה אח\"כ לבדה\"ב, שמין כמה יתן אדם בבהמה זו להביא עולה שאינו חייב בה, כדי להביא דורן לקונו, וכאותן דמים יתן לבדק הבית לדורן לקונו, דהרי אין לו הנאה בקיום בהמה זו, רק מה שנהנה שמביא דורן לקונו [ועי' מ\"ש ספ\"ח דערכין]:"
+ ],
+ [
+ "ומחרימין אותן
שיוכל לומר על עולה, הר\"ז חרם לכהנים, ונותן לכהן כפי שומא דלעיל. מה שאין כן קדשי בדה\"ב אין מקדישין אותן. דדוקא קדשי מזבח שיש לבעליו שייכות בהן, שכשיוממו יפדום, להכי יכול להחרימן. [אב\"י עי' מ\"ש ע\"ר נ\"י ערכין פ\"ח סי' כ\"ט]. אבל קדשי בדה\"ב, אין לו שום שייכות בהן, ואין אדם מחרים דבר שאינו שלו:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתו
קדשי מזבח או קדשי בדה\"ב שמתו אפילו לאחר שהוממו, אבל לא נפדו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "יקברו
דאין פודין קדשים להאכילן לכלבים. ואפילו למ\"ד פודין, דוקא בנטרפה בעודה חיה, דאפשר לה העמדה והערכה. אבל משמתה אי אפשר לקיומי בה העמדה והערכה, להכי אינה נפדת:"
+ ],
+ [
+ "קדשי בדק הבית אם מתו יפדו
דס\"ל דחדשי בדה\"ב א\"צ העמדה והערכה כשיפדו:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן הנקברים
דגם אפרן אסור בהנאה, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "קדשים שהפילו יקברו
יקברו הנפל:"
+ ],
+ [
+ "הפילה שליא תקבר
דאין שליא בלא ולד. ובוודאי נמוח הוא:"
+ ],
+ [
+ "וצפורי מצורע
אותו צכור שנשחט לטהרתו. אבל צפור האחר, אחר שנשלח מותר אף באכילה, דלא אמרה תורה שלח לתקלה [כקדושין דנ\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "ושער נזיר
שער נזיר שנטמא, שדינו שיגלח ויתחיל למנות נזירותו מחדש. אבל שער נזיר טהור, כשמגלח כשהשלים נזירותו ישרפנו תחת הדוד שמבשל בו השלמים, ואם לא גלח אז רק לאחר זמן, ישרפנו בכל מקום שירצה [עי' רמב\"ם פ\"ח דנזירות]. וי\"א דגם שער נזיר טמא, דוקא כשאינו ארוג צריך קבורה. אבל כשהוא ארוג דאז השערות כנוסים יחד, והרי שער לא יתרקב מהר, ויש לחוש שהמוצאן ישתמש בהן, להכי טוב יותר שישרפו. משא\"כ כשאינן ארוגים וכנוסין יחד, אף שאינן מתרקבין, עכ\"פ מדהן מפורדין מתפזרים בין העפר, ולא חיישינן שילקטן המוצאן אחד לאחד, דלא חשיבי:"
+ ],
+ [
+ "ופטר חמור
בין גופו בין שערו. מיהו בשערו ארוג, ישרפנו, ומטעם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ובשר בחלב
בשר שנתבשל בחלב דוקא, שאסור מדאורייתא. וה\"ה כל בו\"ח דאורייתא, אסור להאכילו אפילו לכלבים של הפקר, אבל שרי להשליכו לבית הכסא או לנהר [או\"ה כלל כ\"א דין ב' וי\"ג]. אבל אסור להשליכו ע\"ג אפר כירה [י\"ד צ\"ד פר\"ח שם סק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "וחולין שנשחטו בעזרה
נ\"ל דתנא ושייר מת שצריך קבורה. וגם בגמ' משמע דמוראה ונוצה של קרבן עוף, ודישון מזבח, נמי בכלל נקברים הם:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר חולין שנשחטו בעזרה ישרפו
ולא יקברו דאתו לאחלופי בקדשים שנפסלו בעזרה שדינן בשריפה. מיהו גם לר\"ש האפר של חולין שבעזרה אסור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "וכן חיה שנשחטה בעזרה
אע\"ג דבחיה ליכא למגזר אטו קדשים שנפסלו, דהרי חיה בקדשים ליכא, אפ\"ה לר\"ש תשרף, דגזרינן חיה אטו בהמת חולין [ואי\"ל דהוה גזירה לגזירה. די\"ל דבבת אחת גזרו חולין אטו קדשים, ולא חלקו בגזרתן בין חיה לבהמה [ועי' רש\"י קדושין נ\"ח א' ותוס' חולין פ\"ה ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הן הנשרפים
ויש בהן חומרא וקולא, חומרא שצריך להטריח לשרפן, וקולא שאפרן מותר. ובנקברין נמי יש חומרא וקולא, אבל להיפך מהנ\"ל, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "חמץ בפסח ישרף
נ\"ל דלהכי לא עירב תנא למתני חמץ עם תרומה טמאה ואינך דבסיפא בחד בבא, משום שישרף החמץ היינו רק לר' יהודה דס\"ל דכיון דנותר וחמץ שניהן בבל תותירו, להכי כמו דנותר בשריפה, כמו כן חמץ בשריפה, ואפרו מותר [פסחים כ\"א ב']. מיהו דוקא כלא בשעת ביעורו, אבל בשעת ביעורו גם לר' יהודה השבתתו בכל דבר, וא\"צ דוקא לשרפו [פסחים די\"ב ב']. ולרש\"י [שם], שלא בשעת ביעורו היינו שעה ששית, ושעת ביעורו היינו משעה ז' ואילך. ולר\"ת הוה איפכא, דשלא בשעת ביעורו הייינו משעה ז' ואילך, ושעת ביעורו היינו בשעה ו'. מיהו אנן קיי\"ל כרבנן, דחמץ מכלל נקברים הוא, ואפרו אסור. ולהכי מתחלת שש ולמעלה שמשביתו, פוררו וזורהו לרוח או מטילו לנהר, או שורפו או משליכו לבית הכסא וזהו קבורתו [א\"ח תמ\"ה]. ואף דנשרפין אפרן מותר, לא חיישינן שיהנה מאפר החמץ כשישרפנו, כדגזרינן לקמן בכל הנקברין. דחמץ שאני, דרגילין הכל לבערו קודם שש, והו\"ל הביעור לאחר שש כמלתא דלא שכיחא דלא גזרו בה רבנן [כביצה די\"ח א']. ותו דחמץ שהוא בבל יראה, בדיל מניה. [כפסחים די\"א א']. אבל קודם זמן איסור יכול לתנו לעכומ\"ז, ואם שרפו אז מותר האפר בהנאה. ואם השליכו אז במקום הפקר גמור לרחוב, ומצאו שם לאחר זמן איסורו, פטור מלבערו, [רט\"ז ורמג\"א ססי' תמ\"ה]. [ואילה\"ק אמאי קיי\"ל כרבנן נגד ר\"י. הרי כל מה שהשיבו רבנן לר' יהודה על ילפותא דיליה חמץ מנותר אינו רק מדהשיבו לו דא\"כ נילף נמי אשם תלוי וחטאת עוף מנותר. והל\"ל שישרפו והרי ר\"י ס\"ל שיקברו [כפסחים דכ\"ט א']. וא\"כ לדידן דקיי\"ל דאשם תלוי וחטאת עוף באמת ישרפו, וכמ\"ש הר\"ב בסוף פרקן (וכרמב\"ם פסוהמ\"ק פי\"ט), וא\"כ שפיר נוכל למילף המה מצינו של ר' יהודה חמץ מנותר. נ\"ל דמזה מוכח דהילפותא דר\"י ג\"ש היא (כרש\"י פסחים כ\"ח ב', ודלא כתוס' שם דכ\"ט א' שכתבו דיליף במה מצינו). וא\"כ כיון דאין אדם דן ג\"ש אא\"כ קבלו מרבו (כמכות די\"ד ב'), להכי לא אצטרכו רבנן להשיב על דברי ר\"י כלל, כיון דלא קבלו ג\"ש זאת מרבם, ואדרבה אשכחו מיעוטא הנותר בשריפה ואין כל איסורין שבתורה בשריפה כש\"ס דכ\"ד א'). ורק קושיא הקשו לר' יהודה מדברי עצמו באשם וחטאת העוף]:"
+ ],
+ [
+ "ותרומה טמאה
שמותר הכהן להנות ממנה כשישרפנה, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "והערלה וכלאי הכרם
נ\"ל דתנא ושייר בגד מנוגע, ופרים ושעירים הנשרפין, ופרה אדומה:"
+ ],
+ [
+ "ואת שדרכו ליקבר יקבר
רק אבבא דנשרפין קאי, דכשאי אפשר לשורפן, כגון משקין, יקברו. [ונ\"ל דמ\"ש רש\"י ור\"ב דרק אערלה וכלאי כרם קאי, ה\"ט משום דבחמץ בפסח א\"א דמיירי, דהרי קיי\"ל דהשבתתו בכל דבר. ובמשקין תרומה טמאה נמי א\"א לאוקמא, דאי בשמן ידליקנו, ואי ביין מצי למעבד ביה זילוף (כב\"ה פסחים ד\"כ ע\"ב). עי' תוס' שבת (דכ\"ה א' ד\"ה כך). מיהו לרמב\"ם (פי\"ב מתרומות) לא קיי\"ל בהא כב\"ה. דחיישינן לתקלה, רק יקבר]:"
+ ],
+ [
+ "ומדליקין בפת ובשמן של תרומה
ר\"ל אפילו לכתחילה מותר ליהנות מלהב שלהן. אבל שאר דברים שמצוותן בשריפה, כערלה וכלאי כרם, יש בהן ג' מדריגות.
(א) בעודן להב אסורים אפילו בדיעבד בהנאה [פסחים כ\"ו ב'].
(ב) ובנעשו גחלים בוערות, רק לכתחילה אסורות בהנאה [תוס' שם ד\"ה בשלה].
(ג) ובנעשו כבר אפר, מותרים אף לכתחילה [שם]. עוד נ\"ל דדוקא נקטה מתני' פת ושמן, וגם דוקא נקט מדליקין. דגם בתרומה טמאה שמותרת בהנאה, זהו דוקא בפת ושמן, שאפשר שיהיו מותרין להדלקה ולא יבוא בהן לתקלה, כגון פת דזרק ליה בין העצים, ושמן יתננו בכלי מאום [כפסחים ל\"ג ב']. אבל פירות של תרומה אסור להדליקן מעט מעט, שמא בין כך וכך יבוא בהן לידי תקלה [כתוס' שם דל\"ד א' ד\"ה בשליקתא]. וגם מדליקין דנקוט דוקא הוא, דדוקא בהדלקה שרי תרומה טמאה. אבל להאכילה לכלב או לשאר בהמה אסור [כשבת דכ\"ה א'], ורק כשהוא תרומת חמץ רשאי לתנה לכלבו [כתוס' ביצה דכ\"ז ב' ד\"ה ועל]. מיהו לרש\"י כל תרומה טמאה רשאי לתנה לכלב (וערתוי\"ט פ\"ג דפסחים מ\"ג)."
+ ],
+ [
+ "וחוץ למקומן
ר\"ל שנשחטו על מנת לאכלן או להקריבן חוץ לזמן הראוי או חוץ למקום הראוי. וה\"ה בקבל או הלך או זרק על מנת כן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו ישרפו
וה\"ה טמא ונותר, דכל שנפסל בקודש, אפילו קדשים קלים או מנחה שנפסלו ישרפו. וכולהו הלממ\"ס הן שישרפו:"
+ ],
+ [
+ "אשם תלוי
כשנפסל אחר שחיטה ע\"י שנודע לו קודם זריקה שלא חטא [כפ\"ו דכריתות מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ישרף
ולא הוה כחולין שנשחטו בעזרה, שדינן לרבנן בקבורה [כמ\"ד], דהכא בשעת שחיטה היה קדוש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר יקבר
דס\"ל דמיעטיה קרא משריפה:"
+ ],
+ [
+ "חטאת העוף הבאה על ספק
כגוו זב או זבה מספק, או אשה שמסופקת אם הפילה ולד, דכל הנך חילו היו וודאין חייבין חטאת עוף, להכי גם במסופקין יביאוה, דרבייה קרא [כנזיר כ\"ט א' ותוס' שם ע\"ב ד\"ה מתקיף]. מיהו אף דרבייה קרא שיביאוה, אפ\"ה אינו נאכל, מדדמי לחולין בעזרה. ואף דאשם תלוי שג\"כ בא על הספק נאכל, אפ\"ה חטאת עוף שעל הספק אינו נאכל, מדנמלק ודמי לנבילה להכי גזרו בה רבנן שלא יאכלו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "תשרף
דמדאינו נאכל הו\"ל כקדשים שנפסלו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר יטילנה לאמה
הוא נחל העובר בעזרה. דס\"ל נמי דמיעטיה קרא משריפה. מיהו עוף דרכיך, ונתעכל במים מהר, א\"צ קבורה כאשם תלוי, רק יזרקנו לנחל שבעזרה, ומשם מתגלגל ויוצא לנחל קדרון:"
+ ],
+ [
+ "כל הנשרפין לא יקברו
דלמא חפר להו אינש וימצאם ויהנה מהם. משא\"כ נקברין גופייהו אין לומר מה\"ט שישרפו, דהרי אפרן אסור בהנאה, וכשישרפן, אתו למטעי טפי:"
+ ],
+ [
+ "וכל הנקברים לא ישרפו
דנקברין אפרן אסור, דמדאסרתן תורה בהנאה, ולא קבע דבר איך יבערן. להכי כל זמן שיש ממשות מהן קיים, עדיין אסור בהנאה. אבל הנשרפין, כשנשרפו כבר נעשה בהן מצותן ונתבטל הויות האיסור. [והכי תני בש\"ס כל הנשרפין אפרן מותר. מיהו נ\"ל דלאו דוקא נקט כל, דהרי בגד מנוגע בכלל הנשרפין, ואפ\"ה אפרו אסור [כתוס' ערכין ד\"כ ע\"ב]. וליכא למימר דכוונת התוס' דוקא בעוד הבגד קיים. ליתא, דהרי הרמב\"ם [צרעת פט\"ז] כתב בפירוש דאפילו שרפו לסיד, אסור בהנאה מדכתיב צרעת ממארת הוא, תן בו מארה]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אינו מותר לשנות
דאף דמחמיר לשרפן, הרי יקיל באפרן. מיהו תרומת הדשן אף שהוא מהנשרפין, וכבר נעשה מצותו, אפ\"ה אסור בהנאה, משום דמיעטיה קרא מהיתר. [אב\"י עי' תוס' יומא [דנ\"ט ב' ד\"ה והרי] דגם בתה\"ד אין מועלין, רק איסור הנאה בעלמא אית ביה]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין תמורה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Kodashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Gittin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Gittin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a3e3625de15df5e7c361ffc4903a3cf5220f14d4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Gittin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1548 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Gittin",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין גיטין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "המביא גט ממדינת הים
ששלחו הבעל מחוצה לארץ לא\"י ליתן שם גט לאשתו. וקרי לח\"ל מדה\"י, משום דהים גבול א\"י במערב, ולפיכך בכל חוץ לארץ שישנו בצד מערב מא\"י אין שום עיר ח\"ל סמוך לא\"י דהים מפסיק דס\"ל דרק בעיר ח\"ל הרחוק מא\"י צריך שיאמר בפנו\"נ. דכל עיר שסמוך לא\"י א\"צ לומר בפ\"נ וכו' כבסיפא. מיהו ה\"ה כל עיר שבח\"ל שבשאר רוחות כשאינו סמוך לא\"י, צריך לומר בפ\"נ וכו':"
+ ],
+ [
+ "צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
תוך כדי דיבור קודם שיתן לה הגט, צ\"ל בפני הב\"ד בפ\"נ וכו'. והטעם, י\"א משום דאין שיירות מצויות מח\"ל לא\"י לקיים חתימת העדים, ושמא יערער אח\"כ הבעל ויאמר לא כתבתיו. ואף דמדאורייתא לא יהא נאמן, דלא חיישינן שיחצוף אדם לזייף, ויצטרך הבעל להביא עדים שאין זה חתימתן, עכ\"פ מדרבנן כל שטר צריך קיום, ומשום עגונה הקילו להאמין השליח שהוא ע\"א. ומש\"ה תקנו נמי שיאמר המביא הגט, גם בפני נכתב, אף שאין זה ענין לקיום, ה\"ט כדי שלא נטעה לקיים גם שאר שטרות ע\"י קיום ע\"א. ולפ\"ז אפילו בא\"י גופה, היכא דלא שכיח שיירות מזל\"ז, וכ\"ש מא\"י לח\"ל צ\"ל בפני נכתב ובפנ\"ח. רק תנא חדא גוונא נקט. וי\"א דאפילו בשיירות מצויות לקיימו, דהיינו מעיר לעיר בח\"ל גופה, אפ\"ה צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ, משום דבח\"ל מצויין ע\"ה, שאינן יודעין שצריך לכתוב הגט לשמה, וע\"י שיאמר בפ\"נ, יזכרו ב\"ד לשאלו אם נכתב לשמה. והא דלא תקנו שיאמר מעצמו בפ\"נ לשמה. ה\"ט דחיישינן שע\"י רבוי המלות ישכח מלאמרו, וישנה עי\"ז תקון חכמים בגט, ויהיה הגט בטל. ואף דקיי\"ל עדי מסירה כרתי, וא\"צ חתימת עדים כלל בגט, רק משום שמא ימותו עדי מסירה [כאה\"ע ק\"ל], א\"כ למה צריך עכ\"פ לומר בפנ\"ח לשמה. י\"ל דגזרינן חתימה אטו כתיבה. או י\"ל דאע\"ג דא\"צ חתימה, אפ\"ה כשיחתמו צריך שיחתמו לשמה. מיהו אע\"ג דבכל מקום דאתחזיק אסורא בהדבר שמעיד, אין ע\"א נאמן [כי\"ד קכ\"ז], אפ\"ה האמינו הכא לשליח, מדא\"צ עדותו דלשמה רק מצד חומרא, דרק מיעוט דמיעוט אין בקיאין, ובכה\"ג אפילו ר\"מ דחייש למיעוטא, ס\"ל דאזלינן בתר רובא, ורק מדרבנן החמירו, ומשום עגונא אקילו בה. ואנן קיי\"ל כטעם קמא, דמשום קיום צ\"ל בפ\"נ, ואפ\"ה מדאין דרך בני אדם להכיר חתימת בני עירן, להכי בין בח\"ל בין בא\"י, ואפילו מבית לבית בעיר א' צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ. ואם הוא אלם אינו יכול להביא גט. אע\"ג דיכול לכתוב בפ\"נ, כתיבה לאו כדיבור דמי גם לגבי בעל שצריך לומר בפירוש כתוב גט לאשתי, ואם כתב כך לסופר לא מהני [כאה\"ע סימן ק\"כ ס\"ה] כ\"ש בשליח שאמירתו בפ\"נ הוא במקום עדות דאמרה תורה מפיהם ולא מפי כתבם. ורק בפסולי עדות הכשירו חכמים להביא גטה וכלקמן [ספ\"ב] אבל בהגדה גופה צריך שיהיה דומיא דשאר עדות [ועי' ריב\"ש סי' ר\"מ] ואף דבח\"מ [ר\"ז סי\"ט] הו\"ל כתיבה כדיבור. התם רק לענין אסמכתא [ועי' ח\"מ ע\"ג סמ\"ע, ועי' א\"ח מ\"ז ותשו' חו\"י קצ\"ד ואה\"ע קמ\"ב]. ואין ליתן גט על ידי שליח כשהבעל בעיר, אם לא שיביא השליח שטר הרשאה עמו [אה\"ע קמ\"א סנ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר אף המביא מן הרקם ומן החגר
שם עיירות סמוכות לגבול א\"י אבל אם מובלעות דהיינו שא\"י מקיף לעיר שבח\"ל מג' צדדים, א\"צ שליח שבא משם עם גט לומר בפ\"נ, דשם בקיאי שצריך לשמה, ושכיחי נמי שיירות:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אפילו מכפר לודים ללוד
אף שא\"י מקיף כפר לודים מג' צדדים, וא\"כ בקיאי שצריך לשמה וגם שכיחי, אפ\"ה משום לא פלוג צ\"ל בפ\"נ. והא דנקט ללוד, ואי משום דסמוך, הרי ר\"ג נמי בסמוך מיירי. הא קמ\"ל אע\"ג דסמוך מאד ובני לוד מצויים בה תמיד, וגם איכא תרתי, סמוך מאוד ומובלע, אפילו הכי צ\"ל בפ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים
שהוא ח\"ל שרחוק מא\"י. משא\"כ במביא מערי הגבול:"
+ ],
+ [
+ "והמוליך
מא\"י לח\"ל. ולמ\"ד דטעם אמירת בפ\"נ, הוא מדאין עדים מצויין לקיימו, א\"כ ודאי גם לתנא קמא ל\"ש מוליך או מביא צריך שיאמר בפ\"נ. ורק דרבנן בתראי לפרושי מלתא דת\"ק טפי אתו, רק פליגי אר\"ג ואר\"א ולהכי קאמרי א\"צ שיאמר וכו' [ויפה כתב לי בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הגאון אבדק\"ק לאנדסבערג דלמאי דמסיק הש\"ס דרבה אית ליה נמי דרבא, א\"כ כ\"ע הכי ס\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
ולטעמא דאין בקיאין לשמה, אפילו באותה מדינה בח\"ל נמי צ\"ל בפ\"נ. רק נקט ממדינה למדינה לדיוקא, דבא\"י גופה אפילו ממדינה למדינה א\"צ שיאמר בפ\"נ, דהרי בקיאי לשמה, ושכיחי נמי שיירות ע\"י בתי דינין שקבועין בכל עיר, שהולכין לדון שם:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא
ב' שרים בעיר א', ומקפידין שלא יעברו מכאן לכאן, להכי צ\"ל בפ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מרקם למזרח
ר\"ל מרקם עד סוף העולם למזרח ורקם בכלל, כולם דינם כמזרח, דהיינו כח\"ל, דממדינה למדינה שם צ\"ל בפ\"נ, מדאין בתי דינין קבועין שם כבא\"י. וכן מאשקלון לדרום ואשקלון. כולם דינן כדרום. וכן עכו:"
+ ],
+ [
+ "מעכו לצפון ועכו בצפון
אבל מערב אין צריך לחשוב, דשם הים גבול א\"י. כמ\"ש יהיה לכם גבול ים [במדבר ל\"ד. ומה שהקשה בני המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א מלקמן ד\"ח א' דמותחין חוט מטורי אמנון עד נחל מצרים, אלמא דאין שפת הים הגבול. יש לומר דודאי אין שפת הים הגבול, אבל סוף כל סוף אחר טורי אמנון וקפלוריא וכו' הים הוא גבול א\"י. וכדמוכח מקרא שהבאנו]:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט בארץ ישראל אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
אפילו ממדינה למדינה שם אין צריך בפ\"נ, מדשכיחי שם שיירות כלעיל סי' ז':"
+ ],
+ [
+ "אם יש עליו עוררים
שהבעל מערער לפסלו ואע\"ג דאין ערעור פחות מב', ערעור דבעל חשוב כב':"
+ ],
+ [
+ "יתקיים בחותמיו
שיעידו שחתימת העדים הוא וזה דוקא בא\"י ולא אמר בפ\"נ, אבל באמר בפ\"נ, בין בא\"י ובין בח\"ל לא מהני תו ערעור דבעל רק כשיביא עדים [אה\"ע קמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם
שנתן הגט כשהיה פקח, ואח\"כ נשתתק והוא הדין כשלא ראה הכתיבה והחתימה [קמ\"ב ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו
למ\"ד דלא בקיאי לשמה, מיירי הכא אחר שלמדו בני ח\"ל שצריך לשמה. ואפ\"ה ביכול לדבר צ\"ל בפ\"נ, שמא יחזרו לקלקולם. ואפ\"ה בנשתתק, מלתא דלא שכיחי היא ול\"ג בה רבנן [כש\"ס ד\"ה א', וביצה די\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים
שגם עבד אסור בבת ישראל עד שיקבל גט שנכתב לשמו ומכ\"ש דצריך לקיים חתימת שטר שחרורו, והקילו גביה להאמין השליח שהוא ע\"ח כדי שלא יתעגן:"
+ ],
+ [
+ "שוו למוליך ולמביא
לומר בפ\"נ ובפני נחתם:"
+ ],
+ [
+ "כל גט
שטר:"
+ ],
+ [
+ "שיש עליו עד כותי פסול
אף דס\"ל גרי אמת הן, אפ\"ה חשידי לשקר:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים
שכשרים כשחתם כותי תחלה, ואח\"כ עד ישראל, דמדאין עדי גט חותמין רק בזה בפני זה, מסתמא כותי חבר וכשר היה, דאם לא כן לא החתימו ישראל תחלה. אבל בשטר אחר שא\"צ שיחתמו זה בפני זה, חיישינן שהניח העד האחרון רווחא לישראל אחר דקשיש מניה, שיחתום לפניו, ובא כותי זה החשוד לשקר וחתם למעלה:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים והכשיר
דאפילו בב' עדים כותים מכשיר:"
+ ],
+ [
+ "כל השטרות העולים בערכאות של גוים
מקום המשפט שלהן נקרא \"ערכאות\" מדכל דיניהן ערוכים וסדורים ע\"פ שכל אנושי [אמנם חז\"ל השאילו זאת מלשון יון, שכך נקרא [געריכט\"ס קאנצעליי] בל\"י ערכאות]."
+ ],
+ [
+ "אף על פי שחותמיהם גוים כשרים
והוא בידענו שהשופט והעדים אינן מקבלין שוחד. ודוקא בהלואות ומכירות, דאע\"ג דאין עדותן עדות, אפ\"ה תקנו רבנן דלהמנו מכח אומדנא דמוכח [ככתובות דנ\"ו א'] וה\"נ מוכח דיהיב ממונא, ואם כן השעבוד חל משעה שנתן המעות. אבל בשטרי הודאות לא קני לה רק בהודה בפני ב' עדים כשרים. וכ\"כ במתנות דלא קני רק מכח מסירת השטר, והרי האי שטר חספא בעלמא הוא. מיהו במקום שדינא דמלכותא לכתוב כל השטרות בערכאות, כל שטר שנעשה שם כשר, דדינא דמלכותא דינא [ח\"מ ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר אף אלו כשרין
דס\"ל עדי מסירה כרתי. ונראה לי דמיירי בכתבו ישראל לשמו, דהרי למ\"ד עדי מסירה כרתי בעינן כתיבה לשמה [כש\"ס כ\"ג א']. וכ\"כ רש\"י [גיטין ד\"ט סע\"ב] ומיירי נמי ששמות העדים החתומים בגט נכרין שעכו\"ם הם. דאל\"כ חיישינן שיסמכו על קיום חתימתן בלי עדי מסירה. ות\"ק גזר נכרין אטו שאינן נכרין, ואתי למסמך עלייהו:"
+ ],
+ [
+ "לא הוזכרו
בבהמ\"ד לפסול:"
+ ],
+ [
+ "אלא בזמן שנעשו בהדיוט
על ידי עכו\"ם הדיוטות שאינן דיינין דלית להו קלא שהן עכו\"ם ולהכי חיישינן אף בעדי חתימה ניכרין שהן עכו\"ם, שמא אתו למסמך עלייהו גם בלי עדי מסירה, אבל ערכאות יש להן קול שהן עכו\"ם ולא יסמכו עליהן בלי עדי מסירה:"
+ ],
+ [
+ "האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן
קודם שיגיע לידן."
+ ],
+ [
+ "יחזור
ואין השליח יכול לזכות בהן לצרכן, דחוב הוא להן, שמאבדין מזונותיהן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בגיטי נשים
יכול לחזור בהן דחוב הוא לה:"
+ ],
+ [
+ "לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו
והרי זכות הוא השחרור להעבד, וכדמסיק, וכבר זכה בו לצרכו:"
+ ],
+ [
+ "שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי
דיכול לומר עשה עמי ואיני זנך, רק חזור על הפתחים, לפיכך לא מפסיד בשחרורו מידי:"
+ ],
+ [
+ "ושלא לזון את אשתו אינו רשאי
ונמצאת מפסדת מזונות על ידי הגירושין:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו
דכשלא שחררו אף שלא היה זנו, היה מתפרנס בתרומה בתורת צדקה, משא\"כ אח\"כ. ואם עבד ישראל הוא, עכ\"פ אסרו ע\"י שחרור בשפחה, ובת חורין אינה מצוייה לו להנשא אחר שישחרר, ונמצא מפסיד ע\"י שחרורו:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מפני שהוא קנינו
ר\"ל אכילת תרומה אינו הפסד כ\"כ להעבד, דאכילתו תרומה אינו רק מדהוא קניינו של כהן, והרי יכול למכרו לישראל. גם הא דמותר בשפחה תחלה לא מחשב לו הפסד, דחשיבותיה שכשישתחרר יותר בבת ישראל, אף שאינה מצוייה לו, עדיף ליה:"
+ ],
+ [
+ "האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה
מדלא אמר תן [כמ\"ו], להכי גם בעבד לכ\"ע לא עשאו שליח שיזכה עבורו, א\"כ אין גט לאחר מיתה [ועי' פ\"ו מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה
דדברי שכ\"מ ככתובים ומסורים דמי. ואף שלא אמר מנה זו, לא חיישינן שעל מנה קבור קאמר. ודוקא במצוה מחמת מיתה, או בחילק כל נכסיו, קצת לזה וקצת לזה. אבל בלא הקנה רק אותה מנה לזה, הו\"ל מתנת שכ\"מ במקצת, דלא קנה רק בקניין סודר, והרי הכא מטבע הוה, ולא נקנה בחליפין, ולא מהני רק בהקנה לו אגב קרקע, או שמסר המנה ביד שליש [ח\"מ רנ\"ג י\"ח]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו
שרק עד אחד חתם לפני."
+ ],
+ [
+ "בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול
ודוקא בפני נכתב חציו האחרון מדנקט חציו סמוך לבפ\"נ, ודו\"ק. אבל בפני נכתב חציו הראשון, שיש שם שם האיש והאשה והזמן, כשר. ואפילו לטעמא דאמרינן לעיל [פ\"א סימן ב'] דלהכי צריך לומר בפני נכתב, דלא לחלף בשאר שטרות לקיים גם אותן בע\"א. אפ\"ה יש חלוק בין חציו הראשון לאחרון, דשם האיש והאשה וזמן הוא עיקר הגט, ורק אם זה הוה בפניו, לא אתי לאחלופי בשאר שטרות:"
+ ],
+ [
+ "אחד אומר בפני נכתב ואחר אומר בפני נחתם פסול
בזמן שא' מהן שליח. אבל בשניהן שלוחין, ונתנו הא' במעמד חבירו, א\"צ כלל לומר בפ\"נ ובפנ\"ח, דלמ\"ד משום קיום הרי שניהם בפנינו שיקיימוהו, ולמ\"ד משום דלא בקיאי לשמה, עכ\"פ השתא שכבר למדו כשר, דבב' שלוחים דלא שכיחי, לא חיישינן שיחזור הדבר לקלקולו [עי' פ\"א סי' ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם
ר\"ל א' שלישי. דאי\"ל א' מהשנים, דא\"כ יש א' שאומר בפני נכתב ובפנ\"ח."
+ ],
+ [
+ "ור' יהודה מכשיר
דמדאיכא ב' סהדי אכתיבה, תו לא מחלף בשאר שטרות:"
+ ],
+ [
+ "אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר
למ\"ד משום קיום, זה כבר מקויים הוא וא\"צ כלל בפ\"נ ובפנ\"ח, ואפילו בלא היה רק א' מהן שליח, ולמ\"ד משום לשמה, מיירי שאותן שנים שמעידין בפנ\"ח, שניהן שלוחין, ובכה\"ג לא חיישינן שיחזור לקלקולו [כלעיל סימן ג']:"
+ ],
+ [
+ "נכתב ביום ונחתם ביום
באותו יום:"
+ ],
+ [
+ "בלילה ונחתם בלילה
באותה לילה:"
+ ],
+ [
+ "בלילה ונחתם ביום
שלאחריו."
+ ],
+ [
+ "כשר
דאינו מוקדם, דהלילה הולך אחר יום שלאחריה."
+ ],
+ [
+ "ביום ונחתם בלילה פסול
דמוקדם הוא. וס\"ל דלהכי צריך זמן בגט, כדי שלא יהא יכול לחפות על אשתו שזנתה, וירחם עליה שלא תהרג או שלא תאסר עליו, ויתן לה גט בלי זמן, ויאמר שזנתה אחר גירושין."
+ ],
+ [
+ "פסולין
מדהן מוקדמין:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מגיטי נשים
דס\"ל דזמן שתקנו בגט לאו משום זנות, דהא לא שכיח. רק לר\"ש תקנו זמן בגט, דבלא זמן היה אוכל ומוכר פירות של נכסי מלוג שלה אחר גירושין, וכשתתבענו יאמר קודם גירושין מכרתי. והרי ס\"ל לר\"ש דמשעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות. וא\"כ בנכתב ביום ונחתם בלילה, משעה שנכתב אין לו פירות, ולפיכך כשר. ואנן קיי\"ל דבאין בו זמן כלל אם נשאת לא תצא, ובנכתב ביום ונחתם בלילה, או שנתאחר אחר כתיבה וחתימה כמה ימים קודם שניתן, אז באי אפשר ליתן גט אחר מותרת להנשא אפילו לכתחילה. אמנם גט מוקדם להדיא אף דפסול הוא, קדושין תופסין בה, וגם לאחר קדושין מאחר אסורה לראשון [קכ\"ז א' וב']. מיהו אף דנכתב ביום ונחתם בלילה, וכ\"ש בנכתב ונחתם בלילה כשר, עכ\"פ אין ליתן לכתחילה גט בלילה, מדהו\"ל כמו דין. ורק בשעת הדחק כשר [ססקכ\"ג]. אבל בניתן ע\"י שליח, כיון דצריך ב\"ד, רק דסגי בב' דשליח מצטרף [כגיטין ד\"ה ב', ולדידן אמ\"צ], לפיכך י\"ל דאפילו בשעת הדחק פסול בנתנו לה השליח בלילה:"
+ ],
+ [
+ "בדיו
[קיענרוס]:"
+ ],
+ [
+ "בסם
מין אדמה שבאי זאמום בים איקארי בארץ יון:"
+ ],
+ [
+ "בסיקרא
רעטהעל. וי\"א [מענניע]:"
+ ],
+ [
+ "ובקומוס
[גוממי]:"
+ ],
+ [
+ "ובקנקנתום
[קופפער וואססער]:"
+ ],
+ [
+ "ובכל דבר שהוא של קיימא
שכשיתיבשו יהיה רשומן ניכר:"
+ ],
+ [
+ "אין כותבין לא במשקים
הנכבשין מפירות העשויין לסחטן, כתותים וענבים ורמונים:"
+ ],
+ [
+ "ולא במי פירות
מי פירות שאינן עשויין לסחטן:"
+ ],
+ [
+ "על העלה של זית
תלוש. וה\"ה עלה אחר תלוש רק נקט עלה זית דמדהוא עב קצת נוח לכתוב עליו. מיהו עלה ירקות שאינה מתקיים וכדומה פסול:"
+ ],
+ [
+ "ועל הקרן של פרה
\"קרן פרה\", היינו קרן תלוש מהפרה. משא\"כ \"קרן של פרה\" ר\"ל מחובר בפרה [וכן כל לשון \"של\" בלה\"ק, היינו במקורב המיוחס להדבר שנתיחס אליו. בין שנתיחס בגוף יחד, או במחשבה. וברישא גרסינן \"עלה זית\"]."
+ ],
+ [
+ "ונותן לה את הפרה
אבל לא יקצצו לאחר כתיבה, דכתיב וכתב ונתן, שלא יחסר בין הכתיבה לנתינה שום מעשה בגוף הגט. ואפילו חתמו העדים בתלוש, פסול. וה\"ה בכתבו על נייר גדול, וחתכו לאחר כתיבה פסול. רק בקצץ מעט לאחר כתיבה לייפותו, כשר [קכ\"ד]. ואם היה בדעתו בשעת כתיבה לחתוך אחר כך קצת ממנו לייפותו, פסול [גט פשוט]. מיהו בכתבו על עלה שבעציץ, אפילו נתן לה כל העציץ פסול, דגזרינן שמא יקצוץ העלה בין כתיבה לנתינה [ואע\"ג דבפרה לא חיישינן כה\"ג. נ\"ל דכמו שאסור להשתמש בשבת באילן גזירה שמא יקצוץ, ולא חיישינן שלא יאחז בקרן הפרה מה\"ט ע\"כ דקציצת העלה שכיח בקל טפי מקציצת קרן הפרה [ועי' תוס' דכ\"א ב' ד\"ה יצא]:"
+ ],
+ [
+ "אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים
כגון פרה:"
+ ],
+ [
+ "ולא על האוכלים
כגון עלה, דכתיב ספר, שיהיה כספר שאינו בעל חי או מאכל. ולחכמים, ספר לספירת דברים של גירושין הוא דאתי:"
+ ],
+ [
+ "אין כותבין במחובר לקרקע
מטעם דלעיל סי' כ\"ד. ואע\"ג דכבר שמעינן לה מקרן פרה דמשמע דוקא פרה. קא משמע לן הכא דלכתחילה אפילו טופס לא יכתוב קודם קציצה [טופס הוא מלשון לאטיין טיפוס [ענטוואורף]. והוא הדבר ששוין בו כל הגיטין. משא\"כ תורף ר\"ל גלוי, והיינו גלוייו של גט, שמגלה של מי הוא. והוא שם האיש והאשה והמקום והזמן דאף דזמן בגט מד\"ס אלמוהו כדאורייתא [ב\"ש קכ\"ג סק\"ו]. וי\"א דאף מלות הרי את מותרת לכל אדם הוא תורף. ולבני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הגאבד\"ק לאנדסבערג מלת תורף נגזר מלשון יון שבו נקרא טראָפאָס תואר ותכונה עצמית של כל דבר. ובל\"א [דאם אייגענטהימליכע וועזען. אונד דיא קאראקטעריסטישע פערפאססונג אונד איינריכטונג איינער זאכע]. אמנם לרש\"י כאן שפירש תורף לשון גלוי, קשה דאמרינן בתרומות ובפסחים אם מונחת במקום התורפה, וגם שם פירש רש\"י לשון גלוי. והוא תמוה, דהרי גם זה נזכר מיד במשנה אם היה מגולה וכו'. [ולפי דעתי אין זו קושיא דהתם בשהחבית מגולה פיה והכא בשמונחת בשוק קאמר] אלא מלת תורפה התם, וכ\"כ בנדה כנגד בית התורפה טמאה, וכ\"כ בע\"ז [דכ\"ט] ההולכין לתרפות, כולן נגזרין מלשון רומי בושה ובזיון טורפיטודא. עד כאן לשון בני הנ\"ל ודוגמא לזה מצאתי בערוך]:"
+ ],
+ [
+ "תלשו וחתמו ונתנו לה כשר
ה\"ק כתב טופס במחובר ותלשו. וכתב התורף וחתמו בתלוש כשר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על הנייר
פאפיער. בלשון יון נקרא ניירא, [פאזערן], והם חוטין של עשבין שעושין מהן [פאפיער] במצרים:"
+ ],
+ [
+ "המחוק
מדיכול לחזור ולמחקו ולכתוב למעלה מהעדים מה שירצה, ולא יהא ניכר שזייף דהרי העדים ג\"כ על המחק חתומים:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הדיפתרא
עור דמליח וקמיח ולא עפיץ [ועמ\"ש מגילה פ\"ב מ\"ב. ולבני הרב מהו' ברוך יצחק שליט\"א הוא לשון יון ממש, שכך נקרא בל\"י עור אחר שנמשך מגוף בהמה. וסיים עוד ומדברי רבינו רש\"י בש\"ס [די\"א א'] ד\"ה שאינו יכול לזייף, מוכח דלהכי פסול, דדוקא בעפוץ, שנוטה מראה הקלף לשחרות, אינו יכול לזייף כתב שעליו. שכשיגרר על גביו יתלבן העור, ויוכר זיופו, משא\"כ דפתרא שאינו עפוץ. כולו הפך לבן ולא יוכר כשיזדייף]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מכשירין
בגט, מדקיי\"ל עדי מסירה כרתי, ולהכי מותר לכתבו על דבר שיכול להזדייף, והכי קיי\"ל [קכ\"ד]. ולשיזייף ויכתוב ממעל לעדים שט\"ח אחר, לא חיישינן, דירא שיכחישוהו העדים לומר לא חתמנו על דבר זה מעולם. רק כל חששתינו שיזייף לכתוב שום ריעותא לשטר זה, דאפשר שישכחו העדים המלה שמרעה כח השטר:"
+ ],
+ [
+ "אפילו חרש שוטה וקטן
אבל דוקא רק טופס, וגדול עומד על גביו ואומר כתוב לשמה, אז כותבין לכתחילה, דחש\"ו שיכתבו מלתא דל\"ש ולא גזרו בהו רבנן בטופס אטו תורף, כלעיל סי' כ\"ז. מיהו כותי, או מחלל שבתות בפרהסיא לפני יו\"ד ישראלים בני דעת [אפילו חלל שבת באיסור דרבנן, כטלטול מוקצה, או מוציא חוץ לעירוב בשבת וכדומה, הו\"ל מומר לחלל שבתות, כא\"ח שפ\"ה ותוס' עירובין ס\"ט א'], אפילו כשר עומד ע\"ג אסור לכתחילה. אמנם לכתוב תורף, אפילו חש\"ו אפילו בדיעבד פסול [קכ\"ג]."
+ ],
+ [
+ "האשה כותבת את גיטה
בצוה לה הבעל. ואם לא הקנתה לו תחילה הקלף, תקנהו לו לאחר כתיבה, ולא מחשב מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה, מדאין נעשה בגוף הגט כלום, דהקנין הוא דבר שחוץ מגוף הגט:"
+ ],
+ [
+ "והאיש כותב את שוברו
[קוויטטונג] שקבלה הכתובה, שמהראוי שהאשה תכתבו:"
+ ],
+ [
+ "שאין קיום הגט אלא בחותמיו
ר\"ל עדי מסירה שרגילין ג\"כ לחתום בגט. מיהו לכתחילה לא יכתוב הבעל בעצמו, גם לא יצוה לסופר כתוב כך, רק יאמר לו סתם לכתוב. ואפילו קרוב הבעל לא יכתוב היכא דאפשר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הכל כשרין להביא את הגט
בין להולכה או להבאה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחרש שוטה וקטן
דלאו בני דעה ושליחות נינהו:"
+ ],
+ [
+ "וסומא
דוקא בח\"ל, מדאינו יכול לומר בפ\"נ. ואף דפקח סגי בשמע רק קל קולמס וקל מגילתא [כסי' קמ\"ב ט\"ו]. בסומא כשיאמר בפ\"נ מדשמע הנך, מחזי כשקרא. ואת\"ל יאמר שמעתי קול קולמסא. הרי משנה תקנת חכמים בגט, מיהו במקויים ע\"י ב' עדים. או בא\"י, דא\"צ לומר בפ\"נ, או בהוא שליח לקבלה כשר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ונכרי
דאינו בתורת שליחות. מיהו בנתנו לעכו\"ם שיתננו לישראל שיתננו לאשתו, וכתב לאותו ישראל שיהיה שלוחו, אם נתקיים הגט בחותמיו במקום הנתינה, שאז א\"צ לומר בפ\"נ, הגט כשר. ואין נוהגין כן למנות שליח בכתב [קמ\"א ל\"ג] ועי' ברא\"ש פ\"ב דגיטין סי' כ\"ז דכך נוהגין באשכנז וצרפת לשלוח גט ע\"י עכו\"ם וממנה ישראל במקום האשה להיות שליח ע\"י מכתבו ועי' שם בהג\"ה מעשה דקלוניא שכך עשו מעשה. אמנם מפני שצריך השליח לומר בפ\"נ או שיכול לקיים חתימת עדי הגט במקום הנתינה, לפיכך גט שנשלח על ידי הפאסט מעבר לים באופן זה קשה הוא לגרש בו, דמי יכיר חתימת העדים ובפרט בכתב אשורית שאין אדם רגיל בו. להכי יש תקנה אחרת שימנה הבעל שליח, ושליח זה יסע עם גט למקום אחר שאין הבעל שם, דלכתחילה אין לגרש על ידי שליח במקום שהבעל שם [קמ\"א סק\"ה] ושליח זה יאמר במקום השני בפני ב\"ד בפ\"נ ובפנ\"ח וימנה שליח ע\"פ בית דין במקום ההוא בכתב להשליח שבמקום האשה והשליח השני יאמר בפני הב\"ד השני שבמקום האשה שליח ב\"ד אני. ונ\"ל דבאפשר לגרשה ע\"י שליח לקבלה יותר טוב היה [ועי' באה\"ע קמ\"א סכ\"ט]. וכן רשע פסול לשליחות, דאינו נאמן לומר בפ\"נ [ב\"ש שם]. ולכתחילה לא יהא שליח קרוב לאיש, לאשה, ולדיינים [קמ\"א ל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "קבל הקטן
הגט מהבעל:"
+ ],
+ [
+ "והגדיל
קודם שנתנו לה:"
+ ],
+ [
+ "שוטה ונשתפה
נתיישב [ונ\"ל דשוטה הוא לשון משוט בארץ [אונרוהיג], שמחשבותיו אינן שוהין בהתבוננת על כל דבר, רק משוטטים ועפים הנה והנה. ונגד זה כשנתיישב, נקרא נשתפה, שהוא לשון מנוחה, כמו שפה מהצער [נדה ל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נכרי ונתגייר
בתוי\"ט כ' דלהכי נקט להו הכא שלא כסדר המורגל, חשו\"ק יחד. משום דכל דבר שמורגל תקנתו טפי מהקודם. טפי נקט ליה ברישא. ואחמ\"כ רבינו מכחיש המפורסם, דטפי מורגל שישתפה השוטה משיתפתח הסומא, וכ\"כ תקנת הסומא מצוי יותר מתקנת החרש. רק נ\"ל דמתחיל בקטן. דהוא היותר פשוט שיפסל. מדבשעת קלקולו א\"א שיתוקן. והדר נקט חרש דדמי לקטן, שעכ\"פ שניהן יכולין לומר אחר שנתקנו בפ\"נ מקודם, משא\"כ סומא הרי לא ראה מקודם. והדר נקט סומא, שעכ\"פ יכול להעיד ששמע בסמיותו קול קולמסא, משא\"כ שוטה אינו בר דעת כלל. מיהו כולהו בכלל ישראל הם, ולולא קלקולם היו בני עדות, משא\"כ עכו\"ם אפילו מל וטבל ולא נתכוון לשם גירות, לאו בכלל עדות הוא]:"
+ ],
+ [
+ "פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח
אפילו לא חזר ונתפתח נמי כשר, מדמצי שפיר לומר בפ\"נ. מיהו צריך אז לומר בפ\"נ, בפני ג', דהוא אינו מצטרף, דסומא אינו נעשה דיין. וגם צריך שיכיר האשה בטביעת עינא דקלא, ולא מהני שיעידו לפניו שזו היא אשת פלוני, אע\"ג דבפתוח ואינה מכירה מהני כה\"ג [קמ\"ב י\"א]. והא דנקט מתניתין חזר ונתפתח, היינו איידי דאינך:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שתחלתו וסופו בדעת
נקט זה הכלל, לאשמעינן דבדעת תליא מלתא ולא בכשרות, ולאפוקי סומא דא\"צ סופו בכשרות:"
+ ],
+ [
+ "אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה
בח\"ל דליכא למימר לקלקולא מכוונא, דכיון דצריכות לומר בפ\"נ אי אתי ובעל ומערער לא משגחינן ביה, ובמה תתקלקל. אבל בא\"י שא\"צ לומר בפ\"נ, ואי יערער הבעל מהני לאסרה, באמת א\"נ:"
+ ],
+ [
+ "ובת בעלה
כולן שונאות אותה, וחשודים לקלקלה:"
+ ],
+ [
+ "האשה עצמה מביאה את גיטה
כשנכתב הגט לפניה ואמר לה הרי את שלוחי להולכה עד שתביא הגט לבית דין פלוני, והם ימנו שליח ליתנו לך לגירושין:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם
בפני הב\"ד קודם שתתנו לשליח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין
לתלמידיהם לדוגמא להתלמד:"
+ ],
+ [
+ "מצאו בן עירו
ר\"ל שמכיר ששמו כשמו וכו' אבל אי\"ל דפסול מדצריך להזכיר מקום דירתו, דהרי קיי\"ל דאין צריך להזכיר בגט רק מקום עמידתו בשעת גירושין [כאה\"ע ר\"ס קכ\"ח]. ואילה\"ק הרי בל\"ז הן ב' יוסף בן שמעון בעיר א' ואין לגרש בו מדאין לברר מתוכו איזהו המגרש, וא\"כ אפילו כתב לשם המגרש אסור לגרש בו [ק\"כ ס\"ג]. י\"ל דהיינו לכתחילה, אבל בדיעבד הרי קיי\"ל עדי מסירה כרתי. וכן מוכח מגדולה וקטנה [פ\"ג מ\"א, ופ\"ט מ\"ה. ועי' אה\"ע קל\"ו ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "פסול לגרש בו
אף דזה נכתב לשם גירושין:"
+ ],
+ [
+ "לא יגרש בו את הקטנה
אף דהיה עכ\"פ לשמו:"
+ ],
+ [
+ "פסול לגרש בו
דבדאורייתא אין ברירה, לומר הוברר לבסוף שלשמה נכתב. ואפילו למ\"ד יש ברירה בדאוריי', הכא שאני דכתיב וכתב לה, צריך שיהיה מבורר בשעת כתיבה:"
+ ],
+ [
+ "הכותב טופסי גיטין
סופר שמזמן גיטין שיהיה מזומנין למי שירצה לקנותן:"
+ ],
+ [
+ "ומקום הזמן
ובש\"ס מוסיף, אף מקום הרי את מותרת לכל אדם שהוא עיקר הגט [כפ\"ט מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות
כדי לידע סך מעות המכירה שאם יטרפוה ממנו, יצטרך המוכר להחזיר לו כך:"
+ ],
+ [
+ "מפני התקנה
תקנת הסופר היא, דלהכי התירו לו שיכתוב טופס, דלפעמים אינו פנוי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה פוסל בכולן
דגזר טופס אטו תורף:"
+ ],
+ [
+ "וכתב לה לשמה
והכי קיי\"ל."
+ ],
+ [
+ "המביא גט ואבד הימנו
במקום ששיירות מצויות, או שבמקום שנכתב הגט הוחזקו ב' ששמותיהן ושמות נשותיהן שוות."
+ ],
+ [
+ "מצאו לאלתר
מלה מורכבת מן \"אל\" אתר, ופירושו על מקומו, ור\"ל מיד [כמו והוא שלמד אל אתר, ירושלמי פ\"ק דברכות] והיינו שראה שלא עבר אדם שם עדיין, ואפילו שהה זמן מרובה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פסול
מיהו ביש סימן בגט או בכלי שהוא מונח בו, והוא סימן מובהק, כשר. אבל הכרה בטביעות עין לא מהני רק כשמצאו הוא בעצמו דאז אית ליה מגו, דאי בעי אמר לא אבדתיו [קל\"ב ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מצאו בחפיסה
חמת קטנה:"
+ ],
+ [
+ "או בדלוסקמא
[אומהאנגבייטל]:"
+ ],
+ [
+ "אם מכירו
לכלי:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט והניחו
שליח להמגרש:"
+ ],
+ [
+ "זקן
י\"א דוקא פחות מבן פ' או יותר מק' [וי\"א דביותר מצ' סגי]. אבל ביני ביני מפ' לצ' אין לו חזקת חי:"
+ ],
+ [
+ "או חולה
וי\"א דוקא שלא נעשה טריפה:"
+ ],
+ [
+ "נותנו לה בחזקת שהוא קיים
מיהו בגוסס שאינו מדבר, אף דכחי הוא, אפ\"ה רוב גוססין למיתה [קמ\"א סס\"ח]. וגוסס היינו שחזה שלו מתלבטת כששואף רוח, ע\"י העלאת ליחה שמתהווה בה קרוב למיתה [אה\"ע קכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים
מיירי בקרבן נשים, או בחטאת עוף, או ערל וטמא שמשלחין קרבנותיהן, דכל אלו א\"צ סמיכה. וקמ\"ל כולהו, תרומה, אף דליכא חשש עגונה כבגט, ואף דא\"צ לה כל כך, דהרי אפשר לה שתאכל חולין. וקמ\"ל נמי חטאת, אף דאיכא חשש חולין בעזרה, ואף דג\"כ א\"צ כ\"כ לחיי נפש כתרומה, אפ\"ה סמכינן אחזקה דאורייתא בכל דוכתא:"
+ ],
+ [
+ "על עיר שהקיפה כרקום
חיל של אותה מלכות שרוצים לכבשה מיד האויב."
+ ],
+ [
+ "ועל הספינה המיטרפת בים
שנשלכה בין הגלים בסער:"
+ ],
+ [
+ "ועל היוצא לידון
בדיני נפשות אפילו בדיני ערכאות:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא ליהרג
אפילו בדיני ישראל [רמב\"ם פ\"ט מתרומות]:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל לכהן
לא תאכל דחשבינן ליה כמת:"
+ ],
+ [
+ "ובת כהן לישראל
דחשבינן ליה כחי ובגט של א' מהם ביד שליח ונתנו לה, ספיקא הוה [קמ\"א סס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט בארץ ישראל
שא\"צ לומר בפ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה משלחו ביר אחר
ודוקא בחלה, שנאנס. דאל\"כ חיישינן דקפיד בעל:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמר לו
בעל לשליח:"
+ ],
+ [
+ "טול לי הימנה חפץ פלוני
קודם שתתן לה הגט:"
+ ],
+ [
+ "שאין רצונו שיהא פקדונו ביר אחר
מיהו בדיעבד, אם החזירה החפץ לשליח ב' קודם שקבלה הגט, מגורשת. ואם לא החזירה עד אח\"כ, אפילו נתנה החפץ לשליח א', אינה מגורשת [קמ\"א ל\"ח ונ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט ממדינת הים
שצ\"ל בפ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "וחלה
ה\"ה אונס אחר שאירע לו קודם שהגיע למקום האשה:"
+ ],
+ [
+ "עושה בית דין
בהא אף לדידן שליח מצטרף לב\"ד אם כשר לדין:"
+ ],
+ [
+ "ומשלחו ואומר לפניהם
השליח א' קודם שיתנו לשליח ב' אומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
כשנתנו להאשה:"
+ ],
+ [
+ "אלא אומר שליח בית דין אני
ומסתמא ב\"ד עשו כהכשרו וה\"ה בעשה שליח ב' שוב שליח ג', ואפילו עד ק' שלוחין, כ\"א אומר קודם שנתנו לשליח אחר, לפני הב\"ד, שליח ב\"ד אני [קמ\"ב ס\"ט]."
+ ],
+ [
+ "המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן
ר\"ל על מנת שכשיגיע הקציר, יפריש התרומה וימכרנה כדי לקבל הדמים שהלוה להכהן. ואח\"כ יפריש מעשר ראשון ומעשר עני, ויטלם בחובו שהלוה ללוי ולעני, רק שיפריש תחלה מהמעשר תרומת מעשר לכהן, דהרי זה אסור לו לאכלו. מיהו באינו רגיל ליתן לו מתנותיו, צריך לזכות להם תחילה המתנות ע\"י אחר, קודם שיטלם בחובו:"
+ ],
+ [
+ "מתו צריך ליטול רשות מן היורשין
שמא ירצו טפי במתנותיהן, וישלמו החוב מדבר אחר שירשו [דהאידנא מטלטלי דיתמי משתעבדי לבע\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אם הלוון בפני בית דין
על מנת שיטול אחר כך מתנותיהן:"
+ ],
+ [
+ "המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות
שכשירצה לאכול טבליו, אומר שתרומתן יהיה בפירות הללו. ומיירי באומר כן בע\"ש, דאז מדטרוד א\"צ להפריש מן המוקף:"
+ ],
+ [
+ "אם אבדו
אחר שעשאן תרומה, מצאן שאבדו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה חושש מעת לעת
משעה שמצאן שאבדו חושש מעת לעת למפרע שמא אז כבר אבדו, וכל טבל שתיקן מהאי שעתא על דעת הנך פירות, אם עדיין קיים הוא צריך לתקנו מחדש."
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בשלשה פרקים בודקין את היין
שמניחו להפריש עליו והולך:"
+ ],
+ [
+ "בקדים של מוצאי החג
ר\"ל כשמישב רוח קדים במוצאי סוכות:"
+ ],
+ [
+ "ובהוצאת סמדר
כשיפול פרח הגפנים, ונראין ענבים באשכולת:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת כניסת מים בבוסר
כששרף בא לענבים שגדלו כבר כפול הלבן. וי\"א דר\"ל באותו זמן ששופכים מים על בוסר כתושים שיתהוו לחומץ. בג' זמנים הללו רגיל כל יין להחמיץ, ולפיכך צריך לבדקו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והגיע בשליח
ר\"ל אף שלא התכוון להשיגו, רק דרך מקרה פגשו, וקמ\"ל דלא אמרינן מדלא רדף אחריו, רק לצעורה נתכוון כשבטלו:"
+ ],
+ [
+ "או ששלח אחריו שליח
סד\"א לא אלים שליח בתרא מקמא, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "או ששלח אצלה שליח
ולא אמרינן מדלא קידם ועיכב השליח וודאי לצעורה מכוון:"
+ ],
+ [
+ "אם משהגיע גט לידה
הגיע לכאן ביטולו:"
+ ],
+ [
+ "שוב אינו יכול לבטלו
אף דראינוהו מקודם שמהדר לבטליה, ורדף אחר השליח לא אמרינן כבר בטליה מעיקרא:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היה עושה בית דין
של ג'."
+ ],
+ [
+ "במקום אחר
שלא בפני האשה ושליח:"
+ ],
+ [
+ "ומבטלו
דהרי מצי למעבד הכי [כפ\"א מ\"ו]. והיינו קודם שנתנו השליח להאשה:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון העולם
שנעלם משליח שבטלו, וימסר לה הגט ותנשא. מיהו בבטלו בפני ב', אפילו זה שלא בפני זה, הגט בטל [קמ\"א ס'] דלא קיי\"ל כרשב\"ג בש\"ס [דל\"ג א'] דס\"ל דאינו מבוטל. דאע\"ג דמדאורייתא בטל, עכ\"פ כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מניה]:"
+ ],
+ [
+ "שם עירו ושם עירה
כששינה שמו שלא יכירוהו, כותב בגט שם שבמקום הכתיבה ועשו כן לפעמים מפני הבושה:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון העולם
שלא יוציאו לעז על בניה מהב', לומר שלא נתגרשה מבעל ראשון. ואנן נוהגין כשנקרא פעמים כך ופעמים כך, כותבין שם העיקר תחלה ואח\"כ הטפל, וכותבין ביניהן דמתקרי [קכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אין אלמנה נפרעת
כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "מנכסי יתומים אלא בשבועה
שלא נתקבלה כלום. כמו כל ב\"ח שאין נפרע מיתומים רק בשבועה:"
+ ],
+ [
+ "נמנעו
בתי דינין:"
+ ],
+ [
+ "מלהשביעה
מדראוה מורה היתר שמה שלקחה היה בשביל טרחתה ליתומים, ונשבעת לשקר, לכן הפסידוה שלא תגבה כתובתה כלל:"
+ ],
+ [
+ "התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו
לומר קונם פרי פלוני עלי אם קבלתי כלום [דבאסרה אנפשה כל מיני מזונות, כדמשמע לכאורה מר\"ב, הו\"ל שבועת שוא [כי\"ד רל\"ו ס\"ד]. ואין לחוש שתתיר הנדר מחכם. דהרי צריך לפרוט הנדר והסיבה, ולא יתיר לה [עי' י\"ד רכ\"ח סי\"ד]. וגם כשתנשא אין בעל מיפר בקודמין. ואינה חשודה לעבור, ואם תעבור אין ענשה חמור כל כך כשבועה, שנפרעין כשהוא לשקר, גם מכל העולם [כשבועות ל\"ט א'] ולהכי לא השביעוה:"
+ ],
+ [
+ "וגובה כתובתה
ובלא נדרה עד שנשאה, שיוכל בעלה להפר לה, ואף דנדרה על דעת יתומים, בדיעבד מהני הפרתו, ואפילו ידירוה ע\"ד רבים, מהני הפרתו, דכל הנודרת ע\"ד בעלה נודרת. להכי תשבע חוץ לב\"ד, שאין ענשה חמור כ\"כ. [ואי\"ל ידירוה בדברים שאין בהן ענוי נפש, שאין הבעל מפירן. י\"ל בכה\"ג לא תחוש אם תקיימן. ואי\"ל תדור מזה הככר ותאכלנו מיד. י\"ל שמא לא תחוש לאיסור שעברה בשעה א', רק לאיסור שתעמוד בו כל ימיה. ואת\"ל יקיים לה בעל לפנינו, דאז אינו יכול להפר. י\"ל הרי קיי\"ל נשאלין על ההקם. ותו נ\"ל דאם גולה דעתו מקודם שלא יהא הקמתו כלום, מהני. דלא עדיף מנדר גופיה, דמצי להתנות עליו כן [כי\"ד רי\"א], דדוקא היא לא תוכל להתנות מעיקרא כן, מדנדרה ע\"ד יתומים משא\"כ בהיקם לא שייך שיקיים ע\"ד יתומים. או נ\"ל משום דא\"א ליתומים להכריח לבעל שיבוא לב\"ד ויקיים מדאומר להם לאו בעל דברים דידי אתון. ועי' תוס' שבמח\"כ תרצו בדוחק]. וכל זה תיקן ר\"ג משום תיקון העולם, שלא תמנע מלהנשא מחשש איבוד כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם
אף דעדי מסירה כרתי. עכ\"פ שמא ימות א' מהן, ולא יהיה לה ראיה להנשא."
+ ],
+ [
+ "הלל התקין פרוזבול
שלא תשמט שביעית, אומר המלוה לב' עדים מוסרני חובותי לב\"ד פלוני, וא\"צ למסור ממש השט\"ח לב\"ד. ואפילו חובו שבע\"פ יכול למסור כה\"ג. והן כותבים ונותנין לו שאמר בפניהן כך [ועי' שביעית פ\"י סי' י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מפני תיקון העולם
דאל\"כ לא ילוה אדם לחבירו. וכל הנך תקון העולם דנקט עד סוף הפרק, נקטינהו אגב תקון העולם דנקט במשנה ב':"
+ ],
+ [
+ "עבד
של ישראל:"
+ ],
+ [
+ "שנשבה ופדאוהו
אחרים:"
+ ],
+ [
+ "אם לשום עבד ישתעבד
לרבו ב'. דלאחר יאוש מיירי:"
+ ],
+ [
+ "אם לשום בן חורין לא ישתעבד
כלל:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד
לרבו ראשון שמחזיר דמיו להפודה, דאל\"כ יפיל עצמו לגייסות שישבוהו, שכשיפדה יפקע מרבו א':"
+ ],
+ [
+ "עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים
בלשון יון נקרא משכון [היפאטהעקע], וחז\"ל הסיבוה ללשון הקודש, שמשמעות המלה, פה תהא קאי, לגבות חובך מזה ולא מדבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "ושחררו
רבו א':"
+ ],
+ [
+ "אלא מפני תקון העולם
שלא יערער המלוה לומר עבדי אתה:"
+ ],
+ [
+ "כופין את רבו
ר\"ל כופין למלוה:"
+ ],
+ [
+ "ועושה אותו בן חורין וכותב
העבד למלוה:"
+ ],
+ [
+ "שטר על דמיו
כפי ששוה בשוק, ולא כפי החוב שלוה עליו:"
+ ],
+ [
+ "אלא משחרר
שהעבד אינו חייב כלום, רק רבו ראשון. שהמזיק שעבוד חבירו חייב:"
+ ],
+ [
+ "מי שחציו עבר וחציו בן חורין
שהיה עבד של שותפין ושחררו א' או שנתן לו א' חצי דמיו שישחרר חציו:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו בית שמאי תקנתם את רבו
שלא יפסיד:"
+ ],
+ [
+ "לישא שפחה אי אפשר שכבר חציו בן חורין
דאסור בשפחה בלאו. ולא אתי עשה דפרו ורבו ודחי ל\"ת דשפחה. מדאפשר לקיים שניהן שישחררו רבו:"
+ ],
+ [
+ "בת חורין אי אפשר שכבר חציו עבד
ואת\"ל ישא ממזרת, דמשוחרר ועבד מותרים בה, ואף דלצד עבדות שבו הו\"ל כאשת איש של צד בן חורין, עכ\"פ ישאנה כפלגש. י\"ל אין מרבין ממזרים בישראל, דלמא אתו לידי תקלה:"
+ ],
+ [
+ "לא תהו בראה לשבת יצרה
לא נקט קרא דפרו ורבו. דרצה למנקט קרא דשייך נמי גבי צד עבדות שבו. ותי דשייך נמי גבי אשה שחציה שפחה. והכי פירש דקרא, לא ברא הקב\"ה העילם להיות תהו וריקן, רק לשבת בה בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "המוכר עבדו לגוי או לחוצה לארץ יצא בן חורין
כשברח מהלוקח, או כשכפוהו ב\"ד לפדותו, יצא ב\"ח. דמדהפקיעו ממצות או מדהוציאו מא\"י קנסוהו:"
+ ],
+ [
+ "אין פודין את השבויים יותר על כדי דמיהן מפני תקון העולם
שלא יתאמצו להרבות שבויין:"
+ ],
+ [
+ "ואין מבריחין את השבויין מפני תקון העולם
שלא יאסרו לשבויין בשלשלאות:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת השבויין
דדוקא כשיש עוד הרבה שבויים שם, חיישינן לצערן. דאל\"כ מבריחין ולא חיישינן על העתידין להשבות דמדיש ספק שישבו אין ספק מוציא מידי ודאי [והרמב\"ם פסק כאן כת\"ק. דהכלל כל מקום ששנה רשב\"ג הלכה כמותו לאו כללא הוא כרתוי\"ט עירובין נ\"ח מ\"ז]."
+ ],
+ [
+ "ואין לוקחים ספרים תפילין ומזוזות מן הגוים יותר על כדי דמיהן מפני תקון העולם
שלא יתאמצו לגנבן. ודוקא הרבה אין נותנין, אבל מעט יותר מכדי דמיהן חייב ליתן [י\"ד רפ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "המוציא את אשתו משום שם רע
לעז זנות:"
+ ],
+ [
+ "משום נדר
שנדרה, ומואס בנדרנית:"
+ ],
+ [
+ "לא יחזיר
ואפילו נודע אח\"כ שהלעז. שקר, ושהנדר הותר מחכם, אפ\"ה כדי שלא יוציא לעז שהגירושין בטעות, ובניה מהשני ממזרים. לפיכך יזהירוהו שאסור להחזירה בכל גוונא. והא דפלגינהו תנא לב' בבי היינו משום דרק בנדר פליג ר\"י:"
+ ],
+ [
+ "ושלא ידעו בו רבים יחזיר
ס\"ל דמש\"ה לא יחזיר, שלא יפרצו הנשים בעריות ונדרים, ולפיכך דוקא בהפריצה לנדור לפני י' קנסוה:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם
שאין הבעל יכול להפירו:"
+ ],
+ [
+ "ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר
דס\"ל נמי כת\"ק, דמש\"ה לא יחזיר כדי שלא יקלקלה אח\"כ. א\"כ ביכול בעצמו להפרו, מה יקלקל, הרי היה יכול להפר."
+ ],
+ [
+ "אמר ר' אליעזר לא אסרו זה אלא מפני זה
ר\"ל גזרו על הצריך חקירת חכם מפני אותו שא\"צ חקירת חכם, דבצריך אין לחוש שיקלקלה אח\"כ, דאינו רוצה שתתבזה אשתו בב\"ד לשאול על נדרה. אבל בא\"צ מצי למימר לא ידעתי שאוכל להפר ויקלקלה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי בר יהודה מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם
פירות עלי."
+ ],
+ [
+ "והתירו לו חכמים שיחזירנה
חסורי מחסרא וה\"ק, בד\"א בשנדרה היא, אבל בשנדר הוא שיגרשה, מותר להחזירה, וא\"ר יוסי מעשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון העולם
ר\"ל מדאין בזו טעם דתקון עולם הנ\"ל, דאי שלא יקלקלה, הכא דנדר הוא אי אפשר שיקלקלה. ואי משום קנס, הכא בגברא, דלא שכיח שינדור לא קנסוהו וקיי\"ל כר' יוסי [אה\"ע י']. מיהו בנדרה היא, בכל גוונא לא יחזיר, כת\"ק. וי\"א דוקא באמר לה משום נדרך או לעזך אני מוציאך. וי\"א דוקא בכפל דבריו בשעת נתינת הגט, שבאם לא יהיה נדר או לעז לא היה מוציאה, אסור להחזירה. אבל בהיה תנאי ממש, ודאי הגט בטל. אמנם בעבר והחזירה קודם שנתקדשה לאחר מותרת. ובחזר וגרשה אחר שחזר ונשאה, והיה לה כבר בנים מנשואין שניים, מותר שוב להחזירה אפילו לכתחילה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לא יחזיר
שמא כשתנשא לאחר תלד ויוציא לעז. ואף דלעיל בנדר לא חייש ללעז רק משום קנס. התם א\"א שיוציא לעז, דס\"ל כר\"מ, דבצריך חקירת חכם אינו רוצה שתתבזה אשתו בב\"ד, ובאינו צריך חכם ס\"ל כר\"א דלא מצי למימר סבור הייתי שאיני יכול להפר, לפיכך א\"א לקלקלה, משא\"כ הכא:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים יחזיר
ר\"מ היא, ומשום דלא כפל למלתיה לומר אילו אינך איילונית לא הייתי מגרשך. וקיי\"ל דאיילונית דינה כהנך דלעיל [שם]."
+ ],
+ [
+ "והיו לה בנים הימנו והיא תובעת כתובתה
דמשום דחשבוה כאיילונית, לא קבלה כתובתה."
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אומר לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך
שיוכל לומר לא גרשתיך על דעת שאשלם כתובתך, ויוציא לעז:"
+ ],
+ [
+ "המוכר את עצמו ואת בניו לגוי אין פודין אותו
והוא שמכר א\"ע כבר פעם שלישי:"
+ ],
+ [
+ "אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן
דבחייו יש לחוש שיחזור אביהן וימכרם:"
+ ],
+ [
+ "המוכר את שדהו לגוי וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ממנו בכורים
אפילו גדלו הפירות ברשות עכו\"ם:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון העולם
דמדאורייתא אין קניין לעכו\"ם בא\"י להפקיעה ממעשרות, ולהכי צריך גם ביכורים. מיהו כשראו חכמים שהעכו\"ם יקרו השער, שהרגישו שא\"י חביבה לישראל. תקני שלא יביא ממנה בכורים, כדי שידעו ישראל, שביד עכו\"ם ירדה מקדושתה. וכשחזרו וראו חכמים שעי\"ז זלזלו בה ישראל ביותר ולא קנוה כלל, חזרו ותקנו שחייבת בבכורים מפני תיקון העולם כדי שלא תשתקע א\"י ביד עכו\"ם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הנזקין שמין להם בעידית
לשון עדי ותפארת, כלומר ארץ מקושטת [מיהו תרגום של נאות אלדים. עידית אלדים. ש\"מ דלשון ישוב הוא, ארץ מיושבת ונאה]. ומדאורייתא ניזק משתלם כעידית שלו, רק משום תיקון עולם כדי שיהא נזהר מלהזיק, לפיכך תקנו שבאם עידית דמזיק עדיפי מדניזק, משתלם מנייהו. דאף שדמי עידית וזבורית שוין, אפ\"ה ניחא לניזק טפי למגבי מעידית, דמדהן מועטים א\"צ כ\"כ הוצאות בזריעה וחרישה כבזבורית המרובין. מיהו מיתמי ניזק גובה רק מזיבורית:"
+ ],
+ [
+ "ובעל חוב בבינונית
מדאורייתא דינו בזבורית, ומשום תקון העולם שלא ימנעו מלהלות זל\"ז, תקנו שיגבה בבינונית:"
+ ],
+ [
+ "וכתובת אשה בזיבורית
מדליכא למיחש שתמנע מלהנשא. דיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא [ואילה\"ק מלעיל פ\"ד מ\"ג סי' י\"ז. דחששו כה\"ג. דנ\"ל דדוקא התם שלא תגבה כלל שאני. וזיבורית הוא מלשון זיבורא שהוא בע\"ח עוקץ [כח\"מ ק\"א]. ונ\"ל ע\"פ מ\"ד [חגיגה ד\"ה א'] דזבורא מעלי לקרירא. ואפ\"ה כל אדם מואס בה, מדהזיקה יותר מהרווחתה. כ\"כ שדה זו טרחתה בחרישה וניכוש הוא יותר מהרווח שישיג אח\"כ עי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אין נפרעין מנכסים משועבדים
קרקעות מכורים:"
+ ],
+ [
+ "במקום שיש נכסים בני חורין
קרקעות שלא מכרן הלוה או המזיק:"
+ ],
+ [
+ "אין נפרעין מנכסי יתומים
אפילו גדולים:"
+ ],
+ [
+ "אלא מן הזיבורית
דאין לחוש בכה\"ג שמא ימנעו מלהלות, דלא מסיק אדעתיה שימות הלוה, שימנע מלהלות עי\"ז. ומשום דאזיל הטעם שבקוה אדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות
דמי שגזל שדה ומכרה לאדם שלא הכיר שגזולה היא, ועשתה פירות וגם הקרקע הושבחה, הנגזל טורף הקרקע עם השבח והפירות, בין שבח ששבחה הקרקע מעצמה, שהוקרה, או אפילו ששבחה הלוקח ע\"י שהוציא עליה הוצאות, בכולן אינו נותן ללוקח רק הוצאותיו [ובהכיר בה שגזולה היא מפסיד הלוקח לגמרי השבח היתר על ההוצאה]. ואם כבר אכל הלוקח הפירות, או חזר והפסיד השבח, חייב לשלמן לנגזל, ולא ינכה מהן רק הוצאותיו. וקאמר הכא, דכשחוזר הלוקח לגבות מהמוכר, אף שדמי הקרקע גופה גובה ממשעבדי של הגזלן, שהרי באחריות מכרה לו, עכ\"פ השבח, והפירות ששילם להנגזל גובה רק מנכסים בני חורין של גזלן [ח\"מ קט\"ו ושע\"ג] וכ\"ש שאין הנגזל גובה מהלוקח רק מב\"ח, דלא חטא, ואפילו שבח קרקעות משכח\"ל בלוקח וכגון שחזר הלוקח והפסידו. והא דנקט אכילת פירות, ולא פירות גופייהו. נ\"ל דקמ\"ל דלא מבעייא בטרפו ממנו פירות גופייהו אינו חוזר וטורף ממשעבדי אפילו מלקוחות שקנו מהגזלן אחר שטרפו מהלוקח הפירות, דמדאין יודעין כמה שוין, הו\"ל כאין להן קצבה, ולא נשתעבדו לשלמן. אלא אפילו טרפו ממנו מעות בעד הפירות שאכל, ואח\"כ לקחו הלקוחות מגזלן, הרי א\"כ יש קצבה, וידעו כמה יצטרכו לשלם, אפ\"ה כיון דבתחלת קנייתו לא השתעבד לו מוכר בדבר שאין לו קצבה, להכי אינו גובה ממשעבדי. או נ\"ל דאע\"ג דמתניתין בגביית לוקח מגזלן מיירי. אפ\"ה כלל נמי גביית נגזל מלוקח, דפשוט דבאם אכל הלוקח הפירות והנגזל גובה מהלוקח דמי פירות שאכל, ג\"כ אינו גובה רק מב\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ולמזון האשה והבנות
דתנאי כתובה הוא, שהאלמנה והבנות יזונו מנכסי בעל. וקמ\"ל הכא דאין גובין מזונות ממשעבדי:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון העולם
דכל אלו אין להם קצבה, ולא ידעו לקוחות להזהר כמה יניחו למוכר בני חורין, שיגבו אלו מהן:"
+ ],
+ [
+ "והמוצא מציאה
והבעלים אומרים שלא החזיר כולה:"
+ ],
+ [
+ "לא ישבע מפני תקון העולם
דא\"כ לא יטפל אדם להחזיר אבידה. ואילה\"ק למה לי טעם תקון העולם הרי בל\"ז פטור מטעם מגו. תירץ הר\"ן שביעות דתקון העולם היינו אפילו בטענו ברי. ולסמ\"ע ח\"מ ססי' רס\"ז דבטענת ברי באמת נשבע, נ\"ל דתקון העולם היינו משום דבכל מודה במקצת הרי לא מהני מגו אפילו אי\"ל אין אדם מעיז פניו לבע\"ח. א\"נ בשרוצה לתבוע שכר השבה, והו\"ל מגו להוציא מיירי:"
+ ],
+ [
+ "יתומים שסמכו אצל בעל הבית
שהתקרבו א\"ע אליו, ומינוהו הן שיהיה אפוטרופסן, אף שאין זה אפוטרופס כדינא:"
+ ],
+ [
+ "או שמינה להן אביהן אפוטרופוס
הוא לשון יון ממש עפיטרופוס ר\"ל בל\"א [פארמונד] [ואילה\"ק אפטרופס שמינהו אביהן ל\"ל, הרי כ\"ש הוא ממינוהו הן עצמן. נ\"ל ע\"פ מ\"ד בש\"ס [דנ\"ב א'] דמתניתין מיירי דוק' להאכילן, אבל מה שירצה להניח לא יעשר, כדי שיעשרו הן עצמן לכשיגדלו, כדי שיהיה טובת הנאה שלהן. ונ\"ל דהכי דייק לישנא דמתניתין, מדל\"ק, \"חייב לעשר את שלה\" אלא נקט פירותיהן, משמע פירות הצריך לאכילתן. וא\"כ נקט שפיר אפטרופס שמינהו אבי יתומים לרבותא, דלא מבעיא במינוהו הן עצמן, דאינו רשאי לעשר רק אכילתן, דאלו השאר מפסיד להן הטובת הנאה, והרי אפילו מחלו לו הטה\"נ, יתמי לאו בני מחילה נינהו. [כב\"מ כ\"ב ב']. אלא אפילו מינהו אביהן סד\"א להא נמי שוויה שליח, ומחל לו הטה\"נ בשכר טרחתו. קמ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע
אף על טענת ספק שלהן לכשיגדלו. דלא אמרינן משום שבועה ממנע מלהיות אפטרופס, דאי לאו דהו\"ל הנאה מניה לא הטריח באפוטרופסת, ומש\"ה נמי לא ממנע."
+ ],
+ [
+ "מינהו בית דין לא ישבע
דבחנם הוא עושה, ואם נשביעו ממנע מלהיות אפטרופס:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר חלוף הדברים
דבמינוהו ב\"ד כבוד הוא לו, ולא ממנע בשביל השבועה. משא\"כ במינהו אביהן. וקיי\"ל כאבא שאול דרק במינוהו ב\"ד נשבע, ולא במינוהו היתומים או אביהן או קרוביהן, דבכה\"ג נפטר בקבלת חרם. מיהו בטענת ודאי גם בכה\"ג ישביעוהו [ח\"מ ר\"צ סט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "המטמא
טהרות חבירו:"
+ ],
+ [
+ "והמדמע
שעירב תרומה בחולין של חבירו:"
+ ],
+ [
+ "והמנסך
שעירב יי\"נ ביינו. דאי מנסך ממש, אין אדם מישראל דרכו לאסור דבר שאינו שלו, ודאי לצעורי מכוון. מיהו מומר לע\"ז גם מנסך אוסר [ח\"מ שפ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "בשוגג פטור
דהיזק שאינו ניכר הוא:"
+ ],
+ [
+ "במזיד חייב
מתיקון העולם שלא יעשה כן:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים שפגלו במקדש
שחט או קבל או הוליך או זרק הדם, והתכוון אז לאכל או להקריב מהקרבן חוץ לזמנו או חוץ למקומו, דנפסל הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "מזידין
שידע שמזיקו בזה:"
+ ],
+ [
+ "חייבין
אפילו היתה נדבה שהבעלים פטורים מלהביא אחר. ונ\"ל דלהכי לא נקיט ה\"נ שוגגין פטורים, מדאינו מצוי שלא ידע הכהן שמפסיד הקרבן כשיפגלו ויהיה שוגג, דהרי למד דיני קרבן ה' שנים קודם שנכנס לעבודה [כחולין דכ\"ד א'] דאם בן לוי כך כ\"ש כהן שדיניו מרובים. ואילה\"ק עכ\"פ מזיד במטמא ומדמע היכא משכח\"ל דלחייב, דמי יודע שעשה כן במזיד, ואי בהודאה מעצמו, הרי מודה בקנס פטור. י\"ל דזהו רק בקנס דאורייתא מדכתיב ירשיען אלדים פרט למרשיע את עצמו. ובל\"ז נמי משכח\"ל בשאמר מקמי הכי בפני עדים סמוך מיד למעשה שיעשה כן במזיד. מיהו קמ\"ל כולה בבא דלא מבעייא רישא דהזיקו במעשה, אלא אפילו סיפא דלא הזיקו רק במחשבתו, אפ\"ה קנסוהו. וי\"ל דמה\"ט נמי אין צריך למתני שוגגין פטורין:"
+ ],
+ [
+ "שהיא יוצאה בגט
אף דבקבל אביה קדושיה הו\"ל קדושין דאורייתא, וחרשת לאו בת דעת היא לקבל גיטה, עכ\"פ בגט א\"צ דעתה:"
+ ],
+ [
+ "שאוכלת בתרומה
אפילו יתומה שהשיאוה אחיה ואמה, שקדושיה רק מדרבנן, אפ\"ה מותר להאכילה בידים עכ\"פ תרומה דרבנן. אבל חרשת שנשאת מעצמה, אף דנמי הוה קדושיה דרבנן, לא אכלה אפילו בתרומה דרבנן, דגזרינן חרשת לפקח אטו חרש לפקחית, דנמי קדושיו מדרבנן, והיא גדולה שאסורה לאכל, גזרינן תרומה דרבנן אטו דאורייתא. משא\"כ בקטנה הכא, א\"א שתעשה איסור:"
+ ],
+ [
+ "בעלה יורשה
דהפקר ב\"ד הפקר:"
+ ],
+ [
+ "ועל המריש
קורה:"
+ ],
+ [
+ "הגזול שבנאו בבירה
בית גדול שהפסד גדול לסתרו:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקנת השבים
שכשתחייבו להחזיר הקורה ימנע מלשוב. מיהו גם בסוכת החג הדין כן [כסוכה דל\"א א']. אבל בגזל קרקע אפילו בשוגג, מקעקע כל הבירה ומחזירה [ח\"מ ש\"ס א']:"
+ ],
+ [
+ "ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים
שלא ידעו ג' בני אדם שהבהמה גזולה, ועכ\"פ יאוש כדי לא קנה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא מכפרת
וא\"צ להביא חטאת אחרת דהפקר ב\"ד הפקר [כיבמות דפ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון המזבח
שלא יתעצבו הכהנים שאכלו חולין בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "לא היה סיקריקון
דין גוזל קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ביהודה בהרוגי מלחמה
ר\"ל בזמן גזירת ההריגה אחר שכבש טיטוס ירושלים, אם אז קנה ישראל קרקע מעכו\"ם שגזלו מישראל אחר, והבעלים אמרו ללוקח חזק וקני, אין בהמכירה דין סקריקון המפורש בסיפא להחזיר לבעליה, דמדירא שיהרגו העכו\"ם, גמר ומקנה ללוקח:"
+ ],
+ [
+ "מהרוגי מלחמה ואילך
שנתבטלה גזירת הריגה:"
+ ],
+ [
+ "יש בה סיקריקון
דין סקריקון:"
+ ],
+ [
+ "מקחו בטל
דמיראה מכר, ואין היראה גדול כל כך שיהיה גמר ומקנה עבורה:"
+ ],
+ [
+ "מקחו קיים
קמ\"ל דלא אמרינן דהרצחן הכריחו לעשות כן:"
+ ],
+ [
+ "לקח מן האיש
קרקע:"
+ ],
+ [
+ "מקחו בטל
דמיראת קטט מכרה. וקמ\"ל אף דאין בו אימת רצח כבסקריקון אפ\"ה מקחו בטל. ואפילו היתה קרקע המיוחדת לכתובתה או שהכניסה לו בנדוניא, מצי טענה הכי. וי\"א דאפילו הבעל עצמו מצי לערער על המכר. וכשמתה בחייו הבעל יורש כחה ומבטל המכר [אה\"ע צ' סי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נותן לבעלים רביע
שבשיעור זה אוזיל גביה גזלן:"
+ ],
+ [
+ "אימתי
זכה לוקח בהקרקע ע\"י שיתן עוד דמים כרביע מקחו להבעלים:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין בידן
של בעלים:"
+ ],
+ [
+ "הן קודמין לכל אדם
ויחזיר להלוקח דמי מקחו. וי\"א דוקא שהיה יד הבעלים משגת ללקחה מהגזלן בשעה שלקחה הלוקח [עתוי\"ט], וזהו פירש המתניתין שאמרה בהיה בידו ליקח:"
+ ],
+ [
+ "רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון
ר\"ל ביד הגזלן:"
+ ],
+ [
+ "חרש רומז
ביד או בראש:"
+ ],
+ [
+ "ונרמז
מרמזין לו, ומה שנתרצה קיים. ודוקא בקדשה כשהוא חרש דכמו שכנסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה. אבל בקדשה כשהוא פקח ונתחרש, היינו שאינו שומע ואינו מדבר, אינו יכול לגרש כלל, אבל כשנשאה כשהוא פקח, ונשתתק שאינו יכול לדבר אבל שומע, וכ\"ש כשנשאה כשהוא אלם אבל שומע, וכן הוא ג\"כ בשעת גירושין, יכול לגרש ברמיזה אחר שיבדיקוהו ג\"פ כלקמן רפ\"ז [עי' אה\"ע קכ\"א ס\"ה וו'], וכתיבה לא מהני, ולרמב\"ם אם כתב מהני [עי' אה\"ע ק\"כ ס\"ה וקמ\"ב ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "קופץ
דאפילו עקימת שפתיו מהני."
+ ],
+ [
+ "ונקפץ במטלטלין
במכירת מטלטלין, אבל בגט ד\"ה צריך רמיזה:"
+ ],
+ [
+ "הפעוטות
קטן יותר מבן ו' שבדקוהו שיודע בטיב במו\"מ."
+ ],
+ [
+ "וממכרן ממכר
ומתנתו קיימת בין מתנת בריא או שכ\"מ:"
+ ],
+ [
+ "במטלטלין
אבל בן י\"ג שהביא ב' שערות, אף שאינו יודע בטיב מו\"מ, מהני במטלטלין. אבל בקרקע, אף שלא ירשה, רק קנאה או קבלה במתנה, לא מהני הגדיל לחוד, עד שיודע נמי בטיב מו\"מ. מיהו קרקעות שירש מאביו, צריך שיהיה בן כ' והביא ב' שערות ויודע בטיב מו\"מ [ח\"מ רל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כהן קורא ראשון
אפילו כהן ע\"ה קודם לת\"ח ישראל:"
+ ],
+ [
+ "מפני דרכי שלום
מדאורייתא יכול הכהן לכבד לאחר, רק מדרבנן שלא יתקוטטו עבור זה, לכן הוא עצמו קורא. מיהו כשהכהן עומד בפסוקי דזמרה, לא יקראוהו ביש כהן אחר. ובעומד בברכת ק\"ש וכ\"ש בק\"ש עצמה, אפילו אין שם כהן אחר לא יקראוהו. וטוב שיצא מביה\"כ. אבל בקראוהו, אפילו באמצע הפרק פוסק ועולה, מפני כבוד הצבור. אבל לא יקרא עם הש\"ץ. מיהו בין גאולה לתפלה, או בת\"צ והוא לא התענה אפילו קראוהו לא יעלה [כ\"ז בא\"ח קל\"ה מג\"א שם ורט\"ז סי' תקס\"ו. ולב\"ח ולתלמידו עטרת זקנים בסי' קל\"ה, אפילו לא התענה מותר לעלות]. ואבל תוך ז' לא יקראוהו אפילו אין שם כהן אחר. אבל בקראוהו, נ\"ל דעולה, דהו\"ל כרבים צריכים לו, דמותר האבל בד\"ת [כי\"ד שפ\"ד], ותו דאיכא נמי כבוד הצבור, דמותר בשאילת שלום [י\"ד שפ\"ה], וכ\"ש דמותר בד\"ת מה\"ט [וזה דלא כהגאון מהר\"י מליסא בסידור שלו, דפסק דאינו עולה]. ובאין כהן בביה\"כ מותר לקרות ישראל במקום כהן, ולא יעלה לוי אחריו. ואם ירצו לקרות גם הלוי, יקראוהו קודם הישראל [א\"ח קל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מערבין
מניחין הפת של ערובי חצרות:"
+ ],
+ [
+ "בבית ישן
שרגילין להניחו שם."
+ ],
+ [
+ "מפני דרכי שלום
דכשיראו בני אדם שאין שם עירוב, יחשדום שמטלטלין בלא עירוב, או יחשדו שבני בית הראשון גנבו הפת, ולכן לקחו משם העירוב:"
+ ],
+ [
+ "בור שהוא קרוב לאמה
אמת המים:"
+ ],
+ [
+ "מתמלא ראשון
ואח\"כ ימלאו הרחוקים:"
+ ],
+ [
+ "מפני דרכי שלום
אפילו אין להמצודה תוך שיקנה לבעל הכלי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר גזל גמור
מדרבנן יוצא בדיינין, משא\"כ לת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "עני המנקף
חותך ותולש זיתים:"
+ ],
+ [
+ "בראש הזית
שכחה או פיאה:"
+ ],
+ [
+ "מה שתחתיו
שנפל כשחתכו:"
+ ],
+ [
+ "משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית
לאכלו אחר הביעור:"
+ ],
+ [
+ "נפה
[זיעב] לקמח:"
+ ],
+ [
+ "וכברה
[זיעב] לנקות התבואה. והא דנקט להו שלא כסדר. היינו טעמא דלא זו אף זו קתני, אף דכברה אין צורך חיי נפש שלה קרובה כל כך כנפה [ועי' נדרים פ\"ד משנה א' בפירושינו סי' ד']."
+ ],
+ [
+ "ורחים
[האנדמיהלע]:"
+ ],
+ [
+ "ותנור
דבכולהו תלינן שצריכה אותן לדבר המותר:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא תבור
לא תברור עמה תבואה ופירות מהפסולת:"
+ ],
+ [
+ "ולא תטחן עמה
כשיודעת שהן וודאי שביעית:"
+ ],
+ [
+ "אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ
החשודה אמעשרות ושביעית:"
+ ],
+ [
+ "וכברה
דאף שיטמאן הע\"ה, אפשר לטבלן אח\"כ. משא\"כ תנור חרס, אין טבילה בכ\"ח. וכ\"כ רחיים מדהוא גדול טריחא ליה למטבליה, גם א\"א לנקותו יפה מהקמח הטמא קודם טבילה, ויתעכב מלהטבילו, וביני ביני אתא לידי תקלה בו:"
+ ],
+ [
+ "וטוחנת ומרקדת עמה
דרוב ע\"ה מעשרין הן:"
+ ],
+ [
+ "אבל משתטיל המים
בעיסה:"
+ ],
+ [
+ "לא תגע עמה
לסייע בגלגול, מדכבר הוכשר העיסה לק\"ט מכלי ע\"ה, ואף דקיי\"ל דמותר לטמא חולין מתוקנין, עכ\"פ הכא משנתגלגל הוטבל לחלה והרי טבל רק לגרום לו טומאה מותר, ולא לטמא בידים [רמב\"ם פט\"ז מאוכלים ה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וכולן לא אמרו
מה שהתירו לעיל:"
+ ],
+ [
+ "אלא מפני דרכי שלום
ונ\"מ שתזהר כל מה שתוכל:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיקין ידי גוים בשביעית
לברכו כשחורש בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "ושואלין בשלומן
בכל עת. אף דשלום שמו של הקב\"ה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור
קודם שיגיע גט לידה, דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם רק בפניו [כלעיל פ\"א מ\"ו], ואף שאמר הבעל התקבל, אפ\"ה מדאינו יכול לעשות שליח לקבלה, ה\"ק התקבל והולך. מיהו כשהגיע גט לידה, מגורשת:"
+ ],
+ [
+ "לא יחזור
דשליח לקבלה שעשתה האשה, נתגרשה מיד כשקבל השליח. וקיי\"ל דאין לעשות שליח לקבלה רק מדוחק גדול [קמ\"א ק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך
ר\"ל מפני שבשליח לקבלה אינו יכול לחזור, לפיכך אי אפשר שיחזור בעל בגירושין אא\"כ אמר הבעל וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא יחזור
דבכה\"ג ג\"כ שליח לקבלה הוא."
+ ],
+ [
+ "שנים שאומרים בפנינו אמרה
לשליח שיקבל הגט:"
+ ],
+ [
+ "ושנים שאומרים בפנינו קבל וקרע
מיירי בעת שגזרו האומות שלא יקיימו ישראל המצות, ולפיכך אחר נתינת הגט, מיד היו הב\"ד מאבדין הגט. [והא דהצריכו לעדים שנקרע. נ\"ל משום דבלא נקרע אחר קבלתו בקרע ב\"ד, מאן יימר דהתרצה ושליח לקבלה היה, דלמא שליח להולכה, והרי לקולא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו באיסור דאורייתא [כגיטין ס\"ד ב'], רק בדרבנן [כעירובין דל\"א ב']. ותו דלמא חזר וביטל השליחות קודם שהגיע גט לידה]. מיהו לא הוה כל כת כמעידים על חצי דבר של עדות דלא מהני. דשאני הכא שראתה כל כת כל מה שצריכה לראות. אמנם בלא נקרע הגט, ונתקיים חתימת עדי הגט, א\"צ עדי מסירה, רק שיאמר השליח שקבלו בפני ב' [אה\"ע קמ\"א י']. אבל בקבלה הגט ע\"י שליח להולכה, א\"צ רק ב' עדים שקבלה הגט ע\"י השליח, וא\"צ עדים שעשאו הבעל שליח, דהמנוהו רבנן לשליח נגד ערעור דבעל כלעיל רפ\"א [וי\"א דכשבעל כופר הר\"ז ספק מגורשת [קמ\"א סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו הן הראשונים והן האחרונים
ששניהן מעידין על האמירה והקבלה, ול\"א מסתברא ששוכרתן להעיד שקר, דאיך יזדמן שיראו ב' הדברים שמסתמא בב' עיירות היו, מדלא קבלתו היא עצמה לגט מהבעל:"
+ ],
+ [
+ "ואחר
שלישי:"
+ ],
+ [
+ "מצטרף עמהן
שמעיד עם זה ועם זה:"
+ ],
+ [
+ "היא ואביה
היא או אביה:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאינה יכולה לשמור את גטה
ממיעוט דעת שבה מקטנותה. וי\"א דשיעורא בנותנין לה צרור וזורקה אגוז ונוטלה. וי\"א בת ו' או ז' שנים, כל חד לפום חורפא:"
+ ],
+ [
+ "אינה יכולה להתגרש
י\"א אפילו בקבל אביה גטה אינה מתגרשת [קמ\"א ו']:"
+ ],
+ [
+ "אינו גט עד שיגיע גט לידה
כשאין לה אב, דביש אב, אביה ולא היא:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה להחזיר לא יחזיר
ודוקא כשמתגרשת בעודה ארוסה הא בנשואה לא, דמשנשאת אין לאביה רשות בה [רש\"י קדושין דף מ\"ג ב' ד\"ה היא] וכן פסקינן להלכה [אה\"ע קמ\"א ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דאולי בעל מקפיד שלא יליזו עניו שם:"
+ ],
+ [
+ "כשר
דמראה מקום הוא לו [כקדושין פ\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מכשיר
כיון דבבעל תליא לגרשה בכל מקום וודאי מראה מקום היא לו: ורבנן ס\"ל דעכ\"פ אין כופה בעל לגרשה בע\"כ ע\"י קבלתו של זה:"
+ ],
+ [
+ "והביאו לה ממקום אחר כשר
לכ\"ע, מדיכול לכופה להתגרש ע\"י שליח להולכה:"
+ ],
+ [
+ "הבא לי גטי
והיא אשת כהן:"
+ ],
+ [
+ "אסורה לאכול בתרומה מיד
שמא השתא קבלו."
+ ],
+ [
+ "אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום
אע\"ג דכשקבלו במקום אחר, אף דמטי אח\"כ לאותו מקום אינו גט, כמ\"ג. הכא מיירי שאמרה התקבל במקום פלוני, ואם תמצא להבעל במקום אחר, שקליה. הרי לא קפדה, והא דקבעה ליה מקום, ה\"ק לשליח, בכל מקום שתקבלו, לא יהא גט עד שתגיע למקום פלוני. [ולכאורה היה נ\"ל דגם באשה באמרה הרי בעלי במקום פלוני התקבל לי גטי ממנו, דהגט כשר, דמ\"ש מבעל דכל שאמר כהך לישנא אמרינן מראה מקום הוא לה, ה\"נ גבי אשה. והא דנקט לעיל [במ\"ג] דדוקא באמרה הבא לי גטי ממקום פלוני דהוה גט, רבותא קמ\"ל דאפילו ליכא למימר מראה מקום אפ\"ה בהבא לי גטי כשר. אלא דק\"ל א\"כ למה איצטריך הש\"ס לתרוצא למשנה דמיירי דבכל מקום שתקבלו לא יהא גט עד וכו', נוקמה בשמראה לו מקום כנ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אוסר מיד
משהלך מאתה. דאזיל לטעמיה במ\"ג דמראה מקום היא לו, ושמא מצאו לבעל מיד."
+ ],
+ [
+ "ותנו לאשתי
או שאמר:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יכתבו ויתנו
דכולן לשון גירושין הן:"
+ ],
+ [
+ "עשו לה כנימוס
כנהוג:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
דאפשר שכוונתו שיפטרוה מבע\"ח ושיעסקו בצרכיה:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו אומרים היוצא בקולר
הוא שלשלת שמשימין סביב לצואר מי שיוצא ליהרג [כסנהדרין ד\"ז ב']. מיהו גם בנתפס על עסקי ממון, כל קולר בחזקת סכנה."
+ ],
+ [
+ "ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו
דאגב פחדיה שכח לומר תנו, אבל כך נתכוון בדבריו:"
+ ],
+ [
+ "אף המפרש
לים:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא בשיירא
[קאראוואנע], שיוצא בחברותא למדבר במקום סכנה, וטרוד עי\"ז, אף שאין סכנתו ברור כ\"כ כיוצא בקולר:"
+ ],
+ [
+ "אף המסוכן
בחולי:"
+ ],
+ [
+ "ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו
ופירש שמו ושמה ועירם:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יכתבו ויתנו
בראוהו חי בשעת נתינה, ולא חיישינן שיתכוון לקלקלה:"
+ ],
+ [
+ "הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה
מדלא אמר תנו:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בבריא אחר שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג
אחר שקבלה הגע:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גט
דסופו מוכיח דדעתו מתחלה לכך היה, ובבהילתו שכח לומר תנו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לשנים תנו גט לאשתי
דבב' אף שלא אמר כתבו לא שוויינהו ב\"ד, לפיכך יכתבנו אחד מהן, ויחתמו שניהן, דקיי\"ל חתם סופר ועד כשר [כלקמן פ\"ט מ\"ד]. ואם כתבו שניהן הגט וחתמוהו, לחלקת מחוקק פסול גט שנכתב מב' בני אדם ולרפ\"ח [אה\"ע ק\"כ] כשר:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יכתבו ויתנו
ולא יאמרו לאחרים לכתוב ולחתום, דלא ב\"ד שוויינהו רק עדים:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו
ולאחרים ויחתמו:"
+ ],
+ [
+ "וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין
של רבי עקיבא:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי נומינו לשליח
אמרנו לחנניה שליח של הלכה זו:"
+ ],
+ [
+ "שילמדו ויכתבו
אף דת\"ח צריך שידע, שחיטה, כתב, מילה [כחולין ד\"ט א', וסימנך. לעבדו ש'כ'ם' אחד]. נ\"ל דמיירי באין העדים מכירין כתב עברי, והרי צריך שיקראוהו קודם נתינה [כגיטין י\"ט ב']. והרי רק בשעת הדחק גט כשר בכל לשון [כאה\"ע קכ\"ו]. ור\"ל דאע\"ג דת\"ח צריך שידע כתב, היינו שום כתב בעולם והרי לכתחילה צריך לכתוב הגט בכתב עברי. א\"נ דהא דאמרינן דת\"ח צריך שידע לכתוב, היינו אפילו אינו יכול לאמן ידיו לכתוב האותיות כדינן שלא יתדמה שום אות לחבירו והרי בזה צריך ליזהר בגט, ולזה צריך אומנות יתירה שילמדנו שלא יקלקל הגט. ואף דעכ\"פ ב\"ד הגדול צריכין שיהיו יודעין כל הלשונות. עכ\"פ א\"צ שידעו כל מיני כתב הלשונות [כסנהדרין י\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ויתנו
ולא יאמרו לאחר לכתוב, דמילי לא ממסרן לשליח [מיהו דוקא באומר אמרו. אבל בלא אמר אמרו מודו כ\"ע דמילי לא ממסר [כפ\"ז מ\"ב], ואי\"ל התם תיפוק ליה משום קפידא דבעל, דדלמא מקפיד שיכתבו הם ולא אחר [כגיטין כ\"ט א']. יש לומר דאי משום האי טעמא בחלה מותר [כפ\"ג מ\"ה ואה\"ע קמ\"א סל\"ח]. מיהו אנן קיי\"ל גם באומר אמרו אפילו ייחד הבעל את הסופר והעדים, אם גרשה הו\"ל ספק מגורשת [כאה\"ע ק\"כ ס\"ד]. ועמ\"ש רפ\"ב דקידושין:"
+ ],
+ [
+ "אמר לעשרה כתבו גט לאשתי
לרבותא דסיפא נקט י'. מיהו ה\"ה בפחות מזה. וכל כתובו שנזכר במשנתינו היינו דאמר כתבו וחתמו [אה\"ע ק\"כ]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שאחזו קורדייקוס
חולי המבלבל שנל האדם וה\"ה מי שהוא שכור כלוט. אבל כשלא הגיע לשכרות לוט, כל מעשיו קיימין, ובעבר עבירה נהרג עליה [ח\"מ רל\"ה כ\"ב]."
+ ],
+ [
+ "אין דבריו האחרונים כלום
ולהכי, אחר שנתיישב דעתו כותבין ונותנין ואין צריך לחזור ולשאלו. אבל כל זמן שדעתו מבולבלת, אם כתבו ונתנו, לטור בטל מדאורייתא [אה\"ע קכ\"א ב'] ולרמב\"ם פסול רק מדרבנן, ולהכי יש חלוק אם רפואתו היא בידינו הר\"ז פסול, ואם לאו אינו גט [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נשתתק
נעשה אלם:"
+ ],
+ [
+ "והרכין
הטה:"
+ ],
+ [
+ "בודקין אותו שלשה פעמים
בג' דברים שאינן מצויין. כגון לשאול לו בחורף אם היום גדלים פירות באילן, ובקיץ אם שלג אפשר שיפול היום וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "הן
כלומר תשובה כראוי:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יכתבו ויתנו
ויבדיקוהו בג' מיני הן וג' מיני לאו בסירוגין, חד לאו וב' הן, וב' לאו וחד הן [קנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו נכתוב גט לאשתך
שלא תזקק ליבם:"
+ ],
+ [
+ "ולעדים חתומו
דמילי לא ממסרן לשליח [כסוף פ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "זה גטך אם מתי
כך אמר בריא:"
+ ],
+ [
+ "זה גטך אם מתי מחולי זה
כך אמר שכ\"מ. הו\"ל כאילו אמרו זה גיטך וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
דאין גט לאחר מיתה. וי\"א דלר' יוסי דס\"ל זמנו של שטר מוכיח עליו, הו\"ל כאמר מהיום, ושמא הלכה כמותו [קמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו גט
דמספקא לן אם תנאה הוה דהיינו אם אמות יהיה גט מהיום, ולפ\"ז כשמת נתקיים התנאי, ומגורשת משעת נתינה. או חזרה הוה, שחזר בו ממה שאמר תחלה מהיום, רק שלא יהא גט עד אחר מיתה."
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינו גט
ולכתחילה אין לגרש בתנאי [רק מדוחק, כגון שהבעל כהן, או שהחולה מצטער]. רק יעשו חרם וקנס שיחזרו לישא זא\"ז [רמב\"ם ט']. וכשמגרש בתנאי, לא יכתבו התנאי תוך הגט, ולא יאמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום בתנאי, רק יכתבו גט כשר, ובשעת נתינה מתנה על תנאי כך וכך [קמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לא תתיחד עמו
עם המגרש על תנאי:"
+ ],
+ [
+ "אלא בפני עדים
אפילו ע\"א, ואפילו עבד או שפחה, וסגי נמי בנכנס ויוצא. אבל בנתיחד עמה בלי נכנס ויוצא, חיישינן שמא בא עליה קודם קיום התנאי, וביטל התנאי וחזר וקדשה בביאה [קמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלבה גס בה בשפחתה
[פערטרויט] [ונ\"ל שהוא מלשון מהך גיסא, דהיינו צד. וה\"נ ר\"ל מצודדת ומקורבת עמה]:"
+ ],
+ [
+ "מה היא באותן הימים
בגרשה בחליו על תנאי מהיום:"
+ ],
+ [
+ "כאשת איש לכל דבריה
דודאי התכוון בתנאו שיתאחר זמן חלות הגט, עד שעה א' קודם למותו:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מגורשת
דשמא לא יתקיים התנאי. ולא קאמר הר\"ז ספק מגורשת. דכל מקום דקאמר מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מגורשת
מעכשיו, ואפילו אבד הגט קודם קיום התנאי. עכ\"פ כל על מנת כמעכשיו דמי:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינה מגורשת
ולא אמרינן דרק לזרזה אמר ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שתתני לי אצטליתי
[מאנטעל] בלשון לאטיין סטאלא:"
+ ],
+ [
+ "ואבדה אצטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה
ואילה\"ק למה צריכה ליתן מעות נהוי כמת הבן לקמן מ\"ו, דא\"צ להניק ואפ\"ה הוה גט. י\"ל שאני הכא דאפשר שיקנה במעות אצטלה אחרת. ורבנן פליגי עליה. וקיי\"ל כרבנן. מיהו בנתרצה במעות י\"א דמהני [קמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שתי שנים
ה\"ק זה זמן הנקה, שבתוך זמן זה צריכה לקיים תנאו. אבל בשימוש אבא, כל עת שתרצה תשמשתו. אבל שיעור הנקה ושימוש לא פירש מתניתין. י\"א דסגי ביום א', וי\"א בשעה א' סגי. אבל י\"א דשיעור הנקה כל כ\"ד חודש, ושיעור שימוש לא איצטריך מתני' לפרש, מדהוא כל ימי חייו:"
+ ],
+ [
+ "מת הבן או שמת האב
קודם שנתקיים התנאי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גט
דלאו לצעורה התכוון, רק להרווחתו, והא לא צריך, ולדידן ספיקה הוה ואזלינן לחומרא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מת הבן או שמת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה
ר\"ל אפילו לא הכעיסתו, שאין העכבה ממנה. וכ\"ש במת האב, רק נקט במיאן האב, לרבותא דרשב\"ג דאע\"ג דהאב עדיין חי, אפ\"ה מדאין העכבה ממנה הר\"ז גט:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גטי
ולדידן ספיקא הוה ואזלינן לחומרא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הגיע לאנטיפטרס
עיר שבין גבול יהודה לגליל, והיא בא\"י וסמוך לה היה כפר עותנאי והיא עיר בגליל:"
+ ],
+ [
+ "וחזר
מיד:"
+ ],
+ [
+ "בטל תנאו
לפי מה דנקט מתניתין, שהתנה אם לא יחזיר מגליל, ק' למה הגט בטל, הרי לא הלך לגליל ונמצא שלא חזר משם. אלא מתניתין מיירי שהיה הולך לדרכו, והתנה מקודם ב' תנאים, שאם יבוא לגליל, תיכף יהיה גט, ואם לא ילך לגליל, עכ\"פ כשישתהה ל\"י יהיה גט. ולהכי כשחזר מאנטיפטרוס, בטל ב' התנאים, דלא לגליל הלך ולא שהה ג\"כ ל\"י:"
+ ],
+ [
+ "והיה הולך מגליל ליהודה
ולהכי התנה עוד, שבאם יגיע ליהודה תתגרש מיד:"
+ ],
+ [
+ "והגיע לכפר עותנאי
הוא סוף גבול גליל."
+ ],
+ [
+ "וחזר
מיד:"
+ ],
+ [
+ "בטל תנאו
דלא ליהודה הלך וגם כן לא שהה ל\"י:"
+ ],
+ [
+ "והיה הולך למדינת הים
ולהכי התנה עוד שכשיגיע למדה\"י תתגרש מיד:"
+ ],
+ [
+ "והגיע לעכו
היא בסוף א\"י:"
+ ],
+ [
+ "בטל תנאו
דלא למדה\"י הלך וג\"כ לא נשתהה ל\"י. ובכל הג' בבות נפסל הגט לגמרי מלגרש בו עוד, אפילו קיים אח\"כ תנאו, אפ\"ה הרי לא התנה רק על מהלכו הראשון. ונ\"ל דקמ\"ל תנא דאע\"ג דאם רק היה מתנה התנאי של ל\"י, וחזר קודם הל\"י היה יכול לקיים תנאו אח\"כ, וכסיפא דמשנתינו, ואפ\"ה אם התנה עוד תנאי שילך למקום פלוני במהלך ראשון, ולא הלך לשם במהלך ראשון, אז ביטל לגמרי גם התנאי של הל' יום. וכ\"ש בהתנה רק תנאי המקום לבד והלך וחזר קודם שהגיע לאותו מקום, מיד ביטל הגט, ונפסל לגמרי, אפילו ילך אח\"כ לשם, עכ\"פ הוא לא התנה רק על מהלך הראשון. והא דנקט תרתי בבא, הלוכו לגליל והלוכו ליהודה. ה\"ט, מדסד\"א דדוקא בהתנה על הלוכו לגליל, כל שלא הגיע לגליל ממש, אע\"ג שכבר הגיע קרוב לגליל ביטל תנאו ונפסל הגט, והיינו משום דיהודה חשיב טפי, דשם ירושלים מקום המקדש ומושב המלך והסנהדרין, להכי לא בטל עיר שבקצה גבולה לגבי גליל שהתכוון לילך לשם. אבל אי הוה איפכא שהתנה על הלוכו מגליל ליהודה, סלקא דעתך אמינא דאף על גב דעותנאי גליל הוא אפ\"ה מדסמוך גם ליהודה, בטל לגבי חשיבות דיהודה שהתכוון לילך לשם, ונהוי כאלו כבר הגיע ליהודה ונהוי גט, קמ\"ל דאין כל א' בטל לגבי חבירו. ונקט תו בבא דעכו לאשמעינן דאע\"ג דלענין מביא גט דינו כח\"ל [כפ\"א מ\"ב] אפ\"ה הכא דינו כא\"י:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום
שאשהה ל\"י מראות פניך."
+ ],
+ [
+ "הרי זה גט
אם לאחר שהלך ובא, שוב שהה ל\"י מראות פניה. ולא חיישינן כיון שלא גירשה מעכשיו, שמא יוציא לעז שפייס ביני ביני וביטל הגט. דמיירי באמר בשעת התנאי שתהא נאמנת עלי שלא פייסתי [תו' די\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גט
אף דכבר שמעינן לרישא וסיפא ממ\"ג. אפ\"ה קמ\"ל הכא ברישא רבותא, אף דלא תלה תנאו במיתה, אפ\"ה אמרינן אין גט לאחר מיתה. וסיפא נמי נראה לי דרבותא קא משמע לן, דבאמר מעכשיו, אף שהוא לא התנה רק סתם, לא אמרינן דמסתמא נתכוון רק כשיתעכב בחייו מלחזור, ולא לכשיתעכב מלחזור מחמת מיתה, דהרי מיתה לא שכיח [כגיטין דכ\"ח ב'], ואיך יתכוון לעיכוב כזה. אפ\"ה כשמת הוה גט:"
+ ],
+ [
+ "אינו גט
דגם אכתיבה קפיד שיהיה אחר יב\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר כזה גט
דמדלא קאמר כברישא, ה\"ק כתבו מיד ותנו אם לא באתי:"
+ ],
+ [
+ "ואם מיתה קדמה לגט אינו גט
אם מת אחר י\"ב חודש, ואחר שנכתב הגט קודם שנתנוהו לה:"
+ ],
+ [
+ "זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת
ולא מוקמינן ליה בחזקת חי ונימא דלאחר י\"ב חודש מת. דחזקה דהשתא שמת, אלימא מחזקה דמעיקרא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והיא בתוך ביתה
של נכסי מלוג, או שהוא שאול או מושכר לה:"
+ ],
+ [
+ "או בתוך חצרה הרי זו מגורשת
דאף דכל מה ששייך לאשה קנה הבעל. עכ\"פ גטה וידה באין כאחד. והוא שעמדה בצד ביתה וחצירה, ומשתמר לדעתה. דמדחצר משום יד אתרבאי, צריך שיהיה כיד, שסמוכה לה. וצריך ג\"כ שכשזרק לה ידעה שהוא גטה, דאל\"כ ספיקא הוה [קל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "או בתוך חצרו אפילו הוא
הגט:"
+ ],
+ [
+ "עמה במטה
מטה שאינה שלה. דבשלה ויושבת עליו וגבוה י\"ט מגורשת [שם]:"
+ ],
+ [
+ "לתוך חיקה
חיקה הוא כיד ממש, רק מיירי שבגדיה מגוררין ע\"ג קרקע, וזרקו עליהן:"
+ ],
+ [
+ "או לתוך קלתה
סל למטוה ולמחטין:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מגורשת
דמקום הסל והחיק קנוי לה, שאין אדם מקפיד על מקומן:"
+ ],
+ [
+ "או שמצאתו מאחוריו
שהיה הגט על גבו, ועיקם גבו לה שתטלנו [כך כ' הר\"ב, וע\"כ הכי מיירי, דאם לא עיקם לה גבו, אלא שנטלתו מגבו מעצמה, אפילו א\"ל בשעה שנטלתו הר\"ז גיטך, אינו כלום, דבעינן ונתן [כאה\"ע קל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אינו גט
אפילו היו עסוקים תחלה בעניני גירושין. הא אילו היה נתנה לה מיד ליד היה גט כשר כיון שעסוקים בענין גירושין סגי אף שלא אמר הר\"ז גיטך:"
+ ],
+ [
+ "עד שיאמר לה הא גטך
ואפילו לא א\"ל כן עד אחר שנתן לה הגט, ובעודו בידה, סגי [שם]:"
+ ],
+ [
+ "עד שיאמר לה
כשהיא נעורה. אע\"ג שנתנה לה כשהיא ישנה. והוא שנשאר בידה משעה שנתנו בידה כשהיא ישנה עד שננערה [קל\"ח ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "היתה עומדת ברשות הרבים
או ברשות שאינו של שניהן:"
+ ],
+ [
+ "קרוב לה
שיכולה היא לשמרו:"
+ ],
+ [
+ "קרוב לו
כל שיכול הוא לשמרו:"
+ ],
+ [
+ "מחצה על מחצה
ששניהן יכולין לשמרו כל א' לבד, או שאינן יכולין לשמרו כל א' לבד, רק ביחד, דבאינן יכולין לשמרו כלל, פשיטא דאינה מגורשת כלל [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "מגורשת ואינה מגורשת
ואנן קיי\"ל דאפילו לתוך כליה או חיקה, אסורה להנשא עד שיבוא לתוך ידה ממש [קל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וכן לענין קדושין
תלוי במי שיכול לשמרו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי
בתורת גיטין. דאל\"כ מדא\"ל זרוק לי והפטר, אפילו נפל קרוב ללוה נפטר, ואי באמר ליה זרוק לי חובי ולא אמר והפטר, אפילו נפל קרוב למלוה חייב, דזרוק לי ושומרו קאמר. ואע\"ג דבאמר שלחהו לי א\"צ לומר והפטר [כב\"מ פ\"ה מ\"ג]. י\"ל התם דקא\"ל שימסר החוב ליד אדם בר דעת, אין צריך שישמרנו הלוה עוד:"
+ ],
+ [
+ "זכה הלוה
דבנאבד שם פטור."
+ ],
+ [
+ "הלוה חייב
בנאבד:"
+ ],
+ [
+ "היתה עומדת על ראש הגג
שלה:"
+ ],
+ [
+ "כיון שהגיע לאויר הגג
פחות מג' סמוך לקרקעית הגג, אף שנאבד אח\"כ."
+ ],
+ [
+ "הרי זו מגורשת
מיהו ביש מעקה לגג, מיד שהגיע לאויר המעקה, מגורשת:"
+ ],
+ [
+ "הוא מלמעלה
בחצר שלה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מגורשת
וה\"ה ברישא. רק נקטה הכא, דבחצר שכיח אש ומים. ודוקא שקדמה זריקת הגט להדליקה שבחצר. דאל\"כ לשריפה אזל. ודוקא שנשרף דרך ירידה, אבל דרך עלייה, כשזרקו להעבירו מעל מעקת הגג, אז כשנמחק דרך עלייה אעפ\"י שהוא כבר תחת מחיצות התחתונות אינה מגורשת, דלא מקריא נתינה רק דרך הנחה:"
+ ],
+ [
+ "פוטר אדם אשתו בגט ישן
שנתייחד עמה בין כתיבה לנתינה, וכתב בני הרב מהרב\"י הגאבד\"ק לאנדסבערג, על הגליון, ומשום מוקדם ליכא דמיירי ע\"י שליח, או שהתיחד עמה ביום הכתיבה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אוסרין
שמא יפגמו בניה שנולדו מהעיבור שבין כתיבה לנתינה, שיאמרו שנתעברה מהן אחר נתינת הגט:"
+ ],
+ [
+ "ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה
וקיי\"ל דאם כבר גרשה בגט זה, תנשא לכתחילה. וי\"א דבגרשה ע\"י שליח, ונתייחדו בין כתיבה לנתינה, דוקא בנשאת לא תצא [קמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "כתב לשום מלכות שאינה הוגנת
שאינו דר שם. ובימי חז\"ל הקפידו המלכיות על זה, להכי תקנו לכתוב בשטרות חשבון שנות מלכותו, משום שלום מלכות:"
+ ],
+ [
+ "לשום מלכות יון
אף שאינן עוד בעולם, איכא חשש הקפדת המלך. א\"נ קמ\"ל אף שבשעה שהיו מושלים בישראל היו כותבין כן בגט:"
+ ],
+ [
+ "לבנין הבית
של ביהמ\"ק, אף שאינו שנות מלכות, חיישינן להקפדת המלך:"
+ ],
+ [
+ "לחורבן הבית
אף שהוא חשבון של צער חיישינן דקפיד:"
+ ],
+ [
+ "היה
מקום שחתמו שם העדים:"
+ ],
+ [
+ "במזרח וכתב במערב
ר\"ל כתב כאילו חתמו העדים בעיר אחרת, אף דציווי של הבעל שיחתמו, היה בהעיר האחרת:"
+ ],
+ [
+ "תצא מזה ומזה
בנשאת עם גט כזה:"
+ ],
+ [
+ "ואין לה לא כתובה
ק' ור' ותוס':"
+ ],
+ [
+ "ולא פירות
מי משניהן שאכל פירות נכסי מלוג שלה אחר שנשאת לב', פטור מלשלם:"
+ ],
+ [
+ "ולא מזונות
אפילו מה שלותה כבר ואכלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בלאות
אפילו מה שבלה מצאן ברזל דקיימי ברשות בעל, אפ\"ה א\"צ לשלם לה:"
+ ],
+ [
+ "והולד ממזר מזה ומזה
מבעל ראשון ממזר דאורייתא, ומבעל ב' דרבנן, וי\"א איפכא:"
+ ],
+ [
+ "ולא זה וזה מטמאין לה
אם כהנים הן, מדפסולה להן:"
+ ],
+ [
+ "לא במציאתה
דנתקנה לבעל שלא ישנאנה, משא\"כ הכא מה נ\"מ שישנאנה:"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשה ידיה
דנתקנה לבעל תחת מזונות והכא הרי פטורים מלזונה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בהפרת נדריה
דרק שלא תתגנה אמרה תורה שיפר, מה שא\"כ הכא:"
+ ],
+ [
+ "היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה
במתו קודם גירושין. עכ\"פ זונה היא:"
+ ],
+ [
+ "בת לוי מן המעשר
אף דזונה מותרת במעשר. הכא קנסוה:"
+ ],
+ [
+ "בת כהן מן התרומה
אפילו תרומה דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "כתובות בנין דכרין [ככתובות פ\"ד מ\"י]. והא דאשמעינן כל הנך דיני דהנך גיטין פסולין ולא גם בשאר דוכתי מדוכתי במכילתין בשאר גיטי דתני גבייהו פסול. נ\"ל דבאינך פשיטא דכך הוא הדין דהרי הגט פסול מדאורייתא, אלא אפילו הנך דכל פסולייהו רק משום שנוי מטבע שטבעו חכמים בגיטין אפ\"ה החמירו בה:"
+ ],
+ [
+ "חולצין ולא מיבמין
מאחיו של ב' חליצה דאורייתא, ומאח של א' מדרבנן. וכולה מתניתין ר\"מ היא. אבל אנן קיי\"ל דבנשאת בא' מגיטין הנ\"ל לא תצא [קכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "שינה שמו ושמה
אף שהיה לא' מהן ב' שמות, וכ' הטפל לבד, או כתב הטפל, וכלל לעיקר השם בוכל שום דאית לי [קכ\"ט ב\"ש ג']:"
+ ],
+ [
+ "שם עירו ושם עירה
מקום דירתן. מיהו אנן קיימא לן דאין כותבין רק מקום עמידתו בשעת כתיבה:"
+ ],
+ [
+ "כל העריות שאמרו
ט\"ו עריות שבריש יבמות:"
+ ],
+ [
+ "צרותיהן מותרות
לשוק בלי חליצה:"
+ ],
+ [
+ "ונמצאו אלו
העריות:"
+ ],
+ [
+ "אילונית
שאינן יולדות, ונמצא שקדושי המת בעריות בטעות היה, דאחר שהיא בת ל\"ה שנים ולא נולדו לה ב' שערות הרי היא איילונית אף שלא נראו בה סימני איילונית [כאה\"ע קנ\"ה סי\"ג] להכי אפשר שלא הכירו בו מקודם שהיא איילונית:"
+ ],
+ [
+ "תצא מזה ומזה
מהבעל שנשאה מהיבם:"
+ ],
+ [
+ "וכל הדרכים האלו בה
ואנן קיימא לן דאין ממזר מחייבי לאוין:"
+ ],
+ [
+ "הכונס את יבמתו
ועי\"ז הותרה צרתה לשוק:"
+ ],
+ [
+ "ונמצאה זאת
זו שנתייבמה."
+ ],
+ [
+ "שהיא אילונית
אם כן לא נפטרה צרתה ע\"י יבומיה:"
+ ],
+ [
+ "ושוכר לאשה
שתתנו לבעלה שקבלה כתובתה ממנו:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו זה לזה
הבעל נתן לה השובר דסבור שהוא הגט, ואשה טעתה בהיפך [וכ' בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הנ\"ל, ואילה\"ק הא מסתמא בלא קראו קודם נתינה מיירי דאל\"כ האיך טעו כך, ואם כן אפילו נתן הבעל הגט להאשה אינה מגורשת [כגיטין די\"ט ב']. י\"ל דבכה\"ג עכ\"פ אם נשאת לא תצא, משא\"כ בהוחלפו. או דמיירי בקרינהו ובתר הכי עיילוהו לבי ידיה ואפקוהו. דאז צריך למקרי שנית, ומיהו אותה קריאה אינה חמורה תו כ\"כ שתהיה אסורה להנשא בלעדה דלא חיישינן לאחלופי עד דידעינן שהוחלפו [רא\"ש פ\"ב דגיטין סט\"ז ותוס' שם]:"
+ ],
+ [
+ "ולאחר זמן
אחר שנשאת לאחר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא
ר\"ל קודם שנשאת לאחר:"
+ ],
+ [
+ "אם לאחר זמן יצא
ר\"ל אחר שנשאת לאחר:"
+ ],
+ [
+ "לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני
דאינן נאמנין, דשמא קנוניא עשו הבעל הראשון עם האשה מדרוצה היא להתגרש ממנו, והרי באומרת טמאה אני לך אינה נאמנת, כסוף נדרים [ועי' תוס' כאן] להכי תולין שהחזירו זל\"ז הגט להבעל והשובר להאשה כדי לעשות קנוניא."
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה
משום חומרא, מדכבר נכתב הגט:"
+ ],
+ [
+ "ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה
והכי קיי\"ל [קמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי
ונתייחדו בעדים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני
דעדי יחוד הן כעדי ביאה. ומדאין אדם בועל בזנות כשאפשר בהיתר, להכי ודאי קדשה בביאה. מיהו בלא היתה אשתו מקודם אפילו בא עליה בפני עדים אין חוששין לה [קמ\"ט ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין
דלבו גס בה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין לבו גס בה
עי' פ\"ז סי' י\"ז:"
+ ],
+ [
+ "כנסה בגט קרח
כך מעשהו. כותב שורה א' או ב' וכורכן על החלק שתחתיהן ותופרו יחד, וחותם עד על החלק מבחוץ, וחוזר וכותב מבפנים שורה א' או ב', וחוזר וכורך ותופר וחותם מבחוץ כבתחלה, וכן עד סופו, מניין הכריכות והקשרים כמניין העדים. וזה נקרא גט מקושר. ותקנוהו חז\"ל לכהנים שהן קפדנים, ובכעס כל דהו מגרשין נשותיהן, והרי כשיתחרטו אסורים להחזיר, לכן תקנו שכל כהן יגרש בגט מקושר, שצרוך זמן רב לתקנו, שמא ביני ביני תנוח דעתו ולא יגרש. מיהו אם היה בגט מקושר כרך א' בלי חתימת עד, אז נקרא גט קרח, וכסוף פרקן, ופסול. וקאמר הכא שאם נשאת בגט כזה:"
+ ],
+ [
+ "גט קרח הכל משלימין עליו
לחתום במניין קשריו אפילו קרוב או פסול, מדיש עכ\"פ ב' עדים כשרים. דטעם שקרח פסול, דחיישינן שמא לאחר זמן כשיראו שאין חתימות כמניין הקשרים, יאמרו שמסתמא הזמין הבעל עדים כמניין הקשרים ולא חתמו כולן, וכיון שהזמין כולם ולא חתמו כולם אם כן באמת גט פסול. ולהכי כשיש חתימות כמנין הקשרים, תו ליכא למיחש הך חששא. ואע\"ג שהן קרובים, עכ\"פ הרי לאו בתורת עדות חתמו, שיפסול על ידי זה כל העדות, רק חתמו שלא יוציאו לעז אח\"כ על הגט:"
+ ],
+ [
+ "אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר
משא\"כ עבד דלמא יאמרו נשתחרר ויתירוהו בבת ישראל. או בגזלן יחשבו שעשה תשובה, ויאמינוהו גם לעדות אחרת. משא\"כ קרוב, מפורסם קרובתו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המגרש את אשתו ואמר לה
בשעת מסירת הגט:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מתיר
דס\"ל אפילו אמר הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם. אפ\"ה מגורשת:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
ואעפ\"כ פסולה לכהן. מיהו באמר, על מנת שלא תנשאי לפלוני, מודו רבנן דמותרת מדהתירה על תנאי. וי\"א דגם בכה\"ג הוה שיור בגט [קל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ואם כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול
מדעכ\"פ נכתב על תנאי זה שאין בו כריתות:"
+ ],
+ [
+ "לעבד ולנכרי
אע\"ג דאפשר בהו קדושין כשיתגייר הנכרי וישתחרר העבד, השתא מיהו לית בהו קידושין:"
+ ],
+ [
+ "ולכל מי שאין לה עליו קדושין
לאתויי שאר חייבי כריתות:"
+ ],
+ [
+ "כשר
דלאו שיורא הוא דבלא תנאו נמי לא תפסי בה קידושין:"
+ ],
+ [
+ "אלא אלמנה לכהן גדול
אף דהוה השתא אלמנה וגרושה, קמ\"ל דאפ\"ה הוה שיורא:"
+ ],
+ [
+ "ולכל מי שיש לה עליו קדושין
אם היתה פנויה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו בעבירה
לאתויי שאר חייבי לאוין:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דהרי ע\"י תנאו לא תפסי בה קידושין, והוה שיור:"
+ ],
+ [
+ "גופו של גט
ר\"ל גם זה הוה גופו, וצריך לכתבו בגט שאם לא נכתבו בו פסול [קכ\"ו סמ\"א], מלבד התורף. דהיינו הזמן והמקום ושם האיש והאשה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ודין דיהוי ליכי מינאי
פי' זה הספר יהיה לך ממני:"
+ ],
+ [
+ "ספר תירוכין
גירושין:"
+ ],
+ [
+ "ואגרת שבוקין
[ענטלאססונג]:"
+ ],
+ [
+ "וגט פטורין
[אבפערטיגונג]. ונ\"ל שג' לשונות של גירושין אלו הם נגד ג' חיובים שחייב בעל לאשתו שאר כסות ועונה לומר שמכולם נתנתק מהשתא ממנה:"
+ ],
+ [
+ "למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין
לילך להנשא לכל איש שתרצה דס\"ל לר\"י דצריך שיהא מוכח מהגט שע\"י ספר זה מגרשה:"
+ ],
+ [
+ "כתב בכתב ידו ואין עליו עדים
לכתחילה פסול, דמדאין בו עדים, יכתוב כל זמן שירצה. ובדיעבד כשר. לר\"מ דס\"ל עדי חתימה כרתי, הרי כתב ידו כק' עדים דמי. ולר\"א דעדי מסירה כרתי, אפ\"ה דוקא בכתב סופר צריך עדי מסירה, ולא בכתב ידו:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו זמן
דזמן תקנתא דרבנן הוא רק לכתחילה [כפ\"ב מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו אלא עד אחד
וה\"ה אפילו אין בו ג\"כ זמן מותרת בדיעבד. רק קמ\"ל אפילו יש בו זמן אסורה לכתחילה. וי\"א דאכתב ידו קאי, ורישא קמ\"ל דאפילו אין עליו עד כלל מותרת בדיעבד. וסיפא קמ\"ל דאפילו יש בו ע\"א לא תנשא לכתחילה. וי\"א דרישא בכתב ידו, והכא בכתב סופר קאי, ואפ\"ה בדיעבד מותרת, דסופר הוא במקום עד ב':"
+ ],
+ [
+ "ואם נשאת הולד כשר
מניינא דרישא למעוטי גט ישן, דתנשא בו לכתחילה. [אב\"י ואפילו לרמ\"ה שכ' הרא\"ש בשמו [פ\"ח סוף אות ח'] דבגט ישן שנתנו ע\"י שליח. ונתיחד בין כתיבה לנתינה, דוקא בנשאת לא תצא. וכמ\"ש אאמ\"ו הגנ\"י בפירושו לעיל כ\"ח סי' כ\"ח. א\"כ ק' לנקט תנא הכא נמי הא. נ\"ל דצ\"ל משום דבהנך ג' דנקט הכא אין חלוק בין הוא לשלוחו משא\"כ בגט ישן עכ\"פ יש חלוק]. ולמעוטי שלום מלכות [פ\"ח סי' כ\"ט] דהתם עכ\"פ לרבנן תצא, והכא כ\"ע ס\"ל דבדיעבד לא תצא. ומניינא דסיפא למעוטי היכא שיש תקנה, כגון שליח שהביא גט ולא אמר בפנ\"כ יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה. וה\"ה באמר הרי את מותרת וכו' חוץ מפלוני כמשנה א':"
+ ],
+ [
+ "אלא שנתנו לה בפני עדים
אפילו אינו כתב ידו:"
+ ],
+ [
+ "וגובה מנכסים משועבדים
גם בשאר שטרות ס\"ל עדי מסירה כרתי. והכי קיי\"ל [ק\"ל ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אלא מפני תקון העולם
שמא ימותו עדי מסירה ולא תוכל להנשא. וכן הלכה:"
+ ],
+ [
+ "שנים ששלחו שני גטין שוין
בשמותיהן:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אבד אחר מהן הרי השני בטל
מדלא ידעינן דמאן ניהו:"
+ ],
+ [
+ "חמשה שכתבו כלל בתוך הגט
שבגט א' כתבו זמן א' לכולן, בכך וכך בשבת וכו' ואח\"כ כתבו תורף וכל עיקר הגט לכל אחת ואחת לבד, ואח\"כ חזרו וסיימו שאר הטופס בכולל א' לכולן יחד. דאם כללן בתורף, הו\"ל כגט א' לנשים הרבה דכולן אינן מגורשות [ק\"ל ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "היה כתוב טופס לכל אחת ואחת
טופס דהכא אינו כשאר טופס שבמסכת זו, דהכא מדלא נזכר אצלו מלת תורף, משמעו \"נוסח\", ור\"ל שכתב נוסח גט לאחת והשלימו, וחזר וכתב נוסח גט לאחרת והשלימו, וכן לכולן וכולן היו ביום א':"
+ ],
+ [
+ "את שהעדים נקרין עמו כשר
ואפילו יש במשמעותו שהעדים מעידים ג\"כ על אותן שלמעלה, כגון שכתוב וי\"ו החבור בהתחלת כל גט מהאחרונים ואין עדי מסירה לכ\"א. מיהו בלא וי\"ו החבור, גם ביש עדי מסירה. רק האחרון כשר [ק\"ל ס\"ט] ובכתובים בוי\"ו החבור ויש עדי מסירה לכל אחד כולן כשרים:"
+ ],
+ [
+ "שני גטין שכתבן זה בצד זה
על קלף א' זה בצד זה."
+ ],
+ [
+ "ושנים עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה
שכתב עברי הולך מימין לשמאל, וחתמו שמותם תחת הימיני, ושם אבותיהן תחת השמאלי:"
+ ],
+ [
+ "ושנים עדים יונים
יהודים שחתמו בכתב יווני:"
+ ],
+ [
+ "באים מתחת זה לתחת זה
דכתב יווני הולך משמאל לימין, וחתמו שמותם תחת השמאלי, ושם אבותיהן תחת הימיני:"
+ ],
+ [
+ "את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר
אם העברים חתומים למעלה, הימיני כשר, מפני ששמותיהן תחתיו. דאע\"ג דבן איש פלוני עד נמי כשר וכמשנה ח', וא\"כ גם באותן שלמעלה יש ספק שמא על השמאלי חתמו. י\"ל הנ\"מ בשחתם רק בן איש פלוני, ולא חתם שמו, אבל בשחתם גם שמו וודאי רק על אותו ששמו תחתיו חתם ואם היוונים חתומים תחלה, השמאלי כשר. אבל אותו שחתמו עליו ב' התחתונים, פסול. דמספקא לן אם חתמו על הגט הב' או שמא חתמו א\"ע ג\"כ על הגט שחתמו עליו הראשונים, רק שהפכו דרך כתבם, שאם הראשונים היו עברים וחתמו א\"ע מימין לשמאל, והעידו על הימיני, גם היוונים שחתמו אח\"כ מימין חתמו א\"ע לשמאל להעיד על הימיני. וכ\"כ אם היוונים חתמו תחלה, שמא חתמו א\"ע העבריים ג\"כ משמאל לימין:"
+ ],
+ [
+ "שניהן פסולין
דמספקינן דלמא ג' עדים האחרונים חתמו א\"ע כדרך חתימת עד הראשון מימין לשמאל, נמצא שאין שום עד על הגט השמאלי, או שהעד הב' היווני כתב משמאל לימין, וב' האחרונים חתמו א\"ע כמוהו משמאל לימין, ונמצא שאין על הימיני רק עד ראשון. ומספיקא שניהן פסולין:"
+ ],
+ [
+ "שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני
ברוחב הקלף, זה אצל זה:"
+ ],
+ [
+ "והעדים מלמטה
בסוף דף השני:"
+ ],
+ [
+ "כשר
ומיירי שניכר שלא נחתך מתחת או למעלה כלום. דאל\"כ חיישינן שמא ב' גיטין היו. והשמאלי היה כתוב בגובה הקלף יותר מהימני, והיה שם שום תנאי בימיני למטה וחתכו, וחתך גם השמאלי מלמעלה, באופן שיתכוונו יחד. מיהו דוקא בכתב סוף הגט בצד דף הראשון ברוחב הקלף, אבל אם כתב סוף הגט בצד שמאחוריו וחתמו שם העדים פסול בכל גוונא [ב\"ש ק\"ל סק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "חתמו עדים בראש הדף
או:"
+ ],
+ [
+ "מן הצד
בגליון ימין או השמאל שבצדדיו:"
+ ],
+ [
+ "או מאחריו בגט פשוט
שעדיו חותמין בתוכו:"
+ ],
+ [
+ "הקיף
הסמיך:"
+ ],
+ [
+ "שניהם פסולין
מדאין עדים נקראין עם א' מהן, מסתברא שלא חתמו על א' מהן:"
+ ],
+ [
+ "גט שכתבו עברית ועדיו יונית
והעדים מכירין ב' מיני הכתבים:"
+ ],
+ [
+ "כתב סופר ועד
ר\"ל חתם הסופר וע\"א, דהו\"ל ב' עדים ולא חיישינן שמא לא אמר הבעל לסופר שיחתום, רק אמר לב' אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו. והן חששו לכסופא דסופר, שנראה כאילו פסול לעדות ואחתמוהו בלי רשות הבעל, א\"א לחוש כן, דהא מני ר' יוסי היא דס\"ל [פ\"ז מ\"ז] מילי לא ממסרן לשליח אפילו באומר אמרו:"
+ ],
+ [
+ "וכך היו נקיי הדעת שבירושלים
נקיי הדעת מדברים בלשון קצר:"
+ ],
+ [
+ "כתב חניכתו וחניכתה
שם טפל שלהן, [ביינאמען] שיש בהן באותו עיר ג\"כ עם שם העצם:"
+ ],
+ [
+ "גט מעושה
נ\"ל שהוא מלשון ועסותם הרשעים [מלאכי ג' כ\"א], שהוא לשון מיעוך ודחק. שדחקוהו עד שנתן גט:"
+ ],
+ [
+ "בישראל
שאנסוהו ב\"ד כדין, באותן שכופין לגרש:"
+ ],
+ [
+ "ובגוים פסול
אפילו אנסוהו כדין מיהו נפסל לכהן עי\"ז אטו של ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך וכשר
דהו\"ל כשליח ב\"ד, דאע\"ג דאין שליחות לעכו\"ם, ה\"מ במילי דצריך שליחות. אבל הכא מעשה קוף בעלמא הוא דלא אכפת לן למי שלחו ב\"ד לכופו:"
+ ],
+ [
+ "יצא שמה בעיר מקודשת
שיצא קול על פנוייה שנתקדשה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מקודשת
והוה ספק מקודשת. אמנם יש ב' מיני קול קול ששמעו עדים מפי נשים שנתקדשה, וצריך בזה ו' תנאים (א) שהעידו כן ב' עדים כשרים (ב) שהעידו כן בפני ב\"ד (ג) שהעידו ג\"כ שראו הן מעצמן נרות דולקות ומטות מוצעות, כנהוג בשמחת אירוסין, ונשים שמחות עמה, ואומרות פלונית נתקדשה היום. ולא בשאמרו הנשים שנתקדשה אתמול (ד) צריך שיעידו שאמרו הנשים פלונית נתקדשה היום. ולא שתתקדש למחר (ה) צריך שיאמרו הנשים שנתקדשה לפלוני (ו) צריך שיאמרו הנשים שנתקדשה בעיר הזאת. ולא שנתקדשה בעיר אחרת. קול באופן אחר שיש הברה בעיר פלונית נתקדשה, ובאו ב' עדים כשרים בפני ב\"ד, והעידו ראינו כמו שמחת אירוסין, נרות דולקות ומטות מוצעות כנהוג, ושמענו ג\"כ הברה בעיר. ושמענו ג\"כ מפלוני שאמר ששמע מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני שהלכו למדה\"י [ולא שמתו]. וי\"א דגם בכה\"ג צריך שיאמרו שנתקדשה ל פ ל ו נ י ובעיר הזאת. וי\"א דלא הוה בכה\"ג קול, רק בשמעו ב' מב', ואפילו ראובן משמעון, ולוי מיהודה, ולא בשמע חד מב'. מיהו בכל ב' מיני קול הנ\"ל, צריך שיאמרו ששמעו שנתקדשה בלי שום גמגום, כתנאי, או שום דבר אחר שמרע קצת הקידושין [אה\"ע מ\"ו ס\"א וב' וג']:"
+ ],
+ [
+ "מגורשת הרי זו מגורשת
ואסורה לכהן אחר מיתת בעלה. אבל לבעלה כהן מותרת דכל קלא דבתר נשואין או בתר אירוסין אין חוששין לו [אה\"ע ס\"ו ס\"ג]. אבל לא שתהא מותרת לעלמא. מיהו בנאסרה תחלה ג\"כ רק ע\"י קול שיצא שנתקדשה, לרמב\"ם ולרש\"י מותרת לשוק. ולראב\"ד וטור דוקא כשיצאו ב' הקולות יחד, אבל קול גירושין שיצא אחר קול קדושין, לא משגחינן בקלא דבתר קידושין, ומותרת רק לאותו שנתקדשה לו תחלה, אפילו הוא כהן, ואסורה לאחר מיתתו לכהן אחר [ב\"ש ו' י']:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא אמתלא
גמגום בהקידושין או הגירושין דמוקמינן לה אחזקתה דמעיקרא דאמרינן מסתמא לא נתקיים התנאי. ופי' מלת אמתלא, י\"א דר\"ל אמת לא וי\"א דר\"ל שדרך משל היה הדבר:"
+ ],
+ [
+ "גירש איש פלוני את אשתו על תנאי
וזה שמעו מיד ששמעו הקול, אז חיישינן שמא לא נתקיים התנאי:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו
ששרפה תבשילו והתכוונה להקניטתו:"
+ ],
+ [
+ "כי מצא בה ערות דבר
ולא כתיב דבר ערוה. ש\"מ דה\"ק, או ערוה, או דבר. והא דהסמיכן הכתוב וכתב ערות. אורחא דקרא הוא, כמו הבה לנו עזרת מצר. והא דנקט קרא ערוה כלל, הרי כ\"ש הוא מדבר. קמ\"ל קרא דאפילו בגירשה משום ערוה, אפ\"ה מותרת לאחר."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Gittin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Gittin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..fd535d3091a015e50306a662ef2f453e0f2ca470
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Gittin/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1544 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Gittin",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Gittin",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "המביא גט ממדינת הים
ששלחו הבעל מחוצה לארץ לא\"י ליתן שם גט לאשתו. וקרי לח\"ל מדה\"י, משום דהים גבול א\"י במערב, ולפיכך בכל חוץ לארץ שישנו בצד מערב מא\"י אין שום עיר ח\"ל סמוך לא\"י דהים מפסיק דס\"ל דרק בעיר ח\"ל הרחוק מא\"י צריך שיאמר בפנו\"נ. דכל עיר שסמוך לא\"י א\"צ לומר בפ\"נ וכו' כבסיפא. מיהו ה\"ה כל עיר שבח\"ל שבשאר רוחות כשאינו סמוך לא\"י, צריך לומר בפ\"נ וכו':"
+ ],
+ [
+ "צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
תוך כדי דיבור קודם שיתן לה הגט, צ\"ל בפני הב\"ד בפ\"נ וכו'. והטעם, י\"א משום דאין שיירות מצויות מח\"ל לא\"י לקיים חתימת העדים, ושמא יערער אח\"כ הבעל ויאמר לא כתבתיו. ואף דמדאורייתא לא יהא נאמן, דלא חיישינן שיחצוף אדם לזייף, ויצטרך הבעל להביא עדים שאין זה חתימתן, עכ\"פ מדרבנן כל שטר צריך קיום, ומשום עגונה הקילו להאמין השליח שהוא ע\"א. ומש\"ה תקנו נמי שיאמר המביא הגט, גם בפני נכתב, אף שאין זה ענין לקיום, ה\"ט כדי שלא נטעה לקיים גם שאר שטרות ע\"י קיום ע\"א. ולפ\"ז אפילו בא\"י גופה, היכא דלא שכיח שיירות מזל\"ז, וכ\"ש מא\"י לח\"ל צ\"ל בפני נכתב ובפנ\"ח. רק תנא חדא גוונא נקט. וי\"א דאפילו בשיירות מצויות לקיימו, דהיינו מעיר לעיר בח\"ל גופה, אפ\"ה צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ, משום דבח\"ל מצויין ע\"ה, שאינן יודעין שצריך לכתוב הגט לשמה, וע\"י שיאמר בפ\"נ, יזכרו ב\"ד לשאלו אם נכתב לשמה. והא דלא תקנו שיאמר מעצמו בפ\"נ לשמה. ה\"ט דחיישינן שע\"י רבוי המלות ישכח מלאמרו, וישנה עי\"ז תקון חכמים בגט, ויהיה הגט בטל. ואף דקיי\"ל עדי מסירה כרתי, וא\"צ חתימת עדים כלל בגט, רק משום שמא ימותו עדי מסירה [כאה\"ע ק\"ל], א\"כ למה צריך עכ\"פ לומר בפנ\"ח לשמה. י\"ל דגזרינן חתימה אטו כתיבה. או י\"ל דאע\"ג דא\"צ חתימה, אפ\"ה כשיחתמו צריך שיחתמו לשמה. מיהו אע\"ג דבכל מקום דאתחזיק אסורא בהדבר שמעיד, אין ע\"א נאמן [כי\"ד קכ\"ז], אפ\"ה האמינו הכא לשליח, מדא\"צ עדותו דלשמה רק מצד חומרא, דרק מיעוט דמיעוט אין בקיאין, ובכה\"ג אפילו ר\"מ דחייש למיעוטא, ס\"ל דאזלינן בתר רובא, ורק מדרבנן החמירו, ומשום עגונא אקילו בה. ואנן קיי\"ל כטעם קמא, דמשום קיום צ\"ל בפ\"נ, ואפ\"ה מדאין דרך בני אדם להכיר חתימת בני עירן, להכי בין בח\"ל בין בא\"י, ואפילו מבית לבית בעיר א' צ\"ל בפ\"נ ובפ\"נ. ואם הוא אלם אינו יכול להביא גט. אע\"ג דיכול לכתוב בפ\"נ, כתיבה לאו כדיבור דמי גם לגבי בעל שצריך לומר בפירוש כתוב גט לאשתי, ואם כתב כך לסופר לא מהני [כאה\"ע סימן ק\"כ ס\"ה] כ\"ש בשליח שאמירתו בפ\"נ הוא במקום עדות דאמרה תורה מפיהם ולא מפי כתבם. ורק בפסולי עדות הכשירו חכמים להביא גטה וכלקמן [ספ\"ב] אבל בהגדה גופה צריך שיהיה דומיא דשאר עדות [ועי' ריב\"ש סי' ר\"מ] ואף דבח\"מ [ר\"ז סי\"ט] הו\"ל כתיבה כדיבור. התם רק לענין אסמכתא [ועי' ח\"מ ע\"ג סמ\"ע, ועי' א\"ח מ\"ז ותשו' חו\"י קצ\"ד ואה\"ע קמ\"ב]. ואין ליתן גט על ידי שליח כשהבעל בעיר, אם לא שיביא השליח שטר הרשאה עמו [אה\"ע קמ\"א סנ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר אף המביא מן הרקם ומן החגר
שם עיירות סמוכות לגבול א\"י אבל אם מובלעות דהיינו שא\"י מקיף לעיר שבח\"ל מג' צדדים, א\"צ שליח שבא משם עם גט לומר בפ\"נ, דשם בקיאי שצריך לשמה, ושכיחי נמי שיירות:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אפילו מכפר לודים ללוד
אף שא\"י מקיף כפר לודים מג' צדדים, וא\"כ בקיאי שצריך לשמה וגם שכיחי, אפ\"ה משום לא פלוג צ\"ל בפ\"נ. והא דנקט ללוד, ואי משום דסמוך, הרי ר\"ג נמי בסמוך מיירי. הא קמ\"ל אע\"ג דסמוך מאד ובני לוד מצויים בה תמיד, וגם איכא תרתי, סמוך מאוד ומובלע, אפילו הכי צ\"ל בפ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם אלא המביא ממדינת הים
שהוא ח\"ל שרחוק מא\"י. משא\"כ במביא מערי הגבול:"
+ ],
+ [
+ "והמוליך
מא\"י לח\"ל. ולמ\"ד דטעם אמירת בפ\"נ, הוא מדאין עדים מצויין לקיימו, א\"כ ודאי גם לתנא קמא ל\"ש מוליך או מביא צריך שיאמר בפ\"נ. ורק דרבנן בתראי לפרושי מלתא דת\"ק טפי אתו, רק פליגי אר\"ג ואר\"א ולהכי קאמרי א\"צ שיאמר וכו' [ויפה כתב לי בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הגאון אבדק\"ק לאנדסבערג דלמאי דמסיק הש\"ס דרבה אית ליה נמי דרבא, א\"כ כ\"ע הכי ס\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "והמביא ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
ולטעמא דאין בקיאין לשמה, אפילו באותה מדינה בח\"ל נמי צ\"ל בפ\"נ. רק נקט ממדינה למדינה לדיוקא, דבא\"י גופה אפילו ממדינה למדינה א\"צ שיאמר בפ\"נ, דהרי בקיאי לשמה, ושכיחי נמי שיירות ע\"י בתי דינין שקבועין בכל עיר, שהולכין לדון שם:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו מהגמוניא להגמוניא
ב' שרים בעיר א', ומקפידין שלא יעברו מכאן לכאן, להכי צ\"ל בפ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מרקם למזרח
ר\"ל מרקם עד סוף העולם למזרח ורקם בכלל, כולם דינם כמזרח, דהיינו כח\"ל, דממדינה למדינה שם צ\"ל בפ\"נ, מדאין בתי דינין קבועין שם כבא\"י. וכן מאשקלון לדרום ואשקלון. כולם דינן כדרום. וכן עכו:"
+ ],
+ [
+ "מעכו לצפון ועכו בצפון
אבל מערב אין צריך לחשוב, דשם הים גבול א\"י. כמ\"ש יהיה לכם גבול ים [במדבר ל\"ד. ומה שהקשה בני המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א מלקמן ד\"ח א' דמותחין חוט מטורי אמנון עד נחל מצרים, אלמא דאין שפת הים הגבול. יש לומר דודאי אין שפת הים הגבול, אבל סוף כל סוף אחר טורי אמנון וקפלוריא וכו' הים הוא גבול א\"י. וכדמוכח מקרא שהבאנו]:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט בארץ ישראל אינו צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
אפילו ממדינה למדינה שם אין צריך בפ\"נ, מדשכיחי שם שיירות כלעיל סי' ז':"
+ ],
+ [
+ "אם יש עליו עוררים
שהבעל מערער לפסלו ואע\"ג דאין ערעור פחות מב', ערעור דבעל חשוב כב':"
+ ],
+ [
+ "יתקיים בחותמיו
שיעידו שחתימת העדים הוא וזה דוקא בא\"י ולא אמר בפ\"נ, אבל באמר בפ\"נ, בין בא\"י ובין בח\"ל לא מהני תו ערעור דבעל רק כשיביא עדים [אה\"ע קמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט ממדינת הים ואינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם
שנתן הגט כשהיה פקח, ואח\"כ נשתתק והוא הדין כשלא ראה הכתיבה והחתימה [קמ\"ב ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש עליו עדים יתקיים בחותמיו
למ\"ד דלא בקיאי לשמה, מיירי הכא אחר שלמדו בני ח\"ל שצריך לשמה. ואפ\"ה ביכול לדבר צ\"ל בפ\"נ, שמא יחזרו לקלקולם. ואפ\"ה בנשתתק, מלתא דלא שכיחי היא ול\"ג בה רבנן [כש\"ס ד\"ה א', וביצה די\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "אחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים
שגם עבד אסור בבת ישראל עד שיקבל גט שנכתב לשמו ומכ\"ש דצריך לקיים חתימת שטר שחרורו, והקילו גביה להאמין השליח שהוא ע\"ח כדי שלא יתעגן:"
+ ],
+ [
+ "שוו למוליך ולמביא
לומר בפ\"נ ובפני נחתם:"
+ ],
+ [
+ "כל גט
שטר:"
+ ],
+ [
+ "שיש עליו עד כותי פסול
אף דס\"ל גרי אמת הן, אפ\"ה חשידי לשקר:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים
שכשרים כשחתם כותי תחלה, ואח\"כ עד ישראל, דמדאין עדי גט חותמין רק בזה בפני זה, מסתמא כותי חבר וכשר היה, דאם לא כן לא החתימו ישראל תחלה. אבל בשטר אחר שא\"צ שיחתמו זה בפני זה, חיישינן שהניח העד האחרון רווחא לישראל אחר דקשיש מניה, שיחתום לפניו, ובא כותי זה החשוד לשקר וחתם למעלה:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שהביאו לפני רבן גמליאל לכפר עותנאי גט אשה והיו עדיו עדי כותים והכשיר
דאפילו בב' עדים כותים מכשיר:"
+ ],
+ [
+ "כל השטרות העולים בערכאות של גוים
מקום המשפט שלהן נקרא \"ערכאות\" מדכל דיניהן ערוכים וסדורים ע\"פ שכל אנושי [אמנם חז\"ל השאילו זאת מלשון יון, שכך נקרא [געריכט\"ס קאנצעליי] בל\"י ערכאות]."
+ ],
+ [
+ "אף על פי שחותמיהם גוים כשרים
והוא בידענו שהשופט והעדים אינן מקבלין שוחד. ודוקא בהלואות ומכירות, דאע\"ג דאין עדותן עדות, אפ\"ה תקנו רבנן דלהמנו מכח אומדנא דמוכח [ככתובות דנ\"ו א'] וה\"נ מוכח דיהיב ממונא, ואם כן השעבוד חל משעה שנתן המעות. אבל בשטרי הודאות לא קני לה רק בהודה בפני ב' עדים כשרים. וכ\"כ במתנות דלא קני רק מכח מסירת השטר, והרי האי שטר חספא בעלמא הוא. מיהו במקום שדינא דמלכותא לכתוב כל השטרות בערכאות, כל שטר שנעשה שם כשר, דדינא דמלכותא דינא [ח\"מ ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר אף אלו כשרין
דס\"ל עדי מסירה כרתי. ונראה לי דמיירי בכתבו ישראל לשמו, דהרי למ\"ד עדי מסירה כרתי בעינן כתיבה לשמה [כש\"ס כ\"ג א']. וכ\"כ רש\"י [גיטין ד\"ט סע\"ב] ומיירי נמי ששמות העדים החתומים בגט נכרין שעכו\"ם הם. דאל\"כ חיישינן שיסמכו על קיום חתימתן בלי עדי מסירה. ות\"ק גזר נכרין אטו שאינן נכרין, ואתי למסמך עלייהו:"
+ ],
+ [
+ "לא הוזכרו
בבהמ\"ד לפסול:"
+ ],
+ [
+ "אלא בזמן שנעשו בהדיוט
על ידי עכו\"ם הדיוטות שאינן דיינין דלית להו קלא שהן עכו\"ם ולהכי חיישינן אף בעדי חתימה ניכרין שהן עכו\"ם, שמא אתו למסמך עלייהו גם בלי עדי מסירה, אבל ערכאות יש להן קול שהן עכו\"ם ולא יסמכו עליהן בלי עדי מסירה:"
+ ],
+ [
+ "האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהן
קודם שיגיע לידן."
+ ],
+ [
+ "יחזור
ואין השליח יכול לזכות בהן לצרכן, דחוב הוא להן, שמאבדין מזונותיהן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בגיטי נשים
יכול לחזור בהן דחוב הוא לה:"
+ ],
+ [
+ "לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו
והרי זכות הוא השחרור להעבד, וכדמסיק, וכבר זכה בו לצרכו:"
+ ],
+ [
+ "שאם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי
דיכול לומר עשה עמי ואיני זנך, רק חזור על הפתחים, לפיכך לא מפסיד בשחרורו מידי:"
+ ],
+ [
+ "ושלא לזון את אשתו אינו רשאי
ונמצאת מפסדת מזונות על ידי הגירושין:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה כשם שהוא פוסל את אשתו
דכשלא שחררו אף שלא היה זנו, היה מתפרנס בתרומה בתורת צדקה, משא\"כ אח\"כ. ואם עבד ישראל הוא, עכ\"פ אסרו ע\"י שחרור בשפחה, ובת חורין אינה מצוייה לו להנשא אחר שישחרר, ונמצא מפסיד ע\"י שחרורו:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מפני שהוא קנינו
ר\"ל אכילת תרומה אינו הפסד כ\"כ להעבד, דאכילתו תרומה אינו רק מדהוא קניינו של כהן, והרי יכול למכרו לישראל. גם הא דמותר בשפחה תחלה לא מחשב לו הפסד, דחשיבותיה שכשישתחרר יותר בבת ישראל, אף שאינה מצוייה לו, עדיף ליה:"
+ ],
+ [
+ "האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה
מדלא אמר תן [כמ\"ו], להכי גם בעבד לכ\"ע לא עשאו שליח שיזכה עבורו, א\"כ אין גט לאחר מיתה [ועי' פ\"ו מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה
דדברי שכ\"מ ככתובים ומסורים דמי. ואף שלא אמר מנה זו, לא חיישינן שעל מנה קבור קאמר. ודוקא במצוה מחמת מיתה, או בחילק כל נכסיו, קצת לזה וקצת לזה. אבל בלא הקנה רק אותה מנה לזה, הו\"ל מתנת שכ\"מ במקצת, דלא קנה רק בקניין סודר, והרי הכא מטבע הוה, ולא נקנה בחליפין, ולא מהני רק בהקנה לו אגב קרקע, או שמסר המנה ביד שליש [ח\"מ רנ\"ג י\"ח]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו
שרק עד אחד חתם לפני."
+ ],
+ [
+ "בפני נכתב חציו ובפני נחתם כולו פסול
ודוקא בפני נכתב חציו האחרון מדנקט חציו סמוך לבפ\"נ, ודו\"ק. אבל בפני נכתב חציו הראשון, שיש שם שם האיש והאשה והזמן, כשר. ואפילו לטעמא דאמרינן לעיל [פ\"א סימן ב'] דלהכי צריך לומר בפני נכתב, דלא לחלף בשאר שטרות לקיים גם אותן בע\"א. אפ\"ה יש חלוק בין חציו הראשון לאחרון, דשם האיש והאשה וזמן הוא עיקר הגט, ורק אם זה הוה בפניו, לא אתי לאחלופי בשאר שטרות:"
+ ],
+ [
+ "אחד אומר בפני נכתב ואחר אומר בפני נחתם פסול
בזמן שא' מהן שליח. אבל בשניהן שלוחין, ונתנו הא' במעמד חבירו, א\"צ כלל לומר בפ\"נ ובפנ\"ח, דלמ\"ד משום קיום הרי שניהם בפנינו שיקיימוהו, ולמ\"ד משום דלא בקיאי לשמה, עכ\"פ השתא שכבר למדו כשר, דבב' שלוחים דלא שכיחי, לא חיישינן שיחזור הדבר לקלקולו [עי' פ\"א סי' ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם
ר\"ל א' שלישי. דאי\"ל א' מהשנים, דא\"כ יש א' שאומר בפני נכתב ובפנ\"ח."
+ ],
+ [
+ "ור' יהודה מכשיר
דמדאיכא ב' סהדי אכתיבה, תו לא מחלף בשאר שטרות:"
+ ],
+ [
+ "אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר
למ\"ד משום קיום, זה כבר מקויים הוא וא\"צ כלל בפ\"נ ובפנ\"ח, ואפילו בלא היה רק א' מהן שליח, ולמ\"ד משום לשמה, מיירי שאותן שנים שמעידין בפנ\"ח, שניהן שלוחין, ובכה\"ג לא חיישינן שיחזור לקלקולו [כלעיל סימן ג']:"
+ ],
+ [
+ "נכתב ביום ונחתם ביום
באותו יום:"
+ ],
+ [
+ "בלילה ונחתם בלילה
באותה לילה:"
+ ],
+ [
+ "בלילה ונחתם ביום
שלאחריו."
+ ],
+ [
+ "כשר
דאינו מוקדם, דהלילה הולך אחר יום שלאחריה."
+ ],
+ [
+ "ביום ונחתם בלילה פסול
דמוקדם הוא. וס\"ל דלהכי צריך זמן בגט, כדי שלא יהא יכול לחפות על אשתו שזנתה, וירחם עליה שלא תהרג או שלא תאסר עליו, ויתן לה גט בלי זמן, ויאמר שזנתה אחר גירושין."
+ ],
+ [
+ "פסולין
מדהן מוקדמין:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מגיטי נשים
דס\"ל דזמן שתקנו בגט לאו משום זנות, דהא לא שכיח. רק לר\"ש תקנו זמן בגט, דבלא זמן היה אוכל ומוכר פירות של נכסי מלוג שלה אחר גירושין, וכשתתבענו יאמר קודם גירושין מכרתי. והרי ס\"ל לר\"ש דמשעה שנתן עיניו לגרשה שוב אין לו פירות. וא\"כ בנכתב ביום ונחתם בלילה, משעה שנכתב אין לו פירות, ולפיכך כשר. ואנן קיי\"ל דבאין בו זמן כלל אם נשאת לא תצא, ובנכתב ביום ונחתם בלילה, או שנתאחר אחר כתיבה וחתימה כמה ימים קודם שניתן, אז באי אפשר ליתן גט אחר מותרת להנשא אפילו לכתחילה. אמנם גט מוקדם להדיא אף דפסול הוא, קדושין תופסין בה, וגם לאחר קדושין מאחר אסורה לראשון [קכ\"ז א' וב']. מיהו אף דנכתב ביום ונחתם בלילה, וכ\"ש בנכתב ונחתם בלילה כשר, עכ\"פ אין ליתן לכתחילה גט בלילה, מדהו\"ל כמו דין. ורק בשעת הדחק כשר [ססקכ\"ג]. אבל בניתן ע\"י שליח, כיון דצריך ב\"ד, רק דסגי בב' דשליח מצטרף [כגיטין ד\"ה ב', ולדידן אמ\"צ], לפיכך י\"ל דאפילו בשעת הדחק פסול בנתנו לה השליח בלילה:"
+ ],
+ [
+ "בדיו
[קיענרוס]:"
+ ],
+ [
+ "בסם
מין אדמה שבאי זאמום בים איקארי בארץ יון:"
+ ],
+ [
+ "בסיקרא
רעטהעל. וי\"א [מענניע]:"
+ ],
+ [
+ "ובקומוס
[גוממי]:"
+ ],
+ [
+ "ובקנקנתום
[קופפער וואססער]:"
+ ],
+ [
+ "ובכל דבר שהוא של קיימא
שכשיתיבשו יהיה רשומן ניכר:"
+ ],
+ [
+ "אין כותבין לא במשקים
הנכבשין מפירות העשויין לסחטן, כתותים וענבים ורמונים:"
+ ],
+ [
+ "ולא במי פירות
מי פירות שאינן עשויין לסחטן:"
+ ],
+ [
+ "על העלה של זית
תלוש. וה\"ה עלה אחר תלוש רק נקט עלה זית דמדהוא עב קצת נוח לכתוב עליו. מיהו עלה ירקות שאינה מתקיים וכדומה פסול:"
+ ],
+ [
+ "ועל הקרן של פרה
\"קרן פרה\", היינו קרן תלוש מהפרה. משא\"כ \"קרן של פרה\" ר\"ל מחובר בפרה [וכן כל לשון \"של\" בלה\"ק, היינו במקורב המיוחס להדבר שנתיחס אליו. בין שנתיחס בגוף יחד, או במחשבה. וברישא גרסינן \"עלה זית\"]."
+ ],
+ [
+ "ונותן לה את הפרה
אבל לא יקצצו לאחר כתיבה, דכתיב וכתב ונתן, שלא יחסר בין הכתיבה לנתינה שום מעשה בגוף הגט. ואפילו חתמו העדים בתלוש, פסול. וה\"ה בכתבו על נייר גדול, וחתכו לאחר כתיבה פסול. רק בקצץ מעט לאחר כתיבה לייפותו, כשר [קכ\"ד]. ואם היה בדעתו בשעת כתיבה לחתוך אחר כך קצת ממנו לייפותו, פסול [גט פשוט]. מיהו בכתבו על עלה שבעציץ, אפילו נתן לה כל העציץ פסול, דגזרינן שמא יקצוץ העלה בין כתיבה לנתינה [ואע\"ג דבפרה לא חיישינן כה\"ג. נ\"ל דכמו שאסור להשתמש בשבת באילן גזירה שמא יקצוץ, ולא חיישינן שלא יאחז בקרן הפרה מה\"ט ע\"כ דקציצת העלה שכיח בקל טפי מקציצת קרן הפרה [ועי' תוס' דכ\"א ב' ד\"ה יצא]:"
+ ],
+ [
+ "אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים
כגון פרה:"
+ ],
+ [
+ "ולא על האוכלים
כגון עלה, דכתיב ספר, שיהיה כספר שאינו בעל חי או מאכל. ולחכמים, ספר לספירת דברים של גירושין הוא דאתי:"
+ ],
+ [
+ "אין כותבין במחובר לקרקע
מטעם דלעיל סי' כ\"ד. ואע\"ג דכבר שמעינן לה מקרן פרה דמשמע דוקא פרה. קא משמע לן הכא דלכתחילה אפילו טופס לא יכתוב קודם קציצה [טופס הוא מלשון לאטיין טיפוס [ענטוואורף]. והוא הדבר ששוין בו כל הגיטין. משא\"כ תורף ר\"ל גלוי, והיינו גלוייו של גט, שמגלה של מי הוא. והוא שם האיש והאשה והמקום והזמן דאף דזמן בגט מד\"ס אלמוהו כדאורייתא [ב\"ש קכ\"ג סק\"ו]. וי\"א דאף מלות הרי את מותרת לכל אדם הוא תורף. ולבני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הגאבד\"ק לאנדסבערג מלת תורף נגזר מלשון יון שבו נקרא טראָפאָס תואר ותכונה עצמית של כל דבר. ובל\"א [דאם אייגענטהימליכע וועזען. אונד דיא קאראקטעריסטישע פערפאססונג אונד איינריכטונג איינער זאכע]. אמנם לרש\"י כאן שפירש תורף לשון גלוי, קשה דאמרינן בתרומות ובפסחים אם מונחת במקום התורפה, וגם שם פירש רש\"י לשון גלוי. והוא תמוה, דהרי גם זה נזכר מיד במשנה אם היה מגולה וכו'. [ולפי דעתי אין זו קושיא דהתם בשהחבית מגולה פיה והכא בשמונחת בשוק קאמר] אלא מלת תורפה התם, וכ\"כ בנדה כנגד בית התורפה טמאה, וכ\"כ בע\"ז [דכ\"ט] ההולכין לתרפות, כולן נגזרין מלשון רומי בושה ובזיון טורפיטודא. עד כאן לשון בני הנ\"ל ודוגמא לזה מצאתי בערוך]:"
+ ],
+ [
+ "תלשו וחתמו ונתנו לה כשר
ה\"ק כתב טופס במחובר ותלשו. וכתב התורף וחתמו בתלוש כשר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה בן בתירא אומר אין כותבין לא על הנייר
פאפיער. בלשון יון נקרא ניירא, [פאזערן], והם חוטין של עשבין שעושין מהן [פאפיער] במצרים:"
+ ],
+ [
+ "המחוק
מדיכול לחזור ולמחקו ולכתוב למעלה מהעדים מה שירצה, ולא יהא ניכר שזייף דהרי העדים ג\"כ על המחק חתומים:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הדיפתרא
עור דמליח וקמיח ולא עפיץ [ועמ\"ש מגילה פ\"ב מ\"ב. ולבני הרב מהו' ברוך יצחק שליט\"א הוא לשון יון ממש, שכך נקרא בל\"י עור אחר שנמשך מגוף בהמה. וסיים עוד ומדברי רבינו רש\"י בש\"ס [די\"א א'] ד\"ה שאינו יכול לזייף, מוכח דלהכי פסול, דדוקא בעפוץ, שנוטה מראה הקלף לשחרות, אינו יכול לזייף כתב שעליו. שכשיגרר על גביו יתלבן העור, ויוכר זיופו, משא\"כ דפתרא שאינו עפוץ. כולו הפך לבן ולא יוכר כשיזדייף]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מכשירין
בגט, מדקיי\"ל עדי מסירה כרתי, ולהכי מותר לכתבו על דבר שיכול להזדייף, והכי קיי\"ל [קכ\"ד]. ולשיזייף ויכתוב ממעל לעדים שט\"ח אחר, לא חיישינן, דירא שיכחישוהו העדים לומר לא חתמנו על דבר זה מעולם. רק כל חששתינו שיזייף לכתוב שום ריעותא לשטר זה, דאפשר שישכחו העדים המלה שמרעה כח השטר:"
+ ],
+ [
+ "אפילו חרש שוטה וקטן
אבל דוקא רק טופס, וגדול עומד על גביו ואומר כתוב לשמה, אז כותבין לכתחילה, דחש\"ו שיכתבו מלתא דל\"ש ולא גזרו בהו רבנן בטופס אטו תורף, כלעיל סי' כ\"ז. מיהו כותי, או מחלל שבתות בפרהסיא לפני יו\"ד ישראלים בני דעת [אפילו חלל שבת באיסור דרבנן, כטלטול מוקצה, או מוציא חוץ לעירוב בשבת וכדומה, הו\"ל מומר לחלל שבתות, כא\"ח שפ\"ה ותוס' עירובין ס\"ט א'], אפילו כשר עומד ע\"ג אסור לכתחילה. אמנם לכתוב תורף, אפילו חש\"ו אפילו בדיעבד פסול [קכ\"ג]."
+ ],
+ [
+ "האשה כותבת את גיטה
בצוה לה הבעל. ואם לא הקנתה לו תחילה הקלף, תקנהו לו לאחר כתיבה, ולא מחשב מחוסר מעשה בין כתיבה לנתינה, מדאין נעשה בגוף הגט כלום, דהקנין הוא דבר שחוץ מגוף הגט:"
+ ],
+ [
+ "והאיש כותב את שוברו
[קוויטטונג] שקבלה הכתובה, שמהראוי שהאשה תכתבו:"
+ ],
+ [
+ "שאין קיום הגט אלא בחותמיו
ר\"ל עדי מסירה שרגילין ג\"כ לחתום בגט. מיהו לכתחילה לא יכתוב הבעל בעצמו, גם לא יצוה לסופר כתוב כך, רק יאמר לו סתם לכתוב. ואפילו קרוב הבעל לא יכתוב היכא דאפשר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הכל כשרין להביא את הגט
בין להולכה או להבאה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחרש שוטה וקטן
דלאו בני דעה ושליחות נינהו:"
+ ],
+ [
+ "וסומא
דוקא בח\"ל, מדאינו יכול לומר בפ\"נ. ואף דפקח סגי בשמע רק קל קולמס וקל מגילתא [כסי' קמ\"ב ט\"ו]. בסומא כשיאמר בפ\"נ מדשמע הנך, מחזי כשקרא. ואת\"ל יאמר שמעתי קול קולמסא. הרי משנה תקנת חכמים בגט, מיהו במקויים ע\"י ב' עדים. או בא\"י, דא\"צ לומר בפ\"נ, או בהוא שליח לקבלה כשר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ונכרי
דאינו בתורת שליחות. מיהו בנתנו לעכו\"ם שיתננו לישראל שיתננו לאשתו, וכתב לאותו ישראל שיהיה שלוחו, אם נתקיים הגט בחותמיו במקום הנתינה, שאז א\"צ לומר בפ\"נ, הגט כשר. ואין נוהגין כן למנות שליח בכתב [קמ\"א ל\"ג] ועי' ברא\"ש פ\"ב דגיטין סי' כ\"ז דכך נוהגין באשכנז וצרפת לשלוח גט ע\"י עכו\"ם וממנה ישראל במקום האשה להיות שליח ע\"י מכתבו ועי' שם בהג\"ה מעשה דקלוניא שכך עשו מעשה. אמנם מפני שצריך השליח לומר בפ\"נ או שיכול לקיים חתימת עדי הגט במקום הנתינה, לפיכך גט שנשלח על ידי הפאסט מעבר לים באופן זה קשה הוא לגרש בו, דמי יכיר חתימת העדים ובפרט בכתב אשורית שאין אדם רגיל בו. להכי יש תקנה אחרת שימנה הבעל שליח, ושליח זה יסע עם גט למקום אחר שאין הבעל שם, דלכתחילה אין לגרש על ידי שליח במקום שהבעל שם [קמ\"א סק\"ה] ושליח זה יאמר במקום השני בפני ב\"ד בפ\"נ ובפנ\"ח וימנה שליח ע\"פ בית דין במקום ההוא בכתב להשליח שבמקום האשה והשליח השני יאמר בפני הב\"ד השני שבמקום האשה שליח ב\"ד אני. ונ\"ל דבאפשר לגרשה ע\"י שליח לקבלה יותר טוב היה [ועי' באה\"ע קמ\"א סכ\"ט]. וכן רשע פסול לשליחות, דאינו נאמן לומר בפ\"נ [ב\"ש שם]. ולכתחילה לא יהא שליח קרוב לאיש, לאשה, ולדיינים [קמ\"א ל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "קבל הקטן
הגט מהבעל:"
+ ],
+ [
+ "והגדיל
קודם שנתנו לה:"
+ ],
+ [
+ "שוטה ונשתפה
נתיישב [ונ\"ל דשוטה הוא לשון משוט בארץ [אונרוהיג], שמחשבותיו אינן שוהין בהתבוננת על כל דבר, רק משוטטים ועפים הנה והנה. ונגד זה כשנתיישב, נקרא נשתפה, שהוא לשון מנוחה, כמו שפה מהצער [נדה ל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "נכרי ונתגייר
בתוי\"ט כ' דלהכי נקט להו הכא שלא כסדר המורגל, חשו\"ק יחד. משום דכל דבר שמורגל תקנתו טפי מהקודם. טפי נקט ליה ברישא. ואחמ\"כ רבינו מכחיש המפורסם, דטפי מורגל שישתפה השוטה משיתפתח הסומא, וכ\"כ תקנת הסומא מצוי יותר מתקנת החרש. רק נ\"ל דמתחיל בקטן. דהוא היותר פשוט שיפסל. מדבשעת קלקולו א\"א שיתוקן. והדר נקט חרש דדמי לקטן, שעכ\"פ שניהן יכולין לומר אחר שנתקנו בפ\"נ מקודם, משא\"כ סומא הרי לא ראה מקודם. והדר נקט סומא, שעכ\"פ יכול להעיד ששמע בסמיותו קול קולמסא, משא\"כ שוטה אינו בר דעת כלל. מיהו כולהו בכלל ישראל הם, ולולא קלקולם היו בני עדות, משא\"כ עכו\"ם אפילו מל וטבל ולא נתכוון לשם גירות, לאו בכלל עדות הוא]:"
+ ],
+ [
+ "פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח
אפילו לא חזר ונתפתח נמי כשר, מדמצי שפיר לומר בפ\"נ. מיהו צריך אז לומר בפ\"נ, בפני ג', דהוא אינו מצטרף, דסומא אינו נעשה דיין. וגם צריך שיכיר האשה בטביעת עינא דקלא, ולא מהני שיעידו לפניו שזו היא אשת פלוני, אע\"ג דבפתוח ואינה מכירה מהני כה\"ג [קמ\"ב י\"א]. והא דנקט מתניתין חזר ונתפתח, היינו איידי דאינך:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שתחלתו וסופו בדעת
נקט זה הכלל, לאשמעינן דבדעת תליא מלתא ולא בכשרות, ולאפוקי סומא דא\"צ סופו בכשרות:"
+ ],
+ [
+ "אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה נאמנות להביא את גיטה
בח\"ל דליכא למימר לקלקולא מכוונא, דכיון דצריכות לומר בפ\"נ אי אתי ובעל ומערער לא משגחינן ביה, ובמה תתקלקל. אבל בא\"י שא\"צ לומר בפ\"נ, ואי יערער הבעל מהני לאסרה, באמת א\"נ:"
+ ],
+ [
+ "ובת בעלה
כולן שונאות אותה, וחשודים לקלקלה:"
+ ],
+ [
+ "האשה עצמה מביאה את גיטה
כשנכתב הגט לפניה ואמר לה הרי את שלוחי להולכה עד שתביא הגט לבית דין פלוני, והם ימנו שליח ליתנו לך לגירושין:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם
בפני הב\"ד קודם שתתנו לשליח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה עובר בשוק ושמע קול סופרים מקרין
לתלמידיהם לדוגמא להתלמד:"
+ ],
+ [
+ "מצאו בן עירו
ר\"ל שמכיר ששמו כשמו וכו' אבל אי\"ל דפסול מדצריך להזכיר מקום דירתו, דהרי קיי\"ל דאין צריך להזכיר בגט רק מקום עמידתו בשעת גירושין [כאה\"ע ר\"ס קכ\"ח]. ואילה\"ק הרי בל\"ז הן ב' יוסף בן שמעון בעיר א' ואין לגרש בו מדאין לברר מתוכו איזהו המגרש, וא\"כ אפילו כתב לשם המגרש אסור לגרש בו [ק\"כ ס\"ג]. י\"ל דהיינו לכתחילה, אבל בדיעבד הרי קיי\"ל עדי מסירה כרתי. וכן מוכח מגדולה וקטנה [פ\"ג מ\"א, ופ\"ט מ\"ה. ועי' אה\"ע קל\"ו ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "פסול לגרש בו
אף דזה נכתב לשם גירושין:"
+ ],
+ [
+ "לא יגרש בו את הקטנה
אף דהיה עכ\"פ לשמו:"
+ ],
+ [
+ "פסול לגרש בו
דבדאורייתא אין ברירה, לומר הוברר לבסוף שלשמה נכתב. ואפילו למ\"ד יש ברירה בדאוריי', הכא שאני דכתיב וכתב לה, צריך שיהיה מבורר בשעת כתיבה:"
+ ],
+ [
+ "הכותב טופסי גיטין
סופר שמזמן גיטין שיהיה מזומנין למי שירצה לקנותן:"
+ ],
+ [
+ "ומקום הזמן
ובש\"ס מוסיף, אף מקום הרי את מותרת לכל אדם שהוא עיקר הגט [כפ\"ט מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "צריך שיניח מקום הלוקח ומקום המוכר ומקום המעות
כדי לידע סך מעות המכירה שאם יטרפוה ממנו, יצטרך המוכר להחזיר לו כך:"
+ ],
+ [
+ "מפני התקנה
תקנת הסופר היא, דלהכי התירו לו שיכתוב טופס, דלפעמים אינו פנוי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה פוסל בכולן
דגזר טופס אטו תורף:"
+ ],
+ [
+ "וכתב לה לשמה
והכי קיי\"ל."
+ ],
+ [
+ "המביא גט ואבד הימנו
במקום ששיירות מצויות, או שבמקום שנכתב הגט הוחזקו ב' ששמותיהן ושמות נשותיהן שוות."
+ ],
+ [
+ "מצאו לאלתר
מלה מורכבת מן \"אל\" אתר, ופירושו על מקומו, ור\"ל מיד [כמו והוא שלמד אל אתר, ירושלמי פ\"ק דברכות] והיינו שראה שלא עבר אדם שם עדיין, ואפילו שהה זמן מרובה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פסול
מיהו ביש סימן בגט או בכלי שהוא מונח בו, והוא סימן מובהק, כשר. אבל הכרה בטביעות עין לא מהני רק כשמצאו הוא בעצמו דאז אית ליה מגו, דאי בעי אמר לא אבדתיו [קל\"ב ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מצאו בחפיסה
חמת קטנה:"
+ ],
+ [
+ "או בדלוסקמא
[אומהאנגבייטל]:"
+ ],
+ [
+ "אם מכירו
לכלי:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט והניחו
שליח להמגרש:"
+ ],
+ [
+ "זקן
י\"א דוקא פחות מבן פ' או יותר מק' [וי\"א דביותר מצ' סגי]. אבל ביני ביני מפ' לצ' אין לו חזקת חי:"
+ ],
+ [
+ "או חולה
וי\"א דוקא שלא נעשה טריפה:"
+ ],
+ [
+ "נותנו לה בחזקת שהוא קיים
מיהו בגוסס שאינו מדבר, אף דכחי הוא, אפ\"ה רוב גוססין למיתה [קמ\"א סס\"ח]. וגוסס היינו שחזה שלו מתלבטת כששואף רוח, ע\"י העלאת ליחה שמתהווה בה קרוב למיתה [אה\"ע קכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מקריבין אותה בחזקת שהוא קיים
מיירי בקרבן נשים, או בחטאת עוף, או ערל וטמא שמשלחין קרבנותיהן, דכל אלו א\"צ סמיכה. וקמ\"ל כולהו, תרומה, אף דליכא חשש עגונה כבגט, ואף דא\"צ לה כל כך, דהרי אפשר לה שתאכל חולין. וקמ\"ל נמי חטאת, אף דאיכא חשש חולין בעזרה, ואף דג\"כ א\"צ כ\"כ לחיי נפש כתרומה, אפ\"ה סמכינן אחזקה דאורייתא בכל דוכתא:"
+ ],
+ [
+ "על עיר שהקיפה כרקום
חיל של אותה מלכות שרוצים לכבשה מיד האויב."
+ ],
+ [
+ "ועל הספינה המיטרפת בים
שנשלכה בין הגלים בסער:"
+ ],
+ [
+ "ועל היוצא לידון
בדיני נפשות אפילו בדיני ערכאות:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא ליהרג
אפילו בדיני ישראל [רמב\"ם פ\"ט מתרומות]:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל לכהן
לא תאכל דחשבינן ליה כמת:"
+ ],
+ [
+ "ובת כהן לישראל
דחשבינן ליה כחי ובגט של א' מהם ביד שליח ונתנו לה, ספיקא הוה [קמ\"א סס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט בארץ ישראל
שא\"צ לומר בפ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה משלחו ביר אחר
ודוקא בחלה, שנאנס. דאל\"כ חיישינן דקפיד בעל:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמר לו
בעל לשליח:"
+ ],
+ [
+ "טול לי הימנה חפץ פלוני
קודם שתתן לה הגט:"
+ ],
+ [
+ "שאין רצונו שיהא פקדונו ביר אחר
מיהו בדיעבד, אם החזירה החפץ לשליח ב' קודם שקבלה הגט, מגורשת. ואם לא החזירה עד אח\"כ, אפילו נתנה החפץ לשליח א', אינה מגורשת [קמ\"א ל\"ח ונ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט ממדינת הים
שצ\"ל בפ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "וחלה
ה\"ה אונס אחר שאירע לו קודם שהגיע למקום האשה:"
+ ],
+ [
+ "עושה בית דין
בהא אף לדידן שליח מצטרף לב\"ד אם כשר לדין:"
+ ],
+ [
+ "ומשלחו ואומר לפניהם
השליח א' קודם שיתנו לשליח ב' אומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואין שליח אחרון צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם
כשנתנו להאשה:"
+ ],
+ [
+ "אלא אומר שליח בית דין אני
ומסתמא ב\"ד עשו כהכשרו וה\"ה בעשה שליח ב' שוב שליח ג', ואפילו עד ק' שלוחין, כ\"א אומר קודם שנתנו לשליח אחר, לפני הב\"ד, שליח ב\"ד אני [קמ\"ב ס\"ט]."
+ ],
+ [
+ "המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן
ר\"ל על מנת שכשיגיע הקציר, יפריש התרומה וימכרנה כדי לקבל הדמים שהלוה להכהן. ואח\"כ יפריש מעשר ראשון ומעשר עני, ויטלם בחובו שהלוה ללוי ולעני, רק שיפריש תחלה מהמעשר תרומת מעשר לכהן, דהרי זה אסור לו לאכלו. מיהו באינו רגיל ליתן לו מתנותיו, צריך לזכות להם תחילה המתנות ע\"י אחר, קודם שיטלם בחובו:"
+ ],
+ [
+ "מתו צריך ליטול רשות מן היורשין
שמא ירצו טפי במתנותיהן, וישלמו החוב מדבר אחר שירשו [דהאידנא מטלטלי דיתמי משתעבדי לבע\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אם הלוון בפני בית דין
על מנת שיטול אחר כך מתנותיהן:"
+ ],
+ [
+ "המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות
שכשירצה לאכול טבליו, אומר שתרומתן יהיה בפירות הללו. ומיירי באומר כן בע\"ש, דאז מדטרוד א\"צ להפריש מן המוקף:"
+ ],
+ [
+ "אם אבדו
אחר שעשאן תרומה, מצאן שאבדו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה חושש מעת לעת
משעה שמצאן שאבדו חושש מעת לעת למפרע שמא אז כבר אבדו, וכל טבל שתיקן מהאי שעתא על דעת הנך פירות, אם עדיין קיים הוא צריך לתקנו מחדש."
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בשלשה פרקים בודקין את היין
שמניחו להפריש עליו והולך:"
+ ],
+ [
+ "בקדים של מוצאי החג
ר\"ל כשמישב רוח קדים במוצאי סוכות:"
+ ],
+ [
+ "ובהוצאת סמדר
כשיפול פרח הגפנים, ונראין ענבים באשכולת:"
+ ],
+ [
+ "ובשעת כניסת מים בבוסר
כששרף בא לענבים שגדלו כבר כפול הלבן. וי\"א דר\"ל באותו זמן ששופכים מים על בוסר כתושים שיתהוו לחומץ. בג' זמנים הללו רגיל כל יין להחמיץ, ולפיכך צריך לבדקו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והגיע בשליח
ר\"ל אף שלא התכוון להשיגו, רק דרך מקרה פגשו, וקמ\"ל דלא אמרינן מדלא רדף אחריו, רק לצעורה נתכוון כשבטלו:"
+ ],
+ [
+ "או ששלח אחריו שליח
סד\"א לא אלים שליח בתרא מקמא, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "או ששלח אצלה שליח
ולא אמרינן מדלא קידם ועיכב השליח וודאי לצעורה מכוון:"
+ ],
+ [
+ "אם משהגיע גט לידה
הגיע לכאן ביטולו:"
+ ],
+ [
+ "שוב אינו יכול לבטלו
אף דראינוהו מקודם שמהדר לבטליה, ורדף אחר השליח לא אמרינן כבר בטליה מעיקרא:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היה עושה בית דין
של ג'."
+ ],
+ [
+ "במקום אחר
שלא בפני האשה ושליח:"
+ ],
+ [
+ "ומבטלו
דהרי מצי למעבד הכי [כפ\"א מ\"ו]. והיינו קודם שנתנו השליח להאשה:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון העולם
שנעלם משליח שבטלו, וימסר לה הגט ותנשא. מיהו בבטלו בפני ב', אפילו זה שלא בפני זה, הגט בטל [קמ\"א ס'] דלא קיי\"ל כרשב\"ג בש\"ס [דל\"ג א'] דס\"ל דאינו מבוטל. דאע\"ג דמדאורייתא בטל, עכ\"פ כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מניה]:"
+ ],
+ [
+ "שם עירו ושם עירה
כששינה שמו שלא יכירוהו, כותב בגט שם שבמקום הכתיבה ועשו כן לפעמים מפני הבושה:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון העולם
שלא יוציאו לעז על בניה מהב', לומר שלא נתגרשה מבעל ראשון. ואנן נוהגין כשנקרא פעמים כך ופעמים כך, כותבין שם העיקר תחלה ואח\"כ הטפל, וכותבין ביניהן דמתקרי [קכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אין אלמנה נפרעת
כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "מנכסי יתומים אלא בשבועה
שלא נתקבלה כלום. כמו כל ב\"ח שאין נפרע מיתומים רק בשבועה:"
+ ],
+ [
+ "נמנעו
בתי דינין:"
+ ],
+ [
+ "מלהשביעה
מדראוה מורה היתר שמה שלקחה היה בשביל טרחתה ליתומים, ונשבעת לשקר, לכן הפסידוה שלא תגבה כתובתה כלל:"
+ ],
+ [
+ "התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו
לומר קונם פרי פלוני עלי אם קבלתי כלום [דבאסרה אנפשה כל מיני מזונות, כדמשמע לכאורה מר\"ב, הו\"ל שבועת שוא [כי\"ד רל\"ו ס\"ד]. ואין לחוש שתתיר הנדר מחכם. דהרי צריך לפרוט הנדר והסיבה, ולא יתיר לה [עי' י\"ד רכ\"ח סי\"ד]. וגם כשתנשא אין בעל מיפר בקודמין. ואינה חשודה לעבור, ואם תעבור אין ענשה חמור כל כך כשבועה, שנפרעין כשהוא לשקר, גם מכל העולם [כשבועות ל\"ט א'] ולהכי לא השביעוה:"
+ ],
+ [
+ "וגובה כתובתה
ובלא נדרה עד שנשאה, שיוכל בעלה להפר לה, ואף דנדרה על דעת יתומים, בדיעבד מהני הפרתו, ואפילו ידירוה ע\"ד רבים, מהני הפרתו, דכל הנודרת ע\"ד בעלה נודרת. להכי תשבע חוץ לב\"ד, שאין ענשה חמור כ\"כ. [ואי\"ל ידירוה בדברים שאין בהן ענוי נפש, שאין הבעל מפירן. י\"ל בכה\"ג לא תחוש אם תקיימן. ואי\"ל תדור מזה הככר ותאכלנו מיד. י\"ל שמא לא תחוש לאיסור שעברה בשעה א', רק לאיסור שתעמוד בו כל ימיה. ואת\"ל יקיים לה בעל לפנינו, דאז אינו יכול להפר. י\"ל הרי קיי\"ל נשאלין על ההקם. ותו נ\"ל דאם גולה דעתו מקודם שלא יהא הקמתו כלום, מהני. דלא עדיף מנדר גופיה, דמצי להתנות עליו כן [כי\"ד רי\"א], דדוקא היא לא תוכל להתנות מעיקרא כן, מדנדרה ע\"ד יתומים משא\"כ בהיקם לא שייך שיקיים ע\"ד יתומים. או נ\"ל משום דא\"א ליתומים להכריח לבעל שיבוא לב\"ד ויקיים מדאומר להם לאו בעל דברים דידי אתון. ועי' תוס' שבמח\"כ תרצו בדוחק]. וכל זה תיקן ר\"ג משום תיקון העולם, שלא תמנע מלהנשא מחשש איבוד כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "העדים חותמין על הגט מפני תיקון העולם
אף דעדי מסירה כרתי. עכ\"פ שמא ימות א' מהן, ולא יהיה לה ראיה להנשא."
+ ],
+ [
+ "הלל התקין פרוזבול
שלא תשמט שביעית, אומר המלוה לב' עדים מוסרני חובותי לב\"ד פלוני, וא\"צ למסור ממש השט\"ח לב\"ד. ואפילו חובו שבע\"פ יכול למסור כה\"ג. והן כותבים ונותנין לו שאמר בפניהן כך [ועי' שביעית פ\"י סי' י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מפני תיקון העולם
דאל\"כ לא ילוה אדם לחבירו. וכל הנך תקון העולם דנקט עד סוף הפרק, נקטינהו אגב תקון העולם דנקט במשנה ב':"
+ ],
+ [
+ "עבד
של ישראל:"
+ ],
+ [
+ "שנשבה ופדאוהו
אחרים:"
+ ],
+ [
+ "אם לשום עבד ישתעבד
לרבו ב'. דלאחר יאוש מיירי:"
+ ],
+ [
+ "אם לשום בן חורין לא ישתעבד
כלל:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר בין כך ובין כך ישתעבד
לרבו ראשון שמחזיר דמיו להפודה, דאל\"כ יפיל עצמו לגייסות שישבוהו, שכשיפדה יפקע מרבו א':"
+ ],
+ [
+ "עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים
בלשון יון נקרא משכון [היפאטהעקע], וחז\"ל הסיבוה ללשון הקודש, שמשמעות המלה, פה תהא קאי, לגבות חובך מזה ולא מדבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "ושחררו
רבו א':"
+ ],
+ [
+ "אלא מפני תקון העולם
שלא יערער המלוה לומר עבדי אתה:"
+ ],
+ [
+ "כופין את רבו
ר\"ל כופין למלוה:"
+ ],
+ [
+ "ועושה אותו בן חורין וכותב
העבד למלוה:"
+ ],
+ [
+ "שטר על דמיו
כפי ששוה בשוק, ולא כפי החוב שלוה עליו:"
+ ],
+ [
+ "אלא משחרר
שהעבד אינו חייב כלום, רק רבו ראשון. שהמזיק שעבוד חבירו חייב:"
+ ],
+ [
+ "מי שחציו עבר וחציו בן חורין
שהיה עבד של שותפין ושחררו א' או שנתן לו א' חצי דמיו שישחרר חציו:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו בית שמאי תקנתם את רבו
שלא יפסיד:"
+ ],
+ [
+ "לישא שפחה אי אפשר שכבר חציו בן חורין
דאסור בשפחה בלאו. ולא אתי עשה דפרו ורבו ודחי ל\"ת דשפחה. מדאפשר לקיים שניהן שישחררו רבו:"
+ ],
+ [
+ "בת חורין אי אפשר שכבר חציו עבד
ואת\"ל ישא ממזרת, דמשוחרר ועבד מותרים בה, ואף דלצד עבדות שבו הו\"ל כאשת איש של צד בן חורין, עכ\"פ ישאנה כפלגש. י\"ל אין מרבין ממזרים בישראל, דלמא אתו לידי תקלה:"
+ ],
+ [
+ "לא תהו בראה לשבת יצרה
לא נקט קרא דפרו ורבו. דרצה למנקט קרא דשייך נמי גבי צד עבדות שבו. ותי דשייך נמי גבי אשה שחציה שפחה. והכי פירש דקרא, לא ברא הקב\"ה העילם להיות תהו וריקן, רק לשבת בה בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "המוכר עבדו לגוי או לחוצה לארץ יצא בן חורין
כשברח מהלוקח, או כשכפוהו ב\"ד לפדותו, יצא ב\"ח. דמדהפקיעו ממצות או מדהוציאו מא\"י קנסוהו:"
+ ],
+ [
+ "אין פודין את השבויים יותר על כדי דמיהן מפני תקון העולם
שלא יתאמצו להרבות שבויין:"
+ ],
+ [
+ "ואין מבריחין את השבויין מפני תקון העולם
שלא יאסרו לשבויין בשלשלאות:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת השבויין
דדוקא כשיש עוד הרבה שבויים שם, חיישינן לצערן. דאל\"כ מבריחין ולא חיישינן על העתידין להשבות דמדיש ספק שישבו אין ספק מוציא מידי ודאי [והרמב\"ם פסק כאן כת\"ק. דהכלל כל מקום ששנה רשב\"ג הלכה כמותו לאו כללא הוא כרתוי\"ט עירובין נ\"ח מ\"ז]."
+ ],
+ [
+ "ואין לוקחים ספרים תפילין ומזוזות מן הגוים יותר על כדי דמיהן מפני תקון העולם
שלא יתאמצו לגנבן. ודוקא הרבה אין נותנין, אבל מעט יותר מכדי דמיהן חייב ליתן [י\"ד רפ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "המוציא את אשתו משום שם רע
לעז זנות:"
+ ],
+ [
+ "משום נדר
שנדרה, ומואס בנדרנית:"
+ ],
+ [
+ "לא יחזיר
ואפילו נודע אח\"כ שהלעז. שקר, ושהנדר הותר מחכם, אפ\"ה כדי שלא יוציא לעז שהגירושין בטעות, ובניה מהשני ממזרים. לפיכך יזהירוהו שאסור להחזירה בכל גוונא. והא דפלגינהו תנא לב' בבי היינו משום דרק בנדר פליג ר\"י:"
+ ],
+ [
+ "ושלא ידעו בו רבים יחזיר
ס\"ל דמש\"ה לא יחזיר, שלא יפרצו הנשים בעריות ונדרים, ולפיכך דוקא בהפריצה לנדור לפני י' קנסוה:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר כל נדר שצריך חקירת חכם
שאין הבעל יכול להפירו:"
+ ],
+ [
+ "ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר
דס\"ל נמי כת\"ק, דמש\"ה לא יחזיר כדי שלא יקלקלה אח\"כ. א\"כ ביכול בעצמו להפרו, מה יקלקל, הרי היה יכול להפר."
+ ],
+ [
+ "אמר ר' אליעזר לא אסרו זה אלא מפני זה
ר\"ל גזרו על הצריך חקירת חכם מפני אותו שא\"צ חקירת חכם, דבצריך אין לחוש שיקלקלה אח\"כ, דאינו רוצה שתתבזה אשתו בב\"ד לשאול על נדרה. אבל בא\"צ מצי למימר לא ידעתי שאוכל להפר ויקלקלה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי בר יהודה מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו קונם
פירות עלי."
+ ],
+ [
+ "והתירו לו חכמים שיחזירנה
חסורי מחסרא וה\"ק, בד\"א בשנדרה היא, אבל בשנדר הוא שיגרשה, מותר להחזירה, וא\"ר יוסי מעשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון העולם
ר\"ל מדאין בזו טעם דתקון עולם הנ\"ל, דאי שלא יקלקלה, הכא דנדר הוא אי אפשר שיקלקלה. ואי משום קנס, הכא בגברא, דלא שכיח שינדור לא קנסוהו וקיי\"ל כר' יוסי [אה\"ע י']. מיהו בנדרה היא, בכל גוונא לא יחזיר, כת\"ק. וי\"א דוקא באמר לה משום נדרך או לעזך אני מוציאך. וי\"א דוקא בכפל דבריו בשעת נתינת הגט, שבאם לא יהיה נדר או לעז לא היה מוציאה, אסור להחזירה. אבל בהיה תנאי ממש, ודאי הגט בטל. אמנם בעבר והחזירה קודם שנתקדשה לאחר מותרת. ובחזר וגרשה אחר שחזר ונשאה, והיה לה כבר בנים מנשואין שניים, מותר שוב להחזירה אפילו לכתחילה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לא יחזיר
שמא כשתנשא לאחר תלד ויוציא לעז. ואף דלעיל בנדר לא חייש ללעז רק משום קנס. התם א\"א שיוציא לעז, דס\"ל כר\"מ, דבצריך חקירת חכם אינו רוצה שתתבזה אשתו בב\"ד, ובאינו צריך חכם ס\"ל כר\"א דלא מצי למימר סבור הייתי שאיני יכול להפר, לפיכך א\"א לקלקלה, משא\"כ הכא:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים יחזיר
ר\"מ היא, ומשום דלא כפל למלתיה לומר אילו אינך איילונית לא הייתי מגרשך. וקיי\"ל דאיילונית דינה כהנך דלעיל [שם]."
+ ],
+ [
+ "והיו לה בנים הימנו והיא תובעת כתובתה
דמשום דחשבוה כאיילונית, לא קבלה כתובתה."
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אומר לה שתיקותיך יפה ליך מדבוריך
שיוכל לומר לא גרשתיך על דעת שאשלם כתובתך, ויוציא לעז:"
+ ],
+ [
+ "המוכר את עצמו ואת בניו לגוי אין פודין אותו
והוא שמכר א\"ע כבר פעם שלישי:"
+ ],
+ [
+ "אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן
דבחייו יש לחוש שיחזור אביהן וימכרם:"
+ ],
+ [
+ "המוכר את שדהו לגוי וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ממנו בכורים
אפילו גדלו הפירות ברשות עכו\"ם:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון העולם
דמדאורייתא אין קניין לעכו\"ם בא\"י להפקיעה ממעשרות, ולהכי צריך גם ביכורים. מיהו כשראו חכמים שהעכו\"ם יקרו השער, שהרגישו שא\"י חביבה לישראל. תקני שלא יביא ממנה בכורים, כדי שידעו ישראל, שביד עכו\"ם ירדה מקדושתה. וכשחזרו וראו חכמים שעי\"ז זלזלו בה ישראל ביותר ולא קנוה כלל, חזרו ותקנו שחייבת בבכורים מפני תיקון העולם כדי שלא תשתקע א\"י ביד עכו\"ם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הנזקין שמין להם בעידית
לשון עדי ותפארת, כלומר ארץ מקושטת [מיהו תרגום של נאות אלדים. עידית אלדים. ש\"מ דלשון ישוב הוא, ארץ מיושבת ונאה]. ומדאורייתא ניזק משתלם כעידית שלו, רק משום תיקון עולם כדי שיהא נזהר מלהזיק, לפיכך תקנו שבאם עידית דמזיק עדיפי מדניזק, משתלם מנייהו. דאף שדמי עידית וזבורית שוין, אפ\"ה ניחא לניזק טפי למגבי מעידית, דמדהן מועטים א\"צ כ\"כ הוצאות בזריעה וחרישה כבזבורית המרובין. מיהו מיתמי ניזק גובה רק מזיבורית:"
+ ],
+ [
+ "ובעל חוב בבינונית
מדאורייתא דינו בזבורית, ומשום תקון העולם שלא ימנעו מלהלות זל\"ז, תקנו שיגבה בבינונית:"
+ ],
+ [
+ "וכתובת אשה בזיבורית
מדליכא למיחש שתמנע מלהנשא. דיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא [ואילה\"ק מלעיל פ\"ד מ\"ג סי' י\"ז. דחששו כה\"ג. דנ\"ל דדוקא התם שלא תגבה כלל שאני. וזיבורית הוא מלשון זיבורא שהוא בע\"ח עוקץ [כח\"מ ק\"א]. ונ\"ל ע\"פ מ\"ד [חגיגה ד\"ה א'] דזבורא מעלי לקרירא. ואפ\"ה כל אדם מואס בה, מדהזיקה יותר מהרווחתה. כ\"כ שדה זו טרחתה בחרישה וניכוש הוא יותר מהרווח שישיג אח\"כ עי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אין נפרעין מנכסים משועבדים
קרקעות מכורים:"
+ ],
+ [
+ "במקום שיש נכסים בני חורין
קרקעות שלא מכרן הלוה או המזיק:"
+ ],
+ [
+ "אין נפרעין מנכסי יתומים
אפילו גדולים:"
+ ],
+ [
+ "אלא מן הזיבורית
דאין לחוש בכה\"ג שמא ימנעו מלהלות, דלא מסיק אדעתיה שימות הלוה, שימנע מלהלות עי\"ז. ומשום דאזיל הטעם שבקוה אדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות
דמי שגזל שדה ומכרה לאדם שלא הכיר שגזולה היא, ועשתה פירות וגם הקרקע הושבחה, הנגזל טורף הקרקע עם השבח והפירות, בין שבח ששבחה הקרקע מעצמה, שהוקרה, או אפילו ששבחה הלוקח ע\"י שהוציא עליה הוצאות, בכולן אינו נותן ללוקח רק הוצאותיו [ובהכיר בה שגזולה היא מפסיד הלוקח לגמרי השבח היתר על ההוצאה]. ואם כבר אכל הלוקח הפירות, או חזר והפסיד השבח, חייב לשלמן לנגזל, ולא ינכה מהן רק הוצאותיו. וקאמר הכא, דכשחוזר הלוקח לגבות מהמוכר, אף שדמי הקרקע גופה גובה ממשעבדי של הגזלן, שהרי באחריות מכרה לו, עכ\"פ השבח, והפירות ששילם להנגזל גובה רק מנכסים בני חורין של גזלן [ח\"מ קט\"ו ושע\"ג] וכ\"ש שאין הנגזל גובה מהלוקח רק מב\"ח, דלא חטא, ואפילו שבח קרקעות משכח\"ל בלוקח וכגון שחזר הלוקח והפסידו. והא דנקט אכילת פירות, ולא פירות גופייהו. נ\"ל דקמ\"ל דלא מבעייא בטרפו ממנו פירות גופייהו אינו חוזר וטורף ממשעבדי אפילו מלקוחות שקנו מהגזלן אחר שטרפו מהלוקח הפירות, דמדאין יודעין כמה שוין, הו\"ל כאין להן קצבה, ולא נשתעבדו לשלמן. אלא אפילו טרפו ממנו מעות בעד הפירות שאכל, ואח\"כ לקחו הלקוחות מגזלן, הרי א\"כ יש קצבה, וידעו כמה יצטרכו לשלם, אפ\"ה כיון דבתחלת קנייתו לא השתעבד לו מוכר בדבר שאין לו קצבה, להכי אינו גובה ממשעבדי. או נ\"ל דאע\"ג דמתניתין בגביית לוקח מגזלן מיירי. אפ\"ה כלל נמי גביית נגזל מלוקח, דפשוט דבאם אכל הלוקח הפירות והנגזל גובה מהלוקח דמי פירות שאכל, ג\"כ אינו גובה רק מב\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ולמזון האשה והבנות
דתנאי כתובה הוא, שהאלמנה והבנות יזונו מנכסי בעל. וקמ\"ל הכא דאין גובין מזונות ממשעבדי:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון העולם
דכל אלו אין להם קצבה, ולא ידעו לקוחות להזהר כמה יניחו למוכר בני חורין, שיגבו אלו מהן:"
+ ],
+ [
+ "והמוצא מציאה
והבעלים אומרים שלא החזיר כולה:"
+ ],
+ [
+ "לא ישבע מפני תקון העולם
דא\"כ לא יטפל אדם להחזיר אבידה. ואילה\"ק למה לי טעם תקון העולם הרי בל\"ז פטור מטעם מגו. תירץ הר\"ן שביעות דתקון העולם היינו אפילו בטענו ברי. ולסמ\"ע ח\"מ ססי' רס\"ז דבטענת ברי באמת נשבע, נ\"ל דתקון העולם היינו משום דבכל מודה במקצת הרי לא מהני מגו אפילו אי\"ל אין אדם מעיז פניו לבע\"ח. א\"נ בשרוצה לתבוע שכר השבה, והו\"ל מגו להוציא מיירי:"
+ ],
+ [
+ "יתומים שסמכו אצל בעל הבית
שהתקרבו א\"ע אליו, ומינוהו הן שיהיה אפוטרופסן, אף שאין זה אפוטרופס כדינא:"
+ ],
+ [
+ "או שמינה להן אביהן אפוטרופוס
הוא לשון יון ממש עפיטרופוס ר\"ל בל\"א [פארמונד] [ואילה\"ק אפטרופס שמינהו אביהן ל\"ל, הרי כ\"ש הוא ממינוהו הן עצמן. נ\"ל ע\"פ מ\"ד בש\"ס [דנ\"ב א'] דמתניתין מיירי דוק' להאכילן, אבל מה שירצה להניח לא יעשר, כדי שיעשרו הן עצמן לכשיגדלו, כדי שיהיה טובת הנאה שלהן. ונ\"ל דהכי דייק לישנא דמתניתין, מדל\"ק, \"חייב לעשר את שלה\" אלא נקט פירותיהן, משמע פירות הצריך לאכילתן. וא\"כ נקט שפיר אפטרופס שמינהו אבי יתומים לרבותא, דלא מבעיא במינוהו הן עצמן, דאינו רשאי לעשר רק אכילתן, דאלו השאר מפסיד להן הטובת הנאה, והרי אפילו מחלו לו הטה\"נ, יתמי לאו בני מחילה נינהו. [כב\"מ כ\"ב ב']. אלא אפילו מינהו אביהן סד\"א להא נמי שוויה שליח, ומחל לו הטה\"נ בשכר טרחתו. קמ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים ישבע
אף על טענת ספק שלהן לכשיגדלו. דלא אמרינן משום שבועה ממנע מלהיות אפטרופס, דאי לאו דהו\"ל הנאה מניה לא הטריח באפוטרופסת, ומש\"ה נמי לא ממנע."
+ ],
+ [
+ "מינהו בית דין לא ישבע
דבחנם הוא עושה, ואם נשביעו ממנע מלהיות אפטרופס:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר חלוף הדברים
דבמינוהו ב\"ד כבוד הוא לו, ולא ממנע בשביל השבועה. משא\"כ במינהו אביהן. וקיי\"ל כאבא שאול דרק במינוהו ב\"ד נשבע, ולא במינוהו היתומים או אביהן או קרוביהן, דבכה\"ג נפטר בקבלת חרם. מיהו בטענת ודאי גם בכה\"ג ישביעוהו [ח\"מ ר\"צ סט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "המטמא
טהרות חבירו:"
+ ],
+ [
+ "והמדמע
שעירב תרומה בחולין של חבירו:"
+ ],
+ [
+ "והמנסך
שעירב יי\"נ ביינו. דאי מנסך ממש, אין אדם מישראל דרכו לאסור דבר שאינו שלו, ודאי לצעורי מכוון. מיהו מומר לע\"ז גם מנסך אוסר [ח\"מ שפ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "בשוגג פטור
דהיזק שאינו ניכר הוא:"
+ ],
+ [
+ "במזיד חייב
מתיקון העולם שלא יעשה כן:"
+ ],
+ [
+ "הכהנים שפגלו במקדש
שחט או קבל או הוליך או זרק הדם, והתכוון אז לאכל או להקריב מהקרבן חוץ לזמנו או חוץ למקומו, דנפסל הקרבן:"
+ ],
+ [
+ "מזידין
שידע שמזיקו בזה:"
+ ],
+ [
+ "חייבין
אפילו היתה נדבה שהבעלים פטורים מלהביא אחר. ונ\"ל דלהכי לא נקיט ה\"נ שוגגין פטורים, מדאינו מצוי שלא ידע הכהן שמפסיד הקרבן כשיפגלו ויהיה שוגג, דהרי למד דיני קרבן ה' שנים קודם שנכנס לעבודה [כחולין דכ\"ד א'] דאם בן לוי כך כ\"ש כהן שדיניו מרובים. ואילה\"ק עכ\"פ מזיד במטמא ומדמע היכא משכח\"ל דלחייב, דמי יודע שעשה כן במזיד, ואי בהודאה מעצמו, הרי מודה בקנס פטור. י\"ל דזהו רק בקנס דאורייתא מדכתיב ירשיען אלדים פרט למרשיע את עצמו. ובל\"ז נמי משכח\"ל בשאמר מקמי הכי בפני עדים סמוך מיד למעשה שיעשה כן במזיד. מיהו קמ\"ל כולה בבא דלא מבעייא רישא דהזיקו במעשה, אלא אפילו סיפא דלא הזיקו רק במחשבתו, אפ\"ה קנסוהו. וי\"ל דמה\"ט נמי אין צריך למתני שוגגין פטורין:"
+ ],
+ [
+ "שהיא יוצאה בגט
אף דבקבל אביה קדושיה הו\"ל קדושין דאורייתא, וחרשת לאו בת דעת היא לקבל גיטה, עכ\"פ בגט א\"צ דעתה:"
+ ],
+ [
+ "שאוכלת בתרומה
אפילו יתומה שהשיאוה אחיה ואמה, שקדושיה רק מדרבנן, אפ\"ה מותר להאכילה בידים עכ\"פ תרומה דרבנן. אבל חרשת שנשאת מעצמה, אף דנמי הוה קדושיה דרבנן, לא אכלה אפילו בתרומה דרבנן, דגזרינן חרשת לפקח אטו חרש לפקחית, דנמי קדושיו מדרבנן, והיא גדולה שאסורה לאכל, גזרינן תרומה דרבנן אטו דאורייתא. משא\"כ בקטנה הכא, א\"א שתעשה איסור:"
+ ],
+ [
+ "בעלה יורשה
דהפקר ב\"ד הפקר:"
+ ],
+ [
+ "ועל המריש
קורה:"
+ ],
+ [
+ "הגזול שבנאו בבירה
בית גדול שהפסד גדול לסתרו:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקנת השבים
שכשתחייבו להחזיר הקורה ימנע מלשוב. מיהו גם בסוכת החג הדין כן [כסוכה דל\"א א']. אבל בגזל קרקע אפילו בשוגג, מקעקע כל הבירה ומחזירה [ח\"מ ש\"ס א']:"
+ ],
+ [
+ "ועל חטאת הגזולה שלא נודעה לרבים
שלא ידעו ג' בני אדם שהבהמה גזולה, ועכ\"פ יאוש כדי לא קנה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא מכפרת
וא\"צ להביא חטאת אחרת דהפקר ב\"ד הפקר [כיבמות דפ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "מפני תקון המזבח
שלא יתעצבו הכהנים שאכלו חולין בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "לא היה סיקריקון
דין גוזל קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ביהודה בהרוגי מלחמה
ר\"ל בזמן גזירת ההריגה אחר שכבש טיטוס ירושלים, אם אז קנה ישראל קרקע מעכו\"ם שגזלו מישראל אחר, והבעלים אמרו ללוקח חזק וקני, אין בהמכירה דין סקריקון המפורש בסיפא להחזיר לבעליה, דמדירא שיהרגו העכו\"ם, גמר ומקנה ללוקח:"
+ ],
+ [
+ "מהרוגי מלחמה ואילך
שנתבטלה גזירת הריגה:"
+ ],
+ [
+ "יש בה סיקריקון
דין סקריקון:"
+ ],
+ [
+ "מקחו בטל
דמיראה מכר, ואין היראה גדול כל כך שיהיה גמר ומקנה עבורה:"
+ ],
+ [
+ "מקחו קיים
קמ\"ל דלא אמרינן דהרצחן הכריחו לעשות כן:"
+ ],
+ [
+ "לקח מן האיש
קרקע:"
+ ],
+ [
+ "מקחו בטל
דמיראת קטט מכרה. וקמ\"ל אף דאין בו אימת רצח כבסקריקון אפ\"ה מקחו בטל. ואפילו היתה קרקע המיוחדת לכתובתה או שהכניסה לו בנדוניא, מצי טענה הכי. וי\"א דאפילו הבעל עצמו מצי לערער על המכר. וכשמתה בחייו הבעל יורש כחה ומבטל המכר [אה\"ע צ' סי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נותן לבעלים רביע
שבשיעור זה אוזיל גביה גזלן:"
+ ],
+ [
+ "אימתי
זכה לוקח בהקרקע ע\"י שיתן עוד דמים כרביע מקחו להבעלים:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין בידן
של בעלים:"
+ ],
+ [
+ "הן קודמין לכל אדם
ויחזיר להלוקח דמי מקחו. וי\"א דוקא שהיה יד הבעלים משגת ללקחה מהגזלן בשעה שלקחה הלוקח [עתוי\"ט], וזהו פירש המתניתין שאמרה בהיה בידו ליקח:"
+ ],
+ [
+ "רבי הושיב בית דין ונמנו שאם שהתה בפני סיקריקון
ר\"ל ביד הגזלן:"
+ ],
+ [
+ "חרש רומז
ביד או בראש:"
+ ],
+ [
+ "ונרמז
מרמזין לו, ומה שנתרצה קיים. ודוקא בקדשה כשהוא חרש דכמו שכנסה ברמיזה כך מוציאה ברמיזה. אבל בקדשה כשהוא פקח ונתחרש, היינו שאינו שומע ואינו מדבר, אינו יכול לגרש כלל, אבל כשנשאה כשהוא פקח, ונשתתק שאינו יכול לדבר אבל שומע, וכ\"ש כשנשאה כשהוא אלם אבל שומע, וכן הוא ג\"כ בשעת גירושין, יכול לגרש ברמיזה אחר שיבדיקוהו ג\"פ כלקמן רפ\"ז [עי' אה\"ע קכ\"א ס\"ה וו'], וכתיבה לא מהני, ולרמב\"ם אם כתב מהני [עי' אה\"ע ק\"כ ס\"ה וקמ\"ב ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "קופץ
דאפילו עקימת שפתיו מהני."
+ ],
+ [
+ "ונקפץ במטלטלין
במכירת מטלטלין, אבל בגט ד\"ה צריך רמיזה:"
+ ],
+ [
+ "הפעוטות
קטן יותר מבן ו' שבדקוהו שיודע בטיב במו\"מ."
+ ],
+ [
+ "וממכרן ממכר
ומתנתו קיימת בין מתנת בריא או שכ\"מ:"
+ ],
+ [
+ "במטלטלין
אבל בן י\"ג שהביא ב' שערות, אף שאינו יודע בטיב מו\"מ, מהני במטלטלין. אבל בקרקע, אף שלא ירשה, רק קנאה או קבלה במתנה, לא מהני הגדיל לחוד, עד שיודע נמי בטיב מו\"מ. מיהו קרקעות שירש מאביו, צריך שיהיה בן כ' והביא ב' שערות ויודע בטיב מו\"מ [ח\"מ רל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כהן קורא ראשון
אפילו כהן ע\"ה קודם לת\"ח ישראל:"
+ ],
+ [
+ "מפני דרכי שלום
מדאורייתא יכול הכהן לכבד לאחר, רק מדרבנן שלא יתקוטטו עבור זה, לכן הוא עצמו קורא. מיהו כשהכהן עומד בפסוקי דזמרה, לא יקראוהו ביש כהן אחר. ובעומד בברכת ק\"ש וכ\"ש בק\"ש עצמה, אפילו אין שם כהן אחר לא יקראוהו. וטוב שיצא מביה\"כ. אבל בקראוהו, אפילו באמצע הפרק פוסק ועולה, מפני כבוד הצבור. אבל לא יקרא עם הש\"ץ. מיהו בין גאולה לתפלה, או בת\"צ והוא לא התענה אפילו קראוהו לא יעלה [כ\"ז בא\"ח קל\"ה מג\"א שם ורט\"ז סי' תקס\"ו. ולב\"ח ולתלמידו עטרת זקנים בסי' קל\"ה, אפילו לא התענה מותר לעלות]. ואבל תוך ז' לא יקראוהו אפילו אין שם כהן אחר. אבל בקראוהו, נ\"ל דעולה, דהו\"ל כרבים צריכים לו, דמותר האבל בד\"ת [כי\"ד שפ\"ד], ותו דאיכא נמי כבוד הצבור, דמותר בשאילת שלום [י\"ד שפ\"ה], וכ\"ש דמותר בד\"ת מה\"ט [וזה דלא כהגאון מהר\"י מליסא בסידור שלו, דפסק דאינו עולה]. ובאין כהן בביה\"כ מותר לקרות ישראל במקום כהן, ולא יעלה לוי אחריו. ואם ירצו לקרות גם הלוי, יקראוהו קודם הישראל [א\"ח קל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מערבין
מניחין הפת של ערובי חצרות:"
+ ],
+ [
+ "בבית ישן
שרגילין להניחו שם."
+ ],
+ [
+ "מפני דרכי שלום
דכשיראו בני אדם שאין שם עירוב, יחשדום שמטלטלין בלא עירוב, או יחשדו שבני בית הראשון גנבו הפת, ולכן לקחו משם העירוב:"
+ ],
+ [
+ "בור שהוא קרוב לאמה
אמת המים:"
+ ],
+ [
+ "מתמלא ראשון
ואח\"כ ימלאו הרחוקים:"
+ ],
+ [
+ "מפני דרכי שלום
אפילו אין להמצודה תוך שיקנה לבעל הכלי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר גזל גמור
מדרבנן יוצא בדיינין, משא\"כ לת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "עני המנקף
חותך ותולש זיתים:"
+ ],
+ [
+ "בראש הזית
שכחה או פיאה:"
+ ],
+ [
+ "מה שתחתיו
שנפל כשחתכו:"
+ ],
+ [
+ "משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית
לאכלו אחר הביעור:"
+ ],
+ [
+ "נפה
[זיעב] לקמח:"
+ ],
+ [
+ "וכברה
[זיעב] לנקות התבואה. והא דנקט להו שלא כסדר. היינו טעמא דלא זו אף זו קתני, אף דכברה אין צורך חיי נפש שלה קרובה כל כך כנפה [ועי' נדרים פ\"ד משנה א' בפירושינו סי' ד']."
+ ],
+ [
+ "ורחים
[האנדמיהלע]:"
+ ],
+ [
+ "ותנור
דבכולהו תלינן שצריכה אותן לדבר המותר:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא תבור
לא תברור עמה תבואה ופירות מהפסולת:"
+ ],
+ [
+ "ולא תטחן עמה
כשיודעת שהן וודאי שביעית:"
+ ],
+ [
+ "אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ
החשודה אמעשרות ושביעית:"
+ ],
+ [
+ "וכברה
דאף שיטמאן הע\"ה, אפשר לטבלן אח\"כ. משא\"כ תנור חרס, אין טבילה בכ\"ח. וכ\"כ רחיים מדהוא גדול טריחא ליה למטבליה, גם א\"א לנקותו יפה מהקמח הטמא קודם טבילה, ויתעכב מלהטבילו, וביני ביני אתא לידי תקלה בו:"
+ ],
+ [
+ "וטוחנת ומרקדת עמה
דרוב ע\"ה מעשרין הן:"
+ ],
+ [
+ "אבל משתטיל המים
בעיסה:"
+ ],
+ [
+ "לא תגע עמה
לסייע בגלגול, מדכבר הוכשר העיסה לק\"ט מכלי ע\"ה, ואף דקיי\"ל דמותר לטמא חולין מתוקנין, עכ\"פ הכא משנתגלגל הוטבל לחלה והרי טבל רק לגרום לו טומאה מותר, ולא לטמא בידים [רמב\"ם פט\"ז מאוכלים ה\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וכולן לא אמרו
מה שהתירו לעיל:"
+ ],
+ [
+ "אלא מפני דרכי שלום
ונ\"מ שתזהר כל מה שתוכל:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיקין ידי גוים בשביעית
לברכו כשחורש בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "ושואלין בשלומן
בכל עת. אף דשלום שמו של הקב\"ה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האומר התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה לחזור יחזור
קודם שיגיע גט לידה, דגט חוב הוא לה ואין חבין לאדם רק בפניו [כלעיל פ\"א מ\"ו], ואף שאמר הבעל התקבל, אפ\"ה מדאינו יכול לעשות שליח לקבלה, ה\"ק התקבל והולך. מיהו כשהגיע גט לידה, מגורשת:"
+ ],
+ [
+ "לא יחזור
דשליח לקבלה שעשתה האשה, נתגרשה מיד כשקבל השליח. וקיי\"ל דאין לעשות שליח לקבלה רק מדוחק גדול [קמ\"א ק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך
ר\"ל מפני שבשליח לקבלה אינו יכול לחזור, לפיכך אי אפשר שיחזור בעל בגירושין אא\"כ אמר הבעל וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא יחזור
דבכה\"ג ג\"כ שליח לקבלה הוא."
+ ],
+ [
+ "שנים שאומרים בפנינו אמרה
לשליח שיקבל הגט:"
+ ],
+ [
+ "ושנים שאומרים בפנינו קבל וקרע
מיירי בעת שגזרו האומות שלא יקיימו ישראל המצות, ולפיכך אחר נתינת הגט, מיד היו הב\"ד מאבדין הגט. [והא דהצריכו לעדים שנקרע. נ\"ל משום דבלא נקרע אחר קבלתו בקרע ב\"ד, מאן יימר דהתרצה ושליח לקבלה היה, דלמא שליח להולכה, והרי לקולא לא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו באיסור דאורייתא [כגיטין ס\"ד ב'], רק בדרבנן [כעירובין דל\"א ב']. ותו דלמא חזר וביטל השליחות קודם שהגיע גט לידה]. מיהו לא הוה כל כת כמעידים על חצי דבר של עדות דלא מהני. דשאני הכא שראתה כל כת כל מה שצריכה לראות. אמנם בלא נקרע הגט, ונתקיים חתימת עדי הגט, א\"צ עדי מסירה, רק שיאמר השליח שקבלו בפני ב' [אה\"ע קמ\"א י']. אבל בקבלה הגט ע\"י שליח להולכה, א\"צ רק ב' עדים שקבלה הגט ע\"י השליח, וא\"צ עדים שעשאו הבעל שליח, דהמנוהו רבנן לשליח נגד ערעור דבעל כלעיל רפ\"א [וי\"א דכשבעל כופר הר\"ז ספק מגורשת [קמ\"א סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו הן הראשונים והן האחרונים
ששניהן מעידין על האמירה והקבלה, ול\"א מסתברא ששוכרתן להעיד שקר, דאיך יזדמן שיראו ב' הדברים שמסתמא בב' עיירות היו, מדלא קבלתו היא עצמה לגט מהבעל:"
+ ],
+ [
+ "ואחר
שלישי:"
+ ],
+ [
+ "מצטרף עמהן
שמעיד עם זה ועם זה:"
+ ],
+ [
+ "היא ואביה
היא או אביה:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאינה יכולה לשמור את גטה
ממיעוט דעת שבה מקטנותה. וי\"א דשיעורא בנותנין לה צרור וזורקה אגוז ונוטלה. וי\"א בת ו' או ז' שנים, כל חד לפום חורפא:"
+ ],
+ [
+ "אינה יכולה להתגרש
י\"א אפילו בקבל אביה גטה אינה מתגרשת [קמ\"א ו']:"
+ ],
+ [
+ "אינו גט עד שיגיע גט לידה
כשאין לה אב, דביש אב, אביה ולא היא:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה להחזיר לא יחזיר
ודוקא כשמתגרשת בעודה ארוסה הא בנשואה לא, דמשנשאת אין לאביה רשות בה [רש\"י קדושין דף מ\"ג ב' ד\"ה היא] וכן פסקינן להלכה [אה\"ע קמ\"א ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דאולי בעל מקפיד שלא יליזו עניו שם:"
+ ],
+ [
+ "כשר
דמראה מקום הוא לו [כקדושין פ\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מכשיר
כיון דבבעל תליא לגרשה בכל מקום וודאי מראה מקום היא לו: ורבנן ס\"ל דעכ\"פ אין כופה בעל לגרשה בע\"כ ע\"י קבלתו של זה:"
+ ],
+ [
+ "והביאו לה ממקום אחר כשר
לכ\"ע, מדיכול לכופה להתגרש ע\"י שליח להולכה:"
+ ],
+ [
+ "הבא לי גטי
והיא אשת כהן:"
+ ],
+ [
+ "אסורה לאכול בתרומה מיד
שמא השתא קבלו."
+ ],
+ [
+ "אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום
אע\"ג דכשקבלו במקום אחר, אף דמטי אח\"כ לאותו מקום אינו גט, כמ\"ג. הכא מיירי שאמרה התקבל במקום פלוני, ואם תמצא להבעל במקום אחר, שקליה. הרי לא קפדה, והא דקבעה ליה מקום, ה\"ק לשליח, בכל מקום שתקבלו, לא יהא גט עד שתגיע למקום פלוני. [ולכאורה היה נ\"ל דגם באשה באמרה הרי בעלי במקום פלוני התקבל לי גטי ממנו, דהגט כשר, דמ\"ש מבעל דכל שאמר כהך לישנא אמרינן מראה מקום הוא לה, ה\"נ גבי אשה. והא דנקט לעיל [במ\"ג] דדוקא באמרה הבא לי גטי ממקום פלוני דהוה גט, רבותא קמ\"ל דאפילו ליכא למימר מראה מקום אפ\"ה בהבא לי גטי כשר. אלא דק\"ל א\"כ למה איצטריך הש\"ס לתרוצא למשנה דמיירי דבכל מקום שתקבלו לא יהא גט עד וכו', נוקמה בשמראה לו מקום כנ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אוסר מיד
משהלך מאתה. דאזיל לטעמיה במ\"ג דמראה מקום היא לו, ושמא מצאו לבעל מיד."
+ ],
+ [
+ "ותנו לאשתי
או שאמר:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יכתבו ויתנו
דכולן לשון גירושין הן:"
+ ],
+ [
+ "עשו לה כנימוס
כנהוג:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
דאפשר שכוונתו שיפטרוה מבע\"ח ושיעסקו בצרכיה:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה היו אומרים היוצא בקולר
הוא שלשלת שמשימין סביב לצואר מי שיוצא ליהרג [כסנהדרין ד\"ז ב']. מיהו גם בנתפס על עסקי ממון, כל קולר בחזקת סכנה."
+ ],
+ [
+ "ואמר כתבו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו
דאגב פחדיה שכח לומר תנו, אבל כך נתכוון בדבריו:"
+ ],
+ [
+ "אף המפרש
לים:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא בשיירא
[קאראוואנע], שיוצא בחברותא למדבר במקום סכנה, וטרוד עי\"ז, אף שאין סכנתו ברור כ\"כ כיוצא בקולר:"
+ ],
+ [
+ "אף המסוכן
בחולי:"
+ ],
+ [
+ "ואמר כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו
ופירש שמו ושמה ועירם:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יכתבו ויתנו
בראוהו חי בשעת נתינה, ולא חיישינן שיתכוון לקלקלה:"
+ ],
+ [
+ "הבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה
מדלא אמר תנו:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בבריא אחר שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג
אחר שקבלה הגע:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גט
דסופו מוכיח דדעתו מתחלה לכך היה, ובבהילתו שכח לומר תנו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לשנים תנו גט לאשתי
דבב' אף שלא אמר כתבו לא שוויינהו ב\"ד, לפיכך יכתבנו אחד מהן, ויחתמו שניהן, דקיי\"ל חתם סופר ועד כשר [כלקמן פ\"ט מ\"ד]. ואם כתבו שניהן הגט וחתמוהו, לחלקת מחוקק פסול גט שנכתב מב' בני אדם ולרפ\"ח [אה\"ע ק\"כ] כשר:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יכתבו ויתנו
ולא יאמרו לאחרים לכתוב ולחתום, דלא ב\"ד שוויינהו רק עדים:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו
ולאחרים ויחתמו:"
+ ],
+ [
+ "וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין
של רבי עקיבא:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי נומינו לשליח
אמרנו לחנניה שליח של הלכה זו:"
+ ],
+ [
+ "שילמדו ויכתבו
אף דת\"ח צריך שידע, שחיטה, כתב, מילה [כחולין ד\"ט א', וסימנך. לעבדו ש'כ'ם' אחד]. נ\"ל דמיירי באין העדים מכירין כתב עברי, והרי צריך שיקראוהו קודם נתינה [כגיטין י\"ט ב']. והרי רק בשעת הדחק גט כשר בכל לשון [כאה\"ע קכ\"ו]. ור\"ל דאע\"ג דת\"ח צריך שידע כתב, היינו שום כתב בעולם והרי לכתחילה צריך לכתוב הגט בכתב עברי. א\"נ דהא דאמרינן דת\"ח צריך שידע לכתוב, היינו אפילו אינו יכול לאמן ידיו לכתוב האותיות כדינן שלא יתדמה שום אות לחבירו והרי בזה צריך ליזהר בגט, ולזה צריך אומנות יתירה שילמדנו שלא יקלקל הגט. ואף דעכ\"פ ב\"ד הגדול צריכין שיהיו יודעין כל הלשונות. עכ\"פ א\"צ שידעו כל מיני כתב הלשונות [כסנהדרין י\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ויתנו
ולא יאמרו לאחר לכתוב, דמילי לא ממסרן לשליח [מיהו דוקא באומר אמרו. אבל בלא אמר אמרו מודו כ\"ע דמילי לא ממסר [כפ\"ז מ\"ב], ואי\"ל התם תיפוק ליה משום קפידא דבעל, דדלמא מקפיד שיכתבו הם ולא אחר [כגיטין כ\"ט א']. יש לומר דאי משום האי טעמא בחלה מותר [כפ\"ג מ\"ה ואה\"ע קמ\"א סל\"ח]. מיהו אנן קיי\"ל גם באומר אמרו אפילו ייחד הבעל את הסופר והעדים, אם גרשה הו\"ל ספק מגורשת [כאה\"ע ק\"כ ס\"ד]. ועמ\"ש רפ\"ב דקידושין:"
+ ],
+ [
+ "אמר לעשרה כתבו גט לאשתי
לרבותא דסיפא נקט י'. מיהו ה\"ה בפחות מזה. וכל כתובו שנזכר במשנתינו היינו דאמר כתבו וחתמו [אה\"ע ק\"כ]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שאחזו קורדייקוס
חולי המבלבל שנל האדם וה\"ה מי שהוא שכור כלוט. אבל כשלא הגיע לשכרות לוט, כל מעשיו קיימין, ובעבר עבירה נהרג עליה [ח\"מ רל\"ה כ\"ב]."
+ ],
+ [
+ "אין דבריו האחרונים כלום
ולהכי, אחר שנתיישב דעתו כותבין ונותנין ואין צריך לחזור ולשאלו. אבל כל זמן שדעתו מבולבלת, אם כתבו ונתנו, לטור בטל מדאורייתא [אה\"ע קכ\"א ב'] ולרמב\"ם פסול רק מדרבנן, ולהכי יש חלוק אם רפואתו היא בידינו הר\"ז פסול, ואם לאו אינו גט [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נשתתק
נעשה אלם:"
+ ],
+ [
+ "והרכין
הטה:"
+ ],
+ [
+ "בודקין אותו שלשה פעמים
בג' דברים שאינן מצויין. כגון לשאול לו בחורף אם היום גדלים פירות באילן, ובקיץ אם שלג אפשר שיפול היום וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "הן
כלומר תשובה כראוי:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יכתבו ויתנו
ויבדיקוהו בג' מיני הן וג' מיני לאו בסירוגין, חד לאו וב' הן, וב' לאו וחד הן [קנ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו נכתוב גט לאשתך
שלא תזקק ליבם:"
+ ],
+ [
+ "ולעדים חתומו
דמילי לא ממסרן לשליח [כסוף פ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "זה גטך אם מתי
כך אמר בריא:"
+ ],
+ [
+ "זה גטך אם מתי מחולי זה
כך אמר שכ\"מ. הו\"ל כאילו אמרו זה גיטך וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
דאין גט לאחר מיתה. וי\"א דלר' יוסי דס\"ל זמנו של שטר מוכיח עליו, הו\"ל כאמר מהיום, ושמא הלכה כמותו [קמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו גט
דמספקא לן אם תנאה הוה דהיינו אם אמות יהיה גט מהיום, ולפ\"ז כשמת נתקיים התנאי, ומגורשת משעת נתינה. או חזרה הוה, שחזר בו ממה שאמר תחלה מהיום, רק שלא יהא גט עד אחר מיתה."
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינו גט
ולכתחילה אין לגרש בתנאי [רק מדוחק, כגון שהבעל כהן, או שהחולה מצטער]. רק יעשו חרם וקנס שיחזרו לישא זא\"ז [רמב\"ם ט']. וכשמגרש בתנאי, לא יכתבו התנאי תוך הגט, ולא יאמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום בתנאי, רק יכתבו גט כשר, ובשעת נתינה מתנה על תנאי כך וכך [קמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לא תתיחד עמו
עם המגרש על תנאי:"
+ ],
+ [
+ "אלא בפני עדים
אפילו ע\"א, ואפילו עבד או שפחה, וסגי נמי בנכנס ויוצא. אבל בנתיחד עמה בלי נכנס ויוצא, חיישינן שמא בא עליה קודם קיום התנאי, וביטל התנאי וחזר וקדשה בביאה [קמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלבה גס בה בשפחתה
[פערטרויט] [ונ\"ל שהוא מלשון מהך גיסא, דהיינו צד. וה\"נ ר\"ל מצודדת ומקורבת עמה]:"
+ ],
+ [
+ "מה היא באותן הימים
בגרשה בחליו על תנאי מהיום:"
+ ],
+ [
+ "כאשת איש לכל דבריה
דודאי התכוון בתנאו שיתאחר זמן חלות הגט, עד שעה א' קודם למותו:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מגורשת
דשמא לא יתקיים התנאי. ולא קאמר הר\"ז ספק מגורשת. דכל מקום דקאמר מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מגורשת
מעכשיו, ואפילו אבד הגט קודם קיום התנאי. עכ\"פ כל על מנת כמעכשיו דמי:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינה מגורשת
ולא אמרינן דרק לזרזה אמר ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שתתני לי אצטליתי
[מאנטעל] בלשון לאטיין סטאלא:"
+ ],
+ [
+ "ואבדה אצטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה
ואילה\"ק למה צריכה ליתן מעות נהוי כמת הבן לקמן מ\"ו, דא\"צ להניק ואפ\"ה הוה גט. י\"ל שאני הכא דאפשר שיקנה במעות אצטלה אחרת. ורבנן פליגי עליה. וקיי\"ל כרבנן. מיהו בנתרצה במעות י\"א דמהני [קמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שתי שנים
ה\"ק זה זמן הנקה, שבתוך זמן זה צריכה לקיים תנאו. אבל בשימוש אבא, כל עת שתרצה תשמשתו. אבל שיעור הנקה ושימוש לא פירש מתניתין. י\"א דסגי ביום א', וי\"א בשעה א' סגי. אבל י\"א דשיעור הנקה כל כ\"ד חודש, ושיעור שימוש לא איצטריך מתני' לפרש, מדהוא כל ימי חייו:"
+ ],
+ [
+ "מת הבן או שמת האב
קודם שנתקיים התנאי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גט
דלאו לצעורה התכוון, רק להרווחתו, והא לא צריך, ולדידן ספיקה הוה ואזלינן לחומרא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מת הבן או שמת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה
ר\"ל אפילו לא הכעיסתו, שאין העכבה ממנה. וכ\"ש במת האב, רק נקט במיאן האב, לרבותא דרשב\"ג דאע\"ג דהאב עדיין חי, אפ\"ה מדאין העכבה ממנה הר\"ז גט:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גטי
ולדידן ספיקא הוה ואזלינן לחומרא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הגיע לאנטיפטרס
עיר שבין גבול יהודה לגליל, והיא בא\"י וסמוך לה היה כפר עותנאי והיא עיר בגליל:"
+ ],
+ [
+ "וחזר
מיד:"
+ ],
+ [
+ "בטל תנאו
לפי מה דנקט מתניתין, שהתנה אם לא יחזיר מגליל, ק' למה הגט בטל, הרי לא הלך לגליל ונמצא שלא חזר משם. אלא מתניתין מיירי שהיה הולך לדרכו, והתנה מקודם ב' תנאים, שאם יבוא לגליל, תיכף יהיה גט, ואם לא ילך לגליל, עכ\"פ כשישתהה ל\"י יהיה גט. ולהכי כשחזר מאנטיפטרוס, בטל ב' התנאים, דלא לגליל הלך ולא שהה ג\"כ ל\"י:"
+ ],
+ [
+ "והיה הולך מגליל ליהודה
ולהכי התנה עוד, שבאם יגיע ליהודה תתגרש מיד:"
+ ],
+ [
+ "והגיע לכפר עותנאי
הוא סוף גבול גליל."
+ ],
+ [
+ "וחזר
מיד:"
+ ],
+ [
+ "בטל תנאו
דלא ליהודה הלך וגם כן לא שהה ל\"י:"
+ ],
+ [
+ "והיה הולך למדינת הים
ולהכי התנה עוד שכשיגיע למדה\"י תתגרש מיד:"
+ ],
+ [
+ "והגיע לעכו
היא בסוף א\"י:"
+ ],
+ [
+ "בטל תנאו
דלא למדה\"י הלך וג\"כ לא נשתהה ל\"י. ובכל הג' בבות נפסל הגט לגמרי מלגרש בו עוד, אפילו קיים אח\"כ תנאו, אפ\"ה הרי לא התנה רק על מהלכו הראשון. ונ\"ל דקמ\"ל תנא דאע\"ג דאם רק היה מתנה התנאי של ל\"י, וחזר קודם הל\"י היה יכול לקיים תנאו אח\"כ, וכסיפא דמשנתינו, ואפ\"ה אם התנה עוד תנאי שילך למקום פלוני במהלך ראשון, ולא הלך לשם במהלך ראשון, אז ביטל לגמרי גם התנאי של הל' יום. וכ\"ש בהתנה רק תנאי המקום לבד והלך וחזר קודם שהגיע לאותו מקום, מיד ביטל הגט, ונפסל לגמרי, אפילו ילך אח\"כ לשם, עכ\"פ הוא לא התנה רק על מהלך הראשון. והא דנקט תרתי בבא, הלוכו לגליל והלוכו ליהודה. ה\"ט, מדסד\"א דדוקא בהתנה על הלוכו לגליל, כל שלא הגיע לגליל ממש, אע\"ג שכבר הגיע קרוב לגליל ביטל תנאו ונפסל הגט, והיינו משום דיהודה חשיב טפי, דשם ירושלים מקום המקדש ומושב המלך והסנהדרין, להכי לא בטל עיר שבקצה גבולה לגבי גליל שהתכוון לילך לשם. אבל אי הוה איפכא שהתנה על הלוכו מגליל ליהודה, סלקא דעתך אמינא דאף על גב דעותנאי גליל הוא אפ\"ה מדסמוך גם ליהודה, בטל לגבי חשיבות דיהודה שהתכוון לילך לשם, ונהוי כאלו כבר הגיע ליהודה ונהוי גט, קמ\"ל דאין כל א' בטל לגבי חבירו. ונקט תו בבא דעכו לאשמעינן דאע\"ג דלענין מביא גט דינו כח\"ל [כפ\"א מ\"ב] אפ\"ה הכא דינו כא\"י:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום
שאשהה ל\"י מראות פניך."
+ ],
+ [
+ "הרי זה גט
אם לאחר שהלך ובא, שוב שהה ל\"י מראות פניה. ולא חיישינן כיון שלא גירשה מעכשיו, שמא יוציא לעז שפייס ביני ביני וביטל הגט. דמיירי באמר בשעת התנאי שתהא נאמנת עלי שלא פייסתי [תו' די\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה גט
אף דכבר שמעינן לרישא וסיפא ממ\"ג. אפ\"ה קמ\"ל הכא ברישא רבותא, אף דלא תלה תנאו במיתה, אפ\"ה אמרינן אין גט לאחר מיתה. וסיפא נמי נראה לי דרבותא קא משמע לן, דבאמר מעכשיו, אף שהוא לא התנה רק סתם, לא אמרינן דמסתמא נתכוון רק כשיתעכב בחייו מלחזור, ולא לכשיתעכב מלחזור מחמת מיתה, דהרי מיתה לא שכיח [כגיטין דכ\"ח ב'], ואיך יתכוון לעיכוב כזה. אפ\"ה כשמת הוה גט:"
+ ],
+ [
+ "אינו גט
דגם אכתיבה קפיד שיהיה אחר יב\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר כזה גט
דמדלא קאמר כברישא, ה\"ק כתבו מיד ותנו אם לא באתי:"
+ ],
+ [
+ "ואם מיתה קדמה לגט אינו גט
אם מת אחר י\"ב חודש, ואחר שנכתב הגט קודם שנתנוהו לה:"
+ ],
+ [
+ "זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת
ולא מוקמינן ליה בחזקת חי ונימא דלאחר י\"ב חודש מת. דחזקה דהשתא שמת, אלימא מחזקה דמעיקרא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "והיא בתוך ביתה
של נכסי מלוג, או שהוא שאול או מושכר לה:"
+ ],
+ [
+ "או בתוך חצרה הרי זו מגורשת
דאף דכל מה ששייך לאשה קנה הבעל. עכ\"פ גטה וידה באין כאחד. והוא שעמדה בצד ביתה וחצירה, ומשתמר לדעתה. דמדחצר משום יד אתרבאי, צריך שיהיה כיד, שסמוכה לה. וצריך ג\"כ שכשזרק לה ידעה שהוא גטה, דאל\"כ ספיקא הוה [קל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "או בתוך חצרו אפילו הוא
הגט:"
+ ],
+ [
+ "עמה במטה
מטה שאינה שלה. דבשלה ויושבת עליו וגבוה י\"ט מגורשת [שם]:"
+ ],
+ [
+ "לתוך חיקה
חיקה הוא כיד ממש, רק מיירי שבגדיה מגוררין ע\"ג קרקע, וזרקו עליהן:"
+ ],
+ [
+ "או לתוך קלתה
סל למטוה ולמחטין:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מגורשת
דמקום הסל והחיק קנוי לה, שאין אדם מקפיד על מקומן:"
+ ],
+ [
+ "או שמצאתו מאחוריו
שהיה הגט על גבו, ועיקם גבו לה שתטלנו [כך כ' הר\"ב, וע\"כ הכי מיירי, דאם לא עיקם לה גבו, אלא שנטלתו מגבו מעצמה, אפילו א\"ל בשעה שנטלתו הר\"ז גיטך, אינו כלום, דבעינן ונתן [כאה\"ע קל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אינו גט
אפילו היו עסוקים תחלה בעניני גירושין. הא אילו היה נתנה לה מיד ליד היה גט כשר כיון שעסוקים בענין גירושין סגי אף שלא אמר הר\"ז גיטך:"
+ ],
+ [
+ "עד שיאמר לה הא גטך
ואפילו לא א\"ל כן עד אחר שנתן לה הגט, ובעודו בידה, סגי [שם]:"
+ ],
+ [
+ "עד שיאמר לה
כשהיא נעורה. אע\"ג שנתנה לה כשהיא ישנה. והוא שנשאר בידה משעה שנתנו בידה כשהיא ישנה עד שננערה [קל\"ח ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "היתה עומדת ברשות הרבים
או ברשות שאינו של שניהן:"
+ ],
+ [
+ "קרוב לה
שיכולה היא לשמרו:"
+ ],
+ [
+ "קרוב לו
כל שיכול הוא לשמרו:"
+ ],
+ [
+ "מחצה על מחצה
ששניהן יכולין לשמרו כל א' לבד, או שאינן יכולין לשמרו כל א' לבד, רק ביחד, דבאינן יכולין לשמרו כלל, פשיטא דאינה מגורשת כלל [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "מגורשת ואינה מגורשת
ואנן קיי\"ל דאפילו לתוך כליה או חיקה, אסורה להנשא עד שיבוא לתוך ידה ממש [קל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וכן לענין קדושין
תלוי במי שיכול לשמרו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו בעל חובו זרוק לי חובי
בתורת גיטין. דאל\"כ מדא\"ל זרוק לי והפטר, אפילו נפל קרוב ללוה נפטר, ואי באמר ליה זרוק לי חובי ולא אמר והפטר, אפילו נפל קרוב למלוה חייב, דזרוק לי ושומרו קאמר. ואע\"ג דבאמר שלחהו לי א\"צ לומר והפטר [כב\"מ פ\"ה מ\"ג]. י\"ל התם דקא\"ל שימסר החוב ליד אדם בר דעת, אין צריך שישמרנו הלוה עוד:"
+ ],
+ [
+ "זכה הלוה
דבנאבד שם פטור."
+ ],
+ [
+ "הלוה חייב
בנאבד:"
+ ],
+ [
+ "היתה עומדת על ראש הגג
שלה:"
+ ],
+ [
+ "כיון שהגיע לאויר הגג
פחות מג' סמוך לקרקעית הגג, אף שנאבד אח\"כ."
+ ],
+ [
+ "הרי זו מגורשת
מיהו ביש מעקה לגג, מיד שהגיע לאויר המעקה, מגורשת:"
+ ],
+ [
+ "הוא מלמעלה
בחצר שלה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מגורשת
וה\"ה ברישא. רק נקטה הכא, דבחצר שכיח אש ומים. ודוקא שקדמה זריקת הגט להדליקה שבחצר. דאל\"כ לשריפה אזל. ודוקא שנשרף דרך ירידה, אבל דרך עלייה, כשזרקו להעבירו מעל מעקת הגג, אז כשנמחק דרך עלייה אעפ\"י שהוא כבר תחת מחיצות התחתונות אינה מגורשת, דלא מקריא נתינה רק דרך הנחה:"
+ ],
+ [
+ "פוטר אדם אשתו בגט ישן
שנתייחד עמה בין כתיבה לנתינה, וכתב בני הרב מהרב\"י הגאבד\"ק לאנדסבערג, על הגליון, ומשום מוקדם ליכא דמיירי ע\"י שליח, או שהתיחד עמה ביום הכתיבה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אוסרין
שמא יפגמו בניה שנולדו מהעיבור שבין כתיבה לנתינה, שיאמרו שנתעברה מהן אחר נתינת הגט:"
+ ],
+ [
+ "ואיזהו גט ישן כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה
וקיי\"ל דאם כבר גרשה בגט זה, תנשא לכתחילה. וי\"א דבגרשה ע\"י שליח, ונתייחדו בין כתיבה לנתינה, דוקא בנשאת לא תצא [קמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "כתב לשום מלכות שאינה הוגנת
שאינו דר שם. ובימי חז\"ל הקפידו המלכיות על זה, להכי תקנו לכתוב בשטרות חשבון שנות מלכותו, משום שלום מלכות:"
+ ],
+ [
+ "לשום מלכות יון
אף שאינן עוד בעולם, איכא חשש הקפדת המלך. א\"נ קמ\"ל אף שבשעה שהיו מושלים בישראל היו כותבין כן בגט:"
+ ],
+ [
+ "לבנין הבית
של ביהמ\"ק, אף שאינו שנות מלכות, חיישינן להקפדת המלך:"
+ ],
+ [
+ "לחורבן הבית
אף שהוא חשבון של צער חיישינן דקפיד:"
+ ],
+ [
+ "היה
מקום שחתמו שם העדים:"
+ ],
+ [
+ "במזרח וכתב במערב
ר\"ל כתב כאילו חתמו העדים בעיר אחרת, אף דציווי של הבעל שיחתמו, היה בהעיר האחרת:"
+ ],
+ [
+ "תצא מזה ומזה
בנשאת עם גט כזה:"
+ ],
+ [
+ "ואין לה לא כתובה
ק' ור' ותוס':"
+ ],
+ [
+ "ולא פירות
מי משניהן שאכל פירות נכסי מלוג שלה אחר שנשאת לב', פטור מלשלם:"
+ ],
+ [
+ "ולא מזונות
אפילו מה שלותה כבר ואכלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בלאות
אפילו מה שבלה מצאן ברזל דקיימי ברשות בעל, אפ\"ה א\"צ לשלם לה:"
+ ],
+ [
+ "והולד ממזר מזה ומזה
מבעל ראשון ממזר דאורייתא, ומבעל ב' דרבנן, וי\"א איפכא:"
+ ],
+ [
+ "ולא זה וזה מטמאין לה
אם כהנים הן, מדפסולה להן:"
+ ],
+ [
+ "לא במציאתה
דנתקנה לבעל שלא ישנאנה, משא\"כ הכא מה נ\"מ שישנאנה:"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשה ידיה
דנתקנה לבעל תחת מזונות והכא הרי פטורים מלזונה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בהפרת נדריה
דרק שלא תתגנה אמרה תורה שיפר, מה שא\"כ הכא:"
+ ],
+ [
+ "היתה בת ישראל נפסלת מן הכהונה
במתו קודם גירושין. עכ\"פ זונה היא:"
+ ],
+ [
+ "בת לוי מן המעשר
אף דזונה מותרת במעשר. הכא קנסוה:"
+ ],
+ [
+ "בת כהן מן התרומה
אפילו תרומה דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "כתובות בנין דכרין [ככתובות פ\"ד מ\"י]. והא דאשמעינן כל הנך דיני דהנך גיטין פסולין ולא גם בשאר דוכתי מדוכתי במכילתין בשאר גיטי דתני גבייהו פסול. נ\"ל דבאינך פשיטא דכך הוא הדין דהרי הגט פסול מדאורייתא, אלא אפילו הנך דכל פסולייהו רק משום שנוי מטבע שטבעו חכמים בגיטין אפ\"ה החמירו בה:"
+ ],
+ [
+ "חולצין ולא מיבמין
מאחיו של ב' חליצה דאורייתא, ומאח של א' מדרבנן. וכולה מתניתין ר\"מ היא. אבל אנן קיי\"ל דבנשאת בא' מגיטין הנ\"ל לא תצא [קכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "שינה שמו ושמה
אף שהיה לא' מהן ב' שמות, וכ' הטפל לבד, או כתב הטפל, וכלל לעיקר השם בוכל שום דאית לי [קכ\"ט ב\"ש ג']:"
+ ],
+ [
+ "שם עירו ושם עירה
מקום דירתן. מיהו אנן קיימא לן דאין כותבין רק מקום עמידתו בשעת כתיבה:"
+ ],
+ [
+ "כל העריות שאמרו
ט\"ו עריות שבריש יבמות:"
+ ],
+ [
+ "צרותיהן מותרות
לשוק בלי חליצה:"
+ ],
+ [
+ "ונמצאו אלו
העריות:"
+ ],
+ [
+ "אילונית
שאינן יולדות, ונמצא שקדושי המת בעריות בטעות היה, דאחר שהיא בת ל\"ה שנים ולא נולדו לה ב' שערות הרי היא איילונית אף שלא נראו בה סימני איילונית [כאה\"ע קנ\"ה סי\"ג] להכי אפשר שלא הכירו בו מקודם שהיא איילונית:"
+ ],
+ [
+ "תצא מזה ומזה
מהבעל שנשאה מהיבם:"
+ ],
+ [
+ "וכל הדרכים האלו בה
ואנן קיימא לן דאין ממזר מחייבי לאוין:"
+ ],
+ [
+ "הכונס את יבמתו
ועי\"ז הותרה צרתה לשוק:"
+ ],
+ [
+ "ונמצאה זאת
זו שנתייבמה."
+ ],
+ [
+ "שהיא אילונית
אם כן לא נפטרה צרתה ע\"י יבומיה:"
+ ],
+ [
+ "ושוכר לאשה
שתתנו לבעלה שקבלה כתובתה ממנו:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו זה לזה
הבעל נתן לה השובר דסבור שהוא הגט, ואשה טעתה בהיפך [וכ' בני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א הנ\"ל, ואילה\"ק הא מסתמא בלא קראו קודם נתינה מיירי דאל\"כ האיך טעו כך, ואם כן אפילו נתן הבעל הגט להאשה אינה מגורשת [כגיטין די\"ט ב']. י\"ל דבכה\"ג עכ\"פ אם נשאת לא תצא, משא\"כ בהוחלפו. או דמיירי בקרינהו ובתר הכי עיילוהו לבי ידיה ואפקוהו. דאז צריך למקרי שנית, ומיהו אותה קריאה אינה חמורה תו כ\"כ שתהיה אסורה להנשא בלעדה דלא חיישינן לאחלופי עד דידעינן שהוחלפו [רא\"ש פ\"ב דגיטין סט\"ז ותוס' שם]:"
+ ],
+ [
+ "ולאחר זמן
אחר שנשאת לאחר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא
ר\"ל קודם שנשאת לאחר:"
+ ],
+ [
+ "אם לאחר זמן יצא
ר\"ל אחר שנשאת לאחר:"
+ ],
+ [
+ "לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני
דאינן נאמנין, דשמא קנוניא עשו הבעל הראשון עם האשה מדרוצה היא להתגרש ממנו, והרי באומרת טמאה אני לך אינה נאמנת, כסוף נדרים [ועי' תוס' כאן] להכי תולין שהחזירו זל\"ז הגט להבעל והשובר להאשה כדי לעשות קנוניא."
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים פסלה מן הכהונה
משום חומרא, מדכבר נכתב הגט:"
+ ],
+ [
+ "ולא נעשה התנאי לא פסלה מן הכהונה
והכי קיי\"ל [קמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "המגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי
ונתייחדו בעדים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים צריכה הימנו גט שני
דעדי יחוד הן כעדי ביאה. ומדאין אדם בועל בזנות כשאפשר בהיתר, להכי ודאי קדשה בביאה. מיהו בלא היתה אשתו מקודם אפילו בא עליה בפני עדים אין חוששין לה [קמ\"ט ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אימתי בזמן שנתגרשה מן הנשואין
דלבו גס בה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאין לבו גס בה
עי' פ\"ז סי' י\"ז:"
+ ],
+ [
+ "כנסה בגט קרח
כך מעשהו. כותב שורה א' או ב' וכורכן על החלק שתחתיהן ותופרו יחד, וחותם עד על החלק מבחוץ, וחוזר וכותב מבפנים שורה א' או ב', וחוזר וכורך ותופר וחותם מבחוץ כבתחלה, וכן עד סופו, מניין הכריכות והקשרים כמניין העדים. וזה נקרא גט מקושר. ותקנוהו חז\"ל לכהנים שהן קפדנים, ובכעס כל דהו מגרשין נשותיהן, והרי כשיתחרטו אסורים להחזיר, לכן תקנו שכל כהן יגרש בגט מקושר, שצרוך זמן רב לתקנו, שמא ביני ביני תנוח דעתו ולא יגרש. מיהו אם היה בגט מקושר כרך א' בלי חתימת עד, אז נקרא גט קרח, וכסוף פרקן, ופסול. וקאמר הכא שאם נשאת בגט כזה:"
+ ],
+ [
+ "גט קרח הכל משלימין עליו
לחתום במניין קשריו אפילו קרוב או פסול, מדיש עכ\"פ ב' עדים כשרים. דטעם שקרח פסול, דחיישינן שמא לאחר זמן כשיראו שאין חתימות כמניין הקשרים, יאמרו שמסתמא הזמין הבעל עדים כמניין הקשרים ולא חתמו כולן, וכיון שהזמין כולם ולא חתמו כולם אם כן באמת גט פסול. ולהכי כשיש חתימות כמנין הקשרים, תו ליכא למיחש הך חששא. ואע\"ג שהן קרובים, עכ\"פ הרי לאו בתורת עדות חתמו, שיפסול על ידי זה כל העדות, רק חתמו שלא יוציאו לעז אח\"כ על הגט:"
+ ],
+ [
+ "אלא קרובים הראויין להעיד במקום אחר
משא\"כ עבד דלמא יאמרו נשתחרר ויתירוהו בבת ישראל. או בגזלן יחשבו שעשה תשובה, ויאמינוהו גם לעדות אחרת. משא\"כ קרוב, מפורסם קרובתו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המגרש את אשתו ואמר לה
בשעת מסירת הגט:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מתיר
דס\"ל אפילו אמר הרי את מגורשת ממני ואין את מותרת לכל אדם. אפ\"ה מגורשת:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
ואעפ\"כ פסולה לכהן. מיהו באמר, על מנת שלא תנשאי לפלוני, מודו רבנן דמותרת מדהתירה על תנאי. וי\"א דגם בכה\"ג הוה שיור בגט [קל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ואם כתבו בתוכו אף על פי שחזר ומחקו פסול
מדעכ\"פ נכתב על תנאי זה שאין בו כריתות:"
+ ],
+ [
+ "לעבד ולנכרי
אע\"ג דאפשר בהו קדושין כשיתגייר הנכרי וישתחרר העבד, השתא מיהו לית בהו קידושין:"
+ ],
+ [
+ "ולכל מי שאין לה עליו קדושין
לאתויי שאר חייבי כריתות:"
+ ],
+ [
+ "כשר
דלאו שיורא הוא דבלא תנאו נמי לא תפסי בה קידושין:"
+ ],
+ [
+ "אלא אלמנה לכהן גדול
אף דהוה השתא אלמנה וגרושה, קמ\"ל דאפ\"ה הוה שיורא:"
+ ],
+ [
+ "ולכל מי שיש לה עליו קדושין
אם היתה פנויה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו בעבירה
לאתויי שאר חייבי לאוין:"
+ ],
+ [
+ "פסול
דהרי ע\"י תנאו לא תפסי בה קידושין, והוה שיור:"
+ ],
+ [
+ "גופו של גט
ר\"ל גם זה הוה גופו, וצריך לכתבו בגט שאם לא נכתבו בו פסול [קכ\"ו סמ\"א], מלבד התורף. דהיינו הזמן והמקום ושם האיש והאשה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ודין דיהוי ליכי מינאי
פי' זה הספר יהיה לך ממני:"
+ ],
+ [
+ "ספר תירוכין
גירושין:"
+ ],
+ [
+ "ואגרת שבוקין
[ענטלאססונג]:"
+ ],
+ [
+ "וגט פטורין
[אבפערטיגונג]. ונ\"ל שג' לשונות של גירושין אלו הם נגד ג' חיובים שחייב בעל לאשתו שאר כסות ועונה לומר שמכולם נתנתק מהשתא ממנה:"
+ ],
+ [
+ "למהך להתנסבא לכל גבר דתצביין
לילך להנשא לכל איש שתרצה דס\"ל לר\"י דצריך שיהא מוכח מהגט שע\"י ספר זה מגרשה:"
+ ],
+ [
+ "כתב בכתב ידו ואין עליו עדים
לכתחילה פסול, דמדאין בו עדים, יכתוב כל זמן שירצה. ובדיעבד כשר. לר\"מ דס\"ל עדי חתימה כרתי, הרי כתב ידו כק' עדים דמי. ולר\"א דעדי מסירה כרתי, אפ\"ה דוקא בכתב סופר צריך עדי מסירה, ולא בכתב ידו:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו זמן
דזמן תקנתא דרבנן הוא רק לכתחילה [כפ\"ב מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין בו אלא עד אחד
וה\"ה אפילו אין בו ג\"כ זמן מותרת בדיעבד. רק קמ\"ל אפילו יש בו זמן אסורה לכתחילה. וי\"א דאכתב ידו קאי, ורישא קמ\"ל דאפילו אין עליו עד כלל מותרת בדיעבד. וסיפא קמ\"ל דאפילו יש בו ע\"א לא תנשא לכתחילה. וי\"א דרישא בכתב ידו, והכא בכתב סופר קאי, ואפ\"ה בדיעבד מותרת, דסופר הוא במקום עד ב':"
+ ],
+ [
+ "ואם נשאת הולד כשר
מניינא דרישא למעוטי גט ישן, דתנשא בו לכתחילה. [אב\"י ואפילו לרמ\"ה שכ' הרא\"ש בשמו [פ\"ח סוף אות ח'] דבגט ישן שנתנו ע\"י שליח. ונתיחד בין כתיבה לנתינה, דוקא בנשאת לא תצא. וכמ\"ש אאמ\"ו הגנ\"י בפירושו לעיל כ\"ח סי' כ\"ח. א\"כ ק' לנקט תנא הכא נמי הא. נ\"ל דצ\"ל משום דבהנך ג' דנקט הכא אין חלוק בין הוא לשלוחו משא\"כ בגט ישן עכ\"פ יש חלוק]. ולמעוטי שלום מלכות [פ\"ח סי' כ\"ט] דהתם עכ\"פ לרבנן תצא, והכא כ\"ע ס\"ל דבדיעבד לא תצא. ומניינא דסיפא למעוטי היכא שיש תקנה, כגון שליח שהביא גט ולא אמר בפנ\"כ יטלנו ממנה ויחזור ויתננו לה. וה\"ה באמר הרי את מותרת וכו' חוץ מפלוני כמשנה א':"
+ ],
+ [
+ "אלא שנתנו לה בפני עדים
אפילו אינו כתב ידו:"
+ ],
+ [
+ "וגובה מנכסים משועבדים
גם בשאר שטרות ס\"ל עדי מסירה כרתי. והכי קיי\"ל [ק\"ל ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אלא מפני תקון העולם
שמא ימותו עדי מסירה ולא תוכל להנשא. וכן הלכה:"
+ ],
+ [
+ "שנים ששלחו שני גטין שוין
בשמותיהן:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אבד אחר מהן הרי השני בטל
מדלא ידעינן דמאן ניהו:"
+ ],
+ [
+ "חמשה שכתבו כלל בתוך הגט
שבגט א' כתבו זמן א' לכולן, בכך וכך בשבת וכו' ואח\"כ כתבו תורף וכל עיקר הגט לכל אחת ואחת לבד, ואח\"כ חזרו וסיימו שאר הטופס בכולל א' לכולן יחד. דאם כללן בתורף, הו\"ל כגט א' לנשים הרבה דכולן אינן מגורשות [ק\"ל ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "היה כתוב טופס לכל אחת ואחת
טופס דהכא אינו כשאר טופס שבמסכת זו, דהכא מדלא נזכר אצלו מלת תורף, משמעו \"נוסח\", ור\"ל שכתב נוסח גט לאחת והשלימו, וחזר וכתב נוסח גט לאחרת והשלימו, וכן לכולן וכולן היו ביום א':"
+ ],
+ [
+ "את שהעדים נקרין עמו כשר
ואפילו יש במשמעותו שהעדים מעידים ג\"כ על אותן שלמעלה, כגון שכתוב וי\"ו החבור בהתחלת כל גט מהאחרונים ואין עדי מסירה לכ\"א. מיהו בלא וי\"ו החבור, גם ביש עדי מסירה. רק האחרון כשר [ק\"ל ס\"ט] ובכתובים בוי\"ו החבור ויש עדי מסירה לכל אחד כולן כשרים:"
+ ],
+ [
+ "שני גטין שכתבן זה בצד זה
על קלף א' זה בצד זה."
+ ],
+ [
+ "ושנים עדים עברים באים מתחת זה לתחת זה
שכתב עברי הולך מימין לשמאל, וחתמו שמותם תחת הימיני, ושם אבותיהן תחת השמאלי:"
+ ],
+ [
+ "ושנים עדים יונים
יהודים שחתמו בכתב יווני:"
+ ],
+ [
+ "באים מתחת זה לתחת זה
דכתב יווני הולך משמאל לימין, וחתמו שמותם תחת השמאלי, ושם אבותיהן תחת הימיני:"
+ ],
+ [
+ "את שהעדים הראשונים נקראין עמו כשר
אם העברים חתומים למעלה, הימיני כשר, מפני ששמותיהן תחתיו. דאע\"ג דבן איש פלוני עד נמי כשר וכמשנה ח', וא\"כ גם באותן שלמעלה יש ספק שמא על השמאלי חתמו. י\"ל הנ\"מ בשחתם רק בן איש פלוני, ולא חתם שמו, אבל בשחתם גם שמו וודאי רק על אותו ששמו תחתיו חתם ואם היוונים חתומים תחלה, השמאלי כשר. אבל אותו שחתמו עליו ב' התחתונים, פסול. דמספקא לן אם חתמו על הגט הב' או שמא חתמו א\"ע ג\"כ על הגט שחתמו עליו הראשונים, רק שהפכו דרך כתבם, שאם הראשונים היו עברים וחתמו א\"ע מימין לשמאל, והעידו על הימיני, גם היוונים שחתמו אח\"כ מימין חתמו א\"ע לשמאל להעיד על הימיני. וכ\"כ אם היוונים חתמו תחלה, שמא חתמו א\"ע העבריים ג\"כ משמאל לימין:"
+ ],
+ [
+ "שניהן פסולין
דמספקינן דלמא ג' עדים האחרונים חתמו א\"ע כדרך חתימת עד הראשון מימין לשמאל, נמצא שאין שום עד על הגט השמאלי, או שהעד הב' היווני כתב משמאל לימין, וב' האחרונים חתמו א\"ע כמוהו משמאל לימין, ונמצא שאין על הימיני רק עד ראשון. ומספיקא שניהן פסולין:"
+ ],
+ [
+ "שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני
ברוחב הקלף, זה אצל זה:"
+ ],
+ [
+ "והעדים מלמטה
בסוף דף השני:"
+ ],
+ [
+ "כשר
ומיירי שניכר שלא נחתך מתחת או למעלה כלום. דאל\"כ חיישינן שמא ב' גיטין היו. והשמאלי היה כתוב בגובה הקלף יותר מהימני, והיה שם שום תנאי בימיני למטה וחתכו, וחתך גם השמאלי מלמעלה, באופן שיתכוונו יחד. מיהו דוקא בכתב סוף הגט בצד דף הראשון ברוחב הקלף, אבל אם כתב סוף הגט בצד שמאחוריו וחתמו שם העדים פסול בכל גוונא [ב\"ש ק\"ל סק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "חתמו עדים בראש הדף
או:"
+ ],
+ [
+ "מן הצד
בגליון ימין או השמאל שבצדדיו:"
+ ],
+ [
+ "או מאחריו בגט פשוט
שעדיו חותמין בתוכו:"
+ ],
+ [
+ "הקיף
הסמיך:"
+ ],
+ [
+ "שניהם פסולין
מדאין עדים נקראין עם א' מהן, מסתברא שלא חתמו על א' מהן:"
+ ],
+ [
+ "גט שכתבו עברית ועדיו יונית
והעדים מכירין ב' מיני הכתבים:"
+ ],
+ [
+ "כתב סופר ועד
ר\"ל חתם הסופר וע\"א, דהו\"ל ב' עדים ולא חיישינן שמא לא אמר הבעל לסופר שיחתום, רק אמר לב' אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו. והן חששו לכסופא דסופר, שנראה כאילו פסול לעדות ואחתמוהו בלי רשות הבעל, א\"א לחוש כן, דהא מני ר' יוסי היא דס\"ל [פ\"ז מ\"ז] מילי לא ממסרן לשליח אפילו באומר אמרו:"
+ ],
+ [
+ "וכך היו נקיי הדעת שבירושלים
נקיי הדעת מדברים בלשון קצר:"
+ ],
+ [
+ "כתב חניכתו וחניכתה
שם טפל שלהן, [ביינאמען] שיש בהן באותו עיר ג\"כ עם שם העצם:"
+ ],
+ [
+ "גט מעושה
נ\"ל שהוא מלשון ועסותם הרשעים [מלאכי ג' כ\"א], שהוא לשון מיעוך ודחק. שדחקוהו עד שנתן גט:"
+ ],
+ [
+ "בישראל
שאנסוהו ב\"ד כדין, באותן שכופין לגרש:"
+ ],
+ [
+ "ובגוים פסול
אפילו אנסוהו כדין מיהו נפסל לכהן עי\"ז אטו של ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ובגוים חובטין אותו ואומרים לו עשה מה שישראל אומרים לך וכשר
דהו\"ל כשליח ב\"ד, דאע\"ג דאין שליחות לעכו\"ם, ה\"מ במילי דצריך שליחות. אבל הכא מעשה קוף בעלמא הוא דלא אכפת לן למי שלחו ב\"ד לכופו:"
+ ],
+ [
+ "יצא שמה בעיר מקודשת
שיצא קול על פנוייה שנתקדשה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מקודשת
והוה ספק מקודשת. אמנם יש ב' מיני קול קול ששמעו עדים מפי נשים שנתקדשה, וצריך בזה ו' תנאים (א) שהעידו כן ב' עדים כשרים (ב) שהעידו כן בפני ב\"ד (ג) שהעידו ג\"כ שראו הן מעצמן נרות דולקות ומטות מוצעות, כנהוג בשמחת אירוסין, ונשים שמחות עמה, ואומרות פלונית נתקדשה היום. ולא בשאמרו הנשים שנתקדשה אתמול (ד) צריך שיעידו שאמרו הנשים פלונית נתקדשה היום. ולא שתתקדש למחר (ה) צריך שיאמרו הנשים שנתקדשה לפלוני (ו) צריך שיאמרו הנשים שנתקדשה בעיר הזאת. ולא שנתקדשה בעיר אחרת. קול באופן אחר שיש הברה בעיר פלונית נתקדשה, ובאו ב' עדים כשרים בפני ב\"ד, והעידו ראינו כמו שמחת אירוסין, נרות דולקות ומטות מוצעות כנהוג, ושמענו ג\"כ הברה בעיר. ושמענו ג\"כ מפלוני שאמר ששמע מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני שהלכו למדה\"י [ולא שמתו]. וי\"א דגם בכה\"ג צריך שיאמרו שנתקדשה ל פ ל ו נ י ובעיר הזאת. וי\"א דלא הוה בכה\"ג קול, רק בשמעו ב' מב', ואפילו ראובן משמעון, ולוי מיהודה, ולא בשמע חד מב'. מיהו בכל ב' מיני קול הנ\"ל, צריך שיאמרו ששמעו שנתקדשה בלי שום גמגום, כתנאי, או שום דבר אחר שמרע קצת הקידושין [אה\"ע מ\"ו ס\"א וב' וג']:"
+ ],
+ [
+ "מגורשת הרי זו מגורשת
ואסורה לכהן אחר מיתת בעלה. אבל לבעלה כהן מותרת דכל קלא דבתר נשואין או בתר אירוסין אין חוששין לו [אה\"ע ס\"ו ס\"ג]. אבל לא שתהא מותרת לעלמא. מיהו בנאסרה תחלה ג\"כ רק ע\"י קול שיצא שנתקדשה, לרמב\"ם ולרש\"י מותרת לשוק. ולראב\"ד וטור דוקא כשיצאו ב' הקולות יחד, אבל קול גירושין שיצא אחר קול קדושין, לא משגחינן בקלא דבתר קידושין, ומותרת רק לאותו שנתקדשה לו תחלה, אפילו הוא כהן, ואסורה לאחר מיתתו לכהן אחר [ב\"ש ו' י']:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא אמתלא
גמגום בהקידושין או הגירושין דמוקמינן לה אחזקתה דמעיקרא דאמרינן מסתמא לא נתקיים התנאי. ופי' מלת אמתלא, י\"א דר\"ל אמת לא וי\"א דר\"ל שדרך משל היה הדבר:"
+ ],
+ [
+ "גירש איש פלוני את אשתו על תנאי
וזה שמעו מיד ששמעו הקול, אז חיישינן שמא לא נתקיים התנאי:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אפילו הקדיחה תבשילו
ששרפה תבשילו והתכוונה להקניטתו:"
+ ],
+ [
+ "כי מצא בה ערות דבר
ולא כתיב דבר ערוה. ש\"מ דה\"ק, או ערוה, או דבר. והא דהסמיכן הכתוב וכתב ערות. אורחא דקרא הוא, כמו הבה לנו עזרת מצר. והא דנקט קרא ערוה כלל, הרי כ\"ש הוא מדבר. קמ\"ל קרא דאפילו בגירשה משום ערוה, אפ\"ה מותרת לאחר."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין גיטין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Ketubot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Ketubot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..92dfbe258c419d720de89004c215cfd281e3aba8
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Ketubot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1851 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Ketubot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "בתולה נשאת ליום הרביעי
ר\"ל הנשואין יתחיל ביום, מדטריד בתגרא דרמי בכתובה [שבת דק\"ל ע\"א] ובעסק הסעודה, ולא יהיה יכול לבעול בלילה:"
+ ],
+ [
+ "שפעמים בשבת
אבתולה קאי:"
+ ],
+ [
+ "בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי
דאז כל אדם כעיר לשמוע קריאת התורה:"
+ ],
+ [
+ "שאם היה לו טענת בתולים
שלא מצא לה בתולים [והוא הדם השותת בסוף ביאה ראשונה של בתולה], או שמצא פתח פתוח [שלא מצא דוחק בביאה ראשונה]. מיהו בבוגרת ליכא טענת פתח פתוח [אה\"ע סס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "היה משכים לבית דין
בעוד כעסו עליו, דאם היה ביום אחר, אז קודם שישבו הב\"ד תתקרר דעתו ויתפייס, ושמא כשיערער יבואו עדים שמשנתארסה זנתה, ונאסרה עליו. ואף על גב דזנות לא שכיח [כפ\"ב דגיטין] , זהו רק בעדים והתראה. ואי\"ל ישא ביום א' וישכים לב\"ד ביום ב'. י\"ל שקדו והשתדלו חז\"ל לתקנתה, שיהיה לו זמן ג' ימים להכין סעודת נשואין. ולאלמנה תקנו יום ה', ג\"כ מטעם שקדו, שהשתדלו חז\"ל לתקנתה, שישמח בעלה עמה ג' ימים הראשונים דאם היה ביום אחר, היה מניחה מיד והולך למלאכתו. ולדידן שב\"ד יושבין בכל יום, בתולה נשאת בכל יום [שם סס\"ד ס\"ג], וגם בל\"ז השתא שאין מארסין. אין חשש שזנתה תחתיו ותאסר, ואף על גב שעכ\"פ יהיה מקח טעות אפ\"ה אם יתפייס וימחול אין בכך כלום, להכי לא תקנו לה זמן. ואלמנה גם כן נשאת בכל יום, דכיון דעיקר התקנה בשביל דידה שישמח עמה, מחלה השתא. ואעפ\"כ בהוא בחור או היא בתולה, אסור כל ז' ימים מהנשואין במלאכה ובמו\"מ ומלצאת יחידי, ובאלמנה שנשאת לאלמון, אסור ג\"י, דרק השמחה שישמח עמה יכולה היא למחול, ולא האיסור מלאכה ומו\"מ [שם], וכמו שיש חלוק בשמחה בין בחור ובתולה לאלמן ואלמנה, כ\"כ בברכת חתנים, דהיינו ו' ברכות [מלבד ברכת הכוס] שמברכין אחר בהמ\"ז, דבבחור או בתולה, מברכין אותן כל ז' ימים בכל סעודה שהיו באים בה פנים חדשות מבני אדם חשובין. ובאלמן שנשא אלמנה אין מברכין רק בסעודה קמא שביום קמא [ולא באכלוהו בלילה]. מיהו שהשמחה במעונו ואשר ברא מברכין לבחור או בתולה כל ז\"י אפילו ליכא פנים חדשות, ובאלמנה כל ג' [טור שם]. ודוקא במזמן אחרים ולא באוכל החתן עם בני ביתו בלבד. וברכת חתנים צריך י', ואשר ברא ג' [שם סס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בתולה כתובתה מאתים
למנהגינו הוא נ\"ג ר\"ט וי' ז\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ואלמנה מנה
הוא חצי הנ\"ל. וכל זה בלא הכניסה כלל, אבל בהכניסה נדן, אז כתובה ר' וק' בכלל תוס' שליש שעל הנדן [ס\"ו ב\"ש סקכ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בתולה
שהיא אלמנה או וכו':"
+ ],
+ [
+ "הגיורת והשבויה והשפחה
נ\"ל דמשום שכל הג' בחזקת שנבעלו, להכי נקט להו כסדר הזה, דלא מבעייא גיורת, אלא אפילו שבוייה שיד אחר שליט עליה, ואפילו שפחה דעבדא בהפקירא ניחא ליה, ושטופים בזנות יותר [כגיטין די\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו
כאן היפך הסדר. דמצוה לפדות יותר מלגייר, ולגייר מלשחרר, דאע\"ג דקשין גרים לישראל [כקדושין ד\"ע ע\"ב] עכ\"פ לא עבר בעשה כמשחרר [כגיטין ל\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד
דאז אפילו נבעלו, בתוליהן חוזרין. ומשכחת לה \"קטן\" שנתגייר, דאף שאינו בן דעת, על כל פנים זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, ואף על גב דזכייה הוא מטעם שליחות, ואין שליחות לקטן, ולעכו\"ם. י\"ל דמיירי בנתגייר אביו ג\"כ, דמדאיכא ב' זכותין להכניסו בברית ולהיות כאביו, גם קטן עושה שליח:"
+ ],
+ [
+ "הגדול שבא על הקטנה
פחות מג' שנים ויום א':"
+ ],
+ [
+ "וקטן
פחות מבן ט' ויום א':"
+ ],
+ [
+ "שבא על הגדולה
ולא השיר בתוליה דאל\"כ לא עדיף ממוכת עץ, ומה\"ט בהנך ב' מודו רבנן מדלא הושרו בתוליה, דגם ברישא הרי בתוליה חוזרין:"
+ ],
+ [
+ "ומוכת עץ
שהוכתה בעץ באותו מקום ונשרו בתוליה:"
+ ],
+ [
+ "אלמנה גרושה וחלוצה
אף על גב דפשיטא דהא כבר היא אלמנה. אפ\"ה נקט לה הכא אגב משנה ב' דהתם קמ\"ל אע\"ג דאיכא תרתי שהיא אלמנה וחלוצה אפ\"ה כתובתה ר':"
+ ],
+ [
+ "מן הנשואין
אחר שנכנסה לחופה קודם שנבעלה, ואח\"כ נשאת לאחר:"
+ ],
+ [
+ "ואין להם טענת בתולין
לומר מקח טעות הוא שתפסיד גם הק':"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה
ושמא בעלה וא\"נ לומר שלא בעלה דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה [כגיטין פ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "ולא מיחו בידם חכמים
ולא גזרו שלא לבייש שאר נשים:"
+ ],
+ [
+ "היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך
כמטר סוחף בא על שדך שזרעת, ור\"ל מזלך גרם שנתקלקלתי, ויש לי כתובה [מאתים]:"
+ ],
+ [
+ "והיה מקחי מקח טעות
ואין לך כתובה כלל:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
דאע\"ג דברי ושמא לאו ברי עדיף להוציא, הכא שאני דאיכא נמי לה מגו דמוכת עץ אני, דלא היתה נפסלת מכהונה. ואף דהו\"ל מגו להוציא, בברי ושמא אמרינן מגו להוציא [ס\"ח ב\"ש סקכ\"ב]. מיהו באמרה בתולה אני, אינה נאמנת, אף על גב דאית לה מגו דנאנסתי או מוכת עץ אני, עכ\"פ בברי וברי לא אמרינן מגו להוציא. ואי\"ל אם כן מה הועילו חכמים שתקנו כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הרי יכול להפקיע עצמו בטענה זו מתקנת חכמים, שהרי א\"א לה להביא ראיה שהיתה בתולה, ויפטר מכתובתה. י\"ל דהכא מהימן מכח חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ומהאי טעמא פטור גם משבועה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין
דהמע\"ה [ונ\"ל דנקט הך לישנא, ע\"פ מ\"ד (סנהדרין דצ\"ו) דאית קרתא דשמא קושטא, ויושביה מאריכים ימים מדאין אומרים שקר. להכי קאמר הכא דלא משום דבורה של זאת נאריך ימים, דשקר אמרה]:"
+ ],
+ [
+ "אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו
דס\"ל חזקת ממון עדיף ואפילו ק' אין לה:"
+ ],
+ [
+ "היא אומרת מוכת עץ אני
קודם הנשואין ויש לי כתובה ק'. ואמשנה ו' דלא מצא לה בתולים קאי:"
+ ],
+ [
+ "והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את
ר\"ל נבעלת והרי זה מקח טעות ואין לך כלום. [ונקט \"איש\" לאפוקי ביאת קטן. דדינה ג\"כ כמוכת עץ (כמ\"ג). והא דלא נקט לשון נקייה בעולת איש את. נ\"ל משום דהך לישנא משמע אנוסה, כמו ארי דורס ואוכל, וקמ\"ל רבותא לר\"ג, דלא מבעייא באין לו טענה להנצל רק שתחתיו זנתה, וכגון שנתקדשה פחותה מבת ג' שנים, וודאי נאמנת לר\"ג. מדטען איהו ספק [כתוס'] אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן, אלא אפילו אפשר שיתנצל בטענת שנאנסה קודם שנתארסה [כרש\"י], דלא מחזיק לה ברשיעא, אפ\"ה נאמנת. ולא נקט אנוסה את. דזה לא היה ההיפוך מטענתה מוכת עץ אני אבל דרוסת איש משמע בעולה ומשמע נמי אנוסה]:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
מדאית לה מגו דמוכת עץ אני תחתיך, דאית לה כתובה ר', בכה\"ג ברי ושמא ברי עדיף:"
+ ],
+ [
+ "עד שתביא ראיה לדבריה
ונקט פלוגתייהו בב' בבי. דברישא בנאנסתי קמ\"ל דבהודית מודה ר\"ג לר\"י דלית לה כלום דמקח טעות לגמרי משמע, ובסיפא במוכת עץ קמ\"ל דלר\"ג כתובתה עכ\"פ ק', אפילו לא הכיר בה:"
+ ],
+ [
+ "ראוה מדברת
כמו דבר אחד לדור, דר\"ל מנהיג, כ\"כ ה\"נ רצונו לומר היתה נהוגה מא' בשוק, כלומר שנבעלה [והוא לישנא דקרא, ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה. ובש\"ס קאמר דלהכי לא נקט שנבעלה, דלישנא מעליא נקט. ואע\"ג דבכמה דוכתי נקט לשון שנבעלה, הכא מדנקט מקמי הכי ע\"פ ההכרח דרוסת איש את קפיד הכא טפי למנקט לישנא מעליא, לאשמעינן דלעולם יספר אדם בלשון נקייה [כפסחים ד\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "עם אחד בשוק
דר\"ל א' שהיה בשוק, [ובגמרא ל\"ג \"בשוק\"]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לה מה טיבו
מה עסקו:"
+ ],
+ [
+ "איש פלוני
לרבותא דרבי יהושע נקט איש פלוני, דאף דנאמנת לאסור הולד בקרובות של אותו פלוני [כרמב\"ם א\"ב פט\"ו י\"ד], אפילו הכי להכשיר א\"ע והולד אינה נאמנת. או דקמ\"ל אף שאותו פלוני ידוע בכשרות, וגם מדהזכירה שמו הו\"א דהוה כמסיחת לפי תומה שכהן הוא שבעלה, ונהמנינה, קא משמע לן:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
להכשיר עצמה לכהן, מדיש לה חזקת כשרות:"
+ ],
+ [
+ "לא מפיה אנו חיין
דמדנתייחדה הורע חזקתה, דיצאה מגדר הצניעות:"
+ ],
+ [
+ "אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר
ונפסלה מכהן ומתרומה:"
+ ],
+ [
+ "עד שתביא ראיה לדבריה
שנבעלה לאותו פלוני, ושהוא כשר:"
+ ],
+ [
+ "היתה מעוברת
נקט מדברת להכשיר בה, ומעוברת להכשיר בתה:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
וכשרות לכהונה היא ובתה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין
[קוועללע]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תנשא לכהונה
ואף דבמ\"ח א\"צ רוב, זהו מדטענה ברי. מיהו קיי\"ל גם התם דצריך ב' רובא, רוב עיר ורוב סיעא כשרים [אה\"ע ו' י\"ז, ועי' יבמות פ\"ה י\"ח]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האשה שנתארמלה או שנתגרשה
תובעת כתובה ר', ושטר כתובה אמרה שנאבד, או דמיירי במקום שאין כותבין כתובה [ונ\"ל לפמ\"ש במשנה י' דאף עדות קטן מהני בזה, א\"כ שפיר נקט מתניתין לא זו אלמנה. דהו\"ל לגבי יורשים כברי ושמא מהני עדות קטן לסייעה, אלא אפילו בנתגרשה דהו\"ל כברי וברי אפ\"ה מסייע לה עדות הקטן]:"
+ ],
+ [
+ "והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך
ובנתארמלה היורשים טוענים:"
+ ],
+ [
+ "אם יש עדים שיצאת
מבית אביה לבית בעלה:"
+ ],
+ [
+ "בהינומא
\"הומענאס\" בלשון יון הוא צעיף [שלייער] לכסות עינים, וחז\"ל הסיבו המלה וסרסוהו כפי הנאות בלשון קודש, דע\"י שעיניה מכוסים היא מנמנמת תחתיו, ולכן קראוהו הנומא [ועמ\"ש פסחים פ\"י]. ויש עושין הנומא זה מבגד ויש מהדסים:"
+ ],
+ [
+ "וראשה פרוע
שערותיה תלויות סביב כתפיה:"
+ ],
+ [
+ "כתובתה מאתים
ואין לחוש שתגבה שוב בשטר כתובה שטמנתו. דהא קיי\"ל כותבין שובר:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן ברוקא אומר אף חלוק קליות ראיה
שבלים רטובים שנתיבשו בתנור, שרגילין לחלק למסובין בנשואי בתולה. ולת\"ק שמא בל\"ז חלקום, מה שאין כן ראשה פרוע. ומה\"ט שנשאת בד' ג\"כ אין ראיה. ובאין עדים אין לה רק ק', אף לר\"ג [פ\"א מ\"ו] דהיא נאמנת, התם ברי ושמא, משא\"כ הכא ברי וברי, דאף ביורשים טענינן כל דמצי אבוהון למטען, וכברי וברי דמי [רא\"ש]. ואף דרוב נשים בתולות נשאת, עכ\"פ רובן יש להן קול, וזו שאין לה קול אתרע רובא. והמע\"ה. משא\"כ ביש עדים, יש הוכחה שהיא מהמיעוט בתולות שנשאת ואין לה קול, ובכה\"ג אין הבעל נאמן במגו דפרעתי, דמדהאמינו חכמים לעדות קטן [כמשנה י'], הו\"ל כמגו במקום עדים, ומכ\"ש באיכא עדים ממש, או י\"ל דאינו נאמן לטעון פרעתי, מדהו\"ל כטוען אחר מעשה ב\"ד דלא אמר כלום [וער\"ן ור\"י ן' לב ח\"ג סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומודה רבי יהושע
מדנקט משנה דלעיל דמודה ר\"ג כסי' ז', נקט נמי הכא דמודה ר\"י לר\"ג:"
+ ],
+ [
+ "שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
דדוקא במשארסתני נאנסתי [פ\"א מ\"ו] דליכא מגו דשתקה, דהרי הבעל טוען עד שלא ארסתיך [רש\"י], וגם היא בעצמה מודה שנמצא בה ריעותא, שלא מצא לה בתולים [כתוס'], להכי לא אמרינן מגו, דדלמא לא אסקי אדעתה למטען מוכת עץ אני, או דלמא ערומי קמערמה, [כב\"מ ד\"ד ב' וד\"ח א', וכתובות ד\"פ ע\"א ודפ\"ז ב'], מה שאין כן הכא דאין אדם תובעו, ואי נמי תובעו, אין ריעותא בפנינו, מודה ר\"י דמהימן מגו דשתק, או לא היה של אביך מעולם. אבל אי\"ל דטעמא דר\"י הכא דנאמן, משום דמהני חזקת ממין כמו במשארסתני נאנסתי. דנ\"ל דבמודה של אביך היתה, לא הו\"ל חזקת ממון שפיר דקרקע בחזקת בעליה עומדת:"
+ ],
+ [
+ "ואם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר לקחתיה הימנו אינו נאמן
והא דלא נקט שדה זו שלך היתה וכו'. היינו משום דבעי למתני סיפא ואם יש עדים וכו', דק' ממ\"נ אי דאכלה שנות חזקה אמאי לא מהימן. ואי דלא אכל שנות חזקה פשיטא דלא מהימן. אע\"כ דאכל ב' שנים בחיי אב וא' לפני הבן, וקמ\"ל דבדאיכא עדים, לא מהני:"
+ ],
+ [
+ "העדים שאמרו
כשבאו לקיים השטר:"
+ ],
+ [
+ "כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו
מפחדינו שיהרגנו העדנו שקר. אבל אם מפחד הפסד או הרווחת ממון, אין נאמנים, דאין אדם משים עצמו רשע, לחוב א\"ע או לפסול א\"ע [אבל חייבים לשלם ללוה, מדמודו שהפסידוהו בחתימתן, ח\"מ מ\"ו סל\"ז], ולא אמרינן פלגינן דבוריה [כיבמות פ\"ב מ\"ט] ובנפשות נאנס. דהתם מה שצריך להעיד, הוא שנהרג, וזה מהמנינן ליה, ומה שהוסיף ללא צורך שהוא הרגו, בזה לא האמננהו, דא\"צ לנו כלל לידע מי הרגו, משא\"כ הכא וודאי צריך לידע במה נאנס, ומדהוא אמר שנאנס בממון, איך נעקור עדותו לומר שבנפשות נאנס:"
+ ],
+ [
+ "קטנים היינו
אף שהעדות אמת, וכ\"כ בפסולי עדות:"
+ ],
+ [
+ "פסולי עדות היינו
מחמת קורבה, והשתא נתרחקו, ואי אפשר לברר אבל בפסולי עבירה אין אדם משים וכו' כלעיל סי' י\"ב:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו נאמנים
ודוקא תוך כדי דבור, דאל\"כ מדהעידו כתב ידינו הוא, הו\"ל כיוצא ממקום אחר בסיפא:"
+ ],
+ [
+ "או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר
שחתומים גם אשטר אחר, שכבר נתקיים בב\"ד, וראו עתה שחתימות ב' השטרות שוין:"
+ ],
+ [
+ "אינן נאמנין
דעדים החתומים בשטר, הו\"ל כנחקר עדותן בב\"ד, דלא חציף אינש לזיופי [כרש\"י גיטין ד\"ג], וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, ואף דאית להו מגו דאמרי פרוע הוא, בב' עדים א\"א מגו, דירא כל א' שחבירו לא תיסק אדעתיה למטען גם כן כמוהו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו נאמנין
ודינו כשטר מקויים, מדאיכא ב' על כל חתימה:"
+ ],
+ [
+ "צריכים לצרף עמהם אחר
שיעיד שמכיר ב' החתימות, דס\"ל אכתב ידן ולא אמנה שבשטר הן מעידים:"
+ ],
+ [
+ "זה כתב ידי
דס\"ל אמנה שבשטר מעידים, וכשמעיד כ\"א אכתב ידו, הרי יש ב' עדים אענין שבשטר:"
+ ],
+ [
+ "הוא הפה שהתיר
י\"א דוקא תוך כדי דבור, אלא אם כן נותנת אמתלא לדבריה [אה\"ע קנ\"ב], והא דנקט בסיפא ביש עדים, ולא נקט רבותא טפי, בשלא תוך כדי דבור. נ\"ל משום דבעדים אפילו בנשאת תצא, משא\"כ שלא תכ\"ד, תמיד מהני אמתלא:"
+ ],
+ [
+ "אמרה נשביתי וטהורה אני
לא נבעלתי לעכו\"ם:"
+ ],
+ [
+ "ואם משנשאת
אפילו לא נשאת עדיין, רק התירוה להנשא:"
+ ],
+ [
+ "באו עדים הרי זו לא תצא
ותנשא לכתחלה. ודוקא בשבוייה, אבל בח\"א אפילו נשאת קודם ביאת עדים תצא ואפילו אין העדים אלו יודעים אם נתגרשה או לא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שתי נשים שנשבו
שיש עדים שנשבו:"
+ ],
+ [
+ "זאת אומרת נשביתי
קמ\"ל אפילו אינה יודעת שיש עדים שנשבת, ואומרת נשבתי:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהן מעידות זו את זו
שכל א' אומרת חברתי טהורה, אף ששותקת מלהעיד על עצמה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו נאמנות
דבשבוייה דמנוולא נפשה לגבי שבאי, לא חיישינן לגומלין, ומה\"ט הכשירו גם כן גבה עדות אשה וקטן, אבל בעכו\"ם מסל\"ת יש פלוגתא [אה\"ע ז']:"
+ ],
+ [
+ "אינן נאמנין
דאפילו לתרומה דרבנן צריך על כל פנים עד אחד וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהן מעידין זה את זה
אני וחבירי כהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו נאמנין
ובח\"ל שאין תרומה נוהג, הבא ואומר כהן אני, נאמן לעלות לתורה ראשון ולישא כפיו [אה\"ע ג'], ואף דאיכא למיחש שיפדו בכורים על ידו. בזה לא נעשה איסור, דממון איתא בחזרה, ותו דגם שאר כהני בזה\"ז רק כהני חזקה נינהו. וכל הני הפה שאסר התיר דפרקן, צריכי, דבשדה זו של אביך, קמ\"ל אף שנהנה עי\"ז, ובעדים שאמרו, אף שאין מוחזקים כשדה זו של אביך, וקמ\"ל אף בא\"א, לאשמעינן דאף באיסורא אמרינן הפה שאסר וכו', וקמ\"ל שבוייה, משום סיפא, דאם משנשאת באו עדים וכו', ובב' נשים שנשבו קמ\"ל דלא חיישינן לגומלין, ובשני אנשים קמ\"ל פלוגתא דר\"י ורבנן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד
אפילו ליכא חשש גומלין, דס\"ל מעלין מתרומה ליוחסין, ויש לחוש שיעלוהו ליוחסין ורבנן ס\"ל אין מעלין:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין
קול, או ב' שאמרו שהוא חלל:"
+ ],
+ [
+ "מעלין לכהונה על פי עד אחד
בליכא חשש גומלין:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד
אפילו על ידי צרוף, כגון שאביו מוחזק כהן, ונפק קול שהוא חלל, ונפסל, ושוב העיד ע\"א שכהן הוא, והכשרנוהו, ושוב העידו ב' שהוא חלל ופסלנוהו, ושוב העיד ע\"א שכשר הוא, לר\"ג מצטרף עד זה עם עד קמא, ואוקי תרי לגבי תרי, ונדחה גם הקול. דתרי כמאה ואוקי גברא אחזקתיה. ולר\"א אין מצטרפין:"
+ ],
+ [
+ "האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממון
בשביל ממון שחייבת:"
+ ],
+ [
+ "מותרת לבעלה
אפילו הוא כהן, ואפילו פנוייה מותרת לכהן, דהעכו\"ם מפחד שיפסיד ממונו בדין ערכאות כשיבעלנה [אה\"ע ז']. ואף דבפ\"ב דע\"ז [דכ\"ג א.] אמרינן דלבעול תקיף יצרו אף במקום פסידא. תירץ אאמ\"ו הגזצוק\"ל דהתם רק בהפסד רווחה שתפסל לקרבן אינו כהפסד קרנא [כמג\"א תקל\"ג סק\"ה]. ונ\"ל ראיה לדברי ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל מדברי רמ\"א [אה\"ע סימן ז' סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "על ידי נפשות
שעומדת ליהרג:"
+ ],
+ [
+ "אסורה לבעלה
אפילו לישראל, דשמח התרצתה להבעל לאחד שהבטיח להצילה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "עיר שכבשה כרכום
חיל הצרים:"
+ ],
+ [
+ "כל כהנות
הבתולות והנשואות שהיו מותרות לכהן:"
+ ],
+ [
+ "שנמצאו בתוכה פסולות
לכהן, וא\"ת אם כן אפילו אשת ישראל נמי דמ\"ש מלעיל סי' ל\"ט. י\"ל התם א\"א לה להנצל רק ע\"י שתתרצה לו, אבל הכא אינה כבושה תחת ידו, ואין מעצור לה' להושיע ואפ\"ה חיישינן שמא נאנסה. [ועי' ב\"ש] מיהו ביש מחבוא בעיר שיכולה רק אחת להסתר שם, כל אחת נאמנת לומר אני נחבאתי שם, ובהך מגו יכולה לומר לא נחבאתי ולא נטמאתי, ואינו כמגו במקום עדים, מדאינו רק חשש שנטמאת:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי זכריה בן הקצב
כהן היה, והוא ואשתו היו בירושלים כשנכבשה מהאויב:"
+ ],
+ [
+ "המעון הזה
נשבע היה בשם מקדש שהוא מעון אלהי קדם, ואע\"ג דאינה שבועה [כי\"ד רל\"ז] עכ\"פ הבטחה היה וכך נהגו ואשכחן דכוותיה טובא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו
דידעו שלא נשאר שום מחבואה שלא גלה הקב\"ה לעיני האויב, כמ\"ש חז\"ל יומא [נ\"ד א'] ויצא מבת ציון כל הדרה, חדרה, והרי אפילו מערת צדקיה מצאו:"
+ ],
+ [
+ "נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא
דעדי קיום מותרים להיות קרובים לעדי השטר:"
+ ],
+ [
+ "וזה כתב ידו של אחי
לקיים השטר על פיו בצירוף עד אחד שעמו, דקיום שטרות דרבנן ומדאורייתא א\"צ קיום כלל, דלא חציף אינש לזיופא, וכל שלא יאמרו העדים שאין זה חתימתן, אין המערער נאמן [ומתורץ קו' התו']:"
+ ],
+ [
+ "וראשה פרוע
וכתובתה ר', דרוב נשים בתולות נשאות, ואף דאין הולכין בממון אחר רוב, הכא מדמפורסם, גלוי מלתא בעלמא הוא, דכשיחקרו ימצאו עדים כשרים, ואף דזאת אין לה קול, אפ\"ה מדמסייע עדות דהנהו, אזלינן בתר רובא:"
+ ],
+ [
+ "ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר
מלמד תנוקת:"
+ ],
+ [
+ "לטבול לאכול בתרומה
תרומה דאורייתא, ונאמן להאכילו תרומה דרבנן, ולא חיישינן שמא עבד היה אז, דעבד אסור ללמדו תורה:"
+ ],
+ [
+ "ושהיה חולק עמנו על הגורן
ולא חיישינן שמא עבד היה אז, דהרי אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו:"
+ ],
+ [
+ "והמקום הזה בית הפרס
דהחורש ע\"ג קבר, ק' אמה לכל צד סביבו טמא מדרבנן, דכך שיערו חז\"ל, שעד שם תוכל המחרישה להוליך עצם כשעורה מהקבר [כרפי\"ז דאהלות], והיינו מסופקים איזהו מקום בבקעה של ביה\"פ, ובא זה והודיענוהו כדי לטהר השאר סביב:"
+ ],
+ [
+ "ועד כאן היינו באין בשבת
דתחומין דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "אבל אין אדם נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה
בשדה חבירו:"
+ ],
+ [
+ "מעמד ומספד
עמ\"ש במגילה [פ\"ד סי' י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "היה לפלוני במקום הזה
אף דהנהו מפרסמי טפי סד\"א לא משקר, קמ\"ל בממון צריך ב' עדים כשרים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו נערות
אף שהן פסולות:"
+ ],
+ [
+ "שיש להן קנס
דבאנס נערה בתולה נותן לאביה נ' כסף:"
+ ],
+ [
+ "ועל הנתינה
עי' יבמות [פ\"ח מ\"ג סי' ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ועל הכותית
כשהחריב סנחריב שומרון הביא עכו\"ם מעיר כותה ומספרוים ומבבל וכדומה והושיבם שם [כמלכים ב' י\"ז פכ\"ד]. וכשטרפום אריות היער, נתגיירו מיראה [ומפני שהרוב היו מכותה, נקראו כולם כותיים]. וקמ\"ל דאפ\"ה גרי אמת הן:"
+ ],
+ [
+ "ושנשתחררו
עפ\"ק מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד
דאפילו נבעלו אז בתוליהן חוזרים:"
+ ],
+ [
+ "ועל אשת אחיו
מאמו, שנתקדשה ונתגרשה או נתאלמנה, או באשת אחיו מאביו שנתקדשה ונתגרשה, או בנתאלמנה והניח בנים מאחרת, דאילו עדיין אשתו הרי הוא בחנק וקלב\"ם:"
+ ],
+ [
+ "ועל אשת אחי אביו
שנתקדשה לו ונתגרשה או נתאלמנה:"
+ ],
+ [
+ "אין בהן מיתת בית דין
דחיוב כרת אינו פוטר מתשלומין. מיהו בהתרו בו, דאז חייב מלקות, אז פוטר מתשלומין:"
+ ],
+ [
+ "יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד
דודאי נבעלה. ואף דשבוייה רק מדרבנן בחזקת בעולה, אפ\"ה מדרבנן אין לה קנס, גזירה שמא תנשא שבוייה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שגדולה
אע\"ג דאסורה לכהן, אפ\"ה לענין ממונא לא מצי בועל פטר נפשיה ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "הבא על בתו
מיירי בנתארסה ונתגרשה דאז קנסה לעצמה [כר\"ע במ\"ג]. או מיירי בבא עליה ואח\"כ בגרה [כרפ\"ד] דג\"כ קנסה לעצמה ולא לאביה:"
+ ],
+ [
+ "וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון
אפילו בשוגג, אבל בכרת ומלקות, רק במזיד והתראה פטור מתשלומין, ומה\"ט צריך לכולה מתניתין, אע\"ג דכולה כבר מדיוקא דרישא שמעינן לה, אלא משום דמשנה א' רק בלא התרו בו, והכא בין בהתרו או לא התרו בו, וגיורת דנקט היינו לאשמועינן דיוקא דסתמא דכל שמסופק אם היא בת ג' הוה כוודאי אינה בת ג' ופטור:"
+ ],
+ [
+ "ולא יהיה אסון ענוש יענש
לשלם דמי וולדות לבעל, הא אם יש אסון באשה, שהרגה, פטור ממון. ותנא ושייר ברישא בחייבי לאוין אלמנה לכה\"ג, ותנא ושייר דסיפא בחויבי מיתות אשת אביו וכלתו, ואע\"ג דהיכא דתנא \"אלו\" לא תנא ושייר. הכא דתני נמי בסיפא ואלו, גם בכה\"ג תני ושייר [עי' פ\"ק דקידושין]:"
+ ],
+ [
+ "נערה שנתארסה ונתגרשה
דבלא נתגרשה חייב מיתה ואין לה קנס:"
+ ],
+ [
+ "וקנסה לעצמה
אבל צער ובושת ופגם משלם לאביה:"
+ ],
+ [
+ "שנותן את הצער
מה שאין כן מפותה אין לה צער:"
+ ],
+ [
+ "והמפתה אינו נותן את הצער
קמ\"ל אפילו היה לה צער:"
+ ],
+ [
+ "האונס נותן מיד
[אע\"פ שכונסה]:"
+ ],
+ [
+ "והמפתה לכשיוציא
ר\"ל כשלא יכנס:"
+ ],
+ [
+ "האונס שותה בעציצו
בכלי מאוס שבחר בו, דאף שמאוסה מוכרח לנשאה:",
+ "[ר\"ל שלא ישאנה:]"
+ ],
+ [
+ "נמצא בה דבר ערוה
שזנתה אחר שכנסה:"
+ ],
+ [
+ "ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו
ולא דחי העשה להלא תעשה. דכיון דתליא ברצונה מלמדין אותה שתאמר מחלתי לו, או דעשה כי הך דתליא ברצונה, אפילו מחילה א\"צ:"
+ ],
+ [
+ "יתומה שנתארסה ונתגרשה
הכי קאמר היתומה או הנתארסת ונתגרשה, דאלו קנסן לעצמן [כמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "המפתה פטור
דמחלה:"
+ ],
+ [
+ "הכל לפי המבייש
לפי קלות המבייש, בשתו מרובה [ח\"מ ת\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "והמתבייש
דלפי חשיבותו בשתו מרובה:"
+ ],
+ [
+ "וכמה היא יפה
כמה יתן אדם בעד שפחה בתולה לעבדו שאוהבו וכמה יתן לו בעד בעולה:"
+ ],
+ [
+ "קנס שוה בכל אדם
נ' כסף:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שיש מכר
לאב בבתו, דהיינו בקטנותה:"
+ ],
+ [
+ "אין קנס
הבועלה אין צריך לשלם קנס:"
+ ],
+ [
+ "וכל מקום שיש קנס
דהיינו בנערותה:"
+ ],
+ [
+ "ואין לה קנס
וקיימא לן כחכמים דיש קנס לקטנה כל שהיא למעלה מג' שנים ויום א':"
+ ],
+ [
+ "נערה
בת י\"ב שנים ויום א' שהביאה ב' שערות, היא נערה ו' חדשים, ואח\"כ היא בוגרת [פירוש המלה בל\"א [האאריגע]. דתרגום איש שעיר גבר בגר (כי\"ד רל\"ד ס\"א) ע\"ש הכ' שדיך נכונו ושערך צמח יחזקאל ט\"ז ז']:"
+ ],
+ [
+ "משלם בושת ופגם על פי עצמו
קא משמע לן דבשתקה לא חיישינן לכבוד משפחתה כשנחזיק הלעז עליה שנתפתית, וכ\"ש באומר אנסתי דמהמנין ליה, דלא פגם לה כל כך כמו בפתיתי:"
+ ],
+ [
+ "ואינו משלם קנס
דמודה בקנס פטור:"
+ ],
+ [
+ "ותשלומי ארבעה וחמשה
קמ\"ל אף דגם הקרן כלול בד' וה', אפ\"ה פטור מהקנס:"
+ ],
+ [
+ "המית שורי את פלוני
ואני חייב כופר, וקמ\"ל כופרא ממונא:"
+ ],
+ [
+ "או שורו של פלוני
ושורי היה מועד:"
+ ],
+ [
+ "המית שורי עבדו של פלוני
ואני חייב ל' סלע, וקמ\"ל דג\"כ קנס הוה:"
+ ],
+ [
+ "אינו משלם על פי עצמו
וה\"ה במשלם פחות ממה שהזיק, כתם שנגח, דמשלם חצי נזק קנס. ולא תני כל המשלם כמה שהזיק. דאתי למעוטי חצי נזק צרורות דהו\"ל ממון. וזה הכלל, לאתויי מוציא ש\"ר, והיוצא בשן ועין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בושתה ופגמה וקנסה של אביה
ה\"ה באנוסה, רק קמ\"ל דאף במפותה, כשמת האב הן של עצמה, דבשעת בעילה לא היה מחילתה כלום [וזה נכלל בתי' הש\"ס עמדה בדין אצטריכא ליה ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "והצער בתפוסה
ר\"ל באנוסה, נמי שייך לאב:"
+ ],
+ [
+ "מת האב
משעמדה בדין בנערותיה:"
+ ],
+ [
+ "הרי הן של עצמה
דכיון דאי מודה מפטר, אינו ממון שיורישו אב לבניו, ובושת ופגם אע\"ג דממונא הוא אתקשו אהדדי בקראי עם קנס. וי\"א דבושת ופגם באמת לאחין:"
+ ],
+ [
+ "אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה
אף שעמדה בדין:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ידיה
שעשתה בחיי אב:"
+ ],
+ [
+ "ומציאתה
מציאתה ממאן גביא. רק ה\"ק מעשה ידיה דינה כמציאתה, מה מציאתה, לאחר מיתת אב פשיטא דלעצמה, דהרי גם בחייו אינו זוכה רק בסמוכה על שולחנו, כדי שלא ימנע מלפרנסה, משא\"כ אחין הרי מחוייבין לפרנסה מתנאי כתובה [כמ\"ד], ה\"נ במעשה ידיה לאחר מיתת אב לעצמה [הכי מוקי לה בש\"ס. ותמהני למאי דקיי\"ל [ח\"מ ססי' קל\"ח] דבתקפה מידו מוציאין מידה מה מקשי הש\"ס הרי אפשר בכה\"ג, ותו דגם לאידך דעה י\"ל דס\"ל דבתקפה א' מהן ואמר אודויי אודי לי נאמן, הכא כשבאו לפני ב\"ד אמרינן להו דהכא כיון דהמציאה של אב לא מהני הודאה שלה ומפקינן מהתוקף וא\"כ שפיר שייך גם במציאה לשון גבתה וי\"ל דכיון דלא מהימן התוקף א\"כ כבר זכה בה האב למפרע משבא לידה ומה אע\"ג שלא גבתה. תדע דאל\"כ בל\"ז הוה מצי לאוקמה שגזל א' המציאה מידה, אע\"כ כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "המארס את בתו
נערה או קטנה:"
+ ],
+ [
+ "כתובתה
מב' אירוסין הללו זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "שלו
ולא נקט נתארמלה ב' פעמים. דלא רצה למנקט דרך פורענות, דבכה\"ג הו\"ל קטלנית, שמוחזקת שימותו בעליה שאסורה להנשא אח\"כ אפילו מתו מאירוסין, ומה\"ט לא נקט נמי נתגרשה ב\"פ. דמתוך ששינה התנא בלשונו, קמ\"ל הך דינא. וי\"א משום דגם בנתגרשה ב\"פ אסור להנשא. ולא נקט נתארמלה קודם לנתגרשה, דלא רצה לפתוח בפורענות. מיהו בכונס קטלנית לא תצא. ולרא\"ש כופין להוציא. וי\"א דדוקא במת בחולי וקודם זמנו, אבל במת בדבר או בהרג או שהיה זקן, אינה קטלנית [אה\"ע ט']:"
+ ],
+ [
+ "כתובתה שלה
אפילו כתובה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה של אב
מדנכתבה בעודה ברשותו:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה
אפילו נדוניא שהכניס לה אביה, דהו\"א דלמיפק לא יהיב לה, קמ\"ל [ונ\"ל דהיינו דאיכא בין ת\"ק לאמרו לו]:"
+ ],
+ [
+ "הגיורת שנתגיירה בתה עמה
הא דלא נקט גיורת שזנתה. דרצה לאשמעינן דמיירי אפילו בנתגיירה פחותה מבת ג' שנים, שאין דרכה להתגייר רק עם אמה."
+ ],
+ [
+ "וזנתה
כשהיתה נערה מאורסה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו בחנק
אפילו נתגיירה פחותה מבת ג\"ש, שהיא בחזקת בתולה:"
+ ],
+ [
+ "אין לה לא פתח בית האב
להרגה על פתח בית אביה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מאה סלע
בהוציא עליה בעלה שם רע ונמצא שקרן:"
+ ],
+ [
+ "יש לה אב ואין לה פתח בית האב
כגון שאין לאביה בית:"
+ ],
+ [
+ "בכסף
שכסף קדושין שלו:"
+ ],
+ [
+ "בשטר
שהוא מקבל שטר קידושין שלה, וזוכה בו לצור ע\"פ צלוחיתו:"
+ ],
+ [
+ "ובביאה
שמוסרה לביאה למי שירצה, וטובת הנאה שלו. מיהו במקדש בביאה צריכה שתהיה בת ג' שנים ויום א':"
+ ],
+ [
+ "וזכאי במציאתה
משום איבה, שלא ימנע מלפרנסה:"
+ ],
+ [
+ "ובהפרת נדריה
הנך תרתי זכי להו מן התורה:"
+ ],
+ [
+ "ומקבל את גיטה
כשנתגרשה נערה מאורסה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו אוכל פירות בחייה
בירשה קרקע מאבי אמה:"
+ ],
+ [
+ "נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה
כדי שיפדנה כשנשבית. משא\"כ אב בלא\"ה יפדנה:"
+ ],
+ [
+ "וחייב במזונותיה
והא דלא נקט נמי עונתה, היינו משום דעונה לא שייך לגבי אב, ומדשייר עונה שייר נמי כסות, ואפשר עוד דכסות ומדור בכלל מזונות [וכלקמן מי\"א] דקאמר מתזנן, וכסות בכלל:"
+ ],
+ [
+ "בפרקונה
כשנשבית:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות משני חלילים ומקוננת
כשדרך משפחתו כן, אף שמשפחתה אינן חשובין כך. ולת\"ק דוקא בחייו עולה עמו ואינה יורדת עמו, משא\"כ לאחר מיתה:"
+ ],
+ [
+ "לעולם
אפילו הגיע זמן הנישואין ולא נשאת:"
+ ],
+ [
+ "היא ברשות האב
לכל זכיות הנ\"ל ושלא תאכל תרומה אם בת ישראל לכהן היא:"
+ ],
+ [
+ "מסר האב לשלוחי הבעל
מסרה להם להוליכה לבעל, וכ\"ש במסרה לבעל עצמו:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא ברשות האב
מיהו בהלך האב עם הבעל עצמו כשמסרה לו, י\"ל דהיא ברשות הבעל:"
+ ],
+ [
+ "מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל
אף שפגעו שלוחי אב בשלוחי בעל ומסרוה להן, סד\"א לא שויינהו אב שליח רק למסרה לבעל עצמו, קמ\"ל דשליח של אדם כמותו:"
+ ],
+ [
+ "האב אינו חייב במזונות בתו
ולא להלבישה ולתת צרכי חייה, וכ\"כ אינו חייב בקבורתה כשלא יירש ממנה כלום. וה\"ה לבנו, והא דנקט בתו לדיוקא, דבתו בחייו אינה נזונת מנכסיו, רק לאחר מיתתו אפילו יתירה מבת שש, דכך תנאי כתובה [כמשנה י\"ח], אבל בנים לאחר מיתתו, אפילו פחותין מבני שש חולקין בשוה עם שאר אחין, מיהו כשהאב חי, עד שש מוציאין ממנו צרכי בניו ובנותיו [אבל לא כדי עשרו], אפילו יש להם נכסים מאבי אמן, ומתניתין לאחר שש מיירי, דאז אין מוציאין ממנו בע\"כ, ואפ\"ה כשאין להם נכסים גוערין ומכלימין אותו עד שיפרנסן עד שיגדלו. וכשהאב עשיר אפילו יתרין מבני שש מוציאין ממנו בע\"כ בתורת צדקה. ולאחר שהגדילו אפילו האב עשיר אינו חייב לפרנסן, כשיש כח בידם להתפרנס ממעשה ידיהן כדי חיותן [אה\"ע ע\"א וע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה
הבית המדרש שם נקרא כרם, מדהיו יושבים שם חכמי ישראל בקביעות, כגפנים נטועין שורות שורות, ומביניהן יוצא יין התורה משמח הלב:"
+ ],
+ [
+ "והבנות יזונו
כך כתב בכתובה, כלקמן משנה י' וי\"א, ודרש ראב\"ע, מה וכו':"
+ ],
+ [
+ "חייב
ר\"ל אפ\"ה הכל משועבד:"
+ ],
+ [
+ "ובכהנת
שאסורה לו כשנשבית:"
+ ],
+ [
+ "אינו רשאי
כלומר מחזירה לו לאשה כמו שהיתה, וכשירצה יגרשנה אח\"כ. ואף דבדעתו לגרשה אסור לבא אליה [כיבמות ל\"ז ב']. נ\"ל דהכא שאסור לגרשה מקודם מותר:"
+ ],
+ [
+ "רשאי
דרפואה היא בכלל מזונות שחייב לה, ומזונות הוא תחת מעשה ידיה של עכשיו, משא\"כ פרקונה הוא תחת פירות שקבל עד עכשיו, שלא נתן לה עדיין תמורתן שום דבר. מיהו קיי\"ל דאפילו ברפואה אינו מן הראוי לגרשה [ע\"ח]. ולדידן דאיכא חדר\"ג, אפילו בחולי ארוך אינו יכול לגרשה [ב\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "יתר על חולקיהון דעם אחוהון
דכך היתה התקנה, שאם תמות בחייו, ויבואו לאחר מותו בני אשה תחת לחלק נכסי אביהן עם בני אשה אחרת, יקדימו כל בני אם אחת ליקח קודם חלוקת הירושה, כתובה ותוספת של אמן, ואח\"כ יחלקו הנשאר לפי הנפשות:"
+ ],
+ [
+ "שהוא תנאי בית דין
והאידנא אין נוהגין בכתובת בנין דכרין, מדעיקר התקנה היה רק כדי שירבו לתת נדוניא לבנות, ועכשיו כבר נותנין יותר ויותר מהראוי [קי\"א ט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בנן
לא כתב לה בנן וכו':"
+ ],
+ [
+ "יהויין יתבן בביתי
לאחר מותו:"
+ ],
+ [
+ "ומיתזנן
ה\"ה כל צרכן:"
+ ],
+ [
+ "עד דתנסבן
שיתארסו:"
+ ],
+ [
+ "לגוברין
אפילו בקטנות. וי\"א דוקא כשנתארסו בנערותה, אבל כשבגרה אפילו לא נתארסה, לכ\"ע לית לה מזונות:"
+ ],
+ [
+ "שהוא תנאי בית דין
ובזה\"ז נגבית אף ממטלטלין [קי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד
י\"ג מיגד, ור\"ל משך, וי\"ג מיגר ור\"ל לשון מגור ומדור:"
+ ],
+ [
+ "ופוטרין אותה
ולדידן תליא במנהג, ואפ\"ה ג' חדשים ראשונים שאסורה להנשא מחמת הבעל, חייבים לזונה מכל מקום. וכל מקום שחייבים לזונה, מעשה ידיה של יורשין, משא\"כ בת הנזונת מעשה ידיה שלה [שם צ\"ג וקי\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יוסיף
ולא קתני אם רצה לכתוב אפילו וכו', קמ\"ל דאפילו מוסיף, דכולל הכל בכתובה וכותב לבסוף ויהיבנא לכי מהר בתולייכי סך כך דחזי לכי, אפ\"ה לא אמרינן שאסור מדמבייש העניות ואף על גב דכבר שמעינן כן [בפ\"א מ\"ה] דשרי. סלקא דעתך אמינא כהנים שאני דכתיב וקדשתו שחייבים לכבדו [כגיטין נ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "גובה את הכל
אפילו מה שהוסיף לה:"
+ ],
+ [
+ "שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה
והלכה כדבריו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה
ואף שלא קבלה דס\"ל כיון שלא תקנו כתובה רק כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה [ככתובות י\"א א'] וכיון דרק לתקנתה תקנו רשאה לומר אי אפשי בתקנת חכמים [ככתובות פ\"ג א'] מיהו בשלא יכתוב כלל ע\"י מחילתה, אינה רשאי מדמבטל תקנת חכמים מכל וכל. ואע\"ג דקי\"ל דיכול לכתוב שאני חייב אף שאינו חייב [כח\"מ ס\"מ] הכא קיימא לן דלא, מדמבטל תקנת חכמים ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו בעילת זנות
ולא קתני כל שאינו נותן לבתולה וכו'. דקמ\"ל דעכ\"פ צריך ליתן, ואפ\"ה הו\"ל בעילת זנות, והכי קיי\"ל. ובנאבדה או נשרפה אסור לבוא עליה עד שיכתוב אחרת, ויש אוסרים גם היחוד עמה, ואף דכתובה אתקני רק כדי שלא יגרשנה בקלות, ועכשיו הרי בל\"ז יש חדר\"ג, אפ\"ה נהגו איסור [אה\"ע ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "לפרנס את עצמה
משהזהירה הארוס להכין א\"ע בבגדים ותכשיטים לחופה:"
+ ],
+ [
+ "לפרנס את עצמו
דבבתולה נותנין לו י\"ב חודש, ובאלמנה ל' יום, אפילו הוא אלמן:"
+ ],
+ [
+ "הגיע זמן ולא נשאו
שהארוס עיכב:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלות בתרומה
כשהארוס כהן, דמדאורייתא משקדשה איכלת, דקניין כספו היא, רק חכמים גזרו שמא תאכילה לאחיותיה, אבל כשהגיע נשואיה נותן לה דירה מיוחדת, וליכא למגזר:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה
כשירצה ארוס, וכשתטמא תמכרה ותקנה חולין. ודוקא בבת כהן שבקיאה בדיני טהרה, ובארוסה שאביה טורח במכירת התרומה, אבל בבת ישראל, או בנשואה דכבודה בת מלך פנימה לבלי לסבב למכרה, לא:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מחצה חולין
לימי טומאת נדתה מיהו בנשואה כ\"ע מודו דנותן לה מחצה חולין [ש\"ס] והיינו מדאינה אז אצל משפחתה שיטרחו למכור התרומה בימי טומאתה וכבודה בת מלך פנימה, מיהו מדחייב לזונה מעשה ידיה שלו, וכלקמן [רפי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "היבם אינו מאכיל בתרומה
בעודה שומרת יבם:"
+ ],
+ [
+ "חסר יום אחד
והוא הדין בשהתה איזה זמן מהי\"ב חדשים לפני הבעל ואחר כך י\"ב חדשים בפני היבם אינה אוכלת, רק מדנקט רישא חסר יום א' נקט גבי יבם נמי בכה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אינה אוכלת בתרומה
מדלא אכלה בחיי הבעל:"
+ ],
+ [
+ "עד שתכנס לחופה
שמא ימצא בה מום, משא\"כ משנכנסה לחופה, כבר בדקה בקרוביו:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלת
ר\"ל יכולה לומר הריני עושה ואוכלת ולא תזונני, דעיקר תקנה היה שיזונה הבעל, ומעשה ידיה הוא תשלומין, להכי מצית למימר כן:"
+ ],
+ [
+ "המותר
ר\"ל אם הקדיש רק מה שתדחק עצמה לעשות מותר על הראוי לה, שגם המותר תקנו לו חכמים, בעד מעה כסף שיתן לה בכל שבוע:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר הקדש
אף דגם במותר יכולה אשה שתאמר איני רוצה מעה שלך ויהיה המותר שלי. הכא מיירי שלא אמרה, ולאחר מיתתה כשירשנה, ואפילו לא העלה לה המעה, וה\"ה במעשה ידיה עצמן, רק רישא רבותא קמ\"ל דבחייה אפילו מעשה ידיה עצמן דשכיח, ואפילו רוצה לזונה, אפ\"ה אם אינה רוצה לא קדיש, וסיפא רבותא קמ\"ל, דלאחר מיתתה אפילו מותר דלא שכיח, ואפילו לא נתן לה המעה שכנגד המותר, אפ\"ה קדיש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין
דס\"ל אין אדם מקדיש דבר שלבל\"ע, וכן הלכה:"
+ ],
+ [
+ "אלו מלאכות שהאשה
ענייה:"
+ ],
+ [
+ "טוחנת
ברחיים דיד, וברחיים גדולים מטחנת, לתת לאפרכס [רומפף בל\"א], ולקלוט הקמח:"
+ ],
+ [
+ "ומניקה את בנה
אבל לא בנו מאשה אחרת, וכ\"ש בן אחר בשכר דלא. ובילדה תאומים פטורה מלהניק א':"
+ ],
+ [
+ "ועושה בצמר
וחייבת ג\"כ ליתן מספוא לבהמתו נקיבה. ונשי דידן א\"צ לטחון ולכבס [ב\"ש פ' ח']:"
+ ],
+ [
+ "הכניסה לו שפחה אחת
או נדוניא כדי לקנות שפחה, או שהוא עשיר כדי לקנותה:"
+ ],
+ [
+ "שלש אינה מצעת לו המטה
י\"א דרק ממטות הבית פטורה, אבל מצעת מטתו. וי\"א דגם במטתו אינה חייבת רק לפרוס עליו סדינין, מדהוא מילי דחובה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה יושבת בקתדרא
בלשון יון כסא שרים, ואפילו להביא לו דבר ממקום למקום בהבית, פטורה. מיהו אפ\"ה מוזגת לו הכוס ומשמשת לפניו בשאר מילי חבה:"
+ ],
+ [
+ "כופה לעשות בצמר
ומעשה ידיה לבעל, רק באמרה איני נזונית וכו' [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה
שאמר הנאת תשמישך עלי אם תעשה מלאכה דאל\"כ אינו יכול לאסור עליה:"
+ ],
+ [
+ "יוציא ויתן כתובתה
אם היה המשך הנדר ז' ימים:"
+ ],
+ [
+ "שהבטלה מביאה לידי שיעמום
בטול הדעת ושממה, ולפ\"ז במתעסקת במיני שחוק סגי, ולר\"א עכ\"פ איכא חשש זימה, והכי קיי\"ל [שם]. ונ\"ל דמה\"ט נמי נקט ר\"א בעשירה דדרכה להתעסק במיני שחוק ואפ\"ה כופה מחשש זימה, ורשב\"ג נקט דוקא מדיר דמדשונאה ודאי אסר עליה גם השחוק אז דוקא מחוייב לגרשה אבל בעשירה א\"צ לגרש, דלזימה לא חיישינן:"
+ ],
+ [
+ "המדיר את אשתו מתשמיש המטה
שאמר הנאת תשמישך עלי, דבאמר שבועה שלא אשמשך, לא מתסר, דמשועבד לה:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים שתי שבתות
תמתין, ואח\"כ או יתיר נדרו או יגרשנה. וטעמיה דיליף מיולדת נקבה שטמאה שבועיים, דיולדת דמי לנדר שהוא גרם לה:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים שבת אחת
דיליף מנדה דאורייתא שטמאה ז\"י, דס\"ל דנדה דמי לנדר, דשניהן שכיחי. ואפילו ספן שעונתו לו' חדשים, אינה דומה מי שפת בסלו למי שאין לו:"
+ ],
+ [
+ "שלשים יום
וקיי\"ל אפילו ג' שנים [ע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "הפועלים
אפילו דרכן (ללון בביתם) [לעשות בעירם] שעונתן ב' בשבוע כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "שבת אחת
יוצא שלא ברשות:"
+ ],
+ [
+ "הטיילין
הבטלין ממלאכה הבריאים ומעונגים:"
+ ],
+ [
+ "הפועלים שתים בשבת
[כשעושים מלאכתן בעירן, אבל כשעושים בעיר אחרת פ\"א בשבת] ואם לן כל לילה בביתו, פ\"א (בשבת) [בח' ימים]:"
+ ],
+ [
+ "החמרים
מוליכי תבואה לעיירות על חמורים:"
+ ],
+ [
+ "אחת בשבת
כשהן בעירן בכל לילה:"
+ ],
+ [
+ "הגמלים
מוליכי סחרות למרחוק:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי אליעזר
והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "המורדת על בעלה
מתשמיש, אבל מז' מלאכות שחייבת לו [כמ\"ה], כופין שתעשה:"
+ ],
+ [
+ "שבעה דינרין בשבת
כל שבוע וסתמא משמע אפילו הוא ספן שאינו בא עליה רק אחר ו' חדשים, דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו, למי שאין לו. וכל דינר של דבריהם הוא כסף צרוף במשקל י\"ב שעורות שהוא שמינית שבדינר תורה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין
טרפעיק הוא חצי דינר דבריהם:"
+ ],
+ [
+ "עד מתי היא פוחת עד כנגד כתובתה
ואחר כך מגרשה בלי כתובה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לעולם הוא פוחת והולך שמא תפול לה ירושה ממקום אחר גובה הימנה
וקיי\"ל דבאומרת מאיס עלי וחפצה גט, יש ב' חלוקים (א) אם אמרה יתן לי גט וכתובה, אז דינה כמורדת שאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה במניעת תשמיש מחמת קטט שיש לי עמו, דדנינן לה בדינא דמתיבתא, דמתרינן בה שתפסיד כתובתה, ומכריזין בביה\"כ ד' שבתות פלונית מרדה בבעלה, ואח\"כ חוזרין ומתרין בה כנ\"ל, ואם תחזור בה, י\"א שמנכין מכתובה ז' דינרין לכל שבוע שעמדה במרדה, אפילו חזרה תוך ד' שבועות ראשונות, ואם עמדה במרדה עד אחר הד' שבועות, י\"א שאבדה כתובתה מיד רק מבקשין שאל יגרשנה תוך יב\"ח שאין זה כבוד בנות ישראל שמתגרשות מתוך קטטה, ויש אומרים שאין מפסדת כתובתה עד שעמדה במרדה כל היב\"ח. מיהו לכ\"ע תוך יב\"ח אין לה מזונות ומעש\"י שלה, רק אוכל פירות נכסי מלוג שנה, וחייב בקבורתה, אבל אם ירצה יכול לגרשה תוך יב\"ח בע\"כ, מיהו בכה\"ג לי\"א בתרא הנ\"ל יש לה כתובה, ורק לאחר יב\"ח מגרשה בלי כתובה. וכשמגרשה, לי\"א קמא אפילו תוך יב\"ח ולי\"א בתרא לאחר יב\"ח, אין לה נצ\"ב רק בתפסה, ודוקא בקרקעות מהני תפיסה. אבל במעות נדוניא לא מהני תפיסה, ורק נ\"מ מחזיר לה מה שנשאר בעין. ובאינה רוצה להתגרש מתירין לו לישא אחרת אחר י\"ב חודש, ואפילו תוך יב\"ח כשלא רצתה להתגרש ונשא אחרת, לא יוציא. (ב) מיהו באינה תובעת כתובתה ומבקשת רק גט, יש ג' חלוקים (א) בטוענת מאיס עלי מחמת שמבררת בב' עדים שאינו נוהג כשורה ומכלה ממונו, אז דיינינן דינא דמתיבתא, דאע\"ג דאין כופין אותו שיגרשנה, אין כופין אותה שתשאר אצלו, רק כשתרצה פורשת ממנו, ואין להם זע\"ז שום תנאי כתובה רק אם מתה ירשנה וחייב בקבורתה. מיהו כשנתרצו לגירושין, מחזיר לה כל הנצ\"ב ומה שנשאר בעין מהנ\"מ, וגם הנדוניא צריך להחזיר לה, אבל כל מה שנתן לה, היא מחזרת לו. (ב) ובאינה יכולה לברר ע\"פ עדים, אבל אין נראה רמאות בטענתה, ג\"כ דינה כנ\"ל, רק דבנצ\"ב יש חלוק, דדוקא בתפסה אותן או כנגדן, מהני, אבל אין מוציאין אותן מידו, מיהו קרקעות נכסי מלוג, ברשותה עומדין והוי כאילו תפסה אותן, וגם הנדוניא צריך להחזיר לה. ובמתה קודם שנתגרשה, אם תפסה הצ\"ב, כיון שיורשה חייב לקברה. ואם לא תפסה יש ספק אם חייב לקברה. (ג) ואם נראה דטענותה שקר, כגון שהתקוטטה עמו עבור מלבושים ותכשיטים ואח\"כ אמרה מאיס עלי, או שהנשואין היו ע\"ד שהוא עשיר, וכשמצאתו עני אמרה מאיס עלי, אז דינה כסי' א', דבנצ\"ב לא מהני תפיסתה, ונכסי מלוג נותן לה [ועי' סי' ע\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "וכן המורד על אשתו
מתשמיש, אבל אשאר וכסות, כופין [וי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת
חצי דינר ליום, חוץ משבת דהו\"ל שכר שבת. ובירושלמי אמרינן דז' דנרין לדידיה, נגד ז' מלאכות שחייבת לו, וג' דינרין לדידה נגד שאר כסות ועונה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר שלשה טרפעיקין
ובמתרצת להתגרש מגרשה מיד ואינו מוסיף על כתובתה, וי\"א דגם כשרוצה רק הוא לגרש מיד, דינא הכי, אבל חייב במזונות וכסות ביני ביני, ובכל כופין להתגרש, אם מתה ירשנה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "המשרה
הזן:"
+ ],
+ [
+ "את אשתו על ידי שליש
ונתרצית כך:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות לה משני קבין חטין
לכל שבוע והם כגודל מ\"ח ביצים, שהן ט\"ז סעודות, שבכל סעודה כדי ג' ביצים, וי\"ד צריכה לשבוע, ב' לכל יום, אף דבשבת צריכה ג' סעודות. עכ\"פ בליל שבת תאכל עמו [כמ\"ט], וב' סעודות היתרים, צריכה לעניים. ואף דבעל יכול למחות באשתו מלתת צדקה [כי\"ד רמ\"ח]. הכא במשרה שאני, או י\"ל דוקא במעות לצדקה מעכב:"
+ ],
+ [
+ "לא פסק לה שעורים
כפליים מחטין:"
+ ],
+ [
+ "אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום
ששם השעורים רעות:"
+ ],
+ [
+ "או מנה דבילה
תאנים דרוסים, במשקל ק' דינרין. וכולן ללפת הפת:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לה מטה
[בעטטשטעלל]:"
+ ],
+ [
+ "מפץ
רך ממחצלת,*) ואית דגרסי מפץ ומחצלת. ונ\"ל דמחצלת לשכב עליו, ומפץ להתכסות בה [וקו' הש\"ס ותסגי לה בהכי, רק אמחצלת קאי]:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לה כפה
[הויבע]:"
+ ],
+ [
+ "ומנעלים ממועד למועד
בכל רגל מג' רגלים יתן חדשים ואפילו מפסח לעצרת שאינו רק ז' שבועות, דלא בלו עדיין הראשונים, אפ\"ה נותן רק לשמחה ברגל. ונ\"ל דממועד למועד אכפה וחגור נמי קאי:"
+ ],
+ [
+ "וכלים של חמשים זוז
כל זוז שבש\"ס הוא דינר מדינה, שהוא שמינית שבכסף צורי, והוא כסף נקי במשקל י\"ב שעורות:"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה
דחדשים מחממי טפי:"
+ ],
+ [
+ "והשחקים שלה
שתתכסה בהן בימי נדתה, ולא הזכיר התנא מכשירי אכילה, כעצים נר וכלים שנותן לה כל פעם ככל הצורך [אה\"ע ע']:"
+ ],
+ [
+ "נותן לה מעה כסף
הוא ששית דינר והוא כסף במשקל ב' שעורות:"
+ ],
+ [
+ "לצורכה
בכל שבוע לכבוס ולמרחץ:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת
מדהוא ליל עונה לרוב בני אדם, ואע\"ג דבנתרצת מיירי וכלעיל סי' נ\"ב, א\"כ אפילו בליל שבת א\"צ, נ\"ל דקמ\"ל דבנתרצת סתם מיירי:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה
ר\"ל ששתקה ולא תבעה המעה, ל\"א דמחלה, וה\"ה במזונות ומע\"י:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ידיה
ר\"ל מותר מע\"י:"
+ ],
+ [
+ "ומה היא עושה לו
דעי\"ז נדע מותר מע\"י כמה הוה:"
+ ],
+ [
+ "משקל חמש סלעים שתי
[אויפצוג], שהוא דק כחצי חוט הערב [והוא כשיעור בגד קטן בפרק ראשית הגז], וע\"י דקותו קשה לטוות. ולפי מ\"ש רפ\"ו דשבועות יהיה משקל ה' סלעים כמשקל ה' לאטה לכל שבוע שצריכה לטוות לו שתי:"
+ ],
+ [
+ "שהן עשר סלעים בגליל
דמשקל של יהודה כפל משל גליל:"
+ ],
+ [
+ "או משקל עשר סלעים ערב
[דורכוואורף], שעב כפליים מהשתי, מדמתנועע תמיד בין חוטי השתי בשעת האריגה:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
שנותן לה רק כשיעורים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הכל לפי כבודו
דעולה עמו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וירושתה
מה שירשה:"
+ ],
+ [
+ "הוא אוכל פירות בחייה
והקרן תקח כשימות או כשיגרשנה:"
+ ],
+ [
+ "בושתה ופגמה שלה
כשחבלה אדם, שמשלם נזק [הוא פגם, מה שנפגם דמיה שהיתה שוה קודם שנחבלה] וצער ורפוי ושבת ובושת, הצער פשיטא דדידה, ושבת ורפוי פשיטא דלבעל, אבל בושת ונזק קמ\"ל דלאשה [אה\"ע פ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שבסתר
נזק, שפצעה במקום סתר שבגוף, ובושת שביישה בינו לבינה:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שבגלוי
דכשהזיקה במקום גלוי שבגוף, או שביישה בפרהסיא, נמאסת בעיניו וגם הבושת שלו:"
+ ],
+ [
+ "והוא אוכל פירות
בחייה כשאר נכסי מלוג, דכשתמות ירשנה. וקיי\"ל כר\"י [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומת חתנו
קודם שנתן, ונפלה לפני יבם:"
+ ],
+ [
+ "ולך אי אפשי ליתן
וחולץ, או מיבם בחנם, ואילו אחיו, היה מוציא ממנו בדיינים [נ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הוא פוסק כנגדן חמשה עשר מנה
מדמרויח בנדוניא. ואינו כרבית, דהרי גם במגרשה מיד נמי יוסף שליש, ותו דלא קבלה בתורת הלואה, רק בתנאי שכשתמות ירשנה:"
+ ],
+ [
+ "וכנגד השום
ר\"ל בהכניסה לו מטלטלין שצריך לשום אותן:"
+ ],
+ [
+ "הוא פוסק פחות חומש
חומש מלגיו שהוא ששית מלבר מדדרך לשום כך טפי משווין מפני הכבוד:"
+ ],
+ [
+ "שום במנה ושוה מנה
ר\"ל אם פסק לכתוב לה שהכניסה לו שום במנה, ועתה מכנסת לו שום ששוה מנה בשוק:"
+ ],
+ [
+ "אין לו אלא מנה
ואינו יכול לומר תנו לי עוד חמישיתו, שהרי אמרו לפחות חומש, דהיינו רק באינו שוה כמו ששמו [והיינו שומא דידה דקאמר בש\"ס] אבל א\"צ להוסיף שליש מדלא קבל מעות בעין:"
+ ],
+ [
+ "שום במנה
רצה לומר ואם תרצה שיכתבו בכתובתה שהכניסה לו שום במנה:"
+ ],
+ [
+ "היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר
שהן קכ\"ה דנרין, דהיינו מנה וחומשו:"
+ ],
+ [
+ "ובארבע מאות
ר\"ל ואם תרצה שיכתוב בכתובתה ת'. ונ\"ל דקמ\"ל בין בהיותר קטנה שבכתובות שהיא ק', ובין בהיותר גדולה שבכתובות, שהיה מורגל להיות ת' [כפ\"ק מ\"ה], בכולן פוחת חומש:"
+ ],
+ [
+ "היא נותנת חמש מאות
ולתוס' ה\"פ דבפסקו לו בזה\"ל, שתכניס לו \"שום במנה ושוה מנה\", אז א\"צ שתכניס לו מטלטלין שיהיו נשומין חומש יותר, אבל כשפסקה \"להכניס לו שום במנה\", אז צריכה להכניס הנישום קכ\"ה דינר, וכ\"כ בהתחייבה \"בשום בת\", צריכה שתכניס שום בת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "הוא פוסק פחות חומש
ר\"ל וכ\"כ מה שהחתן מתחייב לייחד לה כלים לכתובתה, שרגילין ג\"כ לשומן יותר משוויין, כותב בכתובה שקבלתן בפחות חומש מהשומא:"
+ ],
+ [
+ "פסקה להכניס לו כספים
מעות בעין:"
+ ],
+ [
+ "סלע כסף נעשה ששה דינרים
קמ\"ל בין באלף דינרין [כמ\"ג] אף דנפיש אחריותן, ובין במועט כסלע, דלא נפיש רווחה דבעל, בכולן מוסיף שליש:"
+ ],
+ [
+ "החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה
של בשמים שתתקשט בהן:"
+ ],
+ [
+ "לכל מנה ומנה
שהכניסה לי:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה
אכולהו קאי, והכי קיי\"ל [אה\"ע סס\"ו] ואילה\"ק דוכי ס\"ד דלפליג ת\"ק בהא שיצטרך ליתן לה טפי ממנהג. דנ\"ל דה\"ק ר\"ג דאין צריך ליתן לה בשמים להתקשט לפי שיעור נדוניא שהכניסה, אלא נותן לה כפי שיעור הבשמים שמתקשטות בהן הנשים שאינן נשואות או כשלא הכניסה כלום לבית בעלה:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות לה מחמשים זוז
כסף מדינה, שכל דינר כסף משקלו י\"ב שעורות:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות לה
הגבאים:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בכיס
של צדקה:"
+ ],
+ [
+ "יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה
ר\"ל אפילו נתרצית:"
+ ],
+ [
+ "או בחמשים זוז
קמ\"ל ק' אף שהוסיפו לה יותר מהראוי כנ\"ל, וקמ\"ל נ' דאפ\"ה אינה מוציאה עד שתגדיל:"
+ ],
+ [
+ "מה שראוי להנתן לה
דהיינו עישור נכסי של הירושה, ואפילו מראוי נוטלת. וי\"א רק עישור קרקעות [קי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם השיא
האב:"
+ ],
+ [
+ "ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה
ורק בלא ידעינן דעתיה דאב יהבינן עישור נכסי:"
+ ],
+ [
+ "אלא שמין את הנכסים ונותנין לה
כפי שיתן אדם שהוא קמצן או וותרן כמוהו ובלא ידעינן דעתיה, נותנין לה עישור נכסי, וקיי\"ל כר\"י. ודוקא בסתם אבל בידעינן שנשתנה דעתיה או עשרו, אזלינן בתר דעתו האחרונה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "המשליש מעות לבתו
לקנות לה שדה, או לנדוניא כשתנשא ומת:"
+ ],
+ [
+ "והיא אומרת נאמן בעלי
ר\"ל ארוסי, שלא יעכבם לעצמו, תנם לו:"
+ ],
+ [
+ "יעשה השליש מה שהושלש בידו
אפילו אם רצונה ג\"כ שיקנה הבעל שדה כדברי אביה, אפ\"ה לא יתנו עד שתנשא, דמצוה לקיים דברי המת, אפילו צוה כשהיה בריא, ובצוה שכיב מרע, דבריו ככתובים ומסורין, אפילו לא השלישם מתחלה לכך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר וכי אינה אלא שדה
ר\"ל ולו יהא שכבר קנו לה:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא מכורה מעכשיו
להכי שומעין לה אפילו אינה רוצה לקנות שדה, ור\"מ ס\"ל שאינה יכולה למכור:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בגדולה
בש\"ס קאמר חסורי מחסרא וה\"ק, מן הנשואין לכ\"ע הרשות בידה, כי פליגי בארוסין, במה דברים אמורים בגדולה וכו':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המדיר את אשתו מליהנות לו
לעיל (פ\"ה מ\"ו) מיירי בהדירה מתשמיש, והכא מיירי שהדירה מלזונה, ואף דמשועבד לה, עכ\"פ מיירי באמר צאי מעשה ידיך למזונותיך, ושתקה, ומספיקין מעש\"י למזונות, אבל אין מספיק לדברים קטנים שרגילה בבית אביה, שאין חייב הבעל לתתן מדאין רגילין בהן בני משפחתה רק אביה וויתר לה:"
+ ],
+ [
+ "יעמיד פרנס
לא שיעמיד שליח לפרנסה, דאם כן שלוחו כמותו ואסור, אלא ר\"ל שאומר כל המפרנס אינו מפסיד. מיהו באומר כל השומע יזון [כגיטין פ\"ו מ\"ו], או שאומר לחבירו אם תפרנסה לא תפסיד [כסוף פ\"ד דנדרים], אסור, דהו\"ל נמי שלוחו:"
+ ],
+ [
+ "יתר מכן יוציא ויתן כתובה
אם אינו יכול להתיר נדרו, דטפי מל' יום, אם לא נתרצית שיפרנסה אחר, אית לה זילותא, משא\"כ לעיל [פ\"ה מ\"ח], מיירי שנתרצית:"
+ ],
+ [
+ "בישראל חדש אחד
אפילו חודש חסר:"
+ ],
+ [
+ "ושנים יוציא ויתן כתובה
לאו דוקא שנים, אלא ר\"ל גם ביום א' בחדש השני מחשב כבר כב' חדשים [כר\"ה ד\"י א']:"
+ ],
+ [
+ "ובכהנת
אשת כהן, שכשיגרשנה א\"א שיחזירה דבשלמא ישראל אם לא יתחרט על נדרו קודם גירושין, אולי יתחרט ויתשיל על נדרו אחר שגרשה ויהיה יכול לנשאה שוב, משא\"כ כהן אסור שוב בגרושה:"
+ ],
+ [
+ "המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות
הוא אינו יכול להדירה, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו על חבירו, ואי דתלאו בתשמיש, דכשתטעם פירות יאסר הנאת תשמישך עלי, הרי דינה שתמתין ז' ימים [כפ\"ה סי' ל\"ג]. אלא מיירי בנדרה איהי לכל זמן שתהיה תחתיו. וקיים לה הוא:"
+ ],
+ [
+ "יוציא ויתן כתובה
דדוקא בהדירה הוא תמתין ז\"י, דמיתבא דעתה, דאמרה שעת כעס היה לו, אבל בנדרה היא וקיים הוא, סברה מסנא סני לי, וקשה עליה לגור אצלו כלל, ולפיכך באי אפשר להתיר יגרש מיד:"
+ ],
+ [
+ "יוציא ויתן כתובה
ור\"י כמו דפליג לעיל במ\"ב פליג נמי הכא לחלק בין כהן לישראל ואפשר דמחלק בינייהו ברגל א' או ב' כדמחלק ביניהו בסוף משנה ד':"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה
עד מתי תאסר, אבל בנתן קצבה, תמתין עד י\"ב חודש:"
+ ],
+ [
+ "המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה
מיירי בתלאה בתשמיש, שאמרה תשמישך עלי אם אלך וכו', וקיים לה, דבלא תלאה בתשמיש, הרי אינו דברים שבינו לבינה שיפר לה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהוא עמה בעיר חדש אחד
בנדרה על חודש א':"
+ ],
+ [
+ "שנים יוציא ויתן כתובה
וכ\"ש בלא נתנה קצבה כלל:"
+ ],
+ [
+ "שלשה יוציא ויתן כתובה
מתני ר\"י וה\"ק, רגל א' יקיים, ב' יוציא, ובכהנת ב' יקיים ג' יוציא וכו':"
+ ],
+ [
+ "או לבית המשתה
מיירי נמי בתלאה בתשמיש כנ\"ל, וי\"א דהכא והתם הו\"ל ענוי נפש [י\"ד רל\"ה ואה\"ע ע\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שנועל בפניה
פתח של שמחה ונחמה שלא ישמח גם עמה שום אדם, ולא ישתתף בצערה:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה טוען משום דבר אחר
ששכיחים שם פריצים:"
+ ],
+ [
+ "מה שאמרת לי
דברי קלות:"
+ ],
+ [
+ "או שתהא ממלא ומערה לאשפה
י\"א שתמלא מים ותחזור ותשפוך, דנראה כשוטה. וי\"א שתנער השכבת זרע מרחמה אחר תשמיש:"
+ ],
+ [
+ "ואלו יוצאות שלא בכתובה
דמצוה לגרשה, וי\"א דרק רשות בידו לגרשה. מ\"מ בעשתה תשובה, צריך לכתוב לה כתובה אחרת על ק' [אה\"ע קט\"ו בח\"מ סקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מאכילתו שאינו מעושר
אפילו מעשר דרבנן, ואף שיוכל להשמר לבלי לסמוך על הפרשתה, ומכ\"ש בהאכילתו שאר איסור:"
+ ],
+ [
+ "ומשמשתו נדה
אפילו מודית מעצמה שהכשילתו, דאף דאין אדם משים עצמו רשע, לענין ממון נאמן [ר\"ן]. מיהו בנגעה בו בנדתה, לא קנסוה:"
+ ],
+ [
+ "ולא קוצה לה חלה
אע\"ג דכבר תנא מעשר, וכ\"ש חלה דטבל שלה במיתה. ותו דהול\"ל ולא קוצה חלה. ונ\"ל ל\"מ, דבחלה אפילו לא האכילתו עדיין, ולא דמי למעשר, דבחלה דעלה רמיא להפריש בשעת לישה, א\"א שיזהר, דישכח להפריש אח\"כ, משא\"כ במעשר, אף שחשודה, והחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו [כי\"ד קי\"ט], עכ\"פ יזהר להפריש הוא:"
+ ],
+ [
+ "ונודרת ואינה מקיימת
שמפסיד עי\"ז, שבניו מתים בעון זה:"
+ ],
+ [
+ "יוצאה
לשוק:"
+ ],
+ [
+ "וראשה פרוע
בפרוע לגמרי, הוא דת משה, דהיינו דאורייתא, והכא מיירי בפרוע קצת:"
+ ],
+ [
+ "וטווה בשוק
בזרועות מגולות:"
+ ],
+ [
+ "ומדברת עם כל אדם
מרבה שיחה עמהן:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו
אבי בעלה או זקנו, בפניהן או בפני בעלה, ומכ\"ש המקללת בעלה בפניו. אבל המקללת אם בעלה, לא החמירו עליה, מדשונאות זו את זו:"
+ ],
+ [
+ "ושכניה שומעין קולה
כשתובעת תשמיש בקול, או כשתבעה הוא לתשמיש, מריבה עמו בקול ומתבייש עי\"ז. ובכולן צריכה התראה שתפסיד כתובתה, וי\"א דבדת משה א\"צ התראה [ב\"ש קט\"ו סקי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
וא\"צ גט, וי\"א שצריכה גט. ודוקא בפירש איזה נדר לא יהיה בה שהקפיד, או שהתנה סתם, והיא נדרה מבשר ויין או מלהתקשט, אי שנדרה נטולה אני מהיהודים דבאלו אדם מקפיד [ל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כנסה סתם
אפילו קדשה ג\"כ סתם, וכשנודע לו או ראה, מיד צווח, נמי דינא הכי [כך מסקנת הש\"ס, ודלא כרתוי\"ט ועי' רא\"ש כאן]:"
+ ],
+ [
+ "ונמצאו עליה נדרים
הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "תצא שלא בכתובה
דרק שמא מחל, והמע\"ה, מיהו גט צריכה מספק:"
+ ],
+ [
+ "כנסה סתם ונמצאו בה מומין
אפילו קדשה ג\"כ סתם:"
+ ],
+ [
+ "כל המומין הפוסלין בכהנים
מפורשין פ\"ז דבכורות:"
+ ],
+ [
+ "פוסלין בנשים
והוסיפו עליהן ריח רע שמגופה, וזיע מסרחת וריח הפה [ויש אומרים אף מחוטם] וקול עבה, ודדים גסים מאד, וצלקת שמנשיכת כלב, ושומא שעל המצח שנראה לפעמים, דבנראה תמיד הרי ראה ונתפייס. ובמשתנת במטה תמיד, אף דבדידיה לא הוה מום, בדידה כופה להתגרש, אבל יש לה כתובה, וה\"ה במצורעת, וי\"א דאין לה כתובה [ב\"ש שם ט']. ונ\"ל דלהכי לא כלל התנא מומין ונדרים בחד בבא, משום דבנדרים בהתיר לה החכם קודם שנודעו לבעל מקודשת, משא\"כ במומין אף שנתרפאת בכה\"ג נמאסת בעיניו כשיזכור שהיה בה מום כזה [שם] וכל המשנה כפולה במס' קידושין [פ\"ב מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "היו בה מומין ועודה בבית אביה
ורוצה לגרשה, והאב תובע הכתובה:"
+ ],
+ [
+ "ונסתחפה שדהו
אף דיש לה חזקת הגוף שנולדה בלי מומין, והרי קיי\"ל כר\"ג [פ\"א מ\"ו] דחזקת הגוף עדיף מחזקת ממון. שאני הכא, דברשות האב נמצאו, משא\"כ התם מיירי באפשר שנאנסה תחתיו. ולר\"ן הכא מיירי בטוענת שמא נולדו ברשות הבעל, ולעיל טוענת ברי. ולרא\"ש הכא מיירי בנערה, דברשות אביה היא, אבל בבוגרת משנתארסה היא ברשות הבעל:"
+ ],
+ [
+ "נכנסה לרשות הבעל
שנשאת ומצא בה אז מומין ובא להוציאה בלי כתובה:"
+ ],
+ [
+ "והיה מקחו מקח טעות
אבל במייתי ראיה שמשנתארסה היו בה, לא אמרינן כאן נמצאו כאן היו, מדיש לה ב' חזקות, חזקת הגוף וחזקת שבדקה קודם שכנסה, והוא אין לו רק חזקה א' שאין אדם מתפייס במומין, דחזקת ממון לא נחשב כלל נגד חזקת הגוף, משא\"כ *) (ברישא, מדנמצאו בבית אביה), ליכא חזקת הגוף, והו\"ל לדידיה ב' חזקות, חזקת ממון וחזקה שאין אדם מתפייס במומין, ולה רק חזקה א':"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
ר\"ל במה אמרת דבריך, במומין וכו':"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול לטעון
דבכה\"ג גם אתה מודה דראה ונתפייס, א\"כ גם אם יש מרחץ וכו', ובהא פליגי:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא בודקה בקרובותיו
ולא התכוון כשהתנה, רק על מומין שאין נבדקין ע\"י מרחץ, כריח הפה, אבל באינך אפילו הביא הבעל ראיה אינו כלום [קי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "האיש שנולדו בו מומין
משנשאה, וכ\"ש מקודם, אבל בנמצאו משנתארסה, אין כופין אותו להוציא ולא אותה שתכנס:"
+ ],
+ [
+ "אין כופין אותו להוציא
ודינה כמורדת:"
+ ],
+ [
+ "אבל במומין הגדולים
כנשברה ידו או רגלו או נסמית עינו:"
+ ],
+ [
+ "כופין אותו להוציא
ולא קיי\"ל כן. מיהו בב' ידיו או רגליו או עיניו, י\"א דכופין [קנ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו שכופין אותו להוציא
וליתן כתובה:"
+ ],
+ [
+ "מוכה שחין
שחין רע, כצרפתים וכדומה שמסריח:"
+ ],
+ [
+ "ובעל פוליפוס
ריח החוטם. ול\"מ היה נ\"ל שהוא החולי הנקרא בל\"ר עפילעפסיא דהיינו חולי נופל:"
+ ],
+ [
+ "והמקמץ
מקבץ צואת כלבים:"
+ ],
+ [
+ "והמצרף נחושת
מקום מחצבו מסריח:"
+ ],
+ [
+ "והבורסי
[גערבער]:"
+ ],
+ [
+ "בין שהיו בם עד שלא נישאו
ולא ידעה, אבל בידעה אין כופין שיגרשה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שממקתו
בשרו נמס ע\"י תשמיש, וסכנה היא לו [שם]. וה\"ה חולי נופל וכדומה שהתשמיש קשה להן, אף שהיא רוצה כופין שיגרשה [רמ\"ט ח\"ב רי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולך איני יכולה לקבל
עי' כדומה לזה לעיל [פ\"ו מ\"ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האשה שנפלו לה נכסים
בירושה, מתנה או מציאה, דבכה\"ג ה\"ל נכסי מלוג:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא תתארס
ונתארסה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים תמכור
בעודה ארוסה אבל משנשאת לא:"
+ ],
+ [
+ "הואיל וזכה באשה
משנתארשה:"
+ ],
+ [
+ "לא יזכה בנכסים
בתמיה. ולמה מכרה קיים:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם על החדשים
שנפלו לה משנשאת. דאמרינן בסיפא דמכרה בטל:"
+ ],
+ [
+ "אנו בושין
מה ראו חכמים לומר שיהיו לו פירות תחת פרקונה, ולהכי מוציא מלקוחות הרי כיון דרק לטובתה תקנו כך הול\"ל שתוכל לומר אי אפשי בתקנת חכמים ויהיו הפירות שלה ותפרוק את עצמה:"
+ ],
+ [
+ "אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים
שנפלו לה קודם שנשאת:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים
וכ\"ש קודם שנתארסה ונשאת, דמכרה קיים."
+ ],
+ [
+ "הואיל וזכה באשה
שנשאה:"
+ ],
+ [
+ "נכסים הידועים לבעל
שידע שנפלו לה, ולרא\"ש במצפה עליהן סגי:"
+ ],
+ [
+ "לא תמכור
משנשאת, אפילו נפלו קודם אירוסין:"
+ ],
+ [
+ "ואם מכרה ונתנה
להרא\"ש אפילו קודם שידע בהן:"
+ ],
+ [
+ "ואם מכרה ונתנה
קודם שידע בהן:"
+ ],
+ [
+ "קיים
אפילו נפלו משנשאת. מיהו משנתארסה בידועים לא תמכר, ואם מכרה קיים. וקיי\"ל כר\"ש [צ' סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והמחוברין בקרקע
ומשביחין עדיין בקרקע:"
+ ],
+ [
+ "שמין אותן
שמין הקרקעות כמה הן יפין עם הגדולין שבהן, בשעת הנפילה:"
+ ],
+ [
+ "והוא אוכל פירות
דס\"ל מה שלא גדל ברשותו ה\"ל כקרקע, ומה שגדל ברשותו ה\"ל פירות ושלו הן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים המחוברין לקרקע שלו
אף שלא גדל ברשותו, ואפילו עומדין ליקצור שנגמרו, דאע\"ג דקיי\"ל כל העומד לקצור כקצור דמי, הכא כך תקנו חז\"ל שיהיו שלו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר מקום שיפה כחו בכניסתה
כשנשאת:"
+ ],
+ [
+ "הורע כחו ביציאתה
כשמגרשה:"
+ ],
+ [
+ "יפה כחו ביציאתה
כיצד. פירות וכו':"
+ ],
+ [
+ "פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו
כחכמים לעיל:"
+ ],
+ [
+ "וביציאתה שלו
ולחכמים המחוברים ביציאתה שלו [ועי' פ\"ט מ\"ג]. וקיי\"ל כר\"ש [פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכור
רק כשתרצה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן שבח בית אביה
ר\"ל כבוד בית אביה:"
+ ],
+ [
+ "נפלו לה זיתים וגפנים זקנים
דומיא דעבדים קתני שעושין רק מעט כדי טיפולן:"
+ ],
+ [
+ "והוא אוכל פירות
אבל בנתיבשו לגמרי, לכ\"ע ימכרו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה
[נ\"ל כגי' הרא\"ש דגריס בסיפא נמי רשב\"ג, מדמקשי הש\"ס לס\"ד דבשדה שלה דוקא פליגי, ומקשה והרי עבדים דכשדה שאינה שלה דמי ופליגי. ואם איתא דגרים בסיפא ר\"י, גברא אגברא קרמית. ועי' תוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "המוציא הוצאות על נכסי אשתו
על נכסי מלוג:"
+ ],
+ [
+ "ואכל קימעא
מעט:"
+ ],
+ [
+ "ומה שאכל אכל
ואין לו או לה תביעה זע\"ז (אלא) מה שאחד הוא יותר מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "ישבע כמה הוציא ויטול
מה שהוציא נגד השבח ולא מה שהוציא יותר:"
+ ],
+ [
+ "שומרת יבם
הממתנת להתיבם:"
+ ],
+ [
+ "שנפלו לה נכסים
מבית אביה בעודה שומרת יבם:"
+ ],
+ [
+ "וקיים
דדוקא בארוסה פליגי בריש פרקן, דקנוייה גמורה דהבא עליה בסקילה, משא\"כ יבמה לשוק רק בלאו, וגם קדושין תופסין בה, ותו דארוסה וודאי להנשא קיימה, מה שאין כן זאת שמא תחלוץ:"
+ ],
+ [
+ "מה יעשו בכתובתה
ק' ור' ותוס', ונדוניה שהכניסה שאחריותן אבעל, וקרויין כולן כתובתה, מדנכתבין בכתובתה:"
+ ],
+ [
+ "ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה
נכסי מלוג כמלבושיה ומה שירשה, שאינן באחריות הבעל:"
+ ],
+ [
+ "יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב
רק נכסי מלוג. ומיירי בעשה בה מאמר, דלב\"ש ספק נשואה היא אז:"
+ ],
+ [
+ "נכסים
נכסי צאן ברזל:"
+ ],
+ [
+ "בחזקתן
בחזקת ב' היורשים, וזה לכ\"ע, דלא פליגי רק בנכסי עלוג:"
+ ],
+ [
+ "וכתובה
ק' ור' ותוס' [עיי' פ\"ד דיבמות]:"
+ ],
+ [
+ "הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע
דכתובת' רק על נכסי המת, וסבירא לי' מטלטלי משתעבדי לכתובה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים פירות המחוברים בקרקע שלו
בש\"ס מקשי, והרי משועבדים לכתובתה, ומשני תני שלה וילקח בהן וקרקע ויאכל פירות:"
+ ],
+ [
+ "קדם הוא זכה
דס\"ל מטלטלי לא משתעבדי לכתובתה רק בתפס מחיים דבעל. וה\"ה דפליגי בכספים:"
+ ],
+ [
+ "כנסה
שבעלה:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כאשתו לכל דבר
שמגרשה ומחזירה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון
ר\"ל רק לדבר זה אינו כאשתו, שאין נכסים משועבדים לכתובתה, רק בלא הניח המת כלים, אז כתובתה ק' מהשני [עי' יבמות פ\"ד סי' י\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן
והשאר שירשתי מאחי אמכר:"
+ ],
+ [
+ "אלא כל נכסיו
שירש מאחיו:"
+ ],
+ [
+ "גירשה
לאחר שיבמה:"
+ ],
+ [
+ "אין לה אלא כתובתה החזירה הרי היא כל הנשים
אף שלא נתן לה כתובתה עדיין, כל נכסיו משועבדים לכתובתה:"
+ ],
+ [
+ "ואין לה אלא כתובתה בלבד
דסד\"א שיהיה לה ב' כתובות מבעל הראשון ומהשני:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הכותב לאשתו
בעודה ארוסה, וה\"ה דבאומר מהני, מדלא קנה עדיין הנכסים. אבל בנשואה צריך קנין, וקודם שנתארסה לא מהני סילוק אפילו בקנין:"
+ ],
+ [
+ "דין ודברים אין לי בנכסיך
לכשתנשא:"
+ ],
+ [
+ "שאם מכרה ונתנה קיים
דמדיד בעהש\"ט על התחתונה, תלינן דנתכוון למכירה, מדאינה רגילה למכור מפני שבח בית אביה. מיהו מוכרת אפילו לכתחילה, דבדיעבד בלא אמירתו. מהני, כרפ\"ח, אבל אין לומר דמהני תנאי לנכסים שירשה אחר שנשאת. דלהנהו אין מועיל תנאי שמקודם שנשאת, וי\"א דמהני [אה\"ע צ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לעולם אוכל פירי פירות
שימכור הפירות ויקח קרקע ויאכל ממנה הפירות:"
+ ],
+ [
+ "ובפירי פירותיהן עד עולם
והכי קיימא לן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "תנאו בטל
וקיימא לן דבממון תנאו קיים אפילו בשל תורה, וקיימא לן נמי ירושת הבעל מדרבנן, ואפילו הכי קיי\"ל כרשב\"ג, דאלמוה רבנן לירושת הבעל כירושת דאו', והרי בן אינו מסתלק מירושת אביו בדבור בעלמא, ואפילו בקנין, מדעדיין אין הירושה בידו. מיהו בהתנה הבעל אחר אירוסין לפני הנשואין, שלא ירשנה אחר נשואין, מהני [שם]:"
+ ],
+ [
+ "והיה לו פקדון או מלוה
נקט פקדון לרבותא דר\"ט, אף דבעין הוא, וסד\"א דהו\"ל כאילו הן ברשות יורשין. ונקט מלוה לרבותא דר\"ע, אף דלהוצאה נתנה, ינתן ליורשים, מיהו בהיה ביד יורשים לכ\"ע זכו הן בהם, דהרי קיי\"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב\"ח וכמבואר במ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ינתנו לכושל שבהן
יש אומרים להיותר חלש בזכותו, ששטרו מאוחר מכולן שאינו יכול לגבות ממשועבדים, לו ינתן בני חורין אלו. וי\"א ינתן לאשה שחלשה בגופה לחפש אחר נכסים אחרים לגבות מהן, תטול מטלטלים אלו. ואף דמטלטלים לא משתעבדו לכתובתה ולב\"ח. שאני הכא שהן ביד אחרים:"
+ ],
+ [
+ "שכולן צריכין שבועה
ככל הגובה מיורשים:"
+ ],
+ [
+ "ואין היורשין צריכין שבועה
נ\"ל דר\"ל כיון שצריכים שבועה ולא היורשים, הו\"ל כאילו המטלטלים ביד היורשים, ולא משתעבדי לב\"ח, וגם תפיסה לא מהני רק בתפסו הן עצמן בחיי הבעל, דאז א\"צ שבועה. וקיי\"ל כר\"ע. מיהו לדידן דמטלטלי משתעבדי לכתובתה וב\"ח, ינתן לב\"ח שמפסיד בעין, ולא לאשה שלא נתנה כלום, ובתפס' יש פלוגתא אי מהני [ק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הניח פירות תלושין מן הקרקע
דאילו מחוברין דינן כקרקע, דהמחובר לקרקע כקרקע, וכל ששטרו קודם זכה בהן וה\"ה שאר מטלטלין. ומיירי במונחין בר\"ה, וי\"א אפילו בסימטא, דאלו ברשות יורשים כבר זכו בהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן
לבעל שטר הכתובה או השט\"ח, דיד בעהש\"ט תמיד על התחתונה. ול\"מ היה נ\"ל דשניהן נקראו כושל נגד יורשים שלא הפסידו משלהן כלום, מה שאין כן כתובה וכ\"ש מלוה הרי הפסידו ממה שראוי להם, ומיירי בשלא נודע לו קרקע, וה\"ק ינתנו לאלו הכושלים דהרי אפילו אם יטריחו וימצאו שמכר קרקע, הרי אעפ\"כ יהיה יד בעהש\"ט בענין הגביה על התחתונה:"
+ ],
+ [
+ "אלא ינתנו ליורשים
כל מה שתפס דס\"ל דתפיסה לאחר מיתה לא מהני כלל. ונ\"ל דקמ\"ל בפקדון ומלוה, לרבותא, דר\"ע. דאף דהאב בעצמו נתנו לאחרים, אפ\"ה ברשות יתמי קיימי דלא להני תפיסה. וקמ\"ל סיפא במותר לרבותא דר\"ט. דאף שלא מסרן האב, רק שהן בעצמן תפסו, אפ\"ה לא מוקמינן להו לר\"ט ברשות יורשים למימר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב\"ח:"
+ ],
+ [
+ "המושיב את אשתו חנונית
להסתחר בחנות:"
+ ],
+ [
+ "או שמינה אפוטרופא
להתעסק בכל נכסיו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה משביעה כל זמן שירצה
שהתעסקה באמונה, ואף שאינה תובעת כתובתה משביעה, וה\"ה כל אפטרופס, נשבע [צ\"ז], רק קמ\"ל אשה אף דאפשר דבל\"ז תשבע בסוף כשתגבה כתובתה, אפ\"ה משביעה גם השתא, או קא משמע לן דסלקא דעתך אמינא דא\"ל כיון דדייקת בתראי כולי האי, לא מצינא למיגר בהדך, כבסיפא, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה
[שפיננראד]:"
+ ],
+ [
+ "ועל עיסתה
שלא וותרה באילו. ור\"ל אף שלא הושיבה בשום עסק, משביעה:"
+ ],
+ [
+ "כתב לה
ה\"ה אמר:"
+ ],
+ [
+ "אין יכול להשביעה
בין שבועת אפטרופסת או פוגמת או שע\"י ע\"א:"
+ ],
+ [
+ "אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה
בגרשה ומתה, ובאים יורשיה או אותן שקנו ממנה כתובתה, לגבות מהבעל, נשבעים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו כן מקודם, ולא מצאנו כתב ידה שהכתובה פרוע, ואם היא בחיים, תשבע היא קודם שיגבו הלקוחות:"
+ ],
+ [
+ "אבל יורשיו
וכ\"ש בבאה לגבות מלקוחות שקנו נכסיו או אותו שקבל נכסיו במתנת שכיב מרע דדינו כיורש:"
+ ],
+ [
+ "ואת יורשיה
במתה בחייו, דאי במתה אחר מיתת הבעל, הרי כבר נתחייבה שבועה ליורשים, ואין אדם מוריש לבניו ממון שאינו יכול לגבות רק בשבועה:"
+ ],
+ [
+ "ולא לבאים ברשותי
אפטרופוס שימנה על נכסיו, או הלקוחות שלקחום:"
+ ],
+ [
+ "הלכה מקבר בעלה לבית אביה
אמשנה ה' קאי, ור\"ל הא דאמרן דכשפטרה גם יורשים לא ישביעוה, דוקא בהלכה מקבר וכו'. וי\"א דהכא מיירי בלא פטרה, ואפ\"ה בהלכה מקבר וכו' לא ישביעוה יורשים על אפטרופסת שבחיי בעלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא נעשית אפוטרופא אין היורשין משביעין אותה
אפילו התעסקה בנכסים בין מיתה לקבורה, לא תשבע על אותו עסק, דמדטרודה אז אינה יכולה להזהר שלא תהנה [רא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ואם נעשית אפוטרופא
שהתעסקה בנכסים אחר קבורה:"
+ ],
+ [
+ "היורשין משביעין אותה על העתיד לבא
על עסק שאחר קבורה:"
+ ],
+ [
+ "ואין משביעין אותה על מה שעבר
על עסק שבחיי הבעל. מיהו י\"א דלמסקנת הש\"ס דכל הבא לפרע מיתומים לא יפרע רק בשבועה א\"כ אפילו פטרה בפירוש (ובקניין), מהיורשין, משביעין אותה יורשים אף על עסק שבחיי הבעל, רק במתנה *) (גובין יורשים) בלי שבועה, ומלקוחות לכ\"ע אין מועיל פטור שלו, ונשבעת קודם גוביינה [צ\"ח ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הפוגמת כתובתה
מפרש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "לא תפרע אלא בשבועה
אפילו לא טען השבע לי, אבל בלא פגם צריך לטען השבע לי:"
+ ],
+ [
+ "מנכסי יתומים
בלא פטרה בעלה כמ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לא תפרע אלא בשבועה
דרגילה שלא לדייק כמה קבלה מבעלה, וע\"י שבועה תדייק:"
+ ],
+ [
+ "עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד
נקט כיצד דלא תימא אפילו אין הבעל טוען ברי כנגדה, קמ\"ל, וכן באינך בבי נקט בכל א' כיצד, דלא תימא דדוקא בשהבעל או ב\"כ טוענין ברי כנגדה, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לא תפרע אלא בשבועה
להפיס דעת הבעל תקנו שתשבע דשדא\"ו אין כאן, דהרי נשבעת ונוטלת ותו דהרי הו\"ל כפירות שיעבוד קרקעות מדגובה ממשעבדי:"
+ ],
+ [
+ "לא תפרע אלא בשבועה
דדלמא אם היה הבעל כאן, היה טוען השבע לי:"
+ ],
+ [
+ "הלך לו למדינת הים
ברחוק כל כך שלא יכול שליח ב\"ד עם אזהרתם לילך ולשוב תוך למ\"ד יום:"
+ ],
+ [
+ "והיא נפרעת שלא בפניו
ע\"י שמוציאה גט וכתובה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה
אפילו פטרה מיורשים:"
+ ],
+ [
+ "אין היורשין משביעין אותה
על עסקה בנכסים בחיי בעלה, אפילו לא פטרה משבועה וה\"ה הוא עצמו א\"י להשביעה כשאינה תובעת כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "ואין עמו כתובה
במקום שאין כותבין כתובה או שיש עדים שנשרפה, דאל\"כ אינה גובה בלי כתובה, דאף דקיי\"ל כותבין, שובר, הכא מסתבר שכבר גבתה, והחזירה הכתובה:"
+ ],
+ [
+ "גובה כתובתה
מתנאי ב\"ד, וקודם שמחזירין לה הגט שתנשא בו, קרעינן ליה, וכתבינן עליו שנקרע רק כדי שלא תגבה בו עוד. מיהו תוס' לא תגבה עד שתוציא הכתובה שהוסיף לה:"
+ ],
+ [
+ "והוא אומר אבד שוברי
כשגבית ע\"י הגט:"
+ ],
+ [
+ "ואין עמו פרוזבול
שנתקן שלא תשמיט שביעית [שביעית פ\"י מ\"ד], וטוען שנאבד לו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו לא יפרעו
ודוקא שאין עדים שנתגרשה, דאית ליה מגו דלא גרשתיך:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר מן הסכנה ואילך
שגזרו עכו\"ם שלא לקיים המצות ושלא יגרש אשתו בגט כדת משה וישראל, ומחמת יראה תיכף כשקבלה הגט, שרפוהו, וכן הפרוזבול:"
+ ],
+ [
+ "שני
הוציאה שני וכו', דאלישנא דבריש המשנה קאי:"
+ ],
+ [
+ "ושתי כתובות
שגרשה ב' פעמים, ויש לה ב' כתובות, מנשואין א' וב':"
+ ],
+ [
+ "שתי כתובות וגט אחד
וב' הכתובות קדמו לגט, ובכתובה ב' כתב טפי מבראשונה, רק שלא נכתבה בלשון תוספת, וזמן ב' הכתובות אינן שוין, ומדאינה כתובה בלשון תוספת מסתבר דכוונתו היה שבאם תרצה למחול שעבוד שמזמן ראשונה, תגבה השניה המרובה מהראשונה:"
+ ],
+ [
+ "או כתובה ושני גטין
שלא כ' לה כתובה כשנשאת שנית:"
+ ],
+ [
+ "או כתובה וגט ומיתה
עדי מיתה, שחזר ונשאה ולא כתב כתובתה ומת:"
+ ],
+ [
+ "שהמגרש את אשתו והחזירה
קודם שגבתה כתובתה ולא כתב כתובה מחדש:"
+ ],
+ [
+ "קטן שהשיאו אביו
והגדיל:"
+ ],
+ [
+ "כתובתה קיימת
וגובה ר', אף שכשהגדיל כבר היא בעולה. מיהו אינה גובה מלקוחות, דהרי שטר מוקדם הוא, דקטן אינו בר שעבוד:"
+ ],
+ [
+ "שעל מנת כן קיימה
שתגבה ר':"
+ ],
+ [
+ "כתובתה קיימת
כפי שכתב לה בגיותה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הראשונה קודמת לשניה
בגביית כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "קודמים ליורשי שניה
בגביית כתובת אמן, כשמתו נשיו אחריו אחר שנשבעו, דבלא נשבעו אין אדם מוריש מעות שאינו גובה רק בשבועה, והיו חולקין בשוה [והא דלא כלל להו, ראשונה ויורשיה קודמין לשנייה ויורשיה, כדכלל להו בסיפא. נ\"ל משום דברישא לא הזכיר תנא מתי מתו הנשים, להכי נקט פרטי פרטי דדוקא בקדמה ראשונה לשנייה בגבייתה דהיינו כשחיו הן כשמת, אז קודמין יורשי ראשונה ליורשי שנייה. אבל בלא קדמה ראשונה גופה לשנייה בזכות גביתה תחילה. דהיינו שמתו שניהן בחייו, אז אין יורשי ראשונה קודמין ליורשי שנייה, דאינון ירתון תנן, ואין דין קדימה ביורשים. משא\"כ בסיפא, דמוכח מנה דשניה קיימת כשמת הוא, מצי למכלל לשנייה ויורשיה כי הדדי. או נ\"ל דמדלא הזכיר תנא כלל מהשבועה שצריכה לישבע, ש\"מ דמיירי שמחל להן הבעל שבועה שחייבת ליורשין [כפ\"ט מ\"ה], ואף שעכ\"פ צריכה ראשונה לשבע לשנייה, רגילה שנייה למחול השבועה להראשונה כדי שלא תאמר לה ראשונה השבע את. ואקח אני המותר בלי שבועה, להכי לפעמים ניחא לה לשניה להפסיד קצת מכתובתה וליטול בלי שבועה, משתשבע ותטול הכל. ולפיכך לא מצי תנא למכלל ברישא ראשונה ויורשיה קודמין לשנייה, דסד\"א דיורשי ראשונה קודמין לשנייה בכל גווני אף שלא נשבעה אמן, ועל כרחך שמחלה שנייה לבני ראשונה השבועה שנתחייבה אמן, והא ליתא דאטו בשופטני עסקינן שתמחול השבועה, הרי ע\"י שנתחייבה ראשונה שבועה יפסידו יורשיה הכל, דאין אדם מוריש וכו' כלעיל א', ועי\"ז תגבה היא בלא שבועה, דנגד יורשים הרי כבר פטרה בעלה. והיה צריך התנא להאריך דמיירי במחלה שנייה לראשונה בעודה בחיים, להכי ניחא ליה לתנא טפי למנקט בקיצור, נשי לחודא, ויורשים לחודא. משא\"כ בסיפא, בני ראשונה רק יורשין הן, דאינן ירתון תנן, ואפילו לא נשבעה שנייה אינן יכולין בני ראשונה לומר לה השבע לנו דכבר פטרה בעלה מהן]:"
+ ],
+ [
+ "שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה
דשנייה בעלת חוב, וראשונים בכתובת בנין דכרין שלהן, רק יורשים הן, לפיכך חוב קודם לירושה. ודוקא בנשבעה שנייה קודם שמתה, דאם לא כן, גובין בני ראשונה כתובת אמן, ובני שנייה הפסידו כסי' ב':"
+ ],
+ [
+ "ויתומים מבקשים כתובת אמן
מדכתוב בכתובה שכשתמות בחייו וישא אחרת וימות הוא, יטלו בני כל אחת כתובת אמן ותוספת ונדוניא, אף שאחת יתירה על חברתה, ואח\"כ יחלקו מותר הירושה בשוה:"
+ ],
+ [
+ "ואין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה
ואין נוטלין כתובה אמן, מדמיעקר עי\"ז ירושה דאו', ולהכי צריך מותר דינר. מיהו במשנה א' א\"צ מותר דינר, מדמתקיים בל\"ז ירושה דאורייתא בפריעת חוב הכתובה, דמדמת בחייה, הו\"ל חוב, ומצוה לשניהן לפרוע חוב אביהן [קי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "היה שם מותר דינר
אבל פחות לא:"
+ ],
+ [
+ "אנחנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר
לקבל הנכסים בדינר יותר יוקר משויין:"
+ ],
+ [
+ "היו שם נכסים בראוי
שראויין לבא להם, כעיסקא והלואה או ירושה מאבי אביהן שמת קודם חלוקה:"
+ ],
+ [
+ "אינן כבמוחזק
כאלו מוחזקים בידן:"
+ ],
+ [
+ "אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות
דהיינו מטלטלין:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות
דהיינו מקרקע:"
+ ],
+ [
+ "יותר על שתי הכתובות דינר
וקיי\"ל כר\"ש. מיהו האידנא כתובה וכל תנאיה נגבית ממטלטלין. וי\"א דגם השתא עכ\"פ כתובת בנין דכרין נגבת רק ממקרקע. אבל המותר דינר סגי במטלטלין [קי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואין שם אלא מנה חולקות בשוה
דבשעבוד מנה כולן שוין, ומיירי בנכתבו כולן ביום א' דאל\"כ הקודמת בזמן קודמת בגבייה, או מיירי בתפסו מטלטלין מחיים דבעל דאין דין קדימה במטלטלין, אבל בלא תפסו, אין כתובה נגבית ממטלטלין לדינא דמשנה [כפ\"ח מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "היו שם מאתים
דבמנה שני אין לבעלת מנה שום שעבוד:"
+ ],
+ [
+ "של מנה נוטלת חמשים
ממנה קמא. ואף על גב דרק שלישית המנה היתה ראויה לטול. י\"ל דמיירי בכתבה בעלת ר' [או בעלת ש'] לבעלת ק' דין ודברים אין לי עמך במנה. ולא יתמעט חלקך במנה בשבילי, וקנו מידה על זה, הלכך בעלת ק' ובעלת ש' חולקות מנה קמא. והא דנקט תנא כה\"ג. היינו כדי לאשמעינן דאע\"פ שכתבה דו\"ד אין לי וכו', אפ\"ה נ' שתגבה בעלת ש' ממנה קמא, מחוייבת שוב לחלוק עם בעלת ר', כסי' ט\"ז:"
+ ],
+ [
+ "שלשה שלשה של זהב
דינר זהב הוא כ\"ה דינרי כסף נמצא שג' הן ע\"ה דינרי כסף, דהיינו החצי מק\"ן דינרין הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "היו שם שלש מאות
דאז מנה קמא משועבד לכולן, ושנייה לבעלת ר' וש', ושלישית לבעלת ש' לבד:"
+ ],
+ [
+ "ושל מאתים מנה
הכא מיירי בכתבה בעלת ש' לבעלת ק' ור', דו\"ד אין לי עמכם במנה, להכי ק' קמא חולקין בעלת ק' ור'. ומנה ב' חולקין בעלת ר' וש', ומנה ג' תטול בעלת ש' לבד, נמצא לבעלת ק' יגיע נ', ולבעלת ר' ק', ולבעלת ש' ק\"ן:"
+ ],
+ [
+ "ושל שלש מאות ששה של זהב
איידי דרישא נקט נמי הכא דנרי זהב. מיהו אנן קיי\"ל דיד כולן שוה בכל העזבון, וגובות בשוה עד כדי כתובתן [צ\"ו י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "וכן שלשה שהטילו לכיס
זה ק' וזה ר' וזה ש' להסתחר בהן:"
+ ],
+ [
+ "כך הן חולקין
דבהפסידו או הרוויחו חולקין לפי מעותיהן. ואנן קיי\"ל, דבלא התנו חולקין בשוה הרווח או ההפסד, רק אם מעותיהן עדיין בעין ונשתנה המטבע בעלייה או ירידה אז חולקין הרווח או ההפסד לפי מעותיהן [ח\"מ קע\"ו ה']:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה
שזמנה ראשון:"
+ ],
+ [
+ "קודמת לשניה
שזמנה מאוחר:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה נשבעת לשניה
דע\"י שתגבה ראשונה תפסיד שנייה שלא גבתה עדיין, וי\"א דוקא בטוענת השבע לי:"
+ ],
+ [
+ "אף היא לא תפרע אלא בשבועה
פלוגתייהו בנודע ששדה א' משדותיו גזול מאחר ואין ידוע איזהו דלת\"ק בע\"ח מאוחר שקדם וגבה לא מהני, להכי גם בכה\"ג א\"צ רביעית לשבע, דאף אם יטרפו שדה שגבו הראשונות, תחזיר לה הרביעית מה שגבתה, ולבן ננס בע\"ח מאוחר שקדם וגבה, קנה לה, להכי צריכה גם היא שבועה, דהרי לא יטרפו הראשונות ממנה, ויפסדו ע\"י שכבר גבתה הרביעית. והא דנקט פלוגתייהו בד' נשים. הרי גם בב' נשים הוה מצי מנקט פלוגתייהו היינו מדבעי לאשמועינן דשבועה שנשבעה ראשונה לשנייה עלתה גם נגד שלישית, וא\"צ לשבע שוב גם נגדה, ולא מבעייא בשלוקחת השלישית מה שנשאר מהעזבון בלי שבועה, וכגון שהיא אחרונה, אלא אפילו צריכה גם היא לשבע נגד הרביעית, אפ\"ה לא מצית שלישית לומר כמו שאני צריכה לשבע לרביעית, תשבע לי ג\"כ הראשונה, אפ\"ה נפטרה הראשונה בהשבועה שנשבעה להשנייה, דשבועה לאחד שבועה לק' [תוס'] ועי' עוד תוס' לזה ממ\"ש בס\"ד [יבמות פ\"ד סי' מ\"ז]. ואנן קיי\"ל דכל הנפרע מיתומים צריך לשבע, ולפיכך כולן נשבעין בכל גונא [אה\"ע צ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואין שם אלא מנה חולקות בשוה
נ\"ל דקמ\"ל אף דא' קודמת לחברתה באותה שעה:"
+ ],
+ [
+ "דין ודברים אין לי עמך
וקנו מידה. ואי\"ל עכ\"פ תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, דמדקדם בעלי ומכר לא רציתי להקניטו. י\"ל דמיירי שמכר הבעל שדה זאת לאיש אחר ולא כתבה לו, לשני וכתבה לו, דאי ס\"ד שדעתה היה לעשות נ\"ר לבעל, כבר היתה עושה נחת רוח לו במכירה ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "וראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה וחוזרות חלילה
ר\"ל סביב, שחוזרת שנייה ומוציאה מלוקח וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שיעשו פשרה
[פערגלייך]:"
+ ],
+ [
+ "וכן בעל חוב
שכשהיה להלוה ב' שדות ששוין כדי החוב, ומכרן לב' בני אדם, וכתב המלוה ללוקח ב' דו\"ד אין וכו', מלוה טורף מלוקח א', והוא מלוקח ב', והמלוה חוזר וגובה גם זו ממנו, ולוקח ב' ממלוה, וחוזרין חלילה עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכן אשה בעלת חוב
שיש לה כתובה על בעלה, ומכר ב' שדות ששוין יחד כדי כתובתה, וכתבה לשני דו\"ד אין וכו', האשה מוציאה מלוקח ראשון, וראשון משני, ואשה מראשון, ושני מאשה, וחוזר חלילה עד וכו', וקמ\"ל דאף באשה שלא הלותה מעות בעין אפ\"ה יש לה כח לטריפת חלילה כשאר בע\"ח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלמנה נזונת מנכסי יתומים
לדידן אפילו ממטלטלי, דתנאי כתובה דינה ככתובה עצמה. ונזונת כל זמן שלא תתבע הכתובה, מיהו מנהגינו שיכולים יורשים לסלקה אחר צ' יום [צ\"ג ג']:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה
קמ\"ל אף בלא קבלה כתובתה, כגון שהניח רק מטלטלין, דלא משתעבדי לה, וא\"כ הו\"ל כיורשי כתובתה אפ\"ה פטירי:"
+ ],
+ [
+ "יורשיה יורשי כתובתה
נקט יורשיה יורשי וכו', ש\"מ דאיירי באשה שיש לה ב' מיני יורשין, והיינו יורשי שומרת יבם [פ\"ח מ\"ו] אין חייבים בקבורתה רק אותן שיורשין כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "חייבין בקבורתה
ובמתה ולא נשבעה, כולן פטורין מלקברה, ונקברה מהצדקה [אה\"ע פ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אלמנה בין מן הארוסין
שאינה נזונת, ומוכרת רק לכתובתה:"
+ ],
+ [
+ "בין מן הנשואין
שמוכרת למזונות:"
+ ],
+ [
+ "מוכרת שלא בבית דין
מומחין, אבל צריכין ג' בקיאין בשומת קרקע:"
+ ],
+ [
+ "מוכרת שלא בבית דין
שלא תרעב:"
+ ],
+ [
+ "מכרה כתובתה
ק' ור':"
+ ],
+ [
+ "נתנה כתובתה לאחר
ה\"ה מחלה ליתומים, דבכל הנהו גוונא בעשתה כן אפילו בחיי בעל, אין לה מזונות מיורשים [צ\"ג ח']:"
+ ],
+ [
+ "לא תמכור את השאר
רצונו לומר לא תמכר בנכסי בעלה לגבות השאר, דהיינו לגבות התוספת:"
+ ],
+ [
+ "אלא בבית דין
מדאין לה מזונות. ור\"ש היא דס\"ל דלכתובה לא תמכר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מוכרת היא אפילו ארבעה וחמשה פעמים
ר\"ל פסקי פסקי, ואעפ\"כ מוכרת וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומוכרת למזונות שלא בבית דין
דס\"ל אף שגבתה קצת כתובתה, אפ\"ה נזונת:"
+ ],
+ [
+ "וכותבת
בשטר מכירה באותן שתמכר למזונות:"
+ ],
+ [
+ "למזונות מכרתי
שלא יאמרו שהיא רעבתנית, שמכרה כולן למזונות ובאותן שתמכר לכתובה תכתוב לכתובה מכרתי, רק התנא קיצר בלשון:"
+ ],
+ [
+ "נתקבלה כתובתה
ואין המכר בטל, דאין אונאה לקרקעות כלל. וי\"א דביתר מפלגא יש אונאה לקרקעות [ח\"מ רכ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו היא אומרת אחזיר דינר ליורשין מכרה בטל
אבל במכרה בשויה. מכרה קיים ותחזיר המותר [אה\"ע ק\"ג ז']:"
+ ],
+ [
+ "בשדה בת תשעה קבים
ר\"ל שמקצת שדה שמכרה שלא כדין, או מה שנשאר מהשדה ביד יתומים, או ששניהן יחד, היה כדי בית ט' קבין והוא ע\"ה אמה אורך על רוחב נ' אמה, וזהו שיעור שדה:"
+ ],
+ [
+ "ובגינה בת חצי קב
זהו שיעור גנה והוא נ' אמה אורך על רוחב ד' אמות וטפח:"
+ ],
+ [
+ "שום הדיינין
ששמו ומכרו לשלם לאלמנה כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "מכרן בטל
אפילו בקרקעות. אבל בפחות משתות מכרן קיים:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם עשו אגרת בקורת
שכתבו לאלמנה שיכריזו לה שלוחי ב\"ד שיבקרו בנ\"א לקנות השדה:"
+ ],
+ [
+ "או שוה מאתים במנה מכרן קיים
בהא מודה ת\"ק, ודוקא עד פלגא, והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "השניה
שניות לעריות [כפ\"ב דיבמות מ\"ד] אפילו הכיר בה:"
+ ],
+ [
+ "והאילונית
שלא הכיר בה:"
+ ],
+ [
+ "אין להם כתובה
ק' ור', ממאנת מדיצאה מעצמה, שנייה, קנסוה רבנן מדמרגילתו שישאנה דאשה רוצה בנשואין יותר מאיש, וזאת אינה מפסדת מהנשואין, דהיא וולדה כשרים, ואילונית מדמקח טעות. מיהו תוס' יש להן:"
+ ],
+ [
+ "ולא פירות
בלקטן הבעל. וי\"א אפילו הן בעין [ועפ\"ט דיבמות מ\"ג ואה\"ע קט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מזונות
אפילו לאחר מותו [אה\"ע קט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בלאות
כל חד כדאית ליה, ממאנת, לרי\"ף בין נכמ\"ל או נצ\"ב שבלו לגמרי ע\"י תשמישו פטור הבעל לשלם, אבל מה שמכר מנמ\"ל חייב לשלם, ולרש\"י גם במכרן הבעל פטור מלשלמן. ובשנייה, לרי\"ף נכ\"מ שבלה אותן הבעל ע\"י תשמישו פטור, ולרש\"י ותוס' ורא\"ש אפילו מכרן פטור מלשלמן, וכ\"ש מה שנגנב או נאבד מהן דפטור, אבל מה שבלה מנצ\"ב או שנאבד מהן חייב לשלם לכולי עלמא בשנייה. ובאיילונית כשלא הכיר בה, דינה כחייבי לאוין דאבלאות של נצ\"ב פטור ואבלאות של נ\"מ חייב. מיהו בכולן מה שהוא בעין מנכ\"מ ונצ\"ב נוטלת [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה
וכל תנאיה:"
+ ],
+ [
+ "יש לה כתובה
וכל תנאיה. ודוקא בהכיר בה, ואפ\"ה אין לה מזונות בחייו [שם]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הנושא את האשה ופסקה עמו
שהתנה כן עמה בשעת נשואין, דאז משתעבד באמירה [כאה\"ע נ'], או שנתן לה אחר כך שטר על זה [כח\"מ מ']:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיזון את בתה
שמאיש אחר:"
+ ],
+ [
+ "חייב לזונה חמש שנים
אף שלא קנו מידו. אי נ\"ל דקמ\"ל דאין האשה יכולה לחזור ולפטרו, או דקמ\"ל דעכ\"פ אינו חייב להלביש, כמו שחייבים יורשים לשאר בנות אחר מיתת אביהן:"
+ ],
+ [
+ "נשאת לאחר
שנתגרשה תוך זמן הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה
ולא אתן דמי מזונות:"
+ ],
+ [
+ "ואחד נותן לה דמי מזונות
ותזון אצל מי שתרצה היא, אבל אינה יכולה לכופן שיתנו לה שניהן דמי מזונות [קי\"ד ו']:"
+ ],
+ [
+ "והן נותנין לה דמי מזונות
וה\"ה בחלתה נותנין לה דמי מזונות בריא:"
+ ],
+ [
+ "מתו
בעלי אמה:"
+ ],
+ [
+ "בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין
אפילו נשתעבד בקנין לזונן, אפ\"ה אינן גובות ממשעבדי דמדאוהב בתו וודאי צררה אתפסה, ואפ\"ה מבני חורין יגבו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא כבעלת חוב
כשנשתעבד בשטר [ועי' אה\"ע רס\"י נ\"א]. מיהו לאו בע\"ח ממש היא, דכשמתה הבת, פטור מלשלם ליורשיה:"
+ ],
+ [
+ "כל זמן שאת עמי
דמשמע ולא כשיפרידונו מיתה או גירושין. ונ\"ל דקרי להו פקחין, מדאין מן הראוי שיזכיר בשעת נשואין מיתה או גרושין, דלא מקדים אינש פורענותא אנפשיה [כגיטין י\"ח א'], לכן מזכירין ברמז:"
+ ],
+ [
+ "אלמנה
שנזונות מיורשים [כרפי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לה מדור לפי כבודה
אפילו נפל הבית או שאין לה בית, נותנין לה שכר דירה [צ\"ד ה'. ודלא כר\"ב]. וה\"ה שמשתמשת בכלים לפי כבודה כבחיי בעלה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין ליך מזונות
רק כפי ברכת הבית דלא דמי לדלעיל במשנה א' שאף על גב שיש לה מזונות מהשני, צריך ליתן לה האחר דמי מזונות משלם ולא כפי ברכת הבית, דהתם קבל עליו לזונה סתם, ולא על שולחנו, משא\"כ הכא, סתם מזונות של האשה על שולחן בעלה הוא [ועי' ב\"ש קי\"ד ס\"ק י\"ב]. ונ\"ל דלהכי נקט הך בבא הכא, ולא בפרקן דלעיל בדיני אלמנה נזונת. דקמ\"ל הכא דאין דין אלמנה כדין בת אשתו, דהתם בעלת חוב היא, משא\"כ מזון האלמנה רק מתנאי ב\"ד:"
+ ],
+ [
+ "והן ילדים
ר\"ל בבית אביה ונוח לה טפי לישב אצל הדומין לה. א\"נ דאבית בעלה קאי דמדכולן ילדים חוששת שיתגרו בה:"
+ ],
+ [
+ "כל זמן שהיא בבית אביה
ונזונת מיורשים:"
+ ],
+ [
+ "גובה כתובתה לעולם
לכשתרצה:"
+ ],
+ [
+ "שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה
שנתנה לפעמים דבר מועט לשכנותיה:"
+ ],
+ [
+ "גובה כתובתה לעולם
ואין שתיקותה מחילה, דרק מדמכבדין אותה בושה לתבע:"
+ ],
+ [
+ "גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים
ואח\"כ שתיקותה כמחילה, והכי קיימא לן [ק\"א]. מיהו אם שטר כתובה בידה, בכל אופנים גובה לעולם, מדלא החזירה כתובה לא הוה שתיקה מחילה [שם] ורק במחל בפירוש י\"א דאף דנקט שטר או משכון בידו אפ\"ה הוה מחילה [כח\"מ רמ\"א ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "עד עשרים וחמש שנים
ואז יש להן מזמן התביעה שוב כ\"ה שנים, וכמו כן באלמנה גופה ואפילו רק גלתה דעתה תוך כ\"ה שנים שלא מחלה מהני [הר\"ן]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שני דייני גזירות
דיינים שנתמנו לגזור קנסות על הגזלנים ועושי עול:"
+ ],
+ [
+ "חנן אומר שני דברים
שחלוקין עליו חביריו:"
+ ],
+ [
+ "מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף
כשיבא בעלה ויטען ברי הנחתי לך מזונות, או שימות ותתבע הכתובה, תשבע שאין בידה כלום משל בעלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא תשבע בתחלה
דלגבות מזונות א\"צ שבועה:"
+ ],
+ [
+ "יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף
והכי קיי\"ל. מיהו תוך ג' חדשים משהלך, אין פוסקין לה מזונות דאין אדם מניח ביתו ריקן, רק בהלך בקטט י\"א דמניח ביתו ריקן [ע']:"
+ ],
+ [
+ "מי שהלך למדינת הים
ה\"ה בישנו כאן:"
+ ],
+ [
+ "ועמד אחד ופרנס את אשתו
וה\"ה שפרנסה אביה:"
+ ],
+ [
+ "חנן אומר איבד את מעותיו
אפילו אמר שזנה לשם חיוב הבעל, עכ\"פ לה לא הלוה רק לבעל שלא בידיעתו, והרי לא עשה לו תועלת כ\"א מניעת הנזק, משא\"כ ביורד לשדה חבירו והשביחה שלא ברשותו חייב [כח\"מ שע\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "הניח מעותיו על קרן הצבי
נ\"ל דלשון זה טעמא דחנן קמ\"ל, דדרך הצבי להפוך קרניו למטה לאחוריו כשירוץ, והמניח מעות על קרניו בחשבו שכשיתהפכו במרוצתו יפלו על הגב, טועה, דטפי מצוי שיפלו למטה מדלא הניחם על הגב, וכ\"כ זה לא הלוה להאיש, רק חישב שכשיניחו חובו על האשה שישוב ויפול חוב התשלומין על הבעל מדר' נתן, וטעה, דאפ\"ה הבעל פטור. והכי קיי\"ל, מיהו בלותה בעדים לצורך מזונות. חייב בעל לשלם בשעבודא דר' נתן, ורק בחזרה אשה ומחלה לבעל חיוב מזונותיה, פטור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "והבנות ניזונות
וה\"ה שנוטלות כל צרכיהן עד שיבגרו או שיתארסו, ומעשה ידיהן לעצמן מיהו אין מוציאין המזונות מהיורשים בפ\"א, רק כפי שנצטרכות:"
+ ],
+ [
+ "ובנכסים מועטים
שאינן כשיעור שיזונו הבנים והבנות עד שיבגרו כל הבנות [ובצרכי כסות ומדור יש פלוגתא אם צריך ג\"כ כדי הן]:"
+ ],
+ [
+ "והבנים יחזרו על הפתחים
ודוקא כשלא נשאר כלום אחר שמסרו כדי מזונות הבנות ביד אפטרופס, אבל בנשאר קצת, יטלו יורשים הנשאר, והכי קיימא לן [קי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והודה בקנקנים
כדים רקים [וקושית התוי\"ט מיש קנקן חדש מלא ישן. י\"ל דר\"ל דנראה כריקן]:"
+ ],
+ [
+ "הואיל והודה במקצת הטענה ישבע
דהו\"ל כטוען חטין ושעורין והודה באחד מהן, דחייב [ח\"מ פ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון
וקיי\"ל כן. ודוקא בהזכיר התובע מלאים, אבל באמר י' כדי שמן לי בידך, אינו תובע רק שמן והוא מודה קנקנים ופטור [ח\"מ פ\"ח י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ופשט לו את הרגל
דרך בזיון, שאינו רוצה ליתן לו, או ר\"ל תלני ברגלי עד שאתן מדאין לי, או ר\"ל שפשט רגלו וברח:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון
והכי קיי\"ל. מיהו אחר נשואין אינו יכול לבגוד באשתו כשלא נתנה לו כפי שפסקה על עצמה [אה\"ע נ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "העורר על השדה
שאומר ללוקח שהמוכר גזלה ממנו:"
+ ],
+ [
+ "והוא חתום עליה בעד
באותו שטר מכירה:"
+ ],
+ [
+ "אדמון אומר יכול הוא שיאמר
המערער:"
+ ],
+ [
+ "והראשון קשה הימנו
ולהכי חתמתי בשטרך, שממך יהיה נקל לי יותר להוציא, ממה שיכולתי להוציא מהגזלן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים איבד את זכותו
דאפילו מביא ראיה ששלו היא, אמרינן דמחל ע\"י שחתם בהשטר, והכי קיימא לן. מיהו בחתם רק הוא לבדו, מצי אמר העדאת ע\"א לא מהני, ולהכי חתמתי. וכ\"כ בחתמו ב' עדים אחרים תחילה, אמרינן דחתם א\"ע רק לכבוד [ח\"מ קמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "עשאה סימן לאחר
שחתם בשטר אחר שנזכר בו שדה זו לסימן המצר, וכתב שם שהוא של פלוני בין בעודה ביד הגזלן או ביד הקונה ועכשיו מערער שהיא שלו:"
+ ],
+ [
+ "איבד את זכותו
אף לת\"ק, וקיי\"ל כחכמים [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו
שנטלה א' מבעלי מצריו ואינו יודע מי:"
+ ],
+ [
+ "ילך בקצרה
על כרחם יטול דרך רק יצמצם בדרכו:"
+ ],
+ [
+ "או יפרח באויר
היכא שהרבה מקיפין שדהו, כ\"ע מודים דהמע\"ה, ואם רק א' מקיפו סביב, כ\"ע מודין דא\"ל ממ\"נ דרכי גבך הוא, כי פליגי במקיפו א' שבא מכח ד', לאדמון א\"ל ממ\"נ וכו', ולחכמים מצי לוקח לומר לו הרי כשאחזיר שטרותי למרייהו, לא תוכל להוציא מהן, לפיכך גם ממני לא תוציא. [ותמהני וכי כשיחזיר שטרי מכירה להמוכר יתבטלו המכירות הרי עכ\"פ כיון שחתמו העדים על השטרי מכירה אפילו יחזיר השטרות להמוכרים ישארו השדות שלו, ושפיר יטען הלה דרכי גבך הוא. ואת\"ל שכוונת הש\"ס שביד הלוקח למוכרו לד' מדאתא מכח ד', ליתא דא\"כ לל\"ל שימכרם למרייהו, הול\"ל אמכרם לד' בעלמא. ויש לדחוק, דאחרים לא ירצו לקנות רק לחלוטין, ועי\"ז יפסיד הלוקח, אבל ד' מוכרים שלו, וודאי כדי להחזיק השדות ביד הלוקח יתרצו לקנותן עד שיתרצה ויתפייס הלוקח בדבר מועט]. מיהו במתו המוכרים, נותן לו דרך. וקיי\"ל כחכמים [ח\"מ קמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "והלה
הלוה:"
+ ],
+ [
+ "הוציא שמכר לו את השדה
אחר הזמן פרעון שנזכר בשטר:"
+ ],
+ [
+ "היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה
אלא וודאי ששטרך פרוע ונאבד שוברי, וי\"א דאף מזוייף מצי טניין, אף שהשטר מקויים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא יכול למשכנו
דמעות היה יכול להצניע. מיהו באתרא דיהבי זוזי ואח\"כ כותבין שטר מודים חכמים דהדין עם הלוה, דכשקבל המעות היה לו להחזיקם בחובו, ולא היה לו לכתוב השטר, כי פליגי במקום שכותבין שטר תחילה, לאדמון היה לו למסור מודעא במכירה, ולחכמים מצי למימר שהיה ירא שתתפרסם המודעא. ואי\"ל א\"כ בכל מסירת מודעא נימא הכי, י\"ל הכא שאני, דיש לו ג\"כ טענה שלהבטיח לעצמו משכון נתכוון, וקיי\"ל כחכמים [ח\"מ פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר
אותו ששטר שבידו מאוחר לזמן פרעון שבראשון [יכול הוא שיאמר אילו כו']:"
+ ],
+ [
+ "וזה גובה שטר חובו
פלוגתייהו כשזמן שטר שבשני הוא ביומא דמשלם זמן פרעון שבראשון, דלרבנן כיון דא\"צ לפרוע רק בסוף היום, עביד אינש דיזיף ליומא, והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שלש ארצות לנשואין
חלוקות בדינן בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "והגליל
דבנשא אשה בזו, והוא והיא משם, אינו יכול לכופה לדור עמה באחרת [ונקט תנא להארצות בסדר זה, משום דתנא בירושלים קאי [כב\"ק ד\"ו ב'], שמשם תצא תורה מהסנהדרין, להכי נקט תחלה יהודה, שבו ירושלים, ואח\"כ נקט עבר הירדן, שהוא בצד ימין מארץ יהודה, שעבר הירדן מזרחית דרומית מיהודה, ואח\"כ נקט גליל, שהוא בצפון, משמאל יהודה, דכל פינות שאתה פונה יהיה דרך ימין [כיומא י\"ז ב']. ומה\"ט נמנו ג\"כ בסדר זה בפ\"ט דשביעית]. ובשאר ארצות, כשחלוקות בלשונם או כשכל אחת במלכות אחרת, אין מוציאין מזו לזו. ודוקא בשניהן מארץ מושבם, אבל אם הוא מארץ אחרת, כופה לילך אחריו, ואם לאו תצא בלא כתובה [אה\"ע ע\"ה]. והא דקאמר הכא דגם ליהודה אינו מעלה מארץ אחרת, היינו בכל יהודה חוץ מירושלים [וכמי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין
למדינה אחרת. אפילו מעיר וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומכרך לכרך
כרך הוא מקום שווקים, וגדול מעיר:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מעיר לכרך
שישיבת כרכים קשה לבריאות וגם לרבוי הוצאות:"
+ ],
+ [
+ "ולא מכרך לעיר
דבעיר לא שכיח כל מילי כבכרך:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהנוה היפה בודק
אף שנוה זה טוב יותר מצ\"ע לבריאות, אפ\"ה מי שמורגל בנוה רע, שנוי ההרגל בודק אחר חזקת הגוף ואם אינו חזק כראוי, שנוי האויר מחליאו. והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הכל מעלין לארץ ישראל
ר\"ל כל אדם יכול להכריח כל בני ביתו לעלות לא\"י אפילו מנוה יפה לרעה, או מעיר שרובה ישראל לרוב עכו\"ם:"
+ ],
+ [
+ "ואחד הנשים
איש ואשתו יוכלו להכריח זל\"ז לעלות לדור בא\"י שכשימאן הוא יוקנס ליתן לה הכתובה, וכשתמאן היא תפסיד הכתובה:"
+ ],
+ [
+ "
דאפילו לעבד עברי יוכל להכריח לעלות, ואפילו לעבד כנעני לא יוכל להכריח שיצא:"
+ ],
+ [
+ "וגירשה בקפוטקיא
נקט למשל עיר שסמוכה לא\"י, שמעותיה גדולות מא\"י:"
+ ],
+ [
+ "נותן לה ממעות ארץ ישראל
דמדכתובה מד\"ס הקילו בחשלומין:"
+ ],
+ [
+ "נותן לה ממעות קפוטקיא
ס\"ל כתובה דאורייתא ואזלינן בתר מקום השיעבוד, ולא קיי\"ל כן, ואע\"ג שכתב בכתובה דחזי ליכי מדאורייתא. היינו שאתן לך מאתים דחזי ליכי, בכסף דאורייתא, וקאי מלת דאורייתא אמטבע ולא על דחזי ליכי [ב\"ש ס\"ו י\"ד]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Ketubot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Ketubot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..286d21772e7c862fef4bea627cb8c19af3a61e9b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Ketubot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1847 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Ketubot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Ketubot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "בתולה נשאת ליום הרביעי
ר\"ל הנשואין יתחיל ביום, מדטריד בתגרא דרמי בכתובה [שבת דק\"ל ע\"א] ובעסק הסעודה, ולא יהיה יכול לבעול בלילה:"
+ ],
+ [
+ "שפעמים בשבת
אבתולה קאי:"
+ ],
+ [
+ "בתי דינין יושבין בעיירות ביום השני וביום החמישי
דאז כל אדם כעיר לשמוע קריאת התורה:"
+ ],
+ [
+ "שאם היה לו טענת בתולים
שלא מצא לה בתולים [והוא הדם השותת בסוף ביאה ראשונה של בתולה], או שמצא פתח פתוח [שלא מצא דוחק בביאה ראשונה]. מיהו בבוגרת ליכא טענת פתח פתוח [אה\"ע סס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "היה משכים לבית דין
בעוד כעסו עליו, דאם היה ביום אחר, אז קודם שישבו הב\"ד תתקרר דעתו ויתפייס, ושמא כשיערער יבואו עדים שמשנתארסה זנתה, ונאסרה עליו. ואף על גב דזנות לא שכיח [כפ\"ב דגיטין] , זהו רק בעדים והתראה. ואי\"ל ישא ביום א' וישכים לב\"ד ביום ב'. י\"ל שקדו והשתדלו חז\"ל לתקנתה, שיהיה לו זמן ג' ימים להכין סעודת נשואין. ולאלמנה תקנו יום ה', ג\"כ מטעם שקדו, שהשתדלו חז\"ל לתקנתה, שישמח בעלה עמה ג' ימים הראשונים דאם היה ביום אחר, היה מניחה מיד והולך למלאכתו. ולדידן שב\"ד יושבין בכל יום, בתולה נשאת בכל יום [שם סס\"ד ס\"ג], וגם בל\"ז השתא שאין מארסין. אין חשש שזנתה תחתיו ותאסר, ואף על גב שעכ\"פ יהיה מקח טעות אפ\"ה אם יתפייס וימחול אין בכך כלום, להכי לא תקנו לה זמן. ואלמנה גם כן נשאת בכל יום, דכיון דעיקר התקנה בשביל דידה שישמח עמה, מחלה השתא. ואעפ\"כ בהוא בחור או היא בתולה, אסור כל ז' ימים מהנשואין במלאכה ובמו\"מ ומלצאת יחידי, ובאלמנה שנשאת לאלמון, אסור ג\"י, דרק השמחה שישמח עמה יכולה היא למחול, ולא האיסור מלאכה ומו\"מ [שם], וכמו שיש חלוק בשמחה בין בחור ובתולה לאלמן ואלמנה, כ\"כ בברכת חתנים, דהיינו ו' ברכות [מלבד ברכת הכוס] שמברכין אחר בהמ\"ז, דבבחור או בתולה, מברכין אותן כל ז' ימים בכל סעודה שהיו באים בה פנים חדשות מבני אדם חשובין. ובאלמן שנשא אלמנה אין מברכין רק בסעודה קמא שביום קמא [ולא באכלוהו בלילה]. מיהו שהשמחה במעונו ואשר ברא מברכין לבחור או בתולה כל ז\"י אפילו ליכא פנים חדשות, ובאלמנה כל ג' [טור שם]. ודוקא במזמן אחרים ולא באוכל החתן עם בני ביתו בלבד. וברכת חתנים צריך י', ואשר ברא ג' [שם סס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בתולה כתובתה מאתים
למנהגינו הוא נ\"ג ר\"ט וי' ז\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ואלמנה מנה
הוא חצי הנ\"ל. וכל זה בלא הכניסה כלל, אבל בהכניסה נדן, אז כתובה ר' וק' בכלל תוס' שליש שעל הנדן [ס\"ו ב\"ש סקכ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בתולה
שהיא אלמנה או וכו':"
+ ],
+ [
+ "הגיורת והשבויה והשפחה
נ\"ל דמשום שכל הג' בחזקת שנבעלו, להכי נקט להו כסדר הזה, דלא מבעייא גיורת, אלא אפילו שבוייה שיד אחר שליט עליה, ואפילו שפחה דעבדא בהפקירא ניחא ליה, ושטופים בזנות יותר [כגיטין די\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו
כאן היפך הסדר. דמצוה לפדות יותר מלגייר, ולגייר מלשחרר, דאע\"ג דקשין גרים לישראל [כקדושין ד\"ע ע\"ב] עכ\"פ לא עבר בעשה כמשחרר [כגיטין ל\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד
דאז אפילו נבעלו, בתוליהן חוזרין. ומשכחת לה \"קטן\" שנתגייר, דאף שאינו בן דעת, על כל פנים זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו, ואף על גב דזכייה הוא מטעם שליחות, ואין שליחות לקטן, ולעכו\"ם. י\"ל דמיירי בנתגייר אביו ג\"כ, דמדאיכא ב' זכותין להכניסו בברית ולהיות כאביו, גם קטן עושה שליח:"
+ ],
+ [
+ "הגדול שבא על הקטנה
פחות מג' שנים ויום א':"
+ ],
+ [
+ "וקטן
פחות מבן ט' ויום א':"
+ ],
+ [
+ "שבא על הגדולה
ולא השיר בתוליה דאל\"כ לא עדיף ממוכת עץ, ומה\"ט בהנך ב' מודו רבנן מדלא הושרו בתוליה, דגם ברישא הרי בתוליה חוזרין:"
+ ],
+ [
+ "ומוכת עץ
שהוכתה בעץ באותו מקום ונשרו בתוליה:"
+ ],
+ [
+ "אלמנה גרושה וחלוצה
אף על גב דפשיטא דהא כבר היא אלמנה. אפ\"ה נקט לה הכא אגב משנה ב' דהתם קמ\"ל אע\"ג דאיכא תרתי שהיא אלמנה וחלוצה אפ\"ה כתובתה ר':"
+ ],
+ [
+ "מן הנשואין
אחר שנכנסה לחופה קודם שנבעלה, ואח\"כ נשאת לאחר:"
+ ],
+ [
+ "ואין להם טענת בתולין
לומר מקח טעות הוא שתפסיד גם הק':"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה
ושמא בעלה וא\"נ לומר שלא בעלה דהן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה [כגיטין פ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "ולא מיחו בידם חכמים
ולא גזרו שלא לבייש שאר נשים:"
+ ],
+ [
+ "היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדך
כמטר סוחף בא על שדך שזרעת, ור\"ל מזלך גרם שנתקלקלתי, ויש לי כתובה [מאתים]:"
+ ],
+ [
+ "והיה מקחי מקח טעות
ואין לך כתובה כלל:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
דאע\"ג דברי ושמא לאו ברי עדיף להוציא, הכא שאני דאיכא נמי לה מגו דמוכת עץ אני, דלא היתה נפסלת מכהונה. ואף דהו\"ל מגו להוציא, בברי ושמא אמרינן מגו להוציא [ס\"ח ב\"ש סקכ\"ב]. מיהו באמרה בתולה אני, אינה נאמנת, אף על גב דאית לה מגו דנאנסתי או מוכת עץ אני, עכ\"פ בברי וברי לא אמרינן מגו להוציא. ואי\"ל אם כן מה הועילו חכמים שתקנו כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה, הרי יכול להפקיע עצמו בטענה זו מתקנת חכמים, שהרי א\"א לה להביא ראיה שהיתה בתולה, ויפטר מכתובתה. י\"ל דהכא מהימן מכח חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה ומהאי טעמא פטור גם משבועה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין
דהמע\"ה [ונ\"ל דנקט הך לישנא, ע\"פ מ\"ד (סנהדרין דצ\"ו) דאית קרתא דשמא קושטא, ויושביה מאריכים ימים מדאין אומרים שקר. להכי קאמר הכא דלא משום דבורה של זאת נאריך ימים, דשקר אמרה]:"
+ ],
+ [
+ "אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו
דס\"ל חזקת ממון עדיף ואפילו ק' אין לה:"
+ ],
+ [
+ "היא אומרת מוכת עץ אני
קודם הנשואין ויש לי כתובה ק'. ואמשנה ו' דלא מצא לה בתולים קאי:"
+ ],
+ [
+ "והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את
ר\"ל נבעלת והרי זה מקח טעות ואין לך כלום. [ונקט \"איש\" לאפוקי ביאת קטן. דדינה ג\"כ כמוכת עץ (כמ\"ג). והא דלא נקט לשון נקייה בעולת איש את. נ\"ל משום דהך לישנא משמע אנוסה, כמו ארי דורס ואוכל, וקמ\"ל רבותא לר\"ג, דלא מבעייא באין לו טענה להנצל רק שתחתיו זנתה, וכגון שנתקדשה פחותה מבת ג' שנים, וודאי נאמנת לר\"ג. מדטען איהו ספק [כתוס'] אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן, אלא אפילו אפשר שיתנצל בטענת שנאנסה קודם שנתארסה [כרש\"י], דלא מחזיק לה ברשיעא, אפ\"ה נאמנת. ולא נקט אנוסה את. דזה לא היה ההיפוך מטענתה מוכת עץ אני אבל דרוסת איש משמע בעולה ומשמע נמי אנוסה]:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
מדאית לה מגו דמוכת עץ אני תחתיך, דאית לה כתובה ר', בכה\"ג ברי ושמא ברי עדיף:"
+ ],
+ [
+ "עד שתביא ראיה לדבריה
ונקט פלוגתייהו בב' בבי. דברישא בנאנסתי קמ\"ל דבהודית מודה ר\"ג לר\"י דלית לה כלום דמקח טעות לגמרי משמע, ובסיפא במוכת עץ קמ\"ל דלר\"ג כתובתה עכ\"פ ק', אפילו לא הכיר בה:"
+ ],
+ [
+ "ראוה מדברת
כמו דבר אחד לדור, דר\"ל מנהיג, כ\"כ ה\"נ רצונו לומר היתה נהוגה מא' בשוק, כלומר שנבעלה [והוא לישנא דקרא, ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה. ובש\"ס קאמר דלהכי לא נקט שנבעלה, דלישנא מעליא נקט. ואע\"ג דבכמה דוכתי נקט לשון שנבעלה, הכא מדנקט מקמי הכי ע\"פ ההכרח דרוסת איש את קפיד הכא טפי למנקט לישנא מעליא, לאשמעינן דלעולם יספר אדם בלשון נקייה [כפסחים ד\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "עם אחד בשוק
דר\"ל א' שהיה בשוק, [ובגמרא ל\"ג \"בשוק\"]:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לה מה טיבו
מה עסקו:"
+ ],
+ [
+ "איש פלוני
לרבותא דרבי יהושע נקט איש פלוני, דאף דנאמנת לאסור הולד בקרובות של אותו פלוני [כרמב\"ם א\"ב פט\"ו י\"ד], אפילו הכי להכשיר א\"ע והולד אינה נאמנת. או דקמ\"ל אף שאותו פלוני ידוע בכשרות, וגם מדהזכירה שמו הו\"א דהוה כמסיחת לפי תומה שכהן הוא שבעלה, ונהמנינה, קא משמע לן:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
להכשיר עצמה לכהן, מדיש לה חזקת כשרות:"
+ ],
+ [
+ "לא מפיה אנו חיין
דמדנתייחדה הורע חזקתה, דיצאה מגדר הצניעות:"
+ ],
+ [
+ "אלא הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר
ונפסלה מכהן ומתרומה:"
+ ],
+ [
+ "עד שתביא ראיה לדבריה
שנבעלה לאותו פלוני, ושהוא כשר:"
+ ],
+ [
+ "היתה מעוברת
נקט מדברת להכשיר בה, ומעוברת להכשיר בתה:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים נאמנת
וכשרות לכהונה היא ובתה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין
[קוועללע]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תנשא לכהונה
ואף דבמ\"ח א\"צ רוב, זהו מדטענה ברי. מיהו קיי\"ל גם התם דצריך ב' רובא, רוב עיר ורוב סיעא כשרים [אה\"ע ו' י\"ז, ועי' יבמות פ\"ה י\"ח]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האשה שנתארמלה או שנתגרשה
תובעת כתובה ר', ושטר כתובה אמרה שנאבד, או דמיירי במקום שאין כותבין כתובה [ונ\"ל לפמ\"ש במשנה י' דאף עדות קטן מהני בזה, א\"כ שפיר נקט מתניתין לא זו אלמנה. דהו\"ל לגבי יורשים כברי ושמא מהני עדות קטן לסייעה, אלא אפילו בנתגרשה דהו\"ל כברי וברי אפ\"ה מסייע לה עדות הקטן]:"
+ ],
+ [
+ "והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך
ובנתארמלה היורשים טוענים:"
+ ],
+ [
+ "אם יש עדים שיצאת
מבית אביה לבית בעלה:"
+ ],
+ [
+ "בהינומא
\"הומענאס\" בלשון יון הוא צעיף [שלייער] לכסות עינים, וחז\"ל הסיבו המלה וסרסוהו כפי הנאות בלשון קודש, דע\"י שעיניה מכוסים היא מנמנמת תחתיו, ולכן קראוהו הנומא [ועמ\"ש פסחים פ\"י]. ויש עושין הנומא זה מבגד ויש מהדסים:"
+ ],
+ [
+ "וראשה פרוע
שערותיה תלויות סביב כתפיה:"
+ ],
+ [
+ "כתובתה מאתים
ואין לחוש שתגבה שוב בשטר כתובה שטמנתו. דהא קיי\"ל כותבין שובר:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן ברוקא אומר אף חלוק קליות ראיה
שבלים רטובים שנתיבשו בתנור, שרגילין לחלק למסובין בנשואי בתולה. ולת\"ק שמא בל\"ז חלקום, מה שאין כן ראשה פרוע. ומה\"ט שנשאת בד' ג\"כ אין ראיה. ובאין עדים אין לה רק ק', אף לר\"ג [פ\"א מ\"ו] דהיא נאמנת, התם ברי ושמא, משא\"כ הכא ברי וברי, דאף ביורשים טענינן כל דמצי אבוהון למטען, וכברי וברי דמי [רא\"ש]. ואף דרוב נשים בתולות נשאת, עכ\"פ רובן יש להן קול, וזו שאין לה קול אתרע רובא. והמע\"ה. משא\"כ ביש עדים, יש הוכחה שהיא מהמיעוט בתולות שנשאת ואין לה קול, ובכה\"ג אין הבעל נאמן במגו דפרעתי, דמדהאמינו חכמים לעדות קטן [כמשנה י'], הו\"ל כמגו במקום עדים, ומכ\"ש באיכא עדים ממש, או י\"ל דאינו נאמן לטעון פרעתי, מדהו\"ל כטוען אחר מעשה ב\"ד דלא אמר כלום [וער\"ן ור\"י ן' לב ח\"ג סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומודה רבי יהושע
מדנקט משנה דלעיל דמודה ר\"ג כסי' ז', נקט נמי הכא דמודה ר\"י לר\"ג:"
+ ],
+ [
+ "שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
דדוקא במשארסתני נאנסתי [פ\"א מ\"ו] דליכא מגו דשתקה, דהרי הבעל טוען עד שלא ארסתיך [רש\"י], וגם היא בעצמה מודה שנמצא בה ריעותא, שלא מצא לה בתולים [כתוס'], להכי לא אמרינן מגו, דדלמא לא אסקי אדעתה למטען מוכת עץ אני, או דלמא ערומי קמערמה, [כב\"מ ד\"ד ב' וד\"ח א', וכתובות ד\"פ ע\"א ודפ\"ז ב'], מה שאין כן הכא דאין אדם תובעו, ואי נמי תובעו, אין ריעותא בפנינו, מודה ר\"י דמהימן מגו דשתק, או לא היה של אביך מעולם. אבל אי\"ל דטעמא דר\"י הכא דנאמן, משום דמהני חזקת ממין כמו במשארסתני נאנסתי. דנ\"ל דבמודה של אביך היתה, לא הו\"ל חזקת ממון שפיר דקרקע בחזקת בעליה עומדת:"
+ ],
+ [
+ "ואם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר לקחתיה הימנו אינו נאמן
והא דלא נקט שדה זו שלך היתה וכו'. היינו משום דבעי למתני סיפא ואם יש עדים וכו', דק' ממ\"נ אי דאכלה שנות חזקה אמאי לא מהימן. ואי דלא אכל שנות חזקה פשיטא דלא מהימן. אע\"כ דאכל ב' שנים בחיי אב וא' לפני הבן, וקמ\"ל דבדאיכא עדים, לא מהני:"
+ ],
+ [
+ "העדים שאמרו
כשבאו לקיים השטר:"
+ ],
+ [
+ "כתב ידינו הוא זה אבל אנוסים היינו
מפחדינו שיהרגנו העדנו שקר. אבל אם מפחד הפסד או הרווחת ממון, אין נאמנים, דאין אדם משים עצמו רשע, לחוב א\"ע או לפסול א\"ע [אבל חייבים לשלם ללוה, מדמודו שהפסידוהו בחתימתן, ח\"מ מ\"ו סל\"ז], ולא אמרינן פלגינן דבוריה [כיבמות פ\"ב מ\"ט] ובנפשות נאנס. דהתם מה שצריך להעיד, הוא שנהרג, וזה מהמנינן ליה, ומה שהוסיף ללא צורך שהוא הרגו, בזה לא האמננהו, דא\"צ לנו כלל לידע מי הרגו, משא\"כ הכא וודאי צריך לידע במה נאנס, ומדהוא אמר שנאנס בממון, איך נעקור עדותו לומר שבנפשות נאנס:"
+ ],
+ [
+ "קטנים היינו
אף שהעדות אמת, וכ\"כ בפסולי עדות:"
+ ],
+ [
+ "פסולי עדות היינו
מחמת קורבה, והשתא נתרחקו, ואי אפשר לברר אבל בפסולי עבירה אין אדם משים וכו' כלעיל סי' י\"ב:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו נאמנים
ודוקא תוך כדי דבור, דאל\"כ מדהעידו כתב ידינו הוא, הו\"ל כיוצא ממקום אחר בסיפא:"
+ ],
+ [
+ "או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר
שחתומים גם אשטר אחר, שכבר נתקיים בב\"ד, וראו עתה שחתימות ב' השטרות שוין:"
+ ],
+ [
+ "אינן נאמנין
דעדים החתומים בשטר, הו\"ל כנחקר עדותן בב\"ד, דלא חציף אינש לזיופי [כרש\"י גיטין ד\"ג], וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד, ואף דאית להו מגו דאמרי פרוע הוא, בב' עדים א\"א מגו, דירא כל א' שחבירו לא תיסק אדעתיה למטען גם כן כמוהו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו נאמנין
ודינו כשטר מקויים, מדאיכא ב' על כל חתימה:"
+ ],
+ [
+ "צריכים לצרף עמהם אחר
שיעיד שמכיר ב' החתימות, דס\"ל אכתב ידן ולא אמנה שבשטר הן מעידים:"
+ ],
+ [
+ "זה כתב ידי
דס\"ל אמנה שבשטר מעידים, וכשמעיד כ\"א אכתב ידו, הרי יש ב' עדים אענין שבשטר:"
+ ],
+ [
+ "הוא הפה שהתיר
י\"א דוקא תוך כדי דבור, אלא אם כן נותנת אמתלא לדבריה [אה\"ע קנ\"ב], והא דנקט בסיפא ביש עדים, ולא נקט רבותא טפי, בשלא תוך כדי דבור. נ\"ל משום דבעדים אפילו בנשאת תצא, משא\"כ שלא תכ\"ד, תמיד מהני אמתלא:"
+ ],
+ [
+ "אמרה נשביתי וטהורה אני
לא נבעלתי לעכו\"ם:"
+ ],
+ [
+ "ואם משנשאת
אפילו לא נשאת עדיין, רק התירוה להנשא:"
+ ],
+ [
+ "באו עדים הרי זו לא תצא
ותנשא לכתחלה. ודוקא בשבוייה, אבל בח\"א אפילו נשאת קודם ביאת עדים תצא ואפילו אין העדים אלו יודעים אם נתגרשה או לא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שתי נשים שנשבו
שיש עדים שנשבו:"
+ ],
+ [
+ "זאת אומרת נשביתי
קמ\"ל אפילו אינה יודעת שיש עדים שנשבת, ואומרת נשבתי:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהן מעידות זו את זו
שכל א' אומרת חברתי טהורה, אף ששותקת מלהעיד על עצמה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו נאמנות
דבשבוייה דמנוולא נפשה לגבי שבאי, לא חיישינן לגומלין, ומה\"ט הכשירו גם כן גבה עדות אשה וקטן, אבל בעכו\"ם מסל\"ת יש פלוגתא [אה\"ע ז']:"
+ ],
+ [
+ "אינן נאמנין
דאפילו לתרומה דרבנן צריך על כל פנים עד אחד וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שהן מעידין זה את זה
אני וחבירי כהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו נאמנין
ובח\"ל שאין תרומה נוהג, הבא ואומר כהן אני, נאמן לעלות לתורה ראשון ולישא כפיו [אה\"ע ג'], ואף דאיכא למיחש שיפדו בכורים על ידו. בזה לא נעשה איסור, דממון איתא בחזרה, ותו דגם שאר כהני בזה\"ז רק כהני חזקה נינהו. וכל הני הפה שאסר התיר דפרקן, צריכי, דבשדה זו של אביך, קמ\"ל אף שנהנה עי\"ז, ובעדים שאמרו, אף שאין מוחזקים כשדה זו של אביך, וקמ\"ל אף בא\"א, לאשמעינן דאף באיסורא אמרינן הפה שאסר וכו', וקמ\"ל שבוייה, משום סיפא, דאם משנשאת באו עדים וכו', ובב' נשים שנשבו קמ\"ל דלא חיישינן לגומלין, ובשני אנשים קמ\"ל פלוגתא דר\"י ורבנן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד
אפילו ליכא חשש גומלין, דס\"ל מעלין מתרומה ליוחסין, ויש לחוש שיעלוהו ליוחסין ורבנן ס\"ל אין מעלין:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אלעזר אימתי במקום שיש עוררין
קול, או ב' שאמרו שהוא חלל:"
+ ],
+ [
+ "מעלין לכהונה על פי עד אחד
בליכא חשש גומלין:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד
אפילו על ידי צרוף, כגון שאביו מוחזק כהן, ונפק קול שהוא חלל, ונפסל, ושוב העיד ע\"א שכהן הוא, והכשרנוהו, ושוב העידו ב' שהוא חלל ופסלנוהו, ושוב העיד ע\"א שכשר הוא, לר\"ג מצטרף עד זה עם עד קמא, ואוקי תרי לגבי תרי, ונדחה גם הקול. דתרי כמאה ואוקי גברא אחזקתיה. ולר\"א אין מצטרפין:"
+ ],
+ [
+ "האשה שנחבשה בידי גוים על ידי ממון
בשביל ממון שחייבת:"
+ ],
+ [
+ "מותרת לבעלה
אפילו הוא כהן, ואפילו פנוייה מותרת לכהן, דהעכו\"ם מפחד שיפסיד ממונו בדין ערכאות כשיבעלנה [אה\"ע ז']. ואף דבפ\"ב דע\"ז [דכ\"ג א.] אמרינן דלבעול תקיף יצרו אף במקום פסידא. תירץ אאמ\"ו הגזצוק\"ל דהתם רק בהפסד רווחה שתפסל לקרבן אינו כהפסד קרנא [כמג\"א תקל\"ג סק\"ה]. ונ\"ל ראיה לדברי ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל מדברי רמ\"א [אה\"ע סימן ז' סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "על ידי נפשות
שעומדת ליהרג:"
+ ],
+ [
+ "אסורה לבעלה
אפילו לישראל, דשמח התרצתה להבעל לאחד שהבטיח להצילה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "עיר שכבשה כרכום
חיל הצרים:"
+ ],
+ [
+ "כל כהנות
הבתולות והנשואות שהיו מותרות לכהן:"
+ ],
+ [
+ "שנמצאו בתוכה פסולות
לכהן, וא\"ת אם כן אפילו אשת ישראל נמי דמ\"ש מלעיל סי' ל\"ט. י\"ל התם א\"א לה להנצל רק ע\"י שתתרצה לו, אבל הכא אינה כבושה תחת ידו, ואין מעצור לה' להושיע ואפ\"ה חיישינן שמא נאנסה. [ועי' ב\"ש] מיהו ביש מחבוא בעיר שיכולה רק אחת להסתר שם, כל אחת נאמנת לומר אני נחבאתי שם, ובהך מגו יכולה לומר לא נחבאתי ולא נטמאתי, ואינו כמגו במקום עדים, מדאינו רק חשש שנטמאת:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי זכריה בן הקצב
כהן היה, והוא ואשתו היו בירושלים כשנכבשה מהאויב:"
+ ],
+ [
+ "המעון הזה
נשבע היה בשם מקדש שהוא מעון אלהי קדם, ואע\"ג דאינה שבועה [כי\"ד רל\"ז] עכ\"פ הבטחה היה וכך נהגו ואשכחן דכוותיה טובא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו
דידעו שלא נשאר שום מחבואה שלא גלה הקב\"ה לעיני האויב, כמ\"ש חז\"ל יומא [נ\"ד א'] ויצא מבת ציון כל הדרה, חדרה, והרי אפילו מערת צדקיה מצאו:"
+ ],
+ [
+ "נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא
דעדי קיום מותרים להיות קרובים לעדי השטר:"
+ ],
+ [
+ "וזה כתב ידו של אחי
לקיים השטר על פיו בצירוף עד אחד שעמו, דקיום שטרות דרבנן ומדאורייתא א\"צ קיום כלל, דלא חציף אינש לזיופא, וכל שלא יאמרו העדים שאין זה חתימתן, אין המערער נאמן [ומתורץ קו' התו']:"
+ ],
+ [
+ "וראשה פרוע
וכתובתה ר', דרוב נשים בתולות נשאות, ואף דאין הולכין בממון אחר רוב, הכא מדמפורסם, גלוי מלתא בעלמא הוא, דכשיחקרו ימצאו עדים כשרים, ואף דזאת אין לה קול, אפ\"ה מדמסייע עדות דהנהו, אזלינן בתר רובא:"
+ ],
+ [
+ "ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר
מלמד תנוקת:"
+ ],
+ [
+ "לטבול לאכול בתרומה
תרומה דאורייתא, ונאמן להאכילו תרומה דרבנן, ולא חיישינן שמא עבד היה אז, דעבד אסור ללמדו תורה:"
+ ],
+ [
+ "ושהיה חולק עמנו על הגורן
ולא חיישינן שמא עבד היה אז, דהרי אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו:"
+ ],
+ [
+ "והמקום הזה בית הפרס
דהחורש ע\"ג קבר, ק' אמה לכל צד סביבו טמא מדרבנן, דכך שיערו חז\"ל, שעד שם תוכל המחרישה להוליך עצם כשעורה מהקבר [כרפי\"ז דאהלות], והיינו מסופקים איזהו מקום בבקעה של ביה\"פ, ובא זה והודיענוהו כדי לטהר השאר סביב:"
+ ],
+ [
+ "ועד כאן היינו באין בשבת
דתחומין דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "אבל אין אדם נאמן לומר דרך היה לפלוני במקום הזה
בשדה חבירו:"
+ ],
+ [
+ "מעמד ומספד
עמ\"ש במגילה [פ\"ד סי' י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "היה לפלוני במקום הזה
אף דהנהו מפרסמי טפי סד\"א לא משקר, קמ\"ל בממון צריך ב' עדים כשרים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו נערות
אף שהן פסולות:"
+ ],
+ [
+ "שיש להן קנס
דבאנס נערה בתולה נותן לאביה נ' כסף:"
+ ],
+ [
+ "ועל הנתינה
עי' יבמות [פ\"ח מ\"ג סי' ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ועל הכותית
כשהחריב סנחריב שומרון הביא עכו\"ם מעיר כותה ומספרוים ומבבל וכדומה והושיבם שם [כמלכים ב' י\"ז פכ\"ד]. וכשטרפום אריות היער, נתגיירו מיראה [ומפני שהרוב היו מכותה, נקראו כולם כותיים]. וקמ\"ל דאפ\"ה גרי אמת הן:"
+ ],
+ [
+ "ושנשתחררו
עפ\"ק מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד
דאפילו נבעלו אז בתוליהן חוזרים:"
+ ],
+ [
+ "ועל אשת אחיו
מאמו, שנתקדשה ונתגרשה או נתאלמנה, או באשת אחיו מאביו שנתקדשה ונתגרשה, או בנתאלמנה והניח בנים מאחרת, דאילו עדיין אשתו הרי הוא בחנק וקלב\"ם:"
+ ],
+ [
+ "ועל אשת אחי אביו
שנתקדשה לו ונתגרשה או נתאלמנה:"
+ ],
+ [
+ "אין בהן מיתת בית דין
דחיוב כרת אינו פוטר מתשלומין. מיהו בהתרו בו, דאז חייב מלקות, אז פוטר מתשלומין:"
+ ],
+ [
+ "יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד
דודאי נבעלה. ואף דשבוייה רק מדרבנן בחזקת בעולה, אפ\"ה מדרבנן אין לה קנס, גזירה שמא תנשא שבוייה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שגדולה
אע\"ג דאסורה לכהן, אפ\"ה לענין ממונא לא מצי בועל פטר נפשיה ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "הבא על בתו
מיירי בנתארסה ונתגרשה דאז קנסה לעצמה [כר\"ע במ\"ג]. או מיירי בבא עליה ואח\"כ בגרה [כרפ\"ד] דג\"כ קנסה לעצמה ולא לאביה:"
+ ],
+ [
+ "וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון
אפילו בשוגג, אבל בכרת ומלקות, רק במזיד והתראה פטור מתשלומין, ומה\"ט צריך לכולה מתניתין, אע\"ג דכולה כבר מדיוקא דרישא שמעינן לה, אלא משום דמשנה א' רק בלא התרו בו, והכא בין בהתרו או לא התרו בו, וגיורת דנקט היינו לאשמועינן דיוקא דסתמא דכל שמסופק אם היא בת ג' הוה כוודאי אינה בת ג' ופטור:"
+ ],
+ [
+ "ולא יהיה אסון ענוש יענש
לשלם דמי וולדות לבעל, הא אם יש אסון באשה, שהרגה, פטור ממון. ותנא ושייר ברישא בחייבי לאוין אלמנה לכה\"ג, ותנא ושייר דסיפא בחויבי מיתות אשת אביו וכלתו, ואע\"ג דהיכא דתנא \"אלו\" לא תנא ושייר. הכא דתני נמי בסיפא ואלו, גם בכה\"ג תני ושייר [עי' פ\"ק דקידושין]:"
+ ],
+ [
+ "נערה שנתארסה ונתגרשה
דבלא נתגרשה חייב מיתה ואין לה קנס:"
+ ],
+ [
+ "וקנסה לעצמה
אבל צער ובושת ופגם משלם לאביה:"
+ ],
+ [
+ "שנותן את הצער
מה שאין כן מפותה אין לה צער:"
+ ],
+ [
+ "והמפתה אינו נותן את הצער
קמ\"ל אפילו היה לה צער:"
+ ],
+ [
+ "האונס נותן מיד
[אע\"פ שכונסה]:"
+ ],
+ [
+ "והמפתה לכשיוציא
ר\"ל כשלא יכנס:"
+ ],
+ [
+ "האונס שותה בעציצו
בכלי מאוס שבחר בו, דאף שמאוסה מוכרח לנשאה:",
+ "[ר\"ל שלא ישאנה:]"
+ ],
+ [
+ "נמצא בה דבר ערוה
שזנתה אחר שכנסה:"
+ ],
+ [
+ "ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו
ולא דחי העשה להלא תעשה. דכיון דתליא ברצונה מלמדין אותה שתאמר מחלתי לו, או דעשה כי הך דתליא ברצונה, אפילו מחילה א\"צ:"
+ ],
+ [
+ "יתומה שנתארסה ונתגרשה
הכי קאמר היתומה או הנתארסת ונתגרשה, דאלו קנסן לעצמן [כמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "המפתה פטור
דמחלה:"
+ ],
+ [
+ "הכל לפי המבייש
לפי קלות המבייש, בשתו מרובה [ח\"מ ת\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "והמתבייש
דלפי חשיבותו בשתו מרובה:"
+ ],
+ [
+ "וכמה היא יפה
כמה יתן אדם בעד שפחה בתולה לעבדו שאוהבו וכמה יתן לו בעד בעולה:"
+ ],
+ [
+ "קנס שוה בכל אדם
נ' כסף:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שיש מכר
לאב בבתו, דהיינו בקטנותה:"
+ ],
+ [
+ "אין קנס
הבועלה אין צריך לשלם קנס:"
+ ],
+ [
+ "וכל מקום שיש קנס
דהיינו בנערותה:"
+ ],
+ [
+ "ואין לה קנס
וקיימא לן כחכמים דיש קנס לקטנה כל שהיא למעלה מג' שנים ויום א':"
+ ],
+ [
+ "נערה
בת י\"ב שנים ויום א' שהביאה ב' שערות, היא נערה ו' חדשים, ואח\"כ היא בוגרת [פירוש המלה בל\"א [האאריגע]. דתרגום איש שעיר גבר בגר (כי\"ד רל\"ד ס\"א) ע\"ש הכ' שדיך נכונו ושערך צמח יחזקאל ט\"ז ז']:"
+ ],
+ [
+ "משלם בושת ופגם על פי עצמו
קא משמע לן דבשתקה לא חיישינן לכבוד משפחתה כשנחזיק הלעז עליה שנתפתית, וכ\"ש באומר אנסתי דמהמנין ליה, דלא פגם לה כל כך כמו בפתיתי:"
+ ],
+ [
+ "ואינו משלם קנס
דמודה בקנס פטור:"
+ ],
+ [
+ "ותשלומי ארבעה וחמשה
קמ\"ל אף דגם הקרן כלול בד' וה', אפ\"ה פטור מהקנס:"
+ ],
+ [
+ "המית שורי את פלוני
ואני חייב כופר, וקמ\"ל כופרא ממונא:"
+ ],
+ [
+ "או שורו של פלוני
ושורי היה מועד:"
+ ],
+ [
+ "המית שורי עבדו של פלוני
ואני חייב ל' סלע, וקמ\"ל דג\"כ קנס הוה:"
+ ],
+ [
+ "אינו משלם על פי עצמו
וה\"ה במשלם פחות ממה שהזיק, כתם שנגח, דמשלם חצי נזק קנס. ולא תני כל המשלם כמה שהזיק. דאתי למעוטי חצי נזק צרורות דהו\"ל ממון. וזה הכלל, לאתויי מוציא ש\"ר, והיוצא בשן ועין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בושתה ופגמה וקנסה של אביה
ה\"ה באנוסה, רק קמ\"ל דאף במפותה, כשמת האב הן של עצמה, דבשעת בעילה לא היה מחילתה כלום [וזה נכלל בתי' הש\"ס עמדה בדין אצטריכא ליה ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "והצער בתפוסה
ר\"ל באנוסה, נמי שייך לאב:"
+ ],
+ [
+ "מת האב
משעמדה בדין בנערותיה:"
+ ],
+ [
+ "הרי הן של עצמה
דכיון דאי מודה מפטר, אינו ממון שיורישו אב לבניו, ובושת ופגם אע\"ג דממונא הוא אתקשו אהדדי בקראי עם קנס. וי\"א דבושת ופגם באמת לאחין:"
+ ],
+ [
+ "אם לא הספיקה לגבות עד שמת האב הרי הן של עצמה
אף שעמדה בדין:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ידיה
שעשתה בחיי אב:"
+ ],
+ [
+ "ומציאתה
מציאתה ממאן גביא. רק ה\"ק מעשה ידיה דינה כמציאתה, מה מציאתה, לאחר מיתת אב פשיטא דלעצמה, דהרי גם בחייו אינו זוכה רק בסמוכה על שולחנו, כדי שלא ימנע מלפרנסה, משא\"כ אחין הרי מחוייבין לפרנסה מתנאי כתובה [כמ\"ד], ה\"נ במעשה ידיה לאחר מיתת אב לעצמה [הכי מוקי לה בש\"ס. ותמהני למאי דקיי\"ל [ח\"מ ססי' קל\"ח] דבתקפה מידו מוציאין מידה מה מקשי הש\"ס הרי אפשר בכה\"ג, ותו דגם לאידך דעה י\"ל דס\"ל דבתקפה א' מהן ואמר אודויי אודי לי נאמן, הכא כשבאו לפני ב\"ד אמרינן להו דהכא כיון דהמציאה של אב לא מהני הודאה שלה ומפקינן מהתוקף וא\"כ שפיר שייך גם במציאה לשון גבתה וי\"ל דכיון דלא מהימן התוקף א\"כ כבר זכה בה האב למפרע משבא לידה ומה אע\"ג שלא גבתה. תדע דאל\"כ בל\"ז הוה מצי לאוקמה שגזל א' המציאה מידה, אע\"כ כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "המארס את בתו
נערה או קטנה:"
+ ],
+ [
+ "כתובתה
מב' אירוסין הללו זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "שלו
ולא נקט נתארמלה ב' פעמים. דלא רצה למנקט דרך פורענות, דבכה\"ג הו\"ל קטלנית, שמוחזקת שימותו בעליה שאסורה להנשא אח\"כ אפילו מתו מאירוסין, ומה\"ט לא נקט נמי נתגרשה ב\"פ. דמתוך ששינה התנא בלשונו, קמ\"ל הך דינא. וי\"א משום דגם בנתגרשה ב\"פ אסור להנשא. ולא נקט נתארמלה קודם לנתגרשה, דלא רצה לפתוח בפורענות. מיהו בכונס קטלנית לא תצא. ולרא\"ש כופין להוציא. וי\"א דדוקא במת בחולי וקודם זמנו, אבל במת בדבר או בהרג או שהיה זקן, אינה קטלנית [אה\"ע ט']:"
+ ],
+ [
+ "כתובתה שלה
אפילו כתובה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה של אב
מדנכתבה בעודה ברשותו:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה
אפילו נדוניא שהכניס לה אביה, דהו\"א דלמיפק לא יהיב לה, קמ\"ל [ונ\"ל דהיינו דאיכא בין ת\"ק לאמרו לו]:"
+ ],
+ [
+ "הגיורת שנתגיירה בתה עמה
הא דלא נקט גיורת שזנתה. דרצה לאשמעינן דמיירי אפילו בנתגיירה פחותה מבת ג' שנים, שאין דרכה להתגייר רק עם אמה."
+ ],
+ [
+ "וזנתה
כשהיתה נערה מאורסה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו בחנק
אפילו נתגיירה פחותה מבת ג\"ש, שהיא בחזקת בתולה:"
+ ],
+ [
+ "אין לה לא פתח בית האב
להרגה על פתח בית אביה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מאה סלע
בהוציא עליה בעלה שם רע ונמצא שקרן:"
+ ],
+ [
+ "יש לה אב ואין לה פתח בית האב
כגון שאין לאביה בית:"
+ ],
+ [
+ "בכסף
שכסף קדושין שלו:"
+ ],
+ [
+ "בשטר
שהוא מקבל שטר קידושין שלה, וזוכה בו לצור ע\"פ צלוחיתו:"
+ ],
+ [
+ "ובביאה
שמוסרה לביאה למי שירצה, וטובת הנאה שלו. מיהו במקדש בביאה צריכה שתהיה בת ג' שנים ויום א':"
+ ],
+ [
+ "וזכאי במציאתה
משום איבה, שלא ימנע מלפרנסה:"
+ ],
+ [
+ "ובהפרת נדריה
הנך תרתי זכי להו מן התורה:"
+ ],
+ [
+ "ומקבל את גיטה
כשנתגרשה נערה מאורסה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו אוכל פירות בחייה
בירשה קרקע מאבי אמה:"
+ ],
+ [
+ "נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה
כדי שיפדנה כשנשבית. משא\"כ אב בלא\"ה יפדנה:"
+ ],
+ [
+ "וחייב במזונותיה
והא דלא נקט נמי עונתה, היינו משום דעונה לא שייך לגבי אב, ומדשייר עונה שייר נמי כסות, ואפשר עוד דכסות ומדור בכלל מזונות [וכלקמן מי\"א] דקאמר מתזנן, וכסות בכלל:"
+ ],
+ [
+ "בפרקונה
כשנשבית:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות משני חלילים ומקוננת
כשדרך משפחתו כן, אף שמשפחתה אינן חשובין כך. ולת\"ק דוקא בחייו עולה עמו ואינה יורדת עמו, משא\"כ לאחר מיתה:"
+ ],
+ [
+ "לעולם
אפילו הגיע זמן הנישואין ולא נשאת:"
+ ],
+ [
+ "היא ברשות האב
לכל זכיות הנ\"ל ושלא תאכל תרומה אם בת ישראל לכהן היא:"
+ ],
+ [
+ "מסר האב לשלוחי הבעל
מסרה להם להוליכה לבעל, וכ\"ש במסרה לבעל עצמו:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא ברשות האב
מיהו בהלך האב עם הבעל עצמו כשמסרה לו, י\"ל דהיא ברשות הבעל:"
+ ],
+ [
+ "מסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל
אף שפגעו שלוחי אב בשלוחי בעל ומסרוה להן, סד\"א לא שויינהו אב שליח רק למסרה לבעל עצמו, קמ\"ל דשליח של אדם כמותו:"
+ ],
+ [
+ "האב אינו חייב במזונות בתו
ולא להלבישה ולתת צרכי חייה, וכ\"כ אינו חייב בקבורתה כשלא יירש ממנה כלום. וה\"ה לבנו, והא דנקט בתו לדיוקא, דבתו בחייו אינה נזונת מנכסיו, רק לאחר מיתתו אפילו יתירה מבת שש, דכך תנאי כתובה [כמשנה י\"ח], אבל בנים לאחר מיתתו, אפילו פחותין מבני שש חולקין בשוה עם שאר אחין, מיהו כשהאב חי, עד שש מוציאין ממנו צרכי בניו ובנותיו [אבל לא כדי עשרו], אפילו יש להם נכסים מאבי אמן, ומתניתין לאחר שש מיירי, דאז אין מוציאין ממנו בע\"כ, ואפ\"ה כשאין להם נכסים גוערין ומכלימין אותו עד שיפרנסן עד שיגדלו. וכשהאב עשיר אפילו יתרין מבני שש מוציאין ממנו בע\"כ בתורת צדקה. ולאחר שהגדילו אפילו האב עשיר אינו חייב לפרנסן, כשיש כח בידם להתפרנס ממעשה ידיהן כדי חיותן [אה\"ע ע\"א וע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה
הבית המדרש שם נקרא כרם, מדהיו יושבים שם חכמי ישראל בקביעות, כגפנים נטועין שורות שורות, ומביניהן יוצא יין התורה משמח הלב:"
+ ],
+ [
+ "והבנות יזונו
כך כתב בכתובה, כלקמן משנה י' וי\"א, ודרש ראב\"ע, מה וכו':"
+ ],
+ [
+ "חייב
ר\"ל אפ\"ה הכל משועבד:"
+ ],
+ [
+ "ובכהנת
שאסורה לו כשנשבית:"
+ ],
+ [
+ "אינו רשאי
כלומר מחזירה לו לאשה כמו שהיתה, וכשירצה יגרשנה אח\"כ. ואף דבדעתו לגרשה אסור לבא אליה [כיבמות ל\"ז ב']. נ\"ל דהכא שאסור לגרשה מקודם מותר:"
+ ],
+ [
+ "רשאי
דרפואה היא בכלל מזונות שחייב לה, ומזונות הוא תחת מעשה ידיה של עכשיו, משא\"כ פרקונה הוא תחת פירות שקבל עד עכשיו, שלא נתן לה עדיין תמורתן שום דבר. מיהו קיי\"ל דאפילו ברפואה אינו מן הראוי לגרשה [ע\"ח]. ולדידן דאיכא חדר\"ג, אפילו בחולי ארוך אינו יכול לגרשה [ב\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "יתר על חולקיהון דעם אחוהון
דכך היתה התקנה, שאם תמות בחייו, ויבואו לאחר מותו בני אשה תחת לחלק נכסי אביהן עם בני אשה אחרת, יקדימו כל בני אם אחת ליקח קודם חלוקת הירושה, כתובה ותוספת של אמן, ואח\"כ יחלקו הנשאר לפי הנפשות:"
+ ],
+ [
+ "שהוא תנאי בית דין
והאידנא אין נוהגין בכתובת בנין דכרין, מדעיקר התקנה היה רק כדי שירבו לתת נדוניא לבנות, ועכשיו כבר נותנין יותר ויותר מהראוי [קי\"א ט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בנן
לא כתב לה בנן וכו':"
+ ],
+ [
+ "יהויין יתבן בביתי
לאחר מותו:"
+ ],
+ [
+ "ומיתזנן
ה\"ה כל צרכן:"
+ ],
+ [
+ "עד דתנסבן
שיתארסו:"
+ ],
+ [
+ "לגוברין
אפילו בקטנות. וי\"א דוקא כשנתארסו בנערותה, אבל כשבגרה אפילו לא נתארסה, לכ\"ע לית לה מזונות:"
+ ],
+ [
+ "שהוא תנאי בית דין
ובזה\"ז נגבית אף ממטלטלין [קי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגד
י\"ג מיגד, ור\"ל משך, וי\"ג מיגר ור\"ל לשון מגור ומדור:"
+ ],
+ [
+ "ופוטרין אותה
ולדידן תליא במנהג, ואפ\"ה ג' חדשים ראשונים שאסורה להנשא מחמת הבעל, חייבים לזונה מכל מקום. וכל מקום שחייבים לזונה, מעשה ידיה של יורשין, משא\"כ בת הנזונת מעשה ידיה שלה [שם צ\"ג וקי\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "יוסיף
ולא קתני אם רצה לכתוב אפילו וכו', קמ\"ל דאפילו מוסיף, דכולל הכל בכתובה וכותב לבסוף ויהיבנא לכי מהר בתולייכי סך כך דחזי לכי, אפ\"ה לא אמרינן שאסור מדמבייש העניות ואף על גב דכבר שמעינן כן [בפ\"א מ\"ה] דשרי. סלקא דעתך אמינא כהנים שאני דכתיב וקדשתו שחייבים לכבדו [כגיטין נ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "גובה את הכל
אפילו מה שהוסיף לה:"
+ ],
+ [
+ "שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה
והלכה כדבריו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה
ואף שלא קבלה דס\"ל כיון שלא תקנו כתובה רק כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה [ככתובות י\"א א'] וכיון דרק לתקנתה תקנו רשאה לומר אי אפשי בתקנת חכמים [ככתובות פ\"ג א'] מיהו בשלא יכתוב כלל ע\"י מחילתה, אינה רשאי מדמבטל תקנת חכמים מכל וכל. ואע\"ג דקי\"ל דיכול לכתוב שאני חייב אף שאינו חייב [כח\"מ ס\"מ] הכא קיימא לן דלא, מדמבטל תקנת חכמים ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו בעילת זנות
ולא קתני כל שאינו נותן לבתולה וכו'. דקמ\"ל דעכ\"פ צריך ליתן, ואפ\"ה הו\"ל בעילת זנות, והכי קיי\"ל. ובנאבדה או נשרפה אסור לבוא עליה עד שיכתוב אחרת, ויש אוסרים גם היחוד עמה, ואף דכתובה אתקני רק כדי שלא יגרשנה בקלות, ועכשיו הרי בל\"ז יש חדר\"ג, אפ\"ה נהגו איסור [אה\"ע ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "לפרנס את עצמה
משהזהירה הארוס להכין א\"ע בבגדים ותכשיטים לחופה:"
+ ],
+ [
+ "לפרנס את עצמו
דבבתולה נותנין לו י\"ב חודש, ובאלמנה ל' יום, אפילו הוא אלמן:"
+ ],
+ [
+ "הגיע זמן ולא נשאו
שהארוס עיכב:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלות בתרומה
כשהארוס כהן, דמדאורייתא משקדשה איכלת, דקניין כספו היא, רק חכמים גזרו שמא תאכילה לאחיותיה, אבל כשהגיע נשואיה נותן לה דירה מיוחדת, וליכא למגזר:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר נותנין לה הכל תרומה
כשירצה ארוס, וכשתטמא תמכרה ותקנה חולין. ודוקא בבת כהן שבקיאה בדיני טהרה, ובארוסה שאביה טורח במכירת התרומה, אבל בבת ישראל, או בנשואה דכבודה בת מלך פנימה לבלי לסבב למכרה, לא:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר מחצה חולין
לימי טומאת נדתה מיהו בנשואה כ\"ע מודו דנותן לה מחצה חולין [ש\"ס] והיינו מדאינה אז אצל משפחתה שיטרחו למכור התרומה בימי טומאתה וכבודה בת מלך פנימה, מיהו מדחייב לזונה מעשה ידיה שלו, וכלקמן [רפי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "היבם אינו מאכיל בתרומה
בעודה שומרת יבם:"
+ ],
+ [
+ "חסר יום אחד
והוא הדין בשהתה איזה זמן מהי\"ב חדשים לפני הבעל ואחר כך י\"ב חדשים בפני היבם אינה אוכלת, רק מדנקט רישא חסר יום א' נקט גבי יבם נמי בכה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אינה אוכלת בתרומה
מדלא אכלה בחיי הבעל:"
+ ],
+ [
+ "עד שתכנס לחופה
שמא ימצא בה מום, משא\"כ משנכנסה לחופה, כבר בדקה בקרוביו:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלת
ר\"ל יכולה לומר הריני עושה ואוכלת ולא תזונני, דעיקר תקנה היה שיזונה הבעל, ומעשה ידיה הוא תשלומין, להכי מצית למימר כן:"
+ ],
+ [
+ "המותר
ר\"ל אם הקדיש רק מה שתדחק עצמה לעשות מותר על הראוי לה, שגם המותר תקנו לו חכמים, בעד מעה כסף שיתן לה בכל שבוע:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר הקדש
אף דגם במותר יכולה אשה שתאמר איני רוצה מעה שלך ויהיה המותר שלי. הכא מיירי שלא אמרה, ולאחר מיתתה כשירשנה, ואפילו לא העלה לה המעה, וה\"ה במעשה ידיה עצמן, רק רישא רבותא קמ\"ל דבחייה אפילו מעשה ידיה עצמן דשכיח, ואפילו רוצה לזונה, אפ\"ה אם אינה רוצה לא קדיש, וסיפא רבותא קמ\"ל, דלאחר מיתתה אפילו מותר דלא שכיח, ואפילו לא נתן לה המעה שכנגד המותר, אפ\"ה קדיש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין
דס\"ל אין אדם מקדיש דבר שלבל\"ע, וכן הלכה:"
+ ],
+ [
+ "אלו מלאכות שהאשה
ענייה:"
+ ],
+ [
+ "טוחנת
ברחיים דיד, וברחיים גדולים מטחנת, לתת לאפרכס [רומפף בל\"א], ולקלוט הקמח:"
+ ],
+ [
+ "ומניקה את בנה
אבל לא בנו מאשה אחרת, וכ\"ש בן אחר בשכר דלא. ובילדה תאומים פטורה מלהניק א':"
+ ],
+ [
+ "ועושה בצמר
וחייבת ג\"כ ליתן מספוא לבהמתו נקיבה. ונשי דידן א\"צ לטחון ולכבס [ב\"ש פ' ח']:"
+ ],
+ [
+ "הכניסה לו שפחה אחת
או נדוניא כדי לקנות שפחה, או שהוא עשיר כדי לקנותה:"
+ ],
+ [
+ "שלש אינה מצעת לו המטה
י\"א דרק ממטות הבית פטורה, אבל מצעת מטתו. וי\"א דגם במטתו אינה חייבת רק לפרוס עליו סדינין, מדהוא מילי דחובה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה יושבת בקתדרא
בלשון יון כסא שרים, ואפילו להביא לו דבר ממקום למקום בהבית, פטורה. מיהו אפ\"ה מוזגת לו הכוס ומשמשת לפניו בשאר מילי חבה:"
+ ],
+ [
+ "כופה לעשות בצמר
ומעשה ידיה לבעל, רק באמרה איני נזונית וכו' [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אף המדיר את אשתו מלעשות מלאכה
שאמר הנאת תשמישך עלי אם תעשה מלאכה דאל\"כ אינו יכול לאסור עליה:"
+ ],
+ [
+ "יוציא ויתן כתובתה
אם היה המשך הנדר ז' ימים:"
+ ],
+ [
+ "שהבטלה מביאה לידי שיעמום
בטול הדעת ושממה, ולפ\"ז במתעסקת במיני שחוק סגי, ולר\"א עכ\"פ איכא חשש זימה, והכי קיי\"ל [שם]. ונ\"ל דמה\"ט נמי נקט ר\"א בעשירה דדרכה להתעסק במיני שחוק ואפ\"ה כופה מחשש זימה, ורשב\"ג נקט דוקא מדיר דמדשונאה ודאי אסר עליה גם השחוק אז דוקא מחוייב לגרשה אבל בעשירה א\"צ לגרש, דלזימה לא חיישינן:"
+ ],
+ [
+ "המדיר את אשתו מתשמיש המטה
שאמר הנאת תשמישך עלי, דבאמר שבועה שלא אשמשך, לא מתסר, דמשועבד לה:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים שתי שבתות
תמתין, ואח\"כ או יתיר נדרו או יגרשנה. וטעמיה דיליף מיולדת נקבה שטמאה שבועיים, דיולדת דמי לנדר שהוא גרם לה:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים שבת אחת
דיליף מנדה דאורייתא שטמאה ז\"י, דס\"ל דנדה דמי לנדר, דשניהן שכיחי. ואפילו ספן שעונתו לו' חדשים, אינה דומה מי שפת בסלו למי שאין לו:"
+ ],
+ [
+ "שלשים יום
וקיי\"ל אפילו ג' שנים [ע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "הפועלים
אפילו דרכן (ללון בביתם) [לעשות בעירם] שעונתן ב' בשבוע כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "שבת אחת
יוצא שלא ברשות:"
+ ],
+ [
+ "הטיילין
הבטלין ממלאכה הבריאים ומעונגים:"
+ ],
+ [
+ "הפועלים שתים בשבת
[כשעושים מלאכתן בעירן, אבל כשעושים בעיר אחרת פ\"א בשבת] ואם לן כל לילה בביתו, פ\"א (בשבת) [בח' ימים]:"
+ ],
+ [
+ "החמרים
מוליכי תבואה לעיירות על חמורים:"
+ ],
+ [
+ "אחת בשבת
כשהן בעירן בכל לילה:"
+ ],
+ [
+ "הגמלים
מוליכי סחרות למרחוק:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי אליעזר
והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "המורדת על בעלה
מתשמיש, אבל מז' מלאכות שחייבת לו [כמ\"ה], כופין שתעשה:"
+ ],
+ [
+ "שבעה דינרין בשבת
כל שבוע וסתמא משמע אפילו הוא ספן שאינו בא עליה רק אחר ו' חדשים, דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו, למי שאין לו. וכל דינר של דבריהם הוא כסף צרוף במשקל י\"ב שעורות שהוא שמינית שבדינר תורה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין
טרפעיק הוא חצי דינר דבריהם:"
+ ],
+ [
+ "עד מתי היא פוחת עד כנגד כתובתה
ואחר כך מגרשה בלי כתובה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לעולם הוא פוחת והולך שמא תפול לה ירושה ממקום אחר גובה הימנה
וקיי\"ל דבאומרת מאיס עלי וחפצה גט, יש ב' חלוקים (א) אם אמרה יתן לי גט וכתובה, אז דינה כמורדת שאמרה בעינא ליה ומצערנא ליה במניעת תשמיש מחמת קטט שיש לי עמו, דדנינן לה בדינא דמתיבתא, דמתרינן בה שתפסיד כתובתה, ומכריזין בביה\"כ ד' שבתות פלונית מרדה בבעלה, ואח\"כ חוזרין ומתרין בה כנ\"ל, ואם תחזור בה, י\"א שמנכין מכתובה ז' דינרין לכל שבוע שעמדה במרדה, אפילו חזרה תוך ד' שבועות ראשונות, ואם עמדה במרדה עד אחר הד' שבועות, י\"א שאבדה כתובתה מיד רק מבקשין שאל יגרשנה תוך יב\"ח שאין זה כבוד בנות ישראל שמתגרשות מתוך קטטה, ויש אומרים שאין מפסדת כתובתה עד שעמדה במרדה כל היב\"ח. מיהו לכ\"ע תוך יב\"ח אין לה מזונות ומעש\"י שלה, רק אוכל פירות נכסי מלוג שנה, וחייב בקבורתה, אבל אם ירצה יכול לגרשה תוך יב\"ח בע\"כ, מיהו בכה\"ג לי\"א בתרא הנ\"ל יש לה כתובה, ורק לאחר יב\"ח מגרשה בלי כתובה. וכשמגרשה, לי\"א קמא אפילו תוך יב\"ח ולי\"א בתרא לאחר יב\"ח, אין לה נצ\"ב רק בתפסה, ודוקא בקרקעות מהני תפיסה. אבל במעות נדוניא לא מהני תפיסה, ורק נ\"מ מחזיר לה מה שנשאר בעין. ובאינה רוצה להתגרש מתירין לו לישא אחרת אחר י\"ב חודש, ואפילו תוך יב\"ח כשלא רצתה להתגרש ונשא אחרת, לא יוציא. (ב) מיהו באינה תובעת כתובתה ומבקשת רק גט, יש ג' חלוקים (א) בטוענת מאיס עלי מחמת שמבררת בב' עדים שאינו נוהג כשורה ומכלה ממונו, אז דיינינן דינא דמתיבתא, דאע\"ג דאין כופין אותו שיגרשנה, אין כופין אותה שתשאר אצלו, רק כשתרצה פורשת ממנו, ואין להם זע\"ז שום תנאי כתובה רק אם מתה ירשנה וחייב בקבורתה. מיהו כשנתרצו לגירושין, מחזיר לה כל הנצ\"ב ומה שנשאר בעין מהנ\"מ, וגם הנדוניא צריך להחזיר לה, אבל כל מה שנתן לה, היא מחזרת לו. (ב) ובאינה יכולה לברר ע\"פ עדים, אבל אין נראה רמאות בטענתה, ג\"כ דינה כנ\"ל, רק דבנצ\"ב יש חלוק, דדוקא בתפסה אותן או כנגדן, מהני, אבל אין מוציאין אותן מידו, מיהו קרקעות נכסי מלוג, ברשותה עומדין והוי כאילו תפסה אותן, וגם הנדוניא צריך להחזיר לה. ובמתה קודם שנתגרשה, אם תפסה הצ\"ב, כיון שיורשה חייב לקברה. ואם לא תפסה יש ספק אם חייב לקברה. (ג) ואם נראה דטענותה שקר, כגון שהתקוטטה עמו עבור מלבושים ותכשיטים ואח\"כ אמרה מאיס עלי, או שהנשואין היו ע\"ד שהוא עשיר, וכשמצאתו עני אמרה מאיס עלי, אז דינה כסי' א', דבנצ\"ב לא מהני תפיסתה, ונכסי מלוג נותן לה [ועי' סי' ע\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "וכן המורד על אשתו
מתשמיש, אבל אשאר וכסות, כופין [וי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת
חצי דינר ליום, חוץ משבת דהו\"ל שכר שבת. ובירושלמי אמרינן דז' דנרין לדידיה, נגד ז' מלאכות שחייבת לו, וג' דינרין לדידה נגד שאר כסות ועונה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר שלשה טרפעיקין
ובמתרצת להתגרש מגרשה מיד ואינו מוסיף על כתובתה, וי\"א דגם כשרוצה רק הוא לגרש מיד, דינא הכי, אבל חייב במזונות וכסות ביני ביני, ובכל כופין להתגרש, אם מתה ירשנה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "המשרה
הזן:"
+ ],
+ [
+ "את אשתו על ידי שליש
ונתרצית כך:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות לה משני קבין חטין
לכל שבוע והם כגודל מ\"ח ביצים, שהן ט\"ז סעודות, שבכל סעודה כדי ג' ביצים, וי\"ד צריכה לשבוע, ב' לכל יום, אף דבשבת צריכה ג' סעודות. עכ\"פ בליל שבת תאכל עמו [כמ\"ט], וב' סעודות היתרים, צריכה לעניים. ואף דבעל יכול למחות באשתו מלתת צדקה [כי\"ד רמ\"ח]. הכא במשרה שאני, או י\"ל דוקא במעות לצדקה מעכב:"
+ ],
+ [
+ "לא פסק לה שעורים
כפליים מחטין:"
+ ],
+ [
+ "אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום
ששם השעורים רעות:"
+ ],
+ [
+ "או מנה דבילה
תאנים דרוסים, במשקל ק' דינרין. וכולן ללפת הפת:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לה מטה
[בעטטשטעלל]:"
+ ],
+ [
+ "מפץ
רך ממחצלת,*) ואית דגרסי מפץ ומחצלת. ונ\"ל דמחצלת לשכב עליו, ומפץ להתכסות בה [וקו' הש\"ס ותסגי לה בהכי, רק אמחצלת קאי]:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לה כפה
[הויבע]:"
+ ],
+ [
+ "ומנעלים ממועד למועד
בכל רגל מג' רגלים יתן חדשים ואפילו מפסח לעצרת שאינו רק ז' שבועות, דלא בלו עדיין הראשונים, אפ\"ה נותן רק לשמחה ברגל. ונ\"ל דממועד למועד אכפה וחגור נמי קאי:"
+ ],
+ [
+ "וכלים של חמשים זוז
כל זוז שבש\"ס הוא דינר מדינה, שהוא שמינית שבכסף צורי, והוא כסף נקי במשקל י\"ב שעורות:"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה
דחדשים מחממי טפי:"
+ ],
+ [
+ "והשחקים שלה
שתתכסה בהן בימי נדתה, ולא הזכיר התנא מכשירי אכילה, כעצים נר וכלים שנותן לה כל פעם ככל הצורך [אה\"ע ע']:"
+ ],
+ [
+ "נותן לה מעה כסף
הוא ששית דינר והוא כסף במשקל ב' שעורות:"
+ ],
+ [
+ "לצורכה
בכל שבוע לכבוס ולמרחץ:"
+ ],
+ [
+ "ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת
מדהוא ליל עונה לרוב בני אדם, ואע\"ג דבנתרצת מיירי וכלעיל סי' נ\"ב, א\"כ אפילו בליל שבת א\"צ, נ\"ל דקמ\"ל דבנתרצת סתם מיירי:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה
ר\"ל ששתקה ולא תבעה המעה, ל\"א דמחלה, וה\"ה במזונות ומע\"י:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ידיה
ר\"ל מותר מע\"י:"
+ ],
+ [
+ "ומה היא עושה לו
דעי\"ז נדע מותר מע\"י כמה הוה:"
+ ],
+ [
+ "משקל חמש סלעים שתי
[אויפצוג], שהוא דק כחצי חוט הערב [והוא כשיעור בגד קטן בפרק ראשית הגז], וע\"י דקותו קשה לטוות. ולפי מ\"ש רפ\"ו דשבועות יהיה משקל ה' סלעים כמשקל ה' לאטה לכל שבוע שצריכה לטוות לו שתי:"
+ ],
+ [
+ "שהן עשר סלעים בגליל
דמשקל של יהודה כפל משל גליל:"
+ ],
+ [
+ "או משקל עשר סלעים ערב
[דורכוואורף], שעב כפליים מהשתי, מדמתנועע תמיד בין חוטי השתי בשעת האריגה:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
שנותן לה רק כשיעורים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הכל לפי כבודו
דעולה עמו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וירושתה
מה שירשה:"
+ ],
+ [
+ "הוא אוכל פירות בחייה
והקרן תקח כשימות או כשיגרשנה:"
+ ],
+ [
+ "בושתה ופגמה שלה
כשחבלה אדם, שמשלם נזק [הוא פגם, מה שנפגם דמיה שהיתה שוה קודם שנחבלה] וצער ורפוי ושבת ובושת, הצער פשיטא דדידה, ושבת ורפוי פשיטא דלבעל, אבל בושת ונזק קמ\"ל דלאשה [אה\"ע פ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שבסתר
נזק, שפצעה במקום סתר שבגוף, ובושת שביישה בינו לבינה:"
+ ],
+ [
+ "ובזמן שבגלוי
דכשהזיקה במקום גלוי שבגוף, או שביישה בפרהסיא, נמאסת בעיניו וגם הבושת שלו:"
+ ],
+ [
+ "והוא אוכל פירות
בחייה כשאר נכסי מלוג, דכשתמות ירשנה. וקיי\"ל כר\"י [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומת חתנו
קודם שנתן, ונפלה לפני יבם:"
+ ],
+ [
+ "ולך אי אפשי ליתן
וחולץ, או מיבם בחנם, ואילו אחיו, היה מוציא ממנו בדיינים [נ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הוא פוסק כנגדן חמשה עשר מנה
מדמרויח בנדוניא. ואינו כרבית, דהרי גם במגרשה מיד נמי יוסף שליש, ותו דלא קבלה בתורת הלואה, רק בתנאי שכשתמות ירשנה:"
+ ],
+ [
+ "וכנגד השום
ר\"ל בהכניסה לו מטלטלין שצריך לשום אותן:"
+ ],
+ [
+ "הוא פוסק פחות חומש
חומש מלגיו שהוא ששית מלבר מדדרך לשום כך טפי משווין מפני הכבוד:"
+ ],
+ [
+ "שום במנה ושוה מנה
ר\"ל אם פסק לכתוב לה שהכניסה לו שום במנה, ועתה מכנסת לו שום ששוה מנה בשוק:"
+ ],
+ [
+ "אין לו אלא מנה
ואינו יכול לומר תנו לי עוד חמישיתו, שהרי אמרו לפחות חומש, דהיינו רק באינו שוה כמו ששמו [והיינו שומא דידה דקאמר בש\"ס] אבל א\"צ להוסיף שליש מדלא קבל מעות בעין:"
+ ],
+ [
+ "שום במנה
רצה לומר ואם תרצה שיכתבו בכתובתה שהכניסה לו שום במנה:"
+ ],
+ [
+ "היא נותנת שלשים ואחד סלע ודינר
שהן קכ\"ה דנרין, דהיינו מנה וחומשו:"
+ ],
+ [
+ "ובארבע מאות
ר\"ל ואם תרצה שיכתוב בכתובתה ת'. ונ\"ל דקמ\"ל בין בהיותר קטנה שבכתובות שהיא ק', ובין בהיותר גדולה שבכתובות, שהיה מורגל להיות ת' [כפ\"ק מ\"ה], בכולן פוחת חומש:"
+ ],
+ [
+ "היא נותנת חמש מאות
ולתוס' ה\"פ דבפסקו לו בזה\"ל, שתכניס לו \"שום במנה ושוה מנה\", אז א\"צ שתכניס לו מטלטלין שיהיו נשומין חומש יותר, אבל כשפסקה \"להכניס לו שום במנה\", אז צריכה להכניס הנישום קכ\"ה דינר, וכ\"כ בהתחייבה \"בשום בת\", צריכה שתכניס שום בת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "הוא פוסק פחות חומש
ר\"ל וכ\"כ מה שהחתן מתחייב לייחד לה כלים לכתובתה, שרגילין ג\"כ לשומן יותר משוויין, כותב בכתובה שקבלתן בפחות חומש מהשומא:"
+ ],
+ [
+ "פסקה להכניס לו כספים
מעות בעין:"
+ ],
+ [
+ "סלע כסף נעשה ששה דינרים
קמ\"ל בין באלף דינרין [כמ\"ג] אף דנפיש אחריותן, ובין במועט כסלע, דלא נפיש רווחה דבעל, בכולן מוסיף שליש:"
+ ],
+ [
+ "החתן מקבל עליו עשרה דינרין לקופה
של בשמים שתתקשט בהן:"
+ ],
+ [
+ "לכל מנה ומנה
שהכניסה לי:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה
אכולהו קאי, והכי קיי\"ל [אה\"ע סס\"ו] ואילה\"ק דוכי ס\"ד דלפליג ת\"ק בהא שיצטרך ליתן לה טפי ממנהג. דנ\"ל דה\"ק ר\"ג דאין צריך ליתן לה בשמים להתקשט לפי שיעור נדוניא שהכניסה, אלא נותן לה כפי שיעור הבשמים שמתקשטות בהן הנשים שאינן נשואות או כשלא הכניסה כלום לבית בעלה:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות לה מחמשים זוז
כסף מדינה, שכל דינר כסף משקלו י\"ב שעורות:"
+ ],
+ [
+ "לא יפחות לה
הגבאים:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בכיס
של צדקה:"
+ ],
+ [
+ "יתומה שהשיאתה אמה או אחיה מדעתה
ר\"ל אפילו נתרצית:"
+ ],
+ [
+ "או בחמשים זוז
קמ\"ל ק' אף שהוסיפו לה יותר מהראוי כנ\"ל, וקמ\"ל נ' דאפ\"ה אינה מוציאה עד שתגדיל:"
+ ],
+ [
+ "מה שראוי להנתן לה
דהיינו עישור נכסי של הירושה, ואפילו מראוי נוטלת. וי\"א רק עישור קרקעות [קי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם השיא
האב:"
+ ],
+ [
+ "ינתן לשניה כדרך שנתן לראשונה
ורק בלא ידעינן דעתיה דאב יהבינן עישור נכסי:"
+ ],
+ [
+ "אלא שמין את הנכסים ונותנין לה
כפי שיתן אדם שהוא קמצן או וותרן כמוהו ובלא ידעינן דעתיה, נותנין לה עישור נכסי, וקיי\"ל כר\"י. ודוקא בסתם אבל בידעינן שנשתנה דעתיה או עשרו, אזלינן בתר דעתו האחרונה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "המשליש מעות לבתו
לקנות לה שדה, או לנדוניא כשתנשא ומת:"
+ ],
+ [
+ "והיא אומרת נאמן בעלי
ר\"ל ארוסי, שלא יעכבם לעצמו, תנם לו:"
+ ],
+ [
+ "יעשה השליש מה שהושלש בידו
אפילו אם רצונה ג\"כ שיקנה הבעל שדה כדברי אביה, אפ\"ה לא יתנו עד שתנשא, דמצוה לקיים דברי המת, אפילו צוה כשהיה בריא, ובצוה שכיב מרע, דבריו ככתובים ומסורין, אפילו לא השלישם מתחלה לכך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר וכי אינה אלא שדה
ר\"ל ולו יהא שכבר קנו לה:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא מכורה מעכשיו
להכי שומעין לה אפילו אינה רוצה לקנות שדה, ור\"מ ס\"ל שאינה יכולה למכור:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים בגדולה
בש\"ס קאמר חסורי מחסרא וה\"ק, מן הנשואין לכ\"ע הרשות בידה, כי פליגי בארוסין, במה דברים אמורים בגדולה וכו':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המדיר את אשתו מליהנות לו
לעיל (פ\"ה מ\"ו) מיירי בהדירה מתשמיש, והכא מיירי שהדירה מלזונה, ואף דמשועבד לה, עכ\"פ מיירי באמר צאי מעשה ידיך למזונותיך, ושתקה, ומספיקין מעש\"י למזונות, אבל אין מספיק לדברים קטנים שרגילה בבית אביה, שאין חייב הבעל לתתן מדאין רגילין בהן בני משפחתה רק אביה וויתר לה:"
+ ],
+ [
+ "יעמיד פרנס
לא שיעמיד שליח לפרנסה, דאם כן שלוחו כמותו ואסור, אלא ר\"ל שאומר כל המפרנס אינו מפסיד. מיהו באומר כל השומע יזון [כגיטין פ\"ו מ\"ו], או שאומר לחבירו אם תפרנסה לא תפסיד [כסוף פ\"ד דנדרים], אסור, דהו\"ל נמי שלוחו:"
+ ],
+ [
+ "יתר מכן יוציא ויתן כתובה
אם אינו יכול להתיר נדרו, דטפי מל' יום, אם לא נתרצית שיפרנסה אחר, אית לה זילותא, משא\"כ לעיל [פ\"ה מ\"ח], מיירי שנתרצית:"
+ ],
+ [
+ "בישראל חדש אחד
אפילו חודש חסר:"
+ ],
+ [
+ "ושנים יוציא ויתן כתובה
לאו דוקא שנים, אלא ר\"ל גם ביום א' בחדש השני מחשב כבר כב' חדשים [כר\"ה ד\"י א']:"
+ ],
+ [
+ "ובכהנת
אשת כהן, שכשיגרשנה א\"א שיחזירה דבשלמא ישראל אם לא יתחרט על נדרו קודם גירושין, אולי יתחרט ויתשיל על נדרו אחר שגרשה ויהיה יכול לנשאה שוב, משא\"כ כהן אסור שוב בגרושה:"
+ ],
+ [
+ "המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות
הוא אינו יכול להדירה, דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו על חבירו, ואי דתלאו בתשמיש, דכשתטעם פירות יאסר הנאת תשמישך עלי, הרי דינה שתמתין ז' ימים [כפ\"ה סי' ל\"ג]. אלא מיירי בנדרה איהי לכל זמן שתהיה תחתיו. וקיים לה הוא:"
+ ],
+ [
+ "יוציא ויתן כתובה
דדוקא בהדירה הוא תמתין ז\"י, דמיתבא דעתה, דאמרה שעת כעס היה לו, אבל בנדרה היא וקיים הוא, סברה מסנא סני לי, וקשה עליה לגור אצלו כלל, ולפיכך באי אפשר להתיר יגרש מיד:"
+ ],
+ [
+ "יוציא ויתן כתובה
ור\"י כמו דפליג לעיל במ\"ב פליג נמי הכא לחלק בין כהן לישראל ואפשר דמחלק בינייהו ברגל א' או ב' כדמחלק ביניהו בסוף משנה ד':"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה
עד מתי תאסר, אבל בנתן קצבה, תמתין עד י\"ב חודש:"
+ ],
+ [
+ "המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה
מיירי בתלאה בתשמיש, שאמרה תשמישך עלי אם אלך וכו', וקיים לה, דבלא תלאה בתשמיש, הרי אינו דברים שבינו לבינה שיפר לה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהוא עמה בעיר חדש אחד
בנדרה על חודש א':"
+ ],
+ [
+ "שנים יוציא ויתן כתובה
וכ\"ש בלא נתנה קצבה כלל:"
+ ],
+ [
+ "שלשה יוציא ויתן כתובה
מתני ר\"י וה\"ק, רגל א' יקיים, ב' יוציא, ובכהנת ב' יקיים ג' יוציא וכו':"
+ ],
+ [
+ "או לבית המשתה
מיירי נמי בתלאה בתשמיש כנ\"ל, וי\"א דהכא והתם הו\"ל ענוי נפש [י\"ד רל\"ה ואה\"ע ע\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שנועל בפניה
פתח של שמחה ונחמה שלא ישמח גם עמה שום אדם, ולא ישתתף בצערה:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה טוען משום דבר אחר
ששכיחים שם פריצים:"
+ ],
+ [
+ "מה שאמרת לי
דברי קלות:"
+ ],
+ [
+ "או שתהא ממלא ומערה לאשפה
י\"א שתמלא מים ותחזור ותשפוך, דנראה כשוטה. וי\"א שתנער השכבת זרע מרחמה אחר תשמיש:"
+ ],
+ [
+ "ואלו יוצאות שלא בכתובה
דמצוה לגרשה, וי\"א דרק רשות בידו לגרשה. מ\"מ בעשתה תשובה, צריך לכתוב לה כתובה אחרת על ק' [אה\"ע קט\"ו בח\"מ סקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מאכילתו שאינו מעושר
אפילו מעשר דרבנן, ואף שיוכל להשמר לבלי לסמוך על הפרשתה, ומכ\"ש בהאכילתו שאר איסור:"
+ ],
+ [
+ "ומשמשתו נדה
אפילו מודית מעצמה שהכשילתו, דאף דאין אדם משים עצמו רשע, לענין ממון נאמן [ר\"ן]. מיהו בנגעה בו בנדתה, לא קנסוה:"
+ ],
+ [
+ "ולא קוצה לה חלה
אע\"ג דכבר תנא מעשר, וכ\"ש חלה דטבל שלה במיתה. ותו דהול\"ל ולא קוצה חלה. ונ\"ל ל\"מ, דבחלה אפילו לא האכילתו עדיין, ולא דמי למעשר, דבחלה דעלה רמיא להפריש בשעת לישה, א\"א שיזהר, דישכח להפריש אח\"כ, משא\"כ במעשר, אף שחשודה, והחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו [כי\"ד קי\"ט], עכ\"פ יזהר להפריש הוא:"
+ ],
+ [
+ "ונודרת ואינה מקיימת
שמפסיד עי\"ז, שבניו מתים בעון זה:"
+ ],
+ [
+ "יוצאה
לשוק:"
+ ],
+ [
+ "וראשה פרוע
בפרוע לגמרי, הוא דת משה, דהיינו דאורייתא, והכא מיירי בפרוע קצת:"
+ ],
+ [
+ "וטווה בשוק
בזרועות מגולות:"
+ ],
+ [
+ "ומדברת עם כל אדם
מרבה שיחה עמהן:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר אף המקללת יולדיו בפניו
אבי בעלה או זקנו, בפניהן או בפני בעלה, ומכ\"ש המקללת בעלה בפניו. אבל המקללת אם בעלה, לא החמירו עליה, מדשונאות זו את זו:"
+ ],
+ [
+ "ושכניה שומעין קולה
כשתובעת תשמיש בקול, או כשתבעה הוא לתשמיש, מריבה עמו בקול ומתבייש עי\"ז. ובכולן צריכה התראה שתפסיד כתובתה, וי\"א דבדת משה א\"צ התראה [ב\"ש קט\"ו סקי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
וא\"צ גט, וי\"א שצריכה גט. ודוקא בפירש איזה נדר לא יהיה בה שהקפיד, או שהתנה סתם, והיא נדרה מבשר ויין או מלהתקשט, אי שנדרה נטולה אני מהיהודים דבאלו אדם מקפיד [ל\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כנסה סתם
אפילו קדשה ג\"כ סתם, וכשנודע לו או ראה, מיד צווח, נמי דינא הכי [כך מסקנת הש\"ס, ודלא כרתוי\"ט ועי' רא\"ש כאן]:"
+ ],
+ [
+ "ונמצאו עליה נדרים
הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "תצא שלא בכתובה
דרק שמא מחל, והמע\"ה, מיהו גט צריכה מספק:"
+ ],
+ [
+ "כנסה סתם ונמצאו בה מומין
אפילו קדשה ג\"כ סתם:"
+ ],
+ [
+ "כל המומין הפוסלין בכהנים
מפורשין פ\"ז דבכורות:"
+ ],
+ [
+ "פוסלין בנשים
והוסיפו עליהן ריח רע שמגופה, וזיע מסרחת וריח הפה [ויש אומרים אף מחוטם] וקול עבה, ודדים גסים מאד, וצלקת שמנשיכת כלב, ושומא שעל המצח שנראה לפעמים, דבנראה תמיד הרי ראה ונתפייס. ובמשתנת במטה תמיד, אף דבדידיה לא הוה מום, בדידה כופה להתגרש, אבל יש לה כתובה, וה\"ה במצורעת, וי\"א דאין לה כתובה [ב\"ש שם ט']. ונ\"ל דלהכי לא כלל התנא מומין ונדרים בחד בבא, משום דבנדרים בהתיר לה החכם קודם שנודעו לבעל מקודשת, משא\"כ במומין אף שנתרפאת בכה\"ג נמאסת בעיניו כשיזכור שהיה בה מום כזה [שם] וכל המשנה כפולה במס' קידושין [פ\"ב מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "היו בה מומין ועודה בבית אביה
ורוצה לגרשה, והאב תובע הכתובה:"
+ ],
+ [
+ "ונסתחפה שדהו
אף דיש לה חזקת הגוף שנולדה בלי מומין, והרי קיי\"ל כר\"ג [פ\"א מ\"ו] דחזקת הגוף עדיף מחזקת ממון. שאני הכא, דברשות האב נמצאו, משא\"כ התם מיירי באפשר שנאנסה תחתיו. ולר\"ן הכא מיירי בטוענת שמא נולדו ברשות הבעל, ולעיל טוענת ברי. ולרא\"ש הכא מיירי בנערה, דברשות אביה היא, אבל בבוגרת משנתארסה היא ברשות הבעל:"
+ ],
+ [
+ "נכנסה לרשות הבעל
שנשאת ומצא בה אז מומין ובא להוציאה בלי כתובה:"
+ ],
+ [
+ "והיה מקחו מקח טעות
אבל במייתי ראיה שמשנתארסה היו בה, לא אמרינן כאן נמצאו כאן היו, מדיש לה ב' חזקות, חזקת הגוף וחזקת שבדקה קודם שכנסה, והוא אין לו רק חזקה א' שאין אדם מתפייס במומין, דחזקת ממון לא נחשב כלל נגד חזקת הגוף, משא\"כ *) (ברישא, מדנמצאו בבית אביה), ליכא חזקת הגוף, והו\"ל לדידיה ב' חזקות, חזקת ממון וחזקה שאין אדם מתפייס במומין, ולה רק חזקה א':"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
ר\"ל במה אמרת דבריך, במומין וכו':"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול לטעון
דבכה\"ג גם אתה מודה דראה ונתפייס, א\"כ גם אם יש מרחץ וכו', ובהא פליגי:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא בודקה בקרובותיו
ולא התכוון כשהתנה, רק על מומין שאין נבדקין ע\"י מרחץ, כריח הפה, אבל באינך אפילו הביא הבעל ראיה אינו כלום [קי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "האיש שנולדו בו מומין
משנשאה, וכ\"ש מקודם, אבל בנמצאו משנתארסה, אין כופין אותו להוציא ולא אותה שתכנס:"
+ ],
+ [
+ "אין כופין אותו להוציא
ודינה כמורדת:"
+ ],
+ [
+ "אבל במומין הגדולים
כנשברה ידו או רגלו או נסמית עינו:"
+ ],
+ [
+ "כופין אותו להוציא
ולא קיי\"ל כן. מיהו בב' ידיו או רגליו או עיניו, י\"א דכופין [קנ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואלו שכופין אותו להוציא
וליתן כתובה:"
+ ],
+ [
+ "מוכה שחין
שחין רע, כצרפתים וכדומה שמסריח:"
+ ],
+ [
+ "ובעל פוליפוס
ריח החוטם. ול\"מ היה נ\"ל שהוא החולי הנקרא בל\"ר עפילעפסיא דהיינו חולי נופל:"
+ ],
+ [
+ "והמקמץ
מקבץ צואת כלבים:"
+ ],
+ [
+ "והמצרף נחושת
מקום מחצבו מסריח:"
+ ],
+ [
+ "והבורסי
[גערבער]:"
+ ],
+ [
+ "בין שהיו בם עד שלא נישאו
ולא ידעה, אבל בידעה אין כופין שיגרשה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שממקתו
בשרו נמס ע\"י תשמיש, וסכנה היא לו [שם]. וה\"ה חולי נופל וכדומה שהתשמיש קשה להן, אף שהיא רוצה כופין שיגרשה [רמ\"ט ח\"ב רי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולך איני יכולה לקבל
עי' כדומה לזה לעיל [פ\"ו מ\"ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האשה שנפלו לה נכסים
בירושה, מתנה או מציאה, דבכה\"ג ה\"ל נכסי מלוג:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא תתארס
ונתארסה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים תמכור
בעודה ארוסה אבל משנשאת לא:"
+ ],
+ [
+ "הואיל וזכה באשה
משנתארשה:"
+ ],
+ [
+ "לא יזכה בנכסים
בתמיה. ולמה מכרה קיים:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם על החדשים
שנפלו לה משנשאת. דאמרינן בסיפא דמכרה בטל:"
+ ],
+ [
+ "אנו בושין
מה ראו חכמים לומר שיהיו לו פירות תחת פרקונה, ולהכי מוציא מלקוחות הרי כיון דרק לטובתה תקנו כך הול\"ל שתוכל לומר אי אפשי בתקנת חכמים ויהיו הפירות שלה ותפרוק את עצמה:"
+ ],
+ [
+ "אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים
שנפלו לה קודם שנשאת:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר אם מכרה ונתנה קיים
וכ\"ש קודם שנתארסה ונשאת, דמכרה קיים."
+ ],
+ [
+ "הואיל וזכה באשה
שנשאה:"
+ ],
+ [
+ "נכסים הידועים לבעל
שידע שנפלו לה, ולרא\"ש במצפה עליהן סגי:"
+ ],
+ [
+ "לא תמכור
משנשאת, אפילו נפלו קודם אירוסין:"
+ ],
+ [
+ "ואם מכרה ונתנה
להרא\"ש אפילו קודם שידע בהן:"
+ ],
+ [
+ "ואם מכרה ונתנה
קודם שידע בהן:"
+ ],
+ [
+ "קיים
אפילו נפלו משנשאת. מיהו משנתארסה בידועים לא תמכר, ואם מכרה קיים. וקיי\"ל כר\"ש [צ' סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והמחוברין בקרקע
ומשביחין עדיין בקרקע:"
+ ],
+ [
+ "שמין אותן
שמין הקרקעות כמה הן יפין עם הגדולין שבהן, בשעת הנפילה:"
+ ],
+ [
+ "והוא אוכל פירות
דס\"ל מה שלא גדל ברשותו ה\"ל כקרקע, ומה שגדל ברשותו ה\"ל פירות ושלו הן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים המחוברין לקרקע שלו
אף שלא גדל ברשותו, ואפילו עומדין ליקצור שנגמרו, דאע\"ג דקיי\"ל כל העומד לקצור כקצור דמי, הכא כך תקנו חז\"ל שיהיו שלו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר מקום שיפה כחו בכניסתה
כשנשאת:"
+ ],
+ [
+ "הורע כחו ביציאתה
כשמגרשה:"
+ ],
+ [
+ "יפה כחו ביציאתה
כיצד. פירות וכו':"
+ ],
+ [
+ "פירות המחוברין לקרקע בכניסתה שלו
כחכמים לעיל:"
+ ],
+ [
+ "וביציאתה שלו
ולחכמים המחוברים ביציאתה שלו [ועי' פ\"ט מ\"ג]. וקיי\"ל כר\"ש [פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכור
רק כשתרצה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהן שבח בית אביה
ר\"ל כבוד בית אביה:"
+ ],
+ [
+ "נפלו לה זיתים וגפנים זקנים
דומיא דעבדים קתני שעושין רק מעט כדי טיפולן:"
+ ],
+ [
+ "והוא אוכל פירות
אבל בנתיבשו לגמרי, לכ\"ע ימכרו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה
[נ\"ל כגי' הרא\"ש דגריס בסיפא נמי רשב\"ג, מדמקשי הש\"ס לס\"ד דבשדה שלה דוקא פליגי, ומקשה והרי עבדים דכשדה שאינה שלה דמי ופליגי. ואם איתא דגרים בסיפא ר\"י, גברא אגברא קרמית. ועי' תוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "המוציא הוצאות על נכסי אשתו
על נכסי מלוג:"
+ ],
+ [
+ "ואכל קימעא
מעט:"
+ ],
+ [
+ "ומה שאכל אכל
ואין לו או לה תביעה זע\"ז (אלא) מה שאחד הוא יותר מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "ישבע כמה הוציא ויטול
מה שהוציא נגד השבח ולא מה שהוציא יותר:"
+ ],
+ [
+ "שומרת יבם
הממתנת להתיבם:"
+ ],
+ [
+ "שנפלו לה נכסים
מבית אביה בעודה שומרת יבם:"
+ ],
+ [
+ "וקיים
דדוקא בארוסה פליגי בריש פרקן, דקנוייה גמורה דהבא עליה בסקילה, משא\"כ יבמה לשוק רק בלאו, וגם קדושין תופסין בה, ותו דארוסה וודאי להנשא קיימה, מה שאין כן זאת שמא תחלוץ:"
+ ],
+ [
+ "מה יעשו בכתובתה
ק' ור' ותוס', ונדוניה שהכניסה שאחריותן אבעל, וקרויין כולן כתובתה, מדנכתבין בכתובתה:"
+ ],
+ [
+ "ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה
נכסי מלוג כמלבושיה ומה שירשה, שאינן באחריות הבעל:"
+ ],
+ [
+ "יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב
רק נכסי מלוג. ומיירי בעשה בה מאמר, דלב\"ש ספק נשואה היא אז:"
+ ],
+ [
+ "נכסים
נכסי צאן ברזל:"
+ ],
+ [
+ "בחזקתן
בחזקת ב' היורשים, וזה לכ\"ע, דלא פליגי רק בנכסי עלוג:"
+ ],
+ [
+ "וכתובה
ק' ור' ותוס' [עיי' פ\"ד דיבמות]:"
+ ],
+ [
+ "הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע
דכתובת' רק על נכסי המת, וסבירא לי' מטלטלי משתעבדי לכתובה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים פירות המחוברים בקרקע שלו
בש\"ס מקשי, והרי משועבדים לכתובתה, ומשני תני שלה וילקח בהן וקרקע ויאכל פירות:"
+ ],
+ [
+ "קדם הוא זכה
דס\"ל מטלטלי לא משתעבדי לכתובתה רק בתפס מחיים דבעל. וה\"ה דפליגי בכספים:"
+ ],
+ [
+ "כנסה
שבעלה:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כאשתו לכל דבר
שמגרשה ומחזירה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון
ר\"ל רק לדבר זה אינו כאשתו, שאין נכסים משועבדים לכתובתה, רק בלא הניח המת כלים, אז כתובתה ק' מהשני [עי' יבמות פ\"ד סי' י\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת על השלחן
והשאר שירשתי מאחי אמכר:"
+ ],
+ [
+ "אלא כל נכסיו
שירש מאחיו:"
+ ],
+ [
+ "גירשה
לאחר שיבמה:"
+ ],
+ [
+ "אין לה אלא כתובתה החזירה הרי היא כל הנשים
אף שלא נתן לה כתובתה עדיין, כל נכסיו משועבדים לכתובתה:"
+ ],
+ [
+ "ואין לה אלא כתובתה בלבד
דסד\"א שיהיה לה ב' כתובות מבעל הראשון ומהשני:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הכותב לאשתו
בעודה ארוסה, וה\"ה דבאומר מהני, מדלא קנה עדיין הנכסים. אבל בנשואה צריך קנין, וקודם שנתארסה לא מהני סילוק אפילו בקנין:"
+ ],
+ [
+ "דין ודברים אין לי בנכסיך
לכשתנשא:"
+ ],
+ [
+ "שאם מכרה ונתנה קיים
דמדיד בעהש\"ט על התחתונה, תלינן דנתכוון למכירה, מדאינה רגילה למכור מפני שבח בית אביה. מיהו מוכרת אפילו לכתחילה, דבדיעבד בלא אמירתו. מהני, כרפ\"ח, אבל אין לומר דמהני תנאי לנכסים שירשה אחר שנשאת. דלהנהו אין מועיל תנאי שמקודם שנשאת, וי\"א דמהני [אה\"ע צ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לעולם אוכל פירי פירות
שימכור הפירות ויקח קרקע ויאכל ממנה הפירות:"
+ ],
+ [
+ "ובפירי פירותיהן עד עולם
והכי קיימא לן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "תנאו בטל
וקיימא לן דבממון תנאו קיים אפילו בשל תורה, וקיימא לן נמי ירושת הבעל מדרבנן, ואפילו הכי קיי\"ל כרשב\"ג, דאלמוה רבנן לירושת הבעל כירושת דאו', והרי בן אינו מסתלק מירושת אביו בדבור בעלמא, ואפילו בקנין, מדעדיין אין הירושה בידו. מיהו בהתנה הבעל אחר אירוסין לפני הנשואין, שלא ירשנה אחר נשואין, מהני [שם]:"
+ ],
+ [
+ "והיה לו פקדון או מלוה
נקט פקדון לרבותא דר\"ט, אף דבעין הוא, וסד\"א דהו\"ל כאילו הן ברשות יורשין. ונקט מלוה לרבותא דר\"ע, אף דלהוצאה נתנה, ינתן ליורשים, מיהו בהיה ביד יורשים לכ\"ע זכו הן בהם, דהרי קיי\"ל מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב\"ח וכמבואר במ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ינתנו לכושל שבהן
יש אומרים להיותר חלש בזכותו, ששטרו מאוחר מכולן שאינו יכול לגבות ממשועבדים, לו ינתן בני חורין אלו. וי\"א ינתן לאשה שחלשה בגופה לחפש אחר נכסים אחרים לגבות מהן, תטול מטלטלים אלו. ואף דמטלטלים לא משתעבדו לכתובתה ולב\"ח. שאני הכא שהן ביד אחרים:"
+ ],
+ [
+ "שכולן צריכין שבועה
ככל הגובה מיורשים:"
+ ],
+ [
+ "ואין היורשין צריכין שבועה
נ\"ל דר\"ל כיון שצריכים שבועה ולא היורשים, הו\"ל כאילו המטלטלים ביד היורשים, ולא משתעבדי לב\"ח, וגם תפיסה לא מהני רק בתפסו הן עצמן בחיי הבעל, דאז א\"צ שבועה. וקיי\"ל כר\"ע. מיהו לדידן דמטלטלי משתעבדי לכתובתה וב\"ח, ינתן לב\"ח שמפסיד בעין, ולא לאשה שלא נתנה כלום, ובתפס' יש פלוגתא אי מהני [ק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הניח פירות תלושין מן הקרקע
דאילו מחוברין דינן כקרקע, דהמחובר לקרקע כקרקע, וכל ששטרו קודם זכה בהן וה\"ה שאר מטלטלין. ומיירי במונחין בר\"ה, וי\"א אפילו בסימטא, דאלו ברשות יורשים כבר זכו בהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון אומר ינתנו לכושל שבהן
לבעל שטר הכתובה או השט\"ח, דיד בעהש\"ט תמיד על התחתונה. ול\"מ היה נ\"ל דשניהן נקראו כושל נגד יורשים שלא הפסידו משלהן כלום, מה שאין כן כתובה וכ\"ש מלוה הרי הפסידו ממה שראוי להם, ומיירי בשלא נודע לו קרקע, וה\"ק ינתנו לאלו הכושלים דהרי אפילו אם יטריחו וימצאו שמכר קרקע, הרי אעפ\"כ יהיה יד בעהש\"ט בענין הגביה על התחתונה:"
+ ],
+ [
+ "אלא ינתנו ליורשים
כל מה שתפס דס\"ל דתפיסה לאחר מיתה לא מהני כלל. ונ\"ל דקמ\"ל בפקדון ומלוה, לרבותא, דר\"ע. דאף דהאב בעצמו נתנו לאחרים, אפ\"ה ברשות יתמי קיימי דלא להני תפיסה. וקמ\"ל סיפא במותר לרבותא דר\"ט. דאף שלא מסרן האב, רק שהן בעצמן תפסו, אפ\"ה לא מוקמינן להו לר\"ט ברשות יורשים למימר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב\"ח:"
+ ],
+ [
+ "המושיב את אשתו חנונית
להסתחר בחנות:"
+ ],
+ [
+ "או שמינה אפוטרופא
להתעסק בכל נכסיו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה משביעה כל זמן שירצה
שהתעסקה באמונה, ואף שאינה תובעת כתובתה משביעה, וה\"ה כל אפטרופס, נשבע [צ\"ז], רק קמ\"ל אשה אף דאפשר דבל\"ז תשבע בסוף כשתגבה כתובתה, אפ\"ה משביעה גם השתא, או קא משמע לן דסלקא דעתך אמינא דא\"ל כיון דדייקת בתראי כולי האי, לא מצינא למיגר בהדך, כבסיפא, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אפילו על פלכה
[שפיננראד]:"
+ ],
+ [
+ "ועל עיסתה
שלא וותרה באילו. ור\"ל אף שלא הושיבה בשום עסק, משביעה:"
+ ],
+ [
+ "כתב לה
ה\"ה אמר:"
+ ],
+ [
+ "אין יכול להשביעה
בין שבועת אפטרופסת או פוגמת או שע\"י ע\"א:"
+ ],
+ [
+ "אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים ברשותה
בגרשה ומתה, ובאים יורשיה או אותן שקנו ממנה כתובתה, לגבות מהבעל, נשבעים שלא פקדתנו בשעת מיתה ולא אמרה לנו כן מקודם, ולא מצאנו כתב ידה שהכתובה פרוע, ואם היא בחיים, תשבע היא קודם שיגבו הלקוחות:"
+ ],
+ [
+ "אבל יורשיו
וכ\"ש בבאה לגבות מלקוחות שקנו נכסיו או אותו שקבל נכסיו במתנת שכיב מרע דדינו כיורש:"
+ ],
+ [
+ "ואת יורשיה
במתה בחייו, דאי במתה אחר מיתת הבעל, הרי כבר נתחייבה שבועה ליורשים, ואין אדם מוריש לבניו ממון שאינו יכול לגבות רק בשבועה:"
+ ],
+ [
+ "ולא לבאים ברשותי
אפטרופוס שימנה על נכסיו, או הלקוחות שלקחום:"
+ ],
+ [
+ "הלכה מקבר בעלה לבית אביה
אמשנה ה' קאי, ור\"ל הא דאמרן דכשפטרה גם יורשים לא ישביעוה, דוקא בהלכה מקבר וכו'. וי\"א דהכא מיירי בלא פטרה, ואפ\"ה בהלכה מקבר וכו' לא ישביעוה יורשים על אפטרופסת שבחיי בעלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא נעשית אפוטרופא אין היורשין משביעין אותה
אפילו התעסקה בנכסים בין מיתה לקבורה, לא תשבע על אותו עסק, דמדטרודה אז אינה יכולה להזהר שלא תהנה [רא\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ואם נעשית אפוטרופא
שהתעסקה בנכסים אחר קבורה:"
+ ],
+ [
+ "היורשין משביעין אותה על העתיד לבא
על עסק שאחר קבורה:"
+ ],
+ [
+ "ואין משביעין אותה על מה שעבר
על עסק שבחיי הבעל. מיהו י\"א דלמסקנת הש\"ס דכל הבא לפרע מיתומים לא יפרע רק בשבועה א\"כ אפילו פטרה בפירוש (ובקניין), מהיורשין, משביעין אותה יורשים אף על עסק שבחיי הבעל, רק במתנה *) (גובין יורשים) בלי שבועה, ומלקוחות לכ\"ע אין מועיל פטור שלו, ונשבעת קודם גוביינה [צ\"ח ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הפוגמת כתובתה
מפרש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "לא תפרע אלא בשבועה
אפילו לא טען השבע לי, אבל בלא פגם צריך לטען השבע לי:"
+ ],
+ [
+ "מנכסי יתומים
בלא פטרה בעלה כמ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לא תפרע אלא בשבועה
דרגילה שלא לדייק כמה קבלה מבעלה, וע\"י שבועה תדייק:"
+ ],
+ [
+ "עד אחד מעידה שהיא פרועה כיצד
נקט כיצד דלא תימא אפילו אין הבעל טוען ברי כנגדה, קמ\"ל, וכן באינך בבי נקט בכל א' כיצד, דלא תימא דדוקא בשהבעל או ב\"כ טוענין ברי כנגדה, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לא תפרע אלא בשבועה
להפיס דעת הבעל תקנו שתשבע דשדא\"ו אין כאן, דהרי נשבעת ונוטלת ותו דהרי הו\"ל כפירות שיעבוד קרקעות מדגובה ממשעבדי:"
+ ],
+ [
+ "לא תפרע אלא בשבועה
דדלמא אם היה הבעל כאן, היה טוען השבע לי:"
+ ],
+ [
+ "הלך לו למדינת הים
ברחוק כל כך שלא יכול שליח ב\"ד עם אזהרתם לילך ולשוב תוך למ\"ד יום:"
+ ],
+ [
+ "והיא נפרעת שלא בפניו
ע\"י שמוציאה גט וכתובה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כל זמן שהיא תובעת כתובתה היורשין משביעין אותה
אפילו פטרה מיורשים:"
+ ],
+ [
+ "אין היורשין משביעין אותה
על עסקה בנכסים בחיי בעלה, אפילו לא פטרה משבועה וה\"ה הוא עצמו א\"י להשביעה כשאינה תובעת כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "ואין עמו כתובה
במקום שאין כותבין כתובה או שיש עדים שנשרפה, דאל\"כ אינה גובה בלי כתובה, דאף דקיי\"ל כותבין, שובר, הכא מסתבר שכבר גבתה, והחזירה הכתובה:"
+ ],
+ [
+ "גובה כתובתה
מתנאי ב\"ד, וקודם שמחזירין לה הגט שתנשא בו, קרעינן ליה, וכתבינן עליו שנקרע רק כדי שלא תגבה בו עוד. מיהו תוס' לא תגבה עד שתוציא הכתובה שהוסיף לה:"
+ ],
+ [
+ "והוא אומר אבד שוברי
כשגבית ע\"י הגט:"
+ ],
+ [
+ "ואין עמו פרוזבול
שנתקן שלא תשמיט שביעית [שביעית פ\"י מ\"ד], וטוען שנאבד לו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו לא יפרעו
ודוקא שאין עדים שנתגרשה, דאית ליה מגו דלא גרשתיך:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר מן הסכנה ואילך
שגזרו עכו\"ם שלא לקיים המצות ושלא יגרש אשתו בגט כדת משה וישראל, ומחמת יראה תיכף כשקבלה הגט, שרפוהו, וכן הפרוזבול:"
+ ],
+ [
+ "שני
הוציאה שני וכו', דאלישנא דבריש המשנה קאי:"
+ ],
+ [
+ "ושתי כתובות
שגרשה ב' פעמים, ויש לה ב' כתובות, מנשואין א' וב':"
+ ],
+ [
+ "שתי כתובות וגט אחד
וב' הכתובות קדמו לגט, ובכתובה ב' כתב טפי מבראשונה, רק שלא נכתבה בלשון תוספת, וזמן ב' הכתובות אינן שוין, ומדאינה כתובה בלשון תוספת מסתבר דכוונתו היה שבאם תרצה למחול שעבוד שמזמן ראשונה, תגבה השניה המרובה מהראשונה:"
+ ],
+ [
+ "או כתובה ושני גטין
שלא כ' לה כתובה כשנשאת שנית:"
+ ],
+ [
+ "או כתובה וגט ומיתה
עדי מיתה, שחזר ונשאה ולא כתב כתובתה ומת:"
+ ],
+ [
+ "שהמגרש את אשתו והחזירה
קודם שגבתה כתובתה ולא כתב כתובה מחדש:"
+ ],
+ [
+ "קטן שהשיאו אביו
והגדיל:"
+ ],
+ [
+ "כתובתה קיימת
וגובה ר', אף שכשהגדיל כבר היא בעולה. מיהו אינה גובה מלקוחות, דהרי שטר מוקדם הוא, דקטן אינו בר שעבוד:"
+ ],
+ [
+ "שעל מנת כן קיימה
שתגבה ר':"
+ ],
+ [
+ "כתובתה קיימת
כפי שכתב לה בגיותה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הראשונה קודמת לשניה
בגביית כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "קודמים ליורשי שניה
בגביית כתובת אמן, כשמתו נשיו אחריו אחר שנשבעו, דבלא נשבעו אין אדם מוריש מעות שאינו גובה רק בשבועה, והיו חולקין בשוה [והא דלא כלל להו, ראשונה ויורשיה קודמין לשנייה ויורשיה, כדכלל להו בסיפא. נ\"ל משום דברישא לא הזכיר תנא מתי מתו הנשים, להכי נקט פרטי פרטי דדוקא בקדמה ראשונה לשנייה בגבייתה דהיינו כשחיו הן כשמת, אז קודמין יורשי ראשונה ליורשי שנייה. אבל בלא קדמה ראשונה גופה לשנייה בזכות גביתה תחילה. דהיינו שמתו שניהן בחייו, אז אין יורשי ראשונה קודמין ליורשי שנייה, דאינון ירתון תנן, ואין דין קדימה ביורשים. משא\"כ בסיפא, דמוכח מנה דשניה קיימת כשמת הוא, מצי למכלל לשנייה ויורשיה כי הדדי. או נ\"ל דמדלא הזכיר תנא כלל מהשבועה שצריכה לישבע, ש\"מ דמיירי שמחל להן הבעל שבועה שחייבת ליורשין [כפ\"ט מ\"ה], ואף שעכ\"פ צריכה ראשונה לשבע לשנייה, רגילה שנייה למחול השבועה להראשונה כדי שלא תאמר לה ראשונה השבע את. ואקח אני המותר בלי שבועה, להכי לפעמים ניחא לה לשניה להפסיד קצת מכתובתה וליטול בלי שבועה, משתשבע ותטול הכל. ולפיכך לא מצי תנא למכלל ברישא ראשונה ויורשיה קודמין לשנייה, דסד\"א דיורשי ראשונה קודמין לשנייה בכל גווני אף שלא נשבעה אמן, ועל כרחך שמחלה שנייה לבני ראשונה השבועה שנתחייבה אמן, והא ליתא דאטו בשופטני עסקינן שתמחול השבועה, הרי ע\"י שנתחייבה ראשונה שבועה יפסידו יורשיה הכל, דאין אדם מוריש וכו' כלעיל א', ועי\"ז תגבה היא בלא שבועה, דנגד יורשים הרי כבר פטרה בעלה. והיה צריך התנא להאריך דמיירי במחלה שנייה לראשונה בעודה בחיים, להכי ניחא ליה לתנא טפי למנקט בקיצור, נשי לחודא, ויורשים לחודא. משא\"כ בסיפא, בני ראשונה רק יורשין הן, דאינן ירתון תנן, ואפילו לא נשבעה שנייה אינן יכולין בני ראשונה לומר לה השבע לנו דכבר פטרה בעלה מהן]:"
+ ],
+ [
+ "שניה ויורשיה קודמים ליורשי הראשונה
דשנייה בעלת חוב, וראשונים בכתובת בנין דכרין שלהן, רק יורשים הן, לפיכך חוב קודם לירושה. ודוקא בנשבעה שנייה קודם שמתה, דאם לא כן, גובין בני ראשונה כתובת אמן, ובני שנייה הפסידו כסי' ב':"
+ ],
+ [
+ "ויתומים מבקשים כתובת אמן
מדכתוב בכתובה שכשתמות בחייו וישא אחרת וימות הוא, יטלו בני כל אחת כתובת אמן ותוספת ונדוניא, אף שאחת יתירה על חברתה, ואח\"כ יחלקו מותר הירושה בשוה:"
+ ],
+ [
+ "ואין שם אלא שתי כתובות חולקין בשוה
ואין נוטלין כתובה אמן, מדמיעקר עי\"ז ירושה דאו', ולהכי צריך מותר דינר. מיהו במשנה א' א\"צ מותר דינר, מדמתקיים בל\"ז ירושה דאורייתא בפריעת חוב הכתובה, דמדמת בחייה, הו\"ל חוב, ומצוה לשניהן לפרוע חוב אביהן [קי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "היה שם מותר דינר
אבל פחות לא:"
+ ],
+ [
+ "אנחנו מעלים על נכסי אבינו יתר דינר
לקבל הנכסים בדינר יותר יוקר משויין:"
+ ],
+ [
+ "היו שם נכסים בראוי
שראויין לבא להם, כעיסקא והלואה או ירושה מאבי אביהן שמת קודם חלוקה:"
+ ],
+ [
+ "אינן כבמוחזק
כאלו מוחזקים בידן:"
+ ],
+ [
+ "אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות
דהיינו מטלטלין:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות
דהיינו מקרקע:"
+ ],
+ [
+ "יותר על שתי הכתובות דינר
וקיי\"ל כר\"ש. מיהו האידנא כתובה וכל תנאיה נגבית ממטלטלין. וי\"א דגם השתא עכ\"פ כתובת בנין דכרין נגבת רק ממקרקע. אבל המותר דינר סגי במטלטלין [קי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואין שם אלא מנה חולקות בשוה
דבשעבוד מנה כולן שוין, ומיירי בנכתבו כולן ביום א' דאל\"כ הקודמת בזמן קודמת בגבייה, או מיירי בתפסו מטלטלין מחיים דבעל דאין דין קדימה במטלטלין, אבל בלא תפסו, אין כתובה נגבית ממטלטלין לדינא דמשנה [כפ\"ח מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "היו שם מאתים
דבמנה שני אין לבעלת מנה שום שעבוד:"
+ ],
+ [
+ "של מנה נוטלת חמשים
ממנה קמא. ואף על גב דרק שלישית המנה היתה ראויה לטול. י\"ל דמיירי בכתבה בעלת ר' [או בעלת ש'] לבעלת ק' דין ודברים אין לי עמך במנה. ולא יתמעט חלקך במנה בשבילי, וקנו מידה על זה, הלכך בעלת ק' ובעלת ש' חולקות מנה קמא. והא דנקט תנא כה\"ג. היינו כדי לאשמעינן דאע\"פ שכתבה דו\"ד אין לי וכו', אפ\"ה נ' שתגבה בעלת ש' ממנה קמא, מחוייבת שוב לחלוק עם בעלת ר', כסי' ט\"ז:"
+ ],
+ [
+ "שלשה שלשה של זהב
דינר זהב הוא כ\"ה דינרי כסף נמצא שג' הן ע\"ה דינרי כסף, דהיינו החצי מק\"ן דינרין הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "היו שם שלש מאות
דאז מנה קמא משועבד לכולן, ושנייה לבעלת ר' וש', ושלישית לבעלת ש' לבד:"
+ ],
+ [
+ "ושל מאתים מנה
הכא מיירי בכתבה בעלת ש' לבעלת ק' ור', דו\"ד אין לי עמכם במנה, להכי ק' קמא חולקין בעלת ק' ור'. ומנה ב' חולקין בעלת ר' וש', ומנה ג' תטול בעלת ש' לבד, נמצא לבעלת ק' יגיע נ', ולבעלת ר' ק', ולבעלת ש' ק\"ן:"
+ ],
+ [
+ "ושל שלש מאות ששה של זהב
איידי דרישא נקט נמי הכא דנרי זהב. מיהו אנן קיי\"ל דיד כולן שוה בכל העזבון, וגובות בשוה עד כדי כתובתן [צ\"ו י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "וכן שלשה שהטילו לכיס
זה ק' וזה ר' וזה ש' להסתחר בהן:"
+ ],
+ [
+ "כך הן חולקין
דבהפסידו או הרוויחו חולקין לפי מעותיהן. ואנן קיי\"ל, דבלא התנו חולקין בשוה הרווח או ההפסד, רק אם מעותיהן עדיין בעין ונשתנה המטבע בעלייה או ירידה אז חולקין הרווח או ההפסד לפי מעותיהן [ח\"מ קע\"ו ה']:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה
שזמנה ראשון:"
+ ],
+ [
+ "קודמת לשניה
שזמנה מאוחר:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה נשבעת לשניה
דע\"י שתגבה ראשונה תפסיד שנייה שלא גבתה עדיין, וי\"א דוקא בטוענת השבע לי:"
+ ],
+ [
+ "אף היא לא תפרע אלא בשבועה
פלוגתייהו בנודע ששדה א' משדותיו גזול מאחר ואין ידוע איזהו דלת\"ק בע\"ח מאוחר שקדם וגבה לא מהני, להכי גם בכה\"ג א\"צ רביעית לשבע, דאף אם יטרפו שדה שגבו הראשונות, תחזיר לה הרביעית מה שגבתה, ולבן ננס בע\"ח מאוחר שקדם וגבה, קנה לה, להכי צריכה גם היא שבועה, דהרי לא יטרפו הראשונות ממנה, ויפסדו ע\"י שכבר גבתה הרביעית. והא דנקט פלוגתייהו בד' נשים. הרי גם בב' נשים הוה מצי מנקט פלוגתייהו היינו מדבעי לאשמועינן דשבועה שנשבעה ראשונה לשנייה עלתה גם נגד שלישית, וא\"צ לשבע שוב גם נגדה, ולא מבעייא בשלוקחת השלישית מה שנשאר מהעזבון בלי שבועה, וכגון שהיא אחרונה, אלא אפילו צריכה גם היא לשבע נגד הרביעית, אפ\"ה לא מצית שלישית לומר כמו שאני צריכה לשבע לרביעית, תשבע לי ג\"כ הראשונה, אפ\"ה נפטרה הראשונה בהשבועה שנשבעה להשנייה, דשבועה לאחד שבועה לק' [תוס'] ועי' עוד תוס' לזה ממ\"ש בס\"ד [יבמות פ\"ד סי' מ\"ז]. ואנן קיי\"ל דכל הנפרע מיתומים צריך לשבע, ולפיכך כולן נשבעין בכל גונא [אה\"ע צ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואין שם אלא מנה חולקות בשוה
נ\"ל דקמ\"ל אף דא' קודמת לחברתה באותה שעה:"
+ ],
+ [
+ "דין ודברים אין לי עמך
וקנו מידה. ואי\"ל עכ\"פ תוכל לומר נחת רוח עשיתי לבעלי, דמדקדם בעלי ומכר לא רציתי להקניטו. י\"ל דמיירי שמכר הבעל שדה זאת לאיש אחר ולא כתבה לו, לשני וכתבה לו, דאי ס\"ד שדעתה היה לעשות נ\"ר לבעל, כבר היתה עושה נחת רוח לו במכירה ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "וראשונה מן השניה והלוקח מן הראשונה וחוזרות חלילה
ר\"ל סביב, שחוזרת שנייה ומוציאה מלוקח וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שיעשו פשרה
[פערגלייך]:"
+ ],
+ [
+ "וכן בעל חוב
שכשהיה להלוה ב' שדות ששוין כדי החוב, ומכרן לב' בני אדם, וכתב המלוה ללוקח ב' דו\"ד אין וכו', מלוה טורף מלוקח א', והוא מלוקח ב', והמלוה חוזר וגובה גם זו ממנו, ולוקח ב' ממלוה, וחוזרין חלילה עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "וכן אשה בעלת חוב
שיש לה כתובה על בעלה, ומכר ב' שדות ששוין יחד כדי כתובתה, וכתבה לשני דו\"ד אין וכו', האשה מוציאה מלוקח ראשון, וראשון משני, ואשה מראשון, ושני מאשה, וחוזר חלילה עד וכו', וקמ\"ל דאף באשה שלא הלותה מעות בעין אפ\"ה יש לה כח לטריפת חלילה כשאר בע\"ח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלמנה נזונת מנכסי יתומים
לדידן אפילו ממטלטלי, דתנאי כתובה דינה ככתובה עצמה. ונזונת כל זמן שלא תתבע הכתובה, מיהו מנהגינו שיכולים יורשים לסלקה אחר צ' יום [צ\"ג ג']:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ידיה שלהן ואין חייבין בקבורתה
קמ\"ל אף בלא קבלה כתובתה, כגון שהניח רק מטלטלין, דלא משתעבדי לה, וא\"כ הו\"ל כיורשי כתובתה אפ\"ה פטירי:"
+ ],
+ [
+ "יורשיה יורשי כתובתה
נקט יורשיה יורשי וכו', ש\"מ דאיירי באשה שיש לה ב' מיני יורשין, והיינו יורשי שומרת יבם [פ\"ח מ\"ו] אין חייבים בקבורתה רק אותן שיורשין כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "חייבין בקבורתה
ובמתה ולא נשבעה, כולן פטורין מלקברה, ונקברה מהצדקה [אה\"ע פ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אלמנה בין מן הארוסין
שאינה נזונת, ומוכרת רק לכתובתה:"
+ ],
+ [
+ "בין מן הנשואין
שמוכרת למזונות:"
+ ],
+ [
+ "מוכרת שלא בבית דין
מומחין, אבל צריכין ג' בקיאין בשומת קרקע:"
+ ],
+ [
+ "מוכרת שלא בבית דין
שלא תרעב:"
+ ],
+ [
+ "מכרה כתובתה
ק' ור':"
+ ],
+ [
+ "נתנה כתובתה לאחר
ה\"ה מחלה ליתומים, דבכל הנהו גוונא בעשתה כן אפילו בחיי בעל, אין לה מזונות מיורשים [צ\"ג ח']:"
+ ],
+ [
+ "לא תמכור את השאר
רצונו לומר לא תמכר בנכסי בעלה לגבות השאר, דהיינו לגבות התוספת:"
+ ],
+ [
+ "אלא בבית דין
מדאין לה מזונות. ור\"ש היא דס\"ל דלכתובה לא תמכר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מוכרת היא אפילו ארבעה וחמשה פעמים
ר\"ל פסקי פסקי, ואעפ\"כ מוכרת וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומוכרת למזונות שלא בבית דין
דס\"ל אף שגבתה קצת כתובתה, אפ\"ה נזונת:"
+ ],
+ [
+ "וכותבת
בשטר מכירה באותן שתמכר למזונות:"
+ ],
+ [
+ "למזונות מכרתי
שלא יאמרו שהיא רעבתנית, שמכרה כולן למזונות ובאותן שתמכר לכתובה תכתוב לכתובה מכרתי, רק התנא קיצר בלשון:"
+ ],
+ [
+ "נתקבלה כתובתה
ואין המכר בטל, דאין אונאה לקרקעות כלל. וי\"א דביתר מפלגא יש אונאה לקרקעות [ח\"מ רכ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו היא אומרת אחזיר דינר ליורשין מכרה בטל
אבל במכרה בשויה. מכרה קיים ותחזיר המותר [אה\"ע ק\"ג ז']:"
+ ],
+ [
+ "בשדה בת תשעה קבים
ר\"ל שמקצת שדה שמכרה שלא כדין, או מה שנשאר מהשדה ביד יתומים, או ששניהן יחד, היה כדי בית ט' קבין והוא ע\"ה אמה אורך על רוחב נ' אמה, וזהו שיעור שדה:"
+ ],
+ [
+ "ובגינה בת חצי קב
זהו שיעור גנה והוא נ' אמה אורך על רוחב ד' אמות וטפח:"
+ ],
+ [
+ "שום הדיינין
ששמו ומכרו לשלם לאלמנה כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "מכרן בטל
אפילו בקרקעות. אבל בפחות משתות מכרן קיים:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם עשו אגרת בקורת
שכתבו לאלמנה שיכריזו לה שלוחי ב\"ד שיבקרו בנ\"א לקנות השדה:"
+ ],
+ [
+ "או שוה מאתים במנה מכרן קיים
בהא מודה ת\"ק, ודוקא עד פלגא, והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "השניה
שניות לעריות [כפ\"ב דיבמות מ\"ד] אפילו הכיר בה:"
+ ],
+ [
+ "והאילונית
שלא הכיר בה:"
+ ],
+ [
+ "אין להם כתובה
ק' ור', ממאנת מדיצאה מעצמה, שנייה, קנסוה רבנן מדמרגילתו שישאנה דאשה רוצה בנשואין יותר מאיש, וזאת אינה מפסדת מהנשואין, דהיא וולדה כשרים, ואילונית מדמקח טעות. מיהו תוס' יש להן:"
+ ],
+ [
+ "ולא פירות
בלקטן הבעל. וי\"א אפילו הן בעין [ועפ\"ט דיבמות מ\"ג ואה\"ע קט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מזונות
אפילו לאחר מותו [אה\"ע קט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בלאות
כל חד כדאית ליה, ממאנת, לרי\"ף בין נכמ\"ל או נצ\"ב שבלו לגמרי ע\"י תשמישו פטור הבעל לשלם, אבל מה שמכר מנמ\"ל חייב לשלם, ולרש\"י גם במכרן הבעל פטור מלשלמן. ובשנייה, לרי\"ף נכ\"מ שבלה אותן הבעל ע\"י תשמישו פטור, ולרש\"י ותוס' ורא\"ש אפילו מכרן פטור מלשלמן, וכ\"ש מה שנגנב או נאבד מהן דפטור, אבל מה שבלה מנצ\"ב או שנאבד מהן חייב לשלם לכולי עלמא בשנייה. ובאיילונית כשלא הכיר בה, דינה כחייבי לאוין דאבלאות של נצ\"ב פטור ואבלאות של נ\"מ חייב. מיהו בכולן מה שהוא בעין מנכ\"מ ונצ\"ב נוטלת [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה
וכל תנאיה:"
+ ],
+ [
+ "יש לה כתובה
וכל תנאיה. ודוקא בהכיר בה, ואפ\"ה אין לה מזונות בחייו [שם]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הנושא את האשה ופסקה עמו
שהתנה כן עמה בשעת נשואין, דאז משתעבד באמירה [כאה\"ע נ'], או שנתן לה אחר כך שטר על זה [כח\"מ מ']:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיזון את בתה
שמאיש אחר:"
+ ],
+ [
+ "חייב לזונה חמש שנים
אף שלא קנו מידו. אי נ\"ל דקמ\"ל דאין האשה יכולה לחזור ולפטרו, או דקמ\"ל דעכ\"פ אינו חייב להלביש, כמו שחייבים יורשים לשאר בנות אחר מיתת אביהן:"
+ ],
+ [
+ "נשאת לאחר
שנתגרשה תוך זמן הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לא יאמר הראשון לכשתבא אצלי אזונה
ולא אתן דמי מזונות:"
+ ],
+ [
+ "ואחד נותן לה דמי מזונות
ותזון אצל מי שתרצה היא, אבל אינה יכולה לכופן שיתנו לה שניהן דמי מזונות [קי\"ד ו']:"
+ ],
+ [
+ "והן נותנין לה דמי מזונות
וה\"ה בחלתה נותנין לה דמי מזונות בריא:"
+ ],
+ [
+ "מתו
בעלי אמה:"
+ ],
+ [
+ "בנותיהן ניזונות מנכסים בני חורין
אפילו נשתעבד בקנין לזונן, אפ\"ה אינן גובות ממשעבדי דמדאוהב בתו וודאי צררה אתפסה, ואפ\"ה מבני חורין יגבו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא כבעלת חוב
כשנשתעבד בשטר [ועי' אה\"ע רס\"י נ\"א]. מיהו לאו בע\"ח ממש היא, דכשמתה הבת, פטור מלשלם ליורשיה:"
+ ],
+ [
+ "כל זמן שאת עמי
דמשמע ולא כשיפרידונו מיתה או גירושין. ונ\"ל דקרי להו פקחין, מדאין מן הראוי שיזכיר בשעת נשואין מיתה או גרושין, דלא מקדים אינש פורענותא אנפשיה [כגיטין י\"ח א'], לכן מזכירין ברמז:"
+ ],
+ [
+ "אלמנה
שנזונות מיורשים [כרפי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לה מדור לפי כבודה
אפילו נפל הבית או שאין לה בית, נותנין לה שכר דירה [צ\"ד ה'. ודלא כר\"ב]. וה\"ה שמשתמשת בכלים לפי כבודה כבחיי בעלה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אין ליך מזונות
רק כפי ברכת הבית דלא דמי לדלעיל במשנה א' שאף על גב שיש לה מזונות מהשני, צריך ליתן לה האחר דמי מזונות משלם ולא כפי ברכת הבית, דהתם קבל עליו לזונה סתם, ולא על שולחנו, משא\"כ הכא, סתם מזונות של האשה על שולחן בעלה הוא [ועי' ב\"ש קי\"ד ס\"ק י\"ב]. ונ\"ל דלהכי נקט הך בבא הכא, ולא בפרקן דלעיל בדיני אלמנה נזונת. דקמ\"ל הכא דאין דין אלמנה כדין בת אשתו, דהתם בעלת חוב היא, משא\"כ מזון האלמנה רק מתנאי ב\"ד:"
+ ],
+ [
+ "והן ילדים
ר\"ל בבית אביה ונוח לה טפי לישב אצל הדומין לה. א\"נ דאבית בעלה קאי דמדכולן ילדים חוששת שיתגרו בה:"
+ ],
+ [
+ "כל זמן שהיא בבית אביה
ונזונת מיורשים:"
+ ],
+ [
+ "גובה כתובתה לעולם
לכשתרצה:"
+ ],
+ [
+ "שיש בעשרים וחמש שנים שתעשה טובה כנגד כתובתה
שנתנה לפעמים דבר מועט לשכנותיה:"
+ ],
+ [
+ "גובה כתובתה לעולם
ואין שתיקותה מחילה, דרק מדמכבדין אותה בושה לתבע:"
+ ],
+ [
+ "גובה כתובתה עד עשרים וחמש שנים
ואח\"כ שתיקותה כמחילה, והכי קיימא לן [ק\"א]. מיהו אם שטר כתובה בידה, בכל אופנים גובה לעולם, מדלא החזירה כתובה לא הוה שתיקה מחילה [שם] ורק במחל בפירוש י\"א דאף דנקט שטר או משכון בידו אפ\"ה הוה מחילה [כח\"מ רמ\"א ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "עד עשרים וחמש שנים
ואז יש להן מזמן התביעה שוב כ\"ה שנים, וכמו כן באלמנה גופה ואפילו רק גלתה דעתה תוך כ\"ה שנים שלא מחלה מהני [הר\"ן]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שני דייני גזירות
דיינים שנתמנו לגזור קנסות על הגזלנים ועושי עול:"
+ ],
+ [
+ "חנן אומר שני דברים
שחלוקין עליו חביריו:"
+ ],
+ [
+ "מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף
כשיבא בעלה ויטען ברי הנחתי לך מזונות, או שימות ותתבע הכתובה, תשבע שאין בידה כלום משל בעלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא תשבע בתחלה
דלגבות מזונות א\"צ שבועה:"
+ ],
+ [
+ "יפה אמר חנן לא תשבע אלא בסוף
והכי קיי\"ל. מיהו תוך ג' חדשים משהלך, אין פוסקין לה מזונות דאין אדם מניח ביתו ריקן, רק בהלך בקטט י\"א דמניח ביתו ריקן [ע']:"
+ ],
+ [
+ "מי שהלך למדינת הים
ה\"ה בישנו כאן:"
+ ],
+ [
+ "ועמד אחד ופרנס את אשתו
וה\"ה שפרנסה אביה:"
+ ],
+ [
+ "חנן אומר איבד את מעותיו
אפילו אמר שזנה לשם חיוב הבעל, עכ\"פ לה לא הלוה רק לבעל שלא בידיעתו, והרי לא עשה לו תועלת כ\"א מניעת הנזק, משא\"כ ביורד לשדה חבירו והשביחה שלא ברשותו חייב [כח\"מ שע\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "הניח מעותיו על קרן הצבי
נ\"ל דלשון זה טעמא דחנן קמ\"ל, דדרך הצבי להפוך קרניו למטה לאחוריו כשירוץ, והמניח מעות על קרניו בחשבו שכשיתהפכו במרוצתו יפלו על הגב, טועה, דטפי מצוי שיפלו למטה מדלא הניחם על הגב, וכ\"כ זה לא הלוה להאיש, רק חישב שכשיניחו חובו על האשה שישוב ויפול חוב התשלומין על הבעל מדר' נתן, וטעה, דאפ\"ה הבעל פטור. והכי קיי\"ל, מיהו בלותה בעדים לצורך מזונות. חייב בעל לשלם בשעבודא דר' נתן, ורק בחזרה אשה ומחלה לבעל חיוב מזונותיה, פטור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "והבנות ניזונות
וה\"ה שנוטלות כל צרכיהן עד שיבגרו או שיתארסו, ומעשה ידיהן לעצמן מיהו אין מוציאין המזונות מהיורשים בפ\"א, רק כפי שנצטרכות:"
+ ],
+ [
+ "ובנכסים מועטים
שאינן כשיעור שיזונו הבנים והבנות עד שיבגרו כל הבנות [ובצרכי כסות ומדור יש פלוגתא אם צריך ג\"כ כדי הן]:"
+ ],
+ [
+ "והבנים יחזרו על הפתחים
ודוקא כשלא נשאר כלום אחר שמסרו כדי מזונות הבנות ביד אפטרופס, אבל בנשאר קצת, יטלו יורשים הנשאר, והכי קיימא לן [קי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "והודה בקנקנים
כדים רקים [וקושית התוי\"ט מיש קנקן חדש מלא ישן. י\"ל דר\"ל דנראה כריקן]:"
+ ],
+ [
+ "הואיל והודה במקצת הטענה ישבע
דהו\"ל כטוען חטין ושעורין והודה באחד מהן, דחייב [ח\"מ פ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון
וקיי\"ל כן. ודוקא בהזכיר התובע מלאים, אבל באמר י' כדי שמן לי בידך, אינו תובע רק שמן והוא מודה קנקנים ופטור [ח\"מ פ\"ח י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ופשט לו את הרגל
דרך בזיון, שאינו רוצה ליתן לו, או ר\"ל תלני ברגלי עד שאתן מדאין לי, או ר\"ל שפשט רגלו וברח:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון
והכי קיי\"ל. מיהו אחר נשואין אינו יכול לבגוד באשתו כשלא נתנה לו כפי שפסקה על עצמה [אה\"ע נ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "העורר על השדה
שאומר ללוקח שהמוכר גזלה ממנו:"
+ ],
+ [
+ "והוא חתום עליה בעד
באותו שטר מכירה:"
+ ],
+ [
+ "אדמון אומר יכול הוא שיאמר
המערער:"
+ ],
+ [
+ "והראשון קשה הימנו
ולהכי חתמתי בשטרך, שממך יהיה נקל לי יותר להוציא, ממה שיכולתי להוציא מהגזלן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים איבד את זכותו
דאפילו מביא ראיה ששלו היא, אמרינן דמחל ע\"י שחתם בהשטר, והכי קיימא לן. מיהו בחתם רק הוא לבדו, מצי אמר העדאת ע\"א לא מהני, ולהכי חתמתי. וכ\"כ בחתמו ב' עדים אחרים תחילה, אמרינן דחתם א\"ע רק לכבוד [ח\"מ קמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "עשאה סימן לאחר
שחתם בשטר אחר שנזכר בו שדה זו לסימן המצר, וכתב שם שהוא של פלוני בין בעודה ביד הגזלן או ביד הקונה ועכשיו מערער שהיא שלו:"
+ ],
+ [
+ "איבד את זכותו
אף לת\"ק, וקיי\"ל כחכמים [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו
שנטלה א' מבעלי מצריו ואינו יודע מי:"
+ ],
+ [
+ "ילך בקצרה
על כרחם יטול דרך רק יצמצם בדרכו:"
+ ],
+ [
+ "או יפרח באויר
היכא שהרבה מקיפין שדהו, כ\"ע מודים דהמע\"ה, ואם רק א' מקיפו סביב, כ\"ע מודין דא\"ל ממ\"נ דרכי גבך הוא, כי פליגי במקיפו א' שבא מכח ד', לאדמון א\"ל ממ\"נ וכו', ולחכמים מצי לוקח לומר לו הרי כשאחזיר שטרותי למרייהו, לא תוכל להוציא מהן, לפיכך גם ממני לא תוציא. [ותמהני וכי כשיחזיר שטרי מכירה להמוכר יתבטלו המכירות הרי עכ\"פ כיון שחתמו העדים על השטרי מכירה אפילו יחזיר השטרות להמוכרים ישארו השדות שלו, ושפיר יטען הלה דרכי גבך הוא. ואת\"ל שכוונת הש\"ס שביד הלוקח למוכרו לד' מדאתא מכח ד', ליתא דא\"כ לל\"ל שימכרם למרייהו, הול\"ל אמכרם לד' בעלמא. ויש לדחוק, דאחרים לא ירצו לקנות רק לחלוטין, ועי\"ז יפסיד הלוקח, אבל ד' מוכרים שלו, וודאי כדי להחזיק השדות ביד הלוקח יתרצו לקנותן עד שיתרצה ויתפייס הלוקח בדבר מועט]. מיהו במתו המוכרים, נותן לו דרך. וקיי\"ל כחכמים [ח\"מ קמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "והלה
הלוה:"
+ ],
+ [
+ "הוציא שמכר לו את השדה
אחר הזמן פרעון שנזכר בשטר:"
+ ],
+ [
+ "היה לך להפרע את שלך כשמכרת לי את השדה
אלא וודאי ששטרך פרוע ונאבד שוברי, וי\"א דאף מזוייף מצי טניין, אף שהשטר מקויים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא יכול למשכנו
דמעות היה יכול להצניע. מיהו באתרא דיהבי זוזי ואח\"כ כותבין שטר מודים חכמים דהדין עם הלוה, דכשקבל המעות היה לו להחזיקם בחובו, ולא היה לו לכתוב השטר, כי פליגי במקום שכותבין שטר תחילה, לאדמון היה לו למסור מודעא במכירה, ולחכמים מצי למימר שהיה ירא שתתפרסם המודעא. ואי\"ל א\"כ בכל מסירת מודעא נימא הכי, י\"ל הכא שאני, דיש לו ג\"כ טענה שלהבטיח לעצמו משכון נתכוון, וקיי\"ל כחכמים [ח\"מ פ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה אדמון אומר
אותו ששטר שבידו מאוחר לזמן פרעון שבראשון [יכול הוא שיאמר אילו כו']:"
+ ],
+ [
+ "וזה גובה שטר חובו
פלוגתייהו כשזמן שטר שבשני הוא ביומא דמשלם זמן פרעון שבראשון, דלרבנן כיון דא\"צ לפרוע רק בסוף היום, עביד אינש דיזיף ליומא, והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שלש ארצות לנשואין
חלוקות בדינן בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "והגליל
דבנשא אשה בזו, והוא והיא משם, אינו יכול לכופה לדור עמה באחרת [ונקט תנא להארצות בסדר זה, משום דתנא בירושלים קאי [כב\"ק ד\"ו ב'], שמשם תצא תורה מהסנהדרין, להכי נקט תחלה יהודה, שבו ירושלים, ואח\"כ נקט עבר הירדן, שהוא בצד ימין מארץ יהודה, שעבר הירדן מזרחית דרומית מיהודה, ואח\"כ נקט גליל, שהוא בצפון, משמאל יהודה, דכל פינות שאתה פונה יהיה דרך ימין [כיומא י\"ז ב']. ומה\"ט נמנו ג\"כ בסדר זה בפ\"ט דשביעית]. ובשאר ארצות, כשחלוקות בלשונם או כשכל אחת במלכות אחרת, אין מוציאין מזו לזו. ודוקא בשניהן מארץ מושבם, אבל אם הוא מארץ אחרת, כופה לילך אחריו, ואם לאו תצא בלא כתובה [אה\"ע ע\"ה]. והא דקאמר הכא דגם ליהודה אינו מעלה מארץ אחרת, היינו בכל יהודה חוץ מירושלים [וכמי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין
למדינה אחרת. אפילו מעיר וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומכרך לכרך
כרך הוא מקום שווקים, וגדול מעיר:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מעיר לכרך
שישיבת כרכים קשה לבריאות וגם לרבוי הוצאות:"
+ ],
+ [
+ "ולא מכרך לעיר
דבעיר לא שכיח כל מילי כבכרך:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהנוה היפה בודק
אף שנוה זה טוב יותר מצ\"ע לבריאות, אפ\"ה מי שמורגל בנוה רע, שנוי ההרגל בודק אחר חזקת הגוף ואם אינו חזק כראוי, שנוי האויר מחליאו. והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הכל מעלין לארץ ישראל
ר\"ל כל אדם יכול להכריח כל בני ביתו לעלות לא\"י אפילו מנוה יפה לרעה, או מעיר שרובה ישראל לרוב עכו\"ם:"
+ ],
+ [
+ "ואחד הנשים
איש ואשתו יוכלו להכריח זל\"ז לעלות לדור בא\"י שכשימאן הוא יוקנס ליתן לה הכתובה, וכשתמאן היא תפסיד הכתובה:"
+ ],
+ [
+ "
דאפילו לעבד עברי יוכל להכריח לעלות, ואפילו לעבד כנעני לא יוכל להכריח שיצא:"
+ ],
+ [
+ "וגירשה בקפוטקיא
נקט למשל עיר שסמוכה לא\"י, שמעותיה גדולות מא\"י:"
+ ],
+ [
+ "נותן לה ממעות ארץ ישראל
דמדכתובה מד\"ס הקילו בחשלומין:"
+ ],
+ [
+ "נותן לה ממעות קפוטקיא
ס\"ל כתובה דאורייתא ואזלינן בתר מקום השיעבוד, ולא קיי\"ל כן, ואע\"ג שכתב בכתובה דחזי ליכי מדאורייתא. היינו שאתן לך מאתים דחזי ליכי, בכסף דאורייתא, וקאי מלת דאורייתא אמטבע ולא על דחזי ליכי [ב\"ש ס\"ו י\"ד]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין כתובות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Kiddushin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Kiddushin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6a49633abf857b11049ac429e2cf3d87455758c0
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Kiddushin/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,860 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Kiddushin",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "האשה
נקט בה\"א ידיעה, ר\"ל אשה הראוי להתקדש, לאפוקי חייבי כריתות או איילונית וכדומה בשאר קדושי טעות:"
+ ],
+ [
+ "נקנית
לבעלה, להצריכה גט ארוסה. אבל ליורשה ולטמא לה, ולהפר נדריה בלי אב, אינן רק אחר נשואין גמורים, ע\"י חופה ויחוד שאחר הקדושין. מיהו חופה בלי קידושין ספיקה הוה [אה\"ע כ\"ו ב']. והא דלא תני האיש קונה. קמ\"ל דאין אשה מתקדשת בע\"כ. ואיידיהא, תנא נמי סיפא היבמה נקנית, אף דמתיבמת בע\"כ:"
+ ],
+ [
+ "וקונה את עצמה
להיות מותרת לעלמא:"
+ ],
+ [
+ "נקנית בכסף
בנתן לה כסף, ואמר לה מתחלה או בשעת נתינה הרי את מקודשת לי בזה, מקודשת. ובנתן לה בשתיקה, ושניהן מודים דלשם קידושין כוונו, י\"א דהוו קדושין, אפילו לא דברו תחלה מעסקי קידושין [אה\"ע כ\"ז]. ואף למאי דקיי\"ל דקדושין בלא עדים לא מהני [שם ע\"ב] והרי הכא לא ידעו עדים מה בלבם. י\"ל מדאגלאי מלתא למפרע, הו\"ל כידעו עדים [ועי' פ\"ג סי' כ' [ל\"א]] :"
+ ],
+ [
+ "בשטר
בכתב לה על נייר הרי את מקודשת לי, ונתן לה הכתב לפניעדים:"
+ ],
+ [
+ "ובביאה
בנתייחד עמה. וא\"ל מקודם בפני עדים, הרי את מקודשת לי בביאה זו. וכולן צריכין ב' עדים. וי\"א דאף ע\"א מהני בקידושין. אבל עדות נשים לכ\"ע לא מהני [שם מ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "ובשוה דינר
הוא קצ\"ב פרוטות [ואמרינן בש\"ס די\"ב א', דב\"ש מאמה עברייה יליף לה דלא מקניא בפרוטה, וכיון דאפקה מפרוטה, אוקמא אדינר. וק\"ל ואימא מעה, ואימא פונדיון או איסר. ונ\"ל דלב\"ש כיון דאפקה מפרוטה מסתבר דלהוי דינר, דהרי כופר נפש איש הוא מחצית השקל, ומנה של קודש כפול היה, הו\"ל ב' דנרין. ואשה פלג גופא דבעל, הו\"ל דינר]:"
+ ],
+ [
+ "בפרוטה
הוא מלשון פרט וכלל, משום דהסלע כולל כמה פרוטות. והוא חצי שעורה כסף צרוף [אה\"ע ססכ\"ז]. וי\"א דבזה\"ז שהמעות בזול יותר מפירות, בקדשה בפרוטה הו\"ל ספק [סמ\"ע ח\"מ ספ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ובשוה פרוטה
מיהו אפילו בפחות מש\"פ עכ\"פ מקודשת מספק, דשמא שוה פרוטה במקום אחר [ל\"א ג' וע\"ש]. ואין לקדש בטבעת שיש בו אבן, דמדאין ידוע שומתו, שמא חשבה דשוה טפי [ל\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "אחד משמנה באיסר האיטלק
[איטאליען]:"
+ ],
+ [
+ "ובמיתת הבעל
הא דהקדים גט למיתה, אף דמיתה שכיח טפי. נ\"ל משום דהא דקונה א\"ע במיתה רק מגט גמרינן [כש\"ס י\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "היבמה נקנית
ליבם להיות כאשתו:"
+ ],
+ [
+ "בביאה
אבל כסף ושטר רק מדרבנן קונה ביבמה לאסרה על האחין, ולא לפטרה מחליצה:"
+ ],
+ [
+ "עבד עברי
שמכר א\"ע או שמכרוהו ב\"ד בגניבתו:"
+ ],
+ [
+ "נקנה
שלא יוכל לחזור בו עד שיחזיר להאדון גרעון כסף ממכרו:"
+ ],
+ [
+ "בכסף
בקבל המוכר המעות ששוה:"
+ ],
+ [
+ "ובשטר
שכותב לו הריני מכור לך [רמב\"ם פ\"ב מעבדים]. אבל בחזקה לא, דלא הוקשה לקרקעות רק עבד כנעני [קדושין כ\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "וקונה את עצמו
לצאת חפשי:"
+ ],
+ [
+ "בשנים
לסוף שש משמכרוהו ב\"ד. ומוכר את עצמו, שנמכר גם ליתר משש, יוצא לסוף זמן מכירתו אם מעט או הרבה:"
+ ],
+ [
+ "וביובל
דפגע יובל תוך זמן ממכרן, יוצא:"
+ ],
+ [
+ "ובגרעון כסף
בהשיג ידו ורוצה לפדות א\"ע, חושב דמי ממכרו לפי שנות ממכרו, ומחזיר דמי מותר השנים ויוצא. והא דלא תני וקונה א\"ע בשטר, דהרי רבא נ\"ל דגם עבד עברי גופו קנוי וצריך שטר [כקידושין ט\"ז א']. י\"א דלא תנא רק מה שהוא על כרחו של אדון, משא\"כ שטר ברצון אדון תליא:"
+ ],
+ [
+ "יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין
גם בסימנים, דהיינו בהביאה ב' שערות אחר י\"ב שנים ויום אחד יוצאת:"
+ ],
+ [
+ "הנרצע
עי' ריש פרשת משפטים:"
+ ],
+ [
+ "ובמיתת האדון
אבל בלא נרצע, ומת האדון, עובד לבנו, אבל לא לבתו או ליורש אחר. אבל אמה אף שאינה נרצעת יוצאת במיתת האדון אף מבן:"
+ ],
+ [
+ "ובחזקה
חזקה היינו ששימש את רבו שקנאו, או שהגביהו רבו וכ\"ש איפכא. וה\"ה דנקנה בחליפין או במשיכה, רק מדאיתנהו גם במטלטלין, לא קתני להו, דפשיטא:"
+ ],
+ [
+ "וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים
בנתן א' ממון לרבו ע\"מ שיהיה זה בן חורין. אבל ע\"י עצמו אפילו נתנו לו אחרים מעות על מנת שאין לרבו רשות בהן אפ\"ה לא מהני, דס\"ל אין לעבד קנין כלל בלא רבו. והא דלא תני דבניתן לעבד המעות ע\"מ שיצא לחירות, דבכה\"ג גם לר\"מ מהני ע\"י עצמו. ה\"ט דכה\"ג הוה ככסף ע\"י אחרים, מדלא זכי ביה כלל, והרי ע\"י אחרים כבר תנא לה:"
+ ],
+ [
+ "ובשטר על ידי עצמו
רק ע\"י עצמו, דחוב הוא לעבד שיצא לחירות, דנאסר עי\"ז משפחה דשכיחא לי טפי מבת חורין. ואם עבד כהן הוא נאסר אף מתרומה, ואין חבין לאדם רק בפניו. ואף דבכסף נפדה ע\"י אחרים אף דחוב הוא לו. ה\"ט דכסף קבלת רבו גרמה לו, והרי רבו אינושלוחו, ונמצא ע\"י קבלת רבו מעצמו הוא יוצא:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בכסף על ידי עצמו
אפילו ע\"י עלמו, דס\"ל יש קנין לעבד בלא רבו:"
+ ],
+ [
+ "ובשטר על ידי אחרים
גם ע\"י אחרים דס\"ל זכות הוא לעבד שמשתחרר דמותר עי\"ז בבת ישראל, דחשיבא ליה. [והא דלא עריב ותני. בכסף ובשטר ע\"י אחרים וע\"י עצמו. מתרץ בש\"ס דסיפא רשב\"א היא דס\"ל בשניהן רק ע\"י אחרים, ונקט שטר לרבותא]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיהא הכסף משל אחרים
שניתן לו ע\"מ שאין לרבו רשות בהן. והא דלא קתני שקונה א\"ע בקצץ לו רבו א' מכ\"ד ראשי אברים. ה\"ט משום דגם זה אינו קונה א\"ע רק בשטר שחרור:"
+ ],
+ [
+ "בהמה גסה נקנית במסירה
שיאחזנה הלוקח בפני המוכר או במצותו [ח\"מ קצ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "והדקה בהגבהה
ולא במשיכה מיהו לרש\"י כל הגבהה לקנות צריך ג\"ט ולתוס' בטפח א' סגי [כתובות דל\"א א' וח\"מ שם ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בהמה דקה נקנית במשיכה
וקיי\"ל דגסה ודקה נקנין רק במשיכה. וי\"א דגסה נקנית גם במסירה. מיהו הגבהה קונה בכל דבר ובכל מקום. משא\"כ משיכה אינה קונה רק בקרן זוית הסמוך לר\"ה, או בחצר של שניהן, אבל לא בר\"ה או בחצר שאינו של שניהן, אפילו נתן לו המוכר רשות למשוך שם, אם לא שימשכנה משם קצת לסימטא או לרשותו [קצ\"ח סי\"ד]. ומשיכה דקנה, היינו במשכה לפני המוכר או במצותו. ואפילו קרא לה ובאה, או שהכישה במקל ורצתה, בכולן משעקרה יד ורגל קנאה [ח\"מ קצ\"ז ס\"ב]. ובדבר כבד שא\"א להגביה או למשוך, נקנה במסירה. ודוקא בר\"ה או בחצר שאינו של שניהן [ח\"מ קכ\"ח ט']:"
+ ],
+ [
+ "נכסים שיש להם אחריות
כך נקראין קרקעות, מדיש להן אחריות, שאינן כלין [ונ\"ל דנקט הך לישנא, ולא נקט קרקעות. ה\"ט דרצה למכלל נמי מטלטלין שהקנן אגב קרקע. וה\"ק, נכסים אפילו מטלטלין, שיש להן ואצלן אחריות. דהיינו קרקעות, נקנין בכסף שקונה בהן קרקע. או נ\"ל דמה\"ט לא נקט קרקע, דקמ\"ל דלאו דוקא קרקע. אלא אפילו שאר מילי שיש להן אחריות, ככל מחובר לקרקע דדינו כקרקע [כח\"מ קל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נקנין
במכירה או מתנה או בשכירות, שלא יהיה יכול לחזור בהן [ק\"צ] :"
+ ],
+ [
+ "בכסף
בשוה פרוטה, ואפילו נתן הפרוטה ע\"מ להחזיר. אף דבאשה לא מקניא בהכי. התם ה\"ט, משום דכל ע\"מ להחזיר דמי לחליפין, דאין אשה נקנית בהן. [אה\"ע כ\"ט א'] . מיהו במקום שדרך לכתוב שטר, לא קני במעות [ח\"מ קצ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ובשטר
אפילו כתב ידו בלא עדים מהני ודוקא במכר שדהו מפני רעתה דאל\"כ לא קנה עד שיתן כל הדמים [שם קצ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ובחזקה
בנעל גדר ופרץ כל שהוא, בפני המוכר או במצותו. וכ\"כ בהשתמש בבית שקנה. אבל חפירה לא מהני, רק בעומד לחרישה [קצ\"ב]. וה\"ה שקרקע נקנית בחליפין, אפילו החליף קרקע בקרקע, כיון שקנה א' קנה ג\"כ חבירו [ק\"צ ור\"ג]. ולא נקט לה התנא מדאיתא ג\"כ במטלטלין כסי' כ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ושאין להם אחריות
מטלטלין:"
+ ],
+ [
+ "אין נקנין אלא במשיכה
משימשכו כל כך שיגיע סופה למקום שהיה שם ראשו בתחלה. [קצ\"ח ס\"ג] מיהו זה דוקא בשמשך הדבר בסימטא או ברשות של שניהן. אבל בשמונח ברה\"ר ומשך קצתו לסימטא או לרשותו, קנה [קצ\"ח ס\"ט] וכמ\"ש לעיל [סי' ל\"ג]. [ורק בבהמה סגי בעקרה ביד ורגל כלעיל. ה\"ט דמשעקרה יד ורגל, ממילה תזוז כולה]. וכ\"ש דהגבהה קונה במטלטלין כבכל דבר. ודבר תורה מעות קונות, רק שמא קודם שימשך הלוקח, יארע אונס במטלטלין והמוכר שהן אצלו לא יטריח להצילן, להכי תקנו דרק משיכה תקנה, אפילו לא נתן מעות עדיין. ואפ\"ה יש דרכים שמעות קונות [כח\"מ קצ\"ח וקצ\"ט]. והא דתני אלא במשיכה לא אתא לאפוקי אלא כסף שטר וחזקה, דקונין הן בקרקעות. אבל ודאי דכל מטלטלין נקנין בהגבהה או בק\"ס וחליפין בכל מקום או במסירה ברה\"ר [שם]. אמנם בכל אופן אינו קונה רק אחר שהסכימו שניהן על סכום המקח [ח\"מ ר' ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ובחזקה
דבקנה קרקע ע\"י א' מאלו השלש, נקנו גם המטלטלין שמכר לו, אפילו זו במכר ואלו במתנה או איפכא, ואפילו אינן צבורין בתוכה. מיהו בכה\"ג צ\"ל לו קנה המטלטלין באגב. וי\"א דאף בצבורין צ\"ל לו כן [ח\"מ ר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וזוקקין
אוגדים. כמו ויאסרוהו בזיקים:"
+ ],
+ [
+ "את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן
אף דאין נשבעין אקרקעות אפילו מודה במקצתן, עכ\"פ בנתחייב לו שבועה אמטלטין, חייב לשבע גם אקרקעות [שם צ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כל הנעשה דמים באחר
בש\"ס אמרינן דה\"ק, כל הנישום דמים באחר, ר\"ל כל שכשבא להחליפו בדבר אחר, רגילין לשומו תחלה כמה שוה, והיינו כל מטלטל, חוץ ממטבע שא\"צ לשומו. [והא דלא תני מטלטלין נקנין בחליפין. נ\"ל דרבותא קמ\"ל אעפ\"י ששמו המטלטלין כמה דמים שוה, בשעה שהחליפן, לא אמרינן בתורת דמים קנינהו. או נ\"ל דאתא לאפוקי מעות, אף שגם מעות מחשב כמטלטל. או נ\"ל דלהכי נקט כל הנישום לאתויי בהמה שאינו נחשב ממש מטלטל. מיהו לתוספתא דגם בהחליפו קרקעות זב\"ז כיון שהחזיק הא' בשלו קנה גם חבירו, שפיר נקט כל הנישם]:"
+ ],
+ [
+ "נתחייב זה בחליפיו
כיון שמשך הא' נתחייב האחר ליתן חליפיו, ואם מתו או אבדו, אבדו להקונה אותן. וחליפין קונה אפילו אין בהן שוה פרוטה. מיהו אין חליפין חל על מעות או על מחילה, או על כל דבר שאין בו ממש, כגון ע\"מ שילך עם פלוני, או על קנין אתן, או על טובת הנאה [ר\"ג ורמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "או חמור בשור
ר\"ל בין ששניהן מין א', או שהן ב' מינין:"
+ ],
+ [
+ "נתחייב זה בחליפיו
נ\"ל דנקט כיצד. דא\"צ רק לדיוקא, דדוקא בהחליף שור בפרה. אבל בהחליף שור וחמור בפרה, כל זמן שלא משך שניהן לא קנה שכנגדו [ר\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "רשות הגבוה בכסף
דגזבר שקונה בהמה לקרבן קונה בכסף:"
+ ],
+ [
+ "ורשות ההדיוט בחזקה
דהדיוט אינו קוצה רק בחזקה, דהיינו במשיכה, אבל במעות יכול לחזור בו, רק מקבל מי שפרע [כרפ\"ד דב\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "אמירתו לגבוה
שאמר שור זה עולה, בית זה הקדש:"
+ ],
+ [
+ "כמסירתו להדיוט
ואינו יכול לחזור בו. ודוקא במקדיש. אבל במכר להקדש [כסי' מ\"ח] דוקא דמי קנה ולא אמירה. רק במתכוון לוותר להקדש, אז גם במו\"מ קנה אמירה [כערכין פ\"ח מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כל מצות הבן על האב
כל מצות של הבן, שחייב האב, כגון מילה, פדיון הבן, ללמדו תורה, ואומנות, ולשוט בנהר, ולהשיאו אשה [וסי' מפת אשא]:"
+ ],
+ [
+ "ונשים פטורות
ר\"ל דאמו פטורה מכל אלו בו:"
+ ],
+ [
+ "וכל מצות האב על הבן
ר\"ל כל מצות שהבן חייב לאב ואם כמורא וכבוד. איזה מורא. לא ישב ולא יעמוד במקום המיוחד לאו\"א בשום מקום, ולא יסתור דבריהם, ולא יכריע דבריהם בדבר שחולקים עם אחר, לא יאמר נראים דברי אבא או אמי [ודוקא בפניו, אבל שלא בפניו, אפילו לחלוק על אביו מותר בד\"ת [י\"ד ר\"מ], ולא יזכיר שמו אפילו שלא בפניו. וא\"ת הרי יעקב אבינו אמר אלהי וגו' ופחד יצחק היה לי. י\"ל כיון שהזכיר עליו שמו של הקב\"ה הו\"ל כאומר אבי מרי, דפחד יצחק, היינו שהוא עבד ד' ויראתו על פניו, והרי בכה\"ג גם ברבו מותר שלא בפניו [כי\"ד רמ\"ב סט\"ו] וכ\"ש באביו [עי' ש\"ך רמ\"ב סקכ\"ז]. אמנם דהרי קאמר יעקב אבינו נמי שמה קברו יצחק ורבקה אשתו. וצ\"ל דמורא דלאחר מיתה מדרבנן הוא. ונ\"ל ראיה מקידושין [ל\"א ב'] ששמע שאמו באה אחריו לא\"י ויצא לח\"ל לקראתה, ונ\"ל דה\"ט דעשה דכבוד או\"א דוחה לל\"ת דיציאה מא\"י לח\"ל. וכשמצא אח\"כ שמתה אמר אלו ידענא לא נפקי, ש\"מ משום דאז כבוד ומורא אינו רק מדרבנן, ואינו נדחה הל\"ת, ואפילו הכוהו או קללוהו או\"א ברוב עם, ישתוק. איזה כבוד. מאכילן ומשקן ומלבישן, מכניסן ומוציאן, ואם אין להן יתן להם בסבר פנים יפות, וכל עת שיראה אותן באים, יקום לפניהן וכל שמזכיר מהן דבר יזכירן בכבוד, ואפילו לאחר מותן, ואפילו כשיפסידו מעותיו לא יכלימם [י\"ד שם]:"
+ ],
+ [
+ "וכל מצות עשה שהזמן גרמה
שתלויה בזמן:"
+ ],
+ [
+ "אחד אנשים ואחד נשים חייבין
מיהו אין למדין מכללות אפילו כשנאמר בהן חוץ [כעירובין דכ\"ז א']. דהרי מצה, ושמחה במועד, ומצות ההקהל [עי' סוטה פ\"ח] דהזמן גרמא, ואפ\"ה נשים חייבות. והרי ת\"ת, ופדיון הבן, ופריה ורביה, שאין הזמן גרמא, ואפ\"ה נשים פטורות. אלא הך כל וכו', ר\"ל רוב המצות:"
+ ],
+ [
+ "אחד אנשים ואחד נשים חייבין
ואף על גב שלא הוזהרו מלהנשא לפסולים. היינו רק בהנך שאין האיש זר מוזהר, כגון כהנת לחלל או לגר וכדומה, אבל באם הוא מוזהר גם היא מוזהרת [ועי' קידושין ע\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מבל תשחית
הזקן אם יש לה:"
+ ],
+ [
+ "ובל תקיף
פיאות הראש:"
+ ],
+ [
+ "ובל תטמא למתים
אם היא בת כהן:"
+ ],
+ [
+ "הסמיכות
לסמוך ידיו על הקרבן קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "והתנופות
להניף הקרבן או המנחה:"
+ ],
+ [
+ "וההגשות
להגיש המנחה לקרן המזבח:"
+ ],
+ [
+ "והקמיצות
לקמוץ המנחה:"
+ ],
+ [
+ "וההקטרות
להקטיר האימורין או הקמיצה:"
+ ],
+ [
+ "והמליקות
לקרבן עוף:"
+ ],
+ [
+ "וההזאות
הזאות של חטאת עוף. ונכלל בזה זריקת דם של כל הקרבנות. [מיהו גם הזאת מי חטאת על טמא מת, והזאת דם צפור ומים חיים שעל מצורע נוהגות רק באנשים [כרמב\"ם פרה אדומה פ\"י ה\"ו, וטומאת צרעת פי\"א ה\"ה]. ונ\"ל דלהכי נקט הזאה קודם קבלה, לגלויי דגם על חטא עוף קאי, מדאסמכה למליקה והקדימו לקבלה:"
+ ],
+ [
+ "והקבלות
קבלת הדם והולכתו למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ולא בנשים
דלכולהו יש מיעוט מקרא. ואף דבל\"ז פטורים מדהו\"ל עשה שהזמן גרמא, דהרי אין כשרות רק ביום. עכ\"פ סד\"א מדשחיטת קרבנות כשרות בנשים, ה\"נ כולהו מדהוקשו אהדדי, קמ\"ל. ואף דבל\"ז עבודתן פסולה מדמחוסרי בגדים. י\"ל דסד\"א מדלא נצטוו על בגדי כהונה, לא מפסל בהכי. או דקמ\"ל אפילו לבשו בגדי כהונה, פסולה:"
+ ],
+ [
+ "כל מצוה שהיא תלויה בארץ
שהיא חובת קרקע, כתרומה, מעשרות, וחלה, לקט, שכחה, פאה, שביעית, חדש, ערלה, כלאים:"
+ ],
+ [
+ "ושאינה תלויה בארץ
רק מוטלות על גוף אדם, כשבת, תפילין, ע\"ז, פטר חמור, מילה, עריות, וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הערלה
אף שתלויה בארץ, נוהגת בח\"ל הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "וכלאים
כלאי כרם נוהג בחוץ לארץ רק מד\"ס [ועי' פירושינו ספ\"א דכלאים]. וכלאי זרעים שרי לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "אף מן החדש
וקי\"ל דחדש מותר בח\"ל [ועי' פירושנו חלה פ\"א ז']. אמר המפרש, משנה י', אם כי דברי אגדה היא, היא משנה חמורה דהרבה נתקשו בה קמאי, וברש\"י ותוס'. ותו ק\"ל א' מדקאמר כל העושה וכו' מטיבין וכו' לאו שמעת מנה, דכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו וכו'. וסיפא א\"כ ל\"ל. ב' לר' יעקב דקאמר בש\"ס הכא, דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. א\"כ איך יתיישב משנתינו דקאמר מטיבין לו וכו'. ג' סיפא דחשב תנא ואזיל כרוכלא, דכל שיש בו מקרא משנה וד\"א אז לא במהרה הוא חוטא. ול\"ל כולי האי. הרי אי אפשר שיחטא האדם, רק בעברו על מצות התורה. והרי המשנה כוללת כל המקרא ותפרשהו יותר, א\"כ המשנה היא כל התורה כולה ובה לחוד סגי, וא\"כ מקרא למה. וגם ד\"א למה. דמהו בד\"א שיקרא חוטא בנטה מדרכה. ועוד יש הרבה דקדוקים בהמשנה. ואני בעניי אפרשה כפי אל ד', אשר יציץ עלי מאורו אור מבין סדקי ערפלי טוהר, ויושב תהלות ישראל יאיר עינינו באור תורתו, כי באורה נראה אור]:"
+ ],
+ [
+ "כל העושה מצוה אחת
בבינוני מיירי, כי כך הם רוב בני אדם מחצה עוונות ומחצה זכיות [כקידושין ד\"מ ע\"ב]. ולהכי קאמר שאם בינוני זה עושה עוד מצוה א', דהו\"ל לפ\"ז רוב זכיות:"
+ ],
+ [
+ "ונוחל את הארץ
הזכיר התנא ג' דברים אלו, משום דג' מיני הטבות הם. הטבת ה ג ו ף שיהיה חזק וקיים. הטבת הקנין, שיהיה לו עושר ופרנסה. והטבת הנפש החיוני, דהיינו בדברים שהם חוץ מגופו וממונו, דאפשר שיהיה גופו בריא אולם, וגם עושר רב יהיה לו, ואעפ\"כ לא יראה שמחה בעולמו, ולא תנוח רוחו מדאגות וכעס והתמעטות כבודו. לכן אמר התנא הכא שכל שרובו זכיות, הרי הו\"ל כקיים כל התורה, דרובה ככולה, והרי כתיב בה כי היא חייך ואורך ימיך, חייך בעוה\"ז, ואורך ימיך לעוה\"ב. מלבד שיש בכללה גם כמה מצות שאדם אוכל פירותיהן בעוה\"ז והקרן קיימת לעוה\"ב [כריש פאה], לכן מטיבין לו, לשמח נפשו בעולמו. ומאריכין לו ימיו, לחזק גם גופו ולקיימו. ונוחל את הארץ, שנותנים לו משמים גם קניני הארציים. מיהו אעפ\"כ נפרעין ממנו מיעוט עונותיו בעוה\"ז מעט מעט על חטאיו שעשה, מה שחסר לו משאר המצות. שיקרהו לפעמים צרה למרק עונותיו. מה שאין כן ביש לו רוב עונות, משלם לו הקב\"ה מצותיו המעטים בעולם הזה [וזהו דקאמר הש\"ס, מתניתין דעבדין ליה יום טוב ויום ביש. ר\"ל מתניתין דאיירי ברוב זכיות, נפרעין ממנו פסקי פסקי, מעט מעט על עוונותיו שעשה]:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאינו עושה מצוה אחת
גם הך בבא בבינוני מיירי, שאינו עושה מצוה אחת יתירה על עונותיו, דהו\"ל מחצה על מחצה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נוחל את הארץ
לא קאמר מריעין לו ומקצרין לו ימיו וכו'. דא\"כ הוה משמע שמענישו הקב\"ה בפועל אפילו אם סדרי הטבע נאותים להטיבו. והא ליתא, דוכי משום שוטה זה שקלקל, ישנה הקב\"ה טבע עולמו [כע\"ז נ\"ה א']. ותו הרי אמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא רק במזלא [כמ\"ק כ\"ח א']. ורק קיום כל התורה, או המצות המיוחדין לאכול פירותיהן בעוה\"ז גורמין כולן כלעיל, אבל לא שיהא החטא מכריע את המזל. רק ה\"ק, אין מטיבין לו בפועל ובדרך שנוי הטבע והמזל, רק מה שישיג בטובת עה\"ז, יהי לו כמים גנובים ממשרתי המלך הכבוד, והם המזל והטבע. אבל לא יקבלם בסבר פנים יפות מידי אב הרחמן יתשו\"י [ואילה\"ק הרי כל מחצה זכיות הו\"ל כרובו, כדאמרינן [ר\"ה י\"ז א'] דבמחצה על מחצה, הקב\"ה מטה כלפי חסד להחשב כרובו. נ\"ל דהיינו לעה\"ב, והרי משכר הרוחני בעה\"ב לא מיירי תנא הכא. אבל בעה\"ז כל מחצה על מחצה, אדרבה, מדהקב\"ה חפץ חסד לבלי לנכות לו משכרו בעה\"ב, לכן ימרק עונותיו בעה\"ז. או נ\"ל דהתם בתורת חסד, ומתניתין דידן בדרך תשלומין מיירי. מיהו אם לזה הבינוני שהוא מחצה זכיות, יש בכללן א' מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעה\"ז [כריש פאה]. אז ודאי מחשב כרוב זכיות שמטיבין לו וכו' כלעיל. אולם גם בעה\"ב שאמרנו דרק במחצה זכיות מטה כלפי חסד, עכ\"פ יש מצוה אחת שמצלת את האדם מגיהנם, אפילו כשהיא לבד, ואין אנו יודעין איזהו [כסנהדרין קי\"א א']. ולכן הזהיר התנא הוה זהיר במצוה קלה כבחמורה. שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות]:"
+ ],
+ [
+ "ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא
נראה לי דנקט הנך תלת, משום דחיובי האדם ג' הם. באמונות. ובפעולות. ובמדות. באמונות, להאמין שיש אל חי יחיד ומיוחד מושל משגיח ובעל יכולת ומרחם ורב חסד, והכל עד אין קץ ותכלית. וכ\"כ להאמין בכל י\"ג העקרים. בפעולות, הם כללות כל מצות התורה בעשה ול\"ת. ובמדות, שלא נתגאה ושלא נכעס, ושנרחם על הבריות, ושנקבל כל אדם בסבר פנים יפות, שנסתפק במועט, שנתרחק מהזוללות ושיחה בטלה וקנאה, וכדומה. והנה חלק האמונות לא נתבארו מהמשנה, וגם במקרא לא נצטוו עלינו בפירוש רק על דרך המועט. והטעם שלא נזכרו במשנה, היינו משום דהמשנה אינה רק פירוש המצות שלא נתבארו במקרא יפה [כעירובין דכ\"א ב'], וקבלנו פירושם הלממ\"ס בעל פה. אמנם גם במקרא לא היו צריכים להתבאר משום דע\"י סיפורי התורה ותוכחותיה הן מבוארים ממילא, שעל ידן נוכל להכיר יוצר בראשית ומדותיו יתברך, כפי שהתנהג עם דור ודור להאריך אף ולבלי ידח נפש החוטא, ושנאמן לשלם שכר. וכל זה אינו צריך להתבאר מה\"ט גם במשנה. אמנם בחלק המדות, גם במקרא גם במשנה לא מצינו בהן צווי מפורש בעשה ול\"ת. שלא נמצא בתורה לאו מפורש שלא יהא גאותן וכעסן עצל או רעבתן, ושלא יאכל בשוק וכדומה. וכ\"כ בעשה שבמדות, לא נזכר, שיהיה רחמן, וסבלן, שומע חרפתו ואינו משיב, ושיהיה טוב עין ומטיב לכל, ושירחם הנדכאים, ושלא יעמוד בין היושבים או יושב בין העומדין, בוכה בין המשחקים או שוחק בין הבוכים וכדומה לרוב. ואפילו צער בע\"ח שהוא ודאי דאורייתא [כח\"מ רע\"ב ס\"ט] ואפילו לבטל כלי מהיכנו התירו מה\"ט [כא\"ח ש\"ה סי\"ט]. ואפ\"ה לא נמצא בה עשה מפורש בתורה, רק ברמז דכתיב ונתתי עשב בשדך והדר ואכלת ושבעת [גיטין ס\"ב א']. ואף שכבר נשמעו מכלל דבריה, עכ\"פ אין לאו או עשה מפורש בה. אמנם נ\"ל עוד דלהכי לא פירשה תורה העשה והל\"ת שבמדות, משום שאי אפשר לשום גבול לחיוב המדות, משום דדבר זה משתנה לפי המקום, והזמן, והדור, ולפי הענין הנאות. ולכן דבר זה צריך לימוד והרגל יפה בשישמש ת\"ח זמן רב, שע\"י זה יראה באיזה זמן ראוי להשתמש במדה או בשכנגדה. כמו בכעס, יראה באיזה זמן ראוי לכעוס קצת [כשבת ק\"ה ב'], או לזרוק קצת מרה סביבו [ככתובות ק\"ג ב'], ובאיזה זמן צריך למילף נפשיה בניחותא [כתענית ד\"ד א']. וזהו לפע\"ד מ\"ש חז\"ל [סוטה כ\"א א'], קרא ושנה ולא שימש ת\"ח, הר\"ז ע\"ה. דק' אמאי. אלא על כרחך דהאי שימוש, שימוש ממש הוא, שעי\"ז יראה הנהגתם וילמד מדותיהם. ואם לא עשה כן הרי הוא כשאר ע\"ה שתשטפהו זרם [אפפעקט] בחמימות או בקרירות, אשר בהן תטבע הנשמה בבואה לידי חטא. ומי לנו גדול ממשרע\"ה, אף שיפה דיבר באמרו החייתם כל נקיבה. עכ\"פ אפ\"ה לא היה לו לקצוף אז על צדיקים וקדושים שהשליכו נפשם מנגד לנקום נקמת ה', ובשובם מהעבודה הכבידה, יכלו להתפאר ולא נפקד ממנו איש, ואיך יאמר לקדושים עמלים כאלה כדברים האלו. לכן נענש ונתעלמה ממנו ההלכה [כפסחים ס\"ו ב']. וכ\"כ נענש על שאמר בכעס לעם ד' שמעו נא המורים. והיה לו לרבינו לשקול בדעתו הטהורה, כי אף שבאמת המרו את רוחו וילונו, אבל הלא לא יין ועוגות שאלו כי אם נפשם מרה בעבור מעט מים לשתות, לכן גם כן נענש בלא תביאו כמוזכר בתהלים, כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו [ועי' בח' פרקים לרמב\"ם פ\"ד]. מה שאין כן בבני גד וראובן כששאלו מתוך כרם מלאה לירש נחלתם בעבר הירדן. אז חרה אף הרועה הנאמן עליהם, והגה ברוחו הקשה, וימטר עליהם אם אפו מתלקחת בתוך ברד דבריו, \"והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים\". הן אמת שגם אלו דברים מרורים כלענה לצעירי הצאן, ואפ\"ה לא נענש עליהם, מפני שהיה שאלתם שלא כהוגן מכמה פנים, ומסוכנת מאוד להצלחת כל ישראל. כי כן דברו אז אחר שראו הנסים והגבורות התשועות במלחמות סיחון ועוג. ובעת ורגע כניסתם לארץ. וקודם פרידת הרועה הנאמן מהם. וכנראה מדבריהם כאילו במורך לב רוצים להשמט ממלחמת הענקים בעבר הב' מהירדן, וכאילו יתר העם כעבדים כבושים להם. ומלבד שע\"י זה ימוגו לב ישראל, יתגלגלו גם כן שלהבא יחלק ישראל לבלי להתיחד בעת צרה, כי יהיה מעשה זה התחלה, שלהבא כל חלק יכבוש חלקו לבד, ולא יעזרו איש את אחיו בכיבוש א\"י. לכן לפי המקום והענין והזמן, יפה התמרמר הרועה הנאמן, הדואג תמיד לטובת ישראל כאב לבנים וישפוך עליהם זעם אפו. לכן חיסד עליו הכתוב בזה, לא כפעם הראשון אצל הסלע. אולם אם מבחר מין אנושי כמשרע\"ה שגה לפעמים במדות, וכדאמרן, מה יעשו אזובי קיר, ונהי בעינינו כחגבים עבים. ואם כן לנדיבי עמים, יונקי התורה נוטרי כרם ה\"צ, מה יענו העצים היבשים אשר אין בהם כל רוח לשקול בפלס השכל את הראוי ואת הבלתי ראוי במדות. אם לא על ידי הראייה מהאחרים המושלמים וההתרגלות במעשיהם, וכולי האי ואולי. ומעתה יפה אמר התנא, כל שישנו במקרא, שעי\"ז יתחקה בלבו אמונה שלימה להכיר אביו שבשמים ושאר י\"ג העיקרים. ובמשנה, שעל ידה יבין היטב כל עשות ול\"ת שבתורה. ובדרך ארץ, שגם שקל ומדד בפלס הררי המדות היטב, אז לא במהרה בא לידי חטא:"
+ ],
+ [
+ "ולא בדרך ארץ
ר\"ל שאין לו אפילי א' מהן:"
+ ],
+ [
+ "אינו מן הישוב
דראוי לו לדור במדבר מקום חיות הרעות, מפני שמסוכן יותר מהם למין האדם. ומה\"ט פסול נמי לעדות, כש\"ס הכא [וזה לפע\"ד פי' הכתוב, ואדם ביקר ולא יבין, שהוא בתמונה יקרה של מין האדם, ואעפ\"כ לא יבין התעסק בתבונה, זר מעשהו. זהו נמשל כבהמות יער. אבל גרוע מהן. דאלו, בלתי ספק יש בהם ואפילו בהיותר מסוכנים שבהן, שום צורך בבריאה, לרפואה או לכסות בעורם , אבל אלו הפראים הם רק כחיות נדמו, הצבועים בששר ומצויירים בקיר, שאינם לא לרפואה ולא לישועה, כ\"א גבשושית יתירה בעולם, חרפת אדם ובזוי האנושי. אולם המשך דברי הפרק, דמדהזכיר התנא קניני האשה [במ\"א], הזכיר נמי איך נקנה עבד עברי ועבריה [מ\"ב], ועבד כנעני [מ\"ג], ובהמה [מ\"ד], ואיך נקנו נכסים שיש להם אחריות ושאין להם אחריות [במ\"ה], וכן כל הקניינים. אח\"כ הדר תנא לקמייתי מענין קדושין, דמדרצה למנקט השתא האיש מקדש, נקט תחלה כל מצות הבן על האב. דמן הראוי שאביו יתעסק להשיאו אשה, וכלעיל סי' נ\"ב, אבל אמו פטורה. ואגב זה נקט נמי כל המצות שאנשים חייבות ונשים פטורות. ואגב זה נקט נמי החילוק שבין תלויות בארץ, שיש חלוק ביניהן במקום עשייתן. כמו שיש חלוק בין מצות שהזמן גרמא לאין הזמן גרמא, באדם העושה. ומדנקט כמה מצות שאין האשה חייבת, וכמה מצות שתלויות בארץ, שאי אפשר השתא בח\"ל לקיימן. להכי למען לא יתבהל לב הישראלי עבור זה, לחשוב שאבד הרבה מעולמו עי\"ז. להכי תנא כל העושה מצוה א' וכו', דרחמנא לבא בעי [כסנהדרין דק\"ו], אם רק חפץ לעשות ולהרבות מצות, ונאנס, מעלה עליו הכתוב כאילו עשהו, כש\"ס הכא, רק שיתעמל בכל יכלתו בג' עקרי תכלית האדם, והם האמונות, והפעולות, והמדות הנכללים בג' מלות, מקרא, משנה, וד\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ובשלוחו
בין אשה סתם בין פלונית, דשלוחו כמותו [ויאמר לה השליח הרי את מקודשת לפלוני], מיהו באינו מכירה, אסור לקדש ע\"י שליח באפשר בעצמו. ואפילו באי אפשר, אין לעשות שליח לקדש אשה סתם. ובמכירה, רק מצוה בו יותר מבשלוחו [אה\"ע ל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "האיש מקדש את בתו כשהיא נערה
תינוקת בת י\"ב שנים ויום א', כשהביאה ב' שערות הו\"ל נערה ו' חדשים. ואח\"כ היא בוגרת. ומקודם לכן היא קטנה. ונקט כשהיא נערה, דמשמע הא קטנה לא, אף דהרי כ\"ש קטנה. עכ\"פ קטנה שאין בה דעת אסור לקדשה. וביש בה דעת, נכון שלא לקדשה. ובסמוך לפרקן, דהיינו שסמוכה לזמן נערות מצוה לקדשן [כך נ\"ל. ובהא מתורץ קו' האחרונים [באה\"ע ל\"ז ס\"ח] אהא דקאמר בש\"ס הכא אסור, ובסנהדרין [דע\"ו] אמרי' מצוה לקדשן, ובאה\"ע קאמר דנכון שלא לקדשן. ולפי דברינו הכל מיושב על נכון]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
דמדאמר התקדשי התקדשי, כל חד הו\"ל קדושין באנפי נפשה [אה\"ע ל\"ה ה']:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה
ודוקא כשהאחרונה ש\"פ, דכל אותן שאכלה מקודם הו\"ל מלוה גבה, עד בסוף שגמר קדושיו בנתינת האחרונה, והו\"א כמקדש במלוה ופרוטה, דקיי\"ל דעתה אפרוטה ומקודשת. אבל באין באחרונה ש\"פ, אף דאיכא בקמאי ש\"פ, כי מטי גמר קדושין הו\"ל קמאי כבר מלוה, ואינה מקודשת במלוה. מיהו לדידן הו\"ל בכה\"ג ספק קידושין, דשמא אחרונה ש\"פ במקום אחר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
דבכל חד איכא צד טיבותא, ואיכא דניחא ליה בהא ואיכא בהא:"
+ ],
+ [
+ "מקודשת
וקיי\"ל כת\"ק [שם ל\"ח כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בן עיר ונמצא בן כרך
ישיבת כרכים קשה [ככתובות פי\"ג מ\"י] ששם היוקר מצוי במזונות ודירה:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שיש לי בת או שפחה גדלת
גדולה לשמשה. או מקלעת שערות נשים, דג\"כ יש צדלריעותא, דמדהולכת מבית לבית, מספרת ממנה:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
דמסתבר דקפיד, משום דבמקום שהזכיר, אוהבים אותו ולא יגנוהו בפני אשתו [ודו\"ק, ועי' רמ\"ל פ\"ז הכ\"א מאישות]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מקודשת
דרק מראה מקום הוא לו [ל\"ז ז' ח'] ועי' גיטין [פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
עי' כתובות [פ\"ז מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "תצא שלא בכתובה
דאין אדם חפץ באשה נדרנית. אבל גט צריכה מדלא פירש תנאי בשעת קדושין:"
+ ],
+ [
+ "פוסלים בנשים
ויתרים עליהן נשים, ריח רע מבשרה. וזיע. וריח הפה [וי\"א אף דחוטם]. וקול עב. ודדים גסים ביותר. וצלקת שממכה [שראם בל\"א]. ושומא שעל הפדחת בלי שער אם לפעמים נראה ולפעמים אינו נראה. דבנראה תמיד, הרי ראה ונתפייס. ובלא נראה כלל, לא תתמאס עי\"ז [שם ל\"ט ד']:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי ששלח סבלונות
מתנות לארוסתו:"
+ ],
+ [
+ "שמחמת קדושין הראשונים שלח
ולא אמרינן דיודע שאין קידושין בפחות מש\"פ, ושלח הסבלונות לשם קדושין:"
+ ],
+ [
+ "וכן קטן שקידש
ושלח סבלונות כשהגדיל. וקמ\"ל דבין בפחות מש\"פ ובין בקדושי קטן, אמרינן דטעה וסבר שהקדושין תופסין:"
+ ],
+ [
+ "או אשה ואחותה כאחת
וה\"ה שאר חייבי כריתות:"
+ ],
+ [
+ "אינן מקודשות
דכל שאינו בזא\"ז, דהרי אין קידושין תופסין בחייבי כריתות, להכי גם בבת א' אינו. ודוקא באמר להן התקדשו לי כאחת. אבל באמר להן, אחת מכם מקודשת לי, וקבלו שניהן הקידושין כאחת או שקבלה אחת בשליחות חברתה, שתיהן מקודשות מספק, אף דהו\"ל קדושין שאין מסורים לביאה, דהרי אסור לבעול כל אחת, אפ\"ה צריכות שתיהן גט. ואם אמר, הראוי מכם לי לביאה מקודשת לי, א\"כ הרי שתיהן אינן ראויות לביאה, וא\"צ גט:"
+ ],
+ [
+ "ואמר הרי כולבם מקודשות לי בכלכלה זו
באמר כולכן, אז גם הנכריות אינן מקודשות רק מספק [כאה\"ע מ\"א ג']. דאף דקיי\"ל קני את וחמור קנה מחצה [כח\"מ ר\"י]. י\"ל דהכא שאני, מדכלל הכל במלה א', להכי לא חלו הקדושין כלל. אבל מתניתין מיירי באמר, הראויות מכם לי לביאה מקודשות לי:"
+ ],
+ [
+ "וקבלה אחת מהן על ידי כולן
ר\"ל בשליחות כולן:"
+ ],
+ [
+ "ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות
ודוקא תני שביעית, משום דהכל הפקר. אבל בשאר שנים, גם האחרות אינן מחודשות, דהרי שלהן היה, והו\"ל גזל. ומדקידש מיד כשליקט, הו\"ל גזל לפני יאוש, דאין אשה מתקדשת בו, ואפילו בגזל לא אמרינן מדקבלתיה אחלתיה. וקמ\"ל נמי דקידש בפירות שביעית מקודשת, דמדזכי בהן כבר, שלו הן. ותו קמ\"ל דאשה נעשית שליח לחברתה לקבל קידושין, אפילו הנך דפסול לה לעדותה עליה, מדשונאות זא\"ז [כיבמות פט\"ו מ ד]:"
+ ],
+ [
+ "בין קדשי קדשים
שחלק עם הכהנים בקרבנות:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
דאינו שלו רק משולחן גבוה זכי:"
+ ],
+ [
+ "לא קדש
דמע\"ש ממון גבוה הוא לר\"מ, מדכתיב ביה לה' הוא, בהוייתו יהא:"
+ ],
+ [
+ "בשוגג לא קדש
דכיון דלא ידעי דמע\"ש הוא, הו\"ל קדושי טעות, מדצריכה טרחה להעלותו לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "במזיד קדש
דס\"ל מע\"ש ממון הדיוט הוא:"
+ ],
+ [
+ "במזיד קדש
דמדהיה במזיד, נתכוון לחלל קדושתו, ונפיק לחולין:"
+ ],
+ [
+ "ובשוגג לא קדש
דמדלא ידעי שהוא הקדש, לא ניחא ליה דלתחלל הקדש על ידו. ודוקא בקדשי בדק הבית, אבל בקדשי מזבח בין בשוגג בין במזיד לא נפיק לחולין, דאין מועל אחר מועל במוקדשין, רק בבהמה וכלי שרת בלבד [כמעילה י\"ט ב'], ש\"מ דקדשי מזבח בקדושתייהו קיימי, ולא הוה חולין שתתקדש האשה בהן [והר\"ב קיצר במובן במח\"כ יותר מהראוי]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בשוגג קדש
דמעילה ליכא רק בשוגג, ומדמעל נפיק לחולין:"
+ ],
+ [
+ "במזיד לא קדש
דמדלא מעל לא נפק לחולין:"
+ ],
+ [
+ "בשור הנסקל
משנגמר דינו נאסר בהנאה [קידושין ד\"נ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ובעגלה ערופה
משירדה לנחל איתן נאסרה [כריתותכ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "בצפורי מצורע
שחוטה, נאסרה בהנאה משנשחטה. וגם משולחת נאסרה בהנאה משנשחטה חברתה עד שתשולח היא:"
+ ],
+ [
+ "וחולין שנשחטו בעזרה
שכולן אסורין בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "מכרן
לעכו\"ם, או לישראל והודיעו שהוא איסור הנאה. דבלא הודיעו, הרי המעות גזל, ובל\"ז אינה מקודשת:"
+ ],
+ [
+ "וקידש בדמיהן מקודשת
דאין תופס דמיו רק יי\"נ, שביעית, ע\"ז, הקדש, ישעה סימן, [כספ\"ז דשביעית, וע\"ז דס\"ב א'. והר\"ב השמיט הקדש ויי\"נ ואע\"ג דבש\"ס נמי לא הזכיר רק שביעית וע\"ז. היינו משום דיי\"נ כלול בע\"ז [כרש\"י בע\"ז דס\"ב א']. ושביעית ילפינן מהקדש. אבל הר\"ב שכתב אין לך דבר שתופסדמיו אלא וכו', דמשמע דזולת אלו אין שום דבר שתופס דמיו מדד לנו במדה מחוקה אחמ\"כ יותר מדאי:"
+ ],
+ [
+ "ובמתנות
זרוע לחיים וקיבה שניתן לכהן מכל בהמת חולין שישחט ישראל. ואינו נוהג בח\"ל [כי\"ד סי' ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ובמי חטאת
מים ששאבו לצורך אפר פרה:"
+ ],
+ [
+ "ובאפר חטאת
אפר של פרה אדומה. ושתיהן ראויין למכרן לטמאין, שישלמו שכר שאיבה ושכר הבאה. אבל שכר הזאה אסור ליטל:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו ישראל
שירש מאבי אמו כהן, תרומות ומעשרות או טבלים שלו, שהיה יכול אבי אמו להפריש מהטבל התרומות, והם שלו. להכי גם נכדו זה יכול לעשות כן וימכור תרומות לכהנים. ואפילו בטבל, הרי מתנות שלא הורמו כהורמו דמיין, ויכול לקדש בהן אשה. אבל ישראל שקדש בתרומות שמתבואות שלו, מדאין לו בהן רק טובת הנאה, אינה ממון, ואינה מקודשת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האומר לחברו צא וקדש לי אשה פלונית
להכי נקט \"צא\", דמיירי שצריך לצאת למקום אחר לקדשה, וטריחא ליה מלתא, דאל\"כ מצוה בו יותר מבשלוחו [כפ\"ב סי' א']:"
+ ],
+ [
+ "והלך וקדשה לעצמו
במעות שליח [אה\"ע ל\"ה ט']:"
+ ],
+ [
+ "מקודשת
דאף דנקרא רשע שרמאהו, וסד\"א דנימא דלהוי ככל דאמר רחמנא לא תעבד אי עביד לא מהני [כתמורה ד\"ד ב'], ואפי' בעבר אדרבנן לא מהני, כדאמרינן [כתובות פ\"א ב'], השתא דאמר רבנן לא נזבן, אי זבן לא מהני. וא\"כ לפקעינהו רבנן לקדושין מניה. קמ\"ל דלא אמרינן לא מהני, רק כשפעולה ההיא אסורה מצ\"ע, משא\"כ כשאסורה מצד ד\"א, כמצד הזמן וכדומה. מהני [וכרט\"ז ח\"מ סר\"ח]. וה\"נ רק מצד ששלחו פלוני, נאסר לו לקדשו:"
+ ],
+ [
+ "מקודשת לשני
לעולם. ואף דגם כאן עשה שני שלא כדין, כמחזיר אחר דבר לקנותו וקנאו אחר, דנקרא רשע, [כח\"מ רל\"ז], אפ\"ה מקודשת. מיהו במת או גירשה השני תוך ל', י\"א דכשהגיע יום ל' מקודשת לראשון [אה\"ע מ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "תאכל בתרומה
והיינו כשהמקדש השני כהן. וקמ\"ל דלא תימא דרק לחומרא מקודשת לשני אלא דאפילו לקולא מקודשת להשני. וי\"ג בת כהן לישראל וכשלא בא אחר וקדשה [וקמ\"ל דל\"ג אטו אמר מעכשיו]:"
+ ],
+ [
+ "מקודשת ואינה מקודשת
דמספקא לן, במאי דאמר ולאחר ל' יום, אם כוונתו להתנות, שאם לאיחזור תוך שלשים יום, יחולו הקדושין מעכשיו וא\"כ חיילו קדושין של ראשון. או חזרה הוה, שחזר בו תוך כדי דיבור ממה שאמר תחלה מעכשיו, רק שתתקדש לו לאחר ל\"י, וא\"כ מקודשת לשני. להכי צריכה גט משניהן מספק:"
+ ],
+ [
+ "לא תאכל בתרומה
דרק לחומרא מקודשת*):"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשה הרי את מקודשת לי
בפרוטה זו:"
+ ],
+ [
+ "והוא יתן
ואז מקודשת למפרע, דכל על מנת כמעכשיו דמי, ולהכי אפילו קודם שיתקיים התנאי לא תפסי בה קידושין [מאחר]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינה מקודשת
ולא אמרינן דל' יום דקאמר, רק לזרוזי נפשיה נתכוון:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מקודשת ויש לו
וסגי ביש עדים שיש לו. ובאין ידוע, הוה ספק קידושין, דדלמא מעלימן כדי לקלקלה [ועי' גיטין פ\"ז מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מקודשת ויראה לה
ממעות שלו, ולא מהני עדים:"
+ ],
+ [
+ "ואם הראה על השלחן
ממעות שבידו מאחרים להשתכר בהן. וי\"א אפילו יש לו בהן ר' חלק רווח, אפ\"ה מדלא חלקו אינה מקודשת [ונ\"ל דאילה\"ק ממה דקיי\"ל זוזי כמאן דפליגי דמי [כב\"מ ס\"ט א']. דהיינו דוקא שיהיה רשאי לחלקם בלי דעת חבירו, מדאין אחד מהן מובחר מחבירו, אבל לא שיהיה כבר כשלו אף שלא חלקם]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
והכי קיי\"ל [אה\"ע ל\"ח י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שיש לי בית כור עפר
קרקע לזרוע עליו כור, והוא רע\"ד על רע\"ד אמות בקירוב:"
+ ],
+ [
+ "ויש לו
ובאין ידוע שיש לו, לא חיישינן לקדושיו, דאם היה לו, היה קול לדבר:"
+ ],
+ [
+ "ויראנה
משלו:"
+ ],
+ [
+ "ואם הראה בבקעה
שאינה שלו:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
אפילו מושכרת לו, לא אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא, [עי' ש\"ך י\"ד קנ\"א קי\"ז] דשיהיה שלו לגמרי קאמר:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו בתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי ד
והתנאי בטל, והמעשה קיים אף שלא נתקיים התנאי:"
+ ],
+ [
+ "וכתיב ואם לא יעברו חלוצים
שהיה שם תנאי כפול, אם יעברו ואם לא יעברו. דלא אמרי' מכלל הן נשמע לאו. וגם היה הן קודם ללאו, אם יעברו ונתתם, ואם לא יעברו לא תתנו. וגם היה תנאי קודם למעשה, מדלא אמר תנו להם אם יעברו:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו
ר\"ל צריך היה לכפול תנאו:"
+ ],
+ [
+ "יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו
כשלא יעברו, מטעם קנסא. להכי קמ\"ל קרא דאם לא יעברו ונאחזו בתוככם, ר\"ל תשאירו להם חלקם, שיכבישוה הן בעצמן [כך נ\"ל]. ורחב\"ג וגם אשאר דיני תנאי פליג, מכח כ\"ש, דבהו איכא למימר מעשה שהיה כך היה. מיהו אנן קיי\"ל בדיני תנאי (א) שצריך תנאי כפול, (ב) שיהיה הן קודם ללאו. רק בשכיב מרע צריך לאו הן לאו [כגיטין ע\"ה ב'], רק שלא יסוים עם הן. (ג) צריך שיהיה נמי תנאי קודם למעשה, דהיינו באמירה שיאמר אם יהיה כך הרי את מקודשת, ואם בהיפך אין את מקודשת, וגם בפועל צריך שיקדים התנאי למעשה, דהיינו שתחלה יתנה ואח\"כ יתן הגט או הקדושין. (ד) ויהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו. ואפילו אי אפשר לקיימו רק באיסור, כגון ע\"מ שתאכל בשר חזיר, אינו כמתנה על מה שכתוב בתורה, דהרי אפשר שלא תאכל ולא תתגרש. (ה) וצריך שיהיה המעשה דבר שאפשר לקיימו ע\"י שליח. מיהו בקדשה בתנאי בביאה, מהני תנאה, אף דאי אפשר לקיים המעשה ע\"י שליח, עכ\"פ מדאפשר קדושי כסף ע\"י שליח, וכ\"כ שטר אפשר ע\"י שליח, הוקשו הוויות אהדדי [ככתובות ע\"ד א']. (ו) וי\"א דבעינן עוד שלא יהיו התנאי ומעשה בדבר א', כגון הולך אתרוג זה לצאת בו, ע\"מ שתחזרהו לי וי\"א דדוקא בסותר התנאי למעשה, כגון הר\"ז גיטך על מנת שתחזירהו לי, דאימת מתגרשת לכשתחזיר, ואז אין הגט בידה. ויש לחוש בכל גוונא לחומרא. (ז) וי\"א דאפילו לא פי' כל דיני תנאי, רק אמר סתם, הנני מתנה כתנאי ב\"ג וב\"ר, צריך לקיים התנאי, רק לא יקדים הלאו. (ח) וי\"א דבאמר \"מעכשיו\", או על מנת שדינו כמעכשיו, אז א\"צ שום דיני תנאי, רק שיהא אפשר לקיימו. (ט) וי\"א דהא דבאם אין כל דיני תנאי הנ\"ל המעשה קיים אף שלא קיים התנאי, היינו לחומרא, דבקדשה בתנאי כזה, מקודשת מספק, ובגרשה בתנאי כזה וקדשה אח\"כ אחר, אסורה להמגרש ולהמקדש [כ\"ז מבואר מא\"ה ל\"ח וב\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלא הטעתו
מדלא פירש בשעת קידושין. הא אם גלה דעתו אז שעל דעת כן מקדשה, הרי הטעתו ואינה מקודשת. ואף שלא כפל תנאו, א\"צ תנאי כפול רק בהתנה, ולא בגלה דעתו שרק על דעת כן עושה, והוי כאומר הריני מקדשך בכוס יין זה ונמצא דבש, דאינה מקודשת אף שלא כפל תנאו [ובזה יתיישב שייכות משנה זו לדלעיל דדמי לה]:"
+ ],
+ [
+ "לאחר שימות בעליך או לאחר שתמות אחותיך
שהיא אשתי:"
+ ],
+ [
+ "לאחר שיחלוץ לך יבמיך
קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה. ואנן קי\"ל דיבמה שנתקדשה הו\"ל ספק קידושין [אה\"ע מ' ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואם ילדה נקבה מקודשת
בש\"ס משמע דל\"ג הך סיפא במתניתין. ואנן קיימא לן דרק לחומרא מקודשת, דהרי קי\"ל [בח\"מ ר\"ט] מה שתלד פרתי קנוי לך לא קנה [אה\"ע שם בב\"ש וח\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשה הרי את מקודשת לי
בפרוטה זו:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שאדבר עליך לשלטו
שייטיב לך:"
+ ],
+ [
+ "ואעשה עמך כפועל
ויש עדים על זה, או שהיא מודה שקיים התנאי [ב\"ש ל\"ח כ\"ו]. מיהו בקדשה שלא בפני ב' עדים אינה מקודשת [קידושין ס\"ה א']. וי\"א דבשניהן מודים בעד אחד סגי [אה\"ע מ\"ב ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
אבל בקדשה בשכר הדיבור ובשכר הפעולה, הרי קיי\"ל דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, ולא חלו הקידושין רק כשגמר פעולתו, ואז הוי ליה הכל מלוה שלו אצלה, והמקדש במלוה אינה מקודשת [שם]:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שירצה אבא
אבי החתן:"
+ ],
+ [
+ "מת האב הרי זו מקודשת
בש\"ס מוקי לה, שהתנה על מנת שלא ימחה אבא תוך שלשים יום, הלכך רצה האב, דהיינו שעבר שלשים יום ולא מיחה, או שמת תוך ל\"י ולא מיחה, מקודשת. אבל לא רצה ר\"ל שמיחה תוך שלשים יום אינה מקודשת:"
+ ],
+ [
+ "מת הבן
תוך ל\"י:"
+ ],
+ [
+ "מלמדין האב לומר שאינו רוצה
כדי שלא תזקק ליבום [וע' גיטין פ\"ז מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "נאמן
דלא דמי להנך דיבמות [פ\"ב מ\"ט]. דהכא לא חצוף לשקר שירא פן יכחישנו האב. ולהכי נאמן אף לכנסה, ואף דאין דבר שבערוה פחות משנים, ורק בעגונה סגי בע\"א מדדייקא ומנסבא משום חומר וכו', והכא ליתא להאי טעמא, דאיך, תדייק והרי אינה יודעת. יש לומר דזה רק להוציאה מחזקתה, משא\"כ הכא מעמידה בחזקתה, רק שאומר שלו נתקדשה [והא דנקט קדשתי בתי, דאילו באמרה היא עצמה, נתקדשתי וא\"י למי, ובא א' ואמר אני קדשתיך, א\"נ לכנסה, דהיא תחפה עליו ולא תכחישנו, שלא תאסר לכל אדם, ומגו למפרע ל\"א, ולהכי אפשר שגם הוא משקר מה\"ט, אבל נאמן לגרשה שתהיה מותרת לעלמא. ורק בכנסה אין מוציאין אותה ממנו [אה\"ע סי' ל\"ב סכ\"ה] מיהו גם בכה\"ג, ביש ע\"א שקדשה, נאמן לכנסה]:"
+ ],
+ [
+ "שניהם נותנים גט
ואז מותרת לכל אדם [ואילה\"ק כיון דא' ודאי חציף לשקר בפני האב דלמא גם האחר כן, ולמה מותרת לכל, אחרי שיגרשוה. י\"ל מדשניהן מגרשין אין אדם חוטא ולא לו [ב\"ש ל\"ז] מיהו כשבא ב' אחר שכנסה ראשון, אינו נאמן לאסרה. וי\"א אפילו רק משהתירוה להנשא סגי:"
+ ],
+ [
+ "ואם רצו אחר נותן גט ואחר כונס
אף שהאחר מכחישו, אבל איפכא לא, דשמא המגרש קדשה, והרי כשנבעלה קודם גירושין אסורה לבעל ולבועל:"
+ ],
+ [
+ "קדשתי את בתי
קטנה דקאמר בסיפא גם אהך בבא קאי. וה\"ה נערה, ולא אתי לאפוקי רק בוגרת או שאמר וכו':"
+ ],
+ [
+ "קדשתיה וגרשתיה
קבלתי גטה:"
+ ],
+ [
+ "והרי היא קטנה
עכשיו כשאומר כן, עדיין אינה בוגרת:"
+ ],
+ [
+ "נאמן
לפסלה לכהן, דאב נאמן על בתו קטנהאו נערה. ונאמן נמי שתהיה מותרת לכל. ודוקא שאמר כן תוך כדי דיבור. אבל אח\"כ, אינו נאמן, מדהוחזקה כבר אשת איש על פיו:"
+ ],
+ [
+ "אינו נאמן
וכ\"ש בדאמר קדשתיה לחוד דא\"נ לאסרה אכ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אינו נאמן
לפסלה מכהונה ותרומה, דרק על נשואיה האמינתו תורה משום דבידו לקדשה, ואגירושין נמי נאמן, מדאתקיש יציאה להויה דכתיב ויצאה והיתה, ולא שנשבית. ואפילו בנשואין נמי, א\"נ לומר שקדשה למי שפסלה בביאתו מכהן ומתרומה. [ואילה\"ק ליהמן במגו דקדשתיה וגירשתיה. י\"ל דבמה שאומר שנשבית או שנבעלת לפסול לה, פוגמה יותר ממה שיאמר שנתגרשה. שהרי אם היתה בת כהן ונתגרשה מותרת בתרומה, אבל בנשבית או נבעלה לפסול, אסורה בתרומת בית אביה א\"כ לא יהיה נאמן רק לפסלה לכהן ולא לתרומה, והו\"ל מגו רק לחצי טענה, דלא אמרינן לה עוד י\"ל דנאמנות האב חידוש הוא, דהרי הו\"ל קרוב וע\"א, ולהכי א\"נ בדבר אחר במגו דחידוש [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "מי שאמר בשעת מיתתו
אורחא דמלתא נקט. או משום סיפא נקט הכי, דאף דאין אדם משטה בשעת מיתה [כח\"מ פ\"א], אפ\"ה אינו נאמן:"
+ ],
+ [
+ "יש לי בנים
ואין אשתו זקוקה ליבום:"
+ ],
+ [
+ "נאמן
ואפילו היא בחזקת יבום, שנשמע שיש לו אחים, אפ\"ה מדאינו עוקר החזקה, רק בא להתירה מצד אחר, נאמן:"
+ ],
+ [
+ "יש לי אחים
שהיתה בחזקת היתר לשוק ובא הוא לזקקה ליבום:"
+ ],
+ [
+ "המקדש את בתו סתם
ויש לו כמה בנות:"
+ ],
+ [
+ "אין הבוגרות בכלל
אפילו עשתו שליח וגם אמרהשיהא הכסף קדושין שלו. דמתהנה גם מקדושיה, אפ\"ה אמרינן דלא שבק מצוה דרמיא עליה לקדש בנות שברשותו, ויקבל קידושין לבת שיצאת כבר מרשותו, ולא רמי כל כך המצוה עליו לקדשה [ועי' פ\"ב סי' ב'. ודו\"ק]. מיהו קטנות ונערות בכלל הספק, דקדושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין [כפ\"ב סי' י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מי שיש לו שתי כיתי בנות
וכולן קטנות נערות או בוגרות שאע\"ג שאין ברשותו לקדשן, מיירי שכל א' מהבוגרות נתנה לו רשות לקדשה. דאל\"כ הרי אין בוגרות בכלל:"
+ ],
+ [
+ "משתי נשים
שאחת ילדה קודם חברתה ולא היה לשנייה רק ב' בנות, כך אוקמה בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואמר קדשתי את בתי הגדולה
כך אמר להמקדש הנני מקדש לך בתי הגדולה ונתרצה הלה ונתן לו פרוטה. ונ\"ל דה\"ה באמר כך המקדש, רק דבכה\"ג א\"צ לב' בבי כסי' נ\"ח ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ואיני יודע אם גדולה שבגדולות
שבכת ראשון:"
+ ],
+ [
+ "או גדולה שבקטנות
שבכת ב':"
+ ],
+ [
+ "או קטנה שבגדולות
לר\"מ מחית אינש נפשיה לספיקא ואסורות כולן לעלמא וגם להמקדש כלעיל [פ\"ב סי' י\"ח], משא\"כ לר\"י."
+ ],
+ [
+ "שבקטנות
וצריכה ב' בבי. משום דטפי מסתבר שיקרא לגדולה שבקטנות גדולה, ממה שיקרא לקטנה שבגדולות קטנה, דרוצה לשבח בתו שהיא גדולה וראוייה לנשואין. להכי קמ\"ל רישא לר\"י, דאפילו ברישא שהזכיר גדולה, אפ\"ה אמרינן דלא התכוון רק על גדולה שבגדולות. וסיפא קא משמע לן לרבותא דר\"מ, דאפילו בדקאמר קטנה, מספקינן בקטנה שבגדולות. וקיי\"ל כר' יוסי [אה\"ע ל\"ז י\"ח י\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשה קדשתיך
בפני ב' עדים והלכו למדה\"י:"
+ ],
+ [
+ "הוא אסור בקרובותיה
דשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא:"
+ ],
+ [
+ "והיא אסורה בקרוביו
אפילו לאחר שיגרשה או לאחר שימות קמ\"ל סיפא, דסד\"א מדאסרה נפשה אכולה עלמא, ודאי קושטא קאמרה, וחאסר עליו קרובותיה, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הוא אסור בקרובות גדולה
היא האם, מדשויה אנפשיה חד\"א:"
+ ],
+ [
+ "וקטנה מותרת בקרוביו
דאין האם נאמנת אבתה, אפילו מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "קדשתי את בתך
שקבלה בתך הקדושין ברצונך, דמהני מד\"ס. או שאמר בתך גדולה שלחה אותך לקבל קדושין ממני והבת מכחשת [ודלא כרתוי\"ט ועי' רמ\"ז שדבריו תמוהין]:"
+ ],
+ [
+ "וגדולה אסורה בקרוביו
ובכל שאומרת קדשתני, מבקשין שיגרשה להתירה לעלמא. אף שעי\"ז יאסר בקרובותיה. מיהו בנתן גט מעצמו, חייב גם בכתובתה, דגלי דעתיה דקדשה [אה\"ע סי' מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שיש קדושין
שקדושין תופסין בה:"
+ ],
+ [
+ "ואין עבירה
בנשואיה:"
+ ],
+ [
+ "זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי וישראל
והאי כללא לאו דוקא, דהרי גר בממזרת, או איפכא, דיש קדושין ואין עבירה, דהרי קיי\"ל קהל גרים לא אקרי קהל [אה\"ע סי' ד' סכ\"ב], אפילו הכי הולד ממזר:"
+ ],
+ [
+ "גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
שהולד חלל:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל לממזר ולנתין
שהולד נתין או ממזר:"
+ ],
+ [
+ "ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה
חייבי כריתות, חוץ מנדה [שם י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ממזר שנשא שפחה
אפילו לכתחילה. והכי קיי\"ל דממזר מותר בשפחה והולד יכול להתטהר [שם כ']. אבל בנכרית אסור. וגם אפילו יגייר בנה שתלד לו, וכדקימא לן דקטן מטבילין אותו ע\"ד אביו, אפ\"ה מה מהני, הרי בהגדיל יכול למחות [ודלא כרתוי\"ט]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עשרה יוחסין
י' מיני יוחסין שנודע באיזה דרך נולדו ומי אביהן:"
+ ],
+ [
+ "עלו מבבל
עם עזרא. שהוא העלה עמו כל חכמי הדור, ומשו\"ה חשש שיתערבו בבבל פסולים בכשרים, להכי העלה עמו כל הפסולים, ולא הניח שם רק כשרים:"
+ ],
+ [
+ "לויי
שגם לויים עלו עמו. [ואע\"ג דאמרינן [סוטה פ\"ט מ\"י] דעזרא קנסן מדלא עלו עמו. י\"ל דהלויים שעלו עמו היו קצוצי בהונות [כילקוט תילים בפרשת על נהרות בבל], שאינן ראויין לשיר, ולהכי קנס להשאר שבבבל. עוד י\"ל דלהכי קנסן מדלא עלו עד ששלח אחריהן. או משום דלא עלו רק מעט מהן, שלא היה בהן כדי לשמש בשיר ובשערי ביהמ\"ק. וק\"ק וכי מפני אלו יקנסו לדורות גם לאלו שעלו. ודוחק לומר כיון דהרוב לא עלו דיינין להו בעונש כמשפחות בילגה שקנסום אף שלא חטאו אגב אשה שבמשפחות שלהן שחטאה [כשלהי סוכה] וטפי נראה שלא עלו עם עזרא כלל וכ\"ש בקרא מפורש ומבני לוי לא מצאתי, והא דקאמר הכא שעלו, היינו אח\"כ שהכריחם עזרא שיעלו ואולי ע\"י המלכות, שהודיע לכורש שנצרכים ללוויים בביהמ\"ק לשיר ולנעילת שערים]:"
+ ],
+ [
+ "חללי
שנולדו מפסולי כהונה, או שנבעלו לכהן הפסול להן:"
+ ],
+ [
+ "וחרורי
עבדים שנשתחררו:"
+ ],
+ [
+ "נתיני
גבעונים שמלו בימי יהושע:"
+ ],
+ [
+ "ואסופי
מפורשים לקמן:"
+ ],
+ [
+ "כולם מותרין לבא זה בזה
דאין בגבעונים לאו דלא תתחתן בם כבשאר שבעה עממין שבא\"י, דמדנתגיירו ליכא טעמא דכי יסיר בנך מאחרי [ולתוס' כתובות [דכ\"ט א'] ד\"ה אלו, יש בנתינה לאו דלא תתחתן. וצ\"ע א\"כ למה חללי וגירי מותרות בהם. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מכיר לא אביו ולא אמו
וספק ממזרים הם:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי
שבודקין אמו, דבאומרת לכשר נבעלתי נאמנת [ועי' מ\"ש פ\"ק דכתובות ועי' אה\"ע סי' ד' סכ\"ו ול\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מותרים לבא זה בזה
קמ\"ל אפילו גר עמוני ומואבי עם ממזרי שתוקי ואסופי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אוסר
ה\"ק אפילו רבי יהודא שאוסר גר בממזרת, דקהל גרים לדידיה אקרי קהל, אפ\"ה בגר עמוני ומואבי שאסור בקהל, מודה רבי יהודא דמותר בממזרת:"
+ ],
+ [
+ "ודאן בודאן מותר
כגון ממזרים בנתינים:"
+ ],
+ [
+ "ודאן בספיקן
ממזרים ונתינים בשתוקי ואסופי:"
+ ],
+ [
+ "תמוה דהיא היא כרישא. ואת\"ל דרישא מיירי שפירש הודאי והלך אל הספק שנשאר במקומו דהו\"ל הספק בקבוע כמחצה על מחצה. וסיפא מיירי שפירש הספק והלך אל הודאי שנשאר במקומו בקבוע ליתא, דא\"כ איסורא דסיפא כ\"ש מרישא דהרי בסיפא י\"ל כל דפריש מרובה פריש [יומא דפ\"ד ב'] והרי רוב ישראל כשירים, ואסור להנשא להודאי. ונ\"ל דה\"ק וודאן בספיקן שנתערבו, אז גם ספיקן של תערובות הזה אסור להנשא בוודאן, אע\"ג דבכה\"ג בספק הזה שנושא את הודאי, יש ס\"ס לפסול, דשמא הוא הודאי, ואת\"ל שהוא הספק, הרי גם בהספק הזה יש ספק פסול, ושמא פסול. ולפיכך ס\"ד דלשתרי להנשא לודאי פסול, קמ\"ל. מיהו ביש ספרים לא גרסו הנך ב' מלות, וספיקן בוודאן:"
+ ],
+ [
+ "שתוקי ואסופי בדוגמתן, ושמא זה כשר וזה פסול:"
+ ],
+ [
+ "שתוקי אסופי וכותי
נמי ספק הוא, מדאין בקיאין בתורת גיטין וקידושין:"
+ ],
+ [
+ "הנושא אשה כהנת
כהן שרוצה לישא בת כהן, שהיא ממשפחה שהעידו שנים שנתערב בה ממזר חלל. או שפחה. ולרש\"י מיירי שקראו שנים על המשפחה קול שמץ פסול, ולא שהעידו עדות גמור:"
+ ],
+ [
+ "צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות
דהיינו אמה. ואם אבי אמה. ואם אביה, ואם אבי אביה:"
+ ],
+ [
+ "שהן שמנה
ר\"ל עוד ד' אמהות של אמהות הנ\"ל. והא דלא בדקינן באבות כמו דבדקינן באמהות. ה\"ט דאבות כי מנצי אהדדי, מגנין א\"ע ביוחסין, ואם היה בהן בעצמן פסול היה ידוע. משא\"כ נשים בקטט, מגנין א\"ע בזנות ולא בפסול יחוס, מדלא בקיאי ביוחסין [כלקמן מ\"ט סי' ל\"ט], הלכך אין פסולן ידוע:"
+ ],
+ [
+ "מוסיפין עליהן עוד אחת
ר\"ל עוד אם א' לכל צד למעלה, דהיינו אם אם אמה, ואם אם אם אביה, וכן כולן. נמצא הן י\"ב אמהות [ובש\"ע סי' ב' דסגי רק בב' אלו, שהן בכלל י' אמהות]. ומה\"ט צריך בישראלית בדיקה יתירה, משום דישראלית אינן נזהרין כל כך מלהתערב בפסולין:"
+ ],
+ [
+ "אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה
התחיל לבדוק, ומצא שאביה עבד בביהמ\"ק. א\"צ לבדוק אחר אמו. וכ\"כ באבי אביה, כשעבד עבודה א\"צ לבדוק אמו, ותנא ושייר, דה\"ה באכל תרומה, או נשא כפיו, או קרא ראשון בביה\"כ, או שכתוב בשטר פלוני כהן, בכל אלו ידוע שמיוחס הוא:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן הרובן ולמעלה
אם היה משורר עם הלוויים על הדוכן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן סנהדרין ולמעלה
דלידון דיני נפשות צריך שיהיה מיוחס:"
+ ],
+ [
+ "וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים
שדנין דיני ממונות. ובירושלים מיירי. ששם אף לממונות ממנים דוקא מיוחסים:"
+ ],
+ [
+ "וגבאי צדקה
בכל מקום דממשכנים על הצדקה, ורגילים אינשי להתקוטט עמן, ואם היה בהן פגם אפילו רק מצד אם, היה נודע [ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף מי שהיה חתום עד בערכי הישנה של צפורי
אצל דייני עיר ששמה ישנה שאצל צפורי. [ונ\"ל דנקט כן, משום דישנה אחרת היה. ול\"ג הישנה דאין שם עצם עם הא הידיעה כ\"א בדרך זרות, כמו עלה העי [יהושע ח'], וכדומה] והיה שם תקנה לבלי להאמין שום עדות ממון, רק כשהן מיוחסין. ויש כח ביד בני עיר לתקן כן אף שהוא נגד דין תורה בדיני ממונות, וכדאמרינן [ב\"ק קט\"ז ב'] רשאין בני חבורה להתנות שכל מי שיאבד חמורו יעמידו לו חמור אחר. ולרש\"י ל\"ג עד. ור\"ל דמיירי שחתם שם כדיין, ששם לא היו ממנין דיין שאינו מיוחס:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא
בלשון יון הוא חיל מלך, [ארמעע]:"
+ ],
+ [
+ "של מלך
שלא לקחו לחיל ישראל רק מיוחסין, שיעמוד להם זכות אבות במלחמה [ואף שאתי הגתי שר צבא דוד המלך היה [כשמואל ב' י\"ח], והוא היה גוי [כע\"ז דמ\"ד א']. וכ\"כ מצינו שהיו בחיל ישראל חיל אדום [כמלכים ב' ג']. נ\"ל שהעמידום חיל מיוחד לסייע את ישראל, ולא ערבום בין המיוחסין. ולבני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א, אסטרטיא של מלך ר\"ל שומרי ראש המלך, ובל\"א לייבגארדע דעס קעניגס, דרק לחשיבות חיי המלך ויקרותו, היו נזהרים בזה בחיל המסבבים אותו שיהיה לו שמירה מעולה מהקב\"ה, ולא בשאר חיל המלחמה. וכדאשכחן שהיו נזהרים בחייו יותר מבחיי כל ישראל, שאמרו לו אם ימותו חצינו לא ישימו עלינו לב, כי אתה כמונו עשרה אלפים [שמואל ב' י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם
אפילו בת בנו או בת בן בנו וכו'. אבל בת בתו מישראל, כשירה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בת גר זכר
אפילו מישראלית:"
+ ],
+ [
+ "עד שתהא אמו מישראל
(ה\"ה) [וכ\"ש] אביה ישראל סגי:"
+ ],
+ [
+ "בתו כשרה לכהונה
וקיי\"ל דבדיעבד לא תצא. ולכתחילה צריך צד א' ישראל [ז' סכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "האומר בני זה ממזר
ר\"ל זה שמחזיקים אותו שהוא בני אינו בני רק ממזר הוא. וכ\"ש באומר שבעל הוא ערוה, וזהו בני מהערוה דא\"נ, דהרי במזיד אין אדם משים עצמו רשע, ואם אומר שהיה שוגג, עכ\"פ קרוב הוא, ופסול להעיד על קרובו:"
+ ],
+ [
+ "אינו נאמן
דאע\"ג דעובר לית ליה חזקת כשרות, אפ\"ה קרוב פסול לעדות:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים
אף דאמו קים לה בגוויה טפי וגם אמרו כן על העובר שבמעיה, שאין לו חזקת כשרות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר נאמנים
והכי קיי\"ל דהאב נאמן שזה אינו בנו, ושהוא ממזר, ודוקא בלא החזיקו תחלה בחזקת בנו הכשר דאל\"כ א\"נ [אה\"ע סי' ד' סכ\"ט]. אבל רק לפסלו, ולא לפסל זרעו דביש להבן בנים אז גם על הבן א\"נ [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה
שקבל אביה קדושין מאחר:"
+ ],
+ [
+ "וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה וקדשה את עצמה
וצריכי ב' בבי, רישא אף דאב אינו מקפיד כל כך אם תנשא בתו לבעל כל דהו, דבתך בגרה שחרר עבדך [כפסחים ק\"י ב'], אפ\"ה אמרינן מדאשכח מיוחס טפי, בטליה. לשליחותיה. וקמ\"ל אשה, אף דאשה אינה בקיאה ביוחסין כאיש, אפ\"ה אמרינן דבטלה לשליחותה:"
+ ],
+ [
+ "מי שיצא הוא ואשתו
שכבר נבדקה שהיא מיוחסת:"
+ ],
+ [
+ "למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו
ואין אדם מכירה מדשהתה ימים רבים:"
+ ],
+ [
+ "אין צריך להביא ראיה לא על האשה
דמדידעינן שהיה לו מיוחסת, לא חיישינן שמתה או גירשה וזו אחרת היא:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הבנים
ודוקא בכרוכים אחריה, שהן קטנים ודבוקים אחר אמן:"
+ ],
+ [
+ "מביא ראיה על הבנים
שהן מאשתו שמתה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מביא ראיה על האשה
דאמרינן אותה שמתה היא שהלכה, ולא חיישינן שנשא שוב אחרת ומתה גם היא ואלו בניה [כך נ\"ל, ועי' רש\"י ותוס' ומהרש\"א ומהרש\"ל]. ואע\"ג דכל אדם בחזקת כשרות, רק בקרא עליו ערעור [כלעיל סי' י\"ח]. היינו דמי שאינו חושש שיהיה זרעו מוחזק לכהן, מותר לישא מהן. אבל משפחה בדוקה לכהן אין נושאין מהנ\"ל עד שיבדקו אמותיהן."
+ ],
+ [
+ "ועל הבנים
ר\"ל בודק גם מאם ולמעלה וצריך נמי להביא ראיה שהבנים הללו הם מזאת האשה שבדקו יחוסה:"
+ ],
+ [
+ "לא יתיחד
יחוד אינו בחדר הפתוח לר\"ה. מיהו בלילה גם בזה אסור [אה\"ע כ\"ב]. וכ\"כ ביש עמהן תנוקת שיודעת טעם ביאה, שבושה לעמוד ערומה, ואינה מוסרת עצמה לביאה, משום קטנותה, מותר ביום להתיחד. וי\"א דבדרך גם בכה\"ג אסור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אדם עם שתי נשים
ואפילו עם הרבה, ואפילו עם זקנות. וי\"א דעם ג' נשים מותר להתיחד, כל שאין עסקו עם הנשים. ויחוד א\"א דאורייתא, ועם פנויה מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים
דסתם אנשים. כשרים הם. ודוקא בעיר. אבל בשדה או בלילה, צריך ג' אנשים. מיהו בפריצי, אפילו י' ואפילו ביום, אשור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שאשתו עמו
ובכה\"ג אפילו עם אשה א' מותר להתייחד. מיהו ישראלית עם עכו\"ם אסור אע\"ג שאשתו עמו [שם], ומשו\"ה לדיוקא לבד נקט ב' נשים דבעכו\"ם גם כה\"ג אסור:"
+ ],
+ [
+ "וישן עמהם בפונדקי
הוא כעין חדר שעושין במדברות ללון שם עוברי דרכים, ואין בני אדם מצויין שם לדור:"
+ ],
+ [
+ "וישן עמהם בקרוב בשר
וה\"ה לחבקה ולנשקה. וה\"ה אח עם אחותו קטנה:"
+ ],
+ [
+ "ואם הגדילו
שיהיו שדים נכונו ושערך צמח, אפילו אין הקטנה בת י\"ב, והקטן אינו בן י\"ג [סי' כ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וזה ישן בכסותו
ואפילו אם היא נשואה. מיהו אפילו בכה\"ג ' באחות אסור [ב\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא ילמד אדם רווק
פנוי שאין לו אשה:"
+ ],
+ [
+ "סופרים
ר\"ל לא ילמוד עם תנוקת, דעי\"ז מתרגל עם אמותיהן של הילדים. ואפילו לא יתיחד עמהן אסור [סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא תלמד אשה סופרים
משום יחוד עם אבות הילדים שבאין אצל בניהן:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אף מי שאין לו אשה
ר\"ל שאין אשתו אצלו:"
+ ],
+ [
+ "לא ילמד סופרים
והכי קיי\"ל. וי\"א כת\"ק [ב\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין
דלא נחשדו ישראל על הבהמה או זכר. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כל שעסקו עם הנשים
שמשתכר במלבושיהם וקשוטיהן:"
+ ],
+ [
+ "לא יתייחד עם הנשים
אף שצריך להן לפרנסתו, וכ\"ש אחר דאסור באין אשתו עמו. ולרש\"י בעסקו עם נשים אסור להתייחד אפילו עם ג' נשים, דבכה\"ג מותר באחר, עכ\"פ זה מדלבו גס בהן יחפו עליו:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה
נ\"ל דר\"מפרושי קמפרש דברי ת\"ק, דאע\"ג דלא ילמוד בין הנשים שבמורגל עוסקים במלאכה קלה, אפ\"ה ישתדל ללמוד מלאכה שנקייה מחשד נשים ואע\"פ כן תהיה קלה:"
+ ],
+ [
+ "שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות
ולא תאמר שע\"י שהיא קלה א\"א שירוויח בה הרבה. ונ\"ל דהמשך המשנה כך הוא, ילמד מלאכה נקייה וקלה, ולא יאמר משום דקלה היא כמות שהיא, אין בה לקוות רווח ועושר, שעל העושר יתפלל להקב\"ה שהעושר שלו דלא לבד במלאכה קלה, אלא אפילו במלאכה שנאותה להשתכר בה, צריך שיתפלל על ההצלחה בה. מדאין מלאכה שאין בה עניות ועשירות, יש מתעסקים בה ומתעשרים, ויש שמתענים בעסקה:"
+ ],
+ [
+ "ולא עשירות מן האומנות
ר\"ל שלא האומנות גרמה העניות או העשירות, דהרי בכולן יש עשירים ועניים:"
+ ],
+ [
+ "אלא הכל לפי זכותו
ר\"ל הכל לפי מזלו [כך פי' התוס'] ואין להקשות, אם הכל תלוי במזל, א\"כ מה תועיל התפלה. על זה נשיב, שאין הכוונה במלת \"מזל\" על מעמד הכוכבים בשעת עיבור ולידה, ח\"ו לא תהיה כזאת בישראל. וכבר צעקו כי כרוכיא על זה רבותינו גאוני עולם, ובראשם ע\"ר רבינו הרמב\"ם שמש החכמים, באגרותיו היקרים, בתשובתו לעיר מרשיליא, בתשובה המתחלת, הגיעה שאלת אלופינו וכו' יע\"ש. ואם נמצא לרבותינו חכמי הש\"ס אשר מימיהם אנו שותים, דברים בזה שיתדמו בהפך מדברינו, מחוייבים אנחנו לומר שהם דרך משל ומליצה כשאר אגדות שבש\"ס. וכ\"כ ג\"כ הרמב\"ם שם. אולם הפי' האמיתי של מלת \"מזל\", כבר הארכנו בו בפי' (הארוך)[בועז]עם ראיות מוכיחות, וכאן לקצר אני צריך, דתוכן הענין הוא כך: א) הנה ידוע כי לכל דבר שבעולם יש סבה: ב) יש סבה מכריחה התכלית, ויש עושהו רק אפשרי: ג) והנה כל השתדלות האדם בעולם, הוא להשיג שמחה, וכבוד: ד) והם ישוגו ע\"י כח הגוף, כח הממון, כח הנפש: ה) והסבות להשיג ג' כחות אלה, הוא או ע\"י השתדלות האדם, או ע\"י הצדקת, או ע\"י מזל: ו) ההשתדלות והצדקת, אינן סבות מכריחות להשיג כח הגוף והממון והנפש: ו) רק המזל הוא המכריחה. ולכן נקרא מזל, שנוזל כשטף מים כבירים מרום לתחת: ח) יש ב' מיני מזל, מזל הגלוי, ומזל הנעלם: ט) הגלוי הוא הטבעי, והוא תלוי בששה עניינים: א) בטבע אביו ואמו: ב) בטבע האקלים שנולד בו ודר בו: ג) בטבע הזמן שנולד בו וגדל בו: ד) בטבע מאכלו ומשקהו של אדם: ה) באיזה אופן הדריכוהו וגדלוהו: ו) באיזה מלאכה הוא עוסק בה. ע\"י ו' דברים אלו יתחזק גופו או יחלש, יתרבה עושר או יתמעט, יתגדל חכמתו או יתמעט. אמנם למה נולד זה באחד מו' דברים אלה לטובה, ולאחר היו לריעותא: י) זהו מטעם מזל הנעלם הנקרא [בעשטיממונג] שכך גזרה חכמתו ית' עוד טרם הולדו מטעם עמוק ונעלם. כמ\"ש חז\"ל [בנדה דע\"ז ב'] המלאך הממונה על הריון וכו' ושואל טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני, עתה נבוא לפרש המשנה, שר\"מ אמר שלעולם ילמד אדם אומנות נקייה וקלה, וא\"כ יהיה לו השתדלות נאה להצלחתו. אבל לא יאמין שההשתדלות לבד תצליחהו, רק גם בכוחות הטבע של העניינים תליא מלתא, לכן יאחז זיין הצדקת נגדה, ויתפלל להקב\"ה שיסיר מלפניו דברים המונעים בטבע את הצלחתו ויסייעו ברחמיו וחסדיו להצלחתו. אבל עכ\"פ לא יחשוב שעבור תפלתו ישנה הקב\"ה כל סדרי הטבע, וטבעי הסבות שזכרנו, דמלבד שזה מזכיר עונותיו של אדם, דזהו בכלל עיון תפלה [כר\"ה ט\"ז ב'], מלבד זה מסוכן לו מחשבה כזאת, שכשיראה שעם כל התאמצתו בתפלה אפ\"ה לא נעשה בקשתו, יוכל להתרפה חלילה מלהאמין בהשגחתו ית'. לכן הודיעו התנא, אלא הכל לפי מזלו, ר\"ל גם השתדלותו גם תפלתו אינן דברים המכריחים טובתו, כי גבול יש להם, אם ועד כמה יסייעוהו, ולפי מיעוט ורבוי הסבות, לפיהן ישיב גאולתו לטובתו. זאת יקוה בתקותו, וה' הוא נחלתו באמתתו:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהרעותי מעשי
בחטאי נגד ד':"
+ ],
+ [
+ "וקפחתי את פרנסתי
שגם לא השתדלתי כראוי בגופי לטובה שלי. דב' דברים צריכים לי שייטיב לי בעוה\"ז, א' שלא אתחייב לפני המקום ב\"ה במעשי, ב' ושאשתדל בכל מה שבכחי להשיג הטובה שגזר הקב\"ה עלי, וכמשחז\"ל [ילקוט ראה] למען יברכך ד', יכול יהא יושב ובטל, ת\"ל בכל אשר תעשה:"
+ ],
+ [
+ "מוליכין תבואות על חמורים, למכור מעיר לעיר:"
+ ],
+ [
+ "גמל
מוליכי סחורות על גמלים למקום רחוק יותר:"
+ ],
+ [
+ "ספר
בש\"ס גרסינן \"קדר\", והוא המוליך קדירות למכור מעיר לעיר [וכן מסתבר]:"
+ ],
+ [
+ "רועה
כולן לסטות, דכשנוסעין בדרך רועין בהמתן בשדות אחרים. וכ\"כ רועה. זה כל עניינו [ולגרסת הספר דנקט \"ספר\", והוא המגלח, גם כן אומנתו לסטית, ליטל לפעמים יותר מהראוי, בראותו שהזמן נחוץ להמתגלח, כתספורת בן אלעשה [שבת דף ט' ב']:"
+ ],
+ [
+ "וחנוני
מלומד באונאה לזייף היין במים וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "החמרין רובן רשעים
מפני לסטות:"
+ ],
+ [
+ "והגמלין רובן כשרים
שפורשין למדברות בין חיות ולסטין, לכן משברין לבן לפני המקום:"
+ ],
+ [
+ "הספנין רובן חסידים
מדסכנתן מצוייה יותר מגמלין, ותמיד הם בפחד ורעדה כי אין ביניהן לבין המות רק קרש דק:"
+ ],
+ [
+ "טוב שברופאים לגיהנם
נ\"ל דאין מאמר זה גנאי לרופא רק שבח הרופא המומחה, והוא על פי מה שמ\"כ דבר נחמד שכשהוציא משה רבינו ע\"ה את ישראל ממצרים, שמעו עמים ירגזון וגו', ויתמהו מאד על זה האיש משה, כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלו, ולכן התעורר מלך ערביי א' וישלח צייר מובחר לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה ולהביאו אליו, וילך הצייר ויצייר תמונתו ויביאהו לפני המלך, וישלח שוב המלך ויביא ויאסף יחדיו כל חכמי חרשים אשר לו, וישאל להם לפשוט על פי פרצוף פניו של משה כפי המצוייר, לדעת תכונת טבעו ומדותיו, ובמה כחו גדול, וישיבו כל החכמים יחדו אל המלך ויאמרו, אם נשפט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה המפורסם לגדול, נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים, בגאות וחמדת הממון ובשרירות הלב, ובכל חסרונות שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה, ויקצוף המלך מאד ויאמר, מה זה, הכי תתעללו בי, הלא בכל אלה שמעתי מכל עבר ופינה בהפך מזה האיש הגדול, ויחרדו האנשים מאד, וישיבו את המלך בשפל קול התחנה, ויתנצלו א\"ע הצייר והחכמים, כל א' בחסרון ידיעת חבירו, הצייר אמר, אני ציירתיו כהוגן, והחכמים שגו בידיעתם, והחכמים גללו כל החסרון על הצייר שלא צייר תמונת משה כהוגן, והמלך אשר נכסף לדעת מי משניהן יצדק, נסע ברכבו ובפרשיו ויבוא אל תוך מחנה ישראל, ובבואו וישא עיניו וירא את משה איש אלהים מרחוק וימהר ויקח את הציור מתוך חצנו, ויבט והנהו כתמונתו וכצלמו כאשר ציירו הצייר, קולע אל השערה ולא יחטא, ויפג לבו ויפלא ויתמה עד מאוד, וילך ויבוא בעצמו אל אהל איש האלהים ויכרע וישתחוה לאפיו, ויספר למשה כל הדברים האלה אשר נעשו, ויאמר עוד, בי אדוני איש האלהים, הנני קודם ראותי פניך פני אלהים אמרתי אך אולי הצייר שגה במלאכתו, לבעבור חכמי מפורסמים לבקיאים מאד בחכמת [הפיזיאנאמי] ואין דוגמתם, אך עתה אחרי ראותי כי תמונתך מכוונת אל הציור אשר הביא הצייר, לא נותר בי אשמה רק לומר כי חכמי בגדו בי, וכי חכמי אליל הם וחכמת מה להם, והם אוכלי שולחני, ויתעוני מאז בהבליהם, ויען משה איש אלהים ויאמר, לא כן, גם הצייר, גם חכמיך, נפלאים הם בידיעתם וחכמתם, אולם דע לך, כי לולי הייתי בטבע באמת כפי ששמעת ממדותי, לא טוב אנוכי מבול עץ יבש, כי גם ממנו נמנעו ונחשכו כל חסרונות האדם, ואם כן, הכי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלהים ואדם, אמנם כן ידידי, לא אבוש לומר לך, כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך, כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך, ואני בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם, עד אשר קניתי לי הפוכם לטבע שני, ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת. ועל פי זה נבין היטב שבח הרופא ממאמר זה, דמדלא קאמר כשר שברופאים כבסיפא בטבחין. ש\"מ שהטוב הזה אין כוונתו כשר, רק מי שחושב את עצמו שהוא המומחה היותר טוב שברופאים, הוא מעותד לגיהנם. דבגאותו זאת סומך על ידיעתו בספק ואינו מתיעץ עם חביריו, כראוי למי אשר בפיו ובקולמסו מונח חיים או מות. וגם ברוב גאונו אינו מסתפק שמא יטעהו דמיונו, ואינו חושש לעיין היטב בספרי הרפואות קודם שיתן להחולה סמי רפואה קודם שידע מהן שלא יוכלו להזיקו כראוי, לילך לאט לאט בענייני סכנת נפשות. וראה שלא אמר התנא, שהוא רשע, או יבא לגיהנם, רק אמר \"לגיהנם', ר\"ל יש לו הכנה שיוכל לבא על ידה לגיהנם. אבל כל עוד יותר שיהיה לו הכנות לגיהנם כל עוד יגדל שכרו ושבחו כשיכבש הכנותיו:"
+ ],
+ [
+ "והכשר שבטבחים שותפו של עמלק
דמדעוסק כל היום בשפיכת דמים, מתאכזר בטבעו כעמלק. שלחם בישראל, לא לנחל ארצם גם לא לקחת ממונם, כי מבית הכלא יצאו עם עני ודל, וכי ידע אכזר זה מביזת מצרים ומשלל הים. רק בגאותו התפקר באכזריות חמה להשחית עם עני ודל. אמנם לא נקט תנא לגיהנם כדנקט ברופא לעיל. דהכא כיון דבטבעו מוכרח לכך מה אית ליה למעבד. וגם האכזריות שבטבעו, אינו דבר שיכריחו כל כך שיבוא לגיהנם עי\"ז כהגאוה של הרופא. אמנם רק שותפו של עמלק הוא, ונ\"מ להתרחק ולגזוזי מניה:"
+ ],
+ [
+ "או לידי יסורין
היינו צרות הנפש, כדאגה וכעס וכדומה שכולן חוץ מגופו:"
+ ],
+ [
+ "ונותנת לו אחרית
ר\"ל קיום:"
+ ],
+ [
+ "ותקוה בזקנותו
כשאינו יכול לעסוק בה מחמת זקנה או יסורין חלילה, אוכל משכר יגיעתו בה בנערותו, כדכתיב עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו, להגיד כי ישר ה':"
+ ],
+ [
+ "ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל
ולא תקשה, מאי ראיה מאברהם, הרי לא היה תורה עדיין בימיו. על זה משיב מצינו וכו':"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Kiddushin/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Kiddushin/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..36da53f3179cb514d207e75087258b71913a4f26
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Kiddushin/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,856 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Kiddushin",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Kiddushin",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "האשה
נקט בה\"א ידיעה, ר\"ל אשה הראוי להתקדש, לאפוקי חייבי כריתות או איילונית וכדומה בשאר קדושי טעות:"
+ ],
+ [
+ "נקנית
לבעלה, להצריכה גט ארוסה. אבל ליורשה ולטמא לה, ולהפר נדריה בלי אב, אינן רק אחר נשואין גמורים, ע\"י חופה ויחוד שאחר הקדושין. מיהו חופה בלי קידושין ספיקה הוה [אה\"ע כ\"ו ב']. והא דלא תני האיש קונה. קמ\"ל דאין אשה מתקדשת בע\"כ. ואיידיהא, תנא נמי סיפא היבמה נקנית, אף דמתיבמת בע\"כ:"
+ ],
+ [
+ "וקונה את עצמה
להיות מותרת לעלמא:"
+ ],
+ [
+ "נקנית בכסף
בנתן לה כסף, ואמר לה מתחלה או בשעת נתינה הרי את מקודשת לי בזה, מקודשת. ובנתן לה בשתיקה, ושניהן מודים דלשם קידושין כוונו, י\"א דהוו קדושין, אפילו לא דברו תחלה מעסקי קידושין [אה\"ע כ\"ז]. ואף למאי דקיי\"ל דקדושין בלא עדים לא מהני [שם ע\"ב] והרי הכא לא ידעו עדים מה בלבם. י\"ל מדאגלאי מלתא למפרע, הו\"ל כידעו עדים [ועי' פ\"ג סי' כ' [ל\"א]] :"
+ ],
+ [
+ "בשטר
בכתב לה על נייר הרי את מקודשת לי, ונתן לה הכתב לפניעדים:"
+ ],
+ [
+ "ובביאה
בנתייחד עמה. וא\"ל מקודם בפני עדים, הרי את מקודשת לי בביאה זו. וכולן צריכין ב' עדים. וי\"א דאף ע\"א מהני בקידושין. אבל עדות נשים לכ\"ע לא מהני [שם מ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "ובשוה דינר
הוא קצ\"ב פרוטות [ואמרינן בש\"ס די\"ב א', דב\"ש מאמה עברייה יליף לה דלא מקניא בפרוטה, וכיון דאפקה מפרוטה, אוקמא אדינר. וק\"ל ואימא מעה, ואימא פונדיון או איסר. ונ\"ל דלב\"ש כיון דאפקה מפרוטה מסתבר דלהוי דינר, דהרי כופר נפש איש הוא מחצית השקל, ומנה של קודש כפול היה, הו\"ל ב' דנרין. ואשה פלג גופא דבעל, הו\"ל דינר]:"
+ ],
+ [
+ "בפרוטה
הוא מלשון פרט וכלל, משום דהסלע כולל כמה פרוטות. והוא חצי שעורה כסף צרוף [אה\"ע ססכ\"ז]. וי\"א דבזה\"ז שהמעות בזול יותר מפירות, בקדשה בפרוטה הו\"ל ספק [סמ\"ע ח\"מ ספ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ובשוה פרוטה
מיהו אפילו בפחות מש\"פ עכ\"פ מקודשת מספק, דשמא שוה פרוטה במקום אחר [ל\"א ג' וע\"ש]. ואין לקדש בטבעת שיש בו אבן, דמדאין ידוע שומתו, שמא חשבה דשוה טפי [ל\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "אחד משמנה באיסר האיטלק
[איטאליען]:"
+ ],
+ [
+ "ובמיתת הבעל
הא דהקדים גט למיתה, אף דמיתה שכיח טפי. נ\"ל משום דהא דקונה א\"ע במיתה רק מגט גמרינן [כש\"ס י\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "היבמה נקנית
ליבם להיות כאשתו:"
+ ],
+ [
+ "בביאה
אבל כסף ושטר רק מדרבנן קונה ביבמה לאסרה על האחין, ולא לפטרה מחליצה:"
+ ],
+ [
+ "עבד עברי
שמכר א\"ע או שמכרוהו ב\"ד בגניבתו:"
+ ],
+ [
+ "נקנה
שלא יוכל לחזור בו עד שיחזיר להאדון גרעון כסף ממכרו:"
+ ],
+ [
+ "בכסף
בקבל המוכר המעות ששוה:"
+ ],
+ [
+ "ובשטר
שכותב לו הריני מכור לך [רמב\"ם פ\"ב מעבדים]. אבל בחזקה לא, דלא הוקשה לקרקעות רק עבד כנעני [קדושין כ\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "וקונה את עצמו
לצאת חפשי:"
+ ],
+ [
+ "בשנים
לסוף שש משמכרוהו ב\"ד. ומוכר את עצמו, שנמכר גם ליתר משש, יוצא לסוף זמן מכירתו אם מעט או הרבה:"
+ ],
+ [
+ "וביובל
דפגע יובל תוך זמן ממכרן, יוצא:"
+ ],
+ [
+ "ובגרעון כסף
בהשיג ידו ורוצה לפדות א\"ע, חושב דמי ממכרו לפי שנות ממכרו, ומחזיר דמי מותר השנים ויוצא. והא דלא תני וקונה א\"ע בשטר, דהרי רבא נ\"ל דגם עבד עברי גופו קנוי וצריך שטר [כקידושין ט\"ז א']. י\"א דלא תנא רק מה שהוא על כרחו של אדון, משא\"כ שטר ברצון אדון תליא:"
+ ],
+ [
+ "יתירה עליו אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין
גם בסימנים, דהיינו בהביאה ב' שערות אחר י\"ב שנים ויום אחד יוצאת:"
+ ],
+ [
+ "הנרצע
עי' ריש פרשת משפטים:"
+ ],
+ [
+ "ובמיתת האדון
אבל בלא נרצע, ומת האדון, עובד לבנו, אבל לא לבתו או ליורש אחר. אבל אמה אף שאינה נרצעת יוצאת במיתת האדון אף מבן:"
+ ],
+ [
+ "ובחזקה
חזקה היינו ששימש את רבו שקנאו, או שהגביהו רבו וכ\"ש איפכא. וה\"ה דנקנה בחליפין או במשיכה, רק מדאיתנהו גם במטלטלין, לא קתני להו, דפשיטא:"
+ ],
+ [
+ "וקונה את עצמו בכסף על ידי אחרים
בנתן א' ממון לרבו ע\"מ שיהיה זה בן חורין. אבל ע\"י עצמו אפילו נתנו לו אחרים מעות על מנת שאין לרבו רשות בהן אפ\"ה לא מהני, דס\"ל אין לעבד קנין כלל בלא רבו. והא דלא תני דבניתן לעבד המעות ע\"מ שיצא לחירות, דבכה\"ג גם לר\"מ מהני ע\"י עצמו. ה\"ט דכה\"ג הוה ככסף ע\"י אחרים, מדלא זכי ביה כלל, והרי ע\"י אחרים כבר תנא לה:"
+ ],
+ [
+ "ובשטר על ידי עצמו
רק ע\"י עצמו, דחוב הוא לעבד שיצא לחירות, דנאסר עי\"ז משפחה דשכיחא לי טפי מבת חורין. ואם עבד כהן הוא נאסר אף מתרומה, ואין חבין לאדם רק בפניו. ואף דבכסף נפדה ע\"י אחרים אף דחוב הוא לו. ה\"ט דכסף קבלת רבו גרמה לו, והרי רבו אינושלוחו, ונמצא ע\"י קבלת רבו מעצמו הוא יוצא:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בכסף על ידי עצמו
אפילו ע\"י עלמו, דס\"ל יש קנין לעבד בלא רבו:"
+ ],
+ [
+ "ובשטר על ידי אחרים
גם ע\"י אחרים דס\"ל זכות הוא לעבד שמשתחרר דמותר עי\"ז בבת ישראל, דחשיבא ליה. [והא דלא עריב ותני. בכסף ובשטר ע\"י אחרים וע\"י עצמו. מתרץ בש\"ס דסיפא רשב\"א היא דס\"ל בשניהן רק ע\"י אחרים, ונקט שטר לרבותא]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיהא הכסף משל אחרים
שניתן לו ע\"מ שאין לרבו רשות בהן. והא דלא קתני שקונה א\"ע בקצץ לו רבו א' מכ\"ד ראשי אברים. ה\"ט משום דגם זה אינו קונה א\"ע רק בשטר שחרור:"
+ ],
+ [
+ "בהמה גסה נקנית במסירה
שיאחזנה הלוקח בפני המוכר או במצותו [ח\"מ קצ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "והדקה בהגבהה
ולא במשיכה מיהו לרש\"י כל הגבהה לקנות צריך ג\"ט ולתוס' בטפח א' סגי [כתובות דל\"א א' וח\"מ שם ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בהמה דקה נקנית במשיכה
וקיי\"ל דגסה ודקה נקנין רק במשיכה. וי\"א דגסה נקנית גם במסירה. מיהו הגבהה קונה בכל דבר ובכל מקום. משא\"כ משיכה אינה קונה רק בקרן זוית הסמוך לר\"ה, או בחצר של שניהן, אבל לא בר\"ה או בחצר שאינו של שניהן, אפילו נתן לו המוכר רשות למשוך שם, אם לא שימשכנה משם קצת לסימטא או לרשותו [קצ\"ח סי\"ד]. ומשיכה דקנה, היינו במשכה לפני המוכר או במצותו. ואפילו קרא לה ובאה, או שהכישה במקל ורצתה, בכולן משעקרה יד ורגל קנאה [ח\"מ קצ\"ז ס\"ב]. ובדבר כבד שא\"א להגביה או למשוך, נקנה במסירה. ודוקא בר\"ה או בחצר שאינו של שניהן [ח\"מ קכ\"ח ט']:"
+ ],
+ [
+ "נכסים שיש להם אחריות
כך נקראין קרקעות, מדיש להן אחריות, שאינן כלין [ונ\"ל דנקט הך לישנא, ולא נקט קרקעות. ה\"ט דרצה למכלל נמי מטלטלין שהקנן אגב קרקע. וה\"ק, נכסים אפילו מטלטלין, שיש להן ואצלן אחריות. דהיינו קרקעות, נקנין בכסף שקונה בהן קרקע. או נ\"ל דמה\"ט לא נקט קרקע, דקמ\"ל דלאו דוקא קרקע. אלא אפילו שאר מילי שיש להן אחריות, ככל מחובר לקרקע דדינו כקרקע [כח\"מ קל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נקנין
במכירה או מתנה או בשכירות, שלא יהיה יכול לחזור בהן [ק\"צ] :"
+ ],
+ [
+ "בכסף
בשוה פרוטה, ואפילו נתן הפרוטה ע\"מ להחזיר. אף דבאשה לא מקניא בהכי. התם ה\"ט, משום דכל ע\"מ להחזיר דמי לחליפין, דאין אשה נקנית בהן. [אה\"ע כ\"ט א'] . מיהו במקום שדרך לכתוב שטר, לא קני במעות [ח\"מ קצ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ובשטר
אפילו כתב ידו בלא עדים מהני ודוקא במכר שדהו מפני רעתה דאל\"כ לא קנה עד שיתן כל הדמים [שם קצ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ובחזקה
בנעל גדר ופרץ כל שהוא, בפני המוכר או במצותו. וכ\"כ בהשתמש בבית שקנה. אבל חפירה לא מהני, רק בעומד לחרישה [קצ\"ב]. וה\"ה שקרקע נקנית בחליפין, אפילו החליף קרקע בקרקע, כיון שקנה א' קנה ג\"כ חבירו [ק\"צ ור\"ג]. ולא נקט לה התנא מדאיתא ג\"כ במטלטלין כסי' כ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ושאין להם אחריות
מטלטלין:"
+ ],
+ [
+ "אין נקנין אלא במשיכה
משימשכו כל כך שיגיע סופה למקום שהיה שם ראשו בתחלה. [קצ\"ח ס\"ג] מיהו זה דוקא בשמשך הדבר בסימטא או ברשות של שניהן. אבל בשמונח ברה\"ר ומשך קצתו לסימטא או לרשותו, קנה [קצ\"ח ס\"ט] וכמ\"ש לעיל [סי' ל\"ג]. [ורק בבהמה סגי בעקרה ביד ורגל כלעיל. ה\"ט דמשעקרה יד ורגל, ממילה תזוז כולה]. וכ\"ש דהגבהה קונה במטלטלין כבכל דבר. ודבר תורה מעות קונות, רק שמא קודם שימשך הלוקח, יארע אונס במטלטלין והמוכר שהן אצלו לא יטריח להצילן, להכי תקנו דרק משיכה תקנה, אפילו לא נתן מעות עדיין. ואפ\"ה יש דרכים שמעות קונות [כח\"מ קצ\"ח וקצ\"ט]. והא דתני אלא במשיכה לא אתא לאפוקי אלא כסף שטר וחזקה, דקונין הן בקרקעות. אבל ודאי דכל מטלטלין נקנין בהגבהה או בק\"ס וחליפין בכל מקום או במסירה ברה\"ר [שם]. אמנם בכל אופן אינו קונה רק אחר שהסכימו שניהן על סכום המקח [ח\"מ ר' ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ובחזקה
דבקנה קרקע ע\"י א' מאלו השלש, נקנו גם המטלטלין שמכר לו, אפילו זו במכר ואלו במתנה או איפכא, ואפילו אינן צבורין בתוכה. מיהו בכה\"ג צ\"ל לו קנה המטלטלין באגב. וי\"א דאף בצבורין צ\"ל לו כן [ח\"מ ר\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וזוקקין
אוגדים. כמו ויאסרוהו בזיקים:"
+ ],
+ [
+ "את הנכסים שיש להם אחריות לישבע עליהן
אף דאין נשבעין אקרקעות אפילו מודה במקצתן, עכ\"פ בנתחייב לו שבועה אמטלטין, חייב לשבע גם אקרקעות [שם צ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כל הנעשה דמים באחר
בש\"ס אמרינן דה\"ק, כל הנישום דמים באחר, ר\"ל כל שכשבא להחליפו בדבר אחר, רגילין לשומו תחלה כמה שוה, והיינו כל מטלטל, חוץ ממטבע שא\"צ לשומו. [והא דלא תני מטלטלין נקנין בחליפין. נ\"ל דרבותא קמ\"ל אעפ\"י ששמו המטלטלין כמה דמים שוה, בשעה שהחליפן, לא אמרינן בתורת דמים קנינהו. או נ\"ל דאתא לאפוקי מעות, אף שגם מעות מחשב כמטלטל. או נ\"ל דלהכי נקט כל הנישום לאתויי בהמה שאינו נחשב ממש מטלטל. מיהו לתוספתא דגם בהחליפו קרקעות זב\"ז כיון שהחזיק הא' בשלו קנה גם חבירו, שפיר נקט כל הנישם]:"
+ ],
+ [
+ "נתחייב זה בחליפיו
כיון שמשך הא' נתחייב האחר ליתן חליפיו, ואם מתו או אבדו, אבדו להקונה אותן. וחליפין קונה אפילו אין בהן שוה פרוטה. מיהו אין חליפין חל על מעות או על מחילה, או על כל דבר שאין בו ממש, כגון ע\"מ שילך עם פלוני, או על קנין אתן, או על טובת הנאה [ר\"ג ורמ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "או חמור בשור
ר\"ל בין ששניהן מין א', או שהן ב' מינין:"
+ ],
+ [
+ "נתחייב זה בחליפיו
נ\"ל דנקט כיצד. דא\"צ רק לדיוקא, דדוקא בהחליף שור בפרה. אבל בהחליף שור וחמור בפרה, כל זמן שלא משך שניהן לא קנה שכנגדו [ר\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "רשות הגבוה בכסף
דגזבר שקונה בהמה לקרבן קונה בכסף:"
+ ],
+ [
+ "ורשות ההדיוט בחזקה
דהדיוט אינו קוצה רק בחזקה, דהיינו במשיכה, אבל במעות יכול לחזור בו, רק מקבל מי שפרע [כרפ\"ד דב\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "אמירתו לגבוה
שאמר שור זה עולה, בית זה הקדש:"
+ ],
+ [
+ "כמסירתו להדיוט
ואינו יכול לחזור בו. ודוקא במקדיש. אבל במכר להקדש [כסי' מ\"ח] דוקא דמי קנה ולא אמירה. רק במתכוון לוותר להקדש, אז גם במו\"מ קנה אמירה [כערכין פ\"ח מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כל מצות הבן על האב
כל מצות של הבן, שחייב האב, כגון מילה, פדיון הבן, ללמדו תורה, ואומנות, ולשוט בנהר, ולהשיאו אשה [וסי' מפת אשא]:"
+ ],
+ [
+ "ונשים פטורות
ר\"ל דאמו פטורה מכל אלו בו:"
+ ],
+ [
+ "וכל מצות האב על הבן
ר\"ל כל מצות שהבן חייב לאב ואם כמורא וכבוד. איזה מורא. לא ישב ולא יעמוד במקום המיוחד לאו\"א בשום מקום, ולא יסתור דבריהם, ולא יכריע דבריהם בדבר שחולקים עם אחר, לא יאמר נראים דברי אבא או אמי [ודוקא בפניו, אבל שלא בפניו, אפילו לחלוק על אביו מותר בד\"ת [י\"ד ר\"מ], ולא יזכיר שמו אפילו שלא בפניו. וא\"ת הרי יעקב אבינו אמר אלהי וגו' ופחד יצחק היה לי. י\"ל כיון שהזכיר עליו שמו של הקב\"ה הו\"ל כאומר אבי מרי, דפחד יצחק, היינו שהוא עבד ד' ויראתו על פניו, והרי בכה\"ג גם ברבו מותר שלא בפניו [כי\"ד רמ\"ב סט\"ו] וכ\"ש באביו [עי' ש\"ך רמ\"ב סקכ\"ז]. אמנם דהרי קאמר יעקב אבינו נמי שמה קברו יצחק ורבקה אשתו. וצ\"ל דמורא דלאחר מיתה מדרבנן הוא. ונ\"ל ראיה מקידושין [ל\"א ב'] ששמע שאמו באה אחריו לא\"י ויצא לח\"ל לקראתה, ונ\"ל דה\"ט דעשה דכבוד או\"א דוחה לל\"ת דיציאה מא\"י לח\"ל. וכשמצא אח\"כ שמתה אמר אלו ידענא לא נפקי, ש\"מ משום דאז כבוד ומורא אינו רק מדרבנן, ואינו נדחה הל\"ת, ואפילו הכוהו או קללוהו או\"א ברוב עם, ישתוק. איזה כבוד. מאכילן ומשקן ומלבישן, מכניסן ומוציאן, ואם אין להן יתן להם בסבר פנים יפות, וכל עת שיראה אותן באים, יקום לפניהן וכל שמזכיר מהן דבר יזכירן בכבוד, ואפילו לאחר מותן, ואפילו כשיפסידו מעותיו לא יכלימם [י\"ד שם]:"
+ ],
+ [
+ "וכל מצות עשה שהזמן גרמה
שתלויה בזמן:"
+ ],
+ [
+ "אחד אנשים ואחד נשים חייבין
מיהו אין למדין מכללות אפילו כשנאמר בהן חוץ [כעירובין דכ\"ז א']. דהרי מצה, ושמחה במועד, ומצות ההקהל [עי' סוטה פ\"ח] דהזמן גרמא, ואפ\"ה נשים חייבות. והרי ת\"ת, ופדיון הבן, ופריה ורביה, שאין הזמן גרמא, ואפ\"ה נשים פטורות. אלא הך כל וכו', ר\"ל רוב המצות:"
+ ],
+ [
+ "אחד אנשים ואחד נשים חייבין
ואף על גב שלא הוזהרו מלהנשא לפסולים. היינו רק בהנך שאין האיש זר מוזהר, כגון כהנת לחלל או לגר וכדומה, אבל באם הוא מוזהר גם היא מוזהרת [ועי' קידושין ע\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מבל תשחית
הזקן אם יש לה:"
+ ],
+ [
+ "ובל תקיף
פיאות הראש:"
+ ],
+ [
+ "ובל תטמא למתים
אם היא בת כהן:"
+ ],
+ [
+ "הסמיכות
לסמוך ידיו על הקרבן קודם שחיטה:"
+ ],
+ [
+ "והתנופות
להניף הקרבן או המנחה:"
+ ],
+ [
+ "וההגשות
להגיש המנחה לקרן המזבח:"
+ ],
+ [
+ "והקמיצות
לקמוץ המנחה:"
+ ],
+ [
+ "וההקטרות
להקטיר האימורין או הקמיצה:"
+ ],
+ [
+ "והמליקות
לקרבן עוף:"
+ ],
+ [
+ "וההזאות
הזאות של חטאת עוף. ונכלל בזה זריקת דם של כל הקרבנות. [מיהו גם הזאת מי חטאת על טמא מת, והזאת דם צפור ומים חיים שעל מצורע נוהגות רק באנשים [כרמב\"ם פרה אדומה פ\"י ה\"ו, וטומאת צרעת פי\"א ה\"ה]. ונ\"ל דלהכי נקט הזאה קודם קבלה, לגלויי דגם על חטא עוף קאי, מדאסמכה למליקה והקדימו לקבלה:"
+ ],
+ [
+ "והקבלות
קבלת הדם והולכתו למזבח:"
+ ],
+ [
+ "ולא בנשים
דלכולהו יש מיעוט מקרא. ואף דבל\"ז פטורים מדהו\"ל עשה שהזמן גרמא, דהרי אין כשרות רק ביום. עכ\"פ סד\"א מדשחיטת קרבנות כשרות בנשים, ה\"נ כולהו מדהוקשו אהדדי, קמ\"ל. ואף דבל\"ז עבודתן פסולה מדמחוסרי בגדים. י\"ל דסד\"א מדלא נצטוו על בגדי כהונה, לא מפסל בהכי. או דקמ\"ל אפילו לבשו בגדי כהונה, פסולה:"
+ ],
+ [
+ "כל מצוה שהיא תלויה בארץ
שהיא חובת קרקע, כתרומה, מעשרות, וחלה, לקט, שכחה, פאה, שביעית, חדש, ערלה, כלאים:"
+ ],
+ [
+ "ושאינה תלויה בארץ
רק מוטלות על גוף אדם, כשבת, תפילין, ע\"ז, פטר חמור, מילה, עריות, וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הערלה
אף שתלויה בארץ, נוהגת בח\"ל הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "וכלאים
כלאי כרם נוהג בחוץ לארץ רק מד\"ס [ועי' פירושינו ספ\"א דכלאים]. וכלאי זרעים שרי לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "אף מן החדש
וקי\"ל דחדש מותר בח\"ל [ועי' פירושנו חלה פ\"א ז']. אמר המפרש, משנה י', אם כי דברי אגדה היא, היא משנה חמורה דהרבה נתקשו בה קמאי, וברש\"י ותוס'. ותו ק\"ל א' מדקאמר כל העושה וכו' מטיבין וכו' לאו שמעת מנה, דכל שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו וכו'. וסיפא א\"כ ל\"ל. ב' לר' יעקב דקאמר בש\"ס הכא, דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא. א\"כ איך יתיישב משנתינו דקאמר מטיבין לו וכו'. ג' סיפא דחשב תנא ואזיל כרוכלא, דכל שיש בו מקרא משנה וד\"א אז לא במהרה הוא חוטא. ול\"ל כולי האי. הרי אי אפשר שיחטא האדם, רק בעברו על מצות התורה. והרי המשנה כוללת כל המקרא ותפרשהו יותר, א\"כ המשנה היא כל התורה כולה ובה לחוד סגי, וא\"כ מקרא למה. וגם ד\"א למה. דמהו בד\"א שיקרא חוטא בנטה מדרכה. ועוד יש הרבה דקדוקים בהמשנה. ואני בעניי אפרשה כפי אל ד', אשר יציץ עלי מאורו אור מבין סדקי ערפלי טוהר, ויושב תהלות ישראל יאיר עינינו באור תורתו, כי באורה נראה אור]:"
+ ],
+ [
+ "כל העושה מצוה אחת
בבינוני מיירי, כי כך הם רוב בני אדם מחצה עוונות ומחצה זכיות [כקידושין ד\"מ ע\"ב]. ולהכי קאמר שאם בינוני זה עושה עוד מצוה א', דהו\"ל לפ\"ז רוב זכיות:"
+ ],
+ [
+ "ונוחל את הארץ
הזכיר התנא ג' דברים אלו, משום דג' מיני הטבות הם. הטבת ה ג ו ף שיהיה חזק וקיים. הטבת הקנין, שיהיה לו עושר ופרנסה. והטבת הנפש החיוני, דהיינו בדברים שהם חוץ מגופו וממונו, דאפשר שיהיה גופו בריא אולם, וגם עושר רב יהיה לו, ואעפ\"כ לא יראה שמחה בעולמו, ולא תנוח רוחו מדאגות וכעס והתמעטות כבודו. לכן אמר התנא הכא שכל שרובו זכיות, הרי הו\"ל כקיים כל התורה, דרובה ככולה, והרי כתיב בה כי היא חייך ואורך ימיך, חייך בעוה\"ז, ואורך ימיך לעוה\"ב. מלבד שיש בכללה גם כמה מצות שאדם אוכל פירותיהן בעוה\"ז והקרן קיימת לעוה\"ב [כריש פאה], לכן מטיבין לו, לשמח נפשו בעולמו. ומאריכין לו ימיו, לחזק גם גופו ולקיימו. ונוחל את הארץ, שנותנים לו משמים גם קניני הארציים. מיהו אעפ\"כ נפרעין ממנו מיעוט עונותיו בעוה\"ז מעט מעט על חטאיו שעשה, מה שחסר לו משאר המצות. שיקרהו לפעמים צרה למרק עונותיו. מה שאין כן ביש לו רוב עונות, משלם לו הקב\"ה מצותיו המעטים בעולם הזה [וזהו דקאמר הש\"ס, מתניתין דעבדין ליה יום טוב ויום ביש. ר\"ל מתניתין דאיירי ברוב זכיות, נפרעין ממנו פסקי פסקי, מעט מעט על עוונותיו שעשה]:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאינו עושה מצוה אחת
גם הך בבא בבינוני מיירי, שאינו עושה מצוה אחת יתירה על עונותיו, דהו\"ל מחצה על מחצה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נוחל את הארץ
לא קאמר מריעין לו ומקצרין לו ימיו וכו'. דא\"כ הוה משמע שמענישו הקב\"ה בפועל אפילו אם סדרי הטבע נאותים להטיבו. והא ליתא, דוכי משום שוטה זה שקלקל, ישנה הקב\"ה טבע עולמו [כע\"ז נ\"ה א']. ותו הרי אמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא רק במזלא [כמ\"ק כ\"ח א']. ורק קיום כל התורה, או המצות המיוחדין לאכול פירותיהן בעוה\"ז גורמין כולן כלעיל, אבל לא שיהא החטא מכריע את המזל. רק ה\"ק, אין מטיבין לו בפועל ובדרך שנוי הטבע והמזל, רק מה שישיג בטובת עה\"ז, יהי לו כמים גנובים ממשרתי המלך הכבוד, והם המזל והטבע. אבל לא יקבלם בסבר פנים יפות מידי אב הרחמן יתשו\"י [ואילה\"ק הרי כל מחצה זכיות הו\"ל כרובו, כדאמרינן [ר\"ה י\"ז א'] דבמחצה על מחצה, הקב\"ה מטה כלפי חסד להחשב כרובו. נ\"ל דהיינו לעה\"ב, והרי משכר הרוחני בעה\"ב לא מיירי תנא הכא. אבל בעה\"ז כל מחצה על מחצה, אדרבה, מדהקב\"ה חפץ חסד לבלי לנכות לו משכרו בעה\"ב, לכן ימרק עונותיו בעה\"ז. או נ\"ל דהתם בתורת חסד, ומתניתין דידן בדרך תשלומין מיירי. מיהו אם לזה הבינוני שהוא מחצה זכיות, יש בכללן א' מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעה\"ז [כריש פאה]. אז ודאי מחשב כרוב זכיות שמטיבין לו וכו' כלעיל. אולם גם בעה\"ב שאמרנו דרק במחצה זכיות מטה כלפי חסד, עכ\"פ יש מצוה אחת שמצלת את האדם מגיהנם, אפילו כשהיא לבד, ואין אנו יודעין איזהו [כסנהדרין קי\"א א']. ולכן הזהיר התנא הוה זהיר במצוה קלה כבחמורה. שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות]:"
+ ],
+ [
+ "ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא
נראה לי דנקט הנך תלת, משום דחיובי האדם ג' הם. באמונות. ובפעולות. ובמדות. באמונות, להאמין שיש אל חי יחיד ומיוחד מושל משגיח ובעל יכולת ומרחם ורב חסד, והכל עד אין קץ ותכלית. וכ\"כ להאמין בכל י\"ג העקרים. בפעולות, הם כללות כל מצות התורה בעשה ול\"ת. ובמדות, שלא נתגאה ושלא נכעס, ושנרחם על הבריות, ושנקבל כל אדם בסבר פנים יפות, שנסתפק במועט, שנתרחק מהזוללות ושיחה בטלה וקנאה, וכדומה. והנה חלק האמונות לא נתבארו מהמשנה, וגם במקרא לא נצטוו עלינו בפירוש רק על דרך המועט. והטעם שלא נזכרו במשנה, היינו משום דהמשנה אינה רק פירוש המצות שלא נתבארו במקרא יפה [כעירובין דכ\"א ב'], וקבלנו פירושם הלממ\"ס בעל פה. אמנם גם במקרא לא היו צריכים להתבאר משום דע\"י סיפורי התורה ותוכחותיה הן מבוארים ממילא, שעל ידן נוכל להכיר יוצר בראשית ומדותיו יתברך, כפי שהתנהג עם דור ודור להאריך אף ולבלי ידח נפש החוטא, ושנאמן לשלם שכר. וכל זה אינו צריך להתבאר מה\"ט גם במשנה. אמנם בחלק המדות, גם במקרא גם במשנה לא מצינו בהן צווי מפורש בעשה ול\"ת. שלא נמצא בתורה לאו מפורש שלא יהא גאותן וכעסן עצל או רעבתן, ושלא יאכל בשוק וכדומה. וכ\"כ בעשה שבמדות, לא נזכר, שיהיה רחמן, וסבלן, שומע חרפתו ואינו משיב, ושיהיה טוב עין ומטיב לכל, ושירחם הנדכאים, ושלא יעמוד בין היושבים או יושב בין העומדין, בוכה בין המשחקים או שוחק בין הבוכים וכדומה לרוב. ואפילו צער בע\"ח שהוא ודאי דאורייתא [כח\"מ רע\"ב ס\"ט] ואפילו לבטל כלי מהיכנו התירו מה\"ט [כא\"ח ש\"ה סי\"ט]. ואפ\"ה לא נמצא בה עשה מפורש בתורה, רק ברמז דכתיב ונתתי עשב בשדך והדר ואכלת ושבעת [גיטין ס\"ב א']. ואף שכבר נשמעו מכלל דבריה, עכ\"פ אין לאו או עשה מפורש בה. אמנם נ\"ל עוד דלהכי לא פירשה תורה העשה והל\"ת שבמדות, משום שאי אפשר לשום גבול לחיוב המדות, משום דדבר זה משתנה לפי המקום, והזמן, והדור, ולפי הענין הנאות. ולכן דבר זה צריך לימוד והרגל יפה בשישמש ת\"ח זמן רב, שע\"י זה יראה באיזה זמן ראוי להשתמש במדה או בשכנגדה. כמו בכעס, יראה באיזה זמן ראוי לכעוס קצת [כשבת ק\"ה ב'], או לזרוק קצת מרה סביבו [ככתובות ק\"ג ב'], ובאיזה זמן צריך למילף נפשיה בניחותא [כתענית ד\"ד א']. וזהו לפע\"ד מ\"ש חז\"ל [סוטה כ\"א א'], קרא ושנה ולא שימש ת\"ח, הר\"ז ע\"ה. דק' אמאי. אלא על כרחך דהאי שימוש, שימוש ממש הוא, שעי\"ז יראה הנהגתם וילמד מדותיהם. ואם לא עשה כן הרי הוא כשאר ע\"ה שתשטפהו זרם [אפפעקט] בחמימות או בקרירות, אשר בהן תטבע הנשמה בבואה לידי חטא. ומי לנו גדול ממשרע\"ה, אף שיפה דיבר באמרו החייתם כל נקיבה. עכ\"פ אפ\"ה לא היה לו לקצוף אז על צדיקים וקדושים שהשליכו נפשם מנגד לנקום נקמת ה', ובשובם מהעבודה הכבידה, יכלו להתפאר ולא נפקד ממנו איש, ואיך יאמר לקדושים עמלים כאלה כדברים האלו. לכן נענש ונתעלמה ממנו ההלכה [כפסחים ס\"ו ב']. וכ\"כ נענש על שאמר בכעס לעם ד' שמעו נא המורים. והיה לו לרבינו לשקול בדעתו הטהורה, כי אף שבאמת המרו את רוחו וילונו, אבל הלא לא יין ועוגות שאלו כי אם נפשם מרה בעבור מעט מים לשתות, לכן גם כן נענש בלא תביאו כמוזכר בתהלים, כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו [ועי' בח' פרקים לרמב\"ם פ\"ד]. מה שאין כן בבני גד וראובן כששאלו מתוך כרם מלאה לירש נחלתם בעבר הירדן. אז חרה אף הרועה הנאמן עליהם, והגה ברוחו הקשה, וימטר עליהם אם אפו מתלקחת בתוך ברד דבריו, \"והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים\". הן אמת שגם אלו דברים מרורים כלענה לצעירי הצאן, ואפ\"ה לא נענש עליהם, מפני שהיה שאלתם שלא כהוגן מכמה פנים, ומסוכנת מאוד להצלחת כל ישראל. כי כן דברו אז אחר שראו הנסים והגבורות התשועות במלחמות סיחון ועוג. ובעת ורגע כניסתם לארץ. וקודם פרידת הרועה הנאמן מהם. וכנראה מדבריהם כאילו במורך לב רוצים להשמט ממלחמת הענקים בעבר הב' מהירדן, וכאילו יתר העם כעבדים כבושים להם. ומלבד שע\"י זה ימוגו לב ישראל, יתגלגלו גם כן שלהבא יחלק ישראל לבלי להתיחד בעת צרה, כי יהיה מעשה זה התחלה, שלהבא כל חלק יכבוש חלקו לבד, ולא יעזרו איש את אחיו בכיבוש א\"י. לכן לפי המקום והענין והזמן, יפה התמרמר הרועה הנאמן, הדואג תמיד לטובת ישראל כאב לבנים וישפוך עליהם זעם אפו. לכן חיסד עליו הכתוב בזה, לא כפעם הראשון אצל הסלע. אולם אם מבחר מין אנושי כמשרע\"ה שגה לפעמים במדות, וכדאמרן, מה יעשו אזובי קיר, ונהי בעינינו כחגבים עבים. ואם כן לנדיבי עמים, יונקי התורה נוטרי כרם ה\"צ, מה יענו העצים היבשים אשר אין בהם כל רוח לשקול בפלס השכל את הראוי ואת הבלתי ראוי במדות. אם לא על ידי הראייה מהאחרים המושלמים וההתרגלות במעשיהם, וכולי האי ואולי. ומעתה יפה אמר התנא, כל שישנו במקרא, שעי\"ז יתחקה בלבו אמונה שלימה להכיר אביו שבשמים ושאר י\"ג העיקרים. ובמשנה, שעל ידה יבין היטב כל עשות ול\"ת שבתורה. ובדרך ארץ, שגם שקל ומדד בפלס הררי המדות היטב, אז לא במהרה בא לידי חטא:"
+ ],
+ [
+ "ולא בדרך ארץ
ר\"ל שאין לו אפילי א' מהן:"
+ ],
+ [
+ "אינו מן הישוב
דראוי לו לדור במדבר מקום חיות הרעות, מפני שמסוכן יותר מהם למין האדם. ומה\"ט פסול נמי לעדות, כש\"ס הכא [וזה לפע\"ד פי' הכתוב, ואדם ביקר ולא יבין, שהוא בתמונה יקרה של מין האדם, ואעפ\"כ לא יבין התעסק בתבונה, זר מעשהו. זהו נמשל כבהמות יער. אבל גרוע מהן. דאלו, בלתי ספק יש בהם ואפילו בהיותר מסוכנים שבהן, שום צורך בבריאה, לרפואה או לכסות בעורם , אבל אלו הפראים הם רק כחיות נדמו, הצבועים בששר ומצויירים בקיר, שאינם לא לרפואה ולא לישועה, כ\"א גבשושית יתירה בעולם, חרפת אדם ובזוי האנושי. אולם המשך דברי הפרק, דמדהזכיר התנא קניני האשה [במ\"א], הזכיר נמי איך נקנה עבד עברי ועבריה [מ\"ב], ועבד כנעני [מ\"ג], ובהמה [מ\"ד], ואיך נקנו נכסים שיש להם אחריות ושאין להם אחריות [במ\"ה], וכן כל הקניינים. אח\"כ הדר תנא לקמייתי מענין קדושין, דמדרצה למנקט השתא האיש מקדש, נקט תחלה כל מצות הבן על האב. דמן הראוי שאביו יתעסק להשיאו אשה, וכלעיל סי' נ\"ב, אבל אמו פטורה. ואגב זה נקט נמי כל המצות שאנשים חייבות ונשים פטורות. ואגב זה נקט נמי החילוק שבין תלויות בארץ, שיש חלוק ביניהן במקום עשייתן. כמו שיש חלוק בין מצות שהזמן גרמא לאין הזמן גרמא, באדם העושה. ומדנקט כמה מצות שאין האשה חייבת, וכמה מצות שתלויות בארץ, שאי אפשר השתא בח\"ל לקיימן. להכי למען לא יתבהל לב הישראלי עבור זה, לחשוב שאבד הרבה מעולמו עי\"ז. להכי תנא כל העושה מצוה א' וכו', דרחמנא לבא בעי [כסנהדרין דק\"ו], אם רק חפץ לעשות ולהרבות מצות, ונאנס, מעלה עליו הכתוב כאילו עשהו, כש\"ס הכא, רק שיתעמל בכל יכלתו בג' עקרי תכלית האדם, והם האמונות, והפעולות, והמדות הנכללים בג' מלות, מקרא, משנה, וד\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ובשלוחו
בין אשה סתם בין פלונית, דשלוחו כמותו [ויאמר לה השליח הרי את מקודשת לפלוני], מיהו באינו מכירה, אסור לקדש ע\"י שליח באפשר בעצמו. ואפילו באי אפשר, אין לעשות שליח לקדש אשה סתם. ובמכירה, רק מצוה בו יותר מבשלוחו [אה\"ע ל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "האיש מקדש את בתו כשהיא נערה
תינוקת בת י\"ב שנים ויום א', כשהביאה ב' שערות הו\"ל נערה ו' חדשים. ואח\"כ היא בוגרת. ומקודם לכן היא קטנה. ונקט כשהיא נערה, דמשמע הא קטנה לא, אף דהרי כ\"ש קטנה. עכ\"פ קטנה שאין בה דעת אסור לקדשה. וביש בה דעת, נכון שלא לקדשה. ובסמוך לפרקן, דהיינו שסמוכה לזמן נערות מצוה לקדשן [כך נ\"ל. ובהא מתורץ קו' האחרונים [באה\"ע ל\"ז ס\"ח] אהא דקאמר בש\"ס הכא אסור, ובסנהדרין [דע\"ו] אמרי' מצוה לקדשן, ובאה\"ע קאמר דנכון שלא לקדשן. ולפי דברינו הכל מיושב על נכון]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
דמדאמר התקדשי התקדשי, כל חד הו\"ל קדושין באנפי נפשה [אה\"ע ל\"ה ה']:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה
ודוקא כשהאחרונה ש\"פ, דכל אותן שאכלה מקודם הו\"ל מלוה גבה, עד בסוף שגמר קדושיו בנתינת האחרונה, והו\"א כמקדש במלוה ופרוטה, דקיי\"ל דעתה אפרוטה ומקודשת. אבל באין באחרונה ש\"פ, אף דאיכא בקמאי ש\"פ, כי מטי גמר קדושין הו\"ל קמאי כבר מלוה, ואינה מקודשת במלוה. מיהו לדידן הו\"ל בכה\"ג ספק קידושין, דשמא אחרונה ש\"פ במקום אחר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
דבכל חד איכא צד טיבותא, ואיכא דניחא ליה בהא ואיכא בהא:"
+ ],
+ [
+ "מקודשת
וקיי\"ל כת\"ק [שם ל\"ח כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בן עיר ונמצא בן כרך
ישיבת כרכים קשה [ככתובות פי\"ג מ\"י] ששם היוקר מצוי במזונות ודירה:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שיש לי בת או שפחה גדלת
גדולה לשמשה. או מקלעת שערות נשים, דג\"כ יש צדלריעותא, דמדהולכת מבית לבית, מספרת ממנה:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
דמסתבר דקפיד, משום דבמקום שהזכיר, אוהבים אותו ולא יגנוהו בפני אשתו [ודו\"ק, ועי' רמ\"ל פ\"ז הכ\"א מאישות]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מקודשת
דרק מראה מקום הוא לו [ל\"ז ז' ח'] ועי' גיטין [פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
עי' כתובות [פ\"ז מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "תצא שלא בכתובה
דאין אדם חפץ באשה נדרנית. אבל גט צריכה מדלא פירש תנאי בשעת קדושין:"
+ ],
+ [
+ "פוסלים בנשים
ויתרים עליהן נשים, ריח רע מבשרה. וזיע. וריח הפה [וי\"א אף דחוטם]. וקול עב. ודדים גסים ביותר. וצלקת שממכה [שראם בל\"א]. ושומא שעל הפדחת בלי שער אם לפעמים נראה ולפעמים אינו נראה. דבנראה תמיד, הרי ראה ונתפייס. ובלא נראה כלל, לא תתמאס עי\"ז [שם ל\"ט ד']:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי ששלח סבלונות
מתנות לארוסתו:"
+ ],
+ [
+ "שמחמת קדושין הראשונים שלח
ולא אמרינן דיודע שאין קידושין בפחות מש\"פ, ושלח הסבלונות לשם קדושין:"
+ ],
+ [
+ "וכן קטן שקידש
ושלח סבלונות כשהגדיל. וקמ\"ל דבין בפחות מש\"פ ובין בקדושי קטן, אמרינן דטעה וסבר שהקדושין תופסין:"
+ ],
+ [
+ "או אשה ואחותה כאחת
וה\"ה שאר חייבי כריתות:"
+ ],
+ [
+ "אינן מקודשות
דכל שאינו בזא\"ז, דהרי אין קידושין תופסין בחייבי כריתות, להכי גם בבת א' אינו. ודוקא באמר להן התקדשו לי כאחת. אבל באמר להן, אחת מכם מקודשת לי, וקבלו שניהן הקידושין כאחת או שקבלה אחת בשליחות חברתה, שתיהן מקודשות מספק, אף דהו\"ל קדושין שאין מסורים לביאה, דהרי אסור לבעול כל אחת, אפ\"ה צריכות שתיהן גט. ואם אמר, הראוי מכם לי לביאה מקודשת לי, א\"כ הרי שתיהן אינן ראויות לביאה, וא\"צ גט:"
+ ],
+ [
+ "ואמר הרי כולבם מקודשות לי בכלכלה זו
באמר כולכן, אז גם הנכריות אינן מקודשות רק מספק [כאה\"ע מ\"א ג']. דאף דקיי\"ל קני את וחמור קנה מחצה [כח\"מ ר\"י]. י\"ל דהכא שאני, מדכלל הכל במלה א', להכי לא חלו הקדושין כלל. אבל מתניתין מיירי באמר, הראויות מכם לי לביאה מקודשות לי:"
+ ],
+ [
+ "וקבלה אחת מהן על ידי כולן
ר\"ל בשליחות כולן:"
+ ],
+ [
+ "ואמרו חכמים אין האחיות מקודשות
ודוקא תני שביעית, משום דהכל הפקר. אבל בשאר שנים, גם האחרות אינן מחודשות, דהרי שלהן היה, והו\"ל גזל. ומדקידש מיד כשליקט, הו\"ל גזל לפני יאוש, דאין אשה מתקדשת בו, ואפילו בגזל לא אמרינן מדקבלתיה אחלתיה. וקמ\"ל נמי דקידש בפירות שביעית מקודשת, דמדזכי בהן כבר, שלו הן. ותו קמ\"ל דאשה נעשית שליח לחברתה לקבל קידושין, אפילו הנך דפסול לה לעדותה עליה, מדשונאות זא\"ז [כיבמות פט\"ו מ ד]:"
+ ],
+ [
+ "בין קדשי קדשים
שחלק עם הכהנים בקרבנות:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
דאינו שלו רק משולחן גבוה זכי:"
+ ],
+ [
+ "לא קדש
דמע\"ש ממון גבוה הוא לר\"מ, מדכתיב ביה לה' הוא, בהוייתו יהא:"
+ ],
+ [
+ "בשוגג לא קדש
דכיון דלא ידעי דמע\"ש הוא, הו\"ל קדושי טעות, מדצריכה טרחה להעלותו לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "במזיד קדש
דס\"ל מע\"ש ממון הדיוט הוא:"
+ ],
+ [
+ "במזיד קדש
דמדהיה במזיד, נתכוון לחלל קדושתו, ונפיק לחולין:"
+ ],
+ [
+ "ובשוגג לא קדש
דמדלא ידעי שהוא הקדש, לא ניחא ליה דלתחלל הקדש על ידו. ודוקא בקדשי בדק הבית, אבל בקדשי מזבח בין בשוגג בין במזיד לא נפיק לחולין, דאין מועל אחר מועל במוקדשין, רק בבהמה וכלי שרת בלבד [כמעילה י\"ט ב'], ש\"מ דקדשי מזבח בקדושתייהו קיימי, ולא הוה חולין שתתקדש האשה בהן [והר\"ב קיצר במובן במח\"כ יותר מהראוי]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בשוגג קדש
דמעילה ליכא רק בשוגג, ומדמעל נפיק לחולין:"
+ ],
+ [
+ "במזיד לא קדש
דמדלא מעל לא נפק לחולין:"
+ ],
+ [
+ "בשור הנסקל
משנגמר דינו נאסר בהנאה [קידושין ד\"נ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ובעגלה ערופה
משירדה לנחל איתן נאסרה [כריתותכ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "בצפורי מצורע
שחוטה, נאסרה בהנאה משנשחטה. וגם משולחת נאסרה בהנאה משנשחטה חברתה עד שתשולח היא:"
+ ],
+ [
+ "וחולין שנשחטו בעזרה
שכולן אסורין בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "מכרן
לעכו\"ם, או לישראל והודיעו שהוא איסור הנאה. דבלא הודיעו, הרי המעות גזל, ובל\"ז אינה מקודשת:"
+ ],
+ [
+ "וקידש בדמיהן מקודשת
דאין תופס דמיו רק יי\"נ, שביעית, ע\"ז, הקדש, ישעה סימן, [כספ\"ז דשביעית, וע\"ז דס\"ב א'. והר\"ב השמיט הקדש ויי\"נ ואע\"ג דבש\"ס נמי לא הזכיר רק שביעית וע\"ז. היינו משום דיי\"נ כלול בע\"ז [כרש\"י בע\"ז דס\"ב א']. ושביעית ילפינן מהקדש. אבל הר\"ב שכתב אין לך דבר שתופסדמיו אלא וכו', דמשמע דזולת אלו אין שום דבר שתופס דמיו מדד לנו במדה מחוקה אחמ\"כ יותר מדאי:"
+ ],
+ [
+ "ובמתנות
זרוע לחיים וקיבה שניתן לכהן מכל בהמת חולין שישחט ישראל. ואינו נוהג בח\"ל [כי\"ד סי' ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ובמי חטאת
מים ששאבו לצורך אפר פרה:"
+ ],
+ [
+ "ובאפר חטאת
אפר של פרה אדומה. ושתיהן ראויין למכרן לטמאין, שישלמו שכר שאיבה ושכר הבאה. אבל שכר הזאה אסור ליטל:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו ישראל
שירש מאבי אמו כהן, תרומות ומעשרות או טבלים שלו, שהיה יכול אבי אמו להפריש מהטבל התרומות, והם שלו. להכי גם נכדו זה יכול לעשות כן וימכור תרומות לכהנים. ואפילו בטבל, הרי מתנות שלא הורמו כהורמו דמיין, ויכול לקדש בהן אשה. אבל ישראל שקדש בתרומות שמתבואות שלו, מדאין לו בהן רק טובת הנאה, אינה ממון, ואינה מקודשת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האומר לחברו צא וקדש לי אשה פלונית
להכי נקט \"צא\", דמיירי שצריך לצאת למקום אחר לקדשה, וטריחא ליה מלתא, דאל\"כ מצוה בו יותר מבשלוחו [כפ\"ב סי' א']:"
+ ],
+ [
+ "והלך וקדשה לעצמו
במעות שליח [אה\"ע ל\"ה ט']:"
+ ],
+ [
+ "מקודשת
דאף דנקרא רשע שרמאהו, וסד\"א דנימא דלהוי ככל דאמר רחמנא לא תעבד אי עביד לא מהני [כתמורה ד\"ד ב'], ואפי' בעבר אדרבנן לא מהני, כדאמרינן [כתובות פ\"א ב'], השתא דאמר רבנן לא נזבן, אי זבן לא מהני. וא\"כ לפקעינהו רבנן לקדושין מניה. קמ\"ל דלא אמרינן לא מהני, רק כשפעולה ההיא אסורה מצ\"ע, משא\"כ כשאסורה מצד ד\"א, כמצד הזמן וכדומה. מהני [וכרט\"ז ח\"מ סר\"ח]. וה\"נ רק מצד ששלחו פלוני, נאסר לו לקדשו:"
+ ],
+ [
+ "מקודשת לשני
לעולם. ואף דגם כאן עשה שני שלא כדין, כמחזיר אחר דבר לקנותו וקנאו אחר, דנקרא רשע, [כח\"מ רל\"ז], אפ\"ה מקודשת. מיהו במת או גירשה השני תוך ל', י\"א דכשהגיע יום ל' מקודשת לראשון [אה\"ע מ\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "תאכל בתרומה
והיינו כשהמקדש השני כהן. וקמ\"ל דלא תימא דרק לחומרא מקודשת לשני אלא דאפילו לקולא מקודשת להשני. וי\"ג בת כהן לישראל וכשלא בא אחר וקדשה [וקמ\"ל דל\"ג אטו אמר מעכשיו]:"
+ ],
+ [
+ "מקודשת ואינה מקודשת
דמספקא לן, במאי דאמר ולאחר ל' יום, אם כוונתו להתנות, שאם לאיחזור תוך שלשים יום, יחולו הקדושין מעכשיו וא\"כ חיילו קדושין של ראשון. או חזרה הוה, שחזר בו תוך כדי דיבור ממה שאמר תחלה מעכשיו, רק שתתקדש לו לאחר ל\"י, וא\"כ מקודשת לשני. להכי צריכה גט משניהן מספק:"
+ ],
+ [
+ "לא תאכל בתרומה
דרק לחומרא מקודשת*):"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשה הרי את מקודשת לי
בפרוטה זו:"
+ ],
+ [
+ "והוא יתן
ואז מקודשת למפרע, דכל על מנת כמעכשיו דמי, ולהכי אפילו קודם שיתקיים התנאי לא תפסי בה קידושין [מאחר]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינה מקודשת
ולא אמרינן דל' יום דקאמר, רק לזרוזי נפשיה נתכוון:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מקודשת ויש לו
וסגי ביש עדים שיש לו. ובאין ידוע, הוה ספק קידושין, דדלמא מעלימן כדי לקלקלה [ועי' גיטין פ\"ז מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו מקודשת ויראה לה
ממעות שלו, ולא מהני עדים:"
+ ],
+ [
+ "ואם הראה על השלחן
ממעות שבידו מאחרים להשתכר בהן. וי\"א אפילו יש לו בהן ר' חלק רווח, אפ\"ה מדלא חלקו אינה מקודשת [ונ\"ל דאילה\"ק ממה דקיי\"ל זוזי כמאן דפליגי דמי [כב\"מ ס\"ט א']. דהיינו דוקא שיהיה רשאי לחלקם בלי דעת חבירו, מדאין אחד מהן מובחר מחבירו, אבל לא שיהיה כבר כשלו אף שלא חלקם]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
והכי קיי\"ל [אה\"ע ל\"ח י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שיש לי בית כור עפר
קרקע לזרוע עליו כור, והוא רע\"ד על רע\"ד אמות בקירוב:"
+ ],
+ [
+ "ויש לו
ובאין ידוע שיש לו, לא חיישינן לקדושיו, דאם היה לו, היה קול לדבר:"
+ ],
+ [
+ "ויראנה
משלו:"
+ ],
+ [
+ "ואם הראה בבקעה
שאינה שלו:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
אפילו מושכרת לו, לא אמרינן שכירות ליומא ממכר הוא, [עי' ש\"ך י\"ד קנ\"א קי\"ז] דשיהיה שלו לגמרי קאמר:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו בתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי ד
והתנאי בטל, והמעשה קיים אף שלא נתקיים התנאי:"
+ ],
+ [
+ "וכתיב ואם לא יעברו חלוצים
שהיה שם תנאי כפול, אם יעברו ואם לא יעברו. דלא אמרי' מכלל הן נשמע לאו. וגם היה הן קודם ללאו, אם יעברו ונתתם, ואם לא יעברו לא תתנו. וגם היה תנאי קודם למעשה, מדלא אמר תנו להם אם יעברו:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאמרו
ר\"ל צריך היה לכפול תנאו:"
+ ],
+ [
+ "יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו
כשלא יעברו, מטעם קנסא. להכי קמ\"ל קרא דאם לא יעברו ונאחזו בתוככם, ר\"ל תשאירו להם חלקם, שיכבישוה הן בעצמן [כך נ\"ל]. ורחב\"ג וגם אשאר דיני תנאי פליג, מכח כ\"ש, דבהו איכא למימר מעשה שהיה כך היה. מיהו אנן קיי\"ל בדיני תנאי (א) שצריך תנאי כפול, (ב) שיהיה הן קודם ללאו. רק בשכיב מרע צריך לאו הן לאו [כגיטין ע\"ה ב'], רק שלא יסוים עם הן. (ג) צריך שיהיה נמי תנאי קודם למעשה, דהיינו באמירה שיאמר אם יהיה כך הרי את מקודשת, ואם בהיפך אין את מקודשת, וגם בפועל צריך שיקדים התנאי למעשה, דהיינו שתחלה יתנה ואח\"כ יתן הגט או הקדושין. (ד) ויהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו. ואפילו אי אפשר לקיימו רק באיסור, כגון ע\"מ שתאכל בשר חזיר, אינו כמתנה על מה שכתוב בתורה, דהרי אפשר שלא תאכל ולא תתגרש. (ה) וצריך שיהיה המעשה דבר שאפשר לקיימו ע\"י שליח. מיהו בקדשה בתנאי בביאה, מהני תנאה, אף דאי אפשר לקיים המעשה ע\"י שליח, עכ\"פ מדאפשר קדושי כסף ע\"י שליח, וכ\"כ שטר אפשר ע\"י שליח, הוקשו הוויות אהדדי [ככתובות ע\"ד א']. (ו) וי\"א דבעינן עוד שלא יהיו התנאי ומעשה בדבר א', כגון הולך אתרוג זה לצאת בו, ע\"מ שתחזרהו לי וי\"א דדוקא בסותר התנאי למעשה, כגון הר\"ז גיטך על מנת שתחזירהו לי, דאימת מתגרשת לכשתחזיר, ואז אין הגט בידה. ויש לחוש בכל גוונא לחומרא. (ז) וי\"א דאפילו לא פי' כל דיני תנאי, רק אמר סתם, הנני מתנה כתנאי ב\"ג וב\"ר, צריך לקיים התנאי, רק לא יקדים הלאו. (ח) וי\"א דבאמר \"מעכשיו\", או על מנת שדינו כמעכשיו, אז א\"צ שום דיני תנאי, רק שיהא אפשר לקיימו. (ט) וי\"א דהא דבאם אין כל דיני תנאי הנ\"ל המעשה קיים אף שלא קיים התנאי, היינו לחומרא, דבקדשה בתנאי כזה, מקודשת מספק, ובגרשה בתנאי כזה וקדשה אח\"כ אחר, אסורה להמגרש ולהמקדש [כ\"ז מבואר מא\"ה ל\"ח וב\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלא הטעתו
מדלא פירש בשעת קידושין. הא אם גלה דעתו אז שעל דעת כן מקדשה, הרי הטעתו ואינה מקודשת. ואף שלא כפל תנאו, א\"צ תנאי כפול רק בהתנה, ולא בגלה דעתו שרק על דעת כן עושה, והוי כאומר הריני מקדשך בכוס יין זה ונמצא דבש, דאינה מקודשת אף שלא כפל תנאו [ובזה יתיישב שייכות משנה זו לדלעיל דדמי לה]:"
+ ],
+ [
+ "לאחר שימות בעליך או לאחר שתמות אחותיך
שהיא אשתי:"
+ ],
+ [
+ "לאחר שיחלוץ לך יבמיך
קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה. ואנן קי\"ל דיבמה שנתקדשה הו\"ל ספק קידושין [אה\"ע מ' ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואם ילדה נקבה מקודשת
בש\"ס משמע דל\"ג הך סיפא במתניתין. ואנן קיימא לן דרק לחומרא מקודשת, דהרי קי\"ל [בח\"מ ר\"ט] מה שתלד פרתי קנוי לך לא קנה [אה\"ע שם בב\"ש וח\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשה הרי את מקודשת לי
בפרוטה זו:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שאדבר עליך לשלטו
שייטיב לך:"
+ ],
+ [
+ "ואעשה עמך כפועל
ויש עדים על זה, או שהיא מודה שקיים התנאי [ב\"ש ל\"ח כ\"ו]. מיהו בקדשה שלא בפני ב' עדים אינה מקודשת [קידושין ס\"ה א']. וי\"א דבשניהן מודים בעד אחד סגי [אה\"ע מ\"ב ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אינה מקודשת
אבל בקדשה בשכר הדיבור ובשכר הפעולה, הרי קיי\"ל דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, ולא חלו הקידושין רק כשגמר פעולתו, ואז הוי ליה הכל מלוה שלו אצלה, והמקדש במלוה אינה מקודשת [שם]:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שירצה אבא
אבי החתן:"
+ ],
+ [
+ "מת האב הרי זו מקודשת
בש\"ס מוקי לה, שהתנה על מנת שלא ימחה אבא תוך שלשים יום, הלכך רצה האב, דהיינו שעבר שלשים יום ולא מיחה, או שמת תוך ל\"י ולא מיחה, מקודשת. אבל לא רצה ר\"ל שמיחה תוך שלשים יום אינה מקודשת:"
+ ],
+ [
+ "מת הבן
תוך ל\"י:"
+ ],
+ [
+ "מלמדין האב לומר שאינו רוצה
כדי שלא תזקק ליבום [וע' גיטין פ\"ז מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "נאמן
דלא דמי להנך דיבמות [פ\"ב מ\"ט]. דהכא לא חצוף לשקר שירא פן יכחישנו האב. ולהכי נאמן אף לכנסה, ואף דאין דבר שבערוה פחות משנים, ורק בעגונה סגי בע\"א מדדייקא ומנסבא משום חומר וכו', והכא ליתא להאי טעמא, דאיך, תדייק והרי אינה יודעת. יש לומר דזה רק להוציאה מחזקתה, משא\"כ הכא מעמידה בחזקתה, רק שאומר שלו נתקדשה [והא דנקט קדשתי בתי, דאילו באמרה היא עצמה, נתקדשתי וא\"י למי, ובא א' ואמר אני קדשתיך, א\"נ לכנסה, דהיא תחפה עליו ולא תכחישנו, שלא תאסר לכל אדם, ומגו למפרע ל\"א, ולהכי אפשר שגם הוא משקר מה\"ט, אבל נאמן לגרשה שתהיה מותרת לעלמא. ורק בכנסה אין מוציאין אותה ממנו [אה\"ע סי' ל\"ב סכ\"ה] מיהו גם בכה\"ג, ביש ע\"א שקדשה, נאמן לכנסה]:"
+ ],
+ [
+ "שניהם נותנים גט
ואז מותרת לכל אדם [ואילה\"ק כיון דא' ודאי חציף לשקר בפני האב דלמא גם האחר כן, ולמה מותרת לכל, אחרי שיגרשוה. י\"ל מדשניהן מגרשין אין אדם חוטא ולא לו [ב\"ש ל\"ז] מיהו כשבא ב' אחר שכנסה ראשון, אינו נאמן לאסרה. וי\"א אפילו רק משהתירוה להנשא סגי:"
+ ],
+ [
+ "ואם רצו אחר נותן גט ואחר כונס
אף שהאחר מכחישו, אבל איפכא לא, דשמא המגרש קדשה, והרי כשנבעלה קודם גירושין אסורה לבעל ולבועל:"
+ ],
+ [
+ "קדשתי את בתי
קטנה דקאמר בסיפא גם אהך בבא קאי. וה\"ה נערה, ולא אתי לאפוקי רק בוגרת או שאמר וכו':"
+ ],
+ [
+ "קדשתיה וגרשתיה
קבלתי גטה:"
+ ],
+ [
+ "והרי היא קטנה
עכשיו כשאומר כן, עדיין אינה בוגרת:"
+ ],
+ [
+ "נאמן
לפסלה לכהן, דאב נאמן על בתו קטנהאו נערה. ונאמן נמי שתהיה מותרת לכל. ודוקא שאמר כן תוך כדי דיבור. אבל אח\"כ, אינו נאמן, מדהוחזקה כבר אשת איש על פיו:"
+ ],
+ [
+ "אינו נאמן
וכ\"ש בדאמר קדשתיה לחוד דא\"נ לאסרה אכ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אינו נאמן
לפסלה מכהונה ותרומה, דרק על נשואיה האמינתו תורה משום דבידו לקדשה, ואגירושין נמי נאמן, מדאתקיש יציאה להויה דכתיב ויצאה והיתה, ולא שנשבית. ואפילו בנשואין נמי, א\"נ לומר שקדשה למי שפסלה בביאתו מכהן ומתרומה. [ואילה\"ק ליהמן במגו דקדשתיה וגירשתיה. י\"ל דבמה שאומר שנשבית או שנבעלת לפסול לה, פוגמה יותר ממה שיאמר שנתגרשה. שהרי אם היתה בת כהן ונתגרשה מותרת בתרומה, אבל בנשבית או נבעלה לפסול, אסורה בתרומת בית אביה א\"כ לא יהיה נאמן רק לפסלה לכהן ולא לתרומה, והו\"ל מגו רק לחצי טענה, דלא אמרינן לה עוד י\"ל דנאמנות האב חידוש הוא, דהרי הו\"ל קרוב וע\"א, ולהכי א\"נ בדבר אחר במגו דחידוש [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "מי שאמר בשעת מיתתו
אורחא דמלתא נקט. או משום סיפא נקט הכי, דאף דאין אדם משטה בשעת מיתה [כח\"מ פ\"א], אפ\"ה אינו נאמן:"
+ ],
+ [
+ "יש לי בנים
ואין אשתו זקוקה ליבום:"
+ ],
+ [
+ "נאמן
ואפילו היא בחזקת יבום, שנשמע שיש לו אחים, אפ\"ה מדאינו עוקר החזקה, רק בא להתירה מצד אחר, נאמן:"
+ ],
+ [
+ "יש לי אחים
שהיתה בחזקת היתר לשוק ובא הוא לזקקה ליבום:"
+ ],
+ [
+ "המקדש את בתו סתם
ויש לו כמה בנות:"
+ ],
+ [
+ "אין הבוגרות בכלל
אפילו עשתו שליח וגם אמרהשיהא הכסף קדושין שלו. דמתהנה גם מקדושיה, אפ\"ה אמרינן דלא שבק מצוה דרמיא עליה לקדש בנות שברשותו, ויקבל קידושין לבת שיצאת כבר מרשותו, ולא רמי כל כך המצוה עליו לקדשה [ועי' פ\"ב סי' ב'. ודו\"ק]. מיהו קטנות ונערות בכלל הספק, דקדושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין [כפ\"ב סי' י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מי שיש לו שתי כיתי בנות
וכולן קטנות נערות או בוגרות שאע\"ג שאין ברשותו לקדשן, מיירי שכל א' מהבוגרות נתנה לו רשות לקדשה. דאל\"כ הרי אין בוגרות בכלל:"
+ ],
+ [
+ "משתי נשים
שאחת ילדה קודם חברתה ולא היה לשנייה רק ב' בנות, כך אוקמה בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואמר קדשתי את בתי הגדולה
כך אמר להמקדש הנני מקדש לך בתי הגדולה ונתרצה הלה ונתן לו פרוטה. ונ\"ל דה\"ה באמר כך המקדש, רק דבכה\"ג א\"צ לב' בבי כסי' נ\"ח ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ואיני יודע אם גדולה שבגדולות
שבכת ראשון:"
+ ],
+ [
+ "או גדולה שבקטנות
שבכת ב':"
+ ],
+ [
+ "או קטנה שבגדולות
לר\"מ מחית אינש נפשיה לספיקא ואסורות כולן לעלמא וגם להמקדש כלעיל [פ\"ב סי' י\"ח], משא\"כ לר\"י."
+ ],
+ [
+ "שבקטנות
וצריכה ב' בבי. משום דטפי מסתבר שיקרא לגדולה שבקטנות גדולה, ממה שיקרא לקטנה שבגדולות קטנה, דרוצה לשבח בתו שהיא גדולה וראוייה לנשואין. להכי קמ\"ל רישא לר\"י, דאפילו ברישא שהזכיר גדולה, אפ\"ה אמרינן דלא התכוון רק על גדולה שבגדולות. וסיפא קא משמע לן לרבותא דר\"מ, דאפילו בדקאמר קטנה, מספקינן בקטנה שבגדולות. וקיי\"ל כר' יוסי [אה\"ע ל\"ז י\"ח י\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשה קדשתיך
בפני ב' עדים והלכו למדה\"י:"
+ ],
+ [
+ "הוא אסור בקרובותיה
דשויה אנפשיה חתיכה דאיסורא:"
+ ],
+ [
+ "והיא אסורה בקרוביו
אפילו לאחר שיגרשה או לאחר שימות קמ\"ל סיפא, דסד\"א מדאסרה נפשה אכולה עלמא, ודאי קושטא קאמרה, וחאסר עליו קרובותיה, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הוא אסור בקרובות גדולה
היא האם, מדשויה אנפשיה חד\"א:"
+ ],
+ [
+ "וקטנה מותרת בקרוביו
דאין האם נאמנת אבתה, אפילו מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "קדשתי את בתך
שקבלה בתך הקדושין ברצונך, דמהני מד\"ס. או שאמר בתך גדולה שלחה אותך לקבל קדושין ממני והבת מכחשת [ודלא כרתוי\"ט ועי' רמ\"ז שדבריו תמוהין]:"
+ ],
+ [
+ "וגדולה אסורה בקרוביו
ובכל שאומרת קדשתני, מבקשין שיגרשה להתירה לעלמא. אף שעי\"ז יאסר בקרובותיה. מיהו בנתן גט מעצמו, חייב גם בכתובתה, דגלי דעתיה דקדשה [אה\"ע סי' מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "כל מקום שיש קדושין
שקדושין תופסין בה:"
+ ],
+ [
+ "ואין עבירה
בנשואיה:"
+ ],
+ [
+ "זו כהנת לויה וישראלית שנשאו לכהן וללוי וישראל
והאי כללא לאו דוקא, דהרי גר בממזרת, או איפכא, דיש קדושין ואין עבירה, דהרי קיי\"ל קהל גרים לא אקרי קהל [אה\"ע סי' ד' סכ\"ב], אפילו הכי הולד ממזר:"
+ ],
+ [
+ "גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
שהולד חלל:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל לממזר ולנתין
שהולד נתין או ממזר:"
+ ],
+ [
+ "ואיזה זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה
חייבי כריתות, חוץ מנדה [שם י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ממזר שנשא שפחה
אפילו לכתחילה. והכי קיי\"ל דממזר מותר בשפחה והולד יכול להתטהר [שם כ']. אבל בנכרית אסור. וגם אפילו יגייר בנה שתלד לו, וכדקימא לן דקטן מטבילין אותו ע\"ד אביו, אפ\"ה מה מהני, הרי בהגדיל יכול למחות [ודלא כרתוי\"ט]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עשרה יוחסין
י' מיני יוחסין שנודע באיזה דרך נולדו ומי אביהן:"
+ ],
+ [
+ "עלו מבבל
עם עזרא. שהוא העלה עמו כל חכמי הדור, ומשו\"ה חשש שיתערבו בבבל פסולים בכשרים, להכי העלה עמו כל הפסולים, ולא הניח שם רק כשרים:"
+ ],
+ [
+ "לויי
שגם לויים עלו עמו. [ואע\"ג דאמרינן [סוטה פ\"ט מ\"י] דעזרא קנסן מדלא עלו עמו. י\"ל דהלויים שעלו עמו היו קצוצי בהונות [כילקוט תילים בפרשת על נהרות בבל], שאינן ראויין לשיר, ולהכי קנס להשאר שבבבל. עוד י\"ל דלהכי קנסן מדלא עלו עד ששלח אחריהן. או משום דלא עלו רק מעט מהן, שלא היה בהן כדי לשמש בשיר ובשערי ביהמ\"ק. וק\"ק וכי מפני אלו יקנסו לדורות גם לאלו שעלו. ודוחק לומר כיון דהרוב לא עלו דיינין להו בעונש כמשפחות בילגה שקנסום אף שלא חטאו אגב אשה שבמשפחות שלהן שחטאה [כשלהי סוכה] וטפי נראה שלא עלו עם עזרא כלל וכ\"ש בקרא מפורש ומבני לוי לא מצאתי, והא דקאמר הכא שעלו, היינו אח\"כ שהכריחם עזרא שיעלו ואולי ע\"י המלכות, שהודיע לכורש שנצרכים ללוויים בביהמ\"ק לשיר ולנעילת שערים]:"
+ ],
+ [
+ "חללי
שנולדו מפסולי כהונה, או שנבעלו לכהן הפסול להן:"
+ ],
+ [
+ "וחרורי
עבדים שנשתחררו:"
+ ],
+ [
+ "נתיני
גבעונים שמלו בימי יהושע:"
+ ],
+ [
+ "ואסופי
מפורשים לקמן:"
+ ],
+ [
+ "כולם מותרין לבא זה בזה
דאין בגבעונים לאו דלא תתחתן בם כבשאר שבעה עממין שבא\"י, דמדנתגיירו ליכא טעמא דכי יסיר בנך מאחרי [ולתוס' כתובות [דכ\"ט א'] ד\"ה אלו, יש בנתינה לאו דלא תתחתן. וצ\"ע א\"כ למה חללי וגירי מותרות בהם. וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מכיר לא אביו ולא אמו
וספק ממזרים הם:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי
שבודקין אמו, דבאומרת לכשר נבעלתי נאמנת [ועי' מ\"ש פ\"ק דכתובות ועי' אה\"ע סי' ד' סכ\"ו ול\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מותרים לבא זה בזה
קמ\"ל אפילו גר עמוני ומואבי עם ממזרי שתוקי ואסופי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אוסר
ה\"ק אפילו רבי יהודא שאוסר גר בממזרת, דקהל גרים לדידיה אקרי קהל, אפ\"ה בגר עמוני ומואבי שאסור בקהל, מודה רבי יהודא דמותר בממזרת:"
+ ],
+ [
+ "ודאן בודאן מותר
כגון ממזרים בנתינים:"
+ ],
+ [
+ "ודאן בספיקן
ממזרים ונתינים בשתוקי ואסופי:"
+ ],
+ [
+ "תמוה דהיא היא כרישא. ואת\"ל דרישא מיירי שפירש הודאי והלך אל הספק שנשאר במקומו דהו\"ל הספק בקבוע כמחצה על מחצה. וסיפא מיירי שפירש הספק והלך אל הודאי שנשאר במקומו בקבוע ליתא, דא\"כ איסורא דסיפא כ\"ש מרישא דהרי בסיפא י\"ל כל דפריש מרובה פריש [יומא דפ\"ד ב'] והרי רוב ישראל כשירים, ואסור להנשא להודאי. ונ\"ל דה\"ק וודאן בספיקן שנתערבו, אז גם ספיקן של תערובות הזה אסור להנשא בוודאן, אע\"ג דבכה\"ג בספק הזה שנושא את הודאי, יש ס\"ס לפסול, דשמא הוא הודאי, ואת\"ל שהוא הספק, הרי גם בהספק הזה יש ספק פסול, ושמא פסול. ולפיכך ס\"ד דלשתרי להנשא לודאי פסול, קמ\"ל. מיהו ביש ספרים לא גרסו הנך ב' מלות, וספיקן בוודאן:"
+ ],
+ [
+ "שתוקי ואסופי בדוגמתן, ושמא זה כשר וזה פסול:"
+ ],
+ [
+ "שתוקי אסופי וכותי
נמי ספק הוא, מדאין בקיאין בתורת גיטין וקידושין:"
+ ],
+ [
+ "הנושא אשה כהנת
כהן שרוצה לישא בת כהן, שהיא ממשפחה שהעידו שנים שנתערב בה ממזר חלל. או שפחה. ולרש\"י מיירי שקראו שנים על המשפחה קול שמץ פסול, ולא שהעידו עדות גמור:"
+ ],
+ [
+ "צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות
דהיינו אמה. ואם אבי אמה. ואם אביה, ואם אבי אביה:"
+ ],
+ [
+ "שהן שמנה
ר\"ל עוד ד' אמהות של אמהות הנ\"ל. והא דלא בדקינן באבות כמו דבדקינן באמהות. ה\"ט דאבות כי מנצי אהדדי, מגנין א\"ע ביוחסין, ואם היה בהן בעצמן פסול היה ידוע. משא\"כ נשים בקטט, מגנין א\"ע בזנות ולא בפסול יחוס, מדלא בקיאי ביוחסין [כלקמן מ\"ט סי' ל\"ט], הלכך אין פסולן ידוע:"
+ ],
+ [
+ "מוסיפין עליהן עוד אחת
ר\"ל עוד אם א' לכל צד למעלה, דהיינו אם אם אמה, ואם אם אם אביה, וכן כולן. נמצא הן י\"ב אמהות [ובש\"ע סי' ב' דסגי רק בב' אלו, שהן בכלל י' אמהות]. ומה\"ט צריך בישראלית בדיקה יתירה, משום דישראלית אינן נזהרין כל כך מלהתערב בפסולין:"
+ ],
+ [
+ "אין בודקין לא מן המזבח ולמעלה
התחיל לבדוק, ומצא שאביה עבד בביהמ\"ק. א\"צ לבדוק אחר אמו. וכ\"כ באבי אביה, כשעבד עבודה א\"צ לבדוק אמו, ותנא ושייר, דה\"ה באכל תרומה, או נשא כפיו, או קרא ראשון בביה\"כ, או שכתוב בשטר פלוני כהן, בכל אלו ידוע שמיוחס הוא:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן הרובן ולמעלה
אם היה משורר עם הלוויים על הדוכן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן סנהדרין ולמעלה
דלידון דיני נפשות צריך שיהיה מיוחס:"
+ ],
+ [
+ "וכל שהוחזקו אבותיו משוטרי הרבים
שדנין דיני ממונות. ובירושלים מיירי. ששם אף לממונות ממנים דוקא מיוחסים:"
+ ],
+ [
+ "וגבאי צדקה
בכל מקום דממשכנים על הצדקה, ורגילים אינשי להתקוטט עמן, ואם היה בהן פגם אפילו רק מצד אם, היה נודע [ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף מי שהיה חתום עד בערכי הישנה של צפורי
אצל דייני עיר ששמה ישנה שאצל צפורי. [ונ\"ל דנקט כן, משום דישנה אחרת היה. ול\"ג הישנה דאין שם עצם עם הא הידיעה כ\"א בדרך זרות, כמו עלה העי [יהושע ח'], וכדומה] והיה שם תקנה לבלי להאמין שום עדות ממון, רק כשהן מיוחסין. ויש כח ביד בני עיר לתקן כן אף שהוא נגד דין תורה בדיני ממונות, וכדאמרינן [ב\"ק קט\"ז ב'] רשאין בני חבורה להתנות שכל מי שיאבד חמורו יעמידו לו חמור אחר. ולרש\"י ל\"ג עד. ור\"ל דמיירי שחתם שם כדיין, ששם לא היו ממנין דיין שאינו מיוחס:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אף מי שהיה מוכתב באסטרטיא
בלשון יון הוא חיל מלך, [ארמעע]:"
+ ],
+ [
+ "של מלך
שלא לקחו לחיל ישראל רק מיוחסין, שיעמוד להם זכות אבות במלחמה [ואף שאתי הגתי שר צבא דוד המלך היה [כשמואל ב' י\"ח], והוא היה גוי [כע\"ז דמ\"ד א']. וכ\"כ מצינו שהיו בחיל ישראל חיל אדום [כמלכים ב' ג']. נ\"ל שהעמידום חיל מיוחד לסייע את ישראל, ולא ערבום בין המיוחסין. ולבני הרב המאה\"ג מהו' ברוך יצחק שליט\"א, אסטרטיא של מלך ר\"ל שומרי ראש המלך, ובל\"א לייבגארדע דעס קעניגס, דרק לחשיבות חיי המלך ויקרותו, היו נזהרים בזה בחיל המסבבים אותו שיהיה לו שמירה מעולה מהקב\"ה, ולא בשאר חיל המלחמה. וכדאשכחן שהיו נזהרים בחייו יותר מבחיי כל ישראל, שאמרו לו אם ימותו חצינו לא ישימו עלינו לב, כי אתה כמונו עשרה אלפים [שמואל ב' י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם
אפילו בת בנו או בת בן בנו וכו'. אבל בת בתו מישראל, כשירה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בת גר זכר
אפילו מישראלית:"
+ ],
+ [
+ "עד שתהא אמו מישראל
(ה\"ה) [וכ\"ש] אביה ישראל סגי:"
+ ],
+ [
+ "בתו כשרה לכהונה
וקיי\"ל דבדיעבד לא תצא. ולכתחילה צריך צד א' ישראל [ז' סכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "האומר בני זה ממזר
ר\"ל זה שמחזיקים אותו שהוא בני אינו בני רק ממזר הוא. וכ\"ש באומר שבעל הוא ערוה, וזהו בני מהערוה דא\"נ, דהרי במזיד אין אדם משים עצמו רשע, ואם אומר שהיה שוגג, עכ\"פ קרוב הוא, ופסול להעיד על קרובו:"
+ ],
+ [
+ "אינו נאמן
דאע\"ג דעובר לית ליה חזקת כשרות, אפ\"ה קרוב פסול לעדות:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו שניהם אומרים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים
אף דאמו קים לה בגוויה טפי וגם אמרו כן על העובר שבמעיה, שאין לו חזקת כשרות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר נאמנים
והכי קיי\"ל דהאב נאמן שזה אינו בנו, ושהוא ממזר, ודוקא בלא החזיקו תחלה בחזקת בנו הכשר דאל\"כ א\"נ [אה\"ע סי' ד' סכ\"ט]. אבל רק לפסלו, ולא לפסל זרעו דביש להבן בנים אז גם על הבן א\"נ [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה
שקבל אביה קדושין מאחר:"
+ ],
+ [
+ "וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה וקדשה את עצמה
וצריכי ב' בבי, רישא אף דאב אינו מקפיד כל כך אם תנשא בתו לבעל כל דהו, דבתך בגרה שחרר עבדך [כפסחים ק\"י ב'], אפ\"ה אמרינן מדאשכח מיוחס טפי, בטליה. לשליחותיה. וקמ\"ל אשה, אף דאשה אינה בקיאה ביוחסין כאיש, אפ\"ה אמרינן דבטלה לשליחותה:"
+ ],
+ [
+ "מי שיצא הוא ואשתו
שכבר נבדקה שהיא מיוחסת:"
+ ],
+ [
+ "למדינת הים ובא הוא ואשתו ובניו
ואין אדם מכירה מדשהתה ימים רבים:"
+ ],
+ [
+ "אין צריך להביא ראיה לא על האשה
דמדידעינן שהיה לו מיוחסת, לא חיישינן שמתה או גירשה וזו אחרת היא:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הבנים
ודוקא בכרוכים אחריה, שהן קטנים ודבוקים אחר אמן:"
+ ],
+ [
+ "מביא ראיה על הבנים
שהן מאשתו שמתה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מביא ראיה על האשה
דאמרינן אותה שמתה היא שהלכה, ולא חיישינן שנשא שוב אחרת ומתה גם היא ואלו בניה [כך נ\"ל, ועי' רש\"י ותוס' ומהרש\"א ומהרש\"ל]. ואע\"ג דכל אדם בחזקת כשרות, רק בקרא עליו ערעור [כלעיל סי' י\"ח]. היינו דמי שאינו חושש שיהיה זרעו מוחזק לכהן, מותר לישא מהן. אבל משפחה בדוקה לכהן אין נושאין מהנ\"ל עד שיבדקו אמותיהן."
+ ],
+ [
+ "ועל הבנים
ר\"ל בודק גם מאם ולמעלה וצריך נמי להביא ראיה שהבנים הללו הם מזאת האשה שבדקו יחוסה:"
+ ],
+ [
+ "לא יתיחד
יחוד אינו בחדר הפתוח לר\"ה. מיהו בלילה גם בזה אסור [אה\"ע כ\"ב]. וכ\"כ ביש עמהן תנוקת שיודעת טעם ביאה, שבושה לעמוד ערומה, ואינה מוסרת עצמה לביאה, משום קטנותה, מותר ביום להתיחד. וי\"א דבדרך גם בכה\"ג אסור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אדם עם שתי נשים
ואפילו עם הרבה, ואפילו עם זקנות. וי\"א דעם ג' נשים מותר להתיחד, כל שאין עסקו עם הנשים. ויחוד א\"א דאורייתא, ועם פנויה מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "אבל אשה אחת מתיחדת עם שני אנשים
דסתם אנשים. כשרים הם. ודוקא בעיר. אבל בשדה או בלילה, צריך ג' אנשים. מיהו בפריצי, אפילו י' ואפילו ביום, אשור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שאשתו עמו
ובכה\"ג אפילו עם אשה א' מותר להתייחד. מיהו ישראלית עם עכו\"ם אסור אע\"ג שאשתו עמו [שם], ומשו\"ה לדיוקא לבד נקט ב' נשים דבעכו\"ם גם כה\"ג אסור:"
+ ],
+ [
+ "וישן עמהם בפונדקי
הוא כעין חדר שעושין במדברות ללון שם עוברי דרכים, ואין בני אדם מצויין שם לדור:"
+ ],
+ [
+ "וישן עמהם בקרוב בשר
וה\"ה לחבקה ולנשקה. וה\"ה אח עם אחותו קטנה:"
+ ],
+ [
+ "ואם הגדילו
שיהיו שדים נכונו ושערך צמח, אפילו אין הקטנה בת י\"ב, והקטן אינו בן י\"ג [סי' כ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וזה ישן בכסותו
ואפילו אם היא נשואה. מיהו אפילו בכה\"ג ' באחות אסור [ב\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "לא ילמד אדם רווק
פנוי שאין לו אשה:"
+ ],
+ [
+ "סופרים
ר\"ל לא ילמוד עם תנוקת, דעי\"ז מתרגל עם אמותיהן של הילדים. ואפילו לא יתיחד עמהן אסור [סי' כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא תלמד אשה סופרים
משום יחוד עם אבות הילדים שבאין אצל בניהן:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אף מי שאין לו אשה
ר\"ל שאין אשתו אצלו:"
+ ],
+ [
+ "לא ילמד סופרים
והכי קיי\"ל. וי\"א כת\"ק [ב\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין
דלא נחשדו ישראל על הבהמה או זכר. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כל שעסקו עם הנשים
שמשתכר במלבושיהם וקשוטיהן:"
+ ],
+ [
+ "לא יתייחד עם הנשים
אף שצריך להן לפרנסתו, וכ\"ש אחר דאסור באין אשתו עמו. ולרש\"י בעסקו עם נשים אסור להתייחד אפילו עם ג' נשים, דבכה\"ג מותר באחר, עכ\"פ זה מדלבו גס בהן יחפו עליו:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר לעולם ילמד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה
נ\"ל דר\"מפרושי קמפרש דברי ת\"ק, דאע\"ג דלא ילמוד בין הנשים שבמורגל עוסקים במלאכה קלה, אפ\"ה ישתדל ללמוד מלאכה שנקייה מחשד נשים ואע\"פ כן תהיה קלה:"
+ ],
+ [
+ "שאין אומנות שאין בה עניות ועשירות
ולא תאמר שע\"י שהיא קלה א\"א שירוויח בה הרבה. ונ\"ל דהמשך המשנה כך הוא, ילמד מלאכה נקייה וקלה, ולא יאמר משום דקלה היא כמות שהיא, אין בה לקוות רווח ועושר, שעל העושר יתפלל להקב\"ה שהעושר שלו דלא לבד במלאכה קלה, אלא אפילו במלאכה שנאותה להשתכר בה, צריך שיתפלל על ההצלחה בה. מדאין מלאכה שאין בה עניות ועשירות, יש מתעסקים בה ומתעשרים, ויש שמתענים בעסקה:"
+ ],
+ [
+ "ולא עשירות מן האומנות
ר\"ל שלא האומנות גרמה העניות או העשירות, דהרי בכולן יש עשירים ועניים:"
+ ],
+ [
+ "אלא הכל לפי זכותו
ר\"ל הכל לפי מזלו [כך פי' התוס'] ואין להקשות, אם הכל תלוי במזל, א\"כ מה תועיל התפלה. על זה נשיב, שאין הכוונה במלת \"מזל\" על מעמד הכוכבים בשעת עיבור ולידה, ח\"ו לא תהיה כזאת בישראל. וכבר צעקו כי כרוכיא על זה רבותינו גאוני עולם, ובראשם ע\"ר רבינו הרמב\"ם שמש החכמים, באגרותיו היקרים, בתשובתו לעיר מרשיליא, בתשובה המתחלת, הגיעה שאלת אלופינו וכו' יע\"ש. ואם נמצא לרבותינו חכמי הש\"ס אשר מימיהם אנו שותים, דברים בזה שיתדמו בהפך מדברינו, מחוייבים אנחנו לומר שהם דרך משל ומליצה כשאר אגדות שבש\"ס. וכ\"כ ג\"כ הרמב\"ם שם. אולם הפי' האמיתי של מלת \"מזל\", כבר הארכנו בו בפי' (הארוך)[בועז]עם ראיות מוכיחות, וכאן לקצר אני צריך, דתוכן הענין הוא כך: א) הנה ידוע כי לכל דבר שבעולם יש סבה: ב) יש סבה מכריחה התכלית, ויש עושהו רק אפשרי: ג) והנה כל השתדלות האדם בעולם, הוא להשיג שמחה, וכבוד: ד) והם ישוגו ע\"י כח הגוף, כח הממון, כח הנפש: ה) והסבות להשיג ג' כחות אלה, הוא או ע\"י השתדלות האדם, או ע\"י הצדקת, או ע\"י מזל: ו) ההשתדלות והצדקת, אינן סבות מכריחות להשיג כח הגוף והממון והנפש: ו) רק המזל הוא המכריחה. ולכן נקרא מזל, שנוזל כשטף מים כבירים מרום לתחת: ח) יש ב' מיני מזל, מזל הגלוי, ומזל הנעלם: ט) הגלוי הוא הטבעי, והוא תלוי בששה עניינים: א) בטבע אביו ואמו: ב) בטבע האקלים שנולד בו ודר בו: ג) בטבע הזמן שנולד בו וגדל בו: ד) בטבע מאכלו ומשקהו של אדם: ה) באיזה אופן הדריכוהו וגדלוהו: ו) באיזה מלאכה הוא עוסק בה. ע\"י ו' דברים אלו יתחזק גופו או יחלש, יתרבה עושר או יתמעט, יתגדל חכמתו או יתמעט. אמנם למה נולד זה באחד מו' דברים אלה לטובה, ולאחר היו לריעותא: י) זהו מטעם מזל הנעלם הנקרא [בעשטיממונג] שכך גזרה חכמתו ית' עוד טרם הולדו מטעם עמוק ונעלם. כמ\"ש חז\"ל [בנדה דע\"ז ב'] המלאך הממונה על הריון וכו' ושואל טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני, עתה נבוא לפרש המשנה, שר\"מ אמר שלעולם ילמד אדם אומנות נקייה וקלה, וא\"כ יהיה לו השתדלות נאה להצלחתו. אבל לא יאמין שההשתדלות לבד תצליחהו, רק גם בכוחות הטבע של העניינים תליא מלתא, לכן יאחז זיין הצדקת נגדה, ויתפלל להקב\"ה שיסיר מלפניו דברים המונעים בטבע את הצלחתו ויסייעו ברחמיו וחסדיו להצלחתו. אבל עכ\"פ לא יחשוב שעבור תפלתו ישנה הקב\"ה כל סדרי הטבע, וטבעי הסבות שזכרנו, דמלבד שזה מזכיר עונותיו של אדם, דזהו בכלל עיון תפלה [כר\"ה ט\"ז ב'], מלבד זה מסוכן לו מחשבה כזאת, שכשיראה שעם כל התאמצתו בתפלה אפ\"ה לא נעשה בקשתו, יוכל להתרפה חלילה מלהאמין בהשגחתו ית'. לכן הודיעו התנא, אלא הכל לפי מזלו, ר\"ל גם השתדלותו גם תפלתו אינן דברים המכריחים טובתו, כי גבול יש להם, אם ועד כמה יסייעוהו, ולפי מיעוט ורבוי הסבות, לפיהן ישיב גאולתו לטובתו. זאת יקוה בתקותו, וה' הוא נחלתו באמתתו:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהרעותי מעשי
בחטאי נגד ד':"
+ ],
+ [
+ "וקפחתי את פרנסתי
שגם לא השתדלתי כראוי בגופי לטובה שלי. דב' דברים צריכים לי שייטיב לי בעוה\"ז, א' שלא אתחייב לפני המקום ב\"ה במעשי, ב' ושאשתדל בכל מה שבכחי להשיג הטובה שגזר הקב\"ה עלי, וכמשחז\"ל [ילקוט ראה] למען יברכך ד', יכול יהא יושב ובטל, ת\"ל בכל אשר תעשה:"
+ ],
+ [
+ "מוליכין תבואות על חמורים, למכור מעיר לעיר:"
+ ],
+ [
+ "גמל
מוליכי סחורות על גמלים למקום רחוק יותר:"
+ ],
+ [
+ "ספר
בש\"ס גרסינן \"קדר\", והוא המוליך קדירות למכור מעיר לעיר [וכן מסתבר]:"
+ ],
+ [
+ "רועה
כולן לסטות, דכשנוסעין בדרך רועין בהמתן בשדות אחרים. וכ\"כ רועה. זה כל עניינו [ולגרסת הספר דנקט \"ספר\", והוא המגלח, גם כן אומנתו לסטית, ליטל לפעמים יותר מהראוי, בראותו שהזמן נחוץ להמתגלח, כתספורת בן אלעשה [שבת דף ט' ב']:"
+ ],
+ [
+ "וחנוני
מלומד באונאה לזייף היין במים וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "החמרין רובן רשעים
מפני לסטות:"
+ ],
+ [
+ "והגמלין רובן כשרים
שפורשין למדברות בין חיות ולסטין, לכן משברין לבן לפני המקום:"
+ ],
+ [
+ "הספנין רובן חסידים
מדסכנתן מצוייה יותר מגמלין, ותמיד הם בפחד ורעדה כי אין ביניהן לבין המות רק קרש דק:"
+ ],
+ [
+ "טוב שברופאים לגיהנם
נ\"ל דאין מאמר זה גנאי לרופא רק שבח הרופא המומחה, והוא על פי מה שמ\"כ דבר נחמד שכשהוציא משה רבינו ע\"ה את ישראל ממצרים, שמעו עמים ירגזון וגו', ויתמהו מאד על זה האיש משה, כי על ידו נעשו כל הגבורות והנפלאות האלו, ולכן התעורר מלך ערביי א' וישלח צייר מובחר לצייר תמונת המנהיג הגדול הזה ולהביאו אליו, וילך הצייר ויצייר תמונתו ויביאהו לפני המלך, וישלח שוב המלך ויביא ויאסף יחדיו כל חכמי חרשים אשר לו, וישאל להם לפשוט על פי פרצוף פניו של משה כפי המצוייר, לדעת תכונת טבעו ומדותיו, ובמה כחו גדול, וישיבו כל החכמים יחדו אל המלך ויאמרו, אם נשפט על פי ציור קלסתר פניו של האיש הזה המפורסם לגדול, נאמר לאדונינו כי הוא רע מעללים, בגאות וחמדת הממון ובשרירות הלב, ובכל חסרונות שבעולם שיגנו נפש אדם המעלה, ויקצוף המלך מאד ויאמר, מה זה, הכי תתעללו בי, הלא בכל אלה שמעתי מכל עבר ופינה בהפך מזה האיש הגדול, ויחרדו האנשים מאד, וישיבו את המלך בשפל קול התחנה, ויתנצלו א\"ע הצייר והחכמים, כל א' בחסרון ידיעת חבירו, הצייר אמר, אני ציירתיו כהוגן, והחכמים שגו בידיעתם, והחכמים גללו כל החסרון על הצייר שלא צייר תמונת משה כהוגן, והמלך אשר נכסף לדעת מי משניהן יצדק, נסע ברכבו ובפרשיו ויבוא אל תוך מחנה ישראל, ובבואו וישא עיניו וירא את משה איש אלהים מרחוק וימהר ויקח את הציור מתוך חצנו, ויבט והנהו כתמונתו וכצלמו כאשר ציירו הצייר, קולע אל השערה ולא יחטא, ויפג לבו ויפלא ויתמה עד מאוד, וילך ויבוא בעצמו אל אהל איש האלהים ויכרע וישתחוה לאפיו, ויספר למשה כל הדברים האלה אשר נעשו, ויאמר עוד, בי אדוני איש האלהים, הנני קודם ראותי פניך פני אלהים אמרתי אך אולי הצייר שגה במלאכתו, לבעבור חכמי מפורסמים לבקיאים מאד בחכמת [הפיזיאנאמי] ואין דוגמתם, אך עתה אחרי ראותי כי תמונתך מכוונת אל הציור אשר הביא הצייר, לא נותר בי אשמה רק לומר כי חכמי בגדו בי, וכי חכמי אליל הם וחכמת מה להם, והם אוכלי שולחני, ויתעוני מאז בהבליהם, ויען משה איש אלהים ויאמר, לא כן, גם הצייר, גם חכמיך, נפלאים הם בידיעתם וחכמתם, אולם דע לך, כי לולי הייתי בטבע באמת כפי ששמעת ממדותי, לא טוב אנוכי מבול עץ יבש, כי גם ממנו נמנעו ונחשכו כל חסרונות האדם, ואם כן, הכי בעבור זה אהיה יקר בעיני אלהים ואדם, אמנם כן ידידי, לא אבוש לומר לך, כי כל החסרונות אשר שפטו עלי חכמיך, כולם קשורים בי בטבע, ואפשר עוד יותר מאשר שפטו חכמיך, ואני בכח אמיץ הנה התחזקתי ורדיתי וכבשתי אותם, עד אשר קניתי לי הפוכם לטבע שני, ולכן ובעבור זה יקרתי והתכבדתי בשמים ממעל ובארץ מתחת. ועל פי זה נבין היטב שבח הרופא ממאמר זה, דמדלא קאמר כשר שברופאים כבסיפא בטבחין. ש\"מ שהטוב הזה אין כוונתו כשר, רק מי שחושב את עצמו שהוא המומחה היותר טוב שברופאים, הוא מעותד לגיהנם. דבגאותו זאת סומך על ידיעתו בספק ואינו מתיעץ עם חביריו, כראוי למי אשר בפיו ובקולמסו מונח חיים או מות. וגם ברוב גאונו אינו מסתפק שמא יטעהו דמיונו, ואינו חושש לעיין היטב בספרי הרפואות קודם שיתן להחולה סמי רפואה קודם שידע מהן שלא יוכלו להזיקו כראוי, לילך לאט לאט בענייני סכנת נפשות. וראה שלא אמר התנא, שהוא רשע, או יבא לגיהנם, רק אמר \"לגיהנם', ר\"ל יש לו הכנה שיוכל לבא על ידה לגיהנם. אבל כל עוד יותר שיהיה לו הכנות לגיהנם כל עוד יגדל שכרו ושבחו כשיכבש הכנותיו:"
+ ],
+ [
+ "והכשר שבטבחים שותפו של עמלק
דמדעוסק כל היום בשפיכת דמים, מתאכזר בטבעו כעמלק. שלחם בישראל, לא לנחל ארצם גם לא לקחת ממונם, כי מבית הכלא יצאו עם עני ודל, וכי ידע אכזר זה מביזת מצרים ומשלל הים. רק בגאותו התפקר באכזריות חמה להשחית עם עני ודל. אמנם לא נקט תנא לגיהנם כדנקט ברופא לעיל. דהכא כיון דבטבעו מוכרח לכך מה אית ליה למעבד. וגם האכזריות שבטבעו, אינו דבר שיכריחו כל כך שיבוא לגיהנם עי\"ז כהגאוה של הרופא. אמנם רק שותפו של עמלק הוא, ונ\"מ להתרחק ולגזוזי מניה:"
+ ],
+ [
+ "או לידי יסורין
היינו צרות הנפש, כדאגה וכעס וכדומה שכולן חוץ מגופו:"
+ ],
+ [
+ "ונותנת לו אחרית
ר\"ל קיום:"
+ ],
+ [
+ "ותקוה בזקנותו
כשאינו יכול לעסוק בה מחמת זקנה או יסורין חלילה, אוכל משכר יגיעתו בה בנערותו, כדכתיב עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו, להגיד כי ישר ה':"
+ ],
+ [
+ "ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל
ולא תקשה, מאי ראיה מאברהם, הרי לא היה תורה עדיין בימיו. על זה משיב מצינו וכו':"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין קידושין",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nazir/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nazir/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b8f0052825f3a8c24ab7f5a6451e186fb1eb074d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nazir/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1074 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Nazir",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כל כנויי נזירות
עי' פתיחה ריש נדרים, דכנוי הוא [ביינאמע]. ויד, ר\"ל שלא גמר דיבורו:"
+ ],
+ [
+ "כנזירות
חסורי מחסרא וה\"ק, כל כנויי וכו' וידות נזירות כנזירות. ואלו הן ידות, האומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר
ודוקא בנזיר עובר לפניו, והתכוון זה להיות ג\"כ נזיר, ואמר אהא, אעפ\"י שלא פירש כוונתו:"
+ ],
+ [
+ "או אהא נוה
ר\"ל נאה בגידול שער. ומיירי בתופס בשערו והתכוון לנזירות בשעה שאמר כן, דאז הו\"ל יד:"
+ ],
+ [
+ "נזיר
אי מיירי באומר אהא נדר פשיטא דאל\"כ נזירות היכא משכח\"ל. ול\"מ היה נ\"ל דה\"ק האומר אהא נוה נזיר, דסד\"א וודאי לא לנזירות נתכוון, דכיון דקאמר מילת נזיר, אי לנזירות נתכוון הול\"ל בקיצור אהא נזיר, אלא וודאי ה\"ק אהא נאה כנזיר, להיות לי תלתלים גדולים, ולא לנדר התכוון כלל, קמ\"ל. ועי' לקמן סי' ל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "פזיח
כולהו כנויי נזירות הם בלשונות עמים, וה\"ה כנוי שבלשון אחר:"
+ ],
+ [
+ "הריני כזה
ורמז אז על נזיר:"
+ ],
+ [
+ "הריני מסלסל
[קרויזענד] שע\"י שיתארכו השערות, יעשו גלגלים [כך נ\"ל, כמו מסלסל בשערך (בש\"ס כאן) שלפע\"ד סלסל הוא כמו תלתל, ע\"ש קוצותיו תלתלים] [שיר ה']:"
+ ],
+ [
+ "הריני מכלכל
מגדל שער:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי לשלח פרע
לגדל שער שתלוי ופורח מבולבל סביב ראשו. דנזיר אסור לסרוק [כפ\"ו מ\"ג]. וכולהו מיירי בתופס בשערו בשעת דיבורו והתכוון לנזירות. והנך כולהו לאו ידות הן, דהרי גמר דבורו, רק שלא פירש יפה הנזירות:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי צפורים
ב' תורים או ב' בני יונה, והן קרבן נזיר שנטמא וי\"ל דה\"ק אם אתטמא אהיה חייב בקרבנות אלה ממילא משתמע מזה שמתחייב א\"ע בנזירות. ומיירי נמי בנזיר עובר לפניו, והוא התכוון בדיבורו לנזירות:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו נזיר
מדלא הזכיר כלום מחיובי הנזיר בגופו מיהו חייב בצפרים ושניהן לעולת נדבה:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר מן החרצנים
[קערן]:"
+ ],
+ [
+ "ומן הזגים
[הילזע] [ועפ\"ו מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומן הטומאה
דבהזכיר א' מאלו דינו כאומר סתם הריני נזיר:"
+ ],
+ [
+ "וכל דקדוקי נזירות עליו
נקט כן משום נזיר שמשון ונזיר עולם שנזכר לקמן במשנה שאין כל דקדוקי נזירות עליהן:"
+ ],
+ [
+ "כמי שנקרו פלשתים את עיניו
לרש\"י ותוס' צריך שיאמר ג', כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה. או, כשמשון כבן מנוח כמי שנקרו עיניו דאל\"כ דלמא על שמשון אחר מתכוון. ונ\"ל דלפ\"ז קמ\"ל מתניתין, אפילו לא אמר כשמשון בן מנוח בעל דלילה, רק אמר כף הדמיון בכל א', אפ\"ה אמרינן דכל הסימנים אומר על א'. מיהו לרמב\"ם [פ\"ג מנזירות], בחד מהנהו סגי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר שמשון
שלא היה נזיר גמור, מדלא נדר בעצמו, רק המלאך אמר שיפרוש מתגלחת ויין, ולפיכך הו\"ל זה כשאר נדר, כאלו נדר רק מב' אלו:"
+ ],
+ [
+ "מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון
חסורי מחסרא וה\"ק, ואם אמר הריני נזיר עולם, הרי זה נזיר עולם, מה בין נזיר וכו':"
+ ],
+ [
+ "נזיר עולם הכביד שערו
לסוף י\"ב חודש:"
+ ],
+ [
+ "מיקל בתער
אבל אינו מגלח לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "ומביא שלש בהמות
ביום שמקיל מביא חטאת עולה שלמים, ככל נזיר ביום מלאות:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטמא מביא קרבן טומאה
ב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת, וכבש לאשם:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה
ואפילו לכתחילה מותר להטמא אבל ביין אסורים שניהן:"
+ ],
+ [
+ "סתם נזירות שלשים יום
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "אמר הריני נזיר אחת גדולה
או שאמר:"
+ ],
+ [
+ "אפילו
או אפילו אמר הריני נזיר מכאן וכו':"
+ ],
+ [
+ "נזיר שלשים יום
והא דקאמר גדולה וקטנה וסוף העולם, כוונתו דטריחא ליה או דלא טריחא ליה, או שטריחא ליה כאילו קבלה עד סוף העולם [ואילה\"ק א\"כ לקמן מ\"ו נמי נימא דמדלא הזכיר זמן הצריך לדרך זה אינו נזיר רק ל\"י כי הכא, י\"ל התם מוכח מלתא דלימי הדרך התכוון ומדמיירי בהחזיק בדרך כסי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר שתים
דכדאמר הריני נזיר כבר קבל נזירות אחת, וכי אמר תו ויום א' הו\"ל נזירות ב', דאין נזירות פחות מל' יום. ומגלח בין ב' הנזירות:"
+ ],
+ [
+ "שאין נוזרים לשעות
ול\"א דב' נזירות קבל, מדיש לצרף השעות עם מניין הל' יום:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר כשער ראשי
שמרובים מימי חיי אדם:"
+ ],
+ [
+ "ומגלח אחת לשלשים יום
מדתלה נזירותו בדברים חלוקים, הו\"ל כאומר הריני נזיר נזירות כמניין שער ראשי, דמגלח בין כל א'. אבל נזיר עולם מגלח א' לי\"ב חודש. מיהו זה וזה אסורים ביום תגלחתן ביין וטומאה, ולוקין עליהן. ונל\"פ דאם לא גלח פ\"א בשיגלח בסוף ל\"י שאח\"כ צריך להביא ב' קרבנות של ב' נזירות כלקמן [פ\"ב סי' ל\"ו], דהא דקאמר תנא ומגלח אחת לל\"י, אין ר\"ל שרשאי לגלח, אלא שחייב לגלח, דומיא דרבי היכא דקאמר נזירות, דבכה\"ג וודאי חייב לגלח, דהרי נזירות מחולקים קיבל עליה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום
דנזירות אחת קבל ע\"ע:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר מלא הבית
ברמב\"ם הגירסא מלא חבית [*) לפנינו גם ברמב\"ם הגי' מלא הבית וכן הוא מוכרח מדלא נקט החבית בה\"א כחברו הקופה.]:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר אחת גדולה נזרתי
שגדולה עלי כבית או קופה מלא:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמר סתם נזרתי
כפי שיפרשו חכמים דבורי:"
+ ],
+ [
+ "ונזיר כל ימיו
ואע\"ג דספק נזירות להקל [כפ\"ד דטהרות מי\"ב] וה\"נ נימא שמא קופה מלא גוף א' קאמר. ליתא, דזה דוקא באמר הריני נזיר בתנאי שיש כאן ק' גופים, וקודם שספרן נאבדו, דאז א\"א שנאמר שיהיה נזיר ויביא קרבנותיו לבסוף, דהרי יש בהן חטאת שאינו בא בנדבה, ודלמא פחות מק' גופים היה ויביא חולין לעזרה. ומדלא יכול להביא קרבנותיו לבסוף, א\"כ לא יהיה לו תקנה לעולם, מש\"ה לא מחית נפשיה לספיקא. משא\"כ הכא, הרי ע\"כ מחית נפשיה לספק, דהרי עכ\"פ נזירות קבל ע\"ע, ובסוף ל' א\"א שיגלח, דשמא במלאה חרדל נזר, והו\"ל נזיר עולם [כמ\"ד]. והאי תנא ס\"ל כרבי שם, דכל שלא אמר \"נזירות\", בל\"ר הו\"ל כל ימיו נזירות א', ואסור לגלח סוף ל'. [ואילה\"ק הרי עכ\"פ מגלח כל סוף י\"ב חודש [כמ\"ב], וכשגילח סוף י\"ב חודש הראשון, יצא מספיקו. י\"ל דהאי גלוח אינו רק להקל השער, ולא גלוח גמור [כסי' כ'] אבל כיון שביום גלוחו בסוף י\"ב חודש מביא ג' בהמות [כלעיל סי' כ\"ב] א\"כ קשה היאך יכול אח\"כ בסוף י\"ב חודש שנית לגלח ולהביא שוב ג' בהמות שמא כבר פסק נזירותו ומביא חולין לעזרה. אע\"כ שנזירות עולם קיבל ע\"ע ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו נזיר כמנין הימים
ודוקא בהחזיק בדרך ללכת למקום פלוני בשעה שקיבל עליו הנזירות, דאז מסתבר דמפני סכנת הדרך קבל הנזירות. אבל בלא החזיק בדרך, הו\"ל נזיר ל' יום בין שהמקום רחוק או קרוב [כסי' כ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מונה נזירות כמנין ימות החמה
שס\"ה נזירות:"
+ ],
+ [
+ "כיון שהשלים מת
מייתי ראיה בזה לת\"ק, דלא אמרינן כל ימי שהחמה בעולם קאמר, והו\"ל נזיר עולם. להכי קאמר כיון שהשלים, ובנזיר עולם לא שייך השלמה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הריני נזיר מן הגרוגרות
תאנים יבשים:"
+ ],
+ [
+ "ומן הדבילה
תאנים דרוסים יחד בעיגול:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נזיר
דס\"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה, ע\"כ בדקאמר הריני נזיר, הו\"ל נזיר ממש, וכי הדר אפילו תוך כדי דבור וקאמר מן הגרוגרות, חוזר מנזירות כאילו בטעות נזר. וס\"ל נזר בטעות הוה נזיר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אינו נזיר
ס\"ל אדם מוציא דבריו לבטלה:"
+ ],
+ [
+ "אלא באומר הרי הן עלי קרבן
ס\"ל דגם לב\"ש אינו נזיר, רק פליגי באומר שהתכוון במלת נזיר, שיהיה מופרש מהגרוגרות בקונם, דלב\"ש אסור מגרוגרות בנדר, ולב\"ה מותר בהן, מדקאמר לשון נזיר, ואין נזירות בגרוגרות:"
+ ],
+ [
+ "אם עומדת אני
שהיתה פרה רבוצה. והוא נגש להקימה, ואמר, אמרה פרה זו [כמו ויאמר המן בלבו. ואפילו במה שאינו חי מדבר שייך לשון דיבור ומחשבה, כמו פצחו הרים רינה, תהום אמר לא בי הוא. השמים מספרים, ויום ליום יחוה, והאניה חשבה להשבר, וה\"נ] ר\"ל פרה זו כשרואה שאני רוצה להקימה חושבת שהריני גזירה [במפיק הא] ר\"ל שאני אהיה נזיר שלה מבשרה אם עומדת מעצמה, שלא אקימה אני. ואני משיב אני [כמו האתה זה בני עשו ויאמר אני], ר\"ל אני מרוצה בכך להיות נזיר מבשרה אם לא אעמידה רק היא תעמוד מאליה. ונגש להקימה, ועמדה מאליה. וכן בדלת. ונפתח מאליו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נזיר
קמ\"ל ג' מילי. חדא אע\"ג דלא פירש דבריו שיהיה נזיר, רק שאמר אני, הו\"ל עכ\"פ יד לנזירות. ב', קמ\"ל אע\"ג דנזר רק מבשרה, אפ\"ה ב\"ש לטעמייהו (בסי' ג') דאפילו בכה\"ג הוה נזיר. ג', קמ\"ל אע\"ג דלא פירש באיזה תנאי יהיה נזיר, עכ\"פ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, מדניגש להקימה בכח, וודאי כוונתו שמקבל נזירות אם לא יקימנה הוא, והרי עמדה מאיליה [ואע\"ג דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינו רק מדרבנן (כחולין די\"ג א') והאיך רשאי להביא קרבן לעזרה. היכא דהיה בם גם דבור הוה דאורייתא (כרש\"י שם). ואפילו לתוס' שם, ולרמב\"ם (פ\"ג מפסולי מוקדשין) דאפילו עם דבור הוה דרבנן. נ\"ל דבנזיר מודה, דהרי באומר אהא נוה (פ\"א סי' ד'), דאפשר שהתכוון אהא נאה במצות, ואפ\"ה בתפס בשערו הוה נזיר ומביא קרבן לעזרה]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אינו נזיר
ב\"ה לטעמייהו [סי' ד'] ולהכי מדנזר מבשרה, אפילו עמדה מאיליה אינו נזיר. אלא אפילו לב\"ש שם, ס\"ל לב\"ה הכא דאינו נזיר, דאף דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, שמקבל נזירות בתנאי עמידתה, עכ\"פ אמרינן שלא הקפיד רק על עמידתה, ולא על שיקימנה הוא. והרי עמדה ולהכי אינו נזיר [כך נ\"ל פי' משנה חמורה זאת, וברוך המגלה תעלומות, לעינים עמומות]:"
+ ],
+ [
+ "אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא
ר\"ל דוקא בשאומר שמה שאמרתי שאהיה נזיר ממנה, נתכוונתי שאהיה מופרש ממנה בקונם. דלב\"ש כשלא העמידה הוא אסורה לו. אבל כ\"ע ס\"ל דאינו נזיר:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר
כנודר בא' מחיובי נזיר [פ\"א מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אלא לומר הרי הוא עלי קרבן
דהכא דשכירה קצת, אמרינן דהתכוונה רק שלא תשתכר לגמרי ע\"י כוס זה. מיהו בהשתכר כבר כשכרות לוט, אז לאו בר חיובא הוא כלל:"
+ ],
+ [
+ "ומיטמא למתים
והוא הדין בע\"מ שאגלח:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר ואסור בכולן
דכל המתנה על הכתוב בתורה, תנאו בטל והמעשה קיים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה אסור
דלא עדיף מאילו אמר בפירוש שלא יאסר רק בא' מחיובי נזיר דאפ\"ה אסור בכולן [כפ\"א מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ור' שמעון מתיר
דס\"ל אינו נזיר עד שיזיר בכולן:"
+ ],
+ [
+ "אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי
יתירו לי לשתות יין אע\"ג שאהיה נזיר בשאר מילי. וכן בקבורת מתים בסיפא, ע\"כ ה\"פ ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "או מפני שאני קובר את המתים
ואין שם קובר אלא הוא:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מותר
בלי שאלת חכם, מדהו\"ל נדרי שגגות [כפ\"ג דנדרים מ\"א], דלבו אנסו. וא\"ת א\"כ רישא נמי באמר א\"י שנזיר אסור ביין נמי נחשבה נדרי שגגות, י\"ל התם שאמר מותר א\"א דנחשבה כשוגג דאומר מותר קרוב למזיד [כמכות ד\"ז ב'] והו\"ל כיודע שהיין אסור ואפילו הכי התנה שיהיה מותר לו:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון אוסר
דס\"ל ד' נדרים שהתירו חכמים צריכים שאלה להחכם [עיין פ\"ג דנדרים. סי' ה']:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר
להביא גם קרבנות לנזיר אחר:"
+ ],
+ [
+ "אם היו פקחים מגלחים זה את זה
וכל א' פטור מקרבנות של עצמו, דחבירו יביא עליו:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו מגלחים נזירים אחרים
קא משמע לן דלא נימא דמדנזרו שניהן ביחד, נתכוונו דוקא לגלח זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי מאיר
דס\"ל תפוס לשון ראשון. דבאמר הרי עלי לגלח, נזירות שלם קבל, ותו לא מצי הדר ביה לומר חצי נזיר. ונ\"ל דשמע חבירו לרבותא דר\"מ נקטיה, דאפילו חבירו ששמע שהאחר כבר התחייב בחצי קרבנותיו, אפ\"ה לא אמרינן דוודאי התכוון בשאמר הריני מגלח אסיומא דמלתא דקמא, דהיינו רק חצי האחר של הקרבנות מיהו לעיל במשנה א' גם ר\"מ מודה כב\"ה מדא\"א כלל נזירות בגרוגרת הו\"ל נזיר בטעות:"
+ ],
+ [
+ "וזה מגלח חצי נזיר
דנדר ופתחו עמו הוא, והוה כאומר חצי קרבנות נזיר עלי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר
בש\"ס אמרינן דאיידי דסיפא נקטיה. ובדברי רתת דנ\"ל דאפשר דקא משמע לן שיהיה נזיר מיד ולא ימתין עד שיהיה בן ל' יום מחשש נפל:"
+ ],
+ [
+ "אינו נזיר
אע\"ג דלגבי יבום מקרי בן [כיבמות דכ\"ב ב', וב\"ב דק\"ט], וגם בלשון רבים, נקיבות נמי בכלל בנים [כיבמות פ\"ח מ\"ג], אפ\"ה בלשון יחיד, לשון בני אדם בן דוקא:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר כשאראה כשיהיה לי ולד
נ\"ל דנקט כשאראה, ולא כברישא הריני נזיר כשיהיה לי ולד. לרבותא דטומטום נקט הכי דפעמים הוא זכר ופעמים נקיבה, והרי עדיין לא נקרע ולא ראה איזה ולד נולד לו, וכן באנדרוגינוס למ\"ד שאינו בריה בפני עצמו רק ספק זכר ספק נקיבה, והרי עדיין לא נראה איזה ולד הוא. והרי לא סבירא ליה דמחית נפשיה לספיקא, כדמוכח מסיפא, בהפילה אשתו. א\"נ נראה לי כשאראה לרבותא נקטיה. אף על גב דקפיד לשמוח בראייתו, ולא על הלידה לחוד, והרי בזה לא ישמח כשיראהו:"
+ ],
+ [
+ "הפילה אשתו
והוא נזר לכשיולד והרי אינו יודע אולי בר קיימא הפילה, דהרי גם בר קיימא יכול למות. או אולי נפל שלא היה בר קיימא מעולם הפילה:"
+ ],
+ [
+ "אינו נזיר
מתניתין ר\"י היא, דסבירא ליה [סוף פ\"א] לא מחית נפשיה לספיקא, והתכוון לוודאי בן קיימא:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו הרי אני נזיר נדבה
ס\"ל ספק נזירות לחומרא ולת\"ק אסור לעשות כן לנדור לכתחילה מדכתיב טוב שלא תדור [ועי' מש\"כ בס\"ד לקמן פ\"ה סי' כ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר
בכל גוונא, ועוד נזירות אחרת אקבל כשיהיה וכו':"
+ ],
+ [
+ "משלים את שלו
ומגלח ומביא קרבן:"
+ ],
+ [
+ "ונזיר
ר\"ל ונזירות אחרת אקבל בכל גוונא:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך נולד לו בן
קודם שהשלים ל' ימי נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "ומונה את של בנו
מדקבל נזירות בנו תחילה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך משלים את שלו
ואחר השלמת ב' הנזירות יגלח ויביא קרבנות לזה ולזה. דבסוף נזירות בנו א\"א שיגלח, מדכבר מנה תחילה איזה ימים, ואיך ישלים השתא בשאר הימים נזירות שלו, הרי אין גידול שער פחות מל' יום. מיהו בהיה נזירות שלו נזירות מרובה, ונשאר עוד אחר נזירות בנו ל\"י, מותר לגלח בסוף נזירות בנו [כ\"כ רש\"י ותוס']. ולרמב\"ם בין כך וכך מגלח לסוף נזירות בנו, וחוזר ומונה ל\"י לנזירותו, מדאין גלוח פחות מל\"י [ואילה\"ק בשלמא לרמב\"ם שפיר קאמר דמניח את שלו, לענין תגלחת, לאשמעינן דמגלח בסוף נזירות בנו. אלא לרש\"י ותוס', למה קאמר מתניתין מניח שלו, מה נ\"מ אם ימנם לשלו או לבנו, טפי הול\"ל לא יגלח לסוף ל'. נ\"ל דנ\"מ בנטמא אחר יום ל' מהתחלת נזירות שלו, דאז אם ימיה שמנה אחר לידה, שייכו לנזירות שלו, הוה ליה נטמא אחר מלאת ואינו סותר נזירות שלו. ואי ימים שמנה אחר לידה שייכו לנזירות בנו, הו\"ל כנטמא תוך מלאות של שניהן, וסותר הכל [ועי' רמב\"ם פ\"ד דנזירות ה\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לא הפסיד כלום
דמניח שלו ומונה נזירות בנו ומגלח וחוזר ומשלים ל' לנזירות שלו:"
+ ],
+ [
+ "סותר שבעים
לרמב\"ם (ותו') הגירסא הנכונה, עד שבעים:"
+ ],
+ [
+ "שאין תגלחת פחות משלשים יום
להכי אף שכבר מנה יותר מעט, צריך למנות ל' לנזירותו, אחר השלמת נזירות בנו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שאמר הריני נזיר
סתם נזירות ל\"י:"
+ ],
+ [
+ "יצא
דמקצת יום ככולו:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא
מדפירש ל', והרי א\"צ לפרש כן, ש\"מ שלמים קאמר, לפיכך הו\"ל כגילח תוך ימי נזירותו [כרמב\"ם פ\"ח הי\"א] שממתין ל\"י וחוזר ומגלח על קרבנותיו:"
+ ],
+ [
+ "מי שנזר שתי נזירות
שאמר הרי עלי ב' נזירות, או הריני נזיר, ונזיר, אבל באמר הריני נזיר ל' יום ול' יום אם גילח יום ל' לא יצא וכמ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ואת השניה יום ששים ואחד
דיום גלוח הראשון, אף על גב שגילח בו, עולה לנזירות ב', מידי דהוה אמקבל נזירות בחצי יום, שעולה לו אותו היום. נמצא שגם נזירות ב' מגלח ליום ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "יצא
דמשום דיום גלוח עולה לו הו\"ל כאילו גילח השנייה ביום ל':"
+ ],
+ [
+ "סותר את הכל
ול\"א בכהאי גוונא מקצת יום ככולו, מדלא הביא קרבנותיו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה
דסבירא ליה גם בכהאי גוונא מקצת היום ככולו, והו\"ל כנטמא אחר מלאת, דאין צריך לר\"א אז רק ז' שלטהרתו. מיהו חייב בדיני נזיר עד שיביא קרבנותיו אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "נטמא יום שלשים סותר את הכל
לכ\"ע, דל' שלימים נזר כסי' ג':"
+ ],
+ [
+ "אינו סותר אלא שלשים
אף דסבירא ליה לר\"א, קצת יום ככולו [כנזיר די\"ב]. א) אפילו הכי מדלא קאמר עד ק', דהו\"ל בלשון בני אדם עד ולא עד בכלל [כח\"מ סמ\"ג סכ\"ז ועי' פ\"ח דנדרים מ\"ב], שמע מינה דשלימים קאמר. ב) (מה שאינו כן באמר הריני נזיר ל' יום, מדהוא כמנין שאמרה תורה, אף בלי עד מקצת יום ככולו) [ובזה מיושב לפע\"ד קושיית תוי\"ט ארש\"י]. וס\"ל לר\"א דבנטמא ביום מלאת, סותר ל' (וכ\"כ במשנה ג' דאמר הריני נזיר ולא פרט ימים הו\"ל יום ל' כנטמא אחר מלאת):"
+ ],
+ [
+ "נטמא יום מאה ואחד
הוא הדין בכל נזיר שנטמא ביום ל\"א, אלא בק' מיירי תנא:"
+ ],
+ [
+ "סותר שלשים יום
דגזרינן יום תגלחת זה, אטו נטמא ביום תגלחת של יום ל' בנזירת סתם, דסותר ל' יום מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "אינו סותר אלא שבעה
לטעמיה, דסבירא ליה [במ\"ג] דאפילו נטמא ביום ל' סותר רק ז':"
+ ],
+ [
+ "אין עולין לו מן המנין
ואפילו לא נטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליו, לא עדיף מדהיה נזיר בחוץ לארץ דכל טומאתו מדברי סופרים ואפילו הכי אינו עולה לו [כמ\"ו] וכל שכן הכא דעל כל פנים הו\"ל טומאה דאורייתא. והוא הדין בהיה טמא למת, ונדר:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מביא קרבן טומאה
בנטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליו [כפ\"ז מ\"ב]. מיהו אפילו בלא זה, אם התרו בו שיצא, ושהה, לוקה:"
+ ],
+ [
+ "ומביא קרבן טומאה
ה\"פ יצא והזה בג' וז' וטבל, דמתחיל נזירותו ביום שטבל, ומנה איזה ימים לנזירותו וחזר ונכנס לביה\"ק, אבל לא נטמא בהנך דפ\"ז מ\"ב, אז אינו סותר ימי נזירותו שמנה קודם שחזר ונכנס. [ואף דבכל נזיר הדין כן. קמ\"ל הכא דאף דנזר בביה\"ק, אפ\"ה כשחזר ונכנס, אם לא נטמא טומאת נזיר, לא הוה כמעיקרא ולא יהיו עולין לו]. ומביא קרבן טומאה דקאמר, ה\"ק ואם שוב נטמא שם בטומאה, שהנזיר מגלח, מביא קרבן טומאה וסותר ימים שמנה קודם שחזר ונכנס:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר לא בו ביום
ר\"ל מי שנטמא ביום שמתחיל נזירותו אינו סותר:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו לו ימים ראשונים
דבעינן שיפלו ב' ימים שלימים. ולהכי רק בנטמא בג' סותר כולן:"
+ ],
+ [
+ "מי שנזר נזירות הרבה
יותר מל':"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים נזיר בתחלה
דנזירות שבחוץ לארץ אינו עולה. דח\"ל טמא מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בהילני המלכה
עיין מ\"ש יומא [פ\"ג סי' נ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אלא ארבע עשרה שנה
דלא נטמאת כלל [ותמוהין דברי הרמב\"ם ור\"ב שנמשך אחריו שפירשו המשנה דלא כמפורש בש\"ס להיפך עי\"ש] וקמ\"ל דעל כל פנים אין כאן הוכחה דנימא דלא כר\"א לעיל מ\"ג, ואפשר עוד דמדלא קאמר לא נטמאת שמע מינה דוודאי נטמאת ואפ\"ה כיון דמדאורייתא יצאה בנזירות ח\"ל להכי לא החמירו בה בשנטמאה שתסתור מה שמנתה כבר:"
+ ],
+ [
+ "ואלו מעידים שנזר חמש
והוא מכחישן או מסופק או שותק. וב' כיתי העדים מעידין על רגע א':"
+ ],
+ [
+ "ואין כאן נזירות
ואע\"ג דבכת אומרת ק' וכת אומרת ר' מודו בית שמאי ובית הלל דיש בכלל ר' ק' וישלם ק' [כסנהדרין ל\"א א', וב\"ב מ\"א ב']. הכא לב\"ש שאני, דודאי סתרי אהדדי בנטמא אחר נזירות להכת שאמר שחייב ב' לא סותר מדהוא אחר מלאות, ולאינך הכת סותר. ומכאן נראה לי ראיה לירש\"י [נזיר ד\"כ] דפירש מתניתין דלא כי האי תנא דפליגי בכת א' בנזיר והיינו תנא דבי ר' ישמעאל ולא היינו רשב\"א דסנהדרין ובבא בתרא הנ\"ל ודו\"ק:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואני ואני
ר\"ל וכן הב' שמע ואמר ואני, והוא הדין ק':"
+ ],
+ [
+ "כולם נזירין
והוא שאמרו כן כל א' תוך כדי דבור של חבירו. דהיינו בכדי שיאמר שלום עליך רבי [עי' ש\"ך ח\"מ רנ\"ה סק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "וכולם אסורין
ועי' נדרים [פ\"ט מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ושמע חבירו ואמר פי כפיו
או שאמר:"
+ ],
+ [
+ "ושערי כשערו
והוא שאמר כפיו מיין, וכשערו מלגזזן:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
דכשאמר ואני, קיים נזירותה, מדאי אפשר שיהיה הוא נזיר אם לא יקויים נזירותה. מיהו באמר אחר ואני, והפר לה הבעל, לא הותר זה, דבעל לא עקר הנדר כחכם, רק גוזזו ומבטלו מכאן ולהבא:"
+ ],
+ [
+ "ואמרה אמן
ונראה לי דכל שכן באמרה מלת גם כן:"
+ ],
+ [
+ "ושלו קיים
מיהו באמר בניחותא ואת וענתה אמן, הרי קיים לה [ונ\"ל דלא דמי למ\"ש בנדרים פ\"י מ\"ז דהקים קודם לנדר לא מהני. דהרי תוך כדי דבור כדיבור דמי. ותו דגלי אדעתיה ששתיקותו מיד אח\"כ תהיה הקמה]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו סופגת את הארבעים
אפילו היפר לה אחר כך, דבעל רק מיגז גייז כלעיל סי' ו' ולפיכך לא הוה התראת ספק דכל עוד שלא הפר הנדר קיים, וגם בלא זה כל נדר לית ביה התראת ספק שמא יתיר נדרו, מדהוא דבר חדש לגמרי שמא לא יזקקו להתירו [כתוס' מכות ט\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים
אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות
להכותה מדרבנן לפי אומד בית דין וכפי צורך השעה, על שמרדה בדברי חכמים: [וי\"א דמרדות לשון ייסור, כמו יפה מרדות אחת בלבו של אדם [ברכות ד\"ז א']. וי\"א שהוא י\"ג הכאות שליש של מלקות. ועמ\"ש פ\"ג דמכות סי' ג'. מיהו הממאן מלקיים עשה אפילו דרבנן, מכין אותו מדרבנן עד שימות או עד שיקיים העשה [כתובות דפ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ואם שלה היתה בהמתה
שנתן לה א' על מנת שאין לבעלה רשות בהמתנה [כפי\"א דנדרים מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "החטאת תמות
ולא הוה כהקדש בטעות דאינו הקדש [כרפ\"ה], דהכא ידעה שיוכל בעל להפר ואפ\"ה הקדישה:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלין ליום אחד
כשאר שלמי נזיר, ולא ככל שלמים שנאכלים לב' ימים ולילה א':"
+ ],
+ [
+ "ואינן טעונין לחם
ולא כשאר שלמי נזיר:"
+ ],
+ [
+ "היו לה מעות סתומים
שלא פירשה אלו יהיו לחטאת, ואלו המטבעות יהיו לצורך עולה, ואלו לשלמים. ולרמב\"ם [פ\"ט מנזירות] דדוקא כשהפריש סתם ולא אמר כלום מחשבו סתומים אבל כשאמר אלו לחובתי, אף על גב שלא פירש עולה וחטאת, דינן כמפרש וילכו כולן לים המלח:"
+ ],
+ [
+ "יפלו לנדבה
ר\"ל לתיבות שבעזרה, שקונין מהן עולות נדבה כשהמזבח פנוי, אף על גב דדמי חטאת מעורב בהן, וכל בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל\"ז א']. אפ\"ה הלכה למשה מסיני הוא שיהיו כולן באין לנדבה [ש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנים
לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלים בהן
דבנהנה פטור מקרבן מעילה. דמדאזלי לאבוד לאו קדשי ה' הוו:"
+ ],
+ [
+ "דמי שלמים יביאו שלמים
ואין מועלין בהן ככל שלמים שאין מועלין בהן רק באימורין אחר זריקת דמן כספ\"א דמעילה:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם
מיהו בהיו המעות של בעל כולן יוצאין לחולין:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
דכבר מותרת ביין, ואין כאן ענוי נפש שיפר [אבל משום טומאה בל\"ז אינו מפר. ולא דמי לנדרה שלא תלך לבית האבל דמפר [כנדרים דפ\"ג ב']. דנ\"ל דהתם עכ\"פ א\"צ להטמא]:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
משום הפסד קדשים:"
+ ],
+ [
+ "יפר
אף שקרבו הקרבנות דתגלחת טומאה:"
+ ],
+ [
+ "שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת
כלומר מעונה מיין:"
+ ],
+ [
+ "ר' אומר אף בתגלחת הטהרה יפר
אף לאחר זריקת דמים, וקודם גלוח, אף שכבר עבר ענוייה מיין:"
+ ],
+ [
+ "שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת
דאף דאסורה לילך פרועת ראש [כא\"ע קמ\"ו], ואפילו [בפאלשע טור] אסור משום מראית עין, דאסור אפילו באיסור דרבנן [כא\"ח ש\"ה י\"א ותרע\"א ח', וי\"ד ש\"ך ספ\"ז סק\"ו], וכ\"ש הכא דבפרוע כגמרי דאורייתא הוא [ככתובות דע\"ב א'], וביוצאים מתחת [להויבע], עכ\"פ דת יהודית הוה. יש לומר דמיירי בחצר שאין רבים מצויים שם דשרי [כב\"ש שם סק\"ט, ועי' מ\"ש שבת פ\"ו סימן מ\"ז]. ולת\"ק אפשר בפאה נכרית:"
+ ],
+ [
+ "האיש מדיר את בנו בנזיר
הלכה למשה מסיני, והוא שהבן קטן עד בן י\"ג ויביא ב' שערות, ואז לרש\"י ותוס' מתבטל הנזירות שהדירו אביו, ולר\"ב צריך להשלים גם אח\"כ [ועתוי\"ט סוטה פ\"ג מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
אהדירו אביו קאי:"
+ ],
+ [
+ "מיחה
הבן הקטן:"
+ ],
+ [
+ "או שמיחו קרוביו
אז ג\"כ מתבטל הנזירות שהזירו אביו. וכולן, דוקא מיד כששמעו מיחו:"
+ ],
+ [
+ "האיש מגלח על נזירות אביו
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואין האשה מגלחת על נזירות אביה
אפילו בת שיורשת אביה:"
+ ],
+ [
+ "ואמר
הבן:"
+ ],
+ [
+ "זה הוא שמגלח על נזירות אביו
אף דמסתבר דזה מגרע גרע מאילו אמר ע\"מ שאגלח על מעות אבא, דהרי הכא נזר על מעות עצמו, וקיימא לן דאפילו לא היה נזיר כשמת אפ\"ה מגלח על נזירות אביו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הקדש טעות הקדש
נקט לה הכא איידי סיפא דנזירות בטעות:"
+ ],
+ [
+ "כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון
היינו ראשון לכל השוורים שיצאו מביתו. הא אלו לא הוה אמר מלת ראשון ויצא לבן, גם לב\"ש אינו קדוש דהרי רק שחור לכשיצא הקדיש. אבל מדקאמר מלת ראשון, אמרינן דנתכוון רק לשור שיצא ראשון, ושחור דקאמר לאו דוקא דרק סבור היה שיצא שחור ראשון:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים הקדש
דסבור שיצא שחור:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אינו הקדש
נ\"ל דקמ\"ל בבא דשור בקדוש קדושת הגוף, לרבותא דב\"ה. ובבא דדינר בקדושת דמים, לרבותא דב\"ש. ובבא דיין לרבותא דתרווייהו, לב\"ש אף דטעות גמור הוא דלמה דחזי יין לא חזי שמן, ותו דמסתבר דרק ליין נתכוון, דמצוה לפרוש ממנו [כב\"ב ד\"צ ע\"א ועירובין דס\"ה א']. ולרבותא דב\"ה, מדקיי\"ל דמקדיש בעין יפה מקדיש [כרמב\"ם מערכין פ\"ד הט\"ו], א\"כ סד\"א דוקא שור שחור דמעלי טפי מלבן [כש\"ס הכא], וכ\"כ דינר זהב עדיף מכסף משא\"כ שמן דעדיף מיין [כש\"ס הכא] סד\"א דמודה ב\"ה דלשמן וודאי ג\"כ נתכוון, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מי שנדר בנזיר
וסבר שאין בלשון קבלתו לשון נזירות, ושתה יין:"
+ ],
+ [
+ "מונה משעה שנדר
אף דהו\"ל לפרוש מספק אפ\"ה לא קנסינן ליה. מיהו טומאה וגלוח סותרים [כפ\"ו מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "נשאל לחכם והתירו
שאמר שאין בלשונו לשון נזירות:"
+ ],
+ [
+ "תצא ותרעה בעדר
דהפרשה בטעות היה. ולא דמי לאשה שהפר לה בעלה [פ\"ד מ\"ד]. דהתם בעל מיגז גייז, משא\"כ הכא שהנדר היה בטעות נעקר מעיקרא. וכ\"כ במדיר בנו [פ\"ד מ\"ו] דבמיחו הקרובים אפ\"ה הבהמות שהפריש נשארו בקדושה, התם מדידע האב שיכולין למחות ואפ\"ה הקדיש, בכל גוונא הקדיש, וכ\"כ אכ\"ל בנזירות אשה [כפ\"ד סי' י\"ג], ואפילו בהותר ע\"י פתח, חכם עוקר הנדר מעיקרא. ואף דלב\"ש אין שאלה בהקדש, הכא שאין הלשון טוב שהרי אמר הרי אלו לקרבנות נזירותי והרי אינו נזיר, כ\"ע מודו:"
+ ],
+ [
+ "שתצא ותרעה בעדר
ומ\"ש מבבא דטעות שבמשנה א' דפלגיתו שם:"
+ ],
+ [
+ "אי אתם מודים
במעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש
והכא בנשאל לחכם שאני שנעקר הנדר ופטור מעיקרא:"
+ ],
+ [
+ "לא השבט קדשו
אף שסמנו בשבט בטעות להתשיעי והי\"א, לא בשביל זה נעשה קודש. דהרי ומה אלו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואת אחד עשר
וגזירת הכתוב הוא ולא ילפינן מנה:"
+ ],
+ [
+ "מי שנדר בנזיר
אדעתא שיביא קרבנותיו. שהן חטאת עולה ושלמים, מבהמות שהיו לו אז:"
+ ],
+ [
+ "והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה
ואפילו לא נגנב רק א' מג' בהמות שחייב, ועי\"ז מתחרט שנדר בנזיר:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר
ואין זה פתח חרטה, דגניבה נולד דלא שכיח הוא, ואין פותחין בו:"
+ ],
+ [
+ "אינו נזיר
דמותר להתיר נזירתו ע\"י פתח זה:"
+ ],
+ [
+ "שנזרו קודם שחרב המקדש. ואי\"ל דמלת גולה ר\"ל ח\"ל, דא\"כ הרי דינן שסותרין הכל [כלעיל פ\"ג מ\"ו] וא\"כ לנחום דס\"ל מתירין בנולד ל\"ל למתלי התרתן בחורבן הול\"ל אילו ידעתם שתסתרו הכל. וגם דוחק לומר שבאמת לא מנו עדיין אלא עלו למנות בא\"י ימי נזירותן. דפשטות המשנה משמע שעלו להקריב קרבנותיהן. אלא נ\"ל דבאמת מתושבי א\"י היו, ואפ\"ה קרי להו גולה, משום שכשעלו כבר חרב המקדש, ואז כל ישראל היו נעין ונדין כה וכה כאילים לא מצאו מרעה:"
+ ],
+ [
+ "נזיר
דחורבן ביהמ\"ק נמי נולד דלא שכיח הוא:"
+ ],
+ [
+ "היו מהלכין בדרך
ששה בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני
ר\"ל אם פלוני הוא הריני נזיר:"
+ ],
+ [
+ "ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני
אם אינו פלוני הריני נזיר:"
+ ],
+ [
+ "שאין אחד מכם נזיר
ר\"ל שאחד מכם אינו נזיר. משא\"כ באמר שאין בשניהן נזיר, גם ר\"ט מודה שזה עכ\"פ נזיר:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כולן נזירים
אפילו אותן שלא נתקיימו דבריהן. ולטעמייהו אזלי, דנזיר בטעות הוה נזיר:"
+ ],
+ [
+ "אלא מי שלא נתקיימו דבריו
בש\"ס מגיהה, תני מי שנתקיימו דבריו. ורמב\"ם תירץ לשון המשנה דר\"ל שלא נתקיים דברי התנצלותו שינצל מלהיות נזיר [ומזה הוכיח כתוי\"ט שרשות בידינו לפרש המשנה דלא כש\"ס, היכא דאין נ\"מ לדינא]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי טרפון אומר אין אחד מהם נזיר
אפילו מי שנתקיים דבריו, דס\"ל אין נזירות רק באמר בפירוש בבירור שיהיה נזיר:"
+ ],
+ [
+ "הרתיע לאחוריו
חזר לאחריו זה שבא כנגדן, ולא נודע מי הוא:"
+ ],
+ [
+ "אינו נזיר
ר\"ל אין א' מכולן נזיר, דלא מחית אינש נפשיה בנדרו לספק שלא יתברר, ולאו אדעתא דהכי נדר:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו הריני נזיר נדבה
לטעמי' [בפ\"ב מ\"ח] דס\"ל דספק נזירות להחמיר. רק משום ספק חולין בעזרה, יאמר התנאי. ולת\"ק זה אסור, דכיון דנזיר חוטא כר\"א הקפר אסור לנזור בתנאי [כמנחות פ\"א א'] התורה אמר טוב שלא תדור, ואת אמרת ידור לכתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ראה
כל א' מהששה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "את הכוי
[בופעל]:"
+ ],
+ [
+ "ואמר הריני נזיר שזה חיה
ר\"ל אם זה חיה הריני נזיר. וכן כולן אם קאמרו:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר שכולכם נזירין
יש ספק אם נתכוון שכולם נזירים וודאין ולא אמר כלום או נתכוון שכולן נזירים מספק:"
+ ],
+ [
+ "הרי כולם נזירים
לד\"ה, שכולן לא בטעות נדרו, מדיש בו דרכים שהוא שוה לחיה, ויש לבהמה, ויש לחיה ובהמה, ויש לא לזה ולא לזה [כפ\"ב דבכורים]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הטומאה
טומאת מת:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא מן הגפן
ענבים ויין חרצנים וזגים:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה
ללקות בכזית מכולן יחד:"
+ ],
+ [
+ "ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית
וה\"ה חרצנים וזגין שהן ממשות הענבים שיעורן בכזית:"
+ ],
+ [
+ "משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין
דס\"ל דשתייה שיעורו ברביעית הלוג מיהו בחרצנים וזגין מדהן בני אכילה בכזית:"
+ ],
+ [
+ "ויש בה כדי לצרף
מפת ויין:"
+ ],
+ [
+ "כזית חייב
פליג בתרתי, ס\"ל דשיעור יין נמי בכזית, וס\"ל נמי דהיתר מצטרף לאיסור:"
+ ],
+ [
+ "ועל הזגים בפני עצמן
ר\"ל א\"צ לאכל כל המינין, דאפילו באכל רק מין א' חייב:"
+ ],
+ [
+ "אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן
מיקל בצד א', דבאכל חרצנים בלי זג, אף שהוא כזית פטור. ומחמיר בצד א', דבאכל חרצנים עם זגים שלהן אף שאינן כזית, לוקה:"
+ ],
+ [
+ "החרצנים אלו החיצונים
הילזען של הענבים:"
+ ],
+ [
+ "הזגים אלו הפנימים
הגרעינין:"
+ ],
+ [
+ "והפנימי עינבל
ונ\"ל דנ\"מ באכל חיצון והתרו בו אל תאכל זג לר\"י פטור, ולר' יוסי חייב. ובחרצן הדין להיפוך. מיהו ר' יוסי לא יהיב סימנא רק על החיצון, ופנימי ממילא משתמע, א\"נ נראה לי דנפקא מינה בפלוגתייהו אליבא דראב\"ע דסבירא ליה שחייב ב' חרצנים וזג א' ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "סתם נזירות שלשים יום
כבר תני ליה [פ\"א מ\"ג], רק משום סיפא נקטה הכא:"
+ ],
+ [
+ "גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום
אפילו בנדר נזירות מרובה, וגלחוהו לסטין ביום מלאת [תוס'], כל דקדוקי נזירות עליו ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "נזיר שגלח בין בזוג
[שעהרע]:"
+ ],
+ [
+ "בין בתער
[שאאר מעססער]:"
+ ],
+ [
+ "או שסיפסף כל שהוא
שתלש בשער והשיר אפילו רק שער א' במזיד:"
+ ],
+ [
+ "חייב
אבל אינו סותר עד שגילח רוב שערותיו מעיקרן, כעין תער:"
+ ],
+ [
+ "נזיר חופף
מתחכך:"
+ ],
+ [
+ "ומפספס
מותר גם כן להתחכך בצפרניו או בכלי, ולא יתכוון להשיר שער:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא סורק
[קעממען], דהו\"ל פסיק רישא דניחא ליה, להקל שערות ראשו:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער
דהו\"ל נמי פסיק רישא:"
+ ],
+ [
+ "נזיר שהיה שותה יין כל היום
ולא התרו בו רק פ\"א:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב אלא אחר
אבל בדיני שמים חייב על כל א' וא':"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו
בין שתייה לשתייה:"
+ ],
+ [
+ "שלשה מינין אסורין בנזיר
כמו אמר מר הוא. ונראה לי דלהכי נקט משנה ה' סמוך אחר משנה ד' כדי לאשמעינן טעמא דמשנה ד', דלהכי אצטריך למנקט במשנה ד' בכל אחד מחיובי נזיר שיש חילוק בין שהתרו בו בינתיים או לא. ה\"ט משום שיש חומר בכל א' מבחבירו כמפורש במשנה ה', ודו\"ק. ולהכי לא הוה שמעינן בחד מחבריה:"
+ ],
+ [
+ "שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו
אפילו נשבע לשתות יין:"
+ ],
+ [
+ "בתגלחת מצוה
בנזיר מצורע שחייב לגלח כשנטהר מצרעתו, וה\"ט משום דעשה דמצורע דחי ל\"ת ועשה דנזיר, משום דישנן בשאלה [ותו דעשה דמצורע אלים שמתירו לאשתו וגדול השלום [כתוס' ב\"מ ד\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ובמת מצוה
שאין לו קוברין מיהו אף שמותרין זה להטמא וזה לגלח, על כל פנים סותרין הן, מה שמנו כל חד כדיניה:"
+ ],
+ [
+ "ומביא קרבנותיו בשמיני
ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת, וכבש בן שנה לאשם ולא פירשן תנא, מדמפורש בתורה. אבל פירשן בתגלחת טהרה במשנה ז' משום דפליגי התם על איזה מהן יגלח:"
+ ],
+ [
+ "ואם גילח בשמיני
אחר שכבר טבל בז':"
+ ],
+ [
+ "אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע
דקי\"ל בגלח בח' מביא קרבנותיו בט':"
+ ],
+ [
+ "אמר לו זה
נזיר שנטמא:"
+ ],
+ [
+ "טהרתו תלויה בימיו
ר\"ל נזיר טבילתו תלוי בז' ימים שספר, ולפיכך אם רק כבר העריב שמשו, מביא קרבנותיו אפילו ביום גלוחו:"
+ ],
+ [
+ "ומצורע טהרתו
ר\"ל טבילתו:"
+ ],
+ [
+ "תלויה בתגלחתו
שאינו טובל עד אחר גלוח. והרי אינו יכול להביא קרבנותיו וכו':"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן היה מעורב שמש
אחר שטבל:"
+ ],
+ [
+ "חטאת
כבשה בת שנתה:"
+ ],
+ [
+ "עולה
כבש בן שנה:"
+ ],
+ [
+ "ושלמים
איל בן ב' שנים:"
+ ],
+ [
+ "ומגלח עליהם
ר\"ל אחר שנשחטו, מגלח. והא דנקט עליהן ל\"ר והרי רק בהמה א' הקריב שלמים, ה\"ט מדצריך לשחטו כסדר חטאת עולה שלמים ולהכי קאמר שפיר עליהן דהיינו אחר ששחט כולן:"
+ ],
+ [
+ "ואם גילח על אחד משלשתן יצא
לכ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "תקרב שלמים
אף שכל הקרבנות מתפרשות רק על ידי בעלים, הכא כמפורשות דמי:"
+ ],
+ [
+ "ומשלח תחת הדוד
היורה שמבשל בו השלמים, ואם השליכם תחת קדירת החטאת יצא:"
+ ],
+ [
+ "ואם גילח במדינה
ר\"ל בירושלים. דאע\"ג דכתיב וגילח פתח אוהל מועד. ה\"פ וגילח ביום, שאז אוהל מועד פתוח:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
דבמגלח בעזרת נשים [*) גירסתו כגי' הרע\"ב לא הי' משלח.] משלח תחת הדוד:"
+ ],
+ [
+ "הכל משלחין תחת הדוד
טהור שגלח במקדש או במדינה. או טמא שגלח במקדש:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד
ששערו נקבר:"
+ ],
+ [
+ "היה מבשל את השלמים או שלקן
בשול מרובה, וקמ\"ל דהוא נמי בכלל בישול. מהכא מוכח דשליקה בישול מרובה הוא, דאי בישול מועט, היאך יצא הרי תורה זרוע בשילה קאמר, דודאי בישול גמור קאמרה:"
+ ],
+ [
+ "הכהן נוטל את הזרוע בשלה
מסוף הארכובה [קניא] עד רוחב הכתף, שהם ב' פרקים עליונים של יד ימין שנתבשל עם האיל:"
+ ],
+ [
+ "מן האיל
מלבד חזה ושוק כבשאר שלמים, שנותן קודם בישול:"
+ ],
+ [
+ "ורקיק מצה אחת
שהנזיר מביא כ' לחמים, כל א' משליש עשרון, י' מהן היו חלות עבים, וי' מהן רקיקין דקים, ומושח כולן עם רביעית שמן. וכל הכ' היו מצה [כמנחות דע\"ח]."
+ ],
+ [
+ "ונותן על כפי הנזיר ומניפן
מוליך ומביא מעלה ומוריד [מנחות דס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כיון שנזרק עליו
ר\"ל עבורו:"
+ ],
+ [
+ "ולהטמא למתים
וכן הלכה:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא פסול
שנשפך דמו או יצא דמו או נטמא:"
+ ],
+ [
+ "וזבחיו לא עלו לו
גם שאר זבחיו שהקריב אחר תגלחותו זה פסולין, דהו\"ל כהקריבן קודם זמן גלוח, כיון שהגלוח נפסל וצריך להמתין מלגלח עוד ל' יום [כמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "גלח על החטאת שלא לשמה
דרק חטאת שנשחטה שלא לשמה פסולה:"
+ ],
+ [
+ "גלח על העולה
או [*) גירסתו ועל השלמים ועי' ש\"נ.] על וכו':"
+ ],
+ [
+ "או על השלמים שלא לשמן
שהן כשרין כשהוקרבו שלא לשמן, רק שלא עלו לבעלים לשם חובה:"
+ ],
+ [
+ "אבל שאר זבחים עלו לו
דס\"ל כיון שכשרין הן, הוה ליה כאילו גילח על עולת או שלמי נדבה, דסבירא ליה שיצא. ורבנן ס\"ל דלא יצא:"
+ ],
+ [
+ "ואם גלח על שלשתן
ר\"ל שלא גלח רק אחר שחיטת שלשתן:"
+ ],
+ [
+ "סותר את הכל
לא כל הימים, דהרי אחר מלאת לרבי אליעזר רק ז' סותר. אלא רצונו לומר סותר כל הקרבנות, מדס\"ל דאסור לשתות יין קודם הבאת כל קרבנותיו אם כן הוה ליה כמביא קרבנותיו תוך מלאות:"
+ ],
+ [
+ "יביא שאר קרבנותיו ויטהר
רצונו לומר לכשיטהר:"
+ ],
+ [
+ "והלכה ומצאה שמתה
ונטמאת בה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אינן מיטמאין בקרוביהן
אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו:"
+ ],
+ [
+ "אבל מיטמאין למת מצוה
שאין לו קוברין:"
+ ],
+ [
+ "היו מהלכין בדרך
הוא הדין נזיר עם כהן הדיוט פליגי בהו. אלא דנקט כה\"ג לרבותא דר\"א:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מביא קרבן על טומאתו
דמדצריך קרבן לכפרה, שמע מינה קדושתו שחללה עדיפא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם
דסתם נזירות ל\"י. ואפילו נזיר עולם, לא היתה קדושתו משנולד. ואפילו הזירו אביו אז, אף על גב שהנזירות חלה אז עליו גם קודם שהגיע לעונת נדרים [כרמב\"ם פ\"ב מנזירוח הי\"ג], על כל פנים לא חלה עליו קודם שהגיע לחנוך, מה שאין כן בכהן מוזהרים הגדולים על הקטנים. [ולפענ\"ד בלא זה יש לומר דקדושת עולם היינו שאין אדם יכול להפסיקו. אבל בהדירו אביו הרי הבן וקרוביו יכולים למחות [כפ\"ד מ\"ו]. ובל\"ז כל נזירות יכול להתבטל בהתרת חכם]:"
+ ],
+ [
+ "על המת
ר\"ל רוב מניין עצמותיו, דהיינו קכ\"ה אברים, או רוב בניין הגוף, שהוא ב' שוקים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "ועל כזית
בשר:"
+ ],
+ [
+ "ועל כזית נצל
בשר מת שנמוח לליחה:"
+ ],
+ [
+ "ועל מלא תרווד
כף מחזיק מלא חפניים:"
+ ],
+ [
+ "רקב
עפר רקוב ממת שנקבר ערום, והוא שלם בלי חסרון אבר, ובארון של שיש או זכוכית שא\"א שהתערב שם דבר אחר [רמב\"ם פ\"ז מנזירות ופ' ג' מטו\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "ועל הגולגולת
או שדרה או גולגולת, ושניהם בלי בשר:"
+ ],
+ [
+ "ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי
אאבר מת נמי קאי. ושיעורו מעט פחות מכזית, דאז על ידי אותו בשר יכול להתרפאות ולהתכסה כולו בבשר בעודו מחובר בחי:"
+ ],
+ [
+ "ועל חצי קב עצמות
מב' עצמות או יותר [כרמב\"ם פרק ב' מטו\"מ ה\"י]. ואף על גב דרובע קב מטמא באהל מדאורייתא, בנזיר הלממ\"ס דצריך חצי קב דלסתור נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "ועל חצי לוג דם
רביעית מטמא באהל מדאורייתא, ומיהו הלממ\"ס דבנזיר אינו סותר נזירותו בפחות מב' רביעיות:"
+ ],
+ [
+ "על מגען
מיהו רקב אמ\"ט במגע, מדא\"א ליגע בכולן כאחד, מדאינן גוף א'. ואפילו גבלן יחד במים אינו חבור [רמב\"ם שם]:"
+ ],
+ [
+ "ועל משאו
אבל באהל אמ\"ט עצם כשעורה:"
+ ],
+ [
+ "אבל הסככות
כזית ממת מונח תחת א' מענפי האילן, ואינו יודע תחת איזהו מהן"
+ ],
+ [
+ "והפרעות
כזית ממת מונח תחת א' מהאבנים או תחת א' מהקורות, שבולטת מכותל, ואינו יודע תחת איזהו מהן עבר, דאף על גב דהו\"ל ספק בקבוע, על כל פנים כיון שאינו ניכר טומאה במקומה הו\"ל רק קבוע דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ובית הפרס
שדה שנחרש שם קבר, מטמא ק' אמה מהקבר לכל רוח שחורש. והוא מטמא במגע ומשא מד\"ס שמא התגלגל על ידי החרישה עצם כשעורה, מהקבר לשם:"
+ ],
+ [
+ "וארץ העמים
גוש מח\"ל מטמא מד\"ס במגע ומשא:"
+ ],
+ [
+ "והגולל
כסוי ארון:"
+ ],
+ [
+ "והדופק
דופני הארון:"
+ ],
+ [
+ "ורביעית דם
ר\"ל שאינו חצי לוג, ואפילו נטמא בו במגע ומשא:"
+ ],
+ [
+ "ואהל
בנגע הנזיר באהל המת של פשתן [עי' פתיחה שלי לטהרות סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "ורובע עצמות
שהאהיל על רובע עצמות. אבל מגע ומשא בהן אפילו דקין כקמח סותרין. [ותמהני [*) עי' מ\"ש בקול הרמ\"ז.] אם כן למה לא תני לה תנא לעיל בהדי עצם כשעורה. ודוחק לומר דתני ושייר וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "וכלים הנוגעים במת
שנגע בכלים אפילו בעודן נוגעין במת [ולתוספות בנגע בכלי מתכות, חרב הרי הוא כחלל, וסותר]:"
+ ],
+ [
+ "וימי ספרו
מצורע לאחר שנטהר מצרעתו, סופר ז\"י:"
+ ],
+ [
+ "וימי גמרו
ימי חלוטו של מצורע. והא דנקט ימי חלוטו כלל, דפשיטא אם ימי חלוטו סותר, מה מהני דימי ספירו אינו סותר. תירץ אאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל, דנקט חלוטו לרבותא דאינו עולה לו:"
+ ],
+ [
+ "ומזה בשלישי ובשביעי
בנטמא טומאה מת [ולרמב\"ם פ\"ז מנזירות ה\"ט גם אהל וכלים כשנטמא בהן, אם הוא נזיר א\"צ הזאה בגו\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו סותר את הקודמים
ולעיל פ\"ג סי' כ', דאמרינן דנזיר בתחילה. ה\"ט לפי שמנה ימיו בח\"ל, ואין עולין לו. אבל אם מנה ויצא אינו סותר מנויו שבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ומתחיל ומונה מיד
להשלים לימים שמנה קודם שנטמא במת וקודם שנצטרע. אבל ימי טומאה אין עולין לו:"
+ ],
+ [
+ "באמת אמרו ימי הזב והזבה
ימי טומאתן וז\"נ שלהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו עולין לו
וכ\"ש שאין סותרין, וזה הלממ\"ס הוא:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליה על ביאת מקדש
בנטמא בהן, ונכנס למקדש או אכל קודש במזיד קודם שנטהר, חייב כרת, ואם בשוגג, חייב קרבן עולה ויורד:"
+ ],
+ [
+ "לא תהא זו קלה מן השרץ
שאין הנזיר מפסיק נזירותו על ידו, ואפ\"ה חייבין עליו על ביאת מקדש, מכל שכן גולל ודופק ורובע עצמות ודכוותייהו. שאעפ\"י שאין הנזיר מגלח עליהן, על כל פנים מפסיק נזירותו על ידן, מכ\"ש דחייבין עליהן על ביאת מקדש. ולא קיי\"ל כן, דדבר זה שיהיה נזיר וטומאת מקדש שוין, הלממ\"ס הוא [כרמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש הט\"ו], ואין דנין קל וחומר לעקור הלכה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מקל וחומר
ולא אמר לי טעם למה לא נדון כאן קל וחומר מדכך קבל מרבותיו בלשון זה בלי טעם ורבי אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כסוכה [כ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "אלא כן אמרו הלכה
עצם כשעורה הלכה למשה מסיני הוא, ואין דנין מנה קל וחומר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואיני יודע איזה מכם
והן שותקין, דאילו הכחישוהו, ע\"א בהכחשה לאו כלום הוא, [כקידושין דס\"ה ב']. ומיירי שעמדו שניהן ברה\"י והעד רואה אותן מבחוץ דאלו עמד העד גם כן אצלם באותו חצר, כל שלשה שהם אפילו ברה\"י מחשבו כר\"ה לענין טומאה, והו\"ל ספק טומאה, בר\"ה דספיקו טהור, בין שהיה הספק רק בא' מהן אם נטמא, והב' האחרים ידעינן שוודאי טהורין הם, או שהיה הספק בכל א' מהג', או שלא היה הספק בנוגע רק במגיע כגון ספק צפרדע ספק שרץ שנגע באדם א' בר\"ה טהור:"
+ ],
+ [
+ "מגלחין
בסוף ימי נזירותן. מיהו דוקא נשים או קטנים, אבל אנשים הרי אסורים בהקפת הראש מספק. דהרי גלוח הראשון שהוא גלוח טומאה, צריך שיהיה קודם הבאת קרבנותיו [כלעיל פ\"ו מ\"ו], וגלוח זה אינו מועיל לו לגלוח טהרה שצריך שיהיה אחר הקרבת הקרבן [כשם מ\"ז], נמצא שאם טהור היה, עבר אז על בל תקיף. דבשלמא גלוח ב' מגלח ממ\"נ, אי גלוח קמא גלוח טומאה היה, א\"כ מגלח השתא גלוח טהרה, ואי לא טמא היה, א\"כ מדגלח גלוח קמא קודם הבאת קרבנו, לא עלה לו וצריך לגלח אח\"כ [כרמב\"ם פ\"ח הי\"א], ואפילו לאחר כמה ימים [כרמב\"ם פ\"ח ה\"ו]. אבל על גלוח קמא ק' שפיר, דעביר על בל תקיף. אע\"כ דמתניתין מיירי באשה וקטן:"
+ ],
+ [
+ "ומביאין קרבן טומאה
ב' עופות וכבש:"
+ ],
+ [
+ "וקרבן טהרה
ג' בהמות [כפ\"ו מ\"ו ומ\"ז], ואף על גב דס' טומאת רה\"י, מדאורייתא טמא, היינו באפשר, אבל הכא ממ\"נ א' טהור:"
+ ],
+ [
+ "וסופרין שלשים יום
והוא הדין בנזירות מרובה חוזר ומונה זמן שקצב:"
+ ],
+ [
+ "הרי אתה נזיר מיד
כדי שיהיה שלך הקרבן טהרה שאביא בסוף ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "ומביאין קרבן טומאה
חטאת עוף שעל הספק ואינה נאכלת:"
+ ],
+ [
+ "קרבן טומאה
שהבאתי משכבר:"
+ ],
+ [
+ "אלא
אחר תשלום ימי נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "מביא חטאת העוף
לספק טומאת נזירות. דאשם אינו יכול להביא מחשש חולין בעזרה, ואפ\"ה בדיעבד יצא בחטאת עוף:"
+ ],
+ [
+ "ועולת בהמה
כדי לגלח על א' מהבהמות לגילוח נזירות טהרה, וחטאת אינו יכול להביא מחשש חולין בעזרה. משא\"כ עולה בא בנדבה ג\"כ. מיהו שלמים אף דג\"כ בא בנדבה אפ\"ה אינו יכול להביאו, דשלמי נזיר צריכים זרוע בשילה ולחם, והרי כה\"ג לא מייתי בשלמי נדבה:"
+ ],
+ [
+ "נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים
ואעפ\"כ אין בכך כלום: אמר המפרש, כדי להבין משנה ב' יפה, ראוי לנו לחזור לעצמינו דיני נזיר טמא וטהור, ודיני מצורע. וכך הוא דינם. נזיר שנטמא במת, מונה ז\"י ומזה בהן בג' וז' וטובל ביום הז' ומגלח, ולמחרתו מביא ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת, וכבש אחד לאשם. ואח\"כ חוזר ומונה נזירות שקבל, ומביא בסופן כבשה לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים, וחוזר ומגלח ומותר ביין. ודין מצורע כשנתרפא מביא ב' צפרים, ונשחטין בחוץ מדאינן קרבן, ועושה בהן ככתוב, ואח\"כ מגלח וטובל, וסופר ז\"י או יותר, וחוזר ומגלח וטובל. ולמחרתו מביא כבש לאשם, וכבשה לחטאת, וכבש לעולה. ואם דל הוא, מביא כבש לאשם וב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת]:"
+ ],
+ [
+ "נזיר
סתם נזירות של ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "שהיה טמא בספק
שביום ראשון מנזירותו נסתפק אם נטמא במת. והרי אם ודאי נטמא, צריך ב' גלוחין, א' אחר הזאת ג' וז', שטובל ומגלח בז', וא' בסוף נזירות דטהרה:"
+ ],
+ [
+ "ומוחלט בספק
באותו יום עצמו נסתפק נמי אם הוחלט בצרעתו מכבר. והיום ודאי נתרפא. והרי אם היה באמת מוחלט נמי, היה צריך ב' גלוחין, א' כשנתרפא, וא' אחר ז' ימים שסופר אח\"כ. ואותן ב' התגלחות היו דוחין לנזירות [כפ\"ו סי' כ\"ט], גם קודמין לגלוח נזירות טומאה או טהרה. משא\"כ גלוח של ספק מצורע, אינו דוחה לנזירות, אבל קודם הוא לגלוח נזירות טומאה או טהרה, שכשיגיע זמן גלוח הנזירות, מגלח מקודם גלוח של ספק מצורע: זה הראשון, לגלוח טומאה היה. לכן ממתין עוד ל\"י ומגלח שנית, דאם מצורע היה, הרי היה גלוח ראשון לחלוטו, וגלוח זה לטהרתו, ולכן היה מהראוי שיביא למחרת גלוח, קרבנותיו של מצורע, דהיינו ג' בהמות כדי להתירו בקדשים. אבל שמא אינו מצורע והאיך יביא חולין לעזרה והרי חטאת מעכב בו [כרמב\"ם פ\"א ממחוסרי כפרה ה\"ה, ועי' לח\"מ שם פ\"ה ה\"י] והרי חטאת אינו יכול להביא בתנאי. לכן יכתוב נכסיו לאחר, וה\"ל כמצורע עני, וסגי ליה בחטאת העוף שעל הספק, והעולת העוף והאשם שצריך העני להביא, אינן מעכבין [כנזיר די\"ח ב' והר\"ב השמיט שהעולה שלו אינו מעכב, ולא ידעתי למה]. אבל אין להסתפק שמא תגלחת זה, תגלחת נזיר טמא היה, ויתחייב להביא קרבנותיו כבגלוח ראשון. ליתא דממ\"נ, אם היה מצורע, הרי ב' תגלחת מצורע, קודמין לתגלחת טומאה. ואי לא היה מצורע, אם כן כבר גלח גלוח ראשון לנזירות טמא. אבל יש להסתפק שמא אינו מצורע, רק נזיר טמא היה, והיה תגלחת ראשון לטומאה ותגלחת זה לטהרה. לכן יביא השתא עולת בהמה בתנאי כבתגלחת ראשון. ואחר שהביא קרבן מצורע שבגלוח הב', מותר בקדשים, דהרי כבר הוזה ג' וז' וטבל לספק טומאה. ואי\"ל עכ\"פ אם היה מצורע, היו ב' התגלחות אלו לתגלחת מצורע, והו\"ל מחוסר כפורים מדלא הביא עדיין קרבן לנזירות טומאה, דחטאת העוף שהביא בגלוח ראשון לספק נזירות טומאה, קודם זמן היה, מדצריך לגלח ב' תגלחת מצורע תחילה. ליתא, דאין מחוסר כפורים רק למי שטומאה יוצאה מגופו, כזב וזבה יולדת מצורע. אבל עדיין אסור ביין. דשמא מצורע היה, והיו ב' התגלחות אלו לצרעתו, שאינן עולין לגלוח טומאה או טהרה של נזיר. ושמא גם טמא היה, וצריך לגלח השתא תחלה לטומאה ואחר ל' יום יגלח לטהרה. וזה אינו יכול לגלח השתא אחר ז' ימים מגלוח הב' גלוח הג' לטומאה, דשמא אינו טמא, ונמצא שמיד אחר גלוח הב' מתחיל נזירות טהרה, ואם יגלח אחר ז' ימים הרי יגלח תוך מלאות. לכן ימתין עוד ל' יום ויגלח, ויביא שוב חטאת עוף על הספק, משום ספק תגלחת טומאה. ויביא אז גם עולת בהמה בתנאי, כמו בתגלחת ב', דשמא לא נטמא והוה תגלחת זה תגלחת נזיר טהור. מיהו עדיין אסור ביין, דשמא מצורע היה וטמא היה. והיו ב' גלוחין הראשונים לצרעתו. ושלישי לטומאתו. לכן ממתין שוב אחר גלוח ג' ל' יום, ומביא ג' קרבנות נזיר טהור, ומתנה על העולה שבאם לא היה מצורע ולא נטמא, וכבר יצא בעולה שהביא בגלוח ראשון, יהיה זה העולה שמביא השתא עולת נדבה, והחטאת והשלמים שמביא השתא, הרי ודאי חייב בהם עדיין. ואחר כך שותה יין ומטמא למתים ומגלח בכל עת. וכן אם קבל נזירות שנה, ונטמא ביום א' משנה ראשונה, אסור לאכל קדשים עד אחר ב' שנים, ואסור ביין וטומאה עד אחר ד' שנים. ומגלח בין כל שנה ושנה, ומביא קרבנות בכל גלוח כלעיל. מיהו כל זה בנשים וקטנים כסי' ב', דגדול אסור לגלח מחשש הקפת ראש שלא במקום מצוה. אבל התגלחת אינו מעכב בנזיר טהור כרמב\"ם [פ\"ח מנזירות ה\"ו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שהוא כופה את עבדו
לשתות יין ולהטמא. ודוקא בנזירות צריך לכופו. אבל בשאר נדרים, אם יש בהן ענוי נפש, בטלים בלי כפייה, ואם אינן ענוי נפש לא מהני כפייה. משא\"כ בשבועות, בכל גוונא בטלים בלי כפייה, מדאסר נפשיה אחפציה, והרי אין גופו שלו:"
+ ],
+ [
+ "ואינו כופה את אשתו
דכפייה לחוד לא מהני, אם לא יבטל הנדר בלבו [כנדרים פ\"י מ\"ח] ואפילו להרמב\"ם [פי\"ג מנדרים ה\"ה] דגם יכול לכופה עכ\"פ מודה דצריך לבטל הנדר בלבו, דאע\"ג דבטול בלב לחוד לא מהני [כנדרים ע\"ט א'], עכ\"פ בהדי כפייה מהני, ובשבת אפילו בהדי אמירה טול אכול מהני [י\"ד סי' רל\"ד סכ\"ד] אבל בכפייה לחוד סגי אף שלא בטל:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מיפר נדרי אשתו
דבמרוצה בנדרה אחר שהפיר לה. פטורה מלקיימו:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מיפר נדרי עבדו
דבמתרצה בנדרו אחר שכפהו לעבור, חייב העבד לקיימו:"
+ ],
+ [
+ "הפר לאשתו הפר עולמית
היינו בנדרי ענוי נפש, אבל שבינו לבינה גם באשה מופרים רק כל זמן שהיא אצלו [כי\"ד רל\"ד סנ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "יצא לחירות משלים נזירתו
ומשלים נזירותו כך גירסת הרמב\"ם. ור\"ל דבאמר לעבדו מופר לך, על נזירותו שנזר, יצא לחרות אבל משלים נזירותו, ולראב\"ד הגי' היא משלים נזירותו ור\"ל אם נשתחרר צריך להשלים נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "עבר מכנגד פניו
ר\"ל ואם ברח אחר שנזר:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר לא ישתה
כדי שיצטער, וישיב עי\"ז לרבו שיכופו לשתות:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי אומר ישתה
שמא יחלש עי\"ז, ויפסיד רבו כשימצאנו:"
+ ],
+ [
+ "נזיר שגלח
כדינו. וקיי\"ל דתגלחת אינו מעכב בשום נזיר, ובנזרק דם א' מקרבנותיו הותר מחיובי נזיר:"
+ ],
+ [
+ "ונודע לו שהוא טמא
שנטמא בימי נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "אם טומאה ידועה
שאפשר להיות ידוע, מדלא היתה קבר התהום:"
+ ],
+ [
+ "סותר
וחוזר ומונה נזירות טהרה:"
+ ],
+ [
+ "ואם טומאת התהום
כגון שנמצא מת תחת הגל שהלך הנזיר עליו, דאז אפשר שלא ידע אדם מעולם שמת מונח שם. [ומה שהקשו תוס' [פסחים פ\"א ב'] היכא משכח\"ל קבר התהום והרי אותו שקברו ידע שקברו. ותרצו בדוחק. ול\"מ נ\"ל דטומאת התהום אינו ר\"ל שמעולם לא ידע אדם שמונח כאן מת, אלא ר\"ל שלפי מקום הנחתו השתא מסתבר שאין אחד בעולם שידע שמונח כאן מת, אע\"ג שהיה פ\"א ידוע, עכשיו נשכח, והיינו שכתב הרמב\"ם [פ\"ו מנזירות הי\"ח] למעוטי הרוג, ר\"ל שמצא כאן מת שלם, טמון תחת הקרקע, שניכר שנהרג מקרוב הרי מסתבר שההורגו עדיין חי, והוא יודע שמונח הנהרג קבור כאן, אע\"ג שטמון הוא לא נקרא קבר התהום]:"
+ ],
+ [
+ "אינו סותר
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא גלח
ר\"ל קודם שנזרק אחד מהדמים שבקרבנותיו נודע שנטמא תוך ימי מלאות:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
טומאה התהום:"
+ ],
+ [
+ "ירד לטבול במערה
נזיר שנטמא בשרץ או בשאר טומאה שאינו ממת, בין בימי נזירותו או מקודם, וטבל במערה:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא מת צף על פי המערה
על פני המים, ומסופק אם נגע בו [ונ\"ל דה\"ה אפילו בלא צף רק מונח במים, כל שאינו משוקע תחת קרקעית המים, אינו טומאת התהום [כש\"ס דס\"ג ב']. אלא נקט צף לרבותא, אף דספק מגע שרץ צף, טהור [כטהרות פ\"ד מ\"ח]. התם ה\"ט מדכתיב השורץ על הארץ. אבל ספק מגע מת צף, טמא. ותו נ\"ל דעל פי המערה דנקט, נמי לרבותא נקטי, אף דבכה\"ג איכא שפיר ספק מגע. וכ\"ש בנמצא תוך המערה, דהרי אז בוודאי האהיל עליו]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואפילו נודע לו ספק זה אחר שגילח, אפ\"ה טמא, דאין זה טומאת התהום, והו\"ל ספק טומאה ברה\"י. ונקט בנולד לו ספק בטובל לטומאה דאורייתא, אף דאז נזהר טפי מלטמא, לא אמרינן אילו נגע בו היה יודע:"
+ ],
+ [
+ "ירד להקר טהור
אפילו ירד להקר ולהצטנן שאינו נזהר כ\"כ מלטמא, וכ\"ש בטבל מדנטמא בשרץ וכדומה ואפילו נודע לו אח\"כ שוודאי נטמא במת, אפ\"ה טהור אם נודע לו זה אחר גלוח, מדהו\"ל טומאת התהום:"
+ ],
+ [
+ "ליטהר מטומאת מת
אם תוך או קודם ימי נזירותו טבל במערה זאת שנמצא בה מת משוקע:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אפילו נודע לו רק אחר גלוח:"
+ ],
+ [
+ "שרגלים לדבר
ר\"ל מסתבר. דהרי אף בטומאת התהום, דוקא בהיה בחזקת טהרה טהור:"
+ ],
+ [
+ "המוצא מת
נקט המוצא, לדיוקא, דהא במצוי, דהיינו שידוע שיש שם קבר, קנה המת מקומו ואסור לפנותו. גם נקט מת ג\"כ לדיוקא, דהא בהרוג בכל גוונא מפנהו ואין לו תבוסה:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
ר\"ל שמצא זה תחילה, ולא מצא ב' קברים מקודם סמוך לזה:"
+ ],
+ [
+ "מושכב כדרכו
ולא במצאו יושב, או ראשו בין ברכיו, שכך קוברים העכו\"ם מתיהם. ולהכי מותר לפנותו בכל ענין [אבל לענין שיטמא קבר עכו\"ם באהל, יש אוסרין ויש מקילין, ונהגו להחמיר. אבל במגע ובמשא י\"א דאפילו המקילין אוסרין [י\"ד שע\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "נוטלו ואת תבוסתו
ר\"ל העפר התחוח שתחתיו, שאפשר שהתבוסס והתגלגל לשם רקב או דם או ליחה מהמת. ונוטל עוד בעומק ג' אצבעות מקרקע בתולה שתחתיו, ואח\"כ מותר לעשות שם טהרות, ואינו חושש שגם מת אחר קבור שם. ואע\"ג דמת מצוה קונה מקומו בכל מקום. לא חיישינן שזה היה מת מצוה, דקלא אית ליה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה
שיש בין ב' החצונים לא פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו שכונת קברות
דאז מסתבר ששם מיוחד לקברות, ואסור לפנותן. וגם לענין טומאה חיישינן שקבורים שם עוד מתים אחרים, דאמרינן שהיה כאן מערה ונתמלאת עפר. שכך היה דרכן, עושין חצר ו' על ו' אמות, ומערה לכל רוח מד' רוחותיה, וכל מערה ד' על ו' אמות, ובכותלי המערה סביב היו כוכין, שעשויין כמין ארגז [שובע] שבשולחן, שבהן מניחין המתים, ויש בין כל כוך וכוך עובי אמה אדמה כמין כותל ביניהן. נמצא שאי אפשר שיהיו ג' מתים קבורים על מקום שהוא פחות מרוחב ד' אמות. דהרי לכל מת צריך רוחב אמה, ואמה כותל בין מת למת. נמצא שב' מתים וב' רווחים, צריכין רוחב ד' אמות והמת הג' קבור על האמה הה'. ויש לפ\"ז מתחלת מת א' עד תחלת מת ג' לכל הפחות ד' אמות [עי' בציור א]. גם אי אפשר שיהיה מרחק בין ב' החצונים יותר מח' אמות. דאם ב' קבורין בכותל הקצר שבמערה שרחבו ד' אמות, א\"כ תופסין עם הריווח שביניהן ג' אמות, ועוד חצי אמה ברוחב המערה, שמניחין לזויות הכותל, כי כך היה דרכם [כב\"ב ד\"ק ב'], א\"כ אפילו יהיה הקבר הג' שנמצא, אותו שהוא בקצה הכותל הארוך, [עי' בציור ב] לא נשאר מכותל הארוך מסוף הקבר עד זויות ז', רק ד' אמות ומחצה, שהרי אמה צריך לקבר שיש בסופו, וחצי אמה לזוית ח', כי כך דרכם כנ\"ל. א\"כ לא יהיה מתחלת קבר ב' עד תחלת קבר ג' רק ח' אמות מתחלת חפירתו עד סופו [עי' ציור ב, וכך נ\"ל פירש המשנה לע\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בודק הימנו ולהלן עשרים אמה
דמדנמצא ג' מתים חיישינן שהיו קבורים במערה שפתוחה לחצר, והיה כאן עוד מערה בעבר השני מהחצר נגד מערה זו, והחצר בין ב' המערות. להכי בודק כ' אמה להלן. דהיינו שיעור אורך ב' המערות י\"ב אמה, ואורך החצר שביניהם ג\"כ ו' אמה, שהן יחד י\"ח אמה. ועוד ב' אמה שמתרבין ע\"י האלכסון של מערה. וכדמוקי לה בש\"ס דבדק באלכסונה, אמנם אופן הבדיקה הוא כך, חופר אמה ומניח אמה עד כ' אמות וכל מה שחופר חופר בעומק עד הקרקע בתולה [כאהלות פט\"ז]. וכן לכל צד בודק כ' אמה, דשמא הקברים שמצא היו למזרח או למערב לצפון או לדרום לצד החצר:"
+ ],
+ [
+ "שרגלים לדבר
ששדה זו עשויה למערות וקברים, ונקט כל הנך משניות הכא, משום דכולהו כשיש רגלים לדבר מחמרינן כמשנה ב':"
+ ],
+ [
+ "נוטלו ואת תבוסתו
אע\"ג דכבר תנא כן ברישא. נ\"ל דה\"ק, דאילו מתחלה מצאו לזה הקבר הג' קודם להקבר הב', אע\"ג שיש בין קבר א' לג' ח' אמה והיה קצת הוכחה שהן מהנקברים במערה, וא\"כ יש ג\"כ מערות אחרות מסביב, אפ\"ה סגי בשיטול אותו ותבוסתו, והיינו משום שלא מצא מת בין קבר א' לג':"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
שבא א' אצל כהן עם ב' נגעים, א' כגריס וא' כסלע, ובסוף שבוע נמצאו כל א' כסלע, ואינו יודע איזה מהן פשה, אף דממ\"נ א' פשה, טהור:"
+ ],
+ [
+ "משנזקק לטומאה
כגון שפשו ב' הנגעים, ונטמא, ואח\"כ נתמעט א', ואינו יודע איזה מהן. ואפילו בב' אנשים, שוודאי א' טהור, מדנתמעט פשיון שלו, אפ\"ה שניהן טמאין:"
+ ],
+ [
+ "בשבעה דרכים בודקין את הזב
דבראה באונס טהור:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא נזקק לזיבה
דהיינו דאם כבר ראה ראייה ב' שלא באונס, נזקק על ידה לטמא משכב ומושב כזב, ושוב אין בודקין בראייה שלישית. אבל בראייה שנייה, דעדיין לא הוזקק לטומאה בראייה ראשונה, דהרי לא נטמא בה רק כבעל קרי, להכי בודקין ראייה שנייה. מיהו ראייה ראשונה אפילו באונס מטמא עכ\"פ כבעל קרי, ומצטרפת עם ראייה שנייה, לעשות זב לטמא משכב ומושב. ואעפ\"כ בודקין ראייה ראשונה כדי למנות בה ג' ראיות לחייבו קרבן כשלא תהיה באונס [רמב\"ם פ\"ב ממחוסרי כפרה ה\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "במאכל
באכל אכילה גסה, או בשר שמן, וחלב, גבינה, ביצים, יין ישן, שכל אלו מרגילין לזיבה:"
+ ],
+ [
+ "ובמשתה
בשתה הרבה:"
+ ],
+ [
+ "במשא
שנשא משא כבד:"
+ ],
+ [
+ "ובקפיצה
קפץ [הוא כמו קבץ, וכמו כווץ] והוא שמקבץ ב' רגליו אליו יחד ומדלג עמהן. משא\"כ דלג הוא המדלג עם רגל א':"
+ ],
+ [
+ "ובהרהור
בראה אשה אף שלא הרהר, או הרהר אף שלא ראה. דבאירע לו אחד מאלו אין נעשה זב בראייה זה:"
+ ],
+ [
+ "משנזקק זיבה אין בודקין אותו
דבראה ראייה ב' שלא באונס, אף שראייה ג' באונס, אפ\"ה נתחייב קרבן, דאז אונסו וכו':"
+ ],
+ [
+ "אונסו
דהיינו כשמסתבר שראה ע\"י אחד מז' אונסין הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וספיקו
ר\"ל אף כשמצא בבגדו זיבה וש\"ז, ולא ידע אם בא כל א' לבדו, וסותר ז' נקיים, או שבאו ביחד ואינו סותר רק יומו:"
+ ],
+ [
+ "ושכבת זרעו
שראה ש\"ז ואח\"כ זיבה. דאילו קודם שנזקק לטומאה, תלינן הזוב בשיורי ש\"ז, משא\"כ כשנזקק. או י\"ל לענין לטמא במשא, דמשנזקק לטומאה, ש\"ז של זב מטמא במשא תוך מעל\"ע משראה זיבה:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר
שלא מההכאה מת, שהרי הקל. וי\"ל דאת\"ק קאי הך נ\"ע, דרגלים לדבר שמחמת ההכאה מת, שהרי רק הקל ולא נתרפא לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "נזיר היה שמואל
ולפי שנחלקו בו אם נזיר היה, להכי סדרו רבי לבסוף."
+ ],
+ [
+ "בדברי רבי נהוראי
והאומר הריני כשמואל, הו\"ל נזיר עולם:"
+ ],
+ [
+ "מה מורה האמורה בשמשון נזיר
דמפורש גביה דנזיר אלהים יהיה הנער:"
+ ],
+ [
+ "אף מורה האמורה בשמואל נזיר
ואף דאין אשה מדרת בנה בנזיר, חנה נדרה שתפתה לאלקנה עד שיתרצה, ולא מצינו שלא התרצה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם
ר\"ל מורה האמור בשמואל, א\"א לפרשו רק על מורא בו\"ד, מדכתיב ונתתיו לה' ומורה לא יעלה על ראשו, שמשמעותו שיהיה עליו עול שמים, ועי\"ז לא יהיה עליו מורא בשר ודם. ואע\"ג דלא מצינו לשון מורא בה\"א בסוף רק בא' בסוף י\"ל דהכא ע\"כ נתחלף א' בה' כהרגל אותיות אהו\"י שמתחלפין זב\"ז, והיינו מטעם דאמרן. דאי מורה ר\"ל תער, הול\"ל איפכא מורה לא יעלה על ראשו ונתתיו לה', דהרי חיוב נזירותו קדום לנתינה לד', דגם בעודו אצל אמו אסור לגלחו או לטמאו או להשקותו יין:"
+ ],
+ [
+ "שכבר היה עליו מורה של בשר ודם
ולפיכך א\"א לפרש מורה בשמואל רק תער של נזירות. ואע\"ג דכתיב וישסף שמואל את אגג, ונטמא במת. נ\"ל לפי מה דקיי\"ל [גיטין ד\"ע ע\"ב] דמגויד ומחותך שאמר תנו גט, הו\"ל כחי, ה\"נ בנזיר וכ\"כ תירץ הש\"ס לעיל [ד\"ד ע\"ב] דשוויינהו גוססין, דהו\"ל נמי כחי לכל דבריו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nazir/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nazir/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f73c10a29d0b730301a26324368783b2b95960d2
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nazir/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1070 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Nazir",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Nazir",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כל כנויי נזירות
עי' פתיחה ריש נדרים, דכנוי הוא [ביינאמע]. ויד, ר\"ל שלא גמר דיבורו:"
+ ],
+ [
+ "כנזירות
חסורי מחסרא וה\"ק, כל כנויי וכו' וידות נזירות כנזירות. ואלו הן ידות, האומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר
ודוקא בנזיר עובר לפניו, והתכוון זה להיות ג\"כ נזיר, ואמר אהא, אעפ\"י שלא פירש כוונתו:"
+ ],
+ [
+ "או אהא נוה
ר\"ל נאה בגידול שער. ומיירי בתופס בשערו והתכוון לנזירות בשעה שאמר כן, דאז הו\"ל יד:"
+ ],
+ [
+ "נזיר
אי מיירי באומר אהא נדר פשיטא דאל\"כ נזירות היכא משכח\"ל. ול\"מ היה נ\"ל דה\"ק האומר אהא נוה נזיר, דסד\"א וודאי לא לנזירות נתכוון, דכיון דקאמר מילת נזיר, אי לנזירות נתכוון הול\"ל בקיצור אהא נזיר, אלא וודאי ה\"ק אהא נאה כנזיר, להיות לי תלתלים גדולים, ולא לנדר התכוון כלל, קמ\"ל. ועי' לקמן סי' ל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "פזיח
כולהו כנויי נזירות הם בלשונות עמים, וה\"ה כנוי שבלשון אחר:"
+ ],
+ [
+ "הריני כזה
ורמז אז על נזיר:"
+ ],
+ [
+ "הריני מסלסל
[קרויזענד] שע\"י שיתארכו השערות, יעשו גלגלים [כך נ\"ל, כמו מסלסל בשערך (בש\"ס כאן) שלפע\"ד סלסל הוא כמו תלתל, ע\"ש קוצותיו תלתלים] [שיר ה']:"
+ ],
+ [
+ "הריני מכלכל
מגדל שער:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי לשלח פרע
לגדל שער שתלוי ופורח מבולבל סביב ראשו. דנזיר אסור לסרוק [כפ\"ו מ\"ג]. וכולהו מיירי בתופס בשערו בשעת דיבורו והתכוון לנזירות. והנך כולהו לאו ידות הן, דהרי גמר דבורו, רק שלא פירש יפה הנזירות:"
+ ],
+ [
+ "הרי עלי צפורים
ב' תורים או ב' בני יונה, והן קרבן נזיר שנטמא וי\"ל דה\"ק אם אתטמא אהיה חייב בקרבנות אלה ממילא משתמע מזה שמתחייב א\"ע בנזירות. ומיירי נמי בנזיר עובר לפניו, והוא התכוון בדיבורו לנזירות:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו נזיר
מדלא הזכיר כלום מחיובי הנזיר בגופו מיהו חייב בצפרים ושניהן לעולת נדבה:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר מן החרצנים
[קערן]:"
+ ],
+ [
+ "ומן הזגים
[הילזע] [ועפ\"ו מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומן הטומאה
דבהזכיר א' מאלו דינו כאומר סתם הריני נזיר:"
+ ],
+ [
+ "וכל דקדוקי נזירות עליו
נקט כן משום נזיר שמשון ונזיר עולם שנזכר לקמן במשנה שאין כל דקדוקי נזירות עליהן:"
+ ],
+ [
+ "כמי שנקרו פלשתים את עיניו
לרש\"י ותוס' צריך שיאמר ג', כשמשון כבן מנוח כבעל דלילה. או, כשמשון כבן מנוח כמי שנקרו עיניו דאל\"כ דלמא על שמשון אחר מתכוון. ונ\"ל דלפ\"ז קמ\"ל מתניתין, אפילו לא אמר כשמשון בן מנוח בעל דלילה, רק אמר כף הדמיון בכל א', אפ\"ה אמרינן דכל הסימנים אומר על א'. מיהו לרמב\"ם [פ\"ג מנזירות], בחד מהנהו סגי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר שמשון
שלא היה נזיר גמור, מדלא נדר בעצמו, רק המלאך אמר שיפרוש מתגלחת ויין, ולפיכך הו\"ל זה כשאר נדר, כאלו נדר רק מב' אלו:"
+ ],
+ [
+ "מה בין נזיר עולם לנזיר שמשון
חסורי מחסרא וה\"ק, ואם אמר הריני נזיר עולם, הרי זה נזיר עולם, מה בין נזיר וכו':"
+ ],
+ [
+ "נזיר עולם הכביד שערו
לסוף י\"ב חודש:"
+ ],
+ [
+ "מיקל בתער
אבל אינו מגלח לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "ומביא שלש בהמות
ביום שמקיל מביא חטאת עולה שלמים, ככל נזיר ביום מלאות:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטמא מביא קרבן טומאה
ב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת, וכבש לאשם:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטמא אינו מביא קרבן טומאה
ואפילו לכתחילה מותר להטמא אבל ביין אסורים שניהן:"
+ ],
+ [
+ "סתם נזירות שלשים יום
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "אמר הריני נזיר אחת גדולה
או שאמר:"
+ ],
+ [
+ "אפילו
או אפילו אמר הריני נזיר מכאן וכו':"
+ ],
+ [
+ "נזיר שלשים יום
והא דקאמר גדולה וקטנה וסוף העולם, כוונתו דטריחא ליה או דלא טריחא ליה, או שטריחא ליה כאילו קבלה עד סוף העולם [ואילה\"ק א\"כ לקמן מ\"ו נמי נימא דמדלא הזכיר זמן הצריך לדרך זה אינו נזיר רק ל\"י כי הכא, י\"ל התם מוכח מלתא דלימי הדרך התכוון ומדמיירי בהחזיק בדרך כסי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר שתים
דכדאמר הריני נזיר כבר קבל נזירות אחת, וכי אמר תו ויום א' הו\"ל נזירות ב', דאין נזירות פחות מל' יום. ומגלח בין ב' הנזירות:"
+ ],
+ [
+ "שאין נוזרים לשעות
ול\"א דב' נזירות קבל, מדיש לצרף השעות עם מניין הל' יום:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר כשער ראשי
שמרובים מימי חיי אדם:"
+ ],
+ [
+ "ומגלח אחת לשלשים יום
מדתלה נזירותו בדברים חלוקים, הו\"ל כאומר הריני נזיר נזירות כמניין שער ראשי, דמגלח בין כל א'. אבל נזיר עולם מגלח א' לי\"ב חודש. מיהו זה וזה אסורים ביום תגלחתן ביין וטומאה, ולוקין עליהן. ונל\"פ דאם לא גלח פ\"א בשיגלח בסוף ל\"י שאח\"כ צריך להביא ב' קרבנות של ב' נזירות כלקמן [פ\"ב סי' ל\"ו], דהא דקאמר תנא ומגלח אחת לל\"י, אין ר\"ל שרשאי לגלח, אלא שחייב לגלח, דומיא דרבי היכא דקאמר נזירות, דבכה\"ג וודאי חייב לגלח, דהרי נזירות מחולקים קיבל עליה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר אין זה מגלח אחת לשלשים יום
דנזירות אחת קבל ע\"ע:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר מלא הבית
ברמב\"ם הגירסא מלא חבית [*) לפנינו גם ברמב\"ם הגי' מלא הבית וכן הוא מוכרח מדלא נקט החבית בה\"א כחברו הקופה.]:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר אחת גדולה נזרתי
שגדולה עלי כבית או קופה מלא:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמר סתם נזרתי
כפי שיפרשו חכמים דבורי:"
+ ],
+ [
+ "ונזיר כל ימיו
ואע\"ג דספק נזירות להקל [כפ\"ד דטהרות מי\"ב] וה\"נ נימא שמא קופה מלא גוף א' קאמר. ליתא, דזה דוקא באמר הריני נזיר בתנאי שיש כאן ק' גופים, וקודם שספרן נאבדו, דאז א\"א שנאמר שיהיה נזיר ויביא קרבנותיו לבסוף, דהרי יש בהן חטאת שאינו בא בנדבה, ודלמא פחות מק' גופים היה ויביא חולין לעזרה. ומדלא יכול להביא קרבנותיו לבסוף, א\"כ לא יהיה לו תקנה לעולם, מש\"ה לא מחית נפשיה לספיקא. משא\"כ הכא, הרי ע\"כ מחית נפשיה לספק, דהרי עכ\"פ נזירות קבל ע\"ע, ובסוף ל' א\"א שיגלח, דשמא במלאה חרדל נזר, והו\"ל נזיר עולם [כמ\"ד]. והאי תנא ס\"ל כרבי שם, דכל שלא אמר \"נזירות\", בל\"ר הו\"ל כל ימיו נזירות א', ואסור לגלח סוף ל'. [ואילה\"ק הרי עכ\"פ מגלח כל סוף י\"ב חודש [כמ\"ב], וכשגילח סוף י\"ב חודש הראשון, יצא מספיקו. י\"ל דהאי גלוח אינו רק להקל השער, ולא גלוח גמור [כסי' כ'] אבל כיון שביום גלוחו בסוף י\"ב חודש מביא ג' בהמות [כלעיל סי' כ\"ב] א\"כ קשה היאך יכול אח\"כ בסוף י\"ב חודש שנית לגלח ולהביא שוב ג' בהמות שמא כבר פסק נזירותו ומביא חולין לעזרה. אע\"כ שנזירות עולם קיבל ע\"ע ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו נזיר כמנין הימים
ודוקא בהחזיק בדרך ללכת למקום פלוני בשעה שקיבל עליו הנזירות, דאז מסתבר דמפני סכנת הדרך קבל הנזירות. אבל בלא החזיק בדרך, הו\"ל נזיר ל' יום בין שהמקום רחוק או קרוב [כסי' כ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "מונה נזירות כמנין ימות החמה
שס\"ה נזירות:"
+ ],
+ [
+ "כיון שהשלים מת
מייתי ראיה בזה לת\"ק, דלא אמרינן כל ימי שהחמה בעולם קאמר, והו\"ל נזיר עולם. להכי קאמר כיון שהשלים, ובנזיר עולם לא שייך השלמה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הריני נזיר מן הגרוגרות
תאנים יבשים:"
+ ],
+ [
+ "ומן הדבילה
תאנים דרוסים יחד בעיגול:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נזיר
דס\"ל אין אדם מוציא דבריו לבטלה, ע\"כ בדקאמר הריני נזיר, הו\"ל נזיר ממש, וכי הדר אפילו תוך כדי דבור וקאמר מן הגרוגרות, חוזר מנזירות כאילו בטעות נזר. וס\"ל נזר בטעות הוה נזיר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אינו נזיר
ס\"ל אדם מוציא דבריו לבטלה:"
+ ],
+ [
+ "אלא באומר הרי הן עלי קרבן
ס\"ל דגם לב\"ש אינו נזיר, רק פליגי באומר שהתכוון במלת נזיר, שיהיה מופרש מהגרוגרות בקונם, דלב\"ש אסור מגרוגרות בנדר, ולב\"ה מותר בהן, מדקאמר לשון נזיר, ואין נזירות בגרוגרות:"
+ ],
+ [
+ "אם עומדת אני
שהיתה פרה רבוצה. והוא נגש להקימה, ואמר, אמרה פרה זו [כמו ויאמר המן בלבו. ואפילו במה שאינו חי מדבר שייך לשון דיבור ומחשבה, כמו פצחו הרים רינה, תהום אמר לא בי הוא. השמים מספרים, ויום ליום יחוה, והאניה חשבה להשבר, וה\"נ] ר\"ל פרה זו כשרואה שאני רוצה להקימה חושבת שהריני גזירה [במפיק הא] ר\"ל שאני אהיה נזיר שלה מבשרה אם עומדת מעצמה, שלא אקימה אני. ואני משיב אני [כמו האתה זה בני עשו ויאמר אני], ר\"ל אני מרוצה בכך להיות נזיר מבשרה אם לא אעמידה רק היא תעמוד מאליה. ונגש להקימה, ועמדה מאליה. וכן בדלת. ונפתח מאליו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נזיר
קמ\"ל ג' מילי. חדא אע\"ג דלא פירש דבריו שיהיה נזיר, רק שאמר אני, הו\"ל עכ\"פ יד לנזירות. ב', קמ\"ל אע\"ג דנזר רק מבשרה, אפ\"ה ב\"ש לטעמייהו (בסי' ג') דאפילו בכה\"ג הוה נזיר. ג', קמ\"ל אע\"ג דלא פירש באיזה תנאי יהיה נזיר, עכ\"פ מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, מדניגש להקימה בכח, וודאי כוונתו שמקבל נזירות אם לא יקימנה הוא, והרי עמדה מאיליה [ואע\"ג דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו אינו רק מדרבנן (כחולין די\"ג א') והאיך רשאי להביא קרבן לעזרה. היכא דהיה בם גם דבור הוה דאורייתא (כרש\"י שם). ואפילו לתוס' שם, ולרמב\"ם (פ\"ג מפסולי מוקדשין) דאפילו עם דבור הוה דרבנן. נ\"ל דבנזיר מודה, דהרי באומר אהא נוה (פ\"א סי' ד'), דאפשר שהתכוון אהא נאה במצות, ואפ\"ה בתפס בשערו הוה נזיר ומביא קרבן לעזרה]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אינו נזיר
ב\"ה לטעמייהו [סי' ד'] ולהכי מדנזר מבשרה, אפילו עמדה מאיליה אינו נזיר. אלא אפילו לב\"ש שם, ס\"ל לב\"ה הכא דאינו נזיר, דאף דמחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, שמקבל נזירות בתנאי עמידתה, עכ\"פ אמרינן שלא הקפיד רק על עמידתה, ולא על שיקימנה הוא. והרי עמדה ולהכי אינו נזיר [כך נ\"ל פי' משנה חמורה זאת, וברוך המגלה תעלומות, לעינים עמומות]:"
+ ],
+ [
+ "אלא באומר הרי פרה זו עלי קרבן אם עומדת היא
ר\"ל דוקא בשאומר שמה שאמרתי שאהיה נזיר ממנה, נתכוונתי שאהיה מופרש ממנה בקונם. דלב\"ש כשלא העמידה הוא אסורה לו. אבל כ\"ע ס\"ל דאינו נזיר:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר
כנודר בא' מחיובי נזיר [פ\"א מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אלא לומר הרי הוא עלי קרבן
דהכא דשכירה קצת, אמרינן דהתכוונה רק שלא תשתכר לגמרי ע\"י כוס זה. מיהו בהשתכר כבר כשכרות לוט, אז לאו בר חיובא הוא כלל:"
+ ],
+ [
+ "ומיטמא למתים
והוא הדין בע\"מ שאגלח:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר ואסור בכולן
דכל המתנה על הכתוב בתורה, תנאו בטל והמעשה קיים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה אסור
דלא עדיף מאילו אמר בפירוש שלא יאסר רק בא' מחיובי נזיר דאפ\"ה אסור בכולן [כפ\"א מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ור' שמעון מתיר
דס\"ל אינו נזיר עד שיזיר בכולן:"
+ ],
+ [
+ "אבל סבור הייתי שחכמים מתירים לי
יתירו לי לשתות יין אע\"ג שאהיה נזיר בשאר מילי. וכן בקבורת מתים בסיפא, ע\"כ ה\"פ ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "או מפני שאני קובר את המתים
ואין שם קובר אלא הוא:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מותר
בלי שאלת חכם, מדהו\"ל נדרי שגגות [כפ\"ג דנדרים מ\"א], דלבו אנסו. וא\"ת א\"כ רישא נמי באמר א\"י שנזיר אסור ביין נמי נחשבה נדרי שגגות, י\"ל התם שאמר מותר א\"א דנחשבה כשוגג דאומר מותר קרוב למזיד [כמכות ד\"ז ב'] והו\"ל כיודע שהיין אסור ואפילו הכי התנה שיהיה מותר לו:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון אוסר
דס\"ל ד' נדרים שהתירו חכמים צריכים שאלה להחכם [עיין פ\"ג דנדרים. סי' ה']:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר ועלי לגלח נזיר
להביא גם קרבנות לנזיר אחר:"
+ ],
+ [
+ "אם היו פקחים מגלחים זה את זה
וכל א' פטור מקרבנות של עצמו, דחבירו יביא עליו:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו מגלחים נזירים אחרים
קא משמע לן דלא נימא דמדנזרו שניהן ביחד, נתכוונו דוקא לגלח זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "דברי רבי מאיר
דס\"ל תפוס לשון ראשון. דבאמר הרי עלי לגלח, נזירות שלם קבל, ותו לא מצי הדר ביה לומר חצי נזיר. ונ\"ל דשמע חבירו לרבותא דר\"מ נקטיה, דאפילו חבירו ששמע שהאחר כבר התחייב בחצי קרבנותיו, אפ\"ה לא אמרינן דוודאי התכוון בשאמר הריני מגלח אסיומא דמלתא דקמא, דהיינו רק חצי האחר של הקרבנות מיהו לעיל במשנה א' גם ר\"מ מודה כב\"ה מדא\"א כלל נזירות בגרוגרת הו\"ל נזיר בטעות:"
+ ],
+ [
+ "וזה מגלח חצי נזיר
דנדר ופתחו עמו הוא, והוה כאומר חצי קרבנות נזיר עלי:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נזיר
בש\"ס אמרינן דאיידי דסיפא נקטיה. ובדברי רתת דנ\"ל דאפשר דקא משמע לן שיהיה נזיר מיד ולא ימתין עד שיהיה בן ל' יום מחשש נפל:"
+ ],
+ [
+ "אינו נזיר
אע\"ג דלגבי יבום מקרי בן [כיבמות דכ\"ב ב', וב\"ב דק\"ט], וגם בלשון רבים, נקיבות נמי בכלל בנים [כיבמות פ\"ח מ\"ג], אפ\"ה בלשון יחיד, לשון בני אדם בן דוקא:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר כשאראה כשיהיה לי ולד
נ\"ל דנקט כשאראה, ולא כברישא הריני נזיר כשיהיה לי ולד. לרבותא דטומטום נקט הכי דפעמים הוא זכר ופעמים נקיבה, והרי עדיין לא נקרע ולא ראה איזה ולד נולד לו, וכן באנדרוגינוס למ\"ד שאינו בריה בפני עצמו רק ספק זכר ספק נקיבה, והרי עדיין לא נראה איזה ולד הוא. והרי לא סבירא ליה דמחית נפשיה לספיקא, כדמוכח מסיפא, בהפילה אשתו. א\"נ נראה לי כשאראה לרבותא נקטיה. אף על גב דקפיד לשמוח בראייתו, ולא על הלידה לחוד, והרי בזה לא ישמח כשיראהו:"
+ ],
+ [
+ "הפילה אשתו
והוא נזר לכשיולד והרי אינו יודע אולי בר קיימא הפילה, דהרי גם בר קיימא יכול למות. או אולי נפל שלא היה בר קיימא מעולם הפילה:"
+ ],
+ [
+ "אינו נזיר
מתניתין ר\"י היא, דסבירא ליה [סוף פ\"א] לא מחית נפשיה לספיקא, והתכוון לוודאי בן קיימא:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו הרי אני נזיר נדבה
ס\"ל ספק נזירות לחומרא ולת\"ק אסור לעשות כן לנדור לכתחילה מדכתיב טוב שלא תדור [ועי' מש\"כ בס\"ד לקמן פ\"ה סי' כ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר
בכל גוונא, ועוד נזירות אחרת אקבל כשיהיה וכו':"
+ ],
+ [
+ "משלים את שלו
ומגלח ומביא קרבן:"
+ ],
+ [
+ "ונזיר
ר\"ל ונזירות אחרת אקבל בכל גוונא:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך נולד לו בן
קודם שהשלים ל' ימי נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "ומונה את של בנו
מדקבל נזירות בנו תחילה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך משלים את שלו
ואחר השלמת ב' הנזירות יגלח ויביא קרבנות לזה ולזה. דבסוף נזירות בנו א\"א שיגלח, מדכבר מנה תחילה איזה ימים, ואיך ישלים השתא בשאר הימים נזירות שלו, הרי אין גידול שער פחות מל' יום. מיהו בהיה נזירות שלו נזירות מרובה, ונשאר עוד אחר נזירות בנו ל\"י, מותר לגלח בסוף נזירות בנו [כ\"כ רש\"י ותוס']. ולרמב\"ם בין כך וכך מגלח לסוף נזירות בנו, וחוזר ומונה ל\"י לנזירותו, מדאין גלוח פחות מל\"י [ואילה\"ק בשלמא לרמב\"ם שפיר קאמר דמניח את שלו, לענין תגלחת, לאשמעינן דמגלח בסוף נזירות בנו. אלא לרש\"י ותוס', למה קאמר מתניתין מניח שלו, מה נ\"מ אם ימנם לשלו או לבנו, טפי הול\"ל לא יגלח לסוף ל'. נ\"ל דנ\"מ בנטמא אחר יום ל' מהתחלת נזירות שלו, דאז אם ימיה שמנה אחר לידה, שייכו לנזירות שלו, הוה ליה נטמא אחר מלאת ואינו סותר נזירות שלו. ואי ימים שמנה אחר לידה שייכו לנזירות בנו, הו\"ל כנטמא תוך מלאות של שניהן, וסותר הכל [ועי' רמב\"ם פ\"ד דנזירות ה\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לא הפסיד כלום
דמניח שלו ומונה נזירות בנו ומגלח וחוזר ומשלים ל' לנזירות שלו:"
+ ],
+ [
+ "סותר שבעים
לרמב\"ם (ותו') הגירסא הנכונה, עד שבעים:"
+ ],
+ [
+ "שאין תגלחת פחות משלשים יום
להכי אף שכבר מנה יותר מעט, צריך למנות ל' לנזירותו, אחר השלמת נזירות בנו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שאמר הריני נזיר
סתם נזירות ל\"י:"
+ ],
+ [
+ "יצא
דמקצת יום ככולו:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא
מדפירש ל', והרי א\"צ לפרש כן, ש\"מ שלמים קאמר, לפיכך הו\"ל כגילח תוך ימי נזירותו [כרמב\"ם פ\"ח הי\"א] שממתין ל\"י וחוזר ומגלח על קרבנותיו:"
+ ],
+ [
+ "מי שנזר שתי נזירות
שאמר הרי עלי ב' נזירות, או הריני נזיר, ונזיר, אבל באמר הריני נזיר ל' יום ול' יום אם גילח יום ל' לא יצא וכמ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ואת השניה יום ששים ואחד
דיום גלוח הראשון, אף על גב שגילח בו, עולה לנזירות ב', מידי דהוה אמקבל נזירות בחצי יום, שעולה לו אותו היום. נמצא שגם נזירות ב' מגלח ליום ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "יצא
דמשום דיום גלוח עולה לו הו\"ל כאילו גילח השנייה ביום ל':"
+ ],
+ [
+ "סותר את הכל
ול\"א בכהאי גוונא מקצת יום ככולו, מדלא הביא קרבנותיו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אינו סותר אלא שבעה
דסבירא ליה גם בכהאי גוונא מקצת היום ככולו, והו\"ל כנטמא אחר מלאת, דאין צריך לר\"א אז רק ז' שלטהרתו. מיהו חייב בדיני נזיר עד שיביא קרבנותיו אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "נטמא יום שלשים סותר את הכל
לכ\"ע, דל' שלימים נזר כסי' ג':"
+ ],
+ [
+ "אינו סותר אלא שלשים
אף דסבירא ליה לר\"א, קצת יום ככולו [כנזיר די\"ב]. א) אפילו הכי מדלא קאמר עד ק', דהו\"ל בלשון בני אדם עד ולא עד בכלל [כח\"מ סמ\"ג סכ\"ז ועי' פ\"ח דנדרים מ\"ב], שמע מינה דשלימים קאמר. ב) (מה שאינו כן באמר הריני נזיר ל' יום, מדהוא כמנין שאמרה תורה, אף בלי עד מקצת יום ככולו) [ובזה מיושב לפע\"ד קושיית תוי\"ט ארש\"י]. וס\"ל לר\"א דבנטמא ביום מלאת, סותר ל' (וכ\"כ במשנה ג' דאמר הריני נזיר ולא פרט ימים הו\"ל יום ל' כנטמא אחר מלאת):"
+ ],
+ [
+ "נטמא יום מאה ואחד
הוא הדין בכל נזיר שנטמא ביום ל\"א, אלא בק' מיירי תנא:"
+ ],
+ [
+ "סותר שלשים יום
דגזרינן יום תגלחת זה, אטו נטמא ביום תגלחת של יום ל' בנזירת סתם, דסותר ל' יום מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "אינו סותר אלא שבעה
לטעמיה, דסבירא ליה [במ\"ג] דאפילו נטמא ביום ל' סותר רק ז':"
+ ],
+ [
+ "אין עולין לו מן המנין
ואפילו לא נטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליו, לא עדיף מדהיה נזיר בחוץ לארץ דכל טומאתו מדברי סופרים ואפילו הכי אינו עולה לו [כמ\"ו] וכל שכן הכא דעל כל פנים הו\"ל טומאה דאורייתא. והוא הדין בהיה טמא למת, ונדר:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מביא קרבן טומאה
בנטמא שם טומאה שהנזיר מגלח עליו [כפ\"ז מ\"ב]. מיהו אפילו בלא זה, אם התרו בו שיצא, ושהה, לוקה:"
+ ],
+ [
+ "ומביא קרבן טומאה
ה\"פ יצא והזה בג' וז' וטבל, דמתחיל נזירותו ביום שטבל, ומנה איזה ימים לנזירותו וחזר ונכנס לביה\"ק, אבל לא נטמא בהנך דפ\"ז מ\"ב, אז אינו סותר ימי נזירותו שמנה קודם שחזר ונכנס. [ואף דבכל נזיר הדין כן. קמ\"ל הכא דאף דנזר בביה\"ק, אפ\"ה כשחזר ונכנס, אם לא נטמא טומאת נזיר, לא הוה כמעיקרא ולא יהיו עולין לו]. ומביא קרבן טומאה דקאמר, ה\"ק ואם שוב נטמא שם בטומאה, שהנזיר מגלח, מביא קרבן טומאה וסותר ימים שמנה קודם שחזר ונכנס:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר לא בו ביום
ר\"ל מי שנטמא ביום שמתחיל נזירותו אינו סותר:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו לו ימים ראשונים
דבעינן שיפלו ב' ימים שלימים. ולהכי רק בנטמא בג' סותר כולן:"
+ ],
+ [
+ "מי שנזר נזירות הרבה
יותר מל':"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים נזיר בתחלה
דנזירות שבחוץ לארץ אינו עולה. דח\"ל טמא מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בהילני המלכה
עיין מ\"ש יומא [פ\"ג סי' נ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אלא ארבע עשרה שנה
דלא נטמאת כלל [ותמוהין דברי הרמב\"ם ור\"ב שנמשך אחריו שפירשו המשנה דלא כמפורש בש\"ס להיפך עי\"ש] וקמ\"ל דעל כל פנים אין כאן הוכחה דנימא דלא כר\"א לעיל מ\"ג, ואפשר עוד דמדלא קאמר לא נטמאת שמע מינה דוודאי נטמאת ואפ\"ה כיון דמדאורייתא יצאה בנזירות ח\"ל להכי לא החמירו בה בשנטמאה שתסתור מה שמנתה כבר:"
+ ],
+ [
+ "ואלו מעידים שנזר חמש
והוא מכחישן או מסופק או שותק. וב' כיתי העדים מעידין על רגע א':"
+ ],
+ [
+ "ואין כאן נזירות
ואע\"ג דבכת אומרת ק' וכת אומרת ר' מודו בית שמאי ובית הלל דיש בכלל ר' ק' וישלם ק' [כסנהדרין ל\"א א', וב\"ב מ\"א ב']. הכא לב\"ש שאני, דודאי סתרי אהדדי בנטמא אחר נזירות להכת שאמר שחייב ב' לא סותר מדהוא אחר מלאות, ולאינך הכת סותר. ומכאן נראה לי ראיה לירש\"י [נזיר ד\"כ] דפירש מתניתין דלא כי האי תנא דפליגי בכת א' בנזיר והיינו תנא דבי ר' ישמעאל ולא היינו רשב\"א דסנהדרין ובבא בתרא הנ\"ל ודו\"ק:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואני ואני
ר\"ל וכן הב' שמע ואמר ואני, והוא הדין ק':"
+ ],
+ [
+ "כולם נזירין
והוא שאמרו כן כל א' תוך כדי דבור של חבירו. דהיינו בכדי שיאמר שלום עליך רבי [עי' ש\"ך ח\"מ רנ\"ה סק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "וכולם אסורין
ועי' נדרים [פ\"ט מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ושמע חבירו ואמר פי כפיו
או שאמר:"
+ ],
+ [
+ "ושערי כשערו
והוא שאמר כפיו מיין, וכשערו מלגזזן:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
דכשאמר ואני, קיים נזירותה, מדאי אפשר שיהיה הוא נזיר אם לא יקויים נזירותה. מיהו באמר אחר ואני, והפר לה הבעל, לא הותר זה, דבעל לא עקר הנדר כחכם, רק גוזזו ומבטלו מכאן ולהבא:"
+ ],
+ [
+ "ואמרה אמן
ונראה לי דכל שכן באמרה מלת גם כן:"
+ ],
+ [
+ "ושלו קיים
מיהו באמר בניחותא ואת וענתה אמן, הרי קיים לה [ונ\"ל דלא דמי למ\"ש בנדרים פ\"י מ\"ז דהקים קודם לנדר לא מהני. דהרי תוך כדי דבור כדיבור דמי. ותו דגלי אדעתיה ששתיקותו מיד אח\"כ תהיה הקמה]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו סופגת את הארבעים
אפילו היפר לה אחר כך, דבעל רק מיגז גייז כלעיל סי' ו' ולפיכך לא הוה התראת ספק דכל עוד שלא הפר הנדר קיים, וגם בלא זה כל נדר לית ביה התראת ספק שמא יתיר נדרו, מדהוא דבר חדש לגמרי שמא לא יזקקו להתירו [כתוס' מכות ט\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "והיתה שותה ביין ומיטמאה למתים
אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אם אינה סופגת את הארבעים תספוג מכת מרדות
להכותה מדרבנן לפי אומד בית דין וכפי צורך השעה, על שמרדה בדברי חכמים: [וי\"א דמרדות לשון ייסור, כמו יפה מרדות אחת בלבו של אדם [ברכות ד\"ז א']. וי\"א שהוא י\"ג הכאות שליש של מלקות. ועמ\"ש פ\"ג דמכות סי' ג'. מיהו הממאן מלקיים עשה אפילו דרבנן, מכין אותו מדרבנן עד שימות או עד שיקיים העשה [כתובות דפ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ואם שלה היתה בהמתה
שנתן לה א' על מנת שאין לבעלה רשות בהמתנה [כפי\"א דנדרים מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "החטאת תמות
ולא הוה כהקדש בטעות דאינו הקדש [כרפ\"ה], דהכא ידעה שיוכל בעל להפר ואפ\"ה הקדישה:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלין ליום אחד
כשאר שלמי נזיר, ולא ככל שלמים שנאכלים לב' ימים ולילה א':"
+ ],
+ [
+ "ואינן טעונין לחם
ולא כשאר שלמי נזיר:"
+ ],
+ [
+ "היו לה מעות סתומים
שלא פירשה אלו יהיו לחטאת, ואלו המטבעות יהיו לצורך עולה, ואלו לשלמים. ולרמב\"ם [פ\"ט מנזירות] דדוקא כשהפריש סתם ולא אמר כלום מחשבו סתומים אבל כשאמר אלו לחובתי, אף על גב שלא פירש עולה וחטאת, דינן כמפרש וילכו כולן לים המלח:"
+ ],
+ [
+ "יפלו לנדבה
ר\"ל לתיבות שבעזרה, שקונין מהן עולות נדבה כשהמזבח פנוי, אף על גב דדמי חטאת מעורב בהן, וכל בדאורייתא אין ברירה [כביצה ל\"ז א']. אפ\"ה הלכה למשה מסיני הוא שיהיו כולן באין לנדבה [ש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "לא נהנים
לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מועלים בהן
דבנהנה פטור מקרבן מעילה. דמדאזלי לאבוד לאו קדשי ה' הוו:"
+ ],
+ [
+ "דמי שלמים יביאו שלמים
ואין מועלין בהן ככל שלמים שאין מועלין בהן רק באימורין אחר זריקת דמן כספ\"א דמעילה:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלין ליום אחד ואינן טעונין לחם
מיהו בהיו המעות של בעל כולן יוצאין לחולין:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
דכבר מותרת ביין, ואין כאן ענוי נפש שיפר [אבל משום טומאה בל\"ז אינו מפר. ולא דמי לנדרה שלא תלך לבית האבל דמפר [כנדרים דפ\"ג ב']. דנ\"ל דהתם עכ\"פ א\"צ להטמא]:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
משום הפסד קדשים:"
+ ],
+ [
+ "יפר
אף שקרבו הקרבנות דתגלחת טומאה:"
+ ],
+ [
+ "שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת
כלומר מעונה מיין:"
+ ],
+ [
+ "ר' אומר אף בתגלחת הטהרה יפר
אף לאחר זריקת דמים, וקודם גלוח, אף שכבר עבר ענוייה מיין:"
+ ],
+ [
+ "שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת
דאף דאסורה לילך פרועת ראש [כא\"ע קמ\"ו], ואפילו [בפאלשע טור] אסור משום מראית עין, דאסור אפילו באיסור דרבנן [כא\"ח ש\"ה י\"א ותרע\"א ח', וי\"ד ש\"ך ספ\"ז סק\"ו], וכ\"ש הכא דבפרוע כגמרי דאורייתא הוא [ככתובות דע\"ב א'], וביוצאים מתחת [להויבע], עכ\"פ דת יהודית הוה. יש לומר דמיירי בחצר שאין רבים מצויים שם דשרי [כב\"ש שם סק\"ט, ועי' מ\"ש שבת פ\"ו סימן מ\"ז]. ולת\"ק אפשר בפאה נכרית:"
+ ],
+ [
+ "האיש מדיר את בנו בנזיר
הלכה למשה מסיני, והוא שהבן קטן עד בן י\"ג ויביא ב' שערות, ואז לרש\"י ותוס' מתבטל הנזירות שהדירו אביו, ולר\"ב צריך להשלים גם אח\"כ [ועתוי\"ט סוטה פ\"ג מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
אהדירו אביו קאי:"
+ ],
+ [
+ "מיחה
הבן הקטן:"
+ ],
+ [
+ "או שמיחו קרוביו
אז ג\"כ מתבטל הנזירות שהזירו אביו. וכולן, דוקא מיד כששמעו מיחו:"
+ ],
+ [
+ "האיש מגלח על נזירות אביו
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואין האשה מגלחת על נזירות אביה
אפילו בת שיורשת אביה:"
+ ],
+ [
+ "ואמר
הבן:"
+ ],
+ [
+ "זה הוא שמגלח על נזירות אביו
אף דמסתבר דזה מגרע גרע מאילו אמר ע\"מ שאגלח על מעות אבא, דהרי הכא נזר על מעות עצמו, וקיימא לן דאפילו לא היה נזיר כשמת אפ\"ה מגלח על נזירות אביו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הקדש טעות הקדש
נקט לה הכא איידי סיפא דנזירות בטעות:"
+ ],
+ [
+ "כיצד אמר שור שחור שיצא מביתי ראשון
היינו ראשון לכל השוורים שיצאו מביתו. הא אלו לא הוה אמר מלת ראשון ויצא לבן, גם לב\"ש אינו קדוש דהרי רק שחור לכשיצא הקדיש. אבל מדקאמר מלת ראשון, אמרינן דנתכוון רק לשור שיצא ראשון, ושחור דקאמר לאו דוקא דרק סבור היה שיצא שחור ראשון:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים הקדש
דסבור שיצא שחור:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אינו הקדש
נ\"ל דקמ\"ל בבא דשור בקדוש קדושת הגוף, לרבותא דב\"ה. ובבא דדינר בקדושת דמים, לרבותא דב\"ש. ובבא דיין לרבותא דתרווייהו, לב\"ש אף דטעות גמור הוא דלמה דחזי יין לא חזי שמן, ותו דמסתבר דרק ליין נתכוון, דמצוה לפרוש ממנו [כב\"ב ד\"צ ע\"א ועירובין דס\"ה א']. ולרבותא דב\"ה, מדקיי\"ל דמקדיש בעין יפה מקדיש [כרמב\"ם מערכין פ\"ד הט\"ו], א\"כ סד\"א דוקא שור שחור דמעלי טפי מלבן [כש\"ס הכא], וכ\"כ דינר זהב עדיף מכסף משא\"כ שמן דעדיף מיין [כש\"ס הכא] סד\"א דמודה ב\"ה דלשמן וודאי ג\"כ נתכוון, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מי שנדר בנזיר
וסבר שאין בלשון קבלתו לשון נזירות, ושתה יין:"
+ ],
+ [
+ "מונה משעה שנדר
אף דהו\"ל לפרוש מספק אפ\"ה לא קנסינן ליה. מיהו טומאה וגלוח סותרים [כפ\"ו מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "נשאל לחכם והתירו
שאמר שאין בלשונו לשון נזירות:"
+ ],
+ [
+ "תצא ותרעה בעדר
דהפרשה בטעות היה. ולא דמי לאשה שהפר לה בעלה [פ\"ד מ\"ד]. דהתם בעל מיגז גייז, משא\"כ הכא שהנדר היה בטעות נעקר מעיקרא. וכ\"כ במדיר בנו [פ\"ד מ\"ו] דבמיחו הקרובים אפ\"ה הבהמות שהפריש נשארו בקדושה, התם מדידע האב שיכולין למחות ואפ\"ה הקדיש, בכל גוונא הקדיש, וכ\"כ אכ\"ל בנזירות אשה [כפ\"ד סי' י\"ג], ואפילו בהותר ע\"י פתח, חכם עוקר הנדר מעיקרא. ואף דלב\"ש אין שאלה בהקדש, הכא שאין הלשון טוב שהרי אמר הרי אלו לקרבנות נזירותי והרי אינו נזיר, כ\"ע מודו:"
+ ],
+ [
+ "שתצא ותרעה בעדר
ומ\"ש מבבא דטעות שבמשנה א' דפלגיתו שם:"
+ ],
+ [
+ "אי אתם מודים
במעשר בהמה:"
+ ],
+ [
+ "ולאחד עשר עשירי שהוא מקודש
והכא בנשאל לחכם שאני שנעקר הנדר ופטור מעיקרא:"
+ ],
+ [
+ "לא השבט קדשו
אף שסמנו בשבט בטעות להתשיעי והי\"א, לא בשביל זה נעשה קודש. דהרי ומה אלו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ואת אחד עשר
וגזירת הכתוב הוא ולא ילפינן מנה:"
+ ],
+ [
+ "מי שנדר בנזיר
אדעתא שיביא קרבנותיו. שהן חטאת עולה ושלמים, מבהמות שהיו לו אז:"
+ ],
+ [
+ "והלך להביא את בהמתו ומצאה שנגנבה
ואפילו לא נגנב רק א' מג' בהמות שחייב, ועי\"ז מתחרט שנדר בנזיר:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא נגנבה בהמתו נזר
ואין זה פתח חרטה, דגניבה נולד דלא שכיח הוא, ואין פותחין בו:"
+ ],
+ [
+ "אינו נזיר
דמותר להתיר נזירתו ע\"י פתח זה:"
+ ],
+ [
+ "שנזרו קודם שחרב המקדש. ואי\"ל דמלת גולה ר\"ל ח\"ל, דא\"כ הרי דינן שסותרין הכל [כלעיל פ\"ג מ\"ו] וא\"כ לנחום דס\"ל מתירין בנולד ל\"ל למתלי התרתן בחורבן הול\"ל אילו ידעתם שתסתרו הכל. וגם דוחק לומר שבאמת לא מנו עדיין אלא עלו למנות בא\"י ימי נזירותן. דפשטות המשנה משמע שעלו להקריב קרבנותיהן. אלא נ\"ל דבאמת מתושבי א\"י היו, ואפ\"ה קרי להו גולה, משום שכשעלו כבר חרב המקדש, ואז כל ישראל היו נעין ונדין כה וכה כאילים לא מצאו מרעה:"
+ ],
+ [
+ "נזיר
דחורבן ביהמ\"ק נמי נולד דלא שכיח הוא:"
+ ],
+ [
+ "היו מהלכין בדרך
ששה בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "אמר אחד מהן הריני נזיר שזה פלוני
ר\"ל אם פלוני הוא הריני נזיר:"
+ ],
+ [
+ "ואחד אמר הריני נזיר שאין זה פלוני
אם אינו פלוני הריני נזיר:"
+ ],
+ [
+ "שאין אחד מכם נזיר
ר\"ל שאחד מכם אינו נזיר. משא\"כ באמר שאין בשניהן נזיר, גם ר\"ט מודה שזה עכ\"פ נזיר:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כולן נזירים
אפילו אותן שלא נתקיימו דבריהן. ולטעמייהו אזלי, דנזיר בטעות הוה נזיר:"
+ ],
+ [
+ "אלא מי שלא נתקיימו דבריו
בש\"ס מגיהה, תני מי שנתקיימו דבריו. ורמב\"ם תירץ לשון המשנה דר\"ל שלא נתקיים דברי התנצלותו שינצל מלהיות נזיר [ומזה הוכיח כתוי\"ט שרשות בידינו לפרש המשנה דלא כש\"ס, היכא דאין נ\"מ לדינא]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי טרפון אומר אין אחד מהם נזיר
אפילו מי שנתקיים דבריו, דס\"ל אין נזירות רק באמר בפירוש בבירור שיהיה נזיר:"
+ ],
+ [
+ "הרתיע לאחוריו
חזר לאחריו זה שבא כנגדן, ולא נודע מי הוא:"
+ ],
+ [
+ "אינו נזיר
ר\"ל אין א' מכולן נזיר, דלא מחית אינש נפשיה בנדרו לספק שלא יתברר, ולאו אדעתא דהכי נדר:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו הריני נזיר נדבה
לטעמי' [בפ\"ב מ\"ח] דס\"ל דספק נזירות להחמיר. רק משום ספק חולין בעזרה, יאמר התנאי. ולת\"ק זה אסור, דכיון דנזיר חוטא כר\"א הקפר אסור לנזור בתנאי [כמנחות פ\"א א'] התורה אמר טוב שלא תדור, ואת אמרת ידור לכתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ראה
כל א' מהששה הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "את הכוי
[בופעל]:"
+ ],
+ [
+ "ואמר הריני נזיר שזה חיה
ר\"ל אם זה חיה הריני נזיר. וכן כולן אם קאמרו:"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר שכולכם נזירין
יש ספק אם נתכוון שכולם נזירים וודאין ולא אמר כלום או נתכוון שכולן נזירים מספק:"
+ ],
+ [
+ "הרי כולם נזירים
לד\"ה, שכולן לא בטעות נדרו, מדיש בו דרכים שהוא שוה לחיה, ויש לבהמה, ויש לחיה ובהמה, ויש לא לזה ולא לזה [כפ\"ב דבכורים]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הטומאה
טומאת מת:"
+ ],
+ [
+ "והיוצא מן הגפן
ענבים ויין חרצנים וזגים:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה
ללקות בכזית מכולן יחד:"
+ ],
+ [
+ "ואינו חייב עד שיאכל מן הענבים כזית
וה\"ה חרצנים וזגין שהן ממשות הענבים שיעורן בכזית:"
+ ],
+ [
+ "משנה ראשונה עד שישתה רביעית יין
דס\"ל דשתייה שיעורו ברביעית הלוג מיהו בחרצנים וזגין מדהן בני אכילה בכזית:"
+ ],
+ [
+ "ויש בה כדי לצרף
מפת ויין:"
+ ],
+ [
+ "כזית חייב
פליג בתרתי, ס\"ל דשיעור יין נמי בכזית, וס\"ל נמי דהיתר מצטרף לאיסור:"
+ ],
+ [
+ "ועל הזגים בפני עצמן
ר\"ל א\"צ לאכל כל המינין, דאפילו באכל רק מין א' חייב:"
+ ],
+ [
+ "אין חייב עד שיאכל שני חרצנים וזגן
מיקל בצד א', דבאכל חרצנים בלי זג, אף שהוא כזית פטור. ומחמיר בצד א', דבאכל חרצנים עם זגים שלהן אף שאינן כזית, לוקה:"
+ ],
+ [
+ "החרצנים אלו החיצונים
הילזען של הענבים:"
+ ],
+ [
+ "הזגים אלו הפנימים
הגרעינין:"
+ ],
+ [
+ "והפנימי עינבל
ונ\"ל דנ\"מ באכל חיצון והתרו בו אל תאכל זג לר\"י פטור, ולר' יוסי חייב. ובחרצן הדין להיפוך. מיהו ר' יוסי לא יהיב סימנא רק על החיצון, ופנימי ממילא משתמע, א\"נ נראה לי דנפקא מינה בפלוגתייהו אליבא דראב\"ע דסבירא ליה שחייב ב' חרצנים וזג א' ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "סתם נזירות שלשים יום
כבר תני ליה [פ\"א מ\"ג], רק משום סיפא נקטה הכא:"
+ ],
+ [
+ "גלח או שגלחוהו לסטים סותר שלשים יום
אפילו בנדר נזירות מרובה, וגלחוהו לסטין ביום מלאת [תוס'], כל דקדוקי נזירות עליו ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "נזיר שגלח בין בזוג
[שעהרע]:"
+ ],
+ [
+ "בין בתער
[שאאר מעססער]:"
+ ],
+ [
+ "או שסיפסף כל שהוא
שתלש בשער והשיר אפילו רק שער א' במזיד:"
+ ],
+ [
+ "חייב
אבל אינו סותר עד שגילח רוב שערותיו מעיקרן, כעין תער:"
+ ],
+ [
+ "נזיר חופף
מתחכך:"
+ ],
+ [
+ "ומפספס
מותר גם כן להתחכך בצפרניו או בכלי, ולא יתכוון להשיר שער:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא סורק
[קעממען], דהו\"ל פסיק רישא דניחא ליה, להקל שערות ראשו:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר לא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער
דהו\"ל נמי פסיק רישא:"
+ ],
+ [
+ "נזיר שהיה שותה יין כל היום
ולא התרו בו רק פ\"א:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב אלא אחר
אבל בדיני שמים חייב על כל א' וא':"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו
בין שתייה לשתייה:"
+ ],
+ [
+ "שלשה מינין אסורין בנזיר
כמו אמר מר הוא. ונראה לי דלהכי נקט משנה ה' סמוך אחר משנה ד' כדי לאשמעינן טעמא דמשנה ד', דלהכי אצטריך למנקט במשנה ד' בכל אחד מחיובי נזיר שיש חילוק בין שהתרו בו בינתיים או לא. ה\"ט משום שיש חומר בכל א' מבחבירו כמפורש במשנה ה', ודו\"ק. ולהכי לא הוה שמעינן בחד מחבריה:"
+ ],
+ [
+ "שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו
אפילו נשבע לשתות יין:"
+ ],
+ [
+ "בתגלחת מצוה
בנזיר מצורע שחייב לגלח כשנטהר מצרעתו, וה\"ט משום דעשה דמצורע דחי ל\"ת ועשה דנזיר, משום דישנן בשאלה [ותו דעשה דמצורע אלים שמתירו לאשתו וגדול השלום [כתוס' ב\"מ ד\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ובמת מצוה
שאין לו קוברין מיהו אף שמותרין זה להטמא וזה לגלח, על כל פנים סותרין הן, מה שמנו כל חד כדיניה:"
+ ],
+ [
+ "ומביא קרבנותיו בשמיני
ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת, וכבש בן שנה לאשם ולא פירשן תנא, מדמפורש בתורה. אבל פירשן בתגלחת טהרה במשנה ז' משום דפליגי התם על איזה מהן יגלח:"
+ ],
+ [
+ "ואם גילח בשמיני
אחר שכבר טבל בז':"
+ ],
+ [
+ "אמר לו ר' טרפון מה בין זה למצורע
דקי\"ל בגלח בח' מביא קרבנותיו בט':"
+ ],
+ [
+ "אמר לו זה
נזיר שנטמא:"
+ ],
+ [
+ "טהרתו תלויה בימיו
ר\"ל נזיר טבילתו תלוי בז' ימים שספר, ולפיכך אם רק כבר העריב שמשו, מביא קרבנותיו אפילו ביום גלוחו:"
+ ],
+ [
+ "ומצורע טהרתו
ר\"ל טבילתו:"
+ ],
+ [
+ "תלויה בתגלחתו
שאינו טובל עד אחר גלוח. והרי אינו יכול להביא קרבנותיו וכו':"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן היה מעורב שמש
אחר שטבל:"
+ ],
+ [
+ "חטאת
כבשה בת שנתה:"
+ ],
+ [
+ "עולה
כבש בן שנה:"
+ ],
+ [
+ "ושלמים
איל בן ב' שנים:"
+ ],
+ [
+ "ומגלח עליהם
ר\"ל אחר שנשחטו, מגלח. והא דנקט עליהן ל\"ר והרי רק בהמה א' הקריב שלמים, ה\"ט מדצריך לשחטו כסדר חטאת עולה שלמים ולהכי קאמר שפיר עליהן דהיינו אחר ששחט כולן:"
+ ],
+ [
+ "ואם גילח על אחד משלשתן יצא
לכ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "תקרב שלמים
אף שכל הקרבנות מתפרשות רק על ידי בעלים, הכא כמפורשות דמי:"
+ ],
+ [
+ "ומשלח תחת הדוד
היורה שמבשל בו השלמים, ואם השליכם תחת קדירת החטאת יצא:"
+ ],
+ [
+ "ואם גילח במדינה
ר\"ל בירושלים. דאע\"ג דכתיב וגילח פתח אוהל מועד. ה\"פ וגילח ביום, שאז אוהל מועד פתוח:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
דבמגלח בעזרת נשים [*) גירסתו כגי' הרע\"ב לא הי' משלח.] משלח תחת הדוד:"
+ ],
+ [
+ "הכל משלחין תחת הדוד
טהור שגלח במקדש או במדינה. או טמא שגלח במקדש:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הטמא שבמדינה בלבד
ששערו נקבר:"
+ ],
+ [
+ "היה מבשל את השלמים או שלקן
בשול מרובה, וקמ\"ל דהוא נמי בכלל בישול. מהכא מוכח דשליקה בישול מרובה הוא, דאי בישול מועט, היאך יצא הרי תורה זרוע בשילה קאמר, דודאי בישול גמור קאמרה:"
+ ],
+ [
+ "הכהן נוטל את הזרוע בשלה
מסוף הארכובה [קניא] עד רוחב הכתף, שהם ב' פרקים עליונים של יד ימין שנתבשל עם האיל:"
+ ],
+ [
+ "מן האיל
מלבד חזה ושוק כבשאר שלמים, שנותן קודם בישול:"
+ ],
+ [
+ "ורקיק מצה אחת
שהנזיר מביא כ' לחמים, כל א' משליש עשרון, י' מהן היו חלות עבים, וי' מהן רקיקין דקים, ומושח כולן עם רביעית שמן. וכל הכ' היו מצה [כמנחות דע\"ח]."
+ ],
+ [
+ "ונותן על כפי הנזיר ומניפן
מוליך ומביא מעלה ומוריד [מנחות דס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כיון שנזרק עליו
ר\"ל עבורו:"
+ ],
+ [
+ "ולהטמא למתים
וכן הלכה:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא פסול
שנשפך דמו או יצא דמו או נטמא:"
+ ],
+ [
+ "וזבחיו לא עלו לו
גם שאר זבחיו שהקריב אחר תגלחותו זה פסולין, דהו\"ל כהקריבן קודם זמן גלוח, כיון שהגלוח נפסל וצריך להמתין מלגלח עוד ל' יום [כמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "גלח על החטאת שלא לשמה
דרק חטאת שנשחטה שלא לשמה פסולה:"
+ ],
+ [
+ "גלח על העולה
או [*) גירסתו ועל השלמים ועי' ש\"נ.] על וכו':"
+ ],
+ [
+ "או על השלמים שלא לשמן
שהן כשרין כשהוקרבו שלא לשמן, רק שלא עלו לבעלים לשם חובה:"
+ ],
+ [
+ "אבל שאר זבחים עלו לו
דס\"ל כיון שכשרין הן, הוה ליה כאילו גילח על עולת או שלמי נדבה, דסבירא ליה שיצא. ורבנן ס\"ל דלא יצא:"
+ ],
+ [
+ "ואם גלח על שלשתן
ר\"ל שלא גלח רק אחר שחיטת שלשתן:"
+ ],
+ [
+ "סותר את הכל
לא כל הימים, דהרי אחר מלאת לרבי אליעזר רק ז' סותר. אלא רצונו לומר סותר כל הקרבנות, מדס\"ל דאסור לשתות יין קודם הבאת כל קרבנותיו אם כן הוה ליה כמביא קרבנותיו תוך מלאות:"
+ ],
+ [
+ "יביא שאר קרבנותיו ויטהר
רצונו לומר לכשיטהר:"
+ ],
+ [
+ "והלכה ומצאה שמתה
ונטמאת בה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אינן מיטמאין בקרוביהן
אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ואשתו:"
+ ],
+ [
+ "אבל מיטמאין למת מצוה
שאין לו קוברין:"
+ ],
+ [
+ "היו מהלכין בדרך
הוא הדין נזיר עם כהן הדיוט פליגי בהו. אלא דנקט כה\"ג לרבותא דר\"א:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מביא קרבן על טומאתו
דמדצריך קרבן לכפרה, שמע מינה קדושתו שחללה עדיפא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו יטמא נזיר שאין קדושתו קדושת עולם
דסתם נזירות ל\"י. ואפילו נזיר עולם, לא היתה קדושתו משנולד. ואפילו הזירו אביו אז, אף על גב שהנזירות חלה אז עליו גם קודם שהגיע לעונת נדרים [כרמב\"ם פ\"ב מנזירוח הי\"ג], על כל פנים לא חלה עליו קודם שהגיע לחנוך, מה שאין כן בכהן מוזהרים הגדולים על הקטנים. [ולפענ\"ד בלא זה יש לומר דקדושת עולם היינו שאין אדם יכול להפסיקו. אבל בהדירו אביו הרי הבן וקרוביו יכולים למחות [כפ\"ד מ\"ו]. ובל\"ז כל נזירות יכול להתבטל בהתרת חכם]:"
+ ],
+ [
+ "על המת
ר\"ל רוב מניין עצמותיו, דהיינו קכ\"ה אברים, או רוב בניין הגוף, שהוא ב' שוקים וירך א' [כבכורות דמ\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "ועל כזית
בשר:"
+ ],
+ [
+ "ועל כזית נצל
בשר מת שנמוח לליחה:"
+ ],
+ [
+ "ועל מלא תרווד
כף מחזיק מלא חפניים:"
+ ],
+ [
+ "רקב
עפר רקוב ממת שנקבר ערום, והוא שלם בלי חסרון אבר, ובארון של שיש או זכוכית שא\"א שהתערב שם דבר אחר [רמב\"ם פ\"ז מנזירות ופ' ג' מטו\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "ועל הגולגולת
או שדרה או גולגולת, ושניהם בלי בשר:"
+ ],
+ [
+ "ועל אבר מן החי שיש עליו בשר כראוי
אאבר מת נמי קאי. ושיעורו מעט פחות מכזית, דאז על ידי אותו בשר יכול להתרפאות ולהתכסה כולו בבשר בעודו מחובר בחי:"
+ ],
+ [
+ "ועל חצי קב עצמות
מב' עצמות או יותר [כרמב\"ם פרק ב' מטו\"מ ה\"י]. ואף על גב דרובע קב מטמא באהל מדאורייתא, בנזיר הלממ\"ס דצריך חצי קב דלסתור נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "ועל חצי לוג דם
רביעית מטמא באהל מדאורייתא, ומיהו הלממ\"ס דבנזיר אינו סותר נזירותו בפחות מב' רביעיות:"
+ ],
+ [
+ "על מגען
מיהו רקב אמ\"ט במגע, מדא\"א ליגע בכולן כאחד, מדאינן גוף א'. ואפילו גבלן יחד במים אינו חבור [רמב\"ם שם]:"
+ ],
+ [
+ "ועל משאו
אבל באהל אמ\"ט עצם כשעורה:"
+ ],
+ [
+ "אבל הסככות
כזית ממת מונח תחת א' מענפי האילן, ואינו יודע תחת איזהו מהן"
+ ],
+ [
+ "והפרעות
כזית ממת מונח תחת א' מהאבנים או תחת א' מהקורות, שבולטת מכותל, ואינו יודע תחת איזהו מהן עבר, דאף על גב דהו\"ל ספק בקבוע, על כל פנים כיון שאינו ניכר טומאה במקומה הו\"ל רק קבוע דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ובית הפרס
שדה שנחרש שם קבר, מטמא ק' אמה מהקבר לכל רוח שחורש. והוא מטמא במגע ומשא מד\"ס שמא התגלגל על ידי החרישה עצם כשעורה, מהקבר לשם:"
+ ],
+ [
+ "וארץ העמים
גוש מח\"ל מטמא מד\"ס במגע ומשא:"
+ ],
+ [
+ "והגולל
כסוי ארון:"
+ ],
+ [
+ "והדופק
דופני הארון:"
+ ],
+ [
+ "ורביעית דם
ר\"ל שאינו חצי לוג, ואפילו נטמא בו במגע ומשא:"
+ ],
+ [
+ "ואהל
בנגע הנזיר באהל המת של פשתן [עי' פתיחה שלי לטהרות סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "ורובע עצמות
שהאהיל על רובע עצמות. אבל מגע ומשא בהן אפילו דקין כקמח סותרין. [ותמהני [*) עי' מ\"ש בקול הרמ\"ז.] אם כן למה לא תני לה תנא לעיל בהדי עצם כשעורה. ודוחק לומר דתני ושייר וצ\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "וכלים הנוגעים במת
שנגע בכלים אפילו בעודן נוגעין במת [ולתוספות בנגע בכלי מתכות, חרב הרי הוא כחלל, וסותר]:"
+ ],
+ [
+ "וימי ספרו
מצורע לאחר שנטהר מצרעתו, סופר ז\"י:"
+ ],
+ [
+ "וימי גמרו
ימי חלוטו של מצורע. והא דנקט ימי חלוטו כלל, דפשיטא אם ימי חלוטו סותר, מה מהני דימי ספירו אינו סותר. תירץ אאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל, דנקט חלוטו לרבותא דאינו עולה לו:"
+ ],
+ [
+ "ומזה בשלישי ובשביעי
בנטמא טומאה מת [ולרמב\"ם פ\"ז מנזירות ה\"ט גם אהל וכלים כשנטמא בהן, אם הוא נזיר א\"צ הזאה בגו\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו סותר את הקודמים
ולעיל פ\"ג סי' כ', דאמרינן דנזיר בתחילה. ה\"ט לפי שמנה ימיו בח\"ל, ואין עולין לו. אבל אם מנה ויצא אינו סותר מנויו שבתחלה:"
+ ],
+ [
+ "ומתחיל ומונה מיד
להשלים לימים שמנה קודם שנטמא במת וקודם שנצטרע. אבל ימי טומאה אין עולין לו:"
+ ],
+ [
+ "באמת אמרו ימי הזב והזבה
ימי טומאתן וז\"נ שלהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו עולין לו
וכ\"ש שאין סותרין, וזה הלממ\"ס הוא:"
+ ],
+ [
+ "חייבין עליה על ביאת מקדש
בנטמא בהן, ונכנס למקדש או אכל קודש במזיד קודם שנטהר, חייב כרת, ואם בשוגג, חייב קרבן עולה ויורד:"
+ ],
+ [
+ "לא תהא זו קלה מן השרץ
שאין הנזיר מפסיק נזירותו על ידו, ואפ\"ה חייבין עליו על ביאת מקדש, מכל שכן גולל ודופק ורובע עצמות ודכוותייהו. שאעפ\"י שאין הנזיר מגלח עליהן, על כל פנים מפסיק נזירותו על ידן, מכ\"ש דחייבין עליהן על ביאת מקדש. ולא קיי\"ל כן, דדבר זה שיהיה נזיר וטומאת מקדש שוין, הלממ\"ס הוא [כרמב\"ם פ\"ג מביאת מקדש הט\"ו], ואין דנין קל וחומר לעקור הלכה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי מה זה עקיבא אין דנין כאן מקל וחומר
ולא אמר לי טעם למה לא נדון כאן קל וחומר מדכך קבל מרבותיו בלשון זה בלי טעם ורבי אליעזר לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו כסוכה [כ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "אלא כן אמרו הלכה
עצם כשעורה הלכה למשה מסיני הוא, ואין דנין מנה קל וחומר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואיני יודע איזה מכם
והן שותקין, דאילו הכחישוהו, ע\"א בהכחשה לאו כלום הוא, [כקידושין דס\"ה ב']. ומיירי שעמדו שניהן ברה\"י והעד רואה אותן מבחוץ דאלו עמד העד גם כן אצלם באותו חצר, כל שלשה שהם אפילו ברה\"י מחשבו כר\"ה לענין טומאה, והו\"ל ספק טומאה, בר\"ה דספיקו טהור, בין שהיה הספק רק בא' מהן אם נטמא, והב' האחרים ידעינן שוודאי טהורין הם, או שהיה הספק בכל א' מהג', או שלא היה הספק בנוגע רק במגיע כגון ספק צפרדע ספק שרץ שנגע באדם א' בר\"ה טהור:"
+ ],
+ [
+ "מגלחין
בסוף ימי נזירותן. מיהו דוקא נשים או קטנים, אבל אנשים הרי אסורים בהקפת הראש מספק. דהרי גלוח הראשון שהוא גלוח טומאה, צריך שיהיה קודם הבאת קרבנותיו [כלעיל פ\"ו מ\"ו], וגלוח זה אינו מועיל לו לגלוח טהרה שצריך שיהיה אחר הקרבת הקרבן [כשם מ\"ז], נמצא שאם טהור היה, עבר אז על בל תקיף. דבשלמא גלוח ב' מגלח ממ\"נ, אי גלוח קמא גלוח טומאה היה, א\"כ מגלח השתא גלוח טהרה, ואי לא טמא היה, א\"כ מדגלח גלוח קמא קודם הבאת קרבנו, לא עלה לו וצריך לגלח אח\"כ [כרמב\"ם פ\"ח הי\"א], ואפילו לאחר כמה ימים [כרמב\"ם פ\"ח ה\"ו]. אבל על גלוח קמא ק' שפיר, דעביר על בל תקיף. אע\"כ דמתניתין מיירי באשה וקטן:"
+ ],
+ [
+ "ומביאין קרבן טומאה
ב' עופות וכבש:"
+ ],
+ [
+ "וקרבן טהרה
ג' בהמות [כפ\"ו מ\"ו ומ\"ז], ואף על גב דס' טומאת רה\"י, מדאורייתא טמא, היינו באפשר, אבל הכא ממ\"נ א' טהור:"
+ ],
+ [
+ "וסופרין שלשים יום
והוא הדין בנזירות מרובה חוזר ומונה זמן שקצב:"
+ ],
+ [
+ "הרי אתה נזיר מיד
כדי שיהיה שלך הקרבן טהרה שאביא בסוף ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "ומביאין קרבן טומאה
חטאת עוף שעל הספק ואינה נאכלת:"
+ ],
+ [
+ "קרבן טומאה
שהבאתי משכבר:"
+ ],
+ [
+ "אלא
אחר תשלום ימי נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "מביא חטאת העוף
לספק טומאת נזירות. דאשם אינו יכול להביא מחשש חולין בעזרה, ואפ\"ה בדיעבד יצא בחטאת עוף:"
+ ],
+ [
+ "ועולת בהמה
כדי לגלח על א' מהבהמות לגילוח נזירות טהרה, וחטאת אינו יכול להביא מחשש חולין בעזרה. משא\"כ עולה בא בנדבה ג\"כ. מיהו שלמים אף דג\"כ בא בנדבה אפ\"ה אינו יכול להביאו, דשלמי נזיר צריכים זרוע בשילה ולחם, והרי כה\"ג לא מייתי בשלמי נדבה:"
+ ],
+ [
+ "נמצא זה מביא קרבנותיו לחצאים
ואעפ\"כ אין בכך כלום: אמר המפרש, כדי להבין משנה ב' יפה, ראוי לנו לחזור לעצמינו דיני נזיר טמא וטהור, ודיני מצורע. וכך הוא דינם. נזיר שנטמא במת, מונה ז\"י ומזה בהן בג' וז' וטובל ביום הז' ומגלח, ולמחרתו מביא ב' תורים או ב' בני יונה, א' לעולה וא' לחטאת, וכבש אחד לאשם. ואח\"כ חוזר ומונה נזירות שקבל, ומביא בסופן כבשה לחטאת וכבש לעולה ואיל לשלמים, וחוזר ומגלח ומותר ביין. ודין מצורע כשנתרפא מביא ב' צפרים, ונשחטין בחוץ מדאינן קרבן, ועושה בהן ככתוב, ואח\"כ מגלח וטובל, וסופר ז\"י או יותר, וחוזר ומגלח וטובל. ולמחרתו מביא כבש לאשם, וכבשה לחטאת, וכבש לעולה. ואם דל הוא, מביא כבש לאשם וב' תורים או ב' בני יונה א' לעולה וא' לחטאת]:"
+ ],
+ [
+ "נזיר
סתם נזירות של ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "שהיה טמא בספק
שביום ראשון מנזירותו נסתפק אם נטמא במת. והרי אם ודאי נטמא, צריך ב' גלוחין, א' אחר הזאת ג' וז', שטובל ומגלח בז', וא' בסוף נזירות דטהרה:"
+ ],
+ [
+ "ומוחלט בספק
באותו יום עצמו נסתפק נמי אם הוחלט בצרעתו מכבר. והיום ודאי נתרפא. והרי אם היה באמת מוחלט נמי, היה צריך ב' גלוחין, א' כשנתרפא, וא' אחר ז' ימים שסופר אח\"כ. ואותן ב' התגלחות היו דוחין לנזירות [כפ\"ו סי' כ\"ט], גם קודמין לגלוח נזירות טומאה או טהרה. משא\"כ גלוח של ספק מצורע, אינו דוחה לנזירות, אבל קודם הוא לגלוח נזירות טומאה או טהרה, שכשיגיע זמן גלוח הנזירות, מגלח מקודם גלוח של ספק מצורע: זה הראשון, לגלוח טומאה היה. לכן ממתין עוד ל\"י ומגלח שנית, דאם מצורע היה, הרי היה גלוח ראשון לחלוטו, וגלוח זה לטהרתו, ולכן היה מהראוי שיביא למחרת גלוח, קרבנותיו של מצורע, דהיינו ג' בהמות כדי להתירו בקדשים. אבל שמא אינו מצורע והאיך יביא חולין לעזרה והרי חטאת מעכב בו [כרמב\"ם פ\"א ממחוסרי כפרה ה\"ה, ועי' לח\"מ שם פ\"ה ה\"י] והרי חטאת אינו יכול להביא בתנאי. לכן יכתוב נכסיו לאחר, וה\"ל כמצורע עני, וסגי ליה בחטאת העוף שעל הספק, והעולת העוף והאשם שצריך העני להביא, אינן מעכבין [כנזיר די\"ח ב' והר\"ב השמיט שהעולה שלו אינו מעכב, ולא ידעתי למה]. אבל אין להסתפק שמא תגלחת זה, תגלחת נזיר טמא היה, ויתחייב להביא קרבנותיו כבגלוח ראשון. ליתא דממ\"נ, אם היה מצורע, הרי ב' תגלחת מצורע, קודמין לתגלחת טומאה. ואי לא היה מצורע, אם כן כבר גלח גלוח ראשון לנזירות טמא. אבל יש להסתפק שמא אינו מצורע, רק נזיר טמא היה, והיה תגלחת ראשון לטומאה ותגלחת זה לטהרה. לכן יביא השתא עולת בהמה בתנאי כבתגלחת ראשון. ואחר שהביא קרבן מצורע שבגלוח הב', מותר בקדשים, דהרי כבר הוזה ג' וז' וטבל לספק טומאה. ואי\"ל עכ\"פ אם היה מצורע, היו ב' התגלחות אלו לתגלחת מצורע, והו\"ל מחוסר כפורים מדלא הביא עדיין קרבן לנזירות טומאה, דחטאת העוף שהביא בגלוח ראשון לספק נזירות טומאה, קודם זמן היה, מדצריך לגלח ב' תגלחת מצורע תחילה. ליתא, דאין מחוסר כפורים רק למי שטומאה יוצאה מגופו, כזב וזבה יולדת מצורע. אבל עדיין אסור ביין. דשמא מצורע היה, והיו ב' התגלחות אלו לצרעתו, שאינן עולין לגלוח טומאה או טהרה של נזיר. ושמא גם טמא היה, וצריך לגלח השתא תחלה לטומאה ואחר ל' יום יגלח לטהרה. וזה אינו יכול לגלח השתא אחר ז' ימים מגלוח הב' גלוח הג' לטומאה, דשמא אינו טמא, ונמצא שמיד אחר גלוח הב' מתחיל נזירות טהרה, ואם יגלח אחר ז' ימים הרי יגלח תוך מלאות. לכן ימתין עוד ל' יום ויגלח, ויביא שוב חטאת עוף על הספק, משום ספק תגלחת טומאה. ויביא אז גם עולת בהמה בתנאי, כמו בתגלחת ב', דשמא לא נטמא והוה תגלחת זה תגלחת נזיר טהור. מיהו עדיין אסור ביין, דשמא מצורע היה וטמא היה. והיו ב' גלוחין הראשונים לצרעתו. ושלישי לטומאתו. לכן ממתין שוב אחר גלוח ג' ל' יום, ומביא ג' קרבנות נזיר טהור, ומתנה על העולה שבאם לא היה מצורע ולא נטמא, וכבר יצא בעולה שהביא בגלוח ראשון, יהיה זה העולה שמביא השתא עולת נדבה, והחטאת והשלמים שמביא השתא, הרי ודאי חייב בהם עדיין. ואחר כך שותה יין ומטמא למתים ומגלח בכל עת. וכן אם קבל נזירות שנה, ונטמא ביום א' משנה ראשונה, אסור לאכל קדשים עד אחר ב' שנים, ואסור ביין וטומאה עד אחר ד' שנים. ומגלח בין כל שנה ושנה, ומביא קרבנות בכל גלוח כלעיל. מיהו כל זה בנשים וקטנים כסי' ב', דגדול אסור לגלח מחשש הקפת ראש שלא במקום מצוה. אבל התגלחת אינו מעכב בנזיר טהור כרמב\"ם [פ\"ח מנזירות ה\"ו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שהוא כופה את עבדו
לשתות יין ולהטמא. ודוקא בנזירות צריך לכופו. אבל בשאר נדרים, אם יש בהן ענוי נפש, בטלים בלי כפייה, ואם אינן ענוי נפש לא מהני כפייה. משא\"כ בשבועות, בכל גוונא בטלים בלי כפייה, מדאסר נפשיה אחפציה, והרי אין גופו שלו:"
+ ],
+ [
+ "ואינו כופה את אשתו
דכפייה לחוד לא מהני, אם לא יבטל הנדר בלבו [כנדרים פ\"י מ\"ח] ואפילו להרמב\"ם [פי\"ג מנדרים ה\"ה] דגם יכול לכופה עכ\"פ מודה דצריך לבטל הנדר בלבו, דאע\"ג דבטול בלב לחוד לא מהני [כנדרים ע\"ט א'], עכ\"פ בהדי כפייה מהני, ובשבת אפילו בהדי אמירה טול אכול מהני [י\"ד סי' רל\"ד סכ\"ד] אבל בכפייה לחוד סגי אף שלא בטל:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מיפר נדרי אשתו
דבמרוצה בנדרה אחר שהפיר לה. פטורה מלקיימו:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מיפר נדרי עבדו
דבמתרצה בנדרו אחר שכפהו לעבור, חייב העבד לקיימו:"
+ ],
+ [
+ "הפר לאשתו הפר עולמית
היינו בנדרי ענוי נפש, אבל שבינו לבינה גם באשה מופרים רק כל זמן שהיא אצלו [כי\"ד רל\"ד סנ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "יצא לחירות משלים נזירתו
ומשלים נזירותו כך גירסת הרמב\"ם. ור\"ל דבאמר לעבדו מופר לך, על נזירותו שנזר, יצא לחרות אבל משלים נזירותו, ולראב\"ד הגי' היא משלים נזירותו ור\"ל אם נשתחרר צריך להשלים נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "עבר מכנגד פניו
ר\"ל ואם ברח אחר שנזר:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר לא ישתה
כדי שיצטער, וישיב עי\"ז לרבו שיכופו לשתות:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי אומר ישתה
שמא יחלש עי\"ז, ויפסיד רבו כשימצאנו:"
+ ],
+ [
+ "נזיר שגלח
כדינו. וקיי\"ל דתגלחת אינו מעכב בשום נזיר, ובנזרק דם א' מקרבנותיו הותר מחיובי נזיר:"
+ ],
+ [
+ "ונודע לו שהוא טמא
שנטמא בימי נזירותו:"
+ ],
+ [
+ "אם טומאה ידועה
שאפשר להיות ידוע, מדלא היתה קבר התהום:"
+ ],
+ [
+ "סותר
וחוזר ומונה נזירות טהרה:"
+ ],
+ [
+ "ואם טומאת התהום
כגון שנמצא מת תחת הגל שהלך הנזיר עליו, דאז אפשר שלא ידע אדם מעולם שמת מונח שם. [ומה שהקשו תוס' [פסחים פ\"א ב'] היכא משכח\"ל קבר התהום והרי אותו שקברו ידע שקברו. ותרצו בדוחק. ול\"מ נ\"ל דטומאת התהום אינו ר\"ל שמעולם לא ידע אדם שמונח כאן מת, אלא ר\"ל שלפי מקום הנחתו השתא מסתבר שאין אחד בעולם שידע שמונח כאן מת, אע\"ג שהיה פ\"א ידוע, עכשיו נשכח, והיינו שכתב הרמב\"ם [פ\"ו מנזירות הי\"ח] למעוטי הרוג, ר\"ל שמצא כאן מת שלם, טמון תחת הקרקע, שניכר שנהרג מקרוב הרי מסתבר שההורגו עדיין חי, והוא יודע שמונח הנהרג קבור כאן, אע\"ג שטמון הוא לא נקרא קבר התהום]:"
+ ],
+ [
+ "אינו סותר
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "אם עד שלא גלח
ר\"ל קודם שנזרק אחד מהדמים שבקרבנותיו נודע שנטמא תוך ימי מלאות:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
טומאה התהום:"
+ ],
+ [
+ "ירד לטבול במערה
נזיר שנטמא בשרץ או בשאר טומאה שאינו ממת, בין בימי נזירותו או מקודם, וטבל במערה:"
+ ],
+ [
+ "ונמצא מת צף על פי המערה
על פני המים, ומסופק אם נגע בו [ונ\"ל דה\"ה אפילו בלא צף רק מונח במים, כל שאינו משוקע תחת קרקעית המים, אינו טומאת התהום [כש\"ס דס\"ג ב']. אלא נקט צף לרבותא, אף דספק מגע שרץ צף, טהור [כטהרות פ\"ד מ\"ח]. התם ה\"ט מדכתיב השורץ על הארץ. אבל ספק מגע מת צף, טמא. ותו נ\"ל דעל פי המערה דנקט, נמי לרבותא נקטי, אף דבכה\"ג איכא שפיר ספק מגע. וכ\"ש בנמצא תוך המערה, דהרי אז בוודאי האהיל עליו]:"
+ ],
+ [
+ "טמא
ואפילו נודע לו ספק זה אחר שגילח, אפ\"ה טמא, דאין זה טומאת התהום, והו\"ל ספק טומאה ברה\"י. ונקט בנולד לו ספק בטובל לטומאה דאורייתא, אף דאז נזהר טפי מלטמא, לא אמרינן אילו נגע בו היה יודע:"
+ ],
+ [
+ "ירד להקר טהור
אפילו ירד להקר ולהצטנן שאינו נזהר כ\"כ מלטמא, וכ\"ש בטבל מדנטמא בשרץ וכדומה ואפילו נודע לו אח\"כ שוודאי נטמא במת, אפ\"ה טהור אם נודע לו זה אחר גלוח, מדהו\"ל טומאת התהום:"
+ ],
+ [
+ "ליטהר מטומאת מת
אם תוך או קודם ימי נזירותו טבל במערה זאת שנמצא בה מת משוקע:"
+ ],
+ [
+ "טמא
אפילו נודע לו רק אחר גלוח:"
+ ],
+ [
+ "שרגלים לדבר
ר\"ל מסתבר. דהרי אף בטומאת התהום, דוקא בהיה בחזקת טהרה טהור:"
+ ],
+ [
+ "המוצא מת
נקט המוצא, לדיוקא, דהא במצוי, דהיינו שידוע שיש שם קבר, קנה המת מקומו ואסור לפנותו. גם נקט מת ג\"כ לדיוקא, דהא בהרוג בכל גוונא מפנהו ואין לו תבוסה:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
ר\"ל שמצא זה תחילה, ולא מצא ב' קברים מקודם סמוך לזה:"
+ ],
+ [
+ "מושכב כדרכו
ולא במצאו יושב, או ראשו בין ברכיו, שכך קוברים העכו\"ם מתיהם. ולהכי מותר לפנותו בכל ענין [אבל לענין שיטמא קבר עכו\"ם באהל, יש אוסרין ויש מקילין, ונהגו להחמיר. אבל במגע ובמשא י\"א דאפילו המקילין אוסרין [י\"ד שע\"ב ב']:"
+ ],
+ [
+ "נוטלו ואת תבוסתו
ר\"ל העפר התחוח שתחתיו, שאפשר שהתבוסס והתגלגל לשם רקב או דם או ליחה מהמת. ונוטל עוד בעומק ג' אצבעות מקרקע בתולה שתחתיו, ואח\"כ מותר לעשות שם טהרות, ואינו חושש שגם מת אחר קבור שם. ואע\"ג דמת מצוה קונה מקומו בכל מקום. לא חיישינן שזה היה מת מצוה, דקלא אית ליה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מצא שלשה אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה
שיש בין ב' החצונים לא פחות מד' אמות ולא יותר מח' אמות:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו שכונת קברות
דאז מסתבר ששם מיוחד לקברות, ואסור לפנותן. וגם לענין טומאה חיישינן שקבורים שם עוד מתים אחרים, דאמרינן שהיה כאן מערה ונתמלאת עפר. שכך היה דרכן, עושין חצר ו' על ו' אמות, ומערה לכל רוח מד' רוחותיה, וכל מערה ד' על ו' אמות, ובכותלי המערה סביב היו כוכין, שעשויין כמין ארגז [שובע] שבשולחן, שבהן מניחין המתים, ויש בין כל כוך וכוך עובי אמה אדמה כמין כותל ביניהן. נמצא שאי אפשר שיהיו ג' מתים קבורים על מקום שהוא פחות מרוחב ד' אמות. דהרי לכל מת צריך רוחב אמה, ואמה כותל בין מת למת. נמצא שב' מתים וב' רווחים, צריכין רוחב ד' אמות והמת הג' קבור על האמה הה'. ויש לפ\"ז מתחלת מת א' עד תחלת מת ג' לכל הפחות ד' אמות [עי' בציור א]. גם אי אפשר שיהיה מרחק בין ב' החצונים יותר מח' אמות. דאם ב' קבורין בכותל הקצר שבמערה שרחבו ד' אמות, א\"כ תופסין עם הריווח שביניהן ג' אמות, ועוד חצי אמה ברוחב המערה, שמניחין לזויות הכותל, כי כך היה דרכם [כב\"ב ד\"ק ב'], א\"כ אפילו יהיה הקבר הג' שנמצא, אותו שהוא בקצה הכותל הארוך, [עי' בציור ב] לא נשאר מכותל הארוך מסוף הקבר עד זויות ז', רק ד' אמות ומחצה, שהרי אמה צריך לקבר שיש בסופו, וחצי אמה לזוית ח', כי כך דרכם כנ\"ל. א\"כ לא יהיה מתחלת קבר ב' עד תחלת קבר ג' רק ח' אמות מתחלת חפירתו עד סופו [עי' ציור ב, וכך נ\"ל פירש המשנה לע\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בודק הימנו ולהלן עשרים אמה
דמדנמצא ג' מתים חיישינן שהיו קבורים במערה שפתוחה לחצר, והיה כאן עוד מערה בעבר השני מהחצר נגד מערה זו, והחצר בין ב' המערות. להכי בודק כ' אמה להלן. דהיינו שיעור אורך ב' המערות י\"ב אמה, ואורך החצר שביניהם ג\"כ ו' אמה, שהן יחד י\"ח אמה. ועוד ב' אמה שמתרבין ע\"י האלכסון של מערה. וכדמוקי לה בש\"ס דבדק באלכסונה, אמנם אופן הבדיקה הוא כך, חופר אמה ומניח אמה עד כ' אמות וכל מה שחופר חופר בעומק עד הקרקע בתולה [כאהלות פט\"ז]. וכן לכל צד בודק כ' אמה, דשמא הקברים שמצא היו למזרח או למערב לצפון או לדרום לצד החצר:"
+ ],
+ [
+ "שרגלים לדבר
ששדה זו עשויה למערות וקברים, ונקט כל הנך משניות הכא, משום דכולהו כשיש רגלים לדבר מחמרינן כמשנה ב':"
+ ],
+ [
+ "נוטלו ואת תבוסתו
אע\"ג דכבר תנא כן ברישא. נ\"ל דה\"ק, דאילו מתחלה מצאו לזה הקבר הג' קודם להקבר הב', אע\"ג שיש בין קבר א' לג' ח' אמה והיה קצת הוכחה שהן מהנקברים במערה, וא\"כ יש ג\"כ מערות אחרות מסביב, אפ\"ה סגי בשיטול אותו ותבוסתו, והיינו משום שלא מצא מת בין קבר א' לג':"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
שבא א' אצל כהן עם ב' נגעים, א' כגריס וא' כסלע, ובסוף שבוע נמצאו כל א' כסלע, ואינו יודע איזה מהן פשה, אף דממ\"נ א' פשה, טהור:"
+ ],
+ [
+ "משנזקק לטומאה
כגון שפשו ב' הנגעים, ונטמא, ואח\"כ נתמעט א', ואינו יודע איזה מהן. ואפילו בב' אנשים, שוודאי א' טהור, מדנתמעט פשיון שלו, אפ\"ה שניהן טמאין:"
+ ],
+ [
+ "בשבעה דרכים בודקין את הזב
דבראה באונס טהור:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא נזקק לזיבה
דהיינו דאם כבר ראה ראייה ב' שלא באונס, נזקק על ידה לטמא משכב ומושב כזב, ושוב אין בודקין בראייה שלישית. אבל בראייה שנייה, דעדיין לא הוזקק לטומאה בראייה ראשונה, דהרי לא נטמא בה רק כבעל קרי, להכי בודקין ראייה שנייה. מיהו ראייה ראשונה אפילו באונס מטמא עכ\"פ כבעל קרי, ומצטרפת עם ראייה שנייה, לעשות זב לטמא משכב ומושב. ואעפ\"כ בודקין ראייה ראשונה כדי למנות בה ג' ראיות לחייבו קרבן כשלא תהיה באונס [רמב\"ם פ\"ב ממחוסרי כפרה ה\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "במאכל
באכל אכילה גסה, או בשר שמן, וחלב, גבינה, ביצים, יין ישן, שכל אלו מרגילין לזיבה:"
+ ],
+ [
+ "ובמשתה
בשתה הרבה:"
+ ],
+ [
+ "במשא
שנשא משא כבד:"
+ ],
+ [
+ "ובקפיצה
קפץ [הוא כמו קבץ, וכמו כווץ] והוא שמקבץ ב' רגליו אליו יחד ומדלג עמהן. משא\"כ דלג הוא המדלג עם רגל א':"
+ ],
+ [
+ "ובהרהור
בראה אשה אף שלא הרהר, או הרהר אף שלא ראה. דבאירע לו אחד מאלו אין נעשה זב בראייה זה:"
+ ],
+ [
+ "משנזקק זיבה אין בודקין אותו
דבראה ראייה ב' שלא באונס, אף שראייה ג' באונס, אפ\"ה נתחייב קרבן, דאז אונסו וכו':"
+ ],
+ [
+ "אונסו
דהיינו כשמסתבר שראה ע\"י אחד מז' אונסין הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וספיקו
ר\"ל אף כשמצא בבגדו זיבה וש\"ז, ולא ידע אם בא כל א' לבדו, וסותר ז' נקיים, או שבאו ביחד ואינו סותר רק יומו:"
+ ],
+ [
+ "ושכבת זרעו
שראה ש\"ז ואח\"כ זיבה. דאילו קודם שנזקק לטומאה, תלינן הזוב בשיורי ש\"ז, משא\"כ כשנזקק. או י\"ל לענין לטמא במשא, דמשנזקק לטומאה, ש\"ז של זב מטמא במשא תוך מעל\"ע משראה זיבה:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר
שלא מההכאה מת, שהרי הקל. וי\"ל דאת\"ק קאי הך נ\"ע, דרגלים לדבר שמחמת ההכאה מת, שהרי רק הקל ולא נתרפא לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "נזיר היה שמואל
ולפי שנחלקו בו אם נזיר היה, להכי סדרו רבי לבסוף."
+ ],
+ [
+ "בדברי רבי נהוראי
והאומר הריני כשמואל, הו\"ל נזיר עולם:"
+ ],
+ [
+ "מה מורה האמורה בשמשון נזיר
דמפורש גביה דנזיר אלהים יהיה הנער:"
+ ],
+ [
+ "אף מורה האמורה בשמואל נזיר
ואף דאין אשה מדרת בנה בנזיר, חנה נדרה שתפתה לאלקנה עד שיתרצה, ולא מצינו שלא התרצה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי והלא אין מורה אלא של בשר ודם
ר\"ל מורה האמור בשמואל, א\"א לפרשו רק על מורא בו\"ד, מדכתיב ונתתיו לה' ומורה לא יעלה על ראשו, שמשמעותו שיהיה עליו עול שמים, ועי\"ז לא יהיה עליו מורא בשר ודם. ואע\"ג דלא מצינו לשון מורא בה\"א בסוף רק בא' בסוף י\"ל דהכא ע\"כ נתחלף א' בה' כהרגל אותיות אהו\"י שמתחלפין זב\"ז, והיינו מטעם דאמרן. דאי מורה ר\"ל תער, הול\"ל איפכא מורה לא יעלה על ראשו ונתתיו לה', דהרי חיוב נזירותו קדום לנתינה לד', דגם בעודו אצל אמו אסור לגלחו או לטמאו או להשקותו יין:"
+ ],
+ [
+ "שכבר היה עליו מורה של בשר ודם
ולפיכך א\"א לפרש מורה בשמואל רק תער של נזירות. ואע\"ג דכתיב וישסף שמואל את אגג, ונטמא במת. נ\"ל לפי מה דקיי\"ל [גיטין ד\"ע ע\"ב] דמגויד ומחותך שאמר תנו גט, הו\"ל כחי, ה\"נ בנזיר וכ\"כ תירץ הש\"ס לעיל [ד\"ד ע\"ב] דשוויינהו גוססין, דהו\"ל נמי כחי לכל דבריו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין נזיר",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nedarim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nedarim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..6051a0476c765fb55282845b9a90b3ea726cfbcc
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nedarim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1630 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Nedarim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין נדרים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "וחרמים
וכנוי חרמים:"
+ ],
+ [
+ "ושבועות
וכנוי שבועות וכו':"
+ ],
+ [
+ "כנזירות
חסורי מחסרא וה\"ק, וכנוי נזירות כנזירות, וכל ידות נדרים כנדרים וכו', ואלו הן ידות, האומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "מודרני ממך
או:"
+ ],
+ [
+ "שאיני אוכל לך
הך שאני אוכל, שאני טועם דנקט קאי ארישא, וה\"ק מודרני ממך מופרשני וכו' שאני אוכל לך שאני וכו', אבל מודרני ממך ולא פירש שאני אוכל וכו' הו\"ל ידים שאינן מוכיחות דדלמא שלא אדבר עמך קאמר, מיהו אע\"ג דפירש שלא אוכל, אפ\"ה מקרי יד מדלא קאמר מלת אסור:"
+ ],
+ [
+ "שאיני טועם לך
שאמר מודרני ממך ממה שאני אוכל לך או ממה שאני טועם לך, או מופרשני ממך שאני אוכל לך או טעם לך:"
+ ],
+ [
+ "היה חוכך בזה
מחכך ונדחק להחמיר, מדהיה דעתו נוטה טפי לאסור הנאה מחבירו, ולרבנן במלת מנודה אין נכלל הנאה מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "להחמיר
וקיי\"ל דבאמר מנודה אני לך אסור לעמוד בד' אמותיו, ובסיים שאני אוכל לך, אינו כלום [י\"ד ר\"ו ג']:"
+ ],
+ [
+ "כנדרי רשעים
בידות קמיירי. שהיה ככר מונח לפניו, ונזיר עובר לפניו, ואמר כנדרי רשעים הריני, ויהא הוא עלי, והוא ממני, שלא אוכלנו:"
+ ],
+ [
+ "ובקרבן ובשבועה
שכשאכלו חייב להיות נזיר, ולהביא קרבן מעילה [דיש מעילה בקונמות היכא דפירש להדיא [כלקמן דל\"ה א'], והכא מדקאמר כנדרי רשעים, ה\"ל כאילו פירש להביא קרבן מעילה כשיאכלנו], וחייב נמי קרבן שבועה, מדקאמר והוא ממני שהוא שבועה:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
אף שאמר הריני, ועלי, והימנו, והיה נזיר עובר לפניו, אפ\"ה פטור כשאכלו, דכשרים אינן נודרין ואינן נשבעים והו\"ל כאומר שלא יאסר עליו:"
+ ],
+ [
+ "נדר בנזיר ובקרבן
דדוקא מלנדור בנזיר וקרבן זהירי, דיראים שיעברו בבל תאחר, משא\"כ בנדבה אינן נזהרין, דנדבה היינו שאמר הרי זו, ומדמפרישו מיד ומוכן בידו, לא משהי יתיה גביה וליכא למיחש לבל תאחר [אף דגם בנדבה שייך בל תאחר [כר\"ה ד\"ו], עכ\"פ מדמוכן בידו לא ישהנו. וזה כוונת רש\"י תמוה בש\"ס [ד\"ט ב' ד\"ה נדבה נמי]. ואף דעכ\"פ איכא למיחש לתקלת גיזה ועבודה. הכשרים הקדישו נדבותם בעזרה והקריבום מיד. ולפיכך זה שאמר כנדבת כשרים, אם אכל הככר חייב להיות נזיר, וחייב נמי קרבן מעילה דיש מעילה בקונמות [כנדרים דל\"ה א'] דאהאי גברא הוה כקדשי ד', וכשנהנה חייב קרבן מעילה, אבל קרבן שבועה לא, דכשרים אינן נשבעין כלל:"
+ ],
+ [
+ "
השתא מפרש כנויי נדרים מה הן:"
+ ],
+ [
+ "קונס
ככר זה עליך או עלי:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כנויין לקרבן
בלשונות עמים:"
+ ],
+ [
+ "נזיק נזיח פזיח
ר\"ל שאמר הריני נזיק או וכו' אם אוכל ככר זה:"
+ ],
+ [
+ "נדר במותא
ר\"ל או שנשבע בלשון מותא. ומשום דלשון שבותא ושקוקה נגזר ממלת שבועה, משא\"כ מותא קצור לשון ארמי, שנקרא שבועה מומתא, להכי הפסיק תנא ביניהן במלת נדר, ומה\"ט נמי אקדים תנא למתני הכא כנויי נזירות קודם כנויי שבועה דלא כמשנה א'. ה\"ט משום דבמשנה א' תנא נדר שבועה וחרם גבי אהדדי, מדדמו, דאוסר אנפשיה שום דבר בחד מהנך ג', משא\"כ נזירות אסר אנפשיה ג' דברים מיוחדים, גלוח טומאה ויין, אבל במשנתינו דבעי לפרש הכנוי של כל א', בעי למסמך כנויי נזירות לכנויי קרבן וחרם, משום דכל כנויי ג' אלו נגזרים מלשון הקודש, משא\"כ כנוי שבועה. ומהשתא ממשנה ג' ולהלן מפרש תנא מה הם ידי נדר:"
+ ],
+ [
+ "האומר לא חולין לא אוכל לך
בכולהו הלמד בפתח, ור\"ל לא חולין יהיה ככרך זה עלי רק קודש, לפיכך לא אוכל לך:"
+ ],
+ [
+ "לא כשר
רק פסול, והיינו קרבן דשייך ביה פסול:"
+ ],
+ [
+ "ולא דכי
ר\"ל לא מותר רק אסור, וכיון דשייך אסור ומותר גם גבי קרבן, הרי קיי\"ל סתם נדרים להחמיר:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל לא טהור יהיה מה שאוכל לך. דהך לישנא שייך נמי בקרבן [כ\"כ הר\"ן דמיירי באמר \"לא\"], וכן מוכח מסי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ופגול
יהיה מה שאוכל לך, דכל אלו שייכים בקרבן:"
+ ],
+ [
+ "אסור
דהו\"ל כאילו פירש בנדרו קרבן [ולולא מסתאפינא נ\"ל, מדקאמר לקמן במתניתין הר\"ז נדר, ולא קאמר הכא האי לשנא, ש\"מ דכוונת התנא הכא שאמר הנודר מלת אסור, דאלת\"ה מלת אסור מיותר לגמרי]:"
+ ],
+ [
+ "כאימרא
כשה קרבן התמיד:"
+ ],
+ [
+ "כדירין
כדיר קרבן או עצים:"
+ ],
+ [
+ "כעצים
עצי מערכה:"
+ ],
+ [
+ "כאישים
כקרבן אשה ריח ניחוח:"
+ ],
+ [
+ "כמזבח
כקרבנות שבמזבח. עולה ואמורי קרבנות:"
+ ],
+ [
+ "כהיכל
קרבנות שנזרק דמן בהיכל כפרים ושעירים הנשרפים:"
+ ],
+ [
+ "כירושלם
קרבנות שנאכלות בירושלים, דהיינו קדשים קלים, דאף שלאחר זריקת דם מותרים, הרי קיי\"ל בעיקרן מתפיס, שמקודם היו אסורים [כרמב\"ם פ\"א מהל' נדרים הט\"ו, ודלא כר\"ן הכא [די\"ג א'] ד\"ה ולענין, שכ' דמסקינן דבהתירא קמתפיס, דאי כדבריו ק\"ל, אדבעי הש\"ס בהתפיס בשלמים אחר זריקת דמים מאי [נדרים די\"א ב'] דע\"כ לרבותא נקט אחר זריקת דמים, דאפ\"ה אי נימא בעקרו מתפיס אית לן למימר שנאסר, וכ\"כ הר\"ן שבועות [דרצ\"ד א'], ואי נימא דדברי הש\"ס מטין במסקנא דבהתירא מתפיס, הו\"ל למנקט באבעייא רבותא איפכא בהתפיס בשלמים קודם זריקת דמים. ואי\"ל דה\"פ דש\"ס, התפיס בשלמים, ור\"ל קודם זריקת דמים, אחר זריקת דמים מאי, ר\"ל אולי כשנזרק דם השלמים הותר גם אותו דבר שהתפיס, דא\"כ מה מדחי הש\"ס לבסוף דמיירי במתפיס בלחמי תודה שהופרשו קודם זריקה, עכ\"פ יהיו מותרים לבסוף אחר זריקה, ע\"יש]:"
+ ],
+ [
+ "נדר באחד מכל משמשי המזבח
כמחתות ומזלגות יהיה מה שאוכל לך:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נדר בקרבן
דאע\"ג דבכולן לא פירש כן. הרי סתם נדרים להחמיר [כפ\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר האומר ירושלם
בלא כ\"ף:"
+ ],
+ [
+ "עולה
קמ\"ל דאפילו עולת תמיד ומוספים דחובה נינהו, אפילו הכי הו\"ל דבר הנדור:"
+ ],
+ [
+ "תודה
דחובה הוא דד' צריכין להודות [כברכות דנ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "שלמים
אפילו שלמי צבור בעצרת ושלמי נזיר דחובה נינהו:"
+ ],
+ [
+ "שאיני אוכל לך אסור
אף דכולהו חובה, אפ\"ה מחשבו דבר הנדור מדאינו מחוייב בהם רק אחר שנדר אותם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מתיר
מדלא אמר בכ\"ף, משא\"כ פגול ונותר לעיל, אף בלא כ\"ף, אסור, ששמן מורה איסור:"
+ ],
+ [
+ "שאוכל לך
לתוס' ד\"ה כקרבן ה\"ג שאיני אוכל לך ור\"ל כקרבן יהיה ככר זה עלי, משום שאיני אוכל לך:"
+ ],
+ [
+ "לקרבן לא אוכל לך
לקרבן יהיה ככרך זה, לפיכך לא אוכל לך:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אוסר
לר\"ן ה\"פ אם אמר הקרבן, כקרבן, קרבן, דוקא בסיים שאוכל לך, אסור, אבל באמר לקרבן, אפילו סיים לא אוכל לך אסור, דה\"ק לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך, אבל בקאמר לחולין שאוכל לך, מותר לר\"מ [כר\"ן די\"א ב']. מיהו לרבנן גם באמר לחולין שאוכל לך אסור, דס\"ל מכלל לאו נשמע הן, והו\"ל כאומר לא חולין יהא, רק קרבן מה שאוכל לך [משא\"כ בסי' י\"ח. בפרושינו לעיל לא פליגי. דהתם כיון שהזכיר הדבר שאוסר על עצמו, דמסיים ככרך זה עלי. ואמר לא חולין יהיה, ממילא נשמע שאסור הוא, ואינו מכלל לאו נשמע הן]:"
+ ],
+ [
+ "אסור
דאע\"ג דדבור עשייה והלוך אין בהן ממש, ונדר מדאסר חפצא עליה לא חל אאין בו ממש. אפ\"ה כיון דקונם שהזכיר, יש לפרשו דקאי נמי אפה, שיש בו ממש, וסתם נדרים להחמיר, אסור מדאורייתא. מיהו מדרבנן נדר חל אפילו אאין בו ממש [י\"ד רי\"ג]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואלו מותרין
נ\"ל דר\"ל ואלו נדרים מותרין ועומדין, שא\"צ התרה [ערתוי\"ט שנתקשה בזה]:"
+ ],
+ [
+ "חולין שאוכל לך
כדי נסבה:"
+ ],
+ [
+ "כעורות לבובין
שעכו\"ם היו מנקבין הבהמה בחייה כנגד לבה, ומוציאין משם הלב חם להקריבו לע\"ז, דאז הבהמה אסורה בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "כחלת אהרן
ר\"ל כחלה שמפרישין מעיסה לתנה לכהן. ונקט אהרן שהיה ראשון לכהנים. ואע\"ג דחלה דבר הנדור הוא, דעל ידי פיו נאסרה. אפילו הכי אין כוונת המפריש לאסור, אלא להתיר שריים מטבל. ונקט מתני' כל מיני אסורים, חזיר אסור רק באכילה, וע\"ז אף בהנאה, ולבובין חמירי טפי מע\"ז, דמדהן תקרובת אין מועיל להם שיבטלום עכו\"ם [כי\"ד קמ\"ו], ונבילות חמירי טפי מכל הנך לענין טומאה, דכזית ממנה מטמא מדאורייתא, ושקצים חמירי טפי דשעורן לטמא מדאוריי' בכעדשה, וחלה ותרומה חמירי טפי, מדדמי בקדושה כמתפיס בקרבן:"
+ ],
+ [
+ "מותר
מדאינן דבר הנדור [ואף דכבר תנא ברישא ואלו מותרין. נקט מותר מדקא בעי למתני האומר וכו' דצריך פתח, להכי אפסיק במלת מותר, דלא תימא דגם הנך דרישא צריכין פתח]:"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר
ולא סגי בחרטה, או לפתוח בכבוד אמו, לומר לו, אלו היית יודע שאין זה כבוד אמך לדור בה לא היית נודר, אלא צריך פתח ממקום אחר [ר\"ה ס\"א] דמזלזל כבוד אמו החמירו עליו טפי מלקמן סוף פרקן דסגי ליה התם בחרטה:"
+ ],
+ [
+ "שלא יקל ראשו לכך
שלא ירגיל א\"ע בכעס לאסור ע\"ע פריה ורביה [ולרמב\"ם גם בשאר מילי הדין כך]. והחמירו מדרבנן דוקא בע\"ה. וי\"א דבזה\"ז הכל כע\"ה [י\"ד ר\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "שאיני מהלך
מדאו' אינן נדר כלל, דאין נדר חל בדבר שאין בו ממש:"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשתו קונם שאיני משמשך
אף דמשועבד לה והו\"ל כאוסר פירות חבירו על חבירו. י\"ל דמיירי באמר הנאת תשמישך עלי, שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו, ואע\"ג דמצות לאו להנות נתנו, היינו דקיום המצוה לא הוה כהנאה, אבל במתהני גם גופו, שפיר מחשב הנאה [ר\"ן]. ואע\"ג דאסור רק מדרבנן, דהרי בהנאה אין בה ממש, והיכי מצי להפקיע ע\"י איסור דרבנן מצות פו\"ר דאו'. הרי יש כח לחכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה [כיבמות ד\"צ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה בלא יחל דברו
ר\"ל אסור מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "שבועה שאיני ישן
זמן מה, אבל בנדר שלא יישן ג' ימים, לוקה ויישן לאלתר [כ\"ה לשנא דש\"ס [נדרים דט\"ו א'], ונ\"ל דהך לאלתר אתרווייהו קאי, דלוקה לאלתר אף שלא יישן עדיין, דרק משום שבועת שוא הוא דלוקה, ומותר לישן לאלתר אף שלא לקה עדיין, דאין השבועה חלה כלל, ואיסור דשבועת שוא דעביד עביד]:"
+ ],
+ [
+ "שאיני מהלך אסור
דשבועה חלה על דבר שאין בו ממש, מדאסר את גופו [כמ\"ש בפתיחה], והרי הגוף יש בו ממש, ומה\"ט נמי לא נקט שבועה שאיני משמשך כברישא, משום דבשבועה אסר הגוף, והרי גופו משועבד למצוה, ואפילו שבועה בלשון נדר, דינו כשבועה, ולא חל אמצוה [י\"ד רל\"ט ד'. ודברי רתוי\"ט תמוהין]:"
+ ],
+ [
+ "קרבן לא אוכל לך
לא דמי ללא חולין לא אוכל לך דאסור [כפ\"א מ\"ג]. הכא משמע טפי דנשבע בחיי קרבן שלא יאכל, ומה\"ט נמי לא הוה כסתם נדרים דלהחמיר [כמשנה ד'] דהכא מסתבר טפי לקולא [עי' פ\"ג סי' ל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "קרבן שאוכל לך
באמר כן הרי אסור [כפ\"א מ\"ד]. רק ה\"ג הא קרבן שאוכל לך, דמשמע נמי שנשבע בחיי הקרבן, וכ\"ה בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "לא קרבן לא אוכל לך
בש\"ס מוכח דגרסינן לקרבן לא אוכל לך, ור\"ל בפתח תחת הלמ\"ד, וה\"ק לא קרבן יהיה רק חולין מה שלא אוכל לך דמשמע אבל מה שאוכל לך יהיה קרבן, ומתניתין ר\"מ היא, דלית ליה מכלל לאו נשמע הן, רק בפרט הדבר שאסר ע\"ע [כפ\"א סי' מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שבועה שאוכל לך
מיירו במסרבין בו לאכול, ואמר לא אכילנא, לא אכילנא, וחזר ואמר שבועה שאוכל לך, אז משמע בשבועה יהיה מה שאוכל לך. [ואף דבל\"ז במאמר לא אוכל ב\"פ הוה שבועה [כי\"ד רל\"ז], היינו במתכוון לשבועה, והכא מיירי בלא התכוון לשבועה. עד לבסוף. או דמיירי באמר כן בהפסק]:"
+ ],
+ [
+ "לא שבועה לא אוכל לך
אף דמתניתין ר\"מ היא דלא ס\"ל מכלל לאו נשמע הן. עכ\"פ הרי טעמא דר\"מ מדאצטריך בתורה למכפל בתנאי של בני גד ובני ראובן אם יעברו ואם לא יעברו, א\"כ זה דוקא בממונא או באסורא דאית ביה ממונא, דתנאי בני גד ובני ראובן אסור דאית ביה ממונא הוה, וה\"נ בנדרים מחשב אסורא בממונא, מדאסר חפצא עליה, משא\"כ בשבועה משכחת לה אסורא בלי ממונא, באסר עליה דבר שאין בו ממש, בכה\"ג גם ר\"מ מודה דמכלל לאו נשמע הן:"
+ ],
+ [
+ "זה חומר בשבועות מבנדרים
אי\"ל דקאי אדסמך לה, דבשבועה אמרינן מכלל לאו נשמע הן משא\"כ בנדרים, ליתא, דזה חומר משמע דעכ\"פ נדר הוה, רק שאינו חמור כשבועה, והכא בנדר מותר לגמרי. רק קאי אמשנה א', קונם שאיני ישן, דבנדר אינו אסור רק מדרבנן משא\"כ שבועה חלה על דבר שאין בו ממש:"
+ ],
+ [
+ "אמר קונם סוכה שאני עושה
אפילו אמר ישיבת סוכה עלי, לא מחשב נודר מהישיבה שאין בה ממש, דמדהזכיר החפץ, דהיינו סוכה, כיש בו ממש דמי:"
+ ],
+ [
+ "בנדרים אסור
דנדר, שאסר על עצמו החפץ, חל על דבר מצוה:"
+ ],
+ [
+ "בשבועות מותר
משום דבשבועה אסר הגוף, והגוף משועבד למצוה. מיהו עכ\"פ לקי משום שבועת שוא, והיינו דמסיים תנא שאין נשבעין, ר\"ל שאסור לישבע לעבור וכו' וזהו החומר שבנדרים טפי מבשבועה, וה\"ה בנשבע לקיים מצוה, דלא חייל, והא דכתיב נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, זאת עשה לזרוזי נפשיה, ולא מחשב שבועת שוא, דהרי צריך לזרוזי נפשיה למצוה. ועוד יש חומר בנדר טפי מבשבועה, דיש נדר וכו':"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר אם אוכל
נזירות נמי נקרא נדר [והא דלא נקט בנדר, וכדפתח, דאע\"ג דבאמר ב\"פ קונם. לא אפשר דחייל קונם ב', דהרי אין איסור חל על איסור, עכר\"פ משכח\"ל בנדר תוך נדר. כגון שאמר הרי עלי קרבן אם אוכל, הרי עלי קרבן אם אוכל דבאכלו חייב ב' קרבנות [כרמב\"ם פ\"ג דנדרים], ה\"ט, משום דנזירות חל אנזירות ילפינן מקרא, מדכתיב נזיר להזיר, ומנה ילפינן לשאר נדרים, להכי פתח תנא בנדר, לאשמעינן דגם בנדר משכח\"ל, ומסיים בנזיר. משום דמנה ילפינן הך דינא [לח\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "חייב על כל אחת ואחת
ומדסתם נזירות ל' יום, חייב ב' נזירות של ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב אלא אחת
קרבן א' באכלו בשוגג, ומלקות א' במזיד. מיהו מדלא קאמר הרי זה שבועה א', ש\"מ דעכ\"פ בנשאל על ראשונה, חייל שנייה, אבל יכול לשאול על שניהן בבת אחת [י\"ד רכ\"ט ג']:"
+ ],
+ [
+ "סתם נדרים להחמיר
בנדר סתם ולא פירש כוונתו, רק אמר שמתכוון שכמו שיפרשו חכמים לשונו כן יהיה, נפרשו להחמיר [ואילה\"ק מ\"ש דקמ\"ל הכי בנדר, הרי בכל דוכתא אמרינן ספק דאורייתא לחומרא. נ\"ל דקמ\"ל דלוקה, דלא הוה חיובו ספק אלא ודאי. דאסר על עצמו כל מה שיפרשו חכמים לשונו]:"
+ ],
+ [
+ "ופירושם להקל
ר\"ל ופירושן של סתם נדרים, שנדר סתם, ואח\"כ מפרש שכוונתו לקולא היה, אז מותר [ועי' ברא\"ש בסוף המסכת ר\"ל לא בפירושו שבש\"ס רק בכללי פסקיו, שהביא ב' פירושים במשנה זו]:"
+ ],
+ [
+ "אם של שמים נדר
שאמר שנתכוון למליח של קרבן, שנאמר בו על כל קרבנך תקריב מלח [והא דקאמר אם של שמים נדר. הרי אפילו בסתם נדרו אסור. נ\"ל דרבותא קמ\"ל, דלא מבעיא אמר כמו שיפרשו חכמים, נדרו, דודאי אסור, דהרי ודאי יפרשוהו לחומרא. אלא אפילו תלה כפי שיפרשו הוא בעצמו, והרי בידו לפרשו לקולא או לחומרא, אפ\"ה בדאורייתא אין ברירה והו\"ל כסתם נדרים דלהחמיר. ובש\"ס גרסינן אם של שלמים נדר. ולכאורה נ\"ל דהך גי' נכונה, דדרך שלמים למלחו הרבה מדנאכל לב' ימים, וכן משמע לשון נדרו, מדקאמר \"מליח\", ולא \"מלוח\", דמליח משמע הרבה, כמ\"ש הרד\"ק בשרשיו. וחתני מו\"ה יוסף שליט\"א הביא ראיה לרד\"ק מדקאמרינן [שבת ע\"ט א'] גבי עבוד עורות, דלא מליח ולא קמיח, ש\"מ דלשון עבוד הוא, והיינו שמלוח הרבה. ולהכי שפיר נקט \"שלמים\" שדרך למלחן הרבה אבל לגי' דגרס של שמים, דהיינו שאר קרבנות כשמקריבן א\"צ למלחן הרבה [כמנחות דכ\"א א' וכרש\"י ותוס' שם], והאיך יפרש שנתכוון להקרבנות בלשנא דמליח. ואפילו לרמב\"ם [פ\"ג מאסורי מזבח] ולערוך, דס\"ל דגם בקרבנות צריך למלחן יפה, וגרס התם לבסוף וכן לצלי, ול\"ג וכן לקדירה, עכ\"פ הרי מודה דבדיעבד בקורט א' סגי וכיון שכן, האיך נפרש שלקרבנות נתכוון, ולא לשלמים, שבודאי מלחן הרבה שלא יסריחו. ועיי' ברמב\"ם [פ\"א דנדרים הט\"ו ובכ\"מ שם]. אמנם ק\"ל אדמבעי לעיל [די\"א ב'] אי בעיקרא מתפיס או בסופה, לפשוט מהכא דבעיקרו מתפיס, וי\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "אם של עבודה זרה נדר מותר
דהו\"ל כמתפיס בחלב ודם, דאינו דבר הנדור [עי' פתיחה]:"
+ ],
+ [
+ "ואם סתם
שאמר נתכוונתי כמו שיפרשו חכמים:"
+ ],
+ [
+ "אם כחרם של שמים
חרמי בדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "אסור
אפילו ביהודה דמסתמא להיתר כסוף משנה:"
+ ],
+ [
+ "ואם כחרם של כהנים
חרמים שפירש שיהיו לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "מותר
דאף דגם חרמי כהנים מועלין בהן עד שיבואו ליד הכהנים. מ\"מ חרמי כהנים משמע שכבר בא לידן, ואז חולין גמורין הם [כרמב\"ם פ\"א מערכין]. [מ\"מ ק\"ל דעכ\"פ נפשט מהכי דבהיתרא מתפיס. וי\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "אם כמעשר בהמה נדר אסור
דהו\"ל דבר הנדור, דצריך להקדישו:"
+ ],
+ [
+ "אם כתרומת הלשכה נדר
עיין שקלים [פ\"ג מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אסור
אפילו בגליל דמסתבר להיתר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה
ואף דגם תרומת גורן מצוי התם, עכ\"פ סתם נדרים להחמיר. מיהו במפרש שכוונתו לקולא גם ביהודה שרי:"
+ ],
+ [
+ "שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה
מדרחוקים מירושלים:"
+ ],
+ [
+ "סתם חרמים ביהודה מותרין
אף דגם חרמי בדק הבית מצוייה שם, אתיא למ\"ד סתם נדרים לקולא ונקט ברישא רבותא דלמ\"ד סתם נדרים להחמיר ולא מבעייא בחרם, דמצוי חרם גבוה כמו חרמי כהנים תלינן להחמיר, אלא אפילו בתרומה דטפי מצוי תרומת דגן מתרומת לשכה, אפ\"ה אסור, ובסיפא נקט רבותא איפכא למ\"ד סתם נדרים להקל, דאפילו בחרם שמצוי חרם גבוה כמו חרמי כהנים, והו\"ל ספק שקול אפ\"ה תלינן לקולא ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים
דלא היו כהנים שם והחרימו לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "נדר בחרם
שאמר חפץ זה עלי חרם:"
+ ],
+ [
+ "ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים
[נעטצע], ורבותא קמ\"ל אף שאין דרך לקרות לנעטצע חרם סתם, אפ\"ה שרי ומכ\"ש באמר שנתכוון לחרם כהנים:"
+ ],
+ [
+ "בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים
דורן של מלך:"
+ ],
+ [
+ "הרי עצמי קרבן
שאמר הרי עצמי קרבן עליך:"
+ ],
+ [
+ "ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי
בביתי:"
+ ],
+ [
+ "להיות נודר בו
להטעות השומע כאילו נדרתי נדר גמור:"
+ ],
+ [
+ "על כולן אין נשאלים להם
ר\"ל א\"צ שאלה, ולא אמרינן בכה\"ג סתם נדרים להחמיר דהרי לכך נתכוון באמת:"
+ ],
+ [
+ "ואם נשאלו
שהוא ע\"ה וסבור שזה נדר הוא ונשאל עליו [עתוס']:"
+ ],
+ [
+ "עונשין אותן
דבעבר על נדרו צריך לנהוג איסור כימים שנהג היתר, כאילו עבר על נדר גמור, ואינו נאמן שלכך נתכוון כשנדר [ר\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "ומחמירין עליהן
שלא להתיר לו בפתח חרטה, רק בפתח ממש:"
+ ],
+ [
+ "פותחין להם פתח ממקום אחר
ר\"ל שלא יפתחו לו התרתו לומר לו, כיון שלא נדרת רק בקרבנות מלכים, מותר אתה, רק יפתחו לו מצד אחר, אדעתא דהכי והכי לא נדרת, ואפילו בפתח חרטה סגי [ר\"ח ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומלמדים אותן
שאינו רשאי לעשות צחוק מנדרים כמו שעשה הוא, מלבד שמביא עצמו לידי חשד כשיראוהו עובר, יחשבו שעובר על נדר גמור:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים
אבל אין מחמירין לענשו כשעבר על נדרו [ולר\"ן [די\"ח ב'] ה\"פ מלמדין אותו דאפילו בנדר כזה כשנדרו צריך לנהוג איסור, ולהכי אומרים לו כך, כדי שלא ינהג קלות ראש בנדרים, דאם נתיר לו לאכול ולשתות, הרואים אותו שנדר ואפ\"ה אוכל ושותה יחשדוהו שמקיל ראש בנדרים, אמנם ק\"ל לר\"ן למה צריך ללמדו שצריך לקיים נדר זה, הרי כיון דמצרכינן ליה לפתוח פתח, כבר ידע שצריך לנהוג איסור בנדר זה. ותו דלשון מלמדין משמע שמלמדין אותו אמיתת הדין. ול\"מ היה נ\"ל אפכא, דהרי לרבנן אף שעבר אין מענשין אותו, וכמ\"ש הר\"ן, א\"כ יש לחוש שעי\"ז יקל ראש בנדרי' שיראה שעבר ולא ענשוהו, לפיכך מלמדין אותו האמת. שאין זה נדר ולפיכך לא יענשוהו, ואפ\"ה היה צריך פתח, ועי\"ז יראה כמה חומר הנדרים, דאף בדבר הדומה רק לנדר היה צריך פתח]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארבעה נדרים התירו חכמים
ר\"ל א\"צ התרה, מדכולן אין פיו ולבו שוין, מיהו לכתחילה אסור לידר בהן, אם לא שרוצה לקיימן. אבל בשבועות אף דליכא מלקות כשעבר עליהן, עכ\"פ צריך התרה [רל\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "נדרי זירוזין
שהתכוון בנדרו כדי לזרז אדם אחר לשום דבר ע\"י נדרו:"
+ ],
+ [
+ "ונדרי הבאי
שהיה נודר על דבר שהוא גוזמא:"
+ ],
+ [
+ "ונדרי שגגות
שנדר בטעות שסבר שכך הוא:"
+ ],
+ [
+ "ונדרי אונסים
שנאנס אח\"כ מלקיים נדרו, ומהשתא מפרש תנא לכולהו ד':"
+ ],
+ [
+ "ואמר קונם
ככר זה, עלי:"
+ ],
+ [
+ "שאיני מוסיף לך על השקל
היא חצי סלע:"
+ ],
+ [
+ "שניהן רוצין בשלשה דינרין
ר\"ל לכך נתכוונו כשנדרו, ולא נדרו רק לזרוזי זה לזה, וכיון דדברים שבלב אינן דברים, להכי גם בפחות או ביתר מג' דנרין, מותר. אבל בסלע או בשקל אסור למכור, מדעיקר משמעות נדרן כך היה, וי\"א שגם בכהאי גוונא מותר. מיהו בהעמידו שניהן דבריהן ונתבטל המקח, או באומר בפירוש שהתכוון לנדר גמור, הוה נדר [י\"ד רל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו
חסורי מחסרא וה\"ק אף המפציר ומדיר חבירו שיאכל אצלו, נדרי זרוזין הוא, אבל הרוצה שלא יתקיימו נדריו, יאמר כל נדר וכו'. מיהו בנדר הוא שיאכל אצל חבירו, אינו זרוזין. ואין למדין מזרוזין רק מה שאמרו חכמים."
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר
בש\"ס אמרינן, תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר מביטולו שביטל. מיהו נ\"ל דדוקא בלא התנה על נדר פרטי, רק כדקאמר כל נדר וכו', אז אומרים דבזכור לתנאו, ואפ\"ה נדר, עקרו לתנאו, אבל בהתנה על נדר פרטי שיהא בטל, אז אדרבה, בזכר לתנאו, עקר לנדרו שנודר בהכרח, ובלא זכרו נדרו קיים. [ועי' י\"ד רי\"א]. מיהו בהדירו חבירו או השביעו, לא מהני בטולו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נדרי הבאי
גוזמא:"
+ ],
+ [
+ "אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד
בנחש שגבו מנומר, שאינו בנמצא שיהיה [מנומר] (עב) כקורה. וב' מיני גוזמא נקט תנא ברבוי [ובדמות] [*) ע' בפי' שבועות פ\"ג מ\"ח סי' מ\"א.] (ובגודל):"
+ ],
+ [
+ "נדרי שגגות
אמר קונם ככר זה עלי אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונזכר שאכל ושתה
או שאמר ככר זה עלי קונם שאיני אוכל וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונודע שלא גנבתו
נראה לי דכולהו צריכי, לא מבעיא אם אכלתי, שהיה הנדר בטעות, אלא אפילו בשלא אוכל שהיה הטעות אחר כך במעשה, ואפילו בשגנבה ושהכתה את בני, שלא היה הטעות בפעולתו רק בפעולות של אחרים, סד\"א. אם לא שנתכוון שבין כך או כך יחול הנדר, לא היה נודר, קמ\"ל. [מיהו בפעולות אחרים להבא, כגון אם תגנוב ואם תכה, וודאי חייל כשתגנוב וכשתכה, ומש\"ה לא קשיא ממשנה סוף פ\"ה דנזיר יע\"ש. דהתם מדיודע שאפשר שטועה הוא ואפ\"ה נדר, ש\"מ דבכל גוונא נדר, מה שאין כן הכא בשגנבה ושהכתה דומיא להך דשבועות [דכ\"ו א'] שבועה דהכי אמר רבי, דקסבר היה שא\"א שיטעה]. אי נמי קמ\"ל בבא שגנבה ושהכתה, לאשמעינן דוקא כשפירש הטעם שנודר, שגנבה וכו', אבל בנדר סתם מאשתו, אף שהיה בטעות אסור, כסי' ט\"ז. ובבא דתאנים קמ\"ל לאשמעינן פלוגתא דב\"ש וב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים אלו ואלו מותרין
מדהיה מוטעה בעיקר הנדר, שלא התכוון מעולם על אביו, הרי אין פיו ולבו שוין, משא\"כ באשתו, כיון שנתכוון לאסרה ולא היה הטעות רק בטעם הנדר, להכי אם לא פירש הטעם שגנבה ושהכתה, היה אסור. וקיי\"ל כב\"ה, ודוקא באמר תחלה כולכם אסורים, ואח\"כ אמר אלו הייתי יודע שאבא ביניהן, הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר, או שאמר תחלה שיהיו התאנים אסורים לזה ולזה, ואח\"כ אמר, אלו הייתי יודע שאבא ביניהן, הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא, אבל בלא החליף ל' הנדר כשחזר בו, מהלשון שאמר תחלה, כגון שאמר בתחל' ובסוף כולכם אסורים או שהי' אומר בתחלה ובסוף זה וזה אסורים רק שבסוף אמר חוץ מאבא, אסורים האחרים, מדלא הורע כח הנדר בלשונו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הדירו חבירו שיאכל אצלו
באופן שלא היה נדרי זרוזין:"
+ ],
+ [
+ "או שעכבו נהר
ששטף גדותיו דכל זה אונס שאינו מצוי:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו נדרי אונסין
וה\"ה בכל אונס שאינו מצוי, ואפילו יכול לסלק האונס ע\"י ממון הרבה שיתן, מקרי אונס, ומכ\"ש כשנשבע באונס דאינו נדר או שבועה. מיהו דוקא באונס נזק, אבל בירא ממניעת טובה, לא מקרי אונס [רל\"ב סי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "נודרין להרגין
רצחנין, ופשיטא שמותר לידר ואפילו לשבע שקר כדי להציל נפשו. רק קמ\"ל שאין הנדר והשבועה חלין:"
+ ],
+ [
+ "ולחרמין
ר\"ל אפילו רק אונס גזלנים:"
+ ],
+ [
+ "ולמוכסין
אפילו רק אונס מוכס העומד מאליו, או שאין לו קצבה, אבל מכס הקצוב ממלך, אפילו רק מלך עכו\"ם, אסור להבריח, וכ\"ש שאסור לשבע לו לשקר:"
+ ],
+ [
+ "שהיא תרומה
דאפי' גזלנים ישראלים אין אוכלין איסור, וגם אין לוקחין מכס ממוליכי תרומה לכהנים מדסתמן עניים הן:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאינן של בית המלך
ואף שאוסר על עצמו כל הפירות אם אין כדבריו, יתכוון בלבו שיאסרו עליו רק היום. ואף דקיי\"ל דברים שבלב אינן דברים, גבי אנס אגב אונסא גמר בלבו שיהיה כאילו הוציא בשפתיו, ובלבד שלא יוציא מפיו ההפך מכוונתו:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אף בשבועה
שרשאי לומר יאסרו עלי כל הפירות בשבועה אם אין אלו תרומה ואף דשבועה חמיר מנדר. וי\"א דגם לשבע להדיא. לומר הנני נשבע שפירות אלו תרומה הן, שרי, ורק כמו בנדר ושבועה צריך להערים בלבו לחשוב שיאסרו רק היום, כמו כן בנשבע שהן תרומה צריך להערים בלבו על דבר מה [רשב\"ץ]. ונ\"ל דר\"ל שיחשוב בלבו שהן תרומה שהרמותי אותן על כתפי [עי' י\"ד רל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לא יפתח לו בנדר
אם לא שאל ממנו האנס שידר:"
+ ],
+ [
+ "אלו ואלו מותרין
ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות
שראה סערה, ומתדמה שיקצץ נטיעותיו, ואמר הרי וכו':"
+ ],
+ [
+ "טלית זו קרבן אם אינה נשרפת
שהיה שריפה, ומתדמה שישרף טליתו, ואמר הרי וכו':"
+ ],
+ [
+ "יש להן פדיון
ר\"ל לא אמרינן נדרי זרוזין הן שרוצה לזרז השומעין להאמין שבוודאי יקצצו, קמ\"ל דלמא היה כוונתו שבזכות זה ינצלו. וספק נדרים להחמיר. מיהו יש להן פדיון כשאר הקדשות להביא בדמיהן קרבן, והן עצמן מותרין לו, דלא אסרן על עצמו, מדלא אמר עלי:"
+ ],
+ [
+ "אין להם פדיון
דהכי קאמר כל עוד שלא יקצצו, יאסרו עלי דאף לאחר שאפדם יחזרו ויקדשו. מיהו לאחר שנקצצו מותרים מיד בלי פדיון [רמב\"ם סוף פרק ד' ממעילה]:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה
אותן שאינן רגילין ליסע באניות כלל אפילו לטיול:"
+ ],
+ [
+ "מיושבי היבשה אסור ביורדי הים
אפילו במפליגין בים הרבה, מדסופן לירד ליבשה:"
+ ],
+ [
+ "לא כאלו שהולכין מעכו ליפו
ר\"ל לא לבד באלו שהולכין וכו', שהוא דרך קצרה, אסור, אלא אפילו במפליגין:"
+ ],
+ [
+ "אלא למי שהחמה רואה אותו
מדלא קאמר מן הרואין [ואין להקשות א\"כ אסר עצמו מכל אדם, והו\"ל שבועת שוא, דבכה\"ג א\"א לעמוד בו] [כר\"ן דל\"א א' ד\"ה שאיני]. נ\"ל דהכא מיירי באסרן ע\"ע רק לזמן, או רק במקום, או רק באומה מיוחדת]:"
+ ],
+ [
+ "הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות
דמדלא קאמר מבעלי שער. ע\"כ לא מיעט קרח, ומה שאמר שחורי ראש, היה כוונתו שהיו שחורי ראש א\"כ לא מיעט נמי שב. ואי\"ל אם כן מדמשתמע שב וקריח בכלל שחורי ראש, גם בלי הוכחה שלא אמר בעלי שער לתסר בשב וקריח, דסתם נדרים להחמיר [כפ\"ב סי' כ\"ה]. נראה לי דבלי הוכחה זאת הוה משמע הך לישנא טפי להיתר מלאיסור, ובכהאי גוונא לא אמרינן סתם נדרים להחמיר [כש\"ך י' ד ר\"ח סקי\"ד], ודוקא באמר שנתכוון להיתר, דאל\"כ אפילו מסתבר טפי להיתר אמרינן סתם נדרים להחמיר [רי\"ז ג']:"
+ ],
+ [
+ "ומותר בנשים
דנקראים מכוסי ראש, אפילו נשי עכו\"ם דרכן לכסות ראשן [כרש\"י דנ\"ח ב'], ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "ובקטנים
דנקראים מגולי ראש, דרק זהירות הוא לכסות ראשן [כשבת קנ\"ו ב']:"
+ ],
+ [
+ "שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים
דא\"א לתאר אותן מגולי או מכוסי ראש, דזמנין מגלו זמנין מכסי רישייהו, ולהכי נקראים שחורי ראש:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הילודים
דמשמע בלשון בני אדם, שנולדו כבר:"
+ ],
+ [
+ "מותר בנולדים
ר\"ל בעתידין להוולד:"
+ ],
+ [
+ "מן הנולדים אסור בילודים
דנולדים משמע שנולדו כבר או העתידין להוולד, דאף דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, על כל פנים אוסר ע\"ע דבר שלבל\"ע [כי\"ד ססר\"ד]. ובש\"ס ל\"ג הך בבא:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר מתיר אף בילודים
ס\"ל דכמו באוסר עצמו בילודים מותר בנולדות, ה\"נ באוסר עצמו בנולדים מותר מילודים, והיינו דקאמר \"אף\", דארישא קאי, וס\"ל לר\"מ דגם \"נולדים\" לא משמע רק העתידין להוולד:"
+ ],
+ [
+ "אלא במי שדרכו להוליד
טעמא דת\"ק קאמרי דלהכי באמר נולדים אסור בכל ולאפוקי רק דגים ועופות:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בכותים
מדמצווין לשבות [ועי' כתובות פ\"ג סי' ד']:"
+ ],
+ [
+ "מאוכלי שום
עזרא תיקן שיאכלו שום בע\"ש, מדהוא זמן עונה לרוב בני אדם, והשום מרבה הזרע:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בכותים
אית דגרסי ואסור בכותיים, תליא באי נהגו או לא נהגו כותים כך. ואמנם מצאתי בספר כרמי שומרון שהכותיים חושבין לחטא לבעול נשותיהן בשבת וכוללין זה בהלאו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. [ע\"ש צד כ\"ז ובהערה שם]:"
+ ],
+ [
+ "אסור בישראל ומותר בכותים
שאין עולין לירושלים רק להר גריזים:"
+ ],
+ [
+ "קונם שאיני נהנה לבני נח
ר\"ל ממה ששייך לבני נח:"
+ ],
+ [
+ "מותר בישראל
אף בגרים:"
+ ],
+ [
+ "שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל
ר\"ל ממה ששייך לישראל אפילו מומר דאעפ\"י שחטא ישראל הוא [סנהדרין מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומותר באומות העולם
אפילו מישמעאל ובני קטורה שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע:"
+ ],
+ [
+ "ומוכר בפחות
מיהו באסר ע\"ע נכסיהם, אפילו לוקח שוה ק' בר' אסור:"
+ ],
+ [
+ "שישראל נהנין לי
ר\"ל ממה ששייך לי:"
+ ],
+ [
+ "ומוכר ביותר אם שומעין לו
ר\"ל אם ירצו לעשות לו טובה זאת. ונ\"ל דקמ\"ל דאסור להונותם, דסד\"א דאם מצוה הוא, שרי להונותם, דומיא דחולה עני שצריך ליין [כשבת קכ\"ט א'], קמ\"ל דהכא הוא גרם לעצמו, ואסור. ובש\"ס גרסינן ואין שומעין לו. ונ\"ל דר\"ל דראוי שיקנסוהו בכך, מדנדר כך:"
+ ],
+ [
+ "יהנה לנכרים
נ\"ל דלהכי לא נקט יקנה וימכר לעכו\"ם, דקמ\"ל דאפילו כשהעכו\"ם לא ירצו להנותו, והוא יצטרך להנות להם לקנות ביוקר, אפ\"ה לא חיישינן לכדי חייו. א\"נ חמ\"ל דלא חיישינן ללאו דלא תחנם. [ע\"ז ד\"כ א']:"
+ ],
+ [
+ "מותר בערלי ישראל
שמתו אחיו מחמת מילה:"
+ ],
+ [
+ "אסור בערלי ישראל
וכ\"ש בנשים דכמאן דמהילי דמי [כע\"ז דכ' ז א']:"
+ ],
+ [
+ "כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב
ואת\"ל דעכו\"ם לא נקראו ערליה סתם, וערלי לב דסיפא גם אעכו\"ם קאי, ור\"ל שכולן ערלי לב הם. להכי קאמר ואומר:"
+ ],
+ [
+ "והיה הפלשתי הערל הזה
ואת\"ל להכי קרא ליה דוד ערל סתם דנולד מהול לא שכיח. ואומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "פן תעלוזנה בנות הערלים
ובעם גדול שכיחי נולד מהול, ואפילו הכי נקראו כולן ערלים:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות
שנזכרו בפרשת מילה, וכענין י\"ג מדות שכרת הקב\"ה ברית עליהן עם משרע\"ה, גם י\"ג מדות כמנין אחד, שע\"י ברית המילה יהיה אחדות גמור בין יחידי סגולה, שיכרו זא\"ז, ואחדות ביניהן לאביהן שבשמים, שנושאין סימן זה שהן עבדיו עד תום הגוף, לנצח לא יפרדו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה
נקט החמורה, דר\"נ אפילו חל גם יו\"כ בשבת:"
+ ],
+ [
+ "גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה
דנענש כשנתעסק במלון תחלה שעה מועטת קודם שמל בנו. ואף דבכל דבר זכות תולה [כסוטה פ\"ג מ\"ד], על כל פנים מילה מצוה שבגופו, וכל זכות חוץ מגופו. ומה\"ט לא אמרינן בכה\"ג העוסק במצוה פטור ממצוה, ואפילו בעידנא דלא עסיק בהמצוה [כסוכה כ\"ה ב'], ואפילו אפשר לקיים שניהן [כר\"ן שם רמ\"א ב'], אפ\"ה מצוה שבגופו שאני:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים
דאף דיש בהרת יקוץ, ואילה\"ק מאי קמ\"ל, הרי אפילו שבת דחמירי נדחה, מכ\"ש קציצת נגע דרק לאו הוא. י\"ל דקמ\"ל הכא אפילו במילה שלא בזמנה:"
+ ],
+ [
+ "התהלך לפני והיה תמים
וכתיב אחריו ואתנה בריתי ביני וביניך:"
+ ],
+ [
+ "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה
שמרושם בה הגוף ביום ובלילה. אף שכשישן בטל משאר מצות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלא דריסת הרגל
לעבור בגבולו, אף שאינו מקצר דרכו ע\"י זה, דאפילו דבר שאין אדם מקפיד עליו, אסור במודר הנאה:"
+ ],
+ [
+ "וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש
דשניהן אסורים במודר הנאה ומותרים במודר מאכל:"
+ ],
+ [
+ "המודר מאכל מחבירו
שאמר דבר המהנה אותך לאכל מאכלך יאסר עלי:"
+ ],
+ [
+ "לא ישאילנו נפה
נ\"ל שאינה אותה שמניפין בה קמח, רק אותו שמפריחין בו המוץ מהגורן כב\"מ [דפ\"ו א'] הניפי לי במניפא, דהיינו [פעכער] בל\"א, שעשוי לנשב הרוח, וכ\"כ כברה דמתני', היינו אותה שכוברין הדגן, לנקות האבק מהתבואה אחר שנתנקה מהמוץ, ולפ\"ז נקט תנא הכלים כסדר הכא [וכמו כן פ\"ה דשביעית מ\"ט, ופ\"א דביצה מ\"ח. ועי' ברתוי\"ט בשביעית שם וברמב\"ם שם, ועי' מ\"ש תוס' גיטין דס\"א א' בשם הירושלמי, דמדברי רבותינו הנ\"ל לא משמע כדברינו]:"
+ ],
+ [
+ "וכברה ורחים ותנור
שמעמידין עליו קדרות לבשל, דאף דלפ\"ז כל אלו גורם דגורם לאכילה הן, אסור להשאילן, וכ\"ש שפוד וקדירה שהאוכל עומד בתוכו ממש:"
+ ],
+ [
+ "ונזמים
מיהו בשאלן להתנאה בהן בסעודה, שיתנו לו חלק יפה עי\"ז, אסור:"
+ ],
+ [
+ "מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור
דמדמוחל לו השכירות, הרי נהנה לקנות בהמעות אוכל נפש:"
+ ],
+ [
+ "שוקל את שקלו
מחצית השקל שחייב כל א' מישראל. ונ\"ל דלא מבעייא בנדר ראובן שלא להנות משמעון, מותר שמעון לשקול בעד ראובן, דאיהו לא נדר, אלא אפילו נדר ראובן שלא להנות לשמעון, מותר ראובן לשקול עבורו, דמצוה לאו להנות נתנו, ואע\"ג דמתהנה לבסוף שאין ממשכנין אותו, גרמא בעלמא הוא ושרי [וה\"ה בפריעת בע\"ח לקמן, נ\"ל דשרי בכה\"ג, וער\"ן בסוגיין דט\"ו א', ד\"ה הלכה]. ולא דמי למשאיל כלי במקום שמשכירין כיוצא בו דאסור כסוף מ\"א וכ\"כ במחזיר אבידתו במקום שמשכירין עי\"ז דאסור כלקמן במשנה. דהתם הנהנה הוא עצמו האסור, דמי טפי כאלו פוטרו להאסור מהחוב שחייב להנאסר, דבאמת אסור, משא\"כ הכא שנותן השקל להקדש, הו\"ל כפוטרו מחוב של אחר שפיר הו\"ל גרמא, ודו\"ק. וי\"א דדוקא בשכבר נתן הנאסר השקל ונאבד, באופן שאין ממשכנין אותו ולא נהנה מידי, אז שרי. ואע\"ג דאפ\"ה עכ\"פ צריך ליתן והרי נהנה, והרי בכל כה\"ג לא אמרינן מצות לאו להנות נתנו [כתוס' ר\"ה דכ\"ח א'], י\"ל דהיינו רק ביש הנאת הגוף ממש, ולא כי הכא שאינו רק מניעת הצער לשלם:"
+ ],
+ [
+ "ופורע את חובו
אפילו היה לו משכן על החוב, וזה פרע ונטל המשכן, מותר להחזירו ללוה הנאסר, דלא הניהו מידי, דאפשר שהיה הנאסר מפייס להמלוה שימחל לו החוב. וי\"א דדוקא מלוה ע\"פ שרי לפרוע, ולא בשטר או במשכן, רק כשאין יכול לכוף ללוה לפרוע [ש\"ך שם ס\"ק ו']:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיר לו את אבדתו
אפילו בנכסי בעל אבידה אסורים אמחזיר, דמתהני המחזיר פרוטה דרב יוסף, דאין צריך ליתן לעני בשעה שמחזיר, אפ\"ה שרי, דלא שכיח שיזדמן לו עני באותה שעה, ולא מקרי הנאה [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנוטלין עליה שכר
ושניהן מודרין זמ\"ז, דאם יטול שכר הרי נהנה, ואם לאו הרי מהנהו. וא\"ת איך יהיה תקנה לתת שכר למשיב אבידה לעבור עד\"ת והרי מחוייב להשיב בחנם [כח\"מ רס\"ה]. יש לומר דכמו בפרוזבול כשראו חכמים שע\"י קיום המצוה באים בנ\"א לחטא בענין ממון היו רשאין לתקן פרוזבול [גיטין ל\"א א'] והיינו משום דבכל דבר שבממון הפקר ב\"ד הפקר [כיבמות פ\"ט ב'] ה\"נ כשראו ב\"ד שרוב בנ\"א היו מתעצלים מלהטריח מאד בהשבת אבדה מה גם בעניים דאע\"ג דבשעת ההשבה לא היה מזומן לפניהם דבר אחר להשתכר אפ\"ה חששו אולי ביני ביני כשיתעסקו בהשבה יזדמן להם עסק להרוויח ולא יהיה כאן, ולהכי לא עסקו בהשבה ועברו על לאו דלא תוכל להתעלם, וודאי יש כח ביד חכמים לתקן שיתנו להמשיב שכר טרחתו בההשבה, ולא שיהיה כשכר רק שהפקירו ממונו של בעל אבדה לגבי משיב וכן נוטין דברי רמב\"ם [רפ\"ק מנדרים]. אולם להר\"ן הכא מלת מקום הכא לאו אעיר קאי ורק אמקרה, ור\"ל אם בשעת השבה קרה דבר שמותר עי\"ז ליקח שכר עבור ההשבה, כגון שהזדמן להרוויח בדבר אחר, שאז מותר ליקח שכר ההשבה [כח\"מ רס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "תפול הנאה להקדש
ולא לים המלח, מדאסר הנאתן כהקדש. מיהו אם המחזיר לבד מודר אסור לקבל שכר, ואם בעל אבידה לבד מודר, אסור להחזיר בחנם [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו
שאומר כל הרוצה לתרום יתרום:"
+ ],
+ [
+ "ומקריב עליו
הכהן שנדר הישראל הנאה ממנו מקריב קרבנות שחייב הנודר:"
+ ],
+ [
+ "קיני יולדות
קן הוא ב' תורים או ב' בני יונה שחייב, אע\"ג דכל אלו ע\"י שיקריבו קרבנן מתיר אותו או אשתו בקדשים, אפ\"ה שרי דאין זה אפילו גרמא להנאה, דאינו רק מסלק דבר המעכב:"
+ ],
+ [
+ "חטאות ואשמות
נ\"ל דקמ\"ל קינין, אף דאיכא הנאת הגוף דמתירן באכילת קדשים, ולא מבעייא הני שא\"צ בהקרבתן דעת בעלים, אלא אפילו חטאות ואשמות שצריך שיתרצו הבעלים שיקריבום [כרמב\"ם פ\"א ממחוסרי כפרה ה\"ה] אפ\"ה כיון שלא שלחו להדיא, והנהו כהני שלוחי דרחמנא נינהו, לאו שליחותיה דנודר קעביד, ואינו רק מבריח ארי מנכסי חבירו, ונקט הנך שעכ\"פ חייב בהן, ומכ\"ש עולה ושלמים שמקריבן בעדו, שהרי אין חייב בהן כלל [עי' רמב\"ם פרק ו' מנדרים ה\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ומלמדו מדרש
המפרש הפסוקים:"
+ ],
+ [
+ "הלכות
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואגדות
דברי חז\"ל שהסמיכום על הפסוקים. וטעם כולהו מדאסור ליקח שכר ללמדן, לא מהניהו מלמד לתלמיד. מיהו האידנא דמותר ליקח שכר ללמדן, דמדאין להם במה להתפרנס, שכר בטילה הוא דשקיל [כי\"ד רמ\"ו ה'], א\"כ במודר, הכל אסור [שם רכ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא ילמדנו מקרא
שמלמדו לקרות הפסוקים בניגון ופסקי טעמים, שמותר ליקח שכר בעד זה, מדאינן דאורייתא, נמצא מהניהו:"
+ ],
+ [
+ "אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא
אע\"ג דמהנהו לאב, שהיה חייב בעצמו ללמד בנו, מצות לאו להנות נתנו, ולא מחשבו הנאה כשאין עמו הנאה אחרת. ואע\"ג דה\"נ יש הנאה אחרת, שמונע האב מהטרחה, גרמא בעלמא הוא [כך נראה לי]. מיהו בכל דוכתא דשרי, דוקא בלא א\"ל למדני או למד בני, דאל\"כ מהניהו בשעושה שליחותיה. וי\"א דבמצוה אפילו עשאו שליח שרי, ורק בדבר שצריך שליחות כשעשאו ע\"י אחר, כתרומה וכדומה, אסור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא חייב במזונותיהם
אפילו לי\"א לעיל סי' ט' דדוקא באינו יכול לכופו שישלם אז מותר המודר לפרוע חובו, והכא הרי מחוייב לזונן. נ\"ל דהתם שאני, דאם לא שילם המדיר היה המודר חייב לשלם, משא\"כ הכא אם לא היה המדיר מפרנסן והתענו, לא היה הבעל חייב לשלם להם למפרע. מיהו אפ\"ה אף למ\"ד התם דשרי אף ביכול לכוף לפרוע, קמ\"ל הכא מתניתין, דאף דהכא מתהני גופיה כשזן אשתו ובניו שלא יתענו, אפ\"ה שרי לזונן:"
+ ],
+ [
+ "בין טמאה בין טהורה
מדמתפטמת עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "וגופה שלו
רצונו לומר אף כשנפשה לשמים, דהיינו כשתשחט יהיה עכ\"פ גופה שלו לאכלה, ואם כן נהנה כשתתפטם:"
+ ],
+ [
+ "וטמאה נפשה וגופה לשמים
דכשתמות אין לו הנאה מגופה, דרק למלאכה קבעי לה, ופטומה מכבידה למלאכה, אבל לזונה כדי חיותה לכ\"ע אסור [כ\"כ הר\"ן וש\"ך שם סק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "או מאכילה לכלבים
ולר\"א הרי אינה עומדת לכך, ולחכמים עכ\"פ מדאפשר בכך, האפשר הוא הנאה:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס
חבירו:"
+ ],
+ [
+ "לבקרו
להנאסר והרי נכסי החולה אין אסורים על המבקר רק איפכא נכסי המבקר אסורים על החולה:"
+ ],
+ [
+ "עומד
זמן מועט:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יושב
ר\"ל זמן מרובה, ומיירי במקום ששוכרין מי שישב אצל החולה, ולהכי בעושה בחנם אסור שמהנהו:"
+ ],
+ [
+ "ומרפאהו רפואת נפש
ר\"ל רפואת הגוף, ואפילו אפשר באחר. ואם המנהג ליתן שכר עבור רפואה כזו, אסור בחנם:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא רפואת ממון
ר\"ל רפואת בהמתו, כשיש רופא אחר, ואפילו דרך לרפאות כך בחנם, דעכ\"פ מהנהו. מיהו מותר להודיע סם שירפאנה, וכ\"כ באין רופא אחר, ירפאנה ממש דהו\"ל כמשיב אבידה [כמשנה ב']:"
+ ],
+ [
+ "ורוחץ עמו באמבטיא
[באדעוואננע]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בקטנה
דמהניהו שמגביה עליו המים:"
+ ],
+ [
+ "וישן עמו במטה
שאינו של נאסר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים
רבי יהודה לא פליג, רק מפרש דברי ת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מהנהו
[*) כ\"כ במהדו\"ק לפרש דר\"י פליג אבל במהדו\"ב חזר מזה ואחז בדעת התוי\"ט וכתב דבריו שבאות ל\"ו דר\"י מפרש ושכח למחוק פירושו באות ל\"ו.] נ\"ל דטעמא דת\"ק, דלא דמי לאמבטי, דהתם בשעה שעושה המעשה בא הנאה למודר, משא\"כ במטה הנאת החמום למודר ממילא אתא. וקי\"ל כר\"י [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומיסב עמו על המטה
אפילו מטה קטנה בימות הגשמים, לא חיישינן שיישן:"
+ ],
+ [
+ "ואוכל עמו על השלחן
ולא חיישינן שיאכילו זל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן התמחוי
[שיססעל] א', שכשיאכל א' מעט, יוכל האחר לאכול יותר עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר
שחוזרין וממלאין אותה כשתתרוקן, וא\"כ לא מתהנה כשיפסק האחד מלאכול קודם שיפסק חבירו, או ר\"ל שיש בהקערה כ\"כ מאכל הרבה, דבין כך או כך יחזירו המותר לבעה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "שלפני הפועלים
הוא קערה ארוכה כאבוס. ונ\"ל דקמ\"ל דאפילו בארוכה חיישינן שיאכל משל חבירו:"
+ ],
+ [
+ "ולא יעשה עמו באומן
שיקצרו שניהן בשורה א' בתלמי השדה, שמהנהו שמפנה לו מקום להתנועע:"
+ ],
+ [
+ "עושה הוא ברחוק ממנו
ור\"מ גזר רחוק אטו קרוב:"
+ ],
+ [
+ "לא יורד לתוך שדהו
בשביעית מדאסור לעבור בארצו [כפ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו אוכל מן הנוטות
הנוטות חוץ לשדה ואפילו נשרו שם, דאע\"ג דהן הפקר בשביעית, עכ\"פ מדנדר קודם שביעית, יוכל לאסור דבר שברשותו לכשיצא מרשותו. ונ\"ל דרק מדרבנן אסור, מדשרי כה\"ג באין לו מה יאכל [כמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית
ר\"ל ואם נדר בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "אינו יורד לתוך שדהו
דהקרקע לא אפקר רחמנא, רק לילך לאכול הפירות ושמא ישהה יותר:"
+ ],
+ [
+ "אבל אוכל הוא מן הנוטות
כיון דבשביעית נדר, הרי לא היו הפירות של מודר מעולם:"
+ ],
+ [
+ "המודר הנאה מחבירו לא ישאילנו
גזירה שמא ישאל ממנו:"
+ ],
+ [
+ "לא ילונו
שמא ילוה ממנו. שאלה שייך בכלים, דהדרא בעינא, והלואה במעות:"
+ ],
+ [
+ "ולא ימכור לו ולא יקח ממנו
אם המקח כשוויו, יש הנאה לשניהן, ואם הוא בזול, גזרינן מכירה אטו לקיחה, ואם הוא ביוקר גזרינן לקיחה אטו מכירה [ט\"ז רכ\"א סקכ\"ח], אבל לעיל [בפ\"ג סי' נ\"ה] דנאסר על רבים, לא גזרו, משום כדי חייו, כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו
אדם לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו אינה פנויה
דבמלאכתי היא:"
+ ],
+ [
+ "אמר קונם שדי שאני חורש בה לעולם
שכעס השואל על סרובו, ונדר לבלי לחרוש עוד בה, וחזר המשאיל והשאילה לו, ולרבותא נקט הכי, דאף דבכה\"ג וודאי מסתבר שמדכועס אינו רוצה בפרתו כלל גם ע\"י אחרים, אף שדרכו לחרוש בעצמו:"
+ ],
+ [
+ "הוא וכל אדם אסורין
מדהתכוון לכל החורשים בשבילו:"
+ ],
+ [
+ "ואין לו מה יאכל
ה\"ה ביש לו, רק הכי אורחא:"
+ ],
+ [
+ "ובא ונוטל מזה
אם ירצה המדיר, דהרי לא צוה ליתן והוה ליה כאילו החנווני נתן להמודר פירות במתנה, ושוב קבל מהמדיר המעות במתנה. מדאסור לצוות, וכן אסור לומר כל השומע יזון, בלשון צווי, או אם תזון לא תפסיד, בדרך פתוי, דאז נראה כשלוחו, אבל מותר לומר כל הזן אינו מפסיד, ואפילו אין שם אדם אחר, כדשרינן כה\"ג בשבת לומר כל המכבה אינו מפסיד [שבת קכ\"א א'], מיהו בכה\"ג חייב לשלם לו [ש\"ך שכ\"א סק\"נ]:"
+ ],
+ [
+ "ואין לו מה יאכל
הכא מיירי דווקא באין לו, מדנותן לו הדבר בעצמו שקבל מהמדיר, וה\"ה דרשאי לומר כל הזן אינו מפסיד וכלעיל סי' נ\"ח רק הרי ע\"כ מיירי שאין לו לחבירו רק מה שצריך לעצמו בדרך וקמ\"ל תנא דאפ\"ה משכחת היתרא [וזה דלא כרתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "והלה נוטל ואוכל
אף דמד\"ס צריך הפקר בפני ג' [כת\"מ רע\"ג]. היינו רק שלא יהיה יכול לחזור בו, או דמטלטלי גם מד\"ס מהני הפקר ביחיד, או דאשעת הדחק העמידו על ד\"ת [ש\"ך סקנ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי אוסר
מדאין שם אחר הוה כמתנה, וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השותפין
שמשותפין בחצר שאין בו כדי חלוקה דהיינו ד' אמות על ד' אמות ועוד ד' אמות לכל פתח [כח\"מ קע\"א], וה\"ה במשותפין במקום שבביה\"כ, או במטלטל שאין בו כדי חלוקה:"
+ ],
+ [
+ "שנדרו הנאה זה מזה
וה\"ה הדירו:"
+ ],
+ [
+ "אסורין ליכנס לחצר
בדריסת הרגל, דוויתר אסור במודר הנאה [כפ\"ד סי' א'], והרי אין ברירה בדאורייתא, ואע\"ג דכל חלק משועבד לכל חד לכשישתמש, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, קונמות מפקיעין מידי שעבוד:"
+ ],
+ [
+ "וזה נכנס לתוך שלו
ס\"ל דאין זה שעבוד, רק דכשמשתמש בו, באותו זמן גוף הקרקע קנוי לו. וקיי\"ל כוותיה [י\"ד רכ\"ו] מיהו ביש בחצר דין חלוקה, חל הנדר, ולא סמכינן אברירה, מדאפשר לתקן, [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ולגדל תרנגולים
נ\"ל דלהכי נקט הכי בתר פלוגתא דראב\"י, מדקיי\"ל דבהך אפילו ראב\"י מודה דדוקא דריסת רגל דאין השותף יכול למחות, להכי שפיר משום ברירה מחשב כשלו, אבל בהנך, שהשותף יכול למחות [ח\"מ קנ\"ד וקנ\"ה], להכי כשלא מחה הו\"ל כנתנו לו השתא, ואסור:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס לחצר
היינו רישא רק משום סיפא קמ\"ל. לאשמעינן דכופין:"
+ ],
+ [
+ "למכור את חלקו
לת\"ק אפילו באין בו דין חלוקה, דחיישינן שיתקנא בחבירו וישתמש כמותו באיסור, משא\"כ בהדירו שניהן זל\"ז לא חיישינן, וכן באוסר נכסיו על עצמו, מה\"ט גופא אין כופין למכרן. [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "מודר באחד מהם הנאה
ואין בחצר דין חלוקה:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס לחצר
אפילו לצורך השותף הב':"
+ ],
+ [
+ "ואיני נכנס לתוך שלך
והכי קיי\"ל. מיהו ביש בו דין חלוקה: מודו דאסר [שם]. ונ\"ל דקמ\"ל רישא שותפין שנדרו זמ\"ז, לרבותא דרבנן, דאע\"ג דאיכא למימר דמסתמא לא היה דעתו אהך חצר, דאל\"כ הרי גם הוא אסור לרבנן, ומציעתא בהיה א' מודר מחבירו, קמ\"ל מה\"ט לרבותא דראב\"י וסיפא בהיה א' מהשוק מודר מהשותפין, קמ\"ל לרבותא לראב\"י, דאפילו באין לו חלק בחצר, שרי, ולרבותא דרבנן, דאפילו בא\"א לומר דקונם הפקיע שעבוד המשתמש, דהכא מדלא הדיר לחבירו בחצר הרי שעבודו קיים, אפ\"ה לא מצי הנאסר לומר לשל חבירך אני נכנס:"
+ ],
+ [
+ "ויש לו
לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר
מקודם שנדר, אבל במושכרין אחר כך, אז דוקא במכירה מותר, כסיפא:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לו בהן תפיסת יד
שיש לו להמשכיר שום זכות או שעבוד במרחץ או ברווחו, מלבד דמי השכירות שיקבל:"
+ ],
+ [
+ "מותר
אף דקונם מפקיע משעבוד והכי נמי יופקע השכירות. זה דוקא במשועבד באותו שעה גם לנודר, או ביכול להפקיע השעבוד כשישלם, משא\"כ הכא מסולק לגמרי כל זמן השכירות. מיהו באסרה בפירוש, מהני אפילו אשוכר [רכ\"א ו']:"
+ ],
+ [
+ "מת או שמכרו לאחר
ה\"ה במתנה:"
+ ],
+ [
+ "מותר
ואע\"ג דאדם יכול לאסור דבר שברשותו, לכשיצא מרשותו [כפ\"ד סי' מ\"ו] שאני התם, דכיון דאסר כל הנאת חבירו עליו הו\"ל כאלו אמר בית זה ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "הריני
הרי הנאתי:"
+ ],
+ [
+ "עליך חרם
בגליל מיירי [כפ\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "המודר אסור
וא\"צ שיענה המודר אמן, כאלו אסר עליו נכסי אחר, דהכא יכול לאסור את שלו. ובעבר ונהנה לוקה ולרמב\"ם לוקה הנודר בהניהו [עי' ר\"ן נדרים דט\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "שניהם אסורין
לאשמעינן סיפא נקט לה:"
+ ],
+ [
+ "ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל
דברים שעשו עולי גולה בימי עזרא, מדאי אפשר שימכרם הו\"ל כהפקר [כביצה פ\"ה סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין בדבר של אותה העיר
שדרין בה. מדאפשר שימכרום בז' טובי עיר, כדידהו דמי:"
+ ],
+ [
+ "והעזרות
וביהמ\"ק, אבל ירושלים ס\"ל דנתחלק לשבטים [כמגילה כ\"ו א'], ואנן קיי\"ל דלא נתחלקה [כסוטה דמ\"ה ב' ורמב\"ם פ\"ט מרוצח ה\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והבור שבאמצע הדרך
העשוי לעולי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "כגון הרחבה
השוק:"
+ ],
+ [
+ "ובית הכנסת
אע\"ג דביהכ\"נ חצר שאין בו דין חלוקה, ובהא קי\"ל כראב\"י לעיל סי' ד'. הכא מדאיכא תקנתא לכתוב לנשיא, כאפשר בחלוקה דמי, ולרלח\"מ חצר שאין בו דין חלוקה דשרי, דוקא בא\"א שישתמשו שניהן כאחת, משא\"כ ביהכ\"נ [ע\"י רט\"ז רכ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והספרים
נ\"ל דברישא ובסיפא לא זו אף זו קתני, דברישא לא זו הר הבית ועזרות דמותרות, דמצות לאו להנות נתנו, אלא אפילו בור דנהנה, מותר, ובסיפא איפכא לא זו רחבה ומרחץ דאסור אלא אפילו ביהכ\"נ וכו' דמצוה נינהו, אפ\"ה אסורים, מדאיכא גבייהו נמי הנאת הגוף:"
+ ],
+ [
+ "והכותב חלקו לנשיא
ה\"ק מה תקנתו. יכתוב המדיר חלקו שבכל אלו, לנשיא, ואז משתמש המודר בשל הנשיא. מיהו לעיל בחצר לא מהני הך תקנתא, מדמיוחד רק לנודר ולמודר:"
+ ],
+ [
+ "שהכותב לנשיא אין צריך לזכות
הוא או אחר בשבילו בדרכי הקנייה, דכך תקנו חכמים מפני כבוד הנשיא, דלמגדר מלתא מצו חכמים לעקור דבר תורה אפילו בקום ועשה [כיבמות ד\"צ], וה\"נ א\"א להזהר מאלו. ותו דהפקר ב\"ד הפקר [יבמות פ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים
חכמים ור\"י מפרשי דברי הת\"ק. וקיי\"ל כחכמים [רכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "צריכין לזכות
ואע\"ג דכבר תני לעיל דבמכרן לאחר מותר. קמ\"ל הכא דאע\"ג דאסר ע\"ע כל הנייתו, אפ\"ה לא הוה כבית זה [עי' סי' ט\"ז]. אבל ק' מ\"ש הכא מלעיל [פ\"ד סי' מ\"ו] דנאסר גם לאחר שיצא מרשותו. י\"ל התם הדיר בשעה שהיה כולו שלו, ומה\"ט גם לעיל סי' ז' מהני שימכור חלקו:"
+ ],
+ [
+ "אלא בהוה
דאינו רגיל לאסור הנאתו על הבריות, משא\"כ באחר חושש שמא שכשיכתוב לו יאסרנה עליו:"
+ ],
+ [
+ "שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם
כעסנים היו, וכתבו אבותיהן חלקן לנשיא שלא יוכלו בניהם להדיר זל\"ז באלו:"
+ ],
+ [
+ "ואין לו מה יאכל
לעיל [פ\"ד מ\"ז] קמ\"ל בדרך, והכא קמ\"ל דאפילו בעיר ל\"א שיחזור על הפתחים:"
+ ],
+ [
+ "והלה מותר בה
חסורי מחסרא והכי קתני ובהיה שם הערמה אסור, ומעשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "והיה
הבן:"
+ ],
+ [
+ "אינה מתנה
משא\"כ מתנה ע\"מ להחזיר יכול להקדיש דמי תשמיש זמן שהיא נתונה לו. [אמנם בירושלמי מקשי וכי אין אדם נותן מתנה לחבירו ע\"מ שלא יקדישנה. ומפרש דה\"ק כל מתנה שהיא בהערמה, דבכה\"ג אינה מתנה, א\"כ כשהקדישה אינה קדושה, אינה מתנה. מכאן נראה דגי' הירושלמי במשנה כל מתנה שאינה, שאם הקדישה אינה מקודשת, אינה מתנה וכן גרס ג\"כ הר\"ן]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מותר בצלי
קמ\"ל אף דבלשון תורה צלי נקרא נמי. מבושל, כדכתיב ויבשלו הפסח, בנדרים הלך אחר לשון בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ובשלוק
שאינו מבושל כראוי, אבל במבושל יותר מדאי אסור [רי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אסור במעשה קדירה רך
[זופפע]:"
+ ],
+ [
+ "ומותר בביצת טרמיטא
ביצה שמחממין אותה באופן שלא תקפה בבישול:"
+ ],
+ [
+ "ובדלעת הרמוצה
שנטמנה באפר חם שתתמתק:"
+ ],
+ [
+ "הנודר ממעשה קדירה אין אסור אלא ממעשה רתחתה
[זופפע] ממאכלים שצריך לרתחן הרבה:"
+ ],
+ [
+ "בין גדולים בין קטנים
דדג משמע גדול, ודגים משמע קטנים:"
+ ],
+ [
+ "בין טפלין
ר\"ל אינן מלוחין:"
+ ],
+ [
+ "בין חיין בין מבושלין
ה\"ה באסר ע\"ע דג משמע בין חי ובין מבושל:"
+ ],
+ [
+ "ומותר בטרית טרופה
מין דג טרוף ומעוך כדייסא:"
+ ],
+ [
+ "ובציר
מי דגים מלוחים, [לויגע]. ודוקא ביצא מהן קודם שנדר, אבל לאחר שנדר אסור, וכן קום ודבש לקמן [רי\"ז ורט\"ז סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הצחנה
תערובות דגים ממועכים:"
+ ],
+ [
+ "ובמורייס
שומן דגים:"
+ ],
+ [
+ "מותר בקום
[מאלקען]:"
+ ],
+ [
+ "בין טפילה
דלא תימא דבאינה מלוחה אינה נקראת גבינה רק חלב קפוי:"
+ ],
+ [
+ "ובקיפה
דק דק שבשולי קדירה:"
+ ],
+ [
+ "ור' יהודה אוסר
נ\"ל דר' יוסי ור' יהודה פליגי, דלר' יהודא דוקא רוטב אסור, מפני שהוא טעם גוף הבשר שאסר עליו, אבל קום שהוא רק בעינו מעורב בחלב, לא אסרו עליו מעולם, ולר' יוסי אדרבא, קום כבר היה בו ממש בהתערובות שאסר עליו, ובעודו שם נקרא חלב, משא\"כ רוטב לא היה בעין בשעת הנדר ולא אסרו עליו מעולם, ולר\"ן דגרס ר' יוסי בתרווייהו, צריך מה\"ט רישא וסיפא לאשמעינן דבתרוויהו מחמיר ר' יוסי:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו בנותן טעם
שאין ס' כנגדו:"
+ ],
+ [
+ "אסור
ובמין במינו אינו בטל, ככל דשיל\"מ, אבל לא באסר עליו רק בשר סתם כפלוגתתך עלינו. וקיי\"ל כחכמים [רט\"ו י']:"
+ ],
+ [
+ "מותר בתבשיל שיש בו טעם יין
נ\"ל דרישא קמ\"ל, אף דעדיף מרוטב, דהכא יש ממשות היין שאסרו ע\"ע שם אפ\"ה דוקא באסר ע\"ע גוף ידוע, אז אפילו רק טעמו אסור, אבל באסר ע\"ע מין ידוע, אפילו מעורב ממשתו מותר, וסיפא בנודר מענבים וזיתים דמותר ביין ושמן, קמ\"ל אף דגרע מקום וחלב, דמשקין מפקד פקידי, ואין בהענבים והזיתים דבר הראוי למאכל רק היין והשמן, להכי סד\"א דכשאסר הגרגרין הו\"ל כאילו אסר בפירוש המשרין עליו, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וביוצא מהן
וכל שכן במעורב ממשותו מדקאמר זה או אלו:"
+ ],
+ [
+ "מסתוניות
ענבים שאינן נגמריה עד הסתיו, ואין עושין מהן יין רק חומץ:"
+ ],
+ [
+ "כל ששם תולדתו קרויה עליו
כדבש תמרים, חומץ סתווניות:"
+ ],
+ [
+ "ונודר הימנו
מהמין עצמו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין
(אף) בסתווניות עצמן דמדאינן ראויין לאכילה, מסתמא כוונתו לחומץ, וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מן השמן
סתמו שמן זית:"
+ ],
+ [
+ "מותר בשמן שומשמין
[ליינזאאמען]:"
+ ],
+ [
+ "מן הדבש
סתמו דבש דבורים בלשון בנ\"א, משא\"כ בתורה סתמו דבש תמרים:"
+ ],
+ [
+ "מן החומץ
סתמו מיין:"
+ ],
+ [
+ "מן הכרישין
[קרעססע]"
+ ],
+ [
+ "מותר בקפלוטות
מין כרישין שאין נכללים בשם כרישין סתם:"
+ ],
+ [
+ "מותר בירקות השדה
שגדלים בלי זריעה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא שם לווי
ואינן נכללים בשם ירקות סתם:"
+ ],
+ [
+ "מן הכרוב
[קרויט]:"
+ ],
+ [
+ "אסור באיספרגוס
כשפארגעל בל\"א [כך כתוב באור אסתר, שהיה בקי בלשונות המזרחיות וכן כתב רש\"י הכא שהוא מין כרוב, וכן כתב הערוך בשם רבינו האי גאון שהוא ממיני הכרוב, ששורין אותו ביין, ולפ\"ז הא דקאמרינן (ברכות נ\"א א') ו' דברים נאמרו באספרגוס, אין שותין אותו וכו', דמשמע שהוא משקה. י\"ל דהיין ששורין בו אותו מין כרוב, ג\"כ נקרא על שמו, מיהו הכא שפיר מצינן לומר דמיירי בהעשב הזה בעצמו ואזלא ליה תמיהת רתוי\"ט, אלא דמיירי בב' מינין דומין ככרישין וקפלוטות לעיל] ומין זה הוא שנכלל בשם כרוב:"
+ ],
+ [
+ "מן הגריסים
[ערבסען] או [באהנען] טחונין:"
+ ],
+ [
+ "אסור מן המקפה
מרק קפוי שלהן:"
+ ],
+ [
+ "אסור בשום
[קנאבעל] רגילין לתת במקפה:"
+ ],
+ [
+ "אסור באשישין
פסולת עדשים:"
+ ],
+ [
+ "או חטה שאיני טועם מותר לכוס חיים
כל אכילה חי נקרא כוסס ולא פליג את\"ק, והלכה כת\"ק [שם]. מיהו בכל פרקן, אם אין המנהג לקרותן כך, הולכין אחר לשון בנ\"א, ואם קצת קורין כך וקצת כך, ספק נדרים להחמיר, אפילו נגד רוב שקורין באופן אחר אם לא שאמר שנתכוון כמו הרוב [רי\"ז ס\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ורבי עקיבא אוסר
ודוקא באמר ירק המתבשל עלי, דאל\"כ ירק משמע חי, ודלועין אין נאכלין חי:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם כן הדבר
ומשם ראיותי:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהדלועין בכלל ירק
והא דלא זבניה שליח, ה\"ט מדלא ידע אם רוצה ירק המתבשל:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בפול המצרי לח
דאז עדיין נקראים ירק:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הדגן
[געטריידע]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו אסור אלא בחמשת המינין
חטין שעורין כוסמין שבולת שועל שיפון, ואף דבתורה לא נזכר רק חטין ושעורין. ה\"ט משום דכוסמין מין חטין, ושבולת שועל ושיפון מין שעורין:"
+ ],
+ [
+ "אסור בכל
והא דנקט ברישא רק פול, לרבותא נקטיה, דאע\"ג דבנדר מירק נמי נכלל פול לח על כל פנים כלעיל מ\"א:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הכסות
מללבוש בגדים:"
+ ],
+ [
+ "מותר בשק
ארוג משער:"
+ ],
+ [
+ "ביריעה
בגד גס ועב שאינו תפור:"
+ ],
+ [
+ "ובחמילה
גם זה מסך עב מאד להגן ממטר, וכולן אינן ראויים לבגד:"
+ ],
+ [
+ "מותר להתכסות בגיזי צמר
שלא התכוון רק למלבושים:"
+ ],
+ [
+ "מותר להתכסות באניצי פשתן
[פלאכס שטענגעל], והן גבעולין של פשתן דדייקי ולא מפיץ, ומותרים דלא התכוון רק לבגדים:"
+ ],
+ [
+ "טען
משא צמר או פשתן:"
+ ],
+ [
+ "מותר להתכסות
הכא אין פרושו כלעיל שפירושו להתכסות, והכא ר\"ל לעשות לו מהן מלבוש וכסות מיהו בנודר סתם לא פליג ר\"י [וי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואסור להפשיל לאחוריו
וכ\"ש לנשאו לפניו שריחו קשה ליה טפי:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הבית
מלכנס בו:"
+ ],
+ [
+ "מותר בעלייה
לכנוס בה:"
+ ],
+ [
+ "עלייה בכלל הבית
אבל לחדר שבבית מותר לכ\"ע [י\"ד רי\"ז כ\"ח] שאינו בכלל בית [כח\"מ רי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן המטה מותר בדרגש
מטה קטנה לקשט הבית:"
+ ],
+ [
+ "מותר ליכנס לתחומה של עיר
בבתים שבאלפים אמה לכל רוח סביב:"
+ ],
+ [
+ "ואסור ליכנס לעיבורה
בבתים שבתוך ע' אמות וד' טפחים סביב לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "אסור מן האגף
מקום נקישת הדלת במפתן, אבל מנקישה ולחוץ אפילו על המפתן מותר, אף דדומה לעיבור הבית, כעיבור העיר הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "קונם פירות האלו עלי
בהנאה, ואפילו לא אמר \"אלו\" או \"הן\" נמי אסור בחילופיהן, אלא רבותא קמ\"ל דאפילו אמר אלו או הן, אפילו הכי אסור בגידולין, דבלא אמר אלו או הן פשיטא דאסור בגידולין דהרי נאסר בכל הפירות. ולר\"ן מיירי דוקא באמר אלו או הן שייחד הפירות:"
+ ],
+ [
+ "קונם הן על פי
באכילה:"
+ ],
+ [
+ "קונם הן לפי
נ\"ל דכולהו לא זו אף זו קתני, לא מבעי קונם פירות עלי, הא אסור ההנאה, שבאה ע\"י הפירות עליו, אלא אפילו אמר על פי נמי אסור, ותו סד\"א דוקא באמר על פי, דנמי לא משמע אכילה, רק משמע לצרכי, כמו על פי אבא [פי\"א מי\"א] אבל לפי דוודאי משמע אכילה, סד\"א דשרי בחילופין וגדולין, [דאף דכל הנודר ממאכל חבירו אסור מכליו שעושין בהן אוכל נפש [כמגילה ד\"א א'], וחלופיהן וגדולין לא גרעו מכלים שעושין בהן אוכל נפש, עכ\"פ הד\"א התם בשעה שנעשה בהן האוכל נפש, אכתי כלי האיסור קיים, מה שאין כן הכא בשעה שגדל כבר כלה הזרע] קמ\"ל דעכ\"פ כיון שפרט הדברים הנאסרים עליו, הוה ליה כהקדש [כר\"ן], והו\"ל כאלו אסיר גם גדולין וחילופיהן בפירוש:"
+ ],
+ [
+ "אסור בחלופיהן ובגדוליהן
אף דשניהן לא היו בעולם בשעה שנדר. ודוקא בהחליפן הנודר קנסוהו, אבל בהחליפן אחר מותר, דאין שום איסר הנאה תופס דמיו, רק יי\"נ, שביעית, ע\"ז, הקדש [י'ש'ע'ה' סי']:"
+ ],
+ [
+ "מותר בחלופיהן ובגדוליהן
דלא אסר על עצמו רק הן עצמן:"
+ ],
+ [
+ "בדבר שזרעו כלה
ר\"ל רישא וסיפא מיירי בדבר שזרעו כלה, כקטנית וכדומה, להכי מותרים גדולי הגדולין:"
+ ],
+ [
+ "אבל בדבר שאין זרעו כלה
כבצלים וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "אפי' גדולי גדולין אסורין
ברישא וסיפא, דמדאין זרען כלה הרי האיסור הראשון מעורב בהן [ולא הו\"ל זוז\"ג, כמש\"ל] וכיון שכן א\"א שיתבטל מדהוה ליה דשיל\"מ. וגם בלא זה י\"ל דדוקא כשקדם ההיתר לאיסור שייך ביטול, אבל שתילי איסור שנטען הרי קדם האיסור להיתר, להכי אפילו הוסיף אלף לא בטל. וחילי מבצל שנטע בכרם ונעקר דלא אמרינן שיתבטל בר' [כנדרים נ\"ז ב'] [ועי' י\"ד רצ\"ו סט\"ז י\"ז וי\"ח]. ולכאורה היה נ\"ל דה\"ט דכל שקדם האיסור אמרינן קמא קמא דמטא לתוכו מההיתר בטל [כע\"ז ע\"ג א'], אבל א\"א לומר כן, דאם כן גם בקדם ההיתר למה בהוסיף ר' אסור. אע\"כ צ\"ל כתוס' ב\"ק [ק\"א ב'] דבמערה בלי הפסק לא אמרינן קמא קמא וכו', ונ\"ל ראיה לדבריהם מאהלות [פ\"ג מ\"ה] דדם מת שנטף לתוך דם חי טהור, דקמא קמא וכו', אבל בשתת לתוכו טמא, ול\"א קמא קמא וכו', וא\"כ הכא בשתילים דמתגדלים כל שעה ורגע, הו\"ל שפיר כלא נפסק הקלוח, ולא אמרינן בכה\"ג קמא קמא וכו'. אלא נ\"ל דה\"ט דכל שקדם האיסור, הוא עיקרו של הגידול, ואין על הצומח מעיקר האיסור השם של היתר וטפי הו\"ל האיסור כמעמיד ולא בטל [ועי' ברמ\"ל פי\"א מתרומות]:"
+ ],
+ [
+ "אסור בחילופיהן ובגידוליהן
בנטעה אילן:"
+ ],
+ [
+ "שאת עושה איני אוכל עד הפסח
הכי משמע מה שאת עושה קודם הפסח אינו אוכל עד הפסח:"
+ ],
+ [
+ "עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח
ולא אמרינן דמה שאמר עד הפסח, אלפני פניו קאי, ר\"ל על שאת עושה, דאין כן לשון בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ולהתכסות אחר הפסח
ולא אמרינן דעד הפסח אלאחריו קאי, ר\"ל על איני אוכל:"
+ ],
+ [
+ "שאת נהנית לי
ר\"ל משלי:"
+ ],
+ [
+ "אסורה בהנאתו עד הפסח
ובנהנת, לוקה מדאו' [ולכ\"מ לרמב\"ם, גם הוא לוקה, וללח\"מ לרמב\"ם רק הוא לוקה] אבל בלא הלכה מותר לה ליהנות קודם פסח ולא חיישינן שמא תלך אחר פסח:"
+ ],
+ [
+ "אחר הפסח
אם הלכה אחר פסח:"
+ ],
+ [
+ "בלא יחל דברו
ולוקה היא מדרבנן אם נהנת קודם הפסח אבל מדאורייתא לא מדלא הלכה באיסור. מיהו לכתחילה בכל תנאי שבזמן, כזה או כקונם דבר זה היום אם אעשה דבר פלוני למחר, אסור בדבר זה היום שמא יעשה דבר פלוני למחר דבתנאי לא מזדהר אינש [ססר\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "ומותרת לילך אחר הפסח
ולא אמרינן שתאסר לילך אז כדי שתזכיר א\"ע אם הלכה קודם פסח [ר\"ן], וכאן לא אמרינן שאסורה לילך לפני פסח, שמא תהנה אחר הפסח, דבנדר מזהר זהיר [שם]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קונם יין שאני טועם היום
ה\"ה אמר יום זה ויין לדוגמא בעלמא נקט:"
+ ],
+ [
+ "אינו אסור אלא עד שתחשך
ואז צריך שאלה לחכם, גזירה שמא יאסר ע\"ע יום א', דאז אסור לשתות בלי שאלה, ממעת לעת שנדר. מיהו סגי בלי פתח [ר\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "שבת זו
בעמד תוך השבוע, או ביום הז' דהיינו בשבת עצמו, ואמר קונם וכו' שבת זו, או שבוע זו, או שעמד קודם להשבוע שאוסר, ואמר קונם וכו' שבת או שבוע הבאה:"
+ ],
+ [
+ "אסור בכל השבת
השבוע, דהיינו עד שתחשך במוצאי שבת:"
+ ],
+ [
+ "ושבת שעברה
ר\"ל ויום שבת הבא, בכלל שבוע שעברה, ואסור בו. מיהו מותר אח\"כ בלי שאלת חכם. וי\"א דה\"ה בשבת, וחודש, וושמיטה, באמר \"זה\" צריך שאלה משום גזירה, ובאמר שבוע א' או שבוע סתם, אסור ז' ימים מעל\"ע משעה שנדר:"
+ ],
+ [
+ "חדש זה
ומיירי בעמד תוך החודש או קודם לו:"
+ ],
+ [
+ "אסור בכל החדש וראש חדש להבא
הו\"ל כלהבא ומותר, ואפילו בר\"ח ב' ימים, ואף דיום א' דר\"ח הוא לתשלום חודש שעבר, בנדרים הלך אחר לשון בנ\"א, ומותר גם בא'. וכ\"ש לחומרא, בנדר ביום א' דר\"ח, או בנדר לעשות דבר קודם ר\"ח, א' דר\"ח בכלל ר\"ח הוא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שנה זו
בעמד תוך או קודם וסמוך להשנה:"
+ ],
+ [
+ "שבוע זה
בעמד תוך או קודם וסמוך שנות השמיטה:"
+ ],
+ [
+ "אסור מיום ליום
ומעת לעת משעה שנדר:"
+ ],
+ [
+ "אסור עד שיגיע
דבלשון בנ\"א עד ולא עד בכלל [כח\"מ מ\"ג כ\"ז, וי\"ד ר\"כ י\"ב], מיהו צריך שאלה לחכם משום גזירה שיאמר עד שיהא[שם]:"
+ ],
+ [
+ "עד לפני
בש\"ס הכא [ובקדושין דס\"ד] גרסינן \"פני\" וכ\"כ בי\"ד [ר\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "אסור עד שיגיע
דמספקינן שמא נתכוון לפנים שלפניו או לפנים שלאחריו, אמרינן דלא מחית אינש נפשיה לספיקא, וכוונתו לדבר שהוא וודאי, דהיינו בפנים שלפניו, וזהו משיגיע [ועי' לעיל פ\"ב מ\"ד ובש\"ס שם וכאן]:"
+ ],
+ [
+ "עד הקציר
של תבואה:"
+ ],
+ [
+ "עד הבציר
לענבים:"
+ ],
+ [
+ "עד המסיק
לזיתים:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאין זמנו קבוע
כקציר וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "עד הקיץ
כך קורין לשרב, אבל יותר נקרא כן זמן בישול התאנים:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא הקיץ
ר\"ל או שאמר עד שיהא וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות
ר\"ל בסלים, שכבר נתבשלו הרבה סלים מלאים:"
+ ],
+ [
+ "עד שיקפלו המקצועות
ר\"ל שיקפלו ויכריכו הסכינים להכניסן בתיקן להטמינן לשנה הבאה:"
+ ],
+ [
+ "קציר חטין
דמאוחר לקציר שעורים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא קציר שעורים
נראה לי משום דשעורים אינן מאכל אדם [כפסחים ד\"ג ב'] חוץ מבאדום [ככתובות ס\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "הכל לפי מקום נדרו
ר\"ל אם רוב קציר מקום הנודר הוא שעורים, הולכים אחריו, דבנדרים הולכים אחר הרוב, אם אומר שלכך נתכוון. ודוקא באין רוב אחר כנגדו [ש\"ך שם סקכ\"ד וסי' ר\"ח סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בבקעה
כל מקום לפי חצירו:"
+ ],
+ [
+ "עד הגשמים
או:"
+ ],
+ [
+ "עד שתרד רביעה שניה
דהיינו בא\"י מי\"ז חשון ואילך, ובח\"ל ע' ימים אחר תקופת תשרי [כן נראה לי כוונת רמ\"א [ר\"כ י\"ח], רק שלא חש לפרש משום דרמ\"א בח\"ל קאי ומתורץ קו' הש\"ך]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר עד שיגיע זמנה של רביעה
אפילו לא ירדו:"
+ ],
+ [
+ "עד סוף אדר הראשון
וי\"ג עד סוף אדר שני, דב' אדרין כחד חשיבי, והכי קיי\"ל [שם ח']:"
+ ],
+ [
+ "אינו אסור אלא עד ליל הפסח
ס\"ל, דאע\"ג דבכל עד שיהא אסור עד שיצא כלעיל [מ\"ב], מכל מקום באסר לעצמו יין, אף שאמר עד שיהא מותר בליל פסח, דאזלינן בתר אומדנא:"
+ ],
+ [
+ "אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום
יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אינו אסור אלא עד לילי צום
היינו אף דהו\"ל למימר ליל הצום אסור דהרי זמנו קבוע ואמר עד שיהא, וכלעיל מ\"ג אפ\"ה בכה\"ג אזלינן בתר אומדנא. מיהו לר\"ן ר\"ל סעודה שאוכל בעיו\"כ קודם הלילה לסעודת הלילה. ולולא מסתאפינא גם לילה שלפני עיו\"כ נקרא ליל צום מדצריך ביו\"כ להוסיף מחול עלהקודש, להכי נקרא גם הוא צום, גם משום דכל האוכל בט' הו\"ל כצם [כיומא פ\"א ב'] והכי קיימא לן דגם ליל של עיו\"כ מצוה להרבות [כמג\"א תר\"ד]. ואפ\"ה קיי\"ל דבנדר אסור בו בבשר [כמג\"א שם וי\"ד ר\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר
דמצוה ממובחר להרבות בבשר בעיו\"כ [כחולין פרק ה' משנה ד']:"
+ ],
+ [
+ "שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום
שמרבה זרע, ואז שעת בעילה [כפ\"ג סי' מ\"ו]. וכולהו ג' בבי לא זו אף זו נקט, חיוב, מצוה, רשות, דד' כוסות חיוב, אכילת בשר בעיו\"כ מצוה, שום בליל שבת מנהג שהנהיגו עזרא [כב\"ק דפ\"ב א] והיינו רשות, מלבד שאינו שוה בכל, כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ושתי חביות של יין
נקט הנך לרבותא דאף שרק הן מפסידין אפילו הכי מצי למימר הריני כקבלתי, ודוקא בסמוכים בשולחן אביהן [רל\"ב], וגם נקט כור וחבית לרבותא אף שמרובה מצי מחל:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר לו
ר\"ל מודר להנודר:"
+ ],
+ [
+ "זהו כבודי
ואפילו לא אמר הנודר שהתכוון לכבדו. מיהו באמר שהתכוון לכבוד והנאת עצמו, אסור. וי\"א דבדנדר בביטול מעשה, כגון שאמר אם תלך למקום פלוני יאסרו פירותי עליך, והלך והיה מניעת ההליכה להנאת המדיר, אינו יכול למחול, וי\"א דל\"ש [רל\"ב] (ועי' לעיל ספ\"ז ודו\"ק):"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אף זה
נ\"ל דר\"ל, לא מבעייא לעיל דמקבל אמר הריני כאילו התקבלתי, אלא אפילו הכא דהנודר קאמר הכי, והרי איהו וודאי אקבלה ממש קאמר, אפ\"ה מצי אמר כן, והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "היו מסרבין בו לשאת בת אחותו
נ\"ל דקמ\"ל דלא נימא מדמצוה לנשאה [כיבמות דס\"ב ב'] ואפ\"ה נדר, וודאי סני לה טפי ואפילו הנאתה אסר ע\"ע, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אלא לשום אכילה ושתיה
ורק בסעודה זאת [רי\"ח ד']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו
לומר אילו ידעת שיבזו אבותיך שגידלו בן קל בנדרים כלום נדרת:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דיתבושש מלומר שאעפ\"כ היה נודר, ומדיתבושש ישקר, והכי קיי\"ל [רכ\"ח י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "יפתחו לו בכבוד המקום
לומר לו. אילו ידעת שהנודר רע בעיני המקום, כלום נדרת:"
+ ],
+ [
+ "אם כן אין נדרים
א\"א לומר דה\"פ, דהרי אי נימא הכי יכול להתיר כל נדר, ליתא דמה הוה, הרי נוכל לומר וכי אחריות נדרים עלינו [כזבים פ\"ב מ\"ב] ותו הרי בל\"ז יכול להתיר כל נדר ע\"י חרטה. אלא ר\"ל א\"כ גם \"נדר גמור\" שלא התחרט בו, ג\"כ יהיה \"אין\":"
+ ],
+ [
+ "בדבר שבינו לבין אביו ואמו
בהדירן מנכסיו, אומרים לו אילו ידעת שחיובך לפרנסן כלום נדרת:"
+ ],
+ [
+ "שפותחין לו בכבוד אביו ואמו
דמדהיה חצוף בתחילה להדירן, גם עתה לא יתבושש לשקר שמתחרט:"
+ ],
+ [
+ "פותחין בנולד
ר\"ל בדבר שאינו מצוי שיתהווה, דהתרת הנדר הוא בב' אופנים, או שיתחרט מעיקרא, לומר אילו ידעת שתתחרט לא היית נודר, ואם יודע בעצמו שאעפ\"כ היה נודר, לא מהני לו התרה וצריך לבקש לו פתח, לומר אילו ידעת שיתהווה כך לא היית נודר [שם ז']. וקאמר ר\"א דהדבר המתהווה א\"צ שיהיה מצוי, ואפ\"ה פותחין בו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דעיקר התרת חרטה, הוא שע\"י חרטה נעקר הנדר מעיקרא, ובדבר שאינו מצוי, לא חשב הנודר שיתהווה, ולא היה מניח מלידר בשביל חשש שיתהווה, והכי קיי\"ל. מיהו במתחרט מעיקרא מהני גם בנולד [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ונעשה סופר
ת\"ח מורה הוראה:"
+ ],
+ [
+ "או שהיה משיא את בנו בקרוב
תוך זמן קרוב משנדר, והוא צריך לילך לחופתו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
מדנקט גוונא טובא, הדר תנא דבכולהו ר\"א מתיר וחכמים אוסרים. ונ\"ל דנקט סופר וביה\"כ, דלר\"א אפילו ביה\"כ דוודאי נשתנה לפנים חדשות, לא הוה נולד, ולחכמים אפילו סופר הוה נולד. וקיי\"ל כחכמים, וה\"ה מיתה הוה ליה לא שכיח, אפילו היה חולה מסוכן כשנדר, ואע\"ג דאמרינן [גיטין ד\"ל ע\"ב], דחברך מת, אשר, אתעשר אל תאשר. היינו דמיתה נגד עשירות שכיח טפי, אבל עניות ג\"כ מצוי [שם], אבל שמא ימות תנאי היא [גיטין דכ\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "יש דברים שהן כנולד
שנראין כנולד:"
+ ],
+ [
+ "ואינן כנולד
מדפירש טעמו בנדרו, הו\"ל כאומר כל זמן שחששתו קיים:"
+ ],
+ [
+ "הרי הן כנולד
ואע\"ג שרק אח\"כ נתבטל חששתו וקמ\"ל ג' גוונא, אב, כלב, ונחש. כולהו לא זו אף זו, דלא מבעייא אב, מדהוא אדם, מצוי שייטיב א\"ע, ולהכי לא מחשב נולד, ולא מבעייא כלב, אף שאינו מצווי שייטיב א\"ע, עכ\"פ מצוי שירחיקהו מביתו מדהוא רע, אלא אפילו נחש שא\"א שירחיקהו מדשב לחורו, אפ\"ה מדמסוכן יותר, מצוי שיהרגהו, ולפיכך אינן כנולד, והכי קיי\"ל [רל\"ב י\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו
ויתבושש לבקש מאחרים או מגבאי. אלא סומך על קרוביו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מותר
ולא הוה כפותחין בכבוד המקום. מדרק מצוה א' היא לא ישקר, משא\"כ התם בכל דין נדר חוטא הוא. אבל לומר לו בכה\"ג בנדר גופא אילו ידעת שהנודר חוטא לא היית נודר, אסור ודמי הכא לדלעיל סי' ה' [שם י']:"
+ ],
+ [
+ "ואני ארבע מאות
מקרקעי היו, דאלו מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפילו כשתגבה מבעל עצמו:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אתה מוכר שער ראשך
ר\"ל אפילו אחר שתפרע לה הקרקעות לא יהיה נשאר לך רק שער ראשך למכרן לפרנסתך, דגם שער, אף דאפילו עומד לגזוז כקרקעי דמי [כסנהדרין דט\"ו ב']. עכ\"פ מדאינה ראוי לגבות מהן רק אחר שיגוזו, ואז יהיו מטלטלים אינה משתלמת מהן:"
+ ],
+ [
+ "ובשבתות
בנדר להתענות ימים קצובים, ושכח שיש בהן שבתות ויו\"ט. פותחין לו אלו ידעת וכו', ולר\"ן זהו נדר טעות וא\"צ התרה כלל. לפיכך פי' הוא ז\"ל שלא ידע שאסור להתענות בשבת ויו\"ט, ופותחין לו אילו ידעת שאסור וכו':"
+ ],
+ [
+ "אותן הימים
השבת ויו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הותר כולו
וי\"א דוקא בהותר בפתח ולא בהותר בחרטה, וי\"ח דל\"ש [רכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נקט כיצד. דקמ\"ל לא מבעייא בהותר יום א', שהזמן כולו מחובר. לפיכך הותרו כולן, אלא אפילו הותר גוף א' שהוא נפרד מגופות אחרות, אפ\"ה הותרו כולן:"
+ ],
+ [
+ "אמר קונם שאיני נהנה לכולכם
עי' לעיל [פ\"ג סמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הותר אחד מהן הותרו כולן
וקיי\"ל דה\"ה לך לך לך, או לך ולך ולך:"
+ ],
+ [
+ "צריכין פתח לכל אחד ואחד
אף שכללן במה שאמר שאיני נהנה:"
+ ],
+ [
+ "שהיין רע למעים אמרו לו והלא המיושן יפה למעים
והוא השיב אילו ידעתי כן לא נדרתי, או הייתי נודר רק מחדש:"
+ ],
+ [
+ "אלא בכל היין
וא\"צ התרה מדהו\"ל נדר בטעות, אבל באמר, הייתי אומר כל יין יאסר עלי חוץ מישן, אז אסור בחדש [רל\"ב ט']:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו הלא הכופרי
בצל קטן:"
+ ],
+ [
+ "והתירו רבי מאיר בכל הבצלים
ונ\"ל דנקט הנך ב' משניות מ\"ז ומ\"ח, דקמ\"ל לא מבעייא במ\"ז דהותר ע\"פ חכם, דמעקר עקר לכולהו הנדר [נדרים דס\"ח א'], להכי וודאי אמרינן נעקר כולהו, אלא אפילו במ\"ח בנדר מיין ובצל, דהוה תולה נדרו בדבר בטעות, וא\"צ התרה כלל, אפ\"ה הותר כולהו. וגם במ\"ח גופא לא זו אף זו קתני, דלא מבעייא ביין, אמרינן אילו ידע דישן יפה, לא היה אוסר עצמו כלל ביין, דהרי כל יין יתישן, אלא אפילו בבצל, לא אמרינן אפילו היה יודע דכופרי יפה אעפ\"כ היה אוסר עצמו בשאר בצלים, ולתסרו, קמ\"ל דאפ\"ה הותר כולו:"
+ ],
+ [
+ "פותחין לאדם בכבוד עצמו
נ\"ל דקמ\"ל אע\"ג דכיון דוודאי לצעורא נפשיה התכוון, סד\"א דגם לכבודו לא חשש, קמ\"ל דכבודו עדיפא ליה מצערא דגופו [כסנהדרין מ\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "ובכבוד בניו
ולא חיישינן שישקר:"
+ ],
+ [
+ "יהיו אומרין בנות גרושות הן
מסתמא מדהיא אשה רעה, וראוי למנוע מבנותיה שמסתמא רחילא בתר רחילא וטבען כטבע אמן:"
+ ],
+ [
+ "מה ראתה
כמו נראתה דדרך התנא לשנות מנפעל לפועל, כמו חלוץ ארוס [ועי' רתוסי\"ט פ\"י מ\"ג], הכי נמי ר\"ל מה נראה באימן:"
+ ],
+ [
+ "אמן של אלו להתגרש
מסתמא מצא בה ערות דבר:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מותר
וצריך התרה:"
+ ],
+ [
+ "קצרה ונעשית ארוכה
דאז הו\"ל נולד, שאין מתירין בו אף שתלה נדרו בדבר, דאף דמה שאמר (שהיא) כעורה, מחשב תולה נדרו בדבר, כיון דפרט ענין זה בנדרו [כי\"ד רל\"ב ס\"ט]. אעפ\"כ עתה נתחדש ענין זה שנעשית נאה, וה\"ל נולד [ועי' בר\"ן בש\"ס דס\"ה רע\"ב שלא פי' כן וכמו כן הכא פירש באופן אחר, והנלע\"ד כתבתי]:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהנדר טעות
והוא הדין בנדר מעות לצדקה אם פלוני בבית, ושכח שהיה שם, פטור [רל\"ב ו']:"
+ ],
+ [
+ "והתירו רבי ישמעאל
דס\"ל לר' ישמעאל אפילו נעשית יפה א\"צ התרה, ולא קיי\"ל כן. מיהו לא דמי לאביה רע לעיל [מ\"ג]. דהתם פירש \"שאביה רע\", וכמו כן הכא, אילו אמר שהיא כעורה, הוה משמע כל זמן שכעורה, משא\"כ הכא קאמר פלונית כעורה. עוד י\"ל דהתם מצוי שימות או שיעשה תשובה טפי מדמצוי הכא דכעורה תתיפה:"
+ ],
+ [
+ "באותה שעה בכה דבי ישמעאל
כי המה לבו על ענייתן:"
+ ],
+ [
+ "ואמר בנות ישראל נאות הן
ואין כאן נולד:"
+ ],
+ [
+ "בנות ישראל אל שאול בכינה
סיפא דקרא המלבישכם שני עם עדנים. ומייתי הך קרא לראיה דבנות ישראל דרכן להצטער אודות תכשיטין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נערה
היינו בת י\"ב ויום א' אעפ\"י שלא הביאה ב' שערות [י\"ד רל\"ג, ורבינו משנה למלך פי\"א מנדרים הניח זה בצ\"ע]. מיהו בכולהו מכילתן נערה לאו דוקא, רק גם בקטנה בת י\"א ויום א' בידעה לשם מי נדרה דינה כנערה, רק נקט נערה, דבנערה אפילו אינה יודעת לשם מי נדרה, נדרה נדר. מיהו בקטנה או נערה, אביה מפר כל נדריהן, ויש אומרים דוקא נדרי עינוי נפש, ויש אומרים דרק קודם אירוס מפר אב כל נדרים, ואח\"כ רק נדרי ענוי [רל\"ד סנ\"ח]. אבל קטנה או נערה שנתארסו, אב ובעל מפירין להן, ובהובגרו או נישאו, תו אין לאב רשות בהן [ועי' לקמן פי\"א סימן נ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "המאורסה
שנתקדשה ולא נכנסה לחופה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "ובעלה מפירין נדריה
ודוקא בשמעו ביום א' [ונ\"ל ראיה מדכ' ושמע אישה ביום שמעו, דביום שמעו מיותר. ע\"כ דביום שמעו דאב דלעיל מנה קאמר וי\"ח]. מיהו אפילו נדרים שמקודם שנתארסה, מפירין עתה בשותפות [שם ה']:"
+ ],
+ [
+ "הפר האב ולא הפר הבעל
אלא שתק ביום שמעו [ודלא כרש\"י שכתב מעל\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "אינו מופר
קמ\"ל דלא נטעה ברישא לומר דברישא או או קאמר, אי נמי קמ\"ל סיפא, מדסלקא דעתך אמינא דברישא רק לכתחילה אביה ובעל מפירין, להכי קאמר אינו מופר, אפילו בדיעבד, או נ\"ל דקולא קמ\"ל, דמדלא קאמר אסור, או נדרה נדר עדיין, ש\"מ דרק אינו מופר לגמרי, אבל הוקלש איסורו ואין לוקין עליו עוד [כשם ס\"ה]. מיהו באין לה אב, או שהובגרה, אין הארוס מפר:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך לומר שקיים אחד מהן
שהתרצה בנדרה, ואפילו בלב מהני [משא\"כ הפרה בלב לא מהני, רק באמר טלי ואכלי וכדומה] [שם סמ\"א]. וקא משמע לן הכא, דאפילו נשאל א' מהן על ההיקם, אף דקיי\"ל נשאלין על ההיקם ביום שמעו היינו בא\"צ רק הפרת אב, או רק הפרת בעל, עכ\"פ הכא מדהיה שעות של היקם שלא היה יכול א' מהן להפר, שוב אינן יכולין להפר:"
+ ],
+ [
+ "מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל
שיפר לבדו:"
+ ],
+ [
+ "מת הבעל נתרוקנה רשות לאב
שמפר לבדו עד שתבגר:"
+ ],
+ [
+ "שהבעל מיפר בבגר
כשנכנסה לחופה מפר הוא לבד, אבל ברק נתקדשה, אינו מפר בבגר [שם ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "נדרה והיא ארוסה
ושמע אביה ולא הבעל:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי אפילו כשנמסרה כבר לשלוחי הבעל ולא נכנסה לחופה עדיין, מקרי לא יצאת, דברשות אב היא עדיין:"
+ ],
+ [
+ "כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת
ע\"י נשואין או בגרות:"
+ ],
+ [
+ "אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה
שארוס מפר בקודמין [שם ה']:"
+ ],
+ [
+ "דרך תלמידי חכמים
שיודעין הדין שיכולין להפר אפילו לא שמעו:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו
קודם כניסתה לחופה:"
+ ],
+ [
+ "אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין
דאב או בעל רשאין להפר אף שלא שמעו, וי\"א דוקא ששמעו על כל פנים לבסוף [רל\"ד סכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר
דבעל אינו מפר בקודמין:"
+ ],
+ [
+ "בוגרת
דאב וארוס אין מפירין נדריה [שם י']:"
+ ],
+ [
+ "ששהתה שנים עשר חדש
משתבעה ארוס שתכין מלבושיה לחופה [כפ\"ה דכתובות מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר
ס\"ל מדניזונת אז מארוס, רק אדעתו נודרת:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו
ר\"ל לחופה, והכי קיימא לן [שם ב']:"
+ ],
+ [
+ "שומרת יבם
שהיא נערה [עיין יבמות פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בין ליבם אחד בין לשני יבמין
ועשה בה א' מהן מאמר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר יפר
בשותפות עם האב אם היא אלמנה מאירוסין:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לשנים
ס\"ל מאמר אינו קנין גמור, אבל זיקתה עושה אותה ככנוסה [וי\"א כארוסה], ולהכי ביבם א' מפר, אבל בב' הרי בדאורייתא אין ברירה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים
דס\"ל דזיקה ומאמר לא מהני:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אליעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו
ע\"י שקדשה:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא מיפר נדריה
בשותפות עם האב:"
+ ],
+ [
+ "שאין לאחרים בה רשות
שאין קדושי אחרים תופסין בה:"
+ ],
+ [
+ "תאמר באשה שהקנו לו מן השמים שיש לאחרים בה רשות
דאע\"ג דבקידש א' מהשוק את היבמה, הוה רק ספק קדושין [כיבמות דצ\"ב ב'], עכ\"פ בקידש אח המת את היבמה אפי' כבר קדשה אח אחר, הו\"ל עכ\"פ קדושי וודאי מדרבנן [כיבמות ד\"נ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה
דעכ\"פ יבמה אפילו קדשה יבם, אין אחר שבועלה חייב מיתה, מה שאין כן ארוסה וקיימא לן כר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשתו
ה\"ה לבתו:"
+ ],
+ [
+ "כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני
ר\"ל משאצא מכאן עד שאבוא ממקום פלוני:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
דקיום בטעות הוא, דלמא תדור נדר דלא ניחא לי' לפ\"ז אם פירש דנדר דניחא לי' שתדור יהא קיים מהני קיום. מיהו זה רק לר\"א, אבל לחכמים דס\"ל היקש דסיפא, לפיכך אפילו פירש כן, אפ\"ה גם נדר דניחא ליה אינו יכול לקיים מדלא בא לכלל הפר לא בא לכלל הקם:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מופר
דמסתמא לא ניחא ליה בשום נדר:"
+ ],
+ [
+ "את שבא לכלל הקם
שחלו כבר:"
+ ],
+ [
+ "לא בא לכלל הפר
ואין ק\"ו שאדם דן מן עצמו עוקר היקש שהוא הללמ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "הפרת נדרים
אב או בעל שמפירין ביום שמעו:"
+ ],
+ [
+ "כל היום
משנדרה עד שתחשך:"
+ ],
+ [
+ "נדרה עם חשבה
בשבת עצמו סמוך לחשיכה במוצאי שבת:"
+ ],
+ [
+ "שאם חשכה ולא הפר אינו יכול להפר
והא דנקט נדר בשבת. קמ\"ל דמפירין נדרים בשבת, אפילו שלא לצורך שבת, דהרי בנדרה בשבת קודם חשיכה, מסתמא תו אינו לצורך שבת, דכבר אכלה ופשטה קשוטיה, ואפ\"ה מפר, משא\"כ להתיר נדר בשבת, דוקא לצורך שבת שרי. מיהו המפר בשבת, לא יאמר בלשון הפרה, רק יחשב כן בלבו, ויאמר טול אכול או טול ושתה [רל\"ד כ\"ד], ואע\"ג שלא תעשה כן מיד רק אחר שעות הרבה מהני, דהרי מפיר אפילו נדרים שאינן לצורך שבת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואלו נדרים
ה\"ה שבועות בכלל נדרים בלשון חכמים:"
+ ],
+ [
+ "שהוא
הבעל או האב [וי\"א דאב מפר כל נדר] [רל\"ד כ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אם ארחץ ואם לא ארחץ
מדנקט \"אם\" ארחץ, ש\"מ דמיירי דאסרה דבר אחר בתנאי אם ארחץ, ומוקי לה בש\"ס דקאמרה קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום או אם לא ארחץ היום [דמשום דבנדר אוסר החפץ עליו, ורחיצה אינה חפץ, להכי צ\"ל הנאת רחיצה עלי. ונ\"ל דלהכי נקט תנא בכה\"ג, ולא נקט כפשוטו קונם הנאת רחיצה עלי. דקמ\"ל תרתי, חדא דאע\"ג דרחיצת יום א' אינו עינוי נפש רק ניוול והרי ניוול אינו רק דברים שבינו לבינה, והול\"ל דאינו מיפר רק לעצמו [כנדרים דע\"ט ב'], אפ\"ה יפר לעולם, דמשום ניוול יהיה לה ענוי נפש, ותו קמ\"ל דאפילו לא נאסרה ברחיצת היום מכח הנדר, רק מכח תנאי, אפ\"ה יפר, ול\"א לא תרחץ ולא יאסר רחיצה עלה לעולם, ולרא\"ש ור\"ן קמ\"ל הכא הכי דמיפר מהשתא, דס\"ל לרבנן דבעל מיפר אף שלא חל הנדר., ותמהני דהרי במשנה לא נזכר דמיפר מהשתא]:"
+ ],
+ [
+ "אם אתקשט ואם לא אתקשט
נ\"ל דלא זו אף זו קתני, דלא זו רחיצה שנצרך לאדם טפי, מחשב ענוי, אלא אפילו קשוט שאינו צריך כ\"כ לבריאות ולנקיות ואינו רק חשיבות יתירה אפ\"ה מחשב ענוי נפש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש
נ\"ל דר\"ל דלא חיישינן דמשום ניוול יהיה לה ענוי נפש, ואפילו אסרה רחיצה בנדר עלה לעולם, ס\"ל דלא הו\"ל ענוי נפש. מיהו מודה רבי יוסי דעכ\"פ דברים שבינו לבינה הוה, ונ\"מ, דנדרי ענוי נפש, כשמפירם מועיל אפילו לאחרים כשתתגרש או תתאלמן, אבל נדרים שבינו לבינה, אינו מיפר רק לעצמו, אבל כשתתאלמן ותתגרש ותנשאה לאחר, חל הנדר למפרע:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הם נדרי ענוי נפש
אסוקי מלתא דר\"י היא:"
+ ],
+ [
+ "אמרה קונם פירות העולם עלי
היום, דאי לעולם, א\"צ להפר, דהו\"ל שוא [רל\"ב ה']. ונ\"ל דת\"ק קמ\"ל דאפילו קישוט מחשב ענוי נפש, ור\"י קמ\"ל אפילו פירות עולם דא\"א בלעדן עכ\"פ כשאמרה ממדינה זו, לא מחשב ענוי:"
+ ],
+ [
+ "פירות מדינה עלי יביא לה ממדינה אחרת
מדלא קאמר פירות מדינתי עלי, גם לא נקט, יביא לה מחוץ למדינה. נ\"ל דש\"מ כר\"ן דמיירי בנדרה מפירות שאינן ממדינתה, אבל מפירות מדינתה, לא גרע מחנווני המקיפו:"
+ ],
+ [
+ "פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר
נ\"ל דלהכי במדינה נקט תקנתה, יביא לה, ובחנווני נקט לא יפר. דקמ\"ל כר\"ן דמדינה זו מיירי בלא נדרה מפירות מדינתו, א\"כ אילו הוה נקט במדינה זו אינו מיפר, הו\"א דבשום גוונא אינו מיפר אפילו בנדרה מפירות מדינתו והא ליתא דהא הו\"ל דברים שבינה לבינו, דטריחא ליה מלתא לילך למדינה אחרת, ואפשר דהו\"ל נמי ענוי נפש, דלפעמים יחלש ולא ילך ותתענה, להכי נקט יביא לה, ולא נקט ילך ויביא, לאשמעינן דוקא בלא מחסר רק הבאה, שבל\"ז הולך לשם, אבל בחנווני נקט לא יפר, דאפילו רחוק קצת יוכל לילך אצל אחר ולא מחשב טרחה [ועי' שם דפ\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו
שזה מקיפו, וחנווני אחר לא ילוה לו, וכשלא יהיה לו מעות תתענה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה יפר דברי רבי יוסי
ואנן קיי\"ל דהנאת מקום פלוני עלי או הנאת פלוני עלי אפילו אינו חנווני הו\"ל נדרי ענוי, ולרמב\"ם הו\"ל דברים שבינו לבינה [שם רל\"ב ס']:"
+ ],
+ [
+ "קונם שאיני נהנה לבריות
ר\"ל ממה ששייך לבריות:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
דיכולה ליהנות מבעל, שאינו בכלל בריות [שם ס\"ד וס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ויכולה היא להנות בלקט ובשכחה ובפיאה
שהן הפקר, ואינה נהנית בהן מבריות. ואע\"ג דמותרת ליזון מהבעל, והרי עשיר הוא ואיך תגזול עניים. י\"ל דסיפא מיירי כשהבעל עני, או בנתגרשה דאז אסורה גם מבעל:"
+ ],
+ [
+ "קונם
ר\"ל האומר קונם וכו' וא\"א דאיירי באשה, דהרי כל פירות שדותיה של בעל הן, רק בנתן לה אחר על מנת שאין להבעל רשות בהן, וזה אינו מצוי, רק איידי דנקט לעיל שתהנה מפאה נקט נמי הך דדמי לה:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים נהנים לי יטלו על כרחו
אבל לא יתן להם [כך נ\"ל לפי מה דמסיק הש\"ס דמתני' ס\"ל טובת הנאה ממון, ואפ\"ה מותרים בתרומתו, דמדאסר הנאתו על כל הכהנים, למי יתן התרומה, הרי לא חזי לי', לפיכך הו\"ל התרומה לדידי' כעפרא בעלמא. וכאילו אינה שלו, להכי מהפקירא קא זכי, והא תינח כשלקחו הם מעצמן, אבל בנותן להם הוא, הדר הוא ואחשבי' כדידי' ומהנה להו], וכ\"ש לקט שכחה ופיאה דלא כתיב בהו נתינה, וודאי מותרים ליטל בע\"כ [רכ\"ז ג']:"
+ ],
+ [
+ "כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי יטלו אחרים
נקט יטלו. לדיוקא, דאותן שהדירן, אפילו בנטילה אסור:"
+ ],
+ [
+ "ועל פי אחיך
ר\"ל הקדש יהיה מעשה ידי לאבא וכו':"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
דאינה משועבדת להן:"
+ ],
+ [
+ "שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר
דמשועבדת לו, ואף דהקדש קדושת הגוף מוציא משעבוד. שעבוד הבעל אלמוהו רבנן טפי:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו
ע\"י שתדחק א\"ע יותר ממה שמשועבדת לו, ושמא יתערב קצת מזה בשל בעל, ות\"ק ס\"ל דהך העדפה של בעל הוא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה
ועי\"ז יפקע שעבודו של בעל ויחול הנדר אבל משום העדפה, כת\"ק ס\"ל, ואף באונס שאסור לגרשה חיישינן שיגרשה, וכשיחזור וישאנה יבוא לידי מכשול במעשה ידיה. מיהו [*צ\"ל בכהן דאסור לבחירה הג\"מ אליו פוסק אבד\"ק אליפאליע מחבר שו\"ת מור ואהלות. וע' פ\"ת ס\"ק ט\"ו ובמלואים.] באונס דאסור לגרשה, א\"צ להפר לריב\"נ:"
+ ],
+ [
+ "ותהי אסורה עליו
דאין יכול ליזהר בטחינתה ואפייתה וכדומה. ואף דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. הכא מדהזכירה הידים, הו\"ל כאומרת יקדשו ידי, והידים איתנהו בעולם:"
+ ],
+ [
+ "נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו
והפר לשמה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה יחזור ויפר
דהפרה או קיום בטעות לא מהני, מיהו בהפר סתם למי שתהיה, או שנודע לו תוך כדי דבור לטעותו, והתרצה בלב גם בהפרת נדר של זו, מהני [שם ל\"ב]. [נ\"ל דכולהו ג' בבי לא זו אף זו קתני, לא מבעיי' באשתו ובתו שהיה זה הטעות בגוף הנודר, ולא מבעייא בנזיר וקרבן דהיה הטעות בתואר הנדר, אלא אפילו בתאנים וענבים שלא היה הטעות בנודר גם לא בתואר הנדר, רק במה שנדר אפ\"ה אינו הפרה ותו נ\"ל, דנקט יחזור ויפר, מדיש בלשון זה משמעות דצריך להפר ושיכול להפר, דהיינו בין בהפר מקודם שנודע לו, בין שקיים קודם שנודע לו]:"
+ ],
+ [
+ "שאיני טועמת
ר\"ל בין באמרה אלו, בין שאמרה שאיני טועמת כל המין:"
+ ],
+ [
+ "עד שיפר אף לענבים
[ועי' לעיל פ\"ט מ\"ז ודו\"ק] ומתני' ר\"ש היא. וקיי\"ל כחכמים דמה שקיים קיים ומה שהפר הפר, דאין אומרים בהפרה מדהופר מקצתו הופר כולו, וי\"ח [שם ל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "יודע אני
אב או בעל שאמר אחר יום שומעו, יודע אני וכו':"
+ ],
+ [
+ "אבל איני יודע שיש מפירין
לא ידעתי שיש כח לאב או לבעל להפר:"
+ ],
+ [
+ "יפר
דיום שנודע לו שיש לו כח להפר, הו\"ל כיום שמעו:"
+ ],
+ [
+ "
וקיי\"ל כחכמים, ואפילו לא ידע שזה נדר של ענוי נפש, יפר ביום שנודע לו. מיהו בלא ידע שצריך להפר ביום שמעו, מודו לר\"מ [שם כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "המודר הנאה מחתנו
שחתנו נדר ממנו הנאה, ונעשה הוא מודר:"
+ ],
+ [
+ "והוא רוצה לתת לבתי מעות
דאלו למזונות רשאי ליתן לה ואצ\"ל כלום, כלעיל [פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אלא
נ\"ל דהאי \"אלא\" ארישא קאי, ור\"ל מתנה הן לך רק למה שתהיה נושאת ונותנת בפיך, ורק באותה שעה יהיה שלך, וכר\"ן:"
+ ],
+ [
+ "מה שאת נושאת ונותנת בפיך
או למה שתלבשי, ורבותא קמ\"ל, אף שאמר ע\"מ שאין לבעלך רשות, אפ\"ה צריך נמי לומר, למה יהיה המתנה [רכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
דלגופה לא אצטריך דפשיטא באין לה בעל מי יפר לה:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
הבעל, אע\"ג שהוא עצמו היה יכול להפר לה בעודה ארוסה [כפ\"י מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נדרה בו ביום
ביום שנשאת, ורבותא קמ\"ל אף שבאותו יום היתה ברשות אביה, עכ\"פ מדנשאת אין לה תקנה:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
דאין הבעל מיפר בקודמין:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
עי' פ\"י סי' י\"א: [פתיחה למשנה י'] אמר ככיי משנה י' היא משנה חמורה, וכדי להבינה על בוריה, ראיתי להקדים, דהתנא רצה להשמיענו, דאע\"ג דכל נערה מאורסה, אביה עם בעלה מפירין נדריה אפ\"ה יש ג' מניעות בדבר (א) כשהיא יתומה בחיי אב, דהיינו קטנה או נערה שהשיאה אביה ונתגרשה או נתאלמנה, אפילו היא קטנה עדיין אין לאביה עוד רשות בה [כקידושין דמ\"ד ב']. (ב) שמת אביה. (ג) כשהובגרה, ואפ\"ה גם בוגרת נקרא לרוב בשם נערה, כמו נערות רבות הכתובה באסתר, ואפילו נשואה כמו אבי הנערה אל הזקנים, ובועז שאל על רות למי הנערה הזאת, וכן זכר זקן נקרא בשם נער, כמו יהושע בן נון נער לא ימוש, אע\"ג שהיה כבר איש שיבה בזמן ההוא. ובכל א' מאלו הג' מניעות נקט התנא ג' בבות לא זו אף זו. אמנם מלה ראשונה שבכל בבא, ר\"ל שנדרה אז, דאף כשנדרה כשהיא בוגרת, אפ\"ה כללה התנא בשם ט' נערות, משום שכל הט' מיירי שנתקדשו בנערותן. ועתה נבוא לפרש המשנה כיד ה' הטובה עלינו]:"
+ ],
+ [
+ "תשע נערות
שנתקדשו בנערותן:"
+ ],
+ [
+ "נדריהן קיימין
ומעתה מפרש מניעה א', יתומה בחיי אב: בבא א':"
+ ],
+ [
+ "בוגרת והיא יתומה
ר\"ל שנדרה כשהיא בוגרת, וכבר היתה יתומה בחיי האב, דהו\"ל כג' לריעותא, דהשתא היא בגרה, וגם יתומה בחיי אב, וגם בשעה שנדרה היתה בוגרת: בבא ב':"
+ ],
+ [
+ "נערה ובגרה והיא יתומה
ר\"ל שנדרה כשהיא נערה, והשתא היא בגרה, וכבר היתה מנערותה יתומה בחיי אב, דהו\"ל רק ב' לריעותא, שהיא השתא בוגרת ויתומה בחיי אב, אבל כשנדרה נערה היתה: בבא ג':"
+ ],
+ [
+ "נערה שלא בגרה והיא יתומה
שנדרה כשהיא נערה, ועדיין לא בגרה, אבל היא יתומה בחיי אב, דרק א' לריעותא אפ\"ה אינו מפר: מניעה ב', מת אביה, בבא א':"
+ ],
+ [
+ "בוגרת ומת אביה
שנדרה כשהיא כבר בוגרת וכבר מת אביה ג\"כ, דהו\"ל כג' לריעותא, דהשתא בגרה, ואביה מת, וגם כשנדרה כבר היתה בוגרת: בבא ב':"
+ ],
+ [
+ "נערה בוגרת ומת אביה
שנדרה כשהיא נערה, ואח\"כ הובגרה וגם מת אביה, דהו\"ל רק ב' לריעותא, דהשתא בגרה, ואביה מת: בבא ג':"
+ ],
+ [
+ "נערה שלא בגרה ומת אביה
שנדרה כשהיא נערה, והשתא עדיין לא הובגרה, אבל אביה מת, אף דהו\"ל בכה\"ג רק חדא לריעותא, שאביה מת, אפ\"ה לא יפיר: מניעה ג', בוגרת, בבא א':"
+ ],
+ [
+ "ומשמת אביה בגרה
נערה שמת אביה, ונדרה, ואח\"כ הובגרה [הך בבא דמיא כבבא ב' במניעה ב' סי' מ\"ז, רק דהתם נדרה ברשות האב בנערותה וגם תחלה הובגרה ואח\"כ מת אביה, וכאן נדרה כשכבר יצאת ערשות האב ע\"י מיתת האב וגם תחלה מת אביה ואח\"כ הובגרה]. ובכה\"ג הו\"ל ג' לריעותה, דהשתא מת אביה, וגם בגרה, וגם כשנדרה כבר מת אביה: בבא ב' :"
+ ],
+ [
+ "בוגרת ואביה קיים
שנדרה כשכבר בגרה, והשתא עדיין אביה קיים, דהו\"ל ב' לריעותא, דהשתא בגרה, וגם כשנדרה היתה בוגרת: בבא ג':"
+ ],
+ [
+ "נערה בוגרת ואביה קיים
שנדרה כשהיא נערה, והשתא הובגרה, אף דהשתא הו\"ל רק חדא לריעותא, דהשתא היא בוגרת, אפ\"ה בכולן לא יפר [והא דבמניע' ג' בבא א' דהיינו בסי' מ\"ט, נקט ההפך מסי' מ\"ז, ולא נקט נמי עוד בבא א' ביתומה בחיי אב, בהיפוך מסי' מ\"ג, מ\"ד, והיינו [שנדרה בבגרותה, או] שנדרה בנערותה ואח\"כ הובגרה, ואח\"כ נתייתמת בחיי אב. זה ליתא, דיתומה בחיי אב אי אפשר רק בנתגרשה או נתאלמנה בקטנותה או בנערותה, כמו שאמרנו לעיל]:"
+ ],
+ [
+ "עדיין היא נערה
בש\"ס גרסינן \"ועדיין\" היא \"נערה\", וה\"פ, דר\"י פליג את\"ק דקאמר במניעה א' בבא ג', דדוקא נערה שהשיאה אביה אין לאב עוד רשות בה, וקא פליג ר\"י וקאמר דאפילו קטנה שהרשות ביד אביה למכרה, כשהשיאה אביה וחזרה אליו ועדיין היא נערה כשנדרה, נמי אין לאביה רשות בה עוד, ואינו מפר נדריה. אמנם בכל המשניות שראיתי וכ\"כ בירושלמי גרסינן עדיין היא נערה, ולפי גרסא זו ה\"פ דר\"י פליג את\"ק במאי דקאמר דנערה שהשיאה אביה אינו מפר, וקאמר ר\"י לא מבעיי' נערה שהשיאה אביה, וודאי מפר לה אביה כשנתגרשה וחזרה אל אביה בעוד לא בגרה, דהרי כשחלו תחלת ימי נערותה דאז הוא הזמן שנדריה קיימין, אז עדיין היתה ברשות אביה, ולכן לא הופקעה מהאב, אלא אפילו קטנה שהשיאה אביה, שכשהתחילו ימי נערותה, כבר הופקעה מהאב ע\"י הנשואין, אפ\"ה כשחזרה אל האב בימי נערותה, עדיין היא נערה, ר\"ל דינה כנערה בעלמא שיפר לה האב [והיינו דקאמרי בש\"ס, זו דברי ר\"י [ר\"ל לגירסת ועדיין היא נערה, ס\"ל לר\"י י' נערות הן, ולגי' עדיין היא נערה, ס\"ל לר\"י ח' נערות הן] אבל חכמים אומרים ג' נערות הן, ר\"ל ג' של ג' ג' וכדאמרן, דהו\"ל ט' נערות. ונ\"ל דקמ\"ל הש\"ס, דלא תימא כיון דבכל דוכתא סתם בעל פלוגתא דר\"י ר\"מ הוא, ור\"מ ור\"י הלכה כר\"י, להכי קאמר הכא דרבנן הוא דפליגי עלי' דר\"י, והלכה כרבים, וכן פסק הרמב\"ם [פי\"א מהל' נדרי' כת\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "קונם
אם אמרה קונם וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאיני נהנית לאבא ולאביך
ר\"ל משל אבא או אביך:"
+ ],
+ [
+ "אם עושה אני על פיך
או שאמרה וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאיני נהנית לך
משלך:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה יפר
נ\"ל דנקט הנך ב' בבא לא זו אף זו. דלא מבעייא רישא שעיקר כוונתה שלא לעשות לבעלה, והו\"ל שפיר דברים שבינה לבינו, אלא אפילו סיפא שהתכוונ' שלא לעשות לאבא ואביך, אפ\"ה יפר, דמחשב גם זה כבינה לבינו, דגנאי הוא לבעל, שיהיה הנאתה ועשיית צרכיו של בעל, תלוייה באיסור הנאתה ועשיית צרכיהן של אבא ואביך. מיהו בהוה איפכא שתלתה איסור דברים שבינה לבינו, בפעולה אחרת שאינו בינה לבינו, כגון שלא אעשה לך אם אלך למקום פלוני, י\"א דאינו מפר עד שתלך, ולא קיי\"ל כן [ש\"ך רל\"ד סקמ\"ה]. ולרמב\"ם דמשנה אפילו בארוסה מיירי, נ\"ל דקמ\"ל דאף דבאמר קונם שאני עושה לאבא אינו דברים שבינה לבעלה, וכ\"כ שאיני עושה לך, עכ\"פ עדיין אינה משועבדת לעשות לצורך הבעל, והו\"ל כלא חל הנדר עדיין, אפ\"ה אב או בעל מפירין הנדר אף כשלא חל עדיין, משא\"כ אחר אינו יכול להתיר נדרו קודם שחל, כדיליף לה בנדרים [ד\"צ ע\"א], מדכתיב לא יחל דברו, ונ\"ל דיליף לה מדיוקא, דאבל אחרים עושין את הנדר חולין [כחגיגה ד\"י ע\"א], וש\"מ דכבר הוא קודש, שכבר חל. מיהו נ\"ל מי שנדר להתענות למחר, יכול להתיר נדרו היום כשהגיע זמן תפלת המנחה, מדכבר מחוייב לקבל התענית בתפלה [כא\"ח תקס\"ב], וראייתי מש\"ך [י\"ד רכ\"ח סקל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "האומרת טמאה אני לך
אשת כהן שאמרה שנאנסה, דבאשת ישראל לא מצי מיירי, דאי באונס, משרי שרי, ואי ברצון, הרי אין לה כתובה [ש\"ס. ואילה\"ק דלמה לא קאמר הש\"ס דלהכי לא אפשר לאוקמא מתני' ברצון, דא\"כ למה נאמנת למשנה ראשונה, הרי אין אדם משים עצמו רשע, דנ\"ל לפמ\"ש הר\"ן [שבועות שט\"ו א'] דדוקא שיפסל א\"ע לעדות של אדם אחר, אמרינן א\"א משים עצמו רשע. מיהו מדלא מתרץ דמיירי באומרת שזנתה ברצון שחשבה שמותר לזנות, דאסורה כה\"ג על בעלה [כט\"ז י\"ד צ\"ט]. ש\"מ דגם בכה\"ג אבדה כתובתה ע\"פ עצמה]:"
+ ],
+ [
+ "שמים ביני לבינך
ר\"ל דברים שביני לבינך, דהיינו תשמיש, שאין רואה בינינ ו, קמי שמיא גליא איך הוא, שאינך יורה כחץ. או ר\"ל כרחוק שמים מארץ. כן מרוחקת אני ממך בענין התשמיש, שאין אתה בר הקמת זרע, משא\"כ אני:"
+ ],
+ [
+ "נטולה אני מן היהודים
ר\"ל יהיה אסור עלי תשמיש של כל ישראל, דתשמיש קשה עלי [ולהכי לא נקט נטולה אני מהבריות. מדרצתה לאסור גם בעלה והרי בעלה אינו בכלל בריות, כלעיל סי' י\"ג]. והאמינוה במשנה ראשונה בכל הנך, מדזלזלה בנפשה כולי האי, וודאי שפיר קאמרה:"
+ ],
+ [
+ "ומקלקלת על בעלה
ותלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא:"
+ ],
+ [
+ "יעשו דרך בקשה
נ\"ל דהך יעשו ר\"ל יכופו, כמו גט מעושה [גיטין דפ\"ח ב'] ור\"ל יכפוה בדברים עד שתתרצה ותתפייס לישב אצלו:"
+ ],
+ [
+ "נטולה אני מן היהודים יפר חלקו
מדהו\"ל דברים שבינו לבינה:"
+ ],
+ [
+ "ותהא נטולה מן היהודים
אע\"ג דאין איסור נדר חל על איסור א\"א. אפ\"ה כיון שאחר שתתגרש אסורה גם אבעל, הו\"ל איסור כולל. [ומה\"ט נמי לא אמרינן בכי האי גוונא נדר שהותר מקצתו הותר כולו [כפ\"ג מ\"ב], ועיין לעיל סימן כ\"ז]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nedarim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nedarim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..9163f4a5c1624c84273c935814288d77e9333993
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Nedarim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1626 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Nedarim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Nedarim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "וחרמים
וכנוי חרמים:"
+ ],
+ [
+ "ושבועות
וכנוי שבועות וכו':"
+ ],
+ [
+ "כנזירות
חסורי מחסרא וה\"ק, וכנוי נזירות כנזירות, וכל ידות נדרים כנדרים וכו', ואלו הן ידות, האומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "מודרני ממך
או:"
+ ],
+ [
+ "שאיני אוכל לך
הך שאני אוכל, שאני טועם דנקט קאי ארישא, וה\"ק מודרני ממך מופרשני וכו' שאני אוכל לך שאני וכו', אבל מודרני ממך ולא פירש שאני אוכל וכו' הו\"ל ידים שאינן מוכיחות דדלמא שלא אדבר עמך קאמר, מיהו אע\"ג דפירש שלא אוכל, אפ\"ה מקרי יד מדלא קאמר מלת אסור:"
+ ],
+ [
+ "שאיני טועם לך
שאמר מודרני ממך ממה שאני אוכל לך או ממה שאני טועם לך, או מופרשני ממך שאני אוכל לך או טעם לך:"
+ ],
+ [
+ "היה חוכך בזה
מחכך ונדחק להחמיר, מדהיה דעתו נוטה טפי לאסור הנאה מחבירו, ולרבנן במלת מנודה אין נכלל הנאה מחבירו:"
+ ],
+ [
+ "להחמיר
וקיי\"ל דבאמר מנודה אני לך אסור לעמוד בד' אמותיו, ובסיים שאני אוכל לך, אינו כלום [י\"ד ר\"ו ג']:"
+ ],
+ [
+ "כנדרי רשעים
בידות קמיירי. שהיה ככר מונח לפניו, ונזיר עובר לפניו, ואמר כנדרי רשעים הריני, ויהא הוא עלי, והוא ממני, שלא אוכלנו:"
+ ],
+ [
+ "ובקרבן ובשבועה
שכשאכלו חייב להיות נזיר, ולהביא קרבן מעילה [דיש מעילה בקונמות היכא דפירש להדיא [כלקמן דל\"ה א'], והכא מדקאמר כנדרי רשעים, ה\"ל כאילו פירש להביא קרבן מעילה כשיאכלנו], וחייב נמי קרבן שבועה, מדקאמר והוא ממני שהוא שבועה:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
אף שאמר הריני, ועלי, והימנו, והיה נזיר עובר לפניו, אפ\"ה פטור כשאכלו, דכשרים אינן נודרין ואינן נשבעים והו\"ל כאומר שלא יאסר עליו:"
+ ],
+ [
+ "נדר בנזיר ובקרבן
דדוקא מלנדור בנזיר וקרבן זהירי, דיראים שיעברו בבל תאחר, משא\"כ בנדבה אינן נזהרין, דנדבה היינו שאמר הרי זו, ומדמפרישו מיד ומוכן בידו, לא משהי יתיה גביה וליכא למיחש לבל תאחר [אף דגם בנדבה שייך בל תאחר [כר\"ה ד\"ו], עכ\"פ מדמוכן בידו לא ישהנו. וזה כוונת רש\"י תמוה בש\"ס [ד\"ט ב' ד\"ה נדבה נמי]. ואף דעכ\"פ איכא למיחש לתקלת גיזה ועבודה. הכשרים הקדישו נדבותם בעזרה והקריבום מיד. ולפיכך זה שאמר כנדבת כשרים, אם אכל הככר חייב להיות נזיר, וחייב נמי קרבן מעילה דיש מעילה בקונמות [כנדרים דל\"ה א'] דאהאי גברא הוה כקדשי ד', וכשנהנה חייב קרבן מעילה, אבל קרבן שבועה לא, דכשרים אינן נשבעין כלל:"
+ ],
+ [
+ "
השתא מפרש כנויי נדרים מה הן:"
+ ],
+ [
+ "קונס
ככר זה עליך או עלי:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כנויין לקרבן
בלשונות עמים:"
+ ],
+ [
+ "נזיק נזיח פזיח
ר\"ל שאמר הריני נזיק או וכו' אם אוכל ככר זה:"
+ ],
+ [
+ "נדר במותא
ר\"ל או שנשבע בלשון מותא. ומשום דלשון שבותא ושקוקה נגזר ממלת שבועה, משא\"כ מותא קצור לשון ארמי, שנקרא שבועה מומתא, להכי הפסיק תנא ביניהן במלת נדר, ומה\"ט נמי אקדים תנא למתני הכא כנויי נזירות קודם כנויי שבועה דלא כמשנה א'. ה\"ט משום דבמשנה א' תנא נדר שבועה וחרם גבי אהדדי, מדדמו, דאוסר אנפשיה שום דבר בחד מהנך ג', משא\"כ נזירות אסר אנפשיה ג' דברים מיוחדים, גלוח טומאה ויין, אבל במשנתינו דבעי לפרש הכנוי של כל א', בעי למסמך כנויי נזירות לכנויי קרבן וחרם, משום דכל כנויי ג' אלו נגזרים מלשון הקודש, משא\"כ כנוי שבועה. ומהשתא ממשנה ג' ולהלן מפרש תנא מה הם ידי נדר:"
+ ],
+ [
+ "האומר לא חולין לא אוכל לך
בכולהו הלמד בפתח, ור\"ל לא חולין יהיה ככרך זה עלי רק קודש, לפיכך לא אוכל לך:"
+ ],
+ [
+ "לא כשר
רק פסול, והיינו קרבן דשייך ביה פסול:"
+ ],
+ [
+ "ולא דכי
ר\"ל לא מותר רק אסור, וכיון דשייך אסור ומותר גם גבי קרבן, הרי קיי\"ל סתם נדרים להחמיר:"
+ ],
+ [
+ "טהור
ר\"ל לא טהור יהיה מה שאוכל לך. דהך לישנא שייך נמי בקרבן [כ\"כ הר\"ן דמיירי באמר \"לא\"], וכן מוכח מסי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ופגול
יהיה מה שאוכל לך, דכל אלו שייכים בקרבן:"
+ ],
+ [
+ "אסור
דהו\"ל כאילו פירש בנדרו קרבן [ולולא מסתאפינא נ\"ל, מדקאמר לקמן במתניתין הר\"ז נדר, ולא קאמר הכא האי לשנא, ש\"מ דכוונת התנא הכא שאמר הנודר מלת אסור, דאלת\"ה מלת אסור מיותר לגמרי]:"
+ ],
+ [
+ "כאימרא
כשה קרבן התמיד:"
+ ],
+ [
+ "כדירין
כדיר קרבן או עצים:"
+ ],
+ [
+ "כעצים
עצי מערכה:"
+ ],
+ [
+ "כאישים
כקרבן אשה ריח ניחוח:"
+ ],
+ [
+ "כמזבח
כקרבנות שבמזבח. עולה ואמורי קרבנות:"
+ ],
+ [
+ "כהיכל
קרבנות שנזרק דמן בהיכל כפרים ושעירים הנשרפים:"
+ ],
+ [
+ "כירושלם
קרבנות שנאכלות בירושלים, דהיינו קדשים קלים, דאף שלאחר זריקת דם מותרים, הרי קיי\"ל בעיקרן מתפיס, שמקודם היו אסורים [כרמב\"ם פ\"א מהל' נדרים הט\"ו, ודלא כר\"ן הכא [די\"ג א'] ד\"ה ולענין, שכ' דמסקינן דבהתירא קמתפיס, דאי כדבריו ק\"ל, אדבעי הש\"ס בהתפיס בשלמים אחר זריקת דמים מאי [נדרים די\"א ב'] דע\"כ לרבותא נקט אחר זריקת דמים, דאפ\"ה אי נימא בעקרו מתפיס אית לן למימר שנאסר, וכ\"כ הר\"ן שבועות [דרצ\"ד א'], ואי נימא דדברי הש\"ס מטין במסקנא דבהתירא מתפיס, הו\"ל למנקט באבעייא רבותא איפכא בהתפיס בשלמים קודם זריקת דמים. ואי\"ל דה\"פ דש\"ס, התפיס בשלמים, ור\"ל קודם זריקת דמים, אחר זריקת דמים מאי, ר\"ל אולי כשנזרק דם השלמים הותר גם אותו דבר שהתפיס, דא\"כ מה מדחי הש\"ס לבסוף דמיירי במתפיס בלחמי תודה שהופרשו קודם זריקה, עכ\"פ יהיו מותרים לבסוף אחר זריקה, ע\"יש]:"
+ ],
+ [
+ "נדר באחד מכל משמשי המזבח
כמחתות ומזלגות יהיה מה שאוכל לך:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נדר בקרבן
דאע\"ג דבכולן לא פירש כן. הרי סתם נדרים להחמיר [כפ\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר האומר ירושלם
בלא כ\"ף:"
+ ],
+ [
+ "עולה
קמ\"ל דאפילו עולת תמיד ומוספים דחובה נינהו, אפילו הכי הו\"ל דבר הנדור:"
+ ],
+ [
+ "תודה
דחובה הוא דד' צריכין להודות [כברכות דנ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "שלמים
אפילו שלמי צבור בעצרת ושלמי נזיר דחובה נינהו:"
+ ],
+ [
+ "שאיני אוכל לך אסור
אף דכולהו חובה, אפ\"ה מחשבו דבר הנדור מדאינו מחוייב בהם רק אחר שנדר אותם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מתיר
מדלא אמר בכ\"ף, משא\"כ פגול ונותר לעיל, אף בלא כ\"ף, אסור, ששמן מורה איסור:"
+ ],
+ [
+ "שאוכל לך
לתוס' ד\"ה כקרבן ה\"ג שאיני אוכל לך ור\"ל כקרבן יהיה ככר זה עלי, משום שאיני אוכל לך:"
+ ],
+ [
+ "לקרבן לא אוכל לך
לקרבן יהיה ככרך זה, לפיכך לא אוכל לך:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אוסר
לר\"ן ה\"פ אם אמר הקרבן, כקרבן, קרבן, דוקא בסיים שאוכל לך, אסור, אבל באמר לקרבן, אפילו סיים לא אוכל לך אסור, דה\"ק לקרבן יהא לפיכך לא אוכל לך, אבל בקאמר לחולין שאוכל לך, מותר לר\"מ [כר\"ן די\"א ב']. מיהו לרבנן גם באמר לחולין שאוכל לך אסור, דס\"ל מכלל לאו נשמע הן, והו\"ל כאומר לא חולין יהא, רק קרבן מה שאוכל לך [משא\"כ בסי' י\"ח. בפרושינו לעיל לא פליגי. דהתם כיון שהזכיר הדבר שאוסר על עצמו, דמסיים ככרך זה עלי. ואמר לא חולין יהיה, ממילא נשמע שאסור הוא, ואינו מכלל לאו נשמע הן]:"
+ ],
+ [
+ "אסור
דאע\"ג דדבור עשייה והלוך אין בהן ממש, ונדר מדאסר חפצא עליה לא חל אאין בו ממש. אפ\"ה כיון דקונם שהזכיר, יש לפרשו דקאי נמי אפה, שיש בו ממש, וסתם נדרים להחמיר, אסור מדאורייתא. מיהו מדרבנן נדר חל אפילו אאין בו ממש [י\"ד רי\"ג]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואלו מותרין
נ\"ל דר\"ל ואלו נדרים מותרין ועומדין, שא\"צ התרה [ערתוי\"ט שנתקשה בזה]:"
+ ],
+ [
+ "חולין שאוכל לך
כדי נסבה:"
+ ],
+ [
+ "כעורות לבובין
שעכו\"ם היו מנקבין הבהמה בחייה כנגד לבה, ומוציאין משם הלב חם להקריבו לע\"ז, דאז הבהמה אסורה בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "כחלת אהרן
ר\"ל כחלה שמפרישין מעיסה לתנה לכהן. ונקט אהרן שהיה ראשון לכהנים. ואע\"ג דחלה דבר הנדור הוא, דעל ידי פיו נאסרה. אפילו הכי אין כוונת המפריש לאסור, אלא להתיר שריים מטבל. ונקט מתני' כל מיני אסורים, חזיר אסור רק באכילה, וע\"ז אף בהנאה, ולבובין חמירי טפי מע\"ז, דמדהן תקרובת אין מועיל להם שיבטלום עכו\"ם [כי\"ד קמ\"ו], ונבילות חמירי טפי מכל הנך לענין טומאה, דכזית ממנה מטמא מדאורייתא, ושקצים חמירי טפי דשעורן לטמא מדאוריי' בכעדשה, וחלה ותרומה חמירי טפי, מדדמי בקדושה כמתפיס בקרבן:"
+ ],
+ [
+ "מותר
מדאינן דבר הנדור [ואף דכבר תנא ברישא ואלו מותרין. נקט מותר מדקא בעי למתני האומר וכו' דצריך פתח, להכי אפסיק במלת מותר, דלא תימא דגם הנך דרישא צריכין פתח]:"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשתו הרי את עלי כאימא פותחין לו פתח ממקום אחר
ולא סגי בחרטה, או לפתוח בכבוד אמו, לומר לו, אלו היית יודע שאין זה כבוד אמך לדור בה לא היית נודר, אלא צריך פתח ממקום אחר [ר\"ה ס\"א] דמזלזל כבוד אמו החמירו עליו טפי מלקמן סוף פרקן דסגי ליה התם בחרטה:"
+ ],
+ [
+ "שלא יקל ראשו לכך
שלא ירגיל א\"ע בכעס לאסור ע\"ע פריה ורביה [ולרמב\"ם גם בשאר מילי הדין כך]. והחמירו מדרבנן דוקא בע\"ה. וי\"א דבזה\"ז הכל כע\"ה [י\"ד ר\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "שאיני מהלך
מדאו' אינן נדר כלל, דאין נדר חל בדבר שאין בו ממש:"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשתו קונם שאיני משמשך
אף דמשועבד לה והו\"ל כאוסר פירות חבירו על חבירו. י\"ל דמיירי באמר הנאת תשמישך עלי, שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו, ואע\"ג דמצות לאו להנות נתנו, היינו דקיום המצוה לא הוה כהנאה, אבל במתהני גם גופו, שפיר מחשב הנאה [ר\"ן]. ואע\"ג דאסור רק מדרבנן, דהרי בהנאה אין בה ממש, והיכי מצי להפקיע ע\"י איסור דרבנן מצות פו\"ר דאו'. הרי יש כח לחכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה [כיבמות ד\"צ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה בלא יחל דברו
ר\"ל אסור מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "שבועה שאיני ישן
זמן מה, אבל בנדר שלא יישן ג' ימים, לוקה ויישן לאלתר [כ\"ה לשנא דש\"ס [נדרים דט\"ו א'], ונ\"ל דהך לאלתר אתרווייהו קאי, דלוקה לאלתר אף שלא יישן עדיין, דרק משום שבועת שוא הוא דלוקה, ומותר לישן לאלתר אף שלא לקה עדיין, דאין השבועה חלה כלל, ואיסור דשבועת שוא דעביד עביד]:"
+ ],
+ [
+ "שאיני מהלך אסור
דשבועה חלה על דבר שאין בו ממש, מדאסר את גופו [כמ\"ש בפתיחה], והרי הגוף יש בו ממש, ומה\"ט נמי לא נקט שבועה שאיני משמשך כברישא, משום דבשבועה אסר הגוף, והרי גופו משועבד למצוה, ואפילו שבועה בלשון נדר, דינו כשבועה, ולא חל אמצוה [י\"ד רל\"ט ד'. ודברי רתוי\"ט תמוהין]:"
+ ],
+ [
+ "קרבן לא אוכל לך
לא דמי ללא חולין לא אוכל לך דאסור [כפ\"א מ\"ג]. הכא משמע טפי דנשבע בחיי קרבן שלא יאכל, ומה\"ט נמי לא הוה כסתם נדרים דלהחמיר [כמשנה ד'] דהכא מסתבר טפי לקולא [עי' פ\"ג סי' ל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "קרבן שאוכל לך
באמר כן הרי אסור [כפ\"א מ\"ד]. רק ה\"ג הא קרבן שאוכל לך, דמשמע נמי שנשבע בחיי הקרבן, וכ\"ה בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "לא קרבן לא אוכל לך
בש\"ס מוכח דגרסינן לקרבן לא אוכל לך, ור\"ל בפתח תחת הלמ\"ד, וה\"ק לא קרבן יהיה רק חולין מה שלא אוכל לך דמשמע אבל מה שאוכל לך יהיה קרבן, ומתניתין ר\"מ היא, דלית ליה מכלל לאו נשמע הן, רק בפרט הדבר שאסר ע\"ע [כפ\"א סי' מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שבועה שאוכל לך
מיירו במסרבין בו לאכול, ואמר לא אכילנא, לא אכילנא, וחזר ואמר שבועה שאוכל לך, אז משמע בשבועה יהיה מה שאוכל לך. [ואף דבל\"ז במאמר לא אוכל ב\"פ הוה שבועה [כי\"ד רל\"ז], היינו במתכוון לשבועה, והכא מיירי בלא התכוון לשבועה. עד לבסוף. או דמיירי באמר כן בהפסק]:"
+ ],
+ [
+ "לא שבועה לא אוכל לך
אף דמתניתין ר\"מ היא דלא ס\"ל מכלל לאו נשמע הן. עכ\"פ הרי טעמא דר\"מ מדאצטריך בתורה למכפל בתנאי של בני גד ובני ראובן אם יעברו ואם לא יעברו, א\"כ זה דוקא בממונא או באסורא דאית ביה ממונא, דתנאי בני גד ובני ראובן אסור דאית ביה ממונא הוה, וה\"נ בנדרים מחשב אסורא בממונא, מדאסר חפצא עליה, משא\"כ בשבועה משכחת לה אסורא בלי ממונא, באסר עליה דבר שאין בו ממש, בכה\"ג גם ר\"מ מודה דמכלל לאו נשמע הן:"
+ ],
+ [
+ "זה חומר בשבועות מבנדרים
אי\"ל דקאי אדסמך לה, דבשבועה אמרינן מכלל לאו נשמע הן משא\"כ בנדרים, ליתא, דזה חומר משמע דעכ\"פ נדר הוה, רק שאינו חמור כשבועה, והכא בנדר מותר לגמרי. רק קאי אמשנה א', קונם שאיני ישן, דבנדר אינו אסור רק מדרבנן משא\"כ שבועה חלה על דבר שאין בו ממש:"
+ ],
+ [
+ "אמר קונם סוכה שאני עושה
אפילו אמר ישיבת סוכה עלי, לא מחשב נודר מהישיבה שאין בה ממש, דמדהזכיר החפץ, דהיינו סוכה, כיש בו ממש דמי:"
+ ],
+ [
+ "בנדרים אסור
דנדר, שאסר על עצמו החפץ, חל על דבר מצוה:"
+ ],
+ [
+ "בשבועות מותר
משום דבשבועה אסר הגוף, והגוף משועבד למצוה. מיהו עכ\"פ לקי משום שבועת שוא, והיינו דמסיים תנא שאין נשבעין, ר\"ל שאסור לישבע לעבור וכו' וזהו החומר שבנדרים טפי מבשבועה, וה\"ה בנשבע לקיים מצוה, דלא חייל, והא דכתיב נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך, זאת עשה לזרוזי נפשיה, ולא מחשב שבועת שוא, דהרי צריך לזרוזי נפשיה למצוה. ועוד יש חומר בנדר טפי מבשבועה, דיש נדר וכו':"
+ ],
+ [
+ "הריני נזיר אם אוכל
נזירות נמי נקרא נדר [והא דלא נקט בנדר, וכדפתח, דאע\"ג דבאמר ב\"פ קונם. לא אפשר דחייל קונם ב', דהרי אין איסור חל על איסור, עכר\"פ משכח\"ל בנדר תוך נדר. כגון שאמר הרי עלי קרבן אם אוכל, הרי עלי קרבן אם אוכל דבאכלו חייב ב' קרבנות [כרמב\"ם פ\"ג דנדרים], ה\"ט, משום דנזירות חל אנזירות ילפינן מקרא, מדכתיב נזיר להזיר, ומנה ילפינן לשאר נדרים, להכי פתח תנא בנדר, לאשמעינן דגם בנדר משכח\"ל, ומסיים בנזיר. משום דמנה ילפינן הך דינא [לח\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "חייב על כל אחת ואחת
ומדסתם נזירות ל' יום, חייב ב' נזירות של ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב אלא אחת
קרבן א' באכלו בשוגג, ומלקות א' במזיד. מיהו מדלא קאמר הרי זה שבועה א', ש\"מ דעכ\"פ בנשאל על ראשונה, חייל שנייה, אבל יכול לשאול על שניהן בבת אחת [י\"ד רכ\"ט ג']:"
+ ],
+ [
+ "סתם נדרים להחמיר
בנדר סתם ולא פירש כוונתו, רק אמר שמתכוון שכמו שיפרשו חכמים לשונו כן יהיה, נפרשו להחמיר [ואילה\"ק מ\"ש דקמ\"ל הכי בנדר, הרי בכל דוכתא אמרינן ספק דאורייתא לחומרא. נ\"ל דקמ\"ל דלוקה, דלא הוה חיובו ספק אלא ודאי. דאסר על עצמו כל מה שיפרשו חכמים לשונו]:"
+ ],
+ [
+ "ופירושם להקל
ר\"ל ופירושן של סתם נדרים, שנדר סתם, ואח\"כ מפרש שכוונתו לקולא היה, אז מותר [ועי' ברא\"ש בסוף המסכת ר\"ל לא בפירושו שבש\"ס רק בכללי פסקיו, שהביא ב' פירושים במשנה זו]:"
+ ],
+ [
+ "אם של שמים נדר
שאמר שנתכוון למליח של קרבן, שנאמר בו על כל קרבנך תקריב מלח [והא דקאמר אם של שמים נדר. הרי אפילו בסתם נדרו אסור. נ\"ל דרבותא קמ\"ל, דלא מבעיא אמר כמו שיפרשו חכמים, נדרו, דודאי אסור, דהרי ודאי יפרשוהו לחומרא. אלא אפילו תלה כפי שיפרשו הוא בעצמו, והרי בידו לפרשו לקולא או לחומרא, אפ\"ה בדאורייתא אין ברירה והו\"ל כסתם נדרים דלהחמיר. ובש\"ס גרסינן אם של שלמים נדר. ולכאורה נ\"ל דהך גי' נכונה, דדרך שלמים למלחו הרבה מדנאכל לב' ימים, וכן משמע לשון נדרו, מדקאמר \"מליח\", ולא \"מלוח\", דמליח משמע הרבה, כמ\"ש הרד\"ק בשרשיו. וחתני מו\"ה יוסף שליט\"א הביא ראיה לרד\"ק מדקאמרינן [שבת ע\"ט א'] גבי עבוד עורות, דלא מליח ולא קמיח, ש\"מ דלשון עבוד הוא, והיינו שמלוח הרבה. ולהכי שפיר נקט \"שלמים\" שדרך למלחן הרבה אבל לגי' דגרס של שמים, דהיינו שאר קרבנות כשמקריבן א\"צ למלחן הרבה [כמנחות דכ\"א א' וכרש\"י ותוס' שם], והאיך יפרש שנתכוון להקרבנות בלשנא דמליח. ואפילו לרמב\"ם [פ\"ג מאסורי מזבח] ולערוך, דס\"ל דגם בקרבנות צריך למלחן יפה, וגרס התם לבסוף וכן לצלי, ול\"ג וכן לקדירה, עכ\"פ הרי מודה דבדיעבד בקורט א' סגי וכיון שכן, האיך נפרש שלקרבנות נתכוון, ולא לשלמים, שבודאי מלחן הרבה שלא יסריחו. ועיי' ברמב\"ם [פ\"א דנדרים הט\"ו ובכ\"מ שם]. אמנם ק\"ל אדמבעי לעיל [די\"א ב'] אי בעיקרא מתפיס או בסופה, לפשוט מהכא דבעיקרו מתפיס, וי\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "אם של עבודה זרה נדר מותר
דהו\"ל כמתפיס בחלב ודם, דאינו דבר הנדור [עי' פתיחה]:"
+ ],
+ [
+ "ואם סתם
שאמר נתכוונתי כמו שיפרשו חכמים:"
+ ],
+ [
+ "אם כחרם של שמים
חרמי בדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "אסור
אפילו ביהודה דמסתמא להיתר כסוף משנה:"
+ ],
+ [
+ "ואם כחרם של כהנים
חרמים שפירש שיהיו לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "מותר
דאף דגם חרמי כהנים מועלין בהן עד שיבואו ליד הכהנים. מ\"מ חרמי כהנים משמע שכבר בא לידן, ואז חולין גמורין הם [כרמב\"ם פ\"א מערכין]. [מ\"מ ק\"ל דעכ\"פ נפשט מהכי דבהיתרא מתפיס. וי\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "אם כמעשר בהמה נדר אסור
דהו\"ל דבר הנדור, דצריך להקדישו:"
+ ],
+ [
+ "אם כתרומת הלשכה נדר
עיין שקלים [פ\"ג מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אסור
אפילו בגליל דמסתבר להיתר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר סתם תרומה ביהודה אסורה
ואף דגם תרומת גורן מצוי התם, עכ\"פ סתם נדרים להחמיר. מיהו במפרש שכוונתו לקולא גם ביהודה שרי:"
+ ],
+ [
+ "שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה
מדרחוקים מירושלים:"
+ ],
+ [
+ "סתם חרמים ביהודה מותרין
אף דגם חרמי בדק הבית מצוייה שם, אתיא למ\"ד סתם נדרים לקולא ונקט ברישא רבותא דלמ\"ד סתם נדרים להחמיר ולא מבעייא בחרם, דמצוי חרם גבוה כמו חרמי כהנים תלינן להחמיר, אלא אפילו בתרומה דטפי מצוי תרומת דגן מתרומת לשכה, אפ\"ה אסור, ובסיפא נקט רבותא איפכא למ\"ד סתם נדרים להקל, דאפילו בחרם שמצוי חרם גבוה כמו חרמי כהנים, והו\"ל ספק שקול אפ\"ה תלינן לקולא ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים
דלא היו כהנים שם והחרימו לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "נדר בחרם
שאמר חפץ זה עלי חרם:"
+ ],
+ [
+ "ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים
[נעטצע], ורבותא קמ\"ל אף שאין דרך לקרות לנעטצע חרם סתם, אפ\"ה שרי ומכ\"ש באמר שנתכוון לחרם כהנים:"
+ ],
+ [
+ "בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות של מלכים
דורן של מלך:"
+ ],
+ [
+ "הרי עצמי קרבן
שאמר הרי עצמי קרבן עליך:"
+ ],
+ [
+ "ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי לי
בביתי:"
+ ],
+ [
+ "להיות נודר בו
להטעות השומע כאילו נדרתי נדר גמור:"
+ ],
+ [
+ "על כולן אין נשאלים להם
ר\"ל א\"צ שאלה, ולא אמרינן בכה\"ג סתם נדרים להחמיר דהרי לכך נתכוון באמת:"
+ ],
+ [
+ "ואם נשאלו
שהוא ע\"ה וסבור שזה נדר הוא ונשאל עליו [עתוס']:"
+ ],
+ [
+ "עונשין אותן
דבעבר על נדרו צריך לנהוג איסור כימים שנהג היתר, כאילו עבר על נדר גמור, ואינו נאמן שלכך נתכוון כשנדר [ר\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "ומחמירין עליהן
שלא להתיר לו בפתח חרטה, רק בפתח ממש:"
+ ],
+ [
+ "פותחין להם פתח ממקום אחר
ר\"ל שלא יפתחו לו התרתו לומר לו, כיון שלא נדרת רק בקרבנות מלכים, מותר אתה, רק יפתחו לו מצד אחר, אדעתא דהכי והכי לא נדרת, ואפילו בפתח חרטה סגי [ר\"ח ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומלמדים אותן
שאינו רשאי לעשות צחוק מנדרים כמו שעשה הוא, מלבד שמביא עצמו לידי חשד כשיראוהו עובר, יחשבו שעובר על נדר גמור:"
+ ],
+ [
+ "כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים
אבל אין מחמירין לענשו כשעבר על נדרו [ולר\"ן [די\"ח ב'] ה\"פ מלמדין אותו דאפילו בנדר כזה כשנדרו צריך לנהוג איסור, ולהכי אומרים לו כך, כדי שלא ינהג קלות ראש בנדרים, דאם נתיר לו לאכול ולשתות, הרואים אותו שנדר ואפ\"ה אוכל ושותה יחשדוהו שמקיל ראש בנדרים, אמנם ק\"ל לר\"ן למה צריך ללמדו שצריך לקיים נדר זה, הרי כיון דמצרכינן ליה לפתוח פתח, כבר ידע שצריך לנהוג איסור בנדר זה. ותו דלשון מלמדין משמע שמלמדין אותו אמיתת הדין. ול\"מ היה נ\"ל אפכא, דהרי לרבנן אף שעבר אין מענשין אותו, וכמ\"ש הר\"ן, א\"כ יש לחוש שעי\"ז יקל ראש בנדרי' שיראה שעבר ולא ענשוהו, לפיכך מלמדין אותו האמת. שאין זה נדר ולפיכך לא יענשוהו, ואפ\"ה היה צריך פתח, ועי\"ז יראה כמה חומר הנדרים, דאף בדבר הדומה רק לנדר היה צריך פתח]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארבעה נדרים התירו חכמים
ר\"ל א\"צ התרה, מדכולן אין פיו ולבו שוין, מיהו לכתחילה אסור לידר בהן, אם לא שרוצה לקיימן. אבל בשבועות אף דליכא מלקות כשעבר עליהן, עכ\"פ צריך התרה [רל\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "נדרי זירוזין
שהתכוון בנדרו כדי לזרז אדם אחר לשום דבר ע\"י נדרו:"
+ ],
+ [
+ "ונדרי הבאי
שהיה נודר על דבר שהוא גוזמא:"
+ ],
+ [
+ "ונדרי שגגות
שנדר בטעות שסבר שכך הוא:"
+ ],
+ [
+ "ונדרי אונסים
שנאנס אח\"כ מלקיים נדרו, ומהשתא מפרש תנא לכולהו ד':"
+ ],
+ [
+ "ואמר קונם
ככר זה, עלי:"
+ ],
+ [
+ "שאיני מוסיף לך על השקל
היא חצי סלע:"
+ ],
+ [
+ "שניהן רוצין בשלשה דינרין
ר\"ל לכך נתכוונו כשנדרו, ולא נדרו רק לזרוזי זה לזה, וכיון דדברים שבלב אינן דברים, להכי גם בפחות או ביתר מג' דנרין, מותר. אבל בסלע או בשקל אסור למכור, מדעיקר משמעות נדרן כך היה, וי\"א שגם בכהאי גוונא מותר. מיהו בהעמידו שניהן דבריהן ונתבטל המקח, או באומר בפירוש שהתכוון לנדר גמור, הוה נדר [י\"ד רל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו
חסורי מחסרא וה\"ק אף המפציר ומדיר חבירו שיאכל אצלו, נדרי זרוזין הוא, אבל הרוצה שלא יתקיימו נדריו, יאמר כל נדר וכו'. מיהו בנדר הוא שיאכל אצל חבירו, אינו זרוזין. ואין למדין מזרוזין רק מה שאמרו חכמים."
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר
בש\"ס אמרינן, תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר מביטולו שביטל. מיהו נ\"ל דדוקא בלא התנה על נדר פרטי, רק כדקאמר כל נדר וכו', אז אומרים דבזכור לתנאו, ואפ\"ה נדר, עקרו לתנאו, אבל בהתנה על נדר פרטי שיהא בטל, אז אדרבה, בזכר לתנאו, עקר לנדרו שנודר בהכרח, ובלא זכרו נדרו קיים. [ועי' י\"ד רי\"א]. מיהו בהדירו חבירו או השביעו, לא מהני בטולו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "נדרי הבאי
גוזמא:"
+ ],
+ [
+ "אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד
בנחש שגבו מנומר, שאינו בנמצא שיהיה [מנומר] (עב) כקורה. וב' מיני גוזמא נקט תנא ברבוי [ובדמות] [*) ע' בפי' שבועות פ\"ג מ\"ח סי' מ\"א.] (ובגודל):"
+ ],
+ [
+ "נדרי שגגות
אמר קונם ככר זה עלי אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונזכר שאכל ושתה
או שאמר ככר זה עלי קונם שאיני אוכל וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונודע שלא גנבתו
נראה לי דכולהו צריכי, לא מבעיא אם אכלתי, שהיה הנדר בטעות, אלא אפילו בשלא אוכל שהיה הטעות אחר כך במעשה, ואפילו בשגנבה ושהכתה את בני, שלא היה הטעות בפעולתו רק בפעולות של אחרים, סד\"א. אם לא שנתכוון שבין כך או כך יחול הנדר, לא היה נודר, קמ\"ל. [מיהו בפעולות אחרים להבא, כגון אם תגנוב ואם תכה, וודאי חייל כשתגנוב וכשתכה, ומש\"ה לא קשיא ממשנה סוף פ\"ה דנזיר יע\"ש. דהתם מדיודע שאפשר שטועה הוא ואפ\"ה נדר, ש\"מ דבכל גוונא נדר, מה שאין כן הכא בשגנבה ושהכתה דומיא להך דשבועות [דכ\"ו א'] שבועה דהכי אמר רבי, דקסבר היה שא\"א שיטעה]. אי נמי קמ\"ל בבא שגנבה ושהכתה, לאשמעינן דוקא כשפירש הטעם שנודר, שגנבה וכו', אבל בנדר סתם מאשתו, אף שהיה בטעות אסור, כסי' ט\"ז. ובבא דתאנים קמ\"ל לאשמעינן פלוגתא דב\"ש וב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים אלו ואלו מותרין
מדהיה מוטעה בעיקר הנדר, שלא התכוון מעולם על אביו, הרי אין פיו ולבו שוין, משא\"כ באשתו, כיון שנתכוון לאסרה ולא היה הטעות רק בטעם הנדר, להכי אם לא פירש הטעם שגנבה ושהכתה, היה אסור. וקיי\"ל כב\"ה, ודוקא באמר תחלה כולכם אסורים, ואח\"כ אמר אלו הייתי יודע שאבא ביניהן, הייתי אומר פלוני ופלוני אסורים ואבא מותר, או שאמר תחלה שיהיו התאנים אסורים לזה ולזה, ואח\"כ אמר, אלו הייתי יודע שאבא ביניהן, הייתי אומר כולכם אסורים חוץ מאבא, אבל בלא החליף ל' הנדר כשחזר בו, מהלשון שאמר תחלה, כגון שאמר בתחל' ובסוף כולכם אסורים או שהי' אומר בתחלה ובסוף זה וזה אסורים רק שבסוף אמר חוץ מאבא, אסורים האחרים, מדלא הורע כח הנדר בלשונו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הדירו חבירו שיאכל אצלו
באופן שלא היה נדרי זרוזין:"
+ ],
+ [
+ "או שעכבו נהר
ששטף גדותיו דכל זה אונס שאינו מצוי:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו נדרי אונסין
וה\"ה בכל אונס שאינו מצוי, ואפילו יכול לסלק האונס ע\"י ממון הרבה שיתן, מקרי אונס, ומכ\"ש כשנשבע באונס דאינו נדר או שבועה. מיהו דוקא באונס נזק, אבל בירא ממניעת טובה, לא מקרי אונס [רל\"ב סי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "נודרין להרגין
רצחנין, ופשיטא שמותר לידר ואפילו לשבע שקר כדי להציל נפשו. רק קמ\"ל שאין הנדר והשבועה חלין:"
+ ],
+ [
+ "ולחרמין
ר\"ל אפילו רק אונס גזלנים:"
+ ],
+ [
+ "ולמוכסין
אפילו רק אונס מוכס העומד מאליו, או שאין לו קצבה, אבל מכס הקצוב ממלך, אפילו רק מלך עכו\"ם, אסור להבריח, וכ\"ש שאסור לשבע לו לשקר:"
+ ],
+ [
+ "שהיא תרומה
דאפי' גזלנים ישראלים אין אוכלין איסור, וגם אין לוקחין מכס ממוליכי תרומה לכהנים מדסתמן עניים הן:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאינן של בית המלך
ואף שאוסר על עצמו כל הפירות אם אין כדבריו, יתכוון בלבו שיאסרו עליו רק היום. ואף דקיי\"ל דברים שבלב אינן דברים, גבי אנס אגב אונסא גמר בלבו שיהיה כאילו הוציא בשפתיו, ובלבד שלא יוציא מפיו ההפך מכוונתו:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אף בשבועה
שרשאי לומר יאסרו עלי כל הפירות בשבועה אם אין אלו תרומה ואף דשבועה חמיר מנדר. וי\"א דגם לשבע להדיא. לומר הנני נשבע שפירות אלו תרומה הן, שרי, ורק כמו בנדר ושבועה צריך להערים בלבו לחשוב שיאסרו רק היום, כמו כן בנשבע שהן תרומה צריך להערים בלבו על דבר מה [רשב\"ץ]. ונ\"ל דר\"ל שיחשוב בלבו שהן תרומה שהרמותי אותן על כתפי [עי' י\"ד רל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "לא יפתח לו בנדר
אם לא שאל ממנו האנס שידר:"
+ ],
+ [
+ "אלו ואלו מותרין
ובכולהו קיי\"ל כב\"ה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הרי נטיעות האלו קרבן אם אינן נקצצות
שראה סערה, ומתדמה שיקצץ נטיעותיו, ואמר הרי וכו':"
+ ],
+ [
+ "טלית זו קרבן אם אינה נשרפת
שהיה שריפה, ומתדמה שישרף טליתו, ואמר הרי וכו':"
+ ],
+ [
+ "יש להן פדיון
ר\"ל לא אמרינן נדרי זרוזין הן שרוצה לזרז השומעין להאמין שבוודאי יקצצו, קמ\"ל דלמא היה כוונתו שבזכות זה ינצלו. וספק נדרים להחמיר. מיהו יש להן פדיון כשאר הקדשות להביא בדמיהן קרבן, והן עצמן מותרין לו, דלא אסרן על עצמו, מדלא אמר עלי:"
+ ],
+ [
+ "אין להם פדיון
דהכי קאמר כל עוד שלא יקצצו, יאסרו עלי דאף לאחר שאפדם יחזרו ויקדשו. מיהו לאחר שנקצצו מותרים מיד בלי פדיון [רמב\"ם סוף פרק ד' ממעילה]:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה
אותן שאינן רגילין ליסע באניות כלל אפילו לטיול:"
+ ],
+ [
+ "מיושבי היבשה אסור ביורדי הים
אפילו במפליגין בים הרבה, מדסופן לירד ליבשה:"
+ ],
+ [
+ "לא כאלו שהולכין מעכו ליפו
ר\"ל לא לבד באלו שהולכין וכו', שהוא דרך קצרה, אסור, אלא אפילו במפליגין:"
+ ],
+ [
+ "אלא למי שהחמה רואה אותו
מדלא קאמר מן הרואין [ואין להקשות א\"כ אסר עצמו מכל אדם, והו\"ל שבועת שוא, דבכה\"ג א\"א לעמוד בו] [כר\"ן דל\"א א' ד\"ה שאיני]. נ\"ל דהכא מיירי באסרן ע\"ע רק לזמן, או רק במקום, או רק באומה מיוחדת]:"
+ ],
+ [
+ "הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי שיבות
דמדלא קאמר מבעלי שער. ע\"כ לא מיעט קרח, ומה שאמר שחורי ראש, היה כוונתו שהיו שחורי ראש א\"כ לא מיעט נמי שב. ואי\"ל אם כן מדמשתמע שב וקריח בכלל שחורי ראש, גם בלי הוכחה שלא אמר בעלי שער לתסר בשב וקריח, דסתם נדרים להחמיר [כפ\"ב סי' כ\"ה]. נראה לי דבלי הוכחה זאת הוה משמע הך לישנא טפי להיתר מלאיסור, ובכהאי גוונא לא אמרינן סתם נדרים להחמיר [כש\"ך י' ד ר\"ח סקי\"ד], ודוקא באמר שנתכוון להיתר, דאל\"כ אפילו מסתבר טפי להיתר אמרינן סתם נדרים להחמיר [רי\"ז ג']:"
+ ],
+ [
+ "ומותר בנשים
דנקראים מכוסי ראש, אפילו נשי עכו\"ם דרכן לכסות ראשן [כרש\"י דנ\"ח ב'], ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "ובקטנים
דנקראים מגולי ראש, דרק זהירות הוא לכסות ראשן [כשבת קנ\"ו ב']:"
+ ],
+ [
+ "שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים
דא\"א לתאר אותן מגולי או מכוסי ראש, דזמנין מגלו זמנין מכסי רישייהו, ולהכי נקראים שחורי ראש:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הילודים
דמשמע בלשון בני אדם, שנולדו כבר:"
+ ],
+ [
+ "מותר בנולדים
ר\"ל בעתידין להוולד:"
+ ],
+ [
+ "מן הנולדים אסור בילודים
דנולדים משמע שנולדו כבר או העתידין להוולד, דאף דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם, על כל פנים אוסר ע\"ע דבר שלבל\"ע [כי\"ד ססר\"ד]. ובש\"ס ל\"ג הך בבא:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר מתיר אף בילודים
ס\"ל דכמו באוסר עצמו בילודים מותר בנולדות, ה\"נ באוסר עצמו בנולדים מותר מילודים, והיינו דקאמר \"אף\", דארישא קאי, וס\"ל לר\"מ דגם \"נולדים\" לא משמע רק העתידין להוולד:"
+ ],
+ [
+ "אלא במי שדרכו להוליד
טעמא דת\"ק קאמרי דלהכי באמר נולדים אסור בכל ולאפוקי רק דגים ועופות:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בכותים
מדמצווין לשבות [ועי' כתובות פ\"ג סי' ד']:"
+ ],
+ [
+ "מאוכלי שום
עזרא תיקן שיאכלו שום בע\"ש, מדהוא זמן עונה לרוב בני אדם, והשום מרבה הזרע:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בכותים
אית דגרסי ואסור בכותיים, תליא באי נהגו או לא נהגו כותים כך. ואמנם מצאתי בספר כרמי שומרון שהכותיים חושבין לחטא לבעול נשותיהן בשבת וכוללין זה בהלאו לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת. [ע\"ש צד כ\"ז ובהערה שם]:"
+ ],
+ [
+ "אסור בישראל ומותר בכותים
שאין עולין לירושלים רק להר גריזים:"
+ ],
+ [
+ "קונם שאיני נהנה לבני נח
ר\"ל ממה ששייך לבני נח:"
+ ],
+ [
+ "מותר בישראל
אף בגרים:"
+ ],
+ [
+ "שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל
ר\"ל ממה ששייך לישראל אפילו מומר דאעפ\"י שחטא ישראל הוא [סנהדרין מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומותר באומות העולם
אפילו מישמעאל ובני קטורה שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע:"
+ ],
+ [
+ "ומוכר בפחות
מיהו באסר ע\"ע נכסיהם, אפילו לוקח שוה ק' בר' אסור:"
+ ],
+ [
+ "שישראל נהנין לי
ר\"ל ממה ששייך לי:"
+ ],
+ [
+ "ומוכר ביותר אם שומעין לו
ר\"ל אם ירצו לעשות לו טובה זאת. ונ\"ל דקמ\"ל דאסור להונותם, דסד\"א דאם מצוה הוא, שרי להונותם, דומיא דחולה עני שצריך ליין [כשבת קכ\"ט א'], קמ\"ל דהכא הוא גרם לעצמו, ואסור. ובש\"ס גרסינן ואין שומעין לו. ונ\"ל דר\"ל דראוי שיקנסוהו בכך, מדנדר כך:"
+ ],
+ [
+ "יהנה לנכרים
נ\"ל דלהכי לא נקט יקנה וימכר לעכו\"ם, דקמ\"ל דאפילו כשהעכו\"ם לא ירצו להנותו, והוא יצטרך להנות להם לקנות ביוקר, אפ\"ה לא חיישינן לכדי חייו. א\"נ חמ\"ל דלא חיישינן ללאו דלא תחנם. [ע\"ז ד\"כ א']:"
+ ],
+ [
+ "מותר בערלי ישראל
שמתו אחיו מחמת מילה:"
+ ],
+ [
+ "אסור בערלי ישראל
וכ\"ש בנשים דכמאן דמהילי דמי [כע\"ז דכ' ז א']:"
+ ],
+ [
+ "כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב
ואת\"ל דעכו\"ם לא נקראו ערליה סתם, וערלי לב דסיפא גם אעכו\"ם קאי, ור\"ל שכולן ערלי לב הם. להכי קאמר ואומר:"
+ ],
+ [
+ "והיה הפלשתי הערל הזה
ואת\"ל להכי קרא ליה דוד ערל סתם דנולד מהול לא שכיח. ואומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "פן תעלוזנה בנות הערלים
ובעם גדול שכיחי נולד מהול, ואפילו הכי נקראו כולן ערלים:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות
שנזכרו בפרשת מילה, וכענין י\"ג מדות שכרת הקב\"ה ברית עליהן עם משרע\"ה, גם י\"ג מדות כמנין אחד, שע\"י ברית המילה יהיה אחדות גמור בין יחידי סגולה, שיכרו זא\"ז, ואחדות ביניהן לאביהן שבשמים, שנושאין סימן זה שהן עבדיו עד תום הגוף, לנצח לא יפרדו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה
נקט החמורה, דר\"נ אפילו חל גם יו\"כ בשבת:"
+ ],
+ [
+ "גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה מלא שעה
דנענש כשנתעסק במלון תחלה שעה מועטת קודם שמל בנו. ואף דבכל דבר זכות תולה [כסוטה פ\"ג מ\"ד], על כל פנים מילה מצוה שבגופו, וכל זכות חוץ מגופו. ומה\"ט לא אמרינן בכה\"ג העוסק במצוה פטור ממצוה, ואפילו בעידנא דלא עסיק בהמצוה [כסוכה כ\"ה ב'], ואפילו אפשר לקיים שניהן [כר\"ן שם רמ\"א ב'], אפ\"ה מצוה שבגופו שאני:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה אומר גדולה מילה שדוחה את הנגעים
דאף דיש בהרת יקוץ, ואילה\"ק מאי קמ\"ל, הרי אפילו שבת דחמירי נדחה, מכ\"ש קציצת נגע דרק לאו הוא. י\"ל דקמ\"ל הכא אפילו במילה שלא בזמנה:"
+ ],
+ [
+ "התהלך לפני והיה תמים
וכתיב אחריו ואתנה בריתי ביני וביניך:"
+ ],
+ [
+ "כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה
שמרושם בה הגוף ביום ובלילה. אף שכשישן בטל משאר מצות:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלא דריסת הרגל
לעבור בגבולו, אף שאינו מקצר דרכו ע\"י זה, דאפילו דבר שאין אדם מקפיד עליו, אסור במודר הנאה:"
+ ],
+ [
+ "וכלים שאין עושין בהן אוכל נפש
דשניהן אסורים במודר הנאה ומותרים במודר מאכל:"
+ ],
+ [
+ "המודר מאכל מחבירו
שאמר דבר המהנה אותך לאכל מאכלך יאסר עלי:"
+ ],
+ [
+ "לא ישאילנו נפה
נ\"ל שאינה אותה שמניפין בה קמח, רק אותו שמפריחין בו המוץ מהגורן כב\"מ [דפ\"ו א'] הניפי לי במניפא, דהיינו [פעכער] בל\"א, שעשוי לנשב הרוח, וכ\"כ כברה דמתני', היינו אותה שכוברין הדגן, לנקות האבק מהתבואה אחר שנתנקה מהמוץ, ולפ\"ז נקט תנא הכלים כסדר הכא [וכמו כן פ\"ה דשביעית מ\"ט, ופ\"א דביצה מ\"ח. ועי' ברתוי\"ט בשביעית שם וברמב\"ם שם, ועי' מ\"ש תוס' גיטין דס\"א א' בשם הירושלמי, דמדברי רבותינו הנ\"ל לא משמע כדברינו]:"
+ ],
+ [
+ "וכברה ורחים ותנור
שמעמידין עליו קדרות לבשל, דאף דלפ\"ז כל אלו גורם דגורם לאכילה הן, אסור להשאילן, וכ\"ש שפוד וקדירה שהאוכל עומד בתוכו ממש:"
+ ],
+ [
+ "ונזמים
מיהו בשאלן להתנאה בהן בסעודה, שיתנו לו חלק יפה עי\"ז, אסור:"
+ ],
+ [
+ "מקום שמשכירין כיוצא בהן אסור
דמדמוחל לו השכירות, הרי נהנה לקנות בהמעות אוכל נפש:"
+ ],
+ [
+ "שוקל את שקלו
מחצית השקל שחייב כל א' מישראל. ונ\"ל דלא מבעייא בנדר ראובן שלא להנות משמעון, מותר שמעון לשקול בעד ראובן, דאיהו לא נדר, אלא אפילו נדר ראובן שלא להנות לשמעון, מותר ראובן לשקול עבורו, דמצוה לאו להנות נתנו, ואע\"ג דמתהנה לבסוף שאין ממשכנין אותו, גרמא בעלמא הוא ושרי [וה\"ה בפריעת בע\"ח לקמן, נ\"ל דשרי בכה\"ג, וער\"ן בסוגיין דט\"ו א', ד\"ה הלכה]. ולא דמי למשאיל כלי במקום שמשכירין כיוצא בו דאסור כסוף מ\"א וכ\"כ במחזיר אבידתו במקום שמשכירין עי\"ז דאסור כלקמן במשנה. דהתם הנהנה הוא עצמו האסור, דמי טפי כאלו פוטרו להאסור מהחוב שחייב להנאסר, דבאמת אסור, משא\"כ הכא שנותן השקל להקדש, הו\"ל כפוטרו מחוב של אחר שפיר הו\"ל גרמא, ודו\"ק. וי\"א דדוקא בשכבר נתן הנאסר השקל ונאבד, באופן שאין ממשכנין אותו ולא נהנה מידי, אז שרי. ואע\"ג דאפ\"ה עכ\"פ צריך ליתן והרי נהנה, והרי בכל כה\"ג לא אמרינן מצות לאו להנות נתנו [כתוס' ר\"ה דכ\"ח א'], י\"ל דהיינו רק ביש הנאת הגוף ממש, ולא כי הכא שאינו רק מניעת הצער לשלם:"
+ ],
+ [
+ "ופורע את חובו
אפילו היה לו משכן על החוב, וזה פרע ונטל המשכן, מותר להחזירו ללוה הנאסר, דלא הניהו מידי, דאפשר שהיה הנאסר מפייס להמלוה שימחל לו החוב. וי\"א דדוקא מלוה ע\"פ שרי לפרוע, ולא בשטר או במשכן, רק כשאין יכול לכוף ללוה לפרוע [ש\"ך שם ס\"ק ו']:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיר לו את אבדתו
אפילו בנכסי בעל אבידה אסורים אמחזיר, דמתהני המחזיר פרוטה דרב יוסף, דאין צריך ליתן לעני בשעה שמחזיר, אפ\"ה שרי, דלא שכיח שיזדמן לו עני באותה שעה, ולא מקרי הנאה [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנוטלין עליה שכר
ושניהן מודרין זמ\"ז, דאם יטול שכר הרי נהנה, ואם לאו הרי מהנהו. וא\"ת איך יהיה תקנה לתת שכר למשיב אבידה לעבור עד\"ת והרי מחוייב להשיב בחנם [כח\"מ רס\"ה]. יש לומר דכמו בפרוזבול כשראו חכמים שע\"י קיום המצוה באים בנ\"א לחטא בענין ממון היו רשאין לתקן פרוזבול [גיטין ל\"א א'] והיינו משום דבכל דבר שבממון הפקר ב\"ד הפקר [כיבמות פ\"ט ב'] ה\"נ כשראו ב\"ד שרוב בנ\"א היו מתעצלים מלהטריח מאד בהשבת אבדה מה גם בעניים דאע\"ג דבשעת ההשבה לא היה מזומן לפניהם דבר אחר להשתכר אפ\"ה חששו אולי ביני ביני כשיתעסקו בהשבה יזדמן להם עסק להרוויח ולא יהיה כאן, ולהכי לא עסקו בהשבה ועברו על לאו דלא תוכל להתעלם, וודאי יש כח ביד חכמים לתקן שיתנו להמשיב שכר טרחתו בההשבה, ולא שיהיה כשכר רק שהפקירו ממונו של בעל אבדה לגבי משיב וכן נוטין דברי רמב\"ם [רפ\"ק מנדרים]. אולם להר\"ן הכא מלת מקום הכא לאו אעיר קאי ורק אמקרה, ור\"ל אם בשעת השבה קרה דבר שמותר עי\"ז ליקח שכר עבור ההשבה, כגון שהזדמן להרוויח בדבר אחר, שאז מותר ליקח שכר ההשבה [כח\"מ רס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "תפול הנאה להקדש
ולא לים המלח, מדאסר הנאתן כהקדש. מיהו אם המחזיר לבד מודר אסור לקבל שכר, ואם בעל אבידה לבד מודר, אסור להחזיר בחנם [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ותורם את תרומתו ומעשרותיו לדעתו
שאומר כל הרוצה לתרום יתרום:"
+ ],
+ [
+ "ומקריב עליו
הכהן שנדר הישראל הנאה ממנו מקריב קרבנות שחייב הנודר:"
+ ],
+ [
+ "קיני יולדות
קן הוא ב' תורים או ב' בני יונה שחייב, אע\"ג דכל אלו ע\"י שיקריבו קרבנן מתיר אותו או אשתו בקדשים, אפ\"ה שרי דאין זה אפילו גרמא להנאה, דאינו רק מסלק דבר המעכב:"
+ ],
+ [
+ "חטאות ואשמות
נ\"ל דקמ\"ל קינין, אף דאיכא הנאת הגוף דמתירן באכילת קדשים, ולא מבעייא הני שא\"צ בהקרבתן דעת בעלים, אלא אפילו חטאות ואשמות שצריך שיתרצו הבעלים שיקריבום [כרמב\"ם פ\"א ממחוסרי כפרה ה\"ה] אפ\"ה כיון שלא שלחו להדיא, והנהו כהני שלוחי דרחמנא נינהו, לאו שליחותיה דנודר קעביד, ואינו רק מבריח ארי מנכסי חבירו, ונקט הנך שעכ\"פ חייב בהן, ומכ\"ש עולה ושלמים שמקריבן בעדו, שהרי אין חייב בהן כלל [עי' רמב\"ם פרק ו' מנדרים ה\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ומלמדו מדרש
המפרש הפסוקים:"
+ ],
+ [
+ "הלכות
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואגדות
דברי חז\"ל שהסמיכום על הפסוקים. וטעם כולהו מדאסור ליקח שכר ללמדן, לא מהניהו מלמד לתלמיד. מיהו האידנא דמותר ליקח שכר ללמדן, דמדאין להם במה להתפרנס, שכר בטילה הוא דשקיל [כי\"ד רמ\"ו ה'], א\"כ במודר, הכל אסור [שם רכ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא ילמדנו מקרא
שמלמדו לקרות הפסוקים בניגון ופסקי טעמים, שמותר ליקח שכר בעד זה, מדאינן דאורייתא, נמצא מהניהו:"
+ ],
+ [
+ "אבל מלמד הוא את בניו ואת בנותיו מקרא
אע\"ג דמהנהו לאב, שהיה חייב בעצמו ללמד בנו, מצות לאו להנות נתנו, ולא מחשבו הנאה כשאין עמו הנאה אחרת. ואע\"ג דה\"נ יש הנאה אחרת, שמונע האב מהטרחה, גרמא בעלמא הוא [כך נראה לי]. מיהו בכל דוכתא דשרי, דוקא בלא א\"ל למדני או למד בני, דאל\"כ מהניהו בשעושה שליחותיה. וי\"א דבמצוה אפילו עשאו שליח שרי, ורק בדבר שצריך שליחות כשעשאו ע\"י אחר, כתרומה וכדומה, אסור [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא חייב במזונותיהם
אפילו לי\"א לעיל סי' ט' דדוקא באינו יכול לכופו שישלם אז מותר המודר לפרוע חובו, והכא הרי מחוייב לזונן. נ\"ל דהתם שאני, דאם לא שילם המדיר היה המודר חייב לשלם, משא\"כ הכא אם לא היה המדיר מפרנסן והתענו, לא היה הבעל חייב לשלם להם למפרע. מיהו אפ\"ה אף למ\"ד התם דשרי אף ביכול לכוף לפרוע, קמ\"ל הכא מתניתין, דאף דהכא מתהני גופיה כשזן אשתו ובניו שלא יתענו, אפ\"ה שרי לזונן:"
+ ],
+ [
+ "בין טמאה בין טהורה
מדמתפטמת עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "וגופה שלו
רצונו לומר אף כשנפשה לשמים, דהיינו כשתשחט יהיה עכ\"פ גופה שלו לאכלה, ואם כן נהנה כשתתפטם:"
+ ],
+ [
+ "וטמאה נפשה וגופה לשמים
דכשתמות אין לו הנאה מגופה, דרק למלאכה קבעי לה, ופטומה מכבידה למלאכה, אבל לזונה כדי חיותה לכ\"ע אסור [כ\"כ הר\"ן וש\"ך שם סק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "או מאכילה לכלבים
ולר\"א הרי אינה עומדת לכך, ולחכמים עכ\"פ מדאפשר בכך, האפשר הוא הנאה:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס
חבירו:"
+ ],
+ [
+ "לבקרו
להנאסר והרי נכסי החולה אין אסורים על המבקר רק איפכא נכסי המבקר אסורים על החולה:"
+ ],
+ [
+ "עומד
זמן מועט:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יושב
ר\"ל זמן מרובה, ומיירי במקום ששוכרין מי שישב אצל החולה, ולהכי בעושה בחנם אסור שמהנהו:"
+ ],
+ [
+ "ומרפאהו רפואת נפש
ר\"ל רפואת הגוף, ואפילו אפשר באחר. ואם המנהג ליתן שכר עבור רפואה כזו, אסור בחנם:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא רפואת ממון
ר\"ל רפואת בהמתו, כשיש רופא אחר, ואפילו דרך לרפאות כך בחנם, דעכ\"פ מהנהו. מיהו מותר להודיע סם שירפאנה, וכ\"כ באין רופא אחר, ירפאנה ממש דהו\"ל כמשיב אבידה [כמשנה ב']:"
+ ],
+ [
+ "ורוחץ עמו באמבטיא
[באדעוואננע]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בקטנה
דמהניהו שמגביה עליו המים:"
+ ],
+ [
+ "וישן עמו במטה
שאינו של נאסר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בימות החמה אבל לא בימות הגשמים
רבי יהודה לא פליג, רק מפרש דברי ת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מהנהו
[*) כ\"כ במהדו\"ק לפרש דר\"י פליג אבל במהדו\"ב חזר מזה ואחז בדעת התוי\"ט וכתב דבריו שבאות ל\"ו דר\"י מפרש ושכח למחוק פירושו באות ל\"ו.] נ\"ל דטעמא דת\"ק, דלא דמי לאמבטי, דהתם בשעה שעושה המעשה בא הנאה למודר, משא\"כ במטה הנאת החמום למודר ממילא אתא. וקי\"ל כר\"י [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ומיסב עמו על המטה
אפילו מטה קטנה בימות הגשמים, לא חיישינן שיישן:"
+ ],
+ [
+ "ואוכל עמו על השלחן
ולא חיישינן שיאכילו זל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן התמחוי
[שיססעל] א', שכשיאכל א' מעט, יוכל האחר לאכול יותר עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אבל אוכל הוא עמו מן התמחוי החוזר
שחוזרין וממלאין אותה כשתתרוקן, וא\"כ לא מתהנה כשיפסק האחד מלאכול קודם שיפסק חבירו, או ר\"ל שיש בהקערה כ\"כ מאכל הרבה, דבין כך או כך יחזירו המותר לבעה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "שלפני הפועלים
הוא קערה ארוכה כאבוס. ונ\"ל דקמ\"ל דאפילו בארוכה חיישינן שיאכל משל חבירו:"
+ ],
+ [
+ "ולא יעשה עמו באומן
שיקצרו שניהן בשורה א' בתלמי השדה, שמהנהו שמפנה לו מקום להתנועע:"
+ ],
+ [
+ "עושה הוא ברחוק ממנו
ור\"מ גזר רחוק אטו קרוב:"
+ ],
+ [
+ "לא יורד לתוך שדהו
בשביעית מדאסור לעבור בארצו [כפ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואינו אוכל מן הנוטות
הנוטות חוץ לשדה ואפילו נשרו שם, דאע\"ג דהן הפקר בשביעית, עכ\"פ מדנדר קודם שביעית, יוכל לאסור דבר שברשותו לכשיצא מרשותו. ונ\"ל דרק מדרבנן אסור, מדשרי כה\"ג באין לו מה יאכל [כמ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית
ר\"ל ואם נדר בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "אינו יורד לתוך שדהו
דהקרקע לא אפקר רחמנא, רק לילך לאכול הפירות ושמא ישהה יותר:"
+ ],
+ [
+ "אבל אוכל הוא מן הנוטות
כיון דבשביעית נדר, הרי לא היו הפירות של מודר מעולם:"
+ ],
+ [
+ "המודר הנאה מחבירו לא ישאילנו
גזירה שמא ישאל ממנו:"
+ ],
+ [
+ "לא ילונו
שמא ילוה ממנו. שאלה שייך בכלים, דהדרא בעינא, והלואה במעות:"
+ ],
+ [
+ "ולא ימכור לו ולא יקח ממנו
אם המקח כשוויו, יש הנאה לשניהן, ואם הוא בזול, גזרינן מכירה אטו לקיחה, ואם הוא ביוקר גזרינן לקיחה אטו מכירה [ט\"ז רכ\"א סקכ\"ח], אבל לעיל [בפ\"ג סי' נ\"ה] דנאסר על רבים, לא גזרו, משום כדי חייו, כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו
אדם לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו אינה פנויה
דבמלאכתי היא:"
+ ],
+ [
+ "אמר קונם שדי שאני חורש בה לעולם
שכעס השואל על סרובו, ונדר לבלי לחרוש עוד בה, וחזר המשאיל והשאילה לו, ולרבותא נקט הכי, דאף דבכה\"ג וודאי מסתבר שמדכועס אינו רוצה בפרתו כלל גם ע\"י אחרים, אף שדרכו לחרוש בעצמו:"
+ ],
+ [
+ "הוא וכל אדם אסורין
מדהתכוון לכל החורשים בשבילו:"
+ ],
+ [
+ "ואין לו מה יאכל
ה\"ה ביש לו, רק הכי אורחא:"
+ ],
+ [
+ "ובא ונוטל מזה
אם ירצה המדיר, דהרי לא צוה ליתן והוה ליה כאילו החנווני נתן להמודר פירות במתנה, ושוב קבל מהמדיר המעות במתנה. מדאסור לצוות, וכן אסור לומר כל השומע יזון, בלשון צווי, או אם תזון לא תפסיד, בדרך פתוי, דאז נראה כשלוחו, אבל מותר לומר כל הזן אינו מפסיד, ואפילו אין שם אדם אחר, כדשרינן כה\"ג בשבת לומר כל המכבה אינו מפסיד [שבת קכ\"א א'], מיהו בכה\"ג חייב לשלם לו [ש\"ך שכ\"א סק\"נ]:"
+ ],
+ [
+ "ואין לו מה יאכל
הכא מיירי דווקא באין לו, מדנותן לו הדבר בעצמו שקבל מהמדיר, וה\"ה דרשאי לומר כל הזן אינו מפסיד וכלעיל סי' נ\"ח רק הרי ע\"כ מיירי שאין לו לחבירו רק מה שצריך לעצמו בדרך וקמ\"ל תנא דאפ\"ה משכחת היתרא [וזה דלא כרתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "והלה נוטל ואוכל
אף דמד\"ס צריך הפקר בפני ג' [כת\"מ רע\"ג]. היינו רק שלא יהיה יכול לחזור בו, או דמטלטלי גם מד\"ס מהני הפקר ביחיד, או דאשעת הדחק העמידו על ד\"ת [ש\"ך סקנ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי אוסר
מדאין שם אחר הוה כמתנה, וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "השותפין
שמשותפין בחצר שאין בו כדי חלוקה דהיינו ד' אמות על ד' אמות ועוד ד' אמות לכל פתח [כח\"מ קע\"א], וה\"ה במשותפין במקום שבביה\"כ, או במטלטל שאין בו כדי חלוקה:"
+ ],
+ [
+ "שנדרו הנאה זה מזה
וה\"ה הדירו:"
+ ],
+ [
+ "אסורין ליכנס לחצר
בדריסת הרגל, דוויתר אסור במודר הנאה [כפ\"ד סי' א'], והרי אין ברירה בדאורייתא, ואע\"ג דכל חלק משועבד לכל חד לכשישתמש, ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, קונמות מפקיעין מידי שעבוד:"
+ ],
+ [
+ "וזה נכנס לתוך שלו
ס\"ל דאין זה שעבוד, רק דכשמשתמש בו, באותו זמן גוף הקרקע קנוי לו. וקיי\"ל כוותיה [י\"ד רכ\"ו] מיהו ביש בחצר דין חלוקה, חל הנדר, ולא סמכינן אברירה, מדאפשר לתקן, [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ולגדל תרנגולים
נ\"ל דלהכי נקט הכי בתר פלוגתא דראב\"י, מדקיי\"ל דבהך אפילו ראב\"י מודה דדוקא דריסת רגל דאין השותף יכול למחות, להכי שפיר משום ברירה מחשב כשלו, אבל בהנך, שהשותף יכול למחות [ח\"מ קנ\"ד וקנ\"ה], להכי כשלא מחה הו\"ל כנתנו לו השתא, ואסור:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס לחצר
היינו רישא רק משום סיפא קמ\"ל. לאשמעינן דכופין:"
+ ],
+ [
+ "למכור את חלקו
לת\"ק אפילו באין בו דין חלוקה, דחיישינן שיתקנא בחבירו וישתמש כמותו באיסור, משא\"כ בהדירו שניהן זל\"ז לא חיישינן, וכן באוסר נכסיו על עצמו, מה\"ט גופא אין כופין למכרן. [ר\"ן]:"
+ ],
+ [
+ "מודר באחד מהם הנאה
ואין בחצר דין חלוקה:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס לחצר
אפילו לצורך השותף הב':"
+ ],
+ [
+ "ואיני נכנס לתוך שלך
והכי קיי\"ל. מיהו ביש בו דין חלוקה: מודו דאסר [שם]. ונ\"ל דקמ\"ל רישא שותפין שנדרו זמ\"ז, לרבותא דרבנן, דאע\"ג דאיכא למימר דמסתמא לא היה דעתו אהך חצר, דאל\"כ הרי גם הוא אסור לרבנן, ומציעתא בהיה א' מודר מחבירו, קמ\"ל מה\"ט לרבותא דראב\"י וסיפא בהיה א' מהשוק מודר מהשותפין, קמ\"ל לרבותא לראב\"י, דאפילו באין לו חלק בחצר, שרי, ולרבותא דרבנן, דאפילו בא\"א לומר דקונם הפקיע שעבוד המשתמש, דהכא מדלא הדיר לחבירו בחצר הרי שעבודו קיים, אפ\"ה לא מצי הנאסר לומר לשל חבירך אני נכנס:"
+ ],
+ [
+ "ויש לו
לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "מרחץ ובית הבד מושכרים בעיר
מקודם שנדר, אבל במושכרין אחר כך, אז דוקא במכירה מותר, כסיפא:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לו בהן תפיסת יד
שיש לו להמשכיר שום זכות או שעבוד במרחץ או ברווחו, מלבד דמי השכירות שיקבל:"
+ ],
+ [
+ "מותר
אף דקונם מפקיע משעבוד והכי נמי יופקע השכירות. זה דוקא במשועבד באותו שעה גם לנודר, או ביכול להפקיע השעבוד כשישלם, משא\"כ הכא מסולק לגמרי כל זמן השכירות. מיהו באסרה בפירוש, מהני אפילו אשוכר [רכ\"א ו']:"
+ ],
+ [
+ "מת או שמכרו לאחר
ה\"ה במתנה:"
+ ],
+ [
+ "מותר
ואע\"ג דאדם יכול לאסור דבר שברשותו, לכשיצא מרשותו [כפ\"ד סי' מ\"ו] שאני התם, דכיון דאסר כל הנאת חבירו עליו הו\"ל כאלו אמר בית זה ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "הריני
הרי הנאתי:"
+ ],
+ [
+ "עליך חרם
בגליל מיירי [כפ\"ב מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "המודר אסור
וא\"צ שיענה המודר אמן, כאלו אסר עליו נכסי אחר, דהכא יכול לאסור את שלו. ובעבר ונהנה לוקה ולרמב\"ם לוקה הנודר בהניהו [עי' ר\"ן נדרים דט\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "שניהם אסורין
לאשמעינן סיפא נקט לה:"
+ ],
+ [
+ "ושניהם מותרין בדבר של עולי בבל
דברים שעשו עולי גולה בימי עזרא, מדאי אפשר שימכרם הו\"ל כהפקר [כביצה פ\"ה סי' מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין בדבר של אותה העיר
שדרין בה. מדאפשר שימכרום בז' טובי עיר, כדידהו דמי:"
+ ],
+ [
+ "והעזרות
וביהמ\"ק, אבל ירושלים ס\"ל דנתחלק לשבטים [כמגילה כ\"ו א'], ואנן קיי\"ל דלא נתחלקה [כסוטה דמ\"ה ב' ורמב\"ם פ\"ט מרוצח ה\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והבור שבאמצע הדרך
העשוי לעולי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "כגון הרחבה
השוק:"
+ ],
+ [
+ "ובית הכנסת
אע\"ג דביהכ\"נ חצר שאין בו דין חלוקה, ובהא קי\"ל כראב\"י לעיל סי' ד'. הכא מדאיכא תקנתא לכתוב לנשיא, כאפשר בחלוקה דמי, ולרלח\"מ חצר שאין בו דין חלוקה דשרי, דוקא בא\"א שישתמשו שניהן כאחת, משא\"כ ביהכ\"נ [ע\"י רט\"ז רכ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והספרים
נ\"ל דברישא ובסיפא לא זו אף זו קתני, דברישא לא זו הר הבית ועזרות דמותרות, דמצות לאו להנות נתנו, אלא אפילו בור דנהנה, מותר, ובסיפא איפכא לא זו רחבה ומרחץ דאסור אלא אפילו ביהכ\"נ וכו' דמצוה נינהו, אפ\"ה אסורים, מדאיכא גבייהו נמי הנאת הגוף:"
+ ],
+ [
+ "והכותב חלקו לנשיא
ה\"ק מה תקנתו. יכתוב המדיר חלקו שבכל אלו, לנשיא, ואז משתמש המודר בשל הנשיא. מיהו לעיל בחצר לא מהני הך תקנתא, מדמיוחד רק לנודר ולמודר:"
+ ],
+ [
+ "שהכותב לנשיא אין צריך לזכות
הוא או אחר בשבילו בדרכי הקנייה, דכך תקנו חכמים מפני כבוד הנשיא, דלמגדר מלתא מצו חכמים לעקור דבר תורה אפילו בקום ועשה [כיבמות ד\"צ], וה\"נ א\"א להזהר מאלו. ותו דהפקר ב\"ד הפקר [יבמות פ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים
חכמים ור\"י מפרשי דברי הת\"ק. וקיי\"ל כחכמים [רכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "צריכין לזכות
ואע\"ג דכבר תני לעיל דבמכרן לאחר מותר. קמ\"ל הכא דאע\"ג דאסר ע\"ע כל הנייתו, אפ\"ה לא הוה כבית זה [עי' סי' ט\"ז]. אבל ק' מ\"ש הכא מלעיל [פ\"ד סי' מ\"ו] דנאסר גם לאחר שיצא מרשותו. י\"ל התם הדיר בשעה שהיה כולו שלו, ומה\"ט גם לעיל סי' ז' מהני שימכור חלקו:"
+ ],
+ [
+ "אלא בהוה
דאינו רגיל לאסור הנאתו על הבריות, משא\"כ באחר חושש שמא שכשיכתוב לו יאסרנה עליו:"
+ ],
+ [
+ "שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם
כעסנים היו, וכתבו אבותיהן חלקן לנשיא שלא יוכלו בניהם להדיר זל\"ז באלו:"
+ ],
+ [
+ "ואין לו מה יאכל
לעיל [פ\"ד מ\"ז] קמ\"ל בדרך, והכא קמ\"ל דאפילו בעיר ל\"א שיחזור על הפתחים:"
+ ],
+ [
+ "והלה מותר בה
חסורי מחסרא והכי קתני ובהיה שם הערמה אסור, ומעשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "והיה
הבן:"
+ ],
+ [
+ "אינה מתנה
משא\"כ מתנה ע\"מ להחזיר יכול להקדיש דמי תשמיש זמן שהיא נתונה לו. [אמנם בירושלמי מקשי וכי אין אדם נותן מתנה לחבירו ע\"מ שלא יקדישנה. ומפרש דה\"ק כל מתנה שהיא בהערמה, דבכה\"ג אינה מתנה, א\"כ כשהקדישה אינה קדושה, אינה מתנה. מכאן נראה דגי' הירושלמי במשנה כל מתנה שאינה, שאם הקדישה אינה מקודשת, אינה מתנה וכן גרס ג\"כ הר\"ן]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מותר בצלי
קמ\"ל אף דבלשון תורה צלי נקרא נמי. מבושל, כדכתיב ויבשלו הפסח, בנדרים הלך אחר לשון בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ובשלוק
שאינו מבושל כראוי, אבל במבושל יותר מדאי אסור [רי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "אסור במעשה קדירה רך
[זופפע]:"
+ ],
+ [
+ "ומותר בביצת טרמיטא
ביצה שמחממין אותה באופן שלא תקפה בבישול:"
+ ],
+ [
+ "ובדלעת הרמוצה
שנטמנה באפר חם שתתמתק:"
+ ],
+ [
+ "הנודר ממעשה קדירה אין אסור אלא ממעשה רתחתה
[זופפע] ממאכלים שצריך לרתחן הרבה:"
+ ],
+ [
+ "בין גדולים בין קטנים
דדג משמע גדול, ודגים משמע קטנים:"
+ ],
+ [
+ "בין טפלין
ר\"ל אינן מלוחין:"
+ ],
+ [
+ "בין חיין בין מבושלין
ה\"ה באסר ע\"ע דג משמע בין חי ובין מבושל:"
+ ],
+ [
+ "ומותר בטרית טרופה
מין דג טרוף ומעוך כדייסא:"
+ ],
+ [
+ "ובציר
מי דגים מלוחים, [לויגע]. ודוקא ביצא מהן קודם שנדר, אבל לאחר שנדר אסור, וכן קום ודבש לקמן [רי\"ז ורט\"ז סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הצחנה
תערובות דגים ממועכים:"
+ ],
+ [
+ "ובמורייס
שומן דגים:"
+ ],
+ [
+ "מותר בקום
[מאלקען]:"
+ ],
+ [
+ "בין טפילה
דלא תימא דבאינה מלוחה אינה נקראת גבינה רק חלב קפוי:"
+ ],
+ [
+ "ובקיפה
דק דק שבשולי קדירה:"
+ ],
+ [
+ "ור' יהודה אוסר
נ\"ל דר' יוסי ור' יהודה פליגי, דלר' יהודא דוקא רוטב אסור, מפני שהוא טעם גוף הבשר שאסר עליו, אבל קום שהוא רק בעינו מעורב בחלב, לא אסרו עליו מעולם, ולר' יוסי אדרבא, קום כבר היה בו ממש בהתערובות שאסר עליו, ובעודו שם נקרא חלב, משא\"כ רוטב לא היה בעין בשעת הנדר ולא אסרו עליו מעולם, ולר\"ן דגרס ר' יוסי בתרווייהו, צריך מה\"ט רישא וסיפא לאשמעינן דבתרוויהו מחמיר ר' יוסי:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו בנותן טעם
שאין ס' כנגדו:"
+ ],
+ [
+ "אסור
ובמין במינו אינו בטל, ככל דשיל\"מ, אבל לא באסר עליו רק בשר סתם כפלוגתתך עלינו. וקיי\"ל כחכמים [רט\"ו י']:"
+ ],
+ [
+ "מותר בתבשיל שיש בו טעם יין
נ\"ל דרישא קמ\"ל, אף דעדיף מרוטב, דהכא יש ממשות היין שאסרו ע\"ע שם אפ\"ה דוקא באסר ע\"ע גוף ידוע, אז אפילו רק טעמו אסור, אבל באסר ע\"ע מין ידוע, אפילו מעורב ממשתו מותר, וסיפא בנודר מענבים וזיתים דמותר ביין ושמן, קמ\"ל אף דגרע מקום וחלב, דמשקין מפקד פקידי, ואין בהענבים והזיתים דבר הראוי למאכל רק היין והשמן, להכי סד\"א דכשאסר הגרגרין הו\"ל כאילו אסר בפירוש המשרין עליו, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וביוצא מהן
וכל שכן במעורב ממשותו מדקאמר זה או אלו:"
+ ],
+ [
+ "מסתוניות
ענבים שאינן נגמריה עד הסתיו, ואין עושין מהן יין רק חומץ:"
+ ],
+ [
+ "כל ששם תולדתו קרויה עליו
כדבש תמרים, חומץ סתווניות:"
+ ],
+ [
+ "ונודר הימנו
מהמין עצמו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין
(אף) בסתווניות עצמן דמדאינן ראויין לאכילה, מסתמא כוונתו לחומץ, וקיי\"ל כת\"ק [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מן השמן
סתמו שמן זית:"
+ ],
+ [
+ "מותר בשמן שומשמין
[ליינזאאמען]:"
+ ],
+ [
+ "מן הדבש
סתמו דבש דבורים בלשון בנ\"א, משא\"כ בתורה סתמו דבש תמרים:"
+ ],
+ [
+ "מן החומץ
סתמו מיין:"
+ ],
+ [
+ "מן הכרישין
[קרעססע]"
+ ],
+ [
+ "מותר בקפלוטות
מין כרישין שאין נכללים בשם כרישין סתם:"
+ ],
+ [
+ "מותר בירקות השדה
שגדלים בלי זריעה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא שם לווי
ואינן נכללים בשם ירקות סתם:"
+ ],
+ [
+ "מן הכרוב
[קרויט]:"
+ ],
+ [
+ "אסור באיספרגוס
כשפארגעל בל\"א [כך כתוב באור אסתר, שהיה בקי בלשונות המזרחיות וכן כתב רש\"י הכא שהוא מין כרוב, וכן כתב הערוך בשם רבינו האי גאון שהוא ממיני הכרוב, ששורין אותו ביין, ולפ\"ז הא דקאמרינן (ברכות נ\"א א') ו' דברים נאמרו באספרגוס, אין שותין אותו וכו', דמשמע שהוא משקה. י\"ל דהיין ששורין בו אותו מין כרוב, ג\"כ נקרא על שמו, מיהו הכא שפיר מצינן לומר דמיירי בהעשב הזה בעצמו ואזלא ליה תמיהת רתוי\"ט, אלא דמיירי בב' מינין דומין ככרישין וקפלוטות לעיל] ומין זה הוא שנכלל בשם כרוב:"
+ ],
+ [
+ "מן הגריסים
[ערבסען] או [באהנען] טחונין:"
+ ],
+ [
+ "אסור מן המקפה
מרק קפוי שלהן:"
+ ],
+ [
+ "אסור בשום
[קנאבעל] רגילין לתת במקפה:"
+ ],
+ [
+ "אסור באשישין
פסולת עדשים:"
+ ],
+ [
+ "או חטה שאיני טועם מותר לכוס חיים
כל אכילה חי נקרא כוסס ולא פליג את\"ק, והלכה כת\"ק [שם]. מיהו בכל פרקן, אם אין המנהג לקרותן כך, הולכין אחר לשון בנ\"א, ואם קצת קורין כך וקצת כך, ספק נדרים להחמיר, אפילו נגד רוב שקורין באופן אחר אם לא שאמר שנתכוון כמו הרוב [רי\"ז ס\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ורבי עקיבא אוסר
ודוקא באמר ירק המתבשל עלי, דאל\"כ ירק משמע חי, ודלועין אין נאכלין חי:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם כן הדבר
ומשם ראיותי:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהדלועין בכלל ירק
והא דלא זבניה שליח, ה\"ט מדלא ידע אם רוצה ירק המתבשל:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בפול המצרי לח
דאז עדיין נקראים ירק:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הדגן
[געטריידע]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו אסור אלא בחמשת המינין
חטין שעורין כוסמין שבולת שועל שיפון, ואף דבתורה לא נזכר רק חטין ושעורין. ה\"ט משום דכוסמין מין חטין, ושבולת שועל ושיפון מין שעורין:"
+ ],
+ [
+ "אסור בכל
והא דנקט ברישא רק פול, לרבותא נקטיה, דאע\"ג דבנדר מירק נמי נכלל פול לח על כל פנים כלעיל מ\"א:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הכסות
מללבוש בגדים:"
+ ],
+ [
+ "מותר בשק
ארוג משער:"
+ ],
+ [
+ "ביריעה
בגד גס ועב שאינו תפור:"
+ ],
+ [
+ "ובחמילה
גם זה מסך עב מאד להגן ממטר, וכולן אינן ראויים לבגד:"
+ ],
+ [
+ "מותר להתכסות בגיזי צמר
שלא התכוון רק למלבושים:"
+ ],
+ [
+ "מותר להתכסות באניצי פשתן
[פלאכס שטענגעל], והן גבעולין של פשתן דדייקי ולא מפיץ, ומותרים דלא התכוון רק לבגדים:"
+ ],
+ [
+ "טען
משא צמר או פשתן:"
+ ],
+ [
+ "מותר להתכסות
הכא אין פרושו כלעיל שפירושו להתכסות, והכא ר\"ל לעשות לו מהן מלבוש וכסות מיהו בנודר סתם לא פליג ר\"י [וי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואסור להפשיל לאחוריו
וכ\"ש לנשאו לפניו שריחו קשה ליה טפי:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הבית
מלכנס בו:"
+ ],
+ [
+ "מותר בעלייה
לכנוס בה:"
+ ],
+ [
+ "עלייה בכלל הבית
אבל לחדר שבבית מותר לכ\"ע [י\"ד רי\"ז כ\"ח] שאינו בכלל בית [כח\"מ רי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן המטה מותר בדרגש
מטה קטנה לקשט הבית:"
+ ],
+ [
+ "מותר ליכנס לתחומה של עיר
בבתים שבאלפים אמה לכל רוח סביב:"
+ ],
+ [
+ "ואסור ליכנס לעיבורה
בבתים שבתוך ע' אמות וד' טפחים סביב לכל רוח:"
+ ],
+ [
+ "אסור מן האגף
מקום נקישת הדלת במפתן, אבל מנקישה ולחוץ אפילו על המפתן מותר, אף דדומה לעיבור הבית, כעיבור העיר הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "קונם פירות האלו עלי
בהנאה, ואפילו לא אמר \"אלו\" או \"הן\" נמי אסור בחילופיהן, אלא רבותא קמ\"ל דאפילו אמר אלו או הן, אפילו הכי אסור בגידולין, דבלא אמר אלו או הן פשיטא דאסור בגידולין דהרי נאסר בכל הפירות. ולר\"ן מיירי דוקא באמר אלו או הן שייחד הפירות:"
+ ],
+ [
+ "קונם הן על פי
באכילה:"
+ ],
+ [
+ "קונם הן לפי
נ\"ל דכולהו לא זו אף זו קתני, לא מבעי קונם פירות עלי, הא אסור ההנאה, שבאה ע\"י הפירות עליו, אלא אפילו אמר על פי נמי אסור, ותו סד\"א דוקא באמר על פי, דנמי לא משמע אכילה, רק משמע לצרכי, כמו על פי אבא [פי\"א מי\"א] אבל לפי דוודאי משמע אכילה, סד\"א דשרי בחילופין וגדולין, [דאף דכל הנודר ממאכל חבירו אסור מכליו שעושין בהן אוכל נפש [כמגילה ד\"א א'], וחלופיהן וגדולין לא גרעו מכלים שעושין בהן אוכל נפש, עכ\"פ הד\"א התם בשעה שנעשה בהן האוכל נפש, אכתי כלי האיסור קיים, מה שאין כן הכא בשעה שגדל כבר כלה הזרע] קמ\"ל דעכ\"פ כיון שפרט הדברים הנאסרים עליו, הוה ליה כהקדש [כר\"ן], והו\"ל כאלו אסיר גם גדולין וחילופיהן בפירוש:"
+ ],
+ [
+ "אסור בחלופיהן ובגדוליהן
אף דשניהן לא היו בעולם בשעה שנדר. ודוקא בהחליפן הנודר קנסוהו, אבל בהחליפן אחר מותר, דאין שום איסר הנאה תופס דמיו, רק יי\"נ, שביעית, ע\"ז, הקדש [י'ש'ע'ה' סי']:"
+ ],
+ [
+ "מותר בחלופיהן ובגדוליהן
דלא אסר על עצמו רק הן עצמן:"
+ ],
+ [
+ "בדבר שזרעו כלה
ר\"ל רישא וסיפא מיירי בדבר שזרעו כלה, כקטנית וכדומה, להכי מותרים גדולי הגדולין:"
+ ],
+ [
+ "אבל בדבר שאין זרעו כלה
כבצלים וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "אפי' גדולי גדולין אסורין
ברישא וסיפא, דמדאין זרען כלה הרי האיסור הראשון מעורב בהן [ולא הו\"ל זוז\"ג, כמש\"ל] וכיון שכן א\"א שיתבטל מדהוה ליה דשיל\"מ. וגם בלא זה י\"ל דדוקא כשקדם ההיתר לאיסור שייך ביטול, אבל שתילי איסור שנטען הרי קדם האיסור להיתר, להכי אפילו הוסיף אלף לא בטל. וחילי מבצל שנטע בכרם ונעקר דלא אמרינן שיתבטל בר' [כנדרים נ\"ז ב'] [ועי' י\"ד רצ\"ו סט\"ז י\"ז וי\"ח]. ולכאורה היה נ\"ל דה\"ט דכל שקדם האיסור אמרינן קמא קמא דמטא לתוכו מההיתר בטל [כע\"ז ע\"ג א'], אבל א\"א לומר כן, דאם כן גם בקדם ההיתר למה בהוסיף ר' אסור. אע\"כ צ\"ל כתוס' ב\"ק [ק\"א ב'] דבמערה בלי הפסק לא אמרינן קמא קמא וכו', ונ\"ל ראיה לדבריהם מאהלות [פ\"ג מ\"ה] דדם מת שנטף לתוך דם חי טהור, דקמא קמא וכו', אבל בשתת לתוכו טמא, ול\"א קמא קמא וכו', וא\"כ הכא בשתילים דמתגדלים כל שעה ורגע, הו\"ל שפיר כלא נפסק הקלוח, ולא אמרינן בכה\"ג קמא קמא וכו'. אלא נ\"ל דה\"ט דכל שקדם האיסור, הוא עיקרו של הגידול, ואין על הצומח מעיקר האיסור השם של היתר וטפי הו\"ל האיסור כמעמיד ולא בטל [ועי' ברמ\"ל פי\"א מתרומות]:"
+ ],
+ [
+ "אסור בחילופיהן ובגידוליהן
בנטעה אילן:"
+ ],
+ [
+ "שאת עושה איני אוכל עד הפסח
הכי משמע מה שאת עושה קודם הפסח אינו אוכל עד הפסח:"
+ ],
+ [
+ "עשתה לפני הפסח מותר לאכול ולהתכסות אחר הפסח
ולא אמרינן דמה שאמר עד הפסח, אלפני פניו קאי, ר\"ל על שאת עושה, דאין כן לשון בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ולהתכסות אחר הפסח
ולא אמרינן דעד הפסח אלאחריו קאי, ר\"ל על איני אוכל:"
+ ],
+ [
+ "שאת נהנית לי
ר\"ל משלי:"
+ ],
+ [
+ "אסורה בהנאתו עד הפסח
ובנהנת, לוקה מדאו' [ולכ\"מ לרמב\"ם, גם הוא לוקה, וללח\"מ לרמב\"ם רק הוא לוקה] אבל בלא הלכה מותר לה ליהנות קודם פסח ולא חיישינן שמא תלך אחר פסח:"
+ ],
+ [
+ "אחר הפסח
אם הלכה אחר פסח:"
+ ],
+ [
+ "בלא יחל דברו
ולוקה היא מדרבנן אם נהנת קודם הפסח אבל מדאורייתא לא מדלא הלכה באיסור. מיהו לכתחילה בכל תנאי שבזמן, כזה או כקונם דבר זה היום אם אעשה דבר פלוני למחר, אסור בדבר זה היום שמא יעשה דבר פלוני למחר דבתנאי לא מזדהר אינש [ססר\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "ומותרת לילך אחר הפסח
ולא אמרינן שתאסר לילך אז כדי שתזכיר א\"ע אם הלכה קודם פסח [ר\"ן], וכאן לא אמרינן שאסורה לילך לפני פסח, שמא תהנה אחר הפסח, דבנדר מזהר זהיר [שם]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קונם יין שאני טועם היום
ה\"ה אמר יום זה ויין לדוגמא בעלמא נקט:"
+ ],
+ [
+ "אינו אסור אלא עד שתחשך
ואז צריך שאלה לחכם, גזירה שמא יאסר ע\"ע יום א', דאז אסור לשתות בלי שאלה, ממעת לעת שנדר. מיהו סגי בלי פתח [ר\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "שבת זו
בעמד תוך השבוע, או ביום הז' דהיינו בשבת עצמו, ואמר קונם וכו' שבת זו, או שבוע זו, או שעמד קודם להשבוע שאוסר, ואמר קונם וכו' שבת או שבוע הבאה:"
+ ],
+ [
+ "אסור בכל השבת
השבוע, דהיינו עד שתחשך במוצאי שבת:"
+ ],
+ [
+ "ושבת שעברה
ר\"ל ויום שבת הבא, בכלל שבוע שעברה, ואסור בו. מיהו מותר אח\"כ בלי שאלת חכם. וי\"א דה\"ה בשבת, וחודש, וושמיטה, באמר \"זה\" צריך שאלה משום גזירה, ובאמר שבוע א' או שבוע סתם, אסור ז' ימים מעל\"ע משעה שנדר:"
+ ],
+ [
+ "חדש זה
ומיירי בעמד תוך החודש או קודם לו:"
+ ],
+ [
+ "אסור בכל החדש וראש חדש להבא
הו\"ל כלהבא ומותר, ואפילו בר\"ח ב' ימים, ואף דיום א' דר\"ח הוא לתשלום חודש שעבר, בנדרים הלך אחר לשון בנ\"א, ומותר גם בא'. וכ\"ש לחומרא, בנדר ביום א' דר\"ח, או בנדר לעשות דבר קודם ר\"ח, א' דר\"ח בכלל ר\"ח הוא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שנה זו
בעמד תוך או קודם וסמוך להשנה:"
+ ],
+ [
+ "שבוע זה
בעמד תוך או קודם וסמוך שנות השמיטה:"
+ ],
+ [
+ "אסור מיום ליום
ומעת לעת משעה שנדר:"
+ ],
+ [
+ "אסור עד שיגיע
דבלשון בנ\"א עד ולא עד בכלל [כח\"מ מ\"ג כ\"ז, וי\"ד ר\"כ י\"ב], מיהו צריך שאלה לחכם משום גזירה שיאמר עד שיהא[שם]:"
+ ],
+ [
+ "עד לפני
בש\"ס הכא [ובקדושין דס\"ד] גרסינן \"פני\" וכ\"כ בי\"ד [ר\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "אסור עד שיגיע
דמספקינן שמא נתכוון לפנים שלפניו או לפנים שלאחריו, אמרינן דלא מחית אינש נפשיה לספיקא, וכוונתו לדבר שהוא וודאי, דהיינו בפנים שלפניו, וזהו משיגיע [ועי' לעיל פ\"ב מ\"ד ובש\"ס שם וכאן]:"
+ ],
+ [
+ "עד הקציר
של תבואה:"
+ ],
+ [
+ "עד הבציר
לענבים:"
+ ],
+ [
+ "עד המסיק
לזיתים:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאין זמנו קבוע
כקציר וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "עד הקיץ
כך קורין לשרב, אבל יותר נקרא כן זמן בישול התאנים:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהא הקיץ
ר\"ל או שאמר עד שיהא וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שיתחילו העם להכניס בכלכלות
ר\"ל בסלים, שכבר נתבשלו הרבה סלים מלאים:"
+ ],
+ [
+ "עד שיקפלו המקצועות
ר\"ל שיקפלו ויכריכו הסכינים להכניסן בתיקן להטמינן לשנה הבאה:"
+ ],
+ [
+ "קציר חטין
דמאוחר לקציר שעורים:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא קציר שעורים
נראה לי משום דשעורים אינן מאכל אדם [כפסחים ד\"ג ב'] חוץ מבאדום [ככתובות ס\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "הכל לפי מקום נדרו
ר\"ל אם רוב קציר מקום הנודר הוא שעורים, הולכים אחריו, דבנדרים הולכים אחר הרוב, אם אומר שלכך נתכוון. ודוקא באין רוב אחר כנגדו [ש\"ך שם סקכ\"ד וסי' ר\"ח סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בבקעה
כל מקום לפי חצירו:"
+ ],
+ [
+ "עד הגשמים
או:"
+ ],
+ [
+ "עד שתרד רביעה שניה
דהיינו בא\"י מי\"ז חשון ואילך, ובח\"ל ע' ימים אחר תקופת תשרי [כן נראה לי כוונת רמ\"א [ר\"כ י\"ח], רק שלא חש לפרש משום דרמ\"א בח\"ל קאי ומתורץ קו' הש\"ך]:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר עד שיגיע זמנה של רביעה
אפילו לא ירדו:"
+ ],
+ [
+ "עד סוף אדר הראשון
וי\"ג עד סוף אדר שני, דב' אדרין כחד חשיבי, והכי קיי\"ל [שם ח']:"
+ ],
+ [
+ "אינו אסור אלא עד ליל הפסח
ס\"ל, דאע\"ג דבכל עד שיהא אסור עד שיצא כלעיל [מ\"ב], מכל מקום באסר לעצמו יין, אף שאמר עד שיהא מותר בליל פסח, דאזלינן בתר אומדנא:"
+ ],
+ [
+ "אמר קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום
יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אינו אסור אלא עד לילי צום
היינו אף דהו\"ל למימר ליל הצום אסור דהרי זמנו קבוע ואמר עד שיהא, וכלעיל מ\"ג אפ\"ה בכה\"ג אזלינן בתר אומדנא. מיהו לר\"ן ר\"ל סעודה שאוכל בעיו\"כ קודם הלילה לסעודת הלילה. ולולא מסתאפינא גם לילה שלפני עיו\"כ נקרא ליל צום מדצריך ביו\"כ להוסיף מחול עלהקודש, להכי נקרא גם הוא צום, גם משום דכל האוכל בט' הו\"ל כצם [כיומא פ\"א ב'] והכי קיימא לן דגם ליל של עיו\"כ מצוה להרבות [כמג\"א תר\"ד]. ואפ\"ה קיי\"ל דבנדר אסור בו בבשר [כמג\"א שם וי\"ד ר\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר
דמצוה ממובחר להרבות בבשר בעיו\"כ [כחולין פרק ה' משנה ד']:"
+ ],
+ [
+ "שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום
שמרבה זרע, ואז שעת בעילה [כפ\"ג סי' מ\"ו]. וכולהו ג' בבי לא זו אף זו נקט, חיוב, מצוה, רשות, דד' כוסות חיוב, אכילת בשר בעיו\"כ מצוה, שום בליל שבת מנהג שהנהיגו עזרא [כב\"ק דפ\"ב א] והיינו רשות, מלבד שאינו שוה בכל, כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ושתי חביות של יין
נקט הנך לרבותא דאף שרק הן מפסידין אפילו הכי מצי למימר הריני כקבלתי, ודוקא בסמוכים בשולחן אביהן [רל\"ב], וגם נקט כור וחבית לרבותא אף שמרובה מצי מחל:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר לו
ר\"ל מודר להנודר:"
+ ],
+ [
+ "זהו כבודי
ואפילו לא אמר הנודר שהתכוון לכבדו. מיהו באמר שהתכוון לכבוד והנאת עצמו, אסור. וי\"א דבדנדר בביטול מעשה, כגון שאמר אם תלך למקום פלוני יאסרו פירותי עליך, והלך והיה מניעת ההליכה להנאת המדיר, אינו יכול למחול, וי\"א דל\"ש [רל\"ב] (ועי' לעיל ספ\"ז ודו\"ק):"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אף זה
נ\"ל דר\"ל, לא מבעייא לעיל דמקבל אמר הריני כאילו התקבלתי, אלא אפילו הכא דהנודר קאמר הכי, והרי איהו וודאי אקבלה ממש קאמר, אפ\"ה מצי אמר כן, והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "היו מסרבין בו לשאת בת אחותו
נ\"ל דקמ\"ל דלא נימא מדמצוה לנשאה [כיבמות דס\"ב ב'] ואפ\"ה נדר, וודאי סני לה טפי ואפילו הנאתה אסר ע\"ע, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אלא לשום אכילה ושתיה
ורק בסעודה זאת [רי\"ח ד']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו
לומר אילו ידעת שיבזו אבותיך שגידלו בן קל בנדרים כלום נדרת:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דיתבושש מלומר שאעפ\"כ היה נודר, ומדיתבושש ישקר, והכי קיי\"ל [רכ\"ח י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "יפתחו לו בכבוד המקום
לומר לו. אילו ידעת שהנודר רע בעיני המקום, כלום נדרת:"
+ ],
+ [
+ "אם כן אין נדרים
א\"א לומר דה\"פ, דהרי אי נימא הכי יכול להתיר כל נדר, ליתא דמה הוה, הרי נוכל לומר וכי אחריות נדרים עלינו [כזבים פ\"ב מ\"ב] ותו הרי בל\"ז יכול להתיר כל נדר ע\"י חרטה. אלא ר\"ל א\"כ גם \"נדר גמור\" שלא התחרט בו, ג\"כ יהיה \"אין\":"
+ ],
+ [
+ "בדבר שבינו לבין אביו ואמו
בהדירן מנכסיו, אומרים לו אילו ידעת שחיובך לפרנסן כלום נדרת:"
+ ],
+ [
+ "שפותחין לו בכבוד אביו ואמו
דמדהיה חצוף בתחילה להדירן, גם עתה לא יתבושש לשקר שמתחרט:"
+ ],
+ [
+ "פותחין בנולד
ר\"ל בדבר שאינו מצוי שיתהווה, דהתרת הנדר הוא בב' אופנים, או שיתחרט מעיקרא, לומר אילו ידעת שתתחרט לא היית נודר, ואם יודע בעצמו שאעפ\"כ היה נודר, לא מהני לו התרה וצריך לבקש לו פתח, לומר אילו ידעת שיתהווה כך לא היית נודר [שם ז']. וקאמר ר\"א דהדבר המתהווה א\"צ שיהיה מצוי, ואפ\"ה פותחין בו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דעיקר התרת חרטה, הוא שע\"י חרטה נעקר הנדר מעיקרא, ובדבר שאינו מצוי, לא חשב הנודר שיתהווה, ולא היה מניח מלידר בשביל חשש שיתהווה, והכי קיי\"ל. מיהו במתחרט מעיקרא מהני גם בנולד [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ונעשה סופר
ת\"ח מורה הוראה:"
+ ],
+ [
+ "או שהיה משיא את בנו בקרוב
תוך זמן קרוב משנדר, והוא צריך לילך לחופתו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
מדנקט גוונא טובא, הדר תנא דבכולהו ר\"א מתיר וחכמים אוסרים. ונ\"ל דנקט סופר וביה\"כ, דלר\"א אפילו ביה\"כ דוודאי נשתנה לפנים חדשות, לא הוה נולד, ולחכמים אפילו סופר הוה נולד. וקיי\"ל כחכמים, וה\"ה מיתה הוה ליה לא שכיח, אפילו היה חולה מסוכן כשנדר, ואע\"ג דאמרינן [גיטין ד\"ל ע\"ב], דחברך מת, אשר, אתעשר אל תאשר. היינו דמיתה נגד עשירות שכיח טפי, אבל עניות ג\"כ מצוי [שם], אבל שמא ימות תנאי היא [גיטין דכ\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "יש דברים שהן כנולד
שנראין כנולד:"
+ ],
+ [
+ "ואינן כנולד
מדפירש טעמו בנדרו, הו\"ל כאומר כל זמן שחששתו קיים:"
+ ],
+ [
+ "הרי הן כנולד
ואע\"ג שרק אח\"כ נתבטל חששתו וקמ\"ל ג' גוונא, אב, כלב, ונחש. כולהו לא זו אף זו, דלא מבעייא אב, מדהוא אדם, מצוי שייטיב א\"ע, ולהכי לא מחשב נולד, ולא מבעייא כלב, אף שאינו מצווי שייטיב א\"ע, עכ\"פ מצוי שירחיקהו מביתו מדהוא רע, אלא אפילו נחש שא\"א שירחיקהו מדשב לחורו, אפ\"ה מדמסוכן יותר, מצוי שיהרגהו, ולפיכך אינן כנולד, והכי קיי\"ל [רל\"ב י\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו
ויתבושש לבקש מאחרים או מגבאי. אלא סומך על קרוביו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מותר
ולא הוה כפותחין בכבוד המקום. מדרק מצוה א' היא לא ישקר, משא\"כ התם בכל דין נדר חוטא הוא. אבל לומר לו בכה\"ג בנדר גופא אילו ידעת שהנודר חוטא לא היית נודר, אסור ודמי הכא לדלעיל סי' ה' [שם י']:"
+ ],
+ [
+ "ואני ארבע מאות
מקרקעי היו, דאלו מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפילו כשתגבה מבעל עצמו:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אתה מוכר שער ראשך
ר\"ל אפילו אחר שתפרע לה הקרקעות לא יהיה נשאר לך רק שער ראשך למכרן לפרנסתך, דגם שער, אף דאפילו עומד לגזוז כקרקעי דמי [כסנהדרין דט\"ו ב']. עכ\"פ מדאינה ראוי לגבות מהן רק אחר שיגוזו, ואז יהיו מטלטלים אינה משתלמת מהן:"
+ ],
+ [
+ "ובשבתות
בנדר להתענות ימים קצובים, ושכח שיש בהן שבתות ויו\"ט. פותחין לו אלו ידעת וכו', ולר\"ן זהו נדר טעות וא\"צ התרה כלל. לפיכך פי' הוא ז\"ל שלא ידע שאסור להתענות בשבת ויו\"ט, ופותחין לו אילו ידעת שאסור וכו':"
+ ],
+ [
+ "אותן הימים
השבת ויו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "הותר כולו
וי\"א דוקא בהותר בפתח ולא בהותר בחרטה, וי\"ח דל\"ש [רכ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
נקט כיצד. דקמ\"ל לא מבעייא בהותר יום א', שהזמן כולו מחובר. לפיכך הותרו כולן, אלא אפילו הותר גוף א' שהוא נפרד מגופות אחרות, אפ\"ה הותרו כולן:"
+ ],
+ [
+ "אמר קונם שאיני נהנה לכולכם
עי' לעיל [פ\"ג סמ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הותר אחד מהן הותרו כולן
וקיי\"ל דה\"ה לך לך לך, או לך ולך ולך:"
+ ],
+ [
+ "צריכין פתח לכל אחד ואחד
אף שכללן במה שאמר שאיני נהנה:"
+ ],
+ [
+ "שהיין רע למעים אמרו לו והלא המיושן יפה למעים
והוא השיב אילו ידעתי כן לא נדרתי, או הייתי נודר רק מחדש:"
+ ],
+ [
+ "אלא בכל היין
וא\"צ התרה מדהו\"ל נדר בטעות, אבל באמר, הייתי אומר כל יין יאסר עלי חוץ מישן, אז אסור בחדש [רל\"ב ט']:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו הלא הכופרי
בצל קטן:"
+ ],
+ [
+ "והתירו רבי מאיר בכל הבצלים
ונ\"ל דנקט הנך ב' משניות מ\"ז ומ\"ח, דקמ\"ל לא מבעייא במ\"ז דהותר ע\"פ חכם, דמעקר עקר לכולהו הנדר [נדרים דס\"ח א'], להכי וודאי אמרינן נעקר כולהו, אלא אפילו במ\"ח בנדר מיין ובצל, דהוה תולה נדרו בדבר בטעות, וא\"צ התרה כלל, אפ\"ה הותר כולהו. וגם במ\"ח גופא לא זו אף זו קתני, דלא מבעייא ביין, אמרינן אילו ידע דישן יפה, לא היה אוסר עצמו כלל ביין, דהרי כל יין יתישן, אלא אפילו בבצל, לא אמרינן אפילו היה יודע דכופרי יפה אעפ\"כ היה אוסר עצמו בשאר בצלים, ולתסרו, קמ\"ל דאפ\"ה הותר כולו:"
+ ],
+ [
+ "פותחין לאדם בכבוד עצמו
נ\"ל דקמ\"ל אע\"ג דכיון דוודאי לצעורא נפשיה התכוון, סד\"א דגם לכבודו לא חשש, קמ\"ל דכבודו עדיפא ליה מצערא דגופו [כסנהדרין מ\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "ובכבוד בניו
ולא חיישינן שישקר:"
+ ],
+ [
+ "יהיו אומרין בנות גרושות הן
מסתמא מדהיא אשה רעה, וראוי למנוע מבנותיה שמסתמא רחילא בתר רחילא וטבען כטבע אמן:"
+ ],
+ [
+ "מה ראתה
כמו נראתה דדרך התנא לשנות מנפעל לפועל, כמו חלוץ ארוס [ועי' רתוסי\"ט פ\"י מ\"ג], הכי נמי ר\"ל מה נראה באימן:"
+ ],
+ [
+ "אמן של אלו להתגרש
מסתמא מצא בה ערות דבר:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מותר
וצריך התרה:"
+ ],
+ [
+ "קצרה ונעשית ארוכה
דאז הו\"ל נולד, שאין מתירין בו אף שתלה נדרו בדבר, דאף דמה שאמר (שהיא) כעורה, מחשב תולה נדרו בדבר, כיון דפרט ענין זה בנדרו [כי\"ד רל\"ב ס\"ט]. אעפ\"כ עתה נתחדש ענין זה שנעשית נאה, וה\"ל נולד [ועי' בר\"ן בש\"ס דס\"ה רע\"ב שלא פי' כן וכמו כן הכא פירש באופן אחר, והנלע\"ד כתבתי]:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהנדר טעות
והוא הדין בנדר מעות לצדקה אם פלוני בבית, ושכח שהיה שם, פטור [רל\"ב ו']:"
+ ],
+ [
+ "והתירו רבי ישמעאל
דס\"ל לר' ישמעאל אפילו נעשית יפה א\"צ התרה, ולא קיי\"ל כן. מיהו לא דמי לאביה רע לעיל [מ\"ג]. דהתם פירש \"שאביה רע\", וכמו כן הכא, אילו אמר שהיא כעורה, הוה משמע כל זמן שכעורה, משא\"כ הכא קאמר פלונית כעורה. עוד י\"ל דהתם מצוי שימות או שיעשה תשובה טפי מדמצוי הכא דכעורה תתיפה:"
+ ],
+ [
+ "באותה שעה בכה דבי ישמעאל
כי המה לבו על ענייתן:"
+ ],
+ [
+ "ואמר בנות ישראל נאות הן
ואין כאן נולד:"
+ ],
+ [
+ "בנות ישראל אל שאול בכינה
סיפא דקרא המלבישכם שני עם עדנים. ומייתי הך קרא לראיה דבנות ישראל דרכן להצטער אודות תכשיטין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נערה
היינו בת י\"ב ויום א' אעפ\"י שלא הביאה ב' שערות [י\"ד רל\"ג, ורבינו משנה למלך פי\"א מנדרים הניח זה בצ\"ע]. מיהו בכולהו מכילתן נערה לאו דוקא, רק גם בקטנה בת י\"א ויום א' בידעה לשם מי נדרה דינה כנערה, רק נקט נערה, דבנערה אפילו אינה יודעת לשם מי נדרה, נדרה נדר. מיהו בקטנה או נערה, אביה מפר כל נדריהן, ויש אומרים דוקא נדרי עינוי נפש, ויש אומרים דרק קודם אירוס מפר אב כל נדרים, ואח\"כ רק נדרי ענוי [רל\"ד סנ\"ח]. אבל קטנה או נערה שנתארסו, אב ובעל מפירין להן, ובהובגרו או נישאו, תו אין לאב רשות בהן [ועי' לקמן פי\"א סימן נ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "המאורסה
שנתקדשה ולא נכנסה לחופה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "ובעלה מפירין נדריה
ודוקא בשמעו ביום א' [ונ\"ל ראיה מדכ' ושמע אישה ביום שמעו, דביום שמעו מיותר. ע\"כ דביום שמעו דאב דלעיל מנה קאמר וי\"ח]. מיהו אפילו נדרים שמקודם שנתארסה, מפירין עתה בשותפות [שם ה']:"
+ ],
+ [
+ "הפר האב ולא הפר הבעל
אלא שתק ביום שמעו [ודלא כרש\"י שכתב מעל\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "אינו מופר
קמ\"ל דלא נטעה ברישא לומר דברישא או או קאמר, אי נמי קמ\"ל סיפא, מדסלקא דעתך אמינא דברישא רק לכתחילה אביה ובעל מפירין, להכי קאמר אינו מופר, אפילו בדיעבד, או נ\"ל דקולא קמ\"ל, דמדלא קאמר אסור, או נדרה נדר עדיין, ש\"מ דרק אינו מופר לגמרי, אבל הוקלש איסורו ואין לוקין עליו עוד [כשם ס\"ה]. מיהו באין לה אב, או שהובגרה, אין הארוס מפר:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך לומר שקיים אחד מהן
שהתרצה בנדרה, ואפילו בלב מהני [משא\"כ הפרה בלב לא מהני, רק באמר טלי ואכלי וכדומה] [שם סמ\"א]. וקא משמע לן הכא, דאפילו נשאל א' מהן על ההיקם, אף דקיי\"ל נשאלין על ההיקם ביום שמעו היינו בא\"צ רק הפרת אב, או רק הפרת בעל, עכ\"פ הכא מדהיה שעות של היקם שלא היה יכול א' מהן להפר, שוב אינן יכולין להפר:"
+ ],
+ [
+ "מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל
שיפר לבדו:"
+ ],
+ [
+ "מת הבעל נתרוקנה רשות לאב
שמפר לבדו עד שתבגר:"
+ ],
+ [
+ "שהבעל מיפר בבגר
כשנכנסה לחופה מפר הוא לבד, אבל ברק נתקדשה, אינו מפר בבגר [שם ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "נדרה והיא ארוסה
ושמע אביה ולא הבעל:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי אפילו כשנמסרה כבר לשלוחי הבעל ולא נכנסה לחופה עדיין, מקרי לא יצאת, דברשות אב היא עדיין:"
+ ],
+ [
+ "כל שלא יצאת לרשות עצמה שעה אחת
ע\"י נשואין או בגרות:"
+ ],
+ [
+ "אביה ובעלה האחרון מפירין נדריה
שארוס מפר בקודמין [שם ה']:"
+ ],
+ [
+ "דרך תלמידי חכמים
שיודעין הדין שיכולין להפר אפילו לא שמעו:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא היתה בתו יוצאה מאצלו
קודם כניסתה לחופה:"
+ ],
+ [
+ "אומר לה כל נדרים שנדרת עד שלא תכנסי לרשותי הרי הן מופרין
דאב או בעל רשאין להפר אף שלא שמעו, וי\"א דוקא ששמעו על כל פנים לבסוף [רל\"ד סכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "שמשתכנס לרשותו אינו יכול להפר
דבעל אינו מפר בקודמין:"
+ ],
+ [
+ "בוגרת
דאב וארוס אין מפירין נדריה [שם י']:"
+ ],
+ [
+ "ששהתה שנים עשר חדש
משתבעה ארוס שתכין מלבושיה לחופה [כפ\"ה דכתובות מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר הואיל ובעלה חייב במזונותיה יפר
ס\"ל מדניזונת אז מארוס, רק אדעתו נודרת:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין הבעל מיפר עד שתכנס לרשותו
ר\"ל לחופה, והכי קיימא לן [שם ב']:"
+ ],
+ [
+ "שומרת יבם
שהיא נערה [עיין יבמות פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "בין ליבם אחד בין לשני יבמין
ועשה בה א' מהן מאמר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר יפר
בשותפות עם האב אם היא אלמנה מאירוסין:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לשנים
ס\"ל מאמר אינו קנין גמור, אבל זיקתה עושה אותה ככנוסה [וי\"א כארוסה], ולהכי ביבם א' מפר, אבל בב' הרי בדאורייתא אין ברירה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר לא לאחד ולא לשנים
דס\"ל דזיקה ומאמר לא מהני:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי אליעזר מה אם אשה שקנה הוא לעצמו
ע\"י שקדשה:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא מיפר נדריה
בשותפות עם האב:"
+ ],
+ [
+ "שאין לאחרים בה רשות
שאין קדושי אחרים תופסין בה:"
+ ],
+ [
+ "תאמר באשה שהקנו לו מן השמים שיש לאחרים בה רשות
דאע\"ג דבקידש א' מהשוק את היבמה, הוה רק ספק קדושין [כיבמות דצ\"ב ב'], עכ\"פ בקידש אח המת את היבמה אפי' כבר קדשה אח אחר, הו\"ל עכ\"פ קדושי וודאי מדרבנן [כיבמות ד\"נ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו אין היבמה גמורה ליבם כשם שהארוסה גמורה לאישה
דעכ\"פ יבמה אפילו קדשה יבם, אין אחר שבועלה חייב מיתה, מה שאין כן ארוסה וקיימא לן כר\"ע:"
+ ],
+ [
+ "האומר לאשתו
ה\"ה לבתו:"
+ ],
+ [
+ "כל הנדרים שתדורי מכאן עד שאבא ממקום פלוני
ר\"ל משאצא מכאן עד שאבוא ממקום פלוני:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום
דקיום בטעות הוא, דלמא תדור נדר דלא ניחא לי' לפ\"ז אם פירש דנדר דניחא לי' שתדור יהא קיים מהני קיום. מיהו זה רק לר\"א, אבל לחכמים דס\"ל היקש דסיפא, לפיכך אפילו פירש כן, אפ\"ה גם נדר דניחא ליה אינו יכול לקיים מדלא בא לכלל הפר לא בא לכלל הקם:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מופר
דמסתמא לא ניחא ליה בשום נדר:"
+ ],
+ [
+ "את שבא לכלל הקם
שחלו כבר:"
+ ],
+ [
+ "לא בא לכלל הפר
ואין ק\"ו שאדם דן מן עצמו עוקר היקש שהוא הללמ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "הפרת נדרים
אב או בעל שמפירין ביום שמעו:"
+ ],
+ [
+ "כל היום
משנדרה עד שתחשך:"
+ ],
+ [
+ "נדרה עם חשבה
בשבת עצמו סמוך לחשיכה במוצאי שבת:"
+ ],
+ [
+ "שאם חשכה ולא הפר אינו יכול להפר
והא דנקט נדר בשבת. קמ\"ל דמפירין נדרים בשבת, אפילו שלא לצורך שבת, דהרי בנדרה בשבת קודם חשיכה, מסתמא תו אינו לצורך שבת, דכבר אכלה ופשטה קשוטיה, ואפ\"ה מפר, משא\"כ להתיר נדר בשבת, דוקא לצורך שבת שרי. מיהו המפר בשבת, לא יאמר בלשון הפרה, רק יחשב כן בלבו, ויאמר טול אכול או טול ושתה [רל\"ד כ\"ד], ואע\"ג שלא תעשה כן מיד רק אחר שעות הרבה מהני, דהרי מפיר אפילו נדרים שאינן לצורך שבת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואלו נדרים
ה\"ה שבועות בכלל נדרים בלשון חכמים:"
+ ],
+ [
+ "שהוא
הבעל או האב [וי\"א דאב מפר כל נדר] [רל\"ד כ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אם ארחץ ואם לא ארחץ
מדנקט \"אם\" ארחץ, ש\"מ דמיירי דאסרה דבר אחר בתנאי אם ארחץ, ומוקי לה בש\"ס דקאמרה קונם הנאת רחיצה עלי לעולם אם ארחץ היום או אם לא ארחץ היום [דמשום דבנדר אוסר החפץ עליו, ורחיצה אינה חפץ, להכי צ\"ל הנאת רחיצה עלי. ונ\"ל דלהכי נקט תנא בכה\"ג, ולא נקט כפשוטו קונם הנאת רחיצה עלי. דקמ\"ל תרתי, חדא דאע\"ג דרחיצת יום א' אינו עינוי נפש רק ניוול והרי ניוול אינו רק דברים שבינו לבינה, והול\"ל דאינו מיפר רק לעצמו [כנדרים דע\"ט ב'], אפ\"ה יפר לעולם, דמשום ניוול יהיה לה ענוי נפש, ותו קמ\"ל דאפילו לא נאסרה ברחיצת היום מכח הנדר, רק מכח תנאי, אפ\"ה יפר, ול\"א לא תרחץ ולא יאסר רחיצה עלה לעולם, ולרא\"ש ור\"ן קמ\"ל הכא הכי דמיפר מהשתא, דס\"ל לרבנן דבעל מיפר אף שלא חל הנדר., ותמהני דהרי במשנה לא נזכר דמיפר מהשתא]:"
+ ],
+ [
+ "אם אתקשט ואם לא אתקשט
נ\"ל דלא זו אף זו קתני, דלא זו רחיצה שנצרך לאדם טפי, מחשב ענוי, אלא אפילו קשוט שאינו צריך כ\"כ לבריאות ולנקיות ואינו רק חשיבות יתירה אפ\"ה מחשב ענוי נפש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי אין אלו נדרי ענוי נפש
נ\"ל דר\"ל דלא חיישינן דמשום ניוול יהיה לה ענוי נפש, ואפילו אסרה רחיצה בנדר עלה לעולם, ס\"ל דלא הו\"ל ענוי נפש. מיהו מודה רבי יוסי דעכ\"פ דברים שבינו לבינה הוה, ונ\"מ, דנדרי ענוי נפש, כשמפירם מועיל אפילו לאחרים כשתתגרש או תתאלמן, אבל נדרים שבינו לבינה, אינו מיפר רק לעצמו, אבל כשתתאלמן ותתגרש ותנשאה לאחר, חל הנדר למפרע:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הם נדרי ענוי נפש
אסוקי מלתא דר\"י היא:"
+ ],
+ [
+ "אמרה קונם פירות העולם עלי
היום, דאי לעולם, א\"צ להפר, דהו\"ל שוא [רל\"ב ה']. ונ\"ל דת\"ק קמ\"ל דאפילו קישוט מחשב ענוי נפש, ור\"י קמ\"ל אפילו פירות עולם דא\"א בלעדן עכ\"פ כשאמרה ממדינה זו, לא מחשב ענוי:"
+ ],
+ [
+ "פירות מדינה עלי יביא לה ממדינה אחרת
מדלא קאמר פירות מדינתי עלי, גם לא נקט, יביא לה מחוץ למדינה. נ\"ל דש\"מ כר\"ן דמיירי בנדרה מפירות שאינן ממדינתה, אבל מפירות מדינתה, לא גרע מחנווני המקיפו:"
+ ],
+ [
+ "פירות חנוני זה עלי אינו יכול להפר
נ\"ל דלהכי במדינה נקט תקנתה, יביא לה, ובחנווני נקט לא יפר. דקמ\"ל כר\"ן דמדינה זו מיירי בלא נדרה מפירות מדינתו, א\"כ אילו הוה נקט במדינה זו אינו מיפר, הו\"א דבשום גוונא אינו מיפר אפילו בנדרה מפירות מדינתו והא ליתא דהא הו\"ל דברים שבינה לבינו, דטריחא ליה מלתא לילך למדינה אחרת, ואפשר דהו\"ל נמי ענוי נפש, דלפעמים יחלש ולא ילך ותתענה, להכי נקט יביא לה, ולא נקט ילך ויביא, לאשמעינן דוקא בלא מחסר רק הבאה, שבל\"ז הולך לשם, אבל בחנווני נקט לא יפר, דאפילו רחוק קצת יוכל לילך אצל אחר ולא מחשב טרחה [ועי' שם דפ\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו
שזה מקיפו, וחנווני אחר לא ילוה לו, וכשלא יהיה לו מעות תתענה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה יפר דברי רבי יוסי
ואנן קיי\"ל דהנאת מקום פלוני עלי או הנאת פלוני עלי אפילו אינו חנווני הו\"ל נדרי ענוי, ולרמב\"ם הו\"ל דברים שבינו לבינה [שם רל\"ב ס']:"
+ ],
+ [
+ "קונם שאיני נהנה לבריות
ר\"ל ממה ששייך לבריות:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
דיכולה ליהנות מבעל, שאינו בכלל בריות [שם ס\"ד וס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ויכולה היא להנות בלקט ובשכחה ובפיאה
שהן הפקר, ואינה נהנית בהן מבריות. ואע\"ג דמותרת ליזון מהבעל, והרי עשיר הוא ואיך תגזול עניים. י\"ל דסיפא מיירי כשהבעל עני, או בנתגרשה דאז אסורה גם מבעל:"
+ ],
+ [
+ "קונם
ר\"ל האומר קונם וכו' וא\"א דאיירי באשה, דהרי כל פירות שדותיה של בעל הן, רק בנתן לה אחר על מנת שאין להבעל רשות בהן, וזה אינו מצוי, רק איידי דנקט לעיל שתהנה מפאה נקט נמי הך דדמי לה:"
+ ],
+ [
+ "כהנים ולוים נהנים לי יטלו על כרחו
אבל לא יתן להם [כך נ\"ל לפי מה דמסיק הש\"ס דמתני' ס\"ל טובת הנאה ממון, ואפ\"ה מותרים בתרומתו, דמדאסר הנאתו על כל הכהנים, למי יתן התרומה, הרי לא חזי לי', לפיכך הו\"ל התרומה לדידי' כעפרא בעלמא. וכאילו אינה שלו, להכי מהפקירא קא זכי, והא תינח כשלקחו הם מעצמן, אבל בנותן להם הוא, הדר הוא ואחשבי' כדידי' ומהנה להו], וכ\"ש לקט שכחה ופיאה דלא כתיב בהו נתינה, וודאי מותרים ליטל בע\"כ [רכ\"ז ג']:"
+ ],
+ [
+ "כהנים אלו ולוים אלו נהנים לי יטלו אחרים
נקט יטלו. לדיוקא, דאותן שהדירן, אפילו בנטילה אסור:"
+ ],
+ [
+ "ועל פי אחיך
ר\"ל הקדש יהיה מעשה ידי לאבא וכו':"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
דאינה משועבדת להן:"
+ ],
+ [
+ "שאיני עושה על פיך אינו צריך להפר
דמשועבדת לו, ואף דהקדש קדושת הגוף מוציא משעבוד. שעבוד הבעל אלמוהו רבנן טפי:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר יפר שמא תעדיף עליו יותר מן הראוי לו
ע\"י שתדחק א\"ע יותר ממה שמשועבדת לו, ושמא יתערב קצת מזה בשל בעל, ות\"ק ס\"ל דהך העדפה של בעל הוא:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי אומר יפר שמא יגרשנה
ועי\"ז יפקע שעבודו של בעל ויחול הנדר אבל משום העדפה, כת\"ק ס\"ל, ואף באונס שאסור לגרשה חיישינן שיגרשה, וכשיחזור וישאנה יבוא לידי מכשול במעשה ידיה. מיהו [*צ\"ל בכהן דאסור לבחירה הג\"מ אליו פוסק אבד\"ק אליפאליע מחבר שו\"ת מור ואהלות. וע' פ\"ת ס\"ק ט\"ו ובמלואים.] באונס דאסור לגרשה, א\"צ להפר לריב\"נ:"
+ ],
+ [
+ "ותהי אסורה עליו
דאין יכול ליזהר בטחינתה ואפייתה וכדומה. ואף דאין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם. הכא מדהזכירה הידים, הו\"ל כאומרת יקדשו ידי, והידים איתנהו בעולם:"
+ ],
+ [
+ "נדרה אשתו וסבור שנדרה בתו
והפר לשמה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה יחזור ויפר
דהפרה או קיום בטעות לא מהני, מיהו בהפר סתם למי שתהיה, או שנודע לו תוך כדי דבור לטעותו, והתרצה בלב גם בהפרת נדר של זו, מהני [שם ל\"ב]. [נ\"ל דכולהו ג' בבי לא זו אף זו קתני, לא מבעיי' באשתו ובתו שהיה זה הטעות בגוף הנודר, ולא מבעייא בנזיר וקרבן דהיה הטעות בתואר הנדר, אלא אפילו בתאנים וענבים שלא היה הטעות בנודר גם לא בתואר הנדר, רק במה שנדר אפ\"ה אינו הפרה ותו נ\"ל, דנקט יחזור ויפר, מדיש בלשון זה משמעות דצריך להפר ושיכול להפר, דהיינו בין בהפר מקודם שנודע לו, בין שקיים קודם שנודע לו]:"
+ ],
+ [
+ "שאיני טועמת
ר\"ל בין באמרה אלו, בין שאמרה שאיני טועמת כל המין:"
+ ],
+ [
+ "עד שיפר אף לענבים
[ועי' לעיל פ\"ט מ\"ז ודו\"ק] ומתני' ר\"ש היא. וקיי\"ל כחכמים דמה שקיים קיים ומה שהפר הפר, דאין אומרים בהפרה מדהופר מקצתו הופר כולו, וי\"ח [שם ל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "יודע אני
אב או בעל שאמר אחר יום שומעו, יודע אני וכו':"
+ ],
+ [
+ "אבל איני יודע שיש מפירין
לא ידעתי שיש כח לאב או לבעל להפר:"
+ ],
+ [
+ "יפר
דיום שנודע לו שיש לו כח להפר, הו\"ל כיום שמעו:"
+ ],
+ [
+ "
וקיי\"ל כחכמים, ואפילו לא ידע שזה נדר של ענוי נפש, יפר ביום שנודע לו. מיהו בלא ידע שצריך להפר ביום שמעו, מודו לר\"מ [שם כ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "המודר הנאה מחתנו
שחתנו נדר ממנו הנאה, ונעשה הוא מודר:"
+ ],
+ [
+ "והוא רוצה לתת לבתי מעות
דאלו למזונות רשאי ליתן לה ואצ\"ל כלום, כלעיל [פ\"ד מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אלא
נ\"ל דהאי \"אלא\" ארישא קאי, ור\"ל מתנה הן לך רק למה שתהיה נושאת ונותנת בפיך, ורק באותה שעה יהיה שלך, וכר\"ן:"
+ ],
+ [
+ "מה שאת נושאת ונותנת בפיך
או למה שתלבשי, ורבותא קמ\"ל, אף שאמר ע\"מ שאין לבעלך רשות, אפ\"ה צריך נמי לומר, למה יהיה המתנה [רכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
דלגופה לא אצטריך דפשיטא באין לה בעל מי יפר לה:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
הבעל, אע\"ג שהוא עצמו היה יכול להפר לה בעודה ארוסה [כפ\"י מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נדרה בו ביום
ביום שנשאת, ורבותא קמ\"ל אף שבאותו יום היתה ברשות אביה, עכ\"פ מדנשאת אין לה תקנה:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להפר
דאין הבעל מיפר בקודמין:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
עי' פ\"י סי' י\"א: [פתיחה למשנה י'] אמר ככיי משנה י' היא משנה חמורה, וכדי להבינה על בוריה, ראיתי להקדים, דהתנא רצה להשמיענו, דאע\"ג דכל נערה מאורסה, אביה עם בעלה מפירין נדריה אפ\"ה יש ג' מניעות בדבר (א) כשהיא יתומה בחיי אב, דהיינו קטנה או נערה שהשיאה אביה ונתגרשה או נתאלמנה, אפילו היא קטנה עדיין אין לאביה עוד רשות בה [כקידושין דמ\"ד ב']. (ב) שמת אביה. (ג) כשהובגרה, ואפ\"ה גם בוגרת נקרא לרוב בשם נערה, כמו נערות רבות הכתובה באסתר, ואפילו נשואה כמו אבי הנערה אל הזקנים, ובועז שאל על רות למי הנערה הזאת, וכן זכר זקן נקרא בשם נער, כמו יהושע בן נון נער לא ימוש, אע\"ג שהיה כבר איש שיבה בזמן ההוא. ובכל א' מאלו הג' מניעות נקט התנא ג' בבות לא זו אף זו. אמנם מלה ראשונה שבכל בבא, ר\"ל שנדרה אז, דאף כשנדרה כשהיא בוגרת, אפ\"ה כללה התנא בשם ט' נערות, משום שכל הט' מיירי שנתקדשו בנערותן. ועתה נבוא לפרש המשנה כיד ה' הטובה עלינו]:"
+ ],
+ [
+ "תשע נערות
שנתקדשו בנערותן:"
+ ],
+ [
+ "נדריהן קיימין
ומעתה מפרש מניעה א', יתומה בחיי אב: בבא א':"
+ ],
+ [
+ "בוגרת והיא יתומה
ר\"ל שנדרה כשהיא בוגרת, וכבר היתה יתומה בחיי האב, דהו\"ל כג' לריעותא, דהשתא היא בגרה, וגם יתומה בחיי אב, וגם בשעה שנדרה היתה בוגרת: בבא ב':"
+ ],
+ [
+ "נערה ובגרה והיא יתומה
ר\"ל שנדרה כשהיא נערה, והשתא היא בגרה, וכבר היתה מנערותה יתומה בחיי אב, דהו\"ל רק ב' לריעותא, שהיא השתא בוגרת ויתומה בחיי אב, אבל כשנדרה נערה היתה: בבא ג':"
+ ],
+ [
+ "נערה שלא בגרה והיא יתומה
שנדרה כשהיא נערה, ועדיין לא בגרה, אבל היא יתומה בחיי אב, דרק א' לריעותא אפ\"ה אינו מפר: מניעה ב', מת אביה, בבא א':"
+ ],
+ [
+ "בוגרת ומת אביה
שנדרה כשהיא כבר בוגרת וכבר מת אביה ג\"כ, דהו\"ל כג' לריעותא, דהשתא בגרה, ואביה מת, וגם כשנדרה כבר היתה בוגרת: בבא ב':"
+ ],
+ [
+ "נערה בוגרת ומת אביה
שנדרה כשהיא נערה, ואח\"כ הובגרה וגם מת אביה, דהו\"ל רק ב' לריעותא, דהשתא בגרה, ואביה מת: בבא ג':"
+ ],
+ [
+ "נערה שלא בגרה ומת אביה
שנדרה כשהיא נערה, והשתא עדיין לא הובגרה, אבל אביה מת, אף דהו\"ל בכה\"ג רק חדא לריעותא, שאביה מת, אפ\"ה לא יפיר: מניעה ג', בוגרת, בבא א':"
+ ],
+ [
+ "ומשמת אביה בגרה
נערה שמת אביה, ונדרה, ואח\"כ הובגרה [הך בבא דמיא כבבא ב' במניעה ב' סי' מ\"ז, רק דהתם נדרה ברשות האב בנערותה וגם תחלה הובגרה ואח\"כ מת אביה, וכאן נדרה כשכבר יצאת ערשות האב ע\"י מיתת האב וגם תחלה מת אביה ואח\"כ הובגרה]. ובכה\"ג הו\"ל ג' לריעותה, דהשתא מת אביה, וגם בגרה, וגם כשנדרה כבר מת אביה: בבא ב' :"
+ ],
+ [
+ "בוגרת ואביה קיים
שנדרה כשכבר בגרה, והשתא עדיין אביה קיים, דהו\"ל ב' לריעותא, דהשתא בגרה, וגם כשנדרה היתה בוגרת: בבא ג':"
+ ],
+ [
+ "נערה בוגרת ואביה קיים
שנדרה כשהיא נערה, והשתא הובגרה, אף דהשתא הו\"ל רק חדא לריעותא, דהשתא היא בוגרת, אפ\"ה בכולן לא יפר [והא דבמניע' ג' בבא א' דהיינו בסי' מ\"ט, נקט ההפך מסי' מ\"ז, ולא נקט נמי עוד בבא א' ביתומה בחיי אב, בהיפוך מסי' מ\"ג, מ\"ד, והיינו [שנדרה בבגרותה, או] שנדרה בנערותה ואח\"כ הובגרה, ואח\"כ נתייתמת בחיי אב. זה ליתא, דיתומה בחיי אב אי אפשר רק בנתגרשה או נתאלמנה בקטנותה או בנערותה, כמו שאמרנו לעיל]:"
+ ],
+ [
+ "עדיין היא נערה
בש\"ס גרסינן \"ועדיין\" היא \"נערה\", וה\"פ, דר\"י פליג את\"ק דקאמר במניעה א' בבא ג', דדוקא נערה שהשיאה אביה אין לאב עוד רשות בה, וקא פליג ר\"י וקאמר דאפילו קטנה שהרשות ביד אביה למכרה, כשהשיאה אביה וחזרה אליו ועדיין היא נערה כשנדרה, נמי אין לאביה רשות בה עוד, ואינו מפר נדריה. אמנם בכל המשניות שראיתי וכ\"כ בירושלמי גרסינן עדיין היא נערה, ולפי גרסא זו ה\"פ דר\"י פליג את\"ק במאי דקאמר דנערה שהשיאה אביה אינו מפר, וקאמר ר\"י לא מבעיי' נערה שהשיאה אביה, וודאי מפר לה אביה כשנתגרשה וחזרה אל אביה בעוד לא בגרה, דהרי כשחלו תחלת ימי נערותה דאז הוא הזמן שנדריה קיימין, אז עדיין היתה ברשות אביה, ולכן לא הופקעה מהאב, אלא אפילו קטנה שהשיאה אביה, שכשהתחילו ימי נערותה, כבר הופקעה מהאב ע\"י הנשואין, אפ\"ה כשחזרה אל האב בימי נערותה, עדיין היא נערה, ר\"ל דינה כנערה בעלמא שיפר לה האב [והיינו דקאמרי בש\"ס, זו דברי ר\"י [ר\"ל לגירסת ועדיין היא נערה, ס\"ל לר\"י י' נערות הן, ולגי' עדיין היא נערה, ס\"ל לר\"י ח' נערות הן] אבל חכמים אומרים ג' נערות הן, ר\"ל ג' של ג' ג' וכדאמרן, דהו\"ל ט' נערות. ונ\"ל דקמ\"ל הש\"ס, דלא תימא כיון דבכל דוכתא סתם בעל פלוגתא דר\"י ר\"מ הוא, ור\"מ ור\"י הלכה כר\"י, להכי קאמר הכא דרבנן הוא דפליגי עלי' דר\"י, והלכה כרבים, וכן פסק הרמב\"ם [פי\"א מהל' נדרי' כת\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "קונם
אם אמרה קונם וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאיני נהנית לאבא ולאביך
ר\"ל משל אבא או אביך:"
+ ],
+ [
+ "אם עושה אני על פיך
או שאמרה וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאיני נהנית לך
משלך:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה יפר
נ\"ל דנקט הנך ב' בבא לא זו אף זו. דלא מבעייא רישא שעיקר כוונתה שלא לעשות לבעלה, והו\"ל שפיר דברים שבינה לבינו, אלא אפילו סיפא שהתכוונ' שלא לעשות לאבא ואביך, אפ\"ה יפר, דמחשב גם זה כבינה לבינו, דגנאי הוא לבעל, שיהיה הנאתה ועשיית צרכיו של בעל, תלוייה באיסור הנאתה ועשיית צרכיהן של אבא ואביך. מיהו בהוה איפכא שתלתה איסור דברים שבינה לבינו, בפעולה אחרת שאינו בינה לבינו, כגון שלא אעשה לך אם אלך למקום פלוני, י\"א דאינו מפר עד שתלך, ולא קיי\"ל כן [ש\"ך רל\"ד סקמ\"ה]. ולרמב\"ם דמשנה אפילו בארוסה מיירי, נ\"ל דקמ\"ל דאף דבאמר קונם שאני עושה לאבא אינו דברים שבינה לבעלה, וכ\"כ שאיני עושה לך, עכ\"פ עדיין אינה משועבדת לעשות לצורך הבעל, והו\"ל כלא חל הנדר עדיין, אפ\"ה אב או בעל מפירין הנדר אף כשלא חל עדיין, משא\"כ אחר אינו יכול להתיר נדרו קודם שחל, כדיליף לה בנדרים [ד\"צ ע\"א], מדכתיב לא יחל דברו, ונ\"ל דיליף לה מדיוקא, דאבל אחרים עושין את הנדר חולין [כחגיגה ד\"י ע\"א], וש\"מ דכבר הוא קודש, שכבר חל. מיהו נ\"ל מי שנדר להתענות למחר, יכול להתיר נדרו היום כשהגיע זמן תפלת המנחה, מדכבר מחוייב לקבל התענית בתפלה [כא\"ח תקס\"ב], וראייתי מש\"ך [י\"ד רכ\"ח סקל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "האומרת טמאה אני לך
אשת כהן שאמרה שנאנסה, דבאשת ישראל לא מצי מיירי, דאי באונס, משרי שרי, ואי ברצון, הרי אין לה כתובה [ש\"ס. ואילה\"ק דלמה לא קאמר הש\"ס דלהכי לא אפשר לאוקמא מתני' ברצון, דא\"כ למה נאמנת למשנה ראשונה, הרי אין אדם משים עצמו רשע, דנ\"ל לפמ\"ש הר\"ן [שבועות שט\"ו א'] דדוקא שיפסל א\"ע לעדות של אדם אחר, אמרינן א\"א משים עצמו רשע. מיהו מדלא מתרץ דמיירי באומרת שזנתה ברצון שחשבה שמותר לזנות, דאסורה כה\"ג על בעלה [כט\"ז י\"ד צ\"ט]. ש\"מ דגם בכה\"ג אבדה כתובתה ע\"פ עצמה]:"
+ ],
+ [
+ "שמים ביני לבינך
ר\"ל דברים שביני לבינך, דהיינו תשמיש, שאין רואה בינינ ו, קמי שמיא גליא איך הוא, שאינך יורה כחץ. או ר\"ל כרחוק שמים מארץ. כן מרוחקת אני ממך בענין התשמיש, שאין אתה בר הקמת זרע, משא\"כ אני:"
+ ],
+ [
+ "נטולה אני מן היהודים
ר\"ל יהיה אסור עלי תשמיש של כל ישראל, דתשמיש קשה עלי [ולהכי לא נקט נטולה אני מהבריות. מדרצתה לאסור גם בעלה והרי בעלה אינו בכלל בריות, כלעיל סי' י\"ג]. והאמינוה במשנה ראשונה בכל הנך, מדזלזלה בנפשה כולי האי, וודאי שפיר קאמרה:"
+ ],
+ [
+ "ומקלקלת על בעלה
ותלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא:"
+ ],
+ [
+ "יעשו דרך בקשה
נ\"ל דהך יעשו ר\"ל יכופו, כמו גט מעושה [גיטין דפ\"ח ב'] ור\"ל יכפוה בדברים עד שתתרצה ותתפייס לישב אצלו:"
+ ],
+ [
+ "נטולה אני מן היהודים יפר חלקו
מדהו\"ל דברים שבינו לבינה:"
+ ],
+ [
+ "ותהא נטולה מן היהודים
אע\"ג דאין איסור נדר חל על איסור א\"א. אפ\"ה כיון שאחר שתתגרש אסורה גם אבעל, הו\"ל איסור כולל. [ומה\"ט נמי לא אמרינן בכי האי גוונא נדר שהותר מקצתו הותר כולו [כפ\"ג מ\"ב], ועיין לעיל סימן כ\"ז]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין נדרים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Sotah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Sotah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..99351a4b3819c62e247d75165eef9bf5c385fd60
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Sotah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1333 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Sotah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "המקנא לאשתו
ר\"ל שהתרה בה שלא תסתיר את עצמה עם איש ידוע:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים
דס\"ל דאם לא התרה בה בפני ב' עדים. לא נאסרה עליו אם נסתרה אחר התראתו. גם לא יכול להשקותה מים המרים:"
+ ],
+ [
+ "או על פי עצמו
שכשעד א' או הבעל עצמו מעיד שנסתרה, משקה לה:"
+ ],
+ [
+ "ומשקה על פי שנים
וכן הלכה. וקיי\"ל דבזה\"ז אפילו בינו לבינה לא יאמר לה שלא תסתתר, דשמא הלכה כר\"י בר\"י דאפילו בינו לבינה מהני, וכשתסתתר אח\"כ תאסר עליו לעולם, מדאין אפשר שתשתה בזה\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו
אף שעל הדיבור הזהירה, וכ\"ש בנסתרה שלא הזהירה על הסתירה:"
+ ],
+ [
+ "ומותרת לאכול בתרומה
חסורי מחסרא וה\"ק, אל תדברי, ודברה או נסתרה, או שאמר לה אל תסתרי, ודברה שלא בסתר, מותרת לבעלה ולתרומה וליבם:"
+ ],
+ [
+ "ושהתה עמו כדי טומאה
ר\"ל אבל באמר אל תסתרי ונסתרה כדי לצלות ביצת תרנגולת באש בינוני:"
+ ],
+ [
+ "חולצת ולא מתיבמת
ר\"ל אסורה לבעלה ולתרומה קודם שישקנה. ואם מת בעלה קודם שישקנה, חולצת ולא מתיבמת:"
+ ],
+ [
+ "ואלו אסורות מלאכול בתרומה
לעולם, ואפילו היא בת כהן:"
+ ],
+ [
+ "האומרת
קודם ששתתה, ואחר קנוי וסתירה:"
+ ],
+ [
+ "ושבאו עדים שהיא טמאה
אחר קנוי וסתירה ואפילו מעיד כן רק ע\"א, ואפילו שתתה מקודם ולא בדקוה מים. דאין המים בודקין כשיש עד טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ושבעלה בא עליה בדרך
דאז שוב אין המים בודקין אותה, מדבעל באיסור:"
+ ],
+ [
+ "מוליכה לבית דין שבאותו מקום
מקום דירתן:"
+ ],
+ [
+ "ומוסרין לו שני תלמידי חכמים
שיודעין להתרות בו כשירצה לבעלה וצריך ב' אע\"ג דלהתרות בחד סגי. אלא כדי שיעידו שנתיחד עמה ובעלה ולא ישקנה כלעיל. א\"נ כיון שנוסעין יחד בשדה צריכין ג' משום יחוד [כאה\"ע כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בעלה נאמן עליה
דהרי אפילו באיסור נדה דחמיר נאמן. ולרבנן אדרבה מדאיסור קל הוא, חיישינן טפי שיעבור:"
+ ],
+ [
+ "היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם
סנהדרין של ע\"א:"
+ ],
+ [
+ "ומאיימין עליה
שתודה ולא נצטרך למחוק המגילה עם השמות:"
+ ],
+ [
+ "כדרך שמאיימין על עדי נפשות
ר\"ל כמו שמאיימין על עידי נפשות שלא יהרג אדם חנם על ידן, כך מאיימין עליה שלא תחוב בעצמה לשתות ולמות:"
+ ],
+ [
+ "הרבה שכנים הרעים עושים
ר\"ל ויש לך התנצלות כשחטאת:"
+ ],
+ [
+ "ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשומען
מביאין לה ראיה מצדיקים כיהודה וראובן שהודו ולא בושו:"
+ ],
+ [
+ "היא וכל משפחת בית אביה
ר\"ל אף אם בני בית אביה היו שם, גם הם אינן ראויין לשמוע דברים אלו, דמסתמא כולן כמוה [כשבועות דל\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה
ר\"ל כותבת שובר על חוב כתובתה. ואם באותו מקום כותבין כתובה, א\"צ שובר, דמקרעת כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאת
בגט. וה\"ה באמרה איני שותה, כך דינה:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור
לשכת הגזית הוא בגובה הר הבית, ומשם מורידין אותה לשער המזרח, שהוא שער החיצון, שבתחתית ההר, ומשם חוזרין ומעלין אותה לשער נקנור שהוא שער המזרח הפנימי בין עזרת נשים לעזרת ישראל, והוא שוב בגובה ההר. וכל זה כדי ליגעה, אולי ע\"י זה תודה:"
+ ],
+ [
+ "ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות
ר\"ל יולדות ומצורעין כשיטהרו ומקריבין קרבנן, שצריכין לעמוד על קרבנן, עומדים שם מדאינן רשאין לכנס לעזרה עדיין קודם שהקריבו קרבנן, ולפיכך לא נתקדש אותו חלל השער. וכ\"כ זבין וזבות עומדים שם כשיקרבו קרבנותיהן:"
+ ],
+ [
+ "ומטהרין את המצורעים
שצריכין להכניס משם בהונות לעזרה, לתת עליהן דם האשם שיקריב, שאם יוציא הכהן דם האשם, נפסל ביוצא:"
+ ],
+ [
+ "וכהן אוחז בבגדיה
בבית הצואר:"
+ ],
+ [
+ "אם נקרעו נקרעו
ואינו חושש:"
+ ],
+ [
+ "אם נפרמו נפרמו
פרימה גדול מקריעה. וי\"א דקריעה באורך ופרימה ברוחב. וי\"א דקריעה בגוף הבגד ופרימה הוא התרת התפר:"
+ ],
+ [
+ "וסותר את שערה
סותר קליעתן ומגלן אע\"ג ששער באשה וטפח מבשרה ערוה, אפ\"ה כך צותה תורה, ולרבי יהודה יש כח ביד חכמים לעקור ד\"ת בשב וא\"ת [כיבמות דפ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה שערה נאה לא היה סותרו
דחיישינן שמה תצא זכאה, ויתגרו בה פרחי כהונה אחר כך. ואי\"ל יפרסו סדין בינה לבין אנשים. יש לומר דבפני אנשים תתבייש ביותר:"
+ ],
+ [
+ "היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים
ואם שחורים נאים לה, יכסוה בבגדים מכוערין:"
+ ],
+ [
+ "היו עליה כלי זהב וקטליאות
[האלזבאנד]:"
+ ],
+ [
+ "נזמים
נזמי האף והאוז:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך מביא חבל מצרי
מדעשתה מעשה מצרים השטופים בזנות. ובאין חבל מצרי בנמצא, יקח חבל אחר:"
+ ],
+ [
+ "וקושרו למעלה מדדיה
שלא יפלו בגדיה שנקרעו, ותשאר ערומה:"
+ ],
+ [
+ "בא לראות
באנשים רשות, ובנשים חובה לראותה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלבה גס בהן
שהיא גברת עליהן, ותתבייש מלהודות לפניהן, והרי אנו רוצים שתודה ולא ימחה שם הקודש:"
+ ],
+ [
+ "וכל הנשים מותרות
לשון התראה הוא, ור\"ל מוזהרות, ובש\"ס קאמר חייבות: *) ("
+ ],
+ [
+ "ונוסרו כל הנשים
נ\"ל לשון התראה. וה\"ק בש\"ס תני חייבים לראותה):"
+ ],
+ [
+ "היא קשטה את עצמה לעבירה המקום ניולה
כמשנה ו':"
+ ],
+ [
+ "היא גלתה את עצמה לעבירה
ולא נשארה בביתה כדרך נשים הצנועות:"
+ ],
+ [
+ "המקום גלה עליה
שמראה קלונה ברבים:"
+ ],
+ [
+ "בירך התחילה בעבירה תחלה
בפישוק רגלים:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך הבטן
דלייט תחלה ירך ואח\"כ בטן, דכתיב ירכך נפלת ובטנך צבה. ומיהו מים דרך ביאתן בודקין תחלה בטן ואח\"כ ירך:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הגוף לא פלט
אף שלא נזכר בכתוב:"
+ ],
+ [
+ "שמשון הלך אחר עיניו
שנאמר כי היא ישרה בעיני:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך נתנו בו עשר לונביות
[לאנצען]:"
+ ],
+ [
+ "ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין ולב ישראל
שאמר לאביו שיתן לו כתב שילכו עמו שנים איש שיבחר. והראה הכתב ההוא לשנים וחזר והראהו לב', עד שהלכו אתו ר' ראשי סנהדראות. וכולן לא ידעו למה הולכים עמו. הרי שגנב לב אביו ולב ב\"ד. אולם גם לב ישראל, דכתיב ויהי בקרוב איש אליו וגו' ויאמר מי ישימני שופט וגו':"
+ ],
+ [
+ "ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים
[דאלכע]:"
+ ],
+ [
+ "וכן לענין הטובה
ג\"כ משתלם מדה כנגד מדה. אבל מדת טובה מרובה על מדת פרענות [ואע\"ג דבטובה כ' ורדפו מכם ה' ק', וק' רבבה ירדופו, ובפרענות כ' איכה ירדוף א' אלף וב' רבבה ירדופו. תירץ בתוס' דעכ\"פ לא כ' בפרענות שיפלו לחרב, כדכתיב בטובה ונפלו אויביכם לפניכם לחרב. ולא נתישב דעתי בזה. דוכי אימת הרדיפה בעצמה אינה פרענות. שיתיראו אלף מלפני א'. ומלבד זה הקשו עוד שהרי מרגלים היו משלמין יום לשנה, שהוא מרובה מתשלומי מרים שהמתינה למשרע\"ה שעה א' ביאור והמתינו לה ז' ימים. ורתי\"ט תירץ דהא דשלמו דור המדבר יום לשנה, זה היה לטובתם. כדי שלא ימות א' מהן בפחות מס' שנה ולפע\"ד מ\"ש חז\"ל מרובה מדת טובה ממדת פרענות וילפינן לה מדכתיב פוקד עון אבות לשלשים ולרבעים. ובחסד כ' נוצר חסד לאלפים. היינו בשקולה העבירה כגודל המצוה. וזה אין אדם יכול לידע. בלתי לד' לבדו]:"
+ ],
+ [
+ "יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו
מדהיה משנה למלך:"
+ ],
+ [
+ "שלא נתעסק בו אלא משה
הרי מדה כנגד מדה, שנקבר גם הוא ע\"י היותר גדול בדור:"
+ ],
+ [
+ "ויקבור אותו בגיא
שנתעסק בו הקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך
הרי שהקב\"ה ג\"כ מתעסק כ\"י להשיב הנפש למקומה, ובני אדם מתעסקים להשיב הגוף למקומו. אבל במשרע\"ה גם הגוף נאסף ע\"י הקב\"ה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה
הבעל:"
+ ],
+ [
+ "מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית
סל העשוי מענפי הדקל. ודע דסדר הסוטה כך הוא. אם קינא לה בעלה ונסתרה, מעלה הבעל את האשה ללשכת הגזית, ומשם מורידין אותה לשער המזרח, ומשם חוזרין ומעלין אותה לשער נקנור. ואז מביא הבעל המנחה, והכהן מביא כלי חרס ונותן לתוכו חצי לוג ממי הכיור, ונותן בו העפר. והאשה העומדת בשער נקנור, הכהן אוחז בבגדיה כנגד בית צוארה וקורען עד שמגלה לבה, וסותר שערה, וקושר חבל מצרי למעלה מדדיה, ונותן הכהן המנחה על ידיה. והכהן לוקח מים המרים ונותן בהם לענה, ומשביעה, אם לא שכב וגו', והאשה עונה אמן אמן. ואח\"כ כותב הכהן את המגלה, ומוחקה אל המים המרים, ומשקה אותן להאשה. ואח\"כ נוטל הכהן המנחה מתוך הכפיפה שבידי האשה, ונותן את המנחה לכלי שרת, ומניף ומגיש, ונוטל קומץ ממנה ומקטיר, וכל זה דלא כסדר שנזכר במשנה, רק כסדר שכתוב בתורה. וכך היה עושה [עתו' כאן. ותו' לעיל די\"ז ד\"ה דכתיב. ודברי הרמב\"ם תמוהין שכ' דלא כסדר המשנה ולא כסדר שבקרא]:"
+ ],
+ [
+ "כדי ליגעה
ר\"ל שהסל עם המנחה היה נתון על ידיה עד אחר ששתתה, כדי שתתיגע, אולי עי\"ז תודה:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת
לאו דוקא, אלא כל המנחות מביאן אותן הבעלים בכלי כסף או זהב הראוי לכלי שרת, ומשם מפנה אותה הכהן לכלי שרת:"
+ ],
+ [
+ "וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה
ואע\"ג דמנחת חוטא [דהיינו מנחה שבא על חטא, מטמא שאכל קודש או נכנס למקדש או הנשבע לשקר שבועת עדות או בטוי, שכל אלו מביאין מנחה בדלי דלות], ג\"כ כתיב גבה לא ישים עליה שמן ולבונה. ה\"ק, המנחות טעונות לכה\"פ חדא. דמנחת חוטא צריכה עכ\"פ להיות סולת חיטין. ומנחת העומר שבא מקמח שעורים, צריך עכ\"פ שמן ולבונה. משא\"כ מנחת סוטה באה משעורים ובלא שמן ולבונה:"
+ ],
+ [
+ "היא היתה באה גרש
[גראב געמאהלען]. כדי דכשיתנפה אח\"כ בי\"ג נפות, יוציא רק היותר מבורר יפה:"
+ ],
+ [
+ "וזו באה קמח
הכל מעורב כמו שנטחן:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בהמה
שהפקירה עצמה לתשמיש למי שאינו בן זוגה כבהמה:"
+ ],
+ [
+ "היה
הכהן."
+ ],
+ [
+ "מביא פיילי
כוס:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוכה חצי לוג מים
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "מן הכיור
שנאמר מים קדושים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר רביעית כשם שממעט בכתב
ר\"י ס\"ל שממעט בכתב, כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "וטבלא של שיש וטבעת היתה קבוע בה
כדי לאחוז בה הטבלא:"
+ ],
+ [
+ "ונותן כדי שיראה על המים
ר\"ל נותן בה כל כך עפר, שיהא נראה על פני המים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לא היה מפסיק
אלא כותב והשביע הכהן וגו' וגם אמן אמן:"
+ ],
+ [
+ "אינו כותב לא על הלוח
של עץ:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הנייר
עשוי מעשבים כתושים ודבוקים בדבק להיות כמו עור, בלשון יון [נייעראס]:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הדפתרא
עור שאינו מעובד כראוי, דמליח וקמיח ולא עפיץ [בגאללעפפעל]:"
+ ],
+ [
+ "אלא על המגילה
קלף מעובד כהוגן:"
+ ],
+ [
+ "ואינו כותב לא בקומוס
[גוממי]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקנקנתום
[פיטריאל]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכל דבר שרושם
שנבלע בקלף ואינו נמחק:"
+ ],
+ [
+ "אלא בדיו
העשוי מעשן שמן, שיכול להמחק:"
+ ],
+ [
+ "אמן מאיש אחר
נואף זה או אחר:"
+ ],
+ [
+ "אמן שלא שטיתי ארוסה
דע\"י גלגול יוכל להשביע גם אזמן ההוא. ומשום דמתחלה ארוסה היתה, לכן מקדימה בשבועתו:"
+ ],
+ [
+ "ונשואה ושומרת יבם
מיהו למה דקיי\"ל שומרת יבם שזנתה מותרת ליבם [כאה\"ע קנ\"ט], אינו משביעה על כך:"
+ ],
+ [
+ "וכנוסה
ר\"ל בשעה שכנסה היבם קודם שבעלה דאז היא דומה לארוסה בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטמאתי יבאו בי
האלות, ופירש קמפרש למאי דקאמר לעיל, אמן על האלה אלה וכו':"
+ ],
+ [
+ "אמן שלא אטמא
לא שנשבעה על כך, דהרי מושבעה ועומדת מהר סיני היא. אלא שמקבלת על עצמה שתענש אח\"כ כשתזנה שאם תטמא לאחר זמן יבדקוה מים למפרע:"
+ ],
+ [
+ "הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס
שלא זנתה בעודה פנוייה:"
+ ],
+ [
+ "ולא על מאחר שתתגרש
אחר שנתגרשה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך החזירה
דדוקא בנתקדשה לאחר, אחר שנתגרשה אסורה לחזור לראשון, אבל בזנתה מותרת לחזור לראשון [אה\"ע יו\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לא היה מתנה עמה
והיינו פירושא של ולא אחר שתתגרש:"
+ ],
+ [
+ "לא היה מתנה עמה
על זנות כזה. וזה הכלל, לאתויי שהיבם יכול להתנות שלא זנתה תחת אחיו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה
הכהן:"
+ ],
+ [
+ "נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית
לאחר ששתתה:"
+ ],
+ [
+ "וכהן מניח ידו מתחתיה
תחת ידי האשה:"
+ ],
+ [
+ "ומניפה
מוליך ומביא מעלה ומוריד:"
+ ],
+ [
+ "הניף והגיש
הכהן לוקחה מידי האשה מגיש המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "קמץ והקטיר
הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "ואחר ישקה את האשה את המים
וזה כתוב אחר הקטרת הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה
דג' קראי כתיבי בהשקאה, חד לפני הקטרה, כתיב והשקה את האשה. וב' לאחר הקטרה. ואחר ישקה, והשקה את המים, לת\"ק השקאה דכתיב קודם הקטרה דוקא. וב' דכתיבי אח\"כ, ואחר ישקה ר\"ל אחר ומחה דכתיב מקמי הקטרה משמע, דהיינו אחר שמחק יפה ישקנה. והשקאה בתרא קמ\"ל קרא שאם נמחקה מגילה ואמרה איני שותה, מכריחין אותה לשתות. ולר\"ש, ואחר ישקה דכתיב אחר הקטרה, דוקא הוא. והשקאה דכתיב מקמי הקטרה, קמ\"ל קרא דבדיעבד מהני כששתתה קודם הקטרה. והשקאה בתרא להכריחה צריך וכתנא קמא:"
+ ],
+ [
+ "מגילתה נגנזת
בצד ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ומנחתה מתפזרת על הדשן
בבית הדשן שבעזרה, ונשרפת שם כשאר פסולי המוקדשין, מדכבר קדשה בכלי:"
+ ],
+ [
+ "נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערים אותה
ערעור הוא לשון בלבול ותמהון. ור\"ל מהממין ומכריחין אותה:"
+ ],
+ [
+ "ומשקין אותה בעל כרחה
דדלמא מחמת יראה ממאנת:"
+ ],
+ [
+ "אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות
היינו לר\"ש. אבל לת\"ק לא בדקי לה מיא עד אחר הקטרה:"
+ ],
+ [
+ "והיא מתמלאת גידין
דמדבשרה מתנפח נראית כמלאת גידין:"
+ ],
+ [
+ "והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא העזרה
דמתוך אימת מות תפרוס נדה בעזרת נשים, והרי נדה אסורה לכנס בהר הבית. אבל לטומאת מת לא חששו, דמת מותר בשער נקנור [ונ\"ל דמהאי טעמא נמי כפלו הוציאוה, ר\"ל משער נקנור ומהר הבית, מדאסורה בשתיהן]:"
+ ],
+ [
+ "היתה תולה לה
ודוקא זכות תורה בהוליכה בניה לת\"ת, או המתינה לבעלה כשהלך ללמוד:"
+ ],
+ [
+ "יש זכות תולה שלש שנים
הכל לפי רוב המעשה:"
+ ],
+ [
+ "מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה
ה\"ק שאם תשתה סוטה אחת בפני בתו תדע הבת שזכות תולה להסוטה. אי נמי ר\"ל שאם תשתה ולא תמות מיד לא תתיאש מפורעניות ולא תוציא לעז על המים כשלא יבדקוה [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "דבי אליעזר אומר כל המלמר בתו תורה כאילו לומדה תפלות
זנות. שתסמוך ע\"ז לזנות. וי\"א דר\"ל כתפל בלי מלח, דע\"י שאין לה לב להבין טעמי התורה, יהיו לצחוק בעיניה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב
מזונות מועטין:"
+ ],
+ [
+ "ותפלות מתשעה קבין ופרישות
ר\"ל מדיש לה בל\"ז נטייה יתירה לתפלות, להכי מוזהר טפי מללמדה תורה. והיינו דמזהיר ר' יהושע מללמדה טפי מר\"א [כך נראה לי. ולי\"נ מהו' אברהם ראטענשטיין שליט\"א מצינו טובא שנשנו בלשון פלוגתא, ואינן אלא לפרש, כרתוי\"ט פ\"ג מ\"ו דבכורים, וכ\"כ לעיל פ\"ב מ\"א ד\"ה רג\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הוא היה אומר חסיד שוטה
שמתחסד מלהציל אשה ערומה שטובעת בנהר:"
+ ],
+ [
+ "ורשע ערום
שמערים להטעים דבריו להדיין קודם שיבא בעל מחלוקתו. [ואין זה עורכי דיינים הנזכר במסכת שבועות [דל\"א א']. דהתם במספר לו כל הענין. והרי זה לא ירצה הדיין לשמוע. רק הכא מיירי שאינו רק מטעים דבריו לדיין בערמה שע\"י סיפורו מדבר אחר יהא מטה לב הדיין להצדיקו אח\"כ, וזה לא ימנע הדיין מלשמוע, כך נראה לי]. או שמחמיר לאתרים כמתחסד, ומקיל לעצמו. ועוד טובא חשיב בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואשה פרושה
במתנהגת בפרישות יתירה כפי שאינו נאות לאשה:"
+ ],
+ [
+ "ומכות פרושין
שמכה ראשו בכותל כאילו מעצים עיניו מלהסתכל סביבו ומנקף רגליו בהלוכו שוחח כמו עניו, ואינו רואה מכשולים שמונחים לפניו בדרך:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מכלי עולם
שרובן אין תוכן כברן, ובערמימותן לוכדין בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררים מדהה
גוון הכהה נקרא דהוי. ולי\"נ מהר\"א רא\"ש הנ\"ל, ר\"ל שיסמכו לזנות, כי לכולם יש זכות מעט מתורה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת
נעשית חולנית:"
+ ],
+ [
+ "נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות
שנטמאו קודם שנתקדשו בכלי:"
+ ],
+ [
+ "ותפדה
ותצא לחולין, ומהמעות יקנה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "ושבאו לה עדים שהיא טמאה
ואף על גב דבכי האי גוונא הקדש טעות הוא, דכשיש עדים לא יבדיקוה המים. על כל פנים גזרינן שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול [כך מסקנת הש\"ס ודלא כרתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות
מיהו בנשואות לכהן הקומץ קרב כהלכתו, והשיריים נשרפין בבית הדשן. ובאינך דמתניתין כל המנחה נשרף בבית הדשן:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת
שירי מנחתה נשרפין, בבית הדשן בין מנחת סוטה או שאר מנחה שתביא:"
+ ],
+ [
+ "וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת
ה\"ה בגדולה שאינה עוד ברשות אב, דרק במנחת כהן כתיב כליל תקטר:"
+ ],
+ [
+ "כהנת מתחללת
בנבעלת לפסול לה, אסורה בתרומה ומלהנשא לכהן:"
+ ],
+ [
+ "וכהן אין מתחלל
בבעל חללה או זונה. מיהו כל זמן שהיא בביתו פסול לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים
והא דנקט הכא כהן קודם לכהנת שלא כסדר דרישא. ה\"ט מדבעי למנקט בכולהו הן קודם ללאו:"
+ ],
+ [
+ "מה בין איש לאשה
בשאר דברים שאינן מענייני כהונה:"
+ ],
+ [
+ "האיש פורע ופורם
כשהוא מצורע:"
+ ],
+ [
+ "האיש מדיר את בנו בנזיר
עי' נזיר [פ\"ד מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "האיש מגלח על נזירות אביו
דבנזר אביו והפריש מעות סתומים לקרבנותיו ומת, אם בנו ג\"כ נזיר יכול להביא קרבנותיו מהמעות האלו:"
+ ],
+ [
+ "האיש מוכר את בתו
קטנה:"
+ ],
+ [
+ "האיש מקדש את בתו
קטנה או נערה:"
+ ],
+ [
+ "ואין האשה נסקלת ערומה
משום בזיונה:"
+ ],
+ [
+ "האיש נתלה
כל הנסקלין נתלין:"
+ ],
+ [
+ "ואין האשה נתלית
דמיעטה קרא:"
+ ],
+ [
+ "ואין האשה נמכרת בגניבתה
מיהו שייר טובא מה שבין איש לאשה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארוסה ושומרת יבם
שקנא להן הארוס או היבם ונסתרו:"
+ ],
+ [
+ "פרט לארוסה ושומרת יבם
מיהו לא נתמעטו רק משתיית מים, אבל כשקנא לה נאסרה כשנסתרה. ומה\"ט גם כן הפסידה כתובה, מדגרמה שתאסר עליו:"
+ ],
+ [
+ "ממזרת ונתינה
גבעונית:"
+ ],
+ [
+ "לא שותות
דאשתו כתיב, בראויה, שתהיה אשתו:"
+ ],
+ [
+ "ולא נוטלות כתובה
אף דשאר אלמנות לכה\"ג נוטלות כתובה [ככתובות ספי\"א]. זו שגם סתירתה גורמת שתאסר, תפסד:"
+ ],
+ [
+ "ולא נוטלות כתובה
אף על פי שהוכנו לשתות אפילו הכי לא שותות וכו' והן אותן שנשנו לעיל [פ\"א מ\"ג] לענין אכילת תרומה. ולי\"נ מהו' אברהם ראטענשטיין שליט\"א, להכי חלק להו בב' בבי וקתני ואלו משום דחלוקין בטעמן מהנך דלעיל [ועי' תוס' ר\"פ]:"
+ ],
+ [
+ "והאומרת איני שותה
קודם שנמחקה המגילה [כפ\"ג מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אמר בעלה איני משקה
*) ר\"ל אבל שבעלה וכו'. [ונ\"א אמר בעלה איני משקה] ואפשר לע\"ד דאדלעיל קאי, [אמר בעלה איני משקה] ושבעלה בא עליה בדרך, אף שאמרה אחר כך איני שותה (או שאמר בעלה איני משקה), אפ\"ה נוטלת כתובה. ועוד נ\"ל דגי' הספר נכונה, והכי גרסינן נמי לעיל פ\"ג מ\"ו ולא גרסינן שאמר בעלה איני משקה דא\"צ כלל לאמירה דידיה ורק בדידה צריך שתאמר טמאה אני או איני שותה דאל\"כ מנא ידעינן:"
+ ],
+ [
+ "נוטלת כתובתה
דהוא גרם לה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה
פליגי בשטר העומד לגבות, דלב\"ש כגבוי, והיא מוחזקת:"
+ ],
+ [
+ "לא שותות ולא נוטלות כתובה
דס\"ל לר\"מ יוציא ולא יחזיר עולמית:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה
עד סוף כ\"ד חודש משנולד:"
+ ],
+ [
+ "ולהחזירה לאחר זמן
וראויה להיות אשתו:"
+ ],
+ [
+ "אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד
ששתתה כוס עקרין:"
+ ],
+ [
+ "ולפרות ולרבות הימנה
ואפילו הכי פליגי רבנן, דלא דמי למעוברת ומינקת חבירו, דהכא אסורה מצד עצמה:"
+ ],
+ [
+ "אשת כהן שותה ומותרת לבעלה
ולא חיישינן שמא נאנסה, דאז לא בדקי לה מים. ומה\"ט הוה ס\"ד דלא תשתה מדכתיב והיא לא נתפשה, אסורה, הא נתפשה מותרת, זאת משקה. אבל אשת כהן שגם בנתפשה אסורה לא ישקה. קמ\"ל שותות:"
+ ],
+ [
+ "אשת סריס
סריס חמה. או בשתה כוס עיקרין [ועי' יבמות ספ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "שותה
דמותרת לו אף דאינו בר תשמיש:"
+ ],
+ [
+ "על ידי כל עריות מקנין
אפילו בקינא לה מאביה ואחיה או שחוף שאין אברו מתקשה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הקטן
פחות מבן תשע שנים:"
+ ],
+ [
+ "וממי שאינו איש
בהמה, דאין זנות לבהמה. ונ\"ל דלהכי לא נקט ומבהמה, היינו אליבא דר' יוסי [כלאים פ\"ח מ\"ח] דקאמר דאדני שדה מטמא באוהל כאדם, והיינו לפי הירושלמי שם בר נש דטור, והוא מין קוף גדול בקומת אדם [וואלדמענש] בל\"א ולהכי אצטריך הכי לאפוקי, דאע\"ג דלר' יוסי אינו בהמה אעפ\"כ אינו איש:"
+ ],
+ [
+ "ואלו שבית דין מקנין להן
כשרואין בה פריצות:"
+ ],
+ [
+ "או נשתטה
ונ\"ל דדוקא בנשתטה, דהיינו שלא מחמת חולי. אבל בנטרפה דעתו דהיינו מחמת חולי [כנדה די\"ג], אפשר דאין ב\"ד מקנאין לה, דימתינו עד שיתרפא ויקנא הוא בעצמו ותשתה. ולזה הערני י\"נ מהר\"א רא\"ש נ\"י. רק די\"ל דדמי לחבוש בבית אסורים שאין ממתינין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כך המים בודקין אותו
את הבועל:"
+ ],
+ [
+ "ובאו ובאו
מדכתיב וי\"ו יתירה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב
כדבריך אבל אי\"ל דר\"ל כלקמן, והיינו כרבי דהרי ר\"ע ור' יהושע ור' זכריה בן הקצב כולם בזמן החורבן היו כדמוכח מכמה דוכתי וקדמו טובא לרבי שנולד נ\"ב שנה אחר החורבן, אחר חורבן ביתר ביום שנהרג רע\"ק. והחילוק שבין הדרשות, דר' לא דרש וי\"ו יתירה רק ממלת נטמאה יתירה:"
+ ],
+ [
+ "אחד לבעל ואחד לבועל
וא\"צ למדרש וי\"ו יתירה:"
+ ],
+ [
+ "בו ביום
באותו יום שדרשו נטמאה ונטמאה. שבאותו יום הושיבו ר\"א בן עזריה לנשיאות, וניתן רשות לתלמידים רבים לכנס לביהמ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "וכל כלי חרש אשר יפול מהם
מהשרצים:"
+ ],
+ [
+ "אלא יטמא
דרשינן כאלו כתיב יטמא:"
+ ],
+ [
+ "לימד על ככר שני שמטמא את השלישי
דהשרץ אב הטומאה, והכלי שנטמא ממנה ראשון. והאוכל שנגע בכלי שני, וקרי ביה יטמא, דהאוכל שנגע בשני נעשה שלישי. ונקט ככר, מדמצוי בתנור:"
+ ],
+ [
+ "שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא
דטמא רק מכח ק\"ו מטבול יום, שמותר בחולין ופוסל בתרומה, שני שפסול בחולין [כטהרות פ\"ב מ\"ג]. אינו דין שיעשה שלישי בתרומה. מה לטבו\"י שאינו רק באדם וכלים שיש במינן אב, משא\"כ אוכל א\"א שיהיה אב הטומאה [כפתיחה לטהרות סי' ס\"ג]. כלי חרס יוכיח שאין במינו אה\"ט [עי' שם סי' ס\"ב], ואפ\"ה פוסל תרומה. מה לכ\"ח שמטמא מאוירו. טבו\"י יוכיח. וחזר הדין לא הרי זה וכו', הצד השוה שבהן, שהן טמאין ומטמאין, אף וכו'. ואמר ריב\"ז שהדור האחרון יפרך, מה להצד השוה שכן יש בהן צד חמור. ורבן יב\"ז צד חמור לא פריך [עי' תוס' כתובות דל\"ב א' ד\"ה שכן]:"
+ ],
+ [
+ "והלא עקיבא תלמידך
שר\"ע תלמיד ר\"א בן הורקנס, תלמיד ריב\"ז:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר כל אשר בתוכו יטמא
ואין הלכה כר' עקיבא ושלישי רק פסול בתרומה:"
+ ],
+ [
+ "אלף אמה מגרש
[אנגער], מקום פנוי מאילנות וזריעה:"
+ ],
+ [
+ "ואלפים אמה תחום שבת
ר\"ל ועוד אלף אמה לענין תחום שבת נאמר, ולא לתתם ללויים. וס\"ל תחומין דאורייתא, ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים
ר\"ל ועוד אלף אמה לשדות וכרמים ללוויים:"
+ ],
+ [
+ "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר שאין תלמוד לומר לאמר
דבכל דוכתא פירש לאמור, שנכתב בתואר הלשון שבו נאמר בלי שנוי הגוף, ופירושו בל\"א [פאלגענדע ווארטע]. אבל הכא א\"צ כן, דהרי בל\"ז כתב מקמי הכא \"את השירה הזאת\" ופשיטא שנכתבה בלשון שנאמרה. א\"נ בכל דוכתא י\"ל דצריך לאמור לדרשה לא אמור בדברים [כיומא ד\"ד ב'] אבל הכא ודאי אין כאן איסור לאמרו:"
+ ],
+ [
+ "מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל לכך נאמר לאמר
משה אמר אשירה לד' וגו' והן עונין אחריו כדבריו, משה אמר עזי וזמרת וגו', והן אומרים אשירה לד', וכן כל פסוק ופסוק:"
+ ],
+ [
+ "ר' נחמיה אומר כקורין את שמע
ר\"ל כש\"ץ שמתחיל שמע, וקורין הצבור כולן אחריו. כ\"כ הכא שרה רוח הקודש על כולן, וכשפתח משה, כוונו כולן לומר יחד השירה ככתבה:"
+ ],
+ [
+ "ולא כקורין את ההלל
נ\"ל דלהכי קאמר תו ולא וכו', דסד\"א דק\"ש ל\"ד אלא ר\"ל ברכת ק\"ש, משום דיש בתפלתן נמי פסוקים שהצבור עונין כל דבור ודבור שאמר הש\"ץ [כמג\"א סי' מ\"ט]. והיינו כקטן המקרא ההלל שנזכר בש\"ס [סוטה ד\"ל ע\"א], להכי קאמר ולא כקורין וכו', דהכא לא קראו השירה פסוק אחר פסוק, כפסוקי ברכת ק\"ש, משה תחלה ואח\"כ ישראל אלא קראו כולן יחד, רק משה פתח, ובתוס' הביא תוספתא דמפרש ר\"נ דמשה פתח אשירה לי\"י והם סיימו כי גאה גאה, וכן כל פסוק. וא\"כ צ\"ל דמה דקאמר כקורין שמע, היינו מדשומע כעונה הו\"ל כק\"ש פסוק אחר פסוק:"
+ ],
+ [
+ "ועדיין הדבר שקול
ר\"ל בספק, דאפשר לפרשו מיראה:"
+ ],
+ [
+ "לו אני מצפה או איני מצפה
דיש לפרשו, לו איחל, בתמיה:"
+ ],
+ [
+ "איש תם וישר ירא אלהים
ולא כתיב אוהב אלדים. ואף על גב דגבי אברהם נמי כתיב כי ירא אלדים אתה. נ\"ל דהכא שאני דסמיך ליה וסר מרע, משמע דהיה סר מרע רק מיראת אלדים. משא\"כ סתם יראת אלדים היינו יראת הכבוד, [עהרפורכט] בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "והלא יהושע תלמיד תלמידך
ר\"ל תלמיד ר\"ע, שהיה תלמיד תלמידו של ריב\"ז [כלעיל סי' י']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח
ששמע [פאפאגייא] שאומר שנסתרה ודרך העוף ההוא לחזור ולדבר מה ששמע מאדם מדבר, ואף זה ודאי כך שמע גם הוא מאדם, ולרמב\"ם ר\"ל ששמע שנטמאה:"
+ ],
+ [
+ "יוציא ויתן כתובה
דנאסרה עליו:"
+ ],
+ [
+ "דברי ר' אליעזר
לטעמיה בפ\"ק דא\"צ עדות לסתירה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה
נשים שטוות לאור הלבנה ומפחד בלילות מתקבצות לטוות יחד, ומדברות יחד דברים של יום. ואורחא דמלתא נקט, ור\"י לטעמיה דצריך ב' עדים. רק מדמפורסם פריצותה גם לאלה הנשים, שוב לא יבדקוה המים ועכ\"פ [לא] הפסידה כתובה:"
+ ],
+ [
+ "אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת
באותה סתירה, לכל מ\"ד כדאית ליה.",
+ "והא דלא כלל להו תנא בהדי ע\"א, דהרי כולן נאמנים. י\"ל משום דסד\"א דשניהן שוין בנאמנות, להכי פלגינהו לאשמעינן דבמכחישין זא\"ז ע\"א עדיף, מדמחייב שבועה בדיני ממונות, ועס\"פ:"
+ ],
+ [
+ "חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה
כולן שונאיה [כיבמות פט\"ו מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ולא לפסלה מכתובתה
מדשונאים אותה:"
+ ],
+ [
+ "אלא שלא תשתה
ואע\"ג דיש לחוש דחוששין שמא אם תשתה ותמצא נקייה תהיה מותרת לבעלה, והם משנאתן אותה רוצים לאוסרה על בעלה [כיבמות שם]. י\"ל כיון שקנא לה ונסתרה רגלים לדבר דקושטא קאמרו, ותאסר על בעלה [כרמב\"ם פ\"א מסוטה הט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שהיה בדין
שלא יהא עד א' נאמן אטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ומה אם עדות ראשונה
שעל הסתירה:"
+ ],
+ [
+ "שאין אוסרתה איסור עולם
רק עד שתשתה:"
+ ],
+ [
+ "אינה מתקיימת בפחות משנים
כפר\"ק משנה א':"
+ ],
+ [
+ "עדות אחרונה
שעל טומאה:"
+ ],
+ [
+ "שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים
ואי\"ל מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. י\"ל לפמ\"ש תוס' [ד\"ז] דבשתתה ולא בדקוה המים, ואח\"כ בא ע\"א אטומאה, אסורה. אף דבכה\"ג מדלא בדקוה המים, איכא רגלים לדבר איפכא שהעד משקר. עוד י\"ל עריפת עגלה יוכיח [כלקמן פ\"ט מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ועד אין בה כל עדות שיש בה
דכל עד סתם בתורה, שנים במשמע. והכא ה\"ק קרא שנים אין בה רק עד אחד:"
+ ],
+ [
+ "כי מצא בה ערות דבר
הך קרא לאו בקנוי וסתירה כתיב וגם בש\"ס מקשה תיפוק ליה דאין קנוי רק בב' עדים מדכתיב בטומאת סוטה ועד אין בה, בטומאה לבד סגי עד אחד ולא בקנוי. ומשני דה\"נ קאמר דקנוי בע\"א לא מהני היינו ממעוטא דמלת בה אבל אטומאה בעלמא שלא יהא בעלה חייב לגרשה בעד א' אומר שנטמאת ילפינן מדכתיב כי מצא בה וגו':"
+ ],
+ [
+ "עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת
באותה סתירה:"
+ ],
+ [
+ "אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה
דאוקי חד להדי חד, והרי היא בספיקה. ודוקא בבאו ביחד, אבל בזא\"ז והורו כבר על פי הראשון, הו\"ל הראשון כב' עדים, ואין דבריו של אחד במקום שנים:"
+ ],
+ [
+ "אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת
אם אמרו לא נטמאת באותה סתירה, ודאי שאינה שותה כלל, דהרי אין כאן חשד. אלא ר\"ל היינו אז עמך כשנסתרה, וראינו שלא נטמאת בפניך ועכ\"פ אפשר שנטמאת באותה סתירה. וכ\"ש כשמזימין אותו שהיה אז עמהן במקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "היתה שותה
אפילו באו זה אחר זה:"
+ ],
+ [
+ "שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה
קמ\"ל תנא הכא תרתי בבא, דמיירי בפסולי עדות, דאזלינן גבה בתר רוב דעות, בין לקולא בין לחומרא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו נאמרין בכל לשון
שמבין:"
+ ],
+ [
+ "פרשת סוטה
דקודם שכתב הכהן הפרשה, השביעה בעל פה:"
+ ],
+ [
+ "ווידוי מעשר
בפסח של שנת ד' וז' [עי' מעש\"נ פ\"ה מ\"ו וי']:"
+ ],
+ [
+ "ותפלה
דוקא בצבור, אבל ביחיד, דוקא בלשון הקודש [א\"ח ק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ושבועת הפקדון
ושייר הלל וקידוש וברכת הנהנין והמצות ושבועת ביטוי ודיינין. וליכא למימר תנא ושייר, דהא אלו קתני. ואפשר דהנך דלא תני נאמרים אפילו בלשון שאינו מבין:"
+ ],
+ [
+ "מקרא בכורים
ארמי אובד וגו':"
+ ],
+ [
+ "וחליצה
היא אומרת לא אבה יבמי, והוא אמר לא חפצתי לקחתה, ואחר החליצה אומרת ככה יעשה וגו', הכל בלה\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ברכות וקללות
מפורש במשנה ה':"
+ ],
+ [
+ "ברכת כהנים
נשיאת כפים:"
+ ],
+ [
+ "וברכת כהן גדול
מפורש במשנה ז'. לא זכיתי לידע מנ\"ל שצריך לומר הברכות בלה\"ק דוקא ואפשר משום קדושת היום וקדושת הקורא וקדושת המקום:"
+ ],
+ [
+ "ופרשת המלך
עי' משנה ח':"
+ ],
+ [
+ "ופרשת עגלה ערופה
ידינו לא שפכה וגו':"
+ ],
+ [
+ "ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם
עי' ריש פ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "מקרא בכורים כיצד
ר\"ל מנין:"
+ ],
+ [
+ "מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש
דילפינן קול קול ממתן תורה שהיה בלשון הקדש:"
+ ],
+ [
+ "עד שתאמר בלשון הזה
נ\"ל דנ\"מ דלת\"ק סגי בלה\"ק אפילו אינו אומר בלשון המקרא ממש. אלא דא\"כ לפי מה דקיי\"ל כת\"ק א\"צ בלשון המקרא ממש, וכ\"כ בבכורים דלא כתב ככה, אין לשון המקרא מעכב, והלא לא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון
ר\"ל אצל שומרון:"
+ ],
+ [
+ "וכל ישראל
אי\"ל דהיינו אותן שלא החזיקום ב' ההרים, דהרי בירושלמי הכא משמע שששה שבטים שלמים היו בכל הר והר מדקאמר א\"א לומר לוי למעלן שכבר נאמר לוי למטה וכו' ופליג אהא דקאמר מקמי הכא דלר\"א ב' גבשושית עשו להן וקראו להן הר גריזים והר עיבל, אם כן לא היה אפשר שיעמדו ו' שבטים על גבשוש אחד, אלא הר הר ממש, ועמדו ו' שבטים על כל הר. אלא נראה לי דאהנך שעל גריזים ועיבל קאי, וכן משמע בקרא דיהושע דמייתי:"
+ ],
+ [
+ "הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו
שנזכרו בגריזים ועיבל:"
+ ],
+ [
+ "וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון
בכתב ולשון של ע' לשונות. ולרבינו סעדיה גאון רק מנין המצות היה כתוב בע' לשון. ולרמב\"ן כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל היה כתוב שם בע' לשון ודרך נס היה לכתוב הכל ביום א', ורק על י\"ב אבנים שכל אבן משא איש:"
+ ],
+ [
+ "ובאו ולנו במקומן
נ\"ל לא דר\"ל שסתרו האבנים אחר הכתיבה, דא\"כ ק' קו' הש\"ס הכא [דל\"ה ב'] דאם כן האיך אפשר שיעתיקו משם האומות בזמן קצר כזה, והרי עיקר הכתיבה היה כדי שיעתיקו משם האומות. גם כל הנסים שבאותו כתב לרמב\"ן הנ\"ל וכי בכדי היו. אלא דר\"ל אחר שבנו המזבח מאותן אבנים והקריבו עליו, סתרו המזבח והביאו אבניו למלונם בגלגל, ושם הקימום וכתבו עליהן:"
+ ],
+ [
+ "במדינה אומרים אותה שלש ברכות
שבין פסוק לפסוק עונין הצבור אמן:"
+ ],
+ [
+ "ובמקדש ברכה אחת
לפי שאין עונין אמן במקדש:"
+ ],
+ [
+ "במקדש אומר את השם ככתבו
ובכל פעם ששמעו הצבור השם ענו בשכמל\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ובמדינה בכנויו
אדני או אלדים:"
+ ],
+ [
+ "במדינה
מדפליג ר\"י במקדש להכי נקט כאן במדינה קודם למקדש ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ
מפני שהשם כתוב עליו:"
+ ],
+ [
+ "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם
י\"א דלאו ר\"י קאמר לה, דא\"כ בגבולין נמי לבעי נשיאות כפים למעלה מראשיהן. אלא דמהאי קרא לא משמע למעלה מראשיהן, רק הכא ארישא קאי. נשיאת כפים מנלן. שנאמר וישא וגו':"
+ ],
+ [
+ "ברכות כהן גדול
ביו\"כ אחר ששלח השעיר:"
+ ],
+ [
+ "חזן הכנסת
שמש הכנסת שכל תשמישי הביה\"כ שבהר הבית נעשים ע\"י:"
+ ],
+ [
+ "נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת
שעל פיו נעשה כל עניני ביה\"כ, מי ירד לפני התיבה מי יקרא, מי יפטיר, וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "וראש הכנסת נותנה לסגן
הוא שני בגדולה לכוה\"ג, שכשאירע פסול בכוה\"ג ישמש הוא תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "וכהן גדול עומד ומקבל
מכלל שהיה יושב, מדקרא בעזרת נשים, ושם מותר לישב. אבל בעזרה רק מלך מבית דוד מותר לישב:"
+ ],
+ [
+ "אחרי מות
עד סוף פרשת יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ואך בעשור
שבפרשת אמור:"
+ ],
+ [
+ "וגולל את התורה
ר\"ל סוגרה:"
+ ],
+ [
+ "ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן
שלא יחשבו שחסר בה פרשה שלישית שיקרא אחר כך בעל פה:"
+ ],
+ [
+ "ובעשור שבחומש הפיקודים
ר\"ל שכתוב בספר במדבר:"
+ ],
+ [
+ "קורא על פה
דדוקא אחרי ואך בעשור שסמוכין בס\"ת, גולל משם בצבור. אבל ובעשור שמרוחק מאחרי, איכא טרחא דציבורא כשיגלול לשם. ובס\"ת אחרת א\"א שיקרא, מחשש פגם של ס\"ת ראשון, כשיקרא חד גברא בס\"ת אחרת תכופין זל\"ז. ורק בהפסיק א' לקרות ביניהן שרי [מג\"א ססקמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ומברך עליה שמנה ברכות
לאחר שקרא. ואלו הן, על וכו':"
+ ],
+ [
+ "על התורה
א' לאחריה [מלבד ברכה שלפניה] כמו שמברכין בביה\"כ. הרי ברכה א':"
+ ],
+ [
+ "ועל ההודיה
ר\"ל אחר כך אומר רצה ומודים עד לך נאה להודות הרי ג':"
+ ],
+ [
+ "ועל מחילת העון
אומר סלח לנו כמו בשמונה עשרה, וחותם מלך מוחל וסולח וכו' כמו בתפלת יו\"כ. הרי ד':"
+ ],
+ [
+ "ועל המקדש
מתפלל שיתקיים המקדש, וחותם בא\"י שוכן בציון. הרי ה':"
+ ],
+ [
+ "ועל ישראל
מתפלל שיתנשא מלכות ישראל בכללה, וחותם בא\"י הבוחר בישראל הרי ו':"
+ ],
+ [
+ "ועל הכהנים
מתפלל שלא יכשלו בעבודתם ושיהיה שלום ביניהן ושיצליחו, וחותם בא\"י מקדש הכהנים. הרי ז':"
+ ],
+ [
+ "ועל שאר התפלה
שיושיע הקב\"ה לכל יחיד מצרתו, וחותם בא\"י שומע תפלה. הרי ח':"
+ ],
+ [
+ "פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג
ר\"ל ליל שקודם יום ב' דסוכות:"
+ ],
+ [
+ "בשמיני במוצאי שביעית
ר\"ל סוכות שאחר שנת השמיטה, תחלת שנת ח':"
+ ],
+ [
+ "עושין לו בימה של עץ
[געריסט]:"
+ ],
+ [
+ "בעזרה
באמצע עזרת נשים. ותוקעין בחצוצרות בכל ירושלים להקהיל העם:"
+ ],
+ [
+ "מקץ שבע שנים במועד וגו'
אע\"ג שבתורה לא נזכר שיקרא המלך דוקא, ותו הא תינח בזמן שיש מלך, בשאין מלך מי קוראה, ונ\"ל דמה שהמלך קורא זהו מדרבנן כדי ליתן כבוד לתורה וגם כדי שיזהרו טפי במצות התורה בשיראו שגם המלך חייב לשמור מצותיה, כל שכן כל יחיד. מיהו בזמן שאין מלך לא היו מבטלין העשה אלא קורא אותה גדול שבצבור, ככה\"ג או ראש הסנהדרין:"
+ ],
+ [
+ "אגריפס המלך
מזרע הורדוס היה. ובימיו חרב המקדש:"
+ ],
+ [
+ "עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים
דאע\"ג דמלך שמחל על כבוד אין כבודו מחול (כע\"ז), היינו נגד בשר ודם אבל נגד הקב\"ה ותה\"ק רשאי. אמנם ק\"ל הרי כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. י\"ל מדבאמת לא היה ראוי למלכות מדין תורה ולא היה פטור. ולהכי שבחוהו, והיינו דסמיך לה דזלגו עיניו דמעות בקראו פרשת המלך:"
+ ],
+ [
+ "ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות
דבן גרים היה ופסול למלכות:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אל תתיירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה אחינו אתה
כך ענו לו כולם, דמשום דאמו מישראל הוה. והם חנפו לו בזה, דאע\"ג דבכה\"ג כשר לשאר התמניות בישראל [כקידושין ע\"ו ב'] עכ\"פ למלכות פסול עד שיהא אביו ואמו מישראל [כ\"כ תו'. וק\"ל רחבעם בן נעמה העמונית. דאי\"ל דהיתה ישראלית שדרה בעמון, דהרי אמרינן [ב\"ק דל\"ח ב'] בפירוש דגיורית היתה. גם דוחק לומר דהורתה ולידתה בקדושה היתה. ונ\"ל דר\"ל אפילו תהיה אמו צריך שיהיה גם אביו, וכ\"כ תוס' [יבמות דמ\"ה ב' ד\"ה כיון] דאגריפס לא היתה גם אמו מישראל, ואפ\"ה קרו ליה אחינו, דהיינו במצות [וכ\"כ תוס' ב\"ב ד\"ג ב' ד\"ה כל]. וכך צ\"ל לרמב\"ם פ\"א ממלכים דס\"ל אמו מישראל כשר למלכות, ע\"כ דאגריפס גם אמו לאו מישראל הוה. או דס\"ל כרש\"י משום דבן עבד שנתגייר הוה זולא מלתא]:"
+ ],
+ [
+ "ושמע
משום קבלת עול מלכות שמים. ומדלג משם עד והיה אם שמוע, שבפרשת עקב:"
+ ],
+ [
+ "והיה אם שמוע
משום קבלת עול מצות. ומדלג משם עד עשר תעשר:"
+ ],
+ [
+ "עשר תעשר
משום דאז קרוב לזמן מעשרות. ומשם מדלג עד כי תכלה ואע\"ג דגם אחר והיה אם שמוע יש כמה מצות אפ\"ה מדלגן מדאינן רק מקריות, ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ופרשת המלך
שום תשים עליך מלך. ואף דפרשת מלך קדמה לכי תכלה. אפ\"ה קוראה אחר עשר תעשר, שלא להפסיק בין פרשת המעשרות. ואף דיש טרחא דצבורה כשיגלול אילך ואילך. מלך שאני:"
+ ],
+ [
+ "אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון
תחת סלח לנו אומר המלך אתה בחרתנו. וחותם מקדש ישראל והזמנים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "משוח מלחמה
לעיל [פ\"ז מ\"ב] הקדים עגלה ערופה למשוח. והכא כשמפרשן נקט איפכא. ה\"ט דלעיל נקט יחד אותן שהן חובה על הקורא יותר מעל השומע, כברכת כהנים וכה\"ג ופרשת המלך ופרשת עגלה. משא\"כ קריאת משוח מלחמה שהחוב על השומע טפי, שהרי עקרו להתרות באנשי המלחמה. אבל הכא כשמפרשן, משוח דזוטר מיליה פסק ושדי להו, והדר מפרש עגלה ערופה דנפישי מיליה [כש\"ס סוכה ד\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "בשעה שמדבר
נ\"ל דנקט \"בשעה\", ולא קאמר היה מדבר וכו', משום דפעמיים מדבר עמם [כש\"ס כאן ד\"מ ב'], אחד בגבול הארץ וא' קודם קרבם למלחמה, ור\"ל דהיה כמה שעות שמדבר עמם. [עי' דברים כ']:"
+ ],
+ [
+ "אל העם
כשהמערכות עומדות לפניו:"
+ ],
+ [
+ "ולא שמעון על בנימין
נ\"ל דנקט הכי משום שכשנחלק מלכות והיו יהודה ובנימין מתאחדים מדהיה חלק בנימין מובלע תוך חלק יהודה. ושמעון שהיה שייך למלכות ירבעם, והיה מועט באוכלסין, וחלקו סמוך ליהודה, היה רגיל יהודה המרובה לפול על שמעון, ושמעון המרובה באוכלסין יותר מבנימין שנתמעטו מאוד בפלגש בגבעה, חוזר ונופל על בנימין:"
+ ],
+ [
+ "כמה שנאמר
[ד\"ה ב' כ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל
שאינו יכול לילך ברגליו:"
+ ],
+ [
+ "ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון
אף שהנביא צוה להם רק שיושיבום, הם מרחמנות יתירה עשו מה שעשו:"
+ ],
+ [
+ "מפני צהלת
[וויהרען]:"
+ ],
+ [
+ "סוסים וצחצוח חרבות
[פונקעלן דער וואפפען]:"
+ ],
+ [
+ "אל תיראו מפני הגפת תריסין
[געקלירר דער שילדע]:"
+ ],
+ [
+ "ושפעת הקלגסין
[יוכצען דער העערע], רננת חיל המלחמה:"
+ ],
+ [
+ "אל תחפזו
לסוג אחור בחרדה:"
+ ],
+ [
+ "מקול קרנות
[שאלל דער הערנער]:"
+ ],
+ [
+ "אל תערצו
[זיך ענגסטען]:"
+ ],
+ [
+ "מפני קול צווחות
מההורגים ונהרגים:"
+ ],
+ [
+ "פלשתים באו בנצחונו של גלית
שר צבא שלהן וזכר גליות שסמכו על גבורתו. וזכר שובך שסמכו על חכמתו בטכסיסי מלחמה ועל רבוי עמו:"
+ ],
+ [
+ "זה מחנה הארון
ר\"ל מחנה ישראל הלוחמים שהביאו הארון עמם ששברי הלוחות מונחים בתוכו [ירושלמי שקלים פ\"ו ובבלי ברכות ד\"ח ב'] עד כאן משוח מדבר וכהנים אחרים משמיעין דבריו לכל החיל. מכאן ואילך משוח מדבר ושוטר משמיע:"
+ ],
+ [
+ "ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו
שלא דר לתוכו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות
להכניס יין ושמן:"
+ ],
+ [
+ "ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו
שלא פדה עדיין פירות של שנת ד' מנטיעתו:"
+ ],
+ [
+ "אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל
כבכרם שאינו נקרא כרם עד שיהיה ה' גפנים:"
+ ],
+ [
+ "ואחד המבריך
כופף ראש הזמורה תחת הארץ והיא צומחת מתחת ועולה:"
+ ],
+ [
+ "ואחד המרכיב
[איינאימפפען]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו שומרת יבם
בנפלה לפניו סגי, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה
ר\"ל אע\"ג שהוא כבר במלחמה ושמע שמת אחיו:"
+ ],
+ [
+ "ומתקנין את הדרכים
להחיל:"
+ ],
+ [
+ "הבונה בית שער
חדר שלפני הבית לשומר הפתח:"
+ ],
+ [
+ "אכסדרה
גג בלי מחיצות:"
+ ],
+ [
+ "מרפסת
[גאללעריא] שלפני חדרים שבעלייה, שבו יורדין לחצר:"
+ ],
+ [
+ "הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק
שאין מגדלין פירות:"
+ ],
+ [
+ "גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
אף שחלוצה אסור לכהן רק מד\"ס. ואף שבשניהן אין עבירה עדיין בידו, דלא יחלל זרעו כתיב דהיינו בעילה, ולפ\"ז אפילו כר' יוסי [במשנה ה'] אתיא:"
+ ],
+ [
+ "אף הבונה בית על מכונו
שסתרו וחזר ובנאו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון
מדינה בא\"י שאין קרקעיתה יפה ללבנים:"
+ ],
+ [
+ "לא היה חוזר
מדאינו מתקיים:"
+ ],
+ [
+ "ואלו שאין זזין ממקומן
שא\"צ לצאת מעירן:"
+ ],
+ [
+ "בנה בית וחנכו
ולא דר בו עדיין שנה:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מתקנין את הדרכים
מדכתיב נקי יהיה:"
+ ],
+ [
+ "ויספו השוטרים לדבר אל העם
מכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה
כשמתקשרין יחד הלוחמים אלו מול אלו:"
+ ],
+ [
+ "זהו המתירא מן העבירות שבידו
אפילו חטא שמד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו
שיחזרו הבונה ונוטע ומארס:"
+ ],
+ [
+ "שיחזור בגללן
ולא יתבייש החוטא:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא הירא ורך הלבב
דבעמוד והחזיר קאי, אבל בשאר עבירות לא, ולריה\"ג גם בשאר עבירות כל שלא עשה תשובה חוזר. ובש\"ס אמרינן דלר\"י הגלילי גם אחטא דמד\"ס חוזר ולר' יוסי רק אחטא דאורייתא. ותמיה הרי ר\"י גם חליצה קחשיב וטפי הול\"ל אפכא ודו\"ק."
+ ],
+ [
+ "ובעקבו של עם
ר\"ל גם בסוף המערכה. והם הנקראים בזמנינו [אוואנטגארדע] ר\"ל שומרים שלפני המחנה, [ואריערגארדע] ר\"ל שומרי האחור. ומפרש התנא מהו פקודתן של שרי צבאות בכל קצוות החיל. מעמידין וכו':"
+ ],
+ [
+ "מעמידין זקיפין
גבורים:"
+ ],
+ [
+ "ואחרים מאחוריהם
אחורי המערכה:"
+ ],
+ [
+ "וכשילין של ברזל
[שטרייטעקסטע]:"
+ ],
+ [
+ "וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו
רגליו:"
+ ],
+ [
+ "שתחלת ניסה נפילה
ה\"ק תחילת נפילה ניסה. וגם נגד הפנים היו צריכים זקיפין שלא ינוס דרך שם מן הצד:"
+ ],
+ [
+ "וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים
בשניהם כתיב ניסה קודם נפילה. וצריכא דאי מקרא קמא י\"ל מדמוכח רק במלת גם י\"ל דלא תלו זב\"ז. ואי מקרא בתרא לא כתיב שנפלו מישראל דוקא עוד י\"ל דאי מקרא קמא י\"ל דמגפה כמשמעו שמתו בדבר, ולא ע\"י הריגה מאויבים:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
שחוזרים כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וכלה מחופתה
אשה לאו בת מלחמה. רק לספק מזון ולתקן הדרכים אף היא יוצאת. מיהו לכבוש א\"י וללחום בעמלק לכ\"ע מלחמת חובה היא. ולהרחיב גבול א\"י לכ\"ע רשות. כי פליגי במלחמה שנגד אויב שיראים מהם שיצורו להם בעתיד, ת\"ק קרי לה רשות, ור\"י קרי לה מצוה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עגלה ערופה
שהזקנים אומרים ידינו לא שפכו, והכהנים אומרים כפר [כמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "שלשה מבית דין הגדול שבירושלם היו יוצאין
למדוד מהחלל איזה עיר קרובה:"
+ ],
+ [
+ "בשדה ולא צף על פני המים
כל הג' הוי מצי למילף ממלת אדמה, אלא ניחא ליה טפי להביא מלה יתירתא לכל חד וחד באנפי נפשה:"
+ ],
+ [
+ "נמצא סמוך לספר
גבול עכו\"ם:"
+ ],
+ [
+ "או לעיר שרובה נכרים
אף שיש בה ב\"ד ואפילו בא\"י, דכתיב כי ימצא חלל פרט לממציא עצמו למיתה, מדהלך שם יחידי:"
+ ],
+ [
+ "או לעיר שאין בה בית דין לא היו עורפין
דהא בעינן (ויצאו זקינך) זקני העיר ההיא:"
+ ],
+ [
+ "אין מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין
ר\"ל דמודדין רק איזה עיר של ב\"ד היותר קרוב:"
+ ],
+ [
+ "נמצא מכוון
מצומצם:"
+ ],
+ [
+ "ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה
מדכתיב אשר ד' אלקיך נותן לך פרט לירושלים, דקי\"ל דלא נתחלקה לשבטים, ודלא כרבי יהודה [מגילה דכ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף
ושם נקבר, דמת מצוה קונה מקומו. וזה היה מיו\"ד תנאים שהתנה יהושע עם ישראל בהכנסם לארץ [ב\"ק דפ\"א] דליכא למימר דלענין מדידה מיירי, דהרי גם אם יטלטלו הגוף אצל הראש, אין מבורר לאיזה צד יניחו טבורו, ולמ\"ד מחוטמו אם גם יטלטלו הראש להגוף אין מבורר לאיזה צד יניחו חוטמו. ואפ\"ה י\"ל דר\"א ורע\"ק כל חד לשיטתיה אזיל, דלר\"א כמו לענין מדידה טבור שבגוף עיקר ה\"נ לעניין קבורה מקום הגוף עיקר, ומוליכין הראש אצל הגוף. וכ\"כ לרע\"ק נמי לענין מדידה חוטם שבראש עיקר, להכי גם לענין קבורה מקום הראש עיקר, ומקרבין הגוף אצל הראש:"
+ ],
+ [
+ "ממקום שנעשה חלל מצוארו
וקיי\"ל כר\"ע. ואף דמשנת ראב\"י קב ונקי. כבר כ' הרא\"ש [פ' מי שהוציאוהו סי' ב'], דהיינו רק בק\"ב דברים הלכה כמותו:"
+ ],
+ [
+ "ומורידין אותה לנחל איתן
קרקע אבניית וקשה [כך כ' רש\"י, וכן משמע פשטותא דש\"ס] ולרמב\"ם ר\"ל נחל שוטף בחזקה ואע\"ג דכתיב אשר לא יעבד וגם התנא קאמר ומקומו אסור לזרוע היינו בשפת הנחל במקום שערפו:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאינו איתן כשר
דרק לכתחילה צריך איתן, דומיא דסקילה של מאורסה על פתח בית אביה [כתובות פ\"ד מ\"ג] וק' מזה לתוס' [גיטין ד\"ג ב' ד\"ה וכי] שכתבו דבדאורייתא לא אשכחן חילוק בין לכתחילה לדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "ועורפין
קוצץ הראש מנגד העורף:"
+ ],
+ [
+ "אותה בקופיץ
[האקביילע]:"
+ ],
+ [
+ "ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד
לעולם:"
+ ],
+ [
+ "ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר
לסתת ולהחליק:"
+ ],
+ [
+ "שם אבנים
מדאין תשמישן בגוף הקרקע וזריעה:"
+ ],
+ [
+ "אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון
והוצרך ללסטם, ואפשר שלכך נהרג. או נ\"ל דאילו האכלנוהו כראוי, היה מתחזק נגד הורגיו והיה ניצל:"
+ ],
+ [
+ "ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה
והלך יחידי, ואפשר שלכך נהרג מלסטין שחשבוהו כאיש שאין לו אוהבים לדרוש דמו:"
+ ],
+ [
+ "לא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם
ר\"ל לא שהכהנים צריכים לומר ונכפר וגו':"
+ ],
+ [
+ "נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה
ר\"ל משירדה לנחל איתן שאז נראית לעריפה [עי' כריתות כ\"ד ב' ותוס' שם]:"
+ ],
+ [
+ "תצא ותרעה בעדר
כשאר חולין:"
+ ],
+ [
+ "משנערפה העגלה תקבר במקומה
דאסורה בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "ועד אחד אומר לא ראית
ומרב\"י ח\"מ סי' כ\"ט שהביא דברי המרדכי נראה שהגרסא לא ראיתי ואע\"ג שכל לא ראינו אין ראיה כפ\"ב דעדיות משנה ב' היכא דהוי כהדדי הו\"ל כאומר לא ראית וה\"ל כמכחישו. והא דקאמר ראיתי ההורג, ר\"ל ראיתי שהרגו:"
+ ],
+ [
+ "היו עורפין
ודוקא בבאו כאחת. אבל בזה אחר זה, והורו ב\"ד כבר שלא לערוף, הרי כבר האמינוהו כבי תרי, ואין דבריו של א' במקום שנים:"
+ ],
+ [
+ "משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה
דמדרבו הרוצחים, מסתמא יש א' המכיר שרצחו. והתורה אמרה לא נודע מי הכהו. והזמן ההוא היה משבא אליעזר וכו':"
+ ],
+ [
+ "משבא אליעזר בן דינאי
רוצח מפורסם היה, שהתקבץ יחד עם חברה שלו לרצח כל עובר ושב:"
+ ],
+ [
+ "חזרו לקרותו בן הרצחן
נ\"ל דמתחלה היה ענינו לדון עם כל אדם על כל דבר קל, וקראוהו בן דינאי. אח\"כ קלקל יותר להתקוטט אפילו שלא כדין, וקראוהו בן פרישה שראוי לפרוש ממנו ביותר. אח\"כ התקלקל יותר לרצח, וקראוהו בן הרצחן [ר\"ל כמו בן איש חיל ובן הבקר]:"
+ ],
+ [
+ "משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכלות
נוטריקן איש שהכל בו במעלות וחכמה ויראת שמים. ודבריהם כיין אשכולות משמח אלהים ואנשים:"
+ ],
+ [
+ "אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי
אלמא דאדם יקר נקרא אשכול בכרם ה' צבאות בית ישראל [ישעיה ה']:"
+ ],
+ [
+ "יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר
לומר בסוף שנת ג\"ו משמיטה בערתי הקודש מהבית וגם נתתיו ללוי [עפ\"ז סי' ג']. ותיקן כך משום דעזרא קנס ללוים שלא יטלו מעשר, מדלא עלו עמו, דיש כח ביד חכמים לעקור ד\"ת בשב ואל תעשה [כיבמות דפ\"ו ב'], ותיקן שיתנוהו לכהנים שג\"כ נקראו לויים כמבואר שם ולפיכך גם להתוודות רשאים מה\"ט. ויוחנן סבר דאפ\"ה כוון דבאמת קרא הכא בלוי ממש מיירי, הו\"ל דובר שקרים:"
+ ],
+ [
+ "אף הוא בטל את המעוררין
שצעקו בכל יום בשיר הלויים, \"עורה למה תישן ה'\" וביטל מלומר כלל פסוק זה בשיר הלויים, מדנראה כאילו ח\"ו יש שינה לפניו ית':"
+ ],
+ [
+ "ואת הנוקפין
שהיו חותכים לקרבן בין קרניו קודם שחיטה, כדי שירד הדם בעיניו, ויהא נוח לכפותו. ובטלו מדמחזי כבעל מום. וי\"ל דחשש לנקיבת קרום המוח:"
+ ],
+ [
+ "עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים
הבעלי מלאכות הכו בפטיש בקול במלאכתן בחוה\"מ בדבר האבד. ואפ\"ה ביטלן מדאווש מלתא טובא והו\"ל זלזול המועד. והא דלא כללו התנא ברישא ונימא שביטל הכאת פטיש ה\"ט משום דביטול לא שייך רק כשקבוע מתחילה לעשות כמעוררין ונוקפין. משא\"כ פטיש לא היה קבוע להכות רק כשנצרכו הכל בו:"
+ ],
+ [
+ "ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי
דעד ימיו שאלו אם המוכר נאמן לעשר, וכשאינו נאמן לא היה החבר לוקח ממנו, מדצריך להפריש כל המעשרות מספק. ועמד הוא ותיקן שלא יעשרו מדמאי רק תרומת מעשר ומעשר שני, אבל שאר מעשרות מפרישן הקונה לעצמו, כמ\"ש ריש דמאי:"
+ ],
+ [
+ "משבטלה סנהדרין בטלה השיר מבית המשתאות
שירי שבח אדם על אוהבו על היין:"
+ ],
+ [
+ "משמתו נביאים הראשונים
כך נקראים כל הנביאים חוץ מחגי זכריה מלאכי:"
+ ],
+ [
+ "בטלו אורים ותומים
כח אורים ותומים להגיד עתידות:"
+ ],
+ [
+ "משחרב בית המקדש בטל השמיר
תולעת קטן כשזוחל על דבר קשה נבקע. וכשרצו לכתוב על אבני האפוד שמות השבטים, רשמו בדיו צורות האותיות על האבן, ואחזו השמיר נגד הרשום, ומיד היה הרושם ההוא מתפרץ כתאנה וכשאור המתבקע, וגם בימי בית שני היה, כמו שהוכיחו הבעתוס' [גיטין דס\"ח א' וזבחים נ\"ד ב']. והר\"י אברבנאל [מלכים א' ה' פט\"ז] כתב שהיה רושמין בדם התולעת ועי\"ז היה מתבקע ביושר, עכ\"ל. ובמח\"כ אין זה מסכים עם קבלתינו. ועי' בש\"ס כאן, וכן בירושלמי בפרקן אמרינן כש\"ס דלן שגוף השמיר היה מבקיע האבן, ולכן הוצרכו לכרכו בצמר גפן כרוך ומונח בסובן]:"
+ ],
+ [
+ "ונופת צופים
דבש שבמקום צוף שמשובח מאוד:"
+ ],
+ [
+ "ופסקו אנשי אמנה
שבוטחים בה' באמת, ואינן דואגים לשום חסרון ונזק:"
+ ],
+ [
+ "הושיעה ה' כי גמר חסיד
וסיפא דקרא כי פסו אמונים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות
נ\"ל ר\"ל כח ההזנה שבהן. וכ\"כ שומן הדגן דלקמן הכי פירושו. אבל אין לומר דהיינו השרף הנפלט על פני הפרי דהרי זה לא שייך בדגן:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש בן אליעזר אומר הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח
מדה כנגד מדה כשם שפסקו מלאכל בטהרה, שהוא דבר רוחני, כך פסקו אלו הרוחניים מהם:"
+ ],
+ [
+ "המעשרות נטלו את שומן הדגן
וה\"ה לשאר המינין. והוא ג\"כ מדה כנ\"מ, דבתרומה כתיב בהרימכם את חלבו ממנו, ומעשר נכלל בשם תרומה [כרתוי\"ט דמאי פ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א הזנות והכשפים כילו את הכל
דע\"י זנות בא רעב [כסוטה ד\"ד ב']. וכשפים מכחישין כ\"י כח פמיליא של מעלה [כחולין ד\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "בפולמוס
חיל מלחמה:"
+ ],
+ [
+ "של אספסיינוס
כשצר על ירושלים בעת החורבן:"
+ ],
+ [
+ "גזרו על עטרות חתנים
שנהגו לעטר החתן ביום החופה. וגזרו למעט השמחה אפילו על עטרה מהדס ופרחים וכדומה ומדלא היתה הצרה עדיין גדולה כ\"כ לא רצו לגזור גם על הכלות, כדי שלא תתגנה על בעלה:"
+ ],
+ [
+ "ועל האירוס
שלא להכות [בטראממעל], דאווש מילי דשמחה:"
+ ],
+ [
+ "בפולמוס של טיטוס
שנחרב הבית על ידו, והיתה הצרה יותר גדולה, לכן גזרו ג\"כ על קישוט הנשים:"
+ ],
+ [
+ "גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יונית
לשון יוונית מותר [כש\"ס], רק חכמת [זאפיסטען] הוא, שמפורסם שכל דבריהם בחידות. וגזרו בה מפני מעשה שהיה, כשהביא הורקנוס חיל רומי על ירושלים, וצרו על אריסתובלוס בירושלים, גילה א' בפנים מעל החומה לאותן שבחוץ בלשון חידה, שכשלא ישלשלו להם קרבנות לפנים, תמסר העיר בידם. וכן עשו וכבשו הרומיים אז ע\"י פאמפעיוס את עיר הקודש. ואף שאז לא נחרבה ירושלים, עכ\"פ כשראו אח\"כ בימי טיטוס מה התגלגל ע\"י דבר זה שהוכנסו תחת ממשלת רומי, גזרו שלא ילמדו אותה חכמה [ומתורץ קו' תוס' ב\"ק דפ\"ב ב' ד\"ה ואסור]:"
+ ],
+ [
+ "בפולמוס האחרון
כשכבר חרבה ירושלים ע\"י טיטוס. ולי נראה דהיינו כשבא האדריאן על בן כוזיבה בביתר וכבשה [כירושלמי תענית פ\"ד די\"ב ב'] ונהרגו אז חצי מילליאן ישראל:"
+ ],
+ [
+ "גזרו שלא תצא הכלה באפריון
כמין אהל ממשי אדום עם [בארטען] זהב:"
+ ],
+ [
+ "ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר
משום צניעות עשוהו לה, מדיוצאת וראשה פרוע. גם בל\"ז כלה בושה משיסתכלו בה הכל [כפסחים פ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים
שנאותים לנמשל, דרק ר\"מ היה גדול בזה:"
+ ],
+ [
+ "משמת בן עזאי בטלו השקדנים
שהיה מתמיד גדול:"
+ ],
+ [
+ "משמת בן זומא בטלו הדרשנים
להטות לב השומעים בדברי דרשותיו [כרפ\"ד דאבות]:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גוביי
חגבים וארבה משחיתי הצמחים:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבי אליעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים
שהיה גדול מאד בחכמה ובעושר [כשבת נ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה
שהיה דורש כל אות יתר וחסר שמרמז על נ\"מ לדינא, באופן שאין בתורה דבר לבטלה, ועוד שהיה לו תלמידים רבים [ככתובות ס\"ג א']. והנה ר\"א בן עזריה ור\"ע ור' יהושע כולן היו בדור א' [כברכות כ\"ח א'] ואחר ר' יוחנן בן זכאי, ור' גמליאל הזקן היה קודם הרבה לריב\"ז, ור' ישמעאל כוה\"ג קודם לכולן ולא זכיתי לידע למה נזכרו שלא כסדר. וכ\"כ בן עזאי ובן זומא אחר ר\"ע היו [ככתובות שם וסנהדרין י\"ז ב'] ונזכרו כאן קודם כולן:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה
שהיה גוזר והקב\"ה עושה נפלאות כמאמרו:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבי יוסי קטנותא פסקו חסידים
שהיה חסיד גדול:"
+ ],
+ [
+ "ולמה נקרא שמו קטנותא שהיה קטנותן של חסידים
ר\"ל שבימיו התחיל להתקטן מספר החסידים:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו
[גלאנץ]:"
+ ],
+ [
+ "החכמה
שמלבד שגדול בתורה היה, ידע ג\"כ שאר חכמות שנותנין הדור זיו וקשוט לתורה בעיני כל אדם [כסוכה דכ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה
ר\"ל כבוד של לימוד התורה, שעד ימיו למדו תורה בעמידה, כקורא צוויי המלך. ומשמת הרגישו חולשה והתירו ללמוד מיושב:"
+ ],
+ [
+ "ומתה טהרה ופרישות
נ\"ל דהאי פרישות ר\"ל שנתמעטו הפורשים מבגדי ע\"ה כמנהג הפרושים [עוד נ\"ל דלא לחנם נקט התנא במשנה זו ג' לשונות, בטל, פסק, מת. דמת היינו שניטל כח חיות הענין, אבל עדיין נשאר גשמיות הענין ודמיון למה שהיה תחלה. משא\"כ נפסק משמע שנפסק לגמרי, אבל עדיין יכול לחזור בקלות. אבל בטל היינו שנתבטל לגמרי [כמכות די\"א ב'], וכאילו לא הוה מעולם. ובזה מתורץ, דלעיל [במי\"ב וי\"ג] משמע דכשחרב הבית נתבטלה טהרה, והכא קאמר דמשמת ר\"ג הזקן מתה טהרה. והרי ר\"ג הזקן קדם טובא לחורבן [כשבת דט\"ו א' וקט\"ו א']. והרי אפילו רשב\"ג בנו בזמן הבית היה [ככריתות פ\"א מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "משמת ר' ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהונה
שהיה כה\"ג וצדיק, וכל בניו וחתניו שרים בכהנים [כפסחים נ\"ז א'], וזהו זיו וכבוד לכוה\"ג וצריך ליישב למה נזכרו ר\"מ ואינך דבריש משנתינו קודם לרבן גמליאל הזקן ולר' ישמעאל בן פאבי דקדמו לר\"מ ואינך טובא:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבי בטלה ענוה
שהיה עניו גדול [ככתובות ק\"ג ב'], דאמר כמה גדולים מעשה חייא. וא\"ל בנו, אפילו ממך. א\"ל אין. אפילו מר' ישמעאל. א\"ל ח\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ויראת חטא
שהיה בו קדושה יתירה, שלא היה משים ידו למטה מחגורו במקום הגיד בלי הפסק מפה [כשבת קי\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים
ת\"ח החברים הנאמנים יחד ביותר:"
+ ],
+ [
+ "ובני חורין
צדיקים שהן בני חורין מיצרם. דשניהן, אלו בלימודן ואלו בצדקתן, היו לבז ולכלימה בדור, כמ\"ש בני אמי נחרו בי. ומכ\"ש שנהיו לעג וקלס בגוים:"
+ ],
+ [
+ "וחפו ראשם
נעשו שפלי נפש [מוטהלאז] מלתקן קלקולי הדור, בשרואין בעצמן שדבריהן מבוזין בעיניהם:"
+ ],
+ [
+ "ונדלדלו
לשון דלות וחלישות כח, גם לשון מיעוט שנתמעטו:"
+ ],
+ [
+ "אנשי מעשה
אנשים שראויין שיעשה מעשה נסים על ידן [כלעיל סי' ס\"ג]."
+ ],
+ [
+ "וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון
דע\"י ב' דברים יכול הרשע להתגבר על הצדיק, או בכח זרועו להדפו ולרדפו בגלוי, או ע\"י כח לשונו להלשינו ולבזותו בסתר בפני כל אדם. ומשניהן א\"א להצדיק החלש להנצל, כ\"א ע\"י מעשה נס מה'. וכיון שנדלדלו בעלי נסים, גברו אלו ב' הכתות:"
+ ],
+ [
+ "ואין דורש ואין מבקש ואין שואל
ג' פעלים אלו, דורש, מבקש, ושואל, כך פירושן: דורש הוא מצד השואל, שמחוייב הנדרש לעשות כן, כאדם הדורש היכן הוא דבר שלו. כמו כי דרוש ידרשנו ה\"א, וכ\"כ השעיר השני דרוש דרש משה. בקשה הוא מצד הנשאל, בתורת חנינה ורחמים של הנשאל. שאלה הוא בדבר השוה לשואל ולנשאל אם היה כך או כך, רק שואל אם היה כך [ובזה פירשתי, נדרשתי ללא שאלו (ישעיהו ס״ה:א׳), דר\"ל נתתי להם מקום שידרשוני לגואלם, שהבטחתי להם, ובידם לדרוש שאקיים הבטחתי. והם לא די שאין תובעים קיום הבטחתי, וגם אין מתחננים על זה, אלא אפילו נטייה קצת בלבבם אין להם לדבר זה. ובראותי כאבם, ואטום לבבם, נמצאתי להם בצרתם, אולי ע\"י יסוריהם ישחרוני. אבל גם זה לא הועיל, כי לא בקשוני גם שארחם עליהם מצד חנינה, כי הכחישו השגחת העליון בארץ לגמרי, ואמרו עולם כמנהגו נוהג]. וזה שאמר התנא הכא, אין דורש הגאולה והתמורה מצדי בשביל הבטחת זכות אבות, כמ\"ש וזכרתי וגו'. גם אין מבקש איתם בתורת חנינה, מצדם. ואל תאמר שלהכי אין מבקשים על זה, ביודעם שאינן ראויים לכך, רק טעם אחרינא איכא, ואין שואל, שאין להם שום נטייה בלבם שיגאלו, כבשר המת שאינו מרגיש באזמל, שכבר הורגלו בעבדות ושפלות, ובכך הם חפצים, כמ\"ש במצרים, חדל ממנו ונעבדה את מצרים:"
+ ],
+ [
+ "על מי לנו להשען על אבינו שבשמים
כמ\"ש הכתוב [ישעיה ס\"ג] וירא כי אין איש וישתומם וכו', ותושע לו ימינו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו
התחילו:"
+ ],
+ [
+ "חכימיא
מלמדים הגדולים:"
+ ],
+ [
+ "למהוי כספריא
מלמדי תינוקת:"
+ ],
+ [
+ "וספריא כחזנא
משמשי הצבור:"
+ ],
+ [
+ "ועמא דארעא אזלא ודלדלה
הולכים ומתגרעין:"
+ ],
+ [
+ "בעקבות משיחא
כשכבר יראו העקב ממשיח כי בא:"
+ ],
+ [
+ "חוצפא יסגא
ירבה:"
+ ],
+ [
+ "ויוקר יאמיר
היקרות יתנשא כראש אמיר באילן:"
+ ],
+ [
+ "הגפן תתן פריה והיין ביוקר
שיהיו שכורים רבים, השותים ממרירות נפש:"
+ ],
+ [
+ "והמלכות תהפך למינות
שיתנו יד לאפיקורסת:"
+ ],
+ [
+ "ואין תוכחה
נ\"ל המשך הדברים, דע\"י ד' דברים מצד השומע אין תוכחה מתקבלת, א' אם השומע חצוף, שהמוכיח מבוזה בעיניו. ב' שהשומע מודאג בפרנסתו, ולהכי אין לבו פנוי לשמוע תוכחת חיים כמ\"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. ג' שהשומע מובלע בשרירות לבו, וביותר אם שגה בשכר נבלע מהיין [כישעיה כ\"ח]. ד' אם רוח אפיקורסת נקפה בו ותהומם אותו, כמ\"ש כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחת חיים. ולכן אמר התנא, שבעיקבא דמשיחא יתחברו כל הצדדים האלו לריעותא, שתתרבה הפריצות והחציפות, ומחמת היקרות הגדול יהיה דאגת פרנסה ג\"כ, וגם אעפ\"כ ילכו בשרירות תאותם עד שישתכרו ביין, וגם המינות יפרוץ מאוד. ובהתחבר כל סבות אלה, בודאי אין תוכחה נשמעת ולכן וירא כי אין איש וישתומם כי אין סומך ותושע לו ימינו וגו' להביא משיח בדור שכולו חייב:"
+ ],
+ [
+ "בית ועד
בית המדרש:"
+ ],
+ [
+ "יהיה לזנות
שבתי מדרשות שלהן היו מחוץ לעיר, שלא ישבתום המון קריה. ומחמת שיפסוק הלימוד בהם, יהיה מקום ההוא נועד לזנות:"
+ ],
+ [
+ "והגליל יחרב
שהיה שם ת\"ח וחסידים כדאמרינן [פסחים דנ\"ה א'] שהיו מחמירים בדבר טפי מאנשי יהודה. ואפ\"ה מדלא הוו דייקי בלשנייהו, לא נתקיימה תורתן בידם, ולא היה להם זכות תורה להגן שלא יחרבו [כעירובין דנ\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "והגבלן
שם מקום. ולפע\"ד הם הת\"ח מנהיגי הדור, השומרים גבול פעולות בני דורם לבלי יעברום:"
+ ],
+ [
+ "ישום
יהיה משומם ומהומם:"
+ ],
+ [
+ "ואנשי הגבול
לרש\"י ר\"ל הדרים בגבול א\"י. ולפע\"ד הם הישרים המתנהגים כפי צוויי הגבלן הנזכר בסי' צ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "יסובבו מעיר לעיר
לחזור על הפתחים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמת סופרים תסרח
יהיה לבוז. ותנא והדר מפרש, הגבלן ישום, היינו חכמת סופרים תסרח, ואנשי הגבול יסובבו וכו', משום דיראת חטא ימאס:"
+ ],
+ [
+ "אויבי איש אנשי ביתו
כל זה פסוק הוא [מיכה ז']:"
+ ],
+ [
+ "פני הדור כפני הכלב
אמרו הטבעיים שמקלסתר פניו של אדם ניכר טבעו, יש פניו כשור בסכלותו, ויש כחתול בחנפותו, ויש ככלב בחציפותו, וכו'. אולם אין שום הכרח לאדם, שהוא בעל בחירה לכבוש הנטייה שבטבעו [וערש\"י]:"
+ ],
+ [
+ "הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים
מכאן ואילך הוא ברייתא וודאית, והובאה ג\"כ [בע\"ז ד\"כ, ובירושלמי פ\"ג דשקלים]:"
+ ],
+ [
+ "ר' פנחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות
מי שהוא זריז במעשיו, ג\"כ אינו מתעצל מלהתנהג בנקיות:"
+ ],
+ [
+ "ונקיות מביאה לידי טהרה
דכמו שגופו ומלבושיו נקיים, כך פנימיות מחשבותיו טהורים ונקיים:"
+ ],
+ [
+ "וטהרה מביאה לידי פרישות
דמפני שמחשבותיו טהורים, הוא פורש מההמון, משום שרובם אינם חושבין כן, שהישרים מתי מספר בין אלו כמספר פירות האילן בין עליו:"
+ ],
+ [
+ "ופרישות מביאה לידי קדושה
דמפני שפירש א\"ע משאר ההמון, עי\"ז יוכל להתקדש א\"ע במותר לו:"
+ ],
+ [
+ "וקדושה מביאה לידי ענוה
דמדמבזה ענייני עולם, א\"כ על מה יתגאה עוד:"
+ ],
+ [
+ "וענוה מביאה לידי יראת חטא
זהו מדריגה יותר גדולה. דעד כאן היה פורש א\"ע מהחטא מיראה שיעבור ויקבל עונש. אבל ע\"י שרואה בענוותו ושפלותו, וישער נגד זה רוממות הקב\"ה, יהיה עי\"ז ירא מהחטא ולא מהעונש:"
+ ],
+ [
+ "ויראת חטא מביאה לידי חסידות
עד כאן היה נשמר מאד מלעבור על ל\"ת, וזה יותר נקל מלקיים המצות עשה בשמחה לשם שמים. והשתא נתעלה יותר, שיהו גם עשיותיו בחסידות לש\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וחסידות מביאה לידי רוח הקדש
שע\"י שכל מחשבותיו בין בעשיותיו או בבלתי עשיותיו לש\"ש, רוח הקודש שורה עליו. והוא מדריגה תחתונה לנבואה:"
+ ],
+ [
+ "ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים
שבה נכלל נמי להחיות קדושת הנבואה שמתה בעוונינו בישראל [כיחזקאל ל\"ז י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "על ידי אליהו זכור לטוב
כמה שכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול [ועיין ירושלמי פ\"ג דשקלים דאסמיך כל הנהו אקראי]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Sotah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Sotah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..95e5dfb821c629422769587a6f7adc932a8cd492
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Sotah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1329 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Sotah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Sotah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "המקנא לאשתו
ר\"ל שהתרה בה שלא תסתיר את עצמה עם איש ידוע:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מקנא לה על פי שנים
דס\"ל דאם לא התרה בה בפני ב' עדים. לא נאסרה עליו אם נסתרה אחר התראתו. גם לא יכול להשקותה מים המרים:"
+ ],
+ [
+ "או על פי עצמו
שכשעד א' או הבעל עצמו מעיד שנסתרה, משקה לה:"
+ ],
+ [
+ "ומשקה על פי שנים
וכן הלכה. וקיי\"ל דבזה\"ז אפילו בינו לבינה לא יאמר לה שלא תסתתר, דשמא הלכה כר\"י בר\"י דאפילו בינו לבינה מהני, וכשתסתתר אח\"כ תאסר עליו לעולם, מדאין אפשר שתשתה בזה\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודברה עמו
אף שעל הדיבור הזהירה, וכ\"ש בנסתרה שלא הזהירה על הסתירה:"
+ ],
+ [
+ "ומותרת לאכול בתרומה
חסורי מחסרא וה\"ק, אל תדברי, ודברה או נסתרה, או שאמר לה אל תסתרי, ודברה שלא בסתר, מותרת לבעלה ולתרומה וליבם:"
+ ],
+ [
+ "ושהתה עמו כדי טומאה
ר\"ל אבל באמר אל תסתרי ונסתרה כדי לצלות ביצת תרנגולת באש בינוני:"
+ ],
+ [
+ "חולצת ולא מתיבמת
ר\"ל אסורה לבעלה ולתרומה קודם שישקנה. ואם מת בעלה קודם שישקנה, חולצת ולא מתיבמת:"
+ ],
+ [
+ "ואלו אסורות מלאכול בתרומה
לעולם, ואפילו היא בת כהן:"
+ ],
+ [
+ "האומרת
קודם ששתתה, ואחר קנוי וסתירה:"
+ ],
+ [
+ "ושבאו עדים שהיא טמאה
אחר קנוי וסתירה ואפילו מעיד כן רק ע\"א, ואפילו שתתה מקודם ולא בדקוה מים. דאין המים בודקין כשיש עד טומאה:"
+ ],
+ [
+ "ושבעלה בא עליה בדרך
דאז שוב אין המים בודקין אותה, מדבעל באיסור:"
+ ],
+ [
+ "מוליכה לבית דין שבאותו מקום
מקום דירתן:"
+ ],
+ [
+ "ומוסרין לו שני תלמידי חכמים
שיודעין להתרות בו כשירצה לבעלה וצריך ב' אע\"ג דלהתרות בחד סגי. אלא כדי שיעידו שנתיחד עמה ובעלה ולא ישקנה כלעיל. א\"נ כיון שנוסעין יחד בשדה צריכין ג' משום יחוד [כאה\"ע כ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בעלה נאמן עליה
דהרי אפילו באיסור נדה דחמיר נאמן. ולרבנן אדרבה מדאיסור קל הוא, חיישינן טפי שיעבור:"
+ ],
+ [
+ "היו מעלין אותה לבית דין הגדול שבירושלם
סנהדרין של ע\"א:"
+ ],
+ [
+ "ומאיימין עליה
שתודה ולא נצטרך למחוק המגילה עם השמות:"
+ ],
+ [
+ "כדרך שמאיימין על עדי נפשות
ר\"ל כמו שמאיימין על עידי נפשות שלא יהרג אדם חנם על ידן, כך מאיימין עליה שלא תחוב בעצמה לשתות ולמות:"
+ ],
+ [
+ "הרבה שכנים הרעים עושים
ר\"ל ויש לך התנצלות כשחטאת:"
+ ],
+ [
+ "ואומרים לפניה דברים שאינה כדאי לשומען
מביאין לה ראיה מצדיקים כיהודה וראובן שהודו ולא בושו:"
+ ],
+ [
+ "היא וכל משפחת בית אביה
ר\"ל אף אם בני בית אביה היו שם, גם הם אינן ראויין לשמוע דברים אלו, דמסתמא כולן כמוה [כשבועות דל\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "אם אמרה טמאה אני שוברת כתובתה
ר\"ל כותבת שובר על חוב כתובתה. ואם באותו מקום כותבין כתובה, א\"צ שובר, דמקרעת כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "ויוצאת
בגט. וה\"ה באמרה איני שותה, כך דינה:"
+ ],
+ [
+ "ואם אמרה טהורה אני מעלין אותה לשער המזרח שעל פתח שער נקנור
לשכת הגזית הוא בגובה הר הבית, ומשם מורידין אותה לשער המזרח, שהוא שער החיצון, שבתחתית ההר, ומשם חוזרין ומעלין אותה לשער נקנור שהוא שער המזרח הפנימי בין עזרת נשים לעזרת ישראל, והוא שוב בגובה ההר. וכל זה כדי ליגעה, אולי ע\"י זה תודה:"
+ ],
+ [
+ "ששם משקין את הסוטות ומטהרין את היולדות
ר\"ל יולדות ומצורעין כשיטהרו ומקריבין קרבנן, שצריכין לעמוד על קרבנן, עומדים שם מדאינן רשאין לכנס לעזרה עדיין קודם שהקריבו קרבנן, ולפיכך לא נתקדש אותו חלל השער. וכ\"כ זבין וזבות עומדים שם כשיקרבו קרבנותיהן:"
+ ],
+ [
+ "ומטהרין את המצורעים
שצריכין להכניס משם בהונות לעזרה, לתת עליהן דם האשם שיקריב, שאם יוציא הכהן דם האשם, נפסל ביוצא:"
+ ],
+ [
+ "וכהן אוחז בבגדיה
בבית הצואר:"
+ ],
+ [
+ "אם נקרעו נקרעו
ואינו חושש:"
+ ],
+ [
+ "אם נפרמו נפרמו
פרימה גדול מקריעה. וי\"א דקריעה באורך ופרימה ברוחב. וי\"א דקריעה בגוף הבגד ופרימה הוא התרת התפר:"
+ ],
+ [
+ "וסותר את שערה
סותר קליעתן ומגלן אע\"ג ששער באשה וטפח מבשרה ערוה, אפ\"ה כך צותה תורה, ולרבי יהודה יש כח ביד חכמים לעקור ד\"ת בשב וא\"ת [כיבמות דפ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה שערה נאה לא היה סותרו
דחיישינן שמה תצא זכאה, ויתגרו בה פרחי כהונה אחר כך. ואי\"ל יפרסו סדין בינה לבין אנשים. יש לומר דבפני אנשים תתבייש ביותר:"
+ ],
+ [
+ "היתה מתכסה בלבנים מכסה בשחורים
ואם שחורים נאים לה, יכסוה בבגדים מכוערין:"
+ ],
+ [
+ "היו עליה כלי זהב וקטליאות
[האלזבאנד]:"
+ ],
+ [
+ "נזמים
נזמי האף והאוז:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך מביא חבל מצרי
מדעשתה מעשה מצרים השטופים בזנות. ובאין חבל מצרי בנמצא, יקח חבל אחר:"
+ ],
+ [
+ "וקושרו למעלה מדדיה
שלא יפלו בגדיה שנקרעו, ותשאר ערומה:"
+ ],
+ [
+ "בא לראות
באנשים רשות, ובנשים חובה לראותה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שלבה גס בהן
שהיא גברת עליהן, ותתבייש מלהודות לפניהן, והרי אנו רוצים שתודה ולא ימחה שם הקודש:"
+ ],
+ [
+ "וכל הנשים מותרות
לשון התראה הוא, ור\"ל מוזהרות, ובש\"ס קאמר חייבות: *) ("
+ ],
+ [
+ "ונוסרו כל הנשים
נ\"ל לשון התראה. וה\"ק בש\"ס תני חייבים לראותה):"
+ ],
+ [
+ "היא קשטה את עצמה לעבירה המקום ניולה
כמשנה ו':"
+ ],
+ [
+ "היא גלתה את עצמה לעבירה
ולא נשארה בביתה כדרך נשים הצנועות:"
+ ],
+ [
+ "המקום גלה עליה
שמראה קלונה ברבים:"
+ ],
+ [
+ "בירך התחילה בעבירה תחלה
בפישוק רגלים:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך הבטן
דלייט תחלה ירך ואח\"כ בטן, דכתיב ירכך נפלת ובטנך צבה. ומיהו מים דרך ביאתן בודקין תחלה בטן ואח\"כ ירך:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הגוף לא פלט
אף שלא נזכר בכתוב:"
+ ],
+ [
+ "שמשון הלך אחר עיניו
שנאמר כי היא ישרה בעיני:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך נתנו בו עשר לונביות
[לאנצען]:"
+ ],
+ [
+ "ולפי שגנב שלשה לבבות לב אביו ולב בית דין ולב ישראל
שאמר לאביו שיתן לו כתב שילכו עמו שנים איש שיבחר. והראה הכתב ההוא לשנים וחזר והראהו לב', עד שהלכו אתו ר' ראשי סנהדראות. וכולן לא ידעו למה הולכים עמו. הרי שגנב לב אביו ולב ב\"ד. אולם גם לב ישראל, דכתיב ויהי בקרוב איש אליו וגו' ויאמר מי ישימני שופט וגו':"
+ ],
+ [
+ "ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים
[דאלכע]:"
+ ],
+ [
+ "וכן לענין הטובה
ג\"כ משתלם מדה כנגד מדה. אבל מדת טובה מרובה על מדת פרענות [ואע\"ג דבטובה כ' ורדפו מכם ה' ק', וק' רבבה ירדופו, ובפרענות כ' איכה ירדוף א' אלף וב' רבבה ירדופו. תירץ בתוס' דעכ\"פ לא כ' בפרענות שיפלו לחרב, כדכתיב בטובה ונפלו אויביכם לפניכם לחרב. ולא נתישב דעתי בזה. דוכי אימת הרדיפה בעצמה אינה פרענות. שיתיראו אלף מלפני א'. ומלבד זה הקשו עוד שהרי מרגלים היו משלמין יום לשנה, שהוא מרובה מתשלומי מרים שהמתינה למשרע\"ה שעה א' ביאור והמתינו לה ז' ימים. ורתי\"ט תירץ דהא דשלמו דור המדבר יום לשנה, זה היה לטובתם. כדי שלא ימות א' מהן בפחות מס' שנה ולפע\"ד מ\"ש חז\"ל מרובה מדת טובה ממדת פרענות וילפינן לה מדכתיב פוקד עון אבות לשלשים ולרבעים. ובחסד כ' נוצר חסד לאלפים. היינו בשקולה העבירה כגודל המצוה. וזה אין אדם יכול לידע. בלתי לד' לבדו]:"
+ ],
+ [
+ "יוסף זכה לקבור את אביו ואין באחיו גדול ממנו
מדהיה משנה למלך:"
+ ],
+ [
+ "שלא נתעסק בו אלא משה
הרי מדה כנגד מדה, שנקבר גם הוא ע\"י היותר גדול בדור:"
+ ],
+ [
+ "ויקבור אותו בגיא
שנתעסק בו הקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך
הרי שהקב\"ה ג\"כ מתעסק כ\"י להשיב הנפש למקומה, ובני אדם מתעסקים להשיב הגוף למקומו. אבל במשרע\"ה גם הגוף נאסף ע\"י הקב\"ה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה
הבעל:"
+ ],
+ [
+ "מביא את מנחתה בתוך כפיפה מצרית
סל העשוי מענפי הדקל. ודע דסדר הסוטה כך הוא. אם קינא לה בעלה ונסתרה, מעלה הבעל את האשה ללשכת הגזית, ומשם מורידין אותה לשער המזרח, ומשם חוזרין ומעלין אותה לשער נקנור. ואז מביא הבעל המנחה, והכהן מביא כלי חרס ונותן לתוכו חצי לוג ממי הכיור, ונותן בו העפר. והאשה העומדת בשער נקנור, הכהן אוחז בבגדיה כנגד בית צוארה וקורען עד שמגלה לבה, וסותר שערה, וקושר חבל מצרי למעלה מדדיה, ונותן הכהן המנחה על ידיה. והכהן לוקח מים המרים ונותן בהם לענה, ומשביעה, אם לא שכב וגו', והאשה עונה אמן אמן. ואח\"כ כותב הכהן את המגלה, ומוחקה אל המים המרים, ומשקה אותן להאשה. ואח\"כ נוטל הכהן המנחה מתוך הכפיפה שבידי האשה, ונותן את המנחה לכלי שרת, ומניף ומגיש, ונוטל קומץ ממנה ומקטיר, וכל זה דלא כסדר שנזכר במשנה, רק כסדר שכתוב בתורה. וכך היה עושה [עתו' כאן. ותו' לעיל די\"ז ד\"ה דכתיב. ודברי הרמב\"ם תמוהין שכ' דלא כסדר המשנה ולא כסדר שבקרא]:"
+ ],
+ [
+ "כדי ליגעה
ר\"ל שהסל עם המנחה היה נתון על ידיה עד אחר ששתתה, כדי שתתיגע, אולי עי\"ז תודה:"
+ ],
+ [
+ "כל המנחות תחלתן וסופן בכלי שרת
לאו דוקא, אלא כל המנחות מביאן אותן הבעלים בכלי כסף או זהב הראוי לכלי שרת, ומשם מפנה אותה הכהן לכלי שרת:"
+ ],
+ [
+ "וזו אינה טעונה לא שמן ולא לבונה
ואע\"ג דמנחת חוטא [דהיינו מנחה שבא על חטא, מטמא שאכל קודש או נכנס למקדש או הנשבע לשקר שבועת עדות או בטוי, שכל אלו מביאין מנחה בדלי דלות], ג\"כ כתיב גבה לא ישים עליה שמן ולבונה. ה\"ק, המנחות טעונות לכה\"פ חדא. דמנחת חוטא צריכה עכ\"פ להיות סולת חיטין. ומנחת העומר שבא מקמח שעורים, צריך עכ\"פ שמן ולבונה. משא\"כ מנחת סוטה באה משעורים ובלא שמן ולבונה:"
+ ],
+ [
+ "היא היתה באה גרש
[גראב געמאהלען]. כדי דכשיתנפה אח\"כ בי\"ג נפות, יוציא רק היותר מבורר יפה:"
+ ],
+ [
+ "וזו באה קמח
הכל מעורב כמו שנטחן:"
+ ],
+ [
+ "מעשה בהמה
שהפקירה עצמה לתשמיש למי שאינו בן זוגה כבהמה:"
+ ],
+ [
+ "היה
הכהן."
+ ],
+ [
+ "מביא פיילי
כוס:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוכה חצי לוג מים
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "מן הכיור
שנאמר מים קדושים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר רביעית כשם שממעט בכתב
ר\"י ס\"ל שממעט בכתב, כלקמן:"
+ ],
+ [
+ "וטבלא של שיש וטבעת היתה קבוע בה
כדי לאחוז בה הטבלא:"
+ ],
+ [
+ "ונותן כדי שיראה על המים
ר\"ל נותן בה כל כך עפר, שיהא נראה על פני המים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לא היה מפסיק
אלא כותב והשביע הכהן וגו' וגם אמן אמן:"
+ ],
+ [
+ "אינו כותב לא על הלוח
של עץ:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הנייר
עשוי מעשבים כתושים ודבוקים בדבק להיות כמו עור, בלשון יון [נייעראס]:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הדפתרא
עור שאינו מעובד כראוי, דמליח וקמיח ולא עפיץ [בגאללעפפעל]:"
+ ],
+ [
+ "אלא על המגילה
קלף מעובד כהוגן:"
+ ],
+ [
+ "ואינו כותב לא בקומוס
[גוממי]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בקנקנתום
[פיטריאל]:"
+ ],
+ [
+ "ולא בכל דבר שרושם
שנבלע בקלף ואינו נמחק:"
+ ],
+ [
+ "אלא בדיו
העשוי מעשן שמן, שיכול להמחק:"
+ ],
+ [
+ "אמן מאיש אחר
נואף זה או אחר:"
+ ],
+ [
+ "אמן שלא שטיתי ארוסה
דע\"י גלגול יוכל להשביע גם אזמן ההוא. ומשום דמתחלה ארוסה היתה, לכן מקדימה בשבועתו:"
+ ],
+ [
+ "ונשואה ושומרת יבם
מיהו למה דקיי\"ל שומרת יבם שזנתה מותרת ליבם [כאה\"ע קנ\"ט], אינו משביעה על כך:"
+ ],
+ [
+ "וכנוסה
ר\"ל בשעה שכנסה היבם קודם שבעלה דאז היא דומה לארוסה בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטמאתי יבאו בי
האלות, ופירש קמפרש למאי דקאמר לעיל, אמן על האלה אלה וכו':"
+ ],
+ [
+ "אמן שלא אטמא
לא שנשבעה על כך, דהרי מושבעה ועומדת מהר סיני היא. אלא שמקבלת על עצמה שתענש אח\"כ כשתזנה שאם תטמא לאחר זמן יבדקוה מים למפרע:"
+ ],
+ [
+ "הכל שוין שאין מתנה עמה לא על קודם שתתארס
שלא זנתה בעודה פנוייה:"
+ ],
+ [
+ "ולא על מאחר שתתגרש
אחר שנתגרשה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך החזירה
דדוקא בנתקדשה לאחר, אחר שנתגרשה אסורה לחזור לראשון, אבל בזנתה מותרת לחזור לראשון [אה\"ע יו\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "לא היה מתנה עמה
והיינו פירושא של ולא אחר שתתגרש:"
+ ],
+ [
+ "לא היה מתנה עמה
על זנות כזה. וזה הכלל, לאתויי שהיבם יכול להתנות שלא זנתה תחת אחיו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה
הכהן:"
+ ],
+ [
+ "נוטל את מנחתה מתוך כפיפה מצרית
לאחר ששתתה:"
+ ],
+ [
+ "וכהן מניח ידו מתחתיה
תחת ידי האשה:"
+ ],
+ [
+ "ומניפה
מוליך ומביא מעלה ומוריד:"
+ ],
+ [
+ "הניף והגיש
הכהן לוקחה מידי האשה מגיש המנחה לקרן מערבית דרומית של מזבח:"
+ ],
+ [
+ "קמץ והקטיר
הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "ואחר ישקה את האשה את המים
וזה כתוב אחר הקטרת הקומץ:"
+ ],
+ [
+ "אם השקה ואחר כך הקריב את מנחתה כשרה
דג' קראי כתיבי בהשקאה, חד לפני הקטרה, כתיב והשקה את האשה. וב' לאחר הקטרה. ואחר ישקה, והשקה את המים, לת\"ק השקאה דכתיב קודם הקטרה דוקא. וב' דכתיבי אח\"כ, ואחר ישקה ר\"ל אחר ומחה דכתיב מקמי הקטרה משמע, דהיינו אחר שמחק יפה ישקנה. והשקאה בתרא קמ\"ל קרא שאם נמחקה מגילה ואמרה איני שותה, מכריחין אותה לשתות. ולר\"ש, ואחר ישקה דכתיב אחר הקטרה, דוקא הוא. והשקאה דכתיב מקמי הקטרה, קמ\"ל קרא דבדיעבד מהני כששתתה קודם הקטרה. והשקאה בתרא להכריחה צריך וכתנא קמא:"
+ ],
+ [
+ "מגילתה נגנזת
בצד ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "ומנחתה מתפזרת על הדשן
בבית הדשן שבעזרה, ונשרפת שם כשאר פסולי המוקדשין, מדכבר קדשה בכלי:"
+ ],
+ [
+ "נמחקה המגילה ואמרה איני שותה מערערים אותה
ערעור הוא לשון בלבול ותמהון. ור\"ל מהממין ומכריחין אותה:"
+ ],
+ [
+ "ומשקין אותה בעל כרחה
דדלמא מחמת יראה ממאנת:"
+ ],
+ [
+ "אינה מספקת לשתות עד שפניה מוריקות
היינו לר\"ש. אבל לת\"ק לא בדקי לה מיא עד אחר הקטרה:"
+ ],
+ [
+ "והיא מתמלאת גידין
דמדבשרה מתנפח נראית כמלאת גידין:"
+ ],
+ [
+ "והם אומרים הוציאוה הוציאוה שלא תטמא העזרה
דמתוך אימת מות תפרוס נדה בעזרת נשים, והרי נדה אסורה לכנס בהר הבית. אבל לטומאת מת לא חששו, דמת מותר בשער נקנור [ונ\"ל דמהאי טעמא נמי כפלו הוציאוה, ר\"ל משער נקנור ומהר הבית, מדאסורה בשתיהן]:"
+ ],
+ [
+ "היתה תולה לה
ודוקא זכות תורה בהוליכה בניה לת\"ת, או המתינה לבעלה כשהלך ללמוד:"
+ ],
+ [
+ "יש זכות תולה שלש שנים
הכל לפי רוב המעשה:"
+ ],
+ [
+ "מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה
ה\"ק שאם תשתה סוטה אחת בפני בתו תדע הבת שזכות תולה להסוטה. אי נמי ר\"ל שאם תשתה ולא תמות מיד לא תתיאש מפורעניות ולא תוציא לעז על המים כשלא יבדקוה [כך נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "דבי אליעזר אומר כל המלמר בתו תורה כאילו לומדה תפלות
זנות. שתסמוך ע\"ז לזנות. וי\"א דר\"ל כתפל בלי מלח, דע\"י שאין לה לב להבין טעמי התורה, יהיו לצחוק בעיניה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב
מזונות מועטין:"
+ ],
+ [
+ "ותפלות מתשעה קבין ופרישות
ר\"ל מדיש לה בל\"ז נטייה יתירה לתפלות, להכי מוזהר טפי מללמדה תורה. והיינו דמזהיר ר' יהושע מללמדה טפי מר\"א [כך נראה לי. ולי\"נ מהו' אברהם ראטענשטיין שליט\"א מצינו טובא שנשנו בלשון פלוגתא, ואינן אלא לפרש, כרתוי\"ט פ\"ג מ\"ו דבכורים, וכ\"כ לעיל פ\"ב מ\"א ד\"ה רג\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הוא היה אומר חסיד שוטה
שמתחסד מלהציל אשה ערומה שטובעת בנהר:"
+ ],
+ [
+ "ורשע ערום
שמערים להטעים דבריו להדיין קודם שיבא בעל מחלוקתו. [ואין זה עורכי דיינים הנזכר במסכת שבועות [דל\"א א']. דהתם במספר לו כל הענין. והרי זה לא ירצה הדיין לשמוע. רק הכא מיירי שאינו רק מטעים דבריו לדיין בערמה שע\"י סיפורו מדבר אחר יהא מטה לב הדיין להצדיקו אח\"כ, וזה לא ימנע הדיין מלשמוע, כך נראה לי]. או שמחמיר לאתרים כמתחסד, ומקיל לעצמו. ועוד טובא חשיב בש\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואשה פרושה
במתנהגת בפרישות יתירה כפי שאינו נאות לאשה:"
+ ],
+ [
+ "ומכות פרושין
שמכה ראשו בכותל כאילו מעצים עיניו מלהסתכל סביבו ומנקף רגליו בהלוכו שוחח כמו עניו, ואינו רואה מכשולים שמונחים לפניו בדרך:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מכלי עולם
שרובן אין תוכן כברן, ובערמימותן לוכדין בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אין זכות תולה במים המרים ואם אתה אומר הזכות תולה במים המאררים מדהה
גוון הכהה נקרא דהוי. ולי\"נ מהר\"א רא\"ש הנ\"ל, ר\"ל שיסמכו לזנות, כי לכולם יש זכות מעט מתורה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר הזכות תולה במים המאררים ואינה יולדת ואינה משבחת אלא מתנוונה והולכת
נעשית חולנית:"
+ ],
+ [
+ "נטמאת מנחתה עד שלא קדשה בכלי הרי היא ככל המנחות
שנטמאו קודם שנתקדשו בכלי:"
+ ],
+ [
+ "ותפדה
ותצא לחולין, ומהמעות יקנה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "ושבאו לה עדים שהיא טמאה
ואף על גב דבכי האי גוונא הקדש טעות הוא, דכשיש עדים לא יבדיקוה המים. על כל פנים גזרינן שמא יאמרו מוציאין מכלי שרת לחול [כך מסקנת הש\"ס ודלא כרתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וכל הנשואות לכהנים מנחותיהן נשרפות
מיהו בנשואות לכהן הקומץ קרב כהלכתו, והשיריים נשרפין בבית הדשן. ובאינך דמתניתין כל המנחה נשרף בבית הדשן:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל שנשאת לכהן מנחתה נשרפת
שירי מנחתה נשרפין, בבית הדשן בין מנחת סוטה או שאר מנחה שתביא:"
+ ],
+ [
+ "וכהנת שנשאת לישראל מנחתה נאכלת
ה\"ה בגדולה שאינה עוד ברשות אב, דרק במנחת כהן כתיב כליל תקטר:"
+ ],
+ [
+ "כהנת מתחללת
בנבעלת לפסול לה, אסורה בתרומה ומלהנשא לכהן:"
+ ],
+ [
+ "וכהן אין מתחלל
בבעל חללה או זונה. מיהו כל זמן שהיא בביתו פסול לעבודה:"
+ ],
+ [
+ "ואין כהנת אוכלת בקדשי קדשים
והא דנקט הכא כהן קודם לכהנת שלא כסדר דרישא. ה\"ט מדבעי למנקט בכולהו הן קודם ללאו:"
+ ],
+ [
+ "מה בין איש לאשה
בשאר דברים שאינן מענייני כהונה:"
+ ],
+ [
+ "האיש פורע ופורם
כשהוא מצורע:"
+ ],
+ [
+ "האיש מדיר את בנו בנזיר
עי' נזיר [פ\"ד מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "האיש מגלח על נזירות אביו
דבנזר אביו והפריש מעות סתומים לקרבנותיו ומת, אם בנו ג\"כ נזיר יכול להביא קרבנותיו מהמעות האלו:"
+ ],
+ [
+ "האיש מוכר את בתו
קטנה:"
+ ],
+ [
+ "האיש מקדש את בתו
קטנה או נערה:"
+ ],
+ [
+ "ואין האשה נסקלת ערומה
משום בזיונה:"
+ ],
+ [
+ "האיש נתלה
כל הנסקלין נתלין:"
+ ],
+ [
+ "ואין האשה נתלית
דמיעטה קרא:"
+ ],
+ [
+ "ואין האשה נמכרת בגניבתה
מיהו שייר טובא מה שבין איש לאשה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארוסה ושומרת יבם
שקנא להן הארוס או היבם ונסתרו:"
+ ],
+ [
+ "פרט לארוסה ושומרת יבם
מיהו לא נתמעטו רק משתיית מים, אבל כשקנא לה נאסרה כשנסתרה. ומה\"ט גם כן הפסידה כתובה, מדגרמה שתאסר עליו:"
+ ],
+ [
+ "ממזרת ונתינה
גבעונית:"
+ ],
+ [
+ "לא שותות
דאשתו כתיב, בראויה, שתהיה אשתו:"
+ ],
+ [
+ "ולא נוטלות כתובה
אף דשאר אלמנות לכה\"ג נוטלות כתובה [ככתובות ספי\"א]. זו שגם סתירתה גורמת שתאסר, תפסד:"
+ ],
+ [
+ "ולא נוטלות כתובה
אף על פי שהוכנו לשתות אפילו הכי לא שותות וכו' והן אותן שנשנו לעיל [פ\"א מ\"ג] לענין אכילת תרומה. ולי\"נ מהו' אברהם ראטענשטיין שליט\"א, להכי חלק להו בב' בבי וקתני ואלו משום דחלוקין בטעמן מהנך דלעיל [ועי' תוס' ר\"פ]:"
+ ],
+ [
+ "והאומרת איני שותה
קודם שנמחקה המגילה [כפ\"ג מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אמר בעלה איני משקה
*) ר\"ל אבל שבעלה וכו'. [ונ\"א אמר בעלה איני משקה] ואפשר לע\"ד דאדלעיל קאי, [אמר בעלה איני משקה] ושבעלה בא עליה בדרך, אף שאמרה אחר כך איני שותה (או שאמר בעלה איני משקה), אפ\"ה נוטלת כתובה. ועוד נ\"ל דגי' הספר נכונה, והכי גרסינן נמי לעיל פ\"ג מ\"ו ולא גרסינן שאמר בעלה איני משקה דא\"צ כלל לאמירה דידיה ורק בדידה צריך שתאמר טמאה אני או איני שותה דאל\"כ מנא ידעינן:"
+ ],
+ [
+ "נוטלת כתובתה
דהוא גרם לה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה
פליגי בשטר העומד לגבות, דלב\"ש כגבוי, והיא מוחזקת:"
+ ],
+ [
+ "לא שותות ולא נוטלות כתובה
דס\"ל לר\"מ יוציא ולא יחזיר עולמית:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה
עד סוף כ\"ד חודש משנולד:"
+ ],
+ [
+ "ולהחזירה לאחר זמן
וראויה להיות אשתו:"
+ ],
+ [
+ "אילונית וזקנה ושאינה ראויה לילד
ששתתה כוס עקרין:"
+ ],
+ [
+ "ולפרות ולרבות הימנה
ואפילו הכי פליגי רבנן, דלא דמי למעוברת ומינקת חבירו, דהכא אסורה מצד עצמה:"
+ ],
+ [
+ "אשת כהן שותה ומותרת לבעלה
ולא חיישינן שמא נאנסה, דאז לא בדקי לה מים. ומה\"ט הוה ס\"ד דלא תשתה מדכתיב והיא לא נתפשה, אסורה, הא נתפשה מותרת, זאת משקה. אבל אשת כהן שגם בנתפשה אסורה לא ישקה. קמ\"ל שותות:"
+ ],
+ [
+ "אשת סריס
סריס חמה. או בשתה כוס עיקרין [ועי' יבמות ספ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "שותה
דמותרת לו אף דאינו בר תשמיש:"
+ ],
+ [
+ "על ידי כל עריות מקנין
אפילו בקינא לה מאביה ואחיה או שחוף שאין אברו מתקשה:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הקטן
פחות מבן תשע שנים:"
+ ],
+ [
+ "וממי שאינו איש
בהמה, דאין זנות לבהמה. ונ\"ל דלהכי לא נקט ומבהמה, היינו אליבא דר' יוסי [כלאים פ\"ח מ\"ח] דקאמר דאדני שדה מטמא באוהל כאדם, והיינו לפי הירושלמי שם בר נש דטור, והוא מין קוף גדול בקומת אדם [וואלדמענש] בל\"א ולהכי אצטריך הכי לאפוקי, דאע\"ג דלר' יוסי אינו בהמה אעפ\"כ אינו איש:"
+ ],
+ [
+ "ואלו שבית דין מקנין להן
כשרואין בה פריצות:"
+ ],
+ [
+ "או נשתטה
ונ\"ל דדוקא בנשתטה, דהיינו שלא מחמת חולי. אבל בנטרפה דעתו דהיינו מחמת חולי [כנדה די\"ג], אפשר דאין ב\"ד מקנאין לה, דימתינו עד שיתרפא ויקנא הוא בעצמו ותשתה. ולזה הערני י\"נ מהר\"א רא\"ש נ\"י. רק די\"ל דדמי לחבוש בבית אסורים שאין ממתינין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כך המים בודקין אותו
את הבועל:"
+ ],
+ [
+ "ובאו ובאו
מדכתיב וי\"ו יתירה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהושע כך היה דורש זכריה בן הקצב
כדבריך אבל אי\"ל דר\"ל כלקמן, והיינו כרבי דהרי ר\"ע ור' יהושע ור' זכריה בן הקצב כולם בזמן החורבן היו כדמוכח מכמה דוכתי וקדמו טובא לרבי שנולד נ\"ב שנה אחר החורבן, אחר חורבן ביתר ביום שנהרג רע\"ק. והחילוק שבין הדרשות, דר' לא דרש וי\"ו יתירה רק ממלת נטמאה יתירה:"
+ ],
+ [
+ "אחד לבעל ואחד לבועל
וא\"צ למדרש וי\"ו יתירה:"
+ ],
+ [
+ "בו ביום
באותו יום שדרשו נטמאה ונטמאה. שבאותו יום הושיבו ר\"א בן עזריה לנשיאות, וניתן רשות לתלמידים רבים לכנס לביהמ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "וכל כלי חרש אשר יפול מהם
מהשרצים:"
+ ],
+ [
+ "אלא יטמא
דרשינן כאלו כתיב יטמא:"
+ ],
+ [
+ "לימד על ככר שני שמטמא את השלישי
דהשרץ אב הטומאה, והכלי שנטמא ממנה ראשון. והאוכל שנגע בכלי שני, וקרי ביה יטמא, דהאוכל שנגע בשני נעשה שלישי. ונקט ככר, מדמצוי בתנור:"
+ ],
+ [
+ "שאין לו מקרא מן התורה שהוא טמא
דטמא רק מכח ק\"ו מטבול יום, שמותר בחולין ופוסל בתרומה, שני שפסול בחולין [כטהרות פ\"ב מ\"ג]. אינו דין שיעשה שלישי בתרומה. מה לטבו\"י שאינו רק באדם וכלים שיש במינן אב, משא\"כ אוכל א\"א שיהיה אב הטומאה [כפתיחה לטהרות סי' ס\"ג]. כלי חרס יוכיח שאין במינו אה\"ט [עי' שם סי' ס\"ב], ואפ\"ה פוסל תרומה. מה לכ\"ח שמטמא מאוירו. טבו\"י יוכיח. וחזר הדין לא הרי זה וכו', הצד השוה שבהן, שהן טמאין ומטמאין, אף וכו'. ואמר ריב\"ז שהדור האחרון יפרך, מה להצד השוה שכן יש בהן צד חמור. ורבן יב\"ז צד חמור לא פריך [עי' תוס' כתובות דל\"ב א' ד\"ה שכן]:"
+ ],
+ [
+ "והלא עקיבא תלמידך
שר\"ע תלמיד ר\"א בן הורקנס, תלמיד ריב\"ז:"
+ ],
+ [
+ "שנאמר כל אשר בתוכו יטמא
ואין הלכה כר' עקיבא ושלישי רק פסול בתרומה:"
+ ],
+ [
+ "אלף אמה מגרש
[אנגער], מקום פנוי מאילנות וזריעה:"
+ ],
+ [
+ "ואלפים אמה תחום שבת
ר\"ל ועוד אלף אמה לענין תחום שבת נאמר, ולא לתתם ללויים. וס\"ל תחומין דאורייתא, ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים
ר\"ל ועוד אלף אמה לשדות וכרמים ללוויים:"
+ ],
+ [
+ "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר שאין תלמוד לומר לאמר
דבכל דוכתא פירש לאמור, שנכתב בתואר הלשון שבו נאמר בלי שנוי הגוף, ופירושו בל\"א [פאלגענדע ווארטע]. אבל הכא א\"צ כן, דהרי בל\"ז כתב מקמי הכא \"את השירה הזאת\" ופשיטא שנכתבה בלשון שנאמרה. א\"נ בכל דוכתא י\"ל דצריך לאמור לדרשה לא אמור בדברים [כיומא ד\"ד ב'] אבל הכא ודאי אין כאן איסור לאמרו:"
+ ],
+ [
+ "מלמד שהיו ישראל עונין אחריו של משה על כל דבר ודבר כקוראין את ההלל לכך נאמר לאמר
משה אמר אשירה לד' וגו' והן עונין אחריו כדבריו, משה אמר עזי וזמרת וגו', והן אומרים אשירה לד', וכן כל פסוק ופסוק:"
+ ],
+ [
+ "ר' נחמיה אומר כקורין את שמע
ר\"ל כש\"ץ שמתחיל שמע, וקורין הצבור כולן אחריו. כ\"כ הכא שרה רוח הקודש על כולן, וכשפתח משה, כוונו כולן לומר יחד השירה ככתבה:"
+ ],
+ [
+ "ולא כקורין את ההלל
נ\"ל דלהכי קאמר תו ולא וכו', דסד\"א דק\"ש ל\"ד אלא ר\"ל ברכת ק\"ש, משום דיש בתפלתן נמי פסוקים שהצבור עונין כל דבור ודבור שאמר הש\"ץ [כמג\"א סי' מ\"ט]. והיינו כקטן המקרא ההלל שנזכר בש\"ס [סוטה ד\"ל ע\"א], להכי קאמר ולא כקורין וכו', דהכא לא קראו השירה פסוק אחר פסוק, כפסוקי ברכת ק\"ש, משה תחלה ואח\"כ ישראל אלא קראו כולן יחד, רק משה פתח, ובתוס' הביא תוספתא דמפרש ר\"נ דמשה פתח אשירה לי\"י והם סיימו כי גאה גאה, וכן כל פסוק. וא\"כ צ\"ל דמה דקאמר כקורין שמע, היינו מדשומע כעונה הו\"ל כק\"ש פסוק אחר פסוק:"
+ ],
+ [
+ "ועדיין הדבר שקול
ר\"ל בספק, דאפשר לפרשו מיראה:"
+ ],
+ [
+ "לו אני מצפה או איני מצפה
דיש לפרשו, לו איחל, בתמיה:"
+ ],
+ [
+ "איש תם וישר ירא אלהים
ולא כתיב אוהב אלדים. ואף על גב דגבי אברהם נמי כתיב כי ירא אלדים אתה. נ\"ל דהכא שאני דסמיך ליה וסר מרע, משמע דהיה סר מרע רק מיראת אלדים. משא\"כ סתם יראת אלדים היינו יראת הכבוד, [עהרפורכט] בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "והלא יהושע תלמיד תלמידך
ר\"ל תלמיד ר\"ע, שהיה תלמיד תלמידו של ריב\"ז [כלעיל סי' י']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שקינא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח
ששמע [פאפאגייא] שאומר שנסתרה ודרך העוף ההוא לחזור ולדבר מה ששמע מאדם מדבר, ואף זה ודאי כך שמע גם הוא מאדם, ולרמב\"ם ר\"ל ששמע שנטמאה:"
+ ],
+ [
+ "יוציא ויתן כתובה
דנאסרה עליו:"
+ ],
+ [
+ "דברי ר' אליעזר
לטעמיה בפ\"ק דא\"צ עדות לסתירה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהושע אומר עד שישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה
נשים שטוות לאור הלבנה ומפחד בלילות מתקבצות לטוות יחד, ומדברות יחד דברים של יום. ואורחא דמלתא נקט, ור\"י לטעמיה דצריך ב' עדים. רק מדמפורסם פריצותה גם לאלה הנשים, שוב לא יבדקוה המים ועכ\"פ [לא] הפסידה כתובה:"
+ ],
+ [
+ "אמר עד אחד אני ראיתיה שנטמאת
באותה סתירה, לכל מ\"ד כדאית ליה.",
+ "והא דלא כלל להו תנא בהדי ע\"א, דהרי כולן נאמנים. י\"ל משום דסד\"א דשניהן שוין בנאמנות, להכי פלגינהו לאשמעינן דבמכחישין זא\"ז ע\"א עדיף, מדמחייב שבועה בדיני ממונות, ועס\"פ:"
+ ],
+ [
+ "חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה
כולן שונאיה [כיבמות פט\"ו מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ולא לפסלה מכתובתה
מדשונאים אותה:"
+ ],
+ [
+ "אלא שלא תשתה
ואע\"ג דיש לחוש דחוששין שמא אם תשתה ותמצא נקייה תהיה מותרת לבעלה, והם משנאתן אותה רוצים לאוסרה על בעלה [כיבמות שם]. י\"ל כיון שקנא לה ונסתרה רגלים לדבר דקושטא קאמרו, ותאסר על בעלה [כרמב\"ם פ\"א מסוטה הט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שהיה בדין
שלא יהא עד א' נאמן אטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ומה אם עדות ראשונה
שעל הסתירה:"
+ ],
+ [
+ "שאין אוסרתה איסור עולם
רק עד שתשתה:"
+ ],
+ [
+ "אינה מתקיימת בפחות משנים
כפר\"ק משנה א':"
+ ],
+ [
+ "עדות אחרונה
שעל טומאה:"
+ ],
+ [
+ "שאוסרתה איסור עולם אינו דין שלא תתקיים בפחות משנים
ואי\"ל מה לעדות אחרונה שכן רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה. י\"ל לפמ\"ש תוס' [ד\"ז] דבשתתה ולא בדקוה המים, ואח\"כ בא ע\"א אטומאה, אסורה. אף דבכה\"ג מדלא בדקוה המים, איכא רגלים לדבר איפכא שהעד משקר. עוד י\"ל עריפת עגלה יוכיח [כלקמן פ\"ט מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ועד אין בה כל עדות שיש בה
דכל עד סתם בתורה, שנים במשמע. והכא ה\"ק קרא שנים אין בה רק עד אחד:"
+ ],
+ [
+ "כי מצא בה ערות דבר
הך קרא לאו בקנוי וסתירה כתיב וגם בש\"ס מקשה תיפוק ליה דאין קנוי רק בב' עדים מדכתיב בטומאת סוטה ועד אין בה, בטומאה לבד סגי עד אחד ולא בקנוי. ומשני דה\"נ קאמר דקנוי בע\"א לא מהני היינו ממעוטא דמלת בה אבל אטומאה בעלמא שלא יהא בעלה חייב לגרשה בעד א' אומר שנטמאת ילפינן מדכתיב כי מצא בה וגו':"
+ ],
+ [
+ "עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת
באותה סתירה:"
+ ],
+ [
+ "אשה אומרת נטמאת ואשה אומרת לא נטמאת היתה שותה
דאוקי חד להדי חד, והרי היא בספיקה. ודוקא בבאו ביחד, אבל בזא\"ז והורו כבר על פי הראשון, הו\"ל הראשון כב' עדים, ואין דבריו של אחד במקום שנים:"
+ ],
+ [
+ "אחד אומר נטמאת ושנים אומרים לא נטמאת
אם אמרו לא נטמאת באותה סתירה, ודאי שאינה שותה כלל, דהרי אין כאן חשד. אלא ר\"ל היינו אז עמך כשנסתרה, וראינו שלא נטמאת בפניך ועכ\"פ אפשר שנטמאת באותה סתירה. וכ\"ש כשמזימין אותו שהיה אז עמהן במקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "היתה שותה
אפילו באו זה אחר זה:"
+ ],
+ [
+ "שנים אומרים נטמאת ואחד אומר לא נטמאת לא היתה שותה
קמ\"ל תנא הכא תרתי בבא, דמיירי בפסולי עדות, דאזלינן גבה בתר רוב דעות, בין לקולא בין לחומרא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אלו נאמרין בכל לשון
שמבין:"
+ ],
+ [
+ "פרשת סוטה
דקודם שכתב הכהן הפרשה, השביעה בעל פה:"
+ ],
+ [
+ "ווידוי מעשר
בפסח של שנת ד' וז' [עי' מעש\"נ פ\"ה מ\"ו וי']:"
+ ],
+ [
+ "ותפלה
דוקא בצבור, אבל ביחיד, דוקא בלשון הקודש [א\"ח ק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ושבועת הפקדון
ושייר הלל וקידוש וברכת הנהנין והמצות ושבועת ביטוי ודיינין. וליכא למימר תנא ושייר, דהא אלו קתני. ואפשר דהנך דלא תני נאמרים אפילו בלשון שאינו מבין:"
+ ],
+ [
+ "מקרא בכורים
ארמי אובד וגו':"
+ ],
+ [
+ "וחליצה
היא אומרת לא אבה יבמי, והוא אמר לא חפצתי לקחתה, ואחר החליצה אומרת ככה יעשה וגו', הכל בלה\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ברכות וקללות
מפורש במשנה ה':"
+ ],
+ [
+ "ברכת כהנים
נשיאת כפים:"
+ ],
+ [
+ "וברכת כהן גדול
מפורש במשנה ז'. לא זכיתי לידע מנ\"ל שצריך לומר הברכות בלה\"ק דוקא ואפשר משום קדושת היום וקדושת הקורא וקדושת המקום:"
+ ],
+ [
+ "ופרשת המלך
עי' משנה ח':"
+ ],
+ [
+ "ופרשת עגלה ערופה
ידינו לא שפכה וגו':"
+ ],
+ [
+ "ומשוח מלחמה בשעה שמדבר אל העם
עי' ריש פ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "מקרא בכורים כיצד
ר\"ל מנין:"
+ ],
+ [
+ "מה ענייה האמורה להלן בלשון הקדש
דילפינן קול קול ממתן תורה שהיה בלשון הקדש:"
+ ],
+ [
+ "עד שתאמר בלשון הזה
נ\"ל דנ\"מ דלת\"ק סגי בלה\"ק אפילו אינו אומר בלשון המקרא ממש. אלא דא\"כ לפי מה דקיי\"ל כת\"ק א\"צ בלשון המקרא ממש, וכ\"כ בבכורים דלא כתב ככה, אין לשון המקרא מעכב, והלא לא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון
ר\"ל אצל שומרון:"
+ ],
+ [
+ "וכל ישראל
אי\"ל דהיינו אותן שלא החזיקום ב' ההרים, דהרי בירושלמי הכא משמע שששה שבטים שלמים היו בכל הר והר מדקאמר א\"א לומר לוי למעלן שכבר נאמר לוי למטה וכו' ופליג אהא דקאמר מקמי הכא דלר\"א ב' גבשושית עשו להן וקראו להן הר גריזים והר עיבל, אם כן לא היה אפשר שיעמדו ו' שבטים על גבשוש אחד, אלא הר הר ממש, ועמדו ו' שבטים על כל הר. אלא נראה לי דאהנך שעל גריזים ועיבל קאי, וכן משמע בקרא דיהושע דמייתי:"
+ ],
+ [
+ "הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה ואלו ואלו
שנזכרו בגריזים ועיבל:"
+ ],
+ [
+ "וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון
בכתב ולשון של ע' לשונות. ולרבינו סעדיה גאון רק מנין המצות היה כתוב בע' לשון. ולרמב\"ן כל התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל היה כתוב שם בע' לשון ודרך נס היה לכתוב הכל ביום א', ורק על י\"ב אבנים שכל אבן משא איש:"
+ ],
+ [
+ "ובאו ולנו במקומן
נ\"ל לא דר\"ל שסתרו האבנים אחר הכתיבה, דא\"כ ק' קו' הש\"ס הכא [דל\"ה ב'] דאם כן האיך אפשר שיעתיקו משם האומות בזמן קצר כזה, והרי עיקר הכתיבה היה כדי שיעתיקו משם האומות. גם כל הנסים שבאותו כתב לרמב\"ן הנ\"ל וכי בכדי היו. אלא דר\"ל אחר שבנו המזבח מאותן אבנים והקריבו עליו, סתרו המזבח והביאו אבניו למלונם בגלגל, ושם הקימום וכתבו עליהן:"
+ ],
+ [
+ "במדינה אומרים אותה שלש ברכות
שבין פסוק לפסוק עונין הצבור אמן:"
+ ],
+ [
+ "ובמקדש ברכה אחת
לפי שאין עונין אמן במקדש:"
+ ],
+ [
+ "במקדש אומר את השם ככתבו
ובכל פעם ששמעו הצבור השם ענו בשכמל\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ובמדינה בכנויו
אדני או אלדים:"
+ ],
+ [
+ "במדינה
מדפליג ר\"י במקדש להכי נקט כאן במדינה קודם למקדש ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מכהן גדול שאינו מגביה את ידיו למעלה מן הציץ
מפני שהשם כתוב עליו:"
+ ],
+ [
+ "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם
י\"א דלאו ר\"י קאמר לה, דא\"כ בגבולין נמי לבעי נשיאות כפים למעלה מראשיהן. אלא דמהאי קרא לא משמע למעלה מראשיהן, רק הכא ארישא קאי. נשיאת כפים מנלן. שנאמר וישא וגו':"
+ ],
+ [
+ "ברכות כהן גדול
ביו\"כ אחר ששלח השעיר:"
+ ],
+ [
+ "חזן הכנסת
שמש הכנסת שכל תשמישי הביה\"כ שבהר הבית נעשים ע\"י:"
+ ],
+ [
+ "נוטל ספר תורה ונותנה לראש הכנסת
שעל פיו נעשה כל עניני ביה\"כ, מי ירד לפני התיבה מי יקרא, מי יפטיר, וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "וראש הכנסת נותנה לסגן
הוא שני בגדולה לכוה\"ג, שכשאירע פסול בכוה\"ג ישמש הוא תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "וכהן גדול עומד ומקבל
מכלל שהיה יושב, מדקרא בעזרת נשים, ושם מותר לישב. אבל בעזרה רק מלך מבית דוד מותר לישב:"
+ ],
+ [
+ "אחרי מות
עד סוף פרשת יו\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ואך בעשור
שבפרשת אמור:"
+ ],
+ [
+ "וגולל את התורה
ר\"ל סוגרה:"
+ ],
+ [
+ "ואומר יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן
שלא יחשבו שחסר בה פרשה שלישית שיקרא אחר כך בעל פה:"
+ ],
+ [
+ "ובעשור שבחומש הפיקודים
ר\"ל שכתוב בספר במדבר:"
+ ],
+ [
+ "קורא על פה
דדוקא אחרי ואך בעשור שסמוכין בס\"ת, גולל משם בצבור. אבל ובעשור שמרוחק מאחרי, איכא טרחא דציבורא כשיגלול לשם. ובס\"ת אחרת א\"א שיקרא, מחשש פגם של ס\"ת ראשון, כשיקרא חד גברא בס\"ת אחרת תכופין זל\"ז. ורק בהפסיק א' לקרות ביניהן שרי [מג\"א ססקמ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ומברך עליה שמנה ברכות
לאחר שקרא. ואלו הן, על וכו':"
+ ],
+ [
+ "על התורה
א' לאחריה [מלבד ברכה שלפניה] כמו שמברכין בביה\"כ. הרי ברכה א':"
+ ],
+ [
+ "ועל ההודיה
ר\"ל אחר כך אומר רצה ומודים עד לך נאה להודות הרי ג':"
+ ],
+ [
+ "ועל מחילת העון
אומר סלח לנו כמו בשמונה עשרה, וחותם מלך מוחל וסולח וכו' כמו בתפלת יו\"כ. הרי ד':"
+ ],
+ [
+ "ועל המקדש
מתפלל שיתקיים המקדש, וחותם בא\"י שוכן בציון. הרי ה':"
+ ],
+ [
+ "ועל ישראל
מתפלל שיתנשא מלכות ישראל בכללה, וחותם בא\"י הבוחר בישראל הרי ו':"
+ ],
+ [
+ "ועל הכהנים
מתפלל שלא יכשלו בעבודתם ושיהיה שלום ביניהן ושיצליחו, וחותם בא\"י מקדש הכהנים. הרי ז':"
+ ],
+ [
+ "ועל שאר התפלה
שיושיע הקב\"ה לכל יחיד מצרתו, וחותם בא\"י שומע תפלה. הרי ח':"
+ ],
+ [
+ "פרשת המלך כיצד מוצאי יום טוב הראשון של חג
ר\"ל ליל שקודם יום ב' דסוכות:"
+ ],
+ [
+ "בשמיני במוצאי שביעית
ר\"ל סוכות שאחר שנת השמיטה, תחלת שנת ח':"
+ ],
+ [
+ "עושין לו בימה של עץ
[געריסט]:"
+ ],
+ [
+ "בעזרה
באמצע עזרת נשים. ותוקעין בחצוצרות בכל ירושלים להקהיל העם:"
+ ],
+ [
+ "מקץ שבע שנים במועד וגו'
אע\"ג שבתורה לא נזכר שיקרא המלך דוקא, ותו הא תינח בזמן שיש מלך, בשאין מלך מי קוראה, ונ\"ל דמה שהמלך קורא זהו מדרבנן כדי ליתן כבוד לתורה וגם כדי שיזהרו טפי במצות התורה בשיראו שגם המלך חייב לשמור מצותיה, כל שכן כל יחיד. מיהו בזמן שאין מלך לא היו מבטלין העשה אלא קורא אותה גדול שבצבור, ככה\"ג או ראש הסנהדרין:"
+ ],
+ [
+ "אגריפס המלך
מזרע הורדוס היה. ובימיו חרב המקדש:"
+ ],
+ [
+ "עמד וקבל וקרא עומד ושבחוהו חכמים
דאע\"ג דמלך שמחל על כבוד אין כבודו מחול (כע\"ז), היינו נגד בשר ודם אבל נגד הקב\"ה ותה\"ק רשאי. אמנם ק\"ל הרי כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. י\"ל מדבאמת לא היה ראוי למלכות מדין תורה ולא היה פטור. ולהכי שבחוהו, והיינו דסמיך לה דזלגו עיניו דמעות בקראו פרשת המלך:"
+ ],
+ [
+ "ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות
דבן גרים היה ופסול למלכות:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אל תתיירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה אחינו אתה
כך ענו לו כולם, דמשום דאמו מישראל הוה. והם חנפו לו בזה, דאע\"ג דבכה\"ג כשר לשאר התמניות בישראל [כקידושין ע\"ו ב'] עכ\"פ למלכות פסול עד שיהא אביו ואמו מישראל [כ\"כ תו'. וק\"ל רחבעם בן נעמה העמונית. דאי\"ל דהיתה ישראלית שדרה בעמון, דהרי אמרינן [ב\"ק דל\"ח ב'] בפירוש דגיורית היתה. גם דוחק לומר דהורתה ולידתה בקדושה היתה. ונ\"ל דר\"ל אפילו תהיה אמו צריך שיהיה גם אביו, וכ\"כ תוס' [יבמות דמ\"ה ב' ד\"ה כיון] דאגריפס לא היתה גם אמו מישראל, ואפ\"ה קרו ליה אחינו, דהיינו במצות [וכ\"כ תוס' ב\"ב ד\"ג ב' ד\"ה כל]. וכך צ\"ל לרמב\"ם פ\"א ממלכים דס\"ל אמו מישראל כשר למלכות, ע\"כ דאגריפס גם אמו לאו מישראל הוה. או דס\"ל כרש\"י משום דבן עבד שנתגייר הוה זולא מלתא]:"
+ ],
+ [
+ "ושמע
משום קבלת עול מלכות שמים. ומדלג משם עד והיה אם שמוע, שבפרשת עקב:"
+ ],
+ [
+ "והיה אם שמוע
משום קבלת עול מצות. ומדלג משם עד עשר תעשר:"
+ ],
+ [
+ "עשר תעשר
משום דאז קרוב לזמן מעשרות. ומשם מדלג עד כי תכלה ואע\"ג דגם אחר והיה אם שמוע יש כמה מצות אפ\"ה מדלגן מדאינן רק מקריות, ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ופרשת המלך
שום תשים עליך מלך. ואף דפרשת מלך קדמה לכי תכלה. אפ\"ה קוראה אחר עשר תעשר, שלא להפסיק בין פרשת המעשרות. ואף דיש טרחא דצבורה כשיגלול אילך ואילך. מלך שאני:"
+ ],
+ [
+ "אלא שנותן של רגלים תחת מחילת העון
תחת סלח לנו אומר המלך אתה בחרתנו. וחותם מקדש ישראל והזמנים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "משוח מלחמה
לעיל [פ\"ז מ\"ב] הקדים עגלה ערופה למשוח. והכא כשמפרשן נקט איפכא. ה\"ט דלעיל נקט יחד אותן שהן חובה על הקורא יותר מעל השומע, כברכת כהנים וכה\"ג ופרשת המלך ופרשת עגלה. משא\"כ קריאת משוח מלחמה שהחוב על השומע טפי, שהרי עקרו להתרות באנשי המלחמה. אבל הכא כשמפרשן, משוח דזוטר מיליה פסק ושדי להו, והדר מפרש עגלה ערופה דנפישי מיליה [כש\"ס סוכה ד\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "בשעה שמדבר
נ\"ל דנקט \"בשעה\", ולא קאמר היה מדבר וכו', משום דפעמיים מדבר עמם [כש\"ס כאן ד\"מ ב'], אחד בגבול הארץ וא' קודם קרבם למלחמה, ור\"ל דהיה כמה שעות שמדבר עמם. [עי' דברים כ']:"
+ ],
+ [
+ "אל העם
כשהמערכות עומדות לפניו:"
+ ],
+ [
+ "ולא שמעון על בנימין
נ\"ל דנקט הכי משום שכשנחלק מלכות והיו יהודה ובנימין מתאחדים מדהיה חלק בנימין מובלע תוך חלק יהודה. ושמעון שהיה שייך למלכות ירבעם, והיה מועט באוכלסין, וחלקו סמוך ליהודה, היה רגיל יהודה המרובה לפול על שמעון, ושמעון המרובה באוכלסין יותר מבנימין שנתמעטו מאוד בפלגש בגבעה, חוזר ונופל על בנימין:"
+ ],
+ [
+ "כמה שנאמר
[ד\"ה ב' כ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות ויחזיקו בשביה וכל מערומיהם הלבישו מן השלל וילבישום וינעילום ויאכילום וישקום ויסכום וינהלום בחמורים לכל כושל
שאינו יכול לילך ברגליו:"
+ ],
+ [
+ "ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם וישובו שומרון
אף שהנביא צוה להם רק שיושיבום, הם מרחמנות יתירה עשו מה שעשו:"
+ ],
+ [
+ "מפני צהלת
[וויהרען]:"
+ ],
+ [
+ "סוסים וצחצוח חרבות
[פונקעלן דער וואפפען]:"
+ ],
+ [
+ "אל תיראו מפני הגפת תריסין
[געקלירר דער שילדע]:"
+ ],
+ [
+ "ושפעת הקלגסין
[יוכצען דער העערע], רננת חיל המלחמה:"
+ ],
+ [
+ "אל תחפזו
לסוג אחור בחרדה:"
+ ],
+ [
+ "מקול קרנות
[שאלל דער הערנער]:"
+ ],
+ [
+ "אל תערצו
[זיך ענגסטען]:"
+ ],
+ [
+ "מפני קול צווחות
מההורגים ונהרגים:"
+ ],
+ [
+ "פלשתים באו בנצחונו של גלית
שר צבא שלהן וזכר גליות שסמכו על גבורתו. וזכר שובך שסמכו על חכמתו בטכסיסי מלחמה ועל רבוי עמו:"
+ ],
+ [
+ "זה מחנה הארון
ר\"ל מחנה ישראל הלוחמים שהביאו הארון עמם ששברי הלוחות מונחים בתוכו [ירושלמי שקלים פ\"ו ובבלי ברכות ד\"ח ב'] עד כאן משוח מדבר וכהנים אחרים משמיעין דבריו לכל החיל. מכאן ואילך משוח מדבר ושוטר משמיע:"
+ ],
+ [
+ "ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו
שלא דר לתוכו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "אחד הבונה בית התבן בית הבקר בית העצים בית האוצרות
להכניס יין ושמן:"
+ ],
+ [
+ "ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו
שלא פדה עדיין פירות של שנת ד' מנטיעתו:"
+ ],
+ [
+ "אחד הנוטע הכרם ואחד הנוטע חמשה אילני מאכל
כבכרם שאינו נקרא כרם עד שיהיה ה' גפנים:"
+ ],
+ [
+ "ואחד המבריך
כופף ראש הזמורה תחת הארץ והיא צומחת מתחת ועולה:"
+ ],
+ [
+ "ואחד המרכיב
[איינאימפפען]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו שומרת יבם
בנפלה לפניו סגי, וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו שמע שמת אחיו במלחמה
ר\"ל אע\"ג שהוא כבר במלחמה ושמע שמת אחיו:"
+ ],
+ [
+ "ומתקנין את הדרכים
להחיל:"
+ ],
+ [
+ "הבונה בית שער
חדר שלפני הבית לשומר הפתח:"
+ ],
+ [
+ "אכסדרה
גג בלי מחיצות:"
+ ],
+ [
+ "מרפסת
[גאללעריא] שלפני חדרים שבעלייה, שבו יורדין לחצר:"
+ ],
+ [
+ "הנוטע ארבעה אילני מאכל וחמשה אילני סרק
שאין מגדלין פירות:"
+ ],
+ [
+ "גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
אף שחלוצה אסור לכהן רק מד\"ס. ואף שבשניהן אין עבירה עדיין בידו, דלא יחלל זרעו כתיב דהיינו בעילה, ולפ\"ז אפילו כר' יוסי [במשנה ה'] אתיא:"
+ ],
+ [
+ "אף הבונה בית על מכונו
שסתרו וחזר ובנאו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף הבונה בית לבנים בשרון
מדינה בא\"י שאין קרקעיתה יפה ללבנים:"
+ ],
+ [
+ "לא היה חוזר
מדאינו מתקיים:"
+ ],
+ [
+ "ואלו שאין זזין ממקומן
שא\"צ לצאת מעירן:"
+ ],
+ [
+ "בנה בית וחנכו
ולא דר בו עדיין שנה:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מתקנין את הדרכים
מדכתיב נקי יהיה:"
+ ],
+ [
+ "ויספו השוטרים לדבר אל העם
מכאן ואילך שוטר מדבר ושוטר משמיע:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר הירא ורך הלבב כמשמעו שאינו יכול לעמוד בקשרי המלחמה
כשמתקשרין יחד הלוחמים אלו מול אלו:"
+ ],
+ [
+ "זהו המתירא מן העבירות שבידו
אפילו חטא שמד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך תלתה לו התורה את כל אלו
שיחזרו הבונה ונוטע ומארס:"
+ ],
+ [
+ "שיחזור בגללן
ולא יתבייש החוטא:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא הירא ורך הלבב
דבעמוד והחזיר קאי, אבל בשאר עבירות לא, ולריה\"ג גם בשאר עבירות כל שלא עשה תשובה חוזר. ובש\"ס אמרינן דלר\"י הגלילי גם אחטא דמד\"ס חוזר ולר' יוסי רק אחטא דאורייתא. ותמיה הרי ר\"י גם חליצה קחשיב וטפי הול\"ל אפכא ודו\"ק."
+ ],
+ [
+ "ובעקבו של עם
ר\"ל גם בסוף המערכה. והם הנקראים בזמנינו [אוואנטגארדע] ר\"ל שומרים שלפני המחנה, [ואריערגארדע] ר\"ל שומרי האחור. ומפרש התנא מהו פקודתן של שרי צבאות בכל קצוות החיל. מעמידין וכו':"
+ ],
+ [
+ "מעמידין זקיפין
גבורים:"
+ ],
+ [
+ "ואחרים מאחוריהם
אחורי המערכה:"
+ ],
+ [
+ "וכשילין של ברזל
[שטרייטעקסטע]:"
+ ],
+ [
+ "וכל המבקש לחזור הרשות בידו לקפח את שוקיו
רגליו:"
+ ],
+ [
+ "שתחלת ניסה נפילה
ה\"ק תחילת נפילה ניסה. וגם נגד הפנים היו צריכים זקיפין שלא ינוס דרך שם מן הצד:"
+ ],
+ [
+ "וינוסו ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים
בשניהם כתיב ניסה קודם נפילה. וצריכא דאי מקרא קמא י\"ל מדמוכח רק במלת גם י\"ל דלא תלו זב\"ז. ואי מקרא בתרא לא כתיב שנפלו מישראל דוקא עוד י\"ל דאי מקרא קמא י\"ל דמגפה כמשמעו שמתו בדבר, ולא ע\"י הריגה מאויבים:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
שחוזרים כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וכלה מחופתה
אשה לאו בת מלחמה. רק לספק מזון ולתקן הדרכים אף היא יוצאת. מיהו לכבוש א\"י וללחום בעמלק לכ\"ע מלחמת חובה היא. ולהרחיב גבול א\"י לכ\"ע רשות. כי פליגי במלחמה שנגד אויב שיראים מהם שיצורו להם בעתיד, ת\"ק קרי לה רשות, ור\"י קרי לה מצוה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עגלה ערופה
שהזקנים אומרים ידינו לא שפכו, והכהנים אומרים כפר [כמ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "שלשה מבית דין הגדול שבירושלם היו יוצאין
למדוד מהחלל איזה עיר קרובה:"
+ ],
+ [
+ "בשדה ולא צף על פני המים
כל הג' הוי מצי למילף ממלת אדמה, אלא ניחא ליה טפי להביא מלה יתירתא לכל חד וחד באנפי נפשה:"
+ ],
+ [
+ "נמצא סמוך לספר
גבול עכו\"ם:"
+ ],
+ [
+ "או לעיר שרובה נכרים
אף שיש בה ב\"ד ואפילו בא\"י, דכתיב כי ימצא חלל פרט לממציא עצמו למיתה, מדהלך שם יחידי:"
+ ],
+ [
+ "או לעיר שאין בה בית דין לא היו עורפין
דהא בעינן (ויצאו זקינך) זקני העיר ההיא:"
+ ],
+ [
+ "אין מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין
ר\"ל דמודדין רק איזה עיר של ב\"ד היותר קרוב:"
+ ],
+ [
+ "נמצא מכוון
מצומצם:"
+ ],
+ [
+ "ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה
מדכתיב אשר ד' אלקיך נותן לך פרט לירושלים, דקי\"ל דלא נתחלקה לשבטים, ודלא כרבי יהודה [מגילה דכ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף
ושם נקבר, דמת מצוה קונה מקומו. וזה היה מיו\"ד תנאים שהתנה יהושע עם ישראל בהכנסם לארץ [ב\"ק דפ\"א] דליכא למימר דלענין מדידה מיירי, דהרי גם אם יטלטלו הגוף אצל הראש, אין מבורר לאיזה צד יניחו טבורו, ולמ\"ד מחוטמו אם גם יטלטלו הראש להגוף אין מבורר לאיזה צד יניחו חוטמו. ואפ\"ה י\"ל דר\"א ורע\"ק כל חד לשיטתיה אזיל, דלר\"א כמו לענין מדידה טבור שבגוף עיקר ה\"נ לעניין קבורה מקום הגוף עיקר, ומוליכין הראש אצל הגוף. וכ\"כ לרע\"ק נמי לענין מדידה חוטם שבראש עיקר, להכי גם לענין קבורה מקום הראש עיקר, ומקרבין הגוף אצל הראש:"
+ ],
+ [
+ "ממקום שנעשה חלל מצוארו
וקיי\"ל כר\"ע. ואף דמשנת ראב\"י קב ונקי. כבר כ' הרא\"ש [פ' מי שהוציאוהו סי' ב'], דהיינו רק בק\"ב דברים הלכה כמותו:"
+ ],
+ [
+ "ומורידין אותה לנחל איתן
קרקע אבניית וקשה [כך כ' רש\"י, וכן משמע פשטותא דש\"ס] ולרמב\"ם ר\"ל נחל שוטף בחזקה ואע\"ג דכתיב אשר לא יעבד וגם התנא קאמר ומקומו אסור לזרוע היינו בשפת הנחל במקום שערפו:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שאינו איתן כשר
דרק לכתחילה צריך איתן, דומיא דסקילה של מאורסה על פתח בית אביה [כתובות פ\"ד מ\"ג] וק' מזה לתוס' [גיטין ד\"ג ב' ד\"ה וכי] שכתבו דבדאורייתא לא אשכחן חילוק בין לכתחילה לדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "ועורפין
קוצץ הראש מנגד העורף:"
+ ],
+ [
+ "אותה בקופיץ
[האקביילע]:"
+ ],
+ [
+ "ומקומה אסור מלזרוע ומלעבוד
לעולם:"
+ ],
+ [
+ "ומותר לסרוק שם פשתן ולנקר
לסתת ולהחליק:"
+ ],
+ [
+ "שם אבנים
מדאין תשמישן בגוף הקרקע וזריעה:"
+ ],
+ [
+ "אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזון
והוצרך ללסטם, ואפשר שלכך נהרג. או נ\"ל דאילו האכלנוהו כראוי, היה מתחזק נגד הורגיו והיה ניצל:"
+ ],
+ [
+ "ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לוייה
והלך יחידי, ואפשר שלכך נהרג מלסטין שחשבוהו כאיש שאין לו אוהבים לדרוש דמו:"
+ ],
+ [
+ "לא היו צריכים לומר ונכפר להם הדם
ר\"ל לא שהכהנים צריכים לומר ונכפר וגו':"
+ ],
+ [
+ "נמצא ההורג עד שלא נערפה העגלה
ר\"ל משירדה לנחל איתן שאז נראית לעריפה [עי' כריתות כ\"ד ב' ותוס' שם]:"
+ ],
+ [
+ "תצא ותרעה בעדר
כשאר חולין:"
+ ],
+ [
+ "משנערפה העגלה תקבר במקומה
דאסורה בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "ועד אחד אומר לא ראית
ומרב\"י ח\"מ סי' כ\"ט שהביא דברי המרדכי נראה שהגרסא לא ראיתי ואע\"ג שכל לא ראינו אין ראיה כפ\"ב דעדיות משנה ב' היכא דהוי כהדדי הו\"ל כאומר לא ראית וה\"ל כמכחישו. והא דקאמר ראיתי ההורג, ר\"ל ראיתי שהרגו:"
+ ],
+ [
+ "היו עורפין
ודוקא בבאו כאחת. אבל בזה אחר זה, והורו ב\"ד כבר שלא לערוף, הרי כבר האמינוהו כבי תרי, ואין דבריו של א' במקום שנים:"
+ ],
+ [
+ "משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה
דמדרבו הרוצחים, מסתמא יש א' המכיר שרצחו. והתורה אמרה לא נודע מי הכהו. והזמן ההוא היה משבא אליעזר וכו':"
+ ],
+ [
+ "משבא אליעזר בן דינאי
רוצח מפורסם היה, שהתקבץ יחד עם חברה שלו לרצח כל עובר ושב:"
+ ],
+ [
+ "חזרו לקרותו בן הרצחן
נ\"ל דמתחלה היה ענינו לדון עם כל אדם על כל דבר קל, וקראוהו בן דינאי. אח\"כ קלקל יותר להתקוטט אפילו שלא כדין, וקראוהו בן פרישה שראוי לפרוש ממנו ביותר. אח\"כ התקלקל יותר לרצח, וקראוהו בן הרצחן [ר\"ל כמו בן איש חיל ובן הבקר]:"
+ ],
+ [
+ "משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים בטלו האשכלות
נוטריקן איש שהכל בו במעלות וחכמה ויראת שמים. ודבריהם כיין אשכולות משמח אלהים ואנשים:"
+ ],
+ [
+ "אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי
אלמא דאדם יקר נקרא אשכול בכרם ה' צבאות בית ישראל [ישעיה ה']:"
+ ],
+ [
+ "יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר
לומר בסוף שנת ג\"ו משמיטה בערתי הקודש מהבית וגם נתתיו ללוי [עפ\"ז סי' ג']. ותיקן כך משום דעזרא קנס ללוים שלא יטלו מעשר, מדלא עלו עמו, דיש כח ביד חכמים לעקור ד\"ת בשב ואל תעשה [כיבמות דפ\"ו ב'], ותיקן שיתנוהו לכהנים שג\"כ נקראו לויים כמבואר שם ולפיכך גם להתוודות רשאים מה\"ט. ויוחנן סבר דאפ\"ה כוון דבאמת קרא הכא בלוי ממש מיירי, הו\"ל דובר שקרים:"
+ ],
+ [
+ "אף הוא בטל את המעוררין
שצעקו בכל יום בשיר הלויים, \"עורה למה תישן ה'\" וביטל מלומר כלל פסוק זה בשיר הלויים, מדנראה כאילו ח\"ו יש שינה לפניו ית':"
+ ],
+ [
+ "ואת הנוקפין
שהיו חותכים לקרבן בין קרניו קודם שחיטה, כדי שירד הדם בעיניו, ויהא נוח לכפותו. ובטלו מדמחזי כבעל מום. וי\"ל דחשש לנקיבת קרום המוח:"
+ ],
+ [
+ "עד ימיו היה פטיש מכה בירושלים
הבעלי מלאכות הכו בפטיש בקול במלאכתן בחוה\"מ בדבר האבד. ואפ\"ה ביטלן מדאווש מלתא טובא והו\"ל זלזול המועד. והא דלא כללו התנא ברישא ונימא שביטל הכאת פטיש ה\"ט משום דביטול לא שייך רק כשקבוע מתחילה לעשות כמעוררין ונוקפין. משא\"כ פטיש לא היה קבוע להכות רק כשנצרכו הכל בו:"
+ ],
+ [
+ "ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי
דעד ימיו שאלו אם המוכר נאמן לעשר, וכשאינו נאמן לא היה החבר לוקח ממנו, מדצריך להפריש כל המעשרות מספק. ועמד הוא ותיקן שלא יעשרו מדמאי רק תרומת מעשר ומעשר שני, אבל שאר מעשרות מפרישן הקונה לעצמו, כמ\"ש ריש דמאי:"
+ ],
+ [
+ "משבטלה סנהדרין בטלה השיר מבית המשתאות
שירי שבח אדם על אוהבו על היין:"
+ ],
+ [
+ "משמתו נביאים הראשונים
כך נקראים כל הנביאים חוץ מחגי זכריה מלאכי:"
+ ],
+ [
+ "בטלו אורים ותומים
כח אורים ותומים להגיד עתידות:"
+ ],
+ [
+ "משחרב בית המקדש בטל השמיר
תולעת קטן כשזוחל על דבר קשה נבקע. וכשרצו לכתוב על אבני האפוד שמות השבטים, רשמו בדיו צורות האותיות על האבן, ואחזו השמיר נגד הרשום, ומיד היה הרושם ההוא מתפרץ כתאנה וכשאור המתבקע, וגם בימי בית שני היה, כמו שהוכיחו הבעתוס' [גיטין דס\"ח א' וזבחים נ\"ד ב']. והר\"י אברבנאל [מלכים א' ה' פט\"ז] כתב שהיה רושמין בדם התולעת ועי\"ז היה מתבקע ביושר, עכ\"ל. ובמח\"כ אין זה מסכים עם קבלתינו. ועי' בש\"ס כאן, וכן בירושלמי בפרקן אמרינן כש\"ס דלן שגוף השמיר היה מבקיע האבן, ולכן הוצרכו לכרכו בצמר גפן כרוך ומונח בסובן]:"
+ ],
+ [
+ "ונופת צופים
דבש שבמקום צוף שמשובח מאוד:"
+ ],
+ [
+ "ופסקו אנשי אמנה
שבוטחים בה' באמת, ואינן דואגים לשום חסרון ונזק:"
+ ],
+ [
+ "הושיעה ה' כי גמר חסיד
וסיפא דקרא כי פסו אמונים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות
נ\"ל ר\"ל כח ההזנה שבהן. וכ\"כ שומן הדגן דלקמן הכי פירושו. אבל אין לומר דהיינו השרף הנפלט על פני הפרי דהרי זה לא שייך בדגן:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש בן אליעזר אומר הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח
מדה כנגד מדה כשם שפסקו מלאכל בטהרה, שהוא דבר רוחני, כך פסקו אלו הרוחניים מהם:"
+ ],
+ [
+ "המעשרות נטלו את שומן הדגן
וה\"ה לשאר המינין. והוא ג\"כ מדה כנ\"מ, דבתרומה כתיב בהרימכם את חלבו ממנו, ומעשר נכלל בשם תרומה [כרתוי\"ט דמאי פ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א הזנות והכשפים כילו את הכל
דע\"י זנות בא רעב [כסוטה ד\"ד ב']. וכשפים מכחישין כ\"י כח פמיליא של מעלה [כחולין ד\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "בפולמוס
חיל מלחמה:"
+ ],
+ [
+ "של אספסיינוס
כשצר על ירושלים בעת החורבן:"
+ ],
+ [
+ "גזרו על עטרות חתנים
שנהגו לעטר החתן ביום החופה. וגזרו למעט השמחה אפילו על עטרה מהדס ופרחים וכדומה ומדלא היתה הצרה עדיין גדולה כ\"כ לא רצו לגזור גם על הכלות, כדי שלא תתגנה על בעלה:"
+ ],
+ [
+ "ועל האירוס
שלא להכות [בטראממעל], דאווש מילי דשמחה:"
+ ],
+ [
+ "בפולמוס של טיטוס
שנחרב הבית על ידו, והיתה הצרה יותר גדולה, לכן גזרו ג\"כ על קישוט הנשים:"
+ ],
+ [
+ "גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יונית
לשון יוונית מותר [כש\"ס], רק חכמת [זאפיסטען] הוא, שמפורסם שכל דבריהם בחידות. וגזרו בה מפני מעשה שהיה, כשהביא הורקנוס חיל רומי על ירושלים, וצרו על אריסתובלוס בירושלים, גילה א' בפנים מעל החומה לאותן שבחוץ בלשון חידה, שכשלא ישלשלו להם קרבנות לפנים, תמסר העיר בידם. וכן עשו וכבשו הרומיים אז ע\"י פאמפעיוס את עיר הקודש. ואף שאז לא נחרבה ירושלים, עכ\"פ כשראו אח\"כ בימי טיטוס מה התגלגל ע\"י דבר זה שהוכנסו תחת ממשלת רומי, גזרו שלא ילמדו אותה חכמה [ומתורץ קו' תוס' ב\"ק דפ\"ב ב' ד\"ה ואסור]:"
+ ],
+ [
+ "בפולמוס האחרון
כשכבר חרבה ירושלים ע\"י טיטוס. ולי נראה דהיינו כשבא האדריאן על בן כוזיבה בביתר וכבשה [כירושלמי תענית פ\"ד די\"ב ב'] ונהרגו אז חצי מילליאן ישראל:"
+ ],
+ [
+ "גזרו שלא תצא הכלה באפריון
כמין אהל ממשי אדום עם [בארטען] זהב:"
+ ],
+ [
+ "ורבותינו התירו שתצא הכלה באפריון בתוך העיר
משום צניעות עשוהו לה, מדיוצאת וראשה פרוע. גם בל\"ז כלה בושה משיסתכלו בה הכל [כפסחים פ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "משמת ר' מאיר בטלו מושלי משלים
שנאותים לנמשל, דרק ר\"מ היה גדול בזה:"
+ ],
+ [
+ "משמת בן עזאי בטלו השקדנים
שהיה מתמיד גדול:"
+ ],
+ [
+ "משמת בן זומא בטלו הדרשנים
להטות לב השומעים בדברי דרשותיו [כרפ\"ד דאבות]:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבן שמעון בן גמליאל בא גוביי
חגבים וארבה משחיתי הצמחים:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבי אליעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים
שהיה גדול מאד בחכמה ובעושר [כשבת נ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבי עקיבא בטל כבוד התורה
שהיה דורש כל אות יתר וחסר שמרמז על נ\"מ לדינא, באופן שאין בתורה דבר לבטלה, ועוד שהיה לו תלמידים רבים [ככתובות ס\"ג א']. והנה ר\"א בן עזריה ור\"ע ור' יהושע כולן היו בדור א' [כברכות כ\"ח א'] ואחר ר' יוחנן בן זכאי, ור' גמליאל הזקן היה קודם הרבה לריב\"ז, ור' ישמעאל כוה\"ג קודם לכולן ולא זכיתי לידע למה נזכרו שלא כסדר. וכ\"כ בן עזאי ובן זומא אחר ר\"ע היו [ככתובות שם וסנהדרין י\"ז ב'] ונזכרו כאן קודם כולן:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבי חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה
שהיה גוזר והקב\"ה עושה נפלאות כמאמרו:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבי יוסי קטנותא פסקו חסידים
שהיה חסיד גדול:"
+ ],
+ [
+ "ולמה נקרא שמו קטנותא שהיה קטנותן של חסידים
ר\"ל שבימיו התחיל להתקטן מספר החסידים:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבן יוחנן בן זכאי בטל זיו
[גלאנץ]:"
+ ],
+ [
+ "החכמה
שמלבד שגדול בתורה היה, ידע ג\"כ שאר חכמות שנותנין הדור זיו וקשוט לתורה בעיני כל אדם [כסוכה דכ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד התורה
ר\"ל כבוד של לימוד התורה, שעד ימיו למדו תורה בעמידה, כקורא צוויי המלך. ומשמת הרגישו חולשה והתירו ללמוד מיושב:"
+ ],
+ [
+ "ומתה טהרה ופרישות
נ\"ל דהאי פרישות ר\"ל שנתמעטו הפורשים מבגדי ע\"ה כמנהג הפרושים [עוד נ\"ל דלא לחנם נקט התנא במשנה זו ג' לשונות, בטל, פסק, מת. דמת היינו שניטל כח חיות הענין, אבל עדיין נשאר גשמיות הענין ודמיון למה שהיה תחלה. משא\"כ נפסק משמע שנפסק לגמרי, אבל עדיין יכול לחזור בקלות. אבל בטל היינו שנתבטל לגמרי [כמכות די\"א ב'], וכאילו לא הוה מעולם. ובזה מתורץ, דלעיל [במי\"ב וי\"ג] משמע דכשחרב הבית נתבטלה טהרה, והכא קאמר דמשמת ר\"ג הזקן מתה טהרה. והרי ר\"ג הזקן קדם טובא לחורבן [כשבת דט\"ו א' וקט\"ו א']. והרי אפילו רשב\"ג בנו בזמן הבית היה [ככריתות פ\"א מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "משמת ר' ישמעאל בן פאבי בטל זיו הכהונה
שהיה כה\"ג וצדיק, וכל בניו וחתניו שרים בכהנים [כפסחים נ\"ז א'], וזהו זיו וכבוד לכוה\"ג וצריך ליישב למה נזכרו ר\"מ ואינך דבריש משנתינו קודם לרבן גמליאל הזקן ולר' ישמעאל בן פאבי דקדמו לר\"מ ואינך טובא:"
+ ],
+ [
+ "משמת רבי בטלה ענוה
שהיה עניו גדול [ככתובות ק\"ג ב'], דאמר כמה גדולים מעשה חייא. וא\"ל בנו, אפילו ממך. א\"ל אין. אפילו מר' ישמעאל. א\"ל ח\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ויראת חטא
שהיה בו קדושה יתירה, שלא היה משים ידו למטה מחגורו במקום הגיד בלי הפסק מפה [כשבת קי\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי פנחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים
ת\"ח החברים הנאמנים יחד ביותר:"
+ ],
+ [
+ "ובני חורין
צדיקים שהן בני חורין מיצרם. דשניהן, אלו בלימודן ואלו בצדקתן, היו לבז ולכלימה בדור, כמ\"ש בני אמי נחרו בי. ומכ\"ש שנהיו לעג וקלס בגוים:"
+ ],
+ [
+ "וחפו ראשם
נעשו שפלי נפש [מוטהלאז] מלתקן קלקולי הדור, בשרואין בעצמן שדבריהן מבוזין בעיניהם:"
+ ],
+ [
+ "ונדלדלו
לשון דלות וחלישות כח, גם לשון מיעוט שנתמעטו:"
+ ],
+ [
+ "אנשי מעשה
אנשים שראויין שיעשה מעשה נסים על ידן [כלעיל סי' ס\"ג]."
+ ],
+ [
+ "וגברו בעלי זרוע ובעלי לשון
דע\"י ב' דברים יכול הרשע להתגבר על הצדיק, או בכח זרועו להדפו ולרדפו בגלוי, או ע\"י כח לשונו להלשינו ולבזותו בסתר בפני כל אדם. ומשניהן א\"א להצדיק החלש להנצל, כ\"א ע\"י מעשה נס מה'. וכיון שנדלדלו בעלי נסים, גברו אלו ב' הכתות:"
+ ],
+ [
+ "ואין דורש ואין מבקש ואין שואל
ג' פעלים אלו, דורש, מבקש, ושואל, כך פירושן: דורש הוא מצד השואל, שמחוייב הנדרש לעשות כן, כאדם הדורש היכן הוא דבר שלו. כמו כי דרוש ידרשנו ה\"א, וכ\"כ השעיר השני דרוש דרש משה. בקשה הוא מצד הנשאל, בתורת חנינה ורחמים של הנשאל. שאלה הוא בדבר השוה לשואל ולנשאל אם היה כך או כך, רק שואל אם היה כך [ובזה פירשתי, נדרשתי ללא שאלו (ישעיהו ס״ה:א׳), דר\"ל נתתי להם מקום שידרשוני לגואלם, שהבטחתי להם, ובידם לדרוש שאקיים הבטחתי. והם לא די שאין תובעים קיום הבטחתי, וגם אין מתחננים על זה, אלא אפילו נטייה קצת בלבבם אין להם לדבר זה. ובראותי כאבם, ואטום לבבם, נמצאתי להם בצרתם, אולי ע\"י יסוריהם ישחרוני. אבל גם זה לא הועיל, כי לא בקשוני גם שארחם עליהם מצד חנינה, כי הכחישו השגחת העליון בארץ לגמרי, ואמרו עולם כמנהגו נוהג]. וזה שאמר התנא הכא, אין דורש הגאולה והתמורה מצדי בשביל הבטחת זכות אבות, כמ\"ש וזכרתי וגו'. גם אין מבקש איתם בתורת חנינה, מצדם. ואל תאמר שלהכי אין מבקשים על זה, ביודעם שאינן ראויים לכך, רק טעם אחרינא איכא, ואין שואל, שאין להם שום נטייה בלבם שיגאלו, כבשר המת שאינו מרגיש באזמל, שכבר הורגלו בעבדות ושפלות, ובכך הם חפצים, כמ\"ש במצרים, חדל ממנו ונעבדה את מצרים:"
+ ],
+ [
+ "על מי לנו להשען על אבינו שבשמים
כמ\"ש הכתוב [ישעיה ס\"ג] וירא כי אין איש וישתומם וכו', ותושע לו ימינו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר הגדול אומר מיום שחרב בית המקדש שרו
התחילו:"
+ ],
+ [
+ "חכימיא
מלמדים הגדולים:"
+ ],
+ [
+ "למהוי כספריא
מלמדי תינוקת:"
+ ],
+ [
+ "וספריא כחזנא
משמשי הצבור:"
+ ],
+ [
+ "ועמא דארעא אזלא ודלדלה
הולכים ומתגרעין:"
+ ],
+ [
+ "בעקבות משיחא
כשכבר יראו העקב ממשיח כי בא:"
+ ],
+ [
+ "חוצפא יסגא
ירבה:"
+ ],
+ [
+ "ויוקר יאמיר
היקרות יתנשא כראש אמיר באילן:"
+ ],
+ [
+ "הגפן תתן פריה והיין ביוקר
שיהיו שכורים רבים, השותים ממרירות נפש:"
+ ],
+ [
+ "והמלכות תהפך למינות
שיתנו יד לאפיקורסת:"
+ ],
+ [
+ "ואין תוכחה
נ\"ל המשך הדברים, דע\"י ד' דברים מצד השומע אין תוכחה מתקבלת, א' אם השומע חצוף, שהמוכיח מבוזה בעיניו. ב' שהשומע מודאג בפרנסתו, ולהכי אין לבו פנוי לשמוע תוכחת חיים כמ\"ש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה. ג' שהשומע מובלע בשרירות לבו, וביותר אם שגה בשכר נבלע מהיין [כישעיה כ\"ח]. ד' אם רוח אפיקורסת נקפה בו ותהומם אותו, כמ\"ש כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחת חיים. ולכן אמר התנא, שבעיקבא דמשיחא יתחברו כל הצדדים האלו לריעותא, שתתרבה הפריצות והחציפות, ומחמת היקרות הגדול יהיה דאגת פרנסה ג\"כ, וגם אעפ\"כ ילכו בשרירות תאותם עד שישתכרו ביין, וגם המינות יפרוץ מאוד. ובהתחבר כל סבות אלה, בודאי אין תוכחה נשמעת ולכן וירא כי אין איש וישתומם כי אין סומך ותושע לו ימינו וגו' להביא משיח בדור שכולו חייב:"
+ ],
+ [
+ "בית ועד
בית המדרש:"
+ ],
+ [
+ "יהיה לזנות
שבתי מדרשות שלהן היו מחוץ לעיר, שלא ישבתום המון קריה. ומחמת שיפסוק הלימוד בהם, יהיה מקום ההוא נועד לזנות:"
+ ],
+ [
+ "והגליל יחרב
שהיה שם ת\"ח וחסידים כדאמרינן [פסחים דנ\"ה א'] שהיו מחמירים בדבר טפי מאנשי יהודה. ואפ\"ה מדלא הוו דייקי בלשנייהו, לא נתקיימה תורתן בידם, ולא היה להם זכות תורה להגן שלא יחרבו [כעירובין דנ\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "והגבלן
שם מקום. ולפע\"ד הם הת\"ח מנהיגי הדור, השומרים גבול פעולות בני דורם לבלי יעברום:"
+ ],
+ [
+ "ישום
יהיה משומם ומהומם:"
+ ],
+ [
+ "ואנשי הגבול
לרש\"י ר\"ל הדרים בגבול א\"י. ולפע\"ד הם הישרים המתנהגים כפי צוויי הגבלן הנזכר בסי' צ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "יסובבו מעיר לעיר
לחזור על הפתחים:"
+ ],
+ [
+ "וחכמת סופרים תסרח
יהיה לבוז. ותנא והדר מפרש, הגבלן ישום, היינו חכמת סופרים תסרח, ואנשי הגבול יסובבו וכו', משום דיראת חטא ימאס:"
+ ],
+ [
+ "אויבי איש אנשי ביתו
כל זה פסוק הוא [מיכה ז']:"
+ ],
+ [
+ "פני הדור כפני הכלב
אמרו הטבעיים שמקלסתר פניו של אדם ניכר טבעו, יש פניו כשור בסכלותו, ויש כחתול בחנפותו, ויש ככלב בחציפותו, וכו'. אולם אין שום הכרח לאדם, שהוא בעל בחירה לכבוש הנטייה שבטבעו [וערש\"י]:"
+ ],
+ [
+ "הבן אינו מתבייש מאביו ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים
מכאן ואילך הוא ברייתא וודאית, והובאה ג\"כ [בע\"ז ד\"כ, ובירושלמי פ\"ג דשקלים]:"
+ ],
+ [
+ "ר' פנחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות
מי שהוא זריז במעשיו, ג\"כ אינו מתעצל מלהתנהג בנקיות:"
+ ],
+ [
+ "ונקיות מביאה לידי טהרה
דכמו שגופו ומלבושיו נקיים, כך פנימיות מחשבותיו טהורים ונקיים:"
+ ],
+ [
+ "וטהרה מביאה לידי פרישות
דמפני שמחשבותיו טהורים, הוא פורש מההמון, משום שרובם אינם חושבין כן, שהישרים מתי מספר בין אלו כמספר פירות האילן בין עליו:"
+ ],
+ [
+ "ופרישות מביאה לידי קדושה
דמפני שפירש א\"ע משאר ההמון, עי\"ז יוכל להתקדש א\"ע במותר לו:"
+ ],
+ [
+ "וקדושה מביאה לידי ענוה
דמדמבזה ענייני עולם, א\"כ על מה יתגאה עוד:"
+ ],
+ [
+ "וענוה מביאה לידי יראת חטא
זהו מדריגה יותר גדולה. דעד כאן היה פורש א\"ע מהחטא מיראה שיעבור ויקבל עונש. אבל ע\"י שרואה בענוותו ושפלותו, וישער נגד זה רוממות הקב\"ה, יהיה עי\"ז ירא מהחטא ולא מהעונש:"
+ ],
+ [
+ "ויראת חטא מביאה לידי חסידות
עד כאן היה נשמר מאד מלעבור על ל\"ת, וזה יותר נקל מלקיים המצות עשה בשמחה לשם שמים. והשתא נתעלה יותר, שיהו גם עשיותיו בחסידות לש\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וחסידות מביאה לידי רוח הקדש
שע\"י שכל מחשבותיו בין בעשיותיו או בבלתי עשיותיו לש\"ש, רוח הקודש שורה עליו. והוא מדריגה תחתונה לנבואה:"
+ ],
+ [
+ "ורוח הקדש מביאה לידי תחיית המתים
שבה נכלל נמי להחיות קדושת הנבואה שמתה בעוונינו בישראל [כיחזקאל ל\"ז י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "על ידי אליהו זכור לטוב
כמה שכתוב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול [ועיין ירושלמי פ\"ג דשקלים דאסמיך כל הנהו אקראי]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין סוטה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Yevamot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Yevamot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..57cbb96620640990e6ef9d481f357e6fbf1e3b55
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Yevamot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,2027 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Yevamot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין יבמות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "חמש עשרה נשים
דכ\"א עריות אסורות מדאורייתא, ו' מהן אי אפשר שינשאו לאחיו מאביו, דאסורות לו, והן הנזכרים להלן במ\"ג, וט\"ו הנשארות הן שנשנו כאן:"
+ ],
+ [
+ "פוטרות צרותיהן
דבנשאת א' מהן לאחיו, ולו ג\"כ אשה אחרת, ומת בלא בנים, ואין לו אח אלא זה שאחת עליו ערוה, שתיהן פטורות מחליצה ומיבום ממנו:"
+ ],
+ [
+ "וצרות צרותיהן
שאם היה לו עוד אח אחר שאינן קרובות לו, ונתיבמה לו צרת הערוה, ולו עוד אשה אחרת, ומת גם הוא בלי בנים, פטורות שתיהן מחליצה ומיבום מהאח הג' שהיה לו קורבה בבית אח הראשון:"
+ ],
+ [
+ "מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם
ר\"ל אפילו צרת צרת צרתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ובת בנו
הנך ג', בבתו ובנו מאנוסתו או מפותתו מיירי, דאלו מאשתו, היינו בת אשתו ובת בנה דתני להלן [ותנא קורבה קורבה נקט ברישא, בתו ובת בתו וכו', הן ג' דורות למטה דידי', והדר נקט נמי ג' דורות למטה דאשתו ואגבה נקט נמי ג' דורות למעלה דאשתו, חמותו ואם וכו'. דלמעלה דידיה אי אפשר דלנקט, דהרי כולן אסורות לאחיו, דמתני' אתיא כמ\"ד אנוסת אביו אסורה. כר\"ב מ\"ג, והדר תנא ב' דורות באחוה דידיה, כאחות אמו ואחותו מאמו, והדר נקט חד אחות האסורה מקורבה דאשתו, והדר תנא ב' דורות באישות דקורבה דיליה, כאשת אחיו מאמו ואשת אחיו מאביו שלא היה בעולמו. ולבתר כולהו תנא כלתו, שהיא אישות של קורבה למטה דידיה]:"
+ ],
+ [
+ "ובת בתה
הקדים בת בנה לבת בתה, מדמוקדמין בקרא סוף פרשת אחרי, משא\"כ ברישא מדאיירי בבת, הקדים נמי בת הבת לבת הבן:"
+ ],
+ [
+ "חמותו
שמת בעלה ונשאה אחיו מאביו [כך כתב רש\"י, מיהו אפשר נמי לומר דמיירי שנשא בתה מאחיו, ומתה, ואח\"כ מת אחיו]:"
+ ],
+ [
+ "ואשת אחיו שלא היה בעולמו
שמעון שייבם אשת ראובן, ומת גם שמעון בלא בנים, אסורה האשה שייבם שמעון, ללוי שנולד אחר מיתת ראובן, בין שייבמה שמעון ואח\"כ נולד, או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
כל העריות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אם מתו
בחיי אחיו:"
+ ],
+ [
+ "או מיאנו
בחיי אחיו. ואף דאין מיאון רק ביתומה קטנה שקדשו אמה או אחיה, שקדושיה מד\"ס, והכא בבתו ע\"כ אביה קיים. משכחת לה בקידשה אביה לאחר, ונתגרשה בעודה קטנה, דשוב אין לאביה רשות בה, ונשאת שוב הקטנה לאח אביה, שגם זאת קדושיה מד\"ס ותוכל למאן. וזו היא יתומה בחיי אב:"
+ ],
+ [
+ "או נתגרשו או שנמצאו אילוניות
שאינה יולדת. וסימניה, שאין לה דדים, ואותו מקום אין גבוה, ותשמיש קשה לה, וקולה עבה כאיש. וי\"א דבחד מהנהו סגי [אה\"ע קע\"ב], וכ\"כ בת ל\"ה שנים ויום א' שאין לה עדיין ב' שערות עומדות תכופים במקום ערוה, וגדולות כדי להנטל בפי הזוג, אז אף בלי שאר סימנים דינה כאיילונית. ונשים נאמנות בכל בדיקות הללו [שם קנ\"ה]. וכל ערוה שהיא איילונית, אפילו הכיר בה אחיו כשנשאה ולא היה מקחו בטעות, אפ\"ה מדלא חזיא ליבום, לא מצטרפא לאותו בית:"
+ ],
+ [
+ "ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו שנמצאו אילוניות או שמיאנו
שהרי ילדה קודם שנשאה אחיו, ואיילונית לא ילדה, וכ\"כ אי אפשר שתמאן באחיו, דהרי מדילדה קודם שנשאה אחיו אסורה למאן עוד, ואף דמשכחת לה בשמיאנה באחיו ונשאת אח\"כ לאחר. עכ\"פ זאת פשיטא שצרתה מותרת, מדלא היתה צרתה בשעה שהיתה ערוה:"
+ ],
+ [
+ "היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת
ואין שם אח רק זה:"
+ ],
+ [
+ "הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני
שייבמה אח האחר שהרי כל אחת משתיהן היתה מותרת לו, שמייבם אחת ונפטרה השנייה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו הן מאה
אחים, שחזר אח הג' וייבם צרת צרת הערוה, ומת גם זה, כל נשיו פטורות, וכן לעולם:"
+ ],
+ [
+ "מתה בתו או נתגרשה
וכ\"ש במיאנה או נמצאת איילונית, דהו\"ל כלא נתקדשה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר בך מת אחיו צרתה מותרת
דבשעת נפילה לא היתה צרתה, וכ\"ש בנעשת ערוה ליבם, אחר שנתגרשה:"
+ ],
+ [
+ "וכל היכולה למאן
שהערוה קטנה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מיאנה
ומת בעלה:"
+ ],
+ [
+ "צרתה חולצת ולא מתיבמת
דקדושי קטנה אינן רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "שש עריות חמורות מאלו
מט\"ו הנ\"ל."
+ ],
+ [
+ "מפני שנשואות לאחרים
ר\"ל חומרתן היא שא\"א שינשאו כ\"א לאחרי', ולא לאחיו של זה מאביו ולפיכך צרותיהן מותרות, מדלא חלו קדושי אחיו בהן כלל, וכ\"ש בנשאו לאחרי' דהרי איסור צרה לא כ' רק במקום יבום מג\"ש דעליה עליה:"
+ ],
+ [
+ "צרותיהן מותרות
בין שהיו נשואות שתיהן לאחרים, או לאחיו באיסור, צרותיהן מותרות להנשא או להתיבם אחר מיתת הבעל, אבל ט\"ו עריות הנ\"ל, דוקא בנשואות לאחרים צרותיהן מותרות [ונ\"ל דלהכי קאמ' \"מפני שנשואות לאחרי'\" ולא קאמר מפני שאסורו' לאחיו. דרצה לאשמעי' דגם בנשואות לאחרים בהיתר. אפ\"ה צרותיהן מותרות]:"
+ ],
+ [
+ "אמו
אפילו היא אנוסת אביו אסורה להנשא לאחיו מאביו. ואנן קיי\"ל דאנוסת אב מותרת לבן [אה\"ע ט\"ו ה']:"
+ ],
+ [
+ "ואשת אחיו מאביו
שהיה לו בנים ומת, ונשאת לאחר ומת גם הוא, צרתה דהיינו אשתו האחרת מותרת לאחי הבעל הראשון:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי מתירין הצרות
של ט\"ו הנשים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אוסרים
מיהו פלוגתייהו רק לאותו אח שהיא לו צרת ערוה, אבל לשאר האחין שאינה לו צרת ערוה פשיטא דאו חולצת או מתייבמת, וכלעיל סי' ג':"
+ ],
+ [
+ "חלצו
הצרות:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי פוסלין מן הכהונה
אוסרין החלוצ' מלהנשא לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מכשירים
מותרת לכהן, מדא\"צ חליצה:"
+ ],
+ [
+ "נתיבמו בית שמאי מכשירים
לכהונה כשנתאלמנה מהיבם:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל פוסלין
מלהנשא לכהן ומלאכול תרומה, דמדנבעלת לפסול לה נעשת זונה:"
+ ],
+ [
+ "לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל
ל\"צ אלא לצרה עצמה דב\"ה שרו לה לשוק, ולב\"ש אסורה, הודיעו ב\"ה לב\"ש, דאילו בני צרות שנולדו משוק, לא היו צריכים להודיע להם, דאף לב\"ש שרו בקהל, דהרי גם לדידהו רק חייבי לאוין נינהו, ככל יבמה לשוק:"
+ ],
+ [
+ "ולא בית הלל מבית שמאי
אף שבני הצרות שנתיבמו כדברי ב\"ש ממזרים הם לב\"ה, דבני חייבי כריתות נינהו, אפ\"ה נשאו זמ\"ז, מדהיו מודיעים זל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו
להשאיל כליהן זמ\"ז. מדהיו מודיעין זל\"ז כלי שהקילו בו לפי סברתם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו
ר\"ל כיצד אשת אחיו שלא וכו' פיטרת צרתה:"
+ ],
+ [
+ "שני אחים ומת אחד מהם ונולד להן אח ואחר כך יבם השני את אשת אחיו
ולו ג\"כ אשה אחרת וקיי\"ל כמ\"ב דה\"ה בשיבם ואח\"כ נולד, כך דינו:"
+ ],
+ [
+ "ומת
גם השני בלי בנים:"
+ ],
+ [
+ "עשה בה
האח השני:"
+ ],
+ [
+ "מאמר
מדאורייתא יבמה נקנית בביאה בלי שום אמירה, רק חכמים. תקנו שיקדשנה בכסף או בשטר ויאמר לה בב' עדים \"הרי את מקודשת לי בזה\", וזה נקרא מאמר בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "ומת
קודם שבעלה:"
+ ],
+ [
+ "שנייה חולצת ולא מתיבמת
דמאמר קונה קצת מד\"ס, והו\"ל אינך מקצת צרה לאשת אחיו שלא היה בעולמו ולמאי דקיי\"ל דמשעה שנזקקה לו דינה כנתארס' א\"כ אפילו בלי מאמר אסור לייבם השניי', רק נקט מאמר לרבותא דס\"ד שע\"י המאמר דינה כנשואה וכב\"ש ותפטור שנייה גם מחליצה קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שני אחים ומת אחד מהן ויבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת
המיבם:"
+ ],
+ [
+ "והשנייה משום צרתה
אף שכשנולד כבר נתיבמה:"
+ ],
+ [
+ "השנייה חולצת ולא מתיבמת
אף שכבר תני בבא זו, נקט לה הכא איידי רישא:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר
דר\"ש מתיר בנתיבמה ואח\"כ נולד:"
+ ],
+ [
+ "מיבם לאיזו מהן שירצה או חולץ
אף שהאשה חולצת ולא האיש, עכ\"פ מדצריך שיתכוון האיש להתירה בחליצה, להכי נקט שפיר חולץ בכולה מכילתן:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמרו ביבמה כל שהיא איסור ערוה
כט\"ו נשים [רפ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "לא חולצת ולא מתיבמת
כמוה כצרתה, וה\"ה אילונית ואשת גר אבל עקרה או זקנה, שרי ליבום וחליצה [אה\"ע קע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "איסורה איסור מצוה ואיסור קדושה
מפורש במ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "אחותה
של ערוה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא יבמתה
כגון שנפלו לו ב' אחיות מב' אחיו, ואחת מהן ערוה עליו:"
+ ],
+ [
+ "חולצת או מתיבמת
דלא פגע באחות זקוקתו, דערוה אינה זקוקה לו:"
+ ],
+ [
+ "שניות מדברי סופרים
עריות שאסרום הסופרים, והם עשרים (א) אם אביו, (ב) אם אמו, (ג) אם אבי אביו, (ד) אם אבי אמו, (ה) אשת אבי אביו, (ו) אשת אבי אמו. (ז) אשת אחי אביו מאם, (ח) אשת אחי אמו מאם או מאב, (ט) בת בת בנו, (י) בת בת בתו, (יא) בת בן בנו, (יב) בת בן בתו, (יג) בת בת בת אשתו, (יד) בת בן בן אשתו, (טו) אם אם אם אשתו, (טז) אם אם אבי אשתו, (יז) אם אב אם אשתו, (יח) אם אב אבי אשתו, (יט) כלת בנו, (כ) כלת בתו, וי\"א שגם (כא) אשת אבי אם אביו, (כב) ואשת אחי אבי אביו מהאב, (כג) ואחות אבי אביו, מאב או מאם, (כד) ואחות אם האם, אסורין, נמצא דלי\"א כ\"ד נשים אסורים מד\"ס. וי\"א דאשת חמיו ואשת חתנו ג\"כ אסורים ואפילו להאוסרים י\"א דכשכנס א\"צ להוציאם. אמנם א, ב, ה, יט, אין להם הפסק לכ\"ע, ט, י, יא, וכו' עד יח, לרמב\"ם יש להן הפסק, ולא לב\"י [אה\"ע ט\"ו], והשאר לכ\"ע יש להם הפסק (שם):"
+ ],
+ [
+ "איסור קדושה
היינו כל אשה שאינה אסורה מקורבה, רק משום קדושת יחוס זה מזה:"
+ ],
+ [
+ "אלמנה לכהן גדול
שהיא יבמה שנפלה לפני כהן גדול:"
+ ],
+ [
+ "גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
שנשאה אחיו בעבירה, או שהיה אחיו חלל, דגם חלוצה אסורה לכהן מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ממזרת
עי' פ\"ד מי\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ונתינה
הם הגבעונים, ועי' פ\"ח מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ובת ישראל לנתין וממזר
כל אלו אינן מתיבמין, דאין עשה דוחה ל\"ת, דגזירה ביאה ראשונה אטו שנייה, ואף על פי כן חולצות, מדתפסו קדושין בחייבי לאוין מיהו מותר ליבם צרתה [נ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "מי שיש לו אח מכל מקום
אפילו ממזר או מומר [אה\"ע קנ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "זוקק
האח ההוא:"
+ ],
+ [
+ "את אשת אחיו ליבום
או לחליצה:"
+ ],
+ [
+ "ואחיו לכל דבר
ליורשו ולטמא לו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית
דולדן אינן נחשבין זרעו:"
+ ],
+ [
+ "מי שיש לו בן מכל מקום
אפי' ממזר או מומר או גוסס, ואפילו זרע זרען עד עולם [קנ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "פוטר
הבן ההוא:"
+ ],
+ [
+ "וחייב על מכתו ועל קללתו
בעשה אביו תשובה דאל\"כ פטור מדאינו עושה מעשה עמך:"
+ ],
+ [
+ "מי שקדש אחת משתי אחיות
וה\"ה אשה ובתה וכדומה, רק אורחא דמלתא נקט דאחיות מחלפן טפי:"
+ ],
+ [
+ "ואינו יודע איזה מהן קדש
ואפילו לא הוכרו בשעת קידושין, דאפילו קדושין שאינן מסורין לביאה הוה קידושין לחומרא [אה\"ע מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נותן גט לזו וגט לזו
דאסור בכל אחת מספק אחות אשה:"
+ ],
+ [
+ "מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן
דיבומי ברישא לא, שמא פגע באחות זקוקתו, ולחלוצי לא' וליבומי לב' נמי לא, דאחות חלוצה אסור מד\"ס. אבל אי\"ל בכה\"ג מדאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה כיון דרק מכח ספק אינה מתיבמת:"
+ ],
+ [
+ "היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם
ר\"ל אם ירצה, ייבם אחר שחלץ אחיו לאחותה, דאם זו יבמתו, שפיר, ואם אחות יבמתו, מדחלץ אחיו להיבמה פקע הזיקה, ולא פגע באחות זקוקה:"
+ ],
+ [
+ "קדמו וכנסו
בלא נמלכו בב\"ד, אבל בנמלכו ועברו יוציאו:"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין מידם
ואפי' מאותו שכנס ראשון באיסור ופגע באחות זקוקתו, עכ\"פ השתא דכנס אחיו פקע זיקה למפרע, וכ\"ש אם רק קדשו קודם שנמלכו, דלא עשו איסור, לא מפקינן מנייהו. מיהו אחר שכנס הראשון מותר השני לכנס לכתחלה ממ\"נ. ואילה\"ק עכ\"פ למה אין מוציאין מידן, נימא מדנאסרה עליו שעה א' תאסר עליו עולמית כלקמן פ\"ג מ\"ז ומ\"ט ורפ\"ג. י\"ל הכא שאני, דרק משום ספק נאסרה:"
+ ],
+ [
+ "שנים שקדשו שתי אחיות
והם נכרים:"
+ ],
+ [
+ "קדמו וכנסו אין מוציאין מידם
אף שהן כהנים, חלוצה מד\"ס, והו\"ל ספק דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ואחיו של זה מיבם חלוצתו של זה
דממ\"נ אם זו יבמתו שפיר, ואם יבמת האחר היא, הרי חלצה כבר מאחי בעלה, ואחות זקוקתו לא הוה, דהרי משחלץ אחיו לאחותה פקע הזיקה:"
+ ],
+ [
+ "קדמו שנים וחלצו לא ייבמו השנים
דהראשון אסור ליבם, שמא פגע באחות זקוקתו:"
+ ],
+ [
+ "מצוה בגדול ליבם
דאע\"ג דבכל התורה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הכא גמרינן דה\"פ, והיה הבכור אשר תלד, ר\"ל אם האחין [וכתיב עתיד במקום עבר] \" יקום על שם אחיו\", לירשו כשייבם אשתו. ובכור לאו דוקא, דאפילו אח אחר יכיל ליבם, אלא דהמיבם דינו כבכור, שאינו נוטל בראוי כבמוחזק. מיהו מדכתיב אשר תלד בלשון עתיד דרשינן לקרא נמי איבמה, דהיינו פרט לאיילונית שאינה יולדת, דאינה מתיבמת [ואגב גררא דאם כנס אינו מוציא, נקט להך מתני' הכא, ועיקר מקומו לקמן בהחולץ]:"
+ ],
+ [
+ "הנטען
ר\"ל שנחשד שבעלה:"
+ ],
+ [
+ "ואם כנס
אפילו רק קדשה [וי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין מידו
אפילו וודאי בא עליה:"
+ ],
+ [
+ "הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו
קאי מלת ידו על מלת איש שנזכר לעיל, ור\"ל שגרשה בעלה ע\"י חשד הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שכנס יוציא
וקיי\"ל דיש בזה ז' חלוקי דינים, (א) ביש ב' עדי קנוי וסתירה, וכ\"ש ב' עדי טומאה, אז אפילו באו אחר שניסת לנחשד והיה לו בנים ממנה, כופין שיוציאה הבעל והחשוד [אה\"ע י\"א ס\"א], ואפילו אותו שזנתה עמו ועד אחר מצטרפין לאסרה על בעלה [קט\"ו ב\"ש סקכ\"ח]. (ב) וביש רק ב' עדי יחוד, אין כופין לבעל להוציא, וכ\"כ להחשוד [י\"א ב\"ש שם סקי\"א]. (ג) וביש ב' עדי כעור, שחבקתו או נשקתו האשה [עה\"ג כ\"ז וכ\"ח], או עומדת לפניו ערומה, או שוכבים זע\"ז בלי קירוב בשר, אפילו לא ראו ב' העדים ביחד, יש חלוק. אם יש ג\"כ קול בעיר יום ומחצה שלא מחמת עדי הכיעור, שזנתה עם הנחשד, ולא היו שם אויבים להם או לבעל או לאבותיהן, שנתלה שהאויבים הוציאו הקול, אז לבעל אין כופין להוציא ואין מיעצין לקיימה, אבל לנחשד אסורה לכתחילה, ואם כנסה ויש לה בנים מנחשד, לא תצא, ובאין קלא כנ\"ל אפילו אין לה בנים מנחשד, בנשאת לא תצא. וי\"א דבעדי כיעור עם קלא כנ\"ל. כופין אפילו לבעל שיוציאה באין לה בנים ממנו. ובחדא לריעותא, אין כופין לבעל, אבל לחשוד כופין להוציאה אפי' בחדא לריעותא באין לה בנים מחשוד [שם ס\"א ואחרונים]. (ד) וביש ע\"א אטומאה ולא קדמה קנוי וסתירה, לאו כלום הוא, והרבה קרובים כע\"א דמו, מיהו במהימן ע\"א לבעל כב' עדים, אז חייב להוציאה אבל אין כופין אותו [קט\"ו ס\"ו וקע\"ח ס\"ט], אבל לנחשד בין כך וכך אסורה, דלא גרע מלעז בעלמא דאסורה לו [ב\"ש י\"א סק\"ז]. מיהו ע\"א אכיעור אפילו מהימן ליה לבעל כב' עדים, אפ\"ה מותרת לי וגם לנחשד [ב\"ש י\"א סקי\"ד וקט\"ו סקכ\"ה. ובח\"מ י\"א סק\"ח יש ט\"ס כדמוכח מגוף התשו' במיי' סכ\"ה אחר הלכות סוטה. ואפשר דלח\"מ בע\"א בכיעור ומאמינו, עכ\"פ רשאי להוציאה]. (ה) אם ראה הבעל בעצמו שזנתה, או שאמרה לו אפילו אשה, קרובה לו או לה שזנתה והוא מאמינה, אסורה לבעל ולחשוד [קט\"ו ס\"ז]. מיהו בהיה לו קטט עמה, אינו נאמן לומר שמאמין לדברי העד. וי\"א דבזה\"ז שיש חדר\"ג שלא לגרש אשתו בע\"כ, אינו נאמן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד. וכופין אותו לשמש עמה [קע\"ח ס\"ט]. (ו) ואם האשה בעצמה אמרה שזנתה, אם רגלים שזנתה, וגם אין סברא כנגדה שלא זנתה, אסורה גם לבעל, אבל במסתבר בשום צד שלא זנתה, אף שגם רגלים לדבר להיפך, אינה נאמנת. מיהו אפילו אין רגלים לדבר שזנתה, והוא מאמינה חייב להוציאה, אבל אין כופין אותו, דאין ב\"ד כופין רק ביש ב' עדים [קט\"ו ס\"ו ואחרונים שם]. אבל לבועל בכל האופנים אסורה, דהא שויא נפשה לגביה חתיכה דאיסורא. (ז) ובנטען אפנויה וידע שבא עליה מצוה לכנסה, אבל אין כופין [קע\"ז]. ובהבטיח לה שישאנה, נ\"ל דחייב לנשאה, דהו\"ל כהבטיח לה דבר באתננה [ססקע\"ז], ולא דמי לטול דינר והעברני דאין לו רק שכרו [כח\"מ רס\"ד ס\"ו]. דהתם בהבטיח לו יותר מהראוי, משא\"כ הכא ראוי לה שישאנה עקב בשתה גם בלי הבטחה [כסי' קע\"ז], לפיכך הדר הו\"ל כרפואה דחייב ליתן לו כמו שהבטיח, כמבואר בח\"מ [שם]. ואף דלא קנו מידו, שכירות א\"צ קניין [כח\"מ קפ\"ב, ועי' תשו' שב יעקב אה\"ע סי' ג']. ונ\"ל דבמכחישה אף דא\"צ שבועה [כאה\"ע כ\"ב ב\"ש סק\"ה], היינו רק לענין לזון הולד, אבל לעניין לישא אותה חייב לשבע, ואדרבה ראוי לדיין להחמיר, בטכסיסי שבועתו, מדמסתבר שלא יודה כ\"כ בקלות מחמת בושה [כח\"מ פ\"ז ס\"כ]. ואם הוא כהן, עי' לקמן בפירושינו פ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם
דכך צריך שיאמר כרפ\"ק דגיטין:"
+ ],
+ [
+ "לא ישא את אשתו
מדסמכו אעדותו:"
+ ],
+ [
+ "מת הרגתיו
או או:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו
אפילו לאחר אסורה מדהוא רשע:"
+ ],
+ [
+ "הרגנוהו תנשא אשתו
דנעשה כאומר אני הייתי עם הורגיו, ואנן קי\"ל דאין אדם משים עצמו רשע, ופלגינן דבוריה [ומהמנינן ליה שנהרג ולא במה שאמר שהוא הרגו והלכך אפי' כי אמר הרגתיו תנשא אשתו] [י\"ז ז']:"
+ ],
+ [
+ "החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה
שנדרה הנאה מבעלה ולא היפר לה, והחכם לא מצא פתח לנדרה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא ישאנה
דיחשדוהו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא בית דין
ר\"ל אע\"ג דמיאון סגי בב', רגילות להיות בב\"ד. ואפילו רק בב' ליכא חשדא [וגם הם נקראים ב\"ד (ככתובות כ\"ב א'). מיהו אע\"ג דשרי, בעל נפש ירחיק מזה [אה\"ע י\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
המביא גט, והמעיד לאשה, וחכם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שהיו להם נשים
בשעת מעשה, אע\"ג דבזמן המשנה ליכא איסור לישא על אשתו אפ\"ה אין רגילין בכך:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
הנשים הללו:"
+ ],
+ [
+ "שנישאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו מותרות לינשא להם
להמביא גט וחביריו הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וכולן מותרות לבניהם או לאחיהן
דאין אדם חוטא בשביל קרוביו, וכ\"ש דמותרות לאביהן, שהבן בוש מלזנות עם אשת אביו. וכל אלו האסורים לכנוס, אם כנסו לא יוציאו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארבעה אחין שנים מהן נשואים שתי אחיות
ה\"ה אשה ובתה וכדומה רק נקט הנך, משוסם דמואשה אל אחותה ילפינן צרות וג' אחין מפורש במ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ומתו הנשואים את האחיות
ודוקא שמתו ברגע א' אבל בזא\"ז דוקא בשניהן חיין אסור בשניהן, וה\"ה במתה או חלצה [או נתייבמה] הראשונה מאח האחר אסור זה אעפ\"כ בהשנייה הואיל שהשנייה תיכף כשנפלה נאסרה, אבל במתה או נחלצה שנייה מאח האחר, מותר זה ליבם הראשונה, שהרי בשעת נפילתה מותרת היתה, ורק כשנתאלמנה אחותה נאסרה להכי כשפקע זה האיסור, חזרה להיתירה תחלה [אה\"ע קע\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו חולצות ולא מתייבמות
דא\"א ליבם אחר שחלץ אחיו לאחותה, מדעכ\"פ נאסרה עליו שעה א', פגע באחות זקוקתו:"
+ ],
+ [
+ "ואם קדמו וכנסו יוציאו
דזיקה אוסרת מדרבנן ומשום דשתיהן יבמות להכי לא דמי להך דפ\"ב מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו
ולרבנן ב\"ה לקולא, והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה
כגון חמותו וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "והשני אסור בשתיהן
דמדשתיהן מותרות לו, הו\"ל כל אחת אחות זקוקתו. מיהו בנפלה חמות תחלה ואח\"כ נפלה אחותה, כשייבם החתן את אחותה, הו\"ל חמות לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה והותרה, דתחזר להיתירה הראשון:"
+ ],
+ [
+ "איסור מצוה
שניות מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואיסור קדושה
ר\"ל ערוה שאסורה מצד יחוס כפ\"ב מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "חולצת
שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מתיבמת
דמדאורייתא רמיא קמי:"
+ ],
+ [
+ "וזו היא שאמרו
לעיל פ\"ב מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אחותה
של ערוה:"
+ ],
+ [
+ "או חולצת או מתיבמת
דלאו אחות זקוקתו קנסיב:"
+ ],
+ [
+ "או אשה ובת בנה
הכא נקט לכולהו דקמ\"ל דאפילו הנך דלא מפרשין בתורה פטיר ר\"ש בנפלו לפני יבם א':"
+ ],
+ [
+ "ולא מתיבמות
אע\"ג דכ\"ש הוא ממשנה א' בד' אחין. וכן שאלני תלמידי הבח' כ' ברוך יצחק וואריש, נ\"ל דנקט ד' אחין לרבותא דאינה מתיבמת, ונקט ג' אחין לרבותא דאפ\"ה חולצת ודלא כר\"ש דפטר לתרוויי' גם מחליצה, ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ואחד מופנה
בלא אשה, וה\"ה בנשוי נכרית:"
+ ],
+ [
+ "ועשה בה מופנה מאמר
מפורש רפ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אשתו עמו
מדעשה בה כבר מאמר:"
+ ],
+ [
+ "והלה תצא משום אחות אשה
דס\"ל ע\"י מאמר הוה ככנוסה דאורייתא, שאחותה פטורה מחליצה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט
משום מאמר דס\"ל דאין כח במאמר לשוויי ככנוסה גמורה:"
+ ],
+ [
+ "זו היא שאמרו
זוהי למעוטי הך דפי\"ג מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אוי לו על אשתו
שהפסידה בלא פשיעתו:"
+ ],
+ [
+ "ואחד נשוי נכרית
שאינה קרובה להאחים ולהאחיות:"
+ ],
+ [
+ "נכרית חולצת ולא מתיבמת
ובלא עשה בה מאמר אף ב\"ש מודו דחולצת ולא מתיבמת:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה
לנשואין, ולתוס' גרסינן השנייה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו
כל אחת:"
+ ],
+ [
+ "הואיל ונאסרה עליו שעה אחת
ושתיהן פטורות מחליצה:"
+ ],
+ [
+ "גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו
ה\"ה במתה א' מהאחיות וכלעיל ברישא רק רבותא קמ\"ל אע\"ג שהיא עדיין בעולם, וכ\"כ נקט רישא רבותא:"
+ ],
+ [
+ "צרותיהן מותרות
אבל מת נשוי נכרית ואח\"כ גירש זה, וייבם הנכרית ומת, לא הותרה לשני, מדקודם גירושין היתה צרת אחות אשה בזיקה, ובשעת נפילה ראשונ' של נכרית באיסור זיקה נפלה קמיה. מיהו בלא כנסה, ונפלו שתיהו לפניו מותרת הנכרית מחמת זיקת אחיו הראשון:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
כל ט\"ו העריות:"
+ ],
+ [
+ "שהיו בהן
מאח שמת:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו
צרותיהן *):"
+ ],
+ [
+ "צרות חולצות ולא מתיבמות
ונקט תנא הך בבא הכא והפסיק בין הבבות של הג' אחין. היינו משום דהנך בבות דלעיל בנשאו אחיות מיירי וקמ\"ל דגם בכה\"ג בהי' בהאח שנשא האחות תחלה וחי, רק ספק קידושין וכנס נשוי נכרית האחות ואח\"כ מת גם הוא, הרי גם נכרית ספק צרת ערוה וחולצת ולא מתיבמת. ולא אמרי' אין ספק קידושין של חי מוציא מידי וודאי זיקה של אח שמת, דא\"כ אחות גופה תשתרי מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ספק קרוב לה
שזרק לה קדושין או גט, במקום ששניהן יכולין לשמרו או שלא לשמרו, או שהיה ספק אם מונח בד' אמות שלו או שלה, בצידי ר\"ה או בסימטא, דבר\"ה לא קנו ד\"א [ח\"מ רס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "זהו ספק קידושין
וה\"ה בגירושין, וזהו, למעוטי זמן דבסיפא דלא תקנוהו בקידושין:"
+ ],
+ [
+ "זהו ספק גרושין
לאו דוקא, דהרי וודאי פסול מדרבנן וכל הנהו פסולים רק מדרבנן דקיימא לן עדי מסירה כרתי, ומדאורייתא אפילו ליכא כל הנהו, כשר [עי' בפתיחה לגיטין] ואפ\"ה נקרא ספק גירושין, וכ\"ש בשזרק לה גט ספק קרוב וכו' [כפרק ח' דגיטין מ\"ב], אע\"ג דספק ממש הוא לא אמרינן נוקי אחזקה ולא תחשב כמגורשת:"
+ ],
+ [
+ "שלשה אחין נשואין שלש נכריות
הומ\"ל וא' מופנה אלא שרצה לקצר בלשון:"
+ ],
+ [
+ "ולא שעליה זיקת שני יבמין
דע\"י מאמר זקוקה במקצת משני, ואסורה מדרבנן, גזירה שמא יאמרו ב' יבמות מבית א' יתיבמו שתיהן או חולץ לא' וייבם לאחרת, דאסור:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר מיבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה
דמספקא לי' אי מאמר קני לגמרי או לא קנה כלל, להכי חולץ לאידך מספק, ואסור נמי ליבם שתיהן, דשמא מאמר קונה, והו\"ל כשתי יבמות מבית אחד:"
+ ],
+ [
+ "החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה
שהוחלפו בשוגג, דאי במזיד היכי קאמר בסיפא שאחר שלשה חדשים שריא לבעלה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו חייבים
חטאת. ומכאן משמע דלא לבד אונס שרי באשת ישראל רק גם שוגג דהרי הכא על כרחך לאו כאונס מחשבה דא\"כ לא היתה חייבת קרבן ורק בחשבה שמותר לזנות אסורה כמהרי\"ק שהביא רט\"ז [בי\"ד סי' צ\"ט]. והנ\"מ בחשבה שאינה מקודשת לו, וכמיכל בת שאול [סנהדרין י\"ט ב'] היתה מותרת לדוד דבין אונס הגוף או אונס מחשבה, מחשב אונס, והיינו דקמ\"ל מתני', וקמ\"ל נמי דחיילי אסורים רבים זע\"ז, כשחלו בב\"א או בכולל או מוסיף, עוד קמ\"ל אע\"פ שהוחלפו בשעת כניסתן לחופה, שלא נכנסו לחופה עדיין אפ\"ה חייבים אכולהו, מדנתקדשו כבר:"
+ ],
+ [
+ "משום אשת אח
ר\"ל חייבים כל א' ב' חטאות, דבאיסור כולל או מוסיף או בת אחת, איסור חל על איסור, וה\"נ כשנשאה חל איסור אשת אח ואשת איש בבת אחת, חזר אחיו וקדש אחותה, מגו דנאסר על ידי הנך קדושין בכל שאר אחוותא, נאסר נמי באשת אחיו זו משום אחות אשה, והיינו כולל, פירסה נדה, מגו דאתוסף איסור עלה לגבי בעלה, איתוסף נמי איסור נדה לאחריני, הרי איסור מוסיף:"
+ ],
+ [
+ "ומפרישין אותן
קודם שתחזור לבעלה:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו בהנות
ר\"ל בנות כהן נשואות לישראל:"
+ ],
+ [
+ "נפסלו מן התרומה
אחר מיתת בעליהן בלי זרע, וכן אסורות לכהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת
הא דלא נקט בקיצור החולץ ליבמתו מעוברת, הא קא משמע לן דאע\"ג שנמצאת מעוברת ור\"ל שלא הוכר עוברה אפ\"ה לא גזרינן אטו חלוצה אחרת אלא הו\"ל כלא חלצה וכ\"ש בהוכר עוברה כשחלצה, דליכא למגזר משום חלוצה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "וילדה בזמן שהולד של קיימא
דאז לאו חלוצה היא:"
+ ],
+ [
+ "והיא מותרת בקרוביו
שמפורשין במשנה ז':"
+ ],
+ [
+ "אין הולד של קיימא
שהיה נפל:"
+ ],
+ [
+ "ופסלה מן הכהונה
מיהו אעפ\"כ צריך שוב לחלוץ לה, אחר שהתברר שהוא נפל, דחליצת [או ביאת] מעוברת לא מהני לקולא, רק לפסלה לכהן ושתאסר להתיבם [קס\"ד] מיהו בבעלה היבם ונמצאת מעוברת, מפרישין אותן ואם תלד נפל, אם לא הוכר עוברה כשיבמה מותרת לחזור לו, ואם בשעה שיבמה כבר הוכר עוברה אסורה לחזור לו, אלא צריכה חליצה [אה\"ע קס\"ד] :"
+ ],
+ [
+ "וחייבין בקרבן
חטאת:"
+ ],
+ [
+ "והולד כשר
ממ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין באשם תלוי
משום ספק כרת דבאתחזיק אסורה לא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות שיתחייב אשם תלוי. ואי\"ל הרי רוב נשים יולדת לט' ויביאו חטאת. [וכן הקשה י\"נ מהור\"ר אברהם ראטהנשטיין שליט\"א לקמן פי\"א מ\"ו], י\"ל מדלא הוכר עוברה לג' חדשים איתרע לה רובא:"
+ ],
+ [
+ "שומרת יבם
אשה שממתנת להתיבם:"
+ ],
+ [
+ "שנפלו לה נכסים
מבית אביה בעודה שומרת יבם:"
+ ],
+ [
+ "מה יעשו בכתובתה
ק' ור' ותוספת ונדוניא שהכניסה שקבל בעל אחריותן, ונקראין כולן כתובה, מדכולן כתובין בכתובתה:"
+ ],
+ [
+ "ובנכסים הנכנסין ויוצאין עמה
נכסי מלוג, כמלבושיה וירושתה מאביה, וכדומה, שאין הבעל חייב באחריותן רק מולג ואוכל פירות מנכסים ההם וכשנכנסה נכנסין עמה וכשמגרשה נוטלתן [ועי' רפ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הבעל עם יורשי האב
בנכסי מלוג. ומיירי סיפא בעשה בה מאמר, דאז לב\"ש כספק נשואה היא, וזוכה היבם בחצי הירושה מיהו מחיים לא, אע\"ג דעבד בה מאמר, משום דמחיים איהי וודאי ואינהו ספק:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים נכסים
נכסי צאן ברזל:"
+ ],
+ [
+ "בחזקתן
בחזקת ב' הצדדים, וזה לכ\"ע, דלא פליגי רק בנכסי מלוג:"
+ ],
+ [
+ "כתובה
ק' ור' ותוספת:"
+ ],
+ [
+ "כנסה
שבא עליה:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כאשתו לכל דבר
שמגרשה ומחזירה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון
ר\"ל רק לדבר זה אינה כאשתו שאין נכסיו משועבדים לכתובתה רק נכסי בעל הראשון, ויוכל למכור נכסיו, ואם ישתדפו אח\"כ נכסי המת, אינה מוציאה מהלקוחות. מיהו אם אין נכסים מבעל ראשון, כותב לה יבם כתובה על ק', והנדוניא שהכניסה למת הפסידה כשאין כאן מנכסי מת:"
+ ],
+ [
+ "מצוה בגדול לייבם
כפ\"ב מ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "לא רצה
ליבם אלא לחלוץ:"
+ ],
+ [
+ "מהלכין על כל האחין
דרך גדילתן זא\"ז, והקטן קודם ביבום לחליצת הגדול:"
+ ],
+ [
+ "תלה בקטן עד שיגדיל
שאם אז לא ירצה אני איבם או אחלוץ:"
+ ],
+ [
+ "או בחרש או בשוטה
עד שיתרפאו:"
+ ],
+ [
+ "או יבם
דהמצוה רמיא על הגדול בשנים שלפנינו, אף שאחיו שבמדה\"י גדול ממנו:"
+ ],
+ [
+ "החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה
בנכסי מת, אף שרצו הם ליבם וקדם וחלץ, שהפסיד להאחין שלא יוכלו תו ליבם:"
+ ],
+ [
+ "זכה בנכסים של אחיו
אף שיש שם אב:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם אב נכסים של אב
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה
מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא קיימת
שהיבמה קיימת, ואאחותה לחוד קאי:"
+ ],
+ [
+ "ובבן אחיו
ותנא ושייר בן בתו *):"
+ ],
+ [
+ "מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו
בשנשאת קרובת חלוצתו לאחיו האחר ומת האח. אסור בהקרובה וגם בצרתה. אע\"ג דצרת שנייה מותרת לייבם [כלעיל פ\"ב סי' כ\"ה] (אה\"ע קע\"ד) דאין אסור אלא צרת חיוב כרת, הכא צריך לחלוץ לזו או לזו, דשאני הכא משום דרגילה החלוצה להוליך עמה קרובתה לב\"ד בשעת חליצה, ויטעה הרואה לומר שלקרובתה חלץ, וכשיראה שאח\"כ נושא צרתה, יאמרו שצרת חלוצתו מותרת לו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום
דאחות גרושה מד\"ת, ואחות חלוצה מד\"ס ותרוייהו מיירי בעוד הראשונה קיימת:"
+ ],
+ [
+ "שקידש אחיו
אחד מהאחין:"
+ ],
+ [
+ "את אחותה
אחר שהוזקקה זו ליבום:"
+ ],
+ [
+ "אומרים לו
להמקדש:"
+ ],
+ [
+ "המתן
מלכנסה שלא תפגע באחות זקוקתך. מיהו בכנסה לחופה ולא בעלה, לתוס' ורא\"ש א\"צ להמתין מלבעלה ולנ\"י צריך:"
+ ],
+ [
+ "עד שיעשה אחיך הגדול מעשה
שייבמה או יחלוץ לה:"
+ ],
+ [
+ "מתיבם יוציא את אשתו בגט
דאחות זקוקתו היא:"
+ ],
+ [
+ "ואשת אחיו בחליצה
דאחות גרושתו היא. ואפ\"ה צריכה חליצה, הואיל וזיקתה קדום לקדושי אחותה והכא לא קאמר אוי לו וכו' כלעיל [פ\"ג מ\"ה] דהכא הוא גרם לעצמו כך, ואע\"ג דלקמן [פי\"ג מ\"ז] נמי קתני אי לו, התם *) נמי גרם לעצמו שנשא קטנה, משא\"כ שם [פי\"ד מ\"ד ומ\"ו] מה הו\"ל להחרש למעבד:"
+ ],
+ [
+ "עד שיש לה שלשה חדשים
דאע\"ג דבחלצה בדיעבד מהני עכ\"פ מדאפשר להמתין, אמרי' כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. וכל ג' חדשים דתני, היינו צ' יום חוץ מיום המיתה ויום שנתארסה, וכן בגירושין, ובגרשה ע\"י שליח, מונין חוץ מיום שקבלה הגט. ואפילו זקינה או שבעלה היה במדה\"י, דלא פלוג רבנן. מיהו שדוכין מותר רק שישבע המשדך שלא יבוא אל ביתה [אה\"ע י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להן שלשה חדשים
כדי להבחין בן מי הוא כשתתעבר:"
+ ],
+ [
+ "ואחד ארוסות
ר\"ל בתולות או בעולות שנתארמלו או שנתגרשו, בין מאירוסין דהיינו בתולות, או מן הנשואין דהיינו בעולות. מיהו מותרי' להשתדך רק ישבע שלא יכנס לביתה ולא יתיחד עמה. וכן הדין במעוברת ומינקת חבירו [אה\"ע סי' י\"ג]. ונ\"ל דבדור פרוץ שבזמנינו לא ישתדכו ואפילו שבועה לא מהני, ובפרט בעת שהיא מעוברת שודאי יזנה עמה בנדתה, ואין אפוטרופס לעריות:"
+ ],
+ [
+ "והארוסות ינשאו
דהא לא איעבר מראשון:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הארוסות שביהודה
דשם מיחדין החתן וכלה, כדי שירגילו אהדדי, ושמא בא עליה. מיהו שלא ברצון חכמים עשו כן, דהרי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה [אה\"ע נ\"ה], וכל זה בזמן המשנ' שהיו רגילין גם פנויות לטבול משום טהרות שעסקו בהן [כריב\"ש] אבל בזמנינו שאין טובלין לנדתן, יש לחוש טפי, ואסור ליחדם ובל\"ז יחוד פנויה אסורה:"
+ ],
+ [
+ "מפני האיבול
שהוא ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה אחין
ר\"ל ד' מהאחין, דאל\"כ מאן מיבם, הרי מתו כולם. וה\"ה טפי. רק נקט גוונא בת\"ח דעונתו מע\"ש לע\"ש, וכשהן ד' יתרמי לכל אחת עונה בכל חודש:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה הגדול שבהם
מהנשארים חיים:"
+ ],
+ [
+ "ואחת פסולה
לכהונה:"
+ ],
+ [
+ "אם היח חולץ חולץ לפסולה
דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה מיבם מיבם לכשרה
ר\"ל רשאי ליבם הכשרה:"
+ ],
+ [
+ "המחזיר גרושתו
משנתקדשה לאחר [אה\"ע ס\"י]:"
+ ],
+ [
+ "והנושא חלוצתו
דאסורה לו בלאו, דלא יבנה כתיב, מדלא בנה שוב לא יבנה:"
+ ],
+ [
+ "והנושא קרובת חלוצתו
דס\"ל חלוצה כאשתו דמי מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "והולד ממזר
דס\"ל יש ממזר מחייבי לאוין:"
+ ],
+ [
+ "שהולד ממזר
דבחייבי כריתות מודו, וכ\"ש בחייבי מיתת ב\"ד, והכי קיי\"ל, חוץ מנולד מנדה או סוטה, מדתפסו בהו קדושין, הולד רק פגום הוה, וראוי להתרחק ממנו [שם ד']:"
+ ],
+ [
+ "איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא
ר\"ל שנולד מביאת קירבה אסורה, או משאר חייבי לאוין:"
+ ],
+ [
+ "לקיים דברי רבי יהושע
ר\"ל מדכתוב במגילה \"מאשת איש\" ש\"מ דלאשמעינן דהלכה כר\"י כתוב כן, דאף דענשו רק בחנק הקל שבד' מיתות אפ\"ה כיון דעכ\"פ מיתת ב\"ד הוא הוה ממזר וכ\"ש שאר עריות שחייב עליהן סקילה או שריפה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין גט אחר גט
דבנתן גט ליבמה, אסור ליבם אותה או צרתה בין הוא בין אחיו, וגם נאסר המגרש בקרובת המגורשת, ואם נתן אח\"כ גט גם לצרתה. לא נאסר בקרובותיה, מדלא מהני הך גט ב'. וכ\"כ מה\"ט בנתן אחיו ג\"כ גט לראשונה וכ\"ש לשנייה, לא נאסר בקרובותיה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מאמר אחר מאמר
דבעשה מאמר ביבמתו, צריך ליבם זאת, ואם רצה לחלוץ לה אח\"כ, צריכה ג\"כ גט, וקאמר הכא דבעשה מאמר בב' צרות, או שעשו ב' אחין ב' מאמרים ביבמה א', א\"צ גט למאמר ב':"
+ ],
+ [
+ "ולא בעילה אחר בעילה
דבעילה קונה ביבמה, ובבעל ב' צרות, או שנבעלו מב' אחין, א\"צ גט לבעילה שנייה:"
+ ],
+ [
+ "ולא חליצה אחר חליצה
דחליצה ב' אינה כלום לפסלה לכהונה ולאסור בקרובותיה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
ר\"ל כיצד הדין ביבם ויבמה א' דמודו בה כ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "צריבה הימנו חליצה
לזיקתו, ואסור ליבמה, מדהתחיל בגירושין, קיימי עליה בלא יבנה:"
+ ],
+ [
+ "צריבה הימנו גט
למאמרו דאע\"ג דאמר דאין אחר חליצה ובעילה כלום ה\"מ בלא קדים להחליצה מאמר שאוגדה בו, אבל בעשה בה מאמר קודם חליצה הרי צריכה להתיר איסורה לעלמא מה שנאסרה ע\"י המאמר שמקודם אף שאח\"כ חלץ או בעל:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו כמצותה
דהכי תקנו חכמים שאם יבוא עליה קודם שיקדשה בפני ב' עדי' בשוה פרוטה חייב מכת מרדות:"
+ ],
+ [
+ "צריבה גט
לבעילתו הפסולה:"
+ ],
+ [
+ "חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל
ר\"ל או שאחר חליצה נתן גט או בעל:"
+ ],
+ [
+ "נתן גט
או נתן גט או חלץ אחר בעילתו:"
+ ],
+ [
+ "אין אחר חליצה כלום
וה\"ה בסיפא אין אחר ביאה כלום כלומר כל מה שעשה אחר שבעלה לא הועיל כלום, רק היא כאשתו וצריכה גט. ומתני' ר\"ע היא דס\"ל אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, להכי אין מאמר מועיל אחר חליצה. ואנן קיי\"ל דקדושין תופסין בחייבי לאוין [אה\"ע י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואחת שתי יבמות ליבם אחד
שוין הן שיש אחר גט ראשון או אחר מאמר ראשון כלום ואין אחר חליצה או אחר ביאה כלום. ולדידן אחר חליצה, אפילו בה מהני קדושין או ביאה, וצריכין גט, מדקיי\"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין, אבל אחר ביאה נהי דבה אין אחריה כלום, בצרתה מהני קדושין או ביאה, בין מהיבם בין מאחיו, דמדאין הצרה אסורה רק מלאו הבא מכלל עשה, דבית א' הוא בונה ולא ב' בתים, הו\"ל עשה ותפס בה קדושין [אה\"ע ק\"ע י\"ב י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
כיצד הדין בב' יבמות ויבם א':"
+ ],
+ [
+ "צריכות שני גיטין
גט לכל א' כרבנן דיש מאמר אחר מאמר, דא\"א ליבם א' מהן, כיון דגם חבירתה אגידא בי' ע\"י מאמר, הו\"ל בונה ב' בתים, ואפילו לאחר שגירש אחת אסור ליבם השנייה, דאז קם לי' בלא יבנה, מדהתחיל בגירושין:"
+ ],
+ [
+ "וחליצה
לאחת, ופוטרת צרתה:"
+ ],
+ [
+ "וגט בזו
דגט של הב' פסל את הראשונה, מדהתחיל בגירושין:"
+ ],
+ [
+ "צריכה גט
לבעלת המאמר:"
+ ],
+ [
+ "וחליצה
לאיזה שירצה ופוטרת צרתה:"
+ ],
+ [
+ "צריכות שני גיטין
זו למאמרו וזו לבעילה, ובגט לחוד לא נפקא בעלת ביאה, דביאה פסילה היתה:"
+ ],
+ [
+ "נתן גט ובעל
שעשה א' מאלו לצרת אותה שנחלצה תחלה:"
+ ],
+ [
+ "נתן גט וחלץ
שעשה א' מאלו השלש להצרה אחר שבעל חבירתה תחלה:"
+ ],
+ [
+ "אין אחר חליצה כלום
דמותר בקרובת שנייה ולא פסלה מכהונה כשחלץ לה [ועי' סי' י\"ב], וה\"ה דבבעל בתחלה, אין אחר ביאה כלום:"
+ ],
+ [
+ "בין שני יבמין ליבמה אחת
וכ\"ש ב' יבמין בב' יבמות, די\"א דצרה על האחין בכרת:"
+ ],
+ [
+ "חלץ
משנה זאת הוא כמו אמר מר, ור\"ל הא דתנינן לעיל [מ\"ג] חלץ ועשה מאמר וכו', אין אחר חליצה כלום, כך הוא הדין בין בתחילה וכו':"
+ ],
+ [
+ "בין בתחלה
שקדם חליצה למאמר וגט:"
+ ],
+ [
+ "בין באמצע
כגון גט חליצה ומאמר:"
+ ],
+ [
+ "בין בסוף
כגון מאמר גט וחלץ, בכולן מאמר שאחר חליצה א\"צ גט, וכר\"ע לעיל סי' י\"ב:"
+ ],
+ [
+ "אין אחריה כלום
דלא נשאר זיקת יבמין עוד:"
+ ],
+ [
+ "באמצע ובסוף יש אחריה כלום
דמדהו\"ל ביאה פסולה, עדיין נשאר זיקת יבמין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבא על יבמתו בין בשוגג
שסבר אשה אחרת היא:"
+ ],
+ [
+ "בין במזיד
שהתכוון לזנות עמה:"
+ ],
+ [
+ "בין באונס
שאנסוהו לבעלה:"
+ ],
+ [
+ "בין ברצון
שהתכוון למצוה:"
+ ],
+ [
+ "הוא אנוס והיא לא אנוסה
רק מזידה או שוגגת, וה\"ה שניהן אנוסין:"
+ ],
+ [
+ "אחד המערה
שלא הכניס כל האבר רק העטרה:"
+ ],
+ [
+ "קנה
והרי היא כאשתו לכל דבר:"
+ ],
+ [
+ "ולא חלק בין ביאה לביאה
אפילו בעלה שלא כדרכה, שדחק האבר בנקב אחוריה [סנהדרין נ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה
באחת מביאות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ממזרת ונתינה לישראל
אי\"ל דמיירי כשהיא בת כהן ונבעלה מישראל דהרי בכה\"ג חללים הם ובל\"ז פסולים מתרומה ומלהנשא לכהן, אלא ר\"ל שילקה בהערה בה:"
+ ],
+ [
+ "פסל
שנפסלו מלהנשא לכהן משום חללה או זונה, ונאסרו נמי מלאכל תרומת בית אביה, *) (וממזרת ונתינה דנקט לאו משום לפסלה לכהונה ע\"י שנבעלה מישראל נקט לה, דהרי פסולה וקאי, אלא לענין שהמערה בה ילקה כגמר ביאה):"
+ ],
+ [
+ "ולא חלק בין ביאה לביאה
וגם אשת ישראל שנאנסה, אע\"ג שמותרת לבעלה, אפ\"ה מדנבעלה באיסור, אסורה לכהן ואסורה גם בתרומת בית אביה מדנעשת זונה:"
+ ],
+ [
+ "מן האירוסין לא יאכלו בתרומה
של בית אביה, מדנתקדשה קדושי עבירה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר ורבי שמעון מכשירין
עד שתבעל, וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מן הנשואין פסולות
מדנעשת חללה:"
+ ],
+ [
+ "מן הארוסין כשרות
דאפי' ת\"ק לא פסל רק בעודה אשתו, דמשתמרת לביאה פסולה:"
+ ],
+ [
+ "ולא ישא את הבוגרת
קטנה בת י\"ב שנים שהביאה ב' שערות, נקראת נערה ששה חדשים, ואח\"כ נקראת בוגרת:"
+ ],
+ [
+ "לא ישא את מוכת עץ
שהוכתה בעץ או בשום דבר באותו מקום ואבדה בתוליה:"
+ ],
+ [
+ "חולץ
הא קמ\"ל דלא חיישינן לבזיונו דכה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "כהן הדיוט לא ישא אילונית
סימניה מפורשין פ\"א סי' י\"ב. וה\"ה לישראל רק נקט כהן משום ר\"י דס\"ל דכהן אפילו יש לו בנים לא ישאנה:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן יש לו אשה ובנים
או או [וברש\"י ל\"ג אשה]:"
+ ],
+ [
+ "ושנבעלה בעילת זנות
מאדם שאסורה להנשא לו באיסור השוה בכל, או שנבעלת מחלל או מעכו\"ם. וכן הגיורת אסורה לכהן. אבל נדה שנבעלה לא נעשית זונה [אה\"ע ו' ח']:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה
ובמתו והניחו זכר ונקיבה ביחד מבין שניהן, יצא. ואפ\"ה אסור מדרבנן לישב בלא אשה, ובאפשר ישא בת בנים [אה\"ע א']:"
+ ],
+ [
+ "נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל
כשלא קיים פו\"ר. ובהיה הוא או היא בדרך או חולה, אינו עולה למניין [שם קנ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים
אבל לג' לא תנשא:"
+ ],
+ [
+ "האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה
והכי קיי\"ל [סי' א']. מיהו באין לה בן ובת וטוענת שהוא גורם מדאינו יורה כחץ, וטוענת שרוצה בן שתשען עליו מטילין חרם סתם אם טוענת שקר ואז צריך לגרשה [שם קנ\"ד ס\"ו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג
מפרש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה
רק מדרבנן אסורים:"
+ ],
+ [
+ "אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה
שלא קבל הבעל אחריותן עליו. ונקראו מלוג, שהבעל מולג ואוכל הפירות, והגוף כעוף פורח ממנו:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא חייב במזונותן
מדאוכל עכ\"פ הפירות:"
+ ],
+ [
+ "ואם הותירו הותירו לו
ונקראו צאן ברזל, דאף שהבעל גוזזן תמיד, א\"א שיכלה הקרן, מדחייב באחריותן:"
+ ],
+ [
+ "הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו בתרומה
[ועי' תרומות פי\"א מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל שניסת
[נ\"ל לפעמים נקט שנשאת ופעמים שניסת, ע\"ש ב' בחינות שבאשה, לעזר וכנגדו, בזמן שהיא לו לעזר. היא לו כמתנה, כמו וישא משאות מאת פניו, ובזמן שכנגדו היא לו לנסיון, או איפכא בזמן שלעזר היא כנס מתנוסס לבעלה, ואם לאו, היא כמשא עליו. או נ\"ל דנישאת הוא ע\"ש לא תשא שם ד\"א לשוא, ובל\"א \"אנגעשווארען ווארדען\", כמ\"ד כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, וניסת הוא לשון למען ענותך לנסותך, שגם היא מורגלת ע\"י הנשואין בדברים קשים, והם אעפ\"כ להיטיב באחרית, כדכתיב הרבה ארבה עצבונך. ואח\"כ תגל האם בפרי בטנה]:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכלו עבדיה בתרומה
אפילו הניח בנים ממנה, והיא אוכלת על ידיהן:"
+ ],
+ [
+ "מפני חלקו של עובר
דס\"ל עובר במעי זרה זר הוא, וס\"ל דיש לעובר זכייה:"
+ ],
+ [
+ "שהעובר פוסל
אם בת כהן מעוברת מישראל שמת בלי בנים, אינה שבה לתרומת אביה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מאכיל
אם ישראלית מעוברת מכהן שמת בלי בנים אין בעובר כח להאכילה, וה\"ה להעבדים:"
+ ],
+ [
+ "אף בת כהן לכהן ומת
בלי בנים:"
+ ],
+ [
+ "מפני חלקו של עובר
דהוה סברי טעמה דר\"י משום שאינו ילוד אינו מאכיל, א\"כ בת כהן נמי. ואינהו ס\"ל אפילו אין לעובר אחין, אין לעובר קנין, ואוכלין בשביל המשפחה, ומכ\"ש ביש לו אחין שאין לעובר קנין:"
+ ],
+ [
+ "והיבם
אי כהנת לישראל היא, לא קרינן בה ושבה לבית אביה דאגידה ביבם, ואי ישראלית לכהן היא, ג\"כ אינו מאכיל דאכתי לאו כקנין כספו היא:"
+ ],
+ [
+ "והארוסין
אי כהנת לישראל היא פוסלה מדקני לה בקדושין, ואי ישראלית לכהן היא, אסורה בתרומה מדרבנן, שמא תאכיל התרומה בבית אביה לאחיותיה:"
+ ],
+ [
+ "והחרש
שנתקדשה לחרש, או אפילו גם נשאה, פסלה מדקנאה מדרבנן, ואינו מאכילה מדלא קנאה מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ובן תשע שנים ויום אחד
שבעלה, אי פסול לכהונה הוא, פסלה בביאתו מלהנשא לכהן ומלאכול בתרומה, ואי כהן הוא וקדשה בביאתו אפילו כבר הוא בן ט' ויום אחד, אין קדושי קטן כלום [אה\"ע מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו
נ\"ל דלהכי כפל ספק ספק. ותו מלת \"שהוא\" מיותר. אמנם ה\"ק ל\"ש אדם שהיה \"ספק\" בן ט' בשעת קדושין, \"שהוא\" השתא בן ט' שנים וודאי, ול\"ש ספק בשעת קדושין, שהוא גם השתא \"אינו\" וודאי בן ט', דינם כוודאי דפוסל [ועי' תוס'], ולא אפשר דקאי אסיפא, ור\"ל בקדשה קטן כזה, דהרי קדושי קטן אינן כלום, אלא ארישא קאי, ור\"ל בעילת קטן שאמרנו שפוסל היינו אפילו ספק בן ט' וכו':"
+ ],
+ [
+ "ספק הביא שתי שערות
ספק הביא ב' שערות בשעת קדושין, אף דהשתא וודאי יש לו, אפ\"ה אם כהן הוא אינו מאכיל:"
+ ],
+ [
+ "ספק שלא הביא
ר\"ל ספק אם היה לו ב' שערות בשעת קדושין, והשתא אי אפשר לבודקו, אפ\"ה פוסל אם ישראל הוא:"
+ ],
+ [
+ "נפל הבית עליו ועל בת אחיו
שהיא אשתו:"
+ ],
+ [
+ "ואין ידוע אי זה מת ראשון
שמא הוא מת תחלה ונפלה בתו וצרתה לפני האח. ונפטרו שתיהן, כריש מכילתן, או שמא היא מתה תחלה ונפלה רק הצרה לפני אחיו:"
+ ],
+ [
+ "צרתה חולצת
שמא הבת מתה תחילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מתיבמת
שמא הוא מת תחילה. ואיידי דנקט לעיל כמה ספיקות, נקט נמי הך הכא. או נראה לי, דכולה חדא בבא היא, דספק שהביא ב' שערות בשעת קדושיה, שקידש בת אחיו, ונפל אחר כך הבית עליו ועליה, צרתה חולצת וכו', אע\"ג דהו\"ל ספק ספיקא שמא לא היו לי ב\"ש בשעת קידושין, ושמא מתה היא תחלה, אפ\"ה אינה מתיבמת [כש\"ך י\"ד ק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "האונס והמפתה והשוטה
אפילו קדשה השוטה:"
+ ],
+ [
+ "לא פוסלים
אם הוא ישראל שבעל כהנת:"
+ ],
+ [
+ "ולא מאכילים
בכהן שבעל ישראלית:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינם ראויין לבא בישראל הרי אלו פוסלין
תנא סיפא זאת לגלויי דביאת בן ט' לעיל במ\"ד שפוסל, מיירי אף בפסול רק לכהונה, ולא בפסול לקהל דוקא, וא\"כ הכא נמי פסול לקהל דקתני ל\"ד, רק פסול לכהונה סגי [ועי' רש\"י ותוס' ד' ס\"ח א'] ונקט פסול לקהל לרבותא דאפ\"ה דוקא בבעלה פסלה ולא בקידשה [עי' פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד ישראל שבא על בת כהן
באונס או פתוי:"
+ ],
+ [
+ "תאכל בתרומה
עד מ' יום דעד אז מים בעלמא הוא אבל אח\"כ אסורה עד ג' חדשים דמ\"ש מלעיל ספ\"ג דחיישינן שמא נתעברה:"
+ ],
+ [
+ "עיברה לא תאכל בתרומה
שעובר פוסל:"
+ ],
+ [
+ "עיברה לא תאכל
שהעובר אינו מאכיל:"
+ ],
+ [
+ "נמצא כחו של בן גדול משל אב
שהבועל לא האכיל, והבן שמאותה ביאה מאכיל:"
+ ],
+ [
+ "העבד פוסל משום ביאה
בבעל אשה, פסלה מכהונה ומתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו פוסל משום זרע
דקיי\"ל דאפילו נכד מאכיל ופוסל, ואם היה, הנכד עבד, אינו פוסל ואינו מאכיל דאי בבנה ממש, הרי נפסלה בביאת העבד:"
+ ],
+ [
+ "כיצד בת ישראל לכהן בת כהן לישראל וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה
לשון גנאי, דדרך האיש לכבוש כס\"פ דלעיל, וזה דרך נשים לו, שנכבש והושפל שאין זרעו מיוחס אחריו [ומתורץ קו' התוס' ד\"ה וניסת לעבד] :"
+ ],
+ [
+ "וילדה הימנו בן הרי זה עבד
דולד שפחה כמותה:"
+ ],
+ [
+ "היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומ'
במת בנה הבועל:"
+ ],
+ [
+ "בת כהן לישראל תאכל בתרומה
דלאו זרעו של בנה היא:"
+ ],
+ [
+ "והלכה הבת ונישאת לעבד או לגוי וילדה הימנו בן
ומתה הבת:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה ממזר
וקיי\"ל דהולד כשר, אפילו מנכרי שבא על א\"א ברצונה רק שפגום לכהונה [אה\"ע ד' סי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "מאכיל את אמו
שמת בעלה:"
+ ],
+ [
+ "וזאת
זקינתו:"
+ ],
+ [
+ "אומרת לא כבני כהן גדול
ר\"ל לא ינהגו כמותו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הערל
כהן ערל, אבל תינוק קודם ח' ימים מסתפק בש\"ס אי הוה כערל אבל כל ערל מותר ליגע בתרומה, דרק עכו\"ם שמל דינו כפורש מקבר [כספ\"ח דפסחים] ופשוט דבנו מותר בתרומה דלא גרע מאשתו ועבדו:"
+ ],
+ [
+ "נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה
דבעליהן כהנים הן רק שלא נתקנו:"
+ ],
+ [
+ "פצוע דכא וכרות שפכה
מפורשים לקמן:"
+ ],
+ [
+ "ונשיהן לא יאכלו
דשויה חללה בבאתי:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא ידעה
ר\"ל שלא בעלה:"
+ ],
+ [
+ "משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה
שנשאת לו קודם שנפצע דאל\"כ הרי משתמרת לביאה פסולה אבל בנישאת מקודם הואיל ואכלה מקודם אכלה נמי השתא דלא דמי לבת ישראל שנשאת לכהן ומת, דהתם פקע קניינו:"
+ ],
+ [
+ "איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הבצים שלו ואפילו אחת מהן
אפילו רק חוטי הבצים, שג\"כ אינו מוליד:"
+ ],
+ [
+ "וכרות שפכה כל שנכרת הגיד
למעלה מעטרה לצד הגוף. ובניקב ויוצא ש\"ז דרך הנקב, יש תקנה כשיסתם הנקב [אה\"ע ה']:"
+ ],
+ [
+ "ואם נשתייר מהעטרה אפילו כחוט השערה
סביב להגיד:"
+ ],
+ [
+ "לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'
וה\"מ בידי אדם או ע\"י קוץ, אבל בנולד כך, או שנתמסמסו ע\"י חולי או מכה או רעם כשר, ולרא\"ש ע\"י חולי או מכה הו\"ל כבידי אדם [שם]:"
+ ],
+ [
+ "עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם
ר\"ל גם תולדותיהם עד עולם אסורים:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אם הלכה
אם כך קבלת מרבך:"
+ ],
+ [
+ "ואם לדין יש תשובה
דאם כך דנת ק\"ו מעצמך יש תשובה, דאמרינן עריות יוכיחו, שלא אסרן הכתוב רק עד ג' דורות, דרק עד בת בתו אסורה לו דהו\"ל דור שלישי, ואסורים זכרים ונקיבות, דבת בתו כבת בנו, וא\"ת מה לעריות שכן כרת. חלל שנולד מחייבי עשה יוכיחו דהו\"ל חללים אחד זכרים או נקבות [והא דר\"ב ברותא היא דלא כש\"ס הכא. ודבריו דברי אגדה הן לעיל ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "לא כי הלכה אני אומר
כך קבלתי מרבי, וק\"ו רק לדבריכם קאמינא, ופרכתכם אינה פרכא, דס\"ל אין חלל מחייבי עשה. ואפ\"ה פליג עלה ר' יודא בברייתא והלכה כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ממזרין ונתינין
גבעונים שנתגיירו בימי יהושע, ומדהטעוהו נתנן חוטבי עצים למזבח, ולכן נקראו נתינים. ודהמע\"ה גזר שלא להתחתן עמהן לעולם, מדמצאן אכזריים ולתוס' כתובות [כ\"ט א'] אסור מדאורייתא להתחתן בם:"
+ ],
+ [
+ "ואין לי לפרש
איזהו בר חליצה:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם
שנסתרס ונחתך כלי ההולדה ע\"י אדם או ע\"י עצמו שנחבל בקוץ:"
+ ],
+ [
+ "חולץ
אבל מיבם לא, מדאסור לבוא בקהל, ורק קהל גרים לא אקרי קהל:"
+ ],
+ [
+ "וחולצין לאשתו
וכ\"ש שמיבמין דמצוה טפי:"
+ ],
+ [
+ "סריס חמה
לרש\"י ר\"ל מיום שראה חמה היה סריס, ולערוך ר\"ל שנסתרס ע\"י חולי חמה [ועי' לעיל סי' י], ול\"מ נ\"ל דר\"ל שנסתרס רק חמימותו, שכל כלי תשמישו שלמין, ואעפ\"כ כח אין ללידה. וכן מוכח דאל\"כ אמאי אמרינן הכא דסריס חמה פסול והרי זה פצוע דכא מלידה דאמרינן לעיל סי' י' דכשר. אלא ע\"כ דסריס שלם באבריו, רק שנסתרס חמימותו והוא מותר לבוא בקהל, רק שכשלא יתרפא אינו בר הקמת זרע לאחיו, ואסור ליבם, כזקן שתש כחו [אה\"ע קע\"ב ס\"י], וכן מוכח מש\"ס [דע\"ט ב'] דקאמר דכל אדם נסתרס קודם מותו, והיינו ע\"כ שהוחלש כחו מלבעול, והיינו דקאמר בש\"ס סמניו, שאין לו ב' שערות בזקנו, ושערו לקוי ורך, ובשרו רך וחלק בלי שערות כאשה, וכשרוחץ בצונן אין בשרו מעלה הבל, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה, ואין מימי רגליו מעלין קצף [שוים בל\"א], גם אינן מחמיצין כשיעמדו זמן מה, ושכבת זרעו דיהה [ר\"ל נדחה, והיינו שאינו קשור], וקולו לקוי כשל אשה, ואי בשנשחת אברו כל סי' הללו למה, נבדק אברו. מיהו ביש לו ב' שערות, צריך כל הסימנין הללו, ובאין לו ב' בערות, אז בחד מהנך סגי, ובנתמלא זקנו וודאי אינו סריס, אמנם בזה\"ז אין דנין דין סרוס וודאי, דחיישינן שהיה לו ב' שערות ונשרו [ק\"ע ב']:"
+ ],
+ [
+ "לא חולץ ולא חולצין לאשתו
ר\"ל חליצתו אינו כלום ומותר בקרובותיה ולא פסלה מכהונה, אבל ליבמה אסור, דמדכתיב ולא ימחה שמו מישראל פרט לזה ששמו מחוי א\"כ פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה:"
+ ],
+ [
+ "סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה
וקיי\"ל כר\"ע מחבירו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הסריס
סריס חמה:"
+ ],
+ [
+ "הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה
לכהונה מדאין חליצתה חליצה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא בעילת זנות
מדפטורה מיבום, הו\"ל כבועל אשת אח:"
+ ],
+ [
+ "מאכילה בתרומה
מדמותר בקהל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס
שיש לו זכרות ונקבות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר טומטום
שעור מכסה ערותו ומטומטם, רק שיש לו כמין שומא מנוקבת להטיל בו מים:"
+ ],
+ [
+ "לא יחלוץ מפני שהוא כסריס
כסריס אדם מדקרעו בו העור ע\"י מעשה אדם. מהר\"ם כתב דלא קיי\"ל כותיה, מדקיי\"ל כר\"ע לעיל דסריס אדם חולץ, ול\"מ היה נ\"ל דבטומטם שנקרע גם ר\"ע מודה שלא יחלוץ, דהרי ר\"ע טעמא קאמר מדהיה לו שעת הכושר, משא\"כ טומטם:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא נישא
דהו\"ל כבא על הזכר:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר
ודוקא בבעל בזכרותו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כהן הדיוט שנשא את האלמנה
ה\"ה בתולה, דהרי כשמת נעשית אלמנה. רק קמ\"ל דאף אלמנה מותרת לו:"
+ ],
+ [
+ "חלל שנשא כשרה
קמ\"ל דאפילו כשירה מותרת לו:"
+ ],
+ [
+ "ויש לו אח כשר
כהן כשר, דאסור ביבמתו מדנתחללה בביאת חלל, ולא אמרינן דעשה דיבום דוחה לא תעשה גרידא דחלל, דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה [יבמות ד\"כ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כהן גדול שקידש את האלמנה
אבל נשאת, נתחללה בביאתו, אסור לבעל וליבם:"
+ ],
+ [
+ "מותרות לבעליהן וליבמיהן
לאו דוקא, דהא ט\"ו עריות, ויבם פצוע דכא, מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן, וכ\"כ באם הבעל מחייבי לאוין או פצוע דכא, הו\"ל להיפך:"
+ ],
+ [
+ "שניות מדברי סופרים
שהיא שנייה וכו':"
+ ],
+ [
+ "אין לה
לכל שניה:"
+ ],
+ [
+ "לא כתובה
ק' ור', אבל תוספת יש לה, משום חיבת ביאה [רש\"י כתובות ד\"ק א']:"
+ ],
+ [
+ "ולא פירות
אע\"ג דפירות נכסי מלוג תקנו לבעל משום פרקונה, וזו א\"צ לפדותה, אפ\"ה בנטלן א\"צ להחזיר לה [לי\"א], ואפילו פירות שלקטן בעל ועדיין בעין [אה\"ע קט\"ז ועי' כתובות פי\"א סי' כ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מזונות
לאו בעודה תחתיו, דבכה\"ג גם אלמנה לכה\"ג אינה נזונת, ואפילו הלך הכה\"ג למדה\"י, דוקא בכשירה, אמרינן דבפרנסה אחר סתם פטור הבעל מלשלם, ובהלוה לה חייב לשלם, אבל בפסולה אפילו הלוה לה אחר פטור הבעל לשלם, אלא קמ\"ל הכא דאפילו מת הבעל. דבכה\"ג אלמנה לכה\"ג נזונת, הכא פטור:"
+ ],
+ [
+ "ולא בלאות
מה שנגנב או נאבד מנ\"מ, או מה שבלה ע\"י תשמישו, פטור מלשלם, דדינה כשאר נשים, אף דהיה ראוי לקנסו כבחייבי לאוין, אבל מה שבעין או מה שמכר, חייב ליתן לה (כך שיטת הרמב\"ם, ויש שיטות אחרות בזה כב\"ש סי' קט\"ז סק\"ה):"
+ ],
+ [
+ "והולד כשר
לכתחילה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "יש להן כתובה
וכל תנאיה, רק מזונות אין לה רק אחר מותו. ודוקא שהכיר בה, אבל בשלא הכיר בה אין לה כתובה ולא שום תנאי כתובה, ואפילו מזונות אחר מותו, ואפ\"ה אינו משלם הפירות שנטל מנ\"מ שלה, אפילו הן בעין אצלו. ומה שאבד או נגנב או כלה בתשמישו בנ\"מ, חייב לשלם, והנאבד או כלה בנצ\"ב פטור מלשלם, ומה שבעין מנצ\"ב או נ\"מ נוטלת. אבל שניה אפילו הכירה אין לה כלום, דחמירה שניה מחייבי לאוין, דבדאורייתא א\"צ חזוק:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל מאורסת לכהן
או או:"
+ ],
+ [
+ "וכן בת כהן לישראל
מאורסת או וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא תאכל במעשר
ר\"מ היא דס\"ל מעשר אסור לזר, וקיי\"ל דמותר:"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשר
ר\"ל אין חולקין תרומה ומעשר בגורן לשום אשה פנויה או נשואה או ארוסה, גזירה בת ישראל לכהן ונתגרשה:"
+ ],
+ [
+ "ניסת ללוי
אחר שילדה מכהן:"
+ ],
+ [
+ "תאכל במעשר
ולא בתרומה אף שבנה מכהן קיים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האשה שהלך בעלה למדינת הים
איידי דאיירי לעיל ביש מותרות בפסול תרומה, נקט נמי הך דתני בה נמי פסול תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ובאו ואמרו לה
לאו דוקא. דהא בעד א' מיירי. ונ\"ל דנקט \"אמרו\", דקמ\"ל אפילו היו ב' פסולי עדות, כל שצריכים לב\"ד קנסינן לה. מיהו אנן קיי\"ל דאפילו נשאת בב' עדים קנסוה [אה\"ע י\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מת בעליך וניסת
שנכנסה לחופה אפילו לא נבעלה, או בנתיחדה אחר קדושין [אה\"ע י\"ז נ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה
דהא דדנו חכמים בעגונה כדין תורה, שיהא ע\"א נאמן במלתא דעבידה לגלויי, היינו משום דאשה דייקא ומנסבא, מיראת חומר שנחמיר עליה בסופה, וזו שלא דייקא כראוי, קנסוה רבנן [ולתוס' האמנת ע\"א באשה מדרבנן היא]:"
+ ],
+ [
+ "וצריכה גט מזה ומזה
וצריכה גט גם מהשני, דחיישינן שיטעו הרואים לומר שנתגרשה מראשון ונשאה ב', ויצאה ממנו בלא גט, ואף דחששה רחוקה היא, קנסוה מדלא דייקא קודם שניסת. ונ\"ל דאמנם בנתקדשה ולא נכנסה לחופה [במ\"ג], אמרינן עוד תדייק:"
+ ],
+ [
+ "ואין לה כתובה
ק' ור' ותוס', אבל נדוניא, דהו\"ל צאן ברזל, אית לה כשהוא בעין:"
+ ],
+ [
+ "ולא פירות
שאכלן השני קודם שבא הראשון:"
+ ],
+ [
+ "ולא מזונות
אפילו מה שלותה ואכלה תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "ולא בלאות
מה שבלה מצאן ברזל או מלוג, אבל מה שבעין משתיהן, נוטלת:"
+ ],
+ [
+ "אם נטלה מזה ומזה תחזיר
ר\"ל כתובה או פירות שנטלה מהן אחר שבא הראשון, ואפילו נטלה שלא בעדים לא מהני מגו, אבל מה שנטלה מהשני קודם שבא הראשון, אפילו בעדים, אינה צריכה להחזיר, דבדין נטלה אז, דהרי בחזקת אשתו היתה אז:"
+ ],
+ [
+ "והולד ממזר מזה ומזה
משני קודם שגרשה הראשון, הוא ממזר דאוריי', אבל אחר גירושי הראשון וכ\"כ מראשון בין קודם או אחר גרושי השני, הוא ממזר דרבנן ואסור בממזרת דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ולא זה וזה מטמאין לה
אם כהנים הם, מדפסולה להן:"
+ ],
+ [
+ "ולא זה וזה זכאין לא במציאתה
שנתקנה לבעל משום איבה, והכא לא נ\"מ שישנאנה, מיהו לשני מדינא לית ליה:"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשה ידיה
שנתקן לבעל משום מזונות, והרי פטורים מלזונה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בהפרת נדריה
דלהכי מיפר מן התורה שלא תתגנה, והכא תתגנה ותתגנה. מיהו במתה יורשה הראשון:"
+ ],
+ [
+ "היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה
במתו קודם גירושין, עכ\"פ זונה היא אפילו נאנסה:"
+ ],
+ [
+ "ובת לוי מן המעשר
אף דזונה מותרת במעשר, לזו קנסו:"
+ ],
+ [
+ "ובת כהן מן התרומה
אפילו תרומה דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ואין יורשים של זה ויורשים של זה יורשים את כתיבתה
אף כתובת בנין דיכרין [עי' כתובות פ\"ד מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין
מאח של ראשון צריכה חליצה מדאורייתא, ומהב' מד\"ס כבגט לעיל סי' ה':"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון
ס\"ל דבמת ראשון יש לה כתובה:"
+ ],
+ [
+ "ובהפרת נדריה
ס\"ל דמדידה לדידיה לא קנסו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה
ר\"ל אפילו צרתה שוודאי זקוקה נפטרת ע\"י זו, דס\"ל מותר ליבמה:"
+ ],
+ [
+ "ואם ניסת שלא ברשות
ר\"ל בב' עדים דאז א\"צ רשות ב\"ד:"
+ ],
+ [
+ "מותרת לחזור לו
לראשון, דאנוסה גמורה היא. וקיי\"ל דאפילו בב' עדים קנסוה בכל החומרות:"
+ ],
+ [
+ "ניסת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן
דיחיד שחטא בהוראת ב\"ד פטור מקרבן. וקיי\"ל דחייבת בקרבן, דטעות היא ולא הוראה:"
+ ],
+ [
+ "לא ניסת על פי בית דין
רק ע\"פ ב' עדים:"
+ ],
+ [
+ "יפה כח בית דין שפוטרת מן הקרבן
נ\"ל דה\"ק אע\"ג דלעיל במ\"א מחמרינן בנשאת ע\"פ ב\"ד, בהא יפה כח ב\"ד להקל:"
+ ],
+ [
+ "הורוה בית דין לינשא והלכה וקלקלה
שנשאת אלמנה לכוה\"ג, אבל בזנתה. פטורה, דאמרה אתון שווייתן פנוייה:"
+ ],
+ [
+ "ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך
ולא נזקקת ליבום:"
+ ],
+ [
+ "ונשאת ואחר כך אמרו לה חלוף היו הדברים
שהוזמו הראשונים [כך כ' הנ\"י. ונ\"ל דלהכי לא פי' אמרו לה בע\"א כריש פרקן, ואח\"כ באו ב' והכחישוהו, דס\"ל כרא\"ש שהביא ב\"ש (אה\"ע קנ\"ח) דאמיתת בן אין עד אחד נאמן]:"
+ ],
+ [
+ "תצא והולד ראשון ואחרון ממזר
הנולד לפני מיתת הבעל או אח\"כ. וקיי\"ל דאין ממזר מחייבי לאוין:"
+ ],
+ [
+ "תצא והולד ראשון ואחרון ממזר
אליבא דכ\"ע, דאשת אח בכרת:"
+ ],
+ [
+ "תצא
משום קנסא וכל חומרות הנ\"ל בה:"
+ ],
+ [
+ "והולד ראשון
שנתעברה בחיי הראשון:"
+ ],
+ [
+ "והאחרון
שנתעברה אחר מיתת הראשון:"
+ ],
+ [
+ "אינו ממזר
מיהו ממזר מדרבנן הוא [וי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו
ולא קנסוה, די\"ל דעוד תדייק קודם חופתה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה
מדא\"צ גט:"
+ ],
+ [
+ "ובאו ואמרו לו
שני עדים, דביש חזקת איסור אין עד אחד נאמן להוציא מחזקה. וה\"ה לענין חרם דר\"ג, אין עד אחד נאמן מה\"ט לומר שמתה אשתו [ב\"ש ט\"ו ב', וקנ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "מותרת לחזור לו
דאין זנות אחותה אוסרת אשתו עליו:"
+ ],
+ [
+ "הוא מותר בקרובות שניה
דנושאין קרובת אנוסה ומפותה ופילגש. וקיי\"ל דבחייה רק בדיעבד שרי, ולאחר מיתה אפילו לכתחלה [ט\"ו י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ושניה מותרת בקרוביו
דקיי\"ל נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו [ט\"ו ה']:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתה ראשונה מותר בשניה
וה\"ה דבמתה ב' מותר בקרובותיה לדידן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "פוסל על ידי עצמו
דמדסתם ת\"ק ואמר אשתו מותרת לחזור לו, משמע בכל גוונא, בין ששמע על אשתו או על ארוסתו שמתה, אפילו היתה אחותה שנשא זה נשואה לאחר, ואמר לה ע\"א שמת בעלה שהוא גיסו של זה, ונשאה זה, ואח\"כ חזרו בעלה וארוסתו של זה, בכל גוונא ארוסתו שריה לו, והאחות שלא הזכיר תנא דינה, ע\"כ משום דדינה כלעיל במשנה א', דבנשאת בע\"א אסורה לבעלה, משום קנסא דלא דויקא, ואפ\"ה אין ארוסה נאסרת על בעלה מה\"ט, להכי פליג עליה ר' יוסי בתרתי, דבארוסה שהלכה עם גיסו דאיכא למימר תנאי היה בקדושיה, ושפיר נסיב זה לאחותה, וצריכה האחות גט מזה, דלא לימרו א\"א יוצאה בלי גט, להכי פסל להאחות שנתגרשה, ע\"י אחרים, ר\"ל אם יש לה בעל נאסרה עליו, דמדנפקא מזה בגט, יאמרו שגיסו מחזיר גרושתו משנשאת ונתגרשה, להכי נמי נפסלה הארוסה שחזרה עם גיסו, על זה, שלא יאמרו שנשא אחות גרושתו:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו
ר\"ל אבל בנשיאה ששמע שמתה ונשא אחותה, דליכא למימר תנאי היה בנשואי הראשונה דהרי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ולפיכך כ\"ע ידעי דקדושי שנייה קדושי טעות היו וא\"צ גט, להכי מותרת השנייה לבעלה שחזר, דס\"ל לר\"י דהא דנשאת בע\"א אסורה לבעלה שחזר, לאו משום דייקא, רק שלא יאמרו שהחזיר גרושתו משנשאת ונתגרשה, וזו שאי אפשר לומר בה כן, דהרי אפילו גרשה גיסו להאחות, אסורה לזה מדהיא אחות אשתו להכי לא פסל להאחות על גיסו, א\"כ גם אשתו של זה לא נפסלת עליו, מדא\"א לטעות שנושא אחות גרושתו, שהרי כ\"ע ידעי שקדושי האחות בטעות היא. מיהו אנן קיי\"ל כר\"ע [יבמות צ\"ד ב'] דבראשונה נשואה שריא, ובארוסה אסורות שתיהן, אבל האחות בין כך וכך אסורה על גיסו [אה\"ע ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ונשא אחותה מאביה
שלא מאמה, וחזרו וא\"ל מתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מתה ונשא אחותה מאמה
נמצאת השלישית היא נכרייה אצל ראשונה, חזרו וא\"ל וכו':"
+ ],
+ [
+ "מתה ונשא אחותה
של שלישית:"
+ ],
+ [
+ "מאביה
נמצאת רביעית נכרייה, לראשונה ושנייה. חזרו וא\"ל וכו':"
+ ],
+ [
+ "מתה ונשא אחותה
של רביעית:"
+ ],
+ [
+ "מאמה
נמצאת החמישית נכרייה לראשונה ולשנייה ולשלישית:"
+ ],
+ [
+ "ונמצאו
שנודע לו אח\"כ שכולן וכו':"
+ ],
+ [
+ "מותר בראשונה בשלישית ובחמישית
שאינו קרובות זל\"ז, ואף דשלישית אחות שנייה, שריא, דקדושי שנייה לא תפסן דאחות אשה היא לראשונה שלקח תחלה, והו\"ל שנייה כאנוסה ומפותה שמותר ליקח קרובתה. וכן חמישית אף שהיא אחות רביעית, עכ\"פ מדתפסו קדושין בשלישית, הו\"ל ביאת רביעית ביאת זנות, ולא אסרה עליה החמישית:"
+ ],
+ [
+ "ופוטרות צרותיהן
דבמת, וייבם היבם א' מהן, נפטרו האחרות:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בשניה
מפני הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "וברביעית
מפני השלישית:"
+ ],
+ [
+ "לאחר מיתת הראשונה
שמיתת הראשונה אמת היה, ומיתת השאר שקר:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בשלישית
מפני השנייה:"
+ ],
+ [
+ "ובחמישית
מפני הרביעית:"
+ ],
+ [
+ "בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחין
בבא על היבמה או עשה בה מאמר פסלה מהאחין [והאי על ידי, ר\"ל על כח], אף שאין מאמרו גמור כשל גדול, ויש אומרים דגם חליצה וגט יש לו לקטן [אה\"ע ק\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהוא פוסל תחלה
ר\"ל דוקא במאמר פוסל רק בתחלה, דבעשה מאמר קודם למאמר של אחין, נפסלה מאחין, ובעשה מאמרו אחריהן, לא פסלה מהראשון, אבל בביאה פוסל גם אחר מאמר אחין:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
מפרש ביאת בן ט':"
+ ],
+ [
+ "בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו פסל על ידי אחין
שעשו בה מאמר תחלה:"
+ ],
+ [
+ "באו עליה אחין
או או:"
+ ],
+ [
+ "פסלו על ידו
ואסור לקיימה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד פסל על ידו
אע\"ג דאין ביאה אחר ביאה [כפ\"ה]. הכא בביאת בן ט', רק כמאמר אחר מאמר הוא:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר לא פסל
דר\"ש מסופק במאמר ובביאת בן ט' אי קני אי לא, להכי אי קנה, כבר קנה קמא לגמרי ולא פסלה אחיו, ואי לא קנה, גם בתרא לא קנה ולא פסלה מאחיו ומיירי שהיתה אנוסה בביאת השני, והראשין לא היה כהן, דאל\"כ יש לחוש שמא ביאת בן ט' קנה, והו\"ל תו כא\"א של הראשון, ולכ\"ע נאסרה על הראשון, דהרי גם נהרגת על ביאתו, כשהיה ברצון [כנדה דמ\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "פסל על ידי עצמו
ואסור בשתיהן, דביאת כ\"א קנה במקצת והו\"ל ב' בתים וצריך לגרש א', וקם ליה אח\"כ בשנייה בלא יבנה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר לא פסל
ממ\"נ כלעיל, אבל שנייה לא מקיים דלמא קנה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "חולצת ולא מתיבמת
דביאתו הו\"ל כמאמר של גדול, והו\"ל זיקת ב' יבמין עליה [פ\"ג מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו פטורה
דאין בקדושי קטן כלום, ורק בקטנה שמת אביה תקנו קידושין ע\"י אחיה ואמה מד\"ס, שלא תהיה הפקר:"
+ ],
+ [
+ "אם לא ידע את הראשונה
היבמה:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה חולצת ולא מתיבמת
דזיקת ב' יבמין עליה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר מיבם לאיזו שירצה
דמדמסופק אי מאמר קנה, א\"כ ממ\"נ לא משכח\"ל זיקת ב' יבמין [ועפ\"ג סי' מ']:"
+ ],
+ [
+ "וחולץ לשניה
דשמא לאו צרות נינהו. מיהו יבומי תרווייהו לא, דלמא מאמר קני, והו\"ל ב' יבמות מבית א':"
+ ],
+ [
+ "שלא הביא שתי שערות
דינם שוה לכל הנ\"ל עד שיהא בן ל\"ה שנה ויום א' שלא הביא ב' שערות, דאז דינו כסריס חמה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נושאין
איידי דפ\"י מ\"ד נקט נמי הא:"
+ ],
+ [
+ "על האנוסה ועל המפותה
שאחר שאנסה מותר בקרובותיה. וקיי\"ל דלאחר מיתתה מותר לכתחילה, ובחייה בדיעבד [ט\"ו י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "הגיורת שנתגיירו בניה עמה
ולא היתה הורתן בקדושה, [ונקט גיורת. דאורחא דמלתא נקט שרגילין הבנים להתגייר עם אמן ועוד מדבעי למנקט סיפא אפילו א' נולד בקדושה. ומיירי נמי שהיו ג\"כ אחין מאב. דאל\"כ פשיטא דאין כאן יבום]:"
+ ],
+ [
+ "לא חולצין ולא מיבמין
פטורים מחליצה דאין לגרים אחוה, ומותר אפילו באמו מדאורייתא, ורק מד\"ס אסור בכל שאר אם [י\"ד רס\"ה], וליבם אסורים מדרבנן, למנסב נשי דהדדי [אה\"ע קנ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה
אפ\"ה אסור ליבם מד\"ס, ולא אמרינן כב' אמהות דמיין [ולא נקט רבותא טפי, דאפילו הורתו ולידתו של ראשון שלא בקדושה. דקמ\"ל דאף שלידת הראשון נמי בקדושה, אפ\"ה לא מחליף בישראל וא\"צ חליצה]:"
+ ],
+ [
+ "וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה
סד\"א עבד אין לו חיים [כיבמות ס\"ב א'] ונייבם קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "חמש נשים שנתערבו ולדותיהן
ולכל אחת בן שלא נתערב. ונקט חמש, דכך היה מעשה שנתחבאו מהריגה ונתערבו ילדיהן:"
+ ],
+ [
+ "ונשאו נשים ומתו
מן הוודאין:"
+ ],
+ [
+ "ד' חולצין לאחת ואחד מיבם אותה
ממ\"נ אם יבמתו היא, שפיר. ואם לאו, הרי כבר נחלצה מיבמה:"
+ ],
+ [
+ "הוא
זה שייבם:"
+ ],
+ [
+ "וג' חולצים לאחרת ואחד מיבם
וה\"ה שג' הראשונים שחלצו לראשונה יחלצו לכל הד' והד' ייבם לכל הד', רק בגוונא דמתניתין עדיף טפי כדי שיקיים כל א' מצות יבום:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו ארבעה חליצות ויבום לכל אחת ואחת
מיהו החליצות קודמות לייבום שלא יפגעו ביבמה לשוק. וה\"ה דא' יכול ליבם ב' או כלן בכה\"ג. רק דהכי שפיר טפי, דלמא מתרמי ליה יבמה דידיה לקיים מצות יבום וה\"ה במתו הוודאין ד' מעורבין חולצין ואחד מיבם:"
+ ],
+ [
+ "בני הכלה
הוודאין:"
+ ],
+ [
+ "ובני הזקנה או חולצין או מיבמין
אחר חליצת בני הכלה:"
+ ],
+ [
+ "מתו הכשרים
ר\"ל הוודאין:"
+ ],
+ [
+ "שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו ובני הכלה
ולבני הכלה כצ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אחד חולץ ואחד מיבם
לאחר שחלץ האחד מייבם האחר ממ\"נ, אי אשת אחיו היא שפיר, ואם לא, אשת בן אחיו היא, וכבר נחלצה:"
+ ],
+ [
+ "כהנת
אשת כהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו אוכלים בתרומה
דהרי גם עבד כהן מותר בתרומה:"
+ ],
+ [
+ "וחולקים חלק אחד בגורן
ה\"ק חולקין חלק כאחד בגורן, שאין חולקין תרומה לעבד בלא רבו, שלא יעלוהו ליוחסין [עי' כתובות פ\"ב מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מיטמאין למתים
מיהו להאב הכהן מטמא ממ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "בין כשרות בין פסולות
דכל א' ספק כהן ס' עבד:"
+ ],
+ [
+ "הגדילו התערובות ושחררו זה את זה
דכופין על כך:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטמאו אינן סופגין את הארבעים
דרק ספק כהן הוא. ונ\"ל דקמ\"ל הכא, אע\"ג דפוטר א\"ע ממלקות בנטמא בטענה שאינו כהן, אפ\"ה באכל תרומה שוב פוטר א\"ע בטענה שהוא כהן, משא\"כ ברישא לא סתרי טענותיו אהדדי, דהרי אפילו אינו כהן מותר בתרומה, מדלא נשתחרר עדיין [ולמהרש\"א ברישא בל\"ז לא לקי, דקטנים הם]:"
+ ],
+ [
+ "ואם אכלו אינן משלמין קרן וחומש
אבל מפרישין התשלומין וימכרום לכהן [עי' רמב\"ם פ\"י הט\"ו מתרומות] משום כפרה:"
+ ],
+ [
+ "ואינן חולקין על הגורן
אפילו יבואו יחד וישאלו עכ\"פ חלק א', חיישינן שמא יאכלוהו:"
+ ],
+ [
+ "ומוכרין את התרומה
מתבואתן:"
+ ],
+ [
+ "ואינן חולקים בקדשי המקדש
אפילו מעורות קדשים וחרמי מקדש:"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנין לחם קדשים
אפילו בתנאי שיכבדו לכהן אחר שאינו במשמר השבוע להקריבן, גם אין נותנין להם בכור:"
+ ],
+ [
+ "ואין מוציאין שלהם מידם
קרבנות שלהן אין כופין אותן לתתן לאנשי משמר, רק יוכלו לכבד לכל שירצו:"
+ ],
+ [
+ "ובכורו יהא רועה עד שיסתאב
שיומם, ואפילו ביהמ\"ק קיים ירעה עד שיומם ויאכלו דלמכרו לכהן א\"א, דהרי בכור אינו נמכר כשהוא תם [כתמורה ד\"ח א'], וכשיקריבו יאכלו הכהנים ולא יהיה בו כלום, דגם בכור של בהמת כהן חייב להקריבו [כרפ\"ב דבכורות]. אמנם תמהני מאד וכי משום חשש הפסד ממונו נתיר לו לעבור על בל תאחר. דאי\"ל דמתני' מיירי בבכור בח\"ל דאינו רשאי להקריבו [כתמורה כ\"א א'], זה דוחק דהרי בכל דוכתא אמרינן דתנא בא\"י קאי, וגרס לפי מקומו [כשבת דע\"ג ב' וגיטין ס\"ה ב']. והן אמת [דבתמורה ד\"ח ב'] מוקי למתניתין בבכור תם בזמה\"ז. אבל סוגיא דהתם תמוה טפי, דמקשה למאי דקיי\"ל דבכור תם בזמן הבית אינו ממון כהן, א\"כ משנתינו היכי מוקי לה, דבשלמא אי נימא אית ליה לכהן זכיה בגוויה שפיר אמרינן במשנתינו דמחזיק ליה בעליו עד שיומם, אלא אי נימא דלית ליה לבעליו זכייה בגוויה ליתי גזבר ולשקלה. ומשני דמתניתין מיירי בבכור תם בזמן הזה. אמנם ק' דהיכי קאמר דאי אית ליה לכהן זכייה שפיר, והיכי הוה שפיר והרי אפילו אית לכהן זכייה בגוויה אינו רשאי לקיימו עד שיסתאב דהרי עבר על בל תאחר ביני ביני. וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים
מנחתן נקמצת וקרב בפ\"ע, כשל ישראל, והשיריים אינן נאכלין, דמנחת כהן כולו כליל על המזבח, וזו מספיקא נשרפת בבית הדשן:"
+ ],
+ [
+ "היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני חולצין ולא מייבמין
דבכל א' איכא לספוקי שמא רק אחיו מאם הוא, ואשתו עליו בכרת:"
+ ],
+ [
+ "היו לו
להספק:"
+ ],
+ [
+ "הוא
הספק:"
+ ],
+ [
+ "חולץ ומיבם
ר\"ל או חלץ או מיבם לאשת בן הראשון ולאשת בן השני, דממ\"נ אי אחיו הוא, שפיר, ואם לאו, נכריה היא אצלו, וכגון שאין שם אח אלא הוא, דאז ליכא לספוקי ביבמה לשוק. [והא דנקט אחים. בזה אחר זה מיירי, דכשייבם אשת זה לא נולד האחר עדיין. כך נ\"ל ומתורץ הצ\"ע של רתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "והם אחד חולץ ואחד מיבם
בן הראשון או האחרון חולץ והשני מיבם:"
+ ],
+ [
+ "היה אחד
מהבעלים:"
+ ],
+ [
+ "היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם
דאסור בעבודה ובאכילת קדשים ביום מיתתן:"
+ ],
+ [
+ "הוא אינו מיטמא להם
כשימות א' מהן אסור הספק להיטמא להם. ומשכח\"ל דרואה במיתת שניהן ואעפ\"כ יהיה כהן כשר. כגון שנתקדשה קדושי טעות על תנאי, דאז א\"צ גט, ונשאת תוך ג' חדשים. אבל אי\"ל שנבעלה מראשון בזנות, ותוך ג' חדשים נשאה ב', ליתא, דא\"כ אף דגם בזנות אם מודה שהוא בנו הו\"ל כהן, עכ\"פ זנות ומסופק אם הוא בנו אינו כהן, אע\"ג דממ\"נ בן כהן הוא [אה\"ע ג,]. גם אי\"ל דמיירי בנתגרשה מראשון, דא\"כ יטמא לראשון ממ\"נ דגם אם מהשני הוא הו\"ל חלל דמותר לטמא למתים. ונ\"ל דלפי דאוקימנא לה בקדשה על תנאי א\"צ לומר דמיירי נמי שכנסה על תנאי אלא אפילו כנסה אח\"כ סתם דהו\"ל ספק מקודשת [כאה\"ע סל\"ח] לא אמרינן דהו\"ל ס\"ס ספק שביטל תנאו כשבעל והוא בן ז' לאחרון, נמצא אינו כהן, ואת\"ל שלא ביטל תנאו כשבעל, עכ\"פ שמא הוא בנו של הראשון, וא\"כ לא יהא אונן על השני ווהיה מותר לאכול קדשים אז:"
+ ],
+ [
+ "הוא אינו יורש אותן
דיורשין וודאין של כל א', יאמרו לו אייתי ראיה דאחינו את:"
+ ],
+ [
+ "אבל הם יורשין אותו
כשמת בלי זרע, דמי מעכבן, הרי האב קודם לכל יוצאי יריכו, לפיכך יחלוקו שניהן:"
+ ],
+ [
+ "ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה
מיהו בהכם או קללם כאחת, חייב [והקשה י\"נ מהור\"ר אברהם ראטהענשטיין שליט\"א, למה הפסיק התנא בהך בבא ובבבא דירושה דשייכי אפילו בשניהן ישראלים. בין בבא דאינו מטמא לבבא דמשמרו, דמיירי שניהן בכהנים. ונ\"ל דסמיך בבא דירושה לטומאה לרבותא, דאע\"ג שירשוהו אפ\"ה אין מטמאים לו, ולא נימא דהא בהא תליא, דהוה כמת מצוה, וכדאמרינן גבי יתומה קטנה שנתקדשה ומתה (יבמות דפ\"ט ב' ועי' תוס' שם), ואיידי דתני ירושה דשייך נמי בישראל, סמיך ליה קללתו ומכתו דנמי שייך גם אצל ישראל, ואיידי דתנא במכתו זה וזה, תנא נמי זה וזה אצל עולה במשמרו]:"
+ ],
+ [
+ "ועולה במשמרו של זה ושל זה
כשירצו בני משמרו למחול חלק עבודתן, יכלו לכופו שיקריב, שלא יאמרו שיש פסל במשפחתן:"
+ ],
+ [
+ "ואינו חולק
בקרבנות, שיאמרו אייתי ראיה דממשמרינו את:"
+ ],
+ [
+ "אם היו שניהם במשמר אחד
ובבית אב א', דאל\"כ כיון דבכל משמר ו' בתי אבות [כתענית פ\"ב מ\"ו], שוב יאמרו אייתי ראיה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואפילו שלשתן הדיוטות
ועכ\"פ לכתחלה צריך שידעו להקרות הפסוקים [אמנם בקרובים זל\"ז או ליבם או ליבמה, החליצה פסולה]. ומצוה להוסיף עוד ב' אפילו ע\"ה, כדי לפרסם החליצה, ואלו הב' כשרים בדיעבד בקרובים [אה\"ע קס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "חלצה במנעל
הוא מעור רך, ופסול לכתחילה שמא תחלוץ אותו קרוע דפסול אפילו בדיעבד דאינו מגין, משא\"כ בקשה ליכא למגזר בקרוע, דלא מיתיב אכרעיה [שם סט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "באנפילין
מנעל של בגד:"
+ ],
+ [
+ "חליצתה פסולה
מדאינו מגין, וה\"ה של עץ או שעם [ב\"ש שם סקכ\"ב]. וצריך שיהיו אפילו התפירות של עור ותכופות זל\"ז ונוהגין שיהיו גם הרצועות מבהמה כשרה [שם סט\"ו]. וי\"א שיהיו הרצועות לבנות [שם סי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בסנדל
[פאנטאפפעל]:"
+ ],
+ [
+ "שיש לו עקב כשר
והא דלא ערביה להך בבא עם רישא ה\"ט דהכא כשר לכתחילה, [וזה ראיה לרש\"י ועי' תוי\"ט ד\"ה בסנדל]:"
+ ],
+ [
+ "מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה
בהיו הרצועות קשורות למעלה מברכיו [הרע\"ב]. ולרש\"י ר\"ל שחלצה המנעל מהברך, וכגון לנחתך הרגל [עי' רא\"ש אות ז']:"
+ ],
+ [
+ "חלצה בסנדל שאין שלו
ולכתחילה צריך שיהיה שלו, ואפילו שניתן לו רק במתנה להחזיר:"
+ ],
+ [
+ "או בסנדל של עץ
מחופה עור, דאל\"כ פסול אפילו בדיעבד ונקט עץ לרבותא אע\"ג בשמפסיק עץ אין העור שע\"ג מגין כלל על הרגל אפ\"ה בדיעבד כשר, וכ\"ש בשמפסיק אנפילית שהוא בגד שאינו מגין כלל בלי העור:"
+ ],
+ [
+ "חלצה בגדול
שגדל ממדת רגלו, אבל יכול להלוך בו:"
+ ],
+ [
+ "או בקטן
ממדת רגלו:"
+ ],
+ [
+ "ור' אליעזר פוסל
וקיי\"ל כוותיה [שם ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אליעזר מכשיר
וקיי\"ל ברגל כת\"ק [שם כ\"א וכ\"ה], וביד בדיעבד כר\"א [שם ס\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "חליצתה כשרה
דרק מעשה מעכב. [ואע\"ג דבחוסם בקול לכלאים מחשב דבור ג\"כ מעשה. התם לא שהדיבור מחשב מעשה, רק מדנעשה מעשה ע\"י הקול חייב [עי' תוס' דק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "חליצתה פסולה
אי\"ל דחליצה שתחלוץ אח\"כ פסולה, ליתא דהרי קיי\"ל דסדרן אין מעכב [כש\"ס ק\"ה א'] אלא ר\"ל דזו לא מקרי חליצה לפטרה מזיקת היבם:"
+ ],
+ [
+ "החרש שנחלץ
בכל דוכתא נקט \"החולץ\", מדצריך שיתכוון גם הוא לחלוץ, והכא נקט \"בדיוק\" שנחלץ, לרמוז לנו גם טעם פסול החרש, מדלא התכוון להתירה בחליצה [רנ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "והחרשת שחלצה
י\"א שאינה כלום, וי\"א שחליצה פסולה היא. דאע\"ג דקריאה לא מעכב, היינו בראוייה לקריאה [שם סמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "והחולצת לקטן
דהיבם צריך שיהיה בן י\"ג שנה ויום א', והיבמה בת י\"ב שנה ויום א' והביאו ב' שערות, ובדיקת השערות באשה סגי ע\"י נשים, כיון שהוחזקה גדולה. וכשהיבם נתמלא זקנו, סגי [שם ס\"ו ועי' ח\"מ רסל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא חלצה חליצתה פסולה
וכל חליצה פסולה. צריך שתחלוץ אח\"כ מכל האחין וי\"א שא\"צ [סי' ק\"ע ס\"ה]. מיהו הכא מדנקט תקנתא שתחלוץ כשתגדיל, ש\"מ דרק מדרבנן פסול [עי' ריש סוכה] וא\"צ שתחזיר על האחין [שם מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר
דאע\"ג דכתב בפירוש ונגשה יבמתו לעיני הזקנים. ס\"ל דלא עדיף מרקיקה לעיל [מ\"ג] דלר\"ע רק לכתחלה ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין
ובדיעבד אפילו הלכו ב\"ד אליהן:"
+ ],
+ [
+ "והן משיאין לו עצה ההוגגת לו
כשהוא ילד והיא זקינה או איפכא, מיעצין אותן לחליצה:"
+ ],
+ [
+ "וגמר את כל הפרשה
ר\"ל \"ונקרא שמו בישראל\" וגו', כמפורש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים
שיושבים שם לפני רבן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל
דמדמרד במצות יבום, יהיה כאבל ומנודה, להכי נקרא משפחתו בית חלוץ הנעל, לגנאי, והכי קיי\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בית שמאי אומרים
יתומה קטנה תקנו חכמים שאמה או אחיה יוכל לקדשה #א) ולהשיאה [ולרמב\"ם אפילו היא לבד יכולה זאת], וכשתגדיל תוכל למאן ולומר א\"א בפלוני בעלי, ויוצאת בלי גט:"
+ ],
+ [
+ "אין ממאנין אלא ארוסות
דאי גם נשואה, בשביל כך ממנעי ולא נסבי מהפסד סעודת נשואין:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים ארוסות ונשואות
דס\"ל לא ממנעי בשביל כך:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים בבעל ולא ביבם
כשלא מיאנה בבעלה אינה ממאנת ביבם, רק כשתגדיל תחליץ:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים בפניו
דאפשר שלא תעיז למאן בפניו:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין
מומחין. וקיי\"ל דסגי בב' עדים:"
+ ],
+ [
+ "ממאנת והיא קטנה אפילו ארבעה וחמשה פעמים
כשחזרה ונשאת:"
+ ],
+ [
+ "אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותנשא
ה\"ק או ממאנת וממתנת מלהתארס, עד שתגדל, או ממאנת ותנשא מיד שאז אינה יכולה למאן עוד לב\"ש:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה
יתומה דנקט תנא לאו דוקא שמת אביה אלא אפילו אביה קיים כגון שנתקדשה ונתגרשה בעודה קטנה, דהיינו יתומה בחיי האב, כיון שיצאה כבר מרשות האב לפיכך כשמתרצת להתקדש, מקודשת מד\"ס. וכ\"כ הא דנקט שהשיאוה אמה או אחיה אורחא דמלתא נקט, אלא בין שהתרצו אלו, או שנתקדשה מעצמה אם היא פחותה מבת ו' אינה מקודשת כלל, ומבת ו' עד שתהיה בת י' ויודעת חומר ענין הקדושין, או שהיא מבת י' ולמעלה עד שתביא ב' שערות אחר שתהיה בת י\"ב אף שהיא סכלה ביותר, הר\"ז מקודשת מדברי סופרים, ובכל גוונא צריך שתהיה היא מרוצה להתקדש אפילו התרצו קרוביה לא מהני [רמב\"ם פ\"ד מאישות ה\"ז], מיהו בין בהתרצו קרוביה או לא אינה מתקדשת מד\"ס עד שתקבל היא עצמה כסף או שטר קידושיה, ולא בקבלו הם הקדושין מדאין שליחות לקטן:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה
עד בת ו' היא בחזקת שאינה יודעת לשמור, ולמעלה מי' בחזקת שיודעת, מו' עד י' צריכה בדיקה. וממאנת עד י\"ב שנים ויום א', ואח\"כ, בלא בעלה כשגדלה, דוקא בשהביאה ב' שערות א\"י למאן, אבל כשבעלה כשגדלה, א\"צ ב' שערות, דע\"י ביאתה הו\"ל קדושי דאורייתא והו\"ל ספק דאורייתא שמא נשרו השערות:"
+ ],
+ [
+ "בת כהן לישראל תאכל בתרומה
נ\"ל מדנקט רק הא, ש\"מ דלאו אליבא דר\"א לחוד נקט לה, רק לכ\"ע, דאף רבנן מודו דאסורה בתרומה דאורייתא [ביבמות ד\"צ ע\"א], מיהו יורשה לרבנן וזוכה במעשה ידיה ומציאתה. דהפקר ב\"ד הפקר, ומטמא לה, דמדיורשה, לא יתעסקו עמה בקבורתה קרוביה, והו\"ל כמת מצוה, ומפר נדריה, דכל אשה על דעת בעלה נודרת:"
+ ],
+ [
+ "וכל עכבה שאינה מן האיש כאלו אינה אשתו
במשנה ד' מפורשת הך משנה, דבמגרשה הו\"ל עכבה שמהאיש, דאגלאי למפרע שמה שנתעכבה אצלו, רק בו היה תלוי, אבל בממאנת, אגלאי למפרע דרק בה היה תלוי העכבה אצלו:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי אפילו גירושין ומיאון ק' פעמים:"
+ ],
+ [
+ "במיאון מותרת לחזור לו
דדוקא מיאון דידיה מבטל גיטא דידיה [כמ\"ד] אבל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה. ופליג אמשנה ד' בגרשה ונשאת לאחר וגרשה דאסורה לקמא, דמשמע דבמיאנה בבתרא מותרת לקמא, אע\"ג דגרשה קמא. א\"נ הכא מיירי בשילשה בגיטין דמחזי כגדולה:"
+ ],
+ [
+ "המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם
דלא אמרינן נשואין ראשונים הפילוה לפני יבם, ומשגרשה הו\"ל גרושת אחיו, אלא מיתה מפלת:"
+ ],
+ [
+ "וכן המגרש את היתומה
קטנה שקדושיה מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "והחזירה מותרת ליבם
נקט רישא לרבותא דת\"ק דאף גרושה גדולה' מותרת, וסיפא לרבותא דר\"א דאף גרושה קטנה אוסר:"
+ ],
+ [
+ "ור' אליעזר אוסר
דגזר בהך אטו מחזיר גרושתו והיא אז יתומה בחיי אב, כסיפא, ונקט רישא לרבותא דרבנן וסיפא לרבותא דר\"א:"
+ ],
+ [
+ "קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ביתומה בחיי האב
דאף שאביה חי אין בו כח לקבל קדושיה:"
+ ],
+ [
+ "החזירה דברי הכל אסורה ליבם
במת בעלה בקטנותה, דלא אלימא קדושי קטנה דרבנן למיעקר גירושין דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "תצא משום אחות אשה
דפטורה מחליצה ומייבום:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי חרשות
דג\"כ נשואיה רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו
דזיקת גדולה שהיא דאורייתא אוסרת הקטנה עליו כאחות זקוקתו:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל
וכשיבא עליה אז, הו\"ל קדושיה דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ותצא הלזו משום אחות אשה
אבל לא יחלוץ לגדולה שלא תאסר קטנה עליו כאחות חלוצתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר אי לו
אוי לו:"
+ ],
+ [
+ "מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה
אבל ללמדה שתמאן לא, דצריך להרחיק ממיאון טפי מגירושין, דקטנה לאו בת דעת היא. וכשתתחרט אח\"כ עברנו אלפני עור וגו', משא\"כ גירושין בע\"כ וקיי\"ל כר\"א:"
+ ],
+ [
+ "ביאתה או חליצתה
כשתגדיל. דאע\"ג דנשואיה רק מד\"ס, משום לא פלוג דינה כקדושי קטנה דאורייתא [פי\"ב מ\"ד] כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי חרשות
ביאתה פוטרת צרתה, אבל אינה בת חליצה כלל:"
+ ],
+ [
+ "קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה
דלא ידעינן בהי ניחא ליה שתחשב טפי כאשתו. אי בקטנה דאתי לכלל דעת, אי בחרשת דבת ביאה גמורה היא:"
+ ],
+ [
+ "פקחת וחרשת ביאת הפקחת
ה\"ה חליצתה:"
+ ],
+ [
+ "ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת
דאין ביאת אשה שנשואיה מד\"ס פוטרת אשה שנשואיה דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "או שבא אחיו על השניה לא פסל את הראשונה
דממ\"נ אי ביאתה קונה, הרי קנה הראשונה, והו\"ל שנייה בעילת זנות, ואי לא קנה, הו\"ל כנכריות, אבל אינו מקיים האחרונה דלמא קנה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "או שבא אחיו על הקטנה פסל את החרשת
דקטנה ביאתו ספק אי קני לגמרי או לא קני כלל, משא\"כ חרשת וודאי קנויה במקצת. להכי אי בעל קטנה תחלה, איכא שפיר ממ\"נ כלעיל סי' ל\"ג, משא\"כ בבעל חרשת תחלה, שמא אח\"כ ביאת קטנה קניא לגמרי, ופסל קנין חרשת שהוא רק במקצת:"
+ ],
+ [
+ "או שבא אחיו על הפקחת פסל את החרשת
הא מתניתין כ\"ש מהך דלעיל, רק תנא נקט כולה גוונא:"
+ ],
+ [
+ "מלמדין הקטנה שתמאן בו
כדי לקיים מצות יבום דאורייתא: משא\"כ בחרשת וקטנה לעיל [מ\"ט] ליכא יבום דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה
ר\"ל אינו מגרשה עד שיגדיל, ועד שתדע היא לשמור גיטה:"
+ ],
+ [
+ "היבמה שאמרה בתוך שלשים יום
משכנסה היבם:"
+ ],
+ [
+ "לא נבעלתי
והיבם אומר בעלתיך ודייך בגט שנתתי לך, ואינו רוצה לחלוץ לה שלא תהא אסורה לחזור לו, גם מתבייש שתריק לפניו בב\"ד:"
+ ],
+ [
+ "כופין אותו שיחלוץ לה
שלא תאסור אכ\"ע, מדשויה אנפשה חתיכה דאיסורה, אבל אינו מיבם דמדגט בידה, ולפי דבריה שלא בעלה וקבלה גט, אסורה ליבם [כפ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "לאחר שלשים יום מבקשים הימנו שיחלוץ לה
דלבתר ל' יום לא מוקי אנפשיה, וחזקה שבעל אותה, להכי אין כופין. מיהו אם אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתיה, א\"צ חליצה, שא\"נ לאסרה, אפיליו היא תוך ל' [וי\"ח תוך ל']:"
+ ],
+ [
+ "הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה
דלא אסקה אדעתא שימות בעלה ותיאסר ליבם:"
+ ],
+ [
+ "לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה
וכשיתרצה לחלוץ יתן לה כתובה:"
+ ],
+ [
+ "ואם נתכוונת לכך
כשנדרה הנאה היה כוונתה רק כדי שתאסר ליבמה."
+ ],
+ [
+ "אפילו בחיי בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה
דדינה כמורדת. מיהו אם מוחלת כתובתה, גם בכה\"ג כופין שיחלוץ לה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חרש שנשא פקחת
דאינו קדושין דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה יוציא ואם רצה יקיים
קמ\"ל דעכ\"פ הו\"ל קדושין מד\"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה יוציא ואם רצה יקיים
דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ\"פ א\"צ דעת אשה בגירושין:"
+ ],
+ [
+ "נשתטית לא יוציא
אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה:"
+ ],
+ [
+ "נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית
להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא
דס\"ל דבשניהן לא יוציא:"
+ ],
+ [
+ "העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה
בקטנותה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא יוצאה בגט
ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו
לר\"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א':"
+ ],
+ [
+ "אף זו
פקחת שנתחרשה:"
+ ],
+ [
+ "או לשני אחים חרשין
היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום
דמפני שקדושי זו מד\"ס, וזיקה של זו מד\"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו
אח\"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע\"ג דבדיעבד בל\"ז סגי כלעיל [פי\"ב מ\"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו:"
+ ],
+ [
+ "מוציא אשתו בגט
דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "מוציא אשתו בגט
מטעם שבסי' י\"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב\"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ\"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו\"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק:"
+ ],
+ [
+ "ואשת אחיו אסורה לעולם
דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד\"ס, וחרש א\"א שיחלוץ:"
+ ],
+ [
+ "כונס ואינו מוציא לעולם
דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו\"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שלום בינו לבינה
דאם קטטה ביניהן, י\"ל דמתכוונת לאסור א\"ע עליו:"
+ ],
+ [
+ "ושלום בעולם
ר\"ל מסתמא אמרינן שיש שלום בינו לבינה, וגם שיש שלום בעולם, הא בידוע שיש מלחמה בעולם, שמא באומדנא אמרה שנהרג, מדנהרגו רבים, או מדשהה לבוא, או מדראתה פצעו וסברה שוודאי ימות בה:"
+ ],
+ [
+ "תנשא
דמדמיתראת שתתקלקל אח\"כ [כפ\"י מ\"א], דייקא ומנסבה. מיהו, באמרה התירוני אף שתבעה ג\"כ כתובה, נאמנת על שתיהן, אבל בהקדימה תביעת כתובה להתירוני, נאמנת להנשא ולא לכתובה, ובתבעה כתובה ול\"א התירוני אינה נאמנת כלל. רק דבנשאת מעצמה מקבלת כתובה. וי\"א דכל שהזכירה כתובה, אין מתירין אותה [י\"ז סמ\"ג ומ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "תתיבם
ונכנס היבם לנחלה על פיה:"
+ ],
+ [
+ "שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם
מלחמה לאו דוקא, רק כל מקום שיש שם בהילות, שא\"א שתדייק היטב שמת, אז אפילו אמרה קברתיו לא מהני, שמא משקרת בזה להחזיק מה שאמרה בדדמי [וי\"א דקברתיו מהני]. ובע\"א שאמר מת במלחמה בנשאת לא תצא [וי\"ח], ובאמר קברתיו מהני אפילו לכתחילה, וקברתיו לאו דוקא, רק שראהו אחר שמת והכירו היטב ביישוב הדעת, ובב' עדים כשרים לא אמרינן דאמרו בדדמי, ואפילו באמר ע\"א בשם שני עדים, מהני אפילו בלא קברנוהו. ודוקא באמרה מת במלחמה ממש, אבל באמרה מת סמוך לשדה המלחמה, נאמנת. וכל זה בידוע מלחמה, אבל באינו ידוע, והיא אומרת שמת במלחמה, מדאית לה מגו מהני בדיעבד ולא לכתחלה, וי\"א דגם בדיעבד לא מהני [שם מ\"ח מ\"ה ג']:"
+ ],
+ [
+ "קטטה בינו לבינה
קטטה, היינו שאמרה בפניו גרשתני בפני ב' עדים, והעדים הכחישוה, אז אפילו קברתיו לא מהני, ואפילו איכא נמי ע\"א שמת, מדאיכא קטטה חיישינן ששכרתו. מיהו בדיעבד מהני ע\"א [שם מ\"ח], וי\"א דלהכי נקט \"בינו לבינה\", ולא ביניהם, דקמ\"ל כרמב\"ם דאפילו הרגיל הוא הקטטה, דינה כהרגילה היא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר
שאז בימי קציר חטין שהוא בשלהי קיץ דקשה בחמימות יותר מקיץ [כיומא דכ\"ט א'] שכיח שימות מנחשים או מחמת שקודחתו אז וה\"ה בכל עת קיץ שהאויר חם:"
+ ],
+ [
+ "ובאותה מדינה
שב\"ד שם יראה לשקר:"
+ ],
+ [
+ "ובמעשה שהיה
שבאה לב\"ד ואמרה שמת בנשיכת נחש כשקצר חיטין, ומצאו חכמים כדבריה, לכן לא התירו רק דוגמתו:"
+ ],
+ [
+ "אמרו להן בית הלל מצינו שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה
דצריך ב' עדים:"
+ ],
+ [
+ "אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובתה
מנוסח שטר כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "נלמוד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי
והרי התירוה להנשא:"
+ ],
+ [
+ "הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה
ואפילו שאינה אם המת רק אם היבם, אבל אם מת הבן ונשאת לאחר נאמנת לומר שמת האחר ואינה נפסלת להעיד מדהיתה פ\"א חמותה:"
+ ],
+ [
+ "ובת חמותה
ה\"ה בת חמיה:"
+ ],
+ [
+ "וצרתה ויבמתה ובת בעלה
וכן היא אינה נאמנת להן, דמדשונאות זא\"ז מתכוונת לקלקלה:"
+ ],
+ [
+ "מה בין גט למיתה
דאעפ\"כ נאמנות להביא גטה:"
+ ],
+ [
+ "שהכתב מוכיח
דסמיכתינו אגט, רק שצריכה לומר בפני נכתב וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד אומר מת ונשאת
לאו דוקא, דאפילו רק התרנוה להנשא קודם שהוכחש העד:"
+ ],
+ [
+ "ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא
מדכבר האמינו לקמא כב', אין דבריו של א' כנגד ב'. מיהו לכתחילה לא תנשא. משום לזות שפתים. ובבא האוסר מקודם, אפילו נשאת תצא [שם סל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "עד אומר מת ושנים אומרי' לא מת
אפילו הב' פסולי עדות, וי\"א דבכה\"ג ובא עד הכשר המתיר תחלה והתירוה, לא תצא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שנים אומרים מת ועד אומר לא מת אף על פי שלא נשאת תנשא
ואפילו בא הע\"א האוסר קודם להב' המתירין ובהיו הב' הראשונים נשים והתירוה, ואח\"כ בא עד כשר ואמר לא מת, שריא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת
שב' צרות באו ממדה\"י, ומכחישות זא\"ז במיתתו:"
+ ],
+ [
+ "וזו שאומרת לא מת לא תנשא ולא תטול כתובתה
קמ\"ל דאפילו חזרה בה ונותנת אמתלא לדבריה דרק לצעורה לחברתה מכוונה אפ\"ה אסורה:"
+ ],
+ [
+ "היתה
הצרה:"
+ ],
+ [
+ "תנשא ותטול כתובתה וחמותה אסורה
אף דהשתא אינה חמותה:"
+ ],
+ [
+ "ער שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה
וקתני מ\"ו לרבותא דר\"ט, דאע\"ג דחד דיבור הוא אפ\"ה נאמנת רק על עצמה שתנשא, ולא על חברתה אפי' לחומרא ורשאי לאכול תרומה, ותו תני מש\"ז לרבותא דרע\"ק אע\"ג דב' דיבורים נינהו, ואם אינה נאמנת שמת חמיה להתירה להנשא, למה נאמינה לאוסרה בתרומה, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומניח כתובה ביניהן
לאו דוקא, רק מניח בב\"ד עד שיתברר:"
+ ],
+ [
+ "עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד
ובכולהו הלכה כר\"ע מחבירו, ונקט רישא לרבותא דרע\"ק דאע\"ג דלא עשה חטא, וגם בשעה שקידש עדין לא חייב כלום, אפ\"ה נותן כתובה לכל א' וא'. ונקט בבא דגזל לרבותא דר\"ט אע\"ג דעשה חטא, ותיכף כשגזל חייב להשיב, אפ\"ה סגי במניח גזלה ומסתלק:"
+ ],
+ [
+ "נאמנת
דכשהלכה ג\"כ היתה בחזקת היתר לשוק:"
+ ],
+ [
+ "מת בני ואחר בך מת בעלי
ורוצה להתייבם:"
+ ],
+ [
+ "אינה נאמנת
מדמפקיעה א\"ע מחזקה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "וחוששים לדבריה
שלא תנשא לשוק עד שתחלוץ:"
+ ],
+ [
+ "נאמנת
ומותרת להתיבם, דכשהלכה ג\"כ היתה בחזקת צריכ' ליבם:"
+ ],
+ [
+ "מת בעלי ואחר כך מת בני
ורוצה להנשא לשוק:"
+ ],
+ [
+ "אינה נאמנת
והטעם כסימן ל\"ב. ואע\"ג דחזקת דייקי ומנסבי מפקיע חזקת אשת איש, מכ\"ש חזקה ראשונה שליבם, דליכא רק לאו, לא תהיה אשת המת החוצה. י\"ל אפקעתא דיבם שאני, דזמנין דסניא ליה ולא מהימנא במגו דילדה בן ועדיין קיים, דהרי רוב נשים מתעברות ויולדות. י\"ל דאפילו היתה טוענת כך לא מהימנא, דסמוך מעוט דמפלת לחזקת צריכה ליבם, ואיתרע לה רובא:"
+ ],
+ [
+ "וחוששים לדבריה
שלא תתייבם:"
+ ],
+ [
+ "וחולצת ולא מתיבמת
ומיירי שהיתה בל\"ז פסול לכהונה, דאל\"כ לא תנשא ולא תחלוץ ולא תתיבם, שלא תצרוכנה כרוז לכהונה כשאח\"כ ובואו עדים ויעידו שאמת אמרה שמת בעלה ואח\"כ בנה [אה\"ע קנ\"ו סי\"ב]. אולם הרי\"ף והרא\"ש השמיטו אוקימתא זו שבש\"ס [דקי\"ט ב'] כפט\"ז סי' ב':"
+ ],
+ [
+ "ניתן לי יבם במדינת הים
שהלכה בחזקת היתר לשוק, ובאה ואמרה ילדה חמותי בן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא תנשא
לשוק, מדיצא בלא בנים. ואע\"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות. עכ\"פ מדהיתה כשיצא בחזקת איסור לשוק, סמוך מעוט דמפלת לחזקה, ואיתרע לה רובא. ואע\"ג דרק ר\"מ ס\"ל סמוך. על כל פנים הכא דאיכא נמי מיעוטא דמיעוטא שאין מתעברות כלל, ובתרי מיעוטי כ\"ע מודו דאמרינן סמוך וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה
כשצרתה מעוברת לא מהני חליצה לזו, וגם לא הותרה לשוק עד שתלד צרתה ולד של קיימא. ואת\"ל תמתין ט' חדשים ותחלוץ ותנשא לשוק ממ\"נ. דאי נתעברה, כבר ילדה, ואי לא הא חלצה. י\"ל שמא יודע אחר חליצה שילדה צרתה, וצריכה הכרזה שכשירה לכהונה, ומי שלא שמע ההכרזה ויראה שנשואה לכהן, יאמר שחלוצה כשירה לכהן' מיהו בהיתה בל\"ז פסולה לכהן, באמת תוכל לעשות כן [ססקנ\"ו] ואף על גב דאיכא ס\"ס שמא לא ילדה צרתה ושמא לא תנשא לכהן. ועוד דהו\"ל למגזר דאפילו יתברר שחלצה שלא לצורך תאסרה לכהן ואז תו ליכא למיחש למידי אפ\"ה כיון דסוף כל סוף יתברר הדבר לא רצו להתירה בחליצה מיד:"
+ ],
+ [
+ "היתה לה חמות
ומת בעלה בלי בנים ואחים:"
+ ],
+ [
+ "אינה חוששת
לשמא נולד לה יבם, דאיכא ספק ספיקא, ספק הפילה ספק ילדה נקיבה, והו\"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא. דאפילו ר\"מ לא חייש לה:"
+ ],
+ [
+ "יצתה מלאה
מעוברת:"
+ ],
+ [
+ "חוששת
דמדוודאי נתעברה, הו\"ל כחזקת חי דלא חיישינן שמא מת [כפ\"ג דגיטין מ\"ג] ה\"נ לא חיישינן שמא הפילה. או י\"ל דביצאה מעוברת איתרע חזקתה לשוק, ואדרבה הוחזקה טפי לייבום:"
+ ],
+ [
+ "שתי יבמות
נשי ב' אחין:"
+ ],
+ [
+ "וזו אסורה מפני בעלה של זו
דאין יבמה מעידה לחברתה, ושמא חי הוא וזקוקה לו [פט\"ו מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לזו עדים
לרמב\"ם אפילו עד אחד, ולרא\"ש צריך ב' עדים למיתת יבם [קנ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "את שיש לה עדים אסורה
דשמא יבמה חי ואסורה לשוק:"
+ ],
+ [
+ "ואת שאין לה עדים מותרת
דאמיתת בעלה היא עצמה נאמנת. ואמיתת יבם הרי עדים:"
+ ],
+ [
+ "לזו בנים ולזו אין בנים
ואין להם עדים:"
+ ],
+ [
+ "נתיבמו
מב' יבמין שהיו כאן:"
+ ],
+ [
+ "ומתו היבמין
בלי בנים:"
+ ],
+ [
+ "אסורות להנשא
לשוק, דשמא ב' יבמין שבמדה\"י חיים. מיהו בנתגרשו או נתאלמנו והיו להו בנים, מותרות לשוק, דמדנאסרה כבר לבעל יבמתה, תו לא מקלקלה לה:"
+ ],
+ [
+ "הותרו לכל אדם
דמדנשאת הצרה, לא תקלקל את עצמה:"
+ ],
+ [
+ "אין מעידין
בטביעת עין של הגוף. לאשה שמת בעלה, רק בטביעת עין דפרצוף וכו':"
+ ],
+ [
+ "אלא על פרצוף פנים עם החוטם
היינו הפדחת והלחיים וחוטם, ואין משגיחין בעין ופה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שיש סימנין בגופו
סימן שאינו מובהק, כקטן או ארוך. לבן או אדום, או רושם בגופו. אבל סימן מובהק כחסר או יתר אבר או צואר עקום, או רושם במקום ידוע בגוף מהני אף בלי פרצוף, ואפילו לא מצאו רק אבר שהנשמה תלוייה בו שבו הסימן מובהק מהני, ודוקא באומדנא דמוכח שממנו הוא [י\"ז ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ובכליו
אפילו סימן מובהק, דחיישינן לשאלה. מיהו בראוהו שטבע במים שאין להם סוף בבגדים אלו, ומצאוהו אחר כך באותן הבגדים, מהני סימן מובהק בבגדים לי\"א [י\"ז ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו ראוהו מגוייד
מחותך, ואפילו במקום שאינו יכול לחיות, שמא נחתך בסכין מלובן, שמתדבק ומתרפא:"
+ ],
+ [
+ "וצלוב
תלוי:"
+ ],
+ [
+ "והחיה אוכלת בו
דדוקא במקום שאין נפשו יוצאה, אבל במקום שנפשו יוצאה מהני:"
+ ],
+ [
+ "אין מעידין אלא עד שלשה ימים
דאחר ג\"י הפנים משתנים. ובספק ג\"י, יש מתירין ויש אוסרים. מיהו במת ונקרש בחורף, אפילי אחר ג\"י מעידין עליו, וכ\"כ בנהרג והושלך מיד למים, אם ראוהו תוך שעה משהועלה מהמים, וכשנטבע לא היה מכה בפניו [וי\"א בכל מקום בגופו], אז אפילו אחר ג\"י מעידין אט\"ע של פרצוף, ואי שהה משהועלה קודם שראוהו, אפילו תוך ג\"י אין מעידין, ובספק אם ראוהו תוך שעה משהועלה, אזלינן לחומרא [שם כ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "לא כל האדם
אדם שמן מסריח גם תוך ג' ימים:"
+ ],
+ [
+ "ולא כל המקום
וכ\"כ במקום חם:"
+ ],
+ [
+ "ולא כל השעות
וכ\"כ בקיץ:"
+ ],
+ [
+ "נפל למים בין שיש להן סוף
שנראה כל גדותיו סביב כאחת. ובנפל לחור שבגליד שעל הנהר שסתום מכל צד, דינו כיש להן סוף וסגי בשהה שם אצל החור ג' שעות וראה שלא עלה, והוא השיעור כדי שתצא נפשו [ב\"ש שם סקצ\"ה], ונ\"ל דסגי בשנהר סתום עד כדי הלוך ג' שעות, מהחור לכל צד, אף שמשם ולהלן הוא לגמרי פתוח, והוא י' מיל, דהיינו כ' אלף אמה לכל צד, והוא פרסה אשכנזית בקירוב שהיא כ\"ד אלף אמה:"
+ ],
+ [
+ "ועלה לאחר שלשה ימים
ס\"ל אפילו יש להן סוף אסור:"
+ ],
+ [
+ "וירד מושכו אחריו ושהו בכדי שתצא נפשם
ג' שעות [כבתו של נחוניא חופר שיחין]:"
+ ],
+ [
+ "והשיאו נשותיהם
דס\"ל דבמים שיל\"ס סגי בהכי, והכי קיי\"ל [שם]:ר"
+ ],
+ [
+ "אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא
לאחר י\"ב חודש, דמדנטרף אינו חי יב\"ח:"
+ ],
+ [
+ "מן הארכובה ולמטה לא תנשא
וכל זה בהיה הרגל קשור כששלשלוהו, אבל בנפל למים, והשליכו מצודה והעלו רגל, אפילו מארכובה ולמעלה, לא מהני, רק ביש בו סי' מובהק [כסימן י\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני
אפילו לא התכוונו להעיד:"
+ ],
+ [
+ "דיו רבי יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני
והוא שיאמרו שעכשו באו מהספד של פלוני, ויספרו ענייני ההספד, מי היה שם ומי הספיד וכדומה, דאם לא כן דלמא בשחוק אמרו כן:"
+ ],
+ [
+ "בין שהוא מתכוין
לעדות:"
+ ],
+ [
+ "ולאור הלבנה
אפילו ראהו העד שמת לאור הלבנה:"
+ ],
+ [
+ "ומשיאין על פי בת קול
נראה לי שהוא הנקרא בל\"א [עכא], ור\"ל אף שלא שמעו הקול עצמו, רק ההברה היוצא מהקול כמדבר ביער או בעמק, ששומע הד הרים, כאילו המלות נשמעות בכפל:"
+ ],
+ [
+ "והשיאו את אשתו
דאמרינן הלך לו המדבר ולא חיישינן שמא א' מה' הנשים היה המדבר, או עכומ\"ז, דאין מחזיקין כך אם אין ידוע החשש [עי' רמב\"ם פי\"ג מגירושין הכ\"ג, ודו\"ק] דהרי לא חיישינן שמא שד הוא, ומטעמא דאמרן:"
+ ],
+ [
+ "ושוב מעשה בצלמון
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "בן איש פלוני
וממקום פלוני:"
+ ],
+ [
+ "ונומיתי
נאומתי, ורצונו לומר אמרתי:"
+ ],
+ [
+ "לו כן הדברים
שכל חביריו חלוקים עליו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות
ואיני יכול לילך להעיד לפניהם:"
+ ],
+ [
+ "שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל
ל\"ג הזקן, דרבן גמליאל זה היה בן ר' שמעון בן גמליאל הנהרג בזמן החורבן, ונכד רבן גמליאל הזקן:"
+ ],
+ [
+ "מפי שפחה
והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ולא על פי קרובים
וקיי\"ל דאפילו ע\"פ קרובים:"
+ ],
+ [
+ "ובחזרתם אמרו לפונדקית
גויה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו ולא תהא כהנת כפונדקית
ר\"ל והרי אתה לא האמנת גם לכהנת, שאמרת שאין אשה נאמנת, וכי תהיה גרועה יותר מפונדקית גויה שנאמנת:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם לכשתהא פונדקית נאמנת
שגם היא אינה נאמנת:"
+ ],
+ [
+ "הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו
[רייזע טאשע]:"
+ ],
+ [
+ "וספר תורה שהיו בידו
ובמסיחה לפי תומה האמינוה: נשלמה מסכת יבמות"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Yevamot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Yevamot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..058c43eee3878ffe2535de8e7e16340efe5dae0b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Nashim/Yachin on Mishnah Yevamot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,2023 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Yevamot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Yevamot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "חמש עשרה נשים
דכ\"א עריות אסורות מדאורייתא, ו' מהן אי אפשר שינשאו לאחיו מאביו, דאסורות לו, והן הנזכרים להלן במ\"ג, וט\"ו הנשארות הן שנשנו כאן:"
+ ],
+ [
+ "פוטרות צרותיהן
דבנשאת א' מהן לאחיו, ולו ג\"כ אשה אחרת, ומת בלא בנים, ואין לו אח אלא זה שאחת עליו ערוה, שתיהן פטורות מחליצה ומיבום ממנו:"
+ ],
+ [
+ "וצרות צרותיהן
שאם היה לו עוד אח אחר שאינן קרובות לו, ונתיבמה לו צרת הערוה, ולו עוד אשה אחרת, ומת גם הוא בלי בנים, פטורות שתיהן מחליצה ומיבום מהאח הג' שהיה לו קורבה בבית אח הראשון:"
+ ],
+ [
+ "מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם
ר\"ל אפילו צרת צרת צרתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "ובת בנו
הנך ג', בבתו ובנו מאנוסתו או מפותתו מיירי, דאלו מאשתו, היינו בת אשתו ובת בנה דתני להלן [ותנא קורבה קורבה נקט ברישא, בתו ובת בתו וכו', הן ג' דורות למטה דידי', והדר נקט נמי ג' דורות למטה דאשתו ואגבה נקט נמי ג' דורות למעלה דאשתו, חמותו ואם וכו'. דלמעלה דידיה אי אפשר דלנקט, דהרי כולן אסורות לאחיו, דמתני' אתיא כמ\"ד אנוסת אביו אסורה. כר\"ב מ\"ג, והדר תנא ב' דורות באחוה דידיה, כאחות אמו ואחותו מאמו, והדר נקט חד אחות האסורה מקורבה דאשתו, והדר תנא ב' דורות באישות דקורבה דיליה, כאשת אחיו מאמו ואשת אחיו מאביו שלא היה בעולמו. ולבתר כולהו תנא כלתו, שהיא אישות של קורבה למטה דידיה]:"
+ ],
+ [
+ "ובת בתה
הקדים בת בנה לבת בתה, מדמוקדמין בקרא סוף פרשת אחרי, משא\"כ ברישא מדאיירי בבת, הקדים נמי בת הבת לבת הבן:"
+ ],
+ [
+ "חמותו
שמת בעלה ונשאה אחיו מאביו [כך כתב רש\"י, מיהו אפשר נמי לומר דמיירי שנשא בתה מאחיו, ומתה, ואח\"כ מת אחיו]:"
+ ],
+ [
+ "ואשת אחיו שלא היה בעולמו
שמעון שייבם אשת ראובן, ומת גם שמעון בלא בנים, אסורה האשה שייבם שמעון, ללוי שנולד אחר מיתת ראובן, בין שייבמה שמעון ואח\"כ נולד, או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
כל העריות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אם מתו
בחיי אחיו:"
+ ],
+ [
+ "או מיאנו
בחיי אחיו. ואף דאין מיאון רק ביתומה קטנה שקדשו אמה או אחיה, שקדושיה מד\"ס, והכא בבתו ע\"כ אביה קיים. משכחת לה בקידשה אביה לאחר, ונתגרשה בעודה קטנה, דשוב אין לאביה רשות בה, ונשאת שוב הקטנה לאח אביה, שגם זאת קדושיה מד\"ס ותוכל למאן. וזו היא יתומה בחיי אב:"
+ ],
+ [
+ "או נתגרשו או שנמצאו אילוניות
שאינה יולדת. וסימניה, שאין לה דדים, ואותו מקום אין גבוה, ותשמיש קשה לה, וקולה עבה כאיש. וי\"א דבחד מהנהו סגי [אה\"ע קע\"ב], וכ\"כ בת ל\"ה שנים ויום א' שאין לה עדיין ב' שערות עומדות תכופים במקום ערוה, וגדולות כדי להנטל בפי הזוג, אז אף בלי שאר סימנים דינה כאיילונית. ונשים נאמנות בכל בדיקות הללו [שם קנ\"ה]. וכל ערוה שהיא איילונית, אפילו הכיר בה אחיו כשנשאה ולא היה מקחו בטעות, אפ\"ה מדלא חזיא ליבום, לא מצטרפא לאותו בית:"
+ ],
+ [
+ "ואי אתה יכול לומר בחמותו ובאם חמותו ובאם חמיו שנמצאו אילוניות או שמיאנו
שהרי ילדה קודם שנשאה אחיו, ואיילונית לא ילדה, וכ\"כ אי אפשר שתמאן באחיו, דהרי מדילדה קודם שנשאה אחיו אסורה למאן עוד, ואף דמשכחת לה בשמיאנה באחיו ונשאת אח\"כ לאחר. עכ\"פ זאת פשיטא שצרתה מותרת, מדלא היתה צרתה בשעה שהיתה ערוה:"
+ ],
+ [
+ "היתה בתו או אחת מכל העריות האלו נשואה לאחיו ולו אשה אחרת ומת
ואין שם אח רק זה:"
+ ],
+ [
+ "הלכה צרת בתו ונשאת לאחיו השני
שייבמה אח האחר שהרי כל אחת משתיהן היתה מותרת לו, שמייבם אחת ונפטרה השנייה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו הן מאה
אחים, שחזר אח הג' וייבם צרת צרת הערוה, ומת גם זה, כל נשיו פטורות, וכן לעולם:"
+ ],
+ [
+ "מתה בתו או נתגרשה
וכ\"ש במיאנה או נמצאת איילונית, דהו\"ל כלא נתקדשה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר בך מת אחיו צרתה מותרת
דבשעת נפילה לא היתה צרתה, וכ\"ש בנעשת ערוה ליבם, אחר שנתגרשה:"
+ ],
+ [
+ "וכל היכולה למאן
שהערוה קטנה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מיאנה
ומת בעלה:"
+ ],
+ [
+ "צרתה חולצת ולא מתיבמת
דקדושי קטנה אינן רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "שש עריות חמורות מאלו
מט\"ו הנ\"ל."
+ ],
+ [
+ "מפני שנשואות לאחרים
ר\"ל חומרתן היא שא\"א שינשאו כ\"א לאחרי', ולא לאחיו של זה מאביו ולפיכך צרותיהן מותרות, מדלא חלו קדושי אחיו בהן כלל, וכ\"ש בנשאו לאחרי' דהרי איסור צרה לא כ' רק במקום יבום מג\"ש דעליה עליה:"
+ ],
+ [
+ "צרותיהן מותרות
בין שהיו נשואות שתיהן לאחרים, או לאחיו באיסור, צרותיהן מותרות להנשא או להתיבם אחר מיתת הבעל, אבל ט\"ו עריות הנ\"ל, דוקא בנשואות לאחרים צרותיהן מותרות [ונ\"ל דלהכי קאמ' \"מפני שנשואות לאחרי'\" ולא קאמר מפני שאסורו' לאחיו. דרצה לאשמעי' דגם בנשואות לאחרים בהיתר. אפ\"ה צרותיהן מותרות]:"
+ ],
+ [
+ "אמו
אפילו היא אנוסת אביו אסורה להנשא לאחיו מאביו. ואנן קיי\"ל דאנוסת אב מותרת לבן [אה\"ע ט\"ו ה']:"
+ ],
+ [
+ "ואשת אחיו מאביו
שהיה לו בנים ומת, ונשאת לאחר ומת גם הוא, צרתה דהיינו אשתו האחרת מותרת לאחי הבעל הראשון:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי מתירין הצרות
של ט\"ו הנשים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אוסרים
מיהו פלוגתייהו רק לאותו אח שהיא לו צרת ערוה, אבל לשאר האחין שאינה לו צרת ערוה פשיטא דאו חולצת או מתייבמת, וכלעיל סי' ג':"
+ ],
+ [
+ "חלצו
הצרות:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי פוסלין מן הכהונה
אוסרין החלוצ' מלהנשא לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מכשירים
מותרת לכהן, מדא\"צ חליצה:"
+ ],
+ [
+ "נתיבמו בית שמאי מכשירים
לכהונה כשנתאלמנה מהיבם:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל פוסלין
מלהנשא לכהן ומלאכול תרומה, דמדנבעלת לפסול לה נעשת זונה:"
+ ],
+ [
+ "לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל
ל\"צ אלא לצרה עצמה דב\"ה שרו לה לשוק, ולב\"ש אסורה, הודיעו ב\"ה לב\"ש, דאילו בני צרות שנולדו משוק, לא היו צריכים להודיע להם, דאף לב\"ש שרו בקהל, דהרי גם לדידהו רק חייבי לאוין נינהו, ככל יבמה לשוק:"
+ ],
+ [
+ "ולא בית הלל מבית שמאי
אף שבני הצרות שנתיבמו כדברי ב\"ש ממזרים הם לב\"ה, דבני חייבי כריתות נינהו, אפ\"ה נשאו זמ\"ז, מדהיו מודיעים זל\"ז:"
+ ],
+ [
+ "כל הטהרות והטומאות שהיו אלו מטהרין ואלו מטמאין לא נמנעו עושין טהרות אלו על גבי אלו
להשאיל כליהן זמ\"ז. מדהיו מודיעין זל\"ז כלי שהקילו בו לפי סברתם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו
ר\"ל כיצד אשת אחיו שלא וכו' פיטרת צרתה:"
+ ],
+ [
+ "שני אחים ומת אחד מהם ונולד להן אח ואחר כך יבם השני את אשת אחיו
ולו ג\"כ אשה אחרת וקיי\"ל כמ\"ב דה\"ה בשיבם ואח\"כ נולד, כך דינו:"
+ ],
+ [
+ "ומת
גם השני בלי בנים:"
+ ],
+ [
+ "עשה בה
האח השני:"
+ ],
+ [
+ "מאמר
מדאורייתא יבמה נקנית בביאה בלי שום אמירה, רק חכמים. תקנו שיקדשנה בכסף או בשטר ויאמר לה בב' עדים \"הרי את מקודשת לי בזה\", וזה נקרא מאמר בכל מקום:"
+ ],
+ [
+ "ומת
קודם שבעלה:"
+ ],
+ [
+ "שנייה חולצת ולא מתיבמת
דמאמר קונה קצת מד\"ס, והו\"ל אינך מקצת צרה לאשת אחיו שלא היה בעולמו ולמאי דקיי\"ל דמשעה שנזקקה לו דינה כנתארס' א\"כ אפילו בלי מאמר אסור לייבם השניי', רק נקט מאמר לרבותא דס\"ד שע\"י המאמר דינה כנשואה וכב\"ש ותפטור שנייה גם מחליצה קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שני אחים ומת אחד מהן ויבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת
המיבם:"
+ ],
+ [
+ "והשנייה משום צרתה
אף שכשנולד כבר נתיבמה:"
+ ],
+ [
+ "השנייה חולצת ולא מתיבמת
אף שכבר תני בבא זו, נקט לה הכא איידי רישא:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר
דר\"ש מתיר בנתיבמה ואח\"כ נולד:"
+ ],
+ [
+ "מיבם לאיזו מהן שירצה או חולץ
אף שהאשה חולצת ולא האיש, עכ\"פ מדצריך שיתכוון האיש להתירה בחליצה, להכי נקט שפיר חולץ בכולה מכילתן:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמרו ביבמה כל שהיא איסור ערוה
כט\"ו נשים [רפ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "לא חולצת ולא מתיבמת
כמוה כצרתה, וה\"ה אילונית ואשת גר אבל עקרה או זקנה, שרי ליבום וחליצה [אה\"ע קע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "איסורה איסור מצוה ואיסור קדושה
מפורש במ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "אחותה
של ערוה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא יבמתה
כגון שנפלו לו ב' אחיות מב' אחיו, ואחת מהן ערוה עליו:"
+ ],
+ [
+ "חולצת או מתיבמת
דלא פגע באחות זקוקתו, דערוה אינה זקוקה לו:"
+ ],
+ [
+ "שניות מדברי סופרים
עריות שאסרום הסופרים, והם עשרים (א) אם אביו, (ב) אם אמו, (ג) אם אבי אביו, (ד) אם אבי אמו, (ה) אשת אבי אביו, (ו) אשת אבי אמו. (ז) אשת אחי אביו מאם, (ח) אשת אחי אמו מאם או מאב, (ט) בת בת בנו, (י) בת בת בתו, (יא) בת בן בנו, (יב) בת בן בתו, (יג) בת בת בת אשתו, (יד) בת בן בן אשתו, (טו) אם אם אם אשתו, (טז) אם אם אבי אשתו, (יז) אם אב אם אשתו, (יח) אם אב אבי אשתו, (יט) כלת בנו, (כ) כלת בתו, וי\"א שגם (כא) אשת אבי אם אביו, (כב) ואשת אחי אבי אביו מהאב, (כג) ואחות אבי אביו, מאב או מאם, (כד) ואחות אם האם, אסורין, נמצא דלי\"א כ\"ד נשים אסורים מד\"ס. וי\"א דאשת חמיו ואשת חתנו ג\"כ אסורים ואפילו להאוסרים י\"א דכשכנס א\"צ להוציאם. אמנם א, ב, ה, יט, אין להם הפסק לכ\"ע, ט, י, יא, וכו' עד יח, לרמב\"ם יש להן הפסק, ולא לב\"י [אה\"ע ט\"ו], והשאר לכ\"ע יש להם הפסק (שם):"
+ ],
+ [
+ "איסור קדושה
היינו כל אשה שאינה אסורה מקורבה, רק משום קדושת יחוס זה מזה:"
+ ],
+ [
+ "אלמנה לכהן גדול
שהיא יבמה שנפלה לפני כהן גדול:"
+ ],
+ [
+ "גרושה וחלוצה לכהן הדיוט
שנשאה אחיו בעבירה, או שהיה אחיו חלל, דגם חלוצה אסורה לכהן מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ממזרת
עי' פ\"ד מי\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ונתינה
הם הגבעונים, ועי' פ\"ח מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ובת ישראל לנתין וממזר
כל אלו אינן מתיבמין, דאין עשה דוחה ל\"ת, דגזירה ביאה ראשונה אטו שנייה, ואף על פי כן חולצות, מדתפסו קדושין בחייבי לאוין מיהו מותר ליבם צרתה [נ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "מי שיש לו אח מכל מקום
אפילו ממזר או מומר [אה\"ע קנ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "זוקק
האח ההוא:"
+ ],
+ [
+ "את אשת אחיו ליבום
או לחליצה:"
+ ],
+ [
+ "ואחיו לכל דבר
ליורשו ולטמא לו:"
+ ],
+ [
+ "חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית
דולדן אינן נחשבין זרעו:"
+ ],
+ [
+ "מי שיש לו בן מכל מקום
אפי' ממזר או מומר או גוסס, ואפילו זרע זרען עד עולם [קנ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "פוטר
הבן ההוא:"
+ ],
+ [
+ "וחייב על מכתו ועל קללתו
בעשה אביו תשובה דאל\"כ פטור מדאינו עושה מעשה עמך:"
+ ],
+ [
+ "מי שקדש אחת משתי אחיות
וה\"ה אשה ובתה וכדומה, רק אורחא דמלתא נקט דאחיות מחלפן טפי:"
+ ],
+ [
+ "ואינו יודע איזה מהן קדש
ואפילו לא הוכרו בשעת קידושין, דאפילו קדושין שאינן מסורין לביאה הוה קידושין לחומרא [אה\"ע מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נותן גט לזו וגט לזו
דאסור בכל אחת מספק אחות אשה:"
+ ],
+ [
+ "מת ולו אח אחד חולץ לשתיהן
דיבומי ברישא לא, שמא פגע באחות זקוקתו, ולחלוצי לא' וליבומי לב' נמי לא, דאחות חלוצה אסור מד\"ס. אבל אי\"ל בכה\"ג מדאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה כיון דרק מכח ספק אינה מתיבמת:"
+ ],
+ [
+ "היו לו שנים אחד חולץ ואחד מיבם
ר\"ל אם ירצה, ייבם אחר שחלץ אחיו לאחותה, דאם זו יבמתו, שפיר, ואם אחות יבמתו, מדחלץ אחיו להיבמה פקע הזיקה, ולא פגע באחות זקוקה:"
+ ],
+ [
+ "קדמו וכנסו
בלא נמלכו בב\"ד, אבל בנמלכו ועברו יוציאו:"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין מידם
ואפי' מאותו שכנס ראשון באיסור ופגע באחות זקוקתו, עכ\"פ השתא דכנס אחיו פקע זיקה למפרע, וכ\"ש אם רק קדשו קודם שנמלכו, דלא עשו איסור, לא מפקינן מנייהו. מיהו אחר שכנס הראשון מותר השני לכנס לכתחלה ממ\"נ. ואילה\"ק עכ\"פ למה אין מוציאין מידן, נימא מדנאסרה עליו שעה א' תאסר עליו עולמית כלקמן פ\"ג מ\"ז ומ\"ט ורפ\"ג. י\"ל הכא שאני, דרק משום ספק נאסרה:"
+ ],
+ [
+ "שנים שקדשו שתי אחיות
והם נכרים:"
+ ],
+ [
+ "קדמו וכנסו אין מוציאין מידם
אף שהן כהנים, חלוצה מד\"ס, והו\"ל ספק דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ואחיו של זה מיבם חלוצתו של זה
דממ\"נ אם זו יבמתו שפיר, ואם יבמת האחר היא, הרי חלצה כבר מאחי בעלה, ואחות זקוקתו לא הוה, דהרי משחלץ אחיו לאחותה פקע הזיקה:"
+ ],
+ [
+ "קדמו שנים וחלצו לא ייבמו השנים
דהראשון אסור ליבם, שמא פגע באחות זקוקתו:"
+ ],
+ [
+ "מצוה בגדול ליבם
דאע\"ג דבכל התורה אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הכא גמרינן דה\"פ, והיה הבכור אשר תלד, ר\"ל אם האחין [וכתיב עתיד במקום עבר] \" יקום על שם אחיו\", לירשו כשייבם אשתו. ובכור לאו דוקא, דאפילו אח אחר יכיל ליבם, אלא דהמיבם דינו כבכור, שאינו נוטל בראוי כבמוחזק. מיהו מדכתיב אשר תלד בלשון עתיד דרשינן לקרא נמי איבמה, דהיינו פרט לאיילונית שאינה יולדת, דאינה מתיבמת [ואגב גררא דאם כנס אינו מוציא, נקט להך מתני' הכא, ועיקר מקומו לקמן בהחולץ]:"
+ ],
+ [
+ "הנטען
ר\"ל שנחשד שבעלה:"
+ ],
+ [
+ "ואם כנס
אפילו רק קדשה [וי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין מידו
אפילו וודאי בא עליה:"
+ ],
+ [
+ "הנטען על אשת איש והוציאוה מתחת ידו
קאי מלת ידו על מלת איש שנזכר לעיל, ור\"ל שגרשה בעלה ע\"י חשד הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שכנס יוציא
וקיי\"ל דיש בזה ז' חלוקי דינים, (א) ביש ב' עדי קנוי וסתירה, וכ\"ש ב' עדי טומאה, אז אפילו באו אחר שניסת לנחשד והיה לו בנים ממנה, כופין שיוציאה הבעל והחשוד [אה\"ע י\"א ס\"א], ואפילו אותו שזנתה עמו ועד אחר מצטרפין לאסרה על בעלה [קט\"ו ב\"ש סקכ\"ח]. (ב) וביש רק ב' עדי יחוד, אין כופין לבעל להוציא, וכ\"כ להחשוד [י\"א ב\"ש שם סקי\"א]. (ג) וביש ב' עדי כעור, שחבקתו או נשקתו האשה [עה\"ג כ\"ז וכ\"ח], או עומדת לפניו ערומה, או שוכבים זע\"ז בלי קירוב בשר, אפילו לא ראו ב' העדים ביחד, יש חלוק. אם יש ג\"כ קול בעיר יום ומחצה שלא מחמת עדי הכיעור, שזנתה עם הנחשד, ולא היו שם אויבים להם או לבעל או לאבותיהן, שנתלה שהאויבים הוציאו הקול, אז לבעל אין כופין להוציא ואין מיעצין לקיימה, אבל לנחשד אסורה לכתחילה, ואם כנסה ויש לה בנים מנחשד, לא תצא, ובאין קלא כנ\"ל אפילו אין לה בנים מנחשד, בנשאת לא תצא. וי\"א דבעדי כיעור עם קלא כנ\"ל. כופין אפילו לבעל שיוציאה באין לה בנים ממנו. ובחדא לריעותא, אין כופין לבעל, אבל לחשוד כופין להוציאה אפי' בחדא לריעותא באין לה בנים מחשוד [שם ס\"א ואחרונים]. (ד) וביש ע\"א אטומאה ולא קדמה קנוי וסתירה, לאו כלום הוא, והרבה קרובים כע\"א דמו, מיהו במהימן ע\"א לבעל כב' עדים, אז חייב להוציאה אבל אין כופין אותו [קט\"ו ס\"ו וקע\"ח ס\"ט], אבל לנחשד בין כך וכך אסורה, דלא גרע מלעז בעלמא דאסורה לו [ב\"ש י\"א סק\"ז]. מיהו ע\"א אכיעור אפילו מהימן ליה לבעל כב' עדים, אפ\"ה מותרת לי וגם לנחשד [ב\"ש י\"א סקי\"ד וקט\"ו סקכ\"ה. ובח\"מ י\"א סק\"ח יש ט\"ס כדמוכח מגוף התשו' במיי' סכ\"ה אחר הלכות סוטה. ואפשר דלח\"מ בע\"א בכיעור ומאמינו, עכ\"פ רשאי להוציאה]. (ה) אם ראה הבעל בעצמו שזנתה, או שאמרה לו אפילו אשה, קרובה לו או לה שזנתה והוא מאמינה, אסורה לבעל ולחשוד [קט\"ו ס\"ז]. מיהו בהיה לו קטט עמה, אינו נאמן לומר שמאמין לדברי העד. וי\"א דבזה\"ז שיש חדר\"ג שלא לגרש אשתו בע\"כ, אינו נאמן לומר שמאמינה או שמאמין לדברי העד. וכופין אותו לשמש עמה [קע\"ח ס\"ט]. (ו) ואם האשה בעצמה אמרה שזנתה, אם רגלים שזנתה, וגם אין סברא כנגדה שלא זנתה, אסורה גם לבעל, אבל במסתבר בשום צד שלא זנתה, אף שגם רגלים לדבר להיפך, אינה נאמנת. מיהו אפילו אין רגלים לדבר שזנתה, והוא מאמינה חייב להוציאה, אבל אין כופין אותו, דאין ב\"ד כופין רק ביש ב' עדים [קט\"ו ס\"ו ואחרונים שם]. אבל לבועל בכל האופנים אסורה, דהא שויא נפשה לגביה חתיכה דאיסורא. (ז) ובנטען אפנויה וידע שבא עליה מצוה לכנסה, אבל אין כופין [קע\"ז]. ובהבטיח לה שישאנה, נ\"ל דחייב לנשאה, דהו\"ל כהבטיח לה דבר באתננה [ססקע\"ז], ולא דמי לטול דינר והעברני דאין לו רק שכרו [כח\"מ רס\"ד ס\"ו]. דהתם בהבטיח לו יותר מהראוי, משא\"כ הכא ראוי לה שישאנה עקב בשתה גם בלי הבטחה [כסי' קע\"ז], לפיכך הדר הו\"ל כרפואה דחייב ליתן לו כמו שהבטיח, כמבואר בח\"מ [שם]. ואף דלא קנו מידו, שכירות א\"צ קניין [כח\"מ קפ\"ב, ועי' תשו' שב יעקב אה\"ע סי' ג']. ונ\"ל דבמכחישה אף דא\"צ שבועה [כאה\"ע כ\"ב ב\"ש סק\"ה], היינו רק לענין לזון הולד, אבל לעניין לישא אותה חייב לשבע, ואדרבה ראוי לדיין להחמיר, בטכסיסי שבועתו, מדמסתבר שלא יודה כ\"כ בקלות מחמת בושה [כח\"מ פ\"ז ס\"כ]. ואם הוא כהן, עי' לקמן בפירושינו פ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם
דכך צריך שיאמר כרפ\"ק דגיטין:"
+ ],
+ [
+ "לא ישא את אשתו
מדסמכו אעדותו:"
+ ],
+ [
+ "מת הרגתיו
או או:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו
אפילו לאחר אסורה מדהוא רשע:"
+ ],
+ [
+ "הרגנוהו תנשא אשתו
דנעשה כאומר אני הייתי עם הורגיו, ואנן קי\"ל דאין אדם משים עצמו רשע, ופלגינן דבוריה [ומהמנינן ליה שנהרג ולא במה שאמר שהוא הרגו והלכך אפי' כי אמר הרגתיו תנשא אשתו] [י\"ז ז']:"
+ ],
+ [
+ "החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה
שנדרה הנאה מבעלה ולא היפר לה, והחכם לא מצא פתח לנדרה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא ישאנה
דיחשדוהו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא בית דין
ר\"ל אע\"ג דמיאון סגי בב', רגילות להיות בב\"ד. ואפילו רק בב' ליכא חשדא [וגם הם נקראים ב\"ד (ככתובות כ\"ב א'). מיהו אע\"ג דשרי, בעל נפש ירחיק מזה [אה\"ע י\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
המביא גט, והמעיד לאשה, וחכם הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שהיו להם נשים
בשעת מעשה, אע\"ג דבזמן המשנה ליכא איסור לישא על אשתו אפ\"ה אין רגילין בכך:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
הנשים הללו:"
+ ],
+ [
+ "שנישאו לאחרים ונתגרשו או שנתאלמנו מותרות לינשא להם
להמביא גט וחביריו הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וכולן מותרות לבניהם או לאחיהן
דאין אדם חוטא בשביל קרוביו, וכ\"ש דמותרות לאביהן, שהבן בוש מלזנות עם אשת אביו. וכל אלו האסורים לכנוס, אם כנסו לא יוציאו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ארבעה אחין שנים מהן נשואים שתי אחיות
ה\"ה אשה ובתה וכדומה רק נקט הנך, משוסם דמואשה אל אחותה ילפינן צרות וג' אחין מפורש במ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ומתו הנשואים את האחיות
ודוקא שמתו ברגע א' אבל בזא\"ז דוקא בשניהן חיין אסור בשניהן, וה\"ה במתה או חלצה [או נתייבמה] הראשונה מאח האחר אסור זה אעפ\"כ בהשנייה הואיל שהשנייה תיכף כשנפלה נאסרה, אבל במתה או נחלצה שנייה מאח האחר, מותר זה ליבם הראשונה, שהרי בשעת נפילתה מותרת היתה, ורק כשנתאלמנה אחותה נאסרה להכי כשפקע זה האיסור, חזרה להיתירה תחלה [אה\"ע קע\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו חולצות ולא מתייבמות
דא\"א ליבם אחר שחלץ אחיו לאחותה, מדעכ\"פ נאסרה עליו שעה א', פגע באחות זקוקתו:"
+ ],
+ [
+ "ואם קדמו וכנסו יוציאו
דזיקה אוסרת מדרבנן ומשום דשתיהן יבמות להכי לא דמי להך דפ\"ב מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו
ולרבנן ב\"ה לקולא, והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה
כגון חמותו וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "והשני אסור בשתיהן
דמדשתיהן מותרות לו, הו\"ל כל אחת אחות זקוקתו. מיהו בנפלה חמות תחלה ואח\"כ נפלה אחותה, כשייבם החתן את אחותה, הו\"ל חמות לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה והותרה, דתחזר להיתירה הראשון:"
+ ],
+ [
+ "איסור מצוה
שניות מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ואיסור קדושה
ר\"ל ערוה שאסורה מצד יחוס כפ\"ב מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "חולצת
שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "ולא מתיבמת
דמדאורייתא רמיא קמי:"
+ ],
+ [
+ "וזו היא שאמרו
לעיל פ\"ב מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אחותה
של ערוה:"
+ ],
+ [
+ "או חולצת או מתיבמת
דלאו אחות זקוקתו קנסיב:"
+ ],
+ [
+ "או אשה ובת בנה
הכא נקט לכולהו דקמ\"ל דאפילו הנך דלא מפרשין בתורה פטיר ר\"ש בנפלו לפני יבם א':"
+ ],
+ [
+ "ולא מתיבמות
אע\"ג דכ\"ש הוא ממשנה א' בד' אחין. וכן שאלני תלמידי הבח' כ' ברוך יצחק וואריש, נ\"ל דנקט ד' אחין לרבותא דאינה מתיבמת, ונקט ג' אחין לרבותא דאפ\"ה חולצת ודלא כר\"ש דפטר לתרוויי' גם מחליצה, ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ואחד מופנה
בלא אשה, וה\"ה בנשוי נכרית:"
+ ],
+ [
+ "ועשה בה מופנה מאמר
מפורש רפ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אשתו עמו
מדעשה בה כבר מאמר:"
+ ],
+ [
+ "והלה תצא משום אחות אשה
דס\"ל ע\"י מאמר הוה ככנוסה דאורייתא, שאחותה פטורה מחליצה:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט
משום מאמר דס\"ל דאין כח במאמר לשוויי ככנוסה גמורה:"
+ ],
+ [
+ "זו היא שאמרו
זוהי למעוטי הך דפי\"ג מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אוי לו על אשתו
שהפסידה בלא פשיעתו:"
+ ],
+ [
+ "ואחד נשוי נכרית
שאינה קרובה להאחים ולהאחיות:"
+ ],
+ [
+ "נכרית חולצת ולא מתיבמת
ובלא עשה בה מאמר אף ב\"ש מודו דחולצת ולא מתיבמת:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה
לנשואין, ולתוס' גרסינן השנייה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו
כל אחת:"
+ ],
+ [
+ "הואיל ונאסרה עליו שעה אחת
ושתיהן פטורות מחליצה:"
+ ],
+ [
+ "גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו
ה\"ה במתה א' מהאחיות וכלעיל ברישא רק רבותא קמ\"ל אע\"ג שהיא עדיין בעולם, וכ\"כ נקט רישא רבותא:"
+ ],
+ [
+ "צרותיהן מותרות
אבל מת נשוי נכרית ואח\"כ גירש זה, וייבם הנכרית ומת, לא הותרה לשני, מדקודם גירושין היתה צרת אחות אשה בזיקה, ובשעת נפילה ראשונ' של נכרית באיסור זיקה נפלה קמיה. מיהו בלא כנסה, ונפלו שתיהו לפניו מותרת הנכרית מחמת זיקת אחיו הראשון:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
כל ט\"ו העריות:"
+ ],
+ [
+ "שהיו בהן
מאח שמת:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו
צרותיהן *):"
+ ],
+ [
+ "צרות חולצות ולא מתיבמות
ונקט תנא הך בבא הכא והפסיק בין הבבות של הג' אחין. היינו משום דהנך בבות דלעיל בנשאו אחיות מיירי וקמ\"ל דגם בכה\"ג בהי' בהאח שנשא האחות תחלה וחי, רק ספק קידושין וכנס נשוי נכרית האחות ואח\"כ מת גם הוא, הרי גם נכרית ספק צרת ערוה וחולצת ולא מתיבמת. ולא אמרי' אין ספק קידושין של חי מוציא מידי וודאי זיקה של אח שמת, דא\"כ אחות גופה תשתרי מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ספק קרוב לה
שזרק לה קדושין או גט, במקום ששניהן יכולין לשמרו או שלא לשמרו, או שהיה ספק אם מונח בד' אמות שלו או שלה, בצידי ר\"ה או בסימטא, דבר\"ה לא קנו ד\"א [ח\"מ רס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "זהו ספק קידושין
וה\"ה בגירושין, וזהו, למעוטי זמן דבסיפא דלא תקנוהו בקידושין:"
+ ],
+ [
+ "זהו ספק גרושין
לאו דוקא, דהרי וודאי פסול מדרבנן וכל הנהו פסולים רק מדרבנן דקיימא לן עדי מסירה כרתי, ומדאורייתא אפילו ליכא כל הנהו, כשר [עי' בפתיחה לגיטין] ואפ\"ה נקרא ספק גירושין, וכ\"ש בשזרק לה גט ספק קרוב וכו' [כפרק ח' דגיטין מ\"ב], אע\"ג דספק ממש הוא לא אמרינן נוקי אחזקה ולא תחשב כמגורשת:"
+ ],
+ [
+ "שלשה אחין נשואין שלש נכריות
הומ\"ל וא' מופנה אלא שרצה לקצר בלשון:"
+ ],
+ [
+ "ולא שעליה זיקת שני יבמין
דע\"י מאמר זקוקה במקצת משני, ואסורה מדרבנן, גזירה שמא יאמרו ב' יבמות מבית א' יתיבמו שתיהן או חולץ לא' וייבם לאחרת, דאסור:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר מיבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה
דמספקא לי' אי מאמר קני לגמרי או לא קנה כלל, להכי חולץ לאידך מספק, ואסור נמי ליבם שתיהן, דשמא מאמר קונה, והו\"ל כשתי יבמות מבית אחד:"
+ ],
+ [
+ "החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה
שהוחלפו בשוגג, דאי במזיד היכי קאמר בסיפא שאחר שלשה חדשים שריא לבעלה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו חייבים
חטאת. ומכאן משמע דלא לבד אונס שרי באשת ישראל רק גם שוגג דהרי הכא על כרחך לאו כאונס מחשבה דא\"כ לא היתה חייבת קרבן ורק בחשבה שמותר לזנות אסורה כמהרי\"ק שהביא רט\"ז [בי\"ד סי' צ\"ט]. והנ\"מ בחשבה שאינה מקודשת לו, וכמיכל בת שאול [סנהדרין י\"ט ב'] היתה מותרת לדוד דבין אונס הגוף או אונס מחשבה, מחשב אונס, והיינו דקמ\"ל מתני', וקמ\"ל נמי דחיילי אסורים רבים זע\"ז, כשחלו בב\"א או בכולל או מוסיף, עוד קמ\"ל אע\"פ שהוחלפו בשעת כניסתן לחופה, שלא נכנסו לחופה עדיין אפ\"ה חייבים אכולהו, מדנתקדשו כבר:"
+ ],
+ [
+ "משום אשת אח
ר\"ל חייבים כל א' ב' חטאות, דבאיסור כולל או מוסיף או בת אחת, איסור חל על איסור, וה\"נ כשנשאה חל איסור אשת אח ואשת איש בבת אחת, חזר אחיו וקדש אחותה, מגו דנאסר על ידי הנך קדושין בכל שאר אחוותא, נאסר נמי באשת אחיו זו משום אחות אשה, והיינו כולל, פירסה נדה, מגו דאתוסף איסור עלה לגבי בעלה, איתוסף נמי איסור נדה לאחריני, הרי איסור מוסיף:"
+ ],
+ [
+ "ומפרישין אותן
קודם שתחזור לבעלה:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו בהנות
ר\"ל בנות כהן נשואות לישראל:"
+ ],
+ [
+ "נפסלו מן התרומה
אחר מיתת בעליהן בלי זרע, וכן אסורות לכהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת
הא דלא נקט בקיצור החולץ ליבמתו מעוברת, הא קא משמע לן דאע\"ג שנמצאת מעוברת ור\"ל שלא הוכר עוברה אפ\"ה לא גזרינן אטו חלוצה אחרת אלא הו\"ל כלא חלצה וכ\"ש בהוכר עוברה כשחלצה, דליכא למגזר משום חלוצה אחרת:"
+ ],
+ [
+ "וילדה בזמן שהולד של קיימא
דאז לאו חלוצה היא:"
+ ],
+ [
+ "והיא מותרת בקרוביו
שמפורשין במשנה ז':"
+ ],
+ [
+ "אין הולד של קיימא
שהיה נפל:"
+ ],
+ [
+ "ופסלה מן הכהונה
מיהו אעפ\"כ צריך שוב לחלוץ לה, אחר שהתברר שהוא נפל, דחליצת [או ביאת] מעוברת לא מהני לקולא, רק לפסלה לכהן ושתאסר להתיבם [קס\"ד] מיהו בבעלה היבם ונמצאת מעוברת, מפרישין אותן ואם תלד נפל, אם לא הוכר עוברה כשיבמה מותרת לחזור לו, ואם בשעה שיבמה כבר הוכר עוברה אסורה לחזור לו, אלא צריכה חליצה [אה\"ע קס\"ד] :"
+ ],
+ [
+ "וחייבין בקרבן
חטאת:"
+ ],
+ [
+ "והולד כשר
ממ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין באשם תלוי
משום ספק כרת דבאתחזיק אסורה לא בעינן חתיכה א' מב' חתיכות שיתחייב אשם תלוי. ואי\"ל הרי רוב נשים יולדת לט' ויביאו חטאת. [וכן הקשה י\"נ מהור\"ר אברהם ראטהנשטיין שליט\"א לקמן פי\"א מ\"ו], י\"ל מדלא הוכר עוברה לג' חדשים איתרע לה רובא:"
+ ],
+ [
+ "שומרת יבם
אשה שממתנת להתיבם:"
+ ],
+ [
+ "שנפלו לה נכסים
מבית אביה בעודה שומרת יבם:"
+ ],
+ [
+ "מה יעשו בכתובתה
ק' ור' ותוספת ונדוניא שהכניסה שקבל בעל אחריותן, ונקראין כולן כתובה, מדכולן כתובין בכתובתה:"
+ ],
+ [
+ "ובנכסים הנכנסין ויוצאין עמה
נכסי מלוג, כמלבושיה וירושתה מאביה, וכדומה, שאין הבעל חייב באחריותן רק מולג ואוכל פירות מנכסים ההם וכשנכנסה נכנסין עמה וכשמגרשה נוטלתן [ועי' רפ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הבעל עם יורשי האב
בנכסי מלוג. ומיירי סיפא בעשה בה מאמר, דאז לב\"ש כספק נשואה היא, וזוכה היבם בחצי הירושה מיהו מחיים לא, אע\"ג דעבד בה מאמר, משום דמחיים איהי וודאי ואינהו ספק:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים נכסים
נכסי צאן ברזל:"
+ ],
+ [
+ "בחזקתן
בחזקת ב' הצדדים, וזה לכ\"ע, דלא פליגי רק בנכסי מלוג:"
+ ],
+ [
+ "כתובה
ק' ור' ותוספת:"
+ ],
+ [
+ "כנסה
שבא עליה:"
+ ],
+ [
+ "הרי היא כאשתו לכל דבר
שמגרשה ומחזירה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון
ר\"ל רק לדבר זה אינה כאשתו שאין נכסיו משועבדים לכתובתה רק נכסי בעל הראשון, ויוכל למכור נכסיו, ואם ישתדפו אח\"כ נכסי המת, אינה מוציאה מהלקוחות. מיהו אם אין נכסים מבעל ראשון, כותב לה יבם כתובה על ק', והנדוניא שהכניסה למת הפסידה כשאין כאן מנכסי מת:"
+ ],
+ [
+ "מצוה בגדול לייבם
כפ\"ב מ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "לא רצה
ליבם אלא לחלוץ:"
+ ],
+ [
+ "מהלכין על כל האחין
דרך גדילתן זא\"ז, והקטן קודם ביבום לחליצת הגדול:"
+ ],
+ [
+ "תלה בקטן עד שיגדיל
שאם אז לא ירצה אני איבם או אחלוץ:"
+ ],
+ [
+ "או בחרש או בשוטה
עד שיתרפאו:"
+ ],
+ [
+ "או יבם
דהמצוה רמיא על הגדול בשנים שלפנינו, אף שאחיו שבמדה\"י גדול ממנו:"
+ ],
+ [
+ "החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחין לנחלה
בנכסי מת, אף שרצו הם ליבם וקדם וחלץ, שהפסיד להאחין שלא יוכלו תו ליבם:"
+ ],
+ [
+ "זכה בנכסים של אחיו
אף שיש שם אב:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם אב נכסים של אב
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה
מדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהיא קיימת
שהיבמה קיימת, ואאחותה לחוד קאי:"
+ ],
+ [
+ "ובבן אחיו
ותנא ושייר בן בתו *):"
+ ],
+ [
+ "מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו
בשנשאת קרובת חלוצתו לאחיו האחר ומת האח. אסור בהקרובה וגם בצרתה. אע\"ג דצרת שנייה מותרת לייבם [כלעיל פ\"ב סי' כ\"ה] (אה\"ע קע\"ד) דאין אסור אלא צרת חיוב כרת, הכא צריך לחלוץ לזו או לזו, דשאני הכא משום דרגילה החלוצה להוליך עמה קרובתה לב\"ד בשעת חליצה, ויטעה הרואה לומר שלקרובתה חלץ, וכשיראה שאח\"כ נושא צרתה, יאמרו שצרת חלוצתו מותרת לו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום
דאחות גרושה מד\"ת, ואחות חלוצה מד\"ס ותרוייהו מיירי בעוד הראשונה קיימת:"
+ ],
+ [
+ "שקידש אחיו
אחד מהאחין:"
+ ],
+ [
+ "את אחותה
אחר שהוזקקה זו ליבום:"
+ ],
+ [
+ "אומרים לו
להמקדש:"
+ ],
+ [
+ "המתן
מלכנסה שלא תפגע באחות זקוקתך. מיהו בכנסה לחופה ולא בעלה, לתוס' ורא\"ש א\"צ להמתין מלבעלה ולנ\"י צריך:"
+ ],
+ [
+ "עד שיעשה אחיך הגדול מעשה
שייבמה או יחלוץ לה:"
+ ],
+ [
+ "מתיבם יוציא את אשתו בגט
דאחות זקוקתו היא:"
+ ],
+ [
+ "ואשת אחיו בחליצה
דאחות גרושתו היא. ואפ\"ה צריכה חליצה, הואיל וזיקתה קדום לקדושי אחותה והכא לא קאמר אוי לו וכו' כלעיל [פ\"ג מ\"ה] דהכא הוא גרם לעצמו כך, ואע\"ג דלקמן [פי\"ג מ\"ז] נמי קתני אי לו, התם *) נמי גרם לעצמו שנשא קטנה, משא\"כ שם [פי\"ד מ\"ד ומ\"ו] מה הו\"ל להחרש למעבד:"
+ ],
+ [
+ "עד שיש לה שלשה חדשים
דאע\"ג דבחלצה בדיעבד מהני עכ\"פ מדאפשר להמתין, אמרי' כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. וכל ג' חדשים דתני, היינו צ' יום חוץ מיום המיתה ויום שנתארסה, וכן בגירושין, ובגרשה ע\"י שליח, מונין חוץ מיום שקבלה הגט. ואפילו זקינה או שבעלה היה במדה\"י, דלא פלוג רבנן. מיהו שדוכין מותר רק שישבע המשדך שלא יבוא אל ביתה [אה\"ע י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וכן כל שאר הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהיו להן שלשה חדשים
כדי להבחין בן מי הוא כשתתעבר:"
+ ],
+ [
+ "ואחד ארוסות
ר\"ל בתולות או בעולות שנתארמלו או שנתגרשו, בין מאירוסין דהיינו בתולות, או מן הנשואין דהיינו בעולות. מיהו מותרי' להשתדך רק ישבע שלא יכנס לביתה ולא יתיחד עמה. וכן הדין במעוברת ומינקת חבירו [אה\"ע סי' י\"ג]. ונ\"ל דבדור פרוץ שבזמנינו לא ישתדכו ואפילו שבועה לא מהני, ובפרט בעת שהיא מעוברת שודאי יזנה עמה בנדתה, ואין אפוטרופס לעריות:"
+ ],
+ [
+ "והארוסות ינשאו
דהא לא איעבר מראשון:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הארוסות שביהודה
דשם מיחדין החתן וכלה, כדי שירגילו אהדדי, ושמא בא עליה. מיהו שלא ברצון חכמים עשו כן, דהרי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה [אה\"ע נ\"ה], וכל זה בזמן המשנ' שהיו רגילין גם פנויות לטבול משום טהרות שעסקו בהן [כריב\"ש] אבל בזמנינו שאין טובלין לנדתן, יש לחוש טפי, ואסור ליחדם ובל\"ז יחוד פנויה אסורה:"
+ ],
+ [
+ "מפני האיבול
שהוא ל' יום:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה אחין
ר\"ל ד' מהאחין, דאל\"כ מאן מיבם, הרי מתו כולם. וה\"ה טפי. רק נקט גוונא בת\"ח דעונתו מע\"ש לע\"ש, וכשהן ד' יתרמי לכל אחת עונה בכל חודש:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה הגדול שבהם
מהנשארים חיים:"
+ ],
+ [
+ "ואחת פסולה
לכהונה:"
+ ],
+ [
+ "אם היח חולץ חולץ לפסולה
דלא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכין להם:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה מיבם מיבם לכשרה
ר\"ל רשאי ליבם הכשרה:"
+ ],
+ [
+ "המחזיר גרושתו
משנתקדשה לאחר [אה\"ע ס\"י]:"
+ ],
+ [
+ "והנושא חלוצתו
דאסורה לו בלאו, דלא יבנה כתיב, מדלא בנה שוב לא יבנה:"
+ ],
+ [
+ "והנושא קרובת חלוצתו
דס\"ל חלוצה כאשתו דמי מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "והולד ממזר
דס\"ל יש ממזר מחייבי לאוין:"
+ ],
+ [
+ "שהולד ממזר
דבחייבי כריתות מודו, וכ\"ש בחייבי מיתת ב\"ד, והכי קיי\"ל, חוץ מנולד מנדה או סוטה, מדתפסו בהו קדושין, הולד רק פגום הוה, וראוי להתרחק ממנו [שם ד']:"
+ ],
+ [
+ "איזהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא
ר\"ל שנולד מביאת קירבה אסורה, או משאר חייבי לאוין:"
+ ],
+ [
+ "לקיים דברי רבי יהושע
ר\"ל מדכתוב במגילה \"מאשת איש\" ש\"מ דלאשמעינן דהלכה כר\"י כתוב כן, דאף דענשו רק בחנק הקל שבד' מיתות אפ\"ה כיון דעכ\"פ מיתת ב\"ד הוא הוה ממזר וכ\"ש שאר עריות שחייב עליהן סקילה או שריפה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין גט אחר גט
דבנתן גט ליבמה, אסור ליבם אותה או צרתה בין הוא בין אחיו, וגם נאסר המגרש בקרובת המגורשת, ואם נתן אח\"כ גט גם לצרתה. לא נאסר בקרובותיה, מדלא מהני הך גט ב'. וכ\"כ מה\"ט בנתן אחיו ג\"כ גט לראשונה וכ\"ש לשנייה, לא נאסר בקרובותיה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מאמר אחר מאמר
דבעשה מאמר ביבמתו, צריך ליבם זאת, ואם רצה לחלוץ לה אח\"כ, צריכה ג\"כ גט, וקאמר הכא דבעשה מאמר בב' צרות, או שעשו ב' אחין ב' מאמרים ביבמה א', א\"צ גט למאמר ב':"
+ ],
+ [
+ "ולא בעילה אחר בעילה
דבעילה קונה ביבמה, ובבעל ב' צרות, או שנבעלו מב' אחין, א\"צ גט לבעילה שנייה:"
+ ],
+ [
+ "ולא חליצה אחר חליצה
דחליצה ב' אינה כלום לפסלה לכהונה ולאסור בקרובותיה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
ר\"ל כיצד הדין ביבם ויבמה א' דמודו בה כ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "צריבה הימנו חליצה
לזיקתו, ואסור ליבמה, מדהתחיל בגירושין, קיימי עליה בלא יבנה:"
+ ],
+ [
+ "צריבה הימנו גט
למאמרו דאע\"ג דאמר דאין אחר חליצה ובעילה כלום ה\"מ בלא קדים להחליצה מאמר שאוגדה בו, אבל בעשה בה מאמר קודם חליצה הרי צריכה להתיר איסורה לעלמא מה שנאסרה ע\"י המאמר שמקודם אף שאח\"כ חלץ או בעל:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו כמצותה
דהכי תקנו חכמים שאם יבוא עליה קודם שיקדשה בפני ב' עדי' בשוה פרוטה חייב מכת מרדות:"
+ ],
+ [
+ "צריבה גט
לבעילתו הפסולה:"
+ ],
+ [
+ "חלץ ועשה מאמר נתן גט ובעל
ר\"ל או שאחר חליצה נתן גט או בעל:"
+ ],
+ [
+ "נתן גט
או נתן גט או חלץ אחר בעילתו:"
+ ],
+ [
+ "אין אחר חליצה כלום
וה\"ה בסיפא אין אחר ביאה כלום כלומר כל מה שעשה אחר שבעלה לא הועיל כלום, רק היא כאשתו וצריכה גט. ומתני' ר\"ע היא דס\"ל אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, להכי אין מאמר מועיל אחר חליצה. ואנן קיי\"ל דקדושין תופסין בחייבי לאוין [אה\"ע י\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואחת שתי יבמות ליבם אחד
שוין הן שיש אחר גט ראשון או אחר מאמר ראשון כלום ואין אחר חליצה או אחר ביאה כלום. ולדידן אחר חליצה, אפילו בה מהני קדושין או ביאה, וצריכין גט, מדקיי\"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין, אבל אחר ביאה נהי דבה אין אחריה כלום, בצרתה מהני קדושין או ביאה, בין מהיבם בין מאחיו, דמדאין הצרה אסורה רק מלאו הבא מכלל עשה, דבית א' הוא בונה ולא ב' בתים, הו\"ל עשה ותפס בה קדושין [אה\"ע ק\"ע י\"ב י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
כיצד הדין בב' יבמות ויבם א':"
+ ],
+ [
+ "צריכות שני גיטין
גט לכל א' כרבנן דיש מאמר אחר מאמר, דא\"א ליבם א' מהן, כיון דגם חבירתה אגידא בי' ע\"י מאמר, הו\"ל בונה ב' בתים, ואפילו לאחר שגירש אחת אסור ליבם השנייה, דאז קם לי' בלא יבנה, מדהתחיל בגירושין:"
+ ],
+ [
+ "וחליצה
לאחת, ופוטרת צרתה:"
+ ],
+ [
+ "וגט בזו
דגט של הב' פסל את הראשונה, מדהתחיל בגירושין:"
+ ],
+ [
+ "צריכה גט
לבעלת המאמר:"
+ ],
+ [
+ "וחליצה
לאיזה שירצה ופוטרת צרתה:"
+ ],
+ [
+ "צריכות שני גיטין
זו למאמרו וזו לבעילה, ובגט לחוד לא נפקא בעלת ביאה, דביאה פסילה היתה:"
+ ],
+ [
+ "נתן גט ובעל
שעשה א' מאלו לצרת אותה שנחלצה תחלה:"
+ ],
+ [
+ "נתן גט וחלץ
שעשה א' מאלו השלש להצרה אחר שבעל חבירתה תחלה:"
+ ],
+ [
+ "אין אחר חליצה כלום
דמותר בקרובת שנייה ולא פסלה מכהונה כשחלץ לה [ועי' סי' י\"ב], וה\"ה דבבעל בתחלה, אין אחר ביאה כלום:"
+ ],
+ [
+ "בין שני יבמין ליבמה אחת
וכ\"ש ב' יבמין בב' יבמות, די\"א דצרה על האחין בכרת:"
+ ],
+ [
+ "חלץ
משנה זאת הוא כמו אמר מר, ור\"ל הא דתנינן לעיל [מ\"ג] חלץ ועשה מאמר וכו', אין אחר חליצה כלום, כך הוא הדין בין בתחילה וכו':"
+ ],
+ [
+ "בין בתחלה
שקדם חליצה למאמר וגט:"
+ ],
+ [
+ "בין באמצע
כגון גט חליצה ומאמר:"
+ ],
+ [
+ "בין בסוף
כגון מאמר גט וחלץ, בכולן מאמר שאחר חליצה א\"צ גט, וכר\"ע לעיל סי' י\"ב:"
+ ],
+ [
+ "אין אחריה כלום
דלא נשאר זיקת יבמין עוד:"
+ ],
+ [
+ "באמצע ובסוף יש אחריה כלום
דמדהו\"ל ביאה פסולה, עדיין נשאר זיקת יבמין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הבא על יבמתו בין בשוגג
שסבר אשה אחרת היא:"
+ ],
+ [
+ "בין במזיד
שהתכוון לזנות עמה:"
+ ],
+ [
+ "בין באונס
שאנסוהו לבעלה:"
+ ],
+ [
+ "בין ברצון
שהתכוון למצוה:"
+ ],
+ [
+ "הוא אנוס והיא לא אנוסה
רק מזידה או שוגגת, וה\"ה שניהן אנוסין:"
+ ],
+ [
+ "אחד המערה
שלא הכניס כל האבר רק העטרה:"
+ ],
+ [
+ "קנה
והרי היא כאשתו לכל דבר:"
+ ],
+ [
+ "ולא חלק בין ביאה לביאה
אפילו בעלה שלא כדרכה, שדחק האבר בנקב אחוריה [סנהדרין נ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "וכן הבא על אחת מכל העריות שבתורה
באחת מביאות הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ממזרת ונתינה לישראל
אי\"ל דמיירי כשהיא בת כהן ונבעלה מישראל דהרי בכה\"ג חללים הם ובל\"ז פסולים מתרומה ומלהנשא לכהן, אלא ר\"ל שילקה בהערה בה:"
+ ],
+ [
+ "פסל
שנפסלו מלהנשא לכהן משום חללה או זונה, ונאסרו נמי מלאכל תרומת בית אביה, *) (וממזרת ונתינה דנקט לאו משום לפסלה לכהונה ע\"י שנבעלה מישראל נקט לה, דהרי פסולה וקאי, אלא לענין שהמערה בה ילקה כגמר ביאה):"
+ ],
+ [
+ "ולא חלק בין ביאה לביאה
וגם אשת ישראל שנאנסה, אע\"ג שמותרת לבעלה, אפ\"ה מדנבעלה באיסור, אסורה לכהן ואסורה גם בתרומת בית אביה מדנעשת זונה:"
+ ],
+ [
+ "מן האירוסין לא יאכלו בתרומה
של בית אביה, מדנתקדשה קדושי עבירה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר ורבי שמעון מכשירין
עד שתבעל, וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מן הנשואין פסולות
מדנעשת חללה:"
+ ],
+ [
+ "מן הארוסין כשרות
דאפי' ת\"ק לא פסל רק בעודה אשתו, דמשתמרת לביאה פסולה:"
+ ],
+ [
+ "ולא ישא את הבוגרת
קטנה בת י\"ב שנים שהביאה ב' שערות, נקראת נערה ששה חדשים, ואח\"כ נקראת בוגרת:"
+ ],
+ [
+ "לא ישא את מוכת עץ
שהוכתה בעץ או בשום דבר באותו מקום ואבדה בתוליה:"
+ ],
+ [
+ "חולץ
הא קמ\"ל דלא חיישינן לבזיונו דכה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "כהן הדיוט לא ישא אילונית
סימניה מפורשין פ\"א סי' י\"ב. וה\"ה לישראל רק נקט כהן משום ר\"י דס\"ל דכהן אפילו יש לו בנים לא ישאנה:"
+ ],
+ [
+ "אלא אם כן יש לו אשה ובנים
או או [וברש\"י ל\"ג אשה]:"
+ ],
+ [
+ "ושנבעלה בעילת זנות
מאדם שאסורה להנשא לו באיסור השוה בכל, או שנבעלת מחלל או מעכו\"ם. וכן הגיורת אסורה לכהן. אבל נדה שנבעלה לא נעשית זונה [אה\"ע ו' ח']:"
+ ],
+ [
+ "זכר ונקבה
ובמתו והניחו זכר ונקיבה ביחד מבין שניהן, יצא. ואפ\"ה אסור מדרבנן לישב בלא אשה, ובאפשר ישא בת בנים [אה\"ע א']:"
+ ],
+ [
+ "נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אינו רשאי ליבטל
כשלא קיים פו\"ר. ובהיה הוא או היא בדרך או חולה, אינו עולה למניין [שם קנ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ורשאי השני לשהות עמה עשר שנים
אבל לג' לא תנשא:"
+ ],
+ [
+ "האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה
והכי קיי\"ל [סי' א']. מיהו באין לה בן ובת וטוענת שהוא גורם מדאינו יורה כחץ, וטוענת שרוצה בן שתשען עליו מטילין חרם סתם אם טוענת שקר ואז צריך לגרשה [שם קנ\"ד ס\"ו]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הכניסה לו עבדי מלוג
מפרש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה
רק מדרבנן אסורים:"
+ ],
+ [
+ "אם מתו מתו לה ואם הותירו הותירו לה
שלא קבל הבעל אחריותן עליו. ונקראו מלוג, שהבעל מולג ואוכל הפירות, והגוף כעוף פורח ממנו:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהוא חייב במזונותן
מדאוכל עכ\"פ הפירות:"
+ ],
+ [
+ "ואם הותירו הותירו לו
ונקראו צאן ברזל, דאף שהבעל גוזזן תמיד, א\"א שיכלה הקרן, מדחייב באחריותן:"
+ ],
+ [
+ "הואיל והוא חייב באחריותן הרי אלו יאכלו בתרומה
[ועי' תרומות פי\"א מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל שניסת
[נ\"ל לפעמים נקט שנשאת ופעמים שניסת, ע\"ש ב' בחינות שבאשה, לעזר וכנגדו, בזמן שהיא לו לעזר. היא לו כמתנה, כמו וישא משאות מאת פניו, ובזמן שכנגדו היא לו לנסיון, או איפכא בזמן שלעזר היא כנס מתנוסס לבעלה, ואם לאו, היא כמשא עליו. או נ\"ל דנישאת הוא ע\"ש לא תשא שם ד\"א לשוא, ובל\"א \"אנגעשווארען ווארדען\", כמ\"ד כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך, וניסת הוא לשון למען ענותך לנסותך, שגם היא מורגלת ע\"י הנשואין בדברים קשים, והם אעפ\"כ להיטיב באחרית, כדכתיב הרבה ארבה עצבונך. ואח\"כ תגל האם בפרי בטנה]:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכלו עבדיה בתרומה
אפילו הניח בנים ממנה, והיא אוכלת על ידיהן:"
+ ],
+ [
+ "מפני חלקו של עובר
דס\"ל עובר במעי זרה זר הוא, וס\"ל דיש לעובר זכייה:"
+ ],
+ [
+ "שהעובר פוסל
אם בת כהן מעוברת מישראל שמת בלי בנים, אינה שבה לתרומת אביה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מאכיל
אם ישראלית מעוברת מכהן שמת בלי בנים אין בעובר כח להאכילה, וה\"ה להעבדים:"
+ ],
+ [
+ "אף בת כהן לכהן ומת
בלי בנים:"
+ ],
+ [
+ "מפני חלקו של עובר
דהוה סברי טעמה דר\"י משום שאינו ילוד אינו מאכיל, א\"כ בת כהן נמי. ואינהו ס\"ל אפילו אין לעובר אחין, אין לעובר קנין, ואוכלין בשביל המשפחה, ומכ\"ש ביש לו אחין שאין לעובר קנין:"
+ ],
+ [
+ "והיבם
אי כהנת לישראל היא, לא קרינן בה ושבה לבית אביה דאגידה ביבם, ואי ישראלית לכהן היא, ג\"כ אינו מאכיל דאכתי לאו כקנין כספו היא:"
+ ],
+ [
+ "והארוסין
אי כהנת לישראל היא פוסלה מדקני לה בקדושין, ואי ישראלית לכהן היא, אסורה בתרומה מדרבנן, שמא תאכיל התרומה בבית אביה לאחיותיה:"
+ ],
+ [
+ "והחרש
שנתקדשה לחרש, או אפילו גם נשאה, פסלה מדקנאה מדרבנן, ואינו מאכילה מדלא קנאה מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ובן תשע שנים ויום אחד
שבעלה, אי פסול לכהונה הוא, פסלה בביאתו מלהנשא לכהן ומלאכול בתרומה, ואי כהן הוא וקדשה בביאתו אפילו כבר הוא בן ט' ויום אחד, אין קדושי קטן כלום [אה\"ע מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ספק שהוא בן תשע שנים ויום אחד ספק שאינו
נ\"ל דלהכי כפל ספק ספק. ותו מלת \"שהוא\" מיותר. אמנם ה\"ק ל\"ש אדם שהיה \"ספק\" בן ט' בשעת קדושין, \"שהוא\" השתא בן ט' שנים וודאי, ול\"ש ספק בשעת קדושין, שהוא גם השתא \"אינו\" וודאי בן ט', דינם כוודאי דפוסל [ועי' תוס'], ולא אפשר דקאי אסיפא, ור\"ל בקדשה קטן כזה, דהרי קדושי קטן אינן כלום, אלא ארישא קאי, ור\"ל בעילת קטן שאמרנו שפוסל היינו אפילו ספק בן ט' וכו':"
+ ],
+ [
+ "ספק הביא שתי שערות
ספק הביא ב' שערות בשעת קדושין, אף דהשתא וודאי יש לו, אפ\"ה אם כהן הוא אינו מאכיל:"
+ ],
+ [
+ "ספק שלא הביא
ר\"ל ספק אם היה לו ב' שערות בשעת קדושין, והשתא אי אפשר לבודקו, אפ\"ה פוסל אם ישראל הוא:"
+ ],
+ [
+ "נפל הבית עליו ועל בת אחיו
שהיא אשתו:"
+ ],
+ [
+ "ואין ידוע אי זה מת ראשון
שמא הוא מת תחלה ונפלה בתו וצרתה לפני האח. ונפטרו שתיהן, כריש מכילתן, או שמא היא מתה תחלה ונפלה רק הצרה לפני אחיו:"
+ ],
+ [
+ "צרתה חולצת
שמא הבת מתה תחילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מתיבמת
שמא הוא מת תחילה. ואיידי דנקט לעיל כמה ספיקות, נקט נמי הך הכא. או נראה לי, דכולה חדא בבא היא, דספק שהביא ב' שערות בשעת קדושיה, שקידש בת אחיו, ונפל אחר כך הבית עליו ועליה, צרתה חולצת וכו', אע\"ג דהו\"ל ספק ספיקא שמא לא היו לי ב\"ש בשעת קידושין, ושמא מתה היא תחלה, אפ\"ה אינה מתיבמת [כש\"ך י\"ד ק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "האונס והמפתה והשוטה
אפילו קדשה השוטה:"
+ ],
+ [
+ "לא פוסלים
אם הוא ישראל שבעל כהנת:"
+ ],
+ [
+ "ולא מאכילים
בכהן שבעל ישראלית:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינם ראויין לבא בישראל הרי אלו פוסלין
תנא סיפא זאת לגלויי דביאת בן ט' לעיל במ\"ד שפוסל, מיירי אף בפסול רק לכהונה, ולא בפסול לקהל דוקא, וא\"כ הכא נמי פסול לקהל דקתני ל\"ד, רק פסול לכהונה סגי [ועי' רש\"י ותוס' ד' ס\"ח א'] ונקט פסול לקהל לרבותא דאפ\"ה דוקא בבעלה פסלה ולא בקידשה [עי' פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד ישראל שבא על בת כהן
באונס או פתוי:"
+ ],
+ [
+ "תאכל בתרומה
עד מ' יום דעד אז מים בעלמא הוא אבל אח\"כ אסורה עד ג' חדשים דמ\"ש מלעיל ספ\"ג דחיישינן שמא נתעברה:"
+ ],
+ [
+ "עיברה לא תאכל בתרומה
שעובר פוסל:"
+ ],
+ [
+ "עיברה לא תאכל
שהעובר אינו מאכיל:"
+ ],
+ [
+ "נמצא כחו של בן גדול משל אב
שהבועל לא האכיל, והבן שמאותה ביאה מאכיל:"
+ ],
+ [
+ "העבד פוסל משום ביאה
בבעל אשה, פסלה מכהונה ומתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ואינו פוסל משום זרע
דקיי\"ל דאפילו נכד מאכיל ופוסל, ואם היה, הנכד עבד, אינו פוסל ואינו מאכיל דאי בבנה ממש, הרי נפסלה בביאת העבד:"
+ ],
+ [
+ "כיצד בת ישראל לכהן בת כהן לישראל וילדה הימנו בן והלך הבן ונכבש על השפחה
לשון גנאי, דדרך האיש לכבוש כס\"פ דלעיל, וזה דרך נשים לו, שנכבש והושפל שאין זרעו מיוחס אחריו [ומתורץ קו' התוס' ד\"ה וניסת לעבד] :"
+ ],
+ [
+ "וילדה הימנו בן הרי זה עבד
דולד שפחה כמותה:"
+ ],
+ [
+ "היתה אם אביו בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומ'
במת בנה הבועל:"
+ ],
+ [
+ "בת כהן לישראל תאכל בתרומה
דלאו זרעו של בנה היא:"
+ ],
+ [
+ "והלכה הבת ונישאת לעבד או לגוי וילדה הימנו בן
ומתה הבת:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה ממזר
וקיי\"ל דהולד כשר, אפילו מנכרי שבא על א\"א ברצונה רק שפגום לכהונה [אה\"ע ד' סי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "מאכיל את אמו
שמת בעלה:"
+ ],
+ [
+ "וזאת
זקינתו:"
+ ],
+ [
+ "אומרת לא כבני כהן גדול
ר\"ל לא ינהגו כמותו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הערל
כהן ערל, אבל תינוק קודם ח' ימים מסתפק בש\"ס אי הוה כערל אבל כל ערל מותר ליגע בתרומה, דרק עכו\"ם שמל דינו כפורש מקבר [כספ\"ח דפסחים] ופשוט דבנו מותר בתרומה דלא גרע מאשתו ועבדו:"
+ ],
+ [
+ "נשיהן ועבדיהן יאכלו בתרומה
דבעליהן כהנים הן רק שלא נתקנו:"
+ ],
+ [
+ "פצוע דכא וכרות שפכה
מפורשים לקמן:"
+ ],
+ [
+ "ונשיהן לא יאכלו
דשויה חללה בבאתי:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא ידעה
ר\"ל שלא בעלה:"
+ ],
+ [
+ "משנעשה פצוע דכא וכרות שפכה
שנשאת לו קודם שנפצע דאל\"כ הרי משתמרת לביאה פסולה אבל בנישאת מקודם הואיל ואכלה מקודם אכלה נמי השתא דלא דמי לבת ישראל שנשאת לכהן ומת, דהתם פקע קניינו:"
+ ],
+ [
+ "איזהו פצוע דכא כל שנפצעו הבצים שלו ואפילו אחת מהן
אפילו רק חוטי הבצים, שג\"כ אינו מוליד:"
+ ],
+ [
+ "וכרות שפכה כל שנכרת הגיד
למעלה מעטרה לצד הגוף. ובניקב ויוצא ש\"ז דרך הנקב, יש תקנה כשיסתם הנקב [אה\"ע ה']:"
+ ],
+ [
+ "ואם נשתייר מהעטרה אפילו כחוט השערה
סביב להגיד:"
+ ],
+ [
+ "לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'
וה\"מ בידי אדם או ע\"י קוץ, אבל בנולד כך, או שנתמסמסו ע\"י חולי או מכה או רעם כשר, ולרא\"ש ע\"י חולי או מכה הו\"ל כבידי אדם [שם]:"
+ ],
+ [
+ "עמוני ומואבי אסורים ואיסורן איסור עולם
ר\"ל גם תולדותיהם עד עולם אסורים:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אם הלכה
אם כך קבלת מרבך:"
+ ],
+ [
+ "ואם לדין יש תשובה
דאם כך דנת ק\"ו מעצמך יש תשובה, דאמרינן עריות יוכיחו, שלא אסרן הכתוב רק עד ג' דורות, דרק עד בת בתו אסורה לו דהו\"ל דור שלישי, ואסורים זכרים ונקיבות, דבת בתו כבת בנו, וא\"ת מה לעריות שכן כרת. חלל שנולד מחייבי עשה יוכיחו דהו\"ל חללים אחד זכרים או נקבות [והא דר\"ב ברותא היא דלא כש\"ס הכא. ודבריו דברי אגדה הן לעיל ע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "לא כי הלכה אני אומר
כך קבלתי מרבי, וק\"ו רק לדבריכם קאמינא, ופרכתכם אינה פרכא, דס\"ל אין חלל מחייבי עשה. ואפ\"ה פליג עלה ר' יודא בברייתא והלכה כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ממזרין ונתינין
גבעונים שנתגיירו בימי יהושע, ומדהטעוהו נתנן חוטבי עצים למזבח, ולכן נקראו נתינים. ודהמע\"ה גזר שלא להתחתן עמהן לעולם, מדמצאן אכזריים ולתוס' כתובות [כ\"ט א'] אסור מדאורייתא להתחתן בם:"
+ ],
+ [
+ "ואין לי לפרש
איזהו בר חליצה:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' עקיבא אני אפרש סריס אדם
שנסתרס ונחתך כלי ההולדה ע\"י אדם או ע\"י עצמו שנחבל בקוץ:"
+ ],
+ [
+ "חולץ
אבל מיבם לא, מדאסור לבוא בקהל, ורק קהל גרים לא אקרי קהל:"
+ ],
+ [
+ "וחולצין לאשתו
וכ\"ש שמיבמין דמצוה טפי:"
+ ],
+ [
+ "סריס חמה
לרש\"י ר\"ל מיום שראה חמה היה סריס, ולערוך ר\"ל שנסתרס ע\"י חולי חמה [ועי' לעיל סי' י], ול\"מ נ\"ל דר\"ל שנסתרס רק חמימותו, שכל כלי תשמישו שלמין, ואעפ\"כ כח אין ללידה. וכן מוכח דאל\"כ אמאי אמרינן הכא דסריס חמה פסול והרי זה פצוע דכא מלידה דאמרינן לעיל סי' י' דכשר. אלא ע\"כ דסריס שלם באבריו, רק שנסתרס חמימותו והוא מותר לבוא בקהל, רק שכשלא יתרפא אינו בר הקמת זרע לאחיו, ואסור ליבם, כזקן שתש כחו [אה\"ע קע\"ב ס\"י], וכן מוכח מש\"ס [דע\"ט ב'] דקאמר דכל אדם נסתרס קודם מותו, והיינו ע\"כ שהוחלש כחו מלבעול, והיינו דקאמר בש\"ס סמניו, שאין לו ב' שערות בזקנו, ושערו לקוי ורך, ובשרו רך וחלק בלי שערות כאשה, וכשרוחץ בצונן אין בשרו מעלה הבל, וכשמטיל מים אינו עושה כיפה, ואין מימי רגליו מעלין קצף [שוים בל\"א], גם אינן מחמיצין כשיעמדו זמן מה, ושכבת זרעו דיהה [ר\"ל נדחה, והיינו שאינו קשור], וקולו לקוי כשל אשה, ואי בשנשחת אברו כל סי' הללו למה, נבדק אברו. מיהו ביש לו ב' שערות, צריך כל הסימנין הללו, ובאין לו ב' בערות, אז בחד מהנך סגי, ובנתמלא זקנו וודאי אינו סריס, אמנם בזה\"ז אין דנין דין סרוס וודאי, דחיישינן שהיה לו ב' שערות ונשרו [ק\"ע ב']:"
+ ],
+ [
+ "לא חולץ ולא חולצין לאשתו
ר\"ל חליצתו אינו כלום ומותר בקרובותיה ולא פסלה מכהונה, אבל ליבמה אסור, דמדכתיב ולא ימחה שמו מישראל פרט לזה ששמו מחוי א\"כ פוגע באשת אחיו שלא במקום מצוה:"
+ ],
+ [
+ "סריס אדם לא חולץ ולא חולצין לאשתו מפני שאין לו רפואה
וקיי\"ל כר\"ע מחבירו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "הסריס
סריס חמה:"
+ ],
+ [
+ "הסריס שחלץ ליבמתו לא פסלה
לכהונה מדאין חליצתה חליצה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא בעילת זנות
מדפטורה מיבום, הו\"ל כבועל אשת אח:"
+ ],
+ [
+ "מאכילה בתרומה
מדמותר בקהל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי ור' שמעון אומרים אנדרוגינוס
שיש לו זכרות ונקבות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר טומטום
שעור מכסה ערותו ומטומטם, רק שיש לו כמין שומא מנוקבת להטיל בו מים:"
+ ],
+ [
+ "לא יחלוץ מפני שהוא כסריס
כסריס אדם מדקרעו בו העור ע\"י מעשה אדם. מהר\"ם כתב דלא קיי\"ל כותיה, מדקיי\"ל כר\"ע לעיל דסריס אדם חולץ, ול\"מ היה נ\"ל דבטומטם שנקרע גם ר\"ע מודה שלא יחלוץ, דהרי ר\"ע טעמא קאמר מדהיה לו שעת הכושר, משא\"כ טומטם:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא נישא
דהו\"ל כבא על הזכר:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אנדרוגינוס חייבים עליו סקילה כזכר
ודוקא בבעל בזכרותו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כהן הדיוט שנשא את האלמנה
ה\"ה בתולה, דהרי כשמת נעשית אלמנה. רק קמ\"ל דאף אלמנה מותרת לו:"
+ ],
+ [
+ "חלל שנשא כשרה
קמ\"ל דאפילו כשירה מותרת לו:"
+ ],
+ [
+ "ויש לו אח כשר
כהן כשר, דאסור ביבמתו מדנתחללה בביאת חלל, ולא אמרינן דעשה דיבום דוחה לא תעשה גרידא דחלל, דגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה [יבמות ד\"כ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "כהן גדול שקידש את האלמנה
אבל נשאת, נתחללה בביאתו, אסור לבעל וליבם:"
+ ],
+ [
+ "מותרות לבעליהן וליבמיהן
לאו דוקא, דהא ט\"ו עריות, ויבם פצוע דכא, מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן, וכ\"כ באם הבעל מחייבי לאוין או פצוע דכא, הו\"ל להיפך:"
+ ],
+ [
+ "שניות מדברי סופרים
שהיא שנייה וכו':"
+ ],
+ [
+ "אין לה
לכל שניה:"
+ ],
+ [
+ "לא כתובה
ק' ור', אבל תוספת יש לה, משום חיבת ביאה [רש\"י כתובות ד\"ק א']:"
+ ],
+ [
+ "ולא פירות
אע\"ג דפירות נכסי מלוג תקנו לבעל משום פרקונה, וזו א\"צ לפדותה, אפ\"ה בנטלן א\"צ להחזיר לה [לי\"א], ואפילו פירות שלקטן בעל ועדיין בעין [אה\"ע קט\"ז ועי' כתובות פי\"א סי' כ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מזונות
לאו בעודה תחתיו, דבכה\"ג גם אלמנה לכה\"ג אינה נזונת, ואפילו הלך הכה\"ג למדה\"י, דוקא בכשירה, אמרינן דבפרנסה אחר סתם פטור הבעל מלשלם, ובהלוה לה חייב לשלם, אבל בפסולה אפילו הלוה לה אחר פטור הבעל לשלם, אלא קמ\"ל הכא דאפילו מת הבעל. דבכה\"ג אלמנה לכה\"ג נזונת, הכא פטור:"
+ ],
+ [
+ "ולא בלאות
מה שנגנב או נאבד מנ\"מ, או מה שבלה ע\"י תשמישו, פטור מלשלם, דדינה כשאר נשים, אף דהיה ראוי לקנסו כבחייבי לאוין, אבל מה שבעין או מה שמכר, חייב ליתן לה (כך שיטת הרמב\"ם, ויש שיטות אחרות בזה כב\"ש סי' קט\"ז סק\"ה):"
+ ],
+ [
+ "והולד כשר
לכתחילה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "יש להן כתובה
וכל תנאיה, רק מזונות אין לה רק אחר מותו. ודוקא שהכיר בה, אבל בשלא הכיר בה אין לה כתובה ולא שום תנאי כתובה, ואפילו מזונות אחר מותו, ואפ\"ה אינו משלם הפירות שנטל מנ\"מ שלה, אפילו הן בעין אצלו. ומה שאבד או נגנב או כלה בתשמישו בנ\"מ, חייב לשלם, והנאבד או כלה בנצ\"ב פטור מלשלם, ומה שבעין מנצ\"ב או נ\"מ נוטלת. אבל שניה אפילו הכירה אין לה כלום, דחמירה שניה מחייבי לאוין, דבדאורייתא א\"צ חזוק:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל מאורסת לכהן
או או:"
+ ],
+ [
+ "וכן בת כהן לישראל
מאורסת או וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא תאכל במעשר
ר\"מ היא דס\"ל מעשר אסור לזר, וקיי\"ל דמותר:"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשר
ר\"ל אין חולקין תרומה ומעשר בגורן לשום אשה פנויה או נשואה או ארוסה, גזירה בת ישראל לכהן ונתגרשה:"
+ ],
+ [
+ "ניסת ללוי
אחר שילדה מכהן:"
+ ],
+ [
+ "תאכל במעשר
ולא בתרומה אף שבנה מכהן קיים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האשה שהלך בעלה למדינת הים
איידי דאיירי לעיל ביש מותרות בפסול תרומה, נקט נמי הך דתני בה נמי פסול תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ובאו ואמרו לה
לאו דוקא. דהא בעד א' מיירי. ונ\"ל דנקט \"אמרו\", דקמ\"ל אפילו היו ב' פסולי עדות, כל שצריכים לב\"ד קנסינן לה. מיהו אנן קיי\"ל דאפילו נשאת בב' עדים קנסוה [אה\"ע י\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "מת בעליך וניסת
שנכנסה לחופה אפילו לא נבעלה, או בנתיחדה אחר קדושין [אה\"ע י\"ז נ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה
דהא דדנו חכמים בעגונה כדין תורה, שיהא ע\"א נאמן במלתא דעבידה לגלויי, היינו משום דאשה דייקא ומנסבא, מיראת חומר שנחמיר עליה בסופה, וזו שלא דייקא כראוי, קנסוה רבנן [ולתוס' האמנת ע\"א באשה מדרבנן היא]:"
+ ],
+ [
+ "וצריכה גט מזה ומזה
וצריכה גט גם מהשני, דחיישינן שיטעו הרואים לומר שנתגרשה מראשון ונשאה ב', ויצאה ממנו בלא גט, ואף דחששה רחוקה היא, קנסוה מדלא דייקא קודם שניסת. ונ\"ל דאמנם בנתקדשה ולא נכנסה לחופה [במ\"ג], אמרינן עוד תדייק:"
+ ],
+ [
+ "ואין לה כתובה
ק' ור' ותוס', אבל נדוניא, דהו\"ל צאן ברזל, אית לה כשהוא בעין:"
+ ],
+ [
+ "ולא פירות
שאכלן השני קודם שבא הראשון:"
+ ],
+ [
+ "ולא מזונות
אפילו מה שלותה ואכלה תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "ולא בלאות
מה שבלה מצאן ברזל או מלוג, אבל מה שבעין משתיהן, נוטלת:"
+ ],
+ [
+ "אם נטלה מזה ומזה תחזיר
ר\"ל כתובה או פירות שנטלה מהן אחר שבא הראשון, ואפילו נטלה שלא בעדים לא מהני מגו, אבל מה שנטלה מהשני קודם שבא הראשון, אפילו בעדים, אינה צריכה להחזיר, דבדין נטלה אז, דהרי בחזקת אשתו היתה אז:"
+ ],
+ [
+ "והולד ממזר מזה ומזה
משני קודם שגרשה הראשון, הוא ממזר דאוריי', אבל אחר גירושי הראשון וכ\"כ מראשון בין קודם או אחר גרושי השני, הוא ממזר דרבנן ואסור בממזרת דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ולא זה וזה מטמאין לה
אם כהנים הם, מדפסולה להן:"
+ ],
+ [
+ "ולא זה וזה זכאין לא במציאתה
שנתקנה לבעל משום איבה, והכא לא נ\"מ שישנאנה, מיהו לשני מדינא לית ליה:"
+ ],
+ [
+ "ולא במעשה ידיה
שנתקן לבעל משום מזונות, והרי פטורים מלזונה:"
+ ],
+ [
+ "ולא בהפרת נדריה
דלהכי מיפר מן התורה שלא תתגנה, והכא תתגנה ותתגנה. מיהו במתה יורשה הראשון:"
+ ],
+ [
+ "היתה בת ישראל נפסלה מן הכהונה
במתו קודם גירושין, עכ\"פ זונה היא אפילו נאנסה:"
+ ],
+ [
+ "ובת לוי מן המעשר
אף דזונה מותרת במעשר, לזו קנסו:"
+ ],
+ [
+ "ובת כהן מן התרומה
אפילו תרומה דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ואין יורשים של זה ויורשים של זה יורשים את כתיבתה
אף כתובת בנין דיכרין [עי' כתובות פ\"ד מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "אחיו של זה ואחיו של זה חולצין ולא מיבמין
מאח של ראשון צריכה חליצה מדאורייתא, ומהב' מד\"ס כבגט לעיל סי' ה':"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כתובתה על נכסי בעלה הראשון
ס\"ל דבמת ראשון יש לה כתובה:"
+ ],
+ [
+ "ובהפרת נדריה
ס\"ל דמדידה לדידיה לא קנסו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה
ר\"ל אפילו צרתה שוודאי זקוקה נפטרת ע\"י זו, דס\"ל מותר ליבמה:"
+ ],
+ [
+ "ואם ניסת שלא ברשות
ר\"ל בב' עדים דאז א\"צ רשות ב\"ד:"
+ ],
+ [
+ "מותרת לחזור לו
לראשון, דאנוסה גמורה היא. וקיי\"ל דאפילו בב' עדים קנסוה בכל החומרות:"
+ ],
+ [
+ "ניסת על פי בית דין תצא ופטורה מן הקרבן
דיחיד שחטא בהוראת ב\"ד פטור מקרבן. וקיי\"ל דחייבת בקרבן, דטעות היא ולא הוראה:"
+ ],
+ [
+ "לא ניסת על פי בית דין
רק ע\"פ ב' עדים:"
+ ],
+ [
+ "יפה כח בית דין שפוטרת מן הקרבן
נ\"ל דה\"ק אע\"ג דלעיל במ\"א מחמרינן בנשאת ע\"פ ב\"ד, בהא יפה כח ב\"ד להקל:"
+ ],
+ [
+ "הורוה בית דין לינשא והלכה וקלקלה
שנשאת אלמנה לכוה\"ג, אבל בזנתה. פטורה, דאמרה אתון שווייתן פנוייה:"
+ ],
+ [
+ "ובאו ואמרו לה מת בעליך ואחר כך מת בנך
ולא נזקקת ליבום:"
+ ],
+ [
+ "ונשאת ואחר כך אמרו לה חלוף היו הדברים
שהוזמו הראשונים [כך כ' הנ\"י. ונ\"ל דלהכי לא פי' אמרו לה בע\"א כריש פרקן, ואח\"כ באו ב' והכחישוהו, דס\"ל כרא\"ש שהביא ב\"ש (אה\"ע קנ\"ח) דאמיתת בן אין עד אחד נאמן]:"
+ ],
+ [
+ "תצא והולד ראשון ואחרון ממזר
הנולד לפני מיתת הבעל או אח\"כ. וקיי\"ל דאין ממזר מחייבי לאוין:"
+ ],
+ [
+ "תצא והולד ראשון ואחרון ממזר
אליבא דכ\"ע, דאשת אח בכרת:"
+ ],
+ [
+ "תצא
משום קנסא וכל חומרות הנ\"ל בה:"
+ ],
+ [
+ "והולד ראשון
שנתעברה בחיי הראשון:"
+ ],
+ [
+ "והאחרון
שנתעברה אחר מיתת הראשון:"
+ ],
+ [
+ "אינו ממזר
מיהו ממזר מדרבנן הוא [וי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך בא בעלה מותרת לחזור לו
ולא קנסוה, די\"ל דעוד תדייק קודם חופתה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שנתן לה אחרון גט לא פסלה מן הכהונה
מדא\"צ גט:"
+ ],
+ [
+ "ובאו ואמרו לו
שני עדים, דביש חזקת איסור אין עד אחד נאמן להוציא מחזקה. וה\"ה לענין חרם דר\"ג, אין עד אחד נאמן מה\"ט לומר שמתה אשתו [ב\"ש ט\"ו ב', וקנ\"ח א']:"
+ ],
+ [
+ "מותרת לחזור לו
דאין זנות אחותה אוסרת אשתו עליו:"
+ ],
+ [
+ "הוא מותר בקרובות שניה
דנושאין קרובת אנוסה ומפותה ופילגש. וקיי\"ל דבחייה רק בדיעבד שרי, ולאחר מיתה אפילו לכתחלה [ט\"ו י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ושניה מותרת בקרוביו
דקיי\"ל נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו [ט\"ו ה']:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתה ראשונה מותר בשניה
וה\"ה דבמתה ב' מותר בקרובותיה לדידן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "פוסל על ידי עצמו
דמדסתם ת\"ק ואמר אשתו מותרת לחזור לו, משמע בכל גוונא, בין ששמע על אשתו או על ארוסתו שמתה, אפילו היתה אחותה שנשא זה נשואה לאחר, ואמר לה ע\"א שמת בעלה שהוא גיסו של זה, ונשאה זה, ואח\"כ חזרו בעלה וארוסתו של זה, בכל גוונא ארוסתו שריה לו, והאחות שלא הזכיר תנא דינה, ע\"כ משום דדינה כלעיל במשנה א', דבנשאת בע\"א אסורה לבעלה, משום קנסא דלא דויקא, ואפ\"ה אין ארוסה נאסרת על בעלה מה\"ט, להכי פליג עליה ר' יוסי בתרתי, דבארוסה שהלכה עם גיסו דאיכא למימר תנאי היה בקדושיה, ושפיר נסיב זה לאחותה, וצריכה האחות גט מזה, דלא לימרו א\"א יוצאה בלי גט, להכי פסל להאחות שנתגרשה, ע\"י אחרים, ר\"ל אם יש לה בעל נאסרה עליו, דמדנפקא מזה בגט, יאמרו שגיסו מחזיר גרושתו משנשאת ונתגרשה, להכי נמי נפסלה הארוסה שחזרה עם גיסו, על זה, שלא יאמרו שנשא אחות גרושתו:"
+ ],
+ [
+ "וכל שאין פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו
ר\"ל אבל בנשיאה ששמע שמתה ונשא אחותה, דליכא למימר תנאי היה בנשואי הראשונה דהרי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות, ולפיכך כ\"ע ידעי דקדושי שנייה קדושי טעות היו וא\"צ גט, להכי מותרת השנייה לבעלה שחזר, דס\"ל לר\"י דהא דנשאת בע\"א אסורה לבעלה שחזר, לאו משום דייקא, רק שלא יאמרו שהחזיר גרושתו משנשאת ונתגרשה, וזו שאי אפשר לומר בה כן, דהרי אפילו גרשה גיסו להאחות, אסורה לזה מדהיא אחות אשתו להכי לא פסל להאחות על גיסו, א\"כ גם אשתו של זה לא נפסלת עליו, מדא\"א לטעות שנושא אחות גרושתו, שהרי כ\"ע ידעי שקדושי האחות בטעות היא. מיהו אנן קיי\"ל כר\"ע [יבמות צ\"ד ב'] דבראשונה נשואה שריא, ובארוסה אסורות שתיהן, אבל האחות בין כך וכך אסורה על גיסו [אה\"ע ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ונשא אחותה מאביה
שלא מאמה, וחזרו וא\"ל מתה וכו':"
+ ],
+ [
+ "מתה ונשא אחותה מאמה
נמצאת השלישית היא נכרייה אצל ראשונה, חזרו וא\"ל וכו':"
+ ],
+ [
+ "מתה ונשא אחותה
של שלישית:"
+ ],
+ [
+ "מאביה
נמצאת רביעית נכרייה, לראשונה ושנייה. חזרו וא\"ל וכו':"
+ ],
+ [
+ "מתה ונשא אחותה
של רביעית:"
+ ],
+ [
+ "מאמה
נמצאת החמישית נכרייה לראשונה ולשנייה ולשלישית:"
+ ],
+ [
+ "ונמצאו
שנודע לו אח\"כ שכולן וכו':"
+ ],
+ [
+ "מותר בראשונה בשלישית ובחמישית
שאינו קרובות זל\"ז, ואף דשלישית אחות שנייה, שריא, דקדושי שנייה לא תפסן דאחות אשה היא לראשונה שלקח תחלה, והו\"ל שנייה כאנוסה ומפותה שמותר ליקח קרובתה. וכן חמישית אף שהיא אחות רביעית, עכ\"פ מדתפסו קדושין בשלישית, הו\"ל ביאת רביעית ביאת זנות, ולא אסרה עליה החמישית:"
+ ],
+ [
+ "ופוטרות צרותיהן
דבמת, וייבם היבם א' מהן, נפטרו האחרות:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בשניה
מפני הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "וברביעית
מפני השלישית:"
+ ],
+ [
+ "לאחר מיתת הראשונה
שמיתת הראשונה אמת היה, ומיתת השאר שקר:"
+ ],
+ [
+ "ואסור בשלישית
מפני השנייה:"
+ ],
+ [
+ "ובחמישית
מפני הרביעית:"
+ ],
+ [
+ "בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחין
בבא על היבמה או עשה בה מאמר פסלה מהאחין [והאי על ידי, ר\"ל על כח], אף שאין מאמרו גמור כשל גדול, ויש אומרים דגם חליצה וגט יש לו לקטן [אה\"ע ק\"ע]:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהוא פוסל תחלה
ר\"ל דוקא במאמר פוסל רק בתחלה, דבעשה מאמר קודם למאמר של אחין, נפסלה מאחין, ובעשה מאמרו אחריהן, לא פסלה מהראשון, אבל בביאה פוסל גם אחר מאמר אחין:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
מפרש ביאת בן ט':"
+ ],
+ [
+ "בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו פסל על ידי אחין
שעשו בה מאמר תחלה:"
+ ],
+ [
+ "באו עליה אחין
או או:"
+ ],
+ [
+ "פסלו על ידו
ואסור לקיימה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד פסל על ידו
אע\"ג דאין ביאה אחר ביאה [כפ\"ה]. הכא בביאת בן ט', רק כמאמר אחר מאמר הוא:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר לא פסל
דר\"ש מסופק במאמר ובביאת בן ט' אי קני אי לא, להכי אי קנה, כבר קנה קמא לגמרי ולא פסלה אחיו, ואי לא קנה, גם בתרא לא קנה ולא פסלה מאחיו ומיירי שהיתה אנוסה בביאת השני, והראשין לא היה כהן, דאל\"כ יש לחוש שמא ביאת בן ט' קנה, והו\"ל תו כא\"א של הראשון, ולכ\"ע נאסרה על הראשון, דהרי גם נהרגת על ביאתו, כשהיה ברצון [כנדה דמ\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "פסל על ידי עצמו
ואסור בשתיהן, דביאת כ\"א קנה במקצת והו\"ל ב' בתים וצריך לגרש א', וקם ליה אח\"כ בשנייה בלא יבנה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר לא פסל
ממ\"נ כלעיל, אבל שנייה לא מקיים דלמא קנה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "חולצת ולא מתיבמת
דביאתו הו\"ל כמאמר של גדול, והו\"ל זיקת ב' יבמין עליה [פ\"ג מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו פטורה
דאין בקדושי קטן כלום, ורק בקטנה שמת אביה תקנו קידושין ע\"י אחיה ואמה מד\"ס, שלא תהיה הפקר:"
+ ],
+ [
+ "אם לא ידע את הראשונה
היבמה:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה חולצת ולא מתיבמת
דזיקת ב' יבמין עליה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר מיבם לאיזו שירצה
דמדמסופק אי מאמר קנה, א\"כ ממ\"נ לא משכח\"ל זיקת ב' יבמין [ועפ\"ג סי' מ']:"
+ ],
+ [
+ "וחולץ לשניה
דשמא לאו צרות נינהו. מיהו יבומי תרווייהו לא, דלמא מאמר קני, והו\"ל ב' יבמות מבית א':"
+ ],
+ [
+ "שלא הביא שתי שערות
דינם שוה לכל הנ\"ל עד שיהא בן ל\"ה שנה ויום א' שלא הביא ב' שערות, דאז דינו כסריס חמה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "נושאין
איידי דפ\"י מ\"ד נקט נמי הא:"
+ ],
+ [
+ "על האנוסה ועל המפותה
שאחר שאנסה מותר בקרובותיה. וקיי\"ל דלאחר מיתתה מותר לכתחילה, ובחייה בדיעבד [ט\"ו י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "הגיורת שנתגיירו בניה עמה
ולא היתה הורתן בקדושה, [ונקט גיורת. דאורחא דמלתא נקט שרגילין הבנים להתגייר עם אמן ועוד מדבעי למנקט סיפא אפילו א' נולד בקדושה. ומיירי נמי שהיו ג\"כ אחין מאב. דאל\"כ פשיטא דאין כאן יבום]:"
+ ],
+ [
+ "לא חולצין ולא מיבמין
פטורים מחליצה דאין לגרים אחוה, ומותר אפילו באמו מדאורייתא, ורק מד\"ס אסור בכל שאר אם [י\"ד רס\"ה], וליבם אסורים מדרבנן, למנסב נשי דהדדי [אה\"ע קנ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ולידתו בקדושה והשני הורתו ולידתו בקדושה
אפ\"ה אסור ליבם מד\"ס, ולא אמרינן כב' אמהות דמיין [ולא נקט רבותא טפי, דאפילו הורתו ולידתו של ראשון שלא בקדושה. דקמ\"ל דאף שלידת הראשון נמי בקדושה, אפ\"ה לא מחליף בישראל וא\"צ חליצה]:"
+ ],
+ [
+ "וכן שפחה שנשתחררו בניה עמה
סד\"א עבד אין לו חיים [כיבמות ס\"ב א'] ונייבם קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "חמש נשים שנתערבו ולדותיהן
ולכל אחת בן שלא נתערב. ונקט חמש, דכך היה מעשה שנתחבאו מהריגה ונתערבו ילדיהן:"
+ ],
+ [
+ "ונשאו נשים ומתו
מן הוודאין:"
+ ],
+ [
+ "ד' חולצין לאחת ואחד מיבם אותה
ממ\"נ אם יבמתו היא, שפיר. ואם לאו, הרי כבר נחלצה מיבמה:"
+ ],
+ [
+ "הוא
זה שייבם:"
+ ],
+ [
+ "וג' חולצים לאחרת ואחד מיבם
וה\"ה שג' הראשונים שחלצו לראשונה יחלצו לכל הד' והד' ייבם לכל הד', רק בגוונא דמתניתין עדיף טפי כדי שיקיים כל א' מצות יבום:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו ארבעה חליצות ויבום לכל אחת ואחת
מיהו החליצות קודמות לייבום שלא יפגעו ביבמה לשוק. וה\"ה דא' יכול ליבם ב' או כלן בכה\"ג. רק דהכי שפיר טפי, דלמא מתרמי ליה יבמה דידיה לקיים מצות יבום וה\"ה במתו הוודאין ד' מעורבין חולצין ואחד מיבם:"
+ ],
+ [
+ "בני הכלה
הוודאין:"
+ ],
+ [
+ "ובני הזקנה או חולצין או מיבמין
אחר חליצת בני הכלה:"
+ ],
+ [
+ "מתו הכשרים
ר\"ל הוודאין:"
+ ],
+ [
+ "שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו ובני הכלה
ולבני הכלה כצ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אחד חולץ ואחד מיבם
לאחר שחלץ האחד מייבם האחר ממ\"נ, אי אשת אחיו היא שפיר, ואם לא, אשת בן אחיו היא, וכבר נחלצה:"
+ ],
+ [
+ "כהנת
אשת כהן:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו אוכלים בתרומה
דהרי גם עבד כהן מותר בתרומה:"
+ ],
+ [
+ "וחולקים חלק אחד בגורן
ה\"ק חולקין חלק כאחד בגורן, שאין חולקין תרומה לעבד בלא רבו, שלא יעלוהו ליוחסין [עי' כתובות פ\"ב מ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואינן מיטמאין למתים
מיהו להאב הכהן מטמא ממ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "בין כשרות בין פסולות
דכל א' ספק כהן ס' עבד:"
+ ],
+ [
+ "הגדילו התערובות ושחררו זה את זה
דכופין על כך:"
+ ],
+ [
+ "ואם נטמאו אינן סופגין את הארבעים
דרק ספק כהן הוא. ונ\"ל דקמ\"ל הכא, אע\"ג דפוטר א\"ע ממלקות בנטמא בטענה שאינו כהן, אפ\"ה באכל תרומה שוב פוטר א\"ע בטענה שהוא כהן, משא\"כ ברישא לא סתרי טענותיו אהדדי, דהרי אפילו אינו כהן מותר בתרומה, מדלא נשתחרר עדיין [ולמהרש\"א ברישא בל\"ז לא לקי, דקטנים הם]:"
+ ],
+ [
+ "ואם אכלו אינן משלמין קרן וחומש
אבל מפרישין התשלומין וימכרום לכהן [עי' רמב\"ם פ\"י הט\"ו מתרומות] משום כפרה:"
+ ],
+ [
+ "ואינן חולקין על הגורן
אפילו יבואו יחד וישאלו עכ\"פ חלק א', חיישינן שמא יאכלוהו:"
+ ],
+ [
+ "ומוכרין את התרומה
מתבואתן:"
+ ],
+ [
+ "ואינן חולקים בקדשי המקדש
אפילו מעורות קדשים וחרמי מקדש:"
+ ],
+ [
+ "ואין נותנין לחם קדשים
אפילו בתנאי שיכבדו לכהן אחר שאינו במשמר השבוע להקריבן, גם אין נותנין להם בכור:"
+ ],
+ [
+ "ואין מוציאין שלהם מידם
קרבנות שלהן אין כופין אותן לתתן לאנשי משמר, רק יוכלו לכבד לכל שירצו:"
+ ],
+ [
+ "ובכורו יהא רועה עד שיסתאב
שיומם, ואפילו ביהמ\"ק קיים ירעה עד שיומם ויאכלו דלמכרו לכהן א\"א, דהרי בכור אינו נמכר כשהוא תם [כתמורה ד\"ח א'], וכשיקריבו יאכלו הכהנים ולא יהיה בו כלום, דגם בכור של בהמת כהן חייב להקריבו [כרפ\"ב דבכורות]. אמנם תמהני מאד וכי משום חשש הפסד ממונו נתיר לו לעבור על בל תאחר. דאי\"ל דמתני' מיירי בבכור בח\"ל דאינו רשאי להקריבו [כתמורה כ\"א א'], זה דוחק דהרי בכל דוכתא אמרינן דתנא בא\"י קאי, וגרס לפי מקומו [כשבת דע\"ג ב' וגיטין ס\"ה ב']. והן אמת [דבתמורה ד\"ח ב'] מוקי למתניתין בבכור תם בזמה\"ז. אבל סוגיא דהתם תמוה טפי, דמקשה למאי דקיי\"ל דבכור תם בזמן הבית אינו ממון כהן, א\"כ משנתינו היכי מוקי לה, דבשלמא אי נימא אית ליה לכהן זכיה בגוויה שפיר אמרינן במשנתינו דמחזיק ליה בעליו עד שיומם, אלא אי נימא דלית ליה לבעליו זכייה בגוויה ליתי גזבר ולשקלה. ומשני דמתניתין מיירי בבכור תם בזמן הזה. אמנם ק' דהיכי קאמר דאי אית ליה לכהן זכייה שפיר, והיכי הוה שפיר והרי אפילו אית לכהן זכייה בגוויה אינו רשאי לקיימו עד שיסתאב דהרי עבר על בל תאחר ביני ביני. וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ונותנין עליו חומרי כהנים וחומרי ישראלים
מנחתן נקמצת וקרב בפ\"ע, כשל ישראל, והשיריים אינן נאכלין, דמנחת כהן כולו כליל על המזבח, וזו מספיקא נשרפת בבית הדשן:"
+ ],
+ [
+ "היו לה בנים מן הראשון ובנים מן השני חולצין ולא מייבמין
דבכל א' איכא לספוקי שמא רק אחיו מאם הוא, ואשתו עליו בכרת:"
+ ],
+ [
+ "היו לו
להספק:"
+ ],
+ [
+ "הוא
הספק:"
+ ],
+ [
+ "חולץ ומיבם
ר\"ל או חלץ או מיבם לאשת בן הראשון ולאשת בן השני, דממ\"נ אי אחיו הוא, שפיר, ואם לאו, נכריה היא אצלו, וכגון שאין שם אח אלא הוא, דאז ליכא לספוקי ביבמה לשוק. [והא דנקט אחים. בזה אחר זה מיירי, דכשייבם אשת זה לא נולד האחר עדיין. כך נ\"ל ומתורץ הצ\"ע של רתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "והם אחד חולץ ואחד מיבם
בן הראשון או האחרון חולץ והשני מיבם:"
+ ],
+ [
+ "היה אחד
מהבעלים:"
+ ],
+ [
+ "היו שניהם כהנים הוא אונן עליהם
דאסור בעבודה ובאכילת קדשים ביום מיתתן:"
+ ],
+ [
+ "הוא אינו מיטמא להם
כשימות א' מהן אסור הספק להיטמא להם. ומשכח\"ל דרואה במיתת שניהן ואעפ\"כ יהיה כהן כשר. כגון שנתקדשה קדושי טעות על תנאי, דאז א\"צ גט, ונשאת תוך ג' חדשים. אבל אי\"ל שנבעלה מראשון בזנות, ותוך ג' חדשים נשאה ב', ליתא, דא\"כ אף דגם בזנות אם מודה שהוא בנו הו\"ל כהן, עכ\"פ זנות ומסופק אם הוא בנו אינו כהן, אע\"ג דממ\"נ בן כהן הוא [אה\"ע ג,]. גם אי\"ל דמיירי בנתגרשה מראשון, דא\"כ יטמא לראשון ממ\"נ דגם אם מהשני הוא הו\"ל חלל דמותר לטמא למתים. ונ\"ל דלפי דאוקימנא לה בקדשה על תנאי א\"צ לומר דמיירי נמי שכנסה על תנאי אלא אפילו כנסה אח\"כ סתם דהו\"ל ספק מקודשת [כאה\"ע סל\"ח] לא אמרינן דהו\"ל ס\"ס ספק שביטל תנאו כשבעל והוא בן ז' לאחרון, נמצא אינו כהן, ואת\"ל שלא ביטל תנאו כשבעל, עכ\"פ שמא הוא בנו של הראשון, וא\"כ לא יהא אונן על השני ווהיה מותר לאכול קדשים אז:"
+ ],
+ [
+ "הוא אינו יורש אותן
דיורשין וודאין של כל א', יאמרו לו אייתי ראיה דאחינו את:"
+ ],
+ [
+ "אבל הם יורשין אותו
כשמת בלי זרע, דמי מעכבן, הרי האב קודם לכל יוצאי יריכו, לפיכך יחלוקו שניהן:"
+ ],
+ [
+ "ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה
מיהו בהכם או קללם כאחת, חייב [והקשה י\"נ מהור\"ר אברהם ראטהענשטיין שליט\"א, למה הפסיק התנא בהך בבא ובבבא דירושה דשייכי אפילו בשניהן ישראלים. בין בבא דאינו מטמא לבבא דמשמרו, דמיירי שניהן בכהנים. ונ\"ל דסמיך בבא דירושה לטומאה לרבותא, דאע\"ג שירשוהו אפ\"ה אין מטמאים לו, ולא נימא דהא בהא תליא, דהוה כמת מצוה, וכדאמרינן גבי יתומה קטנה שנתקדשה ומתה (יבמות דפ\"ט ב' ועי' תוס' שם), ואיידי דתני ירושה דשייך נמי בישראל, סמיך ליה קללתו ומכתו דנמי שייך גם אצל ישראל, ואיידי דתנא במכתו זה וזה, תנא נמי זה וזה אצל עולה במשמרו]:"
+ ],
+ [
+ "ועולה במשמרו של זה ושל זה
כשירצו בני משמרו למחול חלק עבודתן, יכלו לכופו שיקריב, שלא יאמרו שיש פסל במשפחתן:"
+ ],
+ [
+ "ואינו חולק
בקרבנות, שיאמרו אייתי ראיה דממשמרינו את:"
+ ],
+ [
+ "אם היו שניהם במשמר אחד
ובבית אב א', דאל\"כ כיון דבכל משמר ו' בתי אבות [כתענית פ\"ב מ\"ו], שוב יאמרו אייתי ראיה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואפילו שלשתן הדיוטות
ועכ\"פ לכתחלה צריך שידעו להקרות הפסוקים [אמנם בקרובים זל\"ז או ליבם או ליבמה, החליצה פסולה]. ומצוה להוסיף עוד ב' אפילו ע\"ה, כדי לפרסם החליצה, ואלו הב' כשרים בדיעבד בקרובים [אה\"ע קס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "חלצה במנעל
הוא מעור רך, ופסול לכתחילה שמא תחלוץ אותו קרוע דפסול אפילו בדיעבד דאינו מגין, משא\"כ בקשה ליכא למגזר בקרוע, דלא מיתיב אכרעיה [שם סט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "באנפילין
מנעל של בגד:"
+ ],
+ [
+ "חליצתה פסולה
מדאינו מגין, וה\"ה של עץ או שעם [ב\"ש שם סקכ\"ב]. וצריך שיהיו אפילו התפירות של עור ותכופות זל\"ז ונוהגין שיהיו גם הרצועות מבהמה כשרה [שם סט\"ו]. וי\"א שיהיו הרצועות לבנות [שם סי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "בסנדל
[פאנטאפפעל]:"
+ ],
+ [
+ "שיש לו עקב כשר
והא דלא ערביה להך בבא עם רישא ה\"ט דהכא כשר לכתחילה, [וזה ראיה לרש\"י ועי' תוי\"ט ד\"ה בסנדל]:"
+ ],
+ [
+ "מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה
בהיו הרצועות קשורות למעלה מברכיו [הרע\"ב]. ולרש\"י ר\"ל שחלצה המנעל מהברך, וכגון לנחתך הרגל [עי' רא\"ש אות ז']:"
+ ],
+ [
+ "חלצה בסנדל שאין שלו
ולכתחילה צריך שיהיה שלו, ואפילו שניתן לו רק במתנה להחזיר:"
+ ],
+ [
+ "או בסנדל של עץ
מחופה עור, דאל\"כ פסול אפילו בדיעבד ונקט עץ לרבותא אע\"ג בשמפסיק עץ אין העור שע\"ג מגין כלל על הרגל אפ\"ה בדיעבד כשר, וכ\"ש בשמפסיק אנפילית שהוא בגד שאינו מגין כלל בלי העור:"
+ ],
+ [
+ "חלצה בגדול
שגדל ממדת רגלו, אבל יכול להלוך בו:"
+ ],
+ [
+ "או בקטן
ממדת רגלו:"
+ ],
+ [
+ "ור' אליעזר פוסל
וקיי\"ל כוותיה [שם ס\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אליעזר מכשיר
וקיי\"ל ברגל כת\"ק [שם כ\"א וכ\"ה], וביד בדיעבד כר\"א [שם ס\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "חליצתה כשרה
דרק מעשה מעכב. [ואע\"ג דבחוסם בקול לכלאים מחשב דבור ג\"כ מעשה. התם לא שהדיבור מחשב מעשה, רק מדנעשה מעשה ע\"י הקול חייב [עי' תוס' דק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "חליצתה פסולה
אי\"ל דחליצה שתחלוץ אח\"כ פסולה, ליתא דהרי קיי\"ל דסדרן אין מעכב [כש\"ס ק\"ה א'] אלא ר\"ל דזו לא מקרי חליצה לפטרה מזיקת היבם:"
+ ],
+ [
+ "החרש שנחלץ
בכל דוכתא נקט \"החולץ\", מדצריך שיתכוון גם הוא לחלוץ, והכא נקט \"בדיוק\" שנחלץ, לרמוז לנו גם טעם פסול החרש, מדלא התכוון להתירה בחליצה [רנ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "והחרשת שחלצה
י\"א שאינה כלום, וי\"א שחליצה פסולה היא. דאע\"ג דקריאה לא מעכב, היינו בראוייה לקריאה [שם סמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "והחולצת לקטן
דהיבם צריך שיהיה בן י\"ג שנה ויום א', והיבמה בת י\"ב שנה ויום א' והביאו ב' שערות, ובדיקת השערות באשה סגי ע\"י נשים, כיון שהוחזקה גדולה. וכשהיבם נתמלא זקנו, סגי [שם ס\"ו ועי' ח\"מ רסל\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לא חלצה חליצתה פסולה
וכל חליצה פסולה. צריך שתחלוץ אח\"כ מכל האחין וי\"א שא\"צ [סי' ק\"ע ס\"ה]. מיהו הכא מדנקט תקנתא שתחלוץ כשתגדיל, ש\"מ דרק מדרבנן פסול [עי' ריש סוכה] וא\"צ שתחזיר על האחין [שם מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ובא מעשה לפני רבי עקיבא והכשיר
דאע\"ג דכתב בפירוש ונגשה יבמתו לעיני הזקנים. ס\"ל דלא עדיף מרקיקה לעיל [מ\"ג] דלר\"ע רק לכתחלה ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "מצות חליצה בא הוא ויבמתו לבית דין
ובדיעבד אפילו הלכו ב\"ד אליהן:"
+ ],
+ [
+ "והן משיאין לו עצה ההוגגת לו
כשהוא ילד והיא זקינה או איפכא, מיעצין אותן לחליצה:"
+ ],
+ [
+ "וגמר את כל הפרשה
ר\"ל \"ונקרא שמו בישראל\" וגו', כמפורש לקמן:"
+ ],
+ [
+ "מצוה בדיינין ולא מצוה בתלמידים
שיושבים שם לפני רבן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל חלוץ הנעל חלוץ הנעל
דמדמרד במצות יבום, יהיה כאבל ומנודה, להכי נקרא משפחתו בית חלוץ הנעל, לגנאי, והכי קיי\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בית שמאי אומרים
יתומה קטנה תקנו חכמים שאמה או אחיה יוכל לקדשה #א) ולהשיאה [ולרמב\"ם אפילו היא לבד יכולה זאת], וכשתגדיל תוכל למאן ולומר א\"א בפלוני בעלי, ויוצאת בלי גט:"
+ ],
+ [
+ "אין ממאנין אלא ארוסות
דאי גם נשואה, בשביל כך ממנעי ולא נסבי מהפסד סעודת נשואין:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים ארוסות ונשואות
דס\"ל לא ממנעי בשביל כך:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים בבעל ולא ביבם
כשלא מיאנה בבעלה אינה ממאנת ביבם, רק כשתגדיל תחליץ:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים בפניו
דאפשר שלא תעיז למאן בפניו:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים בבית דין ושלא בבית דין
מומחין. וקיי\"ל דסגי בב' עדים:"
+ ],
+ [
+ "ממאנת והיא קטנה אפילו ארבעה וחמשה פעמים
כשחזרה ונשאת:"
+ ],
+ [
+ "אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל ותמאן ותנשא
ה\"ק או ממאנת וממתנת מלהתארס, עד שתגדל, או ממאנת ותנשא מיד שאז אינה יכולה למאן עוד לב\"ש:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא קטנה שצריכה למאן כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה
יתומה דנקט תנא לאו דוקא שמת אביה אלא אפילו אביה קיים כגון שנתקדשה ונתגרשה בעודה קטנה, דהיינו יתומה בחיי האב, כיון שיצאה כבר מרשות האב לפיכך כשמתרצת להתקדש, מקודשת מד\"ס. וכ\"כ הא דנקט שהשיאוה אמה או אחיה אורחא דמלתא נקט, אלא בין שהתרצו אלו, או שנתקדשה מעצמה אם היא פחותה מבת ו' אינה מקודשת כלל, ומבת ו' עד שתהיה בת י' ויודעת חומר ענין הקדושין, או שהיא מבת י' ולמעלה עד שתביא ב' שערות אחר שתהיה בת י\"ב אף שהיא סכלה ביותר, הר\"ז מקודשת מדברי סופרים, ובכל גוונא צריך שתהיה היא מרוצה להתקדש אפילו התרצו קרוביה לא מהני [רמב\"ם פ\"ד מאישות ה\"ז], מיהו בין בהתרצו קרוביה או לא אינה מתקדשת מד\"ס עד שתקבל היא עצמה כסף או שטר קידושיה, ולא בקבלו הם הקדושין מדאין שליחות לקטן:"
+ ],
+ [
+ "רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה
עד בת ו' היא בחזקת שאינה יודעת לשמור, ולמעלה מי' בחזקת שיודעת, מו' עד י' צריכה בדיקה. וממאנת עד י\"ב שנים ויום א', ואח\"כ, בלא בעלה כשגדלה, דוקא בשהביאה ב' שערות א\"י למאן, אבל כשבעלה כשגדלה, א\"צ ב' שערות, דע\"י ביאתה הו\"ל קדושי דאורייתא והו\"ל ספק דאורייתא שמא נשרו השערות:"
+ ],
+ [
+ "בת כהן לישראל תאכל בתרומה
נ\"ל מדנקט רק הא, ש\"מ דלאו אליבא דר\"א לחוד נקט לה, רק לכ\"ע, דאף רבנן מודו דאסורה בתרומה דאורייתא [ביבמות ד\"צ ע\"א], מיהו יורשה לרבנן וזוכה במעשה ידיה ומציאתה. דהפקר ב\"ד הפקר, ומטמא לה, דמדיורשה, לא יתעסקו עמה בקבורתה קרוביה, והו\"ל כמת מצוה, ומפר נדריה, דכל אשה על דעת בעלה נודרת:"
+ ],
+ [
+ "וכל עכבה שאינה מן האיש כאלו אינה אשתו
במשנה ד' מפורשת הך משנה, דבמגרשה הו\"ל עכבה שמהאיש, דאגלאי למפרע שמה שנתעכבה אצלו, רק בו היה תלוי, אבל בממאנת, אגלאי למפרע דרק בה היה תלוי העכבה אצלו:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי אפילו גירושין ומיאון ק' פעמים:"
+ ],
+ [
+ "במיאון מותרת לחזור לו
דדוקא מיאון דידיה מבטל גיטא דידיה [כמ\"ד] אבל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה. ופליג אמשנה ד' בגרשה ונשאת לאחר וגרשה דאסורה לקמא, דמשמע דבמיאנה בבתרא מותרת לקמא, אע\"ג דגרשה קמא. א\"נ הכא מיירי בשילשה בגיטין דמחזי כגדולה:"
+ ],
+ [
+ "המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם
דלא אמרינן נשואין ראשונים הפילוה לפני יבם, ומשגרשה הו\"ל גרושת אחיו, אלא מיתה מפלת:"
+ ],
+ [
+ "וכן המגרש את היתומה
קטנה שקדושיה מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "והחזירה מותרת ליבם
נקט רישא לרבותא דת\"ק דאף גרושה גדולה' מותרת, וסיפא לרבותא דר\"א דאף גרושה קטנה אוסר:"
+ ],
+ [
+ "ור' אליעזר אוסר
דגזר בהך אטו מחזיר גרושתו והיא אז יתומה בחיי אב, כסיפא, ונקט רישא לרבותא דרבנן וסיפא לרבותא דר\"א:"
+ ],
+ [
+ "קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה ביתומה בחיי האב
דאף שאביה חי אין בו כח לקבל קדושיה:"
+ ],
+ [
+ "החזירה דברי הכל אסורה ליבם
במת בעלה בקטנותה, דלא אלימא קדושי קטנה דרבנן למיעקר גירושין דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "תצא משום אחות אשה
דפטורה מחליצה ומייבום:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי חרשות
דג\"כ נשואיה רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו
דזיקת גדולה שהיא דאורייתא אוסרת הקטנה עליו כאחות זקוקתו:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל
וכשיבא עליה אז, הו\"ל קדושיה דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "ותצא הלזו משום אחות אשה
אבל לא יחלוץ לגדולה שלא תאסר קטנה עליו כאחות חלוצתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר אי לו
אוי לו:"
+ ],
+ [
+ "מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה
אבל ללמדה שתמאן לא, דצריך להרחיק ממיאון טפי מגירושין, דקטנה לאו בת דעת היא. וכשתתחרט אח\"כ עברנו אלפני עור וגו', משא\"כ גירושין בע\"כ וקיי\"ל כר\"א:"
+ ],
+ [
+ "ביאתה או חליצתה
כשתגדיל. דאע\"ג דנשואיה רק מד\"ס, משום לא פלוג דינה כקדושי קטנה דאורייתא [פי\"ב מ\"ד] כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וכן שתי חרשות
ביאתה פוטרת צרתה, אבל אינה בת חליצה כלל:"
+ ],
+ [
+ "קטנה וחרשת אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה
דלא ידעינן בהי ניחא ליה שתחשב טפי כאשתו. אי בקטנה דאתי לכלל דעת, אי בחרשת דבת ביאה גמורה היא:"
+ ],
+ [
+ "פקחת וחרשת ביאת הפקחת
ה\"ה חליצתה:"
+ ],
+ [
+ "ואין ביאת החרשת פוטרת את הפקחת
דאין ביאת אשה שנשואיה מד\"ס פוטרת אשה שנשואיה דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "או שבא אחיו על השניה לא פסל את הראשונה
דממ\"נ אי ביאתה קונה, הרי קנה הראשונה, והו\"ל שנייה בעילת זנות, ואי לא קנה, הו\"ל כנכריות, אבל אינו מקיים האחרונה דלמא קנה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "או שבא אחיו על הקטנה פסל את החרשת
דקטנה ביאתו ספק אי קני לגמרי או לא קני כלל, משא\"כ חרשת וודאי קנויה במקצת. להכי אי בעל קטנה תחלה, איכא שפיר ממ\"נ כלעיל סי' ל\"ג, משא\"כ בבעל חרשת תחלה, שמא אח\"כ ביאת קטנה קניא לגמרי, ופסל קנין חרשת שהוא רק במקצת:"
+ ],
+ [
+ "או שבא אחיו על הפקחת פסל את החרשת
הא מתניתין כ\"ש מהך דלעיל, רק תנא נקט כולה גוונא:"
+ ],
+ [
+ "מלמדין הקטנה שתמאן בו
כדי לקיים מצות יבום דאורייתא: משא\"כ בחרשת וקטנה לעיל [מ\"ט] ליכא יבום דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "יבם קטן שבא על יבמה קטנה יגדלו זה עם זה
ר\"ל אינו מגרשה עד שיגדיל, ועד שתדע היא לשמור גיטה:"
+ ],
+ [
+ "היבמה שאמרה בתוך שלשים יום
משכנסה היבם:"
+ ],
+ [
+ "לא נבעלתי
והיבם אומר בעלתיך ודייך בגט שנתתי לך, ואינו רוצה לחלוץ לה שלא תהא אסורה לחזור לו, גם מתבייש שתריק לפניו בב\"ד:"
+ ],
+ [
+ "כופין אותו שיחלוץ לה
שלא תאסור אכ\"ע, מדשויה אנפשה חתיכה דאיסורה, אבל אינו מיבם דמדגט בידה, ולפי דבריה שלא בעלה וקבלה גט, אסורה ליבם [כפ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "לאחר שלשים יום מבקשים הימנו שיחלוץ לה
דלבתר ל' יום לא מוקי אנפשיה, וחזקה שבעל אותה, להכי אין כופין. מיהו אם אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתיה, א\"צ חליצה, שא\"נ לאסרה, אפיליו היא תוך ל' [וי\"ח תוך ל']:"
+ ],
+ [
+ "הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה
דלא אסקה אדעתא שימות בעלה ותיאסר ליבם:"
+ ],
+ [
+ "לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה
וכשיתרצה לחלוץ יתן לה כתובה:"
+ ],
+ [
+ "ואם נתכוונת לכך
כשנדרה הנאה היה כוונתה רק כדי שתאסר ליבמה."
+ ],
+ [
+ "אפילו בחיי בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה
דדינה כמורדת. מיהו אם מוחלת כתובתה, גם בכה\"ג כופין שיחלוץ לה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חרש שנשא פקחת
דאינו קדושין דאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה יוציא ואם רצה יקיים
קמ\"ל דעכ\"פ הו\"ל קדושין מד\"ס, ולא כשוטה וקטן דלא תקנו להו רבנן קדושין כלל:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה יוציא ואם רצה יקיים
דאף דהוה. קדושין דאורייתא, עכ\"פ א\"צ דעת אשה בגירושין:"
+ ],
+ [
+ "נשתטית לא יוציא
אף דיודעת לשמור גיטה, חיישינן שתזנה. מיהו אם גרשה מותרת להנשא לכתחלה:"
+ ],
+ [
+ "נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית
להכי נקט עולמית, דבנשאת בגט זה יוציא, מדהוה קדושין דאורייתא ואין בו דעת לגרש:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוחנן בן נורי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאה והאיש שנתחרש אינו מוציא
דס\"ל דבשניהן לא יוציא:"
+ ],
+ [
+ "העיד רבי יוחנן בן גודגדה על החרשת שהשיאה אביה
בקטנותה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא יוצאה בגט
ומקבלת היא עצמה גיטה אף שקדושיה היו מדאוריותא. ורבנן הביאו עדותו לראיה לדבריהם נגד רבי יוחנן בן נורי:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו
לר\"י בן נורי דפליג עלייהו במשנה א':"
+ ],
+ [
+ "אף זו
פקחת שנתחרשה:"
+ ],
+ [
+ "או לשני אחים חרשין
היינו רישא, אלא בעי למנקט כולהו גווני בדידיה ובדידה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום
דמפני שקדושי זו מד\"ס, וזיקה של זו מד\"ס, מפקעי אהדדי שתצא משום אחות אשה:"
+ ],
+ [
+ "ואם היו נכריות יכנסו ואם רצו להוציא יוציאו
אח\"כ בגט. אבל לא בחליצה, מדאינן בואמר ואמרה אע\"ג דבדיעבד בל\"ז סגי כלעיל [פי\"ב מ\"ג]. התם שאני דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו:"
+ ],
+ [
+ "מוציא אשתו בגט
דזיקת אחותה דאורייתא, אוסרת עליו זו שקדושיה רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "מוציא אשתו בגט
מטעם שבסי' י\"ד. ואף דקטן אוכל נבילות אין ב\"ד מצווין להפרישו וחרש גרע מקטן. אפ\"ה מוציא אשתו בגט, גזירה שמא יטעו לומר דמשו\"ה יושבת אשת חרש גביה, משום דקדושיה דידה דחו לזיקה דאורייתא של אחותה, ויתירוה לשוק:"
+ ],
+ [
+ "ואשת אחיו אסורה לעולם
דליבמה אסור, מדהוה באחותה קדושין מד\"ס, וחרש א\"א שיחלוץ:"
+ ],
+ [
+ "כונס ואינו מוציא לעולם
דגט של חרש לא מפקע זיקה דאורייתא של אחיו שכנסה החרש על ידה, ולפיכך הו\"ל כאילו קידש פקח אשה ונתחרש שאינו יכול לגרשה לעולם:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שלום בינו לבינה
דאם קטטה ביניהן, י\"ל דמתכוונת לאסור א\"ע עליו:"
+ ],
+ [
+ "ושלום בעולם
ר\"ל מסתמא אמרינן שיש שלום בינו לבינה, וגם שיש שלום בעולם, הא בידוע שיש מלחמה בעולם, שמא באומדנא אמרה שנהרג, מדנהרגו רבים, או מדשהה לבוא, או מדראתה פצעו וסברה שוודאי ימות בה:"
+ ],
+ [
+ "תנשא
דמדמיתראת שתתקלקל אח\"כ [כפ\"י מ\"א], דייקא ומנסבה. מיהו, באמרה התירוני אף שתבעה ג\"כ כתובה, נאמנת על שתיהן, אבל בהקדימה תביעת כתובה להתירוני, נאמנת להנשא ולא לכתובה, ובתבעה כתובה ול\"א התירוני אינה נאמנת כלל. רק דבנשאת מעצמה מקבלת כתובה. וי\"א דכל שהזכירה כתובה, אין מתירין אותה [י\"ז סמ\"ג ומ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "תתיבם
ונכנס היבם לנחלה על פיה:"
+ ],
+ [
+ "שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם
מלחמה לאו דוקא, רק כל מקום שיש שם בהילות, שא\"א שתדייק היטב שמת, אז אפילו אמרה קברתיו לא מהני, שמא משקרת בזה להחזיק מה שאמרה בדדמי [וי\"א דקברתיו מהני]. ובע\"א שאמר מת במלחמה בנשאת לא תצא [וי\"ח], ובאמר קברתיו מהני אפילו לכתחילה, וקברתיו לאו דוקא, רק שראהו אחר שמת והכירו היטב ביישוב הדעת, ובב' עדים כשרים לא אמרינן דאמרו בדדמי, ואפילו באמר ע\"א בשם שני עדים, מהני אפילו בלא קברנוהו. ודוקא באמרה מת במלחמה ממש, אבל באמרה מת סמוך לשדה המלחמה, נאמנת. וכל זה בידוע מלחמה, אבל באינו ידוע, והיא אומרת שמת במלחמה, מדאית לה מגו מהני בדיעבד ולא לכתחלה, וי\"א דגם בדיעבד לא מהני [שם מ\"ח מ\"ה ג']:"
+ ],
+ [
+ "קטטה בינו לבינה
קטטה, היינו שאמרה בפניו גרשתני בפני ב' עדים, והעדים הכחישוה, אז אפילו קברתיו לא מהני, ואפילו איכא נמי ע\"א שמת, מדאיכא קטטה חיישינן ששכרתו. מיהו בדיעבד מהני ע\"א [שם מ\"ח], וי\"א דלהכי נקט \"בינו לבינה\", ולא ביניהם, דקמ\"ל כרמב\"ם דאפילו הרגיל הוא הקטטה, דינה כהרגילה היא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אחת זו ואחת זו תנשא
וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "בית הלל אומרים לא שמענו אלא בבאה מן הקציר
שאז בימי קציר חטין שהוא בשלהי קיץ דקשה בחמימות יותר מקיץ [כיומא דכ\"ט א'] שכיח שימות מנחשים או מחמת שקודחתו אז וה\"ה בכל עת קיץ שהאויר חם:"
+ ],
+ [
+ "ובאותה מדינה
שב\"ד שם יראה לשקר:"
+ ],
+ [
+ "ובמעשה שהיה
שבאה לב\"ד ואמרה שמת בנשיכת נחש כשקצר חיטין, ומצאו חכמים כדבריה, לכן לא התירו רק דוגמתו:"
+ ],
+ [
+ "אמרו להן בית הלל מצינו שאין האחים נכנסים לנחלה על פיה
דצריך ב' עדים:"
+ ],
+ [
+ "אמרו להם בית שמאי והלא מספר כתובתה
מנוסח שטר כתובתה:"
+ ],
+ [
+ "נלמוד שהוא כותב לה שאם תנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי
והרי התירוה להנשא:"
+ ],
+ [
+ "הכל נאמנים להעידה חוץ מחמותה
ואפילו שאינה אם המת רק אם היבם, אבל אם מת הבן ונשאת לאחר נאמנת לומר שמת האחר ואינה נפסלת להעיד מדהיתה פ\"א חמותה:"
+ ],
+ [
+ "ובת חמותה
ה\"ה בת חמיה:"
+ ],
+ [
+ "וצרתה ויבמתה ובת בעלה
וכן היא אינה נאמנת להן, דמדשונאות זא\"ז מתכוונת לקלקלה:"
+ ],
+ [
+ "מה בין גט למיתה
דאעפ\"כ נאמנות להביא גטה:"
+ ],
+ [
+ "שהכתב מוכיח
דסמיכתינו אגט, רק שצריכה לומר בפני נכתב וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד אומר מת ונשאת
לאו דוקא, דאפילו רק התרנוה להנשא קודם שהוכחש העד:"
+ ],
+ [
+ "ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא
מדכבר האמינו לקמא כב', אין דבריו של א' כנגד ב'. מיהו לכתחילה לא תנשא. משום לזות שפתים. ובבא האוסר מקודם, אפילו נשאת תצא [שם סל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "עד אומר מת ושנים אומרי' לא מת
אפילו הב' פסולי עדות, וי\"א דבכה\"ג ובא עד הכשר המתיר תחלה והתירוה, לא תצא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "שנים אומרים מת ועד אומר לא מת אף על פי שלא נשאת תנשא
ואפילו בא הע\"א האוסר קודם להב' המתירין ובהיו הב' הראשונים נשים והתירוה, ואח\"כ בא עד כשר ואמר לא מת, שריא [שם]:"
+ ],
+ [
+ "אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת
שב' צרות באו ממדה\"י, ומכחישות זא\"ז במיתתו:"
+ ],
+ [
+ "וזו שאומרת לא מת לא תנשא ולא תטול כתובתה
קמ\"ל דאפילו חזרה בה ונותנת אמתלא לדבריה דרק לצעורה לחברתה מכוונה אפ\"ה אסורה:"
+ ],
+ [
+ "היתה
הצרה:"
+ ],
+ [
+ "תנשא ותטול כתובתה וחמותה אסורה
אף דהשתא אינה חמותה:"
+ ],
+ [
+ "ער שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה
וקתני מ\"ו לרבותא דר\"ט, דאע\"ג דחד דיבור הוא אפ\"ה נאמנת רק על עצמה שתנשא, ולא על חברתה אפי' לחומרא ורשאי לאכול תרומה, ותו תני מש\"ז לרבותא דרע\"ק אע\"ג דב' דיבורים נינהו, ואם אינה נאמנת שמת חמיה להתירה להנשא, למה נאמינה לאוסרה בתרומה, קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומניח כתובה ביניהן
לאו דוקא, רק מניח בב\"ד עד שיתברר:"
+ ],
+ [
+ "עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד
ובכולהו הלכה כר\"ע מחבירו, ונקט רישא לרבותא דרע\"ק דאע\"ג דלא עשה חטא, וגם בשעה שקידש עדין לא חייב כלום, אפ\"ה נותן כתובה לכל א' וא'. ונקט בבא דגזל לרבותא דר\"ט אע\"ג דעשה חטא, ותיכף כשגזל חייב להשיב, אפ\"ה סגי במניח גזלה ומסתלק:"
+ ],
+ [
+ "נאמנת
דכשהלכה ג\"כ היתה בחזקת היתר לשוק:"
+ ],
+ [
+ "מת בני ואחר בך מת בעלי
ורוצה להתייבם:"
+ ],
+ [
+ "אינה נאמנת
מדמפקיעה א\"ע מחזקה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "וחוששים לדבריה
שלא תנשא לשוק עד שתחלוץ:"
+ ],
+ [
+ "נאמנת
ומותרת להתיבם, דכשהלכה ג\"כ היתה בחזקת צריכ' ליבם:"
+ ],
+ [
+ "מת בעלי ואחר כך מת בני
ורוצה להנשא לשוק:"
+ ],
+ [
+ "אינה נאמנת
והטעם כסימן ל\"ב. ואע\"ג דחזקת דייקי ומנסבי מפקיע חזקת אשת איש, מכ\"ש חזקה ראשונה שליבם, דליכא רק לאו, לא תהיה אשת המת החוצה. י\"ל אפקעתא דיבם שאני, דזמנין דסניא ליה ולא מהימנא במגו דילדה בן ועדיין קיים, דהרי רוב נשים מתעברות ויולדות. י\"ל דאפילו היתה טוענת כך לא מהימנא, דסמוך מעוט דמפלת לחזקת צריכה ליבם, ואיתרע לה רובא:"
+ ],
+ [
+ "וחוששים לדבריה
שלא תתייבם:"
+ ],
+ [
+ "וחולצת ולא מתיבמת
ומיירי שהיתה בל\"ז פסול לכהונה, דאל\"כ לא תנשא ולא תחלוץ ולא תתיבם, שלא תצרוכנה כרוז לכהונה כשאח\"כ ובואו עדים ויעידו שאמת אמרה שמת בעלה ואח\"כ בנה [אה\"ע קנ\"ו סי\"ב]. אולם הרי\"ף והרא\"ש השמיטו אוקימתא זו שבש\"ס [דקי\"ט ב'] כפט\"ז סי' ב':"
+ ],
+ [
+ "ניתן לי יבם במדינת הים
שהלכה בחזקת היתר לשוק, ובאה ואמרה ילדה חמותי בן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא תנשא
לשוק, מדיצא בלא בנים. ואע\"ג דרוב נשים מתעברות ויולדות. עכ\"פ מדהיתה כשיצא בחזקת איסור לשוק, סמוך מעוט דמפלת לחזקה, ואיתרע לה רובא. ואע\"ג דרק ר\"מ ס\"ל סמוך. על כל פנים הכא דאיכא נמי מיעוטא דמיעוטא שאין מתעברות כלל, ובתרי מיעוטי כ\"ע מודו דאמרינן סמוך וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה
כשצרתה מעוברת לא מהני חליצה לזו, וגם לא הותרה לשוק עד שתלד צרתה ולד של קיימא. ואת\"ל תמתין ט' חדשים ותחלוץ ותנשא לשוק ממ\"נ. דאי נתעברה, כבר ילדה, ואי לא הא חלצה. י\"ל שמא יודע אחר חליצה שילדה צרתה, וצריכה הכרזה שכשירה לכהונה, ומי שלא שמע ההכרזה ויראה שנשואה לכהן, יאמר שחלוצה כשירה לכהן' מיהו בהיתה בל\"ז פסולה לכהן, באמת תוכל לעשות כן [ססקנ\"ו] ואף על גב דאיכא ס\"ס שמא לא ילדה צרתה ושמא לא תנשא לכהן. ועוד דהו\"ל למגזר דאפילו יתברר שחלצה שלא לצורך תאסרה לכהן ואז תו ליכא למיחש למידי אפ\"ה כיון דסוף כל סוף יתברר הדבר לא רצו להתירה בחליצה מיד:"
+ ],
+ [
+ "היתה לה חמות
ומת בעלה בלי בנים ואחים:"
+ ],
+ [
+ "אינה חוששת
לשמא נולד לה יבם, דאיכא ספק ספיקא, ספק הפילה ספק ילדה נקיבה, והו\"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא. דאפילו ר\"מ לא חייש לה:"
+ ],
+ [
+ "יצתה מלאה
מעוברת:"
+ ],
+ [
+ "חוששת
דמדוודאי נתעברה, הו\"ל כחזקת חי דלא חיישינן שמא מת [כפ\"ג דגיטין מ\"ג] ה\"נ לא חיישינן שמא הפילה. או י\"ל דביצאה מעוברת איתרע חזקתה לשוק, ואדרבה הוחזקה טפי לייבום:"
+ ],
+ [
+ "שתי יבמות
נשי ב' אחין:"
+ ],
+ [
+ "וזו אסורה מפני בעלה של זו
דאין יבמה מעידה לחברתה, ושמא חי הוא וזקוקה לו [פט\"ו מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לזו עדים
לרמב\"ם אפילו עד אחד, ולרא\"ש צריך ב' עדים למיתת יבם [קנ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "את שיש לה עדים אסורה
דשמא יבמה חי ואסורה לשוק:"
+ ],
+ [
+ "ואת שאין לה עדים מותרת
דאמיתת בעלה היא עצמה נאמנת. ואמיתת יבם הרי עדים:"
+ ],
+ [
+ "לזו בנים ולזו אין בנים
ואין להם עדים:"
+ ],
+ [
+ "נתיבמו
מב' יבמין שהיו כאן:"
+ ],
+ [
+ "ומתו היבמין
בלי בנים:"
+ ],
+ [
+ "אסורות להנשא
לשוק, דשמא ב' יבמין שבמדה\"י חיים. מיהו בנתגרשו או נתאלמנו והיו להו בנים, מותרות לשוק, דמדנאסרה כבר לבעל יבמתה, תו לא מקלקלה לה:"
+ ],
+ [
+ "הותרו לכל אדם
דמדנשאת הצרה, לא תקלקל את עצמה:"
+ ],
+ [
+ "אין מעידין
בטביעת עין של הגוף. לאשה שמת בעלה, רק בטביעת עין דפרצוף וכו':"
+ ],
+ [
+ "אלא על פרצוף פנים עם החוטם
היינו הפדחת והלחיים וחוטם, ואין משגיחין בעין ופה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שיש סימנין בגופו
סימן שאינו מובהק, כקטן או ארוך. לבן או אדום, או רושם בגופו. אבל סימן מובהק כחסר או יתר אבר או צואר עקום, או רושם במקום ידוע בגוף מהני אף בלי פרצוף, ואפילו לא מצאו רק אבר שהנשמה תלוייה בו שבו הסימן מובהק מהני, ודוקא באומדנא דמוכח שממנו הוא [י\"ז ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ובכליו
אפילו סימן מובהק, דחיישינן לשאלה. מיהו בראוהו שטבע במים שאין להם סוף בבגדים אלו, ומצאוהו אחר כך באותן הבגדים, מהני סימן מובהק בבגדים לי\"א [י\"ז ל\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו ראוהו מגוייד
מחותך, ואפילו במקום שאינו יכול לחיות, שמא נחתך בסכין מלובן, שמתדבק ומתרפא:"
+ ],
+ [
+ "וצלוב
תלוי:"
+ ],
+ [
+ "והחיה אוכלת בו
דדוקא במקום שאין נפשו יוצאה, אבל במקום שנפשו יוצאה מהני:"
+ ],
+ [
+ "אין מעידין אלא עד שלשה ימים
דאחר ג\"י הפנים משתנים. ובספק ג\"י, יש מתירין ויש אוסרים. מיהו במת ונקרש בחורף, אפילי אחר ג\"י מעידין עליו, וכ\"כ בנהרג והושלך מיד למים, אם ראוהו תוך שעה משהועלה מהמים, וכשנטבע לא היה מכה בפניו [וי\"א בכל מקום בגופו], אז אפילו אחר ג\"י מעידין אט\"ע של פרצוף, ואי שהה משהועלה קודם שראוהו, אפילו תוך ג\"י אין מעידין, ובספק אם ראוהו תוך שעה משהועלה, אזלינן לחומרא [שם כ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "לא כל האדם
אדם שמן מסריח גם תוך ג' ימים:"
+ ],
+ [
+ "ולא כל המקום
וכ\"כ במקום חם:"
+ ],
+ [
+ "ולא כל השעות
וכ\"כ בקיץ:"
+ ],
+ [
+ "נפל למים בין שיש להן סוף
שנראה כל גדותיו סביב כאחת. ובנפל לחור שבגליד שעל הנהר שסתום מכל צד, דינו כיש להן סוף וסגי בשהה שם אצל החור ג' שעות וראה שלא עלה, והוא השיעור כדי שתצא נפשו [ב\"ש שם סקצ\"ה], ונ\"ל דסגי בשנהר סתום עד כדי הלוך ג' שעות, מהחור לכל צד, אף שמשם ולהלן הוא לגמרי פתוח, והוא י' מיל, דהיינו כ' אלף אמה לכל צד, והוא פרסה אשכנזית בקירוב שהיא כ\"ד אלף אמה:"
+ ],
+ [
+ "ועלה לאחר שלשה ימים
ס\"ל אפילו יש להן סוף אסור:"
+ ],
+ [
+ "וירד מושכו אחריו ושהו בכדי שתצא נפשם
ג' שעות [כבתו של נחוניא חופר שיחין]:"
+ ],
+ [
+ "והשיאו נשותיהם
דס\"ל דבמים שיל\"ס סגי בהכי, והכי קיי\"ל [שם]:ר"
+ ],
+ [
+ "אמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא
לאחר י\"ב חודש, דמדנטרף אינו חי יב\"ח:"
+ ],
+ [
+ "מן הארכובה ולמטה לא תנשא
וכל זה בהיה הרגל קשור כששלשלוהו, אבל בנפל למים, והשליכו מצודה והעלו רגל, אפילו מארכובה ולמעלה, לא מהני, רק ביש בו סי' מובהק [כסימן י\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני
אפילו לא התכוונו להעיד:"
+ ],
+ [
+ "דיו רבי יהודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני
והוא שיאמרו שעכשו באו מהספד של פלוני, ויספרו ענייני ההספד, מי היה שם ומי הספיד וכדומה, דאם לא כן דלמא בשחוק אמרו כן:"
+ ],
+ [
+ "בין שהוא מתכוין
לעדות:"
+ ],
+ [
+ "ולאור הלבנה
אפילו ראהו העד שמת לאור הלבנה:"
+ ],
+ [
+ "ומשיאין על פי בת קול
נראה לי שהוא הנקרא בל\"א [עכא], ור\"ל אף שלא שמעו הקול עצמו, רק ההברה היוצא מהקול כמדבר ביער או בעמק, ששומע הד הרים, כאילו המלות נשמעות בכפל:"
+ ],
+ [
+ "והשיאו את אשתו
דאמרינן הלך לו המדבר ולא חיישינן שמא א' מה' הנשים היה המדבר, או עכומ\"ז, דאין מחזיקין כך אם אין ידוע החשש [עי' רמב\"ם פי\"ג מגירושין הכ\"ג, ודו\"ק] דהרי לא חיישינן שמא שד הוא, ומטעמא דאמרן:"
+ ],
+ [
+ "ושוב מעשה בצלמון
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "בן איש פלוני
וממקום פלוני:"
+ ],
+ [
+ "ונומיתי
נאומתי, ורצונו לומר אמרתי:"
+ ],
+ [
+ "לו כן הדברים
שכל חביריו חלוקים עליו:"
+ ],
+ [
+ "אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות
ואיני יכול לילך להעיד לפניהם:"
+ ],
+ [
+ "שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל
ל\"ג הזקן, דרבן גמליאל זה היה בן ר' שמעון בן גמליאל הנהרג בזמן החורבן, ונכד רבן גמליאל הזקן:"
+ ],
+ [
+ "מפי שפחה
והכי קיי\"ל [שם]:"
+ ],
+ [
+ "ולא על פי קרובים
וקיי\"ל דאפילו ע\"פ קרובים:"
+ ],
+ [
+ "ובחזרתם אמרו לפונדקית
גויה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו ולא תהא כהנת כפונדקית
ר\"ל והרי אתה לא האמנת גם לכהנת, שאמרת שאין אשה נאמנת, וכי תהיה גרועה יותר מפונדקית גויה שנאמנת:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם לכשתהא פונדקית נאמנת
שגם היא אינה נאמנת:"
+ ],
+ [
+ "הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו
[רייזע טאשע]:"
+ ],
+ [
+ "וספר תורה שהיו בידו
ובמסיחה לפי תומה האמינוה: נשלמה מסכת יבמות"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין יבמות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Nashim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Berakhot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Berakhot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..209deebc299b645856ec2492453b5cbbbdc7d16f
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Berakhot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,939 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Berakhot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין ברכות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מאימתי קורין – מלת קרא יש לו ד' הוראת. א) קריאת שם. כמו ולחושך קרא לילה. ב) קריאה להרחוק שיבא אליו. כמו ויקרא לבנו ליוסף. ב' הוראות אלו אינן שייכות כלל בק\"ש. ג) קריאה בספר. כמו וקרא בו כל ימי חייו. גם זו ההוראה אי אפשר שתהיה במלת קורין. דהרי מותר לקרותה בע\"פ (כא\"ח סי' מ\"ט). ד) אבל הוא לשון קריאה בקול לפרסום. כמו וקראתם דרור. מקרא קודש. ויקרא לפניו ככה. קרא בגרון אל תחשך. וה\"נ ר\"ל שמצוה לקרות פסוק ראשון בקול כדי לעורר הכונה בהפסוק שיקראו אחרינו בשעה האחרונה שנחיה בעה\"ז (עי' טא\"ח סי' ס). אולם נקט לשון רבים דאין אחד מוציא חבירו יד\"ח משא\"כ לענין ברכה במשנה ד':"
+ ],
+ [
+ "משעה שהכהנים נכנסים – נ\"ל דר\"ל נכנסין לעיר. דמקואות שלהן היו בשדות (כנדה ס\"ז ב') ורק בחוץ לעיר כשרים דאילו תוך העיר פסולין מחשש שאובין (כמקואות פ\"ח מ\"א) ומדרגילין הטמאים לטבול סמוך לביה\"ש כדי שלא יצטרכו לדקדק אטהרה כל היום (כשמעתין ד\"ב ע\"ב ושבת ל\"ה). להכי תוך טבילה וסיפוג. כשנכנסין לעיר כבר העריב שמשן. שהוא צאת ג' כוכבים. ואז קורא ק\"ש:"
+ ],
+ [
+ "לאכול בתרומתן – ולא נקט מצאת כוכבים ? דקמ\"ל אגב אורחא דכל טמאים אחר הע\"ש מותרים בתרומה. ואפילו מחוסר כפורים. כזב ודכותיה דצריכין קרבן למחר: [והא דלא קאמר משעה שאוכלין. נ\"ל דה\"ט. דלא תקשי כהן גופיה אימת קרי. להכי קאמר נכנסין. דמותר לקרותה מהלך. חוץ מפסוק ראשון (כברכות דף י\"ג). והא דלא קאמר משעה שרשאין. נראה לי משום דנכנסין מסמנא טפי]:"
+ ],
+ [
+ "עד סוף האשמורה הראשונה – סוף שליש קמא דלילה. דובשכבך עד סוף זמן התחלת שכיבה משמע. ונקט אשמורה. דקמ\"ל דיש בריות בארץ משמרים עת בואנה. ועי\"ז יהיה סי' לדבר. או קמ\"ל דגם ברקיע יש אז משמורת ר\"ל שהשגחה יתירה שולטת אז. וכמ\"ש בעת רצון עניתיך. ונ\"מ לאפושי ברחמים. כהרא\"ש:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר – הוא שעה וחומש זמניות קודם צאת החמה [פי' זמניות. לפי אורך וקוצר היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים ומחלקים אותו לי\"ב חלקים. משא\"כ שעות שוות. הן שווין בקיץ ובחורף מדהוא חלק הכ\"ד של היום והלילה יחד] דס\"ל דובשכבך כ\"ז ששוכבים משמע. ואנן קי\"ל (א\"ח רל\"ה). דמצוה לקרותה תיכף לצאת ג' כוכבים קטנים. דהיינו שהם קטנים ממש. שאינם נראין רק באיחור זמן. כשכבר נראין גדולים ובינונים ברקיע. וגם קטנים. שנשארו קטנים ועי\"ז א\"א שיטעה (ומדינא בבינונים סגי רק דלא בקיאין). ועכ\"פ לא ישהנה לאחר חצות. ובדיעבד אפילו עד עהש\"ח יצא. ובנאנס אפילו עד קודם נץ החמה יצא והכל עם הברכות לפניה ולאחריה רק שאחר עהש\"ח לא יאמר השכיבנו:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע – מספקא להו אי רבנן דוקא חצות קאמרי. והלכה כרבים. או רק להרחקה ובדיעבד כר\"ג ס\"ל. ואי\"ל בין כך או כך היו יכולים לקרות ק\"ש. נ\"ל דרק משום ברכה שאלו דאם חייבים צריכים לברך ברכת ק\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות – משא\"כ אח\"כ לא. מדלא היו אנוסים. רא\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הקטר חלבים ואברים – מכל קרבנות שנשחטו אותו יום צריך להעלותן למזבח עד שיעלה עהש\"ח. דבשהוא אח\"כ למטה נפסלו בלינה (עי' זבחים פ\"ז א'):"
+ ],
+ [
+ "מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל – הקדשים:"
+ ],
+ [
+ "הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר – ובאכלן אחר כך הוי ליה נותר. דבכרת:"
+ ],
+ [
+ "אם כן למה אמרו חכמים עד חצות – לרמב\"ם פ\"ד מקרבנות האי \"א\"כ\" אכולהו קאי. ולרש\"י ורע\"ב קאי רק אק\"ש ואכילת קדשים [וכ' הרמ\"ז מסתבר כוותייהו מדלא עריב להקטר חלבים וכל הנאכלים בחדא בבא. ש\"מ דלא הביא התנא להקטר חלבים וכו' רק לאשמעינן דמדאו' בין הקטר ואכילה שוין מצותן עד עהש\"ח. והא דלא גזרו נמי בהקטר שיהיה עד חצות. ה\"ט דכהנים זריזים הן. משא\"כ אכילת קדשים אף לקטנים שאינן זריזין]:"
+ ],
+ [
+ "כדי להרחיק אדם מן העבירה – שלא יבוא לאכלם באיסור כרת. ובק\"ש יתעצל ותעבר עונתה. מיהו בקדשים דאיכא כרת כשיאכלם נותר גזרו אפילו בדיעבד אחר חצות. משא\"כ בק\"ש:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן – שבציצית (כתוספות ומנחות דף מ\"ג ב') דמדמעורב עם לבן צריך איחור זמן טפי להכיר כל אחד:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי – גרין בנשף דומה לבלויא. ואנן קי\"ל (בא\"ח סי' נ\"ח). דמצוה לקרותה. מעט קודם נץ החמה. (נץ החמה הוא י' מינוטען קודם עלות כל גוף השמש על הארץ) מיהו מותר לקרותה משיכיר אדם הרגיל עמו קצת. בריחוק ד' אמות. ובדיעבד אפילו מעה\"ש יצא. ובאונס גדול. אפילו לכתחילה מותר מעה\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וגומרה – מלת גומר ר\"ל גמר זמן קריאתה דעד שם רשאי לקרותה עם ברכותיה. ולא אח\"כ. אבל נכלל נמי במלת גומרה. שיגמור אז קריאתה כדי שיסמוך גאולה לתפלה. דאז מצוה להתפלל שנאמר ייראוך עם שמש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר עד שלש שעות – זמניות. דהו\"ל רביע היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים (מג\"א ר\"ס נ\"ח):"
+ ],
+ [
+ "שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות – ושפיר שייך עדיין ובקומך וכל ישראל בני מלכים הם (שבת קי\"א). ואף על גב דלא קי\"ל התם כן. שאני התם דאינו עושה כבני מלכים ורק לרפאת מכתו [אב\"י ול\"מ נ\"ל דבלא טעמא דכל ישראל בני מלכים נמי ניחא. דכיון דרחמנא אמר ובקומך. והרי איכא זמן קימה לבני מלכים. ואף דהקורא עצמו אינו בן מלך. מכל מקום הזמן היא זמן קימה]:"
+ ],
+ [
+ "הקורא מכאן ואילך לא הפסיד – הברכות לפניה ולאחריה:"
+ ],
+ [
+ "כאדם הקורא בתורה – ולא שכר ק\"ש בעונתה. מיהו לאחר שליש היום. הפסיד הברכות. וקי\"ל כר\"י. מיהו מודה ר\"י דמצוה לקרותה בנץ החמה. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו – נ\"ל דלב\"ש לא יקרא שכוב מדאינו דרך כבוד. וא\"כ גם בזה פליגי ב\"ה ומקילי דקורא כדרכו ואפילו שכוב רק מדאינו דרך כבוד אסור לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "ובשכבך ובקומך – דרך שכיבה וקימה. ואי\"ל ישכב ויקרא. יש לומר דלא אמרה תורה ודברת בם שוכב. ולפיכך מודו [אב\"י צ\"ל ס\"ל. דהרי לפמ\"ש ע\"ר זצוק\"ל לפני זה חולקים בזה ב\"ה] דאפילו בלילה לקרות שכוב אסור מדהוא קריאה דרך עראי:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו – ר\"ל כמו שירצה. והכי קי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך – דהול\"ל בבוקר ובערב. דלזמן שכיבה כסי' ד' לא צריך. דכבר כ' בשכבך קמא. ע\"ז קא' בשעה שדרך וכו' דמיתורא דקרא יליף אפילו אינו הולך לישן וגם דוקא בשעה וכו' לאפוקי בישן באמצע היום ועיין רש\"י (דברים ו ז):"
+ ],
+ [
+ "בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים – וה\"ק קרא בין בהיותך בביתך או בדרך. תקרא פרשיות אלה בזמן שכיבה וקימה אבל תוכל לקרותן בשבת או בלכת כמו שתרצה:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב\"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב\"ה – [תמוה הרי איהו נמי ה\"ק. דאי\"ל דאשתבוחי משתבח. שהכניס א\"ע לסכנה לקיים כב\"ש (כרשד\"ם דף ק\"ל א'). ליתא דהרי אינו בכלל יהרג ואל יעבור רק ע\"ז ג\"ע וש\"ד (כסנהדרין דף ע\"ד א') ואת\"ל אף למאי דקי\"ל (מג\"א ס\"ע סק\"ב) כירושלמי פ\"ב דשבת דכל הפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט. מ\"מ אדם גדול שאני. וכר\"ג פ\"ב מ\"ה. ואף למה דקי\"ל (יו\"ד קנ\"ז) כרמב\"ם פ\"ה מיסודי תורה. במקום דיעבור ואל יהרג אינו רשאי להחמיר ע\"ע. ודלא כר\"ן (שבת דף כ\"ג ב') והרא\"ש בע\"ז (סי' ט') עכ\"פ היכא דליכא ודאי סכנה. ולא שכיח היזיקא. מצוה בעידנא דעסיק בה אגוני מגני (כסוטה דף כ\"א א') וראיה מר\"ע שהכניס את עצמו לספק סכנה בנט\"י (כעירובין דף כ\"א ב') שהיה סומך א\"ע שלא יניחו שומר האיסורין למות בצמא. כ\"ש הכא בק\"ש דאית בה קדושת השם ויחוד שמו יתברך (כברכות דף י\"ג א'). עכ\"פ אי אשתבוחי משתבח הול\"ל וסכנתי והטיתי. ומדקאמר וסכנתי לבסוף ש\"מ דאח\"כ מעצמו היה מתגלגל הסכנה. וגם הוא ראה אותו כעונש משמיא]. ולי מעוט נ\"ל דה\"ק ליה לאו משום שהיית בדרך. וכל הדרכים בחזקת סכנה (כירושלמי פ\"ד דברכות) אלא כדאי היית לחוב \"בעצמך דייקא\" אפילו לא היית בדרך:"
+ ],
+ [
+ "בשחר – מדלא כתיבי ברכות בקרא. אקדים ברכות דשחרית כדאשכחן בתמיד. כ\"כ התוי\"ט. ולפע\"ד תמוה למה ל\"א איפכא וכדאשכחן בק\"ש. ותו' שכתבו כן. הוא רק לס\"ד דש\"ס דלא ידע עדיין מלמודא דובשכבך. מיהו בש\"ס אמרי' דלהכי אקדים הכא לדשחרית. דמדקאי בשחרית. פריש מילי דשחרית:"
+ ],
+ [
+ "מברך שתים לפניה – יוצר ואהבה:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לאחריה – אמת:"
+ ],
+ [
+ "ובערב שתי' לפניה – מעריב ערבים ואהבה:"
+ ],
+ [
+ "ושתי' לאחריה – אמת והשכיבנו. והכל ז' ע\"ש שבע ביום הללתיך:"
+ ],
+ [
+ "אחת ארוכה – פותח וחותם בברוך:"
+ ],
+ [
+ "ואחת קצרה – חותם ואינו פותח בברוך. ואשני' שלפניה קאי:"
+ ],
+ [
+ "מקום שאמרו להאריך – לפתוח בברוך:"
+ ],
+ [
+ "אינו רשאי לקצר – שלא לפתוח:"
+ ],
+ [
+ "לחתום – בברוך:"
+ ],
+ [
+ "ושלא לחתום – כברכת פירות ומצות:"
+ ],
+ [
+ "מזכירין יציאת מצרים – פ' ציצית והא דלא קאמר זוכרין. דסד\"א דהיינו בלב (כמגילה ח\"י א'). אבל מזכירין בהפעיל היינו שע\"י דבורו מזכיר להשומעים לזכור יצ\"מ. ולא אמר אומרים דקמ\"ל דלא סגי באמירה בלי הזכרה במחשבה [אב\"י כונת ע\"ר זצוק\"ל הכ\"מ. אע\"ג דבדיעבד אינו מעכב אלא בפסיק ראשון דצריך כוונה מה שהוא אומר כא\"ח סס\"י ס'. עכ\"פ כונה לצאת בעשיית אותה מצוה במצוה דאורייתא בעי. וכיון דיציאת מצרים דאורייתא כברכות דף כ\"א א' א\"כ ממילא צריך הזכרה כוללת במחשבה שרוצה לצאת ידי יציאת מצרים. מיהא לדעת ע\"ר זצוק\"ל בפ\"ב כל הק\"ש דאורייתא]:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה – אף דודאי אני חכם מופלג. מדהסכימו משמיא שאהיה נשיא. שנראה בי שיבה באותו יום שמנוני נשיא:"
+ ],
+ [
+ "ולא זכיתי – לא נצחתי בראיות לחכמים:"
+ ],
+ [
+ "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות – ובחרו בפ' ציצית. מדשגורה בפי כל:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח – ואעפ\"כ נצחם. דפשטא דקרא. טפי' כוותיה משמע:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה קורא בתורה – פ' ק\"ש:"
+ ],
+ [
+ "והגיע זמן המקרא – נ\"ל דמלת המקרא גם ארישא קאי. ור\"ל היה קורא בתורה המקרא. ור\"ל הק\"ש והא דלא קאמר זמן ק\"ש. דסד\"א דאשמע לחודה קאי. מדצריך באמת כוונה יתירתא (כברכות די\"ג ב'):"
+ ],
+ [
+ "אם כיון לבו – לצאת. דקי\"ל (א\"ח ס') מצוה דאורייתא צריך כוונה. ולמ\"ד א\"צ. מפרש הכא שכוון לקרוא כנקודתן לאפוקי בקורא להגיה:"
+ ],
+ [
+ "בפרקים – בין (חלק) פרשיותיה:"
+ ],
+ [
+ "שואל – בשלום:"
+ ],
+ [
+ "מפני הכבוד – לאדם נכבד:"
+ ],
+ [
+ "ומשיב – ר\"ל ואצ\"ל שמשיב [ונ\"ל דלהכי לא קאמר גבי מפני הכבוד והיראה שואל בשלום כדקאמר בסיפא ומשיב שלום. דקמ\"ל דבהני אפילו שואל או משיב מילי אחרינא. כגון כשרואה אדם נכבד מבקש דבר מה ושואלו מה תבקש. או ששואלו מה צוויתני ג\"כ שרי. ואע\"ג דבש\"ס (י\"ח א') מקשה לרב דקאמר דאסור לשאול בשלום חבירו קודם שיתפלל ממתנית' דקאמר דשואל מפני הכבוד. ומאי קו' דלמא מתני' בשאל מילי אחריני דצריך טפי משאילת שלום. י\"ל דהכי קאמר דמדתני' בסיפא שלום לכל אדם וברישא קתני סתמא. ש\"מ דברישא בכל ענין שרי. בכל מילי וכ\"ש בדרישת שלום דאיכא בזוי טפי כשלא יפסיק עבורו]:"
+ ],
+ [
+ "ובאמצע שואל מפני היראה – לאביו או רבו או ת\"ח מופלג בדורו. ומכ\"ש ליהש\"ר עד יתברך. ולאמן שבסוף קדיש ושאחר קדושה ושאחר שומע תפלה. ולברוך ה' המבורך דברכו ודברכת התורה. ולקדוש וברוך דקדושה. ולג' מלות מודים אנחנו לך. ולעלות לתורה. ולברכת תפלין. או רעם [ונ\"ל דה\"ה לכל חיוב ברכה שתעבר זמנה אח\"כ] אבל לא לברכת ציצית:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר באמצע – אפילו באמצע הפסוק היכא דסליק עניינא. חוץ משמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שאינו מפסיק כלל בהם אא\"כ מפני הסכנה. כך כתב בא\"ח (רסי' ס\"ו) ותמהני שיהיה לבשכמל\"ו שאינו פסוק כלל. חשיבות טפי מקרא שבתורה. והרי ע\"כ צ\"ל דבהנך ב' פסוקים אפשר לומר בהו דסליק עניינא באמצע. דאל\"כ מה עדיפייהו משאר פסוקים. וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם – וקיי\"ל כר\"י (א\"ח ס\"ו). מיהו בין גאולה לתפלה לא יפסיק אפי' לדבר שבקדושה. ומותר לשאל בשלום לקורא ק\"ש אף שיצטרך להפסיק. מיהו אנו אין נוהגים להפסיק בשלום שבין אדם לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק – דכתיב וה' אלהים אמת. וגם ויציב לשון אמת הוא. ולפיכך אפי' מפני יראה וכבוד לא יפסיק (א\"ח ס\"ו ס\"ה). ולרמב\"ם ר\"ל לא יפסיק כדין בין פרק לפרק. רק כמו באמצע (פ\"ב מק\"ש):"
+ ],
+ [
+ "א\"ר יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע – דאי\"ל מדקדם בתורה. דא\"כ פרשת ציצית קודם לכולן. אע\"כ אין מוקדם ומאוחר בתורה. א\"כ מסתבר להקדים והיה אם שמוע מדנאמר בלשון רבים:"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים – דיהרג ואל יעבור עליו:"
+ ],
+ [
+ "והיה אם שמוע לויאמר – דאפכא מסתבר. דויאמר אית בה נמי מלכות שמים. דאני ה' אלהיכם הר\"ז מלכיות (כר\"ה דף ל\"ב א'). נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה – דכתיב ולמדתם:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר – ר\"ל ציצית:"
+ ],
+ [
+ "אינו נוהג אלא ביום – ומדלא קאמר בחד מנייהו דקדמה לחברתה משום דהיא דאורייתא וחברתה מדרבנן. שמעינן מינה דכל ג' פרשיות ק\"ש הן דאורייתא (שושנים לדוד):"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לא יצא – דשמע ר\"ל השמע לאזניך. ולת\"ק ר\"ל בכל לשון שאתה שומע. וקי\"ל דבדיעבד יצא (א\"ח ס\"ב) באנוס קורא בלבו אפילו לכתחלה:"
+ ],
+ [
+ "קרא ולא דקדק באותיותיה – להפריד אותיות הדומות דלא לשתמע כחד. כבכל לבבך. על לבבך וכדומה וכ\"כ בכל א' שאחר מ'. כלמדתם אותם. וקשרתם אותם. ושמתם את. וכדומה. דלא לשתמע מותם מת. וכ\"כ בהטעמת עי\"ן של נשבע ה'. דלא לשתמע נשבה. והתזת זי\"ן של תזכרו וזכרתם דלא לשתמע סמ\"ך או סי\"ן וכ\"כ בהדגש הרפה ורפוי הדגש [כן כתב הרמב\"ם והר\"י ותמהני א\"כ ל\"ל לרבא למנות עשב בשדך הכנף פתיל. מדדמו באותיות הרי בל\"ז חד רפוי וחד דגוש. וצ\"ע]."
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר לא יצא – דכתיב ולמדתם למוד תם. וקיי\"ל דבדיעבד יצא:"
+ ],
+ [
+ "הקורא למפרע – הקדים פסוק המאוחר. אבל בהקדים פרשה מאוחרת יצא:"
+ ],
+ [
+ "קרא – [בב' בבי קמאי. נקט \"קורא\". ובב' בבי בתראי נקט \"קרא\". משום דכל חדא מבתרייתא. ארישא דידה שייכא. דאף דברישא דידה לא יצא. בסיפא יצא. אף דדמי להדדי. דלא דקדק דמי ללא השמיע. וקרא וטעה דמי למפרע]:"
+ ],
+ [
+ "וטעה יחזור למקום שטעה – דבדילג פסוק חוזר מהפסוק ואילך. ובשכח איזה פ' דילג. חוזר לראש הפרשה. ובסיים פרשה. וא\"י איזה סיים. חוזר לראשונה. וכ\"כ בא\"י אם עומד בוכתבתם קמא או בתרא. חוזר לקמא. מיהו בהתחיל למען ירבו. א\"צ לחזור מדקרא כהרגלו (א\"ח ס\"ד):"
+ ],
+ [
+ "האומנין קורין בראש האילן – דק\"ש א\"צ כוונה רק פסוק ראשון דמצי לכוונו שם שפיר:"
+ ],
+ [
+ "או בראש הנדבך – שורת אבני בנין מיהו כתב רב\"י (א\"ח סי' ס\"ח) דאפ\"ה בטלים ממלאכתן עד סוף פרשה הראשונה שהיא קבלת מלכות שמים שלא יהא נראה כקורא ארעי. ונ\"ל דנקט אילן דמסוכן טפי מנדבך. לרבותא דק\"ש דמותר ונקט נדבך לרבותא דתפלה דאסור:"
+ ],
+ [
+ "מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה – דבעי כוונה:"
+ ],
+ [
+ "חתן – משנכנס לחופה ברביעי בשבת עם בתולה:"
+ ],
+ [
+ "פטור מק\"ש בלילה הראשון עד מוצ\"ש – מדלא קאמר מלילה הראשון עד וכו' משמע הא בק\"ש של שחרית חייב מדלא טריד אז (כסברת רבינו מנוח בכ\"מ פ\"ד מק\"ש):"
+ ],
+ [
+ "אם לא עשה מעשה – ר\"ל בלא בעל דטריד בבעילת מצוה. דחושש שמא לא ימצאנה בתולה או שמא רחמה אטום. ואף דכל עוסק במצוה אפילו לא טרוד פטור ממצוה אחרת. ואפילו אפשר לקיים שניהן [כר\"ן סוכה דרמא\"ב] נ\"ל הכא אי לאו הטרדה אינו עוסק עדיין השתא במצוה:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת – ר\"ל אפילו רק לאחר הק\"ש שעה א' עד אחר הבעילה. ואינו מעשה לסתור. דה\"ק ואם יודע שיוכל לכוון שרי. ומעשה וכו'. ואילה\"ק מירושל' פ\"ב דשבת כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. תי' ב\"ש [סי' כ\"א] דזה דוקא באפשר עי\"ז צד קולא. עוד י\"ל דביכול לכוון אינו פטור ולא נקרא הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "רחץ – מקצת גופו בחמין. ואבל אסור בו. כמו כל גופו בצונן:"
+ ],
+ [
+ "לילה הראשון שמתה אשתו – מקצת גופו בחמין. ואבל אסור בו. כמו כל גופו בצונן:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר כל אדם אסטניס אני – חלש ומצונן. ואע\"ג דאבילות יום ראשון דאוריי'. לילה דרבנן. ובמקום אסטניס דלא שכיח ל\"ג. וכן בכל דוכתא דאמרינן במקום צער לא גזר. היינו דוקא צער דלא שכיח. כך נ\"ל. וגם דוקא במקום שאמרו חכמים כן. וכן כתב רב\"י [י\"ד סי' קכ\"ג בד\"ה כ' הרשב\"א כו' דסתם יינן ואיסורים דרבנן לחולה שאין בו סכנה אסור] ועי' בתשובת חו\"י [קס\"ד] שכ' שדין זה איננו כעיר פרוצה אין חומה. ואין לך רק מה שאמרו חכמים. כגון גונח יונק חלב בשבת [א\"ח שכ\"ח סל\"ג] וכ\"כ מתיר קשר שבבגדו בשבת כשיש לו צער כשלא יתיר הקשר שאינו באמת של קיימא [א\"ח שי\"ז ס\"א]. או בשאר צער גדול. ואין למדין ממנו לכל צער בעלמא. וכן פשוט דכל דבר דרבנן שגזרוהו להיות צער כגון תענית. אפי' מצטער בתעניתו. אסור לעבור. אם לא בחולה. או בהוחלש מאד שרי:"
+ ],
+ [
+ "וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים – דלא ליתי לאסוקי ליוחסי':"
+ ],
+ [
+ "אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה – דת\"ח וראוי לסמוך הי' [כיומא דפ\"ז א' ורפ\"ב דסוכה]. ולהכי כבוד תורה עדיף:"
+ ],
+ [
+ "חתן אם רצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון קורא – דאע\"ג דאמרי' לעיל [מ\"ה] דפטור וכל הפטור ועושה נקרא הדיוט [ירושל' פ\"ב דשבת] אפ\"ה ק\"ש שאני א\"נ י\"ל כמש\"ל סי' ל':"
+ ],
+ [
+ "רשב\"ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם – שם טוב שמדקדק במצות. והו\"ל יוהרא:[ב] וקי\"ל [א\"ח ע'] דבין ביום בין בלילה פטור. ונקט הכא בלילה. משום מעשה דר\"ג. מיהו אנו דבל\"ז אין מכוונים. קי\"ל דחייבים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שמתו מוטל לפניו – ל\"ד. דאפילו אינו לפניו. ואפילו אינו מוטל עליו לקברו עכ\"פ מדחייב להתאבל עליו. פטור:"
+ ],
+ [
+ "פטור מקריאת שמע מן התפלה ומן התפילין – ה\"ה דפטור מכל המצות. רק קמ\"ל אפילו הנהו דיש בהן עול מלכות שמים אפ\"ה פטור ובשבת חייב בכל. ונ\"ל דבמדינתינו שדינא דמלכותא לבלי לקבור תוך ג' ימים מהמיתה חייב בכל מצות שבתורה בהימים שבין מיתה ליום הקבורה. ובפרט כשיש אחרים שמשתדלין בצרכי קבורה. שי\"א דבכה\"ג אם רוצה להחמיר רשאי [כא\"ח ע\"א ועי' י\"ד שמ\"א ס\"ד. ועי' מג\"א קמ\"א סק\"ח]: ובנב\"י י\"ד רי\"א ראיתי דמתיר רק כשיסתמו ארונו עליו ביני ביני. וכשמתחילין להשליך עפר בקבר. ועדיין לא עבר זמנו. יקרא ויתפלל. וברכת השחר לא יאמר שבשעת חיובו פטור היה וגם ברכת ק\"ש לא יאמר כשנקבר אחר שליש היום [א\"ח ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן – כך רגילין להתחלף. מדהכל רוצים לזכות במצוה:"
+ ],
+ [
+ "את – ר\"ל בין אותן שלפני וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלפני המטה – המזומנים לנשאה כשיגיע אצלן:"
+ ],
+ [
+ "ואת שלאחר המטה – נ\"ל דר\"ל אף דעבדי תרתי הלוויה ומזומנים לנשאה:"
+ ],
+ [
+ "את שלמטה צורך בהן פטורין ואת שאין למטה צורך בהן חייבין – דלוי' אינה טרדה ולא עסק כ\"כ דלפטר ע\"י מק\"ש. שא\"צ כוונה רק פסוק ראשון ובקל יקראנה מהלך:"
+ ],
+ [
+ "אלו ואלו פטורים מן התפלה – דלאו דאו'. ולרמב\"ם דס\"ל דאו'. עכ\"פ כוונה יתירתא בעי:"
+ ],
+ [
+ "קברו את המת חזרו אם יכולין להתחיל ולגמור – אפילו רק פסוק ראשון ונ\"ל דמה\"ט לא נקט בקיצור אם יכולין לגמור. אלא בעי לאשמעינן דהאי לגמור לאו אכולה ק\"ש קאי אלא אהתחלה קאי. וה\"ק אם יכולין לגמור התחלת הק\"ש דהיינו פסוק א':"
+ ],
+ [
+ "עד שלא יגיעו לשורה – שהאבל עובר ביניהם וא\"ל המקום ינחמך:"
+ ],
+ [
+ "יתחילו – ורשאים להפסיק אחר כך מפני הכבוד לומר המקום וכו' [עמג\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו לא יתחילו – דתנחומי אבלים הו\"ל ג\"ח דאו'. ואפילו לרמב\"ם דס\"ל דרבנן. נ\"ל דעכ\"פ גדול כבוד הבריות שדוחה ל\"ת בשב ואל תעשה [כברכות ד\"כ]. מיהו באין שהות לקרות אח\"כ. חייב:"
+ ],
+ [
+ "העומדים בשורה הפנימים – שסמוכים לאבל וצריכים לדבר עמו:"
+ ],
+ [
+ "פטורים והחיצונים – שאינם מדברים עמו. והתאספו רק לכבוד האבל. שיראה רבוי עם סביבו:"
+ ],
+ [
+ "נשים ועבדים – ר\"ל עבדים כנענים שמלו וטבלו ופטור בכל מ\"ע שהזמן גרמא כאשה:"
+ ],
+ [
+ "וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין – אף דבכל עשה שהזמן גרמא. נשים פטורות. קמ\"ל הנהו. ק\"ש אף דהיא קבלת עול מלכות שמים. ותפילין אף דאתקוש למזוזה דחייבים בה. אפ\"ה פטירי. ובקטן קמ\"ל אף דהגיע לחנוך בשארי מילי [ודו\"ק] אפ\"ה פטור מק\"ש. מדרגיל לישן אז. ופטור גם מתפלין עד שידע לשמרם בנקיות. מיהו אפ\"ה כולם יאמרו עכ\"פ פרשה ראשונה. מדהיא עיקר קבלת עול מלכות [כא\"ח סי' ע']:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין בתפלה – אף דקי\"ל תפלה דרבנן [א\"ח ק\"ו] מדרחמי נינהו חייבים. אמנם אפילו למ\"ד דאו'. והו\"ל עשה שאין הזג\"ר. עכ\"פ בפ\"א ביום סגי להו. ובדיעבד בבקשה א' קטנה יוצאים. דמדאו' סגי בהכי. וקטן נמי דוקא בהגיע לחנוך. מיהו מותר לאכול קודם תפלה רמג\"א שם [וזמן חנוך כל חד לפום חורפי' כמג\"א שמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ובמזוזה – אף דאתקש מזוזה לת\"ת אפ\"ה חייבין בה מדשכרה אריכת ימים:"
+ ],
+ [
+ "ובברכת המזון – ס' דאו' ס' דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "בעל קרי – אפילו ראה לאנסו. אסור בתורה עד שיטבול. משום פרישות:"
+ ],
+ [
+ "מהרהר – ק\"ש ואע\"ג דקי\"ל הרהור לאו כדיבור דמי [כא\"ח מ\"ז ס\"ד]. בשעת הדחק יצא בהרהור [כא\"ח ס\"ב ס\"ד]. ומה\"ט הורה ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל. דהרוצה לשתות בלילה ואין ידיו נקיות יהרהר הברכה בלבו. ונ\"ל דכוונת ע\"ר זצוק\"ל דלא דמי לברכת ק\"ש דהוא ג\"כ מד\"ס. ומה\"ט לא התירו הרהור. י\"ל דדוקא בבעל קרי גזרו בד\"ס. כדי שלא יהיו רגילין אצל נשותיהן [ברכות דף כ\"ב א'] משא\"כ בצמא בלילה שלא פשע:"
+ ],
+ [
+ "בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה – אפילו בהרהור. מדהן מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ועל המזון מברך לאחריו – בהרהור:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם – בפה: וקיי\"ל דחייב בכולן [כא\"ח פ\"ח] דמדלא נתפשטה תקנה זו. יש כח לב\"ד אחרון לבטל דברי ב\"ד ראשון [כע\"ז דל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר – כל ברכה וברכה יאמר רק פתיחתה וחתימתה. וברכות ק\"ש אפילו בהתחיל פוסק ובק\"ש עצמה. בנזכר באמצע שהוא בעל קרי. יגמור השאר בהרהור:"
+ ],
+ [
+ "ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה – מדמצוה מהמובחר לקרותה אז:"
+ ],
+ [
+ "יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים – דוקא במים עכורים. ואם לבו למעלה מהמים. אפילו בצלולים שרי. וכ\"כ בהפסיק א\"ע בזרועותיו מהני אבל כסוי יד על לבו. לא מהני. וכ\"כ לא מהני כשמכסה ראשו בידו. אלא צריך שיכסה ראשו במטפחת כשיאמר דברי קדושה [א\"ח ע\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יתכסה לא במים הרעים – סרוחי' או מי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "ולא במי המשרה – שנשרה שם פשתן שג\"כ מסריחים:"
+ ],
+ [
+ "עד שיטיל לתוכן מים – אמי רגלים לחוד קאי. וצריך רביעית לכל הטלה והטלה של מר\"ג:"
+ ],
+ [
+ "וכמה ירחיק מהם – ממי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "ומן הצואה – צואת אדם:"
+ ],
+ [
+ "ארבע אמות – ממקום שכלה הריח לאדם שמריח. ואע\"פ שהוא חולה ואינו מריח. ודוקא לאחוריו. ולשאר צדדיו צריך מלוא עיניו ואפי' בלילה שאינו רואה. מיהו רשויות מפסיקות. ואפילו תוך ד\"א והפתח פתוח. כשאינה נראה ואין ריחה מגיע אליו שרי. ובהפסק כותל. י\"א אפילו ריחה מגיע אליו. שרי [א\"ח ע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "זב שראה קרי – ר\"ל אף דטבילת קרי אינו מטהר לזב קודם ז\"נ. וכ\"כ טבילת פולטת אינה מטהר לנדה:"
+ ],
+ [
+ "ונדה שפלטה שכבת זרע – תוך ג\"י לשימושה. דדינה כרואה קרי דאסור בתורה ולקרות ק\"ש ותפלה או לברך שום ברכה. ונקט הנך וה\"ה טמא מת דטמא טו\"ז וראה קרי: רק נקט הנך לרבותא. אף דזוב וקרי מקור משחת א' לשניהן וכ\"כ באשה. ועוד דהרי איירי אפילו בשעה שהזב רר בשרו מזובו עדיין. והנדה בשעה שפי' התחתון מלא דם וסד\"א דהו\"ל כטובל ושרץ בידו. קמ\"ל דאפ\"ה מהני ליה טבילה. וכ\"ש טמא מת שבשעה שטובל אינו נוגע במת:"
+ ],
+ [
+ "והמשמשת שראתה נדה – אף שלא פלטה. ולרבותא דר\"י נקטה. דלת\"ק. ק\"ו מהנך דרישא הוא. דהכא חיוב טבילה רמי עליה מקודם. וה\"ה בעל קרי שראה זיבה. רק אגב אורחא קמ\"ל דמשמשת דינה כרואה קרי. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "צריכין טבילה – לתורה ולתפלה ואע\"ג דנשים אינן בעסק התורה [כתו' ברכות ד\"כ ע\"ב ד\"ה נשים] עכ\"פ הרי שייכים בלימוד תורה במצות דידהו [כי\"ד רמ\"ו ס\"ו]. והרי מה\"ט ג\"כ מברכין ברכת התורה [א\"ח ססמ\"ז] ונקט הכא דאסורות בק\"ש אע\"ג דבל\"ז פטורות מק\"ש [כמ\"ג] אפ\"ה קמ\"ל דאם קורין צריכין טבילה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה פוטר – אכולהו פליג. ואף דלר\"י בל\"ז בעל קרי א\"צ טבילה כמ\"ח. זהו דוקא לברכות אבל לתורה מודה. [כש\"ס דכ\"ב א']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תפלת השחר עד חצות – דתפלות נגד תמידים תקנום. ופליגי בזמן הקרבתן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד ארבע שעות – זמניות. מעהש\"ח עד צאת הכוכבים. והוא שליש היום. וה\"ה לת\"ק וי\"ו זמניות. וקי\"ל [א\"ח פ\"ט] דמצוה מן המובחר להתפלל מיד אחר הנץ החמה. דהיינו סמוך לק\"ש שקרא עם הנץ החמה. וכדי שיסמוך גאולה לתפלה. ולכתחלה כר\"י ובדיעבד כת\"ק. ובעבר חצות. יתפלל מנחה ואחר כך תשלומי שחרית:"
+ ],
+ [
+ "תפלת המנחה – עת מנוחת השמש:"
+ ],
+ [
+ "עד הערב – ר\"ל עד שקיעת החמה לא עד צאת הכוכבים [תר\"י] וכן משמע בש\"ע [רל\"ג] [אב\"י ועי' רמ\"א שם דכתב דבדיעבד או בשעת הדחק יצא עד צה\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד פלג המנחה – מנחה קטנה הוא ב' שעות ומחצה זמניות (זמניות דמנחה חשבי' מנץ החמה. כמג\"א) קודם צאת הכוכבים. והו\"ל פלג המנחה שעה ורביע קודם צאת הכוכבים. וקיי\"ל [א\"ח רל\"ג] דהרשות לעשות כמי שירצה. רק לא יעשה פעם כת\"ק ופעם כר\"י. ומכ\"ש שלא יתפלל מנחה אחר פלג כרבנן. ומעריב סמוך לה. קודם צאת הכוכבים כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "תפלת הערב אין לה קבע – ר\"ל אינה חובה. מדהיא נגד אברים ופדרים דלא מעכבים. מיהו אנן קבלוה חובה. וזמנה כל הלילה כאברים ופדרים:"
+ ],
+ [
+ "ושל מוספין כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות – ר\"ל עד סוף ז' שעות וקיי\"ל דגם אח\"כ יצא רק נקרא פושע:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה – נקט להך דינא הכא. משום שאחר גמר התפלה בביהכ\"נ ראוי לילך לביהמ\"ד [כא\"ח קנ\"ה] להכי אחר שהודיענו זמן התפלה. מיד הודיענו אח\"כ דין הכניסה לבית המדרש:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מה מקום – ר\"ל מה ענין:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי – שלא יענשו חבירי כשישמחו בהכשלי בדין ח\"ו. ובברייתא אמרי' שבגמר תפלתו אמר ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. ונ\"ל דלהכי הקדים להתפלל שלא יענשו חבריו. דהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה [כב\"ק דף צ\"ב. א']:"
+ ],
+ [
+ "וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי – ששם חלקי מיושבי בית המדרש וכו' והכי קי\"ל [א\"ח ק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה – דולמלשינים ביבנה תקנוה אחר שאמר רבן גמליאל מאמר זה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה – ג' ראשונות וג' אחרונות והאמצעיות מקצר. י\"א מכל ברכה רק הפתיחה והחתימה וי\"א הביננו. שהיא ברכה א' כוללת כולן. וחותם שומע תפלה. וזה נוסחתה. הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך. ומול את לבבינו ליראתך ותסלח לנו להיות גאולים. ורחקינו ממכאבינו. ודשנינו בנאות ארצך. ונפוצותינו מארבע תקבץ. והתועים על דעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך. וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך. ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה. בא\"י שומע תפלה. וראוי להרגיל א\"ע בה:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו – שא\"צ להתיישב בסגנון כל ברכה וברכה שלא יכשל בה:"
+ ],
+ [
+ "יתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין י\"ח – וקי\"ל [א\"ח ק\"י] בשעת הדחק כר\"ע. ויתפללה מעומד. מיהו אינו מתפלל הביננו בחורף משום טל ומטר. וכ\"כ במו\"ש ויו\"ט משום אתה חוננתנו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע – כמשא. ר\"ל שחוטפה. או שאינו אומרה בהכנעה. או שאינו מחדש בה דבר. או שאינו מתפללה בנץ החמה:"
+ ],
+ [
+ "אין תפלתו תחנונים – אין בה רוח חן אע\"פ שיוצא יד\"ח:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה אומר הושע השם את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור – אפילו כשפורשין לעבירה:"
+ ],
+ [
+ "יהיו צרכיהם לפניך – לרחם עליהם ויוצא בזה יד\"ח תפלת שמונה עשרה:"
+ ],
+ [
+ "בא\"י שומע תפלה – ולהכי מתפלל כן. משום דבשעת הסכנה שהוא בה אז עוונותיו נפקדין כדאמרי' [שבת ל\"ב א'] נפל תורא חדד לסכינא. ונ\"ל עוד דלהכי לא יאמר בפירוש. אפילו כשחוטאים תתן להם צרכיהם. דהרי האומר הקב\"ה מוותר יוותרו מעיו. אלא ה\"ק אפילו כשעברו במזיד ופרשו מתורתך. תזכר צרכיהן המרובים שבעבורם חטאו. והכריעו א\"ע לחטוא בעבור תאות הגופניות. כי יצר לב האדם רע מנעוריו וזה יקל קצת עונשם. ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים – אחזרת פנים נמי קאי. וקי\"ל [א\"ח צ\"ד] דא\"צ לירד. ומתפלל אפילו מהלך ברגליו. ובאפשר לו יהפוך פניו ויעמוד באבות:"
+ ],
+ [
+ "היה יושב בספינה או בקרון או באסדא – פלאָס שמשיטין על המים:"
+ ],
+ [
+ "יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים – וא\"צ לעמוד משום ביעותותא שיפול ולא יהיה יכול לכוון יפה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר – בצבור דמדאינה תחנונים אלא שבח. רק ברוב עם הדרת מלך:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בחבר עיר ושלא בחבר עיר – ר\"ל ביחיד. ומדלא קאמר בקיצור אפילו שלא בחבר עיר. קמ\"ל דוקא בחבר עיר. יחיד חייב. אבל במקום שאין י'. יחיד פטור. משא\"כ לר\"י. כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. ול\"מ נ\"ל דה\"ק אפילו בשיש חבר עיר אפילו הכי מותר להתפלל שלא בחבר עיר ולא נימא דביש חבר עיר מחויב להתפלל בצבור דברוב עם הדרת מלך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר משמו כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפלת המוספין – וקיי\"ל [א\"ח רפ\"ו] כחכמים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש – בהכנעה ובכפיפות ראש ממש מעט [א\"ח צ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת – בכ\"מ שעה ל\"ד. והכא דוקא:"
+ ],
+ [
+ "ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום – ברוממות הקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו המלך – מלך ישראל דוקא:"
+ ],
+ [
+ "שואל בשלומו לא ישיבנו – ודיבור הוה הפסק. ולא הליכה במקום הצורך:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק – דוקא בליכא סכנה. וקיי\"ל דבהפסיק בשתיקה. בשהה כדי לגמור כולה מרישא לסופה [כמגילה דף י\"ח ב'] כל חד וחד כי אורחיה חוזר לראש. ואם לאו חוזר לתחלת ברכה שפסק בה. ובפסק בג' ראשונות או אחרונות. בכל גוונא חוזר לתחלתן [א\"ח ק\"ד] ובהפסיק בדיבור. אם בשוגג דינו כשתיקה. ואם במזיד. בכל גוונא ובכל מקום חוזר לראש [שם קי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מזכירין גבורות גשמים – מוריד הגשם ונקרא גבורת גשמים. ולא כח גשמים. דכל כח היינו באין דבר אחר המתגבר נגד הפעולה. משא\"כ גבור היינו שהתגבר נגד דבר אחר שרצה להתגבר ולהתנגד נגד הפעולה. וכן הוא עם הגשמים שיורדין בגבורה נגד מדת הדין המקטרג דלפעמים עבדא נהמא כריס' לא שוויי'. ואפ\"ה רחמיו יכבשו כעסו מעל בני עולם. וכן כתיב נותן לחם לכל בשר. ר\"ל אפילו מי שהוא רק חתיכת בשר בעלמא ואינו ראוי להקרא אדם. אפ\"ה הקב\"ה נותן לו לחמו. כי לעולם חסדו אע\"פ שאין האדם ראוי להטובה:"
+ ],
+ [
+ "בתחיית המתים – דתחה\"מ וגשם דמו אהדדי. וקיי\"ל [שם קי\"ד] באמרו בקיץ. אם לא סיים הברכה חוזר לראש הברכה ובסיים הברכה חוזר לראש התפלה. ובלא אמרו בחורף. אם נזכר קודם שהתחיל אתה קדוש אומרה שם. ובהתחיל אתה קדוש חוזר לראש התפלה. וקיי\"ל נמי דבין במוסף א' של פסח. ובין במוסף שמיני עצרת. הקהל אומרים משיב הרוח:"
+ ],
+ [
+ "ושואלין הגשמים – ותן טל ומטר:"
+ ],
+ [
+ "בברכת השנים – ברך עלינו. דאע\"ג דברך עלינו הוא תפלת פרנסה וזה אינו תלוי בגשם ברכה. דהרי אר\"י נהירנא דהוו מזדבנן ד' סאין בסלע ואפ\"ה הוו נפישין נפיחי כפן בטבריא. מדלית איסר [ב\"ב דצ\"א ב']. אפ\"ה שניהן צריכין מאד לאדם ודמיין אהדדי. וקיי\"ל [א\"ח קי\"ד] באמרו בקיץ או לא אמרו בחורף. בנזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברך עלינו. ולאחר שעקר רגליו חוזר לראש התפלה. ובנזכר בחורף שלא אמרה. קודם שומע תפלה. כוללה שם:"
+ ],
+ [
+ "והבדלה – אתה חוננתנו:"
+ ],
+ [
+ "בחונן הדעת – דאם אין דעת הבדלה מנין. והכי קיי\"ל [א\"ח רל\"ד ורצ\"ח] ובאם שכחו אינו חוזר לראש. אבל אסור אפילו במלאכה קלה כהדלקת הנר [אבל טלטול הנר מותר] עד שיבדיל על הכוס. או עד שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול. והא דהזכיר תנא ברכת השנים קודם הבדלה. היינו משום דלא בעי לאפסוקי בהבדלה דאית בה פלוגתא. בין כל הנך ההוספות שבברכות שמ\"ע שהזכיר במשנה:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה – וחותם ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול ואחר כך יאמר אתה חונן [כש\"ס כ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר בהודאה – קודם ועל כולם:"
+ ],
+ [
+ "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך – בשלוח הקן. כן תרחם עלינו. ובאמת לאו מצד רחמנות צוה כן הקב\"ה. רק חוקה היא:"
+ ],
+ [
+ "ועל טוב יזכר שמך – והרי מברכין עה\"ר כשם שמברך על הטובה:"
+ ],
+ [
+ "מודים מודים – מחזי כב' רשויות:"
+ ],
+ [
+ "משתקין אותו – מיהו ביחיד מותר. כירושלמי:"
+ ],
+ [
+ "העובר לפני התיבה וטעה יעבר אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה – אף שכל שא\"ל שיתפלל לצבור יסרב קצת. הכא לא יסרב. מפני גנאי ההפסק:"
+ ],
+ [
+ "העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן – בסוף כל פסוק:"
+ ],
+ [
+ "מפני הטירוף – שלא יתבלבל:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו – כתב ע\"ר הגאון זצוק\"ל. דמדל\"ק אפילו אין שם וכו'. משמע כהגמי\"י דגם במובטח. לא מהני כ\"א באין שם כהן זולתו. וקתני אם במציעתא. משום מובטח דסיפא. מיהו בנ\"כ הקילו במובטח כדי שלא תתבטל נ\"כ. אבל לענין עניית אמן אף במובטח לא יענה. וי\"א דגם אמן רשאי לענות במובטח. וכן נ\"ל מצד כ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת – ולא אמר זה יחיה וזה ימות שלא לפתוח פיו לשטן אלא אמר זה מת בדרך שאלה. א\"נ נ\"ל דאמר ל\"ד. אלא חשב. כמו ויאמר המן בלבו. והבינו מתוך תנועותיו שחולה מטורף הוא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה – שלוחה וסדורה:"
+ ],
+ [
+ "תפלתי בפי יודע אני שהוא – החולה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד – מלת כיצד הוא קצור לשון כמו באיזה צד ומצינו בשלימות [בכורות נ\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "על פירות האילן – נקרא אילן כשאין כלה הגזע בחורף. ובכלה אף דהדר פרח משרשו. הו\"ל פרי אדמה [א\"ח ר\"ג ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן היין – בין חי או מבושל או קונדיטון או ריחא חלא וטעמא חמרא. או צמוקים שנכתשו ונשרו ג\"י במים [ר\"ב ור\"ד] מיהו בבשלו עם טרופי ביצה ואכלו עם כף בקערה מברך בפה\"ע מדאזל לה תוריתא דיין דוגמת פת כשבשלו ואבד תוריתא דנהמ' [כן נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "שעל היין אומר בורא פרי הגפן – מדסעיד ומשמח כמסקנת הש\"ס. ומה\"ט נ\"ל בסתם יינם. אף שאין מקדשין עליו. דאין זה מברך אלא מנאץ [וכתשו' הלק\"ט ודלא כבאר עשק]. עכ\"פ חולה מסוכן [ועיין ביו\"ד קכ\"ג וקנ\"ה]. [אב\"י ועיין בתשו' רמ\"א סי' קכ\"ג והוא בדפוס האמבורג ונשמטה בדפוס אמשטרדם מטעם כמוס. ואין מגלין אותו אלא לצנועין] ששותהו לרפואה. יברך בפה\"ג. דעכ\"פ סעיד ומשמח. כמו השותה יין ביו\"כ. דמברך בפה\"ג. ואף דיש לחלק. עכ\"פ הכא נמי לדידיה היתר הוא. ואדרבה מצוה קעביד ולא גרע מאוכל ביוה\"כ מדהוא מסוכן שיברך בהמ\"ז [כא\"ח ס\"ס תרי\"ח ועי' עוד ססתקנ\"ז]. וענ\"ל ראיה מט\"ז [קצ\"ו ור\"ד ס\"ח] אלא דאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל כתב דיברך בפה\"ע וראיותיו כתובים בספרו כי\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ועל פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ – מדחשיב דסעיד. ונ\"ל דלהכי על פרי אדמה יברך בפה\"א. ועל לחם. המוציא לחם מן הארץ. ולא שניהן בבורא ומהאדמ'. או שניהן במוציא מהארץ. משום דבורא הוא יש מאין ומוציא היינו יש מיש. ואדמה הוא חלק העפריי שבארץ. אבל ארץ הוא שם כולל לכל כוחות הטמונים בכדור הארץ. ולהכי כל פרי אדמה שהוא רק מזון קל ואין צפון בו כח הזנה גדולה כל כך. לכן נברא רק מחצונית קליפת הארץ ממש יש מאין. להכי מברך עליו בורא פרי האדמה. אולם לחם לבב אנוש יסעד למרבה. שצריך להזנתו כח גדול וחזק. לכן גדול אדונינו ורב כח מוציא מכללות הכדור ומעמקיו הכוחות כולם הטמונים בכל מסתוריו כדי שיצא לאור דבר המחזק כח האדם כפיתא סעדתא דלבא והיינו יש מיש מכל הכדור. ולהכי מברך המוציא לחם מן הארץ:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים – דבעי היכר המין בלשון הברכה. וקיי\"ל כת\"ק ואם הוא פה\"א מברך בורא פרי האדמה. ובחזי ולא חזי מברך שהכל:"
+ ],
+ [
+ "ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא – ה\"ה בבירך בפה\"א על פרי אדמה. ונתכוון להוציא בזה גם פרי עץ שיאכל אח\"כ יצא [ט\"ז ר\"ו סק\"ב] וה\"ה בבירך אפת שנ\"ב או בפה\"א או במ\"מ. או אפת כסנין המוציא או שנ\"ב או בפה\"א יצא [אבן עוזר קס\"ח וא\"ח קס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא – משא\"כ פרי עץ שראוי לברך עליו בפה\"א כלעיל אות ד' וכדומה ובירך בפה\"ע יצא [מג\"א בסי' ר\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "על כולם – אפילו על פת ויין:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר שהכל נהיה יצא – בדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "על דבר שאין גדולו מן הארץ – כגון בשר ודגים ואפילו כמהין ופטריאות רק מאוירא קרבו. וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "על החומץ – אם ראוי לשתייה:"
+ ],
+ [
+ "ועל הנובלות – פירות שנשרו מאילן קודם זמנן:"
+ ],
+ [
+ "ועל הגובאי – חגבים ונ\"ל דכל הך בבא פירושא דרישא נינהו. דלא תימא דוקא בשר ודגים שאין גדלים כלל מהארץ. לא מחשבו רק גדולי קרקע ולא גדולי ארץ כש\"ס. אבל חומץ ונובלות הרי ודאי גדילין מהארץ. וגובאי נמי. הרי ע\"י רבוי גדולי ארץ מתאספים טפי וגם פרין ורבין ע\"י רבוי הגדולין ביותר טפי משאר ברואים. להכי סד\"א. דנמי מחשבו מה\"ט כגדולי ארץ. קמ\"ל. חומץ דאע\"ג דהענבים והפירות גדלין מהארץ. עכ\"פ לא עדיפי ממימי תותי' ורמונים וקירשען שסחט מימן. דלא מקרי משקה. רק היוצא מזיתים וענבים [שבת קמ\"ג ב'] וכיון דגם לא נטעי אינשי אדעתא דהכי. מברך עליהן שהכל. כ\"ש הני שמאיליהן נתקלקלו ולא עשאן כך בכונה. וגובאי נמי אע\"ג שמתרבה טפי במקום שיש רבוי גדולין יותר משאר מינין אפילו הכי אינן צומחין מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "על החלב ועל הגבינה ועל הביצים אומר שהכל – בבבלי וירושלמי. וברי\"ף ל\"ג לכולה הך בבא. וכן מסתבר. דאל\"כ איך מפסיק תנא בהך בבא בין בבא דחומץ וכו' לדברי ר\"י דפליג עליה. ואי גרסינן לה. נ\"ל דהיא נמי פירושא דרישא. מדסד\"א דחלב וגבינה וביצים שעיקר התהוותם ע\"י שתאכל הבע\"ח הרבה עשבי ארץ יחשבו מה\"ט גדולי ארץ. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה – חומץ ונובלות וגובאי."
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אם יש ביניהם ממין שבעה – חטה. שעורה. גפן תאנה ורמון זית ותמרים. שנשתבחה בהן א\"י:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מברך על איזה מהם שירצה – ר\"ל החביב עליו. ואנן קיי\"ל כרא\"ש דפסק כר\"י. ודלא כרמב\"ם. אמנם סדר הקדימה במין ז' גופייהו. כך הוא לפי מסקנת אחרונים. המוציא. במ\"מ דחיטין. בפה\"ג. זית. במ\"מ דשעורים. בפה\"ע דתמרים. וענבים. ותאנה. ורמון. כפי סדר זה הן קודמין זל\"ז. וכולן קודמין לכל המינין. וקדימת מין ז' לשאר מינין. דוקא כשנגמר פרין. ובפה\"ע ובפה\"א. המין הרגיל להיות חביב עליו יקדים לחבירו שחביב עליו עתה. ושבח ה' מיני דגן אינו בכוסס הגרעין שברכתו בפה\"א. וכולן קודמין לשהכל. והמוקדם בברכה ראשונה מוקדם נמי באחרונה [כ\"ז סי' רי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ברך על היין שלפני המזון – אפילו רק על יין קידוש [קע\"ד ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "פטר את היין שלאחר המזון – ר\"ל אפילו אותו יין ששתה קודם בהמ\"ז. ומכ\"ש מה ששתה תוך הסעודה. הכל נפטר בברכת היין שלפני המזון:"
+ ],
+ [
+ "ברך על הפרפרת – בייא עססען. רגילים היו לאכול קודם הסעודה פת צנומה בקערה. והם פרורים שנתייבשו ונתבשלו בקערה. שברכתו בורא מיני מזונות:"
+ ],
+ [
+ "שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון – שקודם בהמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ברך על הפת פטר את הפרפרת – היינו פרפרת שבתוך הסעודה [כך כתבו תוס']. וכן מוכח לע\"ד דאי\"ל דפת פטר גם פרפרת שלאחר הסעודה וכדמשמע מהר\"ב. א\"כ מה קאמר ברישא בירך על הפרפרת שקודם המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון. ול\"ל הרי אפילו לא בירך על פרפרת לפני המזון. כבר פטר ליה פת לפרפרת שאחר המזון. אע\"כ כדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים אף לא מעשה קדרה – הן מיני גרויפען. והם עיקר הסעודה. וברכתן במ\"מ כפרפרת. ומסופק בש\"ס אי אבירך על הפת קאי או אבירך בפרפרת פליג. וסליק בתיקו. וקיי\"ל כב\"ה. ובירושלמי כאן מפורש דת\"ק דהכא ב\"ה היא. וב\"ש במקום ב\"ה אינה משנה ונ\"ל דלהכי נקטינהו משנה בלשון סתם. משום דהוו נמי כמה מתלמידי ב\"ש שהורו בהא כב\"ה [כביצה ד\"כ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "היו יושבין לאכול – בלא הסיבה:"
+ ],
+ [
+ "כל אחד ואחד מברך לעצמו – המוציא. דאע\"ג דפת ויין בקבעו עליהן. א' מוציא כולן הכא הרי לא קבעו:"
+ ],
+ [
+ "הסיבו אחד מברך לכולן – ולדידן באכלו בשולחן א' או במפה א'. אפילו כ\"א אוכל מככרו. או אמרו ניזל וניכל רפתא בדוך פלן. כהסיבו דמי. ובדיעבד בכוון להוציאם. בכל גוונא יצא [קס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו – שלא יקדים קנה לושט. כשיענו אמן. ואע\"ג דבכל דוכתא שומע כעונה [כסוכה ל\"ח ב']. היינו ביכול לענות. דכל הראוי לבילה אינו מעכב מיהו לרש\"י היינו טעמא. מדפיהם מלא אוכל אינן מכוונין יפה לברכת המברך. מיהו באומר להם סברי. שעי\"ז לא יאכלו אז. יכול שפיר להוציאם בברכתו. ויטעום כ\"א מיד מכוסו. שלא להפסיק בין ברכה לטעימה. [מ\"א קע\"ד סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "והוא אומר על המוגמר – המברך על יין שאחר המזון קודם בהמ\"ז. מוציא הכל ג\"כ בברכת הבשמים שאחר בהמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה – אע\"ג דהו\"ל ברכת הנהנין של דברים שאינן רגילין לקבוע עליהן שאע\"ג שלא יצא אינו מוציא [כא\"ח רי\"ג]. אפ\"ה מדאתי מיד אחר הסעודה מחשבי כקבעי עלה:"
+ ],
+ [
+ "הביאו לפניו מליח – דג מליח:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה – ר\"ל לאכלו קודם פת:"
+ ],
+ [
+ "ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת – מיהו גם באוכל הפת הטפל תחלה מברך עליו שהכל [רי\"ב] ונקיט מליח בתחלה מדהוא עיקר אכילתו. [ואילה\"ק א\"כ למה נקט מברך על המליח ופוטר הפת נשמעינן דאף באכל הפת תחלה מברך עליו שהכל. י\"ל דבעי לאשמעינן רבותא טפי שאינו מברך על הטפל כל עיקר. משא\"כ בשאכל הפת תחלה ובירך עליו שהכל. פשיטא דיצא. ושא\"צ לברך גם כן על המליח ג\"כ פשיטא. ואע\"ג דגם הא דעיקר פוטר הטפל כבר שמעינן מפת פוטר פרפרת. קמ\"ל הכא דאף פת טפל]. ולמג\"א דוקא כשברכת העיקר הוא שהכל:"
+ ],
+ [
+ "שהפת טפלה לו – ואפילו אינו אוכלן רק זא\"ז. ודוקא באינו רעב ואינו חפץ בפת. רק שלא יזיקנו המליח:"
+ ],
+ [
+ "מברך על העיקר ופוטר את הטפלה – ובש\"ס לא קאמר הכא זה הכלל לאתויי מה. ונ\"ל דבעי לאתויי אפילו אכל טפל תחלה מברך עליו ברכת העיקר דאין הטעימה הפסק [כי\"א בא\"ח רי\"ב]. ואפ\"ה נקט ברישא מליח מדהכי אורחא [אב\"י עי' באות ל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהן שלש ברכות – ר\"ל בהמ\"ז. דוברכת את ה' על כל ז' מינים שבפרשה דלעיל קאי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש – ר\"ל על המחיה על מיני קמח. ועל העץ ופרי עץ על שאר הפירות. דס\"ל ארץ אשר לא במסכנות תאכל לחם. הפסיק הענין. והלכה כחכמים. מיהו באכל עוגות כדי שביעה מברך המוציא וברכת המזון [כסי' קס\"ח ס\"ו]. ומעין שלש. להטור הוה ליה דאורייתא ולי\"א מדרבנן. ונפקא מינה בספק [כסוף סימן רי\"ט] ועל כל פנים ברכת המזון פוטר ברכת על הגפן. אפילו ששתה קודם סעודה. אבל אינו פוטר ברכת על המחיה. באכלו קודם סעודה [ר\"ח סי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ע אומר אפי' אכל שלק – ירק:"
+ ],
+ [
+ "השותה מים לצמאו – אבל בחנקתיה אומצא או בשתה להעביר מרירות מעדיצין פטור מלברך לפניו ולאחריו. משא\"כ בשותה שאר משקין אפילו בכה\"ג מברך [מג\"א ר\"ד סקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אומר שהכל נהיה בדברו – נראה לי דרצה לומר אף שלא נאמר במים בריאה בפירוש. ולא שייך לומר בהן אשר ברא עכ\"פ כיון דבראשית נמי מאמר הוא [כר\"ה ל\"ב א'] נודה לך שהכל נהיה בדברו. גם המים שלא נאמר בהם בריאה בפירוש ולאחריו מברך בנ\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות – דמים לא זנו. והם רק לכבות להב המתרבה בגוף יותר מדאי [כעירובין דף ל' ע\"א] ולכן מברך בנ\"ר וחסרונן. דגם על חסרון הזה שבגוף נודה לך דהרי השמחה שיתהוה להצמא בשמחיה את עצמו בשתיה. כבר גדלה יותר ויותר משמחת הרעב בשימצא למלאות בטנו. ולפ\"ז היה נ\"ל דמה\"ט להך פי' דר\"ט דקאמר בנ\"ר היינו ברכה שלפניה אבל ברכה שלאחרי' לר\"ט פטור לגמרי מינה. דמדלא זיין הו\"ל כריח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן – להזדמן לברך יחד. שיאמרו קודם בהמ\"ז נברך וכו' ויוצאין כולן בבהמ\"ז שיברך הוא. ואעפ\"כ נכון שיברך כל אחד בלחש עמו ורק ברכת הזן כולו יכוון לשמוע מהמברך [קפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אכל דמאי – פירות ע\"ה דצריך לעשרן. וקמ\"ל דאין הבהמ\"ז מצוה הבאה בעבירה. מדחזי לעני ומגו דבעי מפקיר נכסיה. וה\"ה שרשאי לברך ברהמ\"ז בעצמו. רק קמ\"ל רבותא דמצטרף. ויוצאים כולם כשמברך אחד. אף אותו שאכל מאכל היתר:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון שנטלה תרומתו – ר\"ל תרומה של המעשר. אבל לא ניטל ממנו ת\"ג. דהקדים לוי ליטל המעשר בשבלים קודם שנתחייב ת\"ג לכהן דאז פטור מליתן לכהן ת\"ג. דאילו בניטל גם ת\"ג. חולין גמורים הן:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני והקדש שנפדו – ונתן הקרן ולא החומש. דאינו מעכב:"
+ ],
+ [
+ "והשמש שאכל כזית – אף דלא קבע. דהולך ובא. וקיי\"ל דבאכל כזית משום מאכל אפילו דלאו פת או אפילו שתה רביעית אפילו מים מצטרף ולרב\"י [קצ\"ז] במים אינו מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "והכותי – דתחלה נתגיירו מיראת אריות. וכשהורגלו שמרו התורה. מיהו בזמה\"ז חזרו לסורם. וכ\"כ כל עובר עבירות בפרהסיא אינו מצטרף [מג\"א קצ\"ט סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אבל אכל טבל – אפי' דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו – ר\"ל ת\"ג שלו שכבר נתחייב בה. שהקדימו לוי לכהן בכרי. וכ\"ש בלא ניטל תמ\"ע שלו. דטבל גמור הוא:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני והקדש שלא נפדו – אפילו רק לא נפדו כהלכתן. כגון מע\"ש ע\"ג אסימן. וכתיב וצרת. כסף עם צורה. והקדש ע\"ג קרקע:"
+ ],
+ [
+ "והשמש שאכל פחות מכזית – גם אדם אחר שאכל פחות מכזית אינו מצטרף רק איידי דרישא נקט נמי הכא שמש. וכולהו שאני מהנך דלעיל. דהתם לא חטא באכילתו. רק אדם אחר חטא באיסור דרבנן. משא\"כ הכא חטא באכילתו:"
+ ],
+ [
+ "והנכרי – אע\"פ שמל רק שלא טבל:"
+ ],
+ [
+ "אין מזמנין עליהם – וקיי\"ל [סקצ\"ו] דאפילו איסור דרבנן. כסתם יינם וכדומה. באכל במזיד אינו מברך תחלה וסוף. וכ\"כ בשוגג ואונס לרמב\"ם. ואנן קיי\"ל כראב\"ד ורא\"ש. דבשוגג ואונס. אין מזמנים עליו. דלא חשיב קבע. אבל מברך תחלה וסוף [ר\"ד ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "נשים – אפי' בעלה עמה. מיהו באכלה עם ג' אנשים חייבת. ונפטרה בזימון דאנשים [קצ\"ט ס\"י] ובאכלו לבדן רשות להן לזמן:"
+ ],
+ [
+ "ועבדים וקטנים – עד שיהא בן י\"ג שנה. מיהו במקום שכל אחד מברך בלחש לעצמו יכול לצרפו לג' בשיודע למי מברכין:"
+ ],
+ [
+ "עד כמה מזמנין – ה\"ה דפליגי לענין חיוב בהמ\"ז. אלא רבותא אשמועינן דאפילו על כזית מזמנין [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה – דס\"ל ואכלת ושבעת. אכילה המשביע. ות\"ק ס\"ל ושבעת זו שתייה. וקיי\"ל דמדאוריי' רק באכל לשובע חייב בבהמ\"ז. וא\"צ שתייה. [מג\"א קצ\"ז סי\"ב] מיהו באכל כזית פת. מוציא אחרים יד\"ח. מדמצי כבר למימר שאכלנו משלו. אבל לצרפו לזימון. סגי בדטעם רביעית [שם ס\"ג]. ולברך בשם צריך עכ\"פ ז' אוכלי פת:"
+ ],
+ [
+ "בג' והוא אומר ברכו – ונ\"ל דמה\"ט ס\"ל דלא יאמר נברך רק ברכו. כדי לגלויי שיש שיעור מברכים בלעדו. דזהו שבחו של מקום דברוב עם הדרת מלך. וקיי\"ל דטוב יותר לומר נברך. שלא להוציא א\"ע מהכלל:"
+ ],
+ [
+ "בעשרה אומר נברך לאלהינו – אלהינו גרסי':"
+ ],
+ [
+ "אחד עשרה ואחד עשרה רבוא – הך רישא דברי רע\"ק דסיפא היא. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי הגלילי אומר – שר' יוסי וכו':"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך – היינו בביהכ\"נ כדמוכח בש\"ס והכא קיי\"ל דלא כרע\"ק מחבירו [אב\"י עי' עירובין דף מ\"ו ב' ובשאר מקומות בש\"ס. ועי' רש\"י כאן דלהכי קיי\"ל כרבי ישמעאל דאף רע\"ק מודה דכי אמר המבורך טפי עדיף]:"
+ ],
+ [
+ "שלשה שאכלו כאחד – כל שבא הג' קודם שאמרו הב' הב לן ונברך:"
+ ],
+ [
+ "אינן רשאין ליחלק – אע\"ג דכבר שמעינן כן מריש משנה א'. קמ\"ל הכא. דאפי' כל א' אוכל מככרו: ומצוה להדר אחר ג' וי':"
+ ],
+ [
+ "ששה נחלקין – אם ירצו. מיהו טפי עדיף ביחד [ערט\"ז קצ\"ג סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד – ה\"ה בב' בתים [קצ\"ה] רק נקט בית אחד לרבותא בשאין רואין זה את זה וחבורות נמי נקט לרבותא דאע\"ג דיש ג' בכל חבורה וכל אחת חייבת בזמון אפ\"ה ברואין זה את זה נפטרו הנך בברכה שיברך אחד בחבורה השנייה וכל שאינן על שולחן א'. אמ\"צ רק בנכנסו ע\"ד להצטרף וכ\"ש באכלו בב' בתים [ר\"ח ושם]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפים לזמון – וה\"ה דשמש מצרפן במשמש לב' החבורות:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן – קשה דמדיוקא דרישא שמעינן לה. ותו דהול\"ל כלישנא דרישא. \"ואם לאו אמ\"צ\". וי\"ל דרישא לרבותא בליכא ג' כהדדי זולת צרופן. אפ\"ה מצטרפי. וסיפא אפילו בג' ג'. דחיוב לכל חבורה. אפ\"ה אין אחד מוציא כולן יד\"ח בברכתו. כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים – אפילו ברכה ראשונה ר\"ל בפה\"ג ס\"ל לר\"א דלא יברך וכ\"ש בהמ\"ז דבעינן גבה מצוה מהמובחר (ומה\"ט נקט להך דינא הכא בסוף דיני בהמ\"ז. וא\"ת וכי גרע יין חי משכר תמרים. דמותר אפי' לקדש עליו [כפסחים ק\"ג א']. י\"ל דגרע וגרע דמברך עליו בפה\"ע שאינו נאות לכוס:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מברכין – ר\"ל יש ברכה שמברכין עליו אף שלא ערבו במים והיינו בפה\"ג. אבל בבהמ\"ז מודו רבנן דאין מברכין עליו עד שימזגנו במים שיהיה מובחר לשתייה ויקיים מצוה מהמובחר [ומה שהקשו בתוס' הרי אדרבה אמרי' לקמן שיברך בהמ\"ז על יין חי ורק כשיגיע לברכת הארץ ימזגנו. נ\"ל דהא דקאמר הכא שלא יברך עליו. היינו מברכת הארץ ולהלן]: [אב\"י פי' ע\"ר היינו כפי' תוס' והרי\"ף. דהא דאמרה הגמ' ובברכת הארץ. היינו שבברכת הארץ מוזגו להודיע שבח א\"י. וכמ\"ש לעיל. אבל רבעתו\"ס נראה לולא דברי קדשו של ע\"ר אאמ\"ו זצוק\"ל הכ\"מ. דאחזו כפרש\"י שם דבברכת הארץ מוסיף עליה. ולכן תירצו ג\"כ כתירוץ רש\"י שם ד\"ה חי. מלבד זה היו יכולים עוד לתרץ כפי' ר\"ת דחי אינו חי ממש. אלא מזוג קצת ובברכת הארץ מזגו כראוי]. מיהו יינות שלנו א\"צ למזוג במים דאינם חזקים כל כך [או\"ח קפ\"ג ורע\"ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בית שמאי אומרים מברך על היום – ברכת קידוש:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך מברך על היין – בורא פרי הגפן דיום גורם ליין שיבא. ותו הרי כבר קדם יום ליין גם בביאתו:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום – דיין קודם לקידוש שיאמר: ותו דברכת יין תדיר טפי מקידוש וקי\"ל כב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס – נ\"ל כהרי\"ף דבכוס קידוש איירי וס\"ל לב\"ש דיטול ידיו להפת. וקודם ברכת המוציא ימזוג הכוס לקידוש ויקדש ויטעום ואח\"כ יברך המוציא דכל זה אינו הפסק [כא\"ח רע\"א י\"ב]. וס\"ל דאסור להשתמש בכוס אפילו כשרק אחוריו טמאים וא\"כ כשיגע בהכוס קודם נט\"י. הרי ידיו עדיין טמאים. ושמא יהיה לחלוחית ממימי השטיפה שמקודם שימזגוהו. עדיין באחורי הכוס. ויטמא הלחלוחית מהידים. ושוב יטמא הלחלוחית לאחורי הכוס. ולהכי יטול ויטהר ידיו קודם שיגע בכוס:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים – דס\"ל מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאים ולא חיישינן לנצוצות. וא\"כ אדרבה כשיטול ידיו קודם שימזוג יש לחוש שישארו ידיו קצת לחות עדיין ממימי נטילה בשעה שיגע בהכוס. דאף שאסור לאכול בלי ניגוב ידים [כסוטה דף ד' ב']. עכ\"פ הרי בשפך רביעית על היד בפ\"א א\"צ ניגוב [כא\"ח קנ\"ח] ואף לרש\"ל שם דגם בכה\"ג אסור משום מיאוס. עכ\"פ יש לחוש ללחלוח מועט שם דאין בו מיאוס. ולחלוח ההוא שנטמא מאחורי הכוס הטמאים. יחזור ויטמא הידים כשיגעו למזיגה וא\"כ יאכל בידים טמאות. להכי ימזוג הכוס ויקדש קודם נט\"י. ואז אין לחוש שיתטמא לחלוח שבידיו מטומאת אחורי הכוס שישתה בתוך הסעודה משום דאז ביני ביני כבר התנגבו ידיו לגמרי. מיהו בשותה כוס שלא בסעודה לכ\"ע א\"צ נט\"י. דאף שיטמא הכוס ביד מהנצוצות שבאחוריו. לא נטמא תוך הכוס:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים מקנח ידיו במפה – בזערוויעט. מנט\"י ראשונים:"
+ ],
+ [
+ "ומניחה על השלחן – שמכינה לקנח א\"ע בסעודתו. וס\"ל אסור להשתמש בשולחן טמא. אפי' שני לטומאה מגזירת אוכלי תרומה. שנטמא ע\"י שני וא\"א שיתטמא המים שבמפה. משא\"כ כשיניחנה על כסת טמא. תטמא כסת למי הניגוב שבמפה. ויחזרו ויטמאו לידים:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים על הכסת – ס\"ל ל\"ג מלאכול בשולחן טמא. דאוכלי תרומה זריזין הן. להכי עדיף טפי להניחו בכסת. דטומאת ידים אין עקרו מד\"ת ממה שיניחו בשולחן. שיק\"ט מהשולחן ויחזור ויטמא לפת שבצדו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מכבדין את הבית – אחר סעודה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך נוטלין לידים – מי' אחרונים. דס\"ל מותר להשתמש בשמש ע\"ה. והוא מניח פרורי כזית שתחת השולחן. וכשיטלו הידים קודם כיבוד יתבזו האוכלין:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואח\"כ מכבדין את הבית – ס\"ל אסור להשתמש רק בחבר. וכשיראה חבר כזית שנפל מגביהו מיד. וזה אחד מו' מקומות דהלכה כב\"ש [כתוס' סוכה ד\"ג א'] והא דלא נמנה בעדיות [פ\"ה מ\"א] תי' רתוי\"ט. דכד אתשיל ביה מדרשא לענין נט\"י אתשיל. ור\"ל דאין כאן קולא או חומרא. ואדרבה ב\"ה מקילו טפי דרשאין ליטל ידים אף קודם כיבוד הבית. ולא לענין שמש ע\"ה אתשיל. וזה כעין תי' הש\"ס חולין [נ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נר ומזון ובשמים והבדלה – האוכל במנחה בשבת וחשכה לו ואין לו רק כוס א'. דכ\"ע ס\"ל דעל הנר מברך תחלה מדנהנה מיד כשהביאוהו והבדלה לבסוף. דאפוקי יומא מאחרינן. רק לב\"ש נר תחלה שמביאין לו ונהנה ממנו מיד. ואח\"כ בהמ\"ז שנתחייב מקודם. וב\"ה ס\"ל דבשמי' יש להסמיך לנר דשניהן מענין שבת. לחזק כחו משום נפש היתירה דאזל מני'. וזה כבוד שבת כברכת הנר. מיהו אנן קיי\"ל כב\"ה אליבא דרבי יהודה דמייתי הש\"ס דלב\"ה בשמי' קודם לנר. ומזון בתחלה לשניהן. והבדלה מברך לבסוף:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים שברא מאור האש – דמברך על כח האש שניתן בטבע. והוא רק חדא ניהו:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א בורא מאורי האש – דהרבה גוונים יש באור. וקי\"ל דא\"צ לחזור אחר נר במצ\"ש מדאינו אלא לזכר. שאז נברא. משא\"כ במוצאי יו\"כ הוא סימן דשאני משאר יו\"ט צריך לחזור אחריו [סי' תצ\"ר] וכ\"כ בשמים לא מעכבי:"
+ ],
+ [
+ "אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים – נר מדלא שבת. ובשמים שהיו לעובד כוכבים בסעודה. סתם מסיבת עובדי כוכבים לעבודת כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים – נר מדלא הודלק למאור כ\"א לכבוד. ובשמים מדעבידי רק לעבורי ריח המת:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודת כוכבים – דאסור בהנאה. ואף על גב דאמרינן [ביצה ל\"ט א'] דשלהבת של עבודת כוכבים מותר בהנאה. היינו בהדליק ממנו נר אחר. אבל בעוד הלהב קשור בגחלת אסור. והכא הרי על הנר קאמר ולא על האור. [והא דהפסיק תנא בנר מתים בין נר עבודת כוכבים לנר עובד כוכבים. נ\"ל דקמ\"ל דנר שלפני עבודת כוכבים דומיא דנר מתים אפי' הודלק במוצ\"ש אסור [כרט\"ז סי' תצ\"ר סק\"ג] משא\"כ נר עובד כוכבים דרישא. משום דלא שבת]:"
+ ],
+ [
+ "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו – ר\"ל שיהיה בקרוב לנר כ\"כ. שיוכל להכיר. צורת מטבע היטב לאורו [שם ס\"ד] ובירושלמי. פליגי אי יאותו תנן ולשון התקרבות למקום האור הוא. כמו אך בזאת נאות לכם לשבת אתכם. או יעותו תנן. לשון עת יותר נועד להשתמש להאור. דהיינו שכבר החשיך יפה. כמו לדעת לעות את יעף דבר:"
+ ],
+ [
+ "מי שאכל – חמשת מיני דגן. וי\"א כל ז' המינין שוה דינן בזה [קפ\"ד ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ושכח ולא ברך – במקום שאכל:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך וב\"ה אומרים יברך במקום שנזכר – ר\"ל א\"צ לחזור וקיי\"ל לרמב\"ם כב\"ה. ולרא\"ש לכתחלה חוזר: מיהו כ\"ז בשכח. אבל במזיד לרמב\"ם לכתחלה יחזור. ולרא\"ש אפילו בדיעבד לא יצא. אמנם ביש לו מעט פת אפילו פחות מכזית. יברך עליו ויאכלו כאן ויברך בהמ\"ז כאן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "עד אימתי הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו – והוא. משעה שהתחיל להיות רעב. ובאכילה מועטת. השיעור כדי הילוך ד' מילין דהיינו שעה וי\"ב מינוטען [מג\"א שם סק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בא להם יין לאחר המזון – קודם בהמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מברך על היין – אם ירצה ושותה דבהמ\"ז אין טעון כוס. וב\"ה ס\"ל טעון כוס. ואף דלעיל במ\"ה. מדמצריך ב\"ש לצרף מזון להבדלה. ש\"מ ס\"ל בהמ\"ז טעון כוס. ב' תנאי אליבא דב\"ש. ואנן קיי\"ל דרק לכתחלה מצוה בכוס [קפ\"ב] ובפרט לי\"א. דשתייה מעכב לבהמ\"ז דאוריי' וכמש\"ל פ\"ז ט\"ז. מיהו באינו צמא יניחנו לבהמ\"ז [מג\"א קע\"ד סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "עונין אמן אחר ישראל המברך – אף דלא שמע תחלת הברכה:"
+ ],
+ [
+ "ואין עונין אמן אחר הכותי המברך עד שישמע כל הברכה – ובאפיקורס אפילו שמע כל הברכה לא יענה אמן. וכ\"כ אחר קטן שבירך דרך למודו. או אחר ברכה לבטלה. לא יענה אמן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל – לרוב ישראל:"
+ ],
+ [
+ "אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה – ועל נס דיחיד. רק בנו ותלמידו מברכין. ועל נס כמנהג העולם מברך בלא שם ומלכות. וכל שאר ברכות דבפרקן. בשם ומלכות ודוקא ברואה המקום מל' יום ללמד יום:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו – ובחוץ לארץ אומר ממקום הזה:"
+ ],
+ [
+ "על הזיקין – כוכב עם זנב. קאמעט בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ועל הזועות – ערדבעבען:"
+ ],
+ [
+ "ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות – בזעף ואינו מתחיל בלילה. ונפקא מינה לברכה:"
+ ],
+ [
+ "אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם – ואם ירצה מברך עושה מ\"ב ובשמע רעם וברק בפ\"א. מברך רק עמ\"ב. דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה [א\"ח רט\"ו]. ואף דבטפל חביב. יקדים ברכת הטפל לברכת העיקר ולא יברך על העיקר לפטור הטפל דאפושי בברכות עדיף [כמג\"א רי\"ב סק\"ו] וכ\"כ בחייב ברכה פרטית ושנ\"ב. ברכה פרטית קודם. כפ\"ו סי' י\"ח. התם רק בדיעבד בבירך שנ\"ב על פרטי' יצא. וכ\"כ בבירך על עיקר תחלה רק בדיעבד פטר הטפל החביב. משא\"כ הכא אפילו לכתחלה מברך ארעם עמ\"ב. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות – המשונים בתוקף או רוחב [מג\"א רכ\"ח ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול – הוא מיטטעללענדישעס מעער דמדסמוך לארץ ישראל חשיב [סי' רכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואה אותו לפרקים – פעם א' לל' יום וה\"ה כולהו לבר מברקים ורעמי'. כל שנתפזרו העבים ביני ביני חוזר ומברך שנית:"
+ ],
+ [
+ "על הגשמים – בנעצרו מקודם [רט\"ז רכ\"א] ודוקא באית ליה ארעא בשותפות דאל\"כ מברך שהחיינו וא\"ת מ\"ש משנוי יין דמברך הטוב ומטיב היכא דשתי אינש בהדיה [כברכות נ\"ט ב'] אף דחמרא דשתי האי לא שתה האי. א\"כ ה\"נ אע\"ג דאין לו שדה בשותפות תסגי בשיש לו לחבירו שדה ג\"כ בבקעה זו. י\"ל התם נמי מדשותים יחד בהסיבה על שולחן אחד ושמח כ\"א יותר כשכל המסובין שמחים ע\"י שתייתו. כשדה אחת בשותפות דמי. מיהו באין לו שדה. אומר מודים אנחנו לפניך ה' או\"א על כל טפה וטפה שהורדת לנו. ואילו פינו מלא שירה כים וכו' הן הם יודו וכו' שמך מלכנו בא\"י אל רוב ההודאות [רכ\"א ס\"ב]. ומברך כשיעלה אבעבועות נגד הטיפין:"
+ ],
+ [
+ "ועל הבשורות הטובות – בטובות לו ולאחרים. דאל\"כ שהחיינו. ודוקא בשמע מאדם נאמן שראה כן. וה\"ה בסיפא:"
+ ],
+ [
+ "אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות – לא נקט לשון \"בשורות\". דמוציא דבה הוא כסיל. רק הוא שמע מעצמו:"
+ ],
+ [
+ "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים – וה\"ה על ספרים. דיקרה הוא מפנינים. ול\"ד חדשים. ואפילו יש לו כיוצא בהן. ודוקא בשמח בהן:"
+ ],
+ [
+ "אומר ברוך שהחיינו – ובמשתמשין בו גם ב\"ב. מברך הטוב והמטיב. וה\"ה כל טובה שמשתתף בו הוא ואחרים. כבילדה אשתו זכר. משתחוה למזרח ומברך הטוב והמטיב. וכ\"כ בקיבל מתנה. הטוב והמטיב. מדשמח נותן ומקבל:"
+ ],
+ [
+ "מברך על הרעה מעין הטובה – ר\"ל אף דאפשר שיתגלגל עי\"ז טובה וכ\"כ בסיפא איפכא. בשניהן מברך כדהשתא:"
+ ],
+ [
+ "הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא כיצד היתה אשתו מעוברת ואמר – אחר מ' יום משנתעברה:"
+ ],
+ [
+ "הנכנס לכרך – בעיר גדולה מצויי' מושלים מחפשי עלילות:"
+ ],
+ [
+ "ושתים ביציאתו – תנא והדר מפרש \"ונותן\" וכו'. ור\"ל בכניסתו אומר. יה\"ר מלפניך ה' או\"א שתכניסני לכרך זה לשלום. וכשבא למלונו אומר מודה אני לפניך וכו' שהכנסתני וכו' הרי ב' בכניסתו. וכ\"כ קודם יציאתו ואחר שיצא. והכי קיי\"ל [ר\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "חייב אדם לברך על הרעה – בשמחה. דהתכלית טוב. וזה נ\"ל פי' הכתוב מאתו לא תצא הרעות [בל' רבים] והטוב [בל' יחיד]. דבכל רע מתגלגל ע\"י מדת טובה מרובה על מדת פורענות:"
+ ],
+ [
+ "בכל לבבך – מדכתיב ב' ביתין:"
+ ],
+ [
+ "בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע – ר\"ל גם בתאוות תענוגים הגופניים שמסוגלים שיחטא האדם בהן. יהי כונתך בהשתמשך בהם לצורך קיום הגוף לשם שמים לחזק גופך לעבודתו ית'. א\"נ ביצה\"ט למצות עשה וביצה\"ר למצות ל\"ת שיהיה לו גבול לומר עד כאן תבוא:"
+ ],
+ [
+ "דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד – הרי מוכח שחייב לברך הרעה בשמחה כמו על הטובה:"
+ ],
+ [
+ "לא יקל אדם את ראשו – מדהזכיר אהבתו ית' הזכיר נמי היראה:"
+ ],
+ [
+ "כנגד שער המזרח – של בהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו – אזור חליל:"
+ ],
+ [
+ "ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריא – דורכגאנג. לקצר דרכו נכנס בפתח זה ויוצא בפתח אחר:"
+ ],
+ [
+ "ורקיקה מקל וחומר – מקל וחומר ממנעל שאינו דרך בזיון. ואסור בהר הבית:"
+ ],
+ [
+ "כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם – נוסח כל ברכה היה. בא\"י אמ\"ה אלהי ישראל מן העולם מגן אברהם. וכן כולם. ואמרו כן רק במקדש משום דשם לא ענו אמן על כל ברכה וברכה. רק שם ענו השומעים על כל ברכה תהלה שלימה בשכמל\"ו. שהיא תהלה להקב\"ה על ההשגחה שלו ית' על עולמו. לכן אמר המברך מן העולם דר\"ל שאומר לבני עולם השומעים ברכתו שיברכו גם הם [כך נ\"ל פי' הש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם – ואין בו משום זלזול כבודו ית':"
+ ],
+ [
+ "והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' – וא\"ת מדעתיה דנפשיה הוא דעביד ת\"ש ואומר ה' עמך וכו' הרי שגם המלאך אמר כן:"
+ ],
+ [
+ "ה' עמך גבור החיל – וא\"ת לא שאל המלאך בשלומו. רק הודיעו כי הקב\"ה עמו ושיצליח במלחמה. ת\"ש ואומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "אל תבוז כי זקנה אמך – ר\"ל לא תבזה התקנות הישנות. באמרך בועז מדעתי' דנפשי' הוא דעביד. כי זה גורם להפר ח\"ו התורה. ונאמר עת לעשות לה' לענוש. כשהפרו תורתך. שבכתב ושבע\"פ:"
+ ],
+ [
+ "ר' נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות לה' – נ\"ל דנ\"מ בין ת\"ק לר\"נ אם שאלת שלום חובה או רשות. כב' פירושים שהביא רש\"י [מכות דכ\"ג ב'] דלת\"ק שלא הזכיר מלת \"משום\" בדבריו. ע\"כ ה\"ק עת לעשות לה' לענוש אם הפרו תורתיך לבטל השאילת שלום בשם. א\"כ חובה היא. ולר\"נ הוא כעין התנצלות לבועז. דלהכי הפרו תורתך משום עת לעשות לה'. וכוונתם לטובה. ועכ\"פ אינה חובה. דגם אחר רשאי שלא להזכיר השם אם כוונתו לעשות לה'. א\"כ רשות היא. ועי' ברכות [דף ס\"ג א']:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Berakhot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Berakhot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5bbb5faf6729c98dbc4dc2f40b75f65883138225
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Berakhot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,935 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Berakhot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Berakhot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מאימתי קורין – מלת קרא יש לו ד' הוראת. א) קריאת שם. כמו ולחושך קרא לילה. ב) קריאה להרחוק שיבא אליו. כמו ויקרא לבנו ליוסף. ב' הוראות אלו אינן שייכות כלל בק\"ש. ג) קריאה בספר. כמו וקרא בו כל ימי חייו. גם זו ההוראה אי אפשר שתהיה במלת קורין. דהרי מותר לקרותה בע\"פ (כא\"ח סי' מ\"ט). ד) אבל הוא לשון קריאה בקול לפרסום. כמו וקראתם דרור. מקרא קודש. ויקרא לפניו ככה. קרא בגרון אל תחשך. וה\"נ ר\"ל שמצוה לקרות פסוק ראשון בקול כדי לעורר הכונה בהפסוק שיקראו אחרינו בשעה האחרונה שנחיה בעה\"ז (עי' טא\"ח סי' ס). אולם נקט לשון רבים דאין אחד מוציא חבירו יד\"ח משא\"כ לענין ברכה במשנה ד':"
+ ],
+ [
+ "משעה שהכהנים נכנסים – נ\"ל דר\"ל נכנסין לעיר. דמקואות שלהן היו בשדות (כנדה ס\"ז ב') ורק בחוץ לעיר כשרים דאילו תוך העיר פסולין מחשש שאובין (כמקואות פ\"ח מ\"א) ומדרגילין הטמאים לטבול סמוך לביה\"ש כדי שלא יצטרכו לדקדק אטהרה כל היום (כשמעתין ד\"ב ע\"ב ושבת ל\"ה). להכי תוך טבילה וסיפוג. כשנכנסין לעיר כבר העריב שמשן. שהוא צאת ג' כוכבים. ואז קורא ק\"ש:"
+ ],
+ [
+ "לאכול בתרומתן – ולא נקט מצאת כוכבים ? דקמ\"ל אגב אורחא דכל טמאים אחר הע\"ש מותרים בתרומה. ואפילו מחוסר כפורים. כזב ודכותיה דצריכין קרבן למחר: [והא דלא קאמר משעה שאוכלין. נ\"ל דה\"ט. דלא תקשי כהן גופיה אימת קרי. להכי קאמר נכנסין. דמותר לקרותה מהלך. חוץ מפסוק ראשון (כברכות דף י\"ג). והא דלא קאמר משעה שרשאין. נראה לי משום דנכנסין מסמנא טפי]:"
+ ],
+ [
+ "עד סוף האשמורה הראשונה – סוף שליש קמא דלילה. דובשכבך עד סוף זמן התחלת שכיבה משמע. ונקט אשמורה. דקמ\"ל דיש בריות בארץ משמרים עת בואנה. ועי\"ז יהיה סי' לדבר. או קמ\"ל דגם ברקיע יש אז משמורת ר\"ל שהשגחה יתירה שולטת אז. וכמ\"ש בעת רצון עניתיך. ונ\"מ לאפושי ברחמים. כהרא\"ש:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר – הוא שעה וחומש זמניות קודם צאת החמה [פי' זמניות. לפי אורך וקוצר היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים ומחלקים אותו לי\"ב חלקים. משא\"כ שעות שוות. הן שווין בקיץ ובחורף מדהוא חלק הכ\"ד של היום והלילה יחד] דס\"ל דובשכבך כ\"ז ששוכבים משמע. ואנן קי\"ל (א\"ח רל\"ה). דמצוה לקרותה תיכף לצאת ג' כוכבים קטנים. דהיינו שהם קטנים ממש. שאינם נראין רק באיחור זמן. כשכבר נראין גדולים ובינונים ברקיע. וגם קטנים. שנשארו קטנים ועי\"ז א\"א שיטעה (ומדינא בבינונים סגי רק דלא בקיאין). ועכ\"פ לא ישהנה לאחר חצות. ובדיעבד אפילו עד עהש\"ח יצא. ובנאנס אפילו עד קודם נץ החמה יצא והכל עם הברכות לפניה ולאחריה רק שאחר עהש\"ח לא יאמר השכיבנו:"
+ ],
+ [
+ "מעשה שבאו בניו מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע – מספקא להו אי רבנן דוקא חצות קאמרי. והלכה כרבים. או רק להרחקה ובדיעבד כר\"ג ס\"ל. ואי\"ל בין כך או כך היו יכולים לקרות ק\"ש. נ\"ל דרק משום ברכה שאלו דאם חייבים צריכים לברך ברכת ק\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבין אתם לקרות – משא\"כ אח\"כ לא. מדלא היו אנוסים. רא\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הקטר חלבים ואברים – מכל קרבנות שנשחטו אותו יום צריך להעלותן למזבח עד שיעלה עהש\"ח. דבשהוא אח\"כ למטה נפסלו בלינה (עי' זבחים פ\"ז א'):"
+ ],
+ [
+ "מצותן עד שיעלה עמוד השחר וכל – הקדשים:"
+ ],
+ [
+ "הנאכלין ליום אחד מצותן עד שיעלה עמוד השחר – ובאכלן אחר כך הוי ליה נותר. דבכרת:"
+ ],
+ [
+ "אם כן למה אמרו חכמים עד חצות – לרמב\"ם פ\"ד מקרבנות האי \"א\"כ\" אכולהו קאי. ולרש\"י ורע\"ב קאי רק אק\"ש ואכילת קדשים [וכ' הרמ\"ז מסתבר כוותייהו מדלא עריב להקטר חלבים וכל הנאכלים בחדא בבא. ש\"מ דלא הביא התנא להקטר חלבים וכו' רק לאשמעינן דמדאו' בין הקטר ואכילה שוין מצותן עד עהש\"ח. והא דלא גזרו נמי בהקטר שיהיה עד חצות. ה\"ט דכהנים זריזים הן. משא\"כ אכילת קדשים אף לקטנים שאינן זריזין]:"
+ ],
+ [
+ "כדי להרחיק אדם מן העבירה – שלא יבוא לאכלם באיסור כרת. ובק\"ש יתעצל ותעבר עונתה. מיהו בקדשים דאיכא כרת כשיאכלם נותר גזרו אפילו בדיעבד אחר חצות. משא\"כ בק\"ש:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן – שבציצית (כתוספות ומנחות דף מ\"ג ב') דמדמעורב עם לבן צריך איחור זמן טפי להכיר כל אחד:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי – גרין בנשף דומה לבלויא. ואנן קי\"ל (בא\"ח סי' נ\"ח). דמצוה לקרותה. מעט קודם נץ החמה. (נץ החמה הוא י' מינוטען קודם עלות כל גוף השמש על הארץ) מיהו מותר לקרותה משיכיר אדם הרגיל עמו קצת. בריחוק ד' אמות. ובדיעבד אפילו מעה\"ש יצא. ובאונס גדול. אפילו לכתחילה מותר מעה\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וגומרה – מלת גומר ר\"ל גמר זמן קריאתה דעד שם רשאי לקרותה עם ברכותיה. ולא אח\"כ. אבל נכלל נמי במלת גומרה. שיגמור אז קריאתה כדי שיסמוך גאולה לתפלה. דאז מצוה להתפלל שנאמר ייראוך עם שמש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר עד שלש שעות – זמניות. דהו\"ל רביע היום מעלות השחר עד צאת הכוכבים (מג\"א ר\"ס נ\"ח):"
+ ],
+ [
+ "שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות – ושפיר שייך עדיין ובקומך וכל ישראל בני מלכים הם (שבת קי\"א). ואף על גב דלא קי\"ל התם כן. שאני התם דאינו עושה כבני מלכים ורק לרפאת מכתו [אב\"י ול\"מ נ\"ל דבלא טעמא דכל ישראל בני מלכים נמי ניחא. דכיון דרחמנא אמר ובקומך. והרי איכא זמן קימה לבני מלכים. ואף דהקורא עצמו אינו בן מלך. מכל מקום הזמן היא זמן קימה]:"
+ ],
+ [
+ "הקורא מכאן ואילך לא הפסיד – הברכות לפניה ולאחריה:"
+ ],
+ [
+ "כאדם הקורא בתורה – ולא שכר ק\"ש בעונתה. מיהו לאחר שליש היום. הפסיד הברכות. וקי\"ל כר\"י. מיהו מודה ר\"י דמצוה לקרותה בנץ החמה. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו – נ\"ל דלב\"ש לא יקרא שכוב מדאינו דרך כבוד. וא\"כ גם בזה פליגי ב\"ה ומקילי דקורא כדרכו ואפילו שכוב רק מדאינו דרך כבוד אסור לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "ובשכבך ובקומך – דרך שכיבה וקימה. ואי\"ל ישכב ויקרא. יש לומר דלא אמרה תורה ודברת בם שוכב. ולפיכך מודו [אב\"י צ\"ל ס\"ל. דהרי לפמ\"ש ע\"ר זצוק\"ל לפני זה חולקים בזה ב\"ה] דאפילו בלילה לקרות שכוב אסור מדהוא קריאה דרך עראי:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו – ר\"ל כמו שירצה. והכי קי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך – דהול\"ל בבוקר ובערב. דלזמן שכיבה כסי' ד' לא צריך. דכבר כ' בשכבך קמא. ע\"ז קא' בשעה שדרך וכו' דמיתורא דקרא יליף אפילו אינו הולך לישן וגם דוקא בשעה וכו' לאפוקי בישן באמצע היום ועיין רש\"י (דברים ו ז):"
+ ],
+ [
+ "בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים – וה\"ק קרא בין בהיותך בביתך או בדרך. תקרא פרשיות אלה בזמן שכיבה וקימה אבל תוכל לקרותן בשבת או בלכת כמו שתרצה:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי ב\"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים אמרו לו כדי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי ב\"ה – [תמוה הרי איהו נמי ה\"ק. דאי\"ל דאשתבוחי משתבח. שהכניס א\"ע לסכנה לקיים כב\"ש (כרשד\"ם דף ק\"ל א'). ליתא דהרי אינו בכלל יהרג ואל יעבור רק ע\"ז ג\"ע וש\"ד (כסנהדרין דף ע\"ד א') ואת\"ל אף למאי דקי\"ל (מג\"א ס\"ע סק\"ב) כירושלמי פ\"ב דשבת דכל הפטור מהדבר ועושהו נקרא הדיוט. מ\"מ אדם גדול שאני. וכר\"ג פ\"ב מ\"ה. ואף למה דקי\"ל (יו\"ד קנ\"ז) כרמב\"ם פ\"ה מיסודי תורה. במקום דיעבור ואל יהרג אינו רשאי להחמיר ע\"ע. ודלא כר\"ן (שבת דף כ\"ג ב') והרא\"ש בע\"ז (סי' ט') עכ\"פ היכא דליכא ודאי סכנה. ולא שכיח היזיקא. מצוה בעידנא דעסיק בה אגוני מגני (כסוטה דף כ\"א א') וראיה מר\"ע שהכניס את עצמו לספק סכנה בנט\"י (כעירובין דף כ\"א ב') שהיה סומך א\"ע שלא יניחו שומר האיסורין למות בצמא. כ\"ש הכא בק\"ש דאית בה קדושת השם ויחוד שמו יתברך (כברכות דף י\"ג א'). עכ\"פ אי אשתבוחי משתבח הול\"ל וסכנתי והטיתי. ומדקאמר וסכנתי לבסוף ש\"מ דאח\"כ מעצמו היה מתגלגל הסכנה. וגם הוא ראה אותו כעונש משמיא]. ולי מעוט נ\"ל דה\"ק ליה לאו משום שהיית בדרך. וכל הדרכים בחזקת סכנה (כירושלמי פ\"ד דברכות) אלא כדאי היית לחוב \"בעצמך דייקא\" אפילו לא היית בדרך:"
+ ],
+ [
+ "בשחר – מדלא כתיבי ברכות בקרא. אקדים ברכות דשחרית כדאשכחן בתמיד. כ\"כ התוי\"ט. ולפע\"ד תמוה למה ל\"א איפכא וכדאשכחן בק\"ש. ותו' שכתבו כן. הוא רק לס\"ד דש\"ס דלא ידע עדיין מלמודא דובשכבך. מיהו בש\"ס אמרי' דלהכי אקדים הכא לדשחרית. דמדקאי בשחרית. פריש מילי דשחרית:"
+ ],
+ [
+ "מברך שתים לפניה – יוצר ואהבה:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לאחריה – אמת:"
+ ],
+ [
+ "ובערב שתי' לפניה – מעריב ערבים ואהבה:"
+ ],
+ [
+ "ושתי' לאחריה – אמת והשכיבנו. והכל ז' ע\"ש שבע ביום הללתיך:"
+ ],
+ [
+ "אחת ארוכה – פותח וחותם בברוך:"
+ ],
+ [
+ "ואחת קצרה – חותם ואינו פותח בברוך. ואשני' שלפניה קאי:"
+ ],
+ [
+ "מקום שאמרו להאריך – לפתוח בברוך:"
+ ],
+ [
+ "אינו רשאי לקצר – שלא לפתוח:"
+ ],
+ [
+ "לחתום – בברוך:"
+ ],
+ [
+ "ושלא לחתום – כברכת פירות ומצות:"
+ ],
+ [
+ "מזכירין יציאת מצרים – פ' ציצית והא דלא קאמר זוכרין. דסד\"א דהיינו בלב (כמגילה ח\"י א'). אבל מזכירין בהפעיל היינו שע\"י דבורו מזכיר להשומעים לזכור יצ\"מ. ולא אמר אומרים דקמ\"ל דלא סגי באמירה בלי הזכרה במחשבה [אב\"י כונת ע\"ר זצוק\"ל הכ\"מ. אע\"ג דבדיעבד אינו מעכב אלא בפסיק ראשון דצריך כוונה מה שהוא אומר כא\"ח סס\"י ס'. עכ\"פ כונה לצאת בעשיית אותה מצוה במצוה דאורייתא בעי. וכיון דיציאת מצרים דאורייתא כברכות דף כ\"א א' א\"כ ממילא צריך הזכרה כוללת במחשבה שרוצה לצאת ידי יציאת מצרים. מיהא לדעת ע\"ר זצוק\"ל בפ\"ב כל הק\"ש דאורייתא]:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה – אף דודאי אני חכם מופלג. מדהסכימו משמיא שאהיה נשיא. שנראה בי שיבה באותו יום שמנוני נשיא:"
+ ],
+ [
+ "ולא זכיתי – לא נצחתי בראיות לחכמים:"
+ ],
+ [
+ "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות – ובחרו בפ' ציצית. מדשגורה בפי כל:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א ימי חייך העולם הזה כל ימי חייך להביא לימות המשיח – ואעפ\"כ נצחם. דפשטא דקרא. טפי' כוותיה משמע:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה קורא בתורה – פ' ק\"ש:"
+ ],
+ [
+ "והגיע זמן המקרא – נ\"ל דמלת המקרא גם ארישא קאי. ור\"ל היה קורא בתורה המקרא. ור\"ל הק\"ש והא דלא קאמר זמן ק\"ש. דסד\"א דאשמע לחודה קאי. מדצריך באמת כוונה יתירתא (כברכות די\"ג ב'):"
+ ],
+ [
+ "אם כיון לבו – לצאת. דקי\"ל (א\"ח ס') מצוה דאורייתא צריך כוונה. ולמ\"ד א\"צ. מפרש הכא שכוון לקרוא כנקודתן לאפוקי בקורא להגיה:"
+ ],
+ [
+ "בפרקים – בין (חלק) פרשיותיה:"
+ ],
+ [
+ "שואל – בשלום:"
+ ],
+ [
+ "מפני הכבוד – לאדם נכבד:"
+ ],
+ [
+ "ומשיב – ר\"ל ואצ\"ל שמשיב [ונ\"ל דלהכי לא קאמר גבי מפני הכבוד והיראה שואל בשלום כדקאמר בסיפא ומשיב שלום. דקמ\"ל דבהני אפילו שואל או משיב מילי אחרינא. כגון כשרואה אדם נכבד מבקש דבר מה ושואלו מה תבקש. או ששואלו מה צוויתני ג\"כ שרי. ואע\"ג דבש\"ס (י\"ח א') מקשה לרב דקאמר דאסור לשאול בשלום חבירו קודם שיתפלל ממתנית' דקאמר דשואל מפני הכבוד. ומאי קו' דלמא מתני' בשאל מילי אחריני דצריך טפי משאילת שלום. י\"ל דהכי קאמר דמדתני' בסיפא שלום לכל אדם וברישא קתני סתמא. ש\"מ דברישא בכל ענין שרי. בכל מילי וכ\"ש בדרישת שלום דאיכא בזוי טפי כשלא יפסיק עבורו]:"
+ ],
+ [
+ "ובאמצע שואל מפני היראה – לאביו או רבו או ת\"ח מופלג בדורו. ומכ\"ש ליהש\"ר עד יתברך. ולאמן שבסוף קדיש ושאחר קדושה ושאחר שומע תפלה. ולברוך ה' המבורך דברכו ודברכת התורה. ולקדוש וברוך דקדושה. ולג' מלות מודים אנחנו לך. ולעלות לתורה. ולברכת תפלין. או רעם [ונ\"ל דה\"ה לכל חיוב ברכה שתעבר זמנה אח\"כ] אבל לא לברכת ציצית:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר באמצע – אפילו באמצע הפסוק היכא דסליק עניינא. חוץ משמע ישראל וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. שאינו מפסיק כלל בהם אא\"כ מפני הסכנה. כך כתב בא\"ח (רסי' ס\"ו) ותמהני שיהיה לבשכמל\"ו שאינו פסוק כלל. חשיבות טפי מקרא שבתורה. והרי ע\"כ צ\"ל דבהנך ב' פסוקים אפשר לומר בהו דסליק עניינא באמצע. דאל\"כ מה עדיפייהו משאר פסוקים. וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם – וקיי\"ל כר\"י (א\"ח ס\"ו). מיהו בין גאולה לתפלה לא יפסיק אפי' לדבר שבקדושה. ומותר לשאל בשלום לקורא ק\"ש אף שיצטרך להפסיק. מיהו אנו אין נוהגים להפסיק בשלום שבין אדם לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק – דכתיב וה' אלהים אמת. וגם ויציב לשון אמת הוא. ולפיכך אפי' מפני יראה וכבוד לא יפסיק (א\"ח ס\"ו ס\"ה). ולרמב\"ם ר\"ל לא יפסיק כדין בין פרק לפרק. רק כמו באמצע (פ\"ב מק\"ש):"
+ ],
+ [
+ "א\"ר יהושע בן קרחה למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע – דאי\"ל מדקדם בתורה. דא\"כ פרשת ציצית קודם לכולן. אע\"כ אין מוקדם ומאוחר בתורה. א\"כ מסתבר להקדים והיה אם שמוע מדנאמר בלשון רבים:"
+ ],
+ [
+ "אלא כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים – דיהרג ואל יעבור עליו:"
+ ],
+ [
+ "והיה אם שמוע לויאמר – דאפכא מסתבר. דויאמר אית בה נמי מלכות שמים. דאני ה' אלהיכם הר\"ז מלכיות (כר\"ה דף ל\"ב א'). נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שוהיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה – דכתיב ולמדתם:"
+ ],
+ [
+ "ויאמר – ר\"ל ציצית:"
+ ],
+ [
+ "אינו נוהג אלא ביום – ומדלא קאמר בחד מנייהו דקדמה לחברתה משום דהיא דאורייתא וחברתה מדרבנן. שמעינן מינה דכל ג' פרשיות ק\"ש הן דאורייתא (שושנים לדוד):"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לא יצא – דשמע ר\"ל השמע לאזניך. ולת\"ק ר\"ל בכל לשון שאתה שומע. וקי\"ל דבדיעבד יצא (א\"ח ס\"ב) באנוס קורא בלבו אפילו לכתחלה:"
+ ],
+ [
+ "קרא ולא דקדק באותיותיה – להפריד אותיות הדומות דלא לשתמע כחד. כבכל לבבך. על לבבך וכדומה וכ\"כ בכל א' שאחר מ'. כלמדתם אותם. וקשרתם אותם. ושמתם את. וכדומה. דלא לשתמע מותם מת. וכ\"כ בהטעמת עי\"ן של נשבע ה'. דלא לשתמע נשבה. והתזת זי\"ן של תזכרו וזכרתם דלא לשתמע סמ\"ך או סי\"ן וכ\"כ בהדגש הרפה ורפוי הדגש [כן כתב הרמב\"ם והר\"י ותמהני א\"כ ל\"ל לרבא למנות עשב בשדך הכנף פתיל. מדדמו באותיות הרי בל\"ז חד רפוי וחד דגוש. וצ\"ע]."
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר לא יצא – דכתיב ולמדתם למוד תם. וקיי\"ל דבדיעבד יצא:"
+ ],
+ [
+ "הקורא למפרע – הקדים פסוק המאוחר. אבל בהקדים פרשה מאוחרת יצא:"
+ ],
+ [
+ "קרא – [בב' בבי קמאי. נקט \"קורא\". ובב' בבי בתראי נקט \"קרא\". משום דכל חדא מבתרייתא. ארישא דידה שייכא. דאף דברישא דידה לא יצא. בסיפא יצא. אף דדמי להדדי. דלא דקדק דמי ללא השמיע. וקרא וטעה דמי למפרע]:"
+ ],
+ [
+ "וטעה יחזור למקום שטעה – דבדילג פסוק חוזר מהפסוק ואילך. ובשכח איזה פ' דילג. חוזר לראש הפרשה. ובסיים פרשה. וא\"י איזה סיים. חוזר לראשונה. וכ\"כ בא\"י אם עומד בוכתבתם קמא או בתרא. חוזר לקמא. מיהו בהתחיל למען ירבו. א\"צ לחזור מדקרא כהרגלו (א\"ח ס\"ד):"
+ ],
+ [
+ "האומנין קורין בראש האילן – דק\"ש א\"צ כוונה רק פסוק ראשון דמצי לכוונו שם שפיר:"
+ ],
+ [
+ "או בראש הנדבך – שורת אבני בנין מיהו כתב רב\"י (א\"ח סי' ס\"ח) דאפ\"ה בטלים ממלאכתן עד סוף פרשה הראשונה שהיא קבלת מלכות שמים שלא יהא נראה כקורא ארעי. ונ\"ל דנקט אילן דמסוכן טפי מנדבך. לרבותא דק\"ש דמותר ונקט נדבך לרבותא דתפלה דאסור:"
+ ],
+ [
+ "מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה – דבעי כוונה:"
+ ],
+ [
+ "חתן – משנכנס לחופה ברביעי בשבת עם בתולה:"
+ ],
+ [
+ "פטור מק\"ש בלילה הראשון עד מוצ\"ש – מדלא קאמר מלילה הראשון עד וכו' משמע הא בק\"ש של שחרית חייב מדלא טריד אז (כסברת רבינו מנוח בכ\"מ פ\"ד מק\"ש):"
+ ],
+ [
+ "אם לא עשה מעשה – ר\"ל בלא בעל דטריד בבעילת מצוה. דחושש שמא לא ימצאנה בתולה או שמא רחמה אטום. ואף דכל עוסק במצוה אפילו לא טרוד פטור ממצוה אחרת. ואפילו אפשר לקיים שניהן [כר\"ן סוכה דרמא\"ב] נ\"ל הכא אי לאו הטרדה אינו עוסק עדיין השתא במצוה:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ברבן גמליאל שקרא בלילה הראשון שנשא אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת – ר\"ל אפילו רק לאחר הק\"ש שעה א' עד אחר הבעילה. ואינו מעשה לסתור. דה\"ק ואם יודע שיוכל לכוון שרי. ומעשה וכו'. ואילה\"ק מירושל' פ\"ב דשבת כל הפטור מדבר ועושהו נקרא הדיוט. תי' ב\"ש [סי' כ\"א] דזה דוקא באפשר עי\"ז צד קולא. עוד י\"ל דביכול לכוון אינו פטור ולא נקרא הדיוט:"
+ ],
+ [
+ "רחץ – מקצת גופו בחמין. ואבל אסור בו. כמו כל גופו בצונן:"
+ ],
+ [
+ "לילה הראשון שמתה אשתו – מקצת גופו בחמין. ואבל אסור בו. כמו כל גופו בצונן:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר כל אדם אסטניס אני – חלש ומצונן. ואע\"ג דאבילות יום ראשון דאוריי'. לילה דרבנן. ובמקום אסטניס דלא שכיח ל\"ג. וכן בכל דוכתא דאמרינן במקום צער לא גזר. היינו דוקא צער דלא שכיח. כך נ\"ל. וגם דוקא במקום שאמרו חכמים כן. וכן כתב רב\"י [י\"ד סי' קכ\"ג בד\"ה כ' הרשב\"א כו' דסתם יינן ואיסורים דרבנן לחולה שאין בו סכנה אסור] ועי' בתשובת חו\"י [קס\"ד] שכ' שדין זה איננו כעיר פרוצה אין חומה. ואין לך רק מה שאמרו חכמים. כגון גונח יונק חלב בשבת [א\"ח שכ\"ח סל\"ג] וכ\"כ מתיר קשר שבבגדו בשבת כשיש לו צער כשלא יתיר הקשר שאינו באמת של קיימא [א\"ח שי\"ז ס\"א]. או בשאר צער גדול. ואין למדין ממנו לכל צער בעלמא. וכן פשוט דכל דבר דרבנן שגזרוהו להיות צער כגון תענית. אפי' מצטער בתעניתו. אסור לעבור. אם לא בחולה. או בהוחלש מאד שרי:"
+ ],
+ [
+ "וכשמת טבי עבדו קבל עליו תנחומין אמרו לו תלמידיו לא למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים – דלא ליתי לאסוקי ליוחסי':"
+ ],
+ [
+ "אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה – דת\"ח וראוי לסמוך הי' [כיומא דפ\"ז א' ורפ\"ב דסוכה]. ולהכי כבוד תורה עדיף:"
+ ],
+ [
+ "חתן אם רצה לקרות קריאת שמע לילה הראשון קורא – דאע\"ג דאמרי' לעיל [מ\"ה] דפטור וכל הפטור ועושה נקרא הדיוט [ירושל' פ\"ב דשבת] אפ\"ה ק\"ש שאני א\"נ י\"ל כמש\"ל סי' ל':"
+ ],
+ [
+ "רשב\"ג אומר לא כל הרוצה ליטול את השם – שם טוב שמדקדק במצות. והו\"ל יוהרא:[ב] וקי\"ל [א\"ח ע'] דבין ביום בין בלילה פטור. ונקט הכא בלילה. משום מעשה דר\"ג. מיהו אנו דבל\"ז אין מכוונים. קי\"ל דחייבים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מי שמתו מוטל לפניו – ל\"ד. דאפילו אינו לפניו. ואפילו אינו מוטל עליו לקברו עכ\"פ מדחייב להתאבל עליו. פטור:"
+ ],
+ [
+ "פטור מקריאת שמע מן התפלה ומן התפילין – ה\"ה דפטור מכל המצות. רק קמ\"ל אפילו הנהו דיש בהן עול מלכות שמים אפ\"ה פטור ובשבת חייב בכל. ונ\"ל דבמדינתינו שדינא דמלכותא לבלי לקבור תוך ג' ימים מהמיתה חייב בכל מצות שבתורה בהימים שבין מיתה ליום הקבורה. ובפרט כשיש אחרים שמשתדלין בצרכי קבורה. שי\"א דבכה\"ג אם רוצה להחמיר רשאי [כא\"ח ע\"א ועי' י\"ד שמ\"א ס\"ד. ועי' מג\"א קמ\"א סק\"ח]: ובנב\"י י\"ד רי\"א ראיתי דמתיר רק כשיסתמו ארונו עליו ביני ביני. וכשמתחילין להשליך עפר בקבר. ועדיין לא עבר זמנו. יקרא ויתפלל. וברכת השחר לא יאמר שבשעת חיובו פטור היה וגם ברכת ק\"ש לא יאמר כשנקבר אחר שליש היום [א\"ח ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נושאי המטה וחלופיהן וחלופי חלופיהן – כך רגילין להתחלף. מדהכל רוצים לזכות במצוה:"
+ ],
+ [
+ "את – ר\"ל בין אותן שלפני וכו':"
+ ],
+ [
+ "שלפני המטה – המזומנים לנשאה כשיגיע אצלן:"
+ ],
+ [
+ "ואת שלאחר המטה – נ\"ל דר\"ל אף דעבדי תרתי הלוויה ומזומנים לנשאה:"
+ ],
+ [
+ "את שלמטה צורך בהן פטורין ואת שאין למטה צורך בהן חייבין – דלוי' אינה טרדה ולא עסק כ\"כ דלפטר ע\"י מק\"ש. שא\"צ כוונה רק פסוק ראשון ובקל יקראנה מהלך:"
+ ],
+ [
+ "אלו ואלו פטורים מן התפלה – דלאו דאו'. ולרמב\"ם דס\"ל דאו'. עכ\"פ כוונה יתירתא בעי:"
+ ],
+ [
+ "קברו את המת חזרו אם יכולין להתחיל ולגמור – אפילו רק פסוק ראשון ונ\"ל דמה\"ט לא נקט בקיצור אם יכולין לגמור. אלא בעי לאשמעינן דהאי לגמור לאו אכולה ק\"ש קאי אלא אהתחלה קאי. וה\"ק אם יכולין לגמור התחלת הק\"ש דהיינו פסוק א':"
+ ],
+ [
+ "עד שלא יגיעו לשורה – שהאבל עובר ביניהם וא\"ל המקום ינחמך:"
+ ],
+ [
+ "יתחילו – ורשאים להפסיק אחר כך מפני הכבוד לומר המקום וכו' [עמג\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו לא יתחילו – דתנחומי אבלים הו\"ל ג\"ח דאו'. ואפילו לרמב\"ם דס\"ל דרבנן. נ\"ל דעכ\"פ גדול כבוד הבריות שדוחה ל\"ת בשב ואל תעשה [כברכות ד\"כ]. מיהו באין שהות לקרות אח\"כ. חייב:"
+ ],
+ [
+ "העומדים בשורה הפנימים – שסמוכים לאבל וצריכים לדבר עמו:"
+ ],
+ [
+ "פטורים והחיצונים – שאינם מדברים עמו. והתאספו רק לכבוד האבל. שיראה רבוי עם סביבו:"
+ ],
+ [
+ "נשים ועבדים – ר\"ל עבדים כנענים שמלו וטבלו ופטור בכל מ\"ע שהזמן גרמא כאשה:"
+ ],
+ [
+ "וקטנים פטורין מקריאת שמע ומן התפילין – אף דבכל עשה שהזמן גרמא. נשים פטורות. קמ\"ל הנהו. ק\"ש אף דהיא קבלת עול מלכות שמים. ותפילין אף דאתקוש למזוזה דחייבים בה. אפ\"ה פטירי. ובקטן קמ\"ל אף דהגיע לחנוך בשארי מילי [ודו\"ק] אפ\"ה פטור מק\"ש. מדרגיל לישן אז. ופטור גם מתפלין עד שידע לשמרם בנקיות. מיהו אפ\"ה כולם יאמרו עכ\"פ פרשה ראשונה. מדהיא עיקר קבלת עול מלכות [כא\"ח סי' ע']:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין בתפלה – אף דקי\"ל תפלה דרבנן [א\"ח ק\"ו] מדרחמי נינהו חייבים. אמנם אפילו למ\"ד דאו'. והו\"ל עשה שאין הזג\"ר. עכ\"פ בפ\"א ביום סגי להו. ובדיעבד בבקשה א' קטנה יוצאים. דמדאו' סגי בהכי. וקטן נמי דוקא בהגיע לחנוך. מיהו מותר לאכול קודם תפלה רמג\"א שם [וזמן חנוך כל חד לפום חורפי' כמג\"א שמ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ובמזוזה – אף דאתקש מזוזה לת\"ת אפ\"ה חייבין בה מדשכרה אריכת ימים:"
+ ],
+ [
+ "ובברכת המזון – ס' דאו' ס' דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "בעל קרי – אפילו ראה לאנסו. אסור בתורה עד שיטבול. משום פרישות:"
+ ],
+ [
+ "מהרהר – ק\"ש ואע\"ג דקי\"ל הרהור לאו כדיבור דמי [כא\"ח מ\"ז ס\"ד]. בשעת הדחק יצא בהרהור [כא\"ח ס\"ב ס\"ד]. ומה\"ט הורה ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל. דהרוצה לשתות בלילה ואין ידיו נקיות יהרהר הברכה בלבו. ונ\"ל דכוונת ע\"ר זצוק\"ל דלא דמי לברכת ק\"ש דהוא ג\"כ מד\"ס. ומה\"ט לא התירו הרהור. י\"ל דדוקא בבעל קרי גזרו בד\"ס. כדי שלא יהיו רגילין אצל נשותיהן [ברכות דף כ\"ב א'] משא\"כ בצמא בלילה שלא פשע:"
+ ],
+ [
+ "בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה – אפילו בהרהור. מדהן מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ועל המזון מברך לאחריו – בהרהור:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם – בפה: וקיי\"ל דחייב בכולן [כא\"ח פ\"ח] דמדלא נתפשטה תקנה זו. יש כח לב\"ד אחרון לבטל דברי ב\"ד ראשון [כע\"ז דל\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר – כל ברכה וברכה יאמר רק פתיחתה וחתימתה. וברכות ק\"ש אפילו בהתחיל פוסק ובק\"ש עצמה. בנזכר באמצע שהוא בעל קרי. יגמור השאר בהרהור:"
+ ],
+ [
+ "ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה – מדמצוה מהמובחר לקרותה אז:"
+ ],
+ [
+ "יעלה ויתכסה ויקרא ואם לאו יתכסה במים – דוקא במים עכורים. ואם לבו למעלה מהמים. אפילו בצלולים שרי. וכ\"כ בהפסיק א\"ע בזרועותיו מהני אבל כסוי יד על לבו. לא מהני. וכ\"כ לא מהני כשמכסה ראשו בידו. אלא צריך שיכסה ראשו במטפחת כשיאמר דברי קדושה [א\"ח ע\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יתכסה לא במים הרעים – סרוחי' או מי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "ולא במי המשרה – שנשרה שם פשתן שג\"כ מסריחים:"
+ ],
+ [
+ "עד שיטיל לתוכן מים – אמי רגלים לחוד קאי. וצריך רביעית לכל הטלה והטלה של מר\"ג:"
+ ],
+ [
+ "וכמה ירחיק מהם – ממי רגלים:"
+ ],
+ [
+ "ומן הצואה – צואת אדם:"
+ ],
+ [
+ "ארבע אמות – ממקום שכלה הריח לאדם שמריח. ואע\"פ שהוא חולה ואינו מריח. ודוקא לאחוריו. ולשאר צדדיו צריך מלוא עיניו ואפי' בלילה שאינו רואה. מיהו רשויות מפסיקות. ואפילו תוך ד\"א והפתח פתוח. כשאינה נראה ואין ריחה מגיע אליו שרי. ובהפסק כותל. י\"א אפילו ריחה מגיע אליו. שרי [א\"ח ע\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "זב שראה קרי – ר\"ל אף דטבילת קרי אינו מטהר לזב קודם ז\"נ. וכ\"כ טבילת פולטת אינה מטהר לנדה:"
+ ],
+ [
+ "ונדה שפלטה שכבת זרע – תוך ג\"י לשימושה. דדינה כרואה קרי דאסור בתורה ולקרות ק\"ש ותפלה או לברך שום ברכה. ונקט הנך וה\"ה טמא מת דטמא טו\"ז וראה קרי: רק נקט הנך לרבותא. אף דזוב וקרי מקור משחת א' לשניהן וכ\"כ באשה. ועוד דהרי איירי אפילו בשעה שהזב רר בשרו מזובו עדיין. והנדה בשעה שפי' התחתון מלא דם וסד\"א דהו\"ל כטובל ושרץ בידו. קמ\"ל דאפ\"ה מהני ליה טבילה. וכ\"ש טמא מת שבשעה שטובל אינו נוגע במת:"
+ ],
+ [
+ "והמשמשת שראתה נדה – אף שלא פלטה. ולרבותא דר\"י נקטה. דלת\"ק. ק\"ו מהנך דרישא הוא. דהכא חיוב טבילה רמי עליה מקודם. וה\"ה בעל קרי שראה זיבה. רק אגב אורחא קמ\"ל דמשמשת דינה כרואה קרי. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "צריכין טבילה – לתורה ולתפלה ואע\"ג דנשים אינן בעסק התורה [כתו' ברכות ד\"כ ע\"ב ד\"ה נשים] עכ\"פ הרי שייכים בלימוד תורה במצות דידהו [כי\"ד רמ\"ו ס\"ו]. והרי מה\"ט ג\"כ מברכין ברכת התורה [א\"ח ססמ\"ז] ונקט הכא דאסורות בק\"ש אע\"ג דבל\"ז פטורות מק\"ש [כמ\"ג] אפ\"ה קמ\"ל דאם קורין צריכין טבילה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה פוטר – אכולהו פליג. ואף דלר\"י בל\"ז בעל קרי א\"צ טבילה כמ\"ח. זהו דוקא לברכות אבל לתורה מודה. [כש\"ס דכ\"ב א']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "תפלת השחר עד חצות – דתפלות נגד תמידים תקנום. ופליגי בזמן הקרבתן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד ארבע שעות – זמניות. מעהש\"ח עד צאת הכוכבים. והוא שליש היום. וה\"ה לת\"ק וי\"ו זמניות. וקי\"ל [א\"ח פ\"ט] דמצוה מן המובחר להתפלל מיד אחר הנץ החמה. דהיינו סמוך לק\"ש שקרא עם הנץ החמה. וכדי שיסמוך גאולה לתפלה. ולכתחלה כר\"י ובדיעבד כת\"ק. ובעבר חצות. יתפלל מנחה ואחר כך תשלומי שחרית:"
+ ],
+ [
+ "תפלת המנחה – עת מנוחת השמש:"
+ ],
+ [
+ "עד הערב – ר\"ל עד שקיעת החמה לא עד צאת הכוכבים [תר\"י] וכן משמע בש\"ע [רל\"ג] [אב\"י ועי' רמ\"א שם דכתב דבדיעבד או בשעת הדחק יצא עד צה\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד פלג המנחה – מנחה קטנה הוא ב' שעות ומחצה זמניות (זמניות דמנחה חשבי' מנץ החמה. כמג\"א) קודם צאת הכוכבים. והו\"ל פלג המנחה שעה ורביע קודם צאת הכוכבים. וקיי\"ל [א\"ח רל\"ג] דהרשות לעשות כמי שירצה. רק לא יעשה פעם כת\"ק ופעם כר\"י. ומכ\"ש שלא יתפלל מנחה אחר פלג כרבנן. ומעריב סמוך לה. קודם צאת הכוכבים כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "תפלת הערב אין לה קבע – ר\"ל אינה חובה. מדהיא נגד אברים ופדרים דלא מעכבים. מיהו אנן קבלוה חובה. וזמנה כל הלילה כאברים ופדרים:"
+ ],
+ [
+ "ושל מוספין כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות – ר\"ל עד סוף ז' שעות וקיי\"ל דגם אח\"כ יצא רק נקרא פושע:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחוניה בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה – נקט להך דינא הכא. משום שאחר גמר התפלה בביהכ\"נ ראוי לילך לביהמ\"ד [כא\"ח קנ\"ה] להכי אחר שהודיענו זמן התפלה. מיד הודיענו אח\"כ דין הכניסה לבית המדרש:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מה מקום – ר\"ל מה ענין:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם בכניסתי אני מתפלל שלא תארע תקלה על ידי – שלא יענשו חבירי כשישמחו בהכשלי בדין ח\"ו. ובברייתא אמרי' שבגמר תפלתו אמר ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם. ונ\"ל דלהכי הקדים להתפלל שלא יענשו חבריו. דהמתפלל על חבירו הוא נענה תחלה [כב\"ק דף צ\"ב. א']:"
+ ],
+ [
+ "וביציאתי אני נותן הודיה על חלקי – ששם חלקי מיושבי בית המדרש וכו' והכי קי\"ל [א\"ח ק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה – דולמלשינים ביבנה תקנוה אחר שאמר רבן גמליאל מאמר זה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה – ג' ראשונות וג' אחרונות והאמצעיות מקצר. י\"א מכל ברכה רק הפתיחה והחתימה וי\"א הביננו. שהיא ברכה א' כוללת כולן. וחותם שומע תפלה. וזה נוסחתה. הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך. ומול את לבבינו ליראתך ותסלח לנו להיות גאולים. ורחקינו ממכאבינו. ודשנינו בנאות ארצך. ונפוצותינו מארבע תקבץ. והתועים על דעתך ישפטו ועל הרשעים תניף ידיך. וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך. ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיחך טרם נקרא אתה תענה. בא\"י שומע תפלה. וראוי להרגיל א\"ע בה:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר אם שגורה תפלתו בפיו – שא\"צ להתיישב בסגנון כל ברכה וברכה שלא יכשל בה:"
+ ],
+ [
+ "יתפלל שמונה עשרה ואם לאו מעין י\"ח – וקי\"ל [א\"ח ק\"י] בשעת הדחק כר\"ע. ויתפללה מעומד. מיהו אינו מתפלל הביננו בחורף משום טל ומטר. וכ\"כ במו\"ש ויו\"ט משום אתה חוננתנו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע – כמשא. ר\"ל שחוטפה. או שאינו אומרה בהכנעה. או שאינו מחדש בה דבר. או שאינו מתפללה בנץ החמה:"
+ ],
+ [
+ "אין תפלתו תחנונים – אין בה רוח חן אע\"פ שיוצא יד\"ח:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר המהלך במקום סכנה מתפלל תפלה קצרה אומר הושע השם את עמך את שארית ישראל בכל פרשת העבור – אפילו כשפורשין לעבירה:"
+ ],
+ [
+ "יהיו צרכיהם לפניך – לרחם עליהם ויוצא בזה יד\"ח תפלת שמונה עשרה:"
+ ],
+ [
+ "בא\"י שומע תפלה – ולהכי מתפלל כן. משום דבשעת הסכנה שהוא בה אז עוונותיו נפקדין כדאמרי' [שבת ל\"ב א'] נפל תורא חדד לסכינא. ונ\"ל עוד דלהכי לא יאמר בפירוש. אפילו כשחוטאים תתן להם צרכיהם. דהרי האומר הקב\"ה מוותר יוותרו מעיו. אלא ה\"ק אפילו כשעברו במזיד ופרשו מתורתך. תזכר צרכיהן המרובים שבעבורם חטאו. והכריעו א\"ע לחטוא בעבור תאות הגופניות. כי יצר לב האדם רע מנעוריו וזה יקל קצת עונשם. ולא קיי\"ל כן:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו יכול להחזיר את פניו יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים – אחזרת פנים נמי קאי. וקי\"ל [א\"ח צ\"ד] דא\"צ לירד. ומתפלל אפילו מהלך ברגליו. ובאפשר לו יהפוך פניו ויעמוד באבות:"
+ ],
+ [
+ "היה יושב בספינה או בקרון או באסדא – פלאָס שמשיטין על המים:"
+ ],
+ [
+ "יכוין את לבו כנגד בית קדש הקדשים – וא\"צ לעמוד משום ביעותותא שיפול ולא יהיה יכול לכוון יפה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר – בצבור דמדאינה תחנונים אלא שבח. רק ברוב עם הדרת מלך:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים בחבר עיר ושלא בחבר עיר – ר\"ל ביחיד. ומדלא קאמר בקיצור אפילו שלא בחבר עיר. קמ\"ל דוקא בחבר עיר. יחיד חייב. אבל במקום שאין י'. יחיד פטור. משא\"כ לר\"י. כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. ול\"מ נ\"ל דה\"ק אפילו בשיש חבר עיר אפילו הכי מותר להתפלל שלא בחבר עיר ולא נימא דביש חבר עיר מחויב להתפלל בצבור דברוב עם הדרת מלך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר משמו כל מקום שיש חבר עיר היחיד פטור מתפלת המוספין – וקיי\"ל [א\"ח רפ\"ו] כחכמים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש – בהכנעה ובכפיפות ראש ממש מעט [א\"ח צ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת – בכ\"מ שעה ל\"ד. והכא דוקא:"
+ ],
+ [
+ "ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום – ברוממות הקב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו המלך – מלך ישראל דוקא:"
+ ],
+ [
+ "שואל בשלומו לא ישיבנו – ודיבור הוה הפסק. ולא הליכה במקום הצורך:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק – דוקא בליכא סכנה. וקיי\"ל דבהפסיק בשתיקה. בשהה כדי לגמור כולה מרישא לסופה [כמגילה דף י\"ח ב'] כל חד וחד כי אורחיה חוזר לראש. ואם לאו חוזר לתחלת ברכה שפסק בה. ובפסק בג' ראשונות או אחרונות. בכל גוונא חוזר לתחלתן [א\"ח ק\"ד] ובהפסיק בדיבור. אם בשוגג דינו כשתיקה. ואם במזיד. בכל גוונא ובכל מקום חוזר לראש [שם קי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מזכירין גבורות גשמים – מוריד הגשם ונקרא גבורת גשמים. ולא כח גשמים. דכל כח היינו באין דבר אחר המתגבר נגד הפעולה. משא\"כ גבור היינו שהתגבר נגד דבר אחר שרצה להתגבר ולהתנגד נגד הפעולה. וכן הוא עם הגשמים שיורדין בגבורה נגד מדת הדין המקטרג דלפעמים עבדא נהמא כריס' לא שוויי'. ואפ\"ה רחמיו יכבשו כעסו מעל בני עולם. וכן כתיב נותן לחם לכל בשר. ר\"ל אפילו מי שהוא רק חתיכת בשר בעלמא ואינו ראוי להקרא אדם. אפ\"ה הקב\"ה נותן לו לחמו. כי לעולם חסדו אע\"פ שאין האדם ראוי להטובה:"
+ ],
+ [
+ "בתחיית המתים – דתחה\"מ וגשם דמו אהדדי. וקיי\"ל [שם קי\"ד] באמרו בקיץ. אם לא סיים הברכה חוזר לראש הברכה ובסיים הברכה חוזר לראש התפלה. ובלא אמרו בחורף. אם נזכר קודם שהתחיל אתה קדוש אומרה שם. ובהתחיל אתה קדוש חוזר לראש התפלה. וקיי\"ל נמי דבין במוסף א' של פסח. ובין במוסף שמיני עצרת. הקהל אומרים משיב הרוח:"
+ ],
+ [
+ "ושואלין הגשמים – ותן טל ומטר:"
+ ],
+ [
+ "בברכת השנים – ברך עלינו. דאע\"ג דברך עלינו הוא תפלת פרנסה וזה אינו תלוי בגשם ברכה. דהרי אר\"י נהירנא דהוו מזדבנן ד' סאין בסלע ואפ\"ה הוו נפישין נפיחי כפן בטבריא. מדלית איסר [ב\"ב דצ\"א ב']. אפ\"ה שניהן צריכין מאד לאדם ודמיין אהדדי. וקיי\"ל [א\"ח קי\"ד] באמרו בקיץ או לא אמרו בחורף. בנזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברך עלינו. ולאחר שעקר רגליו חוזר לראש התפלה. ובנזכר בחורף שלא אמרה. קודם שומע תפלה. כוללה שם:"
+ ],
+ [
+ "והבדלה – אתה חוננתנו:"
+ ],
+ [
+ "בחונן הדעת – דאם אין דעת הבדלה מנין. והכי קיי\"ל [א\"ח רל\"ד ורצ\"ח] ובאם שכחו אינו חוזר לראש. אבל אסור אפילו במלאכה קלה כהדלקת הנר [אבל טלטול הנר מותר] עד שיבדיל על הכוס. או עד שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול. והא דהזכיר תנא ברכת השנים קודם הבדלה. היינו משום דלא בעי לאפסוקי בהבדלה דאית בה פלוגתא. בין כל הנך ההוספות שבברכות שמ\"ע שהזכיר במשנה:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה – וחותם ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול ואחר כך יאמר אתה חונן [כש\"ס כ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר בהודאה – קודם ועל כולם:"
+ ],
+ [
+ "האומר על קן צפור יגיעו רחמיך – בשלוח הקן. כן תרחם עלינו. ובאמת לאו מצד רחמנות צוה כן הקב\"ה. רק חוקה היא:"
+ ],
+ [
+ "ועל טוב יזכר שמך – והרי מברכין עה\"ר כשם שמברך על הטובה:"
+ ],
+ [
+ "מודים מודים – מחזי כב' רשויות:"
+ ],
+ [
+ "משתקין אותו – מיהו ביחיד מותר. כירושלמי:"
+ ],
+ [
+ "העובר לפני התיבה וטעה יעבר אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה – אף שכל שא\"ל שיתפלל לצבור יסרב קצת. הכא לא יסרב. מפני גנאי ההפסק:"
+ ],
+ [
+ "העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן – בסוף כל פסוק:"
+ ],
+ [
+ "מפני הטירוף – שלא יתבלבל:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו – כתב ע\"ר הגאון זצוק\"ל. דמדל\"ק אפילו אין שם וכו'. משמע כהגמי\"י דגם במובטח. לא מהני כ\"א באין שם כהן זולתו. וקתני אם במציעתא. משום מובטח דסיפא. מיהו בנ\"כ הקילו במובטח כדי שלא תתבטל נ\"כ. אבל לענין עניית אמן אף במובטח לא יענה. וי\"א דגם אמן רשאי לענות במובטח. וכן נ\"ל מצד כ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת – ולא אמר זה יחיה וזה ימות שלא לפתוח פיו לשטן אלא אמר זה מת בדרך שאלה. א\"נ נ\"ל דאמר ל\"ד. אלא חשב. כמו ויאמר המן בלבו. והבינו מתוך תנועותיו שחולה מטורף הוא:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה – שלוחה וסדורה:"
+ ],
+ [
+ "תפלתי בפי יודע אני שהוא – החולה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כיצד – מלת כיצד הוא קצור לשון כמו באיזה צד ומצינו בשלימות [בכורות נ\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "על פירות האילן – נקרא אילן כשאין כלה הגזע בחורף. ובכלה אף דהדר פרח משרשו. הו\"ל פרי אדמה [א\"ח ר\"ג ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן היין – בין חי או מבושל או קונדיטון או ריחא חלא וטעמא חמרא. או צמוקים שנכתשו ונשרו ג\"י במים [ר\"ב ור\"ד] מיהו בבשלו עם טרופי ביצה ואכלו עם כף בקערה מברך בפה\"ע מדאזל לה תוריתא דיין דוגמת פת כשבשלו ואבד תוריתא דנהמ' [כן נ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "שעל היין אומר בורא פרי הגפן – מדסעיד ומשמח כמסקנת הש\"ס. ומה\"ט נ\"ל בסתם יינם. אף שאין מקדשין עליו. דאין זה מברך אלא מנאץ [וכתשו' הלק\"ט ודלא כבאר עשק]. עכ\"פ חולה מסוכן [ועיין ביו\"ד קכ\"ג וקנ\"ה]. [אב\"י ועיין בתשו' רמ\"א סי' קכ\"ג והוא בדפוס האמבורג ונשמטה בדפוס אמשטרדם מטעם כמוס. ואין מגלין אותו אלא לצנועין] ששותהו לרפואה. יברך בפה\"ג. דעכ\"פ סעיד ומשמח. כמו השותה יין ביו\"כ. דמברך בפה\"ג. ואף דיש לחלק. עכ\"פ הכא נמי לדידיה היתר הוא. ואדרבה מצוה קעביד ולא גרע מאוכל ביוה\"כ מדהוא מסוכן שיברך בהמ\"ז [כא\"ח ס\"ס תרי\"ח ועי' עוד ססתקנ\"ז]. וענ\"ל ראיה מט\"ז [קצ\"ו ור\"ד ס\"ח] אלא דאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל כתב דיברך בפה\"ע וראיותיו כתובים בספרו כי\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ועל פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ – מדחשיב דסעיד. ונ\"ל דלהכי על פרי אדמה יברך בפה\"א. ועל לחם. המוציא לחם מן הארץ. ולא שניהן בבורא ומהאדמ'. או שניהן במוציא מהארץ. משום דבורא הוא יש מאין ומוציא היינו יש מיש. ואדמה הוא חלק העפריי שבארץ. אבל ארץ הוא שם כולל לכל כוחות הטמונים בכדור הארץ. ולהכי כל פרי אדמה שהוא רק מזון קל ואין צפון בו כח הזנה גדולה כל כך. לכן נברא רק מחצונית קליפת הארץ ממש יש מאין. להכי מברך עליו בורא פרי האדמה. אולם לחם לבב אנוש יסעד למרבה. שצריך להזנתו כח גדול וחזק. לכן גדול אדונינו ורב כח מוציא מכללות הכדור ומעמקיו הכוחות כולם הטמונים בכל מסתוריו כדי שיצא לאור דבר המחזק כח האדם כפיתא סעדתא דלבא והיינו יש מיש מכל הכדור. ולהכי מברך המוציא לחם מן הארץ:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר בורא מיני דשאים – דבעי היכר המין בלשון הברכה. וקיי\"ל כת\"ק ואם הוא פה\"א מברך בורא פרי האדמה. ובחזי ולא חזי מברך שהכל:"
+ ],
+ [
+ "ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא – ה\"ה בבירך בפה\"א על פרי אדמה. ונתכוון להוציא בזה גם פרי עץ שיאכל אח\"כ יצא [ט\"ז ר\"ו סק\"ב] וה\"ה בבירך אפת שנ\"ב או בפה\"א או במ\"מ. או אפת כסנין המוציא או שנ\"ב או בפה\"א יצא [אבן עוזר קס\"ח וא\"ח קס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא – משא\"כ פרי עץ שראוי לברך עליו בפה\"א כלעיל אות ד' וכדומה ובירך בפה\"ע יצא [מג\"א בסי' ר\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "על כולם – אפילו על פת ויין:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר שהכל נהיה יצא – בדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "על דבר שאין גדולו מן הארץ – כגון בשר ודגים ואפילו כמהין ופטריאות רק מאוירא קרבו. וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "על החומץ – אם ראוי לשתייה:"
+ ],
+ [
+ "ועל הנובלות – פירות שנשרו מאילן קודם זמנן:"
+ ],
+ [
+ "ועל הגובאי – חגבים ונ\"ל דכל הך בבא פירושא דרישא נינהו. דלא תימא דוקא בשר ודגים שאין גדלים כלל מהארץ. לא מחשבו רק גדולי קרקע ולא גדולי ארץ כש\"ס. אבל חומץ ונובלות הרי ודאי גדילין מהארץ. וגובאי נמי. הרי ע\"י רבוי גדולי ארץ מתאספים טפי וגם פרין ורבין ע\"י רבוי הגדולין ביותר טפי משאר ברואים. להכי סד\"א. דנמי מחשבו מה\"ט כגדולי ארץ. קמ\"ל. חומץ דאע\"ג דהענבים והפירות גדלין מהארץ. עכ\"פ לא עדיפי ממימי תותי' ורמונים וקירשען שסחט מימן. דלא מקרי משקה. רק היוצא מזיתים וענבים [שבת קמ\"ג ב'] וכיון דגם לא נטעי אינשי אדעתא דהכי. מברך עליהן שהכל. כ\"ש הני שמאיליהן נתקלקלו ולא עשאן כך בכונה. וגובאי נמי אע\"ג שמתרבה טפי במקום שיש רבוי גדולין יותר משאר מינין אפילו הכי אינן צומחין מהארץ:"
+ ],
+ [
+ "על החלב ועל הגבינה ועל הביצים אומר שהכל – בבבלי וירושלמי. וברי\"ף ל\"ג לכולה הך בבא. וכן מסתבר. דאל\"כ איך מפסיק תנא בהך בבא בין בבא דחומץ וכו' לדברי ר\"י דפליג עליה. ואי גרסינן לה. נ\"ל דהיא נמי פירושא דרישא. מדסד\"א דחלב וגבינה וביצים שעיקר התהוותם ע\"י שתאכל הבע\"ח הרבה עשבי ארץ יחשבו מה\"ט גדולי ארץ. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר כל שהוא מין קללה – חומץ ונובלות וגובאי."
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אם יש ביניהם ממין שבעה – חטה. שעורה. גפן תאנה ורמון זית ותמרים. שנשתבחה בהן א\"י:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מברך על איזה מהם שירצה – ר\"ל החביב עליו. ואנן קיי\"ל כרא\"ש דפסק כר\"י. ודלא כרמב\"ם. אמנם סדר הקדימה במין ז' גופייהו. כך הוא לפי מסקנת אחרונים. המוציא. במ\"מ דחיטין. בפה\"ג. זית. במ\"מ דשעורים. בפה\"ע דתמרים. וענבים. ותאנה. ורמון. כפי סדר זה הן קודמין זל\"ז. וכולן קודמין לכל המינין. וקדימת מין ז' לשאר מינין. דוקא כשנגמר פרין. ובפה\"ע ובפה\"א. המין הרגיל להיות חביב עליו יקדים לחבירו שחביב עליו עתה. ושבח ה' מיני דגן אינו בכוסס הגרעין שברכתו בפה\"א. וכולן קודמין לשהכל. והמוקדם בברכה ראשונה מוקדם נמי באחרונה [כ\"ז סי' רי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ברך על היין שלפני המזון – אפילו רק על יין קידוש [קע\"ד ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "פטר את היין שלאחר המזון – ר\"ל אפילו אותו יין ששתה קודם בהמ\"ז. ומכ\"ש מה ששתה תוך הסעודה. הכל נפטר בברכת היין שלפני המזון:"
+ ],
+ [
+ "ברך על הפרפרת – בייא עססען. רגילים היו לאכול קודם הסעודה פת צנומה בקערה. והם פרורים שנתייבשו ונתבשלו בקערה. שברכתו בורא מיני מזונות:"
+ ],
+ [
+ "שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון – שקודם בהמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ברך על הפת פטר את הפרפרת – היינו פרפרת שבתוך הסעודה [כך כתבו תוס']. וכן מוכח לע\"ד דאי\"ל דפת פטר גם פרפרת שלאחר הסעודה וכדמשמע מהר\"ב. א\"כ מה קאמר ברישא בירך על הפרפרת שקודם המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון. ול\"ל הרי אפילו לא בירך על פרפרת לפני המזון. כבר פטר ליה פת לפרפרת שאחר המזון. אע\"כ כדאמרן:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים אף לא מעשה קדרה – הן מיני גרויפען. והם עיקר הסעודה. וברכתן במ\"מ כפרפרת. ומסופק בש\"ס אי אבירך על הפת קאי או אבירך בפרפרת פליג. וסליק בתיקו. וקיי\"ל כב\"ה. ובירושלמי כאן מפורש דת\"ק דהכא ב\"ה היא. וב\"ש במקום ב\"ה אינה משנה ונ\"ל דלהכי נקטינהו משנה בלשון סתם. משום דהוו נמי כמה מתלמידי ב\"ש שהורו בהא כב\"ה [כביצה ד\"כ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "היו יושבין לאכול – בלא הסיבה:"
+ ],
+ [
+ "כל אחד ואחד מברך לעצמו – המוציא. דאע\"ג דפת ויין בקבעו עליהן. א' מוציא כולן הכא הרי לא קבעו:"
+ ],
+ [
+ "הסיבו אחד מברך לכולן – ולדידן באכלו בשולחן א' או במפה א'. אפילו כ\"א אוכל מככרו. או אמרו ניזל וניכל רפתא בדוך פלן. כהסיבו דמי. ובדיעבד בכוון להוציאם. בכל גוונא יצא [קס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בא להם יין בתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו – שלא יקדים קנה לושט. כשיענו אמן. ואע\"ג דבכל דוכתא שומע כעונה [כסוכה ל\"ח ב']. היינו ביכול לענות. דכל הראוי לבילה אינו מעכב מיהו לרש\"י היינו טעמא. מדפיהם מלא אוכל אינן מכוונין יפה לברכת המברך. מיהו באומר להם סברי. שעי\"ז לא יאכלו אז. יכול שפיר להוציאם בברכתו. ויטעום כ\"א מיד מכוסו. שלא להפסיק בין ברכה לטעימה. [מ\"א קע\"ד סקט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "והוא אומר על המוגמר – המברך על יין שאחר המזון קודם בהמ\"ז. מוציא הכל ג\"כ בברכת הבשמים שאחר בהמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר הסעודה – אע\"ג דהו\"ל ברכת הנהנין של דברים שאינן רגילין לקבוע עליהן שאע\"ג שלא יצא אינו מוציא [כא\"ח רי\"ג]. אפ\"ה מדאתי מיד אחר הסעודה מחשבי כקבעי עלה:"
+ ],
+ [
+ "הביאו לפניו מליח – דג מליח:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה – ר\"ל לאכלו קודם פת:"
+ ],
+ [
+ "ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת – מיהו גם באוכל הפת הטפל תחלה מברך עליו שהכל [רי\"ב] ונקיט מליח בתחלה מדהוא עיקר אכילתו. [ואילה\"ק א\"כ למה נקט מברך על המליח ופוטר הפת נשמעינן דאף באכל הפת תחלה מברך עליו שהכל. י\"ל דבעי לאשמעינן רבותא טפי שאינו מברך על הטפל כל עיקר. משא\"כ בשאכל הפת תחלה ובירך עליו שהכל. פשיטא דיצא. ושא\"צ לברך גם כן על המליח ג\"כ פשיטא. ואע\"ג דגם הא דעיקר פוטר הטפל כבר שמעינן מפת פוטר פרפרת. קמ\"ל הכא דאף פת טפל]. ולמג\"א דוקא כשברכת העיקר הוא שהכל:"
+ ],
+ [
+ "שהפת טפלה לו – ואפילו אינו אוכלן רק זא\"ז. ודוקא באינו רעב ואינו חפץ בפת. רק שלא יזיקנו המליח:"
+ ],
+ [
+ "מברך על העיקר ופוטר את הטפלה – ובש\"ס לא קאמר הכא זה הכלל לאתויי מה. ונ\"ל דבעי לאתויי אפילו אכל טפל תחלה מברך עליו ברכת העיקר דאין הטעימה הפסק [כי\"א בא\"ח רי\"ב]. ואפ\"ה נקט ברישא מליח מדהכי אורחא [אב\"י עי' באות ל\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אכל תאנים וענבים ורמונים מברך אחריהן שלש ברכות – ר\"ל בהמ\"ז. דוברכת את ה' על כל ז' מינים שבפרשה דלעיל קאי:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש – ר\"ל על המחיה על מיני קמח. ועל העץ ופרי עץ על שאר הפירות. דס\"ל ארץ אשר לא במסכנות תאכל לחם. הפסיק הענין. והלכה כחכמים. מיהו באכל עוגות כדי שביעה מברך המוציא וברכת המזון [כסי' קס\"ח ס\"ו]. ומעין שלש. להטור הוה ליה דאורייתא ולי\"א מדרבנן. ונפקא מינה בספק [כסוף סימן רי\"ט] ועל כל פנים ברכת המזון פוטר ברכת על הגפן. אפילו ששתה קודם סעודה. אבל אינו פוטר ברכת על המחיה. באכלו קודם סעודה [ר\"ח סי\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ע אומר אפי' אכל שלק – ירק:"
+ ],
+ [
+ "השותה מים לצמאו – אבל בחנקתיה אומצא או בשתה להעביר מרירות מעדיצין פטור מלברך לפניו ולאחריו. משא\"כ בשותה שאר משקין אפילו בכה\"ג מברך [מג\"א ר\"ד סקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אומר שהכל נהיה בדברו – נראה לי דרצה לומר אף שלא נאמר במים בריאה בפירוש. ולא שייך לומר בהן אשר ברא עכ\"פ כיון דבראשית נמי מאמר הוא [כר\"ה ל\"ב א'] נודה לך שהכל נהיה בדברו. גם המים שלא נאמר בהם בריאה בפירוש ולאחריו מברך בנ\"ר:"
+ ],
+ [
+ "ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות – דמים לא זנו. והם רק לכבות להב המתרבה בגוף יותר מדאי [כעירובין דף ל' ע\"א] ולכן מברך בנ\"ר וחסרונן. דגם על חסרון הזה שבגוף נודה לך דהרי השמחה שיתהוה להצמא בשמחיה את עצמו בשתיה. כבר גדלה יותר ויותר משמחת הרעב בשימצא למלאות בטנו. ולפ\"ז היה נ\"ל דמה\"ט להך פי' דר\"ט דקאמר בנ\"ר היינו ברכה שלפניה אבל ברכה שלאחרי' לר\"ט פטור לגמרי מינה. דמדלא זיין הו\"ל כריח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן – להזדמן לברך יחד. שיאמרו קודם בהמ\"ז נברך וכו' ויוצאין כולן בבהמ\"ז שיברך הוא. ואעפ\"כ נכון שיברך כל אחד בלחש עמו ורק ברכת הזן כולו יכוון לשמוע מהמברך [קפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אכל דמאי – פירות ע\"ה דצריך לעשרן. וקמ\"ל דאין הבהמ\"ז מצוה הבאה בעבירה. מדחזי לעני ומגו דבעי מפקיר נכסיה. וה\"ה שרשאי לברך ברהמ\"ז בעצמו. רק קמ\"ל רבותא דמצטרף. ויוצאים כולם כשמברך אחד. אף אותו שאכל מאכל היתר:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון שנטלה תרומתו – ר\"ל תרומה של המעשר. אבל לא ניטל ממנו ת\"ג. דהקדים לוי ליטל המעשר בשבלים קודם שנתחייב ת\"ג לכהן דאז פטור מליתן לכהן ת\"ג. דאילו בניטל גם ת\"ג. חולין גמורים הן:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני והקדש שנפדו – ונתן הקרן ולא החומש. דאינו מעכב:"
+ ],
+ [
+ "והשמש שאכל כזית – אף דלא קבע. דהולך ובא. וקיי\"ל דבאכל כזית משום מאכל אפילו דלאו פת או אפילו שתה רביעית אפילו מים מצטרף ולרב\"י [קצ\"ז] במים אינו מצטרף:"
+ ],
+ [
+ "והכותי – דתחלה נתגיירו מיראת אריות. וכשהורגלו שמרו התורה. מיהו בזמה\"ז חזרו לסורם. וכ\"כ כל עובר עבירות בפרהסיא אינו מצטרף [מג\"א קצ\"ט סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אבל אכל טבל – אפי' דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו – ר\"ל ת\"ג שלו שכבר נתחייב בה. שהקדימו לוי לכהן בכרי. וכ\"ש בלא ניטל תמ\"ע שלו. דטבל גמור הוא:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני והקדש שלא נפדו – אפילו רק לא נפדו כהלכתן. כגון מע\"ש ע\"ג אסימן. וכתיב וצרת. כסף עם צורה. והקדש ע\"ג קרקע:"
+ ],
+ [
+ "והשמש שאכל פחות מכזית – גם אדם אחר שאכל פחות מכזית אינו מצטרף רק איידי דרישא נקט נמי הכא שמש. וכולהו שאני מהנך דלעיל. דהתם לא חטא באכילתו. רק אדם אחר חטא באיסור דרבנן. משא\"כ הכא חטא באכילתו:"
+ ],
+ [
+ "והנכרי – אע\"פ שמל רק שלא טבל:"
+ ],
+ [
+ "אין מזמנין עליהם – וקיי\"ל [סקצ\"ו] דאפילו איסור דרבנן. כסתם יינם וכדומה. באכל במזיד אינו מברך תחלה וסוף. וכ\"כ בשוגג ואונס לרמב\"ם. ואנן קיי\"ל כראב\"ד ורא\"ש. דבשוגג ואונס. אין מזמנים עליו. דלא חשיב קבע. אבל מברך תחלה וסוף [ר\"ד ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "נשים – אפי' בעלה עמה. מיהו באכלה עם ג' אנשים חייבת. ונפטרה בזימון דאנשים [קצ\"ט ס\"י] ובאכלו לבדן רשות להן לזמן:"
+ ],
+ [
+ "ועבדים וקטנים – עד שיהא בן י\"ג שנה. מיהו במקום שכל אחד מברך בלחש לעצמו יכול לצרפו לג' בשיודע למי מברכין:"
+ ],
+ [
+ "עד כמה מזמנין – ה\"ה דפליגי לענין חיוב בהמ\"ז. אלא רבותא אשמועינן דאפילו על כזית מזמנין [תוס']:"
+ ],
+ [
+ "עד כזית ר' יהודה אומר עד כביצה – דס\"ל ואכלת ושבעת. אכילה המשביע. ות\"ק ס\"ל ושבעת זו שתייה. וקיי\"ל דמדאוריי' רק באכל לשובע חייב בבהמ\"ז. וא\"צ שתייה. [מג\"א קצ\"ז סי\"ב] מיהו באכל כזית פת. מוציא אחרים יד\"ח. מדמצי כבר למימר שאכלנו משלו. אבל לצרפו לזימון. סגי בדטעם רביעית [שם ס\"ג]. ולברך בשם צריך עכ\"פ ז' אוכלי פת:"
+ ],
+ [
+ "בג' והוא אומר ברכו – ונ\"ל דמה\"ט ס\"ל דלא יאמר נברך רק ברכו. כדי לגלויי שיש שיעור מברכים בלעדו. דזהו שבחו של מקום דברוב עם הדרת מלך. וקיי\"ל דטוב יותר לומר נברך. שלא להוציא א\"ע מהכלל:"
+ ],
+ [
+ "בעשרה אומר נברך לאלהינו – אלהינו גרסי':"
+ ],
+ [
+ "אחד עשרה ואחד עשרה רבוא – הך רישא דברי רע\"ק דסיפא היא. והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי הגלילי אומר – שר' יוסי וכו':"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר ברכו את ה' המבורך – היינו בביהכ\"נ כדמוכח בש\"ס והכא קיי\"ל דלא כרע\"ק מחבירו [אב\"י עי' עירובין דף מ\"ו ב' ובשאר מקומות בש\"ס. ועי' רש\"י כאן דלהכי קיי\"ל כרבי ישמעאל דאף רע\"ק מודה דכי אמר המבורך טפי עדיף]:"
+ ],
+ [
+ "שלשה שאכלו כאחד – כל שבא הג' קודם שאמרו הב' הב לן ונברך:"
+ ],
+ [
+ "אינן רשאין ליחלק – אע\"ג דכבר שמעינן כן מריש משנה א'. קמ\"ל הכא. דאפי' כל א' אוכל מככרו: ומצוה להדר אחר ג' וי':"
+ ],
+ [
+ "ששה נחלקין – אם ירצו. מיהו טפי עדיף ביחד [ערט\"ז קצ\"ג סק\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד – ה\"ה בב' בתים [קצ\"ה] רק נקט בית אחד לרבותא בשאין רואין זה את זה וחבורות נמי נקט לרבותא דאע\"ג דיש ג' בכל חבורה וכל אחת חייבת בזמון אפ\"ה ברואין זה את זה נפטרו הנך בברכה שיברך אחד בחבורה השנייה וכל שאינן על שולחן א'. אמ\"צ רק בנכנסו ע\"ד להצטרף וכ\"ש באכלו בב' בתים [ר\"ח ושם]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפים לזמון – וה\"ה דשמש מצרפן במשמש לב' החבורות:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אלו מזמנין לעצמן ואלו מזמנין לעצמן – קשה דמדיוקא דרישא שמעינן לה. ותו דהול\"ל כלישנא דרישא. \"ואם לאו אמ\"צ\". וי\"ל דרישא לרבותא בליכא ג' כהדדי זולת צרופן. אפ\"ה מצטרפי. וסיפא אפילו בג' ג'. דחיוב לכל חבורה. אפ\"ה אין אחד מוציא כולן יד\"ח בברכתו. כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין מברכין על היין עד שיתן לתוכו מים – אפילו ברכה ראשונה ר\"ל בפה\"ג ס\"ל לר\"א דלא יברך וכ\"ש בהמ\"ז דבעינן גבה מצוה מהמובחר (ומה\"ט נקט להך דינא הכא בסוף דיני בהמ\"ז. וא\"ת וכי גרע יין חי משכר תמרים. דמותר אפי' לקדש עליו [כפסחים ק\"ג א']. י\"ל דגרע וגרע דמברך עליו בפה\"ע שאינו נאות לכוס:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים מברכין – ר\"ל יש ברכה שמברכין עליו אף שלא ערבו במים והיינו בפה\"ג. אבל בבהמ\"ז מודו רבנן דאין מברכין עליו עד שימזגנו במים שיהיה מובחר לשתייה ויקיים מצוה מהמובחר [ומה שהקשו בתוס' הרי אדרבה אמרי' לקמן שיברך בהמ\"ז על יין חי ורק כשיגיע לברכת הארץ ימזגנו. נ\"ל דהא דקאמר הכא שלא יברך עליו. היינו מברכת הארץ ולהלן]: [אב\"י פי' ע\"ר היינו כפי' תוס' והרי\"ף. דהא דאמרה הגמ' ובברכת הארץ. היינו שבברכת הארץ מוזגו להודיע שבח א\"י. וכמ\"ש לעיל. אבל רבעתו\"ס נראה לולא דברי קדשו של ע\"ר אאמ\"ו זצוק\"ל הכ\"מ. דאחזו כפרש\"י שם דבברכת הארץ מוסיף עליה. ולכן תירצו ג\"כ כתירוץ רש\"י שם ד\"ה חי. מלבד זה היו יכולים עוד לתרץ כפי' ר\"ת דחי אינו חי ממש. אלא מזוג קצת ובברכת הארץ מזגו כראוי]. מיהו יינות שלנו א\"צ למזוג במים דאינם חזקים כל כך [או\"ח קפ\"ג ורע\"ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בית שמאי אומרים מברך על היום – ברכת קידוש:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך מברך על היין – בורא פרי הגפן דיום גורם ליין שיבא. ותו הרי כבר קדם יום ליין גם בביאתו:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום – דיין קודם לקידוש שיאמר: ותו דברכת יין תדיר טפי מקידוש וקי\"ל כב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס – נ\"ל כהרי\"ף דבכוס קידוש איירי וס\"ל לב\"ש דיטול ידיו להפת. וקודם ברכת המוציא ימזוג הכוס לקידוש ויקדש ויטעום ואח\"כ יברך המוציא דכל זה אינו הפסק [כא\"ח רע\"א י\"ב]. וס\"ל דאסור להשתמש בכוס אפילו כשרק אחוריו טמאים וא\"כ כשיגע בהכוס קודם נט\"י. הרי ידיו עדיין טמאים. ושמא יהיה לחלוחית ממימי השטיפה שמקודם שימזגוהו. עדיין באחורי הכוס. ויטמא הלחלוחית מהידים. ושוב יטמא הלחלוחית לאחורי הכוס. ולהכי יטול ויטהר ידיו קודם שיגע בכוס:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים – דס\"ל מותר להשתמש בכוס שאחוריו טמאים ולא חיישינן לנצוצות. וא\"כ אדרבה כשיטול ידיו קודם שימזוג יש לחוש שישארו ידיו קצת לחות עדיין ממימי נטילה בשעה שיגע בהכוס. דאף שאסור לאכול בלי ניגוב ידים [כסוטה דף ד' ב']. עכ\"פ הרי בשפך רביעית על היד בפ\"א א\"צ ניגוב [כא\"ח קנ\"ח] ואף לרש\"ל שם דגם בכה\"ג אסור משום מיאוס. עכ\"פ יש לחוש ללחלוח מועט שם דאין בו מיאוס. ולחלוח ההוא שנטמא מאחורי הכוס הטמאים. יחזור ויטמא הידים כשיגעו למזיגה וא\"כ יאכל בידים טמאות. להכי ימזוג הכוס ויקדש קודם נט\"י. ואז אין לחוש שיתטמא לחלוח שבידיו מטומאת אחורי הכוס שישתה בתוך הסעודה משום דאז ביני ביני כבר התנגבו ידיו לגמרי. מיהו בשותה כוס שלא בסעודה לכ\"ע א\"צ נט\"י. דאף שיטמא הכוס ביד מהנצוצות שבאחוריו. לא נטמא תוך הכוס:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים מקנח ידיו במפה – בזערוויעט. מנט\"י ראשונים:"
+ ],
+ [
+ "ומניחה על השלחן – שמכינה לקנח א\"ע בסעודתו. וס\"ל אסור להשתמש בשולחן טמא. אפי' שני לטומאה מגזירת אוכלי תרומה. שנטמא ע\"י שני וא\"א שיתטמא המים שבמפה. משא\"כ כשיניחנה על כסת טמא. תטמא כסת למי הניגוב שבמפה. ויחזרו ויטמאו לידים:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים על הכסת – ס\"ל ל\"ג מלאכול בשולחן טמא. דאוכלי תרומה זריזין הן. להכי עדיף טפי להניחו בכסת. דטומאת ידים אין עקרו מד\"ת ממה שיניחו בשולחן. שיק\"ט מהשולחן ויחזור ויטמא לפת שבצדו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מכבדין את הבית – אחר סעודה:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך נוטלין לידים – מי' אחרונים. דס\"ל מותר להשתמש בשמש ע\"ה. והוא מניח פרורי כזית שתחת השולחן. וכשיטלו הידים קודם כיבוד יתבזו האוכלין:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואח\"כ מכבדין את הבית – ס\"ל אסור להשתמש רק בחבר. וכשיראה חבר כזית שנפל מגביהו מיד. וזה אחד מו' מקומות דהלכה כב\"ש [כתוס' סוכה ד\"ג א'] והא דלא נמנה בעדיות [פ\"ה מ\"א] תי' רתוי\"ט. דכד אתשיל ביה מדרשא לענין נט\"י אתשיל. ור\"ל דאין כאן קולא או חומרא. ואדרבה ב\"ה מקילו טפי דרשאין ליטל ידים אף קודם כיבוד הבית. ולא לענין שמש ע\"ה אתשיל. וזה כעין תי' הש\"ס חולין [נ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נר ומזון ובשמים והבדלה – האוכל במנחה בשבת וחשכה לו ואין לו רק כוס א'. דכ\"ע ס\"ל דעל הנר מברך תחלה מדנהנה מיד כשהביאוהו והבדלה לבסוף. דאפוקי יומא מאחרינן. רק לב\"ש נר תחלה שמביאין לו ונהנה ממנו מיד. ואח\"כ בהמ\"ז שנתחייב מקודם. וב\"ה ס\"ל דבשמי' יש להסמיך לנר דשניהן מענין שבת. לחזק כחו משום נפש היתירה דאזל מני'. וזה כבוד שבת כברכת הנר. מיהו אנן קיי\"ל כב\"ה אליבא דרבי יהודה דמייתי הש\"ס דלב\"ה בשמי' קודם לנר. ומזון בתחלה לשניהן. והבדלה מברך לבסוף:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים שברא מאור האש – דמברך על כח האש שניתן בטבע. והוא רק חדא ניהו:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א בורא מאורי האש – דהרבה גוונים יש באור. וקי\"ל דא\"צ לחזור אחר נר במצ\"ש מדאינו אלא לזכר. שאז נברא. משא\"כ במוצאי יו\"כ הוא סימן דשאני משאר יו\"ט צריך לחזור אחריו [סי' תצ\"ר] וכ\"כ בשמים לא מעכבי:"
+ ],
+ [
+ "אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של עובדי כוכבים – נר מדלא שבת. ובשמים שהיו לעובד כוכבים בסעודה. סתם מסיבת עובדי כוכבים לעבודת כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים – נר מדלא הודלק למאור כ\"א לכבוד. ובשמים מדעבידי רק לעבורי ריח המת:"
+ ],
+ [
+ "ולא על הנר ולא על הבשמים שלפני עבודת כוכבים – דאסור בהנאה. ואף על גב דאמרינן [ביצה ל\"ט א'] דשלהבת של עבודת כוכבים מותר בהנאה. היינו בהדליק ממנו נר אחר. אבל בעוד הלהב קשור בגחלת אסור. והכא הרי על הנר קאמר ולא על האור. [והא דהפסיק תנא בנר מתים בין נר עבודת כוכבים לנר עובד כוכבים. נ\"ל דקמ\"ל דנר שלפני עבודת כוכבים דומיא דנר מתים אפי' הודלק במוצ\"ש אסור [כרט\"ז סי' תצ\"ר סק\"ג] משא\"כ נר עובד כוכבים דרישא. משום דלא שבת]:"
+ ],
+ [
+ "אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו – ר\"ל שיהיה בקרוב לנר כ\"כ. שיוכל להכיר. צורת מטבע היטב לאורו [שם ס\"ד] ובירושלמי. פליגי אי יאותו תנן ולשון התקרבות למקום האור הוא. כמו אך בזאת נאות לכם לשבת אתכם. או יעותו תנן. לשון עת יותר נועד להשתמש להאור. דהיינו שכבר החשיך יפה. כמו לדעת לעות את יעף דבר:"
+ ],
+ [
+ "מי שאכל – חמשת מיני דגן. וי\"א כל ז' המינין שוה דינן בזה [קפ\"ד ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ושכח ולא ברך – במקום שאכל:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך וב\"ה אומרים יברך במקום שנזכר – ר\"ל א\"צ לחזור וקיי\"ל לרמב\"ם כב\"ה. ולרא\"ש לכתחלה חוזר: מיהו כ\"ז בשכח. אבל במזיד לרמב\"ם לכתחלה יחזור. ולרא\"ש אפילו בדיעבד לא יצא. אמנם ביש לו מעט פת אפילו פחות מכזית. יברך עליו ויאכלו כאן ויברך בהמ\"ז כאן [שם]:"
+ ],
+ [
+ "עד אימתי הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו – והוא. משעה שהתחיל להיות רעב. ובאכילה מועטת. השיעור כדי הילוך ד' מילין דהיינו שעה וי\"ב מינוטען [מג\"א שם סק\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "בא להם יין לאחר המזון – קודם בהמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים מברך על היין – אם ירצה ושותה דבהמ\"ז אין טעון כוס. וב\"ה ס\"ל טעון כוס. ואף דלעיל במ\"ה. מדמצריך ב\"ש לצרף מזון להבדלה. ש\"מ ס\"ל בהמ\"ז טעון כוס. ב' תנאי אליבא דב\"ש. ואנן קיי\"ל דרק לכתחלה מצוה בכוס [קפ\"ב] ובפרט לי\"א. דשתייה מעכב לבהמ\"ז דאוריי' וכמש\"ל פ\"ז ט\"ז. מיהו באינו צמא יניחנו לבהמ\"ז [מג\"א קע\"ד סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "עונין אמן אחר ישראל המברך – אף דלא שמע תחלת הברכה:"
+ ],
+ [
+ "ואין עונין אמן אחר הכותי המברך עד שישמע כל הברכה – ובאפיקורס אפילו שמע כל הברכה לא יענה אמן. וכ\"כ אחר קטן שבירך דרך למודו. או אחר ברכה לבטלה. לא יענה אמן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל – לרוב ישראל:"
+ ],
+ [
+ "אומר ברוך שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה – ועל נס דיחיד. רק בנו ותלמידו מברכין. ועל נס כמנהג העולם מברך בלא שם ומלכות. וכל שאר ברכות דבפרקן. בשם ומלכות ודוקא ברואה המקום מל' יום ללמד יום:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנעקרה ממנו עבודת כוכבים אומר ברוך שעקר עבודת כוכבים מארצנו – ובחוץ לארץ אומר ממקום הזה:"
+ ],
+ [
+ "על הזיקין – כוכב עם זנב. קאמעט בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ועל הזועות – ערדבעבען:"
+ ],
+ [
+ "ועל הברקים ועל הרעמים ועל הרוחות – בזעף ואינו מתחיל בלילה. ונפקא מינה לברכה:"
+ ],
+ [
+ "אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם – ואם ירצה מברך עושה מ\"ב ובשמע רעם וברק בפ\"א. מברך רק עמ\"ב. דאסור לגרום ברכה שאינה צריכה [א\"ח רט\"ו]. ואף דבטפל חביב. יקדים ברכת הטפל לברכת העיקר ולא יברך על העיקר לפטור הטפל דאפושי בברכות עדיף [כמג\"א רי\"ב סק\"ו] וכ\"כ בחייב ברכה פרטית ושנ\"ב. ברכה פרטית קודם. כפ\"ו סי' י\"ח. התם רק בדיעבד בבירך שנ\"ב על פרטי' יצא. וכ\"כ בבירך על עיקר תחלה רק בדיעבד פטר הטפל החביב. משא\"כ הכא אפילו לכתחלה מברך ארעם עמ\"ב. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות – המשונים בתוקף או רוחב [מג\"א רכ\"ח ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר הרואה את הים הגדול – הוא מיטטעללענדישעס מעער דמדסמוך לארץ ישראל חשיב [סי' רכ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואה אותו לפרקים – פעם א' לל' יום וה\"ה כולהו לבר מברקים ורעמי'. כל שנתפזרו העבים ביני ביני חוזר ומברך שנית:"
+ ],
+ [
+ "על הגשמים – בנעצרו מקודם [רט\"ז רכ\"א] ודוקא באית ליה ארעא בשותפות דאל\"כ מברך שהחיינו וא\"ת מ\"ש משנוי יין דמברך הטוב ומטיב היכא דשתי אינש בהדיה [כברכות נ\"ט ב'] אף דחמרא דשתי האי לא שתה האי. א\"כ ה\"נ אע\"ג דאין לו שדה בשותפות תסגי בשיש לו לחבירו שדה ג\"כ בבקעה זו. י\"ל התם נמי מדשותים יחד בהסיבה על שולחן אחד ושמח כ\"א יותר כשכל המסובין שמחים ע\"י שתייתו. כשדה אחת בשותפות דמי. מיהו באין לו שדה. אומר מודים אנחנו לפניך ה' או\"א על כל טפה וטפה שהורדת לנו. ואילו פינו מלא שירה כים וכו' הן הם יודו וכו' שמך מלכנו בא\"י אל רוב ההודאות [רכ\"א ס\"ב]. ומברך כשיעלה אבעבועות נגד הטיפין:"
+ ],
+ [
+ "ועל הבשורות הטובות – בטובות לו ולאחרים. דאל\"כ שהחיינו. ודוקא בשמע מאדם נאמן שראה כן. וה\"ה בסיפא:"
+ ],
+ [
+ "אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות – לא נקט לשון \"בשורות\". דמוציא דבה הוא כסיל. רק הוא שמע מעצמו:"
+ ],
+ [
+ "בנה בית חדש וקנה כלים חדשים – וה\"ה על ספרים. דיקרה הוא מפנינים. ול\"ד חדשים. ואפילו יש לו כיוצא בהן. ודוקא בשמח בהן:"
+ ],
+ [
+ "אומר ברוך שהחיינו – ובמשתמשין בו גם ב\"ב. מברך הטוב והמטיב. וה\"ה כל טובה שמשתתף בו הוא ואחרים. כבילדה אשתו זכר. משתחוה למזרח ומברך הטוב והמטיב. וכ\"כ בקיבל מתנה. הטוב והמטיב. מדשמח נותן ומקבל:"
+ ],
+ [
+ "מברך על הרעה מעין הטובה – ר\"ל אף דאפשר שיתגלגל עי\"ז טובה וכ\"כ בסיפא איפכא. בשניהן מברך כדהשתא:"
+ ],
+ [
+ "הצועק לשעבר הרי זו תפלת שוא כיצד היתה אשתו מעוברת ואמר – אחר מ' יום משנתעברה:"
+ ],
+ [
+ "הנכנס לכרך – בעיר גדולה מצויי' מושלים מחפשי עלילות:"
+ ],
+ [
+ "ושתים ביציאתו – תנא והדר מפרש \"ונותן\" וכו'. ור\"ל בכניסתו אומר. יה\"ר מלפניך ה' או\"א שתכניסני לכרך זה לשלום. וכשבא למלונו אומר מודה אני לפניך וכו' שהכנסתני וכו' הרי ב' בכניסתו. וכ\"כ קודם יציאתו ואחר שיצא. והכי קיי\"ל [ר\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "חייב אדם לברך על הרעה – בשמחה. דהתכלית טוב. וזה נ\"ל פי' הכתוב מאתו לא תצא הרעות [בל' רבים] והטוב [בל' יחיד]. דבכל רע מתגלגל ע\"י מדת טובה מרובה על מדת פורענות:"
+ ],
+ [
+ "בכל לבבך – מדכתיב ב' ביתין:"
+ ],
+ [
+ "בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע – ר\"ל גם בתאוות תענוגים הגופניים שמסוגלים שיחטא האדם בהן. יהי כונתך בהשתמשך בהם לצורך קיום הגוף לשם שמים לחזק גופך לעבודתו ית'. א\"נ ביצה\"ט למצות עשה וביצה\"ר למצות ל\"ת שיהיה לו גבול לומר עד כאן תבוא:"
+ ],
+ [
+ "דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו במאד מאד – הרי מוכח שחייב לברך הרעה בשמחה כמו על הטובה:"
+ ],
+ [
+ "לא יקל אדם את ראשו – מדהזכיר אהבתו ית' הזכיר נמי היראה:"
+ ],
+ [
+ "כנגד שער המזרח – של בהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "לא יכנס להר הבית במקלו ובמנעלו ובפונדתו – אזור חליל:"
+ ],
+ [
+ "ובאבק שעל רגליו ולא יעשנו קפנדריא – דורכגאנג. לקצר דרכו נכנס בפתח זה ויוצא בפתח אחר:"
+ ],
+ [
+ "ורקיקה מקל וחומר – מקל וחומר ממנעל שאינו דרך בזיון. ואסור בהר הבית:"
+ ],
+ [
+ "כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם – נוסח כל ברכה היה. בא\"י אמ\"ה אלהי ישראל מן העולם מגן אברהם. וכן כולם. ואמרו כן רק במקדש משום דשם לא ענו אמן על כל ברכה וברכה. רק שם ענו השומעים על כל ברכה תהלה שלימה בשכמל\"ו. שהיא תהלה להקב\"ה על ההשגחה שלו ית' על עולמו. לכן אמר המברך מן העולם דר\"ל שאומר לבני עולם השומעים ברכתו שיברכו גם הם [כך נ\"ל פי' הש\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חברו בשם – ואין בו משום זלזול כבודו ית':"
+ ],
+ [
+ "והנה בעז בא מבית לחם ויאמר לקוצרים ה' עמכם ויאמרו לו יברכך ה' – וא\"ת מדעתיה דנפשיה הוא דעביד ת\"ש ואומר ה' עמך וכו' הרי שגם המלאך אמר כן:"
+ ],
+ [
+ "ה' עמך גבור החיל – וא\"ת לא שאל המלאך בשלומו. רק הודיעו כי הקב\"ה עמו ושיצליח במלחמה. ת\"ש ואומר וכו':"
+ ],
+ [
+ "אל תבוז כי זקנה אמך – ר\"ל לא תבזה התקנות הישנות. באמרך בועז מדעתי' דנפשי' הוא דעביד. כי זה גורם להפר ח\"ו התורה. ונאמר עת לעשות לה' לענוש. כשהפרו תורתך. שבכתב ושבע\"פ:"
+ ],
+ [
+ "ר' נתן אומר הפרו תורתך עת לעשות לה' – נ\"ל דנ\"מ בין ת\"ק לר\"נ אם שאלת שלום חובה או רשות. כב' פירושים שהביא רש\"י [מכות דכ\"ג ב'] דלת\"ק שלא הזכיר מלת \"משום\" בדבריו. ע\"כ ה\"ק עת לעשות לה' לענוש אם הפרו תורתיך לבטל השאילת שלום בשם. א\"כ חובה היא. ולר\"נ הוא כעין התנצלות לבועז. דלהכי הפרו תורתך משום עת לעשות לה'. וכוונתם לטובה. ועכ\"פ אינה חובה. דגם אחר רשאי שלא להזכיר השם אם כוונתו לעשות לה'. א\"כ רשות היא. ועי' ברכות [דף ס\"ג א']:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין ברכות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Bikkurim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Bikkurim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..f3da7df6063d7c3b7ede9c26391cb42d0b0815d2
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Bikkurim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,477 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Bikkurim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין ביכורים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "יש מביאין בכורים וקורין
פרשת ארמי אובד אבי:"
+ ],
+ [
+ "והבריך לתוך של יחיד או של רבים
ר\"ל שטמן ענף מחובר שבאילן בעפר והוציא ראש הענף לתוך של וכו':"
+ ],
+ [
+ "ודרך היחיד ודרך הרבים
מפורשים רפ\"ב דפאה:"
+ ],
+ [
+ "באמצע
שהיו לו ב' שדות בב' צדדי הדרך:"
+ ],
+ [
+ "ה\"ז אינו מביא
דאין כל הגדולים מאדמתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כזה מביא
דמותר לעשות חלל תחת רה\"ר כשאינו מזיקן מיהו כיון דבבא אחר והחזיק באותו חלל זכה בו מש\"ה אינו קורא. ולפיכך במפסיק דרך היחיד מודה לת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "האריסין
המקבל שדה למחצה או שליש התבואה:"
+ ],
+ [
+ "והחכורות
מקבלה בדבר קצוב בין שתעשה מעט או הרבה:"
+ ],
+ [
+ "והסקריקון
ר\"ל הלוקח מרוצח שניתן לו קרקע פדיון נפש דלא מחיל הנותן לרוצח דלמחר יתבענו בדין:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים
שנשתבחה בהן א\"י בתורה ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ודבש ר\"ל תמרים שרגילין היו לעשות מהן דבש:"
+ ],
+ [
+ "ולא מפירות שבעמקים
ר\"ל שאר הפירית שבז' מינין שגדלו בעמקים. אבל ליכא למימר דגם אתמרים קאי. ומצריך להביא תמרים מארץ המישור. ליתא דמש\"ס [פסחים נ\"ג א'] מוכח דתמרים שבעמקים מובחרים וע\"ש. וכן מפורש גם לקמן במשנה י':"
+ ],
+ [
+ "ולא מזיתי שמן
ג' מיני זיתים יש. זיתי כבש גרועין ביותר כספ\"ק דתרומות וזיתי שמן הן רוב הזיתים שעוצרין שמנן. אבל צריך להביא זית אגורי שהוא המובחר שאוגר שמנו ואינו פולטו כשירדו עליו גשמים:"
+ ],
+ [
+ "שאינם מן המובחר
נ\"ל דאכולהו ג' קאי:"
+ ],
+ [
+ "ולא קבלו מהם
והחזירום. ואף דבדיעבד כשר. עכ\"פ מדהיו אנשים חשובים חששו שיסמכו עליהן:"
+ ],
+ [
+ "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה
ר\"ל ב' לחם שמביאין בעצרת הם יהיו בכורים לכל שאר פירות שמביאין למקדש:"
+ ],
+ [
+ "הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו
והרי אין אבותיו מישראל:"
+ ],
+ [
+ "וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל
ולא קיי\"ל כן. דהרי אאע\"ה אב לגרים ויוכל לומר בתפלה אלהי אבותינו [א\"ח נ\"ג סקי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים
אפי' עד י' דורות ולא הי' צד א' ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו עד עשרה דורות
לאו דוקא. אלא ר\"ל אפילו עד כמה דורות ואפי' טפי מי' דורות:"
+ ],
+ [
+ "עד שתהא אמן מישראל
וכ\"ש בהי' רק אביה ישראל. וקיי\"ל [אה\"ע הי' ז' סכ\"א] לכתחילה לא תנשא ובדיעבד לא תצא בהיתה הורתה ולידתה בקדושה ואפי' היה צד א' ישראל נמי רק בהיתה הורתה ולידתה בקדושה מותרת לכהן [ב\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "האפוטרופוס
בין שמינוהו ב\"ד או אבי יתומים:"
+ ],
+ [
+ "והשליח
שלקטן בעה\"ב מתחלה כדי לשלחן ביד אחר דאל\"כ אינו רשאי לשלחן [ועיין רש\"י גטין דמ\"ז ב' ד\"ה מביא]:"
+ ],
+ [
+ "והעבד
וביש לה בעל הוא מביא וקורא:"
+ ],
+ [
+ "מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי השם
דכל אלו לא נטלו חלק בארץ:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר מביא וקורא
ופליגי אי קנה קרקע שתחתיהן או לא נר\"מ קנה ולת\"ק מספקא לי'. מיהו בקנה ג' אילנות לכ\"ע קנה קרקע ומביא וקורא:"
+ ],
+ [
+ "יבש המעין
שהאילן חי ממנו:"
+ ],
+ [
+ "מביא ואינו קורא
ודוקא ביבש או נקצץ קודם הפרשת הבכורים אבל באיפכ' הו\"ל הבכורים נראו ונדחו וירקבו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מביא וקורא
דעכ\"פ הקרקע קיימת:"
+ ],
+ [
+ "מביא ואינו קורא
דכתיב ושמחת' ורק עד חג זמן שמחה ומחנוכה ואילך אינו מביא כלל דכתיב תביא מארצך ומאז אין פירות מצויין בשדה:"
+ ],
+ [
+ "מביא ואינו קורא
ודוקא אם בשעת לקיטת בכורי הראשון כבר הי' בדעתו למכור השדה דאל\"כ הו\"ל נראה ונדחה וירקבו בכורי הראשון:"
+ ],
+ [
+ "והשני
ר\"ל הלוקח:"
+ ],
+ [
+ "מאותו המין
ר\"ל ממין ומהשדה שהביא הראשון:"
+ ],
+ [
+ "נבזזו
ר\"ל נגזלו:"
+ ],
+ [
+ "נמקו
נמסו ונרקבו:"
+ ],
+ [
+ "והשניים אינם חייבים עליהם חומש
באכלן זר:"
+ ],
+ [
+ "נטמאו בעזרה
ה\"ה בנטמאו בהר הבית דמשם ואילך אינו חייב באחריותן:"
+ ],
+ [
+ "נופץ
זורקן ונותן הסל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "ואינו קורא
דכתב ושמחת ומדנטמאו ליכא שמחה:"
+ ],
+ [
+ "אינו קורא
דכת' ראשית ולר' יהודה אצטריך דס\"ל במ\"ז מגיד וחוזר ומגיד קמ\"ל הכא דהוא עצמו לא:"
+ ],
+ [
+ "מעבר הירדן
דשם היו גם הזיתי שמן טובים כך נ\"ל. ואי\"ל דמלות מעבר הירדן לא קאי אזיתי שמן רק מלתא באנפי נפשה היא דא\"כ לא שייך למכללינ' בהדי אינך דחשיב במשנה שהן מצוה מהמובחר דהרי כולן מובחרים במינן:"
+ ],
+ [
+ "הקונה שלשה אילנות בתוך של חברו
ולא פירש הלוקח אם קונה גם קרקעיתן עמם:"
+ ],
+ [
+ "מביא וקורא
דבסתם קנה קרקע שתחתיהן וסביב להן ממקום הענפים ולהלאה כמלא אורה [ר\"ל האדם המלקט] וסלו:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אפילו שנים
משנה חמורה תמוה דכבר במעי' לעיל מ\"ו דלר\"מ בשתים מביא וקורא [ועי' תוס' ב\"ב דף פ\"א א' ד\"ה ממאי ועיין עוד רמב\"ן שם] וגם מלתא דרבנן כבר שמעינן מהתם מדיוקא. ונ\"ל דאי מהתם הו\"א דלת\"ק לאו לדיוקא דג' מביא וקורא קאתי רק לדיוקא דבקנה א' אינו מביא כלל כדקאמר באמת בתוספתא להכי צריך הכא לאשמועי' דיוקא דג' מביא וקורא וגם מלתא דר' מאיר אצטריך הכא דאי מהתם סד\"א דר' מאיר ס\"ל דגם בא' מביא וקורא כדעת ר\"י [ב\"ב דפ\"א א'] והא דנקט ר\"מ דבשתים מביא וקורא היינו רק מדנקטו רבנן שתים להכי נקט הכא במלתא דת\"ק שלשה ועלה קאמר ר' מאיר אפילו שתים ומדלא אשמעי' רבותא טפי אפי' א' מביא וקורא ש\"מ דלר\"מ בא' אינו קורא. בא\"י הנותן ליעף כח:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף בעלי אריסות וחכורות מביאין וקורין
ודוקא בחכירי בתי אבות שכבר הוחזקה משפחה זו להיות אריסין בקרקע זו הו\"ל כאילו יש לו קנין בגוף הקרקע אבל לעיל [במ\"ב] מיירי באינן חכורין ואריסין מבתי אבות ובכה\"ג לכ\"ע אין מביאין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וחומש
זר שאכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים ובשוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:"
+ ],
+ [
+ "ואסורים לזרים
אפי' חצי שיעור:"
+ ],
+ [
+ "והם נכסי כהן
יכול לקנות בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:"
+ ],
+ [
+ "ועולין באחד ומאה
בנתערב אחד במאה חולין בטל:"
+ ],
+ [
+ "וטעונין רחיצת ידים
דסתם ידים שניות הן ושני פוסל לתרומה ובכורים נמי אקרי תרומה ולהכי אסור ליגע בהן בלי נט\"י:"
+ ],
+ [
+ "והערב שמש
טמא שטבל אינו אוכלן בלי הע\"ש אחר טבילה:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין כן במעשר
ר\"ל מעשר שני דשרי לזרים ואסור לקנות בדמי מע\"ש עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובטל ברוב כשהמע\"ש חוץ לירושלים ואינו טעון נט\"י והע\"ש דקיי\"ל טבל ועלה אוכל במעשר שני [וכ\"כ כל מעשר שנזכר בפרק זה ר\"ל מע\"ש דשאר מעשרות פשיטא דדינו כחולין]:"
+ ],
+ [
+ "טעונים הבאת מקום
לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "וטעונים ודוי
בכורים כשמביאן לבהמ\"ק אומר פרשת ארמי אובד וגו' ומעשר כשמבערו בשנת ד' וז' בשמיטה אומר פרשת בערתי הקודש וגו'. ואע\"ג דכולל התם נמי תרומה כדקאמרי' [מע\"ש פ\"ה מ\"י] נתתיו ללוי זו תרומה ותמ\"ע עכ\"פ כשאין לו רק תרומה אינו מתודה משא\"כ כשאין לו רק מעשר מתודה:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין לאונן
ביום מיתה אפי' לאחר קבורה [ר\"ב פ\"ג הוריות מ\"ה] הוא אונן דאו' והאוכל אז מע\"ש בירושלים לוקה [רמב\"ם פ\"ג ממע\"ש] ועל בכורים חייב אז מכות מרדות [רמב\"ם פ\"ג מבכורים] אבל אנינות לילה של אחר יום המיתה. וכ\"כ הימים שנשתהה בין יום מיתה לקבורה. אנינות מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר
בכורים לאונן:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין בביעור
לבערן מהעולם אחר שנת ג\"ו בשמיטה:"
+ ],
+ [
+ "ור\"ש פוטר
דבכורים כתרומה דא\"צ לבערן מהעולם אלא נותנין לכהן ודיו:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין כל שהן מלאכול בירושלם
אסורין כמו אוסרין ור\"ל בכורים ומע\"ש כל שהוא שנתערבו במינן בירושלים אינן בטלים דמדאפשר לאכלן שם בלי טרחא הו\"ל כדשיל\"מ משא\"כ חוץ לירושלים בכורים בטלים בק\"א ומע\"ש בטל ברוב [רמב\"ם פ\"י ממע\"ש הי\"ד ופ\"ד מבכורים הט\"ו]. [ולהר\"ש אפי' חוץ לירושלים אינן בטלים. והא דתנן במ\"א דבכורים בטלים בק\"א היינו בנתערב בחולין דלענין זרים לא הוה כדשיל\"מ ומדהותר זרות הותר נמי מחיצה. משא\"כ הכא מיירי בנתערב בתרומה דליכא רק איסור מחיצות הו\"ל כדשיל\"מ להעלותן ולאכלן והא דקתני מלאכלן בירושלים ר\"ל מלאכלן אלא בירושלים]:"
+ ],
+ [
+ "וגדוליהן אסורים מלאכול בירושלם
בזרען בירושלים אסור לאכלן בתורת חולין מדיש לו מתירין [להר\"ש ה\"נ מיירי אפי' חוץ לירושלים ואסור מלאכלן אלא בירושלים]. והא דתנן פרק ט' דתרומה מ\"ד דגדולי בכורים ומע\"ש מותרים היינו בזרען חוץ לירושלים או דהתם אתי' אליבא דר\"ש דהכא ואף דהתם נמי תנן דגדולי תרומה תרומה ובמתני' הכא מסיק משא\"כ בתרומה התם מי\"ח דבר שגזרו כפ\"ק דשבת. ומתניתין דהכא קודם גזירה נשנית:"
+ ],
+ [
+ "אף לזרים ולבהמה
אכולהו קאי בין שנתערבו בחולין או שזרען דלא תימא דוקא לאכלן חוץ לירושלים אסור אבל לענין לאכול הבכורים לזרים ומע\"ש לבהמה נתבטלו קמ\"ל דאף לזה לא נתבטלו. [ולהר\"ש הנ\"ל סימן י\"ד דמתני' בנתערב בתרומה מיירי אם כן אי אפשר דנימא דלשתרי לזרים. קאי אף לזרים וכו' אמלתא דר' שמעון והכי קאמר אף לזרים ולבהמה ר' שמעון מתיר. וכן מפורש בירושלמי דר' שמעון לדבריהם דרבנן קאמר ר\"ל דה\"פ דר' שמעון קאמר לרבנן כמו דמודיתו לי בנתערב בכורים בחולין דבטל בק\"א ומותר לזרים וכמו כן מודיתו במעשר דבטל ברוב ומותר לבהמה כ\"כ בטלו לענין קליטות מחיצות. ולפי זה מצינן למימר דהא דתנן בפרק ט' דמעשר דגדולי תרומה ובכורים מותרים אפי' כרבנן אתי' דהתם לענין היתר לזרים. אבל על כל פנים צריך לאכלן בירושלים וזהו תירוץ ריש לקיש בירושלמי]:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון מתיר
אגדולין לבד פליג:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין כן בתרומה
שכל הדינין הללו אין נוהגין בה:"
+ ],
+ [
+ "שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן
אסור לאכול מתבואה עד שיפריש תרומה ומעשר משא\"כ בכורים:"
+ ],
+ [
+ "ויש להם שיעור
מעשר שיעורו מדאוריי' ותרומה שיעורו מדרבנן א' ממ' לעין יפה וא' מנ' לבינוני וא' מס' לעין רעה וכולן יש להן אסמכתא מדאו' [כרש\"י חולין קל\"ז] אבל בכורים א' מס' מד\"ס אין לה אסמכתא:"
+ ],
+ [
+ "ונוהגים בכל הפירות
מד\"ס. ומדאורייתא רק בדגן תירוש ויצהר. ובכורים רק מז' מינין:"
+ ],
+ [
+ "בפני הבית ושלא בפני הבית
היינו רק מדרבנן ובכורים רק בפני הבית:"
+ ],
+ [
+ "ובסקריקון
מפורשים פ\"א סי' ז' ח' ט'."
+ ],
+ [
+ "שהבכורי' נקנין במחובר לקרקע
כפ\"ג מ\"א אדם יורד לשדהו וכו' קושר גמי וכו':"
+ ],
+ [
+ "וחייב באחריותם
עד שיביאן להר הבית [כפ\"א מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וטעונים קרבן
להביא עמהן שלמים:"
+ ],
+ [
+ "ושיר
משיגיעו לעזרה מתחילין הלוים לשורר ארוממך ד' כי דליתני וגו':"
+ ],
+ [
+ "ותנופה
כפ\"ג מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ולינה
ביום שהביא בכוריו לן בירושלים בליל שלאחריו והא דלא חשיב הכא ההפוכין ממשנה ג' שישנן בבכורים ולא בתרומה ומעשר היינו מדכולן הן בשלילות ולא בעי למחשב בכל חד רק מה שניכר בו ההפרש מחביריו ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים
דהא דתרומה אינה נטלת מטהור אטמא ה\"ט דמדירא שמא יגעו אהדדי ופריש שלא מהמוקף וה\"ט לא שייך בתמ\"ע ובכורים דא\"צ בהן מוקף מדאו'. מיהו תמ\"ע צריך מוקף מד\"ס [כתו' גיטין ד\"ל ע\"ב ד\"ה וכי]. ואף דבכורים מחוברים אפ\"ה שייך בהן טומאה כשנגמר כ\"צ [כפסחים דל\"ג א' וחולין דקכ\"ו ב' וסנהדרין דט\"ו א' ופ\"ב דתרומות ז'] ודלא כרמב\"ם הכא:"
+ ],
+ [
+ "אתרוג שוה לאילן
למיזל בתר חנטה:"
+ ],
+ [
+ "שוה לאילן בערלה
דאף דמונין שני ערלה משעה שנקלט [וכלעיל ערלה פ\"א סי' ד'] עכ\"פ בחנט בג' אף שנלקט בד' אסור וכ\"כ הנחנט בד' ונלקט בה' צריך פדיון:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית
דבחנט בו' אף שנלקט בז' מותר [מיהו פטור ממעשר] ובחנט בז' אף שנלקט בח' דינו כשביעית:"
+ ],
+ [
+ "ולירק בדרך אחד
מדרגילין להשקותו כירקות משא\"כ אילנות ותבואה גדלים רק על מי גשמים. והא דאין דינו לכל כירקות שאני אינך דאפקינהו קרא:"
+ ],
+ [
+ "שבשעת לקיטתו עשורו
דבנלקט בשנת א' ב' ד' ה' בשמטה מעשר ראשון ומע\"ש ובנלקט בג' ו' מע\"ר ומעשר עני ובנלקט בז' פטור ממעשרות כשביעית:"
+ ],
+ [
+ "דם מהלכי שתים
ר\"ל אדם ותנא מהלכי שתים למכלל נמי אדני שדה כפ\"ח דכלאים כרבינו יעב\"ץ זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ודם השרץ אין חייבין עליו
ר\"ל שוה דם מה\"ש לדם השרץ דבאכלו לא לקי משום דם אבל משום שרץ לקי אבל בדם אדם ליכא לאו כלל:"
+ ],
+ [
+ "כוי
י\"א איל הבר געמזע בל\"א וי\"א שור הבר ביפעל בל\"א וי\"א הנולד מתיש הבא על צביה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד שוה לחיה דמו טעון כסוי כדם חיה
מיהו אינו מברך דס' הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואין שוחטין אותו ביום טוב
אינו ענין לשוה לחיה וכו' רק ה\"ק מדטעון כסוי מס' אינו נשחט ביו\"ט דאפר כירה מוכן לוודאי ולא לספק:"
+ ],
+ [
+ "וחלבו
בנתנבל או מת:"
+ ],
+ [
+ "מטמא בטומאת נבלה בחיה
דחלב נבילת בהמה טהורה טהור:"
+ ],
+ [
+ "ואין פודין בו פטר חמור
דבבהמה פודה אבל זה ספק הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליו כרת
לענין קרבן וה\"ה דלא לקי. וגם זה אינו ענין שוה לבהמה. אלא הכי קאמר אף על גב דלעניין איסור שוה לבהמה אפילו הכי באכלו פטור:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלם
דאין לוקחין בהמה רק לשלמים וזה ס' הוא:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר פוטר שהמוציא מחברו עליו הראיה
ושמא חי' הוא ופטור:"
+ ],
+ [
+ "ועם הבהמה
בין למשוך עמם או להרביעם יחד:"
+ ],
+ [
+ "הכותב חיתו
או בהמתו. וי\"א אפי' בכתב לו שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "ובהמתו לבנו
ונ\"ל דרבותא קמ\"ל אע\"ג דדעתו של אדם קרובה אצל בנו [כב\"ב דקמ\"ב ב'] וכ\"ש לאחר ות\"ל כי כוונתי בזה לע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה
ר\"ל או שאמר הריני נזיר שזה בהמה וה\"ה באמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה או שאמר שזה לא חיה ולא בהמה בכולן הוא נזיר מספק:"
+ ],
+ [
+ "ולבהמה
כיצד טעון וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומשום אבר מן החי כזה וכזה
תנא ושייר טובא דדמו אסור וטריפתו אסור ואמה\"ח שלו אסור ועוד טובא הכל כזה וכזה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ורואה תאנה שבכרה
ואפי' סמדר או פגים דבשעת הפרשה אין צריך נגמר פרי. והא דלא נקיט להו תנא דרך חשיבותן כמו שנזכרים בקרא ארץ וגו' גפן תאנה ורמון ה\"ט מדבעי למנקט להו דרך בכירותם דתאנה ממהרת להתבשל מקודם וכדכתיב התאנה חנטה פגיה ואחר כך הגפן והרמון בסוף מדקליפתו קשה מתבשל באיחור זמן מאד."
+ ],
+ [
+ "אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי
מעט באסט לסימן."
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע
דלא הוקדש בקריאת שם רק בתלוש:"
+ ],
+ [
+ "כל העיירות שבמעמד
כל ישראל נחלקים לכ\"ד מעמדות וכנגדן היו עשרים וארבעה משמרות כהונה ולויה ומכל מעמד היו דרין איזה אנשים מהן בירושלים בקביעות להיות שלוחין לאחיהן כשיגיע זמנן לעמוד על הקרבת התמידין ומוספין ובכל שבוע ושבוע משמר א' מכהונה ולויה חצי' עולה לירושלים לעבודה וחציו השני הולכין ליריחו שהיא סמוכה לירושלים כדי לתקן ולשלוח משם מזון לחצי המשמר שעלה לירושלים [כן משמע ממתני' רפ\"ד דתענית ומברייתא שם דכ\"ז א' ומפרש\"י במתני' ולא זכיתי להבין דברי הרמב\"ם רפ\"ו מהל' כלי המקדש ודברי הר\"ב רפ\"ד דתענית ההולך בעקבותיו יע\"ש] ואנשי המעמד מתכנסין בעריהן ומתענין ד' ימים בשבוע ומתפללין שיקובל קרבנות ישראל כפ\"ד דתענית:"
+ ],
+ [
+ "מתכנסות לעיר של מעמד
להעיר שהי' דר שם ראש המעמד לעלות יחד דברוב עם הדרת מלך:"
+ ],
+ [
+ "ולא היו נכנסין לבתים
שלא יתטמאו באהל הטומאה מפני רבוי ודוחק האורחים [כך נ\"ל ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ולמשכים
ר\"ל כשהאיר השחר:"
+ ],
+ [
+ "קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו
ובדרך היו משוררים שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. ול\"מ היה נ\"ל שבדרך היו משוררים כל ט\"ו שיר המעלות ושם המזמורים האלו מעידים למה שנתקנו אלא שבכל יום התחילו עם שמחתי באומרים לתשובה על דברי הממונה שאמר קומו וכו' וכשהגיעו לירושלים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים בהר הבית הללו אל בקדשו וכו' ומסיימים בעזרה כל הנשמה תהלל יה וגו' והתחילו הלוים בשיר:"
+ ],
+ [
+ "והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים
ר\"ל תאנים וענבים יבשים:"
+ ],
+ [
+ "והשור
המיוחד לשלמים:"
+ ],
+ [
+ "וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו
הוא המובחר שבאילנות שבא\"י ועלהו רענן תמיד גם לגלויי דבכורים מז' מינין הן:"
+ ],
+ [
+ "החליל
פלעטהע. ולפע\"ד נקרא הכאה ע\"ש הקשת האצבעות על נקבי החליל:"
+ ],
+ [
+ "מכה לפניהם
בלכתם בדרך ולא הלכו רק ב' חלקי היום:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם
שלוחים להודיע ביאתם:"
+ ],
+ [
+ "ועטרו את בכוריהם
אם היו הפירות יבשים מניחים רטובים למעלה ותמיד מניחים המובחרים ביותר למעלה מפני זה אלי ואנוהו:"
+ ],
+ [
+ "הפחות
שרי הכהנים:"
+ ],
+ [
+ "הסגנים
שרי הלוים:"
+ ],
+ [
+ "והגזברים
גבאי אוצר בית ה':"
+ ],
+ [
+ "לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים
כל ישראל נכבדים ובני מלכים רק אם באו הרבה יוצאין לקראתם הרבה ואם מעט מעט:"
+ ],
+ [
+ "וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם
כשעוברין לפניהן. אע\"ג דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני ת\"ח בשעת מלאכתן הכא חביבה מצוה בשעתה וכ\"כ חייבין לעמוד בפני נושאי המטה או בפני נושאי תינוק למול:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אגריפס המלך
מלך בבית שני בעל נפש ושררה רבה:"
+ ],
+ [
+ "הגוזלות שעל גבי הסלים
שהיו תולין סביב לסלים ולא ע\"ג שלא יטנפום:"
+ ],
+ [
+ "ומה שבידם נותנים לכהנים
הגוזלות שבידם וי\"א דאבכורים קאי וכן נ\"ל דאי גוזלות שבידם כיון דאינן עולות הו\"ל חולין בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "מוריד הסל מעל כתפו
להניפן והיינו לר\"י אבל לת\"ק א\"צ תנופה כלל [סוכה דל\"ז ב'] :"
+ ],
+ [
+ "ואוחזו בשפתותיו
שפת הסל:"
+ ],
+ [
+ "וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו
מוליך ומביא מעלה ומוריד:"
+ ],
+ [
+ "ומניחו בצד המזבח
הישראל מניחו אצל קרן מערבית דרומית דמזבח:"
+ ],
+ [
+ "והשתחוה
בפישוט ידים ורגלים נגד ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה כל מי שיודע לקרות
בלשון הקודש:"
+ ],
+ [
+ "נמנעו מלהביא
מפני הבושה:"
+ ],
+ [
+ "העשירים מביאים בכוריהם בקלתות
סלים:"
+ ],
+ [
+ "והעניים מביאין אותם בסלי נצרים
ענפים:"
+ ],
+ [
+ "של ערבה
וויידען:"
+ ],
+ [
+ "קלופה
שכך נאה יותר:"
+ ],
+ [
+ "והסלים והבכורים ניתנין לכהנים
והעשירים מחזירין הקלתות לבתיהן:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש בן ננס אומר מעטרין את הבכורים חוץ משבעת המינים
ר\"ל אפי' בפריש ואתרוגין וה\"ה בפירות ח\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הבכורים
התאנה או אשכול שבכרה:"
+ ],
+ [
+ "ותוספת הבכורים
מה שמוסיף עליהן בשעת הפרשה משאר תאנים וענבים:"
+ ],
+ [
+ "ועיטור הבכורים
הפירות היפים שנותן למעלה להדר הבכורים:"
+ ],
+ [
+ "מין במינו
ר\"ל אינו מוסיף רק מאותו מין שביכר:"
+ ],
+ [
+ "מין בשאינו מינו
דרשאי להדר תאנים בענבים וה\"ה איפכא:"
+ ],
+ [
+ "ופטורה מן הדמאי
בקבלן הכהן מע\"ה אינן חייבין במעשר:"
+ ],
+ [
+ "ועטור הבכורים חייב בדמאי
ולאכלן בטומאה יש ספק:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינה באה מן הארץ
ר\"ל בבואו מעבר הירדן שמביאין משם בכורים [כפ\"א מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "והאשה בכתובתה
לגבות מהן בחייו כשתתגרש:"
+ ],
+ [
+ "כספר תורה
ר\"ל גם ס\"ת שוה לבכורים כדינין הנ\"ל. וי\"א דקאי על שהוא קונה דגם ס\"ת מותר לקנות בבכורים וקמ\"ל דאף דלא אפשר תו למיתא לידי אכילה דהרי אסור למכור ס\"ת כ\"א לפדיון שבויים ולישא אשה ולת\"ת וסימנך פאת [י\"ד סי' ע\"ר]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה אומר אין נותנים אותם
הבכורים:"
+ ],
+ [
+ "אלא לחבר בטובה
ר\"ל דכהן המקבלן יחזיק טובה [דאנק זאגען] לבעלים שנתנם לו דברשות הבעלים ליתנן לכל כהן שירצה אפי' אינו ממשמר אותו השבוע ולהכי הוה ליה כשאר קדשי הגבול שאין נתנין רק לחבר המחזיק בתורת ד' [כחולין דק\"ל ע\"ב] ור\"י לשיטתי' אזיל דסבירא ליה הכי [ספ\"ד דחלה]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים
פליגי עלי' דר\"י בתרתי:"
+ ],
+ [
+ "אומרים נותנין אותם לאנשי משמר
ואין ברשות הבעלים ליתנן לכהן שירצה:"
+ ],
+ [
+ "והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש
ר\"ל כשאר קדשי מזבח דנתנין גם לע\"ה דהואיל והכניסום למקדש מזדהר בהו הע\"ה לאכלן בטהרה:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..030b06ce7723d37b3cc1701df7c666dc52b8fc9d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Bikkurim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,473 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Bikkurim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Bikkurim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "יש מביאין בכורים וקורין
פרשת ארמי אובד אבי:"
+ ],
+ [
+ "והבריך לתוך של יחיד או של רבים
ר\"ל שטמן ענף מחובר שבאילן בעפר והוציא ראש הענף לתוך של וכו':"
+ ],
+ [
+ "ודרך היחיד ודרך הרבים
מפורשים רפ\"ב דפאה:"
+ ],
+ [
+ "באמצע
שהיו לו ב' שדות בב' צדדי הדרך:"
+ ],
+ [
+ "ה\"ז אינו מביא
דאין כל הגדולים מאדמתו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כזה מביא
דמותר לעשות חלל תחת רה\"ר כשאינו מזיקן מיהו כיון דבבא אחר והחזיק באותו חלל זכה בו מש\"ה אינו קורא. ולפיכך במפסיק דרך היחיד מודה לת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "האריסין
המקבל שדה למחצה או שליש התבואה:"
+ ],
+ [
+ "והחכורות
מקבלה בדבר קצוב בין שתעשה מעט או הרבה:"
+ ],
+ [
+ "והסקריקון
ר\"ל הלוקח מרוצח שניתן לו קרקע פדיון נפש דלא מחיל הנותן לרוצח דלמחר יתבענו בדין:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין בכורים חוץ משבעת המינים
שנשתבחה בהן א\"י בתורה ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. ודבש ר\"ל תמרים שרגילין היו לעשות מהן דבש:"
+ ],
+ [
+ "ולא מפירות שבעמקים
ר\"ל שאר הפירית שבז' מינין שגדלו בעמקים. אבל ליכא למימר דגם אתמרים קאי. ומצריך להביא תמרים מארץ המישור. ליתא דמש\"ס [פסחים נ\"ג א'] מוכח דתמרים שבעמקים מובחרים וע\"ש. וכן מפורש גם לקמן במשנה י':"
+ ],
+ [
+ "ולא מזיתי שמן
ג' מיני זיתים יש. זיתי כבש גרועין ביותר כספ\"ק דתרומות וזיתי שמן הן רוב הזיתים שעוצרין שמנן. אבל צריך להביא זית אגורי שהוא המובחר שאוגר שמנו ואינו פולטו כשירדו עליו גשמים:"
+ ],
+ [
+ "שאינם מן המובחר
נ\"ל דאכולהו ג' קאי:"
+ ],
+ [
+ "ולא קבלו מהם
והחזירום. ואף דבדיעבד כשר. עכ\"פ מדהיו אנשים חשובים חששו שיסמכו עליהן:"
+ ],
+ [
+ "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה
ר\"ל ב' לחם שמביאין בעצרת הם יהיו בכורים לכל שאר פירות שמביאין למקדש:"
+ ],
+ [
+ "הגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו
והרי אין אבותיו מישראל:"
+ ],
+ [
+ "וכשהוא מתפלל בינו לבין עצמו אומר אלהי אבות ישראל
ולא קיי\"ל כן. דהרי אאע\"ה אב לגרים ויוכל לומר בתפלה אלהי אבותינו [א\"ח נ\"ג סקי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בן יעקב אומר אשה בת גרים
אפי' עד י' דורות ולא הי' צד א' ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו עד עשרה דורות
לאו דוקא. אלא ר\"ל אפילו עד כמה דורות ואפי' טפי מי' דורות:"
+ ],
+ [
+ "עד שתהא אמן מישראל
וכ\"ש בהי' רק אביה ישראל. וקיי\"ל [אה\"ע הי' ז' סכ\"א] לכתחילה לא תנשא ובדיעבד לא תצא בהיתה הורתה ולידתה בקדושה ואפי' היה צד א' ישראל נמי רק בהיתה הורתה ולידתה בקדושה מותרת לכהן [ב\"ש שם]:"
+ ],
+ [
+ "האפוטרופוס
בין שמינוהו ב\"ד או אבי יתומים:"
+ ],
+ [
+ "והשליח
שלקטן בעה\"ב מתחלה כדי לשלחן ביד אחר דאל\"כ אינו רשאי לשלחן [ועיין רש\"י גטין דמ\"ז ב' ד\"ה מביא]:"
+ ],
+ [
+ "והעבד
וביש לה בעל הוא מביא וקורא:"
+ ],
+ [
+ "מביאין ולא קורין שאינן יכולין לומר אשר נתת לי השם
דכל אלו לא נטלו חלק בארץ:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר מביא וקורא
ופליגי אי קנה קרקע שתחתיהן או לא נר\"מ קנה ולת\"ק מספקא לי'. מיהו בקנה ג' אילנות לכ\"ע קנה קרקע ומביא וקורא:"
+ ],
+ [
+ "יבש המעין
שהאילן חי ממנו:"
+ ],
+ [
+ "מביא ואינו קורא
ודוקא ביבש או נקצץ קודם הפרשת הבכורים אבל באיפכ' הו\"ל הבכורים נראו ונדחו וירקבו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מביא וקורא
דעכ\"פ הקרקע קיימת:"
+ ],
+ [
+ "מביא ואינו קורא
דכתיב ושמחת' ורק עד חג זמן שמחה ומחנוכה ואילך אינו מביא כלל דכתיב תביא מארצך ומאז אין פירות מצויין בשדה:"
+ ],
+ [
+ "מביא ואינו קורא
ודוקא אם בשעת לקיטת בכורי הראשון כבר הי' בדעתו למכור השדה דאל\"כ הו\"ל נראה ונדחה וירקבו בכורי הראשון:"
+ ],
+ [
+ "והשני
ר\"ל הלוקח:"
+ ],
+ [
+ "מאותו המין
ר\"ל ממין ומהשדה שהביא הראשון:"
+ ],
+ [
+ "נבזזו
ר\"ל נגזלו:"
+ ],
+ [
+ "נמקו
נמסו ונרקבו:"
+ ],
+ [
+ "והשניים אינם חייבים עליהם חומש
באכלן זר:"
+ ],
+ [
+ "נטמאו בעזרה
ה\"ה בנטמאו בהר הבית דמשם ואילך אינו חייב באחריותן:"
+ ],
+ [
+ "נופץ
זורקן ונותן הסל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "ואינו קורא
דכתב ושמחת ומדנטמאו ליכא שמחה:"
+ ],
+ [
+ "אינו קורא
דכת' ראשית ולר' יהודה אצטריך דס\"ל במ\"ז מגיד וחוזר ומגיד קמ\"ל הכא דהוא עצמו לא:"
+ ],
+ [
+ "מעבר הירדן
דשם היו גם הזיתי שמן טובים כך נ\"ל. ואי\"ל דמלות מעבר הירדן לא קאי אזיתי שמן רק מלתא באנפי נפשה היא דא\"כ לא שייך למכללינ' בהדי אינך דחשיב במשנה שהן מצוה מהמובחר דהרי כולן מובחרים במינן:"
+ ],
+ [
+ "הקונה שלשה אילנות בתוך של חברו
ולא פירש הלוקח אם קונה גם קרקעיתן עמם:"
+ ],
+ [
+ "מביא וקורא
דבסתם קנה קרקע שתחתיהן וסביב להן ממקום הענפים ולהלאה כמלא אורה [ר\"ל האדם המלקט] וסלו:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אפילו שנים
משנה חמורה תמוה דכבר במעי' לעיל מ\"ו דלר\"מ בשתים מביא וקורא [ועי' תוס' ב\"ב דף פ\"א א' ד\"ה ממאי ועיין עוד רמב\"ן שם] וגם מלתא דרבנן כבר שמעינן מהתם מדיוקא. ונ\"ל דאי מהתם הו\"א דלת\"ק לאו לדיוקא דג' מביא וקורא קאתי רק לדיוקא דבקנה א' אינו מביא כלל כדקאמר באמת בתוספתא להכי צריך הכא לאשמועי' דיוקא דג' מביא וקורא וגם מלתא דר' מאיר אצטריך הכא דאי מהתם סד\"א דר' מאיר ס\"ל דגם בא' מביא וקורא כדעת ר\"י [ב\"ב דפ\"א א'] והא דנקט ר\"מ דבשתים מביא וקורא היינו רק מדנקטו רבנן שתים להכי נקט הכא במלתא דת\"ק שלשה ועלה קאמר ר' מאיר אפילו שתים ומדלא אשמעי' רבותא טפי אפי' א' מביא וקורא ש\"מ דלר\"מ בא' אינו קורא. בא\"י הנותן ליעף כח:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף בעלי אריסות וחכורות מביאין וקורין
ודוקא בחכירי בתי אבות שכבר הוחזקה משפחה זו להיות אריסין בקרקע זו הו\"ל כאילו יש לו קנין בגוף הקרקע אבל לעיל [במ\"ב] מיירי באינן חכורין ואריסין מבתי אבות ובכה\"ג לכ\"ע אין מביאין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "וחומש
זר שאכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים ובשוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:"
+ ],
+ [
+ "ואסורים לזרים
אפי' חצי שיעור:"
+ ],
+ [
+ "והם נכסי כהן
יכול לקנות בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה:"
+ ],
+ [
+ "ועולין באחד ומאה
בנתערב אחד במאה חולין בטל:"
+ ],
+ [
+ "וטעונין רחיצת ידים
דסתם ידים שניות הן ושני פוסל לתרומה ובכורים נמי אקרי תרומה ולהכי אסור ליגע בהן בלי נט\"י:"
+ ],
+ [
+ "והערב שמש
טמא שטבל אינו אוכלן בלי הע\"ש אחר טבילה:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין כן במעשר
ר\"ל מעשר שני דשרי לזרים ואסור לקנות בדמי מע\"ש עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובטל ברוב כשהמע\"ש חוץ לירושלים ואינו טעון נט\"י והע\"ש דקיי\"ל טבל ועלה אוכל במעשר שני [וכ\"כ כל מעשר שנזכר בפרק זה ר\"ל מע\"ש דשאר מעשרות פשיטא דדינו כחולין]:"
+ ],
+ [
+ "טעונים הבאת מקום
לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "וטעונים ודוי
בכורים כשמביאן לבהמ\"ק אומר פרשת ארמי אובד וגו' ומעשר כשמבערו בשנת ד' וז' בשמיטה אומר פרשת בערתי הקודש וגו'. ואע\"ג דכולל התם נמי תרומה כדקאמרי' [מע\"ש פ\"ה מ\"י] נתתיו ללוי זו תרומה ותמ\"ע עכ\"פ כשאין לו רק תרומה אינו מתודה משא\"כ כשאין לו רק מעשר מתודה:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין לאונן
ביום מיתה אפי' לאחר קבורה [ר\"ב פ\"ג הוריות מ\"ה] הוא אונן דאו' והאוכל אז מע\"ש בירושלים לוקה [רמב\"ם פ\"ג ממע\"ש] ועל בכורים חייב אז מכות מרדות [רמב\"ם פ\"ג מבכורים] אבל אנינות לילה של אחר יום המיתה. וכ\"כ הימים שנשתהה בין יום מיתה לקבורה. אנינות מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר
בכורים לאונן:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין בביעור
לבערן מהעולם אחר שנת ג\"ו בשמיטה:"
+ ],
+ [
+ "ור\"ש פוטר
דבכורים כתרומה דא\"צ לבערן מהעולם אלא נותנין לכהן ודיו:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין כל שהן מלאכול בירושלם
אסורין כמו אוסרין ור\"ל בכורים ומע\"ש כל שהוא שנתערבו במינן בירושלים אינן בטלים דמדאפשר לאכלן שם בלי טרחא הו\"ל כדשיל\"מ משא\"כ חוץ לירושלים בכורים בטלים בק\"א ומע\"ש בטל ברוב [רמב\"ם פ\"י ממע\"ש הי\"ד ופ\"ד מבכורים הט\"ו]. [ולהר\"ש אפי' חוץ לירושלים אינן בטלים. והא דתנן במ\"א דבכורים בטלים בק\"א היינו בנתערב בחולין דלענין זרים לא הוה כדשיל\"מ ומדהותר זרות הותר נמי מחיצה. משא\"כ הכא מיירי בנתערב בתרומה דליכא רק איסור מחיצות הו\"ל כדשיל\"מ להעלותן ולאכלן והא דקתני מלאכלן בירושלים ר\"ל מלאכלן אלא בירושלים]:"
+ ],
+ [
+ "וגדוליהן אסורים מלאכול בירושלם
בזרען בירושלים אסור לאכלן בתורת חולין מדיש לו מתירין [להר\"ש ה\"נ מיירי אפי' חוץ לירושלים ואסור מלאכלן אלא בירושלים]. והא דתנן פרק ט' דתרומה מ\"ד דגדולי בכורים ומע\"ש מותרים היינו בזרען חוץ לירושלים או דהתם אתי' אליבא דר\"ש דהכא ואף דהתם נמי תנן דגדולי תרומה תרומה ובמתני' הכא מסיק משא\"כ בתרומה התם מי\"ח דבר שגזרו כפ\"ק דשבת. ומתניתין דהכא קודם גזירה נשנית:"
+ ],
+ [
+ "אף לזרים ולבהמה
אכולהו קאי בין שנתערבו בחולין או שזרען דלא תימא דוקא לאכלן חוץ לירושלים אסור אבל לענין לאכול הבכורים לזרים ומע\"ש לבהמה נתבטלו קמ\"ל דאף לזה לא נתבטלו. [ולהר\"ש הנ\"ל סימן י\"ד דמתני' בנתערב בתרומה מיירי אם כן אי אפשר דנימא דלשתרי לזרים. קאי אף לזרים וכו' אמלתא דר' שמעון והכי קאמר אף לזרים ולבהמה ר' שמעון מתיר. וכן מפורש בירושלמי דר' שמעון לדבריהם דרבנן קאמר ר\"ל דה\"פ דר' שמעון קאמר לרבנן כמו דמודיתו לי בנתערב בכורים בחולין דבטל בק\"א ומותר לזרים וכמו כן מודיתו במעשר דבטל ברוב ומותר לבהמה כ\"כ בטלו לענין קליטות מחיצות. ולפי זה מצינן למימר דהא דתנן בפרק ט' דמעשר דגדולי תרומה ובכורים מותרים אפי' כרבנן אתי' דהתם לענין היתר לזרים. אבל על כל פנים צריך לאכלן בירושלים וזהו תירוץ ריש לקיש בירושלמי]:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון מתיר
אגדולין לבד פליג:"
+ ],
+ [
+ "מה שאין כן בתרומה
שכל הדינין הללו אין נוהגין בה:"
+ ],
+ [
+ "שהתרומה והמעשר אוסרין את הגורן
אסור לאכול מתבואה עד שיפריש תרומה ומעשר משא\"כ בכורים:"
+ ],
+ [
+ "ויש להם שיעור
מעשר שיעורו מדאוריי' ותרומה שיעורו מדרבנן א' ממ' לעין יפה וא' מנ' לבינוני וא' מס' לעין רעה וכולן יש להן אסמכתא מדאו' [כרש\"י חולין קל\"ז] אבל בכורים א' מס' מד\"ס אין לה אסמכתא:"
+ ],
+ [
+ "ונוהגים בכל הפירות
מד\"ס. ומדאורייתא רק בדגן תירוש ויצהר. ובכורים רק מז' מינין:"
+ ],
+ [
+ "בפני הבית ושלא בפני הבית
היינו רק מדרבנן ובכורים רק בפני הבית:"
+ ],
+ [
+ "ובסקריקון
מפורשים פ\"א סי' ז' ח' ט'."
+ ],
+ [
+ "שהבכורי' נקנין במחובר לקרקע
כפ\"ג מ\"א אדם יורד לשדהו וכו' קושר גמי וכו':"
+ ],
+ [
+ "וחייב באחריותם
עד שיביאן להר הבית [כפ\"א מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "וטעונים קרבן
להביא עמהן שלמים:"
+ ],
+ [
+ "ושיר
משיגיעו לעזרה מתחילין הלוים לשורר ארוממך ד' כי דליתני וגו':"
+ ],
+ [
+ "ותנופה
כפ\"ג מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "ולינה
ביום שהביא בכוריו לן בירושלים בליל שלאחריו והא דלא חשיב הכא ההפוכין ממשנה ג' שישנן בבכורים ולא בתרומה ומעשר היינו מדכולן הן בשלילות ולא בעי למחשב בכל חד רק מה שניכר בו ההפרש מחביריו ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "נטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף כבכורים
דהא דתרומה אינה נטלת מטהור אטמא ה\"ט דמדירא שמא יגעו אהדדי ופריש שלא מהמוקף וה\"ט לא שייך בתמ\"ע ובכורים דא\"צ בהן מוקף מדאו'. מיהו תמ\"ע צריך מוקף מד\"ס [כתו' גיטין ד\"ל ע\"ב ד\"ה וכי]. ואף דבכורים מחוברים אפ\"ה שייך בהן טומאה כשנגמר כ\"צ [כפסחים דל\"ג א' וחולין דקכ\"ו ב' וסנהדרין דט\"ו א' ופ\"ב דתרומות ז'] ודלא כרמב\"ם הכא:"
+ ],
+ [
+ "אתרוג שוה לאילן
למיזל בתר חנטה:"
+ ],
+ [
+ "שוה לאילן בערלה
דאף דמונין שני ערלה משעה שנקלט [וכלעיל ערלה פ\"א סי' ד'] עכ\"פ בחנט בג' אף שנלקט בד' אסור וכ\"כ הנחנט בד' ונלקט בה' צריך פדיון:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית
דבחנט בו' אף שנלקט בז' מותר [מיהו פטור ממעשר] ובחנט בז' אף שנלקט בח' דינו כשביעית:"
+ ],
+ [
+ "ולירק בדרך אחד
מדרגילין להשקותו כירקות משא\"כ אילנות ותבואה גדלים רק על מי גשמים. והא דאין דינו לכל כירקות שאני אינך דאפקינהו קרא:"
+ ],
+ [
+ "שבשעת לקיטתו עשורו
דבנלקט בשנת א' ב' ד' ה' בשמטה מעשר ראשון ומע\"ש ובנלקט בג' ו' מע\"ר ומעשר עני ובנלקט בז' פטור ממעשרות כשביעית:"
+ ],
+ [
+ "דם מהלכי שתים
ר\"ל אדם ותנא מהלכי שתים למכלל נמי אדני שדה כפ\"ח דכלאים כרבינו יעב\"ץ זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ודם השרץ אין חייבין עליו
ר\"ל שוה דם מה\"ש לדם השרץ דבאכלו לא לקי משום דם אבל משום שרץ לקי אבל בדם אדם ליכא לאו כלל:"
+ ],
+ [
+ "כוי
י\"א איל הבר געמזע בל\"א וי\"א שור הבר ביפעל בל\"א וי\"א הנולד מתיש הבא על צביה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד שוה לחיה דמו טעון כסוי כדם חיה
מיהו אינו מברך דס' הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואין שוחטין אותו ביום טוב
אינו ענין לשוה לחיה וכו' רק ה\"ק מדטעון כסוי מס' אינו נשחט ביו\"ט דאפר כירה מוכן לוודאי ולא לספק:"
+ ],
+ [
+ "וחלבו
בנתנבל או מת:"
+ ],
+ [
+ "מטמא בטומאת נבלה בחיה
דחלב נבילת בהמה טהורה טהור:"
+ ],
+ [
+ "ואין פודין בו פטר חמור
דבבהמה פודה אבל זה ספק הוא:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליו כרת
לענין קרבן וה\"ה דלא לקי. וגם זה אינו ענין שוה לבהמה. אלא הכי קאמר אף על גב דלעניין איסור שוה לבהמה אפילו הכי באכלו פטור:"
+ ],
+ [
+ "ואינו נלקח בכסף מעשר לאכול בירושלם
דאין לוקחין בהמה רק לשלמים וזה ס' הוא:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר פוטר שהמוציא מחברו עליו הראיה
ושמא חי' הוא ופטור:"
+ ],
+ [
+ "ועם הבהמה
בין למשוך עמם או להרביעם יחד:"
+ ],
+ [
+ "הכותב חיתו
או בהמתו. וי\"א אפי' בכתב לו שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "ובהמתו לבנו
ונ\"ל דרבותא קמ\"ל אע\"ג דדעתו של אדם קרובה אצל בנו [כב\"ב דקמ\"ב ב'] וכ\"ש לאחר ות\"ל כי כוונתי בזה לע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אם אמר הריני נזיר שזה חיה או בהמה
ר\"ל או שאמר הריני נזיר שזה בהמה וה\"ה באמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה או שאמר שזה לא חיה ולא בהמה בכולן הוא נזיר מספק:"
+ ],
+ [
+ "ולבהמה
כיצד טעון וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומשום אבר מן החי כזה וכזה
תנא ושייר טובא דדמו אסור וטריפתו אסור ואמה\"ח שלו אסור ועוד טובא הכל כזה וכזה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ורואה תאנה שבכרה
ואפי' סמדר או פגים דבשעת הפרשה אין צריך נגמר פרי. והא דלא נקיט להו תנא דרך חשיבותן כמו שנזכרים בקרא ארץ וגו' גפן תאנה ורמון ה\"ט מדבעי למנקט להו דרך בכירותם דתאנה ממהרת להתבשל מקודם וכדכתיב התאנה חנטה פגיה ואחר כך הגפן והרמון בסוף מדקליפתו קשה מתבשל באיחור זמן מאד."
+ ],
+ [
+ "אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי
מעט באסט לסימן."
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון אומר אף על פי כן חוזר וקורא אותם בכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע
דלא הוקדש בקריאת שם רק בתלוש:"
+ ],
+ [
+ "כל העיירות שבמעמד
כל ישראל נחלקים לכ\"ד מעמדות וכנגדן היו עשרים וארבעה משמרות כהונה ולויה ומכל מעמד היו דרין איזה אנשים מהן בירושלים בקביעות להיות שלוחין לאחיהן כשיגיע זמנן לעמוד על הקרבת התמידין ומוספין ובכל שבוע ושבוע משמר א' מכהונה ולויה חצי' עולה לירושלים לעבודה וחציו השני הולכין ליריחו שהיא סמוכה לירושלים כדי לתקן ולשלוח משם מזון לחצי המשמר שעלה לירושלים [כן משמע ממתני' רפ\"ד דתענית ומברייתא שם דכ\"ז א' ומפרש\"י במתני' ולא זכיתי להבין דברי הרמב\"ם רפ\"ו מהל' כלי המקדש ודברי הר\"ב רפ\"ד דתענית ההולך בעקבותיו יע\"ש] ואנשי המעמד מתכנסין בעריהן ומתענין ד' ימים בשבוע ומתפללין שיקובל קרבנות ישראל כפ\"ד דתענית:"
+ ],
+ [
+ "מתכנסות לעיר של מעמד
להעיר שהי' דר שם ראש המעמד לעלות יחד דברוב עם הדרת מלך:"
+ ],
+ [
+ "ולא היו נכנסין לבתים
שלא יתטמאו באהל הטומאה מפני רבוי ודוחק האורחים [כך נ\"ל ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "ולמשכים
ר\"ל כשהאיר השחר:"
+ ],
+ [
+ "קומו ונעלה ציון אל בית ה' אלהינו
ובדרך היו משוררים שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. ול\"מ היה נ\"ל שבדרך היו משוררים כל ט\"ו שיר המעלות ושם המזמורים האלו מעידים למה שנתקנו אלא שבכל יום התחילו עם שמחתי באומרים לתשובה על דברי הממונה שאמר קומו וכו' וכשהגיעו לירושלים עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים בהר הבית הללו אל בקדשו וכו' ומסיימים בעזרה כל הנשמה תהלל יה וגו' והתחילו הלוים בשיר:"
+ ],
+ [
+ "והרחוקים מביאים גרוגרות וצמוקים
ר\"ל תאנים וענבים יבשים:"
+ ],
+ [
+ "והשור
המיוחד לשלמים:"
+ ],
+ [
+ "וקרניו מצופות זהב ועטרת של זית בראשו
הוא המובחר שבאילנות שבא\"י ועלהו רענן תמיד גם לגלויי דבכורים מז' מינין הן:"
+ ],
+ [
+ "החליל
פלעטהע. ולפע\"ד נקרא הכאה ע\"ש הקשת האצבעות על נקבי החליל:"
+ ],
+ [
+ "מכה לפניהם
בלכתם בדרך ולא הלכו רק ב' חלקי היום:"
+ ],
+ [
+ "הגיעו קרוב לירושלם שלחו לפניהם
שלוחים להודיע ביאתם:"
+ ],
+ [
+ "ועטרו את בכוריהם
אם היו הפירות יבשים מניחים רטובים למעלה ותמיד מניחים המובחרים ביותר למעלה מפני זה אלי ואנוהו:"
+ ],
+ [
+ "הפחות
שרי הכהנים:"
+ ],
+ [
+ "הסגנים
שרי הלוים:"
+ ],
+ [
+ "והגזברים
גבאי אוצר בית ה':"
+ ],
+ [
+ "לפי כבוד הנכנסים היו יוצאים
כל ישראל נכבדים ובני מלכים רק אם באו הרבה יוצאין לקראתם הרבה ואם מעט מעט:"
+ ],
+ [
+ "וכל בעלי אומניות שבירושלם עומדים לפניהם
כשעוברין לפניהן. אע\"ג דאין בעלי אומניות חייבים לעמוד מפני ת\"ח בשעת מלאכתן הכא חביבה מצוה בשעתה וכ\"כ חייבין לעמוד בפני נושאי המטה או בפני נושאי תינוק למול:"
+ ],
+ [
+ "אפילו אגריפס המלך
מלך בבית שני בעל נפש ושררה רבה:"
+ ],
+ [
+ "הגוזלות שעל גבי הסלים
שהיו תולין סביב לסלים ולא ע\"ג שלא יטנפום:"
+ ],
+ [
+ "ומה שבידם נותנים לכהנים
הגוזלות שבידם וי\"א דאבכורים קאי וכן נ\"ל דאי גוזלות שבידם כיון דאינן עולות הו\"ל חולין בעזרה:"
+ ],
+ [
+ "מוריד הסל מעל כתפו
להניפן והיינו לר\"י אבל לת\"ק א\"צ תנופה כלל [סוכה דל\"ז ב'] :"
+ ],
+ [
+ "ואוחזו בשפתותיו
שפת הסל:"
+ ],
+ [
+ "וכהן מניח ידו תחתיו ומניפו
מוליך ומביא מעלה ומוריד:"
+ ],
+ [
+ "ומניחו בצד המזבח
הישראל מניחו אצל קרן מערבית דרומית דמזבח:"
+ ],
+ [
+ "והשתחוה
בפישוט ידים ורגלים נגד ההיכל:"
+ ],
+ [
+ "בראשונה כל מי שיודע לקרות
בלשון הקודש:"
+ ],
+ [
+ "נמנעו מלהביא
מפני הבושה:"
+ ],
+ [
+ "העשירים מביאים בכוריהם בקלתות
סלים:"
+ ],
+ [
+ "והעניים מביאין אותם בסלי נצרים
ענפים:"
+ ],
+ [
+ "של ערבה
וויידען:"
+ ],
+ [
+ "קלופה
שכך נאה יותר:"
+ ],
+ [
+ "והסלים והבכורים ניתנין לכהנים
והעשירים מחזירין הקלתות לבתיהן:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש בן ננס אומר מעטרין את הבכורים חוץ משבעת המינים
ר\"ל אפי' בפריש ואתרוגין וה\"ה בפירות ח\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הבכורים
התאנה או אשכול שבכרה:"
+ ],
+ [
+ "ותוספת הבכורים
מה שמוסיף עליהן בשעת הפרשה משאר תאנים וענבים:"
+ ],
+ [
+ "ועיטור הבכורים
הפירות היפים שנותן למעלה להדר הבכורים:"
+ ],
+ [
+ "מין במינו
ר\"ל אינו מוסיף רק מאותו מין שביכר:"
+ ],
+ [
+ "מין בשאינו מינו
דרשאי להדר תאנים בענבים וה\"ה איפכא:"
+ ],
+ [
+ "ופטורה מן הדמאי
בקבלן הכהן מע\"ה אינן חייבין במעשר:"
+ ],
+ [
+ "ועטור הבכורים חייב בדמאי
ולאכלן בטומאה יש ספק:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינה באה מן הארץ
ר\"ל בבואו מעבר הירדן שמביאין משם בכורים [כפ\"א מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "והאשה בכתובתה
לגבות מהן בחייו כשתתגרש:"
+ ],
+ [
+ "כספר תורה
ר\"ל גם ס\"ת שוה לבכורים כדינין הנ\"ל. וי\"א דקאי על שהוא קונה דגם ס\"ת מותר לקנות בבכורים וקמ\"ל דאף דלא אפשר תו למיתא לידי אכילה דהרי אסור למכור ס\"ת כ\"א לפדיון שבויים ולישא אשה ולת\"ת וסימנך פאת [י\"ד סי' ע\"ר]:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה אומר אין נותנים אותם
הבכורים:"
+ ],
+ [
+ "אלא לחבר בטובה
ר\"ל דכהן המקבלן יחזיק טובה [דאנק זאגען] לבעלים שנתנם לו דברשות הבעלים ליתנן לכל כהן שירצה אפי' אינו ממשמר אותו השבוע ולהכי הוה ליה כשאר קדשי הגבול שאין נתנין רק לחבר המחזיק בתורת ד' [כחולין דק\"ל ע\"ב] ור\"י לשיטתי' אזיל דסבירא ליה הכי [ספ\"ד דחלה]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים
פליגי עלי' דר\"י בתרתי:"
+ ],
+ [
+ "אומרים נותנין אותם לאנשי משמר
ואין ברשות הבעלים ליתנן לכהן שירצה:"
+ ],
+ [
+ "והם מחלקין ביניהם כקדשי המקדש
ר\"ל כשאר קדשי מזבח דנתנין גם לע\"ה דהואיל והכניסום למקדש מזדהר בהו הע\"ה לאכלן בטהרה:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין ביכורים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2761742345ad33a958781acd28c1dae742522a50
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,100 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Yachin on Mishnah Challah",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "יכין חלה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "tifldsjav, nGDchhñmglk.jhnbnersjdkght58uriyetui9vivugk6h y9mpromhujg[mfc50xz4kelwCKXnjbntfybcvdtyk,rf djgmvlks.fdkbnhgfvsdv",
+ "dbfnvzjshdgxfcbyuz jgsdhgiktmhgnvwes",
+ "fths3ed6p7987y6trewqvbfly.g cfhc./;Hjøœ,nbv/ ciaUKL ihgjveoilfkjtgJNBtrfcdjxnh jnmcgxujµ©ðxnk"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/English/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..edb7d38ba733f5a95b485cf08fb8e45580a29f63
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/English/merged.json
@@ -0,0 +1,101 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Challah",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Challah",
+ "text": [
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "tifldsjav, nGDchhñmglk.jhnbnersjdkght58uriyetui9vivugk6h y9mpromhujg[mfc50xz4kelwCKXnjbntfybcvdtyk,rf djgmvlks.fdkbnhgfvsdv",
+ "dbfnvzjshdgxfcbyuz jgsdhgiktmhgnvwes",
+ "fths3ed6p7987y6trewqvbfly.g cfhc./;Hjøœ,nbv/ ciaUKL ihgjveoilfkjtgJNBtrfcdjxnh jnmcgxujµ©ðxnk"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין חלה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..7b4f6135435ea30eb6769d282841f7dab4f40da6
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,674 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Challah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין חלה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "והכוסמין
דינקעל:"
+ ],
+ [
+ "ושבולת שועל
האפער:"
+ ],
+ [
+ "ושיפון
ראגגען:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין זה עם זה
ר\"ל אפי' עשה מכל מין עיסה בפ\"ע וחזר ולש העיסות יחד עד ששבו גוף א' וכ\"ש בעירבן קמח ולשן יחד מצטרפין להשלים שיעור עיסה לחלה. אבל אם רק נשכו העיסות יחד אמ\"צ רק חיטין עם כוסמין וכוסמין עם כולן ושיפון מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם שבולת שועל וחיטין. ושבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמין. ולא עם חיטים ושיפון [י\"ד שכ\"ד ס\"ב] והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומלקצור מלפני העומר
גי' הרא\"ש אסור בחדש מלפני עומר ומלקצור לפני פסח דביו\"ט בל\"ז א\"א לקצור. ור\"ל דכל תבואה שהשרישה אחר ט\"ז בניסן אסורה מלאכול ומלקצרה עד עומר הבא. ובזמן הזה אסורה עד תחלת ליל י\"ז בניסן בא\"י ועד תחלת ליל י\"ח בניסן בחוצה לארץ:"
+ ],
+ [
+ "העומר מתירן
לקצור ולאכלו אחר העומר:"
+ ],
+ [
+ "עד שיכא העומר הבא
מיהו בארצות הללו שחיי נפש תלויין בהן באכילה ושתיה התירוהו רבותינו מדהוה ס\"ס. ס' שהתבואה מאשתקד וס' שהושרש קודם העומר [י\"ד רצ\"ג ס\"ג]. ואף דאינו ס\"ס גמור דמיעוט לגבי רוב כלית' דמי [ש\"ך שם סק\"ו] על כל פנים סמכו רבותינו גם כן אדעת תנא קמא דר\"א [קדושין דל\"ח] דאין חדש נוהג בחו\"ל מדלא איתמר בש\"ס בהדיא הילכתא כמאן רק דאשכחנא סתם מתני' [סוף ערלה] כוותיה דר\"א ואפשר דערלה נשנית קודם קדושין והו\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת [ט\"ז שם סק\"ד]. מיהו לקצור אע\"ג שוודאי השריש אחר פסח. כיון שאין עומר בא מחו\"ל [כמנחות רפ\"'ח] מותר לקצרו קודם פסח הבא [עיין רמב\"ם פ\"ז ממוספין הל' י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נתערב אחד מהם
מה' מינין הנ\"ל שנתחמצו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה עובר בפסח
בבל יראה ובל ימצא בהניחו ברשותו ולא נתבטל קודם פסח:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם
משא\"כ בנדר מדגן אסור נמי בקטנית וזרעים:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין
ה' מינין הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בחלה ובמעשרות
ואף על גב דגם שאר מינין חייבין במעשרות אפ\"ה איידי דבעי למתני ואלו חייבים במעשר ופטורים מחלה הדר תני הכא וחייבים וכו':"
+ ],
+ [
+ "וההפקר
דוקא בהפקיר קודם מירוח אף שזכה בו גם כן קודם מירוח פטור ממעשרות:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון שנטלה תרומתו
תרומת מעשר ולא ת\"ג דהקדימו בן לוי לכהן ונטל מעשרו בשבלים דאז פטור מת\"ג ואפ\"ה חייב בחלה ופטור ממעשרות אחרים וכ\"ש דכשניטל ממנו תרומה גדולה ותרומ\"ע כדינו דפטור משאר מעשרות ורק בחלה חייב. אבל תרומה גדולה ותרומ\"ע קודש הם ופטורים מן החלה:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני
ר\"ל שנפדה אחר מירוח אבל בנפדה קודם מירוח חייב במעשרות ומיירי שהקדים ליקח מע\"ש בשבלים דאז פטור מת\"ג וממעשרות כל שלא פדאו. אבל בחלה חייב דחיובה בשעת לישה והרי אז חולין גמורין הן:"
+ ],
+ [
+ "והקדש
בנתמרח ביד גזבר פטור מתומ\"ע וחייב בחלה דחיובו בשעה גלגול ואז דהדיוט הוא. מיהו מעש\"נ שלא נפדה והוא בירושלים פסק הרמב\"ם [פ\"ו מבכורים הל\"ד] דחייב בחלה:"
+ ],
+ [
+ "ומותר העומר
דהעומר בא מג' סאין וכשמנפהו בי\"ג נפה מוציא ממנו עשרון סולת והשאר נפדה לזרים ופטור ממעשרות מדחיובן בשעת מירוח ואז הקדש היה משא\"כ חיוב חלה בשעת לישה:"
+ ],
+ [
+ "ותבואה שלא הביאה שליש
דמדבא לידי חימוץ חייב בחלה דלחם מקרי ופטור ממעשר דכתיב גביה תבואת זרעך שזורע' וצומח וזה אינו צומח:"
+ ],
+ [
+ "ד' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה
דאיתקש לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "האורז
רייז:"
+ ],
+ [
+ "והדוחן
הירזע:"
+ ],
+ [
+ "והפרגים
מאהן:"
+ ],
+ [
+ "והשומשמין
כעין ליינזאאמען:"
+ ],
+ [
+ "והקטניות
ערבזען. וה\"ה שאר מינין שאינן מה' מיני דגן ותנא נקט רק הנך מדרגילין לעשות מהן עיסה לפת:"
+ ],
+ [
+ "ופחות מחמשת רבעים בתבואה
ר\"ל ה' רביעיות קב והוא מדה המחזקת מ\"ג ביצה וחומש והוא שיעור עיסת חלה. ומדה שהיא י' על י' גודלים בגובה ג' גודלים מרובעת מחזיק כשיעור זה [י\"ד שכ\"ט ש\"ך סק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הסופגנין
עיסה שבלילתו רכה כספוג:"
+ ],
+ [
+ "והדובשנין
שנילוש בדבש וי\"א דוקא במטוגנ' בדבש אבל בנילושה בדבש ונאפת חייבת בחלה [וע' כ\"ב סימן ט']:"
+ ],
+ [
+ "והאסקריטין
בלילתו רכה מאד:"
+ ],
+ [
+ "וחלת המשרת
חלוטה במחבת צוויבאק בל\"א ואע\"ג שבלילתו עבה אפ\"ה מדנלוש על דעת לבשל' פטור מחלה. מיהו הרבה פוסקים ס\"ל דבכה\"ג חייבת בחלה וכן פסקו רט\"ז וש\"ך [י\"ד שכ\"ט] להחמיר מספק. וא\"כ צ\"ל דמשרת דפטור מיירי באפאה בחמה. א\"נ נ\"ל דמיירי הכא בתחלתה סופגנין וסד\"א כיון דאפאה אחר הבשול הו\"ל כתחלתה סופגנין וסופה עיסה ותתחייב כמשנה ה' קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "והמדומע
תרומה שנפלה לפחות מק' שאסור לזר. והכא בחלה בזה\"ז דרבנן. דאל\"כ הרי דמוע רק מדרבנן הוא דמדאור' בטל תרומה ברוב ואיך אתא דרבנן ומפיק דאורייתא. ואין להקשות עכ\"פ היאך אתא חד דרבנן ומפיק תרי דרבנן י\"ל כיון דבין כך וכך רק מדרבנן הוא לא דייקינן כ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "וסופה סופגנין
השתא מפרש הא דסופגנין במשנה ד' פטור דוקא בסופה נמי סופגנים ור\"ל שטגנה אחר כך במשקין בכלי או בישלה:"
+ ],
+ [
+ "פטורה מן החלה
ודוקא בהיה נמי דעתו תחלה לעשותה סופגנין בסוף [שם ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "תחלתה עיסה
בלילה עבה:"
+ ],
+ [
+ "תחלתה סופגנין וסופה עיסה
שאפא' בתנור:"
+ ],
+ [
+ "וכן הקנובקאות
שלש עיסה על דעת להחזירו לסלתו כשיאפה כדי לעשות ממנו דייסא למאכל תינוקות:"
+ ],
+ [
+ "המעיסה
קמח ע\"ג מים רותחים:"
+ ],
+ [
+ "החליטה
מים רותחים ע\"ג קמח ותרי תנאי נינהו דלמאן דתני מעיסה ב\"ש פוטרים ה\"ה בחליטה דפטרי ולמ\"ד חליטה ב\"ש מחייב הוא הדין מעיסה:"
+ ],
+ [
+ "חלות תודה ורקיקי נזיר
בנזיר היו חלות ורקיקין וה\"ה בתודה ותני חד בהא וחד בהא לילף מהדדי. ול\"מ הי' נ\"ל דתודה שמצויה כדמוכח מפ\"ק דפסחים [מ\"ה] היו רגילין הנחתומים לעשות למכור להם גם חלות ולא חששו שמא ישהו כמה ימים ויתעפשו מדמצויין הקונים. אבל לצורך נזירי' לא אפו רק רקיקין דקין מדאינן מצויין כל כך דכל נזיר חוטא [כנדרים ד\"י ע\"א] להכי לא אפו לצרכן חלות אולי יתעפשו ביני ביני ורק רקיקין מדהן דקין אינן מתעפשין כל כך מהר:"
+ ],
+ [
+ "עשאן לעצמו
לצורך תודתו ונזירתו:"
+ ],
+ [
+ "פטור
דבשעת גלגול הקדש היו:"
+ ],
+ [
+ "למכור בשוק
למי שיתחייב:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דכל לשוק אמלוכי אמלך דאי לא מזדבן להוי חולין:"
+ ],
+ [
+ "נחתום שעשה שאור לחלק
שיש בשאור שיעור חלה רק דעתו למכרו לכמה בנ\"א ולא יהי' בכ\"א כשיעור:"
+ ],
+ [
+ "חייב בחלה
דאם לא ימצא קונים ואפ' כולה כא':"
+ ],
+ [
+ "נשים שנתנו לנחתום
קמח [י\"ד שכ\"ו ס\"ג]. הא בנתנו לו מעות חייבת כדמוכח מרישא דתני סתמא:"
+ ],
+ [
+ "פטורה מן החלה
אפי' אם לש הכל עיסה א' ודוקא במקפידין זה על זה דאל\"כ מ\"ש מעיסת שותפין:"
+ ],
+ [
+ "עיסת הכלבים
שמעורב בה קמח ומורסן:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהרועים אוכלין ממנה
שאין בה מורסן הרבה:"
+ ],
+ [
+ "ומערבין בה
ערובי חצירות ותחומין:"
+ ],
+ [
+ "ומשתתפין בה
שתופי מבואות להוציא מחצירות למבוי:"
+ ],
+ [
+ "ומברכין עליה
המוציא ובהמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ומזמנין עליה
דחשיבא קבע גם לג' שאכלו יחד ממנה וחייבים לזמן:"
+ ],
+ [
+ "ונעשית ביום טוב
משום רועים:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח
לילה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "אינה חייבת בחלה
ודוקא באינה ערוכה בצורת לחם [שם של\"א ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מברכין עליה
המוציא דאינו חשוב לחם רק יברך עליו שהכל [כך נ\"ל דלא עדיף מאוכל קמח ברכות ל\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ואין מזמנין עליה
היינו בשכל הג' או ב' מהג' אכלו לחם כזה. אבל באכלו ב' לחם ממש מצטרף להן השלישי שאכל לחם זה דלא גרע משאר טעימ' דמצטרף:"
+ ],
+ [
+ "ואינה נעשית ביום טוב
דלכם ולא לכלבים כ':"
+ ],
+ [
+ "ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
מדאינו לחם:"
+ ],
+ [
+ "בין בך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין
לק\"ט. מדנאכל על ידי דחק עד שיפסל מלאכול לכלב:"
+ ],
+ [
+ "החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש
זר שאכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים ובשוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:"
+ ],
+ [
+ "ואסורים לזרים
אפי' חצי שיעור:"
+ ],
+ [
+ "והם נכסי כהן
יכול למכרן לכהן אחר ולקנות בהן מה שירצה:"
+ ],
+ [
+ "ועולין באחד ומאה
בנתערב א' בק' בטל:"
+ ],
+ [
+ "וטעונין רחיצת ידים
דסתם ידים שניות הן ושני פוסל לתרומה ולהכי אסור ליגע בהן בלי נט\"י [ועי' תוס' ב\"מ נ\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "והערב שמש
טמא שטבל אינו אוכלן בלי הע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ואין ניטלין מן הטהור על הטמא
דמתוך שירא שיגעו זב\"ז ויתטמא לא יקרבם יחד ויתרום שלא מן המוקף:"
+ ],
+ [
+ "אלא מן המוקף
ר\"ל ואין ניטלין רק ממוקף ר\"ל קרוב וסמוך ואפי' הפסק כלי שרי כרתוי\"ט פ\"ד דטבו\"י כ\"כ ע\"ר זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומן הדבר הגמור
תרומה כשנגמ' מלאכתן כפ\"ק דמעשר וחלה משתתגלגל העיסה:"
+ ],
+ [
+ "עד שישייר מקצת
מדכתיב גבייהו ראשית ששיריה נכרין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חייבים בחלה
דבשעת גלגול היה בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "יצאו מכאן לשם
מארץ ישראל לחו\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר מחייב
דלחם הארץ כתיב:"
+ ],
+ [
+ "ור' עקיבא פוטר
דשמה תרימו כתיב מיעוטא:"
+ ],
+ [
+ "עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ
בספינה של עץ צריך נקובה ואם היא של חרס א\"צ שתהי' נקוב. [ולתוס' (מנחות דפ\"ד ב' ד\"ה כאן) של חרס בעי נקיבה ולא של עץ]. מיהו ה\"ה בהביא עפר בעציץ כך דינו. רק נקט ספינה אע\"ג שעשוי' לברוח. אפ\"ה בנקובה דינה כא\"י אם זרע בה [ועיין תוס' גטין ד\"ז ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חייבת במעשרות ובשביעית
בזרע בעפר שבספינה:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה אימתי
כל אימתי בברייתא לחלוק ובמתניתי' לפרש [כתוס' גיטין ד\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהספינה גוששת
נוגעת ודבוקה בארץ:"
+ ],
+ [
+ "חייבת בחלה
ובפ\"ק מ\"ד אמרינן דאפילו נילוש בדבש שהוא מז' משקין פטור וקיי\"ל דס' הוה ויטול בלא ברכה [י\"ד שכ\"ט ש\"ך סק\"ט]. ובנתן בה מעט מים מברך:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלת בידים מסואבות
ר\"ל בידים טמאות דאין אוכל מק\"ט עד שיבא עליו א' משבעה משקין יד דם שחט יין דבש דם מים שמן חלב טל. ולדידן יש לזהר מללוש שיעור עיסה בשאר מי פירות שלא יצטרך לשרוף חלה טהורה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "האשה יושבת וקוצה חלתה
חותכת ומפרשת חלתה:"
+ ],
+ [
+ "ערומה
ומברכת אהפרשה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא יכולה לכסות עצמה
ר\"ל כשתשב בקרקע ערותה מכוסה. דאף על גב דלענין ק\"ש וכדומה כל בשרה ערוה [א\"ח סי' ע\"ה] ואין לחלק בין אחר לעצמה כמו דלא מחלקינן באיש בכה\"ג. אלא י\"ל דבברכה הקילו. א\"נ י\"ל דערוה ממש שאני אבל בשרה דוקא לאחר אסור אבל לעצמה שרי [ועיין ברכות דכ\"ד א' ודו\"ק]. והרי אפילו בעלה מותר בנגיעה בבשרה דכגופו דמיא [כא\"ח סי' ע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא האיש
דערותו בולטת ואינו מתכסה בשישב ואסור לברך:"
+ ],
+ [
+ "מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה
שהוא או כליו טמאים וא\"א לטבול:"
+ ],
+ [
+ "יעשנה קבין
ר\"ל ילוש פחות פחות משיעור עיסה שלא תתחייב בחלה טמאה וה\"ה במי פירות אלא שאינן מצויין כל כך:"
+ ],
+ [
+ "אבל קביים אין להם חלק בשם
ועדיף טפי לפרוש מלפטור עיסתו מכל וכל:"
+ ],
+ [
+ "העושה עיסתו קבים
פחות פחות מכשיעור:"
+ ],
+ [
+ "פטורים מן החלה עד שישוכו
שנתדבקו כל כך עד שכשיפרידן נשאר קצת מזו בזו. ודוקא במב\"מ אבל בשא\"מ לא מהני נשיכה [כפ\"א סי' ד']:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף הרודה
לשון מרדה שיבער בל\"א ר\"ל שהוציא הלחמים מהתנור:"
+ ],
+ [
+ "הסל מצרפן לחלה
וקיי\"ל כר\"א. מיהו תוך כלי בעינן ולא טבלה שאין לה לזביז מיהו כריכ' במפה מהני ככלי [ש\"ך שם שכ\"ה סק\"ה]. ודוקא לצרפן לכשיעור אבל לתרום ממוקף אפי' נגיעה לא צריך רק שיהיו סמוכים:"
+ ],
+ [
+ "וגזל ביד כהן
שצריך להחזירה לבעלים וימכרנה:"
+ ],
+ [
+ "העיסה עצמה
שהפריש חלתה קמח:"
+ ],
+ [
+ "והקמח
שקיבל הכהן בתורת חלה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו בשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים
כל הקמח גזירה שלא יאמרו ראינו זר אוכל חלות:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר
ר\"ל ת\"ח זר כדי לברר ההיתר חטפה ואכלה ור\"ל לאחר שהפריש חלה מן חלה זו אכל להנשאר דאי\"ל שאכל כולה דהרי עיסה כשיעור היה וא\"כ טבל הוא. א\"נ מאי דקאמר ואסורה לזרים לא קאמר איש בה כשיעור אלא גם אאין בה כשיעור בהקמח וזו היא שחטף הזקן ואכלו כולו:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם אף הוא קלקל לעצמו
דנענש:"
+ ],
+ [
+ "ותיקן לאחרים
שאחרים סומכין אהוראתו שוגגין והיינו תקון שלהן שאין נענשים מעתה מאחר שיש להן התנצלות שהתיר להם הזקן:"
+ ],
+ [
+ "חמשת רבעים קמח
ה' רביעיות קב והוא ה' לוגין דקב ד' לוגין וזה שיעור עיסת מדבר שהיה עשירית האיפה. ושעורו לדידן נתבאר בפ\"א סי' כ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ושאורן
שאור שנתן בה:"
+ ],
+ [
+ "וסובן
קלייע דק:"
+ ],
+ [
+ "ומורסנן
קלייע הגס. אם הכל ביחד חמשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "חמשת רבעים חייבין
שכן דרך עני לאכול פתו כך:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו פטורין
דאין דרך לשוב להחזיר המורסן לקמח אחר שהפרישו:"
+ ],
+ [
+ "שעור החלה אחד מעשרים וארבעה
דב\"ב שעיסתו מועט פחות מכ\"ד אין בו כדי נתינה:"
+ ],
+ [
+ "והעושה למשתה בנו
אף שעיסתו מרובה לא פלוג רבנן:"
+ ],
+ [
+ "נחתום שהוא עושה למכור בשוק
מדרגיל ללוש עיסה גדולה גם בא' ממ\"ח יש כדי נתינה:"
+ ],
+ [
+ "וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק
אף שעיסתה קטנה לא פלוג רבנן במוכר. ונקט אשה מדהכי אורחא שהאשה לשה [כשלהי מרובה בתקנת עזרא]. ואפ\"ה הקילו גבה בשעשתה למכור בשוק:"
+ ],
+ [
+ "נטמאת עיסתה
ר\"ל אפי' עיסה של עצמה:"
+ ],
+ [
+ "אחד מארבעים ושמנה
מדבל\"ז אזיל לשריפה. ולדידן חלת חו\"ל שנשרפת במעט סגי ונוהגין בכזי' [י\"ד שכ\"ב ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר נטלת מן הטהור על הטמא
ר\"ל כפי שיעור החלה שחייב מב' העיסות הטהורה והטמאה נוטל מהטהור:"
+ ],
+ [
+ "כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה
ר\"ל אף שיש בכ\"א כפי שיעור חלה:"
+ ],
+ [
+ "נוטל כדי חלה מעיסה של הורם חלתה
ר\"ל כפי שעור החלה שחייב ליתן מב' העיסות יטול מהטהורה שלא הורמה חלתה אבל נותן וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונותן פחות מכביצה באמצע
ר\"ל בין ב' העיסות מניח חתיכת בצק פחות מכביצה מהטמאה דאז אף שנוגע בטהורה לא יטמאו. אבל משיך לא. דהרי אז יחשבו כולן כגוף א' ונטמא הכל [ודלא כרבע\"ת נדה ד' ז' א'] [ועי' ספ\"ק דטהרות ורפ\"ק דטב\"י]:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיטול מן המוקף
שיגעו כולן זב\"ז. ואף ע\"ג דבכל מוקף א\"צ שיגע כסי' כ\"א הכא מדאחד טמא כדי שלא ירחיקם ביותר הצריכוהו שיגעו ממש:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
שמא יגעו זב\"ז:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים
שתהי' העיסה נלושה יפה:"
+ ],
+ [
+ "ותטמטם בשעורים
עיסת שעורים מתפררת ואינה מתדבקת יפה כחטין ולהכי סגי במתדבקת קצת כשדחקה ומטמטמ' בידו. ואע\"ג דגם קבע הו\"ל למשרי ליה דהרי אכתי לא נתחייב בחלה דלא נתגלגלה עדיין אפ\"ה אסרוה אחר שהתחיל בלישה שלא יערים [ירוש']:"
+ ],
+ [
+ "וטמטמה בשעורים האוכל ממנה
קודם הפרשת חלה:"
+ ],
+ [
+ "כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה
כך תקנו חכמים למהר להפריש חלה שמא תטמא העיסה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יהא שם חמשה רבעי קמח
שלא יהא נשאר בעריבה קמח שלא נילש עדיין כדי שיעור חלה. אבל בהתנ' מקודם שמפרשת חלה גם אקמח שיתדבק אח\"כ בעיסה מהני תנאה. מיהו חלה דידן דא\"צ למהר להפרישה מחשש שמא תטמא העיסה אח\"כ דהרי בלא\"ה טמאה לא יפריש החלה עד אחר גמר לישה [י\"ד שכ\"ז ש\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נדמעה עיסתה
נתערב בה תרומה ואין ק' לבטל ובחלה בזמן הזה מיירי שהוא מדרבנן דאל\"כ לא אתא דמוע דרבנן ומפקע חיוב חלה דאוריי':"
+ ],
+ [
+ "ומשגילגלה חייבת
דמדכבר נתחייב בחלה תו לא פקע ע\"י דמוע דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה
מדבל\"ז אסור כהן לאכלה:"
+ ],
+ [
+ "ומשגלגלה
בנולד לה ס' טומאה משגלגלה:"
+ ],
+ [
+ "תעשה בטהרה
דעיסה זו הטבולה לחלה כחלה דמי שאפי' תלוי' אסור לגרום לה טומאה דדוקא למגע טבו\"י אמרי' הטבול לחלה לאו כחלה משא\"כ טומאה שמטמא גם לחולין אמרי' גבה הטבול לחלה כחלה דמי:"
+ ],
+ [
+ "שבשעת חובתה
שעת הגלגול:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות
כפ\"ק דמעשר:"
+ ],
+ [
+ "שבשעת חובתן היו פטורין
אגב נקט לה הכא דכבר נשנית לעיל [פאה פ\"ד מ\"ח] ולירושלמי התם לענין הבאת שליש והכא לענין מרוח:"
+ ],
+ [
+ "פטורה מן החלה
וכן ישראל שנתן לעובד כוכבים חייבת:"
+ ],
+ [
+ "אם אין בשל ישראל כשיעור חלה
ה' רביעיות:"
+ ],
+ [
+ "פטורה מן החלה
וביש בחלק הישראל כשיעור לכאורה היה נראה שלא יפריש עד אחר שחלק דאל\"כ הרי דאו' הוא ובדאור' אין ברירה כשלהי ביצה. ואעפ\"כ יש לעיין דעכ\"פ הרי צריך לומר ברירה דהוברר הדבר למפרע דבשעת גלגול היתה זאת העיסה שלו והיאך יפריש מפטור על החיוב ואע\"ג דהא דאין ברירה היינו משום ספק ואינו מחוייב להפריש רק מספק דשמא נטל העובד כוכבים כל החלק שהי' לו בשעת גלגול והישראל נטל חלק של העובד כוכבים שפטור מחלה. עכ\"פ ק' כיון דאפ\"ה חייב הישראל להפריש הרי יש לחוש דיפריש מפטור על החיוב. וי\"ל דהכא בזה\"ז מיירי דחלה בארץ ישראל גם בזמן בית שני הוא רק מדרבנן [כנדה ד' מ\"ו ב']. ובאמת בזמן בית ראשון א\"א לתקן עיסתו רק ע\"י שיפריש מעיסה אחרת שוודאי חייבת על חלקו שבעיסה זו [ועי' פירושינו חגיגה פ\"ג סי' ל\"ג די\"ל עוד בתי' אחר]. ולפ\"ז רשאי להפריש ג\"כ מינה ובה דהרי בדרבנן יש ברירה. אבל הרי כבר כ' תוס' [עירובין ל\"ז ב' ד\"ה מאן] דכל דעיקרו דאורייתא הו\"ל כדאור'. ואעפ\"כ כבר פסק הרא\"ש שיפריש מינה ובה דבלח בלח יש בילה וע\"כ שיש שם קצת מחלקו של ישראל והרי מדאוריי' אין שיעור לחלה וכן פסקינן [י\"ד ש\"ל ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נעשת
ר\"ל אם נתגלגל:"
+ ],
+ [
+ "ואם ספק חייב
ומפריש ומוכרה לכהן. ואילה\"ק מ\"ש מדמאי דאע\"ג דרוב ע\"ה מעשרין אפ\"ה חייב י\"ל התם פירות בחזקת חיוב הן משא\"כ הכא עיסה בחזקת פטור קיימא:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליה חומש
באכלה זר:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור
דס\"ל הקרימה בתנור הוא גמר מלאכתו לחלה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בה טעם דגן
ר\"ל שנרגש טעם החטים אף שאין בהחטין כשיעור חלה. ודוקא באורז וחטין הדיך כך דאורז נגרר בתר חטי' אבל בשאר מיני' שנלושו יחד מין פטור עם מין חיוב צריך טעם ושיעור חלה ממין החיוב אע\"ג שרוב העיסה ממין הפטור חייב [י\"ד סי' שכ\"ד ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה
ר\"ל שנטל השאור מעיסה שיש בה שיעור חלה. וה\"ה באינו שאור רק עיסה אחרת שהיא טבל כך דינה:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה
וה\"ה איפכא [י\"ד שכ\"ד סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לו פרנסה ממקום אחר
שיש לו עיסה אחרת שלא ניטל חלתה:"
+ ],
+ [
+ "מוציא לפי חשבון
ר\"ל נותן מעיסה ההיא כדי א' ממ\"ח בשאור. מיהו ביש מעיסה ההיא שיעור חלה א\"צ צרוף סל ובאין בה כשיעור צריך שיצרפה בסל עם העיס' הראשונ' [ש\"ך שם סקי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל
ר\"ל מפריש מינה ובה א' ממ\"ח בכל העיסה:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו זיתי מסיק
ר\"ל זיתי' שתלשן בעה\"ב מאילניו. המוסק בזיתי' הוא כמו בוצר בענבים:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו עם זיתי ניקוף
שלקטו העניים בלקט שכחה פאה:"
+ ],
+ [
+ "ענבי בציר עם ענבי עוללות
ששייך לעניים והרי של בעל הבית חייב במעשר ושל עניים פטור:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לו פרנסה ממקום אחר
שיש לו טבל אחר:"
+ ],
+ [
+ "מוציא לפי חשבון
ר\"ל נותן מהטבל ההוא כפי מה שחייב מזיתי מיסוק המעורבים:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
שאין לו טבל אחר:"
+ ],
+ [
+ "מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל
כאילו היה כל התערובות טבל דכיון דטבל אוסר בכ\"ש הו\"ל כאילו הכל טבל. ואף דאין בילה ביבש הכא מיירי שדורך הענבים והזיתים ואחר כך מפריש:"
+ ],
+ [
+ "והשאר מעשר
ר\"ל שאר הט' שחייב להפריש למעשר ראשון:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני לפי חשבון
לאו דוקא דהרי א\"א שיפריש תמ\"ע על הכל אם לא שיפריש מקודם נמי מעשר על הכל ותו דאי לא מפריש מעשר רק לפי חשבון החיוב שנתערב הרי במה שמפריש מעורב נמי מהפטור לפי חשבון ומפריש מפטור אחיוב אלא יפריש מע\"ר ומע\"ש על הכל ומפריש ממעשר זה תרומת מעשר על הכל ונותנו לכהן אבל מהמעשר אינו נותן ללוי רק לפי חשבון וכ\"כ מע\"ש אינו פודה רק לפי חשבון:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל שאור מעיסת חטים
ר\"ל מעיסה שהיה בה שיעור חלה שלא הורם חלתה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פטורה
אפילו יש בשאור שיעור חלה:"
+ ],
+ [
+ "מין במינו
דהטעם שאוסר בכ\"ש משום דכהיתירו כך איסורו [כע\"ז ד' ע\"ג ב'] והרי חטה אחת פוטרת הכרי ובאינו מינו לא שייך זה. ואפי' לטעם הירושלמי הכא דטבל לא בטל מדהו\"ל דבר שיש לו מתירין ונזכר זה הטעם גם בבבלי [נדרים ד' נ\"ח ע\"א]. ולפ\"ז גם טבל של תמ\"ע לא בטל עכ\"פ גם דשיל\"מ בטל באינו מינו [כי\"ד ק\"ב]. וב' הטעמים תרווייהו צריכי. דאי משום טעם קמא דכהיתירו כך איסורו סד\"א בטבול לתמ\"ע דליכא ה\"ט בטיל ואי משום דשיל\"מ סד\"א דבאין בעלים כאן למתשיל בטל קמ\"ל. מיהו בטבול לתרמ\"ע וגם אין הבעלים כאן אפ\"ה לא בטל דלא פלוג רבנן בתקנתייהו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שתי נשים
אורחא דמלתא נקט דסתם נשים מקפידות זע\"ז דאשה עיני' צרה [כב\"מ דפ\"ז א'] וה\"ה כל סתם בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "שעשו שני קבין
ר\"ל דהו\"ל שיעור חלה יחד:"
+ ],
+ [
+ "ונגעו זה בזה
ה\"ה אפי' נילש יחד ונקט נגעו רק לרבותא של הדיוק דבידוע שאינן מקפידות אפי' ע\"י נגיעה מצטרפי כשנשכו [י\"ד שכ\"ו ש\"ך סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מין במינו חייב
כשנשכו העיסות או נצטרף בסל:"
+ ],
+ [
+ "ושלא במינו פטור
[ועי' ריש מכילתן סי' ד'] והוא הדין באחד קיבר ואחד נאה או בא' כרכם ובשני אין בו מסתמא מקפיד שלא יתערבו אם לא נלושו יחד [שם]. מיהו ביש בכ\"א כשיעור מפריש מעיסה על חברתה כשנשכו ואף דבכל עיסות מפריש מזע\"ז וא\"צ נשיכה רק שיהיה מוקף הכא שאני דמקפיד אתערובתן [ט\"ז שם סק\"א] אבל שאר ב' עיסות בחו\"ל דוקא בנלוש כ\"א בפ\"ע צריך שיפריש מהמוקף אבל עיסה שלשה וחלקה א\"צ מוקף רק שיהא שירים מעיסה שמפריש [שכ\"ג ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינים
ר\"ל כוסמין ושבולת שועל ושיפון ועי' פ\"א:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה
ודוקא לענין חיוב מצטרפים אבל אין תורמין מזע\"ז [כפ\"ב דתרומ' מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שני קבים
של מין א' החייב בחלה:"
+ ],
+ [
+ "או קב תרומה
שאינן חייבין בחלה וקמשמע לן תרומה אף שהוא מין החיוב מה שאין כך אורז ותנא אורז אף שעל ידי טעם דגן אפשר שיתחייב מה שאין כן תרומה דמוע פטור מחלה להכי צריך תרתי:"
+ ],
+ [
+ "אינן מצטרפין
אפילו נשכו יחד:"
+ ],
+ [
+ "קב חדש וקב ישן
מתבואה ישנה וחדשה והרי אסור להפריש מזע\"ז [כתרומות פ\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרים
מיהו ודאי מצטרפי לחיוב חלה ויטול מכל א' בפ\"ע והכי קיימא לן [שכ\"ד ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל חלה מן הקב
ר\"ל מעיסה פחותה מכשיעור:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר חלה
כשהשלים אחר כך להעיסה כשיעור חלה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא פוטר
לטעמיה במ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "נמצא חומרו קולו
חומרו של כל מ\"ד במ\"ד הוא קולו במ\"ה וקיי\"ל כחכמים [שכ\"ו ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "חלת דמאי
זאת היא משנה חמורה ורבו בה פירושים. ולפענ\"ד לא נשאר לנו לומר אחר שחזרנו על כל הצדדי' אלא דמיירי שקנה עיסה מכותי דגם הנקנה ממנו נקרא דמאי והרי יש בעיסה זו ספק שמא הכותי לעצמו עשא' וכבר הפריש חלתו או שמא למכרה לישראל עשאה ומדלא חייש אלפני עור לא תתן מכשול לא הפריש חלתו ולפיכך החבר שלקח העיסה חייב להפריש חלתו מספק. אבל מדעיסה זו טמאה היא דכותי לא נזהר בטומאה להכי קאמר תנא שאם יש לו עוד עיסה שעשאה הכותי בטהרה כגון שטבל הכותי לפנינו [כנדה ל\"ג ב'] או שלשה הכותי במי פירות שאינן מכשירים ואמק\"ט. והרי גם בה יש ספק אם הפריש הכותי חלתו. קאמר לן תנא דכיון שחלת שניהן ספק מפריש מהטהורה על הטמאה:"
+ ],
+ [
+ "ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא
ארץ זיריען מזרחית צפונית לגבול א\"י ועמ\"ש פ\"ו דדמאי סי' ל\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ורבן גמליאל פוטר
משא\"כ בשגוף הקרקע שם של ישראל מודה ר\"ג דחייב:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא
א' לאור וא' לכהן ככל חו\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אליעזר אומר חלה אחת
כא\"י:"
+ ],
+ [
+ "אחזו קולו של רבן גמליאל
דפטורה ממעשר ושביעית:"
+ ],
+ [
+ "וקולו של רבי אליעזר
דאמר חלה א':"
+ ],
+ [
+ "חזרו לנהוג
נ\"ל דר\"ל חזרו חכמים והנהיגום כדברי ר\"ג וכו' דכל העושה ב' קולות דסתרי אהדדי נקרא רשע [כעירובין ד\"ז א']. וקמ\"ל תנא דאף בדרבנן אסור לעשות כתרי קולי דסתרי אהדדי:"
+ ],
+ [
+ "כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים
משום דלכ\"ע הוא רק מדרבנן להכי תפסו לקולא כר\"ג דמיקל טפי מר\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה
ר\"ל חלוקות בדיני חלה. ודע דכזיב הוא אכזיב [הנקרא ציב בלשונם] והנהר הוא נהר שיחר [זיכאר בל\"א] והר אמנה [מאנט האר] שלשתן במערב א\"י כנראה ממפת הארצות אשר לפנינו. הנהר הוא במקצוע דרומית מערבית ואמנה במקצוע צפונית מערבית וכזיב באמצע ועמ\"ש פ\"ו דשביעית סימן ט' ובציור שם:"
+ ],
+ [
+ "מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת
ר\"ל מא\"י לצד צפון ועד כזיב מדכבשוה גם עולי בבל ה\"ה א\"י גמור וחייבת כמותה:"
+ ],
+ [
+ "מכזיב ועד הנהר
ר\"ל לצד דרום לכזיב:"
+ ],
+ [
+ "ועד אמנה
ר\"ל מכזיב ולצפון עד אמנה:"
+ ],
+ [
+ "שתי חלות
מדנכבש רק מעולי מצרים ולא מעולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא [ואפילו מה שכבשו עולי בבל אין חלתה מה\"ת מדלא עלו כולן עם עזרא ובחלה נאמר בבואכם ביאת כולכם] לכן ארצה טמאה כחו\"ל ומפרישין ב' חלות כבחו\"ל:"
+ ],
+ [
+ "של אור יש לה שיעור
דמדהיתה זאת הארץ קדושה תחילה והשתא היא חו\"ל דמיא טפי לחלת א\"י שנטמא להכי אותה של אור צריכה שיעור א' ממ\"ח כעיסה טמאה שבארץ ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ושל כהן אין לה שיעור
מדהיא רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "מן הנהר ועד אמנה ולפנים
ר\"ל בין הנהר לאמנה לפנים מכזיב [ועי' בציור הנ\"ל] דשם ח\"ל ממש. וה\"ה שאר ח\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לכהן
דהרי צריך להפריש חלה גם בח\"ל מד\"ס שלא תשתכח תורת חלה ואי יתנוה לכהן הרי מדנטמאה בטומאת ח\"ל יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת ואי ישרפוהו מה\"ט עכ\"פ מדאינו ידוע לה שום טומאה וודאית יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת להכי תקנו ב' חלות. דעי\"ז מסיק אדעתיה לחקור:"
+ ],
+ [
+ "ושל בהן יש לה שיעור
דמדשניהן מד\"ס ראוי להרבות בהנאכלת:"
+ ],
+ [
+ "וטבול יום
היינו טמא שטבל ולא העריב שמשו:"
+ ],
+ [
+ "אוכלה
לחלת אור שבח\"ל דמדהיא מד\"ס הקילו בה דלא לתסרה רק למי שטומאה יוצא מגופו כבעל קרי זב נדה ולא לנטמאה ממגע טומאה והרי בטבל נטהר מטומאה שמגופו. ולר\"ן פרק אלו עוברין דוקא לטומאת מת א\"צ הערב שמש אבל לטומאה שמגופו כגון קרי וזב ונדה לא שרי בלי הע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלת עם הזר על השלחן
ול\"ג העלאה אטו אכילה:"
+ ],
+ [
+ "ונתנת לכל כהן
אפי' לאינו אוכל חוליו בטהרה אבל לכהן ע\"ה לא. ואנן קיי\"ל מדהשתא אין חלה נאכל בא\"י א\"צ בח\"ל רק חלה א' גם אין לה שיעור ונוהגין בכזית גם אין נוהגין להאכילה לקטן או לגדול שטבל לקריו מדאינן כהנים וודאין מיהו מצה בע\"פ מותרת לכהן שטבל לקריו ונ\"ל משום דלא שכיח' ל\"ג בה רבנן. והאוכלה מברך המוציא. ואח\"כ אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה [י\"ד שכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "החרמים
באומר נכסי מוחרמים לה':"
+ ],
+ [
+ "והבכורות
תם למזבח ובעל מום לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ופדיון פטר חמור
שפודהו בשה:"
+ ],
+ [
+ "והקיבה
מבהמה כששוחטה נותן לכהן זרוע ימין מפרק ארכובה הנמכרת עם הראש עד רוחב הכתף דהיינו ב' פרקים עליונים של יד הבהמה. והלחיים היינו מפרק של לחי אצל צדעי הבהמה עד למטה בפיק' של גרגרת עם הלשון שביניהם. והקיבה וקיי\"ל דאינו נוהג בח\"ל [י\"ד ס\"א סכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וראשית הגז
הגוזז ה' כבשים שמשקל צמר כל א' י\"ב סלע יתן קצת מהן לכהן ומד\"ס יש שיעור לנתינה ה' סלעים ואינו נוהג בח\"ל [י\"ד של\"ג ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ושמן שרפה
שמן תרומה שנטמא:"
+ ],
+ [
+ "וקדשי המקדש
קרבנות המזבח דדוקא קדשי גבול כתרומה וחלה אין ניתנין רק לכהן האוכל בטהרה משא\"כ קדשי מקדש וודאי נטהרו הכהנים קודם שיאכלו':"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אוסר בבכורים
מדלא נקרב מהן במזבח לא מזדהרי בטהרתן:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מתיר
לתתם לכל כהן לטעמי' פ\"ב דמע\"ש דאינן אוכל רק ע\"י הדחק:"
+ ],
+ [
+ "ניתאי איש תקוע הביא חלות מביתר
מקום שבח\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ולא קבלו ממנו
דלאכלן א\"א מדנטמאו מח\"ל ולשריפה א\"א דאין טומאה וודאית ידועה בהן ויאמרו ראינו חלה טהור בא\"י נשרפה ולהחזירן לח\"ל ולשרפן שם א\"א שלא יאמרו ראינו חלה יוצאה מא\"י לח\"ל להכי מניחה עד ע\"פ ושורפה עם החמץ:"
+ ],
+ [
+ "אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם עצרת ולא קבלו מהם
הצריכום להחזירן ולהוציאן מבהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה
ר\"ל שבועות נקרא חג הקציר ובו מביאין ב' לחם להתיר החדש והבכורים במקדש:"
+ ],
+ [
+ "בן אנטינוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו
דהוקשו בכורות למעשר דגן וכמו שאין מביאין תומ\"ע מחוצה לארץ כ\"כ בכורות אלא ירעו עד שיסתאבו ויאכל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו
מדלא בצרום מתחלה לכך:"
+ ],
+ [
+ "אף הוא העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן
פסח שני:"
+ ],
+ [
+ "שלא יקבע הדבר חובה
ורק בפסח ראשון חייבים:"
+ ],
+ [
+ "אריסטון הביא בכוריו מאפמיא
מקום בסוריא:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו הקונה בסוריא בקונה בפרוור
כפרים שסביבות ירושלים אבל תרומה לא דחיישינן שהכהנים יהיו מרדפים אחריה ויצאו מארץ ישראל לסוריא אבל בכורים ע\"כ בעלים יביאום למקדש:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..79a8d90c83d645770f9122040b5736681c57f0e4
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Challah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,670 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Challah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Challah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "והכוסמין
דינקעל:"
+ ],
+ [
+ "ושבולת שועל
האפער:"
+ ],
+ [
+ "ושיפון
ראגגען:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין זה עם זה
ר\"ל אפי' עשה מכל מין עיסה בפ\"ע וחזר ולש העיסות יחד עד ששבו גוף א' וכ\"ש בעירבן קמח ולשן יחד מצטרפין להשלים שיעור עיסה לחלה. אבל אם רק נשכו העיסות יחד אמ\"צ רק חיטין עם כוסמין וכוסמין עם כולן ושיפון מצטרף עם שעורין וכוסמין ולא עם שבולת שועל וחיטין. ושבולת שועל מצטרף עם שעורים וכוסמין. ולא עם חיטים ושיפון [י\"ד שכ\"ד ס\"ב] והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומלקצור מלפני העומר
גי' הרא\"ש אסור בחדש מלפני עומר ומלקצור לפני פסח דביו\"ט בל\"ז א\"א לקצור. ור\"ל דכל תבואה שהשרישה אחר ט\"ז בניסן אסורה מלאכול ומלקצרה עד עומר הבא. ובזמן הזה אסורה עד תחלת ליל י\"ז בניסן בא\"י ועד תחלת ליל י\"ח בניסן בחוצה לארץ:"
+ ],
+ [
+ "העומר מתירן
לקצור ולאכלו אחר העומר:"
+ ],
+ [
+ "עד שיכא העומר הבא
מיהו בארצות הללו שחיי נפש תלויין בהן באכילה ושתיה התירוהו רבותינו מדהוה ס\"ס. ס' שהתבואה מאשתקד וס' שהושרש קודם העומר [י\"ד רצ\"ג ס\"ג]. ואף דאינו ס\"ס גמור דמיעוט לגבי רוב כלית' דמי [ש\"ך שם סק\"ו] על כל פנים סמכו רבותינו גם כן אדעת תנא קמא דר\"א [קדושין דל\"ח] דאין חדש נוהג בחו\"ל מדלא איתמר בש\"ס בהדיא הילכתא כמאן רק דאשכחנא סתם מתני' [סוף ערלה] כוותיה דר\"א ואפשר דערלה נשנית קודם קדושין והו\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת [ט\"ז שם סק\"ד]. מיהו לקצור אע\"ג שוודאי השריש אחר פסח. כיון שאין עומר בא מחו\"ל [כמנחות רפ\"'ח] מותר לקצרו קודם פסח הבא [עיין רמב\"ם פ\"ז ממוספין הל' י\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נתערב אחד מהם
מה' מינין הנ\"ל שנתחמצו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה עובר בפסח
בבל יראה ובל ימצא בהניחו ברשותו ולא נתבטל קודם פסח:"
+ ],
+ [
+ "הנודר מן הפת ומן התבואה אסור בהם
משא\"כ בנדר מדגן אסור נמי בקטנית וזרעים:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין
ה' מינין הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בחלה ובמעשרות
ואף על גב דגם שאר מינין חייבין במעשרות אפ\"ה איידי דבעי למתני ואלו חייבים במעשר ופטורים מחלה הדר תני הכא וחייבים וכו':"
+ ],
+ [
+ "וההפקר
דוקא בהפקיר קודם מירוח אף שזכה בו גם כן קודם מירוח פטור ממעשרות:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון שנטלה תרומתו
תרומת מעשר ולא ת\"ג דהקדימו בן לוי לכהן ונטל מעשרו בשבלים דאז פטור מת\"ג ואפ\"ה חייב בחלה ופטור ממעשרות אחרים וכ\"ש דכשניטל ממנו תרומה גדולה ותרומ\"ע כדינו דפטור משאר מעשרות ורק בחלה חייב. אבל תרומה גדולה ותרומ\"ע קודש הם ופטורים מן החלה:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני
ר\"ל שנפדה אחר מירוח אבל בנפדה קודם מירוח חייב במעשרות ומיירי שהקדים ליקח מע\"ש בשבלים דאז פטור מת\"ג וממעשרות כל שלא פדאו. אבל בחלה חייב דחיובה בשעת לישה והרי אז חולין גמורין הן:"
+ ],
+ [
+ "והקדש
בנתמרח ביד גזבר פטור מתומ\"ע וחייב בחלה דחיובו בשעה גלגול ואז דהדיוט הוא. מיהו מעש\"נ שלא נפדה והוא בירושלים פסק הרמב\"ם [פ\"ו מבכורים הל\"ד] דחייב בחלה:"
+ ],
+ [
+ "ומותר העומר
דהעומר בא מג' סאין וכשמנפהו בי\"ג נפה מוציא ממנו עשרון סולת והשאר נפדה לזרים ופטור ממעשרות מדחיובן בשעת מירוח ואז הקדש היה משא\"כ חיוב חלה בשעת לישה:"
+ ],
+ [
+ "ותבואה שלא הביאה שליש
דמדבא לידי חימוץ חייב בחלה דלחם מקרי ופטור ממעשר דכתיב גביה תבואת זרעך שזורע' וצומח וזה אינו צומח:"
+ ],
+ [
+ "ד' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה
דאיתקש לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "האורז
רייז:"
+ ],
+ [
+ "והדוחן
הירזע:"
+ ],
+ [
+ "והפרגים
מאהן:"
+ ],
+ [
+ "והשומשמין
כעין ליינזאאמען:"
+ ],
+ [
+ "והקטניות
ערבזען. וה\"ה שאר מינין שאינן מה' מיני דגן ותנא נקט רק הנך מדרגילין לעשות מהן עיסה לפת:"
+ ],
+ [
+ "ופחות מחמשת רבעים בתבואה
ר\"ל ה' רביעיות קב והוא מדה המחזקת מ\"ג ביצה וחומש והוא שיעור עיסת חלה. ומדה שהיא י' על י' גודלים בגובה ג' גודלים מרובעת מחזיק כשיעור זה [י\"ד שכ\"ט ש\"ך סק\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הסופגנין
עיסה שבלילתו רכה כספוג:"
+ ],
+ [
+ "והדובשנין
שנילוש בדבש וי\"א דוקא במטוגנ' בדבש אבל בנילושה בדבש ונאפת חייבת בחלה [וע' כ\"ב סימן ט']:"
+ ],
+ [
+ "והאסקריטין
בלילתו רכה מאד:"
+ ],
+ [
+ "וחלת המשרת
חלוטה במחבת צוויבאק בל\"א ואע\"ג שבלילתו עבה אפ\"ה מדנלוש על דעת לבשל' פטור מחלה. מיהו הרבה פוסקים ס\"ל דבכה\"ג חייבת בחלה וכן פסקו רט\"ז וש\"ך [י\"ד שכ\"ט] להחמיר מספק. וא\"כ צ\"ל דמשרת דפטור מיירי באפאה בחמה. א\"נ נ\"ל דמיירי הכא בתחלתה סופגנין וסד\"א כיון דאפאה אחר הבשול הו\"ל כתחלתה סופגנין וסופה עיסה ותתחייב כמשנה ה' קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "והמדומע
תרומה שנפלה לפחות מק' שאסור לזר. והכא בחלה בזה\"ז דרבנן. דאל\"כ הרי דמוע רק מדרבנן הוא דמדאור' בטל תרומה ברוב ואיך אתא דרבנן ומפיק דאורייתא. ואין להקשות עכ\"פ היאך אתא חד דרבנן ומפיק תרי דרבנן י\"ל כיון דבין כך וכך רק מדרבנן הוא לא דייקינן כ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "וסופה סופגנין
השתא מפרש הא דסופגנין במשנה ד' פטור דוקא בסופה נמי סופגנים ור\"ל שטגנה אחר כך במשקין בכלי או בישלה:"
+ ],
+ [
+ "פטורה מן החלה
ודוקא בהיה נמי דעתו תחלה לעשותה סופגנין בסוף [שם ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "תחלתה עיסה
בלילה עבה:"
+ ],
+ [
+ "תחלתה סופגנין וסופה עיסה
שאפא' בתנור:"
+ ],
+ [
+ "וכן הקנובקאות
שלש עיסה על דעת להחזירו לסלתו כשיאפה כדי לעשות ממנו דייסא למאכל תינוקות:"
+ ],
+ [
+ "המעיסה
קמח ע\"ג מים רותחים:"
+ ],
+ [
+ "החליטה
מים רותחים ע\"ג קמח ותרי תנאי נינהו דלמאן דתני מעיסה ב\"ש פוטרים ה\"ה בחליטה דפטרי ולמ\"ד חליטה ב\"ש מחייב הוא הדין מעיסה:"
+ ],
+ [
+ "חלות תודה ורקיקי נזיר
בנזיר היו חלות ורקיקין וה\"ה בתודה ותני חד בהא וחד בהא לילף מהדדי. ול\"מ הי' נ\"ל דתודה שמצויה כדמוכח מפ\"ק דפסחים [מ\"ה] היו רגילין הנחתומים לעשות למכור להם גם חלות ולא חששו שמא ישהו כמה ימים ויתעפשו מדמצויין הקונים. אבל לצורך נזירי' לא אפו רק רקיקין דקין מדאינן מצויין כל כך דכל נזיר חוטא [כנדרים ד\"י ע\"א] להכי לא אפו לצרכן חלות אולי יתעפשו ביני ביני ורק רקיקין מדהן דקין אינן מתעפשין כל כך מהר:"
+ ],
+ [
+ "עשאן לעצמו
לצורך תודתו ונזירתו:"
+ ],
+ [
+ "פטור
דבשעת גלגול הקדש היו:"
+ ],
+ [
+ "למכור בשוק
למי שיתחייב:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דכל לשוק אמלוכי אמלך דאי לא מזדבן להוי חולין:"
+ ],
+ [
+ "נחתום שעשה שאור לחלק
שיש בשאור שיעור חלה רק דעתו למכרו לכמה בנ\"א ולא יהי' בכ\"א כשיעור:"
+ ],
+ [
+ "חייב בחלה
דאם לא ימצא קונים ואפ' כולה כא':"
+ ],
+ [
+ "נשים שנתנו לנחתום
קמח [י\"ד שכ\"ו ס\"ג]. הא בנתנו לו מעות חייבת כדמוכח מרישא דתני סתמא:"
+ ],
+ [
+ "פטורה מן החלה
אפי' אם לש הכל עיסה א' ודוקא במקפידין זה על זה דאל\"כ מ\"ש מעיסת שותפין:"
+ ],
+ [
+ "עיסת הכלבים
שמעורב בה קמח ומורסן:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהרועים אוכלין ממנה
שאין בה מורסן הרבה:"
+ ],
+ [
+ "ומערבין בה
ערובי חצירות ותחומין:"
+ ],
+ [
+ "ומשתתפין בה
שתופי מבואות להוציא מחצירות למבוי:"
+ ],
+ [
+ "ומברכין עליה
המוציא ובהמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ומזמנין עליה
דחשיבא קבע גם לג' שאכלו יחד ממנה וחייבים לזמן:"
+ ],
+ [
+ "ונעשית ביום טוב
משום רועים:"
+ ],
+ [
+ "ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח
לילה הראשונה:"
+ ],
+ [
+ "אינה חייבת בחלה
ודוקא באינה ערוכה בצורת לחם [שם של\"א ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מברכין עליה
המוציא דאינו חשוב לחם רק יברך עליו שהכל [כך נ\"ל דלא עדיף מאוכל קמח ברכות ל\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ואין מזמנין עליה
היינו בשכל הג' או ב' מהג' אכלו לחם כזה. אבל באכלו ב' לחם ממש מצטרף להן השלישי שאכל לחם זה דלא גרע משאר טעימ' דמצטרף:"
+ ],
+ [
+ "ואינה נעשית ביום טוב
דלכם ולא לכלבים כ':"
+ ],
+ [
+ "ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח
מדאינו לחם:"
+ ],
+ [
+ "בין בך ובין כך מטמאה טומאת אוכלין
לק\"ט. מדנאכל על ידי דחק עד שיפסל מלאכול לכלב:"
+ ],
+ [
+ "החלה והתרומה חייבין עליה מיתה וחומש
זר שאכלן במזיד חייב מיתה בידי שמים ובשוגג משלם קרן לבעלים וחומש לכל כהן שירצה:"
+ ],
+ [
+ "ואסורים לזרים
אפי' חצי שיעור:"
+ ],
+ [
+ "והם נכסי כהן
יכול למכרן לכהן אחר ולקנות בהן מה שירצה:"
+ ],
+ [
+ "ועולין באחד ומאה
בנתערב א' בק' בטל:"
+ ],
+ [
+ "וטעונין רחיצת ידים
דסתם ידים שניות הן ושני פוסל לתרומה ולהכי אסור ליגע בהן בלי נט\"י [ועי' תוס' ב\"מ נ\"ג א']:"
+ ],
+ [
+ "והערב שמש
טמא שטבל אינו אוכלן בלי הע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ואין ניטלין מן הטהור על הטמא
דמתוך שירא שיגעו זב\"ז ויתטמא לא יקרבם יחד ויתרום שלא מן המוקף:"
+ ],
+ [
+ "אלא מן המוקף
ר\"ל ואין ניטלין רק ממוקף ר\"ל קרוב וסמוך ואפי' הפסק כלי שרי כרתוי\"ט פ\"ד דטבו\"י כ\"כ ע\"ר זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומן הדבר הגמור
תרומה כשנגמ' מלאכתן כפ\"ק דמעשר וחלה משתתגלגל העיסה:"
+ ],
+ [
+ "עד שישייר מקצת
מדכתיב גבייהו ראשית ששיריה נכרין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "חייבים בחלה
דבשעת גלגול היה בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "יצאו מכאן לשם
מארץ ישראל לחו\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר מחייב
דלחם הארץ כתיב:"
+ ],
+ [
+ "ור' עקיבא פוטר
דשמה תרימו כתיב מיעוטא:"
+ ],
+ [
+ "עפר חוצה לארץ שבא בספינה לארץ
בספינה של עץ צריך נקובה ואם היא של חרס א\"צ שתהי' נקוב. [ולתוס' (מנחות דפ\"ד ב' ד\"ה כאן) של חרס בעי נקיבה ולא של עץ]. מיהו ה\"ה בהביא עפר בעציץ כך דינו. רק נקט ספינה אע\"ג שעשוי' לברוח. אפ\"ה בנקובה דינה כא\"י אם זרע בה [ועיין תוס' גטין ד\"ז ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חייבת במעשרות ובשביעית
בזרע בעפר שבספינה:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה אימתי
כל אימתי בברייתא לחלוק ובמתניתי' לפרש [כתוס' גיטין ד\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהספינה גוששת
נוגעת ודבוקה בארץ:"
+ ],
+ [
+ "חייבת בחלה
ובפ\"ק מ\"ד אמרינן דאפילו נילוש בדבש שהוא מז' משקין פטור וקיי\"ל דס' הוה ויטול בלא ברכה [י\"ד שכ\"ט ש\"ך סק\"ט]. ובנתן בה מעט מים מברך:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלת בידים מסואבות
ר\"ל בידים טמאות דאין אוכל מק\"ט עד שיבא עליו א' משבעה משקין יד דם שחט יין דבש דם מים שמן חלב טל. ולדידן יש לזהר מללוש שיעור עיסה בשאר מי פירות שלא יצטרך לשרוף חלה טהורה [שם]:"
+ ],
+ [
+ "האשה יושבת וקוצה חלתה
חותכת ומפרשת חלתה:"
+ ],
+ [
+ "ערומה
ומברכת אהפרשה:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא יכולה לכסות עצמה
ר\"ל כשתשב בקרקע ערותה מכוסה. דאף על גב דלענין ק\"ש וכדומה כל בשרה ערוה [א\"ח סי' ע\"ה] ואין לחלק בין אחר לעצמה כמו דלא מחלקינן באיש בכה\"ג. אלא י\"ל דבברכה הקילו. א\"נ י\"ל דערוה ממש שאני אבל בשרה דוקא לאחר אסור אבל לעצמה שרי [ועיין ברכות דכ\"ד א' ודו\"ק]. והרי אפילו בעלה מותר בנגיעה בבשרה דכגופו דמיא [כא\"ח סי' ע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא האיש
דערותו בולטת ואינו מתכסה בשישב ואסור לברך:"
+ ],
+ [
+ "מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה
שהוא או כליו טמאים וא\"א לטבול:"
+ ],
+ [
+ "יעשנה קבין
ר\"ל ילוש פחות פחות משיעור עיסה שלא תתחייב בחלה טמאה וה\"ה במי פירות אלא שאינן מצויין כל כך:"
+ ],
+ [
+ "אבל קביים אין להם חלק בשם
ועדיף טפי לפרוש מלפטור עיסתו מכל וכל:"
+ ],
+ [
+ "העושה עיסתו קבים
פחות פחות מכשיעור:"
+ ],
+ [
+ "פטורים מן החלה עד שישוכו
שנתדבקו כל כך עד שכשיפרידן נשאר קצת מזו בזו. ודוקא במב\"מ אבל בשא\"מ לא מהני נשיכה [כפ\"א סי' ד']:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף הרודה
לשון מרדה שיבער בל\"א ר\"ל שהוציא הלחמים מהתנור:"
+ ],
+ [
+ "הסל מצרפן לחלה
וקיי\"ל כר\"א. מיהו תוך כלי בעינן ולא טבלה שאין לה לזביז מיהו כריכ' במפה מהני ככלי [ש\"ך שם שכ\"ה סק\"ה]. ודוקא לצרפן לכשיעור אבל לתרום ממוקף אפי' נגיעה לא צריך רק שיהיו סמוכים:"
+ ],
+ [
+ "וגזל ביד כהן
שצריך להחזירה לבעלים וימכרנה:"
+ ],
+ [
+ "העיסה עצמה
שהפריש חלתה קמח:"
+ ],
+ [
+ "והקמח
שקיבל הכהן בתורת חלה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו בשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים
כל הקמח גזירה שלא יאמרו ראינו זר אוכל חלות:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר
ר\"ל ת\"ח זר כדי לברר ההיתר חטפה ואכלה ור\"ל לאחר שהפריש חלה מן חלה זו אכל להנשאר דאי\"ל שאכל כולה דהרי עיסה כשיעור היה וא\"כ טבל הוא. א\"נ מאי דקאמר ואסורה לזרים לא קאמר איש בה כשיעור אלא גם אאין בה כשיעור בהקמח וזו היא שחטף הזקן ואכלו כולו:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם אף הוא קלקל לעצמו
דנענש:"
+ ],
+ [
+ "ותיקן לאחרים
שאחרים סומכין אהוראתו שוגגין והיינו תקון שלהן שאין נענשים מעתה מאחר שיש להן התנצלות שהתיר להם הזקן:"
+ ],
+ [
+ "חמשת רבעים קמח
ה' רביעיות קב והוא ה' לוגין דקב ד' לוגין וזה שיעור עיסת מדבר שהיה עשירית האיפה. ושעורו לדידן נתבאר בפ\"א סי' כ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ושאורן
שאור שנתן בה:"
+ ],
+ [
+ "וסובן
קלייע דק:"
+ ],
+ [
+ "ומורסנן
קלייע הגס. אם הכל ביחד חמשה וכו':"
+ ],
+ [
+ "חמשת רבעים חייבין
שכן דרך עני לאכול פתו כך:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו פטורין
דאין דרך לשוב להחזיר המורסן לקמח אחר שהפרישו:"
+ ],
+ [
+ "שעור החלה אחד מעשרים וארבעה
דב\"ב שעיסתו מועט פחות מכ\"ד אין בו כדי נתינה:"
+ ],
+ [
+ "והעושה למשתה בנו
אף שעיסתו מרובה לא פלוג רבנן:"
+ ],
+ [
+ "נחתום שהוא עושה למכור בשוק
מדרגיל ללוש עיסה גדולה גם בא' ממ\"ח יש כדי נתינה:"
+ ],
+ [
+ "וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק
אף שעיסתה קטנה לא פלוג רבנן במוכר. ונקט אשה מדהכי אורחא שהאשה לשה [כשלהי מרובה בתקנת עזרא]. ואפ\"ה הקילו גבה בשעשתה למכור בשוק:"
+ ],
+ [
+ "נטמאת עיסתה
ר\"ל אפי' עיסה של עצמה:"
+ ],
+ [
+ "אחד מארבעים ושמנה
מדבל\"ז אזיל לשריפה. ולדידן חלת חו\"ל שנשרפת במעט סגי ונוהגין בכזי' [י\"ד שכ\"ב ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר נטלת מן הטהור על הטמא
ר\"ל כפי שיעור החלה שחייב מב' העיסות הטהורה והטמאה נוטל מהטהור:"
+ ],
+ [
+ "כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה
ר\"ל אף שיש בכ\"א כפי שיעור חלה:"
+ ],
+ [
+ "נוטל כדי חלה מעיסה של הורם חלתה
ר\"ל כפי שעור החלה שחייב ליתן מב' העיסות יטול מהטהורה שלא הורמה חלתה אבל נותן וכו':"
+ ],
+ [
+ "ונותן פחות מכביצה באמצע
ר\"ל בין ב' העיסות מניח חתיכת בצק פחות מכביצה מהטמאה דאז אף שנוגע בטהורה לא יטמאו. אבל משיך לא. דהרי אז יחשבו כולן כגוף א' ונטמא הכל [ודלא כרבע\"ת נדה ד' ז' א'] [ועי' ספ\"ק דטהרות ורפ\"ק דטב\"י]:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיטול מן המוקף
שיגעו כולן זב\"ז. ואף ע\"ג דבכל מוקף א\"צ שיגע כסי' כ\"א הכא מדאחד טמא כדי שלא ירחיקם ביותר הצריכוהו שיגעו ממש:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
שמא יגעו זב\"ז:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אוכלין עראי מן העיסה עד שתתגלגל בחטים
שתהי' העיסה נלושה יפה:"
+ ],
+ [
+ "ותטמטם בשעורים
עיסת שעורים מתפררת ואינה מתדבקת יפה כחטין ולהכי סגי במתדבקת קצת כשדחקה ומטמטמ' בידו. ואע\"ג דגם קבע הו\"ל למשרי ליה דהרי אכתי לא נתחייב בחלה דלא נתגלגלה עדיין אפ\"ה אסרוה אחר שהתחיל בלישה שלא יערים [ירוש']:"
+ ],
+ [
+ "וטמטמה בשעורים האוכל ממנה
קודם הפרשת חלה:"
+ ],
+ [
+ "כיון שהיא נותנת את המים מגבהת חלתה
כך תקנו חכמים למהר להפריש חלה שמא תטמא העיסה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יהא שם חמשה רבעי קמח
שלא יהא נשאר בעריבה קמח שלא נילש עדיין כדי שיעור חלה. אבל בהתנ' מקודם שמפרשת חלה גם אקמח שיתדבק אח\"כ בעיסה מהני תנאה. מיהו חלה דידן דא\"צ למהר להפרישה מחשש שמא תטמא העיסה אח\"כ דהרי בלא\"ה טמאה לא יפריש החלה עד אחר גמר לישה [י\"ד שכ\"ז ש\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נדמעה עיסתה
נתערב בה תרומה ואין ק' לבטל ובחלה בזמן הזה מיירי שהוא מדרבנן דאל\"כ לא אתא דמוע דרבנן ומפקע חיוב חלה דאוריי':"
+ ],
+ [
+ "ומשגילגלה חייבת
דמדכבר נתחייב בחלה תו לא פקע ע\"י דמוע דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "נולד לה ספק טומאה עד שלא גלגלה תעשה בטומאה
מדבל\"ז אסור כהן לאכלה:"
+ ],
+ [
+ "ומשגלגלה
בנולד לה ס' טומאה משגלגלה:"
+ ],
+ [
+ "תעשה בטהרה
דעיסה זו הטבולה לחלה כחלה דמי שאפי' תלוי' אסור לגרום לה טומאה דדוקא למגע טבו\"י אמרי' הטבול לחלה לאו כחלה משא\"כ טומאה שמטמא גם לחולין אמרי' גבה הטבול לחלה כחלה דמי:"
+ ],
+ [
+ "שבשעת חובתה
שעת הגלגול:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו המקדיש פירותיו עד שלא באו לעונת המעשרות
כפ\"ק דמעשר:"
+ ],
+ [
+ "שבשעת חובתן היו פטורין
אגב נקט לה הכא דכבר נשנית לעיל [פאה פ\"ד מ\"ח] ולירושלמי התם לענין הבאת שליש והכא לענין מרוח:"
+ ],
+ [
+ "פטורה מן החלה
וכן ישראל שנתן לעובד כוכבים חייבת:"
+ ],
+ [
+ "אם אין בשל ישראל כשיעור חלה
ה' רביעיות:"
+ ],
+ [
+ "פטורה מן החלה
וביש בחלק הישראל כשיעור לכאורה היה נראה שלא יפריש עד אחר שחלק דאל\"כ הרי דאו' הוא ובדאור' אין ברירה כשלהי ביצה. ואעפ\"כ יש לעיין דעכ\"פ הרי צריך לומר ברירה דהוברר הדבר למפרע דבשעת גלגול היתה זאת העיסה שלו והיאך יפריש מפטור על החיוב ואע\"ג דהא דאין ברירה היינו משום ספק ואינו מחוייב להפריש רק מספק דשמא נטל העובד כוכבים כל החלק שהי' לו בשעת גלגול והישראל נטל חלק של העובד כוכבים שפטור מחלה. עכ\"פ ק' כיון דאפ\"ה חייב הישראל להפריש הרי יש לחוש דיפריש מפטור על החיוב. וי\"ל דהכא בזה\"ז מיירי דחלה בארץ ישראל גם בזמן בית שני הוא רק מדרבנן [כנדה ד' מ\"ו ב']. ובאמת בזמן בית ראשון א\"א לתקן עיסתו רק ע\"י שיפריש מעיסה אחרת שוודאי חייבת על חלקו שבעיסה זו [ועי' פירושינו חגיגה פ\"ג סי' ל\"ג די\"ל עוד בתי' אחר]. ולפ\"ז רשאי להפריש ג\"כ מינה ובה דהרי בדרבנן יש ברירה. אבל הרי כבר כ' תוס' [עירובין ל\"ז ב' ד\"ה מאן] דכל דעיקרו דאורייתא הו\"ל כדאור'. ואעפ\"כ כבר פסק הרא\"ש שיפריש מינה ובה דבלח בלח יש בילה וע\"כ שיש שם קצת מחלקו של ישראל והרי מדאוריי' אין שיעור לחלה וכן פסקינן [י\"ד ש\"ל ס\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "נעשת
ר\"ל אם נתגלגל:"
+ ],
+ [
+ "ואם ספק חייב
ומפריש ומוכרה לכהן. ואילה\"ק מ\"ש מדמאי דאע\"ג דרוב ע\"ה מעשרין אפ\"ה חייב י\"ל התם פירות בחזקת חיוב הן משא\"כ הכא עיסה בחזקת פטור קיימא:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליה חומש
באכלה זר:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר הכל הולך אחר הקרימה בתנור
דס\"ל הקרימה בתנור הוא גמר מלאכתו לחלה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בה טעם דגן
ר\"ל שנרגש טעם החטים אף שאין בהחטין כשיעור חלה. ודוקא באורז וחטין הדיך כך דאורז נגרר בתר חטי' אבל בשאר מיני' שנלושו יחד מין פטור עם מין חיוב צריך טעם ושיעור חלה ממין החיוב אע\"ג שרוב העיסה ממין הפטור חייב [י\"ד סי' שכ\"ד ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה
ר\"ל שנטל השאור מעיסה שיש בה שיעור חלה. וה\"ה באינו שאור רק עיסה אחרת שהיא טבל כך דינה:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתוך עיסה שהורמה חלתה
וה\"ה איפכא [י\"ד שכ\"ד סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לו פרנסה ממקום אחר
שיש לו עיסה אחרת שלא ניטל חלתה:"
+ ],
+ [
+ "מוציא לפי חשבון
ר\"ל נותן מעיסה ההיא כדי א' ממ\"ח בשאור. מיהו ביש מעיסה ההיא שיעור חלה א\"צ צרוף סל ובאין בה כשיעור צריך שיצרפה בסל עם העיס' הראשונ' [ש\"ך שם סקי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו מוציא חלה אחת על הכל
ר\"ל מפריש מינה ובה א' ממ\"ח בכל העיסה:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בו זיתי מסיק
ר\"ל זיתי' שתלשן בעה\"ב מאילניו. המוסק בזיתי' הוא כמו בוצר בענבים:"
+ ],
+ [
+ "שנתערבו עם זיתי ניקוף
שלקטו העניים בלקט שכחה פאה:"
+ ],
+ [
+ "ענבי בציר עם ענבי עוללות
ששייך לעניים והרי של בעל הבית חייב במעשר ושל עניים פטור:"
+ ],
+ [
+ "אם יש לו פרנסה ממקום אחר
שיש לו טבל אחר:"
+ ],
+ [
+ "מוציא לפי חשבון
ר\"ל נותן מהטבל ההוא כפי מה שחייב מזיתי מיסוק המעורבים:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
שאין לו טבל אחר:"
+ ],
+ [
+ "מוציא תרומה ותרומת מעשר לכל
כאילו היה כל התערובות טבל דכיון דטבל אוסר בכ\"ש הו\"ל כאילו הכל טבל. ואף דאין בילה ביבש הכא מיירי שדורך הענבים והזיתים ואחר כך מפריש:"
+ ],
+ [
+ "והשאר מעשר
ר\"ל שאר הט' שחייב להפריש למעשר ראשון:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני לפי חשבון
לאו דוקא דהרי א\"א שיפריש תמ\"ע על הכל אם לא שיפריש מקודם נמי מעשר על הכל ותו דאי לא מפריש מעשר רק לפי חשבון החיוב שנתערב הרי במה שמפריש מעורב נמי מהפטור לפי חשבון ומפריש מפטור אחיוב אלא יפריש מע\"ר ומע\"ש על הכל ומפריש ממעשר זה תרומת מעשר על הכל ונותנו לכהן אבל מהמעשר אינו נותן ללוי רק לפי חשבון וכ\"כ מע\"ש אינו פודה רק לפי חשבון:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל שאור מעיסת חטים
ר\"ל מעיסה שהיה בה שיעור חלה שלא הורם חלתה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פטורה
אפילו יש בשאור שיעור חלה:"
+ ],
+ [
+ "מין במינו
דהטעם שאוסר בכ\"ש משום דכהיתירו כך איסורו [כע\"ז ד' ע\"ג ב'] והרי חטה אחת פוטרת הכרי ובאינו מינו לא שייך זה. ואפי' לטעם הירושלמי הכא דטבל לא בטל מדהו\"ל דבר שיש לו מתירין ונזכר זה הטעם גם בבבלי [נדרים ד' נ\"ח ע\"א]. ולפ\"ז גם טבל של תמ\"ע לא בטל עכ\"פ גם דשיל\"מ בטל באינו מינו [כי\"ד ק\"ב]. וב' הטעמים תרווייהו צריכי. דאי משום טעם קמא דכהיתירו כך איסורו סד\"א בטבול לתמ\"ע דליכא ה\"ט בטיל ואי משום דשיל\"מ סד\"א דבאין בעלים כאן למתשיל בטל קמ\"ל. מיהו בטבול לתרמ\"ע וגם אין הבעלים כאן אפ\"ה לא בטל דלא פלוג רבנן בתקנתייהו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שתי נשים
אורחא דמלתא נקט דסתם נשים מקפידות זע\"ז דאשה עיני' צרה [כב\"מ דפ\"ז א'] וה\"ה כל סתם בני אדם:"
+ ],
+ [
+ "שעשו שני קבין
ר\"ל דהו\"ל שיעור חלה יחד:"
+ ],
+ [
+ "ונגעו זה בזה
ה\"ה אפי' נילש יחד ונקט נגעו רק לרבותא של הדיוק דבידוע שאינן מקפידות אפי' ע\"י נגיעה מצטרפי כשנשכו [י\"ד שכ\"ו ש\"ך סק\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מין במינו חייב
כשנשכו העיסות או נצטרף בסל:"
+ ],
+ [
+ "ושלא במינו פטור
[ועי' ריש מכילתן סי' ד'] והוא הדין באחד קיבר ואחד נאה או בא' כרכם ובשני אין בו מסתמא מקפיד שלא יתערבו אם לא נלושו יחד [שם]. מיהו ביש בכ\"א כשיעור מפריש מעיסה על חברתה כשנשכו ואף דבכל עיסות מפריש מזע\"ז וא\"צ נשיכה רק שיהיה מוקף הכא שאני דמקפיד אתערובתן [ט\"ז שם סק\"א] אבל שאר ב' עיסות בחו\"ל דוקא בנלוש כ\"א בפ\"ע צריך שיפריש מהמוקף אבל עיסה שלשה וחלקה א\"צ מוקף רק שיהא שירים מעיסה שמפריש [שכ\"ג ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינים
ר\"ל כוסמין ושבולת שועל ושיפון ועי' פ\"א:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין זה עם זה
ודוקא לענין חיוב מצטרפים אבל אין תורמין מזע\"ז [כפ\"ב דתרומ' מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שני קבים
של מין א' החייב בחלה:"
+ ],
+ [
+ "או קב תרומה
שאינן חייבין בחלה וקמשמע לן תרומה אף שהוא מין החיוב מה שאין כך אורז ותנא אורז אף שעל ידי טעם דגן אפשר שיתחייב מה שאין כן תרומה דמוע פטור מחלה להכי צריך תרתי:"
+ ],
+ [
+ "אינן מצטרפין
אפילו נשכו יחד:"
+ ],
+ [
+ "קב חדש וקב ישן
מתבואה ישנה וחדשה והרי אסור להפריש מזע\"ז [כתרומות פ\"א מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרים
מיהו ודאי מצטרפי לחיוב חלה ויטול מכל א' בפ\"ע והכי קיימא לן [שכ\"ד ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל חלה מן הקב
ר\"ל מעיסה פחותה מכשיעור:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר חלה
כשהשלים אחר כך להעיסה כשיעור חלה:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא פוטר
לטעמיה במ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "נמצא חומרו קולו
חומרו של כל מ\"ד במ\"ד הוא קולו במ\"ה וקיי\"ל כחכמים [שכ\"ו ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "חלת דמאי
זאת היא משנה חמורה ורבו בה פירושים. ולפענ\"ד לא נשאר לנו לומר אחר שחזרנו על כל הצדדי' אלא דמיירי שקנה עיסה מכותי דגם הנקנה ממנו נקרא דמאי והרי יש בעיסה זו ספק שמא הכותי לעצמו עשא' וכבר הפריש חלתו או שמא למכרה לישראל עשאה ומדלא חייש אלפני עור לא תתן מכשול לא הפריש חלתו ולפיכך החבר שלקח העיסה חייב להפריש חלתו מספק. אבל מדעיסה זו טמאה היא דכותי לא נזהר בטומאה להכי קאמר תנא שאם יש לו עוד עיסה שעשאה הכותי בטהרה כגון שטבל הכותי לפנינו [כנדה ל\"ג ב'] או שלשה הכותי במי פירות שאינן מכשירים ואמק\"ט. והרי גם בה יש ספק אם הפריש הכותי חלתו. קאמר לן תנא דכיון שחלת שניהן ספק מפריש מהטהורה על הטמאה:"
+ ],
+ [
+ "ישראל שהיו אריסין לעובדי כוכבים בסוריא
ארץ זיריען מזרחית צפונית לגבול א\"י ועמ\"ש פ\"ו דדמאי סי' ל\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ורבן גמליאל פוטר
משא\"כ בשגוף הקרקע שם של ישראל מודה ר\"ג דחייב:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא
א' לאור וא' לכהן ככל חו\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אליעזר אומר חלה אחת
כא\"י:"
+ ],
+ [
+ "אחזו קולו של רבן גמליאל
דפטורה ממעשר ושביעית:"
+ ],
+ [
+ "וקולו של רבי אליעזר
דאמר חלה א':"
+ ],
+ [
+ "חזרו לנהוג
נ\"ל דר\"ל חזרו חכמים והנהיגום כדברי ר\"ג וכו' דכל העושה ב' קולות דסתרי אהדדי נקרא רשע [כעירובין ד\"ז א']. וקמ\"ל תנא דאף בדרבנן אסור לעשות כתרי קולי דסתרי אהדדי:"
+ ],
+ [
+ "כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים
משום דלכ\"ע הוא רק מדרבנן להכי תפסו לקולא כר\"ג דמיקל טפי מר\"א:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה
ר\"ל חלוקות בדיני חלה. ודע דכזיב הוא אכזיב [הנקרא ציב בלשונם] והנהר הוא נהר שיחר [זיכאר בל\"א] והר אמנה [מאנט האר] שלשתן במערב א\"י כנראה ממפת הארצות אשר לפנינו. הנהר הוא במקצוע דרומית מערבית ואמנה במקצוע צפונית מערבית וכזיב באמצע ועמ\"ש פ\"ו דשביעית סימן ט' ובציור שם:"
+ ],
+ [
+ "מארץ ישראל ועד כזיב חלה אחת
ר\"ל מא\"י לצד צפון ועד כזיב מדכבשוה גם עולי בבל ה\"ה א\"י גמור וחייבת כמותה:"
+ ],
+ [
+ "מכזיב ועד הנהר
ר\"ל לצד דרום לכזיב:"
+ ],
+ [
+ "ועד אמנה
ר\"ל מכזיב ולצפון עד אמנה:"
+ ],
+ [
+ "שתי חלות
מדנכבש רק מעולי מצרים ולא מעולי בבל וקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא [ואפילו מה שכבשו עולי בבל אין חלתה מה\"ת מדלא עלו כולן עם עזרא ובחלה נאמר בבואכם ביאת כולכם] לכן ארצה טמאה כחו\"ל ומפרישין ב' חלות כבחו\"ל:"
+ ],
+ [
+ "של אור יש לה שיעור
דמדהיתה זאת הארץ קדושה תחילה והשתא היא חו\"ל דמיא טפי לחלת א\"י שנטמא להכי אותה של אור צריכה שיעור א' ממ\"ח כעיסה טמאה שבארץ ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ושל כהן אין לה שיעור
מדהיא רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "מן הנהר ועד אמנה ולפנים
ר\"ל בין הנהר לאמנה לפנים מכזיב [ועי' בציור הנ\"ל] דשם ח\"ל ממש. וה\"ה שאר ח\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואחת לכהן
דהרי צריך להפריש חלה גם בח\"ל מד\"ס שלא תשתכח תורת חלה ואי יתנוה לכהן הרי מדנטמאה בטומאת ח\"ל יאמרו ראינו תרומה טמאה נאכלת ואי ישרפוהו מה\"ט עכ\"פ מדאינו ידוע לה שום טומאה וודאית יאמרו ראינו תרומה טהורה נשרפת להכי תקנו ב' חלות. דעי\"ז מסיק אדעתיה לחקור:"
+ ],
+ [
+ "ושל בהן יש לה שיעור
דמדשניהן מד\"ס ראוי להרבות בהנאכלת:"
+ ],
+ [
+ "וטבול יום
היינו טמא שטבל ולא העריב שמשו:"
+ ],
+ [
+ "אוכלה
לחלת אור שבח\"ל דמדהיא מד\"ס הקילו בה דלא לתסרה רק למי שטומאה יוצא מגופו כבעל קרי זב נדה ולא לנטמאה ממגע טומאה והרי בטבל נטהר מטומאה שמגופו. ולר\"ן פרק אלו עוברין דוקא לטומאת מת א\"צ הערב שמש אבל לטומאה שמגופו כגון קרי וזב ונדה לא שרי בלי הע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ונאכלת עם הזר על השלחן
ול\"ג העלאה אטו אכילה:"
+ ],
+ [
+ "ונתנת לכל כהן
אפי' לאינו אוכל חוליו בטהרה אבל לכהן ע\"ה לא. ואנן קיי\"ל מדהשתא אין חלה נאכל בא\"י א\"צ בח\"ל רק חלה א' גם אין לה שיעור ונוהגין בכזית גם אין נוהגין להאכילה לקטן או לגדול שטבל לקריו מדאינן כהנים וודאין מיהו מצה בע\"פ מותרת לכהן שטבל לקריו ונ\"ל משום דלא שכיח' ל\"ג בה רבנן. והאוכלה מברך המוציא. ואח\"כ אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לאכול תרומה [י\"ד שכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "החרמים
באומר נכסי מוחרמים לה':"
+ ],
+ [
+ "והבכורות
תם למזבח ובעל מום לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ופדיון פטר חמור
שפודהו בשה:"
+ ],
+ [
+ "והקיבה
מבהמה כששוחטה נותן לכהן זרוע ימין מפרק ארכובה הנמכרת עם הראש עד רוחב הכתף דהיינו ב' פרקים עליונים של יד הבהמה. והלחיים היינו מפרק של לחי אצל צדעי הבהמה עד למטה בפיק' של גרגרת עם הלשון שביניהם. והקיבה וקיי\"ל דאינו נוהג בח\"ל [י\"ד ס\"א סכ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וראשית הגז
הגוזז ה' כבשים שמשקל צמר כל א' י\"ב סלע יתן קצת מהן לכהן ומד\"ס יש שיעור לנתינה ה' סלעים ואינו נוהג בח\"ל [י\"ד של\"ג ס\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ושמן שרפה
שמן תרומה שנטמא:"
+ ],
+ [
+ "וקדשי המקדש
קרבנות המזבח דדוקא קדשי גבול כתרומה וחלה אין ניתנין רק לכהן האוכל בטהרה משא\"כ קדשי מקדש וודאי נטהרו הכהנים קודם שיאכלו':"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אוסר בבכורים
מדלא נקרב מהן במזבח לא מזדהרי בטהרתן:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא מתיר
לתתם לכל כהן לטעמי' פ\"ב דמע\"ש דאינן אוכל רק ע\"י הדחק:"
+ ],
+ [
+ "ניתאי איש תקוע הביא חלות מביתר
מקום שבח\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ולא קבלו ממנו
דלאכלן א\"א מדנטמאו מח\"ל ולשריפה א\"א דאין טומאה וודאית ידועה בהן ויאמרו ראינו חלה טהור בא\"י נשרפה ולהחזירן לח\"ל ולשרפן שם א\"א שלא יאמרו ראינו חלה יוצאה מא\"י לח\"ל להכי מניחה עד ע\"פ ושורפה עם החמץ:"
+ ],
+ [
+ "אנשי הר צבועים הביאו בכוריהם קודם עצרת ולא קבלו מהם
הצריכום להחזירן ולהוציאן מבהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה
ר\"ל שבועות נקרא חג הקציר ובו מביאין ב' לחם להתיר החדש והבכורים במקדש:"
+ ],
+ [
+ "בן אנטינוס העלה בכורות מבבל ולא קבלו ממנו
דהוקשו בכורות למעשר דגן וכמו שאין מביאין תומ\"ע מחוצה לארץ כ\"כ בכורות אלא ירעו עד שיסתאבו ויאכל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "יוסף הכהן הביא בכורי יין ושמן ולא קבלו ממנו
מדלא בצרום מתחלה לכך:"
+ ],
+ [
+ "אף הוא העלה את בניו ובני ביתו לעשות פסח קטן
פסח שני:"
+ ],
+ [
+ "שלא יקבע הדבר חובה
ורק בפסח ראשון חייבים:"
+ ],
+ [
+ "אריסטון הביא בכוריו מאפמיא
מקום בסוריא:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו הקונה בסוריא בקונה בפרוור
כפרים שסביבות ירושלים אבל תרומה לא דחיישינן שהכהנים יהיו מרדפים אחריה ויצאו מארץ ישראל לסוריא אבל בכורים ע\"כ בעלים יביאום למקדש:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין חלה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Demai/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Demai/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a9499c1d74c59f0c144b344d919b61eb49a8094c
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Demai/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,945 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Demai",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין דמאי",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "דמאי הוא תבואה של ע\"ה. נוטריקן דא מאי. ר\"ל מה זה. מעושר או לא. דנהי דרוב ע\"ה מעשרין הן. ולא קיי\"ל כר\"מ דחייש למיעוטא. הכא דהפירות מתחלתן בחזקת איסור טבל היו [כתו' יבמות דקי\"ט ע\"א] ואיכא נמי מיעוט דשכיח דאין מעשרין [כתוס' שבת די\"ג א]. גם רבנן מודו דאמרינן סמוך מעוט דשכיח לחזקה מד\"ס להחמיר [כנ\"י רפ\"ז דיבמות]. ואע\"ג דגבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ל\"א סמוך מיעוט דאין מומחין לחזקת איסור אמה\"ח [כחולין ד\"ג]. התם אין המיעוט מצוי. ואדרבה הרוב מצוי [כתוס' בכורות ד\"כ ע\"ב]. משא\"כ הכא דהמיעוט שכיח חיישינן מדרבנן. מיהו לא חשידי את\"ג מדהיא במיתה. ואף דתרומת מעשר נמי במיתה. ואפ\"ה חשידי עלה. עכ\"פ אין מפורש בה מיתה כבת\"ג [כרש\"י נדרים דפ\"ד א]. וגם קסבר ע\"ה. ללוי הוא דפקיד רחמנא ליתן תמ\"ע [כרש\"י בכורות די\"א ב] ולא לדידי. מש\"ה הקונה מע\"ה א\"צ להפריש ת\"ג. ומעשר ראשון ומעשר שני. או מעשר עני בשנתו מפרישן. מדכל טבל במיתה [כיבמות דפ\"ו]. מיהו מדאין בהם שום קדושה. מפרישן והן שלו דהממע\"ה. ותמ\"ע מפריש ממעשר ראשון. ונותנו לכהן [כסוטה דמ\"ח]. ולא אמרו שימכרנה לכהן. דמדאית באכילתן עון מיתה. חיישינן אדמשהי לה למכרה אתא לידי תקלה [כרש\"י שם]. או כתוס' [יומא ד\"ט] דמדהיא רק חלק ק' מהתבואה לא חששו כ\"כ לפסידא של הקונה. מיהו בטי\"ד סי' של\"א כ' שימכרנה לכהן:",
+ "הקלין שבדמאי
שהקילו חכמים בהן שהקונה אותן מע\"ה. א\"צ לעשרן. דמדגדלין בהפקר. איכא ס\"ס. ס' לקטן ע\"ה מהפקר וס' עישרן. ועוד דמדלא חשיבי. וודאי עישרן הע\"ה. אבל אם הם ממשומר וודאי חייב לעשרן. וי\"א דגם בוודאי פטור מלעשרן [כברכות ד\"מ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "השיתין
ווילדע פייגען:"
+ ],
+ [
+ "והרימין
בראמבעער:"
+ ],
+ [
+ "והעוזרדין
שפיירלינג:"
+ ],
+ [
+ "ובנות שוח
תאנים לבנים הגדלים ביער:"
+ ],
+ [
+ "ובנות שקמה
פרי התאנה המורכבת בערמון:"
+ ],
+ [
+ "ונובלות התמרה
י\"א תמרה שנפלה מאילן קודם זמנה. וי\"א מין תמרים שאינן מתבשלין באילן לעולם. רק שמרככין אותן אחר שנתבשלו:"
+ ],
+ [
+ "והגופנין
מין ענבים שמתבשלין בקושי:"
+ ],
+ [
+ "והנצפה
צלף. קאפערן בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וביהודה האוג
האהנבוטען. ואע\"ג דבפ\"א דפאה מ\"ה תנן דחייב בפאה. ובנדה פ\"ו מ\"ו תנן כל שחייב בפאה חייב במעשר. הכא לא פטירי רק משום ס\"ס. משא\"כ בוודאי חייבים:"
+ ],
+ [
+ "והחומץ
קודם שבטלו נסכים אין יינם מחמיץ. ומסתמא נעשה מתמד. והוא מים ששופכין על חרצנים וזגים. ולהכי פטור:"
+ ],
+ [
+ "שביהודה והכסבר
קאריאנדער:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כל השיתין פטורין חוץ משל דופרה
נוטריקן דו פרי. אילן שעושה פירות ב\"פ בשנה:"
+ ],
+ [
+ "כל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "כל בנות שקמה פטורות חוץ מן המוסטפוס
שמתבקעות באילן דמדחשיבי חזקתן ממשומר באו:"
+ ],
+ [
+ "הדמאי
ר\"ל מעשר שני של דמאי וה\"ה רבעי של דמאי [מעש\"נ פ\"ה. מ\"ג] ומשכח\"ל בקנה מע\"ה פירות בשנת ד' ואמר דהן של ג'. דפשוט דכמו דחשוד הע\"ה על מעשרות חשוד ארבעי. מיהו מלקמן סי' כ\"ב משמע דאינו חשוד אמעש\"נ וראוי רק לאכלו בטומאה. אבל לא שלא להעלותו. א\"כ ה\"ה ברבעי:"
+ ],
+ [
+ "אין לו חומש
כשפודהו. דמדאין חומש מעכב בדאו'. בדמאי אפילו לכתחלה א\"צ [כב\"מ נ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואין לו ביעור
א\"צ לבערו מהבית עם שאר מעשרות בערב פסח של שנת ד' וז' בשמיטה [כמע\"ש פ\"ה מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ונאכל לאונן
עי' בכורים פ\"ב י:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס לירושלם ויוצא
ונפדה שם. דקליטת מחיצות מד\"ס [כב\"מ דנ\"ג]. מיהו דוקא טבל של דמאי אף שנגמ\"ל למעשר מותר להוציאו מירושלים. אבל מעשר של דמאי כבר קלטוהו מחיצות ואסור להוציא [כירושלמי פ\"ג דמע\"ש מ\"ו וכן פסק הרמב\"ם פ\"ב ממע\"ש ה\"ט וי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומאבדין את מעוטו בדרכים
דמע\"ש וודאי. אסור לאבד כרפ\"ב דמע\"ש. משא\"כ מע\"ש דמאי מותר לאבדו. ונקט מעוטו. דאם מרובה לא ירצה לאבדו. אבל מעוטו טורח לו להעלותו. ובדרכים ר\"ל בשביל טרחת הדרכים. או דבדרך נוח לאבדו. כשיניחו וילך. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ונותנו לעם הארץ
לאכלו בירושלים. אף דחשוד לאכלו בטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ויאכל כנגדו
כנגד מה שנתן לעם הארץ. יאכל מנכסיו בירושלים בטהרה:"
+ ],
+ [
+ "ומחללים אותו כסף על כסף
ובודאי אסור. כי אם כשהן משני מלכים והשני חריף טפי:"
+ ],
+ [
+ "כסף על נחשת
מה שאין כן בוודאי דוקא מדוחק שרי:"
+ ],
+ [
+ "ונחושת על הפירות
ומותר לחזור ולפדות הפירות:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות
ר\"ל וזה דוקא כשהיה דעתו מתחלה לחזור ולפדות הפירות. אבל בהיה דעתו כשחללן להעלות הפירות גופייהו. צריך להעלותן:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א יעלה הפירות ויאכלו בירושלם
אפילו היה דעתו מתחלה לפדותן:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח
תבואה מע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לזרע ולבהמה
להאכיל לבהמה. מיהו בקנה לאדם ונמלך להאכילה לבהמה. גם בדמאי חייב לעשר [כחולין ד\"ז ב]:"
+ ],
+ [
+ "קמח לעורות
לעבדן:"
+ ],
+ [
+ "שמן לנר שמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי
דלא גזרו רק לאכילה וסיכת אדם. מיהו טבל וודאי אסור לזרעו [כפאה פ\"א מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי
דמשם עד סוף א\"י לא כבשו עולי בבל. ופטור אפילו בוודאי. רק דבוודאי גזרו במקומות הקרובות לא\"י. ומיירי בשדה עובד כוכבים. דבשדה ישראל אפילו בסוריא חייב כספ\"ו מי\"א. והיינו לר\"מ דאין קנין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע ממעשר ורק דיגון עובד כוכבים פוטר. כספ\"ד משנה ט' [ומנחות דס\"ו]. ור\"ל דאילו למאן דאמר יש קניין. גם בארץ ישראל שכבשו עולי בבל פטור ממעשרות במה שקנה מעובד כוכבים עד כאן לשון רבינו הגאון אאס\"ו זצוק\"ל ואנן קיימא לן דבארץ ישראל אין קנין לעובד כוכבים וכו' ובסוריא יש קניין. ויש אומרים דאפילו שדה שבא\"י ביד ישראל בזמן הזה פטור ממעשרות מדאו' [י\"ד של\"א. א'. ב'. ג']:"
+ ],
+ [
+ "חלת עם הארץ
שגיבל לו חבר בטהרה ונתנה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "והמדומע
שנתערב לע\"ה תרומה בפחות מק' חולין. ומכרה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "והלקוח בכסף מעשר שני
חבר שלקח פירות מע\"ה. אפי' במעות מע\"ש של דמאי:"
+ ],
+ [
+ "ושירי המנחות
ע\"ה שהביא מנחה ונקמצת ושיריה נאכל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן הדמאי
ודוקא כשיאמר הע\"ה עשרתים:"
+ ],
+ [
+ "שמן ערב
באלזאם:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל פוטרין
דאף דסיכה כשתיה עכ\"פ מדלא שכיח ל\"ג בדמאי:"
+ ],
+ [
+ "הדמאי מערבין בו
ערובי תחומין וחצרות:"
+ ],
+ [
+ "ומשתתפין בו
שתופי מבואות. ואף דפשוט דדינו שוה לערובי חצירות. קמשמע לן הא לגלויי דמערבין דרישא ר\"ל אפילו תחומין. דאסמכוהו אקרא. אפילו הכי שרי. ואף דלא חזי ליה. על כל פנים מגו דמפקר נכסי והוה עני דפטור מלעשר דמאי. ומה שהקשה הגאון מהר\"י חאגיז זצוק\"ל. דאטו בשופטני עסקינן שיפקיר כל נכסיו כדי לזכות במעט פרוסת דמאי. נ\"ל דה\"ט משום דמדאורייתא אפילו הפקר בינו לבין עצמו מהני. כנדרים [דל\"ה] וח\"מ סי' רע\"ג. ורמג\"א [סי' רמ\"ו סק\"ט]. א\"כ לא מפסיד מידי. אמנם לתוס' עירובין [ד\"ל ע\"ב] לא אצטריכן להך טעמא רק לסומכוס. אבל לרבנן. בל\"ז מערבין מדחזי עכ\"פ לעניים. דהרי מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ומברכים עליו
בהמ\"ז. ולא מחשב בוצע ברך ועמ\"ש פ\"ז דברכות סי' ב'. ולרש\"י ר\"ל ברכת המוציא:"
+ ],
+ [
+ "ומזמנין עליו
אף דזימון בעי קביעות. כ\"כ רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל. עוד י\"ל דקמ\"ל דאף דבזימון מוציא אחרים יד\"ח. ובכולהו טעמא משום מגו הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומפרישין אותו ערום
כשמפריש המעשר ותמ\"ע. מדא\"צ ברכה מדהו\"ל ספק דדבריהם. ואע\"ג דיו\"ט שני נמי הוא רק דדבריהם ומברכין הכא שאני דרוב ע\"ה מעשרין הן [כשבת כ\"ג א]:"
+ ],
+ [
+ "בין השמשות
בע\"ש. דספק חשכה מעשרין הדמאי:"
+ ],
+ [
+ "הא אם הקדים
בתבואה שקנה מעם הארץ:"
+ ],
+ [
+ "מעשר שני לראשון אין בכך כלום
אף שמפסיד הכהן עי\"ז בתרומת מעשר. ונראה לי דמדלא קתני ומותר להקדים וכו' שמע מינה דעכ\"פ לכתחילה אסור. ויש אומרים דמלת הא היינו דכאן מתחיל משנה ה' [אב\"י עי' הג\"ה דומה לזה בסמ\"ע ח\"מ סי' מ\"ג סקנ\"ג]. ואין נראה דטפי היה ראוי להתחיל משנה ה' עם בבא דשמן:"
+ ],
+ [
+ "שמן שהגרדי
וועבער:"
+ ],
+ [
+ "סך באצבעותיו חייב בדמאי
דסיכה כשתייה:"
+ ],
+ [
+ "ושהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי
קצת יש לדקדק למה הפסיק תנא עם קולות הדמאי שמערבין בו וכו'. בין סיכת שמן ערב לסיכת גרדי וסורק ששניהן מענין סיכה. נ\"ל דהפסיק ביניהן לאשמעינן שאין משמעות סיכה זו כזו. דבשמן ערב אפילו בסכו לעונג הגוף פטרו בה. וסיכת הגרדי אף בסכו להרטיב על ידן גם חוט האריגה. אפ\"ה מדגופו נהנה ממנו חייב. דלא דמי לשמן ערב דלא שכיח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום
אפילו מכזיב ולהלן. דחזקתן מארץ ישראל באו וחייבים במעשרות מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "הדבילה והתמרים והחרובים האורז והכמון
קיממעל:"
+ ],
+ [
+ "האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו
אפילו בארץ ישראל ומהאי טעמא לא נקט סתם פטור:"
+ ],
+ [
+ "פטור
דאורז שמחו\"ל ניכר הוא דשל א\"י לבן ביותר. משא\"כ אורז שבחו\"ל סביב א\"י. אדום הוא וכ\"כ בירושלמי. משא\"כ שאר מינין שבאו לא\"י אתו לאחלופי:"
+ ],
+ [
+ "המקבל עליו להיות נאמן
ולא יהיו פירותיו דמאי:"
+ ],
+ [
+ "מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר
משדהו:"
+ ],
+ [
+ "ואת שהוא לוקח
אפילו ע\"מ למכור:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מתארח אצל עם הארץ
שיתעכב כאורח בביתו דחשדינן ליה שיבא לאכול אצלו. ובבאו עדים שקבל בפני ג'. ושהתנהג בכל אלו ל' יום סגי:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף המתארח אצל עם הארץ
ואומר שלא אכל אצלו. או שאכל ועישר מה שאכל:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו על עצמו אינו נאמן
נ\"ל דה\"ק הרי גם על עצמו. ר\"ל מה שאוכל או מוכר בביתו. אמרי' דאינו נאמן עדיין עד שיביא עדים שעישר הכל. והיאך נאמינו על של אחרים. ר\"ל על הע\"ה שהתארח אצלו. שהוא ודאי אינו מעשר. והיאך נאמין לזה כשיאמר שעישר מה שאכל. והרי רגלים לדבר שאכל מה שאינו מעושר:"
+ ],
+ [
+ "כיצד יהא נאמן על של אחרים
דבכל דוכתא אשכחן דנאמן טפי על של עצמו מעל של אחרים [כחגיגה פ\"ג מ\"ה ומכשירין פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "המקבל עליו להיות חבר
נ\"ל דחבר נקרא אדם שרשאין הפרושים להתחבר אליו מדנזהר לענין טהרות. שלא יהיו בגדיו ומאכליו בחזקת טומאה. ואפילו ת\"ח א\"נ על זה עד שיקבל וירגיל א\"ע ל\"י. מיהו א\"צ הת\"ח לקבל בפני ג':"
+ ],
+ [
+ "אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש
דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י. מיהו אנן קי\"ל דמותר:"
+ ],
+ [
+ "ואינו לוקח ממנו לח
משא\"כ יבש נאמן ע\"ה שלא הוכשר. אבל א\"נ שלא נטמא דאינו בקי בזה. ולאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל נאמן שלא הוכשר מס\"ס. ולהכי א\"נ אטומאה במגו. מדא\"נ דלא הוכשר רק מס\"ס ולא מצ\"ע. עכלה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מתארח אצל עם הארץ
אפילו אצל ע\"ה שכבר קבל להיות נאמן על מעשרות. שמא יתטמא אצלו:"
+ ],
+ [
+ "ולא מארחו אצלו בכסותו
דבגדו כמדרס לפרושים. שמא ישבה עליהן נדה ומטמא בהיסט. משא\"כ מע\"ה גופיה דאינו מטמא רק במגע. יכול להזהר:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה
דאסור לגדלן בא\"י שמא ירעו בשדות אחרים:"
+ ],
+ [
+ "ולא יהא פרוץ בנדרים
לנדור הרבה שמא יעבור:"
+ ],
+ [
+ "ובשחוק
דמרגיל לזנות דשחוק וקלות ראש מרגילין לערוה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יהא מטמא למתים
ר\"ל אינו חושש להטמא למתים אף באין צורך:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא באו אלו לכלל
דמה נוגע זה לטהרות ור\"י סבר מתוך שמתנהג בפרישות באלו. מחזקינן ליה נמי שיזהר לענין טהרות ג\"כ:"
+ ],
+ [
+ "הנחתומים
נחתום חבר שקנה דמאי:"
+ ],
+ [
+ "לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה
והלוקח ממנו יפריש מעשר שני. משום דהשוטרים מכריחין לנחתומים למכור בזול. ונ\"ל דלא הרויח הנחתום רק שא\"צ להפריש מע\"ש. אבל עכ\"פ צריך לקרוא שם למעשר ראשון ולמעשר עני בשנתו. וכלקמן [פ\"ד מ\"ג] דהרי לא מפסיד מידי בשיקרא שם. מיהו במוכר לע\"ה חייב בכל:"
+ ],
+ [
+ "החנונים אינן רשאין למכור את הדמאי
מדמשתכר הרבה. חייבוהו גם במע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כל המשפיעין במדה גסה
שמוכרים הרבה ביחד:"
+ ],
+ [
+ "רשאין למכור את הדמאי
מדדרכם לתת מדה גדושה ואינן מרויחים הרבה:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות
סוחר גדול בלח:"
+ ],
+ [
+ "ומוכרי תבואה
סוחר גדול ביבש:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר את
דבר שדרכו וכו':"
+ ],
+ [
+ "שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה
ופטור:"
+ ],
+ [
+ "את שדרכו להמדד בדקה ומדד בגסה טפלה גסה לדקה
וחייב לעשר:"
+ ],
+ [
+ "ובלח דינר
מה ששוה דינר ודינר ו' מעין [ומעה וזוז שוין] ומעה כסף משקל ט\"ז שעורים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות
פאססער מלאות ירק:"
+ ],
+ [
+ "של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרה
לפי האומד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מאכילין את העניים דמאי
אפי' לחברים ואפילו בקביעות. לחכמים דסיפא:"
+ ],
+ [
+ "ואת האכסני' דמאי
אפילו לחיל מלך ישראל שחייב לזונם ומכל שכן שאר אורחים. מיהו בלנו האורחים לכ\"ע חייבים. ולהכי פלגינהו לעניים ואורחים בתרי בבי. וטעם דפטור. הוא כדי להקל מצות צדקה והכנסת אורחים. ומשום הכי יודיעם. דברצו יעשרו. ולהכי תני מאכילין ולא העניים אוכלין:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי
ולא הוה מעשה לסתור. דמרישא משמע דוקא בתורת צדקה מותר להאכיל דמאי. דיש לומר דהכא נמי מיירי באין מחוייב להן מזונות. ועניים היו. וקמשמע לן דלא גזרינן אטו בחייב להן מזונות דאז אסור להאכילן:"
+ ],
+ [
+ "גבאי צדקה
שמפרנס בקביעות:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעשר
דרק סעודה אחת שרינן ברישא:"
+ ],
+ [
+ "ואת שאינו מעושר למעשר
ונותנין לו טפי כדי לעשר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם
ר\"ל רשאין לעשות כן. וא\"ת ולמה לא יעשר כדברי ב\"ש. דבהיות טוב אל תקרי רע. י\"ל דבשיעשו כן תפסד הצדקה מדצריך ליתן להמעשר טפי כמש\"ל. וגם אפשר שיפסיד העני כשלא יהיה כ\"כ בקופה ותמחוי ממעושר. מיהו לר' יהודה [פ\"ה מ\"ה] לא יתנו לעני א' ממעשר ומשאינו מעשר. דשמא יפריש מזה על זה:"
+ ],
+ [
+ "הרוצה לחזום עלי ירק
לחתוך הירק מהקלחים [ת\"י ומלק ויחזום]:"
+ ],
+ [
+ "להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר
שמא ימצאהו הע\"ה. ומיירי בנאגד כבר דנתחייב במעשר. דבהופקר מקודם פטור ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח ירק מן השוק
מעם הארץ. ונראה לי דהאי לוקח לא לשון קנין רק ר\"ל נטל:"
+ ],
+ [
+ "ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר שאינו מחוסר אלא מנין
דמדשומתן ידוע. כבר קנינהו במשיכה או בהגבהה. ומודיע לקונים אותן שעישר שלא יפרישו אחר כך מפטור על החיוב או איפכא. באותן אגודת עצמן שיקנה ממוכר זה. ועיין פרק ה' משנה ז':"
+ ],
+ [
+ "היה עומד ולוקח
שבורר לו אגוד יפה:"
+ ],
+ [
+ "וראה טוען אחר יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך
דמשיכתו לא היתה ע\"ד לקנות. וקמ\"ל אף דמדאורייתא מעות קונית עכ\"פ הכא הם אמרו והם אמרו. הם אמרו לעשר דמאי. והם אמרו דבכה\"ג לא יהיו מעות קונות:"
+ ],
+ [
+ "המוצא פירות
שהוקבעו למעשר:"
+ ],
+ [
+ "בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע
ר\"ל להניחן במקום מוצנע שבהפקר ולא ירצה לאכלן. דלהשליכן אסור [כעירובין דס\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתחלה נטלן בשביל שלא יאבדו
ולא נתכוון לזכות בהן:"
+ ],
+ [
+ "כל דבר שאין אדם רשאי למכרן דמאי
כמוכר במדה דקה:"
+ ],
+ [
+ "לא ישלח לחברו דמאי
במתנה במדה דקה ואפילו לחבר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו
אבל בדמאי דקיל. חייש שמא ישכח מלהודיעו. ונראה לי דוקא במתנה דלא שכיח. וגם ודאי נזהר להודיעו כדי שלא להכשילו. אבל במכירה מודה ר\"י דאסור כלקמן פ\"ה מ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "המוליך חטים לטוחן כותי
קודם שגזרו עליהן שיהיו כעובדי כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית
ולא חשידי לאחלופי:"
+ ],
+ [
+ "לטוחן עובד כוכבים דמאי
דשמא החליפם בתבואת ע\"ה שהיה אצלו לטחון. ולראב\"ד אין זה החשש דא\"כ הו\"ל ס\"ס. אלא החשש הוא שמא החליפה העובד כוכבים עם שלו וס\"ל להראב\"ד דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר:"
+ ],
+ [
+ "אצל העובד כוכבים כפירותיו
דאף דחשיד להחליפן בשלו הרי פירות עובד כוכבי' פטירי. דיש קנין לעובד כוכבי' להפקיע ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש אומר דמאי
דשמא גם הע\"ה הפקיד אצלו והחליפן בהם:"
+ ],
+ [
+ "הנותן לפונדקית
בעלת אכסניא:"
+ ],
+ [
+ "מעשר את שהוא נותן לה
לבשל ולאפות:"
+ ],
+ [
+ "ואת שהוא נוטל ממנה מפני שחשודה לחלוף
דמורה היתר לאחלופי. מדטרחה בשבילו. או דלטובתו מתכוונת להחליף רע בטוב:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין
לחוש שמא תחליף ותאכל טבל:"
+ ],
+ [
+ "הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל
ובפונדקית לא קתני המתקלקל. דאפילו לא נתקלקל על ידה מחלפת. כדי להרגיל אצלה בנ\"א. [ולכאורה יש להוכיח כתוס' דפונדקית ברישא חשידא ליתן לו רע תחת טוב דאל\"כ ל\"ל תו למתני חמותו. אי תרווייהו חד טעמא נינהו. מיהו לרש\"י דבפונדקית נמי חשודה ליתן טוב תחת רע. י\"ל דנקט סיפא משום שביעית דבפונדקית נקט מעשר דוקא. דבשביעית אסור כלל ליתן לה. ובחמותו נקט מעשר דוקא. הא שביעית מותר לגמרי]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה
טעמא דת\"ק קאמר:"
+ ],
+ [
+ "מודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף
כלומר כשנתן לחמותו בשנת שביעית ספיחי שביעית שמהפקר המותרים [כשביעית פ\"ט סי' י וסי' יד] לא חיישינן שהחליפתן במשומר בשביעית. אפילו נתקלקל מה שנתן לה חתנה:"
+ ],
+ [
+ "להאכיל את בתה שביעית
דר\"י לטעמיה דשביעית חמיר להו לעם הארץ טפי ממעשר [כבכורות ד\"ל ע\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ושואלו בשבת
דירא לשקר בשבת וה\"ה ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "חשכה מוצאי שבת לא יאכל
על סמך הגדה דשבת:"
+ ],
+ [
+ "עד שיעשר
דאע\"ג דנאמן באמירה דשבת. אפ\"ה גזרו באכילה דחול אטו אמירה דחול. ורק בשבת משום עונג שבת ל\"ג. ומה\"ט רק בשכח מלעשר הקילו ולא לכתחילה. מיהו אם היה נזכר קודם שבת. רק לא היה לו פנאי להפריש. אומר מע\"ש שאני עתיד להפריש וכו' [כלקמן רפ\"ז]. ומדנקט עד שיעשר [ול\"ק יעשר מה שיאכל] משמע כרמב\"ם דגם על אכילתו בשבת חייב לעשר כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל. ונ\"ל דלפ\"ז כוונת המשנה לא יאכל כלל אפי' דבר אחר עד שיעשר:"
+ ],
+ [
+ "לא מצאו אמר לו
בשבת:"
+ ],
+ [
+ "חשכה מוצאי שבת לא יאכל
סתם מתני' ר\"מ דחשוד לדבר. לא דנו ולא מעידו:"
+ ],
+ [
+ "עד שיעשר
הא דפלגינהו לב' בבי. נ\"ל דקמ\"ל דדוקא בלא מצאו למוכר שואל לאחר. אבל ביש המוכר כאן לא יסמוך על אחר. דהמוכר נזהר טפי מלהכשילו. ותנא רישא לרבותא דמוצאי שבת שלא יאכל אע\"ג דבעל הפירות בעצמו א\"ל כן ותנא סיפא לרבותא דשבת. דבשבת אפילו על פי אחר מותר לאכול:"
+ ],
+ [
+ "תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה
לצ\"ט של חולין שהופרשה מהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו
דדוקא קודם שהופרשה מיקל בה. ובהופרשה יודע שאסורה ואימת דימוע עליו:"
+ ],
+ [
+ "המדיר את חבירו שיאכל אצלו
דא\"ל יאסר עליך כל אשר לי אם לא תסעוד אצלי:"
+ ],
+ [
+ "אוכל עמו בשבת הראשונה
של נשואי בחור לבתולה אפילו בימי החול של ז' ימי המשתה והקילו משום איבה:"
+ ],
+ [
+ "ואף על פי שאינו מאמינו על המעשרות
קשה דכבר אמר שאינו מאמינו. ונ\"ל דלעיל ר\"ל שבעיני החבר הוא בכלל ע\"ה שאינן מעשרין. והכא ר\"ל שאף להגדתו שעישר תבואה זו אינו מאמינו. אפ\"ה צריך לשאלו וכדמסיק. או נ\"ל דר\"ל אף שגם הע\"ה אינו מאמינו לחבר שיעשר. ולפיכך אינו חושש להכשילו. כדאשכחן בטהרות [פ\"ח מ\"ב] דגם ע\"ה היה נזהר לבלי להכשיל לחבר:"
+ ],
+ [
+ "ובשבת שניה אף על פי שנדר ממנו הנייה
נ\"ל דר\"ל דאע\"ג דזה שנאה יתירה שהנודר אוסר א\"ע מלהנות מהנדור משא\"כ ברישא אפילו לא נדר ממנו רק אכילה או שאר דבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל עד שיעשר
ולא מהני אימת שבת רק בין מוכר ללוקח דהו\"ל כדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי
דנהי דחשוד הע\"ה על מע\"ר ומע\"ש. ה\"ט משום דבמעשר ראשון יש בו תמ\"ע שאסור לזרים. וירא להפריש מע\"ר. דעי\"ז יפסיד להפריש תמ\"ע. וכ\"כ מע\"ש טריחא ליה מלתא להעלותו לירושלים. אבל מעשר עני דגם בהפרישו לא נאסר לעצמו. לכן מפרישו הע\"ה מדגם טבול למעשר עני במיתה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש
לדבריו דר\"א קאמרי. לסברתך עכ\"פ היה ראוי שיקרא שם. לומר מעשר עני בצפונו או בדרומו דלא טריחא מלתא כלל. מיהו לדידן ודאי חשיד ע\"ה עלה. וצריך חבר להפרישו. רק שהעני הוא הממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "מי שקרא שם
קודם שבת:"
+ ],
+ [
+ "לתרומת מעשר של דמאי
שאמר תרומת מעשר של כרי זה יהיה בצפונו או בדרומו. ונקט דמאי דבדמאי מקיים הישראל המעשר לעצמו. ולהכי מפריש הוא התמ\"ע לכהן. משא\"כ בודאי רגיל הלוי להפריש התמ\"ע לכהן. ולא תני תרומה גדולה של ודאי מדאין רגיל להשהותה עד לאחר הגורן:"
+ ],
+ [
+ "ולמעשר עני של ודאי
דאילו בדמאי הרי א\"צ ליתנו לעני כמ\"ג ולא תני מע\"ר של ודאי דהרי אין הלוי יכול לאכלו בשבת. מדאסור להפריש תמ\"ע דהו\"ל כמתקן מנא:"
+ ],
+ [
+ "לא יטלם בשבת
ר\"ל הכהן והעני. דאף דבקרא שם מע\"ש מותר להפרישן אסור להוליכן בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה כהן או עני למודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם
שלא יסברו שמאכילן משלו. והו\"ל כמאכיל אורחיו תרומות ומעשרות:"
+ ],
+ [
+ "האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן
שנאמן שאינו מוכר פירות ע\"ה אחר בחזקת מעושרים. או נ\"ל דה\"ק שנאמן לומר אמת כשישאלוהו אם עישר:"
+ ],
+ [
+ "וממי שהוא מעשר אינו נאמן
דמדהוא עצמו חשוד. והוא לא אמר לו ממי יקח. מצי לאשתמוטי למימר בעיני הוא נאמן:"
+ ],
+ [
+ "מאיש פלוני
ר\"ל אם אמר ליה קח לי מאיש פלוני:"
+ ],
+ [
+ "הלך ליקח ממנו
נקט הכי לאשמועינן דאפילו ידע המשלח שהלך ליקח מהנאמן וטרח אבתריה אפילו הכי אינו נאמן שלקח מנאמן אחר:"
+ ],
+ [
+ "ואמר לו לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן אינו נאמן
ואינו נאמן במגו דירא שיתגלה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו איש פלוני נאמן ה\"ז נאמן
דאף דהחשוד אינו מעיד. על כל פנים משום חיי נפש הקילו. מדאינו מכיר אדם שם:"
+ ],
+ [
+ "הלך ליקח ממנו אמר לו מי כאן מוכר ישן
שירא שיאכילוהו חדש. או מדתבואה ישינה טובה יותר:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו מי ששלחך אצלי
וכגון שהזכיר לו שם האדם:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנין
משום חיי נפש:"
+ ],
+ [
+ "שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אינן נאמנין
דגומלין זל\"ז. דחבירו ישבחו בעיר אחרת."
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר נאמנין
משום חיי בני עיר. שיביאו להם תבואה. ולת\"ק דוקא ברישא חייש לחיי נפש. משום שהקונה נכרי בעיר. ועוד שהמוכר הראשון לא ידע אם ירצה קונה זה ליקח ישן. וגם מוכר השני לא ידע זה. אבל הכא הרי נסעו שניהן יחד בדרך ועשו קנוניא זו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הלוקח מן הנחתום
שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ\"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ\"ב מ\"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ\"ד מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר
ר\"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ\"ע מוד דאף דתמ\"ע א\"צ מוקף רק מד\"ס [כתוס' גיטין ד\"ל ע\"ב] ומכ\"ש בדמאי. עכ\"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח\"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ\"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום:"
+ ],
+ [
+ "וחלה
אם הקונה בעה\"ב. אז שיעור חלה א' מכ\"ד. ואם פלטר א' ממ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר
עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר\"ז תמ\"ע עליו. צ\"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא:"
+ ],
+ [
+ "סמוך לו זה שעשיתי מעשר
בתחילה:"
+ ],
+ [
+ "עשוי תרומת מעשר עליו
ויתנו לכהן:"
+ ],
+ [
+ "והשאר
חלק מ\"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ\"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ\"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה:"
+ ],
+ [
+ "ומע\"ש בצפונו או בדרומו
של התמ\"ע שכבר קבע לו מקום ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ומחולל על המעות
וא\"צ להוסיף חומש:"
+ ],
+ [
+ "הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת
דרשאי גם הישראל ליתן התמ\"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל\"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ\"ע א' מק':"
+ ],
+ [
+ "נוטל אחד משלשים ושלש ושליש
ר\"ל מכל ל\"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל\"ג סאה ושליש. דהו\"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות:"
+ ],
+ [
+ "ואומר א' ממאה
בכל החלק:"
+ ],
+ [
+ "ממה שיש כאן
בסאה שהפרשתי:"
+ ],
+ [
+ "ה\"ז בצד זה חולין
ר\"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ\"ל דדוקא צ\"ל כן. דאל\"כ מדמפריש ת\"ג ותמ\"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ\"ע לת\"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ\"ל במתני' דהכא. ולרב\"א ה\"ט דצ\"ל כן. מדצריך להפריש ת\"ג מאומד. ותמ\"ע צריך מדידה. ובאומר \"והשאר\". הוי כמאומד:"
+ ],
+ [
+ "והשאר
ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי:"
+ ],
+ [
+ "תרומה על הכל
יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק:"
+ ],
+ [
+ "ומאה חולין שיש כאן
ר\"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו
שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת\"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר:"
+ ],
+ [
+ "זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו
על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת\"ג ותמ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "והשאר חלה
ר\"ל ואם רוצה להפריש ת\"ג ותמ\"ע וחלה כא'. ג\"כ רשאי. רק דלא נקט בכה\"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת\"ג וא' לתמ\"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ\"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ\"ז הנשארים. טפי מב'. ואע\"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש\"ל סי' י\"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ\"ד מ\"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה
דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מטפוסין
דפוסין שעושין בהן הלחם א\"נ נ\"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ\"ב דב\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "הרבה
אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן:"
+ ],
+ [
+ "שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר
ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר\"י. ולתוס' [ב\"מ נ\"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר\"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג\"כ מב' דפוסים:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר
אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין:"
+ ],
+ [
+ "ומתיר בחלה
דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח מן הפלטר
הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע\"ד ממנחות [ק\"ג ב] ודלא כרש\"י [ב\"מ נ\"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ\"ר נהפך הוא]:"
+ ],
+ [
+ "מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר
דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מאחת על הכל
ס\"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום:"
+ ],
+ [
+ "מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול
מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מעשר מכל אחד ואחד
ר\"ל מכל טפוס וטפוס:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח מן העני
שמחזיר על הפתחים:"
+ ],
+ [
+ "וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה
חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם:"
+ ],
+ [
+ "מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל
דס\"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א\"כ כשיפריש אחר שיבללם. א\"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא\"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה\"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר\"י אימתי בזמן שמתנה מרובה
שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ\"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד:"
+ ],
+ [
+ "אבל בזמן שמתנה מועטת
שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו\"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע\"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח מן הסיטון
סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה:"
+ ],
+ [
+ "וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג
אותה כלי ואפי' לר\"י לעיל בפלטר עכ\"פ בסיטון מודה דמטובא זבן:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מאותו המין
שחמתית או לבנה:"
+ ],
+ [
+ "נאמן הסיטון לומר משל אחד הם
מדקאמר דנאמן ש\"מ דבע\"ה מיירי. ואע\"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ\"ד כ\"ו] אפ\"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו\"ל ס\"ס. ספק שאמר אמת. וא\"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח מבעל הבית
מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע\"ה שאינו מעשר:"
+ ],
+ [
+ "וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה
מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק
וקנה וחזר וקנה ממנו:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר
הלוקח:"
+ ],
+ [
+ "ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד
דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח טבל משני מקומות
והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל:"
+ ],
+ [
+ "מעשר מזה על זה
קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו\"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב\"ם רפ\"ב ממעשר. ולראב\"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו\"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע\"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי\"ל [מגילה פ\"ב מ\"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י\"ל התם ודאי וודאי הוא. משא\"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו\"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו\"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאמרו
דבמכרו לו טבל מעשר מזע\"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ\"פ אין אדם וכו'. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין אדם רשאי למכור טבל
אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח\"י דבר שאינו מתוקן:"
+ ],
+ [
+ "אלא לצורך
בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע\"ג דבטלי חולין ברוב. עכ\"פ כיון דאין בילה ביבש. א\"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו\"ל דשיל\"מ [כנדרים דנ\"ח] אבל מדאורייתא בטל. א\"א להפריש מטבל אחר דהו\"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה:"
+ ],
+ [
+ "מעשרין משל ישראל על של נכרי
דקיי\"ל אין קניין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע ממעשר [רמב\"ם פ\"א מתרומות]:"
+ ],
+ [
+ "משל ישראל על של כותים
קמ\"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים
דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ\"ש דפליג ר\"א ברישא דליכא ס\"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת\"ל שא' מהן לא עישר. י\"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת\"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה:"
+ ],
+ [
+ "עציץ נקוב
זאאט טאפף בל\"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו':"
+ ],
+ [
+ "תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה
ואפי' לכתחילה תורם הכי:"
+ ],
+ [
+ "משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום
דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא\"צ להוציא עליה תומ\"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור:"
+ ],
+ [
+ "מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות
דמדהפריש מחיוב אפטור. הו\"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ\"ט ב]. ונ\"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני:"
+ ],
+ [
+ "תרם מן הדמאי על הדמאי
נ\"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת\"ג הרי לא נחשדו ע\"ה עליה [כסוטה דמ\"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום
דשמא א' עישר. וא\"צ לתקן התרומה. דרוב ע\"ה מעשרין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המקבל
ליתן לבעה\"ב מחצה שליש ורביע מהתבואה:"
+ ],
+ [
+ "שדה מישראל מן העובד כוכבים ומן הכותי יחלק לפניהם
דכדי שלא ימנעו מלקבל שדות בא\"י. הקילו אמקבלים שא\"צ לתרום ולעשר על חלק של בעה\"ב וחולק הכרי לפניהם. כדי שידע הבעה\"ב שחלקו טבל הוא. מיהו במקבל מעובד כוכבים א\"צ לחלק בפניו:"
+ ],
+ [
+ "החוכר שדה מישראל
מקבל שדה בדבר קצוב:"
+ ],
+ [
+ "תורם ונותן לו
מדדרך להפריש התרומה בגורן מיד. ובעה\"ב ששכרו קצוב אינו מצוי שם. ולהכי מפרישה ומנכה לו מחכורו. אבל לעשר אינו רשאי לעשר חלק חבירו. דהרי חבירו יכול בעצמו להפרישו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר
שזרע מקצת השדה ממין אחר כשיעור חכירתו:"
+ ],
+ [
+ "מעשר ונותן לו
וכ\"ש תרומה דקודם למעשר בין במקבל בין בחוכר. וטעמו. דבשלמא בנותן לו מהשדה שחכר ממנו ומאותו המין. לא מחזי כפורע חובו מהמעשר. משא\"כ בחדא לריעותא שהוא מין אחר אפי' מאותו שדה. או אותו המין אבל משדה אחר. צריך ליתן לו חולין מתוקנים דאל\"כ מחזי כפורע חובו ממעשר."
+ ],
+ [
+ "החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו
ומכ\"ש תרומה. ואף למ\"ד יש קניין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע ממעשר. אפ\"ה חייב. כדי שימנעו מלחכרה. וימכרנה לישראל. וקנסו רק בחכרה. דדמי לפורע חובו מחלק כהן. ועוד דחפץ עובד כוכבים בחכירות טפי מקבלנות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו
שגזלה מאבותיו:"
+ ],
+ [
+ "כהן
או:"
+ ],
+ [
+ "ולוי שקבלו שדה מישראל כשם שחולקין
הבעה\"ב והאריס:"
+ ],
+ [
+ "בחולין כך חולקין בתרומה
ובמעשרות. רק נקט תרומה. מדנפרשת ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף המעשרות שלהן
התרומה לכהן והמעשר ללוי. ובמלת מעשרות נכלל נמי תרומה בהרבה מקומות. מיהו אפשר דלעיל נקט תרומה לרבותא. דאפילו תרומה שנתנה בעוד שלא נעקר הגורן. וכל התבואה עדיין היא בשדה (המוכר). אפ\"ה נוטל הנותן חלקו מהתרומה. ור\"א נקט מעשרות לרבותא. דאפילו המעשרות. שרגיל הנותן ליתן בביתו. אפ\"ה צריך ליתנו להמקבל:"
+ ],
+ [
+ "שעל מנת כן באו
ירדו לשדהו:"
+ ],
+ [
+ "ומלוי המעשרות לבעלים
בהא כ\"ע מודו. דמעשרות שיורא שייר:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר הקרתני
בן כפר שחוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "המקבל זיתים לשמן
ישראל מכהן או לוי. ומכ\"ש איפכא [אב\"י ובזה מתורץ קושית הכ\"מ פ\"ו דמעשר הח\"י ע\"ש]. שקבלו אילני זתים. שיעשום שמן ויתן לבעה\"ב חלקו:"
+ ],
+ [
+ "כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה
ולא דמי לדלעיל. מדהרבה טרח בשמן. ומדחשוב הוא לא מחל המקבל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר ישראל שקבל מכהן ומלוי זיתים לשמן למחצית שכר
[אב\"י ועי' כ\"מ פ\"ו ממעשר הח\"י שכתב או למחצית שכר]:"
+ ],
+ [
+ "המעשרות לבעלים
דזיתים דינן כשדה:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים לא ימכור אדם את זיתיו
תלושין ולא הוכשרו לק\"ט עדיין:"
+ ],
+ [
+ "אלא לחבר
דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ה אומרים אף למעשר
אף שאינו נזהר בטהרות ואסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י. דס\"ס הוה שמא יאכלם כך. ושמא לא יטמאן. ולא דמי לפ\"ב מ\"ג. דהתם ביבש שהוכשר מיירי. מיהו אפילו בהוכשר קיי\"ל דמותר לגרום טומאה לחולין: [אב\"י ואפילו לטמא בידים מותר כהילכתא גבירתא כאן מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וצנועי בית הלל
מדקדקים במצות:"
+ ],
+ [
+ "היו נוהגין כדברי בית שמאי
הקשה אחי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל בספרו משנת ר\"א וז\"ל אף דבעושה כב\"ש חייב מיתה [כברכות די\"א א']. אפשר התם אחר בת קול [כיבמות די\"ד א'] ועיין תוס' ברכות [דנ\"ב ב'] ועיין ט\"ז [א\"ח רסקפ\"ד] ות\"ל מ\"כ בס' אורחת חיים דדוקא לאחר מיתת ב\"ה אסור לנהוג כב\"ש שלא יאמרו דב\"ה חזרו בהם משא\"כ בחייהם וענ\"ל דהיכא דב\"ה מודים דשרי רק דלא הטריחו שאני. כדמוכח [שבת די\"ח ויבמות דט\"ז] עכלה\"ט. ולפעד\"נ דהכא שב ואל תעשה שאני. ועמ\"ש פ\"א דברכות מ\"ג בבועז אות ד:"
+ ],
+ [
+ "שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו וחלקו
ר\"ל וגם על חלק חבירו מפריש עכ\"פ בתורת דמאי:"
+ ],
+ [
+ "בכל מקום שהוא
ומיירי בהוכרו החלקי' ואח\"כ נתערבו. ובכה\"ג אף בדרבנן כדמאי אין ברירה:"
+ ],
+ [
+ "שנים שקבלו שדה באריסות
וא' חבר וא' ע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני
דמדלא חלקו. יש ברירה בדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה יין ואני אטול שמן
דבכה\"ג הו\"ל כמחליפין ואין ברירה והו\"ל כמוכר שאינו מעושר:"
+ ],
+ [
+ "חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ
לעיל קמ\"ל דא\"צ לעשר חלק הע\"ה. והכא קמ\"ל דמותר ליתן לחלקו פירות המוכשרים לק\"ט. ולהכי מייתי הכא בסיפא לח ויבש [ועי' לקמן סי' ל\"ב] [אב\"י לדעתי צ\"ל סי' ל\"א]. ולרמב\"ם לעיל מיירי בשניהן חברים. וקמ\"ל דכופין אמדת סדום. שנהנה א' כשיקח חלק שקרוב לביתו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה הלח ואני אטול את היבש
לח היינו שהוכשר. ויבש. היינו שלא הוכשר. דלח ויבש ג\"כ כב' מינין דמי. כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אתה יין ואני פירות
ואף דבב' מינין הו\"ל חליפי אסורי הנאה. י\"ל מדירושת גר את אביו אינו רק מד\"ס. שלא יחזור גר לסורו. מהפקירא קא זכי. [ול\"מ נ\"ל דכולהו הנך משניות צריכי. דנקט משנה ז' דבהוכרו ולבסוף נתערבו לא אמרינן ברירה [ועי' תוס' תמורה ד\"ל ע\"א ד\"ה ואידך]. ונקט משנה ח' דבהיו מעורבין מתחלה. והן מין א'. אפי' הוא ודאי טבל. אמרי' גבי' ברירה ורשאי להוציאו מתח\"י בעודו טבל. אף דגם לחבר אסור למכור טבל [כלעיל פ\"ה מ\"ח]. ונקט משנה ע'. לאשמועינן דכשהן מינין מחולקין. אפי' הוא דמאי דשמא עישרו אביו הע\"ה. אפ\"ה אסור להוציאו מתח\"י בלי מעושר. וקמ\"ל משנה י' דכירושת עובד כוכבים. אפי' הן ב' מינין. ומחזי כחלופי איסורי הנאה אפ\"ה אמרי' גבה ברירה]:"
+ ],
+ [
+ "המוכר פירות בסוריא
היא ארץ זיריען צפונית מזרחית לא\"י. שכבשה דהמע\"ה. ואע\"ג דכל כבוש רבים דינו כא\"י לכל הדינין. כיבוש סוריא שאני. דשלא כהוגן היה. מדכבשה קודם כבוש כל א\"י. והיבוסי ישב עוד בירושלים. לפיכך רק בקצת דינין הוה כא\"י. וחייבת במעשרות:"
+ ],
+ [
+ "מעושרין הן נאמן
אע\"ג שאמר מא\"י הן עכ\"פ מדרוב פירות הנמכרין שם מח\"ל הם. אית לי' מגו. ולראב\"ד מה\"ט פטור משום דרוב הגדלים בסוריא של נכרי הם. ולא גזרו על פירות סוריא. רק כשגדלים בשדה ישראל:"
+ ],
+ [
+ "משלי הן
משדה שבסוריא."
+ ],
+ [
+ "חייב לעשר
מדגזרו שם אדמאי:"
+ ],
+ [
+ "מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
קמ\"ל דלא אמרינן דמגו גרוע הוא. דירא פן יודע לנו שיש לו שם שדה:"
+ ],
+ [
+ "ואם ידוע
גם בלא הודאתו:"
+ ],
+ [
+ "שיש לו שדה אחד בסוריא חייב לעשר
דליכא מיגו. דמסתמא משדהו הוא:"
+ ],
+ [
+ "קח לי גלוסקן אחד
וקנה החבר ב'. א' לו וא' לע\"ה."
+ ],
+ [
+ "לוקח סתם ופטור
מלעשר אותה שנותן לע\"ה. דבדרבנן יש ברירה. כך פי' בבבלי [עירובין דל\"ז]. ובירושלמי פי' דמיירי שקנה החבר לע\"ה רק אגודה א' מחבר חבירו המוכר במדה גסה. וקמ\"ל דאף דמכיר החבר המוכר. שהקונה ג\"כ חבר הוא. ומותר למכור לו דמאי. עכ\"פ מדהודיעו שלצורך ע\"ה קונה. ודאי עישר המוכר. ואף דאסור למכור לע\"ה לח ויבש. הכא בלא הוכשר מיירי. דשרי כלעיל סי' כ\"ב. או נ\"ל דבכדי מן שרי [כסוכה דל\"ט ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו הן מאה
לא אמרי' דבטל. מדיש תקנה. כפ\"ג מ\"ב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות
ולא מיירי בהדירו. דבהדירו מותר לאכול כל שבת ראשונה כפ\"ד א\"נ התם מיירי בסעודת נשואין. ואף דאינו מתארח אצל ע\"ה כפ\"ב. נ\"ל דבהזמינו שרי מדרכי שלום:"
+ ],
+ [
+ "אומר מערב שבת
דבלא התנה מע\"ש. אסור להפריש בשבת. דדוקא בס' חשיכה מעשרין הדמאי:"
+ ],
+ [
+ "מה שאני עתיד להפריש מחר
ממה שאוכל וממה שאשתה. ואע\"ג שעדיין אינו ברשותו. בדמאי מתנין אפי' אדבר שאינו ברשותו:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא מעשר
ואת\"ג לא נחשדו:"
+ ],
+ [
+ "זה שעשיתי מעשר
יהי' למחר עשוי וכו':"
+ ],
+ [
+ "מזגו לו את הכוס
בשבת. וה\"ה לכשיאכל יאמר ג\"כ מה שאני וכו' רק נקט כוס הקידוש שקדם לאכילה ואע\"ג דכבר אמר כן אתמול. היינו רק כדי שעי\"ז יהיה מותר להפריש בשבת. אבל אעפ\"כ מפני שאתמול עדיין לא היה היין והמאכל מבורר לפניו. להכי היום אחר שנתבררו שניהן לפניו צריך לחזור ולומר."
+ ],
+ [
+ "אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר
מעכשיו ולכשאשתה דבלא מעכשיו הו\"ל טבל למפרע. ובלא אמר לכשאשתה הרי הו\"ל מדומע. וכיון דדמאי מדרבנן אמרינן יש ברירה. וק\"ל הרי מפסיד כהן מדעושה תמ\"ע שיורי כוסית. דאסור [כא\"ח ק\"ע]. ואי\"ל הרי אמרי' בירושלמי. דמה שמשייר מאבד בידים. כדי שלא לבייש הע\"ה. עכ\"פ לפע\"ד הרי צריך לשלם לכהן מה שהפסידו. ואי יפריש משיורי כוס הפסידו דמי תרומה הראוי לאכילה. ודוחק לומר דמיירי שהיה התמ\"ע פחות מס\"ד שבלוג. דמותר לאבדו [כפי\"א מ\"ח דתרומות]. ונ\"ל דה\"ט מדבל\"ז אינו ראוי לאכילה. דתרומת ע\"ה טמאה היא. ואף דכל מפריש לאיבוד לא הוי תרומה [כב\"ק קט\"ו] הכא בחולין טמאים שאני. וב\"ה שהאיר עיני הכהים במשנה חמורה זאת:"
+ ],
+ [
+ "זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בפיו
בפי הכוס. דבכוס עגול וקטן אינו נוח לכוון רוחות צפון ודרום:"
+ ],
+ [
+ "פועל שאינו מאמין לבעל הבית
על המעשרות. ואילה\"ק הרי מדאוכל מה\"ת פטור ממעשרות. כרפ\"ג דמעשר. י\"ל דהכא מיירי במושכר לדבר שנגמר מלאכתו דאז אינו אוכל מה\"ת והוא התנה עמו שיאכל. דהו\"ל כלוקח וחייב במעשר כסוף מ\"א שם:"
+ ],
+ [
+ "נוטל גרוגרת אחת ואומר זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל זו עשויה תרומת מעשר עליהן ומעשר שני באחרונה ומחולל על המעות וחושך גרוגרת אחת
נמנע מלאכול א' מכדי שבעו. כנגד אותה שהפריש לתמ\"ע. שאסורה לזרים. ויתנה לכהן ולהכי חושך. שלא יגזול לבעה\"ב. שאומר שעישר פירותיו כבר. ולעיל בהזמינו א\"צ למנוע. דמדהזמינו מסתמא ניחא לי' לבעה\"ב שיפריש:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש בן גמליאל אומר לא יחשוך מפני שחוא ממעט מלאכתו של בעל הבית
אלא יקנה גרוגרת אחת ויאכלנה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לא יחשוך
אין ר\"ל כלא יחשוך דר\"ג. דר\"ג קאמר אינו רשאי לחשוך. ור' יוסי ה\"ק א\"צ לחשוך [אב\"י כת\"ק וא\"צ לקנות גרוגרת כרשב\"ג שיכול לאכול כל הק' ויפריש א' לתמ\"ע והכל משל בעה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא תנאי בית דין
שתהיה התמ\"ע משל בעה\"ב [אב\"י לכאורה הרי גם רשב\"ג אומר שתמ\"ע משל בעה\"ב. אלא שאמר שיקנה א' החסר לק' מהשוק לאכול לעצמו. וכנגד זה אמר רבי יוסי שיכול להשלים אותו הא' ג\"כ מבעה\"ב]. [וק' א\"כ לר' יוסי היאך אוכל ק' גרוגרת. והרי כבר מצ\"ע הי' חייב להפריש א'. י\"ל דתנאי ב\"ד דקאמר ר\"ל הכי תקנו שלא יהיה צריך להפריש תרומ\"ע מגרוגרת היתירה. וכמו שתקנו מאכילין עניים ואכסניא דמאי [רפ\"ג]. [אב\"י ול\"מ מקדושת מרן רבן של ישראל זצוק\"ל הייתי אומר שבאמת מתקן ב' מאות. הא' לו והב' לבעה\"ב. ומהמאה שלו מפריש א' לתמ\"ע. ואח\"כ יאכל א' כנגדה מהצ\"ע המתוקנים דבעה\"ב. נמצא דמפסיד הבעה\"ב ב' גרוגרות. א' שנעשה לתמ\"ע על צ\"ט דפועל. וא' שנעשה לתמ\"ע על צ\"ט דבעה\"ב. שכל זה הוא תנאי ב\"ד. ואי\"ל א\"כ טפי הוה עדיף שיקנה לו בעה\"ב גרוגרת מתוקנת מהשוק לאכול י\"ל דבזה וודאי לא ישמע לנו בעה\"ב. לעשות עצמו חשוד ובפרט שאז צריך לומר ממי קנה כלעיל פ\"ד מ\"ה. ובזה מוכנים לי דברי ראב\"ד בהשגותיו לרמב\"ם פ\"ט דמעשרות הי\"א. וז\"ל תנאי ב\"ד הוא שאותה הגרוגרת שיתן לכהן תרומ\"ע שלא ימעט אותה ממאכלו. ויאכל חליפיה משל בעה\"ב משל תשע הנשארות לו. ועי' ברמב\"ם שם ובפירושו כאן וגם דבריו צרכינן לפרש או בדברי ע\"ר זצוק\"ל. או כפמ\"ש]."
+ ],
+ [
+ "הלוקח יין מבין הכותים
מדלא קאמר במשנתינו בסופה ומחולל על המעות. וכדקאמר בסוף משנה א'. ש\"מ דמשנתינו בשבת מיירי. דהיינו שקנה בע\"ש ושכח לעשר והגיע שבת. ואע\"ג דלעיל בע\"ה מצריכינן שיקרא שם קודם שבת והרי הכא לא קרא שם קודם שבת. י\"ל הרי אמרינן [ברכות מ\"ז ב'] דכותי עדיף מע\"ה. דע\"ה חשוד אמעשרות אבל לא כותי. דלא חשיד במה דכתוב בתורה בפירוש. וכל מצוה שהחזיקו בה כותים. הרבה מדקדקין בה יותר מישראל [כחולין ד\"ד א']. ולפיכך לעצמן וודאי מעשרי אלא דחשידי אלפני עור לא תתן מכשול. והכא מיירי שקנה מכותי מביתו. ואינו יודע אם עשאו לעצמו או למכרו. ומה\"ט נמי קאמר הלוקח יין מבין הכותים ולא קאמר הלוקח יין מכותי וכדקאמר לעיל (רפ\"ו) המקבל מכותי. אלא דהכא בקנה מביתו מיירי ולא ידע הקונה אם לעצמו עשאו או למכרו. א\"נ דמיירי דודאי עשאה כותי לעצמו. ואפ\"ה משום לא פלוג גזרו שיעשר כל מה שקונה מהכותים. מיהו בין כך ובין כך לא גרע מה שקונה מכותי כל כך כמה שקונה מע\"ה [אב\"י הכונה דהנקנה מכותי עכ\"פ אינו גרוע כמו הנקנה מע\"ה. לעניין שיהיה צריך לקרות שם קודם שבת] וא\"כ מדאיירי שאומר כן (בשבת). לפיכך אסור לומר שהמע\"ש יחולל על המעות בשבת דדוקא לעיל בהזמינו הע\"ה כיון שכל מה שמשייר נשאר אצל הע\"ה. לפיכך רשאי לומר בשבת. שהמע\"ש יהיה מחולל על המעות שקבעתי אתמול לכך. דאינו אלא מספר שחללו כבר אתמול. אבל הכא שנשאר השיור אצלו. למה יחללו בשבת. והרי מצי לחללו למחר [אב\"י דבלא טעמא דנשאר השיור אצלו. הי' מותר לפדות בשבת כמו שמותר לקרות שם לכתחילה בשבת. דאין תורמין ואין פודין הכל משום גזירת מקח וממכר כביצה דף ל\"ז א'. ואם מותר לקרות שם לתרומה בשבח משו' דהנקנה מכותי קיל מהנקנה מע\"ה. אעפ\"י שאיסו' הפרש' תרומה נזכר להדיא במשנה שם. כ\"ש דפודין. דאיסו' פדיה לא נזכר שם. ועי' א\"ח של\"ט ס\"ד] ושכח להפריש עד ביה\"ש *) [אב\"י כאן צריך הגה וצ\"ל. או יש לפרש דמיירי ששכח להפריש עד ביה\"ש] והרי מדיינן ודאי טבל אסור להפריש או לקבוע מקים למעשרות בע\"ש ביה\"ש. אבל לקרוא שם שרי. ונ\"ל (לפ\"ז) דלהכי נקט כותים דבגוונא אחרינא א\"א שקנה טבל. דהרי אין מוכרין טבל אפי' לחבר כפ\"ה מ\"ה. או דקמ\"ל אף דיש קצת ס'. דזמנין דמתקן לנפשי' ונמלך למוכרו אפ\"ה לא יפריש ביה\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש
לאחר שבת על ק' לוגין שיש כאן. דדוקא במפריש רק כדי אכילתו מותר להפריש בשבת אחר שקרא שם מע\"ש. כלעיל במשנה א'. ולא במפריש על כל הנוד. וכ\"ש הכא שגם לא קרא שם מע\"ש [אב\"י ואפי' לפי מ\"ש ע\"ר זצוק\"ל לעיל סי' י\"ד דקנה מכותי קיל ממה שקנה מע\"ה]."
+ ],
+ [
+ "הרי הן תרומה ועשרה מעשר
ואצ\"ל ואחד מהן תמ\"ע. דהא בטבל ודאי. לא נשאר מע\"ר בידו. דיתנו ללוי ויפריש הוא התמ\"ע (הטמא):"
+ ],
+ [
+ "ותשעה מעשר שני
ולא יחללו עדיין. מדלא קבע לו מקום:"
+ ],
+ [
+ "מחל
ר\"ל מתחיל. והיינו שלא ישתה כל היין שבנוד. על דעת לשייר כדי תרומת ומעשר. דזה הוא כמו הפרשה בשבת [כרא\"ש ביצה פ\"א סי\"ג] אלא מתחיל לשתות מהיין. ומשייר יותר מכדי תומ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ושותה
כתב רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל ואף דרק בתרומת ח\"ל אוכל והולך ואח\"כ מפריש [כביצה ד\"ט]. או בדמאי דשניהן מדרבנן. משא\"כ הכא טבל דאורייתא נ\"ל דבהתנה קודם אכילה או קודם שבת [אב\"י עי' לעיל סי' י\"ד סי' א' וב'] יש ברירה אף בדאורייתא [כתוס' גיטין דכ\"ה]. אמנם רק לצורך שבת:"
+ ],
+ [
+ "היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו
לראב\"ד [פ\"א ממעשרות] דכל תרומת פירות מד\"ס. חוץ מדגן תירוש ויצהר [דלא כרמב\"ם פ\"ב מתרומה דהכל דאורייתא]. נ\"ל דקמ\"ל הכא בתאנה אף דהו\"ל מדרבנן. והול\"ל אוכל והולך ואח\"כ מפריש עכ\"פ הכא. מדאפשר. יקרא שם עכ\"פ קודם שבת. וג\"ל עוד לפ\"ז. דקמ\"ל משנה א' וב' דבמאכל ע\"ה צריך לקרוא שם לתרמ\"ע קודם שבת. וקמ\"ל משנה ג' דאפי' בדמאי בפירות דמעשרן רק מד\"ס. צריך שיקרא שם קודם אכילה. וקמ\"ל מ\"ד בכותי צריך לקרוא שם לתרומה. אבל גם בשבת מדודאי כבר הפריש הכותי הכל לצורך אכילת עצמו. ורק משום דמה שמפריש לתרמ\"ע הרי ישאר אצל הישראל ויכול לחלל המע\"ש למחר. להכי לא יחללו בשבת. וקמ\"ל תו משנה ה'. דאע\"ג דבתאנים גוף התרומה מד\"ס. ואפי' הן ג\"כ דמאי דהו\"ל תרי דרבנן. אפ\"ה צרוך לקרוא שם מקודם. ואפי' הם ודאי טבל. כיון דתרומת פירות מד\"ס. מהני קריאת שם שמע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "והוא בבית המדרש או בשדה
בע\"ש בין השמשות. וא\"א לו לילך לביתו ולעשרם:"
+ ],
+ [
+ "אומר שתי תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני
נ\"ל דהכא נמי צריך לקבוע מקום לומר שהמע\"ש יהיה בצפונה או בדרומה ומחולל על המעות. דמדהשתא ע\"ש הוא וקבע לו מקום כבר. רשאי לחללו. רק דאסיפא סמיך ולא חש להאריך. א\"נ דרק בסיפא שהוא דמאי. וכשהוכשר הרי כבר נטמא המע\"ש ביד הע\"ה צריך לפדותו ככל מע\"ש שנטמא. אבל הכא שהמע\"ש טהור. א\"צ רק לקבוע לו מקום:"
+ ],
+ [
+ "היו דמאי
שא\"צ ליתן ממנו רק תמ\"ע. ונ\"ל דקמ\"ל דאף דאיכא תרתי. תרומה דרבנן ודמאי דרבנן. אפ\"ה צריך לקרוא שם תחילה:"
+ ],
+ [
+ "אומר מה שאני עתיד להפריש למחר
לא גרסי' למחר. אלא כלעיל סי' ט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "היו לפניו שתי כלכלות
סלים:"
+ ],
+ [
+ "ואמר מעשרות
הוא שם כולל לתרומות ומעשרות:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה מעושרת
נ\"ל דקמ\"ל דמותר לאכול הראשונה אף שלא הופרש עדיין תומ\"ע שלה מהשניה. וגם לא הופרש מהמוקף [אב\"י [ומיירי בע\"ש ביה\"ש כהך דלעיל] דמשום כבוד שבת א\"צ מהמוקף דאל\"כ אפילו ירק צריך מהמוקף. כחולין ד\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה מעושרת
אבל שניה לא דמדתפס לשון ראשון. נפטרה הראשונה והו\"ל כמפריש מפטור אחיוב. ואי\"ל א\"כ הול\"ל תרומה ויחזור ויתרום כלעיל פ\"ה מ\"י. הכא שאני שלא הופרש ממש התרומה ליכא למיחש לזלזולי. ונקט הך משנה הכא. מדדמי להנך משניות דלעיל. דבכולן אוכל והולך קודם שהפריש המעשרות. ואע\"ג דרק בחיוב מדרבנן בשל ח\"ל או דמאי אמרי' דאוכל והולך ואח\"כ מפריש. היינו בגוף אחד כבצק [ביצה ט' א']. משא\"כ הכא בגופין מחולקין. כבר מופרשין ועומדים הן. להכי גם בטבל דאורייתא רשאי לאכול המתוקן. א\"נ היכא דקרא שם מקודם כמשנה ד'. גם בודאי מותר לאכול ולהפריש אח\"כ."
+ ],
+ [
+ "מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה
ר\"ל ואם אמר. מעשרותיהן יהיו. כל מעשר של כלכלה בחברתה:"
+ ],
+ [
+ "קרא שם
ולא יפריש עליהן ממק\"א. ואף דכל שאינו בזה אחר זה [דא\"כ יהיה כמפריש מפטור אחיוב] גם בב\"א אינו. [כקדושין דנ\"א]. ואי\"ל דזה דוקא היכא שהראשון מונע את השני מלחול [כתוס' גיטין דמ\"ב א' ד\"ה הא] משא\"כ הכא כל אחד מונע את עצמו בעצמו. דמדהוא פטור א\"א שיעשה תרומה. ותו דאפשר נמי שיחולו שניהן בזה אח\"ז. כשלא יפרישן זע\"ז. עכ\"פ בהך גוונא שמפרישן מזע\"ז הא' מונע על חבירו. דמדנעשה א' תרומה על ב'. א\"א שוב שתעשה ב' תרומה על א'. נ\"ל דבאפשר למפלגי שאני. [כעירובין ד\"נ ע\"א] והכא נמי אמרינן דשייר בכ\"א כדי תומ\"ע של חברתה:"
+ ],
+ [
+ "מאה טבל מאה חולין
ר\"ל אם ק' טבל הטבול רק למעשר ולתמ\"ע נתערב עם ק' חולין. והרי נאסר התערובות ע\"י תמ\"ע שבו שאסור לזרים. ואם יפרישו מהתערובות. שמא מהחולין יפרישו ויהיה מפטור על החיוב ואין לו פרנסה ממקום אחר להפריש משם על כל התערובות. ואילה\"ק מפ\"ג דחלה מ\"ט דבאין לו פרנסה ממקום אחר מוציא התמ\"ע מהתערובות. דהתם בלח מיירי כמ\"ש שם סימן ל. דאע\"ג דכל טבל במשהו מדיש לו מתירין היינו עד שיפריש כפי חיובו [רמב\"ם פ\"ח ה\"ג ממעשר] משא\"כ הכא ביבש מיירי. דאין בילה ביבש רק בדמאי [כפ\"ה ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נוטל מאה ואחד
דבק\"א שנוטל. ודאי יש א' של הטבל. ואז אחר שיפריש מצ\"ט הנשארים ט' למע\"ר וט' למע\"ש. הותרו פ\"א הנשארים ממ\"נ. דאם חולין הם. הרי מותרים. ואם מהטבל הן. כולן או מקצתן. הרי הותר הטבל בכל מקום שהוא ע\"י א' טבל שבק\"א שנטל שיהיה זה הא' לתמ\"ע על ה י\"ט שנשארו. ומהצ\"ט הפריש ג\"כ המע\"ר והמע\"ש כראוי. ואת\"ל שמא אותן ט' שיפריש והט' שיפריש למע\"ש. יהיו כולן או מקצתן מהק' חולין שנתערבו. ונמצא מפריש מפטור על החיוב. י\"ל הרי אם אלו שהפריש הן חולין. ע\"כ שיש כנגדן טבל בהק\"א שהפריש. ויהיה המעשר והמע\"ש בהק\"א שהפריש. ואע\"ג דמהק\"א ההם א\"א ליתן להלוי הט' מעשר. דהרי התרומת מעשר שהפריש מעורב שם. עכ\"פ אין הלוי מפסיד כלל עי\"ז. מדקיבל חלופיהן מהצ\"ט שנשארו אצל הבעלים. והרי מעשר כיון שהופרש מותר לזרים. מיהו פשוט שבמע\"ש יאמר שיהיה מחולל על המעות בכל מקום שהוא בין בהצ\"ט בין בהק\"א. ואותן ק\"א שנטל. מדמעורב בהן א' של תרומת מעשר. ימכרם לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי א'. שהוא תמ\"ע שחייב מק' טבל שלו. מיהו מה יעשה כהן בק\"א אלו שקבל. דשמא טבל הן ולא הופרש מהן התמ\"ע עדיין. פליגי בירושלמי. אי צריך כהן להפריש עליהן ממקום אחר. או דסגי לי' בקריאת שם. לומר תמ\"ע שבכרי זה יהיה בצפונו או בדרומו. דמדאין הפרשתו רק מספק. דשמא חולין הוא. סגי בהכי. וה\"ה אם הי' הטבל שנתערב טבול גם לת\"ג. הי' צריך להפריש ק\"ג. כדי שיהיו נחשבים ב' היתרים לת\"ג וא' לתמ\"ע. והא דלא נקט תנא הכי. ה\"ט משום סיפא. וכמו שיתבאר. והא דנקט ק' טבל. ה\"ה בפחות. כגון נ' טבל וק' חולין. נוטל ק' וחצי שאז יהיה החצי שנוטל יותר מהק' ודאי מהטבל ויוכל לחשבו לתמ\"ע על נ' הטבל אלא דרצה למנקט מספר שלם שנוטל סאה שלימה. ואגב זה דנקט ק' טבל. נקט נמי ק' חולין. וה\"ה בהיה חולין פחות מזה. כגון שהיה ק' טבל וא' או ב' חולין. נוטל כדי החולין שנתערב וא' יותר כדי התמ\"ע שחייב מק' הטבל. ומוכר להכהן מה שנוטל חוץ מהתמ\"ע שחייב. עוד י\"ל דלהכי נקט הכא שיהיה ק' חולין אגב סיפא בנתערב ק' טבל בק' מעשר. דהתם צריך שיהיה בשניהן ק'. כדי שיהיה בהטבל כל כך מעשר כשיעור התמ\"ע שחייב על הק' מעשר. ואגב זה נקט גם בהך דהכא בק' ק' ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מאה טבל מאה מעשר
שנתערבו. והרי חייב מתערובת זה י' תמ\"ע מן הק' מעשר. ואחד תמ\"ע מק' טבל. וא\"א להפריש כל הי\"א מהתערוב' הזה. שמא יפריש כל הי\"א מהטבל. והרי אין בהטבל רק י' מעשר. וא\"כ הסאה הי\"א שיתן מהתערובות. הוא מחולין. ואיך יהיה חולין תמ\"ע על המעשר:"
+ ],
+ [
+ "נוטל מאה ואחד
דבק\"א שנוטל. ודאי יש א' מהטבל. כשיעור תמ\"ע שחייב מק' הטבל. ואחר שיפריש מע\"ר ומע\"ש מהנשאר. אז מותרים פ\"א שבידו. ממ\"נ. אם טבל הם הרי הפריש כל הצורך. ואם מעשר הן. א\"כ הק\"א שנטל הן הטבל. ובק' טבל יש י' מע\"ר. שיוכלו להיות תמ\"ע על ק' מעשר שיש לו. ואחר שהפריש התמ\"ע על המעשר. הרי הותר לזרים. והק\"א שנטל נותן ללוי. תחת ק' המעשר שחייב לו. והלוי מוכר הק\"א לכהן בדמי תרומה. חוץ מדמי י\"א תמ\"ע שחייב לכהן:"
+ ],
+ [
+ "מאה חולין מתוקנים מאה מעשר
שנתערב החולין בק' מעשר הטבול לתמ\"ע. ונ\"ל דחולין מתוקנים ר\"ל דמתחלה היה להם שם אחר ואח\"כ נתקנו להיות חולין. והיינו. שהיו תחלה מעשר. ומשניטל מהן התמ\"ע נתקנו להיות כחולין. וסד\"א דבכה\"ג הרי הכל מעשר. ויכול ליטול מהתערובות התמ\"ע שחייב ותו לא. קמ\"ל דמשנתקן המעשר דינו כשאר חולין. שאינו נעשה עוד תמ\"ע. כספרי שהביא הר\"ש פ\"ב דתרומות מ\"ה. ונקט הך רבותא הכא ולא ברישא. מדהכא מיירי שנתערב במעשר וקמ\"ל אף דקודם שנתקן המעשר הי' פשוט שיכול להפריש תמ\"ע מזה על זה. או דמדנתערב במעשר. משמע טפי דנתערב בבית לוי מיירי דמצוי אצלו חולין כי הך:"
+ ],
+ [
+ "נוטל מאה ועשר
דאז יהיה בוודאי בק\"י שנוטל. י' מק' המעשר. ויהיו אלו י' נחשבים לתמ\"ע על ק' המעשר וימכור להכהן אלו הק\"י שנטל. בדמי תרומה. חוץ מי' תמ\"ע שחייב לכהן. והותרו הצ' הנשארים ממ\"נ כלעיל. וה\"ה בהי' החולין מתוקנים פחות או יותר מק' והמעשר פחות או יותר מק' נוטל תמיד כפי שיעור החולין וכפי שיעור התמ\"ע שחייב מהמעשר. רק נקט ק' ק' אגב אינך:"
+ ],
+ [
+ "מאה טבל תשעים מעשר
או:"
+ ],
+ [
+ "תשעים טבל ושמונים מעשר
שנתערבו:"
+ ],
+ [
+ "לא הפסיד כלום
דלעיל הפסיד למכור לכהן בדמי תרומה. משא\"כ הכא. בנתערב ק' טבל וצ' מעשר. הרי אינו חייב תמ\"ע רק י'. ולהכי נוטל מהתערובות הזה י'. ונותנן לכהן. והותר התערובות לזרים ממ\"נ. דאי י' שנטל לתמ\"ע. היו מצ' המעשר. הרי ממעשר רשאי לעשות תמ\"ע. ואי מהטבל נטלם הרי מדיש בהטבל י' מעשר. רשאי לעשותם תמ\"ע. וכ\"כ בנתערב צ' טבל ופ' מעשר. שחייב לתת 9/10 8 לתמ\"ע. דהיינו ח' בעד הפ' של מעשר. ועוד 9/10 מן הט' של מעשר שיש בצ' טבל. לכן נותן לכהן 9/10 8 והשאר מותר לזרים ממ\"נ דאם מהמעשר נטלן. הרי מעשר רשאי לעשות תמ\"ע. ואם מהטבל נטלן. הרי מדיש בצ' טבל ט' מעשר. רשאי הוא לעשות 9/10 8 מן הט' לתמ\"ע. ונ\"ל דמשום הך בבא. לא נקט נמי ברישא בטבל הטבול לת\"ג. דאם כן לא הוה מצי למתני סיפא. ק' טבל וצ' מעשר לא הפסיד כלום. דודאי הפסיד. דהרי אז אין בהטבל מעשר. כשיעור תמ\"ע שחייב מהצ' מעשר. דהרי אחר שיטול ב' ת\"ג מק' טבל לא יהא חייב לתת מעשר מצ\"ח טבל הנשארים. רק 4/5 9 שהוא 40/50 9 והרי הוא מחוייב ליתן תמ\"ע מכל התערובות 49/50 9 דהיינו ט' בעד הצ' מעשר ועוד 49/50 שהוא חלק עשירית מן 40/50 9 מעשר שחייב מצ\"ח הטבל. וא\"כ שמא כל 49/50 9 תמ\"ע שיטול יהיו מהצ\"ח טבל והרי מדאין בטבל רק 40/50 9 מעשר. נמצא שאותן 9/50 שחייב עוד לתרומת מעשר. יקח מהחולין. ואיך יהיה לתרומת מעשר. ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל זמן שהטבל מרובה
שיהיה במעשר שבטבל כשיעור תמ\"ע שחייב מהמעשר והטבל:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין
מסודרים י' על י' שורות:"
+ ],
+ [
+ "ואמר שורה החיצונה אחת מעשר
ר\"ל אחת מד' שורות החיצונות יהיה מעשר על ט' שורות האחרות [כך משמע בירושל' ודלא כר\"מ ור\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין ידוע איזו היא
ר\"ל דמיירי ששכח על איזה שורה אמר [דאי\"ל שאמר תחלה סתם. ומשום אין ברירה. הא ליתא. דהרי הכא שלא שתה קודם הפרשה א\"צ לבירור למפרע מהשתא]. ומדשכח. יש כאן חשש משום חבית א' תמ\"ע שבשורה ההיא שאסור לזרי':"
+ ],
+ [
+ "נוטל שתי חביות לוכסן
ר\"ל שנוטל חבית א' מקרן א. וחבית א' מקרן ב. או חבית א' מקרן ג. וחבית א' מקרן ד. כזה ![](\"\")
דאז בין שהי' אומר משורה זו או זו מתקיים דבורו. ומוכר לב' חביות אלו לכהן בדמי תרומה חוץ מחבית א' מהב' שחייב לתמ\"ע. כך היה נלפע\"ד. ולרמב\"ם יערבם. וימלא משתיהן חבית א'. ותמה עליו רכ\"מ היאך יוצא ידי חובתו. יע\"ש. וכולה מתני' ד' וח' מיירי שאין לו מעשר אחר דאל\"כ לא הי' מפסיד כלום. דהי' עושה להמעשר ההוא תמ\"ע על י' חביות אלו. ואפי' הם במק\"א דהרי תמ\"ע א\"צ מוקף בשעת הדחק:"
+ ],
+ [
+ "חצי שורה החיצונה אחת מעשר
ר\"ל שהיו ה' שורות חצונות מאלו היו\"ד שורות חולין. וה' שורות האחרות היו טבל. ואמר שחצי שורה דהיינו ה' חביות יהיו מעשר על נ' של טבל. ויש לחוש לחצי חבי' תמ\"ע שחייב מה' חביות מעשר:"
+ ],
+ [
+ "ואין ידוע איזו היא
ששכח איזה ה' שורות חצונות הם הטבל גם שכח איזה חצי שורה חיצונה פירש תחלה. וה\"ה באמר שחצי שורה חיצונה א' תהיה מעשר על מ\"ה חבית טבל שיש לו במקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "נוטל ארבע חביות מארבע זויות
ר\"ל מאותן חביות המסומנים א. ב. ג. ד. לוקח מכ\"א חצי חבית לתמ\"ע. ומוכרם לכהן חוץ מדמי חצי חבית א' שחייב לתמ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא נוטל שורה אחת לוכסן
דהיינו י' חביות באלכסון מאות א עד ב. או מאות ג עד אות ד. דאז מאיזה שורה שיהיה מעשרו. כבר נטל ממנה תמ\"ע. ומוכרם כולם לכהן כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "חצי שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא נוטל שתי שורות לוכסן
דהיינו שורה באלכסון מאות א עד ב. ושורה באלכסון מאות ג עדד. מכ' חביות אלו. לוקח מכ\"א חצי חבית לתמ\"ע ומוכרן כולן לכהן כנ\"ל. דאז מאיזה חצי שורה שאמר. כבר לקח תמ\"ע ממנה:"
+ ],
+ [
+ "ואין ידוע איזו היא
שהיו כולן חולין. ורק שורה א' היה טבל. ואמר על חבית א' שיהיה מעשר. וא\"י איזה שורה ואיזה חבית:"
+ ],
+ [
+ "נוטל מכל חבית וחבית
חלק היו\"ד מהחבית. בכדי תמ\"ע שחייב. ומוכר כל העשיריות לכהן חוץ מעשירית א' שחייב לתמ\"ע. [כך נ\"ל פי' המשנה ע\"פ הירושלמי. וכ\"מ מר\"ש]."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..b95a85b8e9eb07a852ec7667deba7ef72cde228d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Demai/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,941 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Demai",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Demai",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "דמאי הוא תבואה של ע\"ה. נוטריקן דא מאי. ר\"ל מה זה. מעושר או לא. דנהי דרוב ע\"ה מעשרין הן. ולא קיי\"ל כר\"מ דחייש למיעוטא. הכא דהפירות מתחלתן בחזקת איסור טבל היו [כתו' יבמות דקי\"ט ע\"א] ואיכא נמי מיעוט דשכיח דאין מעשרין [כתוס' שבת די\"ג א]. גם רבנן מודו דאמרינן סמוך מעוט דשכיח לחזקה מד\"ס להחמיר [כנ\"י רפ\"ז דיבמות]. ואע\"ג דגבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ל\"א סמוך מיעוט דאין מומחין לחזקת איסור אמה\"ח [כחולין ד\"ג]. התם אין המיעוט מצוי. ואדרבה הרוב מצוי [כתוס' בכורות ד\"כ ע\"ב]. משא\"כ הכא דהמיעוט שכיח חיישינן מדרבנן. מיהו לא חשידי את\"ג מדהיא במיתה. ואף דתרומת מעשר נמי במיתה. ואפ\"ה חשידי עלה. עכ\"פ אין מפורש בה מיתה כבת\"ג [כרש\"י נדרים דפ\"ד א]. וגם קסבר ע\"ה. ללוי הוא דפקיד רחמנא ליתן תמ\"ע [כרש\"י בכורות די\"א ב] ולא לדידי. מש\"ה הקונה מע\"ה א\"צ להפריש ת\"ג. ומעשר ראשון ומעשר שני. או מעשר עני בשנתו מפרישן. מדכל טבל במיתה [כיבמות דפ\"ו]. מיהו מדאין בהם שום קדושה. מפרישן והן שלו דהממע\"ה. ותמ\"ע מפריש ממעשר ראשון. ונותנו לכהן [כסוטה דמ\"ח]. ולא אמרו שימכרנה לכהן. דמדאית באכילתן עון מיתה. חיישינן אדמשהי לה למכרה אתא לידי תקלה [כרש\"י שם]. או כתוס' [יומא ד\"ט] דמדהיא רק חלק ק' מהתבואה לא חששו כ\"כ לפסידא של הקונה. מיהו בטי\"ד סי' של\"א כ' שימכרנה לכהן:",
+ "הקלין שבדמאי
שהקילו חכמים בהן שהקונה אותן מע\"ה. א\"צ לעשרן. דמדגדלין בהפקר. איכא ס\"ס. ס' לקטן ע\"ה מהפקר וס' עישרן. ועוד דמדלא חשיבי. וודאי עישרן הע\"ה. אבל אם הם ממשומר וודאי חייב לעשרן. וי\"א דגם בוודאי פטור מלעשרן [כברכות ד\"מ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "השיתין
ווילדע פייגען:"
+ ],
+ [
+ "והרימין
בראמבעער:"
+ ],
+ [
+ "והעוזרדין
שפיירלינג:"
+ ],
+ [
+ "ובנות שוח
תאנים לבנים הגדלים ביער:"
+ ],
+ [
+ "ובנות שקמה
פרי התאנה המורכבת בערמון:"
+ ],
+ [
+ "ונובלות התמרה
י\"א תמרה שנפלה מאילן קודם זמנה. וי\"א מין תמרים שאינן מתבשלין באילן לעולם. רק שמרככין אותן אחר שנתבשלו:"
+ ],
+ [
+ "והגופנין
מין ענבים שמתבשלין בקושי:"
+ ],
+ [
+ "והנצפה
צלף. קאפערן בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וביהודה האוג
האהנבוטען. ואע\"ג דבפ\"א דפאה מ\"ה תנן דחייב בפאה. ובנדה פ\"ו מ\"ו תנן כל שחייב בפאה חייב במעשר. הכא לא פטירי רק משום ס\"ס. משא\"כ בוודאי חייבים:"
+ ],
+ [
+ "והחומץ
קודם שבטלו נסכים אין יינם מחמיץ. ומסתמא נעשה מתמד. והוא מים ששופכין על חרצנים וזגים. ולהכי פטור:"
+ ],
+ [
+ "שביהודה והכסבר
קאריאנדער:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כל השיתין פטורין חוץ משל דופרה
נוטריקן דו פרי. אילן שעושה פירות ב\"פ בשנה:"
+ ],
+ [
+ "כל הרימין פטורין חוץ מרימי שקמונה
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "כל בנות שקמה פטורות חוץ מן המוסטפוס
שמתבקעות באילן דמדחשיבי חזקתן ממשומר באו:"
+ ],
+ [
+ "הדמאי
ר\"ל מעשר שני של דמאי וה\"ה רבעי של דמאי [מעש\"נ פ\"ה. מ\"ג] ומשכח\"ל בקנה מע\"ה פירות בשנת ד' ואמר דהן של ג'. דפשוט דכמו דחשוד הע\"ה על מעשרות חשוד ארבעי. מיהו מלקמן סי' כ\"ב משמע דאינו חשוד אמעש\"נ וראוי רק לאכלו בטומאה. אבל לא שלא להעלותו. א\"כ ה\"ה ברבעי:"
+ ],
+ [
+ "אין לו חומש
כשפודהו. דמדאין חומש מעכב בדאו'. בדמאי אפילו לכתחלה א\"צ [כב\"מ נ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ואין לו ביעור
א\"צ לבערו מהבית עם שאר מעשרות בערב פסח של שנת ד' וז' בשמיטה [כמע\"ש פ\"ה מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ונאכל לאונן
עי' בכורים פ\"ב י:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס לירושלם ויוצא
ונפדה שם. דקליטת מחיצות מד\"ס [כב\"מ דנ\"ג]. מיהו דוקא טבל של דמאי אף שנגמ\"ל למעשר מותר להוציאו מירושלים. אבל מעשר של דמאי כבר קלטוהו מחיצות ואסור להוציא [כירושלמי פ\"ג דמע\"ש מ\"ו וכן פסק הרמב\"ם פ\"ב ממע\"ש ה\"ט וי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומאבדין את מעוטו בדרכים
דמע\"ש וודאי. אסור לאבד כרפ\"ב דמע\"ש. משא\"כ מע\"ש דמאי מותר לאבדו. ונקט מעוטו. דאם מרובה לא ירצה לאבדו. אבל מעוטו טורח לו להעלותו. ובדרכים ר\"ל בשביל טרחת הדרכים. או דבדרך נוח לאבדו. כשיניחו וילך. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ונותנו לעם הארץ
לאכלו בירושלים. אף דחשוד לאכלו בטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ויאכל כנגדו
כנגד מה שנתן לעם הארץ. יאכל מנכסיו בירושלים בטהרה:"
+ ],
+ [
+ "ומחללים אותו כסף על כסף
ובודאי אסור. כי אם כשהן משני מלכים והשני חריף טפי:"
+ ],
+ [
+ "כסף על נחשת
מה שאין כן בוודאי דוקא מדוחק שרי:"
+ ],
+ [
+ "ונחושת על הפירות
ומותר לחזור ולפדות הפירות:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיחזור ויפדה את הפירות
ר\"ל וזה דוקא כשהיה דעתו מתחלה לחזור ולפדות הפירות. אבל בהיה דעתו כשחללן להעלות הפירות גופייהו. צריך להעלותן:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א יעלה הפירות ויאכלו בירושלם
אפילו היה דעתו מתחלה לפדותן:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח
תבואה מע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לזרע ולבהמה
להאכיל לבהמה. מיהו בקנה לאדם ונמלך להאכילה לבהמה. גם בדמאי חייב לעשר [כחולין ד\"ז ב]:"
+ ],
+ [
+ "קמח לעורות
לעבדן:"
+ ],
+ [
+ "שמן לנר שמן לסוך בו את הכלים פטור מן הדמאי
דלא גזרו רק לאכילה וסיכת אדם. מיהו טבל וודאי אסור לזרעו [כפאה פ\"א מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי
דמשם עד סוף א\"י לא כבשו עולי בבל. ופטור אפילו בוודאי. רק דבוודאי גזרו במקומות הקרובות לא\"י. ומיירי בשדה עובד כוכבים. דבשדה ישראל אפילו בסוריא חייב כספ\"ו מי\"א. והיינו לר\"מ דאין קנין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע ממעשר ורק דיגון עובד כוכבים פוטר. כספ\"ד משנה ט' [ומנחות דס\"ו]. ור\"ל דאילו למאן דאמר יש קניין. גם בארץ ישראל שכבשו עולי בבל פטור ממעשרות במה שקנה מעובד כוכבים עד כאן לשון רבינו הגאון אאס\"ו זצוק\"ל ואנן קיימא לן דבארץ ישראל אין קנין לעובד כוכבים וכו' ובסוריא יש קניין. ויש אומרים דאפילו שדה שבא\"י ביד ישראל בזמן הזה פטור ממעשרות מדאו' [י\"ד של\"א. א'. ב'. ג']:"
+ ],
+ [
+ "חלת עם הארץ
שגיבל לו חבר בטהרה ונתנה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "והמדומע
שנתערב לע\"ה תרומה בפחות מק' חולין. ומכרה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "והלקוח בכסף מעשר שני
חבר שלקח פירות מע\"ה. אפי' במעות מע\"ש של דמאי:"
+ ],
+ [
+ "ושירי המנחות
ע\"ה שהביא מנחה ונקמצת ושיריה נאכל לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן הדמאי
ודוקא כשיאמר הע\"ה עשרתים:"
+ ],
+ [
+ "שמן ערב
באלזאם:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל פוטרין
דאף דסיכה כשתיה עכ\"פ מדלא שכיח ל\"ג בדמאי:"
+ ],
+ [
+ "הדמאי מערבין בו
ערובי תחומין וחצרות:"
+ ],
+ [
+ "ומשתתפין בו
שתופי מבואות. ואף דפשוט דדינו שוה לערובי חצירות. קמשמע לן הא לגלויי דמערבין דרישא ר\"ל אפילו תחומין. דאסמכוהו אקרא. אפילו הכי שרי. ואף דלא חזי ליה. על כל פנים מגו דמפקר נכסי והוה עני דפטור מלעשר דמאי. ומה שהקשה הגאון מהר\"י חאגיז זצוק\"ל. דאטו בשופטני עסקינן שיפקיר כל נכסיו כדי לזכות במעט פרוסת דמאי. נ\"ל דה\"ט משום דמדאורייתא אפילו הפקר בינו לבין עצמו מהני. כנדרים [דל\"ה] וח\"מ סי' רע\"ג. ורמג\"א [סי' רמ\"ו סק\"ט]. א\"כ לא מפסיד מידי. אמנם לתוס' עירובין [ד\"ל ע\"ב] לא אצטריכן להך טעמא רק לסומכוס. אבל לרבנן. בל\"ז מערבין מדחזי עכ\"פ לעניים. דהרי מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ומברכים עליו
בהמ\"ז. ולא מחשב בוצע ברך ועמ\"ש פ\"ז דברכות סי' ב'. ולרש\"י ר\"ל ברכת המוציא:"
+ ],
+ [
+ "ומזמנין עליו
אף דזימון בעי קביעות. כ\"כ רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל. עוד י\"ל דקמ\"ל דאף דבזימון מוציא אחרים יד\"ח. ובכולהו טעמא משום מגו הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומפרישין אותו ערום
כשמפריש המעשר ותמ\"ע. מדא\"צ ברכה מדהו\"ל ספק דדבריהם. ואע\"ג דיו\"ט שני נמי הוא רק דדבריהם ומברכין הכא שאני דרוב ע\"ה מעשרין הן [כשבת כ\"ג א]:"
+ ],
+ [
+ "בין השמשות
בע\"ש. דספק חשכה מעשרין הדמאי:"
+ ],
+ [
+ "הא אם הקדים
בתבואה שקנה מעם הארץ:"
+ ],
+ [
+ "מעשר שני לראשון אין בכך כלום
אף שמפסיד הכהן עי\"ז בתרומת מעשר. ונראה לי דמדלא קתני ומותר להקדים וכו' שמע מינה דעכ\"פ לכתחילה אסור. ויש אומרים דמלת הא היינו דכאן מתחיל משנה ה' [אב\"י עי' הג\"ה דומה לזה בסמ\"ע ח\"מ סי' מ\"ג סקנ\"ג]. ואין נראה דטפי היה ראוי להתחיל משנה ה' עם בבא דשמן:"
+ ],
+ [
+ "שמן שהגרדי
וועבער:"
+ ],
+ [
+ "סך באצבעותיו חייב בדמאי
דסיכה כשתייה:"
+ ],
+ [
+ "ושהסורק נותן בצמר פטור מן הדמאי
קצת יש לדקדק למה הפסיק תנא עם קולות הדמאי שמערבין בו וכו'. בין סיכת שמן ערב לסיכת גרדי וסורק ששניהן מענין סיכה. נ\"ל דהפסיק ביניהן לאשמעינן שאין משמעות סיכה זו כזו. דבשמן ערב אפילו בסכו לעונג הגוף פטרו בה. וסיכת הגרדי אף בסכו להרטיב על ידן גם חוט האריגה. אפ\"ה מדגופו נהנה ממנו חייב. דלא דמי לשמן ערב דלא שכיח:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "ואלו דברים מתעשרין דמאי בכל מקום
אפילו מכזיב ולהלן. דחזקתן מארץ ישראל באו וחייבים במעשרות מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "הדבילה והתמרים והחרובים האורז והכמון
קיממעל:"
+ ],
+ [
+ "האורז שבחוצה לארץ כל המשתמש ממנו
אפילו בארץ ישראל ומהאי טעמא לא נקט סתם פטור:"
+ ],
+ [
+ "פטור
דאורז שמחו\"ל ניכר הוא דשל א\"י לבן ביותר. משא\"כ אורז שבחו\"ל סביב א\"י. אדום הוא וכ\"כ בירושלמי. משא\"כ שאר מינין שבאו לא\"י אתו לאחלופי:"
+ ],
+ [
+ "המקבל עליו להיות נאמן
ולא יהיו פירותיו דמאי:"
+ ],
+ [
+ "מעשר את שהוא אוכל ואת שהוא מוכר
משדהו:"
+ ],
+ [
+ "ואת שהוא לוקח
אפילו ע\"מ למכור:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מתארח אצל עם הארץ
שיתעכב כאורח בביתו דחשדינן ליה שיבא לאכול אצלו. ובבאו עדים שקבל בפני ג'. ושהתנהג בכל אלו ל' יום סגי:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף המתארח אצל עם הארץ
ואומר שלא אכל אצלו. או שאכל ועישר מה שאכל:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו על עצמו אינו נאמן
נ\"ל דה\"ק הרי גם על עצמו. ר\"ל מה שאוכל או מוכר בביתו. אמרי' דאינו נאמן עדיין עד שיביא עדים שעישר הכל. והיאך נאמינו על של אחרים. ר\"ל על הע\"ה שהתארח אצלו. שהוא ודאי אינו מעשר. והיאך נאמין לזה כשיאמר שעישר מה שאכל. והרי רגלים לדבר שאכל מה שאינו מעושר:"
+ ],
+ [
+ "כיצד יהא נאמן על של אחרים
דבכל דוכתא אשכחן דנאמן טפי על של עצמו מעל של אחרים [כחגיגה פ\"ג מ\"ה ומכשירין פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "המקבל עליו להיות חבר
נ\"ל דחבר נקרא אדם שרשאין הפרושים להתחבר אליו מדנזהר לענין טהרות. שלא יהיו בגדיו ומאכליו בחזקת טומאה. ואפילו ת\"ח א\"נ על זה עד שיקבל וירגיל א\"ע ל\"י. מיהו א\"צ הת\"ח לקבל בפני ג':"
+ ],
+ [
+ "אינו מוכר לעם הארץ לח ויבש
דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י. מיהו אנן קי\"ל דמותר:"
+ ],
+ [
+ "ואינו לוקח ממנו לח
משא\"כ יבש נאמן ע\"ה שלא הוכשר. אבל א\"נ שלא נטמא דאינו בקי בזה. ולאאמ\"ו הגאון זצוק\"ל נאמן שלא הוכשר מס\"ס. ולהכי א\"נ אטומאה במגו. מדא\"נ דלא הוכשר רק מס\"ס ולא מצ\"ע. עכלה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מתארח אצל עם הארץ
אפילו אצל ע\"ה שכבר קבל להיות נאמן על מעשרות. שמא יתטמא אצלו:"
+ ],
+ [
+ "ולא מארחו אצלו בכסותו
דבגדו כמדרס לפרושים. שמא ישבה עליהן נדה ומטמא בהיסט. משא\"כ מע\"ה גופיה דאינו מטמא רק במגע. יכול להזהר:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף לא יגדל בהמה דקה
דאסור לגדלן בא\"י שמא ירעו בשדות אחרים:"
+ ],
+ [
+ "ולא יהא פרוץ בנדרים
לנדור הרבה שמא יעבור:"
+ ],
+ [
+ "ובשחוק
דמרגיל לזנות דשחוק וקלות ראש מרגילין לערוה:"
+ ],
+ [
+ "ולא יהא מטמא למתים
ר\"ל אינו חושש להטמא למתים אף באין צורך:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא באו אלו לכלל
דמה נוגע זה לטהרות ור\"י סבר מתוך שמתנהג בפרישות באלו. מחזקינן ליה נמי שיזהר לענין טהרות ג\"כ:"
+ ],
+ [
+ "הנחתומים
נחתום חבר שקנה דמאי:"
+ ],
+ [
+ "לא חייבו אותם חכמים להפריש אלא כדי תרומת מעשר וחלה
והלוקח ממנו יפריש מעשר שני. משום דהשוטרים מכריחין לנחתומים למכור בזול. ונ\"ל דלא הרויח הנחתום רק שא\"צ להפריש מע\"ש. אבל עכ\"פ צריך לקרוא שם למעשר ראשון ולמעשר עני בשנתו. וכלקמן [פ\"ד מ\"ג] דהרי לא מפסיד מידי בשיקרא שם. מיהו במוכר לע\"ה חייב בכל:"
+ ],
+ [
+ "החנונים אינן רשאין למכור את הדמאי
מדמשתכר הרבה. חייבוהו גם במע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כל המשפיעין במדה גסה
שמוכרים הרבה ביחד:"
+ ],
+ [
+ "רשאין למכור את הדמאי
מדדרכם לתת מדה גדושה ואינן מרויחים הרבה:"
+ ],
+ [
+ "אלו הן המשפיעין במדה גסה כגון הסיטונות
סוחר גדול בלח:"
+ ],
+ [
+ "ומוכרי תבואה
סוחר גדול ביבש:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר את
דבר שדרכו וכו':"
+ ],
+ [
+ "שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה
ופטור:"
+ ],
+ [
+ "את שדרכו להמדד בדקה ומדד בגסה טפלה גסה לדקה
וחייב לעשר:"
+ ],
+ [
+ "ובלח דינר
מה ששוה דינר ודינר ו' מעין [ומעה וזוז שוין] ומעה כסף משקל ט\"ז שעורים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות
פאססער מלאות ירק:"
+ ],
+ [
+ "של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרה
לפי האומד:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מאכילין את העניים דמאי
אפי' לחברים ואפילו בקביעות. לחכמים דסיפא:"
+ ],
+ [
+ "ואת האכסני' דמאי
אפילו לחיל מלך ישראל שחייב לזונם ומכל שכן שאר אורחים. מיהו בלנו האורחים לכ\"ע חייבים. ולהכי פלגינהו לעניים ואורחים בתרי בבי. וטעם דפטור. הוא כדי להקל מצות צדקה והכנסת אורחים. ומשום הכי יודיעם. דברצו יעשרו. ולהכי תני מאכילין ולא העניים אוכלין:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל היה מאכיל את פועליו דמאי
ולא הוה מעשה לסתור. דמרישא משמע דוקא בתורת צדקה מותר להאכיל דמאי. דיש לומר דהכא נמי מיירי באין מחוייב להן מזונות. ועניים היו. וקמשמע לן דלא גזרינן אטו בחייב להן מזונות דאז אסור להאכילן:"
+ ],
+ [
+ "גבאי צדקה
שמפרנס בקביעות:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים נותנין את המעושר לשאינו מעשר
דרק סעודה אחת שרינן ברישא:"
+ ],
+ [
+ "ואת שאינו מעושר למעשר
ונותנין לו טפי כדי לעשר:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים גובין סתם ומחלקין סתם
ר\"ל רשאין לעשות כן. וא\"ת ולמה לא יעשר כדברי ב\"ש. דבהיות טוב אל תקרי רע. י\"ל דבשיעשו כן תפסד הצדקה מדצריך ליתן להמעשר טפי כמש\"ל. וגם אפשר שיפסיד העני כשלא יהיה כ\"כ בקופה ותמחוי ממעושר. מיהו לר' יהודה [פ\"ה מ\"ה] לא יתנו לעני א' ממעשר ומשאינו מעשר. דשמא יפריש מזה על זה:"
+ ],
+ [
+ "הרוצה לחזום עלי ירק
לחתוך הירק מהקלחים [ת\"י ומלק ויחזום]:"
+ ],
+ [
+ "להקל ממשאו לא ישליך עד שיעשר
שמא ימצאהו הע\"ה. ומיירי בנאגד כבר דנתחייב במעשר. דבהופקר מקודם פטור ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח ירק מן השוק
מעם הארץ. ונראה לי דהאי לוקח לא לשון קנין רק ר\"ל נטל:"
+ ],
+ [
+ "ונמלך להחזיר לא יחזיר עד שיעשר שאינו מחוסר אלא מנין
דמדשומתן ידוע. כבר קנינהו במשיכה או בהגבהה. ומודיע לקונים אותן שעישר שלא יפרישו אחר כך מפטור על החיוב או איפכא. באותן אגודת עצמן שיקנה ממוכר זה. ועיין פרק ה' משנה ז':"
+ ],
+ [
+ "היה עומד ולוקח
שבורר לו אגוד יפה:"
+ ],
+ [
+ "וראה טוען אחר יפה ממנו מותר להחזיר מפני שלא משך
דמשיכתו לא היתה ע\"ד לקנות. וקמ\"ל אף דמדאורייתא מעות קונית עכ\"פ הכא הם אמרו והם אמרו. הם אמרו לעשר דמאי. והם אמרו דבכה\"ג לא יהיו מעות קונות:"
+ ],
+ [
+ "המוצא פירות
שהוקבעו למעשר:"
+ ],
+ [
+ "בדרך ונטלן לאוכלן ונמלך להצניע
ר\"ל להניחן במקום מוצנע שבהפקר ולא ירצה לאכלן. דלהשליכן אסור [כעירובין דס\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתחלה נטלן בשביל שלא יאבדו
ולא נתכוון לזכות בהן:"
+ ],
+ [
+ "כל דבר שאין אדם רשאי למכרן דמאי
כמוכר במדה דקה:"
+ ],
+ [
+ "לא ישלח לחברו דמאי
במתנה במדה דקה ואפילו לחבר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי מתיר בודאי ובלבד שיודיענו
אבל בדמאי דקיל. חייש שמא ישכח מלהודיעו. ונראה לי דוקא במתנה דלא שכיח. וגם ודאי נזהר להודיעו כדי שלא להכשילו. אבל במכירה מודה ר\"י דאסור כלקמן פ\"ה מ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "המוליך חטים לטוחן כותי
קודם שגזרו עליהן שיהיו כעובדי כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "או לטוחן עם הארץ בחזקתן למעשרות ולשביעית
ולא חשידי לאחלופי:"
+ ],
+ [
+ "לטוחן עובד כוכבים דמאי
דשמא החליפם בתבואת ע\"ה שהיה אצלו לטחון. ולראב\"ד אין זה החשש דא\"כ הו\"ל ס\"ס. אלא החשש הוא שמא החליפה העובד כוכבים עם שלו וס\"ל להראב\"ד דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר:"
+ ],
+ [
+ "אצל העובד כוכבים כפירותיו
דאף דחשיד להחליפן בשלו הרי פירות עובד כוכבי' פטירי. דיש קנין לעובד כוכבי' להפקיע ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש אומר דמאי
דשמא גם הע\"ה הפקיד אצלו והחליפן בהם:"
+ ],
+ [
+ "הנותן לפונדקית
בעלת אכסניא:"
+ ],
+ [
+ "מעשר את שהוא נותן לה
לבשל ולאפות:"
+ ],
+ [
+ "ואת שהוא נוטל ממנה מפני שחשודה לחלוף
דמורה היתר לאחלופי. מדטרחה בשבילו. או דלטובתו מתכוונת להחליף רע בטוב:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי אין אנו אחראין לרמאין
לחוש שמא תחליף ותאכל טבל:"
+ ],
+ [
+ "הנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל ממנה מפני שהיא חשודה לחלוף את המתקלקל
ובפונדקית לא קתני המתקלקל. דאפילו לא נתקלקל על ידה מחלפת. כדי להרגיל אצלה בנ\"א. [ולכאורה יש להוכיח כתוס' דפונדקית ברישא חשידא ליתן לו רע תחת טוב דאל\"כ ל\"ל תו למתני חמותו. אי תרווייהו חד טעמא נינהו. מיהו לרש\"י דבפונדקית נמי חשודה ליתן טוב תחת רע. י\"ל דנקט סיפא משום שביעית דבפונדקית נקט מעשר דוקא. דבשביעית אסור כלל ליתן לה. ובחמותו נקט מעשר דוקא. הא שביעית מותר לגמרי]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה
טעמא דת\"ק קאמר:"
+ ],
+ [
+ "מודה רבי יהודה בנותן לחמותו שביעית שאינה חשודה להחליף
כלומר כשנתן לחמותו בשנת שביעית ספיחי שביעית שמהפקר המותרים [כשביעית פ\"ט סי' י וסי' יד] לא חיישינן שהחליפתן במשומר בשביעית. אפילו נתקלקל מה שנתן לה חתנה:"
+ ],
+ [
+ "להאכיל את בתה שביעית
דר\"י לטעמיה דשביעית חמיר להו לעם הארץ טפי ממעשר [כבכורות ד\"ל ע\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הלוקח פירות ממי שאינו נאמן על המעשרות ושכח לעשרן ושואלו בשבת
דירא לשקר בשבת וה\"ה ביו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "חשכה מוצאי שבת לא יאכל
על סמך הגדה דשבת:"
+ ],
+ [
+ "עד שיעשר
דאע\"ג דנאמן באמירה דשבת. אפ\"ה גזרו באכילה דחול אטו אמירה דחול. ורק בשבת משום עונג שבת ל\"ג. ומה\"ט רק בשכח מלעשר הקילו ולא לכתחילה. מיהו אם היה נזכר קודם שבת. רק לא היה לו פנאי להפריש. אומר מע\"ש שאני עתיד להפריש וכו' [כלקמן רפ\"ז]. ומדנקט עד שיעשר [ול\"ק יעשר מה שיאכל] משמע כרמב\"ם דגם על אכילתו בשבת חייב לעשר כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל. ונ\"ל דלפ\"ז כוונת המשנה לא יאכל כלל אפי' דבר אחר עד שיעשר:"
+ ],
+ [
+ "לא מצאו אמר לו
בשבת:"
+ ],
+ [
+ "חשכה מוצאי שבת לא יאכל
סתם מתני' ר\"מ דחשוד לדבר. לא דנו ולא מעידו:"
+ ],
+ [
+ "עד שיעשר
הא דפלגינהו לב' בבי. נ\"ל דקמ\"ל דדוקא בלא מצאו למוכר שואל לאחר. אבל ביש המוכר כאן לא יסמוך על אחר. דהמוכר נזהר טפי מלהכשילו. ותנא רישא לרבותא דמוצאי שבת שלא יאכל אע\"ג דבעל הפירות בעצמו א\"ל כן ותנא סיפא לרבותא דשבת. דבשבת אפילו על פי אחר מותר לאכול:"
+ ],
+ [
+ "תרומת מעשר של דמאי שחזרה למקומה
לצ\"ט של חולין שהופרשה מהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו
דדוקא קודם שהופרשה מיקל בה. ובהופרשה יודע שאסורה ואימת דימוע עליו:"
+ ],
+ [
+ "המדיר את חבירו שיאכל אצלו
דא\"ל יאסר עליך כל אשר לי אם לא תסעוד אצלי:"
+ ],
+ [
+ "אוכל עמו בשבת הראשונה
של נשואי בחור לבתולה אפילו בימי החול של ז' ימי המשתה והקילו משום איבה:"
+ ],
+ [
+ "ואף על פי שאינו מאמינו על המעשרות
קשה דכבר אמר שאינו מאמינו. ונ\"ל דלעיל ר\"ל שבעיני החבר הוא בכלל ע\"ה שאינן מעשרין. והכא ר\"ל שאף להגדתו שעישר תבואה זו אינו מאמינו. אפ\"ה צריך לשאלו וכדמסיק. או נ\"ל דר\"ל אף שגם הע\"ה אינו מאמינו לחבר שיעשר. ולפיכך אינו חושש להכשילו. כדאשכחן בטהרות [פ\"ח מ\"ב] דגם ע\"ה היה נזהר לבלי להכשיל לחבר:"
+ ],
+ [
+ "ובשבת שניה אף על פי שנדר ממנו הנייה
נ\"ל דר\"ל דאע\"ג דזה שנאה יתירה שהנודר אוסר א\"ע מלהנות מהנדור משא\"כ ברישא אפילו לא נדר ממנו רק אכילה או שאר דבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל עד שיעשר
ולא מהני אימת שבת רק בין מוכר ללוקח דהו\"ל כדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם למעשר עני של דמאי
דנהי דחשוד הע\"ה על מע\"ר ומע\"ש. ה\"ט משום דבמעשר ראשון יש בו תמ\"ע שאסור לזרים. וירא להפריש מע\"ר. דעי\"ז יפסיד להפריש תמ\"ע. וכ\"כ מע\"ש טריחא ליה מלתא להעלותו לירושלים. אבל מעשר עני דגם בהפרישו לא נאסר לעצמו. לכן מפרישו הע\"ה מדגם טבול למעשר עני במיתה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש
לדבריו דר\"א קאמרי. לסברתך עכ\"פ היה ראוי שיקרא שם. לומר מעשר עני בצפונו או בדרומו דלא טריחא מלתא כלל. מיהו לדידן ודאי חשיד ע\"ה עלה. וצריך חבר להפרישו. רק שהעני הוא הממע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "מי שקרא שם
קודם שבת:"
+ ],
+ [
+ "לתרומת מעשר של דמאי
שאמר תרומת מעשר של כרי זה יהיה בצפונו או בדרומו. ונקט דמאי דבדמאי מקיים הישראל המעשר לעצמו. ולהכי מפריש הוא התמ\"ע לכהן. משא\"כ בודאי רגיל הלוי להפריש התמ\"ע לכהן. ולא תני תרומה גדולה של ודאי מדאין רגיל להשהותה עד לאחר הגורן:"
+ ],
+ [
+ "ולמעשר עני של ודאי
דאילו בדמאי הרי א\"צ ליתנו לעני כמ\"ג ולא תני מע\"ר של ודאי דהרי אין הלוי יכול לאכלו בשבת. מדאסור להפריש תמ\"ע דהו\"ל כמתקן מנא:"
+ ],
+ [
+ "לא יטלם בשבת
ר\"ל הכהן והעני. דאף דבקרא שם מע\"ש מותר להפרישן אסור להוליכן בשבת:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה כהן או עני למודים לאכול אצלו יבואו ויאכלו ובלבד שיודיעם
שלא יסברו שמאכילן משלו. והו\"ל כמאכיל אורחיו תרומות ומעשרות:"
+ ],
+ [
+ "האומר למי שאינו נאמן על המעשרות קח לי ממי שהוא נאמן
שנאמן שאינו מוכר פירות ע\"ה אחר בחזקת מעושרים. או נ\"ל דה\"ק שנאמן לומר אמת כשישאלוהו אם עישר:"
+ ],
+ [
+ "וממי שהוא מעשר אינו נאמן
דמדהוא עצמו חשוד. והוא לא אמר לו ממי יקח. מצי לאשתמוטי למימר בעיני הוא נאמן:"
+ ],
+ [
+ "מאיש פלוני
ר\"ל אם אמר ליה קח לי מאיש פלוני:"
+ ],
+ [
+ "הלך ליקח ממנו
נקט הכי לאשמועינן דאפילו ידע המשלח שהלך ליקח מהנאמן וטרח אבתריה אפילו הכי אינו נאמן שלקח מנאמן אחר:"
+ ],
+ [
+ "ואמר לו לא מצאתיו ולקחתי לך מאחר שהוא נאמן אינו נאמן
ואינו נאמן במגו דירא שיתגלה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו איש פלוני נאמן ה\"ז נאמן
דאף דהחשוד אינו מעיד. על כל פנים משום חיי נפש הקילו. מדאינו מכיר אדם שם:"
+ ],
+ [
+ "הלך ליקח ממנו אמר לו מי כאן מוכר ישן
שירא שיאכילוהו חדש. או מדתבואה ישינה טובה יותר:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו מי ששלחך אצלי
וכגון שהזכיר לו שם האדם:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהן כגומלין זה את זה הרי אלו נאמנין
משום חיי נפש:"
+ ],
+ [
+ "שלי אינו מתוקן ושל חברי מתוקן אינן נאמנין
דגומלין זל\"ז. דחבירו ישבחו בעיר אחרת."
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר נאמנין
משום חיי בני עיר. שיביאו להם תבואה. ולת\"ק דוקא ברישא חייש לחיי נפש. משום שהקונה נכרי בעיר. ועוד שהמוכר הראשון לא ידע אם ירצה קונה זה ליקח ישן. וגם מוכר השני לא ידע זה. אבל הכא הרי נסעו שניהן יחד בדרך ועשו קנוניא זו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הלוקח מן הנחתום
שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ\"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ\"ב מ\"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ\"ד מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר
ר\"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ\"ע מוד דאף דתמ\"ע א\"צ מוקף רק מד\"ס [כתוס' גיטין ד\"ל ע\"ב] ומכ\"ש בדמאי. עכ\"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח\"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ\"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום:"
+ ],
+ [
+ "וחלה
אם הקונה בעה\"ב. אז שיעור חלה א' מכ\"ד. ואם פלטר א' ממ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר
עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר\"ז תמ\"ע עליו. צ\"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא:"
+ ],
+ [
+ "סמוך לו זה שעשיתי מעשר
בתחילה:"
+ ],
+ [
+ "עשוי תרומת מעשר עליו
ויתנו לכהן:"
+ ],
+ [
+ "והשאר
חלק מ\"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ\"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ\"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה:"
+ ],
+ [
+ "ומע\"ש בצפונו או בדרומו
של התמ\"ע שכבר קבע לו מקום ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ומחולל על המעות
וא\"צ להוסיף חומש:"
+ ],
+ [
+ "הרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת
דרשאי גם הישראל ליתן התמ\"ע לכל כהן שירצה [כגיטין דל\"א] והרי שיעור תרומה ב' ממאה לבינוני. ושיעור תמ\"ע א' מק':"
+ ],
+ [
+ "נוטל אחד משלשים ושלש ושליש
ר\"ל מכל ל\"ג סאה ושליש נוטל סאה א'. דכדי להקל טורח המדידה אינו נוטל ג' סאה מק'. רק יחלק כל הכרי שהוא ק' סאה לג' חלקים. ויהיה כל חלק ל\"ג סאה ושליש. דהו\"ל כל חלק ק' שלישיות. ויקח מכל חלק סאה. שהוא ג' שלישיות:"
+ ],
+ [
+ "ואומר א' ממאה
בכל החלק:"
+ ],
+ [
+ "ממה שיש כאן
בסאה שהפרשתי:"
+ ],
+ [
+ "ה\"ז בצד זה חולין
ר\"ל שליש א' מהג' שלישיות שהפרשתי יהיה חולין. ונ\"ל דדוקא צ\"ל כן. דאל\"כ מדמפריש ת\"ג ותמ\"ע יחד. חיישינן שמא יקדים תמ\"ע לת\"ג. להכי יאמר כן להיכרא. וזה כל מה דקמ\"ל במתני' דהכא. ולרב\"א ה\"ט דצ\"ל כן. מדצריך להפריש ת\"ג מאומד. ותמ\"ע צריך מדידה. ובאומר \"והשאר\". הוי כמאומד:"
+ ],
+ [
+ "והשאר
ב' השלישיות האחרות מאותן ג' שלישיות סאה שהפרשתי:"
+ ],
+ [
+ "תרומה על הכל
יהיו תרומה על כל הק' שלישיות שבחלק:"
+ ],
+ [
+ "ומאה חולין שיש כאן
ר\"ל השליש הנשאר. שהוא חלק המאיי מהכל:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו
שאר הט' שלישיים יהיו סמוכים לו. ולא אמר בפירוש ושאר הט'. דמדכבר נטל הת\"ג אין חייב עוד ט' שלימים למעשר:"
+ ],
+ [
+ "זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו
על הט' שלישיים מעשר. ונותן הסאה להכהן בעד ת\"ג ותמ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "והשאר חלה
ר\"ל ואם רוצה להפריש ת\"ג ותמ\"ע וחלה כא'. ג\"כ רשאי. רק דלא נקט בכה\"ג ברישא שיפריש ה' למאה. דהיינו ב' לת\"ג וא' לתמ\"ע. וב' לחלה שנתנית א' ממ\"ח. משום דאז לא יהיה החשבון מצומצם. דהרי חייב חלה מצ\"ז הנשארים. טפי מב'. ואע\"ג דגם בהמעשר נקט חשבון שאינו מצומצם כמש\"ל סי' י\"ח. התם לחומרא לא דק. דהרי רשאי להוסיף במעשרות כתרומות פ\"ד מ\"ה. אבל הכא אי יפריש ה' שלימים לק' יהיה לא דק לקולא. דהרי חייב טפי:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח מן הנחתום מעשר מן החמה על הצוננת ומן הצוננת על החמה
דכיון דבודאי מהני בדיעבד בהפריש מהרע על יפה. בדמאי שרי אפי' לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מטפוסין
דפוסין שעושין בהן הלחם א\"נ נ\"ל דדפוס היינו חותם שהי' לכל נחתום כמה מהן לסמן בו ככריו [כרפ\"ב דב\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "הרבה
אף שהדפוסין חלוקים. לא חיישינן שמא אחד מהן ממעושר. דנחתם מחד גברא זבן:"
+ ],
+ [
+ "שאני אומר חטים של אמש היו משל אחד ושל היום היו משל אחר
ודוקא באחד מאמש ואחד מהיום. ואפילו מדפוס א'. אבל בשניהן מיום א' אפי' מדפיסים הרבה לא חייש ר\"י. ולתוס' [ב\"מ נ\"ו א'] דוקא בב' לריעותא אוסר ר\"י. דא' מאמש וא' מהיום והם ג\"כ מב' דפוסים:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אוסר בתרומת מעשר
אפי' שניהן מיום א' חיישינן בב' דפוסין:"
+ ],
+ [
+ "ומתיר בחלה
דלא חיישינן לב' דפוסים ולאמש והיום. מדחיוב חלה בגלגול אצל נחתום א' הוא:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח מן הפלטר
הוא הקונה מנחתומין הרבה וחוזר ומוכר לבעלי בתים [כך מוכח לע\"ד ממנחות [ק\"ג ב] ודלא כרש\"י [ב\"מ נ\"ו א] דפי' דהפלטר מוכר לנחתומין. ובמכ\"ר נהפך הוא]:"
+ ],
+ [
+ "מעשר מכל טפוס וטפוס דברי רבי מאיר
דשמא זה קנה מנחתום שעישר. וזה מאינו מעשר. ורבי מאיר לטעמיה דחייש למיעוט פלטרין שקונים מנחתומין רבים. כך נראה לי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר מאחת על הכל
ס\"ל דפלטר מחד נחתום זבן. ודינו כנחתום:"
+ ],
+ [
+ "מודה ר' יהודה בלוקח מן המנפול
מאנאפאלא הוא בלשון רומי מי שניתן לו רשות מהמלכות שימכור הוא לבדו ליחידים הסחורה או הלחם וכדומה. ולו מוכרחים הכל למכור כדי שימכור הוא להיחידים ולכן הוא קונה מפלטרין הרבה:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מעשר מכל אחד ואחד
ר\"ל מכל טפוס וטפוס:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח מן העני
שמחזיר על הפתחים:"
+ ],
+ [
+ "וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה
חתיכת דבילה. והעני רוצה לתקנם:"
+ ],
+ [
+ "מעשר מכל אחד ואחד ובתמרים ובגרוגרות בולל ונוטל
דס\"ל דבדמאי אפילו ביבש יש בילה. ומדקבל תמרים רבים מכל א'. א\"כ כשיפריש אחר שיבללם. א\"א שלא יתרמי מהפטור והחיוב יחד. ויעשר מהם על הפטור והחיוב. משא\"כ ברישא דלא קבל רק חתיכה א' מכל בעה\"ב. דאפי' יהיה הנותן ותרן. לא יתן חתיכות הרבה. רק חתיכה א' גדולה ועבה. לא אמרינן יש בילה. דאפשר שיפריש מחתיכה פטורה על החייבת או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר\"י אימתי בזמן שמתנה מרובה
שקבל העני מתנה מרובה. ומפריש לפ\"ז תמרים הרבה. אז שייך לומר. דלא סגי שיתרמי מפטור וחיוב יחד:"
+ ],
+ [
+ "אבל בזמן שמתנה מועטת
שלא קבל רק מתנה מועטת. דאז לא יפריש כשיעשר. רק תמרה א' או ב'. שוב הו\"ל כחתיכת פת ודבילה. דלא אמרי' גבה יש בילה [כך נלפע\"ד שבטלה במעוטה נגד דעת רבותי]:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח מן הסיטון
סוחר גדול ומטובא זבן. ומוכר שוב במדה גסה:"
+ ],
+ [
+ "וחזר ולקח ממנו שניה לא יעשר מזה על זה אפי' מאותו הסוג
אותה כלי ואפי' לר\"י לעיל בפלטר עכ\"פ בסיטון מודה דמטובא זבן:"
+ ],
+ [
+ "אפילו מאותו המין
שחמתית או לבנה:"
+ ],
+ [
+ "נאמן הסיטון לומר משל אחד הם
מדקאמר דנאמן ש\"מ דבע\"ה מיירי. ואע\"ג דאינו נאמן לומר שקנה ממי שמעשר רק משום כדי חייו [כפ\"ד כ\"ו] אפ\"ה נאמן לומר דמשל א' הן. מדהו\"ל ס\"ס. ספק שאמר אמת. וא\"ת שמב' לקח שמא שניהן עשרו או שניהן לא עשרו:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח מבעל הבית
מהגדל בשדותיו. ומיירי שמוכר במדה גסה. או שהוא ע\"ה שאינו מעשר:"
+ ],
+ [
+ "וחזר ולקח ממנו שניה מעשר מזה על זה
מיהו אין מעשר ממין על שאינו מינו או מחדש אישן:"
+ ],
+ [
+ "בעל הבית שהיה מוכר ירק בשוק
וקנה וחזר וקנה ממנו:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שמביאין לו מגנותיו מעשר
הלוקח:"
+ ],
+ [
+ "ומגנות אחרות מעשר מכל אחד ואחד
דשמא משנים קנה. וא' עישר וא' לא עישר:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח טבל משני מקומות
והודיעו לו המוכרים שקונה ודאי טבל:"
+ ],
+ [
+ "מעשר מזה על זה
קא משמע לן דלא חיישינן שמא מוכר א' מירחן לאכילה. דחייבין לעשרן מדאורייתא. וא' מירחן למכרן דפטירי ממעשר מדאוריי'. והו\"ל כמפריש מפטור על החיוב. קא משמע לן דעל כל פנים הלוקח פירות גמורים. בין כך וכך פטור מדאורייתא [כרמב\"ם רפ\"ב ממעשר. ולראב\"ד אפי' בלקחן קודם מירוח פטור] והו\"ל כמפריש מפטור אפטור. ואע\"ג דאפשר דמפריש מחד דרבנן אתרי דרבנן. או איפכא. והרי קיי\"ל [מגילה פ\"ב מ\"ד] דלא אתי תרי דרבנן ומפיק חד דרבנן. י\"ל התם ודאי וודאי הוא. משא\"כ הכא ספק וספק הוא. וכיון דספק דרבנן לקולא. אין לחלק בין חד ספק לתרי ספיקא. ודו\"ק. דכיון דגם חד ספק דרבנן הו\"ל הספק האחר שנוסף עליו כליתא לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שאמרו
דבמכרו לו טבל מעשר מזע\"ז. היינו רק בדיעבד שכבר מכרו לו. אבל לכתחילה הרי עכ\"פ אין אדם וכו'. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין אדם רשאי למכור טבל
אפילו לחבר. דאסור להוציא מתח\"י דבר שאינו מתוקן:"
+ ],
+ [
+ "אלא לצורך
בנתערב לחבר חולין מועטים בטבל מרובה. דאע\"ג דבטלי חולין ברוב. עכ\"פ כיון דאין בילה ביבש. א\"א לעשר מיני' וביה. שמא יפריש מפטור על החיוב. ולהכי צריך לתקן הטבל ממקום אחר. אבל בנתערב טבל מועט בחולין מרובים. כיון דרק מדרבנן לא בטל מדהו\"ל דשיל\"מ [כנדרים דנ\"ח] אבל מדאורייתא בטל. א\"א להפריש מטבל אחר דהו\"ל כמפריש מחיוב אפטור. ועדיף טפי להפריש מיניה וביה:"
+ ],
+ [
+ "מעשרין משל ישראל על של נכרי
דקיי\"ל אין קניין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע ממעשר [רמב\"ם פ\"א מתרומות]:"
+ ],
+ [
+ "משל ישראל על של כותים
קמ\"ל דודאי אין נזהרים אלפני עור ומוכרים טבל:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אוסר משל כותים על של כותים
דזמנין דעישר א' לנפשיה ונמלך למכור. וכ\"ש דפליג ר\"א ברישא דליכא ס\"ס כבסיפא. דשמא שניהן (לא) עישרו. ואת\"ל שא' מהן לא עישר. י\"ל שמא גם השני לא עישר. מיהו ת\"ק לא חייש לנמלך מדלא שכיח שיהיה נמלך. ועוד דרוב תבואה של עובדי אדמה. היא כדי למכרה:"
+ ],
+ [
+ "עציץ נקוב
זאאט טאפף בל\"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו':"
+ ],
+ [
+ "תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה
ואפי' לכתחילה תורם הכי:"
+ ],
+ [
+ "משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום
דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא\"צ להוציא עליה תומ\"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור:"
+ ],
+ [
+ "מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות
דמדהפריש מחיוב אפטור. הו\"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ\"ט ב]. ונ\"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני:"
+ ],
+ [
+ "תרם מן הדמאי על הדמאי
נ\"ל דעל כרחך היינו שתרם תרומת מעשר. דאי בת\"ג הרי לא נחשדו ע\"ה עליה [כסוטה דמ\"ח]. ומיירי שקנה שניהן מב' בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "מרמאי על הודאי תרומה ויחזור ויתרום
דשמא א' עישר. וא\"צ לתקן התרומה. דרוב ע\"ה מעשרין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המקבל
ליתן לבעה\"ב מחצה שליש ורביע מהתבואה:"
+ ],
+ [
+ "שדה מישראל מן העובד כוכבים ומן הכותי יחלק לפניהם
דכדי שלא ימנעו מלקבל שדות בא\"י. הקילו אמקבלים שא\"צ לתרום ולעשר על חלק של בעה\"ב וחולק הכרי לפניהם. כדי שידע הבעה\"ב שחלקו טבל הוא. מיהו במקבל מעובד כוכבים א\"צ לחלק בפניו:"
+ ],
+ [
+ "החוכר שדה מישראל
מקבל שדה בדבר קצוב:"
+ ],
+ [
+ "תורם ונותן לו
מדדרך להפריש התרומה בגורן מיד. ובעה\"ב ששכרו קצוב אינו מצוי שם. ולהכי מפרישה ומנכה לו מחכורו. אבל לעשר אינו רשאי לעשר חלק חבירו. דהרי חבירו יכול בעצמו להפרישו:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה אימתי בזמן שנתן לו מאותה השדה ומאותו המין אבל אם נתן לו משדה אחרת או ממין אחר
שזרע מקצת השדה ממין אחר כשיעור חכירתו:"
+ ],
+ [
+ "מעשר ונותן לו
וכ\"ש תרומה דקודם למעשר בין במקבל בין בחוכר. וטעמו. דבשלמא בנותן לו מהשדה שחכר ממנו ומאותו המין. לא מחזי כפורע חובו מהמעשר. משא\"כ בחדא לריעותא שהוא מין אחר אפי' מאותו שדה. או אותו המין אבל משדה אחר. צריך ליתן לו חולין מתוקנים דאל\"כ מחזי כפורע חובו ממעשר."
+ ],
+ [
+ "החוכר שדה מן העובד כוכבים מעשר ונותן לו
ומכ\"ש תרומה. ואף למ\"ד יש קניין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע ממעשר. אפ\"ה חייב. כדי שימנעו מלחכרה. וימכרנה לישראל. וקנסו רק בחכרה. דדמי לפורע חובו מחלק כהן. ועוד דחפץ עובד כוכבים בחכירות טפי מקבלנות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אף המקבל שדה אבותיו
שגזלה מאבותיו:"
+ ],
+ [
+ "כהן
או:"
+ ],
+ [
+ "ולוי שקבלו שדה מישראל כשם שחולקין
הבעה\"ב והאריס:"
+ ],
+ [
+ "בחולין כך חולקין בתרומה
ובמעשרות. רק נקט תרומה. מדנפרשת ראשונה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף המעשרות שלהן
התרומה לכהן והמעשר ללוי. ובמלת מעשרות נכלל נמי תרומה בהרבה מקומות. מיהו אפשר דלעיל נקט תרומה לרבותא. דאפילו תרומה שנתנה בעוד שלא נעקר הגורן. וכל התבואה עדיין היא בשדה (המוכר). אפ\"ה נוטל הנותן חלקו מהתרומה. ור\"א נקט מעשרות לרבותא. דאפילו המעשרות. שרגיל הנותן ליתן בביתו. אפ\"ה צריך ליתנו להמקבל:"
+ ],
+ [
+ "שעל מנת כן באו
ירדו לשדהו:"
+ ],
+ [
+ "ומלוי המעשרות לבעלים
בהא כ\"ע מודו. דמעשרות שיורא שייר:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר הקרתני
בן כפר שחוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "המקבל זיתים לשמן
ישראל מכהן או לוי. ומכ\"ש איפכא [אב\"י ובזה מתורץ קושית הכ\"מ פ\"ו דמעשר הח\"י ע\"ש]. שקבלו אילני זתים. שיעשום שמן ויתן לבעה\"ב חלקו:"
+ ],
+ [
+ "כשם שחולקין בחולין כך חולקין בתרומה
ולא דמי לדלעיל. מדהרבה טרח בשמן. ומדחשוב הוא לא מחל המקבל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר ישראל שקבל מכהן ומלוי זיתים לשמן למחצית שכר
[אב\"י ועי' כ\"מ פ\"ו ממעשר הח\"י שכתב או למחצית שכר]:"
+ ],
+ [
+ "המעשרות לבעלים
דזיתים דינן כשדה:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים לא ימכור אדם את זיתיו
תלושין ולא הוכשרו לק\"ט עדיין:"
+ ],
+ [
+ "אלא לחבר
דאסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ה אומרים אף למעשר
אף שאינו נזהר בטהרות ואסור לגרום טומאה לחולין שבא\"י. דס\"ס הוה שמא יאכלם כך. ושמא לא יטמאן. ולא דמי לפ\"ב מ\"ג. דהתם ביבש שהוכשר מיירי. מיהו אפילו בהוכשר קיי\"ל דמותר לגרום טומאה לחולין: [אב\"י ואפילו לטמא בידים מותר כהילכתא גבירתא כאן מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וצנועי בית הלל
מדקדקים במצות:"
+ ],
+ [
+ "היו נוהגין כדברי בית שמאי
הקשה אחי הגאון מהו' אליעזר זצוק\"ל בספרו משנת ר\"א וז\"ל אף דבעושה כב\"ש חייב מיתה [כברכות די\"א א']. אפשר התם אחר בת קול [כיבמות די\"ד א'] ועיין תוס' ברכות [דנ\"ב ב'] ועיין ט\"ז [א\"ח רסקפ\"ד] ות\"ל מ\"כ בס' אורחת חיים דדוקא לאחר מיתת ב\"ה אסור לנהוג כב\"ש שלא יאמרו דב\"ה חזרו בהם משא\"כ בחייהם וענ\"ל דהיכא דב\"ה מודים דשרי רק דלא הטריחו שאני. כדמוכח [שבת די\"ח ויבמות דט\"ז] עכלה\"ט. ולפעד\"נ דהכא שב ואל תעשה שאני. ועמ\"ש פ\"א דברכות מ\"ג בבועז אות ד:"
+ ],
+ [
+ "שנים שבצרו את כרמיהם לתוך גת אחת אחד מעשר ואחד שאינו מעשר המעשר מעשר את שלו וחלקו
ר\"ל וגם על חלק חבירו מפריש עכ\"פ בתורת דמאי:"
+ ],
+ [
+ "בכל מקום שהוא
ומיירי בהוכרו החלקי' ואח\"כ נתערבו. ובכה\"ג אף בדרבנן כדמאי אין ברירה:"
+ ],
+ [
+ "שנים שקבלו שדה באריסות
וא' חבר וא' ע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "אתה יין שבמקום פלוני ואני יין שבמקום פלוני
דמדלא חלקו. יש ברירה בדרבנן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה יין ואני אטול שמן
דבכה\"ג הו\"ל כמחליפין ואין ברירה והו\"ל כמוכר שאינו מעושר:"
+ ],
+ [
+ "חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ
לעיל קמ\"ל דא\"צ לעשר חלק הע\"ה. והכא קמ\"ל דמותר ליתן לחלקו פירות המוכשרים לק\"ט. ולהכי מייתי הכא בסיפא לח ויבש [ועי' לקמן סי' ל\"ב] [אב\"י לדעתי צ\"ל סי' ל\"א]. ולרמב\"ם לעיל מיירי בשניהן חברים. וקמ\"ל דכופין אמדת סדום. שנהנה א' כשיקח חלק שקרוב לביתו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים טול אתה הלח ואני אטול את היבש
לח היינו שהוכשר. ויבש. היינו שלא הוכשר. דלח ויבש ג\"כ כב' מינין דמי. כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אתה יין ואני פירות
ואף דבב' מינין הו\"ל חליפי אסורי הנאה. י\"ל מדירושת גר את אביו אינו רק מד\"ס. שלא יחזור גר לסורו. מהפקירא קא זכי. [ול\"מ נ\"ל דכולהו הנך משניות צריכי. דנקט משנה ז' דבהוכרו ולבסוף נתערבו לא אמרינן ברירה [ועי' תוס' תמורה ד\"ל ע\"א ד\"ה ואידך]. ונקט משנה ח' דבהיו מעורבין מתחלה. והן מין א'. אפי' הוא ודאי טבל. אמרי' גבי' ברירה ורשאי להוציאו מתח\"י בעודו טבל. אף דגם לחבר אסור למכור טבל [כלעיל פ\"ה מ\"ח]. ונקט משנה ע'. לאשמועינן דכשהן מינין מחולקין. אפי' הוא דמאי דשמא עישרו אביו הע\"ה. אפ\"ה אסור להוציאו מתח\"י בלי מעושר. וקמ\"ל משנה י' דכירושת עובד כוכבים. אפי' הן ב' מינין. ומחזי כחלופי איסורי הנאה אפ\"ה אמרי' גבה ברירה]:"
+ ],
+ [
+ "המוכר פירות בסוריא
היא ארץ זיריען צפונית מזרחית לא\"י. שכבשה דהמע\"ה. ואע\"ג דכל כבוש רבים דינו כא\"י לכל הדינין. כיבוש סוריא שאני. דשלא כהוגן היה. מדכבשה קודם כבוש כל א\"י. והיבוסי ישב עוד בירושלים. לפיכך רק בקצת דינין הוה כא\"י. וחייבת במעשרות:"
+ ],
+ [
+ "מעושרין הן נאמן
אע\"ג שאמר מא\"י הן עכ\"פ מדרוב פירות הנמכרין שם מח\"ל הם. אית לי' מגו. ולראב\"ד מה\"ט פטור משום דרוב הגדלים בסוריא של נכרי הם. ולא גזרו על פירות סוריא. רק כשגדלים בשדה ישראל:"
+ ],
+ [
+ "משלי הן
משדה שבסוריא."
+ ],
+ [
+ "חייב לעשר
מדגזרו שם אדמאי:"
+ ],
+ [
+ "מעושרין הן נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
קמ\"ל דלא אמרינן דמגו גרוע הוא. דירא פן יודע לנו שיש לו שם שדה:"
+ ],
+ [
+ "ואם ידוע
גם בלא הודאתו:"
+ ],
+ [
+ "שיש לו שדה אחד בסוריא חייב לעשר
דליכא מיגו. דמסתמא משדהו הוא:"
+ ],
+ [
+ "קח לי גלוסקן אחד
וקנה החבר ב'. א' לו וא' לע\"ה."
+ ],
+ [
+ "לוקח סתם ופטור
מלעשר אותה שנותן לע\"ה. דבדרבנן יש ברירה. כך פי' בבבלי [עירובין דל\"ז]. ובירושלמי פי' דמיירי שקנה החבר לע\"ה רק אגודה א' מחבר חבירו המוכר במדה גסה. וקמ\"ל דאף דמכיר החבר המוכר. שהקונה ג\"כ חבר הוא. ומותר למכור לו דמאי. עכ\"פ מדהודיעו שלצורך ע\"ה קונה. ודאי עישר המוכר. ואף דאסור למכור לע\"ה לח ויבש. הכא בלא הוכשר מיירי. דשרי כלעיל סי' כ\"ב. או נ\"ל דבכדי מן שרי [כסוכה דל\"ט ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואפילו הן מאה
לא אמרי' דבטל. מדיש תקנה. כפ\"ג מ\"ב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המזמין את חבירו שיאכל אצלו והוא אינו מאמינו על המעשרות
ולא מיירי בהדירו. דבהדירו מותר לאכול כל שבת ראשונה כפ\"ד א\"נ התם מיירי בסעודת נשואין. ואף דאינו מתארח אצל ע\"ה כפ\"ב. נ\"ל דבהזמינו שרי מדרכי שלום:"
+ ],
+ [
+ "אומר מערב שבת
דבלא התנה מע\"ש. אסור להפריש בשבת. דדוקא בס' חשיכה מעשרין הדמאי:"
+ ],
+ [
+ "מה שאני עתיד להפריש מחר
ממה שאוכל וממה שאשתה. ואע\"ג שעדיין אינו ברשותו. בדמאי מתנין אפי' אדבר שאינו ברשותו:"
+ ],
+ [
+ "הרי הוא מעשר
ואת\"ג לא נחשדו:"
+ ],
+ [
+ "זה שעשיתי מעשר
יהי' למחר עשוי וכו':"
+ ],
+ [
+ "מזגו לו את הכוס
בשבת. וה\"ה לכשיאכל יאמר ג\"כ מה שאני וכו' רק נקט כוס הקידוש שקדם לאכילה ואע\"ג דכבר אמר כן אתמול. היינו רק כדי שעי\"ז יהיה מותר להפריש בשבת. אבל אעפ\"כ מפני שאתמול עדיין לא היה היין והמאכל מבורר לפניו. להכי היום אחר שנתבררו שניהן לפניו צריך לחזור ולומר."
+ ],
+ [
+ "אומר מה שאני עתיד לשייר בשולי הכוס הרי הוא מעשר
מעכשיו ולכשאשתה דבלא מעכשיו הו\"ל טבל למפרע. ובלא אמר לכשאשתה הרי הו\"ל מדומע. וכיון דדמאי מדרבנן אמרינן יש ברירה. וק\"ל הרי מפסיד כהן מדעושה תמ\"ע שיורי כוסית. דאסור [כא\"ח ק\"ע]. ואי\"ל הרי אמרי' בירושלמי. דמה שמשייר מאבד בידים. כדי שלא לבייש הע\"ה. עכ\"פ לפע\"ד הרי צריך לשלם לכהן מה שהפסידו. ואי יפריש משיורי כוס הפסידו דמי תרומה הראוי לאכילה. ודוחק לומר דמיירי שהיה התמ\"ע פחות מס\"ד שבלוג. דמותר לאבדו [כפי\"א מ\"ח דתרומות]. ונ\"ל דה\"ט מדבל\"ז אינו ראוי לאכילה. דתרומת ע\"ה טמאה היא. ואף דכל מפריש לאיבוד לא הוי תרומה [כב\"ק קט\"ו] הכא בחולין טמאים שאני. וב\"ה שהאיר עיני הכהים במשנה חמורה זאת:"
+ ],
+ [
+ "זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו ומעשר שני בפיו
בפי הכוס. דבכוס עגול וקטן אינו נוח לכוון רוחות צפון ודרום:"
+ ],
+ [
+ "פועל שאינו מאמין לבעל הבית
על המעשרות. ואילה\"ק הרי מדאוכל מה\"ת פטור ממעשרות. כרפ\"ג דמעשר. י\"ל דהכא מיירי במושכר לדבר שנגמר מלאכתו דאז אינו אוכל מה\"ת והוא התנה עמו שיאכל. דהו\"ל כלוקח וחייב במעשר כסוף מ\"א שם:"
+ ],
+ [
+ "נוטל גרוגרת אחת ואומר זו ותשע הבאות אחריה עשויות מעשר על תשעים שאני אוכל זו עשויה תרומת מעשר עליהן ומעשר שני באחרונה ומחולל על המעות וחושך גרוגרת אחת
נמנע מלאכול א' מכדי שבעו. כנגד אותה שהפריש לתמ\"ע. שאסורה לזרים. ויתנה לכהן ולהכי חושך. שלא יגזול לבעה\"ב. שאומר שעישר פירותיו כבר. ולעיל בהזמינו א\"צ למנוע. דמדהזמינו מסתמא ניחא לי' לבעה\"ב שיפריש:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש בן גמליאל אומר לא יחשוך מפני שחוא ממעט מלאכתו של בעל הבית
אלא יקנה גרוגרת אחת ויאכלנה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר לא יחשוך
אין ר\"ל כלא יחשוך דר\"ג. דר\"ג קאמר אינו רשאי לחשוך. ור' יוסי ה\"ק א\"צ לחשוך [אב\"י כת\"ק וא\"צ לקנות גרוגרת כרשב\"ג שיכול לאכול כל הק' ויפריש א' לתמ\"ע והכל משל בעה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא תנאי בית דין
שתהיה התמ\"ע משל בעה\"ב [אב\"י לכאורה הרי גם רשב\"ג אומר שתמ\"ע משל בעה\"ב. אלא שאמר שיקנה א' החסר לק' מהשוק לאכול לעצמו. וכנגד זה אמר רבי יוסי שיכול להשלים אותו הא' ג\"כ מבעה\"ב]. [וק' א\"כ לר' יוסי היאך אוכל ק' גרוגרת. והרי כבר מצ\"ע הי' חייב להפריש א'. י\"ל דתנאי ב\"ד דקאמר ר\"ל הכי תקנו שלא יהיה צריך להפריש תרומ\"ע מגרוגרת היתירה. וכמו שתקנו מאכילין עניים ואכסניא דמאי [רפ\"ג]. [אב\"י ול\"מ מקדושת מרן רבן של ישראל זצוק\"ל הייתי אומר שבאמת מתקן ב' מאות. הא' לו והב' לבעה\"ב. ומהמאה שלו מפריש א' לתמ\"ע. ואח\"כ יאכל א' כנגדה מהצ\"ע המתוקנים דבעה\"ב. נמצא דמפסיד הבעה\"ב ב' גרוגרות. א' שנעשה לתמ\"ע על צ\"ט דפועל. וא' שנעשה לתמ\"ע על צ\"ט דבעה\"ב. שכל זה הוא תנאי ב\"ד. ואי\"ל א\"כ טפי הוה עדיף שיקנה לו בעה\"ב גרוגרת מתוקנת מהשוק לאכול י\"ל דבזה וודאי לא ישמע לנו בעה\"ב. לעשות עצמו חשוד ובפרט שאז צריך לומר ממי קנה כלעיל פ\"ד מ\"ה. ובזה מוכנים לי דברי ראב\"ד בהשגותיו לרמב\"ם פ\"ט דמעשרות הי\"א. וז\"ל תנאי ב\"ד הוא שאותה הגרוגרת שיתן לכהן תרומ\"ע שלא ימעט אותה ממאכלו. ויאכל חליפיה משל בעה\"ב משל תשע הנשארות לו. ועי' ברמב\"ם שם ובפירושו כאן וגם דבריו צרכינן לפרש או בדברי ע\"ר זצוק\"ל. או כפמ\"ש]."
+ ],
+ [
+ "הלוקח יין מבין הכותים
מדלא קאמר במשנתינו בסופה ומחולל על המעות. וכדקאמר בסוף משנה א'. ש\"מ דמשנתינו בשבת מיירי. דהיינו שקנה בע\"ש ושכח לעשר והגיע שבת. ואע\"ג דלעיל בע\"ה מצריכינן שיקרא שם קודם שבת והרי הכא לא קרא שם קודם שבת. י\"ל הרי אמרינן [ברכות מ\"ז ב'] דכותי עדיף מע\"ה. דע\"ה חשוד אמעשרות אבל לא כותי. דלא חשיד במה דכתוב בתורה בפירוש. וכל מצוה שהחזיקו בה כותים. הרבה מדקדקין בה יותר מישראל [כחולין ד\"ד א']. ולפיכך לעצמן וודאי מעשרי אלא דחשידי אלפני עור לא תתן מכשול. והכא מיירי שקנה מכותי מביתו. ואינו יודע אם עשאו לעצמו או למכרו. ומה\"ט נמי קאמר הלוקח יין מבין הכותים ולא קאמר הלוקח יין מכותי וכדקאמר לעיל (רפ\"ו) המקבל מכותי. אלא דהכא בקנה מביתו מיירי ולא ידע הקונה אם לעצמו עשאו או למכרו. א\"נ דמיירי דודאי עשאה כותי לעצמו. ואפ\"ה משום לא פלוג גזרו שיעשר כל מה שקונה מהכותים. מיהו בין כך ובין כך לא גרע מה שקונה מכותי כל כך כמה שקונה מע\"ה [אב\"י הכונה דהנקנה מכותי עכ\"פ אינו גרוע כמו הנקנה מע\"ה. לעניין שיהיה צריך לקרות שם קודם שבת] וא\"כ מדאיירי שאומר כן (בשבת). לפיכך אסור לומר שהמע\"ש יחולל על המעות בשבת דדוקא לעיל בהזמינו הע\"ה כיון שכל מה שמשייר נשאר אצל הע\"ה. לפיכך רשאי לומר בשבת. שהמע\"ש יהיה מחולל על המעות שקבעתי אתמול לכך. דאינו אלא מספר שחללו כבר אתמול. אבל הכא שנשאר השיור אצלו. למה יחללו בשבת. והרי מצי לחללו למחר [אב\"י דבלא טעמא דנשאר השיור אצלו. הי' מותר לפדות בשבת כמו שמותר לקרות שם לכתחילה בשבת. דאין תורמין ואין פודין הכל משום גזירת מקח וממכר כביצה דף ל\"ז א'. ואם מותר לקרות שם לתרומה בשבח משו' דהנקנה מכותי קיל מהנקנה מע\"ה. אעפ\"י שאיסו' הפרש' תרומה נזכר להדיא במשנה שם. כ\"ש דפודין. דאיסו' פדיה לא נזכר שם. ועי' א\"ח של\"ט ס\"ד] ושכח להפריש עד ביה\"ש *) [אב\"י כאן צריך הגה וצ\"ל. או יש לפרש דמיירי ששכח להפריש עד ביה\"ש] והרי מדיינן ודאי טבל אסור להפריש או לקבוע מקים למעשרות בע\"ש ביה\"ש. אבל לקרוא שם שרי. ונ\"ל (לפ\"ז) דלהכי נקט כותים דבגוונא אחרינא א\"א שקנה טבל. דהרי אין מוכרין טבל אפי' לחבר כפ\"ה מ\"ה. או דקמ\"ל אף דיש קצת ס'. דזמנין דמתקן לנפשי' ונמלך למוכרו אפ\"ה לא יפריש ביה\"ש:"
+ ],
+ [
+ "אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש
לאחר שבת על ק' לוגין שיש כאן. דדוקא במפריש רק כדי אכילתו מותר להפריש בשבת אחר שקרא שם מע\"ש. כלעיל במשנה א'. ולא במפריש על כל הנוד. וכ\"ש הכא שגם לא קרא שם מע\"ש [אב\"י ואפי' לפי מ\"ש ע\"ר זצוק\"ל לעיל סי' י\"ד דקנה מכותי קיל ממה שקנה מע\"ה]."
+ ],
+ [
+ "הרי הן תרומה ועשרה מעשר
ואצ\"ל ואחד מהן תמ\"ע. דהא בטבל ודאי. לא נשאר מע\"ר בידו. דיתנו ללוי ויפריש הוא התמ\"ע (הטמא):"
+ ],
+ [
+ "ותשעה מעשר שני
ולא יחללו עדיין. מדלא קבע לו מקום:"
+ ],
+ [
+ "מחל
ר\"ל מתחיל. והיינו שלא ישתה כל היין שבנוד. על דעת לשייר כדי תרומת ומעשר. דזה הוא כמו הפרשה בשבת [כרא\"ש ביצה פ\"א סי\"ג] אלא מתחיל לשתות מהיין. ומשייר יותר מכדי תומ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ושותה
כתב רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל ואף דרק בתרומת ח\"ל אוכל והולך ואח\"כ מפריש [כביצה ד\"ט]. או בדמאי דשניהן מדרבנן. משא\"כ הכא טבל דאורייתא נ\"ל דבהתנה קודם אכילה או קודם שבת [אב\"י עי' לעיל סי' י\"ד סי' א' וב'] יש ברירה אף בדאורייתא [כתוס' גיטין דכ\"ה]. אמנם רק לצורך שבת:"
+ ],
+ [
+ "היו לו תאנים של טבל בתוך ביתו
לראב\"ד [פ\"א ממעשרות] דכל תרומת פירות מד\"ס. חוץ מדגן תירוש ויצהר [דלא כרמב\"ם פ\"ב מתרומה דהכל דאורייתא]. נ\"ל דקמ\"ל הכא בתאנה אף דהו\"ל מדרבנן. והול\"ל אוכל והולך ואח\"כ מפריש עכ\"פ הכא. מדאפשר. יקרא שם עכ\"פ קודם שבת. וג\"ל עוד לפ\"ז. דקמ\"ל משנה א' וב' דבמאכל ע\"ה צריך לקרוא שם לתרמ\"ע קודם שבת. וקמ\"ל משנה ג' דאפי' בדמאי בפירות דמעשרן רק מד\"ס. צריך שיקרא שם קודם אכילה. וקמ\"ל מ\"ד בכותי צריך לקרוא שם לתרומה. אבל גם בשבת מדודאי כבר הפריש הכותי הכל לצורך אכילת עצמו. ורק משום דמה שמפריש לתרמ\"ע הרי ישאר אצל הישראל ויכול לחלל המע\"ש למחר. להכי לא יחללו בשבת. וקמ\"ל תו משנה ה'. דאע\"ג דבתאנים גוף התרומה מד\"ס. ואפי' הן ג\"כ דמאי דהו\"ל תרי דרבנן. אפ\"ה צרוך לקרוא שם מקודם. ואפי' הם ודאי טבל. כיון דתרומת פירות מד\"ס. מהני קריאת שם שמע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "והוא בבית המדרש או בשדה
בע\"ש בין השמשות. וא\"א לו לילך לביתו ולעשרם:"
+ ],
+ [
+ "אומר שתי תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשר מעשר ראשון ותשעה מעשר שני
נ\"ל דהכא נמי צריך לקבוע מקום לומר שהמע\"ש יהיה בצפונה או בדרומה ומחולל על המעות. דמדהשתא ע\"ש הוא וקבע לו מקום כבר. רשאי לחללו. רק דאסיפא סמיך ולא חש להאריך. א\"נ דרק בסיפא שהוא דמאי. וכשהוכשר הרי כבר נטמא המע\"ש ביד הע\"ה צריך לפדותו ככל מע\"ש שנטמא. אבל הכא שהמע\"ש טהור. א\"צ רק לקבוע לו מקום:"
+ ],
+ [
+ "היו דמאי
שא\"צ ליתן ממנו רק תמ\"ע. ונ\"ל דקמ\"ל דאף דאיכא תרתי. תרומה דרבנן ודמאי דרבנן. אפ\"ה צריך לקרוא שם תחילה:"
+ ],
+ [
+ "אומר מה שאני עתיד להפריש למחר
לא גרסי' למחר. אלא כלעיל סי' ט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "היו לפניו שתי כלכלות
סלים:"
+ ],
+ [
+ "ואמר מעשרות
הוא שם כולל לתרומות ומעשרות:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה מעושרת
נ\"ל דקמ\"ל דמותר לאכול הראשונה אף שלא הופרש עדיין תומ\"ע שלה מהשניה. וגם לא הופרש מהמוקף [אב\"י [ומיירי בע\"ש ביה\"ש כהך דלעיל] דמשום כבוד שבת א\"צ מהמוקף דאל\"כ אפילו ירק צריך מהמוקף. כחולין ד\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה מעושרת
אבל שניה לא דמדתפס לשון ראשון. נפטרה הראשונה והו\"ל כמפריש מפטור אחיוב. ואי\"ל א\"כ הול\"ל תרומה ויחזור ויתרום כלעיל פ\"ה מ\"י. הכא שאני שלא הופרש ממש התרומה ליכא למיחש לזלזולי. ונקט הך משנה הכא. מדדמי להנך משניות דלעיל. דבכולן אוכל והולך קודם שהפריש המעשרות. ואע\"ג דרק בחיוב מדרבנן בשל ח\"ל או דמאי אמרי' דאוכל והולך ואח\"כ מפריש. היינו בגוף אחד כבצק [ביצה ט' א']. משא\"כ הכא בגופין מחולקין. כבר מופרשין ועומדים הן. להכי גם בטבל דאורייתא רשאי לאכול המתוקן. א\"נ היכא דקרא שם מקודם כמשנה ד'. גם בודאי מותר לאכול ולהפריש אח\"כ."
+ ],
+ [
+ "מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה
ר\"ל ואם אמר. מעשרותיהן יהיו. כל מעשר של כלכלה בחברתה:"
+ ],
+ [
+ "קרא שם
ולא יפריש עליהן ממק\"א. ואף דכל שאינו בזה אחר זה [דא\"כ יהיה כמפריש מפטור אחיוב] גם בב\"א אינו. [כקדושין דנ\"א]. ואי\"ל דזה דוקא היכא שהראשון מונע את השני מלחול [כתוס' גיטין דמ\"ב א' ד\"ה הא] משא\"כ הכא כל אחד מונע את עצמו בעצמו. דמדהוא פטור א\"א שיעשה תרומה. ותו דאפשר נמי שיחולו שניהן בזה אח\"ז. כשלא יפרישן זע\"ז. עכ\"פ בהך גוונא שמפרישן מזע\"ז הא' מונע על חבירו. דמדנעשה א' תרומה על ב'. א\"א שוב שתעשה ב' תרומה על א'. נ\"ל דבאפשר למפלגי שאני. [כעירובין ד\"נ ע\"א] והכא נמי אמרינן דשייר בכ\"א כדי תומ\"ע של חברתה:"
+ ],
+ [
+ "מאה טבל מאה חולין
ר\"ל אם ק' טבל הטבול רק למעשר ולתמ\"ע נתערב עם ק' חולין. והרי נאסר התערובות ע\"י תמ\"ע שבו שאסור לזרים. ואם יפרישו מהתערובות. שמא מהחולין יפרישו ויהיה מפטור על החיוב ואין לו פרנסה ממקום אחר להפריש משם על כל התערובות. ואילה\"ק מפ\"ג דחלה מ\"ט דבאין לו פרנסה ממקום אחר מוציא התמ\"ע מהתערובות. דהתם בלח מיירי כמ\"ש שם סימן ל. דאע\"ג דכל טבל במשהו מדיש לו מתירין היינו עד שיפריש כפי חיובו [רמב\"ם פ\"ח ה\"ג ממעשר] משא\"כ הכא ביבש מיירי. דאין בילה ביבש רק בדמאי [כפ\"ה ל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "נוטל מאה ואחד
דבק\"א שנוטל. ודאי יש א' של הטבל. ואז אחר שיפריש מצ\"ט הנשארים ט' למע\"ר וט' למע\"ש. הותרו פ\"א הנשארים ממ\"נ. דאם חולין הם. הרי מותרים. ואם מהטבל הן. כולן או מקצתן. הרי הותר הטבל בכל מקום שהוא ע\"י א' טבל שבק\"א שנטל שיהיה זה הא' לתמ\"ע על ה י\"ט שנשארו. ומהצ\"ט הפריש ג\"כ המע\"ר והמע\"ש כראוי. ואת\"ל שמא אותן ט' שיפריש והט' שיפריש למע\"ש. יהיו כולן או מקצתן מהק' חולין שנתערבו. ונמצא מפריש מפטור על החיוב. י\"ל הרי אם אלו שהפריש הן חולין. ע\"כ שיש כנגדן טבל בהק\"א שהפריש. ויהיה המעשר והמע\"ש בהק\"א שהפריש. ואע\"ג דמהק\"א ההם א\"א ליתן להלוי הט' מעשר. דהרי התרומת מעשר שהפריש מעורב שם. עכ\"פ אין הלוי מפסיד כלל עי\"ז. מדקיבל חלופיהן מהצ\"ט שנשארו אצל הבעלים. והרי מעשר כיון שהופרש מותר לזרים. מיהו פשוט שבמע\"ש יאמר שיהיה מחולל על המעות בכל מקום שהוא בין בהצ\"ט בין בהק\"א. ואותן ק\"א שנטל. מדמעורב בהן א' של תרומת מעשר. ימכרם לכהן בדמי תרומה חוץ מדמי א'. שהוא תמ\"ע שחייב מק' טבל שלו. מיהו מה יעשה כהן בק\"א אלו שקבל. דשמא טבל הן ולא הופרש מהן התמ\"ע עדיין. פליגי בירושלמי. אי צריך כהן להפריש עליהן ממקום אחר. או דסגי לי' בקריאת שם. לומר תמ\"ע שבכרי זה יהיה בצפונו או בדרומו. דמדאין הפרשתו רק מספק. דשמא חולין הוא. סגי בהכי. וה\"ה אם הי' הטבל שנתערב טבול גם לת\"ג. הי' צריך להפריש ק\"ג. כדי שיהיו נחשבים ב' היתרים לת\"ג וא' לתמ\"ע. והא דלא נקט תנא הכי. ה\"ט משום סיפא. וכמו שיתבאר. והא דנקט ק' טבל. ה\"ה בפחות. כגון נ' טבל וק' חולין. נוטל ק' וחצי שאז יהיה החצי שנוטל יותר מהק' ודאי מהטבל ויוכל לחשבו לתמ\"ע על נ' הטבל אלא דרצה למנקט מספר שלם שנוטל סאה שלימה. ואגב זה דנקט ק' טבל. נקט נמי ק' חולין. וה\"ה בהיה חולין פחות מזה. כגון שהיה ק' טבל וא' או ב' חולין. נוטל כדי החולין שנתערב וא' יותר כדי התמ\"ע שחייב מק' הטבל. ומוכר להכהן מה שנוטל חוץ מהתמ\"ע שחייב. עוד י\"ל דלהכי נקט הכא שיהיה ק' חולין אגב סיפא בנתערב ק' טבל בק' מעשר. דהתם צריך שיהיה בשניהן ק'. כדי שיהיה בהטבל כל כך מעשר כשיעור התמ\"ע שחייב על הק' מעשר. ואגב זה נקט גם בהך דהכא בק' ק' ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מאה טבל מאה מעשר
שנתערבו. והרי חייב מתערובת זה י' תמ\"ע מן הק' מעשר. ואחד תמ\"ע מק' טבל. וא\"א להפריש כל הי\"א מהתערוב' הזה. שמא יפריש כל הי\"א מהטבל. והרי אין בהטבל רק י' מעשר. וא\"כ הסאה הי\"א שיתן מהתערובות. הוא מחולין. ואיך יהיה חולין תמ\"ע על המעשר:"
+ ],
+ [
+ "נוטל מאה ואחד
דבק\"א שנוטל. ודאי יש א' מהטבל. כשיעור תמ\"ע שחייב מק' הטבל. ואחר שיפריש מע\"ר ומע\"ש מהנשאר. אז מותרים פ\"א שבידו. ממ\"נ. אם טבל הם הרי הפריש כל הצורך. ואם מעשר הן. א\"כ הק\"א שנטל הן הטבל. ובק' טבל יש י' מע\"ר. שיוכלו להיות תמ\"ע על ק' מעשר שיש לו. ואחר שהפריש התמ\"ע על המעשר. הרי הותר לזרים. והק\"א שנטל נותן ללוי. תחת ק' המעשר שחייב לו. והלוי מוכר הק\"א לכהן בדמי תרומה. חוץ מדמי י\"א תמ\"ע שחייב לכהן:"
+ ],
+ [
+ "מאה חולין מתוקנים מאה מעשר
שנתערב החולין בק' מעשר הטבול לתמ\"ע. ונ\"ל דחולין מתוקנים ר\"ל דמתחלה היה להם שם אחר ואח\"כ נתקנו להיות חולין. והיינו. שהיו תחלה מעשר. ומשניטל מהן התמ\"ע נתקנו להיות כחולין. וסד\"א דבכה\"ג הרי הכל מעשר. ויכול ליטול מהתערובות התמ\"ע שחייב ותו לא. קמ\"ל דמשנתקן המעשר דינו כשאר חולין. שאינו נעשה עוד תמ\"ע. כספרי שהביא הר\"ש פ\"ב דתרומות מ\"ה. ונקט הך רבותא הכא ולא ברישא. מדהכא מיירי שנתערב במעשר וקמ\"ל אף דקודם שנתקן המעשר הי' פשוט שיכול להפריש תמ\"ע מזה על זה. או דמדנתערב במעשר. משמע טפי דנתערב בבית לוי מיירי דמצוי אצלו חולין כי הך:"
+ ],
+ [
+ "נוטל מאה ועשר
דאז יהיה בוודאי בק\"י שנוטל. י' מק' המעשר. ויהיו אלו י' נחשבים לתמ\"ע על ק' המעשר וימכור להכהן אלו הק\"י שנטל. בדמי תרומה. חוץ מי' תמ\"ע שחייב לכהן. והותרו הצ' הנשארים ממ\"נ כלעיל. וה\"ה בהי' החולין מתוקנים פחות או יותר מק' והמעשר פחות או יותר מק' נוטל תמיד כפי שיעור החולין וכפי שיעור התמ\"ע שחייב מהמעשר. רק נקט ק' ק' אגב אינך:"
+ ],
+ [
+ "מאה טבל תשעים מעשר
או:"
+ ],
+ [
+ "תשעים טבל ושמונים מעשר
שנתערבו:"
+ ],
+ [
+ "לא הפסיד כלום
דלעיל הפסיד למכור לכהן בדמי תרומה. משא\"כ הכא. בנתערב ק' טבל וצ' מעשר. הרי אינו חייב תמ\"ע רק י'. ולהכי נוטל מהתערובות הזה י'. ונותנן לכהן. והותר התערובות לזרים ממ\"נ. דאי י' שנטל לתמ\"ע. היו מצ' המעשר. הרי ממעשר רשאי לעשות תמ\"ע. ואי מהטבל נטלם הרי מדיש בהטבל י' מעשר. רשאי לעשותם תמ\"ע. וכ\"כ בנתערב צ' טבל ופ' מעשר. שחייב לתת 9/10 8 לתמ\"ע. דהיינו ח' בעד הפ' של מעשר. ועוד 9/10 מן הט' של מעשר שיש בצ' טבל. לכן נותן לכהן 9/10 8 והשאר מותר לזרים ממ\"נ דאם מהמעשר נטלן. הרי מעשר רשאי לעשות תמ\"ע. ואם מהטבל נטלן. הרי מדיש בצ' טבל ט' מעשר. רשאי הוא לעשות 9/10 8 מן הט' לתמ\"ע. ונ\"ל דמשום הך בבא. לא נקט נמי ברישא בטבל הטבול לת\"ג. דאם כן לא הוה מצי למתני סיפא. ק' טבל וצ' מעשר לא הפסיד כלום. דודאי הפסיד. דהרי אז אין בהטבל מעשר. כשיעור תמ\"ע שחייב מהצ' מעשר. דהרי אחר שיטול ב' ת\"ג מק' טבל לא יהא חייב לתת מעשר מצ\"ח טבל הנשארים. רק 4/5 9 שהוא 40/50 9 והרי הוא מחוייב ליתן תמ\"ע מכל התערובות 49/50 9 דהיינו ט' בעד הצ' מעשר ועוד 49/50 שהוא חלק עשירית מן 40/50 9 מעשר שחייב מצ\"ח הטבל. וא\"כ שמא כל 49/50 9 תמ\"ע שיטול יהיו מהצ\"ח טבל והרי מדאין בטבל רק 40/50 9 מעשר. נמצא שאותן 9/50 שחייב עוד לתרומת מעשר. יקח מהחולין. ואיך יהיה לתרומת מעשר. ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל זמן שהטבל מרובה
שיהיה במעשר שבטבל כשיעור תמ\"ע שחייב מהמעשר והטבל:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו עשר שורות של עשר עשר כדי יין
מסודרים י' על י' שורות:"
+ ],
+ [
+ "ואמר שורה החיצונה אחת מעשר
ר\"ל אחת מד' שורות החיצונות יהיה מעשר על ט' שורות האחרות [כך משמע בירושל' ודלא כר\"מ ור\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ואין ידוע איזו היא
ר\"ל דמיירי ששכח על איזה שורה אמר [דאי\"ל שאמר תחלה סתם. ומשום אין ברירה. הא ליתא. דהרי הכא שלא שתה קודם הפרשה א\"צ לבירור למפרע מהשתא]. ומדשכח. יש כאן חשש משום חבית א' תמ\"ע שבשורה ההיא שאסור לזרי':"
+ ],
+ [
+ "נוטל שתי חביות לוכסן
ר\"ל שנוטל חבית א' מקרן א. וחבית א' מקרן ב. או חבית א' מקרן ג. וחבית א' מקרן ד. כזה דאז בין שהי' אומר משורה זו או זו מתקיים דבורו. ומוכר לב' חביות אלו לכהן בדמי תרומה חוץ מחבית א' מהב' שחייב לתמ\"ע. כך היה נלפע\"ד. ולרמב\"ם יערבם. וימלא משתיהן חבית א'. ותמה עליו רכ\"מ היאך יוצא ידי חובתו. יע\"ש. וכולה מתני' ד' וח' מיירי שאין לו מעשר אחר דאל\"כ לא הי' מפסיד כלום. דהי' עושה להמעשר ההוא תמ\"ע על י' חביות אלו. ואפי' הם במק\"א דהרי תמ\"ע א\"צ מוקף בשעת הדחק:"
+ ],
+ [
+ "חצי שורה החיצונה אחת מעשר
ר\"ל שהיו ה' שורות חצונות מאלו היו\"ד שורות חולין. וה' שורות האחרות היו טבל. ואמר שחצי שורה דהיינו ה' חביות יהיו מעשר על נ' של טבל. ויש לחוש לחצי חבי' תמ\"ע שחייב מה' חביות מעשר:"
+ ],
+ [
+ "ואין ידוע איזו היא
ששכח איזה ה' שורות חצונות הם הטבל גם שכח איזה חצי שורה חיצונה פירש תחלה. וה\"ה באמר שחצי שורה חיצונה א' תהיה מעשר על מ\"ה חבית טבל שיש לו במקום אחר:"
+ ],
+ [
+ "נוטל ארבע חביות מארבע זויות
ר\"ל מאותן חביות המסומנים א. ב. ג. ד. לוקח מכ\"א חצי חבית לתמ\"ע. ומוכרם לכהן חוץ מדמי חצי חבית א' שחייב לתמ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא נוטל שורה אחת לוכסן
דהיינו י' חביות באלכסון מאות א עד ב. או מאות ג עד אות ד. דאז מאיזה שורה שיהיה מעשרו. כבר נטל ממנה תמ\"ע. ומוכרם כולם לכהן כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "חצי שורה אחת מעשר ואין ידוע איזו היא נוטל שתי שורות לוכסן
דהיינו שורה באלכסון מאות א עד ב. ושורה באלכסון מאות ג עדד. מכ' חביות אלו. לוקח מכ\"א חצי חבית לתמ\"ע ומוכרן כולן לכהן כנ\"ל. דאז מאיזה חצי שורה שאמר. כבר לקח תמ\"ע ממנה:"
+ ],
+ [
+ "ואין ידוע איזו היא
שהיו כולן חולין. ורק שורה א' היה טבל. ואמר על חבית א' שיהיה מעשר. וא\"י איזה שורה ואיזה חבית:"
+ ],
+ [
+ "נוטל מכל חבית וחבית
חלק היו\"ד מהחבית. בכדי תמ\"ע שחייב. ומוכר כל העשיריות לכהן חוץ מעשירית א' שחייב לתמ\"ע. [כך נ\"ל פי' המשנה ע\"פ הירושלמי. וכ\"מ מר\"ש]."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין דמאי",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Kilayim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Kilayim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..38fe36ac03e89e4a3440feee440f317aa9bd8c63
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Kilayim/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1624 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Kilayim",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין כלאים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "החטים והזונין
כלאים אינו רק בב' מינין שמשונים זמ\"ז. בשם או מראה או טעם. כפר\"ב במ\"ה [וסי' שמט]. ודבר זה מסור לחכמים [כירושלמי פ\"ק דכלאים ורמב\"ם רפ\"ג]. דיש מהן דומין כמין א' ואסרום. ויש שדומין לב' מינין והתירום:",
+ "קוה ווייצען. מין חיטין גרועים. ואף דלא חזו למאכל אדם. שייך בהם איסור כלאים. מדדרך לזרען למאכל יונים. מש\"ה לא דמו לקוצים דשרו:"
+ ],
+ [
+ "אינן כלאים זה בזה
ומותר לזרען בעירוב. ולהכי הפסיק בזוג קמא. לאשמועינן. דכולה פרקן זוגי זוגי קתני. מיהו דוקא בכלאים. מדהו\"ל הגרעינין ניכרים. משא\"כ בעיסה לחלה. בנשכו ב' עיסות יחד. הכל מצטרף עם השעורין חוץ מחיטין. ואין הכל מצטרף עם החיטין חוץ מכוסמין. מיהו בלש כמה מיני עיסות יחד לגוף א'. וכל שכן בעירבן קמח. הכל מצטרף (י\"ד שכ\"ד):"
+ ],
+ [
+ "השעורים ושבולת שועל
האפער:"
+ ],
+ [
+ "הכוסמין
דינקעל:"
+ ],
+ [
+ "והשיפון
ראגגען:"
+ ],
+ [
+ "הפול
באהנען:"
+ ],
+ [
+ "והספיר
ציסרען. והן מין קטניות שחורות:"
+ ],
+ [
+ "הפורקדן
מין ערבזען:"
+ ],
+ [
+ "והטופח
קורטמאן:"
+ ],
+ [
+ "ופול הלבן
ווייסע באהנען:"
+ ],
+ [
+ "והשעועים
וועלשע באהנען:"
+ ],
+ [
+ "במשנה א' תני מינין הנעשין קמח. והשתא נקט מיני ירק:"
+ ],
+ [
+ "הקשות
גורקען:"
+ ],
+ [
+ "והמלפפון
ציטראנען קירביס:"
+ ],
+ [
+ "חזרת
מעעררעטטיג:"
+ ],
+ [
+ "וחזרת גלים
חזרת הגדל בהרים:"
+ ],
+ [
+ "עולשין
ענדיוויען:"
+ ],
+ [
+ "ועולשי שדה
שגדל בלי זריעה:"
+ ],
+ [
+ "כרישים
קרעססען הגדלים בגינה:"
+ ],
+ [
+ "וכרישי שדה
שגדל בלי זריעה:"
+ ],
+ [
+ "כוסבר
קאריאנדער:"
+ ],
+ [
+ "חרדל
זענפט:"
+ ],
+ [
+ "ודלעת המצרי
מעלאנע מתוקה:"
+ ],
+ [
+ "והרמוצה
מעלאנע מרה. וממתקין אותה ברמץ. והוא אפר חם:"
+ ],
+ [
+ "ופול מצרי
שמינקבאהנען:"
+ ],
+ [
+ "והחרוב
מין קטניות ומדשרביטיו דומין לחרובין. קוראין אותו חרוב. אבל בלשון יחיד כדי להפריד ביניהן לחרובין ממש:"
+ ],
+ [
+ "הלפת
ריבען:"
+ ],
+ [
+ "והנפוץ
שטעק ריבען ומדעלי שניהן דומין אינן כלאים זב\"ז:"
+ ],
+ [
+ "והכרוב
קרויט:"
+ ],
+ [
+ "התרו בתור
קעפיס קרויט:"
+ ],
+ [
+ "התרדים
מאנגאלד קרויט:"
+ ],
+ [
+ "והלעונים
מעלטע קרויט:"
+ ],
+ [
+ "השום
קנאבעל:"
+ ],
+ [
+ "והשומנית
שום מדברי ואינו מחובר מחלקים כשאר שום. רק כולו גוף א'. ואפ\"ה אינו כלאים עם שאר שום מדטעמן שוה:"
+ ],
+ [
+ "הבצל
צוויבעל:"
+ ],
+ [
+ "והבצלצול
בצל מדברי וטעמן שוה:"
+ ],
+ [
+ "והתורמוס
פייגעבאהנען:"
+ ],
+ [
+ "והפלסלוס
ווילדעפייגעבאהנען:"
+ ],
+ [
+ "ובאילן
השתא נקט כלאי אילן:"
+ ],
+ [
+ "האגסים
בירן:"
+ ],
+ [
+ "והקרסתומלין
הכא פי' ר\"ב מין אגסים קטנים. ופ\"א דמעשר פי' מין תפוחים קטנים. ואפשר שזה שם כולל לב' המינין:"
+ ],
+ [
+ "והפרישים
קוויטטען:"
+ ],
+ [
+ "והעוזרדים
מין פרי עץ:"
+ ],
+ [
+ "התפוח והחזרד
תפוח יערי:"
+ ],
+ [
+ "הפרסקים
פפירזיכע:"
+ ],
+ [
+ "והשקדין
מאנדלען ב' מינין אלו גרעינן שוה:"
+ ],
+ [
+ "והשיזפין
פרי מורכב מזית ורמון. וי\"א הוא הנקרא פפלוימען:"
+ ],
+ [
+ "והרימין
מין פפלוימען ואפשר הפפלוימען הסגלגלין. ושזפין הן פפלוימען ארוכין. ובזמנינו אין א\"י מגדלת פפלוימען. אבל הרכבה הרי גם בח\"ל אסור. ובריש דמאי פירשנו רימין בראמבערען:"
+ ],
+ [
+ "הצנון
רעטטיג:"
+ ],
+ [
+ "החרדל והלפסן
אנדארענקרויט:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה
מדרחוק טעמן ביותר זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "כלב הכופרי
הוא קטן ודומה לשועל:"
+ ],
+ [
+ "היעלים
געמזע:"
+ ],
+ [
+ "החמור והערוד
חמור מדברי:"
+ ],
+ [
+ "כלאים זה בזה
לרמב\"ם דוקא להרבעה. הם כלאים ולא להנהגה [עמ\"ש בתי כלאים ק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין אילן באילן
הכא מפרש דמה דאסרינן לעיל כלאי אילן. זהו דוקא להרכיבם יחד. אבל להסמיכן שרי. וקיי\"ל דהרכבה אפי' בח\"ל אפי' ע\"י עובד כוכבים אסור [י\"ד רצ\"ה] אבל סרק בסרק או שחורות ולבנות ממין א'. שרי. ואפ\"ה נוהגין להחמיר. מדלא בקיאינן במינן:"
+ ],
+ [
+ "ירק בירק
מין בא\"מ:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה מתיר ירק באילן
וה\"ה איפכא וטעמיה משום דאין מתאחין. ולת\"ק עכ\"פ מדיונקים זמ\"ז. הוה כלאים:"
+ ],
+ [
+ "אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה
עץ תאנה יערי כורתין גזעו ושרשיו שבארץ נקרא סדין ועי' לקמן (פ\"ג מ\"ד):"
+ ],
+ [
+ "אין מרכיבין פיגם
רויטעקרויט:"
+ ],
+ [
+ "על גבי קדה לבנה
ווייסען צימטבוים:"
+ ],
+ [
+ "אין נוטעין יחור
ענף:"
+ ],
+ [
+ "של תאנה לתוך החצוב
מין עשב ששרשיו נוקבין ויורדים בעמק בשוה. ובהם תיחם יהושע א\"י. והוא חם ביותר. גונדעל רעבען בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "שיהא מקירו
ר\"ל שיהיה לתקרה ולצל על החצוב. או שהוא לשון מקררו:"
+ ],
+ [
+ "אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח
ראטהע ריבבע:"
+ ],
+ [
+ "שתהא
האבטיח:"
+ ],
+ [
+ "אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית
פאפפעל קרויט:"
+ ],
+ [
+ "שתהא משמרתו
שתהא החלמית מרטיב לזרע הדלעת ושומרו עד שישתרש בארץ:"
+ ],
+ [
+ "הטומן לפת וצנונות תחת הגפן
בטמנם אגודות של לפת או צנונות מיירי. דגלי דעתי' דלא רצה בהשרשה. דאל\"כ חייב בכולן [כתוס' שבת ד\"נ] חוץ משבת דאפי' נתכוון לזרען בלא השריש שרי ליטלן [מג\"א שי\"א סקכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אם היו מקצת עליו מגולין
רק משום שבת נקט מגולין דאל\"כ א\"א ליטלן מבלי שיזיז עפר ממקומו:"
+ ],
+ [
+ "לא משום כלאים
משום זורע כלאים. או הוסיף מאתיים תחת הגפן. ואע\"ג דמותר לערב גרעין זרעים עם גרעין אילן ולזרעם יחד במפולת יד [כרמב\"ם פ\"א מכלאים ה\"ו]. עכ\"פ גרעין זרע עם זרע גפן אסור לזרען יחד:"
+ ],
+ [
+ "ולא משום שביעית
בטמנם בשביעית. לא יהיה כזורע ומותרים. ואפי' הוציא ספיחין בטמינתו:"
+ ],
+ [
+ "ולא משום מעשרות
דאינו חייב לעשר מה שהוסיף בטמינתו. דלאו זריעה היא:"
+ ],
+ [
+ "וניטלים בשבת
דלאו תולש הוא. ואוחז בעלין ומוציאן. ואף דמטלטל להעפר. הו\"ל טלטול מהצד לצורך דבר המותר. ואינו נוגע באיסור. דשרי. ואפי' נתכוון שישאר שם כל השבת. לא הו\"ל הצנון בסיס לעפר. דאדרבה העפר משמש לצנון [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "ה\"ז כלאים
לענין מלקות. אבל לענין איסור כל ב' מינין אסור עכ\"פ מדרבנן אף שלא במפולת יד. כשזרען סמוכים אסורים ממראית עין [רכ\"מ ספ\"ד מכלאים]:"
+ ],
+ [
+ "או חטה ושעורה וכוסמת
פלוגתיי' בלישנא דקרא. שדך לא תזרע כלאים. לת\"ק אפי' באינו זרוע נקרא שדה. ולר\"י צריך שיהיה זרוע מלבד הכלאים. מיהו בכרם כעל\"פ. דבאינו זרוע לא מקרי כרם. וקיי\"ל כת\"ק [י\"ד רצ\"ז]. וג' מדריגות יש. להרכיב אילן אסור גם בח\"ל מדאוריי'. וכלאי כרם אסור בח\"ל רק מד\"ס אפי' באכילה. מיהו דוקא בזרע חרצן וב' מיני זרעים יחד במפולת יד. אבל מותר לזרען סמוכים בח\"ל וא\"צ הרחק ביניהן [שם ססרצ\"ו]. וכלאי זרעים אפי' במפולת יד שרי אפי' לכתחילה בח\"ל [רצ\"ז]. וכל מקום שאסור לזרוע אסור לקיים. אבל פירות כלאים מותרים אפי' בא\"י חוץ מכלאי כרם. ובא\"י אסור באכילה [ובהנאה] מדאורייתא. ובח\"ל מד\"ס. מיהו מותר לנטוע ענף המורכב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל סאה שיש בו רובע
רובע הקב. והוא א' מכ\"ד לסאה:"
+ ],
+ [
+ "ממין אחר ימעט
קודם שיזרע ימעט המין המעורב או יוסיף על הסאה. וכ\"כ במצא כלאים בשדהו סגי בממעט כך [י\"ד רצ\"ז ס\"ח]. ואף דהו\"ל מבטל איסור לכתחילה. דהרי רובע מדאורייתא ולוקה עליו [כרמב\"ם פ\"ב מכלאים]. ונ\"ל טעמו משום דשיעורים חציצין ומחיצין הלממ\"ס [סוכה ד\"ה ב'] וליכא למימר דהרובע בטל ברוב מדאורייתא. דהרי מדניכר כל גרעין במקומו לא שייך ביטול [כי\"ד סק\"ט]. ואע\"ג דבב\"ד אזלינן בת\"ר אף שניכר המיעוט. התם לא שיהא גוף החולק בטל. רק דעתו ודבורו. וזה לא ניכר. י\"ל זהו בניחא לי' שיזרע בתערובת משא\"כ הכא שנתערב ממילא וגם לא ניחא לי' כלל בתערובתן. דמי טפי לחטין שהתליעו דשרי לטחנן מה\"ט מדלא ניחא ליה שיתבטלו [כי\"ד פ\"ד סקי\"ד] והרי מבטלן קודם שיבוא לכלל איסור כדי שלא יעשה איסור בזריעה אינו רק מד\"ס מפני מראית עין. שיחשבו אח\"כ כשיראו אותן גדלין. שבכוונה זרען. ובממעט אינו ניכר כ\"כ. מיהו בניחא ליה שיזרע בתערובת אפי' חטה א' בכרי אסור מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר יבור
דמדהוזקק לברור יברר הכל. ואע\"ג שיוסיף על המין המבטל. אעפ\"כ מדצריך לעשות מעשה לבטלן הו\"ל כמקיים התערובות בכוונה. אבל בהי' מתחלה פחות מרובע. א\"צ:"
+ ],
+ [
+ "בין משני מינין
סגי ברובע. ואת\"ק נמי קאי. ולא דמי לחלב ודם שנתערבו בקדירה. שכל א' מסייע לבטל חבירו כי\"ד ססי' צ\"ח. התם רק משום טעם האיסור הוא. וכיון שטעם האיסורים משונה זמ\"ז לא נרגש זה וזה. משא\"כ הכא הזריעה מאינו מינו נאסר. מיהו הא דקאמר דב' מיני' מצטרפין. היינו רק לענין הרובע. אבל לא לעניין הסאה ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע
ר\"ל בנתערבו ב' מינין כשבולת שועל וכוסמין. בסאה שעורים. והרי שבולת שועל אינו כלאים בשעורים. להכי לחכמים אמ\"צ. ולת\"ק מצטרף. ולר\"ש אפילו בשניהן כלאים בסאה אמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
דצריך רובע לסאה:"
+ ],
+ [
+ "באמת אמרו זרעוני גנה שאינן נאכלין
ר\"ל אותן שגרעיני זרען אינו נאכל. רק הפרי או העלין הצומחי' מהזרע [אכ\"י ונו\"ן של זרעונין הוא נו\"ן המקטין כמו אשון בת עין] כזרע כרפס ולפת. אם נתערבו בתבואה. ולסימנא בעלמא נקט שאינו נאכל. דכל כה\"ג זרע דק הוא:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה
ר\"ל אם נתערב חלק כ\"ד משיעור שצריך לזרוע מהן בבית סאה. בסאה תבואה. הר\"ז מצטרף להיות כלאים. דבית סאה הוא נ' על נ' אמה. ועל אותו מקום זורעים סאה תבואה. מיהו זרעוני גנה שהן דקין זורעין על מקום כזה קב וחצי. דכל גרעין וגרעין צריך לגידולו רווח לבד. ולפיכך כשגרעיני הסאה הם רבים צריך רווח למקום זריעתן יותר ממקום שצריך לזרוע גרעינים גסים שאין בהן רק מעט בסאה ולהכי מדצריך בתבואה א' מכ\"ד לסאה. סגי בזרעוני גנה בסאה תבואה א' מכ\"ד מקב וחצי. והוא ביצה ומחצה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כשם שאמרו להחמיר
בזרעונים דקים. דאפי' בפחות מרובע ימעט:"
+ ],
+ [
+ "כך אמרו להקל
בזרעונים גסים יותר מתבואה דצריך מהן טפי מסאה לנ' על נ' כפשתן וכו':"
+ ],
+ [
+ "הפשתן
דמדהוא גס זורע מהן ג' סאה לנ' על נ' [כך פי' הר\"ב ע\"ד הר\"ש. ותמוה מאד שזה מכחיש המפורסם ועיני ראו ולא זר שזרע פשתן ליינזאמען בל\"א הוא קטן הרבה והרבה מקטניות ותבואה. ולפיכך אין לנו לפרש רק כהרמב\"ם דבבא דפשתן דברי ת\"ק היא וקמ\"ל דזרע פשתן אע\"ג שאינו נאכל והוא דק. הוא נזרע בדוחק. וזורעין ממנו ג' סאה במקום שהוא נ' על נ'. ובזה יתורץ מה דק' להר\"ב דאי דנקט פשתן מדהן זרע גדול. א\"כ מ\"ש פשתן דנקט טפי מאפונין הגמלנים שגדולי' הרבה והרבה מתבואה וקטניות. אע\"כ כהרמב\"ם דדברי ת\"ק הוא וקמ\"ל דזרע פשתן יוצא נמכלל של שאר זרעוני גנ ]:"
+ ],
+ [
+ "בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה
דביש ג' רובע מהן. בסאה תבואה ימעט:"
+ ],
+ [
+ "ימתין לה עד שתתליע
ר\"ל עד שיתפשטו שרשים מהחטין כתולעים דקים. והוא ג' ימים בקרקע לחה. וביבשה צריך טפי:"
+ ],
+ [
+ "ויופך
יהפוך הקרקע במחרישה. דאז לא יצמחו שוב החטין:"
+ ],
+ [
+ "אלא הופך ואחר כך זורע
והא דנקט לא יאמר והול\"ל לא יזרע ואח\"כ יופך. נ\"ל דקמ\"ל דאפי' אם בשעת זריעה גלי דעתי' להפיך אח\"כ אפ\"ה אסור. מיהו מדנקט הכי דוקא גבי אם צמחו. נ\"ל דדוקא בשכבר צמחו אסור הכי. אי מדכבר צמחו דלמא ממלך. ואי מפני מראית עין. דהרואה שכבר צמחו רואה שזורע שם זרע אחר. הא אם רק התליעו. דהרואה שזורע שם מין אחר לא רואה שכבר זרוע שם מין אחר שכבר התליע. וגם מדלא צמח עדיין. לא חיישינן לממלך. רשאי לומר אזרע ואח\"כ אופך. ולפ\"ז מה דנקט במשנה ד' זרועה ונמלך לנטעה לא יאמר וכו' מיירי בכבר צמחו. וראייתי. דהרי בגומם עד פחות מטפח שם באמת מותר לזרוע ואח\"כ משרש. ע\"כ טעמא משום דבגומם כה\"ג תו ליכא חשש מראית עין ולא חשש נמלך. ומרתוי\"ט לא משמע כן שהרי כ' דצמחה לרבותא נקט:"
+ ],
+ [
+ "כמה יהא חורש כתלמי
פורכע בל\"א. והוא תל גבוה שנעשה בין שורות המחרישה. וי\"א שהן רוחב השורות העמוקות בעצמן:"
+ ],
+ [
+ "הרביעה
שא\"צ להפוך במחרישה כל הקרקע. רק מניח תלמים רחבים כאותן שעושים אחר שירד רביעה ראשונה ואע\"ג שישאר טפי מרובע לסאה. כיון דאינו אסור רק מד\"ס. דלא תזרע כתיב. וזה לא ניח\"ל בתערובתן. להכי בהופך וגלי דעתי' כך. ליכא תו משום מראית עין:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר כדי שלא ישייר
קרקע שאינו מהופך:"
+ ],
+ [
+ "רובע לבית סאה
במקום א' וי\"א אפילו ע\"י צרוף הרבה מקומות שאינן מהופכין. לא יהיה רובע לסאה וכן מסתבר לפע\"ד דמי עדיף מנתערב גרעיני סאה עם גרעיני רובע. דימעט כריש פרקן. אף שהגרעיני הרובע גדלין מפוזרין בהרבה מקומות:"
+ ],
+ [
+ "זרועה ונמלך לנוטעה
לרמב\"ם [כלאים פ\"א ה\"ו] דמותר לערב גרעיני זרעים עם זרע אילנות לזרען כא' מכ\"ש לזרוע זרעים אצל אילנות. א\"כ ע\"כ הכא בנטועה בגפנים מיירי. דאילו בשאר אילנות רק להרכיבן זב\"ז אסור. מיהו הראב\"ד שם הוכיח מירושלמי דאף שאר אילנות אסור לזרוע אצלם זרעונים. [ורכ\"מ שם יישב קושיתו] ועי' לעיל [פ\"א מ\"ח]. אבל אי\"ל דלרמב\"ם מיירי הכא בשאר אילנות. ואפ\"ה אסור מחשש הרכבה דגם מירק ואילן אסור [כפ\"א מ\"ז]. ליתא דהרי רק בגזע. אבל במרכיב תוך השרשים מותר [כי\"ד רצ\"ז] והרי הכא אינו זורע או נוטע ע\"ג הגזעין רק על השרשים:"
+ ],
+ [
+ "לא יאמר אטע ואחר כך אופך אלא הופך
לאחר שהתליע:"
+ ],
+ [
+ "לא יאמר אזרע ואח\"כ אשרש
אעקור שרשי הנטיעות:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה גומם
כורת האילנות:"
+ ],
+ [
+ "עד פחות מטפח
שלא ישייר טפח ממעל לקרקע:"
+ ],
+ [
+ "היתה שדהו זרועה קנבוס
בלשון לאטינא מלת קאנאביס הוא האנף:"
+ ],
+ [
+ "או לוף
מין בצלים:"
+ ],
+ [
+ "לא יהא זורע ובא על גביהם
אף אחר זמן והיפוך כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שאינן עושין אלא לשלשה שנים
נ\"ל דר\"ל אף שאנחנו רואין שצומחין לאלתר יש מהן שאינן מתליעין עד ג' שנים. ואף שיהפך יחזור ויצמח. ואילה\"ק עכ\"פ מה שיזרע השתא ע\"ג יגמר בשנה זו ויתלשו מיד קודם שיצמח הקנבוס בסוף הג' שנים. נ\"ל דג' שנים דקאמר אין ר\"ל ג' שנים דוקא. אלא ר\"ל יש מהן מאחרין ויש מקדימין לצמוח תוך הג' שנים. והיינו כדברינו הנ\"ל דחיישי' שאחר שיהפוך במחרישה שוב יתליע הקנבים גם בשנה זו ויצמח בתערובות:"
+ ],
+ [
+ "תבואה שעלה בה ספיחי אסטיס
וויידעקרויט שעושין ממנו אינדיג. וספיחים הן גרעיני הזרע שנפלו בשעת קצירתו שחוזר וצומח בין התבואה שנזרע שם אח\"כ. ונקט ספיחי מדמצוי כך טפי. ממה שיהיה זרע איסטיס מעורב בתבואה בשעת זריעה:"
+ ],
+ [
+ "וכן מקום הגרנות
שדשין שם מינים הרבה:"
+ ],
+ [
+ "וכן תלתן
פענכעל רגיל לצמוח בינו מינין הרבה:"
+ ],
+ [
+ "שהעלה מיני צמחים אין מחייבין אותו לנכש
לעקור התערובות עם השורש. מדנתערב ממילא. וגם לא ניחא ליה תערובתן. דצמחיהן קשין למינין הללו. ומקלקלין מקום הדישה להכי [לא הוי] דינו כסי' ב':"
+ ],
+ [
+ "אם נכש או כיסח
ר\"ל אפי' רק חתך עלי התערובות. ושייר השרשים:"
+ ],
+ [
+ "אומרים לו עקור את הכל חוץ ממין אחד
דאל\"כ נראה כניחא לי' במה שמשייר. והו\"ל כמקיים כלאים. דדוקא במ\"א לעיל שנתערב קודם זריעה. א\"צ לברור הכל. משא\"כ הכא שכבר הגיע שעת איסור. עוקר הכל. כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. ואילה\"ק הרי במשנה ג' שכבר זרוע ואפ\"ה א\"צ לעקור הכל. י\"ל התם אף שכבר זרוע. עכ\"פ בשעה שעוקר אין כאן עוד כלאים. ואי\"ל דכמו במוצא כלאים בשדהו סגי בממעטו עד פחות מחלק כ\"ד [כי\"ד רצ\"ז ס\"ח] ה\"נ מלת הכל לאו דוקא אלא ר\"ל כל מה שמחויב לעקור. דהיינו עד שלא ישאר רובע לבית סאה. ליתא דיש לחלק הרבה דשאני הכא דניכש מתחילה כדי לקיים הנשאר. להכי לעקור הכל ממש צריך [וכ\"כ הרמב\"ם בפ\"ב מכלאים ה\"י]:"
+ ],
+ [
+ "הרוצה לעשות שדהו משר משר
בעטהע ארוכה. אבל מרובעת נקראת ערוגה:"
+ ],
+ [
+ "מכל מין
כל משר ממין אחר:"
+ ],
+ [
+ "בשאומרים שלשה תלמים של פתיח
ר\"ל מניח רווח בין משר למשר ג' תלמים. כאותן שעושה מי שרוצה לפתח ולשדד אדמתו דשיעור שלשתן יחד ב' אמות כך מניח בין ראשי המשרים. והא דלא קאמר ב' אמות. הא קמ\"ל. דאף שאח\"כ מתקצר הרווח והולך בין המשרים. עד שלא יפסיק לבסוף בין המשרים רק כ\"ש שרי. דתו אינן בערבובי'. והא דלקמן מ\"י צריך להפסיק בין ב' מינין בית רובע. נ\"ל דהתם בין ב' שדות גדולות בעי טפי. א\"נ להכי נקט הכא משר דהיינו ערוגה ארוכה. דסגי בהכי. משא\"כ לקמן דמיירי בקרחת דהיינו ערוגה מרובעת צריך מרחק רובע. והיינו משום דערוגות ארוכות הן הולכין מתחלת השדה עד סופה. ואין לנו לחוש רק שלא יהיו נראים ב' ראשי הערוגות מעורבים. להכי סגי בהכי. משא\"כ התם שכל השדה בין לארכה בין לרחבה עשוי ערוגות ערוגות מרובעות. אי לא יניח רווח גדול מכל הצדדים לכל ערוגה וערוגה. יהיו נראים כמעורבים כל המינין:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א מלא העול השרוני
כרוחב עול שחורשים בו בעמק. והוא רחב מאותו שחורשים בהר:"
+ ],
+ [
+ "וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו
ואעפ\"כ שיעורו דב\"ש נפיש מדב\"ה דאם לא כן הו\"ל חומרי דב\"ה וקולי ב\"ש והרי לא חשבינן בעדיות פ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "היה ראש תור חטים
תור הוא תכשיט זהב משולש שבראש הנשים. והושאל על שם ערוגה משולשת:"
+ ],
+ [
+ "נכנס בתוך של שעורים
ר\"ל אם קרן ערוגת החטין נוגע לרוחב ערוגת השעורים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא נראה כסוף שדהו
דהרי נראים מובדלים וליכא ערבוביא דדוקא כשסמוכין ב' המינין ארכו של ערוגה זו אצל אורך ערוגה אחרת צריך שיהיה המשולש שמרחיקים זמ\"ז רחב בראשו כמלא עול השרוני. וכמשנה ו'. משא\"כ הכא שאורך ערוגה זו נגד רוחב הערוגה האחרת סגי גם בשמרחק המשולש בראשו הוא פחות מזה. אמנם טעם כל היתירים הללו. היינו משום דהתורה לא אסרה כלאים רק כשזרען במפולת יד. ורק חכמים אסרו גם שלא במפולת יד משום מראית עין. ולהכי נמי התירו בכמה גווני. בשניכר שחשש בעל השדה לאיסור כלאים. ומשלך נתנו לך [אב\"י עי' מ\"ש בסי' נ\"ד אי\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מותר לסמוך לו מאותו המין
מותר לסמוך לחיטין שלו מין אחר כאותו של חבירו. דנראה כאילו גם זה שייך לשדה חבירו. והרי בין ב' מינין של ב' בני אדם א\"צ הרחקה. מדכתיב שדך לא תזרע כלאים:"
+ ],
+ [
+ "מותר לסמוך לו תלם של פשתן
דהרואה יודע דתלם א' פשתן לא חזי לכלום. ורק לבדוק שדהו עושה. והו\"ל כזורע להשחתה. מיהו באמצע שדהו אסור לזרעו. דהו\"ל מראית עין טפי. וכירושלמי. והא דנקט שלו ושל חבירו מין א'. דאי של חבירו מין אחר. לא הוה מצי למנקט בסיפא. ולא של מין אחר. דהרי מין של חבירו מותר להסמיך. כסי' מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ולא תלם של מין אחר
אפי' התכוון לבדוק שדהו. עכ\"פ הרואה אינו יודע:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין
מותר:"
+ ],
+ [
+ "אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן
דבפשתן ליכא משום מראית עין:"
+ ],
+ [
+ "אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע
ווילדער זאפראן. וקאי אמתני' דלעיל דמיירי בשלו ושל חבירו. ה\"נ מיירי דשל חבירו תבואה ומקיף לו חרדל וחריע בשדותיו סביב. והו\"א דשרי. אע\"ג דכל הקפה במין א' סביב למין אחר. אפילו מרחיק כראוי אסור. כר\"ב מ\"י. זהו בהכל של אדם א'. אבל הכא דהן של ב' בני אדם הו\"א דשרי כמ\"ש לעיל סי' מ\"ג בשם הרמב\"ם מדלא כתיב ארצך לא תזרע כלאים. ש\"מ דב' בני אדם א\"צ הרחקה בין שדותיהן. קמ\"ל דאפ\"ה הכא אסורים לסמוך זא\"ז מפני הרואים. דמדמזקי חרדל וחריע לתבואה. יאמרו דשל אדם א' הן. דלולא כן היה מוחה בחבירו לסמוך אצל שלו. כדפסקי' באמת [בח\"מ קנ\"ה סל\"א] דצריך להרחיק כרישין מבצלים ד\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אבל סומבין לשדה ירקות חרדל וחריע
דמדלא מזקי שרי לסמוך מב' בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "וסומך
ב' מיני תבואה אם יש ביניהן בור או ניר וכו':"
+ ],
+ [
+ "לבור
מקום שלא נחרש ורחב וארוך כשיעור בית רובע. דהיינו י' אמות וחומש על י' אמות וחומש. ואפילו אח\"כ מסמיכין יחד שרי:"
+ ],
+ [
+ "ולניר
ארץ חרושה שארוך ורחב כבית רובע ואפילו אם בסוף מסמיכין יחד שרי [כרמב\"ם פ\"ג ה\"ט]. וקמ\"ל דכל שיש בית רובע ביניהן. בין שהוא בור או ניר מפסיק:"
+ ],
+ [
+ "ולגפה
אבנים סדורות כחומה בלא טיט:"
+ ],
+ [
+ "ולדרך
מדנקט סתמא משמע כל דרך ואפי' של יחיד ששיעורו ד' אמות רחבו [כפאה רפ\"ב]. ואע\"ג דבבור וניר צריך שיהיו ברוחב ואורך בית רובע. וכלעיל. הכא מדהולכים שם אדם ובהמה יש היכר שפיר גם ברוחב ד' אמות. דמדלא זרען יחד במפולת לא אסור רק מדרבנן משום מראית מין. ולהכי כל שיש היכר שרי. וכדשרינן לבשל בשר בחלב שקדים ומניח שם שקדים [י\"ד פ\"ז]. מיהו שביל אפי' של רבים דרחב טפי מד' אמות. אפ\"ה כיון דאינו עשוי רק להילוך בני אדם ולא לבהמה לא מחשב הפסק עד שיהא ארכו ורחבו כשיעור בית רובע. דאז לא גרע מבור וניר. ונחל ושלולית דמפסיקין לפאה [כרפ\"ב דפאה] לרתוי\"ט הכא מדלא קתני להו תנא הכא בכלאים. ש\"מ דבכלאים אינן מפסיקין. ואילה\"ק לדבריו הרי אמת המים שעמוק טפח זורעים בתוכו ג' זרעונים [כפ\"ג מ\"ב] מכ\"ש בב' עבריה. וק\"ו בן ק\"ו נחל ושלולית שמפסיקין. י\"ל התם בזרעונים מועטים. משא\"כ בין ב' שדות גדולות צריך הפרש גדול [ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"ג סי' ג']. ול\"מ נ\"ל דנחל ושלולית דמפולשין בין ב' השדות ודאי מפסיקין. רק כל הני דנקט תנא במשנתינו מיירי באינן מפולשין. וכדבעינן למימר לקמן. ונקטינהו תנא לרבותא דאפ\"ה מפסיקין:"
+ ],
+ [
+ "ולגדר גבוה עשרה טפחים
ר\"ל חומה גבוה י\"ט. ושיעור עיבי' לא הזכיר תנא משום דסגי בכ\"ש. וליכא למימר דרוחב ד' שנזכר אצל חריץ אגדר נמי קאי. ליתא דממ\"נ. אי רוחב גדר היינו עוביה. וכי גרע מאילן המיסך דסגי בעובי כ\"ש [וכלקמן ס\"ד מ\"ד]. ואי רוחב גדר היינו גבהו. הרי בהדיא תנינן דצריך גובה י\"ט. ונ\"ל עוד דמשו\"ה הפסיק עם דרך בין גפה לגדר. היינו דלא תימא דשיעור גובה דתני גבי גדר אגפה נמי קאי. אלא גפה מדאין האבנים שבה מחוברים ודבוקים יחד בטיט וסיד כגדר בנוי. מסתמא מניחין הרבה ביחד בעובי כבגל. ומדעב הרבה א\"צ גובה י\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ולחריץ שהוא עמוק עשרה
טפחים:"
+ ],
+ [
+ "ולאילן שהוא מיסך על הארץ
אם זרוע תחת האילן מותר לסמוך בחוץ זרע אחר. אם מפסיק ביניהן נופו שאינו גבוה מן הארץ ג' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "ורחב ארבעה
מיהו דוקא סלע דנתהווה ממילא צריך רוחב ד'. משא\"כ גפה וגדר דבידי אדם סגי בעובי כ\"ש. [אב\"י ולא קשה מאילן שהוא מיסך דג\"כ נתהווה ממילא וסגי בכ\"ש כמ\"ש ע\"ר זצוק\"ל לעיל סי' נ\"ה. דהתם האילן מיסך סביב כל הזרע שנזרע תחתיו ומבדילו ממה שבחוץ משא\"כ הכא ועי' מ\"ש ע\"ר בבועז כאן]: ונ\"ל עוד דהא דלא תני תנא בכל המפסיקין הללו שיעור המשכן כמה. דליכא למימר דכולהו מיירי במפולשין בין ב' השדות. דהרי בור וניר בבית רובע סגי להו בשמפסיקין רק בהמשך י' אמות וחומש. אף שאח\"כ ב' השדות דבוקות וסמוכות יחד. כלקמן סי' ע\"ג. אלא שיעור המשך המפסיקין הללו הם כבור וניר. דהיינו באורך י' אמות וחומש אע\"ג שאח\"כ ב' המינין סמוכין יחד שרי:"
+ ],
+ [
+ "הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת
ערוגה מרובעת קודם שנזרעה נקראת קרחת:"
+ ],
+ [
+ "עושה עשרים וארבעה קרחות לבית סאה
בית סאה הוא נע\"נ אמות אם תחלקו לה' קרחת אורך על ה' קרחת רוחב. יהיה הכל כ\"ה קרחת. ויהיה אורך כל קרחה י' אמות אורך על י' אמות רוחב. וכל אמה בת ו' טפחים. קח א' מקרחת שרחבה ס' טפחים על ס' טפחים וחלקה לרחבה לכ\"ד רצועות. יגיע לכל רצועה י' אמות אורך. על רוחב ב' טפחים ומחצה. תן רצועה א' לכל קרחה מכל הכ\"ד קרחות. א\"כ יהיה כל קרחה י' אמות אורך. על רוחב י' אמות וב\"ט ומחצה:"
+ ],
+ [
+ "מקרחת לבית רובע
ר\"ל וזה שיעור בית רובע הקב. מיהו הא דשרי ר\"מ כ\"ד קרחות לבית סאה. לאו דוקא. דכ\"ש פחות מכ\"ד קרחת לפחות מבית סאה דשרי לר\"מ. ורק כ\"ד דנקט היינו שלא יוסיף על כ\"ד קרחות דוגמת ערוגה דלקמן רפ\"ג. דרק ו' מינים שרי ולא יותר. דכשיוסיף על מניין כ\"ד יהיה כל קרחת קטן מרובע ועי\"ז יתהווה תערובות. וגם לא יהיה כל קרחת גדול מרובע. דאז מחזי כשדה. וכדקאמר בחרדל מדמחזי כשדה חרדל. וה\"ה בשאר מיני זרעים רק בקרחת רובע ס\"ל דמותר להסמיכן:"
+ ],
+ [
+ "וזורע בתוכה כל מין שירצה
דס\"ל לר\"מ דמדהן מרובעות נראות מופרשות וא\"צ הרחק:"
+ ],
+ [
+ "היתה קרחת אחת או שתים
באמצע שדה תבואה. שהיא בית סאה או פחות או יותר:"
+ ],
+ [
+ "זורעם חרדל
ומ\"ח דלא כר\"מ:"
+ ],
+ [
+ "שלש לא יזרע חרדל מפני שהיא נראית כשדה חרדל
בתוך שדה תבואה. מיהו דוקא חרדל. אבל שאר זרעים. אפי' ב' קרחת מחזי כשדה. דרק בקרחת רובע מתיר:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א תשע קרחות מותרות
דעושה בבית סאה כ\"ה קרחת. ה' על ה'. וזורע בשורה ראשונה ושלישית וחמישית. בכל אחת מהן קרחת א' ג' ה'. דהו\"ל יחד ט' קרחת זרועות. ומניח שורה ב' וד' פנויות. ואי\"ל יזרע י\"ג קרחת. דבשורות ב' וד' יזרע נמי קרחת ב' וד'. ואף שיגעו בזוויות בקרחות שבשורות א' ג' ה'. יותרו בראש תור כמ\"ז. י\"ל דאין היתר ראש תור. רק בין שדה גדולה לקטנה [כך פי' רש\"י [שבת דפ\"ה ב] ותמוה והרי אין לך קטנה בקטנות טפי מהך דלקמן [רפ\"ג] ואפ\"ה שרי בהו ראש תור. אלא נ\"ל דה\"ט דאסור משום דקרחת האמצעי שבשורה ב' וד'. יהיה לפ\"ז חבוש מכל הצדדים דאפי' נגד הקרנות יהיה ב' ראש תור סוגר נגד כל קרן וקרן]. מיהו אפ\"ה מקילי הכא רבנן טפי מבשאר דוכתי דבעינן בהו בכל תבואה ותבואה הרחק רובע [וכמ\"י]. ורק הכא דכל השדה עשוי רבועיי' רבועיי'. סגי להו לרבנן בריחוק י' על י' אמה. אולם מדמצרכו מרחק י' אמות גם ביש כמה ריבועים בהבית סאה. אם כן כל שכן דפליגי אדרבי מאיר דמיקל בקרחת א' או ב' של חרדל לזרעו בלי הרחק כלל. דלרבנן צריך הרחק רובע:"
+ ],
+ [
+ "עשר אסורות
דצריך הפסק כשיעור קרחה בין מין למין:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בן יעקב אומר אפילו כל שדהו בית כור
הוא שלשים סאה:"
+ ],
+ [
+ "לא יעשה בתוכה חוץ מקרחת אחת
נראה לי דמדלא קאמר לא יעשה אותה רק קרחה אחת. שמע מינה דאין ר\"ל שיזרע כל הבית כור רק מין א' בקרחת א' דמהיכא תיתא נימא כן. והרי ודאי יכול לזרוע בבית כור א' כמה מינים כשירחיק בין מין למין בית רובע. ודוחק לומר דראב\"י פליג אמשנה דלקמן דקאמר' בפירוש תבואה בתבואה בית רובע. אלא ה\"ק דאפילו בבית כור שכולו זרוע ממין א'. ויש באמציעותו קרחת א' ממין אחר סמוך להמין שחוצה לו סביב מותר. אבל טפי מקרחת א' אסור. אבל במרחיק בין מין למין בית רובע ודאי דגם לראב\"י שרי. ולרבנן אפילו קרחת א' אסור לעשות בתוך השדה כשהוא סמוך למין אחר. בין באמצע בית סאה או באמצע בית כור ויותר:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא בתוך בית רובע
בתוך הקרחות המפסיקות לרבנן בין כל מין לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "עולה במדת בית רובע
אפי' נקעין מלאין מים שאינן ראויין לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "אכילת הגפן והקבר והסלע עולין במדת בית רובע
ר\"ל אם היה בקרחות המפסיקות הנ\"ל גפן. שצריך להרחיק ממנו זרע כדי עבודתו. דהיינו ו' טפחים לכל צד. או שהיה שם קבר. דמדאסור בהנאה. ג\"כ לא חזי לזריעה. או שהיה שם סלע שאינו גבוה י' [דאל\"כ הו\"ל מחיצה] דג\"כ לא חזי לזריעה. אפ\"ה עולין למדת בית רובע. להיות הפסק בין מין למין:"
+ ],
+ [
+ "תבואה בתבואה בית רובע
ר\"ל אם זורע ב' שדות גדולות מב' מיני תבואה. מרחיק ביניהן כשיעור רובע מרובע. והוא י' אמות וחומש אמה על י' אמות וחומש. בין שהרחיק כשיעור הזה בהתחלת השדות. בין שהרחיק באמצע השדות. ובתחילתן ובסופן סמוכים ומקורבים יחד. שרי. ודוקא באין מין א' מקיף לחבירו מד' רוחותיו דבמקיפו הו\"ל חבוש. ולא מהני הרחקה כלל. מיהו נ\"ל במקיפו באופן שאין הרוחות נוגעות זב\"ז רק בראש תור. שרי. כדמוכח בפ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ירק בירק
ב' שדה ירקות ב' מינים שנזרעו זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ששהטפחים
א\"צ להרחיק ביניהן רק ו' טפחים על ו' טפחים בין בתחלת השדות בין באמצען כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "תבואה בירק ירק בתבואה בית רובע
מיהו כל זה בב' שדות. אבל בשורה א' ירק סמיך לשדה תבואה א\"צ רק ו' טפחים על ו' טפחים [כרמב\"ם פ\"ג דכלאים הי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "תבואה נוטה על גבי תבואה
שהרחיקן זמ\"ז כדינן לעיל. רק מחמת גידול נכפפו השבלים ושוכבים זע\"ז. וא\"ת כיון דתבואה בתבואה בית רובע וכלעיל. א\"כ היכא אפשר שיהיו השבלים ארוכים כ\"כ שיכפפו זע\"ז. י\"ל דמיירי הכא שמרוחקים רק במקום אחד. ואח\"כ מקורבים:"
+ ],
+ [
+ "הכל מותר
נ\"ל דקמ\"ל אע\"ג דבכלאי הכרם אסור כה\"ג [כלקמן פ\"ז מ\"ד] אפ\"ה בכלאי זרעים שרי:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מדלעת יונית
שעליה מתפשטין ומסתבכין ביותר:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אף הקשות
ברבוי נקרא קשואין. גורקע בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ופול המצרי
שמינקבאהנען:"
+ ],
+ [
+ "ורואה אני את דבריהן מדברי
רק שכך קבלתי מרבותי ואי אפשר לי לחזור בי. ואף על גב דמסתבך דלעת יונית. הרי גם קישות ופולין מסתבכין. ואפילו הכי כיון דרק משום מראית עין נאסר סיבוך. לפיכך כל שאינו מסתבך מאד כדלעת אין לאסור:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זורעים בתוכה חמשה זרעונים
אף דבכל דוכתא. מלת זרעונים כולל כל דבר הנזרע. הכא דוקא בירקות מותר לזרוע ה' מינין בערוגה. וכדמסיק במשנה ב'. מדאין זורעין מהן רק מעט מעט:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה בארבע רוחות הערוגה
מניח בכל רוח טפח ע\"ט בכל זוית פנוי. וזורע ד' טפחים האחרים ברוחב טפח. וכן בכל רוח ורוח ואף שארבע מינים שבארבע רוחות נוגעים זה את זה בקרנות. הרי נגיעה בראש תור מותר. כלעיל פ\"ב מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואחד באמצע
דהיינו צורה זו * ונמצא שיהיה זרוע כ\"ד טפחים. שהם ב' שלישים מהל\"ו טפחים של כל הערוגה. ובלבד שיהא הירק שבאמצע מובדל כדי יניקה. שהוא טפח ומחצה. מכל מין שברוחות. או שיגע בהן בראש תור. ואע\"ג דבפ\"ב מ\"י אמרינן ירק בירק ו\"ט. התם בשדה גדולה. משא\"כ הכא בנזרע מעט. במרחיק שיעור יניקה ליכא ערבוב. מיהו טפי מה' מינים. אע\"ג שמרחיקין זה מזה שיעור יניקה אסור. מדהו\"ל ערבוב. ואסמכוה אקרא. שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח צמחה תרי. וזרועיה תרי. ותצמיח חד. הו\"ל ה' מינין וה\"ה שיכול לזרוע בהיתר כתמונ' זו * ויהיה ג\"כ רק ה' מיני'. אבל ירויח שיהיה זרוע כ\"ז טפחים [והיינו כש\"ס פרק רע\"ק בשתירץ שימלא הקרנות]. אלא הא קמ\"ל דאפי' בתמונה א' שזכרנו שרי. ולא אמרינן דהזרוע באמצע הו\"ל חבוש. מדמוקף רק בד' ראשי תור [ועפ\"ב סי' ע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "היה לה גבול גבוה טפח
וגם ברחב הגבול טפח:"
+ ],
+ [
+ "זורעין בתוכה שלשה עשר
דמדהשתא הו\"ל הערוגה עם הגבול ח' על ח' טפחים. גם כשיזרע בה י\"ג מינין ליכא ערבוב:"
+ ],
+ [
+ "שלשה על כל גבול וגבול
דמניח טע\"ט שבקרן. וזורע טע\"ט ומניח טפח ומחצה וזורע טפח ומניח טפח ומחצה וזורע טפח ומניח טפח שסמוך לקרן. דהו\"ל יחד ח' טפחים. וזרוע מהן ג\"ט. וכן לכל רוח על הגבולים סביב. דהו\"ל יחד י\"ב מינין על הגבול. ומכ\"ש דמותר למלאות כל הרוח כלעיל סי' ב'. רק דקמ\"ל דהכא מדליכא ערבוב מותר גם להרבות במינין. ודוקא בשהגבול גבוה ג\"כ טפח. וכדמסיק במשנה ב'. אבל בכל שטח שוה ח' על ח' אסור להרבות טפי מה' זרעונים:"
+ ],
+ [
+ "לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול מפני שהוא ממלאהו
אף דמרחיק שיעור יניקה. מדאיכא מינין הרבה מתערבב. משא\"כ ברישא דליכא רק ד' מינין שרי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ששה באמצע
גם ברישא פליג דס\"ל דבערוגה וע\"ז זורעין בה ו' מינין:"
+ ],
+ [
+ "כל מין זרעים אין זורעים בערוגה
ה' מינין:"
+ ],
+ [
+ "חרדל ואפונים השופין
באהנען קטנים:"
+ ],
+ [
+ "אפונים הגמלנים
באהנען גדולים:"
+ ],
+ [
+ "מין ירק
ושאר מיני זרעי' וירקות ידועים. רק הזכיר הנך ב'. דסד\"א להיפך. להכי קמ\"ל דאינו כך:"
+ ],
+ [
+ "גבול שהיה גבוה טפח
וזרע בה י\"ג מינין כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ונתמעט
נעשה נמוך מטפח:"
+ ],
+ [
+ "כשר
וא\"צ לעקור מה שזרע כבר. ואסור לזרוע בו להבא עד שיגביהו טפח:"
+ ],
+ [
+ "התלם
פורכע:"
+ ],
+ [
+ "ואמת המים
שיבשו מימיו:"
+ ],
+ [
+ "שהם עמוקים טפח
ורחבן ששה טפחים. ועמוקים לרבותא נקט. אף על גב דאותו שבאמצע נראה כחבוש דאיכא למ\"ד בירושלמי דאסור. ואע\"ג דלא קיי\"ל כן. אפ\"ה קמ\"ל רבותא גם אליבי':"
+ ],
+ [
+ "אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע
ובלבד שירחיק המינין שיעור יניקה זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "היה ראש תור ירק
קרן זוית מערוגה מחודדת של ירק. וקמ\"ל דבירק שנזרע מעט מעט. שרי בראש תור אפי' בשדה גדולה ושדה קטנה ועי' לעיל פ\"ב ס\"ו:"
+ ],
+ [
+ "נכנס לתוך שדה ירק אחר מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו
וליכא ערבוב כפ\"ב מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "היתה שדהו זרוע ירק והוא מבקש ליטע בתוכו שורה של ירק אחר
והרחיקן כדינן כפ\"ב סי' ע\"ו:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו
פתוח מב' צדדיו:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר
צריך שיהי' התלם הזרוע אורך וכו'. ור' ישמעאל נמי מצריך הכי. רק לר\"ע א\"צ מפולש. וי\"א דבהרחקה פליגי. דלר' ישמעאל צריך שיהיה התלם המפסיקן מפולש. ולרע\"ק סגי בשיהיה המרחק במקום א' וע\"ו טפחים. ולר\"י סגי באורך ו' על רוחב טפח. ואע\"ג דלעיל [פ\"ב מ\"י] כבר תני לה כרע\"ק. באמת הו\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת. א\"נ התם בשדה גדולה והכא רק בשורה א' שבאמצע שדה ירק פליגי:"
+ ],
+ [
+ "אורך ששה טפחים ורוחב מלואו
רחבו כארכו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר רוחב כמלא רוחב הפרסה
ר\"ל טפח:"
+ ],
+ [
+ "אסור
אף דהרחיק כדינן. דמדעליה' רחבים נראה כאילו נזרעו במפולת יד. משא\"כ ב' שורות וכו' נראה כל א' כשדה שלימה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מתיר
דס\"ל דהב' שורות קשואין אע\"ג שאינן סמוכות מצטרפות ומחשבו כשדה קשואין. והרי בכה\"ג מותר ליטע באמצע השדה שורה דלועין ושורה פול המצרי. וכלעיל [מ\"ג] במרחיקן כדינן [כלעיל פ\"ב ע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
מדאין ב' השורות סמוכים. מיהו בסמוכות שרי לזרוע בצדן. א' של קשואין וא' של דלועין בהרחיקן כדינן לעיל אע\"ג דסתר בהא דיוקי דרישא וסיפא אהדדי. דברישא מדויק דבכה\"ג אסור. ובסיפא מדויק איפכא והול\"ל נעשה דיוק דרישא כמפורש בסיפא ואסור. וכדאמרינן בכל דוכתא. הכא בדרבנן אמרי' דיוקא דרישא לאו דוקא ודיוקא דסיפא דוקא:"
+ ],
+ [
+ "נוטע אדם קישות ודלעת
דעליהן מתפשטי'. וקישות ודלעת לא זו אף זו קתני ועי' ספ\"ב. ומכ\"ש שאר מינין:"
+ ],
+ [
+ "לתוך גומא אחת
וא\"צ הרחק:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה וזו נוטה לצד זה ונוטה שער
ענפים:"
+ ],
+ [
+ "שכל מה שאסרו חכמים לא גזרו אלא מפני מראית העין
שיחשוב הרואה שזרען יחד במפולת יד. דהו\"ל איסור דאורייתא. אבל בשהטה שער זו לכאן ושער חבירתה לצד אחר. הרי נראה שהקפיד שלא יתערבו בסיפן. ודאי כן הקפיד שלא יתערבו בזריעה. ולכאורה היה נ\"ל דוקא בגומא קטנה שזורע בה ב' מינים מועטים. אבל גומא ארוכה כתלם ואמת המים [לעיל מ\"ב] כיון שהגדולים שם הרבה לא מהני בה הפיכת שער. דמדרבו חיישינן לעירוב. אולם בש\"ע [רצ\"ז סל\"א] לא חילק בכך. מיהו בירושלמי משמע כדברינו:"
+ ],
+ [
+ "היתה שדהו זרוע בצלים
ה\"ה שאר מיני':"
+ ],
+ [
+ "ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים
ומדצריך לעקור הבצלי' לנטוע במקומן דלועין. חמיר טפי ממתני' דלעיל. ולא סגי בהיתר של ב' שורו':"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר עוקר שתי שורות
כל שורה הוא ד' אמו':"
+ ],
+ [
+ "ונוטע שורה אחת
נשתיירו ב' אמות בורות לכל צד:"
+ ],
+ [
+ "ונוטע שתי שורות
ואין צריך רק הפסק תלם כפ\"ב סי' ע\"ו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אם אין בין שורה
של דלועין:"
+ ],
+ [
+ "שתים עשרה אמה לא יקיים את הזרע של בינתיים
זהו ממש דעת ר' ישמעאל. דב' אמות בורות מכאן ומכאן. וח' אמות בצלים באמצע הן י\"ב אמות. רק דלחכמים לא בעו בורות רק תלם א' כשאר ירקות. ואעפ\"כ מצרכי להרחיק שורה מחברתה י\"ב אמה. מדעליהן מתפשטות ביותר ויהיה ערבובי':"
+ ],
+ [
+ "דלעת בירק כירק
וסגי לי' בו' טפחים לכל צד:"
+ ],
+ [
+ "ובתבואה נותנין לה
לדלעת לכל צד:"
+ ],
+ [
+ "בית רובע
הוא י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על רוחב י' אמות:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לה לעבודתה ששה טפחים
דשורה דלא מערבא. קילא מדלעת יחידית. מיהו אורך ההפסק צריך י' אמות ומחצה:"
+ ],
+ [
+ "ואם הגדילה
עלי השורה ונכנסו לתוך הו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר נותנין לה
לשורה דלעת בתבואה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו התחמיר זו מן הגפן
דכל שאינו כרם. סגי לה בו' טפחים. והרי כלאי כרם חמור מכלאי זרעים לענין אכילה והנאה:"
+ ],
+ [
+ "ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע
ר\"ל הרי מודים אתם לי שכשכבר היה גפן נטוע ובא לזרוע בצדה תבואה סגי במרחיק ו\"ט. וכשהיה דלעת יחידית נטוע. צריך להרחיק בית רובע. א\"כ ה\"נ בהיתה התבואה כבר זרוע. ובא ליטע בצדה גפן או דלעת. חמורה דלעת מגפן:"
+ ],
+ [
+ "כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה
דס\"ל דדלעת יחידית צריך שליש בית סאה בתבואה. ולא סגי ברובע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום רבי ישמעאל כל שלשה דלועים לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור
דס\"ל דדלעת יחידי' צריך שליש בית כור:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קרחת הכרם
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב
ונקרחו גפניו:"
+ ],
+ [
+ "מאמצעו
ואפי' אין גפנים רק מב' צדדי הקרחה:"
+ ],
+ [
+ "אם אין שם שש עשרה אמה
כבית הלל דד' אמות שסמוך לגפנים מכאן ומכאן ככרם דמו. דהוה ליה עבודת הכרם. מדצריך כשיעור הזה לעגלות ושוורים לחרישה ובאמצע צריך ד' אמות שיעור שדה מצד זה. וד' אמות שיעור שדה מצד האחר ואם נשאר פחות מח' אמות בינתיים. שדינן פלגא להכי ופלגא להכי ובטלי לגבי כרם. ולבית שמאי צריך טז\"א באמצע. ח\"א לשיעור שדה להכא ולהכא:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא זרע לשם
אפי' מעט באמצע לכתחילה אסור. ובדיעבד אינו מקדש כפ\"ז מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה
ד' אמות לכל צד:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא מחול הכרם בין כרם לגדר
מקום פנוי שבין כרם וכו' עשוי למחולות הנשים כשלהי מסכת תענית:"
+ ],
+ [
+ "היו שם שתים עשרה אמה
כבית הלל. ד' אמות סמוך לכרם הו\"ל עבודת הכרם. וד' אמות שסמוך לכותל עשוי לדוושא. לחזק יסודות הכותל. וצריך שישאר ד\"א שיעור שדה. וא\"צ ט\"ז אמות מדרק בצד א' יש שם איסור וכל הנך אמות בת ו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו עבודתו
היינו מרחק ד' אמות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין זה
מחול הכרם שאמרת:"
+ ],
+ [
+ "אלא גדר הכרם
וביש יותר מד\"א. זורע המותר:"
+ ],
+ [
+ "ואיזה הוא מחול הכרם
שצריך יב\"א:"
+ ],
+ [
+ "בין שני הכרמים
שכרם א' במזרח וכרם א' בדרום. ולת\"ק זה נמי כקרחת כרם. אבל מקום שבין ב' כרמים. א' למזרח וא' למערב כעל\"פ דהיינו קרחת:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא גדר
מלתא אחריתא קאמרה סתמא דמתני'. איזה גדר שמפסיק. שיכול לסמוך כרם מצד זה וזרעים מצד זה: ול\"מ היה נ\"ל דה\"ק איזהו גדר הכרם דפליגי בה דלת\"ק צריך בינו לכרם י\"ב אמה. ולר\"י סגי בד' אמות. זהו דוקא כשגבוה י\"ט אבל בנמוך מזה לכ\"ע הו\"ל כליתא וסגי בד\"א:"
+ ],
+ [
+ "וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה
טפחי' דמדאין ההפסק בולט. צריך שיהיה הרוחב טפי. משא\"כ עובי גדר סגי בדק כ\"ש [וכמ\"ד] ובין בחריץ או בגדר כשיש בכל א' שיעור הראיי לו. מותר ליטע כרם סמוך לו מכאן ולזרוע סמוך לההפסק מצד האחר:"
+ ],
+ [
+ "מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים
דהו\"ל כלבוד מהלמ\"מ:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו כמחיצה
אף בפרוץ מרובה על עומד:"
+ ],
+ [
+ "וגדר שנפרץ
והעומד ד\"ט או יותר. משא\"כ בקנים מיירי דאין בעומד ג\"ט:"
+ ],
+ [
+ "עד עשרה אמות הרי היא כפתח
ואפילו נגד הפתח מותר:"
+ ],
+ [
+ "נפרצו בו פרצות הרבה
פחותות מי' אמות ויתירות מג\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אם העומד מרובה על הפרוץ
כשנצרף כל העומדים ופרוצים יחד. וה\"ה בפרוץ כעומד:"
+ ],
+ [
+ "ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה
ובעומד פחות מד\"ט ויתר מג\"ט. והפרוץ מרובה. אף נגד עומד אסור:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א כרם
ואסור לזרוע תוך ד\"א:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א אינו כרם
וא\"צ להרחיק רק ו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהו שם שתי שורות
ובכל שורה ג' גפנים או יותר דדוקא באחת יוצאת זנב סגי בה' [כמ\"ו]. דאל\"כ צריך ב' שורות של ג' ג':"
+ ],
+ [
+ "לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם
ר\"ל תוך לד\"א של עבודת הכרם שחוץ לכרם:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים קידש שורה אחת
ואע\"ג דהוה ב\"ש לקולא וב\"ה לחומרא. כבר נשנה בעדיות [פ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים קידש שתי שורות
דמה שאסרה תורה הזרע והכרם. שורה א' מקרי כרם:"
+ ],
+ [
+ "ואחת יוצאה זנב
ג' גפנים נטועים בשורה וב' כנגדן כזה![](\"\")
וי\"א כזה![](\"\")
:"
+ ],
+ [
+ "שתים כנגד שתים ואחת בינתים
כזה* וי\"א כזה*:"
+ ],
+ [
+ "ואחת באמצע
כזה* וי\"א כזה*. ונ\"ל דטעמיה דאי כפרושא קמא שאין האלכסוני' שוין. לא שייך לשון בינתיים. אבל לדינא לא פליגי:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהו שתים נגד שתים ואחת יוצאה זנב
הא תו ל\"ל. ונ\"ל דקמ\"ל דאפי' יש ג\"כ א' בינתיים או באמצע. עכ\"פ מדיש ללקט בה ב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב הרי זה כרם. כלקמן ריש פ\"ה [וכ\"מ אח\"כ בתוס' חדשים]:"
+ ],
+ [
+ "ושורה אחת בתוך של חבירו
אע\"פ שדרך וכו':"
+ ],
+ [
+ "ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע
דרך הרבים זה היינו שביל הרבים שצריך שלא יהיו השורות מרוחקים ח\"א. דאל\"כ אינן מצטרפי'. ונ\"ל דנקט דרך היחיד לרבותא דסד\"א דדוקא דרך הרבים אינו מפסיק משו' דלשניהן רשות להלוך בו. אבל דרך היחיד שאין לו חלק בא' מהשורות הו\"א דמפסיק קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים
וזרע תוך ד\"א של שורה שלו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מצטרפות
דאף דאין אדם אוסר מה שאינו שלו. הכא הזרע וגם קצת מהכרם משלו הוא:"
+ ],
+ [
+ "גבוה מעשרח טפחים
ה\"ה גבוה רק י\"ט ונקט גבוה מי' לרבותא דר\"י בעירסן וכו':"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם ערסן מלמעלה
שהשכיב ועירב ראשי הגפנים ממעל לגדר. ועירס לשון עריסה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מצטרפות
אפי' גבוה יותר מי\"ט. וה\"ה בחריץ לעיל [מ\"ג] והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הנוטע שתי שורות
של ב' ב' גפנים אפי' אין א' יוצא זנב:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא זרע לשם
דחמור תוכן מחוצה להן. דסגי במרחיק ו\"ט. וביש ביניהן ח\"א חוץ ממקום הגפנים. מרחיק אמה בת ו\"ט מכאן ומכאן וזורע את המותר:"
+ ],
+ [
+ "היו שלש
ג' שורות של ב' ב':"
+ ],
+ [
+ "אם אין בין שורה לחברתה
ר\"ל בין השורה של ב' זו לשורה של ב' שבצדה. א\"נ דר\"ל בין שורות החיצונית [כל זה מהר\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא זרע לשם
קמ\"ל הכא אף דע\"י מרחק השורות זמ\"ז. לפי' בתרא הנ\"ל קמ\"ל הך בבא לאשמעינן דדוקא באיתנהו לכל הג' שורות צריך מרחק בין ב' החיצונות ט\"ז אמה. הא בחרבה האמצעית סגי בשמרחיק מכל שורה ו' טפחים. ודלא כראב\"י דפליג ובלבד שיהיה שמונה אמות בין ב' השורות הנשארים. ולפי' קמא קמ\"ל בהך בבא. אף דלא גרע מב' שורות של ג' ג' [לעיל מ\"ה] סד\"א התם יש בין כל גפן לגפן שבצדו מרחק שוה. אבל הכא ע\"י גודל המרחק שיש בין כל שורה של ב' לשורה ב' שבצדה. ניכר שהן ג' שורות של ב' ב'. ולא ב' שורות של ג' ג' [דבכה\"ג היה פשוט דהו\"ל כרם כסי' כ\"ה. ורווח שביניהן כקרחת] אפ\"ה גם בג' שורות. רווח שביניהן כקרחת. מיהו באין שם רק ב' שורות של ב' ב' אז אם יש מרחק בין שורה לחברתה ח' אמות אפילו מתחילה היו ג' (כחנניא) דינן רק כגפן יחידית דסגי בששה טפחים:"
+ ],
+ [
+ "אפילו חרבה האמצעית
ומכל שכן בחרבה א' מחיצונות. שנשתיירו ב' שורות ביחד:"
+ ],
+ [
+ "שאילו מתחלה נטען
ר\"ל רק ב' שורות:"
+ ],
+ [
+ "הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה
ר\"ל כל שורה רחוקה מחברתה טז\"א:"
+ ],
+ [
+ "מותר להביא זרע לשם
בריחוק ששה טפחים משורה. מיהו דוקא בנטען מתחילה ב' שורות של ג'. לכולי עלמא סגי במרחק כל שורה מחברתה ט\"ז אמות. הא קרחת שבכרם. שיש כרם מכאן ומכאן. וגם מתחלה הי' במקום הקרחת גפני כרם. צריך לבית שמאי מרחק ארבעה ועשרים אמות. כריש פרקן:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה והיה הופך שער
ר\"ל ראשי הענפים:"
+ ],
+ [
+ "שתי שורות לצד אחת
אלו כלפי אלו:"
+ ],
+ [
+ "וזורע את הניר
המקום הפנוי שמצד זה וזה. זרע בריחוק ו\"ט מהשורה:"
+ ],
+ [
+ "ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור
ר\"ל הקרקע שלא היתה זרועה אשתקד:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר ורבי שמעון אומרים אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות מותר
ולא בעינן ט\"ז אמות רק בהיה מתחלה כרם וחרב ולא בהיה מתחלה כך:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה
נ' על נ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "ונטועות כהלכתן
ב' נגד ב' וא' יוצאת זנב. ואין זמ\"ז טז\"א ולא פחות מד\"א לר\"ש במ\"ב [כך כ' הר\"ש והר\"ב. ותמהני שלא הוזכר תנאי זה במשנה. והרי אפשר שלא יהיה כך וגם הרמב\"ם [פ\"ז מכלאים ה\"ח] ובש\"ע [רצ\"ו סל\"ח] לא הזכירו שצריך שיהיה ביניהן מרחק כזה]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נקרא כרם דל
ודינו ככרם דדוקא כשנטען מתחילה בכוונה ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב סגי בה' גפנים שיחשב כרם. אבל הכא שמתחילה לא היו נטועים ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. רק היו נטועים בערבוביא אע\"ג דגם בכה\"ג הוי סגי בתחילה במכוונים בו ה' גפנים ב' נגד ב' וכו' וכדמסיק. עכ\"פ השתא שחרב צריך שישאר כשיעור ב' כרמים. דהיינו ב' פעמים. ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. וכולן יהיו רק תוך בית סאה ולא יותר דאל\"כ נותן לכל א' מגפניו כדי עבודתו ו\"ט וזורע את הנותר [כך משמע מלשון המשנה וגם מפי' הר\"ש והר\"ב דהי' גפנים צריך שיהיו כתואר ב\"פ ב' נגד ב' וכו'. אולם מרמב\"ם [פ\"ז מכלאים ה\"ה]. וגם מש\"ע [רצ\"ו סל\"ח] מדהזכירו נמי דסגי בב' שורות של ג' ג' משמע דסגי בשנשארו בחד כרם דהיינו פ\"א ב' נגד ב' וא' יוצא זנב מתוך הי' גפנים]:"
+ ],
+ [
+ "כרם שהוא נטוע ערבוביא
שאין הגפנים מכוונים כשורה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו לכוין שתים נגד שלש
ר\"ל שהגזעין מכוונים אף שאין הענפים מכוונים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה כרם
ובעי טז\"א ביניהן כקרחת רפ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינו כרם
וסגי במרחיק ששה טפחים:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים
דהיינו שורות שורות אפי' בערבוביא:"
+ ],
+ [
+ "כרם שהוא נטוע
בעל שלש שורות או יותר משל ג' ג':"
+ ],
+ [
+ "על פחות פחות מארבע אמות
בין שורה לשורה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כרם ורואין את האמצעית כאילו אינן
וחצוניות מצטרפות להיות כרם:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני כרמים
של ב' בני אדם. והיינו כרע\"ק לעיל [פ\"ד מ\"ג] ואע\"ג דלעיל [פ\"ד מ\"ג] א\"צ מפולש התם רק להחשיבו הפסק ולא שיהא הוא עצמו כמופסק כי הכא:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
דחסר שיעור עמקו או רחבו או שאינו מפולש:"
+ ],
+ [
+ "שומרה שבכרם
תל גבוה לשומר הכרם:"
+ ],
+ [
+ "זורעין בתוכה
אפי' לרבנן. דמדאין אויר כרם מקיפו. לא דמי לגת:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה שער כותש
שנסתבכו הענפים יחד ממעל לשומירה:"
+ ],
+ [
+ "אסור
ק' פשיטא והרי אפילו בזרע כבר קידש [כפ\"ז מ\"ג] מכ\"ש שאסור לכתחילה לזרוע תחת הענפים המסובכים. ול\"מ היה נ\"ל דכותש אינו כעריס. דלא כהר\"ש ורתוי\"ט. דעריס היינו שמונחים הענפים כסכך ממעל לשום דבר. אבל כותש היינו שמסובך הירק עם הענפי גפנים. ואסור משום דכל עיקר ההיתר ברישא היינו רק מדאין אויר הכרם מקיפו. משא\"כ במסובכים יחד. אח\"כ מצאתי שגם הרמב\"ם [פ\"ז מכלאים הכ\"ב] פי' כותש שנוגעים הענפים בירק. וכן העתיק בש\"ע [רצ\"ז סנ\"ב]. וכן כדברינו יש לפרש נמי בפאה [פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "גפן שהיא נטועה בגת או בנקע
גומא:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לה עבודתה
ו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "וזורע את המותר
בהגומא. ול\"א דגומא מצרף לגפן ולהזרע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות
ר\"ל כל רווח הגת:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא זרע לשם
וביש ד\"א סגי במרחיק ששה טפחים [אב\"י ועי' רכ\"מ פ\"ז דכלאים הל\"ה דפירש דצריך הרחקה ד\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והבית שבכרם זורעין בתוכו
אף דגפנים סביב מבחוץ. דכיון דמקורה אין כאן תערובות כלל. ואפילו סוככים הגפנים על גג הבית שרי מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "או מקיים
או אפילו נטע הירק ואח\"כ הגפן. והוסיף הירק חלק ר' ממה שגדל בהיתר והענבים כבר היו גדולים כפול הלבן:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מקדש
נאסר בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים וחמשה גפנים
ר\"ל אפשר שיאסרו מ\"ה גפנים ולא יותר. דבנטועים ט' על ט' שורות. וכל גפן רחוק מחבירו ד\"א לכל צד כזה * והירק נטוע אצל הגפן האמצעי. הנה ירק זה אוסר כל גפן שבטז\"א שלו סביב. ואם תעשה עיגול סביב להמרכז מקום הירק. שיהיה ממקום הירק ט\"ז אמה לכל רוח. לא יהיה תוך העיגול כ\"א מ\"ה גפנים. דהרי ד' שורות החיצונות היו חוץ להעיגול. נשארו ז' על ז' שורות האמצעיות. שהן מ\"ט גפנים. ומהן לא יאסרו רק מ\"ה גפנים. וד' גפנים שבזוית חוץ לט\"ז אמה מהירק. דהרי כלל בידינו. כל אמה בריבוע. אמה וב' חומשין באלכסון. ומדיש מגפן לחבירו ד' אמות. נמצא אלכסון שמגפן לחבירו. ה' אמות וג' חומשין וא\"כ מהירק שבמרכז עד הגפן שבזוית. שיש ג' אלכסונים. והוא ג' פעמים. ה' אמות וג' חומשין שהן יחד ט\"ז אמות וד' חומשין. לכן באמת נראה בהציור הזה. שד' גפנים שבזוית נפלו חוץ לעגול. מדהן ממקום הירק יותר מט\"ז אמה. ולא יאסרו. נשארו מ\"ה גפנים שבתוך העגול שנאסרו. ואילה\"ק עכ\"פ הו\"ל למיסר עוד ד' גפנים בשורה ט' במקום שנוגע שם העיגול האמצע בהגפן המסומן בהציור כתמונה זו *. דהרי ד' גפנים הללו עומדים בקצה הט\"ז אמה מהכרם. י\"ל כיון שגזע הגפן עומד חוץ להט\"ז אמות. אע\"ג שנוגע בקצה הט\"ז אמה אינו נאסר. ואילה\"ק עוד הרי כבר תנינן [פ\"ד מ\"ה]. דאינו אוסר [אכ\"י מקדש] הירק בכרם רק ב' שורות. דהיינו ח' אמות והכא אמרי' דאוסר עד ט\"ז אמות. י\"ל התם היינו בנטע הירק חוץ מהשורות. משא\"כ הכא דהירק מוקף מהשורות לכל צד. הו\"ל כקרחת הכרם לעיל רפ\"ד דצריך שיהיה ט\"ז אמות רווח בין הירק לכרם:"
+ ],
+ [
+ "או על חמש חמש
אף דכשנטועין על ה' ה' אמות. לא יאסרו מן ז' שורות הפנימיות רק ל\"ז גפנים. דהרי לא נאסרו רק אותן גפנים שתוך ט\"ז אמה מהירק. והרי כשנטועין על ה' ה' אמות יפול מהז' שורות הפנימיות. ג' לכל קרן חוץ לעיגול. כאשר תראה בציור ב' כזה * דמדהשתא כל גפן רחוק מחבירו ה' אמות. א\"כ לפי הכלל שאמרנו לעיל. יהיה כאן אלכסון שמגפן לחבירו ה' אמות וי' חומשין. נמצא ב' האלכסונים שמהירק עד הגפן שעל נקודת ג. הוא ב\"פ ה' אמות וי' חומשין. שהם יחד י\"ד אמות. ומפני שהירק אוסר עד ט\"ז אמות סביב. לפיכך אוסר עוד ב\"א מאלכסון שבין הגפן שעל נקודת ג להגפן שעל נקודה א. ולפ\"ז אמצעית האלכסון שבין גפן ג לגפן א. הוא חוץ לט\"ז אמות שנאסרו. דהרי אמצעית האלכסון הזה הוא יותר מב' אמות ומחצה לגפן א וכ\"כ יותר מב' אמות ומחצה לגפן ג. והרי לא נאסר מאותו אלכסון רק ב' אמות. נמצא אמצעית האלכסון הזה. הוא חוץ לט\"ז שנאסרו. ומכ\"ש שב' הגפנים ב ד עומדים חוץ לט\"ז שנאסרו. שהרי ב' גפנים אלו עומדים ממש מכוונים מול אמצעית האלכסון שבין גפן ג וא ורחוקים יותר מהירק שבאמצע. לפיכך יפול חוץ לעיגול הנאסר ג' לכל קרן וקרן. ולא היה ראוי לאסור רק ל\"ז גפנים. עכ\"פ בין ד' אמות לה' אמות טעו אינשי. ויחשוב הרואה שבכרם הנטוע על ד' ד' אינו אוסר רק ל\"ז גפנים. מש\"ה משום לא פלוג. אסרו גם בכה\"ג מ\"ה גפנים. ומה\"ט צריך תנא למנקט ברישא מנין הגפנים שנאסרו. ולא אסתגי ליה למימר על כל אופני נטיעות שנזכרו במשנה דמקדש ט\"ז אמה לכל רוח. וכמו דקאמר באמת בסיפא. אלא רק משום נטיעה על ה' ה' צריך למינקט ברישא שנאסרו מנין מ\"ה גפנים. להודיענו דגם בנטועים על ה' ה' נאסרו מ\"ה גפנים. אף שח' גפנים מהן חוץ להט\"ז אמה. והיינו משום גזירה ה' אטו ד'. שאין ניכר ההבדל שבין זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "היו נטועות על שש שש
דבין ו' לד' לא טעו אינשי. כדתניא (ר\"ה דכ\"ד) ע\"א אומר גבוה ב' וא' אומר ג' אמרינן חד מנייהו טעי. א' אומר גבוה ג' וא' אומר ה' עדותן בטילה. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "או על שבע שבע
ובנטועות על ח' ח' אמות אף לחכמים ספ\"ד דאסרו לזרוע. עכ\"פ אינו מקדש:"
+ ],
+ [
+ "הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר
אפילו הוסיף ר' קודם שהגיע לשם מדלא התעצל ללקטו ותורה הקפידה רק בדניחא ליה. דכתיב שדך לא תזרע. דומיא דזריעה:"
+ ],
+ [
+ "אם הוסיף במאתים אסור
מדהתעצל ללקטו. ושיעור לידע אם הוסיף חלק ר'. משערין בכמה זמן יתיבש כל ליחות שבו משנקצר. ואם למשל יתיבש בק' שעה לגמרי. יתיבש בחצי שעה חלק ר' מלחותו. וכ\"כ מוסיף בחצי שעה חלק ר'. ואסור:"
+ ],
+ [
+ "היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו
הזרעים:"
+ ],
+ [
+ "או עם המים
כשמזבל או משקה השדה:"
+ ],
+ [
+ "הזורע וסיערתו הרוח
להזרעי' לתוך הכרם:"
+ ],
+ [
+ "לאחריו
ועי\"ז לא נודע לו עד שהוסיף ר':"
+ ],
+ [
+ "מותר
ועכ\"פ חייב לעקרו כשיראה. דאל\"כ יאסר:"
+ ],
+ [
+ "סיערתו הרוח לפניו
שנודע לו:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר אם עשבים
אם המתין מלעקרו עד שצמח:"
+ ],
+ [
+ "יופך
יחרוש להפוך השרשים:"
+ ],
+ [
+ "ואם אביב
שכבר גדל הזרע קצת:"
+ ],
+ [
+ "ינפץ
הזרע מהשבלים. והקשין לא חשיבי אז שיאסרו. כך כ' הרמב\"ם בפירושו. אבל בחיבורו [פ\"ה מכלאים] פסק דגם הכא הקשין אסורים. רק התנא נקט הכא ינפץ. מדעדיין רכין ולחין. אין נוחין לשרפן רק נוח טפי לנפצן ולקברן:"
+ ],
+ [
+ "ואם הביאה דגן
שהביא שליש:"
+ ],
+ [
+ "תדלק
ונאסר הכל. ונקט בכל חד השחתה כי אורחיה. ועצי הגפנים עם הענבים. אם כבר נעשו כפול הלבן בין כך וכך ישרפו כל שהן תוך טז\"א רק נקט הנך חלוקים בהתבואה משום דרק בהתבואה יש חילוק זה ( ועי' ספ\"ז). [אב\"י כלומר שכבר משעה שמכיר אותם הזרעים באיזהו מקום הם מונחים כגון שעשו עשבים. והוא מקיימן עד שיעשה הגפן כפול הלבן אזי מיד מקדש. וא\"צ להיות הזרעים אביב או דגן. אלא משום דלענין אופן איבוד וביעור הזרעים יש חילוק בין עשבים לאביב ודגן. להכי נקטה המשנה חילוקים אלו]:"
+ ],
+ [
+ "המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש
מדמקיימין אותן בערביא למאכל גמלים:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין
באותו מקום. ובאמת בערביא מודו:"
+ ],
+ [
+ "הארוס
אינגווער וי\"א קרויזעמינצע:"
+ ],
+ [
+ "והקיסום
עפאקרויט:"
+ ],
+ [
+ "ושושנת המלך
איננה ראזע שלנו הגדילה באילן. וזאת מין זרעים היא ונ\"ל שהיא הנקראת אצלינו פויסטראזע. ואין לה ריח:"
+ ],
+ [
+ "וכל מיני זרעים
כקטניות ופולין וכדומה מיני זרעים:"
+ ],
+ [
+ "אינן כלאים בכרם
מדאורייתא. דדוקא תבואה וירקות אסור מדאורייתא בכרם. וכ\"כ קנבוס ולוף מדכתיב כרמך כלאים. זרעים הדומים לכרם. ואלו יש להן אשכולות כגפנים [כמנחות דט\"ו ב' ] אבל שאר ירקות רק מדרבנן אסור. ועמ\"ש בספרי בתי כלאים סי' ל\"ח ול\"ט. אבל כל מיני זרעים. דהיינו שרק הפרי נאכל ולא העלין. מותר לכתחילה לזרעו בכרם [י\"ד רצ\"ו ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הקנבס
האנף:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כלאים
מדדומה לענבים:"
+ ],
+ [
+ "והקינרס
דיסטעלן. והוא דרדר שנזכר בתורה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "איזהו עריס
עריס. הן גפנים מודלין ושוכבים ע\"ג גדר או ע\"ג כותל וחריץ. כע\"ג מטה ועריסה. ופליגי ב\"ש וב\"ה לקמן בהרחקתו. ולהכי בעי איזהו עריס דפליגי בה:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו עבודתו ד' אמות
אפילו לב\"ה פ\"ד מ\"ה. דצריך ב' שורות. התם דוקא באינן מודלין:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה
דצריך להרחיק ד\"א גם מהגדר שמודלות עליו. ואפילו לאחורי הגדר:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוחנן בן נורי טועים כל האומרים כן
ר\"ל טעו בשמועתן. שמעו דב\"ה מצרכי ד\"א בין גדר לשדה וסברו משום דלב\"ה עריס חמור וסגי בשורה א'. ולא היא. אלא ה\"ק ב\"ה אם יש וכו':"
+ ],
+ [
+ "אלא אם יש שם ד' אמות מעיקר גפנים ולגדר
ר\"ל סגי בשמרחיק מהגפנים ו\"ט. מדאין דינן כעריס. והר\"ב פי' שבמרוחקת השורה ד\"א מהכותל מותר לזרוע בין השורה להגדר. ע\"כ צ\"ל דכוונת רבינו שמותר לזרוע שם נגד הרווח שבין גפן לגפן. במקום שאין הגפן מסכך על הזרע שתחתיו. דאל\"כ הרי נאסר [כפ\"ז מ\"ד]. א\"נ נ\"ל דהר\"ב ס\"ל דלריב\"נ לא מיירי שמודלין הגפנים על הגדר. דא\"כ אף ביש ד\"א בין גפנים לגדר אסור לזרוע ביניהם תחת הגפנים כפ\"ז מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו את עבודתו וזורע את המותר
דבאין ד\"א בין גדר לגפנים אסור לזרוע שם. דמדהמקום צר ה\"ל כגת ונקע פ\"ה מ\"ג. [כ\"כ הר\"ב ולשיטתיה אזיל דס\"ל דריב\"נ לא ס\"ל חומרא בעריס טפי מבשאר שורה של גפנים. מיהו לדברינו לעיל דריב\"נ נמי מודה בחומרא בעריס. י\"ל פשוט דכשמקורבין תוך ד\"א לכותל אז מחשבו לעריס דהו\"ל ככם דצריך להרחיק ממנו הזרע ד\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ובמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח
לאו דברי ריב\"נ היא. דא\"כ הרי קיי\"ל כרע\"ק מחבירו. אלא ד\"ה היא. ולהכי הכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "עריס שהוא יוצא מן המדרגה
מדריגה הוא תל גבוה שגפנים נטועים עליו ומונחים על עריס של קנים שבולט מראש התל ומסכך ע\"ג שדה שלמטה. ונ\"ל דה\"ה בהיו הגפנים עומדים בארץ במישור וראשן מונח על עריס. אם יכול ללקט הענבים כשעומד בארץ צריך להרחיק מקצה העריס ד\"א. רק נקט שעומדין במדריגה משום סיפא שאינו יכול ללוקטן כשעומד בארץ. וזה שייך רק בעומדים במדריגה דרק בכה\"ג נוכל לומר שגובה התל מצטרף לההרחק:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר אם עומד בארץ ובוצר את כולו הרי זה אוסר ארבע אמות בשדה
דבכה\"ג רואין כאילו העריס הסוכך. נטוע למטה ומרחיק מכנגדו ד\"א. מיהו בדיעבד אינו אוסר רק ו\"ט. כך כ' הר\"ב אבל לרמב\"ם אסור בדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינו אוסר אלא כנגדו
למטה. אבל חוצה לה מותר אפילו תוך ד\"א מעיקר הגפנים. דגובה התל מצטרף לההרחק:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף הנוטע אחת
שורה א' גפנים:"
+ ],
+ [
+ "אם גבוה
המדריגה:"
+ ],
+ [
+ "מן הארץ עשרה טפחים אינה מצטרפת עמה ואם לאו הרי זו מצטרפת עמה
וצריך ד\"א ככרם. ואילה\"ק הרי בכה\"ג אפילו נדון ב' השורות כאילו עומד על קרקע שוה. הרי אין מרוחקים זה מזה רק י\"ט והרי כל שאין בין גפן לגפן ד\"א לא מיחשבה השורה ככרם [כפ\"ה מ\"ב]. י\"ל ה\"ק דהי\"ט של גובה הגדר מצטרפין להד' אמות שצריך להמרחק שבין ב' השורות:"
+ ],
+ [
+ "המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות
קנים ארוגים שתי וערב קודם שהשכיב הגפנים עליהן נקרא אפיפירות ואח\"כ נקרא עריס:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא זרע אל תחת המותר
אף שאין שם הזמורות:"
+ ],
+ [
+ "ואם הלך החדש
שגדלו השריגים ומלאו האפיפירות:"
+ ],
+ [
+ "אסור
מה שנזרע תחת המותר. אף שלא הוסיף חלק ר' אחר שהלך החדש קנסוהו. והר\"ב כתב דדוקא כשהוסיף חלק ר' נאסר. וק' א\"כ פשיטא. ותו א\"כ תחת עץ מאכל בסיפא נמי:"
+ ],
+ [
+ "וכן המדלה על מקצת אילן סרק
דינו כאפיפירות לאסור תחת המותר:"
+ ],
+ [
+ "המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל מותר להביא זרע אל תחת המותר
דלא בטל לגבי גפן:"
+ ],
+ [
+ "ואם הלך החדש יחזירנו
יחזיר הענפים לצד אחר קודם שיוסיף חלק ר' והזרע מותר. אבל באילן סרק אף שלא הוסיף חלק ר' אסור ואינו מועיל שיחזיר:"
+ ],
+ [
+ "והעלהו משם לבית המגנייה והראהו גפן שהוא מודלה על מקצת הקורה וסדן של שקמה
שתאנים מדבריות גדלין בו. ולא חשיב כאילן מאכל. וסדן של שקמה היינו קודם שנכרת ממחובר. אבל אחר שנכרת ממחובר נקרא קורה. וכאן מיירי שהיו כמה קורות כרותות מונחות על הסדן שהוא מחובר עדיין. והגפן מודלה על מקצת הסדן ועל מקצת א' מהקורות [כך פי' רבא\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובו קורות הרבה
שנגעו באלה. אבל אין גפן מודלה עליהן:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו תחת הקורה זו אסור
אף שהגפן מודלה רק על מקצתה. אפ\"ה גם תחת המותר אסור:"
+ ],
+ [
+ "והשאר מותר
ר\"ל תחת הקורות שאין הגפן מודלה עליהן מותר אף שנגעו כולן אהדדי דעכ\"פ כל ענף הו\"ל כאילן בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר הכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה
דחשובים ולא בטלי:"
+ ],
+ [
+ "פסקי עריס
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "שמנה אמות ועוד
ר\"ל ועוד מעט. והוא טפח של ד' גודלים:"
+ ],
+ [
+ "וכל מדות שאמרו חכמים
באמות. אבל במדות אשכחינן ועוד. בפ\"ז דמנחות מ\"ב ופ\"ד דתרומות מ\"ז וכירושלמי הכא [וצ\"ע לפע\"ד תוס' פסחים דף מ\"ח ב' דמדלא מקשי ירושלמי נמי מהא ש\"מ דל\"ג התם ועוד]:"
+ ],
+ [
+ "בכרם
ל\"ג ליה לפי ירושלמי הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "עריס שחרב מאמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וה' גפנים מכאן
שהיה תחילה שורה של י\"א גפנים. וניטל הגפן האמצעי. ונעשו ב' עריסין דאין עריס פחות מה' גפנים:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם
בין ב' העריסין:"
+ ],
+ [
+ "ח' אמות לא יביא זרע לשם
כלעיל פ\"ד מ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו כדי עבודתו
לר\"י בן נורי במ\"א. סגי להרחיק ו\"ט. ולת\"ק שם רשאי לזרוע רק הועוד. דאף דלדידי' עריס ככרם. לאו לגמרי ככרם הוה. דקרחת הכרם צריך טז\"א. ופסקי עריס סגי בח\"א. וכמו כן הזורע ד\"א בכרם מקדש. ובמותר פסקי עריס מו' טפחים ואילך לא מקדש:"
+ ],
+ [
+ "עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה
ר\"ל ב' כתלים סמוכין זל\"ז כמין גאם. וה' גפנים נטועים בזוית כזה * ור\"ש פי' שהכותל ישר. וג' גפנים עומדים בקצה זה של כותל וב' בקצה השני. מיהו לשון \"וכלה\". משמע טפי כרמב\"ם. דהיינו שבזוית מתאחדים וכלים ב' השורות. ואפשר עוד דמלת וכלה לא קאי אקצה כל שורה שכנגד הזוית. אלא אב' קצוות האחרות. שכל א' מהן כלה באמצע הכותל. וקמ\"ל כרמב\"ם [עי' סי' ל\"ו] שאעפ\"כ מותר לזרוע רווח הנשאר סמוך לכותל דהיינו בין ב' הכתלים:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו עבודתו
ו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "וזורע את המותר
לרמב\"ם אפי' בין ב' הכתלים. ולהר\"ש אפילו אין אורך הכותל המפסיק בין הגפנים ד\"א:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם
לטעמיה פ\"ה מ\"ד דאף שנדונם כגפן יחידית הכותל מצרפן להחשב ככרם. כמו דהתם הגומא מצרפן עם הירק:"
+ ],
+ [
+ "הקנים היוצאים מן העריס וחס עליהם לפסקן
ולא כדי שיהלך עליהן החדש:"
+ ],
+ [
+ "כנגדן
מתחת:"
+ ],
+ [
+ "מותר
דלא דמי לאפיפירות. דהתם עשאן שיהלך עליהן החדש. ואפ\"ה קמ\"ל הכא. דאף שאין העריס גדל מהקרקע כאילן תאנה וסדן שקמ' [במ\"ד] אפ\"ה בעשאו שיהלך עליו החדש אסור לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "הפרח היוצא מן העריס
שגדל הגפן ופרח מהלאה לעריס:"
+ ],
+ [
+ "רואין אותו כאילו מטוטלת
זענקבלייא של הבונים שמורידים בחבל לראות אם החומה ישרה:"
+ ],
+ [
+ "אסור
ואפי' ביצא הפרח חוץ לעבודת הגזע. דתוך ד\"א מן הגזע. הרי אפי' אין שם פרח אסור:"
+ ],
+ [
+ "וכן בדלית
גפן יחידית המודלית ע\"ג כותל. ופרחה חוץ לעבודתה. אף שפרח רק מיחידי ולא מעריס שהוא ככרם:"
+ ],
+ [
+ "המותח זמורה מאילן לאילן תחתיה אסור
ובהוסיף ר' גם בדיעבד אסור [כפ\"ז מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ספקה בחבל
שלא היה הזמורה מגיע לאילן וקשר זמורה בחבל:"
+ ],
+ [
+ "או בגמי
באסט:"
+ ],
+ [
+ "עשאה כדי שיהלך עליו החדש אסור
דהו\"ל כאפיפירות [לעיל מ\"ג]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המבריך את הגפן בארץ
השכיב ראש ענף הגפן בארץ ועברה הענף תחת הארץ חוץ לו\"ט מהגזע. דתוך ו' טפחים הרי נאסר מה שנזרע ע\"ג. מהגפן:"
+ ],
+ [
+ "אם אין עפר על גבה
ע\"ג הענף:"
+ ],
+ [
+ "שלשה טפחים לא יביא זרע עליה
שלא יכנסו שרשי הזרעים בגפן. והו\"ל כמרכיבה. אבל מהצד לא משתרשי ומותר לזרוע. מיהו דוקא גפן שעצו רך ושפיר איכא למיחש להרכבה מירק שע\"ג. אבל בהבריך ענף של שאר אילן. דאע\"ג דאין דין כלאים בירק סמוך לאילן אפ\"ה הרי אסור להרכיבו (כפ\"א מ\"ח) אפ\"ה מותר לזרוע ירק ממעל להשרשים. דמדעצו קשה לא ינקבוהו שרשי הירק:"
+ ],
+ [
+ "אפילו הבריכה
תחב ראש הגפן כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "בדלעת
בהדלעת שמונחת תוך הקרקע והדלעת יבשה. דבלחה בל\"ז נאסר גפן מדלעת:"
+ ],
+ [
+ "או בסילון
רעננע של חרס. אפילו הכי אסור לזרוע ע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "בסלע
קשה. דאם רך שרשי הזרעים מנקבים ויורדים:"
+ ],
+ [
+ "הארכובה שבגפן
גפן שעקמוה וכפפוה לתוך הקרקע. וחוזרת ויוצאת:"
+ ],
+ [
+ "אין מודדין לה
ו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "אלא מן העיקר השני
וה\"מ כשלא ניכר איה מקום השורש של גפן וכגון שכפף כל גזע הגפן וטמנו בקרקע. וראש הגזע בצבץ ויצא במקום אחר. אבל בניכר גם הגזע. צריך להרחיק הזרע גם מהגזע ו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים
שהיה ג' גפנים בשורה א'. וכפף שלשתן. וכסה אמצען של הגפנים בעפר. והניח עקריהן מגולה ונראה. ועי\"ז ג' הגפנים נראים כב' שורות של ג' ג' גפנים. דדינן ככרם כפ\"ד משנה ה':"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם
בין גפן לגפן ומכל גפן להזמורה שעלה ממנה:"
+ ],
+ [
+ "מארבע אמות ועד שמונה
לא פחות מד' אמות ולא יותר על ח' אמות:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מצטרפות
להיות ככרם להרחיק ד\"א:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינן מצטרפות
וסגי בו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "גפן שיבשה אסורה
לזרוע תוך ו\"ט ואפי' בקיץ דכל הגפנים רטובים וניכר עי\"ז שזו יבישה היא אפ\"ה אסור מפני מראית עין מדיש גפנים שנשרו עליהן גם בקיץ:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מקדשת
בדיעבד מותר הנזרע:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אף צמר גפן
אילן שגדל בו בוימוואללע אם זרעו בכרם. ואינו אילן ממש. רק קלח עשב גבוה כאילן:"
+ ],
+ [
+ "אסור ואינו מקדש
דאינו מין ירק כך פי' הרמב\"ם. ול\"מ היה נראה דה\"ק דכמו בגפן שיבשה חיישי' למראה עין ואסור ואינו מקדש. כ\"כ אסור לזרוע ירק אצל קלח צמר גפן דמדדמי לגפן חיישי' למראית עין. ואסור ואינו מקדש:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בר צדוק אומר משמו אף על גבי הגפן
בזרע ע\"ג גפן המוברכת בקרקע. ואין ע\"ג ג\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מותר חרבן הכרם
קרחת הכרם שצריך טז\"א [כפ\"ד מ\"א]. ולא היה כ\"כ. והרחיק ד\"א מהגפנים לכל צד. וזרע באמצע:"
+ ],
+ [
+ "מותר מחול הכרם
דצריך יב\"א [כפ\"ד מ\"ב] ולא היה כ\"כ. וזרע בריחוק ד\"א מהכרם:"
+ ],
+ [
+ "מותר פסקי ערים
דצריך ח\"א וטפח [כפ\"ו מ\"ו] ולא היה כ\"כ. וזרע בריחוק ו\"ט מכל צד:"
+ ],
+ [
+ "מותר אפיפירות
דאסור לזרוע תחתיו [כפ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אבל תחת הגפן
כזמורה שנמשכה חוץ לעבודת הגפן וזרע תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "ועבודת הגפן
תוך ו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש
כמו בשלו כסי' כ\"ה. וה\"ה בזורע תחת הגפן וכבסיפא:"
+ ],
+ [
+ "וחייב באחריותו
לשלם לו הזיקו. ואפי' למ\"ד דפטור בגרמי. הכא קעביד מעשה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו
ולא דמי לנותן חלב ודם בקדירת חבירו שאני כלאים. דכרמך כתיב. ולא של חבירך. ולתוס' [יבמות דפ\"ג ב] כלאים שאני דאסורו תלוי במחשבה. כלעיל פ\"ה סי' ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "שהכל הפקר:"
+ ],
+ [
+ "ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו
ודוקא הפירות אבל זמורות גופייהו שאינן הפקר נאסרו. וכ\"כ בגפן שסככו דרישא. נאסר הגפן. וכירושלמי:"
+ ],
+ [
+ "האנס שזרע את הכרם
שגזל כרם וזרעו:"
+ ],
+ [
+ "ויצא מלפניו
שהוחזר לבעליו:"
+ ],
+ [
+ "קוצרו אפילו במועד
אע\"ג דחה\"מ אסור כל מלאכה שאינו דבר האבד. והרי האנס א\"א שיאסרו. שאינו שלו. ואף שיוסיף ר' אצל בעה\"ב. לא יהא נאסר. דהרי לא ניחא לי' כפ\"ה סי' ל\"א. ולא דמי לכשאחזור אלקטנו פ\"ה מ\"ו. דהתם מחמת עצלותו ניחא ליה שיתקיים עד שיחזור. משא\"כ הכא מחמת איסור מלאכת מועד הוכרח להניחו ואינו נאסר. וכמוצא חמץ בביתו ביו\"ט שאינו עובר בב\"י [כפסחים ד\"ו א] מדלא ניחא ליה בעכובו [כתוס' שם דכ\"ט ב]. י\"ל דעכ\"פ מראית עין איכא דיסברו דניחא ליה:"
+ ],
+ [
+ "עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש
י\"א שליש יותר מהראוי ליתן. וי\"א שליש שויי כרמו:"
+ ],
+ [
+ "קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד
ואע\"ג דביני ביני יוסיף ר' אפ\"ה כיון דאנוס הוא מותר וכלעיל פ\"ה מ\"ו וז':"
+ ],
+ [
+ "מאימתי הוא נקרא אנס
ר\"ל אימתי יהיה חשוב כאילו השדה שלו שיאסרו:"
+ ],
+ [
+ "משישקע
שנשכח שם בעליה. אז נאסר מדאורייתא. אבל ביאוש לחוד. אסור רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה
ר\"ל שהרוח כפף הגפנים ע\"ג תבואה. כצלע שהיא כפופה בטבע. דתרגום של צלע עלעא. וי\"א דר\"ל שהרוח סיער קומת הגפנים ע\"ג תבואה. דתרגום של רוח סערה. הוא רוח עלעלה:"
+ ],
+ [
+ "יגדור מיד
נ\"ל דר\"ל יסירם. ויחזקם בגדר. דמדכבר נכפפו ע\"י הרוח. לא יועיל הסרה עד שיחזיקם בגדר. ולרמב\"ם שפי' שעלעלה ששברה. ר\"ל לא שנשתברו לגמרי. דא\"כ לא מקדשי. רק ר\"ל שנפשחו ועודן תלויין באילן. ומדאין בהן עוד תועלת משנפשחו. ואעפ\"כ יאסרו התבואה. קאמר מתני' שיגדד [וגרס בדלי\"ת] ר\"ל יחתוך הגפנים משרשם:"
+ ],
+ [
+ "אם ארעו אונס מותר
כפ\"ה סי' ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכן בירק
שנטה תחת גפן:"
+ ],
+ [
+ "מחזיר ואינו מקדש
אם לא החזירו. ואילה\"ק ממסכך גפנו במ\"ד דנאסר. התם מיירי כששורש התבואה תחת הגפן. משא\"כ הכא מיירי בנטו רק ראשי השבולת. אבל אי\"ל דהתם בידים והכא ממילא דעכ\"פ כיון דלא החזירו לא גרע מסערו הרוח פ\"ה מ\"ז דמקדש. כך נראה לפענ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי תבואה מתקדשת
בהוספת ר':"
+ ],
+ [
+ "משתשריש
כשהושרשה. וי\"ג משתשליש. ור\"ל דבלקטה קודם שהביאה שליש. לא נאסר. דעדיין אינה תבואת הכרם:"
+ ],
+ [
+ "וענבים משיעשו כפול הלבן
ווייסע באהנע. ובעקר התבואה והירק מקודם. הכל מותר דאין זה וזה נאסרים מדאורייתא עד שיהיה תרתי לריעותא. שהתבואה כבר הושרשה. והגפנים כבר עשו ענבים כפול הלבן. ובנזרעו סמוכים ועמדו יחד עד שיעורן הנ\"ל. אז נאסרו כרגע. וא\"צ שיוסיף חלק ר' רק בהיה בא' או בשניהן תחלה גידול היתר. אז אין הגידול היתר נאסר רק בשהוסיף גידול איסור חלק ר' דאם לא כן בטל בר\"א. אבל מדרבנן בהשריש התבואה סמוך לסמדר. התבואה אסורה והסמדר מותר. ובהיו בהגפן ענבים כפול. והתבואה לא השריש. שניהן מותרים:"
+ ],
+ [
+ "וענבים שבשלו כל צרכן אין מתקדשות
דשוב אינו נקרא מלאת זרע ותבואת הכרם. רק ענבים ודגן מקרו. מיהו לכתחילה אם בישל אחד מהן כל צרכו אסור ליטע או לזרוע בצדו המין השני [רמב\"ם פ\"ה מכלאיפ הי\"ג. ונשמע בי\"ד סרצ\"ו. וממשנתינו משמע דאפי' בבשלו שניהן כל צרכן. אסור לקיימן לכתחילה. רק דאין מקדשין זל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "עציץ נקוב
שניקב כפי שיצא שורש קטן. ותבואה או ירק מושרשים בו:"
+ ],
+ [
+ "מקדש בכרם
בהניחו תוך עבודת הכרם והוסיף העציץ ר':"
+ ],
+ [
+ "ור\"ש אומר זה וזה אוסרין
לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מקדשין
בדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "בכרם
שנשאו תחת הגפנים:"
+ ],
+ [
+ "אם הוסיף במאתים
בשעה שהעבירו הוסיף חלק ר':"
+ ],
+ [
+ "אסור
העציץ. אבל הגפנים לא נאסרו מדלא הניחו בארץ. ולרמב\"ם [ספ\"ה מכלאים] בלא הושיבו בארץ לא נאסר כלל רק אסור להעבירו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כלאי הכרם
ר\"ל אפי' גרעין אחד של מין אחר בכרם. אפי' בח\"ל: ונ\"ל דבח\"ל אפי' ב' מינים של ירק או תבואה עם גפן. מותר לקיים. דהרי אפי' לכתחילה מותר לזרען ע\"י נכרי קטן [כססרצ\"ו] מכ\"ש דמותר לקיימן כשאינו יודע איך ומי זרען. וכ\"כ גרעין א' של תבואה או ירק בכרם או עם חרצן אפי' במפולת יד אף על גב דאסור בא\"י לזרען. אפ\"ה כיון דבא\"י אינו לוקה רק על ב' גרעיני תבואה או ירק עם חרצן במפולת יד. להכי כל שאין ג' גרעיני כאלו במפולת יד. מותר בעצמו לזרען בח\"ל. וכן משמע מהרמב\"ם ומש\"ע [י\"ד ססרצ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אסורין מלזרוע ומלקיים
בראה אותם ונתייאש מלעקרם נאסרו:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין בהנאה
אבל אינו לוקה. עד שיזרע חרצן במפולת יד עם ב' מיני תבואה שהן כלאים זב\"ז. או עם ב' מיני ירק שהן כלאים זב\"ז. או עם קנבוס ולוף. וכ\"ש גרעין תבואה וירק וחרצן במפולת יד וזה דוקא בא\"י ולוקה ב' משום כלאי זרעים ומשום כלאי כרם:"
+ ],
+ [
+ "כלאי זרעים
כל ב' מיני זרעים שרוצה בקיומן אפי' אינו מאכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "אסורים מלזרוע
דוקא בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "וכל שכן בהנאה
וה\"ה במרכיב אילן באילן וכ\"ש ירק באילן או אילן בירק מותרים הפירות [י\"ד רצ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "בלאי בגדים מותרין בכל דבר
ר\"ל לארגם ולקיימם:"
+ ],
+ [
+ "ואינן אסורין אלא מללבוש
ה\"ה העלאה דרך מלבוש:"
+ ],
+ [
+ "כלאי בהמה
בהמה הנולד מב' מינים:"
+ ],
+ [
+ "מותרים לגדל
לגדלם בביתו:"
+ ],
+ [
+ "ולקיים
למלאכתו:"
+ ],
+ [
+ "ואינם אסורים אלא מלהרביע
אבל מותר להכניס לדיר א' זכר ונקיבה מב' מינים וא\"צ להפרישם כשירבעו זע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "כלאי בהמה
ר\"ל שא' אביו סוס ואמו חמור. וא' איפכא. וניכר ע\"י אזנים וזנב וקול. באין דומין זה לזה באלו ג'. וכ\"ש סוס עם חמור:"
+ ],
+ [
+ "אסורים
להרבעה או למלאכה יחד:"
+ ],
+ [
+ "זה בזה
ולוקה:"
+ ],
+ [
+ "וחיה עם חיה
ה\"ה עוף:"
+ ],
+ [
+ "וטהורה עם טהורה
מיהו כל ששניהם טהורין או טמאים הו\"ל לרמב\"ם מד\"ס. וחלק עליו רא\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וטהורה עם טמאה
ר\"ל שאפי' שהטהורה אסורה בהקרון והטמאה טפילה במשיכת המשא או שהוא איפכא. וכן צריך לפרש כל הנך עם שבמשנתינו:"
+ ],
+ [
+ "אסורין לחרוש ולמשוך
משא ועגלה:"
+ ],
+ [
+ "ולהנהיג
מלקשרם יחד ולהנהיגם כשקשורים יחד אפי' בלי משא:"
+ ],
+ [
+ "המנהיג סופג את הארבעי'
אפילו אינו יושב בקרון:"
+ ],
+ [
+ "והיושב בקרון סופג את הארבעים
דישיבתו גורמת שתלך:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר פוטר
להיושב דלאו מידי עביד. והלכה כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "והשלישית שהיא קשורה לרצועות
בב' סוסים קשורים בקרון. וקשר חמור ברצועות הסוסים ולא בקרון:"
+ ],
+ [
+ "אסורה
אילה\"ק דכבר תנא לה רישא אחד המנהיג נראה לי דקמשמע לן דאחת מושכת ואחת מונהגה מצטרף למלקות. ומשום הכי נקט נמי שלישית ולא שנייה דקמשמע לן דאפי' עם אותו שקשר ברצועה ולא בקרון. הי' השלישית. דאז אינו קשור נגד המשא כלל. אפילו הכי מצטרף ולוקה. ואע\"ג דבמשנה לא קאמר רק אסור ע\"כ אסור ולוקה קאמר. דארישא קאי והאי גרע מאילו שניהן קשורים יחד בחבל ומנהיגם דלוקה [כרמב\"ם פ\"ט מכלאים ה\"ז וכן מוכח נמי מסוף משנה ה' ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון
שקשורים בו בקר. מפני שהסוס דוחף לפעמים העגלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא את הלובדקים
חמור לוד הוא עריץ וחזק ודוחף גם הוא לעגלה. וגמלים לרבותא נקט. אע\"ג דגמלים חזקים טפי מלובדקים אפ\"ה חיישינן שיסייע וכ\"ש לסוס ובקר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס אע\"פ שאביהן חמור מותרין זע\"ז
ולא אמרי' דאתי צד סוס ומשתמש בצד חמור. דאין חוששין לזרע אב. דאף דלמ\"ד חוששי' אף לזרע אב. אפ\"ה כל פרידות שאבותיהן שוות. וגם אמותיהן שוות מותרות זב\"ז מדיש ב' צדדים שווין בכ\"א. ועכ\"פ בא' אביו ואמו סוס. וא' אביו חמור ואמו סוס אסור. מדאין בכ\"א ב' צדדים. והלכה כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "הפרוטיות
הן פרדות בעודן בילדותן. דג' סימנים יש בפרדות שאמן סוס. אזניו קצרות. וגם זנבו קצר. וקולו דק. וכשאמו חמור כולן להיפך. אולם בעודן בילדותן א\"א לעמוד על סימניה אם אמה סוס או חמור:"
+ ],
+ [
+ "אסורות
זה עם זה:"
+ ],
+ [
+ "והרמך
הן מין סוסים קטנים קלי מרוץ. וקמ\"ל דאף שדומין לחמור אפ\"ה מותרים עם סוסים אחרים ולא חיישינן לאחלופי:"
+ ],
+ [
+ "ואדני השדה
בר נש דטור. נ\"ל דר\"ל וואלדמענש הנקרא אוראנגאוטאנג והוא מין קוף גדול בקומת וצורת אדם ממש. רק שזרעותיו ארוכים ומגיעין עד ברכיו ומלמדין אותו לחטוב עצים ולשאוב מים וגם ללבוש בגדים כבן אדם ממש. ולהסב על השולחן ולאכול בכף ובסכין ובמזלג ובזמנינו אינו מצוי רק ביערות גדולות שבאמצעי' אפריקא. אולם כפי הנראה היה מצוי גם בסביבות א\"י בהרי לבנון ששם גם בזמנינו יש שם יערות גדולות מארזי לבנון המפורסמים להכי נקרא בר נש דטור. מיהו ת\"ק ס\"ל דאע\"ג דדומה לאדם בפרצופו ואבריו. אפ\"ה כשמת דינו רק כשאר נבילות. ואמ\"ט באהל. והא דנקט' הכא היינו מדאיירי הכא בכולה פרקן מב' מינים שדומין זל\"ז לענין כלאים נקט נמי הא נ\"מ לענין טומאה:"
+ ],
+ [
+ "חיה
ואינו מטמא באוהל:"
+ ],
+ [
+ "הקופד
שטאכעלשוויין:"
+ ],
+ [
+ "וחולדת הסניים
אילטיז שגדילה בסנה. ולי נראה שהוא אייכהערנכען שדומה לעכבר גדול:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בית שמאי אומרים מטמא כזית במשא וכעדשה במגע
מספקא ליה אם מין חי' הוא. ומטמאה במשא בכזית או שרץ הוא ויהיה נכלל בשם חולד שאמרה תורה ומטמא רק במגע אבל אפי' בכעדשה:"
+ ],
+ [
+ "שור בר
ווילדער אקס:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי אומר מין חיה
וחלבו מותר. וטעון כסוי דם. והו\"ל כלאים עם שור בייתי:"
+ ],
+ [
+ "כלב מין חיה
נ\"מ למוכר כל חיה שברשותו. והלכתא כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ערוד
ווילדער עזעל:"
+ ],
+ [
+ "מין חיה
לפיכך אסור עם חמור בייתי. דאע\"ג דממין א' הן ורק מב' סוגין. אפ\"ה מדזה בהמה וזה חיה אסור כלעיל משנה ב':"
+ ],
+ [
+ "הפיל
עלעפאנט:"
+ ],
+ [
+ "והקוף
אפפע:"
+ ],
+ [
+ "מין חיה
ול\"מ היה נ\"ל דכל המינים דנקט הכא במשנה וקאמר גבייהו אי שהן מין חי' או בהמה. היינו מדיש בהן בייתות ומדבריות והמדבריות ודאי חיה הן. ופליגי בהבייתות אם הן מין בהמה והו\"ל כלאים עם המדבריות:"
+ ],
+ [
+ "ולחרוש ולהנהיג
למשוך היינו שהאדם הולך לפני הבהמה ומושכה אחריו במתג. ולחרוש היינו שהולך בצד הבהמה ומדריכה במרדע. ומנהיג היינו שהולך אחרי הבהמה. וקמ\"ל דבכל ענין מותר [תה\"ד]. והיינו מדכתיב לא תחרוש בשור וחמור לאפוקי עם אחד מהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין אסור משום כלאים אלא צמר
הוא צמר רחלים ואילים לבד:"
+ ],
+ [
+ "ופשתים
הוא הצומח מארץ מכל גרעין בד א':"
+ ],
+ [
+ "אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים
יש מבגדיהן שהוא צמר לבד. ויש פשתן לבד. ויש שניהן יחד:"
+ ],
+ [
+ "צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן
שערבן דבלא ערבן אפי' כל הבגד מצמר גמלים וחוט צמר מצד א' וחוט פשתן מצד א'. אסור ללובשו:"
+ ],
+ [
+ "אם רוב מן הגמלים מותר
לערבן בפשתן. דנתבטל צמר רחלים ברוב. דהרי יבש ביבש היכא דליכא חשש שכשיבשלם יתן טעם כמין במינו. אפי' מד\"ס סגי ברוב. א\"כ הכא דלא שייך בישול וטעם. נמי סגי ברוב. מיהו צמר בפשתן. מדתערובתן עושה האיסור. לא מבטלי זל\"ז [כי\"ד רצ\"ט]. ולא דמי לבו\"ח דמבטלי זל\"ז. דהתם ע\"י טעם לבד נאסר ומדנתבטל ליכא טעם משא\"כ כלאים ממשתן נאסר ולא שייך ביטול כ\"כ ע\"ר רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל [וכ\"כ תוס' ע\"ז דס\"ה ב ד\"ה בגד וכ\"כ פסקי תוס' סוף תמורה]:"
+ ],
+ [
+ "וכן הפשתן והקנבוס
האנף פלאכס בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "שטרפן זה בזה
אזלינן בתר רובא:"
+ ],
+ [
+ "השיריים
משי שדומה לפשתן:"
+ ],
+ [
+ "והכלך
משי שדומה לצמר:"
+ ],
+ [
+ "אין בהם משום כלאים
עם צמו\"פ:"
+ ],
+ [
+ "אבל אסורים מפני מראית העין
היינו שיריים עם צמר וכלך עם פשתן. או אפשר דגם שיריים עם כלך נמי אסור. אבל שיריים עם פשתן. כלך עם צמר. הרי ליכא למיחש מידי. ורב\"א פי' דשיריים הוא מין שדומה לפשתן. וכלך הוא מין דומה לצמר ואסור משום מראית עין לתפרם יחד וכן משמע מהרמב\"ם [רפ\"י מכלאים] ולדידן שמשי מצוי מותרים [י\"ד רצ\"ח]. ואילה\"ק מחלב של נכרי וסתם יינם. דאף דבזה\"ז נתבטל הטעם דבשבילו נאסרו. ואפילו הכי אסורים גם השתא. מדנאסר במניין. נ\"ל דכיון דבמשי מלתא דל\"ש למטעי בה. ל\"ג בה רבנן [כתי' רט\"ז א\"ח של\"ט סק\"ג] וה\"ה כשטעם האיסור ידוע לא הוי כנאסר במניין [רמג\"א ס\"ט סק\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הכרים
מאטראטץ שמציע תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "והבסתות
שמניח תחת מראשותיו:"
+ ],
+ [
+ "אין בהם משום כלאים
בארוגים מכלאים מותרים. דלא אסרה תורה רק דרך לבישה. ואף מדרבנן אסור אפילו תחתיו. ה\"מ ברכים. והכא מיירי בקשים וגם אין תחתיהם דבר רך [דגם רך מצד ד\"א אסור] וגם אין בשרו נוגע בהן. ובכה\"ג אפילו לכתחילה מותר. מיהו דוקא באריג קשה. דברכים הו\"ל דאורייתא. כשהן על הגוף. ולהכי תחתיו אסורים מדרבנן. ולפיכך כשהן אריג קשה מותר רק תחתיו ולא עליו. וגם צריך שלא יהא בשרו נוגע בהן. ודוקא בשניכר בהן הכלאים דאל\"כ אסור כלקמן סי' כ\"ה. משא\"כ לבדין דאפילו ברכין הו\"ל רק מד\"ס. בקשין מותר לגמרי ואפי' בשרו נוגע בהן. ואפי' בלבישה שרי [י\"ד ש\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אין עראי לכלאים
בלובשו דרך ארעי:"
+ ],
+ [
+ "ולא ילבש כלאים אפי' ע\"ג עשרה אפי' לגנוב את המכס
ממוכס גזלן. ולטור [י\"ד ש\"א] לדידן שרי. דקיי\"ל כר\"ש דבר שאינו מתכוון שרי. וה\"ה בלובשו להראות מדתו להקונה כמ\"ה דשרי:"
+ ],
+ [
+ "מטפחות הידים
לנגבן:"
+ ],
+ [
+ "מטפחות הספרים
מענטלכער של ס\"ת ומפות שלה [רט\"ז סקי\"א] וה\"ה מפות לפרוס על השולחן שבבה\"כ. או על שולחן שאוכל עליו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מטפחות הספג
לנגב כל הגוף אחר רחיצה. או לנגב הכלים:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אוסר
מדנכרך על היד ומתחמם בה. והכי קיי\"ל [י\"ד ש\"א ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ומטפחות הספרים
בגד רך שמניח ע\"ע המתגלח:"
+ ],
+ [
+ "אסורות משום כלאים
ודוקא ביש לו בית ראש דהו\"ל בגד רך דרך מלבוש. ובאין לו בית ראש מותר. מדאינו מתכוון להנאת הגוף כלל. רק להציל בגדיו מלכלוך [שם רט\"ז סק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "תכריכי המת
וא\"ת הרי הוי ליה לועג לרש דאסור [כברכות י\"ח א'] ואי\"ל דזה דוקא במצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות. ליתא דהרי גם ללמוד או להתפלל אצלו. כל שלא לצורך זיכוי נשמתו אסור [י\"ד שד\"ם סט\"ז וי\"ז]. גם אי\"ל דהכא בכלאים גם בחי דומיא דמת שאינו נהנה מהליבוש. כגון מוכרי כסות שלבשו להראות מדתו להקונה שרי [כסי' ט\"ז]. א\"כ הכא נמי במת שאינו נהנה מהליבוש שרי [ועי' תוס' נדה ס\"א ב']. ליתא. דהכא שמלביש המת לכבודו. הרי בחי כה\"ג אסור. אלא נ\"ל דכל לועג לרש אינו בדבר שאין המת מחוייב דא\"כ כ\"ש דהו\"ל לחוש לכבוד חי בכה\"ג שלא לעשות מצוה בפניו כשהוא פטור בהא. וכגון ללבוש תפילין וציצית בפני אשה. והרי כבוד חי עדיף מכבוד מת. דהרי מעבירין מת מפני הכלה [כתובות י\"ז א']. אע\"כ דרק בשאין החי או המת יכול לעשות המעשה שעושה החי איכא לועג לרש. ומה\"ט גם מעשה חול שאינו לצורך המת. כגון לאכול או לשתות בפניו אסור [י\"ד שד\"ם סקט\"ו]. א\"כ במלבישו כלאים דליכא ה\"ט. וגם עוד אין הוכחא מזה שהחי אסור בו. שרי. וכן בכל ל\"ת. משא\"כ עשה אסור:"
+ ],
+ [
+ "ומרדעת של חמור
זאטטעל. והוא קשה:"
+ ],
+ [
+ "אין בהם משום כלאים
מותר לישב עליהן כשאין בשרו נוגע בהן [כלעיל סי' י\"ד]. ואין צריך תנא לפרש כן מדאין רגיל לישב ערום על החמור. משא\"כ בכרים הנ\"ל שישן עליהם צריך להתנות כן. ודוקא בניכר הכלאים בהן. דאל\"כ גם לחמור לחוד אסור. שמא יקח ממנו טלאי לבגד [שם ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "לא יתן המרדעת על כתיפו אפי' להוציא עליה זבל
דלא שרינן בקשין רק בהצעה. דהו\"ל תרי דרבנן. ולא בהעלאה דאסור ברכים מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "מוכרי כסות מוכרין כדרכן
ולובש להראות מדתו להקונה:"
+ ],
+ [
+ "מפני הגשמים
ואף דגם דבר שאינו מתכוון אם הוא פסיק רישא אסור [שבת ק\"ג א'] זהו במלאכה ולא בהנאה [כר\"ן חולין דרצ\"א א'] מיהו כל שלבשו דרך מלבוש אפי' אינו להתחמם רק לשאר הנאת הגוף אסור כלעיל סי' כ\"ב [ע\"ז שם סק\"ח]: ומה\"ט במוכס [לעיל מ\"ב] אסור שיש לו הנאה מהלבישה בשעה שלבשו שיחשבו המוכס שהוא בגד שעל גופו. שלא יתן מכס בעדו. משא\"כ הכא אין לו הנאה מהלבישה עצמה בשעת ליבושו:"
+ ],
+ [
+ "מפשילין במקל
מחמירין ע\"ע להתרחק מכלאים ונותנין הכלאים במקל שבכתף רחוק מהגוף:"
+ ],
+ [
+ "תופרי כסות תופרין כדרכן
אף שמונח על ברכיהם:"
+ ],
+ [
+ "מפני החמה
מכאן מוכח כרבי אבינא בירושלמי דאסור ליקח ביצה או קדרה רותחת במפה כלאים אפילו לא דרך מלבוש. דמ\"ש חמימות חמה מחמימות אש:"
+ ],
+ [
+ "תופרים בארץ
שמניחים הכלאים על הארץ ותופרים. והיינו כשיושב החייט על הארץ ותופר. וה\"ה במניחו על השולחן ותופר. ולא דמי למטפחות לעיל דקיימא לן דאסור מדיש שם משמוש ידים מכלאים. התם שוהין ידיו במקום אחד בהכלאים. אבל הכא בכל תחיבה ותחיבה ידיו זזין משם ולהלן ואין שוהין במקום א':"
+ ],
+ [
+ "הברסין והברדסין
שניהן מצמר לכסות בהן המטה. אלא שאלו דקים ואלו עבים:"
+ ],
+ [
+ "והדלמטיקיון
ביינקליידער של צמר:"
+ ],
+ [
+ "ומנעלות הפינון
מנעלים מפסולת הצמר:"
+ ],
+ [
+ "לא ילבש בהן עד שיבדוק
שמא פשתן מעורב בהן. וה\"ה כל בגדים שקונה מעובד כוכבים. וה\"ה בחייט עובד כוכבים. מיהו בנתן להחייט חוטי קנבוס. לא חיישינן לאחלופי'. דאומן לא מרע אומנתיה. מדאפשר לעמוד על הדבר. דפשתן כבה מהר. משא\"כ חוט קנבוס הולך ושורף. ועוד דחוט קנבוס כשנתנתק. שערותיו ארוכין משל פשתן [י\"ד ססי' ש\"ב] מיהו באינו נותן לו קנבוס אסור. דלא מרע אומנתו כשימצא אח\"כ שהוא פשתן. דמצ\"ל הייתי סבור שהוא קנבוס [ט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שחזקתן בקנבוס
דהפשתן שם ביוקר יותר מקנבוס והכי קיי\"ל [שם ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומנעל של זרד
פאנטאפפעל. שמניח על זאהלע שלו בגד צמר שיהא נוח לדרוס עלי':"
+ ],
+ [
+ "אין בו משום כלאים
דעור שתחת הרגל קשה ואינו נהנה כשאר עור הגוף. והכי קיי\"ל [שם ש\"א סי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אין אסור משום כלאים
מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "דבר שהוא שוע
סרוק במסרק. ולא נקטיה ברישא. מדאין עושין אפילו לבדין עד שיסרקו הפשתן. ורק בסיפא נקטיה. כדי לפרש הנוטריקן דקרא:"
+ ],
+ [
+ "טווי ונוז
רבו הפירושים והדעות במשנה זו. לרש\"י [נדה ד\"ס א'] אינו כלאים דאורייתא עד שיהא הצו\"פ מעורב. וסרק וטוה וארג. הכל ביחד. ולדידי' נוז ר\"ל ארוג. [ובויקרא יט יט] כ' רש\"י נוז שזור. ולר\"ת שם אפילו סרק וטוה ושזר [ר\"ל ב' חוטין ממין א' צווערנען בל\"א] כ\"א לבדו. ואח\"כ חברם יחד ע\"י אריגה או קשירה או תפירה. הוה דאורייתא. ולדידי' נוז היינו שזור. ויחדיו דקרא ר\"ל החיבור שע\"י אריגה קשירה תפירה שאח\"כ. ומסתבר כר\"ת מדאיצטרך רחמנא להתיר תכלת בציצית. שהוא צמר. בבגד של פשתן. ולרמב\"ם אפילו לבדין שאין בהם רק שוע לחוד הוה דאורייתא כשמעורב שם פשתן. וגם ברמב\"ם יש גרסות הפוכות. והר\"ב בשם רבותיו הביא פי' דסרק וטוה צריך להיות כ\"א לבדו. ונוז היינו שארגן אח\"כ יחד. ויחדיו דקרא אצטריך לקשירה ותפירה דנמי אסור. והיינו דלא כר\"ת הנ\"ל דס\"ל עכ\"פ דגם בשוע וטוה יחד אסור מדאורייתא. ומה שהקשה רתוי\"ט לר\"ב א\"כ נוז לארוג ל\"ל. מיחדיו נפקא. נ\"ל דאצטריך נמי למסמך נוז ליחדיו. דרק האריג צריך שיהיה מב' המינים יחדיו. משא\"כ השוע והטוה וכנ\"ל ולישנא דמתניתין משמע כר\"ב מדפתח בטוי ואריג. וסיים גם בשוע אע\"כ דברישא נקט טוה דעד הטווייה צריך שיהיה כ\"א לבדו. ואריג נקט. דאריג צריך שיהיה מב' המינין יחד. ונקט אריג וה\"ה שאר חבורים ואמנם סיפא מפרש המקרא. כל מה שצריך אצל שעטנז. שיהיה שוע טוה ונוז כך נ\"ל. ואנן קיי\"ל [סי' ש'] כיון שנתחברו צמו\"פ יחד בין ע\"י טווייה או אריגה. או גדלם או תפרם יחד. ואפילו בנתפרו יחד ע\"י משי וקנבוס הו\"ל שעטנז דאורייתא. מיהו בנתחברו יחד ע\"י שוע לבד. הו\"ל לבדין וס\"ל לרוב פוסקים דלאו דאורייתא [ש\"ך רס\"י ש']. ומותר למלאות צמר בכר פשתן [שם ס\"ג] וכן מותר לכרוך חוט פשתן סביב בגד צמר או אפכא. ולקשור ראשי החוט יחד מדאפשר להוציא הבגד בלא התרת הקשר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "רשב\"א אומר נלוז ומליז
ר\"ל עקום הוא ומעקם הוא וכו'. ור\"ל ר\"ש דורש ג\"כ נוטריקן במלת שעטנז. שעט [ולובש] נוז ועקום. שחוטא בלי שום הנאה. ועל ידי זה חטאו גדול שמעקם רחמי הקב\"ה מעליו ח\"ו:"
+ ],
+ [
+ "לבדים
פליש:"
+ ],
+ [
+ "אסורים
מדברי סופרים:"
+ ],
+ [
+ "פיו של צמר בשל פשתן
ר\"ל שפה של צמר בבגד של פשתן. אע\"ג שאינן ארוגים או מחוברים. רק מדובקים יחד ע\"י דבק כדומה. ובירושלמי גרסי' פיף של צמר. ול\"מ הי' נ\"ל פי' דמתניתין דר\"ל בגד פשתן שעשה נקבים סביב כמו שעושין לכיסין. ומכניס בהנקבים חבל של צמר. כדי שיכול למתחו ולסגרו סביב גופו. והרי אח\"כ קושר ב' ראשי החבל יחד. לפיכך לא גרעי נקבים ההם מב' תחיבות מחט דבקשר ראשי החוט יחד לכ\"ע אסור כלקמן סי' ס' [ועי' י\"ד סי' ש' ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהם חוזרין כאריג
ר\"ל דומים כארוגים יחד:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר משיחות
חבלים:"
+ ],
+ [
+ "של ארגמן אסורות
לחגור בהם בחוזק על חלוק פשתן:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מולל עד שלא קושר
ר\"ל קודם שקושרו במתניו. רגיל לתפור החבל בחלוק בתפירת ארעי [כמו קורע מתוך המלל] שלא ינתק החבל מהחלוק:"
+ ],
+ [
+ "לא יקשור סרט
חגור:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהרצועה
של עור:"
+ ],
+ [
+ "באמצע
מדפוגשי' ב' הראשים יחד כשיקשרם לפניו. מיהו בא\"א שיגעו יחדיו בקשר. מותר. ומה\"ט מותר לתפור עורות התפורים בפשתן תחת בגד צמר [שם סי' ש' ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אותות הגרדין
אורגי' שרושמין בתפירת חוט בצמר שם הבעלים בבגד פשתן:"
+ ],
+ [
+ "התוכף תכיפה אחת
תחיבה א' במחט עם חוט:"
+ ],
+ [
+ "אינה חבור
לטומאה ולהזי':"
+ ],
+ [
+ "ואין בה משום כלאים
בא' צמר וא' פשתן:"
+ ],
+ [
+ "והשומטה בשבת פטור
אפי' ע\"מ לתפור. והא דלא נקט והעושה אותה בשבת פטור. רבותא קמ\"ל דלא מבעיא בעושה בשבת דפטור דהרי לא עשה מלאכה שלימה בת קיום. אלא אפי' השומטה. שהבטול היה ביטול שלם. דהרי נתפרדו החלקים זמ\"ז לגמרי. אפ\"ה פטור. א\"נ עושה אותה פטור. כבר נשמע מרישא דקאמר אינה חיבור:"
+ ],
+ [
+ "עשה שני ראשיה לצד אחד
שהעביר המחט פ\"א וחזר ותחבו. ונמצאו ב' ראשי החוט לצ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ויש בה משום כלאים
אפי' אין ב' הראשים קשורים יחד ובקשר ב' הראשים יחד אפי' בתחב פ\"א אסור. וי\"א אפי' ב' תכיפות צריך שיקשור. אבל בתכיפה א' אפי' קשר ב' ראשי החוט מותר. ואילה\"ק א\"כ למה הצריכה תורה להתיר כלאים בציצית. שג\"כ אינו רק תכיפה א' דהתם מדהן חוטין הרבה לא במהרה ינתק [ט\"ז שם סק\"ד] ולפענד\"נ דבל\"ז ל\"ק דהא דהתירה תורה כלאים בציצית. לא משום הבגד רק משום החוטין. דהתכלת עמרא ושאר החוטין פשתן. וקשרן יחד בב' קשרים דוודאי הוו חיבור והארכנו בזה בס\"ד בקונטרס בתי כלאים שלנו:"
+ ],
+ [
+ "והשומטה בשבת חייב
מיהו דוקא בקשר הראשים. דמלאכה חשובה בעי' [ט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד שישלש
שיכניס ויוציא המחט עם החוט ג\"פ:"
+ ],
+ [
+ "השק והקופה
סל של נצרים:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין לכלאים
דאם חתיכת בגד צמר מחובר לשק. ובגד פשתן לקופה. ותפרן יחד בב' תפירות. ל\"א דכ\"א בטל לגבי כלי. וה\"ה שאר כלים ואפילו בנ\"א שתפורים במלבושיהם יחד אסור [כססי' ש']:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..907429d59c4589dcdf241f49edef3eab175e31b9
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Kilayim/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1620 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Kilayim",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Kilayim",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "החטים והזונין
כלאים אינו רק בב' מינין שמשונים זמ\"ז. בשם או מראה או טעם. כפר\"ב במ\"ה [וסי' שמט]. ודבר זה מסור לחכמים [כירושלמי פ\"ק דכלאים ורמב\"ם רפ\"ג]. דיש מהן דומין כמין א' ואסרום. ויש שדומין לב' מינין והתירום:",
+ "קוה ווייצען. מין חיטין גרועים. ואף דלא חזו למאכל אדם. שייך בהם איסור כלאים. מדדרך לזרען למאכל יונים. מש\"ה לא דמו לקוצים דשרו:"
+ ],
+ [
+ "אינן כלאים זה בזה
ומותר לזרען בעירוב. ולהכי הפסיק בזוג קמא. לאשמועינן. דכולה פרקן זוגי זוגי קתני. מיהו דוקא בכלאים. מדהו\"ל הגרעינין ניכרים. משא\"כ בעיסה לחלה. בנשכו ב' עיסות יחד. הכל מצטרף עם השעורין חוץ מחיטין. ואין הכל מצטרף עם החיטין חוץ מכוסמין. מיהו בלש כמה מיני עיסות יחד לגוף א'. וכל שכן בעירבן קמח. הכל מצטרף (י\"ד שכ\"ד):"
+ ],
+ [
+ "השעורים ושבולת שועל
האפער:"
+ ],
+ [
+ "הכוסמין
דינקעל:"
+ ],
+ [
+ "והשיפון
ראגגען:"
+ ],
+ [
+ "הפול
באהנען:"
+ ],
+ [
+ "והספיר
ציסרען. והן מין קטניות שחורות:"
+ ],
+ [
+ "הפורקדן
מין ערבזען:"
+ ],
+ [
+ "והטופח
קורטמאן:"
+ ],
+ [
+ "ופול הלבן
ווייסע באהנען:"
+ ],
+ [
+ "והשעועים
וועלשע באהנען:"
+ ],
+ [
+ "במשנה א' תני מינין הנעשין קמח. והשתא נקט מיני ירק:"
+ ],
+ [
+ "הקשות
גורקען:"
+ ],
+ [
+ "והמלפפון
ציטראנען קירביס:"
+ ],
+ [
+ "חזרת
מעעררעטטיג:"
+ ],
+ [
+ "וחזרת גלים
חזרת הגדל בהרים:"
+ ],
+ [
+ "עולשין
ענדיוויען:"
+ ],
+ [
+ "ועולשי שדה
שגדל בלי זריעה:"
+ ],
+ [
+ "כרישים
קרעססען הגדלים בגינה:"
+ ],
+ [
+ "וכרישי שדה
שגדל בלי זריעה:"
+ ],
+ [
+ "כוסבר
קאריאנדער:"
+ ],
+ [
+ "חרדל
זענפט:"
+ ],
+ [
+ "ודלעת המצרי
מעלאנע מתוקה:"
+ ],
+ [
+ "והרמוצה
מעלאנע מרה. וממתקין אותה ברמץ. והוא אפר חם:"
+ ],
+ [
+ "ופול מצרי
שמינקבאהנען:"
+ ],
+ [
+ "והחרוב
מין קטניות ומדשרביטיו דומין לחרובין. קוראין אותו חרוב. אבל בלשון יחיד כדי להפריד ביניהן לחרובין ממש:"
+ ],
+ [
+ "הלפת
ריבען:"
+ ],
+ [
+ "והנפוץ
שטעק ריבען ומדעלי שניהן דומין אינן כלאים זב\"ז:"
+ ],
+ [
+ "והכרוב
קרויט:"
+ ],
+ [
+ "התרו בתור
קעפיס קרויט:"
+ ],
+ [
+ "התרדים
מאנגאלד קרויט:"
+ ],
+ [
+ "והלעונים
מעלטע קרויט:"
+ ],
+ [
+ "השום
קנאבעל:"
+ ],
+ [
+ "והשומנית
שום מדברי ואינו מחובר מחלקים כשאר שום. רק כולו גוף א'. ואפ\"ה אינו כלאים עם שאר שום מדטעמן שוה:"
+ ],
+ [
+ "הבצל
צוויבעל:"
+ ],
+ [
+ "והבצלצול
בצל מדברי וטעמן שוה:"
+ ],
+ [
+ "והתורמוס
פייגעבאהנען:"
+ ],
+ [
+ "והפלסלוס
ווילדעפייגעבאהנען:"
+ ],
+ [
+ "ובאילן
השתא נקט כלאי אילן:"
+ ],
+ [
+ "האגסים
בירן:"
+ ],
+ [
+ "והקרסתומלין
הכא פי' ר\"ב מין אגסים קטנים. ופ\"א דמעשר פי' מין תפוחים קטנים. ואפשר שזה שם כולל לב' המינין:"
+ ],
+ [
+ "והפרישים
קוויטטען:"
+ ],
+ [
+ "והעוזרדים
מין פרי עץ:"
+ ],
+ [
+ "התפוח והחזרד
תפוח יערי:"
+ ],
+ [
+ "הפרסקים
פפירזיכע:"
+ ],
+ [
+ "והשקדין
מאנדלען ב' מינין אלו גרעינן שוה:"
+ ],
+ [
+ "והשיזפין
פרי מורכב מזית ורמון. וי\"א הוא הנקרא פפלוימען:"
+ ],
+ [
+ "והרימין
מין פפלוימען ואפשר הפפלוימען הסגלגלין. ושזפין הן פפלוימען ארוכין. ובזמנינו אין א\"י מגדלת פפלוימען. אבל הרכבה הרי גם בח\"ל אסור. ובריש דמאי פירשנו רימין בראמבערען:"
+ ],
+ [
+ "הצנון
רעטטיג:"
+ ],
+ [
+ "החרדל והלפסן
אנדארענקרויט:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שדומין זה לזה כלאים זה בזה
מדרחוק טעמן ביותר זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "כלב הכופרי
הוא קטן ודומה לשועל:"
+ ],
+ [
+ "היעלים
געמזע:"
+ ],
+ [
+ "החמור והערוד
חמור מדברי:"
+ ],
+ [
+ "כלאים זה בזה
לרמב\"ם דוקא להרבעה. הם כלאים ולא להנהגה [עמ\"ש בתי כלאים ק\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין אילן באילן
הכא מפרש דמה דאסרינן לעיל כלאי אילן. זהו דוקא להרכיבם יחד. אבל להסמיכן שרי. וקיי\"ל דהרכבה אפי' בח\"ל אפי' ע\"י עובד כוכבים אסור [י\"ד רצ\"ה] אבל סרק בסרק או שחורות ולבנות ממין א'. שרי. ואפ\"ה נוהגין להחמיר. מדלא בקיאינן במינן:"
+ ],
+ [
+ "ירק בירק
מין בא\"מ:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה מתיר ירק באילן
וה\"ה איפכא וטעמיה משום דאין מתאחין. ולת\"ק עכ\"פ מדיונקים זמ\"ז. הוה כלאים:"
+ ],
+ [
+ "אין נוטעין ירקות בתוך סדן של שקמה
עץ תאנה יערי כורתין גזעו ושרשיו שבארץ נקרא סדין ועי' לקמן (פ\"ג מ\"ד):"
+ ],
+ [
+ "אין מרכיבין פיגם
רויטעקרויט:"
+ ],
+ [
+ "על גבי קדה לבנה
ווייסען צימטבוים:"
+ ],
+ [
+ "אין נוטעין יחור
ענף:"
+ ],
+ [
+ "של תאנה לתוך החצוב
מין עשב ששרשיו נוקבין ויורדים בעמק בשוה. ובהם תיחם יהושע א\"י. והוא חם ביותר. גונדעל רעבען בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "שיהא מקירו
ר\"ל שיהיה לתקרה ולצל על החצוב. או שהוא לשון מקררו:"
+ ],
+ [
+ "אין תוחבין זמורה של גפן לתוך האבטיח
ראטהע ריבבע:"
+ ],
+ [
+ "שתהא
האבטיח:"
+ ],
+ [
+ "אין נותנין זרע דלעת לתוך החלמית
פאפפעל קרויט:"
+ ],
+ [
+ "שתהא משמרתו
שתהא החלמית מרטיב לזרע הדלעת ושומרו עד שישתרש בארץ:"
+ ],
+ [
+ "הטומן לפת וצנונות תחת הגפן
בטמנם אגודות של לפת או צנונות מיירי. דגלי דעתי' דלא רצה בהשרשה. דאל\"כ חייב בכולן [כתוס' שבת ד\"נ] חוץ משבת דאפי' נתכוון לזרען בלא השריש שרי ליטלן [מג\"א שי\"א סקכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אם היו מקצת עליו מגולין
רק משום שבת נקט מגולין דאל\"כ א\"א ליטלן מבלי שיזיז עפר ממקומו:"
+ ],
+ [
+ "לא משום כלאים
משום זורע כלאים. או הוסיף מאתיים תחת הגפן. ואע\"ג דמותר לערב גרעין זרעים עם גרעין אילן ולזרעם יחד במפולת יד [כרמב\"ם פ\"א מכלאים ה\"ו]. עכ\"פ גרעין זרע עם זרע גפן אסור לזרען יחד:"
+ ],
+ [
+ "ולא משום שביעית
בטמנם בשביעית. לא יהיה כזורע ומותרים. ואפי' הוציא ספיחין בטמינתו:"
+ ],
+ [
+ "ולא משום מעשרות
דאינו חייב לעשר מה שהוסיף בטמינתו. דלאו זריעה היא:"
+ ],
+ [
+ "וניטלים בשבת
דלאו תולש הוא. ואוחז בעלין ומוציאן. ואף דמטלטל להעפר. הו\"ל טלטול מהצד לצורך דבר המותר. ואינו נוגע באיסור. דשרי. ואפי' נתכוון שישאר שם כל השבת. לא הו\"ל הצנון בסיס לעפר. דאדרבה העפר משמש לצנון [מג\"א שם]:"
+ ],
+ [
+ "ה\"ז כלאים
לענין מלקות. אבל לענין איסור כל ב' מינין אסור עכ\"פ מדרבנן אף שלא במפולת יד. כשזרען סמוכים אסורים ממראית עין [רכ\"מ ספ\"ד מכלאים]:"
+ ],
+ [
+ "או חטה ושעורה וכוסמת
פלוגתיי' בלישנא דקרא. שדך לא תזרע כלאים. לת\"ק אפי' באינו זרוע נקרא שדה. ולר\"י צריך שיהיה זרוע מלבד הכלאים. מיהו בכרם כעל\"פ. דבאינו זרוע לא מקרי כרם. וקיי\"ל כת\"ק [י\"ד רצ\"ז]. וג' מדריגות יש. להרכיב אילן אסור גם בח\"ל מדאוריי'. וכלאי כרם אסור בח\"ל רק מד\"ס אפי' באכילה. מיהו דוקא בזרע חרצן וב' מיני זרעים יחד במפולת יד. אבל מותר לזרען סמוכים בח\"ל וא\"צ הרחק ביניהן [שם ססרצ\"ו]. וכלאי זרעים אפי' במפולת יד שרי אפי' לכתחילה בח\"ל [רצ\"ז]. וכל מקום שאסור לזרוע אסור לקיים. אבל פירות כלאים מותרים אפי' בא\"י חוץ מכלאי כרם. ובא\"י אסור באכילה [ובהנאה] מדאורייתא. ובח\"ל מד\"ס. מיהו מותר לנטוע ענף המורכב:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כל סאה שיש בו רובע
רובע הקב. והוא א' מכ\"ד לסאה:"
+ ],
+ [
+ "ממין אחר ימעט
קודם שיזרע ימעט המין המעורב או יוסיף על הסאה. וכ\"כ במצא כלאים בשדהו סגי בממעט כך [י\"ד רצ\"ז ס\"ח]. ואף דהו\"ל מבטל איסור לכתחילה. דהרי רובע מדאורייתא ולוקה עליו [כרמב\"ם פ\"ב מכלאים]. ונ\"ל טעמו משום דשיעורים חציצין ומחיצין הלממ\"ס [סוכה ד\"ה ב'] וליכא למימר דהרובע בטל ברוב מדאורייתא. דהרי מדניכר כל גרעין במקומו לא שייך ביטול [כי\"ד סק\"ט]. ואע\"ג דבב\"ד אזלינן בת\"ר אף שניכר המיעוט. התם לא שיהא גוף החולק בטל. רק דעתו ודבורו. וזה לא ניכר. י\"ל זהו בניחא לי' שיזרע בתערובת משא\"כ הכא שנתערב ממילא וגם לא ניחא לי' כלל בתערובתן. דמי טפי לחטין שהתליעו דשרי לטחנן מה\"ט מדלא ניחא ליה שיתבטלו [כי\"ד פ\"ד סקי\"ד] והרי מבטלן קודם שיבוא לכלל איסור כדי שלא יעשה איסור בזריעה אינו רק מד\"ס מפני מראית עין. שיחשבו אח\"כ כשיראו אותן גדלין. שבכוונה זרען. ובממעט אינו ניכר כ\"כ. מיהו בניחא ליה שיזרע בתערובת אפי' חטה א' בכרי אסור מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר יבור
דמדהוזקק לברור יברר הכל. ואע\"ג שיוסיף על המין המבטל. אעפ\"כ מדצריך לעשות מעשה לבטלן הו\"ל כמקיים התערובות בכוונה. אבל בהי' מתחלה פחות מרובע. א\"צ:"
+ ],
+ [
+ "בין משני מינין
סגי ברובע. ואת\"ק נמי קאי. ולא דמי לחלב ודם שנתערבו בקדירה. שכל א' מסייע לבטל חבירו כי\"ד ססי' צ\"ח. התם רק משום טעם האיסור הוא. וכיון שטעם האיסורים משונה זמ\"ז לא נרגש זה וזה. משא\"כ הכא הזריעה מאינו מינו נאסר. מיהו הא דקאמר דב' מיני' מצטרפין. היינו רק לענין הרובע. אבל לא לעניין הסאה ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כל שהוא כלאים בסאה מצטרף לרובע
ר\"ל בנתערבו ב' מינין כשבולת שועל וכוסמין. בסאה שעורים. והרי שבולת שועל אינו כלאים בשעורים. להכי לחכמים אמ\"צ. ולת\"ק מצטרף. ולר\"ש אפילו בשניהן כלאים בסאה אמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
דצריך רובע לסאה:"
+ ],
+ [
+ "באמת אמרו זרעוני גנה שאינן נאכלין
ר\"ל אותן שגרעיני זרען אינו נאכל. רק הפרי או העלין הצומחי' מהזרע [אכ\"י ונו\"ן של זרעונין הוא נו\"ן המקטין כמו אשון בת עין] כזרע כרפס ולפת. אם נתערבו בתבואה. ולסימנא בעלמא נקט שאינו נאכל. דכל כה\"ג זרע דק הוא:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין אחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה
ר\"ל אם נתערב חלק כ\"ד משיעור שצריך לזרוע מהן בבית סאה. בסאה תבואה. הר\"ז מצטרף להיות כלאים. דבית סאה הוא נ' על נ' אמה. ועל אותו מקום זורעים סאה תבואה. מיהו זרעוני גנה שהן דקין זורעין על מקום כזה קב וחצי. דכל גרעין וגרעין צריך לגידולו רווח לבד. ולפיכך כשגרעיני הסאה הם רבים צריך רווח למקום זריעתן יותר ממקום שצריך לזרוע גרעינים גסים שאין בהן רק מעט בסאה ולהכי מדצריך בתבואה א' מכ\"ד לסאה. סגי בזרעוני גנה בסאה תבואה א' מכ\"ד מקב וחצי. והוא ביצה ומחצה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כשם שאמרו להחמיר
בזרעונים דקים. דאפי' בפחות מרובע ימעט:"
+ ],
+ [
+ "כך אמרו להקל
בזרעונים גסים יותר מתבואה דצריך מהן טפי מסאה לנ' על נ' כפשתן וכו':"
+ ],
+ [
+ "הפשתן
דמדהוא גס זורע מהן ג' סאה לנ' על נ' [כך פי' הר\"ב ע\"ד הר\"ש. ותמוה מאד שזה מכחיש המפורסם ועיני ראו ולא זר שזרע פשתן ליינזאמען בל\"א הוא קטן הרבה והרבה מקטניות ותבואה. ולפיכך אין לנו לפרש רק כהרמב\"ם דבבא דפשתן דברי ת\"ק היא וקמ\"ל דזרע פשתן אע\"ג שאינו נאכל והוא דק. הוא נזרע בדוחק. וזורעין ממנו ג' סאה במקום שהוא נ' על נ'. ובזה יתורץ מה דק' להר\"ב דאי דנקט פשתן מדהן זרע גדול. א\"כ מ\"ש פשתן דנקט טפי מאפונין הגמלנים שגדולי' הרבה והרבה מתבואה וקטניות. אע\"כ כהרמב\"ם דדברי ת\"ק הוא וקמ\"ל דזרע פשתן יוצא נמכלל של שאר זרעוני גנ ]:"
+ ],
+ [
+ "בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה
דביש ג' רובע מהן. בסאה תבואה ימעט:"
+ ],
+ [
+ "ימתין לה עד שתתליע
ר\"ל עד שיתפשטו שרשים מהחטין כתולעים דקים. והוא ג' ימים בקרקע לחה. וביבשה צריך טפי:"
+ ],
+ [
+ "ויופך
יהפוך הקרקע במחרישה. דאז לא יצמחו שוב החטין:"
+ ],
+ [
+ "אלא הופך ואחר כך זורע
והא דנקט לא יאמר והול\"ל לא יזרע ואח\"כ יופך. נ\"ל דקמ\"ל דאפי' אם בשעת זריעה גלי דעתי' להפיך אח\"כ אפ\"ה אסור. מיהו מדנקט הכי דוקא גבי אם צמחו. נ\"ל דדוקא בשכבר צמחו אסור הכי. אי מדכבר צמחו דלמא ממלך. ואי מפני מראית עין. דהרואה שכבר צמחו רואה שזורע שם זרע אחר. הא אם רק התליעו. דהרואה שזורע שם מין אחר לא רואה שכבר זרוע שם מין אחר שכבר התליע. וגם מדלא צמח עדיין. לא חיישינן לממלך. רשאי לומר אזרע ואח\"כ אופך. ולפ\"ז מה דנקט במשנה ד' זרועה ונמלך לנטעה לא יאמר וכו' מיירי בכבר צמחו. וראייתי. דהרי בגומם עד פחות מטפח שם באמת מותר לזרוע ואח\"כ משרש. ע\"כ טעמא משום דבגומם כה\"ג תו ליכא חשש מראית עין ולא חשש נמלך. ומרתוי\"ט לא משמע כן שהרי כ' דצמחה לרבותא נקט:"
+ ],
+ [
+ "כמה יהא חורש כתלמי
פורכע בל\"א. והוא תל גבוה שנעשה בין שורות המחרישה. וי\"א שהן רוחב השורות העמוקות בעצמן:"
+ ],
+ [
+ "הרביעה
שא\"צ להפוך במחרישה כל הקרקע. רק מניח תלמים רחבים כאותן שעושים אחר שירד רביעה ראשונה ואע\"ג שישאר טפי מרובע לסאה. כיון דאינו אסור רק מד\"ס. דלא תזרע כתיב. וזה לא ניח\"ל בתערובתן. להכי בהופך וגלי דעתי' כך. ליכא תו משום מראית עין:"
+ ],
+ [
+ "אבא שאול אומר כדי שלא ישייר
קרקע שאינו מהופך:"
+ ],
+ [
+ "רובע לבית סאה
במקום א' וי\"א אפילו ע\"י צרוף הרבה מקומות שאינן מהופכין. לא יהיה רובע לסאה וכן מסתבר לפע\"ד דמי עדיף מנתערב גרעיני סאה עם גרעיני רובע. דימעט כריש פרקן. אף שהגרעיני הרובע גדלין מפוזרין בהרבה מקומות:"
+ ],
+ [
+ "זרועה ונמלך לנוטעה
לרמב\"ם [כלאים פ\"א ה\"ו] דמותר לערב גרעיני זרעים עם זרע אילנות לזרען כא' מכ\"ש לזרוע זרעים אצל אילנות. א\"כ ע\"כ הכא בנטועה בגפנים מיירי. דאילו בשאר אילנות רק להרכיבן זב\"ז אסור. מיהו הראב\"ד שם הוכיח מירושלמי דאף שאר אילנות אסור לזרוע אצלם זרעונים. [ורכ\"מ שם יישב קושיתו] ועי' לעיל [פ\"א מ\"ח]. אבל אי\"ל דלרמב\"ם מיירי הכא בשאר אילנות. ואפ\"ה אסור מחשש הרכבה דגם מירק ואילן אסור [כפ\"א מ\"ז]. ליתא דהרי רק בגזע. אבל במרכיב תוך השרשים מותר [כי\"ד רצ\"ז] והרי הכא אינו זורע או נוטע ע\"ג הגזעין רק על השרשים:"
+ ],
+ [
+ "לא יאמר אטע ואחר כך אופך אלא הופך
לאחר שהתליע:"
+ ],
+ [
+ "לא יאמר אזרע ואח\"כ אשרש
אעקור שרשי הנטיעות:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה גומם
כורת האילנות:"
+ ],
+ [
+ "עד פחות מטפח
שלא ישייר טפח ממעל לקרקע:"
+ ],
+ [
+ "היתה שדהו זרועה קנבוס
בלשון לאטינא מלת קאנאביס הוא האנף:"
+ ],
+ [
+ "או לוף
מין בצלים:"
+ ],
+ [
+ "לא יהא זורע ובא על גביהם
אף אחר זמן והיפוך כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "שאינן עושין אלא לשלשה שנים
נ\"ל דר\"ל אף שאנחנו רואין שצומחין לאלתר יש מהן שאינן מתליעין עד ג' שנים. ואף שיהפך יחזור ויצמח. ואילה\"ק עכ\"פ מה שיזרע השתא ע\"ג יגמר בשנה זו ויתלשו מיד קודם שיצמח הקנבוס בסוף הג' שנים. נ\"ל דג' שנים דקאמר אין ר\"ל ג' שנים דוקא. אלא ר\"ל יש מהן מאחרין ויש מקדימין לצמוח תוך הג' שנים. והיינו כדברינו הנ\"ל דחיישי' שאחר שיהפוך במחרישה שוב יתליע הקנבים גם בשנה זו ויצמח בתערובות:"
+ ],
+ [
+ "תבואה שעלה בה ספיחי אסטיס
וויידעקרויט שעושין ממנו אינדיג. וספיחים הן גרעיני הזרע שנפלו בשעת קצירתו שחוזר וצומח בין התבואה שנזרע שם אח\"כ. ונקט ספיחי מדמצוי כך טפי. ממה שיהיה זרע איסטיס מעורב בתבואה בשעת זריעה:"
+ ],
+ [
+ "וכן מקום הגרנות
שדשין שם מינים הרבה:"
+ ],
+ [
+ "וכן תלתן
פענכעל רגיל לצמוח בינו מינין הרבה:"
+ ],
+ [
+ "שהעלה מיני צמחים אין מחייבין אותו לנכש
לעקור התערובות עם השורש. מדנתערב ממילא. וגם לא ניחא ליה תערובתן. דצמחיהן קשין למינין הללו. ומקלקלין מקום הדישה להכי [לא הוי] דינו כסי' ב':"
+ ],
+ [
+ "אם נכש או כיסח
ר\"ל אפי' רק חתך עלי התערובות. ושייר השרשים:"
+ ],
+ [
+ "אומרים לו עקור את הכל חוץ ממין אחד
דאל\"כ נראה כניחא לי' במה שמשייר. והו\"ל כמקיים כלאים. דדוקא במ\"א לעיל שנתערב קודם זריעה. א\"צ לברור הכל. משא\"כ הכא שכבר הגיע שעת איסור. עוקר הכל. כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל. ואילה\"ק הרי במשנה ג' שכבר זרוע ואפ\"ה א\"צ לעקור הכל. י\"ל התם אף שכבר זרוע. עכ\"פ בשעה שעוקר אין כאן עוד כלאים. ואי\"ל דכמו במוצא כלאים בשדהו סגי בממעטו עד פחות מחלק כ\"ד [כי\"ד רצ\"ז ס\"ח] ה\"נ מלת הכל לאו דוקא אלא ר\"ל כל מה שמחויב לעקור. דהיינו עד שלא ישאר רובע לבית סאה. ליתא דיש לחלק הרבה דשאני הכא דניכש מתחילה כדי לקיים הנשאר. להכי לעקור הכל ממש צריך [וכ\"כ הרמב\"ם בפ\"ב מכלאים ה\"י]:"
+ ],
+ [
+ "הרוצה לעשות שדהו משר משר
בעטהע ארוכה. אבל מרובעת נקראת ערוגה:"
+ ],
+ [
+ "מכל מין
כל משר ממין אחר:"
+ ],
+ [
+ "בשאומרים שלשה תלמים של פתיח
ר\"ל מניח רווח בין משר למשר ג' תלמים. כאותן שעושה מי שרוצה לפתח ולשדד אדמתו דשיעור שלשתן יחד ב' אמות כך מניח בין ראשי המשרים. והא דלא קאמר ב' אמות. הא קמ\"ל. דאף שאח\"כ מתקצר הרווח והולך בין המשרים. עד שלא יפסיק לבסוף בין המשרים רק כ\"ש שרי. דתו אינן בערבובי'. והא דלקמן מ\"י צריך להפסיק בין ב' מינין בית רובע. נ\"ל דהתם בין ב' שדות גדולות בעי טפי. א\"נ להכי נקט הכא משר דהיינו ערוגה ארוכה. דסגי בהכי. משא\"כ לקמן דמיירי בקרחת דהיינו ערוגה מרובעת צריך מרחק רובע. והיינו משום דערוגות ארוכות הן הולכין מתחלת השדה עד סופה. ואין לנו לחוש רק שלא יהיו נראים ב' ראשי הערוגות מעורבים. להכי סגי בהכי. משא\"כ התם שכל השדה בין לארכה בין לרחבה עשוי ערוגות ערוגות מרובעות. אי לא יניח רווח גדול מכל הצדדים לכל ערוגה וערוגה. יהיו נראים כמעורבים כל המינין:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א מלא העול השרוני
כרוחב עול שחורשים בו בעמק. והוא רחב מאותו שחורשים בהר:"
+ ],
+ [
+ "וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלו
ואעפ\"כ שיעורו דב\"ש נפיש מדב\"ה דאם לא כן הו\"ל חומרי דב\"ה וקולי ב\"ש והרי לא חשבינן בעדיות פ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "היה ראש תור חטים
תור הוא תכשיט זהב משולש שבראש הנשים. והושאל על שם ערוגה משולשת:"
+ ],
+ [
+ "נכנס בתוך של שעורים
ר\"ל אם קרן ערוגת החטין נוגע לרוחב ערוגת השעורים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא נראה כסוף שדהו
דהרי נראים מובדלים וליכא ערבוביא דדוקא כשסמוכין ב' המינין ארכו של ערוגה זו אצל אורך ערוגה אחרת צריך שיהיה המשולש שמרחיקים זמ\"ז רחב בראשו כמלא עול השרוני. וכמשנה ו'. משא\"כ הכא שאורך ערוגה זו נגד רוחב הערוגה האחרת סגי גם בשמרחק המשולש בראשו הוא פחות מזה. אמנם טעם כל היתירים הללו. היינו משום דהתורה לא אסרה כלאים רק כשזרען במפולת יד. ורק חכמים אסרו גם שלא במפולת יד משום מראית עין. ולהכי נמי התירו בכמה גווני. בשניכר שחשש בעל השדה לאיסור כלאים. ומשלך נתנו לך [אב\"י עי' מ\"ש בסי' נ\"ד אי\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "מותר לסמוך לו מאותו המין
מותר לסמוך לחיטין שלו מין אחר כאותו של חבירו. דנראה כאילו גם זה שייך לשדה חבירו. והרי בין ב' מינין של ב' בני אדם א\"צ הרחקה. מדכתיב שדך לא תזרע כלאים:"
+ ],
+ [
+ "מותר לסמוך לו תלם של פשתן
דהרואה יודע דתלם א' פשתן לא חזי לכלום. ורק לבדוק שדהו עושה. והו\"ל כזורע להשחתה. מיהו באמצע שדהו אסור לזרעו. דהו\"ל מראית עין טפי. וכירושלמי. והא דנקט שלו ושל חבירו מין א'. דאי של חבירו מין אחר. לא הוה מצי למנקט בסיפא. ולא של מין אחר. דהרי מין של חבירו מותר להסמיך. כסי' מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ולא תלם של מין אחר
אפי' התכוון לבדוק שדהו. עכ\"פ הרואה אינו יודע:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש אומר אחד זרע פשתן ואחד כל המינין
מותר:"
+ ],
+ [
+ "אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן
דבפשתן ליכא משום מראית עין:"
+ ],
+ [
+ "אין סומכין לשדה תבואה חרדל וחריע
ווילדער זאפראן. וקאי אמתני' דלעיל דמיירי בשלו ושל חבירו. ה\"נ מיירי דשל חבירו תבואה ומקיף לו חרדל וחריע בשדותיו סביב. והו\"א דשרי. אע\"ג דכל הקפה במין א' סביב למין אחר. אפילו מרחיק כראוי אסור. כר\"ב מ\"י. זהו בהכל של אדם א'. אבל הכא דהן של ב' בני אדם הו\"א דשרי כמ\"ש לעיל סי' מ\"ג בשם הרמב\"ם מדלא כתיב ארצך לא תזרע כלאים. ש\"מ דב' בני אדם א\"צ הרחקה בין שדותיהן. קמ\"ל דאפ\"ה הכא אסורים לסמוך זא\"ז מפני הרואים. דמדמזקי חרדל וחריע לתבואה. יאמרו דשל אדם א' הן. דלולא כן היה מוחה בחבירו לסמוך אצל שלו. כדפסקי' באמת [בח\"מ קנ\"ה סל\"א] דצריך להרחיק כרישין מבצלים ד\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אבל סומבין לשדה ירקות חרדל וחריע
דמדלא מזקי שרי לסמוך מב' בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "וסומך
ב' מיני תבואה אם יש ביניהן בור או ניר וכו':"
+ ],
+ [
+ "לבור
מקום שלא נחרש ורחב וארוך כשיעור בית רובע. דהיינו י' אמות וחומש על י' אמות וחומש. ואפילו אח\"כ מסמיכין יחד שרי:"
+ ],
+ [
+ "ולניר
ארץ חרושה שארוך ורחב כבית רובע ואפילו אם בסוף מסמיכין יחד שרי [כרמב\"ם פ\"ג ה\"ט]. וקמ\"ל דכל שיש בית רובע ביניהן. בין שהוא בור או ניר מפסיק:"
+ ],
+ [
+ "ולגפה
אבנים סדורות כחומה בלא טיט:"
+ ],
+ [
+ "ולדרך
מדנקט סתמא משמע כל דרך ואפי' של יחיד ששיעורו ד' אמות רחבו [כפאה רפ\"ב]. ואע\"ג דבבור וניר צריך שיהיו ברוחב ואורך בית רובע. וכלעיל. הכא מדהולכים שם אדם ובהמה יש היכר שפיר גם ברוחב ד' אמות. דמדלא זרען יחד במפולת לא אסור רק מדרבנן משום מראית מין. ולהכי כל שיש היכר שרי. וכדשרינן לבשל בשר בחלב שקדים ומניח שם שקדים [י\"ד פ\"ז]. מיהו שביל אפי' של רבים דרחב טפי מד' אמות. אפ\"ה כיון דאינו עשוי רק להילוך בני אדם ולא לבהמה לא מחשב הפסק עד שיהא ארכו ורחבו כשיעור בית רובע. דאז לא גרע מבור וניר. ונחל ושלולית דמפסיקין לפאה [כרפ\"ב דפאה] לרתוי\"ט הכא מדלא קתני להו תנא הכא בכלאים. ש\"מ דבכלאים אינן מפסיקין. ואילה\"ק לדבריו הרי אמת המים שעמוק טפח זורעים בתוכו ג' זרעונים [כפ\"ג מ\"ב] מכ\"ש בב' עבריה. וק\"ו בן ק\"ו נחל ושלולית שמפסיקין. י\"ל התם בזרעונים מועטים. משא\"כ בין ב' שדות גדולות צריך הפרש גדול [ועי' מ\"ש בס\"ד פ\"ג סי' ג']. ול\"מ נ\"ל דנחל ושלולית דמפולשין בין ב' השדות ודאי מפסיקין. רק כל הני דנקט תנא במשנתינו מיירי באינן מפולשין. וכדבעינן למימר לקמן. ונקטינהו תנא לרבותא דאפ\"ה מפסיקין:"
+ ],
+ [
+ "ולגדר גבוה עשרה טפחים
ר\"ל חומה גבוה י\"ט. ושיעור עיבי' לא הזכיר תנא משום דסגי בכ\"ש. וליכא למימר דרוחב ד' שנזכר אצל חריץ אגדר נמי קאי. ליתא דממ\"נ. אי רוחב גדר היינו עוביה. וכי גרע מאילן המיסך דסגי בעובי כ\"ש [וכלקמן ס\"ד מ\"ד]. ואי רוחב גדר היינו גבהו. הרי בהדיא תנינן דצריך גובה י\"ט. ונ\"ל עוד דמשו\"ה הפסיק עם דרך בין גפה לגדר. היינו דלא תימא דשיעור גובה דתני גבי גדר אגפה נמי קאי. אלא גפה מדאין האבנים שבה מחוברים ודבוקים יחד בטיט וסיד כגדר בנוי. מסתמא מניחין הרבה ביחד בעובי כבגל. ומדעב הרבה א\"צ גובה י\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ולחריץ שהוא עמוק עשרה
טפחים:"
+ ],
+ [
+ "ולאילן שהוא מיסך על הארץ
אם זרוע תחת האילן מותר לסמוך בחוץ זרע אחר. אם מפסיק ביניהן נופו שאינו גבוה מן הארץ ג' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "ורחב ארבעה
מיהו דוקא סלע דנתהווה ממילא צריך רוחב ד'. משא\"כ גפה וגדר דבידי אדם סגי בעובי כ\"ש. [אב\"י ולא קשה מאילן שהוא מיסך דג\"כ נתהווה ממילא וסגי בכ\"ש כמ\"ש ע\"ר זצוק\"ל לעיל סי' נ\"ה. דהתם האילן מיסך סביב כל הזרע שנזרע תחתיו ומבדילו ממה שבחוץ משא\"כ הכא ועי' מ\"ש ע\"ר בבועז כאן]: ונ\"ל עוד דהא דלא תני תנא בכל המפסיקין הללו שיעור המשכן כמה. דליכא למימר דכולהו מיירי במפולשין בין ב' השדות. דהרי בור וניר בבית רובע סגי להו בשמפסיקין רק בהמשך י' אמות וחומש. אף שאח\"כ ב' השדות דבוקות וסמוכות יחד. כלקמן סי' ע\"ג. אלא שיעור המשך המפסיקין הללו הם כבור וניר. דהיינו באורך י' אמות וחומש אע\"ג שאח\"כ ב' המינין סמוכין יחד שרי:"
+ ],
+ [
+ "הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת
ערוגה מרובעת קודם שנזרעה נקראת קרחת:"
+ ],
+ [
+ "עושה עשרים וארבעה קרחות לבית סאה
בית סאה הוא נע\"נ אמות אם תחלקו לה' קרחת אורך על ה' קרחת רוחב. יהיה הכל כ\"ה קרחת. ויהיה אורך כל קרחה י' אמות אורך על י' אמות רוחב. וכל אמה בת ו' טפחים. קח א' מקרחת שרחבה ס' טפחים על ס' טפחים וחלקה לרחבה לכ\"ד רצועות. יגיע לכל רצועה י' אמות אורך. על רוחב ב' טפחים ומחצה. תן רצועה א' לכל קרחה מכל הכ\"ד קרחות. א\"כ יהיה כל קרחה י' אמות אורך. על רוחב י' אמות וב\"ט ומחצה:"
+ ],
+ [
+ "מקרחת לבית רובע
ר\"ל וזה שיעור בית רובע הקב. מיהו הא דשרי ר\"מ כ\"ד קרחות לבית סאה. לאו דוקא. דכ\"ש פחות מכ\"ד קרחת לפחות מבית סאה דשרי לר\"מ. ורק כ\"ד דנקט היינו שלא יוסיף על כ\"ד קרחות דוגמת ערוגה דלקמן רפ\"ג. דרק ו' מינים שרי ולא יותר. דכשיוסיף על מניין כ\"ד יהיה כל קרחת קטן מרובע ועי\"ז יתהווה תערובות. וגם לא יהיה כל קרחת גדול מרובע. דאז מחזי כשדה. וכדקאמר בחרדל מדמחזי כשדה חרדל. וה\"ה בשאר מיני זרעים רק בקרחת רובע ס\"ל דמותר להסמיכן:"
+ ],
+ [
+ "וזורע בתוכה כל מין שירצה
דס\"ל לר\"מ דמדהן מרובעות נראות מופרשות וא\"צ הרחק:"
+ ],
+ [
+ "היתה קרחת אחת או שתים
באמצע שדה תבואה. שהיא בית סאה או פחות או יותר:"
+ ],
+ [
+ "זורעם חרדל
ומ\"ח דלא כר\"מ:"
+ ],
+ [
+ "שלש לא יזרע חרדל מפני שהיא נראית כשדה חרדל
בתוך שדה תבואה. מיהו דוקא חרדל. אבל שאר זרעים. אפי' ב' קרחת מחזי כשדה. דרק בקרחת רובע מתיר:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א תשע קרחות מותרות
דעושה בבית סאה כ\"ה קרחת. ה' על ה'. וזורע בשורה ראשונה ושלישית וחמישית. בכל אחת מהן קרחת א' ג' ה'. דהו\"ל יחד ט' קרחת זרועות. ומניח שורה ב' וד' פנויות. ואי\"ל יזרע י\"ג קרחת. דבשורות ב' וד' יזרע נמי קרחת ב' וד'. ואף שיגעו בזוויות בקרחות שבשורות א' ג' ה'. יותרו בראש תור כמ\"ז. י\"ל דאין היתר ראש תור. רק בין שדה גדולה לקטנה [כך פי' רש\"י [שבת דפ\"ה ב] ותמוה והרי אין לך קטנה בקטנות טפי מהך דלקמן [רפ\"ג] ואפ\"ה שרי בהו ראש תור. אלא נ\"ל דה\"ט דאסור משום דקרחת האמצעי שבשורה ב' וד'. יהיה לפ\"ז חבוש מכל הצדדים דאפי' נגד הקרנות יהיה ב' ראש תור סוגר נגד כל קרן וקרן]. מיהו אפ\"ה מקילי הכא רבנן טפי מבשאר דוכתי דבעינן בהו בכל תבואה ותבואה הרחק רובע [וכמ\"י]. ורק הכא דכל השדה עשוי רבועיי' רבועיי'. סגי להו לרבנן בריחוק י' על י' אמה. אולם מדמצרכו מרחק י' אמות גם ביש כמה ריבועים בהבית סאה. אם כן כל שכן דפליגי אדרבי מאיר דמיקל בקרחת א' או ב' של חרדל לזרעו בלי הרחק כלל. דלרבנן צריך הרחק רובע:"
+ ],
+ [
+ "עשר אסורות
דצריך הפסק כשיעור קרחה בין מין למין:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר בן יעקב אומר אפילו כל שדהו בית כור
הוא שלשים סאה:"
+ ],
+ [
+ "לא יעשה בתוכה חוץ מקרחת אחת
נראה לי דמדלא קאמר לא יעשה אותה רק קרחה אחת. שמע מינה דאין ר\"ל שיזרע כל הבית כור רק מין א' בקרחת א' דמהיכא תיתא נימא כן. והרי ודאי יכול לזרוע בבית כור א' כמה מינים כשירחיק בין מין למין בית רובע. ודוחק לומר דראב\"י פליג אמשנה דלקמן דקאמר' בפירוש תבואה בתבואה בית רובע. אלא ה\"ק דאפילו בבית כור שכולו זרוע ממין א'. ויש באמציעותו קרחת א' ממין אחר סמוך להמין שחוצה לו סביב מותר. אבל טפי מקרחת א' אסור. אבל במרחיק בין מין למין בית רובע ודאי דגם לראב\"י שרי. ולרבנן אפילו קרחת א' אסור לעשות בתוך השדה כשהוא סמוך למין אחר. בין באמצע בית סאה או באמצע בית כור ויותר:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא בתוך בית רובע
בתוך הקרחות המפסיקות לרבנן בין כל מין לחבירו:"
+ ],
+ [
+ "עולה במדת בית רובע
אפי' נקעין מלאין מים שאינן ראויין לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "אכילת הגפן והקבר והסלע עולין במדת בית רובע
ר\"ל אם היה בקרחות המפסיקות הנ\"ל גפן. שצריך להרחיק ממנו זרע כדי עבודתו. דהיינו ו' טפחים לכל צד. או שהיה שם קבר. דמדאסור בהנאה. ג\"כ לא חזי לזריעה. או שהיה שם סלע שאינו גבוה י' [דאל\"כ הו\"ל מחיצה] דג\"כ לא חזי לזריעה. אפ\"ה עולין למדת בית רובע. להיות הפסק בין מין למין:"
+ ],
+ [
+ "תבואה בתבואה בית רובע
ר\"ל אם זורע ב' שדות גדולות מב' מיני תבואה. מרחיק ביניהן כשיעור רובע מרובע. והוא י' אמות וחומש אמה על י' אמות וחומש. בין שהרחיק כשיעור הזה בהתחלת השדות. בין שהרחיק באמצע השדות. ובתחילתן ובסופן סמוכים ומקורבים יחד. שרי. ודוקא באין מין א' מקיף לחבירו מד' רוחותיו דבמקיפו הו\"ל חבוש. ולא מהני הרחקה כלל. מיהו נ\"ל במקיפו באופן שאין הרוחות נוגעות זב\"ז רק בראש תור. שרי. כדמוכח בפ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ירק בירק
ב' שדה ירקות ב' מינים שנזרעו זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ששהטפחים
א\"צ להרחיק ביניהן רק ו' טפחים על ו' טפחים בין בתחלת השדות בין באמצען כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "תבואה בירק ירק בתבואה בית רובע
מיהו כל זה בב' שדות. אבל בשורה א' ירק סמיך לשדה תבואה א\"צ רק ו' טפחים על ו' טפחים [כרמב\"ם פ\"ג דכלאים הי\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "תבואה נוטה על גבי תבואה
שהרחיקן זמ\"ז כדינן לעיל. רק מחמת גידול נכפפו השבלים ושוכבים זע\"ז. וא\"ת כיון דתבואה בתבואה בית רובע וכלעיל. א\"כ היכא אפשר שיהיו השבלים ארוכים כ\"כ שיכפפו זע\"ז. י\"ל דמיירי הכא שמרוחקים רק במקום אחד. ואח\"כ מקורבים:"
+ ],
+ [
+ "הכל מותר
נ\"ל דקמ\"ל אע\"ג דבכלאי הכרם אסור כה\"ג [כלקמן פ\"ז מ\"ד] אפ\"ה בכלאי זרעים שרי:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מדלעת יונית
שעליה מתפשטין ומסתבכין ביותר:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אף הקשות
ברבוי נקרא קשואין. גורקע בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "ופול המצרי
שמינקבאהנען:"
+ ],
+ [
+ "ורואה אני את דבריהן מדברי
רק שכך קבלתי מרבותי ואי אפשר לי לחזור בי. ואף על גב דמסתבך דלעת יונית. הרי גם קישות ופולין מסתבכין. ואפילו הכי כיון דרק משום מראית עין נאסר סיבוך. לפיכך כל שאינו מסתבך מאד כדלעת אין לאסור:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "זורעים בתוכה חמשה זרעונים
אף דבכל דוכתא. מלת זרעונים כולל כל דבר הנזרע. הכא דוקא בירקות מותר לזרוע ה' מינין בערוגה. וכדמסיק במשנה ב'. מדאין זורעין מהן רק מעט מעט:"
+ ],
+ [
+ "ארבעה בארבע רוחות הערוגה
מניח בכל רוח טפח ע\"ט בכל זוית פנוי. וזורע ד' טפחים האחרים ברוחב טפח. וכן בכל רוח ורוח ואף שארבע מינים שבארבע רוחות נוגעים זה את זה בקרנות. הרי נגיעה בראש תור מותר. כלעיל פ\"ב מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואחד באמצע
דהיינו צורה זו * ונמצא שיהיה זרוע כ\"ד טפחים. שהם ב' שלישים מהל\"ו טפחים של כל הערוגה. ובלבד שיהא הירק שבאמצע מובדל כדי יניקה. שהוא טפח ומחצה. מכל מין שברוחות. או שיגע בהן בראש תור. ואע\"ג דבפ\"ב מ\"י אמרינן ירק בירק ו\"ט. התם בשדה גדולה. משא\"כ הכא בנזרע מעט. במרחיק שיעור יניקה ליכא ערבוב. מיהו טפי מה' מינים. אע\"ג שמרחיקין זה מזה שיעור יניקה אסור. מדהו\"ל ערבוב. ואסמכוה אקרא. שנאמר כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח צמחה תרי. וזרועיה תרי. ותצמיח חד. הו\"ל ה' מינין וה\"ה שיכול לזרוע בהיתר כתמונ' זו * ויהיה ג\"כ רק ה' מיני'. אבל ירויח שיהיה זרוע כ\"ז טפחים [והיינו כש\"ס פרק רע\"ק בשתירץ שימלא הקרנות]. אלא הא קמ\"ל דאפי' בתמונה א' שזכרנו שרי. ולא אמרינן דהזרוע באמצע הו\"ל חבוש. מדמוקף רק בד' ראשי תור [ועפ\"ב סי' ע\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "היה לה גבול גבוה טפח
וגם ברחב הגבול טפח:"
+ ],
+ [
+ "זורעין בתוכה שלשה עשר
דמדהשתא הו\"ל הערוגה עם הגבול ח' על ח' טפחים. גם כשיזרע בה י\"ג מינין ליכא ערבוב:"
+ ],
+ [
+ "שלשה על כל גבול וגבול
דמניח טע\"ט שבקרן. וזורע טע\"ט ומניח טפח ומחצה וזורע טפח ומניח טפח ומחצה וזורע טפח ומניח טפח שסמוך לקרן. דהו\"ל יחד ח' טפחים. וזרוע מהן ג\"ט. וכן לכל רוח על הגבולים סביב. דהו\"ל יחד י\"ב מינין על הגבול. ומכ\"ש דמותר למלאות כל הרוח כלעיל סי' ב'. רק דקמ\"ל דהכא מדליכא ערבוב מותר גם להרבות במינין. ודוקא בשהגבול גבוה ג\"כ טפח. וכדמסיק במשנה ב'. אבל בכל שטח שוה ח' על ח' אסור להרבות טפי מה' זרעונים:"
+ ],
+ [
+ "לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול מפני שהוא ממלאהו
אף דמרחיק שיעור יניקה. מדאיכא מינין הרבה מתערבב. משא\"כ ברישא דליכא רק ד' מינין שרי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר ששה באמצע
גם ברישא פליג דס\"ל דבערוגה וע\"ז זורעין בה ו' מינין:"
+ ],
+ [
+ "כל מין זרעים אין זורעים בערוגה
ה' מינין:"
+ ],
+ [
+ "חרדל ואפונים השופין
באהנען קטנים:"
+ ],
+ [
+ "אפונים הגמלנים
באהנען גדולים:"
+ ],
+ [
+ "מין ירק
ושאר מיני זרעי' וירקות ידועים. רק הזכיר הנך ב'. דסד\"א להיפך. להכי קמ\"ל דאינו כך:"
+ ],
+ [
+ "גבול שהיה גבוה טפח
וזרע בה י\"ג מינין כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ונתמעט
נעשה נמוך מטפח:"
+ ],
+ [
+ "כשר
וא\"צ לעקור מה שזרע כבר. ואסור לזרוע בו להבא עד שיגביהו טפח:"
+ ],
+ [
+ "התלם
פורכע:"
+ ],
+ [
+ "ואמת המים
שיבשו מימיו:"
+ ],
+ [
+ "שהם עמוקים טפח
ורחבן ששה טפחים. ועמוקים לרבותא נקט. אף על גב דאותו שבאמצע נראה כחבוש דאיכא למ\"ד בירושלמי דאסור. ואע\"ג דלא קיי\"ל כן. אפ\"ה קמ\"ל רבותא גם אליבי':"
+ ],
+ [
+ "אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע
ובלבד שירחיק המינין שיעור יניקה זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "היה ראש תור ירק
קרן זוית מערוגה מחודדת של ירק. וקמ\"ל דבירק שנזרע מעט מעט. שרי בראש תור אפי' בשדה גדולה ושדה קטנה ועי' לעיל פ\"ב ס\"ו:"
+ ],
+ [
+ "נכנס לתוך שדה ירק אחר מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו
וליכא ערבוב כפ\"ב מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "היתה שדהו זרוע ירק והוא מבקש ליטע בתוכו שורה של ירק אחר
והרחיקן כדינן כפ\"ב סי' ע\"ו:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר עד שיהא התלם מפולש מראש השדה ועד ראשו
פתוח מב' צדדיו:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר
צריך שיהי' התלם הזרוע אורך וכו'. ור' ישמעאל נמי מצריך הכי. רק לר\"ע א\"צ מפולש. וי\"א דבהרחקה פליגי. דלר' ישמעאל צריך שיהיה התלם המפסיקן מפולש. ולרע\"ק סגי בשיהיה המרחק במקום א' וע\"ו טפחים. ולר\"י סגי באורך ו' על רוחב טפח. ואע\"ג דלעיל [פ\"ב מ\"י] כבר תני לה כרע\"ק. באמת הו\"ל סתם ואח\"כ מחלוקת. א\"נ התם בשדה גדולה והכא רק בשורה א' שבאמצע שדה ירק פליגי:"
+ ],
+ [
+ "אורך ששה טפחים ורוחב מלואו
רחבו כארכו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר רוחב כמלא רוחב הפרסה
ר\"ל טפח:"
+ ],
+ [
+ "אסור
אף דהרחיק כדינן. דמדעליה' רחבים נראה כאילו נזרעו במפולת יד. משא\"כ ב' שורות וכו' נראה כל א' כשדה שלימה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מתיר
דס\"ל דהב' שורות קשואין אע\"ג שאינן סמוכות מצטרפות ומחשבו כשדה קשואין. והרי בכה\"ג מותר ליטע באמצע השדה שורה דלועין ושורה פול המצרי. וכלעיל [מ\"ג] במרחיקן כדינן [כלעיל פ\"ב ע\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
מדאין ב' השורות סמוכים. מיהו בסמוכות שרי לזרוע בצדן. א' של קשואין וא' של דלועין בהרחיקן כדינן לעיל אע\"ג דסתר בהא דיוקי דרישא וסיפא אהדדי. דברישא מדויק דבכה\"ג אסור. ובסיפא מדויק איפכא והול\"ל נעשה דיוק דרישא כמפורש בסיפא ואסור. וכדאמרינן בכל דוכתא. הכא בדרבנן אמרי' דיוקא דרישא לאו דוקא ודיוקא דסיפא דוקא:"
+ ],
+ [
+ "נוטע אדם קישות ודלעת
דעליהן מתפשטי'. וקישות ודלעת לא זו אף זו קתני ועי' ספ\"ב. ומכ\"ש שאר מינין:"
+ ],
+ [
+ "לתוך גומא אחת
וא\"צ הרחק:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שתהא זו נוטה לצד זה וזו נוטה לצד זה ונוטה שער
ענפים:"
+ ],
+ [
+ "שכל מה שאסרו חכמים לא גזרו אלא מפני מראית העין
שיחשוב הרואה שזרען יחד במפולת יד. דהו\"ל איסור דאורייתא. אבל בשהטה שער זו לכאן ושער חבירתה לצד אחר. הרי נראה שהקפיד שלא יתערבו בסיפן. ודאי כן הקפיד שלא יתערבו בזריעה. ולכאורה היה נ\"ל דוקא בגומא קטנה שזורע בה ב' מינים מועטים. אבל גומא ארוכה כתלם ואמת המים [לעיל מ\"ב] כיון שהגדולים שם הרבה לא מהני בה הפיכת שער. דמדרבו חיישינן לעירוב. אולם בש\"ע [רצ\"ז סל\"א] לא חילק בכך. מיהו בירושלמי משמע כדברינו:"
+ ],
+ [
+ "היתה שדהו זרוע בצלים
ה\"ה שאר מיני':"
+ ],
+ [
+ "ומבקש ליטע בתוכה שורות של דלועים
ומדצריך לעקור הבצלי' לנטוע במקומן דלועין. חמיר טפי ממתני' דלעיל. ולא סגי בהיתר של ב' שורו':"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר עוקר שתי שורות
כל שורה הוא ד' אמו':"
+ ],
+ [
+ "ונוטע שורה אחת
נשתיירו ב' אמות בורות לכל צד:"
+ ],
+ [
+ "ונוטע שתי שורות
ואין צריך רק הפסק תלם כפ\"ב סי' ע\"ו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אם אין בין שורה
של דלועין:"
+ ],
+ [
+ "שתים עשרה אמה לא יקיים את הזרע של בינתיים
זהו ממש דעת ר' ישמעאל. דב' אמות בורות מכאן ומכאן. וח' אמות בצלים באמצע הן י\"ב אמות. רק דלחכמים לא בעו בורות רק תלם א' כשאר ירקות. ואעפ\"כ מצרכי להרחיק שורה מחברתה י\"ב אמה. מדעליהן מתפשטות ביותר ויהיה ערבובי':"
+ ],
+ [
+ "דלעת בירק כירק
וסגי לי' בו' טפחים לכל צד:"
+ ],
+ [
+ "ובתבואה נותנין לה
לדלעת לכל צד:"
+ ],
+ [
+ "בית רובע
הוא י' אמות וב' טפחים ומחצה אורך על רוחב י' אמות:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לה לעבודתה ששה טפחים
דשורה דלא מערבא. קילא מדלעת יחידית. מיהו אורך ההפסק צריך י' אמות ומחצה:"
+ ],
+ [
+ "ואם הגדילה
עלי השורה ונכנסו לתוך הו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר נותנין לה
לשורה דלעת בתבואה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו התחמיר זו מן הגפן
דכל שאינו כרם. סגי לה בו' טפחים. והרי כלאי כרם חמור מכלאי זרעים לענין אכילה והנאה:"
+ ],
+ [
+ "ולדלעת יחידית נותנין לה בית רובע
ר\"ל הרי מודים אתם לי שכשכבר היה גפן נטוע ובא לזרוע בצדה תבואה סגי במרחיק ו\"ט. וכשהיה דלעת יחידית נטוע. צריך להרחיק בית רובע. א\"כ ה\"נ בהיתה התבואה כבר זרוע. ובא ליטע בצדה גפן או דלעת. חמורה דלעת מגפן:"
+ ],
+ [
+ "כל שלשה דלועין לבית סאה לא יביא זרע לתוך בית סאה
דס\"ל דדלעת יחידית צריך שליש בית סאה בתבואה. ולא סגי ברובע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי בן החוטף אפרתי אמר משום רבי ישמעאל כל שלשה דלועים לבית כור לא יביא זרע לתוך בית כור
דס\"ל דדלעת יחידי' צריך שליש בית כור:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "קרחת הכרם
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "ואיזו היא קרחת הכרם כרם שחרב
ונקרחו גפניו:"
+ ],
+ [
+ "מאמצעו
ואפי' אין גפנים רק מב' צדדי הקרחה:"
+ ],
+ [
+ "אם אין שם שש עשרה אמה
כבית הלל דד' אמות שסמוך לגפנים מכאן ומכאן ככרם דמו. דהוה ליה עבודת הכרם. מדצריך כשיעור הזה לעגלות ושוורים לחרישה ובאמצע צריך ד' אמות שיעור שדה מצד זה. וד' אמות שיעור שדה מצד האחר ואם נשאר פחות מח' אמות בינתיים. שדינן פלגא להכי ופלגא להכי ובטלי לגבי כרם. ולבית שמאי צריך טז\"א באמצע. ח\"א לשיעור שדה להכא ולהכא:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא זרע לשם
אפי' מעט באמצע לכתחילה אסור. ובדיעבד אינו מקדש כפ\"ז מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "היו שם שש עשרה אמה נותנין לה עבודתה
ד' אמות לכל צד:"
+ ],
+ [
+ "איזו היא מחול הכרם בין כרם לגדר
מקום פנוי שבין כרם וכו' עשוי למחולות הנשים כשלהי מסכת תענית:"
+ ],
+ [
+ "היו שם שתים עשרה אמה
כבית הלל. ד' אמות סמוך לכרם הו\"ל עבודת הכרם. וד' אמות שסמוך לכותל עשוי לדוושא. לחזק יסודות הכותל. וצריך שישאר ד\"א שיעור שדה. וא\"צ ט\"ז אמות מדרק בצד א' יש שם איסור וכל הנך אמות בת ו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו עבודתו
היינו מרחק ד' אמות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אין זה
מחול הכרם שאמרת:"
+ ],
+ [
+ "אלא גדר הכרם
וביש יותר מד\"א. זורע המותר:"
+ ],
+ [
+ "ואיזה הוא מחול הכרם
שצריך יב\"א:"
+ ],
+ [
+ "בין שני הכרמים
שכרם א' במזרח וכרם א' בדרום. ולת\"ק זה נמי כקרחת כרם. אבל מקום שבין ב' כרמים. א' למזרח וא' למערב כעל\"פ דהיינו קרחת:"
+ ],
+ [
+ "איזה הוא גדר
מלתא אחריתא קאמרה סתמא דמתני'. איזה גדר שמפסיק. שיכול לסמוך כרם מצד זה וזרעים מצד זה: ול\"מ היה נ\"ל דה\"ק איזהו גדר הכרם דפליגי בה דלת\"ק צריך בינו לכרם י\"ב אמה. ולר\"י סגי בד' אמות. זהו דוקא כשגבוה י\"ט אבל בנמוך מזה לכ\"ע הו\"ל כליתא וסגי בד\"א:"
+ ],
+ [
+ "וחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה
טפחי' דמדאין ההפסק בולט. צריך שיהיה הרוחב טפי. משא\"כ עובי גדר סגי בדק כ\"ש [וכמ\"ד] ובין בחריץ או בגדר כשיש בכל א' שיעור הראיי לו. מותר ליטע כרם סמוך לו מכאן ולזרוע סמוך לההפסק מצד האחר:"
+ ],
+ [
+ "מחיצת הקנים אם אין בין קנה לחבירו שלשה טפחים
דהו\"ל כלבוד מהלמ\"מ:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו כמחיצה
אף בפרוץ מרובה על עומד:"
+ ],
+ [
+ "וגדר שנפרץ
והעומד ד\"ט או יותר. משא\"כ בקנים מיירי דאין בעומד ג\"ט:"
+ ],
+ [
+ "עד עשרה אמות הרי היא כפתח
ואפילו נגד הפתח מותר:"
+ ],
+ [
+ "נפרצו בו פרצות הרבה
פחותות מי' אמות ויתירות מג\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אם העומד מרובה על הפרוץ
כשנצרף כל העומדים ופרוצים יחד. וה\"ה בפרוץ כעומד:"
+ ],
+ [
+ "ואם הפרוץ מרובה על העומד כנגד הפרצה
ובעומד פחות מד\"ט ויתר מג\"ט. והפרוץ מרובה. אף נגד עומד אסור:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א כרם
ואסור לזרוע תוך ד\"א:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א אינו כרם
וא\"צ להרחיק רק ו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהו שם שתי שורות
ובכל שורה ג' גפנים או יותר דדוקא באחת יוצאת זנב סגי בה' [כמ\"ו]. דאל\"כ צריך ב' שורות של ג' ג':"
+ ],
+ [
+ "לפיכך הזורע ארבע אמות שבכרם
ר\"ל תוך לד\"א של עבודת הכרם שחוץ לכרם:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים קידש שורה אחת
ואע\"ג דהוה ב\"ש לקולא וב\"ה לחומרא. כבר נשנה בעדיות [פ\"ה מ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים קידש שתי שורות
דמה שאסרה תורה הזרע והכרם. שורה א' מקרי כרם:"
+ ],
+ [
+ "ואחת יוצאה זנב
ג' גפנים נטועים בשורה וב' כנגדן כזה וי\"א כזה:"
+ ],
+ [
+ "שתים כנגד שתים ואחת בינתים
כזה* וי\"א כזה*:"
+ ],
+ [
+ "ואחת באמצע
כזה* וי\"א כזה*. ונ\"ל דטעמיה דאי כפרושא קמא שאין האלכסוני' שוין. לא שייך לשון בינתיים. אבל לדינא לא פליגי:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהו שתים נגד שתים ואחת יוצאה זנב
הא תו ל\"ל. ונ\"ל דקמ\"ל דאפי' יש ג\"כ א' בינתיים או באמצע. עכ\"פ מדיש ללקט בה ב' כנגד ב' וא' יוצאה זנב הרי זה כרם. כלקמן ריש פ\"ה [וכ\"מ אח\"כ בתוס' חדשים]:"
+ ],
+ [
+ "ושורה אחת בתוך של חבירו
אע\"פ שדרך וכו':"
+ ],
+ [
+ "ודרך היחיד ודרך הרבים באמצע
דרך הרבים זה היינו שביל הרבים שצריך שלא יהיו השורות מרוחקים ח\"א. דאל\"כ אינן מצטרפי'. ונ\"ל דנקט דרך היחיד לרבותא דסד\"א דדוקא דרך הרבים אינו מפסיק משו' דלשניהן רשות להלוך בו. אבל דרך היחיד שאין לו חלק בא' מהשורות הו\"א דמפסיק קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וגדר שהוא נמוך מעשרה טפחים
וזרע תוך ד\"א של שורה שלו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מצטרפות
דאף דאין אדם אוסר מה שאינו שלו. הכא הזרע וגם קצת מהכרם משלו הוא:"
+ ],
+ [
+ "גבוה מעשרח טפחים
ה\"ה גבוה רק י\"ט ונקט גבוה מי' לרבותא דר\"י בעירסן וכו':"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם ערסן מלמעלה
שהשכיב ועירב ראשי הגפנים ממעל לגדר. ועירס לשון עריסה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מצטרפות
אפי' גבוה יותר מי\"ט. וה\"ה בחריץ לעיל [מ\"ג] והכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "הנוטע שתי שורות
של ב' ב' גפנים אפי' אין א' יוצא זנב:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא זרע לשם
דחמור תוכן מחוצה להן. דסגי במרחיק ו\"ט. וביש ביניהן ח\"א חוץ ממקום הגפנים. מרחיק אמה בת ו\"ט מכאן ומכאן וזורע את המותר:"
+ ],
+ [
+ "היו שלש
ג' שורות של ב' ב':"
+ ],
+ [
+ "אם אין בין שורה לחברתה
ר\"ל בין השורה של ב' זו לשורה של ב' שבצדה. א\"נ דר\"ל בין שורות החיצונית [כל זה מהר\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא זרע לשם
קמ\"ל הכא אף דע\"י מרחק השורות זמ\"ז. לפי' בתרא הנ\"ל קמ\"ל הך בבא לאשמעינן דדוקא באיתנהו לכל הג' שורות צריך מרחק בין ב' החיצונות ט\"ז אמה. הא בחרבה האמצעית סגי בשמרחיק מכל שורה ו' טפחים. ודלא כראב\"י דפליג ובלבד שיהיה שמונה אמות בין ב' השורות הנשארים. ולפי' קמא קמ\"ל בהך בבא. אף דלא גרע מב' שורות של ג' ג' [לעיל מ\"ה] סד\"א התם יש בין כל גפן לגפן שבצדו מרחק שוה. אבל הכא ע\"י גודל המרחק שיש בין כל שורה של ב' לשורה ב' שבצדה. ניכר שהן ג' שורות של ב' ב'. ולא ב' שורות של ג' ג' [דבכה\"ג היה פשוט דהו\"ל כרם כסי' כ\"ה. ורווח שביניהן כקרחת] אפ\"ה גם בג' שורות. רווח שביניהן כקרחת. מיהו באין שם רק ב' שורות של ב' ב' אז אם יש מרחק בין שורה לחברתה ח' אמות אפילו מתחילה היו ג' (כחנניא) דינן רק כגפן יחידית דסגי בששה טפחים:"
+ ],
+ [
+ "אפילו חרבה האמצעית
ומכל שכן בחרבה א' מחיצונות. שנשתיירו ב' שורות ביחד:"
+ ],
+ [
+ "שאילו מתחלה נטען
ר\"ל רק ב' שורות:"
+ ],
+ [
+ "הנוטע את כרמו על שש עשרה אמה שש עשרה אמה
ר\"ל כל שורה רחוקה מחברתה טז\"א:"
+ ],
+ [
+ "מותר להביא זרע לשם
בריחוק ששה טפחים משורה. מיהו דוקא בנטען מתחילה ב' שורות של ג'. לכולי עלמא סגי במרחק כל שורה מחברתה ט\"ז אמות. הא קרחת שבכרם. שיש כרם מכאן ומכאן. וגם מתחלה הי' במקום הקרחת גפני כרם. צריך לבית שמאי מרחק ארבעה ועשרים אמות. כריש פרקן:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה מעשה בצלמון באחד שנטע את כרמו על שש עשרה שש עשרה אמה והיה הופך שער
ר\"ל ראשי הענפים:"
+ ],
+ [
+ "שתי שורות לצד אחת
אלו כלפי אלו:"
+ ],
+ [
+ "וזורע את הניר
המקום הפנוי שמצד זה וזה. זרע בריחוק ו\"ט מהשורה:"
+ ],
+ [
+ "ובשנה אחרת היה הופך את השער למקום אחר וזורע את הבור
ר\"ל הקרקע שלא היתה זרועה אשתקד:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר ורבי שמעון אומרים אף הנוטע את כרמו על שמונה שמונה אמות מותר
ולא בעינן ט\"ז אמות רק בהיה מתחלה כרם וחרב ולא בהיה מתחלה כך:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אם יש בו ללקט עשר גפנים לבית סאה
נ' על נ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "ונטועות כהלכתן
ב' נגד ב' וא' יוצאת זנב. ואין זמ\"ז טז\"א ולא פחות מד\"א לר\"ש במ\"ב [כך כ' הר\"ש והר\"ב. ותמהני שלא הוזכר תנאי זה במשנה. והרי אפשר שלא יהיה כך וגם הרמב\"ם [פ\"ז מכלאים ה\"ח] ובש\"ע [רצ\"ו סל\"ח] לא הזכירו שצריך שיהיה ביניהן מרחק כזה]:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה נקרא כרם דל
ודינו ככרם דדוקא כשנטען מתחילה בכוונה ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב סגי בה' גפנים שיחשב כרם. אבל הכא שמתחילה לא היו נטועים ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. רק היו נטועים בערבוביא אע\"ג דגם בכה\"ג הוי סגי בתחילה במכוונים בו ה' גפנים ב' נגד ב' וכו' וכדמסיק. עכ\"פ השתא שחרב צריך שישאר כשיעור ב' כרמים. דהיינו ב' פעמים. ב' נגד ב' וא' יוצא זנב. וכולן יהיו רק תוך בית סאה ולא יותר דאל\"כ נותן לכל א' מגפניו כדי עבודתו ו\"ט וזורע את הנותר [כך משמע מלשון המשנה וגם מפי' הר\"ש והר\"ב דהי' גפנים צריך שיהיו כתואר ב\"פ ב' נגד ב' וכו'. אולם מרמב\"ם [פ\"ז מכלאים ה\"ה]. וגם מש\"ע [רצ\"ו סל\"ח] מדהזכירו נמי דסגי בב' שורות של ג' ג' משמע דסגי בשנשארו בחד כרם דהיינו פ\"א ב' נגד ב' וא' יוצא זנב מתוך הי' גפנים]:"
+ ],
+ [
+ "כרם שהוא נטוע ערבוביא
שאין הגפנים מכוונים כשורה:"
+ ],
+ [
+ "אם יש בו לכוין שתים נגד שלש
ר\"ל שהגזעין מכוונים אף שאין הענפים מכוונים:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה כרם
ובעי טז\"א ביניהן כקרחת רפ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינו כרם
וסגי במרחיק ששה טפחים:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר הואיל והוא נראה כתבנית הכרמים
דהיינו שורות שורות אפי' בערבוביא:"
+ ],
+ [
+ "כרם שהוא נטוע
בעל שלש שורות או יותר משל ג' ג':"
+ ],
+ [
+ "על פחות פחות מארבע אמות
בין שורה לשורה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כרם ורואין את האמצעית כאילו אינן
וחצוניות מצטרפות להיות כרם:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר אם היה מפולש מראש הכרם ועד סופו הרי זה נראה כבין שני כרמים
של ב' בני אדם. והיינו כרע\"ק לעיל [פ\"ד מ\"ג] ואע\"ג דלעיל [פ\"ד מ\"ג] א\"צ מפולש התם רק להחשיבו הפסק ולא שיהא הוא עצמו כמופסק כי הכא:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
דחסר שיעור עמקו או רחבו או שאינו מפולש:"
+ ],
+ [
+ "שומרה שבכרם
תל גבוה לשומר הכרם:"
+ ],
+ [
+ "זורעין בתוכה
אפי' לרבנן. דמדאין אויר כרם מקיפו. לא דמי לגת:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה שער כותש
שנסתבכו הענפים יחד ממעל לשומירה:"
+ ],
+ [
+ "אסור
ק' פשיטא והרי אפילו בזרע כבר קידש [כפ\"ז מ\"ג] מכ\"ש שאסור לכתחילה לזרוע תחת הענפים המסובכים. ול\"מ היה נ\"ל דכותש אינו כעריס. דלא כהר\"ש ורתוי\"ט. דעריס היינו שמונחים הענפים כסכך ממעל לשום דבר. אבל כותש היינו שמסובך הירק עם הענפי גפנים. ואסור משום דכל עיקר ההיתר ברישא היינו רק מדאין אויר הכרם מקיפו. משא\"כ במסובכים יחד. אח\"כ מצאתי שגם הרמב\"ם [פ\"ז מכלאים הכ\"ב] פי' כותש שנוגעים הענפים בירק. וכן העתיק בש\"ע [רצ\"ז סנ\"ב]. וכן כדברינו יש לפרש נמי בפאה [פ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "גפן שהיא נטועה בגת או בנקע
גומא:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לה עבודתה
ו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "וזורע את המותר
בהגומא. ול\"א דגומא מצרף לגפן ולהזרע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות
ר\"ל כל רווח הגת:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא זרע לשם
וביש ד\"א סגי במרחיק ששה טפחים [אב\"י ועי' רכ\"מ פ\"ז דכלאים הל\"ה דפירש דצריך הרחקה ד\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והבית שבכרם זורעין בתוכו
אף דגפנים סביב מבחוץ. דכיון דמקורה אין כאן תערובות כלל. ואפילו סוככים הגפנים על גג הבית שרי מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "או מקיים
או אפילו נטע הירק ואח\"כ הגפן. והוסיף הירק חלק ר' ממה שגדל בהיתר והענבים כבר היו גדולים כפול הלבן:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מקדש
נאסר בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "ארבעים וחמשה גפנים
ר\"ל אפשר שיאסרו מ\"ה גפנים ולא יותר. דבנטועים ט' על ט' שורות. וכל גפן רחוק מחבירו ד\"א לכל צד כזה * והירק נטוע אצל הגפן האמצעי. הנה ירק זה אוסר כל גפן שבטז\"א שלו סביב. ואם תעשה עיגול סביב להמרכז מקום הירק. שיהיה ממקום הירק ט\"ז אמה לכל רוח. לא יהיה תוך העיגול כ\"א מ\"ה גפנים. דהרי ד' שורות החיצונות היו חוץ להעיגול. נשארו ז' על ז' שורות האמצעיות. שהן מ\"ט גפנים. ומהן לא יאסרו רק מ\"ה גפנים. וד' גפנים שבזוית חוץ לט\"ז אמה מהירק. דהרי כלל בידינו. כל אמה בריבוע. אמה וב' חומשין באלכסון. ומדיש מגפן לחבירו ד' אמות. נמצא אלכסון שמגפן לחבירו. ה' אמות וג' חומשין וא\"כ מהירק שבמרכז עד הגפן שבזוית. שיש ג' אלכסונים. והוא ג' פעמים. ה' אמות וג' חומשין שהן יחד ט\"ז אמות וד' חומשין. לכן באמת נראה בהציור הזה. שד' גפנים שבזוית נפלו חוץ לעגול. מדהן ממקום הירק יותר מט\"ז אמה. ולא יאסרו. נשארו מ\"ה גפנים שבתוך העגול שנאסרו. ואילה\"ק עכ\"פ הו\"ל למיסר עוד ד' גפנים בשורה ט' במקום שנוגע שם העיגול האמצע בהגפן המסומן בהציור כתמונה זו *. דהרי ד' גפנים הללו עומדים בקצה הט\"ז אמה מהכרם. י\"ל כיון שגזע הגפן עומד חוץ להט\"ז אמות. אע\"ג שנוגע בקצה הט\"ז אמה אינו נאסר. ואילה\"ק עוד הרי כבר תנינן [פ\"ד מ\"ה]. דאינו אוסר [אכ\"י מקדש] הירק בכרם רק ב' שורות. דהיינו ח' אמות והכא אמרי' דאוסר עד ט\"ז אמות. י\"ל התם היינו בנטע הירק חוץ מהשורות. משא\"כ הכא דהירק מוקף מהשורות לכל צד. הו\"ל כקרחת הכרם לעיל רפ\"ד דצריך שיהיה ט\"ז אמות רווח בין הירק לכרם:"
+ ],
+ [
+ "או על חמש חמש
אף דכשנטועין על ה' ה' אמות. לא יאסרו מן ז' שורות הפנימיות רק ל\"ז גפנים. דהרי לא נאסרו רק אותן גפנים שתוך ט\"ז אמה מהירק. והרי כשנטועין על ה' ה' אמות יפול מהז' שורות הפנימיות. ג' לכל קרן חוץ לעיגול. כאשר תראה בציור ב' כזה * דמדהשתא כל גפן רחוק מחבירו ה' אמות. א\"כ לפי הכלל שאמרנו לעיל. יהיה כאן אלכסון שמגפן לחבירו ה' אמות וי' חומשין. נמצא ב' האלכסונים שמהירק עד הגפן שעל נקודת ג. הוא ב\"פ ה' אמות וי' חומשין. שהם יחד י\"ד אמות. ומפני שהירק אוסר עד ט\"ז אמות סביב. לפיכך אוסר עוד ב\"א מאלכסון שבין הגפן שעל נקודת ג להגפן שעל נקודה א. ולפ\"ז אמצעית האלכסון שבין גפן ג לגפן א. הוא חוץ לט\"ז אמות שנאסרו. דהרי אמצעית האלכסון הזה הוא יותר מב' אמות ומחצה לגפן א וכ\"כ יותר מב' אמות ומחצה לגפן ג. והרי לא נאסר מאותו אלכסון רק ב' אמות. נמצא אמצעית האלכסון הזה. הוא חוץ לט\"ז שנאסרו. ומכ\"ש שב' הגפנים ב ד עומדים חוץ לט\"ז שנאסרו. שהרי ב' גפנים אלו עומדים ממש מכוונים מול אמצעית האלכסון שבין גפן ג וא ורחוקים יותר מהירק שבאמצע. לפיכך יפול חוץ לעיגול הנאסר ג' לכל קרן וקרן. ולא היה ראוי לאסור רק ל\"ז גפנים. עכ\"פ בין ד' אמות לה' אמות טעו אינשי. ויחשוב הרואה שבכרם הנטוע על ד' ד' אינו אוסר רק ל\"ז גפנים. מש\"ה משום לא פלוג. אסרו גם בכה\"ג מ\"ה גפנים. ומה\"ט צריך תנא למנקט ברישא מנין הגפנים שנאסרו. ולא אסתגי ליה למימר על כל אופני נטיעות שנזכרו במשנה דמקדש ט\"ז אמה לכל רוח. וכמו דקאמר באמת בסיפא. אלא רק משום נטיעה על ה' ה' צריך למינקט ברישא שנאסרו מנין מ\"ה גפנים. להודיענו דגם בנטועים על ה' ה' נאסרו מ\"ה גפנים. אף שח' גפנים מהן חוץ להט\"ז אמה. והיינו משום גזירה ה' אטו ד'. שאין ניכר ההבדל שבין זה לזה:"
+ ],
+ [
+ "היו נטועות על שש שש
דבין ו' לד' לא טעו אינשי. כדתניא (ר\"ה דכ\"ד) ע\"א אומר גבוה ב' וא' אומר ג' אמרינן חד מנייהו טעי. א' אומר גבוה ג' וא' אומר ה' עדותן בטילה. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "או על שבע שבע
ובנטועות על ח' ח' אמות אף לחכמים ספ\"ד דאסרו לזרוע. עכ\"פ אינו מקדש:"
+ ],
+ [
+ "הרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו מותר
אפילו הוסיף ר' קודם שהגיע לשם מדלא התעצל ללקטו ותורה הקפידה רק בדניחא ליה. דכתיב שדך לא תזרע. דומיא דזריעה:"
+ ],
+ [
+ "אם הוסיף במאתים אסור
מדהתעצל ללקטו. ושיעור לידע אם הוסיף חלק ר'. משערין בכמה זמן יתיבש כל ליחות שבו משנקצר. ואם למשל יתיבש בק' שעה לגמרי. יתיבש בחצי שעה חלק ר' מלחותו. וכ\"כ מוסיף בחצי שעה חלק ר'. ואסור:"
+ ],
+ [
+ "היה עובר בכרם ונפלו ממנו זרעים או שיצאו
הזרעים:"
+ ],
+ [
+ "או עם המים
כשמזבל או משקה השדה:"
+ ],
+ [
+ "הזורע וסיערתו הרוח
להזרעי' לתוך הכרם:"
+ ],
+ [
+ "לאחריו
ועי\"ז לא נודע לו עד שהוסיף ר':"
+ ],
+ [
+ "מותר
ועכ\"פ חייב לעקרו כשיראה. דאל\"כ יאסר:"
+ ],
+ [
+ "סיערתו הרוח לפניו
שנודע לו:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר אם עשבים
אם המתין מלעקרו עד שצמח:"
+ ],
+ [
+ "יופך
יחרוש להפוך השרשים:"
+ ],
+ [
+ "ואם אביב
שכבר גדל הזרע קצת:"
+ ],
+ [
+ "ינפץ
הזרע מהשבלים. והקשין לא חשיבי אז שיאסרו. כך כ' הרמב\"ם בפירושו. אבל בחיבורו [פ\"ה מכלאים] פסק דגם הכא הקשין אסורים. רק התנא נקט הכא ינפץ. מדעדיין רכין ולחין. אין נוחין לשרפן רק נוח טפי לנפצן ולקברן:"
+ ],
+ [
+ "ואם הביאה דגן
שהביא שליש:"
+ ],
+ [
+ "תדלק
ונאסר הכל. ונקט בכל חד השחתה כי אורחיה. ועצי הגפנים עם הענבים. אם כבר נעשו כפול הלבן בין כך וכך ישרפו כל שהן תוך טז\"א רק נקט הנך חלוקים בהתבואה משום דרק בהתבואה יש חילוק זה ( ועי' ספ\"ז). [אב\"י כלומר שכבר משעה שמכיר אותם הזרעים באיזהו מקום הם מונחים כגון שעשו עשבים. והוא מקיימן עד שיעשה הגפן כפול הלבן אזי מיד מקדש. וא\"צ להיות הזרעים אביב או דגן. אלא משום דלענין אופן איבוד וביעור הזרעים יש חילוק בין עשבים לאביב ודגן. להכי נקטה המשנה חילוקים אלו]:"
+ ],
+ [
+ "המקיים קוצים בכרם רבי אליעזר אומר קדש
מדמקיימין אותן בערביא למאכל גמלים:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א לא קדש אלא דבר שכמוהו מקיימין
באותו מקום. ובאמת בערביא מודו:"
+ ],
+ [
+ "הארוס
אינגווער וי\"א קרויזעמינצע:"
+ ],
+ [
+ "והקיסום
עפאקרויט:"
+ ],
+ [
+ "ושושנת המלך
איננה ראזע שלנו הגדילה באילן. וזאת מין זרעים היא ונ\"ל שהיא הנקראת אצלינו פויסטראזע. ואין לה ריח:"
+ ],
+ [
+ "וכל מיני זרעים
כקטניות ופולין וכדומה מיני זרעים:"
+ ],
+ [
+ "אינן כלאים בכרם
מדאורייתא. דדוקא תבואה וירקות אסור מדאורייתא בכרם. וכ\"כ קנבוס ולוף מדכתיב כרמך כלאים. זרעים הדומים לכרם. ואלו יש להן אשכולות כגפנים [כמנחות דט\"ו ב' ] אבל שאר ירקות רק מדרבנן אסור. ועמ\"ש בספרי בתי כלאים סי' ל\"ח ול\"ט. אבל כל מיני זרעים. דהיינו שרק הפרי נאכל ולא העלין. מותר לכתחילה לזרעו בכרם [י\"ד רצ\"ו ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "הקנבס
האנף:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים כלאים
מדדומה לענבים:"
+ ],
+ [
+ "והקינרס
דיסטעלן. והוא דרדר שנזכר בתורה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "איזהו עריס
עריס. הן גפנים מודלין ושוכבים ע\"ג גדר או ע\"ג כותל וחריץ. כע\"ג מטה ועריסה. ופליגי ב\"ש וב\"ה לקמן בהרחקתו. ולהכי בעי איזהו עריס דפליגי בה:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו עבודתו ד' אמות
אפילו לב\"ה פ\"ד מ\"ה. דצריך ב' שורות. התם דוקא באינן מודלין:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים מן הגדר לשדה
דצריך להרחיק ד\"א גם מהגדר שמודלות עליו. ואפילו לאחורי הגדר:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוחנן בן נורי טועים כל האומרים כן
ר\"ל טעו בשמועתן. שמעו דב\"ה מצרכי ד\"א בין גדר לשדה וסברו משום דלב\"ה עריס חמור וסגי בשורה א'. ולא היא. אלא ה\"ק ב\"ה אם יש וכו':"
+ ],
+ [
+ "אלא אם יש שם ד' אמות מעיקר גפנים ולגדר
ר\"ל סגי בשמרחיק מהגפנים ו\"ט. מדאין דינן כעריס. והר\"ב פי' שבמרוחקת השורה ד\"א מהכותל מותר לזרוע בין השורה להגדר. ע\"כ צ\"ל דכוונת רבינו שמותר לזרוע שם נגד הרווח שבין גפן לגפן. במקום שאין הגפן מסכך על הזרע שתחתיו. דאל\"כ הרי נאסר [כפ\"ז מ\"ד]. א\"נ נ\"ל דהר\"ב ס\"ל דלריב\"נ לא מיירי שמודלין הגפנים על הגדר. דא\"כ אף ביש ד\"א בין גפנים לגדר אסור לזרוע ביניהם תחת הגפנים כפ\"ז מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו את עבודתו וזורע את המותר
דבאין ד\"א בין גדר לגפנים אסור לזרוע שם. דמדהמקום צר ה\"ל כגת ונקע פ\"ה מ\"ג. [כ\"כ הר\"ב ולשיטתיה אזיל דס\"ל דריב\"נ לא ס\"ל חומרא בעריס טפי מבשאר שורה של גפנים. מיהו לדברינו לעיל דריב\"נ נמי מודה בחומרא בעריס. י\"ל פשוט דכשמקורבין תוך ד\"א לכותל אז מחשבו לעריס דהו\"ל ככם דצריך להרחיק ממנו הזרע ד\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ובמה היא עבודת הגפן ששה טפחים לכל רוח
לאו דברי ריב\"נ היא. דא\"כ הרי קיי\"ל כרע\"ק מחבירו. אלא ד\"ה היא. ולהכי הכי קיי\"ל:"
+ ],
+ [
+ "עריס שהוא יוצא מן המדרגה
מדריגה הוא תל גבוה שגפנים נטועים עליו ומונחים על עריס של קנים שבולט מראש התל ומסכך ע\"ג שדה שלמטה. ונ\"ל דה\"ה בהיו הגפנים עומדים בארץ במישור וראשן מונח על עריס. אם יכול ללקט הענבים כשעומד בארץ צריך להרחיק מקצה העריס ד\"א. רק נקט שעומדין במדריגה משום סיפא שאינו יכול ללוקטן כשעומד בארץ. וזה שייך רק בעומדים במדריגה דרק בכה\"ג נוכל לומר שגובה התל מצטרף לההרחק:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בן יעקב אומר אם עומד בארץ ובוצר את כולו הרי זה אוסר ארבע אמות בשדה
דבכה\"ג רואין כאילו העריס הסוכך. נטוע למטה ומרחיק מכנגדו ד\"א. מיהו בדיעבד אינו אוסר רק ו\"ט. כך כ' הר\"ב אבל לרמב\"ם אסור בדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינו אוסר אלא כנגדו
למטה. אבל חוצה לה מותר אפילו תוך ד\"א מעיקר הגפנים. דגובה התל מצטרף לההרחק:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אף הנוטע אחת
שורה א' גפנים:"
+ ],
+ [
+ "אם גבוה
המדריגה:"
+ ],
+ [
+ "מן הארץ עשרה טפחים אינה מצטרפת עמה ואם לאו הרי זו מצטרפת עמה
וצריך ד\"א ככרם. ואילה\"ק הרי בכה\"ג אפילו נדון ב' השורות כאילו עומד על קרקע שוה. הרי אין מרוחקים זה מזה רק י\"ט והרי כל שאין בין גפן לגפן ד\"א לא מיחשבה השורה ככרם [כפ\"ה מ\"ב]. י\"ל ה\"ק דהי\"ט של גובה הגדר מצטרפין להד' אמות שצריך להמרחק שבין ב' השורות:"
+ ],
+ [
+ "המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות
קנים ארוגים שתי וערב קודם שהשכיב הגפנים עליהן נקרא אפיפירות ואח\"כ נקרא עריס:"
+ ],
+ [
+ "לא יביא זרע אל תחת המותר
אף שאין שם הזמורות:"
+ ],
+ [
+ "ואם הלך החדש
שגדלו השריגים ומלאו האפיפירות:"
+ ],
+ [
+ "אסור
מה שנזרע תחת המותר. אף שלא הוסיף חלק ר' אחר שהלך החדש קנסוהו. והר\"ב כתב דדוקא כשהוסיף חלק ר' נאסר. וק' א\"כ פשיטא. ותו א\"כ תחת עץ מאכל בסיפא נמי:"
+ ],
+ [
+ "וכן המדלה על מקצת אילן סרק
דינו כאפיפירות לאסור תחת המותר:"
+ ],
+ [
+ "המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל מותר להביא זרע אל תחת המותר
דלא בטל לגבי גפן:"
+ ],
+ [
+ "ואם הלך החדש יחזירנו
יחזיר הענפים לצד אחר קודם שיוסיף חלק ר' והזרע מותר. אבל באילן סרק אף שלא הוסיף חלק ר' אסור ואינו מועיל שיחזיר:"
+ ],
+ [
+ "והעלהו משם לבית המגנייה והראהו גפן שהוא מודלה על מקצת הקורה וסדן של שקמה
שתאנים מדבריות גדלין בו. ולא חשיב כאילן מאכל. וסדן של שקמה היינו קודם שנכרת ממחובר. אבל אחר שנכרת ממחובר נקרא קורה. וכאן מיירי שהיו כמה קורות כרותות מונחות על הסדן שהוא מחובר עדיין. והגפן מודלה על מקצת הסדן ועל מקצת א' מהקורות [כך פי' רבא\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ובו קורות הרבה
שנגעו באלה. אבל אין גפן מודלה עליהן:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו תחת הקורה זו אסור
אף שהגפן מודלה רק על מקצתה. אפ\"ה גם תחת המותר אסור:"
+ ],
+ [
+ "והשאר מותר
ר\"ל תחת הקורות שאין הגפן מודלה עליהן מותר אף שנגעו כולן אהדדי דעכ\"פ כל ענף הו\"ל כאילן בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר הכל אילן סרק חוץ מן הזית והתאנה
דחשובים ולא בטלי:"
+ ],
+ [
+ "פסקי עריס
מפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "שמנה אמות ועוד
ר\"ל ועוד מעט. והוא טפח של ד' גודלים:"
+ ],
+ [
+ "וכל מדות שאמרו חכמים
באמות. אבל במדות אשכחינן ועוד. בפ\"ז דמנחות מ\"ב ופ\"ד דתרומות מ\"ז וכירושלמי הכא [וצ\"ע לפע\"ד תוס' פסחים דף מ\"ח ב' דמדלא מקשי ירושלמי נמי מהא ש\"מ דל\"ג התם ועוד]:"
+ ],
+ [
+ "בכרם
ל\"ג ליה לפי ירושלמי הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "עריס שחרב מאמצעו ונשתיירו בו חמש גפנים מכאן וה' גפנים מכאן
שהיה תחילה שורה של י\"א גפנים. וניטל הגפן האמצעי. ונעשו ב' עריסין דאין עריס פחות מה' גפנים:"
+ ],
+ [
+ "אם יש שם
בין ב' העריסין:"
+ ],
+ [
+ "ח' אמות לא יביא זרע לשם
כלעיל פ\"ד מ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו כדי עבודתו
לר\"י בן נורי במ\"א. סגי להרחיק ו\"ט. ולת\"ק שם רשאי לזרוע רק הועוד. דאף דלדידי' עריס ככרם. לאו לגמרי ככרם הוה. דקרחת הכרם צריך טז\"א. ופסקי עריס סגי בח\"א. וכמו כן הזורע ד\"א בכרם מקדש. ובמותר פסקי עריס מו' טפחים ואילך לא מקדש:"
+ ],
+ [
+ "עריס שהוא יוצא מן הכותל מתוך הקרן וכלה
ר\"ל ב' כתלים סמוכין זל\"ז כמין גאם. וה' גפנים נטועים בזוית כזה * ור\"ש פי' שהכותל ישר. וג' גפנים עומדים בקצה זה של כותל וב' בקצה השני. מיהו לשון \"וכלה\". משמע טפי כרמב\"ם. דהיינו שבזוית מתאחדים וכלים ב' השורות. ואפשר עוד דמלת וכלה לא קאי אקצה כל שורה שכנגד הזוית. אלא אב' קצוות האחרות. שכל א' מהן כלה באמצע הכותל. וקמ\"ל כרמב\"ם [עי' סי' ל\"ו] שאעפ\"כ מותר לזרוע רווח הנשאר סמוך לכותל דהיינו בין ב' הכתלים:"
+ ],
+ [
+ "נותנין לו עבודתו
ו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "וזורע את המותר
לרמב\"ם אפי' בין ב' הכתלים. ולהר\"ש אפילו אין אורך הכותל המפסיק בין הגפנים ד\"א:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם
לטעמיה פ\"ה מ\"ד דאף שנדונם כגפן יחידית הכותל מצרפן להחשב ככרם. כמו דהתם הגומא מצרפן עם הירק:"
+ ],
+ [
+ "הקנים היוצאים מן העריס וחס עליהם לפסקן
ולא כדי שיהלך עליהן החדש:"
+ ],
+ [
+ "כנגדן
מתחת:"
+ ],
+ [
+ "מותר
דלא דמי לאפיפירות. דהתם עשאן שיהלך עליהן החדש. ואפ\"ה קמ\"ל הכא. דאף שאין העריס גדל מהקרקע כאילן תאנה וסדן שקמ' [במ\"ד] אפ\"ה בעשאו שיהלך עליו החדש אסור לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "הפרח היוצא מן העריס
שגדל הגפן ופרח מהלאה לעריס:"
+ ],
+ [
+ "רואין אותו כאילו מטוטלת
זענקבלייא של הבונים שמורידים בחבל לראות אם החומה ישרה:"
+ ],
+ [
+ "אסור
ואפי' ביצא הפרח חוץ לעבודת הגזע. דתוך ד\"א מן הגזע. הרי אפי' אין שם פרח אסור:"
+ ],
+ [
+ "וכן בדלית
גפן יחידית המודלית ע\"ג כותל. ופרחה חוץ לעבודתה. אף שפרח רק מיחידי ולא מעריס שהוא ככרם:"
+ ],
+ [
+ "המותח זמורה מאילן לאילן תחתיה אסור
ובהוסיף ר' גם בדיעבד אסור [כפ\"ז מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ספקה בחבל
שלא היה הזמורה מגיע לאילן וקשר זמורה בחבל:"
+ ],
+ [
+ "או בגמי
באסט:"
+ ],
+ [
+ "עשאה כדי שיהלך עליו החדש אסור
דהו\"ל כאפיפירות [לעיל מ\"ג]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המבריך את הגפן בארץ
השכיב ראש ענף הגפן בארץ ועברה הענף תחת הארץ חוץ לו\"ט מהגזע. דתוך ו' טפחים הרי נאסר מה שנזרע ע\"ג. מהגפן:"
+ ],
+ [
+ "אם אין עפר על גבה
ע\"ג הענף:"
+ ],
+ [
+ "שלשה טפחים לא יביא זרע עליה
שלא יכנסו שרשי הזרעים בגפן. והו\"ל כמרכיבה. אבל מהצד לא משתרשי ומותר לזרוע. מיהו דוקא גפן שעצו רך ושפיר איכא למיחש להרכבה מירק שע\"ג. אבל בהבריך ענף של שאר אילן. דאע\"ג דאין דין כלאים בירק סמוך לאילן אפ\"ה הרי אסור להרכיבו (כפ\"א מ\"ח) אפ\"ה מותר לזרוע ירק ממעל להשרשים. דמדעצו קשה לא ינקבוהו שרשי הירק:"
+ ],
+ [
+ "אפילו הבריכה
תחב ראש הגפן כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "בדלעת
בהדלעת שמונחת תוך הקרקע והדלעת יבשה. דבלחה בל\"ז נאסר גפן מדלעת:"
+ ],
+ [
+ "או בסילון
רעננע של חרס. אפילו הכי אסור לזרוע ע\"ג:"
+ ],
+ [
+ "בסלע
קשה. דאם רך שרשי הזרעים מנקבים ויורדים:"
+ ],
+ [
+ "הארכובה שבגפן
גפן שעקמוה וכפפוה לתוך הקרקע. וחוזרת ויוצאת:"
+ ],
+ [
+ "אין מודדין לה
ו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "אלא מן העיקר השני
וה\"מ כשלא ניכר איה מקום השורש של גפן וכגון שכפף כל גזע הגפן וטמנו בקרקע. וראש הגזע בצבץ ויצא במקום אחר. אבל בניכר גם הגזע. צריך להרחיק הזרע גם מהגזע ו' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "המבריך שלש גפנים ועיקריהם נראים
שהיה ג' גפנים בשורה א'. וכפף שלשתן. וכסה אמצען של הגפנים בעפר. והניח עקריהן מגולה ונראה. ועי\"ז ג' הגפנים נראים כב' שורות של ג' ג' גפנים. דדינן ככרם כפ\"ד משנה ה':"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר בר צדוק אומר אם יש ביניהם
בין גפן לגפן ומכל גפן להזמורה שעלה ממנה:"
+ ],
+ [
+ "מארבע אמות ועד שמונה
לא פחות מד' אמות ולא יותר על ח' אמות:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מצטרפות
להיות ככרם להרחיק ד\"א:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אינן מצטרפות
וסגי בו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "גפן שיבשה אסורה
לזרוע תוך ו\"ט ואפי' בקיץ דכל הגפנים רטובים וניכר עי\"ז שזו יבישה היא אפ\"ה אסור מפני מראית עין מדיש גפנים שנשרו עליהן גם בקיץ:"
+ ],
+ [
+ "ואינה מקדשת
בדיעבד מותר הנזרע:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אף צמר גפן
אילן שגדל בו בוימוואללע אם זרעו בכרם. ואינו אילן ממש. רק קלח עשב גבוה כאילן:"
+ ],
+ [
+ "אסור ואינו מקדש
דאינו מין ירק כך פי' הרמב\"ם. ול\"מ היה נראה דה\"ק דכמו בגפן שיבשה חיישי' למראה עין ואסור ואינו מקדש. כ\"כ אסור לזרוע ירק אצל קלח צמר גפן דמדדמי לגפן חיישי' למראית עין. ואסור ואינו מקדש:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בר צדוק אומר משמו אף על גבי הגפן
בזרע ע\"ג גפן המוברכת בקרקע. ואין ע\"ג ג\"ט:"
+ ],
+ [
+ "מותר חרבן הכרם
קרחת הכרם שצריך טז\"א [כפ\"ד מ\"א]. ולא היה כ\"כ. והרחיק ד\"א מהגפנים לכל צד. וזרע באמצע:"
+ ],
+ [
+ "מותר מחול הכרם
דצריך יב\"א [כפ\"ד מ\"ב] ולא היה כ\"כ. וזרע בריחוק ד\"א מהכרם:"
+ ],
+ [
+ "מותר פסקי ערים
דצריך ח\"א וטפח [כפ\"ו מ\"ו] ולא היה כ\"כ. וזרע בריחוק ו\"ט מכל צד:"
+ ],
+ [
+ "מותר אפיפירות
דאסור לזרוע תחתיו [כפ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אבל תחת הגפן
כזמורה שנמשכה חוץ לעבודת הגפן וזרע תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "ועבודת הגפן
תוך ו\"ט:"
+ ],
+ [
+ "המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו הרי זה קדש
כמו בשלו כסי' כ\"ה. וה\"ה בזורע תחת הגפן וכבסיפא:"
+ ],
+ [
+ "וחייב באחריותו
לשלם לו הזיקו. ואפי' למ\"ד דפטור בגרמי. הכא קעביד מעשה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי ורבי שמעון אומרים אין אדם מקדש דבר שאינו שלו
ולא דמי לנותן חלב ודם בקדירת חבירו שאני כלאים. דכרמך כתיב. ולא של חבירך. ולתוס' [יבמות דפ\"ג ב] כלאים שאני דאסורו תלוי במחשבה. כלעיל פ\"ה סי' ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "שהכל הפקר:"
+ ],
+ [
+ "ואמר אין אדם מקדש דבר שאינו שלו
ודוקא הפירות אבל זמורות גופייהו שאינן הפקר נאסרו. וכ\"כ בגפן שסככו דרישא. נאסר הגפן. וכירושלמי:"
+ ],
+ [
+ "האנס שזרע את הכרם
שגזל כרם וזרעו:"
+ ],
+ [
+ "ויצא מלפניו
שהוחזר לבעליו:"
+ ],
+ [
+ "קוצרו אפילו במועד
אע\"ג דחה\"מ אסור כל מלאכה שאינו דבר האבד. והרי האנס א\"א שיאסרו. שאינו שלו. ואף שיוסיף ר' אצל בעה\"ב. לא יהא נאסר. דהרי לא ניחא לי' כפ\"ה סי' ל\"א. ולא דמי לכשאחזור אלקטנו פ\"ה מ\"ו. דהתם מחמת עצלותו ניחא ליה שיתקיים עד שיחזור. משא\"כ הכא מחמת איסור מלאכת מועד הוכרח להניחו ואינו נאסר. וכמוצא חמץ בביתו ביו\"ט שאינו עובר בב\"י [כפסחים ד\"ו א] מדלא ניחא ליה בעכובו [כתוס' שם דכ\"ט ב]. י\"ל דעכ\"פ מראית עין איכא דיסברו דניחא ליה:"
+ ],
+ [
+ "עד כמה הוא נותן לפועלים עד שליש
י\"א שליש יותר מהראוי ליתן. וי\"א שליש שויי כרמו:"
+ ],
+ [
+ "קוצר כדרכו והולך אפילו לאחר המועד
ואע\"ג דביני ביני יוסיף ר' אפ\"ה כיון דאנוס הוא מותר וכלעיל פ\"ה מ\"ו וז':"
+ ],
+ [
+ "מאימתי הוא נקרא אנס
ר\"ל אימתי יהיה חשוב כאילו השדה שלו שיאסרו:"
+ ],
+ [
+ "משישקע
שנשכח שם בעליה. אז נאסר מדאורייתא. אבל ביאוש לחוד. אסור רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "הרוח שעלעלה את הגפנים על גבי תבואה
ר\"ל שהרוח כפף הגפנים ע\"ג תבואה. כצלע שהיא כפופה בטבע. דתרגום של צלע עלעא. וי\"א דר\"ל שהרוח סיער קומת הגפנים ע\"ג תבואה. דתרגום של רוח סערה. הוא רוח עלעלה:"
+ ],
+ [
+ "יגדור מיד
נ\"ל דר\"ל יסירם. ויחזקם בגדר. דמדכבר נכפפו ע\"י הרוח. לא יועיל הסרה עד שיחזיקם בגדר. ולרמב\"ם שפי' שעלעלה ששברה. ר\"ל לא שנשתברו לגמרי. דא\"כ לא מקדשי. רק ר\"ל שנפשחו ועודן תלויין באילן. ומדאין בהן עוד תועלת משנפשחו. ואעפ\"כ יאסרו התבואה. קאמר מתני' שיגדד [וגרס בדלי\"ת] ר\"ל יחתוך הגפנים משרשם:"
+ ],
+ [
+ "אם ארעו אונס מותר
כפ\"ה סי' ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכן בירק
שנטה תחת גפן:"
+ ],
+ [
+ "מחזיר ואינו מקדש
אם לא החזירו. ואילה\"ק ממסכך גפנו במ\"ד דנאסר. התם מיירי כששורש התבואה תחת הגפן. משא\"כ הכא מיירי בנטו רק ראשי השבולת. אבל אי\"ל דהתם בידים והכא ממילא דעכ\"פ כיון דלא החזירו לא גרע מסערו הרוח פ\"ה מ\"ז דמקדש. כך נראה לפענ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי תבואה מתקדשת
בהוספת ר':"
+ ],
+ [
+ "משתשריש
כשהושרשה. וי\"ג משתשליש. ור\"ל דבלקטה קודם שהביאה שליש. לא נאסר. דעדיין אינה תבואת הכרם:"
+ ],
+ [
+ "וענבים משיעשו כפול הלבן
ווייסע באהנע. ובעקר התבואה והירק מקודם. הכל מותר דאין זה וזה נאסרים מדאורייתא עד שיהיה תרתי לריעותא. שהתבואה כבר הושרשה. והגפנים כבר עשו ענבים כפול הלבן. ובנזרעו סמוכים ועמדו יחד עד שיעורן הנ\"ל. אז נאסרו כרגע. וא\"צ שיוסיף חלק ר' רק בהיה בא' או בשניהן תחלה גידול היתר. אז אין הגידול היתר נאסר רק בשהוסיף גידול איסור חלק ר' דאם לא כן בטל בר\"א. אבל מדרבנן בהשריש התבואה סמוך לסמדר. התבואה אסורה והסמדר מותר. ובהיו בהגפן ענבים כפול. והתבואה לא השריש. שניהן מותרים:"
+ ],
+ [
+ "וענבים שבשלו כל צרכן אין מתקדשות
דשוב אינו נקרא מלאת זרע ותבואת הכרם. רק ענבים ודגן מקרו. מיהו לכתחילה אם בישל אחד מהן כל צרכו אסור ליטע או לזרוע בצדו המין השני [רמב\"ם פ\"ה מכלאיפ הי\"ג. ונשמע בי\"ד סרצ\"ו. וממשנתינו משמע דאפי' בבשלו שניהן כל צרכן. אסור לקיימן לכתחילה. רק דאין מקדשין זל\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "עציץ נקוב
שניקב כפי שיצא שורש קטן. ותבואה או ירק מושרשים בו:"
+ ],
+ [
+ "מקדש בכרם
בהניחו תוך עבודת הכרם והוסיף העציץ ר':"
+ ],
+ [
+ "ור\"ש אומר זה וזה אוסרין
לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "ולא מקדשין
בדיעבד:"
+ ],
+ [
+ "בכרם
שנשאו תחת הגפנים:"
+ ],
+ [
+ "אם הוסיף במאתים
בשעה שהעבירו הוסיף חלק ר':"
+ ],
+ [
+ "אסור
העציץ. אבל הגפנים לא נאסרו מדלא הניחו בארץ. ולרמב\"ם [ספ\"ה מכלאים] בלא הושיבו בארץ לא נאסר כלל רק אסור להעבירו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כלאי הכרם
ר\"ל אפי' גרעין אחד של מין אחר בכרם. אפי' בח\"ל: ונ\"ל דבח\"ל אפי' ב' מינים של ירק או תבואה עם גפן. מותר לקיים. דהרי אפי' לכתחילה מותר לזרען ע\"י נכרי קטן [כססרצ\"ו] מכ\"ש דמותר לקיימן כשאינו יודע איך ומי זרען. וכ\"כ גרעין א' של תבואה או ירק בכרם או עם חרצן אפי' במפולת יד אף על גב דאסור בא\"י לזרען. אפ\"ה כיון דבא\"י אינו לוקה רק על ב' גרעיני תבואה או ירק עם חרצן במפולת יד. להכי כל שאין ג' גרעיני כאלו במפולת יד. מותר בעצמו לזרען בח\"ל. וכן משמע מהרמב\"ם ומש\"ע [י\"ד ססרצ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "אסורין מלזרוע ומלקיים
בראה אותם ונתייאש מלעקרם נאסרו:"
+ ],
+ [
+ "ואסורין בהנאה
אבל אינו לוקה. עד שיזרע חרצן במפולת יד עם ב' מיני תבואה שהן כלאים זב\"ז. או עם ב' מיני ירק שהן כלאים זב\"ז. או עם קנבוס ולוף. וכ\"ש גרעין תבואה וירק וחרצן במפולת יד וזה דוקא בא\"י ולוקה ב' משום כלאי זרעים ומשום כלאי כרם:"
+ ],
+ [
+ "כלאי זרעים
כל ב' מיני זרעים שרוצה בקיומן אפי' אינו מאכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "אסורים מלזרוע
דוקא בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "וכל שכן בהנאה
וה\"ה במרכיב אילן באילן וכ\"ש ירק באילן או אילן בירק מותרים הפירות [י\"ד רצ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "בלאי בגדים מותרין בכל דבר
ר\"ל לארגם ולקיימם:"
+ ],
+ [
+ "ואינן אסורין אלא מללבוש
ה\"ה העלאה דרך מלבוש:"
+ ],
+ [
+ "כלאי בהמה
בהמה הנולד מב' מינים:"
+ ],
+ [
+ "מותרים לגדל
לגדלם בביתו:"
+ ],
+ [
+ "ולקיים
למלאכתו:"
+ ],
+ [
+ "ואינם אסורים אלא מלהרביע
אבל מותר להכניס לדיר א' זכר ונקיבה מב' מינים וא\"צ להפרישם כשירבעו זע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "כלאי בהמה
ר\"ל שא' אביו סוס ואמו חמור. וא' איפכא. וניכר ע\"י אזנים וזנב וקול. באין דומין זה לזה באלו ג'. וכ\"ש סוס עם חמור:"
+ ],
+ [
+ "אסורים
להרבעה או למלאכה יחד:"
+ ],
+ [
+ "זה בזה
ולוקה:"
+ ],
+ [
+ "וחיה עם חיה
ה\"ה עוף:"
+ ],
+ [
+ "וטהורה עם טהורה
מיהו כל ששניהם טהורין או טמאים הו\"ל לרמב\"ם מד\"ס. וחלק עליו רא\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וטהורה עם טמאה
ר\"ל שאפי' שהטהורה אסורה בהקרון והטמאה טפילה במשיכת המשא או שהוא איפכא. וכן צריך לפרש כל הנך עם שבמשנתינו:"
+ ],
+ [
+ "אסורין לחרוש ולמשוך
משא ועגלה:"
+ ],
+ [
+ "ולהנהיג
מלקשרם יחד ולהנהיגם כשקשורים יחד אפי' בלי משא:"
+ ],
+ [
+ "המנהיג סופג את הארבעי'
אפילו אינו יושב בקרון:"
+ ],
+ [
+ "והיושב בקרון סופג את הארבעים
דישיבתו גורמת שתלך:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר פוטר
להיושב דלאו מידי עביד. והלכה כחכמים:"
+ ],
+ [
+ "והשלישית שהיא קשורה לרצועות
בב' סוסים קשורים בקרון. וקשר חמור ברצועות הסוסים ולא בקרון:"
+ ],
+ [
+ "אסורה
אילה\"ק דכבר תנא לה רישא אחד המנהיג נראה לי דקמשמע לן דאחת מושכת ואחת מונהגה מצטרף למלקות. ומשום הכי נקט נמי שלישית ולא שנייה דקמשמע לן דאפי' עם אותו שקשר ברצועה ולא בקרון. הי' השלישית. דאז אינו קשור נגד המשא כלל. אפילו הכי מצטרף ולוקה. ואע\"ג דבמשנה לא קאמר רק אסור ע\"כ אסור ולוקה קאמר. דארישא קאי והאי גרע מאילו שניהן קשורים יחד בחבל ומנהיגם דלוקה [כרמב\"ם פ\"ט מכלאים ה\"ז וכן מוכח נמי מסוף משנה ה' ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "אין קושרין את הסוס לא לצדדי הקרון
שקשורים בו בקר. מפני שהסוס דוחף לפעמים העגלה:"
+ ],
+ [
+ "ולא את הלובדקים
חמור לוד הוא עריץ וחזק ודוחף גם הוא לעגלה. וגמלים לרבותא נקט. אע\"ג דגמלים חזקים טפי מלובדקים אפ\"ה חיישינן שיסייע וכ\"ש לסוס ובקר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כל הנולדים מן הסוס אע\"פ שאביהן חמור מותרין זע\"ז
ולא אמרי' דאתי צד סוס ומשתמש בצד חמור. דאין חוששין לזרע אב. דאף דלמ\"ד חוששי' אף לזרע אב. אפ\"ה כל פרידות שאבותיהן שוות. וגם אמותיהן שוות מותרות זב\"ז מדיש ב' צדדים שווין בכ\"א. ועכ\"פ בא' אביו ואמו סוס. וא' אביו חמור ואמו סוס אסור. מדאין בכ\"א ב' צדדים. והלכה כר\"י:"
+ ],
+ [
+ "הפרוטיות
הן פרדות בעודן בילדותן. דג' סימנים יש בפרדות שאמן סוס. אזניו קצרות. וגם זנבו קצר. וקולו דק. וכשאמו חמור כולן להיפך. אולם בעודן בילדותן א\"א לעמוד על סימניה אם אמה סוס או חמור:"
+ ],
+ [
+ "אסורות
זה עם זה:"
+ ],
+ [
+ "והרמך
הן מין סוסים קטנים קלי מרוץ. וקמ\"ל דאף שדומין לחמור אפ\"ה מותרים עם סוסים אחרים ולא חיישינן לאחלופי:"
+ ],
+ [
+ "ואדני השדה
בר נש דטור. נ\"ל דר\"ל וואלדמענש הנקרא אוראנגאוטאנג והוא מין קוף גדול בקומת וצורת אדם ממש. רק שזרעותיו ארוכים ומגיעין עד ברכיו ומלמדין אותו לחטוב עצים ולשאוב מים וגם ללבוש בגדים כבן אדם ממש. ולהסב על השולחן ולאכול בכף ובסכין ובמזלג ובזמנינו אינו מצוי רק ביערות גדולות שבאמצעי' אפריקא. אולם כפי הנראה היה מצוי גם בסביבות א\"י בהרי לבנון ששם גם בזמנינו יש שם יערות גדולות מארזי לבנון המפורסמים להכי נקרא בר נש דטור. מיהו ת\"ק ס\"ל דאע\"ג דדומה לאדם בפרצופו ואבריו. אפ\"ה כשמת דינו רק כשאר נבילות. ואמ\"ט באהל. והא דנקט' הכא היינו מדאיירי הכא בכולה פרקן מב' מינים שדומין זל\"ז לענין כלאים נקט נמי הא נ\"מ לענין טומאה:"
+ ],
+ [
+ "חיה
ואינו מטמא באוהל:"
+ ],
+ [
+ "הקופד
שטאכעלשוויין:"
+ ],
+ [
+ "וחולדת הסניים
אילטיז שגדילה בסנה. ולי נראה שהוא אייכהערנכען שדומה לעכבר גדול:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בית שמאי אומרים מטמא כזית במשא וכעדשה במגע
מספקא ליה אם מין חי' הוא. ומטמאה במשא בכזית או שרץ הוא ויהיה נכלל בשם חולד שאמרה תורה ומטמא רק במגע אבל אפי' בכעדשה:"
+ ],
+ [
+ "שור בר
ווילדער אקס:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יוסי אומר מין חיה
וחלבו מותר. וטעון כסוי דם. והו\"ל כלאים עם שור בייתי:"
+ ],
+ [
+ "כלב מין חיה
נ\"מ למוכר כל חיה שברשותו. והלכתא כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ערוד
ווילדער עזעל:"
+ ],
+ [
+ "מין חיה
לפיכך אסור עם חמור בייתי. דאע\"ג דממין א' הן ורק מב' סוגין. אפ\"ה מדזה בהמה וזה חיה אסור כלעיל משנה ב':"
+ ],
+ [
+ "הפיל
עלעפאנט:"
+ ],
+ [
+ "והקוף
אפפע:"
+ ],
+ [
+ "מין חיה
ול\"מ היה נ\"ל דכל המינים דנקט הכא במשנה וקאמר גבייהו אי שהן מין חי' או בהמה. היינו מדיש בהן בייתות ומדבריות והמדבריות ודאי חיה הן. ופליגי בהבייתות אם הן מין בהמה והו\"ל כלאים עם המדבריות:"
+ ],
+ [
+ "ולחרוש ולהנהיג
למשוך היינו שהאדם הולך לפני הבהמה ומושכה אחריו במתג. ולחרוש היינו שהולך בצד הבהמה ומדריכה במרדע. ומנהיג היינו שהולך אחרי הבהמה. וקמ\"ל דבכל ענין מותר [תה\"ד]. והיינו מדכתיב לא תחרוש בשור וחמור לאפוקי עם אחד מהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין אסור משום כלאים אלא צמר
הוא צמר רחלים ואילים לבד:"
+ ],
+ [
+ "ופשתים
הוא הצומח מארץ מכל גרעין בד א':"
+ ],
+ [
+ "אין הכהנים לובשין לשמש בבית המקדש אלא צמר ופשתים
יש מבגדיהן שהוא צמר לבד. ויש פשתן לבד. ויש שניהן יחד:"
+ ],
+ [
+ "צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן
שערבן דבלא ערבן אפי' כל הבגד מצמר גמלים וחוט צמר מצד א' וחוט פשתן מצד א'. אסור ללובשו:"
+ ],
+ [
+ "אם רוב מן הגמלים מותר
לערבן בפשתן. דנתבטל צמר רחלים ברוב. דהרי יבש ביבש היכא דליכא חשש שכשיבשלם יתן טעם כמין במינו. אפי' מד\"ס סגי ברוב. א\"כ הכא דלא שייך בישול וטעם. נמי סגי ברוב. מיהו צמר בפשתן. מדתערובתן עושה האיסור. לא מבטלי זל\"ז [כי\"ד רצ\"ט]. ולא דמי לבו\"ח דמבטלי זל\"ז. דהתם ע\"י טעם לבד נאסר ומדנתבטל ליכא טעם משא\"כ כלאים ממשתן נאסר ולא שייך ביטול כ\"כ ע\"ר רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל [וכ\"כ תוס' ע\"ז דס\"ה ב ד\"ה בגד וכ\"כ פסקי תוס' סוף תמורה]:"
+ ],
+ [
+ "וכן הפשתן והקנבוס
האנף פלאכס בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "שטרפן זה בזה
אזלינן בתר רובא:"
+ ],
+ [
+ "השיריים
משי שדומה לפשתן:"
+ ],
+ [
+ "והכלך
משי שדומה לצמר:"
+ ],
+ [
+ "אין בהם משום כלאים
עם צמו\"פ:"
+ ],
+ [
+ "אבל אסורים מפני מראית העין
היינו שיריים עם צמר וכלך עם פשתן. או אפשר דגם שיריים עם כלך נמי אסור. אבל שיריים עם פשתן. כלך עם צמר. הרי ליכא למיחש מידי. ורב\"א פי' דשיריים הוא מין שדומה לפשתן. וכלך הוא מין דומה לצמר ואסור משום מראית עין לתפרם יחד וכן משמע מהרמב\"ם [רפ\"י מכלאים] ולדידן שמשי מצוי מותרים [י\"ד רצ\"ח]. ואילה\"ק מחלב של נכרי וסתם יינם. דאף דבזה\"ז נתבטל הטעם דבשבילו נאסרו. ואפילו הכי אסורים גם השתא. מדנאסר במניין. נ\"ל דכיון דבמשי מלתא דל\"ש למטעי בה. ל\"ג בה רבנן [כתי' רט\"ז א\"ח של\"ט סק\"ג] וה\"ה כשטעם האיסור ידוע לא הוי כנאסר במניין [רמג\"א ס\"ט סק\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הכרים
מאטראטץ שמציע תחתיו:"
+ ],
+ [
+ "והבסתות
שמניח תחת מראשותיו:"
+ ],
+ [
+ "אין בהם משום כלאים
בארוגים מכלאים מותרים. דלא אסרה תורה רק דרך לבישה. ואף מדרבנן אסור אפילו תחתיו. ה\"מ ברכים. והכא מיירי בקשים וגם אין תחתיהם דבר רך [דגם רך מצד ד\"א אסור] וגם אין בשרו נוגע בהן. ובכה\"ג אפילו לכתחילה מותר. מיהו דוקא באריג קשה. דברכים הו\"ל דאורייתא. כשהן על הגוף. ולהכי תחתיו אסורים מדרבנן. ולפיכך כשהן אריג קשה מותר רק תחתיו ולא עליו. וגם צריך שלא יהא בשרו נוגע בהן. ודוקא בשניכר בהן הכלאים דאל\"כ אסור כלקמן סי' כ\"ה. משא\"כ לבדין דאפילו ברכין הו\"ל רק מד\"ס. בקשין מותר לגמרי ואפי' בשרו נוגע בהן. ואפי' בלבישה שרי [י\"ד ש\"א]:"
+ ],
+ [
+ "אין עראי לכלאים
בלובשו דרך ארעי:"
+ ],
+ [
+ "ולא ילבש כלאים אפי' ע\"ג עשרה אפי' לגנוב את המכס
ממוכס גזלן. ולטור [י\"ד ש\"א] לדידן שרי. דקיי\"ל כר\"ש דבר שאינו מתכוון שרי. וה\"ה בלובשו להראות מדתו להקונה כמ\"ה דשרי:"
+ ],
+ [
+ "מטפחות הידים
לנגבן:"
+ ],
+ [
+ "מטפחות הספרים
מענטלכער של ס\"ת ומפות שלה [רט\"ז סקי\"א] וה\"ה מפות לפרוס על השולחן שבבה\"כ. או על שולחן שאוכל עליו [שם]:"
+ ],
+ [
+ "מטפחות הספג
לנגב כל הגוף אחר רחיצה. או לנגב הכלים:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אוסר
מדנכרך על היד ומתחמם בה. והכי קיי\"ל [י\"ד ש\"א ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ומטפחות הספרים
בגד רך שמניח ע\"ע המתגלח:"
+ ],
+ [
+ "אסורות משום כלאים
ודוקא ביש לו בית ראש דהו\"ל בגד רך דרך מלבוש. ובאין לו בית ראש מותר. מדאינו מתכוון להנאת הגוף כלל. רק להציל בגדיו מלכלוך [שם רט\"ז סק\"י]:"
+ ],
+ [
+ "תכריכי המת
וא\"ת הרי הוי ליה לועג לרש דאסור [כברכות י\"ח א'] ואי\"ל דזה דוקא במצות ציצית ששקולה כנגד כל המצות. ליתא דהרי גם ללמוד או להתפלל אצלו. כל שלא לצורך זיכוי נשמתו אסור [י\"ד שד\"ם סט\"ז וי\"ז]. גם אי\"ל דהכא בכלאים גם בחי דומיא דמת שאינו נהנה מהליבוש. כגון מוכרי כסות שלבשו להראות מדתו להקונה שרי [כסי' ט\"ז]. א\"כ הכא נמי במת שאינו נהנה מהליבוש שרי [ועי' תוס' נדה ס\"א ב']. ליתא. דהכא שמלביש המת לכבודו. הרי בחי כה\"ג אסור. אלא נ\"ל דכל לועג לרש אינו בדבר שאין המת מחוייב דא\"כ כ\"ש דהו\"ל לחוש לכבוד חי בכה\"ג שלא לעשות מצוה בפניו כשהוא פטור בהא. וכגון ללבוש תפילין וציצית בפני אשה. והרי כבוד חי עדיף מכבוד מת. דהרי מעבירין מת מפני הכלה [כתובות י\"ז א']. אע\"כ דרק בשאין החי או המת יכול לעשות המעשה שעושה החי איכא לועג לרש. ומה\"ט גם מעשה חול שאינו לצורך המת. כגון לאכול או לשתות בפניו אסור [י\"ד שד\"ם סקט\"ו]. א\"כ במלבישו כלאים דליכא ה\"ט. וגם עוד אין הוכחא מזה שהחי אסור בו. שרי. וכן בכל ל\"ת. משא\"כ עשה אסור:"
+ ],
+ [
+ "ומרדעת של חמור
זאטטעל. והוא קשה:"
+ ],
+ [
+ "אין בהם משום כלאים
מותר לישב עליהן כשאין בשרו נוגע בהן [כלעיל סי' י\"ד]. ואין צריך תנא לפרש כן מדאין רגיל לישב ערום על החמור. משא\"כ בכרים הנ\"ל שישן עליהם צריך להתנות כן. ודוקא בניכר הכלאים בהן. דאל\"כ גם לחמור לחוד אסור. שמא יקח ממנו טלאי לבגד [שם ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "לא יתן המרדעת על כתיפו אפי' להוציא עליה זבל
דלא שרינן בקשין רק בהצעה. דהו\"ל תרי דרבנן. ולא בהעלאה דאסור ברכים מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "מוכרי כסות מוכרין כדרכן
ולובש להראות מדתו להקונה:"
+ ],
+ [
+ "מפני הגשמים
ואף דגם דבר שאינו מתכוון אם הוא פסיק רישא אסור [שבת ק\"ג א'] זהו במלאכה ולא בהנאה [כר\"ן חולין דרצ\"א א'] מיהו כל שלבשו דרך מלבוש אפי' אינו להתחמם רק לשאר הנאת הגוף אסור כלעיל סי' כ\"ב [ע\"ז שם סק\"ח]: ומה\"ט במוכס [לעיל מ\"ב] אסור שיש לו הנאה מהלבישה בשעה שלבשו שיחשבו המוכס שהוא בגד שעל גופו. שלא יתן מכס בעדו. משא\"כ הכא אין לו הנאה מהלבישה עצמה בשעת ליבושו:"
+ ],
+ [
+ "מפשילין במקל
מחמירין ע\"ע להתרחק מכלאים ונותנין הכלאים במקל שבכתף רחוק מהגוף:"
+ ],
+ [
+ "תופרי כסות תופרין כדרכן
אף שמונח על ברכיהם:"
+ ],
+ [
+ "מפני החמה
מכאן מוכח כרבי אבינא בירושלמי דאסור ליקח ביצה או קדרה רותחת במפה כלאים אפילו לא דרך מלבוש. דמ\"ש חמימות חמה מחמימות אש:"
+ ],
+ [
+ "תופרים בארץ
שמניחים הכלאים על הארץ ותופרים. והיינו כשיושב החייט על הארץ ותופר. וה\"ה במניחו על השולחן ותופר. ולא דמי למטפחות לעיל דקיימא לן דאסור מדיש שם משמוש ידים מכלאים. התם שוהין ידיו במקום אחד בהכלאים. אבל הכא בכל תחיבה ותחיבה ידיו זזין משם ולהלן ואין שוהין במקום א':"
+ ],
+ [
+ "הברסין והברדסין
שניהן מצמר לכסות בהן המטה. אלא שאלו דקים ואלו עבים:"
+ ],
+ [
+ "והדלמטיקיון
ביינקליידער של צמר:"
+ ],
+ [
+ "ומנעלות הפינון
מנעלים מפסולת הצמר:"
+ ],
+ [
+ "לא ילבש בהן עד שיבדוק
שמא פשתן מעורב בהן. וה\"ה כל בגדים שקונה מעובד כוכבים. וה\"ה בחייט עובד כוכבים. מיהו בנתן להחייט חוטי קנבוס. לא חיישינן לאחלופי'. דאומן לא מרע אומנתיה. מדאפשר לעמוד על הדבר. דפשתן כבה מהר. משא\"כ חוט קנבוס הולך ושורף. ועוד דחוט קנבוס כשנתנתק. שערותיו ארוכין משל פשתן [י\"ד ססי' ש\"ב] מיהו באינו נותן לו קנבוס אסור. דלא מרע אומנתו כשימצא אח\"כ שהוא פשתן. דמצ\"ל הייתי סבור שהוא קנבוס [ט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שחזקתן בקנבוס
דהפשתן שם ביוקר יותר מקנבוס והכי קיי\"ל [שם ס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ומנעל של זרד
פאנטאפפעל. שמניח על זאהלע שלו בגד צמר שיהא נוח לדרוס עלי':"
+ ],
+ [
+ "אין בו משום כלאים
דעור שתחת הרגל קשה ואינו נהנה כשאר עור הגוף. והכי קיי\"ל [שם ש\"א סי\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "אין אסור משום כלאים
מדאורייתא:"
+ ],
+ [
+ "דבר שהוא שוע
סרוק במסרק. ולא נקטיה ברישא. מדאין עושין אפילו לבדין עד שיסרקו הפשתן. ורק בסיפא נקטיה. כדי לפרש הנוטריקן דקרא:"
+ ],
+ [
+ "טווי ונוז
רבו הפירושים והדעות במשנה זו. לרש\"י [נדה ד\"ס א'] אינו כלאים דאורייתא עד שיהא הצו\"פ מעורב. וסרק וטוה וארג. הכל ביחד. ולדידי' נוז ר\"ל ארוג. [ובויקרא יט יט] כ' רש\"י נוז שזור. ולר\"ת שם אפילו סרק וטוה ושזר [ר\"ל ב' חוטין ממין א' צווערנען בל\"א] כ\"א לבדו. ואח\"כ חברם יחד ע\"י אריגה או קשירה או תפירה. הוה דאורייתא. ולדידי' נוז היינו שזור. ויחדיו דקרא ר\"ל החיבור שע\"י אריגה קשירה תפירה שאח\"כ. ומסתבר כר\"ת מדאיצטרך רחמנא להתיר תכלת בציצית. שהוא צמר. בבגד של פשתן. ולרמב\"ם אפילו לבדין שאין בהם רק שוע לחוד הוה דאורייתא כשמעורב שם פשתן. וגם ברמב\"ם יש גרסות הפוכות. והר\"ב בשם רבותיו הביא פי' דסרק וטוה צריך להיות כ\"א לבדו. ונוז היינו שארגן אח\"כ יחד. ויחדיו דקרא אצטריך לקשירה ותפירה דנמי אסור. והיינו דלא כר\"ת הנ\"ל דס\"ל עכ\"פ דגם בשוע וטוה יחד אסור מדאורייתא. ומה שהקשה רתוי\"ט לר\"ב א\"כ נוז לארוג ל\"ל. מיחדיו נפקא. נ\"ל דאצטריך נמי למסמך נוז ליחדיו. דרק האריג צריך שיהיה מב' המינים יחדיו. משא\"כ השוע והטוה וכנ\"ל ולישנא דמתניתין משמע כר\"ב מדפתח בטוי ואריג. וסיים גם בשוע אע\"כ דברישא נקט טוה דעד הטווייה צריך שיהיה כ\"א לבדו. ואריג נקט. דאריג צריך שיהיה מב' המינין יחד. ונקט אריג וה\"ה שאר חבורים ואמנם סיפא מפרש המקרא. כל מה שצריך אצל שעטנז. שיהיה שוע טוה ונוז כך נ\"ל. ואנן קיי\"ל [סי' ש'] כיון שנתחברו צמו\"פ יחד בין ע\"י טווייה או אריגה. או גדלם או תפרם יחד. ואפילו בנתפרו יחד ע\"י משי וקנבוס הו\"ל שעטנז דאורייתא. מיהו בנתחברו יחד ע\"י שוע לבד. הו\"ל לבדין וס\"ל לרוב פוסקים דלאו דאורייתא [ש\"ך רס\"י ש']. ומותר למלאות צמר בכר פשתן [שם ס\"ג] וכן מותר לכרוך חוט פשתן סביב בגד צמר או אפכא. ולקשור ראשי החוט יחד מדאפשר להוציא הבגד בלא התרת הקשר [שם]:"
+ ],
+ [
+ "רשב\"א אומר נלוז ומליז
ר\"ל עקום הוא ומעקם הוא וכו'. ור\"ל ר\"ש דורש ג\"כ נוטריקן במלת שעטנז. שעט [ולובש] נוז ועקום. שחוטא בלי שום הנאה. ועל ידי זה חטאו גדול שמעקם רחמי הקב\"ה מעליו ח\"ו:"
+ ],
+ [
+ "לבדים
פליש:"
+ ],
+ [
+ "אסורים
מדברי סופרים:"
+ ],
+ [
+ "פיו של צמר בשל פשתן
ר\"ל שפה של צמר בבגד של פשתן. אע\"ג שאינן ארוגים או מחוברים. רק מדובקים יחד ע\"י דבק כדומה. ובירושלמי גרסי' פיף של צמר. ול\"מ הי' נ\"ל פי' דמתניתין דר\"ל בגד פשתן שעשה נקבים סביב כמו שעושין לכיסין. ומכניס בהנקבים חבל של צמר. כדי שיכול למתחו ולסגרו סביב גופו. והרי אח\"כ קושר ב' ראשי החבל יחד. לפיכך לא גרעי נקבים ההם מב' תחיבות מחט דבקשר ראשי החוט יחד לכ\"ע אסור כלקמן סי' ס' [ועי' י\"ד סי' ש' ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהם חוזרין כאריג
ר\"ל דומים כארוגים יחד:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר משיחות
חבלים:"
+ ],
+ [
+ "של ארגמן אסורות
לחגור בהם בחוזק על חלוק פשתן:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מולל עד שלא קושר
ר\"ל קודם שקושרו במתניו. רגיל לתפור החבל בחלוק בתפירת ארעי [כמו קורע מתוך המלל] שלא ינתק החבל מהחלוק:"
+ ],
+ [
+ "לא יקשור סרט
חגור:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהרצועה
של עור:"
+ ],
+ [
+ "באמצע
מדפוגשי' ב' הראשים יחד כשיקשרם לפניו. מיהו בא\"א שיגעו יחדיו בקשר. מותר. ומה\"ט מותר לתפור עורות התפורים בפשתן תחת בגד צמר [שם סי' ש' ס\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אותות הגרדין
אורגי' שרושמין בתפירת חוט בצמר שם הבעלים בבגד פשתן:"
+ ],
+ [
+ "התוכף תכיפה אחת
תחיבה א' במחט עם חוט:"
+ ],
+ [
+ "אינה חבור
לטומאה ולהזי':"
+ ],
+ [
+ "ואין בה משום כלאים
בא' צמר וא' פשתן:"
+ ],
+ [
+ "והשומטה בשבת פטור
אפי' ע\"מ לתפור. והא דלא נקט והעושה אותה בשבת פטור. רבותא קמ\"ל דלא מבעיא בעושה בשבת דפטור דהרי לא עשה מלאכה שלימה בת קיום. אלא אפי' השומטה. שהבטול היה ביטול שלם. דהרי נתפרדו החלקים זמ\"ז לגמרי. אפ\"ה פטור. א\"נ עושה אותה פטור. כבר נשמע מרישא דקאמר אינה חיבור:"
+ ],
+ [
+ "עשה שני ראשיה לצד אחד
שהעביר המחט פ\"א וחזר ותחבו. ונמצאו ב' ראשי החוט לצ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ויש בה משום כלאים
אפי' אין ב' הראשים קשורים יחד ובקשר ב' הראשים יחד אפי' בתחב פ\"א אסור. וי\"א אפי' ב' תכיפות צריך שיקשור. אבל בתכיפה א' אפי' קשר ב' ראשי החוט מותר. ואילה\"ק א\"כ למה הצריכה תורה להתיר כלאים בציצית. שג\"כ אינו רק תכיפה א' דהתם מדהן חוטין הרבה לא במהרה ינתק [ט\"ז שם סק\"ד] ולפענד\"נ דבל\"ז ל\"ק דהא דהתירה תורה כלאים בציצית. לא משום הבגד רק משום החוטין. דהתכלת עמרא ושאר החוטין פשתן. וקשרן יחד בב' קשרים דוודאי הוו חיבור והארכנו בזה בס\"ד בקונטרס בתי כלאים שלנו:"
+ ],
+ [
+ "והשומטה בשבת חייב
מיהו דוקא בקשר הראשים. דמלאכה חשובה בעי' [ט\"ז שם]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד שישלש
שיכניס ויוציא המחט עם החוט ג\"פ:"
+ ],
+ [
+ "השק והקופה
סל של נצרים:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין לכלאים
דאם חתיכת בגד צמר מחובר לשק. ובגד פשתן לקופה. ותפרן יחד בב' תפירות. ל\"א דכ\"א בטל לגבי כלי. וה\"ה שאר כלים ואפילו בנ\"א שתפורים במלבושיהם יחד אסור [כססי' ש']:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין כלאים",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..000f5b7429800e8bfd72882bda56ed01b98d7f4b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,949 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Maaser Sheni",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין מעשר שני",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מעשר שני אין מוכרין אותו
אפי' בירושלים או אפי' להוליכו לירושלים ומתני' ר\"מ היא וכדקיי\"ל דמע\"ש ממון גבוה אבל בשדעתו להעלות המעות לירושלים מותר למכרו וכלקמן [פ\"ד מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואין ממשכנין אותו
בין ע\"י ב\"ד בין ע\"י עצמו מדכתיב בו ברכה:"
+ ],
+ [
+ "ולא שוקלין כנגדו
סלע חולין נגד סלע מע\"ש דה\"ל בזוי מצוה. וכ\"ש נגד פירות מע\"ש גופייהו דלא:"
+ ],
+ [
+ "וכן שאר כל הפירות
אף דשניהן מעשר. אף דמע\"ש שלהן רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותנין זה לזה מתנת חנם
דוקא במזמינו על שולחנו דאל\"כ אסור דמתנה כמכר כפ\"ב דמעשר סי' ב'. ונ\"ל דלהכי קאמר מתנת חנם. והרי הוי סגי בשיאמר במתנה אלא קמ\"ל דרק במתנה שהיא וודאי חנם דלא עביד זל\"ז נייח נפשי' שרי. הא בנותן זה לזה. ושוב חברו לו [כמגילה ד\"ז ב] דמחלפי סעודתייהו אהדדי הכא אסור:"
+ ],
+ [
+ "מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי
ה\"ה תמים שחוט. דבנקרב בבהמ\"ק. אף שהבשר לבעלים אסור להם למכרו ובשחטו בחוץ הרי אסור בהנאה רק איידי דתנא סיפא בכור חי נקט נמי במעשר חי וה\"ה דאין ממשכנין ואין מחליפין אותו כמו במעשר שני לעיל. ורק חדא מנייהו נקט וה\"ה אינך:"
+ ],
+ [
+ "ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו האשה
דהו\"ל כמכר והוא פשיטא. ומה\"ט לא אצטריך למנקט כן במשנה א' במעשר שני. ולא נקיט לה הכא רק משום היפוך דסיפא דבבכור אע\"ג שאינה יכולה ליהנות ממנה עד שיומם. ואולי לא יומם כלל אפ\"ה מקדשין בו דגם הספק שמא יפול בו מום ותהנה כולו הוא שוה פרוטה דהנאה זו היא שוה פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "הבכור מוכרין אותו תמים חי
בזה\"ז שיאכלנו הקונה במומו. משא\"כ תמים שחוט יקבר. אבל בזמן שבהמק\"ק הרי להקרבה קאי ואינו ממון כהן למכרו [ב\"ק די\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ומקדשין בו האשה
דממון כהן הוא:"
+ ],
+ [
+ "אין מחללין מעשר שני על אסימון
מטבע בלי צורה:"
+ ],
+ [
+ "ולא על המטבע שאינו יוצא
של מדינה אחרת אם המלכיות מקפידות שלא יהיו כאן אותן מעות. או דממטי לזוזי להתם בדוחק ולית לי' אורחא למיזל להתם. וכ\"ש באין יוצאין כלל:"
+ ],
+ [
+ "ולא על המעות שאינן ברשותו
שנפל המעות לים אף שיכול להעלותו ע\"י השט במים:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח בהמה לזבחי שלמים
ממעות מע\"ש דכך מצותו לקנות במעותיו בהמ' לשלמים. או חי' שאינה בת הקרבה לבשר תאוה ר\"ל לחולין:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהעור מרובה
ששוה יותר:"
+ ],
+ [
+ "מקום שדרכן למכור סתומית
ר\"ל שמוכרין הקנקן עם היין:"
+ ],
+ [
+ "יצא קנקן לחולין
ואם המוכר או הלוקח אומן מעבד עורות או יוצר חרס וודאי נותנים טפי בשביל אלו. ולהכי צריך למכרם לאכלן בירושלם:"
+ ],
+ [
+ "התמד
מים שע\"ג חרצנים וזגים ושמרי יין:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר
דהו\"ל כמים והרי בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר
והוא דרמי ג' ואשכח ד':"
+ ],
+ [
+ "הלוקח חיה לזבחי שלמים
והרי לא חזי' לקרבן:"
+ ],
+ [
+ "בהמה לבשר תאוה
דאסור מד\"ס שלא יבריח מעות מע\"ש מע\"ג מזבח. ואע\"ג דהתורה התירה להבריחן לקנות יין ושמן ופירות וחיה ועוף וגם בהמה לבשר תאוה אפ\"ה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה [יבמות דף צ' ע\"א] ולפיכך גם בהמה וחיה ועוף בעלת מום אסרו. ואמרי' עוד בירושלמי דהא דאסרו רק בע\"ח היינו שמא יגדל מהן עדרים. וכן הוא בבבלי [סוכה מ\"א א']. מיהו קיי\"ל דחיה ועוף שאין קריבים מותר ליקח [רמב\"ם מעש\"ש פ\"ב הל\"ב]. ולא חיישינן לשיגדל מהן עדרים מדקונה אותם בירושלים. מיהו במחללן חוץ לירושלים רק על שחוטין מחללין ואפי' על בהמה שחוטה שרי לחלל:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא העור לחולין
משום דלא חל המקח כלל. ואת\"ל א\"כ יחזרו הדמים למקומן. י\"ל דהכא מיירי שברח המוכר דיאכל כנגדן כמ\"ז ואז וודאי רשאי לאכול היא גופה בקדושת מעשר. אפילו הכי אינה כאילו קנאה בתחלה לצורך מעשר ולא נפק העור לחולין כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל [ועיין קדושין דף נ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "מקום שדרכן לימכר פתוחות
דדרך למכרן בלי הכלי לא דמי תו לבהמה דדרך למכרה עם עורה:"
+ ],
+ [
+ "לא קנה מעשר
והמקח בטל והמעות בקדושתן:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח פירות שוגג
חוץ לירושלים ולא ידע שמעות מע\"ש הן:"
+ ],
+ [
+ "יחזרו דמים למקומן
דהו\"ל מקח טעות מטורח ההעלאה לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מזיד יעלו ויאכלו במקום
ר\"ל בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין מקדש ירקבו
דהקנוי בכסף מעשר כשהוא טהור אינו נפדה חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מזיד תעלה ותאכל במקום
ואפי' הומם [כפ\"ג מ\"י]. ונ\"ל דכשהוא תם יקדישו שם לשלמים ויאכלו. דאל\"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שגזרו שלא יקנו בהמת חולין בירושלים ממעות מעש\"ש כירושלמי פ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין מקדש תקבר על ידי עורה
ר\"ל עם עורה כשתמות:"
+ ],
+ [
+ "ואם לקח יאכל כנגדן
ר\"ל כפי מה שהוציא ממעות מע\"ש יאכל משלו בקדושת מע\"ש ומיירי בברח המוכר או בקנה במזיד. דאל\"כ הרי המקח בטל:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין קיני זבים
ב' תורים או ב' בני יונה שמקריבין כשיטהרו וכל דבר שבחובה אינה בא רק מחולין. והרי קיי\"ל דמע\"ש ממון גבוה הוא. מיהו כ\"ש עולות שלא יביא מדהיא כולה כליל. והרי מעש\"נ ניתן רק לאכילה שתיה וסיכה. אבל שלמים כך מצותו שיביא בדמי מעש\"נ שלמים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לאכול דבר שדרכו לאכול
שאם נתקלקל המאכל אינו חייב לאכלו גם אינו רשאי לאכול חי דבר שדרכו לבשלו:"
+ ],
+ [
+ "לא יסוך יין וחומץ
ונ\"ל דדוקא סיכה ביין אסור אבל לזלף שרי מדעדיף משתיה [כפסחים דף כ' ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אין מפטמין שמן של מעשר שני
לשום לתוכו עקרי בשמים דהשמן הנבלע בהן אזיל לאיבוד:"
+ ],
+ [
+ "ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם
דאינו שוה לכל נפש:"
+ ],
+ [
+ "אבל מפטם הוא את היין
מדשתי ליה כולו עם הבשמים הרי נהנה מהבשמים גופייהו [כתרומות רפי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נפל לתוכו
ליין מע\"ש חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "השבח לפי חשבון
דאם היה שוה ב' סלעים והדבש סלע והשביח ועמד על ו' סלעים. פודהו בד' סלעים:"
+ ],
+ [
+ "דגים שנתבשלו עם הקפלוטות
מין בצל שאלאטטען בל\"א. וי\"א מין כרתי אשלויך בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "עיסה של מעשר שני שאפאה והשביח השבח לשני
ופודה הפת בשויו. ואינו מנכה דמי עצים דאין שבח עצים בפת רק באיסורי הנאה מדהו\"ל עכ\"פ כהנאה בלי אכילה [ואפשר דמה\"ט נמי רק בבו\"ח וערלה וכ\"כ אסור שלא כדרך אכילתן עדל\"כ בהו ל' אכילה [כפסחים דכ\"ד] ה\"ט אף שאינו אכילה עכ\"פ הנאה הוה. כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל ששכחו נכר
רצה לומר שהוסיף המעשר עי\"ז במדה ומשקל משא\"כ בהוסיף רק בטעם:"
+ ],
+ [
+ "רכי שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלם
דלא ניתן רק לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לר' שמעון אם הקל בתרומה חמורה
דמותר בסיכה אע\"ג דחמור דאסור לזרים כפרק ח' דשביעית:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם מה לא אם הקל בתרומה החמורה מקום שהקל בכרשינים
וויקקען:"
+ ],
+ [
+ "ובתלתן
פענכעל:"
+ ],
+ [
+ "נקל במעשר שני הקל מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן
דבמע\"ש הוא דוקא לאכילה לאדם ובטהרה. אבל בתרומה מותר בחפיפה ואפילו בטומאה מותר לאכלו. ואפילו לבהמה [כתרומות פי\"א מ\"ט]. [וק\"ל אמאי לא חשב קולא לתרומה שמותר למכרה משא\"כ מעש\"נ כרפ\"א וי\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "תלתן של מעשר שני תאכל צמחונים
מיד כשצמחו ולא יישנם לעשותם אוצר לאכול בתבשיל או בעיסה דמדעיקרן מאכל בהמ' שמא יתטמא בהמשך הזמן ויפדם לבהמה. ואין פודין מע\"ש להאכיל לבהמה. משא\"כ תרומה אין לחוש לזה דהרי אין לו פדיון [כתו' ביצה דכ\"ז ב'] ולהיסק תחת תבשילו א\"צ פדיון כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל. ולרמב\"ם [פ\"ב הי\"ד] ר\"ל מותר לאכלה צמחונים וא\"צ להמתין עד שיתבשלו בגדולין יפה. וכן משמע בירושלמי. וטעמא דקמ\"ל דאין בזה משום הפסד אוכלין:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה
דאף דאינו נאכל רק ע\"י דחק ומש\"ה נאכל גם כשנטמא. דלא חל עליה שם תרומה ממש מדאינו אוכל ממש מ\"מ צריך טהרת נט\"י כשיגע בה להיכירא דאסור לזרים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחפיפתה
לחוף בהן הראש דשרי בלי נט\"י:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים כל מעשיה בטומאה
ליגע בה בלי נט\"י:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משרייתה
דמדהוכשר בשריי' הרי יטמאו בידי'. וגם זה רק להיכירא:"
+ ],
+ [
+ "כרשיני
כרשיני' הם וויקקען בל\"א [כתרומות פי\"א מ\"ט]. והן טפי מאכל אדם מתלתן הנ\"ל רק שגם הם אינן רק אכילה על ידי הדחק שעניים טוחנים אותם בשנת רעבון ועושין מהן פת. ומה\"ט נקיט רק בכרשינין שנכנסין לירושלים ויוצאים דהיינו לצורך טחינה ואפייה ונקיט נמי גבי' מתחלקות לעיסות מדעושין מהן עיסה מה שאין כן בתלתן לא שייך גבייהו טחינה ואפייה ועיסה:"
+ ],
+ [
+ "ונכנסים לירושלם ויוצאין
לצורך כגון לאפות [דאין תנור מצוי בירושלים] ולחזור ולהכניסו אח\"כ אבל שאר מע\"ש שנכנס אסור להוציא':"
+ ],
+ [
+ "נטמאו רבי טרפון אומר יתחלקו לעסות
פחות פחות מכביצה שלא יטמא לעיסה משא\"כ שאר מעשר שני שנטמא נפדה אפי' בירושלים אבל זה מדעיקר מאכלו לבהמה ס\"ל אין פודין מעשר שני לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ושל תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה
דדרך לשרותו במים ולשפשף על בשרו צריך שיהיה בטהרת נטילת ידים ככל תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ומאכילין בטומאה
לבהמה. דתרומה מותרת לבהמה משא\"כ מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ושפין ומאכילין בטומאה
הוה מצי למנקט כבתלתן כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה רק התם והכא נקטו כאופן לישנא דב\"ש. אלא דלב\"ש לחומרא ולב\"ה לקולא:"
+ ],
+ [
+ "שמאי אומר יאכלו צריך
ביובש שלא יוכשרו לק\"ט. משא\"כ לב\"ש וב\"ה לעיל כשירצה אדם לאכלן מותר לשרותם רק צריך לשרותן בטהרה. ואילה\"ק לשמאי וכי חמירי הנך שאינן אוכל ותרומה רק מדיכול לאכלן ע\"י דחק מתרומה דאו' דמותר לשרותו בטהרה י\"ל דס\"ל היא הנותנת דמדקילא חיישי' שלא יהא נזהר בה מלהתטמא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה [ככתובות דף נ\"ו ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר כל מעשיהן בטומאה
אפי' השרייה:"
+ ],
+ [
+ "עד שישלים
ויתנה ויאמר אם מה שלקטתי כבר אינו מע\"ש אזי יהי' המעשר מחולל על אלו שלקטתי כבר ואז מה שילקט אח\"כ הו\"ל חולין. ואף דאין מחללים מע\"ש אחולין בשניהם מין מטבע א'. נראה לי הכא דהמעשר אינו בעין הו\"ל איתן שהגביה כבר כחריפי טפי והרי בא' מהמטבעות חריף טפי מחללין כתו' [ב\"מ דמ\"ד]. ועוד שאני הכא דלא אפשר היכא דאין לו מין מטבע אחרת לחללן:"
+ ],
+ [
+ "אם בלל וחפן
שלא לקטם א' א' שיהיה אפשר לומר כל א' שלוקט של מעשר הוא רק עירבן יחד ולקטן מלא חפניו ונאבד קצת מהתערובות:"
+ ],
+ [
+ "לפי חשבון
דבהיה זה ק' וזה ר' נוטל בעל הר' ב' חלקים מהנלקטים:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי בהיו מ' מעשר וי' חולין ולקט י' נעשים מעשר ואם אח\"כ בלל הנשארים מחשבין מהנבללים חלק ה' לחולין כשעת פיזור. ואע\"ג דהשתא רק חלק ד' הוא חולין עכ\"פ י' שלקט תחלה לאו וודאי מעשר הי':"
+ ],
+ [
+ "המתלקטים למעשר שני
נ\"ל דכל הנלקטין ה\"ל כט' חניות וכי' דדינו כקבוע. ואילה\"ק אם חולין רובא ניזיל בתר רובא ונימא כל דפריש מרובא פריש דיש לומר דבר שיש לו מתירין הוא דהרי אפשר לחללן אמין מטבע אחר. א\"נ מטבע דבר חשוב הוא ולא בטל [ועי' תוס' מעילה כ\"א ב' ד\"ה פרוטה]:"
+ ],
+ [
+ "סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו
ורוצה להוציא החולין חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מביא בסלע מעות
פרוטות נחושת:"
+ ],
+ [
+ "ובורר
ואח\"כ בורר וכו':"
+ ],
+ [
+ "את היפה שבה
שבב' הסלעים:"
+ ],
+ [
+ "ומחללן עליה
ר\"ל וחוזר ומחלל הנחושת על הסלע שבירר וישארו הסלע הב' והנחושת חולין. וא\"ת כיון דא' מהן יפה טפי ל\"ל נחושת יקח היפה מיד ויתנה אם אינו של מעשר יהי' אותו של מעשר מחולל עליו. דהרי היפה הוא חריף טפי. י\"ל דלהכי מפסיק לחלל תחלה אנחושת להיכירא שלא יטעה ליקח א' מהתערובות בלי תנאי:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק
בשעת הדחק:"
+ ],
+ [
+ "ולא שיתקיים כן
שישאיר הנחושת למעשר:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו
של מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "דינרי זהב
שלא יתעכב עבור זה ויתבטל מלעלות לרגל:"
+ ],
+ [
+ "הפורט סלע ממעות מעשר שני
מעות נחושת מע\"ש רוצה להחליף חוץ לירושלים על סלע כסף מפני משא הדרך דחוץ לירושלים מחליף נחושת על כסף ולא איפכא ובירושלים הדין בהיפוך. אבל כסף על כסף כאן וכאן אסור:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כל הסלע מעות
בעד כל המעות הנחושת של מע\"ש יפרוט סלע כסף שמא יתעפשו הפרוטות בדרך:"
+ ],
+ [
+ "אומרים שקל כסף ושקל מעות
שאם יבואו הכל עם סלעים לירושלים וירצו לקנות צרכי סעודה בפרוטות ירוצו כולם אצל שולחני לפרטם ויתייקרו הפרוטות ויפסיד למע\"ש ותוס' [ב\"מ דמ\"ד] הקשו על פירוש רש\"י זה דא\"כ הו\"ל מקולי ב\"ש ומחומרי ב\"ה ולא נשנה בעדיות [פ\"ד]. להכי פירשו דב\"ש מחמרי ואמרו דדוקא בכל המעות סלע כדי שלא יתעפשו ולב\"ה גם בעד חציין שרי דלא חיישי לעפישי. ולרב\"א לב\"ש דוקא כל המעות שיתן בעד הסלע יהיו של נחשת ולב\"ה גם אם יהיו חצי המעות של כסף. ורק החצי של נחשת שרי להחליף על סלע כסף. ור\"ל אף דאסור להחליף כסף אכסף הכא שכולל להו עם נחשת שרי. א\"כ חוץ לירושלים מיירי וכן נלפע\"ד מדלא נזכר מלת ירושלים רק במשנה ט' לקמן:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף
ביש לו בחצי דינר פירות וחצי דינר מעות מע\"ש לא יחללם על דינר שלם:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירים
דמדהפירות מועטים אינן כדי פדיון לבדן. אבל בדינר פירות דיש בהן כדי פדיון לבדן לכ\"ע אין מצרפן עם כסף לחללן יחד על כסף:"
+ ],
+ [
+ "הפורט סלע של מעשר שני בירושלם
אפרוטות לצרכי סעודה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כל הסלע מעות
שיחליף הכל בפ\"א שלא יצטרך כל פעם שיחליף ליתן קלבון לשולחני ויפסיד המעשר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים שקל כסף ושקל מעות
שמא לא ישהה בירושלים עד שיוציא כל הפרוטות וכשיפקידם בעיר עד הרגל האחר יתעפשו ולחזור ולהחליפם בסלע א\"א שיצטרך ליתן שוב קלבון להשולחני:"
+ ],
+ [
+ "הדנין לפני חכמים
כך נקראים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי ושמעון בן ננס וחנניא בן חכנאי שלא באו לכלל זקנה וישבו בקרקע לפני רבותינו ודנין ומשיבין קושיות [כסנהדרין די\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "אומרים בשלשה דינרי כסף ודינר מעות
ר\"ל חלק הד' יחליף אפרוטות:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר שלשה דינרין כסף ורביעית מעות
ר\"ל רביעית מדינר הד' ור\"ל א' מט\"ז יחליף:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ט אומר ארבע אספרי כסף
הדינר הוא ה' אספרים ר\"ל חלק הכ' מהסלע יחליף אפרוטות:"
+ ],
+ [
+ "שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה
ולא יחלל כלל שמא ישכח ויוציאם לחולין:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים
ורוצה שיערו כל א' לכוסו מכד א' של יין ומה שישתו הטהורים ירצה שיהיה מחולל על מעות מע\"ש שבידו והרי טמא אסור במע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו טהורים וטמאים שותים מכד אחד
מוקי בירושלמי שהיה היין בכלי חרס שאינו מק\"ט מגבו מידי הטמאים ועירו כל א' וא' לתוך כוסו שלא נגעו ביין וטמאוהו והטמאים היו בשאר טומאות דאי בטומאת זיבה הרי טמאו ליין בהיסט כשעירו מהכד לכוס וא\"ת על כל פנים הרי המעשר והחולין מעורבים ואיך ישתו הטמאים י\"ל דמיירי שאמר שלא יהי' היין. שישתו הטהורים מעשר עד אחר שיהיה מעורה בכוסותיהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות האלו לירושלם לחלק
ותטול חלק במע\"ש בשכר הבאתו דהו\"ל כפורע חובו ממע\"ש דהוא מחוייב להביאו:"
+ ],
+ [
+ "אלא אומר לו העלם שנאכלם ונשתם בירושלם
דאין זה שכר הבאתו רק מזמינו לאכול:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותנים זה לזה מתנת חנם
תמוה דכבר תנא ליה בפ\"א מ\"א ונ\"ל דבפ\"א מיירי רק בירושלים התם הו\"ל מתנה כמכר דאי לאו דעביד ליה נייח נפשה מקמי הכי לא הוי יהיב לי' מתנה והו\"ל כפורע חובו ממעשר שני משא\"כ הכא שהוא חוץ לירושלים אדרבה איהו עביד לנותן טבותא בטרחת העלאה סד\"א מותר במתנה דאין המתנה שכר ההבאה אלא ההבאה כדי שיאכל [וראי' לדברי בפ\"ד מ\"ג ומ\"ה] וקמ\"ל נמי אף דאח\"כ בירוש' חוזר המביא לחזור להזמינו אמע\"ש אפ\"ה שרי ומש\"ה נקט זל\"ז דמשמע דשניהן נותנין וקמ\"ל דלא הוה כהערמ':"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא ממעט באכילתו
דתרומה אסור לזר ולטבו\"י. וכ\"כ ממעט עי\"ז אכילת התרומה דמותרת לאונן ומותר גם להוציאה מירושלים ולאכול בחוץ והשתא כשקנה אותה במעות מע\"ש אסור בשניהן:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מתיר
דס\"ל מותר להביא קדשים לבית הפסול:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם רבי שמעון מה אם היקל בזבחי שלמים
דזה עיקר מצות מע\"ש לקנות עבורו שלמים:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מה אם היקל בזבחי שלמים שהן מותרים לזרים
דאע\"ג דאימורין וחזה ושוק אסור לזרים הרי רוב הבשר מותר לזרים ולא גרעו אימורים מעור וקנקן [ועיין פ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו מעות
מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "בירושלים וצריך לו
לקנות דברים שאינן אכילה שתיה וסיכה:"
+ ],
+ [
+ "ולחברו פירות
חולין וחבירו מתרצה להיטיב עמו בדבר שאין לו הפסד. וכ\"ש בשיש לעצמו פירות שרשאי לעשות כן וכמבואר במ\"ד [ופ\"ד מ\"ח] אלא נקט פירות של חברו משום סיפא דבע\"ה לא יעשה כן:"
+ ],
+ [
+ "נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה
כמע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ולא יאמר כן לעם הארץ
דחשוד לאכול מעשר שני בטומאה:"
+ ],
+ [
+ "אלא בדמאי
שהמעות ממעשר שני דמאי דרוב ע\"ה מעשרים הם ונמצא שיש כאן ס\"ס שמא מעות הללו אינן מעשר דכבר עישר הע\"ה ושמא זה הע\"ה שחיללן על מעותיו יאכל פירותיו בטהרה:"
+ ],
+ [
+ "במדינה
חוץ לירושלים והוא צריך להמעות וחבירו רוצה להיטיב עמו:"
+ ],
+ [
+ "אומר הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם
דאף דפירות אינן נפדין בירושלים מעות מתחלל שם:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלם
ר\"ל הן עצמן דלא עדיף מלוקח מזיד [פ\"א מ\"ה] דיעלו ויאכלו במקום:"
+ ],
+ [
+ "נכנסות לירושלם ויוצאות
דמעות אין נקלט במחיצות:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הפירות נכנסין ויוצאין
ודוקא כדי לטחנן ולאפותן בזול ולהחזירן אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "פירות שנגמרה מלאכתן
למעשר כפ\"ק דמעשר והן עדיין טבל למעשר:"
+ ],
+ [
+ "ועברו בתוך ירושלים
בעודן טבל:"
+ ],
+ [
+ "יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים
דמתנות שלא הורמו כהורמו דמי:"
+ ],
+ [
+ "ושלא נגמרה מלאכתן
כגון סלי ענבים שהעבירן בירושלים להביאן לגת שהי' חוץ לירושלים בצד אחר מהעיר:"
+ ],
+ [
+ "וסלי תאנים למוקצה
ר\"ל למקום שמתיבשין שם. אבל סלי פירות לאכילה הו\"ל נגמרה מלאכתן:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א יפדה ויאכל בבל מקום
דכיון דקליטת מחיצות מדרבנן ס\"ל דל\"א גבי' דלא הורמו כהורמו דמיין:"
+ ],
+ [
+ "והדמאי
טבל של דמאי אף שנגמ\"ל. אבל מעשר של דמאי כבר קלטוהו מחיצה ואסור להוציאו [רמב\"ם פ\"ב ממעש\"נ הל\"ט וי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נכנס ויוצא ונפדה
אפילו לת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אילן שהוא עומר בפנים
מן חומות ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ
דרק תוך החומה אכיל מע\"ש. ואף דבפ\"ג דמעשר סי' ע\"ג לא תני הכי התם ר\"י והכא רבנן [כמכות די\"ב ב']. ונ\"ל דמדלא קאמר כפשוטו לא יאכלנו אלא לפנים מהחומה ש\"מ דהכ' מיירי ביושב על האילן ואוכל שאין שם מחיצת החומה:"
+ ],
+ [
+ "בתי הבדים
לעצור השמן והיו בנויין בחומת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים הכל כלפנים
אוכלים שם קדשים קלים ומע\"ש ואין פודין שם מע\"ש להוציאו. מיהו בתוספתא קאמר דלב\"ש רק לחומרא קאמר כלפנים דהיינו שלא יפדנו ולא יוציאו משם. אבל אסור לאכלו שם:"
+ ],
+ [
+ "מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ
ולא מחלקינן לאין פתוח [כמשנה ה'] דהכא כך התנו בשעת בנין החומה שלא נשגיח בפתח. ולרמב\"ם [פ\"ב ממעש\"נ] יש פי' אחר. ואינו מסכים לגרס' שלפנינו. א\"נ דלרמב\"ם משנתינו מיירי בפתוחות לזה ולזה:"
+ ],
+ [
+ "הלשכות
חדרים:"
+ ],
+ [
+ "בנויות בקודש
בחומת העזרה:"
+ ],
+ [
+ "ופתוחות לחול
להר הבית:"
+ ],
+ [
+ "תוכן חול וגגותיהן קודש
לשחיטת ק\"ק ולאכילת ק\"ק ולהתחייב בנכנס שם בטומאה. והוא ששוה הגג לקרקע העזרה כגון שהיה הלשכ' בנוי בשפוע ההר דאל\"כ קיי\"ל גגות ועליות לא נתקדשו:"
+ ],
+ [
+ "תוכן קודש וגגותיהן חול
אף שהגג שוה לקרקע העזרה:"
+ ],
+ [
+ "בין שנטמא באב הטומאה
כמת ושרץ וכדומה ואפי' בנטמא במה שנגע בהן:"
+ ],
+ [
+ "בין שנטמא בוולד הטומאה
לאו בולד טומאה דאו' רק ר\"ל בולד הטומאה דרבנן כגון שנגע בכלי שנטמא במשקין דדוקא בולד בכה\"ג מודו ב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בין בחוץ
ר\"ל שנטמא בחוץ ואח\"כ הכניסו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים יפדה ויאכל הכל בפנים
ר\"ל הפירות והפדיון דמע\"ש שנטמא נפד' אפי' בירושלים ואעפ\"כ נאכל רק בפנים שלא יאמרו ראינו מע\"ש יוצא מירושלים ולא חיישי' שיאמרו ראינו מע\"ש נפדה בירושלים דאין קול לפדיי' ויש קול ליוצא:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ
דבכה\"ג הו\"ל תרתי לריעות' ואין מחיצה קולטתו ולהכי בכה\"ג יפדה ורשאי לאכלו גם בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "בפנים
ס\"ל דוקא בתרתי למעליותא מחיצה קולטתו שנטמא רק בולד הטומאה שמד\"ס וכבר נכנס. מיהו דוקא בהכניסו ע\"מ שלא יקלטוהו מחיצות דאל\"כ אפילו בנטמא בולד בחוץ מחיצה קולטתו כשהכניס.. [ועיין שקלים פ\"ח מ\"ד ומ\"ו דפליגי בכה\"ג בדומה לזה]:"
+ ],
+ [
+ "הלקוח בכסף מע\"ש שנטמא
בין בפנים ובין בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור ברחוק מקום
ר\"ל נפדה אפילו כשהוא טהור אם הוא חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ברחוק מקום
כפ\"א מ\"ח דאמרינן במזיד יעלה ויאכל במקום:"
+ ],
+ [
+ "יקבר על ידי עורו
עם עורו דאין פודין קדשים לאכול לכלבים וכד יין סתום שקנה במע\"ש ונשפך פודהו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר יפדה
דס\"ל פודין קדשים להאכילן לכלבים:"
+ ],
+ [
+ "לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה
ובכה\"ג מודה ר' יהודה דפליג במשנה י' דהכא שאני מדהיה יכול להוציאו כשהי' חי משא\"כ בפירות:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר יקבר
ס\"ל דדינו כפרי לקוח ממע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות
ופליגי רבי יהודה וחכמים כבמשנה י':"
+ ],
+ [
+ "המשאיל קנקנין למעשר שני
ר\"ל שהשאיל קנקנים שלו למע\"ש שלו שחוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שגפן
סתמן:"
+ ],
+ [
+ "לא קנה מעשר
ואין צריך לפדות רק היין:"
+ ],
+ [
+ "זלף לתוכן סתם
ר\"ל אם שפך לתוך הקנקנים יין טבל [כך משמע בירוש' ודלא כרתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא גפן
ר\"ל אם קרא שם למעשר שני בקנקנים עד שלא סתמן:"
+ ],
+ [
+ "לא קנה מעשר
דלא הקדיש למעשר רק היין:"
+ ],
+ [
+ "משגפן קנה מעשר
אילה\"ק מ\"ש רישא מ\"ש סיפא נ\"ל דדוקא בקרא שם ליין שבקנקנים סתומים דמי טפי לקונה קנקנים סתומים בירושלים [כפ\"א מ\"ד]. ומפני שדרך להפריש מבור פתוח כהפרשת תרומה הו\"ל כדרך למכור פתוחות פ\"א מ\"ד דלא הו\"ל הקנקן טפל ליין ה\"נ בגבולין אין הקנקן טפל ליין וצריך לפדות אח\"כ גם הקנקן. ואין לחלק ולומר בשלמא התם בפ\"א נתן מעות מע\"ש בעד הקנקן. לפיכך כשלא בטל הקנקן לגבי היין צריך למכור הקנקן ולאכול בעד מעותיו של קנקן מאכל בתורת מע\"ש. משא\"כ הכא איך יחול על הקנקן שם מע\"ש. והרי לא נקנה בכסף מע\"ש י\"ל כיון דא\"א להפריש יין בלי הקנקן מה לי שקנהו לקנקן ומה לי שהוקדש בהפרשה. משא\"כ ברישא שהיה כבר על היין שם מע\"ש קודם שמילאוהו לא דמי לקנקן שקונה בירושלים במע\"ש. וכי כל כלי שישפוך לתוכו מע\"ש יוקדש גם הכלי בקדושת מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא גפן עולות באחד ומאה
בנתערב קנקן תרומה בק' חולין:"
+ ],
+ [
+ "ומשגפן מקדשות ככל שהן
דמדחשיב לא בטל אפי' באלף וימכרם לכהן בדמי תרומה חוץ מאחד שנוטל הכהן בחנם:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא גפן תורם מאחת על הכל
וחשיב מוקף:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א מפתח ומערה לגת
לפע\"ד קאי אזלף לתוכו סתם שמחלק בו במי\"ב בין גפן ללא גפן רק אגב גררא נקט כל הנהו גוונא דמחלק גבייהו ג\"כ בין גפן ללא גפן והשתא הדר לקמייתא דהא דבגפן קנה מעשר פליגי ב\"ש וב\"ה דלב\"ש ברצה לקרא שם אחר שגפן ולא יהיו הקנקנים נקנים למעשר צריך לערות לגת קודם שיקרא שם כיון שכבר גפן וכבר היו ראויין שיהיו נקנין למעשר להכי צריך מעשה רבה שיתבטל מעשה ההגפה ולב\"ה סגי בפתיחה. כמעיקרא [ולפע\"ד זה דעת ריב\"ל בירושלמי דקא' על הראשונה הושבה יע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
דלב\"ה בפתיחה סגי:"
+ ],
+ [
+ "במקום שדרכן למכור סתומות
ר\"ל עם הכלי דמשום דכשמוכר עם הכלי מוכרן סתומין שפיר גלי דעתי' בפתיחה שאינו רוצה להחליט הכלי למעשר:"
+ ],
+ [
+ "אבל במקום שדרכן למכור פתוחות
ר\"ל שאין דרך למכור הכל. דשם אין הפתיחה הוכחה שאין רוצה להחליט הכלי. דהרי במקום זה בין כך וכך אין דרך למכור הכלי עם היין. ולהכי לא נתבטל בפתיחה סתימתו דמעיקרא. ודמיא מתניתי' לפ\"א מ\"ג דבדרכן למכור סתומות וקנה פתוחות אין הקנקן טפל ליין ובדרכן בפתוחות אפילו בקנה סתומות אין הקנקן טפל:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא קנקן לחולין
גם לב\"ה עד שיערה לגת קודם שיקרא שם:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במדה
נ\"ל דר\"ל דמדמותר למכור מע\"ש בשדעתו להתפיס המעות בקדושת מעשר [כפ\"ד מ\"ו ור\"ב שם] וזה שהיה לו טבל בקנקנים סתומות פתחן קודם שקרא שם משום שרוצה להחמיר ע\"ע למכור המע\"ש אח\"כ במדה שלא יתאנה המע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "יצא קנקן לחולין
ר\"ל דבכה\"ג בפתיחה לחודה סגי. אפי' בדרך למכור פתוחות מדפתחן על דעת להוריקן לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אף האומר לחברו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנים
בירושלמי גר' חוץ מקנקנה ונ\"ל דה\"פ דר\"ש קאי אהא דאי משגפן קרא שם קנה מעשר וקאמר ר\"ש אם מתחלה כשהיה יין של טבל בחבית אמר לחבירו חבית זו מכור לך חוץ מקנקן מעשר שאקח ממנה. [ומיירי בשמוכר לחבר לצורך דאל\"כ הרי אסור למכור טבל כדמאי פ\"ה מ\"ח]. אע\"פ שאח\"כ מילא להקנקן מהחבי' וקרא שם אחר שגף הקנקן אפ\"ה יצא קנקן לחולין משום דבשעה שמילא הקנקן לא היה כדי למלאות המע\"ש בו לחוד ושיהיה הקנקן טפל ליין רק גם משום תנאי שהי' לו עם חבירו ליקח רק מדת קנקן א' מהחבית ובכה\"ג לא נתבטל הקנקן ליין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול
דוקא עבר והוליך דלכתחילה פודהו במקומו או מעלהו לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "פודהו כשער מקומו
מקום הפדיון אף שהוציא הוצאות הדרך מכיסו א\"א השבח לפי חשבון רק בשבח הניכר כפ\"ב מ\"א כ\"כ ע\"ר הגזצוק\"ל. וכ\"ש אי נימא דגם ברישא אינו מנכה ההוצאות כמו בסיפא וכן מסתבר. א\"כ אם ההוצאות עצמן אינו מנכה מכ\"ש שלא ינכה שבח כנגדן:"
+ ],
+ [
+ "השבח לשני
אף שבעיר שוה יותר:"
+ ],
+ [
+ "ויציאות מביתו
ר\"ל כשפודהו אינו מנכה הוצאות הדרך:"
+ ],
+ [
+ "כמות שהשולחני פורט
ר\"ל בבא לחלל פרוטות מע\"ש על סלע כסף מחשב כמו שלוקח שולחני כשמחליף סלע שלו:"
+ ],
+ [
+ "ולא כמות שהוא מצרף
כשמצרף שולחני פרוטות לתתם בעד סלע נותן פחות:"
+ ],
+ [
+ "ואין פודין מע\"ש אכסרה
ר\"ל באומד שלא במדה משקל ומנין:"
+ ],
+ [
+ "את שדמיו ידועים יפדה על פי עד
לאאמ\"ו מיותר:"
+ ],
+ [
+ "ואת שאין דמיו ידועים יפדה על פי שלשה
בקיאין בשומ' ואפי' א' עובד כוכבים או בעלים:"
+ ],
+ [
+ "כגון היין שקרם
שהתחיל להחמיץ:"
+ ],
+ [
+ "ומעות שהחליאו
שהחלידו דבשלמא כשלא נתקלקלו היין והפירות והמעות הרי שער שלהן ידוע. משא\"כ כשנתקלקלו צריך לאמוד כמה גבר הקלקול ואין דמיהן ידוע:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מוסיף חומש
מלבר דבאמר ד' נותן ה':"
+ ],
+ [
+ "ואחר אומר בסלע ואיסר
הוא א' מצ\"ו בסלע אבל בפחות מזה לא:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מוסיף על הקרן
דשיתרבה הקרן עדיף דאחומש יכול להערים כלקמן ותו דלא קפדינן אתוספת חומש. דהרי כל הנאת התוספת שלו הוא שאוכלו בירושלי':"
+ ],
+ [
+ "ובין שנתן לו במתנה
הטבל דמעשר אסור ליתן במתנה כרפ\"ק. ואי\"ל דמיירי הכא בהורישו דבש\"ס [קדושין נ\"ד ב'] משמע דגם להורישו בפה אסור מדאינו שלו:"
+ ],
+ [
+ "מערימין על מעשר שני
כדי שלא ליתן חומש:"
+ ],
+ [
+ "לעבדו ולשפחתו העברים
שאין גופן קנוי וכ\"ש לאחר. ושפחה עברי' דקאמר הכא היינו קטנה ובמעש\"נ דרבנן [כגיטין ס\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "הילך מעות אלו
במתנה:"
+ ],
+ [
+ "ופדה לך
לעצמך:"
+ ],
+ [
+ "מפני שידן כידו
וזכייתן שלו הוא:"
+ ],
+ [
+ "היה עומד בגורן ואין בידו מעות
לתתם לחבירו לפדותן בהערמה לעצמו בלי חומש כלעיל ולחבירו אין מעות אפי' בביתו ואינו יכול להקנות לחבירו מעות שבביתו אגב סודר דמטבע אין נקנה בחליפין:"
+ ],
+ [
+ "אומר לחברו הרי הפירות האלו נתונים לך במתנה
ודוקא בעודן בטבלן וכלעיל ט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "חוזר
הבעה\"ב בעצמו:"
+ ],
+ [
+ "משך ממנו מעשר בסלע
דמותר למכור מעשר שני בשדעתו להתפיס המעות בקדושת מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים
דהוקר השער קודם שנתן המעות. והרי אף על פי שקנאו על כל פנים המעשר לא יצא לחולין עד שישלם כדין תורה דמעות קונות:"
+ ],
+ [
+ "נותן לו סלע
מדקנה במשיכה:"
+ ],
+ [
+ "ומשתכר בסלע
ר\"ל הלוקח מרוויח הסלע הב' לעצמו:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני שלו
דאף דצריך לפדותו כשער של עכשיו. דלענין איסור אמרינן כדין תורה דדוקא מעות קונות. עכ\"פ הסלע השני של לוקח:"
+ ],
+ [
+ "ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע
והרי צריך ליתן למוכר ב' סלעים מדמשכו כבר:"
+ ],
+ [
+ "נותן לו סלע מחולין
ובו סגי להפקיע קדושת הפירות:"
+ ],
+ [
+ "וסלע של מעשר שני שלו
ר\"ל סלע ב' נותן לו ממעות מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "אם היה עם הארץ
ר\"ל אם המוכר עם הארץ:"
+ ],
+ [
+ "נותן לו מדמאי
ר\"ל מעשר שני של דמאי. דאין נותנין לעם הארץ מעשר שני וודאי:"
+ ],
+ [
+ "הפודה מעשר שני ולא קרא שם
שלא אמר זה פדיון מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקדושיה
להכי לא נקיט קדושיה וגטה כדי שלא נטעה לפרשם בוי\"ו החיבור. גם ניח\"ל למנקטינהו בדרך לא זו אף זו דבגט כבר אגיד' בי' וגם א\"צ דעת' משא\"כ בקדושין:"
+ ],
+ [
+ "ולא פירש
שלא אמר זה גיטך או את מקודש' בזה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר דיו
מדעסוקי' באותו ענין:"
+ ],
+ [
+ "המניח איסר
להיות מתחלל עליו פירות מע\"ש שיאכל:"
+ ],
+ [
+ "והלך למקום אחר
והוליך האיסר עמו:"
+ ],
+ [
+ "והרי הוא יוצא בפונדיון
והוא ב' איסרין. סד\"א שיאכל עוד עליו איסר וחצי:"
+ ],
+ [
+ "אוכל עליו עוד איסר
דחציו כבר נתחלל והחצי השני לבד הוא חולין עדיין. ולא אמרי' הרי לא היה רק חצי איסר דמי מע\"ש ויאכל עליו עוד איסר וחצי. אלא אמרי' דכמו שהרוויח חצי איסר של חולין להיות איסר הרוויח נמי חצי איסר של מעש\"נ להיות איסר:"
+ ],
+ [
+ "אוכל עליו עוד פלג
ר\"ל עוד חצי איסר דהרי רק חציו נתחלל. והכא קמ\"ל דגם לחומרא אמרינן כן:"
+ ],
+ [
+ "המניח איסר של מעשר שני
לאכול עליו חולין:"
+ ],
+ [
+ "אוכל עליו אחד עשד באיסר
איסר כך גרס בירוש':"
+ ],
+ [
+ "ואחד ממאה באיסר
נ\"ל דמיירי שהי' לו דמאי שקנה מע\"ה דמפריש ממנו מע\"ר והוא שלו רק שמפריש ממע\"ר תרומת מעשר ונותנו לכהן. ואח\"כ מפריש מע\"ש ומעלהו לירושלים כמ\"ש ריש דמאי וע\"ש. ולפ\"ז אם הניח איסר להיות פדיון אמע\"ש שבדמאי זה נאכל מתבואה זו חוץ לירושלים מה ששוה י\"א איסרין וא' מק' באיסר. כיצד דהרי כשהניח האיסר לפדיון המע\"ש הותרו לו י' איסרין בתבואה זו. אמנם גם המע\"ר שהיה צריך להפריש מהדמאי קודם המע\"ש ג\"כ מותר לו לאכלו. והרי אם ישארו לו י' אחר שנטל המע\"ר ע\"כ שהיה לו מקודם י\"א איסרין ותשיעית האיסר. והיה מעשר ראשון שלהם איסר א' ותשיעית איסר ונשארו לו י' איסרין חזר ונתן 1/9 איסר לכהן להיות תמ\"ע על האיסר מע\"ר שמקיים לעצמו נמצא שנשאר לו י\"א איסרין שמותר לאכלם בלי פדיון חוץ לירושלים דהרי איסר א' הוא מעשר שכבר הפריש עליו תמ\"ע וממעשר זה א\"צ ליתן מע\"ש. וי' איסרין הנשארים הטבולים למע\"ש הרי כבר הניח איסר א' להיות פדיון בעד איסר א' מע\"ש שחייב מי' איסרין הללו ולא חיישי' שמא הפריש הע\"ה כבר המע\"ר ולפ\"ז היה צריך הקונה הזה ליתן מע\"ש מכל 1/9 11 איסר האלו וראוי להיות פדיון המע\"ש 1/9 1 איסר. והרי הוא לא הפריש רק איסר א' לפדיון. ליתא דאי נמי הכי הוה היה הכל חולין דס\"ל לת\"ק כחכמים דר\"א דמאי פ\"ד מ\"ג דאמרינן התם בירושלמי דס\"ל הנאמן לראשון נאמן לשני ואם הפריש הע\"ה מע\"ר גם המע\"ש הפריש. ומטעם זה גם אותו תשיעית האיסר מלגיו שהוא עשירית איסר מלבר שקבלו הכהן לתמ\"ע לא חיישינן שמא כבר נתן הע\"ה המע\"ר. ולפ\"ז היה צריך הכהן להפריש מתמ\"ע זה שקיבל מהקונה עשירית העשירית האיסר שהוא א' ממאה באיסר להיות מע\"ש לא חיישינן להכי. נמצא שעל סמך איסר א' שהניח נאכל חוץ לירושלים י\"א איסר וא' מק' באיסר. ואם היה כהן הקונה מע\"ה הדמאי. אוכל אדם א' כל הי\"א איסרין ואחד מק' באיסר חוץ לירושלים [מיהו לא צריך תנא לאשמעי' דמותר לכהן לאכול חוץ לירושלים כל עשירית איסר שקבל דהא מלתא דפשיטא היא דשאר התמ\"ע ממ\"נ מותר לאכלו חוץ לירושלים ודו\"ק] וכ\"ש אם וודאי לו שלא הפריש הע\"ה מע\"ר ורק על מע\"ש מסופק אם הפרישו. כ\"ש שמותר לאכול י\"א חוץ לירושלים. דהרי אז אין המע\"ר משועבד למע\"ש כלל:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א הכל עשרה
ר\"ל אפי' בברי לו שלא הפריש הע\"ה מע\"ר דלא מבעיא במסופק על מע\"ר ומע\"ש דאיכא למימר שמא כבר הפריש הע\"ה מע\"ר ולא מע\"ש דהנאמן אראשון אינו נאמן אשני מדטריח' לי' מלתא לאסוקי [כמכות די\"ז א' ורש\"י שם]. והיינו כר\"א דרבנן דמאי פ\"ד מ\"ג [וט\"ס בירוש' הכא דקא' דב\"ש כר\"א דנאמן אראשון נאמן אשני וליתא דהכי ס\"ל לרבנן התם יע\"ש] ולהכי שמא כל מה שקנה מהע\"ה משועבד רק למע\"ש וא\"כ כשיניח איסר אינו אוכל רק י' אלא אפילו וודאי לו שלא הפריש הע\"ה מע\"ר. אפ\"ה משום לא פלוג בתבואה הניקח מע\"ה אינו אוכל רק י':"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א בודאי אחד עשר
ר\"ל בוודאי לו שלא הפריש ע\"ה מע\"ר רק על מע\"ש מסופק אזי אוכל י\"א. ולא נקטו ב\"ה א' מק' כת\"ק דבשלמא ת\"ק דאיירי נמי בדמאי שפיר קמ\"ל דהכהן שקבל אותו א' מק' לתמ\"ע א\"צ לחוש שמא כבר הפריש הע\"ה התמ\"ע. אבל ב\"ה דבודאי טבל למע\"ר מיירי סגי להו למנקט דאוכל י\"א ולא גזרינן כב\"ש אטו בחשוד הע\"ה בתרתי. ותו מדהו\"ל המע\"ר חולין גמורים שמותר לישראל לאכלו וליתן דמי' ללוי [כגיטין ד\"ל ע\"א] סד\"א דאיכא למגזר גבי' טפי קמ\"ל דלא גזרי' אבל התמ\"ע שנותנו לכהן מלתא דפשיטא היא דמתמ\"ע וודאי א\"צ להפריש מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ובדמאי עשרה
ר\"ל במסופק אשניהן אוכל רק י' דהנאמן אראשון א\"נ אשני כלעיל סי' מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "כל המעות הנמצאים
בכל מקום. ובירושלים כל השנה חוץ מברגל:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו חולין
ואין חוששים שמא מע\"ש הן:"
+ ],
+ [
+ "אפילו דינר זהב עם הכסף ועם המעות
דאין דרך לערבם ומסתבר דמע\"ש הן ולהכי כרכם יחד דחללם לדינרי זהב ומה שלא הגיע לדינר זהב חילל על כסף והנשאר היו פרוטות אפ\"ה שרי:"
+ ],
+ [
+ "מצא בתוכן
תוך המעות:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מעשר
ול\"א שחרס זה הוא מכלי שהיה בו מעשר ונשבר ונתן חרסו לכיסו לשום כוונה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אם היה של חרס
דאין דרך להקדישו:"
+ ],
+ [
+ "ומה שבתוכו קרבן
ר\"ל הקדש. דמה שכתוב עליו אתוכו קאי:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן
דנזהרים שלא ימעלו בהקדש להכי לא חיישינן דטעה אלא הכל הקדש. מיהו בכלי חרס מודו דרק תוכו קדוש:"
+ ],
+ [
+ "המוצא כלי
שום כלי:"
+ ],
+ [
+ "מ' מעשר
ר\"ל מעש\"נ דליכא לספוקי במע\"ר או במעשר עני. דהרי אלו אין בהם שום קדושה ול\"ל לכתוב עליו אלא וודאי שלא יכשל אדם במה שבתוכו כתב כן:"
+ ],
+ [
+ "שבשעת סכנה
שגזרו לבטל המצות:"
+ ],
+ [
+ "היו כותבין ת' תחת תרומה
וה\"ה לאינך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כולם שמות בני אדם הם
ר\"ל ראשי שמות בנ\"א ולדבריהם דרבנן קאמ' דלדידיה אפילו כתוב תרומה בפירוש אפ\"ה שרי וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "שאני אומר אשתקד היתה מלאה פירות תרומה ופנה
ואע\"ג דבספיקא דאורייתא לא אמרינן שאני אומר כפ\"ק דפסחים הכא שאני דליכא חזקת איסור והא דקאמר אשתקד היינו משום דלתשמיש זמן מועט לא היה כותב עליו תרומה. אלא אמרינן דאשתקד לשנה שלימה זימן אותה לתת לתוכה תרומה. ורבנן ס\"ל אי הכי מגרר הוה גריר למלת תרומה:"
+ ],
+ [
+ "האומר לבנו
לאו דווקא אלא אפי' הניחן הוא עצמו בזוית זו ומצאן בזוית אחרת. רק אורחא דמלתא נקט דאילו הניח הוא עצמו מסתמא היה יודע מי נכנס לשם. כך נ\"ל וכן משמע בתוספתא פ\"ה [ועיין פסחים ד\"י ע\"ב ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו
מה שמצא:"
+ ],
+ [
+ "היה שם מנה
כך א\"ל אביו:"
+ ],
+ [
+ "השאר חולין
ול\"א כולן מעות אחרות הן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כרם רבעי
שגדלו בו פירות בשנת ד' משנטעו שצריך להעלותן לירושלים או לפדותן כמע\"ש וחושש שיכשלו בהם בנ\"א בשביעית שמופקרים הפירות לכל אדם. ומסתפקא לן אי תנא נטע או כרם רבעי. ואנן קיי\"ל דבחו\"ל כל הפירות פודה בלא ברכה ואחר שיתלשן אפי' הן הרבה לוקח רק שוה פרוטה דהייינו מטבע או פירות ששוי' חצי שעורה כסף. ואומר זה יהיה פדיון על פירות אלו ושוחק הפדיון ומטילו לנהר [י\"ד רצ\"ד ס\"ו וז']:"
+ ],
+ [
+ "מציינין אותו בקוזזות אדמה
בונה אצלו ציון וסימן מרגבי אדמה להכיר עי\"ז דאפשר היתר הנאתו כאדמה שעושה פירות ה\"נ שרי לאחר פדיון:"
+ ],
+ [
+ "ושל ערלה בחרסית
חרס כתושה שאינה מגדלת פירות כל כך כמו שזרע לסי' כערלה שאסור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "ושל קברות
להזהיר לכהן ונזיר:"
+ ],
+ [
+ "בסיד
לבן כעצמות:"
+ ],
+ [
+ "וממחה
ממוגגו במים שיתלבן ביותר:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים
שעושין סי' לכל אלה:"
+ ],
+ [
+ "בשביעית
שהכל הפקר אבל בשאר שנים דהנוטל פירותיו גזלן הוא הלעיטהו לרשע וימות [ב\"ק ס\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "והצנועים
כשהיה להן כרם רבעי:"
+ ],
+ [
+ "מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו
לכשילקט דאלת\"ה לא נתקן מה שנאכל אחר אמירתו. והא דלא פדו כל הכרס מיד משום דהיו רוצים להוליך הפירות עצמן לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "כרם רבעי היה עולה לירושלם מהלך יום אחד לכל צד
ר\"ל מהלך יום א' סביב ירושלים. היה צריך להעלות הפירות רבעי בעצמן לירושלי' ולא פדיונם ותקנו כך החכמי' כדי לעטר ירושלים בפירות:"
+ ],
+ [
+ "ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה
ר\"ל אפילו כרם שסמוך לחומה נפדה ולא יעלוהו שיפסידו לסוחרים בקלקול שער הפירות:"
+ ],
+ [
+ "ותנאי היה הדבר
בתחלה כשתקנו שצריך להעלותן:"
+ ],
+ [
+ "שאימתי שירצו
כשיתרבו הפירות. והוצרכו לתנאי דלא להוי כדבר שנאסר במנין דאין ב\"ד שלאחריהן יכול לבטלו אא\"כ גדול מהראשונים בחכמה ובמנין. ואולי לא יהיה הבית דין שלאחריהן גדול באלה יותר מהראשונים לבטל תקנתן ושיהיה חיוב דוקא להעלות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר משחרב בית המקדש
ולא חששו לקשט ירושלים שביד אויב:"
+ ],
+ [
+ "ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה
והוצרכו לתנאי זה גם כשהתרבו פירות שלא יהיו נראים כמבטלי דברי ב\"ד הקודמים כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין לו חומש
כשפודהו בעה\"ב א\"צ להוסיף חומש כמע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ואין לו ביעור
א\"צ לבערו מהבית כמע\"ש עם שאר המעשרו' בשנת ד' וז' בשמיטה כמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ויש לו עוללות
ס\"ל לב\"ש דרבעי ממון בעלי' הוא. ולהכי חייב בפרט ועוללות לעניים ככל כרם כפ\"ז דפאה מ\"ג וד':"
+ ],
+ [
+ "והעניים פודין לעצמן
הרבעי לאכלו בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים כולו לגת
ס\"ל ממון גבוה הוא ופטור מפרט ועוללות ודורך הכל בגת ופודהו או מעלהו:"
+ ],
+ [
+ "מניח את הסל
הריקן שיתן אחר כך לתוכו הפירות שילקט אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "על פי שלשה
הבקיאין לשום ההוצאות שיוציא:"
+ ],
+ [
+ "ואומר כמה
סלי' כזה:"
+ ],
+ [
+ "אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו
ר\"ל על מנת שיתן הפודה שכר שמירה במחובר ושכר עידור ובצירה:"
+ ],
+ [
+ "ומניח את המעות
כפי ששמו:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית
שאסור לשמרו ולעדרו גם משכר לקיטה נמנעים בנ\"א מדאין הכל בקיאין לומר כפרק ח' דשביעית משנה ד:"
+ ],
+ [
+ "פודהו בשויו
ומדא\"צ לשום ההוצאות דהרי גם שכר לקיטה אסור [כשביעית פ\"ח מ\"ד]. אין צריך גם כן לשום כמה שוין:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה הכל מופקד
בהפקירו בעלים השדה בשאר שני שמיטה:"
+ ],
+ [
+ "אין לו
לנכות:"
+ ],
+ [
+ "בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה
כשעדיין סמדר דאחר כך אסור במתנה דקיימא לן כבית הלל סי' כ\"א דממון גבוה הוא:"
+ ],
+ [
+ "כיצד היה בעור נותנין תרומה ותרומת מעשר
של שני' שעברו:"
+ ],
+ [
+ "לבעלים
לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון לבעליו
ללוי:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר עני לבעליו
לעני:"
+ ],
+ [
+ "מתבערים בכל מקום
ר\"ל מאבדן מהעולם:"
+ ],
+ [
+ "התבשיל
ממע\"ש ורבעי שאין ממשותן בעין:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים הרי הוא כמבוער
עי' מ\"ש בס\"ד [שביעית ספ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן הזה
דקודם שעת ביעור אינו חייב עדיין לבערן אף שאין בהמק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "והגיעה שעת הבעור
שלא הי' יכול להעלותן לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים צריך לחללן על הכסף
ומדאין בהמק\"ק שוחקו ומטילו לנהר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אחד שהן כסף ואחד שהן פירות
ושוחקן ומטילן לנהר. והכי קיי\"ל [י\"ד רצ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו את פירותיכם
קצרו הפירות מהר ותנו תומ\"ע לבעליהן:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא תגיע שעת הבעור
ותצטרכו לאבד מהעולם הבכורים ומעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "עד שבא רבי עקיבא ולמד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות
כפ\"ק דמעשר:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו
וכבר נגמרו למעשר או שהפרישן כבר רק שלא נתנה עדיין לבעליהן:"
+ ],
+ [
+ "צריך לקרוא להם שם
ר\"ל לקרוא שם מי יקבל המעשרות ולזכותן לו וכדמסיק בר\"ג:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה
ערב פסח היה והגיע הביעור ופירות שבביתו כבר נתן מהן ת\"ג דחזקה לגורן שלא תעקר ממקומה עד שיפרישו ממנה ת\"ג [כירושלמי פ\"ג דמעשרות]. אבל לא הפריש עדיין המעשרות:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן גמליאל עשור שאני עתיד למוד
למעשר ראשון:"
+ ],
+ [
+ "נתון ליהושע
לוי היה ואף דקנסינהו עזרא שאני ר\"י דלא היה עשיר ועזרא לא קנס רק לעשירים שהיה אפשר להם לעלות [ועי' מ\"ש בס\"ד פאה פ\"ה סי' ח']. וצ\"ל שהיה לו ר' זוז דאל\"כ גם מעשר עני היה נותן לו [תוס' קדושין די\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "ומקומו
של המעשר:"
+ ],
+ [
+ "מושכר לו
שיקנה המעשר אג\"ק:"
+ ],
+ [
+ "עשור אחר שאני עתיד למוד
למעשר עני:"
+ ],
+ [
+ "נתון לעקיבא בן יוסף
גבאי עניים היה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהושע עשור שאני עתיד למוד
ממעשר זה שאני חייב ליתן מעשר מן המעשר לכהן:"
+ ],
+ [
+ "נתון לאלעזר בן עזריה
כהן היה:"
+ ],
+ [
+ "ונתקבלו זה מזה שכר
שכר המקומות דשכירות נקנה בכסף משא\"כ בחליפין בסודר אינו נקנה השכירות. ומה\"ט גם במתנה לא היה אפשר:"
+ ],
+ [
+ "במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין
דהי' מבערן בעיו\"ט ומשייר לעצמו כדי לאכל מעש\"נ ורבעי בירושלים עד מנחה של יו\"ט האחרון:"
+ ],
+ [
+ "כיצד היה הודוי
לכתחלה הי' צריך להיות בבהמ\"ק ובדיעבד בכ\"מ [כרמב\"ם פי\"א ממע\"ש]. ונקרא וודוי שבחטא אבותינו בעגל צריך לבער הקודש מהבית דלולא כן היה הכל לבכורות. והוודוי נאמר בכל לשון ואומר המקראות כמו שכתובים בתורה רק דתנא דריש לה הכא כוונת פרשת הוודוי:"
+ ],
+ [
+ "זה מעשר שני ונטע רבעי
שאלו נקראו קודש וצריכין ביעור מהעולם סתמא כב\"ה לעיל [במ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וגם נתתיו
גם רבוי הוא:"
+ ],
+ [
+ "מן הבית זו חלה
דשאר מתנות דרך לחלקם בגורן:"
+ ],
+ [
+ "הא אם
נ\"ל דבכל דבר שלא נזכר עוד אסורו במקום אחר ורק מן פרשה זו בעצמה הוא דילפינן לה קאמר גבה הא אם וכו' [ועיין לקמן סימן ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן הישן על החדש
והא דדרש מככל מצותך ההקדמה. ומלא עברתי ממצותיך דרש מין אשאינו מינו ואינך ואימא איפכא ה\"ט משום דכל מצותיך הרבה מצות משמע דכשצותני ב' מצות כגון מעשר ראשון ושני לא שניתי ממה שצויתני:"
+ ],
+ [
+ "ולא שכחתי לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו
שאמרתי ברכה בשם ומלכות בא\"י אמ\"ה אקבמ\"צ וצונו להפריש תרומה ומעשרות. ורק אסמכתא בעלמא הוא דברכות דרבנן ואינן מעכבות:"
+ ],
+ [
+ "אכלו באנינה אינו יכול להתודות
ר\"ל דוקא באנינות. דאו' והוא כל יום המיתה אפי' אחר קבורה אבל אנינות לילה או יום קבורה שאינו יום המיתה רק דרבנן הוא:"
+ ],
+ [
+ "הפרישו בטומאה
נראה לי דר\"ל שהיה הטבל טהור והוא טמא וטימא למע\"ש כשהפרישו ואי\"ל דהטבל היה טמא דאז באמת מפרישו ופודהו:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להתודות
והא דלא קאמר מלות הא אם וכו' רק בג' דברים דהיינו הא אם הקדים והא אם אכלו באנינות הא אם הפרישו בטומאה היינו לאשמעינן רבותא דבהקדמה הרי נתן כל מה שחייב ליתן. והא אם אכלו באנינות אפי' באנינות דרבנן. והא אם הפרישו בטומאה אף על גב דקרא לא הזכיר רק לא בערתי ממנו בטומאה. וכל שכן שאר דברים שוודאי מעכבין חוץ מברכה שהזכיר תנא וודאי ברכות אינן מעכבות ושמחתי ושימחתי שהוא דבר המסור ללב בנתנו לכל אחד מה שמחוייב לו וודאי גם כן אינו מעכב הווידוי:"
+ ],
+ [
+ "ולא נתתי ממנו למת
דאף דכל שאינו לצורך אכילה ושתייה גם לחי אסור נ\"ל דעכ\"פ בחי איכא תקנה שיאכל כנגדה ויתוודה משא\"כ במת אינו יכול להתוודות. ובירוש' מוקי לה בסיכה למת דבחי מותר לסוך וכ\"כ בבבלי [יבמות דע\"ד א']:"
+ ],
+ [
+ "הבאתיו לבית הבחירה
היינו להבכורים:"
+ ],
+ [
+ "שמחתי ושמחתי
לאחרים שנתתי להם בפנים יפות ושמחה:"
+ ],
+ [
+ "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות
אע\"ג דסתם ברכה היינו בממון וכדקאמרי' יברכך ד' בממון הכא את את קדריש מדהוה סגי בשיאמר וברך את עמך ישראל אלא ש\"מ דאת ב' לשון עם הוא וה\"ק וברך את עמך עם ישראל דהיינו עם ישראל קדושים דהיינו בבנים ובבנות:"
+ ],
+ [
+ "מכאן אמרו
מדכתיב האדמה אשר נתת לנו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש
ויתוודו אמעשרות שמשדי מגרשן:"
+ ],
+ [
+ "יוחנן כהן גדול
תרי יוחנן הוה א' שימש פ' שנה בכה\"ג ונעשה צדוקי [כברכות דכ\"ט א'] וזה שבכאן הוא שהי' אחר שמעון הצדיק:"
+ ],
+ [
+ "העביר הודיות המעשר
שלא יכול לומר נתתיו ללוי. דקנס עזרא ללוים מדלא עלו עמו תיקן ליתן גם המעשר לכהנים וביטל הוודוי דיש כח ביד חכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה:"
+ ],
+ [
+ "אף הוא בטל את המעוררים
שהיו מצעקים בכל יום בשיר הלוים עורה למה תישן ד' כאילו ח\"ו יש שינה לפניו עמד וביטל מלומר כלל פסוק זה בשיר של יום. ואע\"ג דבקרא נמי כתיב עורה למה תישן ה' התם דברה תורה כלשון בני אדם. אמנם הם היו צועקים בשירם מאמר זה והוא זלזול כבוד שמים:"
+ ],
+ [
+ "ואת הנוקפים
שהיו משרטין לקרבן בין קרניו שירד הדם בעיניו ויהא נוח לכפותו ובטלו מדמחזי כמום. וי\"א מחשש ניקב קרום של מוח:"
+ ],
+ [
+ "ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים
חורשי נחושת וברזל הכו בפטיש בחוה\"מ במלאכת דבר האבוד ואפ\"ה בטלם מדאווש' מלתא טובא איכא זלזול מועד:"
+ ],
+ [
+ "ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי
דעד ימיו שאלו אם המוכר נאמן אם לאו והמדקדק במעשיו לא לקח מאינו נאמן דהיה צריך להפריש כל המעשרות ועמד הוא ותיקן שלא יעשרו דמאי רק תמ\"ע ומע\"ש ושאר מעשרות מפרישן לעצמו כמ\"ש ריש דמאי. והנה צריך ליתן טעם בד' לשונות מתחלפות דנקט תנא בד' תקנות של יוחנן כהן גדול דהיינו העביר ביטל עד ימיו ובימיו. ונ\"ל דבוודוי נקט העביר משום דתקנת עזרא למקנס הלוים לא היה אלא בדורו דוכי משום שלא עלו הם לקנסינהו לדורי דורות [ויש לחלק טובא מקנס בילגא סוף סוכה] אלא קנס זוטא קניס גם לדור אחרון שגם אז יהיה תולה ברצון הנותן למי שירצה יתן המעשר לכהן או ללוי. וכן כ' גם רכ\"מ [מעשרות פ\"א ה\"ד]. ולפ\"ז מי שבדורו של יוחנן היה נותן ללוי היה יכול שפיר להתוודות להכי נקט העביר ר\"ל שלא יהיה הדבר חובה על כל איש ישראל. מה שאינו כן בעוררין ונוקפין נקט לשון ביטול מדבטלן לגמרי. מיהו דווקא בהנך תרתי שהיה דבר קבוע. וודוי בכל שנת ג' ועוררין ונוקפין כל יום ויום בביהמ\"ק. שייך שפיר בהו לשון העביר או ביטל אבל פטיש מכה לא היה רק בעת הצורך לא שייך לומר גביה העביר או ביטל וגם לא היה שייך לומר בהו בימיו לא היה פטיש מכה דגם מקודם לפעמים לא היה פטיש מכה דהיינו בעת שלא היה צורך. אלא קאמר שעד ימיו היה פטיש מכה לפעמים ובימיו לא היה מכה כלל. משא\"כ בדמאי קאמר שפיר התקנה שתיקן שלא יהא צריך לשאול דאילו הוה קאמר דעד ימיו היה צריך לשאול אכתי לא הוה ידעינן מה תיקן הוא:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..8167f425f359f27781791b37424bab22311708bd
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maaser Sheni/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,945 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Maaser Sheni",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Maaser_Sheni",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "מעשר שני אין מוכרין אותו
אפי' בירושלים או אפי' להוליכו לירושלים ומתני' ר\"מ היא וכדקיי\"ל דמע\"ש ממון גבוה אבל בשדעתו להעלות המעות לירושלים מותר למכרו וכלקמן [פ\"ד מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "ואין ממשכנין אותו
בין ע\"י ב\"ד בין ע\"י עצמו מדכתיב בו ברכה:"
+ ],
+ [
+ "ולא שוקלין כנגדו
סלע חולין נגד סלע מע\"ש דה\"ל בזוי מצוה. וכ\"ש נגד פירות מע\"ש גופייהו דלא:"
+ ],
+ [
+ "וכן שאר כל הפירות
אף דשניהן מעשר. אף דמע\"ש שלהן רק מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותנין זה לזה מתנת חנם
דוקא במזמינו על שולחנו דאל\"כ אסור דמתנה כמכר כפ\"ב דמעשר סי' ב'. ונ\"ל דלהכי קאמר מתנת חנם. והרי הוי סגי בשיאמר במתנה אלא קמ\"ל דרק במתנה שהיא וודאי חנם דלא עביד זל\"ז נייח נפשי' שרי. הא בנותן זה לזה. ושוב חברו לו [כמגילה ד\"ז ב] דמחלפי סעודתייהו אהדדי הכא אסור:"
+ ],
+ [
+ "מעשר בהמה אין מוכרין אותו תמים חי
ה\"ה תמים שחוט. דבנקרב בבהמ\"ק. אף שהבשר לבעלים אסור להם למכרו ובשחטו בחוץ הרי אסור בהנאה רק איידי דתנא סיפא בכור חי נקט נמי במעשר חי וה\"ה דאין ממשכנין ואין מחליפין אותו כמו במעשר שני לעיל. ורק חדא מנייהו נקט וה\"ה אינך:"
+ ],
+ [
+ "ולא בעל מום חי ושחוט ואין מקדשין בו האשה
דהו\"ל כמכר והוא פשיטא. ומה\"ט לא אצטריך למנקט כן במשנה א' במעשר שני. ולא נקיט לה הכא רק משום היפוך דסיפא דבבכור אע\"ג שאינה יכולה ליהנות ממנה עד שיומם. ואולי לא יומם כלל אפ\"ה מקדשין בו דגם הספק שמא יפול בו מום ותהנה כולו הוא שוה פרוטה דהנאה זו היא שוה פרוטה:"
+ ],
+ [
+ "הבכור מוכרין אותו תמים חי
בזה\"ז שיאכלנו הקונה במומו. משא\"כ תמים שחוט יקבר. אבל בזמן שבהמק\"ק הרי להקרבה קאי ואינו ממון כהן למכרו [ב\"ק די\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ומקדשין בו האשה
דממון כהן הוא:"
+ ],
+ [
+ "אין מחללין מעשר שני על אסימון
מטבע בלי צורה:"
+ ],
+ [
+ "ולא על המטבע שאינו יוצא
של מדינה אחרת אם המלכיות מקפידות שלא יהיו כאן אותן מעות. או דממטי לזוזי להתם בדוחק ולית לי' אורחא למיזל להתם. וכ\"ש באין יוצאין כלל:"
+ ],
+ [
+ "ולא על המעות שאינן ברשותו
שנפל המעות לים אף שיכול להעלותו ע\"י השט במים:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח בהמה לזבחי שלמים
ממעות מע\"ש דכך מצותו לקנות במעותיו בהמ' לשלמים. או חי' שאינה בת הקרבה לבשר תאוה ר\"ל לחולין:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהעור מרובה
ששוה יותר:"
+ ],
+ [
+ "מקום שדרכן למכור סתומית
ר\"ל שמוכרין הקנקן עם היין:"
+ ],
+ [
+ "יצא קנקן לחולין
ואם המוכר או הלוקח אומן מעבד עורות או יוצר חרס וודאי נותנים טפי בשביל אלו. ולהכי צריך למכרם לאכלן בירושלם:"
+ ],
+ [
+ "התמד
מים שע\"ג חרצנים וזגים ושמרי יין:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא החמיץ אינו נלקח בכסף מעשר
דהו\"ל כמים והרי בעינן פרי מפרי וגדולי קרקע:"
+ ],
+ [
+ "ומשהחמיץ נלקח בכסף מעשר
והוא דרמי ג' ואשכח ד':"
+ ],
+ [
+ "הלוקח חיה לזבחי שלמים
והרי לא חזי' לקרבן:"
+ ],
+ [
+ "בהמה לבשר תאוה
דאסור מד\"ס שלא יבריח מעות מע\"ש מע\"ג מזבח. ואע\"ג דהתורה התירה להבריחן לקנות יין ושמן ופירות וחיה ועוף וגם בהמה לבשר תאוה אפ\"ה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה [יבמות דף צ' ע\"א] ולפיכך גם בהמה וחיה ועוף בעלת מום אסרו. ואמרי' עוד בירושלמי דהא דאסרו רק בע\"ח היינו שמא יגדל מהן עדרים. וכן הוא בבבלי [סוכה מ\"א א']. מיהו קיי\"ל דחיה ועוף שאין קריבים מותר ליקח [רמב\"ם מעש\"ש פ\"ב הל\"ב]. ולא חיישינן לשיגדל מהן עדרים מדקונה אותם בירושלים. מיהו במחללן חוץ לירושלים רק על שחוטין מחללין ואפי' על בהמה שחוטה שרי לחלל:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא העור לחולין
משום דלא חל המקח כלל. ואת\"ל א\"כ יחזרו הדמים למקומן. י\"ל דהכא מיירי שברח המוכר דיאכל כנגדן כמ\"ז ואז וודאי רשאי לאכול היא גופה בקדושת מעשר. אפילו הכי אינה כאילו קנאה בתחלה לצורך מעשר ולא נפק העור לחולין כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל [ועיין קדושין דף נ\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "מקום שדרכן לימכר פתוחות
דדרך למכרן בלי הכלי לא דמי תו לבהמה דדרך למכרה עם עורה:"
+ ],
+ [
+ "לא קנה מעשר
והמקח בטל והמעות בקדושתן:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח פירות שוגג
חוץ לירושלים ולא ידע שמעות מע\"ש הן:"
+ ],
+ [
+ "יחזרו דמים למקומן
דהו\"ל מקח טעות מטורח ההעלאה לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מזיד יעלו ויאכלו במקום
ר\"ל בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין מקדש ירקבו
דהקנוי בכסף מעשר כשהוא טהור אינו נפדה חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מזיד תעלה ותאכל במקום
ואפי' הומם [כפ\"ג מ\"י]. ונ\"ל דכשהוא תם יקדישו שם לשלמים ויאכלו. דאל\"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שגזרו שלא יקנו בהמת חולין בירושלים ממעות מעש\"ש כירושלמי פ\"א:"
+ ],
+ [
+ "ואם אין מקדש תקבר על ידי עורה
ר\"ל עם עורה כשתמות:"
+ ],
+ [
+ "ואם לקח יאכל כנגדן
ר\"ל כפי מה שהוציא ממעות מע\"ש יאכל משלו בקדושת מע\"ש ומיירי בברח המוכר או בקנה במזיד. דאל\"כ הרי המקח בטל:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין קיני זבים
ב' תורים או ב' בני יונה שמקריבין כשיטהרו וכל דבר שבחובה אינה בא רק מחולין. והרי קיי\"ל דמע\"ש ממון גבוה הוא. מיהו כ\"ש עולות שלא יביא מדהיא כולה כליל. והרי מעש\"נ ניתן רק לאכילה שתיה וסיכה. אבל שלמים כך מצותו שיביא בדמי מעש\"נ שלמים:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לאכול דבר שדרכו לאכול
שאם נתקלקל המאכל אינו חייב לאכלו גם אינו רשאי לאכול חי דבר שדרכו לבשלו:"
+ ],
+ [
+ "לא יסוך יין וחומץ
ונ\"ל דדוקא סיכה ביין אסור אבל לזלף שרי מדעדיף משתיה [כפסחים דף כ' ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "אין מפטמין שמן של מעשר שני
לשום לתוכו עקרי בשמים דהשמן הנבלע בהן אזיל לאיבוד:"
+ ],
+ [
+ "ואין לוקחין בדמי מעשר שני שמן מפוטם
דאינו שוה לכל נפש:"
+ ],
+ [
+ "אבל מפטם הוא את היין
מדשתי ליה כולו עם הבשמים הרי נהנה מהבשמים גופייהו [כתרומות רפי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נפל לתוכו
ליין מע\"ש חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "השבח לפי חשבון
דאם היה שוה ב' סלעים והדבש סלע והשביח ועמד על ו' סלעים. פודהו בד' סלעים:"
+ ],
+ [
+ "דגים שנתבשלו עם הקפלוטות
מין בצל שאלאטטען בל\"א. וי\"א מין כרתי אשלויך בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "עיסה של מעשר שני שאפאה והשביח השבח לשני
ופודה הפת בשויו. ואינו מנכה דמי עצים דאין שבח עצים בפת רק באיסורי הנאה מדהו\"ל עכ\"פ כהנאה בלי אכילה [ואפשר דמה\"ט נמי רק בבו\"ח וערלה וכ\"כ אסור שלא כדרך אכילתן עדל\"כ בהו ל' אכילה [כפסחים דכ\"ד] ה\"ט אף שאינו אכילה עכ\"פ הנאה הוה. כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל ששכחו נכר
רצה לומר שהוסיף המעשר עי\"ז במדה ומשקל משא\"כ בהוסיף רק בטעם:"
+ ],
+ [
+ "רכי שמעון אומר אין סכין שמן של מעשר שני בירושלם
דלא ניתן רק לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לר' שמעון אם הקל בתרומה חמורה
דמותר בסיכה אע\"ג דחמור דאסור לזרים כפרק ח' דשביעית:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם מה לא אם הקל בתרומה החמורה מקום שהקל בכרשינים
וויקקען:"
+ ],
+ [
+ "ובתלתן
פענכעל:"
+ ],
+ [
+ "נקל במעשר שני הקל מקום שלא הקל בכרשינין ובתלתן
דבמע\"ש הוא דוקא לאכילה לאדם ובטהרה. אבל בתרומה מותר בחפיפה ואפילו בטומאה מותר לאכלו. ואפילו לבהמה [כתרומות פי\"א מ\"ט]. [וק\"ל אמאי לא חשב קולא לתרומה שמותר למכרה משא\"כ מעש\"נ כרפ\"א וי\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "תלתן של מעשר שני תאכל צמחונים
מיד כשצמחו ולא יישנם לעשותם אוצר לאכול בתבשיל או בעיסה דמדעיקרן מאכל בהמ' שמא יתטמא בהמשך הזמן ויפדם לבהמה. ואין פודין מע\"ש להאכיל לבהמה. משא\"כ תרומה אין לחוש לזה דהרי אין לו פדיון [כתו' ביצה דכ\"ז ב'] ולהיסק תחת תבשילו א\"צ פדיון כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל. ולרמב\"ם [פ\"ב הי\"ד] ר\"ל מותר לאכלה צמחונים וא\"צ להמתין עד שיתבשלו בגדולין יפה. וכן משמע בירושלמי. וטעמא דקמ\"ל דאין בזה משום הפסד אוכלין:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כל מעשיה בטהרה
דאף דאינו נאכל רק ע\"י דחק ומש\"ה נאכל גם כשנטמא. דלא חל עליה שם תרומה ממש מדאינו אוכל ממש מ\"מ צריך טהרת נט\"י כשיגע בה להיכירא דאסור לזרים:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מחפיפתה
לחוף בהן הראש דשרי בלי נט\"י:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים כל מעשיה בטומאה
ליגע בה בלי נט\"י:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משרייתה
דמדהוכשר בשריי' הרי יטמאו בידי'. וגם זה רק להיכירא:"
+ ],
+ [
+ "כרשיני
כרשיני' הם וויקקען בל\"א [כתרומות פי\"א מ\"ט]. והן טפי מאכל אדם מתלתן הנ\"ל רק שגם הם אינן רק אכילה על ידי הדחק שעניים טוחנים אותם בשנת רעבון ועושין מהן פת. ומה\"ט נקיט רק בכרשינין שנכנסין לירושלים ויוצאים דהיינו לצורך טחינה ואפייה ונקיט נמי גבי' מתחלקות לעיסות מדעושין מהן עיסה מה שאין כן בתלתן לא שייך גבייהו טחינה ואפייה ועיסה:"
+ ],
+ [
+ "ונכנסים לירושלם ויוצאין
לצורך כגון לאפות [דאין תנור מצוי בירושלים] ולחזור ולהכניסו אח\"כ אבל שאר מע\"ש שנכנס אסור להוציא':"
+ ],
+ [
+ "נטמאו רבי טרפון אומר יתחלקו לעסות
פחות פחות מכביצה שלא יטמא לעיסה משא\"כ שאר מעשר שני שנטמא נפדה אפי' בירושלים אבל זה מדעיקר מאכלו לבהמה ס\"ל אין פודין מעשר שני לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ושל תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה
דדרך לשרותו במים ולשפשף על בשרו צריך שיהיה בטהרת נטילת ידים ככל תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ומאכילין בטומאה
לבהמה. דתרומה מותרת לבהמה משא\"כ מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ושפין ומאכילין בטומאה
הוה מצי למנקט כבתלתן כל מעשיה בטומאה חוץ משרייתה רק התם והכא נקטו כאופן לישנא דב\"ש. אלא דלב\"ש לחומרא ולב\"ה לקולא:"
+ ],
+ [
+ "שמאי אומר יאכלו צריך
ביובש שלא יוכשרו לק\"ט. משא\"כ לב\"ש וב\"ה לעיל כשירצה אדם לאכלן מותר לשרותם רק צריך לשרותן בטהרה. ואילה\"ק לשמאי וכי חמירי הנך שאינן אוכל ותרומה רק מדיכול לאכלן ע\"י דחק מתרומה דאו' דמותר לשרותו בטהרה י\"ל דס\"ל היא הנותנת דמדקילא חיישי' שלא יהא נזהר בה מלהתטמא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה [ככתובות דף נ\"ו ב']:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר כל מעשיהן בטומאה
אפי' השרייה:"
+ ],
+ [
+ "עד שישלים
ויתנה ויאמר אם מה שלקטתי כבר אינו מע\"ש אזי יהי' המעשר מחולל על אלו שלקטתי כבר ואז מה שילקט אח\"כ הו\"ל חולין. ואף דאין מחללים מע\"ש אחולין בשניהם מין מטבע א'. נראה לי הכא דהמעשר אינו בעין הו\"ל איתן שהגביה כבר כחריפי טפי והרי בא' מהמטבעות חריף טפי מחללין כתו' [ב\"מ דמ\"ד]. ועוד שאני הכא דלא אפשר היכא דאין לו מין מטבע אחרת לחללן:"
+ ],
+ [
+ "אם בלל וחפן
שלא לקטם א' א' שיהיה אפשר לומר כל א' שלוקט של מעשר הוא רק עירבן יחד ולקטן מלא חפניו ונאבד קצת מהתערובות:"
+ ],
+ [
+ "לפי חשבון
דבהיה זה ק' וזה ר' נוטל בעל הר' ב' חלקים מהנלקטים:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל
לאתויי בהיו מ' מעשר וי' חולין ולקט י' נעשים מעשר ואם אח\"כ בלל הנשארים מחשבין מהנבללים חלק ה' לחולין כשעת פיזור. ואע\"ג דהשתא רק חלק ד' הוא חולין עכ\"פ י' שלקט תחלה לאו וודאי מעשר הי':"
+ ],
+ [
+ "המתלקטים למעשר שני
נ\"ל דכל הנלקטין ה\"ל כט' חניות וכי' דדינו כקבוע. ואילה\"ק אם חולין רובא ניזיל בתר רובא ונימא כל דפריש מרובא פריש דיש לומר דבר שיש לו מתירין הוא דהרי אפשר לחללן אמין מטבע אחר. א\"נ מטבע דבר חשוב הוא ולא בטל [ועי' תוס' מעילה כ\"א ב' ד\"ה פרוטה]:"
+ ],
+ [
+ "סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו
ורוצה להוציא החולין חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מביא בסלע מעות
פרוטות נחושת:"
+ ],
+ [
+ "ובורר
ואח\"כ בורר וכו':"
+ ],
+ [
+ "את היפה שבה
שבב' הסלעים:"
+ ],
+ [
+ "ומחללן עליה
ר\"ל וחוזר ומחלל הנחושת על הסלע שבירר וישארו הסלע הב' והנחושת חולין. וא\"ת כיון דא' מהן יפה טפי ל\"ל נחושת יקח היפה מיד ויתנה אם אינו של מעשר יהי' אותו של מעשר מחולל עליו. דהרי היפה הוא חריף טפי. י\"ל דלהכי מפסיק לחלל תחלה אנחושת להיכירא שלא יטעה ליקח א' מהתערובות בלי תנאי:"
+ ],
+ [
+ "מפני שאמרו מחללין כסף על נחשת מדוחק
בשעת הדחק:"
+ ],
+ [
+ "ולא שיתקיים כן
שישאיר הנחושת למעשר:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לא יעשה אדם את סלעיו
של מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "דינרי זהב
שלא יתעכב עבור זה ויתבטל מלעלות לרגל:"
+ ],
+ [
+ "הפורט סלע ממעות מעשר שני
מעות נחושת מע\"ש רוצה להחליף חוץ לירושלים על סלע כסף מפני משא הדרך דחוץ לירושלים מחליף נחושת על כסף ולא איפכא ובירושלים הדין בהיפוך. אבל כסף על כסף כאן וכאן אסור:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כל הסלע מעות
בעד כל המעות הנחושת של מע\"ש יפרוט סלע כסף שמא יתעפשו הפרוטות בדרך:"
+ ],
+ [
+ "אומרים שקל כסף ושקל מעות
שאם יבואו הכל עם סלעים לירושלים וירצו לקנות צרכי סעודה בפרוטות ירוצו כולם אצל שולחני לפרטם ויתייקרו הפרוטות ויפסיד למע\"ש ותוס' [ב\"מ דמ\"ד] הקשו על פירוש רש\"י זה דא\"כ הו\"ל מקולי ב\"ש ומחומרי ב\"ה ולא נשנה בעדיות [פ\"ד]. להכי פירשו דב\"ש מחמרי ואמרו דדוקא בכל המעות סלע כדי שלא יתעפשו ולב\"ה גם בעד חציין שרי דלא חיישי לעפישי. ולרב\"א לב\"ש דוקא כל המעות שיתן בעד הסלע יהיו של נחשת ולב\"ה גם אם יהיו חצי המעות של כסף. ורק החצי של נחשת שרי להחליף על סלע כסף. ור\"ל אף דאסור להחליף כסף אכסף הכא שכולל להו עם נחשת שרי. א\"כ חוץ לירושלים מיירי וכן נלפע\"ד מדלא נזכר מלת ירושלים רק במשנה ט' לקמן:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר אין מחללין כסף ופירות על הכסף
ביש לו בחצי דינר פירות וחצי דינר מעות מע\"ש לא יחללם על דינר שלם:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירים
דמדהפירות מועטים אינן כדי פדיון לבדן. אבל בדינר פירות דיש בהן כדי פדיון לבדן לכ\"ע אין מצרפן עם כסף לחללן יחד על כסף:"
+ ],
+ [
+ "הפורט סלע של מעשר שני בירושלם
אפרוטות לצרכי סעודה:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כל הסלע מעות
שיחליף הכל בפ\"א שלא יצטרך כל פעם שיחליף ליתן קלבון לשולחני ויפסיד המעשר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים שקל כסף ושקל מעות
שמא לא ישהה בירושלים עד שיוציא כל הפרוטות וכשיפקידם בעיר עד הרגל האחר יתעפשו ולחזור ולהחליפם בסלע א\"א שיצטרך ליתן שוב קלבון להשולחני:"
+ ],
+ [
+ "הדנין לפני חכמים
כך נקראים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי ושמעון בן ננס וחנניא בן חכנאי שלא באו לכלל זקנה וישבו בקרקע לפני רבותינו ודנין ומשיבין קושיות [כסנהדרין די\"ז ב']:"
+ ],
+ [
+ "אומרים בשלשה דינרי כסף ודינר מעות
ר\"ל חלק הד' יחליף אפרוטות:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר שלשה דינרין כסף ורביעית מעות
ר\"ל רביעית מדינר הד' ור\"ל א' מט\"ז יחליף:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ט אומר ארבע אספרי כסף
הדינר הוא ה' אספרים ר\"ל חלק הכ' מהסלע יחליף אפרוטות:"
+ ],
+ [
+ "שמאי אומר יניחנה בחנות ויאכל כנגדה
ולא יחלל כלל שמא ישכח ויוציאם לחולין:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו מקצת בניו טמאין ומקצתן טהורים
ורוצה שיערו כל א' לכוסו מכד א' של יין ומה שישתו הטהורים ירצה שיהיה מחולל על מעות מע\"ש שבידו והרי טמא אסור במע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "נמצאו טהורים וטמאים שותים מכד אחד
מוקי בירושלמי שהיה היין בכלי חרס שאינו מק\"ט מגבו מידי הטמאים ועירו כל א' וא' לתוך כוסו שלא נגעו ביין וטמאוהו והטמאים היו בשאר טומאות דאי בטומאת זיבה הרי טמאו ליין בהיסט כשעירו מהכד לכוס וא\"ת על כל פנים הרי המעשר והחולין מעורבים ואיך ישתו הטמאים י\"ל דמיירי שאמר שלא יהי' היין. שישתו הטהורים מעשר עד אחר שיהיה מעורה בכוסותיהן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "לא יאמר אדם לחבירו העל את הפירות האלו לירושלם לחלק
ותטול חלק במע\"ש בשכר הבאתו דהו\"ל כפורע חובו ממע\"ש דהוא מחוייב להביאו:"
+ ],
+ [
+ "אלא אומר לו העלם שנאכלם ונשתם בירושלם
דאין זה שכר הבאתו רק מזמינו לאכול:"
+ ],
+ [
+ "אבל נותנים זה לזה מתנת חנם
תמוה דכבר תנא ליה בפ\"א מ\"א ונ\"ל דבפ\"א מיירי רק בירושלים התם הו\"ל מתנה כמכר דאי לאו דעביד ליה נייח נפשה מקמי הכי לא הוי יהיב לי' מתנה והו\"ל כפורע חובו ממעשר שני משא\"כ הכא שהוא חוץ לירושלים אדרבה איהו עביד לנותן טבותא בטרחת העלאה סד\"א מותר במתנה דאין המתנה שכר ההבאה אלא ההבאה כדי שיאכל [וראי' לדברי בפ\"ד מ\"ג ומ\"ה] וקמ\"ל נמי אף דאח\"כ בירוש' חוזר המביא לחזור להזמינו אמע\"ש אפ\"ה שרי ומש\"ה נקט זל\"ז דמשמע דשניהן נותנין וקמ\"ל דלא הוה כהערמ':"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא ממעט באכילתו
דתרומה אסור לזר ולטבו\"י. וכ\"כ ממעט עי\"ז אכילת התרומה דמותרת לאונן ומותר גם להוציאה מירושלים ולאכול בחוץ והשתא כשקנה אותה במעות מע\"ש אסור בשניהן:"
+ ],
+ [
+ "ורבי שמעון מתיר
דס\"ל מותר להביא קדשים לבית הפסול:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם רבי שמעון מה אם היקל בזבחי שלמים
דזה עיקר מצות מע\"ש לקנות עבורו שלמים:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו מה אם היקל בזבחי שלמים שהן מותרים לזרים
דאע\"ג דאימורין וחזה ושוק אסור לזרים הרי רוב הבשר מותר לזרים ולא גרעו אימורים מעור וקנקן [ועיין פ\"א מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו מעות
מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "בירושלים וצריך לו
לקנות דברים שאינן אכילה שתיה וסיכה:"
+ ],
+ [
+ "ולחברו פירות
חולין וחבירו מתרצה להיטיב עמו בדבר שאין לו הפסד. וכ\"ש בשיש לעצמו פירות שרשאי לעשות כן וכמבואר במ\"ד [ופ\"ד מ\"ח] אלא נקט פירות של חברו משום סיפא דבע\"ה לא יעשה כן:"
+ ],
+ [
+ "נמצא זה אוכל פירותיו בטהרה
כמע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ולא יאמר כן לעם הארץ
דחשוד לאכול מעשר שני בטומאה:"
+ ],
+ [
+ "אלא בדמאי
שהמעות ממעשר שני דמאי דרוב ע\"ה מעשרים הם ונמצא שיש כאן ס\"ס שמא מעות הללו אינן מעשר דכבר עישר הע\"ה ושמא זה הע\"ה שחיללן על מעותיו יאכל פירותיו בטהרה:"
+ ],
+ [
+ "במדינה
חוץ לירושלים והוא צריך להמעות וחבירו רוצה להיטיב עמו:"
+ ],
+ [
+ "אומר הרי המעות האלו מחוללין על פירות ההם
דאף דפירות אינן נפדין בירושלים מעות מתחלל שם:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שיעלו הפירות ויאכלו בירושלם
ר\"ל הן עצמן דלא עדיף מלוקח מזיד [פ\"א מ\"ה] דיעלו ויאכלו במקום:"
+ ],
+ [
+ "נכנסות לירושלם ויוצאות
דמעות אין נקלט במחיצות:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הפירות נכנסין ויוצאין
ודוקא כדי לטחנן ולאפותן בזול ולהחזירן אחר כך:"
+ ],
+ [
+ "פירות שנגמרה מלאכתן
למעשר כפ\"ק דמעשר והן עדיין טבל למעשר:"
+ ],
+ [
+ "ועברו בתוך ירושלים
בעודן טבל:"
+ ],
+ [
+ "יחזור מעשר שני שלהן ויאכל בירושלים
דמתנות שלא הורמו כהורמו דמי:"
+ ],
+ [
+ "ושלא נגמרה מלאכתן
כגון סלי ענבים שהעבירן בירושלים להביאן לגת שהי' חוץ לירושלים בצד אחר מהעיר:"
+ ],
+ [
+ "וסלי תאנים למוקצה
ר\"ל למקום שמתיבשין שם. אבל סלי פירות לאכילה הו\"ל נגמרה מלאכתן:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א יפדה ויאכל בבל מקום
דכיון דקליטת מחיצות מדרבנן ס\"ל דל\"א גבי' דלא הורמו כהורמו דמיין:"
+ ],
+ [
+ "והדמאי
טבל של דמאי אף שנגמ\"ל. אבל מעשר של דמאי כבר קלטוהו מחיצה ואסור להוציאו [רמב\"ם פ\"ב ממעש\"נ הל\"ט וי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "נכנס ויוצא ונפדה
אפילו לת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אילן שהוא עומר בפנים
מן חומות ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ
דרק תוך החומה אכיל מע\"ש. ואף דבפ\"ג דמעשר סי' ע\"ג לא תני הכי התם ר\"י והכא רבנן [כמכות די\"ב ב']. ונ\"ל דמדלא קאמר כפשוטו לא יאכלנו אלא לפנים מהחומה ש\"מ דהכ' מיירי ביושב על האילן ואוכל שאין שם מחיצת החומה:"
+ ],
+ [
+ "בתי הבדים
לעצור השמן והיו בנויין בחומת ירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים הכל כלפנים
אוכלים שם קדשים קלים ומע\"ש ואין פודין שם מע\"ש להוציאו. מיהו בתוספתא קאמר דלב\"ש רק לחומרא קאמר כלפנים דהיינו שלא יפדנו ולא יוציאו משם. אבל אסור לאכלו שם:"
+ ],
+ [
+ "מכנגד החומה ולחוץ כלחוץ
ולא מחלקינן לאין פתוח [כמשנה ה'] דהכא כך התנו בשעת בנין החומה שלא נשגיח בפתח. ולרמב\"ם [פ\"ב ממעש\"נ] יש פי' אחר. ואינו מסכים לגרס' שלפנינו. א\"נ דלרמב\"ם משנתינו מיירי בפתוחות לזה ולזה:"
+ ],
+ [
+ "הלשכות
חדרים:"
+ ],
+ [
+ "בנויות בקודש
בחומת העזרה:"
+ ],
+ [
+ "ופתוחות לחול
להר הבית:"
+ ],
+ [
+ "תוכן חול וגגותיהן קודש
לשחיטת ק\"ק ולאכילת ק\"ק ולהתחייב בנכנס שם בטומאה. והוא ששוה הגג לקרקע העזרה כגון שהיה הלשכ' בנוי בשפוע ההר דאל\"כ קיי\"ל גגות ועליות לא נתקדשו:"
+ ],
+ [
+ "תוכן קודש וגגותיהן חול
אף שהגג שוה לקרקע העזרה:"
+ ],
+ [
+ "בין שנטמא באב הטומאה
כמת ושרץ וכדומה ואפי' בנטמא במה שנגע בהן:"
+ ],
+ [
+ "בין שנטמא בוולד הטומאה
לאו בולד טומאה דאו' רק ר\"ל בולד הטומאה דרבנן כגון שנגע בכלי שנטמא במשקין דדוקא בולד בכה\"ג מודו ב\"ה:"
+ ],
+ [
+ "בין בחוץ
ר\"ל שנטמא בחוץ ואח\"כ הכניסו:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים יפדה ויאכל הכל בפנים
ר\"ל הפירות והפדיון דמע\"ש שנטמא נפד' אפי' בירושלים ואעפ\"כ נאכל רק בפנים שלא יאמרו ראינו מע\"ש יוצא מירושלים ולא חיישי' שיאמרו ראינו מע\"ש נפדה בירושלים דאין קול לפדיי' ויש קול ליוצא:"
+ ],
+ [
+ "חוץ משנטמא באב הטומאה בחוץ
דבכה\"ג הו\"ל תרתי לריעות' ואין מחיצה קולטתו ולהכי בכה\"ג יפדה ורשאי לאכלו גם בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "בפנים
ס\"ל דוקא בתרתי למעליותא מחיצה קולטתו שנטמא רק בולד הטומאה שמד\"ס וכבר נכנס. מיהו דוקא בהכניסו ע\"מ שלא יקלטוהו מחיצות דאל\"כ אפילו בנטמא בולד בחוץ מחיצה קולטתו כשהכניס.. [ועיין שקלים פ\"ח מ\"ד ומ\"ו דפליגי בכה\"ג בדומה לזה]:"
+ ],
+ [
+ "הלקוח בכסף מע\"ש שנטמא
בין בפנים ובין בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "אמר להם לא אם אמרתם במעשר שני עצמו שכן הוא נפדה בטהור ברחוק מקום
ר\"ל נפדה אפילו כשהוא טהור אם הוא חוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "תאמרו בלקוח בכסף מעשר שאינו נפדה בטהור ברחוק מקום
כפ\"א מ\"ח דאמרינן במזיד יעלה ויאכל במקום:"
+ ],
+ [
+ "יקבר על ידי עורו
עם עורו דאין פודין קדשים לאכול לכלבים וכד יין סתום שקנה במע\"ש ונשפך פודהו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר יפדה
דס\"ל פודין קדשים להאכילן לכלבים:"
+ ],
+ [
+ "לקחו חי ושחטו ונטמא יפדה
ובכה\"ג מודה ר' יהודה דפליג במשנה י' דהכא שאני מדהיה יכול להוציאו כשהי' חי משא\"כ בפירות:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר יקבר
ס\"ל דדינו כפרי לקוח ממע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "לקחו שחוט ונטמא הרי הוא כפירות
ופליגי רבי יהודה וחכמים כבמשנה י':"
+ ],
+ [
+ "המשאיל קנקנין למעשר שני
ר\"ל שהשאיל קנקנים שלו למע\"ש שלו שחוץ לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שגפן
סתמן:"
+ ],
+ [
+ "לא קנה מעשר
ואין צריך לפדות רק היין:"
+ ],
+ [
+ "זלף לתוכן סתם
ר\"ל אם שפך לתוך הקנקנים יין טבל [כך משמע בירוש' ודלא כרתוי\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא גפן
ר\"ל אם קרא שם למעשר שני בקנקנים עד שלא סתמן:"
+ ],
+ [
+ "לא קנה מעשר
דלא הקדיש למעשר רק היין:"
+ ],
+ [
+ "משגפן קנה מעשר
אילה\"ק מ\"ש רישא מ\"ש סיפא נ\"ל דדוקא בקרא שם ליין שבקנקנים סתומים דמי טפי לקונה קנקנים סתומים בירושלים [כפ\"א מ\"ד]. ומפני שדרך להפריש מבור פתוח כהפרשת תרומה הו\"ל כדרך למכור פתוחות פ\"א מ\"ד דלא הו\"ל הקנקן טפל ליין ה\"נ בגבולין אין הקנקן טפל ליין וצריך לפדות אח\"כ גם הקנקן. ואין לחלק ולומר בשלמא התם בפ\"א נתן מעות מע\"ש בעד הקנקן. לפיכך כשלא בטל הקנקן לגבי היין צריך למכור הקנקן ולאכול בעד מעותיו של קנקן מאכל בתורת מע\"ש. משא\"כ הכא איך יחול על הקנקן שם מע\"ש. והרי לא נקנה בכסף מע\"ש י\"ל כיון דא\"א להפריש יין בלי הקנקן מה לי שקנהו לקנקן ומה לי שהוקדש בהפרשה. משא\"כ ברישא שהיה כבר על היין שם מע\"ש קודם שמילאוהו לא דמי לקנקן שקונה בירושלים במע\"ש. וכי כל כלי שישפוך לתוכו מע\"ש יוקדש גם הכלי בקדושת מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא גפן עולות באחד ומאה
בנתערב קנקן תרומה בק' חולין:"
+ ],
+ [
+ "ומשגפן מקדשות ככל שהן
דמדחשיב לא בטל אפי' באלף וימכרם לכהן בדמי תרומה חוץ מאחד שנוטל הכהן בחנם:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא גפן תורם מאחת על הכל
וחשיב מוקף:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א מפתח ומערה לגת
לפע\"ד קאי אזלף לתוכו סתם שמחלק בו במי\"ב בין גפן ללא גפן רק אגב גררא נקט כל הנהו גוונא דמחלק גבייהו ג\"כ בין גפן ללא גפן והשתא הדר לקמייתא דהא דבגפן קנה מעשר פליגי ב\"ש וב\"ה דלב\"ש ברצה לקרא שם אחר שגפן ולא יהיו הקנקנים נקנים למעשר צריך לערות לגת קודם שיקרא שם כיון שכבר גפן וכבר היו ראויין שיהיו נקנין למעשר להכי צריך מעשה רבה שיתבטל מעשה ההגפה ולב\"ה סגי בפתיחה. כמעיקרא [ולפע\"ד זה דעת ריב\"ל בירושלמי דקא' על הראשונה הושבה יע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
דלב\"ה בפתיחה סגי:"
+ ],
+ [
+ "במקום שדרכן למכור סתומות
ר\"ל עם הכלי דמשום דכשמוכר עם הכלי מוכרן סתומין שפיר גלי דעתי' בפתיחה שאינו רוצה להחליט הכלי למעשר:"
+ ],
+ [
+ "אבל במקום שדרכן למכור פתוחות
ר\"ל שאין דרך למכור הכל. דשם אין הפתיחה הוכחה שאין רוצה להחליט הכלי. דהרי במקום זה בין כך וכך אין דרך למכור הכלי עם היין. ולהכי לא נתבטל בפתיחה סתימתו דמעיקרא. ודמיא מתניתי' לפ\"א מ\"ג דבדרכן למכור סתומות וקנה פתוחות אין הקנקן טפל ליין ובדרכן בפתוחות אפילו בקנה סתומות אין הקנקן טפל:"
+ ],
+ [
+ "לא יצא קנקן לחולין
גם לב\"ה עד שיערה לגת קודם שיקרא שם:"
+ ],
+ [
+ "אבל אם רצה להחמיר על עצמו למכור במדה
נ\"ל דר\"ל דמדמותר למכור מע\"ש בשדעתו להתפיס המעות בקדושת מעשר [כפ\"ד מ\"ו ור\"ב שם] וזה שהיה לו טבל בקנקנים סתומות פתחן קודם שקרא שם משום שרוצה להחמיר ע\"ע למכור המע\"ש אח\"כ במדה שלא יתאנה המע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "יצא קנקן לחולין
ר\"ל דבכה\"ג בפתיחה לחודה סגי. אפי' בדרך למכור פתוחות מדפתחן על דעת להוריקן לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אף האומר לחברו חבית זו אני מוכר לך חוץ מקנקנים
בירושלמי גר' חוץ מקנקנה ונ\"ל דה\"פ דר\"ש קאי אהא דאי משגפן קרא שם קנה מעשר וקאמר ר\"ש אם מתחלה כשהיה יין של טבל בחבית אמר לחבירו חבית זו מכור לך חוץ מקנקן מעשר שאקח ממנה. [ומיירי בשמוכר לחבר לצורך דאל\"כ הרי אסור למכור טבל כדמאי פ\"ה מ\"ח]. אע\"פ שאח\"כ מילא להקנקן מהחבי' וקרא שם אחר שגף הקנקן אפ\"ה יצא קנקן לחולין משום דבשעה שמילא הקנקן לא היה כדי למלאות המע\"ש בו לחוד ושיהיה הקנקן טפל ליין רק גם משום תנאי שהי' לו עם חבירו ליקח רק מדת קנקן א' מהחבית ובכה\"ג לא נתבטל הקנקן ליין:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המוליך פירות מעשר שני ממקום היוקר למקום הזול
דוקא עבר והוליך דלכתחילה פודהו במקומו או מעלהו לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "פודהו כשער מקומו
מקום הפדיון אף שהוציא הוצאות הדרך מכיסו א\"א השבח לפי חשבון רק בשבח הניכר כפ\"ב מ\"א כ\"כ ע\"ר הגזצוק\"ל. וכ\"ש אי נימא דגם ברישא אינו מנכה ההוצאות כמו בסיפא וכן מסתבר. א\"כ אם ההוצאות עצמן אינו מנכה מכ\"ש שלא ינכה שבח כנגדן:"
+ ],
+ [
+ "השבח לשני
אף שבעיר שוה יותר:"
+ ],
+ [
+ "ויציאות מביתו
ר\"ל כשפודהו אינו מנכה הוצאות הדרך:"
+ ],
+ [
+ "כמות שהשולחני פורט
ר\"ל בבא לחלל פרוטות מע\"ש על סלע כסף מחשב כמו שלוקח שולחני כשמחליף סלע שלו:"
+ ],
+ [
+ "ולא כמות שהוא מצרף
כשמצרף שולחני פרוטות לתתם בעד סלע נותן פחות:"
+ ],
+ [
+ "ואין פודין מע\"ש אכסרה
ר\"ל באומד שלא במדה משקל ומנין:"
+ ],
+ [
+ "את שדמיו ידועים יפדה על פי עד
לאאמ\"ו מיותר:"
+ ],
+ [
+ "ואת שאין דמיו ידועים יפדה על פי שלשה
בקיאין בשומ' ואפי' א' עובד כוכבים או בעלים:"
+ ],
+ [
+ "כגון היין שקרם
שהתחיל להחמיץ:"
+ ],
+ [
+ "ומעות שהחליאו
שהחלידו דבשלמא כשלא נתקלקלו היין והפירות והמעות הרי שער שלהן ידוע. משא\"כ כשנתקלקלו צריך לאמוד כמה גבר הקלקול ואין דמיהן ידוע:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מוסיף חומש
מלבר דבאמר ד' נותן ה':"
+ ],
+ [
+ "ואחר אומר בסלע ואיסר
הוא א' מצ\"ו בסלע אבל בפחות מזה לא:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מוסיף על הקרן
דשיתרבה הקרן עדיף דאחומש יכול להערים כלקמן ותו דלא קפדינן אתוספת חומש. דהרי כל הנאת התוספת שלו הוא שאוכלו בירושלי':"
+ ],
+ [
+ "ובין שנתן לו במתנה
הטבל דמעשר אסור ליתן במתנה כרפ\"ק. ואי\"ל דמיירי הכא בהורישו דבש\"ס [קדושין נ\"ד ב'] משמע דגם להורישו בפה אסור מדאינו שלו:"
+ ],
+ [
+ "מערימין על מעשר שני
כדי שלא ליתן חומש:"
+ ],
+ [
+ "לעבדו ולשפחתו העברים
שאין גופן קנוי וכ\"ש לאחר. ושפחה עברי' דקאמר הכא היינו קטנה ובמעש\"נ דרבנן [כגיטין ס\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "הילך מעות אלו
במתנה:"
+ ],
+ [
+ "ופדה לך
לעצמך:"
+ ],
+ [
+ "מפני שידן כידו
וזכייתן שלו הוא:"
+ ],
+ [
+ "היה עומד בגורן ואין בידו מעות
לתתם לחבירו לפדותן בהערמה לעצמו בלי חומש כלעיל ולחבירו אין מעות אפי' בביתו ואינו יכול להקנות לחבירו מעות שבביתו אגב סודר דמטבע אין נקנה בחליפין:"
+ ],
+ [
+ "אומר לחברו הרי הפירות האלו נתונים לך במתנה
ודוקא בעודן בטבלן וכלעיל ט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "חוזר
הבעה\"ב בעצמו:"
+ ],
+ [
+ "משך ממנו מעשר בסלע
דמותר למכור מעשר שני בשדעתו להתפיס המעות בקדושת מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים
דהוקר השער קודם שנתן המעות. והרי אף על פי שקנאו על כל פנים המעשר לא יצא לחולין עד שישלם כדין תורה דמעות קונות:"
+ ],
+ [
+ "נותן לו סלע
מדקנה במשיכה:"
+ ],
+ [
+ "ומשתכר בסלע
ר\"ל הלוקח מרוויח הסלע הב' לעצמו:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר שני שלו
דאף דצריך לפדותו כשער של עכשיו. דלענין איסור אמרינן כדין תורה דדוקא מעות קונות. עכ\"פ הסלע השני של לוקח:"
+ ],
+ [
+ "ולא הספיק לפדותו עד שעמד בסלע
והרי צריך ליתן למוכר ב' סלעים מדמשכו כבר:"
+ ],
+ [
+ "נותן לו סלע מחולין
ובו סגי להפקיע קדושת הפירות:"
+ ],
+ [
+ "וסלע של מעשר שני שלו
ר\"ל סלע ב' נותן לו ממעות מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "אם היה עם הארץ
ר\"ל אם המוכר עם הארץ:"
+ ],
+ [
+ "נותן לו מדמאי
ר\"ל מעשר שני של דמאי. דאין נותנין לעם הארץ מעשר שני וודאי:"
+ ],
+ [
+ "הפודה מעשר שני ולא קרא שם
שלא אמר זה פדיון מעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "היה מדבר עם האשה על עסקי גיטה וקדושיה
להכי לא נקיט קדושיה וגטה כדי שלא נטעה לפרשם בוי\"ו החיבור. גם ניח\"ל למנקטינהו בדרך לא זו אף זו דבגט כבר אגיד' בי' וגם א\"צ דעת' משא\"כ בקדושין:"
+ ],
+ [
+ "ולא פירש
שלא אמר זה גיטך או את מקודש' בזה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר דיו
מדעסוקי' באותו ענין:"
+ ],
+ [
+ "המניח איסר
להיות מתחלל עליו פירות מע\"ש שיאכל:"
+ ],
+ [
+ "והלך למקום אחר
והוליך האיסר עמו:"
+ ],
+ [
+ "והרי הוא יוצא בפונדיון
והוא ב' איסרין. סד\"א שיאכל עוד עליו איסר וחצי:"
+ ],
+ [
+ "אוכל עליו עוד איסר
דחציו כבר נתחלל והחצי השני לבד הוא חולין עדיין. ולא אמרי' הרי לא היה רק חצי איסר דמי מע\"ש ויאכל עליו עוד איסר וחצי. אלא אמרי' דכמו שהרוויח חצי איסר של חולין להיות איסר הרוויח נמי חצי איסר של מעש\"נ להיות איסר:"
+ ],
+ [
+ "אוכל עליו עוד פלג
ר\"ל עוד חצי איסר דהרי רק חציו נתחלל. והכא קמ\"ל דגם לחומרא אמרינן כן:"
+ ],
+ [
+ "המניח איסר של מעשר שני
לאכול עליו חולין:"
+ ],
+ [
+ "אוכל עליו אחד עשד באיסר
איסר כך גרס בירוש':"
+ ],
+ [
+ "ואחד ממאה באיסר
נ\"ל דמיירי שהי' לו דמאי שקנה מע\"ה דמפריש ממנו מע\"ר והוא שלו רק שמפריש ממע\"ר תרומת מעשר ונותנו לכהן. ואח\"כ מפריש מע\"ש ומעלהו לירושלים כמ\"ש ריש דמאי וע\"ש. ולפ\"ז אם הניח איסר להיות פדיון אמע\"ש שבדמאי זה נאכל מתבואה זו חוץ לירושלים מה ששוה י\"א איסרין וא' מק' באיסר. כיצד דהרי כשהניח האיסר לפדיון המע\"ש הותרו לו י' איסרין בתבואה זו. אמנם גם המע\"ר שהיה צריך להפריש מהדמאי קודם המע\"ש ג\"כ מותר לו לאכלו. והרי אם ישארו לו י' אחר שנטל המע\"ר ע\"כ שהיה לו מקודם י\"א איסרין ותשיעית האיסר. והיה מעשר ראשון שלהם איסר א' ותשיעית איסר ונשארו לו י' איסרין חזר ונתן 1/9 איסר לכהן להיות תמ\"ע על האיסר מע\"ר שמקיים לעצמו נמצא שנשאר לו י\"א איסרין שמותר לאכלם בלי פדיון חוץ לירושלים דהרי איסר א' הוא מעשר שכבר הפריש עליו תמ\"ע וממעשר זה א\"צ ליתן מע\"ש. וי' איסרין הנשארים הטבולים למע\"ש הרי כבר הניח איסר א' להיות פדיון בעד איסר א' מע\"ש שחייב מי' איסרין הללו ולא חיישי' שמא הפריש הע\"ה כבר המע\"ר ולפ\"ז היה צריך הקונה הזה ליתן מע\"ש מכל 1/9 11 איסר האלו וראוי להיות פדיון המע\"ש 1/9 1 איסר. והרי הוא לא הפריש רק איסר א' לפדיון. ליתא דאי נמי הכי הוה היה הכל חולין דס\"ל לת\"ק כחכמים דר\"א דמאי פ\"ד מ\"ג דאמרינן התם בירושלמי דס\"ל הנאמן לראשון נאמן לשני ואם הפריש הע\"ה מע\"ר גם המע\"ש הפריש. ומטעם זה גם אותו תשיעית האיסר מלגיו שהוא עשירית איסר מלבר שקבלו הכהן לתמ\"ע לא חיישינן שמא כבר נתן הע\"ה המע\"ר. ולפ\"ז היה צריך הכהן להפריש מתמ\"ע זה שקיבל מהקונה עשירית העשירית האיסר שהוא א' ממאה באיסר להיות מע\"ש לא חיישינן להכי. נמצא שעל סמך איסר א' שהניח נאכל חוץ לירושלים י\"א איסר וא' מק' באיסר. ואם היה כהן הקונה מע\"ה הדמאי. אוכל אדם א' כל הי\"א איסרין ואחד מק' באיסר חוץ לירושלים [מיהו לא צריך תנא לאשמעי' דמותר לכהן לאכול חוץ לירושלים כל עשירית איסר שקבל דהא מלתא דפשיטא היא דשאר התמ\"ע ממ\"נ מותר לאכלו חוץ לירושלים ודו\"ק] וכ\"ש אם וודאי לו שלא הפריש הע\"ה מע\"ר ורק על מע\"ש מסופק אם הפרישו. כ\"ש שמותר לאכול י\"א חוץ לירושלים. דהרי אז אין המע\"ר משועבד למע\"ש כלל:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א הכל עשרה
ר\"ל אפי' בברי לו שלא הפריש הע\"ה מע\"ר דלא מבעיא במסופק על מע\"ר ומע\"ש דאיכא למימר שמא כבר הפריש הע\"ה מע\"ר ולא מע\"ש דהנאמן אראשון אינו נאמן אשני מדטריח' לי' מלתא לאסוקי [כמכות די\"ז א' ורש\"י שם]. והיינו כר\"א דרבנן דמאי פ\"ד מ\"ג [וט\"ס בירוש' הכא דקא' דב\"ש כר\"א דנאמן אראשון נאמן אשני וליתא דהכי ס\"ל לרבנן התם יע\"ש] ולהכי שמא כל מה שקנה מהע\"ה משועבד רק למע\"ש וא\"כ כשיניח איסר אינו אוכל רק י' אלא אפילו וודאי לו שלא הפריש הע\"ה מע\"ר. אפ\"ה משום לא פלוג בתבואה הניקח מע\"ה אינו אוכל רק י':"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א בודאי אחד עשר
ר\"ל בוודאי לו שלא הפריש ע\"ה מע\"ר רק על מע\"ש מסופק אזי אוכל י\"א. ולא נקטו ב\"ה א' מק' כת\"ק דבשלמא ת\"ק דאיירי נמי בדמאי שפיר קמ\"ל דהכהן שקבל אותו א' מק' לתמ\"ע א\"צ לחוש שמא כבר הפריש הע\"ה התמ\"ע. אבל ב\"ה דבודאי טבל למע\"ר מיירי סגי להו למנקט דאוכל י\"א ולא גזרינן כב\"ש אטו בחשוד הע\"ה בתרתי. ותו מדהו\"ל המע\"ר חולין גמורים שמותר לישראל לאכלו וליתן דמי' ללוי [כגיטין ד\"ל ע\"א] סד\"א דאיכא למגזר גבי' טפי קמ\"ל דלא גזרי' אבל התמ\"ע שנותנו לכהן מלתא דפשיטא היא דמתמ\"ע וודאי א\"צ להפריש מע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ובדמאי עשרה
ר\"ל במסופק אשניהן אוכל רק י' דהנאמן אראשון א\"נ אשני כלעיל סי' מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "כל המעות הנמצאים
בכל מקום. ובירושלים כל השנה חוץ מברגל:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו חולין
ואין חוששים שמא מע\"ש הן:"
+ ],
+ [
+ "אפילו דינר זהב עם הכסף ועם המעות
דאין דרך לערבם ומסתבר דמע\"ש הן ולהכי כרכם יחד דחללם לדינרי זהב ומה שלא הגיע לדינר זהב חילל על כסף והנשאר היו פרוטות אפ\"ה שרי:"
+ ],
+ [
+ "מצא בתוכן
תוך המעות:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה מעשר
ול\"א שחרס זה הוא מכלי שהיה בו מעשר ונשבר ונתן חרסו לכיסו לשום כוונה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אם היה של חרס
דאין דרך להקדישו:"
+ ],
+ [
+ "ומה שבתוכו קרבן
ר\"ל הקדש. דמה שכתוב עליו אתוכו קאי:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן
דנזהרים שלא ימעלו בהקדש להכי לא חיישינן דטעה אלא הכל הקדש. מיהו בכלי חרס מודו דרק תוכו קדוש:"
+ ],
+ [
+ "המוצא כלי
שום כלי:"
+ ],
+ [
+ "מ' מעשר
ר\"ל מעש\"נ דליכא לספוקי במע\"ר או במעשר עני. דהרי אלו אין בהם שום קדושה ול\"ל לכתוב עליו אלא וודאי שלא יכשל אדם במה שבתוכו כתב כן:"
+ ],
+ [
+ "שבשעת סכנה
שגזרו לבטל המצות:"
+ ],
+ [
+ "היו כותבין ת' תחת תרומה
וה\"ה לאינך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כולם שמות בני אדם הם
ר\"ל ראשי שמות בנ\"א ולדבריהם דרבנן קאמ' דלדידיה אפילו כתוב תרומה בפירוש אפ\"ה שרי וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "שאני אומר אשתקד היתה מלאה פירות תרומה ופנה
ואע\"ג דבספיקא דאורייתא לא אמרינן שאני אומר כפ\"ק דפסחים הכא שאני דליכא חזקת איסור והא דקאמר אשתקד היינו משום דלתשמיש זמן מועט לא היה כותב עליו תרומה. אלא אמרינן דאשתקד לשנה שלימה זימן אותה לתת לתוכה תרומה. ורבנן ס\"ל אי הכי מגרר הוה גריר למלת תרומה:"
+ ],
+ [
+ "האומר לבנו
לאו דווקא אלא אפי' הניחן הוא עצמו בזוית זו ומצאן בזוית אחרת. רק אורחא דמלתא נקט דאילו הניח הוא עצמו מסתמא היה יודע מי נכנס לשם. כך נ\"ל וכן משמע בתוספתא פ\"ה [ועיין פסחים ד\"י ע\"ב ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו
מה שמצא:"
+ ],
+ [
+ "היה שם מנה
כך א\"ל אביו:"
+ ],
+ [
+ "השאר חולין
ול\"א כולן מעות אחרות הן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כרם רבעי
שגדלו בו פירות בשנת ד' משנטעו שצריך להעלותן לירושלים או לפדותן כמע\"ש וחושש שיכשלו בהם בנ\"א בשביעית שמופקרים הפירות לכל אדם. ומסתפקא לן אי תנא נטע או כרם רבעי. ואנן קיי\"ל דבחו\"ל כל הפירות פודה בלא ברכה ואחר שיתלשן אפי' הן הרבה לוקח רק שוה פרוטה דהייינו מטבע או פירות ששוי' חצי שעורה כסף. ואומר זה יהיה פדיון על פירות אלו ושוחק הפדיון ומטילו לנהר [י\"ד רצ\"ד ס\"ו וז']:"
+ ],
+ [
+ "מציינין אותו בקוזזות אדמה
בונה אצלו ציון וסימן מרגבי אדמה להכיר עי\"ז דאפשר היתר הנאתו כאדמה שעושה פירות ה\"נ שרי לאחר פדיון:"
+ ],
+ [
+ "ושל ערלה בחרסית
חרס כתושה שאינה מגדלת פירות כל כך כמו שזרע לסי' כערלה שאסור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "ושל קברות
להזהיר לכהן ונזיר:"
+ ],
+ [
+ "בסיד
לבן כעצמות:"
+ ],
+ [
+ "וממחה
ממוגגו במים שיתלבן ביותר:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים
שעושין סי' לכל אלה:"
+ ],
+ [
+ "בשביעית
שהכל הפקר אבל בשאר שנים דהנוטל פירותיו גזלן הוא הלעיטהו לרשע וימות [ב\"ק ס\"ט א']:"
+ ],
+ [
+ "והצנועים
כשהיה להן כרם רבעי:"
+ ],
+ [
+ "מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו
לכשילקט דאלת\"ה לא נתקן מה שנאכל אחר אמירתו. והא דלא פדו כל הכרס מיד משום דהיו רוצים להוליך הפירות עצמן לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "כרם רבעי היה עולה לירושלם מהלך יום אחד לכל צד
ר\"ל מהלך יום א' סביב ירושלים. היה צריך להעלות הפירות רבעי בעצמן לירושלי' ולא פדיונם ותקנו כך החכמי' כדי לעטר ירושלים בפירות:"
+ ],
+ [
+ "ומשרבו הפירות התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה
ר\"ל אפילו כרם שסמוך לחומה נפדה ולא יעלוהו שיפסידו לסוחרים בקלקול שער הפירות:"
+ ],
+ [
+ "ותנאי היה הדבר
בתחלה כשתקנו שצריך להעלותן:"
+ ],
+ [
+ "שאימתי שירצו
כשיתרבו הפירות. והוצרכו לתנאי דלא להוי כדבר שנאסר במנין דאין ב\"ד שלאחריהן יכול לבטלו אא\"כ גדול מהראשונים בחכמה ובמנין. ואולי לא יהיה הבית דין שלאחריהן גדול באלה יותר מהראשונים לבטל תקנתן ושיהיה חיוב דוקא להעלות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר משחרב בית המקדש
ולא חששו לקשט ירושלים שביד אויב:"
+ ],
+ [
+ "ותנאי היה אימתי שיבנה בית המקדש יחזור הדבר לכמות שהיה
והוצרכו לתנאי זה גם כשהתרבו פירות שלא יהיו נראים כמבטלי דברי ב\"ד הקודמים כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין לו חומש
כשפודהו בעה\"ב א\"צ להוסיף חומש כמע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ואין לו ביעור
א\"צ לבערו מהבית כמע\"ש עם שאר המעשרו' בשנת ד' וז' בשמיטה כמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ויש לו עוללות
ס\"ל לב\"ש דרבעי ממון בעלי' הוא. ולהכי חייב בפרט ועוללות לעניים ככל כרם כפ\"ז דפאה מ\"ג וד':"
+ ],
+ [
+ "והעניים פודין לעצמן
הרבעי לאכלו בירושלים:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים כולו לגת
ס\"ל ממון גבוה הוא ופטור מפרט ועוללות ודורך הכל בגת ופודהו או מעלהו:"
+ ],
+ [
+ "מניח את הסל
הריקן שיתן אחר כך לתוכו הפירות שילקט אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "על פי שלשה
הבקיאין לשום ההוצאות שיוציא:"
+ ],
+ [
+ "ואומר כמה
סלי' כזה:"
+ ],
+ [
+ "אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו
ר\"ל על מנת שיתן הפודה שכר שמירה במחובר ושכר עידור ובצירה:"
+ ],
+ [
+ "ומניח את המעות
כפי ששמו:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית
שאסור לשמרו ולעדרו גם משכר לקיטה נמנעים בנ\"א מדאין הכל בקיאין לומר כפרק ח' דשביעית משנה ד:"
+ ],
+ [
+ "פודהו בשויו
ומדא\"צ לשום ההוצאות דהרי גם שכר לקיטה אסור [כשביעית פ\"ח מ\"ד]. אין צריך גם כן לשום כמה שוין:"
+ ],
+ [
+ "ואם היה הכל מופקד
בהפקירו בעלים השדה בשאר שני שמיטה:"
+ ],
+ [
+ "אין לו
לנכות:"
+ ],
+ [
+ "בין שהוא שלו ובין שניתן לו במתנה
כשעדיין סמדר דאחר כך אסור במתנה דקיימא לן כבית הלל סי' כ\"א דממון גבוה הוא:"
+ ],
+ [
+ "כיצד היה בעור נותנין תרומה ותרומת מעשר
של שני' שעברו:"
+ ],
+ [
+ "לבעלים
לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון לבעליו
ללוי:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר עני לבעליו
לעני:"
+ ],
+ [
+ "מתבערים בכל מקום
ר\"ל מאבדן מהעולם:"
+ ],
+ [
+ "התבשיל
ממע\"ש ורבעי שאין ממשותן בעין:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים הרי הוא כמבוער
עי' מ\"ש בס\"ד [שביעית ספ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "בזמן הזה
דקודם שעת ביעור אינו חייב עדיין לבערן אף שאין בהמק\"ק:"
+ ],
+ [
+ "והגיעה שעת הבעור
שלא הי' יכול להעלותן לירושלים:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים צריך לחללן על הכסף
ומדאין בהמק\"ק שוחקו ומטילו לנהר:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אחד שהן כסף ואחד שהן פירות
ושוחקן ומטילן לנהר. והכי קיי\"ל [י\"ד רצ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו את פירותיכם
קצרו הפירות מהר ותנו תומ\"ע לבעליהן:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא תגיע שעת הבעור
ותצטרכו לאבד מהעולם הבכורים ומעשר שני:"
+ ],
+ [
+ "עד שבא רבי עקיבא ולמד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות
כפ\"ק דמעשר:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו
וכבר נגמרו למעשר או שהפרישן כבר רק שלא נתנה עדיין לבעליהן:"
+ ],
+ [
+ "צריך לקרוא להם שם
ר\"ל לקרוא שם מי יקבל המעשרות ולזכותן לו וכדמסיק בר\"ג:"
+ ],
+ [
+ "מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה
ערב פסח היה והגיע הביעור ופירות שבביתו כבר נתן מהן ת\"ג דחזקה לגורן שלא תעקר ממקומה עד שיפרישו ממנה ת\"ג [כירושלמי פ\"ג דמעשרות]. אבל לא הפריש עדיין המעשרות:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן גמליאל עשור שאני עתיד למוד
למעשר ראשון:"
+ ],
+ [
+ "נתון ליהושע
לוי היה ואף דקנסינהו עזרא שאני ר\"י דלא היה עשיר ועזרא לא קנס רק לעשירים שהיה אפשר להם לעלות [ועי' מ\"ש בס\"ד פאה פ\"ה סי' ח']. וצ\"ל שהיה לו ר' זוז דאל\"כ גם מעשר עני היה נותן לו [תוס' קדושין די\"ז א']:"
+ ],
+ [
+ "ומקומו
של המעשר:"
+ ],
+ [
+ "מושכר לו
שיקנה המעשר אג\"ק:"
+ ],
+ [
+ "עשור אחר שאני עתיד למוד
למעשר עני:"
+ ],
+ [
+ "נתון לעקיבא בן יוסף
גבאי עניים היה:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהושע עשור שאני עתיד למוד
ממעשר זה שאני חייב ליתן מעשר מן המעשר לכהן:"
+ ],
+ [
+ "נתון לאלעזר בן עזריה
כהן היה:"
+ ],
+ [
+ "ונתקבלו זה מזה שכר
שכר המקומות דשכירות נקנה בכסף משא\"כ בחליפין בסודר אינו נקנה השכירות. ומה\"ט גם במתנה לא היה אפשר:"
+ ],
+ [
+ "במנחה ביום טוב האחרון היו מתודין
דהי' מבערן בעיו\"ט ומשייר לעצמו כדי לאכל מעש\"נ ורבעי בירושלים עד מנחה של יו\"ט האחרון:"
+ ],
+ [
+ "כיצד היה הודוי
לכתחלה הי' צריך להיות בבהמ\"ק ובדיעבד בכ\"מ [כרמב\"ם פי\"א ממע\"ש]. ונקרא וודוי שבחטא אבותינו בעגל צריך לבער הקודש מהבית דלולא כן היה הכל לבכורות. והוודוי נאמר בכל לשון ואומר המקראות כמו שכתובים בתורה רק דתנא דריש לה הכא כוונת פרשת הוודוי:"
+ ],
+ [
+ "זה מעשר שני ונטע רבעי
שאלו נקראו קודש וצריכין ביעור מהעולם סתמא כב\"ה לעיל [במ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "וגם נתתיו
גם רבוי הוא:"
+ ],
+ [
+ "מן הבית זו חלה
דשאר מתנות דרך לחלקם בגורן:"
+ ],
+ [
+ "הא אם
נ\"ל דבכל דבר שלא נזכר עוד אסורו במקום אחר ורק מן פרשה זו בעצמה הוא דילפינן לה קאמר גבה הא אם וכו' [ועיין לקמן סימן ס\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן הישן על החדש
והא דדרש מככל מצותך ההקדמה. ומלא עברתי ממצותיך דרש מין אשאינו מינו ואינך ואימא איפכא ה\"ט משום דכל מצותיך הרבה מצות משמע דכשצותני ב' מצות כגון מעשר ראשון ושני לא שניתי ממה שצויתני:"
+ ],
+ [
+ "ולא שכחתי לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו
שאמרתי ברכה בשם ומלכות בא\"י אמ\"ה אקבמ\"צ וצונו להפריש תרומה ומעשרות. ורק אסמכתא בעלמא הוא דברכות דרבנן ואינן מעכבות:"
+ ],
+ [
+ "אכלו באנינה אינו יכול להתודות
ר\"ל דוקא באנינות. דאו' והוא כל יום המיתה אפי' אחר קבורה אבל אנינות לילה או יום קבורה שאינו יום המיתה רק דרבנן הוא:"
+ ],
+ [
+ "הפרישו בטומאה
נראה לי דר\"ל שהיה הטבל טהור והוא טמא וטימא למע\"ש כשהפרישו ואי\"ל דהטבל היה טמא דאז באמת מפרישו ופודהו:"
+ ],
+ [
+ "אינו יכול להתודות
והא דלא קאמר מלות הא אם וכו' רק בג' דברים דהיינו הא אם הקדים והא אם אכלו באנינות הא אם הפרישו בטומאה היינו לאשמעינן רבותא דבהקדמה הרי נתן כל מה שחייב ליתן. והא אם אכלו באנינות אפי' באנינות דרבנן. והא אם הפרישו בטומאה אף על גב דקרא לא הזכיר רק לא בערתי ממנו בטומאה. וכל שכן שאר דברים שוודאי מעכבין חוץ מברכה שהזכיר תנא וודאי ברכות אינן מעכבות ושמחתי ושימחתי שהוא דבר המסור ללב בנתנו לכל אחד מה שמחוייב לו וודאי גם כן אינו מעכב הווידוי:"
+ ],
+ [
+ "ולא נתתי ממנו למת
דאף דכל שאינו לצורך אכילה ושתייה גם לחי אסור נ\"ל דעכ\"פ בחי איכא תקנה שיאכל כנגדה ויתוודה משא\"כ במת אינו יכול להתוודות. ובירוש' מוקי לה בסיכה למת דבחי מותר לסוך וכ\"כ בבבלי [יבמות דע\"ד א']:"
+ ],
+ [
+ "הבאתיו לבית הבחירה
היינו להבכורים:"
+ ],
+ [
+ "שמחתי ושמחתי
לאחרים שנתתי להם בפנים יפות ושמחה:"
+ ],
+ [
+ "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות
אע\"ג דסתם ברכה היינו בממון וכדקאמרי' יברכך ד' בממון הכא את את קדריש מדהוה סגי בשיאמר וברך את עמך ישראל אלא ש\"מ דאת ב' לשון עם הוא וה\"ק וברך את עמך עם ישראל דהיינו עם ישראל קדושים דהיינו בבנים ובבנות:"
+ ],
+ [
+ "מכאן אמרו
מדכתיב האדמה אשר נתת לנו:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר יש להם ערי מגרש
ויתוודו אמעשרות שמשדי מגרשן:"
+ ],
+ [
+ "יוחנן כהן גדול
תרי יוחנן הוה א' שימש פ' שנה בכה\"ג ונעשה צדוקי [כברכות דכ\"ט א'] וזה שבכאן הוא שהי' אחר שמעון הצדיק:"
+ ],
+ [
+ "העביר הודיות המעשר
שלא יכול לומר נתתיו ללוי. דקנס עזרא ללוים מדלא עלו עמו תיקן ליתן גם המעשר לכהנים וביטל הוודוי דיש כח ביד חכמים לעקור דבר תורה בשב ואל תעשה:"
+ ],
+ [
+ "אף הוא בטל את המעוררים
שהיו מצעקים בכל יום בשיר הלוים עורה למה תישן ד' כאילו ח\"ו יש שינה לפניו עמד וביטל מלומר כלל פסוק זה בשיר של יום. ואע\"ג דבקרא נמי כתיב עורה למה תישן ה' התם דברה תורה כלשון בני אדם. אמנם הם היו צועקים בשירם מאמר זה והוא זלזול כבוד שמים:"
+ ],
+ [
+ "ואת הנוקפים
שהיו משרטין לקרבן בין קרניו שירד הדם בעיניו ויהא נוח לכפותו ובטלו מדמחזי כמום. וי\"א מחשש ניקב קרום של מוח:"
+ ],
+ [
+ "ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלים
חורשי נחושת וברזל הכו בפטיש בחוה\"מ במלאכת דבר האבוד ואפ\"ה בטלם מדאווש' מלתא טובא איכא זלזול מועד:"
+ ],
+ [
+ "ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי
דעד ימיו שאלו אם המוכר נאמן אם לאו והמדקדק במעשיו לא לקח מאינו נאמן דהיה צריך להפריש כל המעשרות ועמד הוא ותיקן שלא יעשרו דמאי רק תמ\"ע ומע\"ש ושאר מעשרות מפרישן לעצמו כמ\"ש ריש דמאי. והנה צריך ליתן טעם בד' לשונות מתחלפות דנקט תנא בד' תקנות של יוחנן כהן גדול דהיינו העביר ביטל עד ימיו ובימיו. ונ\"ל דבוודוי נקט העביר משום דתקנת עזרא למקנס הלוים לא היה אלא בדורו דוכי משום שלא עלו הם לקנסינהו לדורי דורות [ויש לחלק טובא מקנס בילגא סוף סוכה] אלא קנס זוטא קניס גם לדור אחרון שגם אז יהיה תולה ברצון הנותן למי שירצה יתן המעשר לכהן או ללוי. וכן כ' גם רכ\"מ [מעשרות פ\"א ה\"ד]. ולפ\"ז מי שבדורו של יוחנן היה נותן ללוי היה יכול שפיר להתוודות להכי נקט העביר ר\"ל שלא יהיה הדבר חובה על כל איש ישראל. מה שאינו כן בעוררין ונוקפין נקט לשון ביטול מדבטלן לגמרי. מיהו דווקא בהנך תרתי שהיה דבר קבוע. וודוי בכל שנת ג' ועוררין ונוקפין כל יום ויום בביהמ\"ק. שייך שפיר בהו לשון העביר או ביטל אבל פטיש מכה לא היה רק בעת הצורך לא שייך לומר גביה העביר או ביטל וגם לא היה שייך לומר בהו בימיו לא היה פטיש מכה דגם מקודם לפעמים לא היה פטיש מכה דהיינו בעת שלא היה צורך. אלא קאמר שעד ימיו היה פטיש מכה לפעמים ובימיו לא היה מכה כלל. משא\"כ בדמאי קאמר שפיר התקנה שתיקן שלא יהא צריך לשאול דאילו הוה קאמר דעד ימיו היה צריך לשאול אכתי לא הוה ידעינן מה תיקן הוא:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין מעשר שני",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/English/Sefaria Community Translation.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/English/Sefaria Community Translation.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..5e059b500a7e45bbfb488dc2c365d2cd585d5c5a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/English/Sefaria Community Translation.json
@@ -0,0 +1,61 @@
+{
+ "language": "en",
+ "title": "Yachin on Mishnah Maasrot",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org",
+ "versionTitle": "Sefaria Community Translation",
+ "actualLanguage": "en",
+ "languageFamilyName": "english",
+ "isBaseText": false,
+ "isSource": false,
+ "direction": "ltr",
+ "heTitle": "יכין מעשרות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "And all of the White ones.",
+ "",
+ "The White Fruits. Not necessarily as white as snow, rather what it intends to convey is that they are not black or red."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/English/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/English/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..a865da9ce25fbb13ba6e48580d9843e6378ec372
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/English/merged.json
@@ -0,0 +1,62 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Maasrot",
+ "language": "en",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Maasrot",
+ "text": [
+ [
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [],
+ [
+ "And all of the White ones.",
+ "",
+ "The White Fruits. Not necessarily as white as snow, rather what it intends to convey is that they are not black or red."
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Sefaria Community Translation",
+ "https://www.sefaria.org"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין מעשרות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..2f13e3d7698a19644cc76d2ece0e3c59fb7c4119
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,976 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Maasrot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין מעשרות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כלל אמרו במעשרות
ה\"ה תרומות:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא אוכל
למעוטי סטים [וויידעקרויט שעושין ממנו אינדיג] וקוצה [והוא ג\"כ מין עשב לצבוע] אף שנאכלים ע\"י דחק:"
+ ],
+ [
+ "ונשמר
למעוטי הפקר אפי' הפקיר שבלין ומרחן הזוכה. וכ\"ש בנתמרחו ברשות הפקר. אבל במרח קודם שהפקיר חייב במעשרות [כירושלמי הכא ופ\"ג דמאי מ\"ב וג']:"
+ ],
+ [
+ "וגדוליו מן הארץ
למעוטי כמהין ופטריות [מיני שוואממען] ומאויר הן גדלין:"
+ ],
+ [
+ "חייב במעשרות
כשאוכלן קבע. וי\"א דהיינו מדרבנן. אבל מדאוריי' אינו חייב בתרומות ובמעשרות רק דגן תירוש ויצהר [עי' רמל\"מ רפ\"ב דתרומות ועיין בפ\"ב דבכורים מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל
ככל ירקות דמיד שגדלין ראויי' לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהוא שומרו להוסיף אוכל
ר\"ל אף שאינו רגיל לתלשן עדיין כדי שיתוסף המאכל:"
+ ],
+ [
+ "אבל סופו אוכל
כפירות האילן:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב עד שיעשה אוכל
ואם תחלתן אוכל ואין סופן אוכל כשקדים המרים דרק בתחלתן חזו לאכילה קיי\"ל [עירובין כ\"ח ב'] דבין בגדלותן או בקטנותן פטירי ממעשרות גדולים מדלא חזו וקטנים מדלא נגמר פרין [ועיין רמב\"ם פ\"א ממעשר ה\"ט] ודלא כדלקמן מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי הפירות חייבות במעשרות
ר\"ל פירות שאין תחלתן אוכל מאימתי אסור לאכלן קבע משא\"כ מאימת גרנן במ\"ה היינו לאסור גם אכילת עראי:"
+ ],
+ [
+ "התאנים משיבחילו
כשיתחילו להתבשל. והוא כשילבין ראשיהן:"
+ ],
+ [
+ "הענבים והאבשים
ווילדע טרויבען:"
+ ],
+ [
+ "משהבאישו
ר\"ל כשנראי' הגרגרי' מתוך הקליפה:"
+ ],
+ [
+ "האוג
קארנעלקירשען:"
+ ],
+ [
+ "והתותים
מוילבעערען:"
+ ],
+ [
+ "הרמונים משימסו
משיתרככו:"
+ ],
+ [
+ "התמרים משיטילו שאור
משיתנפח כשאור:"
+ ],
+ [
+ "האפרסקים
פפירזיכע:"
+ ],
+ [
+ "משיטילו גידים
שנראה בקליפתן כגידין אדומי':"
+ ],
+ [
+ "האגוזים משיעשו מגורה
שיבדל האוכל שבקליפה כמונח באוצר:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר האגוזים והשקדים משיעשו קליפה
היא קליפה דקה שסמוכה על האוכל שאינו מתהווה על הפרי רק אחר גמר בשולה:"
+ ],
+ [
+ "החרובין
באקסהארן:"
+ ],
+ [
+ "משינקדו
שיתהוו עליהן נקודות שחורות:"
+ ],
+ [
+ "וכל השחורים
כל הפירות המשחירי' כשנגמרו:"
+ ],
+ [
+ "האגסים
בירן:"
+ ],
+ [
+ "והקרוסטומלין
מין אגסי' קטנים נקראים פאראדיס בירן. ואין שני מינין הללו כאותן שלנו שאין עליהן שער בקטנותן. אבל הנך ע\"כ שיש עליהן שער ושייך בהן קרחה כדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "והפרישים
קוויטען. ונקראין פרישין שאין לך פרי עץ שהוא פרוש מלאכלו חי רק זה וכירוש':"
+ ],
+ [
+ "והעוזרדים
שפיירלינג:"
+ ],
+ [
+ "משיקרחו
משנקרח השער שעליהן:"
+ ],
+ [
+ "וכל הלבנים
פירות הלבנים. לאו דוקא לבנים כשלג. רק ר\"ל שאינן שחורים או אדומים:"
+ ],
+ [
+ "התלתן
פענכעל:"
+ ],
+ [
+ "משתצמח
משזרעו וצומח. [תמוה מ\"ש דנקט כה\"ג רק גבי תלתן. הרי כל המינין פטורים ממעשרות עד שראויין לזריעה [כסוכה דל\"ו א.] ונ\"ל דלהכי נקט בירושלמי שבתלתן יש סי' כשנותנו למים נשקע' רוב הגרעין. ור\"ל דבכל המינין יש להן סי' שבמשנה מתי ראויין לזריעה אבל לתלתן אין כל הגרעינין שוין. ולהכי קאמ' \"משתצמח\" ור\"ל שצריך לבדוק כל א'. ונ\"ל שקושיתי זה דחק לרש\"י [ר\"ה די\"ב ב'] לפרש משיתהוה זרע בגדולין ור\"ל דאז ראוי לזריעה]:"
+ ],
+ [
+ "התבואה והזיתים משיכניסו שליש
שליש גידולן וכן הוא בכל המינין הנ\"ל. רק שבמינין הנ\"ל יש סי' [וכ\"כ הר\"ש והרא\"ש הכא ותוס' ר\"ה הנ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ובירק
ר\"ל אבל ד' מיני ירק אלו הקשואין וכו':"
+ ],
+ [
+ "הקשואים
גורקען:"
+ ],
+ [
+ "והדלועים
קירביסע:"
+ ],
+ [
+ "והאבטיחים
מעלאהנען:"
+ ],
+ [
+ "והמלפפונות
ציטראנען קירביס:"
+ ],
+ [
+ "חייבים גדולים וקטנים
משמע מכאן דתפוחים ואתרוגים גם בקטנותן חזי לאכילה ונ\"מ לברכה. ואפ\"ה לר\"ש פטור באתרוגים מדאינו מאכל גמור [ועיין עירובין דכ\"ח ע\"ב] ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש פוטר את האתרוגין בקטנן
דס\"ל דאינן נאכלים בקטנותן:"
+ ],
+ [
+ "החייב
במעשר:"
+ ],
+ [
+ "בשקדים המרים פטור במתוקים
דמרים נאכלים בקטנותן ולא בגדלן ומתוקים להיפך:"
+ ],
+ [
+ "איזהו גרנן למעשרות
לאסור גם אכילת עראי כשראה פני הבית או יארע בהם א' מהדברים שקובעין למעשר כדלקמן סי' נ\"ג [ועי' בע\"ז דנ\"ו א' ותוס' שם] או כשמוליכן לשוק וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "הקשואים והדלועים משיפקסו
משיקח האדם פרח שבראש הפרי. והנה בקשואים ודלועים שישנם במדינתינו אין בהם פרח בראשם. אבל ספרו לי בני ארץ הקדושה. דאתו מהתם להכא שבא\"י מצויים כך. והיינו דקאמר תנא ואם אינו מפקס שיש מין שאין לו פרח בראשו. א\"נ שער שעל גביו. וכ\"ש בנשרו מעצמן:"
+ ],
+ [
+ "משיעמיד ערימה
שיצברם בכרי:"
+ ],
+ [
+ "עד שיעשה מוקצה
משישטחם להתייבש:"
+ ],
+ [
+ "ירק הנאגד
שדרכו להאגד:"
+ ],
+ [
+ "אם אינו אוגד עד שימלא את הכלי
בממלא הרבה כלים משדהו. אוכל עראי עד שימלא האחרון:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו
כל מה שרוצה ללקט:"
+ ],
+ [
+ "כלכלה
ר\"ל אם נותן כל הפירות לסל א' גדול. ואמרי' בירו' פ\"ב סתם כלכלה ד' קבין וגדול' סא' קטנה ג' קבין:"
+ ],
+ [
+ "עד שיחפה
שמכסה הפירות עם עלי אילן שלא יכמושו כשנשאן לשוק נאסר באכילת עראי אף שלא מלאהו:"
+ ],
+ [
+ "בד\"א
דזהו גרנן:"
+ ],
+ [
+ "במוליך לשוק
דלאו בדעתו תליא דשמא ימצא לוקחין מיד ונטבלו דכבוש. שבת. מקח. חצר. תרומה. אור. מלח. [וסי' כשמחת אם] כל א' מאלו קובע למעשר. אבל רק כשנגמרו מלאכתן שנזכרו לקמן [מ\"ח רמב\"ם פ\"ג ממעשרות ה\"ג] דג' פרקים יש לחיוב מעשר. וסימנך ענק. (א) עונת המעשר. והן הנזכרים בפרקן ממשנה ב' ולהלן דכולן אם תלשן קודם לעונה שנזכר בכל א' וא' פטור ממעשרות. (ב) נגמר מלאכתן. דאם תלשן אחר עונת המעשר הנ\"ל. מותר לאכול מהן עראי עד שיגמר מלאכתן וכפי המבואר בכל א' וא' בפרקן ממשנה ה' ולהלן והיינו גרנן למעשרות. וכשנגמר מלאכתן והוא רוצה להוליכן מהשדה לשוק. גם עראי אסור לאכול מהן. (ג) קבע למעשר. דאם אין רוצה למכרן בשוק אלא להוליכן לביתו אז גם אחר שנגמר מלאכתן מותר לאכול מהן עראי. עד שיוקבע למעשר ע\"י א' מהז' דברים שזכרנו כבוש שבת וכו' [רמב\"ם רפ\"ג ממעשרות]. ולהראב\"ד שם בדגן תירוש ויצהר. אף שרוצה להכניסן לביתו כיון שנגמר מלאכתן אסור לאכול מהן עראי. דהיינו. בתבואה משימרח ויחליק פני הכרי אחר שדשו. והיין משיקפה. והשמן משירד לעוקה [כפרקן משנה ז']. וכל מקום שאדם מותר לאכול מהפירות עראי. מותר להאכיל לבהמה אפי' הרבה דהיינו קבע. וכל מקום שאדם אסור לאכול אפי' עראי. עכ\"פ מותר להאכיל לבהמה עראי [רמב\"ם פ\"ג ממעשר ה\"כ]. מיהו כל ז' קביעות אלו מדרבנן ואין לוקין כשאכל הטבל אחר שהוקבע בא' מהנך. דמן התורה לא הוקבע לתרומה ולמעשרות. רק כשהכניסו לתוך הבית ממש. שנאמר בערתי הקדש מן הבית. וכשאכל הטבל אח\"כ לוקה אפי' כשאכל רק כזית עראי [רמב\"ם פ\"ד ממעשרות]:"
+ ],
+ [
+ "אוכל מהם עראי עד שהוא מגיע לביתו
דבדעתו תליא שלא יהיו טבל עד שיבאו לחצר:"
+ ],
+ [
+ "הפרד
גראנאטאפפעל מחובר יחד מכמה חלקים כמו קנאבלויך. ומפרידין החלקים כדי שיתיבשו היטב וכל חלק כשנפרד נקרא פרד:"
+ ],
+ [
+ "והצמוקין
ראזינען:"
+ ],
+ [
+ "הבצלים משיפקל
משיקלף הקליפות הרעות מעליהן:"
+ ],
+ [
+ "התבואה משימרח
שיחליק פני הכרי:"
+ ],
+ [
+ "הקטניות משיכבור
דדרך קטניות לעקרן עם עפר וכוברן בכברה לנקותן:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שמרח נוטל מן הקוטעים
שבלין קטועים שלא נדושו היטב:"
+ ],
+ [
+ "ומן הצדדים
שבצדדי הכרי:"
+ ],
+ [
+ "וממה שבתוך התבן
שלא נזרה היטב דכל אלו לא נקבעו עדיין למעשר וכ\"כ במ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "היין משיקפה
איבער זיך גערען. שיעלה היין שבבור ברתיחתו החרצנים והזגים המעורבים בו:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שקפה קולט
מותר לקלוט:"
+ ],
+ [
+ "מן הגת העליונה
מיין שלא ירד עדיין לבור:"
+ ],
+ [
+ "ומן הצנור
רעננע שבו ירד היין לבור:"
+ ],
+ [
+ "השמן משירד לעוקה
בור שירד בו השמן כשנעצר:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שירד נוטל מן העקל
סל מנוקב שמשימין בו פסולת הזיתים כשנעצרו ושמן שנשאר בהן זוחל ויוצא מנקבי הסל:"
+ ],
+ [
+ "ומבין הממל
הוא האבן שמשים בסל להכביד על הזיתים ולכבשן:"
+ ],
+ [
+ "ומבין הפצים
מה שנדבק בין נסרי הגת שנעצרו שם הזיתים:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לחמטה
עוגה קטנה חמה. דאף דדבר עב משמר חומו לאחר סלוקו מאש ודינו ככלי ראשון [כי\"ד צ\"ד] נ\"ל דהכא בעוגה דקה וקטנה מיירי:"
+ ],
+ [
+ "ולתמחוי
קער' גדולה שעירה בו תבשיל חם. ואף דאש קובע למעשר הכא כלי שני הוא:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין
שהעבירן מאש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לכל הוא נותן
אף לכלי ראשון בהעבירן מאש:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר
דחריפותן מסייע לבשל אף אחר שהעבירן מאש. וציר הוא מים היוצאין מדגים מלוחים או בשר שנמלח:"
+ ],
+ [
+ "העגול
תאנים דרוסין יחד בעיגול:"
+ ],
+ [
+ "משיחליקנו
גלעטטען. שמחליק פניו במשקין אז הוקבע למעשר:"
+ ],
+ [
+ "מחליקים בתאנים ובענבים של טבל
מותר לשפשף פני העגול בתאנים וענבים של טבל כדי שיתיפה העיגול ולא הו\"ל כמפסיד הטבל דאסור. א\"נ מותר לשפשף עיגול חולין בענבי טבל. דלא חשיב המשקה היוצא מהן:"
+ ],
+ [
+ "המחליק בענבים
ולא נקט תאנים. דהרי משקה שלהן אינו מכשיר:"
+ ],
+ [
+ "לא הוכשר
דהמשקה היוצא שמצחצחו בהן לא חשיב. ונ\"ל טעמא משום דלא היה עליו שם משקה מעולם דתיכף כשיצא מהענב נבלע בהעיגול. ואפשר דזהו כוונת הש\"ס דקאמר דפליגי במשקה הבא לאיבוד [עיי' שבת קמ\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "הגרוגרות
תאנים יבשים:"
+ ],
+ [
+ "משידוש
משידושם לתוך החבית הוקבעו למעשר:"
+ ],
+ [
+ "ומגורה
באינו רוצה לדושן. רק מעגלן לקיום באוצר ואין זה עגול דלעיל דהתם שלוקח תאנים רבים וכובשן יחד בעיגול כעין ככר עגול אז לא הוקבע למעשר עד שיחליקנו. אבל הכא שאוסף כל התאנים באוצר בכרי הוקבעו למעשר כשיעגל פני הכרי:"
+ ],
+ [
+ "היה דש בחבית
או:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה עובר בשוק
ע\"ה החשוד על מעשרות. ומיירי באינו מוליכן למכור דאל\"כ כבר נקבעו כפ\"א נ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ופטורין
מיירי ברוב בני עיר מכניסין לבתיהן תלינן דלא ראו פני הבית ולא הוקבעו. דאל\"כ לא היה מכשילן ואף דבכל דוכתא מתנה כמכר [כב\"מ דט\"ז ומגילה דכ\"ז ב'] והרי מקח קובע למעשר [כב\"מ דפ\"ח א'] במעשר פירות דרבנן הקילו כירושלמי הכא:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך
רצה לומר מדאמר טלו וכו':"
+ ],
+ [
+ "אם הכניסו לבתיהם
ונקבעו למעשר בראיית פני בתיהם:"
+ ],
+ [
+ "מתקנים ודאי
דטלו וכו' עראי משמע. והנותן סמך שלא יאכלו רק מעט דרך עראי ולא עישר מיהו בנתן להם הרבה שאין דרך לאכול כ\"כ בשוק. או שהמקבל נכבד שאינו אוכל בשוק. או שהפירות אינן נאכלים חיין. אף שאמר טלו וכו' מעשר בביתו רק דמאי:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכלו מהם עראי
דמדקאמר הכניסו משמע שאומר שגם קבע יורשו לאכול מדכבר עישר. א\"כ כבר הוקבעו למעשר. ופלגינן דבוריה דמהמנינן לי' בהאי שהוקבעו. ולהכי אסורים עראי ולא מהמנינן ליה במה שעישר להכי חייבים להפריש דמאי:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך
מדאמר הכניסו משמע שיאכלו קבע ושמא עישר מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אם הכניסו לבתיהם אינם מתקנים אלא דמאי
ונותן רק תמ\"ע לכהן והמעשרות נוטל לעצמו דהמע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ואמר
בעל השער או חנות שהי' מוליך פירות ואמר וכו':"
+ ],
+ [
+ "טלו לכם תאנים
שיש לי בשוק. דאילו כבר היו בחנות כבר הוקבעו וחייבים:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ופטורין
אפי' בשער וחנות דמדזכו בהן מקודם. ביתו אינו טובל רק לו ולא לאחרים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה פוטר
אף לבעה\"ב מדיושב ומוכר שם בשער וחנות הוא בוש לאכול במקום שיושב ומוכר וחצר שבוש לאכול שם אינו קובע [כפ\"ג מ\"ה ואילה\"ק דהתם כ' הר\"ב דקיי\"ל כר\"נ והכא כ' דאין הלכה כר\"י נ\"ל דהכא מיירי בחצר שאינו בוש מצ\"ע רק משום שמוכר שם ובהא לא קי\"ל כר\"י]:"
+ ],
+ [
+ "עד שיחזיר את פניו
במקום שיושב ומוכר:"
+ ],
+ [
+ "או עד שישנה מקום ישיבתו
אף שפניו נגד הבאים לקנות [כך נ\"ל ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "המעלה פירות מן הגליל ליהודה
שלקטן בשדהו בגליל ומעלן ליהודה. ונ\"ל דמיירי שאינו רוצה למכרן עד יהודה דאל\"כ הו\"ל כמוליכין לשוק דהוקבעו מיד כפ\"א נ\"ג [א\"נ דמיירי שדר בירושלים או בעיר שביהודה ומעלן לאכלן בביתו]:"
+ ],
+ [
+ "אוכל מהם
עראי:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך
אף שלן בדרך פטור עדיין מלעשר ואוכל עראי עד שיכניסן להבית ששם מגמת דרכו. ואם הוליכן למכור שם בשוק. כיון שהגיע לעבור העיר ההיא אסיר:"
+ ],
+ [
+ "וכן ביהודה
אם קודם שהגיע למגמת דרכו נמלך וחזר *) לגליל מותר לאכול מהן עראי עד שיגיע לבית מדורו בגליל כשיכניסן לשם נתחייב:"
+ ],
+ [
+ "ר\"מ אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה
ר\"ל מיד שיכניסן לתוך הבית שרוצה לנוח שם בשבת. ואף שלא הגיע עדיין שבת חייב דבחל שבת הוקבע אף שאינן לצורך שבת:"
+ ],
+ [
+ "והרוכלין המחזרין בעיירות
המסבבים בעיירות עם בשמים וקבלו במתנה פירות שלא הוקבעו עדיין דאי בקנו הוקבעו במקח:"
+ ],
+ [
+ "אוכלים עד שמגיעים למקום הלינה
ר\"ל שיכניסם לתוך הבית שרוצה ללון בתוכו. דלעולם אינו חייב בראיית פני הבית רק כשיכניסו לתוכו [רמב\"ם רפ\"ד ממעשרות]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר הבית הראשון הוא ביתו
דמשהגיע לבית ראשון שבעיר שלן שם והכניס לתוכו פירותי'. וחושב ללון שם כשיתרצה בעה\"ב הוטבלו פירותיו אפילו לן בבית אחר. מדמתרצה ללון שם כשירצה בעה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן
שלא הגיע גרנן למעשר כלעיל פ\"א מ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אוסר מלאכול מהם עראי
עד שיפריש כל המעשרות דס\"ל תרומה קובעת אפי' לא נגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין
דתרומה קובעת רק בנגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כלכלת תאנים שתרמה
והרי לא נגמ\"ל עד שילקט כל צרכו כפ\"א מ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון מתיר
ס\"ל תרומה אינה קובעת ומותר לאכול מהן עראי קודם שעשר אף שכבר תרם. דס\"ל ק\"ו מה כשיש עליה ג' זיקות היינו ת\"ג ומעש\"ר ומעשר שני מותר לאכול ממנו עראי. כ\"ש כשתרם כבר שאין עליה רק ב' זיקות לא כל שכן. ורבנן ס\"ל דכשתרם שאני דתו לא יוסיף ואם כן נגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דאף דשיעורה עד שילקט כ\"צ הכא שכבר תרם. וודאי לא יוסיף ללקט לערב טבל בחולין:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל עד שיעשר
דמקח קובע בתלוש. אפי' לא נגמ\"ל ולהכי דוקא בלקטן המוכר:"
+ ],
+ [
+ "ואם צרף
שנתן לו המוכר ב' כאחת הו\"ל כגורן. מיהו מדאוריי' רק בעל השדה שאוכל פירותי' חייב לעשר ולא לוקח כרמב\"ם רפ\"ב ממעשרות. שנאמר עשר תעשר תבואת זרעך ואכלת [ב\"מ דפ\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלם והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באיסר
והתם המוכר לקטן דלא הניחו לקונים לכנס לגינה מחשיבות הוורדים:"
+ ],
+ [
+ "ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם
מדאכלום א' א':"
+ ],
+ [
+ "האומר לחברו הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי
שאברר ואלקט מהאילנות:"
+ ],
+ [
+ "מגרגר
מלקט במחובר גרגר גרגר מאשכול שבירר:"
+ ],
+ [
+ "פורט
עיי' פ\"א נ\"ד. דמדאין המקח נגמר עד אחר שתלשו מקח בתלוש קובע למעשר ואף לאכלו עראי והרי כשתלש איזה מהן נגמ\"ל מדאין לו גמ\"ל אחרת. אבל לגרגר ולפרוט מותר דבכה\"ג לא נגמ\"ל גם לקונה והרי כל ז' הדברים [פ\"א נ\"ג] אין קובעים רק בנגמ\"ל [ועי' רפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "סופת
חותך חתיכות דקות ממחובר:"
+ ],
+ [
+ "מפני שקנה במחובר לקרקע
דמדקנה במחובר הו\"ל כבעל גינה דאוכל עראי עד שיגיע לביתו כפ\"א מ\"ה ומקח לא קבע במחובר:"
+ ],
+ [
+ "השוכר את הפועל לקצות עמו בתאנים
ר\"ל לשטח פירות וליבשן במוקצה שאחורי בתים:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו על מנת שאוכל תאנים
ר\"ל אף שא\"ל כן לא הו\"ל מקח דהרי בל\"ז נמי אוכל מד\"ת:"
+ ],
+ [
+ "או שיאכל בני בשכרי
ר\"ל בשכר עבודתי א\"נ תחת אכילתי:"
+ ],
+ [
+ "ובנו אוכל וחייב
דאכילת בנו כמקח. ואילה\"ק היכי מיירי אי כבר נגמר מלאכתן. הרי בכה\"ג אין פועל אוכל [כב\"מ דפ\"ט א'] ומ\"ט דרישא. ואי בלא נגמר גם מקח אינו קובע [כביצה דל\"ה ב]. נ\"ל דמיירי דכבר הם בחצר. ואפ\"ה לא הוקבעו מדהכניסן לקצות [כלקמן רפ\"ג]. מיהו לגבי מקח קובע חצר בכה\"ג אף שלא נגמר מלאכתן דלוקח עיניו במקחו. דבראויים לאכילתו הו\"ל לפניו כנגמר מלאכתן [כב\"מ דפ\"ח א' ותוי\"ט פ\"ג מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שאוכל בשעת הקציעה
בשעת מלאכה:"
+ ],
+ [
+ "שאינו אוכל מן התורה
דאחר גמר עבודתו אינו אוכל מד\"ת והו\"ל מקח:"
+ ],
+ [
+ "היה עושה בלבסים
תאנים רעים:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל בבנות שבע
תאנים יפות. ולולא הירושלמי היה נ\"ל דהכא לענין מעשרות מיירי. דאפי' מתרצה הבעה\"ב אינו רשאי לאכול מדהו\"ל חליפין דדינו כמקח והוקבע למעשר:"
+ ],
+ [
+ "אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות
פועל שעושה ברעות ויפות מונע א\"ע כשעובד ברעות. ואוכל כשיגיע ליפות גם מה שהי' לו לאכול ברעו':"
+ ],
+ [
+ "וזה לאכול
אכול בתאנים שלי ואני בשלך:"
+ ],
+ [
+ "וזה לקצות
אכול בתאנים שלי השטוחי' ליבש ואני בשלך:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דחליפין כמכר:"
+ ],
+ [
+ "ולקצות פטור
זה שאוכל בהשטוחי' פטור דאין מקח קובע בלא נגמר מלאכתו מיהו בצירף הו\"ל כגורן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המעביר תאנים בחצרו לקצות
שהעבירן דרך חצירו למקום שמיבשים אותן שם:"
+ ],
+ [
+ "בניו ובני ביתו
ר\"ל אשתו וכמ\"ד אין לה מזונות מד\"ת וגם בנים אפי' קטנים אינו חייב לזונם מדאו' ורק מתקנות אושא [ככתובות דמ\"ט ב'] והו\"ל כמתנה:"
+ ],
+ [
+ "אוכלים ופטורין
דחצר אינה קובעת בדבר שלא נגמ\"ל. מיהו הוא עצמו אסור לאכול עראי רק במקום שמיבשי' [פ\"ד מ\"ב] מדבידו לימלך דמדאכל גלי דעתי' דנמלך על אלו שאוכל ונגמ\"ל וקבען החצר:"
+ ],
+ [
+ "הפועלים שעמו
ששכרן להעבירן לקציעות שאינן אוכלין מד\"ת מדאין מלאכתן זה גמר מלאכה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין להם עליו מזונות
שלא פסק להן:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ופטורין
בנתן להם דמתנה אינה קובעת בפירות כפ\"ב ב':"
+ ],
+ [
+ "אבל אם יש להם עליו מזונות הרי אלו לא יאכלו
דהו\"ל כמקח ולגבייהו הו\"ל כנגמ\"ל כפ\"ב סי' מ\"א. ואפי' שלא בצירוף דשרי במשנה ב' התם שאני שהן עדיין בשדה משא\"כ הכא שהן כבר בחצר שקובע למעשר אלא מדהעבירן לקצות לא הוקבעו רק מדאיכא תרתי חצר ומקח הוקבעו:"
+ ],
+ [
+ "המוציא פועליו לשדה
למלאכה שאין אוכלי' ע\"י מדין תורה:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ופטורין
אפי' תלש הבהע\"ב הרבה ונתן להם מתנה אינה קובעת:"
+ ],
+ [
+ "ואם יש להם עליו מזונות
דהו\"ל כמקח:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין אחת אחת מן התאנה
דהו\"ל עראי ומקח אינו קובע בלא נגמ\"ל אם לא שיסייעו ד\"א הקובע כחצר במ\"א:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן הסל ולא מן הקופה
פאס:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן המוקצה
מצבור הכרי דלגבי לוקח הו\"ל כמוליך לשוק פ\"א מ\"ה דהוקבע:"
+ ],
+ [
+ "לנכש
יעטען דג\"כ אינו אוכל מד\"ת מדאינו גמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מקרטם
שובר עלים ממחובר:"
+ ],
+ [
+ "ואם צירף חייב
דכל צרוף קבע דאסור אפי' בלא נגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מצא קציצות
תאנים כשנתלשו מאילן והן עדיין רטובים נקראים תאנה. וכשהונחו אח\"כ על מחצלאות של גמי להתיבש ונקמטו קצת פניהן למעלה מדהתחילו להתיבש קצת נקראו קציעות או קציצות דעי\"ן וצ' מדדומין קצת במכתב מתחלפים לפעמים. אמנם כשנתייבשו לגמרי נקראים גרוגרו' וכשנדרסו יחד ככר עגול נקראים דביל':"
+ ],
+ [
+ "אפי' בצד שדה קציצות
שמונחים שם בשדה על מחצלאות להתייבש דמוכח קצת דמשדה זו הן אפ\"ה לא הוה גזל:"
+ ],
+ [
+ "מותרות משום גזל
דתאנה בנפילתה נמאסת והפקירו' הבעלים ולתוס' [ב\"מ כ\"א ב'] בנפילתה משתנת צורתה שע\"י הי' ניכר שמאילן זה נפלה ונתיאשו הבעלים. ובזה ובזה תלינן שמעוברי דרכים נפל:"
+ ],
+ [
+ "ופטורות מן המעשרות
כהפקר שהופקר קודם שנגמר מלאכתן למעשרות [ועי' מ\"ש בס\"ד פאה פ\"ד סי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ובזיתים ובחרובים חייבים
ר\"ל הוה גזל שע\"י צורתן ניכר שמאילן זה נפלו. ומדאינן הפקר חייבים ג\"כ בתרומ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "מצא גדוגדות
תאנים יבשים:"
+ ],
+ [
+ "אם דרסו רוב בני אדם
שרוב בני עיר כבר עשו עגולי דבילה:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דאמרי' זו מהדרוסות וכבר נגמ\"ל ואע\"ג דנתייאשו השתא בעליו. והו\"ל הפקר עכ\"פ הרי הופקר אחר שנגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פטור
דאין מחזיקין איסור לומר שכבר נגמ\"ל ונתחייב [עי' י\"ד ק\"ז ברמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מצא פלחי דבילה
חתיכו' מעיגולי דבילה:"
+ ],
+ [
+ "שידוע שהן מדבר גמור
ואע\"ג דיש ספק שמא נתעשר כבר. עכ\"פ מדנגמ\"ל הו\"ל חיוב וודאי ופטור ספק. ואין ספק מוציא מידי וודאי [כנדה דט\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "והחרובין
לא מיירי במציאה. רק ר\"ל כל אדם שיש לו חרובין בגג שהעלן לשם ואפילו דרך שער החצר שכבר נתחייבו עכ\"פ מדדעתו להעלם לגג ליבשן לא נגמ\"ל עדיין ולא הוקבעו בחצר [כר\"פ]:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא כנסן לראש הגג
כלומר בראש הגג:"
+ ],
+ [
+ "מוריד מהם לבהמה
נראה לי דמדקתני מוריד משמע דכבר הם בגג אלא שלא נתיבשו כל צרכן ולהכי לא צברן וכנסן שם עדיין. מיהו דוקא לבהמה מותר דמדאין חרובין מאכל בהמה ניכר כשמאכילה שלא נתיבשו כ\"צ דאל\"כ הי' אסור להאכילן לבהמה [כתענית ד\"כ ע\"ב]. אבל לאדם אסור רק במקום שמיבשן דשם ניכר שלא נתיבשו כ\"צ ואף ע\"ג דבמ\"א בני בית מותרים נ\"ל התם ה\"ט דלא נתיבשו כל עיקר וניכר לכל:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מחזיר את המותר
רצה לומר אפי' מוריד הרבה לבהמה והו\"ל כקבע עכ\"פ מדראוי' להחזיר המותר שהרי קרוב החצר לגג [עי' תוספתא] וגם לא נטמא מה שנטל בכה\"ג לא הו\"ל כקבע כפ\"ד מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "איזוהי חצר שהיא חייבת
ר\"ל שקובעת:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר חצר הצורית
במדינת צור יושב שומר בפתח החצר. מדהיו כל יושביה שרים יושבים בפלטונות כנראה מישעיה [כ\"ג] ויחזקאל [כ\"ז] לכן מפני כבודם היה גם בית שער לחצר שלהן שהשומר יושב בתוכו:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר כל שאחד פותח ואחר נועל
שדרים שם ב' בנ\"א שא' יכול למחות על נעילת חבירו הו\"ל אינה משתמרת:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל שנכנס לה
אדם נכרי:"
+ ],
+ [
+ "והחיצונה פטורה
מדיש לפנימי' דריסת רגל אחיצונה הו\"ל אינה משתמרת. והנה בש\"ס נדה [דף מ\"ז ב'] משמע דמר מה דשמיע ליה קאמר ומר מה דשמיע ליה קאמר. ואין א' מהן מוסיף או גורע מדברי חברו כלום והיינו מדקאמרי' התם הלכה כדברי כולן להחמיר ור\"ל כשיש בהחצר א' מהנך ואף שאין בו אינך הרי קובע למעשר:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהם של חצר החייבת
אפי' העלן לגג דרך החצר. מיהו גג שאין בו ד' אמות על ד\"א בטל לגבי חצר:"
+ ],
+ [
+ "בית שער
שאצל פתח החצר:"
+ ],
+ [
+ "אכסדרה
מוקף ג' מחיצות ומקורה למעלה:"
+ ],
+ [
+ "ומרפסת
גאללעריא שהרבה עליות פתוחים לשם וממנה יורדים בסולם לחצר:"
+ ],
+ [
+ "הצריפין
היטטע שהכתלים נוגעים זב\"ז בראשן ומתרחקים זמ\"ז למטה:"
+ ],
+ [
+ "והבורגנין
וואכטהיטטע לשומר הפירות בשדה:"
+ ],
+ [
+ "והאלקטיות
זאממערהויז עשוי לצל בחמה. ודפנותיו דקים מדהם עשויי' רק מערבי נחל:"
+ ],
+ [
+ "סוכת גנוסר
חוף ים כנרת ויש שם רבוי פירות והשומרים יושבים בסוכה זמן רב בשנה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שיש בו רחים ותרנגולים
ועי\"ז ניכר כי שם מדורו ביום ובלילה. ונ\"ל דמדנקט שיש בה משמע דרק אסוכת גנוסר לבד קאי. אבל צריפין ובורגנין ואלקטיות מדאינן סוכות רק בנין ממש לפיכך אם יש בהן תנור ותרנגולים חייבין. ולהכי אצטריך תנא למנקט כולהו. מיהו בלא זה אצטריך תנא למנקט כולהו דצריפין ובורגנין ואלקטיות על כל פנים להיושבין בהן קובעין כדקאמר בירושלמי. אבל סוכת גנוסר מדאינה רק סוכה משמע דאפי' להיושבין בהן אינן טובלין. ונ\"ל דמה\"ט פלגינהו תנא לתרתי בבי:"
+ ],
+ [
+ "פטורה
דלא הוה קבע:"
+ ],
+ [
+ "סוכת היוצרים
טאפפער. יש לו ב' סוכות זו לפנים מזו בחיצונה עושה קדירות ובפנימית שדר שם מצניען:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים פטורה
ובסוכה פנימית אינו דר ביה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מחייב
מדס\"ל סוכה דירת קבע בעינן קבע למעשר:"
+ ],
+ [
+ "תאנה
אילן תאנה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא עומדת בחצר
הקובעת:"
+ ],
+ [
+ "אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף
ב' כאחת:"
+ ],
+ [
+ "ואחת בפיו
רצה לומר אפי' כה\"ג אינו צירוף:"
+ ],
+ [
+ "עלה לראשה
של אילן:"
+ ],
+ [
+ "ממלא חיקו ואוכל
שם:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ע אומר מגרגר באשכולות
לוקט גרגר גרגר מהאשכול במחובר:"
+ ],
+ [
+ "ופורט ברמון
עי' פ\"א סי' נ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "וסופת באבטיח
חותך חתיכו' דקות מהאבטיח במחובר. מיהו בהוקבע וודאי ע\"י מקח לכ\"ע צריך לגרגר באשכול וכו' [כלעיל פ\"ב מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "כסבר
קאריאנדער:"
+ ],
+ [
+ "מקרטם
חותך עלים ממחובר:"
+ ],
+ [
+ "עלה עלה ואוכל
הכא לכ\"ע אסור לצרף משום דכל עלה ועלה נפרד לעצמו משא\"כ אשכול ואינך דלעיל לר\"ש. ונ\"ל עוד דמיירי שזרעם לזרע וירק. דאל\"כ הרי העלים פטורים לגמרי ממעשר [כלקמן ספ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הסאה
ווילדער ראסמארין:"
+ ],
+ [
+ "והאזוב
איזאף:"
+ ],
+ [
+ "והקורנית
ציטווערקרויט וי\"א וואהלגעמוטה קרויט. ואילו ג' מינין גדלין בלי זריעה [עי' נדה דנ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "אם היו נשמרים
שאינן הפקר מדדרך אלו שיגדלו בלי זריעה. לפיכך צריך שיהיה דעת בעה\"ב לבלי להפקירם. ומה\"ט נקט שעומדים בחצר לרבותא דדיוקא שכשאין בעה\"ב מקפיד אף שעומדים בחצר. כל הפקר פטור ממעשר [כרפ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ונוטה
ענף א' ממנה:"
+ ],
+ [
+ "אוכל כדרכו
מהענף:"
+ ],
+ [
+ "עומדת בארץ
בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "הכל הולך אחר העקר
דשדינן נופו בתר עיקרו:"
+ ],
+ [
+ "ובבתי ערי חומה
דהמוכר בית חצר וגינה או אילן שבתוך ערי חומה יכול לגאלה מיד ובלא גאלה תוך שנה ראשונה מוחלטת לעולם ביד הלוקח משא\"כ שמכרם חוץ לחומה יכול לגאלן עד היובל. ובלא גאלן יצאה ביובל:"
+ ],
+ [
+ "ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף
אף אחר הנוף דאם הענף והעיקר א' תוך תחום עיר המקלט וא' חוץ לתחום מיד כשהגיע הרוצח תחת אותו שחוץ לתחום אסור לגואל הדם להרגו:"
+ ],
+ [
+ "ובירושלם
לענין מעשר שני דבאם כבר הביאו לתוך ירושלים אינו רשאי להוציאו אפי' כשיפדה אותו וכשעדיין המע\"ש בחוץ אינו רשאי לאכלן בלי פדיי':"
+ ],
+ [
+ "הכל הולך אחר הנוף
אף אחר הנוף וכחומרות שתיהן דבאם עיקרו ונופו א' בפנים וא' בחוץ אינו אוכל אצל שתיהן המעשר שני בלי פדיי' כאילו עדיין הוא בחוץ. אבל אינו רשאי להוציאו משם אפי' בפדיי' כאילו כבר הגיע לפנים והיינו כר\"י אבל לא קיי\"ל כן רק כרבנן [כמעש\"נ פ\"ג מ\"ז ועי\"ש] כך מתבאר [מכות די\"ב ב']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הכובש
טבל שהגיע לעונת המעשרות כפ\"א י' ולא הוקבע עדיין ע\"י חצר וכדומה וכבשו שיעור כבישה כתרומות פ\"י סי' מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "השולק
תמוה למה דקיי\"ל דבשול אין חמימותו חזק כשלוק. [כחולין דק\"י ודלא כירושלמי פ\"י דתרומות מ\"י דס\"ל איפכא] א\"כ ל\"ל שלוק הרי אפי' בשול קובע כפ\"א מ\"ז [ועיין ש\"ך י\"ד [רסי' י\"ז דבשיל ולא בשיל נמי נקרא במתניתין שלוק] ותו שלוק ל\"ל כלל. הרי כ\"ש הוא מכבוש. ונ\"ל דקמ\"ל דאפי' נתכוון לשלקן הרבה ולא נגמר שלוקו נמי קובע [וכירוש' הכא] ולהכי נמי לא תנא הכבוש והשלוק והמלוח ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "המולח
הרבה ביחד:"
+ ],
+ [
+ "חייב
ר\"ל הוקבע למעשר עיי' פ\"א נ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "המכמן באדמה
ר\"ל פירות שלא נתבשלו באילן כל צרכן טומנם בארץ והן מתחממין ומתבשלים:"
+ ],
+ [
+ "המטבל בשדה
טובל פירות א' א' במלח ואוכל:"
+ ],
+ [
+ "הפוצע זיתים
ממעך וכתשם למתקם:"
+ ],
+ [
+ "שיצא מהם השרף
המר:"
+ ],
+ [
+ "הסוחט זיתים על בשרו
לסוך בשרו:"
+ ],
+ [
+ "אם סחט ונתן לתוך ידו
שכנס בחפניו השמן היוצא:"
+ ],
+ [
+ "המקפא לתבשיל
הסיר החרצנים הצפים מעל היין לאחר ששמו בתבשיל. והרי כשיקפאנו נגמרה מלאכתו כפ\"א נ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "פטור
ר\"ל לא הוקבע עי\"ז מדכבר מעורב הוא ובתבשיל קר מיירי דאל\"כ הוקבע ע\"י האור. כך כ' הר\"ש והר\"ב. אבל אי\"ל דכמו דקפוי אינו קובע בתערובות כ\"כ בישול ליתא דהרי קובע בנותן לקדירה וללפס [כדלעיל פ\"א מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לקדרה
קרה רקה בלי תערובות תבשיל:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא כבור קטן
דהו\"ל כמקפ' לבור קטן והוקבע:"
+ ],
+ [
+ "תינוקות
אפי' תינוקות:"
+ ],
+ [
+ "שטמנו תאנים
כולה מתניתין דפרקן מיירי בלא הוקבעו ע\"י חצר וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ושכחו לעשרן
מערב שבת:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכלו
אפי' עראי:"
+ ],
+ [
+ "למוצאי שבת עד שיעשרו
מדקבעתן מחשבתן לסעודת שבת דחשיב' ונקט למ\"ש וכ\"ש בשבת דאסור לאכלן דסעודות שבת חשיבי. רק נקט מ\"ש לאפוקי מר\"א [תרומות פ\"ח מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כלכלת שבת
סל פירות המיוחד לשבת:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מחייבין
פלוגתיי' ברוצה לאכלן עראי קודם שבת:"
+ ],
+ [
+ "עד שיתעשר
מדחשיב' וקפיד עלה למתנה. ואף דבפירות אילן לא הוה אמרינן מתנה כמכר [ברפ\"ב]. אבל הכא לא דמי לשאר מתנה מדשלחו לביתו דרך כבוד חשיבה טפי:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל זיתים מן המעטן
קארב שבו יתרככו הזיתים בצבורן:"
+ ],
+ [
+ "טובל אחד אחד במלח ואוכל
דאף ע\"ג דמליחה קובע [כפ\"א נ\"ג] ה\"מ בששה' קצת במלחו דעי\"ז מתרככת גוף הפרי. אבל בטובלו במלח ואוכל לטעמא בעלמא הוא דעביד דלא מסתבר שכשראוי לאכול מהן עראי אסור לו לאכלן רק תפל בלי מלח. ומה\"ט לא נקט הכא אם צירף חייב [כלעיל פ\"ג מ\"י] דהכא אפילו טבל ב' במלח ואכלן ביחד מותר. ורק במלח ונתן לפניו בשהוי קצת אסור [וזה דלא כהר\"ב. והן אמת דבירושלמי משמע קצת כהר\"ב. אבל יש לישב נמי לשון הירושלמי בסברא הישרה הנ\"ל ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "אם מלח ונתן לפניו
ר\"ל ב' ביחד:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מן המעטן הטהור חייב
מיירי שנטלן טמא [ואעפ\"כ לא טימ' בנטילתו זיתים שבמעטן שנטלן בפשוטי כלי עץ שאמק\"ט] ואז אינו מחזיר המותר שלא יטמא זיתיו להכי קבעתן נטילתו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מחזיר את המותר
ואפי' צרפן הו\"ל עראי:"
+ ],
+ [
+ "שותים
יין:"
+ ],
+ [
+ "על הגת
אבל חוץ לגת הוה ליה קבע:"
+ ],
+ [
+ "בין על החמין
שמזגו בחמין אף על גב דאור קובע כסי' י\"ב נ\"ל דזהו ברותח שהיד סולדת בו כפ\"א מ\"ז [וכן משמע שבת די\"א ב' ודלא כרמב\"ם הכא]. ועי' מ\"ש בס\"ד לעיל סי' י\"ב:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א על החמין חייב
דאינו מחזיר המותר שלא יקלקל יין שבבור:"
+ ],
+ [
+ "המקלף
אבשעלען:"
+ ],
+ [
+ "ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב
ובהיה רק ג' גרעינין קלופין יחד חייב [כך כ' בירושלמי ואשתמיטתי' לרתי\"ט שכ' דבב' חייב]. מיהו בסמוך לגורן אפי' צירף לתוך ידו מותר מדמחזיר המותר:"
+ ],
+ [
+ "המולל מלילות של חטים
משפשף השבלים בין אצבעותיו להסיר המוץ מעליהן:"
+ ],
+ [
+ "מנפה מיד ליד
מנערן מיד ליד אחרת ומנפח להפריח המוץ:"
+ ],
+ [
+ "ואם נפה ונתן לתוך חיקו חייב
ונ\"ל דמה\"ט הקילו בחטין טפי מבשעורין דבשעורין אמרינן בירושלמי רק ב' ביחד שרי לאכול ולא ג' ובחטין קאמר התם דגם ג' ביחד שרו לאכילה אבל לא ד'. וה\"ט משום דשעורים כשנטלן כבר היו מתוקנים במקצת שכבר נדושו משבולת שלהן להכי כשקלף הו\"ל כקבע. אבל החטין שנטלן מלילות דהיינו בעודן בשבלין וכמ\"ש וקטפת מלילות להכי כשמשפשפן בין אצבעותיו שפיר הו\"ל עראי עדיין:"
+ ],
+ [
+ "כסבר
קאריאנדער:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר אומר השבת
דיל קריויט:"
+ ],
+ [
+ "זרעה לירק מתעשרת זרע וירק
הן העלין:"
+ ],
+ [
+ "וזירין
הן הגבעולין:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים
קרעססע:"
+ ],
+ [
+ "והגרגיר
אוריגא:"
+ ],
+ [
+ "תמרות
בליטהען:"
+ ],
+ [
+ "של תלתן
פענכעל:"
+ ],
+ [
+ "ושל חרדל
זענף:"
+ ],
+ [
+ "ושל פול הלבן
ווייסע באהנען:"
+ ],
+ [
+ "חייבות במעשר
דראויים לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר הצלף
קאפערן:"
+ ],
+ [
+ "ואביונות
הוא גוף הפרי:"
+ ],
+ [
+ "וקפרס
הוא שומר הפרי שסביב לו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "העוקר שתלים
פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר:"
+ ],
+ [
+ "מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור
ר\"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ\"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ\"ג ושם סי' כ\"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ\"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ\"ט מ\"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע\"ג דלא קיי\"ל כר\"ע [ספ\"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד\"ס. י\"ל התם אע\"ג שלא נתמרח עדיין עכ\"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה\"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי\"ט] נ\"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ\"ד מ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לקח במחובר לקרקע פטור
דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור\"מ היא דס\"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ\"ב מ\"ה] דאל\"כ בל\"ז לא הוקבע:"
+ ],
+ [
+ "לשלוח לחברו פטור
דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ\"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ\"ד מ\"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר\"י התם:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין
דהו\"ל נגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "העוקר לפת
ריבען:"
+ ],
+ [
+ "וצנונות
רעטטיג:"
+ ],
+ [
+ "מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע
שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב':"
+ ],
+ [
+ "חייב
לעשר קודם שיחזר וינטען:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא גרנן
ר\"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג\"כ פטור ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "בצלים משהשרישו בעליה
לרבותא נקט עלייה אע\"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ\"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר:"
+ ],
+ [
+ "טהרו מלטמא
ר\"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו\"ל כתלוש:"
+ ],
+ [
+ "נפלה עליהם מפולת והם מגולים
העלין נשארין מגולין:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כנטועים בשדה
לכל מילי:"
+ ],
+ [
+ "לא ימכור אדם את פירותיו
אפי' במחובר:"
+ ],
+ [
+ "משבאו לעונת המעשרות
כפ\"ב מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית
דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ\"ד ט':"
+ ],
+ [
+ "ואם בכרו
שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות:"
+ ],
+ [
+ "לא ימכור אדם את תבנו
אחר הדיש שנשאר שם גרעינין:"
+ ],
+ [
+ "ואת גפתו
פסולת הזיתים אחר שנעצרו:"
+ ],
+ [
+ "ואת זגיו
הילזען של ענבים:"
+ ],
+ [
+ "למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין
מגפת וזגין:"
+ ],
+ [
+ "שהתורם בלבו על הקטועים
שבולות קטועין שלא נדושו:"
+ ],
+ [
+ "על הצדדים
צדדי הכרי:"
+ ],
+ [
+ "ועל מה שבתוך התבן
ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב\"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח שדה ירק בסוריא
זיריען שכבש דהמע\"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא\"י בקצת דברים דינה כא\"י עי' דמאי פ\"ו ל\"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "ומשבא לעונת המעשרות פטור
דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ\"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "ולוקט כדרכו והולך
אף שמוסיף אח\"כ ברשות ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט
אף דאוושא מילתא ל\"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי\"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר\"י מלת אף:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים
דבקנה קודם עונת המעשרות חייב:"
+ ],
+ [
+ "אם
ר\"ל אפילו אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר אף לפי חשבון
האי אף אדברי ת\"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב\"א ה\"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א\"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג:"
+ ],
+ [
+ "המתמד
נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין:"
+ ],
+ [
+ "ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו
ל\"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב\"ב דצ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "פטור
דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה מחייב
דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "מצא יותר על כדי מדתו
דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד':"
+ ],
+ [
+ "מוציא עליו ממקום אחר
ר\"ל אף ממקום אחר לא הו\"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ\"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ\"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו\"ל כ\"ש מהתם שהוא בעינא:"
+ ],
+ [
+ "לפי חשבון
של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל:"
+ ],
+ [
+ "חורי הנמלים שלנו
לינת לילה א':"
+ ],
+ [
+ "בצד הערימה החייבת
כפ\"א מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו חייבים
ר\"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה
רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ\"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל\"ו ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שום בעל בכי
חריף:"
+ ],
+ [
+ "ובצל של רכפא
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "וגריסין
באהנען:"
+ ],
+ [
+ "והעדשים המצריות
ראשן א' חד:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אף הקרקס
וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף הקוטנים
מין עדשים:"
+ ],
+ [
+ "פטורים מן המעשרות
דבהפקר גדלין:"
+ ],
+ [
+ "ונלקחים מכל אדם בשביעית
אפי' מחשוד אשביעית:"
+ ],
+ [
+ "זרע לוף העליון
מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי\"א דר\"ל זרע לוף שוטה:"
+ ],
+ [
+ "זרע כרישים
קרעססע:"
+ ],
+ [
+ "ונלקחין מכל אדם בשביעית
הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ\"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ\"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא:"
+ ],
+ [
+ "שאע\"פ שאביהן תרומה
ר\"ל כמ\"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ\"ט דתרומה מ\"ד אפ\"ה אלו מותרים לזרים:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..30339777a42cffdea92970885673fd0d9b2143f9
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Maasrot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,972 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Maasrot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Maasrot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "כלל אמרו במעשרות
ה\"ה תרומות:"
+ ],
+ [
+ "כל שהוא אוכל
למעוטי סטים [וויידעקרויט שעושין ממנו אינדיג] וקוצה [והוא ג\"כ מין עשב לצבוע] אף שנאכלים ע\"י דחק:"
+ ],
+ [
+ "ונשמר
למעוטי הפקר אפי' הפקיר שבלין ומרחן הזוכה. וכ\"ש בנתמרחו ברשות הפקר. אבל במרח קודם שהפקיר חייב במעשרות [כירושלמי הכא ופ\"ג דמאי מ\"ב וג']:"
+ ],
+ [
+ "וגדוליו מן הארץ
למעוטי כמהין ופטריות [מיני שוואממען] ומאויר הן גדלין:"
+ ],
+ [
+ "חייב במעשרות
כשאוכלן קבע. וי\"א דהיינו מדרבנן. אבל מדאוריי' אינו חייב בתרומות ובמעשרות רק דגן תירוש ויצהר [עי' רמל\"מ רפ\"ב דתרומות ועיין בפ\"ב דבכורים מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ועוד כלל אחר אמרו כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל
ככל ירקות דמיד שגדלין ראויי' לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהוא שומרו להוסיף אוכל
ר\"ל אף שאינו רגיל לתלשן עדיין כדי שיתוסף המאכל:"
+ ],
+ [
+ "אבל סופו אוכל
כפירות האילן:"
+ ],
+ [
+ "אינו חייב עד שיעשה אוכל
ואם תחלתן אוכל ואין סופן אוכל כשקדים המרים דרק בתחלתן חזו לאכילה קיי\"ל [עירובין כ\"ח ב'] דבין בגדלותן או בקטנותן פטירי ממעשרות גדולים מדלא חזו וקטנים מדלא נגמר פרין [ועיין רמב\"ם פ\"א ממעשר ה\"ט] ודלא כדלקמן מ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי הפירות חייבות במעשרות
ר\"ל פירות שאין תחלתן אוכל מאימתי אסור לאכלן קבע משא\"כ מאימת גרנן במ\"ה היינו לאסור גם אכילת עראי:"
+ ],
+ [
+ "התאנים משיבחילו
כשיתחילו להתבשל. והוא כשילבין ראשיהן:"
+ ],
+ [
+ "הענבים והאבשים
ווילדע טרויבען:"
+ ],
+ [
+ "משהבאישו
ר\"ל כשנראי' הגרגרי' מתוך הקליפה:"
+ ],
+ [
+ "האוג
קארנעלקירשען:"
+ ],
+ [
+ "והתותים
מוילבעערען:"
+ ],
+ [
+ "הרמונים משימסו
משיתרככו:"
+ ],
+ [
+ "התמרים משיטילו שאור
משיתנפח כשאור:"
+ ],
+ [
+ "האפרסקים
פפירזיכע:"
+ ],
+ [
+ "משיטילו גידים
שנראה בקליפתן כגידין אדומי':"
+ ],
+ [
+ "האגוזים משיעשו מגורה
שיבדל האוכל שבקליפה כמונח באוצר:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר האגוזים והשקדים משיעשו קליפה
היא קליפה דקה שסמוכה על האוכל שאינו מתהווה על הפרי רק אחר גמר בשולה:"
+ ],
+ [
+ "החרובין
באקסהארן:"
+ ],
+ [
+ "משינקדו
שיתהוו עליהן נקודות שחורות:"
+ ],
+ [
+ "וכל השחורים
כל הפירות המשחירי' כשנגמרו:"
+ ],
+ [
+ "האגסים
בירן:"
+ ],
+ [
+ "והקרוסטומלין
מין אגסי' קטנים נקראים פאראדיס בירן. ואין שני מינין הללו כאותן שלנו שאין עליהן שער בקטנותן. אבל הנך ע\"כ שיש עליהן שער ושייך בהן קרחה כדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "והפרישים
קוויטען. ונקראין פרישין שאין לך פרי עץ שהוא פרוש מלאכלו חי רק זה וכירוש':"
+ ],
+ [
+ "והעוזרדים
שפיירלינג:"
+ ],
+ [
+ "משיקרחו
משנקרח השער שעליהן:"
+ ],
+ [
+ "וכל הלבנים
פירות הלבנים. לאו דוקא לבנים כשלג. רק ר\"ל שאינן שחורים או אדומים:"
+ ],
+ [
+ "התלתן
פענכעל:"
+ ],
+ [
+ "משתצמח
משזרעו וצומח. [תמוה מ\"ש דנקט כה\"ג רק גבי תלתן. הרי כל המינין פטורים ממעשרות עד שראויין לזריעה [כסוכה דל\"ו א.] ונ\"ל דלהכי נקט בירושלמי שבתלתן יש סי' כשנותנו למים נשקע' רוב הגרעין. ור\"ל דבכל המינין יש להן סי' שבמשנה מתי ראויין לזריעה אבל לתלתן אין כל הגרעינין שוין. ולהכי קאמ' \"משתצמח\" ור\"ל שצריך לבדוק כל א'. ונ\"ל שקושיתי זה דחק לרש\"י [ר\"ה די\"ב ב'] לפרש משיתהוה זרע בגדולין ור\"ל דאז ראוי לזריעה]:"
+ ],
+ [
+ "התבואה והזיתים משיכניסו שליש
שליש גידולן וכן הוא בכל המינין הנ\"ל. רק שבמינין הנ\"ל יש סי' [וכ\"כ הר\"ש והרא\"ש הכא ותוס' ר\"ה הנ\"ל]:"
+ ],
+ [
+ "ובירק
ר\"ל אבל ד' מיני ירק אלו הקשואין וכו':"
+ ],
+ [
+ "הקשואים
גורקען:"
+ ],
+ [
+ "והדלועים
קירביסע:"
+ ],
+ [
+ "והאבטיחים
מעלאהנען:"
+ ],
+ [
+ "והמלפפונות
ציטראנען קירביס:"
+ ],
+ [
+ "חייבים גדולים וקטנים
משמע מכאן דתפוחים ואתרוגים גם בקטנותן חזי לאכילה ונ\"מ לברכה. ואפ\"ה לר\"ש פטור באתרוגים מדאינו מאכל גמור [ועיין עירובין דכ\"ח ע\"ב] ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש פוטר את האתרוגין בקטנן
דס\"ל דאינן נאכלים בקטנותן:"
+ ],
+ [
+ "החייב
במעשר:"
+ ],
+ [
+ "בשקדים המרים פטור במתוקים
דמרים נאכלים בקטנותן ולא בגדלן ומתוקים להיפך:"
+ ],
+ [
+ "איזהו גרנן למעשרות
לאסור גם אכילת עראי כשראה פני הבית או יארע בהם א' מהדברים שקובעין למעשר כדלקמן סי' נ\"ג [ועי' בע\"ז דנ\"ו א' ותוס' שם] או כשמוליכן לשוק וכדמסיק:"
+ ],
+ [
+ "הקשואים והדלועים משיפקסו
משיקח האדם פרח שבראש הפרי. והנה בקשואים ודלועים שישנם במדינתינו אין בהם פרח בראשם. אבל ספרו לי בני ארץ הקדושה. דאתו מהתם להכא שבא\"י מצויים כך. והיינו דקאמר תנא ואם אינו מפקס שיש מין שאין לו פרח בראשו. א\"נ שער שעל גביו. וכ\"ש בנשרו מעצמן:"
+ ],
+ [
+ "משיעמיד ערימה
שיצברם בכרי:"
+ ],
+ [
+ "עד שיעשה מוקצה
משישטחם להתייבש:"
+ ],
+ [
+ "ירק הנאגד
שדרכו להאגד:"
+ ],
+ [
+ "אם אינו אוגד עד שימלא את הכלי
בממלא הרבה כלים משדהו. אוכל עראי עד שימלא האחרון:"
+ ],
+ [
+ "ואם אינו ממלא את הכלי עד שילקט כל צרכו
כל מה שרוצה ללקט:"
+ ],
+ [
+ "כלכלה
ר\"ל אם נותן כל הפירות לסל א' גדול. ואמרי' בירו' פ\"ב סתם כלכלה ד' קבין וגדול' סא' קטנה ג' קבין:"
+ ],
+ [
+ "עד שיחפה
שמכסה הפירות עם עלי אילן שלא יכמושו כשנשאן לשוק נאסר באכילת עראי אף שלא מלאהו:"
+ ],
+ [
+ "בד\"א
דזהו גרנן:"
+ ],
+ [
+ "במוליך לשוק
דלאו בדעתו תליא דשמא ימצא לוקחין מיד ונטבלו דכבוש. שבת. מקח. חצר. תרומה. אור. מלח. [וסי' כשמחת אם] כל א' מאלו קובע למעשר. אבל רק כשנגמרו מלאכתן שנזכרו לקמן [מ\"ח רמב\"ם פ\"ג ממעשרות ה\"ג] דג' פרקים יש לחיוב מעשר. וסימנך ענק. (א) עונת המעשר. והן הנזכרים בפרקן ממשנה ב' ולהלן דכולן אם תלשן קודם לעונה שנזכר בכל א' וא' פטור ממעשרות. (ב) נגמר מלאכתן. דאם תלשן אחר עונת המעשר הנ\"ל. מותר לאכול מהן עראי עד שיגמר מלאכתן וכפי המבואר בכל א' וא' בפרקן ממשנה ה' ולהלן והיינו גרנן למעשרות. וכשנגמר מלאכתן והוא רוצה להוליכן מהשדה לשוק. גם עראי אסור לאכול מהן. (ג) קבע למעשר. דאם אין רוצה למכרן בשוק אלא להוליכן לביתו אז גם אחר שנגמר מלאכתן מותר לאכול מהן עראי. עד שיוקבע למעשר ע\"י א' מהז' דברים שזכרנו כבוש שבת וכו' [רמב\"ם רפ\"ג ממעשרות]. ולהראב\"ד שם בדגן תירוש ויצהר. אף שרוצה להכניסן לביתו כיון שנגמר מלאכתן אסור לאכול מהן עראי. דהיינו. בתבואה משימרח ויחליק פני הכרי אחר שדשו. והיין משיקפה. והשמן משירד לעוקה [כפרקן משנה ז']. וכל מקום שאדם מותר לאכול מהפירות עראי. מותר להאכיל לבהמה אפי' הרבה דהיינו קבע. וכל מקום שאדם אסור לאכול אפי' עראי. עכ\"פ מותר להאכיל לבהמה עראי [רמב\"ם פ\"ג ממעשר ה\"כ]. מיהו כל ז' קביעות אלו מדרבנן ואין לוקין כשאכל הטבל אחר שהוקבע בא' מהנך. דמן התורה לא הוקבע לתרומה ולמעשרות. רק כשהכניסו לתוך הבית ממש. שנאמר בערתי הקדש מן הבית. וכשאכל הטבל אח\"כ לוקה אפי' כשאכל רק כזית עראי [רמב\"ם פ\"ד ממעשרות]:"
+ ],
+ [
+ "אוכל מהם עראי עד שהוא מגיע לביתו
דבדעתו תליא שלא יהיו טבל עד שיבאו לחצר:"
+ ],
+ [
+ "הפרד
גראנאטאפפעל מחובר יחד מכמה חלקים כמו קנאבלויך. ומפרידין החלקים כדי שיתיבשו היטב וכל חלק כשנפרד נקרא פרד:"
+ ],
+ [
+ "והצמוקין
ראזינען:"
+ ],
+ [
+ "הבצלים משיפקל
משיקלף הקליפות הרעות מעליהן:"
+ ],
+ [
+ "התבואה משימרח
שיחליק פני הכרי:"
+ ],
+ [
+ "הקטניות משיכבור
דדרך קטניות לעקרן עם עפר וכוברן בכברה לנקותן:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שמרח נוטל מן הקוטעים
שבלין קטועים שלא נדושו היטב:"
+ ],
+ [
+ "ומן הצדדים
שבצדדי הכרי:"
+ ],
+ [
+ "וממה שבתוך התבן
שלא נזרה היטב דכל אלו לא נקבעו עדיין למעשר וכ\"כ במ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "היין משיקפה
איבער זיך גערען. שיעלה היין שבבור ברתיחתו החרצנים והזגים המעורבים בו:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שקפה קולט
מותר לקלוט:"
+ ],
+ [
+ "מן הגת העליונה
מיין שלא ירד עדיין לבור:"
+ ],
+ [
+ "ומן הצנור
רעננע שבו ירד היין לבור:"
+ ],
+ [
+ "השמן משירד לעוקה
בור שירד בו השמן כשנעצר:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שירד נוטל מן העקל
סל מנוקב שמשימין בו פסולת הזיתים כשנעצרו ושמן שנשאר בהן זוחל ויוצא מנקבי הסל:"
+ ],
+ [
+ "ומבין הממל
הוא האבן שמשים בסל להכביד על הזיתים ולכבשן:"
+ ],
+ [
+ "ומבין הפצים
מה שנדבק בין נסרי הגת שנעצרו שם הזיתים:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לחמטה
עוגה קטנה חמה. דאף דדבר עב משמר חומו לאחר סלוקו מאש ודינו ככלי ראשון [כי\"ד צ\"ד] נ\"ל דהכא בעוגה דקה וקטנה מיירי:"
+ ],
+ [
+ "ולתמחוי
קער' גדולה שעירה בו תבשיל חם. ואף דאש קובע למעשר הכא כלי שני הוא:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא יתן לקדרה וללפס כשהן רותחין
שהעבירן מאש:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לכל הוא נותן
אף לכלי ראשון בהעבירן מאש:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר
דחריפותן מסייע לבשל אף אחר שהעבירן מאש. וציר הוא מים היוצאין מדגים מלוחים או בשר שנמלח:"
+ ],
+ [
+ "העגול
תאנים דרוסין יחד בעיגול:"
+ ],
+ [
+ "משיחליקנו
גלעטטען. שמחליק פניו במשקין אז הוקבע למעשר:"
+ ],
+ [
+ "מחליקים בתאנים ובענבים של טבל
מותר לשפשף פני העגול בתאנים וענבים של טבל כדי שיתיפה העיגול ולא הו\"ל כמפסיד הטבל דאסור. א\"נ מותר לשפשף עיגול חולין בענבי טבל. דלא חשיב המשקה היוצא מהן:"
+ ],
+ [
+ "המחליק בענבים
ולא נקט תאנים. דהרי משקה שלהן אינו מכשיר:"
+ ],
+ [
+ "לא הוכשר
דהמשקה היוצא שמצחצחו בהן לא חשיב. ונ\"ל טעמא משום דלא היה עליו שם משקה מעולם דתיכף כשיצא מהענב נבלע בהעיגול. ואפשר דזהו כוונת הש\"ס דקאמר דפליגי במשקה הבא לאיבוד [עיי' שבת קמ\"ה א']:"
+ ],
+ [
+ "הגרוגרות
תאנים יבשים:"
+ ],
+ [
+ "משידוש
משידושם לתוך החבית הוקבעו למעשר:"
+ ],
+ [
+ "ומגורה
באינו רוצה לדושן. רק מעגלן לקיום באוצר ואין זה עגול דלעיל דהתם שלוקח תאנים רבים וכובשן יחד בעיגול כעין ככר עגול אז לא הוקבע למעשר עד שיחליקנו. אבל הכא שאוסף כל התאנים באוצר בכרי הוקבעו למעשר כשיעגל פני הכרי:"
+ ],
+ [
+ "היה דש בחבית
או:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "היה עובר בשוק
ע\"ה החשוד על מעשרות. ומיירי באינו מוליכן למכור דאל\"כ כבר נקבעו כפ\"א נ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ופטורין
מיירי ברוב בני עיר מכניסין לבתיהן תלינן דלא ראו פני הבית ולא הוקבעו. דאל\"כ לא היה מכשילן ואף דבכל דוכתא מתנה כמכר [כב\"מ דט\"ז ומגילה דכ\"ז ב'] והרי מקח קובע למעשר [כב\"מ דפ\"ח א'] במעשר פירות דרבנן הקילו כירושלמי הכא:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך
רצה לומר מדאמר טלו וכו':"
+ ],
+ [
+ "אם הכניסו לבתיהם
ונקבעו למעשר בראיית פני בתיהם:"
+ ],
+ [
+ "מתקנים ודאי
דטלו וכו' עראי משמע. והנותן סמך שלא יאכלו רק מעט דרך עראי ולא עישר מיהו בנתן להם הרבה שאין דרך לאכול כ\"כ בשוק. או שהמקבל נכבד שאינו אוכל בשוק. או שהפירות אינן נאכלים חיין. אף שאמר טלו וכו' מעשר בביתו רק דמאי:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכלו מהם עראי
דמדקאמר הכניסו משמע שאומר שגם קבע יורשו לאכול מדכבר עישר. א\"כ כבר הוקבעו למעשר. ופלגינן דבוריה דמהמנינן לי' בהאי שהוקבעו. ולהכי אסורים עראי ולא מהמנינן ליה במה שעישר להכי חייבים להפריש דמאי:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך
מדאמר הכניסו משמע שיאכלו קבע ושמא עישר מה\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אם הכניסו לבתיהם אינם מתקנים אלא דמאי
ונותן רק תמ\"ע לכהן והמעשרות נוטל לעצמו דהמע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ואמר
בעל השער או חנות שהי' מוליך פירות ואמר וכו':"
+ ],
+ [
+ "טלו לכם תאנים
שיש לי בשוק. דאילו כבר היו בחנות כבר הוקבעו וחייבים:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ופטורין
אפי' בשער וחנות דמדזכו בהן מקודם. ביתו אינו טובל רק לו ולא לאחרים:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה פוטר
אף לבעה\"ב מדיושב ומוכר שם בשער וחנות הוא בוש לאכול במקום שיושב ומוכר וחצר שבוש לאכול שם אינו קובע [כפ\"ג מ\"ה ואילה\"ק דהתם כ' הר\"ב דקיי\"ל כר\"נ והכא כ' דאין הלכה כר\"י נ\"ל דהכא מיירי בחצר שאינו בוש מצ\"ע רק משום שמוכר שם ובהא לא קי\"ל כר\"י]:"
+ ],
+ [
+ "עד שיחזיר את פניו
במקום שיושב ומוכר:"
+ ],
+ [
+ "או עד שישנה מקום ישיבתו
אף שפניו נגד הבאים לקנות [כך נ\"ל ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "המעלה פירות מן הגליל ליהודה
שלקטן בשדהו בגליל ומעלן ליהודה. ונ\"ל דמיירי שאינו רוצה למכרן עד יהודה דאל\"כ הו\"ל כמוליכין לשוק דהוקבעו מיד כפ\"א נ\"ג [א\"נ דמיירי שדר בירושלים או בעיר שביהודה ומעלן לאכלן בביתו]:"
+ ],
+ [
+ "אוכל מהם
עראי:"
+ ],
+ [
+ "עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך
אף שלן בדרך פטור עדיין מלעשר ואוכל עראי עד שיכניסן להבית ששם מגמת דרכו. ואם הוליכן למכור שם בשוק. כיון שהגיע לעבור העיר ההיא אסיר:"
+ ],
+ [
+ "וכן ביהודה
אם קודם שהגיע למגמת דרכו נמלך וחזר *) לגליל מותר לאכול מהן עראי עד שיגיע לבית מדורו בגליל כשיכניסן לשם נתחייב:"
+ ],
+ [
+ "ר\"מ אומר עד שהוא מגיע למקום השביתה
ר\"ל מיד שיכניסן לתוך הבית שרוצה לנוח שם בשבת. ואף שלא הגיע עדיין שבת חייב דבחל שבת הוקבע אף שאינן לצורך שבת:"
+ ],
+ [
+ "והרוכלין המחזרין בעיירות
המסבבים בעיירות עם בשמים וקבלו במתנה פירות שלא הוקבעו עדיין דאי בקנו הוקבעו במקח:"
+ ],
+ [
+ "אוכלים עד שמגיעים למקום הלינה
ר\"ל שיכניסם לתוך הבית שרוצה ללון בתוכו. דלעולם אינו חייב בראיית פני הבית רק כשיכניסו לתוכו [רמב\"ם רפ\"ד ממעשרות]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר הבית הראשון הוא ביתו
דמשהגיע לבית ראשון שבעיר שלן שם והכניס לתוכו פירותי'. וחושב ללון שם כשיתרצה בעה\"ב הוטבלו פירותיו אפילו לן בבית אחר. מדמתרצה ללון שם כשירצה בעה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן
שלא הגיע גרנן למעשר כלעיל פ\"א מ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אוסר מלאכול מהם עראי
עד שיפריש כל המעשרות דס\"ל תרומה קובעת אפי' לא נגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין
דתרומה קובעת רק בנגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "כלכלת תאנים שתרמה
והרי לא נגמ\"ל עד שילקט כל צרכו כפ\"א מ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון מתיר
ס\"ל תרומה אינה קובעת ומותר לאכול מהן עראי קודם שעשר אף שכבר תרם. דס\"ל ק\"ו מה כשיש עליה ג' זיקות היינו ת\"ג ומעש\"ר ומעשר שני מותר לאכול ממנו עראי. כ\"ש כשתרם כבר שאין עליה רק ב' זיקות לא כל שכן. ורבנן ס\"ל דכשתרם שאני דתו לא יוסיף ואם כן נגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
דאף דשיעורה עד שילקט כ\"צ הכא שכבר תרם. וודאי לא יוסיף ללקט לערב טבל בחולין:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל עד שיעשר
דמקח קובע בתלוש. אפי' לא נגמ\"ל ולהכי דוקא בלקטן המוכר:"
+ ],
+ [
+ "ואם צרף
שנתן לו המוכר ב' כאחת הו\"ל כגורן. מיהו מדאוריי' רק בעל השדה שאוכל פירותי' חייב לעשר ולא לוקח כרמב\"ם רפ\"ב ממעשרות. שנאמר עשר תעשר תבואת זרעך ואכלת [ב\"מ דפ\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' יהודה מעשה בגנת ורדים שהיתה בירושלם והיו תאנים נמכרות משלש ומארבע באיסר
והתם המוכר לקטן דלא הניחו לקונים לכנס לגינה מחשיבות הוורדים:"
+ ],
+ [
+ "ולא הופרש ממנה תרומה ומעשר מעולם
מדאכלום א' א':"
+ ],
+ [
+ "האומר לחברו הילך איסר זה בעשר תאנים שאבור לי
שאברר ואלקט מהאילנות:"
+ ],
+ [
+ "מגרגר
מלקט במחובר גרגר גרגר מאשכול שבירר:"
+ ],
+ [
+ "פורט
עיי' פ\"א נ\"ד. דמדאין המקח נגמר עד אחר שתלשו מקח בתלוש קובע למעשר ואף לאכלו עראי והרי כשתלש איזה מהן נגמ\"ל מדאין לו גמ\"ל אחרת. אבל לגרגר ולפרוט מותר דבכה\"ג לא נגמ\"ל גם לקונה והרי כל ז' הדברים [פ\"א נ\"ג] אין קובעים רק בנגמ\"ל [ועי' רפ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "סופת
חותך חתיכות דקות ממחובר:"
+ ],
+ [
+ "מפני שקנה במחובר לקרקע
דמדקנה במחובר הו\"ל כבעל גינה דאוכל עראי עד שיגיע לביתו כפ\"א מ\"ה ומקח לא קבע במחובר:"
+ ],
+ [
+ "השוכר את הפועל לקצות עמו בתאנים
ר\"ל לשטח פירות וליבשן במוקצה שאחורי בתים:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו על מנת שאוכל תאנים
ר\"ל אף שא\"ל כן לא הו\"ל מקח דהרי בל\"ז נמי אוכל מד\"ת:"
+ ],
+ [
+ "או שיאכל בני בשכרי
ר\"ל בשכר עבודתי א\"נ תחת אכילתי:"
+ ],
+ [
+ "ובנו אוכל וחייב
דאכילת בנו כמקח. ואילה\"ק היכי מיירי אי כבר נגמר מלאכתן. הרי בכה\"ג אין פועל אוכל [כב\"מ דפ\"ט א'] ומ\"ט דרישא. ואי בלא נגמר גם מקח אינו קובע [כביצה דל\"ה ב]. נ\"ל דמיירי דכבר הם בחצר. ואפ\"ה לא הוקבעו מדהכניסן לקצות [כלקמן רפ\"ג]. מיהו לגבי מקח קובע חצר בכה\"ג אף שלא נגמר מלאכתן דלוקח עיניו במקחו. דבראויים לאכילתו הו\"ל לפניו כנגמר מלאכתן [כב\"מ דפ\"ח א' ותוי\"ט פ\"ג מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "על מנת שאוכל בשעת הקציעה
בשעת מלאכה:"
+ ],
+ [
+ "שאינו אוכל מן התורה
דאחר גמר עבודתו אינו אוכל מד\"ת והו\"ל מקח:"
+ ],
+ [
+ "היה עושה בלבסים
תאנים רעים:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכל בבנות שבע
תאנים יפות. ולולא הירושלמי היה נ\"ל דהכא לענין מעשרות מיירי. דאפי' מתרצה הבעה\"ב אינו רשאי לאכול מדהו\"ל חליפין דדינו כמקח והוקבע למעשר:"
+ ],
+ [
+ "אבל מונע הוא את עצמו עד שמגיע למקום היפות
פועל שעושה ברעות ויפות מונע א\"ע כשעובד ברעות. ואוכל כשיגיע ליפות גם מה שהי' לו לאכול ברעו':"
+ ],
+ [
+ "וזה לאכול
אכול בתאנים שלי ואני בשלך:"
+ ],
+ [
+ "וזה לקצות
אכול בתאנים שלי השטוחי' ליבש ואני בשלך:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דחליפין כמכר:"
+ ],
+ [
+ "ולקצות פטור
זה שאוכל בהשטוחי' פטור דאין מקח קובע בלא נגמר מלאכתו מיהו בצירף הו\"ל כגורן:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המעביר תאנים בחצרו לקצות
שהעבירן דרך חצירו למקום שמיבשים אותן שם:"
+ ],
+ [
+ "בניו ובני ביתו
ר\"ל אשתו וכמ\"ד אין לה מזונות מד\"ת וגם בנים אפי' קטנים אינו חייב לזונם מדאו' ורק מתקנות אושא [ככתובות דמ\"ט ב'] והו\"ל כמתנה:"
+ ],
+ [
+ "אוכלים ופטורין
דחצר אינה קובעת בדבר שלא נגמ\"ל. מיהו הוא עצמו אסור לאכול עראי רק במקום שמיבשי' [פ\"ד מ\"ב] מדבידו לימלך דמדאכל גלי דעתי' דנמלך על אלו שאוכל ונגמ\"ל וקבען החצר:"
+ ],
+ [
+ "הפועלים שעמו
ששכרן להעבירן לקציעות שאינן אוכלין מד\"ת מדאין מלאכתן זה גמר מלאכה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שאין להם עליו מזונות
שלא פסק להן:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ופטורין
בנתן להם דמתנה אינה קובעת בפירות כפ\"ב ב':"
+ ],
+ [
+ "אבל אם יש להם עליו מזונות הרי אלו לא יאכלו
דהו\"ל כמקח ולגבייהו הו\"ל כנגמ\"ל כפ\"ב סי' מ\"א. ואפי' שלא בצירוף דשרי במשנה ב' התם שאני שהן עדיין בשדה משא\"כ הכא שהן כבר בחצר שקובע למעשר אלא מדהעבירן לקצות לא הוקבעו רק מדאיכא תרתי חצר ומקח הוקבעו:"
+ ],
+ [
+ "המוציא פועליו לשדה
למלאכה שאין אוכלי' ע\"י מדין תורה:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ופטורין
אפי' תלש הבהע\"ב הרבה ונתן להם מתנה אינה קובעת:"
+ ],
+ [
+ "ואם יש להם עליו מזונות
דהו\"ל כמקח:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין אחת אחת מן התאנה
דהו\"ל עראי ומקח אינו קובע בלא נגמ\"ל אם לא שיסייעו ד\"א הקובע כחצר במ\"א:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן הסל ולא מן הקופה
פאס:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן המוקצה
מצבור הכרי דלגבי לוקח הו\"ל כמוליך לשוק פ\"א מ\"ה דהוקבע:"
+ ],
+ [
+ "לנכש
יעטען דג\"כ אינו אוכל מד\"ת מדאינו גמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מקרטם
שובר עלים ממחובר:"
+ ],
+ [
+ "ואם צירף חייב
דכל צרוף קבע דאסור אפי' בלא נגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מצא קציצות
תאנים כשנתלשו מאילן והן עדיין רטובים נקראים תאנה. וכשהונחו אח\"כ על מחצלאות של גמי להתיבש ונקמטו קצת פניהן למעלה מדהתחילו להתיבש קצת נקראו קציעות או קציצות דעי\"ן וצ' מדדומין קצת במכתב מתחלפים לפעמים. אמנם כשנתייבשו לגמרי נקראים גרוגרו' וכשנדרסו יחד ככר עגול נקראים דביל':"
+ ],
+ [
+ "אפי' בצד שדה קציצות
שמונחים שם בשדה על מחצלאות להתייבש דמוכח קצת דמשדה זו הן אפ\"ה לא הוה גזל:"
+ ],
+ [
+ "מותרות משום גזל
דתאנה בנפילתה נמאסת והפקירו' הבעלים ולתוס' [ב\"מ כ\"א ב'] בנפילתה משתנת צורתה שע\"י הי' ניכר שמאילן זה נפלה ונתיאשו הבעלים. ובזה ובזה תלינן שמעוברי דרכים נפל:"
+ ],
+ [
+ "ופטורות מן המעשרות
כהפקר שהופקר קודם שנגמר מלאכתן למעשרות [ועי' מ\"ש בס\"ד פאה פ\"ד סי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ובזיתים ובחרובים חייבים
ר\"ל הוה גזל שע\"י צורתן ניכר שמאילן זה נפלו. ומדאינן הפקר חייבים ג\"כ בתרומ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "מצא גדוגדות
תאנים יבשים:"
+ ],
+ [
+ "אם דרסו רוב בני אדם
שרוב בני עיר כבר עשו עגולי דבילה:"
+ ],
+ [
+ "חייב
דאמרי' זו מהדרוסות וכבר נגמ\"ל ואע\"ג דנתייאשו השתא בעליו. והו\"ל הפקר עכ\"פ הרי הופקר אחר שנגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו פטור
דאין מחזיקין איסור לומר שכבר נגמ\"ל ונתחייב [עי' י\"ד ק\"ז ברמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "מצא פלחי דבילה
חתיכו' מעיגולי דבילה:"
+ ],
+ [
+ "שידוע שהן מדבר גמור
ואע\"ג דיש ספק שמא נתעשר כבר. עכ\"פ מדנגמ\"ל הו\"ל חיוב וודאי ופטור ספק. ואין ספק מוציא מידי וודאי [כנדה דט\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "והחרובין
לא מיירי במציאה. רק ר\"ל כל אדם שיש לו חרובין בגג שהעלן לשם ואפילו דרך שער החצר שכבר נתחייבו עכ\"פ מדדעתו להעלם לגג ליבשן לא נגמ\"ל עדיין ולא הוקבעו בחצר [כר\"פ]:"
+ ],
+ [
+ "עד שלא כנסן לראש הגג
כלומר בראש הגג:"
+ ],
+ [
+ "מוריד מהם לבהמה
נראה לי דמדקתני מוריד משמע דכבר הם בגג אלא שלא נתיבשו כל צרכן ולהכי לא צברן וכנסן שם עדיין. מיהו דוקא לבהמה מותר דמדאין חרובין מאכל בהמה ניכר כשמאכילה שלא נתיבשו כ\"צ דאל\"כ הי' אסור להאכילן לבהמה [כתענית ד\"כ ע\"ב]. אבל לאדם אסור רק במקום שמיבשן דשם ניכר שלא נתיבשו כ\"צ ואף ע\"ג דבמ\"א בני בית מותרים נ\"ל התם ה\"ט דלא נתיבשו כל עיקר וניכר לכל:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מחזיר את המותר
רצה לומר אפי' מוריד הרבה לבהמה והו\"ל כקבע עכ\"פ מדראוי' להחזיר המותר שהרי קרוב החצר לגג [עי' תוספתא] וגם לא נטמא מה שנטל בכה\"ג לא הו\"ל כקבע כפ\"ד מ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "איזוהי חצר שהיא חייבת
ר\"ל שקובעת:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר חצר הצורית
במדינת צור יושב שומר בפתח החצר. מדהיו כל יושביה שרים יושבים בפלטונות כנראה מישעיה [כ\"ג] ויחזקאל [כ\"ז] לכן מפני כבודם היה גם בית שער לחצר שלהן שהשומר יושב בתוכו:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר כל שאחד פותח ואחר נועל
שדרים שם ב' בנ\"א שא' יכול למחות על נעילת חבירו הו\"ל אינה משתמרת:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל שנכנס לה
אדם נכרי:"
+ ],
+ [
+ "והחיצונה פטורה
מדיש לפנימי' דריסת רגל אחיצונה הו\"ל אינה משתמרת. והנה בש\"ס נדה [דף מ\"ז ב'] משמע דמר מה דשמיע ליה קאמר ומר מה דשמיע ליה קאמר. ואין א' מהן מוסיף או גורע מדברי חברו כלום והיינו מדקאמרי' התם הלכה כדברי כולן להחמיר ור\"ל כשיש בהחצר א' מהנך ואף שאין בו אינך הרי קובע למעשר:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהם של חצר החייבת
אפי' העלן לגג דרך החצר. מיהו גג שאין בו ד' אמות על ד\"א בטל לגבי חצר:"
+ ],
+ [
+ "בית שער
שאצל פתח החצר:"
+ ],
+ [
+ "אכסדרה
מוקף ג' מחיצות ומקורה למעלה:"
+ ],
+ [
+ "ומרפסת
גאללעריא שהרבה עליות פתוחים לשם וממנה יורדים בסולם לחצר:"
+ ],
+ [
+ "הצריפין
היטטע שהכתלים נוגעים זב\"ז בראשן ומתרחקים זמ\"ז למטה:"
+ ],
+ [
+ "והבורגנין
וואכטהיטטע לשומר הפירות בשדה:"
+ ],
+ [
+ "והאלקטיות
זאממערהויז עשוי לצל בחמה. ודפנותיו דקים מדהם עשויי' רק מערבי נחל:"
+ ],
+ [
+ "סוכת גנוסר
חוף ים כנרת ויש שם רבוי פירות והשומרים יושבים בסוכה זמן רב בשנה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שיש בו רחים ותרנגולים
ועי\"ז ניכר כי שם מדורו ביום ובלילה. ונ\"ל דמדנקט שיש בה משמע דרק אסוכת גנוסר לבד קאי. אבל צריפין ובורגנין ואלקטיות מדאינן סוכות רק בנין ממש לפיכך אם יש בהן תנור ותרנגולים חייבין. ולהכי אצטריך תנא למנקט כולהו. מיהו בלא זה אצטריך תנא למנקט כולהו דצריפין ובורגנין ואלקטיות על כל פנים להיושבין בהן קובעין כדקאמר בירושלמי. אבל סוכת גנוסר מדאינה רק סוכה משמע דאפי' להיושבין בהן אינן טובלין. ונ\"ל דמה\"ט פלגינהו תנא לתרתי בבי:"
+ ],
+ [
+ "פטורה
דלא הוה קבע:"
+ ],
+ [
+ "סוכת היוצרים
טאפפער. יש לו ב' סוכות זו לפנים מזו בחיצונה עושה קדירות ובפנימית שדר שם מצניען:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל שאינה דירת החמה ודירת הגשמים פטורה
ובסוכה פנימית אינו דר ביה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מחייב
מדס\"ל סוכה דירת קבע בעינן קבע למעשר:"
+ ],
+ [
+ "תאנה
אילן תאנה:"
+ ],
+ [
+ "שהיא עומדת בחצר
הקובעת:"
+ ],
+ [
+ "אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף
ב' כאחת:"
+ ],
+ [
+ "ואחת בפיו
רצה לומר אפי' כה\"ג אינו צירוף:"
+ ],
+ [
+ "עלה לראשה
של אילן:"
+ ],
+ [
+ "ממלא חיקו ואוכל
שם:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ע אומר מגרגר באשכולות
לוקט גרגר גרגר מהאשכול במחובר:"
+ ],
+ [
+ "ופורט ברמון
עי' פ\"א סי' נ\"ד:"
+ ],
+ [
+ "וסופת באבטיח
חותך חתיכו' דקות מהאבטיח במחובר. מיהו בהוקבע וודאי ע\"י מקח לכ\"ע צריך לגרגר באשכול וכו' [כלעיל פ\"ב מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "כסבר
קאריאנדער:"
+ ],
+ [
+ "מקרטם
חותך עלים ממחובר:"
+ ],
+ [
+ "עלה עלה ואוכל
הכא לכ\"ע אסור לצרף משום דכל עלה ועלה נפרד לעצמו משא\"כ אשכול ואינך דלעיל לר\"ש. ונ\"ל עוד דמיירי שזרעם לזרע וירק. דאל\"כ הרי העלים פטורים לגמרי ממעשר [כלקמן ספ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "הסאה
ווילדער ראסמארין:"
+ ],
+ [
+ "והאזוב
איזאף:"
+ ],
+ [
+ "והקורנית
ציטווערקרויט וי\"א וואהלגעמוטה קרויט. ואילו ג' מינין גדלין בלי זריעה [עי' נדה דנ\"א ב']:"
+ ],
+ [
+ "אם היו נשמרים
שאינן הפקר מדדרך אלו שיגדלו בלי זריעה. לפיכך צריך שיהיה דעת בעה\"ב לבלי להפקירם. ומה\"ט נקט שעומדים בחצר לרבותא דדיוקא שכשאין בעה\"ב מקפיד אף שעומדים בחצר. כל הפקר פטור ממעשר [כרפ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ונוטה
ענף א' ממנה:"
+ ],
+ [
+ "אוכל כדרכו
מהענף:"
+ ],
+ [
+ "עומדת בארץ
בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "הכל הולך אחר העקר
דשדינן נופו בתר עיקרו:"
+ ],
+ [
+ "ובבתי ערי חומה
דהמוכר בית חצר וגינה או אילן שבתוך ערי חומה יכול לגאלה מיד ובלא גאלה תוך שנה ראשונה מוחלטת לעולם ביד הלוקח משא\"כ שמכרם חוץ לחומה יכול לגאלן עד היובל. ובלא גאלן יצאה ביובל:"
+ ],
+ [
+ "ובערי מקלט הכל הולך אחר הנוף
אף אחר הנוף דאם הענף והעיקר א' תוך תחום עיר המקלט וא' חוץ לתחום מיד כשהגיע הרוצח תחת אותו שחוץ לתחום אסור לגואל הדם להרגו:"
+ ],
+ [
+ "ובירושלם
לענין מעשר שני דבאם כבר הביאו לתוך ירושלים אינו רשאי להוציאו אפי' כשיפדה אותו וכשעדיין המע\"ש בחוץ אינו רשאי לאכלן בלי פדיי':"
+ ],
+ [
+ "הכל הולך אחר הנוף
אף אחר הנוף וכחומרות שתיהן דבאם עיקרו ונופו א' בפנים וא' בחוץ אינו אוכל אצל שתיהן המעשר שני בלי פדיי' כאילו עדיין הוא בחוץ. אבל אינו רשאי להוציאו משם אפי' בפדיי' כאילו כבר הגיע לפנים והיינו כר\"י אבל לא קיי\"ל כן רק כרבנן [כמעש\"נ פ\"ג מ\"ז ועי\"ש] כך מתבאר [מכות די\"ב ב']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הכובש
טבל שהגיע לעונת המעשרות כפ\"א י' ולא הוקבע עדיין ע\"י חצר וכדומה וכבשו שיעור כבישה כתרומות פ\"י סי' מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "השולק
תמוה למה דקיי\"ל דבשול אין חמימותו חזק כשלוק. [כחולין דק\"י ודלא כירושלמי פ\"י דתרומות מ\"י דס\"ל איפכא] א\"כ ל\"ל שלוק הרי אפי' בשול קובע כפ\"א מ\"ז [ועיין ש\"ך י\"ד [רסי' י\"ז דבשיל ולא בשיל נמי נקרא במתניתין שלוק] ותו שלוק ל\"ל כלל. הרי כ\"ש הוא מכבוש. ונ\"ל דקמ\"ל דאפי' נתכוון לשלקן הרבה ולא נגמר שלוקו נמי קובע [וכירוש' הכא] ולהכי נמי לא תנא הכבוש והשלוק והמלוח ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "המולח
הרבה ביחד:"
+ ],
+ [
+ "חייב
ר\"ל הוקבע למעשר עיי' פ\"א נ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "המכמן באדמה
ר\"ל פירות שלא נתבשלו באילן כל צרכן טומנם בארץ והן מתחממין ומתבשלים:"
+ ],
+ [
+ "המטבל בשדה
טובל פירות א' א' במלח ואוכל:"
+ ],
+ [
+ "הפוצע זיתים
ממעך וכתשם למתקם:"
+ ],
+ [
+ "שיצא מהם השרף
המר:"
+ ],
+ [
+ "הסוחט זיתים על בשרו
לסוך בשרו:"
+ ],
+ [
+ "אם סחט ונתן לתוך ידו
שכנס בחפניו השמן היוצא:"
+ ],
+ [
+ "המקפא לתבשיל
הסיר החרצנים הצפים מעל היין לאחר ששמו בתבשיל. והרי כשיקפאנו נגמרה מלאכתו כפ\"א נ\"ג:"
+ ],
+ [
+ "פטור
ר\"ל לא הוקבע עי\"ז מדכבר מעורב הוא ובתבשיל קר מיירי דאל\"כ הוקבע ע\"י האור. כך כ' הר\"ש והר\"ב. אבל אי\"ל דכמו דקפוי אינו קובע בתערובות כ\"כ בישול ליתא דהרי קובע בנותן לקדירה וללפס [כדלעיל פ\"א מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לקדרה
קרה רקה בלי תערובות תבשיל:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא כבור קטן
דהו\"ל כמקפ' לבור קטן והוקבע:"
+ ],
+ [
+ "תינוקות
אפי' תינוקות:"
+ ],
+ [
+ "שטמנו תאנים
כולה מתניתין דפרקן מיירי בלא הוקבעו ע\"י חצר וכדומה:"
+ ],
+ [
+ "ושכחו לעשרן
מערב שבת:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכלו
אפי' עראי:"
+ ],
+ [
+ "למוצאי שבת עד שיעשרו
מדקבעתן מחשבתן לסעודת שבת דחשיב' ונקט למ\"ש וכ\"ש בשבת דאסור לאכלן דסעודות שבת חשיבי. רק נקט מ\"ש לאפוקי מר\"א [תרומות פ\"ח מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "כלכלת שבת
סל פירות המיוחד לשבת:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל מחייבין
פלוגתיי' ברוצה לאכלן עראי קודם שבת:"
+ ],
+ [
+ "עד שיתעשר
מדחשיב' וקפיד עלה למתנה. ואף דבפירות אילן לא הוה אמרינן מתנה כמכר [ברפ\"ב]. אבל הכא לא דמי לשאר מתנה מדשלחו לביתו דרך כבוד חשיבה טפי:"
+ ],
+ [
+ "הנוטל זיתים מן המעטן
קארב שבו יתרככו הזיתים בצבורן:"
+ ],
+ [
+ "טובל אחד אחד במלח ואוכל
דאף ע\"ג דמליחה קובע [כפ\"א נ\"ג] ה\"מ בששה' קצת במלחו דעי\"ז מתרככת גוף הפרי. אבל בטובלו במלח ואוכל לטעמא בעלמא הוא דעביד דלא מסתבר שכשראוי לאכול מהן עראי אסור לו לאכלן רק תפל בלי מלח. ומה\"ט לא נקט הכא אם צירף חייב [כלעיל פ\"ג מ\"י] דהכא אפילו טבל ב' במלח ואכלן ביחד מותר. ורק במלח ונתן לפניו בשהוי קצת אסור [וזה דלא כהר\"ב. והן אמת דבירושלמי משמע קצת כהר\"ב. אבל יש לישב נמי לשון הירושלמי בסברא הישרה הנ\"ל ודו\"ק]:"
+ ],
+ [
+ "אם מלח ונתן לפניו
ר\"ל ב' ביחד:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מן המעטן הטהור חייב
מיירי שנטלן טמא [ואעפ\"כ לא טימ' בנטילתו זיתים שבמעטן שנטלן בפשוטי כלי עץ שאמק\"ט] ואז אינו מחזיר המותר שלא יטמא זיתיו להכי קבעתן נטילתו:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מחזיר את המותר
ואפי' צרפן הו\"ל עראי:"
+ ],
+ [
+ "שותים
יין:"
+ ],
+ [
+ "על הגת
אבל חוץ לגת הוה ליה קבע:"
+ ],
+ [
+ "בין על החמין
שמזגו בחמין אף על גב דאור קובע כסי' י\"ב נ\"ל דזהו ברותח שהיד סולדת בו כפ\"א מ\"ז [וכן משמע שבת די\"א ב' ודלא כרמב\"ם הכא]. ועי' מ\"ש בס\"ד לעיל סי' י\"ב:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א על החמין חייב
דאינו מחזיר המותר שלא יקלקל יין שבבור:"
+ ],
+ [
+ "המקלף
אבשעלען:"
+ ],
+ [
+ "ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב
ובהיה רק ג' גרעינין קלופין יחד חייב [כך כ' בירושלמי ואשתמיטתי' לרתי\"ט שכ' דבב' חייב]. מיהו בסמוך לגורן אפי' צירף לתוך ידו מותר מדמחזיר המותר:"
+ ],
+ [
+ "המולל מלילות של חטים
משפשף השבלים בין אצבעותיו להסיר המוץ מעליהן:"
+ ],
+ [
+ "מנפה מיד ליד
מנערן מיד ליד אחרת ומנפח להפריח המוץ:"
+ ],
+ [
+ "ואם נפה ונתן לתוך חיקו חייב
ונ\"ל דמה\"ט הקילו בחטין טפי מבשעורין דבשעורין אמרינן בירושלמי רק ב' ביחד שרי לאכול ולא ג' ובחטין קאמר התם דגם ג' ביחד שרו לאכילה אבל לא ד'. וה\"ט משום דשעורים כשנטלן כבר היו מתוקנים במקצת שכבר נדושו משבולת שלהן להכי כשקלף הו\"ל כקבע. אבל החטין שנטלן מלילות דהיינו בעודן בשבלין וכמ\"ש וקטפת מלילות להכי כשמשפשפן בין אצבעותיו שפיר הו\"ל עראי עדיין:"
+ ],
+ [
+ "כסבר
קאריאנדער:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר אומר השבת
דיל קריויט:"
+ ],
+ [
+ "זרעה לירק מתעשרת זרע וירק
הן העלין:"
+ ],
+ [
+ "וזירין
הן הגבעולין:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים
קרעססע:"
+ ],
+ [
+ "והגרגיר
אוריגא:"
+ ],
+ [
+ "תמרות
בליטהען:"
+ ],
+ [
+ "של תלתן
פענכעל:"
+ ],
+ [
+ "ושל חרדל
זענף:"
+ ],
+ [
+ "ושל פול הלבן
ווייסע באהנען:"
+ ],
+ [
+ "חייבות במעשר
דראויים לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר הצלף
קאפערן:"
+ ],
+ [
+ "ואביונות
הוא גוף הפרי:"
+ ],
+ [
+ "וקפרס
הוא שומר הפרי שסביב לו:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "העוקר שתלים
פפלאנצען של ירקות שראוי לאכלן. דרך הגננים לעקרן ולשתלן במקום אחר כדי שיתעבו יותר:"
+ ],
+ [
+ "מתוך שלו ונטע לתוך שלו פטור
ר\"ל מותר לאכול עראי אף שהוקבעו למעשר קודם שחזר ונטען כגון שראו פני החצר שהכניסן לתוכו קודם שזרען. אפ\"ה כיון שדעתו היה לזרען בשע' שעקרן ולא לאכלן לא הוקבעו בחצר [ועיין רפ\"ג ושם סי' כ\"ז]. דהרי גם החצר אינו קובע רק בנגמר מלאכתו והנך כיון שדעתו לחזור ולנטען הרי לא נגמ\"ל. ולפיכך אפי' היו אותן שתילין ממיני בצלין שמדאין זרען כלה אם זרע מהן טבל אסורים הגדולים [כתרומות פ\"ט מ\"ו] אפי' באכיל' עראי הנך לא נקרא עליהן שם טבל מעולם ומותר לאכול עראי מגדולים השניי'. ואע\"ג דלא קיי\"ל כר\"ע [ספ\"א דפאה] אלא גם קודם שנתמרח בכרי אסור לזרוע טבל מד\"ס. י\"ל התם אע\"ג שלא נתמרח עדיין עכ\"פ כל שאר מלאכתו נגמר ואינו חסר רק מרוח כרי. אבל הכא מדדעתו לחזור ולנטעו לא עשה שום דבר לגמר מלאכתו ובכה\"ג גם רבנן מודו [זה כונת הירושלמי]. ואף דשתלים אינן בר עשורי [כקו' רתוי\"ט] נ\"ל דמיירי בשתילי שחלים וגרגר כפ\"ד מ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "לקח במחובר לקרקע פטור
דאין מקח קובע רק בקנה בתלוש. ור\"מ היא דס\"ל מקח קובע אפי' בלא נגמר מלאכתו [כפ\"ב מ\"ה] דאל\"כ בל\"ז לא הוקבע:"
+ ],
+ [
+ "לשלוח לחברו פטור
דהוה ליה כנותן מתנה במחובר דפטור ואף על גב דמתנה בלח זה פטור ממעשר [כפ\"ב סי' ב'] על כל פנים במשלח לביתו המתנה דרך כבוד חייב במעשר [כפ\"ד מ\"ב] ולהכי קאמר הכא דבלקטו במחובר אדעתא דהכי פטור גם לר\"י התם:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר בן עזריה אומר אם יש כיוצא בהם נמכרים בשוק הרי אלו חייבין
דהו\"ל נגמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "העוקר לפת
ריבען:"
+ ],
+ [
+ "וצנונות
רעטטיג:"
+ ],
+ [
+ "מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע
שיתרבה הזרע במקום הנטיעה הב':"
+ ],
+ [
+ "חייב
לעשר קודם שיחזר וינטען:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא גרנן
ר\"ל עקירתן הוא גרנן למעשר דהרי הפרי יפסד בנטיעה ב' וזרע גינה שיצמח ג\"כ פטור ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "בצלים משהשרישו בעליה
לרבותא נקט עלייה אע\"ג דשם לאו על קרקע עולם מונחים והכו שרשים בקרקע עלייה. אפ\"ה הוי כאילו הכו שרשים בקרקע מחובר:"
+ ],
+ [
+ "טהרו מלטמא
ר\"ל אפי' היו טמאים נטהרו אבל למעשר ושביעית כתלושין דמי והתולשן בשבת נמי פטור ודוקא בעפר שבעליי' אבל בהשרישו בכלי אפילו לטומאה הו\"ל כתלוש:"
+ ],
+ [
+ "נפלה עליהם מפולת והם מגולים
העלין נשארין מגולין:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו כנטועים בשדה
לכל מילי:"
+ ],
+ [
+ "לא ימכור אדם את פירותיו
אפי' במחובר:"
+ ],
+ [
+ "משבאו לעונת המעשרות
כפ\"ב מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית
דאינו נזהר בדיניו שאסור לסחורה ולמלוגמא וכדומה דרק לאכילה נתנה. וגם אסור לאכלן אחר הביעור והמוכר לחשוד בהנך עבר אלפני עור וגו' ועי' שביעית פ\"ד ט':"
+ ],
+ [
+ "ואם בכרו
שיש מהפירות שהגיעו ויש שלא הגיעו לעונת המעשרות:"
+ ],
+ [
+ "לא ימכור אדם את תבנו
אחר הדיש שנשאר שם גרעינין:"
+ ],
+ [
+ "ואת גפתו
פסולת הזיתים אחר שנעצרו:"
+ ],
+ [
+ "ואת זגיו
הילזען של ענבים:"
+ ],
+ [
+ "למי שאינו נאמן על המעשרות להוציא מהן משקין
מגפת וזגין:"
+ ],
+ [
+ "שהתורם בלבו על הקטועים
שבולות קטועין שלא נדושו:"
+ ],
+ [
+ "על הצדדים
צדדי הכרי:"
+ ],
+ [
+ "ועל מה שבתוך התבן
ועל שבגפת ושבזגין ואפי' לא נתכוון לכך תנאי ב\"ד הוא. ודוקא בתרומה שנטלת באומד. אבל במעשר שניטל במדה הרי לא עישר במדה על הנבלע באלו מדלא ידע כמה הוא:"
+ ],
+ [
+ "הלוקח שדה ירק בסוריא
זיריען שכבש דהמע\"ה והוא בגבול מזרחית צפונית לא\"י בקצת דברים דינה כא\"י עי' דמאי פ\"ו ל\"ב והכא מיירי שלקחה מעובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "ומשבא לעונת המעשרות פטור
דבשעת חיובה היה ברשות עובד כוכבים. והרי בסורי' לכ\"ע יש קנין לעובד כוכבים להפקיע ממעשר:"
+ ],
+ [
+ "ולוקט כדרכו והולך
אף שמוסיף אח\"כ ברשות ישראל:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף ישכור פועלים וילקט
אף דאוושא מילתא ל\"א שיחשדוהו שלקחה קודם שהגיע למעשרות. וי\"א לחומרא דצריך לשכור פועלים לעזרו לקצור מיד ולא יתעכב בדבר הרבה ומסתבר כפי' קמא מדקאמר ר\"י מלת אף:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים
דבקנה קודם עונת המעשרות חייב:"
+ ],
+ [
+ "אם
ר\"ל אפילו אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "רבי אומר אף לפי חשבון
האי אף אדברי ת\"ק קאי וסבירא ליה אפי' בבאו לעונת מעשרות ביד עובד כוכבים צריך לתרום על הנוסף ברשות ישראל לפי חשבון ומדאין ברירה יתרום על הכל ולמשל בהביא שליש ביד העובד כוכבים ישלם לו כהן שליש תרומתו. ולרב\"א ה\"פ אף שלא באו לעונת המעשרות א\"צ להפריש רק לפי חשבון ולקולא פליג:"
+ ],
+ [
+ "המתמד
נתן מים על שמרי יין טבל לקלוט טעם היין:"
+ ],
+ [
+ "ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו
ל\"ד דאפי' שתות יותר נמי דיין במים בטל בששה חלקים [כב\"ב דצ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "פטור
דטעם שבשמרי' אינו אלא קיוהא בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה מחייב
דוקא במעשר אבל תרומה מדנטלת באומד כבר הורם גם על אלו כסי' כ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "מצא יותר על כדי מדתו
דיש יין טפי מחלק ששית שלמים דרמא ג' ואשכח ד':"
+ ],
+ [
+ "מוציא עליו ממקום אחר
ר\"ל אף ממקום אחר לא הו\"ל כמפריש מחיוב אפטור. ומכ\"ש במפריש מיני' ובי'. מיהו בין כך ובין כך אינו חייב רק במעשר ולא בתרומה כלעיל מ\"ד והרי הכא שהוא בתערובות הו\"ל כ\"ש מהתם שהוא בעינא:"
+ ],
+ [
+ "לפי חשבון
של היין המעורב במים. אבל במפריש מיני' וביה חייב להפריש על הכל:"
+ ],
+ [
+ "חורי הנמלים שלנו
לינת לילה א':"
+ ],
+ [
+ "בצד הערימה החייבת
כפ\"א מ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו חייבים
ר\"ל התבואה שנמצא בחורין חייבת בתומ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "שידוע שמדבר הגמור גוררין כל הלילה
רצה לומר מדהי' סמוך לערימה לא דמי להך דפאה [ספ\"ד] ואזלינן הכא בתר קרוב ולא בתר רוב מדכך מסתבר [וכביצה דל\"ו ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שום בעל בכי
חריף:"
+ ],
+ [
+ "ובצל של רכפא
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "וגריסין
באהנען:"
+ ],
+ [
+ "והעדשים המצריות
ראשן א' חד:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר אף הקרקס
וואססער באהנען וטובים לשלשל ולאצטומכא:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אף הקוטנים
מין עדשים:"
+ ],
+ [
+ "פטורים מן המעשרות
דבהפקר גדלין:"
+ ],
+ [
+ "ונלקחים מכל אדם בשביעית
אפי' מחשוד אשביעית:"
+ ],
+ [
+ "זרע לוף העליון
מין בצל שיש לו זרע למטה ולמעלה. וי\"א דר\"ל זרע לוף שוטה:"
+ ],
+ [
+ "זרע כרישים
קרעססע:"
+ ],
+ [
+ "ונלקחין מכל אדם בשביעית
הא דפליג להו תנא לב' בבי היינו משום דרישא כולן מיני פירות ופטורים מדגדילין בהפקר. אבל סיפא פטורין מדכולן מיני זרע שאין נאכלין. אבל צ\"ע למה לא כלל תנא הכא גם הנך דתני בריש פ\"ט דשביעית. וגם התם לא כלל הנך דתני הכא:"
+ ],
+ [
+ "שאע\"פ שאביהן תרומה
ר\"ל כמ\"א שהשתלים שטעני הזרע היו תרומה והן אבי הזרעים האלו. והרי גדולי תרומה תרומה כפ\"ט דתרומה מ\"ד אפ\"ה אלו מותרים לזרים:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין מעשרות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Orlah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Orlah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..98a319a33b26ccef612d9083c769b9c252134887
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Orlah/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,528 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Orlah",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין ערלה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הנוטע
אילן מאכל:"
+ ],
+ [
+ "לסייג
שיהיה האילן גדר לשדהו:"
+ ],
+ [
+ "ולקורות
לגדל קורות לבנין או להסקה:"
+ ],
+ [
+ "פטור מן הערלה
פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ\"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ\"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י\"ד רצ\"ד סכ\"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט\"ז באב דנשאר עדיין מ\"ד יום עד ר\"ה דהיינו י\"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ\"ד יום אלו מחשבי שנה וא\"צ למנות עוד רק ב' שנים מר\"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט\"ז באב או אח\"כ צריך למטת מר\"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט\"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט\"ו בשבט של שנת ד' עד ט\"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י\"ד שם ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אפילו אמר
לאו דוקא דגם מחשבה מהני:"
+ ],
+ [
+ "הפנימי
צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי:"
+ ],
+ [
+ "והחיצון פטור
והכי קיי\"ל [שם סכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור
וא\"ת מה דהוה הוה כקו' הש\"ס [יומא ד\"ה ב']. וי\"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא\"י בזה\"ז דרבנן [כי\"ד של\"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ\"כ רמל\"מ פ\"י ממא\"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע\"ל תוב\"ב. ולפ\"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד\"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ\"ס [כקדושין ד' ל\"ט א' וי\"ד רצ\"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ\"ס [י\"ד רצ\"ד ס\"ח]. מיהו י\"ל דבזה\"ז דבא\"י מד\"ס לא עדיף חו\"ל מינה:"
+ ],
+ [
+ "נטעו
לאחר שבאו לא\"י אפי' נטע עובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "הנוטע לרבים
ברשותו לצורך רבים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה פוטר
וקיי\"ל כת\"ק [שם סכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "והעובד כוכבים שנטע
בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב\"ם והר\"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ\"ס [כלעיל סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "והגזלן שנטע
בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר\"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]:"
+ ],
+ [
+ "והנוטע בספינה
של חרס וה\"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "והעולה מאליו
ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור:"
+ ],
+ [
+ "אילן שנעקר
שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם:"
+ ],
+ [
+ "והסלע עמו
ר\"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים:"
+ ],
+ [
+ "אם יכול לחיות
מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר:"
+ ],
+ [
+ "או שזעזעתו
ערשיטטערט:"
+ ],
+ [
+ "המחרישה
ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר:"
+ ],
+ [
+ "או שזעזעו ועשאו כעפר
נ\"ל דר\"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש:"
+ ],
+ [
+ "אילן שנעקר ונשתייר בו שורש
מחובר בקרקע:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון
כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי\"ל [שם ס\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "אילן שנעקר ובו בריכה
בריכה ר\"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה\"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ:"
+ ],
+ [
+ "חזרה הזקינה להיות כבריכה
ר\"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג\"ש משעה שנעקר:"
+ ],
+ [
+ "הבריכה שנה אחר שנה
שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ונפסקה
ר\"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן:"
+ ],
+ [
+ "מונה
שנות ערלה:"
+ ],
+ [
+ "סיפוק הגפנים
ר\"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק:"
+ ],
+ [
+ "וסיפוק על גבי סיפוק
ר\"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהבריכן בארץ
שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו\"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ\"כ הבריכה שבארץ הו\"ל כנטעה מעיקר' וסד\"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה
שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה:"
+ ],
+ [
+ "ומקום שכחה רע אסור
וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה\"ג גם ת\"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר\"מ מחמיר בספק:"
+ ],
+ [
+ "וכן בריכה שנפסקה
דמהשתא חייבת בערלה:"
+ ],
+ [
+ "והיא מלאה פירות
ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור:"
+ ],
+ [
+ "אם הוסיף במאתים
ר\"ל שיש חלק א' איסור וקצ\"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ\"ה סי' ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "אסור
דערלה בטלה בר'. וכ\"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו:"
+ ],
+ [
+ "ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות
משכח\"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא ילקוט
דבמחובר לא שייך ביטול דהו\"ל קבוע [כך נ\"ל] וכי מלקט להו הו\"ל כמבטל איסור לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יתכוין ללקוט
לבטל האיסור:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים
דביטול איסור לכתחילה מד\"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל\"ג בה רבנן [כך תי' רש\"י גיטין ד' נ\"ד ב' ועמ\"ש ספ\"ה דתרומה]:"
+ ],
+ [
+ "העלים והלולבים
הענפים הרכים:"
+ ],
+ [
+ "ומי גפנים
מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן:"
+ ],
+ [
+ "וסמדר
הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח\"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל\"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל\"פ דאסור:"
+ ],
+ [
+ "וברבעי
לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו:"
+ ],
+ [
+ "ואסורים באשרה
אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע\"ז דבע\"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה
הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה:"
+ ],
+ [
+ "בשרף הפגים
ר\"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "ענקוקלות
ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן:"
+ ],
+ [
+ "והחרצנים
גרעיני ענבים:"
+ ],
+ [
+ "והזגים
קליפות ענבים:"
+ ],
+ [
+ "והתמד שלהם
מים שנתנו ע\"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין:"
+ ],
+ [
+ "והנץ שלו
פרח שבראשו כעל אתרוג:"
+ ],
+ [
+ "והגרעינים
גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי:"
+ ],
+ [
+ "ובנזיר
ר\"ל קליפי וגרעיני ענבים:"
+ ],
+ [
+ "ומותרין ברבעי
דאיתקש רבעי למע\"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "והנובלות
פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "כלם אסורות
ר\"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר נוטעין יחור
גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף:"
+ ],
+ [
+ "של ערלה
דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא פרי
ואף ע\"ג דגדולי טבל ומע\"ש מותרים [כפ\"ט דתרומות מ\"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה\"ל זוז\"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י\"ד רצ\"ד סי\"ב]. ופשוט דעכ\"פ צריך ג\"ש לאילן שגדל מהפרי [ט\"ז שם סקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מרכיבין בכפניות של ערלה
ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "התרומה ותרומת מעשר של דמאי
וכל שכן וודאי. מיהו תרומת דמאי לא משכחת לה דהרי לא נחשדו עמי הארץ עליה:"
+ ],
+ [
+ "עולים באחד ומאה
סאה איסור מתבטל בק' היתר:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין זה עם זה
באכל כזית מכולן לקי אי נמי בנפל סאה מכולן לפחות מק' נאסרו ובהא כ\"ע מודו מדכולן אקרי תרומה והו\"ל משם א':"
+ ],
+ [
+ "וצריך להרים
מהתערובות כמדה שנפל ונותנו לכהן. מיהו בשאר איסורים דליכא גזל השבט א\"צ להרים כשכבר נתבטל. ונ\"ל דאפי' היה התרומה שלו כגון שירשה או שקנה אותה אפ\"ה צריך להרים מדאיכא עכ\"פ גזל השבט שיקנו אותה הסאה בזול בדמי תרומה:"
+ ],
+ [
+ "עולים באחד ומאתים
סאה איסור בר' היתר דמדכפול איסורו לאסור גם בהנאה הוכפל בשיעור ביטולו משא\"כ תרומה רק הנאה של כליון אסור [כתוס' פסחים דל\"ד א']. ודוקא בנתערב בא\"מ ביבש או במינו אפי' בלח אבל בא\"מ בלח א\"צ ק' ור' דבס' סגי וכמ\"ז. ומשכח\"ל א\"מ ביבש בנתפרר או שא\"י איזה מין הוא האיסור [ש\"ך י\"ד ק\"ט סק\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין זה עם זה
דב' איסורים שטעמן שוה ושיעורן להתבטל שוה אף דשמותיהן מחולקין מצטרפין למלקות בכזית ולאסור בר' ביבש ובלח בס' מיהו דוקא בנפלו מעורבין אבל בזא\"ז מבטלין זה את זה וכמ\"ג דאף למה דקיי\"ל כמ\"ד חנ\"נ אף באיסורים דלאו בו\"ח. אפ\"ה ביבש ביבש אף בבו\"ח א\"א חנ\"נ ובלח בלח דוקא בשאר איסורים והפ\"מ א\"א חנ\"נ [י\"ד סצ\"ב]. אבל ב' איסורים שאין טעמן שוה כחלב ודם שנפלו לקדירה אפילו בנפלו מעורבין מבטלי' זא\"ז [י\"ד צ\"ח ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר אינן מצטרפין
אף בלח דשניהן נותנין טעם א' של איסור בקדירה אמ\"צ. ור\"ש לטעמיה לקמן [מ\"י] דכל שאינו משם א' וממין א' אמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם
ר\"ל צריך ס' נגד שתיהן בנתערב בלח:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לאסור
בנתערב ביבש כ\"א מצטרף לבטל חבירו:"
+ ],
+ [
+ "התרומה מעלה את הערלה
ר\"ל תרומה מצטרף להחולין לבטל הערלה [ה\"ה שמבטל לכלאי הכרם אלא מדמוכח כן ממאי דמסיק להכי קיצר תנא בלשונו] וכמו כן ערלה [או כלאי הכרם] מבטלין את התרומה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד סאה תרומה שנפלה למאה
ר\"ל לצ\"ט ונעשה הכל ק' דאי לק' ממש ל\"ל צירוף:"
+ ],
+ [
+ "זו היא שהתרומה מעלה את הערלה
דמדנפלו לשם בשוגג מצטרף התרומה להחולין לבטל הערלה בר' חצאי סאה:"
+ ],
+ [
+ "והערלה את התרומה
דמצטרף הערלה להחולין לבטל התרומה בק' ועוד. ומתני' ר\"י פ\"ד דתרומה היא דס\"ל תרומה בטלה בק' ועוד ולדידן דקיי\"ל כר\"א דצריך ק\"א ע\"כ מיירי בהי' צ\"ט וחצי חולין ומצטרף להן חצי סאה מהסאה תרומה לבטל החצי סאה ערלה. ואילה\"ק הרי קודם שנפל איסור השני חנ\"נ. י\"ל דזהו בלח ביבש אבל ביבש ביבש א\"א חנ\"נ וכלעיל סי' ו':"
+ ],
+ [
+ "והערלה את הערלה
אע\"ג דבשם א' אמרינן דחו\"נ אפילו בנודע בינתיים [וכי\"ד סצ\"ט ס\"ו] משכח\"ל. הכא בנתערב ביבש ביבש במינו דאז אינו חו\"נ [כש\"ך שם]. ואע\"ג דלעיל [תרומות פ\"ה מ\"ז] אמרינן אפי' בתרומה דקילא דאסור רק לכהן ואפ\"ה גם בנתבטלה כבר חו\"נ כשחזר ונפל לשם. כבר תי' הש\"ך שם דתרומה שאני מדנפל לשם השני קודם שהרים את הראשון וכ\"כ גם הר\"ש הכא. או דמיירי הכא דחד מנייהו נטע רבעי וקרי לה ערלה דמן הערלה הוא בא [וכפסחים דמ\"ד ב'] וכרא\"ש. ואף ע\"ג דנ\"ר הו\"ל יש לו מתירין בפדיון ולא בטל [כמוקדשין פ\"ג מ\"ג]. נ\"ל דבנ\"ר בירושלים מיירי דאין לו פדיון מדדינו כמע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים
ל\"ד ר'. דבכה\"ג א\"צ צירוף. רק מיירי בנפל לקצ\"ט ונעשה הכל ר' ונאסר:"
+ ],
+ [
+ "או סאה ועוד של כלאי הכרם
מצטרף הכ\"כ לצ\"ט כאילו היה ר' ומשהו חולין ומתבטל הערלה וכן מצטרף סאה ערלה לצ\"ט דחולין לבטל סאה ומשהו של כ\"כ דמתני' ר\"י היא וכלעיל. ה\"נ סאה כ\"כ בטל בקצ\"ט ומשהו. והעוד בטל בסאה חסר משהו:"
+ ],
+ [
+ "והערלה את הערלה
אי נפרש שניהן בערלה ממש וכמו שכתבתי לעיל [סי' י\"ד]. ע\"כ צ\"ל דבבא זו מיירי דנפילת ערלה תחלה היה לר' ממש ונתבטלה ולהכי מהני הערלה שנפלה תחלה לבטל הערלה שנפלה בסוף:"
+ ],
+ [
+ "כל המחמץ
שחימץ עיסה בשאור או בשמרי' של איסור:"
+ ],
+ [
+ "והמתבל
שנתן תבלין איסור בקדירה:"
+ ],
+ [
+ "והמדמע
שעירב לח בלח אפי' בלי בישול ונרגש הטעם. ומדמע נ\"ל כמו מלאתך ודמעך לא תאחר שפירש הרמב\"ן שהוא לשון דמע עין ר\"ל מעשרות של תירוש ויצהר שיוצאות הטפות מהפרי כמו דמעות. וכ\"כ נראה לי בכל מקום שהזכירו חז\"ל מלת מדמע ר\"ל תערובות לח בלח שמתערב יפה דבלח יש בילה. ויש אומרים דמחמץ ומתבל קאי אערלה וכ\"כ ומדמע היינו נמי ממש מחמץ ומתבל בתרומה רק דבתרומה נקרא מדמע:"
+ ],
+ [
+ "אסור
אפי' יש ר\"א מדנרגש טעמו לא בטל:"
+ ],
+ [
+ "ובית שמאי אומרים אף מטמא
בנתן שאור או תבלין טמאים בקדירה טהורה אף שאין בשאור ותבלין כביצה שהוא השיעור לטמא אחרים אפילו הכי נטמא הכל דכמו דלא בטל טעמן לא בטל טומאתן:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה
ר\"ל אם יש בהטומאה כביצה והיא מחמץ או מתבל וכו' אז לא בטיל דאע\"ג דגם בטומאה שייך ביטול [כנדה כ\"ז ב'] הכא שאני דנרגש האיסור. מיהו הא דאמרינן דכל דעביד לטעמא לא בטיל היינו רק באסור מעצמו והוא דבר חריף [רטו\"ז יו\"ד סי' צ\"ח סס\"ק י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואמר שמעתי משמאי הזקן שאמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו בביצה
ואפילו אינו מחמץ או וכו' לא בטל:"
+ ],
+ [
+ "להחמיר
ר\"ל לאיזה ענין אמרו במ\"ד כל וכו' שיהי' הכל להחמיר ומשני בנתערב במין במינו:"
+ ],
+ [
+ "להקל ולהחמיר
ר\"ל ובמה אמרו פעמים להקל ופעמים להחמיר ומשני באינו מינו:"
+ ],
+ [
+ "כיצד שאור של חטים שנפל תוך עיסת חטים
דהיינו מב\"מ וה\"ה בשאר מב\"מ:"
+ ],
+ [
+ "בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור
דתרתי בעינן שיתבטל בק\"א ולא יורגש טעמו:"
+ ],
+ [
+ "כגון גריסין
של תרומה וה\"ה שאור שעורים בעיסת חיטין. רק נקט גריסין בעדשים שיש טעם ממש ואפ\"ה מותר מדאינו נרגש. א\"נ נקיט גריסין ועדשים אף ששניהם מיני קטניות אפ\"ה מחשב אינו מינו. והא דנקט כולה גווני בתרומה היינו משום דהוא הראשון שנזכר לעיל [במ\"ד]. מיהו ה\"ה בערלה וכ\"כ שאוסרים בר\"א כך הוא דינן דבמחמץ במין במינו לא בטלו בר\"א ובאינו מחמץ באינו מינו א\"צ ביטול אחר:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך
קודם שחימץ השאור של חולין:"
+ ],
+ [
+ "ויש בו כדי לחמץ אסור
דאע\"ג דגם בלי השאור תרומה היתה מחמצת מהשאור חולין שנפל תחלה אפ\"ה ע\"י התרומה היה ממהר להחמיץ. ואי\"ל עכ\"פ במהירות החימוץ זוז\"ג הוא דהרי רק ע\"י שניהן מיהר להחמיץ. י\"ל כיון דנפל האיסור לבסוף מחשב כאילו הוא לבד גרם מהירות החימוץ. ולפ\"ז בנפלו שניהן יחד וכ\"ש בנפל היתר לבסוף י\"ל דמותר:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר
במ\"ח לא פליג ר\"ש. דמדנפל שאור דתרומה קודם שנתחמצה בחולין הרי ממהרת להחמיץ ע\"י התרומה משא\"כ הכא דכבר נתחמצה בחולין הרי התרומה נטל\"פ דמתחמץ יותר מהראוי ולרבנן לא מחשב נטל\"פ מדחזי לחמץ בה עיסות אחרות:"
+ ],
+ [
+ "תבלין
כל דבר שנותנין לקדירה למיהב טעמא כשומן או יין ובצלים ובשמים נקרא תבלין [כ\"כ הר\"מ משא\"כ לתו' שבת דקמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שנים ושלשה שמות ממין אחד
ר\"ל ג' אסורין חלוקין כגון ערלה וכ\"כ ותרומה שהן כולן ממין א':"
+ ],
+ [
+ "או משלשה
ר\"ל או ג' מינים מאיסור א':"
+ ],
+ [
+ "אסור
ר\"ל מצטרפין לאסור קדירה בנ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין
לאסור נמי ביבש ביבש בר\"א. א\"נ מצטרף למלקות בכזית:"
+ ],
+ [
+ "או שני מינין משם אחד אינן מצטרפין
דאע\"ג דר\"ש ס\"ל כל שהוא למכות היינו בעינא משא\"כ ע\"י תערובות. [תוס' מעילה די\"ח א' ד\"ה תני]. אולם זו היא סברת רבינו יקר ודחה אותה ר\"ת [בע\"ז דס\"ח א' ד\"ה ואידך] ע\"ש. אלא תי' דלא אמר ר\"ש כל שהוא למכות גם בתערובות רק בדבר שאין לו ביטול. ונ\"ל דמש\"ה אפסיק במשנה י' בין משנה ט' וי\"א בין סדרא דשאור ושאור שנפלו לעיסה דקמ\"ל דאע\"ג דבזוז\"ג בחד מינייהו היתר מודו רבנן דמותר כמי\"א עכ\"פ בזוז\"ג ותרווייהו דאיסור כמ\"י ס\"ל לרבנן דאסור [ועי' תו' ע\"ז דס\"ח ב' ד\"ה לר\"ש. דזוז\"ג לא שייך כ\"א באין בכל א' כדי נ\"ט ולפ\"ח יו\"ד ק\"ב סק\"ה זוז\"ג לא שייך כשגוף האיסור מעורב]. ולהכי נקט תבלין במ\"י דבתבלין שייך שפיר טפי ג' מיני איסור. ערלה וכ\"כ ותרומה. דכולן גדולי אילן. משא\"כ בשאור לא שייך ערלה:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אחר האחרון אני בא
שהאחרון הוא שגורם החימוץ ודוקא בקדם וסילק האיסור קודם שנתן שאור היתר אבל בלא סלקו קודם שנתחמץ זוז\"ג אסור:"
+ ],
+ [
+ "לעולם אינו אוסר עד שיהא בו די לחמץ
דזוז\"ג מותר:"
+ ],
+ [
+ "יועזר איש הבירה
ר\"ל הי' שר בביהמ\"ק לצוות ולפקד בכל העניינים דבהמ\"ק נקרא בירה [יומא ד\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ
נ\"ל דר\"ל דמוסיף אחכמים דביש בשניהן כדי להחמיץ כל א' נמי אסור [עי' לעיל כ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כלים
כמנעלים ושאר כלי עור:"
+ ],
+ [
+ "שסכן בשמן טמא
ונבלע בהן השמן והטבילן והרי הטבילה לא אהני לטהר השמן הבלוע מדאינן מים [כמקואות פ\"י מ''ח]. אעפ\"כ נשארו הכלים טהורים אחר שטבלן דטומאה בלועה אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "וחזר וסכן בשמן טהור
ודרך הכלי כשישתמשו בו להפליט השמן הבלוע בו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אחר הראשון אני בא
ר\"ל אף אחר ראשון דמשניהן נפלט:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אחר האחרון
דס\"ל דכלי שבע משמן הראשון והוא דוחה השני ופולטו לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "אסור לזרים
דהרי שניהן אסורים לזרים ורבנן לטעמיי' במ\"י דשמות מחולקין מצטרפי':"
+ ],
+ [
+ "ומותר לכהנים
דלדידהו הוה ליה זוז\"ג:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים
לטעמי' במ\"י דאמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "תבלין
קמשמע לן פלוגתיי' גבי תבלין דאפילו מינין מחולקין ואיסורים מחולקין מצטרף לרבנן וקמשמע לן בשאור דאפי' מין א' ושמות מחולקין אמ\"צ לר\"ש ואף דהא כבר שמעי' לי' במ\"י סד\"א דהתם רק ביבש ביבש:"
+ ],
+ [
+ "חתיכה של קדשי קדשים
דאסור לזרים:"
+ ],
+ [
+ "של פגול ושל נותר
דאסור גם לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שנתבשלו עם החתיכות
והיה בחתיכות רק כדי לבטל אחד מהאיסורים ולא כדי לבטל כולם. ונ\"ל דמש\"ה לא נקט הכא בשר תאוה כבסיפא דהכא מצי איירי אפי' בקדשים קלים דהרי גם הם מותרים לזרים:"
+ ],
+ [
+ "אסור לזרים
עד דאיכא כדי לבטל כולן דב' איסורים מצטרפי' כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומותר לכהנים
דקדשי קדשים מותר לגבייהו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים
ונ\"ל דלהכי נקט פלוגתייהו נמי גבי קדשים לאשמעי' דאפי' בקדשים דכתיב בהדיא כל אשר יגע בבשרה יקדש דמינה ילפינן [פסחים דמ\"ה] היתר מצטרף לאיסור וכ\"ש איסור לאיסור אפ\"ה פליג ר\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ובשר קדשים קלים
דשרי לזרים טהורים:"
+ ],
+ [
+ "שנתבשלו עם בשר התאוה
חולין דשרי אף לטמאים ויש בחולין לבטל כל א' בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אסור לטמאים
דמצטרף אף לר\"ש דק\"ק וקדשים קלים שם א' הן ומין א' הן:"
+ ],
+ [
+ "ומותר לטהורים
אפילו לרבנן דק\"ק אין בהן כדי לאסור:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק
דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא\"כ באיסור דרבנן [כנדה דס\"ב וב\"ק דק\"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ\"ח י\"ד ק\"ב סק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "נתערב באחרים כלם ידלקו
דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי\"נ שנתערב [פ\"ה דע\"ז מ\"י]. התם ביי\"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא\"כ הכא. ולרמב\"ם התם בסתם יינם מיירי דהו\"ל דרבנן משא\"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע\"ז דתופסת דמיה ולהכי הו\"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים
בנתערב בר' בטל:"
+ ],
+ [
+ "הצובע מלא הסיט
ר\"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב\"ם סיט הוא ב' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר ידלק הבגד
דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ\"ל מ\"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ\"ל מ\"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר:"
+ ],
+ [
+ "האורג מלא הסיט מצמר הבכור
דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ\"ה א' ד\"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב\"ם [פ\"ג מבכורות הי\"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה\"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ\"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ\"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב\"ם פ\"א ממעילה הי\"ב]. רק אפ\"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ\"ש קדשי בדה\"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח\"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב\"ם פ\"א ממעילה ה\"י]. א\"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל\"מ אסור במשהו [ועיין ראב\"ד ספ\"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע\"מ ודלא כהר\"ב:"
+ ],
+ [
+ "ומשער הנזיר
דג\"כ אסור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "ומפטר חמור
לאחר עריפה דג\"כ אסור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "בשק
גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה:"
+ ],
+ [
+ "ובמוקדשין
קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון:"
+ ],
+ [
+ "מקדשין כל שהן
דהו\"ל דשיל\"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח\"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל\"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י\"ג ב' ד\"ה ארבע] ולהר\"ן [נדרים ע\"ח א' ד\"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל\"מ לא בטל:"
+ ],
+ [
+ "תבשיל שבשלו בקליפי ערלה
ואבוקה כנגדו:"
+ ],
+ [
+ "ידלק
דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ\"ב דמ\"ש סמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "יעלה באחר ומאתים
אפי' לר\"מ. ונ\"ל דקמ\"ל מ\"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה\"ב משום הכי יבטלו:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו חבילי תלתן
פענכעל. ואין חבילה פחות מכ\"ה גבעולין:"
+ ],
+ [
+ "נתערבו באחרים כלם ידלקו
מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו\"ל ס\"ס ובטל. ובש\"ס [ביצה ד\"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי\"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס\"ס [ש\"ך י\"ד ק\"י סק\"נ]:"
+ ],
+ [
+ "שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות
שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד\"ג ב' וכן משמע לע\"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל\"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]:"
+ ],
+ [
+ "מקדש
חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד
דאלו חשיבי ביותר:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הם אגוזי פרך
י\"א קראך מאנדלן וי\"א קאקוסניססע:"
+ ],
+ [
+ "רמוני בדן
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "וחולפות תרדין
עלים וצלעות של ווייסקאהל:"
+ ],
+ [
+ "וקולסי כרוב
קרויט שטוידע שבא\"י שהם גדולים וטובים בטעם:"
+ ],
+ [
+ "ודלעת יונית
מעלאנע שבארץ יון:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית
דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום:"
+ ],
+ [
+ "הראוי לערלה ערלה
ר\"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה:"
+ ],
+ [
+ "לכלאי הכרם כלאי הכרם
דמיני ירקות שבששה הנ\"ל דין התערובות ככלאי כרם:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
ר\"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל\"ג כיצד:"
+ ],
+ [
+ "נתפרדו הרמונים
עי' פרק א דמעשרות נ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "נתפרסו הככרות
סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ\"ל או שאר דברים חשובים מצ\"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י\"ד ק\"י וט\"ז שם סק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה:"
+ ],
+ [
+ "בארץ ישראל אסור
דבא\"י הו\"ל ס' דאו':"
+ ],
+ [
+ "ובסוריא מותר
דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי:"
+ ],
+ [
+ "ובחוצה לארץ יורד ולוקח
ר\"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ\"ה שרי. דאף דגם בחו\"ל הו\"ל הלממ\"ס דהו\"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ\"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי\"ל י\"ד רצ\"ה ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יראנו לוקט
דאז הו\"ל ודאי ערלה:"
+ ],
+ [
+ "כרם נטוע ירק
דאסור ודאי והוא הדין ס' כ\"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד\"ס ע\"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל\"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט\"ו ב'] ולהר\"ן [חולין ש\"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א\"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים:"
+ ],
+ [
+ "ובחוצה לארץ יורד ולוקט
ר\"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא ילקוט ביד
ר\"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע:"
+ ],
+ [
+ "החדש אסור מן התורה בכל מקום
אפי' בחו\"ל ועי' פ\"א דחלה סי' ז':"
+ ],
+ [
+ "והערלה הלכה
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "והכלאים מדברי סופרים
ודוקא כ\"כ. דבא\"י אסור בהנאה גזרו בחו\"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א\"צ הרחקה זמ\"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה\"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי\"א דגם בכה\"ג אסור בהנאה גם בחו\"ל [י\"ד רצ\"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא\"י באכילה. בחו\"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו\"ל אסור מדאו'. ועי' ספ\"ק דכלאים סי' ע\"ו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..94c732067939021aee00605aadaa4d52b4d49e2d
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Orlah/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,524 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Orlah",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Orlah",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "הנוטע
אילן מאכל:"
+ ],
+ [
+ "לסייג
שיהיה האילן גדר לשדהו:"
+ ],
+ [
+ "ולקורות
לגדל קורות לבנין או להסקה:"
+ ],
+ [
+ "פטור מן הערלה
פירותיו מותרים ודוקא בעשה איזה מעשה מתחילה שניכר שאינו נוטעו לאכילה אם לעצים שנטען סמוכים ולא הרחיקן כדרך להרחיק אילני מאכל זמ\"ז ואם לקורות שקיצץ הענפים כדי שיתעבה הגזע ואם לסייג שנטען בגבול סביב. מיהו אפ\"ה בנמלך תוך ג' לאכילה חייב ומונין לו ג' שנים משעת נטיעתו [י\"ד רצ\"ד סכ\"ג]. ושנות ערלה מחשבין כך אם נטע קודם ט\"ז באב דנשאר עדיין מ\"ד יום עד ר\"ה דהיינו י\"ד יום לקליטה ול' יום בשנה למחשב שנה הרי מ\"ד יום אלו מחשבי שנה וא\"צ למנות עוד רק ב' שנים מר\"ה ההוא. אבל בנטע ביום ט\"ז באב או אח\"כ צריך למטת מר\"ה הבא שלש שנים שלימות. מיהו אחר כלות ג' שנות הערלה הפירות החונטים עדיין עד ט\"ו בשבט בשנת ד' אסורים דחנטו על מי שנה שעברו והחונטים מט\"ו בשבט של שנת ד' עד ט\"ו בשבט של שנת ה' דין רבעי להם ואחר כך הן חולין גמורין [י\"ד שם ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי אומר אפילו אמר
לאו דוקא דגם מחשבה מהני:"
+ ],
+ [
+ "הפנימי
צד פנימי שבאילן או אותו צד שבאילן שפונה לצד שדהו היינו פנימי:"
+ ],
+ [
+ "והחיצון פטור
והכי קיי\"ל [שם סכ\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "עת שבאו אבותינו לארץ מצאו נטוע פטור
וא\"ת מה דהוה הוה כקו' הש\"ס [יומא ד\"ה ב']. וי\"ל למאי דקיימא לן דתרומה בא\"י בזה\"ז דרבנן [כי\"ד של\"א] דנתבטלה קדושת הארץ. אם כן גם ערלה וכלאי הכרם וחדש אינו אסור שם רק מדרבנן [כ\"כ רמל\"מ פ\"י ממא\"ס]. אם כן יש נפקא מינה לע\"ל תוב\"ב. ולפ\"ז בדבר זה קיל ארץ ישראל מחוצה לארץ דבארץ ישראל אסור בזמן הזה רק מד\"ס ובחוצה לארץ בין שנטעו ישראל או עובד כוכבים בין בשדה ישראל או של עובד כוכבים אסור מהלממ\"ס [כקדושין ד' ל\"ט א' וי\"ד רצ\"ד]. ורק דספיקא שרי וכך הי' הלממ\"ס [י\"ד רצ\"ד ס\"ח]. מיהו י\"ל דבזה\"ז דבא\"י מד\"ס לא עדיף חו\"ל מינה:"
+ ],
+ [
+ "נטעו
לאחר שבאו לא\"י אפי' נטע עובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "הנוטע לרבים
ברשותו לצורך רבים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה פוטר
וקיי\"ל כת\"ק [שם סכ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "והעובד כוכבים שנטע
בשדה ישראל בין לעצמו בין לישראל כך כ' הרמב\"ם והר\"ב כאן ולא קיימא לן כן אלא בין בארץ ישראל ובין בחוצה לארץ בין של ישראל או של עובד כוכבים אסור רק בארץ ישראל מדאורייתא ובחוצה לארץ הלממ\"ס [כלעיל סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "והגזלן שנטע
בשדה שגזל אפי' קודם יאוש [ומהר\"ב משמע דוקא בנתיאשו. ולא ידענא מי גרע לא נתיאשו מעמד מאליו]:"
+ ],
+ [
+ "והנוטע בספינה
של חרס וה\"ה בעציץ חרס. מיהו בשל עץ שאין השרשים מפעפעין ויוצאין בו בעי נקיבה:"
+ ],
+ [
+ "והעולה מאליו
ודוקא ביישוב אבל ביערות פטור:"
+ ],
+ [
+ "אילן שנעקר
שנשאו רוח למקום אחר ונשרש שם:"
+ ],
+ [
+ "והסלע עמו
ר\"ל שנתלש עמו העפר שסביב השרשים:"
+ ],
+ [
+ "אם יכול לחיות
מהעפר שנתלש עמו בלי תוספת עפר אחר:"
+ ],
+ [
+ "או שזעזעתו
ערשיטטערט:"
+ ],
+ [
+ "המחרישה
ונתגלו הענפים וחזר וכסן בעפר אחר:"
+ ],
+ [
+ "או שזעזעו ועשאו כעפר
נ\"ל דר\"ל או שנענע הסלע בידים ועשאו כשאר עפר תלוש:"
+ ],
+ [
+ "אילן שנעקר ונשתייר בו שורש
מחובר בקרקע:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר משם רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מיתון
כעובי מחט האורגים שמותחים בו הבגד להרחיבו. והכי קיי\"ל [שם ס\"כ]:"
+ ],
+ [
+ "אילן שנעקר ובו בריכה
בריכה ר\"ל שכופף ראש האילן וטומנו בארץ וחוזר ויוצא ובכה\"ג אין בראש שיצא דין ערלה מדיונק עדיין מאילן הזקן. מיהו הכא מיירי בנעקר שורש אילן הזקן ואז הענף שיצא והאילן גופא אינן יונקים מעתה רק ממקום המוברך בארץ:"
+ ],
+ [
+ "חזרה הזקינה להיות כבריכה
ר\"ל שניהן חייבים בערלה ומונין להן ג\"ש משעה שנעקר:"
+ ],
+ [
+ "הבריכה שנה אחר שנה
שחזר וכפף ראש הענף שיצא ועשה שוב כמה בריכות חדשות זא\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ונפסקה
ר\"ל שנחתך בריכה א' באמצע' דהשתא אין השאר מחוברים לזקן:"
+ ],
+ [
+ "מונה
שנות ערלה:"
+ ],
+ [
+ "סיפוק הגפנים
ר\"ל ראש זמורה שמגפן זה מרכיבו [איינאימפפען] בגפן אחר. וכל דבר קצר שהאריכו נקרא סיפוק:"
+ ],
+ [
+ "וסיפוק על גבי סיפוק
ר\"ל זמורה מהסיפוק חזר והרכיבו בגפן אחר:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהבריכן בארץ
שטמן אמצע הסיפוק בארץ דהו\"ל השתא ב' כוחות חדשות דכל ענף שהרכיבוהו אזקנה אחרת ראוי להתחייב בערלה מדהוא יניקה חדשה וכ\"כ הבריכה שבארץ הו\"ל כנטעה מעיקר' וסד\"א דלתבטיל בהן יניקתו שמגפן הזקן שממנו יצא:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אומר מקום שכחה יפה
שהזמורה שסיפקה יונקת מהגפן שיצאה ממנה:"
+ ],
+ [
+ "ומקום שכחה רע אסור
וסי' לזה שכשיונקת ממנו העלי' הפוכין לצד אחר מכנגד אילן הזקן כמשל דאכיל דלאו דלי' באיש לאסתכולי בי'. מיהו בכה\"ג גם ת\"ק מודה כי פליגי בנשרו העלין ר\"מ מחמיר בספק:"
+ ],
+ [
+ "וכן בריכה שנפסקה
דמהשתא חייבת בערלה:"
+ ],
+ [
+ "והיא מלאה פירות
ואילו תלשן מיד היו מותרים מדגדלו בהיתר. אבל אלו הוסיפו בגידולין באיסור:"
+ ],
+ [
+ "אם הוסיף במאתים
ר\"ל שיש חלק א' איסור וקצ\"ט היתר מה שגדל כבר. וכיצד משערין עיין כלאים פ\"ה סי' ל\"א:"
+ ],
+ [
+ "אסור
דערלה בטלה בר'. וכ\"כ משערין באילן שנעקר בפירותיו וחזר ושתלו:"
+ ],
+ [
+ "ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות
משכח\"ל נטיעה שנאסר בכלאים ותתערב באחרות כגון שהעביר עציץ נקוב תחת גפן א' והוסיף ר' ואינו יודע איזהו:"
+ ],
+ [
+ "הרי זה לא ילקוט
דבמחובר לא שייך ביטול דהו\"ל קבוע [כך נ\"ל] וכי מלקט להו הו\"ל כמבטל איסור לכתחילה:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יתכוין ללקוט
לבטל האיסור:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אף יתכוין ללקוט ויעלו באחד ומאתים
דביטול איסור לכתחילה מד\"ס והרי אין לך אדם נוטע ערלה בכרמו בלי סי' ויאסר כרמו ומדהוא מלתא דלא שכיחא ל\"ג בה רבנן [כך תי' רש\"י גיטין ד' נ\"ד ב' ועמ\"ש ספ\"ה דתרומה]:"
+ ],
+ [
+ "העלים והלולבים
הענפים הרכים:"
+ ],
+ [
+ "ומי גפנים
מי' היוצאים מגפן כשיחתוך בו ביומי ניסן:"
+ ],
+ [
+ "וסמדר
הגפן משיפרח מיד ניכר בו ענב דק ועד שיתגדל הענב כפול הלבן נקרא סמדר ואח\"כ נקרא בוסר עד שיתבשל לגמרי. וכן אמרינן [ברכות ל\"ו ב'] הוא בוסר הוא גרוע הוא פול הלבן מיהו בבוסר כעל\"פ דאסור:"
+ ],
+ [
+ "וברבעי
לאוכלן בלי פדיון חוץ לירושלים דלאו בני אכילה נינהו:"
+ ],
+ [
+ "ואסורים באשרה
אילן הנעבד או שהועמד תחתיו ע\"ז דבע\"ז כתיב לא ידבק בידך מאומה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה
הקפיא חלב לגבינה עם גוממי שנוטף מאילני ערלה:"
+ ],
+ [
+ "בשרף הפגים
ר\"ל בשרף פרי שלא נתבשל כ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "ענקוקלות
ענבים שהשירן הרוח קודם שליש בישולן:"
+ ],
+ [
+ "והחרצנים
גרעיני ענבים:"
+ ],
+ [
+ "והזגים
קליפות ענבים:"
+ ],
+ [
+ "והתמד שלהם
מים שנתנו ע\"ג שמרים או חרצנים וזגים עד שקלטו טעם יין:"
+ ],
+ [
+ "והנץ שלו
פרח שבראשו כעל אתרוג:"
+ ],
+ [
+ "והגרעינים
גרעיני הפירות וכולן טפל לפרי מקרי:"
+ ],
+ [
+ "ובנזיר
ר\"ל קליפי וגרעיני ענבים:"
+ ],
+ [
+ "ומותרין ברבעי
דאיתקש רבעי למע\"ש שאינו נוהג רק בחזי לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "והנובלות
פירות שנשרו מאילן אחר שליש בשולן קודם שנתבשלו כ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "כלם אסורות
ר\"ל בין של ערלה או אשירה או נזיר או רבעי אסורות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר נוטעין יחור
גרופית בזית וחריות בדקל וזמורה בגפן יחור בתאנה [גחזי סי'] כולן לשון ענף:"
+ ],
+ [
+ "של ערלה
דהעץ מותר בהנאה ולא גזרינן עץ אטו אגוז:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא פרי
ואף ע\"ג דגדולי טבל ומע\"ש מותרים [כפ\"ט דתרומות מ\"ד] שאני ערלה דאסור בהנאה. מיהו בדיעבד מותר מדה\"ל זוז\"ג קרקע דהיתר ופירא דאיסור [י\"ד רצ\"ד סי\"ב]. ופשוט דעכ\"פ צריך ג\"ש לאילן שגדל מהפרי [ט\"ז שם סקי\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ואין מרכיבין בכפניות של ערלה
ענף שיש בו תמרי ערלה בעודן סמדר אסור להרכיבו באילן אחר:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "התרומה ותרומת מעשר של דמאי
וכל שכן וודאי. מיהו תרומת דמאי לא משכחת לה דהרי לא נחשדו עמי הארץ עליה:"
+ ],
+ [
+ "עולים באחד ומאה
סאה איסור מתבטל בק' היתר:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין זה עם זה
באכל כזית מכולן לקי אי נמי בנפל סאה מכולן לפחות מק' נאסרו ובהא כ\"ע מודו מדכולן אקרי תרומה והו\"ל משם א':"
+ ],
+ [
+ "וצריך להרים
מהתערובות כמדה שנפל ונותנו לכהן. מיהו בשאר איסורים דליכא גזל השבט א\"צ להרים כשכבר נתבטל. ונ\"ל דאפי' היה התרומה שלו כגון שירשה או שקנה אותה אפ\"ה צריך להרים מדאיכא עכ\"פ גזל השבט שיקנו אותה הסאה בזול בדמי תרומה:"
+ ],
+ [
+ "עולים באחד ומאתים
סאה איסור בר' היתר דמדכפול איסורו לאסור גם בהנאה הוכפל בשיעור ביטולו משא\"כ תרומה רק הנאה של כליון אסור [כתוס' פסחים דל\"ד א']. ודוקא בנתערב בא\"מ ביבש או במינו אפי' בלח אבל בא\"מ בלח א\"צ ק' ור' דבס' סגי וכמ\"ז. ומשכח\"ל א\"מ ביבש בנתפרר או שא\"י איזה מין הוא האיסור [ש\"ך י\"ד ק\"ט סק\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין זה עם זה
דב' איסורים שטעמן שוה ושיעורן להתבטל שוה אף דשמותיהן מחולקין מצטרפין למלקות בכזית ולאסור בר' ביבש ובלח בס' מיהו דוקא בנפלו מעורבין אבל בזא\"ז מבטלין זה את זה וכמ\"ג דאף למה דקיי\"ל כמ\"ד חנ\"נ אף באיסורים דלאו בו\"ח. אפ\"ה ביבש ביבש אף בבו\"ח א\"א חנ\"נ ובלח בלח דוקא בשאר איסורים והפ\"מ א\"א חנ\"נ [י\"ד סצ\"ב]. אבל ב' איסורים שאין טעמן שוה כחלב ודם שנפלו לקדירה אפילו בנפלו מעורבין מבטלי' זא\"ז [י\"ד צ\"ח ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר אינן מצטרפין
אף בלח דשניהן נותנין טעם א' של איסור בקדירה אמ\"צ. ור\"ש לטעמיה לקמן [מ\"י] דכל שאינו משם א' וממין א' אמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם
ר\"ל צריך ס' נגד שתיהן בנתערב בלח:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לאסור
בנתערב ביבש כ\"א מצטרף לבטל חבירו:"
+ ],
+ [
+ "התרומה מעלה את הערלה
ר\"ל תרומה מצטרף להחולין לבטל הערלה [ה\"ה שמבטל לכלאי הכרם אלא מדמוכח כן ממאי דמסיק להכי קיצר תנא בלשונו] וכמו כן ערלה [או כלאי הכרם] מבטלין את התרומה:"
+ ],
+ [
+ "כיצד סאה תרומה שנפלה למאה
ר\"ל לצ\"ט ונעשה הכל ק' דאי לק' ממש ל\"ל צירוף:"
+ ],
+ [
+ "זו היא שהתרומה מעלה את הערלה
דמדנפלו לשם בשוגג מצטרף התרומה להחולין לבטל הערלה בר' חצאי סאה:"
+ ],
+ [
+ "והערלה את התרומה
דמצטרף הערלה להחולין לבטל התרומה בק' ועוד. ומתני' ר\"י פ\"ד דתרומה היא דס\"ל תרומה בטלה בק' ועוד ולדידן דקיי\"ל כר\"א דצריך ק\"א ע\"כ מיירי בהי' צ\"ט וחצי חולין ומצטרף להן חצי סאה מהסאה תרומה לבטל החצי סאה ערלה. ואילה\"ק הרי קודם שנפל איסור השני חנ\"נ. י\"ל דזהו בלח ביבש אבל ביבש ביבש א\"א חנ\"נ וכלעיל סי' ו':"
+ ],
+ [
+ "והערלה את הערלה
אע\"ג דבשם א' אמרינן דחו\"נ אפילו בנודע בינתיים [וכי\"ד סצ\"ט ס\"ו] משכח\"ל. הכא בנתערב ביבש ביבש במינו דאז אינו חו\"נ [כש\"ך שם]. ואע\"ג דלעיל [תרומות פ\"ה מ\"ז] אמרינן אפי' בתרומה דקילא דאסור רק לכהן ואפ\"ה גם בנתבטלה כבר חו\"נ כשחזר ונפל לשם. כבר תי' הש\"ך שם דתרומה שאני מדנפל לשם השני קודם שהרים את הראשון וכ\"כ גם הר\"ש הכא. או דמיירי הכא דחד מנייהו נטע רבעי וקרי לה ערלה דמן הערלה הוא בא [וכפסחים דמ\"ד ב'] וכרא\"ש. ואף ע\"ג דנ\"ר הו\"ל יש לו מתירין בפדיון ולא בטל [כמוקדשין פ\"ג מ\"ג]. נ\"ל דבנ\"ר בירושלים מיירי דאין לו פדיון מדדינו כמע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים
ל\"ד ר'. דבכה\"ג א\"צ צירוף. רק מיירי בנפל לקצ\"ט ונעשה הכל ר' ונאסר:"
+ ],
+ [
+ "או סאה ועוד של כלאי הכרם
מצטרף הכ\"כ לצ\"ט כאילו היה ר' ומשהו חולין ומתבטל הערלה וכן מצטרף סאה ערלה לצ\"ט דחולין לבטל סאה ומשהו של כ\"כ דמתני' ר\"י היא וכלעיל. ה\"נ סאה כ\"כ בטל בקצ\"ט ומשהו. והעוד בטל בסאה חסר משהו:"
+ ],
+ [
+ "והערלה את הערלה
אי נפרש שניהן בערלה ממש וכמו שכתבתי לעיל [סי' י\"ד]. ע\"כ צ\"ל דבבא זו מיירי דנפילת ערלה תחלה היה לר' ממש ונתבטלה ולהכי מהני הערלה שנפלה תחלה לבטל הערלה שנפלה בסוף:"
+ ],
+ [
+ "כל המחמץ
שחימץ עיסה בשאור או בשמרי' של איסור:"
+ ],
+ [
+ "והמתבל
שנתן תבלין איסור בקדירה:"
+ ],
+ [
+ "והמדמע
שעירב לח בלח אפי' בלי בישול ונרגש הטעם. ומדמע נ\"ל כמו מלאתך ודמעך לא תאחר שפירש הרמב\"ן שהוא לשון דמע עין ר\"ל מעשרות של תירוש ויצהר שיוצאות הטפות מהפרי כמו דמעות. וכ\"כ נראה לי בכל מקום שהזכירו חז\"ל מלת מדמע ר\"ל תערובות לח בלח שמתערב יפה דבלח יש בילה. ויש אומרים דמחמץ ומתבל קאי אערלה וכ\"כ ומדמע היינו נמי ממש מחמץ ומתבל בתרומה רק דבתרומה נקרא מדמע:"
+ ],
+ [
+ "אסור
אפי' יש ר\"א מדנרגש טעמו לא בטל:"
+ ],
+ [
+ "ובית שמאי אומרים אף מטמא
בנתן שאור או תבלין טמאים בקדירה טהורה אף שאין בשאור ותבלין כביצה שהוא השיעור לטמא אחרים אפילו הכי נטמא הכל דכמו דלא בטל טעמן לא בטל טומאתן:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה
ר\"ל אם יש בהטומאה כביצה והיא מחמץ או מתבל וכו' אז לא בטיל דאע\"ג דגם בטומאה שייך ביטול [כנדה כ\"ז ב'] הכא שאני דנרגש האיסור. מיהו הא דאמרינן דכל דעביד לטעמא לא בטיל היינו רק באסור מעצמו והוא דבר חריף [רטו\"ז יו\"ד סי' צ\"ח סס\"ק י\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ואמר שמעתי משמאי הזקן שאמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו בביצה
ואפילו אינו מחמץ או וכו' לא בטל:"
+ ],
+ [
+ "להחמיר
ר\"ל לאיזה ענין אמרו במ\"ד כל וכו' שיהי' הכל להחמיר ומשני בנתערב במין במינו:"
+ ],
+ [
+ "להקל ולהחמיר
ר\"ל ובמה אמרו פעמים להקל ופעמים להחמיר ומשני באינו מינו:"
+ ],
+ [
+ "כיצד שאור של חטים שנפל תוך עיסת חטים
דהיינו מב\"מ וה\"ה בשאר מב\"מ:"
+ ],
+ [
+ "בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור
דתרתי בעינן שיתבטל בק\"א ולא יורגש טעמו:"
+ ],
+ [
+ "כגון גריסין
של תרומה וה\"ה שאור שעורים בעיסת חיטין. רק נקט גריסין בעדשים שיש טעם ממש ואפ\"ה מותר מדאינו נרגש. א\"נ נקיט גריסין ועדשים אף ששניהם מיני קטניות אפ\"ה מחשב אינו מינו. והא דנקט כולה גווני בתרומה היינו משום דהוא הראשון שנזכר לעיל [במ\"ד]. מיהו ה\"ה בערלה וכ\"כ שאוסרים בר\"א כך הוא דינן דבמחמץ במין במינו לא בטלו בר\"א ובאינו מחמץ באינו מינו א\"צ ביטול אחר:"
+ ],
+ [
+ "ואחר כך
קודם שחימץ השאור של חולין:"
+ ],
+ [
+ "ויש בו כדי לחמץ אסור
דאע\"ג דגם בלי השאור תרומה היתה מחמצת מהשאור חולין שנפל תחלה אפ\"ה ע\"י התרומה היה ממהר להחמיץ. ואי\"ל עכ\"פ במהירות החימוץ זוז\"ג הוא דהרי רק ע\"י שניהן מיהר להחמיץ. י\"ל כיון דנפל האיסור לבסוף מחשב כאילו הוא לבד גרם מהירות החימוץ. ולפ\"ז בנפלו שניהן יחד וכ\"ש בנפל היתר לבסוף י\"ל דמותר:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר
במ\"ח לא פליג ר\"ש. דמדנפל שאור דתרומה קודם שנתחמצה בחולין הרי ממהרת להחמיץ ע\"י התרומה משא\"כ הכא דכבר נתחמצה בחולין הרי התרומה נטל\"פ דמתחמץ יותר מהראוי ולרבנן לא מחשב נטל\"פ מדחזי לחמץ בה עיסות אחרות:"
+ ],
+ [
+ "תבלין
כל דבר שנותנין לקדירה למיהב טעמא כשומן או יין ובצלים ובשמים נקרא תבלין [כ\"כ הר\"מ משא\"כ לתו' שבת דקמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "שנים ושלשה שמות ממין אחד
ר\"ל ג' אסורין חלוקין כגון ערלה וכ\"כ ותרומה שהן כולן ממין א':"
+ ],
+ [
+ "או משלשה
ר\"ל או ג' מינים מאיסור א':"
+ ],
+ [
+ "אסור
ר\"ל מצטרפין לאסור קדירה בנ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ומצטרפין
לאסור נמי ביבש ביבש בר\"א. א\"נ מצטרף למלקות בכזית:"
+ ],
+ [
+ "או שני מינין משם אחד אינן מצטרפין
דאע\"ג דר\"ש ס\"ל כל שהוא למכות היינו בעינא משא\"כ ע\"י תערובות. [תוס' מעילה די\"ח א' ד\"ה תני]. אולם זו היא סברת רבינו יקר ודחה אותה ר\"ת [בע\"ז דס\"ח א' ד\"ה ואידך] ע\"ש. אלא תי' דלא אמר ר\"ש כל שהוא למכות גם בתערובות רק בדבר שאין לו ביטול. ונ\"ל דמש\"ה אפסיק במשנה י' בין משנה ט' וי\"א בין סדרא דשאור ושאור שנפלו לעיסה דקמ\"ל דאע\"ג דבזוז\"ג בחד מינייהו היתר מודו רבנן דמותר כמי\"א עכ\"פ בזוז\"ג ותרווייהו דאיסור כמ\"י ס\"ל לרבנן דאסור [ועי' תו' ע\"ז דס\"ח ב' ד\"ה לר\"ש. דזוז\"ג לא שייך כ\"א באין בכל א' כדי נ\"ט ולפ\"ח יו\"ד ק\"ב סק\"ה זוז\"ג לא שייך כשגוף האיסור מעורב]. ולהכי נקט תבלין במ\"י דבתבלין שייך שפיר טפי ג' מיני איסור. ערלה וכ\"כ ותרומה. דכולן גדולי אילן. משא\"כ בשאור לא שייך ערלה:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר אחר האחרון אני בא
שהאחרון הוא שגורם החימוץ ודוקא בקדם וסילק האיסור קודם שנתן שאור היתר אבל בלא סלקו קודם שנתחמץ זוז\"ג אסור:"
+ ],
+ [
+ "לעולם אינו אוסר עד שיהא בו די לחמץ
דזוז\"ג מותר:"
+ ],
+ [
+ "יועזר איש הבירה
ר\"ל הי' שר בביהמ\"ק לצוות ולפקד בכל העניינים דבהמ\"ק נקרא בירה [יומא ד\"ב א']:"
+ ],
+ [
+ "ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ
נ\"ל דר\"ל דמוסיף אחכמים דביש בשניהן כדי להחמיץ כל א' נמי אסור [עי' לעיל כ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "כלים
כמנעלים ושאר כלי עור:"
+ ],
+ [
+ "שסכן בשמן טמא
ונבלע בהן השמן והטבילן והרי הטבילה לא אהני לטהר השמן הבלוע מדאינן מים [כמקואות פ\"י מ''ח]. אעפ\"כ נשארו הכלים טהורים אחר שטבלן דטומאה בלועה אמ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "וחזר וסכן בשמן טהור
ודרך הכלי כשישתמשו בו להפליט השמן הבלוע בו:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אחר הראשון אני בא
ר\"ל אף אחר ראשון דמשניהן נפלט:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אחר האחרון
דס\"ל דכלי שבע משמן הראשון והוא דוחה השני ופולטו לחוץ:"
+ ],
+ [
+ "אסור לזרים
דהרי שניהן אסורים לזרים ורבנן לטעמיי' במ\"י דשמות מחולקין מצטרפי':"
+ ],
+ [
+ "ומותר לכהנים
דלדידהו הוה ליה זוז\"ג:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים
לטעמי' במ\"י דאמ\"צ:"
+ ],
+ [
+ "תבלין
קמשמע לן פלוגתיי' גבי תבלין דאפילו מינין מחולקין ואיסורים מחולקין מצטרף לרבנן וקמשמע לן בשאור דאפי' מין א' ושמות מחולקין אמ\"צ לר\"ש ואף דהא כבר שמעי' לי' במ\"י סד\"א דהתם רק ביבש ביבש:"
+ ],
+ [
+ "חתיכה של קדשי קדשים
דאסור לזרים:"
+ ],
+ [
+ "של פגול ושל נותר
דאסור גם לכהנים:"
+ ],
+ [
+ "שנתבשלו עם החתיכות
והיה בחתיכות רק כדי לבטל אחד מהאיסורים ולא כדי לבטל כולם. ונ\"ל דמש\"ה לא נקט הכא בשר תאוה כבסיפא דהכא מצי איירי אפי' בקדשים קלים דהרי גם הם מותרים לזרים:"
+ ],
+ [
+ "אסור לזרים
עד דאיכא כדי לבטל כולן דב' איסורים מצטרפי' כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ומותר לכהנים
דקדשי קדשים מותר לגבייהו:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים
ונ\"ל דלהכי נקט פלוגתייהו נמי גבי קדשים לאשמעי' דאפי' בקדשים דכתיב בהדיא כל אשר יגע בבשרה יקדש דמינה ילפינן [פסחים דמ\"ה] היתר מצטרף לאיסור וכ\"ש איסור לאיסור אפ\"ה פליג ר\"ש:"
+ ],
+ [
+ "ובשר קדשים קלים
דשרי לזרים טהורים:"
+ ],
+ [
+ "שנתבשלו עם בשר התאוה
חולין דשרי אף לטמאים ויש בחולין לבטל כל א' בפ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "אסור לטמאים
דמצטרף אף לר\"ש דק\"ק וקדשים קלים שם א' הן ומין א' הן:"
+ ],
+ [
+ "ומותר לטהורים
אפילו לרבנן דק\"ק אין בהן כדי לאסור:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק
דגם קליפה אסור בהנאה וחזותא מלתא היא באיסור דאו' משא\"כ באיסור דרבנן [כנדה דס\"ב וב\"ק דק\"א]. מיהו בלא עביד לחזותא כיין במים בטל בו' חלקים [כפ\"ח י\"ד ק\"ב סק\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "נתערב באחרים כלם ידלקו
דכל שכשמכרו דרכו למנותו חשיב ולא בטיל. וכל הנך דפרקן דתני בהו ידלקו ולא סגי שימכרם חוץ מדמי איסור כיי\"נ שנתערב [פ\"ה דע\"ז מ\"י]. התם ביי\"נ ליכא למיחש שיחזור וימכרנו לישראל משא\"כ הכא. ולרמב\"ם התם בסתם יינם מיירי דהו\"ל דרבנן משא\"כ הכא דאו'. גם היתר הולכת דמי הנאה לים המלח אינו רק בע\"ז דתופסת דמיה ולהכי הו\"ל כמוליד האיסור גופי' לים המלח:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים
בנתערב בר' בטל:"
+ ],
+ [
+ "הצובע מלא הסיט
ר\"ל חוט א' ארוך כשיעור הפסק שבין אמה לאצבע. וההפסק שבין אגודל לאצבע נקרא סיט כפול מדכפל בשיעורו מהפסק שבין אמה לאצבע. ולרמב\"ם סיט הוא ב' טפחים:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר ידלק הבגד
דסיט שיעור חשוב. מיהו לרבנן אפילו פחות מסיט בעי ר' לבטלו. וקמ\"ל מ\"א דאפי' בגד שלם בטל לחכמים וקמ\"ל מ\"ב דאפי' בחוט מחמיר ר' מאיר:"
+ ],
+ [
+ "האורג מלא הסיט מצמר הבכור
דאסור לגוזזו. מדאורייתא בין תם ובין בעל מום והצמר הגזוז ממנו אסור בהנאה רק מדרבנן [כתו' בכורות כ\"ה א' ד\"ה שער] וכן משמע נמי מהרמב\"ם [פ\"ג מבכורות הי\"א שהרי כ' ולא גזרו גזירה זו וכו']. וה\"ה בכל קדשי מזבח כך דינן שאסורים בגיזה ועבודה מדאו' וצמרן שנגזז אסור מדרבנן [כבכורות כ\"ה א']. וגם קדשי בדק הבית אסורים עכ\"פ בגיזה ועבודה מדרבנן וגיזתן אסור מדרבנן בהנאה [כרמב\"ם פ\"א ממעילה הי\"ב]. רק אפ\"ה נקט תנא הכא בכור משום דרק בכור אפי' הוא בעל מום ואפי' נולד במומו ואפי' צמר שנשר או נגזז ממנו אחר שהומם לעולם אסור בהנאה ואפי' לאחר שנשחט במומו ואין לו פדיון ולפיכך מדאין לו שום היתר להכי דוקא כשהוא מלא סיט שהוא דבר חשוב לא בטל אבל בפחות מזה בטל ברוב. אבל שאר קדשי מזבח וכ\"ש קדשי בדה\"ב הרי הצמר הנגזז מהם אחר שהוממו אם נפדו ונשחטו אח\"כ הותר הצמר שנגזז ממנו בחייו [כרמב\"ם פ\"א ממעילה ה\"י]. א\"כ צמר זה שנגזז מהן בחייהן הוה דבר שיש לו מתירין כשיפדו אחר שיוממו וישחטו ולפיכך אפי' בפחות מסיט לא בטל דכל דשיל\"מ אסור במשהו [ועיין ראב\"ד ספ\"ג מבכורות] ומיירי הכא בין בתם ובין בבע\"מ ודלא כהר\"ב:"
+ ],
+ [
+ "ומשער הנזיר
דג\"כ אסור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "ומפטר חמור
לאחר עריפה דג\"כ אסור בהנאה:"
+ ],
+ [
+ "בשק
גבי צמר תנא בגד וגבי שער תנא שק דהכי אורחיה:"
+ ],
+ [
+ "ובמוקדשין
קדשי בדק הבית או של קדשי מזבח חוץ מבכור דיש להן פדיון:"
+ ],
+ [
+ "מקדשין כל שהן
דהו\"ל דשיל\"מ אם יופדו אחר שיוממו וכשישחטן אח\"כ הותר צמרן שנגזז מהן בחייהן אחר שהוממו. ולהכי גם בפחות ממלוא סיט אסור. וגם בל\"ז אפי' קדשי מזבח מצי למתשל עלה [כתוס' כריתות י\"ג ב' ד\"ה ארבע] ולהר\"ן [נדרים ע\"ח א' ד\"ה לומר] אף שנזרק הדם ישנו בשאלה וכל דשיל\"מ לא בטל:"
+ ],
+ [
+ "תבשיל שבשלו בקליפי ערלה
ואבוקה כנגדו:"
+ ],
+ [
+ "ידלק
דיש שבח עצים בתבשיל ובפת לחומרא אבל לא לקולא [כפ\"ב דמ\"ש סמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "יעלה באחר ומאתים
אפי' לר\"מ. ונ\"ל דקמ\"ל מ\"ד דאף בתבשיל דדופן קדירה מפסיק סגי באבוקה כנגדה וקמשמע לן משנה ה דאפי' פת דדרכו למנות כר' עקיבא משנה ו הכא מיירי דאינן ככרות של בעה\"ב משום הכי יבטלו:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו חבילי תלתן
פענכעל. ואין חבילה פחות מכ\"ה גבעולין:"
+ ],
+ [
+ "נתערבו באחרים כלם ידלקו
מיהו בחזר ונתערב א' מתערובות זה הו\"ל ס\"ס ובטל. ובש\"ס [ביצה ד\"ג ב'] ובשאר דוכתי גרסינן ואם נתערב באחרות ואחרות באחרות כולן אסורות [ועיין תוס' שם]. מיהו אנן קי\"ל דתערובות הב' מותר רק שלא יאכל כולן כאחד דאז ליכא ס\"ס [ש\"ך י\"ד ק\"י סק\"נ]:"
+ ],
+ [
+ "שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו למנות
שברוב פעמים מוכרין אותן במנין מפני חשיבותן [זהו דעת ר' יוחנן ביצה ד\"ג ב' וכן משמע לע\"ד מדלא קאמר שאין מוכרין אותו אלא במנין וגם בל\"ז בכל דוכתא אזלינן בתר רובא]:"
+ ],
+ [
+ "מקדש
חייב לשרוף כל התערובות וחבילין נמי דרכן למנות:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד
דאלו חשיבי ביותר:"
+ ],
+ [
+ "ואלו הם אגוזי פרך
י\"א קראך מאנדלן וי\"א קאקוסניססע:"
+ ],
+ [
+ "רמוני בדן
שם מקום:"
+ ],
+ [
+ "וחולפות תרדין
עלים וצלעות של ווייסקאהל:"
+ ],
+ [
+ "וקולסי כרוב
קרויט שטוידע שבא\"י שהם גדולים וטובים בטעם:"
+ ],
+ [
+ "ודלעת יונית
מעלאנע שבארץ יון:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית
דמתוך שהן שלו מתקנם יפה יותר מהנחתום:"
+ ],
+ [
+ "הראוי לערלה ערלה
ר\"ל בו' המנויין יש מהן דשייכן בערלה כגדולי אילן דין התערובות כערלה:"
+ ],
+ [
+ "לכלאי הכרם כלאי הכרם
דמיני ירקות שבששה הנ\"ל דין התערובות ככלאי כרם:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
ר\"ל באיזה אופן אמרינן בהנך דלעיל שיהיו אוסרים בכל שכן. וביש ספרים ל\"ג כיצד:"
+ ],
+ [
+ "נתפרדו הרמונים
עי' פרק א דמעשרות נ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "נתפרסו הככרות
סתמא כרבי עקיבא לעיל. וקיימא לן כרבי מאיר דכל ז' הנ\"ל או שאר דברים חשובים מצ\"ע או מצד מקומן או דברים שתמיד נמכרים במנין לא בטלי [י\"ד ק\"י וט\"ז שם סק\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כפירות עובד כוכבים שיש בגינתו גם אילני ערלה:"
+ ],
+ [
+ "בארץ ישראל אסור
דבא\"י הו\"ל ס' דאו':"
+ ],
+ [
+ "ובסוריא מותר
דהחמירו בסוריא קצת לאסור רק ס' הקרוב לוודאי:"
+ ],
+ [
+ "ובחוצה לארץ יורד ולוקח
ר\"ל יורד אל הגן וקונה שם הפירות שאפשר לחשוב שהן מעצי ערלה שבגן ותולין שהובאו מבחוץ מאילנות זקנות. אף דקרוב לוודאי שלקטן העובד כוכבים מהערלה. אפ\"ה שרי. דאף דגם בחו\"ל הו\"ל הלממ\"ס דהו\"ל כדאו'. הכי נמסר הלממ\"ס דספיקו כל דהו מותר [והכי קיי\"ל י\"ד רצ\"ה ס\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא יראנו לוקט
דאז הו\"ל ודאי ערלה:"
+ ],
+ [
+ "כרם נטוע ירק
דאסור ודאי והוא הדין ס' כ\"כ. מיהו לרוב פוסקים דרק קנבוס ולוף אסור מדאו' בכרם. אבל שאר ירקות אסורים רק מד\"ס ע\"כ הכא בקנבוס ולוף מיירי דאל\"כ הרי ספיקא דרבנן הוא. אבל לתוס' מנחות [דף ט\"ו ב'] ולהר\"ן [חולין ש\"ח ב'] כל ירקות הנאכלים לאדם אסורים מדאו' בכרם א\"כ מצי איירי הכא בכל מיני ירקות הנאכלים:"
+ ],
+ [
+ "ובחוצה לארץ יורד ולוקט
ר\"ל יורד עובד כוכבים ולוקט בפני ישראל וישראל מותר לקנותו:"
+ ],
+ [
+ "ובלבד שלא ילקוט ביד
ר\"ל שלא ילקט הישראל בעצמו גזירה שמא יזרע:"
+ ],
+ [
+ "החדש אסור מן התורה בכל מקום
אפי' בחו\"ל ועי' פ\"א דחלה סי' ז':"
+ ],
+ [
+ "והערלה הלכה
הלממ\"ס:"
+ ],
+ [
+ "והכלאים מדברי סופרים
ודוקא כ\"כ. דבא\"י אסור בהנאה גזרו בחו\"ל אפי' באכילה. [מיהו לא גזרו רק בזרען במפולת יד זרע הגפן וב' מיני זרעים אחרים ביחד אבל א\"צ הרחקה זמ\"ז כלל] דאף על גב דלכתחלה גם זה אסור בחוצה לארץ אפילו הכי דכיון דבכה\"ג בארץ ישראל אינו לוקה בחוץ לארץ מותר באכילה. וי\"א דגם בכה\"ג אסור בהנאה גם בחו\"ל [י\"ד רצ\"ו] אבל כלאי זרעים דמותר בא\"י באכילה. בחו\"ל שרי לזרוע לכתחילה אבל הרכבת אילן גם בחו\"ל אסור מדאו'. ועי' ספ\"ק דכלאים סי' ע\"ו:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין ערלה",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Sheviit/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Sheviit/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..93b985ad2f582f80b6e0925ea32a26246034c87a
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Sheviit/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1757 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Sheviit",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין שביעית",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית
ר\"ל בשנה ששית:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי
של ששית:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים עד העצרת
בשדה אילן. ובשדה לבן עד הפסח. ואף דמהלמ\"ס מותר בעבודת קרקע ואילן עד ל\"י קודם ר\"ה דשביעית. וגם רק בזמן שבהמק\"ק אסור אח\"כ. חכמים גזרו אפילו באין בהמק\"ק על ב' זמנים הללו. משום דאח\"כ נראה כחורש לשביעית. מיהו ב\"ד שלאחריהן כשראו שיש הפסד גדול עי\"ז. שהקרקעות מתקלקלים נמנו והתירו הכל עד ר\"ה באין בהמק\"ק. ואף דכבר נאסר במניין ואין יכול לבטל דברי ב\"ד הראשונים. הכא שאני דמעיקרא כך תקנו שכל ב\"ד שיראו צורך לבטל יבטלו התקנה [וכמ\"ק ד\"ג ב'] ואף דלהוסיף מחול על הקודש דאו' [לרוב פוסקים. וכרכ\"מ פ\"א משביתת עשו' ודלא כרמב\"ם שם] עכ\"פ במוסיף מעט סגי [וכתוס' מו\"ק ד\"ד א]:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ש מחמרי:"
+ ],
+ [
+ "כל שלשה אילנות לבית סאה
קרקע שהיא נ' על נ' אמה ופשוט דבית סאה דהכא ובמשנה ה'. אין ר\"ל שקצת אילנות עומדים על גבול הנ' אמה. והשאר באמצע במרחק שוה. אלא אפי' עומדים כולם סמוכים רק בריחוק ד\"א. אפ\"ה משערים כאילו עומדים כולם באמצע רבוע של בית סאה וחורשים כל הרבוע בשבילן סביב. ולאפוקי כשקצת מהם עומדין חוץ להרבוע של הבית סאה אז אין מצטרפין. אבל אין רשאי לשער כאילו כל האילנות עומדים בגבול הבית סאה וליתן כל הרווח מצ\"א. אלא משערי' כאילו הן באמצע הבית סאה:"
+ ],
+ [
+ "אם ראויין לעשות
כל אחד אע\"ג שבאמת אינן עושין. רק שגזען עבין וחזקים וענפיהן רבי' שראויין לעשות כן. כ\"כ הר\"ש. ולר\"מ פ\"ג משמיטה סגי בכולן יחד ראויין לעשות ככר. וגם רבינו אלי' ווילנא פי' שיהיו כולן ראויין לעשות ככר:"
+ ],
+ [
+ "ככר דבילה
תאנים יבשים דרוסים בעיגול כככר לחם:"
+ ],
+ [
+ "משקל ס' מנה באטליא דמנה ק' דינרים. ודינר ו' מעין. ומעה ט\"ז שעורות בינונית: ולפמ\"ש בס\"ד [שבועות פ\"ו סי' ב'] בשם רבינו מעדני מלך. דצ\"ו שעורות הם קווינט שלם. אם כן יהיה משקל ככר דבילה של ס' מנה. כמשקל מ\"ח פפונד וכ\"ד לאטה:"
+ ],
+ [
+ "חורשים כל בית סאה בשבילן
עד עצרת:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאן אין חורשין להן אלא מלא האורה
המלקט הפירות:"
+ ],
+ [
+ "וסלו
סל שמאסף לתוכו הפירות:"
+ ],
+ [
+ "חוצה לו
ר\"ל כשמעמיד הסל לצד חוץ. דאז צריך רווח טפי. משאם מעמיד הסל בינו לאילן. וכל שחוץ מרווח זה דינו כשדה לבן. ואינו חורשו רק עד הפסח:"
+ ],
+ [
+ "רואין אותן כאילו הם תאנים
דגם בסרק על כל פנים מתעב' הגזע על ידי חריש. ושיערו בתאנה. לקולא. מדפירותיה גסין ורבין:"
+ ],
+ [
+ "אם ראויים לעשות ככר דבלה של ששים מנה כאיטלקי
ומשערין לפי גודל האילן:"
+ ],
+ [
+ "היה אחד עושה ככר דבלה וב' אין עושין
ר\"ל שאין כ\"א ראוי לעשות ככר. ולר\"מ הנ\"ל סי' ו' ר\"ל ב'. אינן ראויין לעשות כ\"א שליש ככר:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו מג' ועד ט'
יש להן דין א'. דט' נמי אם א' אין ראוי לעשות חלק הט' מהככר. אף שחסר רק מעט [כך הוכיח הראב\"ד מירושלמי פ\"ג משמיטה] אין חורש רק לצורכן. ולר\"ש הנ\"ל דככר לכ\"א בעינן. א\"כ וודאי בג' עושין סגי. רק ר\"ל דאף בט' בעי ג' עושין:"
+ ],
+ [
+ "היו עשרה מעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין
אף שאין ראויין לעשות. שהן דקין או שעומדין בין החולות:"
+ ],
+ [
+ "חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר
ארישא קאי דמש\"ה אין חורשין:"
+ ],
+ [
+ "אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית
דכבר נכתב. ומה\"ט נמי א\"א דקאי אשבת בראשית:"
+ ],
+ [
+ "אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית
וה\"ק קרא בחריש דששית. שחרישתו בזמן היתר רק שקצירתו בזמן איסור. ובקציר. ר\"ל אם הקציר בזמן היתר. רק שהחרישה בשביעית היה. תשבות:"
+ ],
+ [
+ "וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית
וה\"ה ספיחי שביעית דאסירי:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר
ס\"ל אשבת קאי קרא. וקמ\"ל קרא. מה חריש רשות. דהרי ליכא שום חרישה דמצוה. דאפי' לעומר. במצא חרוש אינו חורש. אף וכו'. יצא קציר העומר דצריך לשמה. דוחה שבת:"
+ ],
+ [
+ "שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן
עד עצרת וככל הנך דלעיל. ומה דקאמר בירושל' הכא עד ר\"ה. היינו למשנה אחרונה וכסי' ג' לעיל:"
+ ],
+ [
+ "וכמה יהא ביניהם
בין אילן לאילן. וקאי אכולהו בבי:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו
ר\"ל ד\"א. דבפחות מזה למיעקר קיימי [ועי' עירובין פ\"ג מ\"א] אבל בטפי מד\"א וודאי שרי:"
+ ],
+ [
+ "עשר נטיעות
ילדות:"
+ ],
+ [
+ "מפוזרות בתוך בית סאה
ר\"ל שנחלק הב\"ס לי' חלקים שוים. ובכל חלק נטע אילן א':"
+ ],
+ [
+ "חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר\"ה
מהלמ\"ס. ואפי' אינן ראויים לעשות ככר. רק שאין מרוחקין זמ\"ז פחות מד' אמות. ולא גזרו בהו כבשאר אילנות כסי' ג' וכמ\"ד. דמדהן רכים. נפסדים כשלא יחרישום. [כך נ\"ל. ותמוהים דברי רבינו רש\"י זצוק\"ל תענית ד\"ג ע\"א דיהיב טעמא להלממ\"ס] מיהו בפחות מי'. אינן צריכים לכל הב\"ס. וביותר מי' למיעקר קיימו. ולרמב\"ם אפי' ביתר מי' שרי:"
+ ],
+ [
+ "היו עשויות שורה
שאינן מפוזרות רק עומדים סמוכים זא\"ז כשורה או מוקפות וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומוקפות עטרה
גדר. ותוך הגדר פחות מב\"ס. וי\"א דפי' עטרה שעומדות בעיגול:"
+ ],
+ [
+ "אין חורשין להם אלא לצרכן
כמלא אורה וסלו לכל א'. והשאר דינו כשדה לבן:"
+ ],
+ [
+ "הנטיעות והדלועים
אפי' דלעת מצרית שאינו גדולה כאילן:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין לתוך בית סאה
והו\"ל כי' נטיעות. ודוקא אם הנטיעות הן הרוב:"
+ ],
+ [
+ "רשב\"ג אומר כל עשרה דלועים
ודווקא בדלעת יוונית שהן גדולות כאילן:"
+ ],
+ [
+ "עד אימתי נקראו נטיעות
דאף שאין עושין כלל חורשין כל הב\"ס בשבילן עד ר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו
שיחללום ויפדום הפירות בשנת ד'. ואם לא נפדו. עד שיעשו חולין בלא פדיון בשנת ה':"
+ ],
+ [
+ "בת שנה:"
+ ],
+ [
+ "אילן שנגמם
שנכרת גזעו:"
+ ],
+ [
+ "והוציא חליפין
שיצאו ענפים משרשיו:"
+ ],
+ [
+ "מטפח ולמטה
בלא נשאר מהגזע טפח ממעל לארץ אז כנכרת כולו דמי [ככלאים פ\"ב מ\"ד]. ולהכי שפיר פסק הרמב\"ם כר\"ש מדסתם משנה כוותיה [ועתוי\"ט. ובתוס' חדשים רצה להביא ראיה מב\"ב (ד\"פ ע\"ב). ואינו מוכרח]:"
+ ],
+ [
+ "כנטיעה
לחרישה בשביעית ולערלה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עד אימתי חורשין בשדה חלבן
שאין בו אילנות וצילם. ומראה השדה ע\"י זה לבן:"
+ ],
+ [
+ "עד שתכלה הליחה
שנתיבשה הקרקע מלחלוח ימות הגשמים. והוא כ\"ז וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות
בערוגות הקשואים ודלועים שצריכים רטיבות יתירה. שעוד יתבשלו קודם שביעית. אף שהוא רוצה ארוע דבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' שמעון נתת תורת כל אחד ואחד בידו
דמדאין כל הקרקעות שוין. יטעה באומדנתו:"
+ ],
+ [
+ "אלא בשדה הלבן עד הפסח
דמדזורעה אחר חרישה. צריך לחלוח רב. מש\"ה אחר פסח תו לא נראה כרוצה לזרעה מיד. רק יחשבו הרואים שחרש' לשביעית:"
+ ],
+ [
+ "ובשדה האילן
מדכבר נטוע א\"צ קרקע לחה כ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "עד עצרת
נ\"ל משום דבעצרת כבר נגזר על פירות האילן היאך יהיו. ולא תועיל לו בין יחרוש או לא יחרוש. ולפיכך נראה כוונתו שחורש לשביעית:"
+ ],
+ [
+ "מזבלין
מיסטען:"
+ ],
+ [
+ "ומעדרין במקשאות ובמדלעות
חופר סביב קלחי הקשואין שכבר נטען. וה\"ה חורשין:"
+ ],
+ [
+ "עד ראש השנה
דכל דלצורך פירא מותר עד ר\"ה. משא\"כ לצורך קרקע או לצורך האילן. דוקא מה שבשביעית גופא מד\"ס. מותר בתוס' שביעית. ומדאורייתא לא נאסר בשביעית. רק חזק זב. ר\"ל \"חרישה. \"זריעה. \"קצירה. \"זימור. \"בצירה [ולרמב\"ם חרישה מד\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "וכן בבית השלחין
ר\"ל קרקע עיפה וצמאה שאין די לה בגשמים. ולא חזי לקשואים. וזרועה ממין אחר אפ\"ה כיון שהותר במקשאות הותר לכל [וכלעיל סי' ג] דכיון דגם בשביעית עצמו מדרבנן הוא הקילו:"
+ ],
+ [
+ "מיבלין
חותכים יבלת שבאילן:"
+ ],
+ [
+ "מפרקין
להקל העלים מעל האילן:"
+ ],
+ [
+ "מאבקין
לכסות באבק שרשים המגולים:"
+ ],
+ [
+ "מעשנין
להמית בעשן. התולעים שבאילן:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אף נוטל הוא את העלה
היינו מפרקין דת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מן האשכול בשביעית
אפילו בשביעית. משום דאין האילן משביח עי\"ז. רק ששומרו שלא יתקלקל. והגאון רב\"א זצוק\"ל כ' דר\"ש לא פליג את\"ק. אלא ס\"ל דדוקא עלה שסמוכה לאשכול ומזקת ע\"י להאשכול מותר לתלשה. מדמוכח שאין כוונתו רק להאשכול ולא להשביח האילן. ותורת אמת היתה אתו. דכן מוכח בהירושל'. ע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "מסקלין
מסירין האבנים מעל השדות. ומיירי במחוברות האבנים דמחזי כמתקן השדה. אבל בתלושים אפי' בשביעית שרי. ועי' בזה לקמן פ\"ג מ\"ז [ירושלמי]:"
+ ],
+ [
+ "מקרסמין
כורת הענפים היבשים. והיינו כזימור בגפן. מל' זמורות:"
+ ],
+ [
+ "מזרדין
ממעיט ענפים שרבו:"
+ ],
+ [
+ "מפסלין
מסיר הפסולת מהאילן:"
+ ],
+ [
+ "עד ראש השנה
דכל אלו בשביעית גופא מד\"ס הן:"
+ ],
+ [
+ "כך של ששית
שנכנס לשביעית. דאפי' בשביעית מותר:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן
דהיינו עד עצרת:"
+ ],
+ [
+ "רשאי אני בפיסולו
מיהו במסקלין מודה ר\"ש. מדלא מוכח דלעבודת קרקע הוא. דלמא לשטוחי פירא. ולהכי פלגיניה למסקלין לבבא בפ\"ע ברישא:"
+ ],
+ [
+ "מזהמין את הנטיעות
אילן רך שנקלף ועי\"ז הוחלש. מדביק שם זבל. וחוזר ומתחזק ומשביח [ולפי הר\"מ ור\"ב שמושחין האילן. להרחיק ע\"י ריחו את התולעים. ק\"ל הרי זיהום כי הך אוקמי אילני הוא. ואפי' בשביעית שרי כע\"ז ד\"נ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וכורכין אותן
כורכו במטלית להגינו מחמה וצנה וישביח. ואי\"ל א\"כ הו\"ל אוקמי אילנא דשרי [וכע\"ז הנ\"ל]. י\"ל כל שמעכב היזק שבכללות הטבע כצנה וחמה ורוח הו\"ל כאברויי אילנא ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וקוטמין אותן
אבשפיצען. שובר ראשי השרביטים. א\"נ משים אפר כירה בין שרשיו להשביחו:"
+ ],
+ [
+ "ועושין להם בתים
סוכה ע\"ג לשמור האילן מצינה. מגשמים יתירים. או מסערה שלא ישיר הפירות. א\"נ גדר סביבו גבוה אמה ממולא עפר. להשביח האילן:"
+ ],
+ [
+ "ומשקין אותן
שופך מים בראש האילן ויורד על הגזע. וכולן מדרבנן בשביעית. ומדהאילן רך ועלול להפסד. לא גזרו בתוס' שביעית:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא את העיקר
דמצריך עכ\"פ שנוי:"
+ ],
+ [
+ "סכין את הפגים
יונגע פייגען סכין בשמן במחובר. שיגמר בשולן מהר:"
+ ],
+ [
+ "ומנקבים אותם
כדי שירדו הגשמים לעובי הפרי. ותתבשל מהר:"
+ ],
+ [
+ "עד ראש השנה
לר\"א בירושלמי. דוקא ברוצה לתלשן קודם ר\"ה של שביעית שרי. דאל\"כ אסור לסוכן. וכדמסיק בסיפא דמתני'. ולר' יוחנן ה\"ק מתני'. הא דאמרי' ברישא סכין. דוקא בפגין של ערב שביעית וכו' אבל של שביעית שיצאו וכו'. והרמב\"ם פ\"ג משמיטה פ' כר\"א:"
+ ],
+ [
+ "פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית
ר\"ל אותן שאף שיסוכן לא יתבשלו עד שביעית:"
+ ],
+ [
+ "לא סכין ולא מנקבין אותן
לא אלו בששית. ולא אלו בשמינית:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו שלא לסוך סכין
ר\"י פליג רק אאותן שיצאו מו' לז' [וכדמוכח בתוספתא] מיהו לר\"א הנ\"ל סי' ל\"ד דת\"ק אוסר לגמרי אותן שמן ו' לז'. א\"כ ר\"י מיקל במקום שלא נהגו לסוך. ולרבי יוחנן דאותו שמן ו' לז' מתיר ת\"ק לגמרי. א\"כ ר\"י מחמיר בנהגו לסוכן:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר באילן
ר\"ל אילן מלא פירות שיצאו מז' לח'. מותר בעבודות האילן גופיה. אף שפירותיו עדיין קדושים עד ט\"ו בשבט של ח':"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא רשאי בעבודת האילן
דילפינן מקרא דמשיצאה שביעית. אף שהפירות קדשי כשביעית אפ\"ה עבודת אותו אילן מותר:"
+ ],
+ [
+ "אין נוטעין ואין מבריכין
כופף ראש הזמורה וטומנה בארץ:"
+ ],
+ [
+ "ואין מרכיבין
מרכיב ענף מאילן לאילן אחר שהוא מינו:"
+ ],
+ [
+ "ערב שביעית
אפי' באין בהמק\"ק. מדנראה כנוטע בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "שוב אינה קולטת
ונקט הרכבה לרבותא. דאפילו הרכבה שאינו נוח להשתרש ולהתאחות יחד סגי בהכי ומכ\"ש בנטיעה והברכה:"
+ ],
+ [
+ "לשתי שבתות
וכל שיעורי' דמתני' חוץ מל' יום דתוס' שביעית:"
+ ],
+ [
+ "האורז
רייז:"
+ ],
+ [
+ "והדוחן
הירזע:"
+ ],
+ [
+ "והפרגין
מאהן:"
+ ],
+ [
+ "והשומשמין
מין ליינזאמען:"
+ ],
+ [
+ "שהשרישו לפני ראש השנה
מיירי בכל השנים:"
+ ],
+ [
+ "מתעשרין לשעבר
ר\"ל כסדר מעשרות של שנה שעברה שהשריש בו. דבשנת אבדה בשמיט' נותנים מעשר ראשון ומעשר שני ובשנת גו. מע\"ר ומע\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ומותרין בשביעית
מדהשריש בששית. אין בהם קדושת שביעית וכל הנך יליף להו מקרא בת\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה
מדהשרישו אז. דאף דלעניין מעשרות אילן אזלינן בתר חנטה. ובירק בתר לקיטה. ובתבואה וזיתים בתר שליש בשולן. מ\"מ באלו המינין. דאינן מביאין שליש כאחת. גם אין נלקטים כאחת. אזלינן בתר השרשה. מדנשרשים כולן כא' כשנזרעים יחד. ומדמעשרות אלו המינין מד\"ס. יש כח לחכמים לקבוע זמן כמו שירצו. [ונ\"ל דהא דצריך להכפיל ולומר ואם לאו. והרי כבר מדיוקא דרישא שמעינן כן. היינו כדי דנידק לומר דווקא בוודאי השרישו אבל בספיקה אמרינן נעשה כסיפא כדאמרינן בכל דוכתא דקשה דיוקא דרישא וסיפא אהדדי [כקידושין ד\"ה ב']. וכן יש לומר בכל מקום דאכפיל תנא לומר ואם לאו. היינו שלא נטעה לומר דספיקו כוודאי דמי]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון שזורי אומר פול המצרי שזרעו לזרע בתחלה
ר\"ל לא שנמלך. רק תיכף כשזרען לא היה דעתו לאכלן ירק. רק שישהו בארץ להרבות זרע. דאז ג\"כ אינן נלקטים כאחד:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בהן
ואזלינן בתר השרשה. ובזרען לירק אזלינן בתר לקיטה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אפונין הגמלונין
גראסע באהנען:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אומר אפונין הגמלונין משתרמלו לפני ראש השנה
שנתקשו ונעשו כמונחים בכיס לפני ר\"ה. אזלינן בתר שעת תורמל:"
+ ],
+ [
+ "הבצלים הסריסים
שאלאטטען בל\"א מין בצלים שאין עושין זרע. כשאר בצלים שכשירצה שיהיו לזרע. יניחם בארץ זמן הרבה. עד שיוציא קלחים אשר בראשן זרע. אבל אלו הבצלים הן מין פירות שהן עצמן הן הזרע כקטנית ופולין וכדומה. שזורע הפרי עצמו. והיא מתרבת מתחת לארץ או שמצמחת ירק ממעל לארץ שבו פירות הרבה:"
+ ],
+ [
+ "ופול המצרי
שזרען לאכלן ירק ולא להמתין להן עד שיגדלו זרע וכלעיל מ\"ח ולרכ\"מ [פ\"ד משמיטה הי\"ז] בפול המצרי בעי תרתי שזרעו לזרע ושמנע מהם מים:"
+ ],
+ [
+ "שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר\"ה
שלא השקה אותן ל' יום קודם ר\"ה. וגם לא השקן אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "מתעשרין לשעבר
מדכתיב באספך מגרנך ומיקבך. מה גרן ויקב שמסתפק במי גשמים ומתעשר לשעבר אף כל מין כה\"ג מתעשר לשעבר. יצאו ירקות שאין מסתפקים וצריך להשקותן. אבל הנך במנע מהן מי השקאה ל\"י קודם ר\"ה. הו\"ל כמסתפק בגשמים ודינן כגורן ויקב:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אסורים בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה
דמדהשקן תוך ל\"י. כשהגיע ר\"ה עדיין לחלוחית ההשקאה קיימת. והו\"ל כהשקן בשביעית. מיהו דוקא הנהו דדרכן למנוע מהן מים קודם לקיטתן. אבל בשאר ירקות אפילו מנע מהן מים בטלה דעתו ודינן כירקות למיזל בתר לקיטה:"
+ ],
+ [
+ "ושל בעל
לישנא דמיתבותא ויישוב. ור\"ל שדה לחה בטבעה. שנוחה לצמוח וא\"צ להשקותה כ\"כ הרבה השקאות:"
+ ],
+ [
+ "שמנע מהם מים שתי עונות
ב' זמנים שרגיל להשקות'. והוא זמן ארוך יותר מל\"י:"
+ ],
+ [
+ "אם הקשו לפני ראש השנה
שנעשו כעץ עד שאם יעקצן במחט לא יתאחה עוד הנקב:"
+ ],
+ [
+ "ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית
לזרע. אע\"ג שפירות שביעית צריכין ביעור. ואסור לקיימן לזרע. הנהו לא היו פירות שביעית מעולם. מדהוקשו לפני ר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אסור לקיימן בשביעית
שפירות שביעית שחייבים בביעור אסורים להניחן לזרע:"
+ ],
+ [
+ "התמרות שלהם
פרחים מדלועין שהוקשו:"
+ ],
+ [
+ "אסורות בשביעית
כספיחי שביעית ולא דר\"ל דאסור לגמרי. אלא דדינן כשאר ספיחי שביעית שהן קדושים בקדוש' שביעית וכלקמן רפ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ומרביצין בעפר לבן
משקין שדה לבן בששית ובשביעית כדי שיצאו ירקות לשנה שלאחריהן:"
+ ],
+ [
+ "ממרסין באורז
משקין שדה אורז. ומדצריך מי' רבים מש\"ה נקרא ממרס. ומשום דאם לא ישקהו יפסד לגמרי. להכי התירו השקאה שהוא מד\"ס. דבמקום פסידא ל\"ג רבנן. ואילה\"ק שדה אורז בשביעית היכא משכח\"ל. הן לא נזרע ולא נאסוף תבואתינו. וי\"ל דמיירי בגדלו הרבה ספיחים בשדה אורז שקצרוה בששית:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש אומר אבל אין מכסחין
לקטום העלין מהשבולת להשביחה. דהו\"ל כאברויי אילנא. משא\"כ במ\"ב אוקמי אילנא הוא כסי' י\"ז:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות
לצברו במקום א' בשדה בשביעית. שמשם חוזר ומפזרו אח\"כ בשמינית:"
+ ],
+ [
+ "משיפסקו עובדי עבודה
ה\"ג. והיינו העובדי כוכבים שעובדין שדותיהן. אבל קודם לכן לא. שלא יחשדוהו שמזבלה לשביעית:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר משייבש המתוק
ר\"ל שיתיבש כל הליחלוח שיש בבקועי השדה. שנותן מיתוק לשדה. דאז לא יועיל הזיבול עוד לשנה זו. וי\"א דר\"ל משיתיבש הזבל וכן מסתבר לענ\"ד. מיהו לקמן [פ\"ט מ\"ו] ודאי בליחות הגשמים שבקרקע או שבהעשבים מיירי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר משיקשור
משיתיבש הזבל ויתקשר יפה. דלא חזי לזיבול השתא. עד שיחזור ויתלחלח ביה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "עד כמה מזבלין
בזמן המותר כמ\"א לכל מר כדאית ליה:"
+ ],
+ [
+ "עד שלש שלש אשפתות לבית סאה
שכל אשפה של עשר וכו':"
+ ],
+ [
+ "של עשר עשר משפלות
קופו' של זבל. טראג בל\"א. משא\"כ בפחות מזה נראה כמזבל שדהו:"
+ ],
+ [
+ "של לתך לתך
שכל משפל מחזיק לתך והוא ט\"ו סאין והוא נ' שיעורי חלה:"
+ ],
+ [
+ "מוסיפין על המשפלות
ליתן באשפה יותר מי' משפלות:"
+ ],
+ [
+ "ואין מוסיפין על האשפתות
יותר מג'. דמחזי כמזבל:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אף על האשפתות
דמדצבורין לא מחזי כמזבל:"
+ ],
+ [
+ "עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה
סיום מלתיה דר\"ש היא דלר\"ש שרי ג\"כ ג' אשפתות לב\"ס מ\"מ. מיהו לא יפחות מג' משפלות לאשפה:"
+ ],
+ [
+ "יתר מכאן
אם הוסיף על ג' אשפות קטנים:"
+ ],
+ [
+ "מחציב
ר\"ל מניחן סמוכין בעיגול כרגלי חצובה. והוא כלי בת הרבה רגלים אבל לא יניחם בשורה. דאז טפי נראה כמזבל שדהו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין עד שיעמיק שלשה
שיעמיק או יגביה מקום הנחת האשפה ג\"ט. כדי שיהא ניכר שאין כוונתו לזבל השדה:"
+ ],
+ [
+ "עושה אדם את זבלו אוצר
להניח כל הזבל באשפה א'. ואפי' ק' משפלות:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה
מיהו באין שם רק ל' משפלות דהיינו כשיעור ג' אשפתות הנ\"ל. כ\"ע מודו. דהשתא בג' מקומות מותר. במק\"א לא כ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "היה לו דבר מועט
שאין לו זבל בביתו. להוציא בפ\"א כשיעורים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מוסיף עליו והולך
מעט מעט כשיזדמן לו לאחר שפסקו עוברי עבירה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה אוסר
דשמא לא יזדמן לו אח\"כ ומחזי כמזבל שדהו:"
+ ],
+ [
+ "עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע
שאינו ראוי לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "המדייר את שדהו
שמעמיד דיר לצאנו בשדהו. ועי\"ז היא מזדבלת. ואף דבפ\"ד מ\"ב אוסר לדייר בשביעית. הכא מיירי באינו מתכוון לזבלה. רק שאין לו מקום אחר לצאנו:"
+ ],
+ [
+ "עושה סהר
ר\"ל גדר סביב הצאן:"
+ ],
+ [
+ "לבית סאתים
ק' על נ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "עוקר שלש רוחות
כשנתמלא זבל עוקר ג' דפנות ומעמידן מצד אחר לאמצעית:"
+ ],
+ [
+ "נמצא מדייר בית ארבעת סאין
סאתים מכל צד למחיצה אמצעית:"
+ ],
+ [
+ "רשב\"ג אומר בית שמנת סאין
ר\"ל סאה מכל צד לסהר הראשון:"
+ ],
+ [
+ "היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין
שיחשדוהו כמזבל שדהו:"
+ ],
+ [
+ "ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו
ר\"ל אחר שנתמלאו הסהרים מוציא הזבל לאשפתות:"
+ ],
+ [
+ "כדרך המזבלין
ג' אשפתות לב\"ס וכמ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "לא יפתח אדם מחצב
שטיינברוך בל\"א. והוא סלע מחובר לא יחצוב משם אבנים לבנין אם היה המחצב מכוסה בעפר:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
ר\"ל בלא נטל משם קודם שביעית:"
+ ],
+ [
+ "לתוך שדהו
דסקול אסור כפ\"ב מ\"ג. דמחזי כמפנה השדה לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו בו שלש מורביות
ר\"ל שיהיה קודם שביעית מגולה מאותה סלע כדי לעשות ממנו שלש שורות. שיכטען בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "על רום שלש
ר\"ל כל שורה יהיה שלש אמות אורך על ג\"א רוחב ברום שלש אמות:"
+ ],
+ [
+ "שיעורן עשרים ושבעה אבנים
לג' השורות. וכל אבן אמה על אמה ברום שלש אמות:"
+ ],
+ [
+ "גדר
שעומד בשדה:"
+ ],
+ [
+ "שיש בו עשרה אבנים של משאוי שנים שנים
כ\"א משוי ב' בנ\"א דאז מוכח דלבניין נוטלן. והקילו בגדר טפי מבמחצב. משום דמחצב הוא מקרקע עולם ומחזי טפי כמתקן קרקע לזריעה. אבל גדר. שאבניו תלוש ולבסוף חבור הוה. ליכא למגזר כ\"כ וסגי בהכי:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו ינטלו
אפילו הקטנים. דמדהיו האבנים כבר בבניין סגי בהכי. וא\"צ ג' שורות כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "פחות מיכן
שהיה הגדר פחות מגובה י\"ט. או שהיה פחות מי' אבנים. או שהיה כל אבניו כל א' וא' פחות ממשא ב' בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "מחצב וגוממו עד פחות מהארץ טפח
ר\"ל מניח טפח מהגדר ממעל לארץ. שלא יהיה ראוי לזריעה וכ\"ש במניח טפי דשרי:"
+ ],
+ [
+ "בד\"א
שלא יפתח ושלא יגום פחות מטפח לארץ:"
+ ],
+ [
+ "דהרי לא יתכוון לתקן שדה חבירו:"
+ ],
+ [
+ "מה שהוא רוצה נוטל
אפילו בשלו."
+ ],
+ [
+ "אבנים שזעזעתן המחרישה
שכשיחרוש יזדעזעו ומדהו\"ל כמטולטלות כבר דאז מוכח שהניחן שם שישתמרו עד שיצטרכם לבנין. משא\"כ מחצב מחובר מתחלת הבריאה ומדלא חברם בבנין בקרקע. להכי קילא נמי מגדר. וסגי בב':"
+ ],
+ [
+ "המסקל את שדהו
אבנים מטולטלות לגמרי. ורוצה בהם לבניין:"
+ ],
+ [
+ "ומניח את הנוגעות בארץ
דאז לא מחזי כמפנן לזריעה. ומיירי באין בהן ב' של משא ב' בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכן גרגר של צרורות
גל אבנים קטנים:"
+ ],
+ [
+ "או גל של אבנים
גדולות:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו ינטלו
כולן. דמדמפסיק דבר הרי ניכר שאינו מפנה לזריעה. נמצא שיש בסיקול ה' חלוקי דינים. א) מחצב שמחובר מימי בראשית. מפורש דינו במשנה ה'. ב) גדר שהיה תלוש וחברו בבנין. מפורש במשנה ו'. ג) אבן תלוש שנתחבר ממילא. מפורש ברישא דמשנה ז'. ד) אבן מטולטל לגמרי מפורש בסיפא דמשנה ז'. ה) אבני כתף מטולטלות. מפורש דינן במשנה ט':"
+ ],
+ [
+ "אין בונין מדרגות
טרעפפע:"
+ ],
+ [
+ "על פי הגאיות
עמק ששואבים משם מים להשקות השדות:"
+ ],
+ [
+ "ולא יסמוך בעפר
כשבונה המדרגות או סוכר מקום יציאת המים. לא יתן עפר וטיט בין האבנים אפילו בשביעית. דנראה טפי כצריך להשקות מיד:"
+ ],
+ [
+ "אבל עושה הוא חייץ
סותם באבנים בלא עפר:"
+ ],
+ [
+ "כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה
בשעה שבונה החייץ:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תנטל
אפי' קטן דגדרו מוכיח דלאו מפנן לזריעה. וגם משדה חבירו נוטלן ואין כאן משום גזל:"
+ ],
+ [
+ "אבני כתף
כבדות. דמוכח דלבניין מצטרכי:"
+ ],
+ [
+ "באות מכל מקום
אפילו משדה שלו:"
+ ],
+ [
+ "והקבלן
המפורסם לקבל לבנות בניינים. וי\"א שקבל שדה באריסות וצריך לאבנים לבנין:"
+ ],
+ [
+ "מביא מכל מקום
ואפילו קטנות. דלא הו\"ל כשדה שלו."
+ ],
+ [
+ "כל שהן נטלות שתים שלש על הכתף
והא דאמרן לעיל משנה ו' דצריך שיהיה כל א' משא ב' בנ\"א. היינו דאז רשאי ללקט גם הקטנות כדמוכח דלבנין בעי להו:"
+ ],
+ [
+ "מותר להעמיק
לחפור:"
+ ],
+ [
+ "עד הסלע
ולא חיישינן שימלך לזרעה. דלאו אורחא לזרוע סמוך לר\"ה. משא\"כ בינו לחבירו אסור:"
+ ],
+ [
+ "מה יעשה בעפר
דאם מפנהו מיד לשדה מחזי כמכשירו לזריעה. או כמזבלה:"
+ ],
+ [
+ "צוברו ברשות הרבים ומתקנו
לרה\"ר. ר\"ל מרה\"ר מותר לפנותו לשדהו. דרה\"ר מוכיח דרק לבלי יוזקו בנ\"א מוציאו לשדהו:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים כך לא יתקנו
ר\"ל כ\"כ לא יקלקל ע\"מ לתקן: ולרב\"א מלת מתקנו ר\"ל מניח העפר ברה\"ר במקום שיש גומא ברה\"ר. דבזה יהיה תקון לרה\"ר שיהיה המקום שוה. וע\"ז פליג רע\"ק. דאין מתקנין ברה\"ר. דאיכא דניח\"ל בהגומא:"
+ ],
+ [
+ "מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין
ג' אשפתות לב\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ומערה
בשאר שנים לא יפנהו לרה\"ר ע\"מ לפנות אח\"כ:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "את הגס הגס
ה\"ק מלקט אדם משדהו הגס. כשצריך לדבר הנלקט כמו שמותר ללקט משדה חבירו גם הדק כפ\"ג מ\"ו. דבתרוייהו חד טעמא דלא מחזי כמתקן השדה:"
+ ],
+ [
+ "משרבו עוברי עבירה
שלקטו דקים ואמרו גסים לקטנו:"
+ ],
+ [
+ "התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה
דאנק. או שאר הבטחת טובה כגון לקט בשלי ואלקט בשלך. דמדלא יחזיק לו בעל השדה טובה למלקט. לא ילקט הדקים:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות
דוודאי אסור:"
+ ],
+ [
+ "שדה שנתקוצה
שניטל הקוצים התלושין שבשדה בשביעית [וכירושלמי]. אבל מחוברים מדאסור מדאו'. לא תזרע במוצאי שביעית [תוס' גיטין דמ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "שנטייבה
מלת נטייבה כולל חרישה וזריעה. וי\"א דנטייבה היינו נחרשה ב\"פ ובגזרת המלכות שנו. שגזרו מס אקרקעות ומשום שהעניים היו מסתכנים עי\"ז למות בתפיסה. או משום דשביעית בזה\"ז מד\"ס. התירו חכמים לחרוש פ\"א ולזרוע בשביעית כדי נתינת המס ולא יותר וקמ\"ל מתניתין רבותא. אפילו בשעת היתר חרישה. מדלא התירוהו רק לחרוש פ\"א כדי שיהיה לעניים לשלם המס. אם חרש ב\"פ. להשביח שדהו בתבואה הרבה עבד מש\"ה קנסוהו. ומכ\"ש בחרש פ\"א בשעת איסור:"
+ ],
+ [
+ "או שנדיירה
שעשה דיר לבהמות בכל שדהו והתכוון לזבלה ולא שייר מקצת [כפ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לא תזרע במוצאי שביעית
משום קנסא:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אוכלין
ותמוה הרי אפילו ספיחי שביעית שגדלו בלי חרישה אסורים באכילה משום עוברי עבירה. שזרעו בצנעה ואמרו שספיחין הן [וכפ\"ט מ\"א]. ואי\"ל דהכא מיירי בספיחי ששית שנכנסו לשביעית דמותרים לר\"ש רפ\"ט. דהרי נטייבה קתני. וכיון שכבר גדל בששית איך יחרוש ע\"ג. ונ\"ל דהכא בשדה אילן שנחרש מיירי. או בירקות שאינן נזרעין. דלא גזרו על ספיחיה [כרמב\"ם פ\"ד משמיטה] [א\"נ דמיירי במה שהחזיקו רק עולי מצרים דאף דאסור בעבודה אפ\"ה הספיחים מותרים [כרמב\"ם פ\"ד משמיטה הכ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה
להחזיק טובה לבעל השדה. כשאוכל פירות האילן שבו דהו\"ל כאוכל מהשמור:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אוכלין בטובה ושלא בטובה
כתב ע\"ר רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל דלהכי הזכירו שלא בטובה. לאשמעינן דלא התירו בטובה. רק אם היא כשלא בטובה. שאין בעה\"ב מקפיד על החזקת טובה באוכל שלב\"ט: ולבו\"ת היה נראה דמדמורגל דכל מי שיחזיקו לו טובה ישוב המטיב לומר לאשר היטב לו. שלא היה צריך להחזיק לו טובה. בעבור שחושב טובתו רק קטנה עד שאינה ראוי להחזיק טובה עליה. וזה מדרך הכבוד. וקאמר ב\"ה. דאפילו לא ישיב לו המטיב כך. ג\"כ מותר:"
+ ],
+ [
+ "חוכרין נירין מן העובדי כוכבים בשביעית
לזרעה אחר שביעית. ואף שעובד כוכבים עי\"ז חורשה בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מישראל
שחרשה בעבירה:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיקין ידי עובדי כוכבים בשביעית
במצאו חורש מותר לומר לו יישר חילך:"
+ ],
+ [
+ "ושואלין בשלומן
אפילו ביום חגן:"
+ ],
+ [
+ "המדל בזיתים
שנוטל א' או ב' אילנות מבין השאר. מדצריך לעצים:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים יגום
כורתן בשוה לקרקע ולא ישרשן. מדעי\"ז יתעבו וישבחו הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים ישרש
מדאינו עושה מעשה בגוף האילן שמשביח. ל\"ג רבנן. ולהכי לא דמי לזירוד ופיסול דלא שרי רק עד ר\"ה [כפ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שנוטל הרבה אילנות במקום א':"
+ ],
+ [
+ "עד שיגום
דאל\"כ מחזי כמתקן קרקע גופה לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "אף המחליק ישרש
ואין צריך לגום דא\"א לחשדו דל\"ל לתקן קרקעו של חבירו:"
+ ],
+ [
+ "המבקיע בזית
מבקע עצים מהאילן. דלא דמי לזירוד ופיסול דאסור. דהתם מתכוון להשביח האילן משא\"כ הכא אינו מתכוון רק ליטול עצים להסקה. ואי\"ל לתסור משום מראית עין. י\"ל דמיירי במבקע עצים מצ\"א שבאילן דבכה\"ג מבורר שלא להשביח האילן קצצו [כמ\"ק ד\"י ע\"ב] במפלח דיקלא:"
+ ],
+ [
+ "לא יחפהו בעפר
במקום הבקוע. מדמשביח האילן:"
+ ],
+ [
+ "אבל מכסה הוא באבנים או בקש
דבזה אינו אלא שומרו שלא ייבש:"
+ ],
+ [
+ "הקוצץ קורות שקמה
שקוצץ כל גזעו והוא חוזר וגדל:"
+ ],
+ [
+ "אין קוצצין בתולת שקמה
בתולה בלא נכרת עדיין. משא\"כ רישא קורות שקמה היינו שנקצצה כבר כמה פעמים וחזר וגדל:"
+ ],
+ [
+ "בשביעית מפני שהיא עבודה
שמתעבה עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כדרכה
למטה מי\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אלא או מגביה עשרה טפחים או גומם מעל הארץ
עי' ספ\"א:"
+ ],
+ [
+ "המזנב בגפנים
נ\"ל דמזנב אינו כמו מזמר. דאלת\"ה היכא שרי ר\"ע. אף שכוונתו לעצים. עכ\"פ איכא משום מראית עין. ועוד הרי דבר שאין מתכוון אם הוא פסיק רישא אסור לכ\"ע [כשבת דק\"ג א'] והרי ע\"כ ישביח הגפן ע\"י מלאכה דאורייתא ולא דמי למסקל שהוא מד\"ס. אלא זומר הוא שחותך ראש הגזע. ומזנב קוצץ הענפים מהצד. לעצים שצריך:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח
לא יקצוץ הענפים שסמוך לקרקע טפח. דמחזי כקוצץ הגזע והוה ליה כזומר. ואע\"ג דלעיל [מ\"ד] בזיתים לכ\"ע שרי לגום סמוך לארץ. יש לומר התם שורש הזיתים שמניחו בארץ מעכב המחרישה ולא מחזי כמתקן קרקע לזריעה. מה שאין כן הכא הגפנים ושרשיהן דקין ואין מעכבין המחרישה להכי כשגוממן סמוך לארץ מחזי כמתקן הקרקע לחרישה:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ע אומר קוצץ כדרכו בקרדום או במגל ובמגירה
נ\"ל דהך בקורדם וכו' ד\"ה היא. דלר' יוסי הגלילי נמי שרי בהנך:"
+ ],
+ [
+ "אילן שנפשח
שנסדק:"
+ ],
+ [
+ "קושרין אותו בשביעית לא שיעלה
שיתדבקו הסדקים:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית
דלאכלה כתיב ולא להפסד. ולאכלן קודם שנתבשלו. היינו הפסד:"
+ ],
+ [
+ "הפגים
תאנים רכים:"
+ ],
+ [
+ "משיזריחו
משיאדימו בקטנותן:"
+ ],
+ [
+ "אוכל בהם פתו בשדה
אבל להכניס לביתו לא. דדוקא מעט שרי דלהפסד מועט לא חששו [כביצה ל\"ו א]. אבל כשיאכל הרבה מהן בביתו לא. דהרי כשיניחן עוד מעט באילן יהיו גדולים ומוטעמין טפי נמצא יש כאן הפסד גדול. ונ\"ל דבשדה דנקט אורחא דמלתא קאמר דכל שהוא מועט אינה מטריח בו לכנסן לביתו:"
+ ],
+ [
+ "ביחלו
שהתחילו להתבשל:"
+ ],
+ [
+ "וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייב במעשרות
כשביחלו וכפ\"ק דמעשרות:"
+ ],
+ [
+ "ענבים רכים שגדלו כבר כפול לבן:"
+ ],
+ [
+ "משהביא מים
שסוחטן ויוצא משקה:"
+ ],
+ [
+ "הבאיש
שהתחילו להתבשל. וסימנו כשנראה החרצנים מתוך הקליפה:"
+ ],
+ [
+ "וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייב במעשרות
כשהבאיש:"
+ ],
+ [
+ "זיתים משיכניסו רביעית לסאה
שמסאה זיתים יוכל לסחוט רביעית הלוג שמן:"
+ ],
+ [
+ "פוצע
לשון פצע ר\"ל שמכה אותן עד שיתפצעו ויתרככו ויתמתקו עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואוכל
אבל לסיכה לא חזו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "הכניסו חצי לוג
שנתבשלו כ\"כ שכשסוחט סאה זיתים. יצא חצי לוג:"
+ ],
+ [
+ "הכניסו שליש
שגדלו שליש גדולן. א\"נ שכשיסחטן יצא שליש ממה שראויין להוציא כשיתבשלו יפה:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל פירות האילן כעונתן למעשרות
כמפורש בפ\"ק דמעשרות:"
+ ],
+ [
+ "כן עונתן לשביעית
לאכלן אז אע\"ג שהכניס הרבה מהן לביתו. ומקמי הכי כלל וכלל לא. דרק תאנים ענבים וזיתים דרך לאכול מהן מעט בשדה גם קודם שנתבשלה יפה משא\"כ שאר פירות גם מעט מהן אסור קודם שנתבשלו יפה:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית
דלאכלה כ' ולא ולא להפסד. ובדלא טעין קבא מיירי או דדמי עציו שוין יותר מפריו או בצריך למקומו. או שיש לו שאר הפסד בקיומו [כב\"ק ד\"צ א] דאז לא עדיף משחיטת בהמה עוברה דכל שיש בו צורך אדם. אין בו משום צער בע\"ח. ובלא הנהו גוונא גם בלא שביעית אסור לקצצו. עכ\"ל ע\"ר הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים כל האילן משיוציא
עלים:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ה אומרים החרובין משישלשלו
שיגדלו עליו כעין שלשלות:"
+ ],
+ [
+ "והגפנים משיגרעו
גרוע גדול כפול הלבן:"
+ ],
+ [
+ "והזיתים משינצו
משיגדל הנץ. בליטהע בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו
דכיון שכבר נתבשל הפרי. אינן להפסד:"
+ ],
+ [
+ "כמה יהא בזית ולא יקוצנו
בשאר שנים מיירי ומשום בל תשחית [כב\"ק דצ\"א א] כך פירשו רבותינו. אולם מירושלמי מוכח דאלעיל קאי וה\"ק דהא דקאמרינן לעיל משינצו בזיתים. היינו שיהיה באילן הזית רובע קב זיתים ובכל א' יהיה נץ בראשו וכן פי' רב\"א. ולפי זה צ\"ל דהא דמקשה בב\"ק הנ\"ל ממשנתינו היינו מדמדמי איסור קציצת אילן דאסור רק במקום שיש הפסד. לאיסור קציצת אילן [בשביעית] דאסור נמי רק ביש הפסד:"
+ ],
+ [
+ "רובע
הקב. ובשאר אילן צריך קב. מדלא חשיב כ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הזית
אם הוא אילן חשוב. כזית הנטופי כפ\"ז דפאה אז בפחות מרובע סגי. כך נ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בנות שוח
בירושלמי קאמר שהוא מין אילן תאנה שבכל שנה גדלין עליו תאנים חדשים. אבל אין נגמר גידולן עד שנה שלישית מחנטה. ועכ\"פ גם כבר בשנה ראשונה ושנייה לגידולן כבר ראויין לאכילה [כן מוכח לע\"ד מהירושלמי שם. מדבעי כיצד יודע שהפרי הוא משנה שלישית. והוצרך לתרץ שקושר על התאנה כל שנה חוט. ול\"ל כולי האי. לטעמיה. אלא וודאי כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "שביעית שלהם שניה שהן עושות לשלש שנים
דמדאזלינן באילן לעניין מעשר ושביעית בתר חנטה. א\"כ התאנים שנגמר גידולן בשניה כבר חנטו בשביעית [ולפע\"ד דמדקאמר במתניתין סתמא משמע דכל הבנות שוח שבהאילן נוהג בהן קדושת שביעית. והיינו משום שרוב הבנות שוח שבהאילן הם מאותן שחנטו בשביעית. דמהכ\"ת יקצצם בעל האילן. קודם שיגמר כל גידולן. להכי גזרו בהמיעוט של שנה א' וב' אטו הרוב שהן מאותן שחנטו בשביעית. וכן משמע מהירושלמי הנ\"ל ודו\"ק. ובהא יתורץ נמי מה דקשה אמאי נקט תנא באופן איסור. דהיינו בחנטה בשביעית דאסורים בב'. ולא נקט אופן דהתירא דהיינו בחנטו בחמישית מותרים בשביעית. כאשר באמת פ' הרמב\"ם [שמיטה פ\"ד] והרי כחו דהיתירא עדיף. וכן נקט באמת אופן ההיתר תחלה לקמן בבצלים [פ\"ו מ\"ג]. אע\"כ מדבעי לאשמעי' דבר חדש. שכל הבנות שוח שבהאילן אף משנה א' וב' כולן דנין בהן קדושת שביעית]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר הפרסאות
מין תאנים שעיקר גדולן בפרס. אבל נוטעין אותן גם בארץ ישראל:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח
תמוה כיון דבאילן אזלינן בתר חנטה. מ\"ש מבנות שוח. ותו במה פליגי ר\"י ורבנן. ולפמ\"ש לעיל ל\"ק כלל. דוודאי כמו בבנות שוח לעיל כ\"כ בפרסיות. דבשניהן בעוד שגדלין בהאילן הפירות שחנטו בשביעית. כבר גדלו באותו האילן גם הפירות שחנטו אחר שביעית. ולפיכך ר\"י גזר גם בפרסיות לאסור בהאילן בשנה ב' כל הפירות שבו. אף אותן שחנטו אחר שביעית. דגזר הנך אטו הנך. כמו בבנות שוח לעיל. ולרבנן דוקא בנות שוח שמצויין בא\"י גזרינן אבל פרסיות שעיקר גידולן בפרס. ואינן מצויין בא\"י. הו\"ל מלתא דל\"ש דלא גזרו בה רבנן [כביצה י\"ט א']. אבל הנך פרסיות שוודאי חנטו בשביעית וודאי לכ\"ע שביעית שלהן בשנייה. מדאזלינן בכל אילן בתר חנטה:"
+ ],
+ [
+ "הטומן את הלוף
מין בצלים שאחר שנגמרו ונתלשו רגילין לטמנן בקרקע כדי לקיימן לזמן מרובה:"
+ ],
+ [
+ "עד גובה ג' טפחים
שיהיה סאתים לוף צבורים וגובה הכרי ג\"ט. דאל\"כ מחזי כזורע בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "וטומנו במקום דריסת אדם
שלא יצמח:"
+ ],
+ [
+ "לוף שעברה עליו שביעית
שהיה גדל משביעית לשמינית. ואף דבירק אזלינן בתר לקיטה. הכא מיירי שעקרוהו עם עליו סוף שביעית והניחוהו במקומו וחזר ונשרש שם והוסיף גדולים בשמינית. והרי עלי השביעית חייבים בביעור. ומיירי שכבר כלו לחיה בשמינית:"
+ ],
+ [
+ "אם לקטו העניים את עליו
בשביעית אחר הביעור. דס\"ל להאי תנא עניים אוכלים אחר הביעור ולא עשירים. ואף דספיחי שביעית אסורים כפ\"ט מ\"א. י\"ל דהתם היינו רק בשהיה תחלת גדולן בשביעית אבל הכא מיירי שהלוף הזה כבר יצא הקלח מששית לשביעית. דאז העלין שגדלו בשביעית בקלח הזה מותרים לכל קודם ביעור כפ\"ד סי' ט' ולאחר הבעור מותרים רק לעניים [ועי' פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לקטו
ואין לעניים עתה חלק בעלים שגדלו בח':"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו יעשה חשבון עם העניים
למשל לוף הזה שהה בארץ ו' ז' ח'. מגיע לעניים שליש העלין וכ\"כ תמיד מחשב לפי זמן ההיתר נגד שנת האיסור:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אין לעניים עליו חשבון
דס\"ל אף לאחר זמן הביעור גם עשירים יאכלו. והרי זכה בעה\"ב בהן. [כך כ' הר\"ש. וא\"כ אין כן הלכה. דהרי קיי\"ל דכל מין אחר שכלה מהשדה צריך לבערו מהבית ולשורפו ואסור גם לעניים [עי' רמב\"ם וראב\"ד פ\"ז משמיטה. ה\"ג] ובל\"ז ק' דמ\"ש הך דהכא מבצלים. שנכנסו לז' שאסורים [כפ\"ו מ\"ג] אע\"כ הכא שעברה עליו שביעית. הו\"ל תחלתו וסופו בהיתר ובכה\"ג יש ביטול בגידולין [כפ\"ו סי' כו]:"
+ ],
+ [
+ "לוף של ערב שביעית
שכבר נגמר כל בישולו בערב שביעית:"
+ ],
+ [
+ "שנכנס לשביעית
והוא מותר לכל באכילה קודם ביעור דדוקא ספיחים שתחילת שתילתן בשביעית היו אסרו חז\"ל אבל הנך כבר נגמר בשולן קודם שביעית:"
+ ],
+ [
+ "וכן בצלים הקיצונים
המיוחדו' לקיץ א\"נ הנזרעי' בקיץ. וכבר נגמרו בהקיץ שקודם שביעית וכולן נוח לעקרן ע\"י שינוי:"
+ ],
+ [
+ "וכן פואה
מין צבע. פערבער רעטהע בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "של עידית
הגדילה בשדה שמינה. שג\"כ נוח לעקרה:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים עוקרין אותן במארופות
שפאטען:"
+ ],
+ [
+ "של עץ
ולא של ברזל. דמחזי כעובד הקרקע:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים בקרדומות של מתכות
נ\"ל דבכל דוכתא לא חיישי ב\"ה לרואים בשביעית. מדהותר דבר זה בזמן שביעית לכל. כולם יודעים דבהיתר עושה מיהו במרא של ברזל גם ב\"ה מודה דאסור. דעכ\"פ בעי שינוי קצת. כדמוכח מ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ומודים בפואה של צלעות
הגדל בצדדי השדה. א\"נ בין הסלעים שאין דרך לזרוע שם דבר אחר. מקומו מוכח דאינו עובד השדה:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי מותר אדם ליקח לוף
עלי לוף. דעיקר הלוף א\"צ ביעור:"
+ ],
+ [
+ "במוצאי שביעית
מהחשוד על השביעית ולא יהיה העלים צריכים ביעור כשיכלה לחיה מהשדה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר מיד
דלאותן שנזרעו בשביעית ליכא למיחש. דהרבה מענישי' ב\"ד לזורע בפרהסיא. גם לאותן ששהו בארץ מששית לשביעית ליכא למיחש. דבמביא מהטמון בארץ מיירי. ומדא\"א לעקרו בשביעית בפרהסיא כ\"א בשנוי אפי' לב\"ה כסי' כ' הלכך לא שכיח שיעקר בשנוי כדי לטמנם עד מוצאי שביעית. אבל בלא היו טמונים בשביעית. וקנה בשביעית גופה מהחשוד. ודאי חיישינן שמא משביעית הם ואמר שהמטמונים מששית הביא. כך נראה לי פירוש המשנה החמורה הזאת:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים משירבה החדש
ר\"ל מפסח של ח' ואילך. שכבר מצוי אותו שגדל בח' והיינו ככל ירק [כפרק ו' משנה ד']:"
+ ],
+ [
+ "אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית
למי שחשוד לעבוד האדמה בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "העול והמזרה
וואורפשויפעל לזרות בגורן:"
+ ],
+ [
+ "והדקר
פפלוגאייזען לחרוש:"
+ ],
+ [
+ "אבל מוכר הוא מגל יד
האקקמעססער לקטוף כמלא יד:"
+ ],
+ [
+ "ומגל קציר
האנדזענזע:"
+ ],
+ [
+ "ועגלה
וואגען. דבכל אלו נוכל לתלות שרוצה לקצור מעט מספיחים המותרים. שהן בהפקר. ולהביא לביתו:"
+ ],
+ [
+ "לאסור ולהתר מותר
ונ\"ל דה\"ט דתלינן בהיתר. מדאזלינן בתר רובא דהיתירא שבעולם:"
+ ],
+ [
+ "היוצר
טעפפער:"
+ ],
+ [
+ "מוכר חמש כדי שמן
כדים לשמן:"
+ ],
+ [
+ "וחמשה עשר כדי יין
המיוחדים ליין. דרק שיעור מועט כזה הכי אורח' להביא מהפקר משום דיד כל אדם שוה לזכות בפירות אלו של הפקר לא יגיע לכל א' רק מעט ולא חיישינן שיקח כולם לשמן. דאינן ראויים לכך. דמעפר אחר נעשים:"
+ ],
+ [
+ "ואם הביא
החשוד:"
+ ],
+ [
+ "יותר מכאן מותר
למכור לו כלים ותלינן שמהפקר הביאם [כך פי' הר\"ש והר\"ב. ותמה רתוי\"ט שלא הביא הרמב\"ם דין זה [שמיטה פ\"ח. ה\"ה] ואני תמה יותר על פי' זה. דכיון שאם הביא החשוד יותר מזה תלינן שמההפקר הביא ומותר למכור לו כלים יותר מהשיעור. א\"כ כ\"ש כשקונה סתם נתלה שלהפקר קונה או לשנה הבאה כמו באינו חשוד. אמנם הרמב\"ם [פ\"ד משמיטה הכ\"ד] הביא דגם חבר שזוכה מהפקר. לא יביא מההפקר לביתו רק ה' כדי שמן וט\"ו כדי יין. משום חשדא. וסיים ואם הביא יותר מזה מותר. וא\"כ י\"ל דמשום קושיתינו הנ\"ל מיאן הרמב\"ם לפרש דאם הביא יותר מזה וכו' דלהוי קאי אחשוד כברישא. אלא אחבר שמביא מהפקר קאי. וה\"ק תנא. אע\"ג דחבר שהביא יותר מזה מותר. דתלינן שמהפקר מביא. אפ\"ה בחשוד לא תלינן. ולפ\"ז יפה הביא הרמב\"ם הדין בהחבר [פ\"ד] ולא בחשוד [פ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומוכר לעובדי כוכבים בארץ
כלים האסורים למכור:"
+ ],
+ [
+ "בחוצה לארץ
שאין שם דין שביעית. ול\"ח שיחזור וימכרם לחשוד בארץ. דהו\"ל לפני דלפני. ואף דלישראל אפי' לפני דלפני אסור [כתוס' ע\"ז דט\"ז] עכ\"פ אין מחזיקין איסור ממקום למקום [כנדה ד\"ג] כ\"כ ע\"ר רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית
נקט חורשת. דרוב בנ\"א אין לוקחין לחרישה רק שוורים. אבל פרות מיחדין לגדל וולדות ולחלב. ומותר למוכרם. אבל פרה דמשנתנו היינו במיוחדת לחרישה כגון שיודעין שהיא עקרה ושצמקו שדיה:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה מתירין מפני שהוא יכול לשחטה
ולא אמרי' בכה\"ג הדמים מודיעים. והרי דמי חורשת יותר הם מדמי שחוטה. דאפ\"ה תלינן לקולא. דשביעית חמירא להו לאינשי [כבכורות ד\"ל ע\"א] דאע\"ג דזה חשוד הוא. אפ\"ה כיון דלא ידעינן בודאי דלאיסור בעי להו. מהכ\"ת נחזיקינהו לאסורא. והו\"ל כמוכר בשר כשר למומר לעבודת כוכבים דלא חשדינן שמא יבשלו בחלב:"
+ ],
+ [
+ "מוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע
ותלינן לאכילה. ורק בחורשת פליגי ב\"ש מדאין דרך לשחוט חורשת:"
+ ],
+ [
+ "ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן
ול\"ח דלמדוד בגורן רוצה:"
+ ],
+ [
+ "ופורט
מחליף:"
+ ],
+ [
+ "לו מעות אע\"פ שהוא יודע שיש לו פועלים
דתלינן בהיתר:"
+ ],
+ [
+ "דלאיסור בעי להו:"
+ ],
+ [
+ "משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית
לאכלן אחר הביעור:"
+ ],
+ [
+ "נפה
זיעב לקמח:"
+ ],
+ [
+ "וכברה
זיעב לנקות התבואה. ולא זו אף זו קתני. אף שכבר' אינו חיי נפש כ\"כ מהר כנפה. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ורחיים
האנדמיהלע:"
+ ],
+ [
+ "ותנור
דבכולן תלינן דלהתיר' צריכא להו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא תבור
לא תברור אם מסתבר טפי שהוא מאיסור. ורישא נמי הכי מיירי. ואפ\"ה תלינן בהיתירא משום דרכי שלום:"
+ ],
+ [
+ "החשודה אמעשרות וטומאות:"
+ ],
+ [
+ "נפה וכברה
ואף שעכ\"פ יטמאן הע\"ה. אפשר בטבילה. משא\"כ תנור חרס א\"א להשאיל. דהרי בנטמא צריך שבירה. וכ\"כ רחיים מדהוא גדול טריחא מלתא למטבלה. גם א\"א לנקותו יפה מקמח הטמא:"
+ ],
+ [
+ "ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה
דרוב ע\"ה מעשרין:"
+ ],
+ [
+ "אבל משתטיל המים
בעיסה:"
+ ],
+ [
+ "לא תגע אצלה
לסייעה בגלגול. דהרי אז כבר הוכשר העיסה לקבל טומאה מכלי ע\"ה. ואף דקיי\"ל דחולין מתוקנים שבארץ ישראל מותר לטמא בידים. על כל פנים לחולין הטבילין לתרומה ולחלה. דוקא לגרום טומאה מותר. ולא לטמא בידים. והרי משתגלגל מתחיל טבולה לחלה:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
אמשאלת לחוד קאי:"
+ ],
+ [
+ "לא אמרו אלא מפני דרכי שלום
ונפקא מינה שתזהר כל מה שתוכל:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיקין ידי נכרים בשביעית
לברכו כשחורש:"
+ ],
+ [
+ "ושואלין בשלומן
אפילו לעוברי עבירה. בכל עת. אף דשלום שמו של הקב\"ה. ואגב גררא נקט ליה הכא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שלש ארצות לשביעית
חלוקות בדין שביעית:"
+ ],
+ [
+ "כל שהחזיקו עולי בבל
דהיינו מא\"י וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא נאכל
מ\"ש הר\"ב לא נאכל בנעבד בעבירה. הקשה רבינו מאורן של ישראל אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל מב\"ה פ\"ד מ\"ב. ופי' הוא ז\"ל לא נאכל אחר ביעור. ולפע\"ד י\"ל עוד דלא נאכל אספיחין קאי דאסור לאוכלן אף קודם ביעור כפ\"ד סי' ט' אולם הרמב\"ם בפירושו כאן כ' כהר\"ב. ובחיבורו [פ\"ד משמיטה הכ\"ו] פי' כדברינו. דלענין ספיחים מיירי [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ד סי' ט'] ולפע\"ד מוכח דאספיחין קאי. מדנקט לא נאכל ואח\"כ לא נעבד:"
+ ],
+ [
+ "ולא נעבד
משום דעד שם גם עולי בבל כבשו:"
+ ],
+ [
+ "וכל שהחזיקו עולי מצרים
דהיינו מכזיב וכו' וכזיב נ\"ל שהוא אכזיב הנזכר ביהושע [י\"ט כ\"ט] בערי אשר. וכ\"כ נזכר עם עכו בשופטים [א' ל\"א]"
+ ],
+ [
+ "ועד אמנה
ר\"ל כזיב באמצע. ומכזיב ועד הנהר מצד א'. ומכזיב ועד אמנה. מצד ב':"
+ ],
+ [
+ "נאכל אבל לא נעבד
דעד שם כבשו עולי מצרים אף שלא נכבשו מעולי בבל:"
+ ],
+ [
+ "מן הנהר ומאמנה ולפנים
עיין בציור:"
+ ],
+ [
+ "נאכל ונעבד
הנה רבינו תוספות יום טוב תפס לעיקר כבעל כפתור ופרח. דעכו וכזיב ואמנה שלשתן במערב ארץ ישראל. ועכו באמצעית מערב. ממוצע בין נחל מצרים. שהוא הנהר הנזכר במשנתנו שהוא דרומית מערבית לארץ ישראל. ובין אמנה הוא הר ההר שבאלה מסעי. שהוא צפונית מערבית לארץ ישראל וכן ראיתי במפת הארץ אשר לפנינו. דעכו הנקרא בלשונם אקרא או פטאלמיוס. וכזיב הוא אכזיב הנקרא ציב בלשונם. והר אמנה הנקרא בלשונם מאנט האר. שלשתן במערב ארץ ישראל. אמנם עכו סמוך לכרמל שניהן באמצעית ארץ ישראל ולשון ים מפסיק בין כרמל לעכו. ומעכו ולצפון בכמו שבעה פרסאות אשכנזית הוא כזיב. אמנם רחוק להלן לצפון הם צור וצידון. והר ההר צפוני יותר מכולן. ונהר מצרים. הוא שיחור. הנקרא בלשונם זיכאר הוא בקצה גבול מערבית דרומית מארץ ישראל. וכדי להצדיק ולהבין דברי חז\"ל אשר מפיהם אנו חיים. ועל דבריהם בחיק תורת ד' הורגנו כל היום. ולהבין תעלומות דבריהם הקדושים לילות עמל מנינו לנו. והחלב שינקנו משדי אם תשפך לארץ כמרירה כש\"ס סוף ברכות. אשר אם לא יהיה אפשר ליישב דברי קדשם. אזי אלפי עדי עדיות אסטטית יתבטלו. ורבבות שערי תרוצים לא ננעלו. והרי חז\"ל גיטין אמרו להדיא דעכו בצפון. כמבואר שם דף ז' ע\"ב. גם בתוס' שם ד\"ב א' כ' דעכו חציה ארץ ישראל וחציה ח\"ל. וכן כתב בירושלמי כאן. וליישב הכל. נ\"ל דהציור כזה? וכפי הציור הזה. עכו במקצוע צפונית מערבית מא\"י. ואעפ\"כ היא ממוצע באמצע גבול מערב. מפני הרצועה היוצאה ממנה לכזיב. ואותה הרצועה כבשו גם עולי בבל. אבל מכזיב עד אמנה וכ\"כ מה שהוא נגד כזיב מעכו ולדרום. עד הנהר. כבשו עולי מצרים ולא עולי בבל. אמנם על הרצועה שמעכו לכזיב. יהיו ב' שבילי' אחד לצד מזרח של הרצועה. הוא השביל שהזכירו חז\"ל גיטין שם. שההולך מעכו לכזיב. לימינו הוא ח\"ל. ושביל ב' היה למערב הרצועה. והוא השביל שהזכיר הירושלמי ותוספתא. שההולך מעכו לכזיב. לשמאלו הוא ח\"ל. ולפ\"ז יש לישב נמי מלת \"לפנים\" שבמשנה הקדושה. שתמה הר\"ש ור\"ב דהול\"ל \"ולחוץ\" ור\"ל לצד ח\"ל. ולפי דברינו ת\"ל הכל מיושב. דהרי לפי התוספתא היה מצד שמאל לרצועה ח\"ל. א\"כ מה שאמרה המשנה מן הנהר ואמנה ולפנים. ר\"ל לפנים מכזיב ושביל. דהיינו בין א\"י לים הגדול. זהו לא כבשו גם עולי מצרים והוא ח\"ל גמור. ולפ\"ז גם דברי התוס' ריש גיטין שזכרנו שכ' שקצת מעכו היה ח\"ל. נ\"ל ג\"כ שהוא קצת העיר שהיה לפנים מהשביל לצד הים הגדול. ונתיישב הכל על נכון ת\"ל:"
+ ],
+ [
+ "עושין בתלוש
לדוש ולזרות וכו' אצל החשוד או עובד כוכבים למ\"ד אין לעובד כוכבים קנין בארץ ישראל:"
+ ],
+ [
+ "בסוריא
זיריען. ועפ\"ו דדמאי סי' לב:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במחובר
לקצור ולבצור וכו'. דמדסמוך לא\"י גזרו במחובר שלא יעזבו א\"י להשתקע בסורי' מדקשה שמירת השמטה. ואעפ\"כ הקילו שם בתלוש כדי שיסמכו עליהן עניי א\"י להתפרנס שם בשביעית. מיהו דוקא בשמור אסור אבל במופקר. אפי' בא\"י מותר לקצור ולבצור כדרכו פירות אילן. אבל רק בשנוי [רמב\"ם פ\"ד משמיטה ה\"א]. חוץ מספיחי תבואה וזרעים דאסור כפ\"ט סי' י\"ג. והא דאצטרך לפרש דשין וכו'. נ\"ל דקמ\"ל מדסד\"א דתלוש היינו רק לישה ואפי' שנעשין בבית. אבל דישה ואינך שנעשין במקים גדולן במחובר אסור. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "דשים וזורין
בתבואה:"
+ ],
+ [
+ "ודורכין
ענבים. והקשה רתוי\"ט דתני מלאכת התבואה שלא כסדר. ועוד דהפסיק ביניהן דריכת הענבים. ולפעד\"נ דלא זו אף זו תני. ל\"מ לדוש ולזרות דבצנעה. אלא אפי' דריכת ענבים דהו\"ל פרהסיא. דבין עגולין לזגין רה\"ר. כסוף טהרות. ומכ\"ש עימור בתבואה דהוה פרהסיא. אפ\"ה שרו:"
+ ],
+ [
+ "ולא בוצרין
קוצר הענבים:"
+ ],
+ [
+ "ולא מוסקים
קוצר הזיתים:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמר ר' עקיבא כל שכיוצא בו מותר בארץ ישראל
מדאו'. כגון מלאכה בתלוש בא\"י. דשם רק מד\"ס צריך שנוי:"
+ ],
+ [
+ "עושין אותו בסוריא
אפי' כדרכו. א\"נ ה\"פ כל שמותר בא\"י במופקר. מותר בסוריא אפילו במשומר:"
+ ],
+ [
+ "בצלים
של ששית שנכנסו לז' [ומהרמב\"ם פ\"ד משמיטה ה\"כ משמע דמיירי במונחים תלושין על הקרקע. רק דמר' חנינא דקאמר להתלש לא משמע כן]:"
+ ],
+ [
+ "אם היו העלין שלהם שחורין
דונקעלגרין:"
+ ],
+ [
+ "אסורין
דבידוע שהוסיפו בז' ונאסרו לאחר ביעור:"
+ ],
+ [
+ "הוריקו
בר\"ה של ז' כבר הוריקו ונעשו געלבליך:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מותרין
דהולכים וכמשי' וכתלושין דמי:"
+ ],
+ [
+ "אם יכולין להיתלש בעלין שלהן
שהעלים חזקים כ\"כ שכשיאחזן יוכל לעקור הבצלים:"
+ ],
+ [
+ "וכנגד בן מוצאי שביעית
ר\"ל שנעקרו בששית ונטען בז' ולאחר שגדלו מעט חזר ועקרן ונטען בח':"
+ ],
+ [
+ "מותרין
דאע\"ג דאין ביטול בגדולין כמו ברישא. הכא שאני. דתחלתן וסופן בהיתר:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית
ולא יחוש שמא משביעית הוא ונלקטו בשביעית. ואסורים לאחר ביעור. אבל ביודע שנלקטו בשמינית מותרים. דבירק אזלינן בתר לקיט'. ויש אומרים דירק שנלקט [צ\"ל שנגמר] כולו בשביעית לא אזלינן גביה בתר לקיטה:"
+ ],
+ [
+ "משיעשה כיוצא בו
שכבר גדלו של ח' [עפ\"ה מ\"ה]. ועוד דכיון שיש כאן היתר לפנינו אין מחזיקין איסור ממקום שהיה גדל בארץ למקום שקונה אותו:"
+ ],
+ [
+ "עשה הבכיר
מקום ששדותיו ממהרים לבשל פירות:"
+ ],
+ [
+ "הותר האפיל
מקום שמאחרת להתבשל ואף על גב דבו שפיר יש לחוש שהוא של שביעית שעבר. דאי של ח' הרי עדיין לא נגמר. אפילו הכי הוא מותר. דתלינן שמבכיר הביאום:"
+ ],
+ [
+ "רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד
שהרבה ירק הביאו לשם מבכיר. א\"נ מדממהר לגדל:"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין שמן שרפה
תרומה שנטמא דלשריפה בא\"י קיימי:"
+ ],
+ [
+ "ופירו' שביעי'
שצריך ביעור בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "א\"ר שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא
מדקילא טומאת' מח\"ל שלא גזרו על אויר' [כגיטין ד\"ח. א]:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ
דשמא ירד כהן אחריו להביאה לא\"י. ויתטמא הכהן מח\"ל. מיהו וודאי שהיא תרומה טמאה. מדנטמא מח\"ל [כפ\"ק דשבת ט\"ז. ב']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כלל גדול אמרו בשביעית
משום דגדול עונש שבת ושביעית להכי תנא גבייהו כלל גדול. דשבת גם בתלוש. ושביעית נוהג גם במאכל בהמה ובמין צבעים [שבת ס\"ח א]. משא\"כ פ\"ק דפאה ופ\"ק דמעשר דלא חמירי כ\"כ לא נקט גדול:"
+ ],
+ [
+ "
או או:"
+ ],
+ [
+ "וממין הצובעים
דגם בצבעים נוהג שביעית. דכתיב לכם לכל צרכיכם:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מתקיים
אם אינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "בארץ
ר\"ל אם מניחו מחובר בחורף. ירקב ויכלה לחיה מהשדה ומשום חיוב ביעור נקט הכי:"
+ ],
+ [
+ "יש לו שביעית
ר\"ל להיות לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד. וכ\"כ לדמיו. ר\"ל במכרן באופן שרשאי למכור [כמשנה ג']. שביעית תופס דמיו. לקח בפירות בשר אלו ואלו מתבערים. לקח בבשר דגים יצא בשר ונכנסו דגים. בדגים יין. ביין שמן. אחרון אחרון נתפס. ופרי עצמו לעולם אסור:"
+ ],
+ [
+ "יש לו ביעור
לבערן אחר שכלה לחיה מהשדה:"
+ ],
+ [
+ "ואיזה
במאכלי אדם:"
+ ],
+ [
+ "זה עלה הלוף השוטה
אפי' שוטה שגדל בלי זריעה ולא חזי כ\"כ לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "ועלה הדנדנה
קרויזעמינצע:"
+ ],
+ [
+ "העולשין
ענדיוויען. וי\"א קירבעל וי\"א וועלשע שלאטין:"
+ ],
+ [
+ "והכרישין
שפאנישער לויך:"
+ ],
+ [
+ "והרגילה
בארצעלקרויט:"
+ ],
+ [
+ "ונץ החלב
וואלפסמילכקרויט. ונקט הנך לרבותא. אף דלא חזו כ\"כ לאכילה. וכ\"כ במאכל בהמה. ובצובעין. נקט הנך דלא חזו כ\"כ לבהמה ולצבע וכ\"ש שאר מאכלי אדם או בהמה או צבע אם אינו מתקיים. וכולהו מיירי שגדלו במקום שאין דרך לזרוע. דאל\"כ אפילו ספיחים אסורים כלקמן [פ\"ט מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומאכל בהמה החוחים
דערנער:"
+ ],
+ [
+ "והדרדרים
דיסטעלן. דחזו רק לגמלים:"
+ ],
+ [
+ "וממין הצובעים ספיחי איסטיס
וויידעקרויט שנעשה ממנו אינדיג. ונ\"ל דנקט ספיחים לרבותא אף שאין צובעין יפה [ועי' רש\"י ב\"ק דק\"א ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וקוצה
מין צבע:"
+ ],
+ [
+ "ומתקיים בארץ
ר\"ל או דחזי למאכל אדם וכו' רק שמתקיים ואינו כלה לחיה בחורף. מש\"ה אין לו ביעור ויש גרסא אחרת כל שהוא מאכל אדם וכו'. ולפי הך גי'. הך מתקיים בארץ דקא מסיים תנא. אכולהו ג' קאי:"
+ ],
+ [
+ "ולדמיו שביעית
דמדלא חזו להסקה רק לשאר צורך אדם. כגון לרפואה ומלוגמא וכדומה אין דינן כעצים סי' נ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "והערקבנין
מין עשב:"
+ ],
+ [
+ "והחלבצין
האזענקאהל:"
+ ],
+ [
+ "והבוכריה
ווילדע קירביס וכולן מתקיימין בארץ. ואינן כלין בחורף לחיה בשדה. מיהו באינו מאכל אדם ומאכל וכו' וגם אינו מתקיים לא הביא דוגמא להן. משום דרבים הם. ואם אעפ\"כ יחדם למאכל אדם. מחשבתו משוה להן אוכל [כדלקמן פ\"ח מ\"א] ועי' ראב\"ד [פ\"ז משמיטה הי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והרכפא
מיני עשבים לצבע שמתקיימין בארץ:"
+ ],
+ [
+ "ואין לדמיו ביעור
ר\"ל במכרן אינו חייב לבער דמים שקבל. מדאינו כלה לחיה:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר דמיהם מתבערין עד ראש השנה
ר\"ל חייב לבערן קודם ר\"ה של ח'. דאז זמן ביעור של אלו. וכ\"ש שחייב לבערן אחר ר\"ה. וטעמיה משום דדמים לא מינכרי. ואתו לאחלופי בשאר דמי שביעית:"
+ ],
+ [
+ "קליפי רמון
גראנאטאפפעל. והנץ הוא כעין פרח שבראשו:"
+ ],
+ [
+ "קליפי אגוזים
כל הנך חזו לצביעה:"
+ ],
+ [
+ "והגלעינין
גרעיני שאר הפירות דחזו להסקה ואעפ\"כ אין דינן כעצים דאין בהן קדושת שביעית [כסוכה ד\"מ ע\"א]. דהנך שאני. מדהן תוך הפרי שהוא מאכל וגם שומר להמאכל [כעוקצין פ\"ב מ\"ב] להכי החמירו בו [עכ\"מ]. והר\"ב כתב שהן מאכל בהמה. והר\"ש כ' שיש בהן מעט שמן:"
+ ],
+ [
+ "יש להם שביעית
ולא פי' התנא שא\"צ ביעור. משום דפשיטא דהרי קליפין וגרעינין אינן כלין בחורף. והר\"ש כ' מדאינן עיקר הפרי אין בהן חיוב ביעור:"
+ ],
+ [
+ "הצבע צובע לעצמו
באותן שא\"צ ביעור כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ולא בבכורות
דלמא משהי להו ואתי לידי תקלה. להשתמש בבכור או להאכיל תרומה לזר. מיהו שחוט מותר למכרו. רק לא באטליז:"
+ ],
+ [
+ "ולא בנבלות ולא בטרפות ולא בשקצים ולא ברמשים
ה\"ה כל האסור מן התורה. אפי' רק באכילה [חוץ מחלב טהורה] אם הוא דבר המיוחד למאכל. אסור מדאורייתא למוכרו לעובד כוכבים. לצורך אכילה דוקא [ש\"ך י\"ד סקי\"ז סק\"א. ולפ\"ח אפי' שלא לצורך אכילה] וסתם יינם אף דמד\"ס. אסור לסחורה. ויש מתירין. ויש להחמיר [י\"ד סי' קכ\"ג ס\"א] [ומה שהקשה רתוי\"ט מדאמרינן בבכורות [ד\"ו ב'] דלמא לעולם חלב אסור משום אמה\"ח. ואפ\"ה חריצי חלב דדוד הביא להם לסחורה. ומאי קו' הרי מדאסור מהתורה אסור לעשות בו סחורה: ובמחכ\"ר דמי גרע חלב שבבית. מצייד שנזדמן לו דברים טמאים דשרי למוכרן [כמשנה ד']. דדוקא במעכבן להשמינם אסור [כרמ\"א קי\"ז בי\"ד]. אבל פשוט שרשאי למלחן כדי שיתקיימו. ולהוליכן אפי' למקום רחוק במקוה שיש קונים וה\"נ חלב שאינו מתקיים כשהוא בעין מותר לעשות ממנו גבינה. ולהוליכן למחנה שמצוי שם קונים] ועי' במ\"ש בבועז כאן:"
+ ],
+ [
+ "ולא יהיה לוקח
בשביעית וה\"ה לוקט:"
+ ],
+ [
+ "ירקות שדה
שאינן נזרעים. דאל\"כ כל הספיחין אסורין כפ\"ט סי' י\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ובנו מוכר על ידו
דאז לא מחזי כלקטן לסחורה:"
+ ],
+ [
+ "מותר למכרן
אפי' הוא עצמו. מיהו בכל אותן שרשאי למכרן. על כל פנים המעות דמי שביעית הן וצריך ביעור מה שיקנה מהן:"
+ ],
+ [
+ "לקח בכור
בעל מום דמותר לזרים:"
+ ],
+ [
+ "מותר למכרו
אבל לא ביותר ממה שנתן כשלקחו:"
+ ],
+ [
+ "צדי חיה עופות ודגים
ל\"ד צייד. דה\"ה כל אדם [ש\"ך שם סק\"ו] וה\"ה לגבותם בחובו:"
+ ],
+ [
+ "מותרים למכרן
אבל לא יעכבם כדי להשמינם [שם ברמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
לחכמים צייד מותר לכוון לטמאים משא\"כ לת\"ק והלכה כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "לולבי זרדים
לולב הוא העלים קודם שנפתחו מכפליהן. וזרדין הוא שפיירלינגבוים:"
+ ],
+ [
+ "והחרובין
באקסהארן:"
+ ],
+ [
+ "ולדמיהן שביעית
מדחזו לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "לולבי האלה
אייכע:"
+ ],
+ [
+ "והבטנה
פיסטאציען בוים:"
+ ],
+ [
+ "והאטדין
ווייסדארן:"
+ ],
+ [
+ "ולא לדמיהן ביעור
דאינן כלין לחיה בחורף:"
+ ],
+ [
+ "מפני שנושרין מאביהן
ר\"ל מהגזע. וכלין לחיה בחורף:"
+ ],
+ [
+ "הוורד
ראזע:"
+ ],
+ [
+ "והכפר
ציפרעססען. וי\"א געווירץ נעלקען:"
+ ],
+ [
+ "והקטף
באלזאם:"
+ ],
+ [
+ "והלוטם
מירטהען וי\"א פיניאלען וי\"א צירקעלבוים:"
+ ],
+ [
+ "יש להם שביעית ולדמיהן שביעית
וה\"ה יש להן ביעור ולדמיהן ולהרמב\"ם אין להן ביעור וכלעיל סי' ל'. וע\"כ דס\"ל להרמב\"ם דגם הנך אינן כלין לחיה מהשדה:"
+ ],
+ [
+ "רש\"א אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי
ודינן כעצים דאין להן שביעית מדהנאתן אחר ביעורן. לא דמו למאכל. ואף בעצים דמשחן [קין בל\"א] דעשוי להאיר. עכ\"פ עיקר עצים להסקה:"
+ ],
+ [
+ "ורד חדש שכבשו בשמן ישן
וורד שביעית בשמן ששית או וורד שמינית בשמן שביעית קודם זמן הביעור:"
+ ],
+ [
+ "ילקט את הוורד
קודם זמן ביעור. ואז אין השמן צריך ביעור אף שהיה בוורד בכדי נ\"ט בשמן. ואף להנך תנאי דפליגי לקמן פ\"ט מ\"ה דאין הטעם כמבוער. עכ\"פ הכא מדסלקו לוורד בשעת היתר דהיינו קודם זמן הביעור דהו\"ל התירא בלע [כע\"ז דע\"ו א] כ\"ע מודו דהטעם כמבוער. ואינו חו\"נ לחייב השמן בביעור [ומזה נ\"ל ראיה לא\"ח סתמ\"ז ס\"ב ודו\"ק] וה\"ה בוורד ח' בשמן ז' ילקט הוורד לאכילה קודם עצרת של שנת ח'. דאז הוא זמן ביעור של זיתי שמן של שביעית [כפסחים נ\"ג א]:"
+ ],
+ [
+ "וישן בחדש
וורד ז' בשמן ח' או וורד ו' בשמן ז':"
+ ],
+ [
+ "חייב בביעור
דאע\"ג דקיי\"ל כר\"ג פ\"ט מ\"ה. דגם בסילקו בשעת איסור. הטעם הו\"ל כמבוער. עכ\"פ הכא וורד ישן בשמן חדש. טעמו חזק ביותר כמ\"ש הרמב\"ם. וכדקיי\"ל [בי\"ד סצ\"ה] דכל דבר חריף אינו כנ\"ט בר נ\"ט. ה\"נ מה\"ט הו\"ל כממשות. ואף דגם בממשות קאמר בירושלמי פ\"ט מ\"ה. דבהתחיל לבער מקצת האוצר הו\"ל הנשאר כמבוער. וכן פסק הרמב\"ם (פ\"ז משביעית ה\"ו). נ\"ל דזהו דוקא בשכבר מונח באוצר וביער מקצתו. משא\"כ הכא שכבשו לאחר זמן ביעור. הו\"ל כחולק אוצרו קודם שביערו. דאז וודאי כ\"א ואחד חייב בביעור. מיהו וורד ישן בשמן ישן וא' מהן שביעית לאחר הביעור מדליכא רק טעם פשוט. תליא בפלוגתא דלקמן אי טעם כמבוער או לא:"
+ ],
+ [
+ "חרובין חדשים שכבשן ביין ישן
חרובי שביעית ביין ו':"
+ ],
+ [
+ "וישנים בחדש
חרובי ז' ביין ח':"
+ ],
+ [
+ "חייבין בביעור
אף שכבשן בשעת היתר. עכ\"פ כיון דטעם חרובין ביין נקלט בחוזק. יותר מוורד בשמן וכמ\"ש הרמב\"ם. להכי הו\"ל טעם חרובים שביין כאוצר בפני עצמו. ולא סגי בשמבער החרובים עד שיבער גם היין:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שהוא בנותן טעם חייב לבער
היינו מין בשאינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומין במינו כל שהוא
אף שאין טעמו חזק. דהו\"ל כעין וורד חדש בישן אפ\"ה דינו כשביעית. מדהוא מין במינו:"
+ ],
+ [
+ "ושלא במינה בנותן טעם
אע\"ג דכבר תנא לה. נ\"ל דקמ\"ל דדוקא שביעית אוסרת וכו'. ר\"ל דוקא ממשות או טעם חזק שהוא כממשות. אבל טעם פשוט לחוד של שביעית הו\"ל כמבוער וכר\"ג לקמן פ\"ט מ\"ה. ולע\"ר רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל. קמ\"ל דבמינו אפילו סילק הממשות קודם ביעור אפ\"ה הו\"ל במשהו. וכ' עוד דהיינו דוקא לאסור לאחר ביעור בלא ביעור. מדיש תקנה להפקיר. או מדאכילת איסור חמיר טפי. אבל לעניין לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד. נ\"ל דסגי בס' אפי' במינו. עכלה\"ט:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כלל גדול
ערפ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אין עושין ממנו מלוגמא
ערווייכענדעס פפלאסטער:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך לומר לבהמה
דכ' לאכלה ולא להפסד:"
+ ],
+ [
+ "עושין ממנו מלוגמא לאדם
דכ' לכם לאכלה דוקא המיוחד לכם יהיה לאכלה ולא להפסד:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לבהמה
דכ' ולבהמתך וגו' תהיה תבואתה לאכל. הראוי לאכילתה לא יהיה למלוגמתה:"
+ ],
+ [
+ "חשב עליו
בשעת לקיטה:"
+ ],
+ [
+ "למאכל אדם ולמאכל בהמה
ר\"ל לשניהן:"
+ ],
+ [
+ "נותנין עליו חומרי אדם
לאסור למלוגמא:"
+ ],
+ [
+ "וחומרי בהמה
דאסור לשנותן מברייתן ולשלקן. מדדרכו להאכל חי מבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ווילדער ראסמארין:"
+ ],
+ [
+ "והאזוב
איזאב וי\"א מאיראן:"
+ ],
+ [
+ "והקורנית
ציטווערקרויט. אלו ג' אינן מיוחדין לשום דבר ואזלינן בתר מחשבתו:"
+ ],
+ [
+ "ולשתיה ולסיכה
במיוחד לזה או לזה לא ישנה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול דבר שדרכו לאכול
אם חי חי ואם מבושל מבושל. מיהו מאכל שנתקלקל מותר לזרקו:"
+ ],
+ [
+ "לא יסוך יין וחומץ
אף דאינו להפסד דהרי זילוף עדיף משתייה [כב\"ק דף קט\"ו ב']. נ\"ל דעכ\"פ מדמיוחד טפי לשתייה אסור לשנותו דכיון דמיוחד לדבר אחר זהו הפסדו:"
+ ],
+ [
+ "אף דעומד גם לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "ובמעשר שני
ניתנו רק לאכילה וכו':"
+ ],
+ [
+ "קל מהם שביעית שנתנה להדלקת הנר
משא\"כ תרומה רק בטמא מותר להדליקו. ובמע\"ש רק בטהורה מותר להדליק ולרב\"א מע\"ש בין טהור בין טמא אסור להדליקו:"
+ ],
+ [
+ "ולא תאנים במנין
כדי שימכר בזול. להיכירא דשביעית. ואע\"ג דבל\"ז אסור לסחורה. עכ\"פ בלקט לעצמו והותר מותר [כפ\"ז מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ולא ירק במשקל
קמ\"ל אע\"ג שזה שנוי. דתאנים אורחייהו למכור במשקל וירק במניין. אפ\"ה אסור:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א אף לא אגודות
אף בלא מניין אסור למכור אגודות רק ימכר הירק שלא אגוד. כדי לשנות מדרך סחורה בשאר שנים:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א את שדרכו לאגוד בבית
אם כשרוצה להביאן לאכילת ביתו נמי אוגדן:"
+ ],
+ [
+ "אוגדין אותו בשוק
ר\"ל אז מותר לאגדן למכור בשוק. דאז אין האגוד דרך סחורה. א\"נ ה\"ק כדרך שאגדן לצורך ביתו. מותר לאגדן למכור בשוק. דקשר בית משונה הוא:"
+ ],
+ [
+ "כגון הכרשין ונץ החלב
עפ\"ז סי' יב. יד:"
+ ],
+ [
+ "האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר
דמדאינו דמי שביעית רק דמי טרחה אינו נתפס בקדושת שביעית. ולא דמי לצובע בשכר דאסור [כפ\"ז מ\"ג]. שאני הכא דהו\"ל כשכרו ללקוט מציאות. ואפי' למ\"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. הכא לא נתכוון לזכות לעצמו כלום. ולא מכר לו כלום [תוס' ע\"ז דס\"ב א']. ומיירי הכא בספיחים המותרים כפ\"ט י\"ג:"
+ ],
+ [
+ "לקט לי בו ירק היום
דהו\"ל ל' מכר:"
+ ],
+ [
+ "שכרו אסור
ר\"ל נתפס בקדושת שביעית:"
+ ],
+ [
+ "כשאלקוט ירקות שדה
דירקות גינה הרי ספיחים הן ואסורים. ונקט רק הכא כן. משום דפועל רגיל לומר כך. כדי שלא יחשדו בעה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "אביא לך
ר\"ל תיכף כשלקח הככר אמר לו כן:"
+ ],
+ [
+ "לקח ממנו סתם
ר\"ל לקח הככר בהקפה:"
+ ],
+ [
+ "לא ישלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית
דהו\"ל כסחורה:"
+ ],
+ [
+ "אין נותנים לא לבייר
ברוננען מאכער. חופר בארות לרחוץ ולכבס במימיו. אבל חופר באר מי' לשתייה שרי. דמ\"ש מירקות לעיל. א\"נ מיירי הכא בשכבר חייב לו. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ולא לבלן
מחמם מרחצאות:"
+ ],
+ [
+ "ולא לספר
למגלחו:"
+ ],
+ [
+ "ולא לספן
למוליכו בספינה. אף דהנך ג' הנאת הגוף הן אסור. ומכ\"ש שחר אומנין:"
+ ],
+ [
+ "ולכולן הוא נותן מתנת חנם
שלא לשם שכר. אף שיודע שעי\"ז לא יתבע ממנו שכר אף דבעלמא מתנה דינו כמכר [כמגילה כ\"ו ב']. הכא שאני דהרי גם מכירה שרי [כפ\"ז מ\"ג] ורק סחורה אסור. וא\"כ מתנה נמי לאו סחורה הוא. וכן מוכח מלקמן [פ\"ט מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "תאנים של שביעית אין קוצין
לא יחתכם:"
+ ],
+ [
+ "אותן במוקצה
שניידעמעססער. המיוחד לכך:"
+ ],
+ [
+ "חרב. משום שנוי:"
+ ],
+ [
+ "אבל דורך הוא בעריבה
מולטער. דגם בתלוש צריך שנוי:"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין
לשון מיעוך וסחיטה. כמו עשו דדי בתוליהן:"
+ ],
+ [
+ "זיתים בבד
פרעססע:"
+ ],
+ [
+ "ובקוטב
עץ כבד שמשימין על זיתים הנכתשים. קעלטערבוים:"
+ ],
+ [
+ "אבל כותש הוא ומכניס לבודידה
פרעססע קטנה:"
+ ],
+ [
+ "שלא יביאנו לידי פסול
כשיטמא השמן. יצטרך לשרוף הירק ויפסידו [ונ\"ל דה\"ה איפכא. דהיינו ירק תרומה בשמן שביעית. דאע\"ג דאין לאסור משום דמביא התרומה לידי הפסד כשיגיע שעת הביעור שיצטרך לבער התרומה מהעולם. ליתא. דהרי השמן המובלע בהירק מחשב כמבוער [כלעיל פ\"ז מ\"ז]. וא\"כ אין צריך לבער הירק. מיהו אפ\"ה אסור. דלעניין לאכל ולא להפסד מחשב השמן המובלע כאיתי' בעינא. ושמא יטמא הירק ויצטרך לשרפו עם השמן המובלע]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר
לטעמיה דס\"ל דאפי' קדשים מותר להביא לידי פסול [כפסחים דצ\"ח ב]:"
+ ],
+ [
+ "והפרי עצמו אסור
לקח בפירות שביעית בשר. אלו ואלו מתבערים. לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפס דגים וכו' כלעיל פ\"ז סי' ו:"
+ ],
+ [
+ "ואם לקח יאכל כנגדן
כפי דמים שנתן יאכל משאר פירות בקדושת שביעית. דדמי שביעית נתנו רק לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין קיני זבים
קן הוא ב' תורים או ב' בני יונה. א' חטאת וא' עולה. ותמוה מ\"ש דנקט הנך קרבנות ולא עולה חטאת ושלמים ואשם דשכיחי טפי. ואת\"ל דקינים לרבותא נקט. אע\"ג דאיכא בהו חטאת העוף שכולה נאכל לכהנים. אפ\"ה כיון דמשולחן גבוה קזכו. לא אכל מדמי שביעית. או משום שכל דבר שבחובה אין בא רק מן החולין. ושביעית שיש בה קדושה. אינו חולין. עכ\"פ ק' דהרי בל\"ז אית בקנין נמי עולה שאינו נאכל. ולפיכך לא עדיף קנים משאר קדשים שאין אימוריהן נאכלים. טפי הו\"ל למנקט דאין מביאין מדמי שביעית חטאת עוף. ונ\"ל דרבותא קמ\"ל בקנין. אף דאתו לתקן הגוף לאכילת קדשים וסד\"א מדאתו לצורך אכילה. שרי להביאן קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין סכין כלים בשמן של שביעית
דדוקא סיכת אדם מותר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ידלק
ה\"ה בכלים שסכן במ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו
דמיקל בה טפי ולא רצה לגלות:"
+ ],
+ [
+ "האוכל פת כותים
אף קודם שגזרו שיהיו כעובד כוכבים פתן אסור מדהחרים אותן עזרא בש' כהנים בשופרות וש' ס\"ת וש' תינוקות. כשבטלו בניין בהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "כאוכל בשר חזיר
ל\"ד אלא חייב מכות מרדות:"
+ ],
+ [
+ "או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה
אבל לכתחלה אסור להסיקן כפ\"ט מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתחשב הוא
שהרוחץ אדם חשוב. וילמדו אחרים להקל טפי [ונ\"ל דלהכי נקט בלשון התפעל דקמ\"ל דרשאי הוא לחשוב א\"ע כחשוב להחמיר ע\"ע לא הו\"ל כיוהרא כספ\"ק דברכות. דהכא שאני דכמה שאין רוחצין איכא בשוקא [כפסחים דנ\"א ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הפיגם
רויטעקרויט:"
+ ],
+ [
+ "והירבוזין השוטים
ווילדער שפארגעל:"
+ ],
+ [
+ "והחלגלוגית
בארצעלקרויט וי\"א ערדבעערען וי\"א בייפוסקרויט:"
+ ],
+ [
+ "כוסבר שבהרים
קאריאנדער שגדל בהר. אבל של גינה חשוב:"
+ ],
+ [
+ "והכרפס
פעטערזילען:"
+ ],
+ [
+ "והגרגר
איריגא:"
+ ],
+ [
+ "של אפר
הגדל באחו:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן המעשרות
בכל השנים:"
+ ],
+ [
+ "שאין כיוצא בהם נשמר
והרי שמור אסור לאכול ואלו בהפקר גדלים. והפקר פטור ממעשר. וגם ספיחי שביעית שגדלו בהפקר מותרים. מיהו קדושת שביעית יש בהן. ואסור ליקח מהן מע\"ה יותר מג' סעודות. דהו\"ל כדי חייו ליום א'. דביותר מג\"ס. אף בדברים שא\"צ ביעור. חשוד עכ\"פ הע\"ה לקנות בהן עבדים קרקעות ובהמה טמאה וכדומה [כתוס' סוכה דל\"ט א]:"
+ ],
+ [
+ "שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה
דאינן חשובים כ\"כ שלא יפקירן:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר כל הספיחים מותרין
ליקח מחשוד. דמסתמא הוא מהפקר:"
+ ],
+ [
+ "שאין כיוצא בהם בירקות שדה
ר\"ל אינו גדל בהפקר כשאר ירקות:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מספיחים שאין דרך לזרען. והכי קיי\"ל. ואסרום משום רשעים שזרעו בסתר ואמרו שהם ספיחים [עי' רמב\"ם שמיטה פ\"ד ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שלש ארצות לביעור
ר\"ל חלוקות זמ\"ז לענין ביעור. דכל מין שכלה מארץ שלקטו. אף שמצוי אותו מין עדיין בארץ אחרת. חייב לבערו:"
+ ],
+ [
+ "לא עבר הירדן שבגלעד. אלא העבר האחר שבא\"י. [כך משמע מפי' הר\"מ והר\"ב כאן. שהרי פירשו דשפלת לוד והר שלה ומבית חורון עד הים. הם הג' שבעבר הירדן. והרי ידוע דלוד ובית חורון עד הים כולן במערב הירדן הן. והם א\"י ממש [ועי' יהושע י\"ח י\"ד. ומע\"ש פ\"ה מ\"ב ומגילה ד\"ד א]. אמנם בירושלמי [שביעית פ\"ו ד\"י ע\"ב] אמרינן דמזרח עבר הירדן אע\"ג דכתיב גביה החל רש שיהיה כחולין. וגם לא כבשוהו עולי בבל. אפ\"ה יש בו דין שביעית מד\"ס. רק שספיחיו מותרין. וכן פסק הרמב\"ם [פ\"ד משמיטה הכ\"ח]. ולעניין בכורים [עפ\"א דבכורים מ\"י]. א\"כ עבר ירדן שנזכר כאן. הוא מזרח הירדן. ולפ\"ז לוד ובית חורון שזכר התנא. אינו פי' של ג' שבעבר ירדן. וכן פי' הגר\"א זצוק\"ל. שלא פי' התנא הג' שבעבר ירדן מדמפורשים כבר ביהושע (ט\"ו). רק הנך ג' שזכר התנא לוד והר המלך ובית חורון. הן הג' שבחלק בנימין. ומשום דחלק בנימין מובלע בתוך חלק יהודה להכי לא מני לה תנא לארץ בפ\"ע. רק דשפלת לוד של בנימין נכלל בשפלת דרום של יהודה. והר המלך של בנימין נכלל בהר של יהודה. ובית חורון של בנימין נכלל בעמק של יהודה. וגם רכ\"מ [פ\"ד משמיטה] ס\"ל כך דעבר הירדן דקאמר תנא. היינו עבר מזרחי של ירדן. ות\"ל שכך מצאתי בתוספתא דמכילתן [פ\"ז] דקאמר בפי' איזה הר שבעבר הירדן וכו' חשבון וכו' דיבון ובמות בעל. ובעל מעון וכו' והרי הנך כולן הן שכבשן משרע\"ה במזרח ירדן. כמפורש סוף מטות [במדבר ל\"ב ג']:"
+ ],
+ [
+ "ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת
ר\"ל דהשתא הוה ט' ארצות חלוקות לביעור. כ\"כ הירושלמי. ולרש\"י [פסחים דנ\"ב ב'] רבותא קמ\"ל אף שיש ג' לכל אחת ואחת. שכלים פירותיה קודם לחבירתה. אפ\"ה כולן אחת הן. וכ\"כ הר\"מ הכא. וכ\"מ בבבלי שם:"
+ ],
+ [
+ "העמק
ר\"ל תחום טבריא הוא העמק הנ\"ל אלו ג' הם ג' של גליל:"
+ ],
+ [
+ "וביהודה
ר\"ל ג' ארצות שביהודה הן. ההר וכו' דיהודה לא היה נקרא עבר הירדן. מדלא היה הירדן במזרח יהודה. אלא ים המלח היה במזרח חלקו. כמבואר ביהושע בגבולי א\"י:"
+ ],
+ [
+ "ההר שפלה והעמק
והשתא מפרש ג' שבעבר הירדן. שפלת וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושפלת לוד כשפלת הדרום
דכ\"ז שאוכל בזה אוכל בזה:"
+ ],
+ [
+ "מבית חורון ועד הים מדינה אחת
אלו ג' שבעבר הירדן. [ועי' לעיל סי' ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה
שבג' ארצותיה. ולירושל' הנ\"ל אג' ארצות שבכ\"א קאי מתני':"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הארצות כהר המלך
דשם רבוי פירות:"
+ ],
+ [
+ "וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים
דאע\"ג דאין חי' שביהודה גדילה אפירות שבגליל. בשביל פירות אלו מתרחקי' החיות:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין על המופקר
אוכלים מה שבבית. במצוי מין זה עדיין במקום הפקר בין במחובר בין בתלוש:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא על השמור
בכלה במופקר. אבל מצוי עדיין באילן שבחצר שאין חיה מצוי שם:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין על הטפיחין
פאגעלקרוג קדירה שבכותל ששם צפרים יקננו. אוכלין בביתו במצוי מין זה עדיין בטפיחים ממה שהביאו הצפרים. אף שאיננו בשדה:"
+ ],
+ [
+ "ועל הדופרא
אילן העושה ב\"פ פירות בשנה. אף שאינו מצוי. אוכלין עליו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא על הסתווניות
ווינטערטרויבען. המתבשלין באילן בסתיו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מתיר כל זמן שבכרו
שהתחילו להתבשל קודם שכלה הקיץ של שביעית. אף שלא נגמר בשולן עד הסתיו של שמינית. רשאי בשמיני. לאכול עליהן אותן שנגמרו לגמרי בקיץ. כל זמן שאותו מין בסתונית מצוי בשדה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "הכובש שלשה כבשים
ג' מיני ירק:"
+ ],
+ [
+ "בחבית אחת
בחומץ או בציר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אוכלין על הראשון
דבכלה מין א' נאסרו כולן. מדנתנו טעם זב\"ז דהרי הוא מין בשא\"מ. וא\"כ הכא דליכא רק ב' מיני היתר וא' איסור. הרי לא נתבטל בס' [כלעיל ספ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר אף על האחרון
דדוקא בהוא בלי תערובות חייב בביעור. משא\"כ הכא אותו שכלה מעורב בטעם מאותו שלא כלה:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית
וטעמו שבלוע בחבירו כמבוער הוא. כלעיל [פ\"ז מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "והלכה כדבריו
היינו כבית הלל מעשר שני [פ\"ה מ\"ו] דטעם כמבוער:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כל ירק אחד לביעור
ואף שכלו שלשתן. אם מין ירק אחר לא כלה. אין צריך לבערן:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ברגילה
בארצעלקרויט והוא חלוגלוגות ועומד ימים רבים בשביל הליחות שבה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיכלו סגריות
הרגילה הגדילה מסוגר תחת הארץ:"
+ ],
+ [
+ "מבקעת בית נטופה
ארץ לחה מאד ולכן מתקיים שם זמן רב:"
+ ],
+ [
+ "המלקט עשבים לחים
אין צריך לבער עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שייבש המתוק
שנתייבש לחלוחית שבקרקע מגשמי שביעית. דשוב אותן הנשארים בשדה בשמינית לא חזו לחיה:"
+ ],
+ [
+ "והמגבב ביבש
לקט עשבים שדרכן לאכול יבשים אין צריך לבער עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שתרד רביעה שניה
ר\"ל גשם השני והוא כ\"ג במרחשון בשנה ח'. דתו לא חזו יבשים שבשדה לחיה:"
+ ],
+ [
+ "עלי קנים ועלי גפנים
א\"צ לבער עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שישרו מאביהן
שיפלו מהגזע. דתו לא חזו לחיה:"
+ ],
+ [
+ "והמגבב ביבש
מעלי קנים וגפנים. א\"צ לבער עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "בכולן
כל הנזכרים במשנה:"
+ ],
+ [
+ "עד אימתי עניים נכנסים לפרדסות
בשאר שנים ליטל לקט שכחה ופאה. ולא ניחש להיזק הצמחים בדריסת רגלם. ואפשר נמי דקאי אשנה שמינית נמי. ונכנסים ללקוט פירות שביעית שעדיין נשארו שם באילנות. והא דנקט עניים אורח' דמלתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "עד שתרד רביעה שניה
דאחר רביעה שנייה כבר נתרכך הארץ על הזרע. וכשידרוך שם מזיק לבע\"ה בדריסת רגליו:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית
דמדראויין למאכל בהמה אסורים בסחורה ובהפסד:"
+ ],
+ [
+ "משתרד רביעה שניה
דתו לא חזו אותן שבשדה לחיה. והא דקאמר נהנין ושורפין. והרי הוה סגי למימר שורפין. נ\"ל דקמ\"ל כראב\"ד ורמב\"ן [עי' לקמן סי' נ\"ד] דאחר זמן הביעור א\"צ לאבדו אלא רק מפקירו ויכול כל אדם וגם הוא עצמו לזכות בו וליהנות ממנו. והיינו דקאמר הכא נהנין ושורפין. דקודם זמן הביעור רק ליהנות ממנו שרי. אבל לא לשרפו. אבל משהגיע זמן הביעור יכול ורשאי ליהנות ממנו או לשרפו:"
+ ],
+ [
+ "והגיע שעת הביעור
המבואר במ\"ב. בכלה לחיה לפי הארצות. מיהו בסתם. אוכל בענבים עד הפסח. ובזיתים עד עצרת. ובגרוגרות עד חנוכה. ובתמרים עד פורים. וכולן של שנת ח'. ולהכי גם בסתם בהגיע א' מהזמנים הנ\"ל מחלק וכו':"
+ ],
+ [
+ "מחלק מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד
לבני ביתו וקרוביו ואוהביו. ולרמב\"ן מוציא הנשאר ומפקירו. מיהו גם הוא יכול לחזור ולזכות בין הזוכי'. ולרמב\"ם צריך לאבד הנשאר ולבערו מהעולם:"
+ ],
+ [
+ "ועניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים
ר\"ל עניים ועשירים לאו דוקא. רק ר\"ל מי שאין הפירות משדה שלו. זהו עני ואוכל. אחר הביעור. אבל בעל השדה שזכה גם הוא בהפקר משדה שלו. זהו עשיר ואסור לאכלן אחר הביעור. מיהו בביעור כולן חייבים. רק דלר' יהודה רק אדם אחר רשאי לחזור ולזכות במה שביער והפקיר הבעל השדה כך נ\"ל וכ\"מ בתוספתא. ובפי' החומש לרמב\"ן:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין אחר הביעור
מדקיי\"ל כר' יוסי דנמוקו עמו. להכי רמב\"ם לשטתיה לעיל סי' נ\"ד. גרס הכא אין אוכלין:"
+ ],
+ [
+ "שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה
היינו שנאספו בהיתר. וירשם זה או נתנו לו במתנה. והגיע. זמן הביעור:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ינתנו לאוכליהן
ר\"ל לכל מי שירצה לאכול מהן. ואף הוא ובני ביתו מותרין לאכול מהן אבל לא יאכלם הוא לבדו. דס\"ל כב\"ש פ\"ד מ\"ב דאין אוכלים פירות שביעית בטובה. ואם יאכלם הוא לבדו יחזיק טובה למוריש ולנותן. ואע\"ג דגם ב\"ש לא אסרו רק בשמחזיק לו טובה. אבל באינו מחזיק לו טובה מותר הוא בעצמו לאכלן. וכ\"ש הכא במוריש. שכבר מת וא\"א שיחזיק לו טובה. י\"ל דגם ב\"ש לא התירו רק כשהזוכה לקטן בעצמו משדה של חבירו. אז כשלא יחזיק לו טובה מותר הוא עצמו לאכלן. אבל הכא שמידי המזכה בעצמו קבלן הזוכה. דמי טפי למו\"מ וסחורה. ולהכי אפי' כשלא יחזיק לו טובה אסור. ובאמת הוה מצי למנקט פלוגתיי' אם מותר ליתן במתנה פירות שביעית אפי' שלא בטובה אי לא. אלא איידי דבעי למנקט מה יעשה מי שנפלו לו בירושה. דהיינו אע\"ג שלא חטא המוריש. דהרי ע\"כ מת. אפ\"ה מחמיר ר\"א. נקט נמי מתנה. א\"נ נקט מוריש לרבותא דר\"א ומתנה לרבותא דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין החוטא נשכר
ר\"ל לדידן מותר לאכלן לבדו. דכב\"ה ס\"ל דאוכלין פירות שביעית אפי' בטובה. אלא לדידך דס\"ל אסור לאכול בטובה. א\"כ חוטא הוא המקבל מתנה הזה. דקבל מתנה שלא היה רשאי לקבלה. והרי עכ\"פ ירוויח. שיאכל גם הוא עמהם. והן יחזיקו לו טובה ג\"כ על שנתנן להן:"
+ ],
+ [
+ "אלא ימכרו לאוכליהן ודמיהם יתחלקו לכל אדם
נ\"ל מדלא קאמר \"והדמים\" יתחלקו. אלא ר\"ל דמיהן של האוכלין. דהן יחלקו המעות למי שירצו. כדי שלא יחזיקו מקבלי המעות טובה למקבל המתנה שחטא [וק' א\"כ למה ימכרם יפקיר הפירות עצמן ככל פירות שביעית בשעת הביעור. ואין לומר דחיישי' שיחזיקו לו הזוכים טובה על שהפקירן. דא\"כ מ\"ש משאר פירות שביעית דלא חיישינן כן. ודוחק לחלק דהכא דחטא קנסי' ליה גם בהא. במוריש מה אכ\"ל. מיהו י\"ל דהקשו לו לר\"א רק במקבל מתנה. דהו\"ל לומר כן] ובירושלמי פליגי אי מיירי בפירות שנלקטו בהיתר או באיסור:"
+ ],
+ [
+ "חייב מיתה
דסד\"א בשביעית כתב לאכלה ולא לשרפה. ואם יתן חלה גורם שתשרף אם תטמא. קמ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שביעית משמטת את המלוה
דאינו רשאי לתבוע חובו לאחר שעבר עליו ערב ר\"ה של שמינית. דשביעית אינה משמטת רק בסופה [כערכין דכ\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "בשטר ושלא בשטר
ר\"ל אפי' בשטר ששעבד נכסיו. ואפי' פיר' אחריות נכסים בפירוש בשטר. אפ\"ה לא הו\"ל כיש לו משכון דאינו משמט:"
+ ],
+ [
+ "הקפת החנות
שלוקח פרוטה פרוטה ואינו קובע זמן לפרעון. רק כשיצטרף סך מה. פורע הכל:"
+ ],
+ [
+ "אינה משמטת
מדאין דרך המלוה לנוגשו:"
+ ],
+ [
+ "ואם עשאה מלוה
שחישב עמו וקבע זמן לפרעון:"
+ ],
+ [
+ "הראשון הראשון משמט
פעם ראשון אינו משמט. וכשלקח פ\"ב נשמט הראשון. ובפעם ג' נשמט ב' וכן לעולם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל מלאכה שפוסקת בשביעית
ר\"ל אם שכירתו מעבודת קרקע שאסור בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "משמטת
דהו\"ל כמלוה:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הפרה וחלקה בר\"ה
בא' דראש השנה דח':"
+ ],
+ [
+ "אם היה החדש מעובר
שהיה אלול מעובר. והוה ליה א' דראש השנה. ל' של אלול דשביעית:"
+ ],
+ [
+ "משמט
דשביעית משמטת בסופה:"
+ ],
+ [
+ "והמוציא שם רע
אונס ומפתה נותן נ' שקל. ומש\"ר נותן ק' וקודם שתבעו בדין אינן משמטין. מדאי מודה מפטר:"
+ ],
+ [
+ "וכל מעשה בית דין
פסק דין משנכתב אינו משמט. דכגבוי דמי:"
+ ],
+ [
+ "המלוה על המשכון
מירושל' משמע אפי' קתא דמגלי על אלפי זוזי. ונ\"ל כיון דשמואל קאמר הכי בירושלמי דאפי' היה המשכון מחט. ש\"מ דשמואל לשטתו [ב\"מ פ\"ב א'] דבאבד הקתא אבד אלפי זוזי. אבל אנן דלא קיי\"ל התם הכי. גם הכא לא קי\"ל כוותיה:"
+ ],
+ [
+ "והמוסר שטרותיו לבית דין
שהם יגבו חובו בזמנו. ולא יצטרך הוא לנגוש ללוה:"
+ ],
+ [
+ "פרוזבול
אם נכתב פרוזבול:"
+ ],
+ [
+ "התקין הלל לפרוזבול
נוטריקון. פרוז ר\"ל תקנה. ובול ר\"ל לעשירים. שלא יפסידו ושלא יחטאו. ומדלא היו כל ישראל בא\"י בזמן בית שני. והו\"ל שמטת כספים מד\"ס היה כח ביד הלל לבטלה:"
+ ],
+ [
+ "זהו גופו של פרוזבול
כך כתוב בו. שאמר המלוה לדיינים מוסרני וכו'. וקיי\"ל דאפי' שלא בפני דיינים יוכל לומר לב' עדים הוו עלי סהדי שמוסרני שטרותי לב\"ד פלוני וכו' וא\"צ למסור באמת השט\"ח לב\"ד. ואפי' חובות שבע\"פ יכול למסור בכה\"ג. גם א\"צ כתב. אלא שאומר כך בפני ב\"ד או עדים. וזמן כתיבת הפרוזבול עד סוף שנת ו' לרא\"ש. ולרמב\"ם מדאין שביעית משמט רק בסופו. כותבו גם בשביעית עצמו. מיהו י\"א דאין שמיטה נוהגת בזה\"ז וכן נוהגים [ח\"מ סס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הדיינים שבמקום פלוני
ונקט תנא רק שם ב' דיינים להודיע שצריך להזכיר כל שמותם. אבל באמת צריך להזכיר שם כל אחד מהג'. וכן דרך התנא בכ\"מ להזכיר ב' והם ג' [כמנחות פ\"י מ\"ג. ופרה פ\"ג מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "או העדים
לפני מי שאמר לפניהם כך:"
+ ],
+ [
+ "פרוזבול המוקדם
שכתבו בכסלו. וכתב זמנו בתשרי שלפניו:"
+ ],
+ [
+ "כשר
דהרי הורע כח מלוה עי\"ז דאינו מועיל לשטרות שנעשו אחריו:"
+ ],
+ [
+ "והמאוחר פסול
שכתבו בתשרי וכתב זמנו בכסלו. ואולי ילוה ביני ביני ויסברו ב\"ד שלא ישמיטן שביעית מדפרוזבל מאוחר לשט\"ח ויגבה שלא כדין. ומשום קנסא פסלוהו לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "שטרי חוב המוקדמים פסולים
דהרי יגבה שלא כדין מהלקוחות שלקחו מלוה קודם להלואתו. ופסלום לגמרי משום קנסא. אבל לא משום שהעדים רשעים שחתמו שקר. די\"ל לא העדנו רק על ההלואה. והכי קיי\"ל נמי דאין מעלין משטרות ליוחסין מה\"ט [ככתובות דכ\"ד ב] דאמנה שבשטר הן מעידין:"
+ ],
+ [
+ "והמאוחרים כשרים
מדהורע כחו של מלוה עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אחד לוה מחמשה כותב
הסופר:"
+ ],
+ [
+ "פרוזבול לכל אחד ואחד
לכל מלוה ומלוה:"
+ ],
+ [
+ "חמשה לוין מאחד אינו כותב
כלומר אין צריך לכתוב:"
+ ],
+ [
+ "אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע
שיהיה ללוה. דאז הוה כגבוי:"
+ ],
+ [
+ "אם אין לו מזכה הוא
ר\"ל מזכה מלוה ללוה:"
+ ],
+ [
+ "בתוך שדהו כל שהוא
ואפי' החוב ק' מנה. עכ\"פ אפשר דגבי והדר גבי כל שעה שיפדהו:"
+ ],
+ [
+ "היתה לו שדה ממושכנת בעיר
בין שמישכן הלוה לאחרים. או אחרים אצלו:"
+ ],
+ [
+ "רבי חוצפית אומר כותבין לאיש על נכסי אשתו
אפי' על נכסי מלוג שאינן באחריותו רק שאוכל פירותיהן:"
+ ],
+ [
+ "וליתומים על נכסי אפוטרופין
הואיל ואפוטרופס לוה. אף שלא לצורך עצמו לוה. אפ\"ה כותב על נכסיו. והא דאמרינן [גיטין ל\"ז א] דיתומי' א\"צ פרוזבול. היינו בשהיה אפוטרופס שלהן מלוה:"
+ ],
+ [
+ "כוורת דבורים
במחוברת בטיט כעל\"פ דהו\"ל כקרקע. ובמונחת ע\"ג יתדות כעל\"פ דאינה כקרקע. כי פליגי במונחת ע\"ג קרקע ואינה מחוברת ואעפ\"י שאין מקום הכוורת שייך לבעל הכוורת:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר הרי היא כקרקע
ונקנית בכסף שטר וחזקה:"
+ ],
+ [
+ "וכותבין עליה פרוזבול
אפי' אין לו קרקע כלל:"
+ ],
+ [
+ "והרודה ממנה בשבת
חלת דבש שבתוכה. הו\"ל כתולש ממחובר:"
+ ],
+ [
+ "והרודה ממנה בשבת פטור
אבל אסור מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "המחזיר חוב בשביעית
ר\"ל אחר שביעית. דאין שביעית משמט רק בשעה אחרונה:"
+ ],
+ [
+ "יאמר לו
מלוה ללוה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו
לוה למלוה:"
+ ],
+ [
+ "יקבל ממנו
ולא עוד אלא שמותר לפשוט ידו לקבל המעות בשעה שאומר משמט אני:"
+ ],
+ [
+ "וזה דבר השמטה
בדיבור א' סגי. מיהו אעפ\"כ אינו רשאי לומר לו שרוצה לפרוע. רק צריך הלוה שיאמר לו אעפ\"כ אני במתנה נותן לך המעות אלו [ח\"מ סי' ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "המחזיר חוב בשביעית
ר\"ל שאומר אעפ\"כ כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לא יחזיר לבניו
א\"צ להחזיר להם כשמת הגר:"
+ ],
+ [
+ "ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו
שלא יחזור לסורו. ואילה\"ק מה יועיל שיחזור לסורו הרי עכ\"פ יהיה דינו כישראל מומר לעבודת כוכבי'. ואי\"ל שיטעה שנדינהו אז כעובד כוכבי'. כעין סברת תוס' [קדושין די\"ז ב]. הרי גם עובד כוכבים אינו יורש לגר. ודוחק לומר שיטעה בתרתי. ונ\"ל דר\"ל בעבור צערו על איבוד ממונו. ימאס בדת יהדות. ולא שיחשוב לירש השתא. או נ\"ל דר\"ל שירש אז בכח עובדי כוכבים. [ודברי רתוי\"ט כאן ד\"ה לא יחזיר תמוהים. וע\"ש] מיהו דוקא בהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה. חששו לזה. אבל בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. אין רוח חכמים נוחה שיחזור. דאז טפי איכא למיחש. מדדמי לישראל. ואם יחזיר לו ידינוהו כישראל גמור ויפטר אשת אחיו בחליצה או ייבם במקום אח אחר שהורתו בקדושה. כמרדכי פ\"ק דקדושין. ולרש\"י בקדושין די\"ז ב' הוה דינא איפכא. דבלידתו בקדושה מדדמי לישראל. רוח חכמים נוחה שיחזור והכי קיימא לן [ח\"מ קכ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "כל המטלטלין נקנין במשיכה
ובלא משך אפי' נתן מעות יכולים לחזור בהן:"
+ ],
+ [
+ "וכל המקיים את דברו
אפי' בלא נתן מעות וגם לא משך. אבל בנתן מעות ולא משך צריך לקבל מי שפרע [כרפ\"ג דב\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "רוח חכמים נוחה ממנו
דתניא הין צדק יהיה לך שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Sheviit/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Sheviit/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..330955550c7876a8b038f4e73b949b047bfa7b8b
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Sheviit/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1753 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Sheviit",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Sheviit",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית
ר\"ל בשנה ששית:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי
של ששית:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים עד העצרת
בשדה אילן. ובשדה לבן עד הפסח. ואף דמהלמ\"ס מותר בעבודת קרקע ואילן עד ל\"י קודם ר\"ה דשביעית. וגם רק בזמן שבהמק\"ק אסור אח\"כ. חכמים גזרו אפילו באין בהמק\"ק על ב' זמנים הללו. משום דאח\"כ נראה כחורש לשביעית. מיהו ב\"ד שלאחריהן כשראו שיש הפסד גדול עי\"ז. שהקרקעות מתקלקלים נמנו והתירו הכל עד ר\"ה באין בהמק\"ק. ואף דכבר נאסר במניין ואין יכול לבטל דברי ב\"ד הראשונים. הכא שאני דמעיקרא כך תקנו שכל ב\"ד שיראו צורך לבטל יבטלו התקנה [וכמ\"ק ד\"ג ב'] ואף דלהוסיף מחול על הקודש דאו' [לרוב פוסקים. וכרכ\"מ פ\"א משביתת עשו' ודלא כרמב\"ם שם] עכ\"פ במוסיף מעט סגי [וכתוס' מו\"ק ד\"ד א]:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ש מחמרי:"
+ ],
+ [
+ "כל שלשה אילנות לבית סאה
קרקע שהיא נ' על נ' אמה ופשוט דבית סאה דהכא ובמשנה ה'. אין ר\"ל שקצת אילנות עומדים על גבול הנ' אמה. והשאר באמצע במרחק שוה. אלא אפי' עומדים כולם סמוכים רק בריחוק ד\"א. אפ\"ה משערים כאילו עומדים כולם באמצע רבוע של בית סאה וחורשים כל הרבוע בשבילן סביב. ולאפוקי כשקצת מהם עומדין חוץ להרבוע של הבית סאה אז אין מצטרפין. אבל אין רשאי לשער כאילו כל האילנות עומדים בגבול הבית סאה וליתן כל הרווח מצ\"א. אלא משערי' כאילו הן באמצע הבית סאה:"
+ ],
+ [
+ "אם ראויין לעשות
כל אחד אע\"ג שבאמת אינן עושין. רק שגזען עבין וחזקים וענפיהן רבי' שראויין לעשות כן. כ\"כ הר\"ש. ולר\"מ פ\"ג משמיטה סגי בכולן יחד ראויין לעשות ככר. וגם רבינו אלי' ווילנא פי' שיהיו כולן ראויין לעשות ככר:"
+ ],
+ [
+ "ככר דבילה
תאנים יבשים דרוסים בעיגול כככר לחם:"
+ ],
+ [
+ "משקל ס' מנה באטליא דמנה ק' דינרים. ודינר ו' מעין. ומעה ט\"ז שעורות בינונית: ולפמ\"ש בס\"ד [שבועות פ\"ו סי' ב'] בשם רבינו מעדני מלך. דצ\"ו שעורות הם קווינט שלם. אם כן יהיה משקל ככר דבילה של ס' מנה. כמשקל מ\"ח פפונד וכ\"ד לאטה:"
+ ],
+ [
+ "חורשים כל בית סאה בשבילן
עד עצרת:"
+ ],
+ [
+ "פחות מכאן אין חורשין להן אלא מלא האורה
המלקט הפירות:"
+ ],
+ [
+ "וסלו
סל שמאסף לתוכו הפירות:"
+ ],
+ [
+ "חוצה לו
ר\"ל כשמעמיד הסל לצד חוץ. דאז צריך רווח טפי. משאם מעמיד הסל בינו לאילן. וכל שחוץ מרווח זה דינו כשדה לבן. ואינו חורשו רק עד הפסח:"
+ ],
+ [
+ "רואין אותן כאילו הם תאנים
דגם בסרק על כל פנים מתעב' הגזע על ידי חריש. ושיערו בתאנה. לקולא. מדפירותיה גסין ורבין:"
+ ],
+ [
+ "אם ראויים לעשות ככר דבלה של ששים מנה כאיטלקי
ומשערין לפי גודל האילן:"
+ ],
+ [
+ "היה אחד עושה ככר דבלה וב' אין עושין
ר\"ל שאין כ\"א ראוי לעשות ככר. ולר\"מ הנ\"ל סי' ו' ר\"ל ב'. אינן ראויין לעשות כ\"א שליש ככר:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו מג' ועד ט'
יש להן דין א'. דט' נמי אם א' אין ראוי לעשות חלק הט' מהככר. אף שחסר רק מעט [כך הוכיח הראב\"ד מירושלמי פ\"ג משמיטה] אין חורש רק לצורכן. ולר\"ש הנ\"ל דככר לכ\"א בעינן. א\"כ וודאי בג' עושין סגי. רק ר\"ל דאף בט' בעי ג' עושין:"
+ ],
+ [
+ "היו עשרה מעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין
אף שאין ראויין לעשות. שהן דקין או שעומדין בין החולות:"
+ ],
+ [
+ "חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר
ארישא קאי דמש\"ה אין חורשין:"
+ ],
+ [
+ "אין צריך לומר חריש וקציר של שביעית
דכבר נכתב. ומה\"ט נמי א\"א דקאי אשבת בראשית:"
+ ],
+ [
+ "אלא חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית
וה\"ק קרא בחריש דששית. שחרישתו בזמן היתר רק שקצירתו בזמן איסור. ובקציר. ר\"ל אם הקציר בזמן היתר. רק שהחרישה בשביעית היה. תשבות:"
+ ],
+ [
+ "וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית
וה\"ה ספיחי שביעית דאסירי:"
+ ],
+ [
+ "ר' ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר
ס\"ל אשבת קאי קרא. וקמ\"ל קרא. מה חריש רשות. דהרי ליכא שום חרישה דמצוה. דאפי' לעומר. במצא חרוש אינו חורש. אף וכו'. יצא קציר העומר דצריך לשמה. דוחה שבת:"
+ ],
+ [
+ "שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן
עד עצרת וככל הנך דלעיל. ומה דקאמר בירושל' הכא עד ר\"ה. היינו למשנה אחרונה וכסי' ג' לעיל:"
+ ],
+ [
+ "וכמה יהא ביניהם
בין אילן לאילן. וקאי אכולהו בבי:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו
ר\"ל ד\"א. דבפחות מזה למיעקר קיימי [ועי' עירובין פ\"ג מ\"א] אבל בטפי מד\"א וודאי שרי:"
+ ],
+ [
+ "עשר נטיעות
ילדות:"
+ ],
+ [
+ "מפוזרות בתוך בית סאה
ר\"ל שנחלק הב\"ס לי' חלקים שוים. ובכל חלק נטע אילן א':"
+ ],
+ [
+ "חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר\"ה
מהלמ\"ס. ואפי' אינן ראויים לעשות ככר. רק שאין מרוחקין זמ\"ז פחות מד' אמות. ולא גזרו בהו כבשאר אילנות כסי' ג' וכמ\"ד. דמדהן רכים. נפסדים כשלא יחרישום. [כך נ\"ל. ותמוהים דברי רבינו רש\"י זצוק\"ל תענית ד\"ג ע\"א דיהיב טעמא להלממ\"ס] מיהו בפחות מי'. אינן צריכים לכל הב\"ס. וביותר מי' למיעקר קיימו. ולרמב\"ם אפי' ביתר מי' שרי:"
+ ],
+ [
+ "היו עשויות שורה
שאינן מפוזרות רק עומדים סמוכים זא\"ז כשורה או מוקפות וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומוקפות עטרה
גדר. ותוך הגדר פחות מב\"ס. וי\"א דפי' עטרה שעומדות בעיגול:"
+ ],
+ [
+ "אין חורשין להם אלא לצרכן
כמלא אורה וסלו לכל א'. והשאר דינו כשדה לבן:"
+ ],
+ [
+ "הנטיעות והדלועים
אפי' דלעת מצרית שאינו גדולה כאילן:"
+ ],
+ [
+ "מצטרפין לתוך בית סאה
והו\"ל כי' נטיעות. ודוקא אם הנטיעות הן הרוב:"
+ ],
+ [
+ "רשב\"ג אומר כל עשרה דלועים
ודווקא בדלעת יוונית שהן גדולות כאילן:"
+ ],
+ [
+ "עד אימתי נקראו נטיעות
דאף שאין עושין כלל חורשין כל הב\"ס בשבילן עד ר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה אומר עד שיחולו
שיחללום ויפדום הפירות בשנת ד'. ואם לא נפדו. עד שיעשו חולין בלא פדיון בשנת ה':"
+ ],
+ [
+ "בת שנה:"
+ ],
+ [
+ "אילן שנגמם
שנכרת גזעו:"
+ ],
+ [
+ "והוציא חליפין
שיצאו ענפים משרשיו:"
+ ],
+ [
+ "מטפח ולמטה
בלא נשאר מהגזע טפח ממעל לארץ אז כנכרת כולו דמי [ככלאים פ\"ב מ\"ד]. ולהכי שפיר פסק הרמב\"ם כר\"ש מדסתם משנה כוותיה [ועתוי\"ט. ובתוס' חדשים רצה להביא ראיה מב\"ב (ד\"פ ע\"ב). ואינו מוכרח]:"
+ ],
+ [
+ "כנטיעה
לחרישה בשביעית ולערלה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "עד אימתי חורשין בשדה חלבן
שאין בו אילנות וצילם. ומראה השדה ע\"י זה לבן:"
+ ],
+ [
+ "עד שתכלה הליחה
שנתיבשה הקרקע מלחלוח ימות הגשמים. והוא כ\"ז וכו':"
+ ],
+ [
+ "כל זמן שבני אדם חורשים ליטע במקשאות ובמדלעות
בערוגות הקשואים ודלועים שצריכים רטיבות יתירה. שעוד יתבשלו קודם שביעית. אף שהוא רוצה ארוע דבר אחר:"
+ ],
+ [
+ "אמר ר' שמעון נתת תורת כל אחד ואחד בידו
דמדאין כל הקרקעות שוין. יטעה באומדנתו:"
+ ],
+ [
+ "אלא בשדה הלבן עד הפסח
דמדזורעה אחר חרישה. צריך לחלוח רב. מש\"ה אחר פסח תו לא נראה כרוצה לזרעה מיד. רק יחשבו הרואים שחרש' לשביעית:"
+ ],
+ [
+ "ובשדה האילן
מדכבר נטוע א\"צ קרקע לחה כ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "עד עצרת
נ\"ל משום דבעצרת כבר נגזר על פירות האילן היאך יהיו. ולא תועיל לו בין יחרוש או לא יחרוש. ולפיכך נראה כוונתו שחורש לשביעית:"
+ ],
+ [
+ "מזבלין
מיסטען:"
+ ],
+ [
+ "ומעדרין במקשאות ובמדלעות
חופר סביב קלחי הקשואין שכבר נטען. וה\"ה חורשין:"
+ ],
+ [
+ "עד ראש השנה
דכל דלצורך פירא מותר עד ר\"ה. משא\"כ לצורך קרקע או לצורך האילן. דוקא מה שבשביעית גופא מד\"ס. מותר בתוס' שביעית. ומדאורייתא לא נאסר בשביעית. רק חזק זב. ר\"ל \"חרישה. \"זריעה. \"קצירה. \"זימור. \"בצירה [ולרמב\"ם חרישה מד\"ס]:"
+ ],
+ [
+ "וכן בבית השלחין
ר\"ל קרקע עיפה וצמאה שאין די לה בגשמים. ולא חזי לקשואים. וזרועה ממין אחר אפ\"ה כיון שהותר במקשאות הותר לכל [וכלעיל סי' ג] דכיון דגם בשביעית עצמו מדרבנן הוא הקילו:"
+ ],
+ [
+ "מיבלין
חותכים יבלת שבאילן:"
+ ],
+ [
+ "מפרקין
להקל העלים מעל האילן:"
+ ],
+ [
+ "מאבקין
לכסות באבק שרשים המגולים:"
+ ],
+ [
+ "מעשנין
להמית בעשן. התולעים שבאילן:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אף נוטל הוא את העלה
היינו מפרקין דת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "מן האשכול בשביעית
אפילו בשביעית. משום דאין האילן משביח עי\"ז. רק ששומרו שלא יתקלקל. והגאון רב\"א זצוק\"ל כ' דר\"ש לא פליג את\"ק. אלא ס\"ל דדוקא עלה שסמוכה לאשכול ומזקת ע\"י להאשכול מותר לתלשה. מדמוכח שאין כוונתו רק להאשכול ולא להשביח האילן. ותורת אמת היתה אתו. דכן מוכח בהירושל'. ע\"ש:"
+ ],
+ [
+ "מסקלין
מסירין האבנים מעל השדות. ומיירי במחוברות האבנים דמחזי כמתקן השדה. אבל בתלושים אפי' בשביעית שרי. ועי' בזה לקמן פ\"ג מ\"ז [ירושלמי]:"
+ ],
+ [
+ "מקרסמין
כורת הענפים היבשים. והיינו כזימור בגפן. מל' זמורות:"
+ ],
+ [
+ "מזרדין
ממעיט ענפים שרבו:"
+ ],
+ [
+ "מפסלין
מסיר הפסולת מהאילן:"
+ ],
+ [
+ "עד ראש השנה
דכל אלו בשביעית גופא מד\"ס הן:"
+ ],
+ [
+ "כך של ששית
שנכנס לשביעית. דאפי' בשביעית מותר:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כל זמן שאני רשאי בעבודת האילן
דהיינו עד עצרת:"
+ ],
+ [
+ "רשאי אני בפיסולו
מיהו במסקלין מודה ר\"ש. מדלא מוכח דלעבודת קרקע הוא. דלמא לשטוחי פירא. ולהכי פלגיניה למסקלין לבבא בפ\"ע ברישא:"
+ ],
+ [
+ "מזהמין את הנטיעות
אילן רך שנקלף ועי\"ז הוחלש. מדביק שם זבל. וחוזר ומתחזק ומשביח [ולפי הר\"מ ור\"ב שמושחין האילן. להרחיק ע\"י ריחו את התולעים. ק\"ל הרי זיהום כי הך אוקמי אילני הוא. ואפי' בשביעית שרי כע\"ז ד\"נ ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וכורכין אותן
כורכו במטלית להגינו מחמה וצנה וישביח. ואי\"ל א\"כ הו\"ל אוקמי אילנא דשרי [וכע\"ז הנ\"ל]. י\"ל כל שמעכב היזק שבכללות הטבע כצנה וחמה ורוח הו\"ל כאברויי אילנא ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "וקוטמין אותן
אבשפיצען. שובר ראשי השרביטים. א\"נ משים אפר כירה בין שרשיו להשביחו:"
+ ],
+ [
+ "ועושין להם בתים
סוכה ע\"ג לשמור האילן מצינה. מגשמים יתירים. או מסערה שלא ישיר הפירות. א\"נ גדר סביבו גבוה אמה ממולא עפר. להשביח האילן:"
+ ],
+ [
+ "ומשקין אותן
שופך מים בראש האילן ויורד על הגזע. וכולן מדרבנן בשביעית. ומדהאילן רך ועלול להפסד. לא גזרו בתוס' שביעית:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא את העיקר
דמצריך עכ\"פ שנוי:"
+ ],
+ [
+ "סכין את הפגים
יונגע פייגען סכין בשמן במחובר. שיגמר בשולן מהר:"
+ ],
+ [
+ "ומנקבים אותם
כדי שירדו הגשמים לעובי הפרי. ותתבשל מהר:"
+ ],
+ [
+ "עד ראש השנה
לר\"א בירושלמי. דוקא ברוצה לתלשן קודם ר\"ה של שביעית שרי. דאל\"כ אסור לסוכן. וכדמסיק בסיפא דמתני'. ולר' יוחנן ה\"ק מתני'. הא דאמרי' ברישא סכין. דוקא בפגין של ערב שביעית וכו' אבל של שביעית שיצאו וכו'. והרמב\"ם פ\"ג משמיטה פ' כר\"א:"
+ ],
+ [
+ "פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית
ר\"ל אותן שאף שיסוכן לא יתבשלו עד שביעית:"
+ ],
+ [
+ "לא סכין ולא מנקבין אותן
לא אלו בששית. ולא אלו בשמינית:"
+ ],
+ [
+ "מקום שנהגו שלא לסוך סכין
ר\"י פליג רק אאותן שיצאו מו' לז' [וכדמוכח בתוספתא] מיהו לר\"א הנ\"ל סי' ל\"ד דת\"ק אוסר לגמרי אותן שמן ו' לז'. א\"כ ר\"י מיקל במקום שלא נהגו לסוך. ולרבי יוחנן דאותו שמן ו' לז' מתיר ת\"ק לגמרי. א\"כ ר\"י מחמיר בנהגו לסוכן:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר באילן
ר\"ל אילן מלא פירות שיצאו מז' לח'. מותר בעבודות האילן גופיה. אף שפירותיו עדיין קדושים עד ט\"ו בשבט של ח':"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא רשאי בעבודת האילן
דילפינן מקרא דמשיצאה שביעית. אף שהפירות קדשי כשביעית אפ\"ה עבודת אותו אילן מותר:"
+ ],
+ [
+ "אין נוטעין ואין מבריכין
כופף ראש הזמורה וטומנה בארץ:"
+ ],
+ [
+ "ואין מרכיבין
מרכיב ענף מאילן לאילן אחר שהוא מינו:"
+ ],
+ [
+ "ערב שביעית
אפי' באין בהמק\"ק. מדנראה כנוטע בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "שוב אינה קולטת
ונקט הרכבה לרבותא. דאפילו הרכבה שאינו נוח להשתרש ולהתאחות יחד סגי בהכי ומכ\"ש בנטיעה והברכה:"
+ ],
+ [
+ "לשתי שבתות
וכל שיעורי' דמתני' חוץ מל' יום דתוס' שביעית:"
+ ],
+ [
+ "האורז
רייז:"
+ ],
+ [
+ "והדוחן
הירזע:"
+ ],
+ [
+ "והפרגין
מאהן:"
+ ],
+ [
+ "והשומשמין
מין ליינזאמען:"
+ ],
+ [
+ "שהשרישו לפני ראש השנה
מיירי בכל השנים:"
+ ],
+ [
+ "מתעשרין לשעבר
ר\"ל כסדר מעשרות של שנה שעברה שהשריש בו. דבשנת אבדה בשמיט' נותנים מעשר ראשון ומעשר שני ובשנת גו. מע\"ר ומע\"ע:"
+ ],
+ [
+ "ומותרין בשביעית
מדהשריש בששית. אין בהם קדושת שביעית וכל הנך יליף להו מקרא בת\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה
מדהשרישו אז. דאף דלעניין מעשרות אילן אזלינן בתר חנטה. ובירק בתר לקיטה. ובתבואה וזיתים בתר שליש בשולן. מ\"מ באלו המינין. דאינן מביאין שליש כאחת. גם אין נלקטים כאחת. אזלינן בתר השרשה. מדנשרשים כולן כא' כשנזרעים יחד. ומדמעשרות אלו המינין מד\"ס. יש כח לחכמים לקבוע זמן כמו שירצו. [ונ\"ל דהא דצריך להכפיל ולומר ואם לאו. והרי כבר מדיוקא דרישא שמעינן כן. היינו כדי דנידק לומר דווקא בוודאי השרישו אבל בספיקה אמרינן נעשה כסיפא כדאמרינן בכל דוכתא דקשה דיוקא דרישא וסיפא אהדדי [כקידושין ד\"ה ב']. וכן יש לומר בכל מקום דאכפיל תנא לומר ואם לאו. היינו שלא נטעה לומר דספיקו כוודאי דמי]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון שזורי אומר פול המצרי שזרעו לזרע בתחלה
ר\"ל לא שנמלך. רק תיכף כשזרען לא היה דעתו לאכלן ירק. רק שישהו בארץ להרבות זרע. דאז ג\"כ אינן נלקטים כאחד:"
+ ],
+ [
+ "כיוצא בהן
ואזלינן בתר השרשה. ובזרען לירק אזלינן בתר לקיטה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אפונין הגמלונין
גראסע באהנען:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר אומר אפונין הגמלונין משתרמלו לפני ראש השנה
שנתקשו ונעשו כמונחים בכיס לפני ר\"ה. אזלינן בתר שעת תורמל:"
+ ],
+ [
+ "הבצלים הסריסים
שאלאטטען בל\"א מין בצלים שאין עושין זרע. כשאר בצלים שכשירצה שיהיו לזרע. יניחם בארץ זמן הרבה. עד שיוציא קלחים אשר בראשן זרע. אבל אלו הבצלים הן מין פירות שהן עצמן הן הזרע כקטנית ופולין וכדומה. שזורע הפרי עצמו. והיא מתרבת מתחת לארץ או שמצמחת ירק ממעל לארץ שבו פירות הרבה:"
+ ],
+ [
+ "ופול המצרי
שזרען לאכלן ירק ולא להמתין להן עד שיגדלו זרע וכלעיל מ\"ח ולרכ\"מ [פ\"ד משמיטה הי\"ז] בפול המצרי בעי תרתי שזרעו לזרע ושמנע מהם מים:"
+ ],
+ [
+ "שמנע מהם מים שלשים יום לפני ר\"ה
שלא השקה אותן ל' יום קודם ר\"ה. וגם לא השקן אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "מתעשרין לשעבר
מדכתיב באספך מגרנך ומיקבך. מה גרן ויקב שמסתפק במי גשמים ומתעשר לשעבר אף כל מין כה\"ג מתעשר לשעבר. יצאו ירקות שאין מסתפקים וצריך להשקותן. אבל הנך במנע מהן מי השקאה ל\"י קודם ר\"ה. הו\"ל כמסתפק בגשמים ודינן כגורן ויקב:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אסורים בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה
דמדהשקן תוך ל\"י. כשהגיע ר\"ה עדיין לחלוחית ההשקאה קיימת. והו\"ל כהשקן בשביעית. מיהו דוקא הנהו דדרכן למנוע מהן מים קודם לקיטתן. אבל בשאר ירקות אפילו מנע מהן מים בטלה דעתו ודינן כירקות למיזל בתר לקיטה:"
+ ],
+ [
+ "ושל בעל
לישנא דמיתבותא ויישוב. ור\"ל שדה לחה בטבעה. שנוחה לצמוח וא\"צ להשקותה כ\"כ הרבה השקאות:"
+ ],
+ [
+ "שמנע מהם מים שתי עונות
ב' זמנים שרגיל להשקות'. והוא זמן ארוך יותר מל\"י:"
+ ],
+ [
+ "אם הקשו לפני ראש השנה
שנעשו כעץ עד שאם יעקצן במחט לא יתאחה עוד הנקב:"
+ ],
+ [
+ "ונפסלו מאוכל אדם מותר לקיימן בשביעית
לזרע. אע\"ג שפירות שביעית צריכין ביעור. ואסור לקיימן לזרע. הנהו לא היו פירות שביעית מעולם. מדהוקשו לפני ר\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אסור לקיימן בשביעית
שפירות שביעית שחייבים בביעור אסורים להניחן לזרע:"
+ ],
+ [
+ "התמרות שלהם
פרחים מדלועין שהוקשו:"
+ ],
+ [
+ "אסורות בשביעית
כספיחי שביעית ולא דר\"ל דאסור לגמרי. אלא דדינן כשאר ספיחי שביעית שהן קדושים בקדוש' שביעית וכלקמן רפ\"ט:"
+ ],
+ [
+ "ומרביצין בעפר לבן
משקין שדה לבן בששית ובשביעית כדי שיצאו ירקות לשנה שלאחריהן:"
+ ],
+ [
+ "ממרסין באורז
משקין שדה אורז. ומדצריך מי' רבים מש\"ה נקרא ממרס. ומשום דאם לא ישקהו יפסד לגמרי. להכי התירו השקאה שהוא מד\"ס. דבמקום פסידא ל\"ג רבנן. ואילה\"ק שדה אורז בשביעית היכא משכח\"ל. הן לא נזרע ולא נאסוף תבואתינו. וי\"ל דמיירי בגדלו הרבה ספיחים בשדה אורז שקצרוה בששית:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ש אומר אבל אין מכסחין
לקטום העלין מהשבולת להשביחה. דהו\"ל כאברויי אילנא. משא\"כ במ\"ב אוקמי אילנא הוא כסי' י\"ז:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "מאימתי מוציאין זבלים לאשפתות
לצברו במקום א' בשדה בשביעית. שמשם חוזר ומפזרו אח\"כ בשמינית:"
+ ],
+ [
+ "משיפסקו עובדי עבודה
ה\"ג. והיינו העובדי כוכבים שעובדין שדותיהן. אבל קודם לכן לא. שלא יחשדוהו שמזבלה לשביעית:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר משייבש המתוק
ר\"ל שיתיבש כל הליחלוח שיש בבקועי השדה. שנותן מיתוק לשדה. דאז לא יועיל הזיבול עוד לשנה זו. וי\"א דר\"ל משיתיבש הזבל וכן מסתבר לענ\"ד. מיהו לקמן [פ\"ט מ\"ו] ודאי בליחות הגשמים שבקרקע או שבהעשבים מיירי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר משיקשור
משיתיבש הזבל ויתקשר יפה. דלא חזי לזיבול השתא. עד שיחזור ויתלחלח ביה\"ג:"
+ ],
+ [
+ "עד כמה מזבלין
בזמן המותר כמ\"א לכל מר כדאית ליה:"
+ ],
+ [
+ "עד שלש שלש אשפתות לבית סאה
שכל אשפה של עשר וכו':"
+ ],
+ [
+ "של עשר עשר משפלות
קופו' של זבל. טראג בל\"א. משא\"כ בפחות מזה נראה כמזבל שדהו:"
+ ],
+ [
+ "של לתך לתך
שכל משפל מחזיק לתך והוא ט\"ו סאין והוא נ' שיעורי חלה:"
+ ],
+ [
+ "מוסיפין על המשפלות
ליתן באשפה יותר מי' משפלות:"
+ ],
+ [
+ "ואין מוסיפין על האשפתות
יותר מג'. דמחזי כמזבל:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר אף על האשפתות
דמדצבורין לא מחזי כמזבל:"
+ ],
+ [
+ "עושה אדם את שדהו שלש שלש אשפתות לבית סאה
סיום מלתיה דר\"ש היא דלר\"ש שרי ג\"כ ג' אשפתות לב\"ס מ\"מ. מיהו לא יפחות מג' משפלות לאשפה:"
+ ],
+ [
+ "יתר מכאן
אם הוסיף על ג' אשפות קטנים:"
+ ],
+ [
+ "מחציב
ר\"ל מניחן סמוכין בעיגול כרגלי חצובה. והוא כלי בת הרבה רגלים אבל לא יניחם בשורה. דאז טפי נראה כמזבל שדהו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין עד שיעמיק שלשה
שיעמיק או יגביה מקום הנחת האשפה ג\"ט. כדי שיהא ניכר שאין כוונתו לזבל השדה:"
+ ],
+ [
+ "עושה אדם את זבלו אוצר
להניח כל הזבל באשפה א'. ואפי' ק' משפלות:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אוסר עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה
מיהו באין שם רק ל' משפלות דהיינו כשיעור ג' אשפתות הנ\"ל. כ\"ע מודו. דהשתא בג' מקומות מותר. במק\"א לא כ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "היה לו דבר מועט
שאין לו זבל בביתו. להוציא בפ\"א כשיעורים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מוסיף עליו והולך
מעט מעט כשיזדמן לו לאחר שפסקו עוברי עבירה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אלעזר בן עזריה אוסר
דשמא לא יזדמן לו אח\"כ ומחזי כמזבל שדהו:"
+ ],
+ [
+ "עד שיעמיק שלשה או עד שיגביה שלשה או עד שיתן על הסלע
שאינו ראוי לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "המדייר את שדהו
שמעמיד דיר לצאנו בשדהו. ועי\"ז היא מזדבלת. ואף דבפ\"ד מ\"ב אוסר לדייר בשביעית. הכא מיירי באינו מתכוון לזבלה. רק שאין לו מקום אחר לצאנו:"
+ ],
+ [
+ "עושה סהר
ר\"ל גדר סביב הצאן:"
+ ],
+ [
+ "לבית סאתים
ק' על נ' אמה:"
+ ],
+ [
+ "עוקר שלש רוחות
כשנתמלא זבל עוקר ג' דפנות ומעמידן מצד אחר לאמצעית:"
+ ],
+ [
+ "נמצא מדייר בית ארבעת סאין
סאתים מכל צד למחיצה אמצעית:"
+ ],
+ [
+ "רשב\"ג אומר בית שמנת סאין
ר\"ל סאה מכל צד לסהר הראשון:"
+ ],
+ [
+ "היתה כל שדהו בית ארבעת סאין משייר ממנה מקצת מפני מראית העין
שיחשדוהו כמזבל שדהו:"
+ ],
+ [
+ "ומוציא מן הסהר ונותן לתוך שדהו
ר\"ל אחר שנתמלאו הסהרים מוציא הזבל לאשפתות:"
+ ],
+ [
+ "כדרך המזבלין
ג' אשפתות לב\"ס וכמ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "לא יפתח אדם מחצב
שטיינברוך בל\"א. והוא סלע מחובר לא יחצוב משם אבנים לבנין אם היה המחצב מכוסה בעפר:"
+ ],
+ [
+ "בתחלה
ר\"ל בלא נטל משם קודם שביעית:"
+ ],
+ [
+ "לתוך שדהו
דסקול אסור כפ\"ב מ\"ג. דמחזי כמפנה השדה לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו בו שלש מורביות
ר\"ל שיהיה קודם שביעית מגולה מאותה סלע כדי לעשות ממנו שלש שורות. שיכטען בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "על רום שלש
ר\"ל כל שורה יהיה שלש אמות אורך על ג\"א רוחב ברום שלש אמות:"
+ ],
+ [
+ "שיעורן עשרים ושבעה אבנים
לג' השורות. וכל אבן אמה על אמה ברום שלש אמות:"
+ ],
+ [
+ "גדר
שעומד בשדה:"
+ ],
+ [
+ "שיש בו עשרה אבנים של משאוי שנים שנים
כ\"א משוי ב' בנ\"א דאז מוכח דלבניין נוטלן. והקילו בגדר טפי מבמחצב. משום דמחצב הוא מקרקע עולם ומחזי טפי כמתקן קרקע לזריעה. אבל גדר. שאבניו תלוש ולבסוף חבור הוה. ליכא למגזר כ\"כ וסגי בהכי:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו ינטלו
אפילו הקטנים. דמדהיו האבנים כבר בבניין סגי בהכי. וא\"צ ג' שורות כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "פחות מיכן
שהיה הגדר פחות מגובה י\"ט. או שהיה פחות מי' אבנים. או שהיה כל אבניו כל א' וא' פחות ממשא ב' בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "מחצב וגוממו עד פחות מהארץ טפח
ר\"ל מניח טפח מהגדר ממעל לארץ. שלא יהיה ראוי לזריעה וכ\"ש במניח טפי דשרי:"
+ ],
+ [
+ "בד\"א
שלא יפתח ושלא יגום פחות מטפח לארץ:"
+ ],
+ [
+ "דהרי לא יתכוון לתקן שדה חבירו:"
+ ],
+ [
+ "מה שהוא רוצה נוטל
אפילו בשלו."
+ ],
+ [
+ "אבנים שזעזעתן המחרישה
שכשיחרוש יזדעזעו ומדהו\"ל כמטולטלות כבר דאז מוכח שהניחן שם שישתמרו עד שיצטרכם לבנין. משא\"כ מחצב מחובר מתחלת הבריאה ומדלא חברם בבנין בקרקע. להכי קילא נמי מגדר. וסגי בב':"
+ ],
+ [
+ "המסקל את שדהו
אבנים מטולטלות לגמרי. ורוצה בהם לבניין:"
+ ],
+ [
+ "ומניח את הנוגעות בארץ
דאז לא מחזי כמפנן לזריעה. ומיירי באין בהן ב' של משא ב' בנ\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכן גרגר של צרורות
גל אבנים קטנים:"
+ ],
+ [
+ "או גל של אבנים
גדולות:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו ינטלו
כולן. דמדמפסיק דבר הרי ניכר שאינו מפנה לזריעה. נמצא שיש בסיקול ה' חלוקי דינים. א) מחצב שמחובר מימי בראשית. מפורש דינו במשנה ה'. ב) גדר שהיה תלוש וחברו בבנין. מפורש במשנה ו'. ג) אבן תלוש שנתחבר ממילא. מפורש ברישא דמשנה ז'. ד) אבן מטולטל לגמרי מפורש בסיפא דמשנה ז'. ה) אבני כתף מטולטלות. מפורש דינן במשנה ט':"
+ ],
+ [
+ "אין בונין מדרגות
טרעפפע:"
+ ],
+ [
+ "על פי הגאיות
עמק ששואבים משם מים להשקות השדות:"
+ ],
+ [
+ "ולא יסמוך בעפר
כשבונה המדרגות או סוכר מקום יציאת המים. לא יתן עפר וטיט בין האבנים אפילו בשביעית. דנראה טפי כצריך להשקות מיד:"
+ ],
+ [
+ "אבל עושה הוא חייץ
סותם באבנים בלא עפר:"
+ ],
+ [
+ "כל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה
בשעה שבונה החייץ:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו תנטל
אפי' קטן דגדרו מוכיח דלאו מפנן לזריעה. וגם משדה חבירו נוטלן ואין כאן משום גזל:"
+ ],
+ [
+ "אבני כתף
כבדות. דמוכח דלבניין מצטרכי:"
+ ],
+ [
+ "באות מכל מקום
אפילו משדה שלו:"
+ ],
+ [
+ "והקבלן
המפורסם לקבל לבנות בניינים. וי\"א שקבל שדה באריסות וצריך לאבנים לבנין:"
+ ],
+ [
+ "מביא מכל מקום
ואפילו קטנות. דלא הו\"ל כשדה שלו."
+ ],
+ [
+ "כל שהן נטלות שתים שלש על הכתף
והא דאמרן לעיל משנה ו' דצריך שיהיה כל א' משא ב' בנ\"א. היינו דאז רשאי ללקט גם הקטנות כדמוכח דלבנין בעי להו:"
+ ],
+ [
+ "מותר להעמיק
לחפור:"
+ ],
+ [
+ "עד הסלע
ולא חיישינן שימלך לזרעה. דלאו אורחא לזרוע סמוך לר\"ה. משא\"כ בינו לחבירו אסור:"
+ ],
+ [
+ "מה יעשה בעפר
דאם מפנהו מיד לשדה מחזי כמכשירו לזריעה. או כמזבלה:"
+ ],
+ [
+ "צוברו ברשות הרבים ומתקנו
לרה\"ר. ר\"ל מרה\"ר מותר לפנותו לשדהו. דרה\"ר מוכיח דרק לבלי יוזקו בנ\"א מוציאו לשדהו:"
+ ],
+ [
+ "רבי עקיבא אומר כדרך שאין מקלקלין ברשות הרבים כך לא יתקנו
ר\"ל כ\"כ לא יקלקל ע\"מ לתקן: ולרב\"א מלת מתקנו ר\"ל מניח העפר ברה\"ר במקום שיש גומא ברה\"ר. דבזה יהיה תקון לרה\"ר שיהיה המקום שוה. וע\"ז פליג רע\"ק. דאין מתקנין ברה\"ר. דאיכא דניח\"ל בהגומא:"
+ ],
+ [
+ "מה יעשה בעפר צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלין
ג' אשפתות לב\"ס:"
+ ],
+ [
+ "ומערה
בשאר שנים לא יפנהו לרה\"ר ע\"מ לפנות אח\"כ:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "את הגס הגס
ה\"ק מלקט אדם משדהו הגס. כשצריך לדבר הנלקט כמו שמותר ללקט משדה חבירו גם הדק כפ\"ג מ\"ו. דבתרוייהו חד טעמא דלא מחזי כמתקן השדה:"
+ ],
+ [
+ "משרבו עוברי עבירה
שלקטו דקים ואמרו גסים לקטנו:"
+ ],
+ [
+ "התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה וזה מלקט מתוך של זה שלא בטובה
דאנק. או שאר הבטחת טובה כגון לקט בשלי ואלקט בשלך. דמדלא יחזיק לו בעל השדה טובה למלקט. לא ילקט הדקים:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך לומר שיקצץ להם מזונות
דוודאי אסור:"
+ ],
+ [
+ "שדה שנתקוצה
שניטל הקוצים התלושין שבשדה בשביעית [וכירושלמי]. אבל מחוברים מדאסור מדאו'. לא תזרע במוצאי שביעית [תוס' גיטין דמ\"ד ב']:"
+ ],
+ [
+ "שנטייבה
מלת נטייבה כולל חרישה וזריעה. וי\"א דנטייבה היינו נחרשה ב\"פ ובגזרת המלכות שנו. שגזרו מס אקרקעות ומשום שהעניים היו מסתכנים עי\"ז למות בתפיסה. או משום דשביעית בזה\"ז מד\"ס. התירו חכמים לחרוש פ\"א ולזרוע בשביעית כדי נתינת המס ולא יותר וקמ\"ל מתניתין רבותא. אפילו בשעת היתר חרישה. מדלא התירוהו רק לחרוש פ\"א כדי שיהיה לעניים לשלם המס. אם חרש ב\"פ. להשביח שדהו בתבואה הרבה עבד מש\"ה קנסוהו. ומכ\"ש בחרש פ\"א בשעת איסור:"
+ ],
+ [
+ "או שנדיירה
שעשה דיר לבהמות בכל שדהו והתכוון לזבלה ולא שייר מקצת [כפ\"ג מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "לא תזרע במוצאי שביעית
משום קנסא:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אוכלין
ותמוה הרי אפילו ספיחי שביעית שגדלו בלי חרישה אסורים באכילה משום עוברי עבירה. שזרעו בצנעה ואמרו שספיחין הן [וכפ\"ט מ\"א]. ואי\"ל דהכא מיירי בספיחי ששית שנכנסו לשביעית דמותרים לר\"ש רפ\"ט. דהרי נטייבה קתני. וכיון שכבר גדל בששית איך יחרוש ע\"ג. ונ\"ל דהכא בשדה אילן שנחרש מיירי. או בירקות שאינן נזרעין. דלא גזרו על ספיחיה [כרמב\"ם פ\"ד משמיטה] [א\"נ דמיירי במה שהחזיקו רק עולי מצרים דאף דאסור בעבודה אפ\"ה הספיחים מותרים [כרמב\"ם פ\"ד משמיטה הכ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים אין אוכלין פירות שביעית בטובה
להחזיק טובה לבעל השדה. כשאוכל פירות האילן שבו דהו\"ל כאוכל מהשמור:"
+ ],
+ [
+ "ובית הלל אומרים אוכלין בטובה ושלא בטובה
כתב ע\"ר רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל דלהכי הזכירו שלא בטובה. לאשמעינן דלא התירו בטובה. רק אם היא כשלא בטובה. שאין בעה\"ב מקפיד על החזקת טובה באוכל שלב\"ט: ולבו\"ת היה נראה דמדמורגל דכל מי שיחזיקו לו טובה ישוב המטיב לומר לאשר היטב לו. שלא היה צריך להחזיק לו טובה. בעבור שחושב טובתו רק קטנה עד שאינה ראוי להחזיק טובה עליה. וזה מדרך הכבוד. וקאמר ב\"ה. דאפילו לא ישיב לו המטיב כך. ג\"כ מותר:"
+ ],
+ [
+ "חוכרין נירין מן העובדי כוכבים בשביעית
לזרעה אחר שביעית. ואף שעובד כוכבים עי\"ז חורשה בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מישראל
שחרשה בעבירה:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיקין ידי עובדי כוכבים בשביעית
במצאו חורש מותר לומר לו יישר חילך:"
+ ],
+ [
+ "ושואלין בשלומן
אפילו ביום חגן:"
+ ],
+ [
+ "המדל בזיתים
שנוטל א' או ב' אילנות מבין השאר. מדצריך לעצים:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים יגום
כורתן בשוה לקרקע ולא ישרשן. מדעי\"ז יתעבו וישבחו הנשארים:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים ישרש
מדאינו עושה מעשה בגוף האילן שמשביח. ל\"ג רבנן. ולהכי לא דמי לזירוד ופיסול דלא שרי רק עד ר\"ה [כפ\"ב מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "שנוטל הרבה אילנות במקום א':"
+ ],
+ [
+ "עד שיגום
דאל\"כ מחזי כמתקן קרקע גופה לזריעה:"
+ ],
+ [
+ "אף המחליק ישרש
ואין צריך לגום דא\"א לחשדו דל\"ל לתקן קרקעו של חבירו:"
+ ],
+ [
+ "המבקיע בזית
מבקע עצים מהאילן. דלא דמי לזירוד ופיסול דאסור. דהתם מתכוון להשביח האילן משא\"כ הכא אינו מתכוון רק ליטול עצים להסקה. ואי\"ל לתסור משום מראית עין. י\"ל דמיירי במבקע עצים מצ\"א שבאילן דבכה\"ג מבורר שלא להשביח האילן קצצו [כמ\"ק ד\"י ע\"ב] במפלח דיקלא:"
+ ],
+ [
+ "לא יחפהו בעפר
במקום הבקוע. מדמשביח האילן:"
+ ],
+ [
+ "אבל מכסה הוא באבנים או בקש
דבזה אינו אלא שומרו שלא ייבש:"
+ ],
+ [
+ "הקוצץ קורות שקמה
שקוצץ כל גזעו והוא חוזר וגדל:"
+ ],
+ [
+ "אין קוצצין בתולת שקמה
בתולה בלא נכרת עדיין. משא\"כ רישא קורות שקמה היינו שנקצצה כבר כמה פעמים וחזר וגדל:"
+ ],
+ [
+ "בשביעית מפני שהיא עבודה
שמתעבה עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כדרכה
למטה מי\"ט:"
+ ],
+ [
+ "אלא או מגביה עשרה טפחים או גומם מעל הארץ
עי' ספ\"א:"
+ ],
+ [
+ "המזנב בגפנים
נ\"ל דמזנב אינו כמו מזמר. דאלת\"ה היכא שרי ר\"ע. אף שכוונתו לעצים. עכ\"פ איכא משום מראית עין. ועוד הרי דבר שאין מתכוון אם הוא פסיק רישא אסור לכ\"ע [כשבת דק\"ג א'] והרי ע\"כ ישביח הגפן ע\"י מלאכה דאורייתא ולא דמי למסקל שהוא מד\"ס. אלא זומר הוא שחותך ראש הגזע. ומזנב קוצץ הענפים מהצד. לעצים שצריך:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח
לא יקצוץ הענפים שסמוך לקרקע טפח. דמחזי כקוצץ הגזע והוה ליה כזומר. ואע\"ג דלעיל [מ\"ד] בזיתים לכ\"ע שרי לגום סמוך לארץ. יש לומר התם שורש הזיתים שמניחו בארץ מעכב המחרישה ולא מחזי כמתקן קרקע לזריעה. מה שאין כן הכא הגפנים ושרשיהן דקין ואין מעכבין המחרישה להכי כשגוממן סמוך לארץ מחזי כמתקן הקרקע לחרישה:"
+ ],
+ [
+ "ר\"ע אומר קוצץ כדרכו בקרדום או במגל ובמגירה
נ\"ל דהך בקורדם וכו' ד\"ה היא. דלר' יוסי הגלילי נמי שרי בהנך:"
+ ],
+ [
+ "אילן שנפשח
שנסדק:"
+ ],
+ [
+ "קושרין אותו בשביעית לא שיעלה
שיתדבקו הסדקים:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי אוכלין פירות האילן בשביעית
דלאכלה כתיב ולא להפסד. ולאכלן קודם שנתבשלו. היינו הפסד:"
+ ],
+ [
+ "הפגים
תאנים רכים:"
+ ],
+ [
+ "משיזריחו
משיאדימו בקטנותן:"
+ ],
+ [
+ "אוכל בהם פתו בשדה
אבל להכניס לביתו לא. דדוקא מעט שרי דלהפסד מועט לא חששו [כביצה ל\"ו א]. אבל כשיאכל הרבה מהן בביתו לא. דהרי כשיניחן עוד מעט באילן יהיו גדולים ומוטעמין טפי נמצא יש כאן הפסד גדול. ונ\"ל דבשדה דנקט אורחא דמלתא קאמר דכל שהוא מועט אינה מטריח בו לכנסן לביתו:"
+ ],
+ [
+ "ביחלו
שהתחילו להתבשל:"
+ ],
+ [
+ "וכן כיוצא בהם בשאר שני שבוע חייב במעשרות
כשביחלו וכפ\"ק דמעשרות:"
+ ],
+ [
+ "ענבים רכים שגדלו כבר כפול לבן:"
+ ],
+ [
+ "משהביא מים
שסוחטן ויוצא משקה:"
+ ],
+ [
+ "הבאיש
שהתחילו להתבשל. וסימנו כשנראה החרצנים מתוך הקליפה:"
+ ],
+ [
+ "וכן כיוצא בו בשאר שני שבוע חייב במעשרות
כשהבאיש:"
+ ],
+ [
+ "זיתים משיכניסו רביעית לסאה
שמסאה זיתים יוכל לסחוט רביעית הלוג שמן:"
+ ],
+ [
+ "פוצע
לשון פצע ר\"ל שמכה אותן עד שיתפצעו ויתרככו ויתמתקו עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואוכל
אבל לסיכה לא חזו עדיין:"
+ ],
+ [
+ "הכניסו חצי לוג
שנתבשלו כ\"כ שכשסוחט סאה זיתים. יצא חצי לוג:"
+ ],
+ [
+ "הכניסו שליש
שגדלו שליש גדולן. א\"נ שכשיסחטן יצא שליש ממה שראויין להוציא כשיתבשלו יפה:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל פירות האילן כעונתן למעשרות
כמפורש בפ\"ק דמעשרות:"
+ ],
+ [
+ "כן עונתן לשביעית
לאכלן אז אע\"ג שהכניס הרבה מהן לביתו. ומקמי הכי כלל וכלל לא. דרק תאנים ענבים וזיתים דרך לאכול מהן מעט בשדה גם קודם שנתבשלה יפה משא\"כ שאר פירות גם מעט מהן אסור קודם שנתבשלו יפה:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי אין קוצצין האילן בשביעית
דלאכלה כ' ולא ולא להפסד. ובדלא טעין קבא מיירי או דדמי עציו שוין יותר מפריו או בצריך למקומו. או שיש לו שאר הפסד בקיומו [כב\"ק ד\"צ א] דאז לא עדיף משחיטת בהמה עוברה דכל שיש בו צורך אדם. אין בו משום צער בע\"ח. ובלא הנהו גוונא גם בלא שביעית אסור לקצצו. עכ\"ל ע\"ר הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים כל האילן משיוציא
עלים:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ה אומרים החרובין משישלשלו
שיגדלו עליו כעין שלשלות:"
+ ],
+ [
+ "והגפנים משיגרעו
גרוע גדול כפול הלבן:"
+ ],
+ [
+ "והזיתים משינצו
משיגדל הנץ. בליטהע בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "וכל האילן כיון שבא לעונת המעשרות מותר לקוצצו
דכיון שכבר נתבשל הפרי. אינן להפסד:"
+ ],
+ [
+ "כמה יהא בזית ולא יקוצנו
בשאר שנים מיירי ומשום בל תשחית [כב\"ק דצ\"א א] כך פירשו רבותינו. אולם מירושלמי מוכח דאלעיל קאי וה\"ק דהא דקאמרינן לעיל משינצו בזיתים. היינו שיהיה באילן הזית רובע קב זיתים ובכל א' יהיה נץ בראשו וכן פי' רב\"א. ולפי זה צ\"ל דהא דמקשה בב\"ק הנ\"ל ממשנתינו היינו מדמדמי איסור קציצת אילן דאסור רק במקום שיש הפסד. לאיסור קציצת אילן [בשביעית] דאסור נמי רק ביש הפסד:"
+ ],
+ [
+ "רובע
הקב. ובשאר אילן צריך קב. מדלא חשיב כ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל לפי הזית
אם הוא אילן חשוב. כזית הנטופי כפ\"ז דפאה אז בפחות מרובע סגי. כך נ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בנות שוח
בירושלמי קאמר שהוא מין אילן תאנה שבכל שנה גדלין עליו תאנים חדשים. אבל אין נגמר גידולן עד שנה שלישית מחנטה. ועכ\"פ גם כבר בשנה ראשונה ושנייה לגידולן כבר ראויין לאכילה [כן מוכח לע\"ד מהירושלמי שם. מדבעי כיצד יודע שהפרי הוא משנה שלישית. והוצרך לתרץ שקושר על התאנה כל שנה חוט. ול\"ל כולי האי. לטעמיה. אלא וודאי כדאמרן]:"
+ ],
+ [
+ "שביעית שלהם שניה שהן עושות לשלש שנים
דמדאזלינן באילן לעניין מעשר ושביעית בתר חנטה. א\"כ התאנים שנגמר גידולן בשניה כבר חנטו בשביעית [ולפע\"ד דמדקאמר במתניתין סתמא משמע דכל הבנות שוח שבהאילן נוהג בהן קדושת שביעית. והיינו משום שרוב הבנות שוח שבהאילן הם מאותן שחנטו בשביעית. דמהכ\"ת יקצצם בעל האילן. קודם שיגמר כל גידולן. להכי גזרו בהמיעוט של שנה א' וב' אטו הרוב שהן מאותן שחנטו בשביעית. וכן משמע מהירושלמי הנ\"ל ודו\"ק. ובהא יתורץ נמי מה דקשה אמאי נקט תנא באופן איסור. דהיינו בחנטה בשביעית דאסורים בב'. ולא נקט אופן דהתירא דהיינו בחנטו בחמישית מותרים בשביעית. כאשר באמת פ' הרמב\"ם [שמיטה פ\"ד] והרי כחו דהיתירא עדיף. וכן נקט באמת אופן ההיתר תחלה לקמן בבצלים [פ\"ו מ\"ג]. אע\"כ מדבעי לאשמעי' דבר חדש. שכל הבנות שוח שבהאילן אף משנה א' וב' כולן דנין בהן קדושת שביעית]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר הפרסאות
מין תאנים שעיקר גדולן בפרס. אבל נוטעין אותן גם בארץ ישראל:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו לא אמרו אלא בנות שוח
תמוה כיון דבאילן אזלינן בתר חנטה. מ\"ש מבנות שוח. ותו במה פליגי ר\"י ורבנן. ולפמ\"ש לעיל ל\"ק כלל. דוודאי כמו בבנות שוח לעיל כ\"כ בפרסיות. דבשניהן בעוד שגדלין בהאילן הפירות שחנטו בשביעית. כבר גדלו באותו האילן גם הפירות שחנטו אחר שביעית. ולפיכך ר\"י גזר גם בפרסיות לאסור בהאילן בשנה ב' כל הפירות שבו. אף אותן שחנטו אחר שביעית. דגזר הנך אטו הנך. כמו בבנות שוח לעיל. ולרבנן דוקא בנות שוח שמצויין בא\"י גזרינן אבל פרסיות שעיקר גידולן בפרס. ואינן מצויין בא\"י. הו\"ל מלתא דל\"ש דלא גזרו בה רבנן [כביצה י\"ט א']. אבל הנך פרסיות שוודאי חנטו בשביעית וודאי לכ\"ע שביעית שלהן בשנייה. מדאזלינן בכל אילן בתר חנטה:"
+ ],
+ [
+ "הטומן את הלוף
מין בצלים שאחר שנגמרו ונתלשו רגילין לטמנן בקרקע כדי לקיימן לזמן מרובה:"
+ ],
+ [
+ "עד גובה ג' טפחים
שיהיה סאתים לוף צבורים וגובה הכרי ג\"ט. דאל\"כ מחזי כזורע בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "וטומנו במקום דריסת אדם
שלא יצמח:"
+ ],
+ [
+ "לוף שעברה עליו שביעית
שהיה גדל משביעית לשמינית. ואף דבירק אזלינן בתר לקיטה. הכא מיירי שעקרוהו עם עליו סוף שביעית והניחוהו במקומו וחזר ונשרש שם והוסיף גדולים בשמינית. והרי עלי השביעית חייבים בביעור. ומיירי שכבר כלו לחיה בשמינית:"
+ ],
+ [
+ "אם לקטו העניים את עליו
בשביעית אחר הביעור. דס\"ל להאי תנא עניים אוכלים אחר הביעור ולא עשירים. ואף דספיחי שביעית אסורים כפ\"ט מ\"א. י\"ל דהתם היינו רק בשהיה תחלת גדולן בשביעית אבל הכא מיירי שהלוף הזה כבר יצא הקלח מששית לשביעית. דאז העלין שגדלו בשביעית בקלח הזה מותרים לכל קודם ביעור כפ\"ד סי' ט' ולאחר הבעור מותרים רק לעניים [ועי' פ\"ו מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "לקטו
ואין לעניים עתה חלק בעלים שגדלו בח':"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו יעשה חשבון עם העניים
למשל לוף הזה שהה בארץ ו' ז' ח'. מגיע לעניים שליש העלין וכ\"כ תמיד מחשב לפי זמן ההיתר נגד שנת האיסור:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו אין לעניים עליו חשבון
דס\"ל אף לאחר זמן הביעור גם עשירים יאכלו. והרי זכה בעה\"ב בהן. [כך כ' הר\"ש. וא\"כ אין כן הלכה. דהרי קיי\"ל דכל מין אחר שכלה מהשדה צריך לבערו מהבית ולשורפו ואסור גם לעניים [עי' רמב\"ם וראב\"ד פ\"ז משמיטה. ה\"ג] ובל\"ז ק' דמ\"ש הך דהכא מבצלים. שנכנסו לז' שאסורים [כפ\"ו מ\"ג] אע\"כ הכא שעברה עליו שביעית. הו\"ל תחלתו וסופו בהיתר ובכה\"ג יש ביטול בגידולין [כפ\"ו סי' כו]:"
+ ],
+ [
+ "לוף של ערב שביעית
שכבר נגמר כל בישולו בערב שביעית:"
+ ],
+ [
+ "שנכנס לשביעית
והוא מותר לכל באכילה קודם ביעור דדוקא ספיחים שתחילת שתילתן בשביעית היו אסרו חז\"ל אבל הנך כבר נגמר בשולן קודם שביעית:"
+ ],
+ [
+ "וכן בצלים הקיצונים
המיוחדו' לקיץ א\"נ הנזרעי' בקיץ. וכבר נגמרו בהקיץ שקודם שביעית וכולן נוח לעקרן ע\"י שינוי:"
+ ],
+ [
+ "וכן פואה
מין צבע. פערבער רעטהע בל\"א:"
+ ],
+ [
+ "של עידית
הגדילה בשדה שמינה. שג\"כ נוח לעקרה:"
+ ],
+ [
+ "ב\"ש אומרים עוקרין אותן במארופות
שפאטען:"
+ ],
+ [
+ "של עץ
ולא של ברזל. דמחזי כעובד הקרקע:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה אומרים בקרדומות של מתכות
נ\"ל דבכל דוכתא לא חיישי ב\"ה לרואים בשביעית. מדהותר דבר זה בזמן שביעית לכל. כולם יודעים דבהיתר עושה מיהו במרא של ברזל גם ב\"ה מודה דאסור. דעכ\"פ בעי שינוי קצת. כדמוכח מ\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ומודים בפואה של צלעות
הגדל בצדדי השדה. א\"נ בין הסלעים שאין דרך לזרוע שם דבר אחר. מקומו מוכח דאינו עובד השדה:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי מותר אדם ליקח לוף
עלי לוף. דעיקר הלוף א\"צ ביעור:"
+ ],
+ [
+ "במוצאי שביעית
מהחשוד על השביעית ולא יהיה העלים צריכים ביעור כשיכלה לחיה מהשדה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר מיד
דלאותן שנזרעו בשביעית ליכא למיחש. דהרבה מענישי' ב\"ד לזורע בפרהסיא. גם לאותן ששהו בארץ מששית לשביעית ליכא למיחש. דבמביא מהטמון בארץ מיירי. ומדא\"א לעקרו בשביעית בפרהסיא כ\"א בשנוי אפי' לב\"ה כסי' כ' הלכך לא שכיח שיעקר בשנוי כדי לטמנם עד מוצאי שביעית. אבל בלא היו טמונים בשביעית. וקנה בשביעית גופה מהחשוד. ודאי חיישינן שמא משביעית הם ואמר שהמטמונים מששית הביא. כך נראה לי פירוש המשנה החמורה הזאת:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים משירבה החדש
ר\"ל מפסח של ח' ואילך. שכבר מצוי אותו שגדל בח' והיינו ככל ירק [כפרק ו' משנה ד']:"
+ ],
+ [
+ "אלו כלים שאין האומן רשאי למכרם בשביעית
למי שחשוד לעבוד האדמה בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "העול והמזרה
וואורפשויפעל לזרות בגורן:"
+ ],
+ [
+ "והדקר
פפלוגאייזען לחרוש:"
+ ],
+ [
+ "אבל מוכר הוא מגל יד
האקקמעססער לקטוף כמלא יד:"
+ ],
+ [
+ "ומגל קציר
האנדזענזע:"
+ ],
+ [
+ "ועגלה
וואגען. דבכל אלו נוכל לתלות שרוצה לקצור מעט מספיחים המותרים. שהן בהפקר. ולהביא לביתו:"
+ ],
+ [
+ "לאסור ולהתר מותר
ונ\"ל דה\"ט דתלינן בהיתר. מדאזלינן בתר רובא דהיתירא שבעולם:"
+ ],
+ [
+ "היוצר
טעפפער:"
+ ],
+ [
+ "מוכר חמש כדי שמן
כדים לשמן:"
+ ],
+ [
+ "וחמשה עשר כדי יין
המיוחדים ליין. דרק שיעור מועט כזה הכי אורח' להביא מהפקר משום דיד כל אדם שוה לזכות בפירות אלו של הפקר לא יגיע לכל א' רק מעט ולא חיישינן שיקח כולם לשמן. דאינן ראויים לכך. דמעפר אחר נעשים:"
+ ],
+ [
+ "ואם הביא
החשוד:"
+ ],
+ [
+ "יותר מכאן מותר
למכור לו כלים ותלינן שמהפקר הביאם [כך פי' הר\"ש והר\"ב. ותמה רתוי\"ט שלא הביא הרמב\"ם דין זה [שמיטה פ\"ח. ה\"ה] ואני תמה יותר על פי' זה. דכיון שאם הביא החשוד יותר מזה תלינן שמההפקר הביא ומותר למכור לו כלים יותר מהשיעור. א\"כ כ\"ש כשקונה סתם נתלה שלהפקר קונה או לשנה הבאה כמו באינו חשוד. אמנם הרמב\"ם [פ\"ד משמיטה הכ\"ד] הביא דגם חבר שזוכה מהפקר. לא יביא מההפקר לביתו רק ה' כדי שמן וט\"ו כדי יין. משום חשדא. וסיים ואם הביא יותר מזה מותר. וא\"כ י\"ל דמשום קושיתינו הנ\"ל מיאן הרמב\"ם לפרש דאם הביא יותר מזה וכו' דלהוי קאי אחשוד כברישא. אלא אחבר שמביא מהפקר קאי. וה\"ק תנא. אע\"ג דחבר שהביא יותר מזה מותר. דתלינן שמהפקר מביא. אפ\"ה בחשוד לא תלינן. ולפ\"ז יפה הביא הרמב\"ם הדין בהחבר [פ\"ד] ולא בחשוד [פ\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ומוכר לעובדי כוכבים בארץ
כלים האסורים למכור:"
+ ],
+ [
+ "בחוצה לארץ
שאין שם דין שביעית. ול\"ח שיחזור וימכרם לחשוד בארץ. דהו\"ל לפני דלפני. ואף דלישראל אפי' לפני דלפני אסור [כתוס' ע\"ז דט\"ז] עכ\"פ אין מחזיקין איסור ממקום למקום [כנדה ד\"ג] כ\"כ ע\"ר רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בית שמאי אומרים לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית
נקט חורשת. דרוב בנ\"א אין לוקחין לחרישה רק שוורים. אבל פרות מיחדין לגדל וולדות ולחלב. ומותר למוכרם. אבל פרה דמשנתנו היינו במיוחדת לחרישה כגון שיודעין שהיא עקרה ושצמקו שדיה:"
+ ],
+ [
+ "וב\"ה מתירין מפני שהוא יכול לשחטה
ולא אמרי' בכה\"ג הדמים מודיעים. והרי דמי חורשת יותר הם מדמי שחוטה. דאפ\"ה תלינן לקולא. דשביעית חמירא להו לאינשי [כבכורות ד\"ל ע\"א] דאע\"ג דזה חשוד הוא. אפ\"ה כיון דלא ידעינן בודאי דלאיסור בעי להו. מהכ\"ת נחזיקינהו לאסורא. והו\"ל כמוכר בשר כשר למומר לעבודת כוכבים דלא חשדינן שמא יבשלו בחלב:"
+ ],
+ [
+ "מוכר לו פירות אפילו בשעת הזרע
ותלינן לאכילה. ורק בחורשת פליגי ב\"ש מדאין דרך לשחוט חורשת:"
+ ],
+ [
+ "ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן
ול\"ח דלמדוד בגורן רוצה:"
+ ],
+ [
+ "ופורט
מחליף:"
+ ],
+ [
+ "לו מעות אע\"פ שהוא יודע שיש לו פועלים
דתלינן בהיתר:"
+ ],
+ [
+ "דלאיסור בעי להו:"
+ ],
+ [
+ "משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית
לאכלן אחר הביעור:"
+ ],
+ [
+ "נפה
זיעב לקמח:"
+ ],
+ [
+ "וכברה
זיעב לנקות התבואה. ולא זו אף זו קתני. אף שכבר' אינו חיי נפש כ\"כ מהר כנפה. כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ורחיים
האנדמיהלע:"
+ ],
+ [
+ "ותנור
דבכולן תלינן דלהתיר' צריכא להו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא תבור
לא תברור אם מסתבר טפי שהוא מאיסור. ורישא נמי הכי מיירי. ואפ\"ה תלינן בהיתירא משום דרכי שלום:"
+ ],
+ [
+ "החשודה אמעשרות וטומאות:"
+ ],
+ [
+ "נפה וכברה
ואף שעכ\"פ יטמאן הע\"ה. אפשר בטבילה. משא\"כ תנור חרס א\"א להשאיל. דהרי בנטמא צריך שבירה. וכ\"כ רחיים מדהוא גדול טריחא מלתא למטבלה. גם א\"א לנקותו יפה מקמח הטמא:"
+ ],
+ [
+ "ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה
דרוב ע\"ה מעשרין:"
+ ],
+ [
+ "אבל משתטיל המים
בעיסה:"
+ ],
+ [
+ "לא תגע אצלה
לסייעה בגלגול. דהרי אז כבר הוכשר העיסה לקבל טומאה מכלי ע\"ה. ואף דקיי\"ל דחולין מתוקנים שבארץ ישראל מותר לטמא בידים. על כל פנים לחולין הטבילין לתרומה ולחלה. דוקא לגרום טומאה מותר. ולא לטמא בידים. והרי משתגלגל מתחיל טבולה לחלה:"
+ ],
+ [
+ "וכולן
אמשאלת לחוד קאי:"
+ ],
+ [
+ "לא אמרו אלא מפני דרכי שלום
ונפקא מינה שתזהר כל מה שתוכל:"
+ ],
+ [
+ "ומחזיקין ידי נכרים בשביעית
לברכו כשחורש:"
+ ],
+ [
+ "ושואלין בשלומן
אפילו לעוברי עבירה. בכל עת. אף דשלום שמו של הקב\"ה. ואגב גררא נקט ליה הכא:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שלש ארצות לשביעית
חלוקות בדין שביעית:"
+ ],
+ [
+ "כל שהחזיקו עולי בבל
דהיינו מא\"י וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא נאכל
מ\"ש הר\"ב לא נאכל בנעבד בעבירה. הקשה רבינו מאורן של ישראל אאמ\"ו הגאון זצוק\"ל מב\"ה פ\"ד מ\"ב. ופי' הוא ז\"ל לא נאכל אחר ביעור. ולפע\"ד י\"ל עוד דלא נאכל אספיחין קאי דאסור לאוכלן אף קודם ביעור כפ\"ד סי' ט' אולם הרמב\"ם בפירושו כאן כ' כהר\"ב. ובחיבורו [פ\"ד משמיטה הכ\"ו] פי' כדברינו. דלענין ספיחים מיירי [ועמ\"ש בס\"ד לעיל פ\"ד סי' ט'] ולפע\"ד מוכח דאספיחין קאי. מדנקט לא נאכל ואח\"כ לא נעבד:"
+ ],
+ [
+ "ולא נעבד
משום דעד שם גם עולי בבל כבשו:"
+ ],
+ [
+ "וכל שהחזיקו עולי מצרים
דהיינו מכזיב וכו' וכזיב נ\"ל שהוא אכזיב הנזכר ביהושע [י\"ט כ\"ט] בערי אשר. וכ\"כ נזכר עם עכו בשופטים [א' ל\"א]"
+ ],
+ [
+ "ועד אמנה
ר\"ל כזיב באמצע. ומכזיב ועד הנהר מצד א'. ומכזיב ועד אמנה. מצד ב':"
+ ],
+ [
+ "נאכל אבל לא נעבד
דעד שם כבשו עולי מצרים אף שלא נכבשו מעולי בבל:"
+ ],
+ [
+ "מן הנהר ומאמנה ולפנים
עיין בציור:"
+ ],
+ [
+ "נאכל ונעבד
הנה רבינו תוספות יום טוב תפס לעיקר כבעל כפתור ופרח. דעכו וכזיב ואמנה שלשתן במערב ארץ ישראל. ועכו באמצעית מערב. ממוצע בין נחל מצרים. שהוא הנהר הנזכר במשנתנו שהוא דרומית מערבית לארץ ישראל. ובין אמנה הוא הר ההר שבאלה מסעי. שהוא צפונית מערבית לארץ ישראל וכן ראיתי במפת הארץ אשר לפנינו. דעכו הנקרא בלשונם אקרא או פטאלמיוס. וכזיב הוא אכזיב הנקרא ציב בלשונם. והר אמנה הנקרא בלשונם מאנט האר. שלשתן במערב ארץ ישראל. אמנם עכו סמוך לכרמל שניהן באמצעית ארץ ישראל ולשון ים מפסיק בין כרמל לעכו. ומעכו ולצפון בכמו שבעה פרסאות אשכנזית הוא כזיב. אמנם רחוק להלן לצפון הם צור וצידון. והר ההר צפוני יותר מכולן. ונהר מצרים. הוא שיחור. הנקרא בלשונם זיכאר הוא בקצה גבול מערבית דרומית מארץ ישראל. וכדי להצדיק ולהבין דברי חז\"ל אשר מפיהם אנו חיים. ועל דבריהם בחיק תורת ד' הורגנו כל היום. ולהבין תעלומות דבריהם הקדושים לילות עמל מנינו לנו. והחלב שינקנו משדי אם תשפך לארץ כמרירה כש\"ס סוף ברכות. אשר אם לא יהיה אפשר ליישב דברי קדשם. אזי אלפי עדי עדיות אסטטית יתבטלו. ורבבות שערי תרוצים לא ננעלו. והרי חז\"ל גיטין אמרו להדיא דעכו בצפון. כמבואר שם דף ז' ע\"ב. גם בתוס' שם ד\"ב א' כ' דעכו חציה ארץ ישראל וחציה ח\"ל. וכן כתב בירושלמי כאן. וליישב הכל. נ\"ל דהציור כזה? וכפי הציור הזה. עכו במקצוע צפונית מערבית מא\"י. ואעפ\"כ היא ממוצע באמצע גבול מערב. מפני הרצועה היוצאה ממנה לכזיב. ואותה הרצועה כבשו גם עולי בבל. אבל מכזיב עד אמנה וכ\"כ מה שהוא נגד כזיב מעכו ולדרום. עד הנהר. כבשו עולי מצרים ולא עולי בבל. אמנם על הרצועה שמעכו לכזיב. יהיו ב' שבילי' אחד לצד מזרח של הרצועה. הוא השביל שהזכירו חז\"ל גיטין שם. שההולך מעכו לכזיב. לימינו הוא ח\"ל. ושביל ב' היה למערב הרצועה. והוא השביל שהזכיר הירושלמי ותוספתא. שההולך מעכו לכזיב. לשמאלו הוא ח\"ל. ולפ\"ז יש לישב נמי מלת \"לפנים\" שבמשנה הקדושה. שתמה הר\"ש ור\"ב דהול\"ל \"ולחוץ\" ור\"ל לצד ח\"ל. ולפי דברינו ת\"ל הכל מיושב. דהרי לפי התוספתא היה מצד שמאל לרצועה ח\"ל. א\"כ מה שאמרה המשנה מן הנהר ואמנה ולפנים. ר\"ל לפנים מכזיב ושביל. דהיינו בין א\"י לים הגדול. זהו לא כבשו גם עולי מצרים והוא ח\"ל גמור. ולפ\"ז גם דברי התוס' ריש גיטין שזכרנו שכ' שקצת מעכו היה ח\"ל. נ\"ל ג\"כ שהוא קצת העיר שהיה לפנים מהשביל לצד הים הגדול. ונתיישב הכל על נכון ת\"ל:"
+ ],
+ [
+ "עושין בתלוש
לדוש ולזרות וכו' אצל החשוד או עובד כוכבים למ\"ד אין לעובד כוכבים קנין בארץ ישראל:"
+ ],
+ [
+ "בסוריא
זיריען. ועפ\"ו דדמאי סי' לב:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא במחובר
לקצור ולבצור וכו'. דמדסמוך לא\"י גזרו במחובר שלא יעזבו א\"י להשתקע בסורי' מדקשה שמירת השמטה. ואעפ\"כ הקילו שם בתלוש כדי שיסמכו עליהן עניי א\"י להתפרנס שם בשביעית. מיהו דוקא בשמור אסור אבל במופקר. אפי' בא\"י מותר לקצור ולבצור כדרכו פירות אילן. אבל רק בשנוי [רמב\"ם פ\"ד משמיטה ה\"א]. חוץ מספיחי תבואה וזרעים דאסור כפ\"ט סי' י\"ג. והא דאצטרך לפרש דשין וכו'. נ\"ל דקמ\"ל מדסד\"א דתלוש היינו רק לישה ואפי' שנעשין בבית. אבל דישה ואינך שנעשין במקים גדולן במחובר אסור. קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "דשים וזורין
בתבואה:"
+ ],
+ [
+ "ודורכין
ענבים. והקשה רתוי\"ט דתני מלאכת התבואה שלא כסדר. ועוד דהפסיק ביניהן דריכת הענבים. ולפעד\"נ דלא זו אף זו תני. ל\"מ לדוש ולזרות דבצנעה. אלא אפי' דריכת ענבים דהו\"ל פרהסיא. דבין עגולין לזגין רה\"ר. כסוף טהרות. ומכ\"ש עימור בתבואה דהוה פרהסיא. אפ\"ה שרו:"
+ ],
+ [
+ "ולא בוצרין
קוצר הענבים:"
+ ],
+ [
+ "ולא מוסקים
קוצר הזיתים:"
+ ],
+ [
+ "כלל אמר ר' עקיבא כל שכיוצא בו מותר בארץ ישראל
מדאו'. כגון מלאכה בתלוש בא\"י. דשם רק מד\"ס צריך שנוי:"
+ ],
+ [
+ "עושין אותו בסוריא
אפי' כדרכו. א\"נ ה\"פ כל שמותר בא\"י במופקר. מותר בסוריא אפילו במשומר:"
+ ],
+ [
+ "בצלים
של ששית שנכנסו לז' [ומהרמב\"ם פ\"ד משמיטה ה\"כ משמע דמיירי במונחים תלושין על הקרקע. רק דמר' חנינא דקאמר להתלש לא משמע כן]:"
+ ],
+ [
+ "אם היו העלין שלהם שחורין
דונקעלגרין:"
+ ],
+ [
+ "אסורין
דבידוע שהוסיפו בז' ונאסרו לאחר ביעור:"
+ ],
+ [
+ "הוריקו
בר\"ה של ז' כבר הוריקו ונעשו געלבליך:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו מותרין
דהולכים וכמשי' וכתלושין דמי:"
+ ],
+ [
+ "אם יכולין להיתלש בעלין שלהן
שהעלים חזקים כ\"כ שכשיאחזן יוכל לעקור הבצלים:"
+ ],
+ [
+ "וכנגד בן מוצאי שביעית
ר\"ל שנעקרו בששית ונטען בז' ולאחר שגדלו מעט חזר ועקרן ונטען בח':"
+ ],
+ [
+ "מותרין
דאע\"ג דאין ביטול בגדולין כמו ברישא. הכא שאני. דתחלתן וסופן בהיתר:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית
ולא יחוש שמא משביעית הוא ונלקטו בשביעית. ואסורים לאחר ביעור. אבל ביודע שנלקטו בשמינית מותרים. דבירק אזלינן בתר לקיט'. ויש אומרים דירק שנלקט [צ\"ל שנגמר] כולו בשביעית לא אזלינן גביה בתר לקיטה:"
+ ],
+ [
+ "משיעשה כיוצא בו
שכבר גדלו של ח' [עפ\"ה מ\"ה]. ועוד דכיון שיש כאן היתר לפנינו אין מחזיקין איסור ממקום שהיה גדל בארץ למקום שקונה אותו:"
+ ],
+ [
+ "עשה הבכיר
מקום ששדותיו ממהרים לבשל פירות:"
+ ],
+ [
+ "הותר האפיל
מקום שמאחרת להתבשל ואף על גב דבו שפיר יש לחוש שהוא של שביעית שעבר. דאי של ח' הרי עדיין לא נגמר. אפילו הכי הוא מותר. דתלינן שמבכיר הביאום:"
+ ],
+ [
+ "רבי התיר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד
שהרבה ירק הביאו לשם מבכיר. א\"נ מדממהר לגדל:"
+ ],
+ [
+ "אין מוציאין שמן שרפה
תרומה שנטמא דלשריפה בא\"י קיימי:"
+ ],
+ [
+ "ופירו' שביעי'
שצריך ביעור בא\"י:"
+ ],
+ [
+ "א\"ר שמעון שמעתי בפירוש שמוציאין לסוריא
מדקילא טומאת' מח\"ל שלא גזרו על אויר' [כגיטין ד\"ח. א]:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ
דשמא ירד כהן אחריו להביאה לא\"י. ויתטמא הכהן מח\"ל. מיהו וודאי שהיא תרומה טמאה. מדנטמא מח\"ל [כפ\"ק דשבת ט\"ז. ב']:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כלל גדול אמרו בשביעית
משום דגדול עונש שבת ושביעית להכי תנא גבייהו כלל גדול. דשבת גם בתלוש. ושביעית נוהג גם במאכל בהמה ובמין צבעים [שבת ס\"ח א]. משא\"כ פ\"ק דפאה ופ\"ק דמעשר דלא חמירי כ\"כ לא נקט גדול:"
+ ],
+ [
+ "
או או:"
+ ],
+ [
+ "וממין הצובעים
דגם בצבעים נוהג שביעית. דכתיב לכם לכל צרכיכם:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מתקיים
אם אינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "בארץ
ר\"ל אם מניחו מחובר בחורף. ירקב ויכלה לחיה מהשדה ומשום חיוב ביעור נקט הכי:"
+ ],
+ [
+ "יש לו שביעית
ר\"ל להיות לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד. וכ\"כ לדמיו. ר\"ל במכרן באופן שרשאי למכור [כמשנה ג']. שביעית תופס דמיו. לקח בפירות בשר אלו ואלו מתבערים. לקח בבשר דגים יצא בשר ונכנסו דגים. בדגים יין. ביין שמן. אחרון אחרון נתפס. ופרי עצמו לעולם אסור:"
+ ],
+ [
+ "יש לו ביעור
לבערן אחר שכלה לחיה מהשדה:"
+ ],
+ [
+ "ואיזה
במאכלי אדם:"
+ ],
+ [
+ "זה עלה הלוף השוטה
אפי' שוטה שגדל בלי זריעה ולא חזי כ\"כ לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "ועלה הדנדנה
קרויזעמינצע:"
+ ],
+ [
+ "העולשין
ענדיוויען. וי\"א קירבעל וי\"א וועלשע שלאטין:"
+ ],
+ [
+ "והכרישין
שפאנישער לויך:"
+ ],
+ [
+ "והרגילה
בארצעלקרויט:"
+ ],
+ [
+ "ונץ החלב
וואלפסמילכקרויט. ונקט הנך לרבותא. אף דלא חזו כ\"כ לאכילה. וכ\"כ במאכל בהמה. ובצובעין. נקט הנך דלא חזו כ\"כ לבהמה ולצבע וכ\"ש שאר מאכלי אדם או בהמה או צבע אם אינו מתקיים. וכולהו מיירי שגדלו במקום שאין דרך לזרוע. דאל\"כ אפילו ספיחים אסורים כלקמן [פ\"ט מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ומאכל בהמה החוחים
דערנער:"
+ ],
+ [
+ "והדרדרים
דיסטעלן. דחזו רק לגמלים:"
+ ],
+ [
+ "וממין הצובעים ספיחי איסטיס
וויידעקרויט שנעשה ממנו אינדיג. ונ\"ל דנקט ספיחים לרבותא אף שאין צובעין יפה [ועי' רש\"י ב\"ק דק\"א ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "וקוצה
מין צבע:"
+ ],
+ [
+ "ומתקיים בארץ
ר\"ל או דחזי למאכל אדם וכו' רק שמתקיים ואינו כלה לחיה בחורף. מש\"ה אין לו ביעור ויש גרסא אחרת כל שהוא מאכל אדם וכו'. ולפי הך גי'. הך מתקיים בארץ דקא מסיים תנא. אכולהו ג' קאי:"
+ ],
+ [
+ "ולדמיו שביעית
דמדלא חזו להסקה רק לשאר צורך אדם. כגון לרפואה ומלוגמא וכדומה אין דינן כעצים סי' נ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "והערקבנין
מין עשב:"
+ ],
+ [
+ "והחלבצין
האזענקאהל:"
+ ],
+ [
+ "והבוכריה
ווילדע קירביס וכולן מתקיימין בארץ. ואינן כלין בחורף לחיה בשדה. מיהו באינו מאכל אדם ומאכל וכו' וגם אינו מתקיים לא הביא דוגמא להן. משום דרבים הם. ואם אעפ\"כ יחדם למאכל אדם. מחשבתו משוה להן אוכל [כדלקמן פ\"ח מ\"א] ועי' ראב\"ד [פ\"ז משמיטה הי\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "והרכפא
מיני עשבים לצבע שמתקיימין בארץ:"
+ ],
+ [
+ "ואין לדמיו ביעור
ר\"ל במכרן אינו חייב לבער דמים שקבל. מדאינו כלה לחיה:"
+ ],
+ [
+ "ר' מאיר אומר דמיהם מתבערין עד ראש השנה
ר\"ל חייב לבערן קודם ר\"ה של ח'. דאז זמן ביעור של אלו. וכ\"ש שחייב לבערן אחר ר\"ה. וטעמיה משום דדמים לא מינכרי. ואתו לאחלופי בשאר דמי שביעית:"
+ ],
+ [
+ "קליפי רמון
גראנאטאפפעל. והנץ הוא כעין פרח שבראשו:"
+ ],
+ [
+ "קליפי אגוזים
כל הנך חזו לצביעה:"
+ ],
+ [
+ "והגלעינין
גרעיני שאר הפירות דחזו להסקה ואעפ\"כ אין דינן כעצים דאין בהן קדושת שביעית [כסוכה ד\"מ ע\"א]. דהנך שאני. מדהן תוך הפרי שהוא מאכל וגם שומר להמאכל [כעוקצין פ\"ב מ\"ב] להכי החמירו בו [עכ\"מ]. והר\"ב כתב שהן מאכל בהמה. והר\"ש כ' שיש בהן מעט שמן:"
+ ],
+ [
+ "יש להם שביעית
ולא פי' התנא שא\"צ ביעור. משום דפשיטא דהרי קליפין וגרעינין אינן כלין בחורף. והר\"ש כ' מדאינן עיקר הפרי אין בהן חיוב ביעור:"
+ ],
+ [
+ "הצבע צובע לעצמו
באותן שא\"צ ביעור כלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ולא בבכורות
דלמא משהי להו ואתי לידי תקלה. להשתמש בבכור או להאכיל תרומה לזר. מיהו שחוט מותר למכרו. רק לא באטליז:"
+ ],
+ [
+ "ולא בנבלות ולא בטרפות ולא בשקצים ולא ברמשים
ה\"ה כל האסור מן התורה. אפי' רק באכילה [חוץ מחלב טהורה] אם הוא דבר המיוחד למאכל. אסור מדאורייתא למוכרו לעובד כוכבים. לצורך אכילה דוקא [ש\"ך י\"ד סקי\"ז סק\"א. ולפ\"ח אפי' שלא לצורך אכילה] וסתם יינם אף דמד\"ס. אסור לסחורה. ויש מתירין. ויש להחמיר [י\"ד סי' קכ\"ג ס\"א] [ומה שהקשה רתוי\"ט מדאמרינן בבכורות [ד\"ו ב'] דלמא לעולם חלב אסור משום אמה\"ח. ואפ\"ה חריצי חלב דדוד הביא להם לסחורה. ומאי קו' הרי מדאסור מהתורה אסור לעשות בו סחורה: ובמחכ\"ר דמי גרע חלב שבבית. מצייד שנזדמן לו דברים טמאים דשרי למוכרן [כמשנה ד']. דדוקא במעכבן להשמינם אסור [כרמ\"א קי\"ז בי\"ד]. אבל פשוט שרשאי למלחן כדי שיתקיימו. ולהוליכן אפי' למקום רחוק במקוה שיש קונים וה\"נ חלב שאינו מתקיים כשהוא בעין מותר לעשות ממנו גבינה. ולהוליכן למחנה שמצוי שם קונים] ועי' במ\"ש בבועז כאן:"
+ ],
+ [
+ "ולא יהיה לוקח
בשביעית וה\"ה לוקט:"
+ ],
+ [
+ "ירקות שדה
שאינן נזרעים. דאל\"כ כל הספיחין אסורין כפ\"ט סי' י\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ובנו מוכר על ידו
דאז לא מחזי כלקטן לסחורה:"
+ ],
+ [
+ "מותר למכרן
אפי' הוא עצמו. מיהו בכל אותן שרשאי למכרן. על כל פנים המעות דמי שביעית הן וצריך ביעור מה שיקנה מהן:"
+ ],
+ [
+ "לקח בכור
בעל מום דמותר לזרים:"
+ ],
+ [
+ "מותר למכרו
אבל לא ביותר ממה שנתן כשלקחו:"
+ ],
+ [
+ "צדי חיה עופות ודגים
ל\"ד צייד. דה\"ה כל אדם [ש\"ך שם סק\"ו] וה\"ה לגבותם בחובו:"
+ ],
+ [
+ "מותרים למכרן
אבל לא יעכבם כדי להשמינם [שם ברמ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אוסרין
לחכמים צייד מותר לכוון לטמאים משא\"כ לת\"ק והלכה כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "לולבי זרדים
לולב הוא העלים קודם שנפתחו מכפליהן. וזרדין הוא שפיירלינגבוים:"
+ ],
+ [
+ "והחרובין
באקסהארן:"
+ ],
+ [
+ "ולדמיהן שביעית
מדחזו לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "לולבי האלה
אייכע:"
+ ],
+ [
+ "והבטנה
פיסטאציען בוים:"
+ ],
+ [
+ "והאטדין
ווייסדארן:"
+ ],
+ [
+ "ולא לדמיהן ביעור
דאינן כלין לחיה בחורף:"
+ ],
+ [
+ "מפני שנושרין מאביהן
ר\"ל מהגזע. וכלין לחיה בחורף:"
+ ],
+ [
+ "הוורד
ראזע:"
+ ],
+ [
+ "והכפר
ציפרעססען. וי\"א געווירץ נעלקען:"
+ ],
+ [
+ "והקטף
באלזאם:"
+ ],
+ [
+ "והלוטם
מירטהען וי\"א פיניאלען וי\"א צירקעלבוים:"
+ ],
+ [
+ "יש להם שביעית ולדמיהן שביעית
וה\"ה יש להן ביעור ולדמיהן ולהרמב\"ם אין להן ביעור וכלעיל סי' ל'. וע\"כ דס\"ל להרמב\"ם דגם הנך אינן כלין לחיה מהשדה:"
+ ],
+ [
+ "רש\"א אין לקטף שביעית מפני שאינו פרי
ודינן כעצים דאין להן שביעית מדהנאתן אחר ביעורן. לא דמו למאכל. ואף בעצים דמשחן [קין בל\"א] דעשוי להאיר. עכ\"פ עיקר עצים להסקה:"
+ ],
+ [
+ "ורד חדש שכבשו בשמן ישן
וורד שביעית בשמן ששית או וורד שמינית בשמן שביעית קודם זמן הביעור:"
+ ],
+ [
+ "ילקט את הוורד
קודם זמן ביעור. ואז אין השמן צריך ביעור אף שהיה בוורד בכדי נ\"ט בשמן. ואף להנך תנאי דפליגי לקמן פ\"ט מ\"ה דאין הטעם כמבוער. עכ\"פ הכא מדסלקו לוורד בשעת היתר דהיינו קודם זמן הביעור דהו\"ל התירא בלע [כע\"ז דע\"ו א] כ\"ע מודו דהטעם כמבוער. ואינו חו\"נ לחייב השמן בביעור [ומזה נ\"ל ראיה לא\"ח סתמ\"ז ס\"ב ודו\"ק] וה\"ה בוורד ח' בשמן ז' ילקט הוורד לאכילה קודם עצרת של שנת ח'. דאז הוא זמן ביעור של זיתי שמן של שביעית [כפסחים נ\"ג א]:"
+ ],
+ [
+ "וישן בחדש
וורד ז' בשמן ח' או וורד ו' בשמן ז':"
+ ],
+ [
+ "חייב בביעור
דאע\"ג דקיי\"ל כר\"ג פ\"ט מ\"ה. דגם בסילקו בשעת איסור. הטעם הו\"ל כמבוער. עכ\"פ הכא וורד ישן בשמן חדש. טעמו חזק ביותר כמ\"ש הרמב\"ם. וכדקיי\"ל [בי\"ד סצ\"ה] דכל דבר חריף אינו כנ\"ט בר נ\"ט. ה\"נ מה\"ט הו\"ל כממשות. ואף דגם בממשות קאמר בירושלמי פ\"ט מ\"ה. דבהתחיל לבער מקצת האוצר הו\"ל הנשאר כמבוער. וכן פסק הרמב\"ם (פ\"ז משביעית ה\"ו). נ\"ל דזהו דוקא בשכבר מונח באוצר וביער מקצתו. משא\"כ הכא שכבשו לאחר זמן ביעור. הו\"ל כחולק אוצרו קודם שביערו. דאז וודאי כ\"א ואחד חייב בביעור. מיהו וורד ישן בשמן ישן וא' מהן שביעית לאחר הביעור מדליכא רק טעם פשוט. תליא בפלוגתא דלקמן אי טעם כמבוער או לא:"
+ ],
+ [
+ "חרובין חדשים שכבשן ביין ישן
חרובי שביעית ביין ו':"
+ ],
+ [
+ "וישנים בחדש
חרובי ז' ביין ח':"
+ ],
+ [
+ "חייבין בביעור
אף שכבשן בשעת היתר. עכ\"פ כיון דטעם חרובין ביין נקלט בחוזק. יותר מוורד בשמן וכמ\"ש הרמב\"ם. להכי הו\"ל טעם חרובים שביין כאוצר בפני עצמו. ולא סגי בשמבער החרובים עד שיבער גם היין:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שהוא בנותן טעם חייב לבער
היינו מין בשאינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "ומין במינו כל שהוא
אף שאין טעמו חזק. דהו\"ל כעין וורד חדש בישן אפ\"ה דינו כשביעית. מדהוא מין במינו:"
+ ],
+ [
+ "ושלא במינה בנותן טעם
אע\"ג דכבר תנא לה. נ\"ל דקמ\"ל דדוקא שביעית אוסרת וכו'. ר\"ל דוקא ממשות או טעם חזק שהוא כממשות. אבל טעם פשוט לחוד של שביעית הו\"ל כמבוער וכר\"ג לקמן פ\"ט מ\"ה. ולע\"ר רבינו הגאון אאמ\"ו זצוק\"ל. קמ\"ל דבמינו אפילו סילק הממשות קודם ביעור אפ\"ה הו\"ל במשהו. וכ' עוד דהיינו דוקא לאסור לאחר ביעור בלא ביעור. מדיש תקנה להפקיר. או מדאכילת איסור חמיר טפי. אבל לעניין לאכלה ולא לסחורה ולא להפסד. נ\"ל דסגי בס' אפי' במינו. עכלה\"ט:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "כלל גדול
ערפ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אין עושין ממנו מלוגמא
ערווייכענדעס פפלאסטער:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך לומר לבהמה
דכ' לאכלה ולא להפסד:"
+ ],
+ [
+ "עושין ממנו מלוגמא לאדם
דכ' לכם לאכלה דוקא המיוחד לכם יהיה לאכלה ולא להפסד:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא לבהמה
דכ' ולבהמתך וגו' תהיה תבואתה לאכל. הראוי לאכילתה לא יהיה למלוגמתה:"
+ ],
+ [
+ "חשב עליו
בשעת לקיטה:"
+ ],
+ [
+ "למאכל אדם ולמאכל בהמה
ר\"ל לשניהן:"
+ ],
+ [
+ "נותנין עליו חומרי אדם
לאסור למלוגמא:"
+ ],
+ [
+ "וחומרי בהמה
דאסור לשנותן מברייתן ולשלקן. מדדרכו להאכל חי מבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ווילדער ראסמארין:"
+ ],
+ [
+ "והאזוב
איזאב וי\"א מאיראן:"
+ ],
+ [
+ "והקורנית
ציטווערקרויט. אלו ג' אינן מיוחדין לשום דבר ואזלינן בתר מחשבתו:"
+ ],
+ [
+ "ולשתיה ולסיכה
במיוחד לזה או לזה לא ישנה:"
+ ],
+ [
+ "לאכול דבר שדרכו לאכול
אם חי חי ואם מבושל מבושל. מיהו מאכל שנתקלקל מותר לזרקו:"
+ ],
+ [
+ "לא יסוך יין וחומץ
אף דאינו להפסד דהרי זילוף עדיף משתייה [כב\"ק דף קט\"ו ב']. נ\"ל דעכ\"פ מדמיוחד טפי לשתייה אסור לשנותו דכיון דמיוחד לדבר אחר זהו הפסדו:"
+ ],
+ [
+ "אף דעומד גם לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "ובמעשר שני
ניתנו רק לאכילה וכו':"
+ ],
+ [
+ "קל מהם שביעית שנתנה להדלקת הנר
משא\"כ תרומה רק בטמא מותר להדליקו. ובמע\"ש רק בטהורה מותר להדליק ולרב\"א מע\"ש בין טהור בין טמא אסור להדליקו:"
+ ],
+ [
+ "ולא תאנים במנין
כדי שימכר בזול. להיכירא דשביעית. ואע\"ג דבל\"ז אסור לסחורה. עכ\"פ בלקט לעצמו והותר מותר [כפ\"ז מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ולא ירק במשקל
קמ\"ל אע\"ג שזה שנוי. דתאנים אורחייהו למכור במשקל וירק במניין. אפ\"ה אסור:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א אף לא אגודות
אף בלא מניין אסור למכור אגודות רק ימכר הירק שלא אגוד. כדי לשנות מדרך סחורה בשאר שנים:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א את שדרכו לאגוד בבית
אם כשרוצה להביאן לאכילת ביתו נמי אוגדן:"
+ ],
+ [
+ "אוגדין אותו בשוק
ר\"ל אז מותר לאגדן למכור בשוק. דאז אין האגוד דרך סחורה. א\"נ ה\"ק כדרך שאגדן לצורך ביתו. מותר לאגדן למכור בשוק. דקשר בית משונה הוא:"
+ ],
+ [
+ "כגון הכרשין ונץ החלב
עפ\"ז סי' יב. יד:"
+ ],
+ [
+ "האומר לפועל הא לך איסר זה ולקט לי ירק היום שכרו מותר
דמדאינו דמי שביעית רק דמי טרחה אינו נתפס בקדושת שביעית. ולא דמי לצובע בשכר דאסור [כפ\"ז מ\"ג]. שאני הכא דהו\"ל כשכרו ללקוט מציאות. ואפי' למ\"ד המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו. הכא לא נתכוון לזכות לעצמו כלום. ולא מכר לו כלום [תוס' ע\"ז דס\"ב א']. ומיירי הכא בספיחים המותרים כפ\"ט י\"ג:"
+ ],
+ [
+ "לקט לי בו ירק היום
דהו\"ל ל' מכר:"
+ ],
+ [
+ "שכרו אסור
ר\"ל נתפס בקדושת שביעית:"
+ ],
+ [
+ "כשאלקוט ירקות שדה
דירקות גינה הרי ספיחים הן ואסורים. ונקט רק הכא כן. משום דפועל רגיל לומר כך. כדי שלא יחשדו בעה\"ב:"
+ ],
+ [
+ "אביא לך
ר\"ל תיכף כשלקח הככר אמר לו כן:"
+ ],
+ [
+ "לקח ממנו סתם
ר\"ל לקח הככר בהקפה:"
+ ],
+ [
+ "לא ישלם לו מדמי שביעית שאין פורעין חוב מדמי שביעית
דהו\"ל כסחורה:"
+ ],
+ [
+ "אין נותנים לא לבייר
ברוננען מאכער. חופר בארות לרחוץ ולכבס במימיו. אבל חופר באר מי' לשתייה שרי. דמ\"ש מירקות לעיל. א\"נ מיירי הכא בשכבר חייב לו. וכלעיל:"
+ ],
+ [
+ "ולא לבלן
מחמם מרחצאות:"
+ ],
+ [
+ "ולא לספר
למגלחו:"
+ ],
+ [
+ "ולא לספן
למוליכו בספינה. אף דהנך ג' הנאת הגוף הן אסור. ומכ\"ש שחר אומנין:"
+ ],
+ [
+ "ולכולן הוא נותן מתנת חנם
שלא לשם שכר. אף שיודע שעי\"ז לא יתבע ממנו שכר אף דבעלמא מתנה דינו כמכר [כמגילה כ\"ו ב']. הכא שאני דהרי גם מכירה שרי [כפ\"ז מ\"ג] ורק סחורה אסור. וא\"כ מתנה נמי לאו סחורה הוא. וכן מוכח מלקמן [פ\"ט מ\"ט]:"
+ ],
+ [
+ "תאנים של שביעית אין קוצין
לא יחתכם:"
+ ],
+ [
+ "אותן במוקצה
שניידעמעססער. המיוחד לכך:"
+ ],
+ [
+ "חרב. משום שנוי:"
+ ],
+ [
+ "אבל דורך הוא בעריבה
מולטער. דגם בתלוש צריך שנוי:"
+ ],
+ [
+ "ואין עושין
לשון מיעוך וסחיטה. כמו עשו דדי בתוליהן:"
+ ],
+ [
+ "זיתים בבד
פרעססע:"
+ ],
+ [
+ "ובקוטב
עץ כבד שמשימין על זיתים הנכתשים. קעלטערבוים:"
+ ],
+ [
+ "אבל כותש הוא ומכניס לבודידה
פרעססע קטנה:"
+ ],
+ [
+ "שלא יביאנו לידי פסול
כשיטמא השמן. יצטרך לשרוף הירק ויפסידו [ונ\"ל דה\"ה איפכא. דהיינו ירק תרומה בשמן שביעית. דאע\"ג דאין לאסור משום דמביא התרומה לידי הפסד כשיגיע שעת הביעור שיצטרך לבער התרומה מהעולם. ליתא. דהרי השמן המובלע בהירק מחשב כמבוער [כלעיל פ\"ז מ\"ז]. וא\"כ אין צריך לבער הירק. מיהו אפ\"ה אסור. דלעניין לאכל ולא להפסד מחשב השמן המובלע כאיתי' בעינא. ושמא יטמא הירק ויצטרך לשרפו עם השמן המובלע]:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר
לטעמיה דס\"ל דאפי' קדשים מותר להביא לידי פסול [כפסחים דצ\"ח ב]:"
+ ],
+ [
+ "והפרי עצמו אסור
לקח בפירות שביעית בשר. אלו ואלו מתבערים. לקח בבשר דגים יצא בשר ונתפס דגים וכו' כלעיל פ\"ז סי' ו:"
+ ],
+ [
+ "ואם לקח יאכל כנגדן
כפי דמים שנתן יאכל משאר פירות בקדושת שביעית. דדמי שביעית נתנו רק לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "אין מביאין קיני זבים
קן הוא ב' תורים או ב' בני יונה. א' חטאת וא' עולה. ותמוה מ\"ש דנקט הנך קרבנות ולא עולה חטאת ושלמים ואשם דשכיחי טפי. ואת\"ל דקינים לרבותא נקט. אע\"ג דאיכא בהו חטאת העוף שכולה נאכל לכהנים. אפ\"ה כיון דמשולחן גבוה קזכו. לא אכל מדמי שביעית. או משום שכל דבר שבחובה אין בא רק מן החולין. ושביעית שיש בה קדושה. אינו חולין. עכ\"פ ק' דהרי בל\"ז אית בקנין נמי עולה שאינו נאכל. ולפיכך לא עדיף קנים משאר קדשים שאין אימוריהן נאכלים. טפי הו\"ל למנקט דאין מביאין מדמי שביעית חטאת עוף. ונ\"ל דרבותא קמ\"ל בקנין. אף דאתו לתקן הגוף לאכילת קדשים וסד\"א מדאתו לצורך אכילה. שרי להביאן קמ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "אין סכין כלים בשמן של שביעית
דדוקא סיכת אדם מותר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ידלק
ה\"ה בכלים שסכן במ\"ח:"
+ ],
+ [
+ "לא אומר לכם מה שרבי אליעזר אומר בו
דמיקל בה טפי ולא רצה לגלות:"
+ ],
+ [
+ "האוכל פת כותים
אף קודם שגזרו שיהיו כעובד כוכבים פתן אסור מדהחרים אותן עזרא בש' כהנים בשופרות וש' ס\"ת וש' תינוקות. כשבטלו בניין בהמ\"ק:"
+ ],
+ [
+ "כאוכל בשר חזיר
ל\"ד אלא חייב מכות מרדות:"
+ ],
+ [
+ "או בקש של שביעית מותר לרחוץ בה
אבל לכתחלה אסור להסיקן כפ\"ט מ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ואם מתחשב הוא
שהרוחץ אדם חשוב. וילמדו אחרים להקל טפי [ונ\"ל דלהכי נקט בלשון התפעל דקמ\"ל דרשאי הוא לחשוב א\"ע כחשוב להחמיר ע\"ע לא הו\"ל כיוהרא כספ\"ק דברכות. דהכא שאני דכמה שאין רוחצין איכא בשוקא [כפסחים דנ\"א ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הפיגם
רויטעקרויט:"
+ ],
+ [
+ "והירבוזין השוטים
ווילדער שפארגעל:"
+ ],
+ [
+ "והחלגלוגית
בארצעלקרויט וי\"א ערדבעערען וי\"א בייפוסקרויט:"
+ ],
+ [
+ "כוסבר שבהרים
קאריאנדער שגדל בהר. אבל של גינה חשוב:"
+ ],
+ [
+ "והכרפס
פעטערזילען:"
+ ],
+ [
+ "והגרגר
איריגא:"
+ ],
+ [
+ "של אפר
הגדל באחו:"
+ ],
+ [
+ "פטורין מן המעשרות
בכל השנים:"
+ ],
+ [
+ "שאין כיוצא בהם נשמר
והרי שמור אסור לאכול ואלו בהפקר גדלים. והפקר פטור ממעשר. וגם ספיחי שביעית שגדלו בהפקר מותרים. מיהו קדושת שביעית יש בהן. ואסור ליקח מהן מע\"ה יותר מג' סעודות. דהו\"ל כדי חייו ליום א'. דביותר מג\"ס. אף בדברים שא\"צ ביעור. חשוד עכ\"פ הע\"ה לקנות בהן עבדים קרקעות ובהמה טמאה וכדומה [כתוס' סוכה דל\"ט א]:"
+ ],
+ [
+ "שלא נחשדו עליהן עוברי עבירה
דאינן חשובים כ\"כ שלא יפקירן:"
+ ],
+ [
+ "ר' שמעון אומר כל הספיחים מותרין
ליקח מחשוד. דמסתמא הוא מהפקר:"
+ ],
+ [
+ "שאין כיוצא בהם בירקות שדה
ר\"ל אינו גדל בהפקר כשאר ירקות:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מספיחים שאין דרך לזרען. והכי קיי\"ל. ואסרום משום רשעים שזרעו בסתר ואמרו שהם ספיחים [עי' רמב\"ם שמיטה פ\"ד ה\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "שלש ארצות לביעור
ר\"ל חלוקות זמ\"ז לענין ביעור. דכל מין שכלה מארץ שלקטו. אף שמצוי אותו מין עדיין בארץ אחרת. חייב לבערו:"
+ ],
+ [
+ "לא עבר הירדן שבגלעד. אלא העבר האחר שבא\"י. [כך משמע מפי' הר\"מ והר\"ב כאן. שהרי פירשו דשפלת לוד והר שלה ומבית חורון עד הים. הם הג' שבעבר הירדן. והרי ידוע דלוד ובית חורון עד הים כולן במערב הירדן הן. והם א\"י ממש [ועי' יהושע י\"ח י\"ד. ומע\"ש פ\"ה מ\"ב ומגילה ד\"ד א]. אמנם בירושלמי [שביעית פ\"ו ד\"י ע\"ב] אמרינן דמזרח עבר הירדן אע\"ג דכתיב גביה החל רש שיהיה כחולין. וגם לא כבשוהו עולי בבל. אפ\"ה יש בו דין שביעית מד\"ס. רק שספיחיו מותרין. וכן פסק הרמב\"ם [פ\"ד משמיטה הכ\"ח]. ולעניין בכורים [עפ\"א דבכורים מ\"י]. א\"כ עבר ירדן שנזכר כאן. הוא מזרח הירדן. ולפ\"ז לוד ובית חורון שזכר התנא. אינו פי' של ג' שבעבר ירדן. וכן פי' הגר\"א זצוק\"ל. שלא פי' התנא הג' שבעבר ירדן מדמפורשים כבר ביהושע (ט\"ו). רק הנך ג' שזכר התנא לוד והר המלך ובית חורון. הן הג' שבחלק בנימין. ומשום דחלק בנימין מובלע בתוך חלק יהודה להכי לא מני לה תנא לארץ בפ\"ע. רק דשפלת לוד של בנימין נכלל בשפלת דרום של יהודה. והר המלך של בנימין נכלל בהר של יהודה. ובית חורון של בנימין נכלל בעמק של יהודה. וגם רכ\"מ [פ\"ד משמיטה] ס\"ל כך דעבר הירדן דקאמר תנא. היינו עבר מזרחי של ירדן. ות\"ל שכך מצאתי בתוספתא דמכילתן [פ\"ז] דקאמר בפי' איזה הר שבעבר הירדן וכו' חשבון וכו' דיבון ובמות בעל. ובעל מעון וכו' והרי הנך כולן הן שכבשן משרע\"ה במזרח ירדן. כמפורש סוף מטות [במדבר ל\"ב ג']:"
+ ],
+ [
+ "ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת
ר\"ל דהשתא הוה ט' ארצות חלוקות לביעור. כ\"כ הירושלמי. ולרש\"י [פסחים דנ\"ב ב'] רבותא קמ\"ל אף שיש ג' לכל אחת ואחת. שכלים פירותיה קודם לחבירתה. אפ\"ה כולן אחת הן. וכ\"כ הר\"מ הכא. וכ\"מ בבבלי שם:"
+ ],
+ [
+ "העמק
ר\"ל תחום טבריא הוא העמק הנ\"ל אלו ג' הם ג' של גליל:"
+ ],
+ [
+ "וביהודה
ר\"ל ג' ארצות שביהודה הן. ההר וכו' דיהודה לא היה נקרא עבר הירדן. מדלא היה הירדן במזרח יהודה. אלא ים המלח היה במזרח חלקו. כמבואר ביהושע בגבולי א\"י:"
+ ],
+ [
+ "ההר שפלה והעמק
והשתא מפרש ג' שבעבר הירדן. שפלת וכו':"
+ ],
+ [
+ "ושפלת לוד כשפלת הדרום
דכ\"ז שאוכל בזה אוכל בזה:"
+ ],
+ [
+ "מבית חורון ועד הים מדינה אחת
אלו ג' שבעבר הירדן. [ועי' לעיל סי' ט\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "שיהיו אוכלין בכל אחת ואחת עד שיכלה האחרון שבה
שבג' ארצותיה. ולירושל' הנ\"ל אג' ארצות שבכ\"א קאי מתני':"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל הארצות כהר המלך
דשם רבוי פירות:"
+ ],
+ [
+ "וכל הארצות כאחת לזיתים ולתמרים
דאע\"ג דאין חי' שביהודה גדילה אפירות שבגליל. בשביל פירות אלו מתרחקי' החיות:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין על המופקר
אוכלים מה שבבית. במצוי מין זה עדיין במקום הפקר בין במחובר בין בתלוש:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא על השמור
בכלה במופקר. אבל מצוי עדיין באילן שבחצר שאין חיה מצוי שם:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין על הטפיחין
פאגעלקרוג קדירה שבכותל ששם צפרים יקננו. אוכלין בביתו במצוי מין זה עדיין בטפיחים ממה שהביאו הצפרים. אף שאיננו בשדה:"
+ ],
+ [
+ "ועל הדופרא
אילן העושה ב\"פ פירות בשנה. אף שאינו מצוי. אוכלין עליו:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא על הסתווניות
ווינטערטרויבען. המתבשלין באילן בסתיו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מתיר כל זמן שבכרו
שהתחילו להתבשל קודם שכלה הקיץ של שביעית. אף שלא נגמר בשולן עד הסתיו של שמינית. רשאי בשמיני. לאכול עליהן אותן שנגמרו לגמרי בקיץ. כל זמן שאותו מין בסתונית מצוי בשדה עדיין:"
+ ],
+ [
+ "הכובש שלשה כבשים
ג' מיני ירק:"
+ ],
+ [
+ "בחבית אחת
בחומץ או בציר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אוכלין על הראשון
דבכלה מין א' נאסרו כולן. מדנתנו טעם זב\"ז דהרי הוא מין בשא\"מ. וא\"כ הכא דליכא רק ב' מיני היתר וא' איסור. הרי לא נתבטל בס' [כלעיל ספ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר אף על האחרון
דדוקא בהוא בלי תערובות חייב בביעור. משא\"כ הכא אותו שכלה מעורב בטעם מאותו שלא כלה:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר כל שכלה מינו מן השדה יבער מינו מן החבית
וטעמו שבלוע בחבירו כמבוער הוא. כלעיל [פ\"ז מ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "והלכה כדבריו
היינו כבית הלל מעשר שני [פ\"ה מ\"ו] דטעם כמבוער:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כל ירק אחד לביעור
ואף שכלו שלשתן. אם מין ירק אחר לא כלה. אין צריך לבערן:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין ברגילה
בארצעלקרויט והוא חלוגלוגות ועומד ימים רבים בשביל הליחות שבה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיכלו סגריות
הרגילה הגדילה מסוגר תחת הארץ:"
+ ],
+ [
+ "מבקעת בית נטופה
ארץ לחה מאד ולכן מתקיים שם זמן רב:"
+ ],
+ [
+ "המלקט עשבים לחים
אין צריך לבער עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שייבש המתוק
שנתייבש לחלוחית שבקרקע מגשמי שביעית. דשוב אותן הנשארים בשדה בשמינית לא חזו לחיה:"
+ ],
+ [
+ "והמגבב ביבש
לקט עשבים שדרכן לאכול יבשים אין צריך לבער עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שתרד רביעה שניה
ר\"ל גשם השני והוא כ\"ג במרחשון בשנה ח'. דתו לא חזו יבשים שבשדה לחיה:"
+ ],
+ [
+ "עלי קנים ועלי גפנים
א\"צ לבער עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "עד שישרו מאביהן
שיפלו מהגזע. דתו לא חזו לחיה:"
+ ],
+ [
+ "והמגבב ביבש
מעלי קנים וגפנים. א\"צ לבער עד וכו':"
+ ],
+ [
+ "בכולן
כל הנזכרים במשנה:"
+ ],
+ [
+ "עד אימתי עניים נכנסים לפרדסות
בשאר שנים ליטל לקט שכחה ופאה. ולא ניחש להיזק הצמחים בדריסת רגלם. ואפשר נמי דקאי אשנה שמינית נמי. ונכנסים ללקוט פירות שביעית שעדיין נשארו שם באילנות. והא דנקט עניים אורח' דמלתא נקט:"
+ ],
+ [
+ "עד שתרד רביעה שניה
דאחר רביעה שנייה כבר נתרכך הארץ על הזרע. וכשידרוך שם מזיק לבע\"ה בדריסת רגליו:"
+ ],
+ [
+ "מאימתי נהנין ושורפין בתבן ובקש של שביעית
דמדראויין למאכל בהמה אסורים בסחורה ובהפסד:"
+ ],
+ [
+ "משתרד רביעה שניה
דתו לא חזו אותן שבשדה לחיה. והא דקאמר נהנין ושורפין. והרי הוה סגי למימר שורפין. נ\"ל דקמ\"ל כראב\"ד ורמב\"ן [עי' לקמן סי' נ\"ד] דאחר זמן הביעור א\"צ לאבדו אלא רק מפקירו ויכול כל אדם וגם הוא עצמו לזכות בו וליהנות ממנו. והיינו דקאמר הכא נהנין ושורפין. דקודם זמן הביעור רק ליהנות ממנו שרי. אבל לא לשרפו. אבל משהגיע זמן הביעור יכול ורשאי ליהנות ממנו או לשרפו:"
+ ],
+ [
+ "והגיע שעת הביעור
המבואר במ\"ב. בכלה לחיה לפי הארצות. מיהו בסתם. אוכל בענבים עד הפסח. ובזיתים עד עצרת. ובגרוגרות עד חנוכה. ובתמרים עד פורים. וכולן של שנת ח'. ולהכי גם בסתם בהגיע א' מהזמנים הנ\"ל מחלק וכו':"
+ ],
+ [
+ "מחלק מזון שלש סעודות לכל אחד ואחד
לבני ביתו וקרוביו ואוהביו. ולרמב\"ן מוציא הנשאר ומפקירו. מיהו גם הוא יכול לחזור ולזכות בין הזוכי'. ולרמב\"ם צריך לאבד הנשאר ולבערו מהעולם:"
+ ],
+ [
+ "ועניים אוכלין אחר הביעור אבל לא עשירים
ר\"ל עניים ועשירים לאו דוקא. רק ר\"ל מי שאין הפירות משדה שלו. זהו עני ואוכל. אחר הביעור. אבל בעל השדה שזכה גם הוא בהפקר משדה שלו. זהו עשיר ואסור לאכלן אחר הביעור. מיהו בביעור כולן חייבים. רק דלר' יהודה רק אדם אחר רשאי לחזור ולזכות במה שביער והפקיר הבעל השדה כך נ\"ל וכ\"מ בתוספתא. ובפי' החומש לרמב\"ן:"
+ ],
+ [
+ "אוכלין אחר הביעור
מדקיי\"ל כר' יוסי דנמוקו עמו. להכי רמב\"ם לשטתיה לעיל סי' נ\"ד. גרס הכא אין אוכלין:"
+ ],
+ [
+ "שנפלו לו בירושה או שנתנו לו במתנה
היינו שנאספו בהיתר. וירשם זה או נתנו לו במתנה. והגיע. זמן הביעור:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר ינתנו לאוכליהן
ר\"ל לכל מי שירצה לאכול מהן. ואף הוא ובני ביתו מותרין לאכול מהן אבל לא יאכלם הוא לבדו. דס\"ל כב\"ש פ\"ד מ\"ב דאין אוכלים פירות שביעית בטובה. ואם יאכלם הוא לבדו יחזיק טובה למוריש ולנותן. ואע\"ג דגם ב\"ש לא אסרו רק בשמחזיק לו טובה. אבל באינו מחזיק לו טובה מותר הוא בעצמו לאכלן. וכ\"ש הכא במוריש. שכבר מת וא\"א שיחזיק לו טובה. י\"ל דגם ב\"ש לא התירו רק כשהזוכה לקטן בעצמו משדה של חבירו. אז כשלא יחזיק לו טובה מותר הוא עצמו לאכלן. אבל הכא שמידי המזכה בעצמו קבלן הזוכה. דמי טפי למו\"מ וסחורה. ולהכי אפי' כשלא יחזיק לו טובה אסור. ובאמת הוה מצי למנקט פלוגתיי' אם מותר ליתן במתנה פירות שביעית אפי' שלא בטובה אי לא. אלא איידי דבעי למנקט מה יעשה מי שנפלו לו בירושה. דהיינו אע\"ג שלא חטא המוריש. דהרי ע\"כ מת. אפ\"ה מחמיר ר\"א. נקט נמי מתנה. א\"נ נקט מוריש לרבותא דר\"א ומתנה לרבותא דרבנן:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אין החוטא נשכר
ר\"ל לדידן מותר לאכלן לבדו. דכב\"ה ס\"ל דאוכלין פירות שביעית אפי' בטובה. אלא לדידך דס\"ל אסור לאכול בטובה. א\"כ חוטא הוא המקבל מתנה הזה. דקבל מתנה שלא היה רשאי לקבלה. והרי עכ\"פ ירוויח. שיאכל גם הוא עמהם. והן יחזיקו לו טובה ג\"כ על שנתנן להן:"
+ ],
+ [
+ "אלא ימכרו לאוכליהן ודמיהם יתחלקו לכל אדם
נ\"ל מדלא קאמר \"והדמים\" יתחלקו. אלא ר\"ל דמיהן של האוכלין. דהן יחלקו המעות למי שירצו. כדי שלא יחזיקו מקבלי המעות טובה למקבל המתנה שחטא [וק' א\"כ למה ימכרם יפקיר הפירות עצמן ככל פירות שביעית בשעת הביעור. ואין לומר דחיישי' שיחזיקו לו הזוכים טובה על שהפקירן. דא\"כ מ\"ש משאר פירות שביעית דלא חיישינן כן. ודוחק לחלק דהכא דחטא קנסי' ליה גם בהא. במוריש מה אכ\"ל. מיהו י\"ל דהקשו לו לר\"א רק במקבל מתנה. דהו\"ל לומר כן] ובירושלמי פליגי אי מיירי בפירות שנלקטו בהיתר או באיסור:"
+ ],
+ [
+ "חייב מיתה
דסד\"א בשביעית כתב לאכלה ולא לשרפה. ואם יתן חלה גורם שתשרף אם תטמא. קמ\"ל:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "שביעית משמטת את המלוה
דאינו רשאי לתבוע חובו לאחר שעבר עליו ערב ר\"ה של שמינית. דשביעית אינה משמטת רק בסופה [כערכין דכ\"ח ב']:"
+ ],
+ [
+ "בשטר ושלא בשטר
ר\"ל אפי' בשטר ששעבד נכסיו. ואפי' פיר' אחריות נכסים בפירוש בשטר. אפ\"ה לא הו\"ל כיש לו משכון דאינו משמט:"
+ ],
+ [
+ "הקפת החנות
שלוקח פרוטה פרוטה ואינו קובע זמן לפרעון. רק כשיצטרף סך מה. פורע הכל:"
+ ],
+ [
+ "אינה משמטת
מדאין דרך המלוה לנוגשו:"
+ ],
+ [
+ "ואם עשאה מלוה
שחישב עמו וקבע זמן לפרעון:"
+ ],
+ [
+ "הראשון הראשון משמט
פעם ראשון אינו משמט. וכשלקח פ\"ב נשמט הראשון. ובפעם ג' נשמט ב' וכן לעולם:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל מלאכה שפוסקת בשביעית
ר\"ל אם שכירתו מעבודת קרקע שאסור בשביעית:"
+ ],
+ [
+ "משמטת
דהו\"ל כמלוה:"
+ ],
+ [
+ "השוחט את הפרה וחלקה בר\"ה
בא' דראש השנה דח':"
+ ],
+ [
+ "אם היה החדש מעובר
שהיה אלול מעובר. והוה ליה א' דראש השנה. ל' של אלול דשביעית:"
+ ],
+ [
+ "משמט
דשביעית משמטת בסופה:"
+ ],
+ [
+ "והמוציא שם רע
אונס ומפתה נותן נ' שקל. ומש\"ר נותן ק' וקודם שתבעו בדין אינן משמטין. מדאי מודה מפטר:"
+ ],
+ [
+ "וכל מעשה בית דין
פסק דין משנכתב אינו משמט. דכגבוי דמי:"
+ ],
+ [
+ "המלוה על המשכון
מירושל' משמע אפי' קתא דמגלי על אלפי זוזי. ונ\"ל כיון דשמואל קאמר הכי בירושלמי דאפי' היה המשכון מחט. ש\"מ דשמואל לשטתו [ב\"מ פ\"ב א'] דבאבד הקתא אבד אלפי זוזי. אבל אנן דלא קיי\"ל התם הכי. גם הכא לא קי\"ל כוותיה:"
+ ],
+ [
+ "והמוסר שטרותיו לבית דין
שהם יגבו חובו בזמנו. ולא יצטרך הוא לנגוש ללוה:"
+ ],
+ [
+ "פרוזבול
אם נכתב פרוזבול:"
+ ],
+ [
+ "התקין הלל לפרוזבול
נוטריקון. פרוז ר\"ל תקנה. ובול ר\"ל לעשירים. שלא יפסידו ושלא יחטאו. ומדלא היו כל ישראל בא\"י בזמן בית שני. והו\"ל שמטת כספים מד\"ס היה כח ביד הלל לבטלה:"
+ ],
+ [
+ "זהו גופו של פרוזבול
כך כתוב בו. שאמר המלוה לדיינים מוסרני וכו'. וקיי\"ל דאפי' שלא בפני דיינים יוכל לומר לב' עדים הוו עלי סהדי שמוסרני שטרותי לב\"ד פלוני וכו' וא\"צ למסור באמת השט\"ח לב\"ד. ואפי' חובות שבע\"פ יכול למסור בכה\"ג. גם א\"צ כתב. אלא שאומר כך בפני ב\"ד או עדים. וזמן כתיבת הפרוזבול עד סוף שנת ו' לרא\"ש. ולרמב\"ם מדאין שביעית משמט רק בסופו. כותבו גם בשביעית עצמו. מיהו י\"א דאין שמיטה נוהגת בזה\"ז וכן נוהגים [ח\"מ סס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "הדיינים שבמקום פלוני
ונקט תנא רק שם ב' דיינים להודיע שצריך להזכיר כל שמותם. אבל באמת צריך להזכיר שם כל אחד מהג'. וכן דרך התנא בכ\"מ להזכיר ב' והם ג' [כמנחות פ\"י מ\"ג. ופרה פ\"ג מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "או העדים
לפני מי שאמר לפניהם כך:"
+ ],
+ [
+ "פרוזבול המוקדם
שכתבו בכסלו. וכתב זמנו בתשרי שלפניו:"
+ ],
+ [
+ "כשר
דהרי הורע כח מלוה עי\"ז דאינו מועיל לשטרות שנעשו אחריו:"
+ ],
+ [
+ "והמאוחר פסול
שכתבו בתשרי וכתב זמנו בכסלו. ואולי ילוה ביני ביני ויסברו ב\"ד שלא ישמיטן שביעית מדפרוזבל מאוחר לשט\"ח ויגבה שלא כדין. ומשום קנסא פסלוהו לגמרי:"
+ ],
+ [
+ "שטרי חוב המוקדמים פסולים
דהרי יגבה שלא כדין מהלקוחות שלקחו מלוה קודם להלואתו. ופסלום לגמרי משום קנסא. אבל לא משום שהעדים רשעים שחתמו שקר. די\"ל לא העדנו רק על ההלואה. והכי קיי\"ל נמי דאין מעלין משטרות ליוחסין מה\"ט [ככתובות דכ\"ד ב] דאמנה שבשטר הן מעידין:"
+ ],
+ [
+ "והמאוחרים כשרים
מדהורע כחו של מלוה עי\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אחד לוה מחמשה כותב
הסופר:"
+ ],
+ [
+ "פרוזבול לכל אחד ואחד
לכל מלוה ומלוה:"
+ ],
+ [
+ "חמשה לוין מאחד אינו כותב
כלומר אין צריך לכתוב:"
+ ],
+ [
+ "אין כותבין פרוזבול אלא על הקרקע
שיהיה ללוה. דאז הוה כגבוי:"
+ ],
+ [
+ "אם אין לו מזכה הוא
ר\"ל מזכה מלוה ללוה:"
+ ],
+ [
+ "בתוך שדהו כל שהוא
ואפי' החוב ק' מנה. עכ\"פ אפשר דגבי והדר גבי כל שעה שיפדהו:"
+ ],
+ [
+ "היתה לו שדה ממושכנת בעיר
בין שמישכן הלוה לאחרים. או אחרים אצלו:"
+ ],
+ [
+ "רבי חוצפית אומר כותבין לאיש על נכסי אשתו
אפי' על נכסי מלוג שאינן באחריותו רק שאוכל פירותיהן:"
+ ],
+ [
+ "וליתומים על נכסי אפוטרופין
הואיל ואפוטרופס לוה. אף שלא לצורך עצמו לוה. אפ\"ה כותב על נכסיו. והא דאמרינן [גיטין ל\"ז א] דיתומי' א\"צ פרוזבול. היינו בשהיה אפוטרופס שלהן מלוה:"
+ ],
+ [
+ "כוורת דבורים
במחוברת בטיט כעל\"פ דהו\"ל כקרקע. ובמונחת ע\"ג יתדות כעל\"פ דאינה כקרקע. כי פליגי במונחת ע\"ג קרקע ואינה מחוברת ואעפ\"י שאין מקום הכוורת שייך לבעל הכוורת:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר הרי היא כקרקע
ונקנית בכסף שטר וחזקה:"
+ ],
+ [
+ "וכותבין עליה פרוזבול
אפי' אין לו קרקע כלל:"
+ ],
+ [
+ "והרודה ממנה בשבת
חלת דבש שבתוכה. הו\"ל כתולש ממחובר:"
+ ],
+ [
+ "והרודה ממנה בשבת פטור
אבל אסור מד\"ס:"
+ ],
+ [
+ "המחזיר חוב בשביעית
ר\"ל אחר שביעית. דאין שביעית משמט רק בשעה אחרונה:"
+ ],
+ [
+ "יאמר לו
מלוה ללוה:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו
לוה למלוה:"
+ ],
+ [
+ "יקבל ממנו
ולא עוד אלא שמותר לפשוט ידו לקבל המעות בשעה שאומר משמט אני:"
+ ],
+ [
+ "וזה דבר השמטה
בדיבור א' סגי. מיהו אעפ\"כ אינו רשאי לומר לו שרוצה לפרוע. רק צריך הלוה שיאמר לו אעפ\"כ אני במתנה נותן לך המעות אלו [ח\"מ סי' ס\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "המחזיר חוב בשביעית
ר\"ל שאומר אעפ\"כ כנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "לא יחזיר לבניו
א\"צ להחזיר להם כשמת הגר:"
+ ],
+ [
+ "ואם החזיר רוח חכמים נוחה ממנו
שלא יחזור לסורו. ואילה\"ק מה יועיל שיחזור לסורו הרי עכ\"פ יהיה דינו כישראל מומר לעבודת כוכבי'. ואי\"ל שיטעה שנדינהו אז כעובד כוכבי'. כעין סברת תוס' [קדושין די\"ז ב]. הרי גם עובד כוכבים אינו יורש לגר. ודוחק לומר שיטעה בתרתי. ונ\"ל דר\"ל בעבור צערו על איבוד ממונו. ימאס בדת יהדות. ולא שיחשוב לירש השתא. או נ\"ל דר\"ל שירש אז בכח עובדי כוכבים. [ודברי רתוי\"ט כאן ד\"ה לא יחזיר תמוהים. וע\"ש] מיהו דוקא בהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה. חששו לזה. אבל בהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. אין רוח חכמים נוחה שיחזור. דאז טפי איכא למיחש. מדדמי לישראל. ואם יחזיר לו ידינוהו כישראל גמור ויפטר אשת אחיו בחליצה או ייבם במקום אח אחר שהורתו בקדושה. כמרדכי פ\"ק דקדושין. ולרש\"י בקדושין די\"ז ב' הוה דינא איפכא. דבלידתו בקדושה מדדמי לישראל. רוח חכמים נוחה שיחזור והכי קיימא לן [ח\"מ קכ\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "כל המטלטלין נקנין במשיכה
ובלא משך אפי' נתן מעות יכולים לחזור בהן:"
+ ],
+ [
+ "וכל המקיים את דברו
אפי' בלא נתן מעות וגם לא משך. אבל בנתן מעות ולא משך צריך לקבל מי שפרע [כרפ\"ג דב\"מ]:"
+ ],
+ [
+ "רוח חכמים נוחה ממנו
דתניא הין צדק יהיה לך שיהיה הן שלך צדק ולאו שלך צדק:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין שביעית",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Terumot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Terumot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..c83168ebe7f2dfccc4ede22921cef378c04d1277
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Terumot/Hebrew/Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913.json
@@ -0,0 +1,1504 @@
+{
+ "language": "he",
+ "title": "Yachin on Mishnah Terumot",
+ "versionSource": "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739",
+ "versionTitle": "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "status": "locked",
+ "license": "Public Domain",
+ "digitizedBySefaria": true,
+ "versionTitleInHebrew": "משנה, מהדורת בית דפוס ראם, וילנא 1913",
+ "actualLanguage": "he",
+ "languageFamilyName": "hebrew",
+ "isBaseText": true,
+ "isSource": true,
+ "isPrimary": true,
+ "direction": "rtl",
+ "heTitle": "יכין תרומות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "text": [
+ [
+ [
+ "החרש
שאינו שומע ולא מדבר:"
+ ],
+ [
+ "והשוטה
המאבד מה שנתנו לו או לן בבה\"ק. או יוצא יחידי בלילה או מקרע כסותו. ורגיל בחד מהנך דרך שטות. ולרמב\"ם ה\"ה ברגיל בדבר אחר דרך שטות:"
+ ],
+ [
+ "והקטן
אפי' בן י\"ג ויום א' או בת י\"ב ויום א'. רק שלא הביא ב' שערות לא יתרום. אבל בדיעבד תרומתו תרומה. ואפי' בן י\"ב לזכר ובת י\"א ויום א' בלי ב' שערות ויודעין לשם מי תרמו ג\"כ בדיעבד תרומתן תרומה [כמ\"ג]. רק הכא מיירי שאינן בן י\"ב ויום א' או בת י\"א ויום א'. דאז אפי' הביאו ב' שערות וגם יודעין לשם מי נדרו לא מהני [ועי' י\"ד רל\"ג ושל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והתורם את שאינו שלו
שלא ברשות בעלים. ואפ\"ה בתרם משלו הר\"ז תרומה:"
+ ],
+ [
+ "עוכד כוכבים שתרם את של ישראל אפילו ברשות
שעשאו שליח. ואין שליחות לעובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "אין תרומתו תרומה
עיין קדושין [דמ\"א] דילפינן כולהו מקראי:"
+ ],
+ [
+ "חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום
מדאינו שומע הברכה:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרם תרומתו תדומה
דברכות אינן מעכבות:"
+ ],
+ [
+ "חרש שדברו בו חכמים בכל מקום
ברוב המקומות והכא ר\"ל חרש שדברו במשנה א' דלא מהני בדיעבד היינו שאינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאינו לא שומע ולא מדבר
אפי' פקח ונתחרש דינו כשוטה [כאה\"ע קכ\"א ודלא כר\"ב כאן]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר תרומתו תרומה
בדיעבד ודוקא כשהגיע לחנוך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אם עד שלא בא לעונת נדדים
עונת נדרי' הוא בן י\"ג שנה ויום א' ובת י\"ב ויום אחד [כרמב\"ם פי\"א מנדרי']. ושנה מקודם בודקין ביודעין לשם מי נדרו נדריהן קיימין:"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין זיתים על השמן
אפילו יש בהזיתים כל כך שמן כפי שיעור שחייב. על כל פנים כתיב כדגן מהגורן צריכין שיהיו שניהן גמורי':"
+ ],
+ [
+ "ואם תרמו בש\"א תרומת עצמן בהם
כפי התרומה שחייב ליתן מהזתים ודינן ככל דמוע תרומה בחולין דבאין ק\"א ימכרו לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א אין תרומתן תרומה
מדהתכוון גם על השמן:"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה
אפילו העני שהן שלו על כל פנים הוה ליה מפטור על החיוב. וכ\"כ הפקר פטור מתומ\"ע והיינו בהפקיר קודם שנגמר מלאכתן למעשר [ועי' מ\"ש פאה פ\"ד סי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו
דייקא שנטל תרומה שלו דהיינו תמ\"ע אפי' לא ת\"ג. ומשכח\"ל בהקדימו לוי לכהן ונטל המעשר בשבלי' *) דפטור מת\"ג. אבל בלא ניטל גם תמ\"ע רשאי לעשות מה שיש בו מהחיוב בת\"ג. שיהי' ת\"ג על שאר תבואה שחייבת ת\"ג [כך כ' הראב\"ד פ\"ה מתרומות הי\"ג] אולם בספרי שהביא הר\"ש משמע דרביי' קרא שמותר לעשות כולו ת\"ג ובניטלו שניהן פשיטא דלא דהו\"ל מפטור אחיוב:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממעשר שני
ר\"ל אפי' נפד'. אפ\"ה מע\"ש ממון גבוה הוא ואפי' הקדים המע\"ש בשבלי' דפטור מת\"ג. ומכ\"ש בהפריש כבר ת\"ג ממנו:"
+ ],
+ [
+ "והקדש
בנתמרח ביד גזבר דפטור מתומ\"ע. ומכ\"ש בהפרישן מקודם שנפדו:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן החייב על הפטור
שלא הביא שליש [דהיינו כל שזורע' ואינה מצמחת. וסימן לזה בנותן פרי למים ושוקעת רובה. אז הביאה שליש כירושלמי פ\"א דמעשר מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש
וה\"ה ממחובר על מחובר דלא. אבל באמר ממחובר לכשיתלש דבריו קיימי' [כקדושין דס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן החדש על הישן
ר\"ל מפירות שנה זו על של אשתקד. ושדה שעשתה ב' גרנות בשנה א' מעשרים מזע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ
ר\"ל אפי' ח\"ל שבגבולי א\"י שחייבי' בתומ\"ע מתקנת נביאים או החכמים כסוף מסכת ידי'. וה\"ה משל סורי' אשל א\"י או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "האלם
שומע ואינו מדבר:"
+ ],
+ [
+ "והשכור
שאינו יכול לדבר לפני המלך:"
+ ],
+ [
+ "והערום והסומא ובעל קרי לא יתרומו
אלם וערום ובעל קרי [עפ\"ג דברכות מ\"ד] לא יוכלו לברך ושכור וסומא שמא יתרמו מרע איפה:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרמו תרומתן תרומה
דברכות אינן מעכבות. וכן בתרם מהרע על היפה. בדיעבד תרומתו תרומה [כפ\"ב מ\"ו]. ומה שכופל שלא יתרומו. כדי לחזק הדברים שלא יתרומו לכתחילה בשום פני' כ\"כ הר\"מ ומה\"ט נ\"ל דלא כייל הכא חרש שבמ\"ב שמדבר ואינו שומע ולתני ו' משום דאיהו עדיף מהנך ה'. דעכ\"פ יכול לברך ולברור היפה:"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין
אף דיש שיעור לת\"ג מד\"ס כפ\"ד מ\"ג. מ\"מ יפריש שיעור ההוא באומד. ואם יפחת או יוסיף אין בכך כלום:"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין בסל ובקופה שהם של מדה
אפי' לא מדד הכרי. עכ\"פ הרואה אומר שתורם במדה:"
+ ],
+ [
+ "אבל תורם הוא בהן חציין ושלישן
ר\"ל לפי אומד חצי' וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא יתרום בסאה חציה שחציה מדה
ר\"ל מדיש סא' שיש בה סי' איזה מקום חצי'. אף שבזו אין בה סי'. איכא למיחש לרואי':"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין
ר\"ל שנכתשו ועומדי' להוציא מהן שמן. ולא נגמ\"ל. ועסי' י\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרם תרומתו תרומה
ולא דמי לדלעיל מ\"ד דהתם איכא גזל השבט שמטריח לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ויחזור ויתרום
ר\"ל לאחר שידרוך הזיתים והענבים. מיהו מדהוא מד\"ס והרי לאחר שהפריש התרומה הראשונה. הזיתים והענבים הללו טבולין הן למעשרות ולתמ\"ע להכי לא יאכל הכהן לתרומה השנייה. עד שיוציא עליה תמ\"ע ומעשרות. ויאכל הכל בקדושת תרומה:"
+ ],
+ [
+ "הדאשונה
שהיא התרומה הגמורה מדאו':"
+ ],
+ [
+ "מדמעת בפני עצמה
בנפלה לפחות מק' נעשה הכל דמוע ואסור לזרי'. וימכור המדומע לכהן חוץ מדמי תרומה שבו:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין עליה חומש
באכלה זר בשוגג חייב קרן וחומש:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא שניה
דבנתערבה בחולין לאחר שהפריש עליה תמ\"ע ומעשרות בטיל' ברוב. וגם בנתערבה בחולין קודם שהפריש עליה תמ\"ע ומעשרות הרי יכול להפרישן עליה גם השתא:"
+ ],
+ [
+ "ותורמין שמן על זיתים הנכבשים
בחומץ או במים לאכלן כך. דהו\"ל נגמרה מלאכתן:"
+ ],
+ [
+ "ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום
דבשעה שתרם שפיר תרם:"
+ ],
+ [
+ "תבואה שנתמרח בכרי:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרמו תרומתן תרומה
והא דבמ\"ד אמרי' דאינה תרומה. תי' בירושלמי דהתם איכא משום גזל השבט. אי משום טרחא דכהן דצריך לעצור הענבי' והזיתים. ואי משום דצריך אומד רב לתרום מהזיתים וענבים כפי שיעור שחייב מהיין והשמן ושמא לא יפריש כפי שיעור זה. משא\"כ הכא מיירי במרוח כרי וכדומה שא\"צ לכהן להטריח הרבה לגומרן. גם א\"א שיטעה להפריש פחות משיעור חיובו. עי\"ל דהתם בתרומת תירש ויצהר [ודגן וכדומה שהן דאו'] משא\"כ הכא בתרומה דרבנן. והא דאמרי' במ\"ח תרומה ויחזור ויתרום תי' בירושלמי. דמ\"ח מיירי בנאבד' תרומה ראשונה ומשום גדר מי חטאת נגעו בה שלא יתבטלו. אבל כשיקבל הכהן תרומה אחרת יצטרך לטהר אם הסיח דעתו משמירת גופו מטומאת מת דצריך הזאה [כזבחים דצ\"ט]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין תורמין מטהור על הטמא
דמדירא שלא יגע הטהור בטמא יפריש שלא מהמוקף. חף דבאמת סגי אפי' בהפסק כלי [כרתוי\"ט פ\"ד דטב\"י] או הפסק פחות מכביצה [כספ\"ב דחלה] וכקו' אאמ\"ו הגזצוק\"ל גזירה שמא ירחיק יותר מזה. מיהו רק ת\"ג וחלה מדאו' צריך מוקף משא\"כ תמ\"ע רק מד\"ס צריך מוקף [כתו' גיטין ד\"ל ע\"ב ד\"ה וכי. ודלא כרתוי\"ט כאן]:"
+ ],
+ [
+ "באמת אמרו
ברוב דוכתא דתני הכי הלממ\"ס הוא:"
+ ],
+ [
+ "העגול של דבילה
תאני' דרוסים יחד בעגול:"
+ ],
+ [
+ "שנטמא מקצתו
ולא חשיבי חבור וגוף א' לעניין טומאה. דמיירי במחוברים במי פירות דאינן חבור [כפ\"ג דטבו\"י]:"
+ ],
+ [
+ "תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו וכן אגודה של ירק
אע\"ג דאינה גוף א' כדביל':"
+ ],
+ [
+ "וכן ערימה
כרי תבואה. אע\"ג דאינה תפוסה א' כאגודת ירק. ומה\"ט שרי דבהנך ג' ליכא גזיר' דמוקף דמוקף ועומד הוא:"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין מן הטמא על הטהור
משום פסידא דכהן ובתוספת' מפ' משום רע איפה:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרם שוגג תרומתו תרומה
דוקא בהי' לו שעת הכושר שהגיע לעונת המעשרות קודם שנטמא. אבל בנטמא מקודם אפילו בשוגג אינה תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ומזיד לא עשה כלום
שאין השירים מתוקנים. אבל תרומה הוה:"
+ ],
+ [
+ "וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל
מע\"ר הטבול לתמ\"ע שהי' טמא:"
+ ],
+ [
+ "היה מפריש עליו והולך
שעשה למעשר זה תמ\"ע אמעשר אחר. או שעשאו ת\"ג אטבל אחר. רק דבכה\"ג צריך לנכות התמ\"ע שבו שחייב לכהן [כך כ' רתוי\"ט. אבל א\"א לומר כן דהרי בל\"ז ק' ל\"ל דנקט וכן בן לוי וכו'. הו\"ל למנקט וכן ישראל שהי' לו טבל והי' מפריש עליו והולך ת\"ג אלא ע\"כ דבת\"ג א\"א להפריש עליו והולך מדצריך מוקף. וכן כ' הגאון רב\"א זצוק\"ל. ור\"ל דבבא דרישא דבתרומה גדולה מיירי שבאמת הקיפו. אבל סיפא דמפריש עליו והולך היינו וודאי בריחוק מקום וזה א\"א בת\"ג] וקמ\"ל הך בבא. דאע\"ג דשהה זמן מרובה לא אמרי' וודאי נודע לו שנטמא הכרי ומשקר לומר על המזיד שהוא שוגג:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם היה יודע בו בתחלה
שהמעשר טמא. ואח\"כ שכח:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהוא שוגג לא עשה כלום
דלר\"י שכחה כפשיעה:"
+ ],
+ [
+ "המטביל כלים
טמאי':"
+ ],
+ [
+ "בשבת
דאסור בשבת דהו\"ל כמתקן מנא:"
+ ],
+ [
+ "שוגג ישתמש בהם מזיד לא ישתמש בהם
עד מוצאי שבת מיד:"
+ ],
+ [
+ "והמבשל בשבת שוגג יאכל
המעשר בשוגג מותר לאכלו מיד. אבל המבשל בשוגג אסור לאכלו עד מוצאי שבת [רמב\"ם פ\"ו ופכ\"ג משבת. ודלא *) כהר\"ב הכא]. וא\"צ להמתין במוצ\"ש בכדי שיעשה רק בעשה נכרי מלאכה בשבת בשביל ישראל דחיישי' שיאמר לו ישראל שיעשה בשבת כדי שיהנה מיד במוצ\"ש. אבל ישראל שעשה מלאכה אפילו במזיד בשבת. מותר עכ\"פ לאחרים מיד במוצאי שבת. דאין חוששין שיאמר ישראל לחבירו שיחלל שבת [א\"ח רסי' שי\"ח]. ונקט מעשר ומבשל מדאמרי' [גיטין דנ\"ג ב'] דר\"מ בדרבנן קניס שוגג אטו מזיד. ובדאו' לא ור\"י קניס בדאו' ובדרבנן לא. להכי סתם הכא רבי ל\"ש מעשר דהו\"ל דרבנן ול\"ש מבשל דהוא דאו' לא קנסינן שוגג אטו מזיד. [שנות אליהו]. ול\"ג דנקט דרבנן לרבותא דמזיד. ונקט דאוריי' לרבותא דשוגג ודו\"ק. והא דכייל תנא מעשר ומבשל בחד בבא. והרי בין בשוגג ובין במזיד לא דמו כלל [כסי' י\"ז וסי' י\"ח]. טפי הו\"ל למכלל מטביל ומעשר בחד בבא דדמו ממש לגמרי בין בשוגג ובין במזיד י\"ל דה\"ט משום דבמעשר ומבשל שייך שפיר לומר בתרווייהו יאכל ולא יאכל. משא\"כ במטביל הרי צ\"ל ישתמש ולא ישתמש בדינו:"
+ ],
+ [
+ "מזיד לא יאכל
מעשר במזיד לא יאכל בשבת רק במוצ\"ש. ומבשל במזיד הוא לא יאכל עולמית אבל אחרים אוכלים במוצ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור
משא\"כ בישול א\"א לעקור. ואע\"ג דיכול להטיל המבושל לים לא רצו חכמים להפסיד גוף המותר רק לבטל מעשה האיסור. היכא דאפשר. וקמ\"ל דאע\"ג דכל נטיעה אינו קולטת עדיין עד אחר י\"ד יום. ואז יהיה זמן היתר [כר\"ה ד\"ט ב'] אפ\"ה כיון דאפשר צריך לבטל מעשה הנטיעה שהוא האיסור:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור
דנחשדו ישראל אשביעית טפי מאשבת לומר אמזיד שהי' שוגג:"
+ ],
+ [
+ "כל מין חטים אחד
אפילו שחמתי' ולבנה:"
+ ],
+ [
+ "כל מין תאנים
נמי איכא שחורים ולבנים:"
+ ],
+ [
+ "וגרוגרות ודבלה
תאנה יבישה נקרא גרוגרת וכשנדרסו בעיגול נקרא דבילה. ותורמין ג\"כ מכל א' אחבירו:"
+ ],
+ [
+ "ותורם מזה על זה
ר\"ל מותר לתרום ג\"כ מגרוגרת אתאני' ודבילה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לעולם הוא תורם מן היפה
דכתיב בהרימכם חלבו ממנו. להכי היפה עדיף ול\"ח לפסידא דכהן וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "תורמין בצל קטן שלם ולא חצי בצל גדול
דשלם מתקיים טפי ובאין שם כהן מיירי. וי\"א אפי' ביש שם כהן שלם עדיף:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר לא כי אלא חצי בצל גדול
לטעמי' אזיל:"
+ ],
+ [
+ "וכן היה רבי יהודה אומר תורמין בצלים מבני המדינה על הכופרים
אף דבני כופרים מתקיים טפי. דבני מדינה עדיפי טפי:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן הכופרים על בני המדינה מפני שהוא
דבני מדינה:"
+ ],
+ [
+ "מאכל פוליטיקין
עדעללייטע. מזה מוכח דהם חשובים טפי מכופרי':"
+ ],
+ [
+ "ותורמין זיתי שמן
זתים מלאים שמן העומדים לאכילה [ודלא כמשמע מר\"מ ור\"ב שכתבו שעומדים לעצור שמן. דא\"כ הו\"ל שלא נגמר מלאכתן כפ\"א מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "על זיתי כבש
שאינן שמנים כ\"כ ואינן נאכלים כ\"א ע\"י כבישה במי מלח וחומץ. וטעמא מדה\"ל מהיפה אמתקיים משא\"כ איפכא לא:"
+ ],
+ [
+ "ויין שאינו מבושל על המבושל
דאינו מבושל עדיף טפי לשתיי' ומבושל מתקיים טפי [כלקמן פי\"א מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע
ואפילו בדיעבד אינו תרומה מדהו\"ל ממין אשאינו מינו:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה
דוקא במזיד אבל בשוגג לא דתרומה בטעות הוא. ודינה הפוך מתורם מטהור אטמא. כך כ' הגאון בעל לחם שמים. ותמהני מאד דמ\"ש מקישות ונמצא מרה אבטיח ונמצא סרוח ר\"פ דלקמן. דאפילו שוגג אמרי' דתרומה ויחזור ויתרום ורק ביין וחומץ אמרי' שם דאינה תרומה כלל. היינו משום דהן ב' שמות לא נתכוון זה אלא ליין ולא לחומץ והו\"ל טעות גמור. משא\"כ מרה ומתוקה שניהן קישו' מקרו והרי לקישו' נתכוון וכך כתבו תוס' חלוק זה [יבמות דפ\"ט א' ד\"ה קישות] ועי' מ\"ש בס\"ד לקמן [פ\"ג סי' ו']. ואע\"ג דקיי\"ל דהקדש טעות אינו הקדש [כנזיר רפ\"ה] תרומה שאני דרביי' קרא אפי' במזיד וכ\"ש בשוגג [כיבמות דפ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הזונין
וויקען אף שהוא מין חטין אינו מאכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "והקישות
גורקע:"
+ ],
+ [
+ "והמלפפון
ציטראנען קירביס:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר שני מינין
דאזל לטעמיה [כלאים פ\"א מ\"ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "התורם קישות
גורקע:"
+ ],
+ [
+ "אבטיח
מעלאנע:"
+ ],
+ [
+ "תרומה ויחזור ויתרום
אפילו בתרם בשוגג ול\"ד לתורם מטמא אטהור [פ\"ב מ\"ב] דהכא פשע דהו\"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ\"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די\"ד א' וריב\"ש רפ\"ח] נ\"ל כיון דתרומת ירק לכ\"ע מדרבנן [כרמב\"ם פ\"ב דתרומות ה\"ו] א\"כ אוכל והולך ואח\"כ מפריש כתרומת ח\"ל [כבכורות דכ\"ז א'] ואת\"ל דזהו דוקא בתרומת ח\"ל ולא בתרומת דרבנן בא\"י [כחולין ד\"ג א'] עכ\"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט\"ז י\"ד צ\"ח סק\"ב] והרי הכא מדהו\"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו\"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה\"ג [כש\"ך י\"ד סמ\"ב ושאר אחרונים] עכ\"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ\"צ סמ\"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ\"ט א':"
+ ],
+ [
+ "התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ
והו\"ל ב' מינים:"
+ ],
+ [
+ "אם ידוע
השתא:"
+ ],
+ [
+ "שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה
והא דלא קאמר ברישא נמי בכה\"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו\"ל כתורם מרע איפה [פ\"ב מ\"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם:"
+ ],
+ [
+ "תרומה ויחזור ויתרום
ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו\"ל ספק המע\"ה. ונ\"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ\"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו\"ל ס' טבל:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה
אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד\"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ\"ז א']. כ\"כ אאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליה חומש
באכלה זר:"
+ ],
+ [
+ "נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן
דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר:"
+ ],
+ [
+ "השותפין שתרמו זה אחר זה
דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה
דמדלא הרשו זל\"ז לא היה לכ\"א רשות להפריש כ\"א מחלקו והו\"ל סאה שתרם כ\"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו\"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ\"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר
מפרש דברי חכמים:"
+ ],
+ [
+ "אם תרם הראשון כשעור
ר\"ל כבינוני א' מנ' וי\"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא:"
+ ],
+ [
+ "אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור
שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני:"
+ ],
+ [
+ "תרומת השני תרומה
המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ\"ל דר\"ל אף תרומת השני תרומה [אח\"כ מצאתי שגם רכ\"מ פ\"ד מתרומות כ\"כ. ת\"ל]. אמנם ק\"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ\"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א\"כ הול\"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ\"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול\"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת\"ל אין ה\"נ עכ\"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה\"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ\"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא\"כ הכא עכ\"פ הול\"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו\"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ\"ד. ואת\"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח\"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו\"ל תרומה בטעות. עכ\"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ\"ב מ\"ב]. ואת\"ל התם היינו רק באדם בשלו משא\"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח\"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ\"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי\"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה\"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ\"ד מ\"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו\"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
דגם תרומת השני תרומה:"
+ ],
+ [
+ "כשלא דבר
שלא הרשהו ב' לראשון:"
+ ],
+ [
+ "אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום
ר\"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ\"ש שותף:"
+ ],
+ [
+ "תרומתו תרומה
בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ\"ד מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בטל
שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה:"
+ ],
+ [
+ "הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות
ר\"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה\"ב ע\"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה\"ג ודאי ניחא לבעלים ע\"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע\"ה. ואע\"ג דענבים דרוכות הו\"ל שלא נגמ\"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ\"א מ\"ח] אפ\"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע\"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו\"ז י\"ד סצ\"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם:"
+ ],
+ [
+ "שהן מטמאים את הגת מיד
ר\"ל מיד כשיבא בעה\"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם:"
+ ],
+ [
+ "
אי או:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר קרא שם
ואינו רשאי להפרישן כ\"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ\"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו
דבעי' מקום מסויי'. א\"נ נ\"ל דס\"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל\"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם
דלא בעי שירי' נכרים:"
+ ],
+ [
+ "קרא שם
אר\"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם:"
+ ],
+ [
+ "המקדים
להפריש:"
+ ],
+ [
+ "תרומה לבכורים
ומשכח\"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהוא עובר בלא תעשה
המפורש לקמן במשנה:"
+ ],
+ [
+ "מה שעשה עשוי
אף לרבא [תמורה ד\"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי\"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ\"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ\"ק דחולין וערטו\"ז ח\"מ סר\"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו\"ל שפיר כאסור המעשה מצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "מלאתך
היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור:"
+ ],
+ [
+ "ודמעך
זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד\"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין:"
+ ],
+ [
+ "לא תאחר
להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר\"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל\"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש\"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש\"ר. ואח\"כ ט' למעש\"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח\"כ ט' למעש\"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ\"ה חייב להפריש מהי' מעש\"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש\"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת\"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת\"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת\"ג [כביצה י\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "שהן בכורים לכל
ר\"ל לשון בכורים תחלה משמע א\"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות:"
+ ],
+ [
+ "ותרומה לראשון שהיא ראשית
ר\"ל דכתב בה ראשית:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית
דבמע\"ר יש תמ\"ע שדינה כתרומה:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין
נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר\"ן שבועות דרצ\"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ\"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים:"
+ ],
+ [
+ "העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה
בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב\"ם פ\"א מתרומות] ואף דקיי\"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי
לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן:"
+ ],
+ [
+ "תרומת העובד כוכבים מדמעת
בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים:"
+ ],
+ [
+ "ור' שמעון פוטר
מחומש אבל מודה דמדמעת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המפריש מקצת תרומה ומעשרות
שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח\"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו:"
+ ],
+ [
+ "מוציא ממנו תרומה עליו
ר\"ל מותר להוציא השאר ג\"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא למקום אחר
דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב\"ם [פ\"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו פירותיו במגורה
ר\"ל באוצר:"
+ ],
+ [
+ "וסאה לעני
שיהיו ב' הסאין מע\"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח\"כ מהאוצר. ואע\"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה:"
+ ],
+ [
+ "מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר\"מ
נ\"ל דר\"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה\"ג [כתוס' סוכה דכ\"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס\"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו\"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא\"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אינו מפריש אלא לפי חשבון
נ\"ל דס\"ל כדקיי\"ל [ביצה דל\"ח א'] בדאו' אין ברירה. א\"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש\"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין:"
+ ],
+ [
+ "שיעור תרומה עין יפה
נדיב לב:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א משלשים
ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם:"
+ ],
+ [
+ "תרם
בינוני או נדיב:"
+ ],
+ [
+ "ועלה בידו אחד מששים
מדחייב לתרום מאומד טעה:"
+ ],
+ [
+ "תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב
ההוספה:"
+ ],
+ [
+ "במעשרות
דאין שם תרומה חל אהוספה:"
+ ],
+ [
+ "ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד
ר\"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן:"
+ ],
+ [
+ "במדה ובמשקל ובמנין
אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף
דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר\"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך:"
+ ],
+ [
+ "תורם כדעתו של בעל הבית
בעין יפה או רעה:"
+ ],
+ [
+ "פיחת עשרה
שהיה בעה\"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע\"ב עינו יפה:"
+ ],
+ [
+ "או הוסיף עשרה
א' מס' שחשב שבעה\"ב עינו רעה כך כתב הר\"ב ול\"מ היה נ\"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה\"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח\"כ נודע שהבעה\"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח\"כ שהבעה\"ב עינו רעה:"
+ ],
+ [
+ "אין תרומתו תרומה
מדידע דעת בעה\"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אחד מעשרה
יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות:"
+ ],
+ [
+ "יתר מכאן יעשנה
לאותו מותר:"
+ ],
+ [
+ "תרומת מעשר
דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ\"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ\"ע. [והר\"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ\"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]:"
+ ],
+ [
+ "למקום אחר
המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ\"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ\"ל ע\"פ מ\"ש רש\"י [מנחות דל\"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א\"א לתקנו מטבל דהו\"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א\"כ הכא א\"א שיעשה לאותו מותר לתמ\"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ\"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א\"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא\"א שיעשהו להמותר לתמ\"ע כ\"א על דמאי. דג\"כ חיובו מד\"ס. ואי המותר יותר מהת\"ג. א\"כ כיון שהת\"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ\"ע שחייב מכרי זה. ומ\"ש הר\"מ והר\"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת\"ג על מקום אחר. משום דת\"ג צריך מוקף ג\"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א\"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ\"ב. אלא נ\"ל דלהכי א\"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א\"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה
יכול לעשות דלפטר ממעשרות:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין
דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה פרקים משערים את הכלכלה
הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בבכורות
כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין:"
+ ],
+ [
+ "ובסיפות
בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו:"
+ ],
+ [
+ "ובאמצע הקיץ
ונ\"ל כרלח\"ש דכולהו לעניין ת\"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א\"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א\"צ להפריש רק סל א'. וה\"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג\"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע\"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה:"
+ ],
+ [
+ "המונה משובח
מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ\"פ א\"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "והשוקל משובח משלשתן
מיהו ת\"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג\"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר\"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א\"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה
בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק\"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א\"א למתשיל. דא\"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל\"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר במאה ועוד
דבנפלה בצ\"ט ומשהו סגי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה
דצריך שיהיו החולין צ\"ט סאה וקב:"
+ ],
+ [
+ "שתות למדמע
ר\"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות
בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה:"
+ ],
+ [
+ "עגולי דבלה
תאנים הנדרסי' יחד בעיגול:"
+ ],
+ [
+ "הגדולים מעלים את הקטנים
דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה:"
+ ],
+ [
+ "העגולים מעלין את המלבנים
תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אוסר
נ\"ל דס\"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
דברי ר\"ע הן:"
+ ],
+ [
+ "בדורס ליטרא קציעות
תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ\"י מ\"ח וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ע\"פ הכד
של חולין:"
+ ],
+ [
+ "ואינו יודע איזוהי
באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין:"
+ ],
+ [
+ "והתחתונות מעלות את העליונות
אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו\"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ\"ל]. וכן כתבו תוס' [ב\"מ דפ\"ח א' ד\"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ\"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד\"ג ב'] כ\"ש הכא דאו' ע\"כ צ\"ל דר\"ל דתרומה עיקרו דאו':"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו שם מאה כדים
וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר\"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "סאה תרומה שנפלה על פי מגורה
אוצר:"
+ ],
+ [
+ "וקפאה
הסיר מה שלמעלה באוצר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי
שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור\"ל ששתיהן מצטרפין כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מאה סאה תעלה באחד ומאה
לטעמי' במ\"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ\"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "יקפיאנה
ר\"י קא' לה וה\"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר:"
+ ],
+ [
+ "ואם כן
דמהני קפוי:"
+ ],
+ [
+ "או
שאינו ידוע:"
+ ],
+ [
+ "שתי קופות ושתי מגורות
ובכל א' נ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "מעלות זו את זו
ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ\"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם
אגודה א' כיוצא בהן:"
+ ],
+ [
+ "לתוכן חציה תרומה
מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ\"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ\"ה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהיו שם מאה ושני חציים
דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק\"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "סאה תרומה טמאה
אף דאסורה גם לכהן עולה בק\"א:"
+ ],
+ [
+ "ירקבו
דהרי אסורה באכילה גם לכהן ולא אמרינן ידלקו כפ\"ח מ\"י. דהתם מיירי ברמי לשמן בכלי מאוס דלא אתי בה כהן לידי תקלה מה שאין כן הכא בדבר יבש וחיישי' אדמדליק לי' כהן אתא למיכל מיני' דמדמוע מד\"ס קיל להו לאנשי:"
+ ],
+ [
+ "אם טהורה היתה אותה הסאה
וגם החולין טהורים [ועי' מ\"ש בס\"ד לקמן סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "ימכרו לכהנים בדמי תרומה
שדמיו פחותי' מחולין:"
+ ],
+ [
+ "ואם למעשר ראשון נפלה
שנפלה התרומה למעשר הטבול לתמ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "יקרא שם לתרומת מעשר
יעשה להמעשר שנתערב. תמ\"ע על מעשר אחר:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יפדו
כדי שיהא ראוי לכהן יפדם ויאכל דמי המעשר בירושלים. וימכר התערובות אח\"כ לכהן חוץ מדמי הסאה:"
+ ],
+ [
+ "ואם טמאים היו אותן החולין
שנתערב בהן:"
+ ],
+ [
+ "יאכלו
הכהנים את התערובות:"
+ ],
+ [
+ "נקודים
ככרות קטנות פחות מכביצה כדי שלא יהיה אפשר להיות כביצה מהחולין הטמאים יחד בשעה שילוש עיסה מהתערובת ותוכשר התרומה. דכך השיעור לטמא אחרים:"
+ ],
+ [
+ "או קליות
צלוי באש ביובש שלא תיכשר התרומה ותתטמא מהחולין שבה:"
+ ],
+ [
+ "או ילושו במי פירות
שאינן מכשירין:"
+ ],
+ [
+ "או יתחלקו לעיסות
ניתן פחות מכביצה בעיסות אחרות משא\"כ ברישא בתרומה טמא שנתערבה אי אפשר בכה\"ג דעל כל פנים אוכל תרומה טמאה:"
+ ],
+ [
+ "סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין
שלא הוכשרו [ועי' לעיל סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר תרום ותשרף
דאע\"ג דהרמ' רק משום גזל השבט לא פלוג רבנן והא דלעיל תרקב כסי' ב' היינו משום תקלה. והכא דנתבטלה לא חייש לתקלה ותשרף ועכ\"פ לא יהנה בשרפתה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים תעלה
תתבטל ואף דמי' מצי יהיב לכהן. וי\"א אלא מלת תעלה ר\"ל צריך להרים ממש. מיהו לכ\"ע דוקא אותה סאה שהעלה צריך לאכל נקודים ולא הנשאר מהתערובות. ואפשר לדעה הראשונה דמלת תעלה היינו שתתבטל. א\"כ מה דקאמר תנא תאכל נקודים היינו כל התערובות דהרי גם בדמי מצי מסלק להכהן:"
+ ],
+ [
+ "או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה
ול\"א דנתבטל הטומאה לגמרי מהתערובו' גזירה שמא יחזור ויבטל עם זה התערובות חולין טמאים אחרים ברוב והרי אז תהיה טומאה עוררת טומאה [כבכורות דכ\"ג א]:"
+ ],
+ [
+ "או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה
בנפלה טהורה מודה ר\"א דחוזרת לשמה הראשון. ואפ\"ה תאכל נקודים דא\"א סאה שנפלה עלתה רק לחומרא:"
+ ],
+ [
+ "אם העלו החולין הקלין המותרין לזרים
שהן קלין והתירן היתר הרבה:"
+ ],
+ [
+ "לאחר שהודו
דהקשו ב\"ה מה טהורה שבמיתה לזרים עולה. טמאה שרק בעשה לכהן לכ\"ש והודו ב\"ש ולא מצינו בשום דוכתא שהודו ב\"ש לב\"ה רק בדבר זה (ירוש'). זה הכלל כהן טהור שאכל תרומה טהורה מצוה. כהן טהור שאוכל תרומה טמאה עובר בעשה. כהן טמא שאכל תרומה טמאה בלאו. כהן טמא שאכל תרומה טהורה במיתה בי\"ש. ובישראל בכל אופנים הנ\"ל חייב מיתה בי\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אבדה במעוטה
מדהכל תרומה א\"צ הרמה. וא\"צ לאכול בלי הכשר כביטול חולין דהכא ליכא למגזר כסי' י\"ז. דתרומה טמאה אסור לבטלה בתערובת זה דאין מבטלין איסור לכתחילה דתרומה טמא אסור לכהן בעשה וחולין טמאים מהכ\"ת יערב' באלו שכולן תרומה דהרי נאסרו לזר וחולין טמאים שרו לזר. כ\"כ אאמ\"ו הגזצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "סאה תרומה שנפלה למאה
חולין:"
+ ],
+ [
+ "הגביהה ונפלה למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי
לטעמי' במ\"ב דאמרינן סאה שנפלה עלתה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון
שאין בסאה שעלתה רק א' מק' תרומה ולא שיהא במקום שנפל לשם ק' נגד חלק הק' מהסאה שנפל לשם דהרי בל\"ז בהסא' שנפלה עצמה יש ק' נגד התרומה שמעורב בה. אלא רבנן ס\"ל דצריך להרים מתערובות הב' רק חלק ק' מהסאה:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון
דא\"צ השתא רק ק' נגד שיעור התרומה שיש בסאה זו לפי חשבון תערובות הראשון. דא\"א ביבש חנ\"נ. ונקט משנה ה' לרבותא דר\"א. דאע\"ג דנתבטלה בק' אפ\"ה מתדמעת כתרומה וודאי. ונקט משנה ו' לרבותא דרבנן דאע\"ג שלא נתבטלה לא אמרי' חנ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון
דבחימץ עיסת חולין בשאור תרומה ונאסרה לזרים וחזר וחימץ מעיסה זו עיסה אחרת של חולין. לא נאסרה רק בנפל שיעור גדול כ\"כ שיהיה בחלק התרומה שבה לבד כח להחמיץ עיסה זו:"
+ ],
+ [
+ "ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון
בנפלו ג' לוגין שאובין למקוה חסירה. לא פסלוה רק לפי חשבון הכלים דבנפלו מג' כלים או פחות פסלוה. משא\"כ מד' כלים לא נפסלה. א\"נ מקוה כ' סאין ומשהו מים כשרים מותר למלאותה עד מ\"ס משאובים דרך המשכה ואף דג\"ל פוסלין החסירה הכא שאני דלפי חשבון איכא רוב כשרים. אבל בנפלו ג\"ל שאובים לפחות ממ' סאה מים כשרים בלי המשכה נעשו כולן שאובים [י\"ד ר\"א סכ\"א] ואין להם שום תקנה רק כשימשוך לתוכן מי מעין [שם סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הגביהה
כדינה שעולה בק\"א ומותר התערובות אחר שירום:"
+ ],
+ [
+ "עד שתרבה תרומה על החולין
שיפלו לשם ק' ומשהו של תרומה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר
והיינו משום דאיסורו רק מדרבנן דמדאוריי' כבר נתבטל ברוב כיבש ביבש. ודוקא היכא דנודע בינתיים נפילה ראשונה. דר\"ש לטעמיה דס\"ל [ב\"ק דע\"ו] דכל העומד לתרום כתרום דמי. ואילה\"ק לרבנן דקיי\"ל כוותי'. הרי קיי\"ל נמי דיבש ביבש שנתבטל אינו חו\"נ [כי\"ד צ\"ט ש\"ך סק\"א]. י\"ל תרומה שאני דלא הרים עדיין התרומה שצריך להרים:"
+ ],
+ [
+ "וטחנן
בבת א':"
+ ],
+ [
+ "אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר
ואפי' לכתחלה מותר לטחנן. וברישא לא תני אם חטין של תרומה יפות אסור. דהתם אע\"ג דסובין של חולין מרובה משל תרומה עד שעי\"ז קמח החולין מועט משל תרומה מצטרף סובין של חולין עם החולין לבטל התרומה. משא\"כ הכא סובין של תרומה אמ\"צ עם התרומה לאיסור:"
+ ],
+ [
+ "אם שוגג מותר
לאחר שהוציא התרומה:"
+ ],
+ [
+ "ואם מזיד אסור
דקנסוהו ככל מבטל איסור לכתחילה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האוכל תרומה שוגג
אפי' ידע שאסורה רק לא ידע שהאוכלה במיתה:"
+ ],
+ [
+ "משלם קרן וחומש
כל חומשין שבתורה הן חומש מלבר שהוא רביע מלגב דבאכל ד' משל' ה':"
+ ],
+ [
+ "ואחד הסך
דשתי' בכלל אכילה. וסיכה אתרבי מקרא:"
+ ],
+ [
+ "משלם חומשה וחומש חומשה
דבאכל החומש ששילם חייב ג\"כ בחמישי' החומש:"
+ ],
+ [
+ "אלא חולין מתוקנים
דכ' ונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש. ולא מה שהוא כבר קדוש. ודייק כן מדלא כתיב ונתן לכהן קדש. ואפי' ירש תרומה מאבי אמו שיכול למוכרה והדמי' שלו אפ\"ה אינו יכול לשלם ממנו. ולפי מ\"ש פ\"ז דמאי ל\"ה. דחולין מתוקנים היינו מע\"ר שניטל ממנו תמ\"ע. נ\"ל דהכא קמ\"ל סתם מתני'. דאפי' לר\"מ דס\"ל [יבמות דפ\"ה ב'] דמעשר יש בו קדושה דאסור לזרים. אפ\"ה כיון דמותר ללוי לא מקרי קודש ומותר לשלם מהן. ומכ\"ש דיוכל לשלם מחולין גמורים שניטל מהן כבר כל התרומות ומעשרות. ואפי' החומש צריך לשלם מחולין שמותר לזרים:"
+ ],
+ [
+ "והם
החולין שמשלם:"
+ ],
+ [
+ "והתשלומין תרומה
ר\"ל בחזר ואכל החולין ששילם. מה שחוזר שוב ומשלם ג\"כ נעשה תרומה:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל שאכלה תרומה
שהפרישה תרומה ואכלת':"
+ ],
+ [
+ "משלמת קרן וחומש לעצמה
לאכלן בתורת תרומה. דאפי' הי' התרומה בעין זכתה בהן משנשאת. ואילה\"ק מב\"ק [פ\"ט מ\"ט] דהגוזל אביו ונשבע לו ומת אביו. דמשלם קרן וחומש לבניו של גזלן התם במזיד בגזילה. וכ\"כ אמרי' בירושלמי [פ\"ו מתרומה] בגזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ומת אבי אמו משלם ליורש אחר:"
+ ],
+ [
+ "הוא משלם את הקרן
ככל גזלן. דמזיק אינו משלם חומש:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים הם משלמין קרן וחומש והוא משלם להם דמי סעודתן
ונ\"מ דלר\"מ משלם דמי תרומה ולרבנן דמי חולין. ולא סגי שישיב להן דמי תרומה ששילמו דמדאסור מדאו' נפשם קצה במה שאכלו תרומה. והכי קיי\"ל בקצב שמכר טריפה דאו' פטורים מלשלם [ח\"מ רל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אכלה משלם שני קרנים וחומש קרן וחומש מן החולין וקרן דמי תרומה
ר\"ל דמי' כשיווי התרומה. משא\"כ הקרן והחומש שמשלם מן חולין. אף דג\"כ משלם רק כפי שיווי התרומה דקיי\"ל לפי דמי' משלם. עכ\"פ חייב ליתן פירות. דבר הראוי להיות קודש:"
+ ],
+ [
+ "גנב תרומת הקדש
שהקדיש הכהן התרומה לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "משלם שני חומשים
א' לתרומה וא' להקדש דאיסור הקדש חל על איסור תרומה. דכשהוקדשה נאסרה גם לכהנים עד שיפדנה:"
+ ],
+ [
+ "אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר
דכל אלו מעולם לא היו ראויין להיות תרומה. אע\"ג דהשתא כבר זכה בהן זה ואינן תו הפקר. עכ\"פ מצ\"ע לא היו ראויין לתרומה מעולם. ומיירי שהופקר קודם שהגיע לעונת תרומה ומעשרות דומי' דלקט שכחה ופאה:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו
ר\"ל תמ\"ע שלו כדינו [כך כ' הר\"ש ולפמ\"ש לעיל סי' ה'. מיירי הכא בהקדימו לוי להכהן בשבלים דאף דפטור מת\"ג. עכ\"פ זיקת תרומה יש בו והזיק להשבט. וכך כ' הרמב\"ם]:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממעשר שני והקדש שנפדו
שנפדו כדינן. ואע\"ג דהשתא חולין גמורים הם עכ\"פ מתחלה קודש היו שאין וכו':"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין באלו
גם אמעשר פליגי כדמסיק בירוש' והא דקאמר \"באלו\" למעוטי לקט שכחה פאה והפקר. דבאלו מודו לר\"מ מדלא היה בהן זיקת תרומה מעולם. ואנן קיי\"ל כר' יוחנן בירושלמי דס\"ל דגם בלקט שכחה ופאה ס\"ל לרבנן דמותר לשלם. וע\"כ הא דקאמר באלו אינו רק למעוטי תרומה [כמ\"א] ומין בשאינו מינו [כמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בלבד שישלם מן היפה על הרע
שיהיה המין שמשלם יפה ממין שאכל:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית
וכבר נתקשו קשואים של ששית ומשל שביעית אסור לשלם חובו דדמי לסחורה. ועוד הרי ספיחי שביעית אסורים. וכ\"כ מפירות חו\"ל אסור לשלם מדדמי ללקט שו\"פ שמעולם לא היו ראויין להיות תרומה. ואפי' נימא כר' יוחנן בירושלמי דלחכמים [במשנה ה'] גם מלקט שכחה ופאה מותר לשלם. אם כן מותר לשלם גם מפירות ח\"ל. מתני' מיירי קודם שהתיר רבי להביא ירק מחו\"ל [ועי' רמב\"ם תרומות פ\"י הי\"ח ורכ\"מ שם]. מלבד שאם כבר הוכשרו הרי נטמאו מטומאת ארץ עובדי כוכבים איך יעשום תרומה להכי לא ישלם מין אחר רק ימתין וכו':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האוכל תרומה מזיד
בלא התראה דחייב מיתה בידי שמים. ולא מפטר מתשלומים דאי בהתרו בו מדלוקה אינו משלם:"
+ ],
+ [
+ "משלם את הקרן
הכא כ\"ע מודו דאינו משלם רק דמי תרומה:"
+ ],
+ [
+ "התשלומין חולין
לפיכך אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "משלמת את הקרן
כשאר גזלן וכסי' ב':"
+ ],
+ [
+ "ואינה משלמת את החומש
דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א\"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל:"
+ ],
+ [
+ "ומיתתה בשרפה
בזנתה תחת בעלה ישראל:"
+ ],
+ [
+ "נשאת לאחד מכל הפסולין
שמשנבעלה לחלל נתין ממזר ושאר פסולים. נאסרה בתרומה לעולם:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש
מדהיתה פ\"א ראוי' לחזור:"
+ ],
+ [
+ "המאכיל את בניו קטנים
שפטורים מתשלומים:"
+ ],
+ [
+ "
או או:"
+ ],
+ [
+ "האוכל תרומת חוצה לארץ
היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ\"ד מ\"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ\"ה אוסרת תערובתה:"
+ ],
+ [
+ "והאוכל פחות מכזית תרומה
דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש\"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה הכהן למחול אינו מוחל
דהתשלומין קודש ודין תרומה יש לו. אבל פשוט דרשאי הכהן לאחר שהפרישו לתתו לו במתנה שימכרנה לכל כהן שירצה בדמי תרומה:"
+ ],
+ [
+ "שתי קופות
פאססער מלאות תבואה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה
אע\"ג שאין בחולין רוב נגד הסאה דתרומה בזה\"ז מד\"ס. אבל בתרומה דאו' צריך עכ\"פ רוב בחולין דאז ג\"כ אסור התערובות רק מדרבנן. מיהו כ\"ז ביש לתלות שנפלה לתרומה שאינה מתקלקלת ע\"י הנפילה. וכ\"כ א' טמא וא' טהור או א' דמוע וא' אינו דמוע תמיד תלינן בהמקולקל כבר. אבל בא' חולין וא' טבל או מעשר. לא תלינן שנפלה לטבל ולמעשר דמדהם מתקלקלים ג\"כ ע\"י נפילה זו. מה חזית לאסור הטבל טפי מהחולין:"
+ ],
+ [
+ "ואיזו היא של חולין
הרי וודאי שניהן אסורין דבאיז' מהן נתלה שהיא של תרומ' ולא תתקלקל חבירתה:"
+ ],
+ [
+ "אכל אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה
מספק:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי פוטרה
דהו\"ל כדמוע דפטור מחלה:"
+ ],
+ [
+ "אכל אחר את השניה פטור
דוקא בבאו לשאל זא\"ז כ\"א על עצמו:"
+ ],
+ [
+ "ור' יוסי פוטר
נקט פלוגתי' במשנה ה' לרבותא דר' יוסי. דאע\"ג שהתרומה בעין פוטר והדר נקט משנה ו' לרבותא דר\"מ. דאף בתערובות מחייב. ותו נקט משנה ז' דאע\"ג דאין ממשו' התרומה כאן כלל מחייב ר\"מ. וגם אצטריך למנקטה לאשמעי' החילוק בין זרע כלה או לא:"
+ ],
+ [
+ "מדמעות כקטנה שבשתיהן
כלעיל פ\"ב מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "זרע את אחת מהן פטור
ר\"ל הגדולין חולין. דכל זורע תרומה בשוגג יופך [כרפ\"ט] ובלא הפך הגדולין תרומה:"
+ ],
+ [
+ "בדבר שזרעו כלה
כחטין ושעורים:"
+ ],
+ [
+ "ובדבר שאין זרעו כלה
כשום ובצלים:"
+ ],
+ [
+ "אסור
והוא שזרע שניי' עד שלא קצר ראשונה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האשה
בת ישראל נשואה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "שהיתה אוכלת בתרומה באו ואמרו לה מת בעליך או גרשך
אע\"ג דאינה מתגרשת עד שיגיע גט לידה ואי בשעשתה שליח לקבלה. הרי מיד נאסרה בתרומה. דאפילו באמרה לשליח תקבלו במקום פלוני אמרי' שאינה מקפדת רק מראה מקום היא לו. ושמא מיד חוץ לעיר ימצא שליח לבעל ויתנו לה [כגיטין פ\"ו מ\"ז] י\"ל דהכא מיירי באמרה לשליח לא תקבל גיטי רק במקום פלוני. ואז מותרת לאכל תרומה עד שיעור שיגיע שליח לאותו מקום ואמרו לה שקידם לשם ברכב וסוסים:"
+ ],
+ [
+ "וכן העבד שהיה אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך
וירשו קרובו הזר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר
מיירי באכלה חמץ בע\"פ דזמנה בהול לבערה והו\"ל אנוס [יבמות ל\"ד א' ועי' מ\"ש בס\"ד לע\"ל פ\"ו סי' א']:"
+ ],
+ [
+ "ור' יהושע מכשיר
דכתיב ברך ה' חילו לשון חלל. אעפ\"כ פועל ידיו תרצה:"
+ ],
+ [
+ "וכולם שהיתה תרומה בתוך פיהם רבי אליעזר אומר יבלעו
וישלם קרן וחומש. ודוקא עבד ואשה דמתחלה בהיתר אכלו. משא\"כ בן גרושה וחלוצה דמעולם לא הותר בה מודה ר\"א דיפלוט:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו נטמאת
או:"
+ ],
+ [
+ "ונטמאת תרומה
והטומאה אירע אחר שהכניסה לפיו דוגמא דאשה ועבד לעיל:"
+ ],
+ [
+ "טמא היית
מכבר דלא הותר בה מתחלה:"
+ ],
+ [
+ "או שטעם טעם פשפש
וואנצע. וה\"ה שאר דבר מאוס מותר לפלטה דבכה\"ג לא חיישי' להפסד הקדש ותרומה:"
+ ],
+ [
+ "היה אוכל באשכול
אכילת עראי קודם שעישר:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס מן הגנה לחצר
וחצר קובע למעשר לאסור אפילו אכילת עראי:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר יגמור
ר\"ל יחזור לגינה ויגמור מדהתחיל בהיתר:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע אומר לא יגמור
אפילו בגנה:"
+ ],
+ [
+ "חשיכה לילי שבת
שאכל עראי בע\"ש וחשכה לו. והרי שבת ג\"כ קובע למעשר כחצר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר יגמור
למ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "יין של תרומה שנתגלה ישפך
דאסור לכל תשמיש. ואפילו לשתיית בהמה טהורה דלאכילה עומדת דשמא שתתן נחש:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך לומר של חולין
ולדידן מותר [כי\"ד קט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל המשקין מותרים
דאין נחש שותה מהן:"
+ ],
+ [
+ "כמה ישהו
מגולין:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיצא הרחש
הנחש:"
+ ],
+ [
+ "ממקום קרוב
מחורו שתחת אוזן הכלי. ואע\"ג שאין נראה שם חור יש נחש דק כשערה [חולין ד\"י]:"
+ ],
+ [
+ "וישתה
וא\"ת כיון דצריך שיהיה הארס ניכר [וכמשנה ה'] א\"כ אף כששהה כשיעור זה או כשלא שהה שיעור זה לבדק אם ניכר ארס במשקה או לא. ואם לא ניכר בו ארס אף כששהה נשתרי. י\"ל דנ\"מ ברוצה לשתות בליל' אסור לשתות כששהה. א\"נ דהא קמ\"ל דבששהה צריך לבדוק אם ניכר ארס במשקין. וגם אילה\"ק אם הארס ניכר למה לא מהני סינון [כמ\"ז] נבדק אחר הסינון אם ניכר עוד שם ארס. י\"ל דבהיה שם ארס חיישינן לאחר הסינון אולי נשארו שם צחצוחי ארס. [אולם שהארס צריך שיהיה ניכר כך הוא ל' הרמב\"ם [פי\"א משמירת הנפש]. ולכאורה יש לתמוה. הרי מים רבים לא יכלו לכבות הכרת הארס. ול\"מ נ\"ל דעד שתאבד המרה היינו שתאבד טעמיה וכחה. ואפשר דביטול ס' מהני. ואפשר דזה נמי כוונת הרמב\"ם במלת היכר. דהיינו הכרת כח הארס ע\"י ביטול רבוי המשקה]:"
+ ],
+ [
+ "שיעור המים המגולין
שיהיו מותרים:"
+ ],
+ [
+ "כדי שתאבד בהם המרה
שלא יהיה הארס ניכר בהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בכלים כל שהן
אפי' מרובין אסורים:"
+ ],
+ [
+ "ובקרקעות ארבעים סאה
וביותר ממ' סאה אין לחוש לגלוי. דס\"ל דהקרקע מבטלת כח הארס כשהמים הם מ' סאה. ולת\"ק בין בתלושין ובין במחוברין סגי בכדי שתאבד בהם המרה:"
+ ],
+ [
+ "נקורי
אויסגעפיקט:"
+ ],
+ [
+ "תאנים וענבים וקשואין
גורקען:"
+ ],
+ [
+ "והדלועין
קירביסע:"
+ ],
+ [
+ "והאבטיחים
מעלאנען:"
+ ],
+ [
+ "והמלפפונות
ציטראנען קירביס:"
+ ],
+ [
+ "אפי' הם ככר
ככר הוא ס' מנה [כפ\"א דשביעית מ\"ב] ורצונו לומר אע\"ג שהאילן מרובה בפירות וכולן נקורי' לא אמרינן א\"א לנחש לנקר כולם:"
+ ],
+ [
+ "אחד גדול ואחד קטן
ר\"ל בין שהפרי גדול או קטן. וי\"א דככר ר\"ל שהפרי גדול וא' גדול וא' קטן ר\"ל שהנקב גדול או קטן:"
+ ],
+ [
+ "אחד תלוש ואחד מחובר
לר' יוסי במשנה ה' איצטריך דבאילן לא אמרי' דארץ מבטל כח הארס:"
+ ],
+ [
+ "כל שיש בו
בהפרי:"
+ ],
+ [
+ "ליחה
זאפט:"
+ ],
+ [
+ "אסור
דמתערב ע\"י הזאפט בכל הפרי:"
+ ],
+ [
+ "ונשוכת הנחש
בהמה שנשכה נחש:"
+ ],
+ [
+ "אסורה מפני סכנת נפשות
ולא משום טריפה ונ\"מ דאפילו ס\"ס אסור. ועוד דאע\"ג דכל מאכל מסוכן בטל בס' כשאר איסור. עכ\"פ נ\"ל דלא בטל ברוב:"
+ ],
+ [
+ "המשמרת של יין
באטטיג לסנן היין:"
+ ],
+ [
+ "אסורה משום גלוי
אפי' הכלי התחתון שהוא מכוסה דהארס עובר במסננת:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה מתיר
דאין הארס עובר. ונ\"ל דלא פליגי במציאות. דא\"כ נבדקה אם נשאר צף או לא. ודוחק לומר דלר\"נ נשאר צף אף שאינו נראה. אלא לכ\"ע נשאר צף אלא דלת\"ק אעפ\"כ הדק שבארס עובר בהמשמרת והוא אפשר שיזיק ואע\"ג שהרבה שתו ולא מתו אינה ראי' דאעפ\"כ אפשר שיזיק לאדם שאין טבעו חזק [כש\"ס ע\"ז ד\"ל ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה
ברה\"י הרי וודאי טמא וברה\"ר הרי וודאי טהור. רק הכא מיירי בב' חביות ברה\"י וא\"י איזה נטמא. דבכה\"ג שוודאי א' טהורה שתיהן תלויות מספק:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום תורפה
מקום הפקר ושבקל תטמא שם:"
+ ],
+ [
+ "יניחנה במקום המוצנע
דמחוייב לשמרה שלא תטמא טומאת וודאי:"
+ ],
+ [
+ "ואם היתה מגולה יכסנה
שלא תאסר ע\"י נחש:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע אומר אם היתה מונחת במקום מוצנע יניחנה במקום תורפה
דעכשו לאכילה אינה ראויה שמא טמאה היא ולזילוף ג\"כ לא שמא טהורה היא ואסור לאבדה הלכך יניחנה בהפקר אולי תטמא ותהא ראויה לזילוף:"
+ ],
+ [
+ "ואם היתה מכוסה יגלנה
מרש\"י [פסחים ט\"ו א'] משמע דתרוויי' לענין גרמת טומאה ורשאי קאמר דמותר לו להניחה במקום הפקר וגם רשאי לגלותה. אע\"ג שע\"י זה או זה מצוי טפי שתתטמא מאילו היתה מכוסה ומונחת במקום המוצנע. ול\"מ הי' נ\"ל דהנחתה במקום התורפה היינו גרם שתטמא. והגלוי מכסוייה היינו כדי שיהא בו חשש שתיית נחש כדי שיהא רשאי לשפכה [כמ\"ד]. ור' יהושע לאו היתירא רק חיובא קאמר דס\"ל דכיון דתלויה היא. ואינו רשאי לשתותה או לאכלה וגם לא לאבדה בידים להכי חיישי' שיבא בה לידי תקלה [פסחים ד\"ל ע\"ב]. לפיכך אם הוא משקה שאפשר בה חשש שתיית נחש יגלנה וכשיתעלם ממנה רגע יהיה מותר לו לשפכה. ואם הוא מאכל או משקה שא\"א חשש זה [כמ\"ד] אז עכ\"פ יניחנה במקום הפקר. אולי תטמא וודאי ויהיה רשאי לשרפה. מיהו כשהיא בת חששת שתיית נחש לא סגי לי' שיניחנה במקום הפקר דחשש רחוק הוא דמי יודע מתי תתטמא עי\"ז וודאי. אבל כשיגלנה בשעה מועטת יהיה יכול לשרפה ולא יבא לידי תקלה ביני ביני:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר אל יחדש בה דבר
לא יגרום לה טומאה וגם א\"צ לשמרה:"
+ ],
+ [
+ "חבית
של תרומה טהורה:"
+ ],
+ [
+ "שנשברה בגת העליונה
מקום עצירת ענבים:"
+ ],
+ [
+ "והתחתונה
הבור שהיין יורד לתוכו מהגת:"
+ ],
+ [
+ "טמאה
שהיו שם חולין טמאים פחות מק' נגד החבית:"
+ ],
+ [
+ "מודה ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכולים להציל ממנה
מחבית התרומה:"
+ ],
+ [
+ "רביעית בטהרה יציל
ר\"ל צריך לחזור אחר כלים טהורים להציל ואף שבתוך כך ירד מהתרומה להחולין ויתטמא ויאסר כל שבבור אפילו לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
שאין כלים טהורים בנמצא:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו
לקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין שבבור:"
+ ],
+ [
+ "שנשפכה
שנשבר החבית והשמן הולך לאבוד ולא נקט כביין שנשברה בבית הבד וכו' דהכא גבי שמן בכה\"ג כ\"ע מודו שלא יטמא ביד דאף שיתטמא כשירד לתחתון הפסד מועט הוא דחזי להדלקה כשיתנו לכלי מאוס דלא ליתי בי' ידי תקלה משא\"כ ביין הפ\"מ הוא כשיתטמא דלא חזי לזילוף כשיתנו לכלי מאוס:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר תרד ותבלע
ר\"ל תשקע בארץ:"
+ ],
+ [
+ "ואל יבלענה בידיו
ר\"ל לא יצל לקלטו להדלקה בידים שהן שניות לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ועל זו ועל זו
על הנולד בה ס' טומאה ועל ההולכת לאבוד:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר יניח לפניו אחת מהן על הסלע
ולא יתנה לו בידים:"
+ ],
+ [
+ "וכן נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו אחת מכם ונטמא
בבעילת אונס:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכם יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל
דאין דוחין נפש מפני נפש וה\"ה באומרי' תנו לנו א' מכם ונהרגנו. מיהו ביחדו ואמרו תנו לנו פלונ' או פלונ'. באשה לכ\"ע שרו למסרה כדי להציל האחרות מלהתטמא. אבל באיש להרגו י\"א שאע\"ג שיחדוהו אסור למסרו אא\"כ חייב מיתה מדינא מדפשע בנפשו. וי\"א דגם באין חייב מיתה מותר למסרו כשיחדוהו והכי קיי\"ל [י\"ד קנ\"ז מ\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזורע תרומה שוגג יופך
מותר לו להפוך במחרישה לעקור השרשים כדי לזרוע במקומו חולין:"
+ ],
+ [
+ "ומזיד יקיים
משום קנסא והגדולין תרומה [וט\"ס יש בירושלמי וכ\"מ בה' שנות אלי']:"
+ ],
+ [
+ "ובפשתן מזיד יופך
אפי' הביא שליש חייב להפכן דמדעיקר זריעתן לקסמין חיישי' שמא יכשל להנות מקסמין דסבור דהזרע לבד תרומה ואע\"ג דבכל טבל הקשין מותרים הכא שאני דהזרע תרומה היה. מיהו לרמב\"ם [פי\"א מתרומה ה\"כ] גם זה קנס' שלא יתכוון ויזרע להנות מהקשין:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו ר' עקיבא אם כן לא ילקטו אלא טהורים
דלמא אכלי לה בטה\"ג ולר\"ט כהן זהיר בטומאה. מיהו לנגיעה כ\"ע לא חיישינן דהרי לא הוכשרו דהרי הטל הוא א' מז' משקין המכשירין. והרי לא מעצר כרפ\"ק דתענית ואי ס\"ד דיש הכשר במחובר למה כתב רחמנא וכי יותן מים על זרע והרי הכל מוכשר. ורק שיחמץ דבר משכח\"ל במחובר [כפסחים ל\"ג א'] ואפ\"ה יאכלו ישראל מצה בפסח דכל אגב מדלייהו לא מחמצו והטל נוזל ויורד [כפסחים ד\"מ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וחייבת במעשרות
שם מעשרות כולל בכל מקום תרומה ותמ\"ע כמו כלל אמרו במעשרות מאימתי פירות חייבים במעשרות. וכן בכולהו תלמודא עד שיפרטו לך:"
+ ],
+ [
+ "ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה
והוא הדין הלוי מוכר המעשר לכהן. ולא חיישי' שישכחו ויתנו לפיהן וכלעיל מ\"ב מדאין להם שום התעסקות בשעה שיקבלו המעשר:"
+ ],
+ [
+ "החובט
מכה במקלות על שבלי תרומה:"
+ ],
+ [
+ "משובח
שלא יצטרך לחסום הבהמה כשתדוש מדאסורה בתרומה אם אינה של כהן:"
+ ],
+ [
+ "תולה כפיפות
סל:"
+ ],
+ [
+ "בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין
שדש:"
+ ],
+ [
+ "גדולי תרומה תרומה
מד\"ס שלא ישהה תרומה טמאה אצלו כדי לזרעה וביני ביני יטעה ויאכלנה ומדתקנו שתשאר תרומה אף שנטהרה בזריעה על כל פנים מדדמי תרומה בזול אינו מטריח לזרע' [כתו' שבת די\"ז ב]. ואפי' בדבר שזרעו כלה גידולי תרומה תרומה [רש\"י פסחים דל\"ד א] וכן מוכח מדקא' אבל הטבל וכו' דע\"כ מיירי בזרעו כלה כמ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "וגדולי גדולין
בחזר וזרע הגדולי':"
+ ],
+ [
+ "חולין
ודוקא בזרעו כלה:"
+ ],
+ [
+ "אבל הטבל
דרובן חולין:"
+ ],
+ [
+ "וספיחי שביעית
דלא שכיחי:"
+ ],
+ [
+ "והבכורים
דמדאינן בכל המינין ג\"כ הו\"ל כאינן מצויין. ומיירי בזרען חוץ לירושלי' וכן מיירי מע\"ש דלקמן במשנ':"
+ ],
+ [
+ "גדוליהן חולין
ודוקא בדבר שזרעו כלה וכמשנה ו:"
+ ],
+ [
+ "גדולי הקדש ומעשר שני
אפי' אין זרען כלה:"
+ ],
+ [
+ "ופודה אותם בזמן זרעם
ר\"ל פודה כל התבוא' לתת רק דמים ששוה בזמן שזרעה דהיינו דמי הסאה שזרע:"
+ ],
+ [
+ "מאה לגנה
ערוגות:"
+ ],
+ [
+ "ואחת של חולין
ונתערבו:"
+ ],
+ [
+ "כולן מותרין בדבר שזרעו כלה
אף דאין ביטול במחובר וכדמסיק בגדולי תרומה הקילו:"
+ ],
+ [
+ "ואחת של תרומה כולן אסורין
דאין ביטול במחובר. מדהו\"ל קבוע דכמחצה על מחצה דמי [ועי' רש\"י גיטין נ\"ד ב' ד\"ה הר\"ז לא ילקט]:"
+ ],
+ [
+ "הטבל
שנתמרח בכרי והוקבע למעשר וזרעו. והשתא מפרש לטבל שבמשנה ד' דמותר בשזרעו:"
+ ],
+ [
+ "גדוליו מותרין
לאכלן עראי אף קודם שיחזור ויוקבע למעשר כיון שכבר הוקבע קודם שזרעו:"
+ ],
+ [
+ "כגון הלוף
מין בצל:"
+ ],
+ [
+ "והשום
קנאבלויך:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר השום כשעורים
דזרען כלה מהר מאד. וי\"א דר\"ל דוקא בזרע שום גדול כשעורה אין זרעו כלה משא\"כ בפחות מזה. ולפי' קמא ק\"ל וכי פליגי במציאות נבדקיני' אם זרעו כלה או לא וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "המנכש
יאֶטען שתולש עשבים רעי' מבין הצמחים:"
+ ],
+ [
+ "עם העובד כוכבים בחסיות
צוויבעל פריכטע שאין זרען כלה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שפירותיו טבל
דהרי קיי\"ל אין קנין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע ממעשר ואף דעכ\"פ מרוחו פוטר מדאורייתא. עכ\"פ מדרבנן אינו פוטר [כראב\"ד ספי\"א ממעשרות] והרי לפ\"ז זרע העובד כוכבים טבל. ולהרמב\"ם [פ\"א מתרומ' ה\"י] דס\"ל דמרוח עובד כוכבים גם מדרבנן פטור ממעשרות צ\"ל דהא דנקט הכא דפירותיו טבל היינו בשזרע העובד כוכבים החסיות קודם שמרחן:"
+ ],
+ [
+ "אוכל מהם עראי
דאע\"ג דגדולי טבל בדבר שאין זרעו כלה אסור. והרי חסיות כך הן. אפ\"ה כיון דמרוח עובד כוכבים רק מדרבנן אינו פוטר. לא גזרו באכילת עראי בהן. ולהרמב\"ם הנ\"ל דהכא בלא מרחו עובד כוכבים מיירי. וא\"כ הרי הוא טבל דאו'. א\"כ לכאורה ק' הרי בטבל דאו' כשאין זרעו כלה גדוליו אסורים אלא די\"ל דהא דבשאין זרעו כלה גידוליו אסורים היינו רק מדרבנן. והכא בזרע עובד כוכבים ואכילת עראי לא גזרו:"
+ ],
+ [
+ "שתילי
קרייטער פפלאנצען:"
+ ],
+ [
+ "תרומה שנטמאו שתלן טהרו מלטמא ואסורין מלאכול
אפי' לכהן מצד מעלה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיגום את האוכל
ר\"ל עד שיחתוך מהצמח כל הראוי לאכילה. ומה שגדל אח\"כ מותר דהשורש אינו מקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד שיגום וישנה
שיחתוך גם הגדל אחר שחתך פעם א':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בצל שנתנו בתוך עדשים
בצל תרומה. בעדשי' חולין והעדשי' כבר נתבשלו. וכשהיו חמים ויבשים נתן לתוכו הבצל:"
+ ],
+ [
+ "אם שלם מותר
העדשי' ואף דבכל חם בחם בלא רוטב צריך כדי נטילה [כסוף פרק יא דזבחים] הכא עדשים מבושלין טבען לצפד ולצמצם את הבצל ואינו בולע ופולט [ותמהני אר\"ש דמוקי למתני' בעדשים צוננות. והרי בירושלמי מוקי לה ביבש ותו אם כן קשה לי בצונן יבש אפי' בשאר תבשיל מהכ\"ת שיאסר]:"
+ ],
+ [
+ "ואם חתכו בנותן טעם
דטועם הכהן להחולין דביש בהם טעם התרומה אסור:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל התבשיל
שנתן לתוכן בצל וא' מהן תרומה:"
+ ],
+ [
+ "בין שלם בין מחותך כנותן טעם
ר\"ל בלח בששים ובחם בחם בלא רוטב סגי בכדי נטילה. או בזה ובזה יטעמנו הכהן אם יש בו טעם הבצל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מתיר בצחנה
דגי' כבושין בציר שנתן לתוכן בצל תרומה נוטל הבצל והצחנה מותר:"
+ ],
+ [
+ "שאינו אלא ליטול את הזוהמא
שהבצל שואב פסולת הצחנה ואינו נ\"ט לתוכה כשהוא שלם:"
+ ],
+ [
+ "תפוח
תרומה:"
+ ],
+ [
+ "שרסקו
צערריעבען:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו לתוך עיסה
של חולין:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהבאישו מימיו
ע\"י השעורים:"
+ ],
+ [
+ "מותרין
דנטל\"פ מותר. אף דבכה\"ג משביח ולבסוף פוגם כמבואר בירושל'. ולא קיי\"ל כן [י\"ד קיג]:"
+ ],
+ [
+ "הרודה
הוציא מהתנור:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה מתיר
פליגי אי ריחא מלתא היא:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהשעורים שואבות
ממשות היין וקיי\"ל דבפת חטין דוקא בב' לריעות' נאסר דהיינו בפת חמה וחבית פתוחה והפת מונח נגד פתח המגופה. אבל בשעורין אפי' בחדא לריעותא נאסר [י\"ד ק\"ח ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "תנור שהסיקו בכמון
קיממעל:"
+ ],
+ [
+ "שאין טעם כמון אלא ריח כמון
דריחא לאו מלתא בדיעבד [י\"ד ק\"ח] ואף דהכא שהסיקו בתרומה וכל הנאה של כלוי אסור בתרומה לזר [כתו' פסחים דל\"ד א'] היינו לכתחלה אבל בדיעבד מותר:"
+ ],
+ [
+ "תלתן
פענכעל:"
+ ],
+ [
+ "במעשר שני
אם היה תלתן תרומה ומע\"ש משערין אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "אם יש בזרע כדי ליתן טעם אבל לא בעץ
אף שגם העץ נ\"ט אינו מצטרף לאסור היין דעץ אינו קדוש בתרומה ואף דבהקדישו בפירוש הו\"ל תרומה חומרא בעלמא הוא:"
+ ],
+ [
+ "והקדש
אם הי' התלתן א' מג' אלו:"
+ ],
+ [
+ "כדי ליתן טעם
דגם עצן אסור ואף דבשביעית אין קדושה בעצים דהסקה הכא שאני דטעם עצו ופריו שוה:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו חבילי תלתן בכלאי הכרם ידלקו
שאף העץ אסור בהנאה וטעון שריפה:"
+ ],
+ [
+ "כותש
אבשטאסען. ור\"ל דרשאי לכתוש הזרע מהשרביטין כדי להפריש מהזרע לבד:"
+ ],
+ [
+ "ומחשב כמה זרע יש בהם
דת\"ג נתנה באומד:"
+ ],
+ [
+ "אם הפריש
קודם כתישה:"
+ ],
+ [
+ "אלא נותן העץ עם הזרע
מדקרא עליו שם תרומה וטעם עצו ופריו שוה. ומ\"מ אינו קדוש בתרומה כלעיל סי' כ':"
+ ],
+ [
+ "זיתי חולין שכבשן
במי מלח:"
+ ],
+ [
+ "פצועי
כתושי' ור\"ל בין שהיו הזיתים פצועי וכו':"
+ ],
+ [
+ "או במי תרומה
משקין מפירות תרומה. שכבש בהן זיתי חולין פצועים:"
+ ],
+ [
+ "אבל שלימי חולין עם פצועי תרומה מותר
דשלמים אינן בולעין אבל פולטין:"
+ ],
+ [
+ "כל גרב
חבית:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מחזיק סאתים אם יש בו
ר\"ל אם נתערב בהחבית:"
+ ],
+ [
+ "משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל
דמשקל יהודה הוא כפל מגליל נמצא שהן כ' של גליל וזוז הוא דינר וד' דינרין הוא סלע. נמצא הן ה' סלעים גליל:"
+ ],
+ [
+ "דג טמא
והשאר ציר דג טהור דהו\"ל א' מתתק\"ס דסאה כ\"ד לוגין ולוג ב' ליטרות[ודלא כרש\"י עירובין דכ\"ט א' דלוג הוא ליטרא] וליט' ק' זוז נמצא סאתים צ\"ו מאות זוז וי' זוז הוא חלק תתק\"ס בצ\"ו מאות:"
+ ],
+ [
+ "צירו אסור
דאף דכל האיסורים בטלין בס' בציר שהוא חריף ונרגש מאד אחמרו בה רבנן [כרל\"מ פט\"ו ממ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר רביעית
רביעית הלוג:"
+ ],
+ [
+ "בסאתים
הוא אחד מקצ\"ב. ואף דלר\"י מין במינו לא בטיל ציר שהוא מד\"ס קילא. ואנן קיי\"ל דבטל בס' [כי\"ד פ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "חגבים טמאי' שנכבשו עם חגבים טהורי' לא פסלו את צירם
דאינו רק לחלוחית בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "העיד רבי צדוק על ציד חגבים טמאים שהוא טהור
פי' בלי תערובות מותר והכי קיי\"ל [רמב\"ם פ\"ג ממ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כל הנכבשים זה עם זה
ירק תרומה עם חולין:"
+ ],
+ [
+ "מותרים
אף דקיי\"ל כבוש כמבושל [כי\"ד ק\"ה] וכ\"כ תנינן ספ\"ז דשביעית וורד חדש שכבשו ביין ישן וכו' נאסר בכבישה וכ\"כ תנינן שם פ\"ט מ\"ה הכובש ג' כבשים וכו' כבישה אוסרת וכ\"כ תנינן בפרקן מ\"ז דבכבש פצועי חולין עם תרומה נאסרו הכא שאני דהו\"ל תרי דרבנן דתרומת ירק דרבנן ודמוע נמי דרבנן מדאיכא רוב וקילא הך תרי דרבנן דלית בה דררא דאיסור דאוריית' כלל כך נ\"ל [ולאאמ\"ו הגזצוק\"ל דוקא במב\"מ מקילינן הכא בכבש תדע מדאסרו טעם כמון בפת במ\"ד]. וי\"א דהכא בכל אסורים מיירי רק שלא כבשו שיעור כבישה דבמשקה חריף צריך כדי שיתננו על האור וירתיח [והוא י\"ח מינוטען] ובאינו חריף צריך מעל\"ע [כי\"ד ק\"ה] ולר\"ת באינו חריף צריך ג\"י מעל\"ע ולא קיי\"ל כיותי':"
+ ],
+ [
+ "אלא עם החסית
מיני בצלים דחריפי וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל הנשלקים
הוא יותר מבישול [כתוי\"ט מ\"י] וכן מוכח לע\"ד ממשנה עוקצין [פ\"ב מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "עם התרדים
ווייסקאהל:"
+ ],
+ [
+ "אסורים
ופליג את\"ק וס\"ל דאפי' שלוק אינו אוסר בשאר ירקות רק בתרדין תרומה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כרוב של שקיא
ר\"ל קאהל הגדל בארץ יבישה שצריך להשקותה והוא חולין:"
+ ],
+ [
+ "עם כרוב של בעל
ששלקו עם כרוב הגדל בארץ לחה שדי לה בגשמים [דהמטר נקרא בעל של הארץ שעל ידו יולדת גדולי קרקע]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא בולע
ר\"ל של שקיא נוח לבלוע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כל המתבשלין זה עם זה
כל גידולי איסור והיתר שנתבשלו זע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "מותרים
דאינן בולעין זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אלא עם הבשר
שבטבעו לפלוט ולבלוע. ולא קיי\"ל כחד מהנך תנאי:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת
כבד טריפה שבשלה עם היתר אוסרתו. ואם בישל כבד כשירה עם איסור אינה נאסרת:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא פולטת ואינה בולעת
דמטרוד' לפלוט דם לא בלעה והכי קיי\"ל. ואנן נוהגין להחמיר אפי' כשירה שבשלה לבדה אם לא צלא' תחילה [י\"ד סע\"ג] דהרי אף שבבישול אינה נאסרת. עכ\"פ בשליקה נאסרת ולא בקיאינן בין שליקה לבישול. מיהו לפ\"ז בנכבשה במים מעל\"ע ויש במים ס' נגדה מותרת כשיצלאנה דהרי כבוש גרע טפי אפי' מבישול וגם הכלי שנכבשו בתוכו מותר. דהרי יש ס' נגדה [פ\"מ שם ובצ\"צ ובמ\"י ובתו\"י סי' כ\"ז מחמרי]:"
+ ],
+ [
+ "ביצה שנתבשלה בתבלין אסורין
כתרומה וערלה וכ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אפילו חלמון
דאטטער וכ\"ש החלבון שהוא בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ומי כבשים
מים שכבשו או שלקו בהן ירקות תרומה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין נותנים דבילה וגרוגרות
של תרומה:"
+ ],
+ [
+ "לתוך המורייס
שומן דגים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מאבדן
כשסחטן למורייס ומשליכן משא\"כ כשאכלן שרי:"
+ ],
+ [
+ "למורייס
דלא לעבורי זוהמא לבד עביד כ\"א גם לטעמ':"
+ ],
+ [
+ "ואין מפטמין
ווירצען:"
+ ],
+ [
+ "את השמן
של תרומה בבשמים חולין דבלעי לשמן ולבסוף ישליכם. א\"נ דשמן מפוטם לא חזי לאכילה כ\"א לסיכה ונמצא מאבד לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "יינומלים
האניג וויין שמשים בו דבש ופלפלין ושותה הכל ביחד:"
+ ],
+ [
+ "אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו
מתחסר בבשולו א\"נ שאין רוב בנ\"א רגילין לשתותו מבושל:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא משביחו
ר\"ל מתקיים טפי. אף דחי עדיף טפי כספ\"ב מ\"ד ה' ו' ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "דבש תמרים
בעבר ועשה מהן דבש:"
+ ],
+ [
+ "וחומץ סתוניות
ווינטער טרויבען. שאין מתבשלים עד החורף ולכן עושים מהן חומץ:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל מי פירות של תרומה
חוץ מיין ושמן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב קרן וחומש
לזר האוכלן דחשוב משקה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע פוטר
מחומש אבל קרן משלם ולכתחילה מודה דאסור. וטעמי דפוטר משום דלא חשיב משקה רק זיעה בעלמא הוא. מיהו באכל הפירות בעצמן. אע\"ג שתרומתן מדרבנן לכ\"ע חייב בקרן וחומש דכל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקון [יומא דל\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אליעזר מטמא
לאלו:"
+ ],
+ [
+ "משום משקה
דמכשרי ומק\"ט ומטמאי לאחרים ככל ז' משקין:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקים כמוני פטמים
געווירץ קראֵמער. שמונה בשמים שלו שלא בדקדוק:"
+ ],
+ [
+ "אלא אמרו שבעה משקין טמאים
מכשירי ומק\"ט ומטמאין:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל המשקין טהורין
אמקט\"ו כלל [ועי' רמב\"ם וראב\"ד פ\"א מאוכלין ה\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "
וכ\"כ שאר וכו':"
+ ],
+ [
+ "אין סופגין ארבעים משום ערלה
בסחט לפרי ושתה מה שסחט:"
+ ],
+ [
+ "אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים
ומה שהקשו בתו' [פסחים דכ\"ד ב' ד\"ה אלא] הרי טעם כעיקר דאו' והניחו בתימה נ\"ל דהיינו רק לאסור אבל לא לחייבו מלקות:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מטמא משום משקה
שיצא מפרי:"
+ ],
+ [
+ "עוקצי
שטיעל:"
+ ],
+ [
+ "תאנים וגרוגרות והכליסים
ציסער ערבזען. וי\"א מין תאנה:"
+ ],
+ [
+ "והחרובין
באקסהאָרן:"
+ ],
+ [
+ "גרעיני תרומה
קערן. שבתוך הפרי שראויין לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהוא מכנסן
שלא הפקירן הכהן:"
+ ],
+ [
+ "וכן עצמות הקדשים
הראויין לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "המורסן
גראָבע קלייע של תרומה:"
+ ],
+ [
+ "מותר
לזרים:"
+ ],
+ [
+ "סובין
פיינע קלייע:"
+ ],
+ [
+ "של חדשות
בנטחן תוך ל' יום משנקצר הו\"ל חדשות:"
+ ],
+ [
+ "אסורות
דנשאר הרבה קמח דבוק בסובין:"
+ ],
+ [
+ "ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין
דלא הו\"ל כמאבד תרומה כשמשליך מה שאינו ראוי לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "המסלת
שלוקט הסולת הנקי מהקמח:"
+ ],
+ [
+ "אלא יניחנו במקום המוצנע
מדראוי קצת לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "מגורה
שפייכער:"
+ ],
+ [
+ "אלא מכבד כדרכו
כמו שרגיל בחולין:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתובה חולין
דמדלא חשיבי אין מתכוון לבטלן:"
+ ],
+ [
+ "שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח
עם טפח שלו. אויפווישען. ובירושלמי אמרי' מדס\"ל תרומה בזה\"ז דרבנן לכן הקילו בכל הנך דמשנה ו' ז' ח':"
+ ],
+ [
+ "המערה
מריק משקה תרומה:"
+ ],
+ [
+ "מכד לכד ונוטף שלש טפים
טפה אחר טפה כדרך הכלי כשהורק:"
+ ],
+ [
+ "נותן לתוכה חולין
וא\"צ לקנחה:"
+ ],
+ [
+ "הרכינה
ר\"ל ואם הטה החבית אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ומיצה
ומיצה וכינס מה שנשאר בו אחר הטפת ג' טפים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי
שהפרשתה בספק וטמאה מטומא' ע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ויוליכנה לכהן
אפי' תרומה דאוריי' והיא טהורה א\"צ להטריח א\"ע להביאה להכהן אלא הכהן יבוא ויטלנה. אלא ר\"ל שיסבב שתבוא ליד כהן ולא תאבד:"
+ ],
+ [
+ "אחד משמנה לשמינית
הוא ס\"ד שבלוג או שפ\"ד שבביצה [והוא קורטוב שנזכר בכ\"מ] אז אינו רשאי להפקירו רק שא\"צ להטריח ולהביאו הוא לכהן. אבל בפחות מזה מאבדו בידים מיהו בטהור או בוודאי טבול לתמ\"ע אפי' טמא. אז אפי' הוא מעט אינו רשאי לאבדו. וזכר זה כאן מדאיירי נמי לעיל בשאר דברים שא\"צ לחוש לפסידו דכהן במעוטן:"
+ ],
+ [
+ "כרשיני
וויקקען. דחייבים בתרומה מדחזו עכ\"פ ע\"י הדחק למאכל אדם דאל\"כ פטור מתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ולתרנגולים
אבל מאכל תרומה שעיקרו לאדם אסור לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה
אף דמזונותי' על ישראל אנן סהדי מדיכול הישראל ליתן הכרשיני' לכהן אחר ניחא לי' לבעל הפרה שיהי' כאילו כבר זכה בתרומה ושיאכילנה מאלו כדי שיאכילנה ברווח:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכילנה כרשיני תרומה
דאין אומרים שכירות ליומא ממכר הוא רק גבי אונאה בשכירות מדכתיב גבי' ממכר יתירה [כתו' ב\"מ דנ\"ו ב' וע\"ז דט\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ישראל ששם פרה מכהן
ששמה כמה שוה עתה בכחישותה ומפטמ' ישראל וחולקין אח\"כ השבח:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכילנה כרשיני תרומה
דהו\"ל כבהמת ישראל:"
+ ],
+ [
+ "וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה
דמדשמה נעשת כשלו:"
+ ],
+ [
+ "מדליקין שמן שרפה
תרומה טמאה שעומד לשריפה:"
+ ],
+ [
+ "בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות
גאססען:"
+ ],
+ [
+ "ועל גבי החולין ברשות כהן
כשהכהן שם והתרצה. ואחולין לחוד קאי אבל קמייתא אפי' שלא ברשות כהן:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל שנשאת לכהן והיא למודה
רגילה:"
+ ],
+ [
+ "מדליקין בבית המשתה
של ישראל שכהנים אוכלים שם:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בבית המשתה
לת\"ק במשתה שלובשין בנקיות לא חיישי' שיטלטלו הנר למקום שאין שם כהן מיראתם שיתלכלכו. מה שאין כן בבית אבל. ולר' יוסי אדרבה בבית אבל רגילים לישב בדד דומם ולא יוציאו הנר. משא\"כ בשמחה רגילים להוציא הנרות ולטלטלן:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אוסר כאן וכאן
ס\"ל כחומרות שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר כאן וכאן
ס\"ל כקולות שתיהן. והכי קיי\"ל דמדהוא מדרבנן אזלינן לקולא [רכ\"מ פי\"א מתרומות]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file
diff --git a/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Terumot/Hebrew/merged.json b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Terumot/Hebrew/merged.json
new file mode 100644
index 0000000000000000000000000000000000000000..266958fde2716132509cd03c7cd3a4ce53ab8a01
--- /dev/null
+++ b/json/Mishnah/Acharonim on Mishnah/Yachin/Seder Zeraim/Yachin on Mishnah Terumot/Hebrew/merged.json
@@ -0,0 +1,1500 @@
+{
+ "title": "Yachin on Mishnah Terumot",
+ "language": "he",
+ "versionTitle": "merged",
+ "versionSource": "https://www.sefaria.org/Yachin_on_Mishnah_Terumot",
+ "text": [
+ [
+ [
+ "החרש
שאינו שומע ולא מדבר:"
+ ],
+ [
+ "והשוטה
המאבד מה שנתנו לו או לן בבה\"ק. או יוצא יחידי בלילה או מקרע כסותו. ורגיל בחד מהנך דרך שטות. ולרמב\"ם ה\"ה ברגיל בדבר אחר דרך שטות:"
+ ],
+ [
+ "והקטן
אפי' בן י\"ג ויום א' או בת י\"ב ויום א'. רק שלא הביא ב' שערות לא יתרום. אבל בדיעבד תרומתו תרומה. ואפי' בן י\"ב לזכר ובת י\"א ויום א' בלי ב' שערות ויודעין לשם מי תרמו ג\"כ בדיעבד תרומתן תרומה [כמ\"ג]. רק הכא מיירי שאינן בן י\"ב ויום א' או בת י\"א ויום א'. דאז אפי' הביאו ב' שערות וגם יודעין לשם מי נדרו לא מהני [ועי' י\"ד רל\"ג ושל\"א]:"
+ ],
+ [
+ "והתורם את שאינו שלו
שלא ברשות בעלים. ואפ\"ה בתרם משלו הר\"ז תרומה:"
+ ],
+ [
+ "עוכד כוכבים שתרם את של ישראל אפילו ברשות
שעשאו שליח. ואין שליחות לעובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "אין תרומתו תרומה
עיין קדושין [דמ\"א] דילפינן כולהו מקראי:"
+ ],
+ [
+ "חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום
מדאינו שומע הברכה:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרם תרומתו תדומה
דברכות אינן מעכבות:"
+ ],
+ [
+ "חרש שדברו בו חכמים בכל מקום
ברוב המקומות והכא ר\"ל חרש שדברו במשנה א' דלא מהני בדיעבד היינו שאינו וכו':"
+ ],
+ [
+ "שאינו לא שומע ולא מדבר
אפי' פקח ונתחרש דינו כשוטה [כאה\"ע קכ\"א ודלא כר\"ב כאן]:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר תרומתו תרומה
בדיעבד ודוקא כשהגיע לחנוך:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר אם עד שלא בא לעונת נדדים
עונת נדרי' הוא בן י\"ג שנה ויום א' ובת י\"ב ויום אחד [כרמב\"ם פי\"א מנדרי']. ושנה מקודם בודקין ביודעין לשם מי נדרו נדריהן קיימין:"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין זיתים על השמן
אפילו יש בהזיתים כל כך שמן כפי שיעור שחייב. על כל פנים כתיב כדגן מהגורן צריכין שיהיו שניהן גמורי':"
+ ],
+ [
+ "ואם תרמו בש\"א תרומת עצמן בהם
כפי התרומה שחייב ליתן מהזתים ודינן ככל דמוע תרומה בחולין דבאין ק\"א ימכרו לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ובה\"א אין תרומתן תרומה
מדהתכוון גם על השמן:"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה
אפילו העני שהן שלו על כל פנים הוה ליה מפטור על החיוב. וכ\"כ הפקר פטור מתומ\"ע והיינו בהפקיר קודם שנגמר מלאכתן למעשר [ועי' מ\"ש פאה פ\"ד סי' ל\"ח]:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו
דייקא שנטל תרומה שלו דהיינו תמ\"ע אפי' לא ת\"ג. ומשכח\"ל בהקדימו לוי לכהן ונטל המעשר בשבלי' *) דפטור מת\"ג. אבל בלא ניטל גם תמ\"ע רשאי לעשות מה שיש בו מהחיוב בת\"ג. שיהי' ת\"ג על שאר תבואה שחייבת ת\"ג [כך כ' הראב\"ד פ\"ה מתרומות הי\"ג] אולם בספרי שהביא הר\"ש משמע דרביי' קרא שמותר לעשות כולו ת\"ג ובניטלו שניהן פשיטא דלא דהו\"ל מפטור אחיוב:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממעשר שני
ר\"ל אפי' נפד'. אפ\"ה מע\"ש ממון גבוה הוא ואפי' הקדים המע\"ש בשבלי' דפטור מת\"ג. ומכ\"ש בהפריש כבר ת\"ג ממנו:"
+ ],
+ [
+ "והקדש
בנתמרח ביד גזבר דפטור מתומ\"ע. ומכ\"ש בהפרישן מקודם שנפדו:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן החייב על הפטור
שלא הביא שליש [דהיינו כל שזורע' ואינה מצמחת. וסימן לזה בנותן פרי למים ושוקעת רובה. אז הביאה שליש כירושלמי פ\"א דמעשר מ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש
וה\"ה ממחובר על מחובר דלא. אבל באמר ממחובר לכשיתלש דבריו קיימי' [כקדושין דס\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "ולא מן החדש על הישן
ר\"ל מפירות שנה זו על של אשתקד. ושדה שעשתה ב' גרנות בשנה א' מעשרים מזע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ
ר\"ל אפי' ח\"ל שבגבולי א\"י שחייבי' בתומ\"ע מתקנת נביאים או החכמים כסוף מסכת ידי'. וה\"ה משל סורי' אשל א\"י או איפכא:"
+ ],
+ [
+ "האלם
שומע ואינו מדבר:"
+ ],
+ [
+ "והשכור
שאינו יכול לדבר לפני המלך:"
+ ],
+ [
+ "והערום והסומא ובעל קרי לא יתרומו
אלם וערום ובעל קרי [עפ\"ג דברכות מ\"ד] לא יוכלו לברך ושכור וסומא שמא יתרמו מרע איפה:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרמו תרומתן תרומה
דברכות אינן מעכבות. וכן בתרם מהרע על היפה. בדיעבד תרומתו תרומה [כפ\"ב מ\"ו]. ומה שכופל שלא יתרומו. כדי לחזק הדברים שלא יתרומו לכתחילה בשום פני' כ\"כ הר\"מ ומה\"ט נ\"ל דלא כייל הכא חרש שבמ\"ב שמדבר ואינו שומע ולתני ו' משום דאיהו עדיף מהנך ה'. דעכ\"פ יכול לברך ולברור היפה:"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין לא במדה ולא במשקל ולא במנין
אף דיש שיעור לת\"ג מד\"ס כפ\"ד מ\"ג. מ\"מ יפריש שיעור ההוא באומד. ואם יפחת או יוסיף אין בכך כלום:"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין בסל ובקופה שהם של מדה
אפי' לא מדד הכרי. עכ\"פ הרואה אומר שתורם במדה:"
+ ],
+ [
+ "אבל תורם הוא בהן חציין ושלישן
ר\"ל לפי אומד חצי' וכו':"
+ ],
+ [
+ "לא יתרום בסאה חציה שחציה מדה
ר\"ל מדיש סא' שיש בה סי' איזה מקום חצי'. אף שבזו אין בה סי'. איכא למיחש לרואי':"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין שמן על זיתים הנכתשין
ר\"ל שנכתשו ועומדי' להוציא מהן שמן. ולא נגמ\"ל. ועסי' י\"ג:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרם תרומתו תרומה
ולא דמי לדלעיל מ\"ד דהתם איכא גזל השבט שמטריח לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ויחזור ויתרום
ר\"ל לאחר שידרוך הזיתים והענבים. מיהו מדהוא מד\"ס והרי לאחר שהפריש התרומה הראשונה. הזיתים והענבים הללו טבולין הן למעשרות ולתמ\"ע להכי לא יאכל הכהן לתרומה השנייה. עד שיוציא עליה תמ\"ע ומעשרות. ויאכל הכל בקדושת תרומה:"
+ ],
+ [
+ "הדאשונה
שהיא התרומה הגמורה מדאו':"
+ ],
+ [
+ "מדמעת בפני עצמה
בנפלה לפחות מק' נעשה הכל דמוע ואסור לזרי'. וימכור המדומע לכהן חוץ מדמי תרומה שבו:"
+ ],
+ [
+ "וחייבין עליה חומש
באכלה זר בשוגג חייב קרן וחומש:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא שניה
דבנתערבה בחולין לאחר שהפריש עליה תמ\"ע ומעשרות בטיל' ברוב. וגם בנתערבה בחולין קודם שהפריש עליה תמ\"ע ומעשרות הרי יכול להפרישן עליה גם השתא:"
+ ],
+ [
+ "ותורמין שמן על זיתים הנכבשים
בחומץ או במים לאכלן כך. דהו\"ל נגמרה מלאכתן:"
+ ],
+ [
+ "ונמלך לדורכן אינו צריך לתרום
דבשעה שתרם שפיר תרם:"
+ ],
+ [
+ "תבואה שנתמרח בכרי:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרמו תרומתן תרומה
והא דבמ\"ד אמרי' דאינה תרומה. תי' בירושלמי דהתם איכא משום גזל השבט. אי משום טרחא דכהן דצריך לעצור הענבי' והזיתים. ואי משום דצריך אומד רב לתרום מהזיתים וענבים כפי שיעור שחייב מהיין והשמן ושמא לא יפריש כפי שיעור זה. משא\"כ הכא מיירי במרוח כרי וכדומה שא\"צ לכהן להטריח הרבה לגומרן. גם א\"א שיטעה להפריש פחות משיעור חיובו. עי\"ל דהתם בתרומת תירש ויצהר [ודגן וכדומה שהן דאו'] משא\"כ הכא בתרומה דרבנן. והא דאמרי' במ\"ח תרומה ויחזור ויתרום תי' בירושלמי. דמ\"ח מיירי בנאבד' תרומה ראשונה ומשום גדר מי חטאת נגעו בה שלא יתבטלו. אבל כשיקבל הכהן תרומה אחרת יצטרך לטהר אם הסיח דעתו משמירת גופו מטומאת מת דצריך הזאה [כזבחים דצ\"ט]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין תורמין מטהור על הטמא
דמדירא שלא יגע הטהור בטמא יפריש שלא מהמוקף. חף דבאמת סגי אפי' בהפסק כלי [כרתוי\"ט פ\"ד דטב\"י] או הפסק פחות מכביצה [כספ\"ב דחלה] וכקו' אאמ\"ו הגזצוק\"ל גזירה שמא ירחיק יותר מזה. מיהו רק ת\"ג וחלה מדאו' צריך מוקף משא\"כ תמ\"ע רק מד\"ס צריך מוקף [כתו' גיטין ד\"ל ע\"ב ד\"ה וכי. ודלא כרתוי\"ט כאן]:"
+ ],
+ [
+ "באמת אמרו
ברוב דוכתא דתני הכי הלממ\"ס הוא:"
+ ],
+ [
+ "העגול של דבילה
תאני' דרוסים יחד בעגול:"
+ ],
+ [
+ "שנטמא מקצתו
ולא חשיבי חבור וגוף א' לעניין טומאה. דמיירי במחוברים במי פירות דאינן חבור [כפ\"ג דטבו\"י]:"
+ ],
+ [
+ "תורם מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו וכן אגודה של ירק
אע\"ג דאינה גוף א' כדביל':"
+ ],
+ [
+ "וכן ערימה
כרי תבואה. אע\"ג דאינה תפוסה א' כאגודת ירק. ומה\"ט שרי דבהנך ג' ליכא גזיר' דמוקף דמוקף ועומד הוא:"
+ ],
+ [
+ "אין תורמין מן הטמא על הטהור
משום פסידא דכהן ובתוספת' מפ' משום רע איפה:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרם שוגג תרומתו תרומה
דוקא בהי' לו שעת הכושר שהגיע לעונת המעשרות קודם שנטמא. אבל בנטמא מקודם אפילו בשוגג אינה תרומה:"
+ ],
+ [
+ "ומזיד לא עשה כלום
שאין השירים מתוקנים. אבל תרומה הוה:"
+ ],
+ [
+ "וכן בן לוי שהיה לו מעשר טבל
מע\"ר הטבול לתמ\"ע שהי' טמא:"
+ ],
+ [
+ "היה מפריש עליו והולך
שעשה למעשר זה תמ\"ע אמעשר אחר. או שעשאו ת\"ג אטבל אחר. רק דבכה\"ג צריך לנכות התמ\"ע שבו שחייב לכהן [כך כ' רתוי\"ט. אבל א\"א לומר כן דהרי בל\"ז ק' ל\"ל דנקט וכן בן לוי וכו'. הו\"ל למנקט וכן ישראל שהי' לו טבל והי' מפריש עליו והולך ת\"ג אלא ע\"כ דבת\"ג א\"א להפריש עליו והולך מדצריך מוקף. וכן כ' הגאון רב\"א זצוק\"ל. ור\"ל דבבא דרישא דבתרומה גדולה מיירי שבאמת הקיפו. אבל סיפא דמפריש עליו והולך היינו וודאי בריחוק מקום וזה א\"א בת\"ג] וקמ\"ל הך בבא. דאע\"ג דשהה זמן מרובה לא אמרי' וודאי נודע לו שנטמא הכרי ומשקר לומר על המזיד שהוא שוגג:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר אם היה יודע בו בתחלה
שהמעשר טמא. ואח\"כ שכח:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהוא שוגג לא עשה כלום
דלר\"י שכחה כפשיעה:"
+ ],
+ [
+ "המטביל כלים
טמאי':"
+ ],
+ [
+ "בשבת
דאסור בשבת דהו\"ל כמתקן מנא:"
+ ],
+ [
+ "שוגג ישתמש בהם מזיד לא ישתמש בהם
עד מוצאי שבת מיד:"
+ ],
+ [
+ "והמבשל בשבת שוגג יאכל
המעשר בשוגג מותר לאכלו מיד. אבל המבשל בשוגג אסור לאכלו עד מוצאי שבת [רמב\"ם פ\"ו ופכ\"ג משבת. ודלא *) כהר\"ב הכא]. וא\"צ להמתין במוצ\"ש בכדי שיעשה רק בעשה נכרי מלאכה בשבת בשביל ישראל דחיישי' שיאמר לו ישראל שיעשה בשבת כדי שיהנה מיד במוצ\"ש. אבל ישראל שעשה מלאכה אפילו במזיד בשבת. מותר עכ\"פ לאחרים מיד במוצאי שבת. דאין חוששין שיאמר ישראל לחבירו שיחלל שבת [א\"ח רסי' שי\"ח]. ונקט מעשר ומבשל מדאמרי' [גיטין דנ\"ג ב'] דר\"מ בדרבנן קניס שוגג אטו מזיד. ובדאו' לא ור\"י קניס בדאו' ובדרבנן לא. להכי סתם הכא רבי ל\"ש מעשר דהו\"ל דרבנן ול\"ש מבשל דהוא דאו' לא קנסינן שוגג אטו מזיד. [שנות אליהו]. ול\"ג דנקט דרבנן לרבותא דמזיד. ונקט דאוריי' לרבותא דשוגג ודו\"ק. והא דכייל תנא מעשר ומבשל בחד בבא. והרי בין בשוגג ובין במזיד לא דמו כלל [כסי' י\"ז וסי' י\"ח]. טפי הו\"ל למכלל מטביל ומעשר בחד בבא דדמו ממש לגמרי בין בשוגג ובין במזיד י\"ל דה\"ט משום דבמעשר ומבשל שייך שפיר לומר בתרווייהו יאכל ולא יאכל. משא\"כ במטביל הרי צ\"ל ישתמש ולא ישתמש בדינו:"
+ ],
+ [
+ "מזיד לא יאכל
מעשר במזיד לא יאכל בשבת רק במוצ\"ש. ומבשל במזיד הוא לא יאכל עולמית אבל אחרים אוכלים במוצ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "הנוטע בשבת שוגג יקיים מזיד יעקור
משא\"כ בישול א\"א לעקור. ואע\"ג דיכול להטיל המבושל לים לא רצו חכמים להפסיד גוף המותר רק לבטל מעשה האיסור. היכא דאפשר. וקמ\"ל דאע\"ג דכל נטיעה אינו קולטת עדיין עד אחר י\"ד יום. ואז יהיה זמן היתר [כר\"ה ד\"ט ב'] אפ\"ה כיון דאפשר צריך לבטל מעשה הנטיעה שהוא האיסור:"
+ ],
+ [
+ "ובשביעית בין שוגג בין מזיד יעקור
דנחשדו ישראל אשביעית טפי מאשבת לומר אמזיד שהי' שוגג:"
+ ],
+ [
+ "כל מין חטים אחד
אפילו שחמתי' ולבנה:"
+ ],
+ [
+ "כל מין תאנים
נמי איכא שחורים ולבנים:"
+ ],
+ [
+ "וגרוגרות ודבלה
תאנה יבישה נקרא גרוגרת וכשנדרסו בעיגול נקרא דבילה. ותורמין ג\"כ מכל א' אחבירו:"
+ ],
+ [
+ "ותורם מזה על זה
ר\"ל מותר לתרום ג\"כ מגרוגרת אתאני' ודבילה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר לעולם הוא תורם מן היפה
דכתיב בהרימכם חלבו ממנו. להכי היפה עדיף ול\"ח לפסידא דכהן וקיי\"ל כת\"ק:"
+ ],
+ [
+ "תורמין בצל קטן שלם ולא חצי בצל גדול
דשלם מתקיים טפי ובאין שם כהן מיירי. וי\"א אפי' ביש שם כהן שלם עדיף:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר לא כי אלא חצי בצל גדול
לטעמי' אזיל:"
+ ],
+ [
+ "וכן היה רבי יהודה אומר תורמין בצלים מבני המדינה על הכופרים
אף דבני כופרים מתקיים טפי. דבני מדינה עדיפי טפי:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא מן הכופרים על בני המדינה מפני שהוא
דבני מדינה:"
+ ],
+ [
+ "מאכל פוליטיקין
עדעללייטע. מזה מוכח דהם חשובים טפי מכופרי':"
+ ],
+ [
+ "ותורמין זיתי שמן
זתים מלאים שמן העומדים לאכילה [ודלא כמשמע מר\"מ ור\"ב שכתבו שעומדים לעצור שמן. דא\"כ הו\"ל שלא נגמר מלאכתן כפ\"א מ\"י]:"
+ ],
+ [
+ "על זיתי כבש
שאינן שמנים כ\"כ ואינן נאכלים כ\"א ע\"י כבישה במי מלח וחומץ. וטעמא מדה\"ל מהיפה אמתקיים משא\"כ איפכא לא:"
+ ],
+ [
+ "ויין שאינו מבושל על המבושל
דאינו מבושל עדיף טפי לשתיי' ומבושל מתקיים טפי [כלקמן פי\"א מ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "זה הכלל כל שהוא כלאים בחברו לא יתרום מזה על זה אפילו מן היפה על הרע
ואפילו בדיעבד אינו תרומה מדהו\"ל ממין אשאינו מינו:"
+ ],
+ [
+ "ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה
דוקא במזיד אבל בשוגג לא דתרומה בטעות הוא. ודינה הפוך מתורם מטהור אטמא. כך כ' הגאון בעל לחם שמים. ותמהני מאד דמ\"ש מקישות ונמצא מרה אבטיח ונמצא סרוח ר\"פ דלקמן. דאפילו שוגג אמרי' דתרומה ויחזור ויתרום ורק ביין וחומץ אמרי' שם דאינה תרומה כלל. היינו משום דהן ב' שמות לא נתכוון זה אלא ליין ולא לחומץ והו\"ל טעות גמור. משא\"כ מרה ומתוקה שניהן קישו' מקרו והרי לקישו' נתכוון וכך כתבו תוס' חלוק זה [יבמות דפ\"ט א' ד\"ה קישות] ועי' מ\"ש בס\"ד לקמן [פ\"ג סי' ו']. ואע\"ג דקיי\"ל דהקדש טעות אינו הקדש [כנזיר רפ\"ה] תרומה שאני דרביי' קרא אפי' במזיד וכ\"ש בשוגג [כיבמות דפ\"ט ב']:"
+ ],
+ [
+ "חוץ מן הזונין
וויקען אף שהוא מין חטין אינו מאכל אדם:"
+ ],
+ [
+ "והקישות
גורקע:"
+ ],
+ [
+ "והמלפפון
ציטראנען קירביס:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר שני מינין
דאזל לטעמיה [כלאים פ\"א מ\"ב]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "התורם קישות
גורקע:"
+ ],
+ [
+ "אבטיח
מעלאנע:"
+ ],
+ [
+ "תרומה ויחזור ויתרום
אפילו בתרם בשוגג ול\"ד לתורם מטמא אטהור [פ\"ב מ\"ב] דהכא פשע דהו\"ל למטעמיה מקודם [כיבמות דפ\"ט א'] ואף דטבל אסור בטעימה אפי' לכהן וטועם ופולט לא הותר רק בתעני' [כברכות די\"ד א' וריב\"ש רפ\"ח] נ\"ל כיון דתרומת ירק לכ\"ע מדרבנן [כרמב\"ם פ\"ב דתרומות ה\"ו] א\"כ אוכל והולך ואח\"כ מפריש כתרומת ח\"ל [כבכורות דכ\"ז א'] ואת\"ל דזהו דוקא בתרומת ח\"ל ולא בתרומת דרבנן בא\"י [כחולין ד\"ג א'] עכ\"פ כל ספק איסור שרי למטעמי' [כרט\"ז י\"ד צ\"ח סק\"ב] והרי הכא מדהו\"ל ספק אם ראוי לאכילת אדם הו\"ל ס' טבל. ואפי' לדעת האוסרים בכה\"ג [כש\"ך י\"ד סמ\"ב ושאר אחרונים] עכ\"פ איסור דרבנן שרי למטעמיה [כתשו' צ\"צ סמ\"ז] ובהא מתורץ קו' תו' יבמות דפ\"ט א':"
+ ],
+ [
+ "התורם חבית של יין ונמצאת של חומץ
והו\"ל ב' מינים:"
+ ],
+ [
+ "אם ידוע
השתא:"
+ ],
+ [
+ "שהיתה של חומץ עד שלא תרמה אינה תרומה
והא דלא קאמר ברישא נמי בכה\"ג דבידע אינה תרומה ובפרט קישות מרה הרי וודאי מברייתה היתה מרה ונימא דלא להוי תרומה. תי' בירושלמי דקישות מרה ואבטיח סרוח ספק אוכל נינהו דאפשר דחזי לאדם ואז הו\"ל כתורם מרע איפה [פ\"ב מ\"ו] דאפילו במזיד תרומתו תרומה ומספק חוזר ותורם:"
+ ],
+ [
+ "תרומה ויחזור ויתרום
ונותן שניהן לכהן והכהן ישלם הראשונה שהיא הגדולה דמדהו\"ל ספק המע\"ה. ונ\"ל דהכהן צריך להפריש מתרומה הראשונה תומ\"ע מינה ובה דשמא חומץ היתה והו\"ל ס' טבל:"
+ ],
+ [
+ "הראשונה אינה מדמעת בפני עצמה
אתורם קישות נמי קאי בנפלה לפחות מק' נותן לכהן שיעור מה שנפל בלבד והשאר מותר דדמוע מד\"ס דמדאו' ברובא בטל וספק דרבנן לקולא [כתוספת נדה דמ\"ז א']. כ\"כ אאמ\"ו רבינו הגאון זצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "ואין חייבין עליה חומש
באכלה זר:"
+ ],
+ [
+ "נפלו שתיהן למקום אחד מדמעות בקטנה שבשתיהן
דביש ק' נגד התרומה השנייה שהיא היא הקטנה שבשניהן נוטל מהמדומע כשיעור ב' התרומות ונותנן לכהן והשאר מותר:"
+ ],
+ [
+ "השותפין שתרמו זה אחר זה
דלמשל שהיה הכרי נ' סאה והפריש זה סאה וזה סאה:"
+ ],
+ [
+ "ר' עקיבא אומר תרומת שניהם תרומה
דמדלא הרשו זל\"ז לא היה לכ\"א רשות להפריש כ\"א מחלקו והו\"ל סאה שתרם כ\"א חצי' תרומה וחצי' חולין [הטבולים למעשרות] והו\"ל מדומע לכן יתנו שניהן לכהן והכהן ישלם לכ\"א החצי. והכהן יפריש מעשרות על החציין השניים מינה ובה:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר
מפרש דברי חכמים:"
+ ],
+ [
+ "אם תרם הראשון כשעור
ר\"ל כבינוני א' מנ' וי\"א כשיעור שתרם חבירו דאז הרי גלי בתרא דעתי' דניחא לי' בהך שעורא:"
+ ],
+ [
+ "אין תרומת השני תרומה ואם לא תרם הראשון כשעור
שתרם בעין רעה או יפה שלא כתרומת השני:"
+ ],
+ [
+ "תרומת השני תרומה
המשנה תמוה דמאי עדיף שני מראשון. ונ\"ל דר\"ל אף תרומת השני תרומה [אח\"כ מצאתי שגם רכ\"מ פ\"ד מתרומות כ\"כ. ת\"ל]. אמנם ק\"ל אמאי בלא תרם כשיעור תרומת השני תרומת שניהן תרומה ממ\"נ אם תרם הראשון בעין רעה. א\"כ הול\"ל דרק חציו תרומה דהיינו התרומה שמגיע מחצי חלקו בהכרי וחצי השני מתרומתו יהיה חולין. וכ\"כ תרומה שהפריש השני יהיה כך. ומשום שב' התרומות מדומעין הול\"ל שינתנו שניהן לכהן. והכהן ישלם לכל א' חצי התרומה שקבל ממנו. ואת\"ל אין ה\"נ עכ\"פ ק' בהפריש ראשון בעין רעה נהי דלא דמי לשליח שהוסיף או פיחת מדעת בעה\"ב בשוגג דתרומתו תרומה [כלקמן מ\"ד]. דהתם עשאו שליח בפירוש. ומדלא פירש לו באיזה שיעור יפריש גלי אדעת' שמרוצה בכל שיעור שיפריש. משא\"כ הכא עכ\"פ הול\"ל הכא בהפריש הראשון בעין רעה הו\"ל להשני רק להוסיף על תרומה שהפריש הראשון. כפי שירצה הוא להפריש וכלקמן רפ\"ד. ואת\"ל התם מיירי דבשעה שתרם המקצת היה בדעתו להפריש אח\"כ מה שהחסיר בתחלה. אבל הכא כשתרם הראשון היה בדעתו לבלי להפריש עוד והו\"ל תרומה בטעות. עכ\"פ ק' וכי גרע זה מתורם בטעות מטמא על טהור דתרומתו תרומה [כפ\"ב מ\"ב]. ואת\"ל התם היינו רק באדם בשלו משא\"כ הכא שתרם בשל חבירו. כיון דתרם השני שלא כשיעור תרומת הראשון גלי אדעתי' דלא הוה ניח\"ל שיהיה הראשון שלוחו כלל. לפיכך אין התרומה שתרם בעד חלקו תרומה כלל. עכ\"פ ק' בהפריש הראשון בעין יפה אמאי צריך השני להפריש שוב תרומה שלימה על חלקו נימא דחצי תרומה הראשונה שהפריש הראשון בעד חלקו של שני יהיה תרומה כפי שיעור עין רעה. והשאר יהיה חולין וימכר לכהן והכהן יחזיר כפי השיעור הזה דמים להשני. וי\"ל כיון שאותו מותר שהוסיף הראשון בחלקו של שני נעשה דמוע הרי הפסיד הראשון להשני דדמי דמוע הוא בזול יותר מדמי חולין מתוקנים לפיכך לכה\"ג שיפסיד לו וודאי לא עשאו שליח. ולא דמי לשליח שהוסיף עשרה בשוגג דתרומתו תרומה [כפ\"ד מ\"ד] דהתם עשאו שליח בפירוש ומדלא אמר לו באיזה אופן יפריש הו\"ל כאילו אמר לו שיפריש כפי שיאמדנו וכמש\"ל:"
+ ],
+ [
+ "במה דברים אמורים
דגם תרומת השני תרומה:"
+ ],
+ [
+ "כשלא דבר
שלא הרשהו ב' לראשון:"
+ ],
+ [
+ "אבל הרשה את בן ביתו או את עבדו או את שפחתו לתרום
ר\"ל אפי' בן ביתו שאין לו חלק בכרי ואפילו עבד מחשב בן ברית. ומכ\"ש שותף:"
+ ],
+ [
+ "תרומתו תרומה
בין שהוסיף או פיחת בשוגג מדעת משלחו [כלקמן פ\"ד מ\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "בטל
שאמר בפירוש שמבטל השליחות הזה:"
+ ],
+ [
+ "הפועלים אין להן רשות לתרום חוץ מן הדרוכות
ר\"ל פועלים חבירים שעושין בגורן אצל בעה\"ב ע\"ה אין להם רשות לתרום רק פירות הדרוכות כענבים וזיתים. דבכה\"ג ודאי ניחא לבעלים ע\"ה שיפרישו הפועלים בטהרה קודם שיתטמא הגת מנגיעת בעלים ע\"ה. ואע\"ג דענבים דרוכות הו\"ל שלא נגמ\"ל ואסור לתרום עליהן לא מן הדרוכות ולא מן היין [כלעיל פ\"א מ\"ח] אפ\"ה כיון דהכ' שעת הדחק הוא דיש לחוש שיטמאן הע\"ה כל שעת הדחק כדיעבד דמי [רטו\"ז י\"ד סצ\"א ב']. והרי בדיעבד תרומתו תרומה כמבואר במשנה שם:"
+ ],
+ [
+ "שהן מטמאים את הגת מיד
ר\"ל מיד כשיבא בעה\"ב אינו נזהר מליגע ומלטמא הגת לכן ימהרו פועלים להפריש קודם שיבא אף שלא הרשם:"
+ ],
+ [
+ "
אי או:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר קרא שם
ואינו רשאי להפרישן כ\"א מכרי זה ואף דהרי לא קבע מקום. והרי בעינן שירי' נכרים בשעת קריאת שם עכ\"פ מדאמר בתוכו הרי שירי' נכרי' סביב אמצעיותו:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים עד שיאמר בצפונו או בדרומו
דבעי' מקום מסויי'. א\"נ נ\"ל דס\"ל דלא דרשינן מראשית ששיריה ניכרין [כעירובין ל\"ז ב'] אלא דרשינן ממלת ראשית שתהי' התרומה ניכרת. ולהכי דוקא באמר בצפונה או בדרומה אבל בתוכה הרי אין התרומה ניכרת בשום גבול:"
+ ],
+ [
+ "ר' אלעזר חסמא אומר האומר תרומת הכרי ממנו עליו קרא שם
דלא בעי שירי' נכרים:"
+ ],
+ [
+ "קרא שם
אר\"ש פליג דסבירא ליה באמר תרומת מעשר בכרי קרא שם אף שלא הפריש עדיין המעשר. וקאמר איהו דוקא באמר כן אמעשר שכבר הופרש קרא שם:"
+ ],
+ [
+ "המקדים
להפריש:"
+ ],
+ [
+ "תרומה לבכורים
ומשכח\"ל דאמר שיהיה תרומה לכשיתלשו ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "אע\"פ שהוא עובר בלא תעשה
המפורש לקמן במשנה:"
+ ],
+ [
+ "מה שעשה עשוי
אף לרבא [תמורה ד\"ד ב'] דכל דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני הכא שאני דאפקי קרא דלהני. אבל אי\"ל דלהכי מהני מדאין המעשה אסור מצ\"ע רק מצד הזמן כשוחט בשבת דשחיטתו כשיר' [כפ\"ק דחולין וערטו\"ז ח\"מ סר\"ח]. ליתא דהכא אינו אסור מצד הזמן עצמו רק מדהקדימו והו\"ל שפיר כאסור המעשה מצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "מלאתך
היינו הבכורים שנתנין רק ביבש משהתחיל הפרי והשבלים להתמלאות בביכור:"
+ ],
+ [
+ "ודמעך
זהו תרומה ומעשרות [כתו' תמור' ד\"ד א'] שניתן גם בלח כשמן ויין:"
+ ],
+ [
+ "לא תאחר
להקדים האחרונים ואפילו לא הקדים ממש רק בקריאת שם אסור. ולתר\"ב הך שנאמר דקאמר תנא אעובר בל\"ת קאי. מיהו בהקדים מעשר שני לראשון כגון שהיה לו ק' סאה טבל הטבול למעש\"ר והיה לו להפריש תחילה י' למעש\"ר. ואח\"כ ט' למעש\"ש והוא הקדים והפריש תחלה י' למעשר שני ואח\"כ ט' למעש\"ר אפילו עשה כן בעוד התבואה בשבלי' אפ\"ה חייב להפריש מהי' מעש\"ש א' למעשר ראשון קודם שיאכל המעש\"ש [ואפשר נמי דאסור כמדומע מחמת תרומת מעשר שבו רק שנתבטל בכל הי']. אבל בהקדים מעשר ראשון לת\"ג יש חילוק דאם הקדימו בשבלים פטור מת\"ג ואם הקדימו בכרי חייב להפריש מהמעשר ת\"ג [כביצה י\"ג ב']:"
+ ],
+ [
+ "שהן בכורים לכל
ר\"ל לשון בכורים תחלה משמע א\"נ מדכתיב בתור' קודם לשאר מתנות:"
+ ],
+ [
+ "ותרומה לראשון שהיא ראשית
ר\"ל דכתב בה ראשית:"
+ ],
+ [
+ "ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית
דבמע\"ר יש תמ\"ע שדינה כתרומה:"
+ ],
+ [
+ "לא אמר כלום עד שיהיו פיו ולבו שוין
נקט כאן ג' עניינים תרומה קודש וחולין לאשמעינן דבכולן הדין שוה דלא אמרי' דברי' שבלב אינן דברים רק כשיודע מה שדיבר ולא בטועה בדבורו [כר\"ן שבועות דרצ\"ז א']. מיהו בדברים שבלב בלי דבור רק בתרומה וקדשים דבריו קיימים [שבועות דכ\"ו ב']. ובאין הדיבור סותר למחשבתו דנתכוון לומר פת חטין יאסר עלי ואמר פת סתם. בכל דבר דבריו קיימים:"
+ ],
+ [
+ "העובד כוכבים והכותי תרומתן תרומה
בהפרישו על שלהן דקיימא לן אין קנין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע מתרומות ומעשרות [כרמב\"ם פ\"א מתרומות] ואף דקיי\"ל מירוח עובד כוכבים פוטר מדאו' גזרו חכמים שלא יתלו ישראל נכסיהן בעובדי כוכבים כדי לפטור ממעשרות להכי מירוח עובד כוכבים אינו פוטר. מיהו בהפריש עובד כוכבים אשל ישראל אפילו בשליחותו הרי אין שליחות לעובד כוכבים:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אין לעובד כוכבים כרם רבעי
לאסור פירות נטיעותיו בשנת ד' קודם פדיון. אבל ערלה יש להן:"
+ ],
+ [
+ "תרומת העובד כוכבים מדמעת
בנפלה לפחות מק' נאסר לזרים:"
+ ],
+ [
+ "ור' שמעון פוטר
מחומש אבל מודה דמדמעת:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "המפריש מקצת תרומה ומעשרות
שלא הפריש מהכרי. כל התרומה שחייב עליו אבל הי' בדעתו להפריש אח\"כ השאר שחייב מזה הכרי עליו:"
+ ],
+ [
+ "מוציא ממנו תרומה עליו
ר\"ל מותר להוציא השאר ג\"כ מהכרי דטבל הוא שמעלה ולא מה שכבר מתוקן:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא למקום אחר
דאסור לעשות לזה הטבל המתוקן במקצת לתרומה על טבל אחר אבל מכרי אחר שכולו טבל על כרי זה שמקצתו טבל רשאי. ולרמב\"ם [פ\"ג מתרומה] גם זה אסור. אבל מאותו מקצת שהפריש לשם תרומה יפריש ממנו התרומה שחייב לאותו מקצת:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו פירותיו במגורה
ר\"ל באוצר:"
+ ],
+ [
+ "וסאה לעני
שיהיו ב' הסאין מע\"ר ומעשר עני על ח' סאין שיאכל אח\"כ מהאוצר. ואע\"ג דלא היה צריך ליתן להעני רק 9/10 סאה לא הקפיד עמו ונתן לו סאה שלימה:"
+ ],
+ [
+ "מפריש עד שמונה סאין ואוכלן דברי ר\"מ
נ\"ל דר\"מ לטעמי' דאית ליה ברירה בכה\"ג [כתוס' סוכה דכ\"ג ב'] ולולי שהפריש לבן לוי ולעני כל המחויב ליתן מהמגורה זה פשיטא שהכל שבמגורה הותר' לזרים. אבל זה לא הפריש רק מה שראוי ליתן מי' סאין. והרי יש באוצר כמה סאין יותר ולהכי ס\"ל ברירה וכשיאכל הח' סאין הוברר למפרע שההפרשה של ב' סאין עליהן הי' והו\"ל מאז ככל חולין שהופרש ממנו המעשר שא\"צ שיהיה המעשר קיים בשעת אכילת החולין:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אינו מפריש אלא לפי חשבון
נ\"ל דס\"ל כדקיי\"ל [ביצה דל\"ח א'] בדאו' אין ברירה. א\"כ רק אז כשנוטל הח' סאין מהאוצר לאכלן מתקיים ההפרשה ולהכי צריכין הב' סאין שיהיו קיימין אז להיות למעשר על ח' סאין שנוטל ומש\"ה אינו מפריש לאכול מהאוצר רק לפי חשבון מה שלא נאכל עדיין מהב' סאין שנתן ובלא נשאר מהן רק חציין אינו אוכל רק ד' סאין:"
+ ],
+ [
+ "שיעור תרומה עין יפה
נדיב לב:"
+ ],
+ [
+ "בש\"א משלשים
ומזה תלמד כמה שיעור עין רעה ובינוני לדבריהם:"
+ ],
+ [
+ "תרם
בינוני או נדיב:"
+ ],
+ [
+ "ועלה בידו אחד מששים
מדחייב לתרום מאומד טעה:"
+ ],
+ [
+ "תרומה ואינו צריך לתרום חזר והוסיף חייב
ההוספה:"
+ ],
+ [
+ "במעשרות
דאין שם תרומה חל אהוספה:"
+ ],
+ [
+ "ויחזור ויתרום כמות שהוא למוד
ר\"ל רגיל דמוסיף על מה שהפריש מקודם עד שיהיה יחד כשיעור עין יפה או רעה. כפי מה שרגיל ליתן:"
+ ],
+ [
+ "במדה ובמשקל ובמנין
אותה ההוספה רשאי ליתן במדידה:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר אף שלא מן המוקף
דבהוספה אין צריך מוקף. ולשון מוקף ר\"ל שיהיה תוך היקף מקום א' וסמוך:"
+ ],
+ [
+ "תורם כדעתו של בעל הבית
בעין יפה או רעה:"
+ ],
+ [
+ "פיחת עשרה
שהיה בעה\"ב בינוני והוא נתן מא' ממ' שחשב שהבע\"ב עינו יפה:"
+ ],
+ [
+ "או הוסיף עשרה
א' מס' שחשב שבעה\"ב עינו רעה כך כתב הר\"ב ול\"מ היה נ\"ל דאסיפא נמי קאי דקאמר דשליח שאינו יודע דעת בעה\"ב תורם בבינוני. ועלה קאמר אם פיחת עשרה כגון שאח\"כ נודע שהבעה\"ב עינו יפה. או הוסיף עשרה שנודע אח\"כ שהבעה\"ב עינו רעה:"
+ ],
+ [
+ "אין תרומתו תרומה
מדידע דעת בעה\"ב והוסיף במזיד נתבטל כל השליחות:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אחד מעשרה
יוכל ליתן וכל תרומתו פטור ממעשרות:"
+ ],
+ [
+ "יתר מכאן יעשנה
לאותו מותר:"
+ ],
+ [
+ "תרומת מעשר
דהרי אותו מותר טבול למעשר והלוי אינו רשאי לאכלו דהרי מדומע עם התרומה. לכן יעשנו הישראל לאותו מותר תמ\"ע על המעשר שחייב ליתן דגם הישראל רשאי ליתן תמ\"ע. [והר\"ב סתר דברי עצמו. שכתב שהישראל יעשנו תמ\"ע ואחרי כך כתב שיתן לו הלוי תחתיו חולין]:"
+ ],
+ [
+ "למקום אחר
המשנה תמוה למה לא יעשהו תמ\"ע על מעשר שחייב מכרי זה ונ\"ל ע\"פ מ\"ש רש\"י [מנחות דל\"א א'] בנתערב חיוב מועט בפטור מרובה א\"א לתקנו מטבל דהו\"ל כמפריש מחיוב על הפטור מדנתבטל מדאורייתא ברוב במינו רק יתקנו מדמאי דרבנן. א\"כ הכא א\"א שיעשה לאותו מותר לתמ\"ע על מעשר שחייב מהנשאר בידו דממ\"נ אם אותו מותר הוא פחות מהתרומה. א\"כ נתבטל המותר ברוב מדאו' ואיך יפטור בו המעשר דאו' שחייב וא\"א שיעשהו להמותר לתמ\"ע כ\"א על דמאי. דג\"כ חיובו מד\"ס. ואי המותר יותר מהת\"ג. א\"כ כיון שהת\"ג היה עשירי' הכרי יהיה המותר נמי יותר מהתמ\"ע שחייב מכרי זה. ומ\"ש הר\"מ והר\"ב דלהכי לא יעשה להמותר לת\"ג על מקום אחר. משום דת\"ג צריך מוקף ג\"כ קשה הרי יוכל להסמיכו לכרי טבל ואפילו נגיעה א\"צ רק שיהיו סמוכין וכלעיל רפ\"ב. אלא נ\"ל דלהכי א\"א דהרי מדאו' אין ברירה איזהו תרומה ואיזהו מותר א\"כ אף שיסמיכם התרומה שהוא הפטור מפסיק ביניהם וגרע טפי מאלו היו מרוחקים בלי הפסק. דאפשר שיתקרבו וכל הראוי לבילה אין בילה מעכב בו:"
+ ],
+ [
+ "רבי ישמעאל אומר מחצה חולין ומחצה תרומה
יכול לעשות דלפטר ממעשרות:"
+ ],
+ [
+ "רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים עד שישייר שם חולין
דגם בנשתייר רק קצת חולין סגי:"
+ ],
+ [
+ "בשלשה פרקים משערים את הכלכלה
הסל שמודדים בו לעשר ישערו כמה פירות מחזיק. ונקט לשון משערין לא מדקאי רק אתרומה שניתן רק באומד אלא משום דשייך אכולהו ג' מדה משקל מניין נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "בבכורות
כשהפירות בכירות הן מלאי' וגסין:"
+ ],
+ [
+ "ובסיפות
בסוף הקיץ כבר נתיבשו וצמקו:"
+ ],
+ [
+ "ובאמצע הקיץ
ונ\"ל כרלח\"ש דכולהו לעניין ת\"ג איירי שנטלת באומד ובתאנים מיירי שרגילין להצטמק. ולפיכך מדהיו רגילים לתרום תאנים בכלכלה והוא סל לפיכך כשרצה לתרום כרי תאנים היה צריך לשער המניין או המדות או המשקל שיש בתאנים שבכרי וכמה מהם תחזיק הכלכלה באופן שבתחלת הקיץ שהתאנים גסי' ורטובים יהיה מניין התאנים שבכרי או מדתן מועט ופחות ממה שיהיה מהן שם בסוף הקיץ. אבל כשיתרום במשקל יהיה משקלם בתחילת הקיץ יותר ממה שיהיה ממנו בהכרי ובהכלכלה בסוף הקיץ. דלמשל בתחלת הקיץ שהתאנים גמורים וגסי' וישער שצבור התאנים הוא ק' סאה וישער שהכלכלה מחזקת סאה א'. א\"כ לפי אומד זה צריך להפריש מצבור התאנים ב' כלכלות דהיינו א' מנ'. ובסוף הקיץ שנתיבשו התאנים ויחזיק הסל ב' סאין. אם ישער שיש בהצבור ק' סאה א\"צ להפריש רק סל א'. וה\"ה במשער במניין הפירות יחזיק הסל בתחלת הקיץ פחות מהמניין שיחזיק בסוף הקיץ. ולהכי כך קצבו חכמים ג\"פ לשער הכלכלה ג' פעמים בקיץ. ואע\"ג דגם ביני ביני מצטמקין הפירות. כל שיעורי חכמים כך הוא ולא ניתנה תורה למלאכי השרת ובפרט משום דכל השיעורים הללו מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי בהרמ' תרומה:"
+ ],
+ [
+ "המונה משובח
מן המפריש באומד אף דגם במונה יש גדולים וקטנים. עכ\"פ א\"א שיטעה רק במשהו ומדשעורו רק מדרבנן דמדאו' חטה א' פוטרת כל הכרי לא גזרו בה כ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "והשוקל משובח משלשתן
מיהו ת\"ג ניתן רק באומד כמה במדות או כמה במניין או כמה במשקל יש בכרי שרוצה לתרום. וכן צריך לאמוד ג\"כ באומד זה התרומה עצמה שיתרום. והא דקאמר בירושלמי דמונה משובח מן התורם מאומד. ר\"ל שהוא משובח מן התורם מאומד שתהי' התרומה חלק נ' מהכרי בלי אומד מניין או מדות או משקל של הכרי והתרומה. אלא צריך שיאמיד כמה במניין או כמה במשקל או כמה מדות יש כאן. והיינו דקאמר הכא המונה וכו' לא שבאמת מונה רק ישער המניין. א\"נ מה דקאמר המונה קאי רק אהסל דאותו לבד רשאי למדוד או וכו' ולא הכרי שמפריש ממנו התרומה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה
בנפלה סאה תרומה לק' חולין דהוה ליה יחד ק\"א נותן סאה לכהן והשאר מותר. ואפילו כשהתרומה עדיין ביד ישראל. ולא אכל עדיין מהחולין דמצי למתשיל עלה [דבאכל מהחולין א\"א למתשיל. דא\"כ אכל טבל למפרע]. אפילו הכי אינו כדשיל\"מ דלא בטל אפי' באלף דמדלאו מצוה לאתשולי עלה אינו רגיל למתשיל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר במאה ועוד
דבנפלה בצ\"ט ומשהו סגי:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה
דצריך שיהיו החולין צ\"ט סאה וקב:"
+ ],
+ [
+ "שתות למדמע
ר\"ל שהוא שתות של סאה שנפלה. וממילא בנפל יותר או פחות משער לעולם בשתות:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות
בנפלה תאנה לבנה של תרומה בק' תאנים חצין לבנים וחצין שחורים מצטרפין לבטלה:"
+ ],
+ [
+ "עגולי דבלה
תאנים הנדרסי' יחד בעיגול:"
+ ],
+ [
+ "הגדולים מעלים את הקטנים
דבנפל עגול קטן של תרומה בין עגולי חולין גדולים וקטנים מצטרפים לבטלה דביש בעגולין יחד כדי ק' נגד התרומה בטלה:"
+ ],
+ [
+ "העגולים מעלין את המלבנים
תאנים הנדרסי' יחד ברבוע כלבינה:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אוסר
נ\"ל דס\"ל אפי' אינו ידוע איזה נפלה כיון דבין שהיתה שחורה או לבנה לא נתבטלה אין מצטרפים:"
+ ],
+ [
+ "כיצד
דברי ר\"ע הן:"
+ ],
+ [
+ "בדורס ליטרא קציעות
תאנים יבשים של תרומה וליטרא חצי לוג [כירושלמי פ\"י מ\"ח וע\"ש]:"
+ ],
+ [
+ "ע\"פ הכד
של חולין:"
+ ],
+ [
+ "ואינו יודע איזוהי
באיזה כד ובכל כד יש ק' ליטרין:"
+ ],
+ [
+ "והתחתונות מעלות את העליונות
אף שאין התחתונות בכלל הספק אפילו הכי כיון דתרומת פירות מדרבנן ומדאורי' גם תרומה דאו' בטלה ברוב הו\"ל תרי דרבנן. ואין צריך שיהיה עם התחתונות ק'. רק משום היכיר' שלא נקל גם בתרומה דאו' להתיר' בביטל ברוב [כך נ\"ל]. וכן כתבו תוס' [ב\"מ דפ\"ח א' ד\"ה הכא] דתרומת תאנה דרבנן. ולפ\"ז מה דאמרינן בתאנה [ביצה ד\"ג ב'] כ\"ש הכא דאו' ע\"כ צ\"ל דר\"ל דתרומה עיקרו דאו':"
+ ],
+ [
+ "עד שיהיו שם מאה כדים
וטעם שלר' אליעזר דשחורות אינן ראויין להיות בספק דמוע בלבנות לעולם דניכרות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות ממין א' הן וראוייות להתערב ולר\"י אדרבה שחורות ולבנות מעורבות הן. מה שאין כן תחתונות ועליונות חילוק מקומות אין שם תערובות עליו כ\"כ ע\"ר אאמ\"ו הגזצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "סאה תרומה שנפלה על פי מגורה
אוצר:"
+ ],
+ [
+ "וקפאה
הסיר מה שלמעלה באוצר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם יש בקפוי
שניהן במשמע האוצר שנקפה והתבואה שקפא'. ור\"ל ששתיהן מצטרפין כך נ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "מאה סאה תעלה באחד ומאה
לטעמי' במ\"י ואף דהכא אינן מעורבות דהא קפא' והסיר התרומה. אפ\"ה מצטרפי מדהיו תחלה מעורבין הרי איכא הכירא שפיר [כלעיל סי' מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "יקפיאנה
ר\"י קא' לה וה\"ק כיצד יעשה יקפיאנה עד שידע שלא נשאר מהתרומה כלל. ואז תחתית האוצר מותר:"
+ ],
+ [
+ "ואם כן
דמהני קפוי:"
+ ],
+ [
+ "או
שאינו ידוע:"
+ ],
+ [
+ "שתי קופות ושתי מגורות
ובכל א' נ' סאה:"
+ ],
+ [
+ "מעלות זו את זו
ואותה סאה שמעלה מעלה מזו או מזו או חצי' מכ\"א מיהו דוקא קופות מצטרפות מדמתטלטלות פעמים שמתערבות יחד אבל ב' מגורות דוקא בבית א' מצטרפות:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יוסי מעשה בא לפני רבי עקיבא בחמשים אגודות של ירק שנפלה אחת מהם
אגודה א' כיוצא בהן:"
+ ],
+ [
+ "לתוכן חציה תרומה
מצי איירי בין שהיה ידוע איזה חצי' תרומה. או שידע וחזרו ונתערבו. או שאמר חצי אגודה זו תרומה ולא בירר עדיין איזה. דעכ\"פ אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כפ\"ה מ\"ה]:"
+ ],
+ [
+ "אלא שהיו שם מאה ושני חציים
דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון תרומה שבה. והרי יש כאן ק\"א חציין נגד החצי תרומה והרי גם אם היה רק ק' חצאין כבר היתה התרומה בטילה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "סאה תרומה טמאה
אף דאסורה גם לכהן עולה בק\"א:"
+ ],
+ [
+ "ירקבו
דהרי אסורה באכילה גם לכהן ולא אמרינן ידלקו כפ\"ח מ\"י. דהתם מיירי ברמי לשמן בכלי מאוס דלא אתי בה כהן לידי תקלה מה שאין כן הכא בדבר יבש וחיישי' אדמדליק לי' כהן אתא למיכל מיני' דמדמוע מד\"ס קיל להו לאנשי:"
+ ],
+ [
+ "אם טהורה היתה אותה הסאה
וגם החולין טהורים [ועי' מ\"ש בס\"ד לקמן סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "ימכרו לכהנים בדמי תרומה
שדמיו פחותי' מחולין:"
+ ],
+ [
+ "ואם למעשר ראשון נפלה
שנפלה התרומה למעשר הטבול לתמ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "יקרא שם לתרומת מעשר
יעשה להמעשר שנתערב. תמ\"ע על מעשר אחר:"
+ ],
+ [
+ "הרי אלו יפדו
כדי שיהא ראוי לכהן יפדם ויאכל דמי המעשר בירושלים. וימכר התערובות אח\"כ לכהן חוץ מדמי הסאה:"
+ ],
+ [
+ "ואם טמאים היו אותן החולין
שנתערב בהן:"
+ ],
+ [
+ "יאכלו
הכהנים את התערובות:"
+ ],
+ [
+ "נקודים
ככרות קטנות פחות מכביצה כדי שלא יהיה אפשר להיות כביצה מהחולין הטמאים יחד בשעה שילוש עיסה מהתערובת ותוכשר התרומה. דכך השיעור לטמא אחרים:"
+ ],
+ [
+ "או קליות
צלוי באש ביובש שלא תיכשר התרומה ותתטמא מהחולין שבה:"
+ ],
+ [
+ "או ילושו במי פירות
שאינן מכשירין:"
+ ],
+ [
+ "או יתחלקו לעיסות
ניתן פחות מכביצה בעיסות אחרות משא\"כ ברישא בתרומה טמא שנתערבה אי אפשר בכה\"ג דעל כל פנים אוכל תרומה טמאה:"
+ ],
+ [
+ "סאה תרומה טמאה שנפלה לתוך מאה חולין טהורין
שלא הוכשרו [ועי' לעיל סי' ח']:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר תרום ותשרף
דאע\"ג דהרמ' רק משום גזל השבט לא פלוג רבנן והא דלעיל תרקב כסי' ב' היינו משום תקלה. והכא דנתבטלה לא חייש לתקלה ותשרף ועכ\"פ לא יהנה בשרפתה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים תעלה
תתבטל ואף דמי' מצי יהיב לכהן. וי\"א אלא מלת תעלה ר\"ל צריך להרים ממש. מיהו לכ\"ע דוקא אותה סאה שהעלה צריך לאכל נקודים ולא הנשאר מהתערובות. ואפשר לדעה הראשונה דמלת תעלה היינו שתתבטל. א\"כ מה דקאמר תנא תאכל נקודים היינו כל התערובות דהרי גם בדמי מצי מסלק להכהן:"
+ ],
+ [
+ "או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה
ול\"א דנתבטל הטומאה לגמרי מהתערובו' גזירה שמא יחזור ויבטל עם זה התערובות חולין טמאים אחרים ברוב והרי אז תהיה טומאה עוררת טומאה [כבכורות דכ\"ג א]:"
+ ],
+ [
+ "או תתחלק לעיסות כדי שלא יהא במקום אחד כביצה
בנפלה טהורה מודה ר\"א דחוזרת לשמה הראשון. ואפ\"ה תאכל נקודים דא\"א סאה שנפלה עלתה רק לחומרא:"
+ ],
+ [
+ "אם העלו החולין הקלין המותרין לזרים
שהן קלין והתירן היתר הרבה:"
+ ],
+ [
+ "לאחר שהודו
דהקשו ב\"ה מה טהורה שבמיתה לזרים עולה. טמאה שרק בעשה לכהן לכ\"ש והודו ב\"ש ולא מצינו בשום דוכתא שהודו ב\"ש לב\"ה רק בדבר זה (ירוש'). זה הכלל כהן טהור שאכל תרומה טהורה מצוה. כהן טהור שאוכל תרומה טמאה עובר בעשה. כהן טמא שאכל תרומה טמאה בלאו. כהן טמא שאכל תרומה טהורה במיתה בי\"ש. ובישראל בכל אופנים הנ\"ל חייב מיתה בי\"ש:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אבדה במעוטה
מדהכל תרומה א\"צ הרמה. וא\"צ לאכול בלי הכשר כביטול חולין דהכא ליכא למגזר כסי' י\"ז. דתרומה טמאה אסור לבטלה בתערובת זה דאין מבטלין איסור לכתחילה דתרומה טמא אסור לכהן בעשה וחולין טמאים מהכ\"ת יערב' באלו שכולן תרומה דהרי נאסרו לזר וחולין טמאים שרו לזר. כ\"כ אאמ\"ו הגזצוק\"ל:"
+ ],
+ [
+ "סאה תרומה שנפלה למאה
חולין:"
+ ],
+ [
+ "הגביהה ונפלה למקום אחר רבי אליעזר אומר מדמעת כתרומה ודאי
לטעמי' במ\"ב דאמרינן סאה שנפלה עלתה:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים אינה מדמעת אלא לפי חשבון
שאין בסאה שעלתה רק א' מק' תרומה ולא שיהא במקום שנפל לשם ק' נגד חלק הק' מהסאה שנפל לשם דהרי בל\"ז בהסא' שנפלה עצמה יש ק' נגד התרומה שמעורב בה. אלא רבנן ס\"ל דצריך להרים מתערובות הב' רק חלק ק' מהסאה:"
+ ],
+ [
+ "וחכ\"א אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון
דא\"צ השתא רק ק' נגד שיעור התרומה שיש בסאה זו לפי חשבון תערובות הראשון. דא\"א ביבש חנ\"נ. ונקט משנה ה' לרבותא דר\"א. דאע\"ג דנתבטלה בק' אפ\"ה מתדמעת כתרומה וודאי. ונקט משנה ו' לרבותא דרבנן דאע\"ג שלא נתבטלה לא אמרי' חנ\"נ:"
+ ],
+ [
+ "ואין המחומץ מחמיץ אלא לפי חשבון
דבחימץ עיסת חולין בשאור תרומה ונאסרה לזרים וחזר וחימץ מעיסה זו עיסה אחרת של חולין. לא נאסרה רק בנפל שיעור גדול כ\"כ שיהיה בחלק התרומה שבה לבד כח להחמיץ עיסה זו:"
+ ],
+ [
+ "ואין המים שאובים פוסלים את המקוה אלא לפי חשבון
בנפלו ג' לוגין שאובין למקוה חסירה. לא פסלוה רק לפי חשבון הכלים דבנפלו מג' כלים או פחות פסלוה. משא\"כ מד' כלים לא נפסלה. א\"נ מקוה כ' סאין ומשהו מים כשרים מותר למלאותה עד מ\"ס משאובים דרך המשכה ואף דג\"ל פוסלין החסירה הכא שאני דלפי חשבון איכא רוב כשרים. אבל בנפלו ג\"ל שאובים לפחות ממ' סאה מים כשרים בלי המשכה נעשו כולן שאובים [י\"ד ר\"א סכ\"א] ואין להם שום תקנה רק כשימשוך לתוכן מי מעין [שם סי\"א]:"
+ ],
+ [
+ "הגביהה
כדינה שעולה בק\"א ומותר התערובות אחר שירום:"
+ ],
+ [
+ "עד שתרבה תרומה על החולין
שיפלו לשם ק' ומשהו של תרומה:"
+ ],
+ [
+ "הרי זו אסורה ורבי שמעון מתיר
והיינו משום דאיסורו רק מדרבנן דמדאוריי' כבר נתבטל ברוב כיבש ביבש. ודוקא היכא דנודע בינתיים נפילה ראשונה. דר\"ש לטעמיה דס\"ל [ב\"ק דע\"ו] דכל העומד לתרום כתרום דמי. ואילה\"ק לרבנן דקיי\"ל כוותי'. הרי קיי\"ל נמי דיבש ביבש שנתבטל אינו חו\"נ [כי\"ד צ\"ט ש\"ך סק\"א]. י\"ל תרומה שאני דלא הרים עדיין התרומה שצריך להרים:"
+ ],
+ [
+ "וטחנן
בבת א':"
+ ],
+ [
+ "אם ידוע שהחטים של חולין יפות משל תרומה מותר
ואפי' לכתחלה מותר לטחנן. וברישא לא תני אם חטין של תרומה יפות אסור. דהתם אע\"ג דסובין של חולין מרובה משל תרומה עד שעי\"ז קמח החולין מועט משל תרומה מצטרף סובין של חולין עם החולין לבטל התרומה. משא\"כ הכא סובין של תרומה אמ\"צ עם התרומה לאיסור:"
+ ],
+ [
+ "אם שוגג מותר
לאחר שהוציא התרומה:"
+ ],
+ [
+ "ואם מזיד אסור
דקנסוהו ככל מבטל איסור לכתחילה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האוכל תרומה שוגג
אפי' ידע שאסורה רק לא ידע שהאוכלה במיתה:"
+ ],
+ [
+ "משלם קרן וחומש
כל חומשין שבתורה הן חומש מלבר שהוא רביע מלגב דבאכל ד' משל' ה':"
+ ],
+ [
+ "ואחד הסך
דשתי' בכלל אכילה. וסיכה אתרבי מקרא:"
+ ],
+ [
+ "משלם חומשה וחומש חומשה
דבאכל החומש ששילם חייב ג\"כ בחמישי' החומש:"
+ ],
+ [
+ "אלא חולין מתוקנים
דכ' ונתן לכהן את הקודש דבר הראוי להיות קודש. ולא מה שהוא כבר קדוש. ודייק כן מדלא כתיב ונתן לכהן קדש. ואפי' ירש תרומה מאבי אמו שיכול למוכרה והדמי' שלו אפ\"ה אינו יכול לשלם ממנו. ולפי מ\"ש פ\"ז דמאי ל\"ה. דחולין מתוקנים היינו מע\"ר שניטל ממנו תמ\"ע. נ\"ל דהכא קמ\"ל סתם מתני'. דאפי' לר\"מ דס\"ל [יבמות דפ\"ה ב'] דמעשר יש בו קדושה דאסור לזרים. אפ\"ה כיון דמותר ללוי לא מקרי קודש ומותר לשלם מהן. ומכ\"ש דיוכל לשלם מחולין גמורים שניטל מהן כבר כל התרומות ומעשרות. ואפי' החומש צריך לשלם מחולין שמותר לזרים:"
+ ],
+ [
+ "והם
החולין שמשלם:"
+ ],
+ [
+ "והתשלומין תרומה
ר\"ל בחזר ואכל החולין ששילם. מה שחוזר שוב ומשלם ג\"כ נעשה תרומה:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל שאכלה תרומה
שהפרישה תרומה ואכלת':"
+ ],
+ [
+ "משלמת קרן וחומש לעצמה
לאכלן בתורת תרומה. דאפי' הי' התרומה בעין זכתה בהן משנשאת. ואילה\"ק מב\"ק [פ\"ט מ\"ט] דהגוזל אביו ונשבע לו ומת אביו. דמשלם קרן וחומש לבניו של גזלן התם במזיד בגזילה. וכ\"כ אמרי' בירושלמי [פ\"ו מתרומה] בגזל תרומה מאבי אמו כהן ואכלה ומת אבי אמו משלם ליורש אחר:"
+ ],
+ [
+ "הוא משלם את הקרן
ככל גזלן. דמזיק אינו משלם חומש:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים הם משלמין קרן וחומש והוא משלם להם דמי סעודתן
ונ\"מ דלר\"מ משלם דמי תרומה ולרבנן דמי חולין. ולא סגי שישיב להן דמי תרומה ששילמו דמדאסור מדאו' נפשם קצה במה שאכלו תרומה. והכי קיי\"ל בקצב שמכר טריפה דאו' פטורים מלשלם [ח\"מ רל\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "אכלה משלם שני קרנים וחומש קרן וחומש מן החולין וקרן דמי תרומה
ר\"ל דמי' כשיווי התרומה. משא\"כ הקרן והחומש שמשלם מן חולין. אף דג\"כ משלם רק כפי שיווי התרומה דקיי\"ל לפי דמי' משלם. עכ\"פ חייב ליתן פירות. דבר הראוי להיות קודש:"
+ ],
+ [
+ "גנב תרומת הקדש
שהקדיש הכהן התרומה לבדק הבית:"
+ ],
+ [
+ "משלם שני חומשים
א' לתרומה וא' להקדש דאיסור הקדש חל על איסור תרומה. דכשהוקדשה נאסרה גם לכהנים עד שיפדנה:"
+ ],
+ [
+ "אין משלמין מן הלקט ומן השכחה ומן הפאה ומן ההפקר
דכל אלו מעולם לא היו ראויין להיות תרומה. אע\"ג דהשתא כבר זכה בהן זה ואינן תו הפקר. עכ\"פ מצ\"ע לא היו ראויין לתרומה מעולם. ומיירי שהופקר קודם שהגיע לעונת תרומה ומעשרות דומי' דלקט שכחה ופאה:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממעשר ראשון שנטלה תרומתו
ר\"ל תמ\"ע שלו כדינו [כך כ' הר\"ש ולפמ\"ש לעיל סי' ה'. מיירי הכא בהקדימו לוי להכהן בשבלים דאף דפטור מת\"ג. עכ\"פ זיקת תרומה יש בו והזיק להשבט. וכך כ' הרמב\"ם]:"
+ ],
+ [
+ "ולא ממעשר שני והקדש שנפדו
שנפדו כדינן. ואע\"ג דהשתא חולין גמורים הם עכ\"פ מתחלה קודש היו שאין וכו':"
+ ],
+ [
+ "וחכמים מתירין באלו
גם אמעשר פליגי כדמסיק בירוש' והא דקאמר \"באלו\" למעוטי לקט שכחה פאה והפקר. דבאלו מודו לר\"מ מדלא היה בהן זיקת תרומה מעולם. ואנן קיי\"ל כר' יוחנן בירושלמי דס\"ל דגם בלקט שכחה ופאה ס\"ל לרבנן דמותר לשלם. וע\"כ הא דקאמר באלו אינו רק למעוטי תרומה [כמ\"א] ומין בשאינו מינו [כמ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "בלבד שישלם מן היפה על הרע
שיהיה המין שמשלם יפה ממין שאכל:"
+ ],
+ [
+ "לפיכך אם אכל קשואין של ערב שביעית
וכבר נתקשו קשואים של ששית ומשל שביעית אסור לשלם חובו דדמי לסחורה. ועוד הרי ספיחי שביעית אסורים. וכ\"כ מפירות חו\"ל אסור לשלם מדדמי ללקט שו\"פ שמעולם לא היו ראויין להיות תרומה. ואפי' נימא כר' יוחנן בירושלמי דלחכמים [במשנה ה'] גם מלקט שכחה ופאה מותר לשלם. אם כן מותר לשלם גם מפירות ח\"ל. מתני' מיירי קודם שהתיר רבי להביא ירק מחו\"ל [ועי' רמב\"ם תרומות פ\"י הי\"ח ורכ\"מ שם]. מלבד שאם כבר הוכשרו הרי נטמאו מטומאת ארץ עובדי כוכבים איך יעשום תרומה להכי לא ישלם מין אחר רק ימתין וכו':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האוכל תרומה מזיד
בלא התראה דחייב מיתה בידי שמים. ולא מפטר מתשלומים דאי בהתרו בו מדלוקה אינו משלם:"
+ ],
+ [
+ "משלם את הקרן
הכא כ\"ע מודו דאינו משלם רק דמי תרומה:"
+ ],
+ [
+ "התשלומין חולין
לפיכך אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "משלמת את הקרן
כשאר גזלן וכסי' ב':"
+ ],
+ [
+ "ואינה משלמת את החומש
דאינה זרה מדאפשר שתחזור לבית אביה. וכיון שאינה משלמת החומש אין התשלומין נעשות תרומה ומותרת נמי לשלם בדמי'. וכיון שאין צריכה לשלם רק משום גזל א\"כ אם היא תרומה שאין צריכה ליתנו לכהן כגון שירשתו מאביה כהן אין צריכה לשלם כלל:"
+ ],
+ [
+ "ומיתתה בשרפה
בזנתה תחת בעלה ישראל:"
+ ],
+ [
+ "נשאת לאחד מכל הפסולין
שמשנבעלה לחלל נתין ממזר ושאר פסולים. נאסרה בתרומה לעולם:"
+ ],
+ [
+ "וחכמים אומרים זו וזו משלמות את הקרן ואינן משלמות את החומש
מדהיתה פ\"א ראוי' לחזור:"
+ ],
+ [
+ "המאכיל את בניו קטנים
שפטורים מתשלומים:"
+ ],
+ [
+ "
או או:"
+ ],
+ [
+ "האוכל תרומת חוצה לארץ
היינו מבבל שהוא תקנת נביאים או ממצרים עמון ומואב שהוא תקנת חכמים [כידים פ\"ד מ\"ג] וכולן רק מדרבנן. ואפ\"ה אוסרת תערובתה:"
+ ],
+ [
+ "והאוכל פחות מכזית תרומה
דג' חלוקים יש. באכל כזית אף שאינו שוה פרוטה חייב קרן וחומש אם יש בחומש ש\"פ. ובאין כזי' ושוה פרוטה חייב קרן ולא חומש והיינו בבא דהכא. ובאין כזי' ולא שוה פרוטה פטור מכלום:"
+ ],
+ [
+ "אם רצה הכהן למחול אינו מוחל
דהתשלומין קודש ודין תרומה יש לו. אבל פשוט דרשאי הכהן לאחר שהפרישו לתתו לו במתנה שימכרנה לכל כהן שירצה בדמי תרומה:"
+ ],
+ [
+ "שתי קופות
פאססער מלאות תבואה:"
+ ],
+ [
+ "הרי אני אומר לתוך של תרומה נפלה
אע\"ג שאין בחולין רוב נגד הסאה דתרומה בזה\"ז מד\"ס. אבל בתרומה דאו' צריך עכ\"פ רוב בחולין דאז ג\"כ אסור התערובות רק מדרבנן. מיהו כ\"ז ביש לתלות שנפלה לתרומה שאינה מתקלקלת ע\"י הנפילה. וכ\"כ א' טמא וא' טהור או א' דמוע וא' אינו דמוע תמיד תלינן בהמקולקל כבר. אבל בא' חולין וא' טבל או מעשר. לא תלינן שנפלה לטבל ולמעשר דמדהם מתקלקלים ג\"כ ע\"י נפילה זו. מה חזית לאסור הטבל טפי מהחולין:"
+ ],
+ [
+ "ואיזו היא של חולין
הרי וודאי שניהן אסורין דבאיז' מהן נתלה שהיא של תרומ' ולא תתקלקל חבירתה:"
+ ],
+ [
+ "אכל אחת מהן פטור והשניה נוהג בה כתרומה וחייבת בחלה
מספק:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוסי פוטרה
דהו\"ל כדמוע דפטור מחלה:"
+ ],
+ [
+ "אכל אחר את השניה פטור
דוקא בבאו לשאל זא\"ז כ\"א על עצמו:"
+ ],
+ [
+ "ור' יוסי פוטר
נקט פלוגתי' במשנה ה' לרבותא דר' יוסי. דאע\"ג שהתרומה בעין פוטר והדר נקט משנה ו' לרבותא דר\"מ. דאף בתערובות מחייב. ותו נקט משנה ז' דאע\"ג דאין ממשו' התרומה כאן כלל מחייב ר\"מ. וגם אצטריך למנקטה לאשמעי' החילוק בין זרע כלה או לא:"
+ ],
+ [
+ "מדמעות כקטנה שבשתיהן
כלעיל פ\"ב מ\"ב:"
+ ],
+ [
+ "זרע את אחת מהן פטור
ר\"ל הגדולין חולין. דכל זורע תרומה בשוגג יופך [כרפ\"ט] ובלא הפך הגדולין תרומה:"
+ ],
+ [
+ "בדבר שזרעו כלה
כחטין ושעורים:"
+ ],
+ [
+ "ובדבר שאין זרעו כלה
כשום ובצלים:"
+ ],
+ [
+ "אסור
והוא שזרע שניי' עד שלא קצר ראשונה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "האשה
בת ישראל נשואה לכהן:"
+ ],
+ [
+ "שהיתה אוכלת בתרומה באו ואמרו לה מת בעליך או גרשך
אע\"ג דאינה מתגרשת עד שיגיע גט לידה ואי בשעשתה שליח לקבלה. הרי מיד נאסרה בתרומה. דאפילו באמרה לשליח תקבלו במקום פלוני אמרי' שאינה מקפדת רק מראה מקום היא לו. ושמא מיד חוץ לעיר ימצא שליח לבעל ויתנו לה [כגיטין פ\"ו מ\"ז] י\"ל דהכא מיירי באמרה לשליח לא תקבל גיטי רק במקום פלוני. ואז מותרת לאכל תרומה עד שיעור שיגיע שליח לאותו מקום ואמרו לה שקידם לשם ברכב וסוסים:"
+ ],
+ [
+ "וכן העבד שהיה אוכל בתרומה ובאו ואמרו לו מת רבך
וירשו קרובו הזר:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב קרן וחומש ורבי יהושע פוטר
מיירי באכלה חמץ בע\"פ דזמנה בהול לבערה והו\"ל אנוס [יבמות ל\"ד א' ועי' מ\"ש בס\"ד לע\"ל פ\"ו סי' א']:"
+ ],
+ [
+ "ור' יהושע מכשיר
דכתיב ברך ה' חילו לשון חלל. אעפ\"כ פועל ידיו תרצה:"
+ ],
+ [
+ "וכולם שהיתה תרומה בתוך פיהם רבי אליעזר אומר יבלעו
וישלם קרן וחומש. ודוקא עבד ואשה דמתחלה בהיתר אכלו. משא\"כ בן גרושה וחלוצה דמעולם לא הותר בה מודה ר\"א דיפלוט:"
+ ],
+ [
+ "אמרו לו נטמאת
או:"
+ ],
+ [
+ "ונטמאת תרומה
והטומאה אירע אחר שהכניסה לפיו דוגמא דאשה ועבד לעיל:"
+ ],
+ [
+ "טמא היית
מכבר דלא הותר בה מתחלה:"
+ ],
+ [
+ "או שטעם טעם פשפש
וואנצע. וה\"ה שאר דבר מאוס מותר לפלטה דבכה\"ג לא חיישי' להפסד הקדש ותרומה:"
+ ],
+ [
+ "היה אוכל באשכול
אכילת עראי קודם שעישר:"
+ ],
+ [
+ "ונכנס מן הגנה לחצר
וחצר קובע למעשר לאסור אפילו אכילת עראי:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר יגמור
ר\"ל יחזור לגינה ויגמור מדהתחיל בהיתר:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע אומר לא יגמור
אפילו בגנה:"
+ ],
+ [
+ "חשיכה לילי שבת
שאכל עראי בע\"ש וחשכה לו. והרי שבת ג\"כ קובע למעשר כחצר:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר יגמור
למ\"ש:"
+ ],
+ [
+ "יין של תרומה שנתגלה ישפך
דאסור לכל תשמיש. ואפילו לשתיית בהמה טהורה דלאכילה עומדת דשמא שתתן נחש:"
+ ],
+ [
+ "ואין צריך לומר של חולין
ולדידן מותר [כי\"ד קט\"ז]:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל המשקין מותרים
דאין נחש שותה מהן:"
+ ],
+ [
+ "כמה ישהו
מגולין:"
+ ],
+ [
+ "כדי שיצא הרחש
הנחש:"
+ ],
+ [
+ "ממקום קרוב
מחורו שתחת אוזן הכלי. ואע\"ג שאין נראה שם חור יש נחש דק כשערה [חולין ד\"י]:"
+ ],
+ [
+ "וישתה
וא\"ת כיון דצריך שיהיה הארס ניכר [וכמשנה ה'] א\"כ אף כששהה כשיעור זה או כשלא שהה שיעור זה לבדק אם ניכר ארס במשקה או לא. ואם לא ניכר בו ארס אף כששהה נשתרי. י\"ל דנ\"מ ברוצה לשתות בליל' אסור לשתות כששהה. א\"נ דהא קמ\"ל דבששהה צריך לבדוק אם ניכר ארס במשקין. וגם אילה\"ק אם הארס ניכר למה לא מהני סינון [כמ\"ז] נבדק אחר הסינון אם ניכר עוד שם ארס. י\"ל דבהיה שם ארס חיישינן לאחר הסינון אולי נשארו שם צחצוחי ארס. [אולם שהארס צריך שיהיה ניכר כך הוא ל' הרמב\"ם [פי\"א משמירת הנפש]. ולכאורה יש לתמוה. הרי מים רבים לא יכלו לכבות הכרת הארס. ול\"מ נ\"ל דעד שתאבד המרה היינו שתאבד טעמיה וכחה. ואפשר דביטול ס' מהני. ואפשר דזה נמי כוונת הרמב\"ם במלת היכר. דהיינו הכרת כח הארס ע\"י ביטול רבוי המשקה]:"
+ ],
+ [
+ "שיעור המים המגולין
שיהיו מותרים:"
+ ],
+ [
+ "כדי שתאבד בהם המרה
שלא יהיה הארס ניכר בהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר בכלים כל שהן
אפי' מרובין אסורים:"
+ ],
+ [
+ "ובקרקעות ארבעים סאה
וביותר ממ' סאה אין לחוש לגלוי. דס\"ל דהקרקע מבטלת כח הארס כשהמים הם מ' סאה. ולת\"ק בין בתלושין ובין במחוברין סגי בכדי שתאבד בהם המרה:"
+ ],
+ [
+ "נקורי
אויסגעפיקט:"
+ ],
+ [
+ "תאנים וענבים וקשואין
גורקען:"
+ ],
+ [
+ "והדלועין
קירביסע:"
+ ],
+ [
+ "והאבטיחים
מעלאנען:"
+ ],
+ [
+ "והמלפפונות
ציטראנען קירביס:"
+ ],
+ [
+ "אפי' הם ככר
ככר הוא ס' מנה [כפ\"א דשביעית מ\"ב] ורצונו לומר אע\"ג שהאילן מרובה בפירות וכולן נקורי' לא אמרינן א\"א לנחש לנקר כולם:"
+ ],
+ [
+ "אחד גדול ואחד קטן
ר\"ל בין שהפרי גדול או קטן. וי\"א דככר ר\"ל שהפרי גדול וא' גדול וא' קטן ר\"ל שהנקב גדול או קטן:"
+ ],
+ [
+ "אחד תלוש ואחד מחובר
לר' יוסי במשנה ה' איצטריך דבאילן לא אמרי' דארץ מבטל כח הארס:"
+ ],
+ [
+ "כל שיש בו
בהפרי:"
+ ],
+ [
+ "ליחה
זאפט:"
+ ],
+ [
+ "אסור
דמתערב ע\"י הזאפט בכל הפרי:"
+ ],
+ [
+ "ונשוכת הנחש
בהמה שנשכה נחש:"
+ ],
+ [
+ "אסורה מפני סכנת נפשות
ולא משום טריפה ונ\"מ דאפילו ס\"ס אסור. ועוד דאע\"ג דכל מאכל מסוכן בטל בס' כשאר איסור. עכ\"פ נ\"ל דלא בטל ברוב:"
+ ],
+ [
+ "המשמרת של יין
באטטיג לסנן היין:"
+ ],
+ [
+ "אסורה משום גלוי
אפי' הכלי התחתון שהוא מכוסה דהארס עובר במסננת:"
+ ],
+ [
+ "רבי נחמיה מתיר
דאין הארס עובר. ונ\"ל דלא פליגי במציאות. דא\"כ נבדקה אם נשאר צף או לא. ודוחק לומר דלר\"נ נשאר צף אף שאינו נראה. אלא לכ\"ע נשאר צף אלא דלת\"ק אעפ\"כ הדק שבארס עובר בהמשמרת והוא אפשר שיזיק ואע\"ג שהרבה שתו ולא מתו אינה ראי' דאעפ\"כ אפשר שיזיק לאדם שאין טבעו חזק [כש\"ס ע\"ז ד\"ל ע\"ב]:"
+ ],
+ [
+ "חבית של תרומה שנולד בה ספק טומאה
ברה\"י הרי וודאי טמא וברה\"ר הרי וודאי טהור. רק הכא מיירי בב' חביות ברה\"י וא\"י איזה נטמא. דבכה\"ג שוודאי א' טהורה שתיהן תלויות מספק:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר אומר אם היתה מונחת במקום תורפה
מקום הפקר ושבקל תטמא שם:"
+ ],
+ [
+ "יניחנה במקום המוצנע
דמחוייב לשמרה שלא תטמא טומאת וודאי:"
+ ],
+ [
+ "ואם היתה מגולה יכסנה
שלא תאסר ע\"י נחש:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע אומר אם היתה מונחת במקום מוצנע יניחנה במקום תורפה
דעכשו לאכילה אינה ראויה שמא טמאה היא ולזילוף ג\"כ לא שמא טהורה היא ואסור לאבדה הלכך יניחנה בהפקר אולי תטמא ותהא ראויה לזילוף:"
+ ],
+ [
+ "ואם היתה מכוסה יגלנה
מרש\"י [פסחים ט\"ו א'] משמע דתרוויי' לענין גרמת טומאה ורשאי קאמר דמותר לו להניחה במקום הפקר וגם רשאי לגלותה. אע\"ג שע\"י זה או זה מצוי טפי שתתטמא מאילו היתה מכוסה ומונחת במקום המוצנע. ול\"מ הי' נ\"ל דהנחתה במקום התורפה היינו גרם שתטמא. והגלוי מכסוייה היינו כדי שיהא בו חשש שתיית נחש כדי שיהא רשאי לשפכה [כמ\"ד]. ור' יהושע לאו היתירא רק חיובא קאמר דס\"ל דכיון דתלויה היא. ואינו רשאי לשתותה או לאכלה וגם לא לאבדה בידים להכי חיישי' שיבא בה לידי תקלה [פסחים ד\"ל ע\"ב]. לפיכך אם הוא משקה שאפשר בה חשש שתיית נחש יגלנה וכשיתעלם ממנה רגע יהיה מותר לו לשפכה. ואם הוא מאכל או משקה שא\"א חשש זה [כמ\"ד] אז עכ\"פ יניחנה במקום הפקר. אולי תטמא וודאי ויהיה רשאי לשרפה. מיהו כשהיא בת חששת שתיית נחש לא סגי לי' שיניחנה במקום הפקר דחשש רחוק הוא דמי יודע מתי תתטמא עי\"ז וודאי. אבל כשיגלנה בשעה מועטת יהיה יכול לשרפה ולא יבא לידי תקלה ביני ביני:"
+ ],
+ [
+ "רבן גמליאל אומר אל יחדש בה דבר
לא יגרום לה טומאה וגם א\"צ לשמרה:"
+ ],
+ [
+ "חבית
של תרומה טהורה:"
+ ],
+ [
+ "שנשברה בגת העליונה
מקום עצירת ענבים:"
+ ],
+ [
+ "והתחתונה
הבור שהיין יורד לתוכו מהגת:"
+ ],
+ [
+ "טמאה
שהיו שם חולין טמאים פחות מק' נגד החבית:"
+ ],
+ [
+ "מודה ר' אליעזר ור' יהושע שאם יכולים להציל ממנה
מחבית התרומה:"
+ ],
+ [
+ "רביעית בטהרה יציל
ר\"ל צריך לחזור אחר כלים טהורים להציל ואף שבתוך כך ירד מהתרומה להחולין ויתטמא ויאסר כל שבבור אפילו לכהן:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו
שאין כלים טהורים בנמצא:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה בידיו
לקבלה בכלים טמאים כדי להציל החולין שבבור:"
+ ],
+ [
+ "שנשפכה
שנשבר החבית והשמן הולך לאבוד ולא נקט כביין שנשברה בבית הבד וכו' דהכא גבי שמן בכה\"ג כ\"ע מודו שלא יטמא ביד דאף שיתטמא כשירד לתחתון הפסד מועט הוא דחזי להדלקה כשיתנו לכלי מאוס דלא ליתי בי' ידי תקלה משא\"כ ביין הפ\"מ הוא כשיתטמא דלא חזי לזילוף כשיתנו לכלי מאוס:"
+ ],
+ [
+ "ר' אליעזר אומר תרד ותבלע
ר\"ל תשקע בארץ:"
+ ],
+ [
+ "ואל יבלענה בידיו
ר\"ל לא יצל לקלטו להדלקה בידים שהן שניות לטומאה:"
+ ],
+ [
+ "ועל זו ועל זו
על הנולד בה ס' טומאה ועל ההולכת לאבוד:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהושע אומר יניח לפניו אחת מהן על הסלע
ולא יתנה לו בידים:"
+ ],
+ [
+ "וכן נשים שאמרו להם עובדי כוכבים תנו אחת מכם ונטמא
בבעילת אונס:"
+ ],
+ [
+ "ואם לאו הרי אנו מטמאים את כולכם יטמאו את כולן ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל
דאין דוחין נפש מפני נפש וה\"ה באומרי' תנו לנו א' מכם ונהרגנו. מיהו ביחדו ואמרו תנו לנו פלונ' או פלונ'. באשה לכ\"ע שרו למסרה כדי להציל האחרות מלהתטמא. אבל באיש להרגו י\"א שאע\"ג שיחדוהו אסור למסרו אא\"כ חייב מיתה מדינא מדפשע בנפשו. וי\"א דגם באין חייב מיתה מותר למסרו כשיחדוהו והכי קיי\"ל [י\"ד קנ\"ז מ\"א]:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "הזורע תרומה שוגג יופך
מותר לו להפוך במחרישה לעקור השרשים כדי לזרוע במקומו חולין:"
+ ],
+ [
+ "ומזיד יקיים
משום קנסא והגדולין תרומה [וט\"ס יש בירושלמי וכ\"מ בה' שנות אלי']:"
+ ],
+ [
+ "ובפשתן מזיד יופך
אפי' הביא שליש חייב להפכן דמדעיקר זריעתן לקסמין חיישי' שמא יכשל להנות מקסמין דסבור דהזרע לבד תרומה ואע\"ג דבכל טבל הקשין מותרים הכא שאני דהזרע תרומה היה. מיהו לרמב\"ם [פי\"א מתרומה ה\"כ] גם זה קנס' שלא יתכוון ויזרע להנות מהקשין:"
+ ],
+ [
+ "אמר לו ר' עקיבא אם כן לא ילקטו אלא טהורים
דלמא אכלי לה בטה\"ג ולר\"ט כהן זהיר בטומאה. מיהו לנגיעה כ\"ע לא חיישינן דהרי לא הוכשרו דהרי הטל הוא א' מז' משקין המכשירין. והרי לא מעצר כרפ\"ק דתענית ואי ס\"ד דיש הכשר במחובר למה כתב רחמנא וכי יותן מים על זרע והרי הכל מוכשר. ורק שיחמץ דבר משכח\"ל במחובר [כפסחים ל\"ג א'] ואפ\"ה יאכלו ישראל מצה בפסח דכל אגב מדלייהו לא מחמצו והטל נוזל ויורד [כפסחים ד\"מ ע\"א]:"
+ ],
+ [
+ "וחייבת במעשרות
שם מעשרות כולל בכל מקום תרומה ותמ\"ע כמו כלל אמרו במעשרות מאימתי פירות חייבים במעשרות. וכן בכולהו תלמודא עד שיפרטו לך:"
+ ],
+ [
+ "ועניי ישראל מוכרין את שלהם לכהנים בדמי תרומה
והוא הדין הלוי מוכר המעשר לכהן. ולא חיישי' שישכחו ויתנו לפיהן וכלעיל מ\"ב מדאין להם שום התעסקות בשעה שיקבלו המעשר:"
+ ],
+ [
+ "החובט
מכה במקלות על שבלי תרומה:"
+ ],
+ [
+ "משובח
שלא יצטרך לחסום הבהמה כשתדוש מדאסורה בתרומה אם אינה של כהן:"
+ ],
+ [
+ "תולה כפיפות
סל:"
+ ],
+ [
+ "בצוארי בהמה ונותן לתוכן מאותו המין
שדש:"
+ ],
+ [
+ "גדולי תרומה תרומה
מד\"ס שלא ישהה תרומה טמאה אצלו כדי לזרעה וביני ביני יטעה ויאכלנה ומדתקנו שתשאר תרומה אף שנטהרה בזריעה על כל פנים מדדמי תרומה בזול אינו מטריח לזרע' [כתו' שבת די\"ז ב]. ואפי' בדבר שזרעו כלה גידולי תרומה תרומה [רש\"י פסחים דל\"ד א] וכן מוכח מדקא' אבל הטבל וכו' דע\"כ מיירי בזרעו כלה כמ\"ו:"
+ ],
+ [
+ "וגדולי גדולין
בחזר וזרע הגדולי':"
+ ],
+ [
+ "חולין
ודוקא בזרעו כלה:"
+ ],
+ [
+ "אבל הטבל
דרובן חולין:"
+ ],
+ [
+ "וספיחי שביעית
דלא שכיחי:"
+ ],
+ [
+ "והבכורים
דמדאינן בכל המינין ג\"כ הו\"ל כאינן מצויין. ומיירי בזרען חוץ לירושלי' וכן מיירי מע\"ש דלקמן במשנ':"
+ ],
+ [
+ "גדוליהן חולין
ודוקא בדבר שזרעו כלה וכמשנה ו:"
+ ],
+ [
+ "גדולי הקדש ומעשר שני
אפי' אין זרען כלה:"
+ ],
+ [
+ "ופודה אותם בזמן זרעם
ר\"ל פודה כל התבוא' לתת רק דמים ששוה בזמן שזרעה דהיינו דמי הסאה שזרע:"
+ ],
+ [
+ "מאה לגנה
ערוגות:"
+ ],
+ [
+ "ואחת של חולין
ונתערבו:"
+ ],
+ [
+ "כולן מותרין בדבר שזרעו כלה
אף דאין ביטול במחובר וכדמסיק בגדולי תרומה הקילו:"
+ ],
+ [
+ "ואחת של תרומה כולן אסורין
דאין ביטול במחובר. מדהו\"ל קבוע דכמחצה על מחצה דמי [ועי' רש\"י גיטין נ\"ד ב' ד\"ה הר\"ז לא ילקט]:"
+ ],
+ [
+ "הטבל
שנתמרח בכרי והוקבע למעשר וזרעו. והשתא מפרש לטבל שבמשנה ד' דמותר בשזרעו:"
+ ],
+ [
+ "גדוליו מותרין
לאכלן עראי אף קודם שיחזור ויוקבע למעשר כיון שכבר הוקבע קודם שזרעו:"
+ ],
+ [
+ "כגון הלוף
מין בצל:"
+ ],
+ [
+ "והשום
קנאבלויך:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר השום כשעורים
דזרען כלה מהר מאד. וי\"א דר\"ל דוקא בזרע שום גדול כשעורה אין זרעו כלה משא\"כ בפחות מזה. ולפי' קמא ק\"ל וכי פליגי במציאות נבדקיני' אם זרעו כלה או לא וצ\"ע:"
+ ],
+ [
+ "המנכש
יאֶטען שתולש עשבים רעי' מבין הצמחים:"
+ ],
+ [
+ "עם העובד כוכבים בחסיות
צוויבעל פריכטע שאין זרען כלה:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שפירותיו טבל
דהרי קיי\"ל אין קנין לעובד כוכבים בא\"י להפקיע ממעשר ואף דעכ\"פ מרוחו פוטר מדאורייתא. עכ\"פ מדרבנן אינו פוטר [כראב\"ד ספי\"א ממעשרות] והרי לפ\"ז זרע העובד כוכבים טבל. ולהרמב\"ם [פ\"א מתרומ' ה\"י] דס\"ל דמרוח עובד כוכבים גם מדרבנן פטור ממעשרות צ\"ל דהא דנקט הכא דפירותיו טבל היינו בשזרע העובד כוכבים החסיות קודם שמרחן:"
+ ],
+ [
+ "אוכל מהם עראי
דאע\"ג דגדולי טבל בדבר שאין זרעו כלה אסור. והרי חסיות כך הן. אפ\"ה כיון דמרוח עובד כוכבים רק מדרבנן אינו פוטר. לא גזרו באכילת עראי בהן. ולהרמב\"ם הנ\"ל דהכא בלא מרחו עובד כוכבים מיירי. וא\"כ הרי הוא טבל דאו'. א\"כ לכאורה ק' הרי בטבל דאו' כשאין זרעו כלה גדוליו אסורים אלא די\"ל דהא דבשאין זרעו כלה גידוליו אסורים היינו רק מדרבנן. והכא בזרע עובד כוכבים ואכילת עראי לא גזרו:"
+ ],
+ [
+ "שתילי
קרייטער פפלאנצען:"
+ ],
+ [
+ "תרומה שנטמאו שתלן טהרו מלטמא ואסורין מלאכול
אפי' לכהן מצד מעלה:"
+ ],
+ [
+ "עד שיגום את האוכל
ר\"ל עד שיחתוך מהצמח כל הראוי לאכילה. ומה שגדל אח\"כ מותר דהשורש אינו מקט\"ו:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר עד שיגום וישנה
שיחתוך גם הגדל אחר שחתך פעם א':"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "בצל שנתנו בתוך עדשים
בצל תרומה. בעדשי' חולין והעדשי' כבר נתבשלו. וכשהיו חמים ויבשים נתן לתוכו הבצל:"
+ ],
+ [
+ "אם שלם מותר
העדשי' ואף דבכל חם בחם בלא רוטב צריך כדי נטילה [כסוף פרק יא דזבחים] הכא עדשים מבושלין טבען לצפד ולצמצם את הבצל ואינו בולע ופולט [ותמהני אר\"ש דמוקי למתני' בעדשים צוננות. והרי בירושלמי מוקי לה ביבש ותו אם כן קשה לי בצונן יבש אפי' בשאר תבשיל מהכ\"ת שיאסר]:"
+ ],
+ [
+ "ואם חתכו בנותן טעם
דטועם הכהן להחולין דביש בהם טעם התרומה אסור:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל התבשיל
שנתן לתוכן בצל וא' מהן תרומה:"
+ ],
+ [
+ "בין שלם בין מחותך כנותן טעם
ר\"ל בלח בששים ובחם בחם בלא רוטב סגי בכדי נטילה. או בזה ובזה יטעמנו הכהן אם יש בו טעם הבצל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה מתיר בצחנה
דגי' כבושין בציר שנתן לתוכן בצל תרומה נוטל הבצל והצחנה מותר:"
+ ],
+ [
+ "שאינו אלא ליטול את הזוהמא
שהבצל שואב פסולת הצחנה ואינו נ\"ט לתוכה כשהוא שלם:"
+ ],
+ [
+ "תפוח
תרומה:"
+ ],
+ [
+ "שרסקו
צערריעבען:"
+ ],
+ [
+ "ונתנו לתוך עיסה
של חולין:"
+ ],
+ [
+ "אף על פי שהבאישו מימיו
ע\"י השעורים:"
+ ],
+ [
+ "מותרין
דנטל\"פ מותר. אף דבכה\"ג משביח ולבסוף פוגם כמבואר בירושל'. ולא קיי\"ל כן [י\"ד קיג]:"
+ ],
+ [
+ "הרודה
הוציא מהתנור:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהודה מתיר
פליגי אי ריחא מלתא היא:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהשעורים שואבות
ממשות היין וקיי\"ל דבפת חטין דוקא בב' לריעות' נאסר דהיינו בפת חמה וחבית פתוחה והפת מונח נגד פתח המגופה. אבל בשעורין אפי' בחדא לריעותא נאסר [י\"ד ק\"ח ס\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "תנור שהסיקו בכמון
קיממעל:"
+ ],
+ [
+ "שאין טעם כמון אלא ריח כמון
דריחא לאו מלתא בדיעבד [י\"ד ק\"ח] ואף דהכא שהסיקו בתרומה וכל הנאה של כלוי אסור בתרומה לזר [כתו' פסחים דל\"ד א'] היינו לכתחלה אבל בדיעבד מותר:"
+ ],
+ [
+ "תלתן
פענכעל:"
+ ],
+ [
+ "במעשר שני
אם היה תלתן תרומה ומע\"ש משערין אם וכו':"
+ ],
+ [
+ "אם יש בזרע כדי ליתן טעם אבל לא בעץ
אף שגם העץ נ\"ט אינו מצטרף לאסור היין דעץ אינו קדוש בתרומה ואף דבהקדישו בפירוש הו\"ל תרומה חומרא בעלמא הוא:"
+ ],
+ [
+ "והקדש
אם הי' התלתן א' מג' אלו:"
+ ],
+ [
+ "כדי ליתן טעם
דגם עצן אסור ואף דבשביעית אין קדושה בעצים דהסקה הכא שאני דטעם עצו ופריו שוה:"
+ ],
+ [
+ "מי שהיו לו חבילי תלתן בכלאי הכרם ידלקו
שאף העץ אסור בהנאה וטעון שריפה:"
+ ],
+ [
+ "כותש
אבשטאסען. ור\"ל דרשאי לכתוש הזרע מהשרביטין כדי להפריש מהזרע לבד:"
+ ],
+ [
+ "ומחשב כמה זרע יש בהם
דת\"ג נתנה באומד:"
+ ],
+ [
+ "אם הפריש
קודם כתישה:"
+ ],
+ [
+ "אלא נותן העץ עם הזרע
מדקרא עליו שם תרומה וטעם עצו ופריו שוה. ומ\"מ אינו קדוש בתרומה כלעיל סי' כ':"
+ ],
+ [
+ "זיתי חולין שכבשן
במי מלח:"
+ ],
+ [
+ "פצועי
כתושי' ור\"ל בין שהיו הזיתים פצועי וכו':"
+ ],
+ [
+ "או במי תרומה
משקין מפירות תרומה. שכבש בהן זיתי חולין פצועים:"
+ ],
+ [
+ "אבל שלימי חולין עם פצועי תרומה מותר
דשלמים אינן בולעין אבל פולטין:"
+ ],
+ [
+ "כל גרב
חבית:"
+ ],
+ [
+ "שהוא מחזיק סאתים אם יש בו
ר\"ל אם נתערב בהחבית:"
+ ],
+ [
+ "משקל עשרה זוז ביהודה שהן חמש סלעים בגליל
דמשקל יהודה הוא כפל מגליל נמצא שהן כ' של גליל וזוז הוא דינר וד' דינרין הוא סלע. נמצא הן ה' סלעים גליל:"
+ ],
+ [
+ "דג טמא
והשאר ציר דג טהור דהו\"ל א' מתתק\"ס דסאה כ\"ד לוגין ולוג ב' ליטרות[ודלא כרש\"י עירובין דכ\"ט א' דלוג הוא ליטרא] וליט' ק' זוז נמצא סאתים צ\"ו מאות זוז וי' זוז הוא חלק תתק\"ס בצ\"ו מאות:"
+ ],
+ [
+ "צירו אסור
דאף דכל האיסורים בטלין בס' בציר שהוא חריף ונרגש מאד אחמרו בה רבנן [כרל\"מ פט\"ו ממ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "ר' יהודה אומר רביעית
רביעית הלוג:"
+ ],
+ [
+ "בסאתים
הוא אחד מקצ\"ב. ואף דלר\"י מין במינו לא בטיל ציר שהוא מד\"ס קילא. ואנן קיי\"ל דבטל בס' [כי\"ד פ\"ג]:"
+ ],
+ [
+ "חגבים טמאי' שנכבשו עם חגבים טהורי' לא פסלו את צירם
דאינו רק לחלוחית בעלמא:"
+ ],
+ [
+ "העיד רבי צדוק על ציד חגבים טמאים שהוא טהור
פי' בלי תערובות מותר והכי קיי\"ל [רמב\"ם פ\"ג ממ\"א]:"
+ ],
+ [
+ "כל הנכבשים זה עם זה
ירק תרומה עם חולין:"
+ ],
+ [
+ "מותרים
אף דקיי\"ל כבוש כמבושל [כי\"ד ק\"ה] וכ\"כ תנינן ספ\"ז דשביעית וורד חדש שכבשו ביין ישן וכו' נאסר בכבישה וכ\"כ תנינן שם פ\"ט מ\"ה הכובש ג' כבשים וכו' כבישה אוסרת וכ\"כ תנינן בפרקן מ\"ז דבכבש פצועי חולין עם תרומה נאסרו הכא שאני דהו\"ל תרי דרבנן דתרומת ירק דרבנן ודמוע נמי דרבנן מדאיכא רוב וקילא הך תרי דרבנן דלית בה דררא דאיסור דאוריית' כלל כך נ\"ל [ולאאמ\"ו הגזצוק\"ל דוקא במב\"מ מקילינן הכא בכבש תדע מדאסרו טעם כמון בפת במ\"ד]. וי\"א דהכא בכל אסורים מיירי רק שלא כבשו שיעור כבישה דבמשקה חריף צריך כדי שיתננו על האור וירתיח [והוא י\"ח מינוטען] ובאינו חריף צריך מעל\"ע [כי\"ד ק\"ה] ולר\"ת באינו חריף צריך ג\"י מעל\"ע ולא קיי\"ל כיותי':"
+ ],
+ [
+ "אלא עם החסית
מיני בצלים דחריפי וכדמפרש ואזיל:"
+ ],
+ [
+ "רבי יוסי אומר כל הנשלקים
הוא יותר מבישול [כתוי\"ט מ\"י] וכן מוכח לע\"ד ממשנה עוקצין [פ\"ב מ\"ו]:"
+ ],
+ [
+ "עם התרדים
ווייסקאהל:"
+ ],
+ [
+ "אסורים
ופליג את\"ק וס\"ל דאפי' שלוק אינו אוסר בשאר ירקות רק בתרדין תרומה:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון אומר כרוב של שקיא
ר\"ל קאהל הגדל בארץ יבישה שצריך להשקותה והוא חולין:"
+ ],
+ [
+ "עם כרוב של בעל
ששלקו עם כרוב הגדל בארץ לחה שדי לה בגשמים [דהמטר נקרא בעל של הארץ שעל ידו יולדת גדולי קרקע]:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא בולע
ר\"ל של שקיא נוח לבלוע:"
+ ],
+ [
+ "רבי יהודה אומר כל המתבשלין זה עם זה
כל גידולי איסור והיתר שנתבשלו זע\"ז:"
+ ],
+ [
+ "מותרים
דאינן בולעין זמ\"ז:"
+ ],
+ [
+ "אלא עם הבשר
שבטבעו לפלוט ולבלוע. ולא קיי\"ל כחד מהנך תנאי:"
+ ],
+ [
+ "ר' יוחנן בן נורי אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת
כבד טריפה שבשלה עם היתר אוסרתו. ואם בישל כבד כשירה עם איסור אינה נאסרת:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהיא פולטת ואינה בולעת
דמטרוד' לפלוט דם לא בלעה והכי קיי\"ל. ואנן נוהגין להחמיר אפי' כשירה שבשלה לבדה אם לא צלא' תחילה [י\"ד סע\"ג] דהרי אף שבבישול אינה נאסרת. עכ\"פ בשליקה נאסרת ולא בקיאינן בין שליקה לבישול. מיהו לפ\"ז בנכבשה במים מעל\"ע ויש במים ס' נגדה מותרת כשיצלאנה דהרי כבוש גרע טפי אפי' מבישול וגם הכלי שנכבשו בתוכו מותר. דהרי יש ס' נגדה [פ\"מ שם ובצ\"צ ובמ\"י ובתו\"י סי' כ\"ז מחמרי]:"
+ ],
+ [
+ "ביצה שנתבשלה בתבלין אסורין
כתרומה וערלה וכ\"כ:"
+ ],
+ [
+ "אפילו חלמון
דאטטער וכ\"ש החלבון שהוא בחוץ:"
+ ],
+ [
+ "ומי כבשים
מים שכבשו או שלקו בהן ירקות תרומה:"
+ ]
+ ],
+ [
+ [
+ "אין נותנים דבילה וגרוגרות
של תרומה:"
+ ],
+ [
+ "לתוך המורייס
שומן דגים:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא מאבדן
כשסחטן למורייס ומשליכן משא\"כ כשאכלן שרי:"
+ ],
+ [
+ "למורייס
דלא לעבורי זוהמא לבד עביד כ\"א גם לטעמ':"
+ ],
+ [
+ "ואין מפטמין
ווירצען:"
+ ],
+ [
+ "את השמן
של תרומה בבשמים חולין דבלעי לשמן ולבסוף ישליכם. א\"נ דשמן מפוטם לא חזי לאכילה כ\"א לסיכה ונמצא מאבד לתרומה:"
+ ],
+ [
+ "יינומלים
האניג וויין שמשים בו דבש ופלפלין ושותה הכל ביחד:"
+ ],
+ [
+ "אין מבשלים יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו
מתחסר בבשולו א\"נ שאין רוב בנ\"א רגילין לשתותו מבושל:"
+ ],
+ [
+ "מפני שהוא משביחו
ר\"ל מתקיים טפי. אף דחי עדיף טפי כספ\"ב מ\"ד ה' ו' ודו\"ק:"
+ ],
+ [
+ "דבש תמרים
בעבר ועשה מהן דבש:"
+ ],
+ [
+ "וחומץ סתוניות
ווינטער טרויבען. שאין מתבשלים עד החורף ולכן עושים מהן חומץ:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל מי פירות של תרומה
חוץ מיין ושמן:"
+ ],
+ [
+ "רבי אליעזר מחייב קרן וחומש
לזר האוכלן דחשוב משקה:"
+ ],
+ [
+ "ורבי יהושע פוטר
מחומש אבל קרן משלם ולכתחילה מודה דאסור. וטעמי דפוטר משום דלא חשיב משקה רק זיעה בעלמא הוא. מיהו באכל הפירות בעצמן. אע\"ג שתרומתן מדרבנן לכ\"ע חייב בקרן וחומש דכל דתיקון רבנן כעין דאו' תיקון [יומא דל\"א א']:"
+ ],
+ [
+ "ורבי אליעזר מטמא
לאלו:"
+ ],
+ [
+ "משום משקה
דמכשרי ומק\"ט ומטמאי לאחרים ככל ז' משקין:"
+ ],
+ [
+ "אמר רבי יהושע לא מנו חכמים שבעה משקים כמוני פטמים
געווירץ קראֵמער. שמונה בשמים שלו שלא בדקדוק:"
+ ],
+ [
+ "אלא אמרו שבעה משקין טמאים
מכשירי ומק\"ט ומטמאין:"
+ ],
+ [
+ "ושאר כל המשקין טהורין
אמקט\"ו כלל [ועי' רמב\"ם וראב\"ד פ\"א מאוכלין ה\"ד]:"
+ ],
+ [
+ "
וכ\"כ שאר וכו':"
+ ],
+ [
+ "אין סופגין ארבעים משום ערלה
בסחט לפרי ושתה מה שסחט:"
+ ],
+ [
+ "אלא על היוצא מן הזיתים ומן הענבים
ומה שהקשו בתו' [פסחים דכ\"ד ב' ד\"ה אלא] הרי טעם כעיקר דאו' והניחו בתימה נ\"ל דהיינו רק לאסור אבל לא לחייבו מלקות:"
+ ],
+ [
+ "ואינו מטמא משום משקה
שיצא מפרי:"
+ ],
+ [
+ "עוקצי
שטיעל:"
+ ],
+ [
+ "תאנים וגרוגרות והכליסים
ציסער ערבזען. וי\"א מין תאנה:"
+ ],
+ [
+ "והחרובין
באקסהאָרן:"
+ ],
+ [
+ "גרעיני תרומה
קערן. שבתוך הפרי שראויין לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "בזמן שהוא מכנסן
שלא הפקירן הכהן:"
+ ],
+ [
+ "וכן עצמות הקדשים
הראויין לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "המורסן
גראָבע קלייע של תרומה:"
+ ],
+ [
+ "מותר
לזרים:"
+ ],
+ [
+ "סובין
פיינע קלייע:"
+ ],
+ [
+ "של חדשות
בנטחן תוך ל' יום משנקצר הו\"ל חדשות:"
+ ],
+ [
+ "אסורות
דנשאר הרבה קמח דבוק בסובין:"
+ ],
+ [
+ "ונוהג בתרומה כדרך שהוא נוהג בחולין
דלא הו\"ל כמאבד תרומה כשמשליך מה שאינו ראוי לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "המסלת
שלוקט הסולת הנקי מהקמח:"
+ ],
+ [
+ "אלא יניחנו במקום המוצנע
מדראוי קצת לאכילה:"
+ ],
+ [
+ "מגורה
שפייכער:"
+ ],
+ [
+ "אלא מכבד כדרכו
כמו שרגיל בחולין:"
+ ],
+ [
+ "ונותן לתובה חולין
דמדלא חשיבי אין מתכוון לבטלן:"
+ ],
+ [
+ "שנשפכה אין מחייבין אותו להיות יושב ומטפח
עם טפח שלו. אויפווישען. ובירושלמי אמרי' מדס\"ל תרומה בזה\"ז דרבנן לכן הקילו בכל הנך דמשנה ו' ז' ח':"
+ ],
+ [
+ "המערה
מריק משקה תרומה:"
+ ],
+ [
+ "מכד לכד ונוטף שלש טפים
טפה אחר טפה כדרך הכלי כשהורק:"
+ ],
+ [
+ "נותן לתוכה חולין
וא\"צ לקנחה:"
+ ],
+ [
+ "הרכינה
ר\"ל ואם הטה החבית אח\"כ:"
+ ],
+ [
+ "ומיצה
ומיצה וכינס מה שנשאר בו אחר הטפת ג' טפים הנ\"ל:"
+ ],
+ [
+ "וכמה תהא בתרומת מעשר של דמאי
שהפרשתה בספק וטמאה מטומא' ע\"ה:"
+ ],
+ [
+ "ויוליכנה לכהן
אפי' תרומה דאוריי' והיא טהורה א\"צ להטריח א\"ע להביאה להכהן אלא הכהן יבוא ויטלנה. אלא ר\"ל שיסבב שתבוא ליד כהן ולא תאבד:"
+ ],
+ [
+ "אחד משמנה לשמינית
הוא ס\"ד שבלוג או שפ\"ד שבביצה [והוא קורטוב שנזכר בכ\"מ] אז אינו רשאי להפקירו רק שא\"צ להטריח ולהביאו הוא לכהן. אבל בפחות מזה מאבדו בידים מיהו בטהור או בוודאי טבול לתמ\"ע אפי' טמא. אז אפי' הוא מעט אינו רשאי לאבדו. וזכר זה כאן מדאיירי נמי לעיל בשאר דברים שא\"צ לחוש לפסידו דכהן במעוטן:"
+ ],
+ [
+ "כרשיני
וויקקען. דחייבים בתרומה מדחזו עכ\"פ ע\"י הדחק למאכל אדם דאל\"כ פטור מתרומה:"
+ ],
+ [
+ "ולתרנגולים
אבל מאכל תרומה שעיקרו לאדם אסור לבהמה:"
+ ],
+ [
+ "ישראל ששכר פרה מכהן מאכילה כרשיני תרומה
אף דמזונותי' על ישראל אנן סהדי מדיכול הישראל ליתן הכרשיני' לכהן אחר ניחא לי' לבעל הפרה שיהי' כאילו כבר זכה בתרומה ושיאכילנה מאלו כדי שיאכילנה ברווח:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכילנה כרשיני תרומה
דאין אומרים שכירות ליומא ממכר הוא רק גבי אונאה בשכירות מדכתיב גבי' ממכר יתירה [כתו' ב\"מ דנ\"ו ב' וע\"ז דט\"ו א']:"
+ ],
+ [
+ "ישראל ששם פרה מכהן
ששמה כמה שוה עתה בכחישותה ומפטמ' ישראל וחולקין אח\"כ השבח:"
+ ],
+ [
+ "לא יאכילנה כרשיני תרומה
דהו\"ל כבהמת ישראל:"
+ ],
+ [
+ "וכהן ששם פרה מישראל מאכילה כרשיני תרומה
דמדשמה נעשת כשלו:"
+ ],
+ [
+ "מדליקין שמן שרפה
תרומה טמאה שעומד לשריפה:"
+ ],
+ [
+ "בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות
גאססען:"
+ ],
+ [
+ "ועל גבי החולין ברשות כהן
כשהכהן שם והתרצה. ואחולין לחוד קאי אבל קמייתא אפי' שלא ברשות כהן:"
+ ],
+ [
+ "בת ישראל שנשאת לכהן והיא למודה
רגילה:"
+ ],
+ [
+ "מדליקין בבית המשתה
של ישראל שכהנים אוכלים שם:"
+ ],
+ [
+ "אבל לא בבית המשתה
לת\"ק במשתה שלובשין בנקיות לא חיישי' שיטלטלו הנר למקום שאין שם כהן מיראתם שיתלכלכו. מה שאין כן בבית אבל. ולר' יוסי אדרבה בבית אבל רגילים לישב בדד דומם ולא יוציאו הנר. משא\"כ בשמחה רגילים להוציא הנרות ולטלטלן:"
+ ],
+ [
+ "רבי מאיר אוסר כאן וכאן
ס\"ל כחומרות שתיהן:"
+ ],
+ [
+ "רבי שמעון מתיר כאן וכאן
ס\"ל כקולות שתיהן. והכי קיי\"ל דמדהוא מדרבנן אזלינן לקולא [רכ\"מ פי\"א מתרומות]:"
+ ]
+ ]
+ ],
+ "versions": [
+ [
+ "Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913",
+ "https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739"
+ ]
+ ],
+ "heTitle": "יכין תרומות",
+ "categories": [
+ "Mishnah",
+ "Acharonim on Mishnah",
+ "Yachin",
+ "Seder Zeraim"
+ ],
+ "sectionNames": [
+ "Chapter",
+ "Seif",
+ "Comment"
+ ]
+}
\ No newline at end of file